וזאת - דרכי אבותינו מן המערב
י
י
^^
ידידי
>;י**?<ז ^>^ fy*>y>htף ^/ ?>pמטג< כ&ן
יסבל
^ <*£ז/3מ
יטןנ*?0עצל
ספר הקדוש הזה להביא ברננה אל ביתיך
ממני הצעיר המחבר •
ע-ה יהודה בן דאנאן
הי״י
בן לא״א סבא קדישא הרב הבולל בישראל
להלל כמוה״ר ^יהו זללה״ה־ ובשכר זאת תתברך
בתלתא דברבתא שנתברבו בהם ישראל מפי
אהרן כהנא רבה כיר״א :
כשתראה
או
תיבות
משונות
בגימטריאות
הספר
על
הלא
לוח
או
חסרות
המה
ויתרות
בסוף
הטעיות
טתוקנות :
\
האיר וזרח בארץ מרוק״ו
אזר דפוס עברי י בעיר קאזא בלאנק״א
יע״א י ע״י השותפים היקרים י מזהב ומפז ר ב
ובעוב׳י
פאס
נהמדים *
בישנים * אוהבי ה ת ו ר ה
הקדושה א ש ר ב א ו ר ח חיים בחרו
והנויח
עמרם חזא]
ה צ ן 5י
י י־
מ ח ב
הנו׳׳ח
מםעוד םרביטהי<
חייו ־ ב ל ב טהור קדמוני * ועשו.לי כ ל
חפצי ורצוני י זכרה להם אלהי
בלי די
י
ולומדיה י מאנשי ה ח ב ר ה
בכל
ל ט ו ב ה ־ והוריק להם ב ר כ ה עד
ט ו ב כיר׳׳א
:
י יהודה בן דאנאן
ייי־י
נראה לרמוז בכתוב • וזא״ת ליהוד״ה ויאמ״ר במם״ק גימטריא
כ״י ל״א מאת״י כ״י מא״ת ה׳ הית״ה וא׳׳ת • כיי ל״א מאת״י כ״י
מא״ת ה׳ הית״ה זא״ת במם״ק גי׳ הי״א נפלא״ת בעינינ״ו עם
הכולל ־ כלומר עינינו רואות פלאיו יתברך המלמד לאנוש
בינה להדש בדברי אמונה • שמ׳׳ע ה׳ קרל יהוד״ה במס״ק
גי׳ קו״ל זא״ת התור״ה עם הכולל • וא״ל עמ״ו תביאנ״ו במס״ק
עם הכולל גי׳ ע׳׳ם עמ״ו לעיר״ו • עיר ציון ׳המהוללה • ירי״ו
ר׳׳ב ל״ו במס׳׳ק גי׳ ע״ל האוי״ב • כלומר יריב ריבו וינקום
נקמתו מן אויביו השבים אותו • ועז״ר מצרי״ו תהי״ה במם״ק
עם הכולל גי׳ של״א יה״י מעכ׳׳ב שו׳ם הט״א • וגם כן וזא״ת
ליהוד״ה ויאמ״ר שמ״ע ה׳ קרל יהוד״ה וא׳׳ל עמ״ו תביאנ״ו
ידי״ו ר״ב ל״ו ועז״ר מצרי״ו תהייה במם׳׳ק גי׳ בימינ״ו תוש׳׳ע
יהוד׳׳ה וישרא״ל ישכין לבטיה וב״א לציוץ גוא׳׳ל וכץ יה״י
רצוץ ונאמיר אמין וגם כן וזא״ת ליהוד׳ה וגו׳ ראשי תיבות
הננתוב וסופם במם״ק עם הכולל גי׳ בעגיל״א ובזמ׳׳ן קרי״ב
כץ יה״י רצוץ ונאמיר אמץ ואמ־ן :
עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר
יצהק נצאם בר שלום ג״ע
ראובן סעדון ב ר שמואל נ׳ע
חיים קדוש ב ר מסעוד נ־ע
נסים חיון בר מסעוד נ״ע
א ב ר ה ם צ ר פ ת י בר ש ל מ ה נ״ע
מסעוד אדרעי ב ר יוסף ג״ע
ר פ א ל אדרעי ב ר מסעוד הייו
א ב ר ח ם יצחק אדרע* ב ר יוסף ניע
שמואל אדרעי ב ר מםעוד חייו
ח י י ם שקרון בר שלמד ,ניע
אליהו שקרון ב ר ש ל מ ה ניע
אליהו אבן דגאן ב ר רבי מימון סיט
ר פ א ל אבן דנאן ב ר רבי מימון ם״ט
ש ל מ ה אסולין ב ר ה י י ם נ״ע
ה י י ם אסולין ב ר ש ל מ ה הי״ו
יצהק הכהן ב ר ש ל מ ה נ״ע
יצהק הכהן ב ר אליהו ניע
רבי שלום הכהן ב ר יהודה ניע
עמוד הבחן ב ר אליהו ניע
יעקב אסולין ב ר אהרן ם*ט
יעקב נ צ א ם ב ר יצהק סיט
א ב ר ה ם בן םמחון ב ר שמואל ניע
יצחק בן סמחון בר שמואל ניע
שמואל בן סמחון ב ר יצחק הי׳ו
מכלוף בן סמחון ב ר מסעוד ניע
ר פ א ל אזווילוז ב ר יהודה נ׳ע
א ב ר ה ם אזווילוז ב ר ר פ א ל הי׳ו
מבלוף ב ן ס מ ח ו ן ב ר בנימין ניע
יהודה בז סמהון ב ר מ ש ה ניע
יעקב סאמו! ב ר היים ניע
םסעוד בן דאנא! ב ר מ ש ה נ״ע
מסעוד ישראל ב ר שמואל נ״ע
שם טוב א ל ב א ז ב ר ה י י ם נ״ע
ם כ ל ו ף אלבאז ב ר ח י י ם ג״ע
יעקב הכהן ב ר רבי ח י י ם ז״ל
יהונתן הכהן ב ר רבי יוסף ז׳ל
שמואל המו ב ר אהרן נ״ע
מרדכי אדהאן ב ר שמואל נ״ע
משר !-ארהיאן ב ר ש ם ו א ל נ״ע
אליחו אביטבול ואחיו בני יהודה נ״ע
יעקב בן דאווד ויוסף ב ר אליהו נ״ע
ה י י ם בוטבול בר שמואל ם׳ ט
ישראל בן סמחון ב ר יוסף נ״ע
יששבי־ סעדון בר שמעון ס״ט
יוסף סעדו? ב ר ראובן ם״ט
שמעון סעדון בר ראובן ס״ט
מבלוף גזלאן ב ר שלום נ״ע
שלום גזלאן בר מבלוף הי׳יו
אליהו גזלאן ב ר מכלוף הי׳ו
ח י י ם אזווילוז בר מבלוף נ׳יע
יהודה עשעש ב ר ח י י ם ניע
אליהו דאנאן ב ר ר פ א ל נ״ע
מאיר ד א נ א ן בד ר פ א ל נ״ע
יצהק הכה! ב ר יעקב ם ׳ ט
מ ש ה אדרעי ב ר יהודדז ג׳׳ע
א ב ר ה ם המו .ב ר דוד ס׳׳ט
מ ש ח חמו ב ר א ב ר ה ם הי״ו
א ב ר ח ם בוטבול ב ר מכלוף נ״ע
שלום בוטבול בר א ב ר ה ם ם״ט
יהודה עולו ב ר סעדיה נ״ע
סעדיה עולו ב ר יהודה הי״ו
יהונתן א פ ל א ל ו ב ר שלמה ם״ט
ש ל מ ה םרביט ב ר יוסף אליהו נ״ע
א ב ר ה ם עובדיה בר יעקב נ״׳ע
א ב ר ה ם עובדיה ב ר מימון נ׳ע
שלום עובדיה ב ר מימון נ׳׳ע
יוסף עובדיה ב ר מימון נ״ע
יעקב דאנאן ד מ ה ק ר י על שם אביו
מ נ ש ה דאנאן ב ר יעקב נ״ע
ש ל מ ה מימראן ב ר רבי ר פ א ל ז״ל
עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר
מ ת ת י ה מויאל בר מ ש ה נ״ע
ה י י ם מויאל ב ר מ ת ת י ה הי״ו
עמנואל ס ט ר י ת ב ר א ב ר ה ם ני׳ע
מ ת ת י ה ס ט ר י ת ב ר א ב ר ה ם ג׳ע
ש׳ .מה ס ט ר י ת ב ר ו ו ד נ׳׳ע
דוד ס ט ר י ת ב ר א ב ר ה ם ניע
יצהק ס ט ר י ת ב ר א ב ר ה ם ניע
א ב ר ה ם אזאווי ב ר מםעוד נ״ע
מ ם ז ו ד אזאווי ב ר א ב ר ה ם הי״ו
ה י י ם א ל ב ס ל א ס י ב ר יהודה ס״ט
יצהק בן סוסאן ב ר שאול ס״ט
יוסף הבהן ב ר ה י י ם ס ט
בנימין אלכסלאםי ב ר ישראל יעקב ניע
שאול אלבסלאםי ב ר בנימין ם׳׳ט
מסעוד אזולאי ב ר ה י י ם סיט
ח י י ם דאנאן ב ר סעדיה נ״ע
ר פ א ל דאנאן בר מ ש ח ניע
שמואל דאנאן בר מ ש ה ניע
דוד וואחניס בר יעקב נ״ע
מימון זנו ב ר יעקב נ״ע
יעקב זנו ב ר מימון הי׳ו
ש ל מ ה בן סוסאן ב ר אהרן ס׳ט
ציוו בן חמו ב ר יצהק ס״ט
דוד פרץ ב ר ש ל מ ה ניע
מסערד א ב י ט ב ו ל ב ר יצהק נ״ע
יעקב א ב י ט ב ו ל ב ר מסעוד הי׳ו
א ב ר ה ם שקרון ב ר מ ש ה ניע
יוסף שקרון ב ר מ ש ה ניע
ה י י ם א פ ל א ל ו ב ר אליהו נ״ע
מכלוף א פ ל א ל ו ב ר אליהו ג״ע
שמעון שקרון ב ד מ ש ה נ״ע
יהודה שקרון ב ר מ ש ה ג״ע
דוד אב 1דגאן ב ר חיים נ״ע
ש מ ו א ל גיגי ב ר ראובן ג״ע
מסעוד גיני ב ר ראובן ג׳־ע
1
יצחק יפראח
שאול נ צ א ם ב ר א ב ר ה ם יעקב ניע
אהרן הבה! ב ר א ב ר ה ם ם״ט
יהודה אזייני ב ר אליהו ני׳ע
אליהו אזייני בר יהודה הי״ו
יעקב אזייגי ב ר יהודה הי״ו
יוסף אזייני ב ר יהודה הי״ו
א ב ר ה ם קדוש ב ר דוד ס״ט
א ב ר ה ם קדוש ב ר שלום ניע
מסעוד המו ב ר מכלוף ג״ע
שלום ה מ ו ב ר מסעוד הי־יו
אליהו י ש ר א ל ב ר יהודה ג״ע
יוסף י ש ר א ל ב ר שלום הי״ו
יעקב אב 1חיים ב ר רבי אליהו ס ׳ ט
יהודח א ל ח ד א ד ב ר א ב ר ח ם ניע
חיים בן נאיים בר יצהק נ״ע
י ש ש כ ר בן נאיים ב ר יצחק ניע
ר פ א ל הלןי ב ר יוסף ניע
א ב ר ה ם צבע ב ר ש ל מ ה מםעוד ניע
מ ש ח אביטבול ב ר שלמד ,נ״ע
רהמים אלעלוף ב ר שלמה ניע
יחושע רמוך ב ר ישי ניע
ידידיח א צ א ר א ף ב ר יוסף ניע
דוד אסכורי ב ר ר פ א ל ניע
יצחק םימראן ב ר מסעוד ניע
דוד בן המדון ב ר שם ט ו ב ס׳ט
ישועה סוםאן ב ר יוסף נ״ע
אליהו בן סמהון ב ר שלום נ״ע
יוסף זאזון ב ד אליהו ג״ע
ם כ ל ו ף זאזון ב ר אליהו נ״ע
יצחק מאמאן ב ר יעקב ג׳ע
יוסף ביטון ב ר מ ב ל ו ף ס״ט
ימין צ ר פ ת י בר ש ל מ ה נ״ע
ח י י ם המו ב ר מ ס ע ו ד ניע
שמעון בוטבול בר מכלוף ניע
עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר
י 04^-<-־־־׳
ח י י ם אדרעי בר יצחק נ״ ע
שלום אביחצירא בר יצחק נ״ע
יצחק אלעלוף בר ציון נ״ע
אברהם מימרא ן בר יצחק נ״ע
מ ש ה אדרעי בר יהורה ניע
עמרם מימראן בר יצחק נ״ע
יעקב סעדון בר ח י י ם רפ^ סיט
מסעו!״ סרביט בר יוסף י^יחו ניע
עמרם חזאן בר יצחק סיט
מ נ ה ם הכהן ב ר רפ^ נ״ע
רפ^ הכהן ב ר מ נ ח ם הי״ו
יעקב ילוז ב ר דוד ניע
עמרם ילוו ב ר יעקב ס •ט
דוד ילה ב ר יעקב ם״ט
מ ש ה מאםאן ב ־ א ב ר ה ם נ״ע
שמואל אזייני ב ר עםרם נ״ע
וידאל ה צ ר פ ת י בר אליהו ס׳ט
שמואל ביטון בר מםעוד נ״ע
וידאל ה צ ר פ ת י בר אליהו םיט
יהודה אדהאן ב ר סעדיה נ״ע
יצחק האוויל כ ר רבי ש ל מ ה ד ל
ש ל מ ח אזווילוז ב ר מבלוף נ״ע
יצחק אזווילוז בר מכלוף ניע
רחמים יוסף סעדון כ ר א ב ר ח ם ניע
ש ל מ ה ישראל בר שלום ם״ט
יצהק ס ר ב י ט .ב ר יוסף אליהו ניע
שמואל אדרעי בר יצחק ניע
מבליף ר ב ו ח בר שמואל ס״ט
אליהו ילה בר יחיא נ׳יע
מסעוד ח ר א ר ב ר אליהו ג׳יע
מסעוד סרביט בר יצחק סי׳ט
א ב ר ח ם צרנלתי ב ר ר פ א ל נ״ע
מ ש ה מלול ב ר יעקב נ״ע
יעקב מלול בר מ ש ה ם׳ ט
אליהו סעדון ב ר א ב ר ה ם נ״ע
מ ש ה גיגי בר יהושפט ני׳ע
יוסף גיגי בר מ נ ה ם נ״ע
עמרם כסום ב ד א ב ר ה ם ניע
יעקב נהמני בר יהודה ס״ט
נסים הכהן בר ח י י ם ס״ט
מסעוד הלוי ב ר מ ש ה נ״ע
יעקב הלוי בר מ ש ה נ׳יע
ח י י ם הלוי בר מ ש ה נ״ע
ח י י ם סוניגו כ ר מ ש ה ם׳יט
מ ר ד כ י אחרפי חי׳׳ו
עמרם סאמון חי״ו
יששכר אחרצ־י הי״ו
דוד חאסון הי׳׳ו
בתב הרב הגדול במהר״ה פאלאגי דל בםפר תורה וחיים
מערכת ם׳ סי׳ רטו״ב ודל המדפים ספרים מממונו'זובח
ויושב במהיצת הודה דעל ידו יצא לאור העולם ותרבה
הדעת בכל עת ואילו היה גנוז למקוצעות המשכן בירכתים
לא היו לומדים בו • ובזה פירש הרב טובת מראה הכתוב
)משלי( מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונה ידלנה ־
ר״ל על ידי החכם המחבר תהיה התורה עמוקה ומונחת
בקרן זוית ואולם על יד״ איש תבונה שהוא המדפים מממונו
יהיה לה גבהות ורוממות לעיני השמש והירח מראש העולם
ועד״ס וק״ל • ואמרו רז״ל דכל שאומרים שמועה מפיו בעוה״ז
שפתותיו דובבות בקבר • ולפ״ז הגורם שיהיה צדיק הי אהרי
מותו גם הוא יושב במחיצתו שגרם לחחיותו ואין ספק
שהחכם בעצמו כשזה בא לעוח״ב יוצא לקראתו עם סיעת
מרהמוהי • וכתב הרב מהרה״א איסטרולסה ג״ו בספר בן
אברהם בסדר וישלה • ושמעתי מאדם אהד שראה בחלום
לבעל הבית אחד יושב אצל רב גדול אהר שנפטר זה כמה
שנים והאיש החולם משתומם ומפליא איך זכה זה ההדיוט
להיות בצד האדם הגדול ובעל ההלום לא ידע שזה חבעה״ב
הדפיס ספר אחד מספריו הקדושים עכ״ל :
תפלה לאל שדי יריק חיי וברכה עד בלי די ־ להמחזיקים
בידי • עד שיבלו שפתותיהם מלומר די ־ וכדאיתא בחולין
דף צ״ב עמוד א׳ • שלחו מתם ליבעי רהמים איתכליא על
עליא דאילמלא עליא לא מתקיימין איתכליא ע״ש :
ל מ נ ו ח ת דוד נצאם ת ה א נ פ ש ו צרורה בצרור החיים • ב ר א ב ר ה ם נ״ע •
ל מ נ ו ה ת ט ת ת י ה נצאם ת ה א נפשו צרורה בצרור החיים י ב ר יצחק ש ב ק ליה חיי
ל מ נ ו ה ת א ב ר ה ם הבהן ת ה א נפשו צרורה בצרור ההיים * ב ר עמור ש ב ק ליה חיי
ל מ נ ו ה ת רהמים הכהן ת ה א נפשו צרורה בצרור החיים * ב ר יצחק ש ב ק ליה חיי
ל מ נ ו ח ת יהושע גיני ת ה א נ פ ש ו צרורה בצרור החיים * ב ר יחושפט נ׳ע
ל מ נ ו ח ת יוסף ב ל ב ח ר ת ה א נ פ ש ו צרורה בצרור החיים ־ ב ר ישראל ג־ע י
ל מ נ ו ה ת דוד אדרעי ת ה א נפשו צרורה
בצרור החיים י ב ר יחודה נ״ע
ל מ נ ו ח ת יחודח אדרעי ת ח א נפשו צרורח בצרור חחיים ־ בר אהרן ניע
למנוחת
שמואל אזייני ת ה א נ פ ש ו צרורה בצרור החיים ־
ב ר ר׳ ידידיה נ״ע
ל מ נ ו ח ת עייסא הלוי ה ה א נ פ ש ה צרודה בצרור חחיים ־ ב ת מ ש ה נ׳ע
תהי צרורה בצרור החיים נ פ ש אור עיני • בי הוא ר א ש י ת אוני • כה׳׳ר
חיים
בני• היה איש ת ב ו נ ה • הולך ב ד ר ך ת מ י ם • רוח הבריות נוחה
הימנו• ובל ש ת ה הבריות נוהה הימנו רוה המקום נוהה ה י מ נ ו •
ימ״י ש״ני חי״י חי״ים בץ שש׳׳ה ואר״בעים
במס״ק•
וחגיע זמן ח מ ק ר א קראו רבו ואיננו כי ל ק ח אותו אלחים בסוף חודש
אלול
בערב מוצאי
הש״בת
לפ״ג• אוי לי ע ל ש ב ר י נ ח ל ח מכתי•
ואין לי אלא להצדיק • צדיק הוא ח׳ • כי כ ל דרכיו מ ש פ ט א ל אמונה
ואין עול צדיק וישר הוא•
ודרך חי״ים
ת ו כ ח ו ת מוסר• בסוף ימיו •
ואר׳זל והנה טוב מ א ד זו מ ד ת היסורין • א ת מ ה א א ל א שעל ידה באין
הבריות לחיי ה ע ד ח ב ישם יזכו ל ט ו ב הצפון לצדיקים אשר עין לא
ר א ת ה ^הים זולתך ו כ ח ב ת י הני מילי
אודות הי״ים
בספרי זה וזאת ליהודה
על
בני שהיד ,חושק ה ש ק גדול ו ה ש ת ד ל עמי כדי ל ר א ו ת
ס פ ר ת ו ר ה זה י צ א לאור העולם • ועץ
חי״ים
היא ל מ ח ז י ק י ם ב ה
ותומכיה מאושר• יזכה ל ר א ו ת אור הגנוז לפניו יותברך• יה״ר שיחשב
חיים
כני לקרבן כ פ ר ה כעולה ושלמים ובקטורת הסמים• ז א ת נ ח מ ת י
בעוניי•
ה׳ ה ת מ ל א עליו ברחמים• והיה ה מ ה נ ה ה נ ש א ר
לפליטה•
אנא
אנא •הי ה ת מ ל א עלינו ברחמים ונדוד פרצותיגו ו פ ר צ ו ת
עמך בית י ש ר א ל ולא נחזי כחאי םימנא א ל א סימנ** ט ב א •
אנא
ה׳
ר א ה בעוניינו ובעוני עמך בית ישראל הנפוצים ב א ר ב ע רוחות העולם
מדוכים ומעונים ב ג ל ו ת ה מ ר
ובזמן קריב אמן
ומהר לגאולנו גאולה ש ל מ ה בעגלא
ת ב ו א ת ח נ ת י ל פ נ י ך ה׳ אלהי• כי מ ר ו ב צערי ד ב ר ת י
עד ה נ ח • אני חדל ע ב ד נרצע לקוני ממעי אמי שאלך בתומי א ת
האלהים
אבינו שבשמים
א ב חרחמן •
ע״ה יהודה בן דאנאן ם״ט
! :ה ס כ מ ת
הרבנים
המובהקים • מלאים זיו ומפיקים •
מאירים בברקים •
בי ד י נ ה ר ב ה קהל
קדוש פאס יע״א • ר ב נ י ה^טריבונאל ראבביניך
במו׳הרר משה אבן דנאן הי׳ו• וכמו׳הרר אהרן בוטבול
ידידיה מונסונייגו הי׳ו• א ת ה ה׳ ת ש מ ר ם וכצנה רצון ת ע ט ר ם • תר,ב גדולחם
ו ת נ ש א מ ל כ ו ת ם • בימיהם ובימינו ה ו ש ע יהודה וישראל ישכון ל ב ט ח בי׳רא
לבקשת ידידינו המורינו ה ח כ ם ה ש ל ם • בולל ת ה ל ו ת • מ ר ו א ה ל ו ת ירא א ת ה׳
מרבים כמ״הר ייהודה ך דאנאן י״ץ בלאו׳ץ ה ה כ ס השלם והכולל
כאן ה ל ל מ ד קשישא כ מ ד ה ר ר אליהו ד ל ל א ש ר ב ק ש מ מ נ ו ל כ ת ו ב לו שני ש ו ת ה
אלה ד ר ך ארש׳ בסוג ה ק ד מ ה על ה מ ה ב ר ת הלז׳ וזאת ליהודה • הידזשים על
פ א ם ואגפיה
הייו • ובסוהירר
:
ה ת ו ר ה אשר השיגה ידו• ועשתונותיו ילדו• מ ה שקביעה נ ש מ ת י מ ה ר סיגי• ואף בי
סרבנים א ג ה נ ו ב ד ב ר י ם כ^ה • בעבור רצון הצדיק א ש ר כבודו הפציר בנו
ל ה ש י ב פניו ריקם •
לא יכולנו
בבן ב א נ ו במיעוט שיחה • ל ה צ י ב דברינו א ל ה מול בגי בריתינו
וגדיבי עמינו• להעירם ולעורר ל ב ם ל ת מ ו ך ולעודד ברכים כושלות ה ח כ ם ה מ ה ב ר הזה •
לבזר לו מ ל א הפנים כ ס ף ולההזיקו ביד נ ד י ב ה • וזו היא מ ט ר ת י נ ו פ ה Jכי כן ה י ת ה
כוונת מ ב ק ש י ה ה ס כ מ ו ת על ס פ ר
לדפוק
בעד ד ל ת י אהינו בני ישראל לההזיק
ביד ה מ ה ב ה
ב השקיפה
ק1רא נ ע י ם
המלאך
רא״ם
בדיה מכאן•
!
ב מ ה ש כ ת ב ה ר ב הגדול ה מ פ ו ר ס ם ס ב א ד מ ש פ ט י ם כמו״הרר
ר&אל אנקאווא
זלה״ה ב ה ק ד מ ת ו ל ס פ ר ו הבהיר ת ו ע פ ו ת
ודל הן ב א מ ת מ ה שנהגו הראשונים ל ב ק ש ה ה ס כ מ ו ת לא
לגודל שבחייהו היו מ ת כ ו ו נ י ם א ל א כוונתם הוודאית היא להחזיק ידיהם ל ת ת ה כ ס ף
מוצא סייעתא דשמייא להחזיק ביד ה מ ה ב ר בעד כ ל ם&ר• עיב • ה נ ה כי בן ה י ת ה
א ת ל ב ב ו ת בני עמינו ל ת ת ל כ ס ף מוצא ו ל ה ה ז י ק ביד ה ה ב ם
•בוונתינו בזה להעיר
ח מ ח ב ד הזה• ו ה ג ם שלא עברנו על דברי מ ה כ ר ת ו • ב ט ה ו ג י ג ו ח ז ק בו ו ב י ר א ת הטאו
ח ק ו ד מ ת ל ה כ מ ת ו • וחזקת ח ב ר שאינו יוצא מ ת ה ת ידו ד ב ר שאיגו מתוקן ח״ו• דקים
לן בגוויה דראוי והגון הוא ל כ ל ד ב ר ש ב ק ד ו ש ה • ג ב ר א דדהיל הטאין • מ ת ה ס ד ע ם
קונו יהי אלו׳קיועמו גם עד זקנה ושיבה• ולמהזיקים ב ת ו ר ת ו ישלם ה׳ פעלם 1תהי
מ ש ב ד ת ם ש ל מ ה • וליה עינינו•
הב״ד רועה צאן ק ד ש י ם
משה אבן דגאן
פ ה &אס
הי״ו
מ א פ ל ה לאורה יוציאנו• ו מ ת ו ר ת ו נפלאותיראינוי•
ואגפיה בע׳יא להודש בסלו דהאי
תהייגו ל&״ג :
אהרן בוטבול
הי״ו
ש ת א תש״וב
ידידיה מונסונייגו
הייו
נקדמה פניו בתודה
י׳תברך הייוצר ו׳ישתבח ה׳בורא יש מאין בחכמתו
ויצר הכל בתבונתו:
י׳ דיך עשוני ויכוננוני הבינני ואלמדה מצותיך :
ה׳ וציאה ממסגר נפשי להודות את שמך בי יכתירו צדיקיים
כי תגמול עלי:
ר אשמרה תורתך תמיד לעולם ועד •
ד׳ רך אמונה בהרתי משפטיך שויתי :
ה׳ דריבני בנתיב מצותיך כי בו חפצתי :
ב׳ דרך עדותיך ששתי כעל כל הון:
נ׳ הלתי עדותיך לעולם כי ששון לבי המה :
ד׳ רך מצותיך ארוץ כי תרחיב לבי :
א׳ שרי תמימי דרך חחולכים בתורת ח׳
נ׳ ר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי :
א׳ ז לא אבוש בהביטי אל כל מצותיך :
נ׳ פשי בכפי תמיד ותורתך לא שכהתי ־•
ה׳ ורני ח׳ דרך חקיך ואצורנה עקב :
י׳ י הי לבי תמים בהקיך למען לא אבוש :
ו׳ אל תציל מפי דבר אמת עד מאד כי למשפטיך יהלתי:
ואבוא לביאורן דהני קראי •
ידיך
עשוני ויטננוני הבינני ואלמדה מצותיך
י
)על דרך מ״ש בזוהר הקדוש( כיון דברא
קיב׳יה לאדם יהיב קמיה אורייתא ואוליך* ליה למנדע אורחהא מכלן דכתיב אז ראה
ויספרה הכינה וגם חקרה ולבתר ויאמר לאדם הן יראת ה׳ היא חכמה וסור מרע בינה עכ׳יל:
הוציאה
ממסגר נפשי להודות את שמך בי יכתירו צדיקים כי תגמול עלי
י
על דרך
מה שאמרו רז״ל שכל אחד ואחד קבל חלקו מסיני והוא סטר בלבו עד אשר
ימריח ויוציאהו לאורה י)וכתב הרב מנחת אברהם ז״ל( שעד״ז אפשר לתת נועם למ״ש רז״ל
זכה האדם נועל חלקו וחלק חבירו בג״ע י לא זכה נוסל חלקו וחלק חבירו בגיהנס * וראה
להרב
נקדמה פניו בתודה
להרב מהר״י מטראני זלה״ה בס׳ צפנת פענח חקר ודרש כידו הרחבה כלי למצוא טעם
לדברים אלו י ולפי האמור למדונו רז״ל כשהאדם כופה את יצרו פעם ישתיים ואינו מוצא מקים
לשרות בו מיד הוא בורח ממנו והולך למקום אחר ששומע לו ־ וכבר ידוע שגיהנם אינה יכולה
לשליט באדם אא״כ מצד יצה״ר וכמ״ש רז״ל שפעם אחת הכניסו יצה״ר לההומא ואז נצטנן
גיהנם יעו״ש־ לזה אמר אם זכה האדם נוטל חלקו וחלק חבירו בג״ע וכל אותם החידושים
שהיה ראוי אותו רשע לחדש ומכח העבירות מטמטם דעתו באופן חלקו שהיה לו כג״ע מלר
אותם החידושים הם נתונים במתנה לצדיק דורש אותו ־ ואותי חלק רע שהיה לצדיק שמצד זה
יהיה לו חלק בגיהנם כיון שבורח ממנו ושורה ברשע נוטל חלק חבירו בגיהנס ־ א״כ זה היא
שאמר הכתוב הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך ר״ל אותו דבר שהוא סגור בנפשי אוציאהו
לאורה כדי להודות את שמך בי יכתירו צדיקים כי תגמול עלי ר״ל כשתגמול עלי שאוציאהו
לאורה אז הצדיקים יכתירו בי והס יטלו חלקם דוקא בג״ע עכ״ל ־ וג״כ מלבד אשר יטריח
בחלקו שקבל־מםיני ויוציאהו לאורה צריך לכותבו בספרי )וכדאיתא בפרקי אבות( אמר רבי
יהושע בן לוי בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואןמרת אוי להס לבריות מעלבונה
של תורה וגו׳ י )וראיתי בספר רנה וישועה כתב( דיש לדקדק במאמר זה אוי להם לברייה
מעלבונה של תורה דהיל״ל התנא אוי להם לבריות מבטול תורה ותיבת מעלבונה קשה מארי
אמנם יובן בהקדים מה שאמר הרב ספר חסידים זלה״ה י כל מי שמחריש איזה חידוש בתורה
ברוח מבינתו ואינו כותבו המלאך הנברא מאותו חידוש עילה לשמים ויהיה מקטרג עליו לפני
הקב״ה׳ומעתה זה הוא מה שדקדק התנא ואמר אוי וגו׳ מעלבונה של תורה הכוונה מעלבון
אותו חידוש שנתחדש בתורה שאינו נכתב י דכפי האמת אדם זה לא בטל לימוד התורה אלא
מה שחידש בה נעלב שלא נכתב עכ״ל י והטעם שצריך לכותבו למען יגדיל תורה שנאמר ה
יזפן למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר * וג״כ שעל ידי הכתיבה יתקיימו הדברים כדי שיהיה לו
למשמרת לעולם ובפרט בדורות הללו שנתמעטו הדעות :
,
ואשמרה
תורתך תמיד לעולם ועד רבש״ע עוזרני לשמור את התורה כל ימי היותי על
האדמה והיא תהיה שמורה לי לעולם הבא :
י
אמונה בחרתי משפטיך שרתי* לנגדי תמיד* )על דרך דאיתא במסכת תענית די׳׳ח
דרך
ע״א( אמר רבי אמי בוא וראה כמה גדולים בעלי אמונה מנין מחולדה ובור ומה
המאמין בחולדה ובור כך י המאמין בהקב״ה עאכ״ו ־ )תוספות( בחולדה ובור כך י בהקב״ה
עאכ״ו י כי המאמין בחולדה ובור י מעשה היה בנערה אחת היתה רוצה לילך לבית אביה והיה
בור בדרך ונפלה ובא בחור אחד ואמר אם אני אעליך תנשאי לי אמרה לו הן ונשבעו בניהן
שהוא לא ישא אשה אחרת והיא לא תנשא לאיש אחר ואמרו מי מעיד בינינו והיתה חולדה
אחת
נקדמה פניו בתודה
אחת הולכה לפני הבור ואמרו אלו שנים בור וחולדה יהיו עדים בינינו והלכו לדרכם והיא
עמדה בשבועתה והוא נשא אשה אחרת וילדה בן באת חולדה ונשכתו ומת וילדה לו בן שני
ונפל לבור ומת אמרה לו אשתו מה זה המעשה שהגיע לנו שלא כשאר בני אדם נזכר השבועה
וסיפר לאשתו כל המעשה אמרה לו אס כן חזור וקחנה וכתב לה גע והלך ונשא את הבתולה י
והיינו דאמרי המאמין בחולדה ובור שהעמידו עדותן כך י המאמין בהקב״ה שמשימו עד בינו
לבין חבירו עאכ״ו עכ״ל ־ ובדרך אמונה אלך י)איתא במסכת תענית דכ״ב ע״א( רב ברוקא
חוזאה היה שכיח בשוקא דבי לפס הוה שכיח אליהו הנביא ד ל גביה אמר ליה איכא בהאי
שיקא בר עלמא דאתי וגו׳ אדהכי והכי אתו הנך שני אנשים אמר ליה הנך נמי בני עלמא
דאתי נינהו אזל לגבייהו אמר להו מאי עובדייכו אמרו ליה אינשי בדוחי אנן מבדחינן עציבי
וגו׳ * )רש״י ז״ל( אמר ליה י אליהו לרב ברוקא הני נמי וגו׳ י בדוחי ־ שמחים ומשמחים בני אדם
עכ״ל * והרב משפע צדק ז״ל הקשה הא כמה בדחנים בשמחת משתה יש והמה עבריינים י אך
הפירוש מי שהיה דאוב ונאנח ועצוב מפגעי הזמן ומיסורי עוני היו מנחמים אוהו שזהו
מהשגחת הבורא יתברך וכל פרט ופרט וכל תנועה ותנועה הכל ברצונו יתברך והיו מבינים
ומשכילים לאותו הדאוב הבלי העוה״ז שלא נחשב * ואמיתית ונצחיית בעולם שכולו מוב י ע״כ
מה בכך תתייסר בעולם השפל הזה ויתמרק עונותיך ותפרוק מעליך עול כבד של עונות
ופשעים ועל ידי זה תהיה ברום המעלה בעוה״ב ותזכה למעלה העליונה בג״ע עליון בין
צדיקים אלפים ורבבות ותשב שם בכבוד ברומו של עולם וכיוצא דברים המעוררים לב האדם
והיו משרישים בלבו היטיב ענין האמונה והשגחה שיהיה חזק ואמיץ באמונה שיאמין בלב שלם
שיש מנהיג בעולם ואין זולתו ח״ו ושיקבל עליו הכל באהבה ובשמחה־ וזהו עיקר דת הישראלי
שיהיה מכינה בשם ישראל וגו׳ ־ ע״כ שני אנשים אלו היו בגי עוה״ב שהיו משמחים את בג•
אדם ומחזירם למוטב ישלא יהרהרו ח״ו אחר מדות השי״ת ומהם ילמד כל אדם לעשות כן
שינחם וידבר על לב כל נאנח שהכל בהשגחת השי״ת אל אמונה וגו׳ ושכרו כפול ומכופל
לעוה״ב עין לא ראתה אלהים זולתך עכ״ל :
הדריכני
בנתיב מצותיך כי בו חפצתי * ובו חשקי ואהבתי י ) ע ל דרך מדרש ובחרת בחיים(
משל שני דרכים אחד רחב וטוב למראה ־ שני צר ודחוק וגו׳ ואדם אחד רצה
לילך בדרך טיב למראה אמר לו פקיח אחד השמר והזהר אל תלך בדרך זה כי סופו חושך לא
תדע לילך אנה ואנה י עצתי אמונה לך בדרך הצר כי סופו טיב מאד ואור גדול ־ נמשל כן דרך
,
טוב עוה״ז נראה רחב וטוב ואחריתה• מרה כלענה * ולעומתו ההולך בתורת ה ומציתיו יש
לו חסיון כיס וכענין מלח ממון חסר כטדע׳ ייסורין וצער בעוה״ז וכענין כך היא דרכה של י
חורה פת במלח תאכל וגו׳ וסופו חיי עוה״ב עין לא ראתה אלהיס זולתך י ואיתא בספר
נתיבות
נקדמה פניו בתודה
כתיבות עולם מקדוש עליון הגאון מהר״ל מפראג ז״ל באורך מאד וקצת מדבריו יסודן של
אהבה כאשר הוא צדיק וראוי למעלה עליונה ומצד הגוף אינו ראוי לאותה מעלה על כן ה ק
נ ״ ה
מכיא עליו יםירין כדי למרק הנפש שהוא דבוק בחומר ולסלק החומר שלו ממנו ולהביאו לאוי
1ה
מעלה העליונה ע כ ״ ל :
בדרך
עדותיך ששתי כעל כל הון ־ כי כן כתיב יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה
וכתיב לא יערכנה זהב וזכוכית וגו׳ :
נהלתי
עדותיך לעולם כי ששון לבי המה י נחלה זו מנוחה היא לעוה״ז ושמחתי יאיי
עיני י כי כן כתיב פקודי ה׳ ישרים משמחי לב מצות ה ברא מאירת ע
ומנוחה לחיי העיה״ב :
,
דרך
י נ י ם
מצותיך ארוץ כי תרחיב לבי ־ מהצרות המונעים את האדם מעסק התורה והעבודה
)על דרך מ״ש בשערי קדושה( העצבות גורמת מיניעת העבודה וקיום המצות ו ב
נווצ
עסק התורה וכוונת התפלה ומבעל מחשבה עובה לעבוד את ה׳ והיא שער התחלת גיייי
י
ט
הסתת היצה״ר אפילו אם הוא צדיק בהראותו כי אין לו תועלת בעבודה בהיות יסורין ל _ן
,
וגו וגם כי בא עליו בדרך חסידות באמור לו איך יעלה בדעתך גיש עפר רמה ותילעה להתקרב
להתקדש בקדושת מלכו של עולם וכמ״ש ראמות לאויל חכמות וגו׳ וכמ״ש ואם צדקת מה
ת ח
1
,
לו וגו גם גורמת סילוק רוח הקודש מעליו וההפך בהיותו עובד יתברך בשמחה כמ״ש עבדו
,
את ה בשמחה כי השמחה מיםיפה חשק רב ואהבה להדבק בו יתברך ע כ ״ ל :
אשרי
,
תמימי דרך ההולכים בתורת ה *)והרב שושני לקט ז״ל פירש( עפ״י מה שכתבי
חכמי המוסר ז״ל י אם הארס אינו הולך בדרך הישר אעפ״י שיגע ולמד הרבה
משכחין אותו לעתיד ובא ואין מאומה בידו * אמנם אס היה ירא ה׳ באמת אז נהפוך היא
מלמדין אותו הרבה ומכ״ש שלא ישכח ממנו מה שיגע בו בעוה״ז י לזה אמר אשרי תמימי דיו
,
,
ההולכים בתורת ה הס הולכים שמה עם תורת ה כענין אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בירי
עכ״ל ־ ונראה שדברי הרב הנזכר הם רמוזים בכתוב י אשר״י תמימ״י ראשי תיבות אלו וסופם
א״ת י״י כלומר עם י״י כדכתיב תמים תהיה עס ה׳ אלהיך • ההולכי״ס ראש התיבה וסופה
,
ואמצעה ה״ם הולכ״י שמה עם תורת ה * ובדרך זו אלך בדברי הקדמונים הקדושים ז״ל י
כי רמ״ח מצות עשה הם כנגד רמ״ח אבריו של ארס ושס״ה לא תעשה נגד שם״ה גידים י וזה
הוא שאמר את האלהים ירא היינו מצות לא תעשה ואת מצותיו שמור היינו מצות עשה כי זה
כל האדם * את עצמך תשמור בזה כי בכל מצוה נותן חיות באותו אבר המכוון נגד אותה מצוה י
וכן להיפוך כשפוגם באיזה מצוה פוגם בזה באותו האבר המכוון כנגדה ונקרא בעל מום י
ולזה אמרו רז״ל רשעים בחייהם קרויים מתים שפגמו בכל האברים וגידים והרי הוא כמת
וזה
י
נקדמה פניו בתודה
וזה הוא שאמר ואתם הדבקים בה׳ אלהיכם כשיתרבק אדם במצוה אחת אוחו אבר לבד הוא
חי ואתם הדבקים בה׳ אלהיכם ע״י המצות כולם אזי חיים כלכם היום כי כל האברים הם חיים
וזה שאמר תמים תהיה כי החוטא בקצת אברים הוא גורל לעזאזל ואותם אברים שזוכה בהם
הם גורל לה׳ י לזה אמר תמים תהיה עם ה׳ אלהיך כל האברים שלך מכף רגל ועד ראש כולם
יהיו עם ה׳ ־ וזה הוא שאמר נח איש צדיק המים ־ וזה הוא שאמר כולך יפה רעיתי ומום אין
בך ־ ובעונוהינו הרבים מי יאמר זכיחי לבי שלא יפגס באיזה אברים א״כ נקראים בעלי מומין י
אוי אם נשים לב איך אנו פוגמים יומם ולילה ובפרט בעונות שאדם דש בעקביו כגון הסתכלותבנשים׳ דיבור אחד בפה ואחד בלב י דיבור לשון• הרע י שקרי ליצנות׳ חנופה׳ דיבור בבית
הכנסת בשעת התפלה י דיבורים שמפסיק באמצע הלימוד י מתכבד בקלון חבירו י כינוי שם
לחבירו ־ ביטול הורה י ביטול הפלה וברכות בכוונה י שנאת חנם ־ נקימה י נטירה י ועוד הרבה
בדברים שבין אדם לחבירו ־ חילול שבח וי״ט י ביטול כבוד אב ואס י גאוה י כעם * וכיוצא הרבה
מאד שאדם רגיל בהם י במה נבוא ליום הדין הגדול והנורא כי הוא נורא ואיום וכמאמר
הפייטן כי זוכר יכל הנשכחות ותפתח את ספר הזכרונות ומאליו יקרא וחוחם יד כל אדם בו י
והן במלאכיו ישים תהלה אף איש שותה כמיס עולה מלא עונות מכף רגל ועד ראש ואז
פורטים לפניו מה שעשה בימי בחרותו ובימי זקנותו כל מה שפגם בעיניו מה שפגם באזניו
מה שפגם בפיו מה שפגם בידיו וברגליו וגו׳ אין נעלם ממנו ואין נסתר מנגד עיניו י אוי לנו
מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה הלא אז תבוש ותכלם אנא תוליכי את חרפתך ואיך תשא פניך
באמור אליך אנא פנה זיוך אנא פנה הירך ואיך חשך משחור תארך ואיך תבוא לפני מלך
העליון ואחה בעל מום חסר האברים אוי לאותה בושה בעולם האמיתי בעולם הנצחיי לפני
מלך הקלוש ומשרתיו טהורים אלפים ורבבות ונשמות הצדיקים לאין מספר שמפרםמין מעשיו
בכל העולמות ומכריזין ומודיעין לכל את קלקוליו וכמאמר רז״ל כל העובר עבירה בסתר
נפרעין ממנו בגלוי על כן אחי אחי מה טוב ומה נעים לסבול צער ויגון בעוה״ז ולקבל
באהבה ובחיבה עוני ועלבון ויסורין בעוה״ז עולם ההבל עולם הכלה כ ד שעל •ידי זה יתמעט
הרבה צערו ועלבונו ויגונו בעולם העליון האמיתי הנצחיי כי כל מה שהאדם מצטער ביסורין
בין שיהיו בגיף בין שיהיו בממון הכל מירוק עונות והכל לזכותו ולטובתו וכמו שכתוב והיה
ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד י וישים גא לי אם יחיה בעוה״ז חיי צער ע״י זה יחיה
בעולם העליון חיים של טובה י אס יסבול בעוה״ז עוני ועלבון ע״י זה ישיג בעולם האמיתי
מעלות נפלאות נשגבות ורמות ־ אם יהיה בעוה״ז בזוי ושפל ע״י זה ישיג כבוד גדול בעולם
הנצחיי בין צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם י אם יהיה לו בעוה״ז יגונות ואנחות עי״ז
ישיבו נפשו בעוה״ב בתענוג הנפלא עין לא ראתה וגו׳ י ואם יקבל הכל בחיבה במעט שנים
אשר
נקדמה פניו בתודה
אשר חי על פני האדמה ע״י זה יזכה לרב עוב הצפון בעולם שכולו סוב וארוך ־ אמנם כל ז*־
באופן ובתנאי שיקבל הכל באהצה בלב שלם ולא יהרהר אחר מדותיו יתברך ויתרומם זכרי
ויאמין בלב שלם בלי שוס רמיה שהכל לטובה מאת בעל הרחמים וחסדים
נצחים׳ ויאמין
ולנצח ר^חיס•
״
1
לעד
א י
חסדים ממנו יתברך אז מ ה ט ו ב חלקו ומה נעים גורלו בעוה״ב ויצא
חסדי חכ
יתברך 'ושהכל זםדי
הפסדו בשכרו הנעלה והנפלא בלי שיעור בלי ערך עכ״ל :
נ
ך
ל ר ג
ל
י
ל
ר
3
י ואור לנתיבתי • )והרב של״ה ז׳יל פירש( כמו ההולך בחושך אס יהיה לפניי
ך
כל לא יכשל בדרכו ק דבריך הם כמו נר לפני ויזהיריני שלא אחטא עכ״ל י והיינו שסיים
ואור לנתיבתי אורה זו תורה והיא תאיר עיני ותורני נתיבות מצותיך :
אץ
לא אבוש בהביטי אל כל מלותיך י כלומר כיון שדבריך הם כמו נר לפני ויזהיריני שלא
אחטא אז לא אבוש בהביטי אל כל מצותיך הכתובים בתורה :
נפשי
בכפי תמיד ותורתך לא שכחתי ־ רבש״ע אף שנפשי בכפי• תמיד מרוב תלאות תלא״י
על גבי תלה״י אעפ״כ תורתך לא שכחתי ובה חשקי ואהבתי:
הורני
,
ה דרך חקיך ואצורנה עקב*)במצודת ציון פירש( עקב־ענין סיף ואחרית ע״£
שהעקב הוא סיף הגיף ובעבור זה יקרא גס השכר בלשון עקב כמ״ש והיה עי1
תשמעון כי השכר הוא סוף המעשה עכ״ל ־)ובמצודת דוד פירש( ואצורנה עקב ־ אשמרנה י
סוף ימי מבלי הפסק עכ״ל * ונראה שאפשר נתכוון בפירוש זה אשמרנה עד סוף ימי מביי
הפסק למ״ש רז״ל כי הוה מסיים רבי מאיר ספרא דאיוב אמר הכי סיף אדם למות וגו׳ אשיי
אדם שגדל בתורה וגדל בשם טוב ונפטר בשם טוב וגו׳ י והרב יקרא דשכבי ז״ל דקדק מי ה
זה שאינו יודע שאדם שגדל בתורה וגדל בשם טוב ונפטר בשם טוב אשריו דבר זה פשיני
הוא ואפילו תנוקות של בית רבן יודעים אותו •ומה בא ר״מ ללמדנו־ ותירץ במה שאמרו רז״ל
דאפילו האדם גדל בתורה וגדל בשם טוב אין אומרים אשריו דחיישינן שמא יחמיץ דהן בקדושיי
לא יאמין וגו׳ אלא אם נפטר בשם טוב דלא נשאר שוס חשש דשמא יחמיץ ואז אמריגן אשריו
ואשרי הדור שהוא בתוכו והיינו דבא רבי מאיר ללמדנו וע״ש הענין באורך ־)ובשל״ה פירש{
הורני ה׳ דרך חקיך ־ כדי שאצורנה עקב אפילו המצות שהאדם דש בעקביו עכ״ל :
ב
ע
י ח
יהי לבי תמים בחקיך למען לא אבוש ־ )במצודת דוד פירש( תמים בחקיך ־ בכוונה הגונה
לשמה ־ למען לא אבוש ־ כאשר יפקוד אל היודע תעלומות עכ״ל ־ ונראה שאפשר נתכוון
בפירוש זה להזהירינו שאס האדם למד תורה הרבה לא תהיה דעתו גסה עליו וילעג על בני
אדם אלא יהי לבו תמים בחקי ה׳ ברוח נמוכה ונפש שפלה וידבר טוב עם בני אדם למען לא
ייבוש בפני יודע תעלומות ובפני הבריות־ )על דרך הגמרא תענית ד״כ ע״א( ת״ ך לעולם״
יהא
נקדמה פניו בתודה
^הא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז * מעשה שבח רבי אלעזר ברבי שממון ממגדל גדור
מבית רבו והיה רכוב על החמור ומטייל על שפת נהר ושמח שמחה גדולה והיתה דעתו גסה
עליו מפני שלמד תורה הרבה נזדמן לו אדם אחד שהיה מכוער ביותר אמר לו שלום עליך רבי
ולא החזיר לו אמר לו ריקה כמה מכוער אותו האיש שמא כל בני עירך מכוערין כמותך אמר
לו איני יודע אלא לך ואמור לאומן שעשאני כמה מכוער כלי זה שעשית כיון שידע בעצמו
שחטא ירד מן החמור ונשתטח לפניו ואמר לו נעניתי לך מחול לי אמר לו איני מוחל לך עד
שתלך לאומן שעשאגי ואמור לו כמה מכוער כלי זה שעשית הוה מטייל אחריו עד שהגיע לעירו
יצאו בגי עירו לקראתו והיו אומרים לו שלום עליך רבי רבי מורי מורי אמר להם למי אתם
קורץ רבי רבי אמרו לו לזה שמטייל אחריך אמר להם אס זה רבי אל ירבו כמותו בישראל
אמרו לו מפני מה אמר להם כך וכך עשה לי אמרו לו אעפ״כ מחיל לו שאדם גדול בתורה הוא
אמר להם בשבילכם הריני מוחל לו ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן מיד נכנם רבי אלעזר
ברבי שמעון ודרש לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז ־ ולפיכך זכה קנה ליטול
• הימנו קולמוס לכתוב בו ספר תורה תפילין ומזוזות ־)רש״י( נזדמן לו אדם ־ יש ספרים שכתוב
בהן אליהו זכור לטוב והוא גתכוין להוכיחו שלא ירגיל בדבר עכ״ל :
תציל מפי דבר אמת עד מאד כי למשפטיך יחלתי׳ בבקשה ממך רבש״ע שאל תציל
.ןאל
מפי דבר אמת עד מאד בכל מה שאני מחדיש בתורתך כי למשפטיך שהם אמת יחלתי
ותלמדם לי שלא אכשל בהם ח״ו ־)על דרך דאיתא בהקדמת ספר הזוה״ק( בראשית ר״ש פתח
ואשים דברי בפיך כמה אית ליה לבר נש לאשתדלא באורייתא יממאיוליליא בגין דקב״ה ציית
לקלהון דאינון דמתעסקן באורייתא ובכל מלה דאתחדש י באורייתא על ידא דההוא דאשתדל
בה באורייתא עבד רקיעא חרא י תנן בההיא שעתא דמלה דאורייתא אתחדשת מפומיה דבר
נש ההיא מלה סלקא ואתעתדת קמיה דקב״ה ־ וקב״ה נטיל לההיא מלה ונשיק לה ועטר לה
בשבעין עטרין גליפין ומחקקן י ומלה דחכמתא דאתחדשא סלקא ויתבא על רישא דצדיק חי
עלמין וטםא מתמן ושטא בשבעין אלף עלמין וסליקת לגבי עתיק יומין י וכל מלין דעתיק יומין
מלין דחכמתא אינון ברזין סתימין עלאין * וההיא מלה סתימא דחכמתא דאתחדשת הכא כד
סלקא אתחברת באינון מלין דעתיק יומין וסלקא ונחתא בהדייהו ועאלת בתמניסר עלמין
.גניזין דעין לא ראתה אלהיס זולתך ־ נפקי מתמן ושטאן ואתיין מליאן ושלמין ואתעתדו קמי
עתיק יומין י בההוא שעתא ארח עתיק יומין בהאי מלה וניחא קמיה מכלא י נטיל לההיא מלה
•זאעטר לה בתלת מאה ושבעין אלף עטריךההיא מלה טסת וםלקא ונחתא ואתעבידא רקיעא
חרא ־ וכן כל מלה ומלה דחכמתא אתעבדין רקיעין קיימין בקיימא שלים קמי עתיק יומין והוא
׳קרי לון שמים חדשים שמים מחודשים סתימין דרזין דחכמתא עלאה וכל איכון שאר מלין
דאורייתא
נקדמה פניו בתודה
דאורייתא דמתחישי! קיימי! קמי ק־״ה וסלקין ואתעבידו ארצית החיים ונחתין ומחנגמי?
לגבי ארן חד ואתחדש ואתעביד כלא ארץ חדשה מההיא מלה דאתחדש באירייתא ועל דא כ מ
׳ י י לא כחי
ל
כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר א י
אלא עושה דעביד תדיר מאינון חדושין ורזין דאורייתא ועל דא כתיב ואשים ד5רי בפיך ובלל
י אלעזר מהי
י ׳ א
ידי כסיתיך לגמוע שמיס וליסוד א ר ך השמים לא כתיב אלא
ובצל ידי כסיתיך י אמר ליה בשעתא דאתמסר אורייתא למשה אתו כמה רבוא דמלאכי טלאי!
לאוקדא ליה בשלהובא דפומהון עד דחפא טליה קב׳יה והשתא דהאי מלה ל א ואתעמיא
וקיימא קמי קב״ה איהו חפי על ההיא מלה וכסי על ההיא בר נש דלא ישתמודע לגבייהו אלא
קב״ה ולא יקנאין לגביה עד דאתעביד מההיא מלה שמים חרשים וארץ חדשה הה״ד ובצל י י
כסיתיך לנטוע שמים וליסוד ארץ מכאן דכל מלה דסתים מעינא ל א ל ל א עלאה הה״ר
ובצל ידי כסיתיך י ואמאי אתחפי ואתכסי מעיגא בגין לתועלתא עלאה הה״ד לנמוע שמים
וליסוד ארץ כמה דאתמר י ולאמר לציון עמי אתה ולאמי לאיטן תרעין ומלין דמצויינין אלין על
אלין עמי אתה אל תקרי עמי אהה אלא עמי אתה למהר שותפא עמי מה אנא במלולא דלי־
ע ב ד ת שמים וארץ כד״א בדבר ה׳ שמים נעשו און! הכי את י זכאין איכון דמשתדלי באורייתא י
ואי תימא רמלה דכל בר נש דלא ידע עביר דא ־ ת״ח ההיא דלאו אורחיה ברזין דאורייתא
וחדש מלין דלא ידע על בורייהון כדקא יאות ההיא מלה סלקא ונפיק לגבי ההיא מלה איש
תהפוכות לשון שקר מגו.טקבא דתהומא רבא ודלג חמש מאה פרסי לקבלא לההיא מלה ונפיל
לה ואזיל בההיא מלה לזגו נוקביה ועביד בה רקיעא דשוא דאקרי תהו וטס בההוא רקיעא
ההוא איש ההפוכות שיתא אלפי פרסי בזמנא חדא כיון דהאי רקיעא דשוא קאים נפקת מיר
אשה זנונים ואתקיף בההוא רקיעא דשיא )נ״א )היא( ואיש ההפוכוה( ואשההפה ביה ומתמן
נפקה וקטלה כמה אלפין ורבוון בגין דכד קיימה בההוא רקיעא אית לה רשי ויכולתא למהיי
טס כל עלמא ברגעא חרא י ועל דא כחיב הוי מושכי העון בחבלי השוא העין דא דכורא י
וכעבוח העגלה חטאה מאן חטאה דא נוקבא דאקרי חטאה איהו משיך ההוא עון באינון חבלי
השיא י ולבהר כעבות העגלה חטאה לההיא טקבא דאקרי חטאה דתמן אתתקפת למהוי טס
לקטלא בני נשא ועל דא כי רבים חללים הפילה מאן הפילה דא ההיא חטאה דקטלת בני נשא י
מאן גרים דא • הלמיד חכם דלא מטי להוראה ומורה רחמנא לשזבן י אמר רבי שמעון לחברייא
במטותא מנייכו דלא תפקון מפומייכו מלה דאורייתא דלא ידעתין ולא שמעתון מאילנא רברבא
כדקא יאות בגין דלא תהוון גרמין לההוא חטאה .לקטלא אוכלוסין דב״נ למגנא פתחו כלהון
ואמרו רחמנא לשזבן רחמנא לשזבן ע״כ :
יב
5
נ
ע ו ש ה
ע
ו
מ
ד
פ ט ו ג ו
ם
ם
ש מ
ע ש
מ ר
ר ב
ס
ס
ק
ת ו ע
ת
ק
ת
:
בס״ד
(
וזאת ליהודח
בשם אהי״ה ראשית כל ראשית • בטהוני עליו אשית • להאיר
עיני כאור העששית ־ להבין לפרש ולהדש
בדבריו אלהים אמת ־
אחדות השי״ת
בראשית
נראה לרמוז בראשית במס״ק
ברא אלהיס את השמים ואת הארץ
גימכוריא אח״ד י אלהיס אחד ברא אה השמים ואת הארץ הוא ראשיה
מרם כל יצר נברא בלי ראשיה בלי הכליה אדיר אדירים והוא הממציא כל הנמצאים והוא
המשגיח על כל הנבראים מנהיגם וקיומם ממנו יהברך ויהרומס שנאמר אהה הוא ה׳ לבדך
אהה עשיה אה השמים וגו׳ הארץ וכל אשר עליה וגו׳ ואהה מחיה אח כולם מקטנס ועד
גדולס ווו היא המצוה הראשונה אשר צונו ה׳ אלהינו אנכי ה׳ אלהיך וגו׳ י
בראשית במס״ק גי׳ אח״ד אלהים אחד ברא אה השמים וגו׳ אדיר אדירים
וגו׳ י וכדאיהא במםכה מגילה * אמר רבי יוחנן כל מקום שאחה מוצא
גבורתי של הקב״ה שם אחה מוצא ענוהגוהו עכ״ל ־
י
רמזתי
והרב
לב אריה ז״ל הקשה בדברי רבי יוחנן תיבת שם נראה כמיוהר ומאי דייק בתיבת
שם י גם צריכים אט ליישב לפי הנוסחא והגירסא שכתיב כל מקום שאהה מוצא
גדולחו של הקב״ה י
ותירץ
לפי הגירסא דגמרא במגילה שגורס גבורתו של הקב״ה שזה קאי על אנשי דור
הפלגה שהראה הקב״ה גבורתו שם נגדם באומרו הבה נרדה ונעלה שם שפהם
ויפן ה׳ אותם על פגי כל הארץ שהראה שם גבורתו לזה אמר ש״ם דייקה באותו מקום
שהוא נותן פתחון פה למינים באומרו נרד״ה לשון רבים ש״ס אתה מוצא הפירוש שקאי
על
וזאת
אחדות השי״ת
ליהודה
על עניתנוהו הגדולה שהוא נמלך בבית דינו והראה לגו הפירוש בשביל מה חומד לשין רכים
כמו גבי כעשייה אדס י וכאן להראות לדורות הבאים שגס הס יתנהגו כך בהענוה לב!
הראה לנו גבי נרד״ה גבורתי י
ולפי
הגירסח כל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקב״ה
שהביא הרב בעל תולדות יצחק בספרו *
י
פירש בהקדיכ מדרש מה
וז״ל בזמן שנבראו בעלי חייס נתגאו
המלאכים מפני שראו מעלתם יתירה על בעלי חייס * והקב״ה השפילכ באומרו אליהם
כעש״ה אדם ר״ל כל אחד מאתנו נעשה אדם ולא יכלו לעשות אדם ־ חבל הקב״ה ברחי
אס כן משמע שהמלאכים הראו
וזה הוא ויברא אלהיס את האדם והם לא יכלו עכ״ל י
גאותם שרצו לברוא את האדם אבל לא יכלו ־ והראה הקב״ה נגדם גדולתו שהוא גדול ה׳
ומהולל מאד י לזה חמר רבי יוחנן כל מקום שהתה מוצא גדולתו בל הקב״ה אעע״י שניחן
״
פתחי ,פה למינים באומרו נעש״ה לשון רבים אעפ״כ ב ס דייקה התה מוצא את עטתניחי
מ
שיש פירוש אחי על כעש״ה המורה על הענוה שילמדו ממנו כיעיל הגדול רשות מן ה ק ו
ולא יהגאה כלל כמו שנהגאו המלאכים להיוה מעלתם יהירה על בעלי חייסייבזה ראי ג ״
כ
המלאכים ענוהנוהו של הקב״ה ללמד ביניהם שהגדול ימול רבוה מן הקכין כי המשל ופחי
עמו עושה במרומו שלום שיעלו שרי מעלה רשוה זה מזה עכ״ל *
וג״כ
א
ל והכיי
נרכחב הרב כלי יקר ז״ל ־ שבחר הקב״ה באוהיוה הוי״ה לשמו
כדי להורות לכל באי העולם ענותנותו ולהסיר מלב המכחישים השגחתו י ה ב י ו
בתחתונים ולכן בחר באותיות אלו כי הם המעט בהשבון יותר מכל אותיות שבתורה שהיי
כל האותיות בקריאתם יעלו לחשבון רב כגון אל״ף מספרו קי״א בי״ת מספרו תי׳יב י וגי
ואין לך אותיות שחשבונם מועע כאלו כי יו״ד מספרו כ׳ וכן השאר י יבהס בחר הקב״ה כלי
ה ג ד ו
,
שנלמדו ממני העניה עכ״ל ־
ועוד
^
נראה לרמוז ־ בראשי״ת בר״א אלהי״ס אי׳ת השמי״ס וא״ת הארי׳ץ ראשי תיטח
וסופם במס־׳ק גימטריא נ״ב אפשר רמז לשם ביין הרומז לשכינה כמלע ־ לרמי
שכ ,מה שנברא בשמים ובארן לא נברא אלא ליחדא £מיה דקב״ה ושכינתיה
ב ד ח
ז
י ל ו ורחימי
ורחימו ויחילו ליחד שם י״ה בי״ה ביחידא שלים בלי שום פניה כלל •
ועוד
נראה לרמוז ־ ראשי תיבות בראשי״ת בר״א אלהי״ס א״ת השמיים וא׳׳ת האר״ו
מספרם כ״ב מספר ירא״ת אלהי״ס במס״ק רמז שלא ברא הקבי׳ה את עולמו אלא
כדי שירחו מלפניו שהיא יחיד בעולמי ואין שני ח״ו י
וכפרי מעלליו •
אדיר אדירים לתת לאיש כדרכיו
וכדאיתא
וזאת
אחדות השי״ת
ליהודה
ב
י
ו2דא תא
במסכה שבה דף ל״א ע״ב * אמר רבה בר רב הונא כל הדם שיש בו
הורה ואין בו יראה שמים דומה לגזבר שמסרו לו מפהחוה הפנימיות
ומפתחות החיצוטח לא מסרו לו בהי עייל * מכריז רבי ינאי חבל על דליה ליה דרהא והרעא
לדרחא עביד ־ אמר רבי יהודה לא ברא הקב״ה אח עולמו אלא כדי שיראו מלפניו שנאמר
) קהלה ( והאלהיס עשה שיראו מלפניו י רבי סימון ורבי אלעזר הוו יחבי חליף ואזיל רבי
נגקב בר אחא אמר ליה חד לחבריה ניקום מקמיה דגבר דחיל חכיאין הוא ־ אמר ליה
אידך ניקום מקמיה דגבר בר איריין הוא י אמר ליה אמינא לך אנא דגבר דחיל חכיאין
היא יאמרה לי אה בר אוריין הוא ־ הסתיים דרבי אלעזר הוא דאמר דגבר יחיל חכיאין
היא ־ דאמר רבי יוחנן משום רבי אלעזראין לו להקב״ה בעולמו אלא יראה כמיס בלבד
שנאמר ועחה ישראל מה ה׳ אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו׳ י וכתיב ויאמר לאדם
י
הן יראה ה׳ היא חכמה וגו׳ ־ שכן בלשון יוני קורץ לאחה הן הסהיים י
3ף ך ע £רש״י ז״ל י יראת במים דומה י לפתחים חיצונים שדרך להם נכנסים לפנימיים
כך אם ירא שמים הוא נעשה חריד לשמיר ולעשוה ואס לאו אינו חס להורתו ־
בהי עייל ־ באיזה פחח נכנס לפהוה אה הפינמייס ־ אמינא לך י כלימר אהה מעמת
בשבחו * הן יראה ה׳ י יחידה היא היראה בעילם עכ״ל ־
האמור נראה לע״ד לפרש הכהוביס בספר ההלים ־ יפיפיח מבני אדם הוצק חן
ול^י
בשפהוחיך על כן ברכך אלהיס לעולם י חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך •
יפיפי״ה ראש ההיבה וסופה ראשי היבוה ירא״ה הור״ה י כלומר בעבור יראה שמים כי
חהיה באדם הוא נעשה חריד לשמור ולעשוה מה שלומד בהורה י ובזה יפיפיה מבני אדס •
שיש בהם הורה ואין בהם יראה שמיס שדומים לגזבר וגו׳ והכריז רבי ינאי חבל על דליה
ליה דרתא וגו׳ כנזכר י הוצק חן בשפתותיך י כלומר ובעבור יראה שמים כשהוכיח בני אדם
מוסר ה׳ רבוי החן בדברי שפחותיך ונשמעין שהדברים היוצאים מן הלב נכנסים בלב וכל
השומעים יאמרו כל השכל הזה וכל המוסר אשר הוא דובר הכל בו י על כן ברכ״ך אלהי״ם
במס״ק גימעריא ברכ״ה מש״ה שזכה וזיכה אה הרבים זכוה הרבים חלוי בו וגם בך לעולם *
י
ח ן ך ך נראה לרמוז ־ ע״ל כ״ן ברכ״ך חלהי״ס לעול״ס במס״ק גימטריא ל״א יהי״ה ל״ך
עונ״ש ול״א גנא״י * כלומר שעל ידי שחוכיח בני אדם במוסר ה׳ והבקש עליהם
רהמים אה נפשך הצלה ולא הענש ולא" ההגנה ־ ) על דרך מה שנהב הרב בעל יד יוסף
בספרו( י וז״ל הצדיקים הם שומרים ונקראו נטורי קרהא י א״כ כמו שיש לענוש ולגנוה
לשומרי העיר כשיקרה איזה סכנה או פרצה על שלא שמרו יפה • כך נענש הצדיק כשיקרה
אמה סכנה בזמנו או איזה צרה או איזה פרצה על שלא הוכיח ולא בקש רחמים ־
וכמאמר
אחדות השיי׳ת
וזאת
וכמאמר
חכמים ד ל במדרש חיכה
י
ליהודה
כי כשחרב בית המקדש הלך ירמיה ל ש
פמ
מערת המכפלה וחמר לאבות העולם עמדו שהגיע זמן שחהס מתבקש
לפני הקב״ה י אמרו לו למה * אמר להם איני יודע י מפגי שהיה מתיירא שלא יחמיי
בימיך היתה זאת *
ובן אמרו במכות י שזה הוא העעם שתלה הכתוב חזרת הרוצח במיתת הכהן גדיל
שהיה לו לבקש רחמים' על דורו ולא בקש י זמייתי ראיה כי הא דההוא גברא דאכ י .
י י וו^}י
אריא ברחוק תלה מאה פרסי מיניה דרבי יהושע ב״ל ולא אשתעי בהדיה אליהו תצחיז
י
דכל כמה שהאדם גדול כן ירבה וכן יפרוץ חיוב שמירתו אל העס עכ״ל
נראה לרמוז ־ ע״ל כ׳ין ברכ״ך אלהי״ם לעזל״ם במס״ק גימטריה א״ם א ה ׳
ל ך ע״ה בספי
ק,
לל • ן ל ך
׳ י
״ ל ״^ן
ועוד
ה
ת ס ב ו
מש
ה
ך
י
ן
ע
ס
ה ט
ד י
ע
מ י
ש ה י ה
ל ן ד
ה מ
תהלים ( י אלופינו מסובליס אין פרץ ואין יוצאת ואין נוחה ברחובותינו * והרב הנ״ז כ
יד יוסף ז״ל דקדק דמאי אין פרץ ואין יוצאת ואין צוחה ״ ותירץ כשאלופינו הס מסוכל ^
*יt
וסובלין משא הדור ולוקחין משאם להתפלל עליהם מועיל תפלהס אפילו לשדר ו ל ה
' \
והמערכה י וזה הוא דקאמר אין פרץ ואין יוצאת וגר יראה ד מ י חיי ומזוני לחי
•יו
תליא מלתא אלא במזלא י וכנגד בגי שמי שחין לו בניס נקרא הרוס ופרוץ וכמאמר
ז״ל דכה• י ואבנה ממנה אמר אין פרץ אין אדם הרוס ופרוץ בלי בנים י וכעל חיי שיוצא v
הנשמה קודם הזמן המוגבל אמר ואין יוצאה שוס נשמה מהגיף קודם הזמן המיגגל • וכנגי
מזוני שצויחין ברחובוה קייה על הלחם ועל המזון אמר ואין צוחה ברחובותינו • אשרי ה
כ ג י ע
ה מ ז
ב ז מ ה י
ח כ מ י ס
ה
ע ס
שככה לו אשרי העם שה׳ אל הי ו עכ״ל ־
ע״ל כ״ןברכ״ך אלהי״ם לעול״ס במס״ק גיממריא א״ס של״א
נראה לרמוז
חק״ח זכו״ח דחבר״ך י א״ס של״א הק״ח זכו״ח דחבר״ך במס״ק גימכיריא והה״!
ל״ו חל״ק הר״ע שב״ך עם הכולל ־ ) על דרך מ״ש בספר שבחי האר״י זיע״א( שהמוכיח
• ןעל פי זה
ן לק לק
ן
י
ל לק
לאחרים ןלא יק לן
ועוד
י
ב
מ מ נ ן
ט ט
ח
ה ז כ ן ת ש
ש
3ה
ן ; ן ק
ח
ה
ר
ע
ש ב ו
פירש רבי ישעיה ז״ל מה שאמר הכחוב הוכיח הוכיח אה עמיהך בהנאי לא חהיה כונחן״
שחשא עליו חטא ר״ל אדעהא ראם לא יקבלו ממך השיח עליהם כובד חעאך עי׳ש
*כתב
שכחב האר״י זלה״ה דמה שאומרים ישמח
הרב ארץ החייס מפרש על ההליס
משה וגו׳ בשבת משוס שעל ידי העגל נשאו עדיים ונחנוהו למשה ונהג טוב '
דבשבת מחזירם יע״ש י
י
ע י
וכתב
הרב בריה יעקב ז״ל דכפי זה אתי שפיר קרא יפיפית מבגי אדם וגו׳ במשה ד נ
טוב
ה ג
.
וזאת
אחדות השי״ת
מהודה
ג
״מו 3עין אף במה שנתנו לוי ולא נתכוון ת״ו להוכיח אד»תא דליטול שכר חלקהכןוב שבהם*
וכתב
נמשך לזה מה שאמר הכתוב במשלי * כי את אשר יאהב ה׳ יוכיח וכאב את בן
ירצה ר״ל תדע לך מי הוא זה אשר אוהב ה׳ שיוכיח לרבים אותו אשר יוכיח כמו
£האב מוכיח ומרצה לבנו אדעתא דלזכותו ולא אדעתא דלימול חלק זכותו וליתן עליו חלק
הרע שבו הכי כמי המוכיח בעינן כהאי גוונא *
•וכתב
סובב הולך לזה מ״ש בספר תהליס י העיבה ה׳ לטובים ולישרים בלבותם •
והמעיס עקלקלוהס יוליכם ה׳ את פועלי האון שלוס על ישראל י רי׳ל העיבה
ה׳ חלק עוב לעוביס לבריות שמוכיחין אותן לשוב בתשובה ־ ) על דרך מ״ש בפ״ק לקידושין(
טוב לשמים ולבריות זה הוא צדיק טוב ע״ש ־ הכי נמי למוביס היינו עובים לשמים ולבריות
•שמחזירם למיטב לעבודת ה׳ ־ אמנם רוקח ולישרים בלבותם ולא למי שדורש אדעתא דליטול
חלקם הטוב * אבל והמטים עקלקליתס שדורשין אדעהא דיטלו חלק הטיב י אז יוליכם הי
את פועלי האון שאין בהן לחלוחית של מצוה דאין להן מה ליטול מהן י ואז יהיה שלום על
ישראל דאין נוטל זה מזה כלום עכ״ל •
,
ך ל £י האמור נראה לפרש עוד הכתוב י יפיפית מבני אדם וגו כלומר שיאשרוך בני אדם
ויאמרו אשרי איש.ירא את ה׳ במצותיו חפץ מאד ולא בשכר מצותיו שיטול חלק הטוב
וגו בזמן שהוצק חן בשפתותיך להחזירם למוטב לעבודת ה׳ ולא יקבלו י על כן ברכך
אלהיס לעולם י במה שנאמר הטיבה ה חלק טוב לטובים לשמים ולבריות וגו כג״ז •
,
,
ועוד
,
,
נראה לפרש יפיפית מבני אדם וגו כלומר בני אדם יאמרו עליך מקרא שכתוב
בשיר השירים י מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים י כלומר מה מאד יפה אף
נעים העושה מצותיו יתברך מאהבתו רוקה ולא אדעתא ליטול שכר חלק הטוב וגו׳ בזמן שהוצק
חן בשפתותיך להיטחן לשוב בתשובה ולא יקבלו • על כן ברכך אלהים לעולם י ששכר
האהבה כפול ומכופל בתענוגים תענוגי גן עדן וגם בעוה״ז אוכל מפרותיהן •
י
וכדתנן
,
אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס וגו ויהי מורא שמיס
עליכם ־ פירש רבינו עובדיה ז״ל י ויהי מורא שמיס עליכם י
אף על פי
שאתה עובד מאהבה עבוד ג״כ מיראה שהעובד מאהבה זריז במצות עשה • והעובד מיראה
•נזהר ממצות לא תעשה ונמצאת דעבודתו שלימה ־ וכן אמרו חכמים ז״ל עבוד מאהבה
עבוד מיראה • עבור מאהבה י שאם באת לשנוא דע שאתה אוהב ואין אוהב שונא י עבוד
מיראה ־ שאם באת לבעיט דע שאתה ירא ואין ירא בועט עכ״ל •
ואיתא
וזאת
ואיתא
אחדות השי״ת
ליהודה
^:
בספר הרוקח * הזהירנו לאהבה אוהו אמרו בספרי ואהבה הה ה׳ חלהיך
א 5על הבריי
; .ןא
ל
א
מאהבה ש
ה ע ן ש ה
מ
ה 3ה
ש כ ר ן
כ פ ן
ו מ ט פ
ן ה
ה 3ת
מ
ה ן
כאברהם אביך שנאמר ואח הנפש אשר עשו בחרן וגו׳ שגיירן והכניסן חרה כנפי י
כ כ י נ ה
י
בכל לבבך בשני יצריך ביצר סוב וביצר רע י בכל לבבך שלא יהא לבך חלוק על הקכ"
ה
ובכל נפשך אפילו נועל אה נפשך * שמעון בן עזאי אומר אהבהו עד מצ,י הנפש ׳ לאהנין
.אה ה׳ אלהיכס שמא האמר הריני לומד הורה בשביל שאהא עשיר בשביל שאקרא רבי ב
:ג
(
שאקבל שכר לעה״ב בשביל שאשב בישיבה בשביל שאאריך ימים הלמוד לומר לאהבה י J
ע
מה שהעשו לא העשו אלא מאהבה י רבי אלעזר בן צדוק אומר ע נ ה דבריס ל נ ס פ י י
ודבר בהם לשם שמיס ואל ה ע כ ס עערה לההגדל בהס עכ״ל ־
ואיתא
בשערי קדושה ־ מזכי לחייבא אמרי רז״ל למה זכה אלקגח להעמיד במוחי
'י
ששקול כמשה ואהרן מפני שהיה עילה לרגל ומעלה לבני אדכ הרבה עמי
אוחן י וכן שמוחל בנו נוהג אחריו כמ״ש וסבב ביה אל והגלגל ושפע אה יבדחל וחסוביזי
א ע-ו בי 1
הרמהה כי שם ביהו י ואברהם לא זכה לכל מעלוחיו אלא משום ו א
׳ ן י לרך ה וגי
וכהיב ואברהם היו יהיה לגוי גדול וגו׳ כי ידעהיו לריען א י צ
וכל ראשי הדורוה אינן זוכין או אינן נענשים אלא על סיבה זו עכ״ל י
י מ ז
זי
ת
ש י
ואיתא
וה
ו ג ו
ה נ פ ש
ש 5
ש ר
ך ו
ב נ ג י
בזוה״ק ריש פרשה חרומה הגדיל לספר בשבח מזכה להייבא ואמר זכאה
למרדף בחר חייבא ולמקני ליה באגר שלים וגו׳ ודא איהו שבחא דיסהלק י־י
קב״ה יהיר משבחא אחרא ואסהלקיהא דא יהיר מכלא וגו׳ וע״ד כהיב באהרן ורביכ ה -־
וכהיב בריהי היהה אחו החיים והשלים וגו׳ ואיהו אסהלק בג׳ סלוקין מה ללי
מעון
אסהלק הכי בר גש אחרא וגו׳ על האי בר גש כהיב בריתי היהה אהו החיים והשלום
למחמי בגין לבטי זכי בהאי עלמא וזכי לעלמא דאהי ועאל בהליסר הרעי וליה מאן דיל׳יזי
בידיה י ועליה כהיב גביר בארן יהיה זרעו וגו׳ הון ועובר בביהו וצלקהו עימלח לטל י
זרח בחושך אור לישרים כדין מלכא קדישא בריך לדיוקנא דההיא בר נש בכל ברכאן ד כ י ?
לאברהם כד עבד גפשין דחייביא וגו׳ ואיהו עאל לעי עלמין גניזין דלא זכו בהו בר נש אחרא
ואלמלא הוו ידעי בני נשא כמה הועלה וזיכו גרמו לצדיקייא וזכאן בגינייהו הוו אזלי אבחרייהי
ורדפי כמאן דרדיף בחר חיין וגו׳ ע״ש י
י
בי
,,
1
י
ח כ
ולכן
חגור חרבך על ירך י למלחמה מלחמה מצוה עם היצה״ר גבול מלך זקן וכסיל
ז׳ שמוה נקראו לו י הקב״ה קרא אוחו ר״ע שגאמר כי יצר לב האדם רע מנעוריי
משה רבע״ה קרא אוהו ער״ל שנאמר ומלהס אה ערלה לבבכם ־ דיד קרא א־הו חטאי׳ת
י
י
שנאמר
אחדות השי״ת
וזאת
ד
לייחודה
שנאמר וחטאתי נגדי תמיד ־ שלמה קרא אותו שונ״א שנאמר אס רעב שונאך * ישעיה
קרא אותו מכשו״ל שנאמר הרימו מכשול מדרץ עמי * יחזקאל קרא אותו אב״ן שנאמר
והסירותי את לב האבן מבשרכם י יואיל קרא אותו ציפונ״י שנאמר ואת הציפוני וגו י ראש
האויבים הוא היצה״ר הוא השכין הוא דאתי בהסקופין לגבייהו דבני נשא לאסעאה לון מארחוי
דקב״ה כמה דאסעי לאדם קדמאה וגרים מותא לכל עלמא והכי נמי אסעי להו לבגי נשא
וגרים לין לאסתאבא ומאן דאתי לאסתאבא איהו משיך עליה ההוא רוח מסאבא ואתדביק
בהריה וגי' כמ״ש בזוה׳׳ק י ולכן קדימה פניו של ארב זה הכניעהו אבדהו והיה כלא היה
כדי שתוכל לעשות רצון בוראך לעבוד אותו עבודה שלימה עבודה תמה וזה הוא ״ הודך
והדרך.׳ כי מה לנו מזמן אס לא רצונו יתברך ויתרומם׳ ובזה תזכה ותחיה בעוה״ז ובעוה״ב
לטוב הצפין לצדיקים אשר עין לא ראתה אלהיס זולתך יעשה למחכה לו •
,
נראה לרמוז ־ בראשי״ת במס״ק עם הכולל גימטריא אברה״ס רמז בשביל אברהם
ו^וד
ברא אלהים את השמים ואת הארץ י ) וכדאיתא בזוה״ק( אלה תולדות השמים
והארץ בהבראם אל תקרי בהבראס אלא באברהם עכ״ל ־ ונראה לומר ט ע ס לדברי הזוה״ק
אל תקרי בהבראם וגו משום שהוא ראש למאמינים והיא שפרסם אחדות אלהוחו יתברך.
בעולם ־ ) וכראיתא במדרש סדר לך לך ( י אמר הקב״ה לאברהם לך אני פוטר מכיבוד אב
ואם ואין אחר אני פיטר מכיבוד אב ואם עכ״ל ־ והרב לב אריה ז״ל פירש מדרש זה על
דרך הגמרא בקידושין ־ יורוך ה׳ כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך מאמר פיך לא נאמר אלא
אמרי פיך י אלא בשעה ששמעו •אומות העולם אנכי ה׳ אלהיך ולא יהיה לך אלהיס אחרים
אמרו לכבוד עצמו הוא דורש י כיון ששמעו כבד אח אביך וגו חזרו והודי לדברות ראשונות
רבא אמר מהכא ראש דברך אמת ראש דברך ולא סוף דברך אלא מסוף דברך ניכר שראש
דברך אמת עכ״ל י א כ משמע בממצות כבד את אביך וגו׳ הודו אומות העולם על דבורו
של אנכי ה׳ אלהיך להראית שהוא יחיד בעולמו י והנה ידוע זה שאברהם אבינו היה ראש
למאמינים לפרסם אלהותו יתברך שהוא יחיד בעולמו ־ לזה אמר לך דייקה אני פוטרך
מכיבוד אב ואס וגו׳ שאחה ראש המאמין ביחוד בלא זה א״כ אין צריך למצות כבד וגו אבל
אין אחר פוטר מכיבוד אב ואס מטעם שממצות כבד וגו נשמע ונרמז היחוד של אנכי ה
אלהיך והא בהא תליא ־ ולפי זה יתכן שזה היה כוונת רבקה כמו שאמר הכתוב ויתרוצצו
הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנכי ־ ודרשו רז״ל שזה מפרכס לצאת וזה מפרכס
לצאת ־ ותאמר רבקה אס כן הואיל שאני רואה בהיותם עדיין במעי בועטים בי ואינם נזהרים
במצית כבד וגו׳ אס כן אם הס עוברים על מצות יכבד וגו אם כן מזה נלמד שאין יכולים
לקבל הס אנכי ה אלהיך שהלא מכבד את אביך וגו׳ גשמע ונרמז אנכי ה׳ אלהיך שהודו
י ביחודו יתברך שהוא יחיד בעולמו והם אינם מקיימים עכ״ל •
,
,
״
,
,
,
,
,
והרב
וזאת
וחרב
אחדות השי״ת
1
ליהודה
קרבן אהרן ז״ל גהן טעם לדברי הרב הגז׳ שממצוה כבד הה אביך וגו׳ חזרו והייי
לדברות ראשוניה * והעעם היא שי;אומית העולם היו סוברים שיש שותף להקכ״יי
מ
בבריאת העולם ח״ו לפי שכתוב נעשה אדם לשון רבים ולפיכך כשאמר אנכי ה׳ אלהיו י ׳
אמרו לכבוד עצמו היא דורש ולא לכבוד שותפו אבל כשאמר כבד אה אביך וגי׳ שהס שוהפ
יס
עמו בארס כמאמר רז״ל בגמרא שלשה שוהפים יש באדם אביו ואמו והקב״ה • חזרו והייי
לדבריה ראשוניה ואמרו ה׳ אחד י שאס הוה שיתן* עמו בבריאה העולם ח״ו היה מצי
ה
לכבודו כמו שצוה על כביד אב ואס שהם שוהפיס עמו באדם ע כ ״ ל :
ולפי
האמור נראה לע״ד לפרש הכתוב בהמניא אפי י פחח דבריך יאיר מבין נהיים
פתח דבריך ולא סוף דבריך אלא מסוף דבריך כבד אה אביך וגו׳ ניכר לכל בי
העולם שפתח דבריך אנכי ה׳ אלהיך שאתה הוא המאיר והמבין פתיים ־ שהרי ממצות ככי
אח אסיך וגו׳ חזרו האומות העולס מהפתיות והטעות שהיו בלבם שיש שותף בבריאה לעולס
ח״ו והטעם שחזרו כנז״ל והודו לדברות ראשוגוח ואמרו ה׳ אחד והכירו שהוא יהברך ויתרומם
היא שהאיר לבס לדעת ולהבין האמת שהוא יחיד בעולמו על ידי מצוה כבד אה אביך וגי׳
י
זי
:
נראה לפרש הכתוב האמור י פחח דבריך כלומר המצוה הראשונה את אשר צוהנו
ו^וד
על הר סיני היא יאי״ר ראשי תיבות י״י אח״ד ראשי״ת טרם כל יציר נברא בלי
ראשית בלי תכלית והמצוה הזאת פחח דבריך היא העיקר לכל דבריך שכל המודה ביחיר
כמודה בכל התורה כולה כנודע והיא שתאיר עיני הלב להתבונן בתורה ליראה אה ה׳ הנככי
והנורא י ואז אמרינן כי זה כל האדם ־
וכדאיתא
בגמרא ברכות ד״ו ע״ב ־ אמר רבי חלבו אמר רב הוכח כל אדם שיש מ
יראת שמים דבריו נשמעין שנאמר סיף דבר הכל נשמע את האלהים ירא
ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם ־ מאי כי זה כל האדם אמר רבי אלעזר אמר הקב״ה כל
העולם כילו לא נברא אלא בשביל זה ־ רבי אבא בר כהנא אמר שקול זה כנגד כל העולם
כולו י רבי שמעון בן עזאי אומר ואמרי לה רבי שמעון בן זומא אומר כל העולם כולו לא
נברא אלא לצוות לזה י )רש״י ז״ל( בשביל זה י שיברא זה י עכ״ל :
ולפי
האמור נראה לפרש מאמר רז״ל * אס הדיבור כסף שתיקה זהב ־ בהקדים עיר
דבר ידוע בדברי רז״ל כי הכסף רחמים והזהב דין ־ ומעתה אפרש ־ אס הדיבור י
מתקיים כלומר דבור ראשון אשר שמענו• מפי הגבורה על הר סיני י אנכי ה׳ אלהיך וגו׳ *
לא יהיה לך אלהיס אחרים וגו׳ ראה מה מרמים בזה י כסף י כלומר מדת הרחמים בכל
מידי * כי מצוה ראשונה זו היא עיקר לכל דבריו יתברך י כיי המודה ביחור וגו׳ והיא שתאיר
עיני
וזאת
אחדות השי״ת
ה
ליהודה
עיני הלב וגו׳ כנז׳ י ואז כנפי יונה כתפה בכסף וגו׳ * ) ראה בכתוב תהליס( חם תשכבון
,
ט ן שפתים כנפי יונה נחפה בכסף וגו י ) פירשרש״י ז״ל( אם תשכבון בין שפתים וגו׳ *
כל זה האומר יאמר להם אס אתם שכבתם בין תחומיכס והתענגתם בתענוגים זאת יונתי
כנסייהי כנפיה נחפה בכסף י ומהו הכסף והחרוץ עכ״ל * ) ראה במצודת דוד ( א ס תשכבון
,
וגי י ר״ל אף אם מצרות הגלות תהיו חשוכים וכמורים כשוכב בין מקום שפיתת הקדרות •
כנפי יונה י
מ״מ תהיו נאיס כמו כנפי יונה הנראה כמחופה בכסף ובזהב משובח הנוכיה
כלומר
מעט לגוון הירוק י ר״ל סוף הדבר לגאולה שלימה ורב עוב עכ״ל * שתיקה י
משתיקה תוסיפי לדעת כי ה׳ הוא האלהים אין עוד מלבדו * וטעם השתיקה הוא י זהב *
כלומר שאלמלא שתיקה אלא דבור היו טועים אחרי אלהים אחרים כמו שטעו ישראל בעגל
מסכה אשר עשו בגזמי הזהב ואמרו אלה אלהיך ישראל י ) ראה בשמות רבה פר׳ י ת ר ו (
אמר רבי אבהי בשם רבי יוחנן כשנתן הקב״ה את התורה צפור לא צויח עוף לא פרח שור
לא געה אופנים לא עפו שרפים לא אמרו קדוש הים לא נזדעזע הבריות לא דברו אלא העולם
שותק ומתריש ־ ויצא הקול אגכי ה׳ אלהיך * וכה״א את הדברים האלה לבר ה׳ אל כל
קהלכם קול גדול ולא יסף י ארשב״ל מהו ולא יסף * אלא כשאדם קורא לחבירויש לקולו
בת קיל ־ ) פירוש שעם הקול נשמע קול קטן כנגדו( י והקול שהיה יוצא מפי הקב״ה לא
היה לקולו ב״ק ־ ואם תמה אתה על זה הרי אליהו כשבא לכרמל כנס כל הכומריס ואמר
להם קראו בקול גדול כי אלהים הוא י מה עשה הקב״ה הדמים כל העולם והשתיק כל
העליונים והחחתונים והיה העולם תוהו ובהו כאילו לא היה בריה בעולם י שנאמר ואין קול
ואין עונה ואין קשב ־ שאם ידבר הס אומרים הבעל עננו * ) פי׳ אס היה מדבר שוס בריה
היו עובדי הבעל אומרים זה הוא קול של הבעל והוא ענה אותנו( ־ עאכ״ו כשדבר הקב״ה
על הר סיני השתיק כל העולם כ ד שידעו כל הבריות שאין חוץ ממנו ואמר אנכי ה׳ אלהיך •
ולע״ל כחוב ) ישעיה( אנכי אנכי הוא מנחמכם ־ ) פי׳ כדי לסייס הפ׳ במילהא דנחמתא
הביא מעין אנכי דעסיק ביה ־ אנכי אנכי הוא מנחמכם ( ־ ) ובמהניח כהונה פירש ( •
אנכי אנכי וגו׳ • בשביל שקבלהם דבור אנכי י אנכי אנחס אחכם עכ״ל •
נראה לפרש • א״ם הדיבו״ר כס״ף י מתקיים כלומר מה שצייתי אתכם ) יהרו(
לא תעשון אתי אלהי כ0ף ואלהי זהב לא תעשו לכם י ראה מה כתיב אחריו אבוא
אליך וברכתיך י ו ראה בפירוש רש״י ז ״ ל ( י
לא תעשון אתי י לא תעשון דמות שמבי
המשמשים לפני במרום ) מ כ ל ה א ( * אלהי כסף י בא להזהיר על הכרובים באתה עיבה
לעמוד אתי שלא יהיו של כסף שאס שניתם לעשותן של כסף הרי הן לפני כאלוהות * ואלהי
זהב י בא להזהיר שלא יוסיף על ב׳ שאם עשית ד׳ הרי הן לפני כאלהי זהב ־ לא תעבו
לכס
אחדות חשי׳ית
האת
1
ליהודה
לכם ׳ לא תאמר הריני עישה כרובים בבתי כנסיות ובבתי מדרכיה כדרך באני עושה כניי
עולמים לכך נאמר לא העשו לכם עכ״ל י ) ראה שם בפי׳ אצן
ע ז ר
1
א ״ ל ( • לא המשי! י
ז
הטעס והנה אנכי יישב בשמים וחני דברהי עמכם לא על ידי אמלע• ־ וכן כהיב פנים בפגים .
