1. No category

‫יוצא לאור ע"י המדרשה למורשת הציונות מזכרת בתיה‬
‫מזכרת‬
‫הפינה לילדי‬
‫את המדור אנו מקדישים לבן המושבה היקיר‬
‫סרן ערן שמיר‬
‫אשר נפל בלבנון כה צעיר ושכה היטיב כל חי וכל צמח להכיר‪.‬‬
‫יופיו של הפרי שימש בעבר ומשמש אף היום כהשראה‬
‫לאמנים ולמשוררים ‪.‬‬
‫צורתו הייחודית שימשה כתבנית לקישוטים רבים עוד בבית‬
‫המקדש‪ .‬כך גם מעילו של אהרון הכהן היה מעוטר ברימוני‬
‫זהב‪.‬‬
‫בשיר השירים מופיע הרימון כמשל לרעיה האהובה "פרדס‬
‫רימונים עם פרי מגדים" )שיר השירים ד‪ ,‬יג(‪.‬‬
‫לרימון צורה ייחודית בעלת כתר‪ ,‬והוא מלא כולו בגרעינים‬
‫צפופים בצבע אדום זועק‪ .‬לכן אנו מדמים אדם חכם שרכש‬
‫ידיעות רבות בתחומים שונים‪,‬‬
‫לרימון‪ ,‬ומכנים אותו "מלא‬
‫כרימון"‪.‬‬
‫לרימון מבחר גדול של‬
‫שימושים רפואיים‪:‬‬
‫מיץ הרימון מפחית קלקולי‬
‫קיבה‪ ,‬מוריד את רמת‬
‫הכולסטרול בדם ומונע‬
‫הצטברות של אבנים בכליות‪.‬‬
‫ˆ‪ƯÎÈÈË È˘È·‡ ¯¢„ ∫ÌÂÏÈ‬‬
‫‪χ¯˘È ȘÈÂÂȘÈÙ ¯˙‡ ÍÂ˙Ó‬‬
‫מקליפות עץ הרימון ניתן להכין תרופה להורדת חום‪ ,‬ושרק‬
‫נהיה בריאים‪.‬‬
‫בשנים האחרונות ניתן לראות כי גידול מבוקר של רימונים‬
‫חזר לארצנו‪ .‬בכל אזורי הארץ נטעו מטעי רימונים הנמכרים‬
‫למאכל ולתעשיית המיץ‪.‬‬
‫∏‬
‫שתהיה לכולנו שנה טובה‪ ,‬בריאה וטעימה כמו רימון‪...‬‬
‫‪ĕ‬‬
‫‪'Ď ęĕĚ‬‬
‫‪ÄĐ ,'ď 0, -16.00‬‬
‫‪09.0Ğĥ Ęėč‬‬
‫‪Đ đĎĞ‬‬
‫‪ĐĘ‬‬
‫‪ĦđĜđĕĢĐ ĦĥĤđĚĘ ĐĥĤďĚĐ ĦėĤďĐč‬‬
‫‪Ħđėđĝ ďĞđĚĐ Ęđēč‬‬
‫‪ĐĕĦč ĦĤėĒĚč‬‬
‫‪6 ĘĕĎ ĘĞĚ ďĘĕĘ Ĭ15 | ĤĎđčĚĘ Ĭ25 :ĦđĘĞ‬‬
‫‪ĤĠ‬‬
‫‪ĕĔ‬‬
‫‪Đđ ę‬‬
‫‪80/2 :ĥČĤĚ Đ Ě ĥ Ĥ‬‬
‫‪9904‬‬
‫‪052-8‬‬
‫‪ęđģĚč Đėđĝ‬‬
‫‪drasha-m-b.org.il‬‬
‫‪w .m i‬‬
‫המדרשה למורשת הציונות‬
‫ומערכת "ציוני דרך"‬
‫משתתפות בצער המשפחה‬
‫על פטירתו של לוחם הפלמ"ח‪,‬‬
‫מחנך ואוהב ארץ ישראל‬
‫טוביה‬
‫‪˙ ¯ Î Ê Ó‬‬
‫· ˙ ‪‰ È‬‬
‫המערכת‪' :‬ציוני דרך'‪ ,‬המדרשה למורשת הציונות‪,‬‬
‫סמטת הבאר ‪ 2‬מזכרת בתיה‪ 76804 ,‬טלפון‪ 08-9340034 :‬עורך‪ :‬יאיר פיקסלר‬
‫אתר המדרשה באינטרנט‪www.midrasha-m-b.org.il :‬‬
‫בסיוע משרד החינוך‪ ,‬האגף לתרבות תורנית‬
‫כתב עת לתולדות מזכרת בתיה וארץ ישראל‬
‫על איכרים‪ ,‬תלמידי חכמים‪ ,‬מחנכים ומגדלי פרחים‬
‫תולדות משפחת ניימן ומשכנותיה במזכרת בתיה‬
‫ד"ר יואל פיקסלר‬
‫‪ęĕĤĚĒĕĘėđ čđēĤ ĦđĎĢĐ čđĘĕĥč ĐčĥđĚĐ ĕĤĦČč Ĥđĕĝ‬‬
‫‪ĤčĕĘĐđĚ čĤĐ ěđČĕĒđĚč ĕĘđģĤđČ ĎĢĕĚč ĐĕĕĠĢ‬‬
‫‪ĐďĘđēč "ęĕĘĥđĤĕĘ ęĕĚà ĦđĤđģĚ ĦĤčē Ęĥ ĤĦČč Ĥđģĕč‬‬
‫‪,ĐĕĦč ĦĤėĒĚč ĘđďĎĐ ĦĝĜėĐ Ħĕč :ĤđĕĝĘ ĐČĕĢĕĐ ĦđďđģĜ‬‬
‫‪(ĤčĕĘĐđĚ čĤĐ 'ēĤ ĖĤđČĘ ĐĕĜē) ĤčĕĘĐđĚ čĤĐ 'ēĤ ĦĜĕĠ ďĘĕĥĔđĤ 'ēĤ‬‬
‫‪Ę‬‬
‫עלון "ציוני דרך" אותו אתם אוחזים כעת בידכם יוצא לאור‬
‫בערב ראש השנה תשע"ג ובו מופיעה כתבה בנושא עיטורי‬
‫בתי כנסת עתיקים בארץ ישראל‪.‬‬
‫לכן‪ ,‬אין דבר מתבקש יותר מלספר אודות הרימון אשר‬
‫מהווה את אחד מסימני שולחן החג בראש השנה‪ ,‬עליו אנו‬
‫נוהגים לברך‪ ":‬יהי רצון מלפניך‪ ,‬ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו‪,‬‬
‫שירבו זכויותינו כרימון"‪ .‬הרימון מעטר רבים מבתי הכנסת‬
‫העתיקים בארץ כגון במעון‪-‬נירים‪ ,‬בית אלפא‪ ,‬כפר נחום‬
‫וטבריה בהם מופיע הרימון על גבי פסיפסים‪ ,‬ציורי קיר‬
‫ועמודים‪ .‬בתמונה ניתן לראות רצפת פסיפס מבית הכנסת‬
‫העתיק במעון‪-‬נירים‪ ,‬ועליה עיטור של כלי מלא ברימונים‪.‬‬
‫דפוס ש‪.‬ה‪.‬ר‪ .‬רחובות‬
‫הפעם נתחיל בחידה‪:‬‬
‫אני עץ גבוה‪ ,‬עלי מתנוססים עלים קטנים וירוקים‪ ,‬ובין ענפי‬
‫מתחבאים פירות אדומים ושמנים‪.‬‬
‫בכל פרי אם נפתח‪ ,‬נגלה זרעים מרובים עם עסיס מכוסה‬
‫בציפוי‪ ,‬עליהם מברכים בראש השנה‪ ,‬והם גם משמשים‬
‫לבריאות וריפוי‪.‬‬
‫את מספר הזרעים לא נוכל לחשב אפילו במחשבון‪ ,‬מי אני?‬
‫ה‪:‬‬
‫כמובן‪....‬‬
‫גליון מס' ‪32‬‬
‫ערב ראש השנה‬
‫תשע"ג‬
‫‪16.9.2012‬‬
‫‪˙ÂÂȈ‰ ˙˘¯ÂÓÏ ‰˘¯„Ó‰‬‬
‫נבות ז"ל‬
‫ידיד המדרשה‪ ,‬אשר השקיע מזמנו‬
‫וממרצו בהדרכת צוות המדרשה‬
‫מדי שנה בשנה בנתיבי הגבורה‬
‫של מלחמת העצמאות‬
‫‪ww‬‬
‫אל אחת עשרה המשפחות שהקימו את עקרון‪ ,‬היא מזכרת בתיה‪,‬‬
‫בשנת תרמ"ד )סוף ‪ ,(1883‬הצטרפו כעבור כשנה שבע משפחות‬
‫נוספות‪ .‬בין משפחות אלה היתה משפחתו של מרדכי ניימן‪.‬‬
‫מרדכי ניימן נולד בשנת תקצ"ד )‪ (1834‬בעיירה בוטושאני שבחבל‬
‫דוברוג'ה לחוף הים השחור‪ ,‬תחת השלטון הטורקי‪ .‬לאחר נישואיו‬
‫לשפרה שיינדל לבית ברגמן‪ ,‬השתקע הזוג בעיר טולצ'ה באותו‬
‫האזור‪ .‬לזוג מרדכי ושפרה שיינדל נולדו עשרה ילדים‪ .‬הבנים‪ :‬יוסף‪,‬‬
‫אברהם‪ ,‬חיים‪ ,‬דב‪ ,‬צבי‪ ,‬משה‪ ,‬דוד‪ ,‬והבנות‪ :‬מינצה‪ ,‬חיה ורחל‪ .‬הבן‬
‫יוסף נפטר בעודו ילד‪.‬‬
‫הצטרפותו של מרדכי ניימן למייסדי המושבה‬
‫במהלך בדיקתו את האפשרות‬
‫לעלות לארץ ישראל‪ ,‬ביקר מרדכי‬
‫בארץ שלוש פעמים‪ ,‬בין השנים‬
‫תרמ"א ‪ -‬תרמ"ג )‪,(1883 – 1881‬‬
‫תוך שהוא שולח לארץ שלושה‬
‫מבניו להשתלם ולהתמחות בגידולי‬
‫פלחה בביה"ס החקלאי במקווה‬
‫ישראל‪ .‬תחילה נשלח הבן חיים בן‬
‫השלוש עשרה ולאחר מכן הבנים‬
‫אברהם ודב‪ .‬בחודש תמוז תרמ"ה‬
‫)‪ (1885‬הגיעו מרדכי ושפרה שיינדל‬
‫יחד עם ששת ילדיהם הנוספים‬
‫לחוף יפו‪ .‬בחודש טבת תרמ"ג )סוף‬
‫ר' מרדכי ניימן‬
‫‪ (1882‬כאשר אחד עשר אנשי‬
‫פבלובה‪ ,‬לימים מייסדי מזכרת בתיה‪ ,‬הגיעו למקווה ישראל לקראת‬
‫הכשרתם לעבודת הפלחה בארץ ישראל‪ ,‬הם פגשו את המדריכים‬
‫החקלאיים שלהם וביניהם חיים ניימן‪ .‬כאשר הגיע מרדכי ניימן‬
‫לארץ ישראל עם משפחתו‪ ,‬הוא שמע על קבוצת הפבלובאים הדתיים‬
‫שהקימו מושבה בתמיכת הברון והחליט שהוא רוצה להצטרף אליהם‬
‫)למרות היותו "חסיד" והם "מתנגדים"(‪ ,‬הן בגלל היכולת לשמור על‬
‫ברצוני להודות לבת‪-‬ארצי פרג לבית ניימן על המידע הבלתי אמצעי שהשפיעה עלי‪ ,‬לדבורי‬
‫נדיב וישראל ארקין אשר הוסיפו לי מזכרונותיהם‪ ,‬וכן לעמית ומיכל נאמן שפתחו את ביתם‬
‫בפני‪.‬‬
‫‪1‬קזרמה מס' ‪ ,3‬ראה "ציוני דרך" גליון מס' ‪ 26‬תשע"א‪.‬‬
‫אורח חיים דתי והן בגלל התבססותם על גידולי פלחה ולא על‬
‫מטעים‪ .‬כך היה מרדכי ניימן עם משפחתו הענפה לאחת משבע‬
‫המשפחות "שהצטרפו" לאחת עשרה המשפחות שהגיעו מפבלובה‬
‫וייסדו את עקרון היא מזכרת בתיה‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫מרדכי ניימן קיבל עם הגיעו דירה באחת הקזרמות ובה השתכן עם‬
‫ששת ילדיו‪ .‬דירה זו עברה בירושה לנכדו לוי‪ ,‬שגדל אצל סבו לאחר‬
‫פטירת אביו צבי‪ ,‬ובהמשך עברה לצבי‪ ,‬בנו של לוי‪ .‬בקומה הראשונה‬
‫מצויה היום גלריה ובקומה השניה מתגורר שי ניימן‪ ,‬בנו של צבי‪.‬‬
‫בית מרדכי ניימן בקזרמה‬
‫לתושבי מזכרת בתיה‬
‫ולכל בית ישראל‬
‫˘‪‰·ÂË ‰‬‬
‫מצוות המדרשה‬
‫למורשת הציונות‬
‫‪±‬‬
‫מרדכי ניימן נפטר בגיל ‪ 83‬ב – כט בחשון תרע"ז )‪(25.11.1916‬‬
‫ונקבר במזכרת בתיה‪ .‬זלמן מנדל ארקין תאר אותו כיהודי נאור‪,‬‬
‫פטריוט טורקי ובעל שליטה טובה בשפה הטורקית אשר עודד את‬
‫בניו להתגייס לצבא ואף את אחד מנכדיו )לוי( שלח לביה"ס לקצינים‬
‫בקושטא‪ .‬ארקין זוכר אותו "כיהודי שהיה חריג לעומת העקרונים‪.‬‬
‫העקרונים היתה להם הדרך שלהם ולו היתה דרכו שלו‪.2"...‬‬
‫"שכל ישר ונפש עדינה"‬
‫הבן חיים‪ ,‬לרגל הצטיינותו בלימודים במקווה ישראל‪ ,‬נשלח ע"י‬
‫יק"א להמשך לימודים בצרפת ומשם נשלח להקים חווה חקלאית‬
‫באלג'יר והקשר בינו ובין משפחתו נותק‪.3‬‬
‫הבן אברהם נפטר מקדחת זמן קצר לאחר הגעת המשפחה לארץ‬
‫ישראל‪.‬‬
‫הבן צבי החליט להתגורר ביפו והיה ממייסדי תלמוד תורה ביפו‬
‫בשם "שערי תורה"‪ .4‬הוא נשא לאשה את מינה אותה אהב מאוד‬
‫ולאחר פטירתה נשא לאשה את מרים‪ .‬לצבי נולדו משתי נשותיו‬
‫שישה ילדים‪ :‬שלושה בנים ושלוש בנות‪ .‬צבי נפטר צעיר לימים‪,‬‬
‫בגיל שלושים ותשע‪ .‬מסע ההלוויה יצא מיפו ועבר דרך המושבות‬
‫היהודיות‪ ,‬על פי ציוויו של צבי על ערש דווי‪ ,‬עד הגיעו למזכרת‬
‫‪5‬‬
‫בתיה שם נקבר‪ .‬תאור הלוויתו של צבי הופיע בעיתון "החבצלת"‬
‫)ראה מסגרת(‪ .‬כל כרכי התלמוד הבבלי )ש"ס( בהם למד והגה צבי‬
‫ואף הספיק ללמוד ולסיים פעמיים את הש"ס‪ ,‬נתרמו על ידי משפחתו‬
‫לבית הכנסת הגדול במזכרת בתיה‪.‬‬
‫הבן דב נשא לאשה את עטרה‪ ,‬בתו של יעקב גולד‪ ,‬שגם הוא היה‬
‫תיאור לוויתו של צבי ניימן מעיתון "החבצלת"‬
‫אחד משבעת "המצטרפים"‪ .‬לדב ועטרה נולדו שמונה ילדים‪:‬‬
‫ארבעה בנים וארבע בנות‪ ,‬ביניהן תמר‪ ,‬אשר עם סיום לימודיה‬
‫היסודיים במזכרת בתיה‪ ,‬עברה לירושלים ללמוד בגימנסיה העברית‪.‬‬
‫עם גמר לימודיה נכנסה תמר לעבוד בוועד הלאומי‪ ,‬שימשה‬
‫כמזכירתו של יצחק בן‪-‬צבי ובמקביל החלה ללמוד בבית הספר‬
‫לעבודה סוציאלית‪ .‬בתאריך ל' באדר א' תש"ח )‪ (11.3.1948‬נהרגה‬
‫תמר בפיצוץ מכונית תופת בחצר בנין המוסדות הלאומיים בירושלים‬
‫)כתבה על תמר ניימן ראה בגליון ‪ 4‬של "ציוני דרך" תשס"ב(‪ .‬מנחם‪,‬‬
‫בנם של דב ועטרה‪ ,‬היה מנהל מחלקת המים בעירית ירושלים‬
‫ולאחר מכן כיהן כראש מועצת בית שמש בין השנים תשט"ו –‬
‫תשכ"ה )‪.(1965 – 1955‬‬
‫המורה לעברית ומחותנו הנציב העליון‬
‫הבת רחל נישאה ליהודה גרזובסקי‪ ,‬אשר לימים שינה את שם‬
‫משפחתו ל – גור‪ .‬יהודה היה נצר למשפחת רבנים‪ ,‬למד בישיבות‬
‫וביניהן אף בישיבת וולוז'ין‪ ,‬בה למד כשלוש שנים‪ .‬יהודה עבר‬
‫לווילנה על מנת ללמוד ספרות והתחבר לקבוצת המשכילים‪.‬‬
‫בווילנה גמלה בו ההחלטה לעלות לארץ ישראל ובחודש סיון‬
‫תרמ"ז )‪ (1887‬עלה לארץ‪ .‬לאחר נסיון קצר לעבוד כחקלאי‪ ,‬הגיע‬
‫יהודה למזכרת בתיה לשמש כמורה הראשון לעברית‪ .‬במזכרת‬
‫בתיה פגש את רחל ונשא אותה לאשה‪ .‬יהודה ורחל נדדו לזכרון‬
‫יעקב ומשם ליפו ולמקווה ישראל כאשר בכל מקום הוא עסק‬
‫בעיקר בהוראת העברית ובפעילות ציבורית סביב הנושא‪ .‬בשנת‬
‫תרס"ו )‪ (1906‬עברו יהודה ורחל לביירות לרגל משרה שיהודה‬
‫קיבל בבנק אפ"ק ובשנת תרע"א )‪ (1911‬הוא שב ליפו לנהל את‬
‫סניף בנק אפ"ק בעיר‪ .‬יהודה חיבר וכתב ספרים ביניהם‪" :‬מילון‬
‫שימושי לשפה העברית" שיצא לאור בעשרות מהדורות‪ ,‬מילון כיס‬
‫)יחד עם יוסף קלויזנר( ומילון עברי מצוייר )יחד עם דוד ילין(‪ .‬כמו‬
‫כן כתב מאמרים בכתבי עת ועיתונים‪ ,‬ואף תרגם לעברית סיפורים‬
‫של מארק טווין‪ ,‬צ'רלס דיקנס‪ ,‬ז'ול ורן ועוד‪ .‬בשנת תש"ז )‪(1947‬‬
‫זכה יהודה בפרס ביאליק לחכמת ישראל‪ .‬לרחל ויהודה נולדו‬
‫חמישה ילדים‪ :‬שלושה בנים ושתי בנות‪ .‬יהודה נפטר בשנת תש"י‬
‫)‪ (1950‬ונקבר בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב‪ .‬בתם הדסה‪,‬‬
‫נישאה לאדווין סמואל שהיה בנו של הנציב הבריטי הראשון בארץ‬
