זרח ורהפטיג, "כפיית גט להלכה ולמעשה"

‫זרח‬
‫ו ד ה פ ט י ג‬
‫כפיית גט להלכה ולמעשה‬
‫א‪.‬‬
‫מבוא‬
‫ב‪.‬‬
‫ה ס כ מ ה ‪ ,‬ר צ ו ן ולחץ‬
‫ג‪.‬‬
‫הרתיעה משימוש בלחץ ובכפיה למתן גט‬
‫ד‪.‬‬
‫ס מ כ ו ת ב י ת הדין ב כ פ י י ת ה ג ט‬
‫ה‪.‬‬
‫דרכי כפיית הגט‬
‫‪(1‬‬
‫‪(2‬‬
‫‪(3‬‬
‫‪(4‬‬
‫ו‪.‬‬
‫לחץ מוסרי‬
‫לחץ כספי‬
‫הפרדה זמנית בין בני הזוג‬
‫לחץ גופני‬
‫העילות לכפיית גט‬
‫‪ (1‬כללי — כפיה וחיוב‬
‫‪ (2‬מיון קבוצות העילות‬
‫‪ (3‬העילות — רשימה סגורה ?‬
‫‪ (4‬לימוד בהיקש מעילות הגמרא‬
‫)א( נכפה וחולה‬
‫)ב( מכה את אשתו‬
‫)ג( אסיר‬
‫)ד( מסרב לגור או לעבור למקום המגורים‬
‫)ד‪ (,‬בריחת הבעל וחשש לעיגון האשד‪,‬‬
‫‪ (5‬טענת מאים עלי‬
‫)א( הדין התלמודי‬
‫)ב( תקנת הגאונים‬
‫)ג( התפשטות תקנת הגאונים‬
‫‪ (6‬חוסר סיכוי לשלום בית‬
‫‪ (7‬כפיית הבעל לגירושין בספק קידושין‬
‫ז‪.‬‬
‫כ פ י י ת גט ע ל ה א ש ה‬
‫‪ (1‬עילות הכפיר‪ ,‬והקבלתם לעילות לכפיית הבעל‬
‫‪ (2‬כפיית גט או מתן היתר נישואין לבעל‬
‫ח‪.‬‬
‫כפיית חליצה‬
‫ט‪.‬‬
‫כ פ י י ת גט ב פ ס י ק ת ב ת י הדין ה ר ב נ י י ם‬
‫‪ (1‬כללי‬
‫‪ (2‬שיקולי בתי הדין‬
‫‪ (3‬תדירות השימוש במאסר לצורך כפיית גט‬
‫‪ (4‬כפיית סרבן גט היושב במאסר‬
‫י‪.‬‬
‫סיכום‬
‫]‪[153‬‬
‫שנתון המשפט העברי‪ ,‬כרך ג—ד )תשל״ו—תשל״ז(‬
‫א‪.‬‬
‫מבוא‬
‫ה ר א ש ו ן מבין ע ש ר ת ה ד ב ר י ם ש ה ם ע י ק ר הגירושין מן ה ת ו ר ה הוא‪ ,‬ש ל א יגרש האיש‬
‫אלא ב ר צ ו נ ו‬
‫‪1‬‬
‫ש נ א מ ר ״והיה א ם ל א ת מ צ א חן בעיניו‪ ...‬ו כ ת ב ל ה ם פ ר כ ר י ת ת ו נ ת ן‬
‫‪2‬‬
‫ב י ד ה ו ש ל ח ה מביתו״‪ .‬א ם ל א ת מ צ א חן בעיניו‪ ,‬מ ל מ ד שאינו מ ג ר ש א ל א מרצונו‪.‬‬
‫מדינא‬
‫מ ת ג ר ש ת מדעתה‪ ,‬ונתן בידה‬
‫ד ג מ ר א האשד!‬
‫ב ע י נ ן ‪ ,‬א ל א שהיא י ו צ א ת‬
‫‪3‬‬
‫לרצונה ושלא ל ר צ ו נ ה ‪ . ,‬לפני כאלף שנה התקין והחרים רבינו גרשום מאור הגולה‬
‫‪5‬‬
‫‪4‬‬
‫כי ג ם האשד‪ ,‬א י נ ה מ ת ג ר ש ת א ל א ל ר צ ו נ ה ‪ ,‬ו ה ת ק נ ה ה י א ״ ש ל א ל י ת ו ג ט ל א ש ה ב ע ל‬
‫כ ר ח ה ‪ ,‬ואין ה ג ט כלום״ ‪ .‬ח ר ם ד ר ב י נ ו ג ר ש ו ם בענין זה ה ו ת ק ן לעולם‪ ,‬אף ל א ו ת ן ד ע ו ת‬
‫‪6‬‬
‫שהתקנות‬
‫והרא״ש‬
‫ה א ח ד ו ת של הרגמ״ה בדיני אישות הותקנו רק עד סוף האלף ה ח מ י ש י ‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫ס י כ ם כי ה ר ג מ ״ ה תיקן ״ ל ה ש ו ו ת כ ח האשד‪ ,‬ל כ ח האיש? כ מ ו שהאיש א י נ ו‬
‫מוציא א ל א ל ר צ ו נ ו ‪ ,‬כ ך האשד‪ ,‬א י נ ה מ ת ג ר ש ת א ל א ל ר צ ו נ ה ״ ‪ .‬ה ס כ מ ת ה צ ד ד י ם היא‪,‬‬
‫‪8‬‬
‫איפוא‪ ,‬יסודו ש ל ה ג ט ב ה ל כ ה ‪ .‬אולם נ ש א ל ת ה ש א ל ה ה נ י ת ן ל ה ש י ג ה ס כ מ ה זו גם ב ל ח ץ‬
‫מוסרי‪ ,‬כ ס פ י ו א ף ב כ פ י ה גופנית‪ ,‬א ם זה נ ע ש ה ע ל פי פ ס ק דין ש ל ב י ת דין מ ו ס מ ך‬
‫ו ת ו ך שימוש ב א ו ת ו סוג ל ח ץ ש נ פ ס ק ו ה ו ת ר ע ל ידי א ו ת ו ב י ת דין‪ .‬ב מ ח ק ר זה נדון‬
‫ב ש א ל ה זו ו ב פ י ר ו ט ד ר כ י ה ל ח ץ ה מ ו ת ר ו ת ע ל פי הדין‪ ,‬ו ה ע י ל ו ת ל כ פ י י ת ה ג ט ו ב ס י ו ם‬
‫נ ס ק ו ר ו נ נ ת ח א ת פ ס י ק ת ב ת י הדין ה ר ב נ י י ם ב י ש ר א ל בסוגייתנו‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫ה פ כ מ ה ‪ ,‬רצון ו ל ח ץ‬
‫ל ח ץ כ ד י ל ה ש י ג רצון‪ ,‬ו ב מ ל י ם א ח ר ו ת ה ס כ מ ה מרצון‪ ,‬נ ר א ה ‪ ,‬ל כ א ו ר ה ‪ ,‬כ ת ר ת י ד ם ת ר י ‪.‬‬
‫אולם ה ה נ ח ה היא כי ב ד ר ך כ ל ל אין ל ב ו ד ד א ת ה ב ע ת הרצון מ כ ל לחץ שהוא‪ .‬ה ס כ מ ת ו‬
‫ש ל א ד ם היא ל ע ת י ם ק ר ו ב ו ת תוצאה‪ ,‬מ ס ק נ ה ‪ ,‬סיכום ש ל ה ש פ ע ו ת ‪ ,‬שידולים‪ ,‬מ ס י ב ו ת‬
‫‪ .1‬רמב״ם‪ ,‬הלכות גירושין‪ ,‬א‪ ,‬א־ב‪ ,‬על פי משנה יבמות‪ ,‬יג‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ .2‬דברים‪ ,‬כד‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ .3‬בבלי גיטין‪ ,‬עח‪ ,‬א בבלי יבמות‪ ,‬קיג‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ .4‬משנה יבמות‪ ,‬יד‪ ,‬א ; בבלי גיטין‪ ,‬מט‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ .5‬ההגדרה שבפוסקים‪ ,‬״יכול לגרשה בלא דעתה״ )טור ושו״ע אד״״ע‪ ,‬קיט‪ ,‬ו( משמעותה שלא‬
‫לרצונה‪ ,‬כמשמעותה במשנה שביבמות לעיל‪.‬‬
‫‪ .6‬וישנם חילופי נוסחאות‪ ,‬ועיין אוסף נוסחאות החדר״ג בספר ״צידה לדרך״‪ ,‬ח״ב‪ ,‬עמ׳ ‪ .256‬וראה‬
‫לאחרונה‪ :‬ש״ז הבלין‪ ,‬״תקנות רבינו גרשום מאור הגולה בענייני אישות בתחומי ספרד ופרובנס‬
‫)לאור תשובות הרשב״א ור׳ יצחק די מולינא מכתבי יד(״‪ ,‬שנתון המשפט העברי‪ ,‬כרך ב )תשל״ה(‪,‬‬
‫עמי ‪ ,257—200‬והמקורות והספרות המובאים שם‪.‬‬
‫החרם הובא להלכה בשו״ע אה״ע‪ ,‬קיט‪ ,‬ו בהגייה ‪ :‬״וכל זה מדינא‪ .‬אבל רבינו גרשון החרים שלא‬
‫לגרש אשד‪ .‬שלא מדעתה‪ ,‬אם לא שעברה על דת‪ ,‬וכמו שנתבאר לעיל סי׳ קטו‪ .‬ואפילו אם רוצה‬
‫ליתן לה הכתובה אין לגרשה בזמן הזה שלא מדעת״‪.‬‬
‫‪ .7‬נודע ביהודה‪ ,‬מהדורה קמא‪ ,‬חאה״ע‪ ,‬ה ! עין יצחק‪ ,‬חאה״ע‪ ,‬ענף ד )יד(‪.‬‬
‫‪ .8‬שו״ת הרא״ש‪ ,‬מב‪ ,‬א‪ .‬וראה ‪ :‬מ׳ אלון‪ ,‬המשפט העברי‪ ,‬תולדותיו‪ ,‬מקורותיו‪ ,‬עקרונותיו‪ ,‬ירושלים‪,‬‬
‫תשל״ג‪ ,‬כרך ב‪ ,‬עמ׳ ‪.634—632‬‬
‫?‬
‫] ‪[ 154‬‬
‫זרח ורהפטיג‪ :‬כפיית גט להלכה ולמעשה‬
‫ולחצים‪ .‬צ מ צ ו ם י ת ר ש ל ק ב י ל ו ת ה ש ל ה ה ס כ מ ה ‪ ,‬ג מ י ר ו ת ד ע ת ו ש ל א ד ם כ נ י ת נ ה מרצון‪,‬‬
‫ה י ה מ ע ר ע ר כ ל מ ש א ו מ ת ן שבין ב נ י א ד ם ‪ ,‬ל א ש ב ק ת חיי ל כ ל נ פ ש ‪ .‬ואילו ה ר ח ב ה‬
‫י ת ר ה ש ל ק ב י ל ו ת ה ש ל ה ה ס כ מ ה ש נ י ת נ ה ת ח ת כ ל ה ש פ ע ה שהיא ל ל א ה ב ח נ ה ‪ ,‬היה‬
‫מ ב י א לידי ב י ט ו ל ו ש ל רצון ב י ח ס י אנוש והיה ה ו פ כ ם ל מ צ ב כפוי עליהם‪ ,‬ל כ ל ד א ל י ם‬
‫ג ב ר ‪ .‬י ש ע ל כ ן ל ש מ ו ר ע ל איזון רצוי ב י ן ה ס כ מ ה ‪ ,‬שהיא ר צ ו ן מ ו פ ש ט וסובייקטיבי‪,‬‬
‫ל ב י ן ל ח ץ ‪ ,‬מ ס י ב ו ת ‪ ,‬ו ה ת נ ה ג ו ת ס ב י ר ה ש ל ה ב ר י ו ת ה נ י ת נ ת ל ה ת פ ר ש כ ה ס כ מ ה באופן‬
‫אובייקטיבי‪.‬‬
‫מ כ א ן ה ה ל כ ה ש ל ר ב הונא ״ ת ל י ו ה ו וזבין — ז ב י נ י ה זביני‪ .‬מ א י ט ע מ א ? כ ל ד מ ז ב י ן‬
‫א י נ י ש אי ל א ו ד א נ י ם )ודחוק ב מ ע ו ת — רשב״ם‪ ,‬ש ם ( ל א הוד‪ ,‬מזבין‪ ,‬ו א פ י ל ו ה כ י‬
‫ז ב י נ י ה זביני״ ‪ .‬ו ב ל ש ו ן ה ר מ ב ״ ם ‪ ,‬״ ש מ פ נ י א ו נ ס ו ג מ ר ו מ ק נ ה‬
‫‪9‬‬
‫‪1 0, ,‬‬
‫‪ .‬ת ח י ל ת ו ב א ו נ ם וסופו‬
‫ברצון‪ .‬א ף ב ק ר ב נ ו ת נ ד ר ו נ ד ב ה א ף ש ה פ ס ו ק א ו מ ר ״ י ק ר י ב א ו ת ו ל ר צ ו נ ו ״ « ‪ ,‬נ פ ס ק כי‬
‫״כופין א ו ת ו ע ד ש י א מ ר ‪ :‬׳ ר ו צ ה א נ י ״‬
‫‪,‬‬
‫ליה בכפרה״‬
‫‪1 3‬‬
‫‪1 2‬‬
‫‪ ,‬כ א ש ר ה נ י מ ו ק ל כ ך ה ו א ‪ :‬״ ד א נ ן םהדי ד נ י ח א‬
‫‪ .‬ה כ פ י ה מ ב י א ה א ו ת ו ל ר צ ו ן לקיים ה מ ח ו י י ב‬
‫‪1 4‬‬
‫‪.‬‬
‫ג ם בגירושין אין ה ל ח ץ פ ו ס ל א ת ה ה ס כ מ ה ‪ ,‬ש כ ן א ם ה ל ח ץ ב א ע ל פ י פ ס ק ד י ן ש ל‬
‫ב י ת דין מ ו ס מ ך ‪ ,‬ה ר י ב ך ה ז ו ג חייב ל י ת ן א ת ה ס כ מ ת ו ‪ ,‬כ י מצווה ה י א ל ק י י ם א ת ה פ ס ק ‪-‬‬
‫דין‪ ,‬״ ד מ צ ו ה ל ש מ ו ע ד ב ר י ח כ מ י ם ״ ‪ ,‬ולכן ה ל ח ץ ב א ל ר כ ך ו ל ה פ י ג א ת ה ה ת נ ג ד ו ת‬
‫‪1 5‬‬
‫ה ב ל ת י ל ג י ט י מ י ת ש ל ב ך ה ז ו ג ל ק י ו מ ה ש ל המצוד‪ .,‬וכופין א ו ת ו ע ד ש י א מ ר ר ו צ ה אני‬
‫וכהסברו של הרמב״ם‬
‫״שאין‬
‫‪1 7‬‬
‫‪1 6‬‬
‫‪.‬‬
‫‪:‬‬
‫אומרים אנוס א ל א ל מ י שנלחץ ונצרך לעשות ד ב ר שאינו מחוייב‬
‫ב ו מ ן התורה‪ ...‬א ב ל מ י ש ת ק פ ו י צ ר ו ל ב ט ל מצוד‪ ...,‬ו ה ו כ ה ע ד ש ע ש ה ד ב ר‬
‫‪.9‬‬
‫‪.10‬‬
‫‪.11‬‬
‫‪.12‬‬
‫‪.13‬‬
‫‪.14‬‬
‫‪.15‬‬
‫‪.16‬‬
‫‪.17‬‬
‫בבלי בבא בתרא‪ ,‬מז‪ ,‬ב‪.‬‬
‫רמב״ם הלכות מכירה‪ ,‬י‪ ,‬א‪ .‬וראה גם‪ :‬א׳ גולאק‪ ,‬יסודי המשפט העברי‪ ,‬ברלין תרפ״ב )צילום‬
‫תל־אביב‪ ,‬תשכ״ז(‪ ,‬ספר ראשון‪ ,‬עמ׳ ‪.60—57‬‬
‫ויקרא‪ ,‬א‪ ,‬ג‪.‬‬
‫משנה ערכין‪ ,‬ה‪ ,‬ו בבלי בבא בתרא‪ ,‬מח‪ ,‬א‪.‬‬
‫בבלי קידושין‪ ,‬נ‪ ,‬א‪.‬‬
‫ואלה דברי רבינו גרשם מאור הגולה בתשובה‪ :‬״צריכים לכופו שיתן לה גט‪ ,‬כדתניא )בבלי‬
‫ראש השנה‪ ,‬ו‪ ,‬א( יקריב אותו מלמד שכופין אותו‪ ,‬יכול בעל כרחו תלמוד לומר לרצונו‪ .‬הא‬
‫כיצד ? כופין אותו עד שיאמר‪ :‬׳רוצה אני׳‪ .‬וכן הדין״‪ .‬ראה ן תשובות רגמ״ה )מהדורת ש׳‬
‫אידלברג(‪ ,‬סימן מב‪ ,‬והיא הודפסה בשו״ת מהר״ם‪ ,‬פראג‪ ,‬םימן תתםה‪.‬‬
‫בבלי קידושין‪ ,‬נ‪ ,‬א‪.‬‬
‫בבלי קידושין‪ ,‬שם •‪ ,‬בבלי יבמות‪ ,‬קו‪ ,‬א ; בבלי בבא בתרא‪ ,‬מח‪ ,‬א‪.‬‬
‫רמב״ם‪ ,‬הלכות גירושין‪ ,‬ב‪ ,‬כ‪ .‬הר״י אדרבי בשו״ת דברי ריבות‪ ,‬קצא‪ ,‬מוסיף הסבר לדברי‬
‫הרמב״ם‪ :‬״שאין אומרים אנוס אלא למי שנלחץ ונדחק לעשות דבר שאינו מחוייב‪ ...‬אבל מי‬
‫שתקפו יצרו הרע לבטל מצוד‪ .‬או לעשות עברה והוכה עד שעשה דבר שחייב לעשותו או עד‬
‫שנתרחק מדבר האסור לעשות — אין זה אונס״‪ .‬וראה ג ם ‪ :‬מ׳ זילברג‪ ,‬המעמד האישי בישראל‪,‬‬
‫ירושלים‪ ,‬תשי״ח‪ ,‬עמ׳ ‪ 106‬ואילך‪ ,‬במיוחד עמ׳ ‪.108-107‬‬
‫]‪[ 155‬‬
‫שנתון המשפט העברי‪ ,‬כרך ג—ד )תשל״ו—תשל״ז(‬
‫] ‪4‬‬
‫ש ח י י ב לעשותו‪ ...‬אין זה אנוס‪ ...‬ל פ י כ ך זה ש א י נ ו ר ו צ ה ל ג ר ש ‪ ,‬מ א ח ר ש ה ו א‬
‫ר ו צ ה ל ה י ו ת מישראל‪ ...‬ויצרו הוא ש ת ק פ ו ‪ ,‬וכיון ש ה ו כ ה ע ד ש ת ש ש י צ ר ו‬
‫ו א ו מ ר ‪ :‬׳רוצה א נ י ‪ /‬כ ב ר ג ר ש לרצונו״‪.‬‬
‫ה ס ב ר מעין זה‪ ,‬ת ו ך כדי ה ד ג ש ת הענין שיש ל ב ע ל ב ה ב ע ת ר צ ו נ ו מ ת ו ך הלחץ‪ ,‬א נ ו‬
‫מ ו צ א י ם ב ת ו ס פ ו ת ‪ .‬הר״י ב ע ל ה ת ו ס פ ו ת מ ס ב י ר‬
‫כמו‬
‫‪1 8‬‬
‫״ ד כ ל ד ב ר שהוא מחוייב ל ע ש ו ת ‪ ,‬הוי‬
‫מ כ ר ‪ .‬ו ה כ א ה ר י הוא מ ח ו י י ב ל ה ב י א ק ר ב ן ‪ ,‬ו ל ק מ ן נמי מ ח ו י י ב הוא ל ג ר ש א ת‬
‫•אשתו‪ ,‬ד מ י י ר י ב ה נ ה ו שכופין אותן להוציא״ — ו ב מ כ ר הרי ת ל י ו ה ו וזבין זביניה זביני‬
‫— ״ א ב ל ש ל א כדין‪ ,‬הוה כ מ ו תליוהו ויהיב‪ ,‬ד ל א הוי מתנה״‪ .‬ב מ כ ר ‪ ,‬ב ק ר ב נ ו ת ו ב ג ט —‬
‫המוכר‪,‬‬
‫ה מ ק ר י ב ו ה מ ג ר ש מ ק ב ל י ם ת מ ו ר ה ‪ ,‬דהיינו ה מ ק ח ‪ ,‬מילוי ה נ ד ר ו ה כ פ ר ה ‪ ,‬קיום‬
‫ה פ ם ״ ד ע ל ה ג ט ו פ ט ו ר מ ח ו ב ו ת י ו ל ב ך ז ו ג ו ‪ ,‬ועל כן הלחץ‪ ,‬או ה א ו נ ס מ ש מ ש ר ק ג ו ר ם‬
‫ל ע ו ר ר ם לקיים א ת ה ח ו ב ה ה מ ו ט ל ת עליהם‪ ,‬ו ה כ נ י ע ה ל ל ח ץ ה ו פ כ ת ‪ ,‬איפוא‪ ,‬לרצון‪ .‬מ ה‬
‫שאין כן ב מ ת נ ה ‪ ,‬ב ה ב ש ל ח ו ס ר ה ת מ ו ר ה ‪ ,‬אם נ י ת נ ה ה מ ת נ ה ב כ פ י י ה — אין היא ת ק פ ה‬
‫כי ב ר ו ר ש ה נ ו ת ן ל א ר צ ה כ ל ל ל ת י ת ה ‪.‬‬
‫ה ס ב ר י ה ם של ה ר מ ב ״ ם ו ה ת ו ס פ ו ת ל א פ י ז ר ו א ת ה ח ש ש ו ה ס פ ק ו ת ש ע ו ר ר ה ה ס ת י ר ה‬
‫ה ר ע י ו נ י ת שבין כ פ י ה ומרצון‪ .‬ראוי ל ה צ י ג ע מ ד ה של שני ח כ מ י ה ל כ ה נ ו ס פ י ם בסוגיה זו‪.‬‬
‫המהרי״ק‬
‫‪1 9‬‬
‫ניסה לסלול נ ת י ב חדש ל ה ב נ ת הענין‪ :‬הרפיית הכפיה מ א ת המגרש כדי‬
‫שיתן א ת הגט‪ ,‬יש ב ה מ ש ו ם ביטול ה א ו נ ס ה ר א ש ו ן ואין ל ח ש ו ש ש ע כ ש י ו י ע ש ה מ פ ח ד‬
‫אונם ראשון‪ ,‬א ל א מניחין כי אף ש מ ת ח י ל ה ב א עליו מ צ ד אונם‪ ,‬ע ת ה י מ ל ך ולא י ע ש ה‬
‫עוד באונם‪ .‬ב ש א ל ה ש ה ו ב א ה ל פ נ י ו ת ח י ל ה נ א ס ר ה ב ע ל כדי ש י ג ר ש ו ל ב ס ו ף ש ו ח ר ר‬
‫מ מ א ס ר ו ו ג ר ש ב ג ט ב ב י ט ו ל מודעות‪ .‬ה מ ה ר י ״ ק ניסה ת ח י ל ה ל ו מ ר כי אולי אין ב כ ך‬
‫מ ש ו ם אונם‪ ,‬כי ה ר י ש ו ח ר ר ל ק ר א ת מ ת ן הגט‪ .‬ב ר ם ‪ ,‬ל ב ס ו ף ד ח ה ה מ ה ר י ״ ק ה ס ב ר זה‪.‬‬
‫כ י היכי ש ה א נ ס מ א נ ס ל ע ש ו ת ד ב ר א ח ד ושוב מ ת י ר ו מ א ו ת ו אונם‪ ,‬ו ל מ ח ר מ ב ק ש מ מ נ ו‬
‫ל ע ש ו ת א ו ת ו מ ע ש ה ע צ מ ו א ש ר עליו א נ ס א ו ת ו ב ת ח י ל ה ‪ ,‬עדיין ב א ו נ ם הוא עושה‪ ,‬כיון‬
‫שבידי האנס לחזור ולאנוס אותו כבתחילה‪.‬‬
‫ואילו ה ר ד ב ״ ז‬
‫‪2 0‬‬
‫ה ע ל ה ה נ ח ה א ח ר ת והיא‪ ,‬כי ה כ ל ל של כופין ע ד ש י א מ ר ר ו צ ה אני‪,‬‬
‫נ ו ב ע מ כ ו ח ס מ כ ו ת ו ש ל ביה״ד ל ה פ ק י ע הקידושין‪ ,‬ד כ ל ה מ ק ד ש א ד ע ת א ד ר ב נ ן מ ק ד ש ‪,‬‬
‫ועל כן ״ ב ע ל פוליפום ו ח ב ר י ו י ר ד ו ח כ מ י ם ל ס ו ף ד ע ת ן ש ל ה נ ש י ם ואינן י כ ו ל ו ת ל ס ב ו ל ‪,‬‬
‫לפיכך‬
‫‪.18‬‬
‫‪.19‬‬
‫‪.20‬‬
‫‪.21‬‬
‫הפקיעו ח כ מ י ם קידושיה ע״י גט ז ה ״ ‪ .‬יסוד ד ע ת ו ש ל ה ר ד ב ״ ז הם ב ד ב ר י‬
‫‪2 1‬‬
‫תוספות‪ ,‬בבא בתרא‪ ,‬מח‪ ,‬א‪ ,‬ד״ה אילימא מהא וכוי‪.‬‬
‫שו״ת המהרי״ק‪ ,‬סג‪.‬‬
‫שו״ת הרדב״ז‪ ,‬אלף רכח‪ .‬עיין הר״ש ישראלי‪ ,‬״על כפיה ורצון בגט״ תורה ׳שבעל פה‪ ,‬כרך יב‬
‫)תש״ל(‪ ,‬עמי לב‪ ,‬בעמ׳ לז־לח‪.‬‬
‫שו״ת הרדב״ז )סדליקאוו(‪ ,‬ח״ה קנז; שם‪ ,‬קח‪ .‬לענין בעל פוליפום ראה‪ :‬משנה כתובות‪ ,‬ז‪ ,‬ט ‪5‬‬
‫בבלי כתובות‪ ,‬עז‪ ,‬א‪.‬‬
‫]‪156‬‬
‫[‬
‫זרח ורהפטיג ‪ 5‬כפיית גט להלכה ולמעשה‬
‫כי ה ג א ו נ י ם ב ת ק נ ת ם ל כ ו ף ע ל ה ב ע ל ל ה ו צ י א א ש ת ו ה מ ו ר ד ת ב ו ב ט ע נ ת‬
‫הרא״ש ‪,‬‬
‫‪2 2‬‬
‫מ א י ם עלי ״ ס מ כ ו ע ל זה ש כ ל ה מ ק ד ש א ד ע ת א ד ר ב נ ן מ ק ד ש ‪ ,‬ו ה ס כ י מ ה ד ע ת ם ל ה פ ק י ע‬
‫הקידושין כ ש ת מ ר ו ד האשד‪ ,‬ע ל ב ע ל ה ׳ ‪ /‬ל פ י ה ס ב ר ו ש ל הרדב״ז‪ ,‬איפוא‪ ,‬כ ל ענין ש ל‬
‫כ פ י ה ב ג ט ה ו א מ ט ע ם ה פ ק ע ת הקידושין על ידי ב י ת דין מ ו ס מ ך ‪ .‬ב ר ם ‪ ,‬ד ע ת ו של ה ר ד ב ״ ז‬
‫נ ת ק ב ל ה ‪ ,‬כ נ ר א ה ‪ ,‬ל ה ל כ ה ‪ ,‬א ף שיש מקום‪ ,‬א ם ה ד ב ר נחוץ וגדול‪ ,‬ל צ ר ף ס ב ר ת‬
‫לא‬
‫אפקעינהו‬
‫פוסקים‬
‫‪2 3‬‬
‫‪.‬‬
‫ומשיבים מסתמכים על‬
‫הסבריהם־נמוקיהם של הרמב״ם והתוספות‪ ,‬פרט‬
‫ל ע נ י ן כ פ י י ת מ ו מ ר ל י ת ן גט ל א ש ת ו מ י ש ר א ל ‪ ,‬ל ע נ י ן מ ו מ ר ‪ ,‬או מ ו ח ל ף ) ב ד ת ו ( ‪ ,‬ל א‬
‫‪2 4‬‬
‫הסתפקו‬
‫ב ה ס ב ר ו ש ל ה ר מ ב ״ ם ‪ ,‬והמהריט״ץ‬
‫בתשובותיו‬
‫‪2 5‬‬
‫ה ע ל ה שאין מ פ י ן מ ו ח ל ף‬
‫ל י ת ן גט‪ ,‬א ף אם הוא נ מ נ ה ע ל א ל ה שכופין מן הדין ל ה ו צ י א‬
‫‪2 6‬‬
‫‪ .‬ונימוקו‪ :‬אם הבעל‬
‫יהודי יש ל ו מ ר כי ר ו צ ה הוא ל ע ש ו ת ולקיים מ צ ו ת ד ב ר י חכמים‪ ,‬א ל א ש ב ש ל י צ ר ו אין‬
‫ה ו א ר ו צ ה ל י ת ן הגט‪ ,‬ו ב א ה הכפיר‪ ,‬כדי ל ה ת י ש א ת ה י צ ר ו ל ה ב י א ו ל ה ב י ע ר צ ו נ ו ה מ ק ו ר י ‪,‬‬
‫הכן‪ ,‬ולקיים ה צ ו של ב י ת הדין וליתן ה ג ט ? א ב ל ב מ ו ח ל ף ) מ ו מ ר ( ל ד ת א ח ר ת ה ר י אינו‬
‫רוצה‬
‫ל ע ש ו ת מצוד״ וגם א ח ר י שהוכה וגירש‪ ,‬״ נ פ ש ו ל א י נ ו ח ויקצוף ע ל ה מ ב י א י ם‬
‫אותו‬
‫ל ע ש ו ת ד ב ר זה‪ .‬וא״כ א ו נ ם ג מ ו ר הוא״‪ .‬ו מ כ א ן ש ב כ פ י י ת מ ו מ ר ל ג ר ש א ש ת ו‬
‫בישראל‪ ,‬אנו נזקקים ל ד ע ת המהרי״ק‬
‫‪2 7‬‬
‫ל ס מ כ ו ת ש ל א פ ק ע י נ ה ו ר ב נ ן לקידושין ע ל ידי‬
‫ג ט בכפיה‪ ,‬מ ש ו ם ת ק נ ת ע ג ו נ ו ת ‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫דזרתייעה מ ש י מ ו ש ב ל ח ץ ו&המיה ל׳מתו גגו‬
‫ה ב ע י ה ש ל ה י ח ס שבין הלחץ והרצון ע ו ב ר ת כ ח ו ט ה ש נ י ב מ ק ו ר ו ת ה ה ל כ ה ה ע ש י ר י ם‬
‫בענין כ פ י ה בגט‪ .‬יש מ ר ח י ב י ם ויש מ צ מ צ מ י ם ‪ ,‬ו ב ע נ י ן זה ה ת ג ב ש ו א ס כ ו ל ו ת‬
‫מאד‬
‫ש ו נ ו ת ב ת ק ו פ ו ת שונות‪ ,‬ו ה ד ב ר תלוי ה ר ב ה ב מ י ד ת הלחץ ו ב ס מ כ ו ת ו ש ל ביה״ד‪.‬‬
‫המשנה‬
‫מדין‬
‫‪2 8‬‬
‫״ ג ט מ ע ו ש ה ‪ :‬ב י ש ר א ל — כ ש ר ‪ ,‬ו ב ע ו ב ד י כ ו כ ב י ם — פסול״‪ .‬מ י ד ת‬
‫הלחץ‪ ,‬ד ר כ י ה ל ח ץ קובעים‪ .‬אולם גם ב ג ט מ ע ו ש ה ב י ש ר א ל ״כדין — כ ש ר ‪ ,‬ש ל א כדין —‬
‫פסול״‬
‫‪.22‬‬
‫‪.23‬‬
‫‪.24‬‬
‫‪.25‬‬
‫‪.26‬‬
‫‪.27‬‬
‫‪.28‬‬
‫‪.29‬‬
‫‪2 9‬‬
‫‪ .‬ס מ כ ו ת ו ש ל ביה״ד ק ו ב ע ת ‪.‬‬
‫שו״ת הרא״ש‪ ,‬מג‪ ,‬ח‪.‬‬
‫שו״ת עזרת כהן‪ ,‬להראי״ה קוק‪ ,‬סימן לט‪ ,‬עמ׳ רפג‪,‬‬
‫הגהות מיימוניות‪ ,‬הלכות גירושין‪ ,‬ב‪ ,‬כ‪ ,‬אות ד ; הרמ״א על שו״ע אה״ע‪ ,‬קנד‪ ,‬יא‪.‬‬
‫שו״ת המהרי״ט צהלון‪ ,‬פג‪.‬‬
‫אשר לשאלה מהו דינו של מומר‪ :‬האם כופין אותו להוציא בשל עצם היותו מומר או רק אם‬
‫אכן הבעל פושע כלפי האשה‪ ,‬עיין‪ :‬שו״ע אה״ע‪ ,‬קנד‪ ,‬א בהג״ה הרמ״א; שו״ת המהרש״ל‪ ,‬מא‪.‬‬
‫שו״ת המהרי״ק‪ ,‬סג‪ .‬ועיין‪ :‬אור שמח‪ ,‬הלכות גירושין‪ ,‬ב‪ ,‬כ‪ .‬לעיל‪ ,‬סמוך להערה ‪ ,20‬נוכחנו‬
‫לדעת כי גם הרדב״ז סובר שניתן להשתמש בכלל של אפקעינהו להצדקת הכפייה למתן הגט‪.‬‬
‫משנה גיטין‪ ,‬ט‪ ,‬ח‪.‬‬
‫משנה‪ ,‬שם‪.‬‬
‫]‪[157‬‬
‫] ‪6‬‬
‫שנתון המשפט העברי‪ ,‬כרך ג—ד)תשל״ו—תשל״ז(‬
‫א ח ד מגדולי ה מ ש י ב י ם ב ד ו ר ו ת ה א ח ר ו נ י ם ‪ ,‬ה ח ת ״ ם ם ו פ ר ‪ ,‬נ ו ט ה ל צ מ צ ם א ת ה כ ל ל‬
‫‪3 0‬‬
‫ש ל ה ר מ ב ״ ם ! ‪ — 3‬כי ה ל ח ץ או ה כ פ י ה עפ״י ביה״ד מ ב י א י ם א ת ה ב ך ז ו ג ל ה ב י ע ר צ ו נ ו‬
‫הכן ל ק י י ם מ צ ו ת ד ב ר י ח כ מ י ם — ר ק ל א ו ת ם מ ק ר י ם ב ה ם ב ר ו ר ש ה כ פ י ה או העישוי‬
‫נ ע ש ו כדין ״ כ ש ב ר ו ר גם ל ה מ ג ר ש שהעישוי כדין א ל י ב א דכו״ע״‪ .‬א ב ל ב מ ק ר י ם ב ה ם יש‬
‫מ ח ל ו ק ת ה פ ו ס ק י ם ״ואין א ת נ ו י ו ד ע ל ה כ ר י ע ״ ‪ ,‬יש ע ר ע ו ר ב ה ב ע ת ר צ ו נ ו ש ל ה מ ע ו ש ה ‪,‬‬
‫כי ״ י א מ ר נ א ה מ ג ר ש ‪ :‬׳ מ א ן ל י מ א לן ש מ צ ו ה ל ש מ ו ע ד ב ר י ה ר א ״ ש ‪ ,‬ד ל מ א מ צ ו ה ל ש מ ו ע‬
‫ד ב ר י ה מ ר ד כ י י ׳ ו א ם גם מ״ש ) = מ ה ש א מ ר ( ר ו צ ה א נ י היה ב ה כ ר ח ו ל א ע נ ה מלבו״‪.‬‬
‫א ו ל ם ד ע ת ו זו ש ל ה ח ת ״ ם ס ו פ ר ל א ה ת ק ב ל ה על ד ע ת ה א ח ר ו נ י ם ‪ ,‬ו ר ב ו גם ר ב ו פ ס ק י‬
‫הדין ל כ פ י י ת גט‪ ,‬אף ל פ י ע י ל ו ת ש נ ו י ו ת ב מ ח ל ו ק ת ‪ .‬לדוגמא‪ ,‬נ ב י א ד ב ר י ה ם ש ל שניים‬
‫מ ג ד ו ל י ה ד ו ר ה א ח ר ו ן ו פ ס ק דין ש ל ב י ת הדין ה ר ב נ י ה ג ד ו ל ‪.‬‬
‫ה ר ב ה ר א ש י ל י ש ר א ל הרי״א ה ר צ ו ג ז ״ ל ‪ ,‬ב ה ס ת מ כ ו ע ל ה ר ב ר׳ י צ ח ק א ל ח נ ן ‪,‬‬
‫‪3 3‬‬
‫‪3 2‬‬
‫ל א ח ש ש ל ד ע ת ו זו ש ל ה ח ת ם ס ו פ ר ‪ ,‬ו ה ע ל ה ״ ש א פ ש ר ש ה ב ע ל אעפ״י ש י ד ע שיש פ ו ס ק י ם‬
‫ש ל א לכוף‪ ,‬כיון שהבי״ד פ ס ק ו לכוף‪ ,‬נ ת ר צ ה משום מצוה ל ש מ ו ע ד ב ר י ה ח כ מ י ם שבדורו״‪.‬‬
‫והחזון א י ש‬
‫הפוסקים‬
‫‪3 4‬‬
‫א ו מ ר ‪ :‬״ ו ה נ ה ה ו ר א ת ה ח ת ם ס ו פ ר אי א פ ש ר לקיימה‪ ,‬א ל א ל ס מ ו ך על‬
‫ד ב מ א י ם עלי — כופין‪ .‬ו כ ב ר כ ת ב ה ר א ״ ש ב ת ש ו ב ה ד א ל ו ש ה ו ר ו כן‪ ,‬מ ה‬
‫ש ע ש ו כ ב ר עשוי״‪.‬‬
‫ב י ת הדין ה ר ב נ י ה ג ד ו ל מסיק‪ ,‬כי ב מ ק ו ם ש ל פ י כ ל ל י ה ה ל כ ה ה מ ס ו ר ה ב י ד י נ ו הדין‬
‫ה ו א שכופין‪ ,‬ל מ ש ל ב מ ק ו ם ד פ ל י ג י יחיד ו ר ב י ם ולפי ד ע ת ה ר ב י ם כופין‪ ,‬בזה ודאי מן‬
‫הדין יש ל צ ו ו ת ל כ פ ו ת ל ב ע ל ל ת ת גט‪ ,‬והגט יהיה כ ש ר ‪ .‬וביה״ד מ ס ב י ר‬
‫‪3 5‬‬
‫‪ :‬״ואטו דיני‬
‫כ פ י ה ע ד י פ א מ ד י נ י גיטין‪ ,‬א ש ר ר ב ו ה ח ו ל ק י ם ב כ מ ה ו כ מ ה ה ל כ ו ת ה נ ו ג ע ו ת ל ש ו ר ש ו‬
‫ו כ ש ר ו ת ו של ה ג ט ‪ ,‬ה ל ל ו פ ו ס ל י ם ו ה ל ל ו מ כ ש י ר י ם ‪ ,‬ואם לפי ה ל כ ה הדין הוא כהמתירין‪...‬‬
‫— מ ת י ר י ן א ו ת ה ל ה י נ ש א ‪ ,‬א ף ש ז ה נ ו ג ע ל ע נ י ן א ש ת איש ה ח מ ו ר ה ״ ‪.‬‬
‫ב ר ם ‪ ,‬מ ג מ ה זו אינה היחידה‪ .‬מ א י ד ך גיסא‪ ,‬מ צ י נ ו ב ס פ ר ו ת ה ה ל כ ת י ת ל א א ח ת ר ת י ע ה‬
‫משימוש‬
‫‪.30‬‬
‫‪.31‬‬
‫‪.32‬‬
‫‪.33‬‬
‫‪.34‬‬
‫‪.35‬‬
‫ב א מ צ ע י ם ש ל כ פ י ה כדין ל מ ת ן גט‪ ,‬ב מ י ו ח ד ב ע נ י י נ י ם ב ה ם א י כ א פ ל ו ג ת א‬
‫שו״ת חתם סופר‪ ,‬חאה״ע‪ ,‬קטז‪ .‬המשיב דן בשאלה האם ניתן לכפות מתן גט כאשר הבעל הוא‬
‫נכפה‪ .‬על תשובה זו של החת״ם סופר ראה גם‪ :‬זילברג‪ ,‬שם )הערה ‪ 17‬לעיל(‪ ,‬עמ׳ ‪109‬־‪.110‬‬
‫ראה הערה ‪ 17‬לעיל והטקסט הסמוך לה‪.‬‬
‫שו״ת היכל יצחק‪ ,‬אה״ע‪ ,‬ח״א‪ ,‬א‪.‬‬
‫עין יצחק‪ ,‬ח״ב‪ ,‬לה )כפי שמשמע מפלפולו(‪.‬‬
‫החזון איש‪ ,‬אבה״ע‪ ,‬סימן סט‪ ,‬ם״ק כג‪ .‬ועיין‪ :‬הרב אברהם הלוי הורביץ‪ ,‬קונטרס הברורים‪,‬‬
‫שיטות הפוסקים בדין אשה הטוענת מאים עלי‪ ,‬בני ברק‪ ,‬התשל״ה‪ ,‬עמ׳ יט‪ ,‬בסופו‪.‬‬
‫ערעור שך‪ ,184/‬פד״ר‪ ,‬כרך ד‪ ,‬עמ׳ ‪ 164‬בעמי ‪ ; 166‬ביה״ד הרבני הגדול בהרכב של הדיינים‬
‫הרבנים עובדיה הדאייה )ז״ל(‪ ,‬יוסף שלום אלישיב‪ ,‬בצלאל זולטי‪,‬‬
‫]‪158‬‬
‫[‬
‫זרח ורהפטיג‪ :‬כפיית גט להלכה ולמעשה‬
‫‪[ 7‬‬
‫ד ר ב ו ו ת א ‪ ,‬ו ר ת י ע ה זו ה ב י א ה ל ה ח מ ר ה ש ל א ל כ ו ף ‪ ,‬או ל ח י פ ו ש ם ש ל ד ר כ י ם א ח ר ו ת‬
‫‪3 6‬‬
‫ל ה ש פ י ע ע ל מ ת ן הגט‪ .‬נעיין ב כ מ ה ד ו ג מ א ו ת ה מ ו ב א ו ת ב ס פ ר ו ת ה פ ו ס ק י ם ו ב ש א ל ו ת‬
‫והתשובות‪.‬‬
‫ה ר מ ״ א ב ע ו ם ק ו בדין ה מ כ ה א ש ת ו ק ו ב ע ‪ :‬״דמ״מ טוב ל א לכופו‪ ,‬א ל א ל ה ח ר י מ ו ‪ ,‬או‬
‫ל ת פ ס ו בידי עכו״ם‪ ,‬או ב ש ו ט י ם שלא ל ה כ ו ת ה ‪ ,‬או שיוציא ויתן ג ט ״ ‪ .‬ב ס פ ר בנימין ז א ב‬
‫‪3 7‬‬
‫‪3 8‬‬
‫מ ב י א ת ש ו ב ת ו של ר ב י נ ו ש מ ח ה ‪ ,‬כי ב מ כ ה אשתו‪ ,‬באין ת ק נ ה א ח ר ת ‪ ,‬כופין א ו ת ו ל ג ר ש‬
‫ו א פ י ל ו ע ל ידי גויים‪ ,‬א ו ל ם הוא נ ר ת ע מ ד ר ך זו‪ ,‬ב א ו מ ר ו ‪ :‬״משום א י ם ו ר א ד א ש ת איש‬
‫אין להקל״‪ .‬ה פ ת ר ו ן ה מ ו צ ע ע ל ידו הוא כי ב י ת הדין ש ב א ו ת ו ק ה ל יכריזו נידוי ע ל‬
‫ה מ כ ה א ש ת ו אם ל א ישוב‪ ,‬או ל ו מ ר לו ״ ש מ ו ת ר ל ק ר ו ת ו עבריין״‪ .‬ב ע ל ה ת מ ת י ש ר י ם‬
‫נ ש א ל ב י ח ס א ש ה ש ש ה ת ה ע ש ר ש נ י ם ולא י ל ד ה ו נ ש א א ש ה א ח ר ת עליה‪ ,‬ו ה ר א ש ו נ ה‬
‫ת ב ע ה גט ו כ ת ו ב ה ‪ .‬ב פ ת ח ת ש ו ב ת ו א ו מ ר ה מ ש י ב כ י‬
‫‪3 9‬‬
‫״לענין גט ל א א ט פ ל ‪ ,‬כי ודאי‬
‫ל א נכוף‪ .‬ואף אפי׳ ש י מ צ א ו ק צ ת ד ב ר י ם ה מ ו כ י ח י ם ב ד ב ר י ה פ ו ס ק י ם ו ב ע ה ת ״ ו ) = ו ב ע ל י‬
‫התוספות(‬
‫ש מ ת ו כ ם י ל מ ד ו לכוף‪ ,‬ל א א כ נ ס בין ההרים״‪ .‬ה מ ה ר י ״ ט‬
‫‪4 0‬‬
‫א ו מ ר כי ״ ל ה י ו ת‬
‫הכפיר‪ ,‬ד ב ר ח מ ו ר מאד‪ ,‬וראוי ל כ ל אדם ל ב ר ו ח מ מ נ ה כ ב ר ו ח מן הנחש״‪ .‬והרמ״א‪ ,‬ב ד ו נ ו‬
‫במחלוקת‬
‫שבין ה ר מ ב ״ ם ו ר ב י נ ו ת ם בדין אשד‪ ,‬ה ב א ה ב ט ע נ ת מ א י ם עלי‪ ,‬אי מ פ י ן‬
‫א ו ת ו להוציאה‪ ,‬מ ס י ק ‪ :‬״כיון ש ר ״ ת ו ה א ח ר ו נ י ם נחלקו‪ ,‬מי י כ נ י ס ר א ש ו בין ה ה ר י ם‬
‫‪4 1‬‬
‫ו ל א י ר צ צ ו א ת מ ו ח ו ? !״‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫כפיית‬
‫להשתמש‬
‫©מכות ביו! הדיו * כ פ י י ת ה ג ט‬
‫ג ט הוא מ ה ד ב ר י ם ה מ ס ו ר י ם ל ש י ק ו ל ד ע ת ו ש ל ביה״ד‪ ,‬ועליו ל ה כ ר י ע אם‬
‫ב ד ר ך זו‪ ,‬או ל ה ס ת פ ק ב ד ר כ י עקיפין ב מ א מ ץ ל ה ס ד י ר ה י ח ס י ם שבין ב ע ל‬
‫ו א ש ת ו כדי ל מ נ ו ע ס ב ל ואסונות‪ .‬ב ס פ ר ו ת ה ה ל כ ת י ת מ צ א נ ו כי רעיון זה בוטא ע״י ח כ מ י‬
‫ה ל כ ה ר ב י ם ‪ :‬״ ס ב ר ו ת ד ק ו ת יש ב ת ו ר ת העישוי‪ ...‬א ב ל כ ל ל הדבר‪ ...‬ש כ ל ד ב ר שדייני‬
‫‪.36‬‬
‫‪.37‬‬
‫הרמ״א בהגהה לשו״ע אה״ע‪ ,‬קנה כא‪ ,‬קובע‪ :‬״וכיוון דאיכא פלוגתא דרבוותא — ראוי להחמיר״‪.‬‬
‫וראה גם ‪ :‬ער‪/‬תשכ״ו ‪ ,178‬פד״ר‪ ,‬כרך ז‪ ,‬עמ׳ ‪.65‬‬
‫דרכי משה‪ ,‬על טור אה״ע‪ ,‬קנה ס״ק יז‪ .‬וברוח זו ראה‪ :‬תיקים ‪/78‬תשט״ז‪/731 ,‬תשט״ז‪ ,‬פד״ר‪,‬‬
‫כרך ב‪ ,‬עמ׳ ‪ ,188‬בעמ׳ ‪ : 193‬״יש להחמיר שלא לכוף על הבעל את הגירושין כדי שלא להיכנס‬
‫לספק גט מעושה שלא כדין״‪ .‬ועיין עוד‪ :‬תיק תשי״ז‪ ,1197/‬פד״ר‪ ,‬כרך ג‪ ,‬עמ׳ ‪ ,220‬בעמ׳ ‪222‬‬
‫גבורת אנשים להש״ך‪ ,‬סימן מה‪.‬‬
‫שו״ת בנימין זאב‪ ,‬פח‪.‬‬
‫דבריו הובאו בער‪/‬תשכ״ו‪ ,178/‬פד״ר‪ ,‬כרך ז‪ ,‬עמ׳ ‪ ,65‬בעמ׳ ‪72‬־‪ .73‬ראוי לציין כי בית הדין‬
‫פסק למעשה כי כשגבר נושא אשד‪ .‬על אשתו אין הראשונה יכולה לכופו לגרשה בשל המחלוקת‬
‫בין הפוסקים אם במקרה זה כופין‪ ,‬אם לאו‪ .‬וראה ‪ :‬ב׳ שרשבסקי‪ ,‬דיני משפחה‪ ,‬מהדורה שניה‪,‬‬
‫ירושלים‪ ,‬תשכ״ז‪ ,‬עמ׳ ‪.71‬‬
‫שו״ת המהרי״ט‪ ,‬ח״א‪ ,‬קיג‪.‬‬
‫שו״ת הרמ״א‪ ,‬צו‪.‬‬
‫;‬
‫‪.38‬‬
‫‪.39‬‬
‫‪.40‬‬
‫‪.41‬‬
‫]‪159‬‬
‫‪1‬‬
‫שנתון המשפט העברי‪ ,‬כרך ג—ד )תשל״ו—תשל״ז(‬
‫י ש ר א ל מ י ן ל נ ו ף ל י ת ן ג ט או ל י ת ן חליצה‪ ,‬ועישוהו גויים ו א מ ר ו ל ו ‪ :‬׳ ע ש ה מ ה ש י ש ר א ל‬
‫אומר‬
‫ל ך ‪ ,‬ו מ ת ר צ ה ו א ו מ ר ‪ :‬׳רוצה א נ י — גיטו ו ח ל י צ ת ו כ ש י ר י ם ״ ״ ׳ ‪ /‬״יעשו בי״ד‬
‫‪,‬‬
‫כפי ר א ו ת ע י נ ם ״ ‪ .‬״הנד‪ ,‬ת ר א ה מ ש ם ש ב ס ו ף ד ב ר י ו מ ם ר ה ד ב ר ל ב ״ ד‬
‫‪4 8‬‬
‫‪4 4 , ,‬‬
‫‪ .‬״ ד ב ר זה‬
‫נ י ת ן ל ש י ע ו ר י ם ויש ל ש ק ו ל א ת הענין ל פ י מסיבותיו״ ‪,45‬‬
‫יש ל ה ב ח י ן בין ב ת י הדין שבחו״ל ובין ה מ צ ב ש נ ו צ ר ב מ ד י נ ת י ש ר א ל ‪.‬‬
‫בחו״ל נ מ נ ע ו מ ל ה ש ת מ ש ב א מ צ ע י כ פ י ה גופניים ל מ ת ן גט‪ ,‬בין ה י ת ר ‪ ,‬גם מ פ נ י אי‬
‫יעילותם‪ .‬ה ר ב א ל י ה ח ז ן‬
‫‪4 6‬‬
‫שכיהן כ ר ב ב א פ ר י ק ה ה צ פ ו נ י ת ל פ נ י ל מ ע ל ה מ מ א ה ש נ ה‬
‫מ ח פ ש ד ר ך ל ה ת י ר נשואין ע״י ה ס כ מ ה ל ה פ ק י ר כ ס ף הקידושין ״היכא דאי א פ ש ר ל כ ו פ ו‬
‫ולתת‬
‫ג ט ‪ /‬כי ״ ב מ ד י נ ו ת ה א ל ה מ ל ב ד שאין א ו נ ס לקיים ד ב ר י ח כ מ י ם ואיש ה י ש ר‬
‫‪,‬‬
‫ב ע י נ י ו יעשה‪ ,‬ע ו ד ז א ת כי ה מ מ ש ל ה ל א ת נ י ח ל ת ת גט״‪ .‬ה ר ב א ר י לייבוש ב א ל ו ח ו ב ר‬
‫‪,‬‬
‫קובע‬
‫‪4 7‬‬
‫כי ״ ) ו ( ל כ ו ף ע״י בי״ד ע ד ש ת א מ ר ר ו צ ה אני‪ ,‬בודאי אי א פ ש ר בזמן הזה‪,‬‬
‫שאין ידינו ת ק י פ ה ואין כ ח בי״ד יפה ל כ פ ו ת ע ״ ז ‪ /‬ו ב ד ו ר נ ו א נ ו נ ש א ל ה ר ב מ ש ה‬
‫‪,‬‬
‫פיינשטיין‪8‬‬
‫והאשה‬
‫‪4‬‬
‫ב א ר ה ״ ב ב י ח ס לאיש ש ח ל ה זמן ר ב ו נ ע ש ה ע ק ב מ ח ל ת ו מאום ומסריח‪,‬‬
‫א ו מ ר ת ש א י נ ה י כ ו ל ה ל ח י ו ת עימו י ו ת ר ו ד ו ר ש ת גט‪ .‬ה מ ש י ב ד ו ח ה ד ר י ש ת‬
‫ה כ פ י ה ומציין‪ ,‬בין ה י ת ר ‪ ,‬כי ״ ב כ ל ל ל י כ א מ צ י א ו ת ל ד י נ א ל כ פ ו ת בזמן הזה״‪ ,‬כי ה ר י‬
‫אין ס מ כ ו ת כ פ י ה ל ב ת י הדין‪.‬‬
‫ה מ צ ב ש ו נ ה ל ח ל ו ט י ן ב מ ד י נ ת י ש ר א ל ‪ .‬ב ת י הדין ה ר ב נ י י ם ש ב א ר ץ י ש ר א ל כיום ה ם‬
‫ב ת י דין ק ב ו ע י ם ‪ ,‬ב ע ל י ס מ כ ו ת י י ח ו ד י ת בענין נשואין וגירושין ש ל י ה ו ד י ם ‪ .‬אין‬
‫‪5 0‬‬
‫‪4 9‬‬
‫ב י ת הדין יכול ל ה י מ נ ע מ מ ת ן פ ס ק דין‪ ,‬ת ו ך נימוק שאין הוא ר ו צ ה ל ה כ נ י ס ר א ש ו בין‬
‫‪.42‬‬
‫‪.43‬‬
‫‪.44‬‬
‫‪.45‬‬
‫‪.46‬‬
‫‪.47‬‬
‫‪.48‬‬
‫‪.49‬‬
‫‪.50‬‬
‫תשובות הרי״ד )לרבינו ישעיה דטראני הזקן ז״ל(‪ ,‬תשובה נד‪.‬‬
‫תשובות מיימוניות‪ ,‬אישות‪ ,‬לד‪ ,‬תשובתו של מוהר״ר יצחק בר משה‪ ,‬בעל האור זרוע‪.‬‬
‫שו״ח הרמ״א‪ ,‬צו‪ .‬וראה גם‪ :‬דרוש וחדוש לרבי עקיבא איגר‪ ,‬ח״א‪ ,‬בתשובתו שבסוף הספר‬
‫להרב מאיר ווייל‪ ,‬רבה של ברלין‪.‬‬
‫ערעור תש״ך‪ 184/‬פד״ר‪ ,‬כרך ד‪ ,‬עמ׳ ‪ 164‬בעמי ‪ .166‬קטע אחר מפסק דין זה הובא לעיל סמוך‬
‫להערה ‪ .35‬לענין דיון בכל מקרה לפי נסיבותיו ״מקומו ושעתו״ ראה גם‪ :‬שו״ת נשאל דוד‪,‬‬
‫אה״ע‪ ,‬מו‪ ,‬העוסק בכפיית גט על גנב‪.‬‬
‫ראוי לציין כי חכמי ההלכה החשיבו את שיקול דעתו של הדיין בדונו בכל מקרה‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪,‬‬
‫אנו מוצאים בתשב״ץ‪ ,‬ח״ב‪ ,‬ח‪ ,‬דברים אלה‪ :‬״ואע״פ שיש בתשובת גדולי האחרונים ז״ל'שאין‬
‫כופין בזה כלל‪ ,‬אנן לאו קטלי קני באגמא אנן ומלתא דתליא בסברא אין לדיין אלא מה שעיניו‬
‫רואות‪ ...‬ואילו הות דידהו לא הוי אמרי הכי״‪.‬‬
‫שו״ת תעלומות לב‪ ,‬ח״א‪ ,‬אה״ע‪ ,‬יד‪.‬‬
‫שו״ת שם אריה‪ ,‬ח״ב‪ ,‬חאה״ע‪ ,‬מג‪ ,‬בסופו‪.‬‬
‫אגרות משה‪ ,‬אה״ע‪ ,‬ח״ג‪ ,‬מג‪.‬‬
‫הרמ״א על שו״ע חו״מ‪ ,‬ג‪ ,‬א‪.‬‬
‫חוק שיפוט בתי דין רבניים )נישואין וגירושין(‪ ,‬תשי״ג—‪) 1953‬להלן — חוק השיפוט(‪,‬‬
‫סעיפים ‪ 1‬ו־‪.2‬‬
‫]‪160‬‬
‫[‬
‫זרח ורהפטיג‪ :‬כפיית גט להלכה ולמעשה‬
‫ה ה ר י ם ; עליו מ ו ט ל לדון‪ ,‬ל ה כ ר י ע ו ל פ ס ו ק‬
‫ברורה‬
‫‪5 1‬‬
‫‪ .‬וכבר הבחין‬
‫הרב'ר׳ חיים מוולוזין ב צ ו ר ה‬
‫ב י ו ת ר ב ה ב ד ל שבין ה ג י ש ה ה ע י ו נ י ת לבין ה צ ו ר ך ה מ ע ש י ‪ ,‬ב ד ו נ ו בענין ה י ת ר‬
‫עגונה‪ .‬ו כ ך הוא מ ש י ב ל מ ש י ג עליו‬
‫‪5 2‬‬
‫‪ :‬״ כ ת ״ ר נוטה אל ה ח ו מ ר א ‪ ,‬מ ח מ ת שאין ה ד ב ר‬
‫מ ו ט ל עליו‪ .‬ואף אני כ מ ו ה ו ל א פ נ י ת י אל צדדי ה ה י ת ר י ם העולים מ ת ו ך העיון ט ר ם‬
‫ה ו ע ל ה עלי עול ה ה ו ר א ה ו כ ר ו ה ע ל ו על צוארי עול ה ה ו ר א ה ו כ ד ו ח ש ב ת י עם קוני‬
‫וראיתי‬
‫ח ו ב ה ל ע צ מ י ל ה ת ח ז ק ב כ ל כ ח י ל ש ק ד ע ל ת ק נ ת עגונות״‪ .‬ב י צ ו ע פ ס ק הדין‬
‫נ ע ש ה בידי יהודים ב ה ת א ם ל צ ו ביה״ד ה ר ב נ י ‪ .‬ד ר ך ה כ פ י ה היא ב מ א ס ר ע ד שיציית‬
‫ל צ ו ביה״ד‪ .‬ה ד ר ך ל כ ו ף ב מ א ס ר היא ע ל ידי ב ק ש ה ל ב י ת ה מ ש פ ט המחוזי ה מ ו ס מ ך לדון‬
‫ב נ ו ש א ‪ ,‬ל א ו ר צו ביה״ד ה ר ב נ י‬
‫‪5 3‬‬
‫‪.‬‬
‫נוצרו‪ ,‬איפוא‪ ,‬כיום ב מ ד י נ ת י ש ר א ל ו ב ב ת י הדין ה ר ב נ י י ם ת נ א י ם ח ד ש י ם ו מ ס י ב ו ת‬
‫ח ד ש ו ת ל ה פ ע ל ת הדין ש ל ״יוציא ויתן כ ת ו ב ה ‪ ,‬או ״כופין א ו ת ו להוציאה״‪ ,‬ש ב ה כ ר ח‬
‫‪,7‬‬
‫יהיה ל ה ם ה ד ב פ ס ק י הדין ש ל ב ת י הדין ה ר ב נ י י ם ב ע נ י נ י ״גט ה מ ע ו ש ה ב י ש ר א ל כ ד י ך ‪.‬‬