דבר ה׳ עמכם י ואל תתמה בעבור שכתוב לא תעשו פעמים י כי כן דרך צחיח לשון הקילש
כמי לא תחמיר ׳ ט הטעם אחד הוא י וכן הוא לא תעשון לכם אתי אלהי כסף ואלהיזהכ י
כ י
כמי לא תעשה לך פסל וכל תמונה ־ וטעם שתעשו צורות לקבל כח העליונים ותחשבו
;
לכבודי אתם עושים כאילו יהיו אמצעיים ביני וביניכם * כמו העגל שעשו ישראל • ט אהרן
לכבוד השם עשה כאשר אפרש במקומו י ובעבור שהשם ידע שישראל יעשו הזהירם בהחלה
שלא יעשו אלהי זהב י והגה ט ע ם אתי ־ שאין לי צורך לאמצעיים עמי י על כן אחריי י
אביא אליך וברכתיך י והטעם אני בכבודי אבוא אליך עכ״ל ־ שתיק״ה
ז ה
״ • כלומר מה
3
שצייתי אתכם י ) פ׳ משפטים ( ושם אלהים אחרים לא תזכירו לא ישמע על פיך ־ ) י
א ה
שם בפי׳ רש״י ז ״ ל ( י לא תזכירו ־ שלא יאמר לו שמור לי בצד ע״א פליטת או תעמיל
עמי ביום ע״א פליטה ־ ד״א ובכל אשר אמרהי אליכם השמרו ישם אלהיס אחרים לא
תזכירו י ללמדך ששקולה ע״א כנגד כל המצות כולן והנזהר בה כשומר את כילן י ל
א
ישמע ־ מן הנכרי ־ על פיך י שלא תעשה שותפות עם ככרי וישבע לך בע״א שלו נמצאה
שאתה גורס שיזכר על ידך עכ״ל •
ברוה הצדקה מה גרמה לה אהבה יחוד השי״ת ־ איהא במדרש * ישלם ה׳ פעל!
ראה
ותהי משכורחך שלמה מ ע ס ה׳ אלהי ישראל י אמר רבי חסא אשר באת לחםייז
החת כנפיו עכל״ה ׳ וצריך ביאור דמה חידש רבי חסא על המקרא ־ והמפרשים ע״ה כל
אחד לדרכי פנה י הלא בספרחס בחצריהם ובטיריתם י והרב שבט יהודה ז״ל פירש מדרש
זה במ״ש רז״ל שכר מצות בהאי עלמא ליכא י והטעם דשכירות אינה משתלמת אלא לבסיו> י
זלא נשלמה המלאכה עד שיפטר האדם מ; העולם י ועוד טעם אחר י כי יעקב ועשו חלקי
העולמית ויעקב נטל העיה״ב לחלקי ועשו נטל העוה״ז י אלא דמקשיס דאס כן אין להם
לישראל חלק בעוה״ז אלא איכל נפש בלבד לחם צר ימים לח! והמיתרות הוא גזל ואיך יש
עשירים בישראל י ותירץ ה י ב מהר״ש פרימי ז״ל במ״ש רז״ל אס לא בריתי יומם ולילה
חקית שמיס וארץ לא שמתי י נמצא ראם לא היי ישראל מקבלים התורה היה חוזר העולם
לההו ובהו י והו״ל כמציל מזוטו של ים דהיא לעצמו ואינו גזל בידו ־ וידוע מיש ר י ל
דהכופר בע״א כמודה בכל התורה ־ מעתה זה יהיה כונה המדרש ישלם ה׳ פעלך י דהיינו
לעת״ל יש,ס שכר פעילהך ישל״ס דייקא שהיא לשין עתיד י והיינו משים רכל פעולת שכיי
ל מ * ל י ייייןא * ילא זי אן* זי ותהי משכירהך שלמה דגם 5עוה״ז
א י כ ה
מ ש ת ל מ ת
א ל א
פ ע
יחן
וזאת
אחדות השי״ת
ליהודה
י
יחן לך כל משאלות לבך גס עושר גם כבור י וא״ת שכר מצות בהאי על5ןא־ ליכא להוא חלק
עשו י לזה בא רבי חסא ואמר אשר באת לחסות תתת כנפיו כלומר מאחר שכפרת בע״א
ובאת לחסית תחת כנפי השכינה הרי את מודיה בכל החורה טלה שבעבורה מחקייס העולם
והרי את כמי שמציל מזוטו של יס דהוי מציל לעצמו ואינו גזל •
א״ג אפשר במ״ש רז״ל כי מי שהוא צדיק גמור על מיעוע עבירות שיש בידו דאין צדיק
בארץ אשר יעשה טוב ולא יחעא * משלם לו הקב״ה העונש בעוה״ז ע״י יסורין כדי
ליתן לו שכרו מושלם בעוה״ב י ז״א ישלם ה׳ פעלך כלומר מה שפעלת און ישלם לך העונש
בעוה״ז וזהו לטובתך כרי שתהיה משכורתך שלמה לעיה״ב מעס ה אלהי ישראל * וא״ת
מה ראה בועז ברות לומר לה כך * דזהו אינו אלא לצדיקים גמורים המקיימים התורה
והמצות * ואלו רות עתה באת ביאה ריקנית ואין בידה לא הורה ולח עבידה ולא מצומ״ט
ואדרבא יהיה להפך שישלם לה שכר מ ע ט מצות שיש בידה בעיה״ז * לזה בא רבי חסא ואמר
אשר באת לחסות תחת כנפיו וכפרת בע״א הרי את כמודית בכל התורה כולה והרי את צדקת
גמורה וכך היא המרה שמשלם לצדיקים גמורים עונשם של מיעוט עבירות בעוה״ז כדי ליתן'
להם שכרם מושלם בעוה״ב •
,
ועוד
גם ידוע
אפשר במ״ש רז״ל ותהי משכורתך שלמה שיצא ממגה שלמה המע״ה
דהקב׳׳ה משלם מדה כנגד מדה וידוע שרוה היהה בת מלכים בת עגלון מלך מואב •
ז״א ישלם ה׳ פעלך וההי משכורהך שלמה שיצא ממך שלמה המע״ה * וא״ה במה אזכה שיצא
ממני שלמה המע״ה ־ לזה אמר רבי חסא אשר באח לחסוה החח כנפיו כלומר אחרי היוהך
בה מלך והנחה המלכוה של ביה אביך שהייה אוכלה מעדני מלכים ובאה ללקט כעורים
אחרי הקוצרים לזון אח עצמך כדי לחסוה חחה כנפיו והקב״ה משלם מדה כנגד מדה ולכך
חהי משכורחך שלמה המע״ה מדה כנגד מרה עכ״ל *
י
נראה לפרש ־ א״ס הדיבו״ר ־ במצוח עשה ודברת בם י שלא יהיה עיקר דבורך
,אלא בם כדי לשמור ולעשוה י ראה וגו׳ ־ כס״ף י כלומר מרח הרחמים ־ ) ראה
בזיה״ק פ׳ פנחס דף רי״ד ע״א ( ־ אהא בר נש לאסהכלא בפקודי אורייהא כמה סניגורין
קיימין לאדכרא עליה לעב ־ יכאלה רבות כידוע ־ שהיק״ה ־ כלומר מלדבר בס מלשמור וגו׳ •
ראה וגו׳ • זה״ב • כלומר מדת הדין ״ ) ראה שם בדף הגז׳( • אתא בר גש ואעבר על פקידי
אורייתא אימן עיבדין קטיגורין עליה לביש • וכאלה רבות כידוע ־
ועוד
נראה לפרש •א״ם הדיבו׳׳ר כס״ף • כלומר ראה החכם מה הוא אומר ־ אס תבקשנה
ככסף וגו׳ • אז תבין יראת ה׳ וגו׳ ־ כי ה׳ יחן חכמה וגו׳ י לנצור אורחות משפט
וגו׳
אחדות השי״ת
האת
ו ג י
ט
' י
ט
ח
^
כ
מ
ב
ה
ב
' ^"
י מ
מ
' י
ז
מ
ה
א
מ
ר
ה
ש
ר 5י
מ
י
ע
ר
י ר
'
י ה י ש ע
ב
י ג י
ליהודה
י
'״
י י
ב כ
כ
^
י
ה
ב
י
י י כ י י י
ה
כ י י י ע
י
ב ה י
מיררהי י" מהל
י י צ ח ח
ורה
' '
°
'
' '
חורב ומכרזת ואומרת אוי להס לבריות מעלבונה של תורה שכל מי בתינו עוסק בתלמיר י
ז
ה
״
ב
*
כ
'
י
מ
י
י
א
ה
ב
פ
ר
י
(
י
א
ב
ו
ת
י
י
נקרא נזוף שנאמר גזם זהב באן{ חזיר וגו׳ • וכאלה רבות כידוע י
פירוש
* מעלבונה של תורה ־ מעלבון) שעלבון( שעולביס את התורה שהיה
ע
י
על שאין לה עיסקים י נזוף י מגורה כמו ויגער בו אביו דתרגומו ונין*
איוהי ־ נזם זהב באף חזיר י שאינו משמרו אלא הולך באשפה וממאסה • כך הלמיל
החסר מטעמים של תורה שהוא מאוס כמו המנודה הזה עכ״ל י
^1
^
ל
נראה לפרש ־ א״ם הדיבו״י י ל י י
,
אלא לדבר י ראה וגו׳ * כס״ף י כלומר מדת הרחמים • ) ראה בהקדמה הזוה״יז
׳ rnV kבג I
ד׳ ע ״ ב ( י ואשים דברי בפיך כמה אית ליה לבר נש לאשתדלא באירייתא יממה ו׳יייי/
״ א ( • הח ח׳
ף
^.
דקב״ה ציית לקלהון דאינון דמתעסקי באורייהא ,
כמה הוא חילא חקיפא דאורייתא וכמה הוא עלאה על כלא רכל מאן דאשהדל יחידייהיז׳
דחיל מעילאי ומהתאי ולא דחיל ממרעין בישין דעלמא בגין דאיהו אחיל כאילנא דחיי •
מיכיה בכל יומא דהא אורייהא חוליף לבר גש למיזל באורח קשיכי וגו׳ ע״ש • וכאלה ר
כידוע י שהיק׳ ה * כלומר עח לחשוה י כשמהרפיס ומקללים א אי• 5י • ) ראה ב ם י
חסידים סי' נ ״ ח ( ־ יעבור על מדוחיו למען יתכפרו פשעיו שנאמר מי אל כמוך נישח ו
ועובר על פשע • וכל הנבזה בעיני בני אדם שלא מחמה מעשים רעים עהי־ שיהע,ח שנח
הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד וגי׳ ־ ומי הוא אוהו שכתוב עציו במקרא שלחחריי
גבזה וחדל אישים וגו׳ ע׳יש י וארז״ל מעשה בריבי אליעזר שירד לפני התיגה ולא גענה יגי
.ן ״ ל • וג״כ 1
ל
זירד רבי עקיבא ונענה ויצאת 5ק 1ו א מ
להשיב • כלומר אל תמסור עליו דין לאמר הצור ינקמנו מידי וישיב לעושה הרע כרעחי
שאם השיב כך ראה וגו׳ • זה״ב י כלומר מדח הרין * כי כל המוסר דין על חבירו באה מלי
הדין לפגי הקב״ה ואומרה רבש״ע לזה העשה דין ראוי הוא שהענישו על כך וכך זגי׳ "
בס׳ חסידים סי׳ ע״ו * וג״כ שתיקה י כשמדברים דברי הדיוטות לשון הרע שיחה במיל
וכיוצא כדרך יושבי קרטה • ראה וגו׳ * זה״ב ־ כלומר מדת הדין * שמכריזין עליהם למעל
בשמים ואומרים סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה * וכאלה ר3ות גורמים לעצמם
כידוע *ולכן אף שלא הדברעמהם בכל האמיר טיב שתלך מאצלם פן תילמד ממעשיהם הרעים *
נראה לפרש • א״ם הריבי״ר כס״ף במס״ק גי׳ ארבעים • ונשמה נוצרה בארבעים
כידוע ־ רמז אס הבן אדם ידבר בתורה שניתנה בארבעים כדי לשמור ולמשות
נשמתו
כ
מ
ע
ב
ת
ש מ
מ י ב י י
ב ר י ס
ע
ת י ר ה
ת
1
ז
י מ
ע ״ ב
ס
ב
ד
י ״ א
ע
ה ש
ב
ד
ב י ח
פ
ן ה ו
נגי
יזי
ת
י
י
מ
פ
ט
ש ז ה
מ ע 3י ר
ע
מ ח ח
ע כ
1
ע
ש
ה
ה
ועוד
י
וזאת
א ח ד ו ת
ח ש י ״ ת
ליהודה
ז
׳כשמתו שטלרה בארבעים משתמרת י שתיק״ה ־ כלומר מלדבר בס מלשמור י ראה וגו׳ *
זה״ב ־ כלומר מדת הדין ואין נשמתו משתמרת מרה מ ג ד מרה ־
ו ? ! ו ד נראה לפרש י א״ם הדיבו״ר י כלומר כתיב ערוכה בכל ושמורה ׳ אם ערוכה
במאתים וארבעים ושמונה אברים של אדם משתמרת וגו׳ כדאיתא בעירובין * ובזה
גורס ־ כס״ף י כלומר מדת הרחמים ־ ) ראה שם בעירובין דף נ״ג ע״ב ( ־ אמר ליה
שמואל לרב יהודה שיננא פחח פומך קרי פתח פומך תני כי היכי דתתקייס בידך ותוריך תי.י
שנאמר כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפה אל חקרי למוצאיהם אלא למוציאיהם בפה •
שתיק״ה י כלומר ואם בגמגום ובלחישה י ראה וגו׳ ־ זה״ב ־ כלומר מדת הדין * ) ראה
שם בדף ה נ ז ׳ ( תגא תלמיד אחד היה לו לרבי אליעזר שהיה שונה בלחש לאחר שלש שכיס
שכח תלמודו ע״כ י ולכן השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים וגו׳:
J Hו ד נראה לפרש ־ א״ם הדיבו״ר כם״ף י מתקיים כלומר מה שצויתי א ח כ ם ) משפעים(
אם כסף תלוה את עמי את העני עמך וגו׳ י ראה וגו׳ ־ שתיק״ה זה״ב ־ כלומר
מדת הרחמים למדת הדין נצחה ומשתקת אותו מפניה ־ ] ראה בשמות רבה סדר משפעים [
אם כסף תלוה את עמי י הה״ד ] תהליס [ טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט •
אין בריה שאינה חייבת לאלהים * אלא שהוא חנון ורחום ומוחל על כל הראשונים שנאמר
] שם [ אל תזכור לנו עונות ראשונים * משל לאחד שלוה מן דיוםטוסו ושכחו י לאחר זמן
בא ועמד לפניו ואמר לו יודע אני שאני חייב לך י א״ל למה הזכרת חוב הראשון כבר בטל
הוא מלבי ־ כך אדון העולם הבריות תוטאין לפניו יתברך והוא מסחכל שאין עושין חשובה
והוא מטח להם ראשון ראשון י וכשהם שבין באין הם להזכיר החוב שעשו בראשונה * והוא
יתברך אומר להם אל תזכרו ראשונות ־ מנין אתה אומר שאם שב אדם ועושה תשובה אפילו
יש בידו עוגות הרבה הוא עושה אותן זכיות י דכתיב ] יחזקאל [ ובשוב רשע מרשעתו ועשה
משפט וצדקה עליהם הוא יחיה כל פשעיו אשר עשה לא יזכרו לו י לכך הוא מזהיר על
ה ע ט לא חהיה לו כנושה * לא העמידנו ערום ־ והיה כי יצעק אלי י וכן דוד אומר צעקו
וה׳ שמע י רבי אבהו אומר כהיב ] שמוח [ שלש רגלים חחוג לי בשנה * הקב״ה קבע שלש
רגלים וההורה בזכוה האבוה שאינן באין לפני הקב״ה ריקנין ־ אף ברוריה הללו אע״פ שהן
מצרין אין ההורה זזה מהן שנאמר ] ישעיה [ לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך יגו׳ •
משל לאחד שהיה לו עסק לפני המלך והיה לו םניגורין מפייסין עליו י כך אדם עושה מצות
•והוא בן תורה וגומל חסדים והשטן עומד ומקטריגו וסניגורין עומדין כנגדו ומלמדין זכוה
שנאמר ]משלי[ מתן אדם ירחיב לו • מה שהוא עושה עם העטים מסייעין אותו י לכך
נאמר אשרי משכיל אל דלי
פירוש
אחדות חשי״ת
וזאת
פירוש
ע! יוסף
ליהודה
הה״ד טוב איש חונן ומלוה וגו׳ ־ בעי למידרש ע ו
מ
י
ע
כ י מ פ י ש
ח ו ב י ת י
י
ש
ש
ר
״
ב י י ה
" '
ר
כמו שאני עושה עמך שאני מיחל לו ל
ל '
א י ש ן ל י ' "י»
חייבת וגי׳ ־ זמייתי סמך לזה מפסיק
היטב וילמיד מהקב״ה כמו שהוא חונן ומוחל לו ־ כן טוב שיהיה גס הוא חונן ומלוה ]
ע ו ב
/מ ר
ש כ
ת ז כ י
א
ע ו נ ו ת
כ
ח ו נ
ו ש ו נ י ם
י מ י
כ
ו מ
ש כ ו
ו ה
ה י א
דה
מ
ה מ 7ה
ש י כ
א
ש
כ
ז כ י י
ל 5ר י י
ע י 5י ח
' '
י ׳
יי
י לי
ל
י
'
לל
ל
' ל
לפי שמחלו מדעתו ] יפ״ת [ והוא מסתכל שאין עושין תשובה י נר׳ שצ״ל והיי
ה י
ד
י
ס
כ
ז
י
ס
ו
מ
י ה
י
י ה
ש מ
מ ע י ת
כ
כ
מ י
ש
י
י
ר
צ
ה
ו
י
ש
כ
ח
ו
ש ר צ ה
ו מ ר
ל
^ .
-°פט
^r
י פ
י
ר א = י
מממ
הן^ י
ש י ס כ ח
יי
י
מ ס ה כ
1
ז
עישין תשיבה י ופי׳ שה׳ מסתכל בעתיד שעתידים לשוב מוחל להס ראשון ראשון כר
ע ל י ם
ע כ ש י י
מ
ה ע י
ם
י
פ י
0
י י
ש
י
ה י י
י
ש ב י ס
מניח
' י ' ^" ^ ^ "' ^
'
*
^ :
דודאי בחשובה נמחלין ־ אלא לפי שה׳ רואה שאין עושי ן תשובה וראויים למית מיד
להס ראשון ראשין כדי שלא לטרדם מיד אולי ישובו ] יפ״ה [ י מ ט ח להס ראשון רחשי'
י
t
נראה דדוקא עד גי׳ ־ ע׳ בעגף • אל תזכרו ראשונות כי אוחס כבר נמחלי י
ש י ב
ע
ה א ח
נ י ה
י ג י
ה י י
י '
מ ב י ם
י
7
?!v
' י
^
" ^
^
יי
ראשונות ואין ציי! ל אלא ל
^ \ |
•ליה למלוה לעני שהמצוה שישמוט ידו לגמרי וישיב לו אפילי טכיטי י ל "י 1ל '
* 1:
מיהח הכל נמחל דאפילי כזכיות נחשבו לו לכתיב ובשוב רשע מרשעתו וגו׳ כל
עשה וגו׳ • כי הנהמרהיטת לשון המדרש משמעי שהכל הוא מקרא אחל • אילס באמת ש|• ^-
מקראות המה ומכל אחד מוכת שהעונות נעשו זכיות י ומפסוק א׳ דייק ממלח עליהם ^ י ; י
/,
יתר י שדי לכתוב יעשה משפט וצדקה הוא יחיה י מאי עליהס י אלא בפירושו על כל
שנזכר לפני זה והיינו רשעתו ומשפט וצדקה על כולם יחיה י שיהפכו העונות לזכיות י י^| 'ן
j
פירש״י ביומא פ״ו ע״ב ע״ש ־ ופסוק הב׳ הוא ]יחזקאל[ כל פשעיו אשר עשה לא יזכיי
בצדקתו אשר עשה יחיה י שפירוש בצדקתו היינו העונות שעדיהם הוא מצדיק את עצמו בתשיגין ;
בהם יחיה והוא שיהפכו לזכיות י לכך היא מזהיר על העני • כשהלוה הוא ע ט • יםיומא ד ל
היא דאין בריה שאינה חייבת וגו׳ לכן גס אהה אל תעמידו ערום וזהו כי היא שמלתו לעיי
במה ישכב י רבי אבהו וגו׳ משל לא׳ וגו׳ • הנה לדברי רבי אבהו אין שום דכקוח וחביי
למה שלפניו ואחריו ובוודאי אין כאן מקומו כלל רק להלן במקרא דשלש רגליס • ואפשר
לדחוק שהביא מאמר רבי אבהי לכאן לומר שמעלת הצדקה גדולה שמפגיזההוקבעו הרגלים י
ואמר שמה שעושה עם העטים מסייע ללמד עליו סטגורייא יותר מהכל אע״פ שי 5ילו כ
זכיות אחרות כמו שנאמר עישה מצות והוא בן תורה י כתיב שלש רגלים וגו׳ • ומ״ט קרא
רגלים ולא חגים י עז״א דשלש רגלים קבע הקב״ה)ר״ל שיהיו קבועים לדורות( בזכות ה א כ י
י אבהי
וקראם רגלים ע״ש ג׳ האבות שהן ג׳ רגלי המרכבה כטדע * ואגב אורחיה ק א מ
י
פ
ר
י
מ
כ
י
>
א
ח
l
ה
ה
ר
מ נ
ב
פ :ע י י
י
י
מ
ה
עי
ו
מ ה
ש
ה
ל
ר 3
שהתורה
אחדות השי״ת
וזאת
ח
ליהודה
שהתורה ג״כ בזכות האבות • ור״ל דמה שלא ישכח מפיהם ומפי זרעם בכל הגליות הוא
בזכות האבות * ולמד זה מואני זאת בריתי אותם וגו׳ לא ימושו מפיך וגו׳ ובריחי היינו ברית
האבות ־ וגתן מעם לזה שאמר שהרגלים הס בזכות האבות הוא לפי שאיגן באין לפגי הקב״ה
ריקנין י ר״ל שע״י שהיו האבות מקריבין קרבטת לה׳ ועושים צדקה נתן לבניהם שלש רגלים
שהם ג״כ יראו פני ה׳ בהבאת קרבנות ובנתינת צדקה כדאמרינן בספרי גבי ולא יראו את
פ ט ה׳ ריקם י מה שהוא עושה עם העטים י דהיינו מתן אדם עם זה מםייעין אותו הסניגורים
והיינו לפני גדולים ינחנו שמלמדין עליו שרי מעלה זכות עכ״ל •
ראה בפרק חלק דף ק״ד * לא אליכם כל עוברי דרך י אמר רב עמרם אמר רב
עשאוני בני כעוברי על דת דאלו בסדוס כתיב וה׳ המעיר על סדום וגו׳ ואלו בירושלים
כתיב ממרום שלת אש בעצמות׳ וירדנה וגו׳ וכתיב ויגדל טון־ בת עמי מחטאת סדום י וכי
משוא פנים יש בדבר י אמר רבא אמר רבי יוחנן מרה יתירה היתה בירושלים שלא היתה
בסדום ־ דאלו בסדום כתיב הנה זה היה עין סדום אחותך גאון שבעת לחם ויד עני לא החזיקה
וגו י ואלו בירושלים כתיב ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן:
,
} t ^ V p gרש״י ז״ל ־ וירמה י ושרף אותה י שדנני כאנשי סדום י והיינו עשאוני בני כעוברי
על דת ־ ויגדל עון בת עמי מחטאת סדום • וכי משוא פנים יש בדבר ־ הואיל
וישראל רעים יותר מסדום למה לא נהפכו כסדום י לז״א וכי משוא פנים יש בדבר י דהתם
כחיב וה׳ המטיר הוא בעצמו י והכא כחיב שלח ע״י שליח י מרה יתירה י לטובה •
דבירושלים כתיב ידי נשים רחמניוח בשלו ילדיהן היו לברוח למו ־ שהיחה מזמנח חברתה
ואוכלת בנה אלמא רחמניות היו ־ ואלו בסדום כתיב ויד עני ואביון לא החזיקה * ומרה
זו כפרה עליהם שלא נהפכו כסדום ע כ ״ ל :
נראה לפרש • א״ם הדיבו״ר כס״ף • מחקיים כלומר מה שצויחי אתכם ]השא[ זה
ן^ךך
יתט כל העובר על הפקידים מחציה השקל וגו׳ י ראה וגו׳ ־ שתיק״ה זה״ב • כלומר
מדת הרחמים משתקת מדת הדין מלקטרג על מעשה עגל מסכה אשר עשו בנזמי הזהב :
ראה
בכלי יקר
י
זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל וגו׳
י
פירש״י
־ דרך
המוגין מעבירין אח הנמנין זה אחר זה וכן ] ויקרא [ כל אשר יעבור תחת השבט
ז ק ] ירמיה [ תעבורנה הצאן ע״י מונה י ומ״מ לשון על הפקידים אינו משמע כן * ויתכן
לפרש לדעת רז״ל שיהיה זה כופר נפש על עין העגל כי שם עברו ישראל על פקוד י״י ישרים
אשר פקד ה׳ למשה • לכך נאמר כל העובר על הפקודים המה עוברי עבירה אשר היו צריכים
אל כופר זה • וטעם למחצית השקל נמצאו במדרשים כמה דרכים שונות י ואומר אני להוסיף
עליהם
אחדות השי׳׳ת
וזאת
ייהודה
ט
עליהם עוד ג׳ עעמיס י האחד הוא לפי שבמעשה העגל גרמי
יהגו בקע דהיינו שקל בקוע לשגים י השני הוא לפי שזה היה
אין יתרון לשים אדם על חבירי כי נפש החיוני שיה בכילס על כן
«, , . v
^
,
v ,u ,א - p ,קu , 1 1
c
ד ס
5
?
ה
ש
ה
מ ח צ
3מ ס נ י ך
נ כ
כn
בבירה הליחות לבנים
ט פ ר נפש ״דיע
עביר ולש ביין בכיפר זה
׳ שיהפכו
א
:מ צ ל
מ;ו
מ ר
ב מ
נ פ
^
^
ג
באדם י׳ דברים הבאים מן אב ואס וי׳ דברים הבאים מן הקב׳׳ה יא׳׳כ הרי האדם ה׳•׳
עשרים גרה ומחציתו תרומה לה׳ לכפר על חלה הנפש ־ טעם שליש• היא הייהר מחיור מכי׳
הוא שמציט במדרש והילקוט מביאי בפרשה זי וז״׳ל ונהני איש כופר נפשו י כששמע י -י ׳
מ
כן נתיירא ואמר עור בעד עיר יכל אשר לאיש יהן בעד נפשו • ר״׳ ב י אילעאי הומר יי ^
:
'
*ו* יי
' ״
I
נ ס
משה מנינו שפדיון נפשי של אדם ככל* ככף שנאמר יהיה נפשך החת נפשי אי ככר
ה :י ,י
ר
ה י
רבי יוסי אומר מן מוציא שם רע אהה למד :נ א מ ר יענשי איהו מאה כסך • .יאנחני
:
,
•• *ירי*
,
שם רע ואמרנו אלה אלהיך ישראל כל אחד ואחד ממני נריך כיהן מרה ככף י י -י» *
אמר מן האונס אתה למד כתיב ונתן האיש השיכב עמה וגי׳ יאנחני אנכני הליביר לי־
י ן המר מ]
י ,
ף .
יך
״ ל א ,אקך
לך יגן׳
שור נגח אתה למד שנאמר אס עבד יגח השיר וגו׳ ואנחנו המרט כבודו כשיר שניזמי
את כבודם בתבנית שיר אוכל עשב כל אחד יאחד מ מ ט צריך לית; שלשיס שק • 1ידע הקי
ף ,לה ב
^ ^
^ ^ ,
ך ^
^
^ v
מה
י ה
ן ע ש ע ן
ע
ן ;
ז
מ
ח ך
מ
ט
ח
נ ר
מ
ב
י
נ כ
ס
3
י
ש
ד
x
מ ו
י י מ י ר ו
ש
ב
p
מ
ש
ה
כ כ ך
ח י י
י
כ 5
) ה
מ
ח
כ ס
נ
מ
י
כ כ
כ
שקלים אלא זה יתנו מחצית השקל עכ׳׳ל:
n j H־ • נראה לפרש־א״ם הדיבו״ר כס׳׳ף י מתקיים כלומר מה שצייתי אתכם ]קרח[ ופרי
• מרי
^ . ,
^
, .ן
.
ח ן ד נ
מ ב
ן ן פ ך ה
3
ע
ך
כ
ח
כ ס
מ
ש
ה
ב ר
י ס
ו ג ן
ה
ל
מ
ג ן ר מ י ס
ה
1
ב ז ה
הרחמים י שאף אם יסתכן הבן הבכיר למות כשהוא עדיי; בתור מוסיפין לו שטה חיים
שתיק״ה זה״ב ־ כלומר אבל שתיקה מהדיבור האמור כלימר אינו מתקיים • ראה מ ה ג ו ר
מ י ם
בזה ־ מדת הדין ־ שאס יסתכן וגו׳ כנז׳ הכף ימות י ]ראה בספר חסידים( מעשה ב 5י י
ח
אחד שהיה נטוי למות אמר תפדוני תפדוני כך היה צועק אמרו צחככ מה היא אומר ה מ י
להם שמא בכור הוא אמרו כן אמר להם לפדותו ויחיה מיד נחנו לכהן חמש סלעים
ו ח י
י
זמ
כ״ח שנים אח״ך עכ״ל ־ ונראה לומר ט ע ם כיח שטם שחיה אחיך • אפשר בשכר ש י י
תפדוני י תפדוג״י במס״ק גימעריא כ״ח ־ חיה ל ׳ ח שנים אח״ך י ואפשר נמי כ׳׳ח זכה ח י
״ י חכם
.
1
^
.
,5
א ל י
ה ו
ה ן ל
ע
כ ח
מ
ת פ ד י ן
3נ ן י
ר
0
נ י
ת ה י ה
כ ה
כ ה
מ
כ
ן
3
ח
י
י
ז
?
ה
פ
ה
ד
י
;
ע
ז
כגז׳ דבודאי כהלכה היה הוסיף כ״ח שגיכ :
1
"njn
נראה לפרש * א״ם הדיבו״ר •
כ
5
י מ ר
^
ס
מ
ן
^
כ פ ת
,ך
ת
ב
מ
י
ל
י ע ש
,
ת
ינ
ו ׳ אשר
דברת בפיך ־ ראה וגי׳ י כסיף * כלומר מדת הרחמים ומקריצ הישיעה • שתייו"
כלומר
ה
אחדות השי״ת
וזאת
ליהודה
ט
כלומר ואס עושה עצמו כמו שלא דבר מעולס בעגין זה * ראה וגו׳ י זה״ב * כלומר מלת
הדין ומרחיק הישועה:
וכמניין
הכהוב דלעיל מזה
י
כי הדור נדר לה׳ אלהיך לא האחר לשלמו כי דרוש ידרשנו
ה׳ אלהיך מעמך והיה בך הטא * ) פירוש בעל הטורים ( י לא האהר ־ ד׳ לא
האחר י מלאהך ודמעך לא ה א ה ר ) פ ׳ משפטים( כאבר הדור נדר לאלהיכ אל האחר לשלמו
,
)קהלה( י וישועה לא תאחר )ישעיה מ״ז( י שאם השלם נדרך וישועה׳ לא האחר ־ אבל
הגודר ואינו משלם הוא מרהיה ישועה עכ׳׳ל :
פירוש
ספורנו ־ כי הדור נדר לה׳ אלהיך * הנה ראוי שיאמן דברך עם הכל האמנם
מה שהדור לה׳ אלהיך לא בלבד אהה הייב לשלם אבל עם זה צריך שיהיה ההשלום
בלי איהיר י כי דרוש ידרשגו ה׳ אלהיך מעמך י שהם האחר לשלם הוא יגבה ממך בעל
כרחך * והיה בך הטא * ועם מה שהשלם באופן זה יהיה עליך עונש האיהור ע כ ״ ל :
" H J Hנראה לפרש ־ ח״ס הדיבו״ר י כלומר אס תוך אותו דבור ביום שמוע האיש נדרי
אשתו הפר יפר אותם ־ ראה וגו׳ ־ כס״ף * כלומר מדת הרחמים שהרי אישה
הפירם וה׳ יסלח לה * שהיק״ה * כלומר וייס החריש יחריש לה אישה מיום אל יוס יגו׳
ואס הפר יפר אוחס אחרי שומעו * ראה וגו׳ זה״ב ־ כלימר מרה הדין ונשא אח עונה •
י
פירוש
רש״י ז״ל * מיום אל יום ־ שלא האמר מעה לעח לכך נאמר מיוס אל יום
ללמדך שאין מפר אלא עד שחחשך ־ אחרי שומעו י אהרי ששמע.וקיים שאמר
אפשי בו וחזר והפר לה אפילו בו ביום י ונשא את עינה ־ הוא מוכנס תחתיה למדנו מכאן
שהגורס חקלה להכירו היא נכנם תחתיו לכל עונשין עכ״ל :
1?1וד
גראה לפרש י בהקדיס דברי הרב בעל יד יוסף ז״ל שכתבתי לעיל שהצדיקים
הם שומרים ונקראו נטורי קרתא וגו׳ לך גא ראה העגין באורך י ועל
פי חייוב השומרים וגו׳ אבאר * א״ס הדיבו״ר י כלומר אם יהיה הדיבור בדברי מוסר השי״ת
בפי הצדיקים שהם שומרים וגו׳ י ראה וגו׳ * כס״ף * כלומר מדת הרחמים לבני הדור והם
השומרים ויו׳ הצילו את נפשותס שלא יענשו ולא יתגגו י שתיק״ה * כלומר אבל שתיקה
מהגז׳ ־ ראה וגו׳ • זה״ב י כלומר מדת הדין פוגעת בבני הדור והם השומרים שיענשו
ויהגנו ודו״ק :
ועוד
נראה לפרש * א״ם הדיבו׳׳ר
י
כלומר עת לדבר ־ כשבירך למתות ודבריך נשמעים
לא עת להשות ואס תדבר ראה וגו׳ * כס״ף י כלומר מדת הרהמיס שהרי זכית
וזכית אה הרבים זכוה הרבים הלוי בך .אבריך וטוב לך * שתיק״ה י כלומר עה לחשות ;
כשאין
וזאת
אחדות חשי״ת
ליהודה
כשאין בידך למחות ודבריך אינם נשמעים לא עת לדבר ־ ואם תל3ר ראה וגו׳ י זה"
ב
כ ש ם
כלומר מדת הדין ביותר כי מוטב שיהיו 0וגגיס ואל יהיו מזידיס • והיינו נמי דאמרו ז״ל
שמציוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע :
ועוד
ח
5
כלומר אם הבן אדם יאמן שכל כסן*
נראה לפרש ־ א״ם הדיבו״ר כס״ף
ונכסים אשר קנה הכל הוא ע״פ הדיבור כביכול הקב״ה שנאמר לי הכסן* ל
נאם ה׳ י כי הוא יתברך היא המוריש ומעשיר * הה״ד ) ע ק ( 5וזכרת את ה׳ אל 1
הוא הנותן לך כח לעשות חיל ]ראה באור החיים[ וזכרת את ה׳ וגו׳ * פי׳ שצריך ל
על טובתו כי מה׳ היתה לו ודבר זה יעירהו תמיד להכיר בוראו והשגחתו עליו • שתיק׳ ה
כלומר מלזטר דבר זה אלא ]שם[ ואמרת בלבבך כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה
]פירש אבן עזרא ז״ל[ החיל הזה ־ הממון וכן ועזבו לאחרים חילם • והטעם יגיעם וכחם
עכ״ל י ראה וגו׳ י זה״ב י כלומר מדת הדין • ]ראה מה שסיים שם׳ באור החיים[ • והחי
החבולות יצר האדם הוא להשכיחו דבר זה * ודרך זה יכנס לאבדו * ואולי כי לזה סמך מ א י
שאח״ז והיה אם שכיח תשכח פי׳ אס שכוח דבר זה שה׳ הוא המטיב לך וגו׳ סופך ש ת ^
ןעבדחם
א
^
את ה׳ וסופך ללכח אחרי אלהים אחרים ולא
ולא עבודה שאינה מםויימת באיסור אלא והשתחוית להם שהיא עבודה מסויימת גאיםיר
ע״ז שבעילם כאומרם ז״ל המשתחוה למרקולים חייב הגם שאין עבודתו בכך הא ל
שהזכירה זי גדר גדול לעבודת ה׳ ומחסרונה ידיתגו השטן ממדריגה למדריגה למטה
י
ו
ה ז ה ב
י
י
הי
ת ת
׳
מ
כח
3מ ח ש 3ה
ב
מ
ע
ש
ה
כ
ן מ כ ו
מ ל ח
מ מ נ ה
עכ״ל :
ועוד
יע
נראה לפרש ־ א״ס הדיבו״ר כס״ף י כלימר אם תראה אחד מן הרשעים שהשפ
עליו אל אלהים ה׳ דבר ויקרא ארץ י והנעים עליו בעוה״ז כסף וזהב ופו׳ אפשי
שעשה מצוה בעוה״ז ומטל שכרו כאן כדי שיהיו נפרעים ממכו בעוה״ב כמו שנאמר י מ ^
לשונאיו אל פגיו להאבידו י ומתרגמינן ומשלם לשנאוהי טבין דאינון ע ב ד ן קדמוהי בחייהיו
לאיברה ין י או מרוב רחמיו וחסדיו יתברך שגברו עם בריותיו אפילו לשאינס ראויס לפי מעשיהם
מפני שמחכה אולי ישובו בתשובה כי חפץ בשוב רשע מדרכיו וחיה ־ ואס לא ישוב י ש ת ו
זה״ב י כלומר יום הדומיה שהיא יוס המות שהוא דומיה עולמית נמצאת מדת הלין מתוחה
נגדו אוי לו אוי לנפשו רח״ל :
ש צ
יר
ועוד
,
״ה
נראה לפרש • א״ס הדיבו״ר כס״ף כלימר כתיב הנחמדים מזהב ומפז רב וגו נא
להלהיב לב העם זהב להם הממלאים בתיהם כסף ־ שבעוה״ב מטבע הזהב והכם]*
הגשמי בטל אינו שיה כלום ולכן י שתיק״ה זה״ב י כלומר יזדרזו לסגל כסף וזהב אשר שם
געוה״ב דהיינו תורה יגי׳ אשר נאמר עליהם הנחמדים מזהב וגו׳ להוליך בידם ביום הדומיה
י
שהוא
וזאת
אחדווז השי״ת
ליהודה
י
שהוא יוס המות * והיינו דאמרו רז״ל צדיקים מסגלים תורה ומצות ומעשים טוביס * והיינו
דבר המועיל לאדם ביוס הדומיה יוס המות שנאמר והלך לפניך צדקך כבוד ה׳ יאספיך :
נראה לפרש י בהקדים הכתוב בפ׳ חקת י המה מי מריבה אבר רבו בני ישראלJ
1/11
את ה׳ ויקדש בם י פירש הרב הגדול חיד״א ז״ל בס׳ נתל קדומים במ״ש רז״ל
שע״י שהכה את הסלע גרמו שכחה וזה גרם מחלוקת 3כ-ל התורה עד שבאו לחלוק עם בת
קול בענין תנורו של עכנאי שאמדו לא בשמים היא י זה אומרו המה מי מריבה אשר רבו
בנ״י את ה כלומר זה גרם שבאו לחלוק עם ה׳ * ובזה פירשו תכמי אשכנז דרך הלציי מלה
בסלע משתקותא בתרין כלומר אס היו מדברים לסלע שלא היו מכיס אותה היתה שתיקה
בחרין כלומר שלא היה מחלוקת בתרין עכ״ל :
,
3 1שבע יהודה ז״ל כתב אפשר לומר מעין זה דידוע רבת קול הוא שיש לה קול אחרH1
והיינו בת קול י לזה אמר מלה בסלע כלומר אם היו מדברים לסלע לא היתה
שכחה בעולם ולא היה מחלוקת בחכמים ולא היו ר״א ור״י חולקים ולא היתה צריכה בת קול
לצאת ולומר כלום אלא היתה שותקת והיינו אומרו משתקוהא בתרין כלומר היחה שתיקה
בבת קול שהוא הרי קולות ע כ ״ ל :
ך^ןךך* בהקדיס הכתוב שם בפ׳ חקת י ויאמר ה׳ אל משה ואל אהרן יען לא האמנתם
בי להקדישני לעיני בני ישראל לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר $תתי
להם ־ פירוש רש״י ז״ל בחומש י יען לא האמנתם בי * גלה הכתוב שאלילי חטא זה בלבד.
היו נכנסין לארץ כדי שלא יאמרו עליהם כעון דור המדבר שנגזר עליהם שלא יכנסו כך היה
עון משה ואהרן * והלא הצאן ובקר ישחט ]במדבר י״א[ קשה מזו אלא לפי שבסחר חסך עליו
מכתוב וכאן שבמעמד כל ישראל לא חסך עליו הכתוב מפני קדוש ה׳ י להקדישני ״ שאילו
דברתם אל הסלע והוציא הייחי מקודש לעיני העדה ואומרים מה סלע זה שאינו מדבר ואינו'
שומע ואינו צריך לפרנסה מקיים דבורו של מקום קל וחומר אנו י לכן לא תביאו ־ בשבועה •
כמו לכן נשבעתי לבית עלי ]שמואל[ נשבע בקפיצה שלא ירבו בתפלה כל כך עכ״ל :
ן ; ן ל פי הבא״ר אבאר ־ א״ם הדיבו״ר י כלימר אס היה הדיבור אל הסלע * ראה
וגו׳ י כס״ף ־ כלומר מדת הרחמים ינכנסין לארץ וגו׳ י ואף שהצאן ובקר ישחט
וגו׳ אפ״ה לפי שבסתר וגו׳ * בתיק״ה * אלא הכאה * ראה וגו׳ י זה״ב ־ כלומר מדת
הדין * שאילו דברתם אל הסלע והוציא וגו׳ * לכן לא תביאו בשבועה וגו׳ ודו״ק :
נראה לפרש
ששמע שאומרים עליו איש מצרי הצילנו מיד הרועים היה גורם בזה י
כס״ף *
בלומר
האת
אחדות השי״ת
ליהודה
כלומר מדת הראמים ונכנס לארץ י שתיק״ה * כלומר אבל כיון ששמע ושתק ראה מה ג י
ם
ב ז ה ־ זה״ב ־ כלימר מדת הדין ולא נכנס לארץ:
וכדאיתא
בספר חסידים סי׳ קי״ז קי״ח ״ ישראל ששמע שאומרים עליו שהוא נכרי
צריך לומר יהודי אני מנלן ממשה רבינו ע״ה אמר רבש״ע יכנסו עצמותי
בארץ הואיל ולא זכיחי ליכנס כמו עצמות יוסף • אמר הקב׳יה דמודהבארעיה יקברבארמיה
יוסף .על שאמר כי גנוב גונבתי מארץ העברים זכו עצמותיו ליקבר בארץ * אבל אהה ששתקח
כששמעת שאומרים עליך איש מצרי הצילנו מיד הרועים ולא אמרת איש עברי אגכי לכן לא
יכנסו עצמותיך לארץ עכ״ל :
I I J Hנראה לפרש • א״ס הדיבו״ר י כלומר אם צדק תדברון משרים תשפעו בני ארס י
ראה וגו׳ י כם״ף ־ כלומר מדה הרתמים * )ראה בשמות רבה ס י ר משפטים(
ואלה המשפטים * הה״ד)ההלים( לשלמה אלהיס משפטיך למלך הן וגו׳ ידין עמך בצדק ״
רבי אומר כשם שהזהיר ׳הקב״ה על הדברוה כך הזהיר על הדין * למה שבו העולם הלוי
שנאמר )משלי( מלך במשפט יעמיד ארץ * ובו ציון נבנית שנאמר ]ישעיה[ ציון במשפט הפרה
ובז צדיקים מהגדלין שנאמר ]ההליס[ אשרי שומרי משפט י ד״א ואלה המשפטים * הה״ד
ועוז מלך משפט אהב ־ אמר להם משה לישראל הרי גהן לכס הקב״ה אה הורהו * אם
אין אתם עושין את הדינין נוטל תורתו מכס י למה שלא נתן לכם הקב״ה אה ההורה אלא
ע״מ שהעשו אה הדינין שנאמר ועוז מלך משפט אהב • ואס עשיתם את הדינין עתיד הקב״ה
להחזיר לכס בתי דינין שלכם שנאמר ]ישעיה[ ואשיבה שופטיך כבראשונה מה כהיב אחריו
ציון במשפט תפדה י ]שם בסדר הנז׳[ למה נתן הקב״ה הכתר ליהודה והלא לא לבדו הוא
גבור מכל אחיו והלא שמעון ולוי גבורים והאחרים אלא שדן דין אמת לתמר לכן נעשה דיין
לעולם .משל לדיין שבא דין של יתומה לפניו וזיכה אותה* כך יהודה בא דין תמר לפניו שמשרף
והוא זיכה אותה מפני שמצא לה זכות * כיצד היי יצחק ויעקב יושבין שס וכל אחיו והיו
מחפין איתי ־ הכיר יהודה למקום ואמר אמיתת הדבר ואמר ]בראשית[ צדקי :ממני י ועשאי
הקב״ה נשיא וגו׳ ע״ש ־ שתיק״ה • כלומר אבל אם נאלם מפיכם הצדק והמשפט והייתס
כאלמים י ראה וגר י זה״ב • כלומר מדת הדין * ]ראה בסדר הנז'[ אמר רבי אלעזר כל
התורה היא תלויה במשפט * לכך נחן הקב״ה דינין א ח ד עשרת הדברות לפי שהבריות
מעבירין על הדין והוא נפרע מהם י ומלמד את באי עולם שלא הפך את סדום עד שעברה
את הדין שנאמר ]יחזקאל[ גאין שבעת לחם ישלית השקט וגו י ואף ירושלים לא גלתה עד
־ שעברה את הדין שנאמר ]ישעיה[ יתום לא ישפיעו וריב אלמנה לא יבוא אליהם :
,
פירוש
ד י א ת
^
אחדות השי״ת
ליהודה יא
SUמן יוסף י הה׳׳ד לשלמה וגו׳ * כך הזהיר על הרין פי׳ בעצמי במעמד כל ישראל
וזה שהביא אלהים משפטיך למלך תן פי׳ אלהיס בעצמו נתן את המשפעים לכל
^
שהם למלך כי מלך במשפט יעמיד ארץ • ובו ציון נבנית וגו׳ י ובו צדיקים
^
י י ילין אית ביה עוד שבח שבו ציון נבנית ובו צדיקים מתגרלין י שנאמר אשרי
ש
י ״ ל דלעיל מיניה כתיב מ׳ ימלל גבורות ה׳ ישמיע כל תהלתו * ואח״כ
•לפי^ ^ י
ש^מרי משפט * לומר שאותו ששומר משפט שקול כאילו סיפר כל תהלתו של
^ י א״כ משמע שיש גדולה בזו לשומרי משפט ־ ]הו״כ[ אם אין אתם עושים
<^ f^ ^ J ^ ,יגי י הכוונה תלמיד חכם שחפץ לעסוק כל היום בתורה ולחשוף עצמו מן הדין
* ץ ל תורתו ממנו י ר״ל שלא יצליח החכם בלימודו אלא מבטנו יורישנו אל כשיתעצל
י ניתנה התורה אלא פדי שיעשו הדינין י שנאמר ועוז מלך וגוי * כלומר ממ״ה
ו׳ .שרח• התורה שנקראה עוז ע״מ שיאהבו את המשפט • כתר ליהודה והלא
^ _ פ ק מדכתיב כי יהודה גבר באחיו ולנגיד ממנו ־ משמע שהיה נגיר ומלך על כל
י
מ ר ן ג ך
ז מ י י
p
,
־
י Pאמר המדרש והלא לא הוא לבדו גבור וגו׳ דחלה הדבר בגבורה ולא במעלות
^
\ חכמה או חורה י והלא שמעון ולוי גבורים * כידוע שהם הס שהרגו כל אנשי
^
י ^ יהאחרים י הם אוהם שהוכפלו שמוהם בוזאת הברכה כדאיחא לעיל בב״רסוף
^
ל לדיין שבא דין יהומה וגו׳ י ובנמשל היא המר בהו של שם שכבר היה מת
^
ו
r
ו !
״הו הפרי• ־׳י•-.
^ ץ ^הרי שם מת לתמשים ליעקב כדאיתא בסע״ר ־ שבא דין יתומה לפניו * וזיכה
^.
נהי המלך ראש הדיינים כך יהודה כצ״ל ]רר״ל[ ־ והיו מתפיס אותו י שאף שהכירו
ת והפתילים שהיו של יהודה י מ״מ לא ראו בזה תקנת תמר * כי אפשר שהניחם
^
^ י '׳יזיזה מקום ובאה תמר ומצאתן וטוענת על יהודה ״ אבל יהודה הכיר למקום ואמר
ת הדבר כי תמר לא זינתה וכוונתה לש״ש ממה שהכיר בצניעותה בביתו כמ״ש ז״ל
מ ש
f
ש ת ה
f
יה
פ < י ומשאו הקב״ה נשיא ״ כי מלך במשפט יעמיד ארץ שמאחר שאין מעביר
^
^
עצמו מלהורות על האמת ־ ראוי להיות מלך ־ לכך נתן הקב״ה דינין וגו׳ •
]
ל ל ־ והוא נפרע מהם ־ בעוה״ז • וגם מלמד לבאי עולם וגו׳ * שאו מתישרין
ל
ימ כל התורה ־ נמצא שהתורה תלויה במשפט • שנאמר גאון שבעת לחם י וגזל מתנות .
הגי העברה על הדין י דהיינו בין אדם לחבירו • ואף ירושלים י שהיה בהם חטא
א ה ב ת
כ
מ ! ת י
ע י
ש מ ן
0
עכו״ם יג״ע וש״ד י מ״מ לא נתמלא סאתם אלא על הדין עכ״ל:
} itfFנראה לפרש ־ א״ם הריבו״ר ״ כלומר של בעלי ריגין • כקטון כגדול תשמעון וגו ־
^ ^ ראה בכתוב ]תהלים[ ידין עמך בצדק וענייך במשפט י ]פי׳ בשל״ה[ וענייך במשפט
י ש א פנים לעשירים ע״כ י ואם כה תעשו ראו מה גורמים בזה • כם״ף • כלומר מרפ
ח
הרחמים
וזאת
אחדות חשי׳ית
ליהודה
הרחמים י )ראה בכתוב שלאחר הכתוב האמור( ישאו הריס שלום לעס וגבעות בצדקה י
,
ישפוט עניי עם וגו׳ ־)פירש הרב הכז ( ישאו הרים שלום • כדכתיב יקרא איש אל רעהו אל
תחת גפן והכל טל שובע * וגבעות 5צדקה ־ ישאו להם שלוס ע״י הצדקה והמשפט שימשי
ע׳׳כ י שתיק״ה ־ כלומר ואם לקטון כלומר לעני תאמרו קצר דבריך י ולגדול כלומר לעשיי
תאמרו דבר כל צרכיך נמצא משוא פגים בדבר • ראה וגו׳ י זה״ב י כלומר מדת הדין י
)ראה בשמות רבה סדר משפטים( ואלה המשפטים ־ הה״ד כה אמר ה׳ שמרו משפט ועשי
צדקה וגו׳ י זש״ה)משלי( גם אלה לחכמים הכיר פנים במשפט בל טוב ־ אמר הקב״ה
מי גרם לדיינין שיהיו יודעין לדון ע״י שקבלתם את החורה שכחוב בה)דברים( אלה החקים
והמשפטים והתורות ־ אלא היו יודעים הכיר פגים במשפט בל טוב י מהו בל טוב אלא
בשעה שהדיין יושב ודן באמת כביכול מניח הקב״ה שמי השמים ומשרה שכינהו בצדו שגאמר
)שופטים( וכי הקים ה׳ להם שופטים והיה ה׳ עס השופט י וכיון שרואה אוהו שהוא נישא
פנים כביכול מסלק שכינהו ועולה לשמים י והמלאכים אומרים לו רבון העולמים מה יש לך'
והוא אומר להם ראיהי אה הדיין שהוא נישא פנים ועמדהי לי משם שנאמר )ההלים( משור
עניים מאנקה אביונים עחה אקום יאמר ה׳ ־ והקב״ה מה היא עישה שולף חרבו כנגדי
להודיעו שיש דיין למעלה שנאמר )איוב( גורו לכם מפני הרב כי המה עונות הרב לממן
תדעין שדון י שדין כתיב שיש דין בעילם ־ לפיכך אמר שלמה גם אלה להכמיס הכיר פניס
במשפט בל טוב * א״ל הקב״ה לא טוב לך שאני מניחן־ שנאמר )נהום( טוב ה׳ למעוז ביים
צרה ויודע חוסי בו י לכך כחיב )ישעיה( כה אמר ה׳ שמרו משפט ועשו צדקה ואני מקרכ
עצמי עמכם שנאמר )שם( כי קרובה ישועחי לבוא :
פירוש
עץ יוסף * שיהיו יודעין לדון • כי מי ידע מסברא דשואל חייב באונסין ושמירי
בבעלים פטור * לולי שהקב״ה הודיענו אמהה זה ע״פ ההורה • מהו בל טוב״
דמאי קמ״ל ־ ומשני שפירש בל טוב שהקב״ה שנקרא טוב בל עמו י שנאמר וכי הקים וגו׳*
דייק מדלא אמר והיה עמו י אלא עם השופט בא להורוה דרש זה ג״כ י והמלאכים אומרים
וגו׳ ־
נלמד מדאמר בפסוק עהה אקום יאמר ה׳ מה לו לאמירה זו היה לו לקום בלאי
אמירה אלא שהמלאכים שואלין לו והוא משיב להם כדמסיק ־ שנאמר משוד עניים וגו׳ *
דרש שקאי אעווה הדין שנעשה להם כי אין שייך לומר שוד עניים בענין מניעה צדקה מהם *
אלא בעבור שהוא מטה להם אה הדין משדד ומהריב אוהס ־ שולף הרבו כנגדו ־ וזהו שאמרו
ח ז ^ בפ״ק ד־סנהדרין לעולם• יראה הדיין אה עלמו כאילו חרב מונח לז בין ירכיו וגו׳ *
שהרמז הואי על החרב הזה עכי״ל :
ועור
י י א ת
אחדות השי״ת.
ליהודה
יב
׳־־ •פרש ״ א״ם הריבו״ר * כלומר מבעלי דינץ נמשך זמן רב אל תקוצו בו *
המשפט לאלהים הוא י ונתן אתכם לעשות משפט בין יצוריו והרי אתם עושים
׳ מקום ב״ה • ובזה גורמים ־ כם״ף י כלומר מדת הרחמים י שהקב״ה משרה
י וישראל נקראים על שמכם י והדינין ג״כ נקראים על שמכם * הנה מה טוב
ו ז
׳טיס נורייי־י-,׳
ס * שתיק״ה ־ כלימר ואס תקוצו ותאמרו לבעלי דינין די מרבוי דברים
יי " י י ראה וגו׳ • זה״ב ־ כלומר מדת הדין י שזה הוא עינוי הדין י והקב״ה
מסלק שכינתו מאצלכם ועולה לשמים וגו׳ כנז״ל:
י ״ ח באור החיים י שמוע בין אחיכם וגו׳ * קשה מה צריך לצוות לזה אס לא ישמעו טל
^ מה ידוט י עוד למה אמר בדרך זה ולא אמר שמעו י אכן הכונה היא שיהיו
י ל א יקוצו י ודבר זה יתחלק לשני דברים * א׳ הוא מבטלי דינין עצמן שאס
^
לגו לטעון עוד יש לנו להוכיח לא יקוצו מדבריהם י ומה גם כשירבו להביא
^
^
חר ראיות ולא הועילו לא יאמר הדיין שוב אין ראיה ואין טענה אלא שמוע בתמידות י
חם הטריחו עליהם בעלי דינין לא יאמרו הרבה טורח טרחנו היום ואין לשמוע עוד
י ^ ע ן עד אחר זמן אלא שמוע בלי הפסק • וכאן נצטוו על דקדוק עינוי הרין טכ״ל:
פ-שמות רבה סדר משפטים ־ ואלה המשפטים י שלשה דברים נתן משה נפשו
עליהם ונקראו על שמו * ואלו הן ישראל והתורה והרינין ־ ישראל כמה נצטער
^ י ג ק ר א י על שמו שנאמר)ישעיה( וי1כור ימי עולם משה עמו י התורה שנאמר)מלאכי(
תורת חשה עבדי י הדינין שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם * וכן אסתר
נתנה נפשה על ישראל ונקראו על שמה שנאמר)אסתר( ולבקש מלפניו על ע מ ה :
^ E ? Vט ן ייסן* ־ ג׳ דברים נתן וגו׳ * דאשר תלמדם מבעי ליה דלשון תשים משמע
שהוא ערכן וסדרן ותיקנן * ובאמת הוא לא עשה כלום אלא שלימדן לבד י וישראל
ט ן י פליג אהא דלקמן במדבר פ׳ י״ג דמני תורה דינין ומשכן ־ התורה
^ .
^ ' 1י אע״ג דדינין מכלל התורה תשיב להו בתרתי משום שעיקר התורה להשלמת
* והמשפטים לתיקון הקבוץ ה מ מ י אשר יחיה בהם ־ וישראל כמה נצטער עליהם *
ל ל עליהם כמה תפלות בכל עח שחטאו ־ ויזכיר ימי עולם משה עמו י דאע״ג
^ י קאי להקב״ה ולא עם משה מ״מ כיון דקרי לישראל משה משמע שהם שלו שע״כ נקראים
* י י התורה נשא וגו׳ ־ נתינה נפשו על החורה הוא מה שעלה בשבילה למרום ולחם לא
לא שתה * הרינין * נתינת נפשו על הדינין הוא מה שכתוב וישב לשפוט את העס
מ^יקר יעד ערב * אשר תשים לפניהם * משמע כאילו הוא המשים אותם * נתנה נפשה
י א ל י שישבה בצום ותענית ג׳ ימים וג׳ לילות * ובאה אל המלך בלא קריאתו * ולבקש
מלפניו
כ ם
v
ן ע ל
ל ש מ י ע
י ד
1
ם
י ר ה
ז
י
י
י
%נ ס ש
ה י י
ה ת ס
י
נ ג מ
ז ו
ש
י מ י ם
י ש
ו ה ד י
י ש
אחדות השי״ת
וזאת
ליהודה
כ
מלפניו על עמה י שהכי אמר מרדכי אס תשתדל בזה תזכה שיקראו על שמך ולפי ש 1
עשתה בודאי שנקראו על שמה כמאמר מרדכי עכ״ל :
מןוד
א״ס הדיבו״ר כלומר אם יאמן דברך ע ס הכל נדר או שביעה
נראה לפרש
או מבעית את תבירו להעיב עמו וכ״ש אס תבירו הוא איש עני ואביון וגו׳ י י א
וטי ־ כס״ף י כלומר מדת הרחמים * )ראה מ״ש בזוה״ק על פסוק יש הבל אשר נעשה(
כי מן הבל הפה נטשה מלאך ע״כ ־ וג״כ מן המחשבה טובה שהקב״ה מצרפה למעשה
נעשה מלאך י וג״כ מן המעשה הטוב נעשה מלאך והס מליצים על הבן אדם יושר וגי׳
כידוע י שחיק״ה ־ כלומר ואם חזר בו ממה שדבר ועשה עצמו כמו שלא דבר מעולם בעני!
זה * ראה וגו׳ ־ זה״ב י כלומר מדח הדין ־)ראה בם׳ דברים שבקדושה סי׳ ך ( הנודר
אי נשבע וגו׳ ואינו מקיים גורס שהמלאך הממונה על מאמר פיו על אוחה מצוה שהוא חייב
לעשוחה נשאר גרוע עד אשר ישלים חיובו בפועל ועד שלא יצא ידי חובחו המלאך שראייה
להיות טוב הוא שב אצלו כמזיקין שלא הושלם יצירחן לטוב עכ״ל ־ וג״כ הרי הוא בלטוהא
דרבנן י )ראה מה שאמרו ז״ל בבבא מציעא( מי שפרע מאגשי דור המבול ומדור הפלגה *
הוא עתיד להפרע ממי שאינו עומד בדבורו טכ״ל :
י
י
ה
,
ו!7וד נראה לפרש א״ס הדיבו״ר כס״ף כלומר)איוב( אם יש עליו מלאך מליץ אחר
מגי אלף להגיד לאדם יושרו י שחיק״ה זה״ב י כלומר ואף אם מלאך זה הוא אחד
מני אלף משתק מדת הדין מלפניו שנאמר )שם( ויתוננז ויאמר פדעהו מרדת שחח מצאתי
כופר :
י
י
)שס( במצודת דוד ־ אס יש עליו ־ כאשר יהיה נדון אז בבית דין של מעלה אם
ראח
ימצא עליו מלאך מלמד זכות ומליץ טוב להגיר על האדם יושר מה אשר עשה ואף
אס המלאך הזה הוא אחד מן האלף כי תתקצ״ט מלמדים עליו תובה והוא לבדו מלמד זכות
ויחוננו ־ עכ״ז יתנן אותו המקום ב״ה ויאמר אל המלאך המליץ פדה אותו מרדת שחת כי
בהזכות והיושר ההוא מצאחי די פדיון נפשו עם כי רבו מלמדי החוב כי היושר ההוא לגדול
ורב יחשב ויכריע את הכל עכ״ל :
.חשי״ת
ויתרומם יעזרגו על דבר כבוד שמו הגדול והקדוש והנורא * ליראה אותו ולשמור
מצות התורה י תמיד כל ימי חיינו על פני האדמה וישלח לגו הגואל ויגאל אותנו׳
במהרה בימינו ושבו בגיס לגבולם כמאז כהנים בעבודתם ולויים בדוכנם וישראל במעמדם•
כן יהי רצון א מ ן :
וזאת
ליהודה
יסוד העולם
^ • r P tברא אלהים אה השמים ואה הארץ ־
^
ז
נראה לרמוז בראשי״ת נוטריקון
בר״ח שי״ה הוהיוה שי״ה ראשי היבוה ישראל הורה * רמז בשביל ישראל
״^ ^
ע ת י ד י
י
י לקכל אה ההורה ברא אלהים אה השמים ואה הארץ י )וכמו שכהב רש״י
ן המקרא הזה אומר אלא דורשני כמו שאמרו רז״ל בשביל ההורה שנקראה ראשיה
ד ר ט )משלי( ובשביל ישראל שנקראו ראשיה הבואהה )ירמיה( מכ״ל :
<ראה לדמיו י בראשי״ה בר״א אלהי״ם א״ה השמי״ם וא״ה האר״ץ ראשי היבות
<\\
מספרם כ״ב רמז לכ״ב אוהיוה ההורה שהקב״ה ההנה עם מעשה בראשיה על מנת
ו
1
עליהם ישראל אה ההורה שיש בה כ״ב אוהיוה הא לאו הכי הוזר עלמא לההו ובהו
כמלקדמין:
שכהב רש״י ז״ל בכהוב ויהי ערב ויהי בוקר יום הששי י הוסיף ה׳ בששי בגמר
עמו
^ מעשה בראשיה * לומר שההנה עמהס על מנה שיקבלו עליהם ישראל המשה הומשי
דבר אהר * יום הששיכולם הלוים ועומדים עד יום הששי הוא יום ששה בםיון ־
•
( שיום ששה בסיון שקבלו ישראל ההורה נהתזקו כל יצירה בראשיה שנהשב כאלו נברה
הננילם עהה וזה הוא יום הששי שאוהו יום ששה בםיון י המוכן למתן הורה עכ״ל:
נראה לרמוז י בראשי׳ ה בר״א אלהי״ם א״ה השמי״ם ואה האר״ן י ראשי היבות
מספרם כ״ב מספר יו״ם יו״ם במם״ק י רמז שההורה נבראה אלפים שנה קודם
^"05
׳
ח העולם שנאמר ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יו״ם יו״ם וגו׳ י ויומו של הקב״ה
אלף שנים כנודע :
.
מ ך ע ת
ע
*
מ ו
בבראשיה רבה י ואהיה אצלו אמון * אומן ״ אני הייהי כלי אומנוהו של
הקב״ה י בנוהג שבעולם מלך בשר ודם בונה פלטרין ואינו בונה אוהה
אלא דפטרייה ופנקסיוה יש לו לידע היאך הוא עושה חדרים היאך הוא עושה
פשפשים
ע
יסוד העולם
וזאת
ליהודה
מהמלאכים מצר נפשם שהיא למעלה מהמלאכים י וכרי שלא יהיה להם תרעומות על מלחמה
היצה״ר נמלך בהם י המה היוצרים ־ על שם וייצר וגו׳ קרי להו יוצרים כיון דבעצתם היצירה
של האדם * יושבי געעים * שבעצתס נברא הגן עדן דכתיב ביה ויעע גן בעדן מקדם • גררה י
שבעצתס געשה גדרת הים דכתיב אשר שמתי חול גבול לים וגו׳ וזה הוא גדרה שאין ל
רשות לצאת אפילו כמלא נימא י שבהן נמלך הקב״ה * דייק לה מדכתי 5במלאכתו ישבו שמה
דמלאכתו סתם כל העולם הוא • ומ״מ פרע ראשונה רמיזת יצירת הארס וגן עדן וגבול הים
לחשיבותן י ומ״מ לא כתב נעשה אלא במלאכת האדם דחשיב טפי ושייכא טפי לעכין הנפשית
י ס
עכ״ל :
ועוד
נראה לרמוז בראשי״ת גי׳ בי״ת מקדשנ״ו עם הכולל • רמז דעיקר צורך המקדש
הוא בשביל התורה שנקראת ראשית שנאמר ה׳ קנני ראשית דרכו וגו׳ ״)וכדאיתא
במדרש( כי בחר ה׳ בציון אוה למושב לו ־ זאת מנותתי עדי עד פה אשב כי אויתיה ״ וכתב
הרב בעל יד יוסף ז״ל ־ דראוי להבין כיון שאמר אזה למושב לו מה חזר לומר פה אשב כי
אייתיה ־ אבל הכינה מה שאמרנו כי בחר ה׳ בציון יותר מהשמים יען מתחילת ברייתו של
עולם נחאוה להיוח לו דירה בחחחוניס ואוה למושב לו ־ ואס חאמר למה בחר בתחתונים
יותר מבעליוניס ״ אמר האל יתברך זאת מנוחחי עדי עד פה אשב • יען כי אויחיה לחורה
ו5שבילה אני דר בחחתוגים לסיבת חיבת התורה כי אויתיה שאיני יכיל להפרד ממנה :
י
וכדאיתא
במדרש ־ ויקחו לי תרומה ־ משל למלך שהיהה לי בת יחידה בא אחד מן
המלכים ונטלה בקש לילך לו לארצו וליטול אשתו אמר לו המלך בתי שנתתי
לך יחידית היא • לפרוש ממנה איני יכול • לומר לך אל תטלנה איני יכול ״ אלא בכל מקום
שאחם הולכים עשו לי קיטון אחד שאדור ביניכם • כך אמר הקב״ה לישראל נתתי לכם את
התורה בחי יחידה אלפים שנה קודם בריאת העולם ואני משחעשע בה שנאמר ואהיה אצלו
אמון ואהיה שעשועים יום יוס וגו׳ ויומי אלף שנים י להפרד ממנה איני יכול י לומר לכם אל
תטלוה איני יכול .אלא בכל מקום שאתם הולכים בית אתד עשי לי שאדור בתוכו אצלכם י
שנאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם עכ״ל :
נמצינו
למדין דעיקר צורך המקדש הוא בשביל התורה בתו של הקב״ה ־ ולכן כשעזבו
ישראל את התירה בזמן שבית המקדש קיים אמר הקב״ה עכשיו שעזבו את
התורה בתי למה להם מקדש ונעל אותו ואבדה הארץ שנאמר על מה אבדה וגו׳ ויאמר ה׳ על
עוזבם את תורחי וגו׳ י ואעפ״כ רחום וחנון הוא אבינו שבשמים שנאמר כי הייתי לישראל
לאב ־ ואנחנו בניו שנאמר בנים אתם לה׳ אלהיכם י ומי שהוא בן לא יצוייר שלא יהיה
כן
יואת
1
י י ק אף שהגלה אותנו לבין האומות אנחנו תתת ממשלתו יתברך לעולם ־ ולכן כרחם
^"איתא
^
יסוד העולם
ליהודה טר
אב על בנים רחם ה׳ עלינו :
בפתיחתא דאיכה רבתי * באותה שעה שהגלה נבוזראדן את ישראל עברו
דיך קבורת רתל אמנו ועמדה על קברה ואמרה לפני הקב״ה רבש״ע גלוי
^ ׳ ׳ ר שיעקב עבדך אהבני אהבה יתירה ועבד בשבילי לאבא שבע שנים וכשהשלימו אותן
ע שנים והגיע זמן נשואי לבעלי יעץ אבי להחליפני לבעלי בשביל אחותי והוקשה עלי הדבר
כי נידעה לי העלה והודעתי לבעלי ומסרתי לו סימן שיכיר ביני ובין אחותי כדי שלא
אבי להחליפני י ולאחר כן נחמתי בעצמי וסבלתי את חאוחי ורחמחי על אחותי שלא
תניז לחרפה י ולערב חלפו אחותי לבעלי בשבילי ומסרתי לאחותי כל הסימנים שמסרתי
י עצי כדי שיהא סבור שהיא רחל י ולא עור אלא שנכנסתי תחת המיטה שהיה שוכב עם
יחי והיה מדבר עמה והיא שותקת ואני משיבתו על כל דבר ודבר כדי שלא יכיר לקול
שגמלתי חסד עמה ולא קנאתי בה ולא הוצאתיה לתרפה ־ ומה אני שאני בשר ודם
^
׳לפר ואפר לא קנאתי לצרה שלי ולא הולאחיה לבושה ולחרפה י ואחה מלך חי וקיים רחמן
׳!ני מה קנאת לעבודת אלילים שאין בה ממש והגלית בני ונהרגו בחרב ועשו אויבים בם
כרצונם י מיד נתגלגלו רחמיו של הקב״ה ואמר בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומן
הה״ר)ירמיה( כה אמר ה׳ קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה
<הנחם על בניה כי איננו ־ וכתיב כה אמר ה׳ מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר
לפעולתך וגו׳ וכתיב ויש תקוה לאחריתך נאס ה׳ ושבו בניס לגבולם :
ח ו ת י
מ
© t P Y Tעץ יוסף י ועבד לאבא בשבילי שבע שנים \ פירוש וכיון שהוא קנה אותי
בקגין גמור בשכירות שלו בודאי היה לי להקפיד על צרה שלי שלא קנה אותה
י ק איתי קנה י והא אפילו אם לא היה קנה אותי רק לקח אותי בחנם היה לי להקפיד *
מג״ש עכשיו שקנה אותי ־ ומה אני שאגי בשר ודם וגו׳ ־ פירוש אעפ״י שדרכו של בשר ודם
י א להקפיד ולקנא בבשר ודם שכמותו אפילו הכי לא קנאתי לצרה שלי ואתה וגו׳ י רחמן
) ׳ י שאין בה ממש ־ פירוש דהא אפילו אם היה ממש ח״ו בעכו״ם אין אתה צריך לקנאות
2ה משוס שאתה רחמן ־ מכ״ש השחא שאין ממש בעכו״ם א״כ הוא ק״ו בן בנו של ק״ו
אתה צריך לקנאות בה י קול ברמה נשמע י הנה בשמי מרום נשמע קול והוא יללת
י מ י מר י רחל מבכה י הקול ההוא של רחל אמנו אשר מבכה על בניה שגלו מארצם • מאנה י
ממאנת לקבל תנחומין כי אין אחד מבניה מי שנשאר בארצו כי כולם גלו י ואף על-פי שלא
יהיו כולם מזרעה מ״מ נקראו כולם על שמה כדאיתא בב״ר פ ע״א י כי יששכר לפעולתיך *
•שמסרת הסימנין לאחותך ובגמול זה ישובו בניך מארץ אויב כי מרה במרה לא בטלה • וכשם
ה
גו
,
שהוצאת
יסוד העולם
וזאת
ליהודה
נ י
שהוצאת אח אחותך מתוך ההפכה שאם הכיר בה יעקב היה מוציאה בחרפה ־ כך ישובו כ ו
מארץ אויב י וכמו שסבלת תאותך והמתכת להיות ליעקב אחר כשזאי לאה • כך יש תיוייי
לאחריתך נאם ה ושבו בגיס שלך לגבולם כמאז עכ״ל ־.
\ yyבשעת החורבן והגלות דבר ה׳ היה בפה הנביא י עיני עיני יורדה מ י ־ )וכדאיים
במדרש איכה רבתי( עיני עיני יורדה מים י אמר רבי לוי משל לרופא ש י
אחת אמר עיני תבכה על עיני • כך ישראל עינו של הקב״ה הה״ד)זכריה( כי לה׳ עין א י
וכל שבעי ישראל י כביטל אמר הקב״ה עיכי תבכה על עיגי י כי רחק ממני מנחם מ
נפשי י מה שמו של מלך המשיח רבי אבא בר כהנא אמר ה׳ שמו שנאמר )ירמיה( וזה ש^
אשר יקראו ה׳ צדקנו * דאמר רבי לוי עבא למדינחא רשמה כשם מלכה ושם מלכה -
אלהיה ־ סבא למדינתא רשמה כשס מלכה דכתיב)יחזקאל( ושם העיר מיום ה׳ שמה י י ^
מלכה כשם אלהיה וזה שמו אשר יקראו ה׳ צדקנו ־ רבי יהושע בן לוי אמר צמח שמו שגחמי
)זכריה( הנה איש צמח שמו ומתחחיו יצמח י רבי יורן בשם רבי איבו אמר מנחם שמו שנאמי
א י ן הוא מ נ י
א ון
א ^ לי ,
• א
ק
,
,
ם
נ ג י נ י
זשש
ס
ש י ב
ו
ס
כ
ס
זס
כ
ר ח
מ מ נ י
מ מ ז ם
מ ר
ר 3י
ח נ י נ
פ
ג
ח ו ש 3נ
ד ל
כ ח ו ש 3נ
ד ד
הוא צמח ־ והדא מסייע להדא דרבי יורן בשם רבי איבו י עובדא הוה בחד בר נש
קא רדי י געת תדא תורתיה עבר עלוי חד ערבי אמר ליה מה את • אמר ליה יהודא
אמר ליה שרי תורך ושרי פדגך * אמר ליה למה י אמר ליה דבית מקדשון דיהודאי
אמר ליה מנא יןעת י אמר ליה ידיעת מן געייתא דתורך * עד דהוה עסיק ע מ
זימנא אחריתי ־ אמר ליה אסור תורך אסור פדנך דאתייליד פריקהון דיהודאי * א
ומה שמיה י אמר ליה מנחם שמיה * ואבוי מה שמיה ־ אמר ליה חזקיה • אמר ליה והיכן
שריין * אמר ליה בבירת ערבא בדבית לחם יהודה י זבין ההוא גברא תורוי זפין פדניה
והיה מזבין לבידין דינוקין * עלל לקרתא ונפק לקרתא עלל למדיגא וגפק למדיגא עד דממא
לתמן י אתיין כל כפריא למיזבן מיניה וההיא איתתא אימיה דההוא ינוקא לא זבנית מיניה*
אמר לה למה לית את זבגת לבידין דיגוקין י אמרה ליה דתשייה קשיי ליגוקי • אמר לה למה
אמרה ליה ריגלוי חרב בית מקדשא • אמר לה רחיצין אגן במריה דעלמא דעל ריגלוי חרכ
ועל ריגלוי מתבני * אמר לה את הוי נסיבא ליך מן אילין לבידין דיגוקיך ולבתר יומי! אנא
אתי לביתך וגםב פריעיך גםבת ואזלא * לבתר יומין אמר האי גברא איזיל ואיחמי ההיא
יגוקא מאי קא ע5יד אתא לגבה אמר לה ההוא ינוקא מאי קא עביר * אמרה ליה לא א מ ר
לך דחשייה קשיי אפילו על רגליה גחשייה דמן ההיא שעתא אתיין רוחין ועלעולין עענוניה
ואזלין להון * אמר לה ולא כך אמרית לך דעל ריגלוי תרב ועל ריגלוי מתבני ־ אמר ר5י
א מ ן למה לי ללמוד מן ערביי י ולא מקרא מלא הוא דכתיב )ישעיה( והלבכון באדיר יפול־
וכתיב בתריה ויצא חומר מגזע ישי ונצר משרשיו יפרה :
,
דהי
^
חי
?
ה
י
ב
י ה
י ן ר
גה
ג
נ י ה
ית
פירוש
י י א ת
יסוד העולם
ליהודה טז
MJץ יוסף * משל לרופא ־ משום כסל עיני עיני ״ לזה אמר רעיני יורדח מים
< עיני י מה שמי של מלך המשיח ־ משום דכבר נאמר אין לה מנחם מכל
^ ה תג למה לי י להכי בעי למימר דמנחם דהכא היינו משיח דאקרי מנחם ואגב
ע
י ת
| כל הני שמות ־ וזה שמו אשר יקראו וגו׳ י ר״ל רכך כתיב החם הנה
והקימותי לדוד צמח צדיק ומלך מלך וגו׳ בימיו תושע יהודה וישראל וגו׳ וזה
^^
^
• יקראג ה׳ צדקנג י טבא למדינתא רשמה וגו׳ • כלומר טבא למדינת ירושלים ששמה
?שם מלכי־ רי״זי
* מש חה ישם מלכה משיחה כשם הקב״ה וכדמפרש י* מיום ה׳ שמה * ודרז״ל
^
אל תקרי ה׳ שמה אלא ה׳ שמה י הנה איש צמח שמו ומחחחיו יצמח וגו׳ * והוא
^
.
נ י ה׳ והיא ישא הוד וישב ומשל על כסאו וגו׳ י שנאמר כי רחק ממני מנחם *
י
^ * מר בשעת חורבן שאז נולד משיח ונחרחק מבני ארם לגן עדן עד לעת קן הימין
במדרשים * כחושבנא דדץ * ואם כן הוא נקרא בשני שמות ־ עוברא הוה וגו׳ י
^ * היה בחיש אחד שהיה חורש ־ לעקה פרתו י עבר לפניו ערבי אחד אמר ליה מה אחה
או נכרי י אמר ליה יהודי אני י אמר ליה התר שורך והתר פדנך * )פירוש
^
ל בקר מתרגמינן פדנא דתוי 0אמר ליה למה ־ אמר ליה דבית המקדש של היהודים
לך להתבטל ממלאכחך להתאבל וגם לברוח מפני האויבים שאותו היהודי היה כל
י
י י י ק מירושלים שלא ידע בדבר ־ אמר ליה מנא ידעת * מנין אתה יודע * אמר ליה
^ Pקיל הפרה ־ בעור שהיה מתעסק ומדבר עמו הפרה היתה צועקת פעם אתרת •
\ ׳-יה אותו ערבי תזור וקשור שורך וקשור פדנך שבשעה זו נולד מושיעם וגואלם של ישראל •
גאביו מה שמו י והיכן שריין ־ היכן המה דרים באיזה מקום בבירת ערבא
^מקום בבית לחם יהודה י זבן וגו׳ ־ מכר אותו האיש שורו ומכר צמרו וקנה לבידין
׳ 1בהם תינוקית כשהם קטנים כדי לבוא למקום אם התינוק ולידע טיבו ומהותו •
לקרתא.״ נכנס לעיר ויצא לעיר אחרת וגו׳ כלומר הלך הלוך ונםוע מעיר לעיר וממדינא
א עד שהגיע לשם למקום בירת ערבא * וכיון שבא לשם באו כל בנות העיר לקנות
לטדין לתינוקותיהם ואותה אשה אמו של אותו תינוק לא קנתה ממנו י אמר לה למה
ין אתה קונה לבידין י דחשייה קשיי ״ פירוש דקשה השגחתו כלומר סימניו והוראת מזלו
י 1״ יאילי צריך להיות רחש ארחשיה לשון רחש לבי כלומר סיפוריו וענייניו קשים י
) ובספר הישן גרס נחשיה ( דעל ריגלוי וגו׳ * לרגליו אגב לידתו על דרך ויברך ה׳ אותך
ל לי ״ כ־חיצין וגו׳ ־ בטוחין אנו בארון העולם כמו שעל ידו נחרב כך מל ידו יבנה במהרה *
^ לגי נסיבא וגו׳ ־)פירוש הערוך( בוא במהרה ולקח לך מאילין לבידין להתינוק ולאחר
אט אבוא לביתך ואקח פרעון מחיר דמי שווין * לקחה ממנו והלכה * לאחר ימים אמר
אותו
ה
׳
ס י ג ה
ה
מ י
ה י
י ה י ד י
מ ד
י י ש
ח
p
ו
כ
פסי
v
מ ר י נ
שה
ג
ת
מ י ס
ו
׳
י
י
ימים^
^0
וזאת
יסוד העולם
ליהודה
אותו איש אלך ואראה אותו התינוק מהו עושה בא אצלה ואמר לה אותו תינוק מהו ע י
אמרה לו וכי לא אמרתי לך שמנהגו ומזלו של אותו תינוק הוא רע אפילו משעה שבא ׳•
ש ה
נגי
בא ניחושו עמו שהרי באותה שעה חרב בית המקדש י שמאותה שעה שהלכת ממגי באו ל י
פ
ח י ת
נ
וסערה)רוח סערה תרגומו רוח עלעולא( נשאוהו והלכו להם * ועל ריגלוי מתבני י ול ו
לקחו האלהיס ־ )עיין בירושלמי פ״ב שהגירסא נשתנית שם קצת( למה לי ללמוד מן אי^
3ה נ י ז י
ערבי שביום שנחרב הבית בו ביום נולד המשיח י והלבנון באדיר יפול * )וכדאמר
^
ב
שאין לבנין אלא בית המקדש שנאמר ההר הסיב הזה והלבנון ורי׳ל ללא נאמר ההר
בה׳ הידיעה רק על הר המוריה שכבר נבחר לעוב מאבותינו אברהם יציזיו
ו י ע
5
.