‫ישראל‪ ,‬הרברט סמואל‪ .‬אדווין עבד בממשלת המנדט והיה מומחה‬
‫בתחום המינהל הציבורי‪ .‬בין התפקידים אותם מילא‪ :‬קצין מחוז‬
‫במחוזות ירושלים‪ ,‬יפו והגליל‪ ,‬צנזור הדואר והטלגרף בירושלים‪,‬‬
‫סגן מנהל מחלקת ההגירה‪ ,‬מנהל רשות השידור ועוד‪ .‬עם הקמת‬
‫שקיבל את הביטוי החזותי העשיר והמגוון ביותר‪ ,‬ולפנינו כמה מן‬
‫הייצוגים הקדומים ביותר של נושא זה‪ .‬התיאור הקדום ביותר מצוי‬
‫בבית הכנסת בדורה אירופוס שבסוריה מן המאה השלישית‬
‫לספירה )ראה תמונה מס' ‪ ,(2‬אולם אנו נתמקד בשתי יצירות‬
‫ארצישראליות‪ :‬ציפורי ובית אלפא‪.‬‬
‫התיאור בשטיח הפסיפס של בית הכנסת בציפורי מן המאה‬
‫החמישית לספירה הוא חסר‪ :‬לוח אחד מציג את שני הנערים עם‬
‫החמור הממתינים לאברהם וליצחק למרגלות הר המוריה‪ .‬הלוח‬
‫שלצידו הרוס בחלקו הגדול ומה שנותר מן התיאור הוא עץ קטן‬
‫אליו קשור בחבל ראש של בעל חיים ‪ -‬האיל שהוקרב תחת יצחק‪.‬‬
‫מתחת לראשו של האיל מונחים שני זוגות נעליים בגדלים שונים‬
‫תמונה מס' ‪ :5‬מנורות‪ ,‬שופרות‪ ,‬מחתות‬
‫וארבעת המינים בבית הכנסת בחמת טבריה‬
‫תמונה מס' ‪ :3‬תיאור עקדת יצחק בבית הכנסת בציפורי‬
‫– פרט המשקף את המסורת כי יצחק היה ילד צעיר בזמן העקדה‬
‫)ראה תמונה מס' ‪.(3‬‬
‫התיאור בשטיח הפסיפס בבית אלפא הוא מלא‪ :‬מדובר ברצועה‬
‫מלבנית שיש לקרוא משמאל לימין‪ .‬תחילה מתוארים שני הנערים‬
‫והחמור‪ :‬הנערים‪ ,‬כמו כל יתר הדמויות‪ ,‬עומדים בצורה חזיתית‪,‬‬
‫פניהם וגופם מופנים אל הצופה‪ .‬מימין לנערים מתואר האיל על‬
‫צידו‪ ,‬קשור לשיח קטן‪ .‬מימין לאיל מתוארת הסצנה המרכזית‪:‬‬
‫אברהם אוחז בימינו במאכלת גדולה‪ ,‬ובשמאלו הוא משליך את‬
‫יצחק‪ ,‬המתואר כילד קטן‪ ,‬אל המזבח ממנו עולות להבות אש‪.‬‬
‫פרט נוסף ומעניין ביצירה היא כף יד הנשלחת מן השמיים ופונה‬
‫לעברו של אברהם‪ ,‬מתחתיה מופיעות המלים 'אל תשלח'‪ .‬אין‬
‫זאת אלא שהאמן ביקש לתאר את ההתערבות האלוהית בסיפור‬
‫העקדה באמצעות 'יד אלוהים'‪ ,‬ולא באמצעות מלאך כפי שמספר‬
‫המקרא‪) .‬ראה תמונה מס' ‪ (4‬יצירה זו בולטת בסגנונה הנאיבי‬
‫היוצר רושם של ציור ילדים‪ ,‬בין היתר בשל העדר פרספקטיבה‬
‫ותלת ממדיות בתיאור‪ ,‬וכן בשל התיאור המגושם של הדמויות‪.‬‬
‫הש"ס של צבי ניימן בביהכנ"ס הגדול במזכרת בתיה‬
‫≤‬
‫‪2‬ש‪ .‬רובינשטיין וד‪ .‬שפירא‪ ,‬מלח הארץ‪ ,‬ירושלים ‪ ,1992‬עמ' ‪.135‬‬
‫‪3‬מסיפורי הנכדה בת‪-‬ארצי עולה כי פעם אחת נסע מרדכי בלווית בתו רחל לבקר את בנו‬
‫חיים באלג'יר‪.‬‬
‫‪4‬בשנת תרנ"ו )‪.(1896‬‬
‫‪"5‬החבצלת" ‪ 19/6/1903‬עמ' ‪.5‬‬
‫תמונה מס' ‪ :4‬תיאור עקדת יצחק בבית הכנסת בבית אלפא‬
‫עקדת יצחק מסמלת לא רק סיפור של הצלה ניסית על ידי האל‬
‫אלא צופנת בתוכה רמז לבאות‪ :‬המסורת היהודית מזהה את מקום‬
‫העקדה עם הר המוריה ומקום המקדש‪.‬‬
‫נושא נוסף המתקשר לחגי תשרי ובא לידי ביטוי ברבים מעיטורי‬
‫בתי הכנסת הוא השופר‪ ,‬המשמש לקיום המצווה העיקרית של‬
‫ראש השנה‪ .‬לרוב‪ ,‬השופר איננו מופיע כמוטיב יחיד‪ ,‬אלא מתלווה‬
‫לארבעת המינים או למחתה )ראה תמונה מס' ‪.(4‬‬
‫הנושא השלישי בעיטורי בתי הכנסת העתיקים המתקשר אל חגי‬
‫תשרי מוביל אל חג הסוכות‪ :‬ארבעת המינים‪ .‬התיאור המקובל מכיל‬
‫שני אלמנטים המתוארים יחדיו‪ :‬לולב אגוד עם הדס וערבה‪ ,‬ואתרוג‪.‬‬
‫ארבעת המינים מופיעים בדרך כלל ביצירות כאלמנט משני המלווה‬
‫מוטיב מרכזי כדוגמת מנורה או חזית אדריכלית‪ .‬דוגמה יפה לכך‬
‫מצויה בשטיח הפסיפס בבית הכנסת בחמת טבריה מן המאה‬
‫הרביעית‪ :‬הלוח המדובר נמצא בסמוך לארון הקודש ועל כן יש‬
‫מקום להניח כי המוטיב המרכזי בו משקף במידה רבה את צורתו‬
‫של ארון הקודש בבית כנסת זה‪ .‬מימין לבסיסי המנורות מתוארים‬
‫ארבעת המינים בתיאור מפורט ומדויק‪ .‬ארבעת המינים מסמלים‬
‫אף הם את הגעגועים למקדש החרב ולפולחן שהתקיים בו‪ ,‬ובפרט‬
‫לחג הסוכות על טקסיו המרשימים‪) .‬ראה תמונה מס' ‪(5‬‬
‫ואולם‪ ,‬חג הסוכות מבטא לא‬
‫רק התרפקות על עבר שהיה‬
‫ונעלם אלא מפנה את המבט‬
‫גם אל העתיד‪ .‬הנביא זכריה‬
‫מתאר את חג הסוכות לעתיד‬
‫לבא כחג אוניברסאלי שבו‬
‫יעלו כל העמים לירושלים‪:‬‬
‫ּל‪-‬הגּוֹיִ ם‬
‫נּוֹתר ִמכָ ַ‬
‫ּל‪-‬ה ָ‬
‫"וְ ָהיָ ה כָ ַ‬
‫ל‪-‬יְרוּש ִָׁלם; וְ ָעלוּ ִמ ֵדּי‬
‫ָ‬
‫ַה ָב ִּאים ַע‬
‫ָשׁנָ ה ְב ָשׁנָ ה‪ ,‬לְ ִה ְש ַׁת ֲּחוֹת לְ ֶמלֶ ְך‬
‫ת‪-‬ח ג‬
‫ה' צְ ָב אוֹת וְ לָ חֹג ֶא ַ‬
‫ַה ֻסּכּוֹת"‪) .‬זכריה יד‪ ,‬טז(‬
‫אופיו הגאולי והאוניברסאלי‬
‫של חג הסוכות הפך אותו לחג‬
‫המבטא באופן מובהק את‬
‫הכמיהה לגאולה ולבניין‬
‫המקדש ולפיכך נתייחד מקום‬
‫מרכזי לסמליו באמנות בתי‬
‫הכנסת העתיקים‪.‬‬
‫תמונה מס' ‪ :6‬תבליט מנורה‪,‬‬
‫מחתה וארבעת המינים בבית‬
‫הכנסת באום אל קנטיר‬
‫)דרום רמת הגולן(‬
‫∑‬
‫ציוני חקר‬
‫עיטורי בתי הכנסת העתיקים בארץ ישראל‬
‫ד"ר נעה יובל‪-‬חכם‬
‫בית הכנסת היווה מבנה ציבורי בעל חשיבות עליונה בחיי הקהילה‬
‫היהודית בעת העתיקה‪ ,‬ושימש הן למטרות דתיות והן למטרות‬
‫ציבוריות‪-‬חברתיות‪ .‬מרכזיותו של מוסד בית הכנסת בחיי הקהילה‬
‫היהודית באה לידי ביטוי גם בצורתו החיצונית‪ :‬בתי הכנסת שנחשפו‬
‫בחפירות הארכיאולוגיות שנערכו בארץ ישראל ומחוצה לה במאה‬
‫השנים האחרונות‪ ,‬מתאפיינים במימדים מרשימים ובתכנית אדריכלית‬
‫התואמת מבנה שנועד להתכנסות ציבורית‪ .‬ביטוי נוסף לחשיבותו‬
‫של בית הכנסת ניתן למצוא בהיבט האמנותי‪ ,‬בעיטורים ששולבו‬
‫ברבים מבתי הכנסת‪ .‬העיטורים שולבו לעתים ברצפה‪ ,‬בשטיחי פסיפס‬
‫תמונה מס' ‪ :1‬בית הכנסת בעין גדי‬
‫מרהיבים‪ ,‬ולעתים בקירות‪ ,‬בתבליטי אבן ששולבו באבני הבניין של‬
‫חזיתות המבנה‪ .‬התבליטים הללו נועדו גם להדגיש נקודות מפתח‬
‫בחלל המבנה כדוגמת משקופי פתחים או חלונות‪ .‬גם חלקים אחרים‬
‫בקונסטרוקציה של המבנה עוטרו בגילוף‪ ,‬כך למשל כותרות העמודים‬
‫שניצבו בתוך אולם התפילה‪ ,‬והאפריז – קורות אבן שניצבו מעל‬
‫העמודים‪ .‬עוד נזכיר את ההיכלית של ארון הקודש ‪ -‬נקודת המוקד‬
‫של המבנה כולו ‪ -‬אשר מפאת כבודה וקדושתה עוטרה גם כן‪ .‬פיסול‬
‫תלת ממדי הוא נדיר מאד באמנות בתי הכנסת העתיקים‪ :‬עד היום‬
‫נחשפו כמה פסלים או שברי פסלים של אריות מגולפים וכן שברים‬
‫של מנורות שיש תלת ממדיות שניצבו בבתי הכנסת ושימושן המדויק‬
‫אינו ברור כל צרכו‪.‬‬
‫מהם הנושאים והדגמים המקובלים בעיטורי בתי הכנסת העתיקים?‬
‫מרבית העיטורים הם דגמים גיאומטריים ותשליבים היוצרים אפקט‬
‫דקורטיבי רב רושם המעניק הוד והדר לבית הכנסת‪ .‬דוגמה אופיינית‬
‫לכך מצויה בבית הכנסת בעין גדי‪ ,‬שבו ניתן לראות כי מעצבי הפסיפס‬
‫גילו העדפה ברורה לשפה הגיאומטרית והדקורטיבית‪ .‬בחלל המרכזי‬
‫של בית הכנסת הונח שטיח פסיפס שרובו עשוי דגם גיאומטרי פשוט‬
‫∂‬
‫התחום במסגרת כפולה‪ ,‬ובמרכזו תשליב גיאומטרי שבתוכו משולבים‬
‫זוגות של בעלי כנף‪) .‬ראה תמונה מס' ‪(1‬‬
‫ואולם‪ ,‬העיטורים בבתי הכנסת שימשו לא רק ליצירת רושם אסתטי‬
‫אלא גם ככלי להעברת מסרים דתיים ולביטוי רחשי הלב‪ .‬הנושא‬
‫המרכזי העובר כחוט השני בעיטורי בתי הכנסת בארץ ישראל‬
‫ובתפוצות במאות הראשונות שלאחר חורבן המקדש השני )שנת‬
‫‪ 70‬לספירה( הוא הגעגוע למקדש החרב והכמיהה לבנייתו המחודשת‪.‬‬
‫הרעיונות הללו באים לידי ביטוי בתיאור כלים וחפצים מן המקדש‬
‫ששימשו את הכוהנים בעבודת הקודש כדוגמת מנורת שבעת הקנים‪,‬‬
‫שולחן לחם הפנים‪ ,‬מחתה‪ ,‬שופר ועוד‪ .‬במקרים נדירים יותר – כך‬
‫למשל בשטיח הפסיפס מבית הכנסת בציפורי – מתוארים גם‬
‫הקרבנות שהובאו למקדש‪ .‬כמו כן מרבים לתאר את המקדש עצמו‪,‬‬
‫וזאת באמצעות תיאור של חזית אדריכלית מפוארת‪ ,‬שהפכה לאחר‬
‫מסממני ההיכר של אמנות בתי הכנסת העתיקים‪ .‬הציפייה לגאולה‬
‫שתבוא באחרית הימים מקבלת ביטוי חזותי לא רק במוטיבים‬
‫סמליים בודדים אלא גם בתיאור של סצנות מקראיות שונות‪ ,‬אשר‬
‫המשותף לכולן הוא שהן נושאות מסר של הצלה וישועה‪ .‬בצר להם‬
‫ביקשו היהודים להיאחז בדגמים קדומים של ישועה ניסית והצלה‬
‫ולהתפלל כי אף הם יוושעו מצרותיהם‪ .‬כך למשל אנו מוצאים שני‬
‫תיאורים של סצנת דניאל בגוב האריות על גבי שטיחי פסיפס‪ ,‬בבתי‬
‫הכנסת בנערן ובסוסיא‪ .‬מעניין כי בשני בתי הכנסת הללו הושחתו‬
‫הדמויות בתיאורים‪ ,‬כנראה מתוך קנאות לדיבר השני מעשרת‬
‫הדיברות ולאיסור הדמות‪ .‬עם זאת‪ ,‬בנערן ניתן להבחין בכתובת‬
‫שבפסיפס‪' :‬דניא)ל( שלום'‪.‬‬
‫שלשה נושאים המעטרים את בתי הכנסת העתיקים מתקשרים אל‬
‫חגי תשרי‪ :‬האחד‪ ,‬פרשת עקדת יצחק‪ ,‬הנקראת בבתי הכנסת ביום‬
‫השני של ראש השנה‪ .‬דומה כי עקדת יצחק היא הנושא המקראי‬
‫תמונה מס' ‪ :2‬בית הכנסת בדורה אירופוס‪ :‬מימין תיאור‬
‫עקדת יצחק‪ ,‬משמאל מנורה וארבעת המינים‬
‫המדינה הוא פנה לתחום האקדמי ושימש מרצה למינהל ציבורי‬
‫באוניברסיטה העברית‪ .‬דוד‪ ,‬בנם של הדסה ואדווין סמואל שימש‬
‫כפרופסור במכון ויצמן ברחובות‪ .6‬בנם של רחל ויהודה‪ ,‬עמיהוד‪,‬‬
‫למד בבתי הספר בביירות וביפו וכן בבית המדרש למורים בירושלים‪.‬‬
‫הוא שירת בגדוד העברי בצבא הבריטי ואחרי השירות הצבאי נסע‬
‫לארה"ב ולמד חקלאות וייעור באוניברסיטאות קליפורניה וייל‬
‫בניו‪-‬יורק ואף השתלם באוקספורד‪ .‬הוא נשא את התארים מוסמך‬
‫לחקלאות וד"ר לפילוסופיה‪ .‬עמיהוד התמנה לחבר ועדת הייעור‬
‫של האימפריה הבריטית ובשנת תרפ"ח )‪ (1928‬התמנה לקצין הייעור‬
‫בממשלת המנדט בארץ ישראל‪ .‬פרסם מאמרים מדעיים רבים‬
‫בנושאי ייעור והתפרסם כאחד המומחים החשובים בעולם בנושאים‬
‫אלה‪ .‬עמיהוד נשא לאשה את שפרה‪ ,‬ביתו של משה סמילנסקי‪.‬‬
‫שימור העבר ופיתוח עתיד המושבה‬
‫הבת חיה היתה בת שתים עשרה כאשר עלתה עם הוריה לארץ‪.‬‬
‫בשנת תרנ"ג )‪ (1893‬נישאה חיה לצבי הוכברג ועברה לגור עימו‬
‫בנס‪-‬ציונה מושבתו‪ .‬לחיה וצבי נולדו שישה ילדים‪ :‬חמישה בנים‬
‫ובת אחת‪.‬‬
‫הבת מינצה )מינה( נישאה לבנימין פוקס אשר עלה לארץ בשנת‬
‫תרמ"ב )‪ (1882‬והיה בין השבעה שעלו לאדמת קטרה בחנוכה‬
‫תרמ"ד )‪ (1884‬וייסדו את גדרה‪ .‬בנימין היה ידוע כמומחה לגפנים‪.‬‬
‫לאחר נישואי מינצה ובנימין הם התגוררו במזכרת בתיה ולאחר זמן‬
‫עברו לגדרה‪ .‬לזוג נולדו שישה ילדים‪ :‬שלושה בנים ושלוש בנות‪.‬‬
‫הבן דוד היה בן שלושה חודשים כאשר עלה עם הוריו לארץ ישראל‪.‬‬
‫למד בבית הספר המקומי עד גיל שלוש עשרה ואז יצא לעבודת‬
‫השדה לסייע למשפחה‪ .‬בגיל שמונה עשרה חשקה נפשו בתורה‬
‫והוא נסע לירושלים והתקבל ללימודים בישיבת "מאה שערים"‪.‬‬
‫בערבים ביקר דוד בבית הספרים הלאומי ששכן באותם ימים ברחוב‬
‫החבשים הסמוך לשכונת "מאה שערים"‪ ,‬וכן למד גרמנית אצל אחד‬