‫לניתוח הפסיקה ה ר ב נ י ת נקדיש א ת הפרק התשיעי של מאמרנו‪.‬‬
‫דרכי כפיית הגט‬
‫ה‪.‬‬
‫ר ב י ם ה ם ה א מ צ ע י ם ה כ ש ר י ם לעישוי הגט‪ .‬אולם ש ל ו ש ה ה ם אמצעי הלחץ ה ע י ק ר י י ם‬
‫הלגטימיים‬
‫ה ע ו מ ד י ם כיום ל ר ש ו ת ב י ת הדין ל ה ש ג ת ה ס כ מ ת ו ש ל ה ב ע ל ל מ ת ן הגט‪,‬‬
‫או ה ס כ מ ת ה ש ל האשד‪ .‬ל ק ב ל ת הגט‪ ,‬ו ה ם ‪ :‬לחץ מוסרי‪ ,‬לחץ כ ס פ י )כפיה מ ת ו ך ב ר י ר ה (‬
‫א ש ר ל פ ע מ י ם מ ש ו ל ב עם צו פ י ר ו ד בין בני הזוג‪ ,‬וכפיה ע ל ידי מ א ס ר ע ד שיציית ל צ ו‬
‫ב י ת הדין‪.‬‬
‫לחץ מוסרי‬
‫‪(1‬‬
‫לחץ מ ו ס ר י הוא כ פ י ה ב ד ב ר י ם ‪ ,‬במילי‪ ,‬ש מ ו ת ר ל ק ר ו ת ו ע ב ד י י נ א ‪ ,‬ו ב י ת הדין‬
‫‪5 5‬‬
‫‪5 4‬‬
‫מ ו ד י ע ל ו שמצוה ל ג ר ש ה ‪ ,‬ו נ ו ת נ י ם ל ו עצה ש י ג ר ש נ ה ‪ ,‬ואם ל א י ג ר ש נ ה ‪ ,‬האי מ א י ד א מ ר י נ ן ‪,‬‬
‫‪.51‬‬
‫‪.52‬‬
‫‪.53‬‬
‫‪.54‬‬
‫‪.55‬‬
‫והשווה דברי השופט זילברג בע״א ‪ ,238/53‬בוסליק נ׳ היועץ הנדשפטי‪ ,‬פד״י‪ ,‬ח‪ ,‬עמ׳ ‪ 4‬בעמ׳ ‪: 21‬‬
‫״למד לשונך לומר ׳איני יודע׳‪.‬״ אינה הוראה המכוונת אל שופט והוא חייב‪ ,‬בדרך כלל להגיע‬
‫לדעה ברורה ומוחלטת בכל שאלה משפטית המתעוררת בפניו״‪ .‬וראה גם‪ :‬פ׳ שיפמן‪ ,‬״הספק‬
‫בהלכה ובמשפט״‪ ,‬שנתון המשפט העברי‪ ,‬כרך א )תשל״ה(‪ ,‬עמי ‪.328‬‬
‫שו״ת חוט המשולש‪ ,‬סימן ח )עמ׳ יז‪ ,‬טור א(‪.‬‬
‫סעיף ‪ 6‬לחוק השיפוט‪ .‬וראה על כך במפורט להלן פרק ה סעיף ‪ 4‬ופרק ט‪ ,‬במיוחד בסעיפים‬
‫‪ 3‬ו־‪ 4‬בו‪.‬‬
‫שו״ת הרדב״ז‪ ,‬ח״ד‪ ,‬קנז‪.‬‬
‫ראה‪ :‬תוספות‪ ,‬כתובות‪ ,‬ע‪ ,‬א‪ ,‬ד״ה יוציא ויתן כתובה ״ורבינו חננאל הביא מירושלמי דכל הנך‬
‫׳יוציא׳ דמתניתין‪ ,‬אין כופין‪ ...‬שאין כופין אלא היכא שמפרש בהדיא ׳כופין׳‪ .‬אבל היכא דאמור‬
‫רבנן ׳יוציא׳ אומרים ל ו ‪ :‬׳כבר חייבוך חכמים להוציא‪ ,‬ואם לא תוציא מותר לקרותך עבריינא׳‪,‬‬
‫אבל לכפותו — לא״‪ .‬ראוי להדגיש כי ר״י בתוספות‪ ,‬שס‪ ,‬מדגיש כי כפיה יעילה בשוטים‪ ,‬כי‬
‫״בדברים לא יוסר עבד״‪.‬‬
‫]‪[161‬‬
‫שנתון המשפט העברי‪ ,‬כ ר ך ג—ד )תשל״ו—תשל״ז(‬
‫ה א י מ א ן ד ע ב ר א ד ר ב נ ן מצוד‪ ,‬ל מ ק ר י י ה ע ב ר י י נ א‬
‫‪ 6‬ה‬
‫] ‪10‬‬
‫‪ . « ,‬א ף יש ו מ ש ת מ ש י ם ב ג ז י ר ה‬
‫ש ל א ל י ש א וליתן ע מ ו ע ד ש י ת ן ג ט ^ ‪ ,‬ו נ ע ש ו גם נ ם י ו נ ו ת ל נ ד ו ת א ת ה ב ע ל ע ד ש י ת ן‬
‫גט‬
‫‪5 9‬‬
‫‪.‬‬
‫רבינו ת ם בתשובה מפליג באמצעי לחץ מוסרי על ה מ ס ר ב למצות חכמים ל ת ת גט‬
‫ל א ש ת ו ‪ ,‬וציוה ל נ ד ו ת ו ״ ש ל א יהיו רשאין ל ד ב ר ע מ ו ו ל י ש א ו ל י ת ן ע מ ו ו ל ה ר ו י ח ו ו ל ה א כ י ל ו‬
‫ו ל ל ו ו ת ו ו ל ה ש ק ו ת ו ו ל ב ק ר ו ב ח ל ו ת ו ‪ .‬ועוד יוסיפו ח ו מ ר ו ת כ ר צ ו נ ם ע ל כ ל א ד ם א ם ל א‬
‫יגרש‪ ,...‬ש ב ז ה אין כ פ י י ה ע ל י ו ״ ‪.‬‬
‫‪6 0‬‬
‫לחץ מוסרי‪ ,‬כאמצעי משפטי‪ ,‬אנו מוצאים בחיוב מזונות לילדיו בגיל שמעל לשש‪,‬‬
‫כ ש א י נ ו א מ י ד ‪ ,‬ש א ם ל א ר צ ה ל ז ו נ ם כי אז גוערין ב ו ו מ כ ל י מ י ן א ו ת ו ופוצרין בו‪ ,‬ואם‬
‫ל א ר צ ה — מ כ ר י ז י ן ע ל י ו ב ד י ב ו ר ו א ו מ ר י ם ‪ :‬״פלוני א כ ז ר י ה ו א ואינו ר ו צ ה לזון ב נ י ו‬
‫ו ה ר י ה ו א פ ח ו ת מ ע ו ף ט מ א שהוא זן אפרוחיו״!‪,62,6‬‬
‫ביטוי ל ל ח ץ ה מ ו ס ר י ב ד ו ר נ ו נ י ת ן ב נ ו ס ח פ ס ק הדין ״ ה ב ע ל חייב ל ג ר ש א ת אשתו״‪,‬‬
‫ו ל כ ן אין ב י ת הדין מ ש ת מ ש ב ל ש ו ן זו א ל א ב א ו ת ם מ ק ר י ם ש מ נ ו ח כ מ י ם שכופין א ו ת ם‬
‫ל ה ו צ י א ‪ ,‬כ ד י ש ל א י ה א ח ש ש ל ג ט ״מוטעה״‪ ,‬ל ח ש ו ב כ י מ ו כ ר ח ה ו א ל י ת ן ג״פ ל א ש ת ו *‬
‫ואילו‬
‫במקרים‬
‫אחרים‬
‫כותבים‬
‫‪6 3‬‬
‫״שהבי״ד מייעצים‬
‫לבעל‬
‫ל ג ר ש א ת אשתו״‪ ,‬א ו‬
‫״ ש ה ב י ״ ד מ ו צ א י ם ל נ כ ו ן ש ה ב ע ל י ג ר ש א ת אשתו״‪.‬‬
‫בפסקי‬
‫הדין ש ל ב ת י הדין ה ר ב נ י י ם ה א ז ו ר י י ם‬
‫ב י ש ר א ל א נ ו מוצאים‪ ,‬בין ה י ת ר ‪,‬‬
‫‪ .56‬רבינו יונה‪ ,‬הובא בשטה מ ק ו ב צ ת לכתובות‪ ,‬סד‪ ,‬ב‪ .‬וראה גם ‪ :‬תשב״ץ‪ ,‬ח״ב‪ ,‬ח‪.‬‬
‫‪ .57‬וכדברי רבא בבבלי שבת‪ ,‬מ‪ ,‬א ‪ :‬״האי מאן דעבר אדרבנן‪ ,‬שרי למיקרי ליה עבריינא״‪.‬‬
‫‪ .58‬ה ר ב הכהן ב ש ם רבינו ת ם — הגה״ה אשר״י‪ ,‬כ ת ו ב ו ת ‪ ,‬ס ו ף פ ר ק המדיר‪.‬‬
‫‪ .59‬הרא״ש )שו״ת הרא״ש‪ ,‬מג‪ ,‬ט( מתריע נגד שימוש בנידוי לכפיית גט‪ ,‬וסירב לחתום על כ ת ב‬
‫הנידוי על כפיית הגט‪ .‬ואילו רבינו תם פ ס ל גט שהוצא בלחץ של נידוי במקרה שלא היה מאותן‬
‫שכופין להוציא — הגה״ה אשר״י‪ ,‬כ ת ו ב ו ת ‪ ,‬ס ו ף פ ר ק המדיר‪ .‬הרמ״א הביא להלכה שכופין‬
‫ב ח ר מ ו ת ובנדויין מי שעובר ונושא שתי נשים‪ ,‬לגרש א ח ת מהן‪ .‬ראה ‪ :‬שו״ע אה״ע‪ ,‬א‪ ,‬י‪ ,‬בהג״ה‪.‬‬
‫‪ .60‬הובא בשו״ת מהרי״ק‪ ,‬קלה‪ .‬וראה ג ם ‪ :‬ישם‪ ,‬ק ב ; שו״ת מהריב״ל‪ ,‬ח״ב‪ ,‬יח ‪ %‬הגהות הרמ״א‬
‫לשו״ע אה״ע‪ ,‬ק נ ד ; שו״ת המהרשד״ם‪ ,‬אה״ע‪ ,‬מ א ; חזון איש‪ ,‬אה״ע‪ ,‬סימן ק ח ‪ ,‬ס ״ ק יב ן‬
‫קונטרס הבירורים‪) ,‬הערה ‪ 34‬לעיל(‪ ,‬סימן יג‪.‬‬
‫‪ .61‬שו״ע אה״ע‪ ,‬עא‪ ,‬א‪ ,‬על פי בבלי כ ת ו ב ו ת ‪ ,‬מט‪ ,‬ב‪ .‬ברם‪ ,‬יש להדגיש כ י כיום כופין א ב לשלם‬
‫‪ .‬מזונות‪ ,‬מ כ ו ח ת ק נ ת ה ר ב נ ו ת מ ש נ ת תש״ד‪ .‬ראה ‪ :‬שרשבםקי‪ ,‬שם )הערה ‪ 39‬לעיל(‪ ,‬עמ׳ ‪370‬־‪.371‬‬
‫והשווה ; סעיף ‪ 3‬לחוק לתיקון דיני המשפחה )מזונות(‪ ,‬תשי״ט—‪.1959‬‬
‫‪ .62‬ובהאי גוונא‪ ,‬אף כי במישור א ח ר ‪ ,‬אנו מוצאים אמצעי לחץ מוסריים למניעת ה פ ר ת הסכמים‬
‫שנעשו ללא קנין‪ ,‬ו ה ם ‪ :‬״תרעומת״ — בבלי ב ב א מציעא‪ ,‬עה‪ ,‬ב ; ״אין ר ו ח חכמים נוחה הימנו״ —‬
‫בבלי ב ב א מציעא‪ ,‬מח‪ ,‬א‪,‬׳ ״מי שפרע״ — בבלי בבא מציעא‪ ,‬מ ח ‪ ,‬א‪ .‬ו ע י י ן ‪ :‬שו״ע חו״מ‪ ,‬קצח‪,‬‬
‫ט ו ; רד‪ ,‬א—ז‪ .‬יש הבדלים בין קטגוריות אלה ולא כאן המקום להאריך בכך‪ .‬וראה ל א ח ר ו נ ה ‪:‬‬
‫אלון‪ ,‬ישם )הערה ‪ 8‬לעיל(‪ ,‬כ ר ך א‪ ,‬עמ׳ ‪ 171‬ואילך‪.‬‬
‫‪ .63‬שו״ת יביע אומר‪ ,‬ח״ב‪ ,‬חאה״ע‪ ,‬י‪ ,‬על פ י שו״ת הרדב״ז‪ ,‬ח״ד‪ ,‬פט‪ ,‬ושו״ת משפט צדק‪ ,‬נט‪.‬‬
‫]‪\ 162‬‬
‫זרח ורהפטיג‪ :‬כפיית גט להלכה ולמעשה‬
‫נוסחאות א ל ה ‪ :‬על ה נ ת ב ע לגרש את אשתו‬
‫בג״פ כדמו״י‬
‫‪0 5‬‬
‫‪64‬‬
‫‪,‬׳ ע ל ה נ ת ב ע ל פ ט ו ר א ת א ש ת ו ה ת ו ב ע ת‬
‫! על הבעל לפטור א ת אשתו בגט פטורין כדת משה וישראל‬
‫ח י י ב ת ל ק ב ל גט פיטורין מ ב ע ל ה‬
‫‪67‬‬
‫‪,‬׳ ע ל ה ב ע ל ל ת ת גט פיטורין ל א ש ת ו‬
‫‪6 8‬‬
‫‪6 6‬‬
‫; האשה‬
‫; האשה חייבת‬
‫ל ק ב ל גט‪ ,‬ו ב א ם ה א ש ה ל א ת א ו ת ל ק ב ל גט‪ ,‬י ח ל י ט ביה״ד על מ ת ן ה י ת ר נשואין ל ב ע ל »״‬
‫)דהיינו‪ ,‬ה ל ח ץ ה מ ו ס ר י ב מ ק ר ה זה מ ל ו ו ה איום ב ת ח ל י ף של כ פ י י ת הגט( ? חייב ה ב ע ל‬
‫ל ת ת גט לאשתו‬
‫‪70‬‬
‫? נכון ורצוי ש ה צ ד ד י ם י פ ר ד ו בגט פטורין‬
‫‪71‬‬
‫‪,‬׳ ע ל האשד‪ ,‬ל ק ב ל גט‬
‫‪72‬‬
‫?‬
‫יש ל ח י י ב א ת ה ב ע ל ל ת ת ל ה גט ו ע ל ב י ת הדין ל ו מ ר ל ו ‪ :‬אם א ת ה ל א מ ג ר ש ה — א ת ה‬
‫עובר על דברי חכמים‬
‫‪73‬‬
‫ה ב ע ל ל ת ת ג׳יפ ל א ש ת ו‬
‫? על ה צ ד ד י ם ל ה ת ג ר ש‬
‫‪76‬‬
‫‪74‬‬
‫? ה ב ע ל חייב ל ג ר ש א ת א ש ת ו י• ; ע ל‬
‫? ה ב ע ל חייב ל ת ת ל א ש ת ו ג״פ כ ד ״ ת‬
‫‪7‬‬
‫‪7 7‬‬
‫; ה ב ע ל חייב ל ג ר ש‬
‫א ת א ש ת ו כדמו״י‪ ,‬א ו ל ם דוחים ע ת י ר ת האשד‪ ,‬ל כ ו ף א ת ה ב ע ל ב מ ת ן גט‬
‫‪7 8‬‬
‫‪.‬‬
‫לחץ מ ו ס ר י ל י ת ן גט זוהי ד ר ג ה נ מ ו כ ה ב כ פ י ה בגט‪ ,‬ו מ ש ת מ ש י ם ב ו ב א ו ת ם מ ק ר י ם‬
‫שאין כופין מ ד י נ א ד ג מ ר א‬
‫‪.64‬‬
‫‪.65‬‬
‫‪.66‬‬
‫‪.67‬‬
‫‪.68‬‬
‫‪.69‬‬
‫‪.70‬‬
‫‪.71‬‬
‫‪.72‬‬
‫‪.73‬‬
‫‪.74‬‬
‫‪.75‬‬
‫‪.76‬‬
‫‪.77‬‬
‫‪.78‬‬
‫‪.79‬‬
‫‪7 9‬‬
‫‪ ,‬או ב מ ק ר י ם ש ה ם על ה ג ב ו ל כ ד י ל ה י נ צ ל מ ח ש ש ש ל גט‬
‫תיק ‪/4553‬תשי״ג פד״ר‪ ,‬כרך א‪ ,‬עמ׳ ‪ ,81‬בעמ׳ ‪ — 94‬העילה לחיוב הבעל לתת גט פטורין‬
‫לאשתו היה חוסר כח גברא‪ ,‬אולם בית הדין לא מצא נימוקים מספיקים לפסוק על כפיה‬
‫למתן גט‪.‬‬
‫תיק מם׳ ‪ 2/695/712‬פד״ר‪ ,‬כרך א‪ ,‬עמ׳ ‪ ,15‬בעמ׳ ‪ — 19‬ספק מיאנה‪.‬‬
‫תיק תשי״ג‪ 502/‬פד״ר‪ ,‬כרך א‪ ,‬עמ׳ ‪ ,235‬בעמ׳ ‪ ,238‬בחשד שזנתה תחת בעלה‪.‬‬
‫ערעורים תשט״ז‪ ,8/‬תשט״ז‪ 9/‬פד״ה כרך ב‪ ,‬עמ׳ ‪ 129‬בעמ׳ ‪ ,142‬העילה — כי היא נכפית‪.‬‬
‫תיקים ‪/78‬תשט״ז‪/731 ,‬ת‪:‬שט״ז‪ ,‬פד״ר‪ ,‬כרך ב‪ ,‬עמ׳ ‪ ,188‬בעמ׳ ‪ ,196‬העילה — הבעל נכפה‪.‬‬
‫פם״ד ‪/383‬ד תיק ‪/1189‬ב‪ ,‬פד״ר‪ ,‬כרך ה‪ ,‬עמ׳ ‪ ,286‬בעמ׳ ‪ ,291‬העילה — האשה משרכת דרכיה‪.‬‬
‫פס״ד של ביה״ד הרבני האזורי בחיפה בתיק כה‪ ,2754/‬ברוב דעות‪ ,‬הובא בפס״ד של ביה״ד‬
‫הרבני הגדול‪ ,‬ערעור תשכ״ו‪ 139/‬פד״ר‪ ,‬כרך ו עמ׳ ‪ ,257‬בעמ׳ ‪ ? 258‬העילה — התעללות‬
‫הבעל באשתו‪.‬‬
‫ערעור תשכ״ו‪ 139/‬פד״ר‪ ,‬כרך ו‪ ,‬עמ׳ ‪ 257‬בעמ׳ ‪ ,265‬בטענת מאיס עלי‪ .‬יודגש כי ברישא של‬
‫ההחלטה נאמר כי מקבלים את הערעור )ראה ההערה הקודמת( ופוסקים כי מן הדין אין לחייב‬
‫את הבעל במתן גט לאשה‪.‬‬
‫תיק ‪/107‬כז פד״ר‪ ,‬כרך ו‪ ,‬עמ׳ ‪ 365‬בעמ׳ ‪ ,376‬העילה — חשש לנשואי איסור‪.‬‬
‫תיק שכב‪ 3048/‬פד״ר‪ ,‬כרך ה‪ ,‬עמ׳ ‪ ,239‬בעמ׳ ‪ ,257‬העילה — חוסר כוח גברא‪.‬‬
‫תיקים ‪/5202‬כ״ו‪/5826 ,‬כ״ו‪ ,‬פד״ר‪ ,‬כרך א‪ ,‬עמ׳ ‪ ,65‬בעמ׳ ‪) 73‬אושר בערעור תשכ״ט‪• ,66/‬שם‪,‬‬
‫עמ׳ ‪.(74‬‬
‫תיק ‪/315‬כט‪ ,‬פד״ר‪ ,‬כרך ח‪ ,‬עמ׳ ‪ ,216‬בעמ׳ ‪ ,226‬הבעל הינו שוטה שהחלים‪.‬‬
‫תיק ‪/7831‬כ״ז פד״ר‪ ,‬כרך ח‪ ,‬עמ׳ ‪ ,254‬בעמ׳ ‪.261‬‬
‫תיק ‪/10740‬ש״ל פד״ר‪ ,‬כרך ח‪ ,‬עמ׳ ‪ ,311‬הבעל הוא אסיר שנידון למאסר בגין גניבה ופריצה‬
‫והיא מעוגנת מתשמיש ומזונות‪ .‬אך ראה‪ :‬ערעור תשכה‪ 128/‬פד״ר‪ ,‬כרך ה‪ ,‬עמ׳ ‪ 329‬בו לא‬
‫חייבו בעל אסיר בגט‪ ,‬וראה הנימוקים שם‪ ,‬לאור נסיבותיו המיוחדות של המקרה‪.‬‬
‫ערער תשל״ב‪ 134/‬פד״ר‪ ,‬כרך ט‪ ,‬עמ׳ ‪ ,94‬בעמ׳ ‪.96‬‬
‫ראה ‪ :‬תוספות‪ ,‬כתובות‪ ,‬ע‪ ,‬א‪ ,‬ד״ה יוציא ויתן כתובה‪ ,‬בדברי רבינו חננאל )ראה לעיל הערה ‪,(55‬‬
‫הקובע כי אין כופין אלא היכא שמפרש בהדיא כופין‪ ,‬וכפי הירושלמי דאין מעשין אלא לפםולין‪,‬‬
‫אבל בדין של יוציא ויתן כתובה מםתפקין בכפיה בדברים — ירושלמי יבמות‪ ,‬פ״ט‪ ,‬ה ״ ד‬
‫ירושלמי כתובות‪ ,‬פי״א‪ ,‬ה״ז‪,‬׳ ירושלמי גיטין‪ ,‬פ״ט‪ ,‬ה״ט‪.‬‬
‫;‬
‫]‪163‬‬
‫[‬
‫שנתון המשפט העברי‪ ,‬כרך ג—ד )תשל״ו—תשל״ז(‬
‫מ ע ו ש ה ‪ , °‬או כנםיון‪ .‬א ב ל אם ה ל ח ץ ל א מועיל‪ ,‬כי ״ ב ד ב ר י ם ל א יוסר ע ב ד ״‬
‫‪8‬‬
‫‪8 1‬‬
‫‪ ,‬מגבירים‬
‫א ת מ י ד ת הלחץ‪.‬‬
‫‪(2‬‬
‫לחץ כספי‬
‫מ ק ו ר ו ש ל א מ צ ע י זה הוא ב מ ש נ ה ו ב ג מ ר א‬
‫‪8 2‬‬
‫ב ד י נ י מ ו ר ד ו מ ו ר ד ת ‪ ,‬ש ב ע נ י י נ ם הדין הוא‬
‫כי מוםיפין ל כ ת ו ב ה או פ ו ח ת י ם מ ה כ ת ו ב ה ‪ .‬לחץ כ ס פ י מ י ל א ב ע ב ר והוא מ מ ל א ע ד היום‬
‫ת פ ק י ד ח ש ו ב ב ה ס ד ר ה י ח ס י ם שבין איש ל א ש ת ו ו ב ה ת ר ת הנישואין ע ל ידי גירושין‪,‬‬
‫כ ש א י ן םכויים ל ש ל ו ם בית‪ .‬ה ל ח ץ ה כ ס פ י ב א לידי ביטוי ב ע י ק ר ב ח י ו ב ב מ ז ו נ ו ת ראויים‪,‬‬
‫ואף גבוהים מ ה נ ו ר מ ה ה ר ג י ל ה ‪ .‬ב ל ח ץ כ ס פ י ה ש ת מ ש ו פ ו ס ק י ם ו מ ש ת מ ש י ם דיינים הן‬
‫ב מ ק ר י ם ב ה ם אין מ ק ו ם ל כ פ ו ת על ה ב ע ל מ ת ן גט מהדין‪ ,‬ו מ כ ל שכן ב מ ק ר י ם ב ה ם כופין‬
‫ע ל י ו מהדין ל ת ת גט‪ ,‬כי אם מ ו ת ר ל כ ו פ ו בשוטים‪ ,‬על א ח ת כ מ ה ו כ מ ה ש מ ו ת ר ל כ ו פ ו‬
‫בממון‪ .‬וכה מ ס י ק ה ב י ת מ א י ר ‪ :‬״לכן ה מ ו ט ב ל ע נ י ו ת ד ע ת י ש ל א ל כ פ ו ת ו ע ל הגט‪,‬‬
‫‪8 3‬‬
‫כי א ם על ח י ו ב מ ז ו נ ו ת ו פ ר נ ס ה או ל ת ש ל ו מ י ן ה נ ד ו נ י א ו ה כ ת ו ב ה ‪ ,‬ע ד ש מ כ ח זה ב ע ל‬
‫כ ר ח ו י ר צ ה ע צ מ ו ל ג ט ע״י פ ש ר ה ק צ ת ‪ ,‬ובזה אין שום חשש״‪ .‬לחץ זה ח י נ ו ״כפיה‬
‫ב ד ר ך ב ר י ר ה ״ ; ב י ת הדין מ ח י י ב א ת ה נ ת ב ע ב מ ז ו נ ו ת ל ט ו ב ת אשתו‪ ,‬א ף א ם היא ג ר ה‬
‫ב נ פ ר ד ‪ ,‬כשהדין נותן שהוא מ ח ו י ב ל ג ר ש ה ‪ ,‬ו ה ב ר י ר ה בידו ל י ת ן גט ו ל ה י פ ט ר מ ה מ ז ו נ ו ת * ‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫ה ב ע י ה אם ״אונם ממון״ הוי א ו נ ס ו פ ו ס ל א ת הגט‪ ,‬כ ש ל א היה מ ק ו ם ל כ פ ו ת מ ת ן‬
‫הגט‪ ,‬נ י ד ו נ ה ב ת ש ו ב ו ת ר ב ו ת ‪ ,‬ושנויה ב מ ח ל ו ק ת ‪ .‬ה נ ט י ה היא שכיון ו ה מ ז ו נ ו ת ה ם חיוב‬
‫ה מ ו ט ל על ה ב ע ל ב ל א ו הכי‪ ,‬אין כאן מ ש ו ם אונם ה פ ו ס ל א ת ה ג ט‬
‫‪8 5‬‬
‫‪ .‬ומצינו ב ס פ ר ו ת‬
‫ה ה ל כ ה מ ס פ ר ד ו ג מ א ו ת ‪ :‬א ש ה ש ת פ ס ה ש ט ר י ח ו ב ו ת מ ב ע ל ה ולא ה ח ז י ר ת ם ע ד ש נ ת ן‬
‫ל ה גט ? ר ב י נ ו י ר ו ח ם פ ו ס ק כי ה ג ט — גט‬
‫אינו פ ו ס ל א ת ה ג ט ואין זה ד ו מ ה ל א ו נ ס‬
‫‪8 6‬‬
‫‪ .‬ר ב נ ו פ ר ץ פ ס ק כי ע ר ב ו ן ל ה ב ט ח ת מ ת ן הגט‪,‬‬
‫‪8 7‬‬
‫‪ .‬הריב״ש‬
‫‪8 8‬‬
‫מ ע ל ה כי ב מ ק ר ה בו היו נושין‬
‫‪ .80‬שו״ת הרא״ש‪ ,‬מג‪ ,‬ט שו״ת הריב״ש‪ ,‬קכז ? שו״ת הרדב״ז‪ ,‬ח״ד‪ ,‬קנז ? ערעורים תשי״ח‪,49/‬‬
‫תשי״ח‪ ,57/‬פד״ר‪ ,‬כרך ג‪ ,‬עמ׳ ‪ ,77‬בעמי ‪, 90‬׳ ערעור תשכ״ו‪ ,139/‬פד״ר‪ ,‬כרך ו‪ ,‬עמי ‪ ,257‬בעמ׳‬
‫‪, 265‬׳ ערעור תשכ״ח‪ ,3/‬פד״ר‪ ,‬כרך ז‪ ,‬עמ׳ ‪ ,201‬בעמ׳ ‪.206‬‬
‫‪ .81‬משלי‪ ,‬כט‪ ,‬יט; בבלי כתובות‪ ,‬עז‪ ,‬א‪ .‬וראה גם דעת הר״י בתוספות‪ ,‬לעיל בסוף הערה ‪.55‬‬
‫‪ .82‬בבלי כתובות‪ ,‬םג‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ .83‬ספר בית מאיר‪ ,‬הובא בפתחי תשובה על שו״ע אה״ע‪ ,‬קנד‪ ,‬ס״ק ד )ההדגשות שלי — ז‪ .‬ו‪.(.‬‬
‫והשווה ‪ :‬שו״ת הרדב״ז ח״ד‪ ,‬קנז‪.‬‬
‫‪ .84‬ראה‪ :‬תיק ‪ ,2/695/712‬פד״ר‪ ,‬כרך א‪ ,‬עמ׳ ‪ ,15‬בעמי ‪ ; 19‬תיק ‪/194‬תשי״ג‪ ,‬שם‪ ,‬עמ׳ ‪ ,77‬בעמי ‪.80‬‬
‫ההגדרה ״כפיה בדרך ברירה״ מופיעה בפתחי תשובה על שו״ע אה״ע‪ ,‬קנד‪ ,‬ס״ק ח‪.‬‬
‫‪ .85‬שו״ת התשב״ץ‪ ,‬ח״ב‪ ,‬סח‪ .‬וראה גם ‪ :‬שרשבסקי‪ ,‬שם )הערה ‪ 39‬לעיל(‪ ,‬עמ׳ ‪ 319‬ואילך‪ .‬אף‬
‫במקרה בו התחייב אדם לגרש אשתו ונכלל סעיף קנס בהסכם והבעל גירש ואח״כ טוען שעשה‬
‫זאת עקב הקנס‪ ,‬אין אונס זה פוסל את הגט‪ ,‬לדעת רוב הדעות‪ .‬ראה‪ :‬שרשבסקי‪ ,‬שם‪ ,‬עמ׳‬
‫‪321‬־‪.322‬‬
‫‪ .86‬תולדות אדם וחוד‪ ,.‬נתיב כד‪ ,‬סוף ח״א‪.‬‬
‫‪ .87‬הובא בטור אה״ע‪ ,‬סוף סימן קנד; שו״ע אה״ע‪ ,‬קלד‪ ,‬ד‪.‬‬
‫‪ .88‬שו״ת הריב״ש‪ ,‬קכז‪.‬‬
‫;‬
‫]‪[164‬‬
‫זרח ורהפטיג‪ :‬כפיית גט להלכה ולמעשה‬
‫‪[ 13‬‬
‫ב ב ע ל ממון והוא היה ת פ ו ס ב ב י ת ה ס ו ה ר ב ע ד ה ח ו ב ההוא‪ ,‬ו א מ ר ו ל ו ק ר ו ב י א ש ת ו ‪ :‬״אם‬
‫א ש ת ך — נ פ ר ע א נ ח נ ו ב ע ד ך ה ח ו ב ההוא ו ת צ א מ מ א ס ר ך ״ ‪ ,‬והוא נ ת ר צ ה בזה‬
‫תגרש‬
‫ו ג ר ש מ ר צ ו נ ו ‪ ,‬ו א ו מ ר ה ר י ב ״ ש ‪ :‬״ ה י א מ ר א ד ם שזה יהיה גט מעושה‪ ,‬מ פ נ י ש ע ש ה זה‬
‫כדי ל צ א ת מ ב י ת ה ס ו ה ר ? ל א ! ש ה ר י ל א היה ת פ ו ס כדי ש י ג ר ש א ל א ב ע ד חובו‪ ,‬והגט‬
‫אינו מ ע ו ש ה א ל א מ ר ו צ ה ״ ‪ .‬והר״י א ד ר ב י‬
‫‪8 9‬‬
‫‪9 0‬‬
‫הסיק ד ב א ו נ ם ממון ש פ י ר זוזי א נ ס ו ה ו‬
‫ו ג מ ר ו ה ת ר צ ה ‪ ,‬ואין כאן אונם כ ל ל ‪ ,‬ש ה ר י ל א ה כ ר י ח ו ה ו ל ג ר ש ‪ ,‬א ל א ש י ע ש ה מ ה ש י ר צ ה ו‬
‫או ש י ש ל ם ‪ ,‬או שיפטור‪.‬‬
‫א ו ל ם מ ה ש פ ש י ט א ל י ה ל ר ב י נ ו ירוחם‪ ,‬ל ר י ב ״ ש ל ר ד ב ״ ז ולר״י א ד ר ב י ‪ ,‬מ ם פ ק א ליה‬
‫לרשב״א‬
‫הפוסל‬
‫‪9 1‬‬
‫ו ל ר ש ב ״ ץ ‪ . °‬ואילו ה ר י ט ב ״ א‬
‫‪2‬‬
‫‪9 3‬‬
‫והמאירי רואים ב א ו נ ס ממון‪ ,‬אונם ג מ ו ר‬
‫א ת הגט‪ .‬לפי ה ג ד ר ת ו ש ל ה מ א י ר י ם ״כל א ו נ ס ב מ ש מ ע ‪ ,‬אפילו אונם ממון‪,‬‬
‫כ ג ו ן ‪ :‬שהיו כ ו ב ש י ן א ת מ מ ו נ ו ע ד שיגרש‪ ,‬או ה ט י ל ו ע ל י ו ק נ ם ע״י גויים‪ ...‬ואף ב ש ה י ו‬
‫מ ב ה י ל י ן ומפחידין א ו ת ו ב כ ך — א ו נ ם ג מ ו ר הוא״‪.‬‬
‫לגישה‬
‫זו מ צ א נ ו גם תימוכין ב פ ס י ק ה ה ר ב נ י ת ‪ .‬כ א ש ר ל א היה מ ק ו ם ל כ ו ף ע ל‬
‫ה ב ע ל גירושין‪ ,‬פ ס ק ביה״ד ה ר ב נ י ה ג ד ו ל‬
‫המזונות‬
‫לאשה‬
‫‪9 5‬‬
‫ל א ש ה דמי מ ז ו נ ו ת ס ב י ר י ם ולא פ ס ק דמי‬
‫ה מ ו פ ר ז י ם ‪ ,‬״ ש ל א נ ע ר כ ו ל פ י שיעור דמי ה כ ל כ ל ה ״ ש ה ת ח י י ב ה ב ע ל ל ש ל ם‬
‫ל מ ז ו נ ו ת י ה ו מ ז ו נ ו ת הילדים א ם י ת ח ר ט מ ל ת ת גט ב ה ת א ם ל ה ס כ ם לגירושין‬
‫ש נ ע ש ה ביניהם‪ ,‬ו כ ל ז א ת מ ח ש ש ש ה ג ט יהא מעושה‪ ,‬ש ה ר י י נ ת ן ע ל ידי ה ב ע ל כ ד י‬
‫להיפטר‬
‫מגרש‬
‫מ ק נ ם ש ק י ב ל עליו‪ .‬אולם כ ש ה כ פ י ה היא ע ל ממון שהוא חייב בדין‪ ,‬והוא‬
‫ל ה י פ ט ר מ ה ח י ו ב הזה‪ ,‬אין ב כ ך מ ש ו ם ע י ש ו י ‪ .‬מ כ א ן ש ב ח י ו ב ה ב ע ל ב מ ז ו נ ו ת ‪,‬‬
‫‪9 8‬‬
‫ה מ ו ט ל י ם ע ל י ו ב ל א ו הכי‪ ,‬אין ח ש ש כ ל ל ו כ ל ל ש ה ג ט י פ ס ל ‪.07‬‬
‫‪.89‬‬
‫‪.90‬‬
‫‪.91‬‬
‫‪.92‬‬
‫אנלוגיה לכך יכול לשמש הדין כי כשמניע לנישואין הוא צדדי )כגון‪ :‬רצון לקבל אזרחות בן‬
‫הזוג( אין הדבר פוגם ברצון להינשא‪ ,‬ראה ‪ :‬שרשבסקי‪ ,‬שם‪ ,‬עמ׳ ‪ ,52‬הערה ‪.8‬‬
‫שו״ת דברי ריבות‪ ,‬קנא‪ .‬ועוד עיין‪ :‬שו״ת הרדב״ז‪ ,‬ח״ד‪ ,‬קנז‪,‬׳ כרם חמר‪ ,‬ח״א‪ ,‬סימן סח‪.‬‬
‫שו״ת הרשב״א‪ ,‬ח״ד‪ ,‬מ‪.‬‬
‫שו״ת התשב״ץ‪ ,‬ח״א‪ ,‬א ‪ :‬״וקרוב אני לאמר דכיון דלא מסר מודעא‪ ,‬לא הוי גט מעושה כלל‪,‬‬
‫ואגב אונסיה גמר ומגרש״ שם‪ ,‬ח״ב‪ ,‬סח ן שם‪ ,‬סט‪.‬‬
‫חידושי הריטב״א‪ ,‬קידושין‪ ,‬נ‪ ,‬א‪ ,‬ד״ה והא‪.‬‬
‫בית הבחירה‪ ,‬גיטין‪ ,‬פירוש המשנה‪ ,‬פ״ח‪ ,‬א‪ .‬ועיין‪ :‬שו״ת מהרי״ך‪ ,‬שורש םג )ב(? שו״ת הרב‬
‫בצלאל אשכנזי‪ ,‬טו משכנות יעקב‪ ,‬לח צמח צדק החדש )להרב מנחם מענדל מליובאוויטש(‪,‬‬
‫אה״ע‪ ,‬רסב‪.‬‬
‫ערעורים טז‪ ,47/‬טז‪ ,71/‬פד״ר‪ ,‬כרך ב‪ ,‬עמ׳ ‪ ,9‬בעמ׳ ‪ ; 14‬ועיין גם ‪ :‬ערעור תשי״ז‪ ,79/‬פד״ה כרך ג‪,‬‬
‫עמ׳ ‪ ,3‬בעמי ‪13‬־‪.14‬‬
‫תשובת הרשב״א הובאה בבית יוסף על הטור ‪.‬אה״ע‪ ,‬קלה וראה גם‪':‬שרשבםקי‪ ,‬שם‪ ,‬עמ׳ ‪320‬‬
‫ליד הערה ‪.12‬‬
‫והשווה את דבריו של ד״ר א״ח פריימן ז״ל‪ ,‬״התקנות החדשות של הרבנות הראשית לארץ‬
‫ישראל בדיני אישות״‪ ,‬סיני‪ ,‬כרך יד )תש״ד(‪ ,‬עמ׳ רנה בעמ׳ רנח־רנט‪ :‬״הפוסקים האחרונים לא‬
‫‪5‬‬
‫‪.93‬‬
‫‪.94‬‬
‫‪5‬‬
‫‪.95‬‬
‫‪.96‬‬
‫‪.97‬‬
‫;‬
‫]‪165‬‬
‫[‬
‫] ‪14‬‬
‫שנתון המשפט העברי‪ ,‬כרך ג—ד )תשל״ו—תשל״ז(‬
‫ב ק ר ב גדולי ד ו ר נ ו מ צ י נ ו ג י ש ו ת עם גוונים שונים‪ ,‬אך ב ע י ק ר ו ש ל ד ב ר מ כ ש י ר י ם הם‬
‫שימוש חיוב ב מ ז ו נ ו ת גבוהים או ק נ ם ואין רואים ב ה ם ע י ל ה ל פ ם י ל ת הגט‪ .‬ה ר ב ה ר א ש י‬
‫ל י ש ר א ל ‪ ,‬הריא״ה ה ר צ ו ג ז״ל‪ ,‬ל א ח ר מו״מ א ר ו ך בנידון מםיק ל ה ל כ ה‬
‫״שע״כ אין כ ל‬
‫‪9 8‬‬
‫ה ט ל ת םכום כםף אונם גמור‪ ,‬ובכגון זה אין א נ ו א ו מ ר י ם דין פ ר ו ט ה כדין מאה‪ .‬ואין‬
‫גט מ ע ו ש ה א ל א כ ש מ ט י ל י ן עליו ד ב ר שאין ב כ ח ו ל ס ב ו ל ‪ ,‬או ש ק ש ה ל ו י ו ת ר מדי ל ם ב ו ל ‪,‬‬
‫כגון יםורי הגוף‪ ,‬או ס כ ו ם עצום ה מ ה ר ס אותו‪ ,‬א ב ל ל א ס כ ו ם ש א י נ ו פ ו ג ע בו במדד!‬
‫חמורה״‪ .‬י ת ר ע ל כן‪ ,‬ה ר ב ה ר צ ו ג מ ע ל ה ל ה ל כ ה ״»‪ ,‬כי גם ב מ ק ר ה ו ל א מגיעים מ ז ו נ ו ת‬
‫ל א ש ה ש ב ג ד ה ב ב ע ל ה ו ב ש ל כ ך א ס ו ר ה עליו‪ ,‬כופין א ו ת ו ל ג ר ש ה על ידי ה ט ל ת מ ז ו נ ו ת‬
‫ע ל י ו ב ס כ ו ם ה מ ת ק ב ל ע ל ה ד ע ת ‪ .‬ואף כי ל כ א ו ר ה מ ו ז ר ה ד ב ר ל ה ט י ל מ ז ו נ ו ת ע ל ב ע ל‬
‫המסרב‬
‫דיבמות‬
‫ליתן גט לאשה‬
‫‪1 0 0‬‬
‫ש נ א ס ר ה עליו‬
‫ב פ ש י ע ת ה היא‪ ,‬כ ש ה ו א נ ק י ל ג מ ר י ‪ ,‬ו כ ה א‬
‫ה ש ת א ב ע מ ו ד והוצא קאי‪ ,‬מ ז ו נ ו ת א י ת לה‪ ,‬ואיך יהא ח ו ט א נ ש כ ר ‪ ,‬״ א ב ל‬
‫א ד ר ב ה ‪ ,‬כיון ש ז ה ו א מ צ ע י ש ל כפיה‪ ,‬ו ל כ מ ה פ ו ס ק י ם יש ל כ ו פ ו ל י ת ן גט‪ ,‬ועוד שזהו‬
‫מ ש ו ם מ נ י ע ת ת ק ל ה ‪ ,‬אין ה ד ב ר מוזר‪ ,‬וגם מ ו ב ן ב ס ב ר ה שאין ל ו ה ר ש ו ת ל ע ג נ ה ל ע ו ל ם ‪,‬‬
‫ואעפ״י ש ח ט א ה ‪ ,‬י ש נ ה בתשובה‪ ...‬והרי הוא מ ע כ ב ה מ ל ה נ ש א ועושה ש ת ה א א ג י ד ה ביה‪,‬‬
‫מ פ נ י שהוא ר ו צ ה ל י ם ר ה ע ל פשעה‪ ...‬א ב ל באופן ש י ב י א נ ה לידי ע ב י ר ו ת ויגרום ל ה ח ט י א‬
‫אחרים״‪.‬‬
‫החזון איש‬
‫‪1 0 1‬‬
‫מסיק כי ב ק נ ס שהוא חייב מהדין‪ ,‬א י נ ו אונם‪ ,‬ו ב כ ל אופן ב ד י ע ב ד אין‬
‫זה ג ט מעושה‪ .‬ה ר ב ע ו ב ד י ה הדייה ז״ל‪ ,‬ח ב ר ביה״ד ה ר ב נ י הגדול‪ ,‬ה ע ל ה כי ב מ ק ר ה‬
‫שהבעל‬
‫המזונות‬
‫חייב ל ת ת גט מן הדין והוא מ ס ר ב ‪ ,‬כי אז כופין א ו ת ו ל ת ת גט ע״י ה ג ד ל ת‬
‫‪1 0 2‬‬
‫‪ .‬ה ר ב ה ר א ש י ל י ש ר א ל ‪ ,‬ה ר ב ש ל מ ה גורן‪ ,‬ב פ ס ק דין ש נ י ת ן ביום ד בניסן‬
‫‪,‬‬
‫ת ש ל ״ ה ד ח ה ט ע נ ת ו ש ל ב״כ ה ב ע ל ‪ ,‬כי ״כל גט ש י נ ת ן ל א ח ר ו ל א ו ר האיום ב ח י ו ב י ם‬
‫ה ר י ה ו ג ט מ ע ו ש ה ‪ ,‬ו כ ל מ ז ו נ ו ת ה ר י הם כ מ ז ו נ ו ת ה פ ח ד ה ש ל א עפ״י ד י ך‬
‫ראה‬
‫ב כ ך ט ע נ ה שאין ב ה מ מ ש ‪ ,‬ש כ ב ר כ ת ב ה ר ש ב ״ ץ ב ת ש ו ב ת ו‬
‫‪1 0 4‬‬
‫‪1 0 3‬‬
‫‪ ,‬ה ר ב גורן‬
‫שאם כפו אותו‬
‫ב ד ב ר י ם שהדין נותן לכופו‪ ,‬כ ג ו ן ‪ :‬פ ר י ע ת כ ת ו ב ת ה ד פ ר י ע ת ב ע ל ח ו ב מצוה‪ ,‬ומכין א ו ת ו‬
‫‪.98‬‬
‫‪.99‬‬
‫‪.100‬‬
‫‪.101‬‬
‫‪.102‬‬
‫‪.103‬‬
‫‪.104‬‬
‫ראו בכפיה זו של הטלת מזונות משום עישוי‪ ...‬שהרי הברירה בידיהם לפרוע מזונות או לפטור‬
‫עצמם בגט‪ ...‬ולכן אין זה נקרא גט מעושה‪ ...‬בדרך זו של כפיה בלתי ישירה הלכו בדורות‬
‫האחרונים‪...‬״‪ .‬ברם‪ ,‬יש להדגיש כי דברים אלה נאמרו ביחס למזונות היבמה‪ ,‬אף כי ניתן ללמוד‬
‫מהם בדרך ההיקש לענייננו‪.‬‬
‫שרית ״היכל יצחק״‪ ,‬אה״ע‪ ,‬ח״א‪ ,‬סימן א‪ ,‬סעיף נב‪.‬‬
‫קונטרס של הרב הרצוג ז״ל‪ ,‬מובא באוצר הפוסקים‪ ,‬כרך ב‪ ,‬הערות‪ ,‬עמ׳ ח‪ .‬וראה בשאלה זו‬
‫של מזונות למנאפת דעת הרב טולדאנו והרב עוזיאל‪ ,‬שם‪.‬‬
‫בבלי יבמות‪ ,‬פה‪ ,‬א‪.‬‬
‫חזון איש‪ ,‬אה״ע‪ ,‬סימן צט‪ ,‬סעיף ה‪.‬‬
‫שו״ת ישכיל עבדי‪ ,‬ח״ה‪ ,‬אבה״ע‪ ,‬נא‪.‬‬
‫ערעור תשל״ה‪ ,26/‬פד״ר‪ ,‬כרך י‪ ,‬עמי ‪ ,115‬בעמ׳ ‪.128‬‬
‫תשב״ץ‪ ,‬ח״ב‪ ,‬סח‪.‬‬
‫] ‪[ 166‬‬
‫‪[ 15‬‬
‫זרח ורהפטיג‪ :‬כפיית גט להלכה ולמעשה‬
‫ע ד ש ת צ א נפשו‪ ,‬ו ל ה צ י ל ו מ א ו ת ו עישוי נ ו ת ן ג ט ‪ ,‬ל א ה ו ה ג ט מעושה‪ .‬ה ו א הדין‬
‫כ ש מ ח י י ב י ם א ו ת ו ב מ ז ו נ ו ת ש ח י י ב ב ה ן עפ״י ד י ן אין ב ז ה משום ג ט מעושה‪.‬‬
‫מ כ ל מקום‪ ,‬א ל י ב א ד ר ו ב ר ו ב ן ש ל ה ש י ט ו ת ש ר א י נ ו ה ט ל ת מ ז ו נ ו ת מוגדלים‪ ,‬א ם כי‬
‫ל א מוגזמים‪ ,‬אינו פ ו ס ל א ת ה ג ט ו א ם ביה״ד מוצא ש י ש מ ק ו ם ל פ ס ו ק ע ל י ו כ פ י ה ל מ ת ן‬
‫ג ט ‪ ,‬י כ ו ל ה היתד‪ ,‬ד ר ך זו ל ש מ ש א מ צ ע י חשוב‪ ,‬יעיל וחוקי ל ה ב י א לידי מ ת ן ה ג ט‬
‫‪1 0 5‬‬
‫‪.‬‬
‫א ך ב י ת ה מ ש פ ט העליון פ ס ק כ י אין ל ב י ה ״ ד ה ר ב נ י ה ס מ כ ו ת ל ה ט י ל ״ מ ז ו נ ו ת הפחדה״‪,‬‬
‫א ף ב מ ק ר י ם שיש ב ה ם מ ש ו ם ע י ל ה ל כ פ י י ת ג ט ‪ ,‬כ י ס ע י ף ‪ 6‬ל ח ו ק ש י פ ו ט ב ת י דין ר ב נ י י ם‬
‫)נשואין וגירושין(‪ ,‬תשי״ג—‪ ,1953‬ק ב ע ד ר כ י ה כ פ י ה ל מ ת ן ג ט ו ל ק ב ל ת ה ומסעיף זה‬
‫מ ש מ ע כ י אין ל ה נ י ח א ת כ פ י י ת ה ג ט בידי ב ת י הדין ה ר ב נ י י ם‬
‫ג‬
‫ל‬
‫ב‬
‫ד‬
‫‪.106‬‬
‫ה ג ב ל ה זו א י נ ה נ ר א י ת ל י ‪ .‬ס ע י ף ‪ 6‬ש ל ח ו ק ש י פ ו ט ב ת י דין ר ב נ י י ם ק ו ב ע אמצעי נ ו ס ף‬
‫ש ל כ פ י ה והוא מ א ס ר ל ז מ ן ב ל ת י מ ו ג ב ל ‪ ,‬ע ד ש ה ס ר ב ן י מ ל א א ת ה צ ו ש נ י ת ן ע״י ביה״ד‬
‫ה ר ב נ י ‪ .‬מ ח מ ת ח ו מ ר ת ו ש ל אמצעי זה — ש ל י ל ת ח י ר ו ת ו ש ל ה מ ס ר ב — הוסיף ה מ ח ו ק ק‬
‫ה ג ב ל ה ל ש י מ ו ש ו ש ל ביה״ד ב ד ר ך כ פ י ה זו‪ ,‬ו ה י א ‪ :‬ה ת נ י י ת ו ב פ נ י ה ש ל היועץ ה מ ש פ ט י‬
‫ו ה ח ל ט ת ו ש ל ב י ת ה מ ש פ ט המחוזי ע ל ביצועו ש ל ה צ ו ש ל ביה״ד ה ר ב נ י ע ל מ א ס ר ‪ .‬מ ה‬
‫שאין כ ן ה ד ב ר ל ג ב י ״ כ פ י ה מ ת ו ך ב ר י ר ה ״ ‪ ,‬ע״י ה ט ל ת מזונות‪ ,‬ש א ף א ם יוטלו ב ג ו ב ה‬
‫מוגדל‪ ,‬״ מ ז ו נ ו ת ה פ ח ד ה ״ ‪ ,‬ה ם יכולים ל ה ב י א ר ק לידי מ א ס ר ב ע ד אי ת ש ל ו ם חוב‪ ,‬שהוא‬
‫ב ה י ק פ ו ו ב ח ו מ ר ת ו ה ר ב ה י ו ת ר מ צ ו מ צ ם ‪.107‬‬
‫מזונות‪ ,‬ו א ף מ ז ו נ ו ת ה פ ח ד ה ‪ ,‬ה ם מ ע נ י י נ י נשואין‪ ,‬ה נ מ צ א י ם ב ס מ כ ו ת ם ש ל ב ת י הדין‬
‫ה ר ב נ י י ם ‪ .‬ס ע י ף ‪ 6‬ש ל ח ו ק שיפוט ב ת י ד י ן ר ב נ י י ם ל א ה פ ק י ע ס מ כ ו ת זו‪ ,‬וסימוכין ל כ ך‬
‫נ י ת ן ל מ צ ו א ב פ ס ק ד י נ ו ש ל ב י ת ה מ ש פ ט ה ע ל י ו ן ב ע נ י ן ה י ת ר נשואין‬
‫‪1 0 8‬‬
‫‪ .‬ב פ ס ק ד י ן זה‪.‬‬
‫ב י ט ל ביהמ״ש העליון א ת ה ה ל כ ה ש נ ק ב ע ה ע ל י ד ו ב ר ו ב ד ע ו ת בענין ש ט ר י י ט‬
‫‪1 0 9‬‬
‫‪ ,‬כי‬
‫מ ת ן ה י ת ר הנשואין ע״י ה ר ב נ י ם ה ר א ש י י ם ע ל פ י סעיף ‪ 5‬ש ל ה ח ו ק ל ת י ק ו ן ד י נ י ה ע ו נ ש י ן‬
‫)ריבוי‬
‫גשואין(‪ ,‬תשי״ט—‪ ,1959‬מ ו ג ב ל ל ש נ י ה מ ק ר י ם המנויים ב ס ע י ף ‪(1)6‬‬
‫)מחלת‬
‫‪ .105‬ועיין עוד על שאלה זו‪ :‬הרב בנימין רבינוביץ תאומים‪ ,‬״אונם עצמו בגירושין״ נועם‪ ,‬כרך א‪,‬‬
‫)תשי״ח( עמ׳ רפז ; א״ג אלינםון‪ ,‬״סירוב לתת גט״‪ ,‬סיני‪ ,‬כרך סט )תשל״א(‪ ,‬עמ׳ קלה‪.‬‬
‫‪ .106‬בג״ץ ‪ 54/55‬רחנצווייג נ׳ יו״ר ההוצל״פ‪ ,‬פד״י ט‪ ,‬עמ׳ ‪ ,1543‬בעמי ‪ ;1550‬וראה את דברי השופט‬
‫זילברג )שם‪ ,‬עמ׳ ‪ 1551‬ואילך( כי אם המזונות יהיו גבוהים ולא משקפים את זכותה האמיתית‬
‫של האשד‪ ,‬למזונות‪ ,‬כי אז יהיה הגט מעושה לפי דיני ישראל‪ .‬וראה עוד‪ :‬בג״צ ‪ ,137/55‬סלימאן‬
‫נ׳ יו״ר ההוצל״פ‪ ,‬פד״י ט‪ ,‬עמ׳ ‪.1541‬‬
‫‪ .107‬ועיין‪ :‬ז׳ ורהפטיג‪ ,‬על השיפוט הרבני בישראל‪ ,‬תל־אביב‪ ,‬תשט״ו‪ ,‬עמ׳ ‪46‬־‪ .47‬על מאסר עקב‬
‫אי תשלום חוב ראה ‪ :‬מ׳ אלון‪ ,‬חירות הפרט בדרכי גביית חוב במשפט העברי‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשכ״ה‬
‫על המצב בדין הפוזיטיבי הישראלי‪ ,‬ראה‪ :‬חוק ההוצאה לפועל‪ ,‬תשכ״ז—‪ ,1967‬סעיפים ‪ 70‬ו־‪.74‬‬
‫‪ .108‬בג״ץ ‪ ,235/68‬ר׳ ב׳ נ׳ הרב הראשי לישראל‪ ,‬פד״י כג)‪ ,(1‬עמ׳ ‪.462‬‬
‫‪ .109‬בג״ץ ‪• ,301/63‬שטריים נ׳ הרב הראשי לישראל‪ ,‬פד״י יח‪ ,‬עמ׳ ‪.598‬‬
‫]‪[167‬‬
‫] ‪16‬‬
‫שנתון המשפט העברי‪ ,‬כרך ג—ד )תשל״ו—תשל״ז(‬
‫נ פ ש ש ל ה ב ן זוג( וסעיף ‪ ) (2)6‬כ ש ב ן הזוג נ ע ד ר ל פ ח ו ת ש ב ע שנים( ש ל החוק ה נ ״ ל —‬
‫בלבד‪.‬‬
‫ב פ ס ק הדין ה א ח ר ו ן ק ב ע ביהמ״ש העליון כ י ה ר ב נ י ם ה ר א ש י י ם יכולים ל ת ת‬
‫לאיש‬
‫ה י ת ר ל נ ש ו א י אשד‪ ,‬ע ל א ש ת ו ב מ ק ר ה ש ב ו אולי א פ ש ר ה י ה ל פ ס ו ק כ פ י ה על‬
‫האשד‪ ,‬ל ק ב ל ג ט ‪ .‬ביהמ״ש העליון‬
‫) ב ד ב ר י ה ש ו פ ט ד ״ ר ב הלוי( ק ב ע כי ״ ה מ ח ו ק ק‬
‫‪,‬‬
‫ה ע מ י ד ל ר ש ו ת ה צ י ב ו ר )היועץ ה מ ש פ ט י ל מ מ ש ל ה ( ת ר ו פ ה מ ס ו י מ ת ‪ ,‬והיא ת ר ו פ ה קשה‪,‬‬
‫ל ש ם ב י צ ו ע צווי בתי־דין ר ב נ י י ם ל כ פ י י ת גטין‪,‬׳ א ך הוא ל א ג ז ר בזה ע ל ת ר ו פ ו ת א ח ר ו ת ‪,‬‬
‫פחות‬
‫ח מ ו ר ו ת ‪ ,‬ה מ צ ו י ו ת ב א מ ת ח ת ו ש ל ב י ת הדין ה ר ב נ י ‪ ,‬א ח ת מהן‪ ,‬ש כ ו ח ה י פ ה ר ק‬
‫כ ל פ י אשה‪ ,‬היא ׳ ה י ת ר ק רבנים ‪ ...‬אין זה א מ צ ע י כ פ י ה ממש‪ ,‬שכן ה ב ר י ר ה בידי האשד‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ל ק ב ל א ת גטה‪ ...‬א ו ל ע מ ו ד ב ס י ר ו ב ה ו ל ה י ש א ר נ ש ו א ה ל א י ש ש נ י ת ן ל ו ה י ת ר ל ש א ת‬
‫אשד‪ ,‬א ח ר ת ע ל פניה״‬
‫‪1 1 0‬‬
‫‪ .‬ו מ ה ל י ״מזונות ה פ ח ד ה ״ ו מ ה ל י ה י ת ר נשואין ?‬
‫ה ז י ק ה שבין ה ח י ו ב ב מ ז ו נ ו ת ובין מילוי ה ח ו ב ו ת ה נ ו ב ע י ם מ ק ש ר הנשואין ה י א ב ר ו ר ה‬
‫ו ה כ ר ח י ת ‪ .‬ס י ר ו ב ו א ו ה י מ נ ע ו ת ו ש ל ה ב ע ל מקיום ה ח ו ב ה ש נ פ ס ק ה ע״י ביה״ד ל ש ח ר ר‬
‫א ת א ש ת ו מ ק ש ר הנשואין ע״י ג ט פטורין‪ ,‬מ ט י ל ה ע ל י ו א ח ר י ו ת י ת ר ה ע ל עיגונה‪ ,‬ו מ כ א ן‬
‫הצורך‬
‫ב ה ס ק ת ה מ ס ק נ ו ת ל ה ח מ ר ת מילוי ה ח ו ב ו ת ה כ ס פ י ו ת ש ל ה ב ע ל כ ל פ י אשתו‪.‬‬
‫קיים י ח ם י ש י ר ב י ן ה ח י ו ב ב מ ז ו נ ו ת ו ג ו ב ה ה מ ז ו נ ו ת ובין קיום ה ח י ו ב ל מ ת ן ג ט כפי‬
‫ש נ פ ס ק ע״י ביה״ד‪ .‬ה ש ו פ ט חיים כהן ה ג ד י ר ב א ו פ ן ב ר ו ר ב י ו ת ר א ת היחם ה ז ה ב א מ ר ו ‪:‬‬
‫״ ב י ת הדין ה ר ב נ י בוודאי יביא ב ח ש ב ו ן ה מ ז ו נ ו ת א ת ס י ר ו ב ו ש ל ה מ ש י ב ל ע ש ו ת כ ע צ ת‬
‫ב י ת הדין ו א ת ע ק ש ו ת ו ל ע ג ן א ת ה מ ע ר ע ר ת ויהי מ ה ‪ .‬מ ב ח י נ ה ע נ י נ י ת ז ו — א ם ל א מן‬
‫ה ב ח י נ ה ה פ ו ר מ ל י ת — ׳ כ ר ו ב ת ת ב י ע ת ה מ ז ו נ ו ת ב ת ב י ע ת הגירושין״!‪,11‬‬
‫‪,‬‬
‫ב א נ ג ל י ה נ י ת ן ל א ח ר ו נ ה בענין ש ל ה ת ר ת נשואין ב י ן ב נ י ז ו ג יהודיים פ ס ק דין‬
‫‪1 1 2‬‬
‫בו‬
‫ח ו י ב ה ב ע ל ב י ן ה י ת ר ב״פצויי עונשין״ ב ס ך ש ל ח מ ש ת א ל פ י ם ליש״ט‪ ,‬ש י ב ו ט ל ו אם‬
‫י ת ן ה ב ע ל ה ג ט ל פ י ד י ן ת ו ר ה ת ו ך ש ל ו ש ה ח ד ש י ם כ פ י ש נ ק ב ע ע ל יד י השופט‪ .‬ה נ י מ ו ק‬
‫לפיצויים ג ב ו ה י ם א ל ה ה י ה כ י א י מ ת ן ה ג ט ע ל י ד י ה ב ע ל מ ה ו ו ה ב ד י נ י י ש ר א ל ע י כ ו ב ה‬
‫ש ל האשד‪ ,‬ל ה י נ ש א ב ש נ י ת כ ש ת ר צ ה זאת‪.‬‬
