שפירא – אסף אביגיל ירושלים ", רחביה " ספר ה- בית ,` תלמידת כיתה ו
אביגיל אסף – שפירא תלמידת כיתה ו' ,בית-הספר "רחביה" ,ירושלים פרי סדנת כתיבה בהנחיית דורית לרמן בְּ מק ֹום אחד במקום אחד ,בארץ אחת, חי לו מישהו אחד ,יחיד ומיוחד. יכול להיות שעכשיו האיש כותב, או אולי על אופניו עכשיו הוא רוכב. ייתכן שכעת הוא שותה ואוכל ואולי אותו איש כביש סולל. אולי הוא כבר עזב את מקומו ומחפש בעולם הגדול את עצמו. אולי הוא בודד ,עצוב וגלמוד או מוקף בחברים ,ואינו חש אבוד. אף אחד לא יודע היכן אותו איש ומה בדיוק קורה לו ,וזה בכלל לא משנה, כי לי ברור ,שהוא עושה ויעשה את שלו. 11 זוכה בתחרות הכתיבה הארצית תשע"ב אדל סטולר תלמידת כיתה ג' ,בית-הספר "אילן רמון" ,נתניה זוכה בתחרות הכתיבה הארצית תשע"ב המקרה בזמן הפיקניק ביום בהיר וחמים נסענו עם חברים שלנו לפיקניק בגן. הגן היה מלא בצמחים ועצים שעליהם צמחו פרחים גדולים וסגולים, שיחי ורדים אדומים ,אלונים גבוהים ואציליים ,ודשא ירוק ורך שאפשר היה לחשוב שאין אדמה מתחתיו. כשהגענו ,הילדים התחילו לשחק מחבואים ,ההורים ארגנו סעודה על הדשא הרך ,והכלבה הגדולה ,שבאה עם החברים שלנו ,התרוצצה לה מסביב. כשהכול היה מוכן ,ישבנו לאכול והחברים שלנו קשרו את הכלבה הגדולה שלהם לעץ ,כדי שלא תברח ותחטוף אוכל. פתאום הופיעה בגן כלבה קטנה שאין לה בעלים .הכלבה הקטנה ניגשה אלינו ,ואחד הילדים זרק לה שתי חתיכות בשר .היא אכלה אחת ואת השנייה הביאה לכלבה הגדולה והניחה לפניה .כל האנשים נדהמו ,ואני ,שהתרשמתי מאוד מהמעשה הטוב של הכלבה הקטנה, חשבתי בלבי שאם אנשים ילמדו מבעלי-חיים שכאלה ,ויעזרו כך האחד לשני ,לא יהיה רעב בעולם. 12 אופק גז תלמיד כיתה ג' ,בית-הספר "הרצוג" ,נתניה הלב שלי הלב שלי תמיד ִאתי, בכל מקום ,בכל שעה ובכל אופן תמיד ,תמיד ִאתי. בלב שלי יש הרגשה – לפעמים כועסת, לפעמים עצובה, לפעמים שמחה, אבל הלב שלי תמיד יהיה ִאתי בכל מקום. לכולם יש לב עם תכונות רעות ,טובות, שמחות או עצובות. בלב שלי הרגשה נפלאה, לפעמים כועסת, לפעמים עצובה, לפעמים שמחה, אבל הלב שלי תמיד יהיה ִאתי, בכל מקום. 13 זוכה בתחרות הכתיבה הארצית תשע"ב אור ברוך צ'פליק תלמיד כיתה ה' ,בית-הספר "רוזן" ,ראשון לציון זוכה בתחרות הכתיבה הארצית תשע"ב הנמלה הקטנה שהצילה עיר גדולה בעיר סאו פאולו שבברזיל חי איש עני ,צנוע ושקט בשם פֶּ דרו ,שעבד כשומר לילה במפעל שמייצר חומרים דליקים. פדרו ,שהגיע למפעל בכל ערב בשעה שמונה וסיים את משמרתו בשמונה בבוקר למחרת ,נהג להביא עמו את ארוחת הלילה שלו, פרוסת לחם אחת מלחם יבש ,אותה הכניס למגירת השולחן במשרד, ובחצות הוא אכל אותה לאיטו. באותה מגירת שולחן חיה נמלה קטנה ,חומה ,שהתקיימה מפירורי הלחם ,נמלה שלא הפסיקה לחשוב כיצד היא תוכל להודות לפדרו שמספק לה את מזונה. באחד מערבי החורף נאלץ פדרו להישאר בביתו ,כדי לטפל בבנו החולה ,ולמפעל הגיע שומר מחליף ,שחשק במשׂרה של פדרו והחליט להצית למחרת בלילה אש במפעל ,שתגרום לשריפה ענקית. המחליף אמר לעצמו בקול" :אני אגרום לדלקה במשרד ,שריפה שתתפשט לעיר .כולם יאשימו את פדרו שהתרשל ,וכשיפטרו אותו מעבודתו ,תהיה לי כאן עבודה קבועה" .אותו שומר לא ידע שהנמלה הקשיבה לדבריו ולמזימתו האיומה. למחרת חזר פדרו שמח למפעל .בחצות הוציא כמנהגו את הפרוסה. ברגע זה הנמלה יצאה במהירות מהמגירה ,טיפסה על השולחן ,משם המשיכה ועלתה אל אוזנו של פדרו ולחשה לו בשפת בני-אדם" :פדרו, שים לב! שריפה פרצה במפעל .סכנה לעיר!!!" פדרו ,ששמע את האזהרה ,הפעיל במהירות את הצופר .רכב כיבוי אש הגיע מיד .הכבאים ,ופדרו בראשם ,מנעו את התפשטות האש לכיוון העיר .למחרת ,המשטרה לכדה וכלאה את המחליף בכלא העירוני, ופדרו קיבל מראש העיר עיטור גבורה .מנהל המפעל העלה את שכרו. פדרו הבין שבזכות הנמלה נמנע אסון כבד .מאז פדרו מביא איתו שתי פרוסות לחם טרי מרוחות בחמאה ,וכל לילה בחצות שניהם אוכלים יחדיו. 14 אור יון תלמיד כיתה ד' ,בית-הספר "גילה" ,ירושלים קשת הלב קשת זורחת בתוך הלב, אך לפעמים הקשת נשברת ויש כאב. לעתים הקשת נעימה, לפעמים מפחידה וקרירה. אבל תפקידנו בעולם להרגיש את לב האדם ולעזור לזולת, כי זמננו לפעמים מועט. קשת הלב היא ציפור הנפש, הרגשות מאירים בה כשמש. לכל אדם שמחה כגביע מורם, כל אדם הוא בעצם עולם. 15 זוכה בתחרות הכתיבה הארצית תשע"ב אושרה בר כוכבא תלמידת כיתה ד' ,בית-הספר "נווה אילן" ,אשקלון זוכה בתחרות הכתיבה הארצית תשע"ב השמש נעלמה בארץ "הכול בה טוב" עלה הירח בבוא הלילה. הפֵ יות והשדונים הלכו לישון כדי לאגור כוח ליום המחר. בזמן הזריחה ,כבכל יום ,קמה מלכת הפיות כדי לראות כיצד השמש זורחת ועולה ,אך כלום לא קרה .השמש לא באה. המלכה נחרדה מאוד וקראה לשדוני היער ,שיראו גם הם אם אכן השמש נעלמה. אנשי הממלכה אשר ניעורו משנתם התחילו לפחד שמא הבוקר לא יגיע לעולם .הסנאים ,הפרפרים והציפורים החלו לחפש בצמרות העצים ,בין הענפים ,מתחת לאבנים ,אך ללא הועיל. לילי ,הפיה הנועזת ,הזעיקה את שני השדונים החביבים על המלכה: אוּצלי וגוּצלי .אוצלי וגוצלי התרוצצו ביער עד שהבחינו באור מיוחד. כשהתקרבו ,ראו את השמש מסתתרת ועצובה בתוך באר המים ומסרבת לצאת .השמש אמרה" :אני מיותרת ,אין בי תועלת ,אני עושה כל יום אותו דבר כבר מאות שנים". השדונים החכמים הבינו שהשמש רוצה שיאמרו לה פשוט "תודה". הם שלחו את לילי הפיה לקרוא לכל החברים .הפיות ,השדונים, הגמדים וחיות היער עמדו על פי הבאר ושרו לשמש" :צאי אלינו ,חמה יקרה ,את עולמנו את מאירה ,בלעדייך הכול חשוך ונובל .אם יכולנו, היינו נותנים לך את פרס נובל" .השמש הנבוכה האדימה ,והצטערה על העצב שגרמה .היא שלחה את קרניה החמימות שילטפו את כולם, והבטיחה בחיוך נבוך וביישני שלעולם היא לא תיעלם .רק תסתתר מעט עם בוא הגשם. 16 איב רוטשטיין תלמידת כיתה ה' ,בית-הספר "הלל צור" – נתניה זוכה בתחרות הכתיבה הארצית תשע"ב ג'ינג'ה ואני "אמא ,מה כל הרעש והשריקות?" שאלתי את אמי בשיחת טלפון באחד מימי שישי בצהריים" .סתם רעש ברחוב" ,ענתה לי אמי. ככה ,בבת-אחת ,נכנסה ג'ינג'ה לחיינו. אמא הגיעה הביתה באותו יום שישי יחד עם בן דודי ,כשהיא עמוסה בדברים .בתחילה לא ידעתי מה יש שם .עוד ועוד נגלו לעיני דברים הקשורים לבעלי-חיים ,ולפתע" :מיאוווו...מיאווו" .לא הספקתי להבין מה קורה ,ומתוך הארגז זינקה חתלתולה קטנה ,ג'ינג'ית ,גורת חתולים יפה, מתוקה ומיוחדת" .איך נקרא לה?" שאלה אמי" .אולי מיצי?" עניתי .אמי הציעה שנשאל את דודתי" .מה פתאום מיצי?" אמרה הדודה" .אם היא ג'ינג'ית ,תקראי לה ג'ינג'ה!" השם ג'ינג'ה היה לי מוזר בתחילה ,אך בסוף החלטתי שזה יהיה שמה. ג'ינג'ה הייתה בביתנו חודשים מספר ,שבהם היא לא הפסיקה להשתולל, להציק לי ולחברותי ,לעלות על כל מה שניתן ,ואפילו לקפוץ על השיש במטבח ולתחוב את אפה אל תוך הכריכים שאמי הכינה לנו בבוקר. המקום האהוב עליה ביותר היה בתוך הכיור ,ואפילו המים הזורמים לא הפחידו אותה" .כך אי-אפשר להמשיך" ,הייתה אמי אומרת בכל פעם. "תראי ,היא מציקה לך ולחברותייך ,ואפילו שורטת אתכן!" המשיכה אמי להתלונן. לאחר כשלושה חודשים חיפשנו לג'ינג'ה בית אחר ,עם כל הכאב והצער .חשוב היה לנו שזה יהיה בית חם ואוהב. אמי פרסמה מודעה ,ולאחר ימים מספר אימצה משפחה מעיר אחרת את ג'ינג'ה .ביום בו לקחו אותה ,דווקא אמי הייתה זו שבכתה ללא הפסקה. במשך תקופה מסוימת דאגנו להתקשר למשפחה המאמצת וּוידאנו שג'ינג'ה בסדר .לשמחתנו ,המשפחה אהבה אותה מאוד. 17 אילון מילמן תלמיד כיתה ו' ,בית הספר "אלונים " אשדוד זוכה בתחרות הכתיבה הארצית תשע"ב פרי סדנאות כתיבה בהנחיית הסופרות ריקה ברקוביץ ואילנה קליין ,מח' החינוך ,עירית אשדוד החליל היה היה זקן לא רגיל, שכל חייו ישב וניגן בחליל וצליל נגינתו כה יפה היה, שמשך אליו כל אדם וחיה. כל אחד התפלא ואמר: "איזה אדם ,חלילן מוכשר! שאלו אותו" :גלה לנו, מה סוד מנגינה מופלאה זאת?", אך הזקן לא הסכים לגלות. היה היה זקן לא רגיל, שכל חייו ניגן בחליל, נגינתו הייתה כה מופלאה וכשנפטר -כתב בצוואה: "את מנגינתי אני מוריש לחליל, שהיה לי כלי נגינה לא רגיל. כשניגנתי בו לבבי ממש רקד ונשמתי תתתנגן בו לעד. מאז לחליל נותרה מנגינה, מנגינה אחת מיוחדת במינה. 18 אלה מזרחי תלמידת כיתה ג' ,בית-הספר "אהוד מנור" ,פתח תקווה זוכה בתחרות הכתיבה הארצית תשע"ב צב בלי שריון היה היה פעם צב שקראו לו לוּלי .לולי לא היה מקובל מכיוון שלא היה לו שריון .כשלולי הלך לגן כולם לעגו לו" :לולי תולי ,אין לך שריון!" לפעמים ,לולי ישב בפינת הסיפורים ובכה מתחת לשמיכה. לולי היה צב אומלל ,ולא היו לו חברים בכלל. יום אחד ,יצא לולי לטייל ופתאום שמע יבבה" :אין לי חברים .אף אחד לא אוהב אותי!" לולי הלך אחרי הקולות ומצא חיה מוזרה והתבלבל. איזו חיה זו? תהה .מיד ענתה החיה המוזרה" :שלום ,אני קיפי. אני אמור להיות קיפוד ,אך כשנולדתי לא היו לי קוצים". "איזו מין חיה מוזרה אתה?" שאל הקיפוד המבוהל. "אני לולי הצב .כשנולדתי לא היה לי שריון" ,השיב לולי. לפתע שמע לולי משהו שמעולם לא שמע" :רוצה להיות חבר שלי?" מיד הסתובב אליו לולי עם פה פעור ושאל בצעקה" :אתה רוצה להיות חבר שלי? אתה בטוח?" "כן!" אמר קיפי" .אני רוצה להיות חבר שלך". "איזה כיף! ברור שאני מסכים" ,אמר לולי ,ושניהם הפכו להיות חברים טובים. יום אחד טיילו שניהם בחצר וראו חתול לולי וקיפי בודד .לחתול לא היה זנב. ניגשו אל החתול ,והוא סיפר להם את הסיפור על הזנב החסר שלו ומיד הם צירפו אותו לחבורה .