‫המורים מבית הספר למל‪ .‬כעבור שנה שב למושבה ולעבודת השדה‪.‬‬
‫באותם ימים הגיעה ברכה קוצ'רסקי‪ ,‬בת ראשון‪-‬לציון‪ ,‬למזכרת‬
‫בתיה לשמש כמורה בבית הספר‪ ,‬והכירה את דוד‪ .‬כעבור כחודשיים‬
‫החליטו דוד וברכה להתחתן והחתונה נערכה ב – כ' באלול תרס"ה‬
‫)‪ (1905‬במזכרת בתיה‪ .‬ברכה התפטרה ממשרתה כמורה ונרתמה‬
‫אף היא לעבודות הבית והשדה כיאה לאשת איכר‪ .‬תחילה הם שכרו‬
‫חדר בביתה של ציפורה מלר עד שאחיו של דוד ‪ -‬משה‪ ,‬יעבור‬
‫לביתו החדש ויפנה את מקומו בבית ההורים בקזרמה‪ .7‬דוד היה‬
‫שותף עם אחיו משה במשק של ההורים ולאחר זמן הם החליטו‬
‫לחלק את הנחלה ביניהם‪ .‬דוד ביקש הלוואה מבנק אפ"ק כדי להקים‬
‫משק משלו‪ ,‬ובכסף זה קנה פרה והקים שובך יונים‪ .‬ברכה הקימה‬
‫עסק למלאכת יד וסריגה ובו עבדו בנות המושבה‪ .‬עסק זה נתן‬
‫הכנסה קטנה שסייעה לנשות המושבה‪ .‬את ביתו‪ ,‬ברחוב רוטשילד‬
‫מספר ‪ ,3‬בנה דוד בסיוע כספי מצד הוריה של ברכה‪ ,‬יצחק שמחה‬
‫ומינדל קצ'רסקי‪ ,‬שהתקבל כפיצויים לרגל פרישתו לפנסיה של‬
‫יצחק שמחה מעבודתו ביקב בראשון לציון‪ .‬סיוע זה ניתן ע"י הוריה‬
‫של ברכה על מנת שדוד יבנה בביתם החדש במזכרת בתיה חדר‬
‫מיוחד עבורם‪ .‬לדוד וברכה נולדו שלושה ילדים‪ :‬שני בנים ובת אחת‪.‬‬
‫במהלך השנים שימש דוד כיושב ראש ועד המושבה במזכרת בתיה‬
‫ופעל להקמת מכון המים ואספקת מים זורמים לבתים‪ .‬דוד יזם את‬
‫הקמת המחלבה בפעם השניה במושבה‪ ,‬לאחר שהפעם הראשונה‬
‫לא צלחה‪ .‬המחלבה החלה לשווק את החלב לעיר תל‪-‬אביב בסיועה‬
‫של הגב' צינה דיזנגוף‪ .‬בשנת תרפ"א )‪ (1921‬נבחר דוד כנציג המושבות‬
‫לציר באסיפת הנבחרים הראשונה של ארץ ישראל‪ .‬לאחר שבתיה‪,‬‬
‫בתם הבכורה‪ ,‬סיימה את בית הספר המקומי‪ ,‬עברה כל המשפחה‬
‫לתל‪-‬אביב על מנת לאפשר לה ללמוד בגמנסיה‪ .‬ברכה קיבלה‬
‫משרה של ניהול הפנימיה‬
‫של הגמנסיה לתלמידי חוץ‬
‫ודוד שהה בכל ימות‬
‫השבוע במזכרת בתיה‬
‫והגיע לסופי שבוע‬
‫לתל‪-‬אביב‪ .‬עם סיום‬
‫לימודיה בגימנסיה‪ ,‬נסעה‬
‫בתיה לפילדלפיה בארה"ב‬
‫ללמוד באוניברסיטה‬
‫ובסיום לימודיה שבה‬
‫ארצה‪ .‬בשנת תרפ"ד‬
‫)‪ (1924‬מכרו דוד וברכה‬
‫את אדמתם וביתם‬
‫שבמזכרת בתיה ועברו לנס‬
‫ציונה שם החל דוד לעסוק‬
‫בפרדסנות‪ .‬בשנת תרפ"ו‬
‫שער ספרו של דוד ניימן‬
‫)‪ (1926‬היה שותף להקמת‬
‫המושבה כפר אהרון שליד נס‪-‬ציונה‪ .‬דוד היה הראשון שהעלה על‬
‫הכתב את תולדותיה של מזכרת בתיה ובהיותו כבן שמונים וארבע‬
‫שנים התפרסם ספרו "מזכרת בתיה )היתה עקרון("‪.8‬‬
‫בין מזכרת בתיה לביירות‬
‫הבן משה היה בן שש כאשר הגיע עם הוריו למזכרת בתיה‪ .‬משה‬
‫למד בבית הספר המקומי עד גיל שתים עשרה ולמד שנה נוספת‬
‫תנ"ך ותלמוד אצל אחיו‪ ,‬צבי‪ ,‬ביפו‪ .‬בגיל שלוש עשרה שב משה‬
‫למושבה והחל לעבוד במשתלה של פרדס רוטשילד‪ .‬משה נשלח‬
‫על ידי פקידות הברון ללמוד בראשון לציון את נושא גידול המשי‬
‫ואחר כך ניהל את גידול המשי במזכרת בתיה‪ .‬בשנת תרס"ג )‪(1903‬‬
‫נשא משה את לאה לבית מזי"א לאשה והם נכנסו לגור בדירת‬
‫ההורים בקזרמה‪ .‬לאה היתה הגננת העבריה הראשונה ביפו‪ ,‬אך‬
‫עם בואה למזכרת בתיה היא רצתה להיות אשת איכר ולעסוק‬
‫בעבודות המתאימות‪ .‬לאה היתה אשה צנומה‪ ,‬ומרדכי‪ ,‬אביו של‬
‫משה‪ ,‬הסתייג בתחילה מעט מהכלה המיועדת שהרי עליה להיות‬
‫עבת בשר ובעלת כח לעבודות המיועדות לאשת איכר‪ ,‬אך עם‬
‫הזמן למד מרדכי לאהוב את כלתו ואף אהב אותה כבתו שלו‪,‬‬
‫ובתקופות שמשה שהה מחוץ לבית )ראה‪/‬י להלן( סייע לה מרדכי‬
‫תעודת הזהות המנדטורית של משה ניימן‬
‫‪6‬דוד‪ ,‬כיום פרפסור אמריטוס במכון ויצמן שם הוא מתגורר‪ ,‬הוא כימאי שעסק בנוירו‪-‬ביולוגיה‪.‬‬
‫לאחרונה חגגו לו חבריו במכון ויצמן ובני משפחתו יום הולדת ‪.90‬‬
‫‪7‬ההורים התגוררו בשני חדרים בקומה השניה ומשה ולאה התגוררו בשני החדרים בקומה‬
‫הראשונה‪.‬‬
‫‪8‬שמו המלא של הספר‪" :‬מזכרת בתיה )היתה עקרון( תרמ"ג – תשכ"ז‪ ,‬שמונים וחמש שנה‬
‫לעלייתם של ראשוני עקרון למקווה ישראל"‪ .‬הספר יצא לאור בשנת ‪.1968‬‬
‫≥‬
‫באחזקת הבית‪ .‬מרדכי חשד כי בעיה בריאותית מסתתרת מאחורי‬
‫רזונה של כלתו והוא הציע לה לנסוע לביירות‪ ,‬שם שהו בתו רחל‬
‫ובעלה יהודה גרזובסקי‪ ,‬ולהיבדק שם בבית חולים שנחשב למתקדם‬
‫ביותר‪ .‬לאה שמעה בקולו ונסעה להיבדק בבית החולים בביירות‬
‫ואכן נמצא כי היא סובלת מבעיה רפואית בקיבה‪ .‬לאחר הטיפול‬
‫בבית החולים והמשך טיפול בביתה‪ ,‬שבה לאה לאיתנה‪ .‬בשנת‬
‫תרס"ד )‪ (1904‬קיבל משה הלוואה מפקידות הברון בסך ‪ 200‬פרנק‬
‫ובסכום זה בנה את ביתו במזכרת בתיה‪ ,‬ברחוב רוטשילד מספר ‪,7‬‬
‫ולידו לול תרנגולות‪ ,‬שובך יונים ורפת עם פרה אחת‪.‬‬
‫ליצ'י‪ ,‬אנונה‪ ,‬משמש‪ ,‬מנגו‪ ,‬שזיפים‪ ,‬רימונים‪ ,‬תאנים‪ ,‬גפנים‪ ,‬סברס‬
‫ועוד‪ .‬רק לאחר נטיעת הבוסתן‪ ,‬שהיה ידוע בכל הסביבה‪ ,‬בנו יהודית‬
‫ואהרן את ביתם במזכרת בתיה והוא ידוע לכל בזכות צורתו המיוחדת‬
‫יוזם הקמת המושבה וטמון באדמתה‬
‫לאה ניימן ובניה איתן )מימין( ובניהו )משמאל(‬
‫הרעיון של יהודית בפקפוק מה על ידי אחיה אך במחשבה שניה‬
‫חברו כולם לרעיון וכך קם לו ענף גידול הפרחים במזכרת בתיה‪.‬‬
‫במקביל נפתחה חנות פרחים בירושלים על ידי לוי אשר מכר את‬
‫התוצרת של משתלת משפחת ניימן לתושבי ירושלים‪ .13‬משפחת‬
‫ניימן היתה הראשונה בין מגדלי הפרחים שהחלו לנסות ולשלוח‬
‫פרחים לאירופה בדרך האוויר‪ .‬משה היה מעורב בכל הנסיונות‬
‫והגלגולים של גידול הפרחים ואף בשנת תשכ"ז )‪ (1967‬חודשיים‬
‫לפני פטירתו‪ ,‬בהיותו בן שמונים ושמונה‪ ,‬נסע עם בנו איתן לראות‬
‫חממות חדשות לגידול פרחים‪.‬‬
‫בית משה ניימן‬
‫המשפחה שדיברה בפרחים‬
‫למשה ולאה נולדו ארבעה ילדים‪ ,‬שני בנים ושתי בנות‪ .‬בבית זה‬
‫התגורר בהמשך בנו של משה‪ ,‬איתן ואשתו עליזה ואחר כך עבר‬
‫הבית לבעלותם של בנו של איתן‪ ,‬עמית ואשתו מיכל‪ .9‬בין הרכישות‬
‫הראשונות של "הקרן הקיימת" היתה רכישת ‪ 2,000‬דונם של חולדה‬
‫אשר יועדו לנטיעת יער ע"ש הרצל‪ .‬בשנת תרס"ח )‪ (1908‬נבחר‬
‫משה ניימן לבצע את עבודת החריש ונטיעת היער ובשנת תרס"ט‬
‫)‪ (1909‬נחתם החוזה )בגרמנית( בין בא‪-‬כח הקק"ל ובין משה לחריש‬
‫‪ 200‬דונם בעומק של כ – ‪ 50‬ס"מ‪ ,‬עומק חריג באותה עת‪ .‬לצורך כך‬
‫נכנס משה לשותפות עם איכר מפתח‪-‬תקוה שהיתה בבעלותו‬
‫מחרשה מתאימה‪ .‬משה שכר פועלים יהודים אורפלים )עלו לארץ‬
‫מאורפה – מזרח טורקיה( והתגורר איתם במערה בשטח חולדה עד‬
‫לסיום העבודה‪ .‬כך החל משה לחלק את זמנו בין עבודה חקלאית‬
‫מחוץ למושבה ובין משקו שבמזכרת בתיה‪ .‬בשנת תרע"ב )‪(1912‬‬
‫פנה אליו יצחק לייב גרינברג‪ ,‬שרכש את אדמות המושבה הרטוב‪,‬‬
‫והציע לו לנהל את החווה החקלאית שהקים במקום‪ .‬משה ניהל את‬
‫החווה עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה‪ ,‬שבגינה נותק הקשר עם‬
‫גולדברג שהתגורר בליטא‪ ,‬ואז חזר לביתו במזכרת בתיה‪ .‬בשנת‬
‫תרע"ט )‪ (1919‬הציע אהרון איזנברג‪ 10‬למשה לנהל את חוות רוחמה‪.‬‬
‫כך החל משה לנהל את החווה המרוחקת כאשר הבנים איתן ובניהו‬
‫מנהלים את המשק שבמזכרת בתיה‪ .‬עקב בעיות כספיות עזבו בשנת‬
‫תרפ"ז )‪ (1927‬מרבית פועלי החווה היהודים את רוחמה וכך גם משה‪.‬‬
‫בתחילת תרפ"ט )‪ (1929‬חכר משה מבנק אפ"ק את אדמות חוות‬
‫רוחמה ויחד עם בנו בניהו עיבדו את האדמות והסתייעו בבדואים‬
‫מהמקום‪ .‬את השעורה שגידלו שיווקו באמצעות גמלים לגבעת ברנר‬
‫‪ 11‬ואת השקדים שיווקו לרחובות‪ .‬בתחילת המאורעות‪ ,‬בזמן שמשה‬
‫ובניהו שהו במזכרת בתיה‪ ,‬התנפלו ערבים על החווה והרסוה עד‬
‫היסוד‪ .‬בשנת תרצ"א )‪ (1931‬נבחר משה ליושב ראש ועד המושבה‬
‫)ללא שכר( והביא לסיומו של סכסוך רב שנים בין איכרי המושבה‬
‫ובין יק"א‪ .‬בתחילת שנות ה – ‪ 30‬של המאה העשרים‪ ,‬לאחר סיום‬
‫לימודיו במקווה ישראל עבר לוי‪ ,‬בנו של צבי‪ ,‬לגור בירושלים ועם‬
‫הקמת ארמון הנציב‪ 12‬בשנת תרצ"ב )‪ (1932‬קיבל את עבודת הנטיעה‬
‫והקמת הגן סביב הארמון‪ .‬יהודית‪ ,‬בתו של משה )בת דוד של לוי(‪,‬‬
‫‪ ¥‬הציעה להכין את השתילים עבור לוי במזכרת בתיה‪ .‬תחילה התקבל‬
‫מפניני‬
‫הרב מוהליבר‬
‫חקלאות אורגנית במזכרת בתיה‬
‫יהודית‪ ,‬בתו של משה‪ ,‬למדה בגימנסיה הרצליה בתל‪-‬אביב ולאחר‬
‫מכן עבדה כפקידה בבנק אפ"ק בתל‪-‬אביב‪ .‬כעבור שנתיים מאסה‬
‫בעבודת הפקידות וחזרה למזכרת בתיה כשמשאת נפשה היא‬
‫לעסוק בחקלאות‪ .‬יהודית למדה בוטניקה בכוחות עצמה עד‬
‫שהפכה למומחית בתחום‪ .‬בשנת תרצ"ב )‪ (1932‬הגיע אהרן בריסקין‬
‫למזכרת בתיה בתור מורה‪ .‬בין שאר התלמידים‪ ,‬היתה גם בת–ארצי‪,‬‬
‫אחותה של יהודית‪ .‬הרומן בין יהודית ואהרון התפתח על רקע‬
‫חיבתם של השנים לרכיבה על סוסים‪ .‬לאחר נישואיהם נדדו יהודית‬
‫ואהרן בעקבות עבודתו של אהרן כמורה‪ ,‬החל מיבנאל‪ ,‬דרך זכרון‬
‫יעקב‪ ,‬עד אשר השתקעו בשנת תרצ"ז )‪ (1937‬ברחובות‪ ,‬עיר הולדתו‬
‫של אהרן‪ ,‬שם התגוררו עד שנת תשל"ה )‪ .(1975‬עם קום המדינה‬
‫שימשה יהודית כמדריכת עולים לחקלאות‪ .‬בשנות החמישים של‬
‫המאה העשרים פנתה יהודית לעולם הטבעונות ובחצר ביתם‬
‫ברחובות הם נטעו עצים אשר סיפקו את מזונם‪ .‬בשנת תשל"ה‬
‫)‪ (1975‬רכשו אהרן ויהודית שטח אדמה גדול במזכרת בתיה במטרה‬
‫להקים בוסתן לעצי פרי וחלקת ירקות‪ .‬לצורך כך הם עיבדו וטייבו‬
‫את הקרקע במשך שלוש שנים ללא שימוש בחומרי הדברה ודשנים‬
‫ורק אחר כך נטעו את העצים‪ .‬הבוסתן כלל עצי פרי רבים‪ :‬תפוזים‪,‬‬
‫בית אהרן ויהודית בריסקין‬
‫‪9‬עמית ומיכל בנו לאחרונה בית חדש מאחורי הבית המקורי שבנה סבו משה‪ .‬אירית היא ביתו‬
‫של צבי ונכדתו של לוי‪.‬‬
‫‪10‬מנהל אגודת "נטעים"‪.‬‬
‫‪11‬הוקמה בשנת תרפ"ח )‪(1928‬‬
‫‪12‬ארמון הנציב נחנך בשנת תרצ"ג )‪.(1933‬‬
‫‪13‬בהמשך נוהלה החנות על ידי בניהו‪ ,‬בנו של משה‪.‬‬
‫הכיתה של בת‪-‬ארצי עם המורה אהרן בריסקין‬
‫אשר הקנתה לו את שמו "הבית העגול" שעומד ברחוב רוטשילד‬
‫מספר ‪.21‬‬
‫יהודית האריכה ימים ונפטרה לפני כשלוש שנים בגיל ‪ .104‬בבית‬
‫זה מתגוררת היום דבורה )דבורי( נדיב‪ ,‬בתם של יהודית ואהרן‪.‬‬
‫בתם השניה של משה ולאה‪ ,‬בת–ארצי‪ ,‬נולדה ב – ד' אלול תרע"ח‬
‫)‪ .(12.8.1918‬לאחר שסיימה את לימודיה בבית הספר העממי‬
‫במושבה נסעה ללמוד בגימנסיה בירושלים וגרה אצל בן הדוד יונה‬
‫)בנו של צבי( ואשתו זלדה‪ .‬לימודי המתמטיקה משכו אותה מאוד‬
‫אך כעבור שנה וחצי החליטה לעבור וללמוד מקצוע יותר מעשי‬
‫ועברה ללמוד בסמינר למורים בתל‪-‬אביב‪ ,‬כאשר היא עושה את‬
‫בת‪-‬ארצי המורה בבית הספר העממי במזכרת בתיה‬