‫הכפיר‪ ,‬ב ד ר ך ב ר י ר ה נ ע ש י ת ב כ מ ה פ נ י ם ‪ :‬פ ס י ק ת ד מ י מ ז ו נ ו ת מוגדלים‪ ,‬כ ש ה ב ע ל‬
‫מסרב‬
‫ל צ י י ת ל פ ס ק הדין ה מ ח י י ב א ו ת ו ל ת ת ג ט פטורין ל א ש ת ו ״ ? א י פ ס י ק ת דמי‬
‫‪3‬‬
‫‪ .110‬בג״צ ר׳ ב׳‪ ,‬שם )הערה ‪ 108‬לעיל(‪ ,‬בעמ׳ ‪ ,475‬מול אותיות ה—ז‪.‬‬
‫‪ .111‬ע״א ‪ ,425/63‬מזרחי נ׳ מזרחי‪ ,‬פד׳׳י‪ ,‬יח‪ ,‬עמ׳ ‪ ,325‬בעמ׳ ‪ 331‬מול אות ב‪.‬‬
‫‪B r e l t v. Brett (1969) AH E.L.R. 1007 .112‬‬
‫‪ .113‬ראה‪ :‬תיקים ‪/78‬תשט״ז‪/731 ,‬תשט״ז‪ ,‬פד״ר‪ ,‬כרך ב‪ ,‬עמי ‪ ,188‬בעמ׳ ‪ ; 196‬תיק שכב‪,3048/‬‬
‫פד״ר‪ ,‬כרך ה‪ ,‬עמי ‪ ,239‬בעמי ‪) 255‬לענין כתובה ונכסים(‪ .‬לאחרונה פסק בית הדין הרבני‬
‫האזורי בירושלים בתיק לו‪) 1790/‬טרם פורסם( כי בעל המרוויח ‪ 2,000‬ל״י לחודש ישלם ‪1,500‬‬
‫ל״י לחודש מזונות לאשתו‪ ,‬העובדת ומרויחה כמוהו‪ ,‬וזאת כדי לאלצו לתת גט לאשתו‪.‬‬
‫]‪[ 168‬‬
‫זרת ורהפטיג‪ :‬כפיית גט להלכה ולמעשה‬
‫מ ז ו נ ו ת א ף ש ה ב ע ל מ ו נ ע מ מ נ ה ש א ר כ ס ו ת ועונה‪ ,‬ו ז א ת כ א ש ר האשד‪ .‬היא ה מ ע כ ב ת *״ ן‬
‫ביה״ד פ ו ם ק כי ע ל ה ב ע ל ל ש ל ם מ י ד ה כ ת ו ב ה כ ש י ט ת ה מ ר ד כ י ״ ‪ ,‬ד א ף ה י כ א דאין‬
‫‪5‬‬
‫כופין ל ג ר ש ‪ ,‬מ״מ כ ל שעליו ל ג ר ש ה ל פ י הדין‪ ,‬כופין א ו ת ו ל ת ת ל ה מ י ד כ ת ו ב ת ה‬
‫ו נ ד ו נ י ת ה ‪ .‬ראוי ל ה ד ג י ש כי ב י ת הדין מ ש ת מ ש ב א מ צ ע י ש ל מ ז ו נ ו ת מ ו פ ר ז י ם ר ק ב א ו ת ם‬
‫מ ק ר י ם ש ל פ י הדין יש ל כ ו ף א ת ה ב ע ל ל ה ו צ י א ה בגט‪ .‬ב מ ק ר י ם אלה‪ ,‬כ ד י ל ה י מ נ ע מ ש י מ ו ש‬
‫ב א מ צ ע י כ פ י ה גופניים‪ ,‬או ב ח י ו ב ב מ א ס ר ‪ ,‬מ ו פ ע ל ע ל ה ב ע ל לחץ כספי‪ ,‬דהיינו ה מ ז ו נ ו ת‬
‫מוגדלים‪.‬‬
‫ה פ ר ד ה « ״ ז מ נ י ת בין ב נ י ה ז ו ג‬
‫‪(3‬‬
‫ה כ פ י ה ב ד ר ך ב ר י ר ה מ ש ו ל ב ת ל פ ע מ י ם עם מ ת ן פ ס ק דין ל פ י ו ר ש א י בן הזוג ל ח י ו ת‬
‫ב נ פ ר ד ‪ ,‬ב ל י ה ס ק ת מ ס ק נ ו ת ו ה ט ל ת ס נ ק צ י ו ת ה נ ו ב ע ו ת מ ד י נ י מ ו ר ד או מ ו ר ד ת ‪ .‬ה ה פ ר ד ה‬
‫ש ל חיי הנשואין ע ל פי פ ס ק דין ש ל ב י ת הדין אין ל ה ב ד י נ י י ש ר א ל א ו ת ה ה מ ש מ ע ו ת‬
‫שיש ל ה ב ח ו ק י עמים‪ ,‬ש א י נ ם מ כ י ר י ם ב כ ל ל ב ה ת ר ת ה נ ש ו א י ן ע״י גרושין‪ ,‬א ו ש מ כ י ר י ם‬
‫בגירושין ב ה י ק ף מ צ ו מ צ ם בלבד‪ .‬ב ד י נ י י ש ר א ל יש ל ה פ ר ד ת ה נ ש ו א י ן ע ל פי פ ס ק דין‬
‫משמעות‬
‫מ ו ג ב ל ת ב י ו ת ר ‪ ,‬ד ה י י נ ו פ ט ו ר מ ה ת ו צ א ו ת ה מ ש פ ט י ו ת ש ל ס י ר ו ב ל ח י ו ת חיי‬
‫נשואין עם ה ב ן זוג ו ת ו ל א ״ ‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫ב ט ו ע נ ת מ א י ם עלי‪ ,‬א ף אם יש ל ה א מ ת ל א‬
‫‪1 1 8‬‬
‫‪ ,‬מ צ י נ ו בין ה ר א ש ו נ י ם כי גם א ל ה ש א י נ ם‬
‫ס ו ב ר י ם כ ר מ ב ״ ם ואינם כופים א ו ת ו להוציאה‪ ,‬מ א פ ש ר י ם לאשר‪ ,‬ל ח י ו ת ב נ פ ר ד מ ב ע ל ה‬
‫ואין ה ד ב ר ג ו ר ר ב ע ק ב ו ת י ו ה פ ס ד כ ת ו ב ת ה‬
‫‪1 1 9‬‬
‫ו ב ל ש ו ן המהר״ם מרוטנבורג‬
‫‪1 2 0‬‬
‫‪ :‬״אין א נ ו‬
‫ח ו ס מ י ם א ו ת ה ל פ נ י ו ל ד ו ר עם ה נ ח ש ב כ פ י פ ה ‪ .‬גם אין א נ ו כופין א ו ת ו ל ה ו צ י א כ ד ב ר י‬
‫ה ג א ו נ י ם ורש״י א ח ר י ש ר ב י נ ו ת ם אוסר‪ ...‬אך י ת ע ג נ ו ש נ י ה ם ע ד שיאותו ל ר ח ק א ו‬
‫לקרב״‪.‬‬
‫ה ר ש ב ״ ש ! ! נ ש א ל ע ל אשד‪ .‬ש י ש ב ה ע ם ב ע ל ה כ מ ה ש נ י ם ו ע ת ה מ ר ד ה ב ו ו ט ע נ ה‬
‫‪2‬‬
‫‪.114‬‬
‫‪.115‬‬
‫‪.116‬‬
‫‪.117‬‬
‫‪.118‬‬
‫‪.119‬‬
‫‪.120‬‬
‫‪.121‬‬
‫ערעור תשכ״ב‪ ,147/‬פד״ר‪ ,‬כרך ה‪ ,‬עמ׳ ‪ ,129‬בעמ׳ ‪ ,131‬על פי תשובת הרא״ש‪ ,‬מב‪ ,‬א ‪ :‬״במה‬
‫שהאיש כופין אותו להוציא‪ ,‬אף האשד‪ ,‬כופין אותה לקבל גט״‪.‬‬
‫המובאת בהג״ה הרמ״א על שו״ע אה״ע‪ ,‬קנה כא‪.‬‬
‫בלשון הראשונים ״הפרשה״ — שו״ת הרא״ש לב‪ ,‬ט ! שו״ת הרדב״ז )םדליקאוו(‪ ,‬ח״ד‪ ,‬פט‬
‫דרוש וחידוש לר׳ עקיבא אייגר‪ ,‬ח״א‪ ,‬בסוף הספר )התשובה להר״מ וייל‪ ,‬בסופה(‪ ,‬בתקנות‬
‫הדיינים )אגרות(‪ ,‬תשי״ז—‪ — 1957‬תביעה להפרדה; פס״ד ל״פירוד״‪ .‬ראה במאמרו של קורינלדי‬
‫)בהערה הבאה(‪ ,‬עמ׳ ‪ ,184‬הערה ‪.1‬‬
‫על הפרדה בין בני הזוג ראה בהרחבה‪ :‬מ׳ קורינלדי‪ ,‬״סעד ההפרדה הזמנית בין הבעל ואשד‪,‬‬
‫והתפתחותו בפסיקת בתי הדין הרבניים בישראל״‪ ,‬שנתון המשפט העברי‪ ,‬כרך א )תשל״ד(‪ ,‬עמ׳‬
‫‪ .184‬על ההפרדה כדרך לכפיית גירושין ראה במיוחד‪ ,‬שם‪ ,‬עמ׳ ‪208‬־‪.213 ,212 ,209‬‬
‫לסוגיית מאים עלי נקדיש דיון נרחב להלן פרק ו סעיף ‪.5‬‬
‫ראה‪ :‬המאירי‪ ,‬כתובות‪ ,‬סג‪ ,‬א‪ ,‬ד״ה וגדולי המחברים‪.‬‬
‫שו״ת מהר״ם ב״ר ברוך‪ ,‬פראג‪ ,‬תתקמו‪ .‬וראה‪ :‬קורינלדי‪ ,‬שם‪ ,‬עמ׳ ‪.195‬‬
‫שו״ת הרשב״ש‪ ,‬כג‪.‬‬
‫;‬
‫]‪[169‬‬
‫שנתון המשפט העברי‪ ,‬כרך ג—ד)תשל״ו—תשל״ז(‬
‫] ‪18‬‬
‫שהיא מ ו א ס ת א ו ת ו ו ש א י נ ה ח פ צ ה בו‪ .‬ר ש ל מ ה בן ה ר ש ב ״ ץ פ ס ק שאין כופין אותו‬
‫‪,‬‬
‫ב ט ע נ ת מ א י ם עלי‪ ,‬ו ד ל א כ ה ר מ ב ״ ם ‪ ,‬ו ב כ ל ז א ת ה ע ל ה כי אין כופין א ו ת ה‬
‫להוציאה‬
‫ל ח ז ו ר א ל ב ע ל ה ‪ ,‬א ל א שאין ל ה ע ל י ו מ ז ו נ ו ת ומעשי ידיה שלה‪ .‬ה ר מ ״ א ב ה ג ה ו ת י ו‬
‫‪1 2 2‬‬
‫מ ב י א ל ה ל כ ה ‪ ,‬כי אין כופין א ו ת ה ש ת ה י ה ע מ ו כ ש ב א ה מ ח מ ת טענה‪ .‬ו א י ל ו ב ט ו ע נ ת‬
‫שאין ל ו ג ב ו ר ת אנשים‪ ,‬א פ י ל ו ב מ ק ו ם שאין כופין אותו‪ ,‬מ כ ל מ ק ו ם אין כופין א ו ת ה‬
‫ל ה ת פ י י ס ע מ ו ואין דנין א ו ת ה כדין מ ו ר ד ת ‪ ,‬א ל א מאריכין ה ד ב ר עד ש י ת פ ש ר ו או ע ד‬
‫שיהיה ע ש ר ש נ י ם ולא ת ל ד‬
‫שבעלה‬
‫‪1 2 3‬‬
‫‪ .‬ה ר ב יוסף מ ט ר א נ י‬
‫‪1 2 4‬‬
‫דן ב א ש ה ה ת ו ב ע ת גט ב ט ע נ ה‬
‫ח ו ל ה ב מ ח ל ת ח ו ל ה נופלין וכי ה ד ב ר ״ נ ו ד ע ל ה ל א ח ר הנשואין״‪ .‬ה מ ה ר י ״ ט‬
‫פ ו ס ק ד כ ל היכא ד ק ת נ י יוציא ויתן כ ת ו ב ה ‪ ,‬אף שאין כופין א ו ת ו ל ה ו צ י א ה ש ל א יהא גט‬
‫ש ל א כדין‪ ,‬חייב הוא‬
‫מעושה‬
‫ב כ ת ו ב ת ה ומזונותיה‪ ,‬גם כ ש ח י ה ב נ פ ר ד ממנו‪ ,‬מדין‬
‫מ ע ו כ ב ת מ ח מ ת ו ל ה י נ ש א ‪.125‬‬
‫ב ש נ ת ת ש ״ ד א י ש ר ביה״ד ה ר ב נ י ה ג ד ו ל‬
‫שקיבל‬
‫‪1 2 6‬‬
‫פ ס ק דין של ביה״ד ה ר ב נ י ה א ז ו ר י בחיפה‪,‬‬
‫ת ב י ע ת האשד‪ ,‬ל ה כ י ר באופן ר ש מ י ב נ ח י צ ו ת פ י ר ו ד זמני ש ל הזוג ולחייב א ת‬
‫ה ב ע ל ב ת ש ל ו ם מ ז ו נ ו ת י ה ו מ ז ו נ ו ת ה י ל ד ש י ש א ר עימה כי ה צ ד ד י ם חיו ב ר י ב ש ב ע ש נ י ם‬
‫והחיים‬
‫ה מ ש ו ת פ י ם ביניהם נ ה פ כ ו לחיי ס ב ל ועינויים‪ .‬ב נ ס י ב ו ת א ל ו ק ב ע ב י ת הדין‬
‫כי אין ה א ש ה ח י י ב ת ל ה מ ש י ך בחיים מ ש ו ת פ י ם עם ה ב ע ל ‪ ,‬כי ״אין א ד ם‬
‫בכפיפה״‬
‫‪1 2 7‬‬
‫‪ .‬ביה״ד ה ר ב נ י האזורי ב י ר ו ש ל י ם‬
‫‪1 2 8‬‬
‫ד ר עם נ ח ש‬
‫ב ת ב י ע ת אשד‪ ,‬ל כ פ י י ת גט ע ל ב ע ל ה‬
‫ב ט ע נ ה ש ה ב ע ל הוא חולה ו מ פ ג ר ב ש כ ל ו ויש לו ה ת ק פ ו ת שגעון‪ ,‬פ ס ק‬
‫כי ע ל ה ב ע ל‬
‫ל ת ת ג ט ל א ש ה ‪ ,‬אולם אין ל כ ו פ ו ל ת ת לה א ת הגט‪ .‬י ח ד עם זה חייב ב י ת הדין א ת‬
‫ה ב ע ל ב מ ז ו נ ו ת ‪ ,‬אף ש ה א ש ה ע ז ב ה א ו ת ו וחיה ב נ פ ר ד מ מ נ ו ‪ ,‬״משום שהיא אגידא ג ב י ה‬
‫ומעוכבת‬
‫ל ה נ ש א ע ל ידו‪ ...‬שהוא מ ח ו י ב ב מ ז ו נ ו ת י ה כ ל זמן שהיא מ ע ו כ ב ת ל ה נ ש א‬
‫ע ל ידו״‬
‫‪ .‬ואילו ב י ת הדין ה ר ב נ י האזורי ב ת ל ‪ -‬א ב י ב — י פ ו ‪ ,! °‬ב ת ב י ע ת אשד‪ ,‬ל כ פ ו ת‬
‫‪1 2 9‬‬
‫‪3‬‬
‫ג ט ע ל ב ע ל ה ש נ י ש א ה ל ו כ ש ה י ת ה ק ט י נ ה והוא מאום עליה‪ ,‬פ ס ק ל ח י י ב א ו ת ו ל ג ר ש ה ‪,‬‬
‫אולם ל א פ ס ק ל ה מזונות‪ ,‬כי אף ל ה ר מ ב ״ ם דכופין ל ב ע ל ל ת ת גט ב ט ע נ ת מאים עלי‪,‬‬
‫‪.122‬‬
‫‪.123‬‬
‫‪.124‬‬
‫‪.125‬‬
‫‪.126‬‬
‫‪.127‬‬
‫‪.128‬‬
‫‪.129‬‬
‫‪.130‬‬
‫הרמ״א על שו״ע אה״ע‪ ,‬קנד‪ ,‬ה‪ ,‬על פי המרדכי בפרק המדיר בשם הראבי״ה‪.‬‬
‫הרמ״א על שו״ע אה״ע‪ ,‬קנד ז‪ ,‬עפ״י שו״ת המהרי״ק‪ ,‬קלה‪.‬‬
‫שו״ת המהרי״ט‪ ,‬ח״א‪ ,‬קיג‪.‬‬
‫ראה‪ :‬בבלי בבא מציעא‪ ,‬יב‪ ,‬ב‪,‬׳ ירושלמי בבא מציעא‪ ,‬פ״א‪ ,‬ה״א‪ .‬וכן ראה שרשבסקי‪ ,‬שם‪ ,‬על‬
‫פי מפתח העניינים ״מזונות — מעוכבת מחמתו להינשא״‪.‬‬
‫תיק ‪ ,1/2/704‬פורסם באוסף פסקי דין של הרבנות הראשית לארץ ישראל‪ ,‬תש״י )בעריכת ז׳‬
‫ורהפטיג(‪ ,‬עמ׳ כט‪ .‬וראה במפורט‪ :‬קורינלדי‪ ,‬שם‪ ,‬עמ׳ ‪ 202-201‬וכן עמי ‪.196‬‬
‫על השאלה מי חייב לעזוב את הבית ועל מי החובה להיטלטל ולמצוא מקום מגורים אחר‪ ,‬או‬
‫על אפשרות חלוקה בתוך הדירה הקיימת‪ ,‬ראה‪ :‬קורינלדי‪ ,‬שם‪ ,‬עמ׳ ‪.213 ,202 ,188‬‬
‫תיק ‪/252‬תשי״ד‪ ,‬פד״ר‪ ,‬כרך א‪ ,‬עמ׳ ‪.65‬‬
‫שם‪ ,‬עמ׳ ‪ .74‬על מעוכבת מחמתו להינשא‪ ,‬ראה הערה ‪ 125‬לעיל‪.‬‬
‫תיק ‪/7315‬שך )לא פורסם(‪.‬‬
‫]‪170‬‬
‫[‬
‫זרח ורהפטיג‪ :‬כפיית גט להלכה ולמעשה‬
‫ש ל מ ע ו כ ב ת ע ל ידו‪ ,‬א ל א‬
‫אין ל ח י י ב ו ב מ ז ו נ ו ת כ ל זמן ש ל א פ ט ר ה בגט‪ ,‬ואין ל ה דין‬
‫היא מ ע ו כ ב ת מ ח מ ת עצמה‪ ,‬ש ה ר י היא ל א רוצה בו‪ .‬ב י ת הדין ה ר ב נ י ה ג ד ו ל‬
‫‪1 3 1‬‬
‫בדונו‬
‫ב ע ר ע ו ר ציין‪ ,‬כי ב ט ע נ ת מ א י ם עלי ב א מ ת ל א מ ב ו ר ר ת ‪ ,‬גם ל ה ח ו ל ק י ם ע ל ה ר מ ב ״ ם ו ל א‬
‫מחייבין גט‪ ,‬א י כ א ד ם ב ר י דיש ל ח י י ב ו ב מ ז ו נ ו ת ‪ ,‬א ך ב נ ק ו ד ה זו נ ד ח ה ה ע ר ע ו ר ו ב י ת‬
‫הדין ה ר ב נ י ה ג ד ו ל ק י ב ל ע מ ד ת ביה״ד האזורי כי אין ל ח י י ב ו ב מ ז ו נ ו ת ) מ א י ד ך גיסא‪,‬‬
‫נ ת ק ב ל ה ע ר ע ו ר ב נ ק ו ד ה א ח ר ת וביה״ד ה ג ד ו ל ציוה ע ל כ פ י י ת ה ג ט ( ‪.‬‬
‫א ש ה ה י ת ה נ ש ו א ה ל א י ש ב ע ל מ י ד ו ת ר ע ו ת ה מ ר ב ה ק ט ט ה עם א ש ת ו מ ח ר פ ה ו מ ג ר פ ה‬
‫ו מ ק ל ל יולדיה ב פ נ י ה ואינו מ פ ר נ ס ה כ ר א ו י והיא ת ו ב ע ת גט ב ט ע נ ה מאום עלי‪ .‬ה ב ע י ה‬
‫ה ו ב א ה ב פ נ י ה ר ב א ב ר ה ם י צ ח ק הכהן קוק זצ״ל‪ ,‬ו ב ש ת י ת ש ו ב ו ת ש ש ל ח ל ה ר ב חזקיה‬
‫ש ב ת י י ה ו ש ע זצ״ל‬
‫‪1 3 2‬‬
‫פ ס ק ה ר ב קוק ש א ף א ם אין ל כ פ ו ת עליו מ ת ן גט‪ ,‬יש ל ה כ י ר‬
‫ב ז כ ו ת ה ש ל האשד! ל ד ו ר ב נ פ ר ד — מ ב ל י ל ה ט י ל ע ל י ה דין ש ל מ ו ד ד ת — ו ל ח י י ב א ת‬
‫ה א י ש ל ש ל ם ל ה מ ז ו נ ו ת ולא ל ה פ ח י ת מ ז כ ו ת ה ל כ ת ו ב ת ה‬
‫‪1 3 3‬‬
‫‪.‬‬
‫א ח ד מ ר ב נ י י ש ר א ל ‪ ,‬ה ר ב א ל י ע ז ר ו ל ד נ ב ר ג ‪ ,‬א ב ביי׳ד ב י ר ו ש ל י ם ה צ י ע‬
‫‪1 3 4‬‬
‫א ת הפירוד‬
‫שבין בני הזוג ת ו ך כ ד י חיובו של ה ב ע ל ב מ ז ו נ ו ת כ פ ת ר ו ן ל ב ע י ה כ א ו ב ה ש נ ת ע ו ר ר ה‬
‫ב ש נ י ם ה ר א ש ו נ ו ת ל ק י ו ם ה מ ד י נ ה עם ז ר ם ה ע ל י ה ה ג ד ו ל ה מ א ר צ ו ת מ ז ר ח התיכון‪ ,‬ב מ י ו ח ד‬
‫מתימן‪ .‬ב א ו ת ה ת ק ו פ ה נ ת ר ב ו ב ב ת י הדין תיקים ב ה ם ה א ש ה ב א ה ב ת ב י ע ה ל ג ט ב ט ע נ ת‬
‫מ א י ם עלי ב ע ק ב ו ת ה ה פ ר ש ה ג ד ו ל שבגילים‪ .‬ה ו ש מ ע ו ט ע נ ו ת ‪ ,‬כ ג ו ן ‪ :‬א ב י ה ש י א נ י בחו׳יל‬
‫ב ה י ו ת י ק ט נ ה ‪ ,‬א נ י נ ע ר ה צ ע י ר ה לימים ו ה ב ע ל מ ב ו ג ר ב ה ר ב ה מ מ נ י ואיני ר ו צ ה בו‪,‬‬
‫איני י כ ו ל ה ל ח י ו ת אתו‪ ,‬איני ס ו ב ל ת אותו‪ .‬ה א ש ה מ ו כ נ ה ל ו ו ת ר ע ל ה כ ת ו ב ה ו ב ל ב ד‬
‫שיוציאה‪ .‬ו ה נ ה כ ש ז ו היתד‪ ,‬א ש ת ו ה י ח י ד ה ה ר י ה י ה ה פ ת ר ו ן יעיל במיתי‪ ,‬מ ס ו י מ ת ‪ ,‬כ י‬
‫א ם היא ע ז ב ת ו והיתד‪ ,‬כ מ ע ו ג נ ת ‪ ,‬גם ה ו א חי בעיגון‪ ,‬והיה בידי ב י ת הדין א מ צ ע י ל ח ץ‬
‫‪.131‬‬
‫‪.132‬‬
‫‪.133‬‬
‫‪.134‬‬
‫ערעור שכא‪ ,134/‬פד״ר‪ ,‬כרך ד‪ ,‬עמ׳ ‪ ,244‬בעמ׳ ‪.252‬‬
‫פורסמה בספר שו״ת ״דברי יחזקיהו״‪ ,‬להרב חזקיהו שבתי יהושע‪ ,‬חאה״ע עמ׳ יד‪ ,‬ועמ׳ ל ג‬
‫הראי״ה קוק מבחין בין שלוש מידות בתובעת גירושין בטענת מאים עלי‪ (1) :‬האומרת מאוס‬
‫עלי בלא שום אמתלא‪ .‬במקרה זה אין לכוף עליה לחיות איתו‪ ,‬כי אם האשד‪ .‬אינה רוצה בו‬
‫וטוענת שהוא מאום עליה — הויא באנוסה‪ ,‬ואם הבעל אינו רוצה לגרשה אין להפקיע ממנה כל‬
‫זכות בתור עונש על מרדה‪ ,‬דאונס רחמנא פטריה‪ .‬אלא מפני שהיא קרובה למורדת‪ ,‬אין מחייבים‬
‫אותו במזונות כל עוד היא חיה בנפרד‪ ,‬אולם אם תפסה למזונותיה — לא מפקינן מינה‪.‬‬
‫)‪ (2‬הבאה בטענת מאום עלי ונותנת לדבריה אמתלא כל דהיא‪ ,‬שנראית בתור דבר אפשרי‬
‫שבאמת מאום עליה אף שזוהי לא אמתלא חזקה ומוכרחת‪ .‬במקרה זה יש לחייבו במזונות‪ ,‬כי‬
‫אנוסה היא מלחיות אתו ואגודה בו‪ ,‬והרי בידו להתיר את הקשר ולהביא לידי גירושין‪ ,‬והוא‬
‫המעכב‪ ,‬וכל עוד היא מעוכבת בגללו — חייב לפרנסה‪ .‬ויש חולקין‪ (3) .‬העוזבת את בעלה‬
‫בטענת מאוס עלי ויש לה ראיה מבוררת שהיא מוכרחת למאוס בו‪ ,‬בנסיבות אלה אליבא דכולי‬
‫עלמא אינה מפסידה דבר מזכויותיה כל זמן שהיא אגודה ביה מפני שאינו נותן לה‪ .‬גט‪ ,‬ועל כן‬
‫זכאית היא למזונות‪ .‬כאמור‪ ,‬בסוגיית מאים עלי נרחיב הדיבור להלן בפרק ו סעיף ‪,5‬‬
‫שו״ת ציץ אליעזר‪ ,‬ח״ד‪ ,‬םימן כא‪ ,‬עמ׳ קד ו־קי‪.‬‬
‫]‪[171‬‬
‫] ‪20‬‬
‫שנתון המשפט העברי‪ ,‬כרך ג—ד)תשל״ו—תשל״ז(‬
‫ע ל י ו ל ש ח ר ר ה ‪ ,‬ע ל ידי אי מ ת ן ה י ת ר לישא אשד‪ ,‬א ח ר ת ע ד ש י ג ר ש נ ה ‪ ,‬אולם אם ל ב ע ל‬
‫זה היתד‪ ,‬אשד‪ ,‬א ח ר ת נוםף ל צ ע י ר ה זו‪ ,‬וזה היה מצוי מ א ד ) ב ה ר ב ה מ ק ר י ם נ ש א ‪ -‬ק נ ה‬
‫א ת האשד‪ ,‬ה צ ע י ר ה ב ר צ י כ ס ף מ א ת אביה‪ ,‬נ ש ח י ת ה ל ו מ כ ב ר אשד‪ ,‬וילדים‪ ,‬ל פ ע מ י ם א ף‬
‫מ ב ו ג ר י ם מ א ש ת ו ה ש נ י ה ( ‪ ,‬ל א היה כ ל אמצעי‬
‫מרצון‪.‬‬
‫בידי ביה״ד ל ה ב י א א ת ה ב ע ל ל מ ת ן גט‬
‫מ ת ו ך אי רצון‪ ,‬או ח ו ס ר י כ ו ל ת ל ה פ ע י ל א מ צ ע י כ פ י ה נ ג ד ה ב ע ל ה מ ת א כ ז ר‬
‫ל א ש ת ו ה צ ע י ר ה ה מ ו א ס ת ב ו ה צ י ע ה ר ב ו ל ד נ ב ר ג ב כ נ ם ב ת י הדין ב ת ל ־ א ב י ב — י פ ו בי״ז‬
‫ש ב ט ת ש י ״ ב כי ב ת י הדין י פ ס ק ו ב מ ק ר י ם מעין א ל ה פ י ר ו ד לזמן‪ ,‬״ ל ה ח ל י ט שאין חיוב‬
‫ע ל האשד‪ ,‬ל ג ו ר עם ב ע ל ה ועל ה ב ע ל ל ת מ ו ך ב ה ב ד י ר ה ו מ ז ו נ ו ת כ ש ה י א י ו ש ב ת ב נ פ ר ד‬
‫ממנו‪ ,‬ו י ת ח י י ב כ כ ה ע ד א ש ר י מ ל ך ב ע צ מ ו ב ד ע ת ו שאין ת כ ל י ת ל ה מ ש י ך כ כ ה בחיי‬
‫ס ב ל ב ל י שום ת ו ע ל ת ויחליט ל ג ר ש ה ״ ‪ .‬יודגש כי ה ר ב ו ל ד נ ב ר ג סיים ד ב ר י ו ב א ו מ ר ו ‪:‬‬
‫״ כ מ ו ב ן שהיה ראוי ל ק ב ו ע ב כ ך ה ל כ ה פ ס ו ק ה ו מ ק ו ב ל ת ב כ ל ב ת י הדין בארץ‪ ,‬כדי ש ל א‬
‫נהיה ב ה ל כ ה ז א ת ב ב ח י נ ה ש ל ע ש י י ת א ג ו ד ו ת אגודות‪ ,‬וה׳ י צ י ל נ ו מ ש ג י א ו ת ״ ‪,135‬‬
‫ניתן ל ס כ ם ‪ ,‬איפוא‪ ,‬ו ל ו מ ר כי צו ב י ת הדין ל פ י ו ר ש א י ת האשד‪ ,‬ל ח י ו ת ב נ פ ר ד מ ב ע ל ה ‪,‬‬
‫ת ו ך כ ד י ח י ו ב ה ב ע ל ב ת ש ל ו ם מזונות‪ ,‬מהווה אמצעי לחץ ע ל ה ב ע ל ל ת ת גט פיטורין‬
‫לאשתו‪.‬‬
‫לחץ גופני‬
‫‪(4‬‬
‫ה א מ צ ע י ה ח ר י ף ב י ו ת ר והיעיל ב י ו ת ר ‪ ,‬הוא הלחץ הגופני‪ ,‬״חובטין אותו״‬
‫‪1 3 8‬‬
‫‪ ,‬״כופין‬
‫אותו‪ ...‬בשוטי״ « ‪ ,‬או כל לחץ א ח ר ע ל גופו ש ל האדם‪ ,‬ל ר ב ו ת ה ג ב ל ת חופש ה ת נ ו ע ה‬
‫‪7‬‬
‫ש ל ו ע ל ידי נ ת י נ ת ו ב מ א ס ר ‪.‬‬
‫ד ר ג ו ת ש ו נ ו ת ב מ י ד ת הלחץ ה ג ו פ נ י ‪ :‬א נ ס ו ה ו עכו״ם ל ג ר ש ש ל א כדין — אינו גט‪,‬‬
‫ואפילו ר י ח ה ג ט אין בו ? א נ ס ו ה ו עכו״ם ל ת ת גט כדין — פ ס ו ל ל ה ת י ר ה ל י נ ש א ‪ ,‬ו פ ו ס ל‬
‫מן הכהונה‪ ,‬מ ש ו ם ר י ח ה ג ט‬
‫‪138‬‬
‫? גט ה מ ע ו ש ה על ידי עכו״ם על פי ב י ת דין ש ל י ש ר א ל ‪,‬‬
‫ש ח ו ב ט י ם א ו ת ו ואומרין ל ו עשה מ ה ש י ש ר א ל א ו מ ר ל ך — ה ג ט כ ש ר‬
‫בישראל‪,‬‬
‫כ ד‬
‫ץ‬
‫_‬
‫כ‬
‫ש‬
‫ר‬
‫‪139‬‬
‫‪,‬׳ גט מ ע ו ש ה‬
‫‪0‬״‪.‬‬
‫לחץ ע ל ידי מ כ ו ת נ ח ש ב כ א מ צ ע י ה ל ח ץ ה ח מ ו ר ב י ו ת ר ‪ :‬״ מ ל ק ו ת חמור‪ ,‬ד א מ ר ר ב‬
‫א י ל מ ל א נגדור‪ ,‬ל ח נ נ י ה מ י ש א ל ועזריה‪ ,‬פ ל ח ו ל צ ל מ א ״ ״ ‪ .‬לחץ י ו ת ר ק ל היא ה נ ת י נ ה‬
‫‪1‬‬
‫‪.135‬‬
‫‪.136‬‬
‫‪.137‬‬
‫‪.138‬‬
‫‪.139‬‬
‫‪.140‬‬
‫‪.141‬‬
‫וראה גם‪ :‬קורינלדי‪ ,‬שם‪ ,‬עמ׳ ‪.209‬‬
‫משנה גיטין‪ ,‬ט‪ ,‬ח‪.‬‬
‫בבלי כתובות‪ ,‬עז‪ ,‬א‪.‬‬
‫בבלי גיטין‪ ,‬פח‪ ,‬ב; בבלי בבא בתרא‪ ,‬מח‪ ,‬א‪.‬‬
‫בבלי גיטין‪ ,‬שם‪.‬‬
‫משנה גיטין‪ ,‬שם )הערה ‪ 136‬לעיל(; בבלי בבא בתרא‪ ,‬שם‪.‬‬
‫בבלי כתובות‪ ,‬לג‪ ,‬ב‪.‬‬
‫]‪[172‬‬
‫זרח ודהפטיג‪ :‬כפיית גט להלכה ולמעשה‬
‫במאסר‬
‫בבית סוהר של ישראל‪ .‬מאסר כאמצעי לחץ ל נ ת י נ ת גט היה נהוג בתקופות‬
‫ש ו נ ו ת ‪ .‬״ ב י ת האםורין ש ל י ש ר א ל ״ ש ה ו ז כ ר ב ג מ ר א‬
‫‪1 4 2‬‬
‫‪ ,‬מ ו ג ד ר ע ל ידי‬
‫ר ש ״ י ‪ :‬״כגון‬
‫ל כ ו פ ו ל ה ו צ י א אשד‪ ,‬פ ס ו ל ה ״ ״ ‪ * ,‬״ ‪ .‬ה ב ט ח ה ל ה ת י ר א ד ם מ מ א ס ר ל נ ת פ ש אליו מ ס י ב ה‬
‫‪4‬‬
‫א ח ר ת א ם יגרש א ת אשתו‪ ,‬א י ן ב ה כ ד י ל ב ט ל א ת ה ג ט כ מ ע ו ש ה ‪ ,‬א ל א א ם כ ן מ ס ר‬
‫מ ו ד ע ה מ ת ח י ל ה ‪,147,146‬‬
‫מ ב ח י נ ת ה ח ש ש ש ל א ל ה י כ ש ל ב״גט מעושה״‪ ,‬ה ר י ב מ ק ו ם שכופין מהדין ליתן ג ט‬
‫ע ל ידי ב י ת דין מ ו ס מ ך ו א פ ש ר ל כ פ ו ת ו בשוטים‪ ,‬מ כ ל ש כ ן ש א פ ש ר ל כ פ ו ת ו ע ל ידי‬
‫נ ת י נ ה ב מ א ס ר ‪ .‬ולכן ב ת י הדין ה א י ד נ א נוטין ל ה ש ת מ ש ב מ א ס ר כ א מ צ ע י ל ח ץ ל מ ת ן גט‪,‬‬
‫א ף ב מ ק ר י ם שהיו מ ה ס ס י ם ל ה ש ת מ ש ב ל ח ץ ש ל מ כ ו ת כ ד י ל כ פ ו ת מ ת ן הגט‪ .‬כ ד ב ר י ה ר ב‬
‫עובדיה י ו ס ף‬
‫‪1 4 8‬‬
‫‪ :‬״ומכש״כ ב כ פ י ה ש ב ז מ ן ה ז ה ש א י נ ה כפייה בשוטים‪ ,‬א ל א ב י ש י ב ה‬
‫ב ב י ת הסוהר‪ ,‬ואין כ ל דמיון בין ב י ת ה ס ו ה ר ש ל ז מ נ י נ ו ל ב י ת ה ס ו ה ר ש ב ז מ נ י ם הקודמים‪,‬‬
‫והו״ל כ ס פ ק ם פ י ק א ד ר ב נ ן ‪ ,‬ו ל ד ע ת ה ר ב ה פ ו ס ק י ם ע ב ד י נ ן ם פ י ק א בידים ב ד ר ב נ ן ל ה ק ל‬
‫וכ״ש ב ס פ ק םפיקא״‪.‬‬
‫בימי מ מ ש ל ת ה מ נ ד ט ב א ר ץ ‪ -‬י ש ר א ל ‪ ,‬נ ע ש ה נםיון ע ל ידי ב י ת מ ש פ ט מחוזי‬
‫‪1 4 9‬‬
‫לכפות‬
‫ג ט ב מ א ס ר ‪ ,‬ב ד ר ך ה ב א ה ‪ :‬ב י ת ה מ ש פ ט ציווה א ת ה ב ע ל ל ת ת ג ט ל א ש ת ו כדין‪ ,‬מ ת ו ך‬
‫ה נ ח ה ש א ם ל א י פ ע ל ב ה ת א ם ל צ ו ב י ת ה מ ש פ ט ‪ ,‬י א ש ם ב ע ב י ר ת בזיון ב י ת הדין ויאםר‬
‫ע ד שיקיים א ת ה צ ו ל י ת ן גט‪ .‬הנםיון ל א הצליח‪ ,‬ו ב י ת ה מ ש פ ט העליון ה מ נ ד ט ו ר י ב י ט ל‬
‫א ת פ ס ק הדין‬
‫‪1 5 0‬‬
‫‪.‬‬
‫ר ק בחוק שיפוט ב ת י דין ר ב נ י י ם )נישואין וגירושין(‪ ,‬תשי״ג—‪ ,1953‬נ ק ב ע ב ס ע י ף ‪,6‬‬
‫כ י ״ציווה ב י ת דין ר ב נ י ב פ ס ק דין סופי ל כ פ ו ת איש ל ת ת ג ט פיטורין ל א ש ת ו ‪ ,‬א ו ל כ פ ו ת‬
‫‪ .142‬בבלי פסחים‪ ,‬צא‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ .143‬רש״י‪ ,‬פסחים‪ ,‬שם‪ ,‬דייה בית האסורין של ישראל‪.‬‬
‫‪ .144‬ועיין שו״ת משאת בנימין‪ ,‬כב‪ ,‬באחד ״שקשרו ואנסו אותו‪ ,‬והכו אותו‪ ...‬ושמו עליו שומרים‪...‬‬
‫ליתן הגט‪ ,‬אע״ג דהתירו מעליו כל כלי ברזל‪ ,‬מ״מ משמע שמו עליו שומרים והוליכו אותו‬
‫ברשותם ותחת ידם ולא הלך בעצמו ברצונו״‪ .‬המשיב פסק להחמיר כל עוד לא נישאת‪ ,‬ודרש‬
‫שיתן גט שני‪ ,‬שכן הגט הראשון ניתן מפחד האונס הראשון‪ ,‬שאיימו עליו שאם לא יתן הגט‬
‫יחזירוהו למאסר‪ .‬אולם במקרה זה היו גם מכות נוסף למאסר‪ .‬גם איום מפורש או מכללא‬
‫להשיבו למאסר — יכול היה להיחשב אונס הפוסל את הגט כגט מעושה‪ .‬ראה ‪ :‬שו״ת מהרי״ק‪ ,‬סג‪.‬‬
‫‪ .145‬לענין מאסר ראה עוד השו״ת המובאות במאמרו של מ׳ אלון‪ ,‬״המאסר במשפט העברי״‪ ,‬ספר‬
‫היובל לכבוד פנחס רוזן‪ ,‬עמ׳ ‪187‬־‪.188‬‬
‫‪ .146‬שו״ת הריב״ש‪ ,‬רלב‪.‬‬
‫‪ .147‬והשווה גם ‪ :‬הערות ‪88‬־‪ 89‬לעיל‪.‬‬
‫‪ .148‬שו״ת יביע אומר‪ ,‬ח״ג‪ ,‬חאה״ע‪ ,‬כ‪.‬‬
‫‪ .149‬ת‪ .‬א‪ ,77/45 .‬בוגאיר נ׳ בוגיאיר‪ ,‬פמ״ן‪ ,‬עמי ‪.210‬‬
‫‪ .150‬ע״א ‪ ,274/45‬בוג^יר נ׳ בוגאיר‪ 46 ,‬אל״ר ‪ .327‬ועיין‪ :‬זילברג‪ ,‬שם )הערה ‪ 17‬לעיל(‪ ,‬עמ׳‬
‫‪.103—100‬‬
‫]‪[173‬‬
‫שנתון המשפט העברי‪ ,‬כרך ג—ד)תשל״ו—תשל״ז(‬
‫א ש ה ל ק ב ל גט פיטורין מאישה‪ ,‬ר ש א י ב י ת מ ש פ ט מחוזי‪ ,‬כ ת ו ם ש ש ה חודשים מיום‬
‫מ ת ן ה צ ו ל פ י ב ק ש ת היועץ ה מ ש פ ט י ל מ מ ש ל ה ל כ פ ו ת ב מ א ס ר ל צ י י ת לצו״‪ .‬ה ו ר א ה מעין‬
‫זו ל כ פ י י ת ח ל י צ ה כ ל ו ל ה ב ס ע י ף ‪ 7‬ש ל א ו ת ו חוק‪.‬‬
‫ה ה ו ר א ו ת הנ״ל נ ו ס ח ו ב ה ת א מ ה עם ה ר ב נ ו ת ה ר א ש י ת ב י ש ר א ל ‪ ,‬ו ק ד מ ו ל ה ס כ מ ת ה ש ל‬
‫ה ר ב נ ו ת ה ר א ש י ת דיונים ר ב י ם ‪ .‬אי ר צ ו נ ה של ה מ מ ש ל ה ל ה ע נ י ק ס מ כ ו ת ש ל ה ט ל ת מ א ס ר‬
‫ל ב י ת הדין ה ר ב נ י ב ל ב ד ‪ ,‬ו י ו ת ר מזה ר ת י ע ת ה ש ל ה ר ב נ ו ת מ פ נ י ח ש ש ש ל גט מעושה!‪,15‬‬
‫נ צ ט ר פ ו ל נ י ס ו ח ה ס ע י פ י ם ‪ 6‬ו ־ ‪ 7‬בחוק ה ש י פ ו ט הנ״ל‪ ,‬ל פ י ה ם ב י ת הדין מ ו ס מ ך ל צ ו ו ת‬
‫ע ל כ פ י י ת הגט‪ ,‬ואילו ב י ת ה מ ש פ ט המחוזי‪ ,‬ל פ י ב ק ש ת היועץ ה מ ש פ ט י ל מ מ ש ל ה ‪ ,‬מ ו ס מ ך‬
‫ל צ ו ו ת ע ל מ א ס ר ו ש ל מי ש א י נ ו מ צ י י ת ל פ ס ק ה ר ב נ י ‪ .‬ל ה ב ה ר ת ע מ ד ת ה ש ל ה ר ב נ ו ת‬
‫בנידון ה ר י ק ט ע מ מ כ ת ב ח ו ז ר ש נ ש ל ח ע״י ה ר ב ה ר א ש י ל י ש ר א ל יצחק אייזיק הלוי‬
‫ה ד צ ו ג •דל ל ר ב נ י י ש ר א ל ולדייניה‬
‫‪1 5 2‬‬
‫‪:‬‬
‫״כ״ג שליט״א‪ .‬א מ ש מ ס ר לי הד״ר ו ר ה פ ט י ג הי״ו‪ ,‬סגן ש ר ה ד ת ו ת ‪ ,‬על ה ש ל ב‬
‫ש א ל י ו ה ג י ע במו״מ ש ל ו עם ה ו ע ד ה בענין השיפוט‪ .‬א( ה ם מ ס כ י מ י ם ל כ ת ו ב‬
‫ב ח ו ק ש ב מ ק ר ה ש ה פ ס ק דין ה ס ו פ י ש ל הבי״ד ה ר ב נ י מ ח י י ב ב פ י ר ו ש ל כ פ ו ת ‪ .‬א ת‬
‫ה ב ע ל ע״י מ א ס ר ל ת ת גט ל א ש ת ו ‪ ,‬אזי י ק ב ל מ מ י ל א מ א ס ר ע ל אי צ י ו ת פ ס ק‬
‫הדין מ ב ל י ש ב י ת הדין או צד ב ה ס כ מ ת ביה״ד ידרוש א ת זה‪ ,‬א ח ר י ש י ע ב ו ר‬
‫זמן ק צ ו ב והוא ל א נ ת ן הגט‪ .‬ל כ א ו ר ה נ ר א ה שאין כאן ס כ נ ה ש ל גט מ ע ו ש ה ‪,‬‬
‫ש ה ר י ח״ו שהבי״ד י כ ת ו ב ב פ י ר ו ש ״לכפות״‪ ,‬וגם י ת א ש ר ס ו פ י ת ב ב י ה ״ ד ה ג ד ו ל‬
‫כשאין הדין נ ו ת ן כ ך ‪ ,‬או ב מ ק ו ם ש ל ספק‪ .‬אכן ב כ ל ז א ת ל מ י ח ש מיבעי‪ ,‬וכו׳‬
‫‪ .151‬הצעה להחלת פקודת בזיון בתי המשפט גם על בתי הדין הרבניים והרחבתה כדי שאפשר יהיה‬
‫להכריח לקיים פסק דין בענין גירושין‪ ,‬לא נתקבלה לא על דעת הממשלה ולא על דעת הרבנות‪.‬‬
‫הרבנות הראשית חששה כי הבטחת סנקציה של מאסר על אי ציות לכל פסק דין של בית דין‬
‫רבני עלולה להטיל צל של כפיה על כל חיוב למתן גט‪ ,‬אף באותם מקרים — והם המרובים —‬
‫שאין בהם מקום לצוות על כפיה לתת גט‪ .‬ראה‪ :‬ז׳ ורהפטיג‪ ,‬שם )הערה ‪ 107‬לעיל(‪ ,‬עמ׳ ‪17‬‬
‫ועמ׳ ‪.33‬‬
‫בהצעת חוק פסקי דין )הוצאה לפועל(‪ ,‬תשי״ח—‪ ,1958‬הצ״ח‪ ,321 ,‬עמ׳ ‪ ,3‬הוצע סעיף ‪ 8‬לפיו‬
‫פסק דין שאינו ניתן לבצוע באחת הדרכים הקבועות בחוק זה‪ ,‬אם לפי מהותו ואם מחמת‬
‫מעשה או מחדל של החייב או מטעמו‪ ,‬רשאי בית המשפט בצו לאכוף את בצועו במאסר או‬
‫•בקנס‪ ,‬או בשניהם כאחד‪ ,‬ובלבד שלא יטיל ביהמ״ש לשם ביצוע פם״ד אחד מאסר לתקופה העולה‬
‫על שלש שנים‪ .‬בסעיף ‪)8‬ה( לאותה הצעת חוק הוצע‪ ,‬כי לענין פס״ד שניתן ע״י בי״ד רבני‪,‬‬
‫יהא מוסמך בית משפט מחוזי לאכוף בצועו על ידי מאסר עד שלש שנים כנ״ל‪.‬‬
‫בדיון בכנסת על הצעת החוק הנ״ל הצעתי להוסיף בסעיף ‪)8‬ד‪ (.‬מלים אלה ‪ :‬״אם ציווה בית הדין‬
‫לאכולף ביצוע פסק הדין על ידי מאסר״‪ ,‬כי איום במאסר על אי ביצוע של כל פסק דין של‬
‫ביה״ד הרבני‪ ,‬לרבות כל פסק דין על גט‪ ,‬אף שביה״ד לא ציווה על מאסר עלול להטיל על כל‬
‫גט חשש של גט מעושה )ראה‪ :‬דברי הכנסת כרך כג)תשי״ח(‪ ,‬עמ׳ ‪ .102‬וראה גם‪ :‬דברי ח״כ‬
‫ש׳ לורנץ‪ ,‬שם‪ ,‬בעמ׳ ‪ .132 ,131‬ותשובת שר המשפטים פ׳ רוזן‪ ,‬שם‪ ,‬עמ׳ ‪.260‬‬
‫‪ .152‬מתוך מכתב מיום ה׳ מו״מ )פרשת מטות־מסעי(‪ ,‬תשי״ג‪.‬‬
‫]‪[174‬‬
‫זרח ו ר ה פ ט י ג ‪ :‬כפיית גט ל ה ל כ ה ולמעשה‬
‫‪[ 23‬‬
‫יהא מ ו כ ר ח ל ת ת גט מ פ ח ד ה מ א ס ר ‪ ,‬ו כ ר ואינו נ ו ת ן ג ט א ל א מ א י מ ת ה מ א ס ר‬
‫והוא א י נ נ ו ב א מ ת מ א ל ה שכופין א ו ת ן בשוטין‪ ,‬עולה ע ל ד ע ת י ע צ ה ל ח ו ק ק‬
‫שכשתיגש‬
‫הממשלה‬
‫לאסרו‬
‫אחרי‬
‫שלשה או ששה‬
‫ש י ע ב ו ר הזמן ה נ ״ ל‬
‫חדשים‪ ,‬י ו כ ל ל ה ת ג ו נ ן ע״י כ ך שיגיש ע כ ש י ו ע ר ע ו ר תוך‪ ,‬נגיד‪ ,‬ע ש ר ה ימים‬
‫לפני‬
‫ביה״ד הגדול‪ ,‬ו א נ ח נ ו נ ת ק ן ל ק ב ל‬
‫ו נ פ ס ו ק כ ד ת ש ל ת ו ר ה ב״ה‪ .‬א פ ש ר‬
‫ב מ ק ר ה כ ז ה א ת ה ע ר ע ו ר ‪' ,‬ונכון‬
‫ג כ שנתקן בתקנה פנימית שבכל מקרה‬
‫״‬
‫ש פ ם ה ״ ד יחייב ל כ פ ו ת א ת ה ב ע ל ‪ ,‬י ש ב ו ב ע ר ע ו ר ביה״ד ש ל ח מ ש ה ר ב נ י ם‬
‫ב מ ק ו ם ש ל ש ה ‪ ,‬ל ח ו מ ר הענין‪ .‬ב( מובן ג״כ ש כ ל זה אם כ ת ו ב ב פ י ר ו ש ׳ ל כ פ ו ת‬
‫א ת ה ב ע ל ע״י מ א ס ר ‪ /‬אך אם ל א כ ת ו ב א ל א ס ת ם ל כ פ ו ת ‪ ,‬ה ר י א פ ש ר היתד‪,‬‬
‫‪7‬‬
‫‪,‬‬
‫ה כ ו ו נ ה א ל א ל כ ו ף א ו ת ו ע״י ה ט ל ת מזונות‪ ,‬הוא הדין ה נ ״ ל ב ש כ ת ו ב ב פ ס ק‬
‫הדין ל כ ו ף א ת ה י ב ם ע״י מ א ס ר — לחליצה״‪.‬‬
‫ה ה ת ל ב ט ו י ו ת ש ל ה ר ב נ ו ת ל ג ב י ה ס ע י פ י ם ב ח ו ק ה נ ש ו א י ן וגירושין ה ע ו ס ק י ם ב כ פ י י ת‬
‫ג ט ו ח ל י צ ה ב א ו לידי ביטוי ב ב י ר ו ר י ה ל כ ה ר ב י ם ב ת ש ו ב ו ת ש ל גדולי ה ת ו ר ה ‪ .‬ס פ ר ו ש ל‬
‫ה ר ב ה ר א ש י יצחק הלוי ה ר צ ו ג ז״ל‪ ,‬ה י כ ל יצחק‪ ,‬חאה״ע‪ ,‬מ ו ק ד ש ר ו ב ו כ כ ו ל ו ל ב י ר ו ר‬
‫הבעיות‬
‫ו ה ה ם ת ע פ ו י ו ת ה ה ל כ ת י ו ת ‪ ,‬ו נ ט י י ת ו ה ח י ו ב י ת ה ו ש פ ע ה ל א מ ע ט מ ה ע ו ב ד ה כי‬
‫ה כ פ י י ה ה מ ו צ ע ת היתד‪ ,‬ב מ א ס ר ‪ ,‬ו כ פ י י ת מ א ס ר נ ר א י ת כ א מ צ ע י מ ת ו ן י ו ת ר מ א ש ר כ פ י ה‬
‫בשוטים‪ ,‬ו ע ל כן מ פ י ג ה ב מ י ד ה מ ר ו ב ה א ת ה ח ש ש ש ל ג ט מעושה‪.‬‬
‫בין היחידים ש ה ת נ ג ד ו ל ה צ ע ה היה ה ר ב מ ש ו ל ם ר א ט ה י ‪ .‬הוא ה ב ח י ן בין ה ה י ת ר‬
‫‪5 3‬‬
‫שב״עין יצחק״‪ ,‬כי ש ם דן ב מ ק ר ה ש ל ב ד י ע ב ד ב כ ש ר ו ת ו של ג ט ש נ י ת ן ב כ פ י ה ‪ ,‬ל ב י ן‬
‫ח ק י ק ת חוק ו פ ס י ק ה ל כ ת ח י ל ה ‪ ,‬״ואין ל ע ש ו ת ס פ ק בידים״‪.‬‬
‫ת ו ך כדי יישום ה ח ו ק ל מ ע ש ה ה ל כ ו ו ר פ ו ה ח ש ש ו ת ‪ .‬ב ת י הדין מ צ א ו כי ה א פ ש ר ו ת‬
‫שנפתחה לפניהם תורמת‬
‫לפתרון בעיות משפחתיות ק ש ו ת ולמניעת עיגונא דאיתתא‬
‫ו ע י ג ו נ א ד ג ב ר א גם יחד‪ ,‬ע ד ש ב א ח ד מ פ ס ק י ה ד י ן‬
‫‪1 5 4‬‬
‫המליץ ב י ת דין ע ל ת י ק ו ן ב ח ו ק‬
‫ו ה ח ר פ ת א מ צ ע י ה כ פ י ה ע ל ידי ה ט ל ת ה ס ר ב ן ל צ י נ ו ק ‪ ,‬או א פ י ל ו ייםורו בשוטים‪ ,‬כ ד י‬
‫ל פ ת ו ר מ ק ר ה בו ד ר ש ה גט א ש ת ע ב ר י י ן שנידון ל מ א ס ר ל ש נ י ם ר ב ו ת ‪ ,‬ו ע ל כן אין עליו‬
‫א י מ ת ה מ א ס ר ע ל אי ציות ל צ ו ב י ת הדין ל מ ת ן גט פ ט ו ר י ן ל א ש ת ו ‪.‬‬
‫ו‪.‬‬
‫‪(1‬‬
‫העילות לכפיית גט‬
‫כל‪,‬לי — כפייה וחיוב‬
‫ר ב ו ת הן ה ע י ל ו ת ל ח י י ב ה ב ע ל ו ל כ ו ף עליו ל י ת ן גט פטורין ל א ש ת ו ‪ ,‬וכן ל ח י י ב האשד‪,‬‬
‫ו ל כ ו ף ע ל י ה ל ק ב ל גט‪.‬‬
‫‪.153‬‬
‫‪.154‬‬
‫ק ו ל מבשר‪ ,‬סימן פג‪ ,‬ת ש ו ב ה מיום כ״ט ת מ ו ז תשי״ג‪.‬‬
‫תיק שכט‪ ,459/‬פד״ר‪ ,‬כ ר ך ח‪ ,‬עמ׳ ‪ ,124‬בעמ׳ ‪.128‬‬
‫]‪[175‬‬
‫שנתון המשפט העברי‪ ,‬כרך ג—ד)תשל״ו—תשל״ז(‬
‫ע י ל ו ת הכפיר‪ ,‬ל ג ט מ ו ז כ ר ו ת ב ג מ ר א ב ש ת י ל ש ו נ ו ת ? בלשון ש ל כ פ י ה ן כ ו פ ץ א ו ת ו‬
‫ל ה ו צ י א « « ‪ ,‬כופין ל ב ע ל ל י ת ן גט‬
‫יוציא ויתן כ ת ו ב ה‬
‫דקתני‬
‫‪1 5 8‬‬
‫‪1 5 6‬‬
‫‪ ,‬כופין א ו ת ו שיחלוץ ל ה‬
‫‪ ,‬יוציא ל א ל ת ר ויתן כ ת ו ב ה‬
‫אותו‬
‫ב מ ת נ י ת י ן יוציא‪ ,‬היינו שכופין‬
‫‪1 6 0‬‬
‫‪1 5 9‬‬
‫‪157‬‬
‫? או בלשון ש ל י ו צ י א ‪:‬‬
‫‪ .‬ו נ ח ל ק ו ה ר א ש ו נ י ם ‪ ,‬אי ב כ ל ה נ ך‬
‫‪ .‬לפי‬
‫הר״י‬
‫ש ב ת ו ס פ ו ת ‪ ,‬יוציא —‬
‫מ ש מ ע ו ת ו שכופין א ו ת ו להוציא‪ ,‬ולא מ ס ת פ ק י ם ב כ פ י ה ש ב ד ב ר י ם ‪ ,‬כי ״ ב ד ב ר י ם ל א י ו ס ר‬
‫עבד״‪ .‬ואילו לפי ר ב י נ ו ח נ נ א ל אין כופין א ל א היכא ש מ פ ר ש ב ה ד י א כופין‪ ,‬א ב ל ה י כ א‬
‫ד א מ ו ר ר ב נ ן ׳ י ו צ י א ‪ /‬א ו מ ר י ם ל ו ‪ :‬כ ב ר חייבוך ח כ מ י ם להוציא ואם ל א תוציא מ ו ת ר‬
‫ל ק ר ו ת לך עבריינא‪ ,‬אבל לכפותו‬
‫_ לא!‪,16‬‬
‫מ ח ל ו ק ת זו ק ד ו מ ה היא בין ה י ר ו ש ל מ י ו ה ב ב ל י ‪ .‬ל פ י ה י ר ו ש ל מ י‬
‫‪1 6 2‬‬
‫ב כ ל ה נ ך דיוציא‬
‫אין כ ו פ י ן ‪ :‬״ ו א מ ר ש מ ו א ל אין מעשין אלא לפםולות״‪ ,‬ו מ ח א ד ת נ י נ ן ב מ ד י ר א ת א ש ת ו‬
‫מ ל י ה נ ו ת ל ו ובו׳ יוציא ויתן כ ת ו ב ה ‪ ,‬אין קושיא על שמואל‪ ,‬כי ״ ש מ ע נ ו שהוא מוציא‪,‬‬
‫ש מ ע נ ו שכופין״‪ ,‬כ ל ו מ ר וכי ש מ ע נ ו שכופין‪ ,‬כי יוציא אין מ ש מ ע ו ת ו כופין‪ .‬ואילו ל פ י‬
‫הבבלי‬
‫‪1 6 3‬‬
‫יוציא — מ ש מ ע ו ת ו יוציא בכפיה‪ ,‬כופין א ו ת ו ‪ .‬ש י ו צ י א ה ‪ ,‬ו כ ד מ ו כ ח מ ד ב ר י‬
‫ר ב ה ק ו ב ע כי ה א ו מ ר איני זן ואיני מ פ ר נ ס — יוציא ויתן כ ת ו ב ה ‪ ,‬ו פ ר י ך ע ל ה ש מ ו א ל ‪:‬‬
‫ע ד שכופין א ו ת ו להוציא‪ ,‬י כ פ ו ה ו לזון‪ .‬מ כ א ן ש״יוציא״ מ ש מ ע ו ת ו כופין א ו ת ו ל ה ו צ י א ‪,164‬‬
