1. No category

‫בס"ד‬
‫אורות הקודש ‪ /‬חלק ג ‪ -‬מוסר הקודש ‪ /‬עמוד קיז ‪ /‬העצמיות בכנסת ישראל ‪ -‬עט‬
‫מי שהוא ממדת המלכות לית ליה מגרמיה כלום‪ ,‬והיא מדה שהחסרון והיתרון מתחברים בה בנושא‬
‫אחד‪.‬‬
‫ראוי הוא אדם זה לספוג לתוכו את הכל‪ ,‬וכשהוא פונה אל הטוב ומכיר איך דלית ליה מגרמיה באמת‬
‫כלום‪ ,‬הרי הוא מוכן להיות ממולא מכל טוב‪ ,‬של כל המדות‪ ,‬כל התכונות‪ ,‬כל הצדדים‪ ,‬ואין בו שום‬
‫סתירה‪ .‬ויש בו עומק העצמיות כל כך עד שהדברים המתקבלים בתוכו הרי הם עצמיותו ממש‪ ,‬כיון‬
‫שעצמיות מיוחדת גדרית בפני עצמו אין לו כלל‪ .‬הוא אינו ראוי להיות עסוק בבטלה‪ ,‬ולא להשתקע בשינה‪,‬‬
‫הוא צריך להזהר כמה דאפשר מטעמא דמותא‪ .‬וחיבורו ויחושו לארץ ישראל הוא יחוש עצמי‪ ,‬וחק הוא את‬
‫התוכן של כל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה‪ ,‬כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ד‪ ,‬לאמר לך עבד‬
‫אלהים אחרים‪ ,‬ונפשו עורגת בעומק התשוקה לאהבת קדושת הארץ וצפיית ישועה‪.‬‬
‫ומדה זו היא מדת כנסת ישראל בעצם‪ ,‬שהיא הטבעיות העצמית של האומה הישראלית‪ ,‬שהם ממעטים‬
‫עצמם תמיד‪ ,‬והם מרגישים בקטנותם‪ ,‬מרגישים איך שכל המילוי שבהם אינו עצמי‪ ,‬שאינם אלא כלי לקבל‬
‫אור ושפע מברכת ד' העליונה‪ ,‬וגם המגמה היא תמיד מגמה השפעית‪ ,‬לתן טרף לביתה וחק לנערותיה‪.‬‬
‫לאמונת עתנו ‪ /‬חלק ד ‪ /‬עמוד קכח‬
‫עולת ראיה ‪ /‬חלק א ‪ /‬עמוד צח‬
‫כמו שכבש אברהם אבינו את רחמיו מבן יחידו‪ ,‬ורצה‬
‫לשחוט אותו‪ ,‬כדי לעשות רצונך‪ ,‬בלבב שלם‪ .‬הפלא הנצחי‬
‫של נסיון העקדה‪ ,‬והשפעתו על העולם בכלל‪ ,‬הוא‪ ,‬מפני‬
‫שהארת החיים באה שמה בכל מלואה‪ .‬לא היה אצל האב‬
‫שום רגש טבעי של המית אב שנכחד‪ ,‬להיפך‪ ,‬הכל היה‬
‫פורח והכל חי‪ .‬אבל בידיעה הברורה‪ ,‬שכל החי‪ ,‬וכל‬
‫המתעלה‪ ,‬הכל נכון הוא ומוכרח הוא להבטל‪ ,‬ולהקשר‬
‫קשר עליון‪ ,‬ברצונו ודברו של אל עליון קונה שמים וארץ‪,‬‬
‫השופט כל הארץ‪ ,‬אבי כל המעשים‪ ,‬בהבנה קדושה‪ ,‬שכל‬
‫מעשה וכל מצוי כלא הוא נחשב מצד עצמו‪ ,‬וכל שיווי ערכו‬
‫וגדלות מציאותו איננו כ"א מצד מציאותו באלהי עולם‬
‫קונה הכל‪ ,‬בשביל כך גם הרחמים כלפי הבן היחיד‪ ,‬שיש‬
‫להם כ"כ ערך עדין מוסרי ומפואר‪ ,‬עם כל חזקת‬
‫מציאותם‪ ,‬הם מוכרחים היו להכבש כדי למלא את דבר ד'‬
‫ולעשות רצונו בלבב שלם‪ .‬ובזה הרחמים בעצמם קנו להם‬
‫את המקום היותר עליון‪ ,‬את מקומם במציאות העליונה‪,‬‬
‫ברצונו של מקום‪ ,‬ששום דבר משם לא יכחד ולא יעדר‪.‬‬
‫ועשית רצונו של מקום‪ ,‬בהחלט‪ ,‬או לפי הנוסחאות‬
‫האחרות בלבב שלם‪ ,‬זוהי התכונה המקימת את הכל‪ ,‬את‬
‫כל החיים ואת כל הרגשות‪ .‬וגם את הרחמים הנכבשים‬
‫עצמם‪ ,‬בהעלותם אל רום מעלתם‪.‬‬
‫ילקוט שמעוני שמואל ב רמז קמה‬
‫האתה תבנה לי בית וכתיב לא תבנה בית לשמי כי דמים‬
‫רבים שפכת כיון ששמע דוד כך נתיירא אמר הרי נפסלתי‬
‫מלבנות בית המקדש‪ .‬א"ר יהודה בר' אלעאי אמר לו‬
‫הקב"ה דוד אל תירא חייך כי הם לפני כצבי וכאיל לכך‬
‫נאמר שפכת ארצה ואין ארצה אלא צבי ואיל שנאמר על‬
‫הארץ תשפכנו כמים‪ .‬ד"א חייך הם לפני כקרבנות דכתיב‬
‫כי דמים רבים שפכת לפני ואין לפני אלא קרבן שנאמר‬
‫ושחט את בן הבקר לפני ה'‪ .‬אמר לו ואם כן למה איני בונה‬
‫אותו‪ ,‬אמר לו הקב"ה שאם אתה בונה אותו הוא קיים‬
‫ואינו חרב‪ ,‬אמרו לו והרי יפה א"ל הקב"ה גלוי וצפוי לפני‬
‫שהם עתידים לחטוא ואני מפיג חמתי בו ומחריבו והם‬
‫נצולין שכן כתיב באהל בת ציון שפך כאש חמתו‪ ,‬אמר לו‬
‫הקב"ה חייך הואיל וחשבת לבנותו אע"פ ששלמה בנך‬
‫בונהו לשמך אני כותבו מזמור שיר חנוכת הבית לדוד‪.‬‬