‫פרשת כי תשא תש"ע‬ ‫עיונים והארות בסדר לימוד 'עמוד היום'‬ ‫•‬ ‫עמוד הש"ס מס' בבא מציעא לו‪ - :‬לט‪:‬‬ ‫•‬ ‫בנושא‪ :‬זמן ביאת המשיח‬ ‫מס' בבא מציעא דף ל"ז ע"א – יהא מונח עד שיבא אליהו‪.‬‬ ‫השבוע למדנו ב"עמוד היום"‪ :‬אמר רבי יוסי‪ ,‬אם כן מה הפסיד הרמאי אלא הכל יהא מונח עד שיבא אליהו‪.‬‬ ‫עמוד הלכה משנ"ב ח"א קכא‪ - .‬קכג‪.‬‬ ‫בזכות הרבי ר' אלימלך‬ ‫סיפור המופת שלפנינו נמסר לגליוננו‬ ‫מבעל המעשה עצמו‪ ,‬ומתפרסם כאן לראשונה‬ ‫אליהו הנביא יבוא יום קודם ביאת המשיח‪:‬‬ ‫במוצש"ק יחול יומא דהילולא רבה דרביה"ק הרבי‬ ‫והנה מלאכי הנביא אחרון הנביאים ניבא ואמר‪" :‬הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בוא יום ה' הגדול‬ ‫והנורא" (מלאכי ג כג)‪ .‬וביארו חז"ל במס' עירובין (מג‪ ).‬דהכוונה בזה דיום קודם ביאת המשיח יבוא אליהו הנביא ויבשר‬ ‫לנו הבשורה הטובה‪ ,‬ולפני בוא שאמר הנביא‪ ,‬היינו יום לפני זה א‪.‬‬ ‫רבי אלימלך מליזענסק זי"ע‪ .‬מאז ומקדם ידע העיר‬ ‫שקדמו למלחמת העולם הראשונה טלטלו רבים‬ ‫אין אליהו בא בערבי שבתות וימים טובים‪:‬‬ ‫וטובים שבועות וחדשים למקום קדוש זה‪.‬‬ ‫דהכי איתא שם‪[ ,‬האומר] הריני נזיר ביום שבן דוד בא‪ ,‬מותר לשתות יין בשבתות ובימים טובים [דאין משיח יכול‬ ‫לבוא בשבת ויו"ט]‪ ,‬ואסור לשתות יין כל ימות החול‪[ ,‬דכל יום ויום יש לחוש שמא יבוא משיח היום‪ ,‬ומתברר למפרע‬ ‫דהיה נזיר ביום זה]‪.‬‬ ‫ומסקינן שם בגמרא דהטעם שאין בן דוד בא בשבתות וימים‪ ,‬דכבר מובטח להן לישראל שאין אליהו בא לא בערבי‬ ‫שבתות ולא בערבי ימים טובים מפני הטורח ב‪.‬‬ ‫וכיון דאליהו צריך לבוא יום לפני ביאת המשיח‪ ,‬ובערבי שבתות וימים טובים לא יוכל לבוא‪ ,‬כדי שלא להפריע‬ ‫ההכנות לכבוד שבת ויו"ט נמצא דאין משיח יכול לבוא בשבת ויו"ט ג‪.‬‬ ‫לפנינו סיפור א' מני אלף מסיפורי הישועות שפעלו‬ ‫ליזענסק עליה המונית ביומא דהילולא‪ ,‬עוד בשנים‬ ‫במקום קדוש זה‪ ,‬מה שאירע לפני כשנה וחצי בלבד‪.‬‬ ‫מיוחד הוא סיפור זה‪ ,‬איך שפעל שם אחד מופת‬ ‫למעלה מדרך הטבע ממש‪ ,‬לאחר שקיבל עליו עול‬ ‫תורה ומצוות‪ .‬סיפור זה נמסר מבעל המעשה עצמו‬ ‫למערכת גליוננו‪ ,‬ומתפרסם כאן לראשונה‪:‬‬ ‫היהודי שלפנינו יהודי נגיד ונכבד מעי"ת בורו‬ ‫אין ישראל נגאלין רק בחודש תשרי או ניסן‪:‬‬ ‫והנה כבר תמהו האחרונים דבדברי הגמרא הנזכר מפורש דמשיח יכול לתהגלות ולהופיע כל יום ויום זולת‬ ‫בשבתות וימים טובים‪.‬‬ ‫ולעומת זה מצינו במס' ראש השנה (י‪ ):‬דאמרינן שם‪ :‬תניא‪ ,‬רבי אליעזר אומר‪ :‬בתשרי נברא העולם בניסן נגאלו‪,‬‬ ‫בתשרי עתידין ליגאל‪ ,‬רבי יהושע אומר בניסן נברא העולם בניסן נגאלו‪ ,‬בניסן עתידין ליגאל‪ .‬והרי דנחלקו התנאים‬ ‫בזמן הגאולה אם זמנו בחודש תשרי או בחודש ניסן‪ ,‬אבל כו"ע מודים דבשאר עשרה חדשי השנה‪ ,‬אין זמנו של ביאת‬ ‫משיח‪ ,‬ובסוגיא דעירובין מפורש דיכול לבוא כל השנה כולה‪ .‬וכן אומרים באני מאמין "אחכה לו בכל יום שיבוא"‪,‬‬ ‫ומקורו מהרמב"ם‪ ,‬והיא אחד מי"ג עיקרים‪.‬‬ ‫פארק יצ"ו‪ ,‬ר' שלמה שמו (לא אמיתי‪ .‬השם הנכון‬ ‫שמור במערכת)‪ .‬הוא היה כאן בארה"ק על שמחת‬ ‫תורה תשס"ט‪ ,‬וכך הוא מספר‪:‬‬ ‫יש לי שותף בעי"ת "ווינה" בירת עסטרייך‪ ,‬יהודי‬ ‫זה הוא עושר גדול מאד‪ ,‬אפשר לכנותו בשופי‬ ‫"מיליארדאר"‪ ,‬אבל לדאבוני הגדול ולדאבון כל‬ ‫אשר בשם ישראל יכונה‪ ,‬הוא לא היה שומר תורה‬ ‫גאולת אחישנה יכול להיות כל השנה כולה‪:‬‬ ‫ומצווות‪ ,‬הוא בקושי ידע לספר מיום הכיפורים‪.‬‬ ‫והנה גם השאגת אריה שם בספרו 'טורי אבן' עמד על קושיא זו‪ ,‬וכתב לתרץ בזה"ל‪ :‬ומסתבר לי בהא מילתא דב'‬ ‫מיני קיצין איכא לביאת בן דוד‪ ,‬כדאמר [במס' סנהדרין צח‪ ].‬רבי יהושע בן לוי רמי‪ ,‬כתיב בעתו וכתיב אחישנה‪ ,‬זכו‬ ‫אחישנה‪ ,‬לא זכו בעתו‪.‬‬ ‫והאי דשמעתין [דאין נגאלין רק בניסן ותשרי] מיירי מבעתו‪ ,‬ובדלא זכו‪ ,‬דלמר עתו בתשרי‪ ,‬ולמר בניסן‪ .‬אבל בקץ‬ ‫דאחישנה ובדזכו אין זמן קבוע לדבר‪ ,‬אלא כל יומא זימניא הוא‪ ,‬וכדאמר ליה משיח התם לרבי יהושע בן לוי היום‬ ‫אם בקולו תשמעו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫אני מפעם לפעם‪ ,‬בדרכי למדינות שונות עברתי‬ ‫העיסקאות אשר בינינו‪ .‬עיסקאותיו מסועפות הן‬ ‫ופרוסות על פני תבל‪.‬‬ ‫ההצלחה האירה לו פנים‪ .‬רווחיו גדלים באחוזים‬ ‫גדולים ומתרבים בכל יום‪ ,‬אף פעם אינו מרגיש‬ ‫המגיד מקאזניץ‪ :‬בתשרי עתידין ליגאל היינו ע"י כח של תשרי‪:‬‬ ‫וכעין דברי השאגת אריה בנוסח אחר קצת מצינו לאחד קדוש מדבר ה"ה המגיד מקאזניץ זי"ע בספה"ק 'עבודת‬ ‫ישראל' (ראש השנה)‪ ,‬דהביא שם פלוגתת ר"א ור"י אם הגאולה יהא בתשרי או בניסן‪.‬‬ ‫והוסיף לפרש בזה"ל‪ :‬ואפשר לומר דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי‪ ,‬דהנה שני עתים וקצים לגאולה‪ ,‬אחד‬ ‫על ידי מעשינו ואחד מועד ועת לכל חפץ שקבע בוראנו יתברך‪ ,‬כמו שאמרו רז"ל (סנהדרין צח‪ ).‬זכו אחישנה‪ ,‬לא זכו‬ ‫בעתו‪ .‬נמצא רבי אליעזר איירי כשנזכה על ידי מעשינו הקדושים ויתיחדו העולמות‪ ,‬ולכן בתשרי עתידין ליגאל‪ ,‬היינו‬ ‫על ידי תשרי‪ ,‬ורבי יהושע מיירי אפילו ח"ו לא יזכו במעשיהם‪ ,‬מכל מקום דבר בעתו מה טוב ובניסן עתידין ליגאל‬ ‫שנזכה ב"ב אמן‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫והיינו דקאמר דתשרי דקאמר ר"א לאו דוקא תשרי‪ ,‬אלא כוונתו לומר דאם נזכה לגאולה של אחישנה ע"י מעשינו‬ ‫הטובים‪ ,‬כעין שאנו עושין בחודש תשרי‪ ,‬יכולין ליגאל אפילו כל השנה‪.‬‬ ‫הערות וציונים‬ ‫א‪ .‬וכתב הרה"ק רבי צדוק הכהן מלובלין בספרו פרי צדיק לחנוכה בזה הלשון‪:‬‬ ‫הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וגו' והשיב לב אבות על בנים וגו'‪ ,‬והיינו‬ ‫שיחזיר את ישראל בתשובה ומכניס בלבם תשובה שלימה שיהיה הכל נעשית‬ ‫כזכויות‪ ,‬וזה יהיה ההכנה לגאולה אחרונה‪ ,‬וזה נרמז במה שאמרו (עדיות פ"ח‬ ‫מ"ז) שאליהו בא לעשות שלום בעולם‪ ,‬והיינו השלום מעיקר המלחמה הפנימית‬ ‫לבקר את ידידי ושותפי בווינה‪ ,‬ולשוחח על‬ ‫חסרון בכסף‪.‬‬ ‫אמנם אין העולם מסתיים בכסף‪" ,‬כסף" הוא רק‬ ‫אמצעי לבני חיי ושאר דברים טובים‪ ,‬אבל כסף‬ ‫לבד זה לא הכל‪.‬‬ ‫דבר אחד העיק לו בכל עת ועידן על הלב‪ ,‬ביתו‬ ‫ריק מילדים שובבים‪ ,‬אין מי שיצעקו עליו למה‬ ‫שפך את המים‪ ,‬אין מי שיצעקו למה הוא לכלך‬ ‫את הקירות‪ ,‬אין‪.‬‬ ‫כנגד היצר הרע‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫אי אפשר להסביר את הצער העמוק השרוי‬ ‫ב‪ .‬ופרש"י‪ ,‬שמניחין צרכי שבת והולכין להקביל פניו‪.‬‬ ‫בתוך לבו של הערירי‪ ,‬מי שב"ה לא נוסה בזה‬ ‫ג‪ .‬ואמרי' שם בגמרא דאעפ"כ משיח יכול לבוא בערבי שבתות‪ ,‬דאף דיפריע הכנה‬ ‫לכבוד שבת‪ ,‬מ"מ כיון דמשיח יבוא‪ ,‬יעשו כולם עבדים לישראל‪ ,‬ולא יצטרכו לטרוח‬ ‫א‬ ‫הוא מעולם לא יוכל להבין את זאת‪ .