מסכת ברכות יהודה ברנדס מדע תורתך שעור כג: אהבת ה` ב"ע אס "א ס ע ברכו
מדע תורתך יהודה ברנדס מסכת ברכות שעור כג :אהבת ה' ברכות ס ע"א -סא ע"ב המשנה וסוגית האגדה העוסקת ב"ואהבת את ה' א-להיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך" משובצת בפרק הרואה בהקשר של החובה לברך את ה' על הטובה ועל הרעה כאחת .בד בבד ,היא גם משלימה את העיסוק בפרשת קריאת שמע ,שעומדת במרכז החלק הראשון של המסכת ,ומהוה חתימה למסכת כולה ,המלמדת כיצד לבטא את ייחוד ה' ואהבתו ,בדרך של תפילה וברכות עיקרי השעור א .לברך על הרעה :ההוראה לברך על הרעה היא יסוד באמונת חז"ל ,שבאה לידי ביטוי בתקנת הברכות – להאבק במחשבה שיש שתי רשויות ,ולהכיר בכך שהכל מידו של הא-ל האחד .החובה לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה ,אינה מבטלת את ההבחנה בין טובה לבין רעה .בגמרא ניתנים מספר הסברים מדוע יש לברך גם על הרעה .כגון שזהו משפט הצדק של הקדוש ברוך הוא ,או מפני שצריך להודות לו על כל מה שאנו מקבלים מידו. ב .הכל לטובה :שיטת רבי עקיבא אינה מסתפקת בהודיה וברכה על הרעה ,אלא הוא סובר שיש למצוא את הטובה גם במה שנראה כרעה .שיטת רבי עקיבא שימשה מקור להוה-אמינא שצריך לברך גם על הרעה "הטוב והמיטיב" .למעשה ,גם רבי עקיבא מודה שיש הבחנה בין טובה ורעה ,אלא שהוא יודע לראות את הממד החיובי גם בעת הרעה .לכן הוא שוחק בראותו שועל יוצא מבית קדשי הקדשים כשכל חבריו בוכים ,וכן מנהגו בכל מקום שבו הוא נתקל ברעה. ג .בשני יצריך :כשם שחייבים להודות ולברך על הרעה ,ולבטא בכך אמונתנו באחדות ה' .כך חייבים להכיר בכך ששני יצריו של האדם הם אחדות אחת .הן במקורם – אל אחד בראם ,והן בתכליתם – שניהם אמורים לשמש את האדם בעבודת ה' ובעשייתו בעולם ,והאדם מתייצב לפני ה' בתפילה עם שני יצריו. ד .בכל נפשך ובכל מאדך :רבי אליעזר פירש "בכל נפשך" לאו דווקא במובן של מסירות נפש כפשוטה, ואפשר לראותו כתומך בדעת רבי ישמעאל ,שגרס "וחי בהם" ,וחולק על רבי עקיבא הסובר "אפילו נוטל את נפשך" .הגמרא בסוגיות קידוש השם פירשה את דעת רבי אליעזר אחרת ,כמקור לחובה למסור את הנפש על קידוש ה' .ועדיין יש הבדל ברמת הדרישה בינו לבין רבי עקיבא .אצל רבי אליעזר זהו כורח ואילו אצל רבי עקיבא זהו אידיאל שאליו מכוונים את החיים. ה .אפילו נוטל את נפשך :דרשת רבי עקיבא ,החובה לאהוב את ה' עד "שנוטל את נפשך" אינה המקור הראשוני המחייב מסירות נפש על קידוש השם .הרעיון של מסירות נפש במקום שמבקשים להעביר אדם על אמונתו ודורשים ממנו לעבוד עבודה זרה קדם בהרבה לרבי עקיבא .וגם התקיים על ידי אנשים פשוטים בהרבה מרבי עקיבא .לכן יש להסביר שעיקר חידושו של רבי עקיבא אינו בענין קידוש השם אלא בהלכת קריאת שמע .רבי עקיבא מחדש שיש לקרוא את "ואהבת" מתוך מוכנות נפשית לבטא את עצמת אהבת ה' גם בעת שנוטלים את נפשך ,וסיפור מיתתו מלמד שזכה לקיים זאת בפועל ,בקראו את שמע בעת יציאת נפשו. ו .עד מיצוי הנפש :קיימות תפיס ות מתונות יותר מזו של רבי עקיבא לקיום "ואהבת – בכל נפשך". שיטת בן עזאי לאהוב "עד מיצוי הנפש" שיש לה כמה פירושים ,ושיטת הראשונים הדורשים להעמיק בהבנת ה עולם והבורא כדי להעצים את מידת האהבה שבדעת .לדעת הרמב"ם ,ה"בכל נפשך" הוא מצב של השתקעות גמורה של הנפש באהבת ה' .למרות שאין בשיטות אלו מן ההירואיות של רבי עקיבא ,יש בהן גישה תובענית מאד ,ואולי אפילו לא פחות ,מפני שהן דורשות עבודה מתמדת בכל יום ויום ,תוך התקדמות בלתי פוסקת בכל ימי החיים ,בתורה ובעבודת ה'. 1 מדע תורתך יהודה ברנדס מסכת ברכות א .לברך על הרעה קריאת שמע ,תפילה וברכות ,הן הביטוי המילולי של יסודות חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך האמונות והדעות של התורה וחז"ל .אנשי כנסת הגדולה ניסחו על הטובה ,שנאמר" :ואהבת את ה' באמצעות התפילות והברכות ,ובבחירת השיבוץ של פסוקי ופרקי אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל 1 התנ"ך לסדר העבודה של האדם מישראל ,את עיקרי האמונה. מאדך". גם הקביעות של המשנה בפרק הרואה ,על מה מברכים ,ומה בכל לבבך -בשני יצריך ,ביצר טוב נוסחי הברכות הראויים ,מיוסדות כל-כולן על השרשת אמונות וביצר הרע. ודעות בלבו של אדם מישראל ,ועל ביטוין המתמיד בכל הליכות ובכל נפשך -אפילו הוא נוטל את נפשך. חייו ,כפי שהתבאר בשעור הקודם .