יו י
קאי על בניינו של מקדש בהר העיב הזה מעצי הלבנון י גס כי הוא מלשון 3כין או מ׳־כ^
על שם שמלבין עונותיהם של ישראל) מהרש״א( ואין אדיר אלא מלך דכחיב והיה איייי
ממנו * הרי דכחיב כשיחרב הבית המקדש יצא תכן{ תוער מגזע ישי ר״ ל נולד משיח מ ז ר
ע
ישי עכ״ל :
ולפי
האמור נראה לע״ד לפרש הכתוב בספר תהלים
י
אך סוב לישמאל אלהיס לברי
מ
,
לבב * אך ־ מיעוט י טוב לישראל * אין טוב אלא תורה שנאמר כי לקח טוב וגו כ ל י י
ע ה
בעין ביטול תורה שהיה לישראל בזמן שהיה הבית המקדש קיים אלהיס שם מדת הלין פ ג
לברי לבב דהיינו עם קודשו ונטל מהם המקדש ונחרבה עיר קודשנו ותפארתינו וגלינו לכיו
,
אויבינו וגו׳ * ואעפ״כ אבינו שבשמים רחום וחנון הוא ואפילו בשעה שהוא ניקם מאיי ־
אוחז במרת הרחמים ־)וכמו שפירש רש״י ז״ל בכתוב בסדר בשלח( ה׳ איש מלחמה ה׳ ש
1,
מו
ז
ה׳ איש מלחמה ־ בעל מלחמות כמו איש נעמי וכל איש ואישך מחורגמין געל וכן ויז יו
ח
והייח לאיש י לגבור י ה׳ שמו ־ מלחמותיו לא בכלי זיין אלא בשמו הוא נלחם כמ״ש ואני בא
אליך בשם ה׳ צבאות ־ דבר אחר • ה׳ שמו ־ אף בשעה שהוא נלחם ונוקם מאויביו אוחז היא
במדחו לרחם על ברואיו ולזון את כל באי עולס ולא כמדת מלכי אדמה כשהוא עוסק במלחמה
פונה עצמו מכל עסקים ואין בו כח לעשוח זו וזו עכ״ל * ומה עס אויביו כך עם ברי ל כ
ב
דהיינו עם קודשו עאכ״ו י -ולכן כשחרב הבית המקדש וגו׳ תכף ומיד נתמלא ברחמיס עליהם
ובו ביוס יצא חוטר מגזע ישי וגי׳ שעל ידו יבנה הבית המקדש ונדחי ישראל יכנס ושבו ב ל
ס
לגבולם כמאז שמחת עולם על ראשם ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה כיר״א • ומה ג
ס
אפילו נטל המקדש וגו׳ לא זזה שכינה מכותל מערבי י שנאמר אתה ה׳ לעולם תשב כםאו
לדור ודור ־ וכתיב ואף גם זאת בהיותם בארן אויביהם לא מאסתים ולא געלתיס לכלותם׳
וגו׳ ולכן ציוה עלינו לשמור אותנו בגלות המר והגמהר בין האומות העולם :
ונדאיתא
יזא
יסוד העולם
י*
ליהודה
יו
בזו0ר חדש בפרשה בלק * פחח ואמר בני בני רחימי דמעי רביהי לנון
^"fctrW
ונטלית לפון כאבא מטיל לבריה ־ אוליפנא לכו דחלתי אשלמיח לכו על כל
^
^
ו ע׳־מא חבתון קמאי בכמה חובין עברנא עלייכו בגין דבנין יקירץ רחמי! הויהון קמאי *
^׳ ייקרא לארבע סטרין דעלמא ואומינא להו עלייכו י מזרח מזרח באומאה עלך אי
תבדרץ בינך דהסהכל בהוארא ודיוקנא דילהון היך אשחני וגי׳ ־ בני בני כד הויתון
תח בהיקפא דאמכון ובעדונין בעינוגין וגו׳ לא אשגההון עלי • בני בכי מה אעביד לטן
,
י
יי ז ליל*
l.ו
•י מ ו מ ח ה אלא אנא ואתון נגלי * משה רעייא מהימנא לא השגה על בני ענא קדישא
כייר יגי׳ י דרום דרום באומאה עלך כד יהבדרון בני בגווך רהסהכל בהו וגו
,
תער לגני אברהם רהימאי ואימא ליה איך נפלו בנוי וגו׳ • צפון צפון אהער בקיל בכיה
יאימא ליה לעקידה דמדבחי היך אזלין בנוי וגו׳ לא הימרון דא ולא ההודעון דא ליעקב
^ ר עלמא בריגעא י מערב מערב אהער לגבי נאקה חלליןוגו׳ אהער לגבי רהימהי
ר אזלין בנהר וגו באומאה עלך ברחי יחידהי דההך בהדייהו ולא השבוק לון
,
ר י ת
י ה ס
י
ת מ ת י ה י
י מ ז י
,
,
ותחפי עלייהו בארבע םטרין דעלמא אי לח יחאבדון מעלמא וגו ע״ש :
הרי
׳
ה
ה׳ אלהינו לרוב רהמיו והסדיו ציוה לשמור אוהנו עד שגשובו אליו בהשובה שהכל
t
ח
תליי בתשובה שנאמר• בצר לך וגו׳ ושבה ער ה׳ אלהיך ושמעה בקולו כי אל רחום
ה י
ל ו וגו׳ * ובאוהה שעה שעה הגאולה יראו עינינו יישמה לבנו בכמה וכמה טובות
שהבטיה אוהנו אבינו שבשמים על ידי עבדיו הנביאים לזמן הגאולה מ ו ר ע :
^עוד
נראה לרמוז י בראשי״ת י יש בה ששה אותיות • רמז שכך גזרה הכמהו יהברך
^
במתשבה תתלה לברוא שמים וארן וכל צבאם בששת ימים • ויום השביעי מנוחה
חי העולמים י ולשומרי אמונים ״ ואז אשריהם בשני עולמים י נחלה בלי מצרים • ועילא
,
מכלהון לחזות בנועם ה עיקר כל נעמי נעמנים :
ליהודה
וזאת
זכור ושמור
כתיב
זכור את יום השבת לקדשו ־ שמור את יום השבת לקישו כאשר צוך ה׳ אלהיו'
נראה לרמוז י זכי״ר א״ת יו״ם השב״ת לקדש״ו במס״ק גימעריא תור״ה • כרי״י
אני״ש י עבריי״ן ־ רמז הזוכר את יום השבת ומשמרו ומקדשו כשומר את התור״ה כולה'
<אפילו הוא עובד עבודה זרה כדו״ר אנו״ש מותלין לו ־ וכל שאינו זוכר את יום השבת כ י
לשמרו ולקדשו הוא עבריי״ן על התורה כולה :
וכלאיתא
במסכת שבת פרק כל כתבי דקי״ח ע״ב ־ אמר רבי תייא בר אבא א מ י
רבי יוחנן כל המשמר שבת כהלכתה אפילו עובד עבודה זרה כדור אני
מוח׳-ין לו שנחמר ) ישעיה ( אשרי אנוש יעשה זאח ובן אדם יחזיק בה שומר שבח מחללו אל
תקרי מחללו אלא מחול לועכ״ל:
ש
וכתב
ע ו ד
ו
הרי״ף ז״ל ־ דקשיא להו דכיון דאמר שומר שבת פשיע הוא שאינו מחללו
דהול״ל שומר מלחלל שבת ־ לזה דרשו אשריו אפילו לאנוש שעבר עבודה זרה כאכוש
אם יעשה זאת להיות שומר את השבח כי אז מחול לו עין עבודה זרה • וביאור הענין שהעובד
עבודה זרה היא ככופר בכל התורה • והשבת שקילה ככל התורה שנאמר ויהי ביום השביעי
יצאי מן העם ללקוע ולא מצאי • וכתיב בתריה ויאמר ה׳ אל משה עד אנה מאנתם לשמיי
מצותי ותורותי ־ והשומר שבת ששקולה ככל התורה תקן מה שקלקל בעבודה זרה שהוא ככופר
בכל התורה • וזה הוא שומר שבת שקול כשומר ידו מעשית כל רע ששקול ככל המצות עכ״ל־
ולפן זכור את האמור ושמור וגו׳:
זכו״ר א״ת יו״ם השב״ת לקדש״ו * שש״ת ימי״ס חעבו״ד ועשי״ת
גראה לרמוז
כ״ל מלאכת״ך ־ ויו״ס השביע״י שב״ת ל״ה׳ אלהי״ך ל״א תעש״ה כ״ל מלאכ״ה
את״ה ובנ״ך ובת״ך עבד״ך ואמת״ך ובהמת״ך וגר״ך אש״ר בשערי״ך • ראשי תיבות וסופם
במס״ק גימעריא וכ״ל העיש״ה ב״ו מלאכ״ה הר״י הו״א בשלשה חלק״י הדי׳ץ ״ סקיל״ה
ועוד
י
י
כ ר
ש
קרבן
,זכור
יזאח
חמא ת
^ ן
ושמור
ליהודה
יח
קביע״ה ־ רמז לדברי הרמב״ם ז״ל מהלטת שבח פרק רחשי! • וז״ל שביחס
י
עי ממלאכה מלות עשה שנאמר וביום השביעי תשבות * וכל העושה בו מלאכה בימל
ת עשה ועבי על לא תעשה שנאמר לא תעשה כל מלאכה י ומהו חייב על עשיית מלאכה •
לשה ענ־ציכי בזדון חייב כרת * ואם היו שם עדיס והתראה נסקל * ואס עשה בשגגה
חייב קרבן חכואח קבועה עכ״ל ־ ולכן זכור שלשה חלקי הדין הללו ושמור וגו׳ :־
ו?$וד
זכו״ר א״ת יו״ס השב״ת לקדש״ו במס״ק גימעריא א״ם חחלל״ו
נראה לרמוז
״ ך יי״ן עכו״ם י וגם כן במס״ק ע ם הכולל א״ם תחלל״ו פת״ך פ״ת גו״י י רמז
,
ברי הרמב״ם ז״ל מהלכות צןבת פרק שלשים • וז״ל כל העובר על שאר המלות הרי הוא
ישעי ישראל אבל המחלל שבת בפרהסיא הרי הוא כעובר עבודה זרה ושניהם כעובד
כוכבים לכל דבריהם עכ״ל ־ ולכן זכור חרפהך בין היהודים ושמור וגו׳:
י
י י נ
^ V\!1נראה לרמוז • זכו״ר א״ת יו״ם השב״ת לקדש״ו במס״ק גי׳ ותק״ן מ״ה שקלקל״ת
בראשונ״ה י רמז לדברי רז״ל במסכת שבת פרק כל כחבי דקי״ח ע״ב * אמר רב
\ י * חמר רב אלמלא שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלמה בהם אומה ולשון שנאמר ויהי
השטעי ילאו מן העם ללקוע וכתיב בתריה ויבוא עמלק עכ״ל * ולכן זכור את אשר
כ י י ם
עשה לך עמלק ושמור ו ג ו ׳ :
^ "OSנראה לרמוז * זכו״ר ח״ה יו״ם השב״ת לקדש״ו במס״ק גימטריא וא״ם תחלל״ו
גיר״ם דליק״ה • רמז לדברי רז״ל במסכת שבת פרק הנז׳ דקי״ט ע״ב ־ אמר רבי
הודה בריה דרב שמואל משמיה דרב אין הדליקה מלויה אלא במקום שיש חילול שבת שנאמר
)ירמיה( ואם לא תשמעי אלי לקדש את יום השבת ולבלתי שאת משא וגו׳ והלתי אש בשעריה
זאכלה ארממת ירושלים ולא תכבה מאי ולא חכבה אמר רב נחמן בר ילחק בשעה שאין
גני אדם מצויין לכבותה • )רש״י( שאין בני אדם מצויין לכבותה י בשבת ־ עכ״ל ־ ובזה
סירש רבינו הגאון חיד״א זיע״א הכתוב לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת ־ לא
י ו סיבה להבעיר אש בכל מושבותיכם ביום השבת אס תחללוהו עכ״ל • ולכן זכור אש שלא
ת ה
תכבה ושמור וגו׳:
ו?5וד
ב
נראה לרמוז זכו״ר א״ת יו״ם השב״ת לקדש״ו ־ שמו״ר א״ת יו״ם השב״ת לקדש״ו
כאשי׳ר צו״ך ה׳ אלהי״ך י במס״ק גי׳ וא״ם תחללה״ו א״ש גיהנ״ם תמי״ד תוק״ד
" י ל״א תכב״ה ואפיל״ו ביו׳׳ם השב״ת ״ רמז למ״ש בזוהר הקדוש פ׳ תרומה דק״ן ע״ב *
ל מעלי שבתא כד יומא אתקדש כרוזין אזלין בכל אינון מדורין רגיהנם סליקו דיני דחייביא
א מלכא קדישא אתיא ואיהו אגין על כלא ־ ומיד דינין אםתלקו וחייביא אית לין נייחא * .
י
ב כ
ד ה
י
וכל
וזאת
זכור
ושמור
ליהודה
)וכל איכון מחללי שבתות וזמני בפרהסיא דיטן סלקין מנייהו( אכל נורא דגיהנסלא אשתנו
אלין דלית לי!
מעלייהו דלא נטרו ש5ח לעלמין י וכל חייבי גיהנס שאלי עלייהו מאי שנא
גייחא מכל חייבין דהכא ־ איטן מאריהון דדינא תייבין לון אלין אימן חייבין דכפרו כ
בקב״ה ועברו על אורייתא כלא בגין דלא נטרו שבת תמן בג״כ ליח להו כייחא לעלמין׳
עכ״ל ־ ולכן זכור אש גיהנם שלא תכבה ממך ואפילו ביוס השבת ושמור וגו׳ :
נראה לרמוז ־ שמו״ר א״ת יו״ס השב״ת לקדש״ו כאש״ר צו״ך ה׳ אלהי״ך במס״י!
עם הכולל גי׳ כב״ד א״ת אבי״ך וא״ת אמ״ך ואי״ן חילו״ל שב״ת ב״א ע״ל יר״ך י
רמז מדרש ילקוט פ׳ ואתחנן ־ זכור את יוס השבת לקדשו ־ כבד את אביך ואת אמך • ו ה י
לב אריה ז״ל כתב מה ענין שבת לכבד את אביך וגו׳ אלא ללמדך שכל המכבד אביו ואמי
אין חיליל שבח בא לידו י על דרך הגמרא בקידושין י דרש עולא אפחחא דבי נשיאה מאי
לכתיב יורוך ה׳ כל מלט א י ן כי שמעו אמרי פיך מאמר פיך לא נאמר אלא אמרי פיך י
בשעה ששמעו אומות העולם אנכי ה׳ אלהיך ולא יהיה לך אלהיס אחרים אמרו לכבוד עלמו
הוא דורש כיון ששמעי כבד את אביך וגו׳ חזרו והודו לדברות הראשונות • רבא אמר מהנא
ראש דברך אמת ראש דברך ולא סוף דברך אלא מסוף דברך ניכר שראש דברך אמת עכ״ל *
נמצא שעל ידי דבור כבד את אביך וגו׳ מוכת שראש דברך אנכי ה׳ אלהיך וגו׳ הוא אמת
ומורה על יחודו יתברך בעולמו :
במדרש ־ טונסרופוס הרשע שאל את רבי עקיבא אם אלהיכס שומר אח השבת
למה הוא מוריד גשמים בשבת י והשיב לו כולי עלמא דיליה הוא כחצר שלו ויכול
לעשוח בשבח בחצרו כל מה שירצה עכ״ל •
י ה
ועוד
ב
ואיתא
ולזה
לפי האמור כל מי שמכבד אביו ואמו אין חילול שבת בא לידו להרהר אחריו שהקב״ה
.מחלל את השבת • כי מכח כבד וגו׳ מוכח שהוא יתברך יחיד בעולמו וטלי עלמא
דיליה הוא כחצר שלו ורשאי לעשות בשבח בחצרו כל מה שירצה אף להוריד גשמים עכ״ל י
ולכן זכיר מצות כבד את אביך ואח אמך ושמור וגי׳ •
ועוד
נראה לרמוז • ל״א תבער״ו א״ש בכ״ל מושבותיכ״ס ביו״ם השב״ת במם״ק ע״ה
גי׳ א״ש המחלוק״ת א״ש הכע״ס כ״ל שכ״ן ביו״ם שב״ת י רמז דאיתא במסורי של״ה
והגהות י לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת י רומז לאש המחלוקת ואש הכעס
שצריך האדם ליזהר שלא לבער אותו עולמית ומכל שכן 5יום השבת קודש שאין בוער בו אש
של גיהכם והטעם בשבח או עושה מחלוקת ח״ו גורם להיות אש הגיהנם בוער בו בר מינן־
ועוד רומז דאיתא בזוה״ק דהרשעים בגיהנס ביום שבת נחים לבד ממחללי שבתות ״ וז״ש
לא
ר ז א ת
זכור ושמור
ליהודה יט
תהיו סיבה בחילול שבח להבעיר אש במושבותיכס בקבר עכ״ל י ולכן זכור מה שגורם
אש המחלוקת וגו׳ ושמור וגו׳ •
י " f l yנראה לרמוז י ל״א תבער״ו א״ש בכ״ל מושבותיכ״ס ביו״ם השב״ת במס״ק גימעריא
^ אב״ל במיש״ב גבו״ה תבער״ו ג״ם ביו״ם השב״ת עם הכולל ״ רמז לדברי הרב
יקר ז״ל בכתוב י לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת י הוציא הבערה מן הכלל *
^ היי להתיר הבערה במקדש ולומר רוקה בכל מושבותיכם לא תבערו אבל במקדש מותר
י י או כדי שלא פאמר כשם שאסר לנו כל מלאכת הבית שלנו גם בבית המקדש •
^
ק׳ מה שמותר בבית המקדש מותר גם בבית קמ״ל לא תבערו בנה אב על כל המלאכות
ק אעס״י שמותרים שם מ״מ אסורים בכל מושבותיכם עכ״ל ־ ולפי האמור נראה
רמוז עור י זכו״ר ושמו״ר במס״ק גי׳ בי״ת מוש״ב גבו״ה * ולכן זכור בית מושב גבוה
ע
מ ש
שם בדוקה הותרה ההבערה ושמור ו ג ו ׳ :
^ "flSנראה לרמוז ־ זכו״ר ושמו״ר במס״ק גימעריא מיל״ה א״ף בהשב״ת • וג״כ במס״ק
עם הכולל גי׳ פקו״ח נפ״ש י רמז לדברי מרן הקדוש בש״ע יורה דעה מהלכות
^
מ /ה סי׳ רס״ו ס״ב * מילה רוחה יום טוב ושבח בזמנה י אבל שלא בזמנה אינה דוחה׳
׳ י ו בזמנה אינה דוחה אלא המילה עצמה ופריעה ומצילה ואפילו פירש חוזר על ציצין
המעכבין דהיינו אם נשאר מהעור עור החופה רוב גובהה של עטרה אפילו במקום אחד
י ל שאינם חעכבין אם לא פירש חוזר ואם פירש אינו חוזר ונותנין עליה אספלגית וגו׳ י
יעיד כתב בש״ע א״ח מהלכוח שבח סי׳ שכ״ט ס״א ״ כל פקוח נפש דוחה שבת והזריז הרי
זה משובח אפילו נפלה דליקה בחצר אחרת וירא שתעבור להצר זו ויבוא לידי סכנה מכבין
ש ל א תעבור י)באר היטב( לידי סכנה ־ כגון שיש שם חולה או קטנים שאי אפשר להבריחם
' ׳ ל יאפילו אפשר להצילם דרך ר״ה מוטב לכבות דהוי מלאכה שא״צ לגופה אבל זה הוי
"אורייתא מ״א ע״ש ־ ועי׳ מ״ש עליו היד אהרן עכ״ל • ולכן זכור מילה בזמנה ופקוח נפש
הס בדוקה שדוחין שבת ושמור וגו׳:
^ Tllנראה לרמוז ־ זכו״ר א״ת יו״ם השב״ת לקדש״ו י שמו״ר א״ת יו״ם הםב״ת לקרש״ו
כאש״ר צו״ך ה׳ אלהי״ך במס״ק עם הכולל גימטריא ושבו״ת ב״ו ג״ם מהדיבו״ר
ייו״ל וחומ״ר של״א חדב״ר ב״ו הדברי״ם ש״ל חו״ל י רמז לדברי חכמי המוסר ז״ל י כי
השומר שבת כהלפתו במחשבה ודיבור ומעשה אפילו עע״ז כאנוש מוחלין לו • ובודאי שמועיל
לתקן פגם הברית דההוא לדיקא בשביעאה אחיד ״ וממלין עליו כאלו קייס כל התורה כולה •
יכיותר צריך ליזהר מדיבור של חיל וקל וחומר מדיבור אסור וזהו מד5רי קבלה דכתיב ודבר
דבר י וממקומו הוא מוכרע דכביכול הוא שבת מדי5ור כי בדבר ה׳ שמים נעשו וגו׳ ע כ ״ ל :
י ח
־ י
ע
כ ד י
ינ
7
ואיתא
זכור
האת
ושמור
ליהודה
ואיתא
מ ג ו
בזוה״ק פ׳ בראשית דף ל״ב ע״ב ־ תא חזי כל איטן עמיקן םהימן מ פ ק י ן
מחשבה וקלא כמיל לון לא אתגליין עד דמלה מגלה לון * מאן מלה היינו דיבור
והאי דיבור אקרי שבת ובגין דשבת אקרי דיבור י דיבור דתול אסור בשבת י )כך הוה עביר
ר״ש כד חמי לאמיה דהוות משתעיא הוה אמר לה אמא שתוקי שבת הוא ואסיר( וגי' י
)דרך אמח( משחעיא י שהיחה מספרה י עכ״ל :
וכן מצינו בירושלמי י אמיה דרבי ישמעאל הוות קא משחעי טובא אמר לה שתוקי דמילי
אסירי י ואמר רבי אמי בדוחק התירי שאלת שלוס בשבת אלא מפני שהפה טרור וילל
ולומד לדבר עכ״ל ־ ולכן זטר שבדוחק החירי שאלח שלים בשבח ושמיר וגו ־
,
ויאמר
משה אכלוהו היום כי שבת היום לה׳ היום לא תמצאוהו בשדה • נראה לרמוז'
שלשה ה־ו״ם במס״ק גימטריא לשל״ש סעודו׳׳ת ב״א י רמז לדברי ״ י ״ל בשבח
פרק כל כתבי דקי״ז ע״ב ־ תלתא היום ־ למנין שלש סעודות בא עכ״ל י ואיתא שם דקי״ח'
אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משוס בר קפרא כל המקיים שלש סעודית
בשבת ניצול משלש פורעניות י מחבלו של משית י ומדינה של גיהנס י וממלחמת מ ג ומגיג
וגי׳ י אמר רבי יוסי יהא תלקי מאוכלי שלש סעודות בשבת עכ״ל ־
י ש
וכתב
ז
יהא זהיר מאד ל ק י
מדן הקדוש בש״ע א״ח מהלכות שבת סי׳ רצ״א ס״א
סעודה שלישית וגו׳ • נשים חייבות בסעודה שלישית עפ״ל •
ים
י
ואיתא
בזוה״ק רבי שמעון אמר האי מאן דאשלים תלת סעודתי בשבתא קלא נפיק
ומכרזא עליה אז תתעגג על ה׳ וגו׳ י ואיתא שם מהו שבת שמא דקב״ה שמא
לאיהו שלים מכל סטרוי י אמר רבי יוסי ודאי כך הוא י ווי ליה לבר נש דלא אשלים חדוותא
דמלכא קדישא ומאן חדוותא דיליה אלין תלת סעודתי מהימנותא סעודתי דאברהם יצחק ליעקב
כלילן בהו וגו עכ״ל ־ ולכן זכור ווי ליה לבר נש דלא אשלים חדוותא דמלכא קדישא וגי׳
ושמור וגו •
י
,
,
ועוד
נראה לרמוז ־ זכו״ר א״ח יו״ם השב״ח לקדש״ו במס״ק גימטריא זוכלה״ו ע״ל היי"!
קדש״ו י רמז לדברי רז״ל בפסחים דק״ו ע״ב י תנו רבנן זכור את יום השבת
לקדשו זוכרהו על היין וגי' י וג״כ במס״ק גימטריא ובוצ״ע ע״ל שת׳׳י ככרו״ח • רמז ללחם
משנה ־ וכמו שכתב מרן הקדוש בש״ע א״ת מהלטת שבת סי׳ רע״ד ״ א • צ ע על שתי
ככרות שלימוח שאוחז שתיהן בידו ובוצע התחתוגה י)הגה( וריקה בלילי שבת אבל ביום השבת
או בלילי יום טוב ביצע על העליונה ) כל בו והגהות מיימוני פ״ת מהלכות תמן ומצה >
והטעם על דרך הקבלה ־ )באר היטב( ככרות י וגס נשים חייבות לבצוע על שתי ככרות
ס
ג ו
מרדכי
n s n
זכור
ושמור
ליהודה
כ
) מרדכי בשם ר״ת אבודרהם( אס יולאין בעוגה שנשרפת קצח לענין לחם משכה עיין שער
^
שי
°
י
iע• המלות ־ יט״ז כתב ואני נהגתי כשמברכין על התחת\נה מנית אני אותה יותר
ל י
^
׳ ^ א ׳ ובתשובת חכם לבי סי׳ ס״ב י החחחונה י ב״ח כתב לבלוע על העליונה דאין
מ 5ב
י ו ת ר מהעליונה נמלא שפוגע אני חחלה בחחתונה ואין כאן מעביר על המלוה*
ו•"נ להכריע ־ דבחחלה יניחנה למעלה בשעת אמירת ויכלו ובשעת המוליא יקח
׳״ ונה^בידו ויגיחנה למעה ויבלע עליו ־ המדקדקים נוהגים לרשום בסכין קורס ברכה׳
ח
מ ״ א
( יעיין בספר הכוונות מעטן הככרות של שבת י״ב בכל סעודה עכ״ל ־ ולכן זכור
על היין ובולע על שתי ככרות ושמור ו ג ו ׳ :
נראה לרמוז י זכו״ר א״ת יו״ם השב״ת לקדש״ו במס״ק גי׳ ובור״ר מנ״ה היפ״ה
^5וד
לשב״ת עם הכולל ־ וג״כ במס״ק עם הכולל גי׳ ותזכ״ה לעוש״ר וכבו״ד ־ רמז דאיתא
ת סרק כל כתבי דקי״ט ע״א ־ יוסף' מוקיר שבי הוה ההוא נכרי בשבבותיה דהוה נפישי
^
י כסיה מובא אמרי ליה כלדאי כולהו נכסי יוסף מוקיר שבי אכיל להו ־ אזל זבנינהו לכולהו
י זבן בהו מרגניתא אותבה בםייניה י בהדי דקא עבר מברא אפרחיה זיקא שדייא במיא
ע י ה
,
מ נ ז ץ ה
ט ו
י א י אםקוה אייתיה אפניא דמעלי שבתא י אמרי מאן זבן כי השתא י אמרי ליהו זילו
י לגבי יוסף מוקיר שבי דרגיל דזבן * אמעיוה ניהליה זבניה ־ קרעיה אשכח ביה
מרגניתא י זבניה בתליסר עיליתא דדינר׳ דדהבא י פגע ביה ההוא סבא אמר מאן דיזיף שבתא
ס ;
ע י ה שבתא ־ בעא מיניה רבי מרבי ישמעאל בר רבי יוסי עשירים שבארן ישראל במה
' iזיכין אמר ליה בשביל שמעשרין שנאמר עשר תע£ר ־ עשר בשביל שתתעשר ־ שבבבל וגו׳
ג ש 5
5
י ל שמכבדין את התורה י ושבשאר ארלות וגו׳ בשביל שמכבדין את ה6בת ־ דאמר ר׳ חייא
י אכא פעם אחת נתארחתי אלל בעל הבית בלודקיא והביאו לפניו שולחן של זהב משוי
ש ש ה
עשר בני אדם ושש עשרה שלשלאות של כסף קבועות בו וגו׳ ועליו כל מיני מאכל וגו׳
יכשמטחין אותה אומרים לה׳ הארז ומלואה וגו׳ וכשמםלקץ אותה אומרים השמים שמיס לה׳
1רל^
י י ן נתן לבני אדם*אמרתי לו בני במה זכית לכך אמר לי קלב הייתי ומכל בהמה שהיתה
ח
גאה אמרת זו תהא לשבת אמרתי לו)אשריך שזכית( וברוך המקום שזיכך לכך ו ג ו ׳ :
מיקיר שבי י מכבד שבחוח ־ אמרי ליה כלדאי ־ להאי נכרי * כלראי י חוזים בכוכבים •
^"ש״י
אכיל להו י סופך ליפול בידו * אוחבה בסייניה י עשה לו כובע של לבד ושבלו במשבלות
ש׳ זהכ וקבע בו מרגליות וקבע את זה עמהם י סייניה י ט ב ע * ורביגו הלוי גרים בסדיניה
• ^ י ר י וראשון הגון לי והוא לשון רבי ילחק בר רבי יהודה י תליסר עיליתא דדינרי י טליות
׳אית דינרי זהב וגוזמא בעלמא הוא י כלומר הון עתק מאד י כך פירש רבינו הלוי * וכן 5כל
ייקים כגון תליסר גמלי םפיקי טריפותא י וכן תליםר טבחי דלעיל * במה הן זוכין י לעושר גדול
כזה
v
5
זלן
זכור
האת
ושמור
ליהודי׳
כזה * לה׳ הארן י דאין אנו רשאין ליהטת על שנברך שמו יתברך בברכת הלחם ־ והאי!
לבני אדם י על ידי מתנתו נהנינו העובה הזאת עכ״ל ־ ולכן זכור גודל זכייה זו ושמור י
ך^ןיף
נ ל
א ל ך • ,;,,״ך א ״
ה
מ ״
ת
י ן
״
ס
לקךש״ן
״
0 pp3
3מ ס
״ ק י׳
ג
ן ה ב
מ
ל י ״ ל בי׳^קיי £
לחו״ל עם הכולל י ועוד נראה לרמוז ־ זכו״ר א״ת יו״ם השב״ לקרש״ו ־ שמו״ר
יו״ם השב״ח לקדש״ו כאש״ר צו״ך ה׳ אלהי״ך במס״ק עם הכולל גיממריא ןלויה״ו בסעיי ^
ת
י ד ״ ם
ש נ ג ״ ה
ח מ י ש
ת
5
מ ו צ א ״ י
ש ב ״ ת
י ב ר י
מ ז
מ ר ן
ה ר ן ל < י ש
ב ש ״ ע
י /ילו
' י ^
" ׳ לי״ל
רביעי״ת ק
מהלכוח שבח ס״ש ם״א ־ לעולם יסדר אדם שולחגו במוצאי שבת כדי ללוות את השבח
י
איגו צריך אלא לגזית עכ״ל י ומשמע בגמרא דמאן דאפשר ליה עוב לעשות דבר
לסעודח מוצאי שבח דבעי סעודה באנפה נפשה ולא משירייס ) מהרש״א בחידושי
י ן לו ג״כ למעי
ל ל צ ק
מ ח ב ״ ר ( ובשבת דרי״ת כתבו התוספות
.
מוצאי שבת י וארז״ל אבר אחד יש באדם ונםכוי שמו ואינו נהנה מישוס אכילה רק ממה
במוצאי שבת ללוות המלכה י צריך לסדר שולחנו ולפרוס עליו מפה לרך כ ב ו ד ) ט ׳ (
)ובמע״מ( כתב שיש להדליק נרות במוצאי שבת ביציאתו ללוות את השבת י מי שאי א
לו לאכול במוצאי שבת יכול לקיימה בפירות )מג״א( י ועוב שיאכל לפחות פת הבאה ב כ י
) ״ ( • כתני
ק
זיכוין ללוות השבת ולהשאיר ברכה בסעודות החול ־ ויאור 3
גורי האר״י זצ״ל הנפש יתירה אינה הולכת לגמרי עד סעודת מוצאי שבת • לכן אי! י
להתעסק במלאכה שאינה אוכל נפש או בתורה עד אחר שסוער סעודת מוצאי שבח )
הכוונות ישן מחב״ר( לא יאחר סעודה זו ער אחר ד׳ שעות מן הלילה * כי א* א י ח י
אחר ד׳ שעות עבר זמכה ולא עשה ולא כלום י ולא יסיר בגדי שבת עד אחר סעודה ו ק י י
הסעודה יאמר אתקיט סעודתא וגו׳ הכחיבה בספרי החפלה עכ״ל י ולכן זכור הלוויח ש
בכל האמור ישמור וגו׳ :
נראה לרמוז ־ שמו״ר א״ת יו״ם השב״ת לקדש״ו כאש״ר צו״ך ׳ אלהי״ך במם״ק
גימעריא והוםי״ף עלי״ו מחו״ל ע״ל הקוד״ש ־ רמז לדברי מרן הקדוש בש״ע א
מהלכות שבת סי׳ רס״ז ס״ב י מקדימין להתפלל ערבית יותר מבימות החול וב0לג המגמה
יכול להדליק ילקבל שבת בתפלת ערבית ולאכול מיד*)וע״ל סי׳ רל״ג כיצד משערין שימיי
פלג המגחה( י)באר היעב( ולאכול מיד י כחב בשל״ה בשם ש״ח ־ דמ״מ צריך לאכול כ ז
בלילה כדי לקיים שלש סעודות בשבת וכ״כ הב״ת סי׳ תע״ב י אבל בתום׳ ורא״ש מהם מ ש מ
דיוכל לגמור הסעודה מבע״י וס״כ הת״היומ״מ עוב להחמיר)מ״א( י והע״ז ס״ם רצ״א
כתב * דכיזן דתוספת מחול על הקודש דאורייתא הוא ע״כ יצא שפיר אפילו גמר קודם הליל
ע״ש ־ ועכ״פ הנוהגים להתפלל ערבית בע״ש מבע״י מ״מ כשיגיע חצי שעה סמוך לזמן יו" *
מ ח
ח ג
ש נ נ ט
ה מ ו מ
ע
ה
ד
ה ם
מ
ה
נ ן ת ג
ו
ש
׳ ׳
ז
פ ש
י ס
ל ן ש ת
ש 5ת
מ ח 3
ר
t
ם
ה
נ ג י
ס
ב ה
ועוף
ה
״ ח
יה
ע
ה
5
אסורים
י
זכור ושמור
ו א ת
ליהודה כא
אשו
וריס להתחיל לאכול דלא נפקי בק״ש דיממא )מ״א( י וע״ל ס י רל׳׳ה ס״ק ג׳ מש״ש בשס
א שם בש״ע א״ח ס י רס״ג ריני ערבית במוצאי שבת ס״א ־ מאחרין
^
ל
' ^ י ט ת כדי להוסיף מחול על הקודש י צריך ליזהר מלטשות מלאכה עד שיראו שלשה
כיכב
קכוניס ולא יהיו מפוזרים אלא רצופים ואם הוא יום מעונן ימחין עד שיצא הספה
־״־ ׳׳•״־׳»
־ — ו ״ ־ ״ ו ״י
־ — •••׳
־־־
־
,
מלבוע־״ל-י^
יחיתח בשבת פרק כל כתבי דקי״ח ע״ב י אמר רבי יוסי יהא חלקי ממכניסי שבת
י
^ וממוציאי שבת בצפורי * )רשי׳י( ממכניסי שבת בטבריא י מפני שהיא עמוקה ומחשכה
ום וסבורין שחשכה י וממוציאי שבת בצפורי * שיושבת בראש ההר ובעוד כשהחמה
^
׳־י !עת נראית שם אור גדול ומאחרין לצאת עכ״ל * ולכן זכור דתיספת מחול• על הקודש
,
י
ת פ
א
י
ה
,
ת
דאורייתא הוא ושמור ו ג ו ׳ :
נראה לרמוז י זכו״ר א״ת יו״ם השב״ת לקדש״ו במס״ק גימטריא בשת״י שבתו״ת
^T־
כהלכ״ה נגאלי״י י רמז דאיתא בשבת פרק כל כתבי דקי״ת ע״ב * אמר רבי יוחנן
י ט שמעון בן יוחאי אלמלא משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלין שנאמר
^
ע
מ
י ה׳ לסריסים אשר ישמרו אמ שבתותי וכחיב בתריה והביאוחים אל הר קודשי וגו׳
׳׳ ״ יאיתא במסכת נדה י אמר רבי יוסי אין בן דיר בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוה שנאמר
כי
\*~
ל״ות
מ
׳ ש נ י יעטוף ונשמות אני עשיתי * )רש״י( שבגוף * חדר י כי גוף שם מקום המיוחד
.
מות העתידים להיות נולדים ־)תוספות( עד שיכלו כל הנשמות שבגוף * והא דאמר )בשבת
" כ ( אלמלא משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלין י וי״ל דהרבה היו יולדות
ס אחד עכ״ל י וכמו שפירש רש״י ז״ל בכתוב ־ ובני ישראל פרו וישרצו וגו׳ י וישרצו ־ שהיו
דית ששה בכרס אחד עכ״ל י ולכן זכור כי בשתי שבתות כהלכה נגאלין מן הגלות המר
בין האויבים ושמור ו ג ו ׳ :
2ר1יב ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו
אשר עשה * והנה צריך לדעת ולהבין וכי ביום השביעי כילה מלאכתו אשר עשה ־
לעיל מזה ויהי ערב ויהי בוקר יום הששי י ויכולו השמים והארן וכל צבאם * משמע
* י
^-יום הששי כילה מלחכתו אשר עשה ולא בשביעי י וכדאיתא במדרש רבה סדר בראשית•
^ אלהיס את חית הארץ למינה י רבי הושעיא אמר זה הנחש וגו׳ ־ רבי אומר אלו השדים
^ • י א הקב״ה את נשמתן ובא לבראות את גופן וקדש השבת ולא בראן * ללמדך ד״א מן
השי ים שאס יהיה ביד אדם חפן טוב או מרגלית ערב שבת עם חשיכה אומרין לו השלך ממך
שאמר והיה העולם היה עסוק בברייתו של עולם וברא את נשמתן של שדים ובא לבראות את
* 1יקדש שבת ולא בראן ־ )פירוש ען יוסף( אלו השרים י והא דמסיק הכא שלא ברא גופן
״ ׳ ג י פ ן בשליחות אבל גוף ודאי יש להם ־ וקדש השבת * אין הכונה שלא היה ביכולה ה׳
יתברך
1
ח ע
י
י
י
ה
ו
כ ת י 5
וזאת
זכור ושמור
ליהודה
יתברך לבראן ח״ו ברגע רק שהיה בטגה לדעח גודל כח השבת במעלות עד שנבדל בריחה
שלימה למענו ענ״ל :
גמצינו
למדין שביום הששי כילה כל מעשה בראשית ולא בשביעי ורש״י ז״ל כתב בפירוש
החומש ־ ויכל אלהים ביום השביעי י רבי שמעון אומר בשר ודם א י יןךע עתיו
ורגעיו צריך להוסיף מחול על הקודש י הקב״ה שיודע עחיו ורגעיו נכנס בו כחוע השערה
ונראה כאלו כילם בו ביום י ד״א מה היה העולם חסר מנוחה באת שבת באת מנוחה כלחה
י
ש
נ ו
ונגמרה המלאכה ע ט ׳ ל :
וכדאיתא
בבראשיח רבה ־ רבי שאליה לרבי ישמעאל בר רבי יוסי אמר ליה שמעת
מאביך מהו ויכל אלהיס ביום השביעי י אתמהא י אלא כזה שהוא מכה
בקורנס על הסדן הגביהה מבעוד יום והורידה משחחשך י אמר רשב״י בשר ודם שאינו יורע
וגז׳ כנז״ל ־ גניבא ורבנן ־ גניבא אמר משל למלך שעשה לו חופה וציירה וכיירה ומה היתה
חסרה כלה שתכנם לחוכה ־ כך מה היה העולם חסר שבח * רבנן אמרי משל למלך שעשו לו
ט0עת מה היתה חסרה חוחס ־ כך מה היה העולם חסר שבת * וזה אחד מן הדברים ששינו
לתלמי המלך ויכל אלהיס בששי וישבות בשביעי י תלמי המלך שאל את הזקנים ברומי בכמה
ימים ברא הקב״ה עולמו אמרו לו לששה ימים אמר להם ומאותה שעה גיהנם ניסוקת לרשעים
אוי לעולם מדיניו י מלאכתו לא כן ־ אמר רבי ברכיה בשם רבי סימון לא בעמל ולא ביגיעה
ברא הקב״ה את עולמו ואת אומר מכל מלאכתו • אתמהא ־ אלא להפרע מן הרשעים שהן
מאבדין את העולם שגברא כולו בעמל וביגיעה ־ וליתן שכר טוב לצדיקים שהן מקיימין את
העולם שנברא כולו בעמל וביגיעה * ומה נברא בו לאחר ששבת י שאנן ונתת שלוה והשקט י
רבי לוי בשם רבי יוסי בר רבי נהוראי אמר כל זמן שהיו ידי קוניהס משמשיןבהס היו מוחחים
והולכין י כיון שנחו ידי קוניהס מהן ניחן להם נחה וינח לעולמו ביום השביעי י רבי אבא אמר
בשר ודם בשעה שהוא עושה אסטאטיבה אינו טחן דונטיבה י ובשעה שהוא נוחן דונטיבה אינו
עושה אםטאטיבה ־ אבל הקב״ה עשה אסטאטיבה ונתן דונטיבה וישבות ויברך :
פירוש
עץ יוסף ־ מהו ויכל אלהים ביוס השביעי דהול״ל ויכל אלהים ביום הששי ד ו ס
השביעי משמע שביעי ממש ולא זמן תוספת שבת ־ אלא כזה שהוא מכה וגו׳ דלא
עביד ביה מלאכה ממש אלא כזה שהיא מכה על הסדן והגביהה מבעוד יום וגמר הורדתה
משחחשך בתחלת רגע שבת דלא חשיבא מלאכה בהנחה בלא עקירה ועכ״ז נגמר בשבת ־ אן*
כאן השמים והארץ היו מוהחין והולכים עד יום השבת וברגע נקודת שבח א״ל די דצריך
להוסיף מחיל על הקודש ־ זע״ז אמר רשב״י בשר ודם שאינו יודע וגו׳ כגז״ל י גגיבא אמר
י
ייי׳
י י א ת
זכור ו ש מ ו ר
ליהודה כב
ירש ויכל לחץ׳ v
;׳*ק מ ה עשה אח יום השביעי כלה י ורבנן אמרי וגו׳ י העולם גמשל לטבעה
^
^
^ תם שט נשלם יופי חקינו כראוי והכל הולך אחר החיתום* ולכן כתיב ויכל אלהים
^
^ ^ ש ע ם מציאות יום השביעי כילה מלאכתו־ ששינו לתלמי המלך* שהו לא יקבל
׳׳.מה ימים ברא וגו׳ * ומאותה שעה הגיהנם ניםוקת כלומר מששת ימי בראשית
^
! ימימד זמן רב כל כך לפיכך אוי לעולם מדיניו ־ מלאכתו לא כן וגו׳ י למשמע
^
ה במ׳״אכה ויגיעה * להפרע מן הרשעים וגו׳ ־ שהכתיב על עצמו לשון מלאכה^
ן הרשעים פאלי אבדו עולם שנברא ביגיעה ־ ע״ר דאיתא באבות פ״ה ־ ומה נברא
^
״ שאמר ט בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהיס לעשות שמשמע שלאחר
שש
^ ׳משות י ואמר שנברא דברים של מנוחה השייכים לשבת והיא קורת רוח ומנוחה
,
* ^־׳מלאת בשבת י רבי לוי וגו׳ י דורש שמעשה כל יום היה נמתח והולך עד השבח
• יח מטלם יחד * ירי קיניהם * כמ״ש אף ידי יםדה ארן וימיני טפחה שמים * וינח לעולמו י
^ מ ש וינח ט ו ס השביעי משמע שהניח אחרים זהו שאמר וינח לעולמו ־ אסטאטיבה י
^
י^' Tפ ׳ בלי׳ בנינים מוכנים לאנשי המלחמה בזמן שהם שוקטים ־ ודונטיבה י מחנות
שר^הצבה לחילות בעת לאתם נגד אויביהם טכ״ל ־ ולכן זכור שמי שאמר והיה העולם
ק בברייתו של עולם וברא נשמתן של שדים ובא לבראות גופן וקדש שבת ולא בראן *
״
r׳ ה שיידע עתיו ורגעיו נ מ ס בו כחוט השערה * ובשר ודם באינו יודע עתיו
ורגעיו צריך להוסיף מחול על הקודש ושמיר ו ג ו ׳ :
הרב ערבי נחל ז״ל ־ אמר הכתו
שהיה מלך רב ושליט נשא בעיניו חן עבד אחד מעבדיו עבור שמלא את לבבו נאמן
^
ויגדלהו וינשאהו ומינהו על ביתו וכל יש לו נתן בידו על פיו יתזן כל עמי וכל בני ביתו
' ׳ י י כל אולרותיו ובנה לו פלטרין לדור יחד עם שני בני המלך * ויהי כראות בני
^ דינה והשרים אח אשר גדלי המלך נפל קנאחם עליו ויחפשו לו עלילות ועדי שקרים ובאו
׳ י י כקיבלנא לפני המלך ולוה המלך להושיב ביח דין ולעיין בדינו ורבו עליו טיעגיס ער
י כ י ל לעמוד נגדם ־ אכן בני הץלך שדרו אחו לרוב אהבתם אוחו שנפשם קשורה
״
^ ש י תמיד הלכו עמי לבית דין ויעירו עליו איך המשטינים שקר הם דוברים ויושיעיהו מן
׳ הקמים עליו י פעם אחד אירע שנתקיטט עם בני המלך וביזה אותס בדברים ילא די בזה
׳א הכה אותם הכה ועשה חכירות ופלעיס להם עד שנהפכו עליו לאכזר ושונאים גמורים ־
^ י ך כך נתעורר עליו עלילה גדולה לפני המלך רבים קמים עליו ופערו פיהם לבולעו ולוה
^ י ר להושיב ב״ר ולעיין בדינו כמנהג ־ ויהי כשומעו הדברים האלה התחיל לקונן במר נפשו
י לא די שאין לי עתה על מי להשען ומי שיקים עבורי כעמוד ברזל כמו שהיו רגילים
ו
ג
ס
ו
י
י
׳
י
ג י ה
5ת
י
1
ה י ר
נגכזי
v
ב י
ה
ה י ה
ת
י
ז
ז
זכור ושמור
האת
ליהודה
אלו בני המלך אלא שנהפכו ג״כ לאויב לי אותם אשר .לא היה לי שוס בפחון דק עליהם עתי*
מה אעשה אוי לי מיום הדין אוי לי מיום התוכחה מי יצילני מיר הרבים הקמים עלי
בבואו לפני הב״ד ראה שאחד מבני המלך האלו הוא אחד מהדיינים שלו י ויהי בראותו זאת
החחיל לצעוק ולקונן עיר יוחר ואמר אוי לי לא די לצרחי שכל איש שלומי אשר בטחתי בו נ ה ^
לאויב לי אלא שהוא יושב על דיני ואיך אזכה וילך הלוך ובכה י אמר לו איש חכם מה לו
כי תבכה אין לך תשובה אלא שתבכה וחחחנן לפני אותו בן המלך ותפייםהו וחפול לפני רגליי
עד שימחול לך ויתהפך לאוהב לך כבראשונה ויעמוד לימין צדקך ואז בודאי טוב לך ייתי
ממה שהיה תמיד מאחר שהוא עצמו הוא דיין וכן עשה וייטב ל ו :
י
הנמשל
ו
י
ה
י
כ
ממ״ה הקב״ה בחר בבני אדם בישראל עמו ויגדלם וינשאם ומסר בידני ל
העולמיח וכל המפחחות הכל בידינו ועל פינו יזונו כל העולמות כידוע שהאדם
סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה ואנו גורמים במעשינו לכל העולמות הן תיקי! 1
קלקול וזהו מלאכי אלהיס עולים ויורדים בו ר״ל שבהטיב האדם מעשיו יש למלאכים ע ל
ל אלא חיבה
, .לא
,ל
<ן
י ך
v
ונתרבה
י
ה
יה
r D P
? c
ו 3ה
פ ן
ח ״ ן
ג ן ך מ י ס
י ך י ך ה
הם
ה ר
ה כ
3י ר י ט
ז ן
ב
3ד
יתירה נודעת לני שנתן לנו התורה שנקראת בת המלך ונתן לגי השבת שגקרא ג״כ בן המלך
ועשה להם דירה אצלנו כמו שארז״ל מתגה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מ נ ק
ליתנה לישראל ־ והנה המקטריגים מקנאים בנו ומעוררים עלינו משפט מדי שנה בשנה
והקב״ה אוהב משפט ויושבים ב״ד של מעלה לעיין בדינינו ובכל עת התורה והשבת מושיעים
לט ומליצים טוב בעדנו לכפר על חטאתינו לרוב אהבתם כי נקשרה נפשנו בהם כי אורייתא
וישראל חד י אמנם אחינו בית ישראל לעח כזאח רבחה קטטה בינינו ובין בני המלך האלי לא
כבדטם כראוי וכדי בזיון וקצף שלא כבדנום כראוי לבני המלך האדירים האלה אלא גם כמה
חבורות ופצעים עשינו בשבת קודש כמה אבות מלאכות עברנו כמה תולדות כמה שמחים
דרבנן עד שנהפכו לאויבים לנו ועחה בחוך כך שהגיענו יום הדין הגדול הזה אוי לנו מיום
הדין מי יקום בעדנו כי תמיד אין לנו להשען כי אס עליהם ועתה נהפכו לאויבים כמה יש לני
לקונן ולנעוק ולא זו בלבד אלא בהגיעט ליום הדין הזה והנה השבת קודש הוא בב״ד והיא
אחד מהדיינים שלנו אוי לנו איך נשא פנינו איך נצטדק הלא יום אירא אט אליך אבטח ר״ל
שאני ירא מאיחו היום אשר כל עיקר בטחוני היה עליו י ועחה לא די שאין לבטוח בו אלא
שעוד אני ירא אוחו י הנה אחינו בני ישראל אין לנו שום תקוה זולת לפייס התוה״ק והשבח
קודש ולקבל על עצמנו מהיום והלאה בלב שלם לשמור השבת כהלכתו עד שיהפך לט לאוהב
כבראשונה ואז טוב לנו וכל אחד יתודה ויאמר בתיך הוידוי חללתי את השבת קידש ויקבל על
עצמו לבלתי ישוב לכסלה עוד ואז קוה קויני וישמע שועתנו אמן וכן יהי רצון עכ״ל י
ש
וליו
י י א ת
זכור ושמור
ליהודה כג
יילהן זכור מי f r
*חמר מתנה כגובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליחנה לישראל ושמור
^
ואז כשומר כל החורה כולה י אשריך וטוב לך • אשריך בעוה״ז וטוב לך בעוה״ב :
בית תפלח
3
במס״ק גימטריא בלר״ת כ״ל הגליו״ת • יקראני בני בכורי ישראל ואענהו בכל עת
י יי אחלצהו מכל צרה ונזק ואכבדהו אחן לו חן וכבוד בעיני כל השבים אותו ־)וכדאיתא
י ק ו ט ס׳ ואתחנן( •־ כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה׳ אלהינו בכל
^
י ׳ אל י את מוצא כשאדם מתפלל מתפלל בלחישה בינו לבין המקום ב״ה למה אמר
ש בי
י ט
")51
A
יו
ו
י ^ חני קרוב להם י אמרו לו בני קרח אין אנו פוטרין מעשינו אלא לפניך שנאמר רחש
^ יער טוב אומר אני מעשי למלך * ראה כבוד שחלק הקב״ה לישראל יוחר ממלאכי השרח
חכים כשהם מקלםין בקול גדול הם מקלםין שנאמר וקרא זה אל זה ואמר י מה כחיב
יי י ע ו אמות הםיפיס מקול הקורא ־ ואף התיות מקלסות בקול גדול שנאמר וחשאני
יאשמע אחרי קול רעש גדול י למה שהם רחוקים מהקב״ה ואינן יורעין היכן הוא כבודו
י כירך כבוד ה׳ ממקומו י אבל ישראל עומדים ומתפללים וכל אחד יודע שהקב״ה עומד
^.
^ י שנאמר ט יעמוד לימין אביון י אמר דוד לא עשה כן לכל גוי י בנוהג שבעולם אדם נכנס
יידע אם ניצח הוא אם אינו ניצח י ישראל יודעים דעת בוראם בראש השנה באים 1
איני
!טיס לשופרות * יום הכפורים הולכים יחפים ולובשים לבנים שהוא מלבין כל עונותיהם י
אמר משה אשריך ישראל מי כמוך שהיא יודעת דעת של אלוה ע כ ״ ל :
י
וינ
v
מ
^*VX
,
עמ״ו אנכ״י בצר׳׳ה במם״ק בצר״ת כ״ל הגליו״ת * )וכראיתא במסכת מגילה
דכ״ט( תניא רשב״י אומר חביבין ישראל שבכל מקום שגלו שכינה עמהם י גלו
י
י ס
שכינה עמהם שנאמר )שמואל( הנגלת נגליתי לבית אביך בהיותם במצרים * גלו
לאדום
וזאת
^
ל ץ ם
ש כ י נ ה
בית
ע מ ה ם
ש נ
א ^
מ ר
י ש ע י ה
ן
מ י
תפלה
ז ה
^
ליהודה
^
״
מ
צ י ה
^ ^ .כגילפז־
שכינה עמהס שנאמר )ירמיה( ושמתי כםאי בעילם ־ גלו לבבל שטנה עמהם שנאמר )ישעיה(
למענכם שלחתי בבלה ־ ואף כשהן עתידין ליגאל שטנה שרויה עמהס שנאמר )דברים( ושב
ה׳ אלהיך את שבוחך י)ישוב לא נאמר אלא ושב מלמד שהקב״ה שב עמהס מבין הגליות
ללמדני שהשטנה שרויה עם ישראל בגליות לשומרם מכל רע ־ ויותר בבית התפלה ובבית
המדרש מקדש .מעט עכ״ל :
וכלאיתא
ו
ב
שם במגילה פרק בני העיר * ואהי להם למקדש מ ע ט בארצית אשר י ן
שמה ־ אמר רבי שמואל בר רבי יצחק אלו בתי כגסיות ובתי מדרשות י י
יי
׳ ע ו ן אחה
אליעזר אומר זה ביח רבינו הגדול )רב( בבבל ־ דרש ר5א א י
לנו בדור ודור אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות י אמר רבא מריש הוה גריסנא בגו בתאי ומצליף
בבי כנסתא טוןדשמעיתלהא דקאמרדודה׳אהבתי מעון ביתיך לא גריסנא אלא בבי כ
נ י
ה י י ח
מ
ד
כ
ת
י
3
ה
מ
נ ס ת
היכא דקא מצלי נא עכ״ל :
ולפי
ע ט
ח ס י
האמור מצוה רבה על ישראל לעשות בתי כנסיות ובתי מדרשות מקדש מ
שם משרה הקב״ה שכינתו עלינו בגליות * )זכדאיתא במדרש רבה סדר תרומה( י* י
הקב״ה לישראל אחס צאני ואני רועה שנאמר )יחזקאל( ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתס ^
ואני רועה שנאמר )חהליס( רועה ישראל האזינה י עשו דירה לרועה שיבוא וירעה אחכם
אתס כרס שנאמר)ישעיה( כי כרם ה׳ צבאות בית ישראל י ואני שומר שנאמר )תהלים( ה י
לא ינוס ולא יישן שומר ישראל י עשו סוכה לשומר שישמור אתכם י אתם בניס שנאמר ) ד כ ר (
בנים אתם לה׳ אלהיכם ־ ואני אביכם שנאמר )ירמיה( כי הייתי לישראל לאב • כ5ול ל ב נ
כשהן אצל אביהם וכבוד לאב כשהוא אצל בניו וכה״א עערת זקנים בני בנים • עשו בית ל
שיבוא וישרה אצל בניו לכך נאמר ועשו לי מקדש עכ״ל י ר״ל ואפילו בזמן שאין בית ה מ ק י
קייס ועשו לי מקדש מ ע ע דהיינו בתי כנסיות ובתי מדרשות אשר שם משרה שכיכתי עליכם
ואשמע תפילתכם ואענה קול עתרתכם ואקבל תשיבתכס ואכפר עליכם ואתן כל צורכיכם
ואמהר לגאולכס ־ האמנם צריך כל שהוא בר ישראל כשהוא מתפלל לפני בוראו יכניע את
לבו וישפיל את רוחו ויחשוב עונותיו ויכוין בתפילתו בדמע לבו ויכונו מחשבותיו על מה שהיא
מוציא מפיו ואל ימהר ואל יהרהר מחשבוח אחרות וזה הוא הרצון לפני ה׳ צבאות ואז מ ק ל
מ
ה
יס
יס
)£ןב
ש
ב
התפילות כקרבנות ועולות :
ב
גם העיקר בבקשת הרחמים בחפלה הוא זכרון י״ג מדוח של רחמים במיתון ובישי
ומה
הדעח ובכונח הלב ואז אנו מובטחים בהקב״ה בעל הרחמים שאינם חוזרות ריקם
מלפניו יחברך ־)וכדאיחא •בפ״ק דראש השנה די״ז( ויעבור ה׳ על פניו ויקרא י אמר רבי יוחק
״ א ת
בית
תפלה
ליהודה
כד
א^ןן1ן^
י
' ^ א כתוב אי אפשר לאומרו מלמר שנתעטף הקב״ה כשליח צבור והראה לו למשה
^ ,׳ ׳ י י י ( מ ר vכל זמן שישראל חוטאים לפני עשה להם כסדר הזה ואני מוחל להם־
^ . .א קודם שחטא האדם ואני היא לאחר שחטא האדם ועשה תשובה • אל רחום
^רבי יהודה ברית כרותה לי״ג מדות שאינן חוזרוח ריקם שנאמר הנה אנכי כורת
^
^ ;רש י( ה׳ ה׳ מרח הרחמים אני מרחם קודם שיחטא ואני מרחם אחר שיחטא אם
& ית כרותה י לשלש עשרה מדות הללו שאם יזכרום ישראל בתפלתם אינן חוזרות
ריקם י הנה אנכי כורת ברית ־ על האמור למעלה היינו על י״ג מדות ע כ ״ ל :
לבידוד
ע< 7הקב״ה מכריז בההיא עלמא מאן בעי חיי אריכי ומזוני רויחי ומבורכי מלעילא
יבוא להתפלל בביתי בית חפלה מקדש מעט אשר שם משרה שכינחי י)וכדאיתא
^ ^ -י אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלחוחי יום יום לשמור מזוזוח פחחי * מהו אשרי אדם
אשריו לארם בשעה ששמועותיו לי * מהו לשקוד על דלחוחי י אמר הקב״ה אם
^ נהתפלל בתוך בית הכנסת אל תעמוד על הפחח החיצון אלא הוי מתכוין ליכנם דלת
מילת לשקוד על דלתי אין כתיב כאן אלא על דלתותי שתי דלתות י ולמה כן שהקב״ה
ו ונותן לך שכר ־ ומהו לשמור מזוזות פחחי • אמר רבי יהודה בר סימא וכי יש
^
^ ה בבתי כנסיות י אלא מה מזוזה זו אינה זזה מהפתח • כך לא תהא זז מבתי כנסיות
תי מדרשות י אמר הקב״ה אם תעשה כן דע שאתה מקבל פני שכינה ־ מה כתיב אחריו
^ ^ מצא תיים ויפיק רצון מה׳ ־ אמר הקב״ה מי הוא זה שבא לבית הכנסת ולא מצא
שם * אמר רבי איבו ולא עוד אלא שאתה עומד בבית הכנסת והקב״ה עומד עליך
יין שנאמר אלהים נצב בעדת אל ־ אמר הקב״ה לא דייך שאתה מקצל פני שכינה בבית
אלא שאתה יוצא משם טעון ברכות וגו׳ י דבר אחר ברוך אתה בבואך לעולם וברוך
'
כלאתך מן העולם • אמר רבי ברכיה כתיב עת ללדת ועת למות • וכי אין אנו יודעים
י א שאדם נולד ועת הוא שאדם מת י אלא אשרי אדם שעת מיתתו כעת לידתו י מה
שטת לידתי נקי אף בשעת מיתתו נקי י הוי ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך ע כ ״ ל :
5כביכול הקב״ה רופא חנם אין כסף ־ מכריז בההיא עלמא מאן בעי רפואה שלימה
^
רפואת הנפש מן החולאים אשר היא חולה בחטאים ובעונות ובפשעים יבוא להתפלל
ת י בית תפלה מקדש מעט ויחרפא שם בלא כסף ובלא מחיר בלא סיגופים ותעניות ולא
^ ^ אלא פוחחין לו שערי גן ערן דלעילא ־ )וכמו שאמרו חכמי המוסר ז״ל( כי כשם
*'•יהיאות תחלואי הגוף ימצא בהם סמנים יקרי הערך לרפואחו ויש סמנים סגוליות ששוים
גזול ומתרפא האדם בהם על נהלה י כן בחחלואי הנפש מאשר חטא והעיוה ואשם והתשובה
* •י ח הרפואה למחול העוגות והפשעים ימלא ביוקר על ידי סיגופים וקבלת היסורין שממרקין
ת ת
ק ך ך
ה
י
ה
ז י ז ט
1
0 0
ש
ןמ
י
ם
ס ס י ע י ת י
ל ן ן ן
מ
י
י
ה ב י י י
מ ע י
מ כ ז ת
ה
ע
ת
ה
ג
ב ב
ז ה
עונותיו
בית
האת
תפלה
ליהודה
עונותיו של אדם * ויש רפואה סגולית בזול)כמ״ש בפרק כל כתבי דקי״ט( כל העונה
נרב
יהא שמיה רבא בכל כתו קורעין לו גזר דינו שנאמר בפרוע פרעות בישראל ב ה י ז
נ ג ס
י
ח5
ברכו ה׳ ־ מה מעם בפרוע פרעות משום דברכו ה׳ • רבי חייא בר אבא אמר רבי יו ו
מ
אפילו יש בו שמץ של ע״ז מוחלין לו כתיב הכא בפרוע פרעות וכתיב התם כי פרוע הוא א י
ריש לקיש כל העונה אמן בכל כחו פוחחין לו שערי גן עדן שנאמר פתחו שערים י
מ
י 5י ח
ח נ י
צדיק שימר אמונים י אל תקרי שומר אמונים אלא שאומרים אמן ״ מאי אמן אמר רבי
,
^
אל מלך נאמן ־)רש״י( בפרוע פרעות י ביטול פורענות כגון פרוע דמתרגמינן בעיל כשמתנדכ I
ישראל לברך את בוראם י כי פרוע * כי פ ר ש אהרן ע״א והכי קאמר בהבטל פ ר י ע י
ת
ע
שתשקע ותשתכת שלא יזכר עינם משום התנדבו עם הוא י אל מלך נאמן י כך מעיל ע ,ביי
שהוא אל מלך נאמן עכ״ל :
1ה
31מנחת אברהם ז״ל דקדק מה טעם הדבר וסוד הענין וגם אל תקרי שומר א מ
< נ י ם
ני
וגו׳ מנ״ל לרז״ל י אמנם ידוע הטעם שאומרים הקדש בלשון חרגוס ל ה נ '
החיצונים שרואים שבח זה ונכנעים ובורחים י וידוע שהחיצוניס סובבים שם דרך שער גן עי)
שלא להניח ל ה מ ם שם האיש הישראלי ולקבל שפע משם * ולזה העונה אמן ומ׳ שכשי
שמסיבחו נפחחיס שערי השמים על ידי שנכנעים החיצונים כך יפחחו לו ש
ע ר י
ג
ו
כ נ י
ם
'.
ודייק לה ממ״ש פחחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמוגיס * וקשה מאי גוי דהיל״ל ויבוא צריו
וגם היינו צדיק היינו שומר אמוגים * וגם היל״ל עושה אמזניס מאי שומר • וגם כתיב אמני^
חסר וא״ו ־ לכן שהכוגה דכבר אמרו רז״ל בגמרא אמר רבי יוחגן אפילו יש בו שמץ של
מוחליןלו וגו׳ ע״ש י ועוד אז״ל שכיון שבא הקב״ה לבית הכנסח ולא מצא שם עשרה מיד ט
וגו׳ ־ וידוע מה שארז״ל בזוה״ק שהמקדי ל
ם
ה
3י ח
מ
ם
ת
ה ן
א
3ל ר ג
א
ך
^
ן ג ן
ע
ז
ע ם
/י ״ א פתחי
ןז
שערים של גן עדן ויבוא גוי ר״ל אפילו הוא גוי אפ״ה יכנס מפגי שנעשה צדיק שהיה שימי
מלשון ואביו שמר את הדבר דהיינו לשון המתנה שהיה ממתין כדי לענות אמן של קדיש עכ״נ •
והר^
ב ע
1
י ל
ץ פ
^
r
y
כ ת 3
׳
ר ר
א
ו י
ל
ה 3י
ן
ו כ
,א א
ס
י ט
ע ו נ ה
א .
מ
3כ
ל
כ ח ן
לא יפתחו
לו שערי ג״ע והלא במצוה אחת שיעשה אדם יזכה לחיי גן עדן • ועוד מאי רבותיה
שעונה בכל כחו דאדרבא אמרינן שהמחפלל בכל כחו הוא מקטני אמנה יצריך ל א ל ה ג
ב י ה
ש
קולו כדכתיב וקולה לא ישמע י ואם כדברי המפרשים שר״ל בכל כחו בכל טגתו • העיקי
חסר מן הספר י ועוד כל לאתויי מאי י אבל בא לומר שכל ישראל יש להם חלק לעוה״ב אפילי
רשעים גמורים יש להם חלק לעוה״ב לאחר י שיקבלו עונשם זולת האפקורוסים וגו שיורז
,
ים
לבאר שחת ושוב אינם עולים כדאיחא בראש השנה י לזה אמר כל העוגה אמן בכל כחי י ״ ל
שיש בכח מלת אמן אל מלך נאמן שרמז לשלשה עיקרים י מציאות השי״ח י חורה מן השמים'
ו ז א ת
בית
תפלה
ליהודה
כה
שכר
מנינש ־ כנגד מציאות ה׳ אל ־ וכנגד תורה מן השמיס ששס לנו חק ומשפט ונימוס כמלך
מלך
וזה זכנגד שכר ועונש רומז מלת נאמן כי נאמן הוא בעל מלאכתנו שישלם לנו שכר פעולתנו *
y
^האיש עינה אמן בכל כתו בכל מה שיש בכחו של מלת אמן באופן שאינו כופר ומאמיןישה עיקרים אפילו שהוא רשע 5שאר עבירות פותחין לו שערי גן מדן ־ ואמר כל ר״ל
' אפילי גוי דק״ל דחסידי אומות העולם יש להם חלק לעוה״ב כיון שמאמינים ביחוד
י
.
ה ובשד־-..״״_
ת י י
,
העולם יש להםחלקלעיה״ב כמו שכתב הרמב״ס ז״ל ע״ש • ע כ ״ ל :
ב הנז' הקדים הקרמה ידועה ומפורסמת שההפלה היא מצוה טללת שהיא תועיל לכל
״
הדברים * וז״ל כי כמו שבסמי הרפואה יש לכל סם וסם סגולה מיוחדת מזולתה י
^
סם מועיל לכבד ־ ויש סם מועיל ומחזק הלב ־ ויש סם מועיל ומחזק המוח י יכן לשאר
כ• סם וסם יש לו כח להבריא אבר מיוחד כמפורסם בספר* הרפואה י אמנם יש ם ם
י
ה י א
הצרי והטריאק הכולל שעושין הרופאים הבקיאים שהוא מועיל לכל החולאים ולכל
^
ם הן חם הן קר לא כשאר מיני הטריאק שהם מועילים לבד לחולאים פרטיים יש מהם
^
^ חס ויש מהם לארס קר • ולא נמלא מועיל לחולי הקר והחם ולחולאים הפכיים אלא
י
חק הגדיל הכולל לבד * ככה ממש הס רמ״ח מלוח כנגד רמ״ח אברים כל אחח פרטיית
,
ר
מ י ו ח
י י אך אמנם יש מלוה כוללת שהיא הועיל לכל הדברים והיא ההפלה י שהר,
^ ׳ן שהועילה לרפאות החולי כמו שהועילה לחזקיה ע״ה רכתיב מכתב לחזקיה בחלותו ויחי
'
י ו
ר
י ״ אעפ״י שלריך להקדים תפלה ללרה והוא החפלל בחלותו ובתוך לרתו עכ״ז ויחי
יטו י והיעילה להליל ממוח כמי שהיו חייבים מיתה וכלייה בעגל ונלולו בתפלת משה •
הו
י עילה התפלה לפקוד עקרות רפתיב ויעתר ילחק לה׳ לנוכח אשחו וכן נפקדה חנה * והועילה
ע
וי
נ י ן הרעב בימי דוד דכחיב ויעתר דוד אל ה׳ ־ והועילה למלחמה דכתיב במלתמת סנחריב
ת ס
ל ל חזקיה המלך וישעיה הנביא ויזעקו השמים וישלח ה׳ מלאך וגו׳ • אם כן תפלה היא
כמו הצרי הגדול הכולל המועיל לכל החולאים י וכן הועילה לדברים הפכיים ־ מרע״ה אמר
5י ז ס
ל ת ו זכור לאברהם * ואסף אמר בחפלתו אל תזכור לנו עונות ראשונים ״ נמלא שתועיל
ה ת ס
ל
ה
אל הזכיר ואל השכתה • ולכן באירו רז״ל ועבדתם את ה׳ אלהיכם זו חפלה משום
י
י?ש א להו דהרי בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא • ואיך אמר ועברתם
ת
מ ס ש ר
ה
׳ אלהיכם וברך אח לחמך וגו׳ הרי מזוני ״ לא חהיה משכלה ועקרה הרי בני • אח
י מ י ך אמלא הרי חיי • אלא ודאי עבודה זו האמורה כאן זו תפלה שמלינו שהועילה לחנה
לעניןיבני • ולדוד לענין מזוני י ולחזקיה לענין ח י י :
ואיחא
בית ת פ ל ה
וזאת
ואיתא
ליהודה
בברכות* תכיא רבי גתן אומר מכין שאין הקב״ה מואס בתפלתן של רביס שגאמי
הן אל כביר לא ימאס וגו׳ ־ והלל אמר אל תפרוש מן הצבור שבהיוחך
ע
ם
ה צ ב י י
כל דבר ותפלה יושמע לפגי האל יתברך דהן אל כביר לא ימאס * באופן שאל תאמר לבי
שאי אפשר לשמוע כי בהכרח סופו להשמע ־ דאין הקב״ה מואס בתפלתם של רבים וגי
וכן אמרו הקדמונים בפסוק ועבדתם את ה׳ אלהיכס וברך אח לחמך וגז׳ • ולמה התיז
בלשון רבים וסיים בלשון יחיד • אלא כלומר דבחפלה ועבדחם יחד זה עם זה את ה׳ לילה׳
אמנם באכילה נפרדים זה מזה ולכך אמר וברך את לחמך ואת מימיך לשון יחיד כל אחי
ג
ש
יאכל לבדו מה שאין בחפלה דצריך חבור והגשה זה עם זה • דמצינו בדברי רז״ל ל יו י ' ^
ה
בתפלה כלומר דבתפלה צריך הגשה והתחברות זה עם זה דתפלת רבים נשמעת עכ״ל •
ןא^י
הדל כראה לפרש * ועבדתם את ה׳ אלהיכם וברך את לחמך וגו׳ • )אפשר על ייו
הגמרא כתובות( ההוא דאתא לקמיה דר5א א
מ ך
1
י ה
3
מ
ה
א
ת ה
בתרנגולח פעומה ויין ישן ־ אמר ליה ולא חיישת ללוחקא דצ^ולא .א
ס ו ע
מ ר
צ י
ך י אמר
י
ל .אעו מרייהי
ה
קאכילנא מדרחמנא קאכילנא דתגינא עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להס את אוכלס 5עחי
בעתם לא נאמר אלא בעחו מלמד שכל אחד ואחד נותן לו הקב״ה פרנסתו בעחו וגו׳ * )רש ן
ההוא דאתא י עני המבקש פרנסה ־ במה אתה סועד ־ מה אתה רגיל לאכול צםעודתך ־ בעחי
הכל לפי מה שהוא צריך כל יחיד ויחיד לפי למודו וגו׳ * ע כ ״ ל :
ומשם
ין
באר״ה היא הבא״ר אשר אמר ה׳ ועבדחם בלשון רבים וסיים בלשון יחיד כלי י
עבודה זו האמורה כאן היא תפלה • דבחפלה צריך החחברות זה עם זה ל
ע ב י ד
אח ה׳ אלהיכס שכם אחד דחפלח רבים בהכרח נשמעח ואינה חוזרת ריקם מלפכיו יתברך
להן אל כביר לא ימאס ־ וברך את לחמך וגו׳ לשון יחיד כלומר ואז כל אחד ואחד הנה שניי
כ
אחו יברך אח לחמו וגו׳ לפי מה שהוא צריך ולפי למודו שאין כל אפייא שוין בצריכות ו ל ו
סייס בלשון י ח י ד :
ואיתא
במסכת ברכות
י
אמר רבי אלעזר בר אבינא כל האומר תהלה לדוד י פעמים
ג
בכל יום מובעח לו שהוא בן העוה״ב מ״מ אילימא משום דכתיב ביה אל£
א
ביתא לימא אשרי תמימי דרך דאתיא בתמגיא אפי אלא משוס דכתיב ביה פותח את יייו
ומשביע לכל חי רצון לימא הלל הגדול דכתיב ביה נותן לחם לכל בשר אלא משום דאית
5ה
תרחי עכ״ל :
והרב
יד יוסף ז״ל כתב דראוי להבין מה גדולה היא זאת דאית בה תרת• דאינה ס
י ב ה
י
מספקת מחייבת למעלה גדולה כזאת ־ דא״כ לימא אשרי תמימי דרך דאיתא 5תמנ ^
אמי
י ז א ת
,
פי
בית ת פ ל ה
ליהודה כר
ה
י ללגדול
^ והרי הם חרתי • ועור למה ג' פעמים מה ענין חשבון זה שלשה ולא ארבעה *
^
ן לשין רש״י ז״ל דכהב שלשה פעמים כנגר ג׳ תפילות מהו כוונת רש״י ז״ל:
חמת דהתורה והמזונות הם קשורים זה עם זה כמו שהנפש קשורה עם
הגיף ככה אם יש תורה יש קמח ואם אין חורה אין קמח לכך אמר כל האומר
^
סעמיס בכל יום מובטח לו שהוא בן העוה׳׳ב והקשה המקשה מ״טאילימא
^
לי ^ ^ כיה אלפא ביתא לימא אשרי תמימי דרך אלא משום דכתיב ביה פותח את ידיך
^ יהיא אלפא ביתא הלל הגדול שיש בו המזן ־ ותירן אלא משום דאית ביה
ק
^ \ יין זה עם זה האלפא ביתא של תורה והמזון במזמור אחד קשורין זה בזה להורות
"יי״י־ י^י־י י^יי ״יי-יל איו המח וקשורין רא ברא ולכן להיות קשורין במקום
י
ניתזות ג׳ ז מ נ י ם .־v
« ז ק הענייה וזמן העמידה וזמן הירידה ככה בכ; ה ז ־״,״ .... .
^
סי5ן \ ^ נגד פניו דאס אין חורה אין קמח ובראוח זה מובטח וראי שהוא בן העוה״ב
התורה בלילה בתפילת ערבית וביום ישתדל אחר פרנסתו רחם אין קמח אין
^
י אדם הורה בילדותו ילמור בזקנותו דכתיב בבוקר זרע זרעך וגו׳ עכ״ל י
^ הרכ הגז׳ אבל אשרי תמימי דרך דאתיא בחמניא אפי והלל הגדול שיש בו המזון
ימי תרתי כנז׳ אינם קשורים זה עם זה אלא זה במקום וזה במקום אחר וכיון
1ירים זה עם זה במקום אחד אין ההוראה מהם ראם אין חורה אין קמח ואס אין
קמח אין תורה כמו שבחהלה לדוד כנז׳:
קמח אין תורה כמו שבחהלה לדוד כנז׳:
**' *tfOחכמים ז״ל י תפלה בלא כונה כגוף בלא נשמה ־)והרמב״ם ז״ל כתב( כילד היא
^ ^ ^ הפונה שיפנה אח לבו מכל המחשבות ויראה עלמו כאילו עומר לפגי השכינה •
"Pלישב מעט קידם התפלה כרי לטין את לבו ואחר כך יתפלל בנחת ובתחנונים
י א יעשה תפלתי כמי שהיה נושא משאוי ומשליכו והולך לו וגו׳ ע״ש עכ״ל:
^
°״ל אין תפלתו של אדם נשמעת אא״כ משים עלמו כבשר * ופירש מוהר״י פיאמיטא
ל הביאי הרב ראש דוד ז״ל דף קכ״ה ע״ר ־ דר״ל שישים עין שכלו וכוונתו
^
ל ל ת י יעלים עיני ממנה כדין בשר דקי״ל בשר שנתעלם מן העין אסיר עכ״ר ע״ש:
הדל נראה לומר ־ אא״כ משים מלמו כבשר דר״ל שלריך חחלה יזמין עלמי לתפלה
ייפנה את לבו מכל המחשבות הטורדות אותו כדי שיוכל לטין בחפלחו ואחר תפלתו
מ ט שלא תהא נראית עליו כמשאוי שממהר ללאת ממנה ואז רלויה היא ונשמעת כרין
^
ך תתלה שרייה ואחר השרייה ימתין מעט שיטפטפו המים קודם שימלחנו שלא ימם
המלח
ה ב י
ג
ב
מ
ר י
ר ק י
ך
ה מ ח
״ 1
ה ק ן ך ה
תך
מ
״ ״ ״
י
ד
/יזי
י<2י
מ
ש צ ר י
ב
יי״
׳״*•׳»•׳-
בית
וזאת
תפלה
ליהודה
המלח מן המיס ולא יוצא הדם ואחר ימלחגו כ ד שיצא יממנו הדס האוסר ו ואחר ידחני זאז
הוחר לאכילה־)עיין ביורה דעה מ״ג׳ סי׳ ס״ט( :
וג״ב
דבר ידוע שהמלח ממחיק ומעמיד ומקיים הבשר ומבלי מלח אינן אלא לכלבים'
)וכדאיתא בנדה דף ל״א ע״א( אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי פוץ מלחא ושרי
ב£רא לכלבא עכ״ל י ודון מכאן לתפלה פוץ הכוונה ושדי תפלה למעלה לשוטנים שאומרים אי!
זה רא־י לקבל תפלתו שבכבוד המקום ב״ה אינו חושש לבקש בכוונה ואין לעשות רצוני
וכענין
:
הכתוב )איוב( היאכל תפל מבלי מלח אם יש טעם בריר החלמות ־)רש״י י ל (
היאכל חפל ־ דבר שהוא בלי מלח וצריך להמליחו ולא נמלת קרוי תפל בלשיו
המשנה)שבת וגו׳( * אס יש טעם בריר י הבא מחמח החלמוח י שאוכל דבר חזק שמרבה ריר
ורוק כגין שום כלומר וכי סבורים אתם שיהיו מתקבלות תשובות שאין בהם ממשי ריר* כמי
)שמואל א׳ כ״א( ויירד רירו על זקנו עכ״ל ־ ודון מכאן לתפלה הירציך ה׳ אלהיך או היש
א
פניך בתפלה דבר שהוא עומד ברומו של עולם וצריך הכוונה ולא כיון בו קרוי תפל וכי םבור
אתה שיקבל ממך דבר תפל מבלי כוונה :
למדנו
מהאמור שהכוונה לתפלה כמלת לבשר * ואפשר היינו מה שנרמז בכתוב)ויקיא(
ע
וכל קרבן מנחחך במלח תמלח ולא תשבית מלח ברית אלהיך מעל מנחתך ל
כל קרבנך תקריב מלח • והנה על כל קרבנך תקריב מלח דייקה והרי כבר אמור ומה
ב א
ללמדנו בכפל הענין ־ האמנם כפי האמור אפשר היינו מה שבא ללמדנו על כל קרבנך כלומר
גם בתפלה שהיא במקום קרבן)וכדאיתא בברכות( רבי יהושע בן לוי אמר תפלות במקים
תמידין חקנים עי׳ש( חקריב מלח כלומר חכוין בה וכמלח לבשר הזבח י ואפשר היינו מה
שנרמז הכוונ״ה בחפל״ה במס״ק גימטריא הי״א כמל״ח לבש״ר ז ב ״ ח :
פירוש
רש״י ז״ל בכתוב ־ מלח ברית ־ שהברית כרוחה למלח מששת ימי בראשית שהובטחו
ע
המים החחחונים ליקרב במזבח במלח וניסוך המיס בחג י על כל ק ר ב נ ך ל
עולת בהמה ועוף ואימורי כל הקדשים סלן עכ״ליודון מכאן שהברית כרוחה לכוונה מששת
ימי נראשית שהובטחה להיות בתפלה ובאמרי הקדושה כולן י )וכדאיתא בזוה״ק( כיון ד ב ר
א
קוב״ה לאדם יהיב קמיה אורייתא ואוליף ליה למנדע אורחהא ־ מנלן דכתיב אז ראה ויספרה
וגו׳ ולבחר ויאמר לאדם הן יראח ה׳ היא חכמה וסור מרע בינה עכ״ל • הרי שיכוין הארס
בכל ליראת ה ׳ :
תצלנא
כל עין רואה בבני אדם שאינם בני תורה שלא די להם שאין נותנים לב לפויו
כנז׳ אלא שהם פוסקים בדבור עם תבריהם שיחה בטלה וליצנות נין פריו
י י א ת
,
ש י ז מ
"
בית
תפלה
ליהודה בז
י לישתב
יי יבין ישתבח ליוצר ובתוך היוצר ובשעה ששליח צבור חוזר התפלה ואינם חשים
^ ^
;ל
ה מ ש ר ה
היש עזות פנים יותר מזה* בני אדם אלו הם תוטאים וגדול עונם מנשוא וגוערים
5ה
^
ק דברי מרן הקרוש עליהם בש״ע א״ח מהלכות ברכות ומהלכות תפלה( עי׳ש:
ג
יי
־
שכינתו עליהם בבית הכנסת מקדש מ ע מ כדי לשמוע תפלתם ולתת להם
י י ל עונשם של בני אדם אלו י אמר רבי אלעזר בר רבי יוסי פעם אחת
הייתי מהלך בדרך ומצאתי אליהו הנביא ז״ל ועמי ארבעה אלפים גמלים
5ן ע ן נ
מרתי^ לו מה טעונים אלו הגמלים י אמר לי אף וחמה י אמרתי לו למי הם י אמר
^^
מ ה
כ
יטמ ^ ^ ^
ס
ץ3
ר ט ת
'^
ב ע ס
^
מ י
שהוא מספר בין קדוש לברוך ובין ברכה לברכה ובין פרק לפרק ו ג ו ׳
,
ח׳פים וגו׳ לחה הם כנגד ארבעה אותיות קדושות של שם הוי״ה שיש בתפלות
שהתסלות נתקנו על יחודם כידוע ליודעי חן* כן השי״ת יחן חלקינו כהם להיות
< מ
שמו יתברך ויתרומם וליחרא שמא דקוב״ה בדחילו ורחימו וגו׳ אמן עכ״ל :
י י מחד יקרה ונעימה הכוונה בקריאת פרשת הקטרת ובתנו רבנן וגו׳ שהכוונה
ץ
:ם
חליל מכל פגעין בישי! וגו׳ * ותוספת טובה על כל מילין טבין דעלמין שיזכה
^
י יי כוונת התפלה כנז״ל ־)וכדאיתא בזוה״ק פ ׳ ויקהל דרי״ח ע״ב( ת״ח מה כתיב
^
המחתה ותן עליה אש מעל המזבח ושים קטרת מאי טעמא כי יצא הקלף מלפני ה ׳
־ ^
^
p
י ח
^
מ
י ה א לית תבירו לההוא סטרא בר קטרח י וקיימא לבטלא חרשין ומילין בישין
י א ועשכא דקטרת דטבדי בני נשא בההוא עובדא איהו מבטל כל שכן קטרת *
•
יין כישין חרש ין דעלמא י ומכל פגמיו בישין ומהרהורא בישא ומרינא בישא וממותנא
,י
תןך -י
י
1כנ ההוא יומא דלא יכיל סטרא אחרא לשלטאה עליה ואלטריך דיכוי! ביה * אמר
שמע
^
^
י ' 1אי בני נשא הוו ידעי כמה עלאה איהו עובדא רקטרת קמי קוב״ה הוו נטלי כל
ומצה מיניה והוו סלקי לה עטרה על רישייהו ככתרא דדהבא * ומאן דאשתדל ביה בעי
ת
2לא כעובדא דקטרת ־ ואי יטין ביה בכל יומא אית ליה חולקא בהאי טלמא ובעלמא
<
ה
ויסתלק מותנא מיניה ומעלמא וישתזיב מכל דיגין דהאי עלמא מסטרין בישין ומדיהא
ס
' ימל־ינא דמלכו אחרא י בההוא קטרת כר הוה סליק תננא בעמודא כהנא הוה חמי
ד
ר ך י
ז
' ^ י א דשמא קדישא פרישאן באוירא וסלקי לעילא בההוא ממורא־ לבתר כמה רתיכין
^ .ץ ! סחרין ליה מכל סטרין עד דסליק בנהירו וחרוה וחדי למאן דחדי וקשר קשרין לעילא
י ח
י*
ל י א כלא והא אוקימנא * ודא מכפר על ילר הרע ועל עבורה זרה וגו׳ ע כ ״ ל :
י
ש ח ר כרי להשכים לבית הכנסת מקדש מ ע ט לעבודת ביראי ומובטחני
אומר
שישמע שם את תפלתי י)וכראיתא בברכות( תניא אבא מ י מ ן&יו
r n
בית
וזאת
תפלה
ליהודה
אין תפלה של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת שגאמר לשמוע אל הרגה ואל התפלה גמיוי^
רנה שם תהא תפלה י)רש״י( במקום רנה * בבית הכנסת ששם אומרים הצבור שירות ותש
ה כ
בכעימת קול ערב עכ״ל י אעירה שחר וגו׳ ־ ולהיות מעשרה הראשוגים ואל אגרום ׳
מ
את בוראי ח״ו ־ )וכדאיתא שם בברכות( ^ י
ר ב י ץ ח נ
ב ש ע ה
1
ש ה ר
ולא מצא בה עשרה מיד כועס שנאמר מדוע באתי יאי! איש יויאתי
ב
ו "
י א י
ב)־1
ה
ע י נ ה
ז
ב
ב ב י ת
אין
י
ר ש
י ) " |
י
ר מ
עונה * שיעור שיוכלו לענות דבר קדושה עכ״ל י אעירה שחר וגו׳ י בכל יום ויום ולא
5י י
את בוראי לשאול עלי י )וכדאיתא שם בברכות( אמר רבין בר רב אדא אמר י
^
/
יזי1
ש ו
הרגיל לבוא לבית הכנסת ולא בא יום אחד הקב״ה משאיל בו שנאמר מי בכם ירא ה׳
׳*
בקול עבדו אשר הלך חשכים ואין נוגה לו ־ אס לדבר מציה הלך נוגה לו ואם לדבר י
ו
ו
י
ן
ו /
י
חשכים ואין נוגה לו י אשר עתה הלך למקים
ח ו ש
א ש
1
י
י מ ג ע
ע צ מ
י
מ
ל
אעירה שחר וגו׳ ־ ולא אקרא שכן רע ואגרום גלות לי ולבני י ]וכדאיתא
מ י ש י ש
ב י ת
ה
מ
ס
ת
מ ג י י י
י
י נ ו
ש ם
נ כ נ ס
נ ר ,ר א
ה ת פ
.
א ש ר
ה ש כ י ם
ש כ
^רמר
ש ס
י
.
ך-ןןך1
הלך אין נוגה לו ־ יבעח בשם ה׳ מאי עעמא משוס דהוה ליה לבעוח בשס ה׳ זי״
)רש״י( משאיל בו ־ מה כרבו של פלוגי למה לא בא • ירא ה׳ י שהיה רגיל לביא אליי י
•
5
ע
ב
י
ט
ת
ש נ א מ י
' אמר
כ ה
אלא
'
"
^
^
^
^
ה׳ על כל שכני הרעים הנוגעים בנחלה אשר הנחלתי את עמי את ישראל • ולא עיר י
שגירס גלות לו ולבכיו שנאמר הנני טתשם מעל אדמחס וגו׳ י ]רשי׳י[ הנני נותשם מ
אדמחס י סיפיה דקרא הוא עכ״ל ־ אעירה שחר וגז׳ י כדי לקיים מצות בוראי אשר צוני ל י
לי לשקול י
א
ך א
א
על ל ל י ן ן $
ס
v
תות
ש מ ז ר
מ ז ן ז ן ת
5ה ח י ן
ן ה ן
י ת 3ר
י
ה ה ״ ד
ש ר ט
ש ו מ ע
ש י י
דלתותי יום יום לשמור מזוזות פחח׳ י אעירה שחר וגו׳ י מאהבת בוראי ושם אמצאינו ויאה
הה״ד אני אוהבי אהב ומשחרי ימצאונני י אעירה שחר וגו׳ * ושם אמצא חייס והפקת י
*
ממנו יתברך הה״ד כי מוצאי מצא חיים ויפיק רצון מה׳ ־ אעירה שחר <מ׳ • ואשכי!