ומאז ועד היום לולי וקיפי ממשיכים לחפש חיות שזקוקות לחברים ומצרפים אותן לחבורה שלהם. 19 אלינה לוז'קין תלמידת כיתה ה' ,בית-הספר "אלונים" אשדוד הסוד שלי אני שומרת סוד של חברתי הטובה, סוד ממש נורא. אני שומרת אותו בלבי לא מעט שנים עד שהסוד ואני נהיינו חברים מאוד קרובים. היום לפתע הסוד רצה לצאת מלבבי, אמרתי לו שהוא סוד שצריך להישאר פרטי, הוא לא הסכים והעיק עלי שבוע ימים. ניסיתי לדבר איתו, אמרתי לו שלבי זה ביתו. לבסוף הוא הסכים להישאר בפנים והמשכתי לשמור אותו עוד כמה שנים. אלמוג סהלו 20 זוכה בתחרות הכתיבה הארצית תשע"ב תלמיד כיתה ד' ,בית-הספר "דקל" ,אשקלון זוכה בתחרות הכתיבה הארצית תשע"ב הילד ההוא זה אני צלצול פעמון נשמע בביתי .דלת הבית נפתחה .סבתי ניצבה בפתח כשחיוך רחב על פניה ובידיה קופסא ענקית עטופה בנייר מוזהב .היא פנתה אלי ואמרה" :דורון ,נכדי היקר ,הבאתי לך מתנה" .בני משפחתי מעניקים לי כל הזמן מתנות ,גם בלי סיבה מיוחדת ,ומרוב מתנות לא נשאר לי בחדרי מקום פנוי לשחק. ברגע זה נזכרתי שבדירה סמוכה גר שי-לי ,בן כיתתי .משפחתו של שי-לי היא משפחה אתיופית מרובת ילדים .הוריו עובדים בעבודות ניקיון .בביתם, כמובן ,לילדים אין הרבה צעצועים ,משחקים או ספרי לימוד וקריאה. לאחר שבבית-הספר למדתי את נושא "מפתח הלב" על כבוד הדדי ,על חברוּת טובה ועל הענקה לזולת בלי לחשוב על תמורה ...עלה במוחי רעיון .החלטתי לתת לבן כיתתי שי-לי ולאחיו משחקים שאין לי צורך בהם. הורי התלהבו מאוד מהרעיון .הם הציעו שבחג החנוכה אזמין אותם לביתנו ואתן להם את המתנות ,וכך עשיתי .הזמנתי את שי-לי ואת כל אֶ חיו ואחיותיו להדלקת נר ראשון של חנוכה בביתנו .בסוף הערב ,לפני שהילדים הלכו הביתה ,הבאתי שק גדול שהכנסתי בתוכו את כל המתנות .הוצאתי מתוכו מתנה ,מתנה ,ארוזה בנייר צבעוני מיוחד ,ונתתי לכל אחד מהילדים ,וביקשתי מהם שיפתחו את המתנות רק כשיגיעו לביתם .באותו ערב הם יצאו מביתי שמחים ומאושרים .גם אני שמחתי מאוד על המעשה הנפלא שעשיתי ,בו שימחתי את חברי לכיתה שי-לי ואת כל האחים שלו. אבל האמת היא שאני לא דורון ,ואני לא מקבל כל-כך הרבה מתנות .אני בעצמי הוא ...אותו ילד של השכנים ,ושמי הוא שי-לי. 21 אמיר טלמור תלמיד כיתה ג' ,בית-ספר "אורנים" ,פתח תקווה זוכה בתחרות הכתיבה הארצית תשע"ב הדולפין התינוק להקת דולפינים שחתה בים .כולם שחו יחדיו .פתאום דולפין אחד, תינוק ,הלך לאיבוד ,בכה ובכה ,דמעותיו נמהלו בים ,והפכו לחלק ממנו .הוא היה עצוב מאוד ,ורצה למצוא את הוריו .הוא שחה ובכה עד שפגש חבורת דולפינים בגילים שונים :דולפינים ילדים ,תינוקות וגדולים .סיפר להם כי הלך לאיבוד ושמע מהם שגם הם הלכו לאיבוד בים .הם הזמינו אותו לשחות איתם כדי שלא יהיה לבד ,וככה שחו כל הדולפינים האבודים יחד .היה נעים והם הפכו לחברים טובים מאוד. יום אחד ,כשגדל הדולפין והפך לדולפין נער ,הבחין בהוריו .הם היו לכודים ברשת ענקית של דייגים ולא הצליחו להשתחרר .הוא שחה אליהם במהירות וניסה לקרוע את הרשת אך ללא הצלחה .ראו חבריו הדולפינים האבודים את מאמציו ומיהרו לעזור :אחד משך את הרשת לצד אחד ,שני משך לצד שני ,שלישי כרסם בשיניו ורביעי הכה בזנב. לבסוף ,תוך מאמץ משותף ועבודת צוות ,הצליחו הדולפינים לשחרר את הוריו של הדולפין .הפגישה עם הוריו שימחה ,כמובן ,אותו מאוד. אמא נישקה אותו ואמרה לו" :תודה לך ,בני" ,וכך גם אביו .הם הודו גם לכל חבריו הדולפינים שעזרו והצילו אותם. הצטרפו ההורים של הדולפין ללהקת הדולפינים האבודים ואימצו את כל הדולפינים ,וכך הפכו למשפחה אחת גדולה והיו מאושרים במים הכחולים עד עצם היום הזה. 22 ביאן סאמי חלאילה תלמידת כתה ו' בית ספר "אבן סינא" סכנין זוכה בתחרות הכתיבה הארצית תשע"ב השלום שלום הוא אלוהינו ,הוא רבון העולם הגדול ,שנתן לי לב קטן לחיות ליהנות ולגדול .כמה קל לי לדבר כאשר אני אומרת שלום חבר. כל יום חדש ,אני פותחת את העיניים ,ומרגישה בהמשך החיים ,ואותו יום הולך ועובר ...כפי שחלפו הימים האחרים .לכן כל יום אני מקווה, שיהיו בו רגעים של הנאה ,רגעים שיגעו בלבי הקטן ויתנו לי רשות לזכור אותו. כמה מהנה לחיות חיים כשלי ,מלאי אהבה ושלום ,זה נותן לי תקווה ושלווה שהעתיד יהיה יותר טוב מהיום .לפעמים בא לי לצרוח ולדבר בקול רם באוזני כל המבוגרים סביבי "תרשו לעצמכם לחיות כמו שאנחנו הקטנים חיים ,שלא חושבים על אדמות ועל גבולות ועל ההבדל בין עני לעשיר ,בין ערבי ליהודי"... את האדמות אלוהים נתן כדי שהן ישרתו את בני האדם ,כדי לעזור לנו בחיים .יש בעולמנו מספיק אדמות כדי שלכולנו תהיה הזכות לחיות עליהן בכבוד .אין דבר יפה יותר מלחיות בשלום ולהנות מחיים מאושרים .אני מוקפת באנשים שלבם נקי .אני ילדה שאוהבת את החיים שלי .אז תנו לי רק לחיות בשלום ,לנשום אוויר צח ,לשחק, ללמוד ולאהוב . 23 בר יהב תלמידת כיתה ו' ,בית-הספר "ניצני הנגב" ,בית כשאני קוראת... כשאני קוראת ספר, אני מרגישה בתוכו ממש -שונה, אולי זה המקום. כן ,כשאני קוראת על ארץ אגדות אני מרגישה כאילו אני ממש שם, יושבת תחת עץ הדובדבן, ליד מפַּ ל המשאלות ,ממש שם ,בארץ האגדות. אולי זה בכלל לא המקום ,אולי זו ההרגשה. כן ,כשאני קוראת ספר על ילדים אבודים עוברת בי צמרמורת! אני מרגישה את הפחד שעובר בעורקי הילדים. אולי זו לא ההרגשה ,אולי אלו המסרים. כי אם אני מבינה את המסר של כל שיר וסיפור ,בעצם איני שונה עוד. אני מרגישה ביחד ,מרגישה שיש לי ,ככותבת, ואולי גם לקוראים רבים מהעולם, את אותה ההרגשה ,את אותה התחושה, את אותה המחשבה. 24 זוכה בתחרות הכתיבה קמה הארצית תשע"ב גלעד טוּגן תלמיד כיתה ה' ,בית-הספר ישורון ,נתניה שיר לחורף הנה החורף בא, הגשם יורד זלעפות. בעורפי נושבת רוח קרה ויש עוד כמה טיפות אהבה שבליבי מתופפות. העצים מרשרשים, החלונות רועדים, הפרחים נובלים, העלים עפים וברוח מתגלגלים. כלבים למלונות נכנסים, חתולים מסתתרים בכל מקום, נמלים למחילות ממהרות, ציפורים נודדות למדינות החום. ואני במיטתי מתחת לפּוּך מתכרבל, מחכה לאביב ,שהשמש תצא. 25 זוכה בתחרות הכתיבה הארצית תשע"ב דור גולדרר תלמיד כיתה ה' ,בית-הספר "שדות" ,בית דגן זוכה בתחרות הכתיבה הארצית תשע"ב פרי סדנאות כתיבה שהתקיימו במסגרת ספריית מתנ"ס בית דגן בהנחיית הסופרות :ציפי שחרור ,אדיבה גפן ,אירית ויסמן מינקוביץ וריקה ברקוביץ שלושת החברים אני רוצה להכיר לכם שלושה חברים :מים ,אש ואוויר. הם תמיד מנסים להיפגש ,אך זה לא מתממש; למשל :כאשר אש החמה כשמש נפגשת עם האוויר המהיר כאיילה ,האש עפה מיד לאחור ,היער נשרף ,וכל העצים פוחדים ,האש והאוויר נפרדים. או כשהמים והאש נפגשים ,השמים מכוסיים עשן ולא ניתן לראות דבר .כל האנשים כועסים ,וגם הם נפרדים. לבסוף הם נפרדו ,אך הם היו עצובים ואומללים. יום אחד האש כבר לא עמדה בגעגועיה והחליטה ללכת לביתה של האדמה החכמה ולשאול לעצתה. ברגע שהגיעה לביתה של האדמה ,האש אמרה" :שלום לך ,אדמה ,אני רוצה להיפגש עם שני חברי ,מים ואוויר ,אך כשאנו נפגשים קורים רק אסונות .אולי ,אולי לך יש עצה שתאפשר לנו להיפגש בלי לחולל אסונות?" אדמה האזינה לדברי האש ,והשיבה בחוכמתה" :האם נפגשתם אי- פעם שלושתכם יחד?" "לא" ,ענתה האש" ,מדוע?" "אם תיפגשו ,תוכלו לעזור אחד לשני .סיפרת לי שאת ואוויר יוצרים שריפה .אז חברתך מים תוכל לכבותה .כך יימנעו אסונות". "תודה" ,השיבה האש ומיהרה לספר לחבריה על רעיון מופלא זה. החברים הסכימו מיד לרעיון ,ומאז יש להם מילת קריאה לעזרה בשעת צרה ,והם יכולים להיפגש ולשחק יחד בלי להזיק. 26 דידי יהיל תלמיד כיתה ו' ,בית-הספר "גלילות" ,נשר זוכה בתחרות הכתיבה הארצית תשע"ב פרי סדנה שהתקיימה בספריית נשר בהנחיית הסופרת אירית וייסמן מינקוביץ הטיפה האחרונה בכל שנה ,היום שבו מתחילה עונת הקיץ הוא יום הדין עבור טיפות המים .זהו יום של ֵשפל ומוות .השנה ,כשהגיע יום הדין – הקיץ – הוא היה קשה יותר מאשר בשנים הקודמות .הטיפות סבלו רבות, התענו והתאדו. הקיץ החם היה מחריד עבורן .רק טיפה אחת גדולה הצליחה לשרוד. היא החליטה לאזור אומץ ולפנות לפוּסֵ ידוֹן ,אל הים ,ולבקש ממנו עזרה. "אחיותי ,הטיפות הקטנטנות ,שלא יכולות לסבול חום ,מתייבשות ומתות ביום הדין ,כשמגיע הקיץ .כל משפחתי התייבשה ונעלמה מעל פני האדמה! אנא ,פוסידון ,עשה משהו!" ביקשה הטיפה החכמה והאמיצה. פוסידון הסכים לעזור לטיפה ודיבר עם השמש .אחר-כך נאספו עננים אפורים וכבדים שכיסו את השמיים והסתירו את השמש .פתאום נעשה קריר וסגרירי. "תודה לך ,פוסידון ,ששלחת עננים לכסות את השמש" ,אמרה הטיפה. "זה לא אני .השמש היא זו שיצרה את העננים .עלייך ללמוד עוד הרבה דברים ,טיפה גדולה .כדאי שתדעי שאחיותייך הטיפות וכל משפחתך לא נעלמו .עוד מעט תוכלי לפגוש בהן" ,אמר פוסידון בחיוך ,ונעלם בין הגלים. שסנוור את הטיפה ,ובשמיים התגלגל קול חזק לפתע הבזיק אור ִ ורועם .לאחריו ירדו כל הטיפות שהטיפה הגדולה חשבה שהן לא קיימות עוד ,וחזרו לים ישר מהשמיים. כך למדה הטיפה הגדולה על מחזור המים ועל מעגל החיים שלה. 27 דויד אורבנוביץ תלמיד כיתה ה' ,בית-הספר "אשכולות" ,ראשון לציון זוכה בתחרות הכתיבה הארצית תשע"ב מלחמה על איכות הסביבה היום יצאתי לפארק "ירוק" וגיליתי שכל הצמחייה היפה שהייתה בו נבלה והתייבשה .הפארק היה במצב נורא .זה קרה מאז שמפעל התעשייה החדש שנבנה לידו החל לפעול ,כי הוא שפך שם פסולת וזיהם את הסביבה .החלטתי ללכת למפעל כדי לדבר עם המנהל שיעשה משהו שימנע את הזיהום .בדלת הכניסה ניצבו שומרים שקראו לעברי" :לך מפה!" "אני מבקש רק לדבר עם המנהל" ,אמרתי. "אז מה?" הם זעמו .המתנתי ,וברגע שראיתי שהם הפנו את מבטם הצידה התגנבתי פנימה ,הגעתי למנהל ושאלתי" :אדוני המנהל ,אפשר לדבר איתך?" הוא הסכים .דיברתי ,הסברתי לו ...ניסיתי לשכנע אותו ...אך ללא הצלחה .