‫חג‬
‫כשר‬
‫ושמח‬
‫יו"ל ע"י 'קהל עדת ירושלים'‬
‫בגליון‬
‫בעניינא דיומא‬
‫בעניינא דיומא‬
‫'הוציאך ה' ממצרים לילה'‬
‫מתורתו של רבינו שליט"א‬
‫א‬
‫בעניינא דיומא‬
‫שלש תקופות בחיי עם ישראל‪,‬‬
‫פסח‪ ,‬פורים‪ ,‬והגאולה השלימה‬
‫מתורתו של רבינו שליט"א‬
‫ה‬
‫מבי מדרשא‬
‫'בבקעך ים סוף עמך ראו'‬
‫הרב שמעון סירוטה‬
‫ז‬
‫וכל המרבה לספר הרי זה משובח‬
‫ידיעות נפלאות בענייני יציאת מצרים‬
‫ע"פ דברי חז"ל‬
‫הרב חיים יצחק פרוש‬
‫י‬
‫בירורי הלכה‬
‫דין ביעור ובדיקת פירורי חמץ‬
‫הרב יואל יעקב פרידמן‬
‫‪‬‬
‫גליון ‪145‬‬
‫‪‬‬
‫ערב חג המצות תשע"א‬
‫מתורתו של רבינו הגאון רבי לייב מינצברג שליט"א‬
‫הוציאך ה' ממצרים לילה‬
‫א‪ .‬אז רוב ניסים הפלאת בלילה‬
‫ליל שימורים הוא לה' להוציאם מארץ‬
‫מצרים הוא הלילה הזה לה' שמורים לכל בני‬
‫ישראל לדורותם‪) .‬שמות יב‪,‬מב(‪.‬‬
‫התורה מדגישה בפסוק זה כי הזמן המיועד‬
‫ומשומר ליציאה היה בלילה‪ .‬וכך מודגש גם‬
‫בפרשת ראה שיציאת מצרים היתה בלילה‬
‫ שמור את חודש האביב ועשית פסח לה'‬‫אלוקיך כי בחודש האביב הוציאך ה' אלוקיך‬
‫ממצרים לילה )דברים טז‪,‬א(‬
‫ובגמרא ‪ -‬אמר רבי אבא הכל מודים כשנגאלו‬
‫ישראל ממצרים לא נגאלו אלא בערב שנאמר‬
‫'הוציאך ה' אלוקיך ממצרים לילה'‪ ..‬תניא‬
‫נמי הכי 'הוציאך ה' אלוקיך ממצרים לילה'‬
‫וכי בלילה יצאו והלא לא יצאו אלא ביום‬
‫שנאמר 'ממחרת הפסח יצאו בני ישראל‬
‫ביד רמה' אלא מלמד שהתחילה להם גאולה‬
‫מבערב‪) .‬ברכות ט‪ (.‬והביאור בדברי הגמרא‬
‫היינו שמאחר שאמר להם פרעה בלילה 'קומו‬
‫צאו מתוך עמי'‪ ,‬מיד חל שחרורם וכבר נתקיים‬
‫בהם 'והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים‬
‫וגאלתי אתכם מעבודתם' והתחילה גאולתם‪.‬‬
‫אמנם צריך לדעת מהו הטעם שעשה ה' כן‬
‫שגאולת מצרים התרחשה דווקא בלילה‪,‬‬
‫וכי לא היה מן הראוי שמאורע חשוב ויסודי‬
‫כל כך 'ולקחתי אתכם לי לעם' בזרוע נטויה‬
‫ובמוראים גדולים‪ .‬יתרחש בעצם היום‪ ,‬בזמן‬
‫המכובד והחשוב של היממה‪ ,‬ולא בנשף‬
‫באישון לילה ואפילה‪.‬‬
‫ובהתבוננות נוספת התמיהה מתרחבת יותר‪,‬‬
‫כי מצינו עוד מאורעות מרכזיים בעם ישראל‬
‫המשך בעמוד הבא‬
‫יב‬
‫בעקבות הרועים‬
‫'עבדו את ה' בשמחה'‬
‫טו‬
‫הודעות‬
‫גליון ‪  145‬ערב חג המצות תשע"א‬
‫תורה ודעת א‬
‫בעניינא דיומא‬
‫המשך מעמוד הקודם‬
‫שאירעו בלילה‪' .‬ברית בין הבתרים'‪ ,‬וכן 'קריעת ים סוף' אשר בו הראה‬
‫ה' את שיא עזוז גדולתו היתה בלילה‪ .‬ובפיוט ‪' -‬אז רוב ניסים הפלאת‬
‫בלילה'‪ ,‬הולך ומונה הפייטן שורה של ניסים אשר הגדיל ה' לעשות עמנו‬
‫דווקא בלילה‪ .‬מלחמת סיסרא‪ ,‬מלחמת גדעון‪ ,‬מפלת סנחריב‪ ,‬מפלת‬
‫בלשצר‪ ,‬וכן נס פורים שרשה של ההצלה היתה בלילה – 'בלילה ההוא‬
‫נדדה שנת המלך'‪ ,‬וכן נס נרות חנוכה היה בלילה‪.‬‬
‫ויש לעיין‪ ,‬מדוע בחר הקב"ה לעשות את כל הדברים הללו דווקא בלילה‪.‬‬
‫ונראה הביאור בזה‪ ,‬כי הגם שמעת יציאת מצרים זכינו לגאולה וחירות‬
‫עולם‪ ,‬ומני אז הקב"ה נעשה לגואל ישראל‪ ,‬בכל זאת עדיין לא הגענו אל‬
‫השלימות‪ .‬ולמרות שזכה עם ישראל לכל המדריגות הרמות להיות לעם‬
‫ה' והוא מקושר להקב"ה בברית אהבה וידידות‪ ,‬ונתן לנו את התורה‬
‫והכניסנו לארץ ישראל‪ ,‬והשרה את שכינתו בתוכינו ובנה לנו את בית‬
‫הבחירה‪ .‬אך עם כל זאת יש דבר שרשי‪ ,‬שמחמתו המצב הוא עדיין בבחינת‬
‫לילה‪ .‬כי עצם מציאות הרע לא בטל‪ ,‬שהרי היצר השוכן במפתחי הלב לא‬
‫נתבטל עדיין‪ ,‬ואף כלל ישראל אינו מובטח כי לא ייפול ברשתו ואינו‬
‫רשאי להאמין בעצמו‪ .‬ומנגד קיימים בעולם אומות העולם המשטינים‬
‫ומקטרגים על ייחוסם ומעלתם של ישראל‪ ,‬ומאיימים לבלעם‪.‬‬
‫והרי לדאבוננו אכן כך אירע‪ ,‬שאחר כל מה שזכינו לקדושה וגאולה‪ ,‬וכבר‬
‫היינו בפיסגת רוממות המעלה ‪ -‬נבואה ובית המקדש ומלכות דוד ושלמה‪,‬‬
‫'ומפני חטאינו גלינו מארצנו'‪' ,‬וגם שם לא שקטתי‪ ,‬כי זרים עבדתי'‪ .‬ועדיין‬
‫מרוחקים אנו מהקב"ה‪ ,‬וקיומינו אינו בשלימות‪ .‬ופעמים שהריחוק עוד‬
‫הולך ומתעצם‪ .‬ושוב חזרנו ושוב כשלנו וגלינו שנית‪ ,‬ובכל עת הגלות‬
‫מאיימת עלינו סכנת הכליון‪.‬‬
‫ונוסף על זה‪ ,‬הרי בכללות כל חיי האדם בעוה"ז הינם קצרים כצל עובר‪,‬‬
‫וגם הם משופעים בתלאות ויסורים‪ ,‬וקוץ ודרדר תצמיח לך‪ ,‬וכל הקללות‬
‫שחלו על אדם הראשון לא באו עדיין על תיקונם‪.‬‬
‫ונמצא שגאולת מצרים היתה רק ההתחלה ‪ -‬תחילת הדרך לשלימות‪,‬‬
‫והגאולה שהיתה‪ ,‬עם כל חשיבותה ויקר רוממותה עדיין לא היתה דרגת‬
‫השלימות העליונה‪ ,‬אלא רק תחילתו של העניין ‪ -‬השלב הראשון‪.‬‬
‫ב‪ .‬אמר שומר אתא בוקר‬
‫ואיתא בגמרא ‪ -‬אמר רב אסי למה נמשלה אסתר לשחר לומר לך מה‬
‫שחר סוף כל הלילה אף אסתר סוף כל הנסים‪) .‬יומא כט‪ (.‬וזה צריך ביאור‪,‬‬
‫שמכיון שעוסק כאן בניסים מדוע המשיל אותה הכתוב בדבר שהוא סוף‬
‫כל הלילה‪ .‬ואדרבה מאחר שהוא סוף כל הנסים‪ ,‬הוא צריך להיחשב כסוף‬
‫היום‪ ,‬והיה נכון יותר ש'סוף כל הניסים' יהיה נמשל בשעת בין ערביים‬
‫ולא לשחר‪.‬‬
‫אכן ביאור הענין הוא‪ ,‬כי מה שתקופת ימות המשיח נחשבת לזמן ה'יום'‪,‬‬
‫אינה רק לעומת ימי הגלות החשוכה‪ ,‬אלא כל תקופת 'העולם הזה' כולה‬
‫נחשבת ל'לילה' ביחס לימות המשיח שהוא חלק ה'יום' של כללות ימי‬
‫העולם‪ .‬כי על אף כל הגילויים והמדריגות ומתן תורה ובית המקדש‪,‬‬
‫עדיין אין זה במדריגה הראויה והאמיתית כפי שעלה ברצון הבורא להטיב‬
‫כמידת חסדו ושפע טובו‪ .‬שהרי רצון השי"ת הוא להשפיע שפע של טובה‬
‫וברכה תמידיים‪ ,‬ובלא שיגיע לבני האדם שום עניין של צער‪ .‬והנה לעינינו‬
‫העולם הזה עדיין הוא רחוק מאד מן השלימות המקווה והמצופה הזאת‪.‬‬
‫ב תורה ודעת‬
‫ואימתי יאיר היום‪ ,‬דבר זה יתרחש רק בימות המשיח‪ ,‬כי אז יבוא זריחת‬
‫היום‪ ,‬יום ה' הגדול‪.‬‬
‫כל עת הלילה אנו צועקים ‪ -‬שומר מה מלילה שומר מה מליל‪ .‬ובסופו של‬
‫דבר יגיע הבוקר ‪ -‬אמר שומר אתא בוקר )ישעיה כא‪,‬יב(‪.‬‬
‫בימות המשיח יעלה הבוקר ויאיר היום‪ .‬הבריאה כולה‪ ,‬פרוח תפרח ותגל‬
‫גילת‪ ,‬כל חלקי הבריאה יחלו לפעול כראוי וכדבעי בשלימות‪ .‬כאשר יאיר‬
‫עלינו אור ה' בגאולה השלימה אז יפוגו כל החלאים והחולשות‪ ,‬והבריאה‬
‫תגלה ותחשוף את כוחה האמיתי הטמון בה במלוא הדרה ותפארתה‬
‫עצמתה ועזוזה‪ .‬יטפו ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב )יואל ד‪,‬יח(‪ ,‬הרה‬
‫ויולדת יחדיו )ירמיה לא‪,‬ז(‪ ,‬ונגש חורש בקוצר )עמוס ט‪,‬יג(‪ .‬ובנו בתים וישבו‬
‫ונטעו כרמים ואכלו פרים‪ ...‬זאב וטלה ירעו כאחד‪) .‬ישעיה סה‪,‬כ(‪ .‬והיה אור‬
‫הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתיים כאור שבעת הימים‪) .‬שם‬
‫ל‪,‬כו( כי אז תתם תקופת הלילה‪ ,‬ויבוא היום ויזריח אורו במלוא תקפו‪.‬‬
‫וכמו כן בעניינים הרוחניים‪ ,‬עדיין כל ימות העולם הזה‪ ,‬כולל ימי בית‬
‫המקדש‪ ,‬הכל נחשב כמצב של 'לילה'‪ .‬ואף דברי תורה אין משיגים אותם‬
‫אלא מתוך יגיעה ועמל הנחשבים כלילה ‪ -‬במחשכים הושיבני ‪ -‬זה תלמוד‬
‫בבלי )סנהדרין כד‪ .(.‬וגם ההשגה בכבוד ה' היא בבחינת ‪ -‬אכן אתה ק‪-‬ל‬
‫מסתתר )ישעיה מה‪,‬טו(‪.‬‬
‫אך בימות המשיח יהיו ההשגות בהירות ומאירות בלב‪ .‬כמבואר‬
‫במקראות ובמדרשים‪ .‬כדכתיב ‪ -‬כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים‬
‫מכסים )שם יא‪,‬ט(‪ .‬והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר וניבאו‬
‫בניכם ובנותיכם‪ ,‬זקניכם חלומות יחלמון בחוריכם חזיונות יראו )יואל‬
‫ג‪,‬א(‪ .‬ואמרו ‪ -‬תורה שאדם למד בעוה"ז הבל היא לפני תורתו של משיח‬
‫)קהלת רבה יא‪,‬יב(‪ .‬הדברים שמכוסים מכם בעולם הזה עתידין הן להיות‬
‫צופים לכם כהדין בולוס )מראה זכוכית( )ילקו"ש חקת יט(‪ .‬וכן ההשגה בכבוד‬
‫ה' תהיה בבהירות כאור היום‪ ,‬כדכתיב ‪ -‬והיו עיניך רואות את מוריך‬
‫ולא יכנף עוד מוריך )ישעיה ל‪,‬כ(‪ .‬כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם‬
‫)ירמיה לא‪,‬לג(‪.‬‬
‫כי כך קבע הבורא בסדר העולם ‪ -‬כברייתו של עולם‪ ,‬דברישא חשוכא‬
‫והדר נהורא‪) .‬שבת עז‪ (:‬כי תכלית הטובה היא‪ ,‬שהאדם יזכה אל הטובה‬
‫בזכות מעשיו‪ ,‬ולכך נברא העולם באופן של היום לעשותם ומחר לקבל‬
‫שכרם‪ .‬ומשום כך נחלקה כל מערכת הבריאה לשני חלקים‪ ,‬החלק של‬
‫עולם המעשה ‪ -‬העוה"ז אשר הוא זמן העבודה‪ ,‬כענין הלילה אשר הוא‬
‫זמן ההכנה ליום‪ .‬והחלק השני ‪ -‬זמן תשלום השכר‪ ,‬אשר הוא היום ‪ -‬יום‬
‫שכולו טוב‪ ,‬יום שכולו ארוך‪.‬‬
‫ואמנם ביציאת מצרים היתה גאולה גדולה‪ ,‬כי אז התחילה הדרך‬
‫לשלימות‪ ,‬אך עדיין רחוקה היא מבחינת השלימות של ה'יום'‪ .‬ויש לדמות‬
‫זאת שהוא כעין לידת תינוק‪ ,‬אשר בשעת לידתו השמחה גדולה מאוד‪,‬‬
‫וזאת הגם שבעת לידתו רחוק הוא משלימותו מרחק עצום‪ ,‬ועד שיתחיל‬
‫לדבר וללמוד ולהבין יעבור זמן רב מאוד‪ .‬וכן היה גם מצבם של עם ישראל‬
‫בשעת יציאת מצרים‪ .‬שהיו בחינת ימי נעורים ולידה ‪' -‬ימי נעורייך'‬
‫)ירמיה ב(‪' ,‬ומולדותייך ביום הולדת אותך' )יחזקאל טז‪,‬ד( ורחוקים היו מן‬
‫השלימות הגדולה‪.‬‬
‫ומעתה מבואר היטב משום מה היתה יציאת מצרים בלילה‪ ,‬כי עדיין זו‬
‫תקופת הלילה ביחס לתקופת השלימות שתבוא‪ ,‬והרי זו 'גאולה של לילה'‬
‫גליון ‪  145‬ערב חג המצות תשע"א‬
‫מתורתו של רבינו שליט"א‬
‫ לעומת הגאולה הגדולה ‪ -‬גאולת העתיד שהיא תהיה 'גאולה של בוקר'‪.‬‬‫הנה כי כן כל התקופה של ימות העולם הזה עד ביאת המשיח כולל קריעת‬
‫ים סוף ומתן תורה וימי דוד ושלמה ובניין המקדש בבית עולמים‪ ,‬הכל‬
‫הוא לילה אחד גדול‪.‬‬
‫והוא מה שאמרו חז"ל‪' ,‬מה שחר סוף כל הלילה אף אסתר סוף כל הנסים'‪.‬‬
‫כי כל תקופת עם ישראל מאז ראשיתם ועד הגאולה השלימה היא רק חציו‬
‫הראשון של מהלך הבריאה‪ ,‬החצי של הלילה‪ .‬וסוף תקופה זו הוא תקופת‬
‫אסתר שהוא סוף תקופת הניסים‪ .‬אמנם תקופת הגלות שאחר נס אסתר‬
‫אינו נמנה כזמן בכלל זמני הלילה והיום האמורים‪ .‬כי בגלות נחשב כאילו‬
‫אין אנו כלל בשום מצב‪ .‬וכביכול איננו קיימים‪ ,‬אלא הוא כתקופה של‬
‫בין השמשות ודמדומי בוקר שבין 'גאולת הלילה' שהיתה לאורך התקופה‬
‫מאז יציאת מצרים עד תקופת אסתר ‪ -‬שהוא סוף כל הלילה‪ ,‬לבין 'גאולת‬
‫הבוקר' שתהיה במהרה בימינו‪.‬‬
‫והנה יציאת מצרים היתה ב'חצות הלילה'‪ ,‬ותקופת אסתר היא 'סוף כל‬
‫הלילה'‪ .‬ונראה‪ ,‬כי תחילת מצב היחס בין הקב"ה לעם ישראל הוא 'תחילת‬
‫הלילה' ‪ -‬והיינו בברית בין הבתרים‪ ,‬ואכן ברית בין הבתרים היה בתחילת‬
‫הלילה‪ ,‬כדכתיב ‪ -‬ויהי השמש באה ועלטה היה )בראשית טו‪,‬יב(‪ .‬כי אז‬
‫התחיל ה'מעת לעת' של עם ישראל עם הקב"ה‪ ,‬ולכן היה זה בתחילת‬
‫הלילה‪ ,‬ואחר כך גאולת מצרים היא 'חצות הלילה'‪ ,‬וכל תקופת בית ראשון‬
‫היא המשך של גאולת מצרים‪ .‬וסוף תקופה זו היא תקופת אסתר סוף כל‬
‫הלילה ‪' -‬סוף כל הניסים'‪.‬‬
‫ואחר כך נסתם מאתנו כל חזון‪ ,‬והגלות שוררת כשאור וחושך משמשים‬
‫בערבוביא‪ .‬וממתינים אנו בכליון עיניים‪ ,‬לזמן בו יאיר היום‪ .‬כאשר ‪-‬‬
‫לא יבוא עוד שמשך וירחך לא יאסף כי ה' יהיה לך לאור עולם ושלמו‬
‫ימי אבלך‪ .‬ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי‬
‫להתפאר‪ .‬הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום אני ה' בעתה אחישנה‪.‬‬
‫)ישעיהו ס(‬
‫ג‪ .‬מדלג על ההרים‬
‫והנה לכאורה היה מן הראוי כי גלות מצרים כבר תביא את תכליתה‬
‫דהיינו לזככנו ולהביא אותנו אל השלימות‪ ,‬כדי שנהיה מוכשרים כבר מיד‬
‫אחריה לקבלת התורה ולבוא אל התיקון השלם‪ .‬אך לשם כך‪ ,‬היה צריך‬
‫להמתין עד שיגיעו ישראל למצבם הראוי והנכון‪ ,‬כאשר השעבוד והעוני‬
‫יזככו אותם ויצרפו אותם כצרף כסף וזהב‪ ,‬עד שיא הטהרה והשלימות‪,‬‬
‫ורק אז להוציאם ממצרים‪.‬‬
‫אולם בפועל היתה יציאת מצרים בזמן שעדיין לא נשלם כל הזיכוך‪,‬‬
‫ועדיין לא עברו עליהם כל הצירופים שהיו צריכים לעבור בכור הברזל‪ .‬וגם‬
‫מצד הזמן לא הגיע עדיין העת לצאת ממצרים‪ ,‬שהרי נגזר עליהם להיות‬
‫שם ארבע מאות שנה‪ .‬אלא הגאולה היתה בדרך דילוג וחיפזון שלא על פי‬
‫סדר‪ ,‬ב'אתערותא דלעילא'‪.‬‬
‫וכדמבואר בחז"ל שהקב"ה מיהר את הקץ ולא הביט בשפלות מצבם‪,‬‬
‫ולא התחשב במה שעדיין לא נשלם כל הזיכוך שהיה נצרך להביאם‬
‫לשלימות‪ ,‬ודילג על הקיצים ועל החישובים‪ ,‬וגאל אותם במצב שלא היו‬
‫ראויים עדיין לשלימות‪ .‬וכדאיתא במדרש ‪ -‬אמרו לו משה רבינו היאך‬