‫הדרך לתל‪-‬אביב וחזרה למזכרת בתיה מדי יום‪ .‬לאחר סיום לימודיה‬
‫בסמינר בשנת תרצ"ח )‪ (1938‬התקבלה בת‪-‬ארצי ללמד בכפר‬
‫גלעדי‪ ,‬שם לימדה במשך שנה ובסיומה שבה למזכרת בתיה ושימשה‬
‫כגננת בגן ילדים אשר פתחה בביתה‪ .‬כעבור שנה היא נישאה‬
‫לפלטיאל פרג‪ .‬לאחר שנולדו שני ילדיה היא החלה ללמד בבית‬
‫הספר העממי במושבה עד שפרשה כעבור חמש עשרה שנה‪ .‬מרדכי‬
‫ניימן זכה לראות שלושים ושבעה‬
‫מתוך שלושים ושמונה נכדיו‪ ,‬את‬
‫בת‪-‬ארצי‪ ,‬צעירת הנכדים‪ ,‬הוא לא‬
‫זכה לראות‪ ,‬היא נולדה כשנה וחצי‬
‫לאחר פטירתו‪ .‬את בת‪-‬ארצי ניתן‬
‫לראות גם בימים אלה צועדת‬
‫ברחובות המושבה אותה לא עזבה‬
‫מעולם‪.‬‬
‫בת‪-‬ארצי היום‬
‫מקורות‪:‬‬
‫• מלח הארץ‪ ,‬ספור חייהם של בני מזכרת‪-‬בתיה לאה ומשה ניימן‪ ,‬ש‪ .‬רובינשטיין וד‪ .‬שפירא‪.‬‬
‫• בראשית ברוא‪ ,‬זכרונותיו של דוד נימן‪ ,‬ד‪ .‬נימן‪.‬‬
‫• אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו‪ ,‬ד‪ .‬תדהר‪.‬‬
‫• עץ המשפחה מבוסס על העץ של משפחת ניימן שנערך ע"י המשפחה בשנת ‪ 1993‬ונמצא‬
‫במוזיאון ע"ש ערן שמיר במזכרת בתיה‪.‬‬
‫·‪Æ„ÏÈ˘Ë¯ Ô¯·‰ ÌÚ ¯·ÈωÂÓ ·¯‰ Ï˘ Â˙˘È‚ÙÏ ‰˘ ±≥∞ ‡ÏÓÈÈ ·Â¯˜‰ ˙ÂÎÂÒ‰ ‚Á‬‬
‫·‪ı¯‡ ·Â˘ÈÈ ˙ÓÈ˘ÓÏ Ô¯·‰ ˙‡ ¯·ÈωÂÓ ·¯‰ ‰¢‡¯Ï Ì˙¯ ÂÊ ˙ȯÂËÒȉ ‰˘È‚Ù‬‬
‫‪¨ı¯‡· ˙ȇϘÁ Ì‚„ ˙·˘ÂÓ ÌȘ‰Ï Ô¯·‰ Ï˘ Â˙ÓÎÒ‰ ‰˙ȉ ‰˙‡ˆÂ˙ ¨Ï‡¯˘È‬‬
‫‡˘¯ ˙‪˙¯ÎÊÓ ÌÈÓÈÏ ¨Ô¯˜Ú ‡È‰ ÂÊ ‰·˘ÂÓ Æ˙ÂÙÒÂ ˙·˘ÂÓ ˙Ó˜‰Ï ÛÂÓ ‰Â‰‬‬
‫·˙‪ƉÈ‬‬
‫‡˙ ‪ÚÈÙÂÓ ‰Ê ¯Â‡È˙ ÔÂÓÈÓ≠ÔÓ˘ÈÙ ·ÈÈÏ ‰„Â‰È ·¯‰ ¯‡È˙ ÌÈÈ˘‰ Ï˘ Ì˙˘È‚Ù‬‬
‫·‪‰˘Ó ·¯‰ ˙Îȯڷ ¢Âȯ·„Ó ¨ÂÈ˙„ÏÂ˙ ¨Â˙ÂÓ„Ï – ¯·ÈωÂÓ Ï‡ÂÓ˘ Â·¯¢ ˙¯·ÂÁ‬‬
‫ˆ·‪ÆÁ¢ˆ¯˙ ˙˘· ¯Â‡ ‰˙‡¯ ¯˘‡ ¨‰È¯ È‬‬
‫"בפריז פנה )הרב שמואל מוהליבר( אל הרב צדוק הכהן‪ ,‬ראש הרבנים בצרפת‪,‬‬
‫ודיבר עימו על רעיון הישוב‪ .‬דברי רבי שמואל עשו רושם עז על הרב צדוק‬
‫הכהן‪ ,‬והוא הציע לרבי שמואל לדבר בעניין הזה עם אברך ברון אחד‪ .‬בהשתדלות‬
‫הרב צדוק הכהן הסכים הברון לקבל את רבי שמואל‪.‬‬
‫האברך הברון הזה היה "הנדיב הידוע" המכונה היום בפי כל בשם הברון בנימין‬
‫)אדמונד( רוטשילד‪ ,‬אבי הישוב החדש בארץ ישראל‪.‬‬
‫הראיון נקבע ליום הראשון של חג הסוכות שנת תרמ"ג וכה יספר רבי שמואל‬
‫את פרטי הראיון הזה‪:‬‬
‫"בשעה הקבועה נכנסתי לחדרו‪ .‬הברון הושיט לי את ידו ובתנועה קרה ומנומסת‬
‫הזמינני לשבת‪ .‬אחרי רגעים מספר שאלני‪:‬‬
‫ מה שאלתך‪ ,‬רבי?‬‫שאלה זו לא עוררה בלבי תקוות רבות‪ .‬אנוכי לא הייתי הרב הראשון שפנה אל‬
‫הברון‪ .‬רבנים רבים מארצות שונות פונים אליו ומבקשים את תמיכתו לשם איזו‬
‫חברה או אגודה‪ ,‬ואיך אשפיע אני עליו כי יבין את מטרת בואי? ואמנם ברגע‬
‫הראשון נסתתמו טענותי‪ ,‬אך מיד נזכרתי במטרה הגדולה שלשמה נסעתי‪,‬‬
‫התעוררתי ואומר לו‪ :‬שאני )= סלח לי(‪ ,‬אדוני הברון‪ ,‬אם אדבר אליך כדברי אל‬
‫בני עדתי‪ .‬רב אני בישראל‪ ,‬רב מבית המדרש הישן‪ ,‬ובמשל ומליצה אדבר‪.‬‬
‫בת צחוק עברה על שפתי הברון ויאמר לי‪:‬‬
‫ בחפץ לב אקשיב לדבריך!‬‫מיום שעמדתי על דעתי‪ ,‬אמרתי לו‪ ,‬תוהה אני ומבקש פתרון לשאלה קשה‬
‫אחת‪ :‬מפני מה נבחר משה רבנו‪ ,‬שהיה כבד פה וכבד לשון להיות רועם ומנהיגם‬
‫של ישראל? הלא בתור מנהיג מוכרח היה לבוא בדברים עם מלך מצרים‪ ,‬עם‬
‫שרי המלוכה‪ ,‬ואיך דיבר עמהם בהיותו כבד פה? והנה בנסיעתי זאת‪ ,‬כשנעשיתי‬
‫שליח מצוה לבוא בדברים עם גדולי עמנו‪ ,‬מצאתי את הפתרון‪.‬‬
‫משה רבנו היה לא רק מנהיג‪ ,‬כי אם גם נותן התורה‪ ,‬ולו היה דברן מצוין המשפיע‬
‫על שומעיו בכוח פיו היו המינים מונים את ישראל‪ ,‬שהתורה לא מן השמים‬
‫ניתנה אלא משה הוא שהשפיע על יוצאי מצרים בקסם לשונו ונתקבלו דבריו‪.‬‬
‫ואולם משה כבד פה היה וכבד לשון‪ ,‬ואף על פי כן קיבלו את התורה מידו‪.‬‬
‫ראיה היא שהשכינה דיברה מתוך גרונו והוא לא היה אלא שליחו של מקום‬
‫למסור את התורה לישראל‪.‬‬
‫אדוני הברון‪ ,‬לפני השולחן הזה‪ ,‬אשר אתה יושב יבואו צירי מדינות‪ ,‬שליחי עמים‬
‫כבירים‪ ,‬ובפיהם הצעות ותכניות שונות על בנין מסילות ברזל‪ ,‬על חפירות תעלות‬
‫ועל ישוב ארצות נשמות‪ .‬כולם יבואו אליך מזוינים בידיעות רחבות ובכוח לשונם‬
‫יבררו לפניך את כל הטוב הצפון בהן‪ .‬גם אנוכי באתי אליך שלוח מאת בני עמי‪,‬‬
‫בהצעה גדולה וחשובה שנשמת עמי תלויה בה ‪ -‬ישוב ארץ ישראל‪ .‬כבד פה‬
‫וכבד לשון אנוכי מלברר לפניך את כל גודלה וחשיבותה‪ ,‬ואם תענה לבקשת‬
‫עמך להחיות את הארץ השוממה‪ ,‬אין זה אלא משום שגורל עמך נגע ללבך‪.‬‬
‫ואם גם לא תשים לב לדברי וריקם תשלחני מעל פניך ‪ -‬לא אתחרט על נסיעתי‬
‫אליך‪ .‬אנוכי את חובתי מלאתי‪.‬‬
‫דברי אלה עשו כנראה רושם עז על הברון וכשהרציתי לפניו אחר כך את פרטי‬
‫העניין הקשיב לי בתשומת לב רבה"‪.‬‬
‫כשתיאר הרב אחר כך לפני הברון את מצב ישראל ואת התקוות הגדולות‬
‫שברעיון הישוב‪ ,‬ענה הברון ואמר לו‪" :‬רבי‪ ,‬אם באת לבקש ממני עזרת כסף‪,‬‬
‫לצרכי העבודה הזאת ‪ -‬נקוב את הסכום הדרוש ואתנהו‪ ,‬אבל אם באת לרכוש‬
‫את נפשי‪ ,‬עלי להתיישב בדבר וגם לנסות קודם אם העניין יצליח"‪.‬‬
‫הפגישה הזאת גרמה לכך כי הברון הסכים לעשות ניסיון בעבודת הישוב וימלא‬
‫את ידי רבי שמואל מוהליבר למצוא משפחות מספר המסוגלות לעבודת אדמה‬
‫ולקנות בשבילן אדמה בארץ ישראל"‪.‬‬
‫‪µ‬‬
‫באחזקת הבית‪ .‬מרדכי חשד כי בעיה בריאותית מסתתרת מאחורי‬
‫רזונה של כלתו והוא הציע לה לנסוע לביירות‪ ,‬שם שהו בתו רחל‬
‫ובעלה יהודה גרזובסקי‪ ,‬ולהיבדק שם בבית חולים שנחשב למתקדם‬
‫ביותר‪ .‬לאה שמעה בקולו ונסעה להיבדק בבית החולים בביירות‬
‫ואכן נמצא כי היא סובלת מבעיה רפואית בקיבה‪ .‬לאחר הטיפול‬
‫בבית החולים והמשך טיפול בביתה‪ ,‬שבה לאה לאיתנה‪ .‬בשנת‬
‫תרס"ד )‪ (1904‬קיבל משה הלוואה מפקידות הברון בסך ‪ 200‬פרנק‬
‫ובסכום זה בנה את ביתו במזכרת בתיה‪ ,‬ברחוב רוטשילד מספר ‪,7‬‬
‫ולידו לול תרנגולות‪ ,‬שובך יונים ורפת עם פרה אחת‪.‬‬
‫ליצ'י‪ ,‬אנונה‪ ,‬משמש‪ ,‬מנגו‪ ,‬שזיפים‪ ,‬רימונים‪ ,‬תאנים‪ ,‬גפנים‪ ,‬סברס‬
‫ועוד‪ .‬רק לאחר נטיעת הבוסתן‪ ,‬שהיה ידוע בכל הסביבה‪ ,‬בנו יהודית‬
‫ואהרן את ביתם במזכרת בתיה והוא ידוע לכל בזכות צורתו המיוחדת‬
‫יוזם הקמת המושבה וטמון באדמתה‬
‫לאה ניימן ובניה איתן )מימין( ובניהו )משמאל(‬
‫הרעיון של יהודית בפקפוק מה על ידי אחיה אך במחשבה שניה‬
‫חברו כולם לרעיון וכך קם לו ענף גידול הפרחים במזכרת בתיה‪.‬‬
‫במקביל נפתחה חנות פרחים בירושלים על ידי לוי אשר מכר את‬
‫התוצרת של משתלת משפחת ניימן לתושבי ירושלים‪ .13‬משפחת‬
‫ניימן היתה הראשונה בין מגדלי הפרחים שהחלו לנסות ולשלוח‬
‫פרחים לאירופה בדרך האוויר‪ .‬משה היה מעורב בכל הנסיונות‬
‫והגלגולים של גידול הפרחים ואף בשנת תשכ"ז )‪ (1967‬חודשיים‬
‫לפני פטירתו‪ ,‬בהיותו בן שמונים ושמונה‪ ,‬נסע עם בנו איתן לראות‬
‫חממות חדשות לגידול פרחים‪.‬‬
‫בית משה ניימן‬
‫המשפחה שדיברה בפרחים‬
‫למשה ולאה נולדו ארבעה ילדים‪ ,‬שני בנים ושתי בנות‪ .‬בבית זה‬
‫התגורר בהמשך בנו של משה‪ ,‬איתן ואשתו עליזה ואחר כך עבר‬
‫הבית לבעלותם של בנו של איתן‪ ,‬עמית ואשתו מיכל‪ .9‬בין הרכישות‬
‫הראשונות של "הקרן הקיימת" היתה רכישת ‪ 2,000‬דונם של חולדה‬
‫אשר יועדו לנטיעת יער ע"ש הרצל‪ .‬בשנת תרס"ח )‪ (1908‬נבחר‬
‫משה ניימן לבצע את עבודת החריש ונטיעת היער ובשנת תרס"ט‬
‫)‪ (1909‬נחתם החוזה )בגרמנית( בין בא‪-‬כח הקק"ל ובין משה לחריש‬
‫‪ 200‬דונם בעומק של כ – ‪ 50‬ס"מ‪ ,‬עומק חריג באותה עת‪ .‬לצורך כך‬
‫נכנס משה לשותפות עם איכר מפתח‪-‬תקוה שהיתה בבעלותו‬
‫מחרשה מתאימה‪ .‬משה שכר פועלים יהודים אורפלים )עלו לארץ‬
‫מאורפה – מזרח טורקיה( והתגורר איתם במערה בשטח חולדה עד‬
‫לסיום העבודה‪ .‬כך החל משה לחלק את זמנו בין עבודה חקלאית‬
‫מחוץ למושבה ובין משקו שבמזכרת בתיה‪ .‬בשנת תרע"ב )‪(1912‬‬
‫פנה אליו יצחק לייב גרינברג‪ ,‬שרכש את אדמות המושבה הרטוב‪,‬‬
‫והציע לו לנהל את החווה החקלאית שהקים במקום‪ .‬משה ניהל את‬
‫החווה עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה‪ ,‬שבגינה נותק הקשר עם‬
‫גולדברג שהתגורר בליטא‪ ,‬ואז חזר לביתו במזכרת בתיה‪ .‬בשנת‬
‫תרע"ט )‪ (1919‬הציע אהרון איזנברג‪ 10‬למשה לנהל את חוות רוחמה‪.‬‬
‫כך החל משה לנהל את החווה המרוחקת כאשר הבנים איתן ובניהו‬
‫מנהלים את המשק שבמזכרת בתיה‪ .‬עקב בעיות כספיות עזבו בשנת‬
‫תרפ"ז )‪ (1927‬מרבית פועלי החווה היהודים את רוחמה וכך גם משה‪.‬‬
‫בתחילת תרפ"ט )‪ (1929‬חכר משה מבנק אפ"ק את אדמות חוות‬
‫רוחמה ויחד עם בנו בניהו עיבדו את האדמות והסתייעו בבדואים‬
‫מהמקום‪ .‬את השעורה שגידלו שיווקו באמצעות גמלים לגבעת ברנר‬
‫‪ 11‬ואת השקדים שיווקו לרחובות‪ .‬בתחילת המאורעות‪ ,‬בזמן שמשה‬
‫ובניהו שהו במזכרת בתיה‪ ,‬התנפלו ערבים על החווה והרסוה עד‬
‫היסוד‪ .‬בשנת תרצ"א )‪ (1931‬נבחר משה ליושב ראש ועד המושבה‬
‫)ללא שכר( והביא לסיומו של סכסוך רב שנים בין איכרי המושבה‬
‫ובין יק"א‪ .‬בתחילת שנות ה – ‪ 30‬של המאה העשרים‪ ,‬לאחר סיום‬
‫לימודיו במקווה ישראל עבר לוי‪ ,‬בנו של צבי‪ ,‬לגור בירושלים ועם‬
‫הקמת ארמון הנציב‪ 12‬בשנת תרצ"ב )‪ (1932‬קיבל את עבודת הנטיעה‬
‫והקמת הגן סביב הארמון‪ .‬יהודית‪ ,‬בתו של משה )בת דוד של לוי(‪,‬‬
‫‪ ¥‬הציעה להכין את השתילים עבור לוי במזכרת בתיה‪ .‬תחילה התקבל‬
‫מפניני‬
‫הרב מוהליבר‬
‫חקלאות אורגנית במזכרת בתיה‬
‫יהודית‪ ,‬בתו של משה‪ ,‬למדה בגימנסיה הרצליה בתל‪-‬אביב ולאחר‬
‫מכן עבדה כפקידה בבנק אפ"ק בתל‪-‬אביב‪ .‬כעבור שנתיים מאסה‬
‫בעבודת הפקידות וחזרה למזכרת בתיה כשמשאת נפשה היא‬
‫לעסוק בחקלאות‪ .‬יהודית למדה בוטניקה בכוחות עצמה עד‬
‫שהפכה למומחית בתחום‪ .‬בשנת תרצ"ב )‪ (1932‬הגיע אהרן בריסקין‬
‫למזכרת בתיה בתור מורה‪ .‬בין שאר התלמידים‪ ,‬היתה גם בת–ארצי‪,‬‬
‫אחותה של יהודית‪ .‬הרומן בין יהודית ואהרון התפתח על רקע‬
‫חיבתם של השנים לרכיבה על סוסים‪ .‬לאחר נישואיהם נדדו יהודית‬
‫ואהרן בעקבות עבודתו של אהרן כמורה‪ ,‬החל מיבנאל‪ ,‬דרך זכרון‬
‫יעקב‪ ,‬עד אשר השתקעו בשנת תרצ"ז )‪ (1937‬ברחובות‪ ,‬עיר הולדתו‬
‫של אהרן‪ ,‬שם התגוררו עד שנת תשל"ה )‪ .(1975‬עם קום המדינה‬
‫שימשה יהודית כמדריכת עולים לחקלאות‪ .‬בשנות החמישים של‬
‫המאה העשרים פנתה יהודית לעולם הטבעונות ובחצר ביתם‬
‫ברחובות הם נטעו עצים אשר סיפקו את מזונם‪ .‬בשנת תשל"ה‬
‫)‪ (1975‬רכשו אהרן ויהודית שטח אדמה גדול במזכרת בתיה במטרה‬
‫להקים בוסתן לעצי פרי וחלקת ירקות‪ .‬לצורך כך הם עיבדו וטייבו‬