‫אולם‪ ,‬ב ע צ ם ‪ ,‬ה מ ח ל ו ק ת א י נ ה בין ה י ר ו ש ל מ י לבין ה ב ב ל י ‪ ,‬א ל א ה מ ח ל ו ק ת היא בין‬
‫ש מ ו א ל ובין ר ב ‪ .‬וכן ה ע ל ה היפה ע י נ י ם‬
‫דשמואל‬
‫‪.155‬‬
‫‪.156‬‬
‫‪.157‬‬
‫‪.158‬‬
‫‪.159‬‬
‫‪.160‬‬
‫‪.161‬‬
‫‪.162‬‬
‫‪.163‬‬
‫‪.164‬‬
‫‪.165‬‬
‫‪.166‬‬
‫‪1 6 5‬‬
‫‪ ,‬״והרואה ב י ר ו ש ל מ י י ר א ה ד ק א י על ה א‬
‫ו כ מ ם ק נ א שם דהיכי ד א מ ר יוציא — אין כופין״‪ .‬ה ת ו ס פ ו ת‬
‫‪1 6 6‬‬
‫‪ ,‬והרא״ש‬
‫משנה כתובות‪ ,‬ז‪ ,‬ט־י‪ :‬״אבל במומין הגדולים — כופין אותו להוציא‪ .‬ואלו שכופין אותו‬
‫להוציא‪...‬״‪.‬‬
‫בבלי כתובות‪ ,‬קט‪ ,‬א‪.‬‬
‫משנה יבמות‪ ,‬יג‪ ,‬יב‪.‬‬
‫בבלי יבמות סד‪ ,‬א ; שם‪ ,‬סה‪ ,‬א‪.‬‬
‫בבלי כתובות‪ ,‬סא‪ ,‬ב ישם‪ ,‬ע‪ ,‬א( שם‪ ,‬עז‪ ,‬א‪.‬‬
‫תוספות‪ ,‬כתובות ע‪ ,‬א‪ ,‬ד״ה יוציא ויתן כתובה‪ .‬וראה על סוגיה זו גם‪ :‬זילברג‪ ,‬שם )הערה‬
‫‪ 17‬לעיל(‪ ,‬עמ׳ ‪.119—117‬‬
‫תוספות‪ ,‬שם‪ ,‬ורש״י‪ ,‬שם‪ ,‬ד״ה המדיר‪.‬‬
‫ירושלמי כתובות פי״א‪ ,‬ה״ז; ירושלמי יבמות‪ ,‬פ״ט‪ ,‬ה״ד ן ירושלמי גיטין‪ ,‬פ״ט‪ ,‬ה״ט‪.‬‬
‫בבלי כתובות‪ ,‬עז‪ ,‬א‪.‬‬
‫רא״ש‪ ,‬יבמות‪ ,‬פ״ו‪ ,‬סימן יא‪.‬‬
‫על בבא בתרא‪ ,‬מח‪ ,‬א‪.‬‬
‫הר״ש ישראלי‪ ,‬שם )הערה ‪ 20‬לעיל(‪ ,‬בעמי לג‪ ,‬מסיק מדברי התוספות כי הם נרתעים מלהכריע‬
‫נגד הירושלמי‪ ,‬ומזהירים כי אין לכוף שום אדם לגרש ולעשות מעשה עד שנמצא ראיה ברורה‪,‬‬
‫עיין שם‪ .‬ומסופקני אם מסקנה זו מתבקשת מדברי התוספות‪ ,‬כי הרי התוספות מסבירים‬
‫אזהרה זו מפני החומרה שבהתרת אשת איש מספק‪ ,‬ומשום כך הצורך בהקפדה על ראיה‬
‫ברורה לקיום העילה לכפיית הגט‪ ,‬אבל לעצם הענין ברור כי התוספות מפרשים יוציא — זוהי‬
‫כפיה‪ ,‬עיין שם‪.‬‬
‫?‬
‫]‪[176‬‬
‫זרת ורהפטיג‪ :‬כפיית גט להלכה ולמעשה‬
‫‪[ 25‬‬
‫מסיקים‬
‫מ ה ר י ״ ף ומרש״י‪ ,‬כי ״יוציא״ זה בכפיה‪ ,‬כי ״ מ פ ק י נ ן ל ה מ י נ י ה ב ע ל כ ר ח ו‬
‫ואפילו בשוטי ‪/‬‬
‫‪,‬‬
‫ה מ ק ר י ם ש נ א מ ר ב מ ש נ ה יוציא ויתן כ ת ו ב ה ה ם ‪ :‬ה מ ד י ר א ת א ש ת ו מ ל ע ש ו ת מ ל א כ ה‬
‫או מ ל ה י נ ו ת ל ו‬
‫כשמרננים‬
‫מפרשים‬
‫‪1 6 8‬‬
‫‪ ,‬וכיוצא בזה‪ ,‬או ה מ ד י ר א ו ת ה מ ל ל כ ת ל ב י ת א ב י ה וכיוצא ב ז ה‬
‫‪1 6 9‬‬
‫‪1 6 7‬‬
‫‪,‬‬
‫‪ ,‬או‬
‫ע ל א ש ת ו ב ע נ י נ י קינוי ו ס ת י ר ה ״ ‪ .‬ה ר מ ב ״ ם ‪ ,‬ה ט ו ר ו מ ח ב ר השו״ע א י נ ם‬
‫‪0‬‬
‫א ת ה ס ת ו ם ‪ ,‬ו פ ו ס ק י ם בלשון ה מ ש נ ה ‪ :‬יוציא ויתן כ ת ו ב ה‬
‫‪1 7 1‬‬
‫‪ .‬אולם ב מ ק ר י ם‬
‫ש ה ו ב א ו ב ג מ ר א והן ה ע י ל ו ת ה ע י ק ר י ו ת ל ת ב י ע ת גט ו כ פ י י ת ן ‪ :‬כ ש א י נ ו זן ואינו מ פ ר נ ס ‪,172‬‬
‫כשהיא‬
‫או‬
‫לקבורה‬
‫‪1 7 3‬‬
‫באה‬
‫מחמת‬
‫ט ע נ ה שאין ל ה‬
‫‪ ,‬וכיוצא באלו‪ ,‬הרי ה ם פ ו ס ק י ם‬
‫בנים‬
‫‪1 7 4‬‬
‫י ו צ י א ויתן כ ת ו ב ה ‪ ,‬כופין א ו ת ו להוציא‪,‬‬
‫וכדמשמע מהשקלא וטריא של הסוגיות בגמרא‬
‫‪(2‬‬
‫ממנו ובעינא‬
‫חוטרא לידה ומרה‬
‫‪1 7 5‬‬
‫‪.‬‬
‫מיון קבוצות העילות‬
‫ה ע י ל ו ת ל כ פ י י ת גט נ י ת נ ו ת ל ס ו ו ג ל ק ב ו צ ו ת ‪ .‬ה ת ו ס פ ו ת‬
‫‪1 7 6‬‬
‫מ ב ח י נ י ם בין א ל ו דאתיין‬
‫ממילא‪ ,‬כ ג ו ן ‪ :‬מ ו כ ה שחין ו ב ע ל פוליפום‪ ,‬ובין אלו ד א ת י א ע ל ידי פ ש י ע ת ה ב ע ל ‪ ,‬כ ג ו ן ‪:‬‬
‫ה מ ד י ר א ש ת ו מ ל י ה נ ו ת לו‪ ,‬או ה א ו מ ר איני זן ואיני מ פ ר נ ס ‪.‬‬
‫א פ ש ר ל ח ל ק א ת ה ע י ל ו ת ל ק ב ו צ ו ת ד ל ה ל ן ‪ :‬אי רצון ה ב ע ל ל מ ל א ח ו ב ת ו כ ב ע ל ‪ ,‬כ ג ו ן ‪:‬‬
‫המורד‬
‫על א ש ת ו‬
‫‪1 7 7‬‬
‫ן אי י כ ו ל ת ה ב ע ל ל מ ל א ח ו ב ו ת י ו אם מ פ א ת מ ח ל ה ‪ ,‬ו א ם ב ג ל ל‬
‫ה ת ע ס ק ו ת ב מ ל א כ ו ת ה ה ו פ כ ו ת חיי הנשואין ל ל א נשוא‬
‫‪.167‬‬
‫‪.168‬‬
‫‪.169‬‬
‫‪.170‬‬
‫‪.171‬‬
‫‪.172‬‬
‫‪.173‬‬
‫‪.174‬‬
‫‪.175‬‬
‫‪.176‬‬
‫‪.177‬‬
‫‪.178‬‬
‫‪.179‬‬
‫‪1 7 8‬‬
‫‪ ,‬או ב ג ל ל מומים• ג ד ו ל י ם‬
‫‪179‬‬
‫?‬
‫בבלי כתובות‪ ,‬נט‪ ,‬ב‪.‬‬
‫בבלי כתובות‪ ,‬ע‪ ,‬א‪.‬‬
‫שם‪ ,‬עא‪ ,‬ב‪.‬‬
‫בבלי סוטה‪ ,‬לא‪ ,‬א‪.‬‬
‫רמב״ם‪ ,‬הלכות אישות‪ ,‬כא‪ ,‬ג שם‪ ,‬יב‪ ,‬גן הלכות סוטה‪ ,‬א‪ ,‬ח; טור ושו״ע אה״ע‪ ,‬עד? פ‪ ,‬ג?‬
‫קעח‪ ,‬יא‪.‬‬
‫בבלי כתובות‪ ,‬עז‪ ,‬א‪ .‬רבינו חננאל גרים בהדיא באיני זן ואיני מפרנס ״כופין אותו ויוציא‬
‫ויתן כתובה״ — תוספות‪ ,‬כתובות‪ ,‬ע‪ ,‬א‪ ,‬ד״ה יוציא ויתן כתובה‪.‬‬
‫בבלי יבמות‪ ,‬סה‪ ,‬ב‪.‬‬
‫רמב״ם‪ ,‬הלכות אישות‪ ,‬יב‪ ,‬יא ן טור ושו״ע אה״ע‪ ,‬ע‪ ,‬גן רמב״ם‪ ,‬הלכות אישות‪ ,‬טו‪ ,‬יי ו־זן טור‬
‫ושו״ע אה״ע‪ ,‬קנד‪ ,‬ז‪.‬‬
‫בבלי כתובות‪ ,‬עז‪ ,‬א‪ ,‬ומדשמואל יש ללמוד על דברי רבן ירושלמי גיטין‪ ,‬פ״ט‪ ,‬ה״ין בבלי‬
‫יבמות‪ ,‬םה‪ ,‬ב‪ ,‬כי הא ודאי כייפינן‪ .‬ועיין‪ :‬שו״ת מהרי״ט‪ ,‬ח״א‪ ,‬קיג‪ .‬ועיין גם‪ :‬תיק ‪/3212‬תשי״ג‬
‫פד״ר‪ ,‬כרך א‪ ,‬עמ׳ ‪ ,201‬בעמ׳ ‪216‬ן ערעורים תשי״ח‪ ,49/‬תשי״ח‪ ,57/‬פד״ר‪ ,‬כרך ג‪ ,‬עמ׳ ‪,77‬‬
‫בעמ׳ ‪ 85‬ן ער‪/‬תשכ״ו‪ ,178/‬פד״ר‪ ,‬כרך ז‪ ,‬עמ׳ ‪ ,65‬בעמי ‪.71‬‬
‫תוספות כתובות‪ ,‬ע‪ ,‬א‪ ,‬ד״ה יוציא ויתן כתובה‪.‬‬
‫בבלי כתובות‪ ,‬סג‪ ,‬א‪.‬‬
‫ראה‪ :‬משנה כתובות‪ ,‬ז‪ ,‬י‪ ,‬המונה‪ ,‬בין היתר‪ ,‬את בעל פוליפוס והמקמץ‪.‬‬
‫משנה‪ ,‬שם‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫]‪[177‬‬
‫] ‪26‬‬
‫שנתון המשפט העברי‪ ,‬כ ר ך ג — ד ) ת ש ל ״ ו — ת ש ל ״ ז (‬
‫א י י כ ו ל ת ה ב ע ל להוליד‪ ,‬כ א ש ר אין ל א ש ה ילדים מנישואין ק ו ד מ י ם והיא ט ו ע נ ת ב ע י נ א‬
‫חוטרא לידה ומרה ל ק ב ו ר ה‬
‫‪1 8 0‬‬
‫• ‪ ,‬י ח ם ב ל ת י הוגן מ צ ד ה ב ע ל ל א ש ה‬
‫מ כ ה א ש ת ו וכיוצא ב ז ה ? נישואין א ס ו ר י ם ש י ש ל ה פ ר י ד ם‬
‫יש ומחלקים‬
‫‪1 8 4‬‬
‫מ ה ד‬
‫ין‬
‫‪8 2‬‬
‫!‬
‫‪1 8 1‬‬
‫‪ ,‬ר ו ע ה זונות‪,‬‬
‫ו ע ו ד‬
‫‪,183‬‬
‫א ת הנימוקים המצדיקים א ת ד ר י ש ת האשה לחייב א ת הבעל למתן‬
‫ג ט ל ש נ י ס ו ג י ם ‪ :‬א ‪ .‬נ י מ ו ק י ם א ו ב י י ק ט י ב י י ם )מומים‪ ,‬ה ב ע ל א י נ ו מ ס ו ג ל להוליד‪ ,‬אינו‬
‫מ ס ו ג ל ל ק י י ם ח ו ב ת עונה( ? ב ‪ .‬נ י מ ו ק י ם ס ו ב י י ק ט י ב י י ם ה כ ר ו כ י ם ב ה ת נ ה ג ו ת ה ב ע ל ) מ ס ר ב‬
‫לקיים ח ו ב ת העונה‪ ,‬מ ס ר ב ל ת ת ל ה מזונות‪ ,‬מ ת נ ה ג ע ם א ש ת ו ש ל א כדין(‪.‬‬
‫ה צ ד ה ש ו ו ה ש ב ע י ל ו ת ‪ ,‬פ ר ט לנישואין א ס ו ר י ם‬
‫ה‬
‫‪(3‬‬
‫ב‬
‫ע‬
‫ל‬
‫׳‬
‫״י‬
‫ו צ י א‬
‫_‬
‫מ‬
‫ש‬
‫מ‬
‫ע‬
‫כ פ י‬
‫יך‬
‫| ׳‬
‫ך‪,‬י א‬
‫כ‬
‫ד‬
‫ע‬
‫ו‬
‫ש‬
‫ה‬
‫‪1 8 5‬‬
‫‪ ,‬ה ו א העוול ה נ ע ש ה לאשר• ע״י‬
‫לךן ע ו ל ך ״ ‪,186‬‬
‫העילות — רשימה סגורה ן‬
‫ה א ם ר ש י מ ת ה ע י ל ו ת ש ב ג מ ר א ה י א ס ג ו ר ה ו מ ס ו ג ר ת ואין ל ה ו ס י ף עליה‪ ,‬א ו ש א פ ש ר‬
‫ל ה ר ח י ב ה ב ד ר ך ש ל מ ד מ י מ י ל ת א ל מ י ל ת א ? ש א ל ה ז ו שנויה ב מ ח ל ו ק ת ‪ :‬י ש מ צ מ צ מ י ם‬
‫ויש מ ר ח י ב י ם ‪.‬‬
‫הרא״ש‪ ,‬שהוא בראש דורשי צמצום העילות לכפיית גט‪ ,‬כותב ב ת ש ו ב ה‬
‫‪1 8 7‬‬
‫‪ :‬״ומה‬
‫שהיא ט ו ע נ ת ש ב ע ל ה מ ט ו ר ף ו ט פ ש ו ת מ ת ו ס פ ת עליו מ ד י יום‪ ,‬ו ש ו א ל ת ש י ג ר ש נ ה ט ר ם‬
‫י ט ר ף ו ת ה י ה ע ג ו נ ה לעולם‪ ...‬ו כ ס ב ו ר ה היתד‪ ,‬י כ ו ל ה ל ק ב ל ו א י נ ה י כ ו ל ה לקבל‪ ...‬ו ר א ו ב ן‬
‫מ ש י ב ‪ :‬ה כ ר ת ב ו מ ק ו ד ם ל כ ך ו ס ב ר ת ו ק ב ל ת ‪ ,‬ג ם אינו מ ט ו ר ף א ך אינו ב ק י ב ט י ב ה ע ו ל ם‬
‫ו ל א י ג ר ש ך א ל א א ם ת ח ז י ר י הספרים‪ — ...‬איני ר ו א ה מ ת ו ך ט ע נ ו ת ם ד ב ר י ם שיהיה‬
‫ר א ו י ל כ ו פ ו ע ל י ה ם ל ג ר ש ‪ ,‬כ י אין להוסיף ע ל מ ה ש מ נ ו חז״ל ב פ ר ק ה מ ד י ר ) ב ב ל י כ ת ו ב ו ת ‪,‬‬
‫ע ז ‪ ,‬א ( ‪ :‬׳ואלו שכופין א ו ת ו ל ה ו צ י א ‪ :‬מ ו כ ה שחין ו ב ע ל פ ו ל י פ ו ם ו ה מ ק מ ץ ו ה מ צ ר ף‬
‫‪ .180‬בבלי יבמות‪ ,‬ס ה ‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ .181‬בבלי כ ת ו ב ו ת סא‪ ,‬ב‪ :‬שם‪ ,‬ע‪ ,‬א שו״ע אה״ע‪ ,‬סימן ק נ ה‬
‫‪ .182‬בבלי כ ת ו ב ו ת ‪ ,‬עז‪ ,‬א‪ .‬ע ל הכלל כי בנישואים אסורים הצדדים ב״עמוד והוצא קאי״ והשפעת‬
‫כ ל ל זה על הגירושין‪ ,‬ראה ‪ :‬שרשבסקי‪ ,‬שם )הערה ‪ 39‬לעיל(‪ ,‬עמ׳ ‪.318—316‬‬
‫;‬
‫‪ .183‬הר״ש ישראלי‪ ,‬שם )הערה ‪ 20‬לעיל(‪.‬‬
‫‪ .184‬שרשבסקי‪ ,‬שם‪ ,‬עמ׳ ‪ .300—285‬ו כ ן עיין‪ :‬ז׳ פלק‪ ,‬תביעת גירושין מצד האשה בדיני ישראל‪,‬‬
‫ירושלים‪ ,‬ת ש ל ״ ה עמ׳ ‪) 117—109‬הוספת עילות גירושין({ א׳ שפטלוביץ‪ ,‬דיני המשפחה וישיפוטם‬
‫ליהודי ישראל‪ ,‬עמ׳ ‪ ; 107—105‬א׳ גולאק‪ ,‬יסודי המשפט העברי‪ ,‬ס פ ר שלישי‪ ,‬עמ׳ ‪25‬־‪ ? 26‬י״ש‬
‫צורי‪ ,‬משפט התלמוד‪ ,‬נזשפט המשפחה‪ ,‬ס פ ר שני‪ ,‬סימן נד‪.‬‬
‫‪ .185‬ר א ה הערה ‪ 182‬לעיל‪.‬‬
‫‪ .186‬ת ו ס פ ו ת ‪ ,‬כ ת ו ב ו ת ‪ ,‬ע‪ ,‬א‪ ,‬ד״ה יוציא ויתן כתובה‪ .‬ו ע י י ן ‪ :‬שו״ת היכל יצחק ) ל ר ב יא״ה הרצוג(‪,‬‬
‫חאה״ע‪ ,‬ח״א‪ ,‬סימן א‪ ,‬סעיף ג‪ :‬״פשטות הדבר הוא שבענין זה הגורם הקובע ה ו א העוול כלפי‬
‫האשה‪ ,‬כלשון רבותינו בעלי התוספות״‪.‬‬
‫‪ .187‬שו״ת הרא״ש‪ ,‬מג‪ ,‬ג‪.‬‬
‫]‪[178‬‬
‫זרח ורהפטיג‪ :‬כפיית גט להלכה ולמעשה‬
‫‪[ 27‬‬
‫נחשת ובורסקי״ ‪ .‬ה ר ב ר׳ י ו א ל‬
‫‪,‬‬
‫‪1 8 8‬‬
‫מ ס ו פ ק ה י ה בדין נ כ פ ה ‪ ,‬א י ה ו ה מ ו ם ש ע ל י ו כופין‬
‫א ו ת ו ל ה ו צ י א ה ״ א ח ר י ש ל א מ נ ה א ו ת ו ע ם ש א ר מומין ב פ ר ק ה מ ד י ר )עז‪ ,‬א(״‪ .‬ה מ ח ב ר‬
‫‪1 8 9‬‬
‫פ ס ק שאין כופין ״ א ל א ב א ו ת ם ש א מ ר ו חכמים״‪.‬‬
‫‪ (4‬לימוד בהיקש מעילות הגמרא‬
‫הלכה למעשה הסתמכו בפסיקה על עילות שנלמדו ד ב ר מתוך ד ב ר מהעילות שנמנו‬
‫בגמרא‪.‬‬
‫)א( נכפה וחולה‬
‫הרא״ש‬
‫הירושלמי‬
‫בתשובתו‬
‫‪1 9 1‬‬
‫‪1 9 0‬‬
‫פ ו ס ק ש א ת ה נ כ פ ה כופין ל ג ר ש מ פ נ י חיי נ פ ש ‪ ,‬ע ל ס מ ך‬
‫״ מ פ נ י ר י ח ה פ ה כופין‪ ,‬מ פ נ י חיי נ פ ש ל א כ ל שכן״‪ .‬ב ה ס ת מ כ ו ע ל ה ל כ ת‬
‫חרא״ש‪ ,‬פ ס ק ביה״ד ה ר ב נ י ה ג ד ו ל‬
‫‪1 9 2‬‬
‫ב ד ו נ ו ב ת ב י ע ת ה א ש ה ל כ פ י י ת ג ט ע ל ב ע ל ה ‪ ,‬שהיה‬
‫ח ו ל ה ב מ ח ל ת ש ח פ ת מ ד ב ק ת ש נ ו ד ע ל ה ע ל י ה ל א ח ר הנשואין‪ ,‬כ י יש ל כ ו ף א ו ת ו ל ת ת‬
‫גט‪ .‬ב נ י מ ו ק י ביה״ד נ א מ ר ‪ :‬״ ה נ ה ב ת ל מ ו ד ופוסקים ה ר א ש ו נ י ם‬
‫בגוף האיש ש ב ג ל ל ה כופין א ו ת ו להוציאה‪ ,‬א ל א מ ו כ ה ש ח י ן‬
‫ל א נ ז כ ר ב ג ד ר מחלד‪,‬‬
‫‪1 9 3‬‬
‫‪ .‬אולם א י ן ז ה מ ו כ י ח‬
‫ש מ ו כ ח שחין ה ו א דווקא‪ ,‬א ל א נ ק ט ו מ ו כ ה שחין ל ו מ ר ש א פ י ל ו א ם ה י א ר ו צ ה ל י ש ב ע מ ו‬
‫— א י ן שומעין ל ה ‪ ,‬מ פ נ י שממקתו‪ ...‬א ב ל ה ו א הדין‪ ,‬ו כ ל שכן‪ ,‬כ ש מ ח ל ת האיש ג ו ר מ ת‬
‫ס כ נ ה לחיי האשד‪ ,‬וילדיה‪.‬‬
‫)ב( מכה את אשתו‬
‫ה מ כ ה א ת א ש ת ו ‪ ,‬י ש א ו מ ר י ם שכופין א ו ת ו להוציא‪ ,‬ו ב ל ב ד ש מ ת ר י ם ב ו ת ח י ל ה פ ע ם‬
‫א ח ת או ש ת י ם‬
‫‪1 9 4‬‬
‫‪ .‬המהר״ם מ ר ו ט נ ב ו ר ג‬
‫‪1 9 5‬‬
‫מפליג ב ח ו מ ר ת ה ד ב ר באומרו‪ :‬״ועונשו‬
‫ג ד ו ל מ מ כ ה ח ב י ר ו ‪ ,‬כ י ה י א י ו ש ב ת ל ב ד ה ו ד מ ע ת ה מצויה״‪ .‬ה מ ה ר ״ ם ל ו מ ד ד י ן ז ה מ ה ה י א‬
‫ד ה מ ד י ר א ת א ש ת ו ל י ה נ ו ת ע ד ל ׳ י ו ם — יעמיד פ ר נ ס ‪ ,‬מ כ א ן ו א י ל ך — י ו צ י א ויתן‬
‫כתובה‬
‫‪1 9 6‬‬
‫‪ ,‬כ ל ש כ ן ב ה ב א ת ה ‪ ,‬ד ל כ ו ל י ע ל מ א יוציא ע ל ידי כ פ י ה ועישוי ו א פ י ל ו ע ל ידי‬
‫גויים״ ‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪.188‬‬
‫‪.189‬‬
‫‪.190‬‬
‫‪.191‬‬
‫‪.192‬‬
‫‪.193‬‬
‫‪.194‬‬
‫‪.195‬‬
‫‪.196‬‬
‫‪.197‬‬
‫שו״ת הרא״ש‪ ,‬מב‪ ,‬א‪.‬‬
‫שו״ע אה״ע‪ ,‬קנד‪ ,‬ה‪.‬‬
‫שו״ת הרא״ש‪ ,‬מב‪ ,‬א‪ ,‬בסוגיית נכפה יש דיונים רבים בשו״ת ובפסיקה הרבנית ואין כאן‬
‫המקום להרחיב‪.‬‬
‫ירושלמי גיטין‪ ,‬פ״ט‪ ,‬ה״ט ‪ :‬״אם מפני ריח רע כופין‪ ,‬לא כל שכן מפני חיי נפש״‪.‬‬
‫אוסף פסקי דין‪ ,‬בעריכת ז׳ ורהפטיג‪ ,‬עמי פא‪.‬‬
‫משנה כתובות‪ ,‬ז‪ ,‬י? שו״ע אה״ע‪ ,‬קנד‪ ,‬א‪.‬‬
‫שו״ע אה״ע‪ ,‬קנה ג‪ ,‬ברמ״א? וכן ראה‪ :‬תיק ‪/65‬תשי״ח‪ ,‬פד״ר‪ ,‬כרך ג‪ ,‬עמ׳ ‪ ,346‬בעמ׳ ‪.352-351‬‬
‫שו״ת מהר״ם בר׳ ברוך פראג‪ ,‬תתקז‪.‬‬
‫בבלי כתובות‪ ,‬ע‪ ,‬א‪.‬‬
‫על תקנה נגד בעל המכה את אשתו‪ ,‬ראה‪ :‬אלון‪ ,‬שם )הערה ‪ 184‬לעיל(‪ ,‬כרך ב‪ ,‬עמ׳ ‪.638-637‬‬
‫]‪[179‬‬
‫שנתון המשפט העברי‪ ,‬כרך ג—ד)תשל״ו—תשל״ז(‬
‫] ‪28‬‬
‫)ג( אסיר‬
‫״נידון ל מ א ס ר ״ מ ש מ ש כ ע י ל ה ל ת ב י ע ה ש ל כ פ י ה בגט‪ ,‬ש ה ר י הוא מ ו נ ע מ מ נ ה ע ו נ ת ה ‪.‬‬
‫ה ר ב נ י האזורי‬
‫ביה״ד‬
‫בחיפה‬
‫‪1 9 8‬‬
‫‪ ,‬ב ד ו נ ו ב ד ר י ש ת האשד! ל ג ט מ א ת ב ע ל ה שנידון‬
‫ל א ר ב ע ע ש ר ה ש נ ו ת מ א ס ר על ב י צ ו ע מ ע ש י אונם ומעשים מ ג ו נ י ם ב ק ט י נ ו ת ‪ ,‬פ ס ק שיש‬
‫ל כ פ ו ת ע ל ה ב ע ל מ ת ן גט פטורין ל א ש ת ו ‪ .‬א ס י ר לזמן א ר ו ך — ולענין זה מי שנידון‬
‫לארבע‬
‫ע ש ר ה ש נ ו ת מ א ס ר ד ו מ ה ל א ס י ר עולם — אינו יכול ל מ ל א ח ו ב ו ת י ו כ ב ע ל ?‬
‫אי א פ ש ר‬
‫ל ו לקיים ע ו נ ת ה ‪ .‬ה ב ע ל הוא ש ע ש ה מ ע ש י ם רעים א ש ר ה פ ל י ל ו א ו ת ו והוא‬
‫ה ב י א ע ל ע צ מ ו עונש‪ ,‬א ש ר כ ת ו צ א ה מ מ נ ו אין הוא יכול ל ה י ו ת ב ב י ת ו ו ל מ ל א ת פ ק י ד י ו‬
‫כ ב ע ל כ ל פ י אשתו‪ .‬ב ש ל כ ך כופין א ו ת ו ל ה ו צ י א ה מ ד י נ א ד ג מ ר א ‪ ,‬כדין מ ו ר ד מ מ ז ו נ ו ת‬
‫ומתשמיש‬
‫‪2 0 0‬‬
‫‪1 9 9‬‬
‫במזיד‪ .‬נ מ צ א שדין ש ל א ס י ר אינו מ פ ו ר ש ב ג מ ר א ‪ ,‬א ו ל ם מ כ ל ל א א י ת מ ר ‪.‬‬
‫ביה״ד מ ס ת מ ך על ת ש ו ב ת ו ש ל ב ע ל ע ו נ ג יום ט ו ב‬
‫‪2 0 1‬‬
‫‪ ,‬ה ע ו ס ק ת ״באיש א ח ד ר ע מ ע ל ל י ם‬
‫שיצא מ ש פ ט ו ל ש ל ח ו ל א ר ץ גזירה ו ל ע ב ו ד ש מ ה ע ב ו ד ו ת ק ש ו ת ואינו ר ו צ ה ל ג ר ש אשתו‪,‬‬
‫דודאי האיש הזה הוא מ ד י נ א מ א ו ת ם שכופין ל ה ו צ י א אף ע״י עכו״ם‪ ...‬דכיון שהוא ב ש ב י‬
‫ל ע ב ו ד ה קשה‪ ,‬ב מ ה י פ ר נ ם נ ה ? גם ל א י ב א אל ב י ת ו לעולם״‪ .‬ה ע ו נ ג יום ט ו ב מ ו ס י ף ‪:‬‬
‫״ואף שהוא א נ ו ס ב ד ב ר עכשיו‪ ,‬ה א ל א עדיף מ נ ו ל ד ל ו ר י ח ה פ ה‬
‫‪2 0 2‬‬
‫דכופיך‪ .‬לפי העונג‬
‫יו״ט נידון ל מ א ס ר לזמן מ מ ו ש ך ‪ ,‬אף אם אינו אשם‪ ,‬כופין א ו ת ו ל ג ר ש א ש ת ו ‪ ,‬לפי ד ר י ש ת ה ‪,‬‬
‫מ ש ו ם עיגונה‪.‬‬
‫ו כ ב ר דן ה ר ש ב ״ ץ‬
‫‪2 0 3‬‬
‫ב ע נ י י נ ו ש ל א ס י ר ו מ צ א םמוכין בדין א ח ר ש ב ג מ ר א ‪ .‬ה ר ש ב ״ ץ‬
‫דן בענין ש ל ״ מ ו כ ת ב ל מ ל כ ו ת ״ שאי א פ ש ר ל ד ו ר ע מ ו כ ל ל ‪ ,‬ו פ ס ק שיש ל כ ו פ ו להוציאה‪,‬‬
‫כ י ״הרי זה כ ח ד י ר ה מ ת ש מ י ש ו ש א ר ה נ א ו ת ‪ ,‬ד נ ר א ה ודאי ש מ פ י ו א ו ת ו להוציא‪ ,‬מדין‬
‫ש ל ה מ ד י ר א ת א ש ת ו מ ל י ה נ ו ת לו‪ ,‬דיוציא ויתן כ ת ו ב ה ״ * ‪.‬‬
‫‪2 0‬‬
‫) ‪ 0‬סירוב לגור או לעבור למקום המגורים‬
‫חילוקי ד ע ו ת בין ב נ י הזוג ע ל ארץ ה מ ג ו ר י ם ועל מ ק ו ם ה מ ג ו ר י ם נידונו ר ב ו ת ב ב ת י‬
‫הדין ה ר ב נ י י ם כ ע י ל ה ל ת ב י ע ה ל כ פ י י ת גט‪.‬‬
‫‪.198‬‬
‫‪.199‬‬
‫‪.200‬‬
‫‪.201‬‬
‫‪.202‬‬
‫‪.203‬‬
‫‪.204‬‬
‫תיק שכט‪ ,459/‬פד״ר‪ ,‬כרך ח‪ ,‬עמ׳ ‪ .124‬וכן עיין‪ :‬תיק תשי״ז‪ ,1197/‬פד״ר‪ ,‬כרך ג‪ ,‬עמ׳ ‪.220‬‬
‫בבלי כתובות‪ ,‬עז‪ ,‬א; אמר רב‪ :‬האומר איני זן ואיני מפרנס — יוציא ויתן כתובה; שו״ע‬
‫אה״ע‪ ,‬קנה ג‪.‬‬
‫בבלי כתובות‪ ,‬סג‪ ,‬א ‪ :‬מורדת ממאי ? רב הונא אמר ‪ :‬מתשמיש המטה‪ ...‬וכן המורד על אשתו;‬
‫שו״ע אה״ע‪ ,‬קנה ג‪.‬‬
‫שו״ת ״עונג יום טוב״‪ ,‬קסח‪.‬‬
‫בבלי כתובות עז‪ ,‬א‪.‬‬
‫תשב״ץ‪ ,‬ח״ב‪ ,‬סח‪ .‬ועיין שו״ת נשאל דוה אה״ע‪ ,‬מו‪ ,‬שהוזכר לעיל בהערה ‪.45‬‬
‫בבלי כתובות‪ ,‬ע‪ ,‬א; שו״ע אה״ע‪ ,‬עב שו״ע יו״ה רלה‪ ,‬ג‪,‬‬
‫;‬
‫]‪[180‬‬
‫ז ר ח ו ר ה פ ט י ג ‪ :‬כפיית גט ל ה ל כ ה ולמעשה‬
‫‪[ 29‬‬
‫י ש ל ה ב ח י ן ב י ן א ר ץ ה מ ג ו ר י ם ובין מ ק ו ם ה מ ג ו ר י ם ב א ו ת ה ארץ‪ .‬ל ג ב י א ר ץ ה מ ג ו ר י ם ‪,‬‬
‫ה ר י מ ק ו ם ה ג ש ו א י ן ה ו א ה ק ו ב ע ואין ה ב ע ל יכול ל ה ו צ י א ה מ א ר ץ ל א ר ץ ‪ ,‬ולענין ז ה ארץ‬
‫גופה — ג׳‬
‫ישראל‬
‫א ר צ ו ת ה ן ח ל ו ק ו ת ז ו מ ז ו ל ע נ י ן בשואין‪ :‬יהודה ו ע ב ר ה י ר ד ן‬
‫והגליל‬
‫‪2 0 5‬‬
‫‪ .‬ב א ו ת ה א ר ץ מוציאין מ ע י ר ל ע י ר ו מ כ ר ך ל ע י ר ‪ ,‬א ב ל ל א מ ע י ר ל כ ר ך ולא‬
‫מכרך‬
‫ל ע י ר ‪ .‬מוציאין מ נ ו ה ה ר ע ה לנוד‪ ,‬ה י פ ה ‪ ,‬א ב ל ל א מ נ ו ה ה י פ ה לבוה ה ר ע ה‬
‫‪2 0 6‬‬
‫‪.‬‬
‫א ו ל ם ד י ן מ י ו ח ד ל ג ב י א ר ץ י ש ר א ל וירושלים‪ .‬ה כ ל מ ע ל י ן ל א ר ץ י ש ר א ל ואין ה כ ל‬
‫מוציאין‪ ,‬ה כ ל מ ע ל י ן ל י ר ו ש ל י ם ואין ה כ ל מוציאין‪ ,‬א ח ד ה א נ ש י ם ו א ח ד ד ‪ ,‬נ ש י ‪.207‬‬
‫ם‬
‫ה ע ק ר ו ן ה מ נ ח ה ב כ ל ע נ י י נ י מ ג ו ר י ם ה י א ה ס כ מ ת ב נ י הזוג ש ה ו ב ע ה ב מ פ ו ר ש א ו מ כ ל ל א ‪.‬‬
‫ה ז כ ו ת ל כ פ ו ת ל ע ל ו ת ל א ר ץ י ש ר א ל נ ו ב ע ת מ ז ה ש א נ ו א ו מ ר י ם כ י ב כ ל נישואין בחו״ל‬
‫כאילו התנו ביניהם ש כ ל אחד יוכל ל כ פ ו ת א ת חבירו לעלות לארץ‬
‫‪2 0 8‬‬
‫‪ .‬א ב ל אם נישאו‬
‫ב ח ו ״ ל ו ה ת נ ו ל ג ו ר שם‪ ,‬מ ח ל ו ק ת ה י א א ם מ ו ע י ל ה ת נ א י ‪ :‬ל ד ע ה א ח ת אין א ח ד מ ב נ י הזוג‬
‫יכול ל ח י י ב א ת ה ש נ י ל ע ל ו ת ל א ר ץ י ש ר א ל ‪ ,‬ו ל פ י ד ע ה א ח ר ת ‪ ,‬י ש י ב ת א ר ץ י ש ר א ל מ צ ו ו ה‬
‫ה י א ואין ה ת נ א י מ ו ע י ל ל ב ט ל מ צ ו ד ‪,‬‬
‫מארץ י ש‬
‫מדינא‬
‫ר א‬
‫‪2 0 9‬‬
‫‪ .‬א ו ל ם ל ד ע ת כ ו ל ם ה ל כ ה ה י א שאין מוציאין‬
‫ל ‪.210‬‬
‫ד ג מ ר א ‪ ,‬ה ו א א ו מ ר ‪ :‬׳ ל ע ל ו ת ׳ ‪ ,‬והיא א ו מ ר ת ‪ :‬׳ ש ל א ל ע ל ו ת ׳ — כופין א ו ת ה‬
‫ל ע ל ו ת ‪ ,‬ו א ם ל א — ת צ א ב ל א כ ת ו ב ה ‪ ,‬היא א ו מ ר ת ‪ :‬׳ ל ע ל ו ת ׳ ‪ ,‬והוא א ו מ ר ‪ :‬׳ ש ל א ל ע ל ו ת ׳‬
‫— כופין א ו ת ו ל ע ל ו ת ‪ ,‬ו א ם ל א ו — יוציא ויתן כ ת ו ב ה‬
‫‪2 1 1‬‬
‫‪ .‬וכבר עמדנו ע ל כ ך כי כל‬
‫׳יוציא׳ ו כ ל ׳ ת צ א ׳ ב ג מ ר א ‪ ,‬מ ש מ ע ו ת ם ש כ ו פ י ן א ו ת ו ל ה ו צ י א וכופין א ו ת ה ל ק ב ל גט‪.‬‬
‫וכן נפסק להלכה‬
‫‪2 1 2‬‬
‫‪ ,‬ו ל פ י ד ע ת ה ר י ״ ף ורש״י כופין א פ י ל ו בשוטין‬
‫‪2 1 3‬‬
‫‪ .‬אולם נחלקו‬
‫ראשונים ואחרונים א ם יש לחלק בענין זה בין זמן התלמוד לזמננו‪ ,‬הן מפני שיבוש‬
‫ד ר כ י ם ‪ ,‬ה ן מ פ נ י ב ע י י ת מ ק ו ר ו ת פ ר נ ס ה ‪.214‬‬
‫‪ .205‬משנה כ ת ו ב ו ת יג‪ ,‬ין רמב״ם‪ ,‬ה ל כ ו ת אישות‪ ,‬ג‪ ,‬ז ט ו ר ושו״ע אה״ע‪ ,‬עה‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ .206‬שם‪ .‬וראה גם ‪ :‬תיק ‪/1165‬תשט״ו‪ ,‬פד״ר‪ ,‬כ ר ך א‪ ,‬עמ׳ ‪ ,271‬בעמ׳ ‪ 273‬ואילך ן תיק תשל״א‪,4001/‬‬
‫פד״ר‪ ,‬כ ר ך ט‪ ,‬עמ׳ ‪.60‬‬
‫‪ .207‬משנה כ ת ו ב ו ת יג‪ ,‬יא‪ .‬וראה גם‪ :‬תיק ‪/1956‬תשי״ד‪ ,‬פד״ר‪ ,‬כ ר ך א‪ ,‬עמ׳ ‪.103‬‬
‫;‬
‫‪ .208‬תיק ‪/4490‬תשי״ז‪ ,‬פדיר‪ ,‬כ ר ך ה‪ ,‬עמי ‪.20‬‬
‫‪ .209‬תיק ‪/9865‬תשכ״א‪ ,‬פד״ר‪ ,‬כ ר ך ה‪ ,‬עמ׳ ‪.36‬‬
‫‪ .210‬שם‪ ,‬במיוחד בעמ׳ ‪ 53‬ואילך‪.‬‬
‫‪ .211‬ב ב ל י כ ת ו ב ו ת ‪ ,‬קי‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ .212‬רמב״ם‪ ,‬ה ל כ ו ת אישות‪ ,‬יג‪ ,‬כ; ט ו ר ושו״ע‪ ,‬אה״ע‪ ,‬עה‪ ,‬ד‪.‬‬
‫‪ .213‬ש ו ״ ת מהרשד״ם‪ ,‬חיו״ד רג‪.‬‬
‫‪ .214‬ת י ק ‪/281‬כ״ט‪ ,‬פד״ר‪ ,‬כ ר ך ח‪ ,‬עמ׳ ‪) 17‬פם״ד ש ל ביה״ד הרבני האזורי בת״א—יפו(; ערעור‬
‫תש״ל‪ ,12/‬פד״ר‪ ,‬כ ר ך ח‪ ,‬עמ׳ ‪) 97‬פס״ד של ביה״ד הרבני הגדול — באותו ענין(‪ ,‬ו ה מ ק ו ר ו ת‬
‫המובאים שם‪ .‬םיכום הענין מובא אצל שרשבםקי‪ ,‬שם‪ ,‬עמ׳ ‪ ,149—142‬ובמיוחד עמ׳ ‪.147-146‬‬
‫לדבריו‪ ,‬כיום אין נ פ ק ו ת לחריג ה פ ו ט ר מעליה לארץ ישראל עקב שיבוש הדרכים‪ ,‬וזאת בשל‬
‫]‪[181‬‬
‫שנתון המשפט העברי‪ ,‬כרך ג—ד )תשל״ו—חשל״ז(‬
‫)ד‪ (.‬בריחת הבעל וחשש לעיגון האשד!‬
‫כ פ י י ת גט א נ ו מ ו צ א י ם ב ת ש ו ב ו ת ה ר א ש ו נ י ם גם מ ת ו ך ח ר ד ה ל ע י ג ו נ א ד א י ת ת א ‪ ,‬א ף‬
‫ב מ ק ר י ם ב ה ם ב ד ר ך כ ל ל יש ה ח ו ש ש י ם מ כ פ י י ת גט‪.‬‬
‫ה ר א ״ ש ‪ ,‬מ ג ד ו ל י ר ב נ י אשכנז‪ ,‬ב ע ל ו ת ו ע ל כם ה ר ב נ ו ת ב ט ו ל י ד ו ש ב ק ש ט י ל י א ב מ ח צ י ת‬
‫השניה למאה הראשונה של האלף החמישי )תחילת המאה ה א ר ב ע עשרה(‪ ,‬עשה ר ב ו ת‬
‫של ת ק נ ת ה ג א ו נ י ם שכופין א ו ת ו ל ה ו צ י א ה ב ט ע נ ת מ א י ם עלי‪ ,‬מ ת ו ך ה נ ח ה‬
‫לביטולה‬
‫״ ש ה ג א ו נ י ם ש ת ק נ ו ת ק נ ה זו ת ק נ ו ה לפי ה ד ו ר ה ה ו א שהיה נ ר א ה ל ה ם ל פ י צ ו ר ך ה ש ע ה‬
‫בנות ישראל‪ .‬והאידנא נראה הענין להיפך‪ .‬בנות ישראל בדוד הזה שחצניות‬
‫בשביל‬
‫הן * אם ת ו כ ל ה א ש ה ל ה פ ק י ע א ת ע צ מ ה מ ת ח ת ב ע ל ה ב א מ ר ה ל א ב ע י נ א ליה‪ ,‬ל א ה נ ח ת‬
‫ב ת לאברהם אבינו יושבת ת ח ת ב ע ל ה ״‬
‫‪2 1 5‬‬
‫‪ .‬א ו ל ם ב מ ק ר י ם ש ל ח ש ש ש ל עיגון‪ ,‬ה ק ל‬
‫ה ר א ״ ש ב ד ב ר ו ה ו ר ה ל ה מ ש י ך ב נ ו ה ג של כ פ י י ת גט‪ .‬ה ר א ״ ש נ ש א ל ב י ח ם ל א ש ה ש ט ע נ ה‬
‫ש ב ד ע ת ב ע ל ה ל י ל ך ל א ר ץ א ח ר ת והיא י ר א ה ש ל א ת ש א ר עגונה‪ .‬ע ל ה ב ע י ה‬
‫ואמרה‬
‫ה א ם כופין א ו ת ו ל ת ת גט לזמן‪ ,‬ה ש י ב כי א ף ש ב צ ר פ ת ו א ש כ נ ז נ ה ג ו ש ל א ל כ ו ף ל ת ת‬
‫ב ט ע נ ת מ א י ם עלי ״וכן ב ע י ר הזאת‪ ...‬ש נ ה ג ו ש ל א לכוף״‪ ,‬ה ר י ב ע נ י י נ נ ו ב ״ א ש ה‬
‫גט‬
‫שבעלה רוצה לילך‬
‫ב א ר ץ א ח ר ת ‪ ,‬נכון וראוי ל כ ו פ ו ל ת ת גט לזמן״‪ .‬ו ב ע נ י ן א ח ר ‪ ,‬דומה‪,‬‬
‫ה ש י ב ‪ :‬״ואם ד ע ת ו ל ע ג נ ה ‪ ,‬ראוי ה ו א ש ת ס מ ו ך ע ל מ נ ה ג כ ם ב ע ת ה ז א ת ל כ ו פ ו ל י ת ן גט‬
‫לזמן״‬
‫‪2 1 6‬‬
‫אמנם‬
‫‪ .‬וכן נ פ ס ק ל ה ל כ ה ב ט ו ר ובשו״ע ‪.217‬‬
‫הריב״ש‬
‫‪2 1 8‬‬
‫פ ו ס ק גם בנידון זה שיש ל ה ש ת מ ש ב כ פ י ה ד ר ך ב ר י ר ה ‪ ,‬ו ה י א ‪:‬‬
‫י ש ב י ע ו ה ו ש ל א ילך‪ ,‬או ש י כ פ ו ה ו ש י ג ר ש נ ה לזמן ק ו ד ם שילך‪ .‬וכיון ש א ו מ ר י ם ל ו ״או‬
‫ת ע ש ה ה מ ו ט ל ע ל י ך מן הדין‪ ,‬או ת ג ר ש נ ה — אין ז ה כ פ י ה ע ל ה ג ט ב מ ו ח ל ט ‪ ,‬א ל א‬
‫שכופין א ו ת ו ע ל מ ה שיש ל ו ל ע ש ו ת מן הדין‪ ,‬ואם י ג ר ש נ ה — יפטר״‪ .‬ה ר י ב ״ ש מ פ ר ש‬
‫שזוהי גם ד ע ת ו של הרא״ש‪ ,‬אולם ל א כן מ ש מ ע מ ד ב ר י ה ר א ״ ש ב ת ש ו ב ו ת י ו ‪,219‬‬
‫הרשב״ש‬
‫) ה ר ב ש ל מ ה בן שמעון ב ר צ מ ח ( ה ר ח י ק ל כ ת ו ה ש י ב כי א ם ה נ י ח א ש ת ו‬
‫ע ג ו נ ה ו ה ל ך ל מ ד י נ ת הים‪ ,‬ר ש א י ב י ת הדין ל כ ו ף ע ל י ו ל ת ת גט לזמן‪ ,‬א ף ל ל א ת ב י ע ת‬
‫האשה‪ ,‬״ ש ה ר י כ ל י ש ר א ל הם ב ע ל י דינים מ ח מ ת עגון״‬
‫‪.215‬‬
‫‪.216‬‬
‫‪.217‬‬
‫‪.218‬‬
‫‪.219‬‬
‫‪.220‬‬
‫‪2 2 0‬‬
‫‪ .‬ת ש ו ב ת ו זו כ נ ר א ה ע ו ר ר ה‬
‫תנאי התחבורה הקיימים‪ ,‬ועל כן יש לפסוק כיום כי ארץ ישראל עדיפה על פני כל הארצות‪.‬‬
‫רק אם יש מדינה ששלטונה מונע מיהודים לעלות לארץ או שם מכשולים בדרכם‪ ,‬במקרים‬
‫אלה אין לכוף לעלות לארץ ישראל בהיקש מדין שיבוש הדרכים‪.‬‬
‫שו״ת הרא״ש‪ ,‬מג‪ ,‬ח‪ .‬על מאים עלי ראה במפורט להלן בסעיף הבא‪.‬‬
‫התשובה הראשונה היא‪ :‬שו״ת הראי׳ש‪ ,‬מג‪ ,‬יג‪ ,‬והשניה‪ :‬שם‪ ,‬מג‪ ,‬ח‪.‬‬
‫טור ושו״ע אה״ע‪ ,‬קנה ח‪.‬‬
‫שו״ת הריב״ש‪ ,‬קכז‪.‬‬
‫עיין ״בית מאיר״ הובא בפתחי תשובה על שו״ע אה״ע‪ ,‬עה‪ ,‬כד‪.‬‬
‫שו״ת הרשב״ש‪ ,‬מו‪.‬‬
‫]‪[182‬‬
‫זרח ורהפטיג‪ :‬כפיית גט להלכה ולמעשה‬
‫‪[ 31‬‬
‫ה ת נ ג ד ו ת ‪ ,‬ו ה ר ש ב ״ ש מ צ א ל נ כ ו ן ל ח ז ק ה ב כ ת ב ו כי ״הגט שצויתי ל כ ו ף ל ג ר ש לזמן‪ ,‬ל א‬
‫כ ת ב ת י א ל א מ ה שהדין מ ח י י ב ׳ ‪ /‬ו ה ב י א כי ה ח כ ם ר א ב ר ה ם ק נ ק י י א מ ם פ ר ד ש ג ם אליו‬
‫‪,‬‬
‫ש ל ח ת ש ו ב ת ו ‪ ,‬ש מ ח ב ד ב ר י ו ‪ .‬ו ל ח ו ל ק י ן ומלעיזים ע ל י ו על ת ש ו ב ה זו ע נ ה ב ח ר י פ ו ת ר ב ה‬
‫״ואותם ה נ ב ל י ם ה ס כ ל י ם ה מ ש ל ח י ן ר ס ן ל ש ו נ ם ל א מ ם ת י א ד ל א ג מ ר י א ל א ד מ ש ב ש י מאן‬
‫ו ג מ י ר ומאן ד א י ם ו ר א זוטא כ א י ם ו ר א ר ב א בעיניה‪ ...‬ואינם כ ד א י ל ה ש י ב ע ל‬
‫דםבר‬
‫דבריהם״!‪,22‬‬
‫בימינו‪ ,‬ב ב ת י הדיו ה ר ב נ י י ם ב א ר ץ י ש ר א ל ל א נ ה ו ג גט ל ז מ ן ו מ מ י ל א ל א מ ת ע ו ר ר ת‬
‫ב ע י י ת כ פ י ה ל מ ת ן ג ט לזמן‪ .‬ב ת י הדין שוקדים ע ל מ נ י ע ת עיגון האשד‪ ,‬ת ו ך שימוש‬
‫ב א מ צ ע י ה ב א ‪ :‬מ ת ן צו ע י כ ו ב יציאה ש ל בן זוג ע ד ל ה ב ט ח ת זכויותיו ה ע י ק ר י ו ת ש ל‬
‫ה ב ן זוג ה ת ו ב ע ‪ .‬ה א ש ה ז כ א י ת ל ד ר ו ש צו מ ב י ה ״ ד ל ע י כ ו ב י צ י א ת ו ש ל ה ב ע ל ל ח ו ״ ל נ ג ד‬
‫רצונה‪,‬‬
‫אם קיים ח ש ש‬
‫שבשל כך ימנע מ מ נ ה זכותה לעונה * ‪.‬‬
‫‪22‬‬
‫‪2‬‬
‫ביה״ד נ ו ת ן צ ו ע י כ ו ב יציאה מ ה א ר ץ גם ע ד ש י ב ט י ח מילוי ח ו ב ו ת י ו ל מ ז ו נ ו ת א ש ת ו‬
‫ובניו‪ .‬חיוב מ ז ו נ ו ת אינו ח ו ב מ מ ו נ י גרידא‪ ,‬הוא ח י ו ב ו ש ע ב ו ד א י ש ו ת ב ד ו מ ה לעונה‪.‬‬
‫״שארה‬
‫כ ס ו ת ה ו ע ו נ ת ה ״ מהווים א ת ש ע ב ו ד ה א י ש ו ת ‪ ,‬והם ח ל ק ב ל ת י נ פ ר ד מ ע צ ם‬
‫הנישואין‪ .‬ע ל ת ש ל ו ם מ ז ו נ ו ת ל א ש ת ו ‪ ,‬ש ל א כ ש א ר ב ע ל חוב‪ ,‬חייב אדם‪ ,‬ל ד ע ת ה ר ב ה‬
‫ראשונים‪ ,‬להשכיר עצמו כפועל‬
‫‪2 2 3‬‬
‫‪ .‬מ כ א ן ש ל ע נ י ן מ ז ו נ ו ת ש ה ו א חיוב א י ש ו ת כ מ ו עונה‪,‬‬
‫ר ש א י ת האשד‪ ,‬ל ע כ ב י צ י א ת ו ש ל ב ע ל ה ‪ ,‬א ם קיים ח ש ש מ ו כ ח ל מ נ י ע ת ק ב ל ת מ ז ו נ ו ת י ה‬
‫א ם י צ א לחו״ל‪ .‬וכן פ ו ס ק ה מ ה ר ש ״ ם‬
‫‪2 2 4‬‬
‫‪ :‬״ ו נ ר א ה פשוט‪ ...‬א ם ר ו צ ה ה א ש ה ל ה ב ט י ח‬
‫ד מ י מזונותיה‪ ,‬וכן א ם יש ל ו ב נ י ם ק ט נ י ם ש ח י י ב לזונם‪ ...‬א ם ל פ י ר א ו ת עיני ב י ת דין‬
‫ר ו צ ה ל ב ז ב ז נ כ ס י ו ו ל ל כ ת ל מ ד י נ ה רחוקה‪ ...‬מ ה ר א ו י ל ע כ ב ב י ד ו ב כ מ ה ד א פ ש ר ״ ‪.‬‬
‫‪ (5‬טענת מאים עלי‬
‫)א(‬
‫הדין התלמודי‬
‫בנוסף‬
‫‪.221‬‬
‫‪.222‬‬
‫‪.223‬‬
‫‪.224‬‬
‫לעילות המרובות הספציפיות‪ ,‬ישנה עילה כללית לכפיית גט והיא‪ :‬טענת‬
‫שו״ת הרשב״ש‪ ,‬תקל‪ .‬ועיין‪ :‬שו״ת שאגת אדיה‪ ,‬סימן ב בסופו‪ :‬״בדרך היראים ושלמים‬
‫להפריד החיבור במקום שהבעל רוצה להרחיק נדוד לארץ אחרת ולמיחש מיבעיא שלא תשאר‬
‫אשתו כאלמנת חיות צרורות כאן״‪.‬‬
‫בבלי כתובות‪ ,‬סא‪ ,‬ב‪ :‬שם‪ ,‬סב‪ ,‬א‪ ,‬ו־ב? שו״ע אה״ע‪ ,‬עו‪ ,‬ה‪ .‬שרשבסקי‪ ,‬שם )הערה ‪ 39‬לעיל(‪,‬‬
‫עמ׳ ‪.180‬‬
‫שו״ת הרא״ש‪ ,‬עח‪ ,‬ב‪ ,‬בהסתמכו על דברי הרב אליהו; שו״ע אה״ע‪ ,‬ע‪ ,‬ג‪ ,‬בהגהת הרמ״א; פד״ר‪,‬‬
‫כרך ב‪ ,‬עמ׳ ‪ 91‬ופד״ר‪ ,‬כרך ד‪ ,‬עמ׳ ‪ ,164‬ושם בעמ׳ ‪ .169‬ודלא בהערותיו של מ׳ אלון בספרו‪,‬‬
‫חירות הפרט בדרכי גביית חוב במשפט העברי‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשכ״ד‪ ,‬עמ׳ ‪ 267‬הערה ‪ ,46‬ועמ׳‬
‫‪ 260‬הערה ‪.10‬‬
‫שו״ת המהרש״ם‪ ,‬ח״ג‪ ,‬רפב ! פד״ר‪ ,‬כרך ב‪ ,‬עמ׳ ‪.90‬‬
‫]‪[183‬‬
‫] ‪32‬‬
‫שנתון המשפט העברי‪ ,‬כ ר ך ג—ד)תשל״ו—תשל״ז(‬
‫מאים עלי? ש ה א ש ה ט ו ע נ ת ש א י נ ה יכולה ל ח י ו ת עם ב ע ל ה כאשד״ ס ו ל ד ת מ מ נ ו ‪ ,‬מ ו א ס ת‬
‫ב ו ו א י נ ה ר ו צ ה בו‪ .‬ע י ל ה זו שנויה ז ה ה ר ב ה ד ו ר ו ת ב מ ח ל ו ק ת בין ה ר א ש ו נ י ם ו ה א ח ר ו נ י ם ‪,‬‬
‫ב ע י ק ר מימי ר ב י נ ו ת ם ו ה ר א ״ ש ואילך‪ ,‬ו נ י ד ו נ ה ר ב ו ת ב ס פ ר ו ת ה ה ל כ ה‬
‫‪2 2 5‬‬
‫‪.‬‬
‫וזוהי ה ה ל כ ה ב ל ש ו נ ו ש ל ה ר מ ב ״ ם ‪ . °‬״‪...‬אם א מ ר ה ‪ :‬׳ מ א י ם ת י ה ו ואיני י כ ו ל ה ל ה ב ע ל‬
‫‪22‬‬
‫ל ו מ ד ע ת י ׳ — כופין א ו ת ו ל ש ע ת ו ל ג ר ש ה ‪ ,‬ל פ י ש א י נ ה כ ש ב ו י ה ש ת ב ע ל ל ש נ ו א לה‪,‬‬
‫ו ת צ א ב ל א כ ת ו ב ה ב כ ל ל ‪ ,‬ו ת ט ו ל ב ל א ו ת י ה הקיימין‪...‬״‬
‫ה ל כ ה זו י ס ו ד ה בםוגיא ש ב מ ס כ ת כ ת ו ב ו ת‬
‫‪2 2 7‬‬
‫ב ד ב ר י א מ י מ ר ע ל ה ש א ל ה חיכי ד מ י א‬
‫מ ו ר ד ת ‪ ,‬״ ד א מ ר ה ‪ :‬׳ ב ע י נ א ל י ה ו מ צ ע ר נ א ליה״‪ ,‬א ב ל א מ ר ה ‪ :‬׳ מ א י ם עלי׳ — ל א כ י י פ י נ ן‬
‫לה״‪ .‬ו מ פ ר ש רש־״י‬
‫‪2 2 8‬‬
‫‪ :‬״ א ב ל א מ ר ה ‪ :‬׳מאים עלי׳‪ ,‬ל א הוא ולא‪ :‬כ ת ו ב ת ו ב ע י נ א — ל א‬
‫כייפינן ל ה ל ה ש ה ו ת ה ‪ ,‬א ל א נותן ל ה ג ט ויוציאנה ב ל א כ ת ו ב ה ״ ‪.‬‬
‫ה ר מ ב ״ ם מ פ ר ש הםוגיא ב ד ר ך ה ב א ה ‪ :‬א ם א מ ר ה מ א י ם ע ל י — ל א כייפינן ל ה ל ח י ו ת‬
‫כאשד‪ .‬ע ם ב ע ל ה ‪ ,‬א ל א כופין עליו ל ג ר ש ה מ י ד ) ל ש ע ת ו ( ו ל א נ מ ל כ י ן א ת ה ו ל א מ ש ה י נ ן‬
‫ל ה ש נ י ם ע ש ר ח ד ש כ ל ל ‪ ,‬כ פ י שעושין ב מ ו ר ד ת ה ט ו ע נ ת ב ע י נ א ל י ה ו מ צ ע ר נ א ליה‪.‬‬
‫קיים ה ב ד ל נ ו ס ף ל ע נ י ן ה ז כ ו י ו ת ה מ מ ו נ י ו ת ש ל האשה‪ .‬כ א ש ר כופין עליו ל ה ו צ י א ה ב ט ע נ ת‬
‫מ א י ם עלי‪ ,‬ה י א מ פ ס י ד ה כ ת ו ב ת ה — יוציא ו ל א יתן כתובה‪,‬׳ ו א י ל ו בכופין עליו ל ה ו צ י א ה‬
‫מ ת ו ך א ח ת ה ע י ל ו ת ש נ ע ש ה ל ה עוול‪ ,‬כ ד ל ע י ל ‪ ,‬היא מ ק ב ל ת כ ל זכויותיה ה כ ס פ י ו ת —‬
‫יוציא ויתן כ ת ו ב ה‬
‫‪2 2 9‬‬
‫‪ .‬תוספות‬
‫‪2 3 0‬‬
‫מ ב י א פ י ר ו ש כ פ י ר ו ש ו ש ל ה ר מ ב ״ ם ״וי״מ ד כ ו פ י ן‬
‫א ו ת ו להוציא״‪ ,‬וזוהי ג ם ד ע ת ו של ר ב י נ ו יהודה״ י• ‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫ר א ש ו נ י ם ו א ח ר ו נ י ם נ ח ל ק ו ב ש א ל ה מ ה י ד ע ת ו ש ל רש״י בנידון‬
‫מצינו‬