‫אנו נגאלין והלא אמר הקב"ה לאברהם ועבדום וענו אותם ארבע מאות‬
‫שנה‪ ,‬ועדיין אין בידינו אלא מאתים ועשר שנה‪ ,‬אמר להם הואיל והוא‬
‫חפץ בגאולתכם אינו מביט בחשבונותיכם‪ ,‬אלא 'מדלג על ההרים' אין‬
‫הרים וגבעות האמורין כאן אלא קצים ועיבורין‪ ,‬מדלג על החשבונות‬
‫ועל הקצים ועיבורין‪ ,‬ובחודש הזה אתם נגאלין שנאמר 'החודש הזה לכם‬
‫ראש חדשים'‪.‬‬
‫ובהמשך שם ‪ -‬רבנן אמרי 'קול דודי הנה זה בא' זה משה‪ ,‬בשעה שבא‬
‫ואמר לישראל בחודש הזה אתם נגאלין‪ ,‬אמרו לו משה רבינו היאך אנו‬
‫נגאלין‪ ,‬וכל מצרים מטונפת מעבודת כוכבים שלנו‪ ,‬אמר להם הואיל‬
‫והוא חפץ בגאולתכם אינו מביט בעבודת כוכבים שלכם אלא 'מדלג על‬
‫ההרים' ואין הרים אלא עבודת כוכבים )שהש"ר ב‪,‬כא‪,‬כב(‪.‬‬
‫והטעם שלא המתין הקב"ה עד שיושלם זיכוכם ויגיע עת קיצם‪ .‬איתא‬
‫בספה"ק כי לא יכלו להתמהמה עוד במצרים‪ ,‬ואילו היו נשארים שם עוד‬
‫רגע אחד‪ ,‬היו משתקעים שם לעולם‪ .‬כדאיתא באוה"ח הקדוש ‪ -‬אם‬
‫היו מתעכבים שם עוד היו נכנסים בחמישים שערי טומאה ולא היתה‬
‫תקומה‪ ,‬לזה גאלם מיד ולא שהו אפילו שיעור שיספיק בצקם להחמיץ‪,‬‬
‫והוא טעם אומרו ולא יכלו להתמהמה‪) .‬שמות ג‪,‬ז(‬
‫והדברים רמוזים בלשון המדרש – 'קול דודי הנה זה בא' אמר רבי יהודה‬
‫מהו 'מדלג על ההרים' אמר הקב"ה אם אני מסתכל במעשיהם של‬
‫ישראל אינן נגאלים לעולם‪ ,‬אלא למי אני מסתכל לאבותיהם הקדושים‪.‬‬
‫)שמו"ר טו‪,‬ד( דמשמע שאם היה מסתכל לפי מעשיהם‪' ,‬אינן נגאלין לעולם'‪.‬‬
‫וכן הדברים גם מבוארים בדברי הנביאים ‪ -‬ומולדותיך ביום הולדת‬
‫אותך לא כרת שרך‪ ,‬ובמים לא רוחצת למשעי‪ ,‬והמלח לא הומלחת‪,‬‬
‫והחתל לא חותלת‪ .‬לא חסה עליך עין לעשות לך אחת מאלה לחמלה‬
‫עליך‪ ,‬ותושלכי אל פני השדה בגועל נפשך ביום הולדת אותך‪ .‬ואעבור‬
‫עליך ואראך מתבוססת בדמייך ואומר לך בדמיך חיי ואומר לך בדמיך‬
‫חיי‪ .‬רבבה כצמח השדה נתתיך ותרבי ותגדלי ותבואי בעדי עדיים‪ ,‬שדים‬
‫נכונו ושערך צמח‪ ,‬ואת ערום ועריה‪ .‬ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת‬
‫דודים‪ ,‬ואפרוש כנפי עליך ואכסה ערותך‪ ,‬ואשבע לך ואבוא בברית אתך‬
‫נאום אדנ‪-‬י הוי"ה ותהיי לי‪ .‬וארחצך במים ואשטוף דמיך מעליך ואסוכך‬
‫בשמן‪ .‬ואלבישך רקמה ואנעלך תחש‪ ,‬ואחבשך בשש ואכסך משי‪ .‬ואעדך‬
‫עדי‪ ,‬ואתנה צמידים על ידייך‪ ,‬ורביד על גרונך )יחזקאל טז(‪.‬‬
‫והיינו שהיו עירום ועריה‪ ,‬כלומר ירודים בדרגתם עירום מן המצוות‪ .‬ולא‬
‫רוחצו‪ ,‬ומתבוססים בדם מעשיהם שהיו עובדי עבודה זרה‪ .‬אך הקב"ה‬
‫באתערותא דלעילא רחצם וסכם מן החטאים‪ ,‬ורוממם וקידשם והלביש‬
‫אותם בגדי פאר של מצוות ומעשים טובים‪.‬‬
‫ד‪ .‬חפזון שכינה‬
‫ובזה יבואר מה דאיתא במכילתא על הפסוק 'ואכלתם אותו בחפזון' ‪-‬‬
‫אבא חנן משום רבי אלעזר אומר זה חפזון שכינה‪ ,‬אף על פי שאין ראיה‬
‫לדבר זכר לדבר 'קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות'‪.‬‬
‫ואומר שם 'הנה זה עומד אחר כתלנו'‪ .‬יכול אף לעתיד לבוא יהא חפזון‬
‫שנאמר 'כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון כי הולך לפניכם ה'‬
‫ומאספכם אלוקי ישראל' )מכילתא בא פרשה ז‪.(.‬‬
‫וצריך לבאר מהו מעלת השבח בגאולה מצרים שהיתה על ידי חיפזון‪ .‬ועוד‬
‫שהרי בדברי המכילתא משמע שהחפזון הוא חסרון ופחיתות בגאולה‪ .‬כי‬
‫המשך בעמוד הבא‬
‫גליון ‪  145‬ערב חג המצות תשע"א‬
‫תורה ודעת ג‬
‫בעניינא דיומא‬
‫מתורתו של רבינו שליט"א‬
‫המשך מעמוד הקודם‬
‫על גאולת העתיד משתבח הנביא ‪ -‬כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא‬
‫תלכון כי הלך לפניכם ה' ומאספכם אלוקי ישראל‪) .‬ישעיהו נב‪,‬יב( דהיינו‬
‫שנזכה למצב שהגאולה לא תהא צריכה לבוא בחפזון‪.‬‬
‫ולפי האמור מבואר‪ ,‬שהמעלה והשבח של 'חפזון שכינה' הוא החסד‬
‫המיוחד שמיהר לגאלינו על אף שמצד מעשינו לא היינו ראויים עתה‬
‫עדיין‪ ,‬רק בדרך של דילוג ואתערותא דלעילא‪.‬‬
‫והנה איתא בספרים )ביאור ספרא דצניעותא לתלמיד האריז"ל( כי מחמת‬
‫שדילג הקב"ה ולא המתין עד לזמן הראוי‪ ,‬וחישב את הקץ להקדימו‬
‫שיצאו ברד"ו שנים‪ .‬על כן גם הגאולה לא היתה בשלימות‪ ,‬ושוב נפלו‬
‫וחטאו בעגל ובבית ראשון‪ ,‬והוצרכו לבוא בעוד גלויות‪.‬‬
‫וגם דברים אלו כבר נרמזו בחז"ל ‪ -‬דבר אחר 'משכני' בגלות‪ ,‬על מנת‬
‫'אחריך נרוצה' לעתיד לבוא‪ ,‬והקב"ה אומר לה 'על כן משכתיך חסד'‪,‬‬
‫עד עכשיו הייתי מקצר ימי השעבוד‪ ,‬שהיה גלוי לפני שאתם חוזרים‬
‫לשעבוד‪ .‬אבל עכשיו משכתי אתכם מן הגאולה‪ ,‬משתגאלו בפעם‬
‫הזאת אין אתם חוזרים לשעבוד‪) .‬ילקו"ש שה"ש תתקפא( והיינו שקיצור‬
‫ימי השעבוד‪ ,‬גורם לכך שהם חוזרים עוד לשעבוד‪.‬‬
‫והיינו כי כדי לזכות לטובה בשלימות‪ ,‬מוכרח הדבר שיהיה זה מחמת‬
‫מעשינו באתערותא דלתתא‪ ,‬ואז הטובה היא בשלימות ויש לה קיום‬
‫נצחי‪ .‬מה שאין כן כאשר כל השפע והטובה מגיעים כחסד ב'אתערותא‬
‫דלעילא'‪ ,‬אין לזה שלימות ואין לזה קיום לאורך זמן‪.‬‬
‫אך לעתיד לבוא כשתהיה הגאולה השלימה לא תהיה אחריה עוד גלות‪,‬‬
‫כי מכיון שהיא לא באה בחפזון אלא הופיעה בעתה‪ ,‬לכן לא יחזרו שוב‬
‫לשעבוד‪ .‬כי במצרים מאחר שהיה חשש שיטמעו בנ' שערי טומאה על כן‬
‫מיהר הקב"ה להוציאם‪ ,‬אף על פי שלא היו ראויים לגמרי לגאולה‪ .‬אך‬
‫בגאולת העתיד מכיון שהגאולה מיועדת להיות נצחית‪ ,‬אי אפשר שלא‬
‫יהיו שלמים ומושלמים לגאולה‪ ,‬והכל צריך כבר להיות מתוקן ומושלם‪.‬‬
‫ולכן לא תבוא הגאולה עד שיהיו ראויים בשלימות טהורים ומזוככים‬
‫לגאולה‪ .‬והיינו מה שמזהיר אותנו הנביא ‪ -‬סורו סורו צאו משם טמא‬
‫אל תגעו צאו מתוכה הברו נושאי כלי ה'‪ .‬כי לא בחפזון תצאו‪ .‬כלומר‬
‫שמאחר שהגאולה לא תבוא בחפזון על כן עלינו להיות ראויים לכך‪.‬‬
‫ומשום כך 'סורו טמא צאו אל תגעו'‪ .‬שמכיון שאנו 'נושאי כלי ה''‪ ,‬עלינו‬
‫להיות ברי לבב וצחים מכל שמץ כדי שנהיה ראויים לגאולה בשלימות‪.‬‬
‫ה‪ .‬אתערותא דלעילא‬
‫מובא בספרים בשם האריז"ל‪ ,‬כי מי שזכה לרוח טהרה מכח אתערותא‬
‫דלעילא בלא שמעשיו הביאוהו לידי כך‪ ,‬אזי מטרת התעוררות זו היתה‬
‫על מנת שלא יפול לגמרי‪ ,‬והקב"ה מערה אליו רוח טהרה ממרום‪ ,‬ובכח‬
‫קדושה זו מתעלה ומתגדל‪ .‬אך לאחר מכן‪ ,‬הקב"ה מסלק ממנו את‬
‫ההארה הזו‪ .‬כי אין תכלית הבריאה שישיגו השלימות בחסד חינם‪.‬‬
‫וניתן לו הארה זו לתקופה קצרה‪ ,‬בכדי שימשיך אחר כך בכוחות עצמו‬
‫להגיע למדרגות גבוהות‪.‬‬
‫וכשם שהיה בעת יציאת מצרים וקריעת ים סוף‪ ,‬אשר לאחר ההארה‬
‫הגדולה שהיתה להם עד כדי שראתה שפחה על הים מה שלא ראה‬
‫יחזקאל בן בוזי‪ ,‬הקב"ה נטל מהם הארה זו‪ ,‬בכדי שיזכו להגיע לדרגות‬
‫נעלות ע"י עבודתם העצמית‪.‬‬
‫ד תורה ודעת‬
‫וכמו כן יש לפעמים כשהאדם שרוי בשפל המדריגה בירידה רוחנית‪,‬‬
‫הקב"ה שולח אליו רגשי התעוררות מלעילא על מנת להרימו ולהקימו‬
‫משפלותו‪ ,‬לחזקו לקרבו ולעודדו‪ .‬אולם לאחר מכן הקב"ה נוטל את‬
‫אותה התעוררות‪ ,‬והרגש המרומם מסתלק ממנו‪ ,‬ונדמה לאדם שנפל‬
‫ממדרגתו וה' סר מעליו‪ .‬אמנם אין הדבר כן כי כל התעוררות זו ניתנה‬
‫לו מלכתחילה באופן זמני‪ ,‬כדי להעניק לו טעימה כי טוב ה'‪ ,‬אולם‬
‫לאחר מכן נדרש מאתו לעמול ולהגיע לכך בכוחות עצמו‪ ,‬ומה שיקנה לו‬
‫ע"י עמלו שוב לא ינטל ממנו לעולם‪.‬‬
‫והנה אחר כך אחר שזכה להגיע בכוחות עצמו למדריגה שנדרשה ממנו‪,‬‬
‫ניתנת לו התעוררות נוספת של קדושה במדריגות רמות יותר בכדי‬
‫להטעימו להראות לו את הדרך למדריגה גבוהה יותר‪ ,‬ושוב מסתלקת‬
‫ממנו הארה זו‪ ,‬ונדרש האדם להגיע למדריגות אלו בכוחות עצמו‪ ,‬ומי‬
‫שמתמיד בדביקות בה' בכל המצבים ‪ -‬גם במצבי החושך‪ ,‬הריהו הולך‬
‫ועולה ומתעלה ממדריגה למדריגה עד לאין שיעור‪.‬‬
‫ו‪ .‬שירו לה' שיר חדש‬
‫בגאולת מצרים אמרו ישראל 'שירה חדשה'‪ ,‬וכלשון הברכה 'שירה‬
‫חדשה שבחו גאולים'‪ ,‬ובגאולה העתידה גם כן יהיה 'שיר חדש'‪ ,‬כדכתיב‬
‫'שירו לה' שיר חדש' )תהילים צו(‪.‬‬
‫'שיר חדש' אין פירושו שיאמר שיר שעדיין לא נאמר‪ ,‬שהרי תמיד על‬
‫כל מאורע מתחברים ונאמרים שירים חדשים‪ ,‬אלא היינו סוג שיר חדש‪,‬‬
‫כלומר שיר מסוג שעדיין לא הכרנו‪ ,‬ומשום שהמצב הוא חדש לגמרי‬
‫מתחייב סוג שיר חדש‪ .‬ביציאת מצרים אמרו שירה חדשה כי התחדש‬
‫מצב חדש לגמרי‪ ,‬דהיינו הנהגה ניסית ונפלאה שלא היה עד אז כלל‪ .‬וכן‬
‫לעתיד יווצר מצב חדש לגמרי‪ ,‬שעתה אינו יכול להיות מתואר בפינו‪,‬‬
‫ורק אז עם התחדשות התקופה החדשה יאמרו שיר חדש‪ ,‬בהתאם‬
‫למצב החדש‪.‬‬
‫והנה עיין בתוס' )פסחים קטז‪ :‬ד"ה ה"ג ונאמר( שהביא בשם המדרש‬
‫שיש הבדל בין השיר ביציאת מצרים לשיר העתיד לבוא ‪ -‬במכילתא‪ ,‬כל‬
‫השירות לשון נקיבה‪ ,‬חוץ משירה דלעתיד דלשון זכר‪ ,‬כלומר שהנקיבה‬
‫יש לה צער לידה‪ ,‬אף כל הניסים יש אחריהם צער‪ ,‬חוץ מלעתיד שאין‬
‫אחריה צער‪.‬‬
‫מבואר בזה שהשירה של יציאת מצרים‪ ,‬ביחס לשיר שיושר לעתיד‬
‫לבוא‪ ,‬היא שירה שעדיין אין בה שלימות‪ ,‬ותואמים הדברים עם מה‬
‫שכתבנו שיציאת מצרים היא בחינת 'לילה'‪ .‬אבל לעתיד יהיה שיר חדש‬
‫ שיר בלשון זכר‪ ,‬כלומר שיר עם שלימות‪ ,‬בחינת 'יום'‪.‬‬‫והנה איתא בגמרא ‪ -‬למען יזמרך כבוד ‪ -‬ביום‪ ,‬ולא ידום ‪ -‬בלילה‬
‫)מגילה ד‪ .‬וברש"י(‪ .‬והיינו שגם בלילה הוא זמן של שירה על הניסים‪ ,‬אך‬
‫הוא בבחינה פחותה‪ .‬כי עיקר השירה של 'יזמרך כבוד' הוא דווקא ביום‪,‬‬
‫והלילה הוא רק זמן של 'ולא ידום'‪ .‬ואם כן כל השירים שנאמרו מאז‬
‫יציאת מצרים הם בבחינת 'ולא ידום'‪ ,‬ורק לעתיד לבוא כאשר יבוא‬
‫מצב של 'יום'‪ ,‬אז יהיה שיר חדש‪ ,‬שיר של 'יזמרך כבוד'‪.‬‬
‫נערך ונכתב ע"י הרב י‪ .‬מ‪ .‬ו‪.‬‬
‫גליון ‪  145‬ערב חג המצות תשע"א‬
‫בעניינא דיומא‬
‫מתורתו של רבינו שליט"א‬
‫שלש תקופות בחיי עם ישראל – 'פסח'‬
‫'פורים' 'הגאולה השלימה'‬
‫בחג הפסח נגאלו עם ישראל וה' לקח אותנו לעם להיות לנו‬
‫לאלוקים‪ ,‬ועל כך אנו חוגגים עד בלי קץ בכל שנה ושנה‪ .‬קשר נשגב‬
‫זה נתוסף והולך בהמשך כאשר הקב"ה נתן לנו את התורה והקים‬
‫לנו נביאים והשרה את שכינתו בתוכנו ורוממנו במעלות העליונות‬
‫ביותר והנחיל לנו את ארץ ישראל והאיר לנו אור תורה שבע"פ ועוד‬
‫ועוד‪ ,‬אולם שורש ויסוד הכל התחיל בחג הפסח‪.‬‬
‫במהלך קיומו של עם ישראל הוסיפו להתפתח בו שלבים נוספים‪,‬‬
‫כאשר העם כולו התעלה למדריגות יותר נעלות בעוצם דביקותו בה'‬
‫ובתורה‪.‬‬
‫ובאופן כללי אנו מבחינים בזה שלב מרכזי של עליה בימי נס פורים‬
‫כדאיתא בגמרא ‪ -‬אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא‪ ,‬מלמד שכפה‬
‫הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית‪ ,‬ואמר להם אם אתם‬
‫מקבלים התורה מוטב‪ ,‬ואם לאו שם תהא קבורתכם‪ ,‬אמר רב אחא‬
‫בר יעקב מכאן מודעא רבה לאורייתא‪ ,‬אמר רבא אף על פי כן הדור‬
‫קבלוה בימי אחשורוש‪ ,‬דכתיב קימו וקבלו היהודים‪ ,‬קיימו מה‬
‫שקיבלו כבר )שבת פח‪.(.‬‬
‫וכאשר נתבונן במהלך התפתחות הדברים‪ ,‬נראה כי מאותו‬
‫הדור ואילך חלה התרחבות לאין שיעור בלימוד התורה שבעל‪-‬‬
‫פה‪ ,‬כי בימי בית שני החלו דורות הזוגות ואחר כך היו התנאים‬
‫והאמוראים‪ .‬וכדאיתא במדרש הקדמון פרקי היכלות 'מיום שניתנה‬
‫תורה לישראל ועד שנבנה הבית האחרון תורה ניתנה‪ ,‬אבל הדרה‬
‫ויקרה כבודה וגדולתה ותפארתה וכו' זיוה וזיותה וכו' לא ניתנה‬
‫עד שנבנה הבית האחרון'‪) .‬פכ"ז( ועוד איתא 'ולא עלתה על לבי‬
‫ליתנו לכל הדורות הללו מימות משה ועד עכשיו‪ ,‬לדור הזה היה‬
‫שמור להשתמש בו עד סוף כל הדורות וכו' ועל אותה שעה הוא‬
‫אומר 'גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון' )שם פכ"ט(‪.‬‬
‫והנה ההתרחבות של תורה שבע"פ מקבילה ושייכת היא לעניין של‬
‫'הדור קבלוה מרצון'‪ .‬כי מכיוון שלבם פתוח לקבל את התורה‪ ,‬אזי‬
‫לבם גם מבין את החכמה ויש בכוחם להשיג בלבם את שפע רוח‬
‫הקודש של חכמת התורה שזה אור תורה שבע"פ‪.‬‬
‫והנה מני אז כל דורות הגלות הם המשך של תקופת תורה שבע"פ‪,‬‬
‫שהרי בכל ימי הגלות העסק של תושבע"פ התרחב מאד והגיעו‬
‫לדרגות רמות‪.‬‬
‫אמנם לעתיד לבוא בדורו של משיח יתגלה שלב נוסף בתורה‬
‫שנקרא 'תורתו של משיח'‪ ,‬שהוא דרגה נוספת ויותר עמוקה של‬
‫תורה שבע"פ‪ ,‬דהיינו שכל התורה תהיה פשוטה בלבם של כל‬
‫בני ישראל‪ .‬וכל מה שהשיגו בדורות תושבע"פ בדרך של העמקה‬