‫את הקרקע במשך שלוש שנים ללא שימוש בחומרי הדברה ודשנים‬
‫ורק אחר כך נטעו את העצים‪ .‬הבוסתן כלל עצי פרי רבים‪ :‬תפוזים‪,‬‬
‫בית אהרן ויהודית בריסקין‬
‫‪9‬עמית ומיכל בנו לאחרונה בית חדש מאחורי הבית המקורי שבנה סבו משה‪ .‬אירית היא ביתו‬
‫של צבי ונכדתו של לוי‪.‬‬
‫‪10‬מנהל אגודת "נטעים"‪.‬‬
‫‪11‬הוקמה בשנת תרפ"ח )‪(1928‬‬
‫‪12‬ארמון הנציב נחנך בשנת תרצ"ג )‪.(1933‬‬
‫‪13‬בהמשך נוהלה החנות על ידי בניהו‪ ,‬בנו של משה‪.‬‬
‫הכיתה של בת‪-‬ארצי עם המורה אהרן בריסקין‬
‫אשר הקנתה לו את שמו "הבית העגול" שעומד ברחוב רוטשילד‬
‫מספר ‪.21‬‬
‫יהודית האריכה ימים ונפטרה לפני כשלוש שנים בגיל ‪ .104‬בבית‬
‫זה מתגוררת היום דבורה )דבורי( נדיב‪ ,‬בתם של יהודית ואהרן‪.‬‬
‫בתם השניה של משה ולאה‪ ,‬בת–ארצי‪ ,‬נולדה ב – ד' אלול תרע"ח‬
‫)‪ .(12.8.1918‬לאחר שסיימה את לימודיה בבית הספר העממי‬
‫במושבה נסעה ללמוד בגימנסיה בירושלים וגרה אצל בן הדוד יונה‬
‫)בנו של צבי( ואשתו זלדה‪ .‬לימודי המתמטיקה משכו אותה מאוד‬
‫אך כעבור שנה וחצי החליטה לעבור וללמוד מקצוע יותר מעשי‬
‫ועברה ללמוד בסמינר למורים בתל‪-‬אביב‪ ,‬כאשר היא עושה את‬
‫בת‪-‬ארצי המורה בבית הספר העממי במזכרת בתיה‬
‫הדרך לתל‪-‬אביב וחזרה למזכרת בתיה מדי יום‪ .‬לאחר סיום לימודיה‬
‫בסמינר בשנת תרצ"ח )‪ (1938‬התקבלה בת‪-‬ארצי ללמד בכפר‬
‫גלעדי‪ ,‬שם לימדה במשך שנה ובסיומה שבה למזכרת בתיה ושימשה‬
‫כגננת בגן ילדים אשר פתחה בביתה‪ .‬כעבור שנה היא נישאה‬
‫לפלטיאל פרג‪ .‬לאחר שנולדו שני ילדיה היא החלה ללמד בבית‬
‫הספר העממי במושבה עד שפרשה כעבור חמש עשרה שנה‪ .‬מרדכי‬
‫ניימן זכה לראות שלושים ושבעה‬
‫מתוך שלושים ושמונה נכדיו‪ ,‬את‬
‫בת‪-‬ארצי‪ ,‬צעירת הנכדים‪ ,‬הוא לא‬
‫זכה לראות‪ ,‬היא נולדה כשנה וחצי‬
‫לאחר פטירתו‪ .‬את בת‪-‬ארצי ניתן‬
‫לראות גם בימים אלה צועדת‬
‫ברחובות המושבה אותה לא עזבה‬
‫מעולם‪.‬‬
‫בת‪-‬ארצי היום‬
‫מקורות‪:‬‬
‫• מלח הארץ‪ ,‬ספור חייהם של בני מזכרת‪-‬בתיה לאה ומשה ניימן‪ ,‬ש‪ .‬רובינשטיין וד‪ .‬שפירא‪.‬‬
‫• בראשית ברוא‪ ,‬זכרונותיו של דוד נימן‪ ,‬ד‪ .‬נימן‪.‬‬
‫• אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו‪ ,‬ד‪ .‬תדהר‪.‬‬
‫• עץ המשפחה מבוסס על העץ של משפחת ניימן שנערך ע"י המשפחה בשנת ‪ 1993‬ונמצא‬
‫במוזיאון ע"ש ערן שמיר במזכרת בתיה‪.‬‬
‫·‪Æ„ÏÈ˘Ë¯ Ô¯·‰ ÌÚ ¯·ÈωÂÓ ·¯‰ Ï˘ Â˙˘È‚ÙÏ ‰˘ ±≥∞ ‡ÏÓÈÈ ·Â¯˜‰ ˙ÂÎÂÒ‰ ‚Á‬‬
‫·‪ı¯‡ ·Â˘ÈÈ ˙ÓÈ˘ÓÏ Ô¯·‰ ˙‡ ¯·ÈωÂÓ ·¯‰ ‰¢‡¯Ï Ì˙¯ ÂÊ ˙ȯÂËÒȉ ‰˘È‚Ù‬‬
‫‪¨ı¯‡· ˙ȇϘÁ Ì‚„ ˙·˘ÂÓ ÌȘ‰Ï Ô¯·‰ Ï˘ Â˙ÓÎÒ‰ ‰˙ȉ ‰˙‡ˆÂ˙ ¨Ï‡¯˘È‬‬
‫‡˘¯ ˙‪˙¯ÎÊÓ ÌÈÓÈÏ ¨Ô¯˜Ú ‡È‰ ÂÊ ‰·˘ÂÓ Æ˙ÂÙÒÂ ˙·˘ÂÓ ˙Ó˜‰Ï ÛÂÓ ‰Â‰‬‬
‫·˙‪ƉÈ‬‬
‫‡˙ ‪ÚÈÙÂÓ ‰Ê ¯Â‡È˙ ÔÂÓÈÓ≠ÔÓ˘ÈÙ ·ÈÈÏ ‰„Â‰È ·¯‰ ¯‡È˙ ÌÈÈ˘‰ Ï˘ Ì˙˘È‚Ù‬‬
‫·‪‰˘Ó ·¯‰ ˙Îȯڷ ¢Âȯ·„Ó ¨ÂÈ˙„ÏÂ˙ ¨Â˙ÂÓ„Ï – ¯·ÈωÂÓ Ï‡ÂÓ˘ Â·¯¢ ˙¯·ÂÁ‬‬
‫ˆ·‪ÆÁ¢ˆ¯˙ ˙˘· ¯Â‡ ‰˙‡¯ ¯˘‡ ¨‰È¯ È‬‬
‫"בפריז פנה )הרב שמואל מוהליבר( אל הרב צדוק הכהן‪ ,‬ראש הרבנים בצרפת‪,‬‬
‫ודיבר עימו על רעיון הישוב‪ .‬דברי רבי שמואל עשו רושם עז על הרב צדוק‬
‫הכהן‪ ,‬והוא הציע לרבי שמואל לדבר בעניין הזה עם אברך ברון אחד‪ .‬בהשתדלות‬
‫הרב צדוק הכהן הסכים הברון לקבל את רבי שמואל‪.‬‬
‫האברך הברון הזה היה "הנדיב הידוע" המכונה היום בפי כל בשם הברון בנימין‬
‫)אדמונד( רוטשילד‪ ,‬אבי הישוב החדש בארץ ישראל‪.‬‬
‫הראיון נקבע ליום הראשון של חג הסוכות שנת תרמ"ג וכה יספר רבי שמואל‬
‫את פרטי הראיון הזה‪:‬‬
‫"בשעה הקבועה נכנסתי לחדרו‪ .‬הברון הושיט לי את ידו ובתנועה קרה ומנומסת‬
‫הזמינני לשבת‪ .‬אחרי רגעים מספר שאלני‪:‬‬
‫ מה שאלתך‪ ,‬רבי?‬‫שאלה זו לא עוררה בלבי תקוות רבות‪ .‬אנוכי לא הייתי הרב הראשון שפנה אל‬
‫הברון‪ .‬רבנים רבים מארצות שונות פונים אליו ומבקשים את תמיכתו לשם איזו‬
‫חברה או אגודה‪ ,‬ואיך אשפיע אני עליו כי יבין את מטרת בואי? ואמנם ברגע‬
‫הראשון נסתתמו טענותי‪ ,‬אך מיד נזכרתי במטרה הגדולה שלשמה נסעתי‪,‬‬
‫התעוררתי ואומר לו‪ :‬שאני )= סלח לי(‪ ,‬אדוני הברון‪ ,‬אם אדבר אליך כדברי אל‬
‫בני עדתי‪ .‬רב אני בישראל‪ ,‬רב מבית המדרש הישן‪ ,‬ובמשל ומליצה אדבר‪.‬‬
‫בת צחוק עברה על שפתי הברון ויאמר לי‪:‬‬
‫ בחפץ לב אקשיב לדבריך!‬‫מיום שעמדתי על דעתי‪ ,‬אמרתי לו‪ ,‬תוהה אני ומבקש פתרון לשאלה קשה‬
‫אחת‪ :‬מפני מה נבחר משה רבנו‪ ,‬שהיה כבד פה וכבד לשון להיות רועם ומנהיגם‬
‫של ישראל? הלא בתור מנהיג מוכרח היה לבוא בדברים עם מלך מצרים‪ ,‬עם‬
‫שרי המלוכה‪ ,‬ואיך דיבר עמהם בהיותו כבד פה? והנה בנסיעתי זאת‪ ,‬כשנעשיתי‬
‫שליח מצוה לבוא בדברים עם גדולי עמנו‪ ,‬מצאתי את הפתרון‪.‬‬
‫משה רבנו היה לא רק מנהיג‪ ,‬כי אם גם נותן התורה‪ ,‬ולו היה דברן מצוין המשפיע‬
‫על שומעיו בכוח פיו היו המינים מונים את ישראל‪ ,‬שהתורה לא מן השמים‬
‫ניתנה אלא משה הוא שהשפיע על יוצאי מצרים בקסם לשונו ונתקבלו דבריו‪.‬‬
‫ואולם משה כבד פה היה וכבד לשון‪ ,‬ואף על פי כן קיבלו את התורה מידו‪.‬‬
‫ראיה היא שהשכינה דיברה מתוך גרונו והוא לא היה אלא שליחו של מקום‬
‫למסור את התורה לישראל‪.‬‬
‫אדוני הברון‪ ,‬לפני השולחן הזה‪ ,‬אשר אתה יושב יבואו צירי מדינות‪ ,‬שליחי עמים‬
‫כבירים‪ ,‬ובפיהם הצעות ותכניות שונות על בנין מסילות ברזל‪ ,‬על חפירות תעלות‬
‫ועל ישוב ארצות נשמות‪ .‬כולם יבואו אליך מזוינים בידיעות רחבות ובכוח לשונם‬
‫יבררו לפניך את כל הטוב הצפון בהן‪ .‬גם אנוכי באתי אליך שלוח מאת בני עמי‪,‬‬
‫בהצעה גדולה וחשובה שנשמת עמי תלויה בה ‪ -‬ישוב ארץ ישראל‪ .‬כבד פה‬
‫וכבד לשון אנוכי מלברר לפניך את כל גודלה וחשיבותה‪ ,‬ואם תענה לבקשת‬
‫עמך להחיות את הארץ השוממה‪ ,‬אין זה אלא משום שגורל עמך נגע ללבך‪.‬‬
‫ואם גם לא תשים לב לדברי וריקם תשלחני מעל פניך ‪ -‬לא אתחרט על נסיעתי‬
‫אליך‪ .‬אנוכי את חובתי מלאתי‪.‬‬
‫דברי אלה עשו כנראה רושם עז על הברון וכשהרציתי לפניו אחר כך את פרטי‬
‫העניין הקשיב לי בתשומת לב רבה"‪.‬‬
‫כשתיאר הרב אחר כך לפני הברון את מצב ישראל ואת התקוות הגדולות‬
‫שברעיון הישוב‪ ,‬ענה הברון ואמר לו‪" :‬רבי‪ ,‬אם באת לבקש ממני עזרת כסף‪,‬‬
‫לצרכי העבודה הזאת ‪ -‬נקוב את הסכום הדרוש ואתנהו‪ ,‬אבל אם באת לרכוש‬
‫את נפשי‪ ,‬עלי להתיישב בדבר וגם לנסות קודם אם העניין יצליח"‪.‬‬
‫הפגישה הזאת גרמה לכך כי הברון הסכים לעשות ניסיון בעבודת הישוב וימלא‬
‫את ידי רבי שמואל מוהליבר למצוא משפחות מספר המסוגלות לעבודת אדמה‬
‫ולקנות בשבילן אדמה בארץ ישראל"‪.‬‬
‫‪µ‬‬
‫ציוני חקר‬
‫עיטורי בתי הכנסת העתיקים בארץ ישראל‬
‫ד"ר נעה יובל‪-‬חכם‬
‫בית הכנסת היווה מבנה ציבורי בעל חשיבות עליונה בחיי הקהילה‬
‫היהודית בעת העתיקה‪ ,‬ושימש הן למטרות דתיות והן למטרות‬
‫ציבוריות‪-‬חברתיות‪ .‬מרכזיותו של מוסד בית הכנסת בחיי הקהילה‬
‫היהודית באה לידי ביטוי גם בצורתו החיצונית‪ :‬בתי הכנסת שנחשפו‬
‫בחפירות הארכיאולוגיות שנערכו בארץ ישראל ומחוצה לה במאה‬
‫השנים האחרונות‪ ,‬מתאפיינים במימדים מרשימים ובתכנית אדריכלית‬
‫התואמת מבנה שנועד להתכנסות ציבורית‪ .‬ביטוי נוסף לחשיבותו‬
‫של בית הכנסת ניתן למצוא בהיבט האמנותי‪ ,‬בעיטורים ששולבו‬
‫ברבים מבתי הכנסת‪ .‬העיטורים שולבו לעתים ברצפה‪ ,‬בשטיחי פסיפס‬
‫תמונה מס' ‪ :1‬בית הכנסת בעין גדי‬
‫מרהיבים‪ ,‬ולעתים בקירות‪ ,‬בתבליטי אבן ששולבו באבני הבניין של‬
‫חזיתות המבנה‪ .‬התבליטים הללו נועדו גם להדגיש נקודות מפתח‬
‫בחלל המבנה כדוגמת משקופי פתחים או חלונות‪ .‬גם חלקים אחרים‬
‫בקונסטרוקציה של המבנה עוטרו בגילוף‪ ,‬כך למשל כותרות העמודים‬
‫שניצבו בתוך אולם התפילה‪ ,‬והאפריז – קורות אבן שניצבו מעל‬
‫העמודים‪ .‬עוד נזכיר את ההיכלית של ארון הקודש ‪ -‬נקודת המוקד‬
‫של המבנה כולו ‪ -‬אשר מפאת כבודה וקדושתה עוטרה גם כן‪ .‬פיסול‬
‫תלת ממדי הוא נדיר מאד באמנות בתי הכנסת העתיקים‪ :‬עד היום‬
‫נחשפו כמה פסלים או שברי פסלים של אריות מגולפים וכן שברים‬
‫של מנורות שיש תלת ממדיות שניצבו בבתי הכנסת ושימושן המדויק‬
‫אינו ברור כל צרכו‪.‬‬
‫מהם הנושאים והדגמים המקובלים בעיטורי בתי הכנסת העתיקים?‬
‫מרבית העיטורים הם דגמים גיאומטריים ותשליבים היוצרים אפקט‬
‫דקורטיבי רב רושם המעניק הוד והדר לבית הכנסת‪ .‬דוגמה אופיינית‬
‫לכך מצויה בבית הכנסת בעין גדי‪ ,‬שבו ניתן לראות כי מעצבי הפסיפס‬
‫גילו העדפה ברורה לשפה הגיאומטרית והדקורטיבית‪ .‬בחלל המרכזי‬
‫של בית הכנסת הונח שטיח פסיפס שרובו עשוי דגם גיאומטרי פשוט‬
‫∂‬
‫התחום במסגרת כפולה‪ ,‬ובמרכזו תשליב גיאומטרי שבתוכו משולבים‬
‫זוגות של בעלי כנף‪) .‬ראה תמונה מס' ‪(1‬‬
‫ואולם‪ ,‬העיטורים בבתי הכנסת שימשו לא רק ליצירת רושם אסתטי‬
‫אלא גם ככלי להעברת מסרים דתיים ולביטוי רחשי הלב‪ .‬הנושא‬
‫המרכזי העובר כחוט השני בעיטורי בתי הכנסת בארץ ישראל‬
‫ובתפוצות במאות הראשונות שלאחר חורבן המקדש השני )שנת‬
‫‪ 70‬לספירה( הוא הגעגוע למקדש החרב והכמיהה לבנייתו המחודשת‪.‬‬
‫הרעיונות הללו באים לידי ביטוי בתיאור כלים וחפצים מן המקדש‬
‫ששימשו את הכוהנים בעבודת הקודש כדוגמת מנורת שבעת הקנים‪,‬‬
‫שולחן לחם הפנים‪ ,‬מחתה‪ ,‬שופר ועוד‪ .‬במקרים נדירים יותר – כך‬
‫למשל בשטיח הפסיפס מבית הכנסת בציפורי – מתוארים גם‬
‫הקרבנות שהובאו למקדש‪ .‬כמו כן מרבים לתאר את המקדש עצמו‪,‬‬
‫וזאת באמצעות תיאור של חזית אדריכלית מפוארת‪ ,‬שהפכה לאחר‬
‫מסממני ההיכר של אמנות בתי הכנסת העתיקים‪ .‬הציפייה לגאולה‬
‫שתבוא באחרית הימים מקבלת ביטוי חזותי לא רק במוטיבים‬
‫סמליים בודדים אלא גם בתיאור של סצנות מקראיות שונות‪ ,‬אשר‬
‫המשותף לכולן הוא שהן נושאות מסר של הצלה וישועה‪ .‬בצר להם‬
‫ביקשו היהודים להיאחז בדגמים קדומים של ישועה ניסית והצלה‬
‫ולהתפלל כי אף הם יוושעו מצרותיהם‪ .‬כך למשל אנו מוצאים שני‬
‫תיאורים של סצנת דניאל בגוב האריות על גבי שטיחי פסיפס‪ ,‬בבתי‬
‫הכנסת בנערן ובסוסיא‪ .‬מעניין כי בשני בתי הכנסת הללו הושחתו‬
‫הדמויות בתיאורים‪ ,‬כנראה מתוך קנאות לדיבר השני מעשרת‬
‫הדיברות ולאיסור הדמות‪ .‬עם זאת‪ ,‬בנערן ניתן להבחין בכתובת‬
‫שבפסיפס‪' :‬דניא)ל( שלום'‪.‬‬
‫שלשה נושאים המעטרים את בתי הכנסת העתיקים מתקשרים אל‬
‫חגי תשרי‪ :‬האחד‪ ,‬פרשת עקדת יצחק‪ ,‬הנקראת בבתי הכנסת ביום‬
‫השני של ראש השנה‪ .‬דומה כי עקדת יצחק היא הנושא המקראי‬
‫תמונה מס' ‪ :2‬בית הכנסת בדורה אירופוס‪ :‬מימין תיאור‬
‫עקדת יצחק‪ ,‬משמאל מנורה וארבעת המינים‬
‫המדינה הוא פנה לתחום האקדמי ושימש מרצה למינהל ציבורי‬
‫באוניברסיטה העברית‪ .‬דוד‪ ,‬בנם של הדסה ואדווין סמואל שימש‬
