תורה ודעת
חג כשר ושמח יו"ל ע"י 'קהל עדת ירושלים' בגליון בעניינא דיומא בעניינא דיומא 'הוציאך ה' ממצרים לילה' מתורתו של רבינו שליט"א א בעניינא דיומא שלש תקופות בחיי עם ישראל, פסח ,פורים ,והגאולה השלימה מתורתו של רבינו שליט"א ה מבי מדרשא 'בבקעך ים סוף עמך ראו' הרב שמעון סירוטה ז וכל המרבה לספר הרי זה משובח ידיעות נפלאות בענייני יציאת מצרים ע"פ דברי חז"ל הרב חיים יצחק פרוש י בירורי הלכה דין ביעור ובדיקת פירורי חמץ הרב יואל יעקב פרידמן גליון 145 ערב חג המצות תשע"א מתורתו של רבינו הגאון רבי לייב מינצברג שליט"א הוציאך ה' ממצרים לילה א .אז רוב ניסים הפלאת בלילה ליל שימורים הוא לה' להוציאם מארץ מצרים הוא הלילה הזה לה' שמורים לכל בני ישראל לדורותם) .שמות יב,מב(. התורה מדגישה בפסוק זה כי הזמן המיועד ומשומר ליציאה היה בלילה .וכך מודגש גם בפרשת ראה שיציאת מצרים היתה בלילה שמור את חודש האביב ועשית פסח לה'אלוקיך כי בחודש האביב הוציאך ה' אלוקיך ממצרים לילה )דברים טז,א( ובגמרא -אמר רבי אבא הכל מודים כשנגאלו ישראל ממצרים לא נגאלו אלא בערב שנאמר 'הוציאך ה' אלוקיך ממצרים לילה' ..תניא נמי הכי 'הוציאך ה' אלוקיך ממצרים לילה' וכי בלילה יצאו והלא לא יצאו אלא ביום שנאמר 'ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה' אלא מלמד שהתחילה להם גאולה מבערב) .ברכות ט (.והביאור בדברי הגמרא היינו שמאחר שאמר להם פרעה בלילה 'קומו צאו מתוך עמי' ,מיד חל שחרורם וכבר נתקיים בהם 'והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים וגאלתי אתכם מעבודתם' והתחילה גאולתם. אמנם צריך לדעת מהו הטעם שעשה ה' כן שגאולת מצרים התרחשה דווקא בלילה, וכי לא היה מן הראוי שמאורע חשוב ויסודי כל כך 'ולקחתי אתכם לי לעם' בזרוע נטויה ובמוראים גדולים .יתרחש בעצם היום ,בזמן המכובד והחשוב של היממה ,ולא בנשף באישון לילה ואפילה. ובהתבוננות נוספת התמיהה מתרחבת יותר, כי מצינו עוד מאורעות מרכזיים בעם ישראל המשך בעמוד הבא יב בעקבות הרועים 'עבדו את ה' בשמחה' טו הודעות גליון 145ערב חג המצות תשע"א תורה ודעת א בעניינא דיומא המשך מעמוד הקודם שאירעו בלילה' .ברית בין הבתרים' ,וכן 'קריעת ים סוף' אשר בו הראה ה' את שיא עזוז גדולתו היתה בלילה .ובפיוט ' -אז רוב ניסים הפלאת בלילה' ,הולך ומונה הפייטן שורה של ניסים אשר הגדיל ה' לעשות עמנו דווקא בלילה .מלחמת סיסרא ,מלחמת גדעון ,מפלת סנחריב ,מפלת בלשצר ,וכן נס פורים שרשה של ההצלה היתה בלילה – 'בלילה ההוא נדדה שנת המלך' ,וכן נס נרות חנוכה היה בלילה. ויש לעיין ,מדוע בחר הקב"ה לעשות את כל הדברים הללו דווקא בלילה. ונראה הביאור בזה ,כי הגם שמעת יציאת מצרים זכינו לגאולה וחירות עולם ,ומני אז הקב"ה נעשה לגואל ישראל ,בכל זאת עדיין לא הגענו אל השלימות .ולמרות שזכה עם ישראל לכל המדריגות הרמות להיות לעם ה' והוא מקושר להקב"ה בברית אהבה וידידות ,ונתן לנו את התורה והכניסנו לארץ ישראל ,והשרה את שכינתו בתוכינו ובנה לנו את בית הבחירה .אך עם כל זאת יש דבר שרשי ,שמחמתו המצב הוא עדיין בבחינת לילה .כי עצם מציאות הרע לא בטל ,שהרי היצר השוכן במפתחי הלב לא נתבטל עדיין ,ואף כלל ישראל אינו מובטח כי לא ייפול ברשתו ואינו רשאי להאמין בעצמו .ומנגד קיימים בעולם אומות העולם המשטינים ומקטרגים על ייחוסם ומעלתם של ישראל ,ומאיימים לבלעם. והרי לדאבוננו אכן כך אירע ,שאחר כל מה שזכינו לקדושה וגאולה ,וכבר היינו בפיסגת רוממות המעלה -נבואה ובית המקדש ומלכות דוד ושלמה, 'ומפני חטאינו גלינו מארצנו'' ,וגם שם לא שקטתי ,כי זרים עבדתי' .ועדיין מרוחקים אנו מהקב"ה ,וקיומינו אינו בשלימות .ופעמים שהריחוק עוד הולך ומתעצם .ושוב חזרנו ושוב כשלנו וגלינו שנית ,ובכל עת הגלות מאיימת עלינו סכנת הכליון. ונוסף על זה ,הרי בכללות כל חיי האדם בעוה"ז הינם קצרים כצל עובר, וגם הם משופעים בתלאות ויסורים ,וקוץ ודרדר תצמיח לך ,וכל הקללות שחלו על אדם הראשון לא באו עדיין על תיקונם. ונמצא שגאולת מצרים היתה רק ההתחלה -תחילת הדרך לשלימות, והגאולה שהיתה ,עם כל חשיבותה ויקר רוממותה עדיין לא היתה דרגת השלימות העליונה ,אלא רק תחילתו של העניין -השלב הראשון. ב .אמר שומר אתא בוקר ואיתא בגמרא -אמר רב אסי למה נמשלה אסתר לשחר לומר לך מה שחר סוף כל הלילה אף אסתר סוף כל הנסים) .יומא כט (.וזה צריך ביאור, שמכיון שעוסק כאן בניסים מדוע המשיל אותה הכתוב בדבר שהוא סוף כל הלילה .ואדרבה מאחר שהוא סוף כל הנסים ,הוא צריך להיחשב כסוף היום ,והיה נכון יותר ש'סוף כל הניסים' יהיה נמשל בשעת בין ערביים ולא לשחר. אכן ביאור הענין הוא ,כי מה שתקופת ימות המשיח נחשבת לזמן ה'יום', אינה רק לעומת ימי הגלות החשוכה ,אלא כל תקופת 'העולם הזה' כולה נחשבת ל'לילה' ביחס לימות המשיח שהוא חלק ה'יום' של כללות ימי העולם .כי על אף כל הגילויים והמדריגות ומתן תורה ובית המקדש, עדיין אין זה במדריגה הראויה והאמיתית כפי שעלה ברצון הבורא להטיב כמידת חסדו ושפע טובו .שהרי רצון השי"ת הוא להשפיע שפע של טובה וברכה תמידיים ,ובלא שיגיע לבני האדם שום עניין של צער .והנה לעינינו העולם הזה עדיין הוא רחוק מאד מן השלימות המקווה והמצופה הזאת. ב תורה ודעת ואימתי יאיר היום ,דבר זה יתרחש רק בימות המשיח ,כי אז יבוא זריחת היום ,יום ה' הגדול. כל עת הלילה אנו צועקים -שומר מה מלילה שומר מה מליל .ובסופו של דבר יגיע הבוקר -אמר שומר אתא בוקר )ישעיה כא,יב(. בימות המשיח יעלה הבוקר ויאיר היום .הבריאה כולה ,פרוח תפרח ותגל גילת ,כל חלקי הבריאה יחלו לפעול כראוי וכדבעי בשלימות .כאשר יאיר עלינו אור ה' בגאולה השלימה אז יפוגו כל החלאים והחולשות ,והבריאה תגלה ותחשוף את כוחה האמיתי הטמון בה במלוא הדרה ותפארתה עצמתה ועזוזה .יטפו ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב )יואל ד,יח( ,הרה ויולדת יחדיו )ירמיה לא,ז( ,ונגש חורש בקוצר )עמוס ט,יג( .ובנו בתים וישבו ונטעו כרמים ואכלו פרים ...זאב וטלה ירעו כאחד) .ישעיה סה,כ( .והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתיים כאור שבעת הימים) .שם ל,כו( כי אז תתם תקופת הלילה ,ויבוא היום ויזריח אורו במלוא תקפו. וכמו כן בעניינים הרוחניים ,עדיין כל ימות העולם הזה ,כולל ימי בית המקדש ,הכל נחשב כמצב של 'לילה' .ואף דברי תורה אין משיגים אותם אלא מתוך יגיעה ועמל הנחשבים כלילה -במחשכים הושיבני -זה תלמוד בבלי )סנהדרין כד .(.וגם ההשגה בכבוד ה' היא בבחינת -אכן אתה ק-ל מסתתר )ישעיה מה,טו(. אך בימות המשיח יהיו ההשגות בהירות ומאירות בלב .כמבואר במקראות ובמדרשים .כדכתיב -כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים )שם יא,ט( .והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר וניבאו בניכם ובנותיכם ,זקניכם חלומות יחלמון בחוריכם חזיונות יראו )יואל ג,א( .ואמרו -תורה שאדם למד בעוה"ז הבל היא לפני תורתו של משיח )קהלת רבה יא,יב( .הדברים שמכוסים מכם בעולם הזה עתידין הן להיות צופים לכם כהדין בולוס )מראה זכוכית( )ילקו"ש חקת יט( .וכן ההשגה בכבוד ה' תהיה בבהירות כאור היום ,כדכתיב -והיו עיניך רואות את מוריך ולא יכנף עוד מוריך )ישעיה ל,כ( .כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם )ירמיה לא,לג(. כי כך קבע הבורא בסדר העולם -כברייתו של עולם ,דברישא חשוכא והדר נהורא) .שבת עז (:כי תכלית הטובה היא ,שהאדם יזכה אל הטובה בזכות מעשיו ,ולכך נברא העולם באופן של היום לעשותם ומחר לקבל שכרם .ומשום כך נחלקה כל מערכת הבריאה לשני חלקים ,החלק של עולם המעשה -העוה"ז אשר הוא זמן העבודה ,כענין הלילה אשר הוא זמן ההכנה ליום .והחלק השני -זמן תשלום השכר ,אשר הוא היום -יום שכולו טוב ,יום שכולו ארוך. ואמנם ביציאת מצרים היתה גאולה גדולה ,כי אז התחילה הדרך לשלימות ,אך עדיין רחוקה היא מבחינת השלימות של ה'יום' .ויש לדמות זאת שהוא כעין לידת תינוק ,אשר בשעת לידתו השמחה גדולה מאוד, וזאת הגם שבעת לידתו רחוק הוא משלימותו מרחק עצום ,ועד שיתחיל לדבר וללמוד ולהבין יעבור זמן רב מאוד .וכן היה גם מצבם של עם ישראל בשעת יציאת מצרים .שהיו בחינת ימי נעורים ולידה ' -ימי נעורייך' )ירמיה ב(' ,ומולדותייך ביום הולדת אותך' )יחזקאל טז,ד( ורחוקים היו מן השלימות הגדולה. ומעתה מבואר היטב משום מה היתה יציאת מצרים בלילה ,כי עדיין זו תקופת הלילה ביחס לתקופת השלימות שתבוא ,והרי זו 'גאולה של לילה' גליון 145ערב חג המצות תשע"א מתורתו של רבינו שליט"א לעומת הגאולה הגדולה -גאולת העתיד שהיא תהיה 'גאולה של בוקר'.הנה כי כן כל התקופה של ימות העולם הזה עד ביאת המשיח כולל קריעת ים סוף ומתן תורה וימי דוד ושלמה ובניין המקדש בבית עולמים ,הכל הוא לילה אחד גדול. והוא מה שאמרו חז"ל' ,מה שחר סוף כל הלילה אף אסתר סוף כל הנסים'. כי כל תקופת עם ישראל מאז ראשיתם ועד הגאולה השלימה היא רק חציו הראשון של מהלך הבריאה ,החצי של הלילה .וסוף תקופה זו הוא תקופת אסתר שהוא סוף תקופת הניסים .אמנם תקופת הגלות שאחר נס אסתר אינו נמנה כזמן בכלל זמני הלילה והיום האמורים .כי בגלות נחשב כאילו אין אנו כלל בשום מצב .וכביכול איננו קיימים ,אלא הוא כתקופה של בין השמשות ודמדומי בוקר שבין 'גאולת הלילה' שהיתה לאורך התקופה מאז יציאת מצרים עד תקופת אסתר -שהוא סוף כל הלילה ,לבין 'גאולת הבוקר' שתהיה במהרה בימינו. והנה יציאת מצרים היתה ב'חצות הלילה' ,ותקופת אסתר היא 'סוף כל הלילה' .ונראה ,כי תחילת מצב היחס בין הקב"ה לעם ישראל הוא 'תחילת הלילה' -והיינו בברית בין הבתרים ,ואכן ברית בין הבתרים היה בתחילת הלילה ,כדכתיב -ויהי השמש באה ועלטה היה )בראשית טו,יב( .כי אז התחיל ה'מעת לעת' של עם ישראל עם הקב"ה ,ולכן היה זה בתחילת הלילה ,ואחר כך גאולת מצרים היא 'חצות הלילה' ,וכל תקופת בית ראשון היא המשך של גאולת מצרים .וסוף תקופה זו היא תקופת אסתר סוף כל הלילה ' -סוף כל הניסים'. ואחר כך נסתם מאתנו כל חזון ,והגלות שוררת כשאור וחושך משמשים בערבוביא .וממתינים אנו בכליון עיניים ,לזמן בו יאיר היום .כאשר - לא יבוא עוד שמשך וירחך לא יאסף כי ה' יהיה לך לאור עולם ושלמו ימי אבלך .ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר .הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום אני ה' בעתה אחישנה. )ישעיהו ס( ג .מדלג על ההרים והנה לכאורה היה מן הראוי כי גלות מצרים כבר תביא את תכליתה דהיינו לזככנו ולהביא אותנו אל השלימות ,כדי שנהיה מוכשרים כבר מיד אחריה לקבלת התורה ולבוא אל התיקון השלם .אך לשם כך ,היה צריך להמתין עד שיגיעו ישראל למצבם הראוי והנכון ,כאשר השעבוד והעוני יזככו אותם ויצרפו אותם כצרף כסף וזהב ,עד שיא הטהרה והשלימות, ורק אז להוציאם ממצרים. אולם בפועל היתה יציאת מצרים בזמן שעדיין לא נשלם כל הזיכוך, ועדיין לא עברו עליהם כל הצירופים שהיו צריכים לעבור בכור הברזל .וגם מצד הזמן לא הגיע עדיין העת לצאת ממצרים ,שהרי נגזר עליהם להיות שם ארבע מאות שנה .אלא הגאולה היתה בדרך דילוג וחיפזון שלא על פי סדר ,ב'אתערותא דלעילא'. וכדמבואר בחז"ל שהקב"ה מיהר את הקץ ולא הביט בשפלות מצבם, ולא התחשב במה שעדיין לא נשלם כל הזיכוך שהיה נצרך להביאם לשלימות ,ודילג על הקיצים ועל החישובים ,וגאל אותם במצב שלא היו ראויים עדיין לשלימות .