‫והתאמצות‪ ,‬יושג אז בפשטות ויהיה מתיישב על הלב‪ .‬כדכתיב‬
‫'נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה' )ירמיה לא(‪ ,‬ואיתא‬
‫במדרש – 'תורה שאדם למד בעוה"ז הבל היא לפני תורתו של משיח'‬
‫)קהלת רבה יא‪,‬ז(‪ .‬וברש"י ‪' -‬מובטחים מאתו להופיע עוד עליהם‬
‫לבאר להם סוד טעמיה ומסתר צפונותיה' )רש"י שה"ש א‪,‬ב(‪ .‬וכתיב‬
‫'והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר וניבאו בניכם ובנותיכם‬
‫זקניכם חלומות יחלמון בחוריכם חזיונות יראו' )יואל ג‪,‬א(‪.‬‬
‫וגילוי התורה מקביל הוא לאופן הנהגת ה' בכל שלב‪ ,‬שכאשר‬
‫הנהיג הקב"ה את ישראל ביציאת מצרים בניסים ונפלאות ושידד‬
‫את מערכות טבע הארץ‪ ,‬גם השפעת התורה היתה שמיימית באופן‬
‫של נבואה שחכמת התורה מושפעת על האדם באופן נעלה מאתו‪,‬‬
‫בהארה עליונה המאירה עליו‪ .‬ובימי הגלות ובית שני כאשר ההנהגה‬
‫היתה מלובשת בדרכי הטבע הארציים‪ ,‬גם התורה היתה נתפסת‬
‫בלב החכמים בדעתם וברגשותיהם הטבעיים‪ .‬וכן תורתו של משיח‬
‫מקבילה לאופן הגילוי ההנהגה האלוקית שיהיה אז‪ ,‬שיהיה הטבע‬
‫הגמור מתנהג בהנהגה אלוקית גלויה כמו נס‪.‬‬
‫ונמצא שיש כאן שלשה שלבים‪ ,‬השלב הראשון הוא מאז יציאת‬
‫מצרים ועד נס פורים ‪' -‬תקופת פסח'‪.‬‬
‫השלב השני הוא מאז נס פורים עד סוף הגלות – 'תקופת פורים'‬
‫והשלב השלישי הוא תקופת ‪' -‬הגאולה השלימה'‪.‬‬
‫והנה בכל אחד מהשלבים מקבילים הדברים מכל הצדדים‪ ,‬גם מצד‬
‫המאורעות שהביאו אותם לחובת העבודה‪ ,‬שהיה מקביל לאופי‬
‫סוג העבודה שקיבלו על עצמם‪ ,‬והן בצורת השגת התורה והן בסוג‬
‫ההופעה של הנהגת ה'‪ .‬כאשר יבואר‪.‬‬
‫בפסח יצאו 'מעבדות לחירות'‪ ,‬וכנגד זה היה עבודתם בדרך‬
‫של 'עבדות'‪ ,‬כי הטעם שנתחייבו ישראל בעבדות לה' הוא עבור‬
‫שהוציאם מעבדות לחירות‪ .‬וכדכתיב ‪ -‬כי לי בני ישראל עבדים‬
‫עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים אני ה' אלוקיכם‬
‫)ויקרא כה‪,‬נה(‪ .‬ואז היתה קבלת התורה בכפיה‪ ,‬שזה נובע מצורת‬
‫קבלת העבודה בבחינת 'עבד'‪.‬‬
‫וכמו כן במקביל לזה הנהגת ה' עם בני ישראל היה בדרך של שידוד‬
‫המערכות בניסים היוצאים מגדר טבע העולם‪ ,‬שזה בחינת 'כפיה'‬
‫שהדבר מנוגד לטבע מציאות העולם‪ ,‬הנהגה שמיימית‪.‬‬
‫וכמו כן גילוי דבר ה' היה בדרך של תורה שבכתב כלומר בצורת‬
‫נבואה שדבר ה' מופיע עליהם מבחוץ ומדבר אליהם מן השמים‪,‬‬
‫תורה שמיימית‪.‬‬
‫המשך בעמוד הבא‬
‫גליון ‪  145‬ערב חג המצות תשע"א‬
‫תורה ודעת ה‬
‫בעניינא דיומא‬
‫המשך מעמוד הקודם‬
‫לעומת זאת בפורים‪ ,‬הישועה היתה 'ממיתה לחיים' כלשון חז"ל‬
‫)מגילה יד‪ ,(.‬ולכן נעשו דבקים לה' במידה יותר נעלית‪ .‬שכאשר הצילם‬
‫מעבדות נעשו מחוייבים לו את חירותם וממילא נהיינו עבדים לו‪.‬‬
‫אולם כאשר הצילנו ממיתה לחיים הרי אנו חייבים לו את עצם קיומנו‪,‬‬
‫ונעשינו בעצם מציאותנו מציאות של קדושה‪ ,‬ולכן קבלנו את התורה‬
‫'מרצון' בלי כפיה‪ ,‬ומעתה אין עבודתינו רק כ'עבד' אלא בחינת 'בן'‪ ,‬כבן‬
‫שהוריו מעניקים לו את עצם מציאותו‪.‬‬
‫ובמקביל לכך הנהגת ה' עלינו היה בלי שידוד מערכות הטבע אלא היה‬
‫מעוגן בתוך סדר הטבע ‪ -‬הנהגה ארצית‪ ,‬אף שראו כאן בסופו של דבר‬
‫נס נפלא‪.‬‬
‫וכמו כן בחלק של התורה כבר זוכים להשגת התורה בלב והיינו תורה‬
‫שבע"פ שחכמתה כבר נמצאת בלבם וברגשותיהם משום שהם מציאות‬
‫של קדושה ויכולים לסבור ולהרגיש בעצמם את סברת התורה‪' ,‬תורה‬
‫בארץ'‪.‬‬
‫וכל השלב הזה נמשך כל ימי הגלות‪ .‬אמנם ימות המשיח הוא שלב‬
‫חדש‪ .‬והיינו שבנס פורים אף שהיתה הצלה ממיתה לחיים‪ ,‬אבל עדיין‬
‫לא היה בפועל מציאות של מיתה‪ ,‬רק היו בסכנת מיתה‪ .‬אבל בימי‬
‫הגלות הגיעו עם ישראל למצב של מיתה גמורה‪ ,‬שאכן התרגשה עליהם‬
‫גזירת מיתה והשמדה‪.‬‬
‫ובמיוחד אירע הדבר בימי השואה הנוראה‪ ,‬כאשר החלק הנכבד של‬
‫העם נלקח למיתה‪ ,‬ובאופן טבעי אף הנשארים אחד מעיר ושניים‬
‫ממשפחה היו נידונים להכחדה איטית‪ ,‬מרוב חולשה והתפוררות לאור‬
‫החורבן הנורא‪' ,‬מעמיא עמיא ואזיל'‪ .‬וזה נחשב שכבר היה העם כולו‬
‫במציאות של מיתה‪.‬‬
‫ויש לדעת שהשואה‪ ,‬אינו עוד מאורע ממאורעות הגלות‪ ,‬אלא אין‬
‫ספק שהוא מאורע בפני עצמו בסדר תולדות עם ישראל כי מפאת גודל‬
‫החורבן ומוראותיו הוא מאורע בסדר גודל כמו פורים‪ .‬זהו מאורע כביר‬
‫בתולדות עם ישראל שלא היה מעולם‪ .‬ונמצא שיש כאן שלשה שלבים‬
‫במציאות עם ישראל‪ ,‬התהוות העם‪ ,‬גלות‪ ,‬ואחר כך מיתה והשמדה‬
‫גמורה‪ ,‬כי באופן טבעי המצב היה שעם ישראל נכרת קיומו‪ ,‬כי המעט‬
‫שנותר בדרך הטבע לא היה לו סיכוי להתחדש‪.‬‬
‫והנה כשם שאחר נס פורים שניצולו ממיתה לחיים הגיע שלב חדש‬
‫בהשגת התורה ובקבלת התורה‪ ,‬כך גם מאורע זה של השואה שהיה בו‬
‫בחינת מיתה גמורה של עם ישראל‪ ,‬אזי תחיית האומה מחדש תביא‬
‫בעקבותיה את גילוי התורה החדש של 'תורתו של משיח'‪.‬‬
‫ואור התורה שיבוא על ידי זה יהיה כמו שכתוב 'נתתי תורתי בקרבם‬
‫ועל לבם אכתבנה' )ירמיה לא‪,‬לב(‪ .‬כלומר שהתורה תהיה כל כך פשוטה‬
‫בלבם‪ ,‬עד שתהא כחלק ממציאותם בלי יציאה מגדרם והתאמצות‬
‫שכלית מעמיקה‪ .‬והוא מה שאמרו שאפילו תינוק ותינוקת ידעו טעמי‬
‫פרה‪ .‬וכתיב 'כולם ידעו את ה' למגדולם ועד קטנם' כלומר שלא יצטרכו‬
‫לגדלות והעמקה כדי לבוא להשגת תורה‪.‬‬
‫ו‬
‫תורה ודעת‬
‫בתקופת 'פסח' היתה התורה בישראל על ידי הנביאים‪ ,‬וכך היה לאורך‬
‫כל הזמן עד תקופת 'פורים' ומאז התחיל אנשי כנה"ג והיה תקופת‬
‫החכמים שהתורה היתה אצל חכמי הדורות‪.‬‬
‫ומה שמיוחד בתורתו של משיח‪ ,‬הוא שתהיה התורה אז מושגת ונתונה‬
‫לכללות העם‪ ,‬מה שהיה בימי חז"ל רק אצל גדולי האומה יהיה פשוט‬
‫אצל כולם‪.‬‬
‫ויש לשים לב גם למאורע עצום ופלאי שאירע אחר השואה‪ ,‬והיא‬
‫התקומה המופלאה של עם ישראל לאחר החורבן‪ ,‬שגם זה דבר גדול‬
‫ואדיר שלא היה כמוהו‪ .‬שכאשר מתבוננים במה שהיה מצב העם אחר‬
‫השואה הרי הוא לא ייאמן‪ ,‬ואף דבר זה הוא בסדר גודל שלא היה‬
‫כמותו כל ימות הגלות‪ .‬אולם הכל התרחש בתהליך טבעי בדרך הטבע‬
‫אפילו בלי מאורעות כמו 'נדדה שנת המלך' אלא באופן טבעי ממש‪,‬‬
‫וברחמי שמים עם ישראל נבנה מחדש‪ ,‬וציבור שומרי המצוות מונה עם‬
‫רב לשם ולתהילה ולתפארת‪.‬‬
‫וזה יותר מבחינת 'בן' אלא הוא קרוב לבחינת 'רעיה'‪ ,‬שכיון שיצאו‬
‫'ממיתה לחיים' אזי נכנסו לחלקו של ה' ונעשה עצם מהותינו מציאות‬
‫של קדושה‪ ,‬בחינת 'עצם מעצמי'‪.‬‬
‫ובמקביל היה כאן גם בחינת 'קבלת התורה' מחדש‪ ,‬שאחר כל החורבן‬
‫הנורא‪ ,‬שנחרבו כל מרכזי התורה ונספו גדולי התורה רבנן ותלמידיהון‪,‬‬
‫והיה העולם שמם מן התורה‪ ,‬התקוממו השרידים מעפרם וחידשו את‬
‫היהדות כאשר מגדלים עדרים לעבוד את ה' יחדיו‪ ,‬והקימו בעזר ה'‬
‫מערכות של חינוך ומוסדות של תורה וקהילות קודש לעבוד את ה'‪.‬‬
‫והנה יש כאן שלב חדש נפלא ברוממותו שלא מצינו כמותו‪ ,‬כי בפורים‬
‫אף שהיה קבלה מרצון אבל היה זה מחמת 'אהבת הנס' כמו שכתב‬
‫ברש"י במסכת שבת שם‪ ,‬אבל ההתעוררות של עם ישראל לבוא אל ה'‬
‫לאחר השואה היא בחינת 'אהבה שאינה תלויה בדבר' שהרי לא היה‬
‫כלל נס ולא נתגלה שום ניצוץ של אהבה‪ ,‬ואדרבה כל מה שראו היה‬
‫היפך אהבה‪ ,‬ובכל זאת רדפו עם ישראל אחר ה'‪ ,‬וזה 'אהבה שאינה‬
‫תלויה בדבר' 'למעלה מטעם ודעת'‪.‬‬
‫]ומכיון שאנו נמצאים בתוך זה‪ ,‬איננו חשים את עוצמתה של התקופה‪,‬‬
‫אולם יש לנו לשים לב שאנו עומדים בימים גדולים מאד‪ ,‬בתוך תהליך‬
‫מופלא של תחיית עם ישראל לאחר חיסולו בימי השואה‪ ,‬ובתוך תקופה‬
‫שעם ישראל חוזר ואומר שוב 'נעשה ונשמע' מתוך אהבה ורדיפה אחר‬
‫ה' ית"ש ואחרי התורה הקדושה‪ ,‬אשרינו‪[.‬‬
‫על זמן זה ניתן לומר בלשונם של חז"ל 'באותה שעה צעקו כל אומות‬
‫העולם ואמרו מה אלוקיהם של אלו עושה להם שכך נהרגין עליו' )איכה‬
‫רבה א‪,‬נ(‪ .‬אך ישראל דבקים בה'‪ ,‬כי הקשר נצחי הוא‪.‬‬
‫וכמו שכתב בעל חובת הלבבות ‪ -‬כמו שנאמר על אחד מן החסידים‪,‬‬
‫שהיה קם בלילה ואמר‪ :‬אלוקי! הרעבתני‪ ,‬ועירום עזבתני‪ ,‬ובמחשכי‬
‫הלילה הושבתני‪ ,‬ועוזך וגדלך הוריתני‪ ,‬אם תשרפני באש ‪ -‬לא אוסיף‬
‫כי אם אהבה אותך ושמחה בך‪ ,‬דומה למה שאמר )איוב יג‪,‬טו( – 'הן‬
‫גליון ‪  145‬ערב חג המצות תשע"א‬
‫מתורתו של רבינו שליט"א‬
‫יקטלני לו איחל'‪ .‬ואל הענין הזה רמז החכם באמרו )שיר השירים‬
‫א‪,‬יג( – 'צרור המור דודי לי בין שדי ילין'‪ ,‬ואמרו רבותינו‪ ,‬זכרונם‬
‫לברכה‪ ,‬על דרך הדרש )שבת פח‪' – (:‬אף על פי שמיצר לי ומימר לי דודי‬
‫בין שדי ילין' )שער אהבת ה' ‪ -‬פרק א(‪ .‬והנה בעל חובת הלבבות כתב‬
‫כן על אחד מן החסידים שהגיע לדרגה רמה זו‪ ,‬אולם בתקופה שלאחר‬
‫השואה העם בכללותו הוכיח אהבה ודביקות נפלאה זו‪.‬‬
‫כמה משבח הנביא את ישראל על הליכתם במדבר אחר ה' בארץ‬
‫לא זרועה‪ .‬כדכתיב ‪ -‬הלוך וקראת באזני ירושלם לאמר‪ ,‬כה אמר ה'‪,‬‬
‫זכרתי לך חסד נעורייך אהבת כלולותייך‪ ,‬לכתך אחרי במדבר בארץ‬
‫לא זרועה )ירמיה ב‪,‬ב(‪.‬‬
‫ובוודאי היא מעלה נשגבה שהיתה להם אז בתחילת דרכם‪ .‬אמנם אז‬
‫סמכו בבטחון כי הקב"ה בוודאי יספק להם כל צרכיהם במדבר‪ .‬אולם‬
‫בימי השואה הרי עם ישראל נשרף באש ונקרע לגזרים‪ .‬ובכל זאת העם‬
‫היהודי אינו נוטש את ה'‪ ,‬אלא ממשיך לרדוף אחריו‪ .‬והרי זה שבח‬
‫ורוממות לישראל פי כמה וכמה‪.‬‬
‫ונראה פשוט כי כשם שכלפי נפלאות השי"ת נאמר 'הנה ימים באים‬
‫נאום ה' ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים‬
‫כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה‬
‫ומכל הארצות אשר הדחתים שם' )ירמיה טז‪,‬יד( ובגמרא אמרו – 'לא‬
‫שתעקר יציאת מצרים ממקומה אלא שתהא שעבוד מלכיות עיקר‬
‫ויציאת מצרים טפל לו' )ברכות יב‪ .(:‬וכמו כן גם לגבי שבחם של ישראל‬
‫לא יאמר עוד 'לכתך אחרי במדבר'‪ ,‬כי אם 'לכתך אחרי באש ובמים'‪.‬‬
‫וכמו כן לא יאמר עוד 'הדר קבלוה מרצון – מאהבת הנס'‪ ,‬כי אם קבלוה‬
‫מאהבה שאינה תלויה בדבר‪.‬‬
‫וכבר עתה מתחילים לראות ניצוצות של אור כאשר את תקומת האומה‬
‫המופלאה עושה ה' ית"ש בתוך דרך הטבע‪ ,‬וכן מתקבלת תפילת עם‬
‫ישראל ‪' -‬עשה עמנו אות לטובה וקבץ נפוצותינו מארבע כנפות הארץ'‬
‫)תחנון לשני וחמישי(‪ .‬ועוד התפתחות מופלאה שהיהדות החרדית‬
‫עולה כפורחת‪ ,‬ומתרבים הישיבות והכוללים ותלמודי התורה ולימוד‬
‫התורה הוא כיום באופן שלא היה כמוהו בכל שנות הגלות‪.‬‬
‫ולכל לראש התופעה הנפלאה‪ ,‬אשר רוח טהרה ממרום מעוררת מאות‬
‫אלפי בני ישראל אשר במשך הגלות התדרדרו ונטשו את ה' ואת התורה‪,‬‬
‫ועתה חוזרים ושבים אל ה' ומקבלים עליהם עול תורה‪ ,‬נוטשים את כל‬
‫אשר להם ובאים במסירות נפש להקים משפחות קדושות ולנהל אורח‬
‫חיים בדרך התורה אשר לא ידעו עד כה‪ .‬וניתן לראות בכך באופן ברור‬
‫התנוצצות של קיום הנבואה ‪ -‬ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן‬
‫בקירבכם‪ ,‬והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר‪ ,‬ואת‬
‫רוחי אתן בקירבכם‪ ,‬ועשיתי את אשר בחוקי תלכו ומשפטי תשמרו‬
‫ועשיתם )יחזקאל לו‪,‬כו(‪.‬‬
‫יתן ה' וניצוצות אלו יתרבו ויתחזקו והיו לאור גדול אשר יאיר על ציון‬
‫בביאת המשיח ונזכה לגאולה השלימה במהרה בימינו‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫נכתב ע"י הרב י‪ .‬מ‪ .‬ו‪.‬‬
‫מבי מדרשא‬
‫שמעוןשליט"א‬
‫של רבינו‬
‫סירוטה‬
‫מתורתוהרב‬
‫בבקעך ים סוף‬
‫עמך ראו‬
‫מכילתא דרבי ישמעאל בשלח )פרשה ג( 'זה א‪-‬לי'‪ ,‬רבי אליעזר אומר‬
‫וכו' ראתה שפחה על הים מה שלא ראו ישעיה ויחזקאל‪ .‬הן נישא לבבנו‬
‫לדעת תכלית כוונת המראה הגדול הזה מה עניינו אשר כל מתבונן ישתאה‬
‫לדעת עד כמה עצמה קדושת נוראות המעמד ההוא אשר בשגב מעלתו‬
‫הכשיר כל איש ואשה בישראל אף גם הפחות שבפחותים לחזות בנועם‬
‫השם ולבקר בהיכלו ויחזו אלקים באספקלריא דנהרא יותר ממה שנגלה‬
‫לגדולי הנביאים עד כי שפחה העומדת אחר הרחיים מראה באצבע "זה‬
‫קלי ואנוהו" הרי לא דבר ריק הוא ואם נתפרש הענין בדברי חז"ל הוי‬
‫אומר כי יש בידיעה זו לשפוך אור וללמוד ממנו לדורות על מהות ענין‬
‫תכלית כוונת נס קרי"ס ויש לדעת עומק המכוון בזה‪.‬‬
‫ובאמת שכל ענין זה מעורר פליאה והשתוממות האומנם כן כי לא נמצא‬
‫עת נכון למראות הנבואה אלא כאשר עם עני ואביון בורח מחמת אימת‬
‫המציק מפחד מצרים הנוסע אחריהם‪ ,‬והמה נסים על נפשם אל תוך הים‬
‫ומימינם ומשמאלם נערמו מים‪ ,‬הלוא בודאי אין הוא עת מוכשר להיות‬