‬את הסערה‬ ‫הגועשת ורועשת בתוך לבו כ"ד שעות ביממה‬ ‫לא שומעים‪ ,‬אבל היא חוללת שמות בתוך נפשו‬ ‫המיוסרת‪ .‬כל יום ויום יסורים חדשים לבקרים‪,‬‬ ‫כל פעם שנפגשים עם מכירים כשהם הולכים‬ ‫עם ילדיהם שלובי זרוע‪ ,‬הלב מתפרץ מחדש‪,‬‬ ‫לא מתוך רעש גדול‪ ,‬רק רעש חרישי‪ ,‬אבל הוא‬ ‫מתפרץ‪...‬‬ ‫הוא משתדל להחזיק מעמד‪ ,‬אבל סוף סוף הוא‬ ‫בסך הכל בשר ודם‪ .‬אם מדובר זה ביהודי שומר‬ ‫תורה ומצוות הרי הדבר עובר הרבה יותר בקלות‪,‬‬ ‫לא שלא כואב לו‪ ,‬אלא שיודע ומבין הוא שורשן‬ ‫של הדברים‪ ,‬שמי שנותן את הילדים הוא לפעמים‬ ‫לא נותן‪ ,‬לפעמים זה עוד תפלות‪ ,‬עוד בקשות‪ ,‬או‬ ‫שאר חשבונות שמים שאנו לא מסוגלים להבין‪,‬‬ ‫אבל דבר אחד ברור ונהיר‪ ,‬שאם "רחמנות"‪ ,‬אין‬ ‫יותר רחום וחנון ממנו ית'‪.‬‬ ‫לדאבונינו הרב‪ ,‬היהודי הנ"ל לא ידע ולא השיג‬ ‫את זה‪ ,‬ומובן מעצמו שלאדם כזה ההישרדות‬ ‫וההתחזקות קשה שבעתיים יותר‪.‬‬ ‫הגאולה תהיה בבחינת ניסן‪:‬‬ ‫ובאופן אחר מצינו תירוץ לקושיא זו‪ ,‬דניסן דאמרו בזה לאו דוקא ניסן אלא בחינה של ניסן‪ ,‬דכן הביא בספה"ק‬ ‫'בת עין' (ליקוטים) וז"ל שם‪ :‬בשבת הסמוכה אדר אמר בסעודת שחרית ששמע מהרב החסיד הצדיק המפורסם בוצינא‬ ‫קדישא איש אלקים קדוש יאמר לו אב"ד דק"ק בארדיטשוב נבג"מ זי"ע‪ ,‬שאמר הפירוש בגמרא (ר"ה יא‪ ).‬בניסן נגאלו‬ ‫ובניסן עתידין לגאול‪ ,‬שלאו דוקא בניסן‪ ,‬כי יכול להיות הגאולה בחודש אדר‪ ,‬רק שהגאולה תהיה בבחינת ניסן‪ ,‬עכ"ל ד‪.‬‬ ‫רביה"ז‪ :‬בכל יום שיבא היינו רק משיח בן יוסף ולא משיח בן דוד‪:‬‬ ‫וגם מצינו לרביה"ז בספרו 'מבקש אמונה' שפירש ענין זה באופן אחר דהביא שם דברי הגמרא דאמרי' דבניסן‬ ‫עתידין ליגאל‪ ,‬והוסיף שם לפרש בזה"ל‪:‬‬ ‫תדע שיהיה שני מיני גאולה גאולה ראשונה ע"י משיח בן יוסף‪ ,‬וגאולה השנית שהיא אחרונה שאין אחריו שום צער‬ ‫זה גאולה של משיח בן דוד‪ .‬ויהא התגלות הראשון של משיח בן יוסף שאין לו שום זמן מוגבל כלל‪ ,‬כי יכול להתגלות‬ ‫בכל חודש וחודש ובכל יום ויום‪ ,‬שבעבור זה אנחנו מצפים ואומרים "אני מאמין באמונה שלימה בביאת המשיח‪ ,‬ואע"פ‬ ‫שיתמהמה עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא"‪ ,‬עכ"ל ה‪.‬‬ ‫באיזה יום בחודש ניסן נזכה לגאולה?‬ ‫ועוד נקודה אחרת בענין זה הזקוק ביאור‪ ,‬דהנה להלכה קי"ל כרבי יהושע דבניסן עתידין ליגאל ו‪.‬‬ ‫אולם עדיין צריכין לברר אם הכוונה שיהא באיזה יום של החודש ניסן‪ ,‬או דהכוונה דוקא לליל התקדש חג הפסח‪.‬‬ ‫הגאולה יהא בליל הסדר‪:‬‬ ‫ובאמת דמפשטות סוגית הגמרא דראש השנה משמע דהגאולה יהא בליל הסדר דוקא‪ .‬דהרי אמרי' שם‪ :‬בניסן‬ ‫עתידין ליגאל [ומקשינן]‪ ,‬מנלן [דעתידין ליגאל בניסן]‪ ,‬אמר קרא ליל שימורים‪ ,‬ליל המשומר ובא מששת ימי בראשית‪,‬‬ ‫ואידך [ר"א דסובר דבתשרי עתידין ליגאל‪ ,‬מפרש] לילה המשומר ובא מן המזיקין‪ ,‬ע"כ‪ .‬והרי דלרבי יהושע היינו בליל‬ ‫פסח דמשומר ובא לגאולה ז‪.‬‬ ‫כל רגע יסורים‪ ,‬כל רגע צלקות נפשיות‪ .‬לולי‬ ‫ע"פ הזוה"ק יהא גילוי של משיח בי"ד ניסן‪:‬‬ ‫העיסקאות השונות בהם הוא שקוע כל היום וכל‬ ‫אולם מצינו בזוה"ק (פ' פנחס רמט‪ ).‬דהגאולה יתקיים ביום י"ד ניסן דהיינו בערב פסח‪ .‬דהכי איתא שם‪ :‬אוקמוה מארי‬ ‫מתניתין [קבעו התנאים בעלי המשנה] בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל‪ ,‬ובי"ד דיליה [ויתקיים ביום י"ד של החודש]‪,‬‬ ‫ויאמר (שמות יז) כי יד על כס יה‪ ,‬תמן אומי לאעברא מעלמא זרעא דעשו עמלקיים [מה שנשבע הקב"ה שימחה זרעו של‬ ‫עשו ועמלק‪ ,‬היינו על יום זה די"ד ניסן]‪ ,‬בההוא זמנא (שם יב) משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם ושחטו הפסח‪ ,‬ע"כ ח‪.‬‬ ‫שנים (!) תמימות עברו על האיש הזה בלי ילדים‪,‬‬ ‫איך יוכל משיח לבוא בליל הסדר?‬ ‫הלילה‪ ,‬כבר מזמן הוא היה נשבר לגמרי‪.‬‬ ‫זה לא ארך לא שנה ולא שנתיים ימים‪ ,‬גם לא‬ ‫עשר שנים ולא עשרים שנים‪ ,‬עשרים וחמש‬ ‫מיטב שנותיו של אדם עברו עליו בלי השמחה‬ ‫ובאמת דאם נאמר דהגאולה יתקיים בליל הסדר יש לתמוה‪ ,‬דהא אמרי' במס' עירובין‪ ,‬דאליהו צריך להגיע יום לפני‬ ‫ביאת משיח ואין אליהו בא בערב שבת ועיו"ט מפני הטורח‪ ,‬וכ"ש דלא יוכל אליהו לבוא בערב פסח שיש טורח יותר‬ ‫משאר יו"ט‪ ,‬ונמצא דאין בן דוד בא בליל פסח‪.‬‬ ‫ומצינו תירוץ מחודש על קושיא זו בספה"ק 'מנחם ציון' להרה"ק מרימאנוב זי"ע‪ ,‬וז"ל שם‪ :‬אנחנו בני ישראל‪ ,‬מחכים‬ ‫ומצפים לתשועת ה' על גאולתנו ועל פדות נפשינו בעת הזאת‪ ,‬וכמאחז"ל בניסן עתידין לגאל (ר"ה יא א)‪ .‬ואולם לפי זה‬ ‫ע"כ הגאולה צריכה להיות בט"ו בניסן כאשר היה בימי קדם עת רצון‪ ,‬והקבלה בידינו שאליהו יבוא לבשר את ישראל‬ ‫יום אחד טרם הגלות נגלות אלינו המורה צדק‪ ,‬ואם כן שיבוא אליהו בערב פסח‪ ,‬וכבר מובטח להם לישראל שאין אליהו‬ ‫בא לא בערב שבת ולא בעי"ט‪ .‬אך כל זה בשאר ערב יו"ט‪ ,‬וטעמא דמלתא משום שישראל טרודין בהלכות שבת ויו"ט‪,‬‬ ‫משא"כ בערב פסח שחל להיות בשבת שכבר מוכן הכל מערב שבת יוכל לבוא בערב פסח‪ ,‬עכ"ל ט‪.‬‬ ‫רב לצורכם‪ ,‬אולי חצי ירושלים היו יכולים לחיות‬ ‫אין ברור דאליהו יבוא קודם משיח‪:‬‬ ‫מכספים אלו‪ ...‬אבל דבר אחד חסר מתודעתו‪,‬‬ ‫והנה על עצם הדבר דאמרינן דאליהו הנביא יבוא לבשר טוב יום קודם ביאת המשיח‪ ,‬מצינו בדברי הרמב"ם‬ ‫מלכים פי"א ה"ב) שאין ברור לו דבר זה‪ .‬דהרי ז"ל שם‪ :‬ויש מן החכמים שאומרים שקודם ביאת המשיח יבא אליהו‪ ,‬וכל‬ ‫אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫והשכל לומר‪" :‬התחת אלקים אנכי"‪ ,‬כשמבקשים‬ ‫אם נזכה לגאולת אחישנה לא יבוא אליהו מקודם‪:‬‬ ‫ששמה "ילדים"‪ .‬זאת אומרת‪ ,‬עשרים וחמש שנים‬ ‫של יסורי הנפש‪ ,‬עשרים וחמש שנים של תקוות‬ ‫ואכזבות לרוב‪.‬‬ ‫כמובן שהוא גם לא טמן ידיו בצלחת‪ ,‬הוא נסע‬ ‫מקצה העולם זה ועד קצהו האחר‪ ,‬מרופא אחד‬ ‫למשנהו‪ .‬כל הרופאים שבעולם הוא ניסה‪ ,‬כסף‬ ‫למימון ההוצאות הרי לא חסר לו‪ ,‬הוא זרק הון‬ ‫שהבעל הבית לתת בנים זה רק הבורא עולם‪ .‬גם‬ ‫הרופאים הכי גדולים‪ ,‬לא כל פעם יש להם הדעת‬ ‫מהם "הבה לי בנים"‪.‬‬ ‫***‬ ‫עברו חמש ועשרים שנים‪ ,‬כל שנה ושנה מהם‬ ‫כמעט נדמה כיובל‪ ,‬נפשו כמעט יצתה מצער‪ .‬לא‬ ‫בכדי החשיבו חז"ל את האדם שאין לו בנים כמת‪,‬‬ ‫וכי איזה סיפוק בעולם יכול למלאות את חלל זה?!‬ ‫והנה "בת" ‪ ...‬בת יחידה נולדה לו בשעה טובה‬ ‫ומוצלחת‪ ,‬השמחה עלתה על כל גדותיה‪ ,‬וכי‬ ‫מילתא זוטרתי היא‪ ,‬בת שנולדה לאחר חמש‬ ‫ועשרים שנים של תוחלת ותקוה ?!‪ .‬מסיבות יקרות‬ ‫לפי השגתו של הגביר נערכו ברוב פאר והדר‪.‬‬ ‫עבר יום יומיים‪ .