וכדאיתא במדרש -אמרו לו משה רבינו היאך אנו נגאלין והלא אמר הקב"ה לאברהם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה ,ועדיין אין בידינו אלא מאתים ועשר שנה ,אמר להם הואיל והוא חפץ בגאולתכם אינו מביט בחשבונותיכם ,אלא 'מדלג על ההרים' אין הרים וגבעות האמורין כאן אלא קצים ועיבורין ,מדלג על החשבונות ועל הקצים ועיבורין ,ובחודש הזה אתם נגאלין שנאמר 'החודש הזה לכם ראש חדשים'. ובהמשך שם -רבנן אמרי 'קול דודי הנה זה בא' זה משה ,בשעה שבא ואמר לישראל בחודש הזה אתם נגאלין ,אמרו לו משה רבינו היאך אנו נגאלין ,וכל מצרים מטונפת מעבודת כוכבים שלנו ,אמר להם הואיל והוא חפץ בגאולתכם אינו מביט בעבודת כוכבים שלכם אלא 'מדלג על ההרים' ואין הרים אלא עבודת כוכבים )שהש"ר ב,כא,כב(. והטעם שלא המתין הקב"ה עד שיושלם זיכוכם ויגיע עת קיצם .איתא בספה"ק כי לא יכלו להתמהמה עוד במצרים ,ואילו היו נשארים שם עוד רגע אחד ,היו משתקעים שם לעולם .כדאיתא באוה"ח הקדוש -אם היו מתעכבים שם עוד היו נכנסים בחמישים שערי טומאה ולא היתה תקומה ,לזה גאלם מיד ולא שהו אפילו שיעור שיספיק בצקם להחמיץ, והוא טעם אומרו ולא יכלו להתמהמה) .שמות ג,ז( והדברים רמוזים בלשון המדרש – 'קול דודי הנה זה בא' אמר רבי יהודה מהו 'מדלג על ההרים' אמר הקב"ה אם אני מסתכל במעשיהם של ישראל אינן נגאלים לעולם ,אלא למי אני מסתכל לאבותיהם הקדושים. )שמו"ר טו,ד( דמשמע שאם היה מסתכל לפי מעשיהם' ,אינן נגאלין לעולם'. וכן הדברים גם מבוארים בדברי הנביאים -ומולדותיך ביום הולדת אותך לא כרת שרך ,ובמים לא רוחצת למשעי ,והמלח לא הומלחת, והחתל לא חותלת .לא חסה עליך עין לעשות לך אחת מאלה לחמלה עליך ,ותושלכי אל פני השדה בגועל נפשך ביום הולדת אותך .ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמייך ואומר לך בדמיך חיי ואומר לך בדמיך חיי .רבבה כצמח השדה נתתיך ותרבי ותגדלי ותבואי בעדי עדיים ,שדים נכונו ושערך צמח ,ואת ערום ועריה .ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דודים ,ואפרוש כנפי עליך ואכסה ערותך ,ואשבע לך ואבוא בברית אתך נאום אדנ-י הוי"ה ותהיי לי .וארחצך במים ואשטוף דמיך מעליך ואסוכך בשמן .ואלבישך רקמה ואנעלך תחש ,ואחבשך בשש ואכסך משי .ואעדך עדי ,ואתנה צמידים על ידייך ,ורביד על גרונך )יחזקאל טז(. והיינו שהיו עירום ועריה ,כלומר ירודים בדרגתם עירום מן המצוות .ולא רוחצו ,ומתבוססים בדם מעשיהם שהיו עובדי עבודה זרה .אך הקב"ה באתערותא דלעילא רחצם וסכם מן החטאים ,ורוממם וקידשם והלביש אותם בגדי פאר של מצוות ומעשים טובים. ד .חפזון שכינה ובזה יבואר מה דאיתא במכילתא על הפסוק 'ואכלתם אותו בחפזון' - אבא חנן משום רבי אלעזר אומר זה חפזון שכינה ,אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר 'קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות'. ואומר שם 'הנה זה עומד אחר כתלנו' .יכול אף לעתיד לבוא יהא חפזון שנאמר 'כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון כי הולך לפניכם ה' ומאספכם אלוקי ישראל' )מכילתא בא פרשה ז.(. וצריך לבאר מהו מעלת השבח בגאולה מצרים שהיתה על ידי חיפזון .ועוד שהרי בדברי המכילתא משמע שהחפזון הוא חסרון ופחיתות בגאולה .כי המשך בעמוד הבא גליון 145ערב חג המצות תשע"א תורה ודעת ג בעניינא דיומא מתורתו של רבינו שליט"א המשך מעמוד הקודם על גאולת העתיד משתבח הנביא -כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון כי הלך לפניכם ה' ומאספכם אלוקי ישראל) .ישעיהו נב,יב( דהיינו שנזכה למצב שהגאולה לא תהא צריכה לבוא בחפזון. ולפי האמור מבואר ,שהמעלה והשבח של 'חפזון שכינה' הוא החסד המיוחד שמיהר לגאלינו על אף שמצד מעשינו לא היינו ראויים עתה עדיין ,רק בדרך של דילוג ואתערותא דלעילא. והנה איתא בספרים )ביאור ספרא דצניעותא לתלמיד האריז"ל( כי מחמת שדילג הקב"ה ולא המתין עד לזמן הראוי ,וחישב את הקץ להקדימו שיצאו ברד"ו שנים .על כן גם הגאולה לא היתה בשלימות ,ושוב נפלו וחטאו בעגל ובבית ראשון ,והוצרכו לבוא בעוד גלויות. וגם דברים אלו כבר נרמזו בחז"ל -דבר אחר 'משכני' בגלות ,על מנת 'אחריך נרוצה' לעתיד לבוא ,והקב"ה אומר לה 'על כן משכתיך חסד', עד עכשיו הייתי מקצר ימי השעבוד ,שהיה גלוי לפני שאתם חוזרים לשעבוד .אבל עכשיו משכתי אתכם מן הגאולה ,משתגאלו בפעם הזאת אין אתם חוזרים לשעבוד) .ילקו"ש שה"ש תתקפא( והיינו שקיצור ימי השעבוד ,גורם לכך שהם חוזרים עוד לשעבוד. והיינו כי כדי לזכות לטובה בשלימות ,מוכרח הדבר שיהיה זה מחמת מעשינו באתערותא דלתתא ,ואז הטובה היא בשלימות ויש לה קיום נצחי .מה שאין כן כאשר כל השפע והטובה מגיעים כחסד ב'אתערותא דלעילא' ,אין לזה שלימות ואין לזה קיום לאורך זמן. אך לעתיד לבוא כשתהיה הגאולה השלימה לא תהיה אחריה עוד גלות, כי מכיון שהיא לא באה בחפזון אלא הופיעה בעתה ,לכן לא יחזרו שוב לשעבוד .כי במצרים מאחר שהיה חשש שיטמעו בנ' שערי טומאה על כן מיהר הקב"ה להוציאם ,אף על פי שלא היו ראויים לגמרי לגאולה .אך בגאולת העתיד מכיון שהגאולה מיועדת להיות נצחית ,אי אפשר שלא יהיו שלמים ומושלמים לגאולה ,והכל צריך כבר להיות מתוקן ומושלם. ולכן לא תבוא הגאולה עד שיהיו ראויים בשלימות טהורים ומזוככים לגאולה .והיינו מה שמזהיר אותנו הנביא -סורו סורו צאו משם טמא אל תגעו צאו מתוכה הברו נושאי כלי ה' .כי לא בחפזון תצאו .כלומר שמאחר שהגאולה לא תבוא בחפזון על כן עלינו להיות ראויים לכך. ומשום כך 'סורו טמא צאו אל תגעו' .שמכיון שאנו 'נושאי כלי ה'' ,עלינו להיות ברי לבב וצחים מכל שמץ כדי שנהיה ראויים לגאולה בשלימות. ה .אתערותא דלעילא מובא בספרים בשם האריז"ל ,כי מי שזכה לרוח טהרה מכח אתערותא דלעילא בלא שמעשיו הביאוהו לידי כך ,אזי מטרת התעוררות זו היתה על מנת שלא יפול לגמרי ,והקב"ה מערה אליו רוח טהרה ממרום ,ובכח קדושה זו מתעלה ומתגדל .אך לאחר מכן ,הקב"ה מסלק ממנו את ההארה הזו .כי אין תכלית הבריאה שישיגו השלימות בחסד חינם. וניתן לו הארה זו לתקופה קצרה ,בכדי שימשיך אחר כך בכוחות עצמו להגיע למדרגות גבוהות. וכשם שהיה בעת יציאת מצרים וקריעת ים סוף ,אשר לאחר ההארה הגדולה שהיתה להם עד כדי שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי ,הקב"ה נטל מהם הארה זו ,בכדי שיזכו להגיע לדרגות נעלות ע"י עבודתם העצמית. ד תורה ודעת וכמו כן יש לפעמים כשהאדם שרוי בשפל המדריגה בירידה רוחנית, הקב"ה שולח אליו רגשי התעוררות מלעילא על מנת להרימו ולהקימו משפלותו ,לחזקו לקרבו ולעודדו .אולם לאחר מכן הקב"ה נוטל את אותה התעוררות ,והרגש המרומם מסתלק ממנו ,ונדמה לאדם שנפל ממדרגתו וה' סר מעליו .אמנם אין הדבר כן כי כל התעוררות זו ניתנה לו מלכתחילה באופן זמני ,כדי להעניק לו טעימה כי טוב ה' ,אולם לאחר מכן נדרש מאתו לעמול ולהגיע לכך בכוחות עצמו ,ומה שיקנה לו ע"י עמלו שוב לא ינטל ממנו לעולם. והנה אחר כך אחר שזכה להגיע בכוחות עצמו למדריגה שנדרשה ממנו, ניתנת לו התעוררות נוספת של קדושה במדריגות רמות יותר בכדי להטעימו להראות לו את הדרך למדריגה גבוהה יותר ,ושוב מסתלקת ממנו הארה זו ,ונדרש האדם להגיע למדריגות אלו בכוחות עצמו ,ומי שמתמיד בדביקות בה' בכל המצבים -גם במצבי החושך ,הריהו הולך ועולה ומתעלה ממדריגה למדריגה עד לאין שיעור. ו .שירו לה' שיר חדש בגאולת מצרים אמרו ישראל 'שירה חדשה' ,וכלשון הברכה 'שירה חדשה שבחו גאולים' ,ובגאולה העתידה גם כן יהיה 'שיר חדש' ,כדכתיב 'שירו לה' שיר חדש' )תהילים צו(. 'שיר חדש' אין פירושו שיאמר שיר שעדיין לא נאמר ,שהרי תמיד על כל מאורע מתחברים ונאמרים שירים חדשים ,אלא היינו סוג שיר חדש, כלומר שיר מסוג שעדיין לא הכרנו ,ומשום שהמצב הוא חדש לגמרי מתחייב סוג שיר חדש .ביציאת מצרים אמרו שירה חדשה כי התחדש מצב חדש לגמרי ,דהיינו הנהגה ניסית ונפלאה שלא היה עד אז כלל .וכן לעתיד יווצר מצב חדש לגמרי ,שעתה אינו יכול להיות מתואר בפינו, ורק אז עם התחדשות התקופה החדשה יאמרו שיר חדש ,בהתאם למצב החדש. והנה עיין בתוס' )פסחים קטז :ד"ה ה"ג ונאמר( שהביא בשם המדרש שיש הבדל בין השיר ביציאת מצרים לשיר העתיד לבוא -במכילתא ,כל השירות לשון נקיבה ,חוץ משירה דלעתיד דלשון זכר ,כלומר שהנקיבה יש לה צער לידה ,אף כל הניסים יש אחריהם צער ,חוץ מלעתיד שאין אחריה צער. מבואר בזה שהשירה של יציאת מצרים ,ביחס לשיר שיושר לעתיד לבוא ,היא שירה שעדיין אין בה שלימות ,ותואמים הדברים עם מה שכתבנו שיציאת מצרים היא בחינת 'לילה' .אבל לעתיד יהיה שיר חדש שיר בלשון זכר ,כלומר שיר עם שלימות ,בחינת 'יום'.והנה איתא בגמרא -למען יזמרך כבוד -ביום ,ולא ידום -בלילה )מגילה ד .וברש"י( .והיינו שגם בלילה הוא זמן של שירה על הניסים ,אך הוא בבחינה פחותה .כי עיקר השירה של 'יזמרך כבוד' הוא דווקא ביום, והלילה הוא רק זמן של 'ולא ידום' .ואם כן כל השירים שנאמרו מאז יציאת מצרים הם בבחינת 'ולא ידום' ,ורק לעתיד לבוא כאשר יבוא מצב של 'יום' ,אז יהיה שיר חדש ,שיר של 'יזמרך כבוד'. נערך ונכתב ע"י הרב י .מ .ו. גליון 145ערב חג המצות תשע"א בעניינא דיומא מתורתו של רבינו שליט"א שלש תקופות בחיי עם ישראל – 'פסח' 'פורים' 'הגאולה השלימה' בחג הפסח נגאלו עם ישראל וה' לקח אותנו לעם להיות לנו לאלוקים ,ועל כך אנו חוגגים עד בלי קץ בכל שנה ושנה .קשר נשגב זה נתוסף והולך בהמשך כאשר הקב"ה נתן לנו את התורה והקים לנו נביאים והשרה את שכינתו בתוכנו ורוממנו במעלות העליונות ביותר והנחיל לנו את ארץ ישראל והאיר לנו אור תורה שבע"פ ועוד ועוד ,אולם שורש ויסוד הכל התחיל בחג הפסח. במהלך קיומו של עם ישראל הוסיפו להתפתח בו שלבים נוספים, כאשר העם כולו התעלה למדריגות יותר נעלות בעוצם דביקותו בה' ובתורה. ובאופן כללי אנו מבחינים בזה שלב מרכזי של עליה בימי נס פורים כדאיתא בגמרא -אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא ,מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית ,ואמר להם אם אתם מקבלים התורה מוטב ,ואם לאו שם תהא קבורתכם ,אמר רב אחא בר יעקב מכאן מודעא רבה לאורייתא ,אמר רבא אף על פי כן הדור קבלוה בימי אחשורוש ,דכתיב קימו וקבלו היהודים ,קיימו מה שקיבלו כבר )שבת פח.(. וכאשר נתבונן במהלך התפתחות הדברים ,נראה כי מאותו הדור ואילך חלה התרחבות לאין שיעור בלימוד התורה שבעל- פה ,כי בימי בית שני החלו דורות הזוגות ואחר כך היו התנאים והאמוראים .וכדאיתא במדרש הקדמון פרקי היכלות 'מיום שניתנה תורה לישראל ועד שנבנה הבית האחרון תורה ניתנה ,אבל הדרה ויקרה כבודה וגדולתה ותפארתה וכו' זיוה וזיותה וכו' לא ניתנה עד שנבנה הבית האחרון') .פכ"ז( ועוד איתא 'ולא עלתה על לבי ליתנו לכל הדורות הללו מימות משה ועד עכשיו ,לדור הזה היה שמור להשתמש בו עד סוף כל הדורות וכו' ועל אותה שעה הוא אומר 'גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון' )שם פכ"ט(. והנה ההתרחבות של תורה שבע"פ מקבילה ושייכת היא לעניין של 'הדור קבלוה מרצון' .כי מכיוון שלבם פתוח לקבל את התורה ,אזי לבם גם מבין את החכמה ויש בכוחם להשיג בלבם את שפע רוח הקודש של חכמת התורה שזה אור תורה שבע"פ. והנה מני אז כל דורות הגלות הם המשך של תקופת תורה שבע"פ, שהרי בכל ימי הגלות העסק של תושבע"פ התרחב מאד והגיעו לדרגות רמות. אמנם לעתיד לבוא בדורו של משיח יתגלה שלב נוסף בתורה שנקרא 'תורתו של משיח' ,שהוא דרגה נוספת ויותר עמוקה של תורה שבע"פ ,דהיינו שכל התורה תהיה פשוטה בלבם של כל בני ישראל .וכל מה שהשיגו בדורות תושבע"פ בדרך של העמקה והתאמצות ,יושג אז בפשטות ויהיה מתיישב על הלב .