‫צופה בפינות המרכבה ובמראות אלקים‪ ,‬כי להשיג ענין רוחני צריך רוחב‬
‫לב ומנוחת נפש‪ ,‬דעת נכונה ומרגוע‪ ,‬כדי להתפשט מן הגשמיות ולהידבק‬
‫באור האורות העליונים‪ ,‬כאשר תלמד לדעת ממעשה הנביאים עת אשר‬
‫שאלה נפשם ויתאוו שתנוח עליהם הרוח‪ ,‬הן לא צלחו בנבואה אלא בעזרת‬
‫נגן המנגן‪ ,‬הוי אומר שאין מראות הנבואה כמראה חיצון שאי אפשר בלתי‬
‫אם ינתקו מוסרות הגשם ותשוטט הנפש ותדע ברוחניים כמלאכי מרום‪,‬‬
‫אשר על כן על ידי קול המנגן תתרומם הנפש ותתרונן להתעדן בעדן‬
‫הנפשות ולחזות במראות הנאצלות‪ ,‬וכאן ראה זה פלא איך צלחו כל עם‬
‫השם בנבואה הקטנים עם הגדולים גם השפחה אשר אחר הרחיים ותנח‬
‫עליהם הרוח דווקא כאשר סגר עליהם המדבר והמה באימה נסים בבהלה‬
‫על נפשם מנוסת חרב ואבדן אל תוך הים‪ ,‬הלוא לעת כזאת הלב דום כאבן‪,‬‬
‫והנפש עניה וסוערה עד למאוד‪.‬‬
‫וברמב"ן ‪ -‬ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא‪ ,‬ומאותה‬
‫שעה נתעלית נפשם להתקיים בתולדותיו שהוא המן‪ .‬ואם תבקש לדעת‬
‫מה גודל המעלה הנצרכת להכשיר הגוף להיות מאוכלי המן‪ ,‬לך נא ראה‬
‫מה שכתב הרמב"ן לעיל מזה וזה לשונו‪ ,‬ודע כי יש במן ענין גדול‪ ,‬רמזוהו‬
‫רבותינו במסכת יומא )עה ב( לחם אבירים אכל איש )תהלים עח כה(‪,‬‬
‫לחם שמלאכי השרת אוכלין‪ ,‬דברי רבי עקיבא‪ .‬והענין הזה שאמר רבי‬
‫עקיבא הוא‪ ,‬שקיום מלאכי השרת בזיו השכינה‪ ,‬וכן דרשו )שמו"ר לב‬
‫ד( ואתה מחיה את כולם )נחמיה ט ו(‪ ,‬מחיה לכולם‪ .‬ועליו נאמר )קהלת‬
‫יא ז( ומתוק האור‪ ,‬שישיגו בו באור טוב טעם‪ .‬והמן הוא מתולדת האור‬
‫העליון שנתגשם ברצון בוראו יתברך‪ ,‬ונמצא שאנשי המן ומלאכי השרת‬
‫ניזונים מדבר אחד ע"כ הנה תראה נוראות איך בעברם ים נזדככו כל כך‬
‫להיות מאכלם ומזונם מן האור ונהנים מזיו השכינה כמקור חיותם של‬
‫מלאכי השרת‪.‬‬
‫בינה נא זאת איך היתה כוונת המאציל ב"ה המעביר בניו בין גזרי ים‬
‫סוף לזכות את ישראל ולהאכילם מן מן השמים והוכן זה המעמד להיות‬
‫כמקוה טהרה לטהר גופם לזכך נפשם לרומם את רוחם ולהכשירם להיותם‬
‫המשך בעמוד הבא‬
‫גליון ‪  145‬ערב חג המצות תשע"א‬
‫תורה ודעת ז‬
‫מבי מדרשא‬
‫מתורתו של רבינו שליט"א‬
‫המשך מעמוד הקודם‬
‫מאוכלי המן כמלאכי השרת‪ ,‬ותכלית כל זה להכשירם אל התורה כמו‬
‫שאמרו רבותינו )תנחומא סימן כ( לא נתנה התורה לדרוש אלא לאוכלי‬
‫המן‪ ,‬ובמה טהר נפשם ונזדכך גופם כל כך הלוא בראותם עין בעין יקר זיו‬
‫תפארת כבודו ית' בעת קריעת הים‪ ,‬כדברי הרמב"ן‪ .‬וכל כך הפליאו חז"ל‬
‫בעוצם קדושת המראה עד שאמרו )ש"ר פרשה כג( א"ר ברכיה בא וראה‬
‫כמה גדולים יורדי הים‪ ,‬משה כמה נתחבט ונתחנן לפני המקום עד שראה‬
‫את הדמות שנאמר )שמות לג( הראני נא את כבודך א"ל הקב"ה לא תוכל‬
‫לראות את פני ובסוף הראה לו בסימן שנאמר )שמות ל"ג( והיה בעבור‬
‫כבודי וכו' ועולי הים כל אחד ואחד מראה באצבעו ואומר זה א‪-‬לי ואנוהו‪.‬‬
‫הן שאלה נפשינו וקווינו לדעת ונפלאת מאתנו והיא רחוקה ממנו כי הלוא‬
‫עתה תגדל פליאתנו שבעתיים במה היה זה העת שישראל נתונים בין גזרי‬
‫ים סוף מוכשר כל כך למעלות אלו מה שלא היה בצאתם ממצרים‪ ,‬ובאמת‬
‫מה כל זה מתקשר עם עצם הנס של קרי"ס‪ ,‬וגם למה דוקא במראות אלו‬
‫יזכו אל מעלת המן‪.‬‬
‫ומצאנו עוד בדברי חז"ל )ש"ר פרשה ג( ואמרת אליו ה' אלוקי העברים‬
‫נקרא עלינו‪ ,‬למה קורא אותם עברים על שום שעברו ים‪ .‬ומה מאוד יש‬
‫לשים על לב עומק כוונתם ז"ל בזה המאמר שמפורש בו שנקראו ישראל‬
‫בשם עם העברים על שם שעברו את הים‪ ,‬וידוע שכל קריאת שם מורה על‬
‫היותו זה ענין מתקשר בעצם המהות של הנקרא בשם‪ ,‬הוי אומר מעתה‬
‫כי אינו דומה עם היוצא ממצרים לעם שעבר ים‪ ,‬כי מעתה נשתנה מהותם‬
‫להיותם נקראים עם עבריים על שם עברם את הים‪ ,‬כלומר פנים חדשות‬
‫באו לכאן‪ ,‬וכל זה אומר דרשני מה נשתנה נס זה מכל הניסים שנעשו‬
‫לישראל מאז היות ישראל לעם ועד עתה שלא נשנתה שמם באחת מהם‬
‫כי אם באלה‪.‬‬
‫עוד יש תמיהות רבות ופליאות נשגבות בכל ענין קי"ס אשר כל בר לב‬
‫ישים לבו עליהם ונזכיר קצה מהם‪ ,‬מה טעם נחלקה גאולתן של ישראל‬
‫בשני פרקים ביצ"מ וקרי"ס ומדוע לא נגמר הכל ביום אחד‪ ,‬ומה עוד‬
‫שממדרש חכמים נראה שגדולה קריעת ים סוף חמש ידות מיציאת מצרים‬
‫שזו באצבע וזו ביד חזקה ואנחנו לא נדע מה מעלת גאולה זו יותר מגאולת‬
‫מצרים‪ ,‬ובפרט יש להתבונן אשר בפשט הפסוק נראה שלא הגיעו ישראל‬
‫לתכלית היראה והאמונה עד קרי"ס‪ ,‬כמש"נ וירא ישראל את מצרים מת‬
‫על שפת הים וגו' ויראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו‪ ,‬ולכאורה‬
‫מה טעם לא יספיק להם כל האותות והמופתים שבמצרים להביאם למדת‬
‫היראה והאמונה‪ ,‬והרי נאמר בצווי המכות למען תדע וידעו מצרים וגו'‬
‫ואיך לא הוכתרו בכתר אמונה עד אותה שעה‪ ,‬גם מלשונות שקבעו חז"ל‬
‫"מלכותו ברצון קיבלו עליהם משה ובני ישראל" משמע שרק בקרי"ס בא‬
‫להם זה הענין שקיבלו מלכותו ברצון ולמדוהו ממה שלא אמרו ישראל‬
‫"ה' ימלוך לעולם ועד" אלא בשירת הים ולא קודם לכן‪ ,‬שנראה מזה כי‬
‫לא היתה קבלת עול מלכות שמים שלימה רק בקרי"ס‪ ,‬וכן אנו אומרים‬
‫"מלכותך ראו בניך בוקע ים לפני משה" הנה כל זה אומר דרשני מה ראו על‬
‫ככה שלא קיבלו עליהם עול מלכותו ית' בשלמות אלא בקרי"ס‪.‬‬
‫גם נתבונן על כל הפלאת לשונות של קירבה חיבה ואהבה בין ישראל‬
‫לאביהם שבשמים שלא תיקנו חז"ל להזכיר כך אלא בניסי קרי"ס מה שלא‬
‫תמצא כן ביצ"מ המעביר "בניו" בין גזרי ים סוף על זאת שיבחו "אהובים"‬
‫ונתנו "ידידים" וכו' כל אלה מעוררים בלב המעיין תשוקת ההתבוננות‬
‫לדעת איך זה הפך ים ליבשה להשיב לב אבות לקרוא בשם בנים לעורר‬
‫האהבה ולהזכיר ידידות‪.‬‬
‫ח תורה ודעת‬
‫טרם נבוא אל העין עוד נתעורר באחת והוא על מאמר ה' אל משה "מה‬
‫תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו" וכוונת הדיבור בזה כי אין הוא עת‬
‫מוכשר לתפילה אלא יש לעשות מעשה‪ ,‬הגם כי בדרך טבעית כבר אין‬
‫להם דרך מה להשתדל בו להינצל כדאיתא במדרש מכילתא דר"י בשלח‬
‫'סגר עליהם המדבר' כיון שראו ישראל את הים סוער‪ ,‬ושונא רודף‪ ,‬הפכו‬
‫פניהם למדבר והקב"ה זימן להם חיות רעות ולא היו מניחות אותם‬
‫לעבור שנאמר סגר עליהם המדבר ואין סגירה אלא חיה רעה‪ ,‬ע"כ‪ .‬והרי‬
‫הורונו רבותינו שכל עת שנראה איזה דרך השתדלות יש לעשות מעשה‬
‫לקיים חובת ההשתדלות אבל כאשר כלו כל הקיצין אין לנו להישען אלא‬
‫על אבינו שבשמים אם כן לעת כזאת הלוא אין הוא עת מעשה אלא עת‬
‫תפילה ואיך דווקא לעת כזאת בא הצווי שלא להתפלל אלא לעשות מעשה‬
‫אף גם אם אין בו כל תקוות הצלה בדרך טבעית‪.‬‬
‫ובאמת מלבד כל זה ייפלא הלוא נצטוו ישראל להכניס עצמם לצרה זו כמו‬
‫שנאמר 'דבר אל בני ישראל וישובו ויחנו על פי החירות' וברש"י שם וישובו‬
‫לאחוריהם לצד מצרים היו מקרבין כל יום השלישי כדי להטעות את פרעה‬
‫שיאמר תועים הם בדרך‪ ,‬כמו שנאמר )פסוק ג( ואמר פרעה לבני ישראל‬
‫וגו' ומה טעם נצטוו ישראל להכניס עצמם לסכנה שמא תאמר שהיה כוונת‬
‫המאציל להטעות את פרעה הלוא דרכים הרבה למקום להטעותו ולהקשות‬
‫את ליבו כמו שאמרו חכמינו לב מלכים ושרים ביד השם ולמה יעשו כן‬
‫ישראל בעצמם מעשה להסתכן‪.‬‬
‫ומצאנו מדרש נפלא וממנו נמצא אלומת אור לתת בים דרך ולהתבונן‬
‫ולידע מעמקי מים )שמו"ר פרשה כא( אמר רבי יהושע בן לוי למה הדבר‬
‫דומה למלך שהיה בא בדרך והיתה בת מלכים צועקת לו בבקשה ממך‬
‫הצילני מיד הלסטים שמע המלך והצילה‪ ,‬לאחר ימים ביקש לישא אותה‬
‫לאשה היה מתאוה שתדבר עמו ולא היתה רוצה‪ ,‬מה עשה המלך גירה בה‬
‫הלסטים כדי שתצעוק וישמע המלך‪ ,‬כיון שבאו עליה הלסטים התחילה‬
‫צועקת למלך‪ ,‬אמר לה המלך לכך הייתי מתאווה לשמוע קולך‪ ,‬כך ישראל‬
‫כשהיו במצרים והיו משעבדים בהם התחילו צועקים ותולין עיניהם‬
‫להקב"ה שנאמר )שמות ב( ויהי בימים הרבים ההם וגו' ויזעקו‪ ,‬מיד וירא‬
‫אלקים את בני ישראל התחיל הקב"ה מוציאן משם ביד חזקה ובזרוע‬
‫נטויה והיה הקב"ה מבקש לשמוע את קולם פעם אחרת ולא היו רוצין‪,‬‬
‫מה עשה גירה לפרעה לרדוף אחריהם שנאמר ופרעה הקריב מיד ויצעקו‬
‫בני ישראל אל ה'‪ ,‬באותה שעה אמר הקב"ה לכך הייתי מבקש לשמוע‬
‫קולכם‪ ,‬שנאמר )שה"ש( יונתי בחגוי הסלע‪ ,‬השמיעני קול אינו אומר אלא‬
‫השמיעני את קולך אותו הקול שכבר שמעתי במצרים לכך כתיב השמיעני‬
‫את קולך כיון שהתפללו אמר הקב"ה למשה מה אתה עומד ומתפלל כבר‬
‫קדמה תפילתן של בני לתפילתך שנאמר מה תצעק אלי‪.‬‬
‫הנה מה מאוד יש להתבונן במשלי חכמים וחידותם שאם אתה אומר כן‬
‫אם כן לעולם צרה תרדוף צרה להשמיע קולם פעם אחר פעם‪ ,‬ואם תאמר‬
‫די בב' פעמים למה לא יספיק בפעם אחת‪ ,‬אלא אם כן אתה אומר כי אינו‬
‫דומה צעקה ראשונה לשניה ובשניה כבר מצא בה המלך די סיפוקו‪ ,‬ויש‬
‫להתבונן מה מעלת צעקה שניה יותר מן הראשונה‪ ,‬גם המשל עצמו זר ואינו‬
‫מתקבל על הלב וכי כך יעורר המלך עת דודים בזעקה שתזעק האומללה‬
‫להציל נפשה מן הליסטים‪.‬‬
‫ונראה עומק הענין כי הנה הרבה בני אדם יש אשר יתמידו להתבונן ולדעת‬
‫פרקי אמונה והשגחתו ית' להנהיג העולם ואף גם אם תהיה משנת האמונה‬
‫גליון ‪  145‬ערב חג המצות תשע"א‬
‫הרב שמעון סירוטה‬
‫סדורה להם על כל פרטיה ודקדוקיה דבר דבור על אופנו‪ ,‬אעפ"כ הנה בבוא‬
‫להם עת צרה ונסיון לא תעמוד להם כל משנתם להביאם למנוחת אמת‬
‫ומרגוע לבטוח בה' ולחיות על פי אמונתם‪ ,‬וטעם הדבר כי אין די בהתבוננות‬
‫של אמונה בכלי המושכלות לבד כל עוד אשר לא ירגיל האדם את עצמו‬
‫לשעבד הגוף וחילותיו לעבודת האמונה‪ ,‬וזהו ענין הבטחון שעניינו להרגיל‬
‫כל חושי הגוף להשתעבד אל פרקי האמונה כמו שכתב החזו"א במתק‬
‫לשונו בפרקי משנתו האמונה והבטחון אחת היא‪ ,‬רק האמונה היא המבט‬
‫הכללי של בעליה‪ ,‬והבטחון המבט של המאמין על עצמו‪ ,‬האמונה בבחינת‬
‫הלכה‪ ,‬והבטחון בבחינת מעשה‪.‬‬
‫ומהות ענין הבטחון הוא כמו שכתב החובת הלבבות )שער ד שער הביטחון‬
‫פרק א( מהות הביטחון היא מנוחת נפש הבוטח ושיהיה לבו סמוך על מי‬
‫שבטח עליו‪ ,‬שיעשה הטוב והנכון לו בענין‪ ,‬אשר יבטח עליו כפי יכולתו‬
‫ודעתו במה שמפיק טובתו‪ .‬אבל העיקר‪ ,‬אשר בעבורו יהיה הביטחון מן‬
‫הבוטח‪ ,‬ואם יפקד‪ ,‬לא ימצא הביטחון‪ ,‬הוא שיהיה לבו בטוח במי שיבטח‬
‫בו‪ ,‬שיקיים מה שאמר ויעשה מה שערב ויחשב עליו הטוב במה שלא התנה‬
‫לו ולא ערב עשוהו‪ ,‬שיעשהו נדבה וחסד‪ .‬עיי"ש והנה עם האמור הלוא תדע‬
‫כי לא יתכן קבלת עול מלכותו שמים אלא למי שמאמין בתכלית שהיא‬
‫מצוה ראשונה בתורה ועליה הושתתו כל אדני עולם כמ"ש כל מצותיך‬
‫אמונה ולא ייקרא האדם מאמין אלא בהשתלם ג"כ במידת הביטחון כי רק‬
‫אז הרי הוא מקבל עליו בשלמות הנהגת שמים ומשעבד כל חושיו ומידותיו‬
‫לאמונתו ית'‪.‬‬
‫ומעתה הנה נאמר הן בוודאי די היה בניסי מצרים ובעשר מכות ללמד כל‬
‫פרקי אמונה ויסודותיה שהמתבונן בכל פרטי הנסים שהיו במצרים ידע כל‬
‫יסודות האמונה על בוריים‪ ,‬אעפ"כ אין בה אלא ידיעה ולא די בידיעה לבד‬
‫לקיים ברית נישואין ולהיקרא עם ה' להתייחד באמונתם מכל האומות‬
‫שדבר זה אינו אלא כאשר תבחן אמונתם באהבת אומן ותתגלה האהבה‬
‫עד לאין תכלית עד כדי מסירות נפש בביטחונם הנצחי כי הוא ואין בלתו‬
‫מושיעם לעד וייבחנו דבריהם לענין מעשה להתרגל לשעבד כל מיחושי‬
‫הגוף להתנהג בפועל לפי האמת שנתאמת להם‪.‬‬
‫והנה ניתן להם שבוע זאת להתבוננות הזה ובאו ביום השביעי להתנסות‬
‫באלה אם יקבלו עליהם עול מלכות שמים להתנהג בבטחון גמור להיות‬
‫הלב שוקט סמוך ובוטח על א‪-‬ל מושיעם ממצרים כאשה התולה כל בטחונה‬
‫על בעלה‪ ,‬או שמא יינטו אחר חושי החומר הדוחים אמת האמונה ונוטים‬
‫לבטוח על בשר זרועם‪ ,‬ועל כן נצטוו ישראל לעת כזאת לעשות היפך הגמור‬
‫מהצלתם וישובו ויחנו על פי החירות וכאשר יקבלו עליהם עול מלכותו‬
‫עליהם להתנהג בבטחון גמור לבטוח על מלכם כי יעשה עמהם נס ופלא‬
‫ויקיים הבטחתו הנה באלה ייקראו עם ה' כי בלבם כרתו עמו ברית ידידות‬
‫וסמוכים ובטוחים בו לעד כי באהבתו לא יזנח משפט אהבתו להם‪.‬‬
‫וכאשר יצלח האדם לעמוד בנסיון ויתמיד בבטחונו באבירות לב הנה‬
‫סגולת עבודה זו שתתגלה לו האהבה‪ ,‬ויראה הנהגה גלויה עין בעין כי אין‬
‫עוד מלבדו וכי אין דבר נעשה תחת השמש נגד רצונו ית' ועצת ה' היא תקום‬
‫לעולם וביותר יתגלה לו כי אהבת ה' ובריתו לישראל לא תופר לנצח ועל‬