• אעירה טת
אק
ואהיה שקע ושאנן ואין מחריד הה״ד ושומע לי י ן
וגו׳׳ ולייחדא שם הוי״ה ב״ה בנתינת הצדקה שם בבית תפלה י ]ובמו שכחבו המפרשים • י
בשם רבינו האר״י זצוק״ל[ רכל העושה צדקה הוא מיחיד שם הוי״ה ב״ה ־ זרועו וי י י י
אצבעות כנגד ה׳ ראשונה * והפרועה כנגד היו״ד י וה׳ אצבעות העני כ.עד ה׳אחרונה
ובעבור זה אזכה לחזות בנועם ה׳ אםפקלרייא המאירה ואשבעה מראיית תמונתו יתכיו
בהקיץ המתים משינתם הה״ד אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונחך י•
ב ג י
ש כ ו
3כ ן ת
ן ש
מ פ ח ד
ר
ע
ה
ז
t
ה
עררו
ישיניס על ערשותיכם * כי בחי כנסיוח נפחחים ורם על כל כבודו מחנה גיאתכס *
כדי לשמוע תפלתפם ־ ואס צדקת מה תתן לו ציירו בדעתכם ־ אלא הכל להנאתכם י
י ן וחםליי
כי רצונו יחברך הוא לחגככס * ולחח כל צורכיכם י מרוב חשקו ב כ ם ׳ ו ל ר
י
וב
ר ת מ
העושה
י י א ת
בית
תפלה
ליהודה כח
נ ג י ש ה
אתכס • -v
^
י י י ק נררמין הקילו מתרדמתכם י וזכרו בוראכם י המפלה חסדיו עמכס י הביטו
^ ..
' ^ לנפשותיכם ־ טרם יבוא בדין עליכם * כפויי טובה אשר לא טובים במעלליכם •
יה
חת האמת בהבלי הבלים ־ אשר לא יועילו ולא ילילו אתכם י ודעו כי האדם לא בא
^ ^
ם השכיל לתקוע היתירות ולדור דירת קבע אלא מ ר וכאורח העובר ממקום למקום
^
ות צרכיו וסיף כל סוף מוכרח לחזור אל מקומו אשר ילא משם י כך הוא האדם עיקר
^
זה העולם השפיל הוא כרי שיתקן אה עלמו וסוף כל סוף מוכרח לחזור למקומו אשר
^
ולכן הכינו לידה לפני דרכיכם טרם יבוא החמר הגמל הספן הוא הילה״ר הוא
^
יןית ל א ך המות המחזיר את האדם אל מקומו אשר ילא משם שהרוח תשוב אל האלהיס
תנה והגיף עפר מן האדמה ישוב לעפרו * ודעו שבאוחה שעה שהחמר •עומד לנגד
כיי להחזירו לשורשו לא נשאר פנאי להכין לידה לדרכו * ואשר לא לידה במה הוא ניזון
^ ^ » wחרוך ובמה יחיה בחחית המחים ונמלא איש זה הוא מח ברשעו ונאבד אבוד *
\ ׳׳גשו מיחמה את היצה״ר האויב הגדול ראש האויבים אשר הוא בא בתסקופין לגבי בני
כרי להעבירם על דעח קונם ולהמשיך עליהם רוח מסאבא ובזה מפילס שחת.מקום
אש מתלקחת רח״ל :
ןר
5ט
ש ו כ ח
ס
ס
מ
גם לריך האדם בכל יום תמיד ישא עיניו השמימה מושב גבוה רם על כל כבודו
יתכיך אשר אין לפניו עוולה ולא שכחה ולא משוא פנים ולא מקח שוחד י אלא נותן
^
* איש יאיש כדרכיו וכפרי מעלליו הן טב הן ביש בין למלכים בין להדיוטות * ורע שהכל
החשכין י)וכמו שכתב רבינו עובדיה ז״ל( ולא משוא פנים ולא מקח שוחד ׳שאינו נושא
^ אפילו לצדיק גמור שלא יענישו־ על עבירה קלה שבאת לידו ואינו לוקח שוחד המלוה
>שבינ העבירה אלא נותן שכר על המלוה ועונש על העבירה ־ )כ״פ הרמב״ם( ודע שהכל
י י החשבון י פרוטה ופרוטה מצטרפת לתשבון גדול י כך עבירות קלות כשהן מרובות׳עולות
נ י ס
לחשבון גדול עכ״ל :
J?"^Vשהבל לפי גידל המצוה ולפי גודל העבירה ולפי הכוונה בעשייתן לפני אל דעות •
]וכמו שכתב הרמב״ם ז״ל מהלכות תשובה[ כל אחד ואחד מבני אדם יש לו זכיות
י
ע
י
ט
ת
י
מי שזכיותיו יתרות על עונותיו צדיק ׳ ומי שעונותיו יתרות על זכיותיו רשע מחצה
י
מחצה בינוני * וכן המדינה וגו׳ ־ ושקול זה אינו לפי מנין הזכיות והעונות אלא לפי גודלם
^ ש זכות שהוא כנגד כמה עונות שנאמר יען נמצא בו דבר טוב י ויש עון שהוא כנגד כמה
זכיות שנאמר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה ־ ואין שוקלין אלא בדעתו של אל רעות והוא
היודע היאך עורכין הזכיות כנגד העונות עכ״ל:
ומה
בית
וזאת
תפלה
ליהודה
אין תפלה של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת שנאמר לשמוע אל הרגה ואל התפלה במיויסי
רנה שם תהא תפלה * )רש״י( במקום רנה י בבית הכנסת ששס אומרים הצבור שירות ותשבחות
בכעימת קול ערב עכ״ל י אעירה שחר וגו׳ י ולהיות מעשרה הראשוגים ואל אגרום ל ה כ ע
אח בוראי ח״ו ־ )וכדאיתא שס בברכות( אמר רבי יוחנן בשעה שהקב״ ה בא בבית הכנסת
• ) י׳י( ואין
^ ק ^ ^.,
^
^
^
^
יס
מ
ע ו ; ה
•
5ה
ש י ע ן ך
ע ש ך ה
ש ץ נ
מ י ל
לן ל
כ ן נ ג ס
כ 1נ ן ח
ש נ
ק
ל 3ר
מ ד ן ע
מ ר
ל ן ש ה
ע כ
ב
ת י
י
״ • 3א י
ע
ש ח ר
ר ה
ת י
וגו
ע ן נ ה
•/
3כ
3
י ו ם
רש
ף ן ם ז
לא אפלת
את בוראי לשאול עלי ־ )וכדאיתא שם בברכוח( אמר רבין בר רב אדא אמר רבי יצחק 3
י א ה׳ שומ-
א
ק ״ א ^
א
^ ^
הרגיל לבוא ל י
3
ה
ת
מ
ס
ב
ת
ח ך
י ן ם
ה
5
ה
מ ש
3ו
י
ש נ
מ י
3כ ס
מ י
ר
ת
בקול עבדו אשר הלך תשכים ואין נוגה לו ־ אם לדבר מצוה הלך נוגה לו ואם לדבר הרשי
הלך אין נוגה לו י יבטח בשם ה׳ מאי טעמא משום דהוה ליה לבטוח בשם ר\ ולא בטח
ל ,ז א א .א , , • ,ל ל א אליו • אשר ה י ו
ל
) ״ (,א ל •
רש
י
מ ש
3ו
מ
ה
ט י 3ו ש
ה ל ן נ י
3
מ ה
י ך
ש ה
ה
3ו
ה ך ג
חשכים ואין נוגה לו י אשר עחה הלך למקום חושך אשר ימנע עצמו מלהשכיס לפתחי עכ -
אעירה שחר וגו׳ י ולא אקרא שכן רע ואגרום גלות לי ולבני • ]וכדאיתא שם בברכוח[ א מ י
ר״ל כל מישיש לו בית הכנסת בעירו ואינו נכנס שם להחפלל נקרא שכן רע שנאמר כה
א
^ 1
^
/ל ל
ה
ע
כ
ש כ ט
ה מ ג י ם
ה ט ג ע י ם
מ ח
ה
) £ן ש ך
ה נ ח
p
ת י
ע מ י
ת
י ש ך
ח
א ; • ןלא עוז י ^
ם
מ ע
'"
שגירס גלות לו ולבניו שנאמר הנני גיתשס מעל אדמתם וגו׳ י ]רש״י[ הנני ניתש
אדמחס * סיפיה דקרא הוא עכ״ל • אעירה שחר וגז׳ ־ כדי לקיים מצות בוראי אשר צוגי לשיויי
על דלתותיו ולשמור מזוזות פחחיו והוא יחברך יאשרגי הה״ד אשרי אדם שומע לי לשקול
דלתותי יום יום לשמור מזוזות פתחי י אעירה שחר וגו׳ ־ מאהבת בוראי ושם אמרינו ז י א ה •
הה״ד אגי אוהבי אהב ומשחרי ימצאוגני י אעירה שחר וגו׳ י ושם אמצא חיים והפקת י יןי
ממנו יחברך הה״ד כי מוצאי מצא חיים ויפיק רצון מה׳ י אעירה שחר ומי י ואשכון בגית׳
ואהיה שקט ושאנן ואין מחריד הה״ד ושומע לי ישכון בטח ושאנן מפחד רעה • אעירה שחי
"
וגו׳' ולייחדא שס הוי״ה ב״ה בנתינת הצדקה שם בבית חפלה י ]וכמו שכתבו המפרשים
בשם רבינו האר״י זצוק״ל[ דכל העושה צדקה הוא מיחיד שם הוי״ה ב״ה ־ זרועו ו׳ י י •
אצבעות כנגד ה׳ ראשונה ־ והפרוטה כנגד היו״ד ־ וה׳ אצבעות העני כנגד ה׳אחרונה'
ובעבור זה אזכה לחזות בנועם ה׳ אספקלרייא המאירה ואשבעה מראיית תמונתו יתביו
בהקיץ המתים משינתם הה״ד אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך :
ע
בנ
צ
ז ״ ל
ה
עררו
ישינים על ערשותיכם׳ כי בחי כנםיוח נפחחים ורם על כל כ5ודו מחכה ביאתכם'
כדי לשמוע תפלתפס י ואס צדקת מה תתן לו ציירו בדעתכם ־ אלא הכל להנאתכם *
כי רצונו יחברך הוא לחננכס י ולחח כל צורכיכם ־מרוב חשקו בכס י ולרוב רחמיו וחסליי
י
העושה
בית
^sn7M
י ס ה
:אתכם ״ולי•
^ ^׳• 1מ־רמץ הקילו מתרדמתכם ־ וזכרו בוראכם ־ המפלה חסדיו עמכס * הביטו
ראו
־ טרם יבוא בדין עליכם י כפויי טובה אשר לא מובים במעלליכם •
' ׳חים א ,
^י מת בהבלי הבלים ־ אשר לא יועילו ולא ילילו אתכם • ורעו כי האדם לא בא
לז?
העובר ממקום למקום
י נתקיע היתירות ולדור דירת קבע אלא כגר וכאורח
לדי ל
נ
י ה ת ט
ש ש י ת י כ ם
השי
ה
ת
ה ע ן ל ס
ע ש ן ק
גיא
",תי לז
י
ס
ה
יצא ^
ן
ע
ל
0השכיל הוא כרי שיתקן אה מלמו וסוף כל סוף מוכרח לחזור למקומו אשר
־
?^ . p
! הכיני לידה לפגי דרכיכם טרם יבוא החמר הגמל הספן הוא הילה״ר הוא
p
<ץ
^ כל סיף מוכרח לחזור אל מקומו אשר ילא משם * כך הוא האדם עיקר
^ י ך המות המחזיר את האדם אל מקומו אשר ילא משם שהרוח תשוב אל האלהיס
ל
הא
ד0
? ך י
' ילם
ש ט
5ע
^
^ יף עפר חן האדמה ישוב לעפרו ־ ודעו שבאיחה שעה שהחמר •עומד לנגד
ז י ר י
לשורשי לא נשאר פנאי להכין לידה לדרכו י ואשר לא לידה במה הוא ניזון
\!
^
•א
רוך ובמה יחיה בתחית המתים ונמלא איש זה הוא מת ברשמו ונאבד אבוד *
^
01
את הילה״ר האויב הגדול ראש האויבים אשר הוא בא בתסקופין לגבי בני
ם
י »׳ -דעת קונם ולהמשיך עליהם רוח מםאבא ובזה מפילם שחת.מקום
אש מתלקחת רח״ל:
1
^ לייי האדם בכל יום תמיד ישא עיניו השמימה מושב גבוה רם על כל כבודו
י
־ל^ ^
Vאש אין לפניו עוולה ולא שכחה ולא משוא פנים ולא מקח שוחד ־ אלא נותן
^ ,y
ש כדרכיו וכפרי מעלליו הן טב הן ביש בין למלכים בין להדיוטות * ודע שהכל
p
.
)וכמו שכתב רבינו עובדיה ז״ל( ולא משוא פנים ולא מקח שוחד י שאינו נושא
1
ק ? י ס
ל ד י
yp
?
ל
סי
ק גמור שלא יענישו על עבירה קלה שבאת לידו ואינו לוקח שוחד המלוה5
^ -ח,ח נותן שכר על המלוה ועונש על העבירה ־ )כ״פ הרמב״ם( ודע שהכל
?
1פריטה ופרוטה מלטרפת לחשבון גדול־ כך עבירות קלות כשהן מרובות ׳עולות
כ נפי גידל המלוה ולפי גודל העבירה ולפי הכוונה בעשייתן לפני אל דעות י•וע
וט
י כ מ
\
מ י
•י
ש
״
י שכתב הרמב״ס ו״ל מהלכות תשובה[ כל אחד ואחד מבני ארס יש לו זכיות
שזכיותיו יתרות על עונותיו לריק י ומי שעונותיו יתרות על זכיותיו רשע* מחלה
בינ
י ט * וכן המדינה ונו׳ י ושקול זה אינו לפי מנין הזכיות והעונות אלא לפי גודלם
יכות
*•*ח כנגד כמה עונות שנאמר יען נמלא בי דבר טוב ־ ויש עון שהוא כנגד כמה
ז ן
ש ?
י
והוא
בדעתו של אל דעות
אלא
כנגדשוקלין
הזכיותואין
הרבה ־
טובה
— ייאבד
א מ יחימא אחד
ומה
עכ״ל:
העונות
עורכין
יייאר
האת
י
בית
תפלה
ן
ליהודה
ו כ £ך ן גם צריך האדם בכל עח ועח יזכיר אח עצמו ביום המוח ואחר המות יש דין חיכוכי
הקבר הקשה ייש יקידות אש של גיהגם העחידה ללהט ולבער את הרשעים ליוס
הדין הגדול והנורא ־ וכמה וכמה דיגים קשים ומרים כמרה למי שהמרה י ]וכדאיתא בםפי
צידה לדרך[ כי הולט דרך טעו בדרכם ראו לפרוש אתר במגדל־ אמרו לו הורגו דרך זו גלו
והראה בידו לשמים י אמרו לו)איך י אמר להם הכינו צידה לפני דרכיכם ולמי שיעור עמידתכם
לטוה״ב ־ וראו לבחור יפה תואר וכחוש הבשר י שאלוהו על כחש בשרו ־ ענה טעמתי זה
העולם ומצאתיו מר כלענה וזהבו וכספו כאבניו ואני מביט לשמי מדומות ורואה אנשים
יוליכוה לגן ע ד ך ואחרים לגיהנם ויראתי מאש השורף וביראה זו כחש בשרי עכ״ל • )ואימא•
בספר חרדים( העולם יס סוער י הגוף חל עפר בחוט ־ הנשמה איש עומד על החל ־ ונגן
החיים גטוי עליו־ אס הוא חכם לב יחחזיק ויחקשר באילן* כי היוס או מחר יכו בחוזקה גלי
הים בתל ייהרס ־ ואם לא יהיה הוא נקשר באילן ישטפהו התל היינו דכתיב עץ חיים היא
למחזיקים בה ותומכיה מאישר ־ וכתיב על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא דהיינו מיתה
דכתיב למות תוצאות כדפירש במס׳ ברכות י רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו ־ אליו הי י
נשמה ־ אתה סתר לי וגו׳ עכ״ל י אשרי מי שישים הדברים האלה על לבו ־ ובהם יהיה נשבר
לבו בקרבו י וישפיל את רוחו י ויכניע את יצרו הרע* ויגביר את יצרו הטוב ללכת אחרי עצתי
הטובה והישרה המביאה את האדם לעשות רצון קונו * ובדרך זו ילך לחזות בטעם ה
אםפקלרייא המאירה עיקר כל נעמי נעמניס אשר הם שם בגן מעדגים וי״ג נהלי
ינ
,
אפרסימוגיס ו ג ו ׳ :
גם יש בני אדם שהם יכולין להתפלל תפלת מנחה בזמנה ומפני שאיגס בגי תורה״
ומה
ושוגים בהבלי הזמגים איגם רוצים להגיח עסקיהם כדי לעשות רצון קוגיהם י ואומרים
בערבית יתפללו את שגיהם י של ערב וגם של צהרים י בגי אדם אלו הס חוטאים •וגוער !
בהם י ועיגי ראו בן אדם שהיה עומד ומדבר עם חבירו בעוד היום גדול שיוכל להתפלל
תפלת מנתה וגמר דבריו עמו ובא וספיר לי ספירים שאין צורך בהם שכבר עברו ־ והגיע
זמן קריאת שמע של ערבית והלכנו להתפלל שנינו ואיך שגמר תפלת ערבית ראיתי אותו
מתפלל תפלה שניה וכשגמר אותה שאלתי אותו תפלה שניה שהתפללת של מנחה היא י אמר
לי כן של מנחה היא * אמרתי לו והרי היה יכיל להתפלל אותה בעוד היום גדול והוא היה
עומד ומדבר דברים ללא צורך י אמר לי כך אומרים בערבית מתפלל שתים י אמרתי לו חטא
גדיל זה בידו י )תא שמע.דברי מרן הקדוש בש״ע א״ח סק״ח( טעה או נאנס ולא התפלל
שחרית מתפלל מנחה שתים הראשונה מנחה והשניה לתשלומי! יגי׳ טעה ולא התפלל מנחה
מתפלל ערבית שתים וגו׳ הזיד ולא התפלל תפלה אחת אין לה תשלימין אפילו בתפליז
,
הסמוכה
ייאת
w
בית ת פ ל ה
ליהודה בט
ו
ץ ׳ ע״ש י נמציט למדין שלא אמר מרן הקדוש מתפלל שתים אלא לסוטה או
לא ^
י )ותא שמע מה שכתב הרב תיי אברהם ז״ל( טעם למה אומרים מזמור
^
ל
יזגתית לבני קרח במנחה י שמעתי הטעם לומר לך אתה בן אדם אל תיגע להעשיר
,
י \ ממין וחחדר^ * . — .ו . -
ט ק
מ נ ל ת
ייאותו
-
- ~ . ,WK,*,,,,.I,.,v/l/W׳-׳.l ,,KMי k--״ו,
י-
.
l
l
׳
ה
ה י ו ס
^
עושים כן שלא כרין •
*
ר* יעזרט על דבר כביד שמו הגדול והקדוש והנירא לעשות רצונו כרצונו תמיד כל
ימי חיינו וישלח לנו מלך המשיח צדקנו ויגאל אותנו מבין אויבינו
ישבו בניס לגבולם כמאז במהרה בימינו כיר״א נ
פרסי אבות
\ יי* משה קפל תורה מסיני ומסרה ליהושע וגו׳ י ויש דקדוק בדברי החנה ע״ה משה
קבל תורה מסיני דהיל״ל קבל הורה בסיני י)ורבינו עובדיה ז״ל פירש( מסיגי י
מ מ י
^ ג נ ה כס־ני עכ״ל .
הדיי v״
י ׳ נע״ר נראה לפרש י ב ה ק ד ם נראה לרמוז םינ״י ע ם הכולל גימטריא ענו״ה י
^
^ ׳•ייע הטעם שזכה הר סיני וניתנה התורה עליו מחמת ענויתנותו שבשעת מחן תורה
יחחד מההרים הגבוהים אמר אני הוא ההר הגבוה ובודאי עלי יתן הקב״ה את
ל ן ׳ ^ ^ י סיני היא נמיך אמר ימה אני דל ושפיל ערי ארן וכמו שאיני בעולם ואיך נוכל
^
^
l
ו א י ל ך יהיה נזהר להתפלל תפלת מנחה בזמנה ויזהיר אף אחרים שיראה אותם
k
ההרים הגבוהים ולומר שעלי יתן הקב״ה את התורה • ולכן מחמת ענויתנותו
י ל ג על ההרים הגבוהים ולא נתן את התורה אלא עליו ־והיינו דאמרו רז״ל בכתוב י
ם
יתמוך רות
תשפילט ושפל רוח יתמוך כבוד * גאות אדם תשפילנו זה הר תביר י ושפל
פרקי א ב ו ת
וזאת
ליהודה
יתמוך כבוד זה הר שיני עכ״ל י והיינו נמי הטעם שזכה משה רבע״ה וקבל את התורה
מ פ י
j
י
הגבורה מחמת ענויתנותו כ נ ו ד ע :
»— -!••»v
י ״ י מחמת
ל
חפש -היינו נמי מה שדקדק ה א ו א
שהיחה בו ענו״ה כסינ״י י והראיה לפירוש זה שפירשתי ב ה ק ד ם יש דיןליח
חתר דהיל״ל התנא משה קבל חורה מהר סיני ונוכל לומר מה שפירש רבינו עובדיה
שנג,ה על הר סיני ־ דבאמת העיקר הוא ההר שבו נגלה ה׳ יתברך לתת את תורתו ושם
ק מ ה משה רבע״ה וכמו שנאמר)עקב( בעלוחי ההרה לקחת לוחות האבנים לוחות ה ב ר
וגו׳ י ונאמר ואפן וארד מן ההר ואשים אח הלוחות בארון וגו׳ כאשר צוני ה׳ אלה׳ י
הזכיר כא; סיני וסיני נאמר ע״ש שנעשו בי ניסיס לישראל י )וכדאיתא במסכת שבת ד פ ״
ע״א( אמר ליה ההיא מרבנן לרב כהנא מי שמיע לך מאי הר סיני י אמר ליה הר שנעשי
טסים,ישראל וגו׳ ע״ש י ונמצא העיקר הוא חסר מדברי התנא אלא מה שאמר מסינ״י יל
הזכיר הר לרמיז סינ״י גימטריא ענו״ה שעיקר הזכייה לה -היא ה ע ט ה י ומשה מחמח שהיתה
׳
דמעתה
ת נ
מ ר
מ
ש
ה
ק ב
ת ן ר ה
מ ס
נ
מ מ י
יה
ו ל א
מ
ב ו
א
בו ענוה כסיני ־ וכמו שפירשחי :
ד ג ם כן מה שלא הזכיר החנא כאן הר אלא סיני ־ אפשר נמי לרמוז על ההר ועל משה =
ה י ו
מחשבים את עצמם כמו שאינם בעולם לרוב ענויחניחס ־ ההר כמי שאמרנו לעיל'
וג״כ משה אמר ונחנו מה י ומחמת זה זכו שניהם ־ ההר ניתנה עליו התורה ־ ומשה קבלה ש
ם
מפי הגבורה :
יאפשר
נמי מה שלא הזכיר התנא כאן הר וגו׳ מפגי שסחס הר הוא גבוה והגבהוח מ י י
ה
על הגאוה ואף שהר סיגי הוא שפיל מן ההרים הגבוהים ומורה על השפלים
מ״מ שס הר בעולם ואפילו הוא קצת ולכן לא הזכיר התנא כאן הר י ולרמוז נמי שאם ה י
ח ה
בהר ובמשה אפילו קצת גבהות כלומר שמינית שבשמינית מגאיה לא היו זוכים זכייה זו וכמי
שלא נזכר כאן הר מפני ששמו מורה על הגבהות ואפילו קצת מ ז י אלא מה שזכו שניהם מפני
ש.א היה בהם אפילו שמינית שבשמינית מגאוה לא מינה ולא מקצתה י וכאשר חכמים הגירו
למה נמש,ה התורה למים דכתיב הוי כל צמא לכו למיס לומר לך מה מיס מניחים המקים
גבוה והולכים למקום נמוך אף דברי תורה אין מתקיימים אלא במי שדעתי שפלה ומחשיכ
את עצמו כמו שאינו בעולם :
ומסרה
ליהושע י)תוספות יום טוב( ומסרה ליהושע ־ שכל מה שקבל מסר ליהושע עפ״ל *
וטעם אחר לכולם שגם יהושע היסה בו מדת ה ע ט ה י כאשר תכמים הגידו שיהוש*
ע ה היה רגיל לביא תמיד לבתי כנסיות ולבתי מדרשות כדי לכבידה ולרביצם ולא היה נראה
נו בזה בזיי כלל כלל י ואדרבא היה משבח ומפאר את עצמו שזכה לעבוד ולשרת בבית ה
יתברך
,
ת
^
א
י מ ך ו
פרקי אבות
ליהודה
ל
^ °שהיו באותו הדור היה להם שגם הם יעשו כמו שהיה עושה יהושע אבל היו
בזוי ל מ י ארם גדולים כמוהם לעשות כן לכבד ולרבין בתי כגסיות ו ג ו ׳ :. vרב חזולאי ע ״ ה בשם הראשונים מאמר רז״ל * פני משה כפני חמה ופגי
^ ע כפני לבנה והזקנים שבדור היו אומרים אוי לה לאוחה בושה אוי לה לאותה
^
<׳י ו לדעת מאי היא הבושה והכלימה שהיתה לזקנים שהוצרכו לומר אוי לה לאוחה
^ וגו׳'ועוד מאי היא השייכות שיש לזה ע ם פני משה כפני חמה ופני יהושע
כס י ^
נ
י
יי
ל׳־י האמור אתי שפיר ־ ידוע משה רבע״ה היה עניו מאד ומחמת מרת הענוה
שר היתה בו זכה והיה עור פניו מאיר כשמש י וכמו שאמרו ח ״ ל כשהיה משה
^ התורה בשמים היה נועל דיו בקולמוס כשיעור כל תיבה ותיבה שהיה כותב אין חסר
שחמי לו הקב״ה יכתוב בחורה והאיש משה עניו מאד לרו 5ענויהנותו לא רצה
מי ואכתוב עניו וכה 3ענו חסרה יו״ר ונמלא נשאר לו דיו בקולמוס שיעור אות
^
^
^
ו־ר-ד״-.ה * l
י ,יעשאו לו
במלחו וממנו קרן עור פני משה י והיינו מה שנרמז ~בכחוב קרניס
יי הקב
יתיית מיד״ו הם אוחיוח מדי״ו מיו״ד לרמוז במה זכה משה וקרן עור פניו מסיבת
מ י ך ן
l
f
ו דאות יו״ד ^ר<^.׳ .
והזקנים שהיו באותו הדור כיון שראו פני משה כפני חמה מסיבת
ר וכנז
^
פני יהושע כפני לבנה מסיבת הענוה וכנז׳ ולכן היו אומרים אוי לה לאותה בושה
^ ^
כ
^ ותה כלימה שהיו אומרים בושה וכלימה לבני ארס כמוהם לכבד ולרבין בתי כנסיות
^
ש ה י ה
ע ר ? יי
מ
עישה יהושע שאם היו עושים •גם הם כמו שהיה עושה יהושע היו זוכים להיות
פניהם כפני לבנה כמו יהושע ע כ ״ ל :
י
אומר אהוב את המלאכה י ושנא את הרבנות * ואל תתורע לרשות י )פירוש
" ה
רבינו עובדיה( אהוב את המלאכה •אפילו יש ל< במה להתפרנס חייב לעסוק
^
^
ה שהבטלה מביאה לידי שעמוס ־ ושנא את הרבנות י ולא תאמר אדם גדול אני וגנאי
^
ק כמלאכה * דאמר ליה רב)לרב( כהנא פשוט נבלתא בשוק ועול אגרא ולא תימר
נח גברא רבא אנא וםניא בי מלחא ־ )פירוש אחר( ושנא את הרבנות י התרחק
^ ^ על הלבור שהרבנות מקברת את בעליה * ואל תחודע לרשוח י כדי ליטול רבנות
^
י י כמי אל תתודע לרשות ־ שלא יעבירוך על דעה ק ו נ ן כמו שאירע לדואג האדומי *
לרשות ־ המלכות קרויה רשות מפני שהרשות בירה לעשות כרלונה ע כ ״ ל :
י ל נראה לפרש י אהוב את המלאכה י עם קביעות עתים לתורה והתפרנס ממעשה
^
ך י )וכמו שכתב הרמב״ם ז״ל מה׳ ת״ת פ״ה( מעלה גדולה למי שהוא מתפרנס
ממעשה
ר ה
ש
י
זי
ה
י ד י
וזאת
פרקי
אבות
ליהודה
ממעשה ידיו ומדת •חסידים הראשונים היא ובזה זוכה לכל כבוד וטובה שבעוה״ז ו ל ע י ה ״
שנאמר יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך אשריך בעוה״ז וטוב לך לעוה׳׳ב שכולו
ע
ב
3
ו
עכ״ל־ושנא את הרבנות י אם אין לך במה להתפרנס ותתפרנס מן הבריות כי בזה ת ה י ה יז
ץ
בעיניהם י)וכדאיחא בברכוח דף ו׳ ע״ב( רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי הרוייהו כיון שנצנןל-ך
אדם לבריות פניו משתנות ככרום שנאמר כרום זלות לבני אדם וגו׳ י)רש״י( כיון שכצכור־ך
אדם לבריוח ־ הוא זל בעיניהם עכ״ל ־ וחהיה כמצפה על שולחן אחרים שחייו אינם ח י י ס -
)וכדאיחא בביצא דף לב׳ ע״א( אמר רב נחן בר אבא אמר רב כל המצפה על שולחן א ח ל ־ י
ם
עולם חשך בעדו וגו׳ רב חסדא אמר אף חייו אינם חייס ע כ ״ ל :
ו^״כ
וש<א אח הרבנוח * )כמו שכחב מרן הקדוש בש״ע חה״מ ס״ח ם״ג( דרך ח כ מ י ם
הראשונים בורחים מלהחמנוח ודוחקים ע ל
מ ם
ה ר ב ה
שלמ ל
י ש ב
ב ד י
ו
ע ד
ש י ד ע
ו שאין
שם ראוי כמוחו ושאם ימנעו עצמם מהדין חחקלקל השורה ואעפ״כ לא היו יושבים בדין ע
ד
,
שהיו מכבידים עליהם העם והזקנים ומפצירים ב ס ) ב א ר היטב( ראוי־ומ״ש בסי׳ י׳ . y p
על ועצומים כל הרוגיה זה חלמיד חכם שהגיע להוראה ואינו מורה ־ החם מיירי שאין כ מ ו ת ו
בכל הדור משא״כ כאן כחב שאין שם כמוחו משמע דבמקוס אחר יש הגיגים כמוהו ־)םמ׳יכג(
עכ״ל י ואל חחודע לרשוח י אפשר לומר כעגין דאיחא במציעא דפ״ה ע״א י אמר רכי ח מ א
מאי דכחיב בלב נבין חנוח חכמה ובקרב כסילים חורט י בלב נבון חנוח חכמה זה ת ל מ י ך -
חכם בן חלמיד חכם י ובקרב כסילים תורע זה חלמיד חכם בן עס הארץ ־ אמר עילא ה י י
? ן
דאמרי אינשי אסחירא בלגינא קיש קיש קריא ־)רש״י( חודע ־ מודיע לכל ומחפאר ב כ ת ר ה י
בן עם הארץ * הייכו בקרב כסילים ממשפחת כסילים י אסחירא בלגינא־סלע אחד בלגין •
קיש קיש קריא י מחקשקש ומשמיע קול ואם היה מלא סלעים לא היה משמיע קול עכ׳׳< •
כלומר שאס אחה ממשפחח כסילים ולא ממשפחת המיוחסים לשים לפני העם מ ש ג ו י ס •
או אם אינך ראיי מאיזה דבר מהדברים שכחב מרן הקדוש )שם בש״ע חה״מ ס״ז( ולנ2י2ך
לא קבלוך העם להיוח דיין עליהם ־ אל חחודע ־ כלומר אל חודיע עצמך חקשקש ו ת ת ס א -
לפני הרשות שאתה תכם ראוי לישב בדין ותתן כסף או זהב בשביל שחטול רבנוח על י ד י -
ה
אם כה תעשה אסור לעמוד לפניך ומצוה להקל ולזלזל בך ועתיד לישן את הדין לפני מ מ י - /־
הקב״ה ־)וכמו שכתב מרן הקדוש שם בש״ע חה״מ ס״ח ס״א( וכל דיין המתמנה בשביל J-pp
או זהב אסור לעמוד לפניו ולא עוד אלא שמצוה להקל ולזלזל בו)וע״ל סיף ם״ג( י)יז״ל ס ו מ
ם״ג( )הגה( רשות שנותן המלך בזמן הזה וקבלוהו הקהל על פי כתב המלך יכיל לליין)גיור(
וי״א דאם גמיר וסביר מהני ליה רשות המלך ]ריב״ש סרע״א[ אי השר הממונה בעירו חר־ן
בכלל דינא דמלכיתא להושיב דיינים ושופטים מי שירלהיומ״מ ישראל שעושה זה בלא ר ש ^
י
הקהל
פרקי
וזאת
אבות
ליהודה
לא
הקהל מצער הצבור ועחיד ליחן אח הדין)חשובח רשב״א סי׳ תרל״ז( עכ״ל י)פתחי תשובה(
המחמנה בשביל כסף י עי׳ באר הגולה בשם הב״ח דזהו באינו חכם בחכמת התורה אבל אם
הוא חכם בחכמח החורה אע״פ שיש גדולים ממט בעיר אין בזה איסור וגו׳ ובב״ח גופיה
מסיים בזה״ל מיהו נראה לוקה שלא נתן ממון כדי שיתמנה אלא שהם מינוהו לפי שהוא ג״כ
עשיר ־ אבל אם נתן ממון כדי שיתמנה אפילו הוא גדול טפי משאר גדולים בחכמה ובמנין
אסור לעמוד לפניו וגו׳ * וכ״כ בכנה״ג בשמו ע״ש עכ״ל ־ וכל המקבלו ועומד לפניו וגו׳
עובר בלאו * )וכדאיתא בסנהדרין ד״ז ע״ב( כתיב לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב ־
אלהי כסף ואלהי זהב הוא דלא עבדי • הא דעץ שרי ־ אמר רב אשי אלוה הבא בשביל כסף
ואלוה הבא בשביל זה 5י ]רש״י[ אלוה הבא בשביל כסף י דיין שהעמידוהו ע״י שנתן מעות
למלך על כך עכ״ל :
פירוש
אחר ואל תתודע לרשות כדי שחטול שררה על ידיה • נגיד או שר כאחד
משריה י כי שירה זו חביא אוחך לידי בעול עסק החורה ועבודה • ]וכמו שמצינו
במרדכי[ כחיב ]אסחר[ כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש וגו׳ ורצוי לרוב אחיו וגו׳ ־
]רש״י[ לרוב אחיו י ולא לכל אחיו • מלמד שפירשו ממנו מקצח סנהדרין לפי שנעשה קרוב
למלכוח והיה בטל מחלמודו עכ״ל :
אומר עשה חורחך קבע • אמור מעט ועשה הרבה .והוי מקבל אח כל האדם
בסבר פנים יפוח ־ ]פירוש רבינו עובדיה[ עשה חורחך קבע י שיהיה עיקר עסקך
ביוס ובלילה בתורה וכשתהיה יגע מן הלמוד תעשה מלאכה י ולא שיהיה עיקר עסקך במלאכה
וכשתפגה מן המלאכה תעסוק בתורה ־ ומצאתי כתוב עשה תורתך קבע שלא חחמיר לעצמך
וחקל לאחרים י או חחמיר לאחרים ותקל לעצמך • אלא ההיה תורתך קבע • לך כמו לאחרים •
וכן הוא אומר בעזרא י״ז • כי עזרא הכין לבבו לדרוש את תורת ה׳ ולעשות וללמד לבגי
ישראל י כמו שהכין לבו לעשות ־ כך היה מלמד לבני ישראל • אמור מעט ועשה הרבה ־
כמו שמציגו באברהם אבינו ע״ה שאמר חחילה ואקחה פת לחם ובסוף ויקח בן בקר רך
וטוב י והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות ־ כשאתה מכניס אורחים לביתך לא תתן
להם פניך כבושות בקרקע שכל הנותן פניו כבושות בקרקע אפילו נתן כל מתנות שבעולם
מעלין עליו כאלו לא נתן כלום עכ״ל :
י
י
*שמאי
\ א 3י הדל נראה לפרש • עשה תורתך קבע • קביעות עתים להורה ביום ובלילה ואל
תפטור אח עצמך בקריאח שמע שחריח וערביח ־ ]וכדאיחא במנחות דצ״ע ע״ב[
•אמר רבי יוחנן משום רשב״י אפילו לא קרא אדם אלא קריאח שמע שחרית וערבית קיים
לא ימוש י ודבר זה אסיר לאימרו בפני עם הארץ י ורבא אמר מלוה לאומרו בפני עם הארץ י
רש״י
וזאת
פרקי אבות
ליהודה
]רש״י[ אסור לאומרו שלא יאמר בק״ש םגי ולא ירגיל את בניו לתלמוד תורה י מצוה לאומנ־ו -
דקא סבר משום קריאת שמע נוטל שכר כזה כי אז תצליח את דרכיך אס היה עוסק כל ה י ו ©
כל שכן ששכרו גדול ומרגיל את בניו לתלמוד תורה י ]ל״א[ סברי הנך רבנן דמצי סכ^ר•,
נפשייהו בק״ש ויתבי כולי יומא וגרסי שמע מינה שכר גדול יש עכ״ל • ולפי ל״א אפשר ה י י
כ ן
דאמר אמור מעט ועשה הרבה • כלומר אמור מעט דבק״ש מצי פטר נפשך ועשה הרבה ת י
פ
וגרים כולי יומא שמע מינה שכר גדול יש • והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים י פ ו ת •
ולא בפנים זועפוח בגאוה ובוז מפני החכמה כשתרבה ישיבה י ]וכדאיתא בשערי קדושה ח ״
5
ד״י ע״א[ כי כמה חכמים גדולים נטרה מהעוה״ז ומעוה״ב כעגין דואג ואחיחופל ו י ר צ ע
ם
יבידו יחברך להסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח ואל יחהלל חכם בחכמחו .ואיך ת ת ג א ה
וחחלתך נולדת מטיפה סרוחה וממעבר השחן נכנסח ויצאח בישה וכלימה אהה בחייך ר מ י ם
וחולעה במוחך ואף כי עפר אתה ואל עפר חשיב והיה כלא היה וגו׳ ע כ ״ ל :
ולפי
הפירוש שפירש הרב הנז׳ באמור מעט וגו׳ ־ נראה לפרש ״ אמור מעט כ ל ו
כשאחה גומל חסד עם האורחים בחחלה אמור לאשתך שחעשה מעט כדי ש ת ק כ ל
מפני שהאשה עינה צרה באורחים ואח״כאחה עשה הרבה ־ כמו שמצינו באברהם א כ י כ ו -
ע״ה • וימהר אברהם האהלה אל שרה ויאמר מהרי שלש סאיס קמח סלת וגו׳ ואח״כ ו א ל
הבקר רץ אברהם ויקח בן בקר רך וטוב וגו׳ ויקח חמאה וחלב וגו׳ והוא עומד עליהם ת ח
העץ ויאכלו ־ ]רמב״ן[ וטעם ואל הבקר רץ אברהס * להגיד רוב חשקו בנדיבות ־ כי ה א ד
הגדול אשר היו בביתו שמינה עשר ושלש מאוח איש שולף חרב והוא זקן מאד וחלוש ב מ י ל ת ו
הולך הוא בעצמו אל אהל שרה לזרז אוחה בעשייח הלחם ואחרי כן רץ אל מקום הבקר לבקר-
משם בן בקר רך וטוב לעשוח לאורחיו ולא עשה כל זה על יד אחד ממשרחיו העומדים להכין
עכ״ל י והוי מקבל אח כל האדם בסבר פנים יפוח י חזר והזהיר על ההקבלה והכנסת א ו ר ח י ס
לבית בשעה שבאים מן הדרך שתהא בסבר פנים יפות ר״ל שהיא מצוה רבא יותר משיתן לו
מאכל והוא מושלך בחוץ יגע ועיף ומתאבק בעפר רגליו וכלי גולה סביביו נצער״ה מ א
שאינו יודע אנה ילך י והראיה לזו ממה שאמרו רז״ל גדולה הכנסח אורחים ולא אמרו גדולה
האכילת אורחים ר״ל שעיקר המצוה זו היא הכניסה לביח מטעם הנז׳ ־ וכמו שכחוב באליעזר•
עבד אברהם • ויאמר בת מי את הגידי נא לי היש בית אביך מקום לנו ללין י ולא אמר ל ה
היש בית אביך מה לאכול י ותאמר אליו גס תבן וגו׳ גם מקום ללון * ]רש״י[ ללין * ל י נ ה
אחת והיא אמרה ללון כמה ליגות עכ״ל * ]ספורט[ היש בית אביך מקום י מוכן להכנסת
אורחים כמנהגם אז * ללין י שס אח גמליגו ־ גס חבן גס מספוא • לא מקום לגמלים בלבד
אבל יש גם חבן ומספוא לפרנסם * גם מקום ללון י בעדך ובעד אנשיך עכ״ל ־ נמצינו למדין
מ ר
ת
ע
ד
מהאמור
וזאת
פרקי אבות
ליהודה לב
מהאמור שעיקר צורך האורח בשעה שהוא בא מן הדרך והוא עיף היא המיסה בבית בעל
•הביח ואפילו רק לינה אחח בלבד עד שינוח מיגיעו ויידע אנה ילך ־ אבל האכילה אפשר נשאר
לו מהצידה אשר הכין לדרכו שיעור אכילח יום או יומיס ואפילו אם לא נשאר לו והוא ריקס
יכול להחענוח ערב ויהי בוקר יום אחד י אבל מקום ללין ומים קרים על נפש עיפה ומקום
לעשוח צרכיו ולהניח כליו היכן הס שהרי הוא באותה שעה כסומא בארובה י ומרוב צערו
יקרא אל השמים מעל ויאמר רבש״ע מי יובילני מי ינחני מי יזכה בי שעלי ועל כל היוצא
בגולה ארז״ל גדולה הכנסח אורחים מהקבלח פני שכינה שנאמר ויאמר ה׳ אם נא מצאחי חן
בעיניך וגו׳ ־ ואלמלא מקרא כחוב אין אנו יטלין לומר כן ׳ ולכן עם קדוש ונבחר גומלי
חסדים י פחחו פחח לעוברים ושבים ־ כמעשה אבות ראשונים ־ ויעע אשל להמםח אורחים *
)וכדאיחא בב״ר פ׳ נ״ד ס״ח( שדרשו גבי אברהם.אבינו ע״ה ידמע אשל בבאר שבע ־ רבי
יהודה ורבי נחמיה ־ רבי יהודה אמר אשל פרדס ־ שאל מה חשאל חאנים וענבים ורמוניס *
רבי נחמיה אמר אשל פונדק ־ שאל מה חשאל לחס בשר וגו׳ י ועל דעתיה דרבי נחמיה דאמר
אשל פונדק י אברהם היה מקבל בשמחה אח העוברים ואח השבים ומשהיו אוכלין ושוחין אמר
לון בריכו ואינון אומרים מה נימר ואמר להון ברוך אל עולם שאכלנו משלו ־ הה׳ ד ויקרא שם
בשם ה׳ אל עולם * )פירוש( אמר לון בריכו * אעפ״י שאין ברכח מזון ממצוח בני נח היה
עושה כן להודיע אח שם הבורא והיה אומר שמדרך המוסר שיב־כיהו ויודו לו על טובתו•
ואמר להון וגו׳ י וכשלא היו רוצים בעל כרחם היה עושה יגו׳ ע״ש :
ךןןךך•
כתב רבינו עובדיה ז״ל י שלש אזהרות הזהיר שמאי כנגד שלש מעלוח שהזכיר ירמיה
חכם גבור ועשיר י כנגד חכם אמר עשה תורתך קבע י כנגד עשיר אמר אמור מ ע ע
ועשה הרבה י מ ג ד גבור אמר הוי מקבל אח כל האדם בסבר פנים יפוח י שיכבוש יצרו
וילחם כנגד לבו הרע ושנינו אויהו גבור הכובש חח יצרו עכ״ל :
ולפי
האמור נראה לרמוז ־ עש״ה חורח״ך קב״ע אמו״ר מע״ט ועש״ה הרב״ה והו״י
מקב״ל א״ת ל׳ל האד״ם בסב״ר פני״ם יפו״ח במס״ק גימטריא שע״ל יד״י אזהרו״ת
אל״ו כגג״ד שהזכי״ר ירמי״ה חכ״ם גבו״ר יעשי״ר תזכ״ה לנבוא״ה בהתמד״ה ע״ה :
וכדאיתא
בב״ר פ׳ מ״ז * אשח חיל עטרח בעלה ־ אמר רבי אחא בעלה נחעטר בה
והיא לא נחעטרה בבעלה ־ רבכין אמריךמרחא דבעלה בכל מקום האיש
גוזר ברם הכא כל אשר חאמר אליך שרה שמע בקולה וגו׳ * )פירוש( בעלה נחעטר בה*
קשה אדרבה ראוי שהיא חחעטר בבעלה טפי שהוא הודה הוא הדרה י ואי באיש שאיכי הגון
מיירי מאי קמ״ל אלא לפי שכל מה שמסגל האיש תורה ומצות הסיבה היא האשה הכשרה
״כנודע ולכן יתהדר הוא באשתו שהיא מעטרתו אבל היא לא תתהלל אלא במעשיה הטובים
ולא
וזאת
פרקי אבות
ליהודה
ולא בבעלה שאינו מעטרה כי ממנה הכל עכ״ל י כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה ו ג ו י -
)פירש רש״י ז״ל בחומש( שמע בקולה י )בקול רוח הקודש שבה( למדנו שהיה אברהם כןסל•
לשרה בנביאות ע כ ״ ל :
והרב
מדרש אליהו ז״ל הקשה שהרי אמרו רז״ל במסכת נדרים אין הנבואה שורה א ל א
על חכם גבור ועשיר ־ ולנשים מנעם השי״ח משלש אלו ־ אין בהם חכמה ש ד כ ג ת ס
של נשים קלה ומה גם שעיקר השיח החכמה הוא בעסק התורה והנשים פטורות מ ת ל מ ו ד •
חורה כדחז׳יל ־ גם אין בהם גבורה שהן חשים הכח מסיבת ההריון והלידה וגדול ב כ י
ס
וכמאמרם ז״ל חשש כחו כגקבה ־ וגס עושיר אין בהן שכל מה שקנחה אשה קנה ב ע ל ה •
וא״כ איך היה אברהם טפל לשרה בנביאות :
ובעל
מנחח כהן ז״ל פירש־דכוונח חז״ל אין הקב״ה משרה שכינחו אלא על חכם ג כ ו
ר
ועשיר כלומר חכם הרואה אח הנולד י עשיר השמח בחלקו:גבור הכובש את יצל־ן •
ובהיות כן שייך אלו השלשה מרות בנשים באופן שראויות לגבואה וגו׳:
וזה הוא דוחק גדול שהרי משה רבע״ה לא היה גרוע משלש אלו המרות בודאי ועם כ ל ן - ,
בעינינו ראינו שחז״ל מביאים ראיה ממשה רבע״ה על שלש מדוח אלו יגביר ו א ת ס ו ^
בשני הלוחוח ואשלכס מעל שחי ידי ואשברם לעיניכם י וחנא הלוחוח רחבן ששה וארכן ש ש ה
ועביין שלשה וגו׳ ־ עשיר פסל לך הפסולח יהיה שלך * חכם רב ושמואל דאמרי ת ר ו י י
חמשיס שערי ביגה כבראו בעולם וכולם גחכו למשה חוץ מאחד דכחיב וחחסרהו מעט מאלה•©
וגו׳ י באופן שחכם גבור ועשיר דאמרי הוא חכם גבור ועשיר ממש ואס כן הדרא הקובןי-,
למקומה שאיך שרחה נבואה על הנשים :
ה ן
ופירש
הרב הנז׳ עם מה שהקשה הרמב״ן ז״ל במסכת נזיר ובבבא בחרא פרק ד ׳ •
אמר רבי אבדימי דמן חיפה מיום שחרב ביח המקדש ניטלה הנבואה מ ן ה נ ב י א י ס
ונתנה לתכמיס * והקשה דהא אמרינן בנדרים דאין הקב״ה משרה שפיכתו אלא על חכם ג כ
ועשיר י וחירץ דאין הקב״ה משרה שכינחו בלא הפסק אלא על חכם גביר ועשיר שצריך שיהיו
בי שלשתם • אבל נביאים של שליחוח שהוא לפי שעה כגון נבואת יונה בן אמיחי ו כ ד ו מ ה
אעפ״י שאין להם אחד מכל אלו המדיח אלא שהם חסידים בלבד משרה שכינתי ע ל י ה
מאחר שהוא לפי שעה עכ״ל י נמצא שנביא לפי שעה אף שאין בו השלשה מדוח אלא ש ה ז
חסיד בלבד משרה שכינחו עליו * וכפי זה יש מציאוח נבואה בנשים אעפ״י שאין שייך ג ה ן
גבורה יחכמה ועשירוח ובלבד שחהינה חסידוח וצדקניוח משרה נבואה עליהן לעח הצורך •
עכשיו מה שהיה אביהם טפל לשיה בנביאות העגין שאברהם אע״ה היה נביא ב ה ת מ ד ה
י ר
ס
ה
אמנם
וזאת
פרקי אבות
ליהודה לג
אמנם שרה לא היתה נבואתה בהתמדה בהיותה אשה כדפרישית אך בשעה שהיתה הנבואה
שורה עליה פעם ביובל היו מראין לה בנבואתה מה שלא היו מראין לאברהם *ונמצא שהיה
אברהם אע״ה מפל לשרה בנביאות * ואין הכוונה שהיתה נביאה תדירה שזה אי אפשר
כדפרישיה ודו״ק עכ״ל :
רבן גמליאל היה אומר וגו׳ י שמעון בנו אומר כל ימי גדלתי בן החכמים ולא מצאתי לגוף
טוב אלא שתיקה ולא המדרש הוא העיקר אלא המעשה וכל המרבה דברים מביא
חכזא ע כ ״ ל :
והנה
יש לדקדק בדברי החנא ע״ה ולא מצאחי לגוף טוב אלא שחיקה וכי לגוף בלבד
יפה שחיקה י והרי יפה היא בין לגוף בין לנפש י וכמו שסיים ואמר וכל המרבה
דברים מביא חטא ־ וכתיב ברוב דברים לא יחדל פשע * והחטא והעון והפשע הס מזיקין
לאדם בין בגופו בין בנפשו בין בעוה״ז בין בעוה״ב * א״כ היל״ל התנא ולא מצאתי לאדם
טוב אלא שתיקה משמע יפה היא לו בין לגופו בין לנ5שו שעל ידה מובטח לו שלא יבוא לידי
חטא וגו׳ ובזה יש טיבוחא לגופו ולנפשו שלא יטנשו י )וכדאיחא במסכח חולין דפ״ט ע״א(
אמר רבי יצחק מאי דכחיב האמנם אלם וגו׳ ־ מה אומגוחו של אדם בעוה״ז ישים עצמו כאלם
יכול אף לדברי חורה תלמוד לומר צדק חדברון וגו׳ י ]רש״י[ האמנם אלם י אומנוח יפה היא
האילום אבל לדק דהיינו דברי חורה אוחו חדברון וגו׳ עכ״ל י הרי אמרו בגמרא האילוס הוא
יפה לאדם והאדם הוא בגוף ונפש :
אמנם
י
י
לפי האמור ולפי מה שאמרו ז״ל אחי שפיר הם אמרו בשעה שגולד הבן אדם
בזה העולם קולבים לו כמה דברים ידבר בזה העולם י ולפיכך יש כמה בגי ארס
מקודם שימוחו מחאלימיס מפני שגמרו הקיצבה של הדיבורים שקלבו להם מן השמים :
י
ומ^תה
אפשר היינו מה שדקדק החנא לומר ולא מצאחי לגוף טוב אלא שחיקה כלומר
ולא מצאחי לגוף טוב נוסף על הנפש בעוה״ז אלא שחיקה שהרי על ידה מובטח
לו שידבר כל ימי חיוחו על האדמה ואינו נעשה אלם :
ב׳ ־ רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר יפה תלמוד חורה עם דרך ארץ •
פרס
שיגיעח שניהם משכחח עוןיוכל חורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת
עין * וכל העמלים עם הצבור * יהיו עמלים עמהס לשם שמים ־ שזכוח אבוחס מסייעחן
וצדקתם עומדת לעד * ואחם מעלה אני עליכם שכר הרבה כאלו עשיחם * ]פירוש רבינו
עובדיה ז״ל[ דרך ארץ י מלאכה או סחורה * שיגיעת שניהם משכחת כגון י שהתורה מתשת
כחי של אדם י והמלאכה מפרכת ומשברת את הגוף ומתוך כך יצה״ר בטל ממנו * וכל חורה
שאין
וזאת
פרקי
אבות
ליהודה
שאין עמה מלאכה י ואם תאמר יהי עמל בחורה חמיד ויגיעחה משנחה טון * ומה צוכ-ך
למלאכה לכך הוזקק לומר וכל חורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה׳ לפי שאי אפשר לו ב ל א
מזונות ומלסטם אח הבריוח ומשכח תלמודו־ יהיו עמלים עמהם לשם שמיס־ ולא כדי לי^ן.ו
עטרה לומר כך וכך עשיתי בשביל הצבור ־ מסייעחן י שזכות אבוחן של צבור וצדקתן ה ע י מ 7־
ת
לעד היא המסייעת אל העוסקים עמהם להוציא לאור צדקן לא מצד טיב השתדלותן ש ל
העוסקים י ואתם מעלה אני עליכם שכר ־ אעפ״י שאין הדבר בא לידי גמר טוב מצד מ ע ש י ע ס
אלא בשביל זכות אבותס של צבור ־ מעלה אני עליכם שכר כאלו אתם עשיתס הישועה ה ז א
ת
בישראל הואיל ואחם עוסקים לשם שמים י )פירוש אחר( כל העוסקים עם הצבור ל ה ע ד י ס
ולטף אח הצבור לדבר מצוה לצדקה או לפדיון שבוים י יהיו עוסקים עמהם לשם שמים ש ז כ ו
ת
אבוח של צבור מסייעחן לחח מה שפסקו עליהם ואפילו ממון הרבה ־ והצדקה שיעשו ת ע מ ו ד
להם לעדי ואתם המחעסקים לטף אח הצבור למצוה זו מעלה אני עליכם שכר כאלי ע ש י ת ס
זאת המצוה מממוניכם ממש י)ורמב״ם פירש( ואחם מעלה אני עליכם שכר כאלו עשיקס ׳
אם בשעה שאתם עוסקים עם הצבור נתבטלתם מעשיית איזו מנוה בשביל עסקי הצבור מ ע ל ד
אגי עליכם שכר כאלו עשיתם אותה המצוה שנתבטלתס ממנה עכ״ל י )תוספות יום כיו(2
יפה חלמוד חורה עם דרך ארן י )פירש בדרך חיים( לפי שהדרך הרן קידם בזיין ל ת ל מ ו ד
חורה ־ להכ׳ עופל חלמוד חורה עם דרך ארן במלת עם עכ״ל :
ךא^י
הדל נראה לפרש י יפה חלמוד חורה עם דרך ארן י כלומר עם זכרון המיתה ״
כענין)מלכים( אנכי הולך בדרך כל הארן וחזקת והיית לאיש י)פירוש תומ׳׳ת א נ ״ ך (
שדוד צוה אח שלמה בנו שחמיד יאמר אנכי הולך בדרך כל הארן וזהו לאמי אנכי ה ו ל ך
וגו׳ כלומר שתמיד יזכור לו המיתה וכל כך יהיה מוכנע עד שאח״כ צריך להתחזק ל ט ש ו
ת
כאיש לאכול ולישן וכיוצא כי זכרון המוח ימנעהו וצריך להחחזק וזהו וחזקת וגו׳ ־ וג״כ שציוהו
ללמוד בתורה תדיר וזהו לאמרי וכן סופי תיבות א״ת שלמ״ה בנ״ו לאמ״ר תור״ה עני׳ל -
שיגיעת שניהם משכחת מון י שהתורה מגנא ומצלא מהיצה״ר כמאמרם ז״ל אם פגע בך ה ה ו א
מטול מושכהו לבית המדרש וגו׳ י וזכרון המיתה כנז׳ ־ )יכ־איתא בזוה״ק( יצה״ר לא של־יא
אלא באחר דאשחכח חדוה דחמרא וגסוחא דרוחא וכד אשכח רוחא תבירא כדין אתפרש מיכיר-
ולא שריא בהדיה ובג״כ בעי לאדכרא ליה יומא דמוחא ויחבר גופיה ואיהו אזיל ליה ע נ ״ ל -
ואם תאמר יהי עמל כתורה והיא מגגא ומצלא מהיצה״ר ומה צורך לזכרון המיתה י אלא כ א
ללמד שזכרון המיתה הוא עיקר לבטול היצה״ר יותר מתלמוד תורה כי התלמוד הורה ה ו א
באם נצחו וגו׳ אבל בזכרון המיתה בודאי בטל היצה״ר ממנו כנז׳ י ]וכדאיתא בברכות ד ׳ י ה
ע״א[ אמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על ילה׳-/
שנאמר
וזאת
פרקי אבות
ליהודה
לד
שנאמר מ ז ו ואל תחטאו אם נצחו מוטב ואס לאו יקרא בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אס
נצחו מיטב ואם לאו יקרא קריאח שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור
לו יום המיתה שנאמר ורומו סלה ־ ]רש״י[ ורומו סלה י יום הדומיה הוא יום המות שהוא דומיה
עולמית עכ״ל י הרי האנחה האחרונה שאמר הכחוב שלא אמר אנחה אחרת אחריה לנציח
בה היצה״ר כי אם יזכור לו יום המיתה ואז בודאי בטל היצה״ר ממנו י ולהט טופל התנא
תלמוד תורה עם דרך ארץ דהיינו זכרון המיתה במלת עם :
אך נוכל לפרש באופן אחר ־ יפה תלמוד הורה עס דרך ארץ י כלומר עם פריה ורביה ־
שיגיעת שניהם משכחת מין ־ שתלמוד תורה כדאמרינן לעיל י ופריה ורביה כדכהיב ]נח[
שופך דם האדם באדם דמו ישפך וגו * וכחיב אחריו ואתם פרו ורבו שרצו בארץ ורבו בה ־
]רש״י[ בארם דמו ישפך י אם יש עדיס המיתוהו אחם למה כי בצלם אלהיס וגו׳ * עשה את
האדם ־ זה מקרא חסר צריך להיות עשה העושה את האדם וכן הרבה במקרא י ואתם פרו
ורבו ]כתובות הי[ לפי פשוטו הראשונה לברכה וכאן לצווי * ולפי מדרשו להקיש מי שאינו
עוסק בפריה ורביה לשופך דמים ]יבמות ס״ה[ עכ״ל ־ ]מוסר מלוקט[ הבא לתקן פגם הברית
אס לא נשא אשה לשיא צרף צורף והמאחד לישא אשה מאיזה טענות ירע נאמנה כי מאבד
את עולמו ונפשי י ומה יסכון נבר להחענוח בימי השובבים והוא עובר על דח וכל ימיו
בעיירה י ומבן כ׳ שנה ואילך אומרים עליו תפחגה עצמוחיו ־ ובוא וראה חזקיהו המלך צדיק
וחסיד גדול ועוסק בתורה תדיר והשתדל מאד שבימיו לא היה תנוק ותנוקת שלא היו בקיאים
בטהרות והוא לא היה חוטא ח״ו וגס היה רוצה לישא רק שראה ברוח הקודש דגפקי מיטה
בני דלא מעלו ועכ״ז בא ישעיה הנביא ע״ה בדבר ה׳ ואמר לו כי מת אתה בעוה״ז ולא חחיה
לעיה״ב * לכן טרם כל ישתדל לישא אשה וזה הוא עיקר התקון ומבלעדי זה שיא עמל בכל
.התעניות והסיגופים ובעל שכל יבין את זאת עכ״ל י ולהכי טופל התנא תלמוד הורה עם דרך
ארץ דהיינו פריה ורביה במלת עס :
,
וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עין י והנה יש לדקדק .בדברי התנא
דנקט כאן מלאכה ולא אמר וכל תורה שאין עמה דרך ארץ וגו׳ וכדאמר לעיל יפה
תלמיד חורה עס דרך ארן דמשמע מלאכה אי סחירה וכמו שפירש ר״ע ע״היואפשר לומר
שדעח החנא הוא לומר וכל חורה שאין עמה דרך ארן כלומר מלאכה או סחורה וכדאמר
לעיל אלא מפני דכמה פעמים שאין לו לאדם במה לעשוח סחורה ועומד ומלסטם לכך הוזקק
לומר וכל תירה שאין עמה מלאכה וגו כלומר מלאכה רוקה מטעם הנז׳ י ]וכדעה רבי יהודה
בקידושין דכ״כו ע״א[ תנינא להא דתנו רבנן האב חייב בבנו למולו ולפדותו וללמדו הורה
ולהשיאו אשה וללמדו אומנות י ויש אומרים אף להשיטו במים י רבי יהודה אומר כל שאינו
,
מלמד
וזאת
פרקי אבות
ליהודה
מלמד את בנו אומנות מלמדו ליסנןות וגו׳ רבי יהודה אומר וגו׳ מאי בינייהו איכא ב י כ י י ה ו
דאגמריה עיסקא*)רש״י( מאי בינייהו־מאי קמיסין* רבי יהודה י עיסקא י אס למדו ס ת י כ ־ ה
לת״ק הרי למה חיים לרבי יהודה דאתי לעעמא אומנות רוקה דכמה פעמים שאין לו כ מ ה
לעשות סחורה ועומד ומלסטם עכ״ל :
ו 2ל העמלים עם הצמר יהיו עמלים עמהם לשם שמיס ־ לפי פירוש אחר שפירש ר״נג ע ״ ה -
כל העיסקים עם הצבור להכריח וגו׳ לדבר מצוה לצדקה וגו׳ יהיו עוסקים עמישיש
לש״ש ־ נראה לפרש י לשם שמים י ולא לשוס צד פנייה אחרח כלל שעל ידי כן כל מה ש מ כ ד י ח ס
על הצבור צדקה וכיוצא אל יחישו שמא לא יקבלו הצבור שכל דבר שהוא לש״ש סופו ל ה ת ק י י ס
אפילו יהיה הדבר משא כבד מאד י וג״כ שזכות אבוחם י אברהם יצחק ויעקב וגי ש כ ה י
עצמם בצדקה )כדאיתא במדרשא דילקוע סדר וירא( אברהם שנאמר כי ידעתיו ל מ ן א ש ד
יצוה אח בניו ואח ביחו אחריו ושמרו דרך ה׳ לעשוח צדקה ומשפע וגו׳ ־ יצחק וגו׳ יעקב ו י ו ׳
משה וגו׳ אהרן וגו׳ דוד וגו׳ כמבואר בדרך צדקה באורך ע״ש ־ מסייעחן ־ לבנים לעשית
הם כמעשה אבוחם י דברא כרעא דאבוהי ־ וכדאמריאינשי זרוק חוערא לאוירא א ע י ק ד י
קאי י וצדקתם עומדת לער * כלומר וכמו שהצדקה וגו׳ שעפו האבות היא עומדח לעד ל ה
ולבניהם אחריהם להצילם מן הפורענות ־ וכעגין העקידה כתיב ]יירא[ ויקרא אברהם ^
המקום וגו׳ אשר יאמר היום בהר ה׳ יראה־ ]רש״י ]ומ״א[ ה׳ יראה עקידה זו לסלוח ל י ש א
בכל שנה ולהצילם מן הפורענוח כדי שיאמר היום הזה בכל הדורוח הבאים בהר ה׳ י ד א ה
אפרו של יצחק צבור ועומד לכפרה עכ״ל • וג״כ הצדקה שיעשו הבנים חוסיפיח עובה להצ-לס
מן הפורענות ־ ואתם ־ העמלים עם הצבור לש״ש בשכר זאת י מעלה אני עליכם שכר ה ר ב ה -
כלומר יש לכס שכר הרבה יותר מכולם כי גדול המעשה יותר מן העושה שנאמר והיה מ ע ש ה
הצדקה שלום וגו׳י]רש״י[ מעשה הצדקה* טורח המעשים אתתביריהם מדלא כתיב והיתר-
הצדקה שלום עכ״ל * כאלו עשיתם ־ כלומר ואפילו שזכות האבות וצדקת; היא המסייעת ל ב כ י
ולעוסקים עמהם להוציא לאור צדקן הואיל ואתם עוסקים לש״ש מעלה אני כביכיל ה ק ב ״ ה
עליכם כאלו אתם שעשיתם הלבוש הנעשה מן הצדקה שאני לובש לעתיד * ]וכענין שהביא ה ר -
דרכי הים ז״ל[ מהרימ״ט והרי״ןן ז״ל כתבו שהצדקה הנבחרת לפני המקום ב״ההיא ה נ ק ב צ ת
מרבים * יען שאעפ״י שכל אחד נותן פרוטה בהצטרפות כולם נתשב לפניו יתברך כאלו ע ל
אחד נחן הכל וגם מי שאין בידו ליחן צדקה ורואה אח חבירו שטחן חושב בלבו שאלו ה י
בידו מה שביד חבירו היה נוחן ומחשבה טובה הקב״ה מצרפה למעשה ונחשב לפניו יתכל-ך
כאלו נחנו כולם הכל * ]ובזה פירשו מ״ש בפ״ק דב״ב[ אמר רב משמיה דר״א מאי דכתי2
וילבש צדקה כשיריון לומר לך מה שיריון זה כל קליפה וקליפה היא מצטרפח לשיריון גדול א ף
,
ג
ע
2
v
ה
ש
c
י
ל
ש
כ
ה
צדקה
פרקי אבות
וזאת
ליהזדח לה
נוקה כל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון נדול יע״ש ־ והכוונה דרז״ל הוקשה להם בכתוב
דהול״ל וילבש שיריק לדקה כמ״ש וכובע ישועה בראשו ולא אמר וישועה כובע בראשו לכן
דרשו שהקב״ה לעתיד בע״ה ילבש לבוש מן הצדקה שעשו מקובצת מרבים שאע״פ שכל אחד
נתן מעט בין הכל נעשה המלבוש של הצדקה י וכשם שהמלבוש של השיריון אס יחסר קליפה
אחה אין כאן שיריין ומי שעשה אוחה קליפה נחשב כאלו עשה כל השיריון * כן כל פרוטה
שנותן כל יחיד ויחיל נחשב כאלו נחן הכל עכ״ל :
ד,ךא היה אומר עשה רצונו כרצונך י כדי שיעשה רצונך כרצונו י בטל רצונך מפני רצונו״
כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך י)פירוש רבינו עובדיה ז״ל( עשה רצונו כרצונך ־
פזר ממונך בחפצי שמיס כרצונך ־ כאלו פיזרח אוחם בחפציך ־ שאם עשיח כן ־ יעשה רצונך
כרצונו ־ כלומר יחן לך טובה בעין יפה י כדי שיבטל רצון אחרים י יפר עלח כל הקמים עליך
לרעה י ואני שמעחי שאין זה אלא דרך כבוד כלפי מעלה והרי הוא כאלו כחב כדי שיבטל
רצוט מפני רצונך י כאוחה שאמרו בפרק במה אשה י כל העושה מצוה כחקנה אפילו גזר דין
של שבעים שנה מחבטל מעליו עכ״ל :
ואני
הדל נראה לפרש י עשה רצונו ־ עשה מטעמים לאביך שבשמים כאשר אהב י)על דרך
דברי מרן הקדוש ש״ע יו״ד מהלכוח כבור אב ואם סי ר״מ ס״א( צריך ליזהר מאד
בכבוד אביו ואמו וגו׳ י)שם ם״ד( איזהו כבוד מאכיל ומשקה מלביש ומכסה וגו׳ ע״ש ־ ואמרו
רז״ל ישראל מפרנסים לאביהם שבשמים והיינו רכחיב אח קרבכי לחמי י וזה הכבוד מקיים
בקריאה הקרבנוח ע״ד ונשלמה פרים שפתיכי ־ ועל ידי השירה ששרנו על הים עשינו לו
יתברך מלביש נאה כדכחיב ויאמרו לאמר וכשחרב המקדש קרעו כדכחיב בצע אמרחו כדאיחא
במדרש ילקוט בשירח בשלח י ובתפלתני אנו עושים עטרה לו כדפירש בזוהר בכמה דוכחי על
פסוק ברכות לראש צדיק והעטרה בכלל המלבוש למלך * גס הוא יתברך מחקן לנו מלבושים
לג״ע חלוקא דרבנן ומעטרנו עכ״ל ־ כרצונך י שתעשה מטעמים לנפשך י פת נקיה מחלב
חטים י בשר שמן מפרים וכבשים ועתידים וכיוצא י יינות מבושלים י אדומים ולבנים וכיוצא י
מיני מגדנים עריבים ומתוקים וכיוצא • חלפוח שמלוח חחחונים ועליונים י לבושי יקר לבנים
• וצבועים י מינים ממינים שונים וכיוצא י כדי שיעשה רצונך * ממציא לך שפע טוב וברכה מרובה
כרי לעשות רצונך בכל האמור ־ וגס בעיה״ב מלביש לך מלבושים יקרים תלוקא דרבנן בג״ע
ומעטרך * כרצונו י יתברך להיטיב עם בריותיו שנאמר לכן יתכה ה׳ לתננכס :
,
וג״כ
עשה רצונו כרצונך ]כאותה שאמרו בספר תסידים[ כבד את ה׳ מהונך אתה קונה
ארגז לשמור כסף וזהב יש לך לקנות ארגז נאה להצניע ספריך ותפילין י כבד את ה׳
מהונך ממה שהנאך יש לך קול ערב מצוה להתפלל ־ זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות
י
י
אתרוג
פרקי אבות
וזאת
^
\yy
ת ר י ג
נ
^
ה
י
^
ב נ
^
ה
י ס ו כ ה נ
ה
י ט 5
י ת נ
ת נ ג ש ה
ה
ליהודה
ח פ צ י
כ
ל ל
י ^ P
^
רצונך כרצונו י ממציא לך וגו׳ כנז״ל:
ה
'
ע כ
" ל י מ״י ש י ע ש ר -
מאד
עשה רצונו * התעסק בתורתו יתברך והחענג בחידושיה • כרצונך י שאחה אוה3
לשמוע חידושי העוה״ז ודברים בטלים י כדי שיעשה רצונך י אורך ימים ושני0
ג
ו
עושר וכבוד שנאמר אורך ימים בימינה בשמאולה עושר וכבוד ־ כרצונו ־ יחברך להיכויצ כ
5
ץ ת י ו
ו ג י
כ נ ז
מ י ו
ש
5ס פ
ח ר ד י ם
מ
ד ע ״ ב
ה
ת
ה ב ת י
ו
ר
ס
1ס
ת
ו כל ה י ו ם
א
[ כי-יכ'
י
' ״ ל י ]וכאותה ^
י
היא שיחחי י לפי שאדם אוהב מאד לשמוע חידושים ודברים בטלים וזה פגם האדם י ש י כ ח 7־
הע״ה עצמו כי רבה אהבחו בחורחו יחברך והיא שיחחו ובחידושים שלה הוא מחענג ו מ ש י •
לא בשיחות וחידושי העוה״ז י ועל ידי כן יכונו מחשבותיו אשר זרעו בו למינהו ויזכה ל -
וד
ת
ע
ז ל
קודש ואשרי חלקו עכ״ל :
\ y$עשה רצונו ־ אםשכחח מלברך ברכח המזון חזור למקומך לברך־ כרצונך י ש ת
ז
ח
ר
ו
אס שכחת איזה חפן מחפציך ־ ]כאוחה שאמרו רז״ל בברכות דג״ג ע״א[ מי שא<-ל
ןל^
וגו׳ תניא אמרו להם בית הלל לבית שמאי לדבריכם מי שאכל בראש הבירה ישכת וירך
בירך יחזור לראש הבירה ויברך י אמרו להם בית שמאי לבית הלל לדבריכם מי ששכח אכ־גל־ך
בראש הבירה לא יעלה ויטלנה * לכבוד עצמו הוא עולה ־ לכבוד שמים לא כ״ש י הנהו
תלמידי חד עביר בשוגג כביח שמאי ואשכח ארנקמ
ד י ה ב
ו ח ד
א י
ע ב י ד
5
ב מ ז י
מ
י
ואכליה אריא י רבא בר בר חנא הוה קאזיל בשיירתא אכיל ואשתלי ילא י ו א י
כ
י
ה
ט
י
י
ב
ת
ת
ל
איע5י
וגו׳ מוטב דאמינא להו אנשאי יוגה דדהבא ־ אמר וגו׳ אזיל ובריך ואשכח יונה דדהבא י
י
הלל
מ
״
ד
ש
יונה וגו׳ ע״ש י והיינו כדי שיעשה רצונך ־ וחשכח ארנקא דדהבא או יונה דדהבא ־ כרציכו •
יחברך להיטיב עם בריוחיו וגו׳ כנז״ל:
וג״כ
עשה רצונו * .כאשר צוך שמח חשמח חחן וכלה * כרצוגך ־ שחאכל וחשחה יתשמיז־
בסעודחן שעיקר הנאחך בסעודתן היא שמחחם הא לאו הכי עובר בחמשה ק י ל ו ס
.שנאמר קול ששון וקול שמחה קול חחן וקול כלה וגו׳ ואס משמחו מה שכרו אמר רכי י ה י ש
בן לוי זוכה לחורה שנחנה בחמשה קולוח שנאמר ויהי ביום השלישי וגו׳ י ]כטדע ב ב ד ,
ו
י " ע״כ
נג״ש
ו ה י י מ כ ד י ש י ע ש ה ר
ו נ
ש ת ז כ ה
ת ו ר ה
ש נ י ת נ ת
ח י י ס
ע ו ש י ה
ל
ל
* ו״
[
בכל מידי דמיטב * כרצונו י יחברך להיטיב וגו כנז״ל :
ב ע י ה ״ ז
ע
ב ו ת
ובכגיה״
ב
,
\ yyעשה רצונו ־ כשאתה עומד משנתך קודם לחקנחך יראת ה׳ י כרצונך י שחשים
לעשות מלאכתך וצרכיך ־ כדי שיעשה ל ו י ]כאימה ש ת
ר
ו נ
מ ר ו ז ״
ל
5 5
י
כ ו ת
י
ל
5
ד
ד
י " ע״אד
אמר רב אידי בר אבין אמר רבי יצחק בר אשיאן כל המתפלל ויוצא לדרך הקב״ה עושה ל,
חפציו
האת
פרקי אבות
ליהודה
לו
ספליי שנאמר צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו • ]רש״י[ צדק ־ תפלה שמצדיקו לבוראו
וגו׳ ע״ש * כרצונו י יתברך להיטיב וגו׳ כנז׳׳ל:
עשה רצונו י אמור דברי חורה על השולחן • כרצונך * שתאכל ותשתה ותשמח י כדי
שיעשה רצונך י יהיה שולחנך מלא דשן ומשחה חמיד • כרצונו ־ יחברך להיטיב וגו׳
כנז״ל:
\!yj
עשה רצינו י רחם על העניים ועשה עמהם צדקה בעין יפה ובפרט עם עניים בני
חורה בני טיבים מהוגנים צנועים * כרצונך • שלא תכשל בבני אדם שאינם מהוגנים
שלא חקבל שכר בהם י כדי שיעשה רצונך י יחן לך שפע טוב בעין יפה וממציא לך בני אדם
מהוגנים לעשות עמהם צדקה שתזכה בהם ־ כרצונו י יתברך לזכות אח ישראל
וג״כ
עשה רצונו ־ האריך על שולחנך שמא יבוא העני ויהגה גם הוא ויחי אחיך עמך •
ובזה מכפר עליך 5וראך ומאריך ימיך ושנוחיך ־ כרצונך י שחמיד מבקש ממנו יחברך
שיכפר עליך וגו׳ ־ כדי שיעשה רצונך ־ יכפר עליך וגו׳ • כרצונו • יחברך להיטיב לכל מי
שהיטיב מעשיו מרה כנגד מרה לא בטלה • ]וכדאיתא בברכות דנ״ד ע״ב[ אמר רבי יהודה
שלשה דברים המאריך בהן מאריכין ימיו ושנותיו ־ המאריך בחפלחו י והמאריך על שולחנו •
והמאריך בביח הכסא וגו׳ ״ והמאריך על שולחנו דלמא אתי עניא ויהיב ליה יכתיב המזבח
עץ שלש אמות גבוה •וכתיב וידבר אלי זה השולחן אשר לפני ה׳ י פחח במזבח וסיים בשולחן•
רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי חרוייהו כל זמן שביח המקדש קייס המזבח מכפר על ישראל
ועכשיו שולחנו של אדם מכפר עליו עכ״ל :
י
רצונך י שהקופסא חהיה חמיר מליאה כספים וזהובים ניידים לא חחםר כל בה ־
בטל
מפני רצונו י יחברך אשר ציך לא חאמץ אח לבבך ולא חקפוץ אח ידך מאחיך האביון י
]ואיחא בכחובוח דס״ו ע״ב[ ולא כדין מחלין מחלא בירושלים מלח ממון חסר וגו׳ • ]רש״י[
ולא כדין מחלין מחלא ־ ולא כך מושלין משל בירושלים י מלח ממון חסר • הרוצה למלוח ממוכו
כלומר לגרום לו שיחקייס יחסרנו לצדקה חמיד וחסרונו זה קיומו וגו׳ ־ ]עיין בדרך צדקה
ענין זה של בח נקדמון בן גוריון באורך[כרי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך ־ ]כאוחה שאמרו
ז״ל בבבא בחרא ד״ט ע״א[ אמר רבי אלעזר בזמן שביה המקדש קיים אדם שוקל שקלו
ומתכפר לו י עכשיו שאין בית המקדש קיים אם עושים צדקה מוטב ואס לאו באין אומות
העולם וגיטלין בזרוע וגו׳ ע״ש :
i\,׳y
בטל רצונך • כמו שמצינו באברהם אע״ה שכבש רחמיו לשחוט את בנו ידידו יתיר
לאמו ־ מפני רצונו י יחברך שאמר לו קח נא את בנך וגו׳ והעלהו שם לעולה וגו׳ ואן(
שאח״כ
פרקי אבות
וזאת
ליהודה
שאח״כ אמר לו אל תשלח ידך אל הנער וגו׳ לא רצה מפני רוב חשקו בעשיית רצון יוצר־ו -
י כ מ י
ש פ י ר ש
ב ח ו מ ש
י ש ״ י ז
א
ת ש
ח ו ט
ח
א
א מ
ס כ
ח ? ס
ב א ת י
כ א
ל ! אעשה
! ׳
י יי
י
( י ^ י ^
"׳
)
בו חבלה ואוציא ממנו מעמ דם י אמר לו אל חעש לו מאומה אל חעש בו מום ע ב ׳ י ל -
)שפחי חכמים( וקשה וכי הוצאה דם היה מוס ־ אלא י״ל אברהם אמר אוציא ממנו דם ו א ק י ־ י 3
אוחו ־ אמר לו הקב״ה אל חוציא ממנו דם ואברהם סבר שלא די בהוצאה דם ־ אמר לו א ״
כ
אקריב ממנו אבר אחד ־ אמר לו אל חעשה בו מום )מהרש״ל( טכ״ל • כדי שיבטל ר ־ צ .
י
^
חריס
מ פ נ י רצינ
ו י^
י
ה מ ה כ ת י ב
ח
ה
מי
^ י ^ י
ו י
י
^
מ ר
בי נ ש ב ע ת י נ
ס ה
^ '
כי י ע
ן
אשל־
עשית אח הדבר הזה וגו׳ י כי ברך אברכך וגו׳ וירש זרעך אח שער אויביו וגי' י ) ר מ ב י ׳ ן (
יען אשר עשיח אח הדבר הזה • גם מחחלה הבטיחו כי ירבה את זרעו ככוכבי השמים ו ע ע ס ר ־
הארץ י אבל עחה הוסיף לו יען אשר עשיח המעשה הגדול הזה שנשבע בשמו הגדול ש י ע ^ -
זרעו אח שער אויביו והגה הובטח שלא יגרום שוס חטא שיכלה זרעו או שיפול ביד א ו י
< :י ן
ולא יקום • והגה זו הבטחה שלימה בגאולה העתידה לנו עכ״ל :
\y׳y
בטל רצונך מפני רצונו ־ כלומר מאד מאד הוי משחדל ומצער את עצמך בדבר של־צן.
השי״ת בו י ) כ מ ו שמצינו במשה רבן של כל ישראל אדון לכל הנביאים( כחיכ ) כ ש ל ח (
ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפידיס • ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים וצא ה ל ח
בעמלק וגו׳ יעש יהושע וגו׳ ומשה אהרן וחור עלו ראש הגבעה וגו׳ וידי משה
כבל־י
ם
0
ויקחו אבן וישימו חחחיו וישב עליה וגו׳ ויהי ידיו אמונה עד בוא השמש • )רש״י( ו מ ש ה
אהרן וחור י מכאן לתענית שצריכים שלשה לעבור לפני החיבה שבחעניח היו שרויים •
ו י ד י
משה כבדים ־ בשביל שנחעצל במצוה ומנה אחר חחחיו נחייקרו ידיו ־ ייקחו ־ אהרן וחור• י
נ י
אבן וישימו תחתיו ־ ולא ישב לו על כר וכסח אמר ישראל שרויין בצעי ^ א א
ה י ה
עמה©
בצער ״ ויהי ידיו אמונה • ויהי משה ידיו באמונה פרישות השמים בתפלה נאמנה ונכונה •
ער בוא השמש י שהיו עמלקים מחשבין את השעות באצטרוליגיא״ה באיזו שעה הם נ י צ ח י
ם
והעמיד להם משה חמה וערבב אח השעיה עכ״ל ־ בני הביטו וראו הראשונים כמלאכים כמל-
בטלו רצונם ונצטערו מפגי רצונו יחברך ולמדו מהם ־ כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצוכך •
ראה מה כתיב אחר האמור י ויחלש יהושע אח עמלק ואח עמו לפי חרב י)רש״י( ייחלש
יהושע )חנחומה( חחך ראשי גבוריו ולא השאיר אלא חלשים שבהם ולא הרגם כולם מ כ א •
אט למדים שעשו על פי הדיבור של שכינה עכ״ל י)שפחי חכמים( פירוש לפי שלא הוזעך!
בחחלח המלחמה דברי השי״ח אלא כחיב ויאמר משה אל יהושע משמע שמעצמו צוהו ל ק -
הוצרך רש״י לפרש שעל פי הדיבור היה עושה ומיכיח מזה ראם לא על פי הדיבור היה לא הי-,
לו ליהושע להניח החלשים אלא היה לו להרוג אח כולם ע כ ״ ל :
וג״כ
וזאת
)!}y
פרקי אבות
ליהודה
לז
בסל רצינו ייעשה סייגים וגדרים לערוהימפני רצונו• יתברך אשר צוך על העריוח
דבר שהיא קשה לפרוש ממגי־)כמו שכתב הרמב״ם מהלכית איסור ביאה ס׳ כ״ב(
אין לך דבר בכל התירה כולה שהוא קשה לרוב העם לפרוש אלא מן העריות והביאות האסורות ־
חמרו חכמים בשעה שנצעיו ישראל על העריות בכו וקבלי מציה זו בתרעומת ובכיה שנאמר
בוכה למשפחותיו על עסקי משפחוח עכ״ל ־ כרי שיבטל רצון אחרים י השבים אוחך ־ מפני
רצינו י שתמיד מיחיל ומצפה לבחילה שנית י וכמו שאמרו רז״ל שלא נגאלו אבותינו ממצרים
כי אם בזכות שהיו גדורים בערוה ־ וכמו שהעיר עליהם הכחוב )חהלים( שבטי יה עדוח
לישראל י )רש״י( שבטי יה • שהיא עדות לישראל ולפי שהעובדי כוכבים היו מליזין אחריהם
כשיצאו ממצרים ואומרים עליהם שהם ממזרים אס בגופם היו שולטין המצריים בנשותיהם
לא כ״ש * אמר הקב״ה אני מעיר עליהם שהם בני אבותיהם הטיל שמוי עליהם הראובני
השמעוני )במדבר( הוסיף עליהם אותיות השם אחד מכאן ואחד מכאן נמצא השם הזה יה
עדות לישראל עכ״ל:
1ג״כ
בטל רצונך ־ שתחיה ואל תמות ומסור את נפשך למיתה ־ מפני רצינו י יתברך אשר ציך
על.מצות קדיש ה׳ י כדי שיבטל רצון אחרים י המבקשים אח נפשך אס לא חעבור על
דעת קיכך ־ מפני רצונך ־ שתשמור מצותיו יתברך מאהבתו אפילי הוא נוטל את נפשך י וכמו
שמצינו במרדכי שנאמר )אםחר( וכל עבדי המלך וגו׳ כורעים ומשחחוים להמן וגו׳ ונדדכי
לא יכרע ולא ישחחוה יגי׳ ־)רש״י( כירעים ומשחחיים ׳שעשה אח עצמו אלוה לפיכך ומרדכי
לא יכרע ולא ישחחוה עכ״ל י)חוםפיח סנהדרין דס״א( אמאי לא השחחוה מרדכי להמן * יי״ל
כדאמר במדרש שהיו צלמים על לבו י אי נמי משים קדוש ה׳ עכ״ל ־)שער בת רבים[ ומרדכי
רצה למסיר את עצמו על מצות קידוש השם כרי לכפר בזה עין של ישראל שהשתחוו לצלם של
נ ״נ שבשביל זה נחחייבו כליה * וכוונתו היא שהמן יתגרה רק אתו לבד ולא עלה על דעתו
שהמן יחגרה עם הכולל י וז״ש ויגידו להמן וגו׳ כי הגיר להם אשר הוא יהודי והוא מצפה
למצות קידוש השם מחי חבוא לידו ויקיימה כמ״ש רבי עקיבא לחלמידיו)ברכות ס״א( וז״ש
שמע ישראל לפי שאתה ישראל לכן מחויב אתה להיות מיכן ומזומן למסור את נפשך על קידוש
השם ה׳ אלהינו ה׳ אחד)בני יששכר( עכ״ל * )ספר חסידים( ומרדכי לא קם ולא זע ־ אמר
אם אקום מפניו ישתחיו הכל לע״א מוטב שיהרגוני ואל תבוא חקלה על י ד עכ״ל י)חומח
אנך( ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבה י כי אז אם יהרוג למרדכי יהיה שיחה בפי הבריות
יידעו הטעם כי הוא עבדו ולכן הורג אדוגיו והוא ביזוי לו י כי הגידו לו אח עס מרדכי צוררי
עמלק.והם יפרסמו קלונו־ אי נמי כי הגידו לו אח עם מרדכי* שאם נהרג צדיק אחד הוא
מכפר על• כולם והוא ברשעי לא רצה שיהיה להם כפרה ולכן חשב להשמיד אח טלם כאחד*
אי
וזאת
פרקי אבות
ליהודה
אי גמי כמ״ש הרב יערית דבש דצ״ז י דמשה רבע״ה היה כולל כל נשמות כל ישראל וכן מ כ ־ ד ע י
כמ״ש איש יהירי שהיה שקול כמשה רבע״ה י ואפשר שז״ש ויבז בעיניו לשלוח יד במר־ ד ע י
לבדו כי הגידו לו אח עם מרדכי י כלומר שכולם אחוזים בו ע״ד משה רבע״ה ובשנאה מר־־דעי
רצה לעקור הכל מאחר שכולם אחיזים בו עכ״ל י ומציגו בעבור שבעל מרדכי רליני מ ס כ י
רצון השי״ת אשר צוהו על מצות קידוש השם ובשביל זה מסר אח עצמו להריגה נ ת ק י י 3 0ו
מקרא שכתוב צדיק מצרה נחלץ י ויצא מלפני המלך בלבוש מלטת וגו׳ כי מרדכי היהירי מ ש כ ה
,
למלך וגו׳ ויבוא רשע תחחיויזה המן ויחלו אח המן על העץ אשר הכין למרדכי יגי׳ י ו א
ת
עשרת בני המן הרגו * וג״כ בעבור שמסר את עצמו על מצות קידוש השם בזה בכול מ נ ג ל
ישראל גזרת הכליה אשר גזר עליהם הקב״ה מפני הנז׳ י ונהפיך הוא אשר ישלטו ה י ה ו ד י
ם
המה בשונאיהם וגו׳ י ומעחה אפשר היינו נמי כדי שיבעל רצון אחרים שאין זה אלא דרך 2 2י ד
כלפי מעלה והרי הוא כאלו כחב כדי שיבעל רצינו מפני רצונך י כטדע צדיק מושל ב י ג ־ א
ת
אלהים ־ והיא גוזר והקב״ה מקיים ־ הקב״ה גוזר והצדיק מבטל וכנז׳ :
נ׳ ־ עקביא בן מהללאל אומר הסחכל בשלשה דברים ואין אחה בא לילי ע ב ע ־ .