כדכתיב 'נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה' )ירמיה לא( ,ואיתא במדרש – 'תורה שאדם למד בעוה"ז הבל היא לפני תורתו של משיח' )קהלת רבה יא,ז( .וברש"י ' -מובטחים מאתו להופיע עוד עליהם לבאר להם סוד טעמיה ומסתר צפונותיה' )רש"י שה"ש א,ב( .וכתיב 'והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר וניבאו בניכם ובנותיכם זקניכם חלומות יחלמון בחוריכם חזיונות יראו' )יואל ג,א(. וגילוי התורה מקביל הוא לאופן הנהגת ה' בכל שלב ,שכאשר הנהיג הקב"ה את ישראל ביציאת מצרים בניסים ונפלאות ושידד את מערכות טבע הארץ ,גם השפעת התורה היתה שמיימית באופן של נבואה שחכמת התורה מושפעת על האדם באופן נעלה מאתו, בהארה עליונה המאירה עליו .ובימי הגלות ובית שני כאשר ההנהגה היתה מלובשת בדרכי הטבע הארציים ,גם התורה היתה נתפסת בלב החכמים בדעתם וברגשותיהם הטבעיים .וכן תורתו של משיח מקבילה לאופן הגילוי ההנהגה האלוקית שיהיה אז ,שיהיה הטבע הגמור מתנהג בהנהגה אלוקית גלויה כמו נס. ונמצא שיש כאן שלשה שלבים ,השלב הראשון הוא מאז יציאת מצרים ועד נס פורים ' -תקופת פסח'. השלב השני הוא מאז נס פורים עד סוף הגלות – 'תקופת פורים' והשלב השלישי הוא תקופת ' -הגאולה השלימה'. והנה בכל אחד מהשלבים מקבילים הדברים מכל הצדדים ,גם מצד המאורעות שהביאו אותם לחובת העבודה ,שהיה מקביל לאופי סוג העבודה שקיבלו על עצמם ,והן בצורת השגת התורה והן בסוג ההופעה של הנהגת ה' .כאשר יבואר. בפסח יצאו 'מעבדות לחירות' ,וכנגד זה היה עבודתם בדרך של 'עבדות' ,כי הטעם שנתחייבו ישראל בעבדות לה' הוא עבור שהוציאם מעבדות לחירות .וכדכתיב -כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים אני ה' אלוקיכם )ויקרא כה,נה( .ואז היתה קבלת התורה בכפיה ,שזה נובע מצורת קבלת העבודה בבחינת 'עבד'. וכמו כן במקביל לזה הנהגת ה' עם בני ישראל היה בדרך של שידוד המערכות בניסים היוצאים מגדר טבע העולם ,שזה בחינת 'כפיה' שהדבר מנוגד לטבע מציאות העולם ,הנהגה שמיימית. וכמו כן גילוי דבר ה' היה בדרך של תורה שבכתב כלומר בצורת נבואה שדבר ה' מופיע עליהם מבחוץ ומדבר אליהם מן השמים, תורה שמיימית. המשך בעמוד הבא גליון 145ערב חג המצות תשע"א תורה ודעת ה בעניינא דיומא המשך מעמוד הקודם לעומת זאת בפורים ,הישועה היתה 'ממיתה לחיים' כלשון חז"ל )מגילה יד ,(.ולכן נעשו דבקים לה' במידה יותר נעלית .שכאשר הצילם מעבדות נעשו מחוייבים לו את חירותם וממילא נהיינו עבדים לו. אולם כאשר הצילנו ממיתה לחיים הרי אנו חייבים לו את עצם קיומנו, ונעשינו בעצם מציאותנו מציאות של קדושה ,ולכן קבלנו את התורה 'מרצון' בלי כפיה ,ומעתה אין עבודתינו רק כ'עבד' אלא בחינת 'בן' ,כבן שהוריו מעניקים לו את עצם מציאותו. ובמקביל לכך הנהגת ה' עלינו היה בלי שידוד מערכות הטבע אלא היה מעוגן בתוך סדר הטבע -הנהגה ארצית ,אף שראו כאן בסופו של דבר נס נפלא. וכמו כן בחלק של התורה כבר זוכים להשגת התורה בלב והיינו תורה שבע"פ שחכמתה כבר נמצאת בלבם וברגשותיהם משום שהם מציאות של קדושה ויכולים לסבור ולהרגיש בעצמם את סברת התורה' ,תורה בארץ'. וכל השלב הזה נמשך כל ימי הגלות .אמנם ימות המשיח הוא שלב חדש .והיינו שבנס פורים אף שהיתה הצלה ממיתה לחיים ,אבל עדיין לא היה בפועל מציאות של מיתה ,רק היו בסכנת מיתה .אבל בימי הגלות הגיעו עם ישראל למצב של מיתה גמורה ,שאכן התרגשה עליהם גזירת מיתה והשמדה. ובמיוחד אירע הדבר בימי השואה הנוראה ,כאשר החלק הנכבד של העם נלקח למיתה ,ובאופן טבעי אף הנשארים אחד מעיר ושניים ממשפחה היו נידונים להכחדה איטית ,מרוב חולשה והתפוררות לאור החורבן הנורא' ,מעמיא עמיא ואזיל' .וזה נחשב שכבר היה העם כולו במציאות של מיתה. ויש לדעת שהשואה ,אינו עוד מאורע ממאורעות הגלות ,אלא אין ספק שהוא מאורע בפני עצמו בסדר תולדות עם ישראל כי מפאת גודל החורבן ומוראותיו הוא מאורע בסדר גודל כמו פורים .זהו מאורע כביר בתולדות עם ישראל שלא היה מעולם .ונמצא שיש כאן שלשה שלבים במציאות עם ישראל ,התהוות העם ,גלות ,ואחר כך מיתה והשמדה גמורה ,כי באופן טבעי המצב היה שעם ישראל נכרת קיומו ,כי המעט שנותר בדרך הטבע לא היה לו סיכוי להתחדש. והנה כשם שאחר נס פורים שניצולו ממיתה לחיים הגיע שלב חדש בהשגת התורה ובקבלת התורה ,כך גם מאורע זה של השואה שהיה בו בחינת מיתה גמורה של עם ישראל ,אזי תחיית האומה מחדש תביא בעקבותיה את גילוי התורה החדש של 'תורתו של משיח'. ואור התורה שיבוא על ידי זה יהיה כמו שכתוב 'נתתי תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה' )ירמיה לא,לב( .כלומר שהתורה תהיה כל כך פשוטה בלבם ,עד שתהא כחלק ממציאותם בלי יציאה מגדרם והתאמצות שכלית מעמיקה .והוא מה שאמרו שאפילו תינוק ותינוקת ידעו טעמי פרה .וכתיב 'כולם ידעו את ה' למגדולם ועד קטנם' כלומר שלא יצטרכו לגדלות והעמקה כדי לבוא להשגת תורה. ו תורה ודעת בתקופת 'פסח' היתה התורה בישראל על ידי הנביאים ,וכך היה לאורך כל הזמן עד תקופת 'פורים' ומאז התחיל אנשי כנה"ג והיה תקופת החכמים שהתורה היתה אצל חכמי הדורות. ומה שמיוחד בתורתו של משיח ,הוא שתהיה התורה אז מושגת ונתונה לכללות העם ,מה שהיה בימי חז"ל רק אצל גדולי האומה יהיה פשוט אצל כולם. ויש לשים לב גם למאורע עצום ופלאי שאירע אחר השואה ,והיא התקומה המופלאה של עם ישראל לאחר החורבן ,שגם זה דבר גדול ואדיר שלא היה כמוהו .שכאשר מתבוננים במה שהיה מצב העם אחר השואה הרי הוא לא ייאמן ,ואף דבר זה הוא בסדר גודל שלא היה כמותו כל ימות הגלות .אולם הכל התרחש בתהליך טבעי בדרך הטבע אפילו בלי מאורעות כמו 'נדדה שנת המלך' אלא באופן טבעי ממש, וברחמי שמים עם ישראל נבנה מחדש ,וציבור שומרי המצוות מונה עם רב לשם ולתהילה ולתפארת. וזה יותר מבחינת 'בן' אלא הוא קרוב לבחינת 'רעיה' ,שכיון שיצאו 'ממיתה לחיים' אזי נכנסו לחלקו של ה' ונעשה עצם מהותינו מציאות של קדושה ,בחינת 'עצם מעצמי'. ובמקביל היה כאן גם בחינת 'קבלת התורה' מחדש ,שאחר כל החורבן הנורא ,שנחרבו כל מרכזי התורה ונספו גדולי התורה רבנן ותלמידיהון, והיה העולם שמם מן התורה ,התקוממו השרידים מעפרם וחידשו את היהדות כאשר מגדלים עדרים לעבוד את ה' יחדיו ,והקימו בעזר ה' מערכות של חינוך ומוסדות של תורה וקהילות קודש לעבוד את ה'. והנה יש כאן שלב חדש נפלא ברוממותו שלא מצינו כמותו ,כי בפורים אף שהיה קבלה מרצון אבל היה זה מחמת 'אהבת הנס' כמו שכתב ברש"י במסכת שבת שם ,אבל ההתעוררות של עם ישראל לבוא אל ה' לאחר השואה היא בחינת 'אהבה שאינה תלויה בדבר' שהרי לא היה כלל נס ולא נתגלה שום ניצוץ של אהבה ,ואדרבה כל מה שראו היה היפך אהבה ,ובכל זאת רדפו עם ישראל אחר ה' ,וזה 'אהבה שאינה תלויה בדבר' 'למעלה מטעם ודעת'. ]ומכיון שאנו נמצאים בתוך זה ,איננו חשים את עוצמתה של התקופה, אולם יש לנו לשים לב שאנו עומדים בימים גדולים מאד ,בתוך תהליך מופלא של תחיית עם ישראל לאחר חיסולו בימי השואה ,ובתוך תקופה שעם ישראל חוזר ואומר שוב 'נעשה ונשמע' מתוך אהבה ורדיפה אחר ה' ית"ש ואחרי התורה הקדושה ,אשרינו[. על זמן זה ניתן לומר בלשונם של חז"ל 'באותה שעה צעקו כל אומות העולם ואמרו מה אלוקיהם של אלו עושה להם שכך נהרגין עליו' )איכה רבה א,נ( .אך ישראל דבקים בה' ,כי הקשר נצחי הוא. וכמו שכתב בעל חובת הלבבות -כמו שנאמר על אחד מן החסידים, שהיה קם בלילה ואמר :אלוקי! הרעבתני ,ועירום עזבתני ,ובמחשכי הלילה הושבתני ,ועוזך וגדלך הוריתני ,אם תשרפני באש -לא אוסיף כי אם אהבה אותך ושמחה בך ,דומה למה שאמר )איוב יג,טו( – 'הן גליון 145ערב חג המצות תשע"א מתורתו של רבינו שליט"א יקטלני לו איחל' .ואל הענין הזה רמז החכם באמרו )שיר השירים א,יג( – 'צרור המור דודי לי בין שדי ילין' ,ואמרו רבותינו ,זכרונם לברכה ,על דרך הדרש )שבת פח' – (:אף על פי שמיצר לי ומימר לי דודי בין שדי ילין' )שער אהבת ה' -פרק א( .והנה בעל חובת הלבבות כתב כן על אחד מן החסידים שהגיע לדרגה רמה זו ,אולם בתקופה שלאחר השואה העם בכללותו הוכיח אהבה ודביקות נפלאה זו. כמה משבח הנביא את ישראל על הליכתם במדבר אחר ה' בארץ לא זרועה .כדכתיב -הלוך וקראת באזני ירושלם לאמר ,כה אמר ה', זכרתי לך חסד נעורייך אהבת כלולותייך ,לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה )ירמיה ב,ב(. ובוודאי היא מעלה נשגבה שהיתה להם אז בתחילת דרכם .אמנם אז סמכו בבטחון כי הקב"ה בוודאי יספק להם כל צרכיהם במדבר .אולם בימי השואה הרי עם ישראל נשרף באש ונקרע לגזרים .ובכל זאת העם היהודי אינו נוטש את ה' ,אלא ממשיך לרדוף אחריו .והרי זה שבח ורוממות לישראל פי כמה וכמה. ונראה פשוט כי כשם שכלפי נפלאות השי"ת נאמר 'הנה ימים באים נאום ה' ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם' )ירמיה טז,יד( ובגמרא אמרו – 'לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה אלא שתהא שעבוד מלכיות עיקר ויציאת מצרים טפל לו' )ברכות יב .(:וכמו כן גם לגבי שבחם של ישראל לא יאמר עוד 'לכתך אחרי במדבר' ,כי אם 'לכתך אחרי באש ובמים'. וכמו כן לא יאמר עוד 'הדר קבלוה מרצון – מאהבת הנס' ,כי אם קבלוה מאהבה שאינה תלויה בדבר. וכבר עתה מתחילים לראות ניצוצות של אור כאשר את תקומת האומה המופלאה עושה ה' ית"ש בתוך דרך הטבע ,וכן מתקבלת תפילת עם ישראל ' -עשה עמנו אות לטובה וקבץ נפוצותינו מארבע כנפות הארץ' )תחנון לשני וחמישי( .ועוד התפתחות מופלאה שהיהדות החרדית עולה כפורחת ,ומתרבים הישיבות והכוללים ותלמודי התורה ולימוד התורה הוא כיום באופן שלא היה כמוהו בכל שנות הגלות. ולכל לראש התופעה הנפלאה ,אשר רוח טהרה ממרום מעוררת מאות אלפי בני ישראל אשר במשך הגלות התדרדרו ונטשו את ה' ואת התורה, ועתה חוזרים ושבים אל ה' ומקבלים עליהם עול תורה ,נוטשים את כל אשר להם ובאים במסירות נפש להקים משפחות קדושות ולנהל אורח חיים בדרך התורה אשר לא ידעו עד כה .וניתן לראות בכך באופן ברור התנוצצות של קיום הנבואה -ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקירבכם ,והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר ,ואת רוחי אתן בקירבכם ,ועשיתי את אשר בחוקי תלכו ומשפטי תשמרו ועשיתם )יחזקאל לו,כו(. יתן ה' וניצוצות אלו יתרבו ויתחזקו והיו לאור גדול אשר יאיר על ציון בביאת המשיח ונזכה לגאולה השלימה במהרה בימינו ,אמן. נכתב ע"י הרב י .מ .ו. מבי מדרשא שמעוןשליט"א של רבינו סירוטה מתורתוהרב בבקעך ים סוף עמך ראו מכילתא דרבי ישמעאל בשלח )פרשה ג( 'זה א-לי' ,רבי אליעזר אומר וכו' ראתה שפחה על הים מה שלא ראו ישעיה ויחזקאל .הן נישא לבבנו לדעת תכלית כוונת המראה הגדול הזה מה עניינו אשר כל מתבונן ישתאה לדעת עד כמה עצמה קדושת נוראות המעמד ההוא אשר בשגב מעלתו הכשיר כל איש ואשה בישראל אף גם הפחות שבפחותים לחזות בנועם השם ולבקר בהיכלו ויחזו אלקים באספקלריא דנהרא יותר ממה שנגלה לגדולי הנביאים עד כי שפחה העומדת אחר הרחיים מראה באצבע "זה קלי ואנוהו" הרי לא דבר ריק הוא ואם נתפרש הענין בדברי חז"ל הוי אומר כי יש בידיעה זו לשפוך אור וללמוד ממנו לדורות על מהות ענין תכלית כוונת נס קרי"ס ויש לדעת עומק המכוון בזה. ובאמת שכל ענין זה מעורר פליאה והשתוממות האומנם כן כי לא נמצא עת נכון למראות הנבואה אלא כאשר עם עני ואביון בורח מחמת אימת המציק מפחד מצרים הנוסע אחריהם ,והמה נסים על נפשם אל תוך הים ומימינם ומשמאלם נערמו מים ,הלוא בודאי אין הוא עת מוכשר להיות צופה בפינות המרכבה ובמראות אלקים ,כי להשיג ענין רוחני צריך רוחב לב ומנוחת נפש ,דעת נכונה ומרגוע ,כדי להתפשט מן הגשמיות ולהידבק באור האורות העליונים ,כאשר תלמד לדעת ממעשה הנביאים עת אשר שאלה נפשם ויתאוו שתנוח עליהם הרוח ,הן לא צלחו בנבואה אלא בעזרת נגן המנגן ,הוי אומר שאין מראות הנבואה כמראה חיצון שאי אפשר בלתי אם ינתקו מוסרות הגשם ותשוטט הנפש ותדע ברוחניים כמלאכי מרום, אשר על כן על ידי קול המנגן תתרומם הנפש ותתרונן להתעדן בעדן הנפשות ולחזות במראות הנאצלות ,וכאן ראה זה פלא איך צלחו כל עם השם בנבואה הקטנים עם הגדולים גם השפחה אשר אחר הרחיים ותנח עליהם הרוח דווקא כאשר סגר עליהם המדבר והמה באימה נסים בבהלה על נפשם מנוסת חרב ואבדן אל תוך הים ,הלוא לעת כזאת הלב דום כאבן, והנפש עניה וסוערה עד למאוד. וברמב"ן -ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא ,ומאותה שעה נתעלית נפשם להתקיים בתולדותיו שהוא המן .