‫אלה אמר דוד הבוטח בה' חסד יסובבנו‪.‬‬
‫וזהו עומק כוונת משלי חכמים וחידותם שנתאוה המלך לראות אם המלכה‬
‫תשכיל בפעם שנית לבטוח בו במה שהראה לה בראשונה כי עומד הוא‬
‫על ימינה להצילה בכל עת כאשר יסמכו אוהבי אמת על ידיד נפשם שלא‬
‫יזנח לעולם אהבתו ויעמוד בכל פרק להצילם‪ ,‬וכאשר נוכח המלך לדעת כי‬
‫גליון ‪  145‬ערב חג המצות תשע"א‬
‫באמנה היא אתו ובלבה לב אומן כי אהבתו כרותה לנצח הנה הוא פורש‬
‫כנפיו עליה ומכניסה לחופה‪ ,‬כן הוכתרו עם השם בעברם הים להיותם עם‬
‫עברי לנצח ומשוררים באמונה כי בוודאי סוף סוף תביאמו ותטעמו בהר‬
‫נחלתך‪.‬‬
‫ובאלה תשכיל ליישב כל התמיהות שתמהנו למעלה וגם זו תהיה עדה להם‬
‫על גודל בטחונם בה' כי לגודל הפלגת בטחונם היה זה שכרם שנפתחו להם‬
‫מראות אלקים בתוך צרתם וראו עין בעין כי אין עוד מלבדו וסר פחדם‬
‫מעליהם‪ ,‬ואדרבה היא הנותנת מה שהיה לבם נכון סמוך ובטוח בה' הוא זה‬
‫שהכשירם לראות מראות אלקים‪.‬‬
‫ותדע כי כנים דברינו שהרי אמרו חז"ל שלא נבקע הים עד אשר קפץ נחשון‬
‫במסירות נפש של אמונה והאמין כי דברו קיים לעד ואחור לא ישוב ריקם‬
‫מהבטחתו גם אם הגיעו מים עד נפש ורק בדרך זו נבקע להם הים מה שלא‬
‫נמצא תנאי כזה בניסי מצרים‪ ,‬והיה הוא שליח צבור ומודיע לב העם כולו‪,‬‬
‫וכל זה מורה כי היה זה עת נסיון אם יקבלו עליהם עול מלכותו להתנהג‬
‫בביטחון אשר על כן נצטוו 'וישובו ויחנו על פי החירות' וכאשר עמדו בנסיון‬
‫וקיבלו עול מלכותו עליהם ועל זרעם נקראו לעולם עם העברים "עם שעברו‬
‫ים"‪ ,‬ובין תבין בכל אשר אמרנו עומק כוונת דברי הרמב"ן איך יתקשר‬
‫ענין מראות האלקים על הים עם ענין המן ששניהם מורים על ענין הבטחון‬
‫כידוע‪ ,‬כמש"כ רש"י בפרשת המן על הפסוק ולא העדיף המרבה והממעיט‬
‫לא החסיר "וזהו נס גדול שנעשה בו" שהוא ענין הבטחון‪ ,‬ומעתה אפשר‬
‫ששני ימים טובים אלו שנקבעו כל אחד לעניינו הוא על שני מעלות טובות‬
‫שקנו להם עם ה' פסח על מעלת ה"אמונה" ושביעי של פסח על מעלת‬
‫ה"בטחון"‪.‬‬
‫ועם האמור נשכיל על דבר אמת מדוע נאמרה שירת הים על שם העתיד‬
‫כמו שדרשו חז"ל על תיבת "אז" ומסתיימת עם העתיד המקווה‪ ,‬כי עיקר‬
‫המדריגה שזכו לה בעת ההיא היה האמונה והבטחון כי סוף הכל עצת ה'‬
‫היא תקום ותכלית הכל לטובה לנו גם אם יהיה עתים אשר מראה העינים‬
‫יסתור זה וכל כך היה בטחונם גמור עד שכבר די היה בבטחונם לבד לשיר‬
‫את שיר העתיד ליום שכולו טוב‪.‬‬
‫כמה נאה להשלים זה המאמר בלשונו הנורא של רבינו יונה בטעם שהסומך‬
‫גאולה לתפילה הרי הוא בן עולם הבא‪ ,‬זה לשונו ועוד אמר מורי נר"ו טעם‬
‫אחר מפני שכשמזכיר גאולת מצרים ומתפלל מיד הוא מראה שבוטח בה'‬
‫בתפילה כיון שמבקש ממנו צרכיו שמי שאינו בוטח בו לא יבקש ממנו‬
‫כלום‪ ,‬וכן נראה באלה שמות רבה בפרשת בא אל פרעה שאומר לשם‬
‫שכשראו ישראל הנסים והנפלאות שהיה עושה עמהם הבורא שלא כטבעו‬
‫של עולם בטחו בו ועל זה נאמר וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה‬
‫ה' במצרים וייראו העם את ה' ויאמינו בה' וגו' וכיון שמזכיר עכשיו אותה‬
‫הגאולה "שבטחו אבותינו בה' והצילם" ומתפלל מיד נמצא שגם הוא‬
‫בוטח בו שיענה אותו כמו שענה לישראל "בעבור שבטחו בו" ומפני זה‬
‫מזכיר אותה הגאולה ומתפלל מיד והבטחון הוא עיקר היראה והאמונה‬
‫ולפיכך זוכה בסיבתו לחיי עולם הבא‪.‬‬
‫ונסיים בלשונו הזהב של הגר"א משלי כ"ב שכתב על הפסוק 'ויקם עדות‬
‫ביעקב ותורה שם בישראל אשר צוה את אבותינו להודיעם לבניהם למען‬
‫ידעו דור אחרון' ‪ -‬ועיקר נתינת התורה לישראל הוא כדי שישימו בטחונם‬
‫בה' כמו שאמר 'למען ידעו דור אחרון' והוא לפי שעיקר הכל הוא הבטחון‬
‫השלם והוא כלל כל המצוות כו' שזה אות על שריית השכינה בתוך בני‬
‫ישראל וישימו בטחונם בו‪.‬‬
‫תורה ודעת ט‬
‫וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח‬
‫הרב חיים יצחק פרוש‬
‫ידיעות נפלאות בענייני יציאת מצרים עפ"י חז"ל‬
‫כתב בזוה"ק )ח"ב פג ע"א( דיציאת מצרים‬
‫מוזכרת בתורה מרוב חביבותה חמישים פעמים‪,‬‬
‫והוא כנגד מספר היובל שהוא לחמישים שנה‪,‬‬
‫שזה מסמל שחרור וחירות‪ ,‬ולכך גם היו חמישים‬
‫יום בין יציאתם ממצרים לקבלת התורה‪.‬‬
‫]וכבר נתקשו המפרשים דהא מצינו בתורה‬
‫יציאת מצרים יותר מחמישים פעמים‪ .‬ויש‬
‫כמה תשובות לדבר‪ ,‬הרמ"ק )בפרדס רימונים‬
‫שער יג פ"א( כתב דמצא דמוזכר ס"א פעמים‪,‬‬
‫ומסביר שם דהזוהר מונה רק מקומות שהתורה‬
‫אמרה שצריכים לזכור או לספר נס דיצי"מ‪ ,‬ולא‬
‫במקומות שנזכרו דרך אגב‪ .‬והרמ"ע מפאנו בספר‬
‫'מאה קשיטה' )סימן ז( כתב דמצא ע' פעמים‪,‬‬
‫ומסביר שם דהזוהר אינו מונה המקומות שבהם‬
‫נזכר תרעומת או מזכרת עון לישראל‪] ,‬כגון‬
‫זכירת מעשה מרים[‪ .‬וכן מונה רק מקומות שהם‬
‫בגדר שבח למקום על הנס ולא כשהם לצורך‬
‫תפילה או ברכה ]כגון ברכות בלעם או תפילת‬
‫משה[‪ ,‬ומפרט שם בדיוק את החמישים שהם‬
‫לפי הכללים הנ"ל‪ .‬והגר"א בביאורו לתיקוני‬
‫זוהר )תיקון לב( כתב‪ ,‬שיש תשעים פעמים‬
‫שמוזכר יצי"מ‪ ,‬ומחלק שם דמספר הזוהר הוא‬
‫רק אלו שה' אמר לאמרן לישראל‪ ,‬ומפרט שם‬
‫כל החמישים‪ ,‬עיי"ש באריכות נפלאה‪ .‬ויש עוד‬
‫דרכים במפרשים להסביר הנ"ל ואכמ"ל‪.‬‬
‫ורואים אנו מזה את גודל החביבות והחשיבות‬
‫לספר ביציאת מצרים ]וידועים דברי החידושי‬
‫הרי"ם )ס"פ וארא( שאמר‪ ,‬שצריכים ללמוד‬
‫יציאת מצרים כמו הויות דאביי ורבא[‪ ,‬ונערוך‬
‫רשימה קצרה של דברים בעניני יצי"מ בסיפור‬
‫הנס שנזכרו ברז"ל זעיר פה וזעיר שם‪ ,‬שאינם‬
‫ידועים כ"כ‪ ,‬וסודרו לפי סדר פסוקי יצי"מ‪.‬‬
‫להפליא גודל מעשי ה' עמנו‪.‬‬
‫שפרה ופועה‪ - .‬יוכבד ומרים בתה‪ ,‬וי"א יוכבד‬
‫ואלישבע כלתה )סוטה יא‪ ,‬ב(‪] .‬וי"א דגיורות היו‬
‫)מדרש תדשא פכ"א‪ ,‬ילקוט יהושע([‪ .‬ופועה ‪-‬‬
‫מרים ‪ -‬היתה בת ה' שנים )שמו"ר א(‪.‬‬
‫כל הבן הילוד תשליכוהו‪ - .‬עשרת אלפים‬
‫תינוקות הושלכו ליאור‪ ,‬וי"א ששים רבוא‬
‫)שהש"ר ב‪ ,‬טו(‪ .‬ובמשך שלש שנים ושליש שנה‬
‫השליכו הילדים )פרדר"א פמ"ח(‪.‬‬
‫ותהר האשה ותלד בן‪ - .‬משה נולד בשנת ב'‬
‫אלפים שס"ח ]בשנה מעוברת )סוטה יב‪ ,‬ב([‪.‬‬
‫ביום שלישי )מדרש(‪ .‬ליוכבד אמו בהיותה בת‬
‫מאה ושלשים שנה‪ ,‬ועמרם אביו היה בן שלשים‬
‫וכמה שנים‪ .‬וזה היה שנת השלשים ושש‬
‫י תורה ודעת‬
‫לשעבוד בנ"י במצרים ]כי בס"ה היה השעבוד‬
‫‪ 116‬שנה‪ ,‬וקושי השעבוד היה ‪.[86‬‬
‫ותצפנהו שלשה ירחים‪ .‬מז' אדר עד כ"א ניסן‬
‫]שהוא יום קריעת ים סוף[‪ ,‬וי"א עד ו' סיון‬
‫]שהוא יום מתן תורה[ )סוטה שם(‪ .‬והטמינתו‬
‫בבית מתחת לקרקע )פרד"א פמ"ח(‪ ,‬וי"א בחדר‬
‫הפנימי )ספר הישר(‪.‬‬
‫ותתצב אחותו‪ .‬עמדה שעה אחת )סוטה ט‬
‫ע"ב(‪] .‬ועי"ש בתוס' )יא ע"א ד"ה מרים( דלאו‬
‫דוקא שעה אלא שליש או רביע שעה[‪.‬‬
‫לרחוץ‪ .‬היתה מנוגעת בנגעים קשים לכן הלכה‬
‫לרחוץ‪ ,‬ומיד כשנגעה בתיבה נתרפאה )פרד"א‬
‫פמ"ב(‪.‬‬
‫ונערותיה‪ .‬שלשים נערות היו לה )ש"ך בשם‬
‫מדרש(‪ .‬ורצו למנוע ממנה מלהציל את משה‪,‬‬
‫ובא גבריאל וחבטן בקרקע‪ ,‬וזהו לשון 'הולכות'‬
‫למיתה )סוטה יב ע"ב(‪.‬‬
‫את אמתה‪ .‬נשתרבבה לאורך ששים אמה‬
‫)מגילה טו ע"ב(‪.‬‬
‫ויגדל משה‪ .‬י"א בן ה' שנה )תנחומא ישן וארא(‪.‬‬
‫וי"א בן כ' וי"א בן מ' )שמו"ר פ"א(‪ .‬וי"א בן י"ב‬
‫)רבינו בחיי בשם מדרש(‪ .‬וי"א בן ט"ו )מדרש(‪.‬‬
‫ויברח משה‪ .‬מלאך ה' החזיק בימינו והוציאו‬
‫ממצרים מהלך ארבעים יום בבת אחת )ספר‬
‫הישר ועיי"ש(‪.‬‬
‫וישב על הבאר‪ .‬בן ס"ז שנה )ספר הישר(‪.‬‬
‫ויהי בימים הרבים‪ .‬י' שנה היה משה במדין‬
‫)ספר הישר(‪ .‬וי"א י"ג )ילקוט(‪ .‬וי"א מ' )פרדר"א‬
‫פ"מ‪ ,‬ספרי ברכה(‪ .‬וי"א כ' וי"א ס' )תנחומא‬
‫שמות(‪.‬‬
‫וירא והנה הסנה‪ .‬בניסן היה‪ ,‬ושבעה ימים‬
‫דבר ה' עם משה ויום הז' היה בט"ו‪] ,‬וי"א שזה‬
‫התחיל בט"ו בניסן ויום הז' בכ"א[‪ ,‬ולשנה הבאה‬
‫באותו יום יצאו ממצרים )סדר עולם פ"ה‪ ,‬ילקוט‬
‫ראובני‪ ,‬רבינו בחיי(‪.‬‬
‫אסורה נא‪ .‬פסע ג' פסיעות‪ ,‬וי"א שרק הפך פניו‬
‫והביט )שמו"ר(‪.‬‬
‫פקד פקדתי‪ .‬באות פ' נגאלו ישראל ממצרים‪,‬‬
‫ובזה האמינו העם‪] ,‬וזה ע"י קבלה מסרח בת‬
‫אשר שזה הגואל[ )פרדר"א פמ"ח(‪.‬‬
‫ושמלות‪ .‬כל אחד לקח רק ב' שמלות אחד‬
‫לצרור הבצק ואחד למלבוש‪ ,‬והיא הספיקה להם‬
‫כל ימי המדבר )בעל הטורים שמות ג‪ ,‬כב‪ .‬ועיין‬
‫ראב"ע דברים ח‪ ,‬ד‪ ,‬וברמב"ן שם(‪.‬‬
‫ושאלה אשה משכנתה‪ .‬שאלה כאן הוא לשון‬
‫מתנה כמו שמצינו בפסוקים )בעלי תוס'‪ ,‬רבינו‬
‫בחיי בשם ר"ח‪ ,‬רשב"ם(‪ .‬ובויק"ר )לב‪ ,‬ה( איתא‬
‫דמיד כשבא משה למצרים כבר השאילו‪ ,‬והיה‬
‫מופקד אצל ישראל י"ב חודש‪ ,‬ואף אחד לא‬
‫הלשין על המטרה‪ ,‬וזה עמד להם לזכות‪.‬‬
‫כי כבד פה‪ .‬מאז היותו ג' שנים )ספר הישר(‪.‬‬
‫ויחר אף ה' במשה‪ .‬שלא יהיה כהן‪ ,‬וי"א שבניו‬
‫לא יהיו כהנים‪ ,‬וי"א שמשה יהא רק בז' ימי‬
‫המילואים )זבחים קב ע"א(‪.‬‬
‫המטה הזה‪ .‬משקל מ' סאה היה‪ ,‬ושל סנפירון‬
‫היה‪ ,‬ועשר המכות חקוקות עליו בנוטריקון דצ"ך‬
‫עד"ש באח"ב )שמו"ר(‪.‬‬
‫ויצו פרעה ביום ההוא‪ .‬חודש אייר היה )סדר‬
‫עולם פ"ג(‪.‬‬
‫מתכונת הלבנים‪ .‬חמש מאות לבנים בכל יום‬
‫)מדרש(‪ ,‬ובתוס' השלם ארבע מאות לבנים‪.‬‬
‫ויפגעו במשה‪ .‬כי משה חזר למדין לג' חדשים‬
‫בגלל הגזירות‪ ,‬וכשחזר פגעו בו דתן ואבירם‬
‫)שמו"ר(‪.‬‬
‫ויקרא פרעה לחכמים‪ .‬שקרא לאשתו וגם‬
‫עשתה כן )שמו"ר(‪.‬‬
‫ויעשו גם הם בלטיהם‪ .‬אפילו תינוקות בני ד' וה'‬
‫שנים עשו כן )ספר הישר(‪.‬‬
‫לך אל פרעה בבוקר‪ .‬יום חמישי היה ובתקופת‬
‫ניסן )פרדר"א פ"ט(‪.‬‬
‫כנים ‪ -‬כל עפר הארץ‪ .‬בגובה ד' אמות )ספר‬
‫הישר(‪ .‬וי"ד מיני כינים היו )תנא דבי אלי' פ"ז(‪.‬‬
‫וי"א כ"ד מינים‪.‬‬
‫ערוב כבד‪ .‬י"ב מינים היו שם )משנת ר"א פי"ט(‪.‬‬
‫וימת כל מקנה מצרים‪ .‬ונשאר אחד מעשרה‬
‫)ספר הישר(‪.‬‬
‫ויזרוק משה השמימה‪ .‬והגיע עד כסא הכבוד‬
‫)שמו"ר(‪.‬‬
‫ויהי שחין‪ .‬כ"ד מיני שחין היו )שם(‪.‬‬
‫השחין בחרטומים‪ .‬ונשאר בהן עד יום מותן וכן‬
‫בכל מכה )ילקוט(‪.‬‬
‫כל מגפותי‪ .‬י"ד מיני ברד היו שם )תוס' השלם(‪.‬‬
‫הירא את דבר ה'‪ .‬זה איוב )תרגום יונתן‪,‬‬
‫ירושלמי סוטה פ"ד ה"ו(‪ .‬ואשר לא שם לבו‪ .‬זה‬
‫בלעם )תרגום שם‪ .‬ועיין רש"י סנהדרין קו ע"ב‬
‫ד"ה בר(‪.‬‬
‫ויחדלו הברד והמטר והקולות‪ .‬והברד עמד‬
‫ארבעים ואחת שנה בין הארץ ובין הרקיע עד‬
‫שהגיע מלחמתם של האמוריים בימי יהושע‪,‬‬
‫והושלך עליהם הברד )תנחומא‪ ,‬זוהר(‪ .‬והקולות‬
‫היו תלויין כחמש מאות שנה באויר עד ימי יהורם‬
‫במלכים ז'‪ .‬ואז ה' השמיע אל מחנה ארם קול‬
‫רכב )משנת ר"א(‪.‬‬
‫חושך ‪ -‬התחיל בג' שעות ביום שהיה בהיר‬
‫גליון ‪  145‬ערב חג המצות תשע"א‬
‫וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח‬
‫מאוד‪ ,‬כדי לפרסם הנס )חת"ס בשם מדרש‬
‫חכמת שלמה(‪.‬‬
‫ויצא מעם פרעה בחרי אף‪ .‬סטרו על לחיו ויצא‬
‫)זבחים קב ע"א(‪.‬‬
‫כי יאמרו אליכם בניכם‪ .‬זו בשורה רעה‬
‫שעתידה תורה להשתכח‪ .‬וי"א זו בשורה טובה‬
‫שעתידין לראות בנים ובני בנים )מכילתא כאן(‪.‬‬
‫וה' הכה כל בכור‪ .‬ששים רבוא בכורות מתו‬
‫)משנת ר"א פי"ט(‪ .‬א"ר יוחנן אע"פ שהכה את‬
‫הבכורים מכת מות בחצי הלילה‪ ,‬היתה נפשם‬
‫מפרפרת עד הבוקר‪ ,‬דאמר הקב"ה אודיע לבני‬
‫המיתה המשתקת הזאת ששונאיהם היאך‬
‫מתים‪ ,‬אלא תשמור נפשותם עד הבוקר כדי‬
‫שיראו בני בשונאיהם )ריש מסכת שמחות(‪.‬‬
‫]ובתנחומא במדבר‪ ,‬דהקב"ה הביא על ישראל‬
‫בליל הפסח שינה עריבה‪ ,‬בכדי שלא ישמעו‬
‫צעקת המצרים במותם ויפחדו מהם[‪.‬‬
‫הכה כל בכור‪ .‬אפילו בכור עובר שעדיין במעי‬
‫אמו )שמו"ר(‪.‬‬
‫כשש מאות אלף רגלי‪ .‬חסר אחד היה ונצטרף‬
‫להם הקב"ה )פרד"א פל"ט(‪.‬‬
‫ויהי בעצם היום הזה ‪ -‬היום שיצאו ממצרים‬
‫היה יום ארוך כל"ו שעות שעמדה בו החמה‬
‫)רבינו בחיי יתרו בשם מדרש(‪ .‬שנת היציאה‬
‫היה ב' אלפים תמ"ח לבריאת העולם ]לפני‬
‫‪ 3323‬שנים[‪.‬‬
‫לבד מטף‪ .‬ששים רבוא זקנים וכן בחורים‬
‫ונערים ונשים )שמו"ר פמ"ב(‪ .‬וי"א שמונים‬
‫רבוא פחותים מבן עשרים )שהש"ר ו‪ ,‬ד(‪.‬‬
‫ובתרגום יונתן שלכל אחד היו חמשה תינוקות‪.‬‬
‫ערב רב‪ .‬י"א ק"כ רבוא‪ ,‬וי"א ר"מ רבוא‪ ,‬וי"א‬
‫ש"ס רבוא )מכילתא(‪ .‬וי"א מ' אלף )תנחומא(‪.‬‬
‫]וחמשה מינים היו‪ ,‬נפלים‪ ,‬גבורים‪ ,‬ענקים‪,‬‬
‫רפאים‪ ,‬עמלקים‪) ,‬זוהר שמות(‪ .‬ואח"כ הפריד‬
‫את הערב רב מהם והיו בנפרד )בעל הטורים‬