פרק
ה
דע מאין באח * ולאן אחה הולך • ולפני מי אחה עחיד ליחן דין וחשבון י
מאין באח מטפה סרוחה * ולאן אתה הולך למקום עפר רמה וחולעה • ולפני מי אחה כ ג ס י
ד
ליחן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקב״ה • ) פירוש רבינו עובדיה ע״ה ( מכ!כ5ה
סרוחה * טפח שכבת זרע ואעפ׳יי שבשעח העכור אינה סרוחה שאינה מ ם י
ח ת
ב
ר
ח
ם
המשו
ער לאחר שלשה ימים וכשחםריח אינה ראויה להזריע מ״מ קרי לה טפה סרוחה מפני ש ה י ^
קרובה להסריח מיד כשהיא חוץ למעי האשה • והמםחכל שבא מעפה סרוחה כציל מן ה ג א ו ה -
והמסחכל שעחיד לילך למקים עפר רמה וחולעה נצול חן החאוה והחמדה אל ה מ מ ו ן ״
והמסחכל שעחיד ליחן ד ן וחשבון פירש מן החטא ואינו נכשל בעבירה ע כ ״ ל :
ואני
הדל נראה לפרש • בהקדם יש לדקדק בדברי התנא ע״ה • מפני מה כתחילה אמר-
השלשה דברים בסחם דע מאין באח וגו׳ וחזר לפרש מאין באח מטפה סרוחה ו ג ו ׳
ולמה לא פירש מחחילה דע מאין באת מעפה סרוחה וגו׳:
ואפ^ף
לומר שהתנא נתכוון בחחילה להזהיר איש הישראלי שיסחכל בשלשה ד ב ר י ס
שהם מצד הנשמה י דע מאין באח י חלק אלוה ממעל ונתנה פקדון ב ק ר ב ך
להנאחך ולטובחך כשחשמור אוחה כנודע י ולאן אחה הולך י סין{ כל סוף להחזיר ה פ ק ד .
י
אשר הופקד אחך לשורשו • ולפני מי אחה עחיד ליחן דין וחשבון ־ על מה שעשית בסקרו•
אשר הופקד אחך קלקול או חקין * ואם חרצה שחהיה בטוח שלא תקלקל אלא תתקן הפקדו•
הםחכל בשלשה דברים שהם מצד הגיף י מאין באח מטפה סרוחה י שעל ירי כן תציל מ ,
הגאוה
וזאת
פרקי אבות
ליהודה לח
הגאוה שהיא שורש להרבה עבירוח כמרע י ולאן אחה הולך • תחזור לעפרך כי עפר אחה
ולעפר חשוב מקום רמה זחולעה שעל ידי כן יהיה לבך נשבר שעל י ד כן היצה״ר לא ימצא
מקום מניח אשר ייעב לי ויברח ממך כחנזק הבורח כנודע • ולפני מי אתה עתיד ליתן דין
וחשבון לפני ממה״מ הקב״ה י אשר אין לפניו שכחה ולא משוא פנים ולא מקח שוחד • )פירוש
הרמב״ס ז״ל( ולא משוא פנים ולא מקח שוחר ־ שאינו נושא פנים אפילו לצדק גמור שלא
יענישו על עבירה קלה שבאת לידו • ואינו לוקח שוחד המצזה בשביל העבירה אלא גוחן שכר
על המצוה ועונש על העבירה עכ״ל י)פירוש אחר( ולפני מי אחה עחיד ליחן דין וחשבון
לפני ממה״מ הקב״ה י מזהיר אה שניהם לנשמה ולגוף לומר שאין שום טענה לאחד מהם
לפטור אח עצמם מן הדין • )על דרך הגמרא סנהדרין בפרק חלק( אמר ליה אנטופנוס לרבי
גון* ונשמה יטלין לפטור אח עצמן מן הדן י כיצד גיף אומר כשמה חטאה שמיום שפירשה
ממני הריני מוטל כאבן דומם מיעל בקבר • נשמה אומרח גץ* חטא שמיום שפירשחי הימנו
הריני פורחח באויר כצפור י אמר ליה אמשול לך משל למהד״ד למלך שהיה לו פרדס נאה
והושיב בו שני שומרים חגר וסומא אמר חגר לסומא בכורות נאות אני רואה בוא והרכבני
וגביאס לאוכלם רכב חגר ע״ג סומא והביאום ואכלום ־ לימים בא בעל הפרדס אמר להם
בכורות גאות היכן הם י אמר ליה סומא כלום יש לי עיגים לראוח ־ אמר ליה חגר כלום יש
לי רגלים להלוך בהם י מה עשה הרכיב חגר ע״ג סומא ודן אוחם כאחד • אף הקב״ה מביא
אח הנשמה וזורקה בגין* ודן אוחם כאחד עכ״ל • נמצא דשניהם הנשמה והגוף כאחד הם
גורמים התקין או הקלקול ואין אחד מהם יכיל לפעור אח עצמו מן הדין לעחיר לפני מלך
מלכי המלכים הקב״ה י והמםחכל בכל האמור גצול מן העבירה י ובטוח שישמור מה שכתוב
בחורה :
רבי שמעון אומר י שלשה שאכלו על שולחן אחד ולא אמרו עליו דברי חורה כאלו אכלו
מזבחי מחים שנאמר כי כל שולחנות מלאו קיא צואה בלי מקום ־ אבל שלשה שאכלו על
שולחן אחד ואמרו עליו דברי חורה כאלו אכלו משולחנו של מקום שנאמר וידבר אלי זה
השולחן אשר לפני ה׳ י)פירוש רבינו עובדיה ״ל( ולא אמרו עליו דברי חידה ״ ובברכת
המזון שמברכים על השולחן יולאין ידי חובתן י וחשוב כאלו אמרו עליו דברי חורה כך שמעחי •
מזבחי מחים * חקריבח ע״ז דכחיב )חהליס ק״ו( ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מחים*
מלאו קיא ציאה • וע״ז קרויה צואה דכתיב )ישעיה ל ( צא חאמר לו י בלי מקים ־ בשביל
שלא הזכירו שמו של מקום ברוך הוא על השולחן • דכחיב )יחזקאל מ״א( וידבר אלי זה
השולחן אשר לפני ה׳ • מיד כשדבר בדברי חורה נקרא שולחן אשר לפני ה׳ עכ״ל:
ז
,
ואני
וזאת
פרקי אבות
ליהודה
ו א 5י הדל נראה לפרש י ולא אמרו עליו דברי חורה כאלו הכלי מזכחי מחים י ר ש ע י ם
בחייהם קרוים מחים וזבח שאוכלים בםעודחן כז3חי העכו״ס • )וכמו שכחב ה ר מ ב ״ ם
ז״ל מהלכות שבח פרק שלשים( ־וז״ל כל העובר על שאר המצוח הרי הוא בכלל רשעי י ש ר א ל
אבל המחלל שבת בפרהסיא הרי הוא כעובד ע״ז ושניהם כעובד כוכבים לכל דבריהם עכ׳יל ׳
שנאמר כי כל שילחנוח מלאו וגו׳ ־ מלאו אלו הרשעים שנאמר ]משלי[ ורשעים מלאו ר ע -
קיא צואה י מלוכלכים ומטונפים הם וכל אשר מונח על שולחנם כנז׳ לכל דבריהם ־ בלי מ ק ו ם •
בשביל שלא הזכירו ברוך המקום על נשלח ידים ועל המוצא ועל המזון ועל דברי חולה ש ה י א
אגוני מגנא ואצולי מצלא מהיצה״ר ונמצא היצה״ר מצא מטח אשר ייטב לו ומעבירם על ד כ ג
ת
קונם רח״ל י ]וכדאיחא בספר דברים שבקדושה ס״א[ אוי להם ליושבים חבורוח ח ב ו ר ו ח
לאכול ולשהות ואינם יראים מה׳ והשטן מרקד עמהם ושמח י והמשחכריס כירחיס ה ש
ה ע
והברכה היורדח לישראל י האוכל עם מכחישי התורה אם ח״ח הוא מזלזל חורחו ו מ ב ז ב ז
ממונו ומאבד בניו רח״ל ועל זה נאמר שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו עכ״ל ־ אבל שלשה
,
שאכלו וגו כאלו אכלו משולחנו של מקום ב״ה דכחיב וידבר אלי זה השולחן אשר לפני ה ׳ -
מיד כשהזכירו ברוך המקום על נטלח ידים ועל המוצא ועל דברי חורה ועל המזון נקרא ז ה
השולחן אשר לפני ה׳ • ונאמר בכל המקום אשר אזכיר אח שמי אבוא אליך וברכחיך י משמכג
אפילו הוא יחידי • ונאמר ]יחרו[ ויבוא אהרן וכל זקני ישראל לאכול לחם עם חחן מ ש ה
לפני האלהיס י ]רש״י[ לפני האלהיס • מכאן שהנהנה מסעודה שחלמידי חכמים מסובין 2
ה
כאלו נהנה מזיו השכינה ]ברכוח כ״ד[ עכ״ל ־ ]ואיחא שם בספר דברים שבקדושה ס ״ 3ן
3
אמר רב הונא סבא • כחיב לחם אבירים אכל איש י לחם שמלאכי השרח אוכלים י ו י י ש ה
ובנקיות י אף ישראל אוכלים כן בקדושה ובנקיות י דכתיב והחקדשחס אלו מים ראשונים •
והייחס קדושים אלו מיס אחרונים י אני ה׳ אלהיכם זו ברכת המזון י וכל האוכל בקרישה
ובנקיות דומה למלאכי השרת י תכלית הסעודה של אברהם אע״ה לזמן בג׳ עם ברכת המזון
שהוא מציה רבה מחודשת אצל המלאכים וזהו כי על כן עברתם על עבדכם כי על כן תכווכו
לסעיד אצלי * ברכח המזון דאורייחא החמירו לאומרה מיושב וישים אל לבו שהוא מ ב ר ך
להקב״ה על שנחן לו לאכול ורעדה ילבש לכוין כראוי אם בעל נפש הוא ע כ ״ ל ;
שלשה
שאכלו וגו׳ ־ קשה וכי שנים פטורים מדברי חורה על השולחן ומאי היא כ ו ו כ
י
ה
החנא ע״ה בשלשה דגקט ־)והרב חוספוח יום טוב ז״ל כחב( שלשה שאכלו וגו׳ •
פירש׳ במדרש שמואל בשם לב אבוח־דנקט שלשה דהפסוק שהביא לראיה * שם מדבר ג ״ -
משלשה י והם החכם והכהן והנביא ־ והחסיד ז״ל נחן טעם למה שלשה י כי שנים יתעשרו
בדברים
וזאת
פרקי אבות
ליהודה טל
בדברים ויהיו כרוכים כשוגגיס חבל כשהם שלשה היה להם לשלישי להזהירם י והרשב״ם ז״לכחב טעם י כי נקט שלשה לפי שסחם שולחן איכא שלשה לזימון טכ״ל :
־ואני
הדל נראה לומר טעם אחר בהקדים דברי מרן הקדוש בשי׳ע א״ח סק״ע ס״א * 6׳j
י
משיחין בםעידה שמא יקדים קנה לושט ואפילו מי שנחעטש בסעודה אסור לומר לו
־אסיחא י )שם סעיף ב׳( שנים ממחינים זה אח זה בקערה שכשהאחד מסלק ידו מן הקערה
לשחוח חיירי מפסיק מלאכול ער שיגמור השחייה י אבל אס הם שלשה אין השנים פוסקין
בשביל האחד י)באר היטיב( בםעידה י אפילו בדברי חורה י לשחוח ־ ל״ד לשחות אלא ה״הלד״א מחוייב להמחין)מ״א( עכ״ל :
ולפי
האמור אפשר היינו טעם אחר לשלשה דנקט י כלומר שנים כל זמן שממחיניס זה את
זה בקערה שאין שוס חשש שמא יקדימו קנה לושט בודאי מחריבים הס לשיח בדברי
׳תורה על השולחן ולא בשיחת חולין י שנאמר וידבר אלי וגו׳ הא לאו הכי כאלו אכלו וגו׳ כנז׳
ולפיכך לא הוצרך התנא לימד שנים ־ אבל אם הם שלשה שאין השנים פוסקין בשביל האחד•הרי השנים עדיין לא נתחייבו לומר ד״ח על השולחן משים שאין משיחין בסעודה אפילו בדברי
׳תורה מטעם הנז׳ אבל האחד פיון שפסק מלאכול נחחייב בד״ת שאין חשש דשמא יקדיס וגו׳
אבל עם מי ידבר בדברי תורה הרי השנים עדיין הם לא פסקו מלאכול ואינם יכולים לדבר
עמו וגו׳ וכדאמרינן ואפילו מי שנתעטש אסור לומר לו אסותא מטעם הנז" ואפשר האחד
־שפסק היא טרוד בעסקיו שאינו יכיל להמתין לשגיס עד שיפסיקו מלאכול ויצא לעסקיו ונמצא
מתבטל מדברי חורה על השולחן ־ לפיכך התנא נקט שלשה בא ללמד כיון שפסק האחד
מלאכול ונחחייב לומר ר״ח על השולחן יחחייבו גם השנים להפסיק בשבילו ואף שאין פוסקין
בשביל האחד ־ כלומר דלא כחב מ ק הקדוש שאין השנים פוםקין בשביל האחד אלא משום
כבודם טובים השנים מאחד כלומר גדול כבודם מכבוד האחד ־ אבל בכבוד שמים אפילו הס
אלף נגד אחד כולם שויס כאחד משוס טלכם חייבים בכבודי י ולפיכך שלשה שאכלו וגו׳ ולא
אמרו עליו ד״ח כלומר ולא חשו השגים להפסיק גם הם עם האחד משום כבוד שמים לומר
ד״ת עמו על השולחן כאלו אכלו מזבחי מחים וגו׳ כגז״ל י ואפשר כמי מטעם אחר יפסיקו
השכים בשביל האחד לומר עמו ד״ח ־ דמילי דאבוח מילי דחסידות כנהו י )כדאיתא בפרק
המכיח( מאן דבעי למהוי חסידי לקיים מילי דאבות עכ״ל :
רבי חניגא בן דוסא אומר וגו׳ י הוא היה אומר י כל שרוח הבריות כוחה הימנו ־ רוח
המקום נוחה הימנו י וכל שאין רוח הבריות נוחה הימנו י אין רוח המקום נוחה
•הימנו * )פירוש רביני עובדיה ז״ל( כל שרוח הבריוח נוחה הימנו י כל מי שאהוב למטה
בידוע שהוא אהוב למעלה ע כ ״ ל :
והרב
פרקי אבות
וזאת
ליהודה
והרב
תבואת יקב ז״ל כתב ־ הנה לכאורה לפי דבריו ז״ל יוקשה לנו מכמה אתרי ״ ה ל א •
מצינו בדוד מרן מלכא רבים קמים עליו ופי קדוש ענה ואמר ה׳ מה רבו צרי י ד 3
זה גלוי וידוע זיל קרי בי רב הוא וא״כ אמור נאמר ח״ו שדוד אדונינו אין רוח המקום כולזה־
הימט י ועיר מ״ש בגמרא האי צורבא מרבנן רסנו ליה בני מאחיה משים דמוכח להו ב מ י ל י
דשמיא אמיר נאמר ג״כ שאין רוח המקים נוחה הימני ח״ו ־ אלא אמור יאמר העבד י כ ו י כ ת
רבי חנינא שאמר כל שרוח הבריוח נוחה הימנו הוא לאחר מיחחו של אדם ולא בחיים ח י ו ת ן
מדבר אלא לאחר מיחה הוא העיקר הידיעה אם רוח המקום נוחה הימנו אם לאו ראם ב ח י י ס
לא מוכחא מילתא מהכריות אם אוהבים אוחו אם שונאים אוחו שאם שונאים אוחו ב ח י י
איכא למיחלי מכמה מעמיס אס הוא אדם גדול או מלך כמו דוד הע״ה שונאים אוחי מ ח כ ן
קנאה ושנאה על מלכוחו או על ממיני ועושרו ־ ואס הוא חכם שונאים אוחו משוס דמיכיז ל ה ו
במילי דשמיא כמ״ש בגמרא כנז״ל י אבל לאחר מיחה חם שנאתם גם קנאחם ואין שלטין ב «
המוח ודאי מוכחא מילתא באוחה השעה אם גוחה הימגו שאין להם עוד על איזה דבר ש ו כ א י
אוחו אדרבה הס מחנחמים עליו ואומרים חבל על דאבדינן האי גברא דהוה ביגגא ו ד א י
רוח המקום נוחה הימנו־ ואס ח״ו להפך ודאי אין רוח המקום נוחה הימנו־ ולזה מ׳יש ׳ y /
בשעה שאדם נפער מן העולם הקב״ה אומר למלאכים לאו וראו מה הבריוח אומרים ע ל י ך
אס אומרים עליו טוב יבואו אליו מלאכי רחמים ומקבלים נשמחו ואומרים יבוא שלום י ו א
ח״ו להפך יניאו אליו מלאכי חבלה ב״מ • נמלינו למדין שעיקר היריעה באדם הוא ל א ח
ר
ס
ת
ו 0
ס
ס
מ
מיחה לוקה :
ובזה
פירש מה שאמר דוד הע״ה־קרבה אל נפשי גאלה למען אויבי פדני־ והיא בווכתר
לק5ל
ז״ל מחחנן לבוראו שבישעח פטירתו מן העולם שישלח ל ל ^ י
נפשו ונשמחו הטהורה שלא יאמרו ח״ו משום שהיו לו אויבים הרבה בחיים חיותו אשר ע ל
כן אין רוח המקום נוחה הימנו י וזה הוא אומרו קרבה אלי מלאכי רחמים אל נפשי ג א ל ה
כדי שלא יאמרו אויבי ושונאי רע לי וזה הוא למטן אויבי פדני ודו״ק עכ״ל :
ו
ואני
מ
נ נ נ י
כ י
ח מ י ם
ש ס
ו ח
הדל נראה לפרש כל שרוח הבריוח נוחה הימנו ־ מחמח שהיא י ל י י א ו ה
ל י אשל,-
אי
י
אוחם כגופו ומורה להם דרכי האל ומלותיו מ
מי שהוא עניו אשרי האיש אשר השכל והמוסר אשר הוא דובר הכל בו ־ אדם זה הוא מקדי-ן
את השי״ת ברבים בודאי רוח המקום נוחה הימנו שזה הוא חכליח הרצון לפניו יחביך ו ע ל י ו
יאמר ישראל אשר בך אתפאר * וכל •שאין רוח הבריות נוחה הימני ־ מחמת שהוא גאותן ומזלזיל
בהם ואיגו מחשיב אוחם ומטיל מוס בצאן קדשים בגאוה ובוז ומקוצר רוחם הימ<ו א ו מ ר י ם
עליו איך יחגאה גבר * שהיום כאן ולמחר רמה וחולעה בבשרו בקבר י שבר אבר על א ב ר י
י
כ
ו
י נ ח ת
י ח ם
ה י מ נ ו
מ ר י ם ע
ו
פנשו
וזאת
פרקי
אבות
ליהודה
מ
*פשו ב<־ע חלין מפחד הדין ערב ובוקר י ובפרט אם הוא צורבא מרבנן יגדל הרכון עליו
*אומרים כל מה שהוא קורא ולומד וכל מה שהוא אומר לנו עשה אינו עושה י אדם זה הוא
•מחלל אח השי״ח ברבים ואפילו אס הוא גברא רבה שר ושופט עלינו אין רוח המקום נוחה
הימנו שזה הוא חכליח ההכעיס וההקניט לפני בוראנו הוא יצילנו :
ואפע&ר
לפי האמור דקדק החנא ואמר כל סחם ולא אמר כל אדם שרוח הבריות נוחה
הימנו י כל כלומר עם הכל עם התורה ועם העבודה כי תהיה באדם צריך להיות
רוח הבריוח וגו׳ מחמת מדת הענוה שהעיקר היא הענוה שהיא שורש לכל מדות טובות כנודע
אז בודאי אדם זה רוח המקום וגו׳ שהוא יחברך חפן בענויס המקדשים שמו ברבים ונאמר
וענוים ירשי ארן וגו׳ וכאלה רבות כנודע ־ וכל כלומר ואס עם הכל עם התורה וגו׳ אין רוח
הבריות וגו׳ מחמת מדת הגאוה שהיא שורש לכל מדות רעות כנודע אז אדם זה בודאי אין רוח
המקום נוחה הימט אף שיש בו תורה וגו׳ שהוא יתברך מואס בבני אדם הגאים המחללים
שמו ברבים ונאמר משפיל גאים וגו׳ וכאלה רבות רח״ל:
י ו ע ו ד נראה לפרש י כל שרוח הבריות וגו" כלומר אס האדם כשהוא מוכיח אח הבריות
בדברי מוסר השי״ח רוחם מצאה מנוח הימנו ונחעוררו בדבריו לשוב בחשובה אז
בודאי אדם זה מה שרוחם וגו׳ מחמח שלבו לשמים בלי שוס פנייה כלל שהדברים היוצאים
מן הלב נכנסים בלב ומשוס הכי גחעוררו וגו׳ אדם זה בודאי רוח המקום נוחה הימנו שזו
היא נחח רוח לפניו יחברך להיוח האדם פץ ולבו שוים לשמים שעל ידי כן זוכה ומזכה אחרים
עמו י וכל שאין רוח הבריוח וגו׳ כלומר אבל אם האדם כשהוא מוכיח וגו׳ רוחם לא מצאה
מנוח וגו׳ אדם זה בידאי מה שלא מצאה רוחם מנוח וגו׳ מחמח שאין לבו לשמים אלא לאיזה
פנייה אחרח ומשוס הכי לא הרגישו וגו׳ אדם זה בודאי אין רוח המקום נוחה הימנו שאין זה
נחת רוח לפניו יתברך להיות האדם פיו ולבו אינם שויס לשמים שעל ידי כן אין דבריו נשמעים
וכיון שאין דבריו נשמעים מה היא החועלח היוצאח ממנו לאחרים ומזי ״ נמצינו למדין מן
האמור שעיקר הכל היא מרח העניה שעל ידה זוכה ומזכה אחרים עמו ועל ידה קונה שם
טיב ומתפרסמת מהותו י אהוב למעלה ונחמד למטה כלול בכל מכל כל י הא לאו הכי אלמלא
שם טוב אינו נחשב לכלום לא בעליונים ולא בתחתונים :
ובצאתי
עזרה לדברים אלו בחוספוח יום טוב במה שפירש בדברי הלל הוא היה אומר
י
מרבה בשר מרבה רמה וגו׳ מר5ה חורה מרבה חיים וגו׳ קנה שם טוב קנה
לעצמו קנה לו דברי חורה קנה לו חיי העולם הבא :
ו ה ר ב הנז׳ פירש ׳ קנה לעצמו י להנאחו בעולם הזה י)מדרש שמואל בשם ר״י בן נחמיאש(
ומצאתי סער לזה הפירוש שכן מצינו בפ״ק דשקליס משנה ד׳ י שכהנים דורשים
מקרא
פרקי
וזאת
מ
נ ג ל מ
ז ה
אבות
י מ ״ מנ ״
ליהודדז
ש ע נ י נ
פ ר ש
נ ה
ש
נ ן י ת י
ע
יי״״ל שפי־־יור
י יו *
י ל
^™1°
•
יזי^ ל
לו שם עוב הנה נתעצם והיה מה שהוא שכל שאין לו שם טוב הגה הוא כלא ה י ה
ה ר ״ ב
י
י
י
פ
ש
ר
י
י
ש ג ל ר
ה
ש
ה
ס
ם ה ו
ש
ה
3
^־
?ןזרר״
ה נ ו י ר ה
^
י ז י
י
מ י ת
ע
י
מ
ה ד ב רש ז ה ה י
ה י :ן י ס
ה
^
^ *
^ '
'
י
^ ל *
היה י ואין כאן קנין של כלום עכ״ל :
ה י ר
ע
ה ע
כ י כשיג,י
מ י ה ו
ס ט
ש
ב ר
י
יש
י י
ח י
ש מ י ה
ה י ה
^
ר
ב
ש
והרב
*
ל
ש ה
ה נ ז
י
ר
ת
ו
מ
נ
מ
^
^
כ ת ר י ס ה
ש
פ
י
ש
ר
םכ
ל
י
י
מ
י
ת
ש ה
}
ר
ה
פ
ש
י
ת י י ה
ר
ר
ש
י כ ה ר
ב
נ
י
נ
י
נ ה י נ ה
ג
ת
ב
י
ר
ו נ ת י
כ ת י י ם
ה
ס
ה
י
כ
י
י
ב
י
ב
ס
ת
י
י
ה
ז
מ
ל
״
כ י ת
י
ה
ב
י
ד
:
:
ר
* ־
ה
י
י כ ת ר ב
י
ח
ב
י
נ
ת
5
מ
ש
סט
3
ע ו
י
ה ע
^
ג ה י ג
ל
י
ע
י ן אימר
ל ג5יר־*
^ י
ה ת ו י ה
ה
י
ך
״ ילכן א כ
א עלא
י ה ר י ה
י
ר
*
ן
כ
ב
ם
ה
ע ^ ו ד״
כתר תירה ־ כתיב ביה והדרת פני זקן זה שקנה חכמה ־ כתר כהונה * ?-^P
י
ע
ב ת ה
מ
וקדשחו קדוש יהיה לך * כחר מלכיח י כתיב ביה שוס חשים ל ו ל ו י
1
א איילתי ע -י
וכתר שם טוב י מי שיש בידו מעשים טובים ושמועתו עיבה מחמח מעשיו וענייקכותו י
מ
יט
^ ^
ה
כ
ר
ב ת י י ה
ח י י ב י ס
ש י ה י י
י
נ ה י ג
ב
י
ט
כ
י
ד
י ה ו
נ ג י
^
ג 5י כי
הע
י י
כ
כתרים צריכים לו י שאם ח״ח היא וסכו שומעניה שרי לבזוייהיואם
ש
ם
ע י 3ד י
ע ב ד י
י
ה
5נ י
ייתו
״
ה ר
ג
י'
ה ו
ש
י
ש
ה
^
כ
}^
׳שלש*-
מ
א ' א ר י כ ן 2יימ>*
ע ב ד י
ס
ן גגיבדי
^ '' ׳
•
י ^ י ו י ל^
ו
יישון בני עממית ל ל י
אהרן ־ ואם מלך הוא ־ כתיב ונשיא בעמך לא תאור ־ בעושה מעשה עמך ע כ ל
״
כת3
:
הרב הנז׳ אמריגן ביומא ייתין בגי עממיא וגי׳ י וזה הוא ביאור הטנין כ י ו מ א .
מ ב י ת
1
רבנן מעשה בכהן גדול אחד שיצי
ה מ ר
ש
וי
י ה י ו
מ ע
ז
י
^'
ה
כ ו
בע
׳
13
י
ב
15
׳ יי
סי
יי
ת
י
י י ה עי
ת
דחזיונהו לשמעיה ואבטליון שבקיוה לדידה ואזלי ב ת י ש י י^ ל ^ 1ז* ^ י ש מ ע י ד
ואבטליון לאיפטורי מיניה דכהן גדול אמר להן ייחין בני עממין לשלם אמרו ליה י י ת ו • * -
ן פכי
)ליבן׳׳''
'
1ל ל
^
׳ ^ ו י ייתון
'
י ל ל
לסיף אחו שמעיה ואבטליין לאיששייי
) 1ל־כ^
1
עממין לשלם ־ לשזן גנאי הוא לפי שבאו מבני בניו של ס נ ח ר י ^
דעבדי עובדא דאהרן י רודפי שלום ־ דלא ע ט ד עובדא דאהרן י שהיניחני איגאת דבדיגש J ,
מר )בבא מציעא דנ״ח( לא תונו איש את עמיתו)ויקרא כ״ה( באונאת דברים השיזיב מ
נ 1מ מ י
ש
ס
מ ג ב ד י
ע
י
נ
י
^
י
^
ה
ר
'
י
י
^
י
ת
י
ר
ב
מ י נ י ה
י
£
ן
ה
ר
' '
ש
יטי
'
י
ם
נ
^
י ש ו ת מ
יב
ט
מ
כ
ג
י
ב
י
י
י
ע
פ ר ו ש
מ ר י נ
ב
י
י
^
ל י
^
ה
ר
•
י
י
י ת
5מ ס כ ת ג י כ ז י
אם היה בן גרים לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך ע כ ״ ל :
"TIJHנראה לפרש יכל שרוח הבריוח נוחה הימנו וגו׳־ בהקדם מה שארז״ל ת ר י ׳ י
גידי©
^
י
" ^
י "
באדם י ואם הארס קייס רמ״ח מצות• עשה וגו׳ הרי נתקנו רמ״ח אבריו ושס״ה י
5
י"
י
ת
כ
י ש
ר מ
ח
מ ל י תע
ש
ה י ש ס
ה
ת ע ש ה
י
ה
םכ
ע
ר
י מ ״ ח
ב י י ס
י ש ס ״ ה
ג
ירי כן קגה השלמות ־ אבל אם האדם חסר אפילו מציה אחח מהס הרי הוא חסר מן
וצריך לחזור בגלגול עד שישלים חסרוגו עכ״ל
כ
ש
י
ש
ך י ן
n
>
±
י ה יכ ה
י ע
ל־
פרקי אבות
וזאת
ליהודה מא
והנה
צריך לרעת ולהבין איך יתכן בעולם שהאדס יטל לתקן רמ״ח אבריו ושס״ה גידיו
והרי כמה וכמה מצות שאינם באים ליד האדם כדי לעשותם כמן מצות יבום ומצות
מליצה וגו׳ וכגון מצות שהם תלוים בארץ ואף שארז״ל שהמצות שאינם באים ליד האדם יקרא
בתורת אותה מצוה ומעלין עליו כאלו עשאה וכן המצות התלויס בארן יאמר בתשק גדול
הלוחי שיבנה לנו הקב״ה בית המקדש ונקיימו מלות התלויס בארן ועל ידי כן מעלין עליו
כאלו קיימם מ״מ אם לא יקרא בתירת אותה מציה שלא באה לידו ואם לא יחשוק בבנין בית
המקדש לעולם יהיה חסר מן השלמות ואפילו יהיה צדיק גמור וצריך לתזור בגלגול עד שישלים
חסרונו הא לאו הכי לעולם יהיה חסר מן השלמוח :
ואפשר
שעל ידי מדח הענוה יחק שהאדם יחקן רמ״ח אבריו ושס״ה גידיו בגלגול
ראשון ולא יצטרך להתגלגל י שעל ידי העטה והשפלות ואוהב את הבריוח
כגופו נמצא הוא עם ישראל כגיף אחד ובכלל כל ישראל בודאי מתקיימים תרי״ג מצות טלם
מחמת שהמצוה שלא באה ליד זה ולא עשאה הרי היא באה ליד זה ועשאה ואס לא באה ליד
זה וגו׳ ואס לא חשק זה במין ביח המקדש הרי חשק זה וגו׳ ונמצא בכל ישראל בודאי מחקיימים
תרי״ג מצוה כולם והעגיו הוא עם ישראל כגוף אחד ולכן מעלין עליו כאלו קיים חרי״ג מצות
כילם בכלל כל ישראל ועל ירי כן קינה השלמיח ולא יצערך לחזיר בגלגול:
ו^עתה
אפשר היינו הכוונה כל שרוח הבריות וגו׳ רוח המקום נוחה הימנו ־מחמח
שחקן וגו׳ ואינו מטריחו וגו׳ ־ וכל שאין רוח הבריוח וגו׳ י אין רוח המקום טחה
הימנו ־ מחמת שלא תקן וגו׳ ומטריחו וגו׳ ודו״ק :
ועוף
י
י
נראה לפרשיבהקדים עוד דבר ידוע שקיום העולם הוא הלוי בישראל על ידי עסק
התורה שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקיח שמים וארץ לא שמחי ־ וכמו שאמרו
רז״ל מכמה דברים שהעושה אותם נעשה שותף להקב״ה במעשה בראשית ־ והקשו המפרשים
ז״ל ואיך יתכן יהלא העילם כבר בראו הקב״ה הוא לבדו ואיך נעשה שותף עמו האדם •אלא
ודאי על פי הפשט אתי שפיר דכיון דקיוס העולם עדיין תלוי בצדיקים על ידי מעשיהם
הטובים שיקיימו ובזה מתקיים העילם ו5שביל זה נעשה שותף עם הקב״ה שבראו וזה הצדיק
מקיימו ונעשו שותפים כיון שאי אפשר זה בלא זה ע כ ״ ל :
ועוד
דבר ידוע ששיתפית האדם עם הקב״ה בעולס היא לזמן דהיינו עד סוף אלף הששי
שיחדש הקב״ה את עולמו:
ועוד
ארז״ל בנדה דף ל׳ על פסוק כי לך תכרע כל ברך השבע כל לשון * דביום הלידה
עת ביא האדם לעולם הזה משביעין אותו תהא צדיק ואל תהא רשע וגו׳ ואומרים
י
לו
פרקי אבות
וזאת
ייהודה
.לו והוי יודע שהקב״ה טהור ומשרתיו טהורים ונשמה שנתן בך טהורה היא אס אתה מ ש - 3
בטהרה מוטב ואם לאו נוטלה ממך עכ״ל י נמצא דבתחילת השותפית מתנה ה ק ב ״ ה כ ג ם
האדם תנאים שיהיה צדיק לעבוד עבודתו יתברך ולא יהיה רשע :
מ
ו^וד
ה
אמרו חכמי המוסר ז״ל י הואיל ונפש כל ישראל עלם אחד כדאמר שבעים כ ס ש •
בהלריק אדם נפשו בכל ישראל יעשה רושם ובו יצדקו ויחהללו כל זרע ישראל • ןן-ן
נ פ ש ו ב כ
י ע ש ה
ג י
ו ש ם
ו ה י י ט
ש ו ב ה
י ש
ב
ו מ
י ח י ד
ש
ה ו
ו ה
יי ק עמ׳נס
י ^ ל ' ל ין
י '
י
ל
בהחטיא
דברים ושובו וגו׳ בלשון רבים וסיים כי שב אפי ממנו בלשון יחידיורז״ל פירשייאפילי 2א ח ד
ש י ש י ב
י ש י ב ח ר ו
ה
מ כ ו
ם
מ
ה ט נ ג ם
ה נ ז כ
כ י
ג י ר ם
ס
ש כ י
י ה י ה
כ ג ״
ח ש י ב ה י ג
ש .
י'
יי
ל
י
ל ו
' ^ 1
כחב מרן הקדוש בחה״מ סקע״ו דלדעח הרמב״ס ז״ל שותפים שנשחחפו לזמן ו ה ת כ ו
י 1ש ל א
ביניהם חנאים ועבר אחד מהם על החנאי אפילו הכי השיתכי י ו
נשלם הזמן אלא שמשלם הנזק שהזיק בהעברת החנאי י והמרדכי ז״ל כחב דכיון ש ע ב ד .ו
ו?!וד
י י מ י ת
ת
כי
ע
התנאי תקה ומיד שעבר נתבטלה השותפות עכ״ל :
מחנן
לפי האמור נראה לפרש באופן אחר־ כל שרוח הבריוח נוחה הימנו
מדת הענוה שהיא שורש לכל מדוח טובוח ושעל ידה דבריו נשמעים כשכ!ו<שי
אח הבריוח וגו׳ כנז״ל י אדם זה בודאי רוח המקום נוחה הימנו י בשותפות מעשה כ י א ש י
שהרי הוא מקיים החנאים שהחנא עמו בחחילח השוחפוח י ונפיק מיניה הצלחה והריחה ל " ו ב
י א ל ' <ככזי
לל ל
בשוחפוח כי בהצדיק נפשו בכל ישראל יעשה רושם ובי יליקי
ועל ידי כן השוחפוח בעולם מחקיימיח ואין אנו צריכים למחלוקח הדעוח דעח הרמב״ם ו ל ־ ע
המרדכי כנז׳ כי כילי עלמא הילכים על פי החנאיס י ואפשר היינו מה שנרמז בדברי ה ת כ א -
רו״ח המקי״ס כוח״ה הימנ״ו במס״ק גימטריא מהשות״ף עמ״ו במעש״ה בראשי״ת ופכץ./
וכל שאין ריח הבריוח ניחה הימנו־ מחמח מרח הגאוה שהיא שורש לכל מדוח רעות ו ש ^
ידה דבריי אינם נשמעים וגו׳ כנז׳ ־ אדם זה בודאי אין רוח המקוס נוחה הימנו י ב ש ו ת ^ ן
מעשה בידאשיח שהרי הוא עובר על החנאיס שהחנא עמו בחחילח השוחפוח ונפיק מ י ^ י ד
הפסד מרובה בשותפות כי בהחטיא נפשו בכל יעשה רושם ואם ישוב בחשובה ניחה שהל•! -י
הכל נחקן בחשובה כי בהצדיק נפשו וגו׳ ואם לא ישוב הרי הוא נכנס במחלוקת הרעות ד א
ההלכה כדעת הרמב״ם שותפים וגו׳ ועבר אחד מהם על החגאי וגו׳ אלא שמשלם הנזק י ג ו ׳
הרי הוא מעריח אח בוראו להחזירו בגלגול כדי לתקן הנזק שהזיק בהעברת התנאי ועל ה ס ^ - ,
אם יתקן אם לא יתקן ־ ואם ההלכה כדעת המרדכי דכיון דעבר חכןז ומיד שעבר על ה ת כ א !
ל א לחישו
^ ל
נתבטל השותפות ־ אין זה הוא רצונו יתברך לבטל השוהסי
בראה אלא לשבח וגו׳ י ונמצא ארם זה מ״מ אין רוח המקום ניחה הימנו י ואפשר הייט ג
ומ^תח
י
ת
ח
ת
מ
ה
ו י ת ה
ו כ
ו ג ו
ז ר ע יש
ת
ע
ת
ס
ת
ו י ח ר י ב
ת
ע ו
מ ו
כ י
מ י
מה
וזאת
פרקי אבות
ליהודה מב
מה שנרמז בדברי החנא י אי״ן רו״ח המקי״ם טח״ה הימנ״ו במס״ק גימטריא בי״ן לדע״ח
הרמב״ס בי״ן לדע״ח המרדכ״י עם הכולל :
,
לומר באופן אחר ־ בהקדיס עיד דאיתא בנדה דף לא ע״א ־ ג׳ שותפים יש באדם
ו^כל
הקב״ה ואביו ואמו וגי׳ ע״ש י ועוד ידוע ששנוחיו של אדם קלובים לו מיום הולדו ־
וגס בזה יובן־ כל שרוח הבריות נוחה הימנו י מחמח מרח העטה שהיא שורש וגו׳ כנז״ל•
אדם זה בודאי רוח המקים נוחה הימגו ־ בשותפות בו טס אביו ועם אמו שהרי הוא מקיים
התנאים וגו׳ והשותפות קיימית ואין אנו צריכים למחלוקת הדעוח וגי׳ כנז״ל ־ ואפשר היינו
נמי מה שנרמז בדברי החנא ־ רו״ח המקו״ם טח״ה הימנ״ו במס״ק ע״ה גימטריא בשותפו״ת
ע״ם אבי״ו וע״ם אמ״ו י וכל שאין רוח הבריוח נוחה הימני ־ מחמח מדח הגאוה שהיא שורש
וגוי י אדם זה בודאי אין רוח המקום נוחה הימנו * בשותפות בו עם אביו וגו׳ שהרי הוא עובר
על החנאיס וגו׳ ואס ישוב בחשיבה ניחה שהרי היא נתקן בחשובה והשוחפוח קיימיה ואין
אנו צריכים למחלוקת הדעות וגו׳ ־ ואס לא ישוב הרי הוא נכנס במחלוקח הדעוח שהם כדעה
הרמב״ם שוחפיס וגו׳ אלא שמשלם הנזק וגי׳ הרי בוראו מביא עליו יםורין כדי לשלם הנזק
שהזיק בהעברת ההגאי ואף שהוא היורם לכל צרוחיו אפילו הכי אין זה נחח רוח לפניו יחברך
לרוב חבתו בבנו בכורו ישראל כדכתיב בכל צרתם לו צר־ ואם כרעת המרדכי דכיון שעבר
וגו׳ חכף שעבר על התנאי נתבטל השותפות ־ ויש רשוח להקב״ה ליטול חלקו דהיינו נשמחו
שנתן בו ויניח חלק אביו ואמו־כ״ש דבר זה שאין לה׳ חפן בו כדכחיב אמור אליהם חי אט
נאם ה׳ אלהיס אס אחפוץ במוח הרשע כי אס בשוב רשע מדרכו וחיה ־ ונאמר החפון אחפוץ
מוח רשע נאם ה׳ אלהיס וגו׳ י ונמצא אדם זה מ״מ אין רוח המקום נוחה הימנו י ומרמז
אי״ן רו״ח המקו״ס נוח״ה הימנ״ו במס״ק גי׳ בי״ן לדע״ח הרמב״ס בי״ן לדע״ח המרדכ״י
עס הכולל:
ולפי
האמור נראה לפרש דאיתא בפרק ה׳ ־ בעשרה מאמרות נברא העולם ־ ומה תלמוד
לומר והלא במאמר אחד יכול להבראות י אלא להפרע מן הרשעים סמאבדין את
העולם שנברא בעשרה מאמרוח ־ וליחן שכר טוב לצדיקים שמקיימין אח העולם שנברא
בעשרה מאמרות ־)פירוש רביט עובדיה ז״ל( בעשרה מאמרות ־ תשעה ויאמר ־ ובראשית כמי•׳
מאמר הוא דכתיב )תהלים לג׳( בדבר ה׳ שמיס נעשו ־ שמאבדין את העולם * שכל המאבד
נפש אחת מישראל כאלו אבד עולם מלא ־ והרשעים שבעונם מאבדין את נפשם כאלו מאבדין
אח העולם ־ כך מצאחי ־ ולי נראה שמאבדין אח העילם ממש ־ שהם מכריעים אח כל העולם
טלו לכף חובה י ונמצא העולס אבד בשבילם עכ״ל :
והנה
וזאת
פרקי אבות
ליהודה
והנה
לפירוש זה שפירש הרב הנז׳ שמאמין את העילם ממש וגו׳ ונמצא העולם א 5
בשבילם י קשה שהרי עינינו הרואות כמה וכמה רשעים יש בעולם שמכריעים א ת 2ל
העולם כלו לכף חובה י ודור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת י ועוד י״ל ־ להפרע מ ן
הרשעים וגו וליתן שכר טוב לצדיקים וגו׳ ולמה ברשעים אמר לשין פרעון יבצדיקים אמל•
לשון נתינה י ולא אמר לשלם גמול לרשעים וגו׳ ולשלם שכר טוב לצדיקים וגי׳ ־ יעיד י ׳ ׳ ל .
אומרו שכר טוב דייקה דודאי השכר מאתו יתברך הוא טוב ואינה צריכה למימר ־ וכמי שאמל־ו
לעיל ואם עמלת בתורה יש לו שכר הרבה ליתן לך י ואמרו ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם
לך שכר פעולתך י ולא הוצרכו לומר טוב י ואם אמור יאמר העבר טוב שאמר בשביל שמקיימים
אח העולם דבמאמראחד יכול להבראות ונברא בעשרה מאמרות ומזי* מ״מ היל״ל ו ל י ק .
שכר הרבה לצדיקים וגו׳ י ואם כן צריך לרעח מה הוא הטוב הנוסף כאן לצדיקים טל ש כ
ד
,
ד ם
שהוצרך החגא למימר :
האמנם
לפי האמור לעיל אפשר יבוא על נכון ־ ועוד נקדים דברי מרן הקדוש וז׳יל
בחה״מ סקע״ו סי״ב י אחד מהשותפים או המחעסק שעשה סחורה ב נ ב ל ו
וטריפות וכיוצא בהם השכר לאמצע ואם הפסיד הפסיד לעצמו י)באר היטב( לעצמי י מ ש ו ס
דיש איסור בעסק סחורחן נמצא דהוא שינה להחעסק בדבר שאין דרך לסחור בו וכל ה מ ש כ
י ה על התחחינה י)סמ״ע( עכ״ל י ועוד אמרו ז״ל בבבא מציעא ־ מי שפרע מאנשי דור ה מ כ ו ל
ומדור הפלגה • הוא עתיר להפרע ממי שאינו עומר בדבורו עכ״ל * ועור אמרו ז״ל בירישלמי
פ״ק די״א הרי שהיה אדם רשע כל ימיו ולבסוף עשה השובה וגו׳ אמר ר״י ולא עוד א ל ^
כל העבירוה שעשה נחשבות לו כזכיות מ״ט מר ואהלות קציעות כל בגדותיך ־ כל ב ג י ד ו
שבגדח בי הרי הם כמר ואהלוח קציעוח עכ״ל:
ת
י
ת
וך״ךן
מכאן מן האמור * אחד מבגי ישראל השוחפים עם הקב״ה בעולם ע״י מעשיהם ה ט ו כ י
כנז״ל • או המחעסק בסחרה של חורה שנאמר כי טיב סחרה מסחר כסף וגי׳ ש ע ל
ירה מתקיימית השיחפיח בעולם י שעשה סחורה בנבלות יטריפית כלימר כשיחיה ע מ ו ק
עבירות קלות וחמורות י ואס חזר בו ועשה תשובה השכר לאמצע כלומר כל מה שממית עןז
ירי התשובה שכל העצירות נחשבות לו כזכיות הכל לאמצע לכל השותפים בעולם עס ה ק כ ׳ י
והשיחפוח קיימיח ואין אנו צריכים למחלוקת הדעות וגו׳ וכנז״ל י ואס הפסיד כלומר ואס כ 1
ברשעו הפסיד לעצמי משים שהוא שינה להחעסק ברבר שאין דרך לסחור בו כלומר לעסו-,
בו וכל המשנה ידו על החחחונה והרי הוא בלטוחא דרבנן מי שפרע וגי׳ הוא עחיד ל ה פ ד ^
ממי שאינו עימד בדבורו כלומר שאיני עימד בשבועתו שנשבע 5תחילת השותפות וכנז״ל •
ובשיטה זו בוראי גם המרדכי יסכים לדעח הרמב״ס עבר אחד מהם אפילו הכי השיתסוק
ם
י ת
ה
מ ד
קיימית
וזאת
פרקי אבות
ליהודה מג
יקיימית כיון.שלא נשלם הזמן אלא שמשלם הנזק וגו׳ וכנז״ל י ונראה שהטעם שיסכים גם
•המרדכי לדעת הרמב״ם משוס דלא אמר המרדכי דכיון שעבר תכף שעבר נתכטל השותפות
•אלא אם רולים שאר השותפים לבטל השותפות הרשות בידם * ובשיטה זו בוראי שאר השותפים
אינם רולים בבטול השותפות שאם תתבטל יהיה להם גזק גדול בבטול העולם י וכ״ש השותף
הגדול בעל הקרן בורא עילס ה׳ רס על כל כבודו יתברך שאינו רוצה בבטול השותפות כי לא
לתהו בראה וגי׳ וג״כ שאס יבטל השותפות יהיה גזק גדול לשאר השותפים הצדיקים שהם
•אינם רוצים בזה השינוי ששיגה שותף זה י והם מתעסקים בדבר שדרך לעסוק בו תורה וגו׳
־שעל ידי כן מתקיימית השותפות בעולם י ונמצא לכל הדעות מי שהפסיד לעצמו הפסיד דכל
המשנה ידו על התחתונה והרי הוא בלטותא דרבגן מי שפרע וגו׳ הוא עתיד להפרע ממי
.שאינו עימד בדבורו כלומר בשבועתו שנשבע בחחילת השותפות וגו׳ כנז״ל י והשותפות בעולם
חהיה קיימיח עד חשלום הזמן הנז״ל :
־ r W J ? £ Tלפי האמור אפשר שיחישיבו הדקדוקים שדקדקחי בדברי החנא ע ״ ה ׳ בעשרה
מאמרוח נברא העולם וגו׳ אלא להפרע מן הרשעים וגי׳ כלומר הרשעים שלא
•עמדו בדבורם כלומר בשבועחס שנשבעו בחחילת השוחפוח וגי׳ ושינו להחעסק בדבר שאין
דרך לעסוק בו ואסיר הוא ובזה השינוי מאבדין אח העולם ממש כלומר שאם היה רוצה
השותף הגדול בעל הקרן בורא עולם ה׳ וגו׳ ושאר השותפים בבטול השותפות צעולם היה
.כבר נאבד * ולפיכך הרשעים שהפסידו לעצמס הפסידו והרי הם בלטיתא לרבנן מי שפרע
י וגו׳ היא עתיד להפרע מן הרשעים וגו׳ והשותפות בעולם קיימית וגו׳ י וליתן שכר טוב לצדיקים
י וגו׳ כלומר ידוע מי שזכה נוטל חלקו וחלק ח5ירו בג״ע וגמלא הטוב שהיה ראוי להיות
לרשעים בג״ע אס היו עוסקים בדבר שדרך לעסוק בו חורה וגו׳ עחיד הקב״ה ליחן אותי
לצדיקים בחורח מחגה טסף על שכרס בג״ע שמקיימים אח העולם וגו׳ בדבר שדרך לעסוק
בו תורה וגו׳ * והיינו מה שנרמז בדברי החנא־להפר״ע מ״ן הרשעי״ס שמאבדי״ן במס״ק
גימטריא והשותפו״ת בעול״ם קיימי״ת י ולית״ן שכ״ר טו״ב ללדיקי״ם שמקיימי״ן במס״ק
גימטריא חלק״ם וחל״ק הרשעי״ם ש״ל ג״ן ע ד ״ ן :
־ T 1 j nגראה לפרש י בעשרה מאמרות גברא העילס־ כלומר בשביל עשרת הדברות גברא
העולם שגאמר אם לא בריחי יומס ולילה חקות שמיס וארץ לא שמתי * ומה תלמוד
לומר י כלומר איזה לימוד נמשך מזה י והלא במאמר אחד יטל להבראות י כלומר והלא בשביל
מאמר אחד אנכי ה׳ אלהיך יכול להבראות דהעיקר הוא להורע אלהותו יתברך שהוא יחיד
בעולמו ואין שני לו ח״ו י אלא י זה הוא הלימוד הנמשך מזה שרצה הקב״ה לזכות את ישראל
לפיכך הרבה להם תורה ומצוה שנאמר ה׳ חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר׳)פירש ר ט נ ו
עובדיה
וזאת
פרקי
אבות
ליהודה
עובדה ע״ה בפ״ג דמכות( למען צדקו ־ להצריר ,את ישראל ולזכות אוהן עכ״ל ־ לפיכך
להפנ־ע.
מן הרשעים שמאבדן את העולם שנברא בעשרה מאמרות ׳בשביל עשרת הדברות ב מ ע ש י ה ם
הרעים נמצא הם לא רצו הזכות הרי להם הפורענות מי שפרע וגו׳ הוא עתיד ל ה פ ר ע מ
הרשעים י ולא די להם זה אלא לא זכה גועל חלקו וחלק חבירו בגיהנס ־ דהיינו תלק ה ל ־
ע
שהיה לצדק שמצד זה יהיה לו חלק בגיהנס כיון שבורח ממנו ושורה ברשע גועל חלק ח ב י ל ־ ו
בגיהנם י וליחן שכר טוב לצדיקים שמקיימין אח העולם שנברא בעשרה מאמרוח י ב ש פ י צ
עשרח הרברוח במעשיהם הטובים נמצא הם רצו הזכוח הרי להם שכר טיב כלומר שכר שנפוצ
כלומר זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בג״ע ־דהיינו חלק הטיב שהיה לרשע שמצד זה י ה י ה צ ו
חלק בג״ע כיון שבורח ממנו ושורה בצדיק נוטל חלק חבירו בג״ע :
ולפי
האמור צריך כל בר אדם אשר נגעה בו יראח אלהים ־ ירחיק אח עצמו
מח2מ
ת
הרשעים י פן יחפס ברשחס י ויהיה גם הוא ממאבדי העולם י המפסידים אח ח ל ק ם -
ונוטלין אוחו עובדי בוראם ־ להחענג בו בגן ע מ ס י נוסף הוא על חלקם י והם טטלין ח צ ק
חבריהם בגיהנם נוסף על חלקם י ראש פחנים ומרה ־ במקום עטרה ־ ה׳ יצילנו ויעזרט ל ה י ו
ת
ממקיימי העילם ־ לשמור ולעשות את כל דברי התורה י למען שמו הגדול והגירא :
והיינו
דאמר גחא׳ הארבלי בפרק א׳ ־ הרחק משכן רע י ואל חחחבר לרשע י ואל ה ת י י א
ש
מן הפורענוח ־)פירוש רבינו עובדיה ז״ל( הרחק משכן רע ־ שלא תלמוד ממעשיו -
ועוד שלא הלקה עמו במ5לתו י דאוי לרשע ואוי לשכנו י ואל תחחבר לרשע ־ שכך א מ ל ־ ו
חכמים כל המתדבק ברשעים אעפ״י שאינו עישה כמעשיהם נועל שכר כיוצא ב ה ס ׳ ל מ
ה
הדבר דומה לנכנס לביחו של מרסי אעפ״י שלא לקח ממנו כלום מ״מ ריח רע קלט ו ה ו צ י א
עמו־ ואל תתייאש מן הפורענות •שלא חאמר רשע זה מעשיו מצליחין אלך ואדבק עמו הואי!,
והשעה משחקת לו לכך אמר ואל תתייאש מן הפורענות כלומר דע שמהרה תביא ע צ י
י
הפורענוח כי פיחאום יבוא אידו עכ״ל :
וא^י
הדל נראה לפרש ־ הרחק משכן רע ־ כלומר אעפ״י שחשמור עצמך ולא חלמיד מ מ ע ש י ו
מ״מ אוי לרשע ואוי לשכנו י)וכדאיחא בספר חסידים( השמר לך אל השב עם א ד ם
שלא חלמוד ממגו טובה כי קרוב שילמוד רעה ואוי לו אוי לגפשו ־ ועוד שחגרוס שיחשדוך
בדבר רע כי יאמרו לא על חגם הלך זה אצלו ובך יחלו כל מעשיו הרעים עכ״ל ־ ואמרו ז׳יצ־
בשערי חשובה י כל עוף למינו ישכון ובן אדם לדומה לו עכ״ל י ואל תחחבר לרשע י כי א מ ד
ר
ז״ל אס דרך איש לך נסתרה הבט וראה עם מי עישה חברה כי כל עורב למינו ערב ו ט מ א
טמא יקרא י ואמרו ז״ל שם בשערי חשובה י המחחבר לרשע ולא דיו אשר לא יוכיתט בשצכ^
פיו
וזאת
פרקי אבות
ליהודה מד
*פיו והרחק לא ירחקהו אבל כמו חבר יקריבהו ונאמר בהתחברך לרשע פרץ ה׳ את מעשיך*
־והצדיקים מאים ימאסו אח הרשע כמו שנאמר נבזה בעיניו נמאס * ואמרו ז״ל לא לחנם הלך
•זרזיר אצל עירב אלא מפני שהוא מינו י ואמרו ז״ל אסור להסחכל בדמוח אדם רע שנאמר
לולא פני יהושפכן מלך יהודה אני נושא אם אביע אליך ואס אראך י ואמרו ז״ל כל המסתכל
׳כדמות אדם רשע עיניו כהות לעח זקנחו שנאמר ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות מפני
שנסתכל בדמות עשו אעפ״י שלא היה מכיר מעבדיו כי היה עשו מסתיר מעשיו כענין שסאמר
והיה במחשך מעשיהם וכבר הקדמנו להודיעך באר היטב כי רבו דרכי מות הנמצאים אל
המתחבר לרשע ע״ש י ואל חחייאש מן הפורענות י כלומר ואל חאמר מה בכך כי אני בתומי
אלך ועל ידי כן תתייאש מן הפורענות י כי כבר קדמיך רבנן ואמרו אהוב את השמא ושנוא את
מה בכך י וקדמוך ואמרו למה הדבר דומה לנכנס לביחו של בורסי וגו׳ מ״מ ריח רע קלט
והוציא עמו ־ וקדמיך בכל הנז״ל י ולכן מן הפורענוח חהיה חושש ואל תתייאש
,
ה׳ יצילנו כיר״א :
׳רבי
דוסא בן הרכינס אומר י שינה של שחריח ־ ויין של צהרים י ושיחת ילדים ־ וישיבת בתי
כנסיוח של עמי הארץ ־ מוציאין אח האדם מן העולם ־)פירוש רבינו עובריה ז״ל( שינה
של שחרית י שהילך וישן עד שעונח קריאח שמע עוברח ־ ויין של צהרים י מושך לבו של אדם
כדכתיב)קהלת( למשוך ביין את בשרו ומביא אותו לידי שכרות* ושיחת ילדיס־ מבטלת אח
•אבותיהם מלעסוק בתורה י וישיבת בתי כנסיות של עמי הארץ ־ שמתכנסיס ומדברים בדברים
בעלים עכ״ל :
'ונראה
לבאר דברי התנא עם פירוש רבינו עובדיה ז״ל ־ מיציאין את האדם מן העולם ־
כלומר אינו מאריך חיי י)וכדאיחא בברכוח ד״ו ע״ב( אמרו ליה לרבי יוחנן איכא
סבי בבבל חמה ואמר למען ירבו ימיכים וימי בניכם על האדמה כחיב אבל בחו״ל לא ־
כיון דאמרי ליה מקדמי ומחשכי לבי כניסחא אמר היינו דאהני להו • כראמר רבי יהושע בן
•לוי לבניו קדימו וחשיכו ועיילו לבי פניסחא כי היכי דחורכו חיי י אמר רבי אחא בר רבי חנינא
ימאי קראה אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלחותי יום יום וגו׳ וכתיב בחריה כי מוצאי מצא
חיים וגי׳ עכ״ל ־ נמצא ארס זה שהולך וישן וגו׳ הוא הולך חשכים ואין נוגה לו לשקוד על
־דלתותיי יתברך כדי למצוא חיים וכיון שלא ימצא חיים גפשו בכפו ופחאוס יבוא אידו ויצא מן
העולם י ויין של צהרים י מושך לצו וגו׳ ומביא אותו לידי שכרות ־ אמרו רז״ל ימגע אדם עצמו
מלשתות יין יוחר מן הראוי מפגי שהוא לוקח את לבבו ומסירו מאחרי ה׳ שגאמר זנות יין ותירוש
ייקח לב ־ ואמרו ז״ל מגהג הרשעים אכול בשר ושתה יין וגו׳ וכתיב אם יכופר העון הזה עד
׳•תמוהון י ואמר אליהו ז״ל לרבי יהודה לא חרוי ולא חחטא ׳ואמרו ז״ל על כל העבירות אין
הקטן
פרקי אבות
וזאת
ליהודה
הקטן נענש ובן סורר ומורה שאכל תרטימר בשר וחצי לוג יין נסקל * ואמרו ז״ל ה מ ש
כורתים השפע והברכה היורדת לישראל עכ״ל י ונמצא עשיר ורש נפגשו וצועקים ויאמל־ו א י
אל רעהו נלכה נא אצל סופרים ואצל ספרים ונדעה בשלמי הרעה הזאיז ל א כ ת י 5 2מ י ־
שמושך ל ט יין של צהרים ומביא אוחו לידי שכרוח ומסירו מאחרי ה׳ י יהוא הכורת ה ש ס ע
והברכה היורדח לישראל ־ ונמצא אדם זה המשחכר נפשו בכפו מפני לעקח בני אדנם ע<. 1
ופתאום יבוא אידו ויצא מן העולם ־ ושיחת ילדים י מבטלת את אבותיהם מלעסוק ב ת ו ר ־
)ואיתא בשערי תשובה דכ״ט ע״א( אשמת הבטול מן התורה בעת היכולת לעסוק בה -
היא ער אבדון תאכל כאשר אמרו ז״ל כי דבר ה׳ בזה כל שאפשר לו לעסוק ב ת ו ר ה י א י ^
עיסק וגו ע׳יש ־)ואיתא בזוה״ק בהקדמה די״א ע״א( רכל מאן דאשתדל באירייהא ל א ד ח י 3
מעלאי ומחחאי וגו׳ בגין דאיהו אחיד באילגא דחיי וגו׳ ואי אתעדי מאורייהא אי א ת כ ״ נ -״ ן .
מינה כאלו אחפרש מאילגא דחיי וגו׳ ע״ש * )וכאותה שארז״ל בברכות דג״ח ע ״ א ( ^ p f ,
י כ ן
ת < ב כ
ש
ו י מ
ין
ה
,
מ ש
'
ש ה
ד כ ת י ב
כ י
ג ת י ר ה
ו נ מ
ד ב ר י ס
ח י י
כ
ר י
ש מ
^ •
י י
י
ו ^ ר
ו
ת פ
ש
י מ י י
י מ י
ר
י ש ט ת י יש
ע :
"לי
^^
ו
נ
ד ח י יי מ ת
מ
י ם מ י
^
רי
ש ע
ש נ י ת נ י
ל
י
י מ י י
ד
''
י ס
פ
י
ל
ש י ח ת
י ש נ י ת י י
ת ו ר ה
ר
ד ם
מ
ח
ב
י י מ ו תי י צ
^
ט
מ
ל
5ץ ת
ה
ו
ר
^
ה נ ג י
^
יכי
ם
מ
י"»ינ־א־
לעסור-
ס
^ ״ יישיבת'
^ 1
הי 1
^ ^ ^ י
בחי כנסיוח של עמי הארן ־ שמהכנסים ומדברים דברים בטליסי)ואיחא שס בשערי לזשו2ר-׳
כנז״ל( הקובע עצמו חמיד לשיחה בטלה ודברים בטלים כדרך יושבי קרנות שחים ר ע י ת י
ש
בדבר הרע הזה ־ האחד כי כל המרבה דברים מביא חטא * והשני כי הוא בטל מדברי ת ו ^ - ,
ויש בדבר הזה דרכי מות כי איך לא זכר ולא שס על לבו כי בעחים ההם אשר הוא מ ^ ת י ס ©
יכול להשיג הנעימוח ולקנוח חיי עולם אם יקכע
ה ע ת י ם
ה מ ז ו ״ נ י ם
ה ה ם
ל
ת ו ר ה
^
ש ר ה ו
א סכו•
בהם ממלאכתו ועסקיו אין זה כי אם בזות לבו אח המצוח ואח שכר העולם הבא עכנ״ל .
)וכתב הרמב״ס ז״ל מהלכות טומאת צרעת פי״ו דין י׳( דרך ישיבת הלצים הרשעים ב ח ח י ל ם -
מרבין בדברי הבאי כעגין שגאמר וקול כסיל ברוב דברים י ומתוך כך באין לספר כ ג כ ו ק
הצדיקים כענין שנאמר תאלמגה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק * ומתוך כך יהיה ל..-,
הרגל לדבר בנביאים ולתת דופי בדבריהם כענין שנאמר ויהיו מלעיבים
^ '^ni
ה
י
ס
יכיזיס
דבריו ומתעתעים בנביאיו ־ ומתוך כך באים לדבר באלהים וכופרין בעיקר כענין ש כ א ע
ויחפאו בני ישראל דברים אשר לא כן על ה׳ אלהיהם י והרי הוא אומר שתו בשמים ס י
ר
ה ס
ולשונם תהלך בארץ * מי גרם לשית בשמים פיהם לשונם שהלכה חחלה בארץ י זו היא p , p
p
הרשעים שגורמת להן ישיבת קרנות * וישיבת בתי כנסיות של עמי הארץ ־ וישיבת בתי משתאו^
?
ע ם שותי שכר עכ״ל י וגמצא אדם היושב בישיבת וגו׳ ומדבר דברים בטלים * ומתוך כך <כשצ
בכל האמור נפשו בכפו ופתאום יבוא אידו ויצא מן העולם * כי כבר כרהו דוד הע״ה 5י
קודשו
ר ו
וזאח
פרקי אבות
ליהודה מה
קודשו ״ יכרית ה׳ כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות י)רד״ק( • יכרית י דרך נבואה או
תפלה ־ גדולות ־ דברות ־גדולות וגבוהות עכ״ל י וכחיב איש לשון בל יכין בארץ איש חמס רע
יצידגו למדתפית * )מצורת דוד( איש לשון ־ מהראוי שהאיש בעל לשון הרע בל יהיה נכון בארץ
על כנו ובסיסי ־ רע ־ הרע שהוא עושה היא יצוד אוחו עד יהיה נדחף מרעה אל רעה ע כ ״ ל :
וכשתראה
הבן ארס שהילך וישן וגו׳ כנז״ל ברברי התנא דברים שמוציאין אח האדם
מן העולם שלא יצא מן העולם אלא מאריך ימים ימצליח אל תאמר
דברי התנא בעלים ח״ו אלא הם אמח ודבריהם אמח ־ והעעם שמאריך ימים וגו׳)כדאיהא
במגילת סתרים מהרב גסים גאון( אפשר שעשה מציה בעוה״ז ונוטל שכרו כאן כדי שיהיו
גפרטין ממנו בעוה״ב כמו שנאמר ומשלם לשונאיו אל פניי להאבידו ־ ומתרגמינן ומשלם
לשנאוהי מבין דאינין עבדין קדמהי בחייהין לאובדהון ־ מכשילו בשילום גמולו כשיעור שעשה
בעוה״ז עכ״ל ־ או מרוב רחמיו וחסדיו יחברך שגברו עם בריוחיו אפילו לשאינם ראוים לפי
מעשיהם הרעים מפגי שמחכה אולי יעשו חשובה כי חפץ 3שוב רשע מדרכיו וחיה ־ ולפיכך
מאריך אפו לרשעים ואינו מענישם חכף ומידייכמי שנאמר חנון ירחים ה׳ ארך אפים וגדול
חסד י טוב ה׳ לכל ורחמיו על כל מעשיו ־ )פירוש משל״ה( חנון ־ שחונן הבריוח וטחן להם
צרכם ־ ורחום ־ שמרחם על הבריוח ושומר אוחם מפני המזיקין ־ ארך אפים ־ שמאריך אפו
לרכןעים ולא יענישם מיד ובין כך חוזרים בחשיבה ־ וגדול חסד י שמגדיל חסדו על הבריוח
יוחר ממה שהם ראויס לפי מעשיהם ־ טוב ה׳ לכל וגו׳ ־ אפילו לחיות ולבהמות עכ״ל :
האמנם
אם הרשע שהחעיב עלילה ובן מוח הוא למלך יחברך לא נחעירר לדעח שאין
כל זה כי אס לרעחו להאבידו וגי׳ כנז״ל * או מרוב רחמיו וחסדיו יתברך וגו׳
כדי שישוב ורפא לו והוא לא שב י ראה מה כתיב אס לא ישוב חרבו ילטוש קשחו דרך ויכוגגה י
ולו הכין כלי מוח חציו לדולקים יפעל י )רש״י( אם לא ישוב־ הרשע מרשעו־חרבו ילטיש*
הקב״ה עליי וגו׳ וידריך קשתו • ולו ־ ולרשע הכין הקב״ה כלי מיח * לדולקים י לרודפים כמו כי
דלקח אחרי)בראשיח( וכן פירושי חציו להרוג את הרשעים הדולקים את הצדיקים יפעל*
הקב״ה ויזמיגס להמיחם עכ״ל :
,
ואני
הדל נראה לפרש ־ חציו להרוג אח הרשעים הדולקים כלומר הרודפים ומזיקים אח
הצדיקים י כי בהרי היצא לקי כרבא ־ וכענין שאמרט כי בני אדם המושך לבם יין של
צהרים ומביא איחס לידי שכרוח ומסירם מאחרי ה׳ הם הפורחים השפע והברכה היורדח
לישראל ־ יפעל ־ הקב״ה ויזמיגם להמיחס ־)על דרך הגמרא סנהדרין ל״ע ע״א( רבא אמר אל
חרא יין כי יחאדס אל חרא יין שאחריחו דם * )רש״י( שאחריחו דם י סיפו יהרג עליו ע כ ״ ל :
ולפי
פרקי
וזאת
ולפי
אבות
ליהודה
האמור נראה לפרש הכחוביס בספר תהליס י הטיבה ה׳ לטובים ולישרים ב ל ב ו
ה
בבקשה ממך רבש״ע ואל ילקו בהדי הוצא כגז׳ י והמטים עקלקלותם טל
.
ת ס
כרוכי
0
,
והישרים להזיק אותם בהם כנז י אותם עקלקלות י יוליכם ה׳ את פועלי האון ־ והס ש י ז ו - ,
בהם כמפעלס ואז י שלום על ישראל י הטובים והישרים שפע וברכה שאין השלום מ ס ל י כ ה ע י
אס על ידי השפע והברכה היורדת לישראל * וכענין שנאמר יפות מראה ־)פירש רש״י כ י ז י מ ש (
סימן הוא לימי שובע שהבריות נראות יפות זו לזו שאין עין בריה צרה בחברתה :
רבי אלעזר המודעי אומר י המחלל את הקדשים * והמבזה את המועדות י והמלבין פני ח
ה מ פ
ב ר ה ם
ב י י ת וש
ב י נ ו
ו ה מ ג
ס נ י ס
ה
5ת י ר ה ש
ל
" י
א
ל ^
י
י י
אעפ״י שיש בידו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא י)פירוש י
ב
5
ר
ת
מ ח
י
ע
ם
ש י ם
ה
י ש י
ה מ ב י
י י י
מ ז ב ח
ה י ג י
ה
ה מ י ע
י נ י ת ר
י
ב
ן
ר
כ ה
ל?ה •
לי*
מימייה ע ״ ה (
5י ) ו
י נ ה נ ה
Pכקד־שי
ל
^י^
ל
ל
^ ק
י
ה לל א י ו י
לאע- -,
י
ל יל
מזבח בין בקדשי בדק הבית * והמבזה את המועדות י
או נוהג בהן מנהג חול באכילה ושחיה י והמלבין פני חבירו ברבים י המחבייש פניו מ א ד י
תחלה ואח״כ מתלבנוח שהנפש יש לה שחי חנועוחיאחת לחוץ ואחת לפנים י וכשמביישין ^
האדם י בחחלה הרוח מחנועע לצד חיץ כמי שמחמלא חמה ופניו מאדימות * וכשחיני מ י צ ^
.
טענה כיצד יסיר הבושה ההוא מעל פניו הוא דואג בקרבו ונכנס הרוח לצד פניו מפני ה צ
ופניו מתכרכמים ומחלבנים וזהו שאמרו בענין)ההלבנה( דאזיל סומקא ואחי חיורא * י ה מ ס י -
ו
כ
י מ י ס ש
י
מ
ה מ ו ע
זו
ה
ע ו ש הב
ם מ
מ י ת
ת
כ ג ר
5
י ת י
מ
ש
י מ י ש
א י ש מ
ה
ה מ
דש
כ
ה
י
שהו
מ ה
י* י ל י י מ ג ל 4
ל^ י ^
'ל
ו
ל
י לי* ל *
י
פגים בתירה י שמראה פגים ופירושים בתורה שלא כהלכה ־ כגון שמתרגם ומזרעך ל א
p
להעביר למולך י ומזרעך לא תתן לאעבר לארמיותא ־ ואין זה פשוטו של מקרא ו ב כ ל ל
י
הדורש דרשוח של דופי י פירוש אחר מגלה פנים י שמעיז פנים לעבור על דברי תירה בפדו-י^ ל
ביד רמה ־ ואין לו בושח פנים י אעפ״י שיש בידו חורה ומעשים טובים * ולא חזר 3ת ש ו ^ 2
*.
מאחד מעבירות שבידו ־ אעפ״י שבאו עליו יסורין ומת ביסורין אין לו חלק לעולם
אבל אס חזר בחשיבה קודם מוחו אין לך דבר שעומד בפני החשובה ע כ ״ ל :
,
הרב הגז׳ אעפ״י שיש בידו חורה וגו׳ ולא חזר בחשובה וגו אעפ״י שבאו
כתב
ע
.ן
י
יסורין וגי׳ י קשה והרי היסורין איגם באים אלא לאחר התשובה * )וכמו שכתב
סעדיה גאון ז״ל( יש רשע שבכלל עונותיו נצורים ושמורים ליום הדין י ואח׳יכ שב מלישכגו
ועושה חשובה וחזר מחטאו ועזב חובהו והוא נחחייב שילקה על זדונו בזה העולס ו י ל ^ - ,
י י נ
ה ת ח י
יז
י
ם
מ מ נ ו
ה י ס
י
ב ע י
5
ל
ז
ם ה
ע
הע
ל ^
י ו
ע
ו
ה
ע
ש מ ת י כ
י
ם
ש
י
י ש י ר
מ י ם
»י
5י
עג
ז
וכיו
ר
ד
5
נ
י
י
ח מ י ז י
ש ש ב
1
י
י
מ ר ש ע ו
מ ע ש י י
ו ע ש ה
תשוב!,
ו ח ש ב ו כ
לב־ס
^
^
^' ו
^
י י ו ל י^ ל
ל
שמא אלו היסורין הם פרי הצדקות שהתחיל לעשות י ונתפחו בו השוגגים וטעו בזה הדבר א
ק
הרהוריס
ט
וזאח
פרקי אבות
מר
ליהודה
הרהורים ולא ידעו כי היסורין שבאו אליו הם פרי העונוה הראשונות שעשה י וכיון שמסנלזם
עליהם ועוזעם ועושה תשובה כבר בעלו מלשמור אותם לעוה״ב י נידון עליהם בעולם הזה *
לפיכך יאחז צדיק דרכו עכ״ל :
ואפשר
לימר שכוונה הרב הנז׳ היא שהיסורין באים על האדם אפילו לא עשה תשובה
אבל לא כדי שיקרע גזר דינו אלא לעוררו לחזור בתשובה ־)וכמו שכתב הגאון
כמוהר״ר יהונחן בעל יערוח דבש ז״ל( שהיסורין הבאים על הרשעים אינם בגדר העונש כמו
שלא יתואר לעונש איש אשר יחעלף ויכו אוחו על הלחי בכל כחו ויחן ברזל ורסן לחוך פיו
לפותחו בחוזק עד שלפעמים יפיל שנו ויזוב דם כי אין זה לנקמה רק לעוררו ולהשיב רוחו אל
נדנה * כן הוא הדבר ביסורין ועינשים הבאים על הרשעים רק להקיץ אוחם משינתם האולת
ע• • .
הכי קאמר אעפ״י שיש בידו חורה וגו׳ ולא חזר בחשובה וגו׳ אעפ״י שבאו עליו
ו^^תה
יםורין כדי לעוררו י ואפילו עד דכדוכה של נפש לא גחעורר לשוב צחשובה
ומת י אין לו חלק לעוה״ב :
הרב תוספות יו״ע ז״ל י אעפ״י שיש בידו תורה ומעשים עובים * כתב הרב ולא חזר
בתב
בחשובה וגי׳ אעפ״י שבאו עליו יסורין ומח ביסורין אין לי חלק לעיה״ב י דאלו
שאר עבירות יסורין עס המיתה ממרקין ־ וכמו שכחבחי בסוף יומא י ועיין מה שכהבחי בחחילת
המשנה בשם דרך חיים י ועיין סיף פרק ד׳ ־ ובמדרש שמואל כתב בשם הר״ר אפרים דתורה
ל״ג ושכ״כ הרמב״ם עכ״ל :
והנה
לפי פירוש זה הבן שואל דמאי שנא חמש עבירוח אלו כנז׳ דאין לו חלק לעוה״ב
משאר עבירות שהיסורין עם המיתה ממרקין ויש לו חלק לעוה״ב י ואפשר רז״ל
נחנו טעם לחומר חמש עבירות הנזכרים משאר עבירות ואני לא ידעתי שעמם ז״ל:
ואני
הדל נראה לומר עעס להמלבין פגי חבירו ברבים אעפ״י שיש בידו תורה וגו׳ כנז׳
אין לו חלק לעוה״ב י בהקדים דאיהא בלקוטי אנשי שם* אמר שלמה הע״ה שומר
פיו ולשוט שומר מצרוח נפשו י ביאור הענין הוא עפ״י מ״ש רז״ל י אדם אחד דבר לשון הרע
על חבירו וישלח לו רעהו מחנה חשובה ייקרה מאד ־ לפי שהמדבר לה״ר על חבירו הוא נוטל
כל עומח חבירו מעליו על עצמו ־ וכל המלוה שעשה הוא נוטלם ה׳ ממנו ונותנם לחבירו *
ואמרו רז״ל כל המעביר על מדוחיו מעבירין לו על כל פשעיו ועל ראש מחרפו יחולו י וז״ש
)איוב כ״ז( יכין רשע וצדיק ילבש )ואף שלא נזכר שם מלח רשע קאי אלמעלא זה חלק אדם
רשע וגו׳( כי על ידי מעשה המצוח נבראו מלבישים לנשמהו בעוה״ב ונקראים חלוקא דרבנן *
או
פרקי אבות
וזאת
ליהודה
אך הרשע אף שעשה מצות נוטלים ממנו ונותנים אותם ללדת להתלבש בהם ל ע ו ה ״ פ
ציותה התורה במצורע המוציא רע בגדיו יהיו פרומים לרמז שגס למעלה יקרעו מ מ כ ו א
בגדיו מנשמתו)וז״ש דוד על שוגאיו המחרפים ומכלימים אותו י תנה טון שלי על ע ו כ ם וא<1
ל<ב-
ת
ר י
י
מ ה ס ו
ז
מ ש ס ר
י מ ח ו
ו ע ס
ה ח י י ם
י ס
צ ד י
י ^ ת ב נ ו י"
י1
^
יבואו בצדקתך י צדקתם שעשי ^
דעת קדושים( וז״ש כל המלבין פגי חבירו ברבים כאלו שיפך דמים דאזיל סומקא זאתי ח י ו ל א .
סומקא היינו העונות • וחיורא הייגו המצוח ־ כמ״ש אס יהיו חטאיכם כשגיס כשלג ילבינו י ג ו ׳ י
ה ו
מ מ < ו
כ י ס
ו י ו ת נ ו
ש
ע
ה מ ב י י ש
ה מ ב י י ש
י ה מ צ י ת ש
י
י 5
ע
י ^ ל ר־אש
ל
*
ל י^
ור״ל שהעוניח ל
המחבייש י לכן המחכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעוה״ב י )בירושלמי חגיגה פ״כ י מ ד כ ־ -ן
שש״
^ו ל ל "
י
(
י ) ל
ל
^
ממצוח י והון רב * לעוה״ב י)משלי י״ז( גם אויל מחריש חכס יחשב • וצ״ל איך החכס מ ה ל א
פ ״
כ י
ח 5י ר ו
ט ט
י
מ
מ
נ
ו
״ ה
מ ש
י
י ״ ג
י ש
ו
מ ת ע ש
י
ב
מ
צ
י
ת
י
כ
י
ע ו ה
י
מ ת ר י
ב
י
ד
ו
ם
.ידבר דבר פשוט כזה שאפילו חשב״ר יודעים זאח ומה חכמה הראה לנו בפסוק זה ־
הרב תולדות יוסף • כי דבר גדול בא ללמדנו שאף אם הנעלב הוא כסיל בחורה והוא
" כל חלור־ל
והעולב המבזהו בחגם או דבר לה״ר עליו הוא חלמיד חכם אז ליקלזין
דרבנן ומלצושי כבוד שלו הרוחניים שסיגל ע״י עסקו בחורה ומעשים טובים ונוחנים ל כ ג ״ 4
^
הגעלב ועל ירי זה לחכם גמור יחשב בעוה״ב רק באופן אם החריש הנעלב בעח בזיוכן
ענה לו כלום אז הוא יורש כל שכר מצוחיו של הח״ח בג״עילכן אחינו ביח ישראל מ ה צ
להבין ולהשכיל אלו אדם הולך בעוה״ז בשוק במלבוש קרוע הלא חרפה ובושה גדולה לו ו-,״
לער ג7־ו^
לי
ל 1
אס אין לו לביש כלל הלא ודאי יחבייש לילר
ואס בעוה״ז כך ק״ו בעולם העליון לפגי עם רב צדיקים וחסידים )זוה״ק פ׳ נשא ע ס £
מ ה ת
ת
י
ר
ח
י
ו ל
ש י ר
מ פ ת ח ב י ת י
ע ר י ס
מ נ ז ש
ו י ש
נ ״ ה
״
כי יפליא וגו׳( וז״ש דוד המע״ה מי האיש החפץ חיים הנצחיים היינו עוה״ב וגס אוהב י..-,
י ©
לראות טוב שלא יצטרך לסגף עצמו בחשיבה חז נצור לשונך מרע כי אם ח״ו חדבר ר ק
לה״ר הדי בזה תאבד כל חלקך בעוה״ב ותבוא לגיהגם רח״ל י ואמר אח״כ סור מ ר ע י ג ו /
ובזה נכלל כל הרעות ואין לך רע יוחר מלה״ר וא״כ למה פרט מחחלה עון לה״ר ב פ ״ ע א ^
מחחלה צריך להזהר מאד מעון לה״ר ואח״כ יקלו לו להיות סור מרע משאר עונות ו ל כ ג
טוב י כי אם לא יתקן חחלה עין לה״ר לא יועיל לו מה שיהיה סור מרע משארי ע ו כ ו
הלא יהיו בידו עונות שעשה חבירו כמ״ש לעיל)כתנות אור( :
1
׳
ש ו
ת
דאיתא
בסוף קדושין י טוב שברופאים לגיהנם כי ידוע מ״ש הרמב״ם ז״ל כי כמו , p
לטף בריאוח וחולי כן יש לנפש בריאות וחולי * והגה בחולי הגוף יש כמה . , 0
רופאים בכמה מיני רפואות יש שיוכל לרפאות ברבר קל אך זמן הרפואה נמשך זמן ר ב י ויי
נותן סמים תריפים וקשים ואין צריך זמן רב י ויש נותן סמים תריפים יותר ומתרפא מ ^ - , - ,
י
י
ובודאי
וזאת
פרקי אבות
לייחודה מז
*בוראי שזה היא הטוב שברופאים ־ כן נמי 5רפואת חולה הנפש יש רפואות בתשובה קלה אך
•צריך לזה זמן רב בחענית מ׳ יום ויוחר לפי חומר החטא ־ ויש רפואות קשים יותר אך במשך
מועט בחעניח הפסקיח ומיד נתרפא י ויש רפואה'יותר קשה ומרה כמו לשמוע בזיונו ולשחוק
אך על ידי זה נחרפא מהר בשעה אחת ־ והמבייש לחבירו הוא רופא טוב שמרפא את חבירו
•בשעה מועטח ובלי צער כלל י והיינו טוב שברופאים שהוא שדבר לה״ר וגו׳ כנז׳ לגיהנס
עכ״ל :
f^JJDVאפשר הייני הטעם להמלבין פני חבירו ברבים אעפ״י שיש בידו חורה ומעשים
טובים י כבר נטלם הקב״ה ממנו ונחנס לחבירו המחבייש י ולא חזר בחשובה
׳לפייס אח חבירו שימחול לו בלבב שלם ובנפש חפצה י ושישמור פיו ולשונו ־ אעפ״י שבאו עליו
יסורין ומת ביםורין אין לו חלק לעוה״ב י כי במה יזכה לעוה״ב כבר אזיל סומקא דהיינו
העונוח מחבירו המחבייש וניחנו על ראשו שהוא המבייש ־ ואחי חיורא דהיינו המצות של
•המבייש וניחנו על ראש חבירו המחבייש וכנז׳ ־ ונמצא המחבייש נוטל חלקו וחלק חבירו
המביישו בג״ע י והמבייש נוטל חלקו וחלק חבירו המחבייש בגיהנם * ה׳ יצילנו כיר״א :
ישמעאל אומר־ הוי קל לראש־ ונוח לחשחורח־והוי מקבל אח כל האדם בשמחה•
^בי
)פירוש רבינו עובדיה ז״ל( הר קל לראש * לפני אדם גדול זקן ויושב בראש בישיבה •
׳היי קל לעבודחו ולשמש לפניו י ונוח לחשחורח ־ לאדם בחור ששערוחיו תחורוח אינך צריך
להקל עצמך כל כך אלא חעמוד לפניו בנחח ובישוב ־ והוי מקבל אח כל האדם בשמחה ־ נגד
כל אדם בין ראש בין חשחורח חעמוד בשמחה י מקבל כמו מקביל מתרגם נגד קבל * )פירוש
׳אחר( היי קל לראש י בראשיחך כשאחה בחור • הוי קל לעשוח רצון בוראך י ובזקנוחך כשהושחרו
פניך מפני הזקנה חהא נוח לו עכ״ל :
.ואני הדל נראה לפרש ־ הוי קל לראשיבראשיחך כשאחה ילד הוי קל כנשר ללכח לבתי
כנסיות ולבתי מדרשות ללמוד הורה והוי שקוד להבין ולהשכל מה שאתה לומד ־ ונוח
לתשחורת י ובזקנוחך כשהושחרו פניך מפני הזקנה תהא נוח ומיושב בדעתך ולא חטרן* עליך י
על דרך מה שאמר רבי שמעון בן עקשיא זקני עס הארץ כל זמן שמזקינין דעתן מטרפת
עליהן שנאמר מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח ־ אבל זק$י תורה אינן כן אלא כל זמן
שמזקינין דעחן מחישבח עליהן שנאמר בישישים חכמה ואורך ימים תבונה י )פירוש רבינו
עובדיה ז״ל( כל זמן שמזקינין ובאים לידי תשיח כח י הן מסיפין חכמה * )פירוש הרמב״ם ז״ל(
•שבשעה שהם מזקיגין וגחלשים ויפסיד גופם חרבה חכמתן ויתחזק שכלם ויוסיפו שלמות
י׳עכ״ל י והוי מקבל אח כל האדם בשמחה י כלומר ואס תרצה שיסייעוך מן השמים וחצליח בכל
ימה שאתה לומר שתבין ותשכל הוי מקבל את כל האדם בשמחה בפגים שוחקות צהובות ודבר
זה
פרקי אבות
וזאח
ליחידה
זה מורה על מדת הענוה והשפלוח ואז ההורה מחזרת על אכםניא שלה י על דרך שאל־ז״3
למה נמשלה החורה למיס שנאמר הוי כל צמא לכו למים לומר לך מה מיס מניחים ה מ ק ו ד ד
גבוה והולכים למקום נמוףאןו דברי תורה אין מחקיימים אלא במי שדעחו שפלה עליו ע<כ׳י<ל .
ולפי
ה
^
מ י ר
נ ר
^
ה
5
5
׳ י׳
1
מ
ה ש
מ
^ י אל
י ש ע
ב
!