ואם תבקש לדעת מה גודל המעלה הנצרכת להכשיר הגוף להיות מאוכלי המן ,לך נא ראה מה שכתב הרמב"ן לעיל מזה וזה לשונו ,ודע כי יש במן ענין גדול ,רמזוהו רבותינו במסכת יומא )עה ב( לחם אבירים אכל איש )תהלים עח כה(, לחם שמלאכי השרת אוכלין ,דברי רבי עקיבא .והענין הזה שאמר רבי עקיבא הוא ,שקיום מלאכי השרת בזיו השכינה ,וכן דרשו )שמו"ר לב ד( ואתה מחיה את כולם )נחמיה ט ו( ,מחיה לכולם .ועליו נאמר )קהלת יא ז( ומתוק האור ,שישיגו בו באור טוב טעם .והמן הוא מתולדת האור העליון שנתגשם ברצון בוראו יתברך ,ונמצא שאנשי המן ומלאכי השרת ניזונים מדבר אחד ע"כ הנה תראה נוראות איך בעברם ים נזדככו כל כך להיות מאכלם ומזונם מן האור ונהנים מזיו השכינה כמקור חיותם של מלאכי השרת. בינה נא זאת איך היתה כוונת המאציל ב"ה המעביר בניו בין גזרי ים סוף לזכות את ישראל ולהאכילם מן מן השמים והוכן זה המעמד להיות כמקוה טהרה לטהר גופם לזכך נפשם לרומם את רוחם ולהכשירם להיותם המשך בעמוד הבא גליון 145ערב חג המצות תשע"א תורה ודעת ז מבי מדרשא מתורתו של רבינו שליט"א המשך מעמוד הקודם מאוכלי המן כמלאכי השרת ,ותכלית כל זה להכשירם אל התורה כמו שאמרו רבותינו )תנחומא סימן כ( לא נתנה התורה לדרוש אלא לאוכלי המן ,ובמה טהר נפשם ונזדכך גופם כל כך הלוא בראותם עין בעין יקר זיו תפארת כבודו ית' בעת קריעת הים ,כדברי הרמב"ן .וכל כך הפליאו חז"ל בעוצם קדושת המראה עד שאמרו )ש"ר פרשה כג( א"ר ברכיה בא וראה כמה גדולים יורדי הים ,משה כמה נתחבט ונתחנן לפני המקום עד שראה את הדמות שנאמר )שמות לג( הראני נא את כבודך א"ל הקב"ה לא תוכל לראות את פני ובסוף הראה לו בסימן שנאמר )שמות ל"ג( והיה בעבור כבודי וכו' ועולי הים כל אחד ואחד מראה באצבעו ואומר זה א-לי ואנוהו. הן שאלה נפשינו וקווינו לדעת ונפלאת מאתנו והיא רחוקה ממנו כי הלוא עתה תגדל פליאתנו שבעתיים במה היה זה העת שישראל נתונים בין גזרי ים סוף מוכשר כל כך למעלות אלו מה שלא היה בצאתם ממצרים ,ובאמת מה כל זה מתקשר עם עצם הנס של קרי"ס ,וגם למה דוקא במראות אלו יזכו אל מעלת המן. ומצאנו עוד בדברי חז"ל )ש"ר פרשה ג( ואמרת אליו ה' אלוקי העברים נקרא עלינו ,למה קורא אותם עברים על שום שעברו ים .ומה מאוד יש לשים על לב עומק כוונתם ז"ל בזה המאמר שמפורש בו שנקראו ישראל בשם עם העברים על שם שעברו את הים ,וידוע שכל קריאת שם מורה על היותו זה ענין מתקשר בעצם המהות של הנקרא בשם ,הוי אומר מעתה כי אינו דומה עם היוצא ממצרים לעם שעבר ים ,כי מעתה נשתנה מהותם להיותם נקראים עם עבריים על שם עברם את הים ,כלומר פנים חדשות באו לכאן ,וכל זה אומר דרשני מה נשתנה נס זה מכל הניסים שנעשו לישראל מאז היות ישראל לעם ועד עתה שלא נשנתה שמם באחת מהם כי אם באלה. עוד יש תמיהות רבות ופליאות נשגבות בכל ענין קי"ס אשר כל בר לב ישים לבו עליהם ונזכיר קצה מהם ,מה טעם נחלקה גאולתן של ישראל בשני פרקים ביצ"מ וקרי"ס ומדוע לא נגמר הכל ביום אחד ,ומה עוד שממדרש חכמים נראה שגדולה קריעת ים סוף חמש ידות מיציאת מצרים שזו באצבע וזו ביד חזקה ואנחנו לא נדע מה מעלת גאולה זו יותר מגאולת מצרים ,ובפרט יש להתבונן אשר בפשט הפסוק נראה שלא הגיעו ישראל לתכלית היראה והאמונה עד קרי"ס ,כמש"נ וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים וגו' ויראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו ,ולכאורה מה טעם לא יספיק להם כל האותות והמופתים שבמצרים להביאם למדת היראה והאמונה ,והרי נאמר בצווי המכות למען תדע וידעו מצרים וגו' ואיך לא הוכתרו בכתר אמונה עד אותה שעה ,גם מלשונות שקבעו חז"ל "מלכותו ברצון קיבלו עליהם משה ובני ישראל" משמע שרק בקרי"ס בא להם זה הענין שקיבלו מלכותו ברצון ולמדוהו ממה שלא אמרו ישראל "ה' ימלוך לעולם ועד" אלא בשירת הים ולא קודם לכן ,שנראה מזה כי לא היתה קבלת עול מלכות שמים שלימה רק בקרי"ס ,וכן אנו אומרים "מלכותך ראו בניך בוקע ים לפני משה" הנה כל זה אומר דרשני מה ראו על ככה שלא קיבלו עליהם עול מלכותו ית' בשלמות אלא בקרי"ס. גם נתבונן על כל הפלאת לשונות של קירבה חיבה ואהבה בין ישראל לאביהם שבשמים שלא תיקנו חז"ל להזכיר כך אלא בניסי קרי"ס מה שלא תמצא כן ביצ"מ המעביר "בניו" בין גזרי ים סוף על זאת שיבחו "אהובים" ונתנו "ידידים" וכו' כל אלה מעוררים בלב המעיין תשוקת ההתבוננות לדעת איך זה הפך ים ליבשה להשיב לב אבות לקרוא בשם בנים לעורר האהבה ולהזכיר ידידות. ח תורה ודעת טרם נבוא אל העין עוד נתעורר באחת והוא על מאמר ה' אל משה "מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו" וכוונת הדיבור בזה כי אין הוא עת מוכשר לתפילה אלא יש לעשות מעשה ,הגם כי בדרך טבעית כבר אין להם דרך מה להשתדל בו להינצל כדאיתא במדרש מכילתא דר"י בשלח 'סגר עליהם המדבר' כיון שראו ישראל את הים סוער ,ושונא רודף ,הפכו פניהם למדבר והקב"ה זימן להם חיות רעות ולא היו מניחות אותם לעבור שנאמר סגר עליהם המדבר ואין סגירה אלא חיה רעה ,ע"כ .והרי הורונו רבותינו שכל עת שנראה איזה דרך השתדלות יש לעשות מעשה לקיים חובת ההשתדלות אבל כאשר כלו כל הקיצין אין לנו להישען אלא על אבינו שבשמים אם כן לעת כזאת הלוא אין הוא עת מעשה אלא עת תפילה ואיך דווקא לעת כזאת בא הצווי שלא להתפלל אלא לעשות מעשה אף גם אם אין בו כל תקוות הצלה בדרך טבעית. ובאמת מלבד כל זה ייפלא הלוא נצטוו ישראל להכניס עצמם לצרה זו כמו שנאמר 'דבר אל בני ישראל וישובו ויחנו על פי החירות' וברש"י שם וישובו לאחוריהם לצד מצרים היו מקרבין כל יום השלישי כדי להטעות את פרעה שיאמר תועים הם בדרך ,כמו שנאמר )פסוק ג( ואמר פרעה לבני ישראל וגו' ומה טעם נצטוו ישראל להכניס עצמם לסכנה שמא תאמר שהיה כוונת המאציל להטעות את פרעה הלוא דרכים הרבה למקום להטעותו ולהקשות את ליבו כמו שאמרו חכמינו לב מלכים ושרים ביד השם ולמה יעשו כן ישראל בעצמם מעשה להסתכן. ומצאנו מדרש נפלא וממנו נמצא אלומת אור לתת בים דרך ולהתבונן ולידע מעמקי מים )שמו"ר פרשה כא( אמר רבי יהושע בן לוי למה הדבר דומה למלך שהיה בא בדרך והיתה בת מלכים צועקת לו בבקשה ממך הצילני מיד הלסטים שמע המלך והצילה ,לאחר ימים ביקש לישא אותה לאשה היה מתאוה שתדבר עמו ולא היתה רוצה ,מה עשה המלך גירה בה הלסטים כדי שתצעוק וישמע המלך ,כיון שבאו עליה הלסטים התחילה צועקת למלך ,אמר לה המלך לכך הייתי מתאווה לשמוע קולך ,כך ישראל כשהיו במצרים והיו משעבדים בהם התחילו צועקים ותולין עיניהם להקב"ה שנאמר )שמות ב( ויהי בימים הרבים ההם וגו' ויזעקו ,מיד וירא אלקים את בני ישראל התחיל הקב"ה מוציאן משם ביד חזקה ובזרוע נטויה והיה הקב"ה מבקש לשמוע את קולם פעם אחרת ולא היו רוצין, מה עשה גירה לפרעה לרדוף אחריהם שנאמר ופרעה הקריב מיד ויצעקו בני ישראל אל ה' ,באותה שעה אמר הקב"ה לכך הייתי מבקש לשמוע קולכם ,שנאמר )שה"ש( יונתי בחגוי הסלע ,השמיעני קול אינו אומר אלא השמיעני את קולך אותו הקול שכבר שמעתי במצרים לכך כתיב השמיעני את קולך כיון שהתפללו אמר הקב"ה למשה מה אתה עומד ומתפלל כבר קדמה תפילתן של בני לתפילתך שנאמר מה תצעק אלי. הנה מה מאוד יש להתבונן במשלי חכמים וחידותם שאם אתה אומר כן אם כן לעולם צרה תרדוף צרה להשמיע קולם פעם אחר פעם ,ואם תאמר די בב' פעמים למה לא יספיק בפעם אחת ,אלא אם כן אתה אומר כי אינו דומה צעקה ראשונה לשניה ובשניה כבר מצא בה המלך די סיפוקו ,ויש להתבונן מה מעלת צעקה שניה יותר מן הראשונה ,גם המשל עצמו זר ואינו מתקבל על הלב וכי כך יעורר המלך עת דודים בזעקה שתזעק האומללה להציל נפשה מן הליסטים. ונראה עומק הענין כי הנה הרבה בני אדם יש אשר יתמידו להתבונן ולדעת פרקי אמונה והשגחתו ית' להנהיג העולם ואף גם אם תהיה משנת האמונה גליון 145ערב חג המצות תשע"א הרב שמעון סירוטה סדורה להם על כל פרטיה ודקדוקיה דבר דבור על אופנו ,אעפ"כ הנה בבוא להם עת צרה ונסיון לא תעמוד להם כל משנתם להביאם למנוחת אמת ומרגוע לבטוח בה' ולחיות על פי אמונתם ,וטעם הדבר כי אין די בהתבוננות של אמונה בכלי המושכלות לבד כל עוד אשר לא ירגיל האדם את עצמו לשעבד הגוף וחילותיו לעבודת האמונה ,וזהו ענין הבטחון שעניינו להרגיל כל חושי הגוף להשתעבד אל פרקי האמונה כמו שכתב החזו"א במתק לשונו בפרקי משנתו האמונה והבטחון אחת היא ,רק האמונה היא המבט הכללי של בעליה ,והבטחון המבט של המאמין על עצמו ,האמונה בבחינת הלכה ,והבטחון בבחינת מעשה. ומהות ענין הבטחון הוא כמו שכתב החובת הלבבות )שער ד שער הביטחון פרק א( מהות הביטחון היא מנוחת נפש הבוטח ושיהיה לבו סמוך על מי שבטח עליו ,שיעשה הטוב והנכון לו בענין ,אשר יבטח עליו כפי יכולתו ודעתו במה שמפיק טובתו .אבל העיקר ,אשר בעבורו יהיה הביטחון מן הבוטח ,ואם יפקד ,לא ימצא הביטחון ,הוא שיהיה לבו בטוח במי שיבטח בו ,שיקיים מה שאמר ויעשה מה שערב ויחשב עליו הטוב במה שלא התנה לו ולא ערב עשוהו ,שיעשהו נדבה וחסד .