‬רופא המחלקה יוצא אחר‬ ‫הביקור‪ ,‬ומבשר לאבי הילדה בטון בינוני‪ ,‬שרק‬ ‫בעי'ה אחת נתגלתה בגופה‪ .‬אבי הבת‪ ,‬שאינו‬ ‫רגיל בבעיות כאלו‪ ,‬חושב לעצמו מה זה כבר‬ ‫יכול להגיד "בעיה"?! תיכף נתקן את הבעיה‪ ,‬ותם‬ ‫הסיפור ונשלם‪ ,‬הרי כל הכספים עומד לרשותי‪,‬‬ ‫לכל מאי דבעי‪.‬‬ ‫אמנם‪ ,‬הרופא ממשיך לו תיכף בפירוט‪ :‬הבת שלך‬ ‫(הלכות‬ ‫ומצינו להגר"י אייבשיץ שכתב בספרו ה'פלתי' (יו"ד סוף סי' ק"י) בזה"ל‪ :‬ונראה הא דכתב הרמב"ם דאין הדבר מוחלט‬ ‫שיבא אליהו קודם משיח‪ ,‬אף דבגמרא אמרו כן [שיבוא קודם]‪ ,‬והא קרא הנני שולח וכו'‪,‬‬ ‫אבל ידוע מה שאמרו חז"ל בעתה אחישנה לא זכו בעתה זכו אחישנה‪ ,‬וס"ל להרמב"ם ודאי סדר ותנאי ביאת משיח‬ ‫הוא שאליהו יבא לבשר ביאתו‪ ,‬רק הני מילי אם נעשה בעתה‪ ,‬אבל אם זכו שימהר ויחיש גאולה מדלג על ההרים‬ ‫מקפץ על הגבעות לשנות הסדר‪ ,‬והן הן דברי הרמב"ם כי ודאי ראויה שאליהו יבא קודם לבשר‪ ,‬אבל אין מוחלט כי‬ ‫אולי ירחם ה' להערות על ישראל רוח קדשו לעבדו בכל לבב ואז יחיש והגאולה למהר ביאת בן דוד מבלי בשורת‬ ‫אליהו ז"ל‪ ,‬עכ"ל י‪.‬‬ ‫ונסיים דבריו בדברי החיד"א בספרו 'לב דוד' (פ"ל) שהביא שם דברי זקנו החסד לאברהם של' יום קודם חג הפסח‬ ‫מתחיל הקב"ה להוציא נפשות ישראל מרשות הסט"א יא‪ .‬וסיים החיד"א בזה"ל‪ :‬ונתפרסם טוב טעם למה שארז"ל בניסן‬ ‫נגאלו ובניסן עתידין ליגאל‪ ,‬כי בניסן הם מוכנים‪ ,‬שכבר בל' יום קודם הפסח יצאו חלק נפשם אשר היו בהיכלות‬ ‫הסט"א‪ ,‬ובליל פסח הם בני חורין והן מעותדין לגאולה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ויה"ר שנזכה עוד בחודש ניסן הבעל"ט שנה זו לראות בגאולתן של ישראל‪ ,‬ולאכול מן הפסחים והזבחים אשר יגיע‬ ‫דמם על קיר מזבחך לרצון‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬ ‫הערות וציונים‬ ‫בט"ו בניסן עתידין להגאל משעבוד גליות‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫בעבור הכנה החג‪ ,‬ע"ש‪ .‬ויש להוסיף דאף דמצוה בו יותר מבשלוחו להכין בעצמו‬ ‫צרכי שבת‪ ,‬מ"מ אולי נדחה זאת מפני קבלת פני משיח‪.‬‬ ‫ח‪ .‬וכ"כ בתיקוני זוהר (נא‪ ,).‬דהקב"ה נשבע דימחה הערב רב בי"ד ניסן‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫ד‪ .‬ופי' בזה הבת עין שם‪ ,‬מה שאומרים בקדושת כתר‪" ,‬הן גאלתי אחכם אחרית‬ ‫כראשית"‪ ,‬דהיינו דהגאולה יכול להיות באחרית חודש האחרון חודש אדר‪,‬‬ ‫כראשית כמו חודש הראשון ניסן‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫ט‪ .‬אכן לא זכיתי להבין דבריו הקדושים‪ ,‬דהא מצינו להדיא בגמרא במס' פסחים‬ ‫(יג‪ ).‬דאפילו כשחל ערב פסח בשבת לא יבוא אליהו בשבת זה כיון שהוא ערב פסח‪,‬‬ ‫ע"ש‪ .‬וה' יזכנו להבין דעת קדושים‪.‬‬ ‫ה‪ .‬והוסיף שם בזה"ל‪ :‬וכן אומרים בשמו"ע כי לישועתך קוינו כל היום והוא מצוה‬ ‫תדירית‪ ,‬ואם יהא לו זמן מוגבל‪ ,‬אז אין זה מצוה תדירית‪ ,‬חס מלהזכיר שכיון שעבר‬ ‫ניסן אין עוד לצפות בכל השנה‪ ,‬רק להתגלות הראשון של משיח אין לו שום זמן‬ ‫כלל ופתאום יבא אל היכלו האדון בלי הודע כלל‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫י‪ .‬ואגב בזה נוכל להבין דיש כמה מאמרות הצדיקים דבפתאום בהיסח הדעת נזכה‬ ‫לשמוע קול שופר של משיח‪ ,‬דהא לכאורה הלא אליהו יבוא יום לפני זה לבשר‬ ‫ולא שנשמע פתאום קול שופר‪ ,‬אכן לפי דבריו אם נזכה שיחיש לגאלנו לא יקדים‬ ‫אליהו לבשר‪ ,‬יוכל באמת להתקיים שפתאום ממש נשמע קול שופר‪ ,‬מבלי שום‬ ‫הקדמה לזה‪.‬‬ ‫ו‪ .‬כ"כ הר"ן בדרשותיו (דרוש השלישי) דז"ל ש‪ ,:‬נפסקה הלכה כר' יהושע במה‬ ‫שאמר שבניסן אנו עתידין ליגאל‪ ,‬וזהו שיסד הפייטן ואמר (בפיוט לפרשת החדש)‬ ‫ובו עתידין ליגאל‪ ,‬והוא כר' יהושע‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ז‪ .‬וכן מפורש להדיא במדרש תנחומא (פ' בא)‪ ,‬דז"ל שם‪ :‬בט"ו בניסן נגאלו ממצרים‪,‬‬ ‫ב‬ ‫יא‪ .‬ויש נותנין טעם לשבח לפי"ז למה נוהגין לקרות מיד אחר פורים פרשת פרה‪,‬‬ ‫דרמז יש בדבר זה דהקב"ה מתחיל לטהר אותנו כל שנה ל' יום קודם אחר מיד‬ ‫ביום הפורים‪.‬‬ ‫ הוא מרים את הקול ‪ -‬נולדה עם כבד ממוסס‪,‬‬‫והיא איננה מסוגלת לחיות יותר מיומיים‪ ...‬עם‬ ‫מכשירים מיוחדים היא תוכל לשרוד עוד כמה‬ ‫שבועות‪ ,‬יותר מזה אינני נותן לך תקוות‪...‬‬ ‫נערך ע"י הרה"ג ר' נתן גוטליב מח"ס מגדים חדשים על פמ"ג יו"ד‬ ‫דיני נקיון הבית והכשרתו לפסח ‪( /‬א)‬ ‫הלכה פסוקה היא בשו"ע (סי' תכ"ט) שיש חיוב לשאול ולדרוש בהלכות הפסח ל' יום קודם החג‪ ,‬ולכן נכתוב‬ ‫בעז"ה במדור זה קיצור הלכות מפסח הנוגע לכל אחד ואחד‪ .‬ויהא ה' בעזרתנו שלא נכשל בדבר הלכה‪ ,‬ונזכה‬ ‫לחג פסח כשר ושמח‪ ,‬והשנה עוד יתקיים מאמרם ז"ל (ר"ה י‪ ):‬בניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל גאולת עולמים‬ ‫בב"א‪.‬‬ ‫מה זה ?! הוא שאל מרוב פחד ובהלה‪ ,‬מה זאת‬ ‫אומרת ?! הבת הזה‪ ,‬שכ"כ תקוות וכספים שפכתי‬ ‫עבורה‪ ,‬לא תוכל להתקיים ?! אהה!‬ ‫זה מה שאני יכול להגיד לך ‪-‬משיב הרופא‬ ‫ברכות‪ -‬את המציאות הזה אני חייב לספר לך‪,‬‬ ‫אם לא אני‪ ,‬היית מתוודע לזה בדרכים אחרים לא‬ ‫נעימים‪.‬‬ ‫ניקוי הבית וכליו מכל חשש חמץ‬ ‫"טוב"!‪ ,‬נאנח העשיר קלות‪ ,‬וכי מה הוא יכול‬ ‫א‪ .‬משלושים יום קודם הפסח [וכהיום יש זריזין מקדימין עוד לפני זה] מתחילין כבר להכין את‬ ‫לעשות‪ ,‬בע"כ הוא מודה בקרב לבו שרופא הוא‬ ‫הבית לקראת חג הפסח הממשמש ובא‪ ,‬ונוהגין לנקות כל הבית וכל כליו‪ ,‬ושוטפין וגוררין ורוחצין‬ ‫בסך הכל רופא‪ ,‬אבל מציאות הוא אינו יכול‬ ‫בכל מיני חומרי ניקוי בטירחא מרובה‪ ,‬והכל בכדי שיהא הבית נקי מכל חשש חמץ כל דהוא א‪.‬‬ ‫לשנות‪.‬‬ ‫ב‪ .‬ובאמת דמצד עיקר הדין‪ ,‬הקילו הרבה פוסקים דאין חובה לבער פירורים הקטנים של חמץ‪ ,‬דהן‬ ‫שוב הוא מתחזק‪" ,‬אינני נותן מקום ליאוש"‪ ,‬הוא‬ ‫מופקרין ועומדין מאליהן ב‪ .‬ואף שקי"ל שאין ביטול והפקר לבד מועיל‪ ,‬שחכמים החמירו דאף שביטל‬ ‫אומר כמדבר אל לבו‪ ,‬אנסה את מיטב הרופאים‬ ‫והפקיר החמץ‪ ,‬עדיין מוטל החיוב להוציאו מביתו ע"י בדיקה וביעור‪ .‬מ"מ הטעם שהחמירו חכמים‬ ‫דלא סגי בביטול לבד וצריך להוציאו מן הבית‪ ,‬היא מפני דבלא"ה יש לחוש שמא יבואו ליכשל בהן‬ ‫שבעולם‪ ,‬ובלבד להציל את היקר לי מכל‪ ,‬וכי מה‬ ‫שוה הוני וחיי בלי להשאיר זרע בעולם‪.‬‬ ‫***‬ ‫ולאכלן‪ ,‬וטעם זה לא שייך בפירורים דאין דרך בני אדם לאוכלן‪.‬‬ ‫ג‪ .‬אולם כאמור כל זה מצד הדין‪ ,‬אבל למעשה נוהגין להחמיר ולבער כל פירורים ואפילו הקטנים‬ ‫ביותר‪ .‬וטעם חומרא זו‪ ,‬דאף דאין הדרך לאכלן‪ ,‬מ"מ גם בזה יש לחוש שמא יפול פירור חמץ שלא‬ ‫במתכוין ושלא ברצון לתוך דבר מאכל‪ ,‬וקי"ל דחמץ שנתערב בפסח במשהו ואין לו ביטול כלל‪,‬‬ ‫ונמצא נכשל ח"ו באיסור החמור ביותר של אכילת חמץ בפסח ג‪.