ה
^
ב
ו
י
ה
י
ל
י מ ר
ת ו ר הי
לי ל
מ ה
5
ה ו
ה
^ ל״ימר-
ו מ
לדיו כחובה על נייר חדש * כלומר הכתיבה נכרת בו ומתקיימיח י י Pל י ת י ר ־
ילד התורה נכרת בו מפגי שיוכל להכר כל מה שלומד ועל ידי כן מתקיימית בידו ותועיל לך
בין בילדותו בין בזקנותו י והלומד תורה זקן למה הוא דומה לדיו כתובה על נייר מ ח י ק ״
הכתיבה אינה נכרת בו ואינה מתקיימית בו י כן הלומד תורה זקן אינה נכרת בו מפני ש א י ^ -
יוכל להכר כל מה שהוא לומד עתמת שכבר נערפה דעתו עליו בהיותו מזקני ע ם ישאל-ך
וע״י כן משחכחת ממנו :
נראה לפרש * הוי קל לראש ־ הקל עצמך לפגי אדם גדול זקן ויושב בראש 5ישי~3
כדי ללמוד ממנו חורה * ונוח לחשחורח י ונוח לך יוחר אס חקל עצמך לארס ^ 5
ששערוחיו שחורות כדי ללמוד ממנו תורה וכי תאמרו דבר זה הוא הפך ממה שאמר רבי
בר רבי יהודה איש כפר הבבלי ־ הלומד מן הקענים למה הוא דומה לאיכל ענבים ק
יין י ש ן •
ל
ושוחה יין מגחו ־ והלומד מן הזקנים למה הוא ר י לאי ל
)פירוש רבינו עובריה ז״ל( ענבים קהות י שלא נתבשלו כל צרכן ומקהוח אח השינים ־
חכמת הילד לא נתישבה כל צרכה ואין דבריו מתקבלין ומתישבים על הלב* יין מגתי י ששמל־יו-
מעורבים בתינו * כך חכמת הילד תערובת ספיקות יש בה עכ״ל י)תשי5ה לזה( הרי רכי א י מ ^
אל חסחכל 5קנקן אלא במה שיש בו י יש קנקן חדש מלא ישן וישן שאפילו חדש אין . 2
)פירוש רביגו עובדיה ז״ל( רבי אומר אל חסחכל בקגקן י רבי פליג אדרבי יוסי בר
יהודה י ואמר כי כמו שיש קנקן חדש מלא ישן י כך יש ילד שעעמו כעעם זקגים י ויש ז ק כ י
פחותים במעלת החכמה מן הילדים עכ״ל ־ והוי מקבל אח כל האדם בשמחה־ נגד כל א ך
בין ילד בין זקן חשמש בשמחה שמוכרח תלמוד משניהם כי יש בזה מה שאין בזה ויש בזה מ . - ,
שאין בזה ־ כך היא דרכה של חירה כל אחד ואחד מה שקבלה נשמחו מהר ס י נ י :
ה
ח ן
י
י
ו
ס
ה
מ ה
כ
ע נ 5י ס
ב ש ו
ו ת
י
.
4
ת
י
ו ש י ת ה
י
ס
ס
ועוד
^
נראה לפרש הוי קל לראש ־ הקל עצמך לפני בוראך שעשאך ראש מושל ישליכו
כל בעלי חיים שאינם מדברים ומהר קח עמך דברים ושוב אל ה׳ ואמור אליו
.
תשא עין וקח עוב וגו׳ י ונוח לתשחורת ־ ונוח לך יוחר אס חמהר וחשוב אל ה׳ כשאחה ב
ששערותיך שחורות ־ על דרך שארז״ל אשרי איש ירא את ה׳ בעידו איש ר״ל כי תשובת ה א ד .
המעולה בימי בתורותיו בעוד כחי עליו ויהגבר על יצרו * אכן כל השובה מועילה כמי שנא5ן
תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדס ־ וארז״ל עד דכדוכה של נפש עכ״ל והיי מקב3
י
ח ו מ
0
ר
י
את
וזאת
פרקי
אבות
ליהודה מה
א ת כל האדם בשמחה * בפנים שוחקות צהובות דבר המורה על מדת הענוה י וכמו שארז״ל
׳תקנת השבים להיות ענוים ונשברי לב באמת וגדולה ענוה כאלו הקריב כל הקורבנות והוא
־מרכבה לשכינה ואין תפלתו נמאסת ־ ואז׳׳ל כי על ידי הענוה אם נגזר עליו מיתה מתבטלת
־הגזירה וכן אם נגזר עליו מיתת בנים מתבטלת הגזירה ונמתלים עונותיו וממילא רווחא
שיחכפר לו אשר חטא בפגם הברית וגו׳ עכ״ל :
\ ) ] \ * \ * נראה לפרש ־ הוי קל לראש ־ הקל עצמך ורוץ והשתדל להיות ראש בצרכי עם קדוש •
ונוח לחשחורח י לבניך בחירים ששערוחיהם שחורות שינצלו מסכנות עצומות מצרות
גלולות על ידי אב מהאבוח ואיל הנאחז בקרנות ־ והוי מקבל אח כל האדם בשמחה י בפניםשוחקות וגו׳ דבר המורה על מדת הענוה שמבטלת כזירת מיתת בניס כנז״ל מזה שא נא עיניך
וראה ־)על דרך הגמרא בבא קמא ד״ ן ע״א( חנו רבנן מעשה בבתו של נחוגיא חופר שיחין
שנפלה לבור גדול באו והודיעו אח רבי חנינא בן דוםא י שעה ראשוגה אמר להם שלום וגו׳
־שלישית אמר להם עלחה אמרו לה מי העלך אמרה להם זכר של רחלים נזדמן לי וזקן אחד
מגהיגו אמרו לו נביא אחה וגו׳ אלא כך אמרחי דבר שאוחו צדיק מצטער בו יכשל בו זרעו *
אמר רבי אחא אעפ״י כן מח בנו בצמא שנאמר וסביביו נשערה מאד וגו׳ ־ )רש״י( חופר
׳שיחין י לעולי רגלים בדרכים ־ שעה ראשונה י שעדיין היא ראויה להיוח חיה 5חוך המיס י אמר
להם שלום ־ חעלה וכן שניה ׳ שלישיה ־ דהוה לה שהוח שחצא נפשה אם ישנה שם י אמר להם י
כבר עלחה ודאי כדאמרינן לקמן דפשיטא ליה דלא חמוח שם י זכר של רחלים י אילו של יצחק ־
•וזקן מנהיגו י אברהם ־ מצטער בו ־ לחפור בורות ומערות לעולי רגלים ־ עם םביביו י צדיקים
הדבקים בו י נשערה מאד י לשון חוט השערה עכ״ל :
־ועוד
נראה לפרש י הוי קל לראש י הוי קל כנשר ורץ כצבי כדי להיות ראש ראשון מעשרה
הראשונים מעם קדוש * בבית הכנסת לפני האל הקדיש י)כדאיתא בכוונות בס׳ נגיד
־ומצוה( טוב ללכח אל בית הכנסח קודם עלוח השחר קודם חיוב טלית ותפילין להרוית שיהיה
־מעשרה ראשונים עכ״ל ־ וטח לחשחורח י שיושחרו פניך מפני הזקנה י)כדאיתא בברכות ד״ו
־ע״ב( אמרו ליה לרבי יוחנן איכא סבי בבבל תמה וגו׳ כיון דאמרי ליה מקדמי ומחשכי לבי
כנסחא וגוי כדאמר רבי יהושע לבניו קדימו וחשיכו ועיילו לבי כנםתא כי היכי דתורכו חיי י
אמר רבי אחא וגו׳ מאי קראה אשרי אדם שומע לי וגו׳ וכתיב בתריה כי מוצאי מלא חיים וגו׳
עכ״ל י והוי מקבל אח כל האדם בשמחה י שלא חפםיק חוכא מפימך כל יומא וברח טובא ומובטח
לך עוה״ב י)כדאיתא בברכות ד״ל( אביי הוה יתיב קמיה דרבה חזייה דהוה קא ברח טובא
יוגו׳ אמר ליה אנא תפילין מנחנא וגו׳ י)שם בברכות ד״ט( רב ברוגא זימנא חדא סמך גאולה
:לתפלה ולא פסיק חוכא מפומיה טליה יומא כנז׳ 5אורך בפירוש חמישי יפה שעה אחת וגו׳ ע״ש
ועור
פרקי אבות
וזאת
ועוד
נ ר א ה
ל
פ ר ש
י " י יז״ל
ה ו
ל
ר א ״ ש
ב מ ס
״ח
ג י מ ט ר י א
ליהודה
א
לי '׳
ש צדי
״יו
ע
ס ה נ ו
לל * כלימכ-
הוי נושא קל וחומר כדי שחשים עטרה לראש צדיק • וגו״ח לתשחיר״ת ב מ ס ׳ י ק גי׳־
למ״ה שקלקל״ח לבו״ש ה מ ל ״ ך ) ע ל דרך דאיתא בספר חסידים דס״ח( צריך אדם כשימשו־
קול הקורא להשכים לעבודה מלכו של עולם לישא קל וחומר מעגלון מלך מואב כשאמר־ ל ו
* ל וגוי•
י יל^
^
^י
ל
^ ל ל ^ל 1
י*
כדאיחא בברכוח כחיב אם אב אני איה כבודי ואם אדוניס אני איה מוראי שקראנו יתכל־ך
בניס כדכחיב בנים אחס לה׳ אלהיכס י וקראנו עבדים לו כדכחיב כי לי בני ישראל עכל־יס-
והעבד ירא מאדוניו ובן יכבד אב וכן אוהב * לכן צריכים לכבד אבינו שבשמים איזהו יכ^ןן-
ע״ד שאמרו באביו דבשר ודס מאכיל ומשקה ומלביש י ואז״ל ישראל כביכול מפרנסים ל א כ י ה
שבשמים והיינו דכחיב אח קרבני לחמי זזה הכבוד מקיים בקריאח הקרבנות ע״ד ינשלמל-
פרים שפחינו * וע״י השירה ששרנו על הים עשינו לז יחברך מלביש נאה כדכחיכ ייאמרו־
ט ב ש י י ת
5שלח(
ילחי
לאמר ־ וכשחרב המקדש קרעו כדכחיב בצע אמרחו ־)כדאיחח
ןבתפלתנו אנו עושים עטרה לו כדפירש בזוהר בכמה דוכחי על פסוק ברכוה לראש צדי-,
והעטרה בכלל המלבוש למלך גם הוא יחברך מחקן לנו מלבושים ל ג ״ ליקיא י י ! ימעתל־כו
עכ״ל ־ והו״י מקב״ל א״ח כ״ל האד״ם בשמח״ה במס״ק גימטריא וחק״ן השנא״ה ש 3״
קלקל״ח המקד״ש י כי בית שני נחרב בעין שנאה חגם כטדע ־ ואז ימלא שחוק פיט ולשו?י
רנה וגו׳ • הגדיל ה׳ לעשוח עמנו היינו שמחים ו ג ו ׳ :
גראה לפרש ־ הו״י ק״ל לרא״ש במס״ק גימעריא ציני״ת עם הכולל ־ )וכדאיתא
בש״ע א״ח מהלכוח ציציח ס״ח ס״ב( סדר עטיפחו כדרך בגי אדם ש מ ת כ 0י
בכםוהס ועוסקים במלאסתם פעמים בכיסוי הראש פעמים בגילוי הראש וגטן שיכסה א ש ו
״
בטלית י ועיר הוי קל לראש ׳ כלומר הקל בכםוח הראש י )וכדאיחא שם בש״ט א ״ ח
ס״י( מצגפה פטורה אפילו של ארצות המערב ששני ראשיה מושלכים על כהפיהם וגוס^-
ואעפ״י שמחכסה בה ראשו ורובו פטור כיון שעיקרה לכסיח הראש דכסוחך אמר ר י ז מ כ א
ולא כסוה הראש עכ״ל ״ וגו״ח לחשחור״ח במס״ק גימטריא לשעיגי״ו חשוכו״ח * )כדאיתא
י שנתר^ר-
שם בש״ע א״ח סי״ז ס״א( אע״ג דכחיב וראיחם אוחו סומא חייב בציצית
מאשר תכסה בה וקרא דוראיתס אותו איצטריך למעט כסוה לילה עכ״ל י וגם כן ו כ ו ׳ ׳
לחשחור״ת במם״ק גימטריא של״א תהי״ה נכש״ל בעביר״ה עם הכולל י הנעשית במחשך ״
וכאותו מעשה דתלמידו דרבי חייא שהיה זהיר במלות ציציח ושמע שיש זוגה בכרכי ה י .
)כדאיחא במנחוח דמ״ד ע״א( שבאו ד׳ ציציוחיו וטפחו לו על פניו וגשמט ממטתה וישג ל
על גבי קרקע ואף היא נשמטה וישבה טל גבי קרקע י ונמצא זכה וזיכה זוגה נכרית שנתגייר•^.
הגד
ד ב ר
ה י ס
י
י
מ י ר
ף ע מ ו ד מ ע
ה כ ס
כ כ ה
ע ג מ ו ד
ר ס
ב
י ת ע
| י מ ה
ס
ב מ ר ר ש
ע ח
5 5
ה
כן
ועוד
0
ר
י
ס
מ פ נ
ת
0
לפי
פרקי אבות
וזאת
ליהודה מט
לפי ששמעה הנם גדול של חומר מצות וגו׳ ע׳׳ש י והו״י מקב״ל א״ת כ״ל האד״ם בשמח״ה
במס״ק גימטריא וא״ף מ״י שאינ״ו ח״ש לציצי״ת י כלומר ואפילו לאדם רשע שחמיד אינו
ליבש ציצית קבל אוחו בשמחה כלומר אמור לו בעבור מצוה זו מצוח ציציח זוכה ורואה פגי
שכינה הנקראח שמחהי)כדאיתא שם במגחות דמ״ג ע״ב( רשב״י אומר כל הזריז במצוה זו
זוכה ומקבל פני שכינה • כתיב הכא וראיחם אוחו • וכחיב החם אח ה׳ אלהיך חירא ואוחו
תעבוד י )רש״י( כחיב הכא וגי׳ וכחיב החם אח ה׳ וגו׳ ־ מה להלן שכינה אף כאן שכינה
עכ״ליוג״כ והוי מקבל וגו׳ בשמחה וספר לו זה המעשה דחלמידו דרבי חייא והגם גדול של
חומר מצות שטפחו לו ד׳ ציציות על פניו וגו׳ כנז׳ י וגמצאח מזכי לחייבא אשריך בעילם הזה
וטיב לך בעולם הבא י וג״כ והרי מקב״ל א״ח כ״ל האד״ם בשמח״ה במס״ק גימטריא כ״ל
בע״ל הטלי״ח והוריע״ו י )כדאיחא בספר חסידים ס פ ״ ט צ ׳ צ״א( זכין לאדם שלא בפניי *
מעשה באיש אחד שהיה חמיד מעיין בעליחוח של ביח הכנסח לראוח אס נקרעו או נתקלקלו
חוטי הציצית והיה מצייצם כהלכחן והיה מודיע לבעל הטליח ע כ ״ ל :
ועוף
גראה לפרש ־ הו״י ק״ל לרא״ש במס״ק גימטריא רא״ש קובד״ו ־ ונו״ח לחשחור״ת
במס״ק גימטריא קיבד״ו ש״ל ידכ״ה י״ד כה״ה עם הכולל • והו״י מקב״ל א״ח כ״ל
האד״ם בשמח״ה במס״ק גימטריא אפיל״ו מצר״י כ״י ג״ר היי״ח בארצ״ו י)כדאיחא בש״ע
א״ח סכ״ז ס״א( מקום הנחתן של יד בזרוע שמאל בבשר החפוח שבעצם שבין הקובד״ו
וביה השחי י ויטה החפלה מעט לצד הטף בענין שכשיכיף זרועו למטה יהיו כנגד לבו ונמצא
מקיים והיו הדברים האלה על לבבך • )הגה( וצריך להניח בראש העצס הסמיך לקיבד״ו
אבל לא בחצי העצם שםמיך לשחי)סמ״ק( עכ״ל י כדכחיב יהיה לאוח על ירכה ולטיטפוח
בין עיניך כי בחוזק יד הוציאנו ה׳ ממצרים • )אור החיים( והיה לאוח על ירכה וגו׳ רז״ל אמרי
ירכה יד כהה שהיא יר שמאל י וצריך לדעת מדוע לא בחר ה׳ ביד ימין לעשוח בו המצוה כי
היא משובת י ורבותינו אמרו להיות מכוון כנגד הלב שבצד שמאל ודבריהם אמת ־ אלא שנראה
לי לתת טוב טעם כי הכתוב עצמו נחן טעם הדבר במ״ש כי בחוזק יד כי יש לך לדעת כי
,
האדון ב״ה יש במדוחיו ב׳ בחי האחד תקרא יד הגדולה והאחד תקרא יד החזקה היד הגדולה
היא צד החסד והטוב והיד החזקה היא הגבורה המשלמח לעושה רעה כרעחו ־ והגה בהוצאת
ישראל ממצרים נטה ה׳ יד החזקה והכה שונאיו עשר מכוח אשר לזה גמר אומר האדון ב״ה
שתהיה הנחח חפילין בכחיבח זכרין ביד כהה שלגו שהיא רוגמח יד החזקה המוציאה אוחנו
ממצרים וז״ש הכחוב כאן כי בחוזק יד ונכון ־ והגם שמצינו שאמר בהרבה פעמים יד הגדולה
זו הסכמת מרת הרחמים למדת הדין אבל עיקר המשפט יד החזקה יתכנה עכ״ל ־ וכתיב לא
תתעב מצרי כי גר היית בארצו • )רש״י( לא תתעב מצרי ״ מכל וכל אעפ״י שזרקו זכוריכם
ליאור מה טעם שהיו לכם אכסניא בשעת הדחק לפיכך עכ״ל :
ועוד
פרקי אבות
וזאת
ועוד
ליהודה
נראה לפרש • הוי קל לראש • ק״ל ראשי תיבות קש״ר למעל״ה • לרא״ש
לאחול־״ו
י
רא״ש ־ ונוח לחשחורח י שיהיה השחור לצד חון ־ וכנרמז ונו׳יח לתשתור״ת 5
ש י ה י ״ ה
חו
צ
ם
ע
ו כ י א י ת א
ה כ ו
א
5ש ״ ע
״
סכ
ח
%
ז
ש י ה י ה
צ ר י
ק
מ
ר
״
ה
קשכ־
י
" ( "°
לל י )
ל " י "1
גימטייא
מאחורי הראש למעלה בעורף וגו׳ צריך שיהיה השחור שברצועוח לצד חון ולא י ת ה פ ע ו כ י -
של יד בין של ראש וגו׳)באר היטיב( בעורף י שהוא סוף הגלגולח והוא לצד הפנים י ל א 2י ^ /
למטה כנגד הגרון ׳ יחהפכו • ואם נחהפט אפילו בשוגג מדוח חסידות הוא להתענות י ד £
שמקיף הראש והזרוע אבל מה שמשלשל לפניו ומה שכורך אח״כ ליכא קפידא ־)טיין ב ש ה כ ה ״
ובע״ח( עכ״ל ־ והוי מקבל אח כל האדם בשמחה י ברח טובא ואמור לו תפילין מ כ ל ז כ א
וכאשר הזהיר מרנא * וכנרמז והו״י מקב״ל וגו׳ במס״ק גי׳ ואמו״ר ל״ו חפילי״ן מ כ ל ז כ ״ א
ו ר
כ
עם הכולל :
ועוף
נראה לפרש • הו״י ק״ל לרא״ש במס״ק גימטריא כה״ן ק״ל בריש״א
כלומל-
י
ן
י
ה
זהיר שאפילו כהן שהוא מקלי עם הארץ קורא ראשון בתורה י)כדאיתא בש״כג א ׳ ׳
ח
סקל״ה ס״ג( כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל • המגהג הפשיט שאניילי כ ה ן
הארץ קודם לקרוח לפני חכס גדול ישראל וגו׳ ע״ש ־ ונוח לחשמיימ י
כ
וגו׳ כי נוח לו בדברי מרן הקדוש כגז׳ • כי כן ציה המלך מלכי של
ע י
ל
ם
ע
ו מ
ל י א י °כל־ול
שגדל בחורה עד שהושחרו פניו מפני הזקנה ועד בכלל אל יקפיד על שקדמו כהן ע ם
ע
ם
ה
א
ט
כ
ל ל ר״ 2ב י ת ״ ן
כהן קורא ראשון וגו׳ ־ מנהני מילי אמר רב מתנא דאמר קרא ויכתוב משה את ה ת ו ל - , -
ב
הזאת ויתנה אל הכהנים בני לוי אטו אנא לא ירענא דכהניס בני לוי נינהו אלא כהן
והדר לוי
)גיטין דנ״ט ע״ב( )רש״י( ויתנה
י
?v׳. y
שיקראו בה כהנים והדר בני לוי
י
ל"ישא
והוי מקבל אח כל הארס בשמחה ־ בין כהן וליי כאשר צוה ה׳ את משה ־ בין ישראלים
ות
ו א ה ה
ב ת י י ה
ח
כ
ג י י
ס
נ ן ה ם
י 1י ר
ר
ח ר ו
! ת
5
ב
ה כ
ש
מ
ח
י
ה
א
ש
מ ו
^ י• ל ה
^
^ ^ ' *׳ י
^
קדמיו לי1י
כשמסיימים לקרות בחירה )חזק כמנהג ש״ע( ואל הקפיד כי זה הוא כבודך כפי ל ־ 2
0
ד י
הרמב״ס ז״ל מהלכוח חפלה פי״ב י וז״ל והאחרון שגולל ספר תורה נוטל שכר כנגד ה ע ל
לפיכך עולה ומשלים אפילו גדול שבצבור ע כ ״ ל :
ועוד
נראה לפרש • הו״י ק״ל לרא״ש במס״ק גימטריא בצרכ״י שב״ח • כלומר אפילו א
ס
אחה ראש כלומר אדם גדול ויש לך כמה משרחים לשמשך הוי קל והשתדל ל ה ? ,
ב ע צ מ
צ ר כ י
ית
כ
ב ש ״ ע
נ
ח ס
י ש כ י ם
ס ״
ב ב ו
ש
ב י ו ם
ש
י
ל ה ^
קי
^[
א" י "
י ] יא יז
ו
צרכי שבח ואפילו יש לו כמה עבריס לשמשו ישחדל להכין בעצמו שום דבר לצרכי שבח -י
ש
1
ת
ב
ב
ג
נ
״
ש
-
I
,7
•ל־י
K״W
לכבדו כי רב חסדא הוה מחחך הירק דק דק ורבה ורב יוסף היו מבקעין עצים וגו׳ ו - ,
מ
^
מ י
^ ^
י ם
ו
י
^ ^
מ ר
^ ^
פ ג י ם
כ ב י י י
כ י
ז ה
ה י
א
כ ב ו ד י
ש
מ
כ
ב
ד
ה
ש
^
ת
ו ג ו ׳
ע
״
ש
י
]יאיתא
ש0
פרקי אבות
וזאת
נ
ליהודה
שם סרס״ב ס״א[ יסרר שולחנו ויציע המעות ויתקן כל ענייני הבית כרי שימצאנו ערוך
ומסודר בבואו מביח הכנםח וגו ע״ש • ]ואיחא שם סרס״ג ס״א[ יהי זהיר לעשוח נר יפה
ויש מכוונים לעשוח שחי פחילוח אחד פנגד זכור ואחד כנגד שמור וגו ע״ש • והיינו ונו״ח
לתשחיר״ת במם״ק גימעריא ויט״ח ל״ך ממלא״ך ר״ע עם הכולל י ההולך חשכים ואין נוגה
לו ־)על דרך הגמרא שבח דקל״ע ע״ב( תניא רבי יוסי בר יהודה אומר שני מלאכי השרת
מלווין לו לארס צערב שכח מביח הכנסה לביחו אחד טוב ואחד רע וכשבא לביחו ומצא נר
דליק ושולחן ערוך ומעחו מוצעח מלאך טוב אומר יהי רצין שחהא לשבח אחרח כן • ומלאך
רע עונה אמן בעל כרחו ־ ואם לאו מלאך רע אומר יהי רצון שחהא לשבח אחרח כן ־ ומלאך
טוב עונה אמן בעל כרחו עכ״ל • )ואיתא שם בש״ע א״ת סרע״א סי״ג( צריך לשתות מכוס
של קידוש כמלא לוגמיו דהיינו כל שיסלקנו לצד אחד בפיו ויראה מלא לוגמיו והוא רובו של
רביעית וגו׳ ע״ש • והייני נמי ונו״ח לתשחור״ת במס״ק גימטריא לכ״ל מ״י שהחשי״ך ל״ו
בדר״ך עם הכולל י ]על דרך הגמרא שבת דקי״ג ע״א[ בעא מיניה רבי מרבי ישמעאל בר
רבי יוסי מהו לפסוע פסיעה גסה בשבח • אמר ליה וכי בחול מי הותרה ־ שאני אומר פסיעה
גסה נוטלח אחד מחמש מאוח ממאור עיניו של ארס ומהדר ליה בקידושא דבי שמשי • ]רש״י[
מהו לפסוע פסיעה גסה ״ מי עבר משום מעשוח דרכיך י פסיעה גסה יוחר מאמה פסיעה
ביטניח אמה י קידושא דבי שמשי • השוהה מיין של קידוש בלילי שבחוח עכ׳יל • והו״י מקב״ל
א״ת כ״ל האד״ם בשמח״ה במס״ק גימטריא פ״ן חגרו״ם המחלוק״ח בשב״ת • כלומר וכל
שכן בשבת י ]על דרך דאיתא במםורי של״ה והגהות[ לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום
השבת • רומז לאש המחלוקתvאש הכעס שצריך האדם ליזהר שלא לבער אותו עולמית ומכל
שכן ביום השבח קידש שאין בוער בו אש של גיהגם והכועס בשבח או עישה מחלוקת ח״ו
גורס להיות אש הגיהנס בוער בו בר מיגן וגו כגזכר בזכור ושמור ע״ש י וג״כ והו״י מקב״ל
א״ח כ״ל האד״ם בשמח״ה במס״ק גימטריא שא״ל בשלו״ס הכ״ל אפיל״ו לשוגא״ך • ובפרט
,
,
,
עם בני ביחך צריך רוב שלום אהבה ושמחה לכבוד השכינה הנקראת שמחה :
ועוד
גראה לפרש הו״י ק״ל לרא״ש במס״ק גימטריא ראשי״ת אונ״ך פטר רחם הוי
קל וממהר לפדוחו בזמנו כדכתיב ופדויו מבן חודש חפרה • וכוח לחשחורת י שלא
יסחכן למוה כשהוא בחור ששערוחיו שחורוח י וכמעשה שהבאחי באחדוח השי״ח באס הדיבור
כסף וגי׳ ע״ש ־ והוי מקבל אח כל האדם בשמחה ־ כל הבא למצוה קבלו בשמחה כי ברוב
עם הדרח מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא * וגם כן הזמין אוחם בשמחה לסעודה
י
י
סעודת מצוה אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין אח לבו לשמים :
ועוד
גראה לפרש • הו״י ק״ל לרא״ש במס״ק עם הכולל גימטריא רא״ש תדשי״ם*
הוי קל וממהר לעסוק בצרכי חג הפסח י יישא העם אח בצקו טרם יחמץ וגי *
,
וטח
פרקי
וזאת
אבות
ליהודה
ונוח לתשחורת י לבנך בחור ששערותיו שחורות י על דרך הכתוב • והגדת לבנך ביום ה ה ו א
לאמר בעבור זה עשה ה׳ לי בלאחי ממצרים י והוי מקבל אח כל האדם בשמחה י לכגכייי-
ולא5יונך חיטי דפםחא י ויהיה ביחך פחוח לרוחה י ליל שמורים הוא לה׳ אלהיך י ויהיו כ ג כ י י
בני ביחך י כל דכפין ייחי ויכול כל דצריך ייחי ויפסח על שולחנך • ואמור לו השתא ה ש א י
לשנה הבאה מרפא וארוכה י מרפא ברכה י חחחדש המלוכה ־ בארן אשר לא במסכנייז ת א ע ל
בה לחם וגו" ואכלת ושבעת וברכת את ה׳ אלהיך וגו׳ כמיני כמוך ־ ואס כה תעשה 5מ צ
טשה ־ ]ראה ההלכה בבא בחרא ד״ט ע״ב[ אמר רבי יצחק כל הגוחן פרוטה לעני מ ת ב ל —
בשש ברטח והמפייסו בדברים מחברך באחת עשרה ברכוה י הנותן פרוטה לעני J-53pn
בשש ברכוח דכחיב הלא פרוס וגו׳ ועניים מרודים חביא ביח וגו׳ כי חראה ע ר ו ם ו 1 /
והמפייסו בדברים מחברך בי״א ברכוח שנאמר וחפק לרעב נפשך ונפש נענה חשביע
ק לר־כג^
בחישך אירך וגו׳ ובנו ממך חרבוח עולם מוסדי דור ודור חקומס וגו׳ ־ ]רש״י[
0
י ת
ג ו
ו
ר
ז
ו ח פ
נפשך י הוא פיוס דברי ניחומים עכ״ל:
ך ע ן ף נראה לפרש ־ הו״י ק״ל לרא״ש במס״ק עם הטלל גימטריא רא״ש החד״ש י הוי
וממהר לברך על הלבנה בחדושה י ]כדאיחא בסנהדרין דמ״א ע״ב[ אמר רבי י ו * '
כל המברך על החדש בזמנו כאלו מקבל פני שכינה כחיב הכא החדש הזה וכתיב התם זה א»,1
ואטהו עכ״ל • וגו״ח לחשחור״ת במס״ק גי׳ מוע״ב של״א תבר״ך משחבר״ך ־ אם 4p?p5
בעבים י אבל אם גתכסה בעב דק וקלוש מברך י ואס התחיל לברך ומחכסה גומר ה כ ל ־ ב ר \ -
]רדב״ז ח״א סי׳ קנ״ו וכנה״ג[ משמע כשיודע שתתכסה תיכן* לא יחחיל לברך ]מ״א[ ע ב ״ ל ״
) V r
3
ב ס פ
ח י ד
צ
מ ו ר ה
ע
ב
ס ״ ו
פ
י ת
מ
כ ת 5
י ר ה
י ס ה
י א ם י׳-ן
[ יייהי שחהת א
א ח "י
^
י
"א
]והי
אפילו ענן דק עליה לא יברך עכ״ל י וג״כ ונו״ ח לחשחור״ח במס״ק גימטריא לדו״ד
כנס״ח ישרא״ל י שחשך משחור תאורם לא נכר בגלות המר בין האומוח חוזר להאיר י ] כ ד א י ת א
ל לל^ 3
בש״ע א״ח סי׳ חכ״ו ס״ב[ גוהגין לומר דוד מלך ישראל חי וקיים שמלכ
ועחיד להתחדש כמוחה וכנסח ישראל חחזור להתדבק בבעלה שהוא הקב״ה דוגמת ה ל ^ 3
ע
ותו
ע
״
נ מ ש
ג
כ
ע
ס
ה ח מ ה
ש נ
) ר
ש מ ש
ו מ ג
ה
י
כ
ש מ ח י ת ו
ע י ש י
ידי
ב
י י י ש
ה ח ד ש
7
*יגמת
ייו 1ק
•
• ' לו
אי
המחחדכת
שמחח נשואין ]בחיי פרשח וישב וד׳׳ע[ עכ״ל י ]אשל אברהם[ חי וקיים י מה שנמשל מל<בו
ללבגה דכמ .שירח פעמים מזריח ופעמים מאפיל כן זרעו כשהם עוביס מאירים וגו׳
חי וקיים היא אף שאפל בירח העבר חוזר להאיר כן ישראל יגאלו בזמן קרוב ויחזור מ ל ב ו ת
והמלכוח שלו חי וקיים דחוזר לזרעו והוי כאלו הוא בחיים ועיין מדרש פרשת בא י ורקנמי ס ו
פנחס דורש הכוונה אכגסח ישראל ועיין בלבוש וגו׳ ע״ש י וג״כ ונו״ח לחשחור״ת ב מ ם ״ ! ,
ת
,
ו
מ
״
ר
ה נ צ ״
מ ״
כ
ב ״
ע
כ
י ה
ב ס פ ר
מ ו ר ה
5
צ ב ע
ס ״ ו
אית
א
עם הכולל גיממייא ל ל ו ״ ל י י י ״ י ] י א א
קפ״ח[ יש סגולה גדולה באמירת ברכח הלבנה להנצל מאויב ומכל רע אם יאמרנה כ ת ק כ ל -
עכ״ל
וזאת
פרקי אבות
נא
ליהודה
״מכ״ל י וג״כ וט״ח לחשחור״ח במס״ק עם הכולל גימטריא להכרי״ח החצוני״ס י ]כמ״ש הרב
ביח עובד[ והמנהג לנער אחר כך שולי צגדיהם להכריח החיצונים אשר נתהוו מקערוג ה ל מ ה
•ומורי זי׳ל כחב לנער שולי כגפי הציציוח כי הוא בגד המלכוח כנודע עכ״ל * והו״י מקב״ל
א״ת כ״ל האר״ם בשמח״ה 5מס״ק גי׳ וכתפ״ו אהדד״י וברכ״ו ברקו״ד ־ ]כדאיחא בסנהדרין
דף הנז״ל[ מרימר ומר זוערא מכתפי אהדירי ומברכי עכ״ל ־ וג״כ והו״י מקב״ל א״ת כ״ל
האד״ם בשמח״ה במס״ק גימטריא ואמו״ר ל״ו שלו״ס עלי״ך ומשי״ב עם הכולל ׳]כדאיתא
בש״ע א״ת סי׳ הנז״ל[ ואומר שלשה פעמים סימן עוב תהיה לכל ישראל ברוך יוצרך וגי׳ י
]הגה[ ורוקד שלשה פעמים כנגדה ואומר כשם שאגי רוקד וגו׳ * ואומר תפול עליהם וגו׳
ולמפרע כאבן ידמו וגו׳ ג״פ ־ ויאמר לחבירו ג״פ שלום עליך ומשיב הוי כשואל ]עור[ ע כ ״ ל :
׳ועוד
גראה לפרש ־ הו״י ק״ל לרא״ש במם״ק גיממריא בימ״י גיס״ן ־ ראש חודשים הוי קל
כנשר וצא השדה לברך ברכת האילנות בכווגה גדולה ־ ונו״ת לתשתור״ת במס״ק
•גימטריא לקיש״י גלגו״ל נשמו״ח עם הכולל ־ ]וכמ״ש הרב ביח הבחירה[ ישתדל האדם למהר
לקיים מציה זו בימי ניסן ביחר שאח י ולברך ברכה זו בכוונה עצומה לתקן הנשמוח המגולגלות
בעצי השדה י שיזכו לעלוח בהר ה׳ ומצאן מנוחה ־ ויעלה בדעחו שאפשר יש בהם נשמיח
קרוביו המיחליס לחסדו שיתקנם בברכתו ותפלתו ־ ולבו יחיל בקרבו להחעורר לשוב בחשובה
שלימה־ כדי שלא יגרמו לו עונותיו להחגלגל בדצ״חיואם באולי יחחייב להחגלגל ח״ו מרה
במרה לא בעלה־ שכשם שהוא משחדל ומטין לחקן גשמוח אחריס־כך מן השמים ימציאו לו
מי שיחקן נשמחו ־ ולכן לא יחעצל במצוה זו הקלה בעיני ההמון כי לא ידעו מה עיבה י ולא
ידעו ולא יבינו כי רבה־ עיין ה׳ חמ״י־וה׳ פחה״ד ־ וזוה״ק יעכ״ל ־והו״י מקב״ל א״ח כ״ל
האד״ם בשמח״ה במס״ק גימעריא ואפיל״ו גו״י שחפג״ע בשד״ה י כי אפשר שגם בזה יהיה
תקון הנשמות ־ על דרך שראיתי בדברי רז״ל ־ הם אמרו כי יעקב אע״ה בא בגלגול ברביגו
הקדיש ע״ה ־ ועשו בא בגלגול באנעוניטס ־ ויהיו שניהם אהובים וריעיס ובזה היו מתקנים
השנאה שהיחה בין יעקב ועשו כנודע ־ וג״כ יהו״י מקב״ל א״ח כ״ל האד״ם בשמח״ה במס״ק
גימעריא וקב״ל א״ח הענ״י עמ״ך בברכ״ה ז״ו ־ ]וכמ״ש הרב הנז׳[ ואחר הברכה יפרשו
מעוח לצדקה בין כולס מס׳ מ״ה פרועוח ־ ולא יפחחו משלש פרועוח לאחד כנגד 5פש רוח
נשמה־ה׳ מועד לכל חי־סו״ד בם׳ ויגד יעקב ע כ ״ ל :
ועוד
נראה :לפרש ־ הו״י ק״ל לרא״ש במס״ק גימעריא ריש״א דחור״א עם הכולל ־ ונו״ח
לחשחור״ח במס״ק גימעריא שו״ר שחו״ר בימ״י ניס״ן ־ ]וכדאיחא בברכוח דל״ג
ע״א[ חנא משמיה דרבי מאיר ריש חורא בדקולא סליק לאגרא ושדי דרגא מחוחיך * אמר
שמואל הני מילי בשור שחור וביומי ניסן מפני שהשטן מרקד לו בין קרניו י ]רש״י[ בדקולא *
םל
פרקי אבות
וזאת
ליהודה
מר
מ מ נ
ה ז ה ר
ב י
ה ר ב ה
ימי-
י
י
םל שתולין תבן בראשו ואוכל * ושדי דרגא י לאי ייקא אלא כ ל י
ניסן * מתוך שעברו ימי הסתיו שהארץ יבשה ועכשיו רואה אותה מלאה דשאים זחה ל־עתו-
עליו ונכנס בו יצר הרע עכ״ל * והו״י מקב״ל א״ה כ״ל האד״ם בשמח״ה במם״ק ע ם ה ע ו ל 3
גימעריא שהר״י כ״ל האר״ן מלא״ה דשאי״ם נאו״ח ־ ]וכמ״ש רש״י ז״ל בכתוב והנה מן ה י א ו נ -
וגו׳[ יפות מראה וגי׳ יפות מראה י סימן הוא לימי שובע שהבריוח נראוח יפוח זי לזו ש א י
v
עין בריה צרה בחברהה עכ״ל * וג״כ והו״י מקב״ל א״ח כ״ל האד״ם בשמח״ה ב מ ס ״ ק
והזה״ר של״א חזו״ח דעח״ך ־ עלך מפני היצה״ר וחהיה נמשל כבהמה שור שחור :
,
ד
0
ךעךף
נראה לפרש ־ הוי קל לראש הקל עצמך ומאיך רוחך כדי שלא חלך אחר עצת ה י צ ה ׳ - /
^
שנזדמן בהדך מראשיחך • כמה ראח אמר לפתח חעאח רובץ ־ מאי חעאח רוצץ
ילה״ר י ודוד הכי נמי קרייה חעאח דכחיצ וחעאחי נגדי תמיד י ונוח לחשחורח ־ הה״ד כ ן ו 5
נקלה ועבר לו ממתכבד וחסר לחם ־ ]וכדאיחא בזוה״ק פ׳ וישלח דקפ״ו ע״א[ יישלח י ע ק
מלאכים רבי שמעון פחח ואמר עו 5נקלה ועבד לי ממתכצד וחסר ל האי ק י א ט ל י צ
הרע אתמר בגין דאיהו מקערגא תדיר לגבי בני נשא ויצה״ר איהו ארים לביה ורעותיה ד 3
נש בגאותא ואזיל אבתריה מסלסל שעריה וברישיה עד דאיהו אתגאי עליה ומשיך ליה ל ג י ה כ ס
אבל טיב נקלה ההוא דלא אזיל איחריה דיצה״ר ולא אחגאי כלל ומאיך רוחיה ולביה ו ר ע י י ^
לגבי קב״ה וכדין ההוא יצה״ר מחהפך לעבר לו דלא יכיל לשלטאה עלוי ־ וההוא בר נש שליכן
עלוי כמה דאת אמר ואתה תמשול בו ממחכבד כמה דאמרן דאיהו אוקיר גרמיה מ ס ל ס ל
יאי א ל °א ל י כ ו ׳
בשעריה אחגאי בריחיה ואיהו חסר לחם חסר מ ה י מ א
לחם אלהיהם הם מקריבים וגו׳ * והוי מקבל אח כל האדם 5שמחה י בלב אחד ובאחדות א
ק ל ] י לי[ י א י ע ק 2
והאחרוח מסוגלח לגאולה כנודע ואז ־ דבר אחר ]שם כזיה״ק[
ימכייר ט מ י ס
דמאיך רוחיה לגביה רעשו בגין דלבחר ליהוי עבד לו וישלוט מלי ק י
וישחחוו לך לאומים וגו׳ י ועדיין לא הוה זמניה כלל אלא בגין דסליק ליה יעקב לבחר י ו מ י א
ועל דא הוה מיד גקלה ולבחר ההוא דאיהו מחכבד יהא עבד לו ההוא דאיהו חסר לחם י א
עברא לההוא דיהבו ליה רוב דגן וחירוש עכ״ל.־
י
ד
ב
ח ם
מ
ר
ת
טת
1
כ מ ה
ח
מ ר
ה י ו
ח
מ י ב
,
ג
ו י ת
ה
י ם
ת
נ נ 3ד
ב י ה
ה
ואני
הדל נראה לפרש טוב נקלה וגו׳ ־ טוב נקלה לפגי בוראו ועיבד לו ומודה לי על ד
חסדיו אשר הוא עושה עמו ואינו מחזיק עצמו כצדיק וחסיד שלא חאונה אליו ר ע
אלא חמיד הוא ירא שמא יגרום החעא דא יעקב שאעפ״י שהיה ידיד ה׳ בחירו יהבטיחו כ נ ו ד
היה מתיירא כרכתיב ויירא יעקב מאד ויצר לו וגי׳ ואמר קטנחי מכל החסדים וגו׳ ה צ י ל י
נא מיד אחי מיד עשו כי ירא אנכי אותו וגי׳ י ממתכבד דא עשו ויאמר יש לי רב בגאוה
ולא הזכיר שם בוראו ולא הודה לו על• רוב מסדו י וחסר לחם חסר מהימנוחא כנז׳ ו כ א ל
י
פ
ו
ה
ע
כ
י
אמר
האת
פרקי אבות
ליהודה נב
יאמר כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה י ועליו נאמר וכסיל מתעבר ובוטח ־ כתיב בית
•רשעים ישמד דא עשו ואהל ישרים יפריח דא יעקב ־ הה״ד צדיק מצרה נחלץ מצרת הגלות דא
יעקב ויבוא רשע חחחיו דא עשו יהא עבד לו ־ והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית
עשו לקש ודלקו בהם ואכלום ולא יהיה שריד לבית עשו כי ה׳ דבר י בעגלה ובזמן קריב
וכן יהי רצון ונאמר א מ ן :
נראה לפרש ־ הו״י ק״ל לרא״ש במס״ק גימטריא גלוי״י הרא״ש הוי נושא קל וחומר
ומה גלוי ראש האיש שאינו אסור אלא מפני ההשגחה במורא של הקב״ה ואין זה
מדאורייחא ואין שערו ע מ ה • ]כחב מרן הקדוש 5ש״ע א״ח ס״ב ס״ו[ אסור לילך בקומה
־זקופה ולא ילך ארבע אמית בגלוי הראש וגו׳ • ]באר היטיב[ ד׳ אמות ־ ומרת חסידות אפילי
פחוח מד״א י אפילו קטניס נכון לכסות ראשן דתהוי עלייהו אימתא דשמיא ]מ״א[ י בגלוי
׳הראש ־ ע״ז סימן זה ס״ק ה׳ כחב רה״ה אם רוכב על גבי בהמה או יושב בעגלה הוי כמהלך י
]ובסימן ח׳ ס״ק ג׳ כתב[ דאפילו יושב אסור משום בחוקוחיהס לא הלכו וגו׳ ע״ש ־ גליי
ראש האשה שהוא אסור מדאורייחא ־ ]וכדאיחא בכתובות דע״ב ע״א[ איזוהי דח יהודיח יוצאח
וראשה פרוע י ראשה פרוע ראורייחא היא דכחיב ופרע אח ראש האשה י וחנא דבי רבי
ישמעאל אזהרה לבטח ישראל שלא יצאו בפרוע ראש דאורייחא קלחה.שפיר דמי דח יהודיה
אפילו קלחה נמ׳ אסור ־ אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן קלחה אין בה משום פרוע ראש הוי בה
לבי זירא היכא אילימה בשוק דת יהודית היא י ואלא בחצר אס כן לא הנחח בת לאברהם
אביט שיושבת חחח בעלה ־ אמר אביי ואי חימא רב כהנא מחצר לחצר ודרך מבוי י ]רש״י[
דאורייחא היא י ואמאי לא קרי לה דח משה י אזהרה י מדעבדינן לה הכי לנוולה מרה כנגד מרה
כמי שעשתה להתנאות על בועלה מכלל דאסור אי נמי מדכחיב ופרע מכלל דההיא שעחא לאי
פרועה הות שמע מינה אין דרך בנות ישראל לצאת פרועות ראש וכן עיקר ־ קלתה י סל שיש
לו מלמטה בית קבול להולמו בראשה ובית קבול מלמעלה לתת בו פלך ופשתן י הוי י לשון
מקשה ־ אם כן ־ דבחצר יש בה משום פריעה י ודרך מבוי י דלא שטחי רבים עכ״ל י ומשום
ערוה י ]וכדאיתא בברכות דכ״ד ע״א[ אמר רב ששת שער באשה ערוה שנאמר שערך כעדר
העזים עכ״ל י ומשום ההשגחה במורא של הקב״ה ־ על אחת כמה וכמה יגדל האיסור ורעה
כפולה ומכיפלח רח״ל ־ וני״ח לחשחור״ח במס״ק גימטריא ט״ח ל״ך מחשחור״ח י כלומר כיון
שחהא נישא קל וחומר זה ותשים כובע על ראשך וראש אשתך תכס בצעיף ותחעלף אז ינוח
לכס שלא חפולו בשוחוח עמוקיח אפילוח שחורוח ־ ]וכדאיחא בזוה״ק דקכ״ה ע״ב[ רבי חזקיה
פחח אשחך כגפן פוריה וגו׳ י אמר רבי חזקיה תונבא ליתי על ההוא בר נש דשבק לאגחחיה
־דחחחזי משערא דרישה לבר ודא הוא חד מאינין צניעותא דציתא ואתתא דאפיקת משערא
־דרישה לבר לאתתקנא ביה גרים מסכיגותא לביתא וגרים לבנהא דלא יתחשבון בדרא וגרים
-׳ועוד
י
מלה
פרקי אבות
וזאת
מ
ה
ב ב י ת
ש ר י
ג י י ם
מ
ש ט
ה ה ו
ליהודה
ל
3ר
,ז ח ז י
ב ב י ת
מ ה
א האי-
מרישה ל י
יא א
א
יא
א א!
ל איייא י א
כל שכן בשוקא וכ״ש חציפותא אחרא ובגין כך אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך י אמר־ כ־5־^.
יהודה שערא דרישא דאתתא דאתגלייא גרים שערא אחרא לאתגלייא י ל א א ל י ' י ע 3־
פגמ
ת כ ס י י
ד
ב ז ץ י ה י
ו א י
י ת
מ
ע ב ד ת כ
ה
ב נ
כ ת י ב
ה
י
כ ש ת י
ג ו
ז י ת י ם
מהו־
ל
יו
»
^ א
א
דא בעיא אחה^ ל א
כשתילי זיתים מה זית דא בין בסתיוא בין בקייטא לא אתאבידו טרפיי ותדיר אשהכח ^ , , - j
חשיבות יתיר על שאר אילניןיכך בנהא יםתלקין בחשיבו על שאר בני טלמא ילא מ י ד א ל א
דבעלה מחברך בכלא בברכאן דלעילא בברכאן דלחחא וגו׳ הה״ד הנה כי כן יבורך ג ב ד
ה׳ וכתיב יברכך ה׳ מליון וגו׳ וראה בנים לבניך שלים על ישראל ישראל סבא קדישא( ע ע ״ ל .
והו״י מקב״ל א״ת כ״ל האד״ם בשמח״ה במס״ק גימטריא שאי״ן דב״ר ר״ע מ ה א מ ו ׳ ^ . -
ץ
5 5
עי
פ
ה ת
ב 3ר כ
ו ה י
י
" וגוי
' י
א ' יל א '
מעצב״ך עס הכולל י אלא מתכיר י א | י ל ל א
במס״קשהר״י ל״א נכש״ל שו״ס ב״ן אד״ם ע״ליד״ךייג״כ שהר״י ל״א נכש״ל שי״ם 5
אד״ם ע״ל יד״ך במס״ק בי״ן בשו״ק בי״ן במבי״י בי״ן בחצר״ך וכנז״ל ־ שהרי הזהרת ו א ^ ,
נפשך ואח נפש אשחך הצלח וזכיח ־•איש ואשה שזכו שכינה שרויה ביניהם :
ו ג י
י
מ
ג
כ
״
ז
״ ן
ה
מ
ע
א
n
ת
ה
ת
3י ש
ו
ה ס ו ס
י י ז לכ$גי
יא
ל
T l j f tנראה לפרש י הוי קל לראש י ק ל ל ר ומהר P
מי שהיה ראש ונעשה רש י)על דרך הגמרא כחובוח דס״ז ע״א( חנו רבנן די מ ח
אחה מצווה עליו לפרנסו ואי אחה מנווה עליו לעשרו ־ אשר יחסר לו אפילו םום לרכוב כנלין
ועבד לרוץ לפניו ׳•אמרו עליו על הלל הזקן שלקח לעני בן טובים אחד סוס לרכיב עליו ו כ ג ^
לרוץ לפניו י פעם אחח לא מצא עבד לרוץ לפניו ורץ לפניו שלשה מילין עכ״ל י ונוח ל ת ש ח ו ר ת -
שחצול ממוח וחחיי עד שיושחרו פנ־ך מפני הזקנה ־ כדכחיב וצדקה חציל ממוח י וכתיב ר־ןך
ס
ו ח ס ד
י מ ל
ח י י ם י ג י
מ
ו ה י י
ת כ
ב
ם
ה
ש
ב
ח
מ
ב י
ה
ס
ש ה
ד
ו
ב י ם י ב י
1שאיכו
י ו יא Pי
ק ל א ל אי
'י
א
ליקה
בן טובים כל ישראל בני מלכים הם קבל עניי בני מלכים בשמחה כי הקב״ה איני מ ל ז ז י
טובה מצדקה אלא בהיוחה בדרך שמחה ובלב טוב י וכמ״ש הראשונים בפסיק ולא ירע ל כ 2ך .
בחחך לו וגו׳ ע״ש בדרך צדקה :
מ
ועוף
נראה לפרש י הו״י ק״ל לרא״ש במס״ק גי׳ בראשי״ח ליל״ה י קודם חצות סשתל־צ,״
לשכב הוי קל וממהר לקרות קריאת שמע שעל המטה קורם שתאנוס אותך ש י נ
ע
ה
י)י ( תש .
׳
'
^
ר
י
ו
ונוח לחשחורת י ל
חושך ויהי לילה * בכל יום אחה מחשיך ומעיייב אח השמש והווה לילה ובו חרמוש כל חיתו י
עכ״ל י ובו חרמוש כל חיחו יער י כלומר לילה הוא זמן שליטח המזיקין שוטנים ומונים ס ג כ ג י .
רעים הרהורים רעים דמיונים * )ואיחא בברכוח ד״ה ע״א( אמר רבי יצחק כל הקורא ק ר י א
שמע על מטחו כאלו אוחז חרב של שתי פיות בידו שגאמר רוממוח אל בגרונם וחרב פ י ה י ו ^
ד ר
ח י ש
ה
כ
ת
ו
5
ת
ש
ת
י
י
י
ה
י
י
ה
5
י
ת
ר
מ
י
ש
כ
ח
י
ת
ע
ר
ש
״
י
י
ת
כ ג מ
0
ת
בידם
ו
פרקי אבות
וזאת
לייחודה
נג
גידם י מאי משמע אמר מור זוטרא ואי חימא ר 3אשי מרישא דענינא דכחיב יעלזו חסידים
בכבוד ירננו על משכבוחם י וכחיב בתריה רוממוח אל בגרונם וחרב פיפיוח בידם ־ )רש״י(
כאלו אוחז חרב פיפיות בידו־ להרוג אח המזיקין עכ״ליוהוי מקבל אח כל האדם בשמחה*
הוציא אח השנאה ואח החגר והכניס אח האהבה ואח השמחה ומחול וסלח לכל בר ישראל
שהכעיס והקניט אוחך וגו׳ ככחוב בספר החפלה סדר קריאח שמע על המטה מחוקן ומקובל
מאיש האלהים טרא מאד האר״י זצוק״ל:
ועוף
נראה לפרש ־ היי קל לראש ראשיה היוס הוי קל לפח רוץ ומים אם אין לך חירוש
ונוח לחשחורח * שחילול ממרה השחורה י והוי מקבל אח כל האדם בשמחה י שהוציא
הקנאה ואח החגר וחכניס אח האהבה ־)על דרך הגמרא בבא מליעא דק״ז ע״ב( אמר רבי
חנינא הכל בידי שמיס חוץ מצנים פחים וגו׳ י רבי ייסי בר חנינא אמר זי צואה דאמר מור
לואת החוטם וגו׳ ־ רבי אלעזר אמר זו מרה חניא נמי הכי מחלה זו מרה י ולמה נקרא שמה
מחלה שהיא מחלה כל טפו של אדם י דבר אתר מחלה ששמונים ושלשה חולאים תלרים במרה
וכילן פח שחריח במלח וקיחון של מים מ ב ע ל ח ך ה ט רבנן שלשה עשר דברים נאמרו בפח
שחרית מללת מן החמה וגו׳ ויש אומרים אף מוציא אח הקנאה ומכניס אח האהבה ־ אמר ליה
רבה לרבא בר מרי מנא הא מילחא דאמרי אינשי שחין רהועי רהוע וגו׳ ואמרו רבנן השכם
ואכול בקיץ מפגי החמה וגו׳ אמר ליה דפחיב לא ירעבו ולא יצמאו ומי אמר ליה אח אמרת
לי מהתם ואנא אמיגא לך מהכא ועבדחם אח ה׳ אלהיכם וברך אח לחמך וגו׳ ועבדחס אח
ה׳ אלהיכס זו קריאח שמע וחפלה י וברך אח לחמך ואת מימיך זו פת במלח וקיתון של מים
מכאן ואילך והסירוחי מחלה מקרבך * )רש״י( צנים פחים י קור הנופח וגו׳ ־ זו מרה ־ שהמרידה
שבה גדולה וניבעח ומחפשעח בגידים ובעלמוח ־ וכולן פח במלח מבעלחן י כדיליף לקמן
מקראי י וקיתון של מיס ־ למי שאין לו יין * וגו׳ י מוציא אח הקנאה וגו׳ י שכשאין לבו טוב
עליו הוא נוח לכעוס וגו׳ ע״ש :
ועוף
י
י
י
נראה לפרש הוי קל לראשי פאר ראשך אביך ואמך שוחפים בך עס בוראך הקל
עצמך מאד מאד כנגדם וכבדם והתיירא מהעונש שיבוא לך אם אתה מזלזל בכבודם
)כמ״ש מרן הקדיש בש״ע יורה דעה םר״מ( צריך ליזהר מאד בכבוד אביו ואמו ובמוראם וגו׳
עד היכן מוראם היה הבן לבוש חמודות ויושב בראש הקהל ובאו אביו ואמו וקרעו בגדיו
והכוהו על ראשו וירקו בפניו לא יכלים אותם אלא ישתוק ויירא מן מלך מלכי המלכים הקב״ה
שציווהו בכך י איזהו כבוד מאכילו ומשקהו מלביש ומכסה מכניס ומוציא ויתנט לו בסבר פנים
יפות -שאפילו מאכילו בכל יום פטומות והראה לו פניס זועפות נענש עליו וגי׳ וישמשנו בשאר
דברים שהשמש משמש רבו וגו׳ חייב לעמוד מפגי אביו וגו׳ עד היכן כבור אב ואם אפילו
י
נטלו
פרקי אבות
וזאת
ג ט
י
ז ה ו ב י ם ש
כ י ס ש
ו ה ש
י
י כ י
ב פ נ י
י כ
י ס
ליהודה
י מ ם ו
י כ ע ו ס
ב ס נ י ה ם
כעל־ס
ילא
י ל לא ל לא יצער
ל
ל
ל
ל
אלא יקבל גזירח הכחוב וישתוק וגו׳ חייב לכבדו אפילו לאחר מוחו כיצד היה אומר ד 5
מ
ש ט ס נגש
תי
י חירש •
א °יא ר
1א א א א
א
ואם הוא לאחר שנים עשר חודש אומר זכרונו לברכה * )הנה( ואין חילוק בין אב לאם ב < ^
זה )מהרי״ל סכ״ז( וגו׳ ע״ש ־ )באר היטיב( לברכה י גם תוך י״ב חודש יכול לומר ז כ ל ־
לברכה רק דלאחר י״ב חודש לא יאמר הריני כפרח משכבו משום דמשפט רשעים ב ג י ה י
רק י״ב חודש וכן נוהגין)ש״ך( ־ וכחב הט״ז וקשה לי ממ״ש רמ״א בסימן שע״ח ־ נהגי ש א ״ א
קדיש רק י״א חודשים שלא להחזיקו כרשע ולמה יחתום הריני כפרח משכבו כל י״ב ח ו ל ש -
וצ״ל דשאני לענין הריני כפרת משכבו כיון דלאחר י״ב חודש צ״ל ז״ל ובחודש הי״ב ח״א ל ו מ
ז״ל דשמא לא זכה עדיין לעוה״ב ויש כאן שקר ואם לא יאמר כלל יש כאן זלזול שהבל י ו ד ע י
שמת ממילא א״א להיות בשב ואל תעשה ע״כ מיטב להזכירו בשם הריני כפרת משכבו ש א .
הריני
ק גמו^
ח ל א א ל ל
זה זלזול וגם אינו שקר דהא אומר א °ל P
אומרים כן ואפשר שלא ראה פני גיהנם משא״כ לענין קדיש יותר נכון שלא לומר כלים י ל ה י ו
בשב ואל תעשה דאף אם אינו זוכה עדיין מ״מ אין שקר יוצא מפיו • ועוד בש״ס אי׳ ש י א כ ן
זכרונו לברכה לחיי העולם הבא ואותן החוחמים זלה״ה מחסרין ל׳ וצריכין לחתוס *ללה״.-,
י ו כרכה׳ י א א 1יאי' b׳ Tלמגב•
עכ״ל ונוח לחשחורח שיושחרו פ נ י ו
יארכון ימיך וגו׳ י והוי מקבל אח כל האדם בשמחה* שלא חחקוטט עם כל בר אדם ו א ש י ל ו
עם הגוי בשוק שזה בכלל כיבוד אב ואס ואפילו לאחר מוחם י)וכדאיחא בספר חרדים 7־״^
ע״ב( בכלל כיבוד אב ואם שלא יחקוטט עם שוס אדם שלא יחרפו מולידו כמנהג ?v׳y
ש מ ו ע ה
נ ן פ י י
י ן ר
ן מ י כ
ב
י י
מ
ה ר י נ י
כ פ ר ת
ה
מ ש כ ב ו
י ג ו
ס
ט
0
י
י ש
ע
מ
י ו
ו
ב
פי
ד ?
ו ע
ל ד י
ת
ר
מ פ < ; י
י
ועוף
ה ז
5כ ב
נ ה
ת
בי
י
נראה לפרש׳ הרי ק״ל לרא״ש במם״ק גימטריא מה״ר כב״ד אבי״ך־פאר ר א
ש
ואל חאחר * הא כיצד כאשר יאמר אליך אביך עלה לבירה והביא לי גיזלות הוי .ן
כנשר לעלית והביא לו גוזלות והרי זכיח וקיימח שחי מצוח שמחן שכרן בצרן מצוח כ ב ד א ^
אביך וגו׳ למען יארטן ימיך ולמען ייטב לך י ומצוח שלח חשלח את האם ואת הבנים p
לך למען ייעב לך והארכת ימים י ואם אמור יאמר העבד הרי ארז״ל בגמרא חולין ד ל ן - / /
ע״ב • רבי יעקב מעשה חזה באדם אחד שאמר לו אביו עלה לבירה והביא לי גוזלות ו כ ג ל
*
ושלח אח האם ולקח את הבנים ובחזרתו נפל ומת היכן אריכוח ימיו של זה והיכן טובתו
זה * אלא * ונוח לחשחורח י לכשחחשך שמשך ותשקע אז ינוח לך יארכון ימיך בעולם שכולו א
מ
n
0
ד
ריכוב
שכ
כ
כגמ
י 1אכיר יאמך P
ו ל א ל אי
לו ל ל י ל י
לא תקום ולא תעיר ואהבת לרעך כמוך אני ה׳ * )רש״י( ואהבת לרעך כמוך י אמר רבי כ ג ק ^ ,
נ ג ו
ם
ו ה י י מ ר
כ
ז
י
ב
ב
ת
ה
ם
3
ש
מ
ח
ה
בי
ב ג י
י
זה כלל גדול בתורה)ת״כ( י אני ה׳ י נאמן לשלם שכר ונאמן ליפרע עכ״ל ־ וג״כ והיי כ ן ק 2ל
את
וזאת
פרקי אבות
ליהודה נד
אח כל תאדם בשמחה י תהא דעתך מעורבת עם הבריות י)וכדאיחא בכחובוח( אמרו חכמים
ז״ל לעולם ההא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות * )רש״י( תהא דעחו של אדם מעורבת
עם הבריות י לעשות לאיש ואיש כרצונו עכ״ל :
ועוף
נראה לפרש • הו״י ק״ל לרא״ש במס״ק גימטריא מה״ר דבר״י א״ס י פאר ראשך
כל אשר תאמר אליך שמע בקולה ואל חחוש וחהא ראש לאחיך שאינו עושה מעשה
עמך ואפילו הוא גדול ממך ־ צא ולמד מרבקה אם יעקב ועשו י כתיב ורבקה שומעת בדבר
,
יצחק אל עשו בנו וגו׳ ורבקה אמרה אל יעקב בנה וגי ועתה בגי שמע בקולי לאשר א ט
מלוה אותך י לך נא אל הצאן ומי וילך ויקח ויביא לאמו וגו׳ כטדע בחומש סדר תולדות יצחק
ע״ש י ראה חסד גדול כזה שעשה הקב״ה עס יעקב בחירו וכל זרעו אתו על ידי רבקה אמו
בנבואה י)יכדאיחא בזוה״ק פרשח חולדוח יצחק דקמ״ב ע׳יב( ח״ח יעקב כל עובדוי הוו לשמא
דקב״ה ובגין כך קב״ה הוה עמיה חדיר דלא אעדי מניה שכינחא דהא בשעחא דקרא ליה
יצחק לעשו בריה יעקב לא הוה חמן ושכינחא אודעח לה לרבקה ורבקה אודעח ליה ליעקב י
רבי יוסי אמר ח״ח אי ח״ו בההוא זמנא יחברך עשו לא ישלוט יעקב לעלמין י אלא מעם
קב״ה הוה וכלא באחריה אחא כלקא חזי עכ״ל י נמצינו למדין מן האמור שעל ידי חסד זה
שעשה הקב״ה רב חסד ואמח ליעקב י ונוח לחשחורח י לכשחחשך שמשו של עשו וחשקע
ותכבה אז ישלוט יעקב וינוח לו במנוחוח שאנטח דלא פסקין לעלמין הוא וכל זרעי אתו־
)וכדאיחא בזוה״ק סדר חשא דקפ״ח ע״א( פחח רבי חייא ואמר שפת אמת ה ט ן לעד ועד
ארגיעה לשון שקר יגי׳ אדכרנא חדא זמנא דהויגא אזיל בהדי רבי אלעזר פגע ביה הגמונא
אמר ליה לרבי אלעזר אנח ידעח מאורייחא דיהודאי ־ אמר ליה ידעגא י אמר ליה אחון אמרין
דמהימגוחא דלכון קשוט ואורייהטןקשוטזאנן דמהימנוחא דלן שקר ואורייחא דלן שקר*
והא כתיב שפח אמח חכון לעד ועד ארגיעה לשון שקר י אנן מיומין דעלמא קיימין במלכוחא
ולא אעדי מינן לעלמין דרא בתר דרא תטן לעד ודאי י ואחון זעיר הוה לכו מלכותא ומיד
אעדי מנכון וקרא אחקיים בכו דכחיב ועד ארגיעה לנוון שקר י אמר ליה חמינא בך דאנת
חכים באורייתא י חפח רוחיה דההוא גברא * אלו אמר קרא שפת אמת כוננת לעד הוה
כדקאמרת אבל לא כתיב אלא תכין י ומיגה שפת אמת דתכון מה דלאו הכי השתא דהפחא
שפת שקר קיימא ושפת אמת שכיב לעפרא ובההוא זמגא דאמת יקום על קיומיה ומגו ארן
תצמח כדין שפת אמת תטן לעד וגו׳ אמר ליה ההוא הגמון זכאה אנת וזכאה עמא דאורייתא
דקשוע ירתין ־ בתר יומין שמעגא דאתגייר עכ״ל * והוי מקבל אח כל האדם בשמחה ־ באהבה
ואחוה בלב אחד ובאחדות אחח כי האחדות מסוגלת לגאולה כנודע י ואז מה נאוו על ההרים
רגלי מבשר וגו׳ פצחו רננו יחדיו חורבות ירושלים וגו׳ חשף ה׳ את זרוע קידשו לעיני כל
הגוים
פרקי אבות
וזאת
ליהודה
, c
מ ר ס יגו׳ יבהר ציי! תהיה פליטה יגי׳ יהיה כיח יעקכ אש יגי׳ ולא יהיה שלין לניח »
ל א • ואז ש "
.
,
כי ה׳ דבר ־ וכאלה רכות הכטחות ככמה מקימית א
5
ה
ש ר
ת
מ
א ו י [ ״ א ד י
ה ג פ
י ת
אמת תנין לעד ועד ארגיעה לשין שקר כמבואר :
ועוד
נראה לפרש • היי קל לראשינחית דרגא נשיב אתתא• מתון נסינ אתתא י)׳נ״"׳
דס״ג ע״א()רש״י( נחית דרגא נסיכ אתתא ־ לא תקח אש? חשוכה ממך ש״א ל
תתקבל ע.יה י מתין נסינ אתתא • המתן עד שתכדוק מעשיה ל א
ש
ת ה
א
ר ע ה
א
ו ק נ ט ר נ י ת פ־״ל י
)יאיתא נספר חרויס סימן קנ״ו( אס תראה שלשה דורות ולמעלה זה אחר זה מלס חל״יי
חכמיס ואחר כך ורעם עמי סארן לא תאמר יכר׳ תכמיס בנוליס שאמר ,לא ימישו מפיו
ימס׳ זרעך ימפי זרע יגי׳ שוב לא יפסיק התירה מהם ־ והטעס שהם במשפחה שאינה WWי
יאמרו חכמים ז״ל ריב נניס דימים לאחי האס לכך מ י ה ם עמי הארצית • כייצא כי ליי*
יע
א,היס וחסידים שנאמר יהתימ המשילש לא במהרה ינתק • יאס תראה שפיסק מדיר ר ' 5
יראי שמיס וחסידים כידוע שהתחתנו כמי שאין דינס להתחתן כמן שאינו ירא שמיס וחםיי
י״פיכך חיקי הדיר כך י לפיכך יתחנן אדם על עצמי ועל זרעי ועל זרע זרעו :5ל יום ל'יי
ג
יראת שמיס עם תורה וגמילות חסדים כ׳ על שלשתס נאמר והחיט המשילש לא במהרה יניןיו
ט כ /י ו ח ז יניח לתשחורת י בניס ששעריתיהס שחורות אשר יילרי ניח לא5יהס ולאשם »י<
5
וג כ צהס כ• ריב בניס דימיס לאח׳ האס • יהי׳ מקבל את כל האדס כשמחה י יאל
־ ע נ ו_שי־א אחי ־׳ אפשר שתצמרך לו בעירך אי בעיר אחרת באופן שאתה לא תי» 'לי׳
תמ.א אדם אחר לסידמן קישט אמרי אמת מה מעשה האשה ימה מעשה אביחיה א « »*
חלפני י » נטי־ נאומי לדכ״ק טי־ היא ייחזקהי כמישכ זקנים כמסמרים משרה דנריס לי׳
י״יפ או סיב-ביע יימנע טיב מכעליי להולכים בתמים להזיע בזויג יראת שמיס:
ועוד
נראה לפרש י היי קל י עניי דכא ישפל ריח ותהא • לראש י)כדאיתא
אמר רב מתיבתא האי מאן דאיהי זעיר איהו רב יגי׳ ענ״ל
נספר »יי
(8
6
• יניח לחשחיי '
ל מ י « ש ן ;שמשך ותשקע אי יניח לו • )כיאיתא בשערי קדישה( שלחי מתם איזהו בן ה ע י ' ״
5
ע ת ן י ש פ ל ברך יגי׳ עכ״ל ־ והיי מקבל את כל האדם בשמחה • שתזכה ליהנות מ י ה ש י ״
״
J
״
״
י־"
בעיה־ -תזכה השראת שכינה הנקראת שמחה •)כדאיחא שם ״ ־ י
־כיאה שי
^ ובבני הנ-5אים דכתיכ יהיה כנגן ה מ ע ן יגי׳ יכתיב ולפניהם הוף וחליל י מ י י
־י
,
והמה מתנכיאים וגו עכ׳יל •
ק״ל לרא״שכ״ס״ק
™
ר א
*
ל ה י
י ״ י**״
י
יגי״״ ל״י׳יייי•
ג י מ ט ר י א ^ ^ * ^ .להיוח
מ י ס ״ ק גי׳ ־י״י של׳־א תת׳׳ן מנשילי״י׳ •
וכמ״ש
ר י א ת
,
פרקי אברת
ליהודה נה
°י נ מהלכות ת״ת ס״ה( .כל הלמיד שלא הגיע להוראה ומורה הרי זה רשע
#10
ימייו נאמר כי רבים חללים הפילה ־ וכן חכם שהגיע להוראה ואיגו מורה הרי
ז:
1מכשילות לפני העורים ועליו נאמר יעלימים כל הרוגיה־ אלו התלמידים
^
קנו<י
י תורה כראוי והם מבקשים להתגדל בפ<י עם הארן ובין אנשי עירם
"יקיפלי.
^ ן כראש לדין ולהוריה בישראל הם המרבים המחלוקות והם המתריבים את
^
ין^נרה של תורה והמחבלים כרם ה׳ לבאות עליהם אמר שלמה בחכמתו אחזו
ל
' קטנים מחבלים כרמים עכ״ל ־)וכן דברי רבן גמליאל בנו של רבי יהודה
'סיא( ^
שאין אנשים השחרל להיות איש ־)רבינו עיבדיה( ובמקום שאץ אנשים ־ לישב
נרא ^
עיירות היראות מכ״ל י והו״י מקב״ל א״תכ״ל האד״ם בשמח״ה במס״ק גימטריא
^
"י יייייע לשאו״ל ־ את פחח לו כפנים שוחקות צהובות והסביר לו ההלכה י
יג ^ ״
& ' ^ ' ' ^ ^ yבמם״ק אזהר״ה להריי״ן וג״ם ללבי״ר י)וכדאיתא בסנהדרין ד״ז ע״ב(
^ •י חה שיפטיכם בעת ההיא י וכתיב ואלוה אתכם בעת ההיא י אמר רבי אלעזר
^
נחי אזהרה לצבור שתהא אימת דיין עליהם ואזהרה לדיין שיסבול את הצבור *
^
כמה אמר רבי חנן ואי תימא רבי שבתאי י כאשר ישא האומן את היונק ט כ ״ ל :
נראה לפרש ־ הו״י קי׳ל לרא״שבמס״ק גימטריארא״ש בהישיב״ה ־ ללמד תורה•
^ _ י׳-י ׳ח לתשחיר״ת במס״ק עם הכולל גימטריא של״א תקפי״ד ותכעו״ם י ולא הקפדן
)יביט עובריה( הרב המקפיד על התלמידים כששואלים אותו לא ילמד כראיי אלא
y
^ ^סכיר פנים בהלכה לתלמידיו טכ״ל ־ )הרמב״ם מהלכות ת״ת פ״ר( הרב שלמד ולא
ל א יכעיס עליהם וירגז אלא חוזר ושינה הדבר אפילו כמה פעמים עד שיכינו
^׳
#
ו < כ ה ו ג י עכ״ל י והו״י מקב״ל א״ח כ״ל האד״ם בשמה״ה במס״ק ע״ה גימטריא
מ ט ״ ן עימ״ק ההלכ״ה י להוי צוותא לחבריה י וסופו לחת לב)רש״י בבבא בתרא
ד״ךע״ב(:
•
ע
ס
מ ע ע
י < י ת
ק
ס
ה
ב י
ן י ן ש ב י
ט
י ע
ה
י ם
| י ם
ש
ר|י נ
״
ן ה ץ
י
׳
מ י ד י ם
מ ר
ש א י ג ״ ו
ך
"TOנראה לפרש ־ הו״י ק״ל לרא״ש במם״ק גי׳ לראשי״ת הכ״ל עם הכולל * השתדל
להגיח בתורה שהיא ראשית הכל כדכתיב ה׳ קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מ א ד
y
ח כזיס״ק פ׳ בראשית דמ״ז ע״א( חא חזי כמה הוא חילא תקיפא דאורייתא וכמה הוא
ל כלא רכל מאן דאשתדל באירייחא בכל יימא יזכי למהוי ליה חולקא בעלמא דאתי
.
י)יאיתא שם בזוה״ק פ׳ וירא דק״ו ע״ב( דכל מאן דאשחדל באורייתא קוב״ה אשתבח
^
ל א יאשתבח ביה לתחא בגין דאורייתא אילנא דחיי איהו לכל איכון רעסקין בה למיהב
^
.י ו כעלמא דין ולמיהב לון חיין בעלמא דאחי וגו׳ ע״ש ־ )ואיתא שם בזוה״ק פ׳ חיי
<1ל״א ע״ב( רכל מאן דאשתרל צאורייחא לא יכלין לשלטאה עלוי כל עמין דעלמא וגו׳
ע
ה
״
ע ן ׳
9
%
ש
עי
ח י י
p
ה
ד
חירו
>
וזאת
פרקי
אבות
ליהודה
חירו דמלאך המות דלא יכיל לשלטאה טלוי וגו׳ וטל דא כל מאן דאשתדל באורייתא לא יעיל
לשלטאה עלוי ההוא חיויא בישא דאחשיך עלמא וגו׳ ע״ש ־ וכאלה רבות בכמה מ ק ו מ ו ת •
המורות תועליות נשגבות בשני עולמות * עולם הגופניות ועולם הגשמוה י להוגה בשתי ת ו ר ו
ת
ימים ולילות י ולכן כל איש המתכנה בשם ישראל יתן דעתו לדעת שהוא חתן המלך מלכו של
עולם אשר בחר בנו מכל העמים ונחן לנו אח חורתו בתו היקרה הנעימה התמימה ו ה י ש ר ה
חמדה גנוזה שהיתה גנוזה לפניו יתברך תתקע״ד דורות מקודם שנברא העולם מ ו ד ע ״
ומשעה שנחנה אלינו על הר סיני נחחייבנו כלנו בשארה כסוחה ועונחה י)וכדאיחא ב ס ק י -
חרדים דע״ב ע״א( צריך אדם להיוח יגע בחורה שארה כסוחה ועוגחה לא יגרטיעוכה
.
מ
המוח וכל ששח ימי השבוע לקום להדבק נפשו בה ישקני מנשיקוח פיהו כדאמר בזוהר כשכגיכ
ת
בני אדם בחצות לילה באשה השניה בה שמתא עונח ח״ח בראשונה י ואף! בשבח כשמקיי5ןי
ס
מצוח עונה בשניה כוונחם להוליד בן לראשונה שיהא ח״ח הרי העונה במחשבה י כשיתר-
בדבור שנמשלו ישראל לחולעח שבפיהם עושים להס לביש מלכוח כחולעח המשי והיינו דכהי3
כחוט השני שפחוחיך ולא קורי עכביש שנעשים מדברי בטלה ־ שארה שהס המזונוח ב מ ע ש ה
כי כמו שהלחם קיום הגוף כן המנוח המעשיוח קיום הנפש ובהעדרס רשעים בחייהם ק ר ו י י
ם
מחים וכל המעשים הטובים אמר בזוהר שאמר הקב״ה ועשה לי מטעמים זאח האשה כ ב ו י ה
בח מלך פנימה מלכו של עולם ואתה חהן המלך מה געים גורלך * וממילא רווחח להשי5
נדחיו ולקבץ פזוריו וישוב הכל לאיחנו ולא ידח ממנו נדח עכ״ל י ולפי האמור היינו י ו ט ״
ח
לתשחור״ת במם״ק גימטריא לקב״ץ א״ח כ״ל פזורי״ו י וג״כ במס״ק מיסורי״ם המכוערי׳יס •
)וכדאיתא בברכות ד״ה ע״א( אמר רבי שמעון בן לקיש כל העוסק בתורה יםורין ב ד י ל י ן
הימנו שנאמר ובני רשף יגביהו עוף ואין עוף אלא תורה שנאמר התעיף עיניך בו ואיננו •
ואין רשף אלא יםירין שנאמר מזי רעב ולחומי רשף י אמר ליה רבי יוחנן הא אפילי תשב״ן-
יודעין אוחו שנאמר והיה אם שמוע חשמע לקול ה׳ אלהיך וגו׳ כל המחלה אשר שמחי ב מ צ ד י ס
לא אשים עליך כי אני ה׳ רופאיך • אלא כל שאפשר לו לעסוק בחורה ואינו עוסק ה ק ב ״ ה
מביא עליו יסורין מכוערין ועוכרין אוחו שנאמר נאלמחי דומיה החשיחי מטוב וכאבי נ כ ג ?
ד
ואין טוב אלא חורה שגאמר כי לקח טוב גחחי לכם חורחי אל חעזובו עכ״ל * יג״כ ו נ ו ״ ק
לחשחור״ח במס״ק גו״ח מלשו״ן הר״ע עם הכולל * )וכדאיחא בערכין פרק ג׳( מאי ת ק נ ח י ה
של מספר לשון הרע אם הוא ח״ח יעסוק בהורה שנאמר מרפא לשון עץ חיים ואין לשין א ל א
לשון הרע שנאמר חץ שחוט לשונם מרמה דיבר ואין עץ חיים אלא חורה שנאמר עץ חיים ה י ^
למחזיקים בה ־ והיא מגגא ומצלא לאדם שלא יבוא לידי לשון הרע וגו׳ כמבואר בתוכר1ו
ת
מוסר ע״ש • וג״כ ונו״ח לחשחור״ח במס״ק נו״ח מהיצ״ר הר״ע עם הכולל י וכמו שארז״ל
אמר הקב״ה לישראל בגי בראתי יצה״ר בראתי לו תורה תבלין אס אחם עוסקים כתירל-
* ו
י
וזאת
פרקי
אבות
ליהודה
נו
•אין אהס נמסרים בידו ואם לאו אתם נמסרים בידו ־ והיינו גמי דאמרו ז״ל אם פגע בך ההוא
מנוול מושכהו לבית המדרש אס אבן הוא נמות ואם ברזל מתפוצץ עכ״ל ־ וג״כ ונו״ח
לתשחיר״ת צמס״ק אפיל״ו לב״ן אד״ם ממז״ר־ אמרו חכמים ז״ל ממזר ת״ת קודם לכהן גדול
ע ס הארץ שנאמר יקרה היא מפנינים מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים * והוי מקבל אח כל
האדם בשמחה י הה״ד ויין ישמח לבב אנוש וגו׳ י יין חורה ־)וכדאיחא בזוה״ק פ׳ ויחי דרל״ע
ע״ב( כתיב ורוח אלהיס מרתפה על פני המיס דא רוחה דמלכא משיחה ומן יומא דאתברי
־עלמא אסחי לבושיה בחמרא עלאה חמי מה כתיב בהריה חכלילי עיניס מיין ולבן שנים
מחלב דא תמרא עלאה דאורייתא דמדוי מניה שחי י ולבן שנים מחלב י דהא אורייחא יין וחלב
,
תורה שבכחב וחורה שבעל פה וגו׳ ע״ש וכתיב )שיר השירים( אשקך מיין הרקחיאמרז״ל
חורה שנמשלה ליין ־ וכחיב פקודי ה׳ ישרים משמחי לב :
וד
נראה לפרש ־ היי קל לראש ־ הקל עצמך והכונן כנגד בוראך שהוא ראשיח ערם כל
יצר נברא בלי ראשיח בלי חכליח • הכין לקראח אלהיך ישראל כי נשמחך כסא לו
ולבך שרפרף הדוס רגליו דכחי 5השמים כסאי והארץ הדום רגלי ־ ופירשו רז״ל יקרא אל
השמים מעל ואל הארץ לדין עמי השמים היינו נשמה והארץ זה הגוף איזה ביח אשר תבנו
לי זו הנשמה י ונוח לחשחורת ־ דפירש בזוהר היקר רגלך מביח רעך מיצר הרע המרגל בך
דתמיד מלשין מן הנשמה דהויא בית רעך שהוא השי״ת דכתיב רעך ורע אביך אל חעזוב
ואיזה מקום מנוחחי זה הלב דאמרו החכמים ה׳ נמצא בלב אוהביו ־ והוי מק5ל את כל האדם
בשמחה י כ׳ באהבך ה׳ הנכבד ועמו כאשר יאהב איש אח בניו חהיה מרכבה לחסד הנקראח
אהבת תסד נגד היו״ד י וכשתהיה תמיד דן לכף זכות חהיה מרכבה לה״א נגד הגבורה שנרחק
שלה הוא היכל הזכות י וכשהדבר לשון עוב הפך לשון הרע ותהיה עגיו כהלל הזקן תהיה
מרכבה למדה הת״ת דמקרי לשון הטוב וכתיב והאיש משה עניו מאד נגד הוי״ו ־ וכשתהיה
בכובד ראש ירא וזוחל חמיד מאור נוצץ מלא עולם ותדבר חמיד לבריוח בנחת ופיוס תהיה
מרכבה למדח המלכוח הנקראח יראח ה׳ ה״א אחרונה שבשם ונקראח עח רצון דנעוץ סופן
• בתתלתן והרי זכיח לידבק ביוצרך בעשר ספירוחיו וחקרא קדוש לקיים הכחוב קדושים חהיו
)ספר תרדים דף ס״ת ע״ב ודף ס״ע ע״ב( :
הןוד
נראה לפרש ־ הו״י ק״ל לרא״ש במם״ק גימעריא רא״ש השנ״ה עם הכולל ־ הקל
עצמך והשתדל לשוב בתשובה לפני ממ״ה הקב״ה י ואעפ״י שהתשובה יפה היא לעולם
בעשרת הימים שבין ראש השנה ויום הכפירים היא יפה ביותר ומהקבלה היא מיד שהקב״המצוי לכל בין ליתיד בין לצבור י הה״ד דרשו ה׳ בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב י וג״כ הו״י ק״ל
׳לרא״ש במס״ק ק״ל שופר״א עם הכולל י)כדאיתא בזוה״ק פרשת ויקרא דת״י ע״ב( זכאה
תולקהון
פרקי אבות
וזאת
ואני
ליהודה
הדל ניאה לפרש אל תהי דן יחיד י ) ע ״ פ דאיתא בש״ע חה״מ ס״ג ס״ג( אעפ״י
שיחיד מומחה לרבים מוחר לו לדון יחידי מצזח חכמים שיושיב עמו אחרים י )באר
היעיב( יחידי י ויש ליזהר בזה״ז שלא לדון ביחידי אף שקבלוהו אם לא שמפרש בהדיא איני
י יידע לדון אחכם דין חורה י או שהוא ד ן פשוע ־ ומומחה ורגיל בכך י)ש״ך( עכ״ל :
פירוש
י
אחר־ אל תה־ דן יחידי־ אף שתפרש בהדא איגי יודע לדון אחכם ד ן חידה•
וקבלוך על סמך שחשאל לחכם ־ ]וכדאיחא שם בש״ע חה״מ ס״ח ס״א[ ?ל
המעמיד דין שאיט הגון ואינו חכם בחכמת התורה ואינו ראוי להיות דיין אעפ״י שהיא כולו
מחמדים ויש בו עובוח אחרוח ה״ז שהעמידו עובר בלא חעשה ־ ]הגה[ ואסור להעמיד ע ס
הארץ דין על סמך שישאל כל פעם לחכם י ]באר היטיב[ ואינו־ האי וא״ו של ואיני חכס•
היא מחלקח וחרחי קאמר הן שאינו הגון במעשים אף שהוא ח״ח או שאינו ח״ח אפילו ה מ ן
במעשים וכדמסיק אעפ״י וגו׳ ]סמ״ע[ ־ שישאל ־ דשמא לא ישאל ונמצא מעה את הדין •
]רש״י
י דלא כטעם הע״ש םמ״ע[ עכ״ל ־ שאין דן יחיד אלא אחד ־ הקב״ה הוא הדין האמת
י
יחיד בעולמו ־ ואל חאמר לבעלי דינים קבלו דעחי ואפילו אחה מומחה לרבים ־ שהן רשאין
ולא אחה־ הואיל ואחה יחידי ואין דינך ד ן אם לא בצרוף שלשה ־]וכדאיחא שם בש״ע ח ה ״
מ
ס״ג ס״ב[ פתוח משלשה אין דיניהם דין אפילו לא טעו אא״כ קבלום בעלי דינים או שהוא
מומחה לרבים ־ ]ובזמן הזה אין דכין דין מומחה לרבים שידון ביחידי בעל כרחו של אדם[
]מהרי״ו סקמ״ז[ עכ״ל :
פירוש
אחר אל חהי דן יחיד־ לעצמך אם רואה שלך ביד אחר אם לא שחוכל ל ב
י
ר י
בביח דין וחעול בדן ־ שאין דן יחידי אלא אחד ־ הקב״ה הוא בעל דין שהוא ת ו 5
ע
החוטאים ליפרע מהם חוביתיהם יחיד בעולמו ־ ואל חאמר ־ בביח דין כשחברר חיכו * קבלו
דעחי י שאני בעל חוב ורשאי למשכנו בחובי אכנס לביתו למשכננו או אכנס ולכתוב כל מ
ה
שבביתו בחובי ־ שהן ־ בית דין י רשאין ־ למשכנו ־ ולא אחה י הואיל שאתה עובר בלאו:
וכדאיתא
שס בש״ע חה״מ ס״ד ס״א ־ יכול אדם לעשות ד ן לעצמו אם רואה שלו כיך
אחר שגזלו יכול לקחחו מידו ואם האחר עומד כנגדו יכול להכותו ע
שיטחנו ]אס לא יוכל להציל בענין אחר[ ]עור[ אפילו הוא דבר שאין בו הפסד אם ימתין
ל
כ נ ד
שיעמידנו בדין והוא שיוכל לברר ששלו נועל בדיך מ״מ אין לו רשוח למשכנו בחובו־ ]הגה[
הטעם שיתבאר לקמן סצ״ז ס״ז עכ״ל ־ וזהו הטעם וגו׳ ־ אם בא למשכנו שלא בשעת הלואקו
,
לא ימשכננו הוא בעצמו שאם משכנו הוא בעצמו עו5ר בלאו ]ועי לעיל ס״ד[ אלא ב״ד ישלחו
לו שלוחם ואף שלוחם לא יכנס לביתו למשכנו
י
]הגה[ ואפילו אם בקש המלוה ליכנס ל3י
ת
הלזה ולכתוב כל מה שב5יתו אין בית דין נזקקין לו ליכנס לביתו כלל י ]ב״י סצ״מ כ ש
הרשב״א
ס
פרקי אבות
וזאת
ליהודה נח
הרשג׳׳א גי[ אלא אס ימצה לו דבר בחון יקחנו ויש לשליח בית דין ל ק ח המשכון מיד הלוה
בזייע וכיהנו למליה ואפילו בחון לא ימשכננו שלא בשעת הלואה דבר שעושיס בו אוכל נפש
,
כמו רחיס ורכב של יד שהם מטלטלים וגו ע״ש :
פירוש
אתר אל תהי לן יחיד * בהקדם דאמרינן לעיל דברי הש״ע חה״מ־אעפ״י
שיחיד מומחה יגי׳ מצית חכמים שיושיב עמו אחרים • ואפשר הטעם למצוח חכמים
זי הוא י שאין דן יחידי אלא אחד • הקב״ה קדוש חםיד וגו יחיד בעולמו ־ ]זכדאיחא בשערי
הקדושה[ אמר הקב׳׳ה אני קדש אגי חסיד וגו אם יש בך כל המרוח הללו קבל עליך שררה
ואס לאי אל תקבל עכ״ל י כלומר אם יש בך כל מדוחי הללו רשאי לקבל עליך שררה כי בטות
שלא תשחרר כי אם לש״ש וכיון שלא חשחרר כי אס לש״ש רשאי לדון יחידי ובטוח שלא תטה
את הדין כי אס דין אמת לאמיתו • ואם לאו אל תקבל כלומר השמר לך ושמור את נפשך
מאד שלא חשחרר ואס הוכרחת להשתרר אל תהי דן יתידי כי אם בצרוף שלשה כי בצרוף
שלשה יתכן להיות בהן מדוחי ייחיר מהיחיד כי יש בזה מה שאין בזה ויש בזה מה שאין בזה
ונמצא הדין יוצא לאמיתי ־ ואל תאמר • לחבריך החולקים עליך י קבלו דעחי ־ שאני מימחה ובלא
הצריף שלכם הייחי יכול לדון יחידי ־ שהן רשאין ולא אחה י הואיל שמצוח חכמים לצרפם עמך
י
,
,
ראוי שיפסק הדין על פי הרבים מטעם הנזכר :
פירוש
אחר אל חהי דן יחיד • כי אם בצרוף שלשה מפני כבוד השכינה שחהי עמכם
י
ואז מובטחים ועומדים שחשפטו משפטי צדק • ]כדאיחא בברכוח ד״ו ע״א[
מנין לשלשה שיושבין בדין ששכינה עמהם שנאמר בקרב אלהים ישפוט ״ ]רש״י[ בקרב אלהים
ישפוט י ואין ביח דין קרוים אלהיט אלא בשלשה • ]פר״ק לסנהדרין[ עכ״ל ־ שאין דן יחיד
אלא אחד י הקב״ה יחיד בעולמו ואין שני לו חייו שישב עמו כי הוא לבדו מרום וקדוש שופט
דין ואמח ־ ואל חאמר ־ לבעלי דנים • קבלו דעחי ־ שאני מומחה ואיני צריך לצרוף שלשה־
שהן רשאין ולא אחה • הואיל ואתה יחידי ואף שאחה מומחה אין השכינה עמך כי אם בצרוף
שלשה ואז משפעי ה׳ אמח צדקו יחדיו:
פירוש
אחר ־ אל תהי דן יחידי • ואפילו אחה מומחה לרבים כדי שלא חביא לידי טעות
כשחראה שבוראך 5חר בך וקראך אלהים ובזה חעעה וחעשה עצמך אלוה בארן *
זכענין יהואש המלך כדכתיב ]מלכים ב׳ סי״א[ רעש יהואש הישר בעיני ה' כל ימיו אשד
הורהו יהוידע הכהן ־ ]פירוש גחל שורק[ ויעש יהואש הישר בעיט ה׳ כל ימיו וגו׳ ־ אמרו
רז״ל דבסיף עשה עצמו אליה והוא פלא י ואולי יחישב קצח במ״ש בס׳ יערוח דבש ח״א דף
נ״ט ־ דהיה סברה כפסדח דכיו; שה׳ המליכו למלך גחן אח האדן בידו ירצה היא יחברך
שיהיה אלוה בארן ־ ואפשר זה היה טעוח יהואש שאמרו לו כי ה׳ בחר בו ורצה שיהיה אלוה
, ,
. .צ ;
באר!