עיי"ש והנה עם האמור הלוא תדע כי לא יתכן קבלת עול מלכותו שמים אלא למי שמאמין בתכלית שהיא מצוה ראשונה בתורה ועליה הושתתו כל אדני עולם כמ"ש כל מצותיך אמונה ולא ייקרא האדם מאמין אלא בהשתלם ג"כ במידת הביטחון כי רק אז הרי הוא מקבל עליו בשלמות הנהגת שמים ומשעבד כל חושיו ומידותיו לאמונתו ית'. ומעתה הנה נאמר הן בוודאי די היה בניסי מצרים ובעשר מכות ללמד כל פרקי אמונה ויסודותיה שהמתבונן בכל פרטי הנסים שהיו במצרים ידע כל יסודות האמונה על בוריים ,אעפ"כ אין בה אלא ידיעה ולא די בידיעה לבד לקיים ברית נישואין ולהיקרא עם ה' להתייחד באמונתם מכל האומות שדבר זה אינו אלא כאשר תבחן אמונתם באהבת אומן ותתגלה האהבה עד לאין תכלית עד כדי מסירות נפש בביטחונם הנצחי כי הוא ואין בלתו מושיעם לעד וייבחנו דבריהם לענין מעשה להתרגל לשעבד כל מיחושי הגוף להתנהג בפועל לפי האמת שנתאמת להם. והנה ניתן להם שבוע זאת להתבוננות הזה ובאו ביום השביעי להתנסות באלה אם יקבלו עליהם עול מלכות שמים להתנהג בבטחון גמור להיות הלב שוקט סמוך ובוטח על א-ל מושיעם ממצרים כאשה התולה כל בטחונה על בעלה ,או שמא יינטו אחר חושי החומר הדוחים אמת האמונה ונוטים לבטוח על בשר זרועם ,ועל כן נצטוו ישראל לעת כזאת לעשות היפך הגמור מהצלתם וישובו ויחנו על פי החירות וכאשר יקבלו עליהם עול מלכותו עליהם להתנהג בבטחון גמור לבטוח על מלכם כי יעשה עמהם נס ופלא ויקיים הבטחתו הנה באלה ייקראו עם ה' כי בלבם כרתו עמו ברית ידידות וסמוכים ובטוחים בו לעד כי באהבתו לא יזנח משפט אהבתו להם. וכאשר יצלח האדם לעמוד בנסיון ויתמיד בבטחונו באבירות לב הנה סגולת עבודה זו שתתגלה לו האהבה ,ויראה הנהגה גלויה עין בעין כי אין עוד מלבדו וכי אין דבר נעשה תחת השמש נגד רצונו ית' ועצת ה' היא תקום לעולם וביותר יתגלה לו כי אהבת ה' ובריתו לישראל לא תופר לנצח ועל אלה אמר דוד הבוטח בה' חסד יסובבנו. וזהו עומק כוונת משלי חכמים וחידותם שנתאוה המלך לראות אם המלכה תשכיל בפעם שנית לבטוח בו במה שהראה לה בראשונה כי עומד הוא על ימינה להצילה בכל עת כאשר יסמכו אוהבי אמת על ידיד נפשם שלא יזנח לעולם אהבתו ויעמוד בכל פרק להצילם ,וכאשר נוכח המלך לדעת כי גליון 145ערב חג המצות תשע"א באמנה היא אתו ובלבה לב אומן כי אהבתו כרותה לנצח הנה הוא פורש כנפיו עליה ומכניסה לחופה ,כן הוכתרו עם השם בעברם הים להיותם עם עברי לנצח ומשוררים באמונה כי בוודאי סוף סוף תביאמו ותטעמו בהר נחלתך. ובאלה תשכיל ליישב כל התמיהות שתמהנו למעלה וגם זו תהיה עדה להם על גודל בטחונם בה' כי לגודל הפלגת בטחונם היה זה שכרם שנפתחו להם מראות אלקים בתוך צרתם וראו עין בעין כי אין עוד מלבדו וסר פחדם מעליהם ,ואדרבה היא הנותנת מה שהיה לבם נכון סמוך ובטוח בה' הוא זה שהכשירם לראות מראות אלקים. ותדע כי כנים דברינו שהרי אמרו חז"ל שלא נבקע הים עד אשר קפץ נחשון במסירות נפש של אמונה והאמין כי דברו קיים לעד ואחור לא ישוב ריקם מהבטחתו גם אם הגיעו מים עד נפש ורק בדרך זו נבקע להם הים מה שלא נמצא תנאי כזה בניסי מצרים ,והיה הוא שליח צבור ומודיע לב העם כולו, וכל זה מורה כי היה זה עת נסיון אם יקבלו עליהם עול מלכותו להתנהג בביטחון אשר על כן נצטוו 'וישובו ויחנו על פי החירות' וכאשר עמדו בנסיון וקיבלו עול מלכותו עליהם ועל זרעם נקראו לעולם עם העברים "עם שעברו ים" ,ובין תבין בכל אשר אמרנו עומק כוונת דברי הרמב"ן איך יתקשר ענין מראות האלקים על הים עם ענין המן ששניהם מורים על ענין הבטחון כידוע ,כמש"כ רש"י בפרשת המן על הפסוק ולא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר "וזהו נס גדול שנעשה בו" שהוא ענין הבטחון ,ומעתה אפשר ששני ימים טובים אלו שנקבעו כל אחד לעניינו הוא על שני מעלות טובות שקנו להם עם ה' פסח על מעלת ה"אמונה" ושביעי של פסח על מעלת ה"בטחון". ועם האמור נשכיל על דבר אמת מדוע נאמרה שירת הים על שם העתיד כמו שדרשו חז"ל על תיבת "אז" ומסתיימת עם העתיד המקווה ,כי עיקר המדריגה שזכו לה בעת ההיא היה האמונה והבטחון כי סוף הכל עצת ה' היא תקום ותכלית הכל לטובה לנו גם אם יהיה עתים אשר מראה העינים יסתור זה וכל כך היה בטחונם גמור עד שכבר די היה בבטחונם לבד לשיר את שיר העתיד ליום שכולו טוב. כמה נאה להשלים זה המאמר בלשונו הנורא של רבינו יונה בטעם שהסומך גאולה לתפילה הרי הוא בן עולם הבא ,זה לשונו ועוד אמר מורי נר"ו טעם אחר מפני שכשמזכיר גאולת מצרים ומתפלל מיד הוא מראה שבוטח בה' בתפילה כיון שמבקש ממנו צרכיו שמי שאינו בוטח בו לא יבקש ממנו כלום ,וכן נראה באלה שמות רבה בפרשת בא אל פרעה שאומר לשם שכשראו ישראל הנסים והנפלאות שהיה עושה עמהם הבורא שלא כטבעו של עולם בטחו בו ועל זה נאמר וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים וייראו העם את ה' ויאמינו בה' וגו' וכיון שמזכיר עכשיו אותה הגאולה "שבטחו אבותינו בה' והצילם" ומתפלל מיד נמצא שגם הוא בוטח בו שיענה אותו כמו שענה לישראל "בעבור שבטחו בו" ומפני זה מזכיר אותה הגאולה ומתפלל מיד והבטחון הוא עיקר היראה והאמונה ולפיכך זוכה בסיבתו לחיי עולם הבא. ונסיים בלשונו הזהב של הגר"א משלי כ"ב שכתב על הפסוק 'ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל אשר צוה את אבותינו להודיעם לבניהם למען ידעו דור אחרון' -ועיקר נתינת התורה לישראל הוא כדי שישימו בטחונם בה' כמו שאמר 'למען ידעו דור אחרון' והוא לפי שעיקר הכל הוא הבטחון השלם והוא כלל כל המצוות כו' שזה אות על שריית השכינה בתוך בני ישראל וישימו בטחונם בו. תורה ודעת ט וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח הרב חיים יצחק פרוש ידיעות נפלאות בענייני יציאת מצרים עפ"י חז"ל כתב בזוה"ק )ח"ב פג ע"א( דיציאת מצרים מוזכרת בתורה מרוב חביבותה חמישים פעמים, והוא כנגד מספר היובל שהוא לחמישים שנה, שזה מסמל שחרור וחירות ,ולכך גם היו חמישים יום בין יציאתם ממצרים לקבלת התורה. ]וכבר נתקשו המפרשים דהא מצינו בתורה יציאת מצרים יותר מחמישים פעמים .ויש כמה תשובות לדבר ,הרמ"ק )בפרדס רימונים שער יג פ"א( כתב דמצא דמוזכר ס"א פעמים, ומסביר שם דהזוהר מונה רק מקומות שהתורה אמרה שצריכים לזכור או לספר נס דיצי"מ ,ולא במקומות שנזכרו דרך אגב .והרמ"ע מפאנו בספר 'מאה קשיטה' )סימן ז( כתב דמצא ע' פעמים, ומסביר שם דהזוהר אינו מונה המקומות שבהם נזכר תרעומת או מזכרת עון לישראל] ,כגון זכירת מעשה מרים[ .וכן מונה רק מקומות שהם בגדר שבח למקום על הנס ולא כשהם לצורך תפילה או ברכה ]כגון ברכות בלעם או תפילת משה[ ,ומפרט שם בדיוק את החמישים שהם לפי הכללים הנ"ל .והגר"א בביאורו לתיקוני זוהר )תיקון לב( כתב ,שיש תשעים פעמים שמוזכר יצי"מ ,ומחלק שם דמספר הזוהר הוא רק אלו שה' אמר לאמרן לישראל ,ומפרט שם כל החמישים ,עיי"ש באריכות נפלאה .ויש עוד דרכים במפרשים להסביר הנ"ל ואכמ"ל. ורואים אנו מזה את גודל החביבות והחשיבות לספר ביציאת מצרים ]וידועים דברי החידושי הרי"ם )ס"פ וארא( שאמר ,שצריכים ללמוד יציאת מצרים כמו הויות דאביי ורבא[ ,ונערוך רשימה קצרה של דברים בעניני יצי"מ בסיפור הנס שנזכרו ברז"ל זעיר פה וזעיר שם ,שאינם ידועים כ"כ ,וסודרו לפי סדר פסוקי יצי"מ. להפליא גודל מעשי ה' עמנו. שפרה ופועה - .יוכבד ומרים בתה ,וי"א יוכבד ואלישבע כלתה )סוטה יא ,ב(] .וי"א דגיורות היו )מדרש תדשא פכ"א ,ילקוט יהושע([ .ופועה - מרים -היתה בת ה' שנים )שמו"ר א(. כל הבן הילוד תשליכוהו - .עשרת אלפים תינוקות הושלכו ליאור ,וי"א ששים רבוא )שהש"ר ב ,טו( .ובמשך שלש שנים ושליש שנה השליכו הילדים )פרדר"א פמ"ח(. ותהר האשה ותלד בן - .משה נולד בשנת ב' אלפים שס"ח ]בשנה מעוברת )סוטה יב ,ב([. ביום שלישי )מדרש( .ליוכבד אמו בהיותה בת מאה ושלשים שנה ,ועמרם אביו היה בן שלשים וכמה שנים .וזה היה שנת השלשים ושש י תורה ודעת לשעבוד בנ"י במצרים ]כי בס"ה היה השעבוד 116שנה ,וקושי השעבוד היה .[86 ותצפנהו שלשה ירחים .מז' אדר עד כ"א ניסן ]שהוא יום קריעת ים סוף[ ,וי"א עד ו' סיון ]שהוא יום מתן תורה[ )סוטה שם( .והטמינתו בבית מתחת לקרקע )פרד"א פמ"ח( ,וי"א בחדר הפנימי )ספר הישר(. ותתצב אחותו .עמדה שעה אחת )סוטה ט ע"ב(] .ועי"ש בתוס' )יא ע"א ד"ה מרים( דלאו דוקא שעה אלא שליש או רביע שעה[. לרחוץ .היתה מנוגעת בנגעים קשים לכן הלכה לרחוץ ,ומיד כשנגעה בתיבה נתרפאה )פרד"א פמ"ב(. ונערותיה .שלשים נערות היו לה )ש"ך בשם מדרש( .ורצו למנוע ממנה מלהציל את משה, ובא גבריאל וחבטן בקרקע ,וזהו לשון 'הולכות' למיתה )סוטה יב ע"ב(. את אמתה .נשתרבבה לאורך ששים אמה )מגילה טו ע"ב(. ויגדל משה .י"א בן ה' שנה )תנחומא ישן וארא(. וי"א בן כ' וי"א בן מ' )שמו"ר פ"א( .וי"א בן י"ב )רבינו בחיי בשם מדרש( .וי"א בן ט"ו )מדרש(. ויברח משה .מלאך ה' החזיק בימינו והוציאו ממצרים מהלך ארבעים יום בבת אחת )ספר הישר ועיי"ש(. וישב על הבאר .בן ס"ז שנה )ספר הישר(. ויהי בימים הרבים .י' שנה היה משה במדין )ספר הישר( .וי"א י"ג )ילקוט( .וי"א מ' )פרדר"א פ"מ ,ספרי ברכה( .וי"א כ' וי"א ס' )תנחומא שמות(. וירא והנה הסנה .בניסן היה ,ושבעה ימים דבר ה' עם משה ויום הז' היה בט"ו] ,וי"א שזה התחיל בט"ו בניסן ויום הז' בכ"א[ ,ולשנה הבאה באותו יום יצאו ממצרים )סדר עולם פ"ה ,ילקוט ראובני ,רבינו בחיי(. אסורה נא .פסע ג' פסיעות ,וי"א שרק הפך פניו והביט )שמו"ר(. פקד פקדתי .באות פ' נגאלו ישראל ממצרים, ובזה האמינו העם] ,וזה ע"י קבלה מסרח בת אשר שזה הגואל[ )פרדר"א פמ"ח(. ושמלות .כל אחד לקח רק ב' שמלות אחד לצרור הבצק ואחד למלבוש ,והיא הספיקה להם כל ימי המדבר )בעל הטורים שמות ג ,כב .ועיין ראב"ע דברים ח ,ד ,וברמב"ן שם(. ושאלה אשה משכנתה .שאלה כאן הוא לשון מתנה כמו שמצינו בפסוקים )בעלי תוס' ,רבינו בחיי בשם ר"ח ,רשב"ם( .ובויק"ר )לב ,ה( איתא דמיד כשבא משה למצרים כבר השאילו ,והיה מופקד אצל ישראל י"ב חודש ,ואף אחד לא הלשין על המטרה ,וזה עמד להם לזכות. כי כבד פה .מאז היותו ג' שנים )ספר הישר(. ויחר אף ה' במשה .שלא יהיה כהן ,וי"א שבניו לא יהיו כהנים ,וי"א שמשה יהא רק בז' ימי המילואים )זבחים קב ע"א(. המטה הזה .משקל מ' סאה היה ,ושל סנפירון היה ,ועשר המכות חקוקות עליו בנוטריקון דצ"ך עד"ש באח"ב )שמו"ר(. ויצו פרעה ביום ההוא .חודש אייר היה )סדר עולם פ"ג(. מתכונת הלבנים .חמש מאות לבנים בכל יום )מדרש( ,ובתוס' השלם ארבע מאות לבנים. ויפגעו במשה .כי משה חזר למדין לג' חדשים בגלל הגזירות ,וכשחזר פגעו בו דתן ואבירם )שמו"ר(. ויקרא פרעה לחכמים .שקרא לאשתו וגם עשתה כן )שמו"ר(. ויעשו גם הם בלטיהם .אפילו תינוקות בני ד' וה' שנים עשו כן )ספר הישר(. לך אל פרעה בבוקר .יום חמישי היה ובתקופת ניסן )פרדר"א פ"ט(. כנים -כל עפר הארץ .בגובה ד' אמות )ספר הישר( .וי"ד מיני כינים היו )תנא דבי אלי' פ"ז(. וי"א כ"ד מינים. ערוב כבד .י"ב מינים היו שם )משנת ר"א פי"ט(. וימת כל מקנה מצרים .ונשאר אחד מעשרה )ספר הישר(. ויזרוק משה השמימה .והגיע עד כסא הכבוד )שמו"ר(. ויהי שחין .כ"ד מיני שחין היו )שם(. השחין בחרטומים .ונשאר בהן עד יום מותן וכן בכל מכה )ילקוט(. כל מגפותי .י"ד מיני ברד היו שם )תוס' השלם(. הירא את דבר ה' .זה איוב )תרגום יונתן, ירושלמי סוטה פ"ד ה"ו( .ואשר לא שם לבו .זה בלעם )תרגום שם .ועיין רש"י סנהדרין קו ע"ב ד"ה בר(. ויחדלו הברד והמטר והקולות .והברד עמד ארבעים ואחת שנה בין הארץ ובין הרקיע עד שהגיע מלחמתם של האמוריים בימי יהושע, והושלך עליהם הברד )תנחומא ,זוהר( .והקולות היו תלויין כחמש מאות שנה באויר עד ימי יהורם במלכים ז' .ואז ה' השמיע אל מחנה ארם קול רכב )משנת ר"א(. חושך -התחיל בג' שעות ביום שהיה בהיר גליון 145ערב חג המצות תשע"א וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח מאוד ,כדי לפרסם הנס )חת"ס בשם מדרש חכמת שלמה(. ויצא מעם פרעה בחרי אף .סטרו על לחיו ויצא )זבחים קב ע"א(. כי יאמרו אליכם בניכם .זו בשורה רעה שעתידה תורה להשתכח .וי"א זו בשורה טובה שעתידין לראות בנים ובני בנים )מכילתא כאן(. וה' הכה כל בכור .ששים רבוא בכורות מתו )משנת ר"א פי"ט( .א"ר יוחנן אע"פ שהכה את הבכורים מכת מות בחצי הלילה ,היתה נפשם מפרפרת עד הבוקר ,דאמר הקב"ה אודיע לבני המיתה המשתקת הזאת ששונאיהם היאך מתים ,אלא תשמור נפשותם עד הבוקר כדי שיראו בני בשונאיהם )ריש מסכת שמחות(. ]ובתנחומא במדבר ,דהקב"ה הביא על ישראל בליל הפסח שינה עריבה ,בכדי שלא ישמעו צעקת המצרים במותם ויפחדו מהם[. הכה כל בכור .אפילו בכור עובר שעדיין במעי אמו )שמו"ר(. כשש מאות אלף רגלי .חסר אחד היה ונצטרף להם הקב"ה )פרד"א פל"ט(. ויהי בעצם היום הזה -היום שיצאו ממצרים היה יום ארוך כל"ו שעות שעמדה בו החמה )רבינו בחיי יתרו בשם מדרש( .שנת היציאה היה ב' אלפים תמ"ח לבריאת העולם ]לפני 3323שנים[. לבד מטף .ששים רבוא זקנים וכן בחורים ונערים ונשים )שמו"ר פמ"ב( .וי"א שמונים רבוא פחותים מבן עשרים )שהש"ר ו ,ד(. ובתרגום יונתן שלכל אחד היו חמשה תינוקות. ערב רב .י"א ק"כ רבוא ,וי"א ר"מ רבוא ,וי"א ש"ס רבוא )מכילתא( .וי"א מ' אלף )תנחומא(. ]וחמשה מינים היו ,נפלים ,גבורים ,ענקים, רפאים ,עמלקים) ,זוהר שמות( .