בסוף הדברים הוא קרא לי" :צא מכאן!" יצאתי ואמרתי" :טוב ,אם זה לא עבד ,אני אנסה לשכנע אותו בדרך אחרת". ניגשתי לתלמידים ,חברי מועדון "איכות הסביבה" של בית-הספר. סיפרתי להם שלא הצלחתי לשכנע את מנהל המפעל להפסיק לזהם את הפארק .חברי הציעו להוציא את כל תלמידי בית-הספר להפגנה מול המפעל. העלינו את הנושא בבית-הספר וכל התלמידים הסכימו לצאת להפגנה. קיימנו הפגנה אחת ,עשינו רעש ,אך מנהל המפעל לא התייחס אליה. פנינו לעיתונאים וביקשנו מהם לעזור לנו .הם הגיעו להפגנה השנייה. הסיפור פורסם בעיתונות ובטלוויזיה ...ואז זה קרה :המנהל הבטיח שהוא ינקה את השטח ,ישתול בו צמחייה חדשה וישגיח שהוא לא יזוהם יותר .ההפגנה עזרה! מאז הפארק שלנו שב להיות ירוק ויפה כפי שהיה בעבר. 28 זוכה בתחרות דנה בן-ארי הכתיבה הארצית תלמידת כיתה ה' ,בית-הספר "לבאות" ,ערד תשע"ב פרי סדנת כתיבה שהתקיימה בספריה העירונית ,מתנ"ס ערד ,בהנחיית -ויויאן גריס, בהשתתפותם של הסופרים :משה אוחיון ,ינץ לוי ,אירית וייסמן מינקוביץ. כל האנשים שווים כל האנשים שווים באותה מידה. לכל האנשים יש משפחה כמו שלנו, אך בהתנהגותנו אנחנו הורסים, מתנכלים למה ש ָיקר לכולנו. מה זה משנה אם אתה שחור או לבן? מה חשובים הצבעים? הרי את כולנו יצר האלוהים. אל תחשוב על צורה או צבע, חש ֹוב רק על מה שבפנים. נסה להרגיש כמה נעים לשבת במרפסת ולחשוב על האנשים כמו שהם, טובים או רעים. מה אפשר לדעת? מה אפשר לעשות? נוכל לתרום ,אם רק נרצה, מהקצה אל הקצה! אז בואו נתעורר מחלום בהקיץ, אז בואו נדבר זה עם זה ,בלי להשמיץ, בואו נישאר מאוחדים ואוהבים, כי כולנו ,כולנו שווים! 29 דנה קפלן תלמידת כיתה ו' ,בית-הספר "אמירים" ,אשדוד זוכה בתחרות הכתיבה הארצית תשע"ב פרי סדנאות כתיבה בהנחיית הסופרות ריקה ברקוביץ ואילנה קליין ,מח' החינוך ,עירית אשדוד השריטה שבלב חברתי ִאכזבה אותי .נתנה לי מכה ,מכה חזקה מאוד .אני חושבת שמכה זו השאירה לי שריטה ,השריטה בלב. אורנה ...חשבתי שהיא חברה אמיתית שמתאמנת איתי במשחק הכדורסל ,אבל ברגע האמת היא התנתקה ממני .זה קרה באימון הכדורסל .אני קלעתי חמישה סלים יותר ממנה .היא אמרה שזה רק בגלל שאבא שלי הוא המאמן שלנו. "אבל זו טעות!" עניתי לה .בלב ידעתי שהאמת היא שבכל יום אני משקיעה באימון ועושה זאת בשארית כוחותי .אורנה ,שכעסה על הצלחתי במשחק ,הגיעה לשיא החוצפה ,כאשר גיליתי שהיא מספרת לאחרים סודות ,שגיליתי רק לה .כשנודע לי שאורנה פירקה את מגדל הסודות שבנינו אמרתי לה" :זה ממש לא יפה מה שאת עושה!" אבל היא המשיכה בשלה .לא נותר לי אלא לחשוב שהכול נובע מקנאה. חזרתי הביתה עצובה ובוכה. כשאמא ואבא שאלו אותי" :מה קרה?" סיפרתי להם הכול ,בלי להסתיר דבר. אמא אמרה שאם זה מה שקרה ,אז כדאי לי לעזוב את אורנה לנפשה .עוד אמרה לי אמא :תגידי לה שבגלל התנהגותה אתן לא יכולות להיות יותר חברות. למחרת ניגשתי אל אורנה ואמרתי לה שאנחנו לא יכולות להיות חברות יותר .אורנה צחקה ,ובליבי נותרה השריטה שבלב. 30 דניאל המלי תלמידת כיתה ג' ,בית-הספר "מורשת נריה" ,גבעת שמואל זוכה בתחרות הכתיבה הארצית תשע"ב דני והסביבון ה ֹיה היה ילד ושמו דני .לדני היה סביבון והוא מאוד אהב את הסביבון. דני היה עליז כששיחק עם הסביבון .כאשר הסביבון נפל יום אחד על הרצפה והחל להסתובב ולנוע ,הסביבון יצא מהדלת ודני בעקבותיו. דני ניסה לתפוס את הסביבון אך הסביבון ,שהיה זריז ממנו ,הלך והתרחק .דני לא ויתר .הוא רץ אחרי הסביבון שלו ודבק במטרתו... לפתע הוא איבד את דרכו .דני לא ידע איפה הוא נמצא ולא הצליח למצוא את הדרך לביתו. פתאום הוא ראה מרחוק בית מנצנץ באור .נכנס דני לתוך הבית וראה מולו איש מבוגר יושב ליד שולחן מלא במטעמים וסביבונים. דני שאל את הזקן" :למה יש על שולחנך כל-כך הרבה מטעמים וסביבונים?" ענה הזקן" :עוד מעט כל בני המשפחה שלי יגיעו אלי ,ואני הכנתי הרבה מטעמים וסביבונים לכבודם". "כל-כך הרבה?" שאל דני. "כן ,אנחנו הרבה אנשים במשפחה" ,השיב הזקן. דני יצא עם האיש הזקן החוצה ,הם שוחחו מעט ביחד ,עד שלפתע אמא של דני העירה אותו מהשינה ודני הבין שהכול היה רק חלום. דני קם ממיטתו וראה – איזה כיף! – את הסביבון שלו מונח ליד הכרית. 31 דניאל פרז תלמידת כיתה ה' ,בית-הספר "אורות בנות" ,בית שמש זוכה בתחרות הכתיבה הארצית תשע"ב ילדת העפיפונים מיכל אהבה לצייר ,לשחק ,לרקוד ולנגן בפסנתר .אך יותר מכול אהבה מיכל להעיף עפיפונים .מיכל חיכתה בכל שנה לסתיו ,העונה בה הרוח חזקה במיוחד .אז הייתה מעיפה את העפיפון כל-כך גבוה ,שכל עובר אורח בסביבה היה נעצר להביט בעפיפון. יום אחד מיכל סיימה לאכול את ארוחת הערב ,עלתה לחדרה ,הכניסה את העפיפון לתיבת המשחקים ופרשה לישון .לאחר שכל האורות בבית כבו ובני הבית נרדמו ,נשמעו נקישות בדלת .מיכל התעוררה ,וכשפתחה את הדלת ,הביטה החוצה ,הבחינה בעפיפון שלה מעופף ברוח ,והחלה לרדוף אחריו .היא רצה ורצה אך העפיפון המשיך להתעופף .כעבור זמן-מה הצליחה מיכל לתפוס את העפיפון והתכוונה לחזור לביתה ,אך היא איבדה את דרכה .מיכל ,שלא ידעה מה לעשות, התיישבה על סלע גדול ,והחלה לבכות .לפתע שמעה קול" :מיכל ,מיכל ,מדוע את בוכה?" מיכל הרימה את ראשה ולא האמינה למראה עיניה – עפיפון שהתעופף מול פניה ,דיבר אליה. "מה קרה? איפה אני? מי אתה?" שאלה מיכל בבהלה" .אני נורם" ,השיב לה העפיפון" .איפה אני נמצאת?" שאלה אותו מיכל .והוא ענה" :הגעת לכפר העפיפונים .אני גר כאן"" .אני לא שייכת לכאן ,הגעתי לפה בטעות ואיני יודעת את הדרך הביתה" ,אמרה מיכל" .מי שנכנס לכפר הזה לא יוצא ממנו" ,אמר העפיפון בקול צעקה" .אבל איני שייכת לכאן" ,ענתה מיכל בבהלה ,החלה לברוח ושמעה את קולו צועק" :תפסו אותה! תפסו אותה!" מיכל ראתה המוני עפיפונים שהחלו להתעופף מעליה במהירות ,והמשיכה לרוץ ולרוץ עד שנפלה והתעלפה. כאשר התעוררה מצאה את עצמה מיכל במיטתה" .הווו!! זה היה רק חלום רע", נאנחה מיכל .היא ניגשה מיד אל תיבת המשחקים והוציאה משם את העפיפון שלה .כשסיימה לאכול את ארוחת הבוקר ,פסעה אל הדלת ואמרה לאמהּ" :אני יוצאת לשחק עם נורם ,העפיפון שלי". 32 דניאלה גלוזמן תלמידת כיתה ו' ,בית-הספר "רימון" ,קיבוץ מסילות זמן הבקתה ,בקתה קטנה, עם השנים לא השתנתה. אותה תקווה ,אותו מקום... אך לא הזמן ,לא החלום. האיש שחי לו בבקתה, מצחו עכשיו חרוש קמטים, עיניו עייפו ,רוצות לישון, הוא הזדקן עם השנים. האיש רוכב על חמורו ומהרהר לו בלבו: "איפה הם אותם זמנים, של יופי ,דבש ונעורים". הנה פתאום הכול נמחק, אפשר לראות זאת ממרחק. וכשהוא בכול נזכר, הלב שלו ממש נשבר! פזמון: זמן ,עצ ֹור לרגע קט! עצור ממש עכשיו ,לקצת. בבקשה ,עצור מלכת, כי בלבי עכשיו שלכת, זמן ,עצור! תהיה בשקט!!! 33 זוכה בתחרות הכתיבה הארצית תשע"ב הדר אדוּת תלמידת כיתה ה' ,בית-הספר "זבולון המר" ,ראשון לציון זוכה בתחרות הכתיבה הארצית תשע"ב ִטיפ ,טוּפ וְ טַ פ בענן אחד בשמיים שכנו שלוש טיפות וּשמָ ן ִטיפ ,טוּפ וְ טַ פ. ִטיפ ,טוּפ וְ טַ פ היו חברות מאוד טובות. כשהגיע החורף הענן של ִטיפ ,טוּפ וְ טַ פ החל לטפטף .טיפות החלו לצאת ,זו אחר זו ,מהענן אל האדמה .הגיע תורן של ִטיפ ,טוּפ וְ ַטפ לצאת מן הענן .בִּ ן רגע מצאו החברות את עצמן בחוץ ונחתו כל אחת במקום אחר. ִטיפ נפלה לתוך מי נחל ,טוּפ למי נהר וְ טַ פ למי הים .שלושתן לא הבינו היכן הן נמצאות. לאט לאט ִטיפ נסחפה אל הנהר הגדול ומצאה שם את טוּפ ,אך טַ פ לא הייתה שם .שתיהן חיפשו אותה ,אך לא מצאו אותה ומאוד נעצבו אל לִ בן .לאט לאט הן נסחפו אל הים הגדול. ִטיפ וטוּפ שטו עם זרמי המים ,חיפשו וחיפשו ופתאום ליד החוף הן ראו מישהי שדומה לטַ פ יושבת על סלע ובוכה .מיד צעקו לה" :טַ פ, טַ פ! אנחנו כאן!" טַ ף קפצה מיד למים והגיעה אליהן .כך שלושתן נפגשו בשמחה והתקבצו בחיבוק אחד גדול. מאז נסחפו שלוש החברות יחד מהים לאוקיינוס ,ושם ,בחום הקיץ הגדול ,הן התאדו ועלו מעלה מעלה בחזרה לשמיים אל תוך ענן אחד גדול ,בו ִטיפ,טוּפ וְ טַ פ חיו יחד בהנאה ,עד לחורף ,למסע הבא שלהן. 34 טל עזיזי תלמיד כיתה ו' ,בית-הספר "נווה נאמן" ,הוד השרון זוכה בתחרות הכתיבה הארצית תשע"ב מבוגר בנפשו יום אחד יצאתי למסע מופלא ,מסע אל הגוף ,מסע אל הנשמה. הסתכלתי לתוך עצמי ושאלתי :מי הוא בעצם אני? וגיליתי שאני רק ילד ,אך בנפשי אני מבוגר שלא מסתכל רק על היום ,מסתכל אל המחר. לא רוצה להיות עוד ילד בכיתה ,רוצה להיות בוגר עם תעודה. אני – זה לא רק מראה חיצוני – רוצה שיסתכלו לתוכי הפנימי. יום אחד ,כשהלכתי לבית-הספר וחשבתי :מי אני? אני רק ילד ,אמרתי לעצמי .מאז שיניתי את דעתי .אמרתי :עכשיו זה סופי. אני כבר בוגר באופיי. אז אם ילדים יחפשו בתוך עצמם ,הם תמיד יגלו שיש בתוכם מה שיש בי עצמי :אדם בוגר עם אופי פנימי. 35 יהב בייליס תלמיד כיתה ו' ,בית-הספר "יעלים עופרים" ,ערד זוכה בתחרות הכתיבה הארצית תשע"ב פרי סדנת כתיבה שהתקיימה בספריה העירונית ,מתנ"ס ערד ,בהנחיית הספרנית ויויאן גריס, בהשתתפותם של הסופרים :משה אוחיון ,ינץ לוי ,אירית וייסמן מינקוביץ. עונת האהבה אהבה ...לא פעם שמעתי את המילה הזו :אבל מהי אהבה? אולי אהבה היא סיפור דרמתי? אולי היא סיפור שמח? אולי זה בכלל שם של ילד או ילדה? מה זו אהבה? כשלמדנו על כלבים בשיעור מדעים ,המורה אמרה שיש להם "עונת אהבה". חשבתי :אולי אהבה זו עונה? כשלמדנו שבאביב רוב החיות מזדווגות ,הייתי בטוח שהאביב הוא עונת האהבה. בלילה חלמתי על אנשים שרוקדים וצוחקים ,מדברים ונהנים .בבוקר שאלתי את אמא" :מה זו אהבה?" ואמא השיבה" :זה רגש שאתה מרגיש אל מישהו שאתה מאוד רוצה להיות אתו". "כמו רינת ,מלכת הכיתה ,שכולם רוצים להיות חברים שלה?" שאלתי. "בערך" ,ענתה אמא. אמרתי לה" :תודה" ,והלכתי לחפש אהבה ראשונה. 