משנה ה' הקובעת ש"חייב ובכל מאדך -בכל ממונך .דבר אחר: אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה" היא בכל מאדך -בכל מדה ומדה שהוא מודד המימוש המילולי של רעיון אחדות הא-ל וסתירת התפיסה לך הוי מודה לו. הדואליסטית ,המפרידה בין האל הטוב והרע ,שהיתה רווחת ברכות ט' משנה ה בתקופתם של חכמים ,ולא רק בימיהם .כנגד דעות כאלה 2 מתמודדת גם משנת פרק חמישי ,בהלכות תפילה :האומר "מודים מודים משתקין אותו" ,ומשנת מגילה, בהלכות בית כנסת ,שהאומר" :יברכוך טובים"" ,על קן צפור יגיעו רחמיך"" ,ועל טוב יזכר שמך" .אינו יכול 3 לשמש שליח צבור .הנוסחים הדחויים האלה מעידים על תפיסות דואליסטיות המבקשות להודות לקב"ה רק על 4 הטוב .ההוראה של המשנה שחייבים לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה ,נסמכת על דרשת הפסוק השני של קריאת שמע" :ואהבת ,"...פסוק זה נתפס כפירוש של הפסוק הראשון" :ה' אחד" .אחדות הא-ל באה לידי ביטוי בכך שחייבים לייחס לו גם את הרעה ,גם את שני יצריו של האדם ,וגם את כל הקורות את האדם בעולם" :בכל מדה ומדה שהוא מודד לך" ,עד כדי "אפילו הוא נוטל את נפשך". ההוראה של המשנה היא שיש טוב ויש רע וחייבים להודות גם מאי חייב לברך על הרעה כשם שמברך על על הרעה .לא נאמר במשנה שגם מה שנראה כרע הוא בעצם הטובה? -אילימא :כשם שמברך על הטובה טוב ,שהא-להים הוא רק טוב ומיטיב .זו גישה אמונית אחרת, הטוב והמטיב ,כך מברך על הרעה הטוב המופיעה בגמרא בפרקנו ,אולם אין היא זהה לגישה של והמטיב -והתנן :על בשורות טובות אומר המשנה .הגמרא מעלה את האפשרות שגם על הרעה יברכו הטוב והמטיב ,על בשורות רעות אומר ברוך "הטוב והמיטיב" ודוחה אותה .היא אינה מקבלת את טשטוש דיין האמת! -אמר רבא :לא נצרכה אלא הגבולות בין טוב ורע הנובע מן הגישה הזאת .רבא מסביר, לקבולינהו בשמחה. שהחובה לברך על הרעה אינה סותרת את היותה רעה ,אלא רק תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ס עמוד ב מורה לקבלה בשמחה. מה טעם יקבל אדם בשמחה את הרעה? האמוראים מציעים לכך כמה הסברים .רבי אחא אמר רב אחא משום רבי לוי :מאי קרא ( -תהלים ק"א) חסד בשם רבי לוי מסביר שהטוב הוא חסד והרע הוא ומשפט אשירה לך ה' אזמרה ,אם חסד -אשירה ,ואם משפט משפט .בדרך זו ,מפרשים את הרעה כמידת אשירה.הדין ,עונש על חטא או יסורים שבלא עוון, רבי שמואל בר נחמני אמר :מהכא ( -תהלים נ"ו) בה' אהלל כדוגמת יסורים של אהבה המוזכרים בפרק דבר באלהים אהלל דבר; בה' אהלל דבר -זו מדה טובה, הראשון .הגמרא אינה נכנסת לדיון בשאלת באלהים אהלל דבר -זו מדת פורענות. הגמול והצדקת הסבל והרע ,אלא מניחה שקיומו רבי תנחום אמר :מהכא (תהלים קט"ז) כוס ישועות אשא של הרע ,באופן כללי בעולם ,הוא תוצר של ובשם ה' אקרא ,צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא .ורבנן אמרי מערכת המשפט הא-להית ,הוא כרוך מן הסתם מהכא (איוב א') ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מברך. ברכות ס ע"ב בבחירה שניתנה לאדם בין טוב לרע בהתנהגותו, 1ראו מאמרי" :התפילה כהגות" ,באתר דעת 2ברכות ה' משנה ג'. 3מגילה ד' משנה ט' 4ברכות לג ב" :משום דמחזי כשתי רשויות" .פירוש המשנה לרמב"ם מגילה ד משנה ח' .ועי' עוד מגילה כח א'. 2 מדע תורתך יהודה ברנדס מסכת ברכות ועל התגובה המתבקשת לבחירותיו ברע. רבי שמואל בר נחמני הנשען על הכפילות" :בה' אהלל דבר – באלהים אהלל דבר" גם הוא מייחס את מקור הנהגה של טוב ורע למידות הרחמים והדין ,כמפורש במקבילה בירושלמי בשם רבי תנחומא בן יהודה" :באלהים אהלל דבר ,בה' אהלל דבר -בין על מדת הדין בין על מדת רחמים אהלל דבר ".החלוקה בין דין לרחמים דומה 5 לחלוקה בין משפט לחסד. לעומת שתי הדעות הראשונות ,שתי הדעות האחרות אינן סוברות שיש לייחס את הרע דווקא למידות הדין והמשפט .הפסוק "כוס יש ועות אשא" ,מופיע ב"הלל" בהמשכו של הפרק שתחילתו ב"אפפוני חבלי מוות ומצרי 6 שאול מצאוני ,צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא ,אנא ה' מלטה נפשי" .אינו מתיחס ל"חבלי המוות" כדין ומשפט. עצם העובדה שהדברים באו מאת ה' ,מחייב לקבלם בתודה .