‬‬ ‫ד‪ .‬ואין לאדם לזלזל או למאס בעבודת נקיון הבית‪ ,‬אף שעולה לפעמים בטירחא והתאמצות יתירה‪,‬‬ ‫[ולפעמים כרוך הדבר בסכום כסף מרובה ע"י ששוכרין עוזרות לנקות הבית]‪ ,‬דטירחא דמצוה היא‪,‬‬ ‫ומתן שכרה בצידה [אף בעולם הזה]‪ ,‬דע"י זה שטורחין ומייגעין לנקות היטב את הבית מכל חשש‬ ‫חימוץ‪ ,‬זוכין עי"ז לנקות הבית מכל מיני מרעין בישין‪.‬‬ ‫ידידנו ר' שלמה‪ ,‬מקבל טלפון בהול ביום בהיר‬ ‫אחד מידידו השותף‪.‬‬ ‫כן‪ ,‬מה ירצה מר לדעת ?! האם בקשר לאותו‬ ‫נדל"ן?‬ ‫"לא‪ ,‬לא!"‪ .‬נשמע הקול מצד השני של השפופרת‪.‬‬ ‫דברים מסוג אחר לגמרי יש לי מה להגיד לך‪ ,‬הוא‬ ‫נושם כמה נשימות עמוקות וממשיך בהתרגשות‪:‬‬ ‫רציתי לספר לך‪ ...‬ש‪ ...‬אחרי שנות ארוכות של‬ ‫סבל וציפיה‪ ,‬אני כבר זוכה לחבוק בת בחיקי‪...‬‬ ‫וכמו שנמצא כתוב בספה"ק 'יסוד יוסף' (פרק פ"ד) וז"ל שם‪ :‬ומנהג ישראל תורה לגרר שולחנות‬ ‫את המילים "ברוך השם" הוא מסתמא לא הוסיף‬ ‫וספסלים מכל חשש חמץ‪ ,‬והשי"ת עיניו פקוחות על מעשי בני ישראל קדושים בני קדושים וכל‬ ‫לבשורתו המרגשת עד דמעות‪ .‬לא היה לו אז‬ ‫טרחתם ויגיעתם‪ ,‬וכמו כן יגרר וינער השי"ת כל נגעים של הסטרא אחרא אשר שקועים בקירות‬ ‫עדיין הדעת לזה‪.‬‬ ‫וכותלי הבית‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ר' שלמה לא חשב הרבה‪ ,‬לאו כל יומא מתבשר‬ ‫ה‪ .‬חסידים ואנשי מעשה נוהגים גם לשטוף הדברים שקונים לכבוד החג מחשש פירורי חמץ‪ ,‬כגון‬ ‫הוא בבשורות כאלו‪ .‬אני חייב להיות שם‪ ,‬הוא‬ ‫מיני פירות וירקות‪ ,‬או ביצים‪ ,‬וכן בקבוקים של יין ושמן וכדו'‪ ,‬וכל דבר העלול להיות עליהם פירורי‬ ‫חשב לעצמו‪ ,‬אני חייב להראות את פני במסיבה‬ ‫חמץ‪.‬‬ ‫החגיגית‪.‬‬ ‫ו‪ .‬יש להזהר מאוד בעת שטיפת ורחיצת הבית שלא לשפוך מים על המשקוף שעל המזוזות‪ ,‬שיכולין‬ ‫עוד באותו יום הוא כבר טס בדרכו מברוקלין‬ ‫להתקלקל ח"ו‪ ,‬ואם יש חשש שנרטב המזוזה צריך לפתחו ולבדקו לראות אם לא נתקלקל הכתב‪.‬‬ ‫שבארה"ב לווינה שבעסטרייך (אוסטרי'ה)‪.‬‬ ‫הוא מגיע לעסטרייך‪ ,‬הוא נוסע לבית ידידו‪ ,‬מגיע‬ ‫ניקוי הספרים מפירורי חמץ‬ ‫לבוקר‪ ,‬והנה‪ ,‬פרופסורים יוצאים פרופסורים‬ ‫ז‪ .‬והנה בענין ניקוי הספרים מפירורי חמץ דעלולין ליפול לתוכן בין דפי הספר‪[ ,‬אם אין שמין לב‬ ‫נכנסים‪ ,‬מה קרה?! הוא שואל בבהלה‪.‬‬ ‫כל השנה להזהר עליהן]‪ .‬כיון דאין חיוב מצד הדין לבער הפירורין‪ ,‬אף דכאמור נוהגין להחמיר‬ ‫הם לא היו להם זמן לענות לו‪ ,‬אך עד מהרה‪,‬‬ ‫ולנקות כל הפירורין‪ ,‬מ"מ לגבי ספרים המציאות דמחמת ריבוי הספרים דיש לכל אחד ואחד‪ ,‬קשה‬ ‫מאוד לעבור על כל דפי הספר אחת אחת ולבודקן‪ ,‬ולכן סומכין עצמן על עיקר הדין שאין חיוב‬ ‫לבער הפירורין‪.‬‬ ‫ובעל נפש המדקדק לחוש גם ע"ז יכול למכור הספרים לנכרי‪ ,‬ויעשה איזה מחיצה שלא יוכל‬ ‫להשתמש בהספרים ויכול להדביק ארון הספרים ע"י דבק נייר [כדין כל חמץ המכור לנכרי]‪ ,‬ועי"ז‬ ‫ינצל מכל חשש כל שהוא‪.‬‬ ‫התברר לו ה"סוד"‪ ,‬שהילוד איננה בסדר מאה‬ ‫אחוז לחלוטין‪ ,‬יש כאן סיבוך חריף במצבה‬ ‫ובריאותה של הבת‪ ,‬המאיים על עצם קיומה‪ ,‬אם‬ ‫לא תגוייס כאן את מיטב הכוחות שברפואה ספק‬ ‫גדול אם תוכל לשרוד בחיים‪ ,‬ואם בכלל‪.‬‬ ‫הוא מתרגש‪ ,‬אבל הם אינם מתרגשים‪ ,‬אין‬ ‫הם רגילים לובשי הלבנים והירוקים להתרגש‬ ‫ח‪ .‬אמנם אף שמקילין בענין ניקוי הספרים‪ ,‬נכון להצניען בפסח ולא להשתמש וללמוד בהן‪ ,‬כדי‬ ‫שלא ידבקו הפירורים הנמצאים בתוכו על ידיו‪ ,‬ויש לחוש דעלול אח"כ להדביקו על דבר מאכל‪,‬‬ ‫ונמצא נכשל ח"ו באיסור אכילת חמץ‪.‬‬ ‫מכאלה‪ .‬גם המות איננה מרגש אותם‪.‬‬ ‫***‬ ‫אחרי טלפונים ובירורים עם יועצי רפואה‬ ‫המוכרים‪ ,‬נתברר לו אודות פרופסור בכיר בעל‬ ‫הערות וציונים‬ ‫א‪ .‬כ"ה בשו"ע סי' תמ"ב (ס"ו)‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫ד‪ .‬כ"ה בשו"ע הרב סי' תל"ג (סי"ט)‪.‬‬ ‫שם עולמי ממאנהעטן שבארה"ב‪ ,‬המומחה‬ ‫ב‪ .‬כ"ה בסי' תס"ז ט"ז (סק"ג)‪ ,‬ומג"א (סק"ב)‪.‬‬ ‫ה‪ .‬כן משמע בסי' תל"ט משנ"ב (סקי"ד)‪.‬‬ ‫ומתמצה בענין זה במיוחד‪.‬‬ ‫ג‪ .‬כ"ה בלבוש סי' תמ"ב (סי"א)‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫ו‪ .‬סי' תנ"ג (ס"א)‪.‬‬ ‫תיכף ומיד‪ ,‬הוא מרים טלפון אל אותו פרופסור‬ ‫ג‬ ‫נכבד‪ ,‬ומבקש ממנו להגיע דחוף אל הבית החולים‬ ‫פירורים שנפלו למקום צר שאין יד אדם יכול להגיע שם‬ ‫בווינא‪ ,‬והמחיר – ככל אשר יושת עליו‪.‬‬ ‫ט‪ .‬בעת שמנקים ומכשירים הבית לפסח‪ ,‬מצוי הדבר שרואין פירורי חמץ שנפלו למקום צר‪ ,‬שאין‬ ‫הפרופסור מברר על הטלפון מהי המחלה והבעיה‬ ‫יד אדם יכול להגיע שם כדי להוציאו‪ ,‬כגון שנפלה תוך כלי שיש בו נקבים‪ ,‬וקשה לפותחו כדי לנקותו‬ ‫הלזו‪ .‬אחר‪ ,‬הוא מבקש לשוחח עם הרופא‬ ‫וכדו'‪.‬‬ ‫המקומי בבית הרפואה בווינה‪.‬‬ ‫והנה מצד הדין אין חיוב ביעור עליו כלל‪ ,‬דסגי בזה שמבטל ומפקיר החמץ‪ ,‬דאף דחז"ל הצריכו‬ ‫אחרי בירור קצר ודין ודברים‪ ,‬סוגר הפרופסור על‬ ‫להוציא החמץ ואין מועיל ביטול‪ ,‬זהו רק בדבר דיש לחוש שמא יבוא לאכלו‪ ,‬אבל בפירורין שאין‬ ‫המקום‪ :‬אין מה לדבר‪ ,‬כפי הבנתי וידיעתי בנבכי‬ ‫יד אדם מגעת אליו לא שייך חשש זה ד‪.‬‬ ‫הרפואה‪ ,‬ידוע לי שאין רפואה מתאימה לזה‪...‬‬ ‫האב העשיר נבהל‪ ,‬ומתחיל להתחנן נמרצות‪ ,‬הוא‬ ‫מבקש להגיע לפחות לביקור קצר‪ ...‬עד שמכריז‬ ‫בהבטחה נדירה‪ :‬והיה אם תצליח לרפא את ילדי‪,‬‬ ‫הרי חצי מנכסי עובר אליך‪ !...‬חצי מנכסיי‪ ...‬הלא‬ ‫זה הון תועפות‪ ,‬וכי מה שוה כל נכסיו בלי הילדה‪.‬‬ ‫הפרופסור שומע‪ ...‬אבל הוא אינו מתרגש כ"כ‪,‬‬ ‫"יודע אני" –עונה הפרופסור בדם קר‪" -‬שאין מזור‬ ‫ותרופה למחלה זו‪ .‬יש איזה סוג השתלה שאולי‬ ‫תוכל לעזור‪ ,‬אבל גם זה קלוש סיכוייו"‪ .‬הוא עונה‬ ‫שוב נחרצות‪" ,‬חבל על הטירחה‪ ,‬וחבל על ההפסד‬ ‫הבטוח‪ ,‬אלפים נכנסים לכיסי בכל יום ויום הודות‬ ‫למומחיותי הנודעת בכל קצוות תבל‪ .‬ברי ושמא‬ ‫והרוצה להחמיר ולהדר גם בזה‪ ,‬יכול לשפוך עליו חומרי ניקוי כדי להפסידו מאכילת כלב‪ ,‬או‬ ‫למכרן לנכרי‪ ,‬ובכל אופן טוב להניחן במקום מוצנע או לכסותן שלא לראות החמץ בפסח‪.‬‬ ‫י‪ .‬אולם כל זה אמור דוקא בכלי או מקום שאין מצוי לפתוח‪ ,‬אבל אם פותחו מפעם לפעם‪ ,‬אף שצריך‬ ‫לפתוח שרופי"ן‪ ,‬מוטל עליו להוציא החמץ הנמצא שם [אם לא הפסידן מאכילת כלב]‪ ,‬דהא גם זה‬ ‫בכלל גזירת חז"ל להוציא החמץ מביתו‪ ,‬כיון שיכול להגיע להחמץ יש חשש שיאכלנו ה‪.‬‬ ‫קטניות או מאכלים שיש בהם עירוב קטניות‬ ‫יא‪ .‬אף דאצלנו בני אשכנז נוהגין איסור באכילת כל מיני קטניות בפסח שמא יש בהן עירוב תבואה‬ ‫וחימוץ‪ ,‬מ"מ אין עליו חובת ביעור כלל‪ ,‬ומותר להשהותן בבית‪ ,‬דלא אסרו רק אכילתן לבד ו‪.