36 יהלי מררי תלמיד כיתה ד' ,בית-הספר "סביון" ,גני יהודה זוכה בתחרות הכתיבה הארצית תשע"ב עיר הממתקים לילה אחד ,ילד ששמו דן חלם חלום .בחלומו נכנס דן לעיר ששמה "עיר הממתקים" .הבתים היו עשויים מדוּבּוני גומי והאנשים היו עשויים מסוכר צבעוני .בעיר הממתקים כל התושבים אכלו רק ממתקים ושתו – לא ,לא היו שם מים ,רק מיצים מתוקים או שוקו חם או קר. דן ששׂכר שם סירה ושט לו בנהר השוקולד ,חשב לרגע שלעיר יפהפייה זו יש בוודאי גם ארמון ומלך .כשהוא שט בנחל השוקולד, מנסה למצוא את הארמון ,לפתע נבהל מאוד כי נפל ממפל שוקולד גדול אל תוך נהר השוקולד ,וכמעט טבע .כשהרים את ראשו נגלה לו סופסוף הארמון! הארמון היה עשוי משוקולד ,החלונות ממַ רשמלו ובמקום דשא היו שם משטחי גומי צבעונים ומתוקים. דן שחה-שחה ויצא מהנהר בדיוק כשהמלך עמד להיכנס לשחות בו. המלך שפגש אותו הזמין את דן לארמונו .הם שוחחו והמלך אמר לדן שהוא ילד מתוק ומקסים ,והציע לו להישאר בעיר הממתקים ,אך דן סירב בצער .המלך הציע להפוך את דן לתושב של כבוד בעיר הממתקים ,והבטיח כי ייתן לו תנאים טובים מאוד ,כמו :בריכת שוקולד בחצר ,בית גדול וטלוויזיה ענקית! אך דן סירב והסביר למלך שעליו לשוב לביתו .המלך כעס מאוד על דן. דן פחד וברח מהארמון .כשרדפו אחריו שומרים ,דן החל להתעייף. ואז ...בדיוק העירה אותו אמו. 37 יואב משה משאט תלמיד כיתה ה' ,בית-הספר "רמב"ם" ,בית דגן זוכה בתחרות הכתיבה הארצית תשע"ב פרי סדנאות כתיבה שהתקיימו במסגרת המתנ"ס בהנחיית הסופרות :ציפי שחרור ,אדיבה גפן ,אירית ויסמן מינקוביץ וריקה ברקוביץ. לוחמי צדק הסיפור שלי מתחיל בשנת .2349 שלום ,קוראים לי טום .אני גר ...בעצם ,לא ברור לי עדיין איפה אני גר ,אבל ברור לי שאני בבית-ספר של קוסמים שברגע שהמנהל שלו אומר מילת קסמים ,הוא צף על מים. דבר ראשון ,אני לא ילד רגיל ,אלא קוסם .הורי שפרה ומני היו הקוסמים הכי מפורסמים בהיסטוריה ,הם נלחמו רק למען הצדק, וללא כל תמורה ,עד שהקוסם הרשע בניאס החריב את עירי .שליח מטעם בית-הספר לקח אותי מהבית לבית-הספר של הקוסמים ,ומאז לא ראיתי את ההורים שלי. המנהל שלי אמר שאני עתיד להרוג את בניאס הרשע ובכך גם להציל את הורי מידיו .תארו לעצמכם :תוך עשרה ימים אני ,ילד בן 11וחצי, צריך ללמוד לרכוב על מטאטא ,להילחם בחרב ,לעשות כישוף מוות, סנפלינג ,ריצה ,קפיצה ועוד ,למצוא את הקוסם הרשע ולהרוג אותו. המנהל הצמיד לי מדריך שהכין אותי למשימה .והנה הגיע היום הגורלי. המנהל ,אני יחד עם שני שומרים מלווים ,טסנו על מטאטאים והגענו לאבדון ,מקום מגוריו של בניאס .פתאום הרגשתי כוח ואדרנלין מטורף ,ופשוט טסתי בכל המהירות בין כדורי מטח יריות והגעתי להורי שהיו כבולים במרתף .קרעתי מהם את החבלים שכבלו את ידיהם ורגליהם ,ושלושתנו ביחד נלחמנו במכשף .המכה האחרונה הייתה שלי .זה היה כישוף קסם של מוות .הוא מת ,ואני הפכתי ללוחם צדק. 38 יומנא פואד סואעד תלמידת כיתה ה' ,בית-הספר "סלאמה" ,כפר סלאמה זוכה בתחרות הכתיבה הארצית תשע"ב תמונה שנגעה ללבי באחד הימים גלשתי באינטרנט .כרגיל ,ראיתי חדשות ,בעיות בין אנשים ,בדיחות ,תמונות ...ולפתע ראיתי כותרת מעניינת" :התמונה שזעזעה את העולם" .מיד התעניינתי לראות איזו תמונה היא זו שזעזעה את כל העולם! האם זו תמונת ילד מסכן ,יתום ורעב? בראשי עלו כל מיני מחשבות מוזרות ,עד שהדף נפתח וראיתי גוף של אשה מכוסה בחול ,וליד הגוף ארבעה חובשים. חייכתי חיוך עקום ,ואמרתי לעצמי" :ירחם אלוהים עליה" ,אבל מה יש בתמונה שיכול לזעזע אותי? הרי כמעט יום יום שומעים ורואים תמונות של אנשים שנהרגים ,כאילו התרגלנו לזה .אחר כך התחלתי לקרוא מה נכתב ליד התמונה ,ואז גיליתי כמה הייתי טיפשה שלא הסתכלתי היטב בתמונה .מתחת ל"התמונה שזעזעה את כל העולם" נכתב" :אתם רואים בה גופה של אם שמחבקת בזרועותיה את גופת בנה לאחר רעידת האדמה ההרסנית ביפן". נבהלתי ,וחזרתי מהר לתמונה .הסתכלתי היטב ,וראיתי באמת את דמותו הקטנה של הבן בחיק אמו. חשתי צמרמורת .לא עלה בדעתי עד כמה גדולה היא אהבת אם. האם הזו ,גם אחרי שנפטרה ,היא דבקה בבן שלה ,שהיה צמוד לחיקה! הבנתי שלא רק האם הזו ,אלא כל האמהות יעשו הכול כדי להגן על ילדיהן. אם האם שלכם קרובה אליכם ,והיא עוד חיה ,לכו אליה ,נשקו את הראש שלה ,ובקשו ממנה סבלנות וסליחה .ואם היא נפטרה ,בקשו עליה רחמים ובקשו ממנה מחילה. 39 יעל דהאן תלמידת כיתה ו' ,בית-הספר "נתיב מאיר" ,מעלות זוכה בתחרות הכתיבה הארצית תשע"ב פרי סדנת כתיבה בהנחיית הסופרת הודיה בונן-אלק כוח רצון שמי שמעון ובאמהרית סאמרה .אני משתדל להיות בסדר בלימודים ולא להתפרע ,אבל צבע עורי הורס לי כל פעם מחדש את הרצון להשתנות .תבינו ,אני אתיופי ומה שאעשה לא ישנה – כך הרגשתי בתחילת השנה. עד לפני חצי שנה לא הייתי ילד מקובל בכיתה .הייתי ילד פרוע, הפרעתי ,הרבצתי ...לא היה לי אפילו רצון קל להשתפר. בתחילת השנה נכנסה לכיתתנו מורה חדשה – ענת ,שהייתה שחומה כמעט כמוני וחייכנית .יום אחד כשהתנהגתי בגסות ,כהרגלי ,ניגשה אלי המורה ,נגעה קלות בכתפי ואמרה" :בוא ,אני רוצה לדבר אתך". היא הובילה אותי לפינה שקטה ,ושם היא אמרה לי דבר אותו לא אשכח לעולם ,דבר שהשפיע על חיי .הפעם לא נראה החיוך על פניה. היא הביטה בי במבט שניסה להסתיר ללא הצלחה את רגשות האכזבה והעצבות ואמרה" :סאמרה" ,אתה חייב להבין מה אתה עושה! אתה הורס! אתה הורס את כל העתיד שלך! אתה הורס את עצמך!" ואז היא פנתה והלכה משם עם עיניים דומעות .משהו בנימת הקול שבו היא אמרה את הדברים האלה גרם לי להבין שהיא באמת באמת דואגת לי .הבנתי שלא יהיה לי עתיד. המילים שאמרה הסבירו לי מה שמורות רבות ניסו לומר לי לפניה. הבנתי שאני יכול להשתפר .אחזה בי נחישות .ידעתי שהפעם אני אצליח ,הפעם אני אשתנה .בסוף יום הלימודים פניתי למורה שסידרה את שולחנה ואמרתי בלחש אך בנחישות" :אני רוצה להשתנות!" וכשהיא הרימה את ראשה ,הוספתי" :מבטיח לך ,הפעם אני אצליח!" מאז עזרה לי המורה ענת יום-יום .היא נשארה אתי וסייעה לי להשלים חומר של חמש שנים שפספסתי .אני לא אומר שזה היה כיף, אבל הייתי חייב לנצח .לא רק בלימודים השתפרתי ,גם בהתנהגותי. היום אני יודע שהשמיים הם הגבול כשמדובר בכוח הרצון. 40 יעל שלום תלמידת כיתה ג' ,בית-הספר "שדות" ,בית דגן זוכה בתחרות הכתיבה הארצית תשע"ב פרי סדנאות כתיבה שהתקיימו במתנ"ס בית דגן ,בהנחיית הסופרות :ציפי שחרור ,אדיבה גפן ,אירית ויסמן מינקוביץ וריקה ברקוביץ מוקי בארץ החתולים יום אחד ,כשמוקי הכלב הלך לבית-הספר ,הרגיש שמשהו מוזר קורה בין הכלבים בסביבה :כל הכלבים נראו לו כמו חתולים! חתולים כתומים וחומים ,לבנים ושחורים .מוקי עצמו היה כלב חום ,אוזניו ארוכות וזנבו מורם. "מה זה ,מה קורה פה? איפה אני?!" תהה מוקי בפחד רב. "אני בארץ החתולים" ,הוסיף ,וחשב שאולי הכול ישתנה כאשר יגיע לבית-הספר .מוקי הגיע לבית-הספר ונדהם לגלות שבציורים על הקירות הופיעו כלבים ,אך מורתו נראתה לו חתולה ,וכולם דיברו חתולית" .מיאו ,מיאו" ,אמרה המורה ,ומוקי לא הבין אף מילה מדבריה .בסוף יום הלימודים רץ מוקי לביתו מבוהל מאוד .בבית חיכתה לו אמו דוקית .היא אמרה" :מוקי חמודי ,מה קרה? אתה נראה חולה .אני בטוחה שכוס חלב חם ועצם קטנה יעזרו לך .לך למיטה ,אני באה מיד" .מוקי הסכים והלך לשכב במיטה .הוא אמר לעצמו" :אולי זה רק חלום .אני צריך לצבוט את עצמי כדי לבדוק זאת".אהה!!!" צרח מוקי" ,אוי ,לא!" הוסיף" .זה באמת קורה ,זה לא חלום!" כעבור רגע חזרה אמו עם עצם וכוס חלב" .אימא" ,אמר מוקי" ,את יכולה לבדוק אם כולם בחוץ חתולים? אני מפחד מאוד"" .בוודאי", ענתה דוקית .היא הסתכלה בחלון וראתה שכולם בחוץ כלבים .אמרה למוקי" :חמוד שלי ,יהיה בסדר .בחוץ כולם כלבים .תשטוף פנים ותנוח .מחר הכול יסתדר". למחרת התעורר מוקי ,רץ לחלון ,ראה שכולם כלבים ,והבין שכנראה כל מה שעבר עליו היה רק חלום. 41 יקטרינה וסילייב תלמידת כיתה ה' ,בית-הספר "קיסריה" ,קיסריה אני ואתה השמש שוקעת, הירח עולה, והכפר הקטן באהבה מתמלא. זה רק אני ואתה, והאהבה שמשלימה בינינו. זה רק אני ואתה, וההרגשה שקיימת בינינו. מתחת לאדמה, מעל הכוכבים, זה רק אני ואתה, רק שני חברים. זה רק אני ואתה... באש ובמים, בלילה וביום, תמיד ביחד, מאותו היום. זה רק אני ואתה... בַּ קור וברוח, תמיד אהיה ערה, אף פעם לא אנוח, אם אתה בצרה. זה רק אני ואתה... 42 זוכה בתחרות הכתיבה הארצית תשע"ב ירון חרבון תלמיד כיתה ה' ,בית-הספר "אור" ,באר שבע זוכה בתחרות הכתיבה הארצית תשע"ב האוצר סבו של אלירן סיפר לו שהוא הכיר את המלחין סן-סאנס ושמע מפיו היכן נמצאים האוצרות החשובים ביותר לאדם :יהלום ההישגים נמצא בבעלות האריה ,טבעת היושר נמצאת בבעלות הצב וכתר החוכמה נמצא בבעלות הברבור .עוד הוא סיפר ,שכדי להגיע אליהם חייבים לנצח את המכשף ,הלורד קונטרבס ,ואת עוזרו ,מר טוּבָּ ה )כלי נגינה(, והוסיף שללורד יש צבא רובוטים נאמן ששומר עליו. אלירן החליט למצוא את האוצרות .הוא יצא למסע שהחל ברכיבה על סוסו פוני רוני וחיפש את האריה .כעבור זמן רב של רכיבה וחיפושים ביער הוא פגש את האריה .לאחר שסיפר לו שהוא מחפש את האוצר של סן-סאנס ,ויודע שהיהלום נמצא אצלו ,האריה נתן לו את היהלום ,וגם גילה לו את הדרך למציאת הצב והברבור. בדרכו פגש אלירן את מר טוּבָּ ה ,ששאל אותו מי הוא ומה מעשיו. אלירן ,שידע כי אסור לו לגלות לטובה מי הוא ,ענה לו בשאלה" :ומי אתה?" מר טובה השיב בטיפשותו ,שהצטווה לחפש ילד בשם אלירן. במוחו של אלירן עלה רעיון ,והוא אמר לטובה שראה ילד בשם אלירן במקום רחוק ליד הטירה של הלורד קונטרבס .טובה יצא מיד לחיפושים ,ואלירן מיהר להגיע לצב ,וקיבל ממנו מיד את טבעת היושר .