ואח"כ הפריד את הערב רב מהם והיו בנפרד )בעל הטורים מסעי(. יצאו כל צבאות ה' .אלו מלאכי השרת )מכילתא(. בשלח פרעה .אחז כל אחד בידו ושלחו )פסיקתא רבתי פי"ט(. ואמר פרעה לבני ישראל .אלו דתן ואבירם שנשארו במצרים )תרגום יונתן( .וכשראו שנבקע הים אף הם תהו בלבם ונתערבו עם בני ישראל ועברו )מדרש(. סגר עליהם המדבר .אלו חיות רעות שזימן ה' שלא יוכלו ישראל לברוח למדבר )מכילתא(. ואת עמו לקח .תשעים רבוא )רוקח ועי"ש החשבון וע"ע ברבינו בחיי( .ובספר הישר כתב אלף ושמונים רבוא ושלא נותרו רק הנשים והטף. גליון 145ערב חג המצות תשע"א ביד רמה .שהיו ישראל מרוממים ומפארים ומשבחים ונותנים שבח גדולה ותהילה ותפארת למי שהמלחמה שלו )מכילתא(. ופרעה הקריב .א"ל עבדיו אדוננו כל המלכים אינם יוצאים אלא לאחר פמליא שלהם וכו', א"ל וכי לפני בשר ודם אני הולך ,הריני הולך להקביל פני הקב"ה ,לפיכך נהג בו כבוד ונפרע ממנו בעצמו וכו' )במדב"ר ח ,ג ,ועי' סנהדרין צד ע"א(. ויאמרו המבלי אין קברים .זה אמרו דתן ואבירם )שמו"ר א ,כט(. התיצבו וראו .אמר להם משה רוה"ק תשרה עליכם היום ,וי"א תראו מלאכי השרת עומדים עליכם )מכילתא(. הרם את מטך .אמר הקב"ה למשה השלך את מטך ,שלא יאמרו אלולי המטה לא היה יכול לקרוע את הים )שמו"ר כא ,ט(. מה תצעק אלי .יש תפילה שלא הספיקה לצאת מפי אומרה עד שנענית ,ממשה )מדרש שמואל פ"ד(. כל סוס פרעה .פרעה נכנס ראשון לים )פרד"א פמ"ב( .וטבע אחרון )מכילתא( ,וי"א שלא טבע )שם(. ויאמר מצרים אנוסה .אלו הפקחין שבהן שנשארו במצרים )שמו"ר ספכ"א( ,ובבעלי התוס' כתבו ,שאותן שנשארו במצרים טבעו בנילוס. ויושע ה' ביום ההוא .יום חמישי היה )סדר עולם פ"ה ומכילתא( .וי"א יום ד' )פרדר"א פמ"ב(. בשירה יש י"ח פסוקים ,וכנגד זה תיקנו אנשי כנסת הגדולה י"ח ברכות שמו"ע] .ועיין בשבלי הלקט סימן יח שמביא מדרש שחלק מהברכות אמרו המלאכים בשעת קריעת ים סוף[. ובני ישראל .שרתה עליהם רוח הקודש )מכילתא(. ויאמרו לאמר .אף התינוקות היונקים והעוברים )רבינו בחיי בשם מדרש(. ויאמרו לאמר .נהיה אומרים לבנינו ובנינו לבניהן שיהיו אומרים לפניך כשירה הזאת בעת שתעשה להם נסים )שמו"ר כג ,יב(] .וכן אנו אומרים בהגדה בוהיא שעמדה[. אלוקי אבי .ששיבחו גם על הניסים שנעשו לאבותינו )מכילתא(. ירדו במצולות .זה הים הגדול שנפרץ לתוך ים סוף )שם(. נערמו מים .לגובה שש מאות אמה )מדרש ויושע( .ונדונו המצרים ערומים )אסת"ר ג(. נשפת ברוחך כסמו ים .מכאן שמתו כולם הרב חיים יצחק פרוש בנשימה אחת )תנחומא ראה ט(. אמר אויב .וישראל ידעו כן ברוח הקודש )מכילתא(. מי כמכה באלים ה' .כל האומות אמרו כן וכפרו בע"ז שלהן )מכילתא( .ורוה"ק צווחת ואומרת מן השמים אשריך ישראל מי כמוך )ספרי ברכה שנז( .וגם פרעה ענה אחריהם מי כמוך נאדר בקודש בלשון מצרי )פרד"א פמ"ב(. בגדול זרועך ידמו כאבן .כשיצאו ישראל מן הים ,כינס עמלק את כל האומות ובא ונלחם עם ישראל ,והתפלל משה באותה שעה ודממו כולן כאבן )מכילתא(. עד יעבור עמך -זו ביאה ראשונה' .עד יעבור עם זו קנית' -זו ביאה שניה בימי עזרא )ברכות ד ע"א( ,וי"א זו העברת הירדן ונחלי ארנון )מכילתא(. וכתב הרה"ק רבי צדוק הכהן בספר 'פרי צדיק' )ויקרא קונטרס עמלה של תורה( ,כל המרבה לספר ביצי"מ הרי זה משובח ,משמע מזה שצריך לחדש איזה דבר בענין יציאת מצרים ,דזולת זה מגוף הסיפור אין אנו יודעין אלא הכתוב בתורה ומקובל מחז"ל ,ולא מצינו שתיקנו לסדר כל הסיפורים אף למצוה מן המובחר ,וע"כ הך דהמרבה משובח ,המכוון שיחדש ויוסיף בעניין הסיפור איזה שבחים למקום על הטוב שהיטיב עמנו ביצי"מ מלבד המסופר וידוע .וכן המעשה שסיפרו כל הלילה, מסתמא ג"כ הוא מה שחידשו לדרוש מזה כל אחד ע"כ .וכן כתב בספר 'מעשה ה'' ,דהמרבה לספר ,הכוונה באיכות הסיפור ,דהיינו לחקור ולדרוש הטעמים והסיבות בעניני יצי"מ ,שהרי אין ספק דמעשה דר"א לא היה סיפור היציאה לבד ,אלא נתינת טעם על כל פרט ופרט .ובעל הנתיבות בהקדמה להגדת 'מעשה ניסים' כתב, דבליל פסח בעינן סיפור מעליא מכל מה שאירע מראש ועד סוף ,ודומה לסיפור נס דאחשורוש דבעינן סיפור מכל מה שאירע מראש ועד סוף, שהכל היה לצורך הנס ,וכשמחסר דבר אחד לא יצא .והגר"א בפירוש ההגדה כתב ,כל המרבה, כלומר לספר לפי שכלו יותר מזה ,כפי שיודע בחכמתו ובינתו ובדעתו ,הרי זה משובח. יהי רצון שכימי צאתנו ממצרים יראנו נפלאות במהרה בימינו אמן. תורה ודעת יא בירורי הלכה /בעריכת הרב ברוך וייספיש דין ביעור ובדיק פירורין פחות מכזית שידוע לאדם שנמצא ברשותו בגמרא פסחים מה .מבואר ב' לשונות בדין חיוב ביעור חמץ הפחותין מכזית שנמצאים על כלים ,ודעת רב הונא שם דנקטינן כלישנא בתרא המחמירה דחייב לבער מן הבית חמץ הפחותין מכזית ,ואביי מיישב שם הסוגיא באופן אחר .ונחלקו הראשונים בשיטתו דלרש"י ובעל המאור עולה לדינא דגם לאביי חייב לבער סתם חמץ הפחות מכזית ורק חמץ שהדביקו לכלי לחזקן והרי הוא מתבטל לכלי אי"צ לבער כמבואר במשנה שם .ולתוס' שם )ד"ה כאן( אין חיוב לבערן. ולהלכה נקטו הרי"ף והרמב"ם דחייב לבער אף פחות מכזית וכרב הונא שם ,ודעת הרא"ש להלכה כאביי וכשיטת תוס' שאין חיוב לבערן ,וכ"ה דעת הראב"ד בהשגות על הרי"ף) ,ובראב"ד שם מבואר דגם דעת הרי"ף הוא להקל וכתוס' הנ"ל(. עוד מבואר בגמרא שם דבבית חייב לבער אף פירורין הפחותין מכזית הנמצאין בחדר אחד ,דהדרך לכבד )לטאטאות( את הבית וחיישינן שיתקבצו לכזית ,ומדין זה הוכיח תוס' הנ"ל דאם בכל הפירורין יש רק פחות מכזית אי"צ לבער דהרי רק מחשש שיתקבצו לכזית חייב לבער .אכן דעת הרמב"ן במלחמות ]בביאור שיטת הרי"ף[ דהוא דוקא בקרקע הבית שעשוי לידרס שם ברגלי אדם והרי"ז כדין חמץ שהדביק לכלי לחזקו שאי"צ לבערו ,אבל סתם חמץ הנמצאים במקום שאינו עשוי לידרס חייבין לבערו מביתו. ובטור הביא דעת רבנו יחיאל מפרי"ש דמבואר מדבריו דרק בכלי שיש בו כמה פירורי חמץ חייב לבער דהכלי מצרף ב' חצאי זיתים והרי"ז כיש בו כזית ]וכ"ה בירושלמי בסוגיין[ אבל כשלא יהיה בצירוף כזית אין חייב לבער ,ובית אינו מצרף פירורין לכזית ואין חיוב לבער פחות מכזית ,ולדעתו אין שום דעה בגמרא דחייב לבער חמץ פחות מכזית )אם לא כשיצטרף לכזית(. וברמב"ם פ"ב מחו"מ הט"ז הוסיף דחמץ פחות מכזית הדבוק בבית אין חייב לבער ,וביאר בהגהות הרמ"ך שם דהדבוק בבית מתבטל וכמו חמץ שהדביק בכלים לחזק הכלי דאין חייב לבער. ובשו"ע סימן תמ"ב סעיף ז' ח' העתיק לשון הרמב"ם ,ובפשטות מבואר דפסק שם לחומרא דיש חיוב ביעור בחמץ הפחות מכזית )אכן במג"א ובמ"ב ס"ק ל"ג מבואר דלא נקטו בפשיטות דכ"ה דעת השו"ע יעו"ש ,ומ"מ הביאו דעת המחמירים ולא הכריעו ,ומבואר דיש מקום להחמיר .ודעת הגר"א בסי' תמ"ב סעיף י"א להקל דאי"צ לבער חמץ פחות מכזית כשאין חשש שיצטרפו לכזית ,ועיין להלן מה שהבאנו מהמעש"ר בזה(. חמץ דבוק ובחמץ פחות מכזית הדבוק בקרקע או בכתלי הבית מבואר שם להלכה בסעיף ח' דאין חיוב לבערן )אף שלא עשוי לידרס שם ולא עשוי לחזק הבית ,וכן מבואר בשו"ע הגר"ז(] .אם לא באופן שחיישינן שיתקבץ כמה חתיכות לכזית ,והוא רק בבצק לח הראוי לידבק ולא בחמץ יבש כפירורי לחם ,וכמש"כ המג"א בסימן ת"ס סק"ב בשם מהרי"ל )והעתיקו המ"ב בשעה"צ ס"ק ט"ז( .וכן כששני החצאי זיתים נמצאים בשני חדרים לא חיישינן שידבקו יחד[. ובמ"ב ס"ק ל"ז מבואר דדוקא כשדבוקין כדי להשוות גומות וכדומה, דבכה"ג מתבטלין להבית משא"כ כשנדבקו ממילא צריך לבערן ,וכן נראה מדברי הפר"ח סק"ח .אכן בהגר"ז סעיף כ"ח ובקונטרס אחרון ט"ז מבואר דכל שדבוקין למקום מסויים אף שלא הודבקו לצורך המקום אי"צ לבערן כשהם פחותין מכזית ,דהגר"ז ביאר שם הא דהביא השו"ע בסעיף י"א יבב תורה ודעת דעריבות שעושין בהם בצק אי אפשר לנקותן דאי אפשר שלא ישאר בהם בין הכל כזית ,ומשמע שם דחצי זית לחוד אי"צ לבער ,היינו בדבוק ובזה אי"צ לבער פחות מכזית ,אף דשם לא הודבק לצורך העריבה אלא נשאר מהלישה. ובשעה"צ סימן תנ"ט ס"ק מ"ח הביא דברי הגר"ז אלו ומשמע שם דאפילו שלא הודבקו לחזק הכלי) ,וצ"ע בזה על המ"ב דבשעה"צ בסימן תמ"ב ס"ק ס"א כתב דדברי השו"ע מגומגמין קצת שבסעיף ח' משמע דנקט דגם חצי זית צריך לבער ובסעיף י"א משמע שאי"צ ,ולדברי הגר"ז הא לא קשה מידי דבסעיף י"א איירי בדבוקין לכן אי"צ לבער פחות מכזית .ונראה דהמ"ב כאן בסי' תמ"ב נקט דסתם דבוק שלא לצורך מקום הנדבק לא מהני לפוטרו מביעור ,וכמבואר במש"כ במ"ב דאיירי בדבוק להשוות הגומות(. חמץ מלוכלך ובב"י הביא דברי הגהות מיימוניות בשם היראים דכל הנ"ל הוא בחמץ הראוי לאכילה אבל במטונף קצת אי"צ לבערו ,והעתיקו במג"א ובמ"ב תמ"ב סס"ק ל"ג] ,ונראה כוונתו דאי"צ שיהא מטונף לגמרי אלא כל שבדרך כלל אין אדם אוכלו מחמת טינופו אף שבשעת הדחק ראוי לאכילה אי"צ לבערו[. חמץ שלא נראה לעין ובשלטי גבורים על הרי"ף מבואר עוד דאפילו להמחמירים שחייבין לבער חמץ הפחותין מכזית הוא דוקא כשהם נראין לעין ובלא"ה אי"צ לבער ]ובפשטות הגדר הוא דכל שבמרחק ראיה רגיל אינו רואה אותם אי"צ לבערו[ .ומבואר מדבריו דאף כשיודע שנמצאין ברשותו אי"צ לבערן דאינם נחשבים לכלום. חמץ שעל רצפת הבית ובסימן תמ"ד ס"ד הביא הב"י דברי הרא"ש דאי"צ להוציא מרשותו פירורין דקים הנדרסים ברגלים ,והעתיקו המ"ב שם בס"ק ט"ו ,והוא כדברי הרמב"ן ,ומשמע שהיינו אפילו כשהם נקיים עדיין ,מ"מ כיוון שנדרסין אי"צ לבערן .ובריטב"א דף ז' הביא דיש מגדולי הדור שהחמירו גם על פירורין שבקרקע הבית ,וכיון שא"א לבדקם הביאו תרנגולים שיאכלו הפירורין, וכתב ע"ז הריטב"א דלאו מילתא היא דממילא בטלי ,ומשמע שם מדבריו דאי"צ לבודקן ,ויש לומר דהוא רק בפירורין שבקרקע שנדרסין ברגלים וכרמב"ן הנ"ל. המורם מהנ"ל -דחמץ יבש פחות מכזית הדבוק למקום מסויים ,אין חיוב לבערו אפילו כשיודע שישנו ברשותו ,כמבואר בהגר"ז ושעה"צ תנ"ט מ"ח, אכן לא ברור דעת המ"ב בזה .ואם הוא מטונף קצת שבדרך כלל אין אוכלים אותו מחמת טינופו ,לכו"ע אין חייב לבערו .וכן אם אינו נראה לעין בראיה רגילה ,לכו"ע אין חייב לבערו .וכן אם הוא נמצא על קרקע הבית ועשויין לידרס ברגלים ,לכו"ע אי"צ לבערו ,כמש"כ הרמב"ן והרא"ש הנ"ל. אבל סתם חמץ פחות מכזית שאינו דבוק לשום מקום ואינו במקום שדורסים שם ברגלים והוא נקי והוא נראה לעין יש להחמיר כהפוסקים המחמירים לבערם .ובטעם הדבר ,נחלקו הפוסקים אם הוא מדאורייתא כדין חצי שיעור האסור מה"ת או שהוא רק מדרבנן ,ובחכם צבי סימן פ"ו נקט שהוא רק מדרבנן וכ"כ בשאג"א סימן פ"א ,וכן מבואר מהמג"א בסימן תמ"ד ס"ז ובמ"ב שם סקל"ג ,וכן נקט הגר"ז דהוא רק מדרבנן אף בלא ביטלו ,וטעם האיסור ביאר שם דהוא גזרה אטו כזית ,ואפילו אם ביטלו גליון 145ערב חג המצות תשע"א הרב יואל יעקב פרידמן מורה הוראה בקהילתנו קת פירורי חמץ עדיין צריך לבערו גזירה שמא יאכלנו] ,ועיין להלן מדברי הרמ"ך וריא"ז[, ובשעה"צ שם סק"ל הביא דהרעק"א והפמ"ג פקפקו על המג"א ודעתם דהוא מדאורייתא. והרא"ש כתב דאף אם ננקוט מדינא כהמקילין שאי"צ לבער פחות מכזית, מ"מ ישראל קדושים הם וגוררין ומבערין כל חמץ אפילו כל שהוא ואפילו אם נדבק בכתלי הבית .וכן הביא בשם הראב"ן דנהגו לגרר הכתלים והכסאות שהגיע בהן חמץ ,והביאו השו"ע )תמ"ב ס"ו( .ולכאורה יש להקשות דהרי בסעיף ז' וח' מבואר בפשטות דעת השו"ע כהרמב"ם דנקט מדינא כהמחמירין דצריך לבער פחות מכזית ,וא"כ למה הביא בסעיף ו' דברי הרא"ש דהוא כהמקילין ,ורק נהגו לגרר .