פרקי אבות
וזאת
ליהודה
בארץ • ובא האוח שהיה בביח קה״ק כמה שטס וחי • אבל לא היה בסיג פרעה וכיוצא 5ו
שעשו עצמם אלוהוח עכ״ל י שאין דן יחידי אלא אחל • הקב״ה הוא האלהיס בשמיס מ מ ע ל
זעל הארץ מחחח אין עיד • והיא יתברך הוא הניחן ממשלה לכל בעליונים ובחחחיטס והכל
חחח ממשלחו יתברך • ואל חאמר • לבעלי דינים • קבלו דעחי ־ כיון שמראי בחר בי 4כוי •
שהן רשאי ן ולא אחה י הואיל ולא בחר בך וגו׳ י כי אס בצריף שלשה וכנז׳ :
ף ד י יונתן אומר ־ כל המקיים אח החורה מעוט י סופו לקיימה מעישר י וכל המבטל א ת
התורה מעישר ־ סופו לבטלה מעוני • ]פירוש רבינו עובדיה ז״ל[ המקיים את ה ת ו ר ה
מעוני י שהוא דחוק למזוטת ומתבטל ממלאכתו כדי לעסוק בהורה ־ המבטל את ה ת ו ר ה
מעישר י מחמח רוב הממון צריך ליחן לבו פעם לכאן ופעם לכאן ואין לו פנאי לעסיק ב ת י ר ה
עכ״ל :
P U P l Iלפי פירוש זה הי״ל למחט כל העוסק וגו׳ ואמר כל המקיים וגי׳ כלומר כל העיסר•
בתורה ומקיים מצוחיה מעיני ״ כלומר אפילו הוא עני וצר לו מפגי כיבד הר־חיס
שעל צוארו והנוגשים אצים אלו הבנים ואת פתרולי״ם ולעלוקה שתי בנות א״ב ה״ב ו ג ^
הזמן קצר והמלאכה מרובה ־ אפילי הכי בעבור יראת אלהים אשר בקרבו מתבטל מ מ ל א -
ומעסקיו עד שמתפלל עם הצבור שחרית מראשית ועד אחרית ולא בדילוג כאותם ה ב א י ס
לבית הכנסת להתפלל ומוצאים את הצבור בזמירות או ביוצר או בקריאת שמע או מתסלליי
ומדליגיס על ההרים דברים שהם עומדים ברומו של עולס וגומרים עם הצבור או מ ת ס ל ל ץ
כ י
ק י
יחידים :
שכחב מרן הקדוש בש״ע א״ח סנ״ב ־ אם בא לביח הכנסח ומצא צבור בסוף ס
1מה
חמרה אומר ברוך שאמר עד מהולל בחשבחות ואח״כ תהלה לדוד עד מ ע ת ה ו '
עולם הללויה י ואח״כ הללו אח ה׳ מן השמים עד לבני ישראל עם קרובו הללויה * ואק.,//
הללו אל בקדשו עד כהתי״ה • ]הגה[ ואם יש לו שהות יוחר יאמר הודו לה׳ קראי ע ד והו^
רחום וידלג עד והוא רחום שקידם אשרי כי בנתייס איגו רק פסוקים מלוקטים י ] ה ג ה ו ת
מיימוני פ״ז מה׳ הפלה[ ואח״כ ישחבח י ואח״כ יוצר וק״ש וברכותיה ויתפלל עם הצבור ״
ואם אין שהוח כ״כ ידלג גם מזמור הללו אח ה׳ מן השמים י ]הגה[ אס עוד אין שהית ל ^
יאמר רק ברוך שאמר וחהלה לדוד וישחבח * ]הרא״ש והר״י פרק אין עומדין[ ואס ב 2
החחילו הצבור יוצר ואין שהות לומר פסוקי חמרה אפילו בריליג יקרא ק״ש וברכותיה
הצבור ויתפלל עמהס ואח״כ יקרא כל פסוקי דזמרה 5לא צרכה שלפניהם ולא של א ח ר י ה ס ״
ס ן ר י
ד
ע
ר
כ ג ס
ה ג ה
ימכ
^
י
מי
^ ^
הברכיה שמחיי5
ני
^ ו
5י
י 5״ י
5ש ם
מ ה ר י ״
א למו
^
[ 1
שנתבאר סמ>׳י ומ״ז * ]באר היטיב[ דזמרה • המגיד הזהיר לבית יוסף לביא לבית הככסת,
5
ב
י
י
1
ר
י
בהסכמה
וזאת
פרקי אבות
ליהודה נט
־?הסכמה כדי שיוכל להתפלל כסדר ולא בדילוג כי העושה כן מתתך הצינורות סידור
האר״י־
והרבה אנשי מעשה מהגיס להתפלל כסדר מעעם זה אפילו אס איחרו לבוא לבית הכנסתי
אבל צתשובח חכם צבי סי׳ ל״ו כחב שמה שכחב בספר הזוהר שיש להחפלל על הסדר היינו
בשאינו מחפלל עם הצבור אבל אם איחר לבוא לבהכינ ובא כשהצבור מתפלל כ״ע מודו
דידלג כדי להחפלל עם הצבור ע״ש • וכ״כ הפר״ח בסי׳ ט״ן ע״ש • קראו ־ גקוט כלל זה
בידך י רכל הללויה הם קידמין להודו לה׳ קראו • דהיינו אס אין שהוח להחפלל הללויה והודו
לה׳ קראו ־ חדחה הידו לה׳ קראו מפני הללויה • דעיקר פסוקי חמרה הם החהלה לדוד עד
כהתי״ה י ויברך דיד ג״כ קידם להודו לה׳ קראו אבל לא קודם הללויה ־ עמ״א • מלוקטים *
ובספר ל״ח פרק אין עימדין האריך בזה והעלה ראם יש שהוח יאמר גם מזמור לחודה ע״ש׳
וברכותיה ־ ואם בא סמיך לק״ש אם יוכל להתחיל ביוצר שיגיע להחפלל י״ח עס הצבור יעשה
דעיקר קפידא שיחפלל י״ח עם הצבור • הגהות י״ג מ״א • אחריהם ־ דהייגו ברוך שאמר
וישתבח ־ הברכיח י לאחל־ ההפלה • וכ״כ הפר״ח ומסחברא לי רכל הברכוח יוכל לברך חוץ
מברכת המחזיר נשמית וגי׳ שכבר יצא בברכת מחיה המתים כמש״ל םמ״ו ס״ק א׳ עכ״ל:
ונראה
דלא אמרו ז״ל כל זה אלא כשהצבור מחפללין פעם אחח ולא שחים מועב שיחפלל
בדילוג עס הצביר משיתפלל כסדר ביחיד • או מי שהוא אנוס כגון שהיה משכים
לצאת לדרך * או מי שהוא משועבד לאחרים שאס לא יתפלל בדילוג עם הצבור לא ישאר לו
זמן להתפלל אפילו ביחיד ־ ואפשר נמי הזהיר להתפלל עם הוותיקין שהם מכוויגיס לקרות
ק״ש מעט קודם הנץ החמה כדי שיסיימו ק״ש וברכוחיה עס הנן החמה וסומכים התפלה
מיד בהנן החמה כדכחיב ייראוך עם שמש * ומי שיוכל לטין לעשוח כן שכרו מרובה מאד*
]כמבואר בש״ע א״ח בהלכיח ק״ש והפלה ע״ש[ אבל מי שאין לו אונס הדרך ־ ומכני חורין
הוא ־ וכשאר העם שאינם נזהרים להתפלל כוותיקין ־ ושהצבור מחפללין פעמים שלש בזמנינו
זה בודאי כ״ע מורו שצריך ליזהר להתפלל כסדר בראשונה או בשניה או בשלישית ולא יחתך
הצינורות י הא לאו הכי מורה על עצמו שההפלה היא משא כבד מוטל על כתפו שמשליך
י אותו מהרה ינוח כדי לצאת לעשות מלאכתו ועסקיו י ודבר זה מורה עליו שמלאכתו ועסקיו
תביבין עליו יותר מרצון בוראו ת״ו :
ו ל כ ן אחינו בית ישראל שמעו ־ כי מה לנו מזמן אם לא רצונו יתברך י ואם אנחנו עושים
רצונו או מיצטחים שיעשה רצונינו • ]וכדאיחא בברכוח די״ד ע״א[ אמר רב אידי בר
•אבין אמר רב יצתק בר אשיאן כל המתפלל ויוצא לדרך ]כלומר תפלה שהיא כרצון בוראו ולא
כרצון אדם כנז׳[ הקב״ה עושה לו חפציו שנאמר צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו י ]רש״י[
צדק ־ תפלה שמצריקו לבוראו והדר וישם פעמיו לדרכי חפציו וגו׳ ע״ש י כי הוא יתברך
;
המוריש
פרקי
וזאת
אבות
ליהודה
המוריש ומעשיר כדכחיב לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה׳ צבאות י וזה אחת מ ע ש מ ־
זכירוח דאורייחא שנאמר וזכרח אח ה׳ אלהיך כי הוא הטחן לך כח לעשוח חיל וגו׳ :
\yy
מעוני * מתבמל ממלאכתו וגו׳ בעחיס לחורה ביום ובלילה שנאמר והגיח בי י י מ ס
ולילה * ומעוני ־ מחבטל ממלאכחו וגו׳ ומחפלל חפלת מנחה בזמנה עם הצבור י
תפלח ערביח י וג״כ ברכח המזון בטונה ־ ומעוני ־ שימר אח השבח מלחללו * ומעוני ־ מ ח ז י ך
אבירה לבעלים י נזהר שלא להונות את חבירו בין במקחו בין בממכרו י נזהר מגזל י כזהל•
מהרביח ־ ומעיני י דוחק את עצמו מאד ועושה צדקה כפי יכולתו ־ מלוה את העני ב ש ע ת
דוחקי י וג״כ בשעח דוחקו של מלוה י וכאלה רבות דאורייתא חרי״ג מצוח • ודרבנן שכל!
טספות י סופו לקיימה מעושר ־ כי זכות רבה כמו זאח שהיא מעוני משדדח המזל מרעה לכיובה
וכדאיתא
בקידושין פרק ד׳
י
:
רבי מאיר אומר • לעולם ילמד אדם את בנו א ו מ נ ו ת .
נקייה וקלה ויתפלל למי שהעושר והנכסים שלו י שאי ן• אומנות שאין ^ ע ט י ת ,
ועשירות י שלא עניות מן האומנות ולא עשירות מן האומנות אלא הכל לפי זכותו :
תוספות
יום טוב אומנוח ־ נקייה וקלה בגמרא מחטא דתלמיותא ־ כלומר תופר ב ג ד י
קרועים וגו׳ י ויתפלל למי שהעושר יהנכסים שלי ־ ]לשין יש״ [ ל י א מ -
בלבו אימטת זו אינה מעשרת אלא יבקש רחמים למי שהעושר שלי עכ״ל י שלא עניות ו ׳
]בברייתא[ שנאמר לי הכסף ולי הזהב אמר ה׳ צבאות י אלא הכל לפי זכותייוקשיא לי ד א ס ׳
הכל לפי זכותו א״כ תפלה מאי מהניא ליה׳ שאס זטחו כדאי אין הקב״ה מקפח שכרו • ו א
זכותו אינו כדאי הא אמרן הכל לפי זכותו ־ וניחא לי במה שכתבו התוספות בסיף מש-ק!
שבת ובסוף מ״ק שהקשו אדאמרינן בשבת אין מזל לישראל מדאמר בסיף מ*ק בני תיי ומזוט-
לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא י ותירצו דלפעמים המזל משתנה ע״י זכות גדיל כל־אית^.
בפרק התולץ זכה מוסיפין לו וגו י ופעמים שאין משתנה כדאמרינן בתענית גבי י ״ א Pסדת<
דאמר ליה ניתא לך דאחריב עלמא באולי דאברית בעידנא דמזוני עכ״ל י ואומר אני ש ל ע ט ן
כזה תועיל תפלתו וצריך לה כיון שהזכות לפעמים אינו משנה המזל • על כן על זאת ׳ ת ס ל צ
כל חסיד שתועיל זכותו להשהנוה המזל עכ״ל :
י
ס
,
ו א
ג ו
0
,
למדנו
מהאמור דלפעמיס המזל משתגה ע״י זכות גדול ונראה לומר קצת עניניס -
עסק התורה ׳כדכתיב אורך ימים בימיגה בשמאלה עושר וכבוד ־ השכמת 3י ,
הכנסח • כדכחיב אני אוהבי אהב ומשחרי ימצאוגגי י כי מוצאי מצא חיים ויפיק רצון מ ה •
ברכת המזון י ]כדאיהא בזוה״ק פ׳ ויקהל די״ח ע״א[ ובגין דברכת המזון חביבא קמי ק ו ב ״ .
י ינא מ ^,
ו
כל מאן דבריך על שבעא אוטיב וחדי לאחר אחראי וכמה דאיייי
י
ת
,
ה
מ ב ר
ב ח ד ז ה
ב ע
ב
הכי
וזאת
פרקי אבות
ליהודה
ס
•הכי יהבין ליה בחרוה ובעינא טבח עכ״ל־צדקה י ]כדאיתא בבבא בחרא ד״ט ע״א[ אמר
<בי יצחק מאי דכחיב רודף צוקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד משוס דרודף צדקה ימצא
יעו׳ אלא לומר לך כל הרודף אחר צדקה הקב״ה ממציא לו מעוח ועושה בהן צדקה עכ״ל •
מעשר ־ אמרו חכמי המוסר ז״ל בס׳ חסידים ־ הביאו אח כל המעשר אל ביח האולר ובחניכי
נא בזאח י גדול הפרשת המעשר שאמר הקב״ה בחנוני מכל דברים אחרים שאסור לנסותו
שנאמר לא חנסו אח ה׳ אלהיכם • אוחו המעשר הוא מעשר עני לחח מעשר לעניים מכל
אשר ירויח אדם וגו׳ כאשר נכחב בפסוק וגו׳ פירוש כאשר נכחב בפסוק ר״ל כשנכחב בפסוק
אח כל המעשר ומילח כל מרבה מכל אשר ירויח אדם וגו׳ עכ״ל • ובחגוגי גא 5זאח אמר
ה׳ לבאות וגו׳ והריקותי לכם ברכה עד בלי די י ]רד״ק[ עד בלי די •פירוש אמרז״ל עד שלא
יספיקו לכס כלים ואוצרות עכ״ל י וכאלה רבות ע״י מסק התורה וקיום המלות ־ כלומר
אפילו מי שאינו ראוי לכל הטוב האמיר מפני מזלו ע״י הזכות כנזכר משתנה מזלו לטובה•
וסופו לקיימה מעושר י וכל המבטל את התורה מעושר י שיש יכולת בידו לקיימה ואינו מקיימה•נמצא הוא כפוי טובה להקב״ה י משיב רעה חחת טובה לא תמוש רעה מביתו י וסופו לבטלה
מעיני י מרוב צערו מפני הרעה הגדולה אשר היא בביחו עירוס וחוסר כל י וענין זה הוא
מפורש בתורה ־ כתיב תחת אשר לא עבדח אח ה׳ אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל״
ועבדח אח אויביך וגו׳ ברעב ובצמא ובעירום ובחוסר כל וגו׳ ה׳ יצילנו כיר״א :
רבי
יוחנן הסנדלר אימר ־ כל כנסיה שהיא לשם שמים םיפה להתקיים י ושאינה לשם שמיס
אין סופה להחקייס ־ ]חוספוח יו״ט[ סופה להחקייס י פירש״י עחידהשחהיה העצה
קיימח ומצלחח עכ״ל י ובמדרש שמואל מפרש על הפנסיה עצמה והיינו דחנן סופה לומר
שאעפ״י שתראה בתחלה בעוני הפנסיה סופה להחקיים י ושאינה לשם שמים אעפ״י שחראה
אותם מצליחים אין סופה להחקיים ־ ולא קשיא חבור עצבים אפרים הגח לו * שהרי גם סופםי לא נתקיימו י ושאינה לשם שמיס אעפ״י שהכגסיה היא לדבר מצוה כל שיש בה מחשבה פוסלת
כמו יוהרא וגאות אשר היא מצויה בעוסקים עם הצבור הוי שאינה לשם שמים ולהט לא
קחני ושהיא לדבר עבירה ־ מדרש שמואל ־ ע כ ״ ל :
הדל נראה לפרש ־ כל כנסיה שהיא לשם שמיס * כלומר כל בית הכנסח שמחקבצין בה
^אני
הצבור להחפלל לשם ה׳ בלי שום פגיה גאוה ויוהרא אלא בפחד ובמורא לפני האל
י הגדול והנורא • ואינם מדברים בו דבור של חול ובפרט בשעת התפלה שאיסור גמור לדבר
•אפילו לצורך מציה ־ ]ואיחא בש״ע א״ח סקנ״א[ ]באר היטיב ס״ד[ יבינו האר״י זצוק״ל היה
נזהר מאד שלא לדבר בביח הכנםח אפילו דברי מוסר פן ימשיך ממנו דברי חול עכ״ל י
־סופה להתקיים י כלומר שאעפ״י שתראה בית הכנסת זו נחרבת י בקדושתה היא עומדת
ונקראת
וזאת
פרקי אבות
ליהודה
5ת ח
ה
ל כעוני-
ונקראה בית ה׳ וסופה לחזור לכמוח שהיחה בתחלה * וג״כ שאטפ״י שתיייה
הכנסיה סופה להחקייס אורך ימים ושנים הצלחה והרוחה בכל עניניהם אשריהם בשט טילמיס.
נחלה בלי מצרים ונו׳ י ושאינה לשם שמיס * וכמו שמצוי בכמה בני ארס שאינם חשים ליקרא
דמאריהון המשרה שכינהו עליהון בביח כנםחהון ושם מוצאים פנאי לשחוק וקלוח ראש ו ש י ח
בטלה; בתוך פסוקי דזמרה ובתוך היוצר ובתוך חזרת העמידה ־ ובתפלת ערבית הס מ ד ב ר י ס
בין ברכות לק״ש ובין ק״ש לחפלח י״ח והוא איסור גמור ועון פלילי רח״ל י ואמרו p׳ y
מאן דפםק יחפסק כלומר מאן דפסק לדבר משהחחיל ברוך שאמר עד אחר שיגמור ה ש ל י
צבור חזרח העמידה יחפסקו חייוהי ב״מ י וכן מי שהפסיק לדבר בחפלח ערביח משהתחיל
בברכוח עד אחר קדיש חחקבל עכ״ל י אין סופה להחקיים י כלומר שאעפ״י שחראה כ נ ס י ה
זו המפםיקין וגו׳ מצליחין אין סופה להחקיים אוי להם ולנפשוחיהן בשני עולמים ׳ וגירגגיס,
חורבן לביח כנסחהון או נכרים או רשעים דרים בו ־)יכדאיחא בס׳ חסידים סר״ח י ״ ט ( א ס
תראה ביח של צדיק או ביח הכנםח חרב או נכרים או רשעים דרים בו דע לך שישראל היו
דרים בו דרך בזיון וכן בית המדרש שנוהגים בו קלות ראש סופו נופל ביד ערלים דיי ל ע כ ר
שיהא כרבו י פירוש לא נהגו נכרים קלות ראש ובזיון בבית ה׳ עד שנהגו בו ישראל ש נ א מ
המערח פריצים היה הביח הזה ואח״כ וארוה כל עוברי דרך י לעולם לא יעשו הערלים ך ן ״
אלא אם כן יעשו ישראל חחלה רעה ביניהם זה לזה־ ולא יתבזו חלמידי חכמים אלא א ס .
יבזו זה לזה חחלה או שמבזין אח החורה ואין מוחין בידם עכ׳׳ל * ה׳ יצילנו כיר״א :
ה
ח
ר
ע
ק
רבי אלעזר בן שמוע אומר ־ יהי כבוד חלמידך חביב עליך כשלך * וכבוד חברך כ מ ו ר א
רבך ־ ומורא רבך כמורא שמים י)פירוש רבינו עובדיה( יהי כבוד חלמידך חביב ע ל י ך
כשלך * שכן מצינו במשה רבע״ה שאמר ליהושע חלמידו)שמוח י״ז( בחר לנו אנשים עכןאן
שוה לו י וכבוד חברך כמורא רבך י דאמר ליה אהרן למשה)במדבר י״ב( בי אדוני י ואחיי ג ד ל
ממנו בשנים היה וקרי ליה אדוני י ומורא רבך כמורא שמים י דכחיב )שם י״א( אדוני משר־ •
כלאם י כלם מן העולם כיון שמרדו בך כאלו מרדו בהקב״ה וחייבים כליה עכ״ל :
ז
ואני
הדל נראה לפרש * יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך אין כבוד אלא חורה שנאמ
כבוד חכמים ינחלו וגו׳ כלומר השחדל בחבה יתירה להשיג לתלמידך תורה אי נבואר-
׳וכיוצא כהשגה שלך שהשגת ואם תיכל להשיג לו יוחר השיג לו י שכן מצינו באליהו הנביא y / f
שאמר לאלישע חלמידו)מלכים ב׳ ב׳( שאל מה אעשה לך בטרם אלקח מעמך ־ ויאמר אליש
ויהי נא פי שגים ברוחך אלי * ויאמר הקשיח לשאול אם חראה אוחי לוקח מאחך יהי לך
ואם אין לא יהיה * )רש״י( הקשית לשאול ־ אי אפשר לחה לך יוהר מה שיש לי בידי י אם תראו
נ י לוקח מאתך * אז אוכל לעשות לך יותר ויוהר ־ יהי לך כן ואם אין לא יהיה י שאין ה י ה ו ל ^
י
ד
ע
,1
בידי
פרקי אבות
וזאת
לייחודה סא
בידי עכ״ל*)מצולת דוד( שאל וגו׳ יר״ל שאל בערס אלקח מה עובה אעשה לך־ פי שטס׳
שתשרה עלי רוח הנבואה במעלה כפולה על מה ששרתה עליך י הקשית לשאול * כי איך אוכל
להשפיע עליך דבר שאין בי ־ אם חראה ־ אך אם חראה אוחי בעח אשר אהיה נלקח ממך
יהיה לך כן כי אז נתכפלה מעלח אליהו ממה שהיחה מקודם ויוכל להשפיע לזולחו כל הדבר
י שיש בו אז ע כ ״ ל :
ויהי
המה הולכים וגי׳ ויעל אליהו 3סערה השמים
ואלישע רואה והוא מצעק אבי אבי
י
רכב ישראל וגי׳ וירם את אדרת אליהו אשר נפלה מעליו וישוב ויעמוד טל שפת
,
הירדן * ויקח את אדרח אליהו וגו׳ ויכה את המים ויאמר איה ה אלהי אליהו אף הוא ויכה
את המים ויחצו הנה והנה ויעבור אלישע* ויראוהו בני הנביאים וגו׳ ויאמרו נחה רוח אליהו
טל אלישע וגי׳ וישתחוו לו ארצה ־ )רש״י( אבי אבי רכב ישראל ־ רבי רבי דטב להון לישראל
בצלותיה מרחיכין ופרשי! י איה ה׳ אלהי אליהו י שהובטחתי שתשרה בי פי שטס ברוחו אלי י
אף הוא ויכה את המיס י אף הוא • בפרקי רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי גדולה חציית
אלישע כפלים כשל אליהו שבתחלה זכות שניהם ועכשיו זכותו יחידי עכ״ל ־)רד״ק( נחה רות
אליהו י כיון שראוהו שחצה המיס ועבר הירדן ידעו כי נחה עליו רוח אליהו עכ״ל :
\<2׳y
יהי כבוד חלמידך חביב עליך כשלך ־ שהרי בענין הזכוח וההנאה אחס שוים אחה
מביאו לחיי העוה״ב י והוא הבן המהנה אוחך בעיה״ז ובעיה״ב כמאמר חז״ל כנודע י
לפיכך כשם שהוא חייב בכבודך גם אתה צריך לכבדו ולקרבו בחבה יחירה י וג״כ יהי כבוד
תלמידך וגו׳ ־ כדי שיראו הבריות וגם המה יכבדו אותו י שהרי כתב הרמב״ם ז״ל מה׳ ח״ח
פ״ה י אין תולקין כבוד לתלמיד בפגי רבו אא״כדרך רצו לתלוק לו כבוד עכ״ל ־ וכ5וד חברך
כמורא רבך * שכן מצינו בדוד מלך ישראל שלא למד מאתיתופל אלא שט דברים בלבד קראו
רבו וגו׳ יהלא דברים ק״ו ומה דוד מלך ישראל וגו׳ הלומד מחבירו וגו׳ או אפילו אות אחת
עאכ״ו שצריך לנהוג בו כבור וגו׳ עכ״ל י ומורא רבך כמורא שמיס י אמרו חכמיס ז״ל כל
החילק על רבו כחולק על השכינה שנאמר בהצוחם על ה׳ י וכל העושה מריבה עס רבו כעושה
,
מריבה עם השכינה שנאמר אשר רבו בני ישראל את ה ויקדש בם * וכל המחרעס על רבו
,
וגו׳ י וכל המהרהר אחר רבו וגו כנודע:
מחיא בן חרש אומר י הוי מקדים בשלום כל ארם י והוי זנב לאריות ־ ואל ההי ראש
רבי
לשועלים י)פירוש רבינו עובדיה ז״ל( הוי מקדים בשלום כל אדם י ואפילו לגיי בשוק •
והוי זנב לאריוח י לגדולים ממך י ואל חהי ראש לשועלים י לקטנים ממך עכ״ל :
ואני
הדל נראה לפרש
י
הוי מקדים בשלום כל ארס חון משלום אשהי^וכדאיתא בש״ע
י
א״ה סכ״א ס״ו( אין שואלין בשלום אשה כלל אפילו על ידי שליח ואפילו על ידי בעלה
אסור
פרקי אבות
וזאת
ליהודה
אסור לשלוח לה דברי שלימים אבל מותר לשאול לבעלה חיך בלומה עכ״ל י ו מ ר מ ז הו״..
מקדי״ם בשלו״ם כ״ל אד״ם במס״ק עם הכולל גימעריא מלב״ר שלו״ס אש״ה א״ל תשאו׳יל •
יהוי זנב לאריוח ־ אחורי ארי ולא אחורי אשה ־ )וכראיתא בברכות דס״א ע״א( אמר ד 5י
יוחנן אחורי ארי וגי עכ״ל י וכנרמז והו״י זנ״ב לאריו״ת במס״ק עם הכולל אח״ר האל•״,
ול״א את״ר אש״ה ע״כ הוי מקדים בשלום כל אדם ־ ואפילו לשונאך ־ וכמו שארז״ל עי
יתנקם ארם משונאו יוסיף מעלה יתירה בעצמו המתקן בינו לבין הבורא יתקן הבורא כ י
לבין בני אדם עכ״ל * וכנרמז הו״י מקדי״ם בשלו״ם כ״ל אד״ם במס״ק ואפיל״ו ל א ד ״ ס
ששונא״ך עס הכולל י והוי זנב לאריות ־ לגדולים ממך י והעעם כדי שתכיר עירכך ש ח ו
מערכם והשפיל עצמך להיוח עניו שפל רוח * וגדולה ענוה שהיא שורש לכל מדות כ י י כ ו
כנודע י ואל חהי ראש לשועלים ־ לקענים ממך י והעעם כדי שלא חכיר ערכך גדול מעל־כס
וחזוח דעחך עלך וחחגאה על הבריוח ־ ומאוסה גאוה שהיא שורש לכל מדוח רעוח כ נ ו ד ע .
ב
ה
מ
ג ן
ת
ת
רבי יעקב אומר * העולם הזה דומה לפרוזדור בפגי העולם הבא ־ החקן עצמך בפרוזדור•
כדי שתכנס לטרקלין י הוא היה אומר ׳ יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים כ ע ו ל ם
הזה מכל חיי העולם הבא י ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם ה ז ה •
)פירוש רביני עובדיה( בפרוזדור י בית שער חרגום אולם פרוזחיא י חל 1י ק מיש3
המלך י כך אתה התקן עצמך בעוה״ז כדי שתזכה לעוה״ב ־ יפה שעה אחת בתשובה * לצוק-
השובה ומעשים עובים י מכל חיי העולם הבא * לפי שבאותו זמן אין התשובה ומעשים ע ו י
מהנים לאדם שאין העוה״ב אלא לקבל שכר על מה שקיים בעיה״ז עכ״ל ־ )היספוק v״^p
יפה שעה אחח בחשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא י רישא אסיפא ל ^
קשיא י כי העוה״ז הוא למעשה ועוה״ב הוא אל הגמול וקורח רוח מד״ש בשם הר״ר יונה עע״ל .
י
ניר
מ
י ם
ב
ואני
ס
הדל נראה לפרש בהקדם יש לדקדק יפה שעה אחת בחשובה וגו׳ וכי יי לו לאל־ס
בשעה אחח בחשובה ומעשים עוביס וחו לא מחייב והרי עול התשובה ועול תורה ו ג ו ׳
הוא מועל על שכם כל הנקרא בשם ישראל כל ימי חיותו עד יום מוחו * )וכדאיחא , 5
חרדים( דע בן אדם כי כל יום הבא לקראחך הוא נםיון חדש לך שכך אז״ל בכל יום ו י
מחחדש יצרו של אדם עליו לכן מחחילח כניסח היום השכים והערב לביחו של המלך מלכו של
עולס והחחנן לו שיהיה בעזרך בצרח נסיונך שלא חכעיסנו חכנס לשלום וחצא לשלוס
|
בתחילת השבוע כמו שסדרו בהבדלה הבאים לקראחינו לשלום חשוכים מכל חטא ופשע
וכן בחחילח החודש וכן בחחילח השגה ועל זה גאמר אשרי אדם מפחד תמיד י ושנינו ל ע ו ל ס
ירגיז אדם יצר הטוב על יצר הרע להכניע יצר הרע ולהחגבר בחורה ויראח ה׳ חדיר ע ע ״ ל .
ושגיגו כאלה רבוח בכמה מקומוח חוכחוח ואזהרוח משפטים ישרים חקות ותורות
הימים ולילות לשם השם צבאוח :
האמנם
י
י
י
ש ל
ס
י ם
י
ו ג ן
וזאת
פרקי אבות
ליהודה סב
האמנם
הכוונה היא ־ יפה שעה אחת בתשובה וגו׳ כלומר שעה אחה קודם המיתה *
וכי אדם יודע איזה שעה ימות * וכל שכן ישיב שעה זו שמא ימוח שעה אחרת
ונמצא כל שעוחיו בתשובה וגו׳ י)ועל דרך הגמרא שבת( רבי אליעזר אומר שוב יום אחד לפני
מיתחך ־ שאלו תלמידיו את רבי אליעזר וכי אדם יודע איזה יום ימות י אמר להו וכל שכן ישוב
המס שמא ימוח למחר וגמצא כל ימיו בתשובה י וכן שלמה אמר בחכמתו בכל עת יהיו בגדיך
לבנים ושמן על ראשך אל יחסר י אמר רבן יוחנן בן זכאי משל למלך שזימן את עבדיו לסעודה
ולא קבע להם זמן וגו׳ כנודע ־ דכר אחר בכל עת יהיו בגדיך לבנים אלו ציצית ושמן על
ראשך אל יחסר אלו תפילין *)רש״י( אלו ציצית * שמלובן הבגד* אלו תפילין* שהם שס משמן
כןוב דכתיב וראו כל עמי הארץ כי שם ה גקרא עליך וחגא רבי אליעזר הגדול אומר אלי
,
תפילין שבראש עכ״ל:
הדל גראה לפרש * בכל עת יהיו בגדיך לבנים*כלומר בכל עת יהיו בגדיך שתבגוד
\אני
בי לבנים י כלומר כשתעבור איזה עבירות ואותן העבירות הם נכתמיס לפני תכף
תלבין אותם בתשובה ־ ועל דרך הכתוב י לכו נא ונוכחה יאמר ה׳ אם יהיו חעאיכם כשנים
כשלג ילבינו אם יאדימו כחולע כצמר יהיו*)רש״י( לכו נא ונוכחה * יחד אני ואתם ונדע מי
סרח על מי ואס אחס סרחתם עלי עודני נותן לכם חקוה לשוב ־ אם יהיו חעאיכם כשגיס
כתומים לפגי כאורס שגים אלבינם כשלג* יאמר ה׳־חמיד הוא אומר לכם כן כמו על פי ה
יחנו י)דבר אחר( לכו נא ונוכחה מה כתיב למעלה ממנו חדלו הרע למדו היטב ואחר שתשובו
אלי לכו נא ונוכחה יחד להודיעני עשינו מה שעלינו עשה מה שעליך ואני אומר אם יהיו
חעאיכם כשגיס כשלג ילבינו אם יאדימו וגו׳ * כחולע י צבע שצובעים בו אדום גרעינים הם
רש תולעים בכל אחד.ואחד עכ״ל ־ )מצודת דוד( אם יהיו חטאיכם ־ אדומים כשגי חולעת
יולבגו כשלג ר״ל אכפר על חטאחכם עכ״ל י ואז ושמן על ראשך אל יחסר * על דרך הכתוב י
אהבת צדק וחשגא רשע על כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחברך *)רש״י( שמן ששון*
כל לשון גדולה נופל עליה משיחת שמן כדת המלכים עכ״ל * ומעתה נראה לרמוז * אהב״ת
צד״ק במס״ק כ״ו מספר שם הוי״ה ב״היוג״כ אהב״ת לד״ק במס״ק גימטריא החשוב״ה עם
הכולל * כלומר בעבור שאהב״ח צד״ק דהיינו החשוב״ה מאהבת השי״ח ־ וחשגא רשע על כן
משחך אלהים אלהיך שמן ששון לשון גדולה מחברך כלומר יותר מתברך הצדיקים * ועל דרך
שארז״ל במקום שבעלי חשובה עומדים צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד־ והיינו ושמן על
,
ראשך אל יחסר * ודו״ק :
ועוד
גראה לפרש * יפה שעה אחח בחשובה וגו׳ *־כלומר ואפילו בשעה אחח הנשארח לו
לאדס בעוה״ז דהיינו שעת המיתה ממש יפה היא החשובה וגו׳ * ועל דרך שארז״ל *
אשרי
פרקי אבות
האת
ליהודה
,
אשרי איש ירא אח ה בעולו איש ר״ל כי חשובח האלם המעולה בימי בחורותיו בעיל סחו
עליו ויחגבר על יצרו ־ אכן כל חשובה מועילה כמו שנאמר חשב אנוש על דכא וחאמר שובו
5ני ארם י ואמרו ז״ל על לכלוכה של נפש עכ״ל ־ מכל חיי העולם הבא ־ לפי שאותו זמן נעשה
האדם חפשי מהמלוח ואינו אלא זמן אכילח קדשים דהיינו שכר פעולוחיו אשר פעל ־ יהייט
כל מי שטרח בערב שבח שהוא העוה״ז יאכל בשבח בעולם שכולו שבח שם ימצא שולחני ערוך
5פרי מעשיו וצדקתו־ ובהם תתעדן נפשו רוחו ונשמתו־ מ ן עדן וגס גויתויכסברת הרמצ״ן
וסייעחו ־ כנודע ליודעי סברחס היא כסברחו ־ ומי שלא טרח וגו׳ לא יאכל בשבת בעולם
שכולו שבח שהרי ימצא שולחנו ריקם כי אם עברה וזעם וצרה שלש ־ ובמקום מפה יפה שק
צעיפה ־ ובמקום מיני מעדנים לענה וחמרורים ־ ובמקום מיני מגדגיס גחלי רחמים ־ ובמקום
יין המשומר בענביו ־ כוס התרעלה ישתה ימציא שמריו וגו׳ • ה׳ יצילנו :
ויפה
שעה אחח של קורח רוח בעוה״ב מכל חיי העוה״ז י כלומר וכי יראה האדם חי,
עוה״ז הס בצער גדול יסורין סגופין תעניות וכיוצא אל יצטער בזה שהרי אסילו
שעה אחת של קורת רוח בעוה״ב היא יפה מכל חיי העוה״ז ועל אחח כמה וכמה חיין ללא
פסקין לעלמין בקורח רוח ־ ועל דרך הנמצא כחוב בספרו של רבי מאיר ־ והגה טוב מאד
מות ר״ל שלא יושג הטוב האמיתי אלא באמצעות המות ולכן כמו שלא יצטער האים בלילה
בריבוי אור הירח יען אס אותו אור המועט הלך מאצלו הגה האור הגדול שהוא אור השמש
זורח לעומחו ־ ועל זה רמז נפשי לה׳ משומרים ראוי לי שנפשי חהיה מובטחת על ה כ א ו
ששומרים וממחינים הבוקר שאין להצטער על מיעוט אור הירח יען הרי הס שומרים וממתינים
לבוקר לאור גדול מאור הירח שהוא אור הבוקר ע כ ״ ל :
כי יהיה האדם זהיר* לילה כיום יאיר י לעסוק בתורה תדיר־ וחדד שינה מעיניו א ל
יצטער * כי היום קצר * וכדאמר רבי טרפון היום קצר והמלאכה מרובה והפועלים
עצלים והשכר הרבה ובעל ה ט ח דוחק ־)פירוש רבינו עובדיה( היום קצר ־ חיי העוה״ז ק צ ר י
הם י והמלאכה מרובה ־ התורה ארוכה מארץ מדה ־ ובעל הבית דוחק * שגאמר והגית בו י ו מ ם
ולילה עכ״ל ־)וכדאיחא במס׳ עירובי,׳ דס״ה ע״א( אמרה ליה ברחיה דרב חסדא לרב ח ס ד א
לא בעי מור מינם פורתא אמר לה השתא אחי יומי דאריכי וקטיגי וגיגום טובא * )רש׳יי(
יומי דאריכי ־ ימים שהוא בקבר אריכי לישן וקטיני לעסוק בתורה ובמלות ־ ונינוס טובא •
ונישן הרבה ע כ ״ ל :
ז ה
,
ת ם
ס
גראה לפרש י יפה שעה אחח בחשיבה וגו׳ י כפי החקירה שחקרו כת הקודמים ־ ל
ו^וד
מה עשה ה׳ ככה לשלוח לגשמה לזה העולם השפיל וגו׳ כמבואר בחוכחות מ ו ם
ברמז הכתוב ויהי רעב בארן וירד אברם מצרימה וגו לך נא ראה ־ כלומר יפה שעה א
ע
ד
,
ח
לנשמה
ת
האת
פרקי
אבות
ליהודה
םג
לגשמה בחשיבה ומעשים כןוביס בעוה״ז מכל חיי העוה״ב קודם בואה לעוה״ז ״ ואף שמאז'
*מקדם היחה נהניח מזיו השכינה במוחה ועומדח אעפ״כ בחיי צער היחה מפגי שמזוטחיה
הרוחניים היו לה על צד החסד והחנינה והיחה אוכלח ואינה שובעח והיחה מצמערח מלהלין
,
בשכינה על דרך מאן דאכיל דלאו דיליה בהיל לאסחכולי באפיה •ומחמה זה הצער לה על
בתי היקרה יפה כלבנה וכחלזה ברה שיליח אוחה לעוה״ז בגוף איש הישראלי לסגל השובה וגו
,
להנאתה ולעובחה והיא מחרצית לבוא י ואף שיודעח בעצמה שבביאחה לעוה״ז היא מעוחדח
לכמה צרות ומצוקות רבים מכאובים חיי צער עם הגוף י ומה גם נכנסת בסכנות עצומות
מחטאים ועוגות שהם מצד החומר יאוה והפגם גם בנשמה אשר היא בקר3ו מתהוה ובזה
מעותדח לאבד העיב שהיה לה מאז ומקדם י ולא די לה כל זה אלא מעוחדח לכמה צרוח וגו׳מינים ממינים שונים מאחר עלותה מעולס החחתונים לעולם העליונים ־ ואעפ״כ מרוב צערה
דלית לה מגרמה כלום ומשים הכי מזוטחיה הרוחניים על צד החסד והחנינה ובבושח פנים י
אז אומרת ועחה לכו ונפלה אל מחנה אד״ם אס יחיונו נחיה ואם ימיתונו ומתנו ־ ואם יחיונו
בתשובה וגו׳ הרי הרוחני שניט הרוחה מרובה ברבות הטובה שהרי יפה שעה אחת של קורת
רוח בעוה״ב מחמח חשובה וגו׳ מכל חיי העוה״ז לאן אנו הולכים עולם עובר ולכן לא
גצטערו על צרוחיו וגו׳ בעבור רצון הבורא יחברך ובעבור רצוניכו • ועל אחח כמה וכמה
חיין דלא פסקין לעלמין בקורח רוח מחמח הפז׳ החיים הקיימים והאמחייס והאור הגדול
הכולל אח הנעימוח ־ ובזה הנערה באה אל המלך מלכו של עילם כל אשר חאמר ינחן לה מן
הדין שכר פעולתה וחאכל מפרי ידיה כרצונה ותשבע • ולא על צד החסד והחנינה ותמיד היא
במעט אוכל ובמשה י ממי שברא הכל בימים ששה • והפך את הים ליבשה י והעביר את בניו
לתת להם אוריין שלשה י על יד שלשה י בחודש שלשה י ביום ששה י ולתת להם ארן הקדושה י
כאשר נשבע לאבות שלשה :
י פ ק ח עיניך וראה כמה גדלה אהבת השי״ח בנו שכל חפצו ורצונו הוא לזכות אותנו ולהיטב
אלינו שנאמר לכן יחכה ה׳ לחננכם'ולכן לא נהיו כפויי טובה ת״ו אלא נשתדלו בכל
מאמצי כחנו לעשוח רצונו כרצונו חמיר ואז לא עזב ולא יעזוב ויקיים בנו מקרא שכחיב
כימי צאתך מארן מצרים אראנו נפלאות ־ ואז כבוד לבנים כשהן אצל אביהם וכבוד לאב
כשהוא אצל בניו י בבית קודשיהם ותפארתיהס כהטם בעבודתם ולוייס בדוכנם וישראל
במעמדם כיר״א :
•ועוד
נראה לפרש • יפה שעה אחח בחשובה וגו׳ ־)על דרך דברי מרן הקדוש בש״ע א״ח
סצ״ג ס״א( ישהא שעה אחת קידם שיקים להתפלל כדי שיכוין לבו למקום ושעה אחת
אחר החפלה שלא חהיה נראיח עליו כמשאוי שממהר לצאח ממנה ־)באר היעיב( שעה אחח ־
וזאת
פרקי
אבות
ליהודה
,
תר״י הוכיחו מגמרא דאע״ג דבכל מקום דקאמרינן שעה פ י שעה מועטת י ה נ א פי׳ ש מ ה -
אחת מי״ב שעוח ביום י ומיהו זה לחסידים י ולשאר עם לי בשעה מועטת י )מ״א( ע כ ״ ל ־
)הרמב״ם מה״ת פ״ד( החסידים הראשזגיס היו שיהין וגז׳ כגז׳ ומאריכין בתפלי; שעה ו ג ו ׳ •
מצות עשה להתפלל בכל יום שגאמר ועבדתם את ה אלהיכס מפי השמוטה למדו שעבודה זו
תפלה שנאמר ולעובדו בכל לבבכם אמרו חז״ל אי זו היא עבודה שבלב זו תפלה וגו׳ עכ׳יל •
)סס בש״ע א״חסצ״ח ס״א( המתפלל צריך שיכוין בלצי פירוש המלות שמוציא 5שפתיי ו י ח ש ו
כאלו שכינה כנגדו ויסיר כל המחשבוח הטורדוח אוחו עד שחשאר מחשבתו וכוונתו ז ע ה
בחפלחו ויחשוב כי אלו היה מדבר לפני מלך בשר ודם היה מסדר דבריו ומטין בהם י
לבל יכשל ק״ו לפני ממ״ה הקב״ה שהוא חוקר כל המחשבוח ואם חבוא לו מחשבה א ל ז ל ־
בחוך החפלה ישחוק עד שתתבעל המחשבה וצריך שיחשוב בדברים המכניעים הלב ו מ כ ו י כ י
אוחי לאביו שבשמים ולא יחשוב בדברים שיש בהם קלוח ראש וגו׳ עכ״ל י)משערי ק ר ו ש ה ( .
תפלה ארז״ל דברים שעומדים ברומו של עולם וכמו שידעת ט היא גדולה מכל ה ק י ב כ ו ל !
שנאמר למה לי רוב זבחיכם וגו׳ וכתיב גם כי תרבו תפלה מכלל שגדולה מהן וכמו שהקרבכות
מכפרין התפלה ג״כ מכפרת עוניתיו של אדם עכ״ל י )זוה״ק פרשת ויקהל( צליתא יקיר/,-
מכל פולחגין מכל פורקגין וגו׳ עכ״ל י וכאלה רבות דברות קשות ואמרות רכות ב ע נ י י ה
ההפלה כנודע לרבותי י וכתבתי קצת מהם בבית חפלה לעורר היראה ואה האהבה א ה כ
השי״ה המפלה חסדיו עמנו ע״ש :
,
ב
ה
ה
ת
0
ת
בוא וראה עד היכן הגיעו רוב חסדיו יחברך עמנו ורצונו הטוב הוא להיטיב אלינו -
)כדאיחא בברכוח ד״ז ע״א( אמר רבי יוחגן משום רבי יוסי מגיין שהקב״ה מ ח ס ל ל
שנאמר והביאותים אל הר קודשי ושמחחים בבית חפלחי י חפלחם לא נאמר אלא ת ס ל ס ,
מכאן שהקב״ה מתפלל י מאי מצלי אמר רב זוטרא בר טוביא אמר רב יה״ר מלפני שיככשד
רחמי אח כעסי ויגולו רחמי על מדוחי ואחנהג עם בני במדח רחמים ואכנס להם ל ס ט
ס
משורה הדין עכ״ל :
ולפי
האמור הייכו יפה שעה אחח כלומר שעה אחת של תפלה 5כל יום בחשיבה ו • /
בעוה״ז מכל חיי העוה״ב י ט בעוה״ב אין שס שוס עבודה כי שם ציה ה׳ את ה ב ר ע ה .
שכר פועלים וממילים בגן מעדנים נחלה בלי מצרים ולחזוח בנועם ה׳ הכולל כל נ ע מ נ י ם י
עד שאין מגין ושיעור ואין כל עין יכולה לראוח ואין כל אזן יכולה לשמוע כבוד ה מ ת ו ק ן
לצדיקים ולחסידים י וכן הוא אומר ומעולם לא שמעו ולא האזינו עין לא ראחה אלהים ז ו ל ת ך
יעשה למחכה לו כנודע ־ ויפה שעה אחח של קירח רוח בעוה״ב מכל חיי העוה״ז * כנולס
עובר כי היום כאן ולמחר בקבר ולכן לא חרבה מחשבוח בעוה״ז בענייני גופך שגורמי©:
גן
בטול
וזאת
פרקי אבות
ליהודה םד
־בעול כוונת התפלה ותלמוד תורה ודע כי הנאות ועובות העוה״ז הבל המה מעשה תעתועים׳
והעיקר היא חיי העיה״ב שהרי אפילו שעה אחח של קורח רוח בעוה״ב היא יפה מכל חיי
העוה״ז ועל אחח כמה וכמה חיין דלא פםקין לעלמין בקורח רוח י ואם אמור יאמר העבד
אהבחי אח אדוני אדון הכל ורצוני העוב הוא לעסוק בחורחו ובעבודחו יומם ולילה אבל יצר
לב האדם רע מנעוריו וחומר יאוה ושאור שבעיסה מעכב והנעשים אצים אלו האשה והבנים *
•לזה נאמר רגזו ואל תחטאו וגו׳ י)וארז״ל בגמרא( אמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון
!3לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על ילה״ר שנאמר רגזו ואל חחטאו וגו׳ כנודע ־ וגאמר
השלך על ה׳ יהבך והוא יכלכלך ־ )וארז״ל בספר חרדים( כחיב חזיח איש מהיר במלאכחו
כלומר בלא רוב מחשבוח לעוה״ז אלא מקצר ועולה ומשאו של עולם יניח להקב״ה והוא ישא
משאו יחברך והיינו השלך על ה׳ יהבך מיעוע ולא יהבו אלא חשא יהבו והוא כביכול והוא
יכלכלך וגו׳ עכ״ל:
ועוד
נראה לפרש ־ יפה שעה אחח כחשובה וגו׳ י כלומר ואפילו שעה אחח ביום כי חהיה
בעוה״ז בחשובה וגו׳ בכוונה בשמחה רבה ובלב טוב מאהבח השי״ח היא יפה מן
היזם כולו בנז׳ בלא לב ולאיזה פיניה אחרח שהקב״ה איגו מוגה הימים והשעוה אלא הכווגית
וזה הוא הרצון הטוב לפניו יתברך ומהם מחזיק טובה י)זכדאיחא במנחות דק״י ט״א( נאמרבשור הגס אשה ריח ניחח ובעוף הדק אשה ריח ניחח ובמנחה אשה ריח ניחח לומר לך אחד
המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיטי ן אח לבו לשמים עכ״ל :
למדנו
מהאמור שעיקר הכל היא הכוונה לשם ה׳ הצבאות ולא לאיזה פיגיה אחרח אשר
לא צוה ה׳י)וכדאיחא בש״ע א״ח סחקכ״ט ס״ב( חייב אדם להיות שמח וטוב
לב במועד היא ואשתו ובניו וכל הנלוים אליו וגי׳ י )שם ם״ג( אדס אוכל ושוחה ושמח ברגל
ולא ימשוך בבשר ויין ובשחוק וקלית ראש לפי שאין השחוק לקלות ראש שמחה אלא הוללות
וסכלות ולא נצטוינו על ההוללות והסכלות אלא על שמחה שיש בה עבודח היוצר עכ״ל :
בוא
וראה הראשונים כמלאכים קדושי רס על רמים
איך היו זריזין ושמחים וטובי לב
במצוות השי״ח ובעבודחו מאהבחו י כחיב וישכם אברהם בבוקר ויחבוש אח חמורו
וגי׳ י )רש״י( וישכם י נזדרז למצוה י ויחבוש ־ הוא בעצמו לא צוה לאחד מעבדיו שהאהבה
מקלקלח השורה עכ״ל :
־כתיב
)שמואל ב׳ ו׳( ודוד מכרכר בכל עיז לפני ה׳ ודוד חגיר אפוד בד י וריד וכל ביח
"״
ישראל מעלים את ארון ה׳ בתרועה ובקיל שיפר ־ והיה ארון ה׳ בא עיר דוד
ימיכל בח שאיל גשקפה בעד החלון ותרא את המלך דוד מפזז ומכרכר לפגי ה׳ ותבז לו בלבה
ויביאו
פרקי אבות
וזאת
ליהודה
ויביאו את ארון ה׳ ויציגו אותו צמקומו וגו׳ וישוב דוד לברך את ביחו וחצא מיכל בת שאול
לקראת דוד ותאמר מה נכבד היום מלך ישראל אשר נגלה היום לעיגי אמהות עבדיו כהגלות
אחד הרקיס י ויאמר דור אל מיכל לפני ה׳ אשל־ בחר בי מאביך וגו׳ ושחקתי •לפני r׳ •
ונקלותי עור מזאת וגו׳ י ולמיכל בת שאול לא היה לה ילד עד יום מותה י)מצודת דיד( א פ ו !
בד י מלבוש עשוי כדמוח האפוד של כה״ג והיחה מיוחדת להאנשיס המתבודדים בעבודת ה׳ ־ •
וכן בשמואל נאמר ושמואל וגו׳ חגור אפוד בד ־ ודוד הלבישו בעח העלאח הארון י ותבן לו
בלבה * בזהה אוהו בלבה כי חשבה שאין זה מדרך המלך ואף לפני הארון ־ במקומו י שהכין לן
והוא בחוך האהל וגו׳ * ויחלק לכל העם ־ הבאים עם הארון ־ לאיש י ר״ל לכל אחד בין אי2
ל יר גס
'
י ' ^ י
בין אשה י וישוב דוד ־ לאחי" ל ק ל ל
אנשי ביחו * מה נכבד ־ מה מאד נעשיח היום מכובד בעיני כל ובדרך לעג אמרה כן כאלו
אמרה מאד נעשיח מבוזה בעיני כל ־ אשר נגלה היום י על אשר בהכרכר היום נגלה מ
מבשר הגיף ואמהות עבדיו רואות וכדרך הרקיס שאינם חוששים לכסוח בשר ג י פ ס ל<2י
יראה י לפני ה׳ • ר״ל הלא כדכוד היה לפני ה׳ וגו׳ וכבוד המלכים כאין נגדו י ושחקתי ׳
ובעבור -זה שחקתי לפניו • ונקלוחי עוד מזאח י ואם הייחי עושה מעשה קלוח עוד יוחר כ ז
שעשיתי י והייתי י ואם הייתי שפל בעיני להקל מאד בכבודי ואפילו לפני האמהות אשר א מ ר ת -
עמם אכבדה י עם מעשים כאלה הייתי עוד מכובד ולא מבוזה הואיל ועשוים לכבוד הארון •
לא היה לה ילד י בעון שבזתה את דוד על שהקל בכבודו לפני ארון האלהיס ע כ ״ ל :
ש ח
ה ע ם
כ
ח
ג ו
ה ב י כ ה
ב ש ס
ש ב י כ ס
ה
ב
ש 5
ה
מ ה
כתיב
)מלכים א׳ ח׳( ביום ההוא קדש המלך אח חוך החצר אשר לפני בית ה׳ ו ׳ .
ג ן
ר ע ש
ש
מ ה
5ע ת
ה ה י
ת
ה ח ג י כ
י ש ד
ע מ ו
מ
ה
ג י י
כ
ה ט ו ב ה
ב י
ח
מ
ע
ת
ד
נתל
יז ל ל ' ^
^ל
ל
^ י^
ל
מצרים לפני ה׳ אלהיט שבעח ימים ושבעח ימים ארבעה עשר יום י ביום השמיני שלח א
ת
ש מ ח י ם
י ט י 5י
5
ע
ש
ע ש ה
ה
' לדור
^ י
ל ל ל
העם ויברכו אח המלך וילכו לאהליידס
עבדו ולישראל עמו י )רש״י( מלבוא חמחישהיא בצפונה של ארץ ישראל י עד נחל מצריס
שהוא כנגדו בדרומה באלה מסעי ־ שבעח ימים י של חיטך י ושבעח ימים י חג הסוכות י נמצא-
שאכלו ושחו ביום הכפירים * לדוד עבדו י להודיע שמחל לו עונותיו כדאיחא במיעי קטן כשכני-
שבקש שלמה להכניס הארון לבית קדשי הקדשים דבקו שערים זה בזה וגי׳ ־ ולישראל כנמו •״
שמחל להם על כגון יום הכפורים ויצחה בה קול ואמרה כולכם מזומנים לחיי העוה״ב . y/-j5
תוספתא
ממסכה סוכה * בראשונה כשהיה שמחח ביח השואבה אנשים רואים מ ב , 5
והנשים רואוח מבחוץ וכשראו ביה דין שהן באין לידי קלות ראש עשו שלש גזוזטראות ב ע ז - ,
כנגד שלש רוחות ששם נשים יושבות ורואוח בשמחח ביח השואבה ולא היו מעורבים י חסיד,
ואנשי מעשה הם היו מרקדין לפניהם באבוקות ואומרים לפגיהס דברי חושבחות מ ה ^
;
ר
W
ה
אימריס
וזאת
פרקי אבות
ליהודה
סה
אומרים אשרי מי שלא חטא וכל מי שחנןא ימחל לו * ויש מהן שהיו אומרים אשרי ילדותי שלא
ביישה אח זקטחי אלו אנשי מעשה י ויש מהן שהיו אומרים אשריך זקנוחי שחכפר על ילדוחי
חלו בעלי תשובה י הלל הזקן אומר למקום שלבי אוהב לשם רגלי מוליכות אותי י אם אחה
תביא לביתי אני אבוא לביתך־ אס אתה לא תבוא לביתי אני לא אבוא לביתך־ שנאמר -בכל
המקום אשר אזכיר את שמי אביא אליך וברכתיך י מעשה ברבן שמעון בן גמליאל שהיה מרקד
בשמונה אביקיח של אור ולא היה אחד מהן ניגע בארן כשהוא משתחוה מניח אצבעו בארן
על גבי הרצפה שוחה ונישק וזוקף מיד ־ אמר רבי יהושע בן חנניא כל ימי שמחח ביח השואבה
לא היינו מאין שינה משכימין אנו לחמיד של שחר משם לביח הכנסח משם לביח המדרש
משם למיםפין משם לאכילה ושתיה ומשם לבית המדרש משם לחמיד של בין הערבים משם
לשמחת בית השואבה עכ״ל :
DJ?tשנקראח שמחח בית השואבהיארז״ל שכל שבעת ימי החג הסוכוח היו מנסכים0rft
המיס על גבי המזבח כדי שיחברכי גשמי שנה ודבר זה הלכה למשה מסיני
ונרמז בקרבנוח כמו ששנינו בפרק קמא דר״ה ובפרק לולב וערבה ומשום הכי נקראח שמתת
בית השואבה שנאמר ושאבתם מיס בששון • )וארז״ל בסוכה פ י ק החליל( כל מי שלא ראה
שמחת ביח השואבה ־ לא ראה שמחה מימיו ע כ ״ ל :
ואיתא
בברכוח ד״ל ־ עבדו אח ה׳ כיראה וגילו ברעדה ״ מאי וגילו ברעדה ־ אמר רבי
אדא בר מחגא אמר רבה במקום גילה שם חהא רעדהיאביי הוה יתיב קמיה
דרבה חזייה דהוה קא בדח טובא אמר וגילו ברעדה כחיב אמר ליה אגא תפילין מנחנא*
רבי ירמיה הוה יחיב קמיה דרבי זירא חזייה דהוה קא ברח טובא אמר ליה בכל עצב יהיה
,
מוהר כהיב אמר ליה אנא תפילין מנחנא י )רש״י( עבדו אח ה ביראה י חפלה שהיא לכי
במקום עבודה עשו אותה ביראה * בכל עצב יהיה מותר י שכשאדם מראה את גנצמו עצב יהיה
לי שכר י דהוה קא בדח טובח * יותר מדאי ונראה כפורק עול ־ תפילין מנחנא ־ והם עדות
שממשלת קוני ומשרחיו עלי ע כ ״ ל :
ואיתא
שם בברכות ד״ט ־ העיד ר״י בן אליקים משום קהלא קדישא דבירושליס כל
הסומך גאולה לתפלה אינו גזוק כל היום כולו זגו׳ ־ אמר ליה רבי אלעא לעילא
כי עיילה להחם שאיל בשלומא דרב ברוגא אחי במעמד כל החבורה דאדס גדול הוא ושמח
במצות זימגא חרא סמך גאולה לחפלה ולא פסיק חוכא מפומיה כוליה יומא וגו׳ • )חוספות(
כל הסומך גאולה לתפלה איט כזוק ־ וא״ת והלא כל העולם םומכין גאולה לתפלה ומאי רבותיה
דרב ברוגא דלא פסיק תופא מפומיה י ויש לומר דהכי קאמר כל הסומך גאולה לתפלה
כותיקין שקורין ק״ש קודם הגן וחפלה לאחר הגן עכ״ל :
ואיתא
פרקי אבות
וזאת
ואיתא
ליהודה
ו ת
בפסחים דס״ח ע״ב ־ רב ששת כל הלחין יומין מהדר ליה חלמודיה
ל יקאי
י
בעיברא דדשא ואמר חדאי גפשאי חדאי גפשאי לך קראי לך חנאי וגו׳ עע׳יל .
ואיתא
בשבח דקי״ח ע״ב י רבי חכיגא מיעטף וקאי אפניא דמעלי שבחא אמר בואו ונצא
לקראח שבח המלכה ־ רבי יגאי לביש מאגיה מעלי שבחא אמר בואי כלה בואי
כלה * רבי אבהו הוה יחיב אחכחקא דשינא ומושיף נורא ־ רב חסדא מחריך רישא וטי י ) י ש ״ י ^
מתעטף ־ בבגדים נאים ־ בואי כלה י הכי קרי ליה לשביחח שבח מחיך חביבות י א ת כ ת ק א
דשינא ־ פסטדי״ל של שן שחשוב היה ועשיר ־ ימושיף נורא י נופח משם נורא לכבוד p^pr
וגו׳ י מחריך רישא י אם היה שם ראש בהמה לחרוך מחרט הוא בעצמו וגו׳ ט כ ״ ל :
ואיתא
בכחובוה די״ז ע״א ־ אמרו עליו על ר״י בר אילעאי שהיה נוטל בד של הדס ו
מ ר ר
לפני הכלה ואומר כלה נאה וחסודה ־ רב שמואל בר רב יצחק מרקד א ה ל ק -
אמר רבי זירא קא מכסיף לן סבא י כי נח נפשיה איפסיק עמודא דנורא בין דידיה ל ״
ה
וגמירי דלא איפסיק עמודא מירא אלא אי לחד בדרא או לחרי בדרא י אמי י
ב י
ז י
ע
י א אהכיי-
ליה שיטיחיה לסבא ואמר לה שטוחיה לסבא ואמרי לה שיטחיה לסבא ־ רבי אחא מרכי 5ל.,
אכחפיה ומרקד אמרו ליה רבנן אנן מהו למיעבד הכי אמר להו אי דמיין עלייכו ככשורא ל *
ק י
ואי לא לא ־)יש״י( אחלח י שלש בדין זורק אחת ומקבל אחח י מכסיף לן סבא י שמזלזל ב ב צ ו ך
תלמידי חכמים ונוהג קלוח ראש 5עצמי * שוטיחיה ־ שוט של הדס שהיה מרקד בי * שטותיה -
שהיה מתנהג כשיטת * שיטתיה י שיטתו ומנהגי י מרכיב לה אכתפיה י את הכלה י כ כ ש א .
ו ר
כקורת בעלמא שאין אתם מהרהרין עליה י)תוספות( שיטתיה לסבא ־ פר״ת לשון שיטה
ו
ה
ך
)ישעיה מ׳א( אע״ג דלא הוי ממש מין א׳ מ״מ שניהם מין א ר ד וא״ת ומנא ליה דבשביל
ד ט
ה י ה
כ כ ג י
ש י 5ש
ד ה ד ס
מ ר י נ
כ
5ב ״
D׳
ס ״
א ( כחת
י )
ו
יא
^
ו
יא
זכה ־ ויש לומר דעמידא
שיבשא דנורא ואיתעבידא כעין שיבשא דהדס ואפסקת בין דידיה לתברוי י אמרי תמית ה .
סבא דקאי שיבשא מורא קומיה משוס דעביד קמוהי דכלתא ע כ ״ ל :
ד י
1
והיינו
דאמרינן בב״ריכד דמך רב שמיאל בר רב יצחק דהוה מרקד אתלת שבשין
כסל-י.
רוחין ועלעילין ועקרון כל אילניא טבייא דארעא דישראל * למה כן דהוה
1
מנהון שבשין ומהלך קדם כלה י והיו רבנין אמרין למה עביר כדין למה הוא מבזה יח אורייתא ״
אמר רב זעירא שבקוחיה דהוה ירע מה הוא עביר ־ כד דמך נפקו למיגמל ליה ח ס י ו נ ח ק א
שבשבא דנור ואיחעבידח כמו שבשבא דהדס ואפסיקח בין ערסא לציבורא ־ אמרין חמין ד ה
סבא דקאי ולעי דקמח ליה שבשחיה י)פירוש עץ יוסף( כד דמך ־ כשמח י דהוה מרקד
ב ד י
ה ד ס כ
י ת
5כ ת י 5ו ה
י ״ ז
ש ה י ה זייר
ח ד ו מ
ד י
ו ג ן /
5
\
י! ל אחד ״
» ^
יא א
שהיה מרקד לפני הכלה בשלשה
)רש״י( נפקין וגו׳ * היו יוצאין י ועלעולין פי׳ רוח סערה ועקרו כל אילנות טובות ש5בל א ץ
ל
ישראל
וזאת
פרקי אבות
ליהודה סו
ישראל להודיע שיש צער בעולם על זכות מעשיו שהלך מן העולם ־ )יפ״ח( שבשין י שריגים
ובדי הדס י למה עביד כדין ־ למה עושה כן שמבזה כבוד התורה ־ שבקוחיה וגו׳ י הניחו שהוא
יודע מה הוא עושה ־ גפקי למיגמל וגו׳ * יצאו כל העס לגמול עמו חסר וירדה שרוג ובד של
אש מן השמים ונעשז כמו בדי הדס והיחה מפםקח בין מעחו ובין הצבור להורוח שהוא גדול
הדור שאין הצבור ראוים להתקרב לו י)יפ״ח( אמרין חמין וגו׳ י אמרו ראיחם זקן הזה שהיה
עומד ומעריח אח עצמו לרקד לפני הכלה ועכשיו עומדח לו שבשתיה פי׳ בד של הדס ־ או
פירושו שבוש שלו שהיה מרקד דרך שעות עכ״ל ־ פקת עיגיך וראה עד היכן הגיע הזכות שזכו
הראשונים כמלאכים בעבור האהבה והשמחה במצות השי״ת :
רבות שמחות אשר נעשו במצות לשם ה׳ צבאות מעין קורת רוח שיש בעוה״ב
ושמחת גן עדן ממש * ועיני ראו הרב המופלה וכבוד ה׳ מלא את לאמי כשהיה
יושב בישיבה ועיסק בתלמוד עם בגי הישיבה והיה מחקשה באיזה דבר מדברי החלמוד והיה
מתרץ אותו יאתר רואה במפרשים וימצא כתוב אשר הקשה רבנא ותרץ והיו פגיו שוחקות
צהובות ובאותה שעה היה נראה הכהן הגדול פרי צדיק עץ חיים בתוך הגן ונהר יוצא מעדן
להשקות את הגן ־ אשרי עין ראתה י והדברים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור משפחה
ומשפתה מדינה ומדינה ועיר ועיר ולא יעברו מתיך היהודים וזכרם לא יסוךן מזרעם כיר״א :
האמור היינו יפה שעה אחח בחשובה וגו׳ כגז״ל מכל חיי העוה״ב ־ והגם שתיי
וכאלה
ולפי
העוה״ב אין מנין ואין שיעור ואין כל עין יכולה לראות ואין כל אזן יכולה לשמוע
כבוד המחוקן לצדיקים ולחסידים וגו׳ כנז״ל י מ״מ עדיין עין אדם לא ראתה ועד שתראה אבל
כאן בעוה״ז הרי היא רואה מעין קורת רוח שיש בעוה״ב ושמחח גן עדן ממש מחמח הגז׳•
ויפה שעה אחח של קירח רוח בעוה״ב מכל חיי העוה״ז י כלומר וכשתראה עין אדם קורת
רוח שיש בעוה״ב אז אפילו שעה אחח היא יפה מכל חיי העוה״ז שהם מעין קורת רוח שיש
בעוה״צ ושמחח גן עדן מחמח הנזכר * ועל אחח כמה וכמה חיין דלא פסקין לעלמין בקורת
רוח חלף העבודה וגו׳ כעוה״ז בנז׳
ולפי
האמור נראה לפרש דברי רבי יעקב הנזכרים לעיל העולם הזה דומה לפרוזדור
בפני העולם הבא י התקין עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין י התקין עצמך
בפרוזדור י כלומר הרגיל עצמך בפרוזדור שהוא העוה״ז בשמתות במצות לשם ה׳ צבאות
ואותן השמחוח הם מעין קירח רוח שיש בעוה״ב ושמתת גן עדן ממש י כרי שתכגס לטרקלין י
כלומר כדי שתכנס לטרקלין שהוא העוה״ב תכף ומיד אתר העוה״ז ותוכל לקבל קורת רוח
שיש בו ושמחח גן עדן ואל חחעכב עד שהורגל בהם שהרי כגן ה׳ כארן מצרים לשמחיס עלי
גיל במצות האל * ועל דרך שאמרו רז״ל הטעס למה אנו עושים שלש פקידות פקידת השבוע
י
ופקידת
וזאת
פרקי אבות
ליהודה
ופקידת החודש ופקידח השנה י ולמה הקנו לומר בהם דברי חורה י הניעם הוא כי שלש בחיטת
רוחניוח יש באדם נר״ ן י והנשמה היא חלק אלוה ממעל וחלק הרוחניות שיש בה רב והיא
עולה לאחר המיחה למקום מטחחה אחר שבוע וכנרמז בר״ח נשמ״ה י נשמ״ה שבו״ע מנוחת״ה
הנחת״ה י ולכן עושים פקידת השבוע ואומרים דברי תורה כדי ללוות הנשמה ועולה מחוך דברי
תורה י והרוח חלק הרוחניוח שיש בה הוא פחוח מחלק הרוחניות שיש לנשמה והיא עולה
למקים מנוחתה אחר חודש 'והנרמז בר״ת רו״ח־רו״ח ויםח״ה חוד״ש ־ ולכן עושים פקידת
החודש וגו׳ ־ והנפש חלק הרוחניוח שיש בה הוא פחוח מחלק הרוחניוח שיש לרוח והיא עולה
למקום מנוחחה אחר שנה וכנרמז בר״ח נפ״ש • נפ״ש פקידח״ה שג״ה ־ ולכן עושים פקידת
השגה וגו׳:
והנה
צריך לדעח מפני מה אינם עולים למקום מגוחחם חכף בצאחס מן הגיף בשעת
המיחה י ואף אם יש עעם למה נשארים בזה העילם למה כשעולים למקום מנוחתם
אינם עולים בבח אחח אלא כל אחח ואחח עולה עד זמן האמור ־ הטעם היא כי העוהי׳ץ
לגבי עיה״ב נקרא חשך לילה ועוה״ב נקרא אור יום והאדם כשיהיה בחשך ויצא לאור ה ש מ
אינו יכול לקבל הארתה ועיניו נסתמים י ולפי זה אינם יכולים לקבל הארח עולם העליון ע ד
אשר יורגלו מרי יום ביומו כל אחח לפי מעלחה ועוצם הרוחניות שיש בה כאמור י ולפי
הגשמה לעוצם הרוחגיוח שיש בה די לה שבוע שכל השבוע היא עולה למעלה ויורדח לקבר
לגוף לבקרו עולה ויוררח עד אחר שבוע ואחר שבוע הורגלה כבר ויכולה לקבל הארח עולם
העליון ולפיכך עולה אחר שבוע׳ והרוח לפי הרוחגיוח שיש בה כאמור לא די לה שביע וצריך
כל החודש עולה ויורדח וגו׳ כאמור ולפיכך עולה אחר חודש י והנפש לפי הרזחניוח שיש
כאמור לא די לה חודש וצריך כל השגה עולה למעלה ויורדח וגו׳ כאמור ולפיכך עולה א ח ר
שנה י וזה הוא העעם למה נשארים בזה העולם וכל אחח ואחח עולה עד זמן האמור ־ ו מ ט ע ם
זה חקמ רז״ל לומר ביוצר בחפלח שחריח המאיר לארץ'ולדרים עליה ברחמים ׳ר״ל שהקב״ה
אינו מוציא לנו השמש בחוקפה בבוקר אחר חשך לילה כי אס מעט מעט מעלוח השחר והוא
הולך ואור וזה מצד רחמיו יחברך כרי שנוכלו לקבל הארחה ולא יזיקו עינינו כאמור עכ׳יל
ש
ז ה
ב
ה
:
ול)£י
האמור נראה לשרש הכחוב בפ׳ משפטים ־ שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך אל
פגי האדון ה׳ י בהקדם עוד דאיחא בזוה״ק בסחרי הורה י דגופא לגבי נשמתא
כגוקבא לגבי דכירא עכ״ל * לגבי נשמחא וגו׳ כלומר ורוח ונפש נמי בכלל נשמחא ה ס •
ומשם באר״ה חשאוב כוס חנחומין לנתם מתים * שלש פעמים כלומר שלש פקידות כשנה
פקידח השביע ופקידה החודש ופקידה השנה בהם יראה כל זכירך דהיינו נר״ן שהם דכורא
לגוקבא דהייגו לגופא כל אחת ואחח נראיח לזמן האמור אל פני האדון ה׳ י אדון ה ר ח מ י ם
והסלחות
וזאת
פרקי אבות
ליהודה סו
׳זהסלתות והוא רחיס יכפר כריב רחמיו וחסדיו על דיכרין עם ניקבין ואז תמצא היונ״ה מנות
במנוחות שאננות :
י&רשת ראה ־ שלש פעמים בשנה יראה כל זטרך אח פני ה׳ אלהיך במקום אשר יבחר
בחג המצוח ובחג השבועית ובחג הסוכוח ולא יראה אח פני ה׳ ריקם י כחב
ה ר ב מלל לאברהם ז״ל י פסיק זה רמיז בו המנהג שגהגו לעשות ג׳ פקידות פקידת השבוע
ופקידת החודש ופקידח השגה ־ וקראם חג המצוח י וחג השבועות * וחג הםוכוה י הכוונה היא
שהפתק* ומח על ידי איזה מקרה רח״ל אפילו זקן וכ״ש אם הוא בחור רך בשנים דהוי כמו
מצה שאין מגיחים איחה להחמיץ שמצוחה ז׳ ימים על כן קראו פקידה א׳ חג המצות י ואחר
ד׳ שבועות שהוא חודש א׳ פקידה אחרח ונקרחח חג השבועוח י והג׳ גקראח חג הסוכות י כי
עוה״ז נקרא סוכה שדירחו דירח עראי כמו הסוכה ואחריה הארס הולך לבית עולמו שהוא
דירת קבע על כן גקראח חג הסוכוח ־ ולזה צונו בצו לצו ולא יראה אח פני ה׳ ריקם בלא
־ד5רי תורה אלא מחוך דברי תורה לרצון להם לפגי השי״ת י וכדי שיקחו מוסר אלו העומדים
בסוכה שהיא העוה״ז ועי״ז יזכו ללכת גם הם לדור דירת קבע בעוה״ב ע כ ״ ל :
ואני
הדל אענה חלקי גס אני ־ ואם אמור יאמר העבד והרי משעת המיתה נוסע האדם
מן הסיכה שהוא עיה״ז לביח עולמו שהוא דירח קבע א״כ שמן הראוי פקידה א׳ היא
־הנקראת חג הסוכוח ־ אלא אפשר כפי מה שאמרו רז״ל כנז״ל כי נר״ן כל השנה עולים
למעלה ויורדים לקבר לבקר הגוף עולים ויורדים וגז׳ נמצא אף שמשעת המיתה נוסע האדם
מן הסוכה וגו׳ לבית עילמו וגי׳ אפי״ה אינו נוסע מן הסוכה וגו׳ לגמרי אלא עד פקידה 0
ולפיכך פקידה ג׳ היא הנקראח חג הסוטת לרמוז דעד השתה היה האדם עדיין בסוכה וגו׳והשתה נוסע לגמרי לביח עולמו וגו׳ ועד זמן החחיה שהקב״ה יחזיר לו גר״ן לקשר השותפות
•ואז יחזור לישב בסוכה וגו׳ כמאז י ואחרי כן הלוך ונסוע ל5ית עולמו שהוא דירת קבע עולם
הקיים הנלחיי ולא ישוב עוד לישב בסוכה וגו׳ שהרי היא פסולה שכבר גגמרה מצוחה :
פרק
והרב
ה׳ ־ עשרה דברים נבראו בערב שבח בין השמשוח ואלו הן פי הארץ פי הבאר וגו׳:
מנחת אברהם ז״ל כתב שהכוונה שנבראו אלו העשרה דברים באותו זמן שהוא
ערב שבח בין השמשוח כדי ליקח מהם הבן אדם מוסר השכל באלף הששי של
גלוח האחרון הזה הנקרא ערב שבת כי האלף השביעי כולו שבת ולכן היחה הטראה בסיף
ערב שבה שהוא בין השמשיה וידוע כי סיף הגלוח נמשך עד שיצא רובו של אלף הששי שהוא
;ערב שבח כי בעיניח הרבים עכשיו כבר יצא רובו של אלף הששי ועדיין אנחנו בגלוח ועכשיו
הוא עת וזמן ללמוד מוסר השכל מעשרה דברים אלו לפי העת והזמן:
פרקי אבות
וזאת
ליהודה
פ י הארץ י יובן כי ידוע כי האחדות היא מסוגלח לגאולה כי ביח שני נחרב בעבור שנא ..
ת
חנם ואם כן אפוא כיין שנחרב בעין שנאח חנם כל שכן שלא יבנה כל זמן שיש ש נ א ת
חנם ולכן צריך כל אחד מישראל להסיר שנאח חנם ומחלוקח ויהיה באהבה ואחוה שלום וריעות
כדי שנזכה בע״ה לבנין ביח שלישי במהרה בימינו כיר״א י ולזה נברא פי הארן שבלעה א
קרח ואח עדחו בעבור שנאח חנם והמחלוקח שהיה לו עם משה רבע״ה כדי שכל אדם יעש<--
קל וחומר בזה ויחעורר להעביר שנאח חנם והמחלוקח בראוחו גודל העונש שלה לפני ה ק ב ״ ה
ת
שברא פי הארץ מששח ימי בראשיח כרי להעניש לקרח שהחזיק במחלוקת :
ופי
הבאר ־ יובן מזה שיבוא האדם ליקח מוסר כדי לשוב אל ה׳ ולהחודוח לפניו בכל ע
ת
ולא יבעח במעשיו העוביס ברמותו כי משה רבע״ה רבן של כל ישראל אשר לא ק
ם
ב
כמוהו לא וויתר לו הקב״ה על עין אחד קל שעשה בענין הבאר לפי שהקב״ה י א פי לבא<-
מששת ימי בראשית כדי שיהן מימיו וצוהו לדבר עם הסלע דווקא והוא הכהו ובעבור זה כ ע
0
אם כן מה יענו אזובי קיר ואיך יאמר האדם זכיתי לבבי עהרתי מעשי כי מי יקום ב מ ש מ
עם אל ואם כן מזה יכנע האדם וישוב בחשובה כי לא יהיה בטוח במעשיו וידוע כי
ע
הגאולה תליי בחשובה כמו שאמרו רז״ל כל הקצין כלו ואין הדבר חלוי אלא בחשובה
ך^י
יק
ד
:
האחון ־ כי מזה יקח האדם מוסר השכל ג״כ להחעורר בחשובה כמ״ש במדרש י א א .
כ
ברדלא אומר אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום החוכחה י בלעם חכם של.הגויס היל
ייאמר-
לי
ל
ק
ולא היה יכול לעמוד מפני תוכחתה של אתונו שנאמר
לא י יוסף קענן של שבמים היה ולא יכלו אחיו לענות אוהו כי נבהלו מפניו ־ כשיבוא ה ק כ ״
ויוכיח אותנו לפי מה שהיא האדם שנאמר אוכיחך ואערכה לעיניך עאכ״ו ואס כן הכא כזוכרו-
את פי האחון אשר נברא להוכיח את בלעם ולא היה יכיל לעמוד בחוכחה מזה יקח ה א ד .
שלימ-,
י ל ^ל '
י י^
מוסר להיוח לו פחד ורעדה מיום הריי
שהיא מקרבח אח הגאולה :
ה ה ם
ע ש י ת
ה ם כ נ ת י
כ ה
ה
0
ו ה ת ו כ ח ה
והקשת
ה ב ר י ת
ר
יום
ז
ה נ ג י
ש ו 5
י ת ע ו ר
ש
ס ו י ש 5
ש ה
ה
ג ו ו נ י
5ת ש ו ב ה
וה
ר מ ז
להאד
ן יא
י ל
ל
לו
־ ידוע כי הוא אוח
שהוא המקיים העולם צריך שיהיה שלם וקדוש ועהור בשלשה דברים ש .
מחשבה דבור ומעשה ולא יהיה חסר משלשה אלה ובזה יהיה ראוי לקיים העולם ולזה כ ר מ
בקשה שהוא אות ברית של קיום העולם אשר נחן הקב״ה לבגי אדם ומזה יקח האדם מ ו ס
.
לקדש עצמו בשלשה אלה לבלחי יחסר מהם כי בעה״ר בגלות המר הזה העיקר שחסר
האדם היא המחשבה הקדושה כי על הרוב הדבור והמעשה של האדם הוא טיב אכל לב איי
0
ה ע
ז
ד
מ
כ מ ״ ש ה פ ס ו
ייאתס
^
^
יז !
לי
אותי מצות אנשים מלומדה ־ ואם חדקדק בבגי אדם חמצא הרבה בגי אדם שהם מ ס י ג
י ע
ט
ע
ש
ה
ע
ם
ה ז ה
5פ י ו
ו ב ש פ ת י י
כ ב י י נ י
ו
5ס
ר ח
מ מ נ י
ו ת ה י
S
ונמצא
n
וזאת
פרקי אבות
י
ליהודה סח
:ממצא העיקר חסר הוא המחשבה וא״כ בודאי כאשר נהיה אנחנו שלימים בעבודת ה׳ בקדושה
השילשת של מחשבה דבור ומעשה אז נהיה ראוים לגאולה ונמצא כי מן הקשח יבוא האדםליקח התעוררות :
והמן
יובן כי הנה בגליח האחרון הזה כלחה פרומה מן הכיס וקשים מזונוחיו של אדם
וכשיזכור את המן אשר נח ן הקב״ה לישראל במדבר אשר הוא ארן ציה ושממה לא
־מקום זרע וחאנה וגפן ורמון והוא יחברך שמו זן אותם בחסדו הגדול והאכילם לחם מן השמים
אשר כל מעם המאכלים שיש בעולם נמצאים בו ומה שהאדם מחאוה היה מועם בו וא״כ בזה
ישים האדם בעחונו במי שאמר והיה העולם כמו שכחוכ בחהליס גול על ה׳ דרכיך ו5טח
עליו והיא יעשה ־ ובזה יסיר ממנו העלבון שהוא קשה ומר ולא יירא על מזונוחיו ואס יבמח
בה׳ באמת ובתמים בוראי שהקב״ה יזמין לו פרנסתו כי הוא ממציא יש מאין ואין מעלור לה׳
־להושיע בין רב למעט וזאח ההבטחה שיבטח בה׳ היא צריכה באלו הימים אשר כלתה פרועה
מן הכיס וצריך האדם לבטוח בה׳ ואז הוא יחברך שמו ממציא יש מאין:
י
״והמטה
ידוע שכל האותות של יציאח מצרים יהיו לעחיד לבוא בגאולה האחרונה כמו
שכחוב כימי צאחך מארן מצרים אראנו נפלאות שהוא לעתיד בגאולה האחרונה
שתהיה במהרה בימינו כיר״א * וידוע שכל האוחוח שעשה הקב״ה במצרים היו כחובים על
המטה בראשי תיבות ולזה נברא המטה בערב שבת בין השמשות כדי שנזכור עתה בגלות
האחרון אח המטה הזה החקוקים בו האותות ונתנתס בגלות המר כי נקוה לה׳ לקיים מה
שנאמר כימי צאחך מארן מצרים אראנו נפלאוח :
י
*והשמיר
־ ידוע כי השמיר היה רב כתו לשבר האבן החזק בלתי שיגע בו דוקא מעבירים
אותו לפני האבן כמ״ש רז״ל שמראים השמיר לאבגיס ומיד הם גבקעים
•והגה יקח האדם מוסר להחגבר על היצה״ר לשבר כחו ולאי יאמר האדם אני בשר ודם
־ויצה״ר קשה כאבן איכה אוכל עליו הלא ילמד ק״ו מהשמיר שהוא קטן הכמות ובשר רך
בתכלית וכל כך יש לו כח חזק לשבר האבן בראיה בעלמא •א״כ כל שכן וכל שכן האדם יוכל
לשבר כח .היצה״ר ולהכניעי על ידי כח התורה והמצות אשר יעשה ובזה אם יתעוררו כל
ישראל אפשר להיוח הדור האחרון הזה דור שכולו זכאי ואז גהיה ראוים לגאולה :
־והכתב והמכתב
יובן מה שאמר החגא ואמרו רז״ל הכחב הוא על הכחיבה ־
והמכחב הוא הדבור שגאמר מכחב לחזקיהו ומציגו שלא כחב
•כלום אלא דבור של הוראה עכת״ד ע״ש ־ והכא מן המכתב שהוא מציאות הכחיבה מזה ילמוד
׳האדם כי כמו שעשה הקב״ה מליאות הכתיבה בעולם בשביל שעל ירי הכתיבה יתקיימו
. - -
הדברים
פרקי
וזאת
אבות
ליהודה
הרבדים בעולם ולא ישתכחו מבני אדם כי אלילי הכתיבה שהיא מזכרת לכל דבר היו הדברים-
נשכחים וכל דור לא היו יודעים מה שנעשה בדורות שלפניהם והמקרים אשר עברי על י א ש ס
כי הכל צריך האדם לידע אוחס י וא״כ מזה יקח האדם מוסר מלוח האחרון הזה אשר ב ע ו ט
הרבים גברה השכחה בעולם ואין לאדם לב רחב לשמור כל הענינים הצריכיס בלבו ובפרכן
בלמוד חורא אשר השכחה מצויה בהם מה שא״כ בדורוח הראשונים אשר היה לבס פ ת ו .