‫כפרופסור במכון ויצמן ברחובות‪ .6‬בנם של רחל ויהודה‪ ,‬עמיהוד‪,‬‬
‫למד בבתי הספר בביירות וביפו וכן בבית המדרש למורים בירושלים‪.‬‬
‫הוא שירת בגדוד העברי בצבא הבריטי ואחרי השירות הצבאי נסע‬
‫לארה"ב ולמד חקלאות וייעור באוניברסיטאות קליפורניה וייל‬
‫בניו‪-‬יורק ואף השתלם באוקספורד‪ .‬הוא נשא את התארים מוסמך‬
‫לחקלאות וד"ר לפילוסופיה‪ .‬עמיהוד התמנה לחבר ועדת הייעור‬
‫של האימפריה הבריטית ובשנת תרפ"ח )‪ (1928‬התמנה לקצין הייעור‬
‫בממשלת המנדט בארץ ישראל‪ .‬פרסם מאמרים מדעיים רבים‬
‫בנושאי ייעור והתפרסם כאחד המומחים החשובים בעולם בנושאים‬
‫אלה‪ .‬עמיהוד נשא לאשה את שפרה‪ ,‬ביתו של משה סמילנסקי‪.‬‬
‫שימור העבר ופיתוח עתיד המושבה‬
‫הבת חיה היתה בת שתים עשרה כאשר עלתה עם הוריה לארץ‪.‬‬
‫בשנת תרנ"ג )‪ (1893‬נישאה חיה לצבי הוכברג ועברה לגור עימו‬
‫בנס‪-‬ציונה מושבתו‪ .‬לחיה וצבי נולדו שישה ילדים‪ :‬חמישה בנים‬
‫ובת אחת‪.‬‬
‫הבת מינצה )מינה( נישאה לבנימין פוקס אשר עלה לארץ בשנת‬
‫תרמ"ב )‪ (1882‬והיה בין השבעה שעלו לאדמת קטרה בחנוכה‬
‫תרמ"ד )‪ (1884‬וייסדו את גדרה‪ .‬בנימין היה ידוע כמומחה לגפנים‪.‬‬
‫לאחר נישואי מינצה ובנימין הם התגוררו במזכרת בתיה ולאחר זמן‬
‫עברו לגדרה‪ .‬לזוג נולדו שישה ילדים‪ :‬שלושה בנים ושלוש בנות‪.‬‬
‫הבן דוד היה בן שלושה חודשים כאשר עלה עם הוריו לארץ ישראל‪.‬‬
‫למד בבית הספר המקומי עד גיל שלוש עשרה ואז יצא לעבודת‬
‫השדה לסייע למשפחה‪ .‬בגיל שמונה עשרה חשקה נפשו בתורה‬
‫והוא נסע לירושלים והתקבל ללימודים בישיבת "מאה שערים"‪.‬‬
‫בערבים ביקר דוד בבית הספרים הלאומי ששכן באותם ימים ברחוב‬
‫החבשים הסמוך לשכונת "מאה שערים"‪ ,‬וכן למד גרמנית אצל אחד‬
‫המורים מבית הספר למל‪ .‬כעבור שנה שב למושבה ולעבודת השדה‪.‬‬
‫באותם ימים הגיעה ברכה קוצ'רסקי‪ ,‬בת ראשון‪-‬לציון‪ ,‬למזכרת‬
‫בתיה לשמש כמורה בבית הספר‪ ,‬והכירה את דוד‪ .‬כעבור כחודשיים‬
‫החליטו דוד וברכה להתחתן והחתונה נערכה ב – כ' באלול תרס"ה‬
‫)‪ (1905‬במזכרת בתיה‪ .‬ברכה התפטרה ממשרתה כמורה ונרתמה‬
‫אף היא לעבודות הבית והשדה כיאה לאשת איכר‪ .‬תחילה הם שכרו‬
‫חדר בביתה של ציפורה מלר עד שאחיו של דוד ‪ -‬משה‪ ,‬יעבור‬
‫לביתו החדש ויפנה את מקומו בבית ההורים בקזרמה‪ .7‬דוד היה‬
‫שותף עם אחיו משה במשק של ההורים ולאחר זמן הם החליטו‬
‫לחלק את הנחלה ביניהם‪ .‬דוד ביקש הלוואה מבנק אפ"ק כדי להקים‬
‫משק משלו‪ ,‬ובכסף זה קנה פרה והקים שובך יונים‪ .‬ברכה הקימה‬
‫עסק למלאכת יד וסריגה ובו עבדו בנות המושבה‪ .‬עסק זה נתן‬
‫הכנסה קטנה שסייעה לנשות המושבה‪ .‬את ביתו‪ ,‬ברחוב רוטשילד‬
‫מספר ‪ ,3‬בנה דוד בסיוע כספי מצד הוריה של ברכה‪ ,‬יצחק שמחה‬
‫ומינדל קצ'רסקי‪ ,‬שהתקבל כפיצויים לרגל פרישתו לפנסיה של‬
‫יצחק שמחה מעבודתו ביקב בראשון לציון‪ .‬סיוע זה ניתן ע"י הוריה‬
‫של ברכה על מנת שדוד יבנה בביתם החדש במזכרת בתיה חדר‬
‫מיוחד עבורם‪ .‬לדוד וברכה נולדו שלושה ילדים‪ :‬שני בנים ובת אחת‪.‬‬
‫במהלך השנים שימש דוד כיושב ראש ועד המושבה במזכרת בתיה‬
‫ופעל להקמת מכון המים ואספקת מים זורמים לבתים‪ .‬דוד יזם את‬
‫הקמת המחלבה בפעם השניה במושבה‪ ,‬לאחר שהפעם הראשונה‬
‫לא צלחה‪ .‬המחלבה החלה לשווק את החלב לעיר תל‪-‬אביב בסיועה‬
‫של הגב' צינה דיזנגוף‪ .‬בשנת תרפ"א )‪ (1921‬נבחר דוד כנציג המושבות‬
‫לציר באסיפת הנבחרים הראשונה של ארץ ישראל‪ .‬לאחר שבתיה‪,‬‬
‫בתם הבכורה‪ ,‬סיימה את בית הספר המקומי‪ ,‬עברה כל המשפחה‬
‫לתל‪-‬אביב על מנת לאפשר לה ללמוד בגמנסיה‪ .‬ברכה קיבלה‬
‫משרה של ניהול הפנימיה‬
‫של הגמנסיה לתלמידי חוץ‬
‫ודוד שהה בכל ימות‬
‫השבוע במזכרת בתיה‬
‫והגיע לסופי שבוע‬
‫לתל‪-‬אביב‪ .‬עם סיום‬
‫לימודיה בגימנסיה‪ ,‬נסעה‬
‫בתיה לפילדלפיה בארה"ב‬
‫ללמוד באוניברסיטה‬
‫ובסיום לימודיה שבה‬
‫ארצה‪ .‬בשנת תרפ"ד‬
‫)‪ (1924‬מכרו דוד וברכה‬
‫את אדמתם וביתם‬
‫שבמזכרת בתיה ועברו לנס‬
‫ציונה שם החל דוד לעסוק‬
‫בפרדסנות‪ .‬בשנת תרפ"ו‬
‫שער ספרו של דוד ניימן‬
‫)‪ (1926‬היה שותף להקמת‬
‫המושבה כפר אהרון שליד נס‪-‬ציונה‪ .‬דוד היה הראשון שהעלה על‬
‫הכתב את תולדותיה של מזכרת בתיה ובהיותו כבן שמונים וארבע‬
‫שנים התפרסם ספרו "מזכרת בתיה )היתה עקרון("‪.8‬‬
‫בין מזכרת בתיה לביירות‬
‫הבן משה היה בן שש כאשר הגיע עם הוריו למזכרת בתיה‪ .‬משה‬
‫למד בבית הספר המקומי עד גיל שתים עשרה ולמד שנה נוספת‬
‫תנ"ך ותלמוד אצל אחיו‪ ,‬צבי‪ ,‬ביפו‪ .‬בגיל שלוש עשרה שב משה‬
‫למושבה והחל לעבוד במשתלה של פרדס רוטשילד‪ .‬משה נשלח‬
‫על ידי פקידות הברון ללמוד בראשון לציון את נושא גידול המשי‬
‫ואחר כך ניהל את גידול המשי במזכרת בתיה‪ .‬בשנת תרס"ג )‪(1903‬‬
‫נשא משה את לאה לבית מזי"א לאשה והם נכנסו לגור בדירת‬
‫ההורים בקזרמה‪ .‬לאה היתה הגננת העבריה הראשונה ביפו‪ ,‬אך‬
‫עם בואה למזכרת בתיה היא רצתה להיות אשת איכר ולעסוק‬
‫בעבודות המתאימות‪ .‬לאה היתה אשה צנומה‪ ,‬ומרדכי‪ ,‬אביו של‬
‫משה‪ ,‬הסתייג בתחילה מעט מהכלה המיועדת שהרי עליה להיות‬
‫עבת בשר ובעלת כח לעבודות המיועדות לאשת איכר‪ ,‬אך עם‬
‫הזמן למד מרדכי לאהוב את כלתו ואף אהב אותה כבתו שלו‪,‬‬
‫ובתקופות שמשה שהה מחוץ לבית )ראה‪/‬י להלן( סייע לה מרדכי‬
‫תעודת הזהות המנדטורית של משה ניימן‬
‫‪6‬דוד‪ ,‬כיום פרפסור אמריטוס במכון ויצמן שם הוא מתגורר‪ ,‬הוא כימאי שעסק בנוירו‪-‬ביולוגיה‪.‬‬
‫לאחרונה חגגו לו חבריו במכון ויצמן ובני משפחתו יום הולדת ‪.90‬‬
‫‪7‬ההורים התגוררו בשני חדרים בקומה השניה ומשה ולאה התגוררו בשני החדרים בקומה‬
‫הראשונה‪.‬‬
‫‪8‬שמו המלא של הספר‪" :‬מזכרת בתיה )היתה עקרון( תרמ"ג – תשכ"ז‪ ,‬שמונים וחמש שנה‬
‫לעלייתם של ראשוני עקרון למקווה ישראל"‪ .‬הספר יצא לאור בשנת ‪.1968‬‬
‫≥‬
‫מרדכי ניימן נפטר בגיל ‪ 83‬ב – כט בחשון תרע"ז )‪(25.11.1916‬‬
‫ונקבר במזכרת בתיה‪ .‬זלמן מנדל ארקין תאר אותו כיהודי נאור‪,‬‬
‫פטריוט טורקי ובעל שליטה טובה בשפה הטורקית אשר עודד את‬
‫בניו להתגייס לצבא ואף את אחד מנכדיו )לוי( שלח לביה"ס לקצינים‬
‫בקושטא‪ .‬ארקין זוכר אותו "כיהודי שהיה חריג לעומת העקרונים‪.‬‬
‫העקרונים היתה להם הדרך שלהם ולו היתה דרכו שלו‪.2"...‬‬
‫"שכל ישר ונפש עדינה"‬
‫הבן חיים‪ ,‬לרגל הצטיינותו בלימודים במקווה ישראל‪ ,‬נשלח ע"י‬
‫יק"א להמשך לימודים בצרפת ומשם נשלח להקים חווה חקלאית‬
‫באלג'יר והקשר בינו ובין משפחתו נותק‪.3‬‬
‫הבן אברהם נפטר מקדחת זמן קצר לאחר הגעת המשפחה לארץ‬
‫ישראל‪.‬‬
‫הבן צבי החליט להתגורר ביפו והיה ממייסדי תלמוד תורה ביפו‬
‫בשם "שערי תורה"‪ .4‬הוא נשא לאשה את מינה אותה אהב מאוד‬
‫ולאחר פטירתה נשא לאשה את מרים‪ .‬לצבי נולדו משתי נשותיו‬
‫שישה ילדים‪ :‬שלושה בנים ושלוש בנות‪ .‬צבי נפטר צעיר לימים‪,‬‬
‫בגיל שלושים ותשע‪ .‬מסע ההלוויה יצא מיפו ועבר דרך המושבות‬
‫היהודיות‪ ,‬על פי ציוויו של צבי על ערש דווי‪ ,‬עד הגיעו למזכרת‬
‫‪5‬‬
‫בתיה שם נקבר‪ .‬תאור הלוויתו של צבי הופיע בעיתון "החבצלת"‬
‫)ראה מסגרת(‪ .‬כל כרכי התלמוד הבבלי )ש"ס( בהם למד והגה צבי‬
‫ואף הספיק ללמוד ולסיים פעמיים את הש"ס‪ ,‬נתרמו על ידי משפחתו‬
‫לבית הכנסת הגדול במזכרת בתיה‪.‬‬
‫הבן דב נשא לאשה את עטרה‪ ,‬בתו של יעקב גולד‪ ,‬שגם הוא היה‬
‫תיאור לוויתו של צבי ניימן מעיתון "החבצלת"‬
‫אחד משבעת "המצטרפים"‪ .‬לדב ועטרה נולדו שמונה ילדים‪:‬‬
‫ארבעה בנים וארבע בנות‪ ,‬ביניהן תמר‪ ,‬אשר עם סיום לימודיה‬
‫היסודיים במזכרת בתיה‪ ,‬עברה לירושלים ללמוד בגימנסיה העברית‪.‬‬
‫עם גמר לימודיה נכנסה תמר לעבוד בוועד הלאומי‪ ,‬שימשה‬
‫כמזכירתו של יצחק בן‪-‬צבי ובמקביל החלה ללמוד בבית הספר‬
‫לעבודה סוציאלית‪ .‬בתאריך ל' באדר א' תש"ח )‪ (11.3.1948‬נהרגה‬
‫תמר בפיצוץ מכונית תופת בחצר בנין המוסדות הלאומיים בירושלים‬
‫)כתבה על תמר ניימן ראה בגליון ‪ 4‬של "ציוני דרך" תשס"ב(‪ .‬מנחם‪,‬‬
‫בנם של דב ועטרה‪ ,‬היה מנהל מחלקת המים בעירית ירושלים‬
‫ולאחר מכן כיהן כראש מועצת בית שמש בין השנים תשט"ו –‬
‫תשכ"ה )‪.(1965 – 1955‬‬
‫המורה לעברית ומחותנו הנציב העליון‬
‫הבת רחל נישאה ליהודה גרזובסקי‪ ,‬אשר לימים שינה את שם‬
‫משפחתו ל – גור‪ .‬יהודה היה נצר למשפחת רבנים‪ ,‬למד בישיבות‬
‫וביניהן אף בישיבת וולוז'ין‪ ,‬בה למד כשלוש שנים‪ .‬יהודה עבר‬
‫לווילנה על מנת ללמוד ספרות והתחבר לקבוצת המשכילים‪.‬‬
‫בווילנה גמלה בו ההחלטה לעלות לארץ ישראל ובחודש סיון‬
‫תרמ"ז )‪ (1887‬עלה לארץ‪ .‬לאחר נסיון קצר לעבוד כחקלאי‪ ,‬הגיע‬
‫יהודה למזכרת בתיה לשמש כמורה הראשון לעברית‪ .‬במזכרת‬
‫בתיה פגש את רחל ונשא אותה לאשה‪ .‬יהודה ורחל נדדו לזכרון‬
‫יעקב ומשם ליפו ולמקווה ישראל כאשר בכל מקום הוא עסק‬
‫בעיקר בהוראת העברית ובפעילות ציבורית סביב הנושא‪ .‬בשנת‬
‫תרס"ו )‪ (1906‬עברו יהודה ורחל לביירות לרגל משרה שיהודה‬
‫קיבל בבנק אפ"ק ובשנת תרע"א )‪ (1911‬הוא שב ליפו לנהל את‬
‫סניף בנק אפ"ק בעיר‪ .‬יהודה חיבר וכתב ספרים ביניהם‪" :‬מילון‬
‫שימושי לשפה העברית" שיצא לאור בעשרות מהדורות‪ ,‬מילון כיס‬
‫)יחד עם יוסף קלויזנר( ומילון עברי מצוייר )יחד עם דוד ילין(‪ .‬כמו‬
‫כן כתב מאמרים בכתבי עת ועיתונים‪ ,‬ואף תרגם לעברית סיפורים‬
‫של מארק טווין‪ ,‬צ'רלס דיקנס‪ ,‬ז'ול ורן ועוד‪ .‬בשנת תש"ז )‪(1947‬‬
‫זכה יהודה בפרס ביאליק לחכמת ישראל‪ .‬לרחל ויהודה נולדו‬
‫חמישה ילדים‪ :‬שלושה בנים ושתי בנות‪ .‬יהודה נפטר בשנת תש"י‬
‫)‪ (1950‬ונקבר בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב‪ .‬בתם הדסה‪,‬‬
‫נישאה לאדווין סמואל שהיה בנו של הנציב הבריטי הראשון בארץ‬
‫ישראל‪ ,‬הרברט סמואל‪ .‬אדווין עבד בממשלת המנדט והיה מומחה‬
‫בתחום המינהל הציבורי‪ .‬בין התפקידים אותם מילא‪ :‬קצין מחוז‬
‫במחוזות ירושלים‪ ,‬יפו והגליל‪ ,‬צנזור הדואר והטלגרף בירושלים‪,‬‬
‫סגן מנהל מחלקת ההגירה‪ ,‬מנהל רשות השידור ועוד‪ .‬עם הקמת‬
‫שקיבל את הביטוי החזותי העשיר והמגוון ביותר‪ ,‬ולפנינו כמה מן‬
‫הייצוגים הקדומים ביותר של נושא זה‪ .‬התיאור הקדום ביותר מצוי‬
‫בבית הכנסת בדורה אירופוס שבסוריה מן המאה השלישית‬
‫לספירה )ראה תמונה מס' ‪ ,(2‬אולם אנו נתמקד בשתי יצירות‬
‫ארצישראליות‪ :‬ציפורי ובית אלפא‪.‬‬
‫התיאור בשטיח הפסיפס של בית הכנסת בציפורי מן המאה‬
‫החמישית לספירה הוא חסר‪ :‬לוח אחד מציג את שני הנערים עם‬
‫החמור הממתינים לאברהם וליצחק למרגלות הר המוריה‪ .‬הלוח‬
‫שלצידו הרוס בחלקו הגדול ומה שנותר מן התיאור הוא עץ קטן‬