‫מסעי(‪.‬‬
‫יצאו כל צבאות ה'‪ .‬אלו מלאכי השרת‬
‫)מכילתא(‪.‬‬
‫בשלח פרעה‪ .‬אחז כל אחד בידו ושלחו‬
‫)פסיקתא רבתי פי"ט(‪.‬‬
‫ואמר פרעה לבני ישראל‪ .‬אלו דתן ואבירם‬
‫שנשארו במצרים )תרגום יונתן(‪ .‬וכשראו‬
‫שנבקע הים אף הם תהו בלבם ונתערבו עם בני‬
‫ישראל ועברו )מדרש(‪.‬‬
‫סגר עליהם המדבר‪ .‬אלו חיות רעות שזימן ה'‬
‫שלא יוכלו ישראל לברוח למדבר )מכילתא(‪.‬‬
‫ואת עמו לקח‪ .‬תשעים רבוא )רוקח ועי"ש‬
‫החשבון וע"ע ברבינו בחיי(‪ .‬ובספר הישר כתב‬
‫אלף ושמונים רבוא ושלא נותרו רק הנשים והטף‪.‬‬
‫גליון ‪  145‬ערב חג המצות תשע"א‬
‫ביד רמה‪ .‬שהיו ישראל מרוממים ומפארים‬
‫ומשבחים ונותנים שבח גדולה ותהילה ותפארת‬
‫למי שהמלחמה שלו )מכילתא(‪.‬‬
‫ופרעה הקריב‪ .‬א"ל עבדיו אדוננו כל המלכים‬
‫אינם יוצאים אלא לאחר פמליא שלהם וכו'‪,‬‬
‫א"ל וכי לפני בשר ודם אני הולך‪ ,‬הריני הולך‬
‫להקביל פני הקב"ה‪ ,‬לפיכך נהג בו כבוד ונפרע‬
‫ממנו בעצמו וכו' )במדב"ר ח‪ ,‬ג‪ ,‬ועי' סנהדרין‬
‫צד ע"א(‪.‬‬
‫ויאמרו המבלי אין קברים‪ .‬זה אמרו דתן‬
‫ואבירם )שמו"ר א‪ ,‬כט(‪.‬‬
‫התיצבו וראו‪ .‬אמר להם משה רוה"ק תשרה‬
‫עליכם היום‪ ,‬וי"א תראו מלאכי השרת עומדים‬
‫עליכם )מכילתא(‪.‬‬
‫הרם את מטך‪ .‬אמר הקב"ה למשה השלך את‬
‫מטך‪ ,‬שלא יאמרו אלולי המטה לא היה יכול‬
‫לקרוע את הים )שמו"ר כא‪ ,‬ט(‪.‬‬
‫מה תצעק אלי‪ .‬יש תפילה שלא הספיקה‬
‫לצאת מפי אומרה עד שנענית‪ ,‬ממשה )מדרש‬
‫שמואל פ"ד(‪.‬‬
‫כל סוס פרעה‪ .‬פרעה נכנס ראשון לים )פרד"א‬
‫פמ"ב(‪ .‬וטבע אחרון )מכילתא(‪ ,‬וי"א שלא טבע‬
‫)שם(‪.‬‬
‫ויאמר מצרים אנוסה‪ .‬אלו הפקחין שבהן‬
‫שנשארו במצרים )שמו"ר ספכ"א(‪ ,‬ובבעלי‬
‫התוס' כתבו‪ ,‬שאותן שנשארו במצרים טבעו‬
‫בנילוס‪.‬‬
‫ויושע ה' ביום ההוא‪ .‬יום חמישי היה )סדר‬
‫עולם פ"ה ומכילתא(‪ .‬וי"א יום ד' )פרדר"א‬
‫פמ"ב(‪.‬‬
‫בשירה יש י"ח פסוקים‪ ,‬וכנגד זה תיקנו אנשי‬
‫כנסת הגדולה י"ח ברכות שמו"ע‪] .‬ועיין בשבלי‬
‫הלקט סימן יח שמביא מדרש שחלק מהברכות‬
‫אמרו המלאכים בשעת קריעת ים סוף[‪.‬‬
‫ובני ישראל‪ .‬שרתה עליהם רוח הקודש‬
‫)מכילתא(‪.‬‬
‫ויאמרו לאמר‪ .‬אף התינוקות היונקים‬
‫והעוברים )רבינו בחיי בשם מדרש(‪.‬‬
‫ויאמרו לאמר‪ .‬נהיה אומרים לבנינו ובנינו‬
‫לבניהן שיהיו אומרים לפניך כשירה הזאת בעת‬
‫שתעשה להם נסים )שמו"ר כג‪ ,‬יב(‪] .‬וכן אנו‬
‫אומרים בהגדה בוהיא שעמדה[‪.‬‬
‫אלוקי אבי‪ .‬ששיבחו גם על הניסים שנעשו‬
‫לאבותינו )מכילתא(‪.‬‬
‫ירדו במצולות‪ .‬זה הים הגדול שנפרץ לתוך ים‬
‫סוף )שם(‪.‬‬
‫נערמו מים‪ .‬לגובה שש מאות אמה )מדרש‬
‫ויושע(‪ .‬ונדונו המצרים ערומים )אסת"ר ג(‪.‬‬
‫נשפת ברוחך כסמו ים‪ .‬מכאן שמתו כולם‬
‫הרב חיים יצחק פרוש‬
‫בנשימה אחת )תנחומא ראה ט(‪.‬‬
‫אמר אויב‪ .‬וישראל ידעו כן ברוח הקודש‬
‫)מכילתא(‪.‬‬
‫מי כמכה באלים ה'‪ .‬כל האומות אמרו כן וכפרו‬
‫בע"ז שלהן )מכילתא(‪ .‬ורוה"ק צווחת ואומרת‬
‫מן השמים אשריך ישראל מי כמוך )ספרי ברכה‬
‫שנז(‪ .‬וגם פרעה ענה אחריהם מי כמוך נאדר‬
‫בקודש בלשון מצרי )פרד"א פמ"ב(‪.‬‬
‫בגדול זרועך ידמו כאבן‪ .‬כשיצאו ישראל מן‬
‫הים‪ ,‬כינס עמלק את כל האומות ובא ונלחם עם‬
‫ישראל‪ ,‬והתפלל משה באותה שעה ודממו כולן‬
‫כאבן )מכילתא(‪.‬‬
‫עד יעבור עמך ‪ -‬זו ביאה ראשונה‪' .‬עד יעבור‬
‫עם זו קנית' ‪ -‬זו ביאה שניה בימי עזרא )ברכות‬
‫ד ע"א(‪ ,‬וי"א זו העברת הירדן ונחלי ארנון‬
‫)מכילתא(‪.‬‬
‫וכתב הרה"ק רבי צדוק הכהן בספר 'פרי‬
‫צדיק' )ויקרא קונטרס עמלה של תורה(‪ ,‬כל‬
‫המרבה לספר ביצי"מ הרי זה משובח‪ ,‬משמע‬
‫מזה שצריך לחדש איזה דבר בענין יציאת‬
‫מצרים‪ ,‬דזולת זה מגוף הסיפור אין אנו יודעין‬
‫אלא הכתוב בתורה ומקובל מחז"ל‪ ,‬ולא מצינו‬
‫שתיקנו לסדר כל הסיפורים אף למצוה מן‬
‫המובחר‪ ,‬וע"כ הך דהמרבה משובח‪ ,‬המכוון‬
‫שיחדש ויוסיף בעניין הסיפור איזה שבחים‬
‫למקום על הטוב שהיטיב עמנו ביצי"מ מלבד‬
‫המסופר וידוע‪ .‬וכן המעשה שסיפרו כל הלילה‪,‬‬
‫מסתמא ג"כ הוא מה שחידשו לדרוש מזה כל‬
‫אחד ע"כ‪ .‬וכן כתב בספר 'מעשה ה''‪ ,‬דהמרבה‬
‫לספר‪ ,‬הכוונה באיכות הסיפור‪ ,‬דהיינו לחקור‬
‫ולדרוש הטעמים והסיבות בעניני יצי"מ‪ ,‬שהרי‬
‫אין ספק דמעשה דר"א לא היה סיפור היציאה‬
‫לבד‪ ,‬אלא נתינת טעם על כל פרט ופרט‪ .‬ובעל‬
‫הנתיבות בהקדמה להגדת 'מעשה ניסים' כתב‪,‬‬
‫דבליל פסח בעינן סיפור מעליא מכל מה שאירע‬
‫מראש ועד סוף‪ ,‬ודומה לסיפור נס דאחשורוש‬
‫דבעינן סיפור מכל מה שאירע מראש ועד סוף‪,‬‬
‫שהכל היה לצורך הנס‪ ,‬וכשמחסר דבר אחד לא‬
‫יצא‪ .‬והגר"א בפירוש ההגדה כתב‪ ,‬כל המרבה‪,‬‬
‫כלומר לספר לפי שכלו יותר מזה‪ ,‬כפי שיודע‬
‫בחכמתו ובינתו ובדעתו‪ ,‬הרי זה משובח‪.‬‬
‫יהי רצון שכימי צאתנו ממצרים‬
‫יראנו נפלאות במהרה בימינו אמן‪.‬‬
‫תורה ודעת יא‬
‫בירורי הלכה‬
‫‪ /‬בעריכת הרב ברוך וייספיש‬
‫דין ביעור ובדיק‬
‫פירורין פחות מכזית שידוע לאדם שנמצא ברשותו‬
‫בגמרא פסחים מה‪ .‬מבואר ב' לשונות בדין חיוב ביעור חמץ הפחותין מכזית‬
‫שנמצאים על כלים‪ ,‬ודעת רב הונא שם דנקטינן כלישנא בתרא המחמירה‬
‫דחייב לבער מן הבית חמץ הפחותין מכזית‪ ,‬ואביי מיישב שם הסוגיא באופן‬
‫אחר‪ .‬ונחלקו הראשונים בשיטתו דלרש"י ובעל המאור עולה לדינא דגם‬
‫לאביי חייב לבער סתם חמץ הפחות מכזית ורק חמץ שהדביקו לכלי לחזקן‬
‫והרי הוא מתבטל לכלי אי"צ לבער כמבואר במשנה שם‪ .‬ולתוס' שם )ד"ה‬
‫כאן( אין חיוב לבערן‪.‬‬
‫ולהלכה נקטו הרי"ף והרמב"ם דחייב לבער אף פחות מכזית וכרב הונא‬
‫שם‪ ,‬ודעת הרא"ש להלכה כאביי וכשיטת תוס' שאין חיוב לבערן‪ ,‬וכ"ה דעת‬
‫הראב"ד בהשגות על הרי"ף‪) ,‬ובראב"ד שם מבואר דגם דעת הרי"ף הוא להקל וכתוס'‬
‫הנ"ל(‪.‬‬
‫עוד מבואר בגמרא שם דבבית חייב לבער אף פירורין הפחותין מכזית‬
‫הנמצאין בחדר אחד‪ ,‬דהדרך לכבד )לטאטאות( את הבית וחיישינן שיתקבצו‬
‫לכזית‪ ,‬ומדין זה הוכיח תוס' הנ"ל דאם בכל הפירורין יש רק פחות מכזית‬
‫אי"צ לבער דהרי רק מחשש שיתקבצו לכזית חייב לבער‪ .‬אכן דעת הרמב"ן‬
‫במלחמות ]בביאור שיטת הרי"ף[ דהוא דוקא בקרקע הבית שעשוי לידרס‬
‫שם ברגלי אדם והרי"ז כדין חמץ שהדביק לכלי לחזקו שאי"צ לבערו‪ ,‬אבל‬
‫סתם חמץ הנמצאים במקום שאינו עשוי לידרס חייבין לבערו מביתו‪.‬‬
‫ובטור הביא דעת רבנו יחיאל מפרי"ש דמבואר מדבריו דרק בכלי שיש‬
‫בו כמה פירורי חמץ חייב לבער דהכלי מצרף ב' חצאי זיתים והרי"ז כיש‬
‫בו כזית ]וכ"ה בירושלמי בסוגיין[ אבל כשלא יהיה בצירוף כזית אין חייב‬
‫לבער‪ ,‬ובית אינו מצרף פירורין לכזית ואין חיוב לבער פחות מכזית‪ ,‬ולדעתו‬
‫אין שום דעה בגמרא דחייב לבער חמץ פחות מכזית )אם לא כשיצטרף לכזית(‪.‬‬
‫וברמב"ם פ"ב מחו"מ הט"ז הוסיף דחמץ פחות מכזית הדבוק בבית אין‬
‫חייב לבער‪ ,‬וביאר בהגהות הרמ"ך שם דהדבוק בבית מתבטל וכמו חמץ‬
‫שהדביק בכלים לחזק הכלי דאין חייב לבער‪.‬‬
‫ובשו"ע סימן תמ"ב סעיף ז' ח' העתיק לשון הרמב"ם‪ ,‬ובפשטות מבואר‬
‫דפסק שם לחומרא דיש חיוב ביעור בחמץ הפחות מכזית )אכן במג"א ובמ"ב‬
‫ס"ק ל"ג מבואר דלא נקטו בפשיטות דכ"ה דעת השו"ע יעו"ש‪ ,‬ומ"מ הביאו דעת המחמירים‬
‫ולא הכריעו‪ ,‬ומבואר דיש מקום להחמיר‪ .‬ודעת הגר"א בסי' תמ"ב סעיף י"א להקל דאי"צ‬
‫לבער חמץ פחות מכזית כשאין חשש שיצטרפו לכזית‪ ,‬ועיין להלן מה שהבאנו מהמעש"ר‬
‫בזה(‪.‬‬
‫חמץ דבוק‬
‫ובחמץ פחות מכזית הדבוק בקרקע או בכתלי הבית מבואר שם להלכה‬
‫בסעיף ח' דאין חיוב לבערן )אף שלא עשוי לידרס שם ולא עשוי לחזק הבית‪ ,‬וכן מבואר‬
‫בשו"ע הגר"ז(‪] .‬אם לא באופן שחיישינן שיתקבץ כמה חתיכות לכזית‪ ,‬והוא‬
‫רק בבצק לח הראוי לידבק ולא בחמץ יבש כפירורי לחם‪ ,‬וכמש"כ המג"א‬
‫בסימן ת"ס סק"ב בשם מהרי"ל )והעתיקו המ"ב בשעה"צ ס"ק ט"ז(‪ .‬וכן כששני‬
‫החצאי זיתים נמצאים בשני חדרים לא חיישינן שידבקו יחד[‪.‬‬
‫ובמ"ב ס"ק ל"ז מבואר דדוקא כשדבוקין כדי להשוות גומות וכדומה‪,‬‬
‫דבכה"ג מתבטלין להבית משא"כ כשנדבקו ממילא צריך לבערן‪ ,‬וכן נראה‬
‫מדברי הפר"ח סק"ח‪ .‬אכן בהגר"ז סעיף כ"ח ובקונטרס אחרון ט"ז מבואר‬
‫דכל שדבוקין למקום מסויים אף שלא הודבקו לצורך המקום אי"צ לבערן‬
‫כשהם פחותין מכזית‪ ,‬דהגר"ז ביאר שם הא דהביא השו"ע בסעיף י"א‬
‫יבב תורה ודעת‬
‫דעריבות שעושין בהם בצק אי אפשר לנקותן דאי אפשר שלא ישאר בהם‬
‫בין הכל כזית‪ ,‬ומשמע שם דחצי זית לחוד אי"צ לבער‪ ,‬היינו בדבוק ובזה‬
‫אי"צ לבער פחות מכזית‪ ,‬אף דשם לא הודבק לצורך העריבה אלא נשאר‬
‫מהלישה‪.‬‬
‫ובשעה"צ סימן תנ"ט ס"ק מ"ח הביא דברי הגר"ז אלו ומשמע שם דאפילו‬
‫שלא הודבקו לחזק הכלי‪) ,‬וצ"ע בזה על המ"ב דבשעה"צ בסימן תמ"ב ס"ק ס"א כתב‬
‫דדברי השו"ע מגומגמין קצת שבסעיף ח' משמע דנקט דגם חצי זית צריך לבער ובסעיף י"א‬
‫משמע שאי"צ‪ ,‬ולדברי הגר"ז הא לא קשה מידי דבסעיף י"א איירי בדבוקין לכן אי"צ לבער‬
‫פחות מכזית‪ .‬ונראה דהמ"ב כאן בסי' תמ"ב נקט דסתם דבוק שלא לצורך מקום הנדבק לא‬
‫מהני לפוטרו מביעור‪ ,‬וכמבואר במש"כ במ"ב דאיירי בדבוק להשוות הגומות(‪.‬‬
‫חמץ מלוכלך‬
‫ובב"י הביא דברי הגהות מיימוניות בשם היראים דכל הנ"ל הוא בחמץ‬
‫הראוי לאכילה אבל במטונף קצת אי"צ לבערו‪ ,‬והעתיקו במג"א ובמ"ב‬
‫תמ"ב סס"ק ל"ג‪] ,‬ונראה כוונתו דאי"צ שיהא מטונף לגמרי אלא כל שבדרך‬
‫כלל אין אדם אוכלו מחמת טינופו אף שבשעת הדחק ראוי לאכילה אי"צ‬
‫לבערו[‪.‬‬
‫חמץ שלא נראה לעין‬
‫ובשלטי גבורים על הרי"ף מבואר עוד דאפילו להמחמירים שחייבין לבער‬
‫חמץ הפחותין מכזית הוא דוקא כשהם נראין לעין ובלא"ה אי"צ לבער‬
‫]ובפשטות הגדר הוא דכל שבמרחק ראיה רגיל אינו רואה אותם אי"צ‬
‫לבערו[‪ .‬ומבואר מדבריו דאף כשיודע שנמצאין ברשותו אי"צ לבערן דאינם‬
‫נחשבים לכלום‪.‬‬
‫חמץ שעל רצפת הבית‬
‫ובסימן תמ"ד ס"ד הביא הב"י דברי הרא"ש דאי"צ להוציא מרשותו‬
‫פירורין דקים הנדרסים ברגלים‪ ,‬והעתיקו המ"ב שם בס"ק ט"ו‪ ,‬והוא כדברי‬
‫הרמב"ן‪ ,‬ומשמע שהיינו אפילו כשהם נקיים עדיין‪ ,‬מ"מ כיוון שנדרסין אי"צ‬
‫לבערן‪ .‬ובריטב"א דף ז' הביא דיש מגדולי הדור שהחמירו גם על פירורין‬
‫שבקרקע הבית‪ ,‬וכיון שא"א לבדקם הביאו תרנגולים שיאכלו הפירורין‪,‬‬
‫וכתב ע"ז הריטב"א דלאו מילתא היא דממילא בטלי‪ ,‬ומשמע שם מדבריו‬
‫דאי"צ לבודקן‪ ,‬ויש לומר דהוא רק בפירורין שבקרקע שנדרסין ברגלים‬
‫וכרמב"ן הנ"ל‪.‬‬
‫המורם מהנ"ל ‪ -‬דחמץ יבש פחות מכזית הדבוק למקום מסויים‪ ,‬אין חיוב‬
‫לבערו אפילו כשיודע שישנו ברשותו‪ ,‬כמבואר בהגר"ז ושעה"צ תנ"ט מ"ח‪,‬‬
‫אכן לא ברור דעת המ"ב בזה‪ .‬ואם הוא מטונף קצת שבדרך כלל אין אוכלים‬
‫אותו מחמת טינופו‪ ,‬לכו"ע אין חייב לבערו‪ .‬וכן אם אינו נראה לעין בראיה‬
‫רגילה‪ ,‬לכו"ע אין חייב לבערו‪ .‬וכן אם הוא נמצא על קרקע הבית ועשויין‬
‫לידרס ברגלים‪ ,‬לכו"ע אי"צ לבערו‪ ,‬כמש"כ הרמב"ן והרא"ש הנ"ל‪.‬‬
‫אבל סתם חמץ פחות מכזית שאינו דבוק לשום מקום ואינו במקום‬
‫שדורסים שם ברגלים והוא נקי והוא נראה לעין יש להחמיר כהפוסקים‬
‫המחמירים לבערם‪ .‬ובטעם הדבר‪ ,‬נחלקו הפוסקים אם הוא מדאורייתא‬
‫כדין חצי שיעור האסור מה"ת או שהוא רק מדרבנן‪ ,‬ובחכם צבי סימן פ"ו‬
‫נקט שהוא רק מדרבנן וכ"כ בשאג"א סימן פ"א‪ ,‬וכן מבואר מהמג"א בסימן‬
‫תמ"ד ס"ז ובמ"ב שם סקל"ג‪ ,‬וכן נקט הגר"ז דהוא רק מדרבנן אף בלא‬
‫ביטלו‪ ,‬וטעם האיסור ביאר שם דהוא גזרה אטו כזית‪ ,‬ואפילו אם ביטלו‬
‫גליון ‪  145‬ערב חג המצות תשע"א‬
‫הרב יואל יעקב פרידמן‬
‫מורה הוראה בקהילתנו‬
‫קת פירורי חמץ‬
‫עדיין צריך לבערו גזירה שמא יאכלנו‪] ,‬ועיין להלן מדברי הרמ"ך וריא"ז[‪,‬‬
‫ובשעה"צ שם סק"ל הביא דהרעק"א והפמ"ג פקפקו על המג"א ודעתם‬
‫דהוא מדאורייתא‪.‬‬
‫והרא"ש כתב דאף אם ננקוט מדינא כהמקילין שאי"צ לבער פחות מכזית‪,‬‬
‫מ"מ ישראל קדושים הם וגוררין ומבערין כל חמץ אפילו כל שהוא ואפילו‬
‫אם נדבק בכתלי הבית‪ .‬וכן הביא בשם הראב"ן דנהגו לגרר הכתלים‬
‫והכסאות שהגיע בהן חמץ‪ ,‬והביאו השו"ע )תמ"ב ס"ו(‪ .‬ולכאורה יש להקשות‬
‫דהרי בסעיף ז' וח' מבואר בפשטות דעת השו"ע כהרמב"ם דנקט מדינא‬
‫כהמחמירין דצריך לבער פחות מכזית‪ ,‬וא"כ למה הביא בסעיף ו' דברי‬
‫הרא"ש דהוא כהמקילין‪ ,‬ורק נהגו לגרר‪ .‬אכן פשוט דבסעיף ו' איירי בחמץ‬
‫הדבוק בכתלים ובכסאות ובזה נקטו הרמב"ם והשו"ע לקולא שאי"צ לבערן‬
‫וכמש"כ בסעיף ח'‪ ,‬וע"ז הביא דמ"מ נהגו לגררן‪.‬‬