הוא המשיך בדרכו וראה חיות רבות שמנגנות בפסנתרים. בדרך לברבור הוא ראה פתאום את חיילי צבאו של הלורד וכמעט שנתפס ,אבל הוא הצליח להתחמק ,עד שלבסוף הגיע לברבור .הברבור מסר לו את כתר החוכמה והציע לו להגיע במהירות עם האוצרות שבידיו לסן-סאנס ,וכך הוא עשה. לדברי סן-סאנס ,שלושת האוצרות שאלירן הביא לו הם: החברוּת ,היושר והאהבה! ליהב נעמן 43 תלמיד כיתה ד' ,בית-הספר "גורדון" ,כפר סבא זוכה בתחרות הכתיבה הארצית תשע"ב ביחד ולחוד לפני הרבה מאוד שנים חי לו בביוב של רחוב כלנית ג'וק אחד .שם הוא מצא את כל מבוקשו :עובש ,צחנה ...הייתה שם אפילו חולדה אחת שנהגה לבקרו מדי פעם ולהביא לו כמה נמלים מוקרמות, שבשבילו היה זה מעדן! למרות הכול ,הג'וק היה עצוב .למה? אגלה לכם :הג'וק היה בודד ,כי בכל פעם שצד נמלים רבות או אפילו חיפושית זבל ,כשחזר לביתו אף כשדרכו עליו ,אף אחד לא טיפל בו, ָ אחד לא שיבח אותו ,וכשנפצע והוא היה צריך לטפל בעצמו. שנים חי כך ,עד שיום אחד שאל את עצמו" :למה אני נשאר כאן? למה לא אצא קצת מחוץ לביוב לראות עולם?" וכך יצא הג'וק מן הביוב לחפש ביוב חדש. הגיע לביוב של רחוב י"א הספורטאים. מהרגע שנכנס לביוב ,מיד ראה בית קט נח ליד המים .הלך לשם ודפק על הדלת .מיד נשמעה מבפנים קריאה" :אני כבר באה!" ואחר-כך נשמעו צעדים והדלת נפתחה .בדלת עמדה ג'וקית יפהפייה! "היכנס" ,אמרה לו בלבביות" ,לא מגיעים אלי הרבה אורחים". הג'וק נכנס ,התיישב על כורסא ,והתחיל לדבר עם הג'וקית .הם דיברו ודיברו עד סוף היום ,ובסופו הלך הג'וק לישון בביתה של הג'וקית .וכך למחרת ,וביום שאחרי ,ובסוף הוא ישן אצלה שנה שלמה .בסופה התחתנו והולידו ג'וקונים וג'וקיות קטנים ,וכולם חיים באושר עד עצם היום הזה. 44 מאור יפרח תלמיד כיתה ו'" ,בית-חינוך לעיוורים" ,ירושלים זוכה בתחרות הכתיבה הארצית תשע"ב פרפר הזכוכית ופרפר המגנטים יום אחד עף פרפר הזכוכית והתיישב לו במטבח על צלחת זכוכית. הצלחת נפלה על הרצפה ,נשברה – והזכוכיות עפו והתפזרו לכל עבר. הפרפר נבהל ,עף והתיישב על צלחת זכוכית אחרת ,וגם היא נפלה פתאום ונשברה .פרפר הזכוכית המבוהל התבייש שבגללו נשברו שתי הצלחות .הוא מיהר לקחת מטאטא ,טאטא את השברים ,זרק אותם לפח ,ואז נכנס לתוך כוס וישב שם עצוב עד הבוקר .בבוקר הוא ברכה ששטים בה הרבה התעורר ועף למעלה ,לשמיים .שם הוא ראה ֵ פרפרים אחרים .הפרפרים שהסתובבו על צלחות היו צבעוניים ויפים מאוד .פרפר הזכוכית ,שצבעו היה שקוף ,המשיך לעוף ,עד שנדבק אליו פרפר המגנטים ולא עזב אותו .אמר פרפר המגנט לפרפר הזכוכית" :אל תצטער ששברת צלחות" .הוא חיבק אותו ואמר שגם אם אנחנו טועים ,תמיד אפשר לתקן" .איך אפשר לתקן צלחות שבורות?" שאל פרפר הזכוכית" .זכוכית שנשברת אי-אפשר לתקן ,אבל אם תיתן לי קצת מהברק שלך ,ואני אתן לך קצת מהחומר המגנטי שלי ,בכל פעם שתרצה לשבת על צלחת ,תוכל להידבק אליה ,ויותר לא תשבור צלחות". 45 מאי אור תלמידת כיתה ו' ,בית-הספר "רמון" – מצפה רמון זוכה בתחרות הכתיבה הארצית תשע"ב מחשבות שקט .דממה .האם זאת הרוח המנשבת באוזני ,או שמא זה הפחד המלחש? כואב ,האש בוערת בתוכי ואינני יודעת מדוע .כי זה שורף, פנינים – פנינים של נשמה .וזה מרעיד ,מקהה את החושים .והפֵ יות... האם אלו פיות? דמויות זוהרות המרקדות בחלומות? והגמדים ,אלו הירוקים ואלו הכחולים ,המנסים לגרום לילדים ולאנשים כאחד להיות שמחים ,ומביאים להם מתנות ,אותן מתנות שהרצון להן חבוי במגירות הנפש. וכיצד יודעים הם אילו מתנות? כי היונה ,יונת הנפש ,צחורה ומרחפת, פותחת מגירה – מגירת הלב ,שולה מתוכה את משאלותיו ורצונותיו הכמוסים ביותר של האדם ונותנת אותם לגמדים ולפיות ,שייצרו את המתנות. אז למה ,למה זה כואב? למה הלב דואב? והדמעות זולגות ,רבות הן, רבות... אך גם עם כל המתנות ,לא פוסקות המחשבות ,המחשבות העצובות שמתחננות להפוך לשמחות. 46 מאיה זאב תלמידת כיתה ד' ,בית הספר "ממלכתי א'" ,הוד השרון לילה חשוך אחד הלילה חשוך, רק הירח זורח ומוסיף לחייך לכוכבים השובבים שמנצנצים סביבו. מכוניות אחדות נוסעות בכביש. פנסי הרחוב מאירים את העיר. צלליות עצי תפוזים ואגוזים בגן, על המדרכה פזורים עלים... ואני מחלוני משקיפה על הכול, מביטה כמו על תמונה במסגרת, וחושבת לעצמי, שאפילו צייר לא יוכל לצייר את מה שאני רואה עכשיו, ברגע זה. 47 זוכה בתחרות הכתיבה הארצית תשע"ב מאיה פריש תלמידת כיתה ו' ,בית-הספר "צפרירים" ,אשדוד זוכה בתחרות הכתיבה הארצית תשע"ב פרי סדנאות כתיבה בהנחיית הסופרות ריקה ברקוביץ ואילנה קליין ,מח' החינוך ,עירית אשדוד בוקר נפלא קמתי בבוקר .רחש קטן העיר אותי, היורה דפק על חלוני. עוד עונה עברה, לרגע נעתקה הנשימה וצלילים מילאו את הנשמה. פזמון: חושך כיסה את השביל הישן, קפאו הטיפות וקפא גם הזמן, נופים ירוקים נפרשים לרגלי, והאור מבריק בעיני. גלים סוערים ,עננים אפורים, בעלי החיים נכנסו לכוכים, תנור דולק מחמם את כולם ואז מגיעים הברק והרעם. פזמון :חושך כיסה את השביל הישן... עוד נפש מיוסרת בתוך סערה מתגברת אחרי לילה כה קודר ואפל שהיה טמון אי-שם בערפל. באתי למצוא דרכים חדשות, שבילים לבנים ,רוחות לוחשות, ובבוקר נגלו קרני אור ראשונות. אז יכולתי להתחיל ולראות. פזמון :חושך כיסה את השביל הישן... 48 מור שמעוני תלמידת כיתה ו' ,בית-הספר "אלומות" ,עפולה עילית החזרנו הביתה את הילד של כולנו גלעד הוא הילד שלנו, החזרנו הביתה את הילד של כולנו. נלחמנו בשבילך ,ארגנו מחאה, ואת הכול עשינו בתקווה. יום וליל חשבנו עליך. לא ידענו אם אתה חי, או אם נצליח לעלות על עקבותיך לא רצינו שגורלך יהיה כשל רון ארד. עם שובך ,צָ פינו בקלטת שוב ושוב בחום, נזכרנו בימים שיצאנו להפגין ,בקור ובחום... וזכינו לשובך שהוא כמו סיפור מאגדות. נכנסת ללב של כולם: של זקנים ,ילדים ,אמהות ואבות... ושמחנו לראות אותך רוכב על אופניים ,ליד הים. היית בשבי חמש שנים וארבעה חודשים, חשבנו עליך כל יום ,כל שעה, כל דקה ,ובכל שנייה ציפינו לגאולה, והנה ,תודה לאל ,חזרת הביתה ,ל ִמצפֵ ה הי ָלה. 49 זוכה בתחרות הכתיבה הארצית תשע"ב מריאן חיאדרה תלמידת כיתה ה' ,בית הספר "אלג'דיר" ,סכנין זוכה בתחרות הכתיבה הארצית תשע"ב עץ של סיפורים בימי קדם היה איכר עני שהתפרנס מיבול אדמתו הצנוע. ביום חורף קר הוא רצה להדליק אש כדי לחמם את ביתו ,אך לא מצא בולי עץ ולא היה לו כסף לקנות עצים לחימום .התלבט ,ולאחר מחשבה ארוכה החליט לכרות עץ מעצי השדה שלו .ההחלטה הייתה קשה מאוד עבורו כי אהבתו לאדמתו ולעצי השדה הייתה גדולה. לקח האיכר את הציוד הדרוש ,ניגש אל אחד העצים הגדולים ,וברגע שהושיט את ידיו כדי להתחיל לכרות את העץ ,הרגיש שמשהו עוצר אותו .לפתע שמע קול אומר" :תן לי לחיות .בבקשה ,אל תכרות אותי! הסתכל על הגזע והענפים שלי ,אני עץ מלא בסיפורים .במשך דורות רבים כתב כל דור את סיפוריו על הגזע ועל הענפים שלי .אנשים ישבו בצלי ,נחו ,שיחקו וחרטו על גזעי את שמותיהם ,והם כבר אינם .איך ִ אתה מבקש עכשיו לכרות אותי בגרזִ נך האכזר רק כדי ליהנות לכמה דקות או אפילו שעות?" האיכר התרגש מדברי העץ .דמעות זלגו מעיניו לרגלי העץ ,השקו אותו ,ואז הוא חש לפתע חום נעים .לא היה לו קר .הוא הבין שיש אש בלבו ,והוא לא יזדקק עוד לאש ולחימום בביתו. חזר האיכר לביתו ,אסף את בני משפחתו ,ומילות האהבה של העץ הבעירו את רגשות כולם .פתאום קרה דבר מוזר .מזג האוויר השתנה, השמש זרחה ושלחה את קרניה החמות. שב האיש אל העץ ואמר לו תודה .חייך העץ אל האיכר ומאז הוא מספר לו את כל סיפוריו .גם אותו איכר חרט את שמו על גזע העץ. הוא הלך לעולמו כמו שהלכו קודמיו – והעץ נשאר במקומו. 50 משי מוזס תלמידת כיתה ד' ,בית-הספר "אוסישקין" ,כפר סבא זוכה בתחרות הכתיבה הארצית תשע"ב סיפורה של טיפונת טיפונת נולדה ביום סוער אחד ,כששני עננים אפורים התנגשו ביניהם. זה היה מפחיד מאוד ,מכיוון שטיפונת החלה ליפול במהירות לכיוון האדמה :בום ,טראח! היא מצאה את עצמה כחלק משלולית גדולה .לפתע בא גל גדול ,אתו היא נסחפה ,זרמה וזרמה ,עד שהייתה לחלק מהנהר .קפצה ודילגה בשמחה במימי הנהר ,אך הכיף חיש נגמר .כשהגיעה למפל היא צווחה וצרחה באימה ,ונדחפה למטה ,עד שלבסוף השתחררה במרכז האגם והגיעה למנוחה ולשלווה .השלווה הסתיימה במהרה כשלטיפונת התקרבה משאבה אדירה .היא ניסתה להימלט כמיטב יכולתה ,אך המשאבה האיומה השיגה אותה .טיפונת נשאבה לצינור ענק ,נחבטה בין קירות ובין חברותיה הטיפות .לפתע התחילה לשמוע קולות: "נועה ,צחצחי שיניים!" "רק רגע ,אמא". טיפונת מצאה עצמה בקצה שׂערה של מברשת שיניים ורדרדה ,ועל ראשה הניחו משחה לבנה. המברשת נכנסה לפי הילדה ,שיניים לבנות נגסו בטיפונת בכל גופה, ואז ביריקה אדירה פגעה טיפונת בכיור בחוזקה .זרם מים אדיר נחת על ראשה ודחף אותה לצינור הביוב. טיפונת נסחפה בתוך הזוהמה" .איזה גועל" ,חשבה לעצמה" .בתוך נהר זבל אני שוחה" .לפתע הופיע אור בקצה המנהרה – הפתח לים נגלה לעיניה. בזרם אדיר נפלטה טיפונת לים ,ובין דגיגים חמודים על פני המים ריקדה ודילגה .השמש ליטפה את טיפונת ,ואט אט התפוגגה טיפונת, מצאה את דרכה חזרה לענן – והכול התחיל מהתחלה. 51 נדב נתן תלמיד כיתה ו' ,בית-הספר "המגינים" ,קריית שמונה זוכה בתחרות הכתיבה הארצית תשע"ב "אם אין אני לי ,מי לי?" בבוקר התעוררתי ומיד יצאתי לשחק .חזרתי הביתה בשעה שש ,ולפני ששכבתי לישון אמי שאלה" :הכול מוכן למחר ,נדב?" הבטתי בה בתמיהה ,ושאלתי" :מה יש מחר?" אמי הביטה בי בעיניים נוקבות" :מה ,שכחת? מחר אתה הולך לבית-הספר. החופשה הסתיימה .אני מקווה שסיימת את כל שיעורי הבית .כדאי שתקדים להכין את המערכת ,ושתלך להתקלח ולישון" .כשהכנתי את המערכת ניסיתי להיזכר האם עשיתי את שיעורי הבית ,ונזכרתי שלא השלמתי חמישה עמודי עבודה בחוברת חשבון .