‫אליו קשור בחבל ראש של בעל חיים ‪ -‬האיל שהוקרב תחת יצחק‪.‬‬
‫מתחת לראשו של האיל מונחים שני זוגות נעליים בגדלים שונים‬
‫תמונה מס' ‪ :5‬מנורות‪ ,‬שופרות‪ ,‬מחתות‬
‫וארבעת המינים בבית הכנסת בחמת טבריה‬
‫תמונה מס' ‪ :3‬תיאור עקדת יצחק בבית הכנסת בציפורי‬
‫– פרט המשקף את המסורת כי יצחק היה ילד צעיר בזמן העקדה‬
‫)ראה תמונה מס' ‪.(3‬‬
‫התיאור בשטיח הפסיפס בבית אלפא הוא מלא‪ :‬מדובר ברצועה‬
‫מלבנית שיש לקרוא משמאל לימין‪ .‬תחילה מתוארים שני הנערים‬
‫והחמור‪ :‬הנערים‪ ,‬כמו כל יתר הדמויות‪ ,‬עומדים בצורה חזיתית‪,‬‬
‫פניהם וגופם מופנים אל הצופה‪ .‬מימין לנערים מתואר האיל על‬
‫צידו‪ ,‬קשור לשיח קטן‪ .‬מימין לאיל מתוארת הסצנה המרכזית‪:‬‬
‫אברהם אוחז בימינו במאכלת גדולה‪ ,‬ובשמאלו הוא משליך את‬
‫יצחק‪ ,‬המתואר כילד קטן‪ ,‬אל המזבח ממנו עולות להבות אש‪.‬‬
‫פרט נוסף ומעניין ביצירה היא כף יד הנשלחת מן השמיים ופונה‬
‫לעברו של אברהם‪ ,‬מתחתיה מופיעות המלים 'אל תשלח'‪ .‬אין‬
‫זאת אלא שהאמן ביקש לתאר את ההתערבות האלוהית בסיפור‬
‫העקדה באמצעות 'יד אלוהים'‪ ,‬ולא באמצעות מלאך כפי שמספר‬
‫המקרא‪) .‬ראה תמונה מס' ‪ (4‬יצירה זו בולטת בסגנונה הנאיבי‬
‫היוצר רושם של ציור ילדים‪ ,‬בין היתר בשל העדר פרספקטיבה‬
‫ותלת ממדיות בתיאור‪ ,‬וכן בשל התיאור המגושם של הדמויות‪.‬‬
‫הש"ס של צבי ניימן בביהכנ"ס הגדול במזכרת בתיה‬
‫≤‬
‫‪2‬ש‪ .‬רובינשטיין וד‪ .‬שפירא‪ ,‬מלח הארץ‪ ,‬ירושלים ‪ ,1992‬עמ' ‪.135‬‬
‫‪3‬מסיפורי הנכדה בת‪-‬ארצי עולה כי פעם אחת נסע מרדכי בלווית בתו רחל לבקר את בנו‬
‫חיים באלג'יר‪.‬‬
‫‪4‬בשנת תרנ"ו )‪.(1896‬‬
‫‪"5‬החבצלת" ‪ 19/6/1903‬עמ' ‪.5‬‬
‫תמונה מס' ‪ :4‬תיאור עקדת יצחק בבית הכנסת בבית אלפא‬
‫עקדת יצחק מסמלת לא רק סיפור של הצלה ניסית על ידי האל‬
‫אלא צופנת בתוכה רמז לבאות‪ :‬המסורת היהודית מזהה את מקום‬
‫העקדה עם הר המוריה ומקום המקדש‪.‬‬
‫נושא נוסף המתקשר לחגי תשרי ובא לידי ביטוי ברבים מעיטורי‬
‫בתי הכנסת הוא השופר‪ ,‬המשמש לקיום המצווה העיקרית של‬
‫ראש השנה‪ .‬לרוב‪ ,‬השופר איננו מופיע כמוטיב יחיד‪ ,‬אלא מתלווה‬
‫לארבעת המינים או למחתה )ראה תמונה מס' ‪.(4‬‬
‫הנושא השלישי בעיטורי בתי הכנסת העתיקים המתקשר אל חגי‬
‫תשרי מוביל אל חג הסוכות‪ :‬ארבעת המינים‪ .‬התיאור המקובל מכיל‬
‫שני אלמנטים המתוארים יחדיו‪ :‬לולב אגוד עם הדס וערבה‪ ,‬ואתרוג‪.‬‬
‫ארבעת המינים מופיעים בדרך כלל ביצירות כאלמנט משני המלווה‬
‫מוטיב מרכזי כדוגמת מנורה או חזית אדריכלית‪ .‬דוגמה יפה לכך‬
‫מצויה בשטיח הפסיפס בבית הכנסת בחמת טבריה מן המאה‬
‫הרביעית‪ :‬הלוח המדובר נמצא בסמוך לארון הקודש ועל כן יש‬
‫מקום להניח כי המוטיב המרכזי בו משקף במידה רבה את צורתו‬
‫של ארון הקודש בבית כנסת זה‪ .‬מימין לבסיסי המנורות מתוארים‬
‫ארבעת המינים בתיאור מפורט ומדויק‪ .‬ארבעת המינים מסמלים‬
‫אף הם את הגעגועים למקדש החרב ולפולחן שהתקיים בו‪ ,‬ובפרט‬
‫לחג הסוכות על טקסיו המרשימים‪) .‬ראה תמונה מס' ‪(5‬‬
‫ואולם‪ ,‬חג הסוכות מבטא לא‬
‫רק התרפקות על עבר שהיה‬
‫ונעלם אלא מפנה את המבט‬
‫גם אל העתיד‪ .‬הנביא זכריה‬
‫מתאר את חג הסוכות לעתיד‬
‫לבא כחג אוניברסאלי שבו‬
‫יעלו כל העמים לירושלים‪:‬‬
‫ּל‪-‬הגּוֹיִ ם‬
‫נּוֹתר ִמכָ ַ‬
‫ּל‪-‬ה ָ‬
‫"וְ ָהיָ ה כָ ַ‬
‫ל‪-‬יְרוּש ִָׁלם; וְ ָעלוּ ִמ ֵדּי‬
‫ָ‬
‫ַה ָב ִּאים ַע‬
‫ָשׁנָ ה ְב ָשׁנָ ה‪ ,‬לְ ִה ְש ַׁת ֲּחוֹת לְ ֶמלֶ ְך‬
‫ת‪-‬ח ג‬
‫ה' צְ ָב אוֹת וְ לָ חֹג ֶא ַ‬
‫ַה ֻסּכּוֹת"‪) .‬זכריה יד‪ ,‬טז(‬
‫אופיו הגאולי והאוניברסאלי‬
‫של חג הסוכות הפך אותו לחג‬
‫המבטא באופן מובהק את‬
‫הכמיהה לגאולה ולבניין‬
‫המקדש ולפיכך נתייחד מקום‬
‫מרכזי לסמליו באמנות בתי‬
‫הכנסת העתיקים‪.‬‬
‫תמונה מס' ‪ :6‬תבליט מנורה‪,‬‬
‫מחתה וארבעת המינים בבית‬
‫הכנסת באום אל קנטיר‬
‫)דרום רמת הגולן(‬
‫∑‬
‫יוצא לאור ע"י המדרשה למורשת הציונות מזכרת בתיה‬
‫מזכרת‬
‫הפינה לילדי‬
‫את המדור אנו מקדישים לבן המושבה היקיר‬
‫סרן ערן שמיר‬
‫אשר נפל בלבנון כה צעיר ושכה היטיב כל חי וכל צמח להכיר‪.‬‬
‫יופיו של הפרי שימש בעבר ומשמש אף היום כהשראה‬
‫לאמנים ולמשוררים ‪.‬‬
‫צורתו הייחודית שימשה כתבנית לקישוטים רבים עוד בבית‬
‫המקדש‪ .‬כך גם מעילו של אהרון הכהן היה מעוטר ברימוני‬
‫זהב‪.‬‬
‫בשיר השירים מופיע הרימון כמשל לרעיה האהובה "פרדס‬
‫רימונים עם פרי מגדים" )שיר השירים ד‪ ,‬יג(‪.‬‬
‫לרימון צורה ייחודית בעלת כתר‪ ,‬והוא מלא כולו בגרעינים‬
‫צפופים בצבע אדום זועק‪ .‬לכן אנו מדמים אדם חכם שרכש‬
‫ידיעות רבות בתחומים שונים‪,‬‬
‫לרימון‪ ,‬ומכנים אותו "מלא‬
‫כרימון"‪.‬‬
‫לרימון מבחר גדול של‬
‫שימושים רפואיים‪:‬‬
‫מיץ הרימון מפחית קלקולי‬
‫קיבה‪ ,‬מוריד את רמת‬
‫הכולסטרול בדם ומונע‬
‫הצטברות של אבנים בכליות‪.‬‬
‫ˆ‪ƯÎÈÈË È˘È·‡ ¯¢„ ∫ÌÂÏÈ‬‬
‫‪χ¯˘È ȘÈÂÂȘÈÙ ¯˙‡ ÍÂ˙Ó‬‬
‫מקליפות עץ הרימון ניתן להכין תרופה להורדת חום‪ ,‬ושרק‬
‫נהיה בריאים‪.‬‬
‫בשנים האחרונות ניתן לראות כי גידול מבוקר של רימונים‬
‫חזר לארצנו‪ .‬בכל אזורי הארץ נטעו מטעי רימונים הנמכרים‬
‫למאכל ולתעשיית המיץ‪.‬‬
‫∏‬
‫שתהיה לכולנו שנה טובה‪ ,‬בריאה וטעימה כמו רימון‪...‬‬
‫‪ĕ‬‬
‫‪'Ď ęĕĚ‬‬
‫‪ÄĐ ,'ď 0, -16.00‬‬
‫‪09.0Ğĥ Ęėč‬‬
‫‪Đ đĎĞ‬‬
‫‪ĐĘ‬‬
‫‪ĦđĜđĕĢĐ ĦĥĤđĚĘ ĐĥĤďĚĐ ĦėĤďĐč‬‬
‫‪Ħđėđĝ ďĞđĚĐ Ęđēč‬‬
‫‪ĐĕĦč ĦĤėĒĚč‬‬
‫‪6 ĘĕĎ ĘĞĚ ďĘĕĘ Ĭ15 | ĤĎđčĚĘ Ĭ25 :ĦđĘĞ‬‬
‫‪ĤĠ‬‬
‫‪ĕĔ‬‬
‫‪Đđ ę‬‬
‫‪80/2 :ĥČĤĚ Đ Ě ĥ Ĥ‬‬
‫‪9904‬‬
‫‪052-8‬‬
‫‪ęđģĚč Đėđĝ‬‬
‫‪drasha-m-b.org.il‬‬
‫‪w .m i‬‬
‫המדרשה למורשת הציונות‬
‫ומערכת "ציוני דרך"‬
‫משתתפות בצער המשפחה‬
‫על פטירתו של לוחם הפלמ"ח‪,‬‬
‫מחנך ואוהב ארץ ישראל‬
‫טוביה‬
‫‪˙ ¯ Î Ê Ó‬‬
‫· ˙ ‪‰ È‬‬
‫המערכת‪' :‬ציוני דרך'‪ ,‬המדרשה למורשת הציונות‪,‬‬
‫סמטת הבאר ‪ 2‬מזכרת בתיה‪ 76804 ,‬טלפון‪ 08-9340034 :‬עורך‪ :‬יאיר פיקסלר‬
‫אתר המדרשה באינטרנט‪www.midrasha-m-b.org.il :‬‬
‫בסיוע משרד החינוך‪ ,‬האגף לתרבות תורנית‬
‫כתב עת לתולדות מזכרת בתיה וארץ ישראל‬
‫על איכרים‪ ,‬תלמידי חכמים‪ ,‬מחנכים ומגדלי פרחים‬
‫תולדות משפחת ניימן ומשכנותיה במזכרת בתיה‬
‫ד"ר יואל פיקסלר‬
‫‪ęĕĤĚĒĕĘėđ čđēĤ ĦđĎĢĐ čđĘĕĥč ĐčĥđĚĐ ĕĤĦČč Ĥđĕĝ‬‬
‫‪ĤčĕĘĐđĚ čĤĐ ěđČĕĒđĚč ĕĘđģĤđČ ĎĢĕĚč ĐĕĕĠĢ‬‬
‫‪ĐďĘđēč "ęĕĘĥđĤĕĘ ęĕĚà ĦđĤđģĚ ĦĤčē Ęĥ ĤĦČč Ĥđģĕč‬‬
‫‪,ĐĕĦč ĦĤėĒĚč ĘđďĎĐ ĦĝĜėĐ Ħĕč :ĤđĕĝĘ ĐČĕĢĕĐ ĦđďđģĜ‬‬
‫‪(ĤčĕĘĐđĚ čĤĐ 'ēĤ ĖĤđČĘ ĐĕĜē) ĤčĕĘĐđĚ čĤĐ 'ēĤ ĦĜĕĠ ďĘĕĥĔđĤ 'ēĤ‬‬
‫‪Ę‬‬
‫עלון "ציוני דרך" אותו אתם אוחזים כעת בידכם יוצא לאור‬
‫בערב ראש השנה תשע"ג ובו מופיעה כתבה בנושא עיטורי‬
‫בתי כנסת עתיקים בארץ ישראל‪.‬‬
‫לכן‪ ,‬אין דבר מתבקש יותר מלספר אודות הרימון אשר‬
‫מהווה את אחד מסימני שולחן החג בראש השנה‪ ,‬עליו אנו‬
‫נוהגים לברך‪ ":‬יהי רצון מלפניך‪ ,‬ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו‪,‬‬
‫שירבו זכויותינו כרימון"‪ .‬הרימון מעטר רבים מבתי הכנסת‬
‫העתיקים בארץ כגון במעון‪-‬נירים‪ ,‬בית אלפא‪ ,‬כפר נחום‬
‫וטבריה בהם מופיע הרימון על גבי פסיפסים‪ ,‬ציורי קיר‬
‫ועמודים‪ .‬בתמונה ניתן לראות רצפת פסיפס מבית הכנסת‬
‫העתיק במעון‪-‬נירים‪ ,‬ועליה עיטור של כלי מלא ברימונים‪.‬‬
‫דפוס ש‪.‬ה‪.‬ר‪ .‬רחובות‬
‫הפעם נתחיל בחידה‪:‬‬
‫אני עץ גבוה‪ ,‬עלי מתנוססים עלים קטנים וירוקים‪ ,‬ובין ענפי‬
‫מתחבאים פירות אדומים ושמנים‪.‬‬
‫בכל פרי אם נפתח‪ ,‬נגלה זרעים מרובים עם עסיס מכוסה‬
‫בציפוי‪ ,‬עליהם מברכים בראש השנה‪ ,‬והם גם משמשים‬
‫לבריאות וריפוי‪.‬‬
‫את מספר הזרעים לא נוכל לחשב אפילו במחשבון‪ ,‬מי אני?‬
‫ה‪:‬‬
‫כמובן‪....‬‬
‫גליון מס' ‪32‬‬
‫ערב ראש השנה‬
‫תשע"ג‬
‫‪16.9.2012‬‬
‫‪˙ÂÂȈ‰ ˙˘¯ÂÓÏ ‰˘¯„Ó‰‬‬
‫נבות ז"ל‬
‫ידיד המדרשה‪ ,‬אשר השקיע מזמנו‬
‫וממרצו בהדרכת צוות המדרשה‬
‫מדי שנה בשנה בנתיבי הגבורה‬
‫של מלחמת העצמאות‬
‫‪ww‬‬
‫אל אחת עשרה המשפחות שהקימו את עקרון‪ ,‬היא מזכרת בתיה‪,‬‬
‫בשנת תרמ"ד )סוף ‪ ,(1883‬הצטרפו כעבור כשנה שבע משפחות‬
‫נוספות‪ .‬בין משפחות אלה היתה משפחתו של מרדכי ניימן‪.‬‬
‫מרדכי ניימן נולד בשנת תקצ"ד )‪ (1834‬בעיירה בוטושאני שבחבל‬
‫דוברוג'ה לחוף הים השחור‪ ,‬תחת השלטון הטורקי‪ .‬לאחר נישואיו‬
‫לשפרה שיינדל לבית ברגמן‪ ,‬השתקע הזוג בעיר טולצ'ה באותו‬
‫האזור‪ .‬לזוג מרדכי ושפרה שיינדל נולדו עשרה ילדים‪ .‬הבנים‪ :‬יוסף‪,‬‬
‫אברהם‪ ,‬חיים‪ ,‬דב‪ ,‬צבי‪ ,‬משה‪ ,‬דוד‪ ,‬והבנות‪ :‬מינצה‪ ,‬חיה ורחל‪ .‬הבן‬
‫יוסף נפטר בעודו ילד‪.‬‬
‫הצטרפותו של מרדכי ניימן למייסדי המושבה‬
‫במהלך בדיקתו את האפשרות‬
‫לעלות לארץ ישראל‪ ,‬ביקר מרדכי‬
‫בארץ שלוש פעמים‪ ,‬בין השנים‬
‫תרמ"א ‪ -‬תרמ"ג )‪,(1883 – 1881‬‬
‫תוך שהוא שולח לארץ שלושה‬
‫מבניו להשתלם ולהתמחות בגידולי‬
‫פלחה בביה"ס החקלאי במקווה‬
‫ישראל‪ .‬תחילה נשלח הבן חיים בן‬
‫השלוש עשרה ולאחר מכן הבנים‬
‫אברהם ודב‪ .‬בחודש תמוז תרמ"ה‬
‫)‪ (1885‬הגיעו מרדכי ושפרה שיינדל‬
‫יחד עם ששת ילדיהם הנוספים‬
‫לחוף יפו‪ .‬בחודש טבת תרמ"ג )סוף‬
‫ר' מרדכי ניימן‬
‫‪ (1882‬כאשר אחד עשר אנשי‬
‫פבלובה‪ ,‬לימים מייסדי מזכרת בתיה‪ ,‬הגיעו למקווה ישראל לקראת‬
‫הכשרתם לעבודת הפלחה בארץ ישראל‪ ,‬הם פגשו את המדריכים‬
‫החקלאיים שלהם וביניהם חיים ניימן‪ .‬כאשר הגיע מרדכי ניימן‬
‫לארץ ישראל עם משפחתו‪ ,‬הוא שמע על קבוצת הפבלובאים הדתיים‬
‫שהקימו מושבה בתמיכת הברון והחליט שהוא רוצה להצטרף אליהם‬
‫)למרות היותו "חסיד" והם "מתנגדים"(‪ ,‬הן בגלל היכולת לשמור על‬
‫ברצוני להודות לבת‪-‬ארצי פרג לבית ניימן על המידע הבלתי אמצעי שהשפיעה עלי‪ ,‬לדבורי‬
‫נדיב וישראל ארקין אשר הוסיפו לי מזכרונותיהם‪ ,‬וכן לעמית ומיכל נאמן שפתחו את ביתם‬
‫בפני‪.‬‬
‫‪1‬קזרמה מס' ‪ ,3‬ראה "ציוני דרך" גליון מס' ‪ 26‬תשע"א‪.‬‬
‫אורח חיים דתי והן בגלל התבססותם על גידולי פלחה ולא על‬
‫מטעים‪ .‬כך היה מרדכי ניימן עם משפחתו הענפה לאחת משבע‬
‫המשפחות "שהצטרפו" לאחת עשרה המשפחות שהגיעו מפבלובה‬
‫וייסדו את עקרון היא מזכרת בתיה‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫מרדכי ניימן קיבל עם הגיעו דירה באחת הקזרמות ובה השתכן עם‬
‫ששת ילדיו‪ .‬דירה זו עברה בירושה לנכדו לוי‪ ,‬שגדל אצל סבו לאחר‬
‫פטירת אביו צבי‪ ,‬ובהמשך עברה לצבי‪ ,‬בנו של לוי‪ .‬בקומה הראשונה‬
‫מצויה היום גלריה ובקומה השניה מתגורר שי ניימן‪ ,‬בנו של צבי‪.‬‬
‫בית מרדכי ניימן בקזרמה‬
‫לתושבי מזכרת בתיה‬
‫ולכל בית ישראל‬
‫˘‪‰·ÂË ‰‬‬
‫מצוות המדרשה‬
‫למורשת הציונות‬
‫‪±‬‬
π
 