‫בחיוב בדיקת חמץ הפחות מכזית‬
‫וכל מה שנתבאר עד כאן הוא בחמץ שידוע לו שנמצא ברשותו‪ ,‬ועדיין יש‬
‫לדון עוד האם חייבו חכמים לבדוק אם יש חמץ פחות מכזית‪ ,‬דיש לומר‬
‫דחיוב בדיקה הוא רק על כזית‪.‬‬
‫והנה במסכת פסחים דף ו' ע"ב איתא דאחרי שבדקו החמץ צריך עדיין‬
‫לבטל החמץ ואיתא שם דאין לומר דהביטול הוא מחמת הפירורין שלא מצא‬
‫אותם בבדיקה דהרי פירורין ממילא בטלי ואי"צ לבטלם‪ .‬ובפשטות נראה‬
‫מהגמרא דהחיוב בדיקה הוא גם על פירורין אלא שביטול אי"צ בפירורין‪,‬‬
‫וכן דייק הרדב"ז סי' קל"ה מדברי הר"ן שכתב על מה שאמרו בגמ' דפירורין‬
‫ממילא בטלי דלכן אינו עובר עליהם ולא כתב הר"ן דלכן אינו חייב לבערן‪,‬‬
‫משמע דתקנת הבדיקה הוא גם על פחות מכזית ]באופן שיצטרך לבערו‬
‫כשיוודע לו שהוא ברשותו[‪ .‬ולכאורה יש לדייק גם מדברי הר"ן והרא"ש‬
‫שביארו הא דאמרו בהו"א 'אילימא משום פירורין' דהוא משום דמסתמא‬
‫לא מצא אותם בבדיקה‪ ,‬משמע שיש חיוב לבדקם אלא שמכיון שמסתמא‬
‫לא מצא אותם יצטרך לבטלם‪.‬‬
‫פירורי פת ופירורי בצק‬
‫אכן בהגהות הרמ"ך על הרמב"ם כתב על הסוגיא בדף מ"ה בענין חיוב‬
‫ביעור פחות מכזית דאע"פ שאמרו בדף ו' דפירורין ממילא בטלי ומשמע‬
‫שאי"צ לבערם כלל‪ ,‬היינו דוקא פירורי לחם‪ ,‬משא"כ בבצק שראוי לחמע בה‬
‫עיסות אחרות‪ ,‬הרי הם חשובין וצריך לבערן‪ .‬ומבואר דעת הרמ"ך דפירורין‬
‫של לחם וכדו' חוץ מבצק אי"צ לבערן כלל אפילו כשיודע שנמצאים ברשותו‪,‬‬
‫ופשוט דלפי"ז אין בהם חובת בדיקה‪.‬‬
‫וכן כתב בשלטי הגבורים )דף י"ד מדפי הרי"ף( בשם מז"ה דפירורין של פת‬
‫אינם נחשבים לכלום ואי"צ לבערם‪] .‬וכן מבואר במהרי"ל שהעתיק המ"ב‬
‫בסי' ת"ס סק"ב יעו"ש דנראה מדבריו דרק בצק הראוי לידבק ולהצטרף‬
‫לשיעור כזית יש לו חשיבות אף בפחות מכזית ולכן יש חיוב לבערו )וכדעת‬
‫המחמירין הנ"ל( אבל בלחם שאינו ראוי לידבק ולהיות כזית לא חשובין‪ ,‬וע"ז‬
‫אמרו בדף ו' דפירורין ממילא בטלי‪ ,‬אכן מדבריו אין ראיה דאי"צ לבערן‬
‫דמהרי"ל איירי לענין ביטול שאי"צ לבטלם‪ ,‬אבל לעולם י"ל דעדיין חייב‬
‫לבערן מביתו[‪.‬‬
‫ודין זה דפירורין ממילא בטלי הובא להלכה בסימן תל"ד במג"א סק"ה‬
‫ובמ"ב סק"ו‪ ,‬ויש מקום לומר דמג"א ומ"ב נקטו כהרמ"ך והש"ג שאין חיוב‬
‫כלל לבער פירורי פת וכ"ש שאין חיוב בדיקה בהם‪ ,‬וביותר דהרי את תחילת‬
‫גליון ‪  145‬ערב חג המצות תשע"א‬
‫דברי הרמ"ך העתיק המ"ב בסי' תמ"ב בשעה"צ סקס"א יעו"ש‪ ,‬ומשמע‬
‫דנקט דבריו להלכה‪ ,‬וי"ל דגם את המשך דבריו דדוקא בבצק חייבין לבער‬
‫ולא בפירורי לחם גם נקט להלכה‪ ,‬וכן נראה מסתימת הדברים שלא הזכיר‬
‫המ"ב להדיא דחייבין לבדוק פירורי פת‪ .‬אכן אין זה פשוט‪ ,‬דמדברי הגר"א‬
‫בסי' תמ"ב מבואר להדיא דלא חילק בין פירורי פת לפירורי בצק‪ ,‬דהגר"א‬
‫הוכיח מסוגיא דדף ו' דאי"צ לבער כלל פחות מכזית‪ ,‬וכדעת הר"י מפרי"ש‬
‫הנ"ל‪ ,‬ולא כתב דבדף ו' איירי בפת ולא בבצק‪ ,‬וכן הוא להדיא בשלטי‬
‫הגבורים הנ"ל שחלק על דברי מז"ה‪ ,‬עיי"ש‪ .‬וכן בשו"ע הגר"ז תמ"ב סכ"ח‬
‫מבואר דלא חילק בכך‪ ,‬עיי"ש ובקונטרס אחרון שם סקט"ז‪.‬‬
‫חילוק בין פירורין לחתיכות גדולות קצת‬
‫ובפמ"ג )תמ"ב א"א י'( משמע דיש חילוק בין פירורין לבין חתיכות חמץ‬
‫הפחותין מכזית‪ ,‬והיינו דדוקא כשיש לו חשיבות של חתיכה נקט בשו"ע‬
‫דצריך לבערן אבל לא בפירורין‪ ,‬וע"ז אמרו בדף ו' דממילא בטלי ואי"צ כלל‬
‫לבערן‪ .‬וכן מבואר כחילוק זה בין פירורין לחתיכות פחות מכזית בחזו"א‬
‫)קט"ז ס"ק י"ד( עיי"ש‪ .‬ולפי"ז י"ל דאין חיוב לבדוק פירורין קטנים שאינם‬
‫בגדר חתיכות‪.‬‬
‫ושמעתי מחכ"א דכן היה דעת הגרי"ז מבריסק ז"ל דחיוב בדיקה הוא רק‬
‫בחתיכות חמץ אף בפחותין מכזית אבל לא על מה שהוא בגדר פירורין‪.‬‬
‫ואכתי צ"ב מה נחשב פירורין ומה נחשב חתיכות‪.‬‬
‫ובאמת לא הוזכר במ"ב להדיא דאי"צ לבדוק חמץ פחות מכזית‪ ,‬ואף‬
‫שבסימן תמ"ב בשעה"צ סק"ס הביא את דברי הגר"א‪ ,‬ומדברי הגר"א שם‬
‫עולה לדינא שאי"צ לבער ולבדוק פחות מכזית‪ ,‬ויש מקום לדייק דהמ"ב‬
‫נקט בזה כהגר"א‪ .‬מ"מ יש לדייק להיפך מדלא העתיק בשעה"צ טעם הגר"א‬
‫שכתב דכל פחות מכזית דינו כפירורין דממילא בטלי‪ ,‬משמע דלא הכריע‬
‫כסברא זו‪ ,‬ועדיין י"ל דרק בפחות מכזית שבקרקע הבית דנדרסין ברגלים‬
‫אי"צ לבער ולבדוק משא"כ בפירורי חמץ שלא ידרסו ברגלים צריך לבערן‬
‫ולבדוק אחריהן‪ ,‬וכמש"כ בחזו"א סי' קט"ז י"ג‪.‬‬
‫ובחיי אדם )כלל קי"ט ס"ו( הוכיח מעצם חיוב בדיקה בחורין ובסדקין שחייב‬
‫לבדוק גם פירורין דהרי בחורין וסדקין אין לחוש אלא לחמץ כל שהוא‪) ,‬אכן‬
‫י"ל דבחו"ס יש מקום לכזית וצ"ע(‪ .‬וביאר שם דהוא משום דחיישינן שמא יבוא‬
‫לאכול )דהרי מטעם זה הצריכו בדיקה כמש"כ הראשונים והעתיקם המ"ב בסימן תל"א‬
‫סק"ב(‪ ,‬ולכן אף דפירורין ממילא בטלי מ"מ צריך לבערם מדרבנן שמא יבוא‬
‫לאכלם ומה"ט צריך לבודקן‪.‬‬
‫וראיתי שהמשנה ברורה העתיק דברי החיי‪-‬אדם הנ"ל בספרו מחנה ישראל‬
‫)פרק י"א סעיף ה( יעו"ש‪ .‬וכן הוא דעת החזו"א )קט"ז י"ג(‪ ,‬ומה שמבואר במ"ב‬
‫)תל"א שעה"צ ל"ג( דאי"צ לבדוק פירורין דממילא בטלי הוא על פירורין‬
‫שבקרקע הבית דנדרסין ברגלים וכדברי הרמב"ן ורא"ש הנ"ל‪ ,‬אבל סתם‬
‫פירורין שנמצאים במקום שאין הולכים שם ולא ידרסו ברגלים‪ ,‬וכגון‬
‫פירורין בסדקי כסאות וכדו' יש חיוב לבדקם שמא יבוא לאוכלם‪] .‬ויש לדון‬
‫אם יש פירורין על הקרקע בחדר שלא יכנס שם בפסח ולא ידרסו ברגלים האם יש חיוב‬
‫לבדקם או דנימא דכל שהם על הקרקע לא חשיבי‪ ,‬וצ"ע בזה[‪ .‬ונראה דאין זה סותר‬
‫למש"כ לעיל בשם הגר"ז ושעה"צ בסי' תנ"ט מ"ח דבדבוק אי"צ לבער‪ ,‬די"ל‬
‫דלא חששו בדבוקין שיגררו ויאכלנו‪ ,‬ועיין ט"ז סק"ה ובזה מיושב קושייתו‪.‬‬
‫ספרים‬
‫ובחזו"א )קט"ז י"ח( כתב דצריך לבדוק הספרים אף שודאי אין שם יותר‬
‫המשך בעמוד הבא‬
‫תורה ודעת יג‬
‫בירורי הלכה‬
‫הרב יואל יעקב פרידמן‬
‫מורה הוראה בקהילתנו‬
‫‪ /‬בעריכת הרב ברוך וייספיש‬
‫המשך מעמוד הקודם‬
‫מפירורים‪ ,‬וכן כתב במעשה רב )הל' פסח אות קע"ח(‪ ,‬אף דמדינא דעת‬
‫הגר"א דאי"צ לבער פחות מכזית‪ .‬אכן כמדומה דרוב העולם אין‬
‫בודקין הספרים‪ ,‬וכן כתב בהגהות על מעש"ר הנ"ל מכת"י ר' יוסף‬
‫צבי הלוי דאין חיוב בדיקה בספרים‪ .‬ונראה דפירורין הנמצאים‬
‫בספרים הרי הם בגדר מטונפים קצת ואין ראויים לאכילה בדרך‬
‫כלל ואם כן אי"צ לבערן‪.‬‬
‫בחתיכה שאינו בגדר פירור‪.‬‬
‫והנה זה דבר פשוט שכל דברינו הם רק לענין חיוב בדיקה ביטול וביעור‪,‬‬
‫אבל לענין איסור אכילת חמץ הוא גם בכל שהוא וכל דברינו לא נסובים‬
‫על זה‪ .‬ולכן אם יש פירורין במקום שיכולים ליפול לתוך מאכל ח"ו ודאי‬
‫שצריך לבערם‪.‬‬
‫מקום שאין משתמשים שם‬
‫דינים העולים בחמץ הפחותין מכזית‬
‫וכל הנ"ל בענין הפירורין הוא דוקא כשהפירורין נמצאים במקום שיכול‬
‫להגיע שם בפסח‪ ,‬דבלא"ה כבר מבואר בסו"ס תל"ח דחמץ הטמון בבור‬
‫שאין דרכו להשתמש שם אין חייב לבערו‪.‬‬
‫א‪ .‬חמץ פחות מכזית המלוכלך באופן שבדרך כלל אין אוכלים אותו‬
‫אי"צ לבערו וכ"ש שאין צריך לבדוק אחריו‪.‬‬
‫מצות תשביתו בחמץ פחות מכזית‬
‫ובסימן תמ"ה סק"י הביא המ"ב דלא נכון להוציא כל החמץ הנשאר‬
‫לו וליתנו לעכו"ם ולקיים מצות תשביתו )בשריפה( בפירורים‪ ,‬דכיון‬
‫דהפירורים נשבתים ועומדים ואפילו מניחם אינו עובר בבל יראה‪ ,‬הרי‬
‫לא יקיים בזה מצות תשביתו‪ ,‬עיי"ש‪ .‬ולכאורה יש להקשות דהא בסימן‬
‫תמ"ב הביא המ"ב דהרבה פוסקים נקטו דצריך לבער אף פחות מכזית‪,‬‬
‫ולמה סתם כאן דאינו מקיים בזה המצוה‪ .‬אכן נראה פשוט דהמ"ב נקט‬
‫למעשה דאפילו למחמירין לבער פחות מכזית הוא רק מדרבנן‪ ,‬וכמו‬
‫שהביא בסימן תמ"ד סקל"ג בשם המג"א )ועיי"ש בשעה"צ סק"ל( ולכן‬
‫לא יקיים בזה המ"ע מדאורייתא‪] .‬עוי"ל דכיון שיש דעות שאי"צ לבער‬
‫פחות מכזית א"כ אין נכון לסמוך לקיים המצוה בפחות מכזית כדי לצאת‬
‫גם דעות אלו‪ .‬ועוד נראה דאם ננקוט דחלוק דין פירורים מדין חתיכות‬
‫הפחותות מכזית‪ ,‬י"ל דהמ"ב שם איירי לענין פירורים דבזה לכו"ע לא‬
‫יקיים בזה מצות תשביתו[‪.‬‬
‫דין ביטול בחמץ פחות מכזית ופירורין‬
‫לכאורה הא דצריך לבטל החמץ כמבואר בדף ו' ע"ב ובשו"ע תל"ד סעיף‬
‫ב' הוא לא על פירורים דעליהם אמרו בגמ' דממילא בטלי ואי"צ לבטלם‬
‫בפה‪ ,‬ורמז לזה במ"ב תל"ד סק"ו‪.‬‬
‫אכן בזה נראה ברור דלא על כל פחות מכזית נאמר דין זה‪ ,‬דבמג"א‬
‫תמ"ב סקי"ב כתב דאפילו למקילין שאי"צ לבער חמץ פחות מכזית‪ ,‬מ"מ‬
‫צריך לבטלן‪ ,‬והעתיקו המ"ב תמ"ב סקל"ז והוא אף במטונף כמבואר‬
‫בפמ"ג שם‪) ,‬אכן בפר"ח מבואר דמטונף אי"צ כלל ביטול(‪ .‬וצ"ל דרק בפירורים‬
‫קטנים ביותר אמרו דממילא בטלי ולא על חתיכה פחותה מכזית דעדיין‬
‫חשובה היא וצריך לבטלן‪ .‬או י"ל כמש"כ במהרי"ל )הל' תיקון ואפיית המצות‬
‫ס"ח והובא לעיל( דדוקא בצק שראוי לידבק עם עוד חתיכות בצק ויצטרפו‬
‫לכזית לכן חשובין הם וצריך לבטלן‪ ,‬משא"כ פירורי פת שהם יבשים ולא‬
‫ידבקו עם חתיכות אחרות להצטרף לכזית‪ ,‬לא חשיבי וממילא בטלי‪.‬‬
‫ובמג"א סימן ת"ס סק"ב הביא דברי מהרי"ל אלו‪ ,‬ומשמע מדבריו שם‬
‫כנ"ל‪ ,‬אכן בשעה"צ סי' ת"ס סקט"ז משמע דרק כשלמעשה יצטרף לכזית‬
‫לא יתבטל ממילא וכל שלא נצטרף מתבטל ממילא‪ ,‬ולדבריו ע"כ צ"ל‬
‫כנ"ל דמש"כ בסימן תמ"ב דצריך לבטלו היינו משום דחתיכה שאינה‬
‫בגדר פירור לא בטלי ממילא וצריך לבטלו‪.‬‬
‫ובשעה"צ שם סקס"ג הביא דברי הפמ"ג דרק בחמץ שאינו דבוק‬
‫צריך לבטלו אבל כשהוא דבוק בבית או בכותל אי"צ ביטול‪ ,‬והוא‬
‫מטעם דממילא מתבטל דאינו עומד בפנ"ע‪ .‬אכן בשו"ע הגר"ז‬
‫מבואר דאפילו בדבוק צריך עדיין לבטל להמג"א‪ .‬וצ"ל דהיינו רק‬
‫ידד תורה ודעת‬
‫ב‪ .‬כשאינו נראה לעין בראיה רגילה אי"צ ביעור ובדיקה אפילו כשהם‬
‫נקיים‪.‬‬
‫ג‪ .‬פירורים יבשים המונחים ברצפת הבית אי"צ ביעור ובדיקה דנדרסים‬
‫ברגלים‪.‬‬
‫ד‪ .‬חמץ יבש הדבוק בקירות הבית או בשאר מקום והוא נקי‪ ,‬להגר"ז‬
‫מעיקר הדין אי"צ בדיקה וביעור‪ ,‬ובדעת המ"ב צ"ע בזה‪ .‬אכן כשידוע‬
‫שיש חמץ הדבוק נהגו ישראל קדושים לבערם‪.‬‬
‫ה‪ .‬אם ידוע שיש כמה חתיכות חמץ לח שיכולים לידבק לחתיכה אחת‬
‫בשיעור כזית כגון בצק והם נמצאים בחדר אחד צריך לבערם‪.‬‬
‫ו‪ .‬פירורים המונחים במקום שאין מגיעים לשם בדרך כלל כגון מאחורי‬
‫ארון וכדומה‪ ,‬אי"צ ביעור ובדיקה‪.‬‬
‫ז‪ .‬סתם פירורים נקיים שאינם דבוקים ואינם מונחים במקום דריסת‬
‫רגלי אדם כגון בארון וכדומה צריכים ביעור ובדיקה‪ .‬יש שהקילו דסתם‬
‫פירורים שאין יכולים לידבק יחד לכזית אי"צ ביעור‪ ,‬וכן יש שהקילו‬
‫שכל שאינו בגדר 'חתיכה' )הפחותה מכזית( אלא בגדר 'פירור' אי"צ ביעור‬
‫ובדיקה‪ .‬אכן החיי אדם והמ"ב בספרו מחנה ישראל החמירו בסתם‬
‫פירורים שצריך לבדוק אחריהם‪) ,‬ובספר מ"ב לא פסק להדיא דאי"צ בדיקה(‪,‬‬
‫וכ"ה דעת החזו"א‪.‬‬
‫ח‪ .‬כהיום שמנקים הבתים בחומרים שמלכלכים את החמץ באופן‬
‫ששוב אינו ראוי לאכילה אי"צ בדיקה במקומות אלו שיודע שהגיע לשם‬
‫חומרים המלכלכים ]וכמש"נ באות א[‪.‬‬
‫ט‪ .‬לענין ביטול חמץ ‪ -‬פירורין קטנים הנדרסים ברגלים אי"צ לבטלם‪,‬‬
‫אבל חתיכות הגדולות קצת )שקדי מרק וכדו'( אף אם ננקוט שאי"צ לבערם‬
‫ולבודקם מ"מ צריך לבטלם דלא נבטלים מעצמם‪ .‬ואם הוא דבוק לאיזה‬
‫מקום‪ ,‬להמ"ב אי"צ לבטלם ולהגר"ז צריך לבטלם‪.‬‬
‫י‪ .‬להחזו"א צריך לבדוק הספרים שמשתמשים בשעת סעודה וכן מובא‬
‫במעשה רב‪ .‬אכן לא נהגו העולם לבודקם‪ ,‬ולכאורה הוא משום דהוי‬
‫כמטונפים‪.‬‬
‫יא‪ .‬אין לסמוך על פירורים כדי לקיים בהם מצות תשביתו אלא ישאיר‬
‫כזית חמץ וישרפנו‪.‬‬
‫יב‪ .‬איסור אכילת חמץ בפסח הוא גם בפירורין באיזה אופן שהוא‪ ,‬ולכן‬
‫אם הפירורין הנ"ל יכולים ליפול למאכלו ודאי שצריך לנקותם ולבערם‬
‫מן העולם‪.‬‬
‫גליון ‪  145‬ערב חג המצות תשע"א‬
‫בעקבות הרועים‬
‫עבדו את ה' בשמחה‬
‫מצאתי לנכון לכתוב לידידי דעתי ואם‬
‫יתנהג כן בטח יצליח בעז"ה‪ ,‬שלא יחשוב‬
‫לגמרי על דבר העבר‪ ,‬כי זאת הוא מדרכי‬
‫היצר רח"ל אשר רצונו לבלבל את האדם‬
‫ולהביא אותו לידי מצב של עצבות רח"ל‪,‬‬
‫כי זאת הוא היפוך דרכי התורה המנוחה‬
‫והשמחה "עוז וחדוה במקומו" כי במקום‬
‫של הקב"ה שמחה שורה וע"י המנוחה‬
‫מצליח האדם וההצלחה נותנת יותר‬
‫מנוחה ושמחה‪ ,‬ובאמת רואה זאת האדם‬
‫בכל עת ובכל רגע כאשר הוא חושב‬
‫בענייני התורה והעבודה הוא במנוחה‬
‫ושמחה‪ ,‬ע"כ אין מהדרך שיחשוב דברים‬