מה אעשה? חשבתי ,הרי עכשיו אין לי זמן להכין את שיעורי הבית. לאחר התלבטויות רבות עלה במוחי רעיון לבקש מיוראי ,השכן שלי וחברי הטוב, תלמיד מצטיין בחשבון ,לעשות עבורי את שיעורי הבית עוד הערב ,לפני שהוא ילך לישון .קראתי ליוראי דרך החלון והוא הסכים מיד לעזור ,לקח את החוברת ואמר שמחר אקבל אותה ממנו .למחרת ,בבית-הספר ,הייתי בטוח שיוראי השלים עבורי את השיעורים .המורה בוודאי תחמיא לי ותאמר מול כל הכיתה" :כל הכבוד לך, נדב" .מאוחר יותר נכנסתי לכיתה ,ובאמת ,יוראי דאג להעביר לי את חוברת החשבון .ברגע שעמדתי לפתוח את החוברת ,המורה נכנסה לכיתה ומיד שאלה: "מי מוכן לשתף אותנו בשיעורי הבית בחשבון?" הרמתי את ידי גבוה ככל האפשר. המורה הצביעה עלי .נתתי לה את החוברת ומיד הבחנתי בפרצופה החמוץ .לא הבנתי מה קרה ,ואז היא שאלה בכעס" :אתה חושב שזה מצחיק?" "מה-מו-מי?" גמגמתי בפחד" .מה לא בסדר?" שאלתי ,והיא השיבה" :החוברת ריקה" .ברגע זה נשמע קול צחוק לגלגני של יוראי .כל כך כעסתי עליו באותו רגע ,אבל גם חששתי לספר לה את האמת .בעצם ,כעסתי גם על עצמי .הרי אני מסוגל ,אם אני רוצה, להכין שיעורים בעצמי .אז למה עשיתי זאת? מאירוע זה למדתי לבדוק כל דבר חשוב ,ושאסור לסמוך בעיניים עצומות על חברים .מאז אני סומך רק על עצמי ויודע ש– "אם אין אני לי ,מי לי?" 52 נטע גילדנגורן תלמידת כיתה ג' ,בית-הספר "סביונים" ,נס ציונה זוכה בתחרות הכתיבה הארצית תשע"ב כלבתי האהובה קראנץ' קראנץ' הייתה גורת כלבים קטנה שננטשה .כל זמן שהייתה קטנה ושקטה ,האיש שהיא גדלה אצלו אהב אותה ,אבל כשגדלה ונעשתה שובבה ,הוא כעס ,ויום אחד הוא זרק אותה לרחוב. הסתובבה לה קראנץ' עזובה ועצובה ברחובות והגיעה לגן הילדים בו הייתי .משך כל היום הבטתי בה מחלון הגן ,וכשאבא בא לקחת אותי הביתה ,ביקשתי ,ואפילו התחננתי ,שנאמץ אותה .לבסוף אבא הסכים, ואני הבטחתי שאטפל בה. אנחנו גרים בדירה ואין בה מקום לגדל כלבה ,לכן לקחנו את קראנץ' לסבי וסבתי ,כי להם יש בית עם חצר .סבתא שמחה ,ואמרה" :איזו כלבה חמודה!" אבל סבא התנגד ,ואמר" :אנחנו לא צריכים כלבה". הצלחנו לשכנע את סבא להשאיר את קראנץ' לתקופת ניסיון .בזמן הזה בנה לה אבא מלונה ,קנה לה אוכל לכלבים ,קולר ,ואפילו לקח אותה לחיסון .כולם במשפחה התאהבו בקראנץ' .רק סבא המשיך להתנגד ולא רצה שתישאר. לילה אחד ,קרה דבר שגרם לסבא לשנות את דעתו .בלילה זה ישנו סבא וסבתא שינה עמוקה ולא שמעו שגנב פורץ את דלת הבית. היחידה ששמעה אותו הייתה קראנץ' .היא התחילה לנבוח וגרמה לגנב לברוח .סבא וסבתא התעוררו מהנביחות החזקות ,וגילו שהדלת פרוצה והגנב ברח .הם שמחו מאוד שקראנץ' הייתה בסביבה וגירשה את הגנב .מלילה זה ואילך לא ביקש סבא שנסלק את קראנץ' ,ומאז היא נמצאת אתנו עד היום. 53 ניר אלטמן תלמיד כיתה ו' ,בית-הספר "הריאלי" ,חיפה זוכה בתחרות הכתיבה הארצית תשע"ב פרי סדנה שהתקיימה בספריית נשר בהנחיית הסופרת אירית וייסמן מינקוביץ סיפורו של דחליל הפעם הראשונה שבה נפגעתי בחיי הייתה כששמעתי איש אחד אומר" :נהדר! הפעם עשיתי דחליל מצוין! אפילו העיניים השחורות שלו מפחידות! איזה דחליל מכוער ומפחיד!" הקול שלו נשמע מרוצה מאוד. "אתה תגרש מהשדה שלי את כל הציפורים" ,אמר בשמחה ,והלך כשהוא משאיר אותי במחסן. למחרת בבוקר הגיע האיש ,שהיה איכר ,הוציא אותי מהמחסן וחיבר אותי למוט גבוה באמצע שדה זרוע. הסתכלתי סביב :השדה פרח ,מעלי היו שמיים כחולים והשמש זרחה .מרחוק ראיתי ציפורים ,והייתי מאושר. פתאום הגיעו ילדים ,קפצו סביבי ,עשו לי פרצופים ,וצעקו" :דחליל מכוער ,דחליל מגעיל! אתה ממש ,ממש מבהיל!" וברחו. בבת-אחת השתנה מצב-הרוח שלי .הרגשתי אומלל .הציפורים והעורבים פחדו להתקרב אלי .הילדים לעגו לי וברחו .הייתי בודד ועצוב. "אני לא רוצה להפחיד ,יש לי לב טוב .אני רוצה שיהיו לי חברים" ,חשבתי בעצב. הזמן עבר ,ימים ארוכים עמדתי שם באמצע השדה לבד ,ואף אחד לא התקרב אלי. והנה הגיע זמן הקציר .יום אחד הגיע לשדה האיכר עם הרבה אנשים וילדים כדי לאסוף את היבול. "אף פעם לא אספנו כמות גדולה כזו של יבול כמו השנה" ,קרא האיכר בגאווה. "באמת ,אף פעם לא ראינו שיבולים יפות כאלה שהציפורים לא ניקרו בהן", הסכימו אתו האנשים מסביב. האיכר זקף את גבו ,ואמר בגאווה" :אתם יודעים למה הציפורים לא ניקרו בשיבולים? הכול בזכות הדחליל הנהדר שלי ששמר על השדה! הוא מילא את תפקידו כמו שצריך". כל האנשים הביטו בי ,בדחליל ,בהתפעלות ,ואמרו" :איזה דחליל מוצלח"... הילדים קפצו סביבי בהתפעלות ,וקראו בשמחה" :דחליל ,דחליל ,את השדה הוא הציל "...ואני ,הדחליל ,הבנתי סוף סוף למה אני מכוער ,והייתי מאושר. 54 נעמה אלק ָים תלמידת כיתה ה' ,בית-הספר "אשכולות" ,בנימינה אל עצמי )נכתב בהשראת "אל עצמי" ,ספרה של גלילה רון פדר-עמית( עצמי היקר, זה בטח נראה לך מוזר, אך כתיבה ברגעי מצוקה יכולה לשחרר מהלב מועקה. הכתיבה עדיפה מלדבר אל הקיר, ואותך הרי אני היטב מכיר. כזה) ...לאחרים הוא לא ידוע( אז הסיפור הוא הגעתי לכאן לפני כשבוע, הגעתי מבית סבתי למשפחה חדשה, וכאן ,אפילו שפת הדיבור עבורי קשה. יש לי אמא אחרת ,כסף ,בית מצוחצח... לא מחליפים אהבה של סבתא סתם כך. נפרדתי מחברים טובים ומדהימים ִאתם כרתתי ברית דמים. עכשיו ,כשאני רחוק מהם ובודד איך עם כל זה אוכל להתמודד? הם אומרים שאני צריך לשנות את התנהגותי, מתייחסים אלי כאל מופרע ,כאל ילד בעייתי. את המשך חוויותי אספר לך ,כמובן, בין שש לשבע בערב .ניפּגש באופן קבוע כאן. יומני ,חכה לי במגירה עד מחר, להתראות ושלום לעצמי היקר. 55 זוכה בתחרות הכתיבה הארצית תשע"ב נעמי שטאל תלמידת כיתה ה' ,בית-הספר "עמיחי" ,קבוצת יבנה זוכה בתחרות הכתיבה הארצית תשע"ב לחופש נולדו עד לפני כמה זמן הייתי בכלוב צפוף ,ועכשיו אני עפה כשנוצותי הכחולות והירוקות מתנופפות להן ברוח הקרירה. אני עפה מעל הים הרגוע והשקט ,כשצבעו של הים אדום-טורקיז מקרניה של השמש המתחילה לשקוע ולפגוע במים. אני כבר משתוקקת לחזור לביתי ,לגוזלַי. אך אבוי ,מה קרה לביתי ,לגוזלי ,איה כולם?! כנראה פלשו לביתנו ציידים .נכנסתי לביתי והבטתי בו בעצב. פתאום שמעתי קול רשרוש שבא מפינת העץ .הבטתי לשם וראיתי את בני הקטן" .גוזלי" ,קראתי ,עפתי אליו וחיבקתי אותו בחוזקה" .איה כולם?" "ציידים ,ציידים באו ולקחו את כולם" ,אמר בדמעות .חיבקתי אותו ואמרתי לו שלא ידאג ,הרי עכשיו אני פה אתו ,ודבר לא יפריד בינינו לעולם ,ואולי ביום מן הימים אמצא את יתר גוזלַי. 56 סוּף לוי תלמידת כיתה ה' ,בית-הספר "בן גוריון" ,כפר סבא הלילה אוהבת אני את ה ַל ִיל המאוחר, כשמתחילים לחשוב ולבנות את המחר, כשמפנים את מבטינו אל כוכבים אינספור, השח ֹור, ושוקעים ברקיע ,בתוך ְ כשנפרדים מאור יום ,נפרדים מהשמש, ואומרים שוב שלום לירח של אמש. כששוכבים במיטה ,מתכסים בשמיכה, כשמחייכים סתם כך ,אל תוך החשיכה, כשמרגישים תשישות לרגע קט ועוצמים עיניים לאט ,לאט, כשיודעים שמחר מתחיל עוד יום, ושוקעים בשינה ,שוקעים בחלום... 57 זוכה בתחרות הכתיבה הארצית תשע"ב עומר לושי תלמיד כיתה ד' ,בית-הספר "ניצנים" ,רמת גן זוכה בתחרות הכתיבה הארצית תשע"ב האם ִמ ְחזוּר כואב? המ ְחזוּר בחירייה יש פחית מפוחדת קטנה .הפחית באביב ,במכונת ִ המ ְחזוּר כי היא חושבת שיכאב לה. מפחדת ממכונת ִ בהר הזבל יש בקבוקים .אחד הבקבוקים הזקנים שמע בכי וראה את הפחית. הוא שאל" :למה את בוכה?" המ ְחזוּר ,כי אני לא רוצה ענתה לו הפחית" :אני מפחדת ממכונת ִ שיכאב לי". אמר הבקבוק הזקן" :אל תדאגי ,זה לא כואב .כשאני הייתי צעיר כמוך, גם אני פחדתי מאוד ,אבל כשנכנסתי ,המכונה אמרה לי שזה לא כואב כלל .כשעברתי במכונה הרגשתי דגדוגים וצחקתי ,וזה היה ממש כיף. אני כבר לא פחדתי". אמרה הפחית" :אבל אני אשאר פחית?" ענה הבקבוק" :לא .את יודעת שאני הייתי פעם צלחת פלסטיק?!" ענתה הפחית" :מעניין מה אני אצא היום". אמר הבקבוק" :התכונני ,עוד רגע ...עכשיו! נו ,איך את מרגישה?" ענתה הפחית" :אתה צדקת ,זה מדגדג וכיף". אמר הבקבוק" :פתחי עיניים". ענתה הפחית" :טוב ,בסדר ...היי ,אני כבר לא פחית ,אני קופסת ממ ְחזוּר. שימורים! ואתה ...קופסא מפלסטיק! אני יותר לא אפחד ִ תודה!" "בבקשה" ,אמרה הקופסא מפלסטיק והלכה לה לדרכה. 58 עלמה ברגר תלמידת כיתה ה' ,בית-הספר "קמפוס אריסון" ,תל אביב זוכה בתחרות הכתיבה הארצית תשע"ב חיטה שדות עצומים ,דונמים של חיטה בשלה .שכבתי באמצע ,בלי לזוז. חיכיתי שיגלו אותי ,חיכיתי שמישהו יבוא כבר .לבדי ,בשדות העצומים של המשפחה ,השדות שנהגנו לשחק בהם מחבואים ,שדות שביליתי בהם חצי מהחיים שלי .אז לאן כבר יכולתי לברוח? לאן ארוץ בכל כוחי כשעוד מישהו נוטש אותנו ,את אמא ,את אחותי הקטנה ואותי? כולם כבר עזבו את הכפר .הם החליטו שהחיים בכפר לא מתאימים להם .זה אחר זה הם עזבו ,ואנחנו צפינו בהם בצער ובאכזבה .נשארנו כאן לבדנו – אמא ,אחותי ליאן ,ואני .אמא נאלצה לחרוש את השדה לבדה ,וליאן ואני עזרנו לה. גם אנחנו נעזוב לבסוף .זה עניין של זמן .בסופו של דבר אמא תתייאש ונעבור לעיר ,לאחד מקרובי המשפחה שלנו .ומשהבנתי זאת כשראיתי את אמא בוכה בשקט ,ושערה השחור גלש על כתפיה הרועדות, ברחתי לשדה. "קוקו!" קראה ליאן כשגילתה אותי באמצע השדה. היא נשכבה לידי ,לקחה את כף ידי וספרה את אצבעותי ,ואז היא הניחה בכף ידי פרח ורוד קטן. "תודה ,ליאני" ,אמרתי" .אין בעד מה" ,היא השיבה. ואז שאלתי אותה אם היא רוצה לשחק במחבואים. היא הנהנה בהתרגשות .שיחקנו כל אחר הצהריים. בסוף השתרענו על האדמה ,מצחקקות ומתנשמות. "אני אוהבת אותך" ,לחשתי לליאן .היא חייכה ועצמה את עיניה. הרמתי אותה בזרועותי וחזרנו הביתה .