 
 

 

 







 


 
 







 


 
 
 

 

 

 









 



 



















 

 
 
 
 

 
 








 


 












 
 

 
 












‫עץ המשפחה של משפחת ניימן‬


 







 





 


 





















±∞
ʡʣʥʤʥʩʦ
ʸʥʨʷʴʱ
ʷʧʶʩʥʸʮʺ
ʤʸʹʥʵʥʮʠ
ʩʴʱ
ʡʣʥʤʡʩʡʠ
ʯʥʸʩʲ
ʷʧʶʩʥʤʱʣʤ
ʩʬʤʥʠ
ʤʥʠʥʬʠʩʰʣ
ʩʫʣʸʮʥʤʠʬ
ʯʸʨʹ
ʣʥʣʥʤʸʥʠ
ʥʬʹ
ʯʩʮʩʰʡʥʤʶʰʩʮ
ʱʷʥʴ
ʭʩʸʮʥʯʥʰʮʠ
ʤʣʤʥʩʰʣ
ʬʧʸ
ʤʩʬʣʥʡʣ
ʤʡʥʬʥʠʡʩʷʲ
ʩʡʶʥʤʸʴʥʠ
ʸʣʰʬʥʤ
ʤʠʬʥʯʩʮʩʰʡ
ʤʮʬʺʥʤʣʥʤʩ
ʯʥʸʤʠʥʤʰʩʰʴ
ʩʴʹ
ʤʸʨʲ
ʤʥʩʦʥʩʡʶ
ʤʰʩʮʥʥʤʩʮʸʩ
ʥʤʩʺʺʮʥʸʺʱʠ
ʯʮʴʷ
ʯʥʸʤʠʥʤʩʬʣ
ʯʦʥʸ
ʸʮʺ
ʩʮʷʥ ʩʫʣʸʮ
ʯʩʬʸʮʥʩʫʣʸʮ
ʤʬʥʴʥʭʧʰʮ
ʯʺʰʥʤʸʣʤ
ʢʸʡʰʩʩʹ
ʤʬʮʸʫ
ʩʲʬʷʪʥʰʧʥ
ʭʤʸʡʠʥʣʡʫʥʩ
ʯʩʰʩʩʸʷ
ʤʰʣʸʩ
ʸʰʱʬʭʥʬʹʥ
ʤʡʥʤʠʥʬʥʠʹ
ʤʩʸʹʥʠ
ʷʩʴʭʤʸʡʠʤʹʮʥ
ʳʱʥʩʥʤʸʹ
ʩʮʸʫ
ʠʸʦʲʥʤʸʩʠʮ
ʥʣʠʩʰʬ
ʬʧʸʥʩʡʶ
ʤʸʴʲ
ʭʩʸʴʠʥʸʮʺ
ʸʬʢ
ʤʸʨʲʥʡʣ
ʣʬʥʢ