‬‬ ‫ולכן מי שנשאר לו קטניות יכול להשאירו בביתו במקום צנוע‪ ,‬ואין עליו חיוב אפילו למוכרו לנכרי‪.‬‬ ‫תרופות ומיני דברים שאין ראוין לאכילה דיש חשש עירוב חמץ בתוכו‬ ‫ברי עדיף‪.‬‬ ‫יב‪ .‬כל מיני מאכלים דיש עליהן חשש עירוב חמץ‪ ,‬אם אין התערובות ראוי למאכל אדם כגון כדורי‬ ‫העשיר אינו מרפה‪" ,‬אסגיר איתך עיסקה‬ ‫תרופות‪ ,‬או שאר מיני משחות וכדו'‪ ,‬אף דאסור לאכלן בפסח [דכשאוכלן אמרי' דע"י אכילתו הוא‬ ‫מושלמת" מכריז הוא בטלפון ברגע האחרון‪" ,‬אם‬ ‫מחשיבו למאכל‪ ,‬אף שבעצם אינו ראוי לזה]‪.‬‬ ‫תצליח לרפאות את ילדי הרי כבר אמרנו‪ ,‬חצי‬ ‫מנכסיי‪ ...‬וגם אם לא תצליח לרפאות‪ ,‬אני משלם‬ ‫לך כפול ממה שאתה מרויח בכל יום!‪ ,‬העיקר‬ ‫שתבא"‪.‬‬ ‫הפרופסור שומע‪ ,‬ומסכים לעיסקה‪ ...‬הוא מגיע‪,‬‬ ‫מ"מ כל זה לענין אכילה אבל אין עליו חיוב ביעור‪ ,‬כיון דאין התערובות ראוי למאכל‪ ,‬ולכן יכולין‬ ‫להשאירן בבית‪ ,‬ואין צריך אפילו למכרן לנכרי ‪.‬‬ ‫ז‬ ‫ומי שרוצה להדר בענין זה‪ ,‬יוכל לכלול גם דברים אלו במכירה לנכרי שעושה בלא"ה‪.‬‬ ‫יג‪ .‬וכל זה דוקא בתרופות שאין ראוי לאכילה‪ ,‬אבל מיני סירופ וכדו' שראוי לאכילה‪ ,‬אם יש עליהן‬ ‫חשש עירוב חמץ‪ ,‬יש חיוב לבערן‪ ,‬או עכ"פ למכרן לנכרי כשאר מאכל המעורב בהן חמץ‪[ ,‬וראה‬ ‫ומתחיל בדיון‪ ,‬לא לפני שהוא מחתים את האב‬ ‫במדריך הכשרות‪ ,‬רשימה מפורטת מכל מיני תרופות וסירופים דיש בהן חשש עירוב חמץ]‪.‬‬ ‫על‪ ...‬חצי מנכסיו‪...‬‬ ‫כלים של חמץ תנור מיקרוגל וכו'‬ ‫העשיר על כל הנאמר‪ ,‬על התשלום הכפול‪ ,‬וגם‬ ‫***‬ ‫יד‪ .‬כל כלים שהשתמשו בהם חמץ‪ ,‬וכן התנור וכיריים מיקרוגל וכדו'‪ ,‬מצד הדין אם ניקו החמץ‬ ‫נערך דיון בין הפרופסור לרופאי ביה"ח המקומי‪,‬‬ ‫הדבוק עליהן אין צריך למוכרן לנכרי‪ ,‬דאף שנשארה בליעה של חמץ בלוע בתוך דופני הכלי‪,‬‬ ‫אחר‪ ,‬הוא עורך בדיקת סי‪.‬טי‪ .‬ומתחיל להתכונן‬ ‫לעריכת הניתוח וההשתלה‪ .‬חדר הניתוח כבר‬ ‫[דהלא אין יוצא הבליעה רק ע"י הגעלה וליבון]‪.‬‬ ‫הערות וציונים‬ ‫מוכן‪ ,‬הכל מוכן‪.‬‬ ‫רק דבר אחד חסר עדיין‪ ,‬האב נדרש לחתום על‬ ‫הסכמתו לעריכות הניתוח‪.‬‬ ‫ז‪ .‬סי' תמ"ד (ס"ד)‪.‬‬ ‫ט‪ .‬וכדין שתי קדירות רותחות הנוגעות זו בזו דמבואר ביו"ד סי'‬ ‫ח‪ .‬סי' תנ"א (ס"א)‪.‬‬ ‫צ"ב (ס"ח) דאין הבליעות עובר מזו לזו‪ ,‬ואף כשיש שם לחות‬ ‫אמנם כאן קרה דבר נפלא‪ ,‬הלא יאומן כלל‪,‬‬ ‫"האב נעלם!"‪,‬‬ ‫הילד כאן והאב איננו‪ .‬יוצאים‬ ‫לחוץ‪ ,‬בודקים בחדר זו ושוב בחדר הנגדי‪ ,‬אבל‬ ‫לא‪ ,‬הוא לא נמצא‪.‬‬ ‫חיפושים נרחבים מתחיל שוב‪ ,‬מזוית אחד‬ ‫למשנהו‪ ,‬מתקשרים לטלפון שלו‪ ,‬לפלאפון‪ ,‬לטל'‬ ‫בבית‪ ,‬לטל' בעבודה‪ ,‬לפקס‪ ,‬לביפר‪ ,‬אבל אין קול‬ ‫ואין עונה‪.‬‬ ‫עברו רגעים ודקות‪ ,‬עברו שעה ועוד שעה‪ ,‬שעות‬ ‫מואטות עצבים‪ .‬גם המשטרה המקומית עורב‬ ‫בסיפור "האבידה"‪ .‬אבל ללא הועיל‪ ,‬גם בביתו‬ ‫אין יודעים כלום לספר ממקום הימצאו‪.‬‬ ‫אחרי כשמונה עשרה שעות שעברו כנצחיים‪,‬‬ ‫פתאום נעמד האב העשיר בפתח חדר הניתוח‪.‬‬ ‫"כן"‪ ,‬איפה צריכים לחתום"?! שואל האב‪ ,‬כמי‬ ‫שלא ידע מכלום‪ .‬הוא אינו רוצה לשוחח הרבה‬ ‫עכשיו‪ ,‬ולענות לכולם על השאלה‪ :‬איפה היית?‪.‬‬ ‫הוא ממהר את עריכת הניתוח‪.‬‬ ‫ד‬ ‫מ"מ קי"ל דאין חיוב ביעור על בליעות כלים כיון דכבר ביטל כל חמצו‪ ,‬רק דצריך להצניען‪ ,‬או‬ ‫לכסותן‪ ,‬כדי שלא יבוא להכשל להשתמש בהם בפסח ח‪.‬‬ ‫טו‪ .‬וכהיום יש הרבה שנוהגין למוכרן לנכרי‪ ,‬דחוששין שמא לא ניקו אותן כראוי וכהלכתו ונשאר‬ ‫בו חמץ בעין‪ ,‬אבל אף שמוכרין אותן לנכרי‪ ,‬משתדלין לנקותו כפי היכולת‪ ,‬כיון דמקפידין לכתחלה‬ ‫שלא למכור חמץ בעין לנכרי‪.‬‬ ‫***‬ ‫היה זה באמצע חודש תמוז תשס"ח‪.‬‬ ‫הבדיקות האחרונות נערכות לפני התחלת‬ ‫הניתוח‪ ,‬ו‪ ...‬הרופאים נבהלים‪ ,‬אחד מסתכל‬ ‫על השני‪ ,‬האח נדרש להביא את כל הפתקאות‬ ‫טז‪ .‬אולם יש לדעת דאף שמוכרין אותו לנכרי‪ ,‬עדיין יש ליזהר להצניען כנ"ל‪.‬‬ ‫והתיקים של הילדה‪ ,‬ורואים שמשהו פה אינו‬ ‫וכן מי שיש לו בית התבשיל מיוחד לפסח [כמו שמצוי כהיום]‪ ,‬ומשאיר כל הכלים של חמץ בתוך‬ ‫בסדר‪ .‬התשובות שונות לחלוטין אחד ממשנהו‪,‬‬ ‫בית התבשיל של כל השנה על מקומן בארונות בית התבשיל‪ ,‬צריך ליזהר לדבוק דלתי ארונות ע"י‬ ‫ואין הם תואמות כלל‪.‬‬ ‫דבק ניילון וכדו'‪ ,‬כדי שלא יכשל להשתמש בכלים אלו בפסח‪.‬‬ ‫האב נשאל על התמיהות‪ ,‬אבל הוא מתחמק‪,‬‬ ‫עד שלבסוף אזר האב את כוחותיו‪ ,‬והכריז בפה‬ ‫הגעלת והכשרת השיש הברז והשלחנות לפסח‬ ‫גדול לעיני כל הרופאים‪ ,‬ונגד עיני ידידו ר' שלמה‬ ‫יז‪ .‬ובענין הכשרת הבית התבשיל לפסח‪ ,‬מעיקר הדין אין יכולין להגעיל השיש‪ ,‬וכן השיס"ל [הכיור]‬ ‫מבורו פארק‪.‬‬ ‫דדינם ככלי חרס‪ ,‬דאין יכולין להגעילן מבליעות חמץ שנבלע בהם במשך כל ימות השנה‪ ,‬ולכן‬ ‫תדעו לכם!‪ ,‬הוא מתחיל את דיבורו‪ ,‬שאלו השעות‬ ‫נוהגין לכסותן בנייר אלומוניום וכדו'‪ ,‬דדבר זה משמש כהפסק שלא יעבור הבליעות חמץ לתוך‬ ‫שחיכיתם לי כאן‪ ,‬הייתי ב"ליזענסק" שבפולין‪...‬‬ ‫קדירות ומאכלים של פסח ט‪.‬‬ ‫מה זה ליזענס'ק? שואלים אותו הרופאים‪ ,‬הוא‬ ‫יח‪ .‬אמנם אף דמעיקר הדין די בכיסוי זה‪ ,‬יש נוהגין להחמיר גם לעשות הגעלה ע"י עירוי של מים‬ ‫רותחים קודם שמכסין השיש והשיס"ל‪.‬‬ ‫יט‪ .‬ולכתחלה טוב ליזהר שלא להניח על השיש חמץ רותח כ"ד שעות קודם ההכשר כדי שיפגם‬ ‫אינו משגיח בשאלותיהם וממשיך לשבר את‬ ‫אוזניהם‪ ,‬ומפנה מבט לנוכח ידידו ר' שלמה‪.‬‬ ‫אתה סיפרת לי פעם‪ ,‬הוא אומר לו‪ ,‬שנושעת‬ ‫בליזענסק‪ ,‬עתה עלתה במחשבתי לנסות גם אני‬ ‫הבליעות הבלוע בהן‪ ,‬דהלא נוהגין בהגעלת כלים‪ ,‬שלא להגעיל כלי רק כשהוא אינו בן יומו‪ ,‬וה"ה‬ ‫את "התרופה" הנפלאה הלזו‪.‬‬ ‫בזה דטוב ליזהר להמתין שיעבור מעל"ע משימוש חמץ רותח עליו י‪.‬‬ ‫ניגשתי לקברו‪ ,‬והבטחתי לו בפה מלא‪ ,‬שאני‬ ‫כ‪ .‬קודם שמגעילין אותן יש לנגבן היטב‪ ,‬כדי שהמים הצוננים הטפוחים עליו‪ ,‬לא יצננו מים‬ ‫מקבל עלי עול שמירת תורה ומצוות!!!‬ ‫הרותחים של העירוי שמערין עליהן יא‪.‬‬ ‫התמונה מושלמת!‬ ‫כא‪ .‬יש ליזהר שלא לערות מים הרותחין של הגעלה ע"י קדירה שמשתמשים בו לפסח‪ ,‬משום חשש‬ ‫הכל ברור ונהיר‪ ,‬בזכות הקבלה טובה להתנהג‬ ‫ניצוק חיבור‪[ ,‬והיינו דהכלי של פסח מתחבר ע"י העירוי שמערין ממנו לבליעות חמץ‪ ,‬הבלוע תוך‬ ‫כיהודי‪ ,‬על ציונו של רביה"ק רבי ר' אלימלך‬ ‫השיש של בית התבשיל] יב‪ .‬רק יערה מי הגעלה בכלי חמץ שאינו בן יומו‪ ,‬וטוב להדר לערות ע"י‬ ‫מליזענסק‪ ,‬נושע הוא בישועה למעלה מדרך‬ ‫קומקום שמרתיחין בתוכו מים חמים‪ ,‬דבדרך כלל אין מרתיחין לתוכו חמץ כלל‪.