כמו פעם. 59 עלמה ענב תלמידת כיתה ג' ,בית-הספר "סביון" ,גני יהודה זוכה בתחרות הכתיבה הארצית תשע"ב החיוך של עידו כאשר עידו חזר מבית-הספר ,הוא רץ לאמו ,לחבק ולנשק אותה .עידו רצה לחייך לאמו ,אבל פתאום הוא הרגיש שהוא לא מצליח לחייך. בחושבו שהחיוך שלו נעלם ,נבהל ,בכה ואמר" :אם החיוך שלי נעלם, איך אצחק ואספר בדיחות?" הוא רץ במהירות לחדרו ,הביט במראָה ,וראה פרצוף ללא חיוך .כעס עידו והפיל את כל הדברים בחדרו .אמו נכנסה לחדרו ,ואמרה" :זה מאוד עצוב שאין לך חיוך" .שאל עידו את אמו" :תאהבי אותי גם אם אין לי חיוך? גם אם לא אוכל לחייך אף פעם?" ענתה לו אמא" :אני אוהַ ב אותך כל הזמן ,עם חיוך ובלי חיוך" .אמא חיבקה את עידו ונתנה לו נשיקה על הלחי. בארוחת הצהריים ניגש עידו אל השולחן וראה פנקייק .הוא שמח מאוד וניסה לחייך ,כי תמיד חייך כאשר ראה אוכל שהוא אוהב מאוד, אבל נזכר שאין לו חיוך .עידו אכל את הפנקייק ,אבל הפנקייק לא היה טעים .שוב נהיה עידו עצוב. בארוחת הערב ניגש עידו אל השולחן וראה שמונחת עליו פיצה ,ממש טעימה .אמו ידעה שפיצה גורמת לו תמיד תמיד לחייך .לפתע התחיל עידו לחייך .הוא שמח כי ראה שחזר לו החיוך ,והרגיש נפלא. עידו הבין שבלי חיוכים העולם עצוב יותר .הוא למד שכדאי לחייך כל הזמן ,ושחיוך יכול לשנות את החיים. 60 עמית גור אריה תלמיד כיתה ו' ,בית-הספר "משגב" ,עצמון האיש והקו ה ֹיה היה איש, ולאיש היה קו שבכל יום הוא נראה לפי המצב. ביום עצוב הקו נראה שבור. ביום שבת הוא נראה סגור. ביום טוב הקו ישר וביום נפלא הוא קופצני ומאושר. כשהאיש שׂבֵ ע הקו מעוגל. כשהוא רעב הקו צר ודל. כשמדברים אתו הוא קו טלפון, ואם חיפשתם קו שטחי, זה לא הקו הנכון. האיש הוא רק איש שהולך לעבוד, ושניהם חיים יחד בקו – בוד )קו – כבוד(. 61 זוכה בתחרות הכתיבה הארצית תשע"ב עמית הרמן תלמידת כיתה ד' ,בית-הספר "מעגנים" ,מעגן מיכאל )בית חנניה( זוכה בתחרות הכתיבה הארצית תשע"ב רגעי אושר ברגע שפקחה גל את עיניה ידעה שמשהו בבוקר הזה שונה מכל הבקרים בחייה. היא הביטה מבעד לחלונה וראתה נוף מדהים .הוא היה שונה מהנוף שראתה בכל בוקר .גל התבוננה היטב בפרחים שפרחו בחצר ,ואמרה לעצמה" :אני מוכנה להישבע שהפרחים יותר צבעוניים ויפים הבוקר" .היא התרגשה וניסתה להבין מה קרה. גל התארגנה במהירות וירדה למטבח .שם כבר ישבו הוריה .אביה הבחין בהתרגשותה ,ושאל אותה" :מה קרה ,גלגול? למה את כל-כך מתרגשת?" גל ענתה: "אתם לא תאמינו מה קרה". "מה קרה ,מתוקה שלנו?" שאלה אמה" .הפרחים היום יותר צבעוניים ,יותר יפים"... "על מה את מדברת ,גל? הפרחים נראים בדיוק כפי שנראו אתמול ,שלשום ולפני שבוע". "לא נכון .אני מוכנה להישבע .מיד כשהתעוררתי הרגשתי בשינוי!" "הא ...הילדים של היום .כל זבוב קטן הופך אצלם לפיל עצום!" אמר אביה של גל וצחק. גל יצאה לחצר וניסתה להבין מה גרם לכך .היא נזכרה שמשהו טוב קרה לה אתמול ,אך לא זכרה מהו. לפתע שמעה יללות .היא התכופפה וראתה באחת מפינות החצר את החתולה מימי .לידה התכרבלו בנעימות גוריה ,שנולדו אתמול .אושר שב והציף את לבה של גל! ואז הבינה :הפרחים נראו לה צבעוניים ויפים יותר כי היא הייתה מאושרת. וכשהאדם מאושר ,לבו משפיע על תחושותיו וגורם למציאות להיראות יפה יותר. 62 עמית קיסלבסקי תלמידת כיתה ה' ,בית-הספר "תשרי" ,נתניה זוכה בתחרות הכתיבה הארצית תשע"ב איך לא חשבתי עליו? היה זה בתקופת השואה ,כאשר הוּבלנו למחנות ההשמדה. אנו ,הילדים ,היינו מודאגים ,עצובים ,וכולנו בכינו .רק הוא נותר חייכן ומלא שמחה ,מתלוצץ ,רוקד ושר ,וכולם הביטו בו באי-הבנה .מהרגע הראשון שראיתי אותו ,קינאתי .שנאתי את השמחה שלו ,רציתי שיבין שהוא לא צריך לשמוח! ימים רבים של נסיעות עצובות עברו ,והוא נותר שמח .לא יכולתי להתאפק ,עד שפשוט אמרתי לו" :אתה לא רואה שכולם עצובים? זה מציק ,זה מפריע לנו .אתה לא מבין שעוד מעט יגיע סופנו?" הוא ענה בקול מפוחד ומלא חשש" :אני רק רוצה לשמח "...והחיוך מפרצופו נמחק. אני עניתי" :די! חדל! סופך קרב!" והוא שתק. רעש יריות הרעיד את הדממה וקול הגרמנים נשמע מרחוק .הבנתי שהגענו למחנות ההשמדה .המקום היה שומם וקודר ,ואנשים זרים נראו בכל עבר. הרגשתי בודדה ורציתי לברוח ...הבחנתי בגדר פרוצה ,וכשלא הבחינו בי ,ברחתי בריצה .באותו זמן לא חשבתי עליו ...הגעתי למקום בו היו בתים שוממים .נכנסתי לצריף נטוש והסתתרתי בו חודשים מספר .כששמעתי שהמלחמה הסתיימה, נזכרתי בו ,בשמחה שלו ,שהאמין שהכול יהיה בסדר .החלטתי שאלך אליו ,אתנצל ואשמח ִאתו על ניצחוננו .חיפשתי בכל המקומות בהם היינו יחד ,חיפשתי בבתים ובמקומות נטושים. הגעתי לצריף בו שכנו הרבה ילדים שניצלו ,שם חיפשתי אותו בין כולם ,אך הוא לא היה .באותו רגע הבנתי שהוא כבר לא כאן ,שהוא לא יחזור לעולם! לעולם! הצטערתי על כך שלא אפשרתי לו לשמוח .פגעתי בו ולא אוכל לבקש את סליחתו. עד היום אני שואלת את עצמי" :איך ,איך לא חשבתי עליו?" 63 פז בלוטמן תלמיד כיתה ו' ,בית-הספר "ימין הרצוג" ,אילת זוכה בתחרות הכתיבה הארצית תשע"ב הצלקת יום אחד הלכתי עם משפחתי לבקר את סבי .כשהגענו לביתו ,ראינו אותו יושב על הספה וקורא בספר על השואה. כשהתקרבתי לשבת לידו ראיתי צלקת גדולה על ברכו .כששאלתי לגביה ,הוא ענה לי בעצב" :ציפיתי לשאלה הזו .בתקופת השואה האיומה ,כשהייתי נער דתי ,גרתי בפולין ,בגטו ורשה .תנאי המחיה שם היו משפילים ואיומים .המקום הוקף בגדרות חשמליות .בכל פעם שנאצי עבר ,הוא ירק לעברנו יריקה משפילה .עד שבאה קבוצה של חיילים גרמנים ושלחו אותי ואת שאר הנערים בני גילי למחנה עבודה. כשיצאתי מהגטו לא הספקתי לקחת אתי את התפילין שירשתי מסבי. במחנה עבדנו בעבודות קשות מאוד .בכל פעם שנחתי לרגע ,נאצי בא והצליף בי בשוט ,זרק על הרצפה את כיפתי ודרך עליה .פעם אחת, כשנחתי במקום מסתור ,חייל נאצי תפס אותי וגרר אותי אל מנהל המחנה .המנהל ציווה לשלוח אותי למות בתאי הגזים .עליתי על רכבת מצחינה ,מטונפת ,בקרון שהוביל סוסים .כשהשומר הלך לקרון המסעדה לשתות משהו ,סוס אחד זז ממקומו ומאחוריו התגלה לעיני חלון ,אותו הנאצים שכחו למסמר בקרשים .לפתע עצרה הרכבת. הרחתי ריח שרוף שהעיד על תקלה .ברגע זה חשבתי לקפוץ מהקרון החוצה ולברוח ,אך רגע לפני קפיצתי חזר שומר הקרון ,שנראה שיכור ממשקאות חריפים ששתה .הספקתי לקפוץ מהקרון ,אך למרות ִשכרותו השומר כיוון ירייה מדויקת אל ברכי .נפצעתי ,אך לא ויתרתי והמשכתי לזחול ,להתרחק מהרכבת .למזלי ,עצרה הרכבת ליד היער, ואני מצאתי לי מחסה בין עציו .הרגשתי חופשי ,אך הברך שלי דיממה קשות .למזלי ,מצאתי פרטיזנים שהצילו את חיי .הם חבשו את פצעי ונתנו לי מחסה .כך שרדתי עד לסוף המלחמה ,ואז יצרתי קשר עם דודי .הוא שלח לי כסף לעלייה לישראל. 64 פנטנש פנטה תלמידת כיתה ו' ,בית הספר "הדרים" רחובות זוכה בתחרות הכתיבה הארצית תשע"ב פרי סדנת כתיבה שהתקיימה במסגרת פרוייקט "פאקט" במתנ"ס קריית משה סיפורו של הסוס חץ היה היה סוס ושמו חץ ,שכל כך רצה להיות חופשי ולנדוד מארץ לארץ ,הוא רצה לרוץ במרחבים הפתוחים ולראות נופים חדשים ,אך הוא לא היה יכול לעשות זאת ,כי הוא היה כלוא באורווה וקשור בחבלים מהם ניסה וניסה להשתחרר ,אך לא הצליח. לילה אחד ,הסוס חץ החליט להפסיק לנסות להשתחרר ומרוב עייפות נרדם .באותו לילה חלם חלום .בחלומו ראה את אמו הסוסה ,שנפטרה לפני כמה שנים ,נכנסת לאורווה ,מתקרבת אליו ,משחררת אותו וביחד אתה הוא יצא מהאורווה ודהר בשדות חופשי ומאושר... כשטיילו ביחד תיאר לאמו איך הרגיש בזמן שהיה כלוא .הוא סיפר לה עד כמה היה לו קשה ,שהוא חש בודד ,ששריריו נחלשו ובעיקר סיפר לה עד כמה היה עצוב בלעדיה .הוא סיפר וסיפר עד שראה שאימו הולכת ונעלמת... כשחץ התעורר משנתו הוא לא האמין למראה עיניו .הסייס נכנס לאורווה ,התקרב אליו ,שחרר את כל הקשרים ,פתח את דלת האורווה ואמר" :חץ ,עכשיו אתה סוס חופשי ,צא ,צא לדרכך!" הסוס המופתע הביט בסייס בעיניים מלאות אהבה ,יצא מהאורווה והתחיל לדהור חופשי ומאושר בשדות .פתאום הוא עצר ,הסתובב והחליט לחזור לסייס .הוא חזר לאורווה ,ראה שם את הסייס שחיכה לו ,עלה גבו ויצא יחד אתו לנדוד בעולם .ומאז הסוס חץ והסייס חיים באושר ומטיילים בעולם עד עצם היום הזה. 65 רוני קמיניץ תלמידת כיתה ו' ,בית-הספר "הדסים" ,צור הדסה זוכה בתחרות הכתיבה הארצית תשע"ב הייתי בהלם הכול התחיל ביום בהיר אחד .באוויר עמד ריח רענן של חידוש ,אבל בלבי הייתה תחושה רעה .כשחזרתי מבית-הספר ,אכלתי ,והכנתי את שיעורי הבית .מבחינתי ,זה היה עוד יום רגיל שחולף לו לאט לאט, והערב בא לו .ואז אבא ,אמא ,אחותי ,אחי ואני ישבנו לאכול את ארוחת הערב ,מה שלא קורה בדרך-כלל ,כיוון שאבי עובד בשעות אלה .שמתי לב שהורילא אכלו .הם היו שקועים במחשבות עד שהביטו זה בזו והחליטו לדבר" :אנחנו צריכים לספר לכם משהו", אמרה אמא שלי .אחותי ,אחי ואני הבטנו בהם במבט של 'כן ,אנחנו מקשיבים'. הורי נשמו נשימה עמוקה ,ואמא אמרה" :ילדים ,אנחנו ,זאת אומרת אני ואבא ,לא מסתדרים יותר ,והחלטנו להיפרד" .הייתה דממה. אחותי עלתה מיד לחדר יחד עם אחי .הורי ניגשו אליהם ,ואלי לא ניגשו .הייתי בהלם ,לא יכולתי לעכל את הבשורה הזו ,רציתי לומר להם שהם הורסים לנו את החיים ושהם הורים גרועים ,אבל לא יכולתי .המילים נתקעו בפי .רק חשבתי וקיוויתי שמישהו יוכל לבוא ולחבק אותי ,וגם לקוות שזה רק חלום רע ושזה לא אמיתי ואני רק מדמיינת. אבל זה לא היה נכון .היום אני עדיין מרגישה רע ִאתם ,כל חברותי חושבות שאני בסדר ,כי הן הסתכלו עלי במראָה .אנשים אומרים שכשאדם עומד מול מראה ,רואים את האישיות שלו ,את עברו ואת רגשותיו ,אבל לפחות אני יודעת שכשעומדים מול המראה ,אף אחד לא יכול לדעת מה יש בתוך האדם שנשקף בה ,והיום אני בטוחה שמה שהמראה אומרת זה שקר אחד גדול .