‫‪2 3 3‬‬
‫‪2 3 2‬‬
‫‪ .‬בשלטי הגבורים‬
‫‪ :‬״ורש״י כ ת ב ש י ג ר ש נ ה ב ע ל כרחו״‪ ,‬וכן ה ב י א ה מ ה ר ״ ם מ ר ו ט נ ב ו ר ג‬
‫‪2 3 4‬‬
‫דעתו‬
‫‪ .225‬על סוגיית ״מאים עלי״ ב ס פ ר ו ת המחקרית של דורנו ראה‪ ,‬בעיקר‪ :‬שרשבסקי‪ ,‬שם )הערה ‪39‬‬
‫לעיל(‪ ,‬עמ׳ ‪ ; 203—185‬אלון‪ ,‬שם )הערה ‪ 8‬לעיל(‪ ,‬כרך ב‪ ,‬עמ׳ ‪ ; 546—541‬ז׳ פלק‪ ,‬״המורדת על‬
‫בעלה״‪ ,‬סיני‪ ,‬כ ר ך מ ט )תשכ״א(‪ ,‬עמ׳ קפג—קפח? מ׳ שפירא‪ ,‬״גירושין בגין מאיסה״‪ ,‬דיני‬
‫ישראל‪ ,‬כ ר ך ב )תשל״א( עמ׳ ‪ .153—117‬וראה גם ‪ :‬זילברג‪ ,‬שם )הערה ‪ 17‬לעיל(‪ ,‬עמ׳ ‪.117—110‬‬
‫‪ .226‬רמב״ם ה ל כ ו ת אישות‪ ,‬יד‪ ,‬ח‪.‬‬
‫‪ .227‬בבלי כ ת ו ב ו ת ‪ ,‬סג‪ ,‬ב‪ .‬וראה דיון על סוגיה זו ופרשנותה אצל שפירא‪ ,‬שם )הערה ‪ 225‬לעיל(‪,‬‬
‫עמי ‪ 119‬ואילך‪.‬‬
‫‪ .228‬רש״י‪ ,‬שם‪ ,‬ד״ה אבל אמרה מאים עלי וד״ה לא כייפינן לה‪.‬‬
‫‪ .229‬רמב״ם‪ ,‬ה ל כ ו ת אישות יד‪ ,‬ח‪ ,‬ט‪ ,‬ובפירוש המשניות‪ ,‬יבמות‪ ,‬פ ר ק יג‪ ,‬בסוף הפרק? המאירי‪,‬‬
‫כ ת ו ב ו ת ‪ ,‬םג‪ ,‬ב‪ ,‬ד״ה וגדולי המחברים‪.‬‬
‫‪ .230‬ת ו ס פ ו ת ‪ ,‬כ ת ו ב ו ת ‪ ,‬סג‪ ,‬ב‪ ,‬ד״ה אבל אמרה מאים עלי‪.‬‬
‫‪ .231‬ת ו ס פ ו ת ‪ ,‬גיטין‪ ,‬פד‪ ,‬א ד״ה הכא בדידה‪.‬‬
‫‪ .232‬ראה בקצרה הדיון אצל שפירא‪ ,‬שם )הערה ‪ 225‬לעיל(‪ ,‬בעמ׳ ‪ ,134‬הערה ‪.20‬‬
‫‪ .233‬על הרי״ף‪ ,‬כ ת ו ב ו ת ‪ ,‬םג‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ .234‬שו״ת מהר״ם בן ברוך‪ ,‬פראג‪ ,‬תתקמו‪.‬‬
‫]‪[184‬‬
‫‪[ 33‬‬
‫של‬
‫זרח ורהפטיג‪ :‬כפיית גנז להלכה ולמעשה‬
‫רש״י‪ .‬גם בםמ״ג כ ת ו ב‬
‫‪2 3 5‬‬
‫‪ :‬״במורדו! ר מ א י ם ע ל י ש ב א ר נ ו ש ר ם ר ב י נ ו שלמה‬
‫ו ר ב י נ ו משה ש י ג ר ש נ ה ב ע ל כ ח ז ו ״ ‪ .‬וכן ה ע ל ה ב ע ל פ נ י י ה ו ש ע‬
‫‪2 3 8‬‬
‫‪ .‬דעתו של הרשב״ם‪,‬‬
‫כ ד ע ת ם ש ל רש״י ו ה ר מ ב ״ ם ‪ ,‬היא כי ״ ב א ו מ ר ת מ א י ם עלי‪ ...‬מ ג ר ש ה מ י ד ב ל א כ ת ו ב ה‬
‫בעל כ ר ח ו ״‬
‫‪2 3 7‬‬
‫‪.‬‬
‫ואילו ה ת ו ס פ ו ת‬
‫‪2 3 8‬‬
‫מציינים כי רש״י ל א פ י ר ש שיכופו ה ב ע ל ל י ת ן גט‪ ,‬והם מ ו נ י ם ‪239‬‬
‫א ת רש״י י ח ד עם ד ב י נ ו ת ם על א ל ה ש ס ב ו ר י ם ‪ ,‬כי אין כופין להוציא ב ט ע נ ת מ א י ם עלי‪.‬‬
‫לפי התוספות‬
‫‪2 4 0‬‬
‫לדעת הרמב״ם‬
‫גם ר ב י נ ו ח נ נ א ל ה ו א ב ש י ט ה זו‪.‬‬
‫‪2 4 1‬‬
‫ו ד כ ו ו ת י ה מ ד י נ א ד ג מ ר א הוא שכופין א ו ת ו ל ה ו צ י א ה ב ט ע נ ת מאים‬
‫עלי‪ .‬ט ע נ ת מ א י ם עלי‪ ,‬א י נ ה ז ק ו ק ה ל א ס מ כ ת א ‪ ,‬לאמתלא‪,‬׳ היא מ ת ק ב ל ת כ פ י שהיא‪ ,‬שאין‬
‫ה א ש ה ס ו ב ל ת א ת ה ב ע ל ‪ ,‬אין היא יכולה ל ח י ו ת אתו‪ ,‬״ ש א י נ ה ש ב ו י ה ש ת ב ע ל ל ש נ א ו י ל ה ‪.‬‬
‫‪,,‬‬
‫נעיין ב מ ס פ ר מ ק ו ר ו ת ה ק ו ב ע י ם זאת‪.‬‬
‫בתשובות‬
‫צריכה‬
‫הרשב״א המיוחסות להרמב״ן נאמר‬
‫‪2 4 2‬‬
‫‪ :‬״האומרת מאים עלי — אינה‬
‫ל ת ת ט ע ם ו א מ ת ל א ל ב ר ו ר מ פ נ י מ ה הוא מאום בעיניה‪ ,‬ל פ י ש כ ש ם ש ה ד ע ו ת‬
‫ב מ א כ ל כ ך ה ד ע ו ת ב א נ ש י ם ונשים״‬
‫‪2 4 3‬‬
‫‪ .‬וכן ה ר ש ב ״ א ב ת ש ו ב ו ת י ו‬
‫‪2 4 4‬‬
‫‪ :‬״ואם נ פ ש כ ם ל ו מ ר‬
‫ש א י נ ה י כ ו ל ה ל ו מ ר מ א ו ם ע ל י א ל א ב מ ה ש א פ ש ר שיש ל ו ד ב ר שהוא מאום‪ ,‬א ב ל ל א ע ל‬
‫איש י פ ה ת א ר וחזק ו כ ר — א י נ ו זה‪ ,‬שאין ה ח ן והמיאום תלויים א ל א ב ר צ ו ן ה ל ב ‪ ,‬ו כ מ ה‬
‫א נ ש י ם מ כ ו ע ר י ם מ ו צ א י ם חן ב ע י נ י ב ע ל י ה ם ובעיני נ ש י ה ם ויפים ו ט ו ב י ם ו ם ב ר י טעם‬
‫ב ע י נ י ה ם ‪ ,‬א ל א אין ה כ ל תלוי א ל א ברצון״‪ .‬ו ב ת ו ס פ ו ת רי״ד‬
‫‪2 4 5‬‬
‫‪ :‬״ א ב ל א מ ר ה מ א י ם עלי‪...‬‬
‫דכיון ד ב ע ל ה מ א י ם ב ע י נ י ה א נ ו ס ה היא ב ד ב ר ולא מ ד ע ת ה ע ו ש ה כן‪ ,‬ו א פ י ל ו אשד‪ ,‬כ ש ד ה אי‬
‫א פ ש ר ל ה ב ע ל ל ש נ א ו י ל ה ואע״פ שאין שום מום נ י כ ר בו‪ ,‬ה ר ב ה פ ע מ י ם אשד‪ ,‬מ ו א ס ת‬
‫ב ב ע ל ואע״פ שאין מ ו ם נ י כ ר בו‪ .‬וזה ד ו מ ה ל א ד ם שאין יכול ל א כ ו ל מ א כ ל ה ש נ א ו י ל ו‬
‫‪.235‬‬
‫‪.236‬‬
‫‪.237‬‬
‫‪.238‬‬
‫‪.239‬‬
‫‪.240‬‬
‫‪.241‬‬
‫‪.242‬‬
‫‪.243‬‬
‫‪.244‬‬
‫‪.245‬‬
‫םמ״ג‪ ,‬ח״א‪ ,‬ל״ת‪ ,‬פא‪.‬‬
‫פני יהושע‪ ,‬כתובות‪ ,‬סג‪ ,‬ב‪ ,‬ד״ה בתוס׳ בד״ה וכוי‪ ,‬בסוף דבריו הוא מציין כי מלשון התוספות‬
‫משמע שהם הסתפקו קצת בכוונת רש״י‪,‬‬
‫שלטי הגבורים‪ ,‬ישם; הרא״ש‪ ,‬כתובות‪ ,‬פ״ה‪ ,‬סימן לדי‪ ,‬״ורשב״ם ז״ל פירש אבל אמרה מאים‬
‫עלי — לא כייפינן לה שתשהה וכר‪ ,‬אלא יגרשנה מיד בע״כ״‪.‬‬
‫תוספות‪ ,‬כתובות‪ ,‬סד‪ ,‬ב‪ ,‬ד״ה אבל אמרה )שם‪ ,‬סג‪ ,‬ב(‪ ,‬בסוף הדיבור‪.‬‬
‫תוספות‪ ,‬גיטין‪ ,‬פד‪ ,‬א‪ ,‬ד״ה הכא בדידה‪.‬‬
‫תוספות‪ ,‬כתובות‪ ,‬שם‪.‬‬
‫רמב״ם‪ ,‬הלכות אישות‪ ,‬יד‪ ,‬ה‪.‬‬
‫שו״ת הרשב״א המיוחסות לרמב״ן‪ ,‬קלח‪.‬‬
‫בבלי גיטין‪ ,‬צ‪ ,‬אן ״תניא היה רבי מאיר אומר‪ :‬כשם שהדעות במאכל‪ ,‬כך דעות בנשים״‪.‬‬
‫שרית הרשב״א‪ ,‬ח״א‪ ,‬תקעג‪.‬‬
‫תוספות רי״ד‪ ,‬כתובות‪ ,‬סד‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪[ 185 ],‬‬
‫שנתון המשפט העברי‪ ,‬כרך ג—ד )תשל״ו—תשל״ז(‬
‫ונתעב עליו ‪ /‬ובעל העיטור מ ס ג י ר‬
‫‪,‬‬
‫ל א ר ו צ ה בו‪ ,‬וםגי‬
‫ז ‪2 4‬‬
‫‪2 4 6‬‬
‫‪ :‬״מה זה א ו מ ר ת מ א י ם עלי‪ ,‬כ ל ו מ ר ל א ב ע י נ א ל י ‪/‬‬
‫‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫ר ב י ם ה ח ו ל ק י ן ע ל ה ר מ ב ״ ם ודעימו‪ ,‬ו ב ר א ש ם ר ב י נ ו תם‪ ,‬דחיישינן ש מ א עיניה נ ת נ ה‬
‫באחר‬
‫‪2 4 8‬‬
‫ל ש י ט ת ם ‪ ,‬אם ט ו ע נ ת האשד‪ ,‬״מאים ע ל י ‪ /‬אין ל ה דין מ ו ר ד ת ואין כופין‬
‫‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫א ו ת ו להוציא‪ ,‬א ל א שהם חיים ב נ פ ר ד ‪ ,‬ב ה פ ר ד ה ‪,249‬‬
‫ר א ש ו נ י ם ר ב י ם מ ב ח י נ י ם בין ט ע נ ת מאים ע ל י ל ל א א מ ת ל א ‪ ,‬ש ב ה אין כופין ע ל י ו‬
‫להוציאה׳ ובין ט ע נ ת מאים ע ל י כ ש ה י א ב א ה ב א מ ת ל א ב ר ו ר ה ‪ ,‬או כ ש ר ג ל י ם ל ד ב ר ‪ ,‬שאז‬
‫כופין ע ל י ו להוציאה‪ .‬ה ד ש ב ״ ש‬
‫‪2 5 0‬‬
‫העלה ״שאפילו האומדים שלא לכוף ב ט ע נ ת מאים‬
‫ע ל י ב ל י א מ ת ל א ‪ ,‬דחיישינן ש מ א עיניה נ ת נ ה ב א ח ר ו ד ל א כ ה ד מ ב ״ ם ‪ ,‬הן הן יודו‪ ,‬כ ש י ש‬
‫אמתלא‬
‫ו ה ו כ ח ה ל ד ב ר י ה ד ל א חיישינן ש מ א עיניה נ ת נ ה באחר‪ ...‬וכופין ב א מ ת ל א ״ ‪.‬‬
‫וכן ה ס י ק ה ר ב א ב ר ה ם א ב ן טוואה ב ת ש ו ב ת ו‬
‫‪2 5 1‬‬
‫‪ :‬״אם יש א מ ת ל א גלויה ו מ פ ו ר ס מ ת‬
‫לעין כ ל ‪ ,‬ש ב ז ה א י ן עוד ח ש ש ש מ א עיניה נ ת נ ה ב א ח ד — כופין א ו ת ו להוציא״ ‪,3,52‬‬
‫)ב(‬
‫תקנת הגאונים‬
‫ט ע נ ת מ א י ם ע ל י כ ע י ל ה ל כ פ י ה ב ג ט יש ל ה חזוק ר ב ב ״ ת ק נ ת ר ב נ ן ס ב ו ר א י דהוי‬
‫ב ת ר א י ו ה ם ת ק נ ו וגזרו ד כ ל א ש ה ש ת א מ ר ל ב ע ל ה ל א ב ע י נ א ל ך — כייפי׳ ליה ל ב ע ל‬
‫ל א ל ת ר ל ג ר ש ה ‪ ,‬כ י מ צ א ו ב ק ע ה ו ג ד ר ג ד ר ו ש ל א ת צ א ן ב נ ו ת י ש ר א ל ל ת ר ב ו ת ר ע ך ״ ‪,253‬‬
‫תקנה‬
‫זו‪ ,‬מ ק ו ר ה ‪ ,‬ת כ נ ה ‪ ,‬ה י ק ף ה ת פ ש ט ו ת ה ב מ ק ו ם ובזמן לוטים ב ע ר פ ל וזקוקים‬
‫ל ב י ר ו ר ‪.254‬‬
‫‪.246‬‬
‫‪.247‬‬
‫‪.248‬‬
‫‪.249‬‬
‫‪.250‬‬
‫‪.251‬‬
‫‪.252‬‬
‫‪.253‬‬
‫‪.254‬‬
‫ספר העיטור‪ ,‬אות מי‪ ,‬מרד‪.‬‬
‫וראה גס דברי ר׳ חיים מולוזין‪ ,‬שו״ת חוט המשולש‪ ,‬ב‪ :‬״פשוט דעפ״י דינא דגמרא בודאי שייך‬
‫טענת מאים עלי אף אם אינה יכולה לברר באמתלא‪ ...‬לא בעינא רגלים לדבר״‪.‬‬
‫תוספות‪ ,‬כתובות‪ ,‬סג‪ ,‬ב‪ ,‬ד״ה אבל אמרה‪.‬‬
‫ראה‪ :‬בית הבחירה‪ ,‬כתובות‪ ,‬סג‪ ,‬א‪ ,‬ד״ה וגדולי המחברים; חידושי הרשב״א‪ ,‬גיטין‪ ,‬מח‪ ,‬ב;‬
‫הלכות הרא״ש‪ ,‬כתובות‪ ,‬פ״ה‪ ,‬סימן לד? שו״ת הרא״ש‪ ,‬מג‪ ,‬ח ו־ט; שו״ת הריטב״א‪ ,‬קכב‪ .‬וראה‬
‫גם‪ :‬קורינלדי‪ ,‬שם )הערה ‪ 117‬לעיל(‪ ,‬בעמ׳ ‪.192—189‬‬
‫שו״ת הרשב״ש‪ ,‬צג‪ ,‬ועיין‪ :‬ישועות יעקב‪ ,‬אה״ע‪ ,‬עז‪ ,‬םק״ג‪ ,‬כי באומרת מאים עלי‪ ,‬חזקה היא‬
‫שאין אשה מעיזה פנים בפני בעלה‪ ,‬ואם העיזה‪ ,‬אין צורך באמתלא‪ ,‬מה שאין כן בג׳ נשים‬
‫)בבלי נדרים‪ ,‬צו‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫חוט המשולש‪ ,‬ח״ד לספר התשב״ץ‪ ,‬הטור השלישי‪ ,‬סימן לה‪.‬‬
‫המאירי סבור כי גם לפי שיטת הרמב״ם אין די בטענה סתמית שלה‪ ,‬כי חוששים אנו שמא‬
‫עיניה נתנה באחר‪ ,‬אלא על הטענה להיות ״מן הדין‪ ,‬שאף אנו ממרין בו שהוא ראוי להימאס‬
‫מחמת רוב פחיתותו והפסד ענייניו‪ ,‬אם במדות אם בשאר דברים מכוערים״‪ .‬ראה‪ :‬בית הבחירה‪,‬‬
‫כתובות‪ ,‬סג‪ ,‬א‪) ,‬מהדורת סופר‪ ,‬עמ׳ ‪.(268‬‬
‫תשובות מהר״ם ב״ר ברוך‪ ,‬פראג‪ ,‬שלז‪.‬‬
‫ראה בעיקר‪ :‬ח׳ טיקוצינסקי‪ ,‬תקנות הגאונים )תרגם מ׳ חבצלת(‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תש״ך‪ ,‬פרק א‪ ,‬גט‬
‫מורדת והמקורות המוזכרים בהערה ‪ 225‬לעיל‪ ,‬במיוחד ספרו של מ׳ אלון ומאמרו של מ׳ שפירא‪,‬‬
‫עיין שם‪ .‬בשל מחקרים אלה נשתדל להתרכז בעיקר בסוגיות ובמקורות שלא נידונו על ידם‪.‬‬
‫]‪[186‬‬
‫זרח ודהפטיג‪ :‬כפיית גט להלכה ולמעשה‬
‫ה ט ו ר ו ה ב י ת יוםף מ ב י א י ם א ת ה ת ק נ ה ‪ ,‬כ ת ק נ ת ה ג א ו נ י ם ‪ ,‬ו ב ל ש ו נ ם ‪ :‬״ כ ת ב ו ה ג א ו נ י ם ״ ‪,255‬‬
‫״התקינו הגאונים״‬
‫הגאונים״‬
‫‪2 5 7‬‬
‫‪2 3 6‬‬
‫‪ .‬הרי״ף‬
‫‪ .‬ר א ש ו נ י ם נוספים‪ ,‬ב ת א ר ם א ת ה ת ק נ ה ‪ ,‬א ו מ ר י ם כ י הינד! ״ ת ק נ ת‬
‫‪2 5 8‬‬
‫מביא התקנה מבי דינא ד מ ת י ב ת א * ‪ .‬הדמ״א בהגהותיו‬
‫‪2 5‬‬
‫‪2 6 0‬‬
‫מ ב י א ה כ״דינא ש ת ק נ ו ה ג א ו נ י ם ) ט ו ר ב ש ם מ ה ר ״ ם מ ר ו ט נ ב ו ר ג ( ו נ ק ר א ד י נ א ד מ ת י ב ת א‬
‫ו כ ר ) ד י נ א ד מ ת י ב ת א ט ו ר ב ש ם ה ר י ״ ף ( ׳ ‪ .‬ו ב ה ג ״ ה אשר״י‬
‫‪,‬‬
‫‪2 6 1‬‬
‫ב ש ם ר ב האי גאון מ ב י א‬
‫״אע״פ שאין ל כ ו ף א ת ב ע ל ה מ כ ה ה ל כ ה ‪ ,‬מ״מ ג א ו נ י ה י ש י ב ו ת ש ל ב ב ל ת ק נ ו שכופין‬
‫א ת ה ב ע ל ל י ת ן ג ט מיד״‪ .‬א ף ר ב י נ ו ת ם ר ו א ה ב ת ק נ ה מ ע ש ה ח ק י ק ה ש ל ה ג א ו נ י ם ש נ ע ש ה‬
‫ל א ח ר ח ת י מ ת ה ת ל מ ו ד ו ע ל כן ת ו ק ף ה ו א א ת ה ת ק נ ה ו ס ו ב ר כ י א י נ ה ת ק פ ה ו ג ט ש י נ ת ן‬
‫מ כ ו ח ה יהיה פ ס ו ל‬
‫‪2 6 2‬‬
‫‪ .‬וכן ת מ ה ה ר י ט ב ״ א‬
‫‪2 6 3‬‬
‫‪ :‬״ ה ג א ו נ י ם ז״ל ת ק נ ו ב ז ה ת ק נ ו ת ש ל א כדין‬
‫התלמוד‪ ...‬ו ב מ ק ו ם שיש ב ו ת ק נ ת ה ע י ר — ה ר י זה ת נ א י ממון וקיים כ כ ל ש ה ס כ י מ ו‬
‫ע ל הממון‪ .‬א ב ל ע ל ה ג ט — אין יכולים ל ת ק ן כ ל ו ם כ נ ג ד דין ה ת ל מ ו ד ‪ .‬ו מ ק ד ש מ ד ע ת א‬
‫ד ר ב נ ן מ ק ד ש ו ל א א ד ע ת י ׳ דידהו״‪.‬‬
‫כ ד נעיין ש פ י ר ב מ ק ו ר ו ת נ מ צ א כי מ ת ק נ י ה ת ק נ ה ה ם ר ב נ ן ס ב ו ר א י ‪ .‬ל פ י ה ג ד ר ת‬
‫הרא״ש‬
‫‪2 6 4‬‬
‫‪ ,‬״ ת ק נ ה זו נ ע ש י ת בימי ה א מ ו ר א י ם ה א ח ר ו נ י ם ‪ /‬ו ל פ י ת ש ו ב ת ר ב ש ר י ד א‬
‫‪,‬‬
‫גאון ״בימי ר ב ה ב ר מ ר ר ב ה ו נ א ״‬
‫סבוראי‬
‫התלמוד‬
‫‪2 6 5‬‬
‫‪ ,‬ו ל פ י ר ב ה א י גאון‬
‫‪2 6 6‬‬
‫נ ת ק נ ה ה ת ק נ ה ע״י ״ ר ב נ ן‬
‫ד ב ת ר ה ו ר א ה ‪ /‬ה ת ק נ ה היא‪ ,‬איפוא‪ ,‬ק ד ו מ ה ב י ו ת ר ע ד ל ת ק ו פ ת ה ש ל ח ת י מ ת‬
‫‪,‬‬
‫‪2 6 7‬‬
‫‪.‬‬
‫ת ו כ נ ה ה ע ק ר י ש ל ה ת ק נ ה ה ם ה ה ס ד ר י ם ה כ ס פ י י ם ב ג י ר ו ש י ה מ ו ד ד ת ‪ .‬וזוהי ת ש ו ב ת ו‬
‫ש ל ר ב ש ר י ר א גאון‬
‫‪.255‬‬
‫‪.256‬‬
‫‪.257‬‬
‫‪.258‬‬
‫‪.259‬‬
‫‪.260‬‬
‫‪.261‬‬
‫‪.262‬‬
‫‪.263‬‬
‫‪.264‬‬
‫‪.265‬‬
‫‪.266‬‬
‫‪.267‬‬
‫‪.268‬‬
‫‪2 6 8‬‬
‫‪:‬‬
‫טור אה״ע‪ ,‬עז‪.‬‬
‫בית יסף‪ ,‬שם‪.‬‬
‫הג״ה אשרי‪ ,‬כתובות‪ ,‬פרק אעפ״י‪ ,‬סימן לו ; ריטב׳׳א‪ ,‬כתובות‪ ,‬סד‪ ,‬א‪ ,‬ד״ה שם תבעה‪ ,‬בסוף‪.‬‬
‫רי״ף‪ ,‬כתובות‪ ,‬סד‪ ,‬א‪.‬‬
‫בהגהות מיימוניות‪ ,‬אישות‪ ,‬יד‪ ,‬ם״ק ל‪ ,‬מובאת התקנה כתקנת הגאונים וכדינא דמתיבתא‪,‬‬
‫בציטוט תשובת ר׳ פרץ מכתב יד‪ ,‬המובאת‪ ,‬שם‪ ,‬בסוף הדיבור נאמר‪ :‬״הקהילות תיקנו״‪...‬‬
‫רמ״א על שו״ע אה״ע‪ ,‬עז‪ ,‬ג‪.‬‬
‫הג״ה אשרי‪ ,‬כתובות‪ ,‬פרק אעפ״י‪ ,‬סימן לה‪,‬‬
‫ראה‪ :‬ספר הישר לרבנו תם‪ ,‬חלק השו״ת‪ ,‬מהדורת ראזענטהאל‪ ,‬סימן כד )עמ׳ ‪ ;(40‬הגהות‬
‫מיימוניות‪ ,‬אישות‪ ,‬יד‪ ,‬ס״ק ט‪ .‬וכן ראה‪ :‬אלון‪ ,‬שם)הערה ‪ 8‬לעיל(‪ ,‬עמ׳ ‪543‬־‪.544‬‬
‫חידושי הריטב״א‪ ,‬כתובות‪ ,‬סד‪ ,‬א‪ ,‬בם״ד‪.‬‬
‫הרא״ש‪ ,‬כתובות‪ ,‬פ״ה‪ ,‬סימן לד בס״ד‪.‬‬
‫תשובתו של רב שרירא גאון מובאת בשו״ת הגאונים‪ ,‬חמדה מוזה‪ ,‬סימן קמ ובתשובות‬
‫הגאונים‪ ,‬שערי צדק‪ ,‬ח״ד‪ ,‬שער ד‪ ,‬תשובה טו‪.‬‬
‫הובא בהגהות מיימוניות‪ ,‬הלכות אישות‪ ,‬פרק יד‪ ,‬אות ט‪.‬‬
‫על זמנה של התקנה‪ ,‬ראה גם‪ :‬שפירא‪ ,‬שם )הערה ‪ 225‬לעיל(‪ ,‬עמ׳ ‪ ;124‬זילברג‪ ,‬שם )הערה ‪17‬‬
‫לעיל(‪ ,‬עמ׳ ‪ 111‬הערה ‪.51‬‬
‫חמדה גנוזה‪ ,‬סימן קמ‪.‬‬
‫]‪[187‬‬
‫] ‪36‬‬
‫שנתון המשפט העברי‪ ,‬כרך ג — ד ) ת ש ל ״ ו — ת ש ל ״ ז (‬
‫״כך ר א י נ ו ש ש ו ר ת הדין ה י ת ה מ ע י ק ר א שאין מחייבין א ת ה ב ע ל ל ג ר ש א ת‬
‫א ש ת ו א ם ב ק ש ה גירושין‪ ,‬חוץ מ א ו ת ן ש ש נ ו ר ב ו ת י נ ו ב ה ם שכופין א ו ת ם‬
‫להוציא‪ ...‬ו א ח ר י כן ר ב נ ן ס ב ו ר א י כ ש ר א ו ש ב נ ו ת י ש ר א ל ה ו ל כ ו ת ו נ ת ל ו ת‬
‫בגויים ל י ט ו ל מ ה ם גיטין ב א ו נ ם מבעליהן‪ ,‬ויש כ ו ת ב י ם גיטין באונם‪ ,‬ו מ ס ת פ ק‬
‫ג ט מ ע ו ש ה כדין א ו ש ל א כדין‪ ,‬ו ק א נ פ י ק מ י נ י ה ח ו ר ב א ‪ ,‬ת י ק נ ו בימי ר ב ה‬
‫ב ר מ ר ר ב ה ו נ א ש ה מ ו ר ד ת ו ת ו ב ע ת גירושין‪ ,‬שכל נכסי צאן ב ר ז ל ו א פ י ל ו‬
‫מ ה ש כ ל ה ו א ב ד — י ש ל ם לה‪ ...‬וכופין א ת ה ב ע ל ו כ ו ת ב ל ה גט ל א ל ת ר ‪ .‬ו כ ז א ת‬
‫מ ת נ ה ג י ם זה כ ש ל ש מ א ו ת שנה‪ ,‬ו א ף א ת ם ע ש ו כן״‪.‬‬
‫ע י ק ר ה ת ק נ ה היא ״תיקנו‪ ...‬ש כ ל נ כ ס י צאן ברזל״‪ ,‬כ ל ו מ ר ה ס ד ר ע נ י נ י ממון ב ע ק ב ו ת‬
‫הגירושין‪ .‬ה ת ש ו ב ה ש ל ר ב ש ד י ר א גאון מ ו ב א ת גם ב ת ש ו ב ו ת ה ג א ו נ י ם ש ע ר י‬
‫צ‬
‫ך ק ‪,269‬‬
‫ו מ נ ו ם ח ת ה שם מ ש ת מ ע ד ה א דכופין א ת ה ב ע ל ו כ ו ת ב ל ה גט הוא מ ד י נ א ד ג מ ר א ‪ ,‬א מ נ ם‬
‫ר ק ל א ח ר י״ב חודש‪ ,‬ת ק ו פ ה ש נ י ת נ ה להתפייסות‪,‬׳ ואילו ה ת ק נ ה ש ת י ק נ ו בימי מ ר ר ב ה‬
‫ב ר מ ר ה ו נ א נ ו ח ם עדן‪ ,‬ה י ת ה ר ק ע ל ה ח ז ר ת נ כ ס י צאן ב ר ז ל ל א ש ה ‪ ,‬״כדי ש ל א ת ה א‬
‫ה ו ל כ ת ו נ ת ל י ת בגויים״‪ .‬וכן מ ש מ ע מ ת ש ו ב ת ו ש ל ר ב י נ ו ג ר ש ו ם מ״ה ש ה ו ב א ה ב ה ג ה ו ת‬
‫מיימוניות‬
‫‪2 7 0‬‬
‫‪ :‬״אבל רבנן סבוראי ד ב ת ר הוראה תקינו למישקל מינה מה שתפסה‬
‫וליתן ל ה ג ט ל א ל ת ר ‪ ,‬וכן ע מ א דבר״‪.‬‬
‫ה ג א ו נ י ם פ י ר ש ו ה ס ו ג י ה ש ב מ ס כ ת כ ת ו ב ו ת כ פ י ש מ פ ר ש ה רש״י‪ ,‬ד ה י י נ ו ‪ :‬א ב ל א מ ר ה‬
‫מ א י ם ע ל י — ל א כייפינן ל ה ל ה ש ה ו ת ה ש ת ש ב אתו‪ ,‬א ל א מ ש ה י נ ן ל ה ת ר י ס ר י ר ח י ש ת א‬
‫אגיטא‪ ,‬ו א ח ר כ ך נ ו ת ן ל ה ג ט ב ע ל ברחו‪ ,‬יוציאה ב ל א כ ת ו ב ה ‪ .‬ואילו ר ב י נ ו תם מ פ ר ש‬
‫דהא‬
‫דיוציאה ב ל א כ ת ו ב ה הוא ב ג ט מרצונו‪ ,‬״ולא ח ש ל פ ר ש רצון ה ב ע ל ד פ ש י ט א‬
‫ל י ה ״ ! ‪ .‬ל פ י פ י ר ו ש ה ג א ו נ י ם ה ת ק נ ה ל א ח י ד ש ה ב מ ה ו ת ם ש ל ד י נ י א י ש ו ת ולא כ ל ו ם ‪,‬‬
‫‪2 7‬‬
‫היא ר ק א י ש ר ה ו ה ס ת מ כ ה ע ל דין ה ג מ ר א כ פ י ש פ י ר ש ה ר מ ב ״ ם ודכוותיה‪ ,‬כי מן הדין‬
‫כופין א ו ת ו ל ה ו צ י א ה אם היא מ ו א ס ת ב ו ל א ח ר י״ב ח ד ש של ה מ ת נ ה ל ש ם ה ת פ י י ס ו ת ‪,‬‬
‫או א ז ה ר ה ‪ ,‬והוסיפו ר ב נ ן ס ב ו ר א י ת ק נ ה מ ש ל ה ם ל ה ס ד ר ע נ י נ י ממון ש ת ק ב ל נ כ ס י צאן‬
‫ב ר ז ל ב כ ל מ ק ו ם שהם‪ ,‬א ף ש ל א ת פ ש ה אותם‪ ,‬ו ת ק נ ת ה ס ב ו ר א י ם ת ק פ ה כ כ ל ת נ א י ו כ כ ל‬
‫ת ק נ ה שבממון‪ .‬וכן ת י ק נ ו ‪ ,‬כי ב מ ק ו ם שהיא מ ו ו ת ר ת ע ל כ ת ו ב ת ה — אין ל ה ש ה ו ת י״ב‬
‫י ר ח י ש ת א ‪ ,‬א ל א יוציאה ל א ל ת ר ‪.‬‬
‫ואף מ ד ב ר י הרי״ף‬
‫דינא‬
‫‪.269‬‬
‫‪2 7 2‬‬
‫מ ש מ ע כן‪ ,‬ש כ ת ב ״הדין הוא דינ׳א ד ג מ ר א ‪ ,‬א ב ל ה א י ד נ א ב ב י‬
‫ד מ ת י ב ת א ה כ י דייני ב מ ו ר ד ת ? כ ד א ת י א ו א מ ר ה ‪ :‬״לא ב ע י נ א ל י ה ל ה א י ג ב ר א‬
‫ח״ד‪ ,‬שער ד‪ ,‬ת ש ו ב ה טו‪.‬‬
‫‪.270‬‬
‫ה ג ה ו ת מיימוניות‪ ,‬ה ל כ ו ת אישות‪ ,‬פרק יד‪ ,‬ס״ק ט‪ ,‬ושם ס״ק ל ב ת ש ו ב ת הגאונים כו‪.‬‬
‫‪.271‬‬
‫ראה הערה ‪ 259‬לעיל‪.‬‬
‫‪.272‬‬
‫רי״ף כ ת ו ב ו ת ‪ ,‬סד‪ ,‬א‪.‬‬
‫]‪[188‬‬
‫זרח ורהפטיג‪ :‬כפיית גט להלכה ולמעשה‬
‫‪[ 37‬‬
‫נ י ת י ב ל י ג י ט א — י ה י ב ל ה ג י ט א לאלתר‪ ...‬א ב ל מ א י ד א י ת י א ת מ ב י ת נ ש א ‪ ,‬ב י ן ת פ ס ה‬
‫ל י ה ב י ן ל א ת פ ס ה ל י ה ‪ ,‬כ ל מ א י ר א י ת י ה ב ע י נ י ה — י ה ב י נ ן לה‪ ...‬וה״מ ב נ כ ס י מלוג‪,‬‬
‫א ב ל ב נ צ ״ ב כ ל מידי ר א י ת י ה ב ע י נ י ה — ש ק ל ה ליה״‪.‬‬
‫א מ נ ם הר״ן‬
‫‪2 7 3‬‬
‫מ ב י א א ת ד ב ר י ה ר י ״ ף ‪ :‬״ולד״ה כ ל מ א ן ד כ י י פ י נ ן ל י ה ל א פ ו ק י בין‬
‫מ ע י ק ר ד י נ א ‪ ,‬כ ד ת נ ן ו א ל ו ה י ו כופין א ו ת ם להוציא‪ ,‬ומאי ד ד מ ו ל ה ו ובין מ ע י ק ר ת ק נ ת א ‪,‬‬
‫ד ה י י נ ו מ ו ר ד ת ד א מ ר ה מ א י ם ע ל י ו ה ג א ו נ י ם ה ו א ש ה ת ק י נ ו לכוף״‪ .‬א ו ל ם ל פ י ז ה י ש כעין‬
‫סתירה‬
‫ב ד ב ר י הרי״ף ב י ן ה ר י ש א ״הדין ה ו א ד י נ א ד ג מ ר א ‪ ,‬א ב ל ה א י ד נ א ב ב י ד י נ א‬
‫דמתיבתא״‪,‬‬
‫ד מ ש מ ע כ י ה ד י נ א ד מ ת י ב ת א ב א ל ה ו ס י ף ל ד י נ א ד ג מ ר א ו ל א ל ח ד ש דין‬
‫ה כ פ י ה ‪ ,‬ובין ה ס י פ א ד כ ל כ ו ל ו ש ל הדין ה ו א ת ק נ ת ב י מ ת י ב ת א ‪ .‬ו נ ר א ה ל י ‪ ,‬כ י ד ב ר י ו‬
‫ש ל ה ר י ״ ף ״ מ ע י ק ר ת ק נ ת א ״ ‪ ,‬ב א י ם ל א פ ו ק י כי כ ל כ ו ל ו ת ק נ ת א היא‪ ,‬א ל א ש ה ד י ן ה ו א‬
‫א מ נ ם מ ג מ ר א ‪ ,‬א ל א ה ס ד ר ענייני ה מ מ ו ן ה ם ה ם ה ת ק נ ת א ‪ .‬כיון ו ב כ פ י י ת ה ג ט עדיין ח ל ק‬
‫נ כ ב ד מ ת פ ק י ד ו ש ל ב י ת הדין ה ו א ל ה ס ד י ר א ת יחסי ה מ מ ו ן ב י ן ה מ ת ג ר ש י ם ק ו ר א ל כ ך‬
‫״ובין מ ע י ק ר ת ק נ ת א ״ ‪,‬‬
‫לפיכך יש להסס אם ל ק ב ל ההנחה של ה ר ב צימבליםט‬
‫בטענה‬
‫‪2 7 4‬‬
‫‪ ,‬כי ״הא דכופין לגרשה‬
‫מ א י ם ע ל י ‪ ,‬ל ה ת ז ב ״ ם ה ו א נזדינא ד ג מ ר א ‪ ,‬ואילו ל ה ר י ״ ף ה ו א מ ת ק נ ת ד י נ א‬
‫ה מ ת י ב ת א ״ ‪ .‬י ר א ה ל י ‪ ,‬כ י ג ם ל ה ר י ״ ף ה א דכופין ל ה ו צ י א ה ה ו א מדין ה ג מ ר א ‪.‬‬
‫א ו ל ם א ף א ל י ב א ד ה ח ו ל ק י ן ע ל ה ר מ ב ״ ם ו ס ב ו ר י ם ד מ ד י נ א ד ג מ ר א אין כופין א ו ת ו‬
‫להוציאה‬
‫ב ט ע נ ת מאים עלי‪ ,‬ורבנן סבוראי או הגאונים ה ם ה ם שתיקנו ש נ י דברים‬
‫״דכייפי ל י ה ל ב ע ל ו ל א מ פ ם ד א כ ל נ כ ס י ה ״‬
‫‪2 7 5‬‬
‫‪ .‬מצינו ד ע ו ת בין הראשונים הסבורים‬
‫כ י ה ג א ו נ י ם ה י ו ר ש א י ם ל ה ת ק י ן א ת ה ת ק נ ה ‪ ,‬ב נ י ג ו ד ל ד ע ת ם ש ל ר ב י נ ו ת ם ו ה ר י ט ב ״ א ‪,276‬‬
‫הרמב״ן מסביר‬
‫‪2 7 7‬‬
‫‪ :‬״ ח ם ו ש ל ו ם ל א ה י י ת י ח ו ל ק ע ל ת ק נ ת הגאונים‪ ...‬ו ל א ע ו ד ש א נ י‬
‫ק ו ר א ת ג ר ע ל ש א ו מ ר י ם ש א י נ ו ראוי ל י ל ך א ח ר ת ק נ ת ם ‪ ,‬א ל א בדין ה ת ל מ ו ד ״ ‪ .‬א מ נ ם‬
‫הרמב״ן שולל א ת ה ת ק נ ה ופוסק להחמיר ולא לכופו להוציאה ב ט ע נ ת מאים עלי‪ ,‬אבל‬
‫זה מ פ נ י ש נ ש ת נ ו ה ז מ נ י ם ואפיין ש ל ה נ ש י ם ‪ ,‬״ועכשיו ר א ו י ל ח ו ש ב ד ב ר ה ר ב ה ש ל א‬
‫לנהוג ב ת ק נ ה זו כלל‪ ,‬ש כ ב ר בטלה מפני פריצות הדור״‬
‫‪2 7 8‬‬
‫‪.‬‬
‫‪ .273‬ר״ן‪ ,‬ישם)בדפוס וילנא בדף כז‪ ,‬ב‪ ,‬לפני ד״ה כותבין אגרת מרד(‪.‬‬
‫‪ .274‬תיק ‪/8523‬ל״א‪ ,‬פד״ר‪ ,‬כרך ט‪ ,‬עמ׳ ‪ ,171‬בעמ׳ ‪.182‬‬
‫‪ .275‬מלחמת ה׳‪ ,‬על הרי״ף‪ ,‬כתובות‪ ,‬סד‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ .276‬ראה לעיל הערות ‪ 262‬ו־‪ 263‬והטקסט הסמוך להן‪.‬‬
‫‪ .277‬חידושי הרמב״ן‪ ,‬כתובות‪ ,‬סג‪ ,‬ב‪ ,‬דייה ומצינו בירושלמי‪ .‬וראה‪ :‬אלון‪ ,‬שם )הערה ‪ 8‬לעיל(‪,‬‬
‫עמ׳ ‪ ; 544‬שפירא‪ ,‬שם )הערה ‪ 225‬לעיל(‪ ,‬עמ׳ ‪.131‬‬
‫‪ .278‬על נסיונות להסביר את השינוי בנסיבות ההסטוריות והשפעתו על םוגייתנו ראה‪ :‬פלק‪ ,‬שם‬
‫)הערה ‪ 225‬לעיל(‪ ,‬ושפירא‪ ,‬שם )הערה ‪ 225‬לעיל(‪ ,‬במיוחד בעמי ‪ 153—146‬וכן בעמ׳ ‪.130—126‬‬
‫‪[ 189 ],‬‬
‫שנתון המשפט העברי‪ ,‬כרך ג—ד )תשל״ו—תשל״ז(‬
‫ב ש ו ״ ת מ ה ר ״ ח א ו ר ז ר ו ע מ ו ב א ת ת ש ו ב ת ר ׳ ישעיה מ ט ר א נ י ב נ ו ס ח ז ה ‪ :‬״אם היא‬
‫מ ו ר ד ת ע ל ב ע ל ה ו א י נ ה ח פ י צ ה בו‪ ,‬אעפ״י ש א י נ ו דין מ כ ח ה ה ל כ ה ל כ ו ף א ת ב ע ל ה ל י ת ן‬
‫ל ה גט‪ ,‬מ״מ גאוני ה י ש י ב ה ש ל ב ב ל מזמן ס ב ו ר א י שהיו א ח ר ה ה ו ד א ה )צ״ל ה ה ו ר א ה‬
‫— ז‪.‬ו‪ (.‬ת ק נ ו ש י כ ו פ ו א ת ה ב ע ל ל י ת ן ג ט ל מ ו ר ד ת מ י ה וכן כ ת ב בה״ג וכן כ ת ב ר ב האי‬
‫ורב‬
‫ש ר י ר א ו כ ל ה ג א ו נ י ם ש י ו ת ר מ ג ׳ מ א ו ת ש נ ה ה י ה ב י מ י ה ם ש נ ת ק נ ה זו ה ת ק נ ה‬
‫ואין ל ז ו ז ה י מ נ ה ‪ .‬וכן כ ת ב ר ב א ל פ ס ‪ .‬ואין מי שיוכל ל ע ק ו ר ת ק נ ת ב״ד ה ג ד ו ל ש ב ב ב ל ״ ‪.‬‬
‫וכיון ש נ ת ר צ ה ל י ת ן א פ י ל ו ע ל ידי עשוי‪ ,‬גטו גט דיש כאן מצוד! ל ש מ ו ע ד ב ר י ח כ מ י ם‬
‫ו ת ק נ ת בי״ד ה ג ד ו ל‬
‫אף הרא״ש‬
‫‪2 8 0‬‬
‫‪2 7 9‬‬
‫‪.‬‬
‫אינו מקבל א ת הערעור על סמכותם של הגאונים להתקין תקנה לכפות‬
‫ע ל מ ת ן ג ט ב ט ע נ ת מאים עלי‪ ,‬א ל א ש ל ד ע ת ו ה ת ק נ ה ל א פ ש ט ה ב כ ל ה א ר צ ו ת ‪ .‬ה ד ו ר‬
‫בזמנו‬
‫של‬
‫הרא״ש‬
‫הוא‬
‫ל ד ע ת הרא״ש‬
‫פרוץ‬
‫יותר‬
‫מבחינה‬
‫מוסרית‪,‬‬
‫מ א ש ר היה‬
‫ב ד ו ר ו ת י ה ם ש ל הגאונים — ״ ב נ ו ת י ש ר א ל ב ד ו ר הזה ש ח צ נ י ו ת הן״‪ .‬ו ע ל כן ל ד ע ת ו אין‬
‫ל א פ ש ר כ פ י י ת ג ט ב ט ע נ ת מ א י ם עלי כי ״אם ת ו כ ל ה א ש ה ל ה פ ק י ע א ת ע צ מ ה מ ת ח ת‬
‫ב ע ל ה ב א מ ר ה ״ ל א ב ע י נ א ליה״ — ל א ה נ ח ת ב ת ל א ב ר ה ם א ב י נ ו י ו ש ב ת ת ח ת ב ע ל ה ‪,‬‬
‫ו י ת נ ו ע י נ י ה ם ב א ח ר ו י מ ר ד ו בבעליהן״‪.‬‬
‫רבותינו‬
‫ש ב י מ י נ ו ה ת מ ו ד ד ו עם ק ו ש י י ת ם ש ל ר ב י נ ו ת ם ו ה ר י ט ב ״ א ב י ח ס ל ס מ כ ו ת‬
‫ל ה ת ק י ן ה ת ק נ ה ‪ ,‬ו נ ב י א מ ד ב ר י ה ר ב ה ר א ש י ל י ש ר א ל הריא^׳ה ה ר צ ו ג ז״ל‬
‫‪2 8 1‬‬
‫‪:‬‬
‫״ א מ ת ה ו א שאין י כ ו ל ת א ח ר י ח ת י מ ת ה ת ל מ ו ד ל ה פ ק י ע קידושין‪ ,‬א ב ל כאן‬
‫אין צ ר י ך לזה‪ ,‬ש ה כ ל תלוי ב ר צ ו ן ה ב ע ל ‪ .‬וכיון ש א ו מ ר ‪ :‬׳ ר ו צ ה אני׳ — כ ל‬
‫שיש מ צ ו ת ח כ מ י ם עליו ל ג ר ש ו ת י ק נ ו ל כ ו פ ו ל ג ר ש ‪ ,‬א מ ד י נ ן ל ד ע ת י ה ש מ ת ו ך‬
‫ה א ו נ ס ה ו א מ ת ר צ ה והוה כ ת ל ו ה ו וזבין‪ .‬ו ב מ ק ו ם ש מ צ א ו ח כ מ י ה ד ו ר מ ש ו ם‬
‫ת ק נ ת ב ת י ש ר א ל ל ת ק ן לכוף‪ ,‬יש ב כ ח ם ל ת ק ן לכוף‪ ,‬ו מ מ י ל א ה ב ע ל מ ת ר צ ה‬
‫ששוב‬
‫יש ע ל י ו ל ש מ ו ע ד ב ר י הגאונים‪ ,‬כ מ ו ש מ צ ו ה ל ש מ ו ע ד ב ר י ח כ מ י‬
‫התלמוד וכר‪ /‬שכשם שמצוה לשמוע דברי תורה‪ ,‬כך מצוה לשמוע ד ב ר י‬
‫חכמים‪ .‬ו ח כ מ י י ש ר א ל מ ת פ ק י ד ם הוא ל ש ק ו ד ע ל ת ק נ ת ב נ ו ת י ש ר א ל ו ל ת ק ן‬
‫ת ק נ ו ת ל מ ע ן ב נ ו ת י ש ר א ל ‪ ,‬והוא הדין והוא ה ט ע ם ל ע נ י ן ת ק נ ת הגאונים״‪.‬‬
‫‪ .279‬שו״ת מהר״ח אור זרוע‪ ,‬סימן קכו‪ .‬ראוי לציין כי בסוף תשובתו‪ ,‬שם‪ ,‬מביא מהר״ח אור זרוע‬
‫כי מהר״ם מרוטנבורג דן הלכה למעשה וציווה את הבעל ליתן גט בלא כתובה אך עליו להחזיר‬
‫לאשה מה שהכניסה‪ .‬דבר זה הביא לריבוי המורדות ואז התקינו הקהילות שתפסיד האשד‪ ,‬מה‬
‫שהכניסה ותצא ריקנית‪ ,‬אך הוא מסיים ״אבל לא ידעתי אם פשטה אותה תקנה״‪ .‬וראה גם‪:‬‬
‫שפירא‪ ,‬שם )הערה ‪ 225‬לעיל(‪ ,‬עמ׳ ‪.141‬‬
‫‪ .280‬שו״ת הר״ש‪ ,‬מג‪ ,‬ח‪ ,‬וראה גם ‪ :‬אלון‪ ,‬שם )הערה ‪ 8‬לעיל(‪ ,‬עמי ‪.546—544‬‬
‫‪ .281‬שו״ת היכל יצחק‪ ,‬אה״ע‪ ,‬ח״א‪ ,‬סימן א‪ ,‬עמ׳ יא‪ ,‬טור ב‪,‬‬
‫]‪[190‬‬
‫זרח ורהפטיג‪ :‬כפיית גט להלכה ולמעשה‬
‫התפשטות תקנת הגאונים‬
‫)ג(‬
‫ת ק נ ת ר ב נ ן ס ב ו ר א י נ ה ו ג ה היתד! ל מ ע ש ה ב ה ר ב ה ק ה י ל ו ת ‪ ,‬ואולי א ף ב ר ו ב ק ה י ל ו ת‬
‫י ש ר א ל דאז‪ ,‬ב מ ש ך ד ו ר ו ת ר ב י ם ‪.282‬‬
‫ר ב ש ר י ר א גאון ב ת ש ו ב ת ו מ צ י י ן‬
‫‪2 8 3‬‬
‫‪ :‬״ ו כ ז א ת מ ת נ ה ג י ם זה כ ש ל ש מ א ו ת שנה‪ ,‬ואף‬
‫א ת ם ע ש ו כ ך ‪ .‬ו ב ה ג ה ו ת א ש ד ״ י * * ‪ :‬״ויותר מ ש ל ש מ א ו ת ש נ ה ה י ה ב י מ י ה ם ש נ כ ת ב‬
‫‪2‬‬
‫זו ה ת ק נ ה ׳ ‪ /‬ה ר מ ב ״ ן מ ר ח י ב א ת ה ד ב ו ר בנידון ו א ו מ ד‬
‫‪2 8 5‬‬
‫‪ :‬״ומה ש א מ ר ב ע ל ה מ א ו ד‬
‫ז״ל ש ת ק נ ת ה י ש י ב ה ה ו ר א ת ש ע ה היתה‪ ,‬ה ל א ר ב י נ ו ה ג ד ו ל ז״ל י ו ד ע ת ק נ ת ה ג א ו נ י ם‬
‫י ו ת ר מכולנו‪ ,‬ו מ ד ב ר י ו נ י כ ר ש ל ד ו ר ו ת ת ק נ ו ״ ‪ .‬ו נ ה ג ו ב ה ע ד ימיו ש ל ר ב י נ ו ז״ל ב ח מ ש‬
‫מ א ו ת שנה ש ל א זזה ת ק נ ה זו מביניהם‪ ...‬והם י ד ע ו א י ך תקנו״‪ .‬ר ב י נ ו ישעיה מ ט ר א נ י ‪288‬‬
‫ל ת ק נ ה א ו מ ר ‪ :‬״וכן כתב‪ ...‬ו כ ל ה ג א ו נ י ם שיותר מ ש ל ש מ א ו ת שנה היה‬
‫בהתייחסו‬
‫ב י מ י ה ם ש נ ת ק נ ה ז א ת ה ת ק נ ה ‪ ,‬ואין לזוז ממנה״‪ .‬ב ע ל ה ע י ט ו ר ב ע ד ך מ ר ד כ ו ת ב ‪ :‬״שכן‬
‫כשש‬
‫נהגו‬
‫מאות‬
‫שנה״‪.‬‬
‫והמהריב״ל‬
‫בתשובותיו‬
‫‪2 8 7‬‬
‫כ ת ב ‪ ,‬כי ״ נ ה ג ו ב ו כ ת‬
‫‪,‬‬
‫שנה‬
‫בישיבות״‪.‬‬
‫במשך דורות רבים ובהרבה ארצות הופעלה ה ת ק נ ה וכפו בעל להוציא א ת אשתו‬
‫ב ט ע נ ת מאים עלי‪ ,‬ע ד ש ב א ו ח כ מ י צ ר פ ת ו א ש כ נ ז ו צ מ צ מ ו א ת ה ת ק נ ה צ מ צ ו ם א ח ר י‬
‫צ מ צ ו ם ע ד כ ד י ב י ט ו ל ה ל מ ע ש ה ‪ .‬נעיין ב ד ע ו ת י ה ם ש ל ח כ מ י ה ל כ ה א ל ה ו נ ב ד ו ק כ י צ ד‬
‫ב ה ד ר ג ה נ ע ש ה ק ש ה י ו ת ר ו י ו ת ר ה ש י מ ו ש ב ע י ל ה כ ל ל י ת זו ש ל גירושין‪.‬‬
‫הרמב״ן‬
‫‪2 8 8‬‬
‫בדבריו על ת ק נ ת הגאונים ל כ פ ו ת גט ב ט ע נ ת מאים עלי מסיים ״אבל‬
‫מי ש ר ו צ ה ל ה ח מ י ר ש ל א ל כ ו ף ב ג ט כדין ה ג מ ׳ — ל א ה פ ס י ד ‪ ,‬ו ת ב א ע ל י ו ב ר כ ה ״ ‪.‬‬
‫הרא״ש‪ ,‬מ ש ב א ל ט ו ל י ד ו וכיהן כ ר ב ה ש ל כ ל ק ה י ל ו ת ק ש ט ל ו נ י ה ‪ ,‬ה ח ל ב פ ע ו ל ה נ מ ר צ ת‬
‫לביטול‬
‫שלא‬
‫ה ש י מ ו ש ב ת ק נ ת הגאונים‪ ,‬ו ב ת ש ו ב ו ת י ו מ ד ג י ש ה ו א כ י ל ד ע ת ו יש ל ה ש ת ד ל‬
‫ל כ ו ף ה ב ע ל ל ג ר ש ‪ ,‬א ף כי ב נ ס י ב ו ת מ י ו ח ד ו ת י כ ו ל הדיין ל ה ס ת מ ך ע ל ה מ נ ה ג‬
‫ל כ ן ף ‪.289‬‬
‫‪.282‬‬
‫‪.283‬‬
‫‪.284‬‬
‫‪.285‬‬
‫‪.286‬‬
‫‪.287‬‬
‫‪.288‬‬
‫‪.289‬‬
‫על תקופת פעלה של התקנה בקהילות השונות גימי הביניים ראה‪ :‬שפירא‪ ,‬שם )הערה ‪225‬‬
‫לעיל(‪ ,‬עמ׳ ‪.146—130‬‬
‫חמדה גנוזה‪ ,‬םימן קמ‪.‬‬
‫הג״ה אשרי כתובות‪ ,‬שם‪.‬‬
‫מלחמות ה׳ על הרי״ף‪ ,‬כתובות‪ ,‬שם‪ .‬וראה גם לעיל ממוך להערה ‪,275‬‬
‫תשובות מהר״ם אור זרוע‪ ,‬סימן קכו‪ .‬התשובה ביתר פירוט‪ ,‬לרבות קטע זה‪ ,‬הובאה לעיל‬
‫סמוך להערה ‪.279‬‬
‫שו״ת המהריב״ל‪ ,‬ח״ג‪ ,‬יג‪,‬‬
‫מלחמת ה׳ על הרי״ף‪ ,‬כתובות‪ ,‬שם‪ ,‬הובא לעיל ליד הערה ‪.275‬‬
‫שו״ת הרא״ש‪ ,‬מג‪ ,‬ח‪ ,‬ט‪ .‬וראה במפורט‪ :‬אלון‪ ,‬שם )הערה ‪ 8‬לעיל(‪ ,‬עמ׳ ‪546—544‬ן שפירא‪ ,‬שם‬
‫)הערה ‪ 225‬לעיל(‪ ,‬עמ׳ ‪.132‬‬
‫]‪[191‬‬
‫שנתון המשפט העברי‪ ,‬כרך ג — ד ) ת ש ל ״ ו — ת ש ל ״ ז (‬
‫הרשב״א כותב בתשובה‬
‫‪2 9 0‬‬
‫] ‪40‬‬
‫‪ :‬״ ש ה ר ב א ל פ ס י ז״ל כ ת ב ב ה ל כ ו ת ש ה ג א ו נ י ם ז״ל ת ק נ ו‬
‫ל כ ו ף א ת ה ב ע ל ל י ת ן גט כ ל שהיא מורדת‪,‬״‪ ,‬ולא‪ :‬פ ש ט ו ב כ ל גלילותינו‪ ,‬ולא ש מ ע נ ו‬
‫ש נ ה ג ו כן ב כ ל א ר צ ו ת הגויים״‪ ,‬א ף ב ע ל הטורים‪ ,‬מ ס כ ם ד ב ר י ו ‪ ,‬על ת ק נ ת ה ג א ו נ י ם‬
‫באומרו‬
‫‪2 9 1‬‬
‫‪ :‬״ולא פ ש ט ו ה מ נ ה ג ו ת ב ר ו ב ישראל״‪.‬‬
‫מ ח ב ר ה ש ו ל ח ן ע ר ו ך א י נ ו מ ב י א כ ל ל א ת ת ק נ ת הגאונים‪ ,‬ש ה ר י אין פ ו ס ק י ם לפיה‪.‬‬
‫הרמ״א בהגהותיו‬
‫אבל‬
‫וכף״‪.‬‬
‫מ ב י א ל ה ל כ ה ‪ :‬״ א פ י ב מ ק ו ם שכופין א ו ת ו ל ג ר ש ב מ ו ר ד ת‬
‫‪,‬‬
‫‪2 9 2‬‬
‫ותמה עליו ה ח ל ק ת מחוקק‬
‫‪2 9 3‬‬
‫‪ :‬״ ב ח נ ם ה ע ת י ק ה ר ב דין זה מ א ח ר שאין א נ ו‬
‫נוהגים ‪.‬לכוף ל ג ר ש כ מ ו ר ד ת וכמ״ש כ ל האחרונים״‪.‬‬
‫א ו ל ם ב ת ש ו ב ו ת מ ו צ א י ם א נ ו כי היו ק ה י ל ו ת ר ב ו ת ש נ ה ג ו ה ל כ ה ל מ ע ש ה כ ד ע ת ו ש ל‬
‫ה ר מ ב ״ ם ו ב ת ק נ ת ה ג א ו נ י ם )דינא ד מ ת י ב ת א ( ‪ ,‬ו נ ת ק ב ל ה ד ב ר ‪.‬‬
‫הרשב״א משיב‬
‫‪2 9 4‬‬
‫‪ :‬״אם נ ה ג ו ב א ו ת ן ה מ ק ו מ ו ת ל ה י ו ת עושין כ ה ר מ ב ״ ם ז״ל — ה נ ח‬
‫להם‪ ,‬כי גם ה ג א ו נ י ם ז״ל י ד ע ת ש א מ ר ו שכופין ל ג ר ש כ ל שהיא מ ו ר ד ת ‪ .‬ו ב מ ק ו מ ו ת שנהגו‬
‫ע ל פיהם‪ ,‬אין ב נ ו כ ח ל ח ל ו ק עליהם ו ל ב ט ל ד ב ר י ה ם ״ ‪ .‬הר״ן‬
‫‪2 9 5‬‬
‫דן ב ש א ל ת כ פ י י ת ג ט‬
‫ב ט ע נ ת מאים ע ל י ב ע י ר ב ה ע ש ו ת ק נ ה ל ה ת נ ה ג עפ״י ה ר מ ב ״ ם ‪ ,‬ו ה ש י ב שאין ל כ ו ף עליו‬
‫מפני‬
‫ש ה ב ע ל אינו מ א ו ת ה עיר‪ ,‬ו ה ר ש ו ת ה י ת ה ב י ד ו להוציא א ת א ש ת ו מ ע י ר לעיר‪.‬‬
‫ב ק ה י ל ת ת ל מ ם א ן נ ה ג ו כ פ י ת ק נ ת הגאונים‪ ,‬והריב״ש ה ש י ב‬