כדברי איוב לאשתו" :גם את הטוב נקבל מאת הא- 7 להים ואת הרע לא נקבל?" תגובתו הראשונית של איוב לאסונו רבי עקיבא אומר ,לא תעשון אתי ,שלא 8 היתה ברכה לה'" ,ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך" .איוב אינו תנהגו בי כדרך שאחרים מנהגין ביראותיהן, מצדיק או מסביר את מה שאירע לו ,אלא מודה לה' על עצם שכשהטובה באה עליהם הם מכבדין את 9 בין ההתיחסות אליו ,גם אם בדרך של גרימת "רעה" .ההבדל אלהיהם ...אבל אתם אם הבאתי עליכם את הציטוט מתהלים לבין הציטוט מאיוב הוא בכך ,שבתהלים הטובה ,תנו הודאה ,הבאתי עליכם את המשורר לא רק מודה ומברך את הקב"ה על הרעה ,אלא גם הייסורין ,תנו הודאה .וכן דוד אומר" :כוס מבקש ממנו" :מלטה נפשי" ,ואילו איוב אינו מבקש ומתחנן אלא ישועות אשא ובשם ה' אקרא"" .צרה ויגון להים מקבל את הרעה כמות שהיא ,ובהמשך גם מתווכח עם הא- אמצא ובשם ה' אקרא" ,וכן איוב אומר "ה' על העוול שלדעתו נגרם לו .גם מן המכילתא נראה ,שיש שתי נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך" ,על מדה תגובות אפשריות ליסורים .האפשרות הראשונה ,המקבילה לשני טובה ועל מדה פורענות... מאמרים האחרונים בסוגייתנו ,קובעת שיש לקבל ,לברך ולהודות ועוד ,שיהא אדם שמח ביסורין יותר על הרעה גם מבלי שניתן לה הסבר וטעם כלשהו ,אלא על עצם מהטובה ,שאפילו אדם עומד בטובה כל ימיו, העובדה שהיסורים והרעה באו מידיו של הא-להים .האפשרות אינו נמחל לו מן העבירות שבידו ,ומי מוחל – השניה ,ה"ועוד" ,מוסיף שיש לשמוח ביסורים יותר מן הטובה לו העבירות ,הוי אומר הייסורין. דבר שאינו מוזכר במשנה ובגמרא בברכות ,והיא כבר משלבת מכילתא דרבי ישמעאל יתרו -מסכתא דבחדש 10 פרשה י את הערך של היסורים ככפרה. ב .הכל לטובה אמר רב הונא אמר רב משום רבי מאיר ,וכן תנא משמיה דרבי עקיבא :לעולם יהא אדם רגיל לומר כל דעביד רחמנא לטב עביד .כי הא ,דרבי עקיבא דהוה קאזיל באורחא ,מטא לההיא מתא ,בעא אושפיזא לא יהבי ליה .אמר :כל דעביד רחמנא לטב .אזל ובת בדברא ,והוה בהדיה תרנגולא וחמרא ושרגא .אתא זיקא כבייה לשרגא ,אתא שונרא אכליה לתרנגולא, אתא אריה אכלא לחמרא .אמר :כל דעביד רחמנא לטב .ביה בליליא אתא גייסא ,שבייה למתא .אמר להו :לאו אמרי לכו כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא הכל לטובה! ברכות ס ע"ב הגמרא דחתה את ההוה-אמינא שיש לברך על הרעה ברכה זהה לזו שמברכים על הטובה "הטוב והמיטיב" ,והיא הציגה הבחנה ברורה בין הטוב והרע ,וייחדה לכל אחד מהם ,בעקבות המשנה, ברכה משלו .על הרעה מברכים "דיין האמת" – כדעות המובאות בגמרא שמקורה של הרעה היא מידת הדין או המשפט. אולם ,כרגיל בגמרא" ,לאו בשופטני עסקינן" וגם להוה-אמינא יש משקל וערך ,שאלמלא כן לא היו טורחים להביאה ולחלוק עליה .השיטה שהוזכרה בהוה-אמינא ועליה חולקת הגמרא ,מוסברת 5יש מקום לדייק מה בין שתי ההבחנות הללו ,מה בין מדת המשפט למדת הדין ומה בין מידת החסד למידת הרחמים ,ואכ"מ .ועי' עוד בויקרא רבה קדושים פרשה כד ב .דרשה מקבילה לזו שבירושלמי ובה מפורש שכאשר הקב"ה יושב בדין ,משבחים אותו גם אלו היוצאים זכאים וגם היוצאים חייבים כי יודעים שמשפטו אמת. 6תהלים קטז ג-ד. 7איוב ב י. 8איוב א כא 9בסופו של דבר ,ספר איוב אינו מצדיק את יסוריו של איוב כמשפט ודין ,זו היתה דעתם השגויה של הרעים .לאחר התגלות ה' מודה איוב שעצם הזכות להתגלות ה' היא טעם מספיק לכל יסוריו .הדברים ארוכים ואכמ"ל (עי' מאמרי בספר "חידת היסורים" בהוצאת בית מורשה תשע"ב). 10ועי' עוד במקבילה בספרי דברים ואתחנן לב ,שם נוספת הרחבה גדולה בענין ערך היסורים. 3 מדע תורתך יהודה ברנדס מסכת ברכות בהמשך הסוגיה כשיטתו של רבי עקיבא .רבי עקיבא טוען לקיומו של כלל" :כל דעביד רחמנא לטב עביד". הסיפור המובא כדי לאשר את ההנחה הזאת הוא המעשה בסדרת התקלות שאירעו לרבי עקביא כאשר לן בלילה בשדה ,והתבררו בסופו של דבר כהצלה גדולה. 11 רבי עקיבא אינו מייחס את כיבוי הנר וטריפת התרנגול והחמור למידת הדין ,אלא רואה בהם טובה גדולה – היתה זו הכנה להצלתו מידי הגייס ששבה את העיר .רבי עקיבא אינו דן בשאלה מדוע דרך ההצלה הצריכה את הפגעים הללו ,או מדוע בכלל בא הגיס על העיר .