‫אשר הוא מרגיש אשר הם נותנים לו‬
‫אי מנוחה ח"ו‪ ,‬ואני כותב לו עוד הפעם‬
‫שישכח לגמרי ימי נעוריו לעת כזו‪ ,‬והנה‬
‫די ומספיק לאדם לחשוב ההווה‪ ,‬גם‬
‫ברבינו יונה ראיתי כן ב'יסוד התשובה'‬
‫וז"ל – 'ויעשה עצמו כאילו בו ביום נולד‬
‫ואין בידו לא זכות ולא חובה וזה היום‬
‫תחילת מעשיו היום יפלס אורחותיו וכו'‬
‫דרך זו תביאנו לשוב בתשובה שלמה וכו'‬
‫ולא יבהילוהו רעיוניו ולא יניחוהו לשוב'‪.‬‬
‫אור יחזקאל מכתבים מכתב כג‬
‫וכן הוא בעניני החינוך והעבודה כולם‬
‫בחוט אחד הולכים רק מתחלק לפי‬
‫דרך המחנך והעובד כעניין "חנוך לנער‬
‫על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה"‪,‬‬
‫ובאמת מה שמוצא הגדול לנכון ולתועלת‬
‫בעבודתו יש מקום בזאת גם לקטון‪ ,‬וכל‬
‫דרך‪ ,‬הוא מעין הדרך השני‪.‬‬
‫וכאשר אין הנבואה שורה אלא מתוך‬
‫שמחה של מצוה‪ ,‬כן אין הקטן משיג‬
‫תועלתו ]אשר גם מצבו הוא איזה קירוב‬
‫לשכינה[‪ ,‬רק מתוך מצב של ידיעה של‬
‫הצלחה אשר זאת הוא נחשב לשמחה של‬
‫מצוה‪.‬‬
‫מה מאד להתבונן מאדם הראשון יציר‬
‫כפיו של הקב"ה כתיב )בראשית ב טו(‬
‫ויקח ה' אלוקים את האדם ויניחהו בגן‬
‫עדן לעבדה ולשמרה פירשו לעבדה זו‬
‫שמירת התורה והמצוות‪ ,‬כי דווקא באופן‬
‫זה להיות יושב בגן עדן ממש‪ ,‬ואז מסוגל‬
‫האדם לשמור התורה והמצות‪.‬‬
‫הנה גם הקטן כן הדרך להרגיש העונג‬
‫של רוחניות ממש‪ ,‬ע"כ אמרו המושלים‬
‫בואו חשבון‪ ,‬הפסד מצוה כנגד שכרה‬
‫וכו' )בבא בחרא ע"ח( כמובן לפי דרך של‬
‫גליון ‪  145‬ערב חג המצות תשע"א‬
‫כל אחד ואחד‪ ,‬כפי הכוחות וכפי היכולת‬
‫של אדם להתבונן ולחזק את עצמו‪' ,‬אבל‬
‫להיות תמיד בגן עדן'‪ ,‬כי רוח התורה‬
‫והחכמה מחיה את האדם ומרגיש עונג‬
‫רוחניות אשר זאת מעין גן עדן‪ ,‬וזאת הוא‬
‫עיקר הראשי לעבודת האדם ולהצלחתו‬
‫האמיתית להיות תמיד במצב של רצון‪.‬‬
‫אמרו חז"ל )ברכות לא( ת"ר אין עומדין‬
‫להתפלל לא מתוך עצבות וכו' אלא מתוך‬
‫שמחה של מצוה‪ ,‬הנה לכאורה הלא‬
‫תפילה הוא "הכנעה" ובעת אשר האדם‬
‫ברוח של שמחה הנה זאת היא היפוך‬
‫הכנעה‪ ,‬רואים אנו מגמרא זו כי שמחה‬
‫של מצוה הוא המצב הנכון לאדם‪ ,‬ואז‬
‫מוכשר ומסוגל לכל מיני עבודה להכיר‬
‫גדלות הבורא יתברך‪ ,‬ושפלותו‪ ,‬ומה‬
‫שחסר לו‪ ,‬ומה שצריך לו‪ ,‬אבל לא במצב‬
‫רח"ל של אי רצון ואינו מרגיש במה שיש‬
‫לו‪.‬‬
‫ואולי זאת היא הסיבה אשר שמעתי‬
‫כמה פעמים כי התורה עושה את האדם‬
‫שיש לו מקום למוסר‪ ,‬יען כי התורה‬
‫משמחת את לב האדם 'פקודי ה' ישרים‬
‫משמחי לב'‪ .‬הנה הנחיל ה' לכלל ישראל‬
‫זמני "שמחה וששון" ואלה הם המועדים‬
‫הבעל"ט מי יודע להגדיל אחר הדברים‬
‫הנ"ל מה זאת "מועדים לשמחה" כמה‬
‫הוא השיעור שיהיה נקרא מקיים מצות‬
‫שמחת יו"ט הלא לכל עבודתו הנה הוא‬
‫מחויב בשמחה‪ ,‬אבל בימי המועדים צריך‬
‫להיות במידה אחרת שמחה על שמחתו‬
‫התמידי כמו קרבן מוסף על התמיד ‪ ,‬הנה‬
‫אנו רואים כי יש מצב לכל אדם שהוא‪,‬‬
‫שיהיה נמצא תמיד במצב של שבע רצון‬
‫כדי להשיג מנוחה ואז ישיג הצלחתו‪.‬‬
‫שם מכתב כד‬
‫כפי האמת עלינו לשלם שכר לאלוקינו‬
‫ברוך הוא שהטעימנו עריבות נעימות‬
‫מתיקות אהבתו בלבנו‪ ,‬מתוקים וערבים‬
‫לאין תכלית‪ ,‬אלא שיטול אדם שכר על‬
‫התעצמותו עד שהשיג טעם בחיים‪.‬‬
‫אור החיים על התורה דברים ו‪,‬כה‬
‫ודבר זה אנחנו יתמי דיתמי אנו מרגישים‬
‫כי רבה תאוה בלבנו‪ ,‬וחשק אלוקי עולם‪,‬‬
‫יותר מכל הון עולם וכבוד מלכות‪ ,‬וכל‬
‫ערב נרגש לנמבזה ונמס בערך חלק‬
‫המועט המושג מהרגש הוויית הדברים‬
‫על לבנו‪ ,‬אשרינו מה טוב חלקנו‪ ...‬וחייב‬
‫הכתוב שתהיה הרגשת הלב באהבתו‬
‫יתברך בגדר הגדול שאין למעלה ממנו‪,‬‬
‫ודבר זה הוא דבר שהטועמו ידע מהותו‬
‫וערבה לו טעימתו אין שיעור לה‪.‬‬
‫שם דברים ו‪,‬ו‬
‫להתענג ולשמוח בה' ע"י התבוננות‬
‫בגדולת א"ס ב"ה כפי יכולתו‪ ,‬אף שיודע‬
‫בנפשו שלא יגיע למדרגה זו באמת‬
‫לאמיתו כי אם בדמיונות‪ ,‬אעפ"כ הוא‬
‫יעשה את שלו לקיים את השבועה‬
‫שמשביעים 'תהי צדיק'‪ ,‬וה' יעשה הטוב‬
‫בעיניו‪ .‬ועוד שההרגל על כל דבר שלטון‪,‬‬
‫ונעשה טבע שני‪ .‬וכשירגיל למאס את הרע‬
‫יהיה נמאס קצת באמת‪ ,‬וכשירגיל לשמח‬
‫נפשו בה' ע"י התבוננות בגדולת ה'‪ ,‬הרי‬
‫באתערותא דלתתא אתערותא דלעילא‪,‬‬
‫וכולי האי ואולי יערה עליו רוח ממרום‪,‬‬
‫ויזכה וכו' לעבוד ה' בשמחה אמיתית‬
‫כדכתיב שמחו צדיקים בה'‪ ,‬ותתקיים בו‬
‫באמת השבועה שמשביעים תהי צדיק‪.‬‬
‫ספר התניא לקוטי אמרים ‪ -‬חלק ראשון‬
‫פרק יד‬
‫יש בכל איש ישראל רצון אמת בלתי‬
‫לה' לבדו‪ ,‬ולזאת מי שמייגע עצמו לבוא‬
‫לנקודה האמיתיות אף בדמיונות הוא‬
‫אמת לאמיתו‪ ,‬כי בעולם הזה דשיקרא‬
‫צריך להיות ע"י דרך זה ש'הרגל נעשה‬
‫טבע'‪ ,‬עד שמגיע אל האמת‪ ,‬וזהו בכלל‬
‫נשבעתי ואקיימה‪.‬‬
‫שפת אמת ‪ -‬מטות תרל"ב‬
‫אשרינו מה טוב חלקנו שמשכימים‬
‫ומעריבים לומר פעמיים בכל יום שמע‬
‫ישראל‪ ,‬וא"כ פשיטא שאין לי לבקש‬
‫בשכרי מאומה כי די שעה אחת שזכיתי‬
‫לכך‪ ,‬ומה לבקש יותר‪ ,‬אפילו ימות ברעב‬
‫וצמא ובושה וכלימה די לנו שזכינו להנ"ל‪,‬‬
‫וא"כ אין לנו להפיל תחנונינו כלל‪ ,‬אך זה‬
‫גופא מעבודת ה' וקידוש שמו ברבים‬
‫שלא יהיו עבדיו מוטלין ברעב וצמא‪,‬‬
‫ועושי רשעה ומאשרי זדים מוצלחים‪,‬‬
‫על כן קדש את שמך על מקדישי שמך‪,‬‬
‫וע"י ישועתך לשמך הגדול‪ ,‬ממילא תגביה‬
‫קרננו‪.‬‬
‫תורת משה להחת"ס פרשת ואתחנן‬
‫תורה ודעת טו‬
‫הל עדת ירושלים ‪ -‬ישיבת המ‬
‫ת‬
‫מ‬
‫י‬
‫ד‬
‫ק‬
‫ים‬
‫ניסן תשע"א‬
‫הודעה חשובה ומשמחת‬
‫לבני ירושלים והקהילות‬
‫ניסן תשע"א‬
‫סדרי ואירועי חג הפסח הבעל"ט‬
‫הננו להודיע כי גם השנה מתכוננים אנו בעזהי"ת לשבות בצוותא‬
‫בשבת קודש פרשת אמור הבעל"ט‬
‫בבנין ישיבה לצעירים דחסידי בעלזא‪ ,‬קרית יערים ‪ -‬טלז סטון‬
‫להתענג על השבת יחד וליהנות מזיו אורה "שבת אחים גם יחד"‪.‬‬
‫ההרשמה מראש חובה עד יום שני כ"ח ניסן בשעה ‪ 10.00‬בערב‬
‫בטלפון ‪ 052 – 7663731‬בין השעות ‪ 7.30 – 10.00‬בערב‬
‫ביום טוב ראשון תתקיים אי"ה‬
‫נא להודיע בעת הרישום את השמות בהם אתם מעונינים להצטרף לחדר‪,‬‬
‫כמו"כ להודיע אם אתם מעונינים בהסעה‪.‬‬
‫התוועדות חג עם רבינו שליט"א‬
‫היציאה בערש"ק בשעה ‪ 3.00‬ממרכז המוסדות רחוב מנחת יצחק ‪ 14‬ירושלים‪.‬‬
‫במרכז רחוב מנחת יצחק‬
‫ תפילת מנחה בשעה ‪- 6.45‬‬‫‪-----------------‬‬‫בימי חול המועד יאמרו שיעורים בענינא דיומא‬
‫ע"י הרבנים הגאונים שליט"א‬
‫ פרטים בבתי הכנסת ‪-‬‬‫‪-----------------‬‬‫בליל שביעי של פסח‬
‫הננו להודיע כי בעזהי"ת מתכוננים אנו גם השנה לשבות בצוותא‬
‫התוועדות חג ואמירת שירת הים‬
‫בשבת קודש פרשת בהר הבעל"ט‬
‫במרכז רחוב מנחת יצחק בשעה ‪11.00‬‬
‫בבנין ישיבה לצעירים דחסידי בעלזא‪ ,‬קרית יערים ‪ -‬טלז סטון‬
‫להתענג על השבת יחד וליהנות מזיו אורה "שבת אחים גם יחד"‪.‬‬
‫מקוה במקום‪.‬‬
‫וזכנו לקבל שבתות מתוך רוב שמחה ומתוך עושר וכבוד‬
‫בברכת השבת‬
‫ההנהלה‬
‫ניסן תשע"א‬
‫הודעה חשובה ומשמחת‬
‫לתושבי ביתר עילית‬
‫ פרטים במודעות בבתי הכנסת ‪-‬‬‫ברכות עד בלי די‬
‫ברכות מקרב לב‬
‫נשגר בזה לאחינו החשוב‪ ,‬האי גברא רבה‬
‫ויקירא‪ ,‬איש האשכולות ורב התבונות‬
‫ה"ה הרה"ג רבי אורי הולצמן‬
‫שליט"א‬
‫לרגל הולדת הבת תחי'‬
‫יתן ה' שיזכה לגדלה לתורה ולחופה ולמעש"ט‬
‫וירווה רוב נחת דקדושה ממנה ומכל יו"ח‬
‫יעקב‪ ,‬אריה‪ ,‬שלמה‪ ,‬הולצמן‬
‫ר ש ת כ ו ל ל י א ב ר כי ם מצ ויי ני ם‬
‫אשגר לידי"נ החשוב‪ ,‬המוס"נ למען הכלל‬
‫ה"ה הרב אורי הולצמן שליט"א‬
‫לרגל הולדת הבת תחי'‬
‫שלמה קליין‬
‫ברכת מזל טוב‬
‫לידידנו הנאמן‪ ,‬המוסר ליבו ונפשו למען ארגון "בננו"‬
‫מוכתר בכל מידה נכונה‬
‫הרב מאיר דוד שוטלנד‬
‫אהרן ריבלין‬
‫יהי רצון שיזכה לרוות רוב נחת דקדושה‬
‫ממנו ומכל יו"ח כל הימים‬
‫מאיר אקער אברהם צבי אקער‬
‫מכון להוצאת כתבי "בן מלך"‬
‫"תורה ודעת"‬
‫בנשיאות רבינו שליט"א‬
‫ברכות מעומק הלב‬
‫ברכה לראש משביר‬
‫להאי גברא רבה‪ ,‬החלוץ לפני המחנה בהקמת וניהול רשת‬
‫כוללים לאברכי קהילתנו הק'‪ ,‬המשליך נפשו מנגד במסירות‬
‫עצומה יומם ולילה מזה ח"י שנים‪ ,‬כדי להרבות הד קול התורה‬
‫בבתי המדרשות די באתרא קדישא הדין‪ ,‬זך הרעיון ובעל כח‬
‫חידוש ומשמיענו משיעוריו המלאים בהבנה ובעמקות‬
‫ה"ה הגאון רבי אברהם יצחק קרישבסקי‬
‫שליט"א‬
‫ראש ומנהל הכוללים‬
‫בלב הומה נשגר בזה את מיטב ברכותינו להאי גברא רבה ויקירא‪ ,‬חריף ובקי טובא‬
‫רב העשיה‪ ,‬המוסר נפשו יומם ולילה למען הוצאת כתבי רבינו שליט"א‬
‫ה"ה הרה"ג רבי אורי הולצמן‬
‫שליט"א‬
‫לרגל השמחה השרויה במעונו בהולדת הבת שתחי' במזל טוב‬
‫יתן ה' שיזכה לגדלה לתורה ולחופה ולמעש"ט וירווה רוב נחת דקדושה ממנה ומכל יו"ח‬
‫ואך טוב וחסד ירדפוהו כל הימים להגדיל תורה ולהאדירה‬
‫תורה ודעת‬
‫יתן ה' שיראה רוב נחת ממנה ומכל יו"ח‪ ,‬ורוב ברכה‬
‫בעמלו‪ ,‬וששון ושמחה ישמע בביתו תמיד‪.‬‬
‫ברכת מזל טוב חמה ולבבית‬
‫ראשי הכוללים רבנן ותלמידיהון‬
‫נשגר בזה קמיה הני תרי צנתרי דדהבא‪ ,‬מוכתרים בכל מידה נכונה‪ ,‬עתירי המעש‪,‬‬
‫העוסקים במלאכת הקודש במסירות ובנאמנות למען יצא בטאוננו כלול בהדרו ה"ה‬
‫יואל ערנטל עמרם כהן‬
‫גם אני אשמח להגיש כוס ברכות לבר לבב איש נלבב‬
‫שמעון קירשנבוים‬
‫טזז תורה ודעת‬
‫מזל טוב מעומק הלב‬
‫ברכת מזל טוב‬
‫שלוחה בזה לידידי היקר והחשוב‪ ,‬כליל המעלות‬
‫הרב מאיר דוד שוטלנד שליט"א‬
‫לרגל הולדת הבן במז"ט‬
‫נשגר בזה לידידנו היקר והחשוב‪ ,‬מוכתר בכל מידה נכונה‬
‫הרב חיים יהודה סירוטה שליט"א‬
‫לרגל הולדת הבן במז"ט‬
‫מאיר רוזנברג‬
‫מיטב הברכות‬
‫יהושע קרויזר‬
‫עמרם בלוי‬
‫בית הכנסת "קהל עדת ירושלים"‬
‫אשגר לידידי ורעי‪ ,‬ברוך הכשרון וכביר המעש‬
‫הרב מתתיהו דייטש שליט"א‬
‫לרגל הולדת הבת תחי'‬
‫ברכות מאליפות‬
‫שלמה זלמן פרוש‬
‫ברכת מזל טוב‬
‫נשגר בזה לידידנו היקר והחשוב‪ ,‬איש אשר רוח בו‬
‫הרב מתתיהו דייטש שליט"א‬
‫לרגל הולדת הבת תחי'‬
‫יוחנן ערנטל‬
‫זר ברכות‬
‫דוד רוטמן‬
‫שכונת הגפן ביתר עילית‬
‫נשגר בזה לידידנו היקר והחשוב‪ ,‬ברוך‬
‫הכשרון ורב התבונות‪ ,‬המוסר נפשו למען‬
‫שגשוג קהילתנו הקדושה בכל עת ועונה‬
‫רב פעלים לתורה ולחסד‬
‫ה"ה הרב מתתיהו דייטש‬
‫שליט"א‬
‫לרגל הולדת הבת שתחי'‬
‫שלוחה בזה לאחינו וגיסנו היקר והאהוב‪ ,‬איש חמודות ורב‬
‫תבונות‪ ,‬אהוב למקום ונחמד לבריות‬
‫יתן ה' שיזכה לגדלה לתורה ולחופה ולמעש"ט‬
‫וירווה רוב נחת דקדושה ממנה ומכל יו"ח‬
‫לרגל הולדת הבת תחי'‬
‫חברי הקהילה‬
‫הרב אורי הולצמן‬
‫והרב מתתיהו דייטש שליט"א‬
‫שלוחה לידידי היקר והחשוב‪ ,‬המהולל בפי כל‬
‫טוב ומטיב לכל‬
‫טנא מלא ברכות‬
‫לרגל הולדת הבת תחי'‬
‫לידידנו היקר מהאריות שבחבורה איש החזון‬
‫והמעש‪ ,‬אשר פועל ללא לאות לשגשוג הכולל‬
‫שליט"א‬
‫לרגל תת ה' השמחה במעונם בהולדת הבנות שתחי' במזל טוב‬
‫יתן ה' שיזכו לגדלן לתורה ולחופה ולמעש"ט וירוו רוב נחת דקדושה מהן ומכל יו"ח‪,‬‬
‫ויזכו להמשיך במלאכת הקודש מתוך אושר עושר וכבוד כל הימים‪.‬‬
‫המערכת‬
‫הרב מתתיהו דייטש שליט"א‬
‫משפחת דייטש‬
‫ברכת מזל טוב‬
‫הרב מתתיהו דייטש שליט"א‬
‫נחמיה חשין‬
‫ברכות ואיחולים‬
‫אשגר לידידי ורעי כאח לי‪ ,‬העושה למען הכלל והפרט‬
‫ובמיוחד למען קהילתנו הקדושה‬
‫הרב מתתיהו דייטש שליט"א‬
‫לרגל הולדת הבת תחי'‬
‫עובדיה הומינר‬
‫‪ ‬מערכת 'תורה ודעת' * טלפקס‪ * 02 - 5631864 :‬למנויים והנצחות‪ * 050-4141741 :‬דוא"ל ‪[email protected]‬‬
‫כולל קנין עיון והוראה‬
‫ה"ה הרב מתתיהו דייטש שליט"א‬
‫לרגל הולדת הבת שתחי'‬
‫יתן ה' שיזכה לגדלה לתורה ולחופה ולמעש"ט‬
‫וירווה רוב נחת דקדושה ממנה ומכל יו"ח‬
‫אברכי הכולל‬
‫גליון ‪  145‬ערב חג המצות תשע"א‬
‫‪md‬‬
‫זר ברכות‬
‫המארגנים‬
‫‪052-767-3009‬‬
‫ברכת מזל טוב נתונה בזה לרגל שמחת הולדת הנכדה‬
‫בת לבנו החשוב הפועל ללא לאות למען קהילתינו הקדושה‬
‫הרב אריה שליט"א‬
‫נשגר בזה לידידנו היקר והחשוב‪ ,‬איש חי ורב פעלים‪,‬‬
‫רב הפעלים ומאיר פנים לכל אדם‬
‫ה"ה הרב אריה קרישבסקי שליט"א‬
‫לרגל הולדת הבת שתחי'‬
‫יתן ה' שירווה רוב נחת דקדושה ממנה ומכל יו"ח‬
‫בברכת השבת‬
‫שליט"א‬
‫לרגל הולדת הבן במז"ט‬
‫נשגר לידידנו היקר והחשוב‪ ,‬כליל המעלות‪,‬‬
‫הרב אריה קרישבסקי שליט"א‬
‫לרגל הולדת הבת תחי'‬
‫אליהו לינדר‬
‫מלא חפניים ברכות‬
‫לקראת שבת לכו ונלכה ‪ -‬כי היא מקור הברכה‬