‫‪2 9 6‬‬
‫‪ :‬״אל ת ח ו ש בזה ל מ נ ה ג‬
‫ת ל מ ם א ן וזולתו‪ ,‬כי ל א נ נ י ח ת ל מ ו ד ע ר ו ך ש ב י ד י נ ו ו ה ס כ מ ת גדולי ע ו ל ם ו נ ק ל ב ע ר ו ה‬
‫ה ח מ ו ר ה מ פ נ י מנהגם״‪ .‬ב א ל ג ז א י י ר ה ס כ י מ ו א מ נ ם ש י ת נ ה ג ו ע ל פי ס פ ר י ה ר מ ב ״ ם ‪ ,‬ל מ ע ט‬
‫ש ל ו ש ה עניינים‪ ,‬ב י נ י ה ם דין ה מ ו ר ד ת ב מ א י ם‬
‫ע‬
‫ל י ‪,297‬‬
‫ה מ ס ת ב ר מ ה ת ש ו ב ו ת ד ל ע י ל ‪ ,‬כי ה ת נ ה ג ו ת ל פ י ה ר מ ב ״ ם ו ת ק נ ת ה ג א ו נ י ם בעניין כ פ י י ת‬
‫ה ג ט ב ט ע נ ת מ א י ם ע ל י ת ל ו י ה ב מ נ ה ג המקום‪ ,‬או ב ה ס כ מ ת ה ק ה ל ו ת‬
‫‪2 9 8‬‬
‫‪.‬‬
‫ה ל כ ה ל מ ע ש ה ה ת ע ו ר ר ה בעיה הזו ב מ ד י נ ת י ש ר א ל ל ג ב י עולים יוצאי תימן‪.‬‬
‫ב ת י מ ן נ ה ג ו כ ד ב ר י ה ר מ ב ״ ם והיו כופין גט ב ט ע נ ת מאים עלי‬
‫‪.290‬‬
‫‪2 9 9‬‬
‫‪ ,‬וכן פ ס ק ר ב ו ש ל‬
‫שו״ת הרשב״א‪ ,‬ח״א‪ ,‬אלף קצב‪ .‬וראה גם‪ :‬שפירא‪ ,‬שם‪ ,‬עמ׳ ‪.132-131‬‬
‫‪.291‬‬
‫ט ו ר אה״ע‪ ,‬עז‪.‬‬
‫‪.292‬‬
‫רמ״א על שו״ע אה״ע‪ ,‬עז‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪.293‬‬
‫שם‪ ,‬ס״ק כת‪.‬‬
‫‪.294‬‬
‫שו״ת הרשב״א‪ ,‬ח״ב‪ ,‬רעו‪.‬‬
‫‪.295‬‬
‫שו״ת הר״ן‪ ,‬םב‪.‬‬
‫‪.296‬‬
‫ש ו ״ ת הריב״ש‪ ,‬קד‪.‬‬
‫‪.297‬‬
‫שו״ת התשב״ץ‪ ,‬חייב‪ ,‬ר נ ו שם‪ ,‬חוט המשולש‪ ,‬ח״א‪ ,‬כה! יכין ובועז‪ ,‬רג‪.‬‬
‫‪.298‬‬
‫ריכוז שיטותיהם של חכמי ההלכה ביחס לסוגיית מאים עלי מביא הרב אברהם בנבנישתי•‬
‫;‬
‫גאטינייו ב ס פ ר ו שו״ת צל הכסף )שלוניקי‪ ,‬תדל״ב(‪ ,‬ח״ב‪ ,‬סימן יג‪ ,‬דף פו‪ ,‬ט ו ר ד‪.‬‬
‫‪.299‬‬
‫ש ו ״ ת הריטב״א‪ ,‬קנג‪.‬‬
‫]‪[192‬‬
‫זרח ורהפטיג‪ :‬כפיית גט להלכה ולמעשה‬
‫‪[ 41‬‬
‫מ ה ר י ״ ט צהלון‪ ,‬ה ר ב מ ש ה בםודיה‪ ,‬כי ב מ ק ו מ ו ת ה נ ו ה ג י ם כ ר מ ב ״ ם פ ו ס ק י ם כ מ ו ה ו גם‬
‫ב ט ע נ ת מאים ע ל י וכופין ג ט ‪ . °‬כ ל ל הוא‪ ,‬כי ה ו ל כ י ם א ח ר מקום הקידושין ״כי מילל‬
‫‪30‬‬
‫דםברה נינהו וקרובים אל השכל״‬
‫‪3 0 1‬‬
‫‪ .‬ו מ ע ת ה ‪ ,‬אם ב ת י מ ן כופין ע ל ה ג ט ב ט ע נ ת מ א י ם‬
‫עלי‪ ,‬ה ד י יש ל נ ה ו ג ב ד ר ך זו גם ב י ח ס ל ז ו ג ו ת ש נ י ש א ו ב ת י מ ן ו ע ת ה ה י נ ם בארץ י ש ר א ל ‪.‬‬
‫ואכן ה ר ב ה ר א ש י ל י ש ר א ל ‪ ,‬ה ר ב עובדיה י ו ם ף ^‬
‫‪30‬‬
‫מ ב י א כי ה ר ב ה ר א ש י ל י ר ו ש ל י ם ‪,‬‬
‫ר׳ צ ב י ה י ר ש פ ר נ ק ז״ל פ ס ק ב ע ו ל י תימן כ פ י ה ב ט ע נ ת מאים עלי‪ ,‬כי ל ג ב י יוצאי תימן‬
‫יש ל פ ס ו ק כ ד ע ת ה ר מ ב ״ ם ‪ ,‬ה פ ו ס ק ל כ ו ף א ת ה ב ע ל ל ג ר ש ב ט ע נ ת מאים עלי‪ .‬א ו ל ם ל ב י ה ״ ד‬
‫ה ר ב נ י ה ג ד ו ל היו ס פ ק ו ת אם א מ נ ם מ ק ו ב ל ת ה י ת ה ב ת י מ ן ה ה ו ר א ה שכופין ע ל ג ט ב ט ע נ ת‬
‫מאים עלי‪ ,‬אף ל ל א א מ ת ל א מ ב ו ר ר ת ‪ ,‬ו ל א ו ר ה פ ל ו ג ת א ד ר ב ו ו ת א אי ל ה ר מ ב ״ ם מ ס פ י ק ה‬
‫ט ע נ ת מאים ע ל י ל ל א א מ ת ל א מ ב ו ר ר ת ‪ ,‬ד ח ה א ת ה ד ר י ש ה ל כ ו ף ה ב ע ל ל ה ו צ י א ה‬
‫‪3 0 3‬‬
‫‪,‬‬
‫ב ר ם כ ס נ י ף ל נ י מ ו ק י ם א ח ר י ם ה ס ת מ ך ביה״ד ה ר ב נ י ‪ ,‬גם ל א ח ר פ ס ק זה‪ ,‬ב מ ק ר ה א ה ד ‪ ,‬ע ל‬
‫ה י ו ת ם של ה צ ד ד י ם ב נ י ה ע ד ה ה ת י מ נ י ת כדי ל פ ס ו ק ע ל כ פ י ה ב ג ט‬
‫שהצדדים‬
‫‪3 0 4‬‬
‫‪ :‬״ויש ל ה ו ס י ף‬
‫ש ל פ נ י נ ו ה ם ב נ י ה ע ד ה ה ת י מ נ י ת ש ה ו ל כ י ם ב כ ל פ ם ק י ה ם א ח ר י הרמב״ם‪...‬‬
‫)אף שיש ל פ ק פ ק ע״ז ש ה ר י הקידושין נ ע ש ו כאן ב א ר ץ ו ל א בתימן‪(...‬״‪.‬‬
‫חוסר סיכוי לשלום בית‬
‫‪(6‬‬
‫ח ו ס ר סיכוי ל ש ל ו ם ב י ת בין ב נ י הזוג ה ו ב א ל א פ ע ם ב פ ס י ק ת ב ת י הדין ה ר ב נ י י ם‬
‫כ ע י ל ה ל כ פ י ה או ל ח י ו ב ל מ ת ן גט‪ .‬ביה״ד ל א ה ר א ה נ ט י ה ל ר א ו ת ב ש י ק ו ל זה כ ע י ל ה‬
‫ל כ פ י ה לגירושין‪ .‬ח ו ס ר סיכוי ל ש ל ו ם ב י ת ה ר י יסודו ב ה ת נ ה ג ו ת ו ב ט ע נ ת ה צ ד ד י ם ? יש‬
‫איפוא ל ש ק ו ל ט ע נ ו ת ה צ ד ד י ם לגופן‪.‬‬
‫ביה״ד ה א ז ו ר י ש ב י ר ו ש ל י ם‬
‫‪3 0 5‬‬
‫ב ד ו נ ו ב ב ע י ה זו‪ ,‬ה ב י ע ד ע ת ו כי ׳׳אמתלא זו ש ל ח ו ס ר‬
‫ת ק ו ה לחיים מ ש ו ת פ י ם א י ן ב ה כ ד י ל ה ט י ל ח ו ב ה ע ל ה א ש ה ל ק ב ל ג ט פיטורין‪ ,‬כ ל זמן‬
‫ש ל א ה ו כ ח ב ה ו כ ח ו ת מ ס פ י ק ו ת ש ה א ש ה א ש מ ה ב ה פ ר ע ת ש ל ו ם ה ב י ת ע ד כדי כ ך שיש‬
‫ל ה דין מורדת‪ ...‬אם נ ב ו א ל ה ס ת מ ך ע ל ט ע נ ו ת ס ת מ י ו ת כ א ל ה ש ל ח ו ס ר ת ק ו ה ל ש ל ו ם ‪,‬‬
‫כ ל ב ע ל ש י ר צ ה ל ה פ ט ר מ א ש ת ו י ג ר ו ם ל מ ר י ב ו ת ב י ת י ו ת ויזניח א ת א ש ת ו ל כ מ ה שנים‪,‬‬
‫ו א ח ר כ ך יבוא וידרוש ג ט‬
‫אמנם‬
‫‪.300‬‬
‫‪.301‬‬
‫‪.302‬‬
‫‪.303‬‬
‫‪.304‬‬
‫‪.305‬‬
‫‪.306‬‬
‫פ ט ו ר י ן ב ט ע נ ה כי אין םכויים לשלום״‪.‬‬
‫ב מ ק ר ה א ח ר ק י ב ל ביה״ד ה ר ב נ י ה ג ד ו ל‬
‫‪3 0 6‬‬
‫ערעור והעביר התיק לביה״ד‬
‫שו״ת מהרי״ט צהלון‪ ,‬רכט‪ ,‬בסופו‪.‬‬
‫שו״ת המהרח״ש‪ ,‬ג‪,‬‬
‫שו״ת יביע אומר‪ ,‬ח״ג‪ ,‬חאה״ע‪ ,‬סימן יח‪ ,‬עמ׳ רפח‪ ,‬רצבן סימן יט‪ ,‬עמ׳ רצב‪.‬‬
‫ערעור תשי״ח‪ ,139/‬פד״ר‪ ,‬כרך ג‪ ,‬עמ׳ ‪.201‬‬
‫תיק ‪/8523‬ל״א‪ ,‬פד״ר‪ ,‬כרך ט‪ ,‬עמ׳ ‪ ,171‬בעמ׳ ‪.184-183‬‬
‫תיק ‪/501‬תשי״ג‪ ,‬פד״ר‪ ,‬כרך א‪ ,‬עמ׳ ‪ ,161‬בעמי ‪.162‬‬
‫ערעור תשכ״ז‪ ,109/‬פד״ר‪ ,‬כרך ז‪ ,‬עמ׳ ‪.111‬‬
‫]‪[193‬‬
‫] ‪42‬‬
‫שנתון המשפט העברי‪ ,‬כרך ג—ד)תשל״ו—תשל״ז(‬
‫האזורי ל ב י ר ו ר נוסף לדיון א ם אין ל כ פ ו ת ע ל האשד‪ ,‬ק ב ל ת ג ט ע ל ידי מ ת ן ה י ת ר‬
‫גשואין ל ב ע ל ב ט ע נ ה ש ל ח ו ס ר סיכוי ל ש ל ו ם בית‪ .‬ב י ת הדין ה ס ת מ ך בנידון ע ל ד ב ר י‬
‫ה ג ר ״ ח פאלאג׳י‬
‫‪3 0 7‬‬
‫כי ״אם י א ר ע איזה מ ח ל ו ק ת בין איש ל א ש ת ו ו כ ב ר נלאו ל ת ו ו ך‬
‫ה ש ל ו ם ואין ל ה ם ת ק נ ה ‪ ,‬י מ ת י נ ו ע ד זמן ח״י חדשים‪ .‬ו א ם ב י נ ם ל ש מ י ם נ ר א ה ל ב י ״ ד ש ל א‬
‫יש ת ק ו ה ל ש ו ם ש ל ו ם ביניהם‪ ,‬י פ ר י ד ו הזוג ו ל כ ו פ ם ל ת ת גט ע ד ש י א מ ר ו ר ו צ ה א נ י ‪.‬‬
‫‪,,‬‬
‫ב ע נ י ן א ח ר ה ב י א ביה״ד ה ר ב נ י האזורי ב א ש ק ל ו ן‬
‫‪3 0 8‬‬
‫ח ו ס ר סיכוי ל ש ל ו ם ב י ת כ נ י מ ו ק‬
‫נ ו ס ף ל ט ע נ ת ו ש ל ה ב ע ל ״ ש מ ו א ס ב א ש ת ו ‪ .‬ה י ו ת וזה ש נ י ם ר ב ו ת ש ה ם חיים ב נ פ ר ד‬
‫‪,,‬‬
‫ו א פ ס ה כ ל ת ק ו ה ל ש ו ם ש ל ו ם ביניהם‪ ,‬ו ל א ו ר ט ע נ ת ה ב ע ל כי א ש ת ו מ א ו ס ה עליו‪ ,‬פ ס ק‬
‫ל כ ו ף ע ל האשד‪ ,‬ל ק ב ל‬
‫גט‪ ,‬ע ל ידי מ ת ן ה י ת ר ל ב ע ל ל ש א ת אשד‪ ,‬ע ל אשתו‪ .‬ביה״ד‬
‫ה ר ב נ י ה ג ד ו ל ב ר ו ב ד ע ו ת ד ח ה ע ר ע ו ר ה ש ל האשך‪,309 ,‬‬
‫אולם נ ר א ה כי ח ו ס ר סיכוי ל ש ל ו ם כ נ י מ ו ק מ כ ר י ע ל כ פ י י ת גט ל א נ ת ק ב ל ב ב ת י הדין‪.‬‬
‫ביה״ד ה א ז ו ר י ש ב י ר ו ש ל י ם ה ב י א א ת ד ב ר י שו״ת ד ב ר י מ ל כ י א ל * ‪ ,‬א ש ר ה ת ר י ע נ ג ד‬
‫‪0‬‬
‫‪3‬‬
‫השימוש ב ט ע נ ה של ח ו ס ר סיכוי ל ש ל ו ם כ ע י ל ה ל כ פ י י ת גט‪ .‬ה ר ב ה ר א ש י ל י ש ר א ל ה ר ב‬
‫ש ל מ ה גורן‪ ,‬ב פ ס ק דין ש ל ביה״ד ה ר ב נ י ה ג ד ו ל‬
‫‪3 1 1‬‬
‫‪ ,‬כ ו ת ב ‪ :‬״ ב ר ו ר איפוא שאין ל ה ס י ק‬
‫מ ת ש ו ב ה זו ש ל ה ג ר ״ ח פאלאג׳י‪ ...‬שום מ ס ק נ ה ה ל כ ת י ת ח ד ש ה ב ד ב ר כפייה ל ג ט ‪ ,‬בין‬
‫כ א ש ר מ ד ו ב ר ע ל כ פ י י ת האשד‪ ,‬לדידן ש ק ב ל נ ו א ת החדר״ג‪ ,‬ובודאי שאין לדון ע ל פיו‬
‫כ א ש ר מ ד ו ב ר על כ פ י י ת ה ב ע ל ל ת ת גט ר ק ע ל ס מ ך ה מ ח ל ו ק ת שיש בין בני הזוג ו נ ר א ה‬
‫ל ב י ״ ד ׳ ש ל א יש ת ק נ ה ל ש ו ם ש ל ו ם ב י נ י ה ם שאז‪ ...‬׳ י פ ר י ד ו הזווג ו ל כ ו פ ן ל ת ת ג ט ‪. . /‬‬
‫‪,‬‬
‫כ ל שאין נימוקים א ח ר י ם מ צ ד ה ה ל כ ה שכופין א ו ת ו ל ג ר ש או א ו ת ה ל צ א ת ‪/‬‬
‫‪,‬‬
‫ה ט ע נ ה ש ל ח ו ס ר סיכוי ל ש ל ו ם ב י ת ב כ ל פ ס ק י הדין ו ב ת ש ו ב ו ת ש ה ו ב א ו בהם‪ ,‬מ ו פ י ע ה‬
‫ב ט ע נ ת ה ב ע ל ה מ ב ק ש ה י ת ר ל ש א ת אשד‪ ,‬על א ש ת ו ‪ ,‬ויש ב ק ב ל ת ה מ ש ו ם ח ש ש ל ק י פ ו ח‬
‫זכויותיה ש ל ה א ש ה ה ר א ש ו נ ה ע ל ל א עול ב כ פ ה ‪.‬‬
‫דיינים ה ע ד י פ ו ל ע ס ו ק י ו ת ר ב ב י ר ו ר ה ס י ב ו ת ו ה ט ע נ ו ת ו ב י ר ו ר ה א ש מ ה ו ה א ש ם ש ה ב י א ו‬
‫לידי ח ו ס ר סיכוי ל ש ל ו ם בית‪ ,‬מ א ש ר לדון ע ל ד ב ר מ ו פ ש ט ‪ ,‬ו ב ס ו פ ו ש ל ד ב ר ח ו ז ר י ם א נ ו‬
‫ל ט ע נ ה ש ל מ א י ם עלי‪ ,‬או מ א ו ס ה עלי‪ .‬אין‪ ,‬איפוא‪ ,‬ל ר א ו ת ב ח ו ס ר סיכוי ל ש ל ו ם ב י ת‬
‫ע י ל ה נ פ ר ד ת ו ע צ מ א י ת ל ת ב י ע ה לגירושין ‪,312‬‬
‫‪.307‬‬
‫‪.308‬‬
‫‪.309‬‬
‫‪.310‬‬
‫‪.311‬‬
‫‪.312‬‬
‫חיים ושלום‪ ,‬ח״ב‪ ,‬קיב‪.‬‬
‫תיק ‪/404‬תשל״ב‪ ,‬פד״ר‪ ,‬כרך ט‪ ,‬עמ׳ ‪.149‬‬
‫ערעור תשל״ג‪ ,12/‬פד״ר‪ ,‬כרך ט‪ ,‬עמ׳ ‪.153‬‬
‫שו״ת דברי מלכיאל‪ ,‬ח״ג‪ ,‬קמה‪.‬‬
‫ערעור תשל״ב‪ ,122/‬פד״ר‪ ,‬כרך ט‪ ,‬עמ׳ ‪ ,200‬בעמי ‪.213‬‬
‫תיק ‪/404‬תשל״ב‪ ,‬פד״ר‪ ,‬כרך ט‪ ,‬עמ׳ ‪ !149‬ועיין‪ :‬ז׳ פלק‪ ,‬שם )הערה ‪ 184‬לעיל(‪ ,‬עמ׳ ‪46‬־‪.47‬‬
‫]‪[194‬‬
‫זרח ורהפטיג‪ :‬כפיית גט להלכה ולמעשה‬
‫‪ (7‬כפיית הבעל לגירושין בספק קידושין‬
‫ם פ ק בקידושין יכול ל ה י ו ת מ ש נ י ם ו ג י ם ‪ :‬ס פ ק ב ע ו ב ד ה ‪ ,‬א ם הקידושין נתקיימו‪ ,‬א ו‬
‫ל א נ ת ק י י מ ו ן א ו ס פ ק ב ה ל כ ה ‪ ,‬ס פ ק מ ש פ ט י ‪ ,‬א ם הקידושין ת פ ם ו א ו ל א ת פ ם ו‬
‫‪3 1 3‬‬
‫‪.‬‬
‫קידושי ש ח ו ק והיתול‪ ,‬קידושי ס ת ר ‪ ,‬קידושי חטיפה‪ ,‬קידושי ע ר מ ה ‪ ,‬קידושין מוכחשים‪,‬‬
‫קידושי אונם‪ ,‬קידושין מדומים‪ ,‬קידושי ה ע ר מ ה ‪ ,‬קידושין מזויפים‪ ,‬קידושין נ פ ר ד י ם ‪,‬‬
‫קידושי ק ט נ ו ת ‪ ,‬קידושין פזיזים‪ ,‬קידושין ע ל ידי שליח‪ ,‬קידושי ם ב ל ו נ ו ת ‪ ,‬נישואי בוםר‪,‬‬
‫״נישואי ב ה ל ה ״ וכיוצא ב א ל ה‬
‫ל ל א גט‬
‫‪3 1 5‬‬
‫‪3 1 4‬‬
‫‪ ,‬ל ר ו ב ל א ה י ו קידושין ו ל א ה ו כ ר ו כקידושין ו ה ו ת ר ו‬
‫ן א ב ל יש והיה ב ה ם כ ד י ל ע ו ר ר ס פ ק ו ת ע ו ב ד ת י י ם ‪ ,‬א ש ר ה ב י א ו לדיון ע ל‬
‫‪ .313‬ראה‪ :‬פ׳ שיפמן‪ ,‬ספק קידושין במשפט הישראלי‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשל״ה‪ ,‬עמ׳ ‪.58—39‬‬
‫‪ .314‬הרבה תקנות נתקנו כדי למנוע את התקלות מקידושי ספק אלה‪ ,‬שלא יעשו קידושין אלא תחת‬
‫החופה‪ ,‬בעשרה‪ ,‬בהכרזה מוקדמת ועוד‪ .‬עיין‪ :‬א״ח פריימן‪ ,‬סדר קידושין ונישואין‪ ,‬ירושלים‪,‬‬
‫תש״ה‪ ,‬עמ׳ מה‪ ,‬נה‪ ,‬סג‪ ,‬פג‪ ,‬פה‪ ,‬קכז‪ ,‬קלב‪ ,‬קנג‪ ,‬קסו‪ ,‬ריג‪ ,‬רלח‪ ,‬רמז‪ ,‬רנב‪ ,‬רסז‪ ,‬רפה‪ ,‬רצט‪,‬‬
‫שיא‪ ,‬שכב‪ ,‬שלג‪ .‬בועד ארבע הארצות אף הותקנה תקנה בשנת שפד‪ ,‬כי ״בקדושין ללא חופה —‬
‫כופין על הגט״ )ראה פנקס ועד ארבע ארצות‪ ,‬מהדורת היילפרין‪ ,‬עמ׳ ‪ ,50‬תקנה קמו(‪.‬‬
‫בעיה מעין זו התעוררה בעת הדיונים על הצעת חוק גיל הנישואין‪ ,‬תש״י—‪ ,1950‬בדבר איסור‬
‫נשואי בוסר‪ .‬הרבנות הראשית הקדימה את הכנסת והתקינה תקנה על איסור נשואי בוסר‪ .‬הן‬
‫לגבי התקנה של הרבנות הראשית‪ ,‬הן לגבי החוק שנתקבל בכנסת נשאלה שאלה מהם הצעדים‬
‫היעילים אשר יש לנקוט נגד נישואי בוסר‪ .‬הוצע‪ ,‬כי הרבנות הראשית תחזק איסורה על ידי‬
‫התקנת תקנה לפיה יכפו מתן גט כדמו״י על הנושא קטינה בניגוד לחוק‪ .‬הרבנות הביעה‬
‫התנגדות נמרצת לתקנה מעין זו‪ .‬ואביא קטע ממכתבו של אחד מרבני ישראל עימם התיעצתי‬
‫בנושא זה‪ .‬כתב אלי בנידון הרב יואל קלופט‪ ,‬אב״ד בחיפה‪ :‬״בהמשך שיחתנו של אתמול‬
‫הנני רוצה להוסיף אחרי עיוני וכוי מאיזה כח יוכלו הרבנים לתקן תקנה שעל תקנה זו כופין‬
‫בשוטים )שהרי בית הסהר הוא כשוטים( מכיון שיש דרגות ביוציא א״כ הרבנים צריכים יסוד‬
‫כדי להשוותם עם החמורים ומה שהכנסת רוצה בכך זה לא מספיק כלל‪ .‬וחוץ מזה מובטחני‬
‫שהרבנים לא יתקנו דבר כזה לתת גט תחת איום של מאסר‪ ,‬מכיון שלחלק הגון מן הישוב‬
‫יהיה זה גט בטל ובניה ממזרים‪ .‬ועוד יותר מחלק בחו״ל יתנגדו לזה וכי אפשר לעשות פירוד‬
‫כזה וכוי‪ .‬וכי לא מספיק להטיל עונש ואפילו עונש מאסר בשביל הקידושין על הרב המסדר‬
‫הקידושין או על הזוג״‪.‬‬
‫ואמנם הרבנות הראשית לא תיקנה תקנה כאמור‪ ,‬והכנסת הסתפקה בחקיקת סעיף עונשין על‬
‫מסדר הקידושין ועל הנושא נערה שלא מלאו לה י״ז שנים תמימות )סעיף ‪ 2‬של החוק(‬
‫וקבעה בסעיף ‪)3‬א( לחוק כי תשמש העובדה שהנישואין נערכו בניגוד לסעיף ‪ 2‬עילת תביעה‬
‫להתרתם בדרך של גט‪ ,‬עילת תביעה לגט‪ ,‬אבל לא כפיה למתן גט‪) .‬אך ראה‪ :‬שרשבסקי‪,‬־שם‬
‫)הערה ‪ 39‬לעיל(‪ ,‬עמ׳ ‪ 50‬המדגיש כי לסעיף זה אין כלל נפקות ׳לגבי יהודים ויתכן שהוא יעיל‬
‫ביחס לעדות אחרות(‪ .‬ח״כ ישראל בר־יהודה הסתייג והציע להוסיף סעיף ‪ ,5‬לפיו‪ :‬״בעל‪ ,‬שבית‬
‫משפט או בית דין מוסמך פסק על יסוד העילה האמורה בסעיף ‪)3‬א(‪ ,‬לחייבו לתת גט לאשתו‪,‬‬
‫או להתיר בדרך אחרת את קשר הנישואין‪ ,‬והוא לא קיים הפסק תוך חדש ימים‪ ,‬דינו —‬
‫מאסר עד שנה אחת‪ ,‬או קנם עד שלוש מאות לירות‪ ,‬או שני הענשים כאחד״‪ .‬ח״כ דוד בר־רב־האי‬
‫בשם הרוב שבועדת חוקה‪ ,‬חוק ומשפט‪ ,‬אמר בדברי תשובתו‪ :‬״לפי חוקי ישראל‪ ...‬אסור‬
‫‪ ...‬שיינתן גט מתוך איום‪ ...‬מכבידים לשאול ברבנות שאלות שונות‪ ,‬כדי לברד אם הגט נובע‬
‫מרצון חפשי‪ ,‬ספק הוא אם גט שניתן בהשפעת איום יכול להיחשב כגט‪ .‬בתור איש משפט יש‬
‫לי ספק גדול בכך״ )דברי הכניסת‪ ,‬כרך ו)תש״י(‪ ,‬עמ׳ ‪ .(2415‬ההסתייגות נדחתה )שם‪ ,‬עמ׳ ‪.(2416‬‬
‫‪ .315‬שו״ת היכל יצחק‪ ,‬אבה״ע‪ ,‬ח״ב‪ ,‬סימן כו‪ ,‬ועיין‪ ,‬שם‪.‬‬
‫]‪[195‬‬
‫שנתון המשפט העברי‪ ,‬כרך ג—ד )תשל״ו—תשל״ז(‬
‫אופן‬
‫ת י ק ו נ ם ש ל הקידושין ע ל י ד י קידושיו חוזרים‬
‫‪3 1 6‬‬
‫] ‪44‬‬
‫‪ .‬אולם לקידושין חוזרים יש‬
‫צ ו ר ך ב ה ס כ מ ת ש נ י ה צ ד ד י ם ״ ‪ ,‬ו ב ה י ע ד ר ה ס כ מ ת ו ש ל א ח ד ה צ ד ד י ם ל א נ ש א ר ה ‪ ,‬איפוא‪,‬‬
‫‪3‬‬
‫ד ר ך א ח ר ת מ א ש ר ה ת ר ת ם ש ל קידושי ה ס פ ק ע ל י ד י מ ת ן גט‪ .‬א ם צ ד א ח ד ל א ה ס כ י ם‬
‫ל ת ת א ת הגט‪ ,‬א ו ל ק ב ל ו ‪ ,‬מ ת ע ו ר ר ת ה ב ע י ה ש ל כ פ י י ת הגט‪ .‬ר ו ב ה ר א ש ו נ י ם מ ס כ י מ י ם‬
‫כ י ב כ ל קידושי ס פ ק ניתן ל כ ו ף ג ט‬
‫‪3 1 8‬‬
‫‪ ,‬וכן נפסק להלכה ב‬
‫ר מ ב‬
‫״ ‪3!9‬‬
‫ם‬
‫ו‬
‫ב‬
‫ט‬
‫ו‬
‫ר‬
‫ןשן״ע ‪: 320‬‬
‫״ואפילו כ פ ר ה האשד‪ .‬ו א ו מ ר ת ל א ק ד ש ת נ י — כופין א ו ת ו ל י ת ן גט״‪ .‬ו כ ן נוהגין ה ל כ ה‬
‫ל מ ע ש ה ב ת י הדין ה ר ב נ י י ם בישראל!‪.32‬‬
‫ש נ י נימוקים ל כ פ י י ת ה ג ט ב מ ק ר ה ז ה ‪ ) :‬א ( בקידושי ס פ ק כשאין א פ ש ר ו ת ל ה ש ל י מ ם ‪,‬‬
‫מ א י א י כ פ ת ל י ה ל ת ת גט י וכגון ז ה כופין ע ל מ ד ת ס ד ו ם‬
‫‪3 2 2‬‬
‫‪ ) .‬ב ( ח ש ש לעיגון האשד‪ ,.‬כי‬
‫יש א י ס ו ר ל ה מ ש י ך ל ח י ו ת ל ל א קידושין חוזרים ו מ א י ד ך גיסא אין ל ה כ ר י ח ה ל ה י נ ש א‬
‫בעל כורחה‬
‫‪3 2 3‬‬
‫‪.‬‬
‫ה ר ב ה ר א ש י ל י ש ר א ל ‪ ,‬ה ר ב ע ו ב ד י ה יוסף מ ב י א ד ע ו ת י ה ם ש ל ה ר ב ה ר א ש ו נ י ם ו א ח ר ו נ י ם‬
‫ומסכם‬
‫‪3 2 4‬‬
‫‪ :‬״מםקנא דדינא ש א ם ל א יאות המשיב ) = ב ק י ד ו ש י ספק( לגרשה מרצונו‬
‫ה ט ו ב ב ג ט כ ר י ת ו ת כדמו״י‪ ,‬יש ל כ ו ף אותו ל ת ת ל ה ג ט פיטורין ו ל ש ח ר ר ה מעגינותה״‪.‬‬
‫בימי‬
‫מ מ ש ל ת ה מ נ ד ט ה ב ר י ט י ב א ר ץ ־ י ש ר א ל נ ת ר ב ו ת ו פ ע ו ת ש ל קידושין מדומים‪,‬‬
‫קידושי ה ע ר מ ה וקידושין ל ל א כ ו נ ה לנשואין אמיתיים‪ ,‬ש מ ג מ ת הקידושין ה י ת ה ל ע ל י ה‬
‫ל א ר ץ ־ י ש ר א ל ב ז כ ו ת ה ב ך ז ו ג שהיה נתין א ר ץ ־ י ש ר א ל י ‪ .‬ת ו פ ע ה מעין ז ו היתד‪ ,‬נ פ ו צ ה גם‬
‫בימי ה ה צ ל ה מ ה ר ד י פ ו ת ה נ א צ י ו ת ב א י ר ו פ ה כ ד י ל ז כ ו ת ב ר ש ו ת כ נ י ס ה ל א ר ץ ח פ ש י ת ‪.‬‬
‫ק ר ה ו ב ך ה ז ו ג ה מ ד ו מ ה ל א ר צ ה ב ד י ע ב ד ‪ ,‬ל ש ח ר ר א ת ב ך ז ו ג ו ‪ ,‬ו ע מ ד ע ל כ ך כ י הקידושין‬
‫ת פ ש ו ‪ ,‬וכי א י נ ו ר ו צ ה ל ג ר ש ה ‪ ,‬א ו היא אינה רוצה ל ק ב ל גט‪.‬‬
‫ל ג ב י קידושין מ ד ו מ י ם )פיקטיביים( ל א היתד‪ ,‬כ ל בעיה‪ ,‬כ י א ף א ם ביה״ד ה צ ר י ך גט‬
‫ל ח ו מ ר א ‪ ,‬א ו ל מ ר א י ת עין‪ ,‬ה ר י ה ד ע ה ה ר ו ו ח ת היתד‪ ,‬כ י ודאי י ש ל כ ו ף א ו ת ו ל מ ת ן ג ט‬
‫ואותה ל ק ב ל ג ט מהנימוקים דלעיל‪.‬‬
‫‪ .316‬ראה‪ :‬שיפמן‪ ,‬שם )הערה ‪ 313‬לעיל(‪ ,‬עמ׳ ‪ 59‬ואילך‪.‬‬
‫‪ .317‬שו״ע אה״ע‪ ,‬ב‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ .318‬ראה‪ ,‬למשל‪ :‬המאירי‪ ,‬בית הבחירה‪ ,‬קידושין‪ ,‬סה‪ ,‬א‪ ,‬וראה גם הסוגיה בבבלי‪ ,‬שם‪.‬‬
‫‪ .319‬רמב״ם‪ ,‬הלכות אישות‪ ,‬ד‪ ,‬ה‪ ,‬וכסף משנה‪ ,‬שם‪.‬‬
‫‪ .320‬אה״ע‪ ,‬מב‪ ,‬ה‪.‬‬
‫‪ .321‬תיק ‪/260 ,1420/50‬תשי״ד‪ ,‬פד״ר‪ ,‬כרך א‪ ,‬עמ׳ ‪ ,33‬בעמי ‪ ? 37‬ערעור שך‪ ,32/‬פד״ר‪ ,‬כרך ד‪,‬‬
‫עמ׳ ‪ ,33‬בעמ׳ ‪ .59‬ועיין‪ :‬שיפמן‪ ,‬שם‪ ,‬עמ׳ ‪ 70‬ואילך‪.‬‬
‫‪ .322‬הר״ן על הרי״ף לקידושין‪ ,‬שם‪ .‬כשזה נהנה וזה אינו חסר‪ ,‬כופין על מידת סדום — שו״ת‬
‫המהרש״ל‪ ,‬כה‪ .‬ודאה גם‪ :‬שיפמן‪ ,‬שם‪ ,‬עמ׳ ‪.72-71‬‬‫‪ .323‬שו״ת מהר״ח אור זרוע‪ ,‬סימנים קכו‪ ,‬קע; שיפמן‪ ,‬שם‪ ,‬עמ׳ ‪72‬י‪.73‬‬
‫‪ .324‬שו״ת יביע אומר‪ ,‬ח״ג‪ ,‬חאה״ע‪ ,‬סימן י‪ ,‬אות יא‪.‬‬
‫] ‪[ 196‬‬
‫זרח ורהפטיג‪ :‬כפיית גט להלכה ולמעשה‬
‫ב ע י ה ח מ ו ר ה ה ת ע ו ר ר ה כשהקידושין נ ע ש ו א מ נ ם כ ד ת וכדין׳ כ י א ח ר ת ל א י כ ל ו ל ק ב ל‬
‫ת ע ו ד ת נשואין‪ ,‬א ו ל ם הקידושין נ ע ש ו ל ל א כ ל כ ו נ ה ל ה י נ ש א ‪ ,‬א ל א כ ד י ל ה ש י ג רשיון‬
‫עליה ל א ר ץ ־ י ש ר א ל ו מ ת ו ך ה ס כ מ ה כ י מ י ד ל א ח ר ע ל ו ת ם א ר צ ה י ת ג ר ש ו מ ר צ ו נ ם ‪ ,‬ו ה נ ה‬
‫אחד מבני־הזוג מ ס ר ב למלא א ת המוסכם‪.‬‬
‫ה ר א י ״ ה ק ו ק זצ״ל‬
‫‪3 2 5‬‬
‫ה ח מ י ר בנידון ו פ ס ק שהקידושין א ף ש נ ע ש ו ל ל א כונה ל ה י נ ש א‬
‫ת פ ש ו ‪ ,‬כ י ד ב ר י ם ש ב ל ב ל א מ ב ט ל י ם א ת ה מ ע ש ה ואין ד נ י ם בקידושין ל פ י א ו מ ד נ ה ‪ .‬כ מ ו‬
‫כ ן אין ל ב ט ל א ת הקידושין ב ט ע נ ה ש נ ע ש ו ב א ו נ ם ש נ א נ ס ל ע ש ו ת ן כ ד י ל ק ב ל רשיון‬
‫עליה ל א ר ץ הקודש‪ ,‬כ י א ף ש ע י כ ו ב ה ע ל י ה ל א ר ץ ‪ -‬י ש ר א ל ע ל ידי ה מ ל כ ו ת א ו נ ם ג מ ו ר‬
‫הוא‪ ,‬מ א ח ר ש מ צ ו ה ל ע ל ו ת ל א ר ץ ־ י ש ר א ל ו ה מ ל כ ו ת ע ו ש ה ש ל א כהוגן ב כ ך שהיא ח ו ס מ ת‬
‫ל נ ו א ת ה ר ר ך ‪ ,‬א י ן ל ך א ו נ ם ג ד ו ל מזה‪ ,‬א ב ל ה ז כ ו ת ל ע ל י ה ראויה ה י א ל כ ל ב ן י ש ר א ל ‪,‬‬
‫ו ע ל כ ן ל א נ ק ר א זה א ו נ ם ד נ פ ש י ה כ ל ל ‪ ,‬כ י אם א ו נ ס ד א ח ד י נ א‬
‫‪3 2 6‬‬
‫‪ .‬הקידושין ת פ ש ו‬
‫איפוא ו א ם אינו ר ו צ ה ל ג ר ש ה מ ר צ ו נ ו ‪ ,‬ק ש ה ל ג ז ו ר ע ל י ו גירושין כשאין ע י ל ו ת א ח ר ו ת‬
‫ל ת ב י ע ת הגירושין‪• .‬אין מ ק ו ם ל ח י י ב ו ב ג ט ש נ א מ ר כ י ה י א א ס ו ר ה עליו‪ ,‬מ ח ש ש ש ל גט‬
‫מ ו ט ע ה ש ה ט ע י נ ו אותו‪ ,‬ו מ כ ל ש כ ן שאין מ ק ו ם לכוף ע ל י ו מ ת ן ג ט מ ח ש ש ל ג ט מעושה‪.‬‬
‫ה מ ש י ב רומז ב ס ו ף ת ש ו ב ת ו ‪ ,‬כ י ה ו א מוכן ל ה צ ט ר ף ל ר ב נ י ם נ ו ס פ י ם ש י ח פ ש ו ד ר ך ל ב י ט ו ל‬
‫הקידושין ע ל ידי ב י ר ו ר ה א פ ש ר ו ת ש ל פ ס י ל ת עדי הקידושין‪.‬‬
‫ה ב ע י ה ש ל ס פ ק קידושין וכפיה ל ג ט ל פ י ת ב י ע ת א ח ד ה צ ד ד י ם ק ב ל ה ח ש י ב ו ת י ת ר‬
‫בימינו‬
‫ב ג ל ל ה ת ו פ ע ה ש ל נישואין פ ר ט י י ם מ צ ד א ל ה ש ר ו צ י ם ל ה י מ נ ע מ ט כ ס ד ת י‬
‫בנשואיהן‬
‫‪3 2 7‬‬
‫‪ ,‬ו ב ע י ק ר ב ג ל ל ר ב ו י ה ב ע י ו ת ש ל ה ת ר ת נשואין א ז ר ח י י ם ב ע ק ב ו ת ע ל י י ת ם‬
‫ש ל יהודים מ ב ר י ת ה מ ו ע צ ו ת ‪.‬‬
‫ב ת י הדין ה ר ב נ י י ם ב מ ד י נ ת י ש ר א ל נוטים ש ל א ל ה כ י ר ב ת ו ק פ ם ש ל נישואין אזרחיים‪,‬‬
‫אולם נוהגים ל כ ת ח י ל ה ל א ס ו ר ע ל ה א ש ה ל ה י נ ש א ל ש ו ק ל ל א ג ט מ ח ו מ ר א ‪ ,‬א ו מ ס פ ק ‪,328‬‬
‫‪ .325‬שו״ת עזרת כהן‪ ,‬סימן מא‪ .‬ועיין שו״ת משפטי עוזיאל‪ ,‬ח״ב‪ ,‬אבה״ע‪ ,‬סימנים מט‪ ,‬נ‪ ,‬נב ו־נג‪,‬‬
‫תשובות העוסקות בהתרת קידושין בשל היותם קידושי שחוק‪ ,‬ללא צורך בגט‪.‬‬
‫‪ .326‬וראה גס‪ :‬שרשבםקי‪ ,‬שם )הערה ‪ 39‬לעיל(‪ ,‬עמ׳ ‪ 52‬הערה ד המדגיש כי כאשר בני זוג נישאים‬
‫כדי להשיג יתרונות אחרים‪ ,‬כגון‪ :‬הגירה לחו״ל אין הנישואין נישואי אונס‪ .‬אין לפנינו כל‬
‫פגם ברצון‪,‬׳ נהפוך הוא רצונם להופיע דווקא כנשואים והאונס אינו אלא מניע חיצוני בלבד‬
‫שאין לו נפקות ואין הוא יכול לפסול את תוקף הקידושין‪.‬‬
‫‪ .327‬שיפמן‪ ,‬שם‪ ,‬עמ׳ ‪133‬־‪.134‬‬
‫‪ .328‬ראה‪ :‬פריימן‪ ,‬שם )הערה ‪ 314‬לעיל(‪ ,‬עמ׳ שמו—שעט‪ :‬שרשבםקי‪ ,‬שם )הערה ‪ 39‬לעיל(‪ ,‬עמ׳‬
‫‪ ;94—83‬שיפמן‪ ,‬שם‪ ,‬עמ׳ ‪ .155—143‬בירורי הלכה בענין זה קיימים ונמשכים׳ בין חכמי דורנו‬
‫ויש מקום להבחנה בין נישואין אזרחיים שנעשו בארץ בה לא היתד‪ .‬אפשרות לקיים נשואין‬
‫כדמו״י ובין מקום בה נעשו הנשואין האזרחיים מתוך זלזול בנשואין שאפשר היה לעשותם‬
‫כדמו״י‪ .‬ראה‪ :‬שו״ת היכל יצחק‪ ,‬אבה״ע ח״ב‪ ,‬סימנים כט‪ ,‬ל‪ ,‬לב; שו״ת משפטי עוזיאל‪ ,‬ח״ב‪,‬‬
‫אבה״ע‪ ,‬סימן נט; הרב א‪ .‬ע‪ .‬רודנר משפטי אישות‪ ,‬פרק מ‪ ,‬נישואין אזרחיים‪ .‬ועיין לאחרונה‪:‬‬
‫ג‪ .‬אלינסון‪ ,‬נישואין שלא כדת נדשה וישראל‪ ,‬תל־אביב‪ ,‬תשל״ו‪ ,‬עמ׳ ‪.196—170‬‬
‫]‪[197‬‬
‫] ‪46‬‬
‫שנתון המשפט העברי‪ ,‬כ ר ך ג—ד)תשל״ו—תשל״ז(‬
‫גישה זו מ א פ ש ר ת פ ת ר ו ן ה ל כ ת י ל ב ע י ו ת ה מ ס ו ב כ ו ת ל פ י נ ס י ב ו ת י ה ם ‪ .‬ב מ ק ר ה א ח ד‬
‫נ י ש א זוג ב נ י ש ו א י ן א ז ר ח י י ם וחי ל ל א ח ו פ ה וקידושין כ ע ש ר י ם ש נ ה ‪ ,‬ו ע נ י י נ ו ה ו ב א‬
‫ביה״ד ה ר ב נ י ה א ז ו ר י ב ת ״ א — י פ ו ו ב י ה ״ ד ה ר ב נ י ה ג ד ו ל ‪ .‬ב ת י הדין ה כ י ר ו כי‬
‫בפני‬
‫א ז ר ח י י ם מהווים ע י ל ה ל ת ב י ע ת ג י ר ו ש י ך ‪ ,‬אולם ה א ד צ ר י כ י ם ל ג ט ה ו א ר ק‬
‫״נישואין‬
‫מ ס פ ק ו ח ש ש א ‪ .‬ע ל מ ת ן ג ט ב מ ק ר י ם כ א ל ה יש מ ק ו ם ל כ פ ו ת א ת ה ב ע ל ‪ ,‬ו כ ל ש כ ן דיש‬
‫ל‬
‫כ‬
‫פ‬
‫ו‬
‫ע‬
‫ת‬
‫ל‬
‫ד ו‬
‫א ד ‪,329‬‬
‫ש‬
‫(‬
‫ז‪.‬‬
‫‪(1‬‬
‫בפיית גט על האשה‬
‫עילות הכפייה והקבלתם לעילות לכפיית הבעל‬
‫דין ה א ש ה ל ע נ י ן גירושין מ ר צ ו ן כדין האיש‪ .‬ת ק נ ת ה ר ג מ ״ ה ה א ו ס ר ת מ ת ן ג ט ל א ש ה‬
‫ב ע ל כ ר ח ה ב א ה ל ה ש ו ו ת א ת כ ח האשד‪ ,‬ל כ ו ח ו ש ל האיש‪ .‬א ו ל ם מ ד ת השיויון פ ו ע ל ת‬
‫ל ש נ י הכיוונים‪ ,‬וכפי ש ק י י מ ת מ ע ר כ ת כ ל ל י ם ל פ י ה ם א פ ש ר ל כ פ ו ת ע ל ה ב ע ל ל ה ו צ י א‬
‫א ת א ש ת ו ‪ ,‬ח ל י ם א ו ת ם כ ל ל י ם ג ם ע ל האשד‪ ,‬ו א פ ש ר ל כ פ ו ת ע ל י ה ל ק ב ל ג ט פ ט ו ר י ן מ י ד‬
‫ב ע ל ה ‪ .‬״ כ מ ו ש ה א י ש כופין א ו ת ו להוציא‪ ,‬א ף האשד‪ ,‬כופין א ו ת ה ל ק ל‬
‫ב‬
‫ב י ת הדין ה ר ב נ י ה ג ד ו ל‬
‫ג ט‬
‫״ ‪.330‬‬
‫ה ג ד י ר מ ע מ ד ה ש ל האשד‪ ,‬בנידון ״ ד ל א ע ד י פ א מ מ נ ו ו כ ש ם‬
‫‪3 3 1‬‬
‫שכופין א ת ה ב ע ל ל ג ר ש ה כ ש ה ו א א י נ נ ו ראוי לחיי א י ש ו ת ו ה א ש ה מ ע ו ג נ ת ע ל ידו‪ ,‬הוא‬
‫הדין כ ש ה ו א מעוגן ב ש ב י ל ה ״ ‪.‬‬
‫אותן‬
‫גרשום‬
‫העילות‪,‬‬
‫לא‬
‫תיקן‬
‫בשנויים לפי‬
‫שתהיה‬
‫נסיבות‬
‫האשד‪,‬‬
‫הענין‪,‬‬
‫עדיפא‬
‫ש ו ו ת הן‬
‫מיניה‪.‬‬
‫ל ב ע ל והן‬
‫לפיכך‪ ,‬כ ש ם‬
‫לאשה‪.‬‬
‫רבעו‬
‫שכופין ע ל‬
‫הבעל‬
‫ל ה ו צ י א כ ש ה ו א ע ק ר ע ש ר ש נ י ם ל א ח ר הנשואין‪ ,‬ב ט ע נ ת ב ע י נ א ח ו ט ר א לידי‪ ,‬כ ך יש‬
‫ל כ פ ו ת ע ל האשד‪ ,‬ה ע ק ר ה ל א ח ר ע ש ר ש נ י ם ל ק ב ל ג ט כ ש ה ו א טוען ב ע י נ א ח ו ט ר א‬
‫לידי * ‪ ,‬ו כ ש ם שכופין ע ל י ו ל ה ו צ י א ה ב ט ע נ ת מ ו מ י ו גדולים‪ ,‬נ כ פ ה וכדומה‪ ,‬כ ך כופין‬
‫‪33‬‬
‫הראי״ה ק ו ק זצ״ל הציע להבחין בין אלה שמתוך רשלנות או הדיוטות נ ס ת פ ק ו בנשואין אזרחיים‪,‬‬
‫ואזי יש חשש של קידושין‪ ,‬ובין אלה שמתוך זלזול ובעיטה ב ד ת ישראל נישאו בנשואין‬
‫אזרחיים‪ ,‬א ש ר ביחס אליהם לא שייכת החזקה לפיה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות‪ ,‬ואין‬
‫לחוש לקידושין שלהם‪ .‬בכל אופן אין לחוש לנישואין אזרחיים ש ה ו ת ר ו בגירושין אזרחיים‪ ,‬כי‬
‫אין לנו הוכחה יותר גדולה מ ז ו שאינם חפצים כלל בקידושין‪ .‬ראה‪ :‬שו״ת עזרת כהן‪ ,‬סימנים‬
‫ל ח ו־לט ו כ ך נפסק לאחרונה בתיק ‪/560‬ל״ג‪ ,‬פד״ר‪ ,‬כ ר ך ט‪ ,‬עמ׳ ‪ ,184‬בעמ׳ ‪.198—195‬‬
‫והרא״ד שפירא‪ ,‬רבה של קובנה‪ ,‬הביע דעתו שאין להתיר בדרך כלל‪ ,‬אלא להצריך בכל פעם‬
‫היתר מיוחד‪ ,‬ורק ב ה ס כ מ ת שלשה רבנים יש להתיר בשעת הדחק‪ ,‬כדי שלא יהיה הדור הפקר‪.‬‬
‫ראה‪ :‬שו״ת דבר אברהם‪ ,‬ח״ג)ניו־יורק‪ ,‬תש״ו(‪ ,‬סימן כט‪ ,‬ועיין ש ו ״ ת שרידי אש‪ ,‬לר״י וויינברג‪,‬‬
‫חייג‪ ,‬סימן כב‪.‬‬
‫‪.329‬‬
‫‪.330‬‬
‫‪.331‬‬
‫‪.332‬‬
‫ערעור תשך‪ ,89/‬כ ר ך ג‪ ,‬עמ׳ ‪ ,369‬במיוחד עמי ‪ ; 373‬שו״ת יביע אומר‪ ,‬סימן א‪ ,‬סעיפים ב ו־ג‪.‬‬
‫שו״ת הרא״ש‪ ,‬מב‪ ,‬א‪.‬‬
‫ערעור תשכ״ב‪ ,147/‬פד״ר‪ ,‬כ ר ך ה‪ ,‬עמי ‪ ,129‬בעמ׳ ‪.131‬‬
‫שו״ת ו ש ב הכהן‪ ,‬סימן נה! ערעור ער‪/‬תשטז‪ ,55/‬פד״ר‪ ,‬כ ר ך ד‪ ,‬עמ׳ ‪,353‬‬
‫]‪[198‬‬
‫זרח ורהפטיג‪ :‬כפיית גט להלכה ולמעשה‬
‫עליה לקבל גט בנסיבות דומות‬
‫‪3 3 3‬‬
‫ק י י מ ת גם ט ע נ ת ״מאיסה ע ל י ״‬
‫כופין ע ל האשד‪ ,‬ל ק ב ל ג ט‬
‫‪3 3 5‬‬
‫‪ ,‬ב מ ק ב י ל ל ט ע נ ת מאים עלי‪ ,‬עליה ד נ ו ב ה ר ח ב ה לעיל‪,‬‬
‫‪3 3 4‬‬
‫‪ .‬אולם ב מ ק ו ם שאין כופין על ה ב ע ל ל ג ר ש ה ‪ ,‬אין‬
‫‪.‬‬
‫י ש נ ם שני ה ב ד ל י ם ב י ח ס ם ש ל ב ת י הדין ל כ פ י י ת גט ע ל האיש‪ ,‬או על ה א ש ה ‪.‬‬
‫מ צ ד אחד‪ ,‬מ ט ע מ י ם מעשיים‪ ,‬ב י ת הדין י ז ה ר י ו ת ר ל ה י ע נ ו ת ל ט ע נ ת ו ש ל ה ב ע ל כי‬
‫האשד‪ ,‬מ א ו ס ה עליו‪ ,‬מ א ש ר ל ט ע נ ת ה ש ל ה א ש ה כי ה ב ע ל מ א י ם עליה‪ ,‬ואין כופין א ו ת ה‬
‫ל ק ב ל גט ואף ל א מ מ ה ר י ם ל ח י י ב א ו ת ה ל ק ב ל גט‪ ,‬א ף אם יש ל ו א מ ת ל א ב ר ו ר ה ‪ .‬אם‬
‫ת ת ק ב ל ט ע נ ה זו ש ל ה ב ע ל ‪ ,‬״הרי נ פ ל ה כ ל ת ק נ ת הרגמ״ה‪ ,‬ו ל א ה נ ח ת ב ת ל א ב ר ה ם א ב י נ ו‬
‫ת ח ת ב ע ל ה ‪ ,‬כי כ ל ב ע ל ב י ד ו ל ב ו א ולטעון קים לי ב נ פ ש א י שהיא מ א ו ס ה‬
‫יושבת‬
‫ע ל י ‪...‬ומי יודע א ם ל א ת ו א נ ה הוא מ ב ק ש על א ש ת נ ע ו ר י ו כי י מ א ם ו נ ת ן ד ע ת ו ועינו‬
‫באחרת״‬
‫‪3 3 6‬‬
‫‪ .‬קיים‪ ,‬איפוא‪ ,‬ח ש ש ש מ א עיניו נ ת ן ב א ח ר ת ‪ ,‬ו ח ש ש זה ג ד ו ל י ו ת ר מ א ש ר‬
‫ש מ א נ ת נ ה היא ע י נ י ה ב א ח ר ‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬מ א י ד ך גיסא‪ ,‬י ו ת ר ק ל מ צ ד ה ה ל כ ה ל ה ת י ר ל ב ע ל ח ר ם ד ר ב י נ ו ג ר ש ו ם ו ל א פ ש ר‬
‫ל ו ל ש א ת אשד‪ ,‬ע ל א ש ת ו מ א ש ר ל כ פ ו ת על ה ב ע ל ל י ת ן גט ל א ש ת ו ו ל ה י כ נ ס ל ס פ ק‬
‫ה ת ר ת •אשת איש ל ע ל מ א ‪.‬‬
‫הרא״ש בתשובה‬
‫מ ד ג י ש ‪ :‬״ ה ש ת א ב א י ש ש א י נ ו מוציא א ל א ל ר צ ו נ ו ‪ ,‬כ ו פ י ן ‪ .‬א ו ת ו‬
‫‪3 3 7‬‬
‫להוציא וליתן כ ת ו ב ה אם נ ו ל ד ו בו מומין‪ ,‬אשד‪ ,‬ש מ ת ג ר ש ת ב ע ל כ ר ח ה ) = מ ד י ן ה ת ו ר ה ‪,‬‬
‫ל פ נ י ח ר ם ד ר ב י נ ו גרשום( ל א כ ל שכן״‬
‫‪3 3 8‬‬
‫‪ .‬ב פ ס ק י דין ר ב נ י י ם ר ב י ם מ ו צ א י ם א נ ו נ ט י ח‬
‫ל ה ק ל ב כ פ י ה ע ל האשד‪ ,‬ע ל ידי מ ת ן ה י ת ר ל ב ע ל ל ש א ת אשד‪ ,‬ע ל אשתו‪ ,‬מ א ש ר ב כ פ י ה‬
‫ע‬
‫ל‬
‫‪(2‬‬
‫ך‬
‫‪,‬‬
‫א י ש‬
‫לי‬
‫ת ן‬
‫ל‬
‫א‬
‫ש‬
‫ה‬
‫ג‬
‫ט‬
‫פ ט ן ף ץ ‪,339‬‬
‫כפיית גט או מתן היתר נישואין לבעל‬
‫ש ו נ ה מ י ד ת ה כ פ י ה ב ה מ ש ת מ ש י ם כ ל פ י האיש‪ ,‬מ ז ו ש נ ו ק ט י ם כ ל פ י האשד‪ .,‬א מ צ ע י‬
‫‪.333‬‬
‫‪.334‬‬
‫‪.335‬‬
‫‪.336‬‬
‫‪.337‬‬
‫‪.338‬‬
‫‪.339‬‬
‫תיק ‪/83‬כב‪ ,‬פד״ר‪ ,‬כרך ו‪ ,‬עמ׳ ‪.254‬‬
‫שו״ת צמח צדק החדש‪ ,‬קל״ב‪ ,‬כפי המובא באוצר הפוסקים‪ ,‬אבה״ע‪ ,‬סימן א‪ ,‬סעיף י‪ ,‬אות‬
‫ע״ג )טז(‪ ,‬הדן באדם ״שעזב את אשתו בטענת מאוסה עלי ואינו יכול לדור עמה בשום פנים‬
‫ויושב גלמוד ד׳ וה׳ שנים״‪ .‬המשיב פוסק ״שיש להתיר לו ע״י ק׳ רבנים לישא אחרת‪ ,‬דכל‬
‫שנראה לעין כל שאמת כדבריו חשוב טעם מבורר״‪ .‬וכן ראה‪ :‬שו״ת ישכיל עבדי‪ ,‬ח״ה‪ ,‬אה״ע‪,‬‬
‫סימן סו‪ ,‬עמ׳ רכא ? ערעור תשל״ב‪ ,122/‬פד״ר‪ ,‬כרך ט‪ ,‬עמ׳ ‪ ,200‬בעמי ‪ 209‬ואילך‪.‬‬
‫ערעור תשי״ט‪ ,19/‬פד״ר‪ ,‬כרך ג‪ ,‬עמ׳ ‪.176‬‬
‫תיק ‪/98‬תשי״ג‪ ,‬פד״ר‪ ,‬כרך א‪ ,‬עמ׳ ‪ ,193‬בעמ׳ ‪ .199‬ועיין‪ :‬שו״ת משכנות יעקב‪ ,‬חאה״ע‪ ,‬ם״ז‪,‬‬
‫ודלא כשיטת הרא״ם הובא בחלקת מחוקק ובית שמואל‪ ,‬על שו״ע אה״ע‪ ,‬ז‪.‬‬
‫שו״ת הרא״ש‪ ,‬מב‪ ,‬א‪ ,‬ועיין בהג״ה הרמ״א לשו״ע אה״ע‪ ,‬קיז‪ ,‬בסופו‪.‬‬
‫וראה גם‪ :‬שו״ת הרשב״ש‪ ,‬צג‪ :‬ואם באשת איש‪ ...‬כ״ש שהדין הוא בנוגע לתקנת חדרגמ״ה‪.‬‬
‫ערעור תשכ״ב‪ ,147/‬פד״ר‪ ,‬כרך ה‪ ,‬עמ׳ ‪ ,129‬בעמ׳ ‪ .131‬וכן עיין‪ :‬ערעור תשכ״ט‪ ,120/‬פד״ר‪,‬‬
‫כרך ח‪ ,‬עמ׳ ‪ ,3‬בעמ׳ ‪ ?.10‬תיק ‪/281‬כ״ט‪ ,‬פד״ר‪ ,‬כרך ח‪ ,‬עמ׳ ‪.17‬‬
‫‪[ 199 I‬‬
‫שנתון המשפט העברי כרך ג—ד)תשל״ו—תשל״ז(‬
‫ה כ פ י ה כ ל פ י האיש יכולים ל ה י ו ת גם לחץ גופני‪ ,‬מ ל ק ו ת בשוטים‪ ,‬וכל שכן מ א ם ר ‪. °‬‬
‫‪34‬‬
‫כ א ש ר יש ע ל פי דין ל כ ו ף א ת האשד• ל ק ב ל גט‪ ,‬ה א מ צ ע י ם — שונים‪.‬‬
‫ה ר א ב ״ ד ב ד ו נ ו על כ פ י י ת ה מ ו ר ד ת כ ו ת ב‬
‫‪3 4 1‬‬
‫‪ :‬״ ב מ ה הוא כ ו פ ה ?‪ ...‬או פ ו ח ת י ן או ת צ א‬