אכן פשוט דבסעיף ו' איירי בחמץ הדבוק בכתלים ובכסאות ובזה נקטו הרמב"ם והשו"ע לקולא שאי"צ לבערן וכמש"כ בסעיף ח' ,וע"ז הביא דמ"מ נהגו לגררן. בחיוב בדיקת חמץ הפחות מכזית וכל מה שנתבאר עד כאן הוא בחמץ שידוע לו שנמצא ברשותו ,ועדיין יש לדון עוד האם חייבו חכמים לבדוק אם יש חמץ פחות מכזית ,דיש לומר דחיוב בדיקה הוא רק על כזית. והנה במסכת פסחים דף ו' ע"ב איתא דאחרי שבדקו החמץ צריך עדיין לבטל החמץ ואיתא שם דאין לומר דהביטול הוא מחמת הפירורין שלא מצא אותם בבדיקה דהרי פירורין ממילא בטלי ואי"צ לבטלם .ובפשטות נראה מהגמרא דהחיוב בדיקה הוא גם על פירורין אלא שביטול אי"צ בפירורין, וכן דייק הרדב"ז סי' קל"ה מדברי הר"ן שכתב על מה שאמרו בגמ' דפירורין ממילא בטלי דלכן אינו עובר עליהם ולא כתב הר"ן דלכן אינו חייב לבערן, משמע דתקנת הבדיקה הוא גם על פחות מכזית ]באופן שיצטרך לבערו כשיוודע לו שהוא ברשותו[ .ולכאורה יש לדייק גם מדברי הר"ן והרא"ש שביארו הא דאמרו בהו"א 'אילימא משום פירורין' דהוא משום דמסתמא לא מצא אותם בבדיקה ,משמע שיש חיוב לבדקם אלא שמכיון שמסתמא לא מצא אותם יצטרך לבטלם. פירורי פת ופירורי בצק אכן בהגהות הרמ"ך על הרמב"ם כתב על הסוגיא בדף מ"ה בענין חיוב ביעור פחות מכזית דאע"פ שאמרו בדף ו' דפירורין ממילא בטלי ומשמע שאי"צ לבערם כלל ,היינו דוקא פירורי לחם ,משא"כ בבצק שראוי לחמע בה עיסות אחרות ,הרי הם חשובין וצריך לבערן .ומבואר דעת הרמ"ך דפירורין של לחם וכדו' חוץ מבצק אי"צ לבערן כלל אפילו כשיודע שנמצאים ברשותו, ופשוט דלפי"ז אין בהם חובת בדיקה. וכן כתב בשלטי הגבורים )דף י"ד מדפי הרי"ף( בשם מז"ה דפירורין של פת אינם נחשבים לכלום ואי"צ לבערם] .וכן מבואר במהרי"ל שהעתיק המ"ב בסי' ת"ס סק"ב יעו"ש דנראה מדבריו דרק בצק הראוי לידבק ולהצטרף לשיעור כזית יש לו חשיבות אף בפחות מכזית ולכן יש חיוב לבערו )וכדעת המחמירין הנ"ל( אבל בלחם שאינו ראוי לידבק ולהיות כזית לא חשובין ,וע"ז אמרו בדף ו' דפירורין ממילא בטלי ,אכן מדבריו אין ראיה דאי"צ לבערן דמהרי"ל איירי לענין ביטול שאי"צ לבטלם ,אבל לעולם י"ל דעדיין חייב לבערן מביתו[. ודין זה דפירורין ממילא בטלי הובא להלכה בסימן תל"ד במג"א סק"ה ובמ"ב סק"ו ,ויש מקום לומר דמג"א ומ"ב נקטו כהרמ"ך והש"ג שאין חיוב כלל לבער פירורי פת וכ"ש שאין חיוב בדיקה בהם ,וביותר דהרי את תחילת גליון 145ערב חג המצות תשע"א דברי הרמ"ך העתיק המ"ב בסי' תמ"ב בשעה"צ סקס"א יעו"ש ,ומשמע דנקט דבריו להלכה ,וי"ל דגם את המשך דבריו דדוקא בבצק חייבין לבער ולא בפירורי לחם גם נקט להלכה ,וכן נראה מסתימת הדברים שלא הזכיר המ"ב להדיא דחייבין לבדוק פירורי פת .אכן אין זה פשוט ,דמדברי הגר"א בסי' תמ"ב מבואר להדיא דלא חילק בין פירורי פת לפירורי בצק ,דהגר"א הוכיח מסוגיא דדף ו' דאי"צ לבער כלל פחות מכזית ,וכדעת הר"י מפרי"ש הנ"ל ,ולא כתב דבדף ו' איירי בפת ולא בבצק ,וכן הוא להדיא בשלטי הגבורים הנ"ל שחלק על דברי מז"ה ,עיי"ש .וכן בשו"ע הגר"ז תמ"ב סכ"ח מבואר דלא חילק בכך ,עיי"ש ובקונטרס אחרון שם סקט"ז. חילוק בין פירורין לחתיכות גדולות קצת ובפמ"ג )תמ"ב א"א י'( משמע דיש חילוק בין פירורין לבין חתיכות חמץ הפחותין מכזית ,והיינו דדוקא כשיש לו חשיבות של חתיכה נקט בשו"ע דצריך לבערן אבל לא בפירורין ,וע"ז אמרו בדף ו' דממילא בטלי ואי"צ כלל לבערן .וכן מבואר כחילוק זה בין פירורין לחתיכות פחות מכזית בחזו"א )קט"ז ס"ק י"ד( עיי"ש .ולפי"ז י"ל דאין חיוב לבדוק פירורין קטנים שאינם בגדר חתיכות. ושמעתי מחכ"א דכן היה דעת הגרי"ז מבריסק ז"ל דחיוב בדיקה הוא רק בחתיכות חמץ אף בפחותין מכזית אבל לא על מה שהוא בגדר פירורין. ואכתי צ"ב מה נחשב פירורין ומה נחשב חתיכות. ובאמת לא הוזכר במ"ב להדיא דאי"צ לבדוק חמץ פחות מכזית ,ואף שבסימן תמ"ב בשעה"צ סק"ס הביא את דברי הגר"א ,ומדברי הגר"א שם עולה לדינא שאי"צ לבער ולבדוק פחות מכזית ,ויש מקום לדייק דהמ"ב נקט בזה כהגר"א .מ"מ יש לדייק להיפך מדלא העתיק בשעה"צ טעם הגר"א שכתב דכל פחות מכזית דינו כפירורין דממילא בטלי ,משמע דלא הכריע כסברא זו ,ועדיין י"ל דרק בפחות מכזית שבקרקע הבית דנדרסין ברגלים אי"צ לבער ולבדוק משא"כ בפירורי חמץ שלא ידרסו ברגלים צריך לבערן ולבדוק אחריהן ,וכמש"כ בחזו"א סי' קט"ז י"ג. ובחיי אדם )כלל קי"ט ס"ו( הוכיח מעצם חיוב בדיקה בחורין ובסדקין שחייב לבדוק גם פירורין דהרי בחורין וסדקין אין לחוש אלא לחמץ כל שהוא) ,אכן י"ל דבחו"ס יש מקום לכזית וצ"ע( .וביאר שם דהוא משום דחיישינן שמא יבוא לאכול )דהרי מטעם זה הצריכו בדיקה כמש"כ הראשונים והעתיקם המ"ב בסימן תל"א סק"ב( ,ולכן אף דפירורין ממילא בטלי מ"מ צריך לבערם מדרבנן שמא יבוא לאכלם ומה"ט צריך לבודקן. וראיתי שהמשנה ברורה העתיק דברי החיי-אדם הנ"ל בספרו מחנה ישראל )פרק י"א סעיף ה( יעו"ש .וכן הוא דעת החזו"א )קט"ז י"ג( ,ומה שמבואר במ"ב )תל"א שעה"צ ל"ג( דאי"צ לבדוק פירורין דממילא בטלי הוא על פירורין שבקרקע הבית דנדרסין ברגלים וכדברי הרמב"ן ורא"ש הנ"ל ,אבל סתם פירורין שנמצאים במקום שאין הולכים שם ולא ידרסו ברגלים ,וכגון פירורין בסדקי כסאות וכדו' יש חיוב לבדקם שמא יבוא לאוכלם] .ויש לדון אם יש פירורין על הקרקע בחדר שלא יכנס שם בפסח ולא ידרסו ברגלים האם יש חיוב לבדקם או דנימא דכל שהם על הקרקע לא חשיבי ,וצ"ע בזה[ .ונראה דאין זה סותר למש"כ לעיל בשם הגר"ז ושעה"צ בסי' תנ"ט מ"ח דבדבוק אי"צ לבער ,די"ל דלא חששו בדבוקין שיגררו ויאכלנו ,ועיין ט"ז סק"ה ובזה מיושב קושייתו. ספרים ובחזו"א )קט"ז י"ח( כתב דצריך לבדוק הספרים אף שודאי אין שם יותר המשך בעמוד הבא תורה ודעת יג בירורי הלכה הרב יואל יעקב פרידמן מורה הוראה בקהילתנו /בעריכת הרב ברוך וייספיש המשך מעמוד הקודם מפירורים ,וכן כתב במעשה רב )הל' פסח אות קע"ח( ,אף דמדינא דעת הגר"א דאי"צ לבער פחות מכזית .אכן כמדומה דרוב העולם אין בודקין הספרים ,וכן כתב בהגהות על מעש"ר הנ"ל מכת"י ר' יוסף צבי הלוי דאין חיוב בדיקה בספרים .ונראה דפירורין הנמצאים בספרים הרי הם בגדר מטונפים קצת ואין ראויים לאכילה בדרך כלל ואם כן אי"צ לבערן. בחתיכה שאינו בגדר פירור. והנה זה דבר פשוט שכל דברינו הם רק לענין חיוב בדיקה ביטול וביעור, אבל לענין איסור אכילת חמץ הוא גם בכל שהוא וכל דברינו לא נסובים על זה .ולכן אם יש פירורין במקום שיכולים ליפול לתוך מאכל ח"ו ודאי שצריך לבערם. מקום שאין משתמשים שם דינים העולים בחמץ הפחותין מכזית וכל הנ"ל בענין הפירורין הוא דוקא כשהפירורין נמצאים במקום שיכול להגיע שם בפסח ,דבלא"ה כבר מבואר בסו"ס תל"ח דחמץ הטמון בבור שאין דרכו להשתמש שם אין חייב לבערו. א .חמץ פחות מכזית המלוכלך באופן שבדרך כלל אין אוכלים אותו אי"צ לבערו וכ"ש שאין צריך לבדוק אחריו. מצות תשביתו בחמץ פחות מכזית ובסימן תמ"ה סק"י הביא המ"ב דלא נכון להוציא כל החמץ הנשאר לו וליתנו לעכו"ם ולקיים מצות תשביתו )בשריפה( בפירורים ,דכיון דהפירורים נשבתים ועומדים ואפילו מניחם אינו עובר בבל יראה ,הרי לא יקיים בזה מצות תשביתו ,עיי"ש .ולכאורה יש להקשות דהא בסימן תמ"ב הביא המ"ב דהרבה פוסקים נקטו דצריך לבער אף פחות מכזית, ולמה סתם כאן דאינו מקיים בזה המצוה .אכן נראה פשוט דהמ"ב נקט למעשה דאפילו למחמירין לבער פחות מכזית הוא רק מדרבנן ,וכמו שהביא בסימן תמ"ד סקל"ג בשם המג"א )ועיי"ש בשעה"צ סק"ל( ולכן לא יקיים בזה המ"ע מדאורייתא] .עוי"ל דכיון שיש דעות שאי"צ לבער פחות מכזית א"כ אין נכון לסמוך לקיים המצוה בפחות מכזית כדי לצאת גם דעות אלו .ועוד נראה דאם ננקוט דחלוק דין פירורים מדין חתיכות הפחותות מכזית ,י"ל דהמ"ב שם איירי לענין פירורים דבזה לכו"ע לא יקיים בזה מצות תשביתו[. דין ביטול בחמץ פחות מכזית ופירורין לכאורה הא דצריך לבטל החמץ כמבואר בדף ו' ע"ב ובשו"ע תל"ד סעיף ב' הוא לא על פירורים דעליהם אמרו בגמ' דממילא בטלי ואי"צ לבטלם בפה ,ורמז לזה במ"ב תל"ד סק"ו. אכן בזה נראה ברור דלא על כל פחות מכזית נאמר דין זה ,דבמג"א תמ"ב סקי"ב כתב דאפילו למקילין שאי"צ לבער חמץ פחות מכזית ,מ"מ צריך לבטלן ,והעתיקו המ"ב תמ"ב סקל"ז והוא אף במטונף כמבואר בפמ"ג שם) ,אכן בפר"ח מבואר דמטונף אי"צ כלל ביטול( .וצ"ל דרק בפירורים קטנים ביותר אמרו דממילא בטלי ולא על חתיכה פחותה מכזית דעדיין חשובה היא וצריך לבטלן .או י"ל כמש"כ במהרי"ל )הל' תיקון ואפיית המצות ס"ח והובא לעיל( דדוקא בצק שראוי לידבק עם עוד חתיכות בצק ויצטרפו לכזית לכן חשובין הם וצריך לבטלן ,משא"כ פירורי פת שהם יבשים ולא ידבקו עם חתיכות אחרות להצטרף לכזית ,לא חשיבי וממילא בטלי. ובמג"א סימן ת"ס סק"ב הביא דברי מהרי"ל אלו ,ומשמע מדבריו שם כנ"ל ,אכן בשעה"צ סי' ת"ס סקט"ז משמע דרק כשלמעשה יצטרף לכזית לא יתבטל ממילא וכל שלא נצטרף מתבטל ממילא ,ולדבריו ע"כ צ"ל כנ"ל דמש"כ בסימן תמ"ב דצריך לבטלו היינו משום דחתיכה שאינה בגדר פירור לא בטלי ממילא וצריך לבטלו. ובשעה"צ שם סקס"ג הביא דברי הפמ"ג דרק בחמץ שאינו דבוק צריך לבטלו אבל כשהוא דבוק בבית או בכותל אי"צ ביטול ,והוא מטעם דממילא מתבטל דאינו עומד בפנ"ע .אכן בשו"ע הגר"ז מבואר דאפילו בדבוק צריך עדיין לבטל להמג"א .וצ"ל דהיינו רק ידד תורה ודעת ב .כשאינו נראה לעין בראיה רגילה אי"צ ביעור ובדיקה אפילו כשהם נקיים. ג .פירורים יבשים המונחים ברצפת הבית אי"צ ביעור ובדיקה דנדרסים ברגלים. ד .חמץ יבש הדבוק בקירות הבית או בשאר מקום והוא נקי ,להגר"ז מעיקר הדין אי"צ בדיקה וביעור ,ובדעת המ"ב צ"ע בזה .אכן כשידוע שיש חמץ הדבוק נהגו ישראל קדושים לבערם. ה .אם ידוע שיש כמה חתיכות חמץ לח שיכולים לידבק לחתיכה אחת בשיעור כזית כגון בצק והם נמצאים בחדר אחד צריך לבערם. ו .פירורים המונחים במקום שאין מגיעים לשם בדרך כלל כגון מאחורי ארון וכדומה ,אי"צ ביעור ובדיקה. ז .סתם פירורים נקיים שאינם דבוקים ואינם מונחים במקום דריסת רגלי אדם כגון בארון וכדומה צריכים ביעור ובדיקה .יש שהקילו דסתם פירורים שאין יכולים לידבק יחד לכזית אי"צ ביעור ,וכן יש שהקילו שכל שאינו בגדר 'חתיכה' )הפחותה מכזית( אלא בגדר 'פירור' אי"צ ביעור ובדיקה .אכן החיי אדם והמ"ב בספרו מחנה ישראל החמירו בסתם פירורים שצריך לבדוק אחריהם) ,ובספר מ"ב לא פסק להדיא דאי"צ בדיקה(, וכ"ה דעת החזו"א. ח .כהיום שמנקים הבתים בחומרים שמלכלכים את החמץ באופן ששוב אינו ראוי לאכילה אי"צ בדיקה במקומות אלו שיודע שהגיע לשם חומרים המלכלכים ]וכמש"נ באות א[. ט .לענין ביטול חמץ -פירורין קטנים הנדרסים ברגלים אי"צ לבטלם, אבל חתיכות הגדולות קצת )שקדי מרק וכדו'( אף אם ננקוט שאי"צ לבערם ולבודקם מ"מ צריך לבטלם דלא נבטלים מעצמם .ואם הוא דבוק לאיזה מקום ,להמ"ב אי"צ לבטלם ולהגר"ז צריך לבטלם. י .להחזו"א צריך לבדוק הספרים שמשתמשים בשעת סעודה וכן מובא במעשה רב .אכן לא נהגו העולם לבודקם ,ולכאורה הוא משום דהוי כמטונפים. יא .אין לסמוך על פירורים כדי לקיים בהם מצות תשביתו אלא ישאיר כזית חמץ וישרפנו. יב .