הסיפור מתעלם מן הצד השלילי שבתקלות ורואה רק את החיוב .ההדרכה של רבי עקיבא אומרת שצריך להתרגל לומר "הכל לטובה" ,אך גם הוא אינו שולל את העובדה שיש דברים שלפחות נראים כרעה בעת התרחשותם ,ואפילו יש בהם רעה ממש ,אלא שאין להתבונן בפן הרע של המציאות .בשונה מקודמיו ,רבי עקיבא אינו מפריד בין הרע לבין הטוב ,אלא הוא רואה אותם בלולים זה בזה ,בכל תופעה בעולם אפשר לראות טוב ורע ,ותפקידו של האדם הוא לבחור להתבונן בטוב. הדוגמה המובהקת ביותר לדרכו של רבי עקיבא באה לידי ביטוי ...כיון שהגיעו להר הבית ,ראו שועל שיצא ביחסו אל מראות החורבן .התנאים האחרים רואים את מוראות מבית קדשי הקדשים ,התחילו הן בוכין ורבי החורבן ובוכים .רבי עקיבא מתבונן בתפארתה של רומי, עקיבא מצחק .אמרו לו :מפני מה אתה בחורבות ירושלים והר הבית ,ורואה בתוך החורבן את הגאולה מצחק? אמר להם :מפני מה אתם בוכים? 12 העתידה .אין ספק ,שרבי עקיבא לא חשב שהחורבן הוא אמרו לו ,מקום שכתוב בו" :והזר הקרב "טובה" ,ודאי קרע את בגדיו ונהג אבלות על החורבן כחבריו, יומת" ועכשיו "שועלים הלכו בו" ולא נבכה? אולם הוא חידש להם את דרך ההתבוננות הרואה גם את הטוב אמר להן :לכך אני מצחק ,דכתיב ...תלה בתוך הרע ,וברור מן הגמרא שזו שיטה עקבית ,שנוגעת גם הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של למאורעות ותקלות המתרחשות לאדם פרטי ,וגם לתהליכים רבי- אוריה ,באוריה כתיב" :לכן בגללכם ציון שדה 13 עצמה המתרחשים לעם ישראל כולו. תחרש" ,בזכריה כתיב" :עוד ישבו זקנים המאמר הבא בגמרא ,בשם אותה שלשלת מסירה :רב הונא ,רב וזקנות ברחובות ירושלם" ,עד שלא נתקיימה ורבי מאיר ,אך ללא רבי עקיבא ,מלמד מהי הדרך המעשית נבואתו של אוריה -הייתי מתיירא שלא המאפשרת להתייחס למאורעות הקשים של החיים בעין טובה. תתקיים נבואתו של זכריה ,עכשיו שנתקיימה ההמלצה היא למעט בדברים ,לא למהר לחרוץ משפט ולהגיב. נבואתו של אוריה -בידוע שנבואתו של התגובה המיידית היא לעולם תגובה חלקית הרואה רק את זכריה מתקיימת .בלשון הזה אמרו לו: המיידי והעכשיו ,הנר שכבה ,התרנגול והחמור שנטרפו .חסרה עקיבא ,ניחמתנו! עקיבא ,ניחמתנו. הפרספקטיבה הרחבה שמאפשר לזהות גם את ההבטים מכות דף כד עמוד ב האחרים במה שאירע .רבי עקיבא לא מיהר לנקוט עמדה ,חיכה עד הבוקר ,ואז התגלה לו מהו הממד החיובי של המאורעות .כך גם בענין החורבן ,רבי עקיבא אינו ממהר לחרוץ משפט על פי מראה עיניו ,על פי החזיון הנגלה לו ,אלא מצרף נתונים נוספים – מן הנבואה – כדי להציג את התמונה המלאה .המאמר המשלים של רב הונא ,בשם רב ואמר רב הונא אמר רב משום רבי מאיר: בשם רבי מאיר תלמידו של רבי עקיבא ,נועד להורות, לעולם יהיו דבריו של אדם מועטין לפני שהאמירה של רבי עקיבא אינה מלמול סתמי" :הכל לטובה", הקדוש ברוך הוא ,שנאמר" :אל תבהל על שאין מאחריו כיסוי אלא רק תמימות אמונית פשטנית .אצל רבי פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני עקיבא מדובר בשיטה מתוחכמת של פרשנות למציאות .רבי האלהים כי האלהים בשמים ואתה על הארץ עקיבא ה"למדן" שיודע לדרוש כתרי אותיות ולהוציא מהן על כן יהיו דבריך מעטים". חידושי תורה ,יודע גם לדרוש ולפרש את המציאות ,וזו דרך ברכות סא ע"א שניתן ללמוד ממנו וללכת בה בעקבותיו. 11שלשה מאורעות סמליים בתחום הלילה ,כפי שהוסבר בשעורנו על האשמורות ,בפרק א' .אפשר להוסיף עוד שיש כאן ממד חמור יותר :אבדן התקוה .כיבוי הנר מסלקת את שארית האורה ומעצימה את האפילה ,טריפת התרנגול מסלקת את בינת השכוי ואת ה"שעון המעורר" שישמיע את קולו של השחר ,וטריפת החמור מסלקת את תקות המשיח ,שעתיד היה להגיע "עני ורוכב על חמור". 12וכן הוא במקבילה בספרי דברים ,עקב ,פיסקה מג .ובסיפור פטירתו של רבי אליעזר ,סנהדרין קא א .שם רבי עקיבא משחק למראה מחלתו הקשה של רבי אליעזר ,וגם זאת ,לא מפני שהוא מזלזל ביסוריו ,אלא מפני שהוא רואה את היסורים ככפרת עוון. 13במובן הזה ,אפשר לומר ששיטת האמוראים בגמרא והמכילתא ,היתה מתבוננת על השואה ומפרשת אותה כ"דין ומשפט" ,או כ"יסורי איוב" .ואילו רבי עקיבא ,אף שלא היה מכחיש את הרעה ,היה יכול לראות מתוך הרעה הזאת את התנוצצות אורו של משיח בתקומת מדינת ישראל .