‫מ י ד ב ל א כתובה‪ ...‬ו א ״ ת ב ש ו ט י ם ? — אשה ל א ו א ו ר ח ארעא״‪.‬‬
‫המהר״ם‬
‫מלובלין‬
‫‪3 4 2‬‬
‫מדייק ב ת ש ו ב ת ה ר א ״ ש ש כ ת ב ב א ש ה שדינה כ פ י י ת גט ״ואם‬
‫ת מ א ן ל ק ב ל — י מ נ ע ש א ר כ ם ו ת ועונה״‪ ,‬כי ד ר כ י ה כ פ י ה ב א ש ה ש ל א כ ב א י ש אינם‬
‫י ס ו ר ב ש ו ט י ם או כדומה‪ ,‬א ל א מ נ י ע ת זכויותיה‪.‬‬
‫ב פ ס י ק ה ה ר ב נ י ת מ צ י נ ו ‪ :‬״ ו ע ב ו ר אשד‪ = ) ,‬מ א ם ר ( זה ל א פ ח ו ת מ כ פ י י ה ע״י‬
‫ש‬
‫ו י ״ ‪,843‬‬
‫ט‬
‫ם‬
‫ומהאי ט ע מ א אין ב ת י הדין נוהגים ל ת ת צו ל כ פ י ה ב מ א ס ר ע ל האשד״ ו ה א מ צ ע י ל כ פ י י ת‬
‫ה ג ט ב ו הם מ ש ת מ ש י ם הוא מ ת ן ה י ת ר ל ב ע ל ל ש א ת אשד‪ ,‬ע ל אשתו‪ ,‬ת ו ך כדי ה ש ל ש ת‬
‫ה ג ט ו ה פ ק ד ת סידורי ה מ מ ו ן כפי ש פ ס ק ב י ת הדין ל ז כ ו ת ה ש ל האשד‪ ,‬כ ש ת ת ר צ ה ל ק ב ל‬
‫הגט‪ .‬א מ צ ע י זה הוא ק ל י ו ת ר כ ל פ י האשד״ ויחד עם זה י ו ת ר א פ ק ט י ב י לגופו ש ל ענין‪.‬‬
‫וכן פ ס ק ביה״ד ה ר ב נ י הגדול‪ ,‬כי ד ר כ י הכפיר‪ ,‬ב א ש ה אינם בשוטים‪ ,‬ו כ ד ב ר י ה ר א ב ״ ד‬
‫״מעולם ל א שמעתי יסור בשוטים ל נ ש י ם ״‬
‫‪3 4 4‬‬
‫‪ ,‬ו ד ר ך ה כ פ י ה ל ג ט ב א ש ה היא ״ ל פ ו ט ר ו‬
‫ל ג מ ר י מ ש א ר כ ס ו ת ועונה״‪ ,‬ו ת ו לא‪ .‬ובענין א ח ר פ ס ק ביה״ד ה ר ב נ י ה ג ד ו ל‬
‫‪3 4 5‬‬
‫‪ ,‬כי ל א‬
‫שוטים ואף ל א מ א ס ר ה ה ם ד ר כ י הכפייה הראויים ל א ש ה מ ס ר ב ת ‪ ,‬א ל א יש ל ח י י ב ה‬
‫ב ק ב ל ת גט פ ט ו ר י ן ו ל ה ז ה י ר ה ש א ם ל א ת מ ל א צו זה ת ו ך ש ל ש י ם יום ידון ביה״ד ב מ ת ן‬
‫ה י ת ר ל ב ע ל ל ש א ת אשד‪ ,‬ע ל אשתו‪.‬‬
‫אף היועץ ה מ ש פ ט י ל מ מ ש ל ה ו ב י ת ה מ ש פ ט העליון ל א ד א ו בעין י פ ה שימוש ב ס ע י ף‬
‫‪ 6‬ש ל חוק ש י פ ו ט ב ת י דין ר ב נ י י ם )נישואין וגירושין(‪ ,‬תשי״ג—‪ ,1953‬כ ל פ י אשה‪ ,‬כ ד י‬
‫לכוף‬
‫ע ל י ה ק ב ל ת ה ג ט ב מ א ס ר ‪ .‬ה מ ק ר ה היחידי ב ו ס י ר ב היועץ ה מ ש פ ט י ל מ מ ש ל ה‬
‫ל פ נ ו ת ל ב י ת ה מ ש פ ט המחוזי ל ב צ ע צו ש ל ב י ת הדיו ה ר ב נ י ע ל כ פ י י ת גט ע ל ידי מ א ס ר ‪,‬‬
‫‪.340‬‬
‫‪.341‬‬
‫‪.342‬‬
‫‪.343‬‬
‫‪.344‬‬
‫‪.345‬‬
‫ראה במפורט הדיון בפרק ה לעיל‪.‬‬
‫השגות הראב״ד על הרי״ף כתובות‪ ,‬פרק אעפ״י; והדברים מובאים גם ב״תמים דעים״‪ ,‬עמ׳ לה‪ ,‬א‪.‬‬
‫שו״ת המהר״ם מלובלין‪ ,‬א‪.‬‬
‫ערעור תשך‪ ,89/‬פד״ר‪ ,‬כרך ג‪ ,‬עמ׳ ‪ ,369‬בעמי ‪ ,379‬וכן ערעור תשט״ז‪ ,8/‬תשט״ז‪ ,9/‬פד״ר‪,‬‬
‫כרך ב‪ ,‬עמ׳ ‪ ,129‬בעמ׳ ‪ .142-141‬דברי האדמו״ר הרב חיים מצאנו בשו״ת דברי חיים‪ ,‬ח״א‪ ,‬אה״ע‪,‬‬
‫סי׳ נ‪ :‬״כופין גם את האשד‪ ,‬בשוטים״ דברי יחיד הם שאין להם כל הד בספרי המשיבים והפוסקים‪.‬‬
‫בבתי הדין הרבניים שבישראל היה רק מקרה אחד של כפיה במאסר על אשד‪ ,‬לקבלת גט —‬
‫עיין להלן הערה ‪.346‬‬
‫השגות הראב״ד על הרמב״ם‪ ,‬הלכות אישות‪ ,‬י‪ .‬אמנם הראב״ד בהשגתו זו מתיחס לכפיה‬
‫לעשות מלאכה החייבת בה‪ ,‬אך ביה״ד הגדול מוסיף )פד״ר‪ ,‬כרך ב‪ ,‬שם‪ ,‬עמ׳ ‪ (141‬כי מדברי‬
‫הראב״ד משמע ״שבכל דיני כפיה בנשים כן הוא״‪ .‬יכול היה ביה״ד להביא דברי הראב״ד‬
‫בהשגות על הרי״ף שהבאתים לעיל )הערה ‪ (341‬המתיחםים ישירות לכפיית גט‪.‬‬
‫בהרכב הרבנים הדייה‪ ,‬בן־מנחם והדס ז״ל — ערעור תשך‪ ,89/‬פד״ר‪ ,‬כרך ג‪ ,‬עמ׳ ‪.369‬‬
‫]‪[200‬‬
‫זרת ורהפטיג‪ :‬כפיית גט להלכה ולמעשה‬
‫ה י ה כ ש נ י ת ן ה צ ו נ ג ד ה א ש ה ‪ .‬ב י ת ה מ ש פ ט העליון א י ש ר א ת ע מ ד ת ו ש ל היועץ ה מ ש פ ט י‬
‫לממשלך‪.346 ,‬‬
‫ב פ ס ק דין א ח ר‬
‫‪3 4 7‬‬
‫‪ ,‬ש נ ת ק ב ל ב ר ו ב ד ע ו ת ‪ ,‬א י ש ר ב י ת ה מ ש פ ט העליון ע מ ד ת ב ת י הדין‬
‫ה ר ב נ י י ם כ י ה ד ר ך ה נ א ו ת ה ל כ ו ף ע ל האשד‪ ,‬גירושין מ ב ע ל ה ‪ ,‬כ א ש ד ע ל פ י הדין יש‬
‫ל כ ו ר ע ל י ה זאת‪ ,‬ה י א ב א מ צ ע ו ת מ ת ן ה י ת ר נשואין ל ב ע ל ל ש א ת א‪:‬שה ע ל אשתו‪ ,‬א מ צ ע י‬
‫שהוא‬
‫פ ח ו ת ח מ ו ר ו י ו ת ר יעיל ו מ ת א י ם מ א ש ר כ ל י א ת האשד‪ ,‬ב מ א ס ר ע ד ש ת ס כ י ם‬
‫ל ק ב ל הגט‪ .‬ב י ת ה מ ש פ ט העליון ר א ה ענין ז ה כ ה חשוב‪ ,‬ש ה ע ב י ר ו לדיון נ ו ס ף ב ה ר כ ב‬
‫ש ל ח מ ש ה שופטים‪ .‬בדיון ה נ ו ס ף‬
‫‪3 4 8‬‬
‫‪ ,‬ברוב דעות של ארבעה נגד אחד‪ ,‬אישר בית‬
‫ה מ ש פ ט א ת פ ס ק הדין‪ .‬נשיא ב י ת ה מ ש פ ט העליון ד א ז ה ש ו פ ט א ג ר נ ט ‪ ,‬כ ת ב‬
‫‪8 4 9‬‬
‫‪ :‬״כי‬
‫אם במקרה פלוני הוא ) = ב י ה ״ ד הרבני( םבר‪ ,‬כי אף ע ל פי שבהתאם להלכה יש מקום‬
‫ל צ ו כ פ י ה נ ג ד האשד‪ ,‬ה ס ר ב נ י ת ‪ ,‬אין ל ל כ ת ב ד ר ך ז ו מ פ נ י ש מ ת ן ה צ ו ע ל ו ל ל ה ב י א‬
‫ל מ א ם ר ה ו כ י ה א מ צ ע י ה א ח ר ו ן מהווה‪ ,‬ב א ש ר ל א ש ה ‪ ,‬ס נ ק צ י ה כ פ י י ת י ת שהיא ק ש ה‬
‫ו ח ר י פ ה מדי‪ ,‬כ י א ז אין ס י ב ה ‪ ,‬ש ב י ת הדין ה ר ב נ י ל א י ס ת פ ק ‪ ,‬א ם ה מ ק ר ה מ ת א י ם ל כ ך ‪,‬‬
‫ב מ ת ן ה י ת ר ל ב ע ל ל ש א ת אשד‪ ,‬אחרת‪ ...‬ב י ת הדין ה ר ב נ י ה ג ד ו ל ב א ל ה ב י ע א ת ד ע ת ו‬
‫ה ש ל י ל י ת ע ל השימוש ב א מ צ ע י ה מ א ס ר כ ד י ל ס י י ע ל כ פ י י ת ק ב ל ת ה ג ט ע ל י די האשד‪.,‬‬
‫כ ש א נ י ל ע צ מ י ס ב ו ר נ י ש י ש ל ב ר ך ע ל ה ה ת פ ת ח ו ת ה ז א ת ‪ .‬הואיל ו ה א מ צ ע י ש ל מ א ס ר‬
‫ה י נ ה ו מ ט ב ע ו א מ צ ע י כפייתי‪ ,‬ש ה ו א ח ר י ף למדי‪,‬׳ ק ל וחומר‪ ,‬א ם מ פ ע י ל י ם א ו ת ו כ ל פ י‬
‫האשד‪ .,‬ל ע ו מ ת זאת‪ ,‬ה ש י ט ה ש ל ה י ת ר נישואין היא לפחות‪ ...‬י ו ת ר הומנית״‪.‬‬
‫ח‪.‬‬
‫כפיית חליצה‬
‫ס ע י ף ‪ 7‬ל ח ו ק ש י פ ו ט ב ת י ד י ן ר ב נ י י ם )נישואין וגירושין(‪ ,‬תשי״ג—‪ 1953‬ק ו ב ע ל ג ב י‬
‫כפיית‬
‫ח ל י צ ה א ו ת ם כ ל ל י ם ש נ ק ב ע ו ב ס ע י ף ‪ 6‬ל ג ב י כ פ י י ת ג ט ‪ .‬ל מ ע ש ה ‪ ,‬ב ב ת י הדין‬
‫ה ר ב נ י י ם יש י ח ם ש ו נ ה וגישה ש ו נ ה ‪ ,‬ה ר ב ה י ו ת ר נ ו ח ה ו ק ל ה ל כ פ י י ת חליצה‪ ,‬מ א ש ר‬
‫ל כ פ י י ת גט‪.‬‬
‫ההלכה‬
‫ר ו א ה בעין י פ ה א ת ה ח ל י צ ה ‪ .‬נ ת מ ע ט ו ה ד ו ר ו ת ואין כ ל ב ט ח ו ן ש ב י י ב ו ם‬
‫מ ת כ ו ו נ י ם ל ש ם מצוד‪ ,‬ב ל ב ד ‪ .‬ה ה ל כ ה ה מ ק ו ב ל ת היא כ י ה א י ד נ א ח ל י‬
‫‪.346‬‬
‫‪.347 .‬‬
‫‪.348‬‬
‫‪.349‬‬
‫‪.350‬‬
‫צ ה‬
‫ק‬
‫ו‬
‫ד‬
‫מ‬
‫ת‬
‫לילבומ ‪,350‬‬
‫בג״ץ ‪ 85/54‬זאדה נ׳ היוה״מ‪ ,‬פד״י‪ ,‬כרך ח‪ ,‬עמי ‪ .738‬יש להדגיש כי פסק הדין קצר‬
‫ביותר )‪ 3‬שורות(‪ ,‬ואינו מכיל כל הנמקה‪ .‬ראוי לציין כי בפרטי העובדות המפורטות בראש‬
‫העמוד‪ ,‬שם‪ ,‬נאמר כי ״הסיבה היחידה לגט היא‪ ,‬שהאשה שהתה עם בעלה עשר שנים ולא ילדה״‪.‬‬
‫בג״ץ ‪ ,235/68‬ר׳ ב׳ נ׳ הרבנים הראשיים לישראל ואח׳‪ ,‬פד״י‪ ,‬כג)‪ ,(1‬עמ׳ ‪.462‬‬
‫ד‪ .‬נ‪ 10/69 .‬רחל בורוזובסקי נ׳ הרבנים הראשיים לישראל ואח‪ /‬פד״י‪ ,‬כ״ה )‪ ,(1‬עמ׳ ‪.7‬‬
‫שם‪ ,‬עמ׳ ‪ 47‬מול אות ג ומול אות ז‪,‬‬
‫בבלי יבמות‪ ,‬לט‪ ,‬ב‪ ,‬ורש״י‪ ,‬שם‪ ,‬ד״ה אמר רב אין כופין; שו״ע אה״ע‪ ,‬קםה‪ ,‬א‪ ,‬ובהג״ה‬
‫הרמ״א שם‪ .‬ועיין‪ :‬שרשבסקי‪ ,‬שם )הערה ‪ 39‬לעיל( עמ׳ ‪ 228‬ואילך‪.‬‬
‫]‪[201‬‬
‫שנתון המשפט העברי‪ ,‬כרך ג—ד)תשל״ו—תשל״ז(‬
‫ע ל יסוד ה ל כ ה זו ה ו ת ק נ ה ב ב נ ם ה ר ב נ י ם ה א ר צ י ש נ ע ר ך ע ל ידי ה ר ב נ ו ת ה ר א ש י ת ל י ש ר א ל‬
‫ב ש נ ת תש״י ת ק נ ה ה מ ח י י ב ת א ת כ ל ה ע ד ו ת ב ה א י ל י ש נ א‬
‫‪3 5 1‬‬
‫‪ :‬״ ה נ נ ו גוזרים על ת ו ש ב י‬
‫ארץ י ש ר א ל ועל א ל ה ש י ע ל ו ו י ת י ש ב ו מ ע ת ה והלאה‪ ,‬ל א ס ו ר ע ל י ה ם מ צ ו ת יבום ל ג מ ר י ‪,‬‬
‫וחייבים לחלוץ‪ ,‬וחייבים ב מ ז ו נ ו ת י ב מ ת ם כפי מה ש י פ ס ק ו עליו בי״ד ע ד ש י פ ט ר ו א ת‬
‫י ב מ ת ם בחליצה״‪.‬‬
‫ת ק נ ה זו פ ש ט ה ורווחה ב י ש ר א ל ו ב ת י הדין ה ר ב נ י י ם פ ו ס ק י ם ל פ י ה ה ל כ ה ל מ ע ש ה ‪.‬‬
‫ב ש ת י דרגותיו‪ ,‬ה א ז ו ר י והגדול‪ ,‬ד ח ה ט ע נ ת י ב ם ש ה ו א כ ח ב ר ל א ח ת מ ע ד ו ת‬
‫ביה״ד‬
‫ה מ ז ר ח רוצה ל ק י י ם מ צ ו ת יבום כ ה ל כ ת ה‬
‫‪3 5 2‬‬
‫‪ .‬ביה״ד ה ר ב נ י ה ג ד ו ל‬
‫‪3 5 3‬‬
‫ק ב ע כי ״ ה מ נ ה ג‬
‫הוא ב כ ל ב ת י הדין ב א ר ץ ל א ל ה ר ש ו ת ליבם‪ ,‬גם אם ש נ י ה ם רוצים ביבום״‪.‬‬
‫מכיון ואין כיום א פ ש ר ו ת יבום‪ ,‬ה ר י עיכוב ה ח ל י צ ה מ ב י א א ת ה א ל מ נ ה לעיגון‪ .‬מ ת ו ך‬
‫ש ק י ד ה ע ל ת ק נ ת ב נ ו ת י ש ר א ל יש‪ ,‬איפוא‪ ,‬ל ע ש ו ת כ ל טצדקי כדי ל ה ב י א א ת ה י ב ם‬
‫לביצוע החליצה‬
‫ע י כ ו ב ה ח ל י צ ה יש בו ל ר ו ב מ ש ו ם ה ת ע ל ל ו ת ב א ל מ נ ה ‪ ,‬ו ז א ת ל נ י צ ו ל‬
‫ולסחיטה‪.‬‬
‫מ ק י ל י ם א נ ו ב ד י נ י ם מ ס ו י מ י ם ב ח ל י צ ה ‪ ,‬ב נ ס י ב ו ת ב ה ם היינו מ ח מ י ר י ם בגט‪ .‬כך‪ ,‬ל מ ש ל ‪,‬‬
‫ב ע ו ד א ש ר גט מ ו ט ע ה פסול‪ ,‬חליצה‪ .‬מ ו ט ע י ת — כ ש ר ה‬
‫‪3 5 4‬‬
‫‪ .‬אמנם לגבי כפיית חליצה‬
‫ל כ א ו ר ה דין כ פ י ה ל ח ל י צ ה שוד‪ ,‬ל כ פ י ה לגט‪ .‬ה ר ב ש ל מ ה ד ו ר א ן‬
‫בכל‬
‫‪3 5 5‬‬
‫מסכם ״שכבר נהגו‬
‫א ל ו ה ג ל י ל ו ת שאין ל כ ו ף ל א ל ג ר ש ולא ל ח ל ו ץ כ ד ע ת גדולי הפוסקים״‪ ,‬והוא‬
‫מ ס ת מ ך על ד ב ר י ה ם של הרא״ש‪ ,‬ה ר י ב ״ ש והרשב״ץ‪ .‬אולם א ף ע ל פי כן ״ ה ב ד ל עצום‬
‫ביניהם״‬
‫‪3 5 6‬‬
‫‪ ,‬בין כ פ י י ת גט לבין כ פ י י ת חליצה‪ .‬ו ה ר ש ב ״ א‬
‫ז ‪3 5‬‬
‫‪ ,‬ב ד ו נ ו ב כ פ י י ה לגט‪ ,‬כ ו ת ב ‪:‬‬
‫״ולי נ ר א ה שמקילין ב ח ל י צ ה י ו ת ר מן הגט״‪ .‬הרשב״ץ ב ת ש ו ב ת ו‬
‫‪3 5 8‬‬
‫מסיק כי ״ ב ע ל י‬
‫ה ג מ ר א ה ח מ י ר ו ב ג ט י ו ת ר מ ב ח ל י צ ה ‪ ,‬ו כ ת ב ה ר מ ב ״ ן ד ט ע מ א ד מ י ל ת א הוא מ פ נ י ש מ ק י ל י ן‬
‫‪.351‬‬
‫‪.352‬‬
‫‪.353‬‬
‫‪.354‬‬
‫‪.355‬‬
‫‪.356‬‬
‫‪.357‬‬
‫‪.358‬‬
‫נוסח התקנה מובא אצל שרשבסקי‪ ,‬שם‪ ,‬עמי ‪ .433—431‬הקטע המצוטט הוא מתקנה ג‪ ,‬שם‪,‬‬
‫בעמ׳ ‪ .432‬וראה גם‪ ,‬אלון‪ ,‬שם )הערה ‪ 8‬לעיל(‪ ,‬עמ׳ ‪.675‬‬
‫אוסף פסקי דין‪ ,‬בעריכת ז׳ ורהפטיג‪ ,‬עמ׳ מז—נא‪.‬‬
‫פד״ר‪ ,‬כרך ח‪ ,‬עמ׳ ‪ .195‬בית דין זה )בהרכב הרבנים אלישיב‪ ,‬גולדשמידט‪ ,‬ישראלי( אינו‬
‫מציין במפורש את תקנת כנס הרבנים משנת תש״י‪ ,‬הד לחילוקי השקפות בין דייני ישראל‬
‫לגבי הצורך בתקנות כלליות ומידת תוקפן והוא מעדיף להסתמך על הנוהג והמנהג שהתייצב‬
‫לאור התקנה שנתקבלה‪ .‬על בעית התקנות וחילוקי הדעות בנידון‪ ,‬יש מקום לדיון נפרד ואכמ״ל‪.‬‬
‫בבלי יבמות‪ ,‬קו‪ ,‬א‪ .‬ועיין‪ :‬חוט המשולש‪ ,‬ח״ד לספר התשב״ץ‪ ,‬הטור הראשון‪ ,‬שאלה כה‪:‬‬
‫״דק״ל חליצה מוטעית כשרה‪ ,‬הגם דקיי״ל גט מוטעה פסול״‪.‬‬
‫חוט המשולש‪ ,‬שם‪.‬‬
‫ערעור תשכ״ה‪ ,222/‬פד״ר‪ ,‬כרך ו‪ ,‬עמ׳ ‪ ,65‬בעמ׳ ‪.75‬‬
‫חידושי הרשב״א‪ ,‬כתובות‪ ,‬עז‪ ,‬א‪ .‬ועיין‪ :‬שו״ת תשב״ץ‪ ,‬ח״ב ס ח ; שו״ת הריב״ש‪ ,‬קכז‪:‬‬
‫״אי נמי דבחליצה הקלו יותר מן הגט״‪,‬׳ בשו״ת הרדב״ז )םדליקאוו(‪ ,‬ח״ד‪ ,‬ק ח ! ״וכה״ג אמרינן‬
‫לגבי חומרת אשת איש‪ ,‬כ״ש באיסור יבמה לשוק״‪.‬‬
‫שו״ת תשב״ץ‪ ,‬ח״ב‪ ,‬קפ‪ .‬ומבין האחרונים ראה‪ :‬שו״ת אחיעזר‪ ,‬אה״ע‪ ,‬לו‪.‬‬
‫]‪[202‬‬
‫זרח ורהפטיג‪ :‬כפיית גט להלכה ולמעשה‬
‫‪[ 51‬‬
‫בחליצה יותר מבגט‪ ,‬בכל אופן במקום שמצות חליצה קודמת‪ ,‬יש לומר שכופין אותו‬
‫לחלוץ‪ ,‬ואי םבירא לן מצות חליצה קודמת — הדבר יותר פשוט לכוף׳‪/‬‬
‫וכן נוהגים בתי הדין הרבניים בישראל‬
‫שו״ת בית יוםף כי ״ידוע ומפורסם דאינו‬
‫שיחלוץ לו‪ ...‬שאם אינו מכוין לשם מצוה‬
‫הרבנות והמנהג ״לאסור עליהם מצות יבום‬
‫הוא ליבם — אינו מכוון לשם מצוה‪ .‬כל שכן‬
‫לכוף על היבם קיום החליצה‪.‬‬
‫‪861‬‬
‫מביא דברי‬
‫‪ .‬ביה״ד הרבני הגדול‬
‫מכוין לשם מצוד‪ ,‬כלל‪ ...‬ראוי לכוף אותו‬
‫כופין אותו לחלוץ״‪ .‬והרי לאור תקנת‬
‫לגמרי‪ ,‬וחייבים לחלוץ״‪ ,‬האומר שרוצה‬
‫המסרב‪ ,‬בין ליבם בין לחלוץ‪ ,‬ויש איפוא‬
‫‪360‬‬
‫‪359‬‬
‫גם בחוק שיפוט בתי דין רבניים )נישואין וגירושין(‪ ,‬תשי״ג—‪ ,1953‬יש שינוי‬
‫לקולא בסעיף ‪ 7‬הדן בכפיית חליצה בהשוואה לסעיף ‪ 6‬הדן בכפיית גט‪ .‬כוונתנו לקיצור‬
‫תקופת הזמן מששה חדשים לשלשה חדשים מיום מתן הצו של בית הדין הרבני‪ ,‬אשר‬
‫בסיומה יכול היועץ המשפטי לממשלה לפנות לבית המשפט המחוזי לבקש כפיה במאסר‬
‫על אי ציות לצו בית הדין‪ .‬בגירושין יש משום הריסת בנין‪ ,‬ערעור משפחה ויש לבטים‬
‫ושיקולים‪ ,‬ביניהם‪ :‬אולי ניתן לשקם את ההריסות ולפעמים הזמן מביא מרפא‪ ,‬״וכל‬
‫המגרש אשתו ראשונה אפילו מזבח מוריד עליו דמעות״ ‪ .‬ואילו בחליצה‪ ,‬לאחר‬
‫שדרך היבום נחסמה‪ ,‬הרי היא באה רק לשחרר את האשה מכבלי עיגון‪ ,‬ועל כן כל‬
‫הממהר הרי זה משובח‪ ,‬ואין להאריך את מועד תשעים הימים מיום מותו של הבעל‬
‫כפי שנקבע בהלכה יותר על ההכרח‪.‬‬
‫‪362‬‬
‫‪363‬‬
‫ט‪ .‬כפיית גט בפםיקת בתי הדין הרבניים‬
‫‪ (1‬כללי‬
‫בכנם הדיינים השני שנתקיים בירושלים בימים כדדכו תשרי תשי״ד‪ ,‬בהרצאתי‬
‫על חוק שיפוט בתי דין רבניים )נישואין וגירושין(‪ ,‬תשי״ג—‪ ,1953‬אמרתי‪ ,‬בין היתר‪,‬‬
‫דברים א ל ה ‪:‬‬
‫‪364‬‬
‫״עוד חידוש הוכנם לחוק‪ ,‬חידוש שעורר ויכוחים רבים והיו התיעצויות עליו‬
‫בינינו לבין הרבנים הראשיים והוא בסעיפים ‪6‬־‪ ,7‬על כפיית גט וחליצה‪ .‬כל‬
‫ביתידין דואג שפסק דין שלו יבוצע‪ ,‬אחרת אינו בית דין‪ .‬אבל בגיטין אנו‬
‫נמצאים במצב קשה כי לא תמיד אפשר להכריח בעל לקיים פסק הדין‪ .‬בתי‬
‫‪.359‬‬
‫‪.360‬‬
‫‪.361‬‬
‫‪.362‬‬
‫‪.363‬‬
‫‪.364‬‬
‫ראה; תיק ‪/189‬כ״ז‪ ,‬פד״ר‪ ,‬כרך ז‪ ,‬עמ׳ ‪.83‬‬
‫ערעור תש״ל‪ ,26/‬פד״ר‪ ,‬כרך ח‪ ,‬עמ׳ ‪ ,193‬בעמ׳ ‪.196‬‬
‫שו׳ית בית יוסף‪ ,‬דיני יבום‪ ,‬סימן ב‪.‬‬
‫בבלי גיטין‪ ,‬צ‪ ,‬ב‪.‬‬
‫משנה יבמות‪ ,‬ד‪ ,‬ין שו״ע אה״ע‪ ,‬קס״ד‪ ,‬א‪.‬‬
‫ז׳ ורהפטיג‪ ,‬שם )הערה ‪ 107‬לעיל(‪ ,‬עמ׳ ‪46‬־‪.47‬‬
‫!] ‪[ 203‬‬
‫שנתון המשפט העברי‪ ,‬כרך ג—ד )תשל״ו—וזשל״ז(‬
‫הדין‬
‫] ‪52‬‬
‫ה ש ת מ ש ו ע ד כ ה ב א מ צ ע י ח ש ו ב ש ל ה ט ל ת מ ז ו נ ו ת — ל פ ע מ י ם די‬
‫גבוהים — וזה שימש בעקיפין גם אמצעי ל ק י ו ם פ ס ק הדין על גט או ח ל י צ ה ‪,‬‬
‫א ו ל ם ל א ת מ י ד א מ צ ע י זה יעיל ונותן ת ו צ א ו ת ‪ .‬י ת כ ן שיש א ד ם ע ש י ר ש ל א‬
‫א י כ פ ת ל ו ל ש ל ם מ ז ו נ ו ת ‪ .‬גם ב י ח ס ל א נ ש י ם ל א אמידים‪ ,‬אין א מ צ ע י זה פ ו ע ל‬
‫ת מ י ד ‪ .‬ב ע ד אי ת ש ל ו ם מזונות‪ ,‬כ מ ו ב ע ד אי ת ש ל ו ם ח ו ב ב כ ל ל ‪ ,‬יש מ א ס ר ש ל‬
‫יום‬
‫‪21‬‬
‫ב ח ו ד ש ‪ . . .‬ימי מ א ס ר ב ע ד אי ת ש ל ו ם מ ז ו נ ו ת א י נ ם א מ צ ע י ל ח ץ‬
‫מ ס פ י ק ‪ .‬יש גם ח ש ש ל ב י ט ו ל ה ח ו ק ש ל מ א ס ר ב ע ד אי ת ש ל ו ם חוב‪ ,‬א ם כ י‬
‫יש ל ה נ י ח ‪ ,‬כ י ב כ ל אופן ת י ע ש ה ה ב ח נ ה בין אי ת ש ל ו ם חוב‪ ,‬ש ז ה ר ק ענין‬
‫א ז ר ח י ובין אי ת ש ל ו ם מ ז ו נ ו ת שיש בו מ ש ו ם א ב ק ש ל ע ב י ר ה פ ל י ל י ת ‪. . .‬‬
‫ה ע מ ד נ ו איפוא‪ ,‬ב פ נ י ה ש א ל ה על ה א מ צ ע י ם ל כ פ ו ת א ת ב י צ ו ע פ ס ק הדין ש ל‬
‫ב ת י הדין ה ר ב נ י י ם ‪ .‬ה ו צ ע ה ה צ ע ה ל ת ת ל ב י ת ה מ ש פ ט או ל ב י ת הדין גופו‬
‫ס מ כ ו ת ל כ פ ו ת ביצוע פ ס ק הדין ע ל ידי ה ט ל ת עונש מ א ס ר ע ל ה מ ס ר ב ‪ .‬א ו ל ם‬
‫כאן נ ת ע ו ר ר ה ש א ל ת ה ח ש ש ש ל ״ ג ט מעושה״‪ ,‬ה ד ג ש ‪ ,‬כי ה ח ש ש מ פ נ י ג ט‬
‫מ ע ו ש ה ע ל ו ל ל ה נ י א א ת ב ת י הדין מ מ ת ן פ ס ק דין ע ל מ ת ן גט‪ ,‬ע צ ם האיום‬
‫בעונש‬
‫מ א ס ר עשוי ל ה ט י ל ס פ ק ב כ ל גט‪ ,‬ש מ א נ י ת ן ל א מ ר צ ו ן טוב‪ ,‬א ל א‬
‫מתוך‬
‫ה י כ נ ע ו ת לאיום‪ .‬קיימנו ה ר ב ה דיונים ב נ ד ו ן עם ה ר ב נ ו ת ה ר א ש י ת ‪,‬‬
‫ו ב ס ו פ ו ש ל ד ב ר ה ג ע נ ו ל נ ו ס ח ה ה מ ו פ נ מ ת ה מ ו פ י ע ה ב ס ע י פ י ם ‪6‬־‪...7‬‬
‫‪ . . .‬״ ) ש ( ב י ת הדין הוא ש י ק ב ע ב פ ס ק הדין שלו‪ ,‬אם ב מ ק ר ה ה נ ד ו ן יש‬
‫ל נ פ ו ת על ה מ ס ר ב מ ת ן או ק ב ל ת ה ג ט או ל א ‪ .‬פ ס ק הדין צ ר י ך ל ה י ו ת סופי‪,‬‬
‫ז א ת א ו מ ר ת פ ס ק דין ש ל א ע ר ע ר ו עליו‪ ,‬א ו פ ס ק דין ש ע י ר ע ר ו ע ל י ו ו ב י ת‬
‫הדין ל ע ר ע ו ר י ן פ ס ק ל צ ו ו ת ע ל כ פ י י ת הגט‪ .‬ב א ו פ ן נ ז ה ‪ ,‬ה ר י פ ס ק הדין על‬
‫כ פ י י ת גט או ח ל י צ ה י ע ב ו ר ל מ ע ש ה ש נ י בתי־דין‪ ,‬ב ת י הדין י צ ט ר כ ו לדייק‬
‫מ א ד ב נ י ס ו ח פ ס ק י הדין‪ .‬כיום מ נ ס ח י ם פ ס ק י הדין ב ע נ י י נ י ג ט ב נ ו ס ח ״ צ ר י ך‬
‫לתת‬
‫גט״‪ ,‬״ ח י י ב ל ת ת גט״‪ .‬מ נ י היום ולהלן‪ ,‬ב מ ק ר ה ו ב י ת הדין י ר צ ה‬
‫ב כ פ י י ת הגט‪ ,‬צ ר י ך יהיה ל כ ת ו ב ב פ ס ק דין ב מ פ ו ר ש ‪ ,‬״כופין א ו ת ו ל ת ת גט״‪,‬‬
‫א ו ״כופין א ו ת ה ל ק ב ל גט״‪.‬‬
‫ה א ר כ ה ש ל ש ש ה ח ד ש י ם ב ג ט ‪ ,‬או ש ל ש ה ח ד ש י ם ב ח ל י צ ה נ י ת נ ה כ ד י ל ת ת‬
‫א פ ש ר ו ת ל מ ש א ומתן ע ל קיום פ ס ק הדין ע ל מ ת ן ה ג ט ברצון‪ ,‬כי ב כ ל א ו פ ן‬
‫יש ל ב כ ר ה א פ ש ר ו ת ל ה ס ד י ר א ת העניין ש ל א ב א ו נ ם ‪.‬‬
‫ה ת ב י ע ה ל ב י ת ה מ ש פ ט צ ר י כ ה ל ב ו א מ א ת היועץ ה מ ש פ ט י ל מ מ ש ל ה ‪ ,‬ע ו ב ד ה‬
‫ש ש ו ל ל ת א ת ה ו ו ד א ו ת ש כ ח ה כ פ י י ה ינוצל כדי ל ג ר ש א ת ה פ ס ו ל ו ת ‪.‬‬
‫קשה ל ד ע ת מה ע ר כ ו של חידוש זה ש ל א פ ש ר ו ת כ פ י י ת ה ג ט או ה ח ל י צ ה‬
‫ל פ י פ ס ק דין ש ל בית־הדין‪ .‬יש ל ה נ י ח ‪ ,‬כי ב כ ל אופן בזמן הראשון‪ ,‬ב ת י הדין‬
‫] ‪[204‬‬
‫ז ר ח ו ר ה פ ט י ג ‪ :‬כפיית גט ל ה ל כ ה ולמעשה‬
‫‪[ 53‬‬
‫י מ ע ט ו ל ה ש ת מ ש ב א מ צ ע י זה‪ .‬ה א ח ר ו נ י ם ל א ר א ו בעין י פ ה כ פ י י ת ה ג ט ‪ .‬ב מ ש ך‬
‫ד ו ר ו ת ל א היתד‪ ,‬ק י י מ ת ב כ ל ל ה ב ע י ה ש ל כ פ י י ת ג ט א צ ל יהודים‪ ,‬ו מ כ א ן אולי‬
‫ש ל א ר ב ו ל ב ר ר א ת העניין‪ .‬א ו ל ם עכשיו מ ש נ י ת נ ה א פ ש ר ו ת זו י ת ר ב ו ה ד י ו נ י ם‬
‫ו ה ב י ר ו ר י ם ב נ ד ו ן ו ב ט ח י ת ב ה ר ו ו י ת ל ב נ ו ה ד ב ר י ם ה ל כ ה למעשה״‪.‬‬
‫ה ד ב ר י ם ש נ א מ ר ו א ז ע ם ק ב ל ת ה ח ו ק ע מ ד ו ב מ צ י א ו ת ‪ .‬ב ת י הדין ה י ס ס ו ועדיין מ ה ס ס י ם ‪,‬‬
‫א ו ל ם מ ד י פ ע ם ב פ ע ם מ ש ת מ ש י ם ב כ ח ש נ י ת ן ל ה ם ו פ ו ס ק י ם ע ל כ פ י ה ב ג ט ו מ כ ל ש כ ן על‬
‫כפיה לחליצה‪.‬‬
‫שיקולי ב ת י הדין‬
‫‪(2‬‬
‫ב ת ש ע ה כ ר כ י ם ש ל פ ס ק י דין ר ב נ י י ם ש ה ו פ י ע ו ל א ח ר ח ק י ק ת ח ו ק ש י פ ו ט ב ת י דין‬
‫)נישואין וגירושין(‪ ,‬תשי״ג—‪ ,1953‬ה ו ד פ ס ו ת ש ע ה פ ס ק י דין ש ל ב ת י הדין‬
‫רבניים‬
‫ה ר ב נ י י ם האזוריים ו ש ל ו ש ה פ ס ק י ד י ן ש ל ביה״ד ה ר ב נ י ה ג ד ו ל ש נ י ת ן ב ה ם צ ו ל כ פ י י ת‬
‫ה ב ע ל ל י ת ן ג ט פ ט ו ר י ן ל א ש ת ו ו פ ס ק דין א ח ד ש ל ביה״ד ה ג ד ו ל ל כ פ י י ת חליצה‪ .‬כן פ ו ר ס מ ו‬
‫ח מ י ש ה פ ס ק י ם ש ל ביה״ד ה א ז ו ר י ל כ ו ף ע ל האשד‪ ,‬ל ק ב ל ג ט ע ל ידי מ ת ן ‪ ,‬א ו איום ל מ ת ן‬
‫ה י ת ר ל ב ע ל ה ל ש א ת אשד‪ ,‬ע ל א ש ת ו ה מ ס ר ב ת ל ק ב ל ה ג ט ‪ ,‬ו ש ש ה פ ס ק י ד י ן כ א ל ה יצאו‬
‫מ ת ח ת י ד י ב י ת הדין הגדול‪ .‬פ ס ק י הדין ל כ פ י ה ע ל האשד‪ ,‬ל ק ב ל ג ט א י נ ם נ כ ל ל י ם ב מ נ י ן‬
‫זה‪ ,‬ש ה ר י ל ג ב י האשד‪ ,‬הכפיר‪ ,‬ה י א מ ת ן ה י ת ר ל ב ע ל ל ש א ת אשד‪ ,‬ע ל א ש ת ו ו ל א מ א ס ר ה‬
‫ש ל האשד‪,‬‬
‫‪3 6 5‬‬
‫‪.‬‬
‫ה ע י ל ו ת א ש ר ב ג י נ ן נ י ת נ ו צווי הכפייה ה ן ש ו נ ו ת ומגוונות‪ .‬אין פ ס ק דין ש נ י ת ן על‬
‫ס מ ך ע י ל ה א ח ת ב ל ב ד ‪ .‬א ף ט ע נ ת מאים ע ל י נ י ד ו נ ה ו ה ו ב א ה בין ה ש י ק ו ל י ם כ ס נ י ף א ו‬
‫כ ר ק ע לדיון ע ל כ ל ה ע י ל ו ת ‪.‬‬
‫תמצית‬
‫ה ע ו ב ד ו ת ו ה ע י ל ו ת ל כ פ י י ת הגירושין‬
‫ב ת ש ע ת פ ס ק י הדין ש ל ב ת י הדין‬
‫האזוריים הן כ ד ל ה ל ן ‪:‬‬
‫‪(1‬‬
‫א י כ ו ש ר ו ש ל ה ב ע ל ל ה ו ל י ד ב ה י ו ת ו ע ק ר ‪ ,‬כ י ע ו ק ר ע״י ה נ א צ י ם ‪ .‬ה א ש ה ט ע נ ה‬
‫כ י ח פ צ ה ה י א ב י ל ד ו ק ב ל ה ע ל ת ר מ י ת ה ב ע ל ב ה ע ל י מ ו מ מ נ ה ל פ נ י הנישואין א ת מומו‪,‬‬
‫ו ה ד ב ר נ ו ד ע ל ה ר ק א ר ב ע ש נ י ם א ח ר י הנישואין‪ .‬ה ע נ י ן נדון ג ם מ ב ח י נ ת נ ש ו א י ע ב י ר ה‬
‫בגין ה ל א ו‬
‫‪(2‬‬
‫‪3 6 6‬‬
‫״ ל א י ב ו א פ צ ו ע ד כ א ו כ ר ו ת ש פ כ ה ב ק ל ך׳״ ‪.367‬‬
‫ה‬
‫ה א ש ה היתד‪ ,‬ק ט נ ה ‪ ,‬כ ב ת ת ש ע ‪ ,‬ב ש ע ת הקידושין ש נ ע ר כ ו בתימן‪ ,‬ה י א ע ו ד נ ה‬
‫ב ת ו ל ה ‪ ,‬ואין כ א ן א ל א ק י ד ו ש י ד ר ב נ ן ‪ .‬ב ג י ל ע ש ר מ י א נ ה ב פ נ י ביה״ד ב ב ע ל ה ו א מ ר ה ל ו‬
‫אי א פ ש י ב ך ‪ .‬ה י א ט ו ע נ ת ש ה ב ע ל מ א ו ם ע ל י ה מ ת ח י ל ה וכי ה נ י ש ו א י ן נ כ פ ו ע ל י ה ע ל‬
‫‪ .365‬ראה הערה ‪ 346‬לעיל‪.‬‬
‫‪.366‬‬
‫דברים‪ ,‬כג‪ ,‬ב‪,‬‬
‫‪ .367‬תיק ‪/3899‬תשי״ג‪ ,‬פד״ר‪ ,‬כ ר ך א‪ ,‬עמ׳ ‪.5‬‬
‫] ‪[205‬‬
‫שנתון המשפט העברי‪ ,‬כרך ג—ד)תשל״ו—תשל״ז(‬
‫] ‪54‬‬
‫ידי אחיה‪ .‬ה ב ע ל נ ש א ב י נ ת י ם אשד‪ ,‬א ח ר ת ויש ל ו י ל ד מ מ נ ה ‪ ,‬ביה״ד מ צ א ש מ ע י ק ר הדין‬
‫יש לדון ד מ נ ו ת ק ת היא מ מ נ ו ב ש ל המאון‪ ,‬א ו ל ם מ ש ו ם ל ע ז ה צ ר י כ ו ג ט ל ח ו מ ר א ‪ ,‬וכדי‬
‫ל א ל ע ג נ ה ה ו ח ל ט ל כ ו ף ע ל י ו מ ת ן גט‬
‫‪3 6 8‬‬
‫‪ .‬ט ע נ ת מאים ע ל י ה ו כ ר ה כ ס נ י ף ל נ י מ ו ק י ביה״ד‬
‫ל כ ו ף ע ל י ו ל ה ו צ י א ה ‪,369‬‬
‫ש ה ו ע ש ר ש נ י ם בנישואין ו ל א ילדה‪ ,‬כ י הוא ע ק ר ׳ והיא ב א ה מ ח מ ת ט ע נ ה‬
‫‪(3‬‬
‫ש ר ו צ ה י ל ך ‪,370‬‬
‫נישואין א ס ו ר י ם ש ל כהן וחלוצה‪ .‬א י ס ו ר ה נ ו ב ע מ ע צ ם קיום ק ש ר הנישואין‬
‫‪(4‬‬
‫מהווה ע י ל ה ל כ ו ף א ת ה צ ד ה מ ס ר ב ל ה ת ג ר ש ב ג ט פטורין‪ ,‬א ף א ם ה צ ד ד י ם ידעו ו ה ס כ י מ ו‬
‫לנשואי ה י‬
‫א‬
‫‪(5‬‬
‫ם ו ר‬
‫!‪.37‬‬
‫ה ב ע ל מ כ ה א ת א ש ת ו ואף נ י ס ה לרצחה‪,‬׳ ה ב ע ל נ מ צ א ב מ א ס ר ויש ל ו ל ר צ ו ת‬
‫ע נ ש ו ע ו ד ש נ ה ו ח צ י ; האשד‪ .‬ט ו ע נ ת מאים עלי ב א מ ת ל א ב ר ו ר ה‬
‫‪(6‬‬
‫‪3 7 2‬‬
‫‪.‬‬
‫נ י ש א ה ב ג י ל א ר ב ע ע ש ר ה ל ג ב ר בן א ר ב ע י ם ו ת ש ע ‪ ,‬ו נ ו ל ד ו ל ה ם ש ל ש ה ילדים‪.‬‬
‫ה ם נ ש ו א י ם ‪ 23‬ש נ ה ‪ ,‬ומזה ‪ 12‬ש נ ה ש ה ם חיים ב נ פ ר ד ‪ .‬אין ל ו ג ב ו ר ת א נ ש י ם * ש נ י ה ם‬
‫מודים‬
‫ש ז י נ ת ה ת ח ת י ו ב ר צ ו נ ה ; עדים מ ע י ד י ם ע ל מ ע ש י כ י ע ו ר ; ט ו ע נ ת מ א י ם עלי‬
‫באמתלא מבוררת‬
‫‪(7‬‬
‫‪3 7 3‬‬
‫‪.‬‬
‫י ל ד ה ל ו ב ת ‪ ,‬כ ע ת הוא מ ח ו ס ר כ ח ג ב ר א ‪ ,‬והוא טוען שזוהי ח ו ל ש ה מ י נ י ת ע ו ב ר ת ‪.‬‬
‫נ פ ס ק כי ל א ח ר ש ת ח י ה א ת ו חיי נשואין כ ח צ י ש נ ה ו י ת ב ר ר שאין ל ו ג ב ו ר ת א נ ש י ם —‬
‫יש ל כ ו פ ו ל ת ת ל ה גט * ‪.‬‬
‫‪37‬‬
‫‪(8‬‬
‫ה ב ע ל נ ש פ ט ל א ר ב ע ע ש ר ה ש נ ו ת מ א ס ר על מ ע ש י א ו נ ם ומעשים מ ג ו נ י ם ב ק ט י נ ו ת ‪,‬‬
‫והוא י ו ש ב ב מ א ס ר זה ש נ ת י ם ואינו יכול ל ק י י ם ח ו ב ו ת י ו ל א ש ת ו ‪ ,‬ל ת ת ל ה ש א ר ה‬
‫כסותה ועונתה‬
‫‪(9‬‬
‫‪3 7 5‬‬
‫‪.‬‬
‫ה ק ש ר ב י נ י ה ם ה י נ ו ס פ ק קידושין ? האשד‪ .‬ז י נ ת ה ת ח ת י ו כ ש ה י ת ה ס פ ק א ר ו ס ה ל ו ?‬
‫היא ב א ה ב ט ע נ ת מאים עלי‪ .‬נ פ ס ק לכוף על האיש ב כ ל ד ר כ י הכפיר‪ .‬ע ד שיסכים ל ת ת‬
‫ג ט פטורין כדין ת ו ר ה‬
‫‪.368‬‬
‫‪.369‬‬
‫‪.370‬‬
‫‪.371‬‬
‫‪.372‬‬
‫‪.373‬‬
‫‪.374‬‬
‫‪.375‬‬
‫‪.376‬‬
‫‪3 7 6‬‬
‫‪.‬‬
‫תיק ‪ ,1420/50‬תשי״ד‪ ,260/‬פד״ר‪ ,‬כרך א‪ ,‬עמ׳ ‪.33‬‬
‫שם‪ ,‬עמ׳ ‪ ,38‬סעיף ד‪.‬‬
‫תיק ‪/1590‬תשי״ד‪ ,‬פד״ר‪ ,‬כרך א‪ ,‬עמ׳ ‪.364‬‬
‫תיקים ‪1503‬־‪/1504‬תשי״ז‪/1802 ,‬תשי״ז‪ ,‬פד״ר‪ ,‬כרך ב‪ ,‬עמ׳ ‪ .337‬על כפיית גירושין במקרה‬
‫של נישואין אסורים ראה‪ :‬שרשבסקי‪ ,‬שם )הערה ‪ 39‬לעיל(‪ ,‬עמ׳ ‪56‬־‪316,57‬־‪.318‬‬
‫תיק תשי״ז‪ ,1197/‬פד״ר‪ ,‬כרך ג‪ ,‬עמ׳ ‪.220‬‬
‫תיק שכד‪ ,1087/‬ב‪/1337/‬שכד‪ ,‬פד״ר‪ ,‬כרך ה‪ ,‬עמ׳ ‪.154‬‬
‫תיק שכב‪ ,3048/‬פד״ר‪ ,‬כרך ה‪ ,‬עמ׳ ‪.239‬‬
‫תיק שכט‪ ,459/‬פד״ר‪ ,‬כרך ח‪ ,‬עמ׳ ‪.124‬‬
‫תיק ‪/8523‬לא‪ ,‬פד״ר‪ ,‬כרך ט‪ ,‬עמ׳ ‪.171‬‬
‫]‪[206‬‬
‫זרח ורהפטיג‪ :‬כפיית גט‪.‬להלכה ולמעשה‬
‫‪[ 55‬‬
‫ב נ ו ס ף ל ת ש ע ה פ ס ק י דין אזוריים א ל ה ש פ ו ר ס מ ו בקובץ' פ ס ק י הדין ה ר ב נ י י ם נציין‬
‫ש נ י פ ס ק י דין נ ו ס פ י ם ש ל ב ת י דין אזוריים ש ל א ה ו פ י ע ו ב ד פ ו ס ‪ ,‬ב ה ם נ י ת ן צו ל כ פ ו ת גט‪,‬‬
‫ו א ל ו הן ה ע ו ב ד ו ת ו ה נ י מ ו ק י ם ‪:‬‬
‫‪(1‬‬
‫זוג ל א נ י ש א ב ח ו פ ה וקידושין‪ ,‬א ל א ב א ו ב ק ש ר נישואין א ז ר ח י י ם ב ל ב ד ‪ .‬נ ד ר ש‬
‫ג ט ל ח ו מ ר א ‪ ,‬ו נ פ ס ק ל כ ו ף ע ל ה א י ש ל ת ת ג ט פ ט ו ר י ן כ ד מ ו ״ י ‪ .‬האיש נ ע צ ר ב מ א ס ר ע ד‬
‫ש ה ס כ י ם ל ת ת ג ט ל א ש ת ו ואז ש ו ח ר ר מ מ ע צ ר ו ‪,377‬‬
‫‪(2‬‬
‫אין ל ב ע ל כ ה ג ב ר א < ש נ ת י ם ח י ת ה א ת ו חיי א י ש ו ת ל ל א ה צ ל ח ה ‪ t‬ש ל ש ע ש ר ה‬
‫ש נ י ם היא מ ע ו ג נ ת מ מ נ ו ‪ .‬ה ו ח ל ט ע ל פ י ר ו ד ת ו ך כ ד י ח י ו ב ה ב ע ל ב מ ז ו נ ו ת ‪ .‬ה ב ע ל ל א‬
‫קיים פ ס ק הדין ואינו זן ו מ פ ר נ ס אותה‪ .‬מ ש ו ם כך נ י ת ן צו ל כ פ ו ת עליו שיוציאה ‪,378‬‬
‫ו א ל ו הן ה ע ו ב ד ו ת ו ה ע י ל ו ת ל כ פ י י ת גט על ה ב ע ל ב פ ס ק י הדין ש ל ב י ת הדין ה ר ב נ י‬
‫הגדול‪:‬‬
‫‪(1‬‬
‫האשה היא יתומה מאביה‪ ,‬א ש ר אמה ואחיה חיתנו אותה בתימן כשהיתה ב ת‬
‫ע ש ר ‪ ,‬ב נ י ג ו ד ל ר צ ו נ ה ‪ .‬א ף פ ע ם ל א חיה ע ם ב ע ל ה חיי א י ש ו ת ואף ל א ה ת י ח ד ו ‪ .‬האשד‪,‬‬
‫ט ו ע נ ת מ א י ם ע ל י ב א מ ת ל ה ב ר ו ר ה ‪ .‬ה ו א טוען שהיא היתד‪ ,‬ב ק י ד ו ש י ה ב ת ש ת י ם ע ש ר ה‬
‫ויום א ח ד ‪ .‬ס פ ק נ י ש א ה ב ק ט נ ו ת ה ‪ ,‬א י נ ה א ש ת איש מ ד א ו ר י י ת א ‪ ,‬ויש ל צ ר ף ל כ ך ט ע נ ת‬
‫מאים עלי ב א מ ת ל א מ ב ו ר ר ת‬
‫‪3 7 9‬‬
‫‪ .‬ביה״ד ה א ז ו ר י ב פ ת ח ת ק ו ה ד ה ה ה ת ב י ע ה ל כ ו ף ע ל י ו‬
‫להוציאה‪ .‬ה ע ר ע ו ר נ ת ק ב ל וביה״ד ה ר ב נ י ה ג ד ו ל פ ס ק כפיה‪.‬‬
‫‪(2‬‬
‫ק י ד ש ה ב כ מ ה ב י ס ק ו ו י ט י ם ש נ ת כ ב ד ב ה ם ‪ .‬היא מ כ ח י ש ה הקידושין‪ ,‬א ב ל ס י ר ב ה‬
‫להישבע‬
‫ע ל כך‪ .‬ח ק י ר ת ה ע ד י ם ה ש א י ר ה ס פ ק ‪ .‬אין ל ה ת י ר ה ל ה י נ ש א ל ל א ג ט ב ש ל‬
‫ק י ד ו ש י ה ם פ ק ‪ ,‬וכופין א ו ת ו ל ג ר ש ה ‪ . °‬ביה״ד ה א ז ו ר י ב פ ת ח ת ק ו ה ד ח ה ה ת ב י ע ה ל כ פ י ה‬
‫‪38‬‬
‫ע ל גט‪ .‬ה ע ר ע ו ר נ ת ק ב ל ‪.‬‬
‫‪(3‬‬
‫י ת ו מ ה מ א ב י ה ‪ ,‬א ש ר א מ ה ואחיה ח י ת נ ו א ו ת ה ב ת י מ ן ב ג י ל צעיר‪ .‬ל ד ב ר י ה היתד‪,‬‬
‫ב ת ע ש ר ‪ ,‬ו ע ל כן מ ק ו ד ש ת מ ד ר ב נ ן ב ל ב ד ‪ ,‬ו ט ו ע נ ת שאין ל ה כ ר י ח ה ל ח י ו ת עמו‪ .‬כן ט ו ע נ ת‬
‫מ א י ם עלי‪ ,‬ו נ ר א ה ב ע י נ י ב י ה ״ ד כ י יש ל ה א מ ת ל א מ ב ו ר ר ת ‪ .‬ה א ש ה ח י ת ה ש ל ש ע ש ר ה‬
‫ש נ ה ב נ פ ר ד מ ב ע ל ה ‪ ,‬והיא מ ע ו ג נ ת ‪ .‬ב א ת ר א דידהו‪ ,‬ל פ י ע ד ו ת ם ש ל כ מ ה מ ח כ מ י תימן‪,‬‬
‫עבדי‬
‫ע ו ב ד א כ ה ר מ ב ״ ם ד כ ו פ י ן ב ט ע נ ת מ א י ס עלי ב א מ ת ל א מ ב ו ר ר ת ‪ .‬ביה״ד ה א ז ו ר י‬
‫ב ת ״ א — י פ ו ד ח ה ב ר ו ב ד ע ו ת ת ב י ע ת הכפיה‪ .‬ה ע ר ע ו ר נ ת ק ב ל‬
‫‪.377‬‬
‫‪.378‬‬
‫‪.379‬‬
‫‪.380‬‬
‫‪.381‬‬
‫‪3 8 1‬‬
‫‪.‬‬
‫תיק ‪/240‬יז בבית הדין הרבני האזורי ברחובות בראשותו של הרב צבי יהודה מלצר‪ ,‬אב״ד‪.‬‬
‫תיק ‪/405‬תשט״ו בבית הדין הרבני האזורי בירושלים בראשות הרב שלומ אזולאי‪ ,‬אב״ד‪.‬‬
‫ערעור תשי״ז‪ ,79/‬פד״ה כרך ג‪ ,‬עמ׳ ‪ ,3‬ובעמי ‪ ,12‬שם‪.‬‬
‫ערעור שך‪ ,32/‬פד״ד‪ ,‬כרך ד‪ ,‬עמ׳ ‪.33‬‬
‫ערעור שכא‪ ,134/‬פד״ר‪ ,‬כרך ד‪ ,‬עמ׳ ‪.245‬‬
‫]‪[207‬‬
‫] ‪56‬‬
‫• שנתון המשפט העברי‪ ,‬כרך ג — ד ) ת ש ל ״ ו — ת ש ל ״ ז (‬
‫ב פ ס ק הדין ע ל כ פ י ה ל ח ל י צ ה ‪ ,‬דן ביה״ד ה ג ד ו ל ב ז ק ו ק ה ל י ב ו ם ש ט ו ע נ ת כי ה י ב ם‬
‫מ א ו ם עליה‪ ,‬ה י ה מ א ו ש פ ז כ מ ה פ ע מ י ם ב ב י ת חולים ל ח ו ל י נ פ ש ‪ ,‬גירש א ש ת ו ש י ל ד ה לו‬
‫א ח ד ע ש ר ילדים‪ .‬ה י ב ם ש ה ב ר י א מ מ ח ל ת ו טוען שהוא רוצה ל ק י י ם מ צ ו ת יבום וכי ג י ר ש‬
‫א ת א ש ת ו על מ נ ת לקיים א ת היבום‪ .‬ה י ב ם מ ע מ י ד ד ר י ש ו ת כ ס פ י ו ת כ ד י ל ה ס כ י ם ל מ ת ן‬
‫ביה״ד ה ס ת מ ך על ה מ נ ה ג ב כ ל ב ת י הדין ב א ר ץ ל א ל ה ר ש ו ת ל י ב ם‬
‫חליצה‪.‬‬
‫ד ע ו ת י ה ם ש ל גדולי ה מ ש י ב י ם ש א ם א י נ ו מכוין ל ש ם מ צ ו ה כופין א ו ת ו לחלוץ‬
‫ח ל י צ ה כופין ב ט ע נ ת מאים עלי כ ש י ט ת ה ר מ ב ״ ם‬
‫‪3 8 4‬‬
‫‪3 8 2‬‬
‫‪3 8 3‬‬
‫‪ ,‬על‬
‫ושעל‬
‫‪ ,‬וציווה ל כ ו ף על ה י ב ם מ ת ן חליצה‪.‬‬
‫ב ע ו ד א ש ר ביה״ד ה א ז ו ר י ב פ ת ח ת ק ו ה ד ח ה ‪ ,‬ב ר ו ב ד ע ו ת ‪ ,‬א ת ת ב י ע ת ה כ פ י ה ע ל היבם‪,‬‬
‫ה ע ר ע ו ר נ ת ק ב ל וביה״ד הגדול‪ ,‬כ א מ ו ר ‪ ,‬פ ס ק ל כ ו פ ו לחלוץ‪.‬‬
‫נעיין‬
‫עתה‬
‫ב ת מ צ י ת ה ע ו ב ד ו ת ו ה ע י ל ו ת שהיו ב ח מ ש ת פ ס ק י הדין ש ל ב ת י הדין‬
‫ה ר ב נ י י ם האזוריים ב ה ם כ פ ו א ש ה ל ק ב ל גט ע ל ידי מ ת ן ה י ת ר נשואין ל ב ע ל ל ש א ת א ש ה‬
‫על א ש ת ו או איום ב מ ת ן ה י ת ר נ ש ו א י ן ‪:‬‬
‫‪(1‬‬
‫יש ע ד י ם ש ז י נ ת ה ת ח ת י ו ‪ ,‬א ף כ י אין א פ ש ר ו ת ל ב ר ר ה ע ד ו ת ‪ .‬ה ב ע ל ס ו מ ך על‬
‫ה ע ד י ם ועל כן א ס ו ר ה עליו‪ .‬יש עדים ע ל מ ע ש י פ ר י צ ו ת ‪ ,‬האשד‪ .‬רעה‪ ,‬ב ע ל ת קטטה‪.‬‬