‬‬ ‫הטבע‪...‬‬ ‫כב‪ .‬מיד לאחר שעירה עליהן רותחין‪ ,‬יש לערות עליהן מים צוננין‪ ,‬כדין הגעלת כלים דלאחר‬ ‫הגעלת רותחין שוטפין הכלי בצונן‪.‬‬ ‫כג‪ .‬גם הברז עצמו יש צורך להכשירו‪ ,‬מפני דלפעמים ניתז עליהן רותחין מחמץ‪ ,‬וכיון דאין נבלע‬ ‫***‬ ‫ואם תאמר‪ ,‬שרק על ציונו אפשר לפעול כך‪ ,‬לאו‬ ‫דוקא‪ ,‬קבלה טובה פועלת בכל מקום שהוא‪ ,‬וכ"ש‬ ‫מתורתו של בעל ההילולא‪ .‬והרי לפנינו סיפור‬ ‫בהן רק ע"י עירוי לבד‪ ,‬יכולין להגעילן ע"י עירוי מים רותחין‪ ,‬ויש ליזהר דבעת שמערה עליהן‬ ‫שני‪.‬‬ ‫הרותחין‪ ,‬יפתח הברז עצמו שיצא ממנו מים רותחין כדי להגעילו מבפנים ומבחוץ יחד‪.‬‬ ‫העיד בפנינו אחד מאנ"ש‪ ,‬שהיה נצרך לאיזה‬ ‫כד‪ .‬וכן החרסינה מצדדי השיש דלפעמים נבלע בהן חמץ ע"י קדירות רותחות המונחין על השיש‬ ‫ישועה‪ ,‬ובהגיע יום הישועות יום כ"א אדר חשב‬ ‫(וגם להגעילן ע"י עירוי רותחין כנ"ל‬ ‫מחשבה לנסוע לליזענסק‪ ,‬סיפורי ישועות לרבות‬ ‫ונשפך עליהן רוטב חמץ‪ ,‬ולכן יש לכסותו עד שיעור גובה הקדירות‪,‬‬ ‫מתהלכות בין אנשים‪ ,‬אך רבות מחשבות בלב‬ ‫לגבי השיש עצמו)‪.‬‬ ‫כה‪ .‬וכן יש ליזהר לשפוך חומרי ניקוי במקום יציאת מים של השיס"ל‪ ,‬דלפעמים נשאר שם חמץ ויש‬ ‫להפסידן ממאכל אדם‪ ,‬דבלא"ה יש לחוש דבעת שיערה שם בפסח תבשיל רותח יאסר התבשיל‪,‬‬ ‫ע"י ניצוק חיבור‪ ,‬דהיינו דהתבשיל של פסח מתחבר להחמץ הנמצא שם תוך הנקב‪.‬‬ ‫כו‪ .‬כל זה אמור לגבי השיש של בית התבשיל‪ ,‬אבל השלחנות שאוכלין עליהן חמץ רותח קיל‬ ‫איש‪ ...‬ומן השמים לא רצו בכך‪ ,‬מה' מצעדי גבר‬ ‫כוננו‪ ,‬ודרכו יחפץ‪.‬‬ ‫עלתה מחשבה לפניו שאם לא להיות על הציון‪,‬‬ ‫אז לפחות ילמד מתורתו של הרה"ק‪ .‬במאור עינים‬ ‫ליקוטים (מס' שבת) כותב שללמוד מתורתו של‬ ‫יותר מדין השיש‪ ,‬כיון שבדרך כלל אין מניחין עליו חמץ בלי הפסק‪ ,‬דהא על פי רוב מכסין השולחן‬ ‫הצדיק הוא ענין אתדבקות רוחא ברוחא‪ ,‬והוא‬ ‫במפה‪ ,‬וכן האוכל מונח בקערה [טעלער]‪ ,‬ואף דלפעמים נשפך מן הקערה על השלחן‪ ,‬מ"מ הוי‬ ‫ענין השתטחות על הציון עיי"ש‪ ,‬והחליט בדעתו‬ ‫כבר עירוי מכלי שני‪ ,‬ולכן נוהגין הרבה להקל דסגי בכיסוי אלומוניום או נייר עבה לכל היותר‪ ,‬ואין‬ ‫לקבל עליו הנהגה טובה מתורתו של הצדיק בעל‬ ‫צורך בהגעלה‪.‬‬ ‫ההילולא‪.‬‬ ‫כז‪ .‬כבר דנו גדולי הפוסקים האם הותר לשתות מי ברז בפסח‪ ,‬דהא לכאורה יש לחוש דלמא נפל‬ ‫הוא פותח את "הנהגות ישרות" מהרבי ר'‬ ‫פירור חמץ בבריכות ומאגרי מים‪ ,‬וקי"ל דחמץ בפסח במשהו ואין לו ביטול לעולם‪ ,‬וטרחו הפוסקים‬ ‫אלימלך‪ ,‬שכידוע כתבו אל הכלל יותר מצעטיל‬ ‫להמליץ בעד הנוהגין להקל‪.‬‬ ‫אמנם המדקדקים נוהגין לחוש על דבר זה ומעמידין על פסח בבית התבשיל מים שסננו לפני‬ ‫פסח‪ ,‬ואין משתמשין לצורך אכילה ושתיה רק ממים אלו‪.‬‬ ‫דיש הפסק ע"י אלומוניום אין הבליעות עוברת‪ ,‬ואף להמחמירים‬ ‫שם כשיש לחות‪ ,‬זהו דוקא כששני הקדירות רותחין‪ ,‬מה שאין‬ ‫כן השיש של בית התבשיל דהוי צונן ואף דהניח עליה קדירה‬ ‫רותחת‪ ,‬מ"מ קי"ל דתתאה גבר‪ ,‬ונמצא דבכהאי גוונא אין‬ ‫הראשון‪ :‬הראשון‪ ,‬צריך האדם ללמוד גמרא‬ ‫ופירש"י ותוס' ומפרשים כל אחד לפי השגתו‬ ‫והפוסקים אחריהם‪ ,‬ומתחלה ילמוד שו"ע או"ח‪,‬‬ ‫וצריך להתפלל להשם יתברך שיבא על האמת ‪...‬‬ ‫הערות וציונים‬ ‫ביניהם דעת כמה פוסקים להתיר הדבר‪ ,‬והוא הדין גם בזה כיון‬ ‫קטן שיש שם יותר מדריגות‪ ,‬הוא פותח סעיף‬ ‫הבליעות עוברת‪.‬‬ ‫הוא קיבל עליו הקבלה בחזקה‪ ,‬ללמוד עמוד היום‬ ‫י‪ .‬כמבואר בסי' תנ"ב משנ"ב (סק"כ)‪.‬‬ ‫בגמ' ומשנ"ב‪ ,‬וב"ה הוא נעזר עד שבועיים באופן‬ ‫יא‪ .‬כמבואר בסי' תנ"ב משנ"ב (סק"כ)‪.‬‬ ‫למעלה מן המשוער‪.‬‬ ‫יב‪ .‬כ"ה בסי' תמ"ד שעה"צ (סק"ד)‪.‬‬ ‫ה‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן‪.‬‬ ‫חברינו הרב החסיד‬ ‫מוהר"ר דוב אייזנבערג ז"ל‬ ‫שנת תר"ץ ‪ -‬תשנ"ז‬ ‫מוקדש ע"י בניו היקרים הרה"ח ר' יוסף והרה"ח ר' אהרן וש"ב הרה"ח ר' שמואל צבי אייזבערג שליט"א‬ ‫בשבת קודש ‪ -‬כ' אדר יחול‬ ‫היאצ"ט של חברנו היקר‪,‬‬ ‫משמח אלקים ואנשים‪,‬‬ ‫הרה"ח ר' דוב אייזנבערג‬ ‫זצ"ל‪ .‬צמד המלים "רבי‪-‬‬ ‫דוב" מזכיר לכל אחד מאתנו‬ ‫דמות של שמחה‪ ,‬דמות של‬ ‫חמימות לעבודת התפלה‪,‬‬ ‫דמות של איש מירון וכו'‬ ‫וכו'‪ ,‬חסיד נלבב זה כבר חסר‬ ‫מאתנו י"ג שנים‪ .‬תולדותיו‬ ‫בקצרה בשורות הבאות‪.‬‬ ‫***‬ ‫ר' דוב ע"ה נולד בברלין‬ ‫שבגרמניא בשנת תר"ץ לאביו‬ ‫הרה"ח ר' ארי' ז"ל ולאמו הח'‬ ‫מרת רעכיל ע"ה‪ .‬אביו ר' ארי'‬ ‫נולד בפולין בשנת תרס"ז לאביו‬ ‫ר' (דוב) ברוך בענדעט ולאמו‬ ‫מרת טאלצא קרוינא‪ ,‬ובמיטב‬ ‫שנותיו היגר ביחד עם הוריו‬ ‫לארץ גרמניא (דייטשלאנד)‪ ,‬שם‬ ‫התיישבו בעיר הבירה "ברלין"‪,‬‬ ‫שם נולדו ר' דוב ועוד ב' ילדיו‪,‬‬ ‫בשנת תרצ"ג עלה ר' ארי' לארץ‬ ‫ישראל‪ ,‬והשתקע בעיר חיפה‬ ‫(שם היה הנמל והרבה עולים‬ ‫התיישבו שם)‪ ,‬ושם בחיפה‬ ‫נשתהה כעשרים שנה‪ ,‬לפרנסתו‬ ‫עבד ר' ארי' כמוכר חלב לאנשי‬ ‫העיר חיפה וסביבותיה‪ ,‬עד‬ ‫שפרנסתו הצטמצמה בדוחק‬ ‫רב‪ ,‬והעתיק מושבו לעיר תל‪-‬‬ ‫אביב בשנת תשי"ג‪ ,‬שם נתמנה‬ ‫למזכיר מוסדות בעלזא עד שנת‬ ‫תשכ"ב‪ ,‬אז קיבל התקף לב ל"ע‬ ‫והפסיק מפרנסתו זה מחמת‬ ‫חולשה‪ ,‬ונסתלק לעולמו ביום‬ ‫י"ב טבת תשל"ד‪.‬‬ ‫אמו מרת רעכיל ע"ה היתה‬ ‫חשובה וצדקנית‪ ,‬מהרגע‬ ‫הראשונה שהגיעה לארה"ק‪,‬‬ ‫התלבשה במטפחת‪ ,‬ושמרה על‬ ‫גדרי הצניעות‪ ,‬ועיינה מכי פעם‬ ‫בס' הצוואה של אדמו"ר הזקן‪,‬‬ ‫המדבר שם בעניני צניעות‪,‬‬ ‫וגם השאירה זאת צוואה בע"פ‬ ‫לצאצאיה ללמוד כסדר הצוואה‪.‬‬ ‫מיאסה בהבלי עולם הזה ואל‬ ‫תענוגיו‪ ,‬והשראה זאת קיבל ר'‬ ‫דוב שליוותה אותו כל ימי חייו‪.‬‬ ‫רבי דוב היה כבן ג' שנים‬ ‫בהגיעו עם הוריו לארה"ק‪,‬‬ ‫ובימי בחרותו הגיע מחיפה‬ ‫מקום מגוריו ללמוד תורה‬ ‫בישיבת "בית אברהם" סלונים‬ ‫ברח' סלנט‪ ,‬שם למד בהתמדה‬ ‫גדולה מתוך אהבת תורה ויראת‬ ‫שמים‪.‬‬ ‫השבת‪-‬זכור טיש קירב‬ ‫אותי‬ ‫היה זה‪ ,‬אכן בשבת זכור שנת‬ ‫תש"ז‪ ,‬החליטו כמה חברים‬ ‫בישיבה הנ"ל לילך ולראות את‬ ‫הטיש בשבת זכור' אצל כ"ק‬ ‫אדמו"ר הזקן הגה"ק זצוק"ל‬ ‫במאה שערים‪ ,‬שמועה פרחה‬ ‫באויר כי אצל ר' אהר'לע‬ ‫יש "טיש" מיוחד בו רוקדים‬ ‫'תמחה' זמן ארוך בהתלהבות‪,‬‬ ‫ומשכה את לב הצעירים לדעת‬ ‫מה זה ועל מה זה‪.‬‬ ‫בין החברים שבאו והגיעו אל‬ ‫השולחן הטהור‪ ,‬היה הבחור‬ ‫ו‬ ‫דוב אייזנבערג‪ ,‬שהגיע מחיפה‬ ‫ללמוד בירושלים‪ ,‬וגם בו גברה‬ ‫הסקרנות לראות את השולה"ט‪.‬‬ ‫הריקודים הנלהבים נפסקו‪,‬‬ ‫ה"טיש" נגמר‪ ,‬החברים חזרו‬ ‫כולם כאחד כלעומת שבאו‪,‬‬ ‫אך בחרו אחד ומיוחד נאחז בו‬ ‫האש‪ ,‬היה זה אכן מיודענו ר'‬ ‫דוב‪" .