דוק – רבי עקיבא אינו מצדיק בכך את הרעה ,אלא רק מלמד איך לראות בתוכה גם את הממד של הטובה הכרוך בה. 4 מדע תורתך יהודה ברנדס מסכת ברכות ג .בשני יצריך דרש רב נחמן בר רב חסדא :מאי דכתיב "וייצר ה' אלהים את האדם" בשני יודי"ן -שני יצרים ברא הקדוש ברוך הוא ,אחד יצר טוב ואחד יצר רע ברכות דף סא עמוד א השלב הבא של הסוגיה עוסק בהרחבה בבריאת האדם .תחילה – בכך שנברא עם שני יצרים ,ובהמשך תאור הבריאה הכפולה "אחור וקדם צרתני" של זכר ונקבה .העיסוק בשני היצרים נצרך על פי דרשת "בכל לבבך" – בשני יצריך ,והוא מהוה המשך ישיר לדיון במידה הטובה והרעה הדורשות ברכה כל אחת לעצמה .כשם שהמאורעות המתרחשים לאדם ,גם הטובה וגם הרעה הם מאת ה', כך גם הדואליות שבתוך עצמיותו של האדם ,בין היצר הטוב והיצר הרע ,אינה פרי יצירה של שני כוחות בריאה מתחרים המתגוששים רע ,הרי הכתוב מזהיר את ישראל ,אמר זה בזה .האדם אינו "משרתם של שני אדונים" ,אלא של א-ל אחד, להן :בשעה שאתם מתפללין לפני הק' וגם היצר הרע שבו ,אף שהוא מסית אותו תדיר לעשות נגד רצון ה', לא יהו לכם שתי לבבות ,אחד לפני אינו בריאה נבדלת מה' אלא מעשה ידיו ,ויש לו תכלית בבריאת הקדוש ברוך הוא ואחד לדבר אחר. האדם ובנין אישיותו כעובד ה'. פתרון תורה פרשת והיה כי תבוא עמוד 282 בהמשך הסוגיה ממקמים האמוראים את יצר הרע "בין שני מפתחי הלב" ,מסבירים את הצורך בשתי כליות ,לפי השיטה ש"כליות יועצות" הרי שאחת יועצת לטובה ואחת לרעה .שני היצרים נמצאים אצל כל אדם ,אצל הצדיקים "יצר טוב שופטן" ,ואצל הרשעים" ,יצר רע שופטן" .על כך דנים אביי ורבא ,מיהו צדיק ,מיהו רשע ,מה טיבו של צדיק גמור 14 ומהו בינוני. שיבוצה של דרשת "בכל לבבך" – בשני יצריך ,בתוך המשנה במסכת ברכות ,כחלק מדרשה על פסוק "ואהבת" מהוה השלמה של החובה לברך על הטובה והרעה כאחת .בכך מציבה המשנה דרישה מן האדם המתפלל להתייצב לפני ה' כמכלול אחד ,ושני יצריו עמו .ה"יצר הרע" אינו נשאר בחוץ ,ומשמש לחיי החולין והשוק, 15 וה"יצר הטוב" מקומו בבית הכנסת באותה מידה שהיצר הטוב מבקש להופיע שם. בכל לבבך ,בשני יצריך ביצר טוב וביצר ד.בכל נפשך ובכל מאדך הברייתא הבאה בגמרא מציגה שתי גישות לדרשת "בכל נפשך" ,רבי אליעזר דורש שנפשך מתייחס לגופו של אדם ,ומאדך מתייחס לממונו .ואילו רבי עקיבא דורש "נפשך" – נוטל את נפשך .מאופן הצגת דבריהם נראה שיש ביניהם מחלוקת. נראה ,שרבי אליעזר אינו מתכוון באמרו "בכל נפשך" ל"נוטל את ואהבת את ה' אלהיך .תניא ,רבי אליעזר נפשך" כרבי עקיבא ,אלא לאהבה בלבב שלם .בתוספתא אומר :אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מופיעה מחלוקת דומה ,רבי מאיר דרש כרבי עקיבא שלפנינו מאדך? ואם נאמר בכל מאדך למה נאמר בגמרא ,וכנגדו מובא "דבר אחר"" :בכל נפש ונפש שברא בכך, בכל נפשך? אלא :אם יש לך אדם שגופו 16 שנאמר תחי נפשי [ותהללך] ,ואומר" :כל עצמותי תאמרנה ה' נפשך, חביב עליו מממונו -לכך נאמר בכל 17 מי כמוך" .די ברור ,שדרשה זו אינה מכוונת למסירות הנפש ואם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו - להריגה ,אלא לשימוש בכל רבדי הנפש לאהבת ה' .גם ביחס לכך נאמר בכל מאדך .רבי עקיבא אומר :בכל ל"בכל מאודך" יש מחלוקת ביניהם .רבי אליעזר דורש "מאודך" נפשך אפילו נוטל את נפשך. – ממונך ,ואילו רבי עקיבא דורש "בכל מדה ומדה שהוא מודה ברכות סא ע"ב 18 לך". בניגוד למשתמע מפשט הברייתא ,הגמרא תולה את השיטה שבעבודה זרה "יהרג ואל יעבור" בדרשת רבי 19 אליעזר ,ולא בדרשת רבי עקיבא הנוקטת במפורש בלשון" :אפילו נוטל את נפשך" .סוגיות "יהרג ואל יעבור" 14ברכות סא א-ב .לא נאריך בענין זה כאן שאינו מעיקר השעור .רש"ז מלאדי עשה חקירה זו יסוד לספר התניא "ספרן של בינונים". 15הנושא נדון בהרחבה בספרות ההגות לדורותיה ואי אפשר להרחיב בו כאן. 16תהלים קיט קעה 17תהלים לה י ,תוספתא ברכות ו ז 18זו הדעה המובאת במשנה כ"דבר אחר" (ברכות ט ה) ,ובשם רבי עקיבא בספרי לפרשת ואתחנן ,פיסקה לב ,ובמקבילות. 19הרמב"ם בהלכות יסודי התורה (פרק ה הלכה ז) תלה את החובה לההרג ולא לעבור בעבודה זרה ,על דרשת רבי עקיבא .המהרש"א הצביע על הקושי ביחוס הדעה שצריך למסור הנפש לרבי אליעזר ,בחידושי אגדות ,ברכות סא א ,ד"ה יש לך אדם .