איסור אכילת חמץ בפסח הוא גם בפירורין באיזה אופן שהוא ,ולכן אם הפירורין הנ"ל יכולים ליפול למאכלו ודאי שצריך לנקותם ולבערם מן העולם. גליון 145ערב חג המצות תשע"א בעקבות הרועים עבדו את ה' בשמחה מצאתי לנכון לכתוב לידידי דעתי ואם יתנהג כן בטח יצליח בעז"ה ,שלא יחשוב לגמרי על דבר העבר ,כי זאת הוא מדרכי היצר רח"ל אשר רצונו לבלבל את האדם ולהביא אותו לידי מצב של עצבות רח"ל, כי זאת הוא היפוך דרכי התורה המנוחה והשמחה "עוז וחדוה במקומו" כי במקום של הקב"ה שמחה שורה וע"י המנוחה מצליח האדם וההצלחה נותנת יותר מנוחה ושמחה ,ובאמת רואה זאת האדם בכל עת ובכל רגע כאשר הוא חושב בענייני התורה והעבודה הוא במנוחה ושמחה ,ע"כ אין מהדרך שיחשוב דברים אשר הוא מרגיש אשר הם נותנים לו אי מנוחה ח"ו ,ואני כותב לו עוד הפעם שישכח לגמרי ימי נעוריו לעת כזו ,והנה די ומספיק לאדם לחשוב ההווה ,גם ברבינו יונה ראיתי כן ב'יסוד התשובה' וז"ל – 'ויעשה עצמו כאילו בו ביום נולד ואין בידו לא זכות ולא חובה וזה היום תחילת מעשיו היום יפלס אורחותיו וכו' דרך זו תביאנו לשוב בתשובה שלמה וכו' ולא יבהילוהו רעיוניו ולא יניחוהו לשוב'. אור יחזקאל מכתבים מכתב כג וכן הוא בעניני החינוך והעבודה כולם בחוט אחד הולכים רק מתחלק לפי דרך המחנך והעובד כעניין "חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה", ובאמת מה שמוצא הגדול לנכון ולתועלת בעבודתו יש מקום בזאת גם לקטון ,וכל דרך ,הוא מעין הדרך השני. וכאשר אין הנבואה שורה אלא מתוך שמחה של מצוה ,כן אין הקטן משיג תועלתו ]אשר גם מצבו הוא איזה קירוב לשכינה[ ,רק מתוך מצב של ידיעה של הצלחה אשר זאת הוא נחשב לשמחה של מצוה. מה מאד להתבונן מאדם הראשון יציר כפיו של הקב"ה כתיב )בראשית ב טו( ויקח ה' אלוקים את האדם ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה פירשו לעבדה זו שמירת התורה והמצוות ,כי דווקא באופן זה להיות יושב בגן עדן ממש ,ואז מסוגל האדם לשמור התורה והמצות. הנה גם הקטן כן הדרך להרגיש העונג של רוחניות ממש ,ע"כ אמרו המושלים בואו חשבון ,הפסד מצוה כנגד שכרה וכו' )בבא בחרא ע"ח( כמובן לפי דרך של גליון 145ערב חג המצות תשע"א כל אחד ואחד ,כפי הכוחות וכפי היכולת של אדם להתבונן ולחזק את עצמו' ,אבל להיות תמיד בגן עדן' ,כי רוח התורה והחכמה מחיה את האדם ומרגיש עונג רוחניות אשר זאת מעין גן עדן ,וזאת הוא עיקר הראשי לעבודת האדם ולהצלחתו האמיתית להיות תמיד במצב של רצון. אמרו חז"ל )ברכות לא( ת"ר אין עומדין להתפלל לא מתוך עצבות וכו' אלא מתוך שמחה של מצוה ,הנה לכאורה הלא תפילה הוא "הכנעה" ובעת אשר האדם ברוח של שמחה הנה זאת היא היפוך הכנעה ,רואים אנו מגמרא זו כי שמחה של מצוה הוא המצב הנכון לאדם ,ואז מוכשר ומסוגל לכל מיני עבודה להכיר גדלות הבורא יתברך ,ושפלותו ,ומה שחסר לו ,ומה שצריך לו ,אבל לא במצב רח"ל של אי רצון ואינו מרגיש במה שיש לו. ואולי זאת היא הסיבה אשר שמעתי כמה פעמים כי התורה עושה את האדם שיש לו מקום למוסר ,יען כי התורה משמחת את לב האדם 'פקודי ה' ישרים משמחי לב' .הנה הנחיל ה' לכלל ישראל זמני "שמחה וששון" ואלה הם המועדים הבעל"ט מי יודע להגדיל אחר הדברים הנ"ל מה זאת "מועדים לשמחה" כמה הוא השיעור שיהיה נקרא מקיים מצות שמחת יו"ט הלא לכל עבודתו הנה הוא מחויב בשמחה ,אבל בימי המועדים צריך להיות במידה אחרת שמחה על שמחתו התמידי כמו קרבן מוסף על התמיד ,הנה אנו רואים כי יש מצב לכל אדם שהוא, שיהיה נמצא תמיד במצב של שבע רצון כדי להשיג מנוחה ואז ישיג הצלחתו. שם מכתב כד כפי האמת עלינו לשלם שכר לאלוקינו ברוך הוא שהטעימנו עריבות נעימות מתיקות אהבתו בלבנו ,מתוקים וערבים לאין תכלית ,אלא שיטול אדם שכר על התעצמותו עד שהשיג טעם בחיים. אור החיים על התורה דברים ו,כה ודבר זה אנחנו יתמי דיתמי אנו מרגישים כי רבה תאוה בלבנו ,וחשק אלוקי עולם, יותר מכל הון עולם וכבוד מלכות ,וכל ערב נרגש לנמבזה ונמס בערך חלק המועט המושג מהרגש הוויית הדברים על לבנו ,אשרינו מה טוב חלקנו ...וחייב הכתוב שתהיה הרגשת הלב באהבתו יתברך בגדר הגדול שאין למעלה ממנו, ודבר זה הוא דבר שהטועמו ידע מהותו וערבה לו טעימתו אין שיעור לה. שם דברים ו,ו להתענג ולשמוח בה' ע"י התבוננות בגדולת א"ס ב"ה כפי יכולתו ,אף שיודע בנפשו שלא יגיע למדרגה זו באמת לאמיתו כי אם בדמיונות ,אעפ"כ הוא יעשה את שלו לקיים את השבועה שמשביעים 'תהי צדיק' ,וה' יעשה הטוב בעיניו .ועוד שההרגל על כל דבר שלטון, ונעשה טבע שני .וכשירגיל למאס את הרע יהיה נמאס קצת באמת ,וכשירגיל לשמח נפשו בה' ע"י התבוננות בגדולת ה' ,הרי באתערותא דלתתא אתערותא דלעילא, וכולי האי ואולי יערה עליו רוח ממרום, ויזכה וכו' לעבוד ה' בשמחה אמיתית כדכתיב שמחו צדיקים בה' ,ותתקיים בו באמת השבועה שמשביעים תהי צדיק. ספר התניא לקוטי אמרים -חלק ראשון פרק יד יש בכל איש ישראל רצון אמת בלתי לה' לבדו ,ולזאת מי שמייגע עצמו לבוא לנקודה האמיתיות אף בדמיונות הוא אמת לאמיתו ,כי בעולם הזה דשיקרא צריך להיות ע"י דרך זה ש'הרגל נעשה טבע' ,עד שמגיע אל האמת ,וזהו בכלל נשבעתי ואקיימה. שפת אמת -מטות תרל"ב אשרינו מה טוב חלקנו שמשכימים ומעריבים לומר פעמיים בכל יום שמע ישראל ,וא"כ פשיטא שאין לי לבקש בשכרי מאומה כי די שעה אחת שזכיתי לכך ,ומה לבקש יותר ,אפילו ימות ברעב וצמא ובושה וכלימה די לנו שזכינו להנ"ל, וא"כ אין לנו להפיל תחנונינו כלל ,אך זה גופא מעבודת ה' וקידוש שמו ברבים שלא יהיו עבדיו מוטלין ברעב וצמא, ועושי רשעה ומאשרי זדים מוצלחים, על כן קדש את שמך על מקדישי שמך, וע"י ישועתך לשמך הגדול ,ממילא תגביה קרננו. תורת משה להחת"ס פרשת ואתחנן תורה ודעת טו הל עדת ירושלים -ישיבת המ ת מ י ד ק ים ניסן תשע"א הודעה חשובה ומשמחת לבני ירושלים והקהילות ניסן תשע"א סדרי ואירועי חג הפסח הבעל"ט הננו להודיע כי גם השנה מתכוננים אנו בעזהי"ת לשבות בצוותא בשבת קודש פרשת אמור הבעל"ט בבנין ישיבה לצעירים דחסידי בעלזא ,קרית יערים -טלז סטון להתענג על השבת יחד וליהנות מזיו אורה "שבת אחים גם יחד". ההרשמה מראש חובה עד יום שני כ"ח ניסן בשעה 10.00בערב בטלפון 052 – 7663731בין השעות 7.30 – 10.00בערב ביום טוב ראשון תתקיים אי"ה נא להודיע בעת הרישום את השמות בהם אתם מעונינים להצטרף לחדר, כמו"כ להודיע אם אתם מעונינים בהסעה. התוועדות חג עם רבינו שליט"א היציאה בערש"ק בשעה 3.00ממרכז המוסדות רחוב מנחת יצחק 14ירושלים. במרכז רחוב מנחת יצחק תפילת מנחה בשעה - 6.45-----------------בימי חול המועד יאמרו שיעורים בענינא דיומא ע"י הרבנים הגאונים שליט"א פרטים בבתי הכנסת ------------------בליל שביעי של פסח הננו להודיע כי בעזהי"ת מתכוננים אנו גם השנה לשבות בצוותא התוועדות חג ואמירת שירת הים בשבת קודש פרשת בהר הבעל"ט במרכז רחוב מנחת יצחק בשעה 11.00 בבנין ישיבה לצעירים דחסידי בעלזא ,קרית יערים -טלז סטון להתענג על השבת יחד וליהנות מזיו אורה "שבת אחים גם יחד". מקוה במקום. וזכנו לקבל שבתות מתוך רוב שמחה ומתוך עושר וכבוד בברכת השבת ההנהלה ניסן תשע"א הודעה חשובה ומשמחת לתושבי ביתר עילית פרטים במודעות בבתי הכנסת -ברכות עד בלי די ברכות מקרב לב נשגר בזה לאחינו החשוב ,האי גברא רבה ויקירא ,איש האשכולות ורב התבונות ה"ה הרה"ג רבי אורי הולצמן שליט"א לרגל הולדת הבת תחי' יתן ה' שיזכה לגדלה לתורה ולחופה ולמעש"ט וירווה רוב נחת דקדושה ממנה ומכל יו"ח יעקב ,אריה ,שלמה ,הולצמן ר ש ת כ ו ל ל י א ב ר כי ם מצ ויי ני ם אשגר לידי"נ החשוב ,המוס"נ למען הכלל ה"ה הרב אורי הולצמן שליט"א לרגל הולדת הבת תחי' שלמה קליין ברכת מזל טוב לידידנו הנאמן ,המוסר ליבו ונפשו למען ארגון "בננו" מוכתר בכל מידה נכונה הרב מאיר דוד שוטלנד אהרן ריבלין יהי רצון שיזכה לרוות רוב נחת דקדושה ממנו ומכל יו"ח כל הימים מאיר אקער אברהם צבי אקער מכון להוצאת כתבי "בן מלך" "תורה ודעת" בנשיאות רבינו שליט"א ברכות מעומק הלב ברכה לראש משביר להאי גברא רבה ,החלוץ לפני המחנה בהקמת וניהול רשת כוללים לאברכי קהילתנו הק' ,המשליך נפשו מנגד במסירות עצומה יומם ולילה מזה ח"י שנים ,כדי להרבות הד קול התורה בבתי המדרשות די באתרא קדישא הדין ,זך הרעיון ובעל כח חידוש ומשמיענו משיעוריו המלאים בהבנה ובעמקות ה"ה הגאון רבי אברהם יצחק קרישבסקי שליט"א ראש ומנהל הכוללים בלב הומה נשגר בזה את מיטב ברכותינו להאי גברא רבה ויקירא ,חריף ובקי טובא רב העשיה ,המוסר נפשו יומם ולילה למען הוצאת כתבי רבינו שליט"א ה"ה הרה"ג רבי אורי הולצמן שליט"א לרגל השמחה השרויה במעונו בהולדת הבת שתחי' במזל טוב יתן ה' שיזכה לגדלה לתורה ולחופה ולמעש"ט וירווה רוב נחת דקדושה ממנה ומכל יו"ח ואך טוב וחסד ירדפוהו כל הימים להגדיל תורה ולהאדירה תורה ודעת יתן ה' שיראה רוב נחת ממנה ומכל יו"ח ,ורוב ברכה בעמלו ,וששון ושמחה ישמע בביתו תמיד. ברכת מזל טוב חמה ולבבית ראשי הכוללים רבנן ותלמידיהון נשגר בזה קמיה הני תרי צנתרי דדהבא ,מוכתרים בכל מידה נכונה ,עתירי המעש, העוסקים במלאכת הקודש במסירות ובנאמנות למען יצא בטאוננו כלול בהדרו ה"ה יואל ערנטל עמרם כהן גם אני אשמח להגיש כוס ברכות לבר לבב איש נלבב שמעון קירשנבוים טזז תורה ודעת מזל טוב מעומק הלב ברכת מזל טוב שלוחה בזה לידידי היקר והחשוב ,כליל המעלות הרב מאיר דוד שוטלנד שליט"א לרגל הולדת הבן במז"ט נשגר בזה לידידנו היקר והחשוב ,מוכתר בכל מידה נכונה הרב חיים יהודה סירוטה שליט"א לרגל הולדת הבן במז"ט מאיר רוזנברג מיטב הברכות יהושע קרויזר עמרם בלוי בית הכנסת "קהל עדת ירושלים" אשגר לידידי ורעי ,ברוך הכשרון וכביר המעש הרב מתתיהו דייטש שליט"א לרגל הולדת הבת תחי' ברכות מאליפות שלמה זלמן פרוש ברכת מזל טוב נשגר בזה לידידנו היקר והחשוב ,איש אשר רוח בו הרב מתתיהו דייטש שליט"א לרגל הולדת הבת תחי' יוחנן ערנטל זר ברכות דוד רוטמן שכונת הגפן ביתר עילית נשגר בזה לידידנו היקר והחשוב ,ברוך הכשרון ורב התבונות ,המוסר נפשו למען שגשוג קהילתנו הקדושה בכל עת ועונה רב פעלים לתורה ולחסד ה"ה הרב מתתיהו דייטש שליט"א לרגל הולדת הבת שתחי' שלוחה בזה לאחינו וגיסנו היקר והאהוב ,איש חמודות ורב תבונות ,אהוב למקום ונחמד לבריות יתן ה' שיזכה לגדלה לתורה ולחופה ולמעש"ט וירווה רוב נחת דקדושה ממנה ומכל יו"ח לרגל הולדת הבת תחי' חברי הקהילה הרב אורי הולצמן והרב מתתיהו דייטש שליט"א שלוחה לידידי היקר והחשוב ,המהולל בפי כל טוב ומטיב לכל טנא מלא ברכות לרגל הולדת הבת תחי' לידידנו היקר מהאריות שבחבורה איש החזון והמעש ,אשר פועל ללא לאות לשגשוג הכולל שליט"א לרגל תת ה' השמחה במעונם בהולדת הבנות שתחי' במזל טוב יתן ה' שיזכו לגדלן לתורה ולחופה ולמעש"ט וירוו רוב נחת דקדושה מהן ומכל יו"ח, ויזכו להמשיך במלאכת הקודש מתוך אושר עושר וכבוד כל הימים. המערכת הרב מתתיהו דייטש שליט"א משפחת דייטש ברכת מזל טוב הרב מתתיהו דייטש שליט"א נחמיה חשין ברכות ואיחולים אשגר לידידי ורעי כאח לי ,העושה למען הכלל והפרט ובמיוחד למען קהילתנו הקדושה הרב מתתיהו דייטש שליט"א לרגל הולדת הבת תחי' עובדיה הומינר מערכת 'תורה ודעת' * טלפקס * 02 - 5631864 :למנויים והנצחות * 050-4141741 :דוא"ל [email protected] כולל קנין עיון והוראה ה"ה הרב מתתיהו דייטש שליט"א לרגל הולדת הבת שתחי' יתן ה' שיזכה לגדלה לתורה ולחופה ולמעש"ט וירווה רוב נחת דקדושה ממנה ומכל יו"ח אברכי הכולל גליון 145ערב חג המצות תשע"א md זר ברכות המארגנים 052-767-3009 ברכת מזל טוב נתונה בזה לרגל שמחת הולדת הנכדה בת לבנו החשוב הפועל ללא לאות למען קהילתינו הקדושה הרב אריה שליט"א נשגר בזה לידידנו היקר והחשוב ,איש חי ורב פעלים, רב הפעלים ומאיר פנים לכל אדם ה"ה הרב אריה קרישבסקי שליט"א לרגל הולדת הבת שתחי' יתן ה' שירווה רוב נחת דקדושה ממנה ומכל יו"ח בברכת השבת שליט"א לרגל הולדת הבן במז"ט נשגר לידידנו היקר והחשוב ,כליל המעלות, הרב אריה קרישבסקי שליט"א לרגל הולדת הבת תחי' אליהו לינדר מלא חפניים ברכות לקראת שבת לכו ונלכה -כי היא מקור הברכה
© Copyright 2024