‬אשר משום חיציו חייב"‬ ‫למדנו בגמ'‪ ,‬חצי אש נורו לתוך‬ ‫לבו של ר' דוב‪ ,‬והצית בו את‬ ‫נשמתו‪ ,‬עד שהאש ללהב יצאת‪,‬‬ ‫והגביר בו את הצמאון לדבר‬ ‫ה'‪ ,‬הוא כבר החל להגיע בימות‬ ‫החול לראות בעבודת התפלה‬ ‫אצל קודש הקדשים רבינו הז'‬ ‫זי"ע וחבורתו‪ ,‬ויחדיו החלו יותר‬ ‫ויותר להתנגש בפתחו של היכל‬ ‫הביהמ"ד‪.‬‬ ‫עבר פחות מחודש מאז‬ ‫ה"שבת‪-‬זכור טיש"‪ ,‬וכבר‬ ‫שמע שמועה מרה מהלכת לה‬ ‫בירושלים עיה"ק‪ :‬הגה"ק ר'‬ ‫אהרל'ע ראטה משומר אמונים‪,‬‬ ‫אהה‪ ,‬שקעה השמש בצהרים‪,‬‬ ‫כבה נר מערבי‪ ,‬אלפים מבכים‬ ‫את האבידה הגדולה שהאירה‬ ‫לארץ ולדרים עליה‪.‬‬ ‫ר' דוב‪ ,‬נגעה לו הדבר יותר‬ ‫משאר בני ירושלים‪ ,‬פטירתו‬ ‫של רבינו‪ ,‬הוא כבר הרגיש את‬ ‫עצמו יותר מקורב‪ ,‬יותר קרוב‬ ‫אל החלל‪ ,‬רגשי יתמות במדה‬ ‫מה‪ ,‬תפסו מקום אצלו בהלויה‬ ‫הרבתי‪.‬‬ ‫ר' דוב מגלה את המצבה‬ ‫עברו ימי השבעה‪ ,‬האבל‬ ‫עדיין‪ ,‬המכה כואבת‪ ,‬התלמידים‬ ‫עולים לציון‪ ,‬אבל אינם מרהיבים‬ ‫עוז בנפשם לגשת אל הציון‪.‬‬ ‫רבינו כותב מפורש בצוואה‪:‬‬ ‫ולא יבואו להתפלל על קבר שלי‪,‬‬ ‫למען לא יהא לי זאת לבושה‬ ‫ולכלימה‪ ,‬רק אלו שלא יתאפקו‬ ‫‪ ...‬ולא בשנה ראשונה‪ ,‬ולא‬ ‫יתנו פתקאות ‪ ...‬עומדים כמה‬ ‫תלמידים מרחוק מחוץ לד' רמות‬ ‫ומתפללים‪ .‬אך ר' דוב עדיין לא‬ ‫החזיק את עצמו כתלמיד‪ ,‬מקורב‬ ‫ואינו תלמיד‪ ,‬לכן לא מנע את‬ ‫עצמו מלבקר הרבה ולגשת אל‬ ‫הציון‪.‬‬ ‫מיום ליום הוא התקרב‬ ‫יותר ויותר תחת הנהגתו של‬ ‫כ"ק אדמו"ר זי"ע ממשיך‬ ‫דרכו של רביה"ז‪ ,‬ה"תפלה"‬ ‫הרוממה בבית מדרשנו בחיות‬ ‫ובהתלהבות חטף אותו‪ ,‬עד‬ ‫שהגיע לההחלטה שהוא נשאר‬ ‫כאן כתלמיד לכל דבר ומקבל‬ ‫עליו כל התקנות והיסודות דבית‬ ‫מדרשנו‪ ,‬ולקחו לחתן הרה"ח‬ ‫מוה"ר ישראל אייזנער זצ"ל‪.‬‬ ‫חלפו עברו עשרים שנים‪,‬‬ ‫בשנת תשכ"ז‪ ,‬בתום מלחמת‬ ‫"ששת ימי אפילה" (איך שכינוהו‬ ‫גדולים וטובים‪ ,‬על הדיגול‬ ‫בכוחי ועוצם ידי של הציונים)‪,‬‬ ‫הלכו כמה תלמידים לבקר את‬ ‫הציון בהר הזיתים‪ ,‬והנה רואים‬ ‫לעיניהם שממה והרס רב בבית‬ ‫הקברות ע"י הישמעאלים‪ ,‬באו‬ ‫גוים בנחלתך טמאו את היכל‬ ‫קדשך‪ ...‬התלמידים גם לא ידעו‬ ‫מקומו המדויק של קבר רבינו‪.‬‬ ‫אבל היה אחד מביניהם שידע‬ ‫לזהות ולציין המקום המדויק‬ ‫ביותר‪ ,‬היה זה אכן ר' דוב זצ"ל‬ ‫שהירבה לבקר על הציון משעה‬ ‫הראשונה כאמור‪ .‬ורבינו זי"ע‬ ‫שלח אותו בשליחות מיוחדת‬ ‫לציין את המקום‪ ,‬ולהעמיד את‬ ‫המצבה על מכונה‪.‬‬ ‫יום אחד הוא עלה אל‬ ‫הציון היחד עם ר' פנחס דוד‬ ‫וועבערמאן ז"ל ועם ר' מרדכי‬ ‫דוד בלום ז"ל‪ ,‬ומצאו את‬ ‫המצבה‪ ,‬ובצירוף פנקסי החברה‬ ‫קדישא‪ ,‬ועפ"י זכרונם של ר'‬ ‫דוב וחבריו החזירו את מקום‬ ‫הקבורה למקומו המדויק‪ ,‬זכור‬ ‫אותו איש לטוב‪.‬‬ ‫ואני תפלה‬ ‫התפלה היה אצלו חיותו ממש‪,‬‬ ‫בברכות כבר היה בטו"ת‪ ,‬אחרי‬ ‫שכבר קם מוקדם ולמד שיעוריו‬ ‫לפני התפלה‪ ,‬עשה הכנה דרבה‬ ‫לתפלה‪ ,‬ותקופה ארוכה היה לו‬ ‫מנין קבוע בחיות ובהתלהבות‪,‬‬ ‫ונקראה על שמו "רבי דוב'ס‬ ‫מנין"‪ .‬מעולם לא היה אצלו‬ ‫המושג לחטוף תפלה‪ .‬תפלתו‬ ‫האיש‪ .‬פניו קרנו משמחה‪,‬‬ ‫וסביביו נהנו מפתגמין שלו‬ ‫ודברי הצחות שלו שנאמרו‬ ‫בטוב טעם וברוב חכמה‪,‬‬ ‫משולב במוסרים עמוקים‪ .‬דברי‬ ‫חכמים בנחת נשמעים‪ ,‬דבריו‬ ‫החכימים שנאמרו מתוך אהבה‬ ‫פעלו הרבה על השומעים לתקן‬ ‫ולחזק את הנצרך‪ .‬בחינוך הבנים‬ ‫השתמש יותר ב"ימין מקרבת"‬ ‫מ"השמאל דוחה"‪.‬‬ ‫סבלנות כהלל היתה לו לכל‬ ‫צעיר ומבוגר כאחד‪ .‬נהנין ממנו‬ ‫עצה ותושיה‪ .‬היה ממש תענוג‬ ‫רוחני וגשמי גם יחד לעמוד‬ ‫במחיצתו ולשמוע ממנו פניניו‬ ‫היקרים‪.‬‬ ‫נשמעה למרחקים במתיקות‬ ‫ובהתלהבות‪.‬‬ ‫איש מירון‬ ‫"מירון" היתה נשמתו‪ .‬הוא‬ ‫משך אל המקום הזה כאבן‬ ‫השואבת‪ ,‬גם בשנות מלחמה‬ ‫באה"ק הוא לא וויתר על‬ ‫הנסיעה למירון‪ ,‬גם כשתנאי‬ ‫המקום לא היו עדיין כהיום‪,‬‬ ‫אוכל בהכשר הבד"ץ לא היה‬ ‫בנמצא‪ ,‬פרעושים וזבובים טרדו‬ ‫את מנוחת הלילה והיום‪ ,‬גם‬ ‫הצריך להביא אתו את כל כלי‬ ‫ביתו למעט כלי הפסח‪...‬‬ ‫ממנו התחיל הנסיעות ל"ליל‬ ‫ששי שובבי"ם במירון"‪ .‬הוא‬ ‫היה קשור כל ימיו למקום קדוש‬ ‫זה ופעם עשה טנדר עם כמה‬ ‫אנשים לליל ששי במירון‪ ,‬ועד‬ ‫שהתחיל בקביעות‪ ,‬ועד שנהפך‬ ‫כהיום למנהג‬ ‫קבוע בקרב‬ ‫ההמון‪.‬‬ ‫הוא עשה‬ ‫ופעל הרבה‬ ‫עבור אתרא‬ ‫קדישא הדין‪,‬‬ ‫הרבה תיקונים‬ ‫ושיפרים יצאו‬ ‫ידו‪.‬‬ ‫מתחת‬ ‫פעם הוא אמר‪:‬‬ ‫הרי ר"ש אמר‬ ‫יכול אני לפטור‬ ‫את כל העולם‬ ‫מן הדין‪ ,‬והרי‬ ‫כלל ישראל‬ ‫עומדים במצב‬ ‫קשה מאד זה‬ ‫בכה וזה בכה‪,‬‬ ‫ואנו נמצאים‬ ‫של‬ ‫במצב‬ ‫פיקו"נ ממש‪,‬‬ ‫וא"כ בודאי‬ ‫שר"ש פועל‬ ‫האבה למעלה‬ ‫להצלתנו‪.‬‬ ‫שמחה של מצוה‬ ‫השמחה וחדוות החיים שלו‬ ‫היה לשם דבר‪ ,‬הוא עבר הרבה‬ ‫חכמת אדם‬ ‫תאיר פניו‬ ‫מלא מדע‬ ‫וחכמה היה‬ ‫ז‬ ‫הרפתקאות בימי חייו‪ ,‬מכאן‬ ‫ומכאן‪ ,‬מלומד ביסורים היה‪ ,‬ועל‬ ‫פניו היה נדמה כהאדם המאושר‬ ‫ביותר עלי אדמות‪ .‬שמח בחלקו‬ ‫באופן נפלא‪ .‬מודה ומכיר טובה‬ ‫לכל המטיבים עמו‪.‬‬ ‫פעם גם שימש כ'פורים רב'‪,‬‬ ‫ושימח את הקהל‪ ,‬ואז גם היה‬ ‫בשמחה גדולה שיש לו כח‬ ‫מיוחד לברך את ישראל‪ ,‬גם‬ ‫לשמח את הזולת וגם לעזור לו‪,‬‬ ‫הרי מציאה של ממש‪...‬‬ ‫שמחה של מצוה אפפוהו בכל‬ ‫עת‪ ,‬בשעת קריאת המגילה ראו‬ ‫החוש איך שחי עם כל תיבה‬ ‫ותיבה‪ ,‬וממש רקד בעת קריאתו‬ ‫בביתו‪ .‬בשמחת בית השואבה‬ ‫הוא חיפש "לשכנע" עוד ועוד‬ ‫אנשים להשתתף בהשמחה‬ ‫הגדולה‪ ,‬הוא לא השאיר את‬ ‫השמחה רק בשבילו‪.‬‬ ‫מרגלא בפומיה‪ :‬שלכן‬ ‫ביקשה אסתר המלכה עוד‬ ‫סעודה מאחשורוש‪ ,‬כי בסעודה‬ ‫הראשונה נאמר על המן 'ויצא‬ ‫שמח וטוב לב'‪ ,‬משא"כ בסעודה‬ ‫שניה כבר לא היה בשמחה‪ ,‬ולכן‬ ‫ניצלה את ההזדמנות לנצח אותו‪.‬‬ ‫הכנסת אורחים‬ ‫ההכנסת אורחים שלו היה‬ ‫בהרחבה ובטוב לבב‪ .‬הוא לא‬ ‫היה מרוצה עד שראה בביתו‬ ‫לפחות עשרה אורחים יושבים‬ ‫לפניו ומסעדים לבם בשולחן‬ ‫ובנעימים‪.‬‬ ‫בטוב‬ ‫השבת‬ ‫ה"שבת טיש" נערכה בשמחה‬ ‫ובהתרוממות בניגונים שונים‪.‬‬ ‫שמחה יתירה שרתה בבית אם‬ ‫נזדמן לו עני באמצע השבת בלי‬ ‫לדעת מקודם‪ ,‬כמוצא שלל רב‬ ‫ממש‪.‬‬ ‫כל הגלמודים שבעיר מצאו‬ ‫אצלו דלת פתוחה‪ ,‬ואוזן קשבת‬ ‫לכל דאגותיהם וצרותיהם‪,‬‬ ‫מאוחר בלילה ידעו אנשים‬ ‫שיוכלו למצוא אצלו דלת‬ ‫פתוחה‪ ,‬הוא הראה להאורח את‬ ‫דלת המטבח לקחת מה שירצה‪...‬‬ ‫שפת אמת‬ ‫מדת האמת היתה תקועה בלבו‬ ‫ביתידות חזקות‪ .‬לפרנסתו עסק‬ ‫כסוחר כספים‪ ,‬ואנשים נתנו בו‬ ‫אימון מלא בידעם שאינו משנה‬ ‫בדיבורו זיז כל שהוא‪ ,‬הפקידו‬ ‫אצלו והלוו לו בלב בטוח‪ .‬ברח‬ ‫מהשקר כמטחוי קשת‪ ,‬גם אם‬ ‫היה זה על חשבון הפסד ממון‪.‬‬ ‫אחד היה חייב לו סכום כסף‬ ‫גדול‪ ,‬ולימים נחלה מאד‪ .