בשפת אמת לפסחים כה א' ,דן באריכות בשאלה מדוע נסמכה הגמרא על רבי אליעזר ולא על המאמר המפורש של רבי עקיבא .עי"ש .דעת הגר"א 5 מדע תורתך יהודה ברנדס מסכת ברכות מקבלות את דרשת רבי אליעזר כמקור לדעה שבעבודה זרה יהרג ולא יעבור ,ואת הדעה שיעבור ולא יהרג 20 תולים ברבי ישמעאל ,שדרש "וחי בהם – ולא שימות בהם" .נראה ,שהגמרא בחרה להוציא את דברי רבי אליעזר מפשוטם ולהשעין עליהם את ההלכה המחייבת למסור את הנפ ש כשמבקשים להעביר את האדם על אמונתו ,ולא להשעין את החובה הזאת על שיטת רבי עקיבא .לאור המחלוקת שנתבארה לעיל בתפיסת הטוב והרע ,ועמדתו של רבי עקיבא בנושא הרע ,אפשר להבין מדוע העדיפו לתלות את חובת מסירות הנפש דוקא על רבי אליעזר. דברי רבי עקיבא נתפרשו לגמרא כמשנת חסידים ,בשל הניסוח תנו רבנן :פעם אחת גזרה מלכות הקיצוני של דרישתו להתכוון בכל עת למסור את הנפש .רבי הרשעה שלא יעסקו ישראל בתורה ,בא עקיבא נתפס כמי שמתאווה למסור את הנפש על קידוש השם. פפוס בן יהודה ומצאו לרבי עקיבא שהיה השיטה המיוחסת לרבי אליעזר מתונה יותר .היא אינה מציגה מקהיל קהלות ברבים ועוסק בתורה. זאת כאידיאל שיש להכסף אליו אלא כמציאות שלעתים נאלצים אמר ליה :עקיבא ,אי אתה מתירא מפני להחשף אליה ולהתמודד איתה .במובן זה ,דומה השניות הזאת מלכות? אמר לו :אמשול לך משל ,למה לשניות בענין הברכה על הטובה והרעה .רבי אליעזר מתאים הדבר דומה -לשועל שהיה מהלך על גב יותר לגישה המבחינה ברורות בין רעה לטובה ,אך מקבלת את הנהר ,וראה דגים ...ומה במקום חיותנו הרעה בברכה .בדומה לכך הוא רואה גם במסירת הנפש על אנו מתיראין ,במקום מיתתנו על אחת אהבת ה' צורך הכרחי .רבי עקיבא לשיטתו ,מוצא גם במסירות כמה וכמה! ...אמרו :לא היו ימים הנפש ,היבט של טובה ומקור לשמחה של ממש ,לא פחות מכפי מועטים עד שתפסוהו לרבי עקיבא שמצא בחורבן ירושלים .זו נראתה לגמרא דרישה גבוהה וחבשוהו בבית האסורים ,ותפסו לפפוס ונשגבה ,בעוד שהדרישה לההרג בשעת השמד נראתה להם בן יהודה וחבשוהו אצלו .אמר לו :פפוס! עממית יותר ,ואינה מצריכה את העצמות החריגות של האהבה 21 רבי מי הביאך לכאן? אמר ליה :אשריך שמציע רבי עקיבא. עקיבא שנתפסת על דברי תורה ,אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים. ה.אפילו נוטל את נפשך בשעה שהוציאו את רבי עקיבא להריגה שיטת רבי עקיבא שיש למסור את הנפש על קדושת השם זמן קריאת שמע היה ,והיו סורקים את נתמכת בסיפור המעשה על מותו .הסיפור ידוע ועסקו בו בשרו במסרקות של ברזל ,והיה מקבל מהיבטים שונים ורבים ,ועדיין הניחו לנו מקום להתגדר בו. עליו עול מלכות שמים .אמרו לו תלמידיו: בעיקר בביאורו בהקשרו בסוגיה. רבינו ,עד כאן? אמר להם :כל ימי הייתי יש לשים לב ,שסוגיתנו אינה סוגית "קידוש השם" מובהקת ,היא מצטער על פסוק זה בכל נפשך -אפילו אינה עוסקת כסוגיות בפסחים ויומא וסנהדרין בחובה למסור את נוטל את נשמתך ,אמרתי :מתי יבא לידי הנפש על קידוש השם ,במחלוקת רבי ישמעאל ורבי עקיבא אם ואקיימנו ,ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו? יש חיוב מסירות נפש על עבודה זרה ,בהלכה שנקבעה בעלית היה מאריך באחד עד שיצתה נשמתו בית נתזה ,בדיון ההלכתי בדבר היקף החובה הזאת :שלש באחד .יצתה בת קול ואמרה :אשריך רבי עבירות ,בפרהסיא ,בשעת השמד .הסוגיה שלפנינו ממוקדת עקיבא שיצאה נשמתך באחד .אמרו בקריאת שמע ,ובפרשנות של הפסוק "ואהבת" .הסיפור אודות מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא :זו מותו של רבי עקיבא אינו סיפור מובהק של מסירות נפש כנגד תורה וזו שכרה? "ממתים ידך ה' ממתים אחת משלש העבירות החמורות ,שכן רבי עקיבא לא נדרש וגו'! -אמר להם :חלקם בחיים .יצתה בת לעבוד עבודה זרה .הוא המשיך ללמד תורה למרות הגזירה. קול ואמרה :אשריך רבי עקיבא שאתה אפשר לומר ,שהיה לכך גדר של "שעת השמד" ,אך סביר יותר מזומן לחיי העולם הבא. לומר ששיטת רבי עקיבא היא שמותר למסור את הנפש גם על ברכות סא ע"ב בשנות אליהו ,ובעקבותיו בעל עבודת המלך על הרמב"ם ביסודי התורה פרק ה' הלכה ז' פרשו כדברינו בפנים ,שרבי אליעזר חולק על רבי עקיבא ,והגר" א לשיטתו נדחק לפרש שבסוגיות יהרג ולא יעבור לא נסמכו על רבי אליעזר אלא על רבי עקיבא המשלים את דבריו, ומכיון שקשה ליישב הדברים בגמרא הוא נצרך גם להגיה .