המראה אף פעם לא תדע מי אנחנו באמת... 66 רועי גוטמן תלמיד כיתה ד' ,בית-הספר "נוף הרים" ,קיבוץ סאסא זוכה בתחרות הכתיבה הארצית תשע"ב איש הברזל פעם היה ילד ושמו דני .הוא היה נמוך קומה וחלש ,ולא הצליח להבין למה הוריו אמרו שהוא לא אוכל. יום אחד לקחו אותו לקרקס ,שם הוא ראה דמויות מוזרות. בהפסקה שאלה אותו אמא" :רוצה לאכול כריך?" "לא תודה ,אני לא רעב" ,השיב דני. "רואה! בגלל זה אתה חלש" ,אמרה אמו. "אני בכלל לא רוצה להיות חזק". כשנגמרה ההפסקה ,הכרוז הכריז" :מוכנים? זהו שיאו של המופע!" ואז עלה לבמה איש ענק בחליפה כסופה ,בעל שרירים גדולים ובולטים, שהצליח לעשות להטוטי כוח על-אנושיים .דני כל-כך התלהב ממנו ורצה מאוד לפגוש אותו .כשנגמר המופע ,את מי דני ראה בכניסה? נכון מאוד, את איש הברזל" .איך אתה כל-כך חזק?" שאל אותו דני בהתלהבות" .אני אוכל רק אוכל בריא ומזין" ,השיב האיש הענק. "ואיך אתה כל-כך גדול ושרירי?" הוסיף דני לשאול. "אני מקפיד להתאמן כל יום כמה שעות ולשכב לישון בשעה מוקדמת". "בן כמה אתה?" שאל דני. "בן שלושים" ,הוא ענה. דני חזר הביתה והפעם הוא מיהר לאכול את ארוחת הערב במלואה :ביצה ,גבינה וסלט ירקות. הוריו נדהמו" :מאין התיאבון?" דני" :זהו הסוד שלי" ,הוא השיב ,ובדיוק בשעה שמונה מצאו אותו הוריו במיטה. "איזה יופי ,מה קרה לך היום?" שאלה אמו. "אני רוצה להיות כמו איש הברזל" ,השיב דני. "הווו! חמוד שלי" ,אמרה אמא" ,אני בטוחה שתצליח!" היום דני הוא "איש הברזל" החדש של הקרקס .הוא שומר על ארוחות בריאות ושינה טובה ,ואוהב מאוד את המקצוע ודואג להשיב לשאלות של ילדים שעושים בהדרכתו שינויים בהרגלי התזונה ,השינה והפעילות הגופנית שלהם. 67 שאדי גאנם תלמיד כיתה ו' ,בית-הספר "אלביאדר שעב" ,כפר שעב המאוכזב בחרתם את שבעת פלאי הטבע ואותי לא ספרתם בין השבעה. למה לא בחרתם בי? בגלל זה שאני הכי מלוח או בגלל זה שאני הכי נמוך? אם לא זה ולא זה, אני יודע שאתם טועים. לא בחרתם בי בגלל שאין בי חיים. אתם התעניינתם יותר ביופי ושכחתם את האופי. הרי כולם יודעים שאני יחיד ומיוחד במיני. הַ ביטו בי ,ראו אותי: הרי אין בעולם עוד ים כמותי. נכון שאין בי דגים, אבל אני מקור המלח במאכלים, אני ים שמפריד בין שני עמים, ובזכותי יהיה ביניהם שלום לעולמים. אני מקור הכלכלה לשתי המדינות ואני מרפא אנשים ממחלות. כולי תקווה שבעתיד העולם יגיד שיַם המלח הוא חבר וידיד, ולמרות שלא בחרתם בי כפלא עולם, אני נשאר הים הכי מיוחד מכולם. 68 זוכה בתחרות הכתיבה הארצית תשע"ב שחר אוחיון תלמידת כיתה ו' ,בית-הספר "שפיר" ,מושב שפיר על הגג בשקיעה על הגג בשקיעה אני יושבת, על רעפים קשים מאבן, חולמת בהקיץ ,מרגישה את הרוח, לנגד עיני נראֶ ה המרחב הפתוח. מביטה לשמיים ,רואה עננים, טיפות הגשם מדגדגות אותי באף, וגבוה ,ליד השמש ,בין קרניה, אני רואה נץ שעף. עכשיו כבר חושך ,הירח מאיר, ואני סופרת כוכבים, מאמינה שאלוקים שומע ברגע זה את כל תפילותיהם של הילדים. תחת כיפת השמיים אני מזמזמת תפילות, יודעת שברגע זה האל מקשיב לי ובקשותי מתגשמות. 69 זוכה בתחרות הכתיבה הארצית תשע"ב שימאא סלאח תלמידת כיתה ו' בית הספר "סלאמה" ,כפר סלאמה זוכה בתחרות הכתיבה הארצית תשע"ב בית שהוא גם מטוס תארו לעצמכם שיום אחד בשנת ,2040מתעורר בכם רצון לנסוע לחו"ל ,לכל מקום בעולם יחד עם ביתכם .דמיינו לעצמכם מבני מגורים ענקיים שמורכבים מיחידות דיור רבות ,שלכל יחידת דיור יהיה אמצעי הנעה משלה ,ובעת הצורך יהיה ביכולתה להתנתק מן המבנה הענק ולטוס לאן שתרצו .וכשתהיו מוכנים לנסיעתכם ,כל מה שתצטרכו לעשות הוא לשבת מול לוח בקרה ,להפעיל באמצעותו את מנוע הבית ,דבר שינתק את ביתכם ממבנה המגורים ויישא אתכם יחד עם הדירה מעלה , מעל למתחם הדירות שיצאתם ממנו זה עתה . נסו להעלות בדמיונכם מסך טלוויזיה ענק שניצב מול עיניכם ,עליו מופיעה מפת העולם ודי בהקשת שם היעד שלכם על מקלדת או פשוט על ידי דיבור ,כדי לנווט את הבית שישא אתכם ליעדכם. מאחר שכל המסע אל היעד הוא אוטומטי לחלוטין ומבוצע כולו בידי מחשב יש לכם פנאי רב .תוכלו ליהנות מצפייה בנוף ,תוכלו לקרוא, לצפות בתכניות טלוויזיה ,לשמוע רדיו ,לשוחח עם הנמצאים עמכם בטיסה. גם לאחר שתגיעו אל מחוז חפצכם לא תצטרכו לעמול הרבה . המחשב של ביתכם יאתר מבנה מגורים במקום וישיט את הבית המוטס שלכם לעברו. בזהירות וברכות ,ינווט אותו אל תוך המבנה ולבסוף יתחבר אליו . הבית -המטוס ישמש אתכם בתקופת ביקורכם כבית לכל דבר עד שיתחשק לכם שוב לזוז למקום אחר או לחזור אל עיר מגוריכם בעולמכם. מה דעתכם על רעיון הבית ככלי תחבורה. 70 שירה פסטרנק תלמידת כיתה ה' ,בית-הספר "ידלין" ,ראשון לציון זוכה בתחרות הכתיבה הארצית תשע"ב מותק *לזכרה של הפילה מותק ,שמתה ממחלה בספארי ברמת גן* בספארי ברמת גן הייתה פילה ששמה מותק .מותק הייתה פילה מאושרת ומלאת שמחת חיים .בכל יום דאגו עובדי הספארי שהיא תקבל כמות אוכל מספקת ,וגם ליטופים אין- סופיים. יום אחד הלכה מותק לחברתה ,הפילה סנדי ,ושאלה אותה" :סנדי ,למה את לא באה לשחק אתי בזמן האחרון? מה קרה?" השיבה לה סנדי" :מותק ,אני לא יודעת למה ,אבל פשוט אין לי חשק ,ולא בא לי לשחק אתך"" .טוב ,כשתרצי לשחק אתי ,בואי אלי" ,אמרה מותק בעצב ועזבה אותה לנפשה. למחרת יצאה מותק מחצרה ,הגיעה לביקור אצל חבריה הקופים סיסי וקוקי ,ושאלה אותם בנימוס" :סיסי ,קוקי ,התרצו לשחק אתי?" "לא! לא מתחשק לנו לשחק אתך כרגע ,אבל תודה על ההצעה" ,השיבו לה הקופים. כך ,במשך כמה ימים ,כל חיה שמותק פנתה אליה וביקשה לשחק אתה דחתה את בקשתה בכל מיני תירוצים .מותק לא הבינה מה קורה ,וחשבה לעצמה בלב" :אני לא מבינה מה עשיתי ,למה חברי לא רוצים לשחק אתי כמו תמיד?" את התשובה לחש באוזניה יוסי הפיל ,שגר בחצר הבית שלה .הוא סיפר לה שהאריה ציווה על כל החיות בספארי לעשות עליה חרם כיוון שהיא פגעה בכבודו כשאמרה לו שצריך לקיים בחירות בספארי ולבחור מנהיג אחר .כשמותק הבינה מדוע חיות הגן אינן רוצות לשחק אתה ,היא התיישבה על סלע והחלה לבכות .זמן רב היא בכתה ולא הבינה למה הטילו עליה את החרם .הרי מעולם היא לא עשתה להן כל רע .היא בכתה ובכתה ולא ידעה מה לעשות .פתאום צץ במוחה רעיון ,והיא אמרה לעצמה" :אני אעזוב את הספארי ואעבור לגור בגן החיות בירושלים" .למחרת ארזה מותק את חפציה ויצאה לדרך .יום ולילה צעדה מותק בדרך לירושלים עד שהגיעה לגן החיות .שם קיבלו אותה כל החיות בשמחה. "זהו זה!" היא אמרה בלבה" .הגעתי למקום נפלא .פה יהיו לי חברים ,וכולם ירצו לשחק אתי". התברר כי מותק צדקה .שם ,בירושלים ,כל החיות וגם בני-האדם שמחו מאוד לשחק אתה. נכון ,היו גם רגעים שמותק התגעגעה לחבריה בספארי ,אך ברגעים אלה היא אמרה לעצמה" :הרי שם לא רצו בחברתי ,אז לְ מה אני מתגעגעת? אשאר כאן!" אז כל מי שרוצה לבקר את מותק ולראות כמה היא שמחה ומאושרת ,שילך לבקר אותה בגן החיות בירושלים. 71 תאלא עדוי תלמידת כיתה ו' ,בית-הספר האנגליקני "המשיח" ,נצרת זוכה בתחרות הכתיבה הארצית תשע"ב צדק חברתי אני כותבת על עצמי ועל משפחתי הקטנה שחיה בעיר נצרת .אבי ואמי הם זוג רופאים שעובדים קשה לפרנסתם .אבי מבלה בבית- החולים שעות רבות .אני ואחי תהינו ושאלנו הרבה פעמים" :אמא, למה אבא לא ישן בבית רוב הזמן?" ואמא ענתה" :אבא הוא רופא ,ויש לו הרבה שעות עבודה .אל תדאגי ,הוא יחזור מאוחר הביתה". כשהייתי קטנה פחדתי שיבוא יום ואבא לא יחזור .לכן נדנדתי לאבא כל הזמן" :איזה מין עבודה זו שאתה משאיר אותנו לבד עם אמא?!" אבא ענה שהוא עושה עבודת קודש ומשקיע בה הרבה שעות כדי לעזור לאנשים חולים ,גם אם התשלום שהוא מקבל נמוך .למרות שלא הבנתי הרבה מדבריו ,מספיק היה לי שלקח אותי בזרועותיו, והייתי שוכחת שהוא חסר לי כל-כך. באחד הימים שמעתי את אבא ואמא מדברים על מחאת הרופאים .לי היה קשה להבין על מה הם מדברים ומה פירוש המילים "צדק חברתי". לא הבנתי דבר ,ואז ראיתי בטלוויזיה רופאים מפגינים ,ושאלתי" :מה קורה? על מה כל האנשים האלה מוחים?" אבי הסביר לי" :משכורתם של רוב הרופאים בארץ נמוכה ואינה מכסה את השעות הרבות של העבודה והלימודים שהם משקיעים". חשבתי לעצמי שצריך שיהיה צדק חברתי, כדי שאבא שלי ורופאים כמוהו שמצילים חיים לא ירגישו מנוצלים. ואני חשבתי כל הזמן שמי שלומד ומשקיע, מצפה לו עתיד טוב וחיים טובים יותר והוא אינו סובל .לאחר שיחתנו חיבקתי את אבא והתפללתי שהשביתה של הרופאים תצליח ושהעתיד שלי כשאתבגר יהיה יותר קל ומהנה ממה שעוברים היום ההורים שלי. 72 תמר לביא תלמידת כיתה ד' ,בית-הספר "אוסישקין" ,כפר סבא שלום שלום הוא מילה שאומרים כשנפגשים. זו גם מילה שאומרים כשנפרדים. שלום הוא מילת ברכה. שלום זו לא סתם מילה, עם כל משמעויותיו ,הוא גם משאלה. שלום לאמא )ביי ,ביי(, שלום לאבא )הַ יי(, יש שלום שמברכים, יש שלום כשבאים וכשהולכים. יש שלום מכל הסוגים שמשמעותו' :רוצים שלום! די כבר ,נמאס ממלחמה!' וזה נדיר. כי שלום שאומרים בבוקר ואומרים בערב ,זו משאלה ,תקווה לבאות. אם אמרתי שלום בבוקר, אז אני מבקשת שלום לכל היום. ואם אמרתי בערב ,אז בכל היום היה לי שלום וכל זאת במילה אחת בודדה והנה עכשיו גם אני אומרת לכם: "היו שלום!" 73 זוכה בתחרות הכתיבה הארצית תשע"ב תמר שפץ תלמידת כיתה ו' ,בית-הספר "בית אל בנות" ,בית אל לבד נשארת לבד ְ בוכייה ,אך דוממת, זועקת בלי קול, מביטה לשמים, אך שוב ש ֹומטת ראש. חושבת על יושר כשאני מרוּמה, חושבת על טוב כשקורה לי רע. פתאום שומעת ציפור, ציפור קטנה מצייצת. אני בחושך, אך נצנוץ ציוצה מתגנב ללבי. בתוך הייאוש, התקווה מזדחלת לת ֹוכי. 74 זוכה בתחרות הכתיבה הארצית תשע"ב
© Copyright 2024