‬ר' דוב‬ ‫נסע מרחק רב כדי לפגוש אותו‬ ‫ולחש לו באזניו‪ ,‬שמהחוב שלו‬ ‫אינו צריך לדאוג‪ ,‬וממש החיה‬ ‫את נפשו בזה‪.‬‬ ‫בביתו ישנו אנשים שבורים‬ ‫ומרי לב‪ ,‬עד שהיה נדמה כי יש‬ ‫מודעות ברבים שבביתו ברח'‬ ‫אדמון אפשר לקבל אש"ל‬ ‫מלא‪...‬‬ ‫יותר מפעם אחד נערכו‬ ‫חתונות בתוך ביתו‪ ,‬לאנשים‬ ‫מסכנים שלא מצאו קורת גג‬ ‫לגופם‪ ,‬הוא הכניסם וחיתן אותם‬ ‫ודאג אח"כ לכל צרכיהם‪.‬‬ ‫הוא לימד את המצוה של‬ ‫הכנסת אורחים גם לבניו‬ ‫וביתו אחריו‪ .‬מרגלא בפומיה‬ ‫בשם צדיקים‪ :‬שסגולה לזכות‬ ‫לזרע כשר לילדים טובים הוא‬ ‫להרבות במצוה יקרה זו (רמז‬ ‫לזה היה רגיל בפומיה דהרה"ק‬ ‫מסאטמאר זי"ע‪ :‬במה יזכה‬ ‫"נער"‪ ,‬את "ארחו"‪ .)..‬הוא נהג‬ ‫לקנות לילדיו ד' מטות‪ ,‬ב' להם‬ ‫ועוד ב' להכנסת אורחים‪ ...‬כבר‬ ‫מהחתונה ממש הוא לימד לבנות‬ ‫כך את הבית‪.‬‬ ‫אמונה ובטחון‬ ‫דיבורי אמונה ובטחון היו‬ ‫על לשונו תמיד‪ ,‬בכל עת ובכל‬ ‫זמן התחזק את עצמו באמונת‬ ‫אומן‪ .‬בביתו שמעו ממנו תמידין‬ ‫כסדרן דיבורי אמונה‪ ,‬אם זה‬ ‫לפני השינה או אחר השינה‪.‬‬ ‫בשבוע הבעל"ט יבוא בעז"ה הערכה על חברינו היקר‬ ‫הרב החסיד ר' דוד לייב ברוין ז"ל‬ ‫כל אלו שיש באמתחתם או בזכרונם עובדות וקורות חייו‬ ‫יואילו נא למסרם עד יום א' בערב‬ ‫למשרדי "ועד מפעל התורה" או בפקס‪ ,02-5817-691 :‬או בטל‪02-628-5527 :‬‬ ‫ביום שבת קודש‪ ,‬כ' אדר‪ ,‬נא לכוון בסדרי הלימודים‬ ‫לעי"נ הרה"ח מוהר"ר דוב ב"ר ארי'ה ז"ל אייזנבערג‬ ‫לרגל יום היארצייט החל ביום שבת קודש זו‬ ‫הונצח ע"י בניו היקרים הרה"ח ר' יוסף והרה"ח ר' אהרן שליט"א‬ ‫ביום הראשון‪ ,‬כ"א אדר‪ ,‬נא לכוון בסדרי הלימודים‬ ‫לעי"נ הרה"ח מוהר"ר מאיר ב"ר דוב ז"ל פוקס‬ ‫לרגל יום היארצייט החל ביום הראשון הבעל"ט‬ ‫הונצח ע"י המשפחה החשובה שליט"א‬ ‫ברכה לעטרת תפארת משפחתינו‬ ‫בהדרת הכבוד וברגשי שמחה משגרים אנו בזה ברכת מזלא טבא‬ ‫קדם אבינו רועינו ‪ /‬חותנינו הנעלה‪ ,‬נזר תפארת משפחתינו‬ ‫הרה"ח מוהר"ר צבי אביגדור ראזנפעלד שליט"א‬ ‫לרגל השמחה הכפולה השרוי'ה במעונו באירוסי בתו שתחי' למז"ט‬ ‫ולרגל הכנסת נכדיו התאומים שיחיו לעול התורה והמצות‬ ‫המברכים בהדרת הכבוד‪:‬‬ ‫גדול העונה‪ :‬בנך‪ ,‬אברהם‬ ‫בניך וחתניך‬ ‫ברכה לעטרת תפארת משפחתינו‬ ‫בהדרת הכבוד וברגשי שמחה משגרים אנו בזה ברכת מזלא טבא‬ ‫קדם אבינו רועינו ‪ /‬חותנינו הנעלה‪ ,‬נזר תפארת משפחתינו‬ ‫הרה"ח מוהר"ר משה ברוין שליט"א‬ ‫לרגל השמחה השרוי'ה במעונו באירוסי בתו שתחי' למז"ט‬ ‫יה"ר שהזיווג יעלה יפה כגפן פורחת ויבנו בית נאמן בישראל‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫המברכים בהדרת הכבוד‪:‬‬ ‫גדול העונה‪ :‬בנך‪ ,‬אהרן‬ ‫בניך וחתניך‬ ‫נדבת לב ידידנו היקר מאוד נעלה‬ ‫הרה"ח מוהר"ר חיים יוסף דוד יוזעביץ שליט"א‬ ‫לרגל השמחה השרוי'ה במעונו בנישואי נכדתו שתחי' למז"ט‬ ‫יה"ר שהזיווג יעלה יפה כגפן פורחת ויבנו בית נאמן בישראל‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫נדבת לב ידידנו היקר מאוד נעלה‬ ‫הרה"ח מוהר"ר יעקב ארי' ראזען שליט"א‬ ‫לרגל השמחה השרוי'ה במעונו באירוסי בתו שתחי' למז"ט‬ ‫יה"ר שהזיווג יעלה יפה כגפן פורחת ויבנו בית נאמן בישראל‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫הוא נהג לבחון את נכדיו ה"אני‬ ‫מאמין" בע"פ ונתן להם פרסים‬ ‫על זה‪.‬‬ ‫כמו כן היה דבוק באמונת‬ ‫צדיקים‪ .‬גם נסע הרבה לקברי‬ ‫צדיקים‪ ,‬והירבה לספר מצדיקים‬ ‫בנועם שפתיו‪.‬‬ ‫פטירתו מתוך שמחה‬ ‫חייו בשמחה ופטירתו‬ ‫בשמחה‪ ,‬בחודש השמחה‪,‬‬ ‫בעידן של שמחה‪ ,‬באמצע‬ ‫ה"מצוה טאנץ" של יבלח"ט‬ ‫כ"ק אדמו"ר שליט"א בחתונת‬ ‫הרב מנחם מענדל קאהן‬ ‫שליט"א‪ ,‬נפטר לב"ע במעמד‬ ‫קהל ועדה‪ ,‬לא לפני שמעורר את‬ ‫סביביו לשמחה‪ ,‬והוא בעצמו‬ ‫רוקד בשמחה עילאית‪ .‬באור‬ ‫לכ' אדר א' תשנ"ז‪ ,‬כשהוא רק‬ ‫כששים ושבע שנים‪.‬‬ ‫היה זה בראשית נשיאותו של‬ ‫כ"ק אדמו"ר שליט"א‪ .‬הלויתו‬ ‫נערכה למחרת ברוב עם בחצר‬ ‫בית מדרשנו‪ ,‬ורבינו שליט"א‬ ‫מספידו בתמרורים‪ :‬מ"עת‬ ‫רקוד" נהפך ל"עת ספוד"‪ ,‬ונטמן‬ ‫במרומי הר הזיתים סמוך ונראה‬ ‫לציוני רבותה"ק זי"ע‪.‬‬ ‫ברכת מזל טוב‬ ‫שלוחה בזה לידידינו היקרים והנעלים‪ ,‬ה"ה‪:‬‬ ‫הרב הגאון מוהר"ר בירך יהודה היימליך שליט"א‬ ‫דומ"ץ קהילתינו הק'‪ ,‬ומרבני נתיבות הוראה דמפעלינו הק'‬ ‫לרגל שמחתו באירוסי בתו שתחי' למז"ט‬ ‫הרב החסיד המפואר מוהר"ר בנימין יוזעביץ שליט"א‬ ‫פטרון כולל "אהל חי'ה רבקה"‬ ‫לרגל שמחתו בנישואי הנכדה שתחי' למז"ט‬ ‫הרב החסיד מוהר"ר יקותיאל סאמעט שליט"א‬ ‫מגי"ש בלימוד הש"ס בסדר "עמוד היום"‬ ‫לרגל שמחתו באירוסי נכדתו שתחי' למז"ט‬ ‫הרה"ח מוהר"ר מנחם יוסף הלוי היימליך שליט"א‬ ‫העומד לימיננו במסירות ונאמנות‬ ‫לרגל שמחתו הכפולה בנישואי בתו שתחי' ובאירוסי נכדתו שתחי' למז"ט‬ ‫הרה"ח מוהר"ר אהרן הכהן שטיינבערגער שליט"א‬ ‫מגי"ש בלימוד הש"ס בסדר "עמוד היום"‬ ‫לרגל שמחתו באירוסי נכדתו שתחי' למז"ט‬ ‫ארגון "שמחת הרשב"י"‬ ‫"מארי דחושבנא" ‪ -‬שע"י ישיבה גדולה תולדות אהרן‬ ‫בהנהלת הרב צבי מיכל העלער והרב אהרן סאמעט‬ ‫בנשיאות כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א ‪ -‬ובראשות ראש הישיבה שליט"א‬ ‫מגי"ש בלימוד הש"ס בסדר "עמוד היום"‬ ‫משגרים אנו ברכת מזל טוב קדם ידידנו היקר והנעלה האי גברא רבא‬ ‫ויקירא‪ ,‬איש האשכולות‪ ,‬ורב תבונות‪ ,‬עוסק בצרכי ציבור באמונה‬ ‫למען הכלל והפרט‪ ,‬אשר עומד לימין ארגונינו במסירות‪ ,‬ה"ה‪:‬‬ ‫הרה"ח מוה"ר אהרן סאמעט שליט"א‬ ‫לרגל שמחתו באירוסי בתו שתחי' למז"ט ובשעטומ"צ‬ ‫המברכים ומאחלים מקרב לב‪:‬‬ ‫גדול העונה‪ :‬צבי מיכל העלער‬ ‫צוות העובדים והמתנדבים‬ ‫משגרים אנו ברכת מז"ט קדם האי גברא יקירא‪ ,‬מרביץ תורה ויראה‬ ‫טהורה‪ ,‬המדריכנו בסולם העולה בית‪-‬קל בתורה ובחסידות‪ ,‬ה"ה‪:‬‬ ‫הרה"ג מוה"ר אברהם צבי פפנהיים שליט"א‬ ‫בן הרה"ג מוהר"ר יעקב אליעזר פפנהיים שליט"א‪ ,‬ר"מ בישיבתינו הק'‬ ‫וחתן כ"ק אדמו"ר דקהל חסידי ירושלים שליט"א‬ ‫לרגל שמחתו בהולדת בנו שיחי' למז"ט‬ ‫כברכת ועתירת‪ :‬חבורת מארי דחושבנא‬ ‫לרגל שמחתו באירוסי נכדו שתחי' למז"ט‬ ‫הרה"ח מוהר"ר אברהם גוטליב שליט"א‬ ‫הרה"ח מוהר"ר יוסף יחזקאל קרויס שליט"א‬ ‫מגי"ש בלימוד הש"ס בסדר "עמוד היום"‬ ‫לרגל שמחתו באירוסי בנו שיחי' למז"ט‬ ‫הרה"ג מוהר"ר אברהם צבי פפנהיים שליט"א‬ ‫חבר ועד מפעל התורה‪ ,‬מגי"ש וראש הכולל‬ ‫לרגל שמחתו בהולדת בנו שיחי' למז"ט‬ ‫מכתבים למערכת‪ ,‬הערות והארות אפשר לשלוח לת‪.‬ד‪ 5456 .‬מיקוד ‪ 91054‬י‪-‬ם או בפקס‪02-581-7691 :‬‬ ‫לתרומות והנצחות ‪ 050-41-52-374‬להערות והארות בטל‪ 02-5817-691 / 02-5829315 .‬כמו"כ ניתן להשאיר הודעה ב"קול יהודא" ‪02-53-53-633‬‬ ‫ח‬