ולפי דברינו ניתן לפרש בלא הגהה ,שהגמרא שינתה מן הפירוש הפשוט של דברי רבי אליעזר. 20פסחים כה ע"א ,יומא פב ע"א ,סנהדרין עד ע"א ,סוגית מסירות הנפש במסכת סנהדרין נדונה בהרחבה בספרו של מורי הרב שג"ר זצ"ל" ,אהבוך עד מות" .ואכ"מ. 21על מידתו המיוחדת של רבי עקיבא באהבה יש להרחיב הרבה ,הן באהבת התורה שלו ,הן באהבת אשתו ,הן באהבתו לתלמידיו ,הן בתפיסתו את שיר השירים כקודש כקדשים .עי' במאמרי "על אחר ואחרות – החריג ומעמדו בבית המדרש" ,בקובץ :האחר ,בין אדם לעצמו ולזולתו ,עורכים :מ .בן ששון וח .דויטש ,תל אביב תשס"א .בחלק העוסק ברבי עקיבא. 6 מדע תורתך יהודה ברנדס מסכת ברכות שאר מצוות ,ודאי למי שהוא חסיד ומדקדק .סיפור זה מהוה אחד המקורות לדעת החולקים על הרמב"ם וסוברים שמותר 22 טרופוס הרשע רחתת ענתה דקרית שמע למסור נפשו על קידוש השם גם בשאר עבירות .אילו היה שרי קרי קרית שמע וגחך אמר ליה סבא אי מדובר על מסירת נפש על עבודה זרה ,לא היה מקום לפליאתו חרש את אי מבעט בייסורין את אמר ליה של פפוס בן יהודה ,שהרי מסורת קידוש השם ידועה היתה 23 תיפח רוחיה דההוא גברא לא חרש אנא ולא בישראל מקדמת דנא ולא נתחדשה דווקא בדורו של שמד. מבעט בייסורין אנא אלא כל יומי קריתי פסוק חכמים מספרים על מקדשי השם מפשוטי העם ,כמו פפוס 24 זה והייתי מצטער ואומר אימתי יבואו שלשתן עיקרו של החידוש בסיפור זה איננו ולולינוס אנשי לודקיה. לידי ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל העובדה שרבי עקיבא מסר את נפשו להריגה על קדושת ה'. נפשך ובכל מאודך רחמתיה בכל לבי פליאתו של פפוס בן יהודה היתה על כך שרבי עקיבא המשיך ורחמתיה בכל ממוני ובכל נפשי לא הוה ללמד תורה במסירות נפש ,וכנראה שזה היה עיקר חידושו, בדיקה לי וכדון דמטת בכל נפשי והגיעה זמן בשלב הראשון של הסיפור. קרית שמע ולא אפלגא דעתי לפום כן אנא גם התלמידים ששאלו את רבם בעת יסוריו "עד כאן" לא שאלו קרי וגחך לא הספיק לומר עד שפרחה על עצם מעשה מסירת הנפש ,אלא על כך שהיה מקבל עליו עול נשמתו מלכות שמים באותה שעה .דהיינו – קורא את שמע .על ירושלמי ברכות ט ה ,יד ע"ב תהייתם זו ענה להם באמרו" :כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה ,מתי יבא לידי ואקיימנו" ,כלומר ,רבי עקיבא ציפה לקיים אותו כפשוטו ,לקרוא את שמע בעת שנוטלים את נשמתו .בזה הוא מממש בזה את הצו של הפסוק כפי שהבינו – חובה לקרוא את שמע ולקבל עול מלכות שמים גם בעת שנוטלים את נשמתו. גירסת הירושלמי של הסיפור מחדדת יותר את היותו סיפור של קריאת שמע ולא סיפור אופייני של מסירות נפש .רבי עקיבא נדון אצל טורנוסרופוס ,המספר אינו מודיע כלל על מה נדון רבי עקיבא ,משמע שהפרט הזה אינו חשוב להבנת הסיפור .בבבלי הוא תופס מקום חשוב ,מכיון שעיקר החלק הראשון של הסיפור הבבלי מוקדש לערך של מסירת הנפש על לימוד תורה ,ובמרכזו משל הדגים והשועל .מוקד ההפתעה בסיפור של הירושלמי הוא בכך שרבי עקיבא התחיל לקרוא קריאת שמע ולשחוק בפני טורנוסרופוס .הלה סבר שרבי עקיבא יצא מדעתו ,או שהיה "מבעט ביסורין". התמיהה של טורנ וסרופוס מקבילה לתמיהתם של חכמים שראו את רבי עקיבא משחק ,למראה המקדש החרב ולמראה רבי אליעזר המתייסר .ובזאת מתקשר המעשה כאן לסיפורי שחוקו של רבי עקיבא ותפיסתו את מושגי הטוב והרע .רבי עקיבא נמצא בעיצומה של הרעה ,תפוס בידי השלטון הרומי ועומד להיות מוצא להורג ,והוא מוצא את ההזדמנות לקיים את שיטתו בדבר ראית הטוב בתוך הרע :ההוצאה להורג מהוה עבורו הזדמנות לקיים את קריאת שמע כמצותה ,כפי שקיוה לקיים כל ימיו – בקיום ה"ואהבת" בכל נפשו .בכל יום ויום שבו קרא רבי עקיבא את שמע ,כיון בפסוק "ואהבת – בכל נפשך" שהוא ימשיך לאהוב את ה' בכל נפשו ,גם בעת שיטלו את נפשו ,אולם הוא לא יכול היה לדעת בודאות שיעמוד בכך בעת המבחן האמיתי ,ועתה שהגיע לכך ,הוא שמח על ההזדמנות הזאת ,לבחון את לבו ולראות שעמד במבחן. רבי עקיבה הווה קיים מיתדין קומי טונוס ו .עד מיצוי הנפש הפרשנות של רבי עקיבא ל"ואהבת" מורה שיש להתכוון בעת קריאת שמע למסור את הנפש בעת הצורך. ההדרכה הזאת מצויה בספרים רבים של חסידים ו"עובדי ה'" .