‫נ פ ס ק כי אם ל א ת ק ב ל גט — י ח ל י ט ביה״ד ע ל מ ת ן ה י ת ר נשןאין ל ע ל ‪,385‬‬
‫ב‬
‫‪(2‬‬
‫ה צ ד ד י ם קיימו י ח ס י מין ו נ ו ל ד ל ה ם י ל ד וכדי ל ה ע נ י ק ל י ל ד ש מ ו ש ל האיש ה ס כ י מ ו‬
‫ל ה י נ ש א ב ת נ א י ש י ת ג ר ש ו ש ל ש ה ח ד ש י ם מיום היוולד הילד‪ .‬כ ע ת האשד‪ .‬מ ס ר ב ת ל ק ב ל‬
‫הגט‪.‬‬
‫ע ל י ה ם ל ה ת ג ר ש ואם היא ת ע מ ו ד ב ס י ר ו ב ה ידון ביה״ד ב מ ת ן ה י ת ר נשואין‬
‫ל ב ע ל ‪,386‬‬
‫‪(3‬‬
‫נ ו ד ע כ י האשד‪ .‬ח ל ת ה כ מ ה פ ע מ י ם ל פ נ י הנשואין ב מ ח ל ת שיגעון ו ה ע ל י מ ה ע ו ב ד ה‬
‫זו מ ה ב ע ל ‪ .‬ל פ י כ ך ‪ ,‬הקידושין ה ם ס פ ק קידושי ט ע ו ת ויש מ ק ו ם ל כ פ ו ת ע ל י ה ק ב ל ת גט‪,‬‬
‫ואם ת ס ר ב ידון ביה״ד ב מ ת ן ה י ת ר נשואין ל ב ע ל ‪,387‬‬
‫‪.382‬‬
‫‪.383‬‬
‫‪.384‬‬
‫‪.385‬‬
‫‪.386‬‬
‫‪.387‬‬
‫ראה במפורט בפרק ח לעיל‪ ,‬במיוחד בהערות ‪ 351‬ו־‪ 353‬והטקסט הסמוך להן‪.‬‬
‫שו״ת הרא״ש‪ ,‬נב‪ ,‬א‪ :‬״‪.‬״בנידון זה שאינו מכוין לשם מצות יבוס אלא תובע ממון כדי לחלוץ‪,‬‬
‫כופין אותו לקיים מצות חליצה בחנם בלי ממון‪ ...‬אי לא ניחא לה להתיבם מחמת שתתן אמתלא‬
‫ידוע ומפורסם‬
‫לדבריה‪ ...‬כופין אותו לחלוץ״‪ .‬שו״ת בית יוסף‪ ,‬דיני יבום‪ ,‬סימן נ ! ״‬
‫דאינו מכוין לשם מצוה‪ ...‬ראוי לכוף אותו שיחלוץ לד‪.‬״‪ .‬ועיין גם‪ :‬ערעור תשכ״ר‪,222/,‬‬
‫פד״ר‪ ,‬כרך ו‪ ,‬עמ׳ ‪.65‬‬
‫שו״ת בית יוסף‪ ,‬שם; שו״ת הרדב״ז‪ ,‬ח״ב‪ ,‬קח‪.‬‬
‫פס״ד ‪/383‬ד‪ ,‬תיק ‪/1189‬ב‪ ,‬פד״ר‪ ,‬כרך ה‪ ,‬עמ׳ ‪.286‬‬
‫תיק ‪/1980‬כ״ז‪ ,‬פד״ר‪ ,‬כרך ז‪ ,‬עמ׳ ‪ ,353‬הערעור על פסק דין זה נדחה ע״י ביה״ד הגדול —‬
‫ערעור תשכ״ט‪ ,120/‬פד״ר‪ ,‬כרך ח‪ ,‬עמ׳ ‪.3‬‬
‫תיק" ‪/5521‬ש״ל‪ ,‬פד״ר‪ ,‬כרך ח‪ ,‬עמ׳ ‪.174‬‬
‫]‬
‫‪[208‬‬
‫‪[ 57‬‬
‫‪(4‬‬
‫זרח ורהפטיג‪ :‬כפיית גט להלכה ולמעשה‬
‫מ ו ר ד ת מ ס ו ג ״ ב ע י נ א ליה ומצערבא ליה״ — יש ל ה ת י ר ל ב ע ל ליש א אשד‪ ,‬ע ל‬
‫א ש ת ו ‪.388‬‬
‫ה ב ע ל טוען מ א ו ס ה ע ל י ; ה ר ב ה ש נ י ם חיים ב נ פ ר ד ? הילדים מאיימים ש י ב ר ח ו‬
‫‪(5‬‬
‫מ ה ב י ת אם א מ ם ת ש ו ב ‪ .‬נ פ ס ק כי א ם ת ס ר ב ל ק ב ל ה ג ט — י נ ת ן ל ב ע ל ה י ת ר נשואין ‪.389‬‬
‫ו א ל ו הן ה ע ו ב ד ו ת ו ה ע י ל ו ת ב ה ן פ ס ק ו כ פ י י ת האשד‪ ,‬ל ק ב ל ג ט ע ל ידי מ ת ן ה י ת ר נישואין‬
‫ל ב ע ל ‪ ,‬ב פ ס ק י הדין ש ל ב י ת הדין ה ר ב נ י ה ג ד ו ל‬
‫‪(1‬‬
‫‪3 9 0‬‬
‫‪:‬‬
‫ה צ ד ד י ם נ י ש א ו ב נ ש ו א י ן אזרחיים ל פ י ע ש ר י ם ש נ ה ולהם ילדים ? זה ע ש ר ש נ י ם‬
‫חיים ב נ פ ר ד ? ה ב ע ל אינו ר ו צ ה ל ק ד ש א ו ת ה ‪ .‬נ פ ס ק כי ״נשואין א ז ר ח י י ם מהווים עילה‬
‫ל ת ב י ע ת גירושין״‪ ,‬ו צ ר י ך גט מ ס פ ק ובכגון דא כופין ע ל מ י ד ת ס ד ו ם ל ד ר י ש ת ה ב ע ל‬
‫ל מ ת ן ה י ת ר נשואין ‪.391‬‬
‫‪(2‬‬
‫שרפה דרכיה ועשתה מעשי כיעור‪ .‬אם לא ת ק ב ל הגט — יתנו לו היתר‬
‫נשואין ‪.392‬‬
‫‪(3‬‬
‫נ י ש א ו בחו״ל ב מ ק ו ם מ ו ש ב ו ‪ .‬היא א ז ר ח י ת י ש ר א ל ו ב א ה ל ש ם כ ת י י ר ת ‪ ,‬ו ל א ח ר‬
‫ת ש ע ה ח ד ש י ם ש ב ה ל א ר ץ י ש ר א ל ו ד ו ר ש ת ש י ע ל ה גם הוא‪ .‬הוא ת ו ב ע ש ת ח ז ו ר אליו‪,‬‬
‫ואם ל א ו — ש ת ק ב ל גט פטורין‪ .‬ביה״ד האזורי ד ח ה ת ב י ע ת ו ש ל ה ב ע ל ‪ .‬ביה״ד הגדול‬
‫ק י ב ל ה ע ר ע ו ר ו פ ס ק ש א ם ל א ת ס כ י ם ל ח ז ו ר א ל מ ק ו ם מ ג ו ר י ב ע ל ה ‪ ,‬או ל ק ב ל גט פטורין‪,‬‬
‫עליו ל ה ש ל י ש גט ע ב ו ר ה בביה״ד ב מ ק ו ם מ ו ש ב ו ו א ו ת ו בי״ד ידון ב ד ב ר מ ת ן ה י ת ר‬
‫נשואין ל ב ע ל‬
‫‪(4‬‬
‫‪3 9 3‬‬
‫‪.‬‬
‫האשד‪ ,‬ה ש ת מ ש ה נ ג ד ב ע ל ה ב א ל י מ ו ת ובאיומים ו ג י ר ש ה א ו ת ו מ ה ב י ת ב ש ל ב ג י ד ת ו‬
‫בה‪ .‬ה ם חיו ב נ פ ר ד ב מ ש ך ש נ י ם ר ב ו ת ואין שום םכויים ל ש ל ו ם ביניהם‪ .‬ה ב ע ל טוען‬
‫מ א ו ס ה עלי‪ .‬ב י ת הדין ק ב ע כי ידון ב מ ת ן ה י ת ר נשואין א ם ל א ת ס כ י ם ל ק ב ל גט‬
‫פ‬
‫ט‬
‫ו‬
‫ר‬
‫ץ ‪,394‬‬
‫ל א ר ב א הם‪ ,‬איפוא‪ ,‬פ ס ק י הדין ב ה ם ניתן צ ו ל כ פ י י ת גט‪ ,‬א ו ל ם ר ב י ם ה ם פ ס ק י הדין‬
‫ב ה ם נ י ד ו נ ה ה ת ב י ע ה ל מ ת ן צו ל כ פ י ה ‪ ,‬ואם כי ב ר ו ב ם ה צ ו ל א ניתן‪ ,‬מ ״ כ ת ל י ״ פ ס ק י הדין‬
‫‪.388‬‬
‫‪.389‬‬
‫‪.390‬‬
‫‪.391‬‬
‫‪.392‬‬
‫‪.393‬‬
‫‪.394‬‬
‫תיק ‪/5488‬ל״ב‪ ,‬פד״ר‪ ,‬כרך ט‪ ,‬עמי ‪.110‬‬
‫תיק ‪/404‬תשל״ב‪ ,‬פד״ר‪ ,‬כרך ט‪ ,‬עמ׳ ‪ .149‬הערעור נדחה ברוב דעות — ערעור תשל״ג‪,12/‬‬
‫פד״ר‪ ,‬כרך ט‪ ,‬עמ׳ ‪.152‬‬
‫אנו מונים להלן ארבעה מקרים אך יש להוסיף להם את שני המקרים בהם אישר בית הדין‬
‫הרבני הגדול‪ .‬החלטות שניתנו ע״י בתי הדין האזוריים בסוגיית מתן היתר נשואין‪ ,‬ראה‬
‫הערות ‪ 386‬ו־‪ 389‬לעיל‪.‬‬
‫ערעור תש״ך‪ ,89/‬פד״ר‪ ,‬כרך ג‪ ,‬עמ׳ ‪.369‬‬
‫ערעור תשל״א‪ ,149/‬פד״ר‪ ,‬כרך ח‪ ,‬עמ׳ ‪.354‬‬
‫ערעור תש״ל‪ ,12/‬פד״ר‪ ,‬כרך ח‪ ,‬עמ׳ ‪.97‬‬
‫ערעור תשל״ב‪ ,122/‬פד״ר‪ ,‬כרך ט‪ ,‬עמי ‪.200‬‬
‫] ‪[ 209‬‬
‫] ‪58‬‬
‫שנתון המשפט העברי‪ ,‬כ ר ך ג—ד )תשל״ו—תשל״ז(‬
‫נ י כ ר ל א פ ע ם ‪ ,‬כי הדיון ו ה ב י ר ו ר ע ל ה א פ ש ר ו ת ה ק י י מ ת נ ע ש ה מ ת ו ך ה נ ח ה ס ב י ר ה כי‬
‫ה ג ט י נ ת ן מ ב ל י צ ו ר ך ל ה ש ת מ ש ב א מ צ ע י ה ק י צ ו נ י ש ל מ א ס ר ‪ .‬ה ה י ס ו ס י ם ש ל ב ת י הדין‬
‫ה ם ר ב י ם ו ה ר ת י ע ה מ ש י מ ו ש ב כ פ י ה היא עדיין ר ב ה ב י ו ת ר ‪ ,‬ו ל פ ע מ י ם ה מ ס ק נ ה א י נ ה‬
‫ה ו ל מ ת א ת ה נ י מ ו ק י ם ‪ ,‬כ א י ל ו ב י ת הדין נ מ נ ע ב ר ג ע ה א ח ר ו ן מ ל ה ש ת מ ש ב כ ו ח ש נ י ת ן לו‪.‬‬
‫ה ר ת י ע ה מ כ פ י י ת ה ג ט נ ר א י ת ל ה י ו ת י ו ת ר ר ב ה ב ב י ת הדין ה ר ב נ י ה ג ד ו ל מ א ש ר ב ב ת י‬
‫הדין ה א ז ו ר י י ם ) פ ר ט ל ז ה ש ב פ ת ח ת ק ו ה ( ‪ .‬ב כ ל ש ל ש ת ה מ ק ר י ם ב ה ם פ ס ק ביה״ד ה ג ד ו ל‬
‫ל כ פ י ה ‪ ,‬ה ע י ל ה ה מ צ ו י י נ ת כ מ כ ר ע ת היתד‪ ,‬ה ע ו ב ד ה ש ל ס פ ק אם הקידושין ת פ ש ו ‪ ,‬ו ה מ ק ר ה‬
‫ה ר ב י ע י ה ו א ש ל כ פ י ה ב ח ל י צ ה ‪ .‬מבין ב ת י הדין האזוריים‪ ,‬ה ר י ביה״ד ש ב פ ת ח ת ק ו ה ‪,‬‬
‫ה ו א ה מ ס ת י י ג ב י ו ת ר מ ש י מ ו ש ב א מ צ ע י ש ל כ פ י י ת גט‪ .‬ש ל ש ה מ א ר ב ע ה ע ר ע ו ר י ם ש נ ת ק ב ל ו‬
‫בביה״ד הגדול נגד סירוב לצוות על כפיה בגט‪ ,‬הם על פסקי דינו‬
‫ש‬
‫ל ב י ךץ‬
‫ת‬
‫ז‬
‫ה‬
‫‪,395‬‬
‫ב ת י הדין מ ע ד י פ י ם גם ב מ ק ר י ם ב ה ם יש מ ק ו ם לדיון ע ל כ פ י ה ב ג ט ל ה ש ת מ ש ב א מ צ ע י‬
‫ל ח ץ מ ו ס ר י י ם או כספיים‪ ,‬כ ג ו ן ‪ :‬פ ס י ק ת מ ז ו נ ו ת י ו ת ר גבוהים‪ ,‬ו ר ק ב מ ק ר י ם קיצוניים‬
‫ביותר נזקקים לצו כפיה במאסר‪.‬‬
‫נציין מ ס פ ר פ ס ק י הדין ב ה ם נ ד ח ת ה ה ת ב י ע ה ל כ פ י ה ב ג ט ו נ ע מ ו ד מ ת ו כ ם ע ל ה נ י מ ו ק י ם‬
‫ש ל ביה״ד ל ה י מ נ ע ו ת ו מ מ ת ן צ ו ל כ פ י ה ‪.‬‬
‫‪(1‬‬
‫ה ב ע ל ה ו א מ ט ו ר ף ו מ ת נ ה ג ב ט פ ש ו ת ה ו ל כ ת ו ג ו ב ר ת מיום ליום‪ .‬א ם אין ז ה מ ח מ ת‬
‫חולי‪ ,‬א ל א ב ג ל ל ת ר ב ו ת ר ע ה ו ח ס ר ו ן ד ע ת ‪ ,‬מ צ ב שהיה י ד ו ע ל א ש ה ל פ נ י ה נ ש ו א י ן ו ס ב ר ה‬
‫ו ק ב ל ה ‪ ,‬אין זה ב ג ד ר מ ו ם ש א פ ש ר ב ג ל ל ו ל כ ו פ ו ל ג ר ש ‪ .‬מ ו ם גדול שכופין ב ג ל ל ו ל ג ט ‪ ,‬אם‬
‫נ ת ר פ א מ מ נ ו ‪ ,‬א ף ע ל פי שיש ח ש ש ש ל חזרה‪ ,‬ל א מ י ק ר י מום ג ד ו ל כ ל י ל כ ן ף ל‬
‫‪(2‬‬
‫ג ט‬
‫‪.396‬‬
‫מ ק ו ם ש ה א ש ה א ס ו ר ה ע ל ב ע ל ה ר ק מדין שויא א נ פ ש י ה ח ת י כ ה ד א י ם ו ר א ‪ ,‬ש ה ו א‬
‫א ו מ ר ש ר א ה א ת א ש ת ו ש ז י נ ת ה ‪ ,‬ח י י ב א מ נ ם ל ה ו צ י א ה ‪ ,‬א ב ל אין כופין ל מ ת ן גט‪ .‬בי״ד‬
‫ה ו ס י ף נימוק נ ו ס ף ‪ :‬ב ע ל נאמן ל א ס ו ר א ש ת ו עליו ד ו ק א ש ל א ב מ ק ו ם ק ט ט ה ‪ ,‬א ב ל ב מ ק ו ם‬
‫ק ט ט ה — א י נ ו נאמן‪ .‬ק ב י ע ת מ י ד ת ה ק ט ט ה ה ע ל ו ל ה ל ע ר ע ר נ א מ נ ו ת ו ש ל ה ב ע ל ‪ ,‬נ ת ו נ ה‬
‫ל ש ק ו ל ד ע ת ו ש ל י ך ״ ד ‪.397‬‬
‫ב‬
‫‪(3‬‬
‫ה ב ע ל טוען כי א ש ת ו ז י נ ת ה ת ח ת י ו ‪ .‬א ם אין עדים ע ל כ ך ‪ ,‬אף ש ה י א א ס ו ר ה ע ל י ו‬
‫מדין ״שויא א נ פ ש י ה ח ת י כ ה ד א י ם ו ר א ״ — אין כופין א ו ת ו להוציא‪ ,‬גם א ם האשד‪ ,‬ב א ה‬
‫ב ט ע נ ה ש ח פ צ ה בילד‪ ,‬ש ה ר י ל פ י ד ב ר י ו אין הואי ה ג ו ר ם ש א י נ ה ר א ו י ה ל ה י ב נ ו ת מ מ נ ו ‪,‬‬
‫א ל א ה י א א ש ר ג ר מ ה ל כ ך כי ז י נ ת ה ת ח ת י ו ו נ א ס ר ה עליו‪ .‬א ו ל ם יש ס ו ב ר י ם ש ל א ח ר‬
‫‪ .395‬ברם‪ ,‬ידוע לי על מקרה אחד בו פ ס ק בית הדין האזורי ב פ ת ח ת ק ו ה — ב ר א ש ו ת ה ר ב שלמה קרליץ‬
‫כאב״ד — כפיית גט על האשה‪ .‬באותו מ ק ר ה הושמה האשה ב מ א ס ר ו כ ע ב ו ר זמן קצר הסכימה‬
‫ל ק ב ל הגט ושוחררה‪.‬‬
‫‪ .396‬תיק ‪/252‬תשי״ד‪ ,‬פד״ר‪ ,‬כ ר ך א‪ ,‬עמ׳ ‪.65‬‬
‫‪ .397‬תיק ב‪/90/‬תשי״ד‪ ,‬פד״ר‪ ,‬כ ר ך א‪ ,‬עמ׳ ‪.129‬‬
‫]‪[210‬‬
‫זרח ורהפטיג‪ :‬כפיית גט להלכה ולמעשה‬
‫‪[ 59‬‬
‫ת ק נ ת ר ג מ ״ ה ש ל א ל ג ר ש ב ע ל ב ר ח ה אין ה ב ע ל נ א מ ן ל ו מ ר ע ל א ש ת ו ש ז י נ ת ה ‪ ,‬ש מ א‬
‫עיניו נ ת ן ב א ח ר ת ‪ ,‬ו א י נ ו יכול ל ה ש ת ח ר ר מ א ש ת ו ה ר א ש ו נ ה ולכן אין מ א מ י נ י ם ל ד ב ר י ו ‪.‬‬
‫א ם יש ק ט ט ה בין בני הזוג‪ ,‬ל כ ל ה ד ע ו ת אין ה ב ע ל נ א מ ן ל ו מ ר ש ר א ה ש א ש ת ו זיבתה ‪,398‬‬
‫ב כ ל מ ק ר ה ש ל ליקוי ב מ ו ח ‪ ,‬ה ג ו ר ם ל ת ו פ ע ו ת ה ד ו מ ו ת ל ת ו פ ע ו ת י ה ש ל מ ח ל ת‬
‫‪(4‬‬
‫ה נ פ י ל ה ‪ ,‬אף א ם אין ב ד ב ר מ ש ו ם מום באיש‪ ,‬ד י נ ו כדין נ כ פ ה ‪ .‬אם האשד‪ .‬י ד ע ה ל פ נ י‬
‫הנישואין ש ה ב ע ל הוא ח ו ל ה נ כ פ ה ‪ ,‬אף אם א ח ר י ה נ ש ו א י ן מ ח ל ת ו ה ח ר י פ ה ‪ ,‬אין כופין‬
‫אותו להוציאה ולא אותה שתחיה עמו‬
‫‪(5‬‬
‫‪3 9 9‬‬
‫‪.‬‬
‫ר ב י ם ס ו ב ר י ם כ י א ף ל פ י ד י נ א ד ג מ ר א ‪ ,‬אם אשד‪ .‬ש ה ת ה ע ש ר ש נ י ם ולא י ל ד ה —‬
‫כופין א ו ת ו להוציאה‪ .‬אם יש ל ו י ל ד ב ר קיימא מ א ש ה זו או מ א ש ה א ח ר ת ‪ ,‬ל ע ו ל ם אין‬
‫כ ו פ‬
‫י ן ‪,400‬‬
‫א ף ל ס ו ב ר י ם שכופין א ת ה ב ע ל ל ג ר ש כ ש א י ן ל ו כ ח ג ב ר א ‪ ,‬מן הדין אי א פ ש ר‬
‫‪(6‬‬
‫ל פ ם ו ק כפיה‪ ,‬כ ל עוד ו ה ב ע ל מ מ ש י ך ב ט י פ ו ל י ם ויש איזו שהיא ת ק ו ה ש ה ו א י ת ר פ א‬
‫‪(7‬‬
‫‪4 9 1‬‬
‫‪.‬‬
‫ה מ ק ו ם ב ו נ ע ר כ ו הקידושין הוא ה ק ו ב ע א ת א ו פ ן ס י ד ו ר ה ג ט ו כ ש ר ו ת ו ‪ .‬ב מ ד י נ ת‬
‫תימן פ ם ק ו ה ל כ ה ל מ ע ש ה כ ה ר מ ב ״ ם ב כ ל הוראותיו‪ ,‬אולם קיימים ח י ל ו ק י ד ע ו ת בין‬
‫ר ב נ י ת י מ ן אם גם ל ע נ י ו ה ל כ ה ש ב ט ע נ ת מ א י ם ע ל י כופין א ת ה ב ע ל פ ש ט ה ה ה ו ר א ה‬
‫כ ה ר מ ב ״ ם ‪ .‬גם ל ה ר מ ב ״ ם ל ד ע ת ר ב י ם אין כופין כ י אם ב א מ ת ל א מ ב ו ר ר ת ‪ .‬ה ש א ל ה אם‬
‫יש ב ד ב ר י האשד‪ .‬א מ ת ל א מ ב ו ר ר ת ל ט ע נ ת מאים עלי‪ ,‬אם לאו‪ ,‬מ ס ו ר ה ל ש י ק ו ל ד ע ת ו‬
‫ש ל ביה״ד לפי ר א ו ת‬
‫‪(8‬‬
‫ע‬
‫י י ו ‪,402‬‬
‫נ‬
‫האשד‪ ,‬ט ו ע נ ת כ י אין ל ו ג ב ו ר ת א נ ש י ם והוא מ ו ד ה ב ז ה — אין כופין א ו ת ו‬
‫להוציאה‪ ,‬ע ד ש י ת ב ר ר שאין ל ו ר פ ו א ה וזו ת ו ח ל ת מ מ ו ש כ ת ‪.403‬‬
‫ע ב ר ע ל ת ק נ ת ה ר ג מ ״ ה ועל ה ת ח י י ב ו ת ו ש ק י ב ל ע ל ע צ מ ו ) ב נ י הזוג הם מ ע ד ו ת‬
‫‪(9‬‬
‫המזרח(‬
‫ש ״ ל א י ש א ולא י ק ד ש שום אשד‪ .‬א ח ר ת ע ל י ה ב ח י י ה כ ת ק נ ת ר ג מ ״ ה ז״ל״ —‬
‫חייב להוציאה‪ ,‬א ו ל ם אין כופין א ו ת ו ע ל כך‪ .‬אין כ פ י ה א ל א ב ד ב ר י ם ה פ ו ג ע י ם בחיי‬
‫א י ש ו ת ו ל א ב ד ב ר י ם ה נ ו ג ע י ם ב ז כ ו י ו ת וחיובים ש ק י ב ל ה ב ע ל על ע‬
‫‪.398‬‬
‫‪.399‬‬
‫‪.400‬‬
‫‪.401‬‬
‫‪.402‬‬
‫‪.403‬‬
‫‪.404‬‬
‫צ מ ו‬
‫‪.404‬‬
‫תיק ערעורים ער‪/‬תשט״ז‪ ,110/‬פד״ר‪ ,‬כרך ב‪ ,‬עמ׳ ‪ ,142‬פס״ד של ביה״ד הגדול‪ .‬על סוגיה זו‬
‫ראה גם‪ :‬שרשבסקי‪ ,‬שם )הערה ‪ 39‬לעיל(‪ ,‬עמ׳ ‪314‬־‪.315‬‬
‫תיקים ‪/78‬תשט״ז‪/731 ,‬תשט״ז‪ ,‬פד״ר‪ ,‬כרך ב‪ ,‬עמ׳ ‪.188‬‬
‫ערעור תשי״ז‪ ,107/‬פד״ר‪ ,‬כרך ג‪ ,‬עמ׳ ‪ ,39‬פם״ד של ביה״ד הגדול בראשות הרב הרצוג זצ״ל‪.‬‬
‫ערעורים תשי״ח‪ ,49/‬תשי״ח‪ ,57/‬פד״ר‪ ,‬כרך ג‪ ,‬עמ׳ ‪ ,77‬פס״ד של ביה״ד הגדול‪.‬‬
‫ערעור תשי״ח‪ ,139/‬פד״ר‪ ,‬כרך ג‪ ,‬עמ׳ ‪ ,201‬פס״ד של ביה״ד הגדול‪ ,‬בראשות הרב הראשי‬
‫הרב ניסים‪.‬‬
‫תיק שכ״ב‪ ,3048/‬פד״ר‪ ,‬כרך ה‪ ,‬עמ׳ ‪.239‬‬
‫ער‪/‬תשכ״ו‪ ,178/‬פד״ר‪ ,‬כרך ז‪ ,‬עמ׳ ‪.65‬‬
‫!]‪[211‬‬
‫שנתון המשפט העברי‪ ,‬כרך ג—ד )תשל״ו—תשל״ז(‬
‫] ‪60‬‬
‫‪ (10‬מ ו ם ש א י נ ו ממנין המומים ש ב ג מ ר א ‪ ,‬א ב ל קיים ח ש ש שהוא ע ו ב ר ב ת ו ר ש ה‬
‫לילדים‪,‬‬
‫בהלכה‬
‫והאשה ל א ידעה מהמוט שבה‪ ,‬ובני מ ש פ ח ת ה העלימו אותו מבעלה‪ ,‬םפק‬
‫א‬
‫ם‬
‫י‬
‫ש‬
‫לכופה‬
‫ב‬
‫ק ל‬
‫ב‬
‫ת‬
‫ג‬
‫ט‬
‫‪,405‬‬
‫‪ (11‬א י ן ה ו כ ח ו ת ל ט ע נ ת ה שאין ל ב ע ל ה כ ח ג ב ר א והוא מ כ ח י ש א ו ת ה ‪ .‬ל ד ע ת ר ו ב‬
‫הפוסקים‬
‫מ ע מ י ד י ם א ו ת ה ע ל ה ח ז ק ה שאין האשד‪ .‬מעיזה ב פ נ י ב ע ל ה ו מ א מ י נ י ם לה‪,‬‬
‫ב פ ר ט כשיש ר ג ל י ם ל ד ב ר ‪ ,‬אולם אין כופין א ו ת ו להוציאה ‪,406‬‬
‫ב כ מ ה מ פ ס ק י דין א ל ה ה נ י מ ו ק י ם ל פ ס י ק ה ע ל כ פ י י ת ה ג ט ה ם כ ה ברורים‪ ,‬ש ר ק י ר א ת‬
‫ה ה ו ר א ה ל מ ת ן ג ט מ ע ו ש ה ה כ ר י ע ה ל ה ס ת פ ק ב ח י ו ב ל מ ת ן ג ט מ ב ל י ל כ פ ו ת ו ע ל כ ך ‪ .‬יש‬
‫ל ה נ י ח כ י ב ר ב ו ת הימים י ת ר ג ל ו ב ת י הדין י ו ת ר ל ש י מ ו ש ב כ ו ח ש נ י ת ן ל ה ם ל פ ת ר ו ן‬
‫ב ע י ו ת ש ל חיי מ ש פ ח ה מ ע ו ר ע ר י ם ע ק ב מ ר י ב ו ת ו י פ ע ל ו ל ה ת ר ת ה א ש ה מ כ ב ל י ה ע ג י נ ו ת‬
‫החיה‪ ,‬ת ו ך ניצול אמצעי הכפיה‪.‬‬
‫‪ (3‬תדירות השימוש במאסר לצורך כפיית גט‬
‫מ ה נ ת ו נ י ם ה נ מ צ א י ם א צ ל היועץ ה מ ש פ ט י ל מ מ ש ל ה מ ת ב ר ר כ י ע ד ש נ ת ת ש ל ״ ד היו‬
‫כ ש ל ו ש י ם פ נ י ו ת ל ה פ ע ל ת צווי ה כ פ י י ה ש נ י ת נ ו ב פ ס ק י דין ר ב נ י י ם ) ל א כ ו ל ם נ ת פ ר ס מ ו‬
‫ב ק ב צ י פ ס ק י הדין ש ל ב ת י הדין ה ר ב נ י י ם ( ‪ .‬כ ו ל ם )חוץ מ א ח ד ‪ ,‬כ פ י ש י ב ו א ר להלן( באו‬
‫ע ל פ ת ר ו נ ם ‪ ,‬א ו ל פ נ י ה פ נ י ה ש ל היועץ ה מ ש פ ט י ל מ מ ש ל ה ל ב י ת ה מ ש פ ט המחוזי‪ ,‬או‬
‫מ י ד ל א ח ר ש ב י ה מ ״ ש נ ת ן צ ו מ א ס ר ) ב כ ע ש ר ה מ ק ר י ם ( ‪ .‬ב ד ר ך כ ל ל ה ג ט ניתן מ ה ר מ א ד‬
‫לאחר המאסר‪.‬‬
‫ג ם ה ר ב ה ר א ש י ל י ש ר א ל ה ר ב עובדיה יוסף מ צ א ל נ כ ו ן לציין ב ת ש ו ב ה ‪ ,‬כ י ל א ח ר מ ת ן‬
‫פ ס ק הדין ע ל ציווי ל כ פ ו ת ו להוציאה‪ ,‬הי׳בעל ה ק ש ה א ת ע ר פ ו ואמץ א ת ל ב ב ו ו ל א א ב ה‬
‫ל ג ר ש ג ם ל א ח ר פסה״ד דקמן‪ ,‬נ ל ק ח א ל ב י ת ה ס ה ר ע״י ה ש ל ט ו נ ו ת ב כ ד י ל ה כ ר י ח ו ל צ י י ת‬
‫לביה״ד‪ ,‬ו ל א ח ר ש ב ת ו ב ב י ת ה ס ה ר ימים א ח ד י ם ה ס כ י ם ל ג ר ש א ת א ש ת ו והגט םןךך״ ‪,407‬‬
‫‪ (4‬כפיית סרבן גט היושב במאסר‬
‫ר ק ב מ ק ר ה א ח ד ה ת ע ק ש ה ב ע ל ‪ ,‬והוא ס י ר ב ו מ ס ר ב ל מ ל א צו ב י ת הדין ל י ת ן הגט‪,‬‬
‫ועדיין י ו ש ב ב מ א ס ר ‪ .‬ב מ ק ר ה יוצא דופן ז ה פ נ ה היועץ ה מ ש פ ט י ל מ מ ש ל ה א ל ב י ת‬
‫ה מ ש פ ט העליון ב ב ק ש ה ל ש ח ר ר א ת ה ס ר ב ן ‪ ,‬כיון ש מ א ם ר ו כ ד י ל כ ו פ ו לקיים צ ו ב י ת‬
‫הדין ה ר ב נ י ה ו כ ח כ ב ל ת י יעיל‪ .‬ביהמ״ש העליון‬
‫‪4 0 8‬‬
‫ד ח ה פ נ י ה זו‪ ,‬ש ה ר י ה מ א ס ר בענין‬
‫ז ה א י נ ו עונש‪ ,‬ויש ל ו ב ר י ר ה כ ל א י מ ת שהוא רוצה ל מ ל א א ת ה צ ו ו ל ה ש ת ח ר ר ‪,409‬‬
‫‪ .405‬תיק ‪/6474‬ש״ל‪ ,‬פד״ר‪ ,‬כרך ח‪ ,‬עמ׳ ‪.261‬‬
‫‪ .406‬ערעור תשל״ב‪ ,134/‬פד״ר‪ ,‬כרך ט‪ ,‬עמ׳ ‪ ,94‬פס״ד של ביהי׳ד הגדול בראשות הרב אונטרמן זצ״ל‪.‬‬
‫‪ .407‬שו״ת יביע אומר‪ ,‬ח״ג‪ ,‬חאה״ע‪ ,‬עמ׳ רצז‪.‬‬
‫‪ .408‬ע״א ‪ ,220/67 ,164/67‬היומ״ש לממשלה נ׳ יחיא ואורה אברהם‪ ,‬פד״י‪ ,‬כב )‪ ,(1‬עמ׳ ‪.29‬‬
‫‪ .409‬ועיין ע״א ‪ ,606/61‬היועמ״ש לממשלה נ׳ פליבוא‪ ,‬פד״י‪ ,‬טז‪ ,‬עמ׳ ‪.673‬‬
‫]‪[212‬‬
‫זרח ורהפטיג‪ :‬כפיית גט להלכה ולמעשה‬
‫ה ש ו פ ט פ ר ו פ ׳ מ ז י ל ב ר ג ז״ל פ נ ה ב ש ו ל י פ ס ק ד י ן ז ה ל ר ב נ י י ש ר א ל ב ק ר י א ה ״ ל מ צ ו א‬
‫‪,‬‬
‫ד ר ך ה ל כ ת י ת ל ה ת ר ת כ ב ל י עיגון ה א ש ה ‪ ,‬ב כ ל מ ק ר ה ב ו ה מ ס י ב ו ת מ ח י י ב ו ת ב מ פ ג י ע‬
‫ל ה פ ר י ד ביניהם״‪ .‬ה ו א א ף ה צ י ע ד ר ך ש ל ה ט ל ת ת נ א י בקדושין ש א ם ייעלם ה ב ע ל או‬
‫י ס ר ב ש ל א כ ח ו ק ל י ת ן ג ט ל א ש ת ו — י ת ב ט ל ו הקידושין ל מ פ ר ע ב ש ל ה פ ר ת ה ת נ א י ‪.«°‬‬
‫פ נ י י ת ו ש ל ה ש ו פ ט ז י ל ב ר ג ע ו ר ר ה דיונים ר ב י ם ו נ ת ק ב ל ה ב ב י ק ו ר ת ‪ .‬ה צ ע ו ת מעין‬
‫א ל ו נ ת ע ו ר ר ו ב ע ב ר מ ד י פ ע ם ו כ ל פ ע ם נ ד ח ו ע ל ידי חכמי ה ל כ ה שונים בהחלטיות!‪,41‬‬
‫מ ב י ן ה ת ג ו ב ו ת ה ש ל י ל י ו ת ה ר ב ו ת ל ה צ ע ת ו ש ל ז י ל ב ר ג אביא מ ס פ ר ק ט ע י ם מ מ כ ת ב ו ש ל‬
‫ה ר ב ה ר א ש י ל י ש ר א ל מ א ו ת ה ת ק ו פ ה ‪ ,‬ה ר ב איםר יהודה א ו נ ט ר מ ן ז״ל‪ ,‬ש נ ש ל ח ל כ ו ת ב‬
‫טורים א ל ה‬
‫‪4 1 2‬‬
‫‪:‬‬
‫״‪...‬רצוף כ א ן מ א מ ר מ צ ו מ צ ם בענין מ ס ר ב ל ת ת ג ט ‪ ,‬כ ש ב י ״ ד ח י י ב ו ה ו על‬
‫כך‪ ...‬ה ה צ ע ו ת ש נ ת ן ה ד ״ ר ז י ל ב ר ג אינן ח ד ש ו ת כ ל ל ו נ ד ח ו ע״י מ א ו ת ר ב נ י ם‬
‫פ ה אחד‪ ,‬ל א נ מ צ א א ף ר ב מ ו ב ה ק ב ה ו ר א ה א ח ד ש י צ ד ד בהן״‪.‬‬
‫והרי ק ט ע י ם מ ה מ א מ ר א ש ר צורף ל מ כ ת ב ו ש ל ה ר ב א ו נ ט ר מ ן ‪:‬‬
‫״ ב י מ י ה מ ל ח מ ו ת ה ע ו ל מ י ו ת ה ר א ש ו נ ה והשניה‪ ,‬כ ש ה י ו ה ר ב ה מ ק ר י ם ש נ ע ד ר ו‬
‫חיילים וימאים וכדומה ו ל א נ ו ד ע גורלם‪ ,‬ו ב מ ק ר ה כ ז ה ה א ש ה נ ש א ר ת בעיגון‪,‬‬
‫ה ש ת ד ל ו ה ר ב נ י ם ל ס ד ר ‪ ,‬כי ל פ נ י ש ה ב ע ל יוצא ל ג י ו ס ה ו א כ ו ת ב ג ט ל א ש ת ו‬
‫ו מ ש ל י ש ו ב י ד ב י ת ד י ן ו ג ם עושה ש ל י ח ל ה ו ל כ ה ‪ ,‬ו מ ת נ ה ‪ ,‬כ י א ם י ע ב ר ו ח מ ש‬
‫שנים ולא ישמעו כלום ע ל גורלו ש ל הבעל ימסרו א ת הגט לזה שהבעל עשאו‬
‫ש ל י ח ו י ג ר ש א ת האשה‪ ...‬מזה יוצאים מ ח ש ש ש מ א ה ב ע ל מ ש ו ת ק א ו אינווליד‬
‫באיזה מוסד‪ ,‬ש ה א ש ה ת ש ת ח ר ר מ מ נ ו ע״י מ ת ן גט‪ .‬זה ג ם י פ ט ו ר א ו ת ה מ ח ל י צ ת‬
‫ה י ב ם כ ש ל א נ ש א ר מ מ נ ו זרע‪.‬‬
‫ב ר ם הנםיון ה ר א ה ל י ש ה נ ש י ם ל א ה ס כ י מ ו ב ה ר ב ה מ ק ר י ם ש י ש ל י ש ו גט‬
‫כ ז ה ‪ ,‬כ י ח ש ש ו ש ע צ ם מ צ י א ו ת ו ש ל ג ט מ ו ש ל ש ש א פ ש ר ל ג ר ש ב ו האשד‪ ,‬כ ב ר‬
‫י ר ו פ ף א ת ה ק ש ר שבין שניהם‪ ...‬ב ס ך ה כ ל י כ ל ו ל ה ש ת מ ש ב ז ה ר ק ב מ ק ר י ם‬
‫נדירים מ א ד ­‬
‫ם ^ ‪ .‬ראה‪ :‬פם״ד אברהם הנ״ל‪ ,‬בעמי ‪ ,47—36‬שם מפרט השופט זילברג את הדרך המוצעת‪ ,‬תוך‬
‫בחינת דרכים אחרות‪.‬‬
‫‪ .411‬ראה ‪ :‬א׳ ברקוביץ‪ ,‬תנאי בנשויאין ובגט‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשכ״ז? א׳ ורהפטיג‪ ,‬״תנאי בקדושין ונשואין״‪,‬‬
‫משפטים‪ ,‬כרך א )תשכ״ח(‪ ,‬עמ׳ ‪ ;210—203‬הרב מנחם מ׳ כשר‪ ,‬״בענין תנאי בנשואין״‪ ,‬נועם‪,‬‬
‫כרך יב )תשכ״ט(‪ ,‬עמ׳ שלח—שנג‪ .‬הראי״ה קוק זצ״ל מםכם תשובתו הארוכה בנידון‪ ,‬כי ״אי‬
‫אפשר לפרסם תקנה כזאת בתור אופן קבוע‪ ,‬רק לדון בכל פרט״‪ .‬וראה עזרת כהן‪ ,‬סימן מב‪,‬‬
‫עמ׳ קעב‪ ,‬טור ‪ ,2‬בסוף הסימן‪ .‬וראה ‪ :‬אין תנאי בנישואין‪ ,‬ווילנא תר״ץ )נדפס מחדש ‪:‬‬
‫ירושלים‪ ,‬תשל״ז(‪.‬‬
‫‪ .412‬תאריך המכתב הוא‪ :‬אור ליום ו׳ פרשת חיי שרה‪ ,‬תשכ״ט‪.‬‬
‫]‪[213‬‬
‫] ‪62‬‬
‫שנתון המשפט העברי‪ ,‬כרך ג—ד)תשל״ו—תשל״ז(‬
‫ו ב כ ן ה ע צ ה ש ל ה ש ל ש ת גט ג״כ ל א ת ב י א ת ו ע ל ת ‪ ,‬ש כ א מ ו ר פ ו ג ע ת ב ה ר ג ש ת‬
‫הזוג כ א י ל ו ע ו מ ד ל ע י נ י ה ם מוכן ה מ כ ש י ר ה מ פ ר י ד ביניהם‪ .‬כ מ ו כן ־אין כ ל‬
‫ת ו ע ל ת ב מ ק ר ה ש ה ב ע ל ח ו ל ה ב מ ח ל ת ר ו ח כ ר ו נ י ת ‪ ,‬כי אי א פ ש ר ל מ ס ו ר ה ג ט‬
‫ל א ש ה כ ש ה ב ע ל אינו שפוי ב ד ע ת ו ב ש ע ת ה מ ס י ר ה ‪ ,‬ולכן מ ע ט י ם מ א ד ה מ ק ר י ם‬
‫ש נ ע ז ר ו ב ה ש ל ש ת גט‪.‬‬
‫אכן‪...‬‬
‫נראה שישנה הגזמה רבה‬
‫ב ה ע ר כ ה ש א נ ש י ם מ ע ר י כ י ם היום א ת‬
‫ד ח י פ ו ת ה ע נ י ן ל מ צ ו א פ ת ר ו ן ל ב ע י ה זו ש ל ס י ר ו ב מ ו ח ל ט מ צ ד עקשנים‪ ,‬ש ל א‬
‫רוצים‬
‫ל צ י י ת ל פ ס ק דין של ה ר ב נ ו ת ל ת ת גט פיטורין ועומדים ב ס י ר ו ב ם‬
‫ל ע ג ן א ת האשד‪ ,‬ב ל י סוף‪ ...‬זה ק ו ר ה א ח ד ממליון ו ב א ח ו ז י ם ק ט נ י ם כ א ל ה יש‬
‫למצוא‬
‫ב ה ר ב ה ש ט ח י ם ב ע י ו ת שאין ל נ ו פ ת ר ו ן ב ש ב י ל ם ‪ ,‬ו א פ ש ר שםוכ״ס‬
‫ת י מ צ א ד ר ך גם ל ש ב ו ר ע ק ש נ ו ת כזו ע״י כפייה‪ .‬א מ נ ם אין ב ז מ נ נ ו עונשי‬
‫הגוף כ מ ו מ ל ק ו ת וכדומה‪ ,‬א ב ל ל פ ע מ י ם ע ו צ ר י ם פ ו ש ע ב צ י נ ו ק והוא נכנע‪,‬‬
‫או ש ו ל ל י ם מ מ נ ו א ת ה מ ט ה ו מ ש א י ר י ם ל ו ס פ ס ל לישון עליו‪ ,‬ע ד ש מ ו צ א י ם‬
‫ד ר ך ל ש ב ו ר א ת ש א י פ ת ה נ ק מ נ ו ת שלו״‪.‬‬
‫ה צ ע ו ת מעין א ל ו ש ה צ י ע ב מ א מ ר ו ה ר ב ה ר א ש י א ו נ ט ר מ ן ‪ ,‬ה ו צ ע ו גם ע״י ביה״ד ה ר ב נ י‬
‫האזורי ב ח י פ ה‬
‫)ב(‬
‫‪4 1 3‬‬
‫‪ .‬האשד‪ ,‬ת ב ע ה גט מ כ ו ח ש ת י ע י ל ו ת ‪:‬‬
‫)א( ה ב ע ל הוא ר ו ע ה זונות‪,‬‬
‫ה ב ע ל נידון ל א ר ב ע ע ש ר ה ש נ ו ת מ א ס ר ואינו יכול ל ח י ו ת עם א ש ת ו‬
‫‪4 1 4‬‬
‫‪ .‬ביה״ד‪,‬‬
‫מ כ ו ח צירוף ע י ל ו ת אלה‪ ,‬פ ס ק ל כ פ ו ת א ת ה ב ע ל ל ג ר ש א ת אשתו‪ .‬ד א עקא‪ ,‬ה ב ע ל בין‬
‫כך ובין כ ך י ו ש ב ב ב י ת ה ס ו ה ר ‪ .‬מ ה איפוא ימריץ א ו ת ו ל מ ל א צו ביה״ד ? א מ נ ם ה מ א ס ר‬
‫ע ל אי מילוי צו ה כ פ י ה ל ג ט ק ו ד ם ל מ א ס ר כ ע ו נ ש‬
‫‪4 1 5‬‬
‫‪ ,‬ו ל פ י כ ך אי צ י ו ת ל צ ו ה כ פ י ה ג ר ם‬
‫ל א ס י ר כי מ ו ע ד א ר ב ע ע ש ר ה ה ש נ י ם ש ע ל י ו ל ה י ו ת כ ל ו א אינו מ ת ח י ל ל ה י מ נ ו ת כ ל עוד‬
‫ל א יציית ל צ ו ב י ת הדין‪ ,‬ו א מ נ ם ב ס ו פ ו ש ל ד ב ר ‪ ,‬כ נ ר א ה ש ח ש ש זה פ ע ל עליו ו נ ת ן א ת‬
‫הגט‪ .‬א ב ל ביה״ד מ ס ו פ ק ה י ה אם ה א ס י ר ה ש פ ו ט ל ת ק ו פ ה א ר ו כ ה י ר ת ע מ ח ש ש של‬
‫מ א ס ר ‪ ,‬״ומה ת ע ש ה אשד‪ ,‬ע ל ו ב ה ז א ת כדי ל ה ש ת ח ר ר מ כ ב ל י עיגון?״‪ .‬ביה״ד ה ר ב נ י‬
‫פנה‬
‫ב ק ר י א ה ל ת י ק ו ן ה מ צ ב ב ז ו ה ל ש ו ן ‪ :‬״ומכאן פ נ י י ת נ ו ל א ל ה ש ה ד ב ר מ ס ו ר בידם‪,‬‬
‫ל ס ד ר חוק כ פ י ה גם ל א ל ו היושבים כ ב ר ב ב י ת ה ס ו ה ר ‪ ,‬א ם ע״י כ פ י ה ב ש ו ט י ם כ ד י נ א‬
‫ד ג מ ר א ‪ ,‬או צינוק וכדומה‪ ,‬ואז ל א י ש א ר ו ב נ ו ת י ש ר א ל עגונות״‪.‬‬
‫‪ .413‬פד״ר‪ ,‬כרך ח‪ ,‬עמ׳ ‪.128—124‬‬
‫‪ .414‬והשווה‪ :‬שו״ת עונג יום טוב‪ ,‬קסח‪ :‬״באיש אחד רע מעללים שיצא משפטו לשלחו לארץ גזירה‬
‫‪...‬ואינו רוצה לגרש אשתו״‪ .‬כיון דמנוע הוא ממילוי חובותיו כלפי אשתו‪ ,‬פסקו דכופין עליו‬
‫להוציאה בגט‪.‬‬
‫‪ .415‬ראה סעיף ‪)13‬ג()יז( לחוק לתיקון דיני עונשין )דרכי ענישה( ]נוסח משולב[‪ ,‬תש״ל—‪,1970‬‬
‫ס״ח ‪ ,598‬עמ׳ ‪.109‬‬
‫]‪[214‬‬
‫זרח ו ר ה פ ט י ג ‪ :‬כפיית גט להלכה ולמעשה‬
‫‪[ 63‬‬
‫אחר‬
‫במקרה‬
‫‪4 1 6‬‬
‫ש ל ר ו צ ח מ א ה ב א ש ת ו שנידון ל מ א ס ר עולם‪ ,‬א ש ר פ נ ה ל נ ש י א‬
‫ה מ ד י נ ה ב ב ק ש ת ח נ י נ ה ‪ ,‬ה ו ת נ ת ה ה ח נ י נ ה ב מ ת ן הגט‪.‬‬
‫פינום‬
‫י‪.‬‬
‫ב פ ת ר ו ן ה ל כ ת י ש ל ב ע י ו ת ה נ ו ב ע ו ת מ ע ר ע ו ר חיי נשואין נ י ת נ ת ת ש ו מ ת ל ב ראויה‬
‫ל א ל ט ר נ ט י ב ה ‪ ,‬ל מ צ ב ה ע ל ו ל ל ה י ו ו צ ר א ם ל א יימצא פתרון‪.‬‬
‫תקנת‬
‫ה ג א ו נ י ם ב ט ע נ ת מ א ו ם עלי נומקה‪ ,‬בין ה י ת ר ‪ ,‬ב כ ך ‪ ,‬ש״אחרי ר ב נ ן ס ב ו ר א י‬
‫כ ש ר א ו ח כ מ י ם ש ב נ ו ת י ש ר א ל ה ו ל כ ו ת ו נ ת ל ו ת בגויים ל י ט ו ל ל ה ן גיטין ב א ו נ ם מ ב ע ל י ה ן‬
‫ויש כ ו ת ב י ן גיטין ב א ו נ ם ו מ ס ת פ ק גט מ ע ו ש ה בדין או ש ל א ב ד י ן ו ק א נ פ ק מ י נ ה ח ו ר ב א ‪,‬‬
‫תקינו‪...‬״ ״ ‪ .‬״ ר ב נ ן ס ב ו ר א י דהוי ב ת ר ר ב נ ן ד ה ו ר א ה חזו ]כי[ מ ש ת ה י י ן י״ב י ר ח י ש ת א‬
‫‪4‬‬
‫ד נ פ ק י ב נ ו ת ישרא‪:‬ל ל ת ר ב ו ת ר ע ה בין ב ז נ ו ת בין ב ש מ ד ותקון מאי ד ת פ ם ה נ מ י מ פ ק י‬
‫מינה‬
‫ו כ ת ב י ל ה גט ל א ל ת ר ו ט ב ל ת ר ו י י ה ו בין ל ב ע ל בין ל א ש ה ״‬
‫‪,‬‬
‫‪4 1 8‬‬
‫‪ .‬״ושאלתי א ת‬
‫א ב א מ א ר י זצ״ל מ ה ט ע ם ש ת י ק נ ו ]הגאונים ת ק נ ת ם [ ו ה ש י ב לי כדי ש ל א יצאו ב נ ו ת‬
‫ישראל לתרבות‬
‫ר ע ה‬
‫״ ‪«9‬‬
‫ה ר ד ב ״ ז מ ס ב י ר מהי ה ת ח ש ב ו ת ה ה ל כ ה ב מ צ ב ה ע ל ו ל ל ה י ו ו צ ר אם ל א יימצא פ ת ר ו ן‬
‫‪4 2 0‬‬
‫‪:‬‬
‫״ ד ה א כ ת ב ו ה מ פ ר ש י ם דכייפינן ל ג ר ש ב ט ע נ ת מאום עלי כ ד י ש ל א ת צ א נ ה ב נ ו ת י ש ר א ל‬
‫לתרבות‬
‫ר ע ה ‪ ,‬ה ר י ש ל כ א ו ר ה א נ ו מ ת י ר י ן ל ג ר ש ש ל א מן הדין מ ש ו ם דלא‪ :‬ת צ א נ ה‬
‫ל ת ר ב ו ת ר ע ה ‪ ,‬ולא היא‪ ,‬ד ב ה ך כ פ י י ה אין א נ ו ע ו ב ר י ם ע ל ד ב ר י ת ו ר ה ‪ ,‬דכיון שכופין‬
‫א ו ת ו ע ד ש י א מ ר ר ו צ ה אני‪ ,‬א נ ן ס ה ד י ד ג מ ר ב ד ע ת ו ל ג ר ש ברצון‪ ,‬כ ד י ל ש מ ו ע ד ב ר י‬
‫חכמים וסמכינן אהך טעמא כדי שלא תצאנה ל ת ר ב ו ת רעה‪ ,‬אבל ל ה ת י ר ד ב ר האסור‬
‫כ ד י ש ל א תצא‪:‬נה אין לנו״‪.‬‬
‫ב ה כ ר ח י ש נ ה ו צ ר י כ ה ל ה י ו ת ה ת ח ש ב ו ת ר ב ה עם ה א ל ט ר נ ט י ב ה ‪ ,‬ל א י פ ת ר ו ן ה ב ע י ה ‪.‬‬
‫יש ל פ ת ו ח כ ל ש ע ר י ה ל כ ה ‪ ,‬ל מ צ ו ת כ ל א פ ש ר ו ת ה ל כ ת י ת כ ד י ל פ ת ו ר בעיה ח מ ו ר ה‬
‫ו ב ש י ק ו ל י ב י ת הדין יש ל ה ב י א ב ח ש ב ו ן א ת הסיכון שאי פ ת ר ו נ ה יכול ל ה ב י א ל ה ת פ ת ח ו ת‬
‫קשה‪ ,‬ת ק ל ה ח מ ו ר ה ‪ ,‬ו ב ל ש ו ן ה מ ק ו ר ו ת ‪ :‬״ונפיק מ י נ ה חורבא״‪.‬‬
‫‪.416‬‬
‫תיק חנינות היוה״מ ‪.56/57‬‬
‫‪.417‬‬
‫אלו הם דברי ר ב שרירא גאון ב ת ש ו ב ו ת הגאונים‪ ,‬שערי צדק‪ ,‬ח ל ק ד‪ ,‬סימן טו‪ .‬על הרקע‬
‫ל ת ק נ ת הגאונים ראה‪ :‬שפירא‪ ,‬שם )הערה‬
‫‪ 225‬לעיל(‪ ,‬עמ׳ ‪ 126‬ואילך‪ .‬וראה הדיון המפורט‬
‫בסוגיה זו לעיל בפרק ו‪ ,‬סעיף ‪)5‬ב(‪.‬‬
‫‪.418‬‬
‫שו״ת מהר״ם ב״ר ברוך‪ ,‬פראג‪ ,‬קסא‪.‬‬
‫‪.419‬‬
‫שו״ת מהר״ח אור זרוע‪ ,‬סט‪.‬‬
‫‪.420‬‬
‫שו״ת הרדב״ז‪ ,‬קפז‪.‬‬
‫]‪[215‬‬
‫] ‪64‬‬
‫שנתון המשפט העברי‪ ,‬כ ר ך ג—ד )תשל״ו—תשל״ז(‬
‫אין פ ו ס ק ה ה ל כ ה יכול ו ר ש א י ל ה ק ל ע ל מ צ פ ו נ ו ע ל ידי ה י מ נ ע ו ת מ ה ו ר א ה ה ל כ ה‬
‫ל מ ע ש ה ‪ ,‬או ב א י ר צ ו נ ו ל ה כ נ י ס ר א ש ו בין ש נ י ה ר י ם גדולים‪ ,‬ב מ י ו ח ד כ א ש ר ח ו ס ר פ ת ר ו ן‬
‫יכול ל ה ב י א ל ״ ח ו ר ב א גדולה״‪ .‬י ר א ת ה ו ר א ה יכולה ל ה י ח ש ב א פ י ל ו ל מ ד ת חסידות‪ ,‬כ ל‬
‫ע ו ד ה ה י מ נ ע ו ת מ ה ו ר א ה א י נ ה היא כ ש ל ע צ מ ה ה כ ר ע ה בנידון ע ם ת ו צ א ו ת ח מ ו ר ו ת‬
‫‪4 2 1‬‬
‫‪.‬‬
‫ב י מ י נ ו א נ ו יש ל ה ק ד י ש ת ש ו מ ת ל ב מ י ו ח ד ת ל ת ו צ א ו ת ה ש ל י ל י ו ת ש ל אי פ ת ר ו ן ‪ ,‬אי‬
‫עשייה‪ ,‬או ר ת י ע ה מ ה ע ז ה ש ב פ ס י ק ה ‪ .‬ה צ י ב ו ר היהודי בארץ י ש ר א ל — ל א כולו מ ק ב ל‬
‫א ת ה ה ל כ ה מרצון‪ ,‬ר ק ח ל ק ו ע ו ב ד א ת ה׳ ב ש מ ח ה ‪ .‬נוקשות‪ ,‬ה ס ס נ ו ת ‪ ,‬ר ת י ע ה מ נ י צ ו ל‬
‫כ ל ה א פ ש ר ו י ו ת ה ה ל כ ת י ו ת יכולים ל ג ר ו ם ל כ ש ל ו נ ו ת ו ל ת ק ל ו ת י ת ר ו ת ‪ ,‬ש ל א ת צ א נ ה‬
‫ב נ ו ת י ש ר א ל ‪ ,‬ו ש ל א י צ א צ י ב ו ר גדול ל ת ר ב ו ת ר ע ה ‪.‬‬
‫ה ת ר ת נישואין ש ל א הצליחו‪ ,‬ש ח ר ו ר ה א ש ה מ כ ב ל י ש ב י ועיגון ה ו א צ ו ר ר דחוף ש ל‬
‫ה ש ע ה ‪ .‬ריבוי עניינים מעין א ל ה ל ל א פ ת ר ו ן טומן ב ק י ר ב ו ס כ נ ו ת ח מ ו ר ו ת לחיי מ ש פ ח ה‬
‫בישראל‪,‬‬
‫למסגרת המשפחה‬
‫ב י ש ר א ל ‪ ,‬ואף‬
‫ל כ ל ל י ו ת ם של דיני א י ש ו ת כ ד ת מ ש ה‬
‫וישראל‪.‬‬
‫ה ס ע י פ י ם ה ע ו ס ק י ם ב כ פ י י ת גט וחליצה המצויים בחוק שיפוט ב ת י דין ר ב נ י י ם )נישואיו‬
‫וגירושין(‪ ,‬תשי״ג—‪ ,1953‬ה ם א מ צ ע י ם ח ש ו ב י ם ש נ י ת נ ו ל ב ת י הדין ה ר ב נ י י ם ל פ ת ו ר‬
‫ב ע י ו ת א י ש ו ת מ ס ו ב כ ו ת ב י ו ת ר ‪ ,‬ל ח ת ו ך דינם‪ .‬ב ד ר ך כ ל ל א מ צ ע י ם א ל ו נוצלו ו ה צ ד י ק ו‬
‫עצמם‪ .‬כ מ ה ו כ מ ה מ ק ר י ם קשים ב א ו ע ל פ ת ר ו נ ם והיוצא מ ן ה כ ל ל היחיד‬
‫‪4 2 2‬‬
‫אינו בא‬
‫א ל א ל ל מ ד ע ל ה כ ל ל ‪ ,‬ו ה ו א ‪ :‬שימוש ב א מ צ ע י ה כ פ י ה יש ב ו משום ת ר ו מ ה ח ש ו ב ה ל מ נ י ע ת‬
‫עיגונא ד א י ת ת א ‪ .‬י‬
‫ר ו ב הדיינים ו ב ת י הדין נ ז ק ק י ם ל ס ע י פ י ם א ל ה ב ש ע ת ה צ ו ר ך ‪ ,‬א ם כי י ש נ ם כ מ ה ו כ מ ה‬
‫דיינים‬
‫האמורים‬
‫ששומרים את‬
‫נ פ ש ם ו י ר ח ק ו מ ה ם ‪ .‬י ע י ל ו ת ה פ ת ר ו נ ו ת ב ת ו ק ף סעיפי ה ח ו ק‬
‫י פ ז ר היסוסים ויביא ל כ ך ‪ ,‬כי כ ל ב ת י הדין ה ר ב נ י י ם ב י ש ר א ל ייזקקו ל ה ם‬
‫ב ש ע ת הצורך‪.‬‬
‫‪ .421‬על יראת ההוראה ראה‪ :‬פ׳ שיפמן ״הספק בהלכה ובמשפט״‪ ,‬שנתון המשפט העברי‪ ,‬כ ר ך א‬
‫)תשל״ד(‪ ,‬עמ׳ ‪ ,328‬בעמי ‪.339—336‬‬
‫‪ .422‬ראה לעיל פרק ט‪ ,‬סעיף ‪.4‬‬
‫]‪[216‬‬