דוגמה מפורסמת הנדפסת בסידורים רבים הוא ה"צעטיל קטן" של רבי אלימלך מליז'נסק המורה לאדם לדמיין את עצמו משליך עצמו למדורת אש על קידוש השם .חברו של רבי עקיבא לכניסה לפרדס ,שמעון בן עזאי מפרש "עד מיצויה של נפש" ,כנראה במובן של עד כלות הנפש ,או עד שעת יציאת הנפש ,כלומר ,שגם בעת מותו של אדם תהיה נפשו עסוקה באהבת ה' .לאו 22רמב"ם יסודי התורה פרק ה הלכה ד' ,כסף משנה ושאר נושאי הכלים שם. 23הסיפור הידוע על "חנה ושבעה בניה" ,שמקורו כנראה מתקופת החשמונאים ,לא נסתר מעיניהם של בני דורו של רבי עקיבא .ראו: ג .כהן" ,מעשה חנה ושבעת בניה בספרות העברית" ,ספר היובל לכבוד מ"מ קפלן ,חלק עבר ,ניו-יורק תשי"ג ,עמ' קט-קכב (ומקורות נוספים שם) .מתוך הספרות העניפה שעסקה במסירות הנפש – מרטירולוגיה ,נציין למאמרו של דניאל שורץ "מה הוה ליה למימר – וחי בהם" ,בספר "קדושת החיים וחירוף הנפש ,קובץ מאמרים לזכרו של אמיר יקותיאל" ,עמ' 96ואילך .רשימת מקורות קודמים שציין שם בהערה 2על דיני קידוש השם בתקופת המשנה והתלמוד .והערה 4בעמ' 17על מקדשי השם בתקופת המשנה והתלמוד. 24תענית יח ב. 7 יהודה ברנדס מדע תורתך 25 מסכת ברכות 26 דווקא בעת מותו על קידוש השם .אבל יש המפרשים זאת כתפילה בעצמה מרובה ,עם "כל הנפש" .הוגי 27 דעות רבים פרשו את המצוה הזאת כחובה להעמיק בידיעת הא-להות כדי להגיע מתוך כך לאהבת ה' .מובן, שקריאת שמע אינה העת ללימוד זה אלא למימוש החוויתי וכיצד היא האהבה הראויה הוא שיאהב והתודעתי ,פירותיו של לימוד שקדם .נראה שתאורו של את ה' אהבה גדולה יתירה עזה מאוד הרמב"ם בהלכות תשובה מציע מובן אחר ל"מיצוי הנפש" עד שתהא נפשו קשורה באהבת ה' ול"בכל נפשך" – הכוונה לדבריו היא להשתקעות גמורה של ונמצא שוגה בה תמיד כאלו חולה חולי הנפש באהבה ,כחולה חולי האהבה שהוא שוגה בה תמיד וכל האהבה שאין דעתו פנויה מאהבת אותה נפשו עסוקה בה. אשה והוא שוגה בה תמיד בין בשבתו 28 הרמב"ם מפרש בספר המצוות ,שמצות יחוד ה' ומצות אהבת בין בקומו בין בשעה שהוא אוכל ושותה, ה' נלמדות מפסוקי "שמע ישראל" ו"ואהבת" ,בהתאמה .נראה יתר מזה תהיה אהבת ה' בלב אוהביו שלפי שיטת הרמב"ם ,קיימת תנועת רצוא ושוב בין עולם שוגים בה תמיד כמו שצונו בכל לבבך האמונות והדעות לבין עולם קריאת שמע ,תפילה וברכות .מצד ובכל נפשך ,והוא ששלמה אמר דרך אחד ,הקריאות ,התפילות והברכות הן המקור לאמונות ולדעות. משל כי חולת אהבה אני ,וכל שיר אולם לא די באמירתן בלבד כדי לקיים את מצוות האמונה השירים משל הוא לענין זה. בשלמותן .יש צורך להעמיק בהבנתן ,ובלימודים הנצרכים כדי רמב"ם הלכות תשובה פרק י הלכה ג לבסס את הידיעה ואת האמונות והדעות .אחרי התהליך של הלמידה ,שב המתפלל ונותן ביטוי בתפילתו וברכותיו לדעת שנוספה לו בלימודיו ,ובכך מהוות התפילות והברכות העצמה חוייתית והפנמה רגשית של הרעיונות שנלמדו במסגרת העיון באמונות ודעות .וחוזר חלילה .זהו תהליך המתמשך לכל אורך חייו של אדם ומגיע לשיאו רק בעת "מיצויה של נפש" ,באחרית חייו. משפטים אלה ראויים לחתימת לימודנו במסכת ברכות .יש בהם כדי להתוות דרך להמשך לימודה של המסכת וחזרה עליה – "הדרן עלך מסכת ברכות" ,תוך עיסוק מקביל בלימוד תכני הסידור והלכותיו ,ותוך לימוד מתרחב בענייני אמונות ודעות ,הנובעים מן הסידור והבאים לידי ביטוי בו ,בכל עת ובכל שעה. "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך ,ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך". 25ספרי דברים פיסקה לב ,ובראית רבה צב ב ,תנחומא (בובר) מקץ טו .על יסוד הפסוק "על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא". (תהלים לב ו) .לביאור מצוי הנפש כשעת מיתה עי' שם משמואל לפרשת נצבים תרע"ג. 26עי' תניא ,ליקוטי אמרים פרק ל' ,ואגרת הקודש פרק א' ,שהביא כהדרכה לתפילה מדי יום את החובה להתפלל "עד מצוי הנפש". 27הראב"ד ,אמונה הרמה ,מאמר ג' ,רבנו בחיי ,חובות הלבבות הקדמה ושער אהבת ה' פרקים א-ב .רמב"ם במורה נבוכים ח"ג פרק כח ,ספר המצוות מצוה ג' ,ובהלכות תשובה המובא בפנים .ועוד. 28ספר המצוות עשה ב-ג ,ובמקורות הנזכרים בהערה לעיל 8
© Copyright 2024