והיתה החורה חרושה על לוח לבס והיה להם זכירה הרבה אבל ברורוח האלו צריך ה א ר ס
לעשוח כמה אופנים כדי שחחקיים החורה בלבו ולא חשכח ממנו על ידי שיהיה זריז ללמיד
מקטניחו י ועוד שיזהר ללמוד בישוב הדעח ובעח לימודו יסיר כל המחשבות המטרידות אותן ׳
ועוד יהיה זהיר לחזור על לימודו כמה פעמים ־ באופן כל אחד יעשה לו איזה אופנים שיועילן
לו לקיים החורה בלבו י ועוד שיהיה זהיר כל דבר שילמוד ירשום אוחו בעט ברזל כדי ש י ה י
לו למשמרת לעולם ובפרט בדורוחינו הללו שנחמעטו הדעוח ־ וכל זה ילמוד האדם מ ן
הכתיבה אשר עשה ה׳ ית״ש כרי שיהיה קיום העילס וקיום הדברים כדי שלא ישחכחו מ ב נ י
אדם * וג״כ המכחב שהוא הדבור צריך האדם ליקח מוסר ליזהר בדבורו מנבלות הפה ו ל ה י ׳
ושקר וליצנוח וחנופה ודברים בטלים ודברי חול בשבח וכיוצא אשר בעה״ר רבים נכשלים כ
בדורוה הללו וכמעט בדורות הללו לא יבצר שלא ימצא בבני אדם החשובים אשר המה ב?לל
גדולים שבדור מאלו העבירוח חמורוח הכחובוח בחורה אשר האדם דש בעקיביו אשר ר ו .
עתו
ויאמ
חלוים בדבור כמו לה״ר וגו׳ כנז׳ ואלו העבירות לא ש ו ם י*דם ל ל י
מה מעשה איסור עשיתי הלא דבור בעלמא דברתי י ועוד אם דברתי נעשה דבורי י אבל כ א מ ת
צריך שידע אפילו הדבור הוא דבר שאין בו ממש והבל בעלמא היא מ״מ הוא פיעל פעולות
גדולוח הן מצד הרע הן מצד הטוב והקב״ה מדקדק בו הרבה ואפילו על שיחה קלה נידון
עליה ביום הדין עכ״ז צריך האדם ליזהר ולשמור עצמו לפי שמוח וחיים ביד לשון ולזה נ ב ר א
ת
ח
ה
ד
ס
ה
3ם
י ש
ה
ש י ע
ע
מ
ו
רי
ל ^ * ו ^ ליקדל•
ל
^
*־
הדבור בריאה פ
ולשמור עצמו ולזה נברא בערב שבח בין השמשוח כדי להחעורר האדם בדירייז הללי ש ^
בערב שבת בין השמשות אשר בעה״ר רוב מלחמח היצה״ר והמכשול אשר הוא מכשיל ל א ד
הוא בדבור ועל כן צריך התעוררות יותר כדי להשמר מ מ נ ו :
ר מ י ת
ו מ י ו י ז ד ת
כ י י
ידע
ה
ר ם
ג י ד
נ נ י כ ו
כ י
ג ד י
הו
ד ם
ה
ה
ס
והלוחות
יובן עפ״י ד5רי רז״ל כי הלוחות היו קידושין של ישראל והס נחמה גדולר-
ל ל לאמ^
^
לגו באורך הגלות המר הזה יען כי כאיר^
עזב ה׳ אלהי ישראל את עמו ולא ישוב עור אליהם מאחר כי זה כמה שנים רבות אשר גלה א ו ת
בין האומוח וביח המקדש חרב ומסור ביד האומוח ומזה ח״ו יתייאש האדם מן הגאולה א ל
באמח כאשר נזכיר הלוחות שהם הקידושין שנחקדשנו לו יח״ש בהס כדין אשה ובעלה ו
י
ת י נ י
י י ב י נ י י
נ נ נ י
ט
ס
ב
ב ז מ
נתנחם
וזאת
פרקי
אבות
ליהודה
סט
נתנחם מאורך הגלות יען כי רואים אנחנו שיש קידושין בודאי שהם הלוחוח ואין לנו שוס
גרושין ממני ית״ש כמ״ש הפסוק איזה ספר כריתות אמכם אשר שלחהיה י ואס ח״ו לומר
כדברי אומות שאומרים שהקב״ה עזב את ישראל לגמרי ת״ו וגו׳ כנז׳ ואם האמח איחס היה
צריך שיכחוב להם גע כריחוח כדי לבעל הקידושין כמ״ש הפסוק והיה אם לא חמצא חן
בעיניו וכתב לה ספר כריתוח ונחן בירה ושילחה מביתו וגו׳ * ואס כן מאחר שלא היה לה ג ע
גרושי! ממנו יח״ש כלל ועל כן בזוכריגי אח הקידושין שהם קידושין בודאי והס הלוחות ובזה
נתנחם וייטב לבנו ונצפה לישועתו ית*ש כי קרובה לבוא כיר״א :
ויען
אומרים אף המזיקין ־ כי מזה יכיר הארס חסדיו ית״ש עלינו וכמה נסים ונפלאות
עושה לנו בכל שעה ואין הארס מכיר בנסים ולזה כתיב לעישה נפלאות גדולות לבדו
אבל האדם אינו מכיר ואינו יודע והלא הדורות הראשונים מרוב קדושתם היו זוכים להכיר
בנסים והיו רואים בעיניהם כמה נסים ונפלאות שהיה עושה להם השי״ת אבל בדורות הללו
האחרונים הם צריכים למעשה נסים יותר מן הראשונים ובשביל שאין להם זכות כ״כ שיראו
הנסים בעיניהם ויכירו בהם לפי שהאדם הזוכה לראוח בניסו הוא מרוב צדקחו כמ״ש רז״ל
על פסיק ה׳ לי בעוזרי ואני אראה בשונאי כי כל הנעשה לו נם בזכותו זוכה לראוח בעיניו הנם
שלו אבל מי שנעשה לו נס בזכות אחרים אינו רואה הנם שלו ולז״א ה׳ לי בעוזרי דייקה אלא
ר״ל בזכותי וע״כ אני אראה בשונאי שהנס שנעשה לי בעבור שונאי אראהו בעיני עכ״ד ז״ל •
והנה בדורוח הללו רוב הנסים הנעשים לאדם הם בזכוח אחרים שהם זכות אבותינו ע״ה
וע״ז אין בעל הנם רואה הנס הנעשה לו י והנה הנסים הנעשים לארם ואינו רואה אוחם
יבחין אוחם מן הנסים הנעשים לו בענין המזיקים כי בודאי יש מזיקין שהם השדים הרבה
בעולם כמ״ש בגמרא דברכות אלמלא ניתגה רשות לעין לראות אין כל בריא וגו׳ ועכ״ז אנחנו
רואים שאין שום אדם ניזוק מהם א״כ הרי אפילו בדיריכו כמה גסים גדולים עושה הקב״ה
לאדם בכל עח ובכל רגע להצילו מן המזיקין והאדם אינו רואה הנס שלו וא״כ מזה יבחין וידע
כי יש כמה וכמה נסיס נעשים לאדם בכל עח ואינו רואה אוחם :
וקבורתו
של משה רבע״ה־יובן שמזה יבחין האדם וידע כי רצינו יח״ש שישראל הם
יחעוררו לשוב בחשובה שלימה מעצמם כדי שיהיו ראוים והגוגיס לגאולה מצדם
ולא מצד זכית אחרים המגין עליהם כי אי אפשר לחח להם הטוב אשר הבטחנו יח״ש לימות
המשיח כי אם שיהיו ראוים והגונים בעצמם ולא יועיל להם זכוח אחרים 5עבור זה ומזה ידוע
נדע ממה שהסחיר הקב״ה קבורת משה רבע״ה ממגו עד היום הזה ימים רבים אחר החורבן
וכל זה כרי שלא כרחוק הקן על ירי הליכתם לקבר משה רבע״ה ויצט ויתפללו אל ה׳ למהר
הקץ אעפ״י שעדיין לא תקנו מעשיהם כראוי ועי״ז בהכרת שיתפלל עליהם משה רבע״ה
ותפילתו
פרקי אבות
וזאת
ליהודה
זחפילחו חמשה פירוח ני לא חשוב ריקם לסי שחפילת משה רבע״ה דומה לחרב נ ז י ש י
ובוקעח ועולה מאילה וגדולים צדיקים במיחחם יותר מבחייהס וביני ביני לא יזכי ל א ו ת ו
העוב הגדול המעוחד לימיה המשיח ולזה נעלם ממנו קבר משה רבע״ה בדי שישראל ב ע ״
ידעו שאין הדבר חלוי כי אם בהם וישובו בחשיבה שלימה ואז הגאולה חהיה במהרה בימינו
כיר״א :
ות
כ
ואילו
של אברהם אבינו ע״ה ־ ידוע כי הקב״ה בעובו הגדול החשיב שחיעח האיל האלו
נשחע יצחק אע״ה וזה הזכוח הוא עומד ונזכר לעולם לחשועח ישראל ונמצא 2
המחשבה טובה של אברהם אע״ה ושל יצחק אע״ה זה לשחוט וזה להשחט החשיבה ה ק ב ׳ י
כמעשה ממש וא״כ בזה יחגחם האדם במעשה מצוח ובפרט בגלות הזה אשר כמה מ צ ו ת
חסרים לנו והס מצוח החלויים בארץ כמן חרומוח ומעשרוח ולקט ושכחה ופאה וכיוצא ובסל־£
מעשה הקרבנוח וע״ז צריך האדם לידע אם יהיה לבו ומחשבחו בהם ומהאוה להס ל ק י י מ ס
ויאמר באמח הלואי שיהיה ביה המקדש בנוי והייחי מקיים מצוה זו אז בודאי הקב״ה יחשו2
לו כאלו קייס כל המצות במעשה ממש וכאשר חשב לאברהם ויצחק אע״ה המחשבה של ה ש ח י ע
במעשה ממש א״כ אפילו בזמן הגלות יוכל האדם להיוח שלם ברמ״ח מצות עשה ו ש ס ל ^
חעשה שהם כנגד רמ״ח אברים ושס״ה גידים שיש באדם ולא יהיה בהם הסר כלל
י
ה
ה
״
ה
:
ו יען אומרים אף צבח בצבח עשויה ־ לא נעלם מ״ש רש״י ז״ל ־ פירש אף צבח שלנו ס י
מלקחים לא נעשה אלא בצבח עשויה וגו׳ לפי שא״א לו לנפח להכניס ידי ממש ו ל י ק
הברזל חם כדי לחקן הצבח אלא אס כן אוחז אחרח בידו עכמ״ד ז״ל י והיה זה מוסר ל ד ו ך
האחרונים אלו אשר בהם מחפשטיס חכמוח הרבה ועושים דבר חכמה אשר לא היה יכולת 2י
הראשונים לעשותו והעולם יחשבו שהאחרונים הם תכמיס יותר מהראשונים אבל באמת yfy
כן אלא עניינם הוא כננס על גבי ענק שאס לא היה להם כמה הקדמות גדולוה מ ה ר א ש ו נ י
לא היו יכילים להתחכם לעשות החכמות מאליהם ומעצמס לפי שהננס שאס לא היה ריכב כגל
גבי ענק לא היה אפשר לו להגיע ידו לראש הדקל ולחלוש משם חמריס א״כ העיקר היסול•
שעשו
אשר טרחו הראשונים לייסדו ואם היו הראשונים נשארים בחיים היו עושים יוחר
האחרונים רק זמן לא היה להם להשלים הדבר י וכן עזה״ד הוא בדור אחר דור ומזה הכגני,
ר ו ש
ח
ו ת
ד
ס
מ
ח ב י
ב ע נ י
ח כ מ ת
ה ת י ר ה ה
מ ג נ י
ח כ מ ת
ה ע י
ס
נ
מ
ז ה ה ו
ד ו ג מ ת
ה צ ב ת
מ
ה
ש ר
^ ל א אסשל-
^
^
ל
•
1
ו
1
לנפח להכניס ידו ממש וליקח הברזל חם כדי לחקן הצבח אלא אס כן אוחז אחרת בידו ן-
ו נ ג נ י י נ י ה ס
ל^
האחרונים אם לא היו חופסים בידם הקדמוח הרחשיניס
העניינים חכמוח הרבה אשר חדשו הם מחדש ודו״ק ע כ ״ ל :
ה י ו
י כ ו
ל
י ם
לתל.-
11
ולשי
פרקי
וזאת
^לפי
אבות
ע
ליהודה
האמור נראה לפיש הכתוב בסדר וזאה הברכה י אשריך ישראל מי כמוך עם טשע
בה׳ וגו׳ ׳אשריך ישראל י אם תשכיל את כל אשר תעשה־ כאשר דבר ה׳ אל משהי
ולכל תכמי ישראל אשר הס אנשי מעשה י אשר בהם ניצוץ משה י כאומרו על פי התורה אשר
יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה וגו׳ ־ ואז מי כמוך עם נושע י מגלות האחרון הזה
תשועת עולמים י בה׳ ־ כלומר ולא על ידי מלחמחך אלא כאומרו ה׳ ילחם לכם ואחם חחרשון ־
נוגן עזרך ואשר חרג גאוחך ־ כלומר וכאשר היה עזרך וחרב גאותך בגלות מצרים והוציאך
בכחו הגדול ביר רמה י ורש״י ז״ל פירש י ביר רמה י בגבורה גבוהה ומפורסמח עכ״ד י כן יהיה
עזרך וחרב גאותך בגלות האחרון הזה ויוציאך בכחי הגדול ביד רמה בגבורה גבוהה ומפורסמת
כאימרו כימי צאחך מארן מצרים אראנו נפלאוח י ואז ויכחשו אויביך לך ־ כלומר ובאותה שעה
נכזבה חוחלח אויביך להרע לך חמיר על עוניך שהרי על ידי ההשכלה אשר חשכיל כנז״ל
נחכפר עיניך כאומרו חס עוניך בח ציון לא יוסיף להגלוחיך ־ ולא די כל זה אלא י ואהה על
במותימו חדרוך י כאומרו ומשלח בגוים רבים ובך לא ימשולו :
ארבע
מדוח בדעוח • נוח לכעוס ונוח לרצוח ־ יצא שכרו בהפסדו קשה לכעוס וקשה
י
לרצוח י יצא הפסדו בשכרו י קשת לכעוס ונוח לרצות חסיד י טח לכעוס וקשה
לרצוח רשע ־)פירוש רבינו עובריה( הכי גרסינן נוח לכעוס ונוח לרצוח י יצא שכרו בהפסדו *
קשה לכעיס וקשה לרצוח־ יצא הפסדו בשכרו י אדם שכועס מהר על כל דבר אעפ״י שהוא
חוזר ומתרצה מהרה ־ הפסדו מרובה משכרו ־ שרוב מעשיו מקולקלים מאחר שהוא נוח לכעוס
על כל דבר ודבר ־ אבל הקשה לכעוס ־ אעפ״י שיש לו מרה רעה שהוא קשה לרצוח ־ יצא
הפסדו המועט שהוא קשה לרצוח בשכרו המרובה שהיא קשה לכעוס ־ ורוב מעשיו מחוקניס *
ואיח דגרסי אפכא וגירסא זו נראיח לי עיקר עכ״ל :
ואני
הדל נראה לפרש
י
טח לכעוס
י
ארז״ל כל הכועס אם חלמיד חכם הוא חכמחו
מסחלקח ממנו וגו׳ ־ מנלן ממשה ואלישע וגו׳ ־ ואמר ליה אליהו ז״ל לרב יהודה לא
תרחח ולא חחעא ־ ובזוהר פ׳ תצוה אי בר נש כעים עקר מיניה נשמתיה עלאה קדישא למשרי
באחרא סטרא אחרא ודא איהו בר נש דמריד במריה ואסור לאתקרבא בהדיה ודא איהו
טורף גפשו באפו וגו׳ דטריף נפשיה ואשרי באחרה אל זר וגו׳ ואפילו כד אחי בר נש ועקר
לההוא זר מגויה מכל וכל לעלמין ולבתר אשחדל לאחקדשא ולאמשכא ההיא קדישא דנשמחא
קדישא עליה כדין ולואי דאתקדש דכיון דערקת מיניה זמנא תדא כמה יעביד בר גש עד
דתיתוב לאתרהא עכ״ל ־ וטת לרצות * אעפ״י שהוא תוזר ומתרצה מהרה ־ הפסדו מרובה
משכרו י שהרי כמה יעביד בר נש עד דתיתוב לאתרהא כנז׳ י וג״כ הפסדו מרובה משכרו י
שהרי ארז״ל כל הכועס בידוע שעונותיו מרובים מזכיותיו שנאמר)משלי( איש אף יגרה מדון
ובעל
פרקי אבות
וזאת
ליהודה
ובעל חמה רב פשע עכ״ליקשה לכעוס וקשה לרצוח־ יצא הפסדו מ ד ע נ י שהיא קשה לרצית
בשכרו המרובה שהיא קשה לכעוס* שהרי רובו זכיוח ־ ודון מהאמור כיון שאז״ל כל ה כ י נ נ
בידוע שעיניתיו מרוביס מזכיותיו י שכן ראוי לומר שכל הקשה לכעים בידוע שזכיוחיו מרוביס
מעונותיו ־ וכנו׳ אמר ליה אליהו ז״ל לרב יהודה לא חרחח ולא תחטא :
ס
מדרש פליאה
2אחז
בשב״ח בארני״ו שבח ואיר ארן ישראל־מדרש אם יראה בעיני מורי־ מפני מ ה ל א
נכנס משה לאין ישראל בעבור וין־ אח המצרי ויטמנהו בחול עכל״ה :
והגה
מדרש זה פליאה ונראה לע״ד שיובן בהקדם מאמר רז״ל־ראין מין דיני נ פ ש ו
י
ת
,
בבבל שנאמר כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דין לדין וגו וקמת ו ע ל י
ת
אל המקום אשר יבחר ה׳ אלהיך בו עכ״ל ־ ועוד אמרו ז״ל ־ דאין קובעין חודשים ולא מ ע ב ד י .
שנים בחוצה לארץ י והקשו בגמרא )ברכוח ם״ג ע״א( והא רבי עקיבא הוה מ ^ י
וקובע חודשים בחוצה לארז־ ותירצו שאני רבי עקיבא שלא הניח כמותו בארן ישראל ע ש ״ .
לפי האמור אפשר יבוא המדרש על נכין ־ מפני מה לא נכנס משה לארז ישראצ
בשעה שאמר לפני הקב״ה הכנסט לא״י לקבוע חודשים וגו׳ מפט שא ! ק י ב ע י ן
חודשים יגי׳ בחוצה לאלן כנז׳ ־ בעביר ויך אח המצרי ויעמנהו בחיל ־ רמז בחו״ל ראשי ת י
בחוצ״ה לאר״ן ־ כלומר אמר לו הקב״ה משה איך דנת דיני נפשות בחו״ל והרגת את ה מ צ
.,
והא אין מין דיני נפשות בבבל שנאמר כי יפלא ממך דבר למשפט וגי׳ וקמת ועלית
אלא מאי יש לך למימר שאני אתה שאין נמיתך בא״י י וכן נמי חוכל לקבוע חודשים וגו ב ח ו ״ ל
א״י ואין אתה צריך ליכנס לא״ייואפשר הייני מה שנרמז 5כ ת ו ב ־ ז י . , /
א
'
כ״ה וכ״ה ויר״א כ״י אי״ן אי״ש יי״ך א״ח המצר״י ויטמנה״ו בחו״ל במסיק גימטריא מ ש ו ״
הכ״י ל״א נכנ״ס מש״ה לקבו״ע חידשי״ם לעב״ר שני״ם באר״ן ישרא״ל :
ך ל £י האמור נראה לע״ד לפרש מדרש ־ בשעה שאמר משה לפני הקב״ה הכנסט ל א
ישראל אמר לו אחה חכם ואחה רוצה ליכנס לא״י אפילו אין אט קוברך ע ע ל ״ ״ י
ט
ש
0
ב
ומעתה
,
5ו ת
י י
ו ג ו
,
מ
פ ט
ש
ץ
כ מ ן ת ך
ס
ב
ם
ר ץ
ה
והדקדיקיס
וזאת
מדרש פליאה
ליהודה עא
^הדקדוקים
שבמדרש הס־ בשעה שאמר משה וגו׳ אמר לו אחה חכם וגו׳ אדרבה
בשביל שהוא חכם ויודע ממלח א״י וקרושחה הוא שירצה ליכנס לא״י
ביותר מאחרים י ועוד מה שאמר לו אפילו אין אני קוברך צריך לדעח מפני מה אם י מ סלא׳׳י אינו קיברו ובחו״ל קוברו משמע הקב״ה בכבודו:
•*מדרש
זה כבר פירשוהו רז״ל־והרב יחל״םז״ל פירש בהקדם ראיחא בזוה״קידאין
הקב״ה נקרא כהן גדול כי אם בא״י אבל בחו״ל משחמש במדח כהן הדיוע •
׳וכהן הדיוט מטמא לבנו אבל כהן גדול אפילו לבנו אינו מטמא י והביא זוה״ק ראיה מפסוק
גדול ה׳ ומהולל מאד בעיר אלהינו דיקא אכל לבר מעיר אלהיט משחמש במרח כהן הדיוט
י
עכ״ל ומובן ונכון:
ואני
הדל אענה חלקי בפירוש זה שפירש הרב הנז׳ י בהקדם איזהו חכם הרואה אח
הנולד י ופירש רביט עובדיה ז״ל י הרואה אח הטלד י צופה ומביט במה שעחיד להיות
זגי׳ ע״ש ־ ומעחה היינו סיינה המדרש ־ בשעה שאמר משה וגו׳ אמר לו אחה חכם י ואיזהו
חיכם הריאה אח הנולד־ והנילד הוא אם ח מ ס לא״י אני בא״י כהן גדול וכהן גדול אפילו לבנואינו מטמא ׳ ואחה רוצה ליכנס לארץ ישראל אפילו אין אני קוברך ־ ומובן ונכון:
ואני
הדל גראה לפרש המדרש כפי האמור לעיל ־ בשעה שאמר משה וגו׳ כלומר כדי לקבוע
חודשים וגו׳ כנז׳ י אמר לו אחה חכם ־ כלומר אחה זכיח לחמשים שערי בינה חסר
יאחד מהמלאכים י וכמו שאמרו ז״ל רב ושמואל דאמרי חרוייהו חמשיס שערי בינה נבראו
5עולם וכולם ניחנו למשה חוץ משער אחד דכחיב וחחסרהו מעט מאלהיס ־ נמצא אין חכםכמותך בא״י ומשום הכי דגת דיני נפשות בחו״ל וגו׳ כנז׳ ־ ועכשיו בקביעוח חודשים וגו׳ ־
אתה רוצה ליכנס לא״י ־ המיהא גדולה בך דמאי שגא הכא בקביעות חירשים וגו׳ מהתם בדיני
נפשות כשם שמח דיני גפשוח בחו״ל וגו׳ כן נמי תוכל לקבוע חודשים וגו׳ בחו״ל ־ וג״כ אפילו
אין אני קוברך מטעם הנז׳ :
נראה לפרש • בהקדם מדרש ילקוט י לכן לא תביאו את הקהל הזה ־ אמר הקב״ה
ו^וד
למשה שבחך הוא שהוצאת שישים רבוא ממצרים וקברתם במדבר ואתה מכניס דור
אחר ־ עכשיו יאמרו אין לדור המדבר חלק לעוה״ב אלא שכב בצירן ותבוא עמהס שנאמר
ויחא ראשי עם ־ לכן כחיב לא חביאו אח הקהל הזה וגו׳ עכל״ה :
ומשם
באר״ה ־ בשעה שאמר משה יגו׳ אמר לו אחה חכם י כלומר אחה מנהיג צאן
י
קדשים בחכמה אם כן שבחך הוא שהוצאח שישים רבוא ממצרים וקברתם במדבר ־
׳ואחה רוצה ליכנס לא״י ־ ומכניס דור אחר עכשיו יאמרו וגו׳ ואין זה שבחך שהוציא לעז על
דור
כודרש פליאה
וזאת
ליהודה
דור דעה שהראו באצבע ואמרו זה אלי ואטהו וגו׳ י)וכדאיתא בילקוט חלש בערך משה ב ש ם ׳
המקובל הגדול בעל עשרה מאמריה( הא דאמר רבי עקיבא דור המלצר אין להם חלק לעוה׳יצ
חלילה לומר כן על דור דעה אלא ר״ל אין להם צורך לעוה״ב לרוב מעלתם כי מ ה כ ת י
ב
בעוה״ב ואמר ביום ההוא הגה אלהיט זה קוינו לו י ודור דעה הראו באצבע בעוה״ז זה א ל י
,
,
ואנוהו וגו׳ אלא שכב בצירן וגו׳יוג״כ אפילו אין אני קוברך מטעם הגז :
ועוד
נראה לפרש
י
בהקדיס דאיחא בעשרה מאמרוח בפרק ט״ו * שמעלח משה ו ל ו ל
המדבר היה יותר גדולה ממעלח א״י כמבואר בזוה״ק ־ ואיחא בפירושו ביואל מ ש ה •
וז״ל כל איטן שישים רבוא מעלמא עילאי הוי ובההוא דיוקנא הוה אזלא במדברא וחד מ נ ה ו ן
לא עאיל בארעא ע״ש :
ומשם
באר״ה * בשעה שאמר משה וגו׳ אמר לו אחה חכםיא״כ אחה יודע ש מ ע ל ח ך
ומעלח דור המדבר היה יוחר גדולה ממעלח א״י • ואחה רוצה ליכנס לאי׳י י עכשיו
יאמרו שמכאן מוכח שאין מעלחם יוחר וגו׳ דאם היה מעלחס יוחר וגו׳ למה אתה ג כ
כ ס
לאי׳י והלא גס מעלחך יוחר גדולה וגו׳ ־ וא״כ לעז אחה מוציא ואין זה שבחו י ולכן ש כ ב
,
בצירן וגו׳ ־ וג״כ אפילו אין אני קוברך מטעם הגז :
ועוד
נראה לפרש
י
בהקדם מדרש רבה פ׳ כי חבא־אמר הקב״ה למשה אין אחה י ו ד
ע
מה לעשוח אחה רוצה לאחוז החבל בחרי ראשין ־ אס אעברה נא אחה מבקש לקייס •
בטל סלח גא י ואם סלח גא אחה מבקש לקיים י בטל אעברה גא וגו׳ ע״ש :
והלב
לב אריה ז״ל פירש מדרש זה־וז״ל אם אעברה גא אחה מבקש לקיים לביא ל א ״ ,
בטל סלח נא י ר״ל שאחה בהעברחך לא״י אחה מוציא שם רע על דור ה מ ד
ב ד
שיאמרו העולם כשר אחד היה ביניהם ונכנס לארן ישראל אבל הם כולם פסולים ו ר ש ע י ס
ועבור עונם שלא נמחל להם הוכרחו למוח במדבר ־ דאס לא כן הוה גם משה קבור ע מ ה ס
אלא מדלא משה רבע״ה קבור עמהם משמע שהם רשעים ובעונש יתמו וימותו במדבר י א ״
כ
בטל סלח נא כי באמח שמעחי לקול חפלחך ואמרחי סלחחי כדברך י ואס סלח נא א ה ה
מבקש לקיים וישאר הסליחה והמחילה שסלחחי לעונם בטל אעברה נא י ר״ל שמוכרח א ה ה
להיות קבור עמם במדבר כדי שיאמרו שנסלח עוגם לדור המדבר והא ראיה שגס מ ש ה
רבע״ה קבור עמהם מטעם ויתא ראשי עם שיכניס את כולם לעתיד לבוא עכ״ל :
ומשם
באר״ה * בשעה שאמר משה וגו׳ אמר לו אחה חכם ואתה רוצה ליכנס לא״י •
חמיהא גדולה בך שאחה חכם ואינך יודע מה לעשוח וגו׳ י אם אעברה נא וגו׳
בטל סלח גא וגו׳ ואם סלח גא וגו׳ בטל אעברה גא שמוכרח אחה להיוח קבור עמם ב מ ד 5
וגו׳ וכגז׳ * וג״כ אפילו אין אני קוברך מטעם הנז׳ :
ועוד
ד
וזאת
\})\ך* נראה לפרש ־ בהקדים
מדרש פליאה
ליהודה עב
הממס שנקבר משה רבע״ה על ידי הקב״ה בכבודו מ ו ד ע
י
משום שגופו של משה נמשך אחר ענייני הנשמה ונמצא מהגשמי נעשה הכל רוחני
״והא ראיה אף בחייו לא אכל לחם ופירש מן האשה א״כ אין הבריוח יכולים להחעסק בו משום
שאין לגשמי חלק ברוחגי כי אם רוחגי ברוחגי :
ומש•
באר״ה בשעה שאמר משה וגו׳ אמר לו אחה חכם ויודע בעצמך שמהגשמי געשה
י
י
הכל רוחני וגו׳ ואחה רוצה ליכנס לא״י אפילו אין אני קוברך • ואם אין אני קוברך
מי הוא וה אשר יוכל לקבור אוחך שאין לבריוח חלק בך מעעם ה נ ז ׳ :
ועוד
נראה לפרש ־ בהקדים מדרש רבה ה׳ אלהים אחה החילות אמר רבי לוי אמר משה
י
י
לפניו יחברך רבש״ע עצמוחיו של יוסף נכנסו לארץ ואני איני נכנס־ אמר לו הקב״ה
•מי שהודה בארצו נקבר בארצי• ומי שלא הודה בארצו אינו נקבר בארצו י יוסף הודה בארצו
באומרו כי גניב גינבחי מארץ העברים נקבר בארצו י משה שלא הודה בארצו שאמרו אישמצרי הצילנו מיד הרועים והוא שומע ושוחק לפיכך לא גקבר בארצו עכל״ה :
והרב
לב אריה ז״ל הקשה ־ מה שייכות יש להידאוח בארצי עם קבורחו ואיך חליא זה
בזה • וחירץ בהקדם מה שכחב הרב המקובל בעל עשרה מאמרוח ח״ג ממאמר
מקור הדין פ״ע על פסוק כי מן המים משיחהרשהוא חסד ורחמים ואין זה העולם מקומו
כי משה רבע״ה כולו רוחני ולכך בא משה לזה העולם להשליס אח ישראל כי אין לו חלק בארץ
•כנודע ־ ולפי זה שפיר קאמר הקב״ה יוסף שהודה בארצו דייקה ר״ל שהארץ היה שייך לו
שהוא היה גשמי לכך הודה בארצו ולכך נקבר בארצו ־ אחה שלא הודח בארצך וקשה למה
באמח לא הודיח בארצך ששחקח אלא צריך לומר הואיל שאין לך חלק בארץ ההיא שאחהכולך רוחני ואין זה העולם מקימך ולכך היית שומע ושותק לכך אין צריך אחה ליקבר בא״י •
•ולפי זה היינו כוונת הפסוק כי ממגד חראה אח הארץ ושמה לא חעביר ר״ל שאין זה הארץ
והעולם הזה מקומך י ובא הכתוב לתת עעס לשבח למה באמת אין לז חלק בארץ * לזה אמר
וזאח הבל־כה אשר ברך משה איש האלהים דייקה ר״ל שהיה כולו רוחני לכך אין לו חלק
בגשמי ־ ואפשר לומר שלזה כירן רבי חמא בר חנינא פ״ק דםועה על פסוק ולא ידע איש אח
קבורחו י אמר רבי חמא בר חנינא אף משה רבע״ה אינו יודע היכן קבור כחיב הכא ולא ירע
איש את קבורתו י וכתיב התם וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלהים י לדרכינו שמרע״ה
היה כילו רוחני אף בחייו לא אכל לחם ופירש מן האשה אם כן במותו לא היה ידע היכן גופו
כלל שלא היה לו גוף שנפשע בחייו החומר ממנו י וזה שמביא ראיה לדבריו ולא ידע איש אח
•קבורחו אפילו מרע״ה עצמו הואיל שהיה איש האלהים כולו רוחגי ולא היה לו גוף כלל לכן
לא ידע אח קבורחו כי לא כקבר שום חומר בעולם כלל עכ״ל :
ומשם
מדרש פליאה
וזאת
ומשם
ליהודה
כאר״היבשעה שאמר משה וגו׳ כלומר כדי לקבר שם כמו שנקברו עצמותיו ש-3
כ
יוסף שם * אמר לו אחה חכם ־ כלומר אחה גדול החכמים י^יי! ל ל הנכיאי©
א״כ אחה יודע בעצמך שאחה חסד ורחמים וגו׳ ואין לך חלק בארן כגז׳ ואהה רוצה ל י ע .
ג ס
לא״י ־ כדי שחקבר שם כמו עצמוחיו של יוסף ־ יוסף היה גשמי וגו׳ ולכך נקבר בארצי י א ת ה
,
איש האלהים כולך רוחני שאין לך חלק בארץ הגשמי לכך אין אחה צריך ליקבר כיי״ י אסיצו
אין אני קוברך־ כלומר אפילו בחו״ל אין אגי קוברך שאין לך גיף גשמי הצריך קכירה שנסשכן
בחייו החומר ממנו ־ ומה שנאמר ויקבור איחי בגי ־ כלומר ענין שכיבה והשראח דבר רוחכי
בצד דור המדבר מטעם ויחא ראשי עם לע״ל:
ו ל פ י האמור נראה לומר מדרש אם יראה בעיני מורי ־ הן קרבו ימיך למות י כ ת
ן ח ה
שה
אמרה הנשמה לפני הקב״ה רבש״ע איש אשר נאמר עליו איש האלהיס ימות י ו צ ק .
אני אוהבח גופו ואיני רוצה לצאח ממנו ־ אמר לה הקב״ה בחי בגמר מאה ועשרים ש;.-,
שקצבחי לך להיוח בגופו של משה מוכרחח אחה לצאח ממנו ולא חוסיף דבר אלי
נ ג ו ד
בד^-
הזה שהרי כחיב ויחא ראשי עם עכל״ה :
והגה
צ ר י
ו ל
מ ג ת
י
^
ה ב י
י
מ
ה
ע
^
ה
ב
ד
ע
ת
ה
נ ש מ ת ו ש
^
מ
מ
ג
ה
״
ה י
ש י צ ת ה
^ לל^
ת
מד
המצודה אשר היא פרושה על כל החיים בין למלכים בין להדיוטות כדכתיב מי ג כ ד -
יחיה ולא יראה מות ותשאר בגופו של מרע״ה י ואפשר לומר שנשמחו של מרע״ה באה ב מ ע - 5
?
פ נ י
ב ״ ה
ה
י
מ י ה
ר ב ש ״ ע
ט נ ג ס
ה מ י ת ה ה ו
כ י י
ד ב ר
ש כ
ש ו ר ש י
י ח ז י ר
ה מ
ע
ס
ד
מי׳
ו*
^
^
^
^
^
^
מ ש ה נ מ ש
ו אתל
ש^
י
ל י
ל
ל ק ייליה
י
י ל
^י
הנשמה ונפשט בחייו החומר ממנו ונעשה כולו רוחני וכמי שאין לו גיף כלל י והא ראיה א
בחייו לא אכל לחם וגו׳ א״כ איש האלהים טלו רוחני כזה ימוח ־ והרי הוא כבר יצא מ׳בלצ
החיים הנחפסיס במצודה ולכך אני אוהבח גופי ואיני רוצה לצאח ממנו ־ רבשי׳ע ואס ה ,
ה
מ ה
ע פ ר ו
ח ו ז
ה נ ש מ ה
מ מ ע
ח
ח י ז ר ת
ש
ר ש ה
ו
ג
ו
פ
י
מ
ג
נגת ש
צ 5ת
בההי
ע
מ ה ניעי
תרוונ
בההי
ע
מ
ו כ מ י שע
ה ח נ י
ע
ו יאליהו
^
^ ^ ^ '^
^ '
יז ל ל
מן גו<שו
ז״ל כנודע ־ אמר לה בחי אעפ״כ בגמר מאה ועשרים שנה וגו׳ מוכרחת א ל
שהרי כ ת י ^
וגופו ישאר כאן במדבר ואף שהוא רוחני ולא חוסיף דבר אלי עוד בדבר
ויחא ראשי עם לע״ל:
י
ה י ו ת
ב ג י פ י
ה פ ר ד
ת ה
ה ז ה
><1i111111111111!11111111111^11111!1111111m11n1111rt
ליהודה
וזאת
דרך צדקה
איתא
במסכת כתובות פרק ששי דס״ז ע״ב מור עוקבא הוה עניא בשיבבותיה דהוה
מ י ל כל יומא דשדי ליה ארבעה זוזי בליטרא דדשא יומא חד אמר איזיל אחזי מאן
קעביד בי ההוא עיבוחא ההוא יומא נגהא ליה למור עוקבא לבי מדרשא אחיא דביחהו בהדיה
כיון דחזיה דקא מללי ליה לדשא נפק בחרייהו רהוט מקמיה עיילי לההוא אחונא דהוה גרופא
נורא היה קא מקליין כרעיה דמור עוקבא אמרה ליה דביחהו שקול כרעיך אוחיב אכרעאי
חלש דעחיה אמרה ליה אנא שכיחנא בגויה דביתא ומקרבא אהנייתי ומאי כולי האי דאמר
מור זוערא בר טוביה אמר רב ואמרי לה אמר רב הינא בר ביזנא אמר ר״ש חסירא ואמרי
לה אמר רב יוחנן משוס רבי שמעון בן יוחאי נוח לו לאדם שימסור עלמו לחוך כבשן האש
ואל ילבין פני חבירו ברבים מנא לן מחמר דכחיב היא מיצאח וגו׳)-רש״י( ליטרא לדשא־
חור שבמפחן וציד הדלח סובב לו י כיון דחזא י העני י אנא שכיחנא בגויה דביחא ־ ועניים מוצאי!
אותי לפיכך זכותי גדול • ומהרבא אהנייתי ־ הנאתי מזומנת שאני מחלקת לחם ובשר ומלח אבל
אתה טחן מעוה לעניים והם טורחים וקונים סעודה י מאי כולי האי ־ למה •הם .,ברוח ו,כנס
לתנור ׳ היא מוצאת וגו׳ ־ אעפ״י שבאתה לישרף לא גילתה הדבר אלא אם כן יגלה הוא ואם
י
לא יגלה נשרפת עכ״ל :
מדרש אליהו ז״ל כתב ־ שבעגין מאמר זה הקשה ה״ר יקותיאל זלמן נר״ייבסיף
המאמר גוח לו לארס וגו׳ ואל ילבין פני חבירו ברבים מגא לן מתמר וגו׳ ולכן מור
עוקבא מסר אח עצמו לכבשן האש כדי שלא להלבין לעני ־ וקשה שאינו מביא שוס ראיה
מתמר דשאני החם שידעה חמר שיהודה היה מקבל הבושה על ידה ולכך לא הלבינחו ־ אמנם
גבי מור עוקבא העני עצמו רצה לקבל עליו הבושה ובנדון הזיה אין הכי נמי שאין ראוי לאדם
למסור עצמו לכבשן ואם כן למה מור עוקבא מסר עצמו למיתה ־ ועוד יש לדקדק שלא
אמרו חז״ל אלא טח לו לאדם שימסור עצמו וגו׳ ואל ילבין פני חבירו ברבים י אבל בנדון זה
של מור עיק5א לא היה מחייב למסור עצמו לכבשן האש שלא היה ברבים זא״כ איך מסר
עצמו למיתה* והגס שנוכל לומר כשרץ העני אחריו באו ברבים מיהו'אין שייך הלבנה משום
זהרב
שמור
דרך צדקה
וזאת
ליהודה
שמור עוקבא לא היה מדבר כלים רק בראות אותו העני היה שותק מור עוקבא ואיט מ ל ו ן
המלבין פני חבירו ברבים שמלבינו ברברים וגו׳ ־ ילכאירה יש לומר שבראיה אותו ה ע ט ל מ
ו ד
עוקבא ברבים היה מרבה עמו בתחינית על הטיב שהיה עישה עמו כדי שלא להיות כפוי מ ו
ב ה
שכן אמר העני איזיל אחזי מאן קא עביד בי ההוא טיטחא וגי׳ ובהיות שהיהמחחגן לו ב ר 5י
0
על הטוב שעשה עמו נמצא שמלבינו ולכך מסר עצמו לכבשן האש כדי שלא יכירהו מעולם r7p
שכל עת שימצאהו ברבים שלא יחזיק לו טובה ברבוי דברים י ואח״כ מצאחי להירטב״א זצ״ל י
ואע״ג דההוא במלבין פני תבירו ברביס מה שאין כן בזו דמור עוקבא מ״מ למדנו כי ה ל ב כ
פנים דבר קשה מאד עכ״ל ־ ובזה מתיישב הקושיא של החכם הנז׳ נר״י דאין הכי גמי ש ה
ת
,
ע כ
קבל עליו הבישה אמנם מיהו בראותו למור עוקבא היה מחבייש והלבנח פנים דבר קשה הוא
ולכך מוסר עצמו לכבשן האש עכ״ל :
ןא^י
הדל קטן הבינות צריך לדעח־מאי היא כוונחיה דמור עוקבא בארבעה זיזי ב ד ו ק
ה
לא פחות ולא יותר דהוה שדי בכל יומא לההוא עניא דהוה בשיבבוהיה י ואפשר לימל•
דמור עוקבא הוה זהיר בכל יומא ויומא ליחרא שס הוי״ה ב״ה בנתינת הצרקה־ וכמו ש כ ת
כ 1
המפרשים ז״ל בשם רבינו האר״י זצ״ל • רכל העושה צדקה הוא מיחיד שס הוי״ה ב״ה י זרוע,
ז׳ י יה׳ אצבעוח כנגד ה׳ ראשונה ־ והפרוטה כנגד היו״ד ־ וה׳ אצבעוח העגי כגגד ה׳ א ח ר ו
עכ״ליומפגי דמור עוקבא לא היה יכול ליחיד שם הוי״ה ב״ה בסדר זה האמור מפני
<
ש
היה רוצה לחת צדקה להעני מידו לידו כדי שלא להלבין פניו וכנז׳ ולכן היה מטין לתת א י ב
זוזי בדוקה והיה מכוין בהם לרזא דארבע אוחייח שם הוי״ה ב״ה והיינו היחור בנתינת ה צ
באופן זה :
ואבוא
כ ה
א
ע ה
ל ק ה
היו״ם אל העי״ךההוא יומא גגהא ליה למור עוקבא לבי מדרשא יהיל״ל ההוא
יומא גגהא ליה למור עוקבא לבי כגםתא שצריך להתפלל תחילה ואת׳׳::
לבי מדרשא י)וכמו שכחב מרן הקדוש בש״ע א״ח ס״א( יתגבר כארי לעמוד בבוקר ל ע ב ו
מליישא
ו
בוראו שיהא הוא מעורר השחר על׳ל
היינו לבי ככסחא להחפלל חחילה י )וכדאיחא בברכוח( אמר אביי מריש הוה גריסנא
ביחא ומצלינא בבי כנסחא כיון דשמעגא להא דאמר רבי חייא בר אמי משמיה דעילא .
שחרב בית המקדש אין לו להקב״ה בעולמו הלא ארבע אמוח של הלכה בלבד לא הוה מ צ צ . -
אלא היכא דגריסגא ׳רבי אמי ורבי אסי אע״ג דהוי לתו תליסל־ בי כנסחא בטכריא לא מ < ,
אלא ביגי עמידי היכא דהוי גרסי עכ״ל :
י
ל
ך
ל ת
ע ב י ר ה
ל י מ ר
ז ו
ה
י
א
י
ת
פ
ל
ה
ו
י
א
פ
ש
ל 5י
ר
5
מ
ג
ו
י
0
א
צ
ועוף
ג י
ההיא יומא גגהא ליה למור עוקבא י '
כ
לכולי עלמא כגהא ל
י ו מ א
ו ץ מ א
א ״ פ
ד י י
ח
ה
ה י ל ״ ל
י נ י
ל י ה
ה ה י א
ל
ח י ד
י י מ א
ע
ה
א
ה ה ו א
י י מ
א יה ,
ד
? ג ה א
י מ י ר
ע י ר
כ
» א אז<
לבי
וזאת
דרך צדקה
ליהודה עד
לכי מדרשא אתיא דביחהו בהדיה * ועיר מאי בעיא דביתהו גביה בההוא יומא בבי ממ־שא *
זאפשר שיובן בהקדים )מה שכחב הרב הגדול המקובל האלק״י כמוהר״ר אהרן ברכיה זצ״ל
אשר חבר ספר מעבר יבק(וז״ל מצינו כמה חסידים שהיו בוררים להם ימים מיוחדים ולא היו
רוצים לראות שום ארס אלא מחפלליס וקוראים כל היום לעצמם ואם מחמח איזה אונס הוצרך
להם לראוח פני אדם לא היו מחעכבים עמו זמן רב ־ יכתב בעל ספר חרדים ובכמה חבורים
הראשונים נמצא שבהחבודדוח והפירישוח והדבקות היו נוהגים בו חסידים ע״ש י ולמד מהרב
הגדול המקובל האלק״י כמוהר״ר יצחק לוריא אשכנזי זל״ל שזה מועיל לנפש שבעחים מהלימוד
ולפי כח ויכולת האדם יפרוש ויחבודד יום אחד בשבוע או יום אחד בכל ע״ו או יום אחד
לחודש ולא יפחוח מזה י וכן כתב הרמב״ן על מה שאמר ביעקב אבינו קום עלה ביח אל ושב
שם י מאי ושב כמו בשובה ונחח היינו שיכוין דעחו בשובה ובישוב הדעח עמו יתברך י)ומצינו
בזוה״ק פ׳ בשלח דמ״ד ע״ב( כי אלישע לא הוה נקרא איש האלהים אלא בהיוחו מחבודד
לעצמוידאמר מאי שנא הכא דאמר איש האלהים וכד הוה במחא אלישע אלא הכא ודאי איש
האלהים דהכא הוא דוכחיה ולא במחא ולא בשעחא דהוו בני נשא קמיה וגו׳ • ועוד ששנינו
חסידים הראשוגים היו שוהים שעה אחח וגו׳ עכ״ל :
דמעתה
לפי האמיר אפשר אחי שפיר י ההוא יומא נגהא ליה למור עוקבא וגו׳ כלומר
ההוא יומא הוא יומא שברר לו מור עוקבא להתבודד בו עם קונו הוא ומישהו
ובההוא יומא הוה מעורר השחר יוחר משאר יומין והיה מחכה לראוח נגהי יומא וכשנגהא
יומא נראיח כאילו ליה נגהא שהיה מחכה לה כדי ללכח לבי מדרשא אחיא דביחהו בהדיה
כדי להתבודד עם קונם בכל ההוא יומא וכנז׳ :
1איתא
שם בכחובות פרק שישי בדף הנז׳ י מור עיקבא הוה עניא בשיבבוחיה דהוה רגיל
לשדורי ליה ארבע מאה זוזי כל מעלי יומא דכפורא יומא חד שרירינהו ניהליה
5יד בריה אחא אמר ליה לא צריך אמר ליה מאי חזיח חזאי דקא מזלפי ליה יין ישן אמר מפנק
כילי האי עייפינהו ושדירינהו ניהליה י כי קא ניחא נפשיה אמר אייתו לי חושבנאי דצדקה
אשכח דהוה כחיב ביה שבעח אלפי דנרי סיאנקי אמר זוול־אי קלילי ואורחא רחיקחא קם
בזבזיה לפלגיה ממיניה היכי עביר הכי והאמר רבי אלעאי באושא החקינו המבזבז אל יבזבז
•ותר מחומש הני מילי מחיים שמא ירד מנכסיו אבל לאחר מיחה ליח לן בה י)רש״י( עייפינהי *
כפלינהו י סיאנקי י שם מקים י זוודאי קלילי ־ צידה קלה הכינוחי לדרך שאני יוצא לה ע כ ״ ל :
ואני
הדל נראה לע״ד לפי־ש ׳ דהוה רגיל לשרירי ליה ארבע מאה זוזי י כדאמרינן לעיל
במאמר הקורס לזה דהיה זהיר בכל יומא ויומא ליתדא שם הוי״ה ב״ה בנהינח הצדקה
זגו׳ כמבואר שס לך נא ראה י כל מעלי יומא דכפירא י ימי הדין וכמאמר רז״ל נהגו העם
להרבות
דרך
וזאת
צדקה
ליהודה
להרבות בצדקה בימים האדירים האלה ימי הדין ובצדקה מדח הרחמים לדין נצחה״וכמאמל־ש
ז״ל גדולה צדקה שמהפכת מדת הדי; למדח הרחמים עכ״ל י ולכן בכל יומא ויומא הוה
ארבעה זוזי וגו׳ כנז׳ ובההוא יומא מעלי יומא דכפורא הוה רגיל לשדורי ארבע מאה זוזי 7״«P
להגביר מרח הרחמים לנצח מדת הדין בימי הדין ביותר משאר הימים * מפנק נילי האי ׳
שמע מינה עני .בן עובים הוא ואיני יכול לשנוח ממנהגו הכיוב ולצמצם ולכן י עייסינהו י
כפלינהו ארבע מאה זוזי אחריני י ומכאן מוכח דמור עוקבא הוה זהיר בכל צדקיתיו שהיד*
עושה לטין בהם לרזא דארבע אוחיוח שם הוי״ה ב״ה דבחלחא הוה חזקה י ושדירינהו נ י ה ל י י
כדי למצוא במה לעשוח כמנהגו הטוב ולא יצמצם י)וכדאיחא בכחובוח( הנו רבנן די מחסול-ן
אחה מצווה עליו לפרנסו ואי אחה מצווה עליו לעשרו ־ אשר יחסר לו אפילו סוס לרכיב ע<י
ה
5
ע
ה
י י ע
?I
ש
ח
ט ו ב י ס
ע נ י
א ח ד
ס ו ס
ט ב
ע
י
ל י ל ו וע**7:
ועבד לל־וץ לפניו י אמיי ל ל לל iPל י ו ל P
לרוץ לפניו י פעם אחת לא מצא עבד לרוץ לפניו ורץ לפניו שלשה מילין י ההוא דאתא ל ק ^
דרב נחמן אמר ליה במה אתה סועד אמר ליה בבשר שמן ויין ישן וגו׳ י ההיא יאתא ל י ! מ י 0
דרבא וגו׳ אמר ליה בתרנגולת פטומה ויין ישן וגו׳ אדהכי אחאי אחחיה דרבא דלא חזיא
מ י
ת י ע ו
פ כ ו י מ ה ר י
ת
יש
א
מ
י ז א י
ר
מ א
א מ ר
י ה
ל
י 1
י
• 1
ל
תליסר שני ואתיא ליה
אכול י)רש״י( ההוא דאתא ־ עני המבקש פרנסה וגו׳ ע״ש :
נ ע נ י ת י
לו ק ו ע
ן ל £י האמור נראה לע״ד לפרש הכתוב בפ׳ ראה * נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך <ל
כי בגלל הדבר הזה יברכך ה׳ אלהיך בכל מעשיך ובכל משלח ידיך ־ והנה י״ל בכתו^ ׳
ולמה<ירע לבבו בחחו לו שהוצרך הכחוב להזהיר דאם ירע לבט מעיקרא לא יחן לו ולא
לו עד שהיה בטוב לבבו ־ ועוד כיון דהעושה צדקה יודע בעצמו שעל ידה זוכה לכמה מנגלו^
טובוח כמו שמפורש בחורה ובנביאים וגו׳ וגמצא מה שמרויח הגוחן צדקה יוחר ממה שמרוי
,
המקבל על אחת מאלף אלפי אלפים ־ א״כ איך יתכן שירע לבבו בנתינתה י ועוד כפל
תתן י אמנם לפי האמיר אפשר יבוא על נכון * ולא ירע לבבך בתתך לו כלומר כשיאמרו Lי
איגו צריך כגון שמזלפי ליה יין ישן י וכגון שסוער בבשר שמן וגו׳ י וכגון שסוער בתיעול
פטומה וגי׳ כנז׳ י אלא נחון חחן לו בחרא נקמא שלא ישנה ממנהגו הטוב ינההיא נ ג י 5
;
דעבד מור עוקבא כנז׳ י כי בגלל הדבר הזה האמור * מדה כנגד מרה לא בטלה ־ יברכך
אלהיך בכל מעשיך ובכל משלח ידיך י ולא תרד מנכסיך ותהיה חמיד כמנהגך הטוב בתתכור*
י
ת
כ
ת
? ת ן
ד א
n
עולם :
והרב
י
מנחח אברהם ז״ל פירש בהקדיס מ״ש הרב דברי שלמה ז״ל בפ׳ ראה תשם
כמהר״ש פרימו ז״ל על מעשה שאירע בעיר הקודש ירושלים חוב״ב מימי -
שהיה שם איש רע ובליעל ויעץ לפקידי העיר כדי שלא יחנו לחלמידי חכמים ולעניים וליקוכןי
י
ה
ר
ולאלמנות
ע
דרך צדקה
וזאת
ליהודה עה
ולאלמנות קצבתס והביא להם ראיה לדבר כי שומע אל אביונים ה׳ וכשיהיו בצער יתט לבם
לצעוק אל ה׳ שיגאל אותנו וישיב בניס לגבולם והקב״ה שומע תפלת עניים ויענם י אך איש זה
היו שבע תועבות בלבו כי עינו היתה רעה בשל אחרים ־ וכן עשי פקידי עיר הקודש הגז׳
ועזבו אותם ימים רבים מתעלפים ברעב והעניים והאביונים צעקו אל ה׳ בתוזקה ראה ה׳
והביעה ונקום את נקמתנו מהאנשים הרשעים האלה י וישמע ה׳ את קולס וישלח בהם עברה
זזעס דבר כבד מאד רח״ל עכ״ל ־ ובזה פירש הרב הנז׳־נחון תתן לו דהיינו בכל עת ובכל
שעה תתן צדקה לעני השואל ממך ולא ירע לבבך בתתך לו לרמיז על עצת הבליעל וגו׳ כי
בגלל הדבר הזה יברכך ה׳ אלהיך בכל מעשיך ובכל משלח ידיך לפי שגדול מעשה הצדקה
משאר מצות ועל ידה מחברך האדם עכ״ל :
שאמרו רז״ל אל תהי מצות עני קלה בעיניך שהפםדה כ״ד קללות׳ ושכרה כ״ד
ברמת״ הפשרה כ״ד קללות כתוב בתהליס הפקד עליו רשע עד וילבש קללה כמדו
ועד אשר לא זכר עשות חסד וגו׳ ־ ושכרה כ״ד ברכוח הלא פרום לרעב לחמך וגו׳ י וארז״ל
ועניים מרודים חביא ביח אלו בעלי בחים שירדו מנכסיהם ומכבודס י מי גרם להם שיהיו
־וכמו
י
עניים על ידי שלא פחחו ידיהם לעניים ועל ידי שלא עשו רצון אביהם שבשמים עכ״ל :
על הענין דמור עוקבא כי קא ניחא נפשיה והולך לבית עולמו בדרך כל הארץ ־
ורבנן אמרי הכינו צירה לפני דרכיכם ולפי שיעור עמדחכם בעוה״ב ולהכי אמר•
אייתו לי חישבנאי דצדקה׳לראוח צידה אשר הכין לדרכו־ אשכח דהוה כתיב ביה שבעת אלפי
דגרי סיאנקי אמר זוודאי קלילי ואורחא רחיקתא י כלומר ראה בעצמו כדבעי ליה למעבד לא
עבד לפי ערך נכסיו ולכן אמר צידה קלה הכיטחי לדרך רחוקה שאני יוצא לה ומשום הכי •
ק ם בזבזיה לפלגיה ממיניה י היכי עביר הכי והאמר רבי אלעאי באושא התקינו וגו׳ כנז׳ הגי
מילי מחיים שמא ירד מנכסיו אבל לאחר מיתה לית לן בה • כלומר יבזבז אפילו טליה ממיניה
י ויולט בידו ליזון ממנו בעולם שכולו ארוך ולא יעזוב לאחרים חילו ויצערך לבריוח דהיינו לבניו
אם הם יעשו בממוני צדקה וגו׳ או לא יעשו ואבד הממון בענין רע רת״ל י ומזה יקח הבן
אדם מיסר השכל לעצמו וידע דלאחר המוח אינו מועיל לו שוס דבר כי אם חורה וצדקה
וגמילות חסרים וגו׳ אשר יעשה איחם כדבעי ליה למעבד ובשמחה ובלב עוב י וכמו שארז״ל ״
שלשה שותפים יש לו לאדם י ממונו ובניו ומעשיים עוביס י ובשעת המות קורא לממונו ואומר
לו הצילני מן המות ואומר לא יועיל הין ביום עברה י קורא לבניו אומרים לו את לא פדה יפדה
איש י קורא למעשים טובים אומרים לו והלך לפניך צדקך כבוד ה׳ יאספך :
נהזור
י
י
© r i pעיניך וראה בההיא עובדא דמור עוקבא דהוה עביר במצית הצדקה ותדע ותבין
כיצד היו מנהיגים אח עצמם החכמים השלימיס הקדמונים קדושי עליון במצות הצדקה י
וחא
וזאת
דרך צדקה
ליהודה
והא חזי דאיחא בפ״ג דחעניח דפ״ג ע״א * רבי אליעזר איש ברתיתא כד הוו חזו ליה ג ב א ^
לדקה הוו עשו מיכיה רכל מאי דהוה גביה יהיב להו * יומא חד הוה סליק לשוקא למיזבן נדוכייא
לברתיה חזיוה גבאי צדקה עשו מיניה אזל ורהע בחרייהו ־ אמר להו אשבעחייכו במאי עסקיתו
אמרו ליה ביחוס ויחומה אמר להן העבודה שהן קידמין לבחי • שקל כל דהוה בהדיה ו י ה 5
להו י פש ליה חד זוזא זבן ליה חיעי ואסיק שדייה באכלבא י אחאי דביחהו אמרה לה לברתיה
מאי אייחי אבוך אמרה לה כל מה דאייחי באכלבא שדייה ״אתיא למיפתח בבא דאכלבא
אכלבא דמליא חיעי וקא גפקא בציגורא דדשא ואי מפחח בבא מחיעי י אזלא ברתיה ל 4
מדרשא אמרה ליה בוא וראה מה עשה לך אוהבך י אמר לה העבודה הרי הן הקדש עליך ואין
לך בהם אלא כאחד מעטי ישראל י )רש״י( עשו מיגיה־היו מחחבאים י העבודה י שבועה•
ביתום ויחימה י לזווג זה לזו י אכלבא י אוצר של חיעיס ־ אוהבך י הקב״ה * אלא כאחד מ ע ט י ,
ישראל י משום דמעשה נסים הוא ואסור לאדם להטת ממעשה נסים • כראמר לעיל ל״- 2
ח
ז
ת
ב
ואם עושין לו נס מנכין לו מזכיותיו עכ״ל :
קשה איך גברא רבא כזה נדיב נדבות יען מפזר מממונו לעניים עד היכן הגיע
אלא כ א ח ד
כל מאי דהיה גביה יהיב לגבאי צדקה יאמר לברח אין ל ו
מעניי ישראל משמע שגס היא תמול מן ההקדש בכלל עניי ישראל י ועוד הטעם להקדש
שהקדש הוא משום מעשה נסים ואסור להנות ממעשה נסים ואם תמול גם היא כאתר מ ע נ י ,
ישראל הרי הם נהנו ממעשה נסים אשר נעשה להס דמה לי קלת מה לי הכל הכל ד כ י א ח ל
ואסור הוא להם בהנאה י ואפשר לומר שכוונת רבי אליעזר וגו׳ היא לומר על שיעור ה ח י ע י ס
אשר הנית שם באולר קודם שנעשה להם הנס ששיעור זה אינו מקדשו שאינו במעשה נ ס י ס •
והיינו דאמר לברתיה אין לך בהם כלומר אין לך רשות ליעול מהם אלא שיעור החישיס א ש
היו באולר קודם שנעשה הנס שזה השיעור איט מקדשו שאינו במעשה נסים והתיעיס ש
גוספים על זה השיעור שהם במעשה נסים הן שהן הקדש עליך י והיינו כאחד מעטי ישראל
כלומר שגס היא חעול כאחד מעטי ישראל אבל לא מן ההקדש אלא מ ז י :
והנה
ע
ב
יה
ה
ד
ס
ז
ה
ד
ה
ולפי
ם
האמור לעיל דרבי אליעזר וגו׳ דכל מאי דהוה גביה יהיב לגבאי צדקה אפשר ה י י
מה שגרמז בדאיתא בפרקי אבות י רבי אליעזר איש ברחוחא אומ״ר ת״ן ל״ו מ ש ל ״ ו
שאת״ה ושל״ך של״ו במס״ק עם הכולל גימעריא לכ״ך כ״ל מא״י דהו״ה גבי״ה יהי״ל לגבא״«
צרק״ה :
דבההיא
י
נ ן
עובדא דרבי אליעזר וגו׳ פירש הרב הגדול המלך שלמה בספר אהבת ע ו ל
ם
דפ״ה ע״א כווגת הכתובים במשלי ס״ג ־ כבד את ה׳ מהונך ומראשית j 2
חבואתך * וימלאו אסמיך שבע ותילוש יקביך י פ
ר ו צ ו
ה
י
מ
ו
ם
ר
'
מ
י
א
ל
ת
מ
א
ס
יאל ת ק ו ץ .
בתוכחתו
וזאת
דרך
צדקה
ליהודה ער
־*תוכחתו י כי את אשר יאה 5ה׳ יוכיח וכאב את בן ירצה י ולכאורה קשה רמה קשר יש בפסוק
־־׳מוסר ה׳ בני אל תמאס ויו׳ עם מה שקרס וימלאו אסמיך שבע ותירוש יקביך •פריצי ־ ופירש
׳־הרב הנז׳ באוחה שאמרו בפ״ג דחעניח דפ״ג ע״א * רבי אליעזר וגו כד הוו חזו ליה גבאי
צדקה וגו׳ כנז׳ ־ ובפ״ק דב״ק ד״י ע״א י רבן יוחנן בן זכאי חזא חלמא על בני אחחיה דבעו
למחסר שבע מאה מרי עשינהו ושקל מינייהו לצדקה פוש גבייהי שבסר דנרי פי מעי מעלי
יומא דכפורא שדור דבי קיסר ונקעינהו אמר להן רבן יוחנן בן זכאי לא חדחלון שבסר מ ר י
גבייכו שקליניהו מינייט אמרו מנא ידעח אמר להן חלמא חזאי לכו אמרו ליה ואמאי לא אמרת
לן אמר להן אמינא כי היכי דחעבדו מצוה לשמה יע״ש י נמצא רעל ידי מצוח הצדקה ניצולו
׳מאומות העולם ונשאר להן מלות הצדקה ־ ובירושלמי דכחובוה עמ״ש המבזבז אל יבזבז יוחר
מחומש י אמרו מה חומש בכל שנה בחמש שנים מפסיד הכל י ומשני שנה ראשונה חומש מהקרן
,
מכאן ואילך חומש מהריוח :
p D Vזה אומרו כבד אח ה׳ מהונך חחלה שהוא מהקרן ואחר כך ומראשית כל תבואתך
שהוא מן הריוח שנקרא תבואה־ ואם חראה שעל ידי מצוח הצדקה יברכך ה׳ בדרך
נס וימלא אסמיך שבע כעובדא דרבי אליעזר איש ברחוחא וכן וחירוש יקביך יפרוצו דקנפקיאצינורא דדשא ואסור ליהנוח ממעשה נסים והרי זה כשורו עבוח לעינו ולא יאכל ממנו ״
זזה אומרו מוסר ה׳ בני אל תמאס ואל תקיץ בחוכחחו כי אח אשר יאהב ה׳ יוכיח וכאב את
יבן ירצה כלומר שאחה הייח חייב להפסיד ולאבד מממונך הרבה ועל ידי הנס הזה שהזמין לך
הקב״ה ולא נהנח ממנו ונהנו עניים נפערח מאוחו הפסד וזכיח במצוח הצדקה ויע״ש :
־!בזה
פירש הרב דרכי הים ז״ל הכחוב נחון חחן לו וגו׳ ־ חחלה תתן מהקרן וז״א התן
ואח״כ חחן מהריוח ולא ירע לבבך בחחך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה׳ אלהיך
״כלומר ואם ראיח שעל ידי מצוח הצדקה ברכך ה׳ אלהיך ברכה בדרך נם ואסור ליהטת
ממעשה נסים כמעשה דרבי אליעזר איש ברחוחא לא ירע לבבך על זה כי רצה הקב״ה להוכיח
אוחך כאב אח בן ירצה ולחח מממונך לצדקה ולא לאומוח העולם כמעשה דריב״ז ודו״ק :
ךעל
פי האמור פירש בספר אהבת עולם דפ״ה ע״א כוונת הכתובים במלכים ב׳ סע״ז י
ואשה אחת מנשי בני הנביאים צעקה אל אלישע לאמר עבדיך אישי מת ואתה ידעת
כי עבדיך היה ירא אח ה׳ והנושא בא לקחח אח שני ילדי לו לעבדים י ויאמר אליה אלישע
,
לכי שאלי לך כלים וגו׳ ויהי כמלאח הכלים וגו ויעמוד השמן ־ וחבוא וחגיד לאיש האלהים
ויאמר אליה לכי מכרי אח השמן ושלמי אח נשייך ואח ובנייך חחיי בנוחר י אשר י״ל במ״ש
וחבוא והגיד לאיש האלהים כי מה באח להגיר לאיש האלהים ומי פחי לא ידע למכור אח
השמן זו לשלם החוב ולחיוח היא ו3גיה בכוחר עד שהוצרכה לשאיל לאלישע י ואולם על פי
האמיר
דרך
וזאת
צדקה
ליהודה
האמור הנה נכין ־ כי האשה חכמה הלזו מחכמה שאלה את זאת לפי הנביא לדעת מה יעשה,-
כשמן הזאח מאחר שאין נהנין ממעשה נסים * ועל זה בא אלישע ויהי כמשיב לכי מכרי א
השמן ושלמי את נשייך דאע״ג דאסור ליהנות ממעשה נסים הכא שאני דליכא אלא פ ר י ע ת
חוב י ופריעח חוב לא מקרי הנאה ־ ומ״ש ואח ובנייך חחיי בנותר הטונה נלפי מה שאמרו
רז״ל ויעמוד השמן מלמד שנתייקר ־ ונמצא ח״כ דמה שנחרבה לה השמן היה נדי שיעיר ה ק ו 5
שהיחה חייבח אלא שאחר נך נתייקר השמן דממה שנתייקר אין זה מעשה נסים דדיך השמ^
ת
להחייקר ענ״ל :
והרב
תבואח יקב ז״ל פירש ואשה אחח מנשי בני הנביאים צעקה אל אלישע לאמר ו /
ויאמר אליה אלישע מה אעשה לך הגידי לי מה יש לך בבית ותאמר אין לשפחחך
בל בבית ני אם אסוך שמן י דיש לחקור ולהבין בדברי זאת האשה ובתשובת הנכיא אליה •
ראשונה דמה שאמרה צעקה אל אלישע וגו׳ דמה הוא הטעם שאמרה לו עבדיך היה ירא א
ה׳ דמה מועיל לה אם היה בעלה ירא אח ה׳ והיא ח״ו רשעה כי בעד אשה זונה עד נ נ ר ל
ומידה היה לה כל אלה י וזאח ועוד מה היא חשובה הנביא אלישע אליה הגידי לי מה יש לך
בבית הלא מידע ידע והיא אמרה שהנושא בא לקחה הנפשוח ואם היה לה איזה דבר ב 3י
היו לוקחים אוחו בחוב שעליה ואינם לוקחים הילדים שאין בעל הרחמים פוגע בנפשות ת ח ל ״
וגם כן למה כתיב לכי והיא קרי ל ך :
י
ג ן
ת
מ
ח
ת
ה
ותירץ
דידוע דמ״ש רז״ל דעובדיה היה מחביא הנביאים מפני איזבל הרשעה ומכלסל
אותם ונמצא בידו שתי מצות שאדם אוכל פרותיהם בעוה״ז והרי גמילות חסל־יס
והכנסח אורחים ־ ומוכרח שזאח הצדקח חדל להיות לצר״ה אורת כנשים שעינם צרה באורחיס
שאם לא כן לא היה יכול עובדיה לעשות הדבר הזה אם לא היתה מסכמת עמו שהדבר ה ו א
בסכנה מפני איזבל ונשים דעתן קלה עליהם ומילתא דעבידא לאגלויי אלא מוכרת ראשה ח כ
כחבר ־ ולזה צעקה אל אלישע דלמה גגרע מפירות אלה שתי מצוח ונחיה ולא נמות י ו ה נ ב י א
אלישע השיב לה מידע ידעגא בעובדיה שהוא צדיק גמור אבל אתה יש לך שלש מצות שאס ח ״ . ,
נכשלת באחת מהם באת לזה הצער והעניות כמאמרם ז״ל והס גדה יחלה והדלקת גר ש
זאם שלש אלה לא יעשה 3ה ויצאה חנם אין כסף־ וזה הוא טוגת אומרו הגידי לי מה יש
5בית והיא קרי לך י כתיב לכי דייקה שהמצית שלכי שאתה צריכה לשמור אותם ־ ופיה פ ת ח ה
בחכמה ואמרה אין לשפחתך כל בבית כי אם אסיך שמן י ופורש דבריה בחכמה דהיינו מ ה
שאמרת בענין אלה שלש מציח אני אשיבך אם בנדה אני אלמנה וליכא איסור נדה׳ ואם ב ח ל ה
אין לשפחחך כל ובביחי אין לחם ואין שמלה וליכא מצות חלה * אבל במצות הדלקת ה כ ר
בשבת אני זריזה בה ועושה אוהה כהלכחה וזה הוא אומרה כי אם אסיך שמן ריקא מ צ ו ^
ר
ב ת
שמן
וזאת
דרך צדקה
ליהודה עו
שמן שאני יכולה לקיים י ובזה בא לה השכר באותה מרה בשמן כי בס ציה ה׳ את הברכה
עכ״ל :
איתא
בש״ע יו״ד מהלכוח צדקה סרמ״ז ם״ג
י
כל המרחם על העניים הקב״ה מרחם
עליו י )הגה( ויחן האדם אל לבו שהוא מבקש כל שעה פרנסחו מהקב״ה וכמו
שהקב״ה ישמע שיטהו כך היא ישמע שועח עניים ־ גם יתן אל לבו כי היא גלגל החוזר בעולם
יסוך! האדם שיבוא היא או בנו או בן בנו לידי מרה זו וכל המרחם על אחרים מרחמין עליו
עכ״ל :
,
הרב הנז׳ כי הוא גלגל החוזר בעולם וגו ־)וכדאיחא בכחובוח פרק ששי דס״ו ע״ב(
כתב
חנו רבנן מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על החמור והיה יוצא מירושלים
והיו חלמידיו מהלכין אחריו ראה ריבה אחת שהיתה מלקטת שעורים מבין גללי בהמחן של
ערביים ־ כיין שראתה אוחו נחעטפה בשערה ועמדה לפניו * אמרה לו רבי פרנסגי י אמר לה
בתי מי את ־ אמרה לו בת נקדימון בן גוריון אני ־ אמר לה בתי ממון של בית אביך היכן הלך *
אמרה לו רבי לא כדין מחלין מחלא בירושלים מלח ממון חסר ואמרי לה חסד י ושל בית תמיך
היכן היא י אמרה לו בא זה ואיבד אח זה * אמרה לו רבי זכור אחה כשחחמח על כחובחי *
אמר להן לתלמידיו זכור אני כשחתמתי על כתובתה של זו והייחי קורא בה אלף אלפים דנרי
זהב מביח אביה חון משל חמיה * בכה ריב״ז ואמר אשריכם ישראל בזמן שעישין רצינו של
מקום אין כל אומה ולשין שולטת בהם י ובזמן שאין עושין רצוני של מקום מוסרן ביד אומה
שפלה ולא ביד אומה שפלה אלא ביד בהמתן של אומה שפלה ־ ונקדימון בן גוריון לא עבד
צדקה י והתניא אמרו עליו על גקרימון בן גוריון כשהיה יוצא מביתו לבהמ״ד כלי מילת היו
מציעין חחחיו ובאין עניים ומקפלין אוחן מאחריו ־ אי בעיה אימא לכבודו הוא דעבד ־ ואי בעית
אימא כדבעי ליה למעבד לא עבד ־ כדאמרי אינשי לפום גמלא שיחנא י חניא אמר רבי אלעזר
ברבי צדוק אראה בנחמה אם לא ראיחיה שהיחה מלקטח שעורים מבין טלפי סוסים בעכו
קראחי עליה מקרא זה אם לא חדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי אח גדיוחיך
אל תקרי גדיותיך אלא גויותיך י)רש״י( ולא כדין מתלין מתלא ־ ולא כך מושלין משל בירושלים י
מלח ממין חסר י הרוצה למלוח ממינו כלימר לגרוס לו שיחקיים יחםרנו לצדקה תמיד וחסרוגו
זה קיומו י ואמרי לה חסד * יעשה ממני חסד ושל ביח אבא לא עשו צדקה כראוי וכלה ממוט •
בא זה ואיבד'אח זה * לפי שנחערב בו י חוץ משל חמיה י חוספח שמוסיף לה החתן * ערביים י
קרי אומה שפלה ששוכגי אהלים הם במדבר י מליעין חחחיו ׳ חחח רגליו להלוך עליהם י לפום
גמלא שיחנא * לפי כח הגמל טעיניהו משא * אם לא תדע• י אם לא חחני לב כנסח ישראל
לשמור את התורה צאי לך וגו׳ סופך לצאת בעקבי הצאן ולרעות את גדיוחיך עכ״ל :
ואיתא
רואת
ואיתא
דרך צדקה
ליהודה
שם בש״ע יו״ד סרמ״ז ס״א מצות עשה ליתן צדקה כפי השגה יד וכמה פעמים
י
נצטווינו בה במצות עשה ־ רש לא תעשה במעלים עיניו ממנה כקרא בליעל וכאלו
עובד אלילים ומאד יש ליזהר בה כי אפשר שיביא לידי שפיכות דמים שימות העני המבקש
אס לא יתן לו מיד כעיבדא דנחוס איש גם זו י )באר היטיב( דנחום־בפ״ג דתענית דכ׳יא
ע״א י ובמדרש רבה סדר בראשית איתא שרבי יוסי נתן צדקה ופרנסה לאשתו המגורשת ל
שום ומבשרך אל תתעלם עכ״ל :
ע
והיינו
עובדא מחום וגו׳ בתענית ־ אמרו עליו על כחום איש גם זו שהיה סומא משתי
עיניו י גידם משחי ידיו י קיטע משחי רגליו י וכל גופו מלא שחין י והיה מוטל ב כ י
רעיע ורגלי מטחו מיגחין בםפלין של מים כדי שלא יעלו עליו גמלים י פעם אחת)היתה מעתו
מינחח בביח רעוע( ביקשו חלמידיו לפניח מטחו ואח״כ לפנוח אח הכלים אמר להם ככ»
פנו את הכלים ואח״כ פנו אח מטחי שמובטח לכס כל זמן שאני בבית אין הבית ניהל י
פנו אח הכלים ואח״כ פנו אח מטהו ונפל הביח י אמרו לו חלמידיו רבי וכי מאחר שצדיק
גמור אתה למה עלתה לך כך י אמר להם בני אני גרמתי לעצמי י שפעם אתת הייתי מ ל ך
בדרך לבית חמי והיה עמי משוי שלשה חמורים אחד של מאכל ואחד של משתה ואתר של מ י
מגדים י בא עני אחד ועמד לי בדרך ואמר לי רבי פרנסני אמרתי לו המתן עד שאפרוק מן
החמור לא הספקתי לפרוק מן החמור עד שיצחה ממנו נשמחו י הלכחי ונפלחי על פגיו ואמרתי
עיני שלא חסו על עיגיך יסומו י ידי שלא חסו על ידיך יחגדמו ־ רגלי שלא חסו על רגליך
יחקעעו י ולא גחקררה דעחי עד שאמרחי כל גופי יהא מלא שחין י אמרו לי איי לנו שראיכוך
בכך ־ אמר להם אוי לי אם לא ראיחוני בכך י ואמאי קרו ליה גחוס איש גס זו רכל מלתא
דהוה סלקא ליה אמר גס זו לטובה עכ״ל :
ת
ה
ט
זבההיא
עובדא דנחוס וגו׳ נראה לע״ד לפרש הכחוב בפ׳ שופעים צדק צדק תרדוןן
י
למען תחיה וירשח אח הארץ אשר ה׳ אלהיך ניחן לך י כפל צדק צדק כלומר
כבוא אליך העני לבקש ממך צדקה י צדק חרדוף י כלומר רדוף לחח לו צדקה חחלה קורס ?ל
עסקיך שאם תתעכב ולא תתן לו מיד ועד שתגמור הדבר שאתה' עסוק בו אפשר שתבוא ל י
שפיכות דמים שימות העגי קודם ותהיה מתתייב בגפשו • ואס ירא אלהים אתה ותצטרך ללכת
ותפול על פגיו כההיא עובדא דגחום וגו׳ וחאמר עיני שלא חסו על עיניך יסימי וגו׳ ו ת י
חשוב כמח * )וכדאיחא בגדרים ד״ד ע״ב( הגיא ארבעה חשיבין כמת ־ שטם מהם סומא
ומצורע י סומא דכחיב במחשכים הושיבני כמחי עולם * מצורע דכתיב אל גא תהי כמת ־)רש״י^
במחשכים הושיבני כמתי עולם * כשאדם נחון במחשך ואיט רואה חשוב כמח י ע״ש י ולכן חלם
על עצמך וחן צדקה מיד י למען חחיה • כלומר כדי שחשאר כחי ולא כמח י וירשח את הארץ
ל י
ה
אשר
ה
וזאת
דרך צדקה
ליהודה
עח
אשר ה׳ אלהיך נוחן לך ־ ארץ חהאה י וג״כ ארץ עלאה ארץ החיים עולם הבא ־ ואפשר היינו
מ ה שנרמז בכחוב י צד״ק צד״ק חרדו״ף למע״ן חחי״ה וירש״ח א״ח האר״ן במס״ק ע ״ ה
גימטריא פ״ן חגרו״ס מיח״ה להענ״י ותשא״ר כמ״ח ול״א כח״י באר״ץ ־ אשר ה׳ אלהיך
טחן לך:
דהיינו
דאיחא במד״ר שרבי יוסי נחן צדקה ופרנסה לאשתי המגורשח וגו׳ מ ז י * רבי
יוסי הוה ליה אנחחא בישא * והוח ברחא דאחחיה והוח בזיח ליה קדם חלמידיו י
אמרין תלמידיו שבקא להדא אנחחא בישא דליחא מיקרך־אמר להון פורנא רב עלי ליח ביד
מה אשבוק י חד זמן הוון יחבין פשעין הוא וראב״ע וגו׳ מן דחסלין א״ל רבי שבוקא ההיא
אנתחא מינך וגו׳ א״ל פורגא רב עלי וגו׳ א״ל אנן יהבינן לה פורגא וגו׳ ע ב ד ן ליה כן פסק
לה פירנא וגי׳ ואסבון יחיה אנחחא אחרא טבא מינה י גרמון חובין דההיא אנחחא ואזלת
ואחנסבח לםנטרין דקרחא י לבחר יומין אחון יסורין עליה ואיחעוור והוח ציירח בידיה ומחזרא
ליה טל שקקיא דקרחא כיון דהוח מטיא בשקקיה דריה״ג הוח קיימא לה וחזרא לאחורה ־
מן דהוה חכיס קרתא א״ל למה אח לא מובלח לי לשכוגחיה דריה״ג דאנא שמע דהוא עביד
מצוה אמרה ליה משבקחיה אנא וליח בי דליחמי סבר אפוהי י חד זמן אתון קרון בשכונחיס
דריה״ג ארגיש בה יום קרמוי ויום הניין ושרי מחי לה ואזיל קלהון והוון מחמין בכל קרהא
אודיק רבי יוסי לקלהון וחמהזן מחבזין בגו שיקא א״ל למה אח מחי לה א״ל כל יום היא מובדא
פרנסתיה דהדן שקקיה מיני כיון דשמע רבי יוסי כן נסבהון ויהב יתהון בחרא ביחא מן דידה
והוה מפרנס יתהון כל יומי תייהון על שום ומבשרך לא תתעלס :
עץ יוסף י אנחחא בישא ־ אשה רעה י והוח ברחא דאחחיה ־ והיחה בח אחותו ועם
^TPS
היוחה בח אחותו היתה מבזהו ובלתי אהבתו * והות בזית יגו׳ * והיחה מבזה
אותו לפני חלמידיו * אמרו לו חלמידיו • עזוב אוהה בגט כריחוה לאשה רעה זאח שאיגה לפי
כבודך י אמר להוי הכתובה רבה ופירנא היא הכתובה )ותלמידיו אלו לא היו עשירים ולא היו
יכולים לעיזרו בפרעון כתובה עד שבא ראב״ע שהיה עשיר וסיפק בידו והוא שאמר לו להלן
אנן יהבינן לה וגו׳( פשעיןיהיו חחרין תלמודן וגו׳ י מן דחסלין י משסיימו לאכול א״ל ר״א
לר״י פטור אוחה שאינה עושה לפי כבודך שכבר נודע לו המכין שאשחו רעה ומצוה לגרשה *
פסק לה פורנא י פסק לה כחובה וגירש אוחה והיו משיאים אוחו אשה אחרח עובה ממנה •
גרמון חובין וגו׳ י גרמו לה עונוהיה והלכה וגשאח לשומר העיר י לאחר ימים באו יסורין עליו
ונעשה סומא י והוח ציירא בידיה וגו׳ ־ והיהה אוחזת בידו ומחזרת אותו על כל השווקים
זהרחובוח שבעיר וכיון שהגיע לרחוב של ר״י היחה עומדח וחזרה לאחוריה ׳ מן דהוה וגו׳ r
מפני שהיה אוהו מכיר ובקי ברחובוח העיר א״ל למה אין אחה מוליכגי לרחיב של ר״י ואט
שמעחי
דרך
וזאת
צדקה
ליהודה
,
שמעתי עליו שהוא עושה צדקה הרבה י מציה י פי צדקה ־ משבקתיה י גרושתו אנכי ואין בי כת
מפני הבושה לראות הסברח פניו ׳•חד זמן אחון קרון ־ זמן אחד באו וקראו על הפתחים
ברחוב של ר״י י ארגיש י רגיז ומחקועע עמה יום ראשון ושני בסיף החחיל להכותה והלך הקול
בחיך הרחוב והיו מרגיזים בכל העיר •אודיק• הביט ר״י בשביל קולס וראה איחס מחבזים
בתוך העיר י היא מובדא וגו׳ • בכל יום ויום היא מאבדת ממני פרנסת רחוב זו שאינה רוצה
להוליכני בה״נםבהון וגו ׳ לקח אוחם והיה גוחן איחס בביח אחד משלויע״ש ומבשרך לא
תתעלס י שמצוה לזון את גרושתו ־ וכדדרשינן לקמן מבשרך לא תתעלס זו גרושתו דהות ב
ושארו פי׳ שהיה מחחלה עמה כבשר אחד ע כ ״ ל :
,
ש ר ו
ונראה
״
שמצוה זו לזון את גרושתו וגו׳ היא רמוזה בכחוב בפ׳ כי חצא כ׳יי י ק ח אי״ש
אש״ה ובעל״ה והי״ה א״ס ל״א חמצ״א ח״ן בעיני״ו כ״י מצ״א ב״ה ערו״ת ד כ ״
וכת״ב ל״ה ספ״ר כריתו״ת וגת״ ן ביד״ה ושלח״ה מביח״ו במס״ק עם הכולל גימטריא ו א ״ ס
צריכ״ה להמזונו״ת מצו״ה לזו״ן אות״ה משו״ם ומבשר״ך ל״א תתעל״ס וגרושת״ו בשר״ו שהי״ה
מחחל״ה עמ״ה כבש״ר אח״ד:
י
ד
וכההיא
עובדא דרבי יוסי הוח בימי רבי חנחומא * ביומוי דרבי חנחומא היו צ ר י ט
לגשמים אחון לגביה דרבי חגחומא אמרו ליה רבי גזר תעניתא ריחות מיכוכ־א
גזר חעגיחא פעם א׳ ושטה ולא ירדו גשמים־ פעם שלישיח קם ודרש ואמר כל עלמא יהלי ..
במצוח הצדקה קם חד גבר ונסב כל מה דהוה ליה בביחיה ונפק למפלגיה פגעה ביה משכקתיה
ואמרה ליה זכי בי דמן ההוא יומא דנפקית מן ביתך לא חמיח טב כיון שראה אותה ע ר ו מ ה
ובצרה גדולה נחמלא עליה ברחמים ונתן לה על שוס ומבשרך לא תתעלס ־ ראה אותו
גבר והלך ואמר לרבי תנתומא רבי את הכא ועבירה אית הכא אמר ליה מה תמית אמר ל י
חמית לפלוני דמשתעי למשביקתיה ולא עוד אלא דיהב לה פרועות אי לאו דתשוד עלה ל א
יהיב לה י שלח ליה רבי חנחומא ואייחיה ואמר ליה בני אח ידע דעלמא קאי בצערא ו ה ב ר י
בצער הם ואתה מדבר עם גרושתך ולא עוד אלא שנחחה לה מעוח ־ השיבו ולא כך דרש מול-
ומבשרך לא חחעלם ־ באותה שעה הגביה רבי חנחומא פניו למעלה ואמר רבש״ע זה ש א
בשר ודם ואין מזונוחיה עליו נחמלא עליה ברחמים י ואחה שאנחנו בכיך בגי אברהס ו ; / ,
ומזוטחינו עליך על אחח כמה וכמה שחחמלא רחמים עלינו י באיתה שעה ירדו גשמים ונקרווח
העולם י זה הוא אז יבקע כשחר אורךוארז״ל והלך לפניך צדקך כל מה דאת לעי לנפשא
את לעי לפיכך וכבוד ה׳ יאספך אז תקרא וה׳ יענה חס תסיר מתוכך מוטא אלו ה ש כ ן
הפרועים וחפק לרעב נפשךיארז״ל אם בא אצלך עני ואין לך מה ליחן לו נחמהו ב ד ב ר י
ונפש נ ע ג ה ת ש ב י ע א ס ע ש י ת ה
כחישך
P
ואמור לו הצא נפשי עליך שייי 1ל ל 1לו
ס
גי
ח
ד
ה
י ת
ה ו
י ו ת
ס
י מ ה
י ת
י ז י ח
אורך
וזאת
דרך צדקה
ליהודה עט
־אורך ואפילתך כצהרייס וכחך ה׳ תמיד וגו׳ • באותה שעה אומר הקב״ה הפירצה הזאת היה
עלי לגודרה ואתה גדרתה אותה חייך שאגי מעלה עליך כאותו שכתוב בו לולא משה בחירו
עמד בפרץ לפגיו וגו׳ עכ״ל :
י א י ת א בש״ע יו״ד מהלכות צדקה סרמ״ז ס״ד • הצדקה דוהה את הגזירות הקשות וברעב
תציל ממות כמו שאירע לצרפית וגו׳ י )באר היעב( וברעביוה״ה משאר מיכי
מיתה מצלת י ועוד מוסיפית לו אורך ימים כדאיתא בפ״ק דב״ב גבי בנימין הצדיק עכ״ל :
והיינו
דאיתא בפ״ק דב״ב גבי בנימין הצדיק שהיה ממונה על קיפה של צדקה פעם אחת
באת אשה אחת ועמדה לפגיו בשני בצורת אמרה רבי פרגסגי אמר לה העבודה
אין בקופה של צדקה כלום י אמרה לו רבי אם אין אתה מפרנסני הרי אשה ושבעה בניה מתים
עמד ופרנסה משלו י לימים חלה בנימין הצדיק ונעה למות אמרו מלאכי השרת לפני הקב״ה
רבשי׳ע אחה אמרח כל המקיים נפש אחח מישראל כאלו קייס עולם מלא ובנימין הצדיק
שהחיה אשה ושבעה בניה ימות בשנים מועטות ־ חנא הוסיפו לבנימין הצדיק כ״ב שנים עכ״ל:
י
ו ה ר ב קול יהודה ז״ל דקדק בבריחא זו ־ וז״ל דלמה הוסיפו לבנימין הצדיק כ״ב שנים לא
פחוח ולא יוחר * וחו צריך לדעח דמי עלה לשמים וירד וראה שבשביל צדקה זו
שעשה הוסיפו לו כ״ב שנים דאי ממה שראו שחלה ונטה למות וכפתע בינו ובין המות וחזר
נתרפא מי זה אמר דבשביל מצות הצדקה נחרפא וחי כ״ב שנים אפשר חכות אחרת עלתה
לו ונתרפא כאשר עינינו הרואות כמה בני אדם שהם נופלים חולים על ערש דווי ומגיעים
לשערי מוח וחוזרים ומחרפאיס וחיים אחר כך כמה שנים ואין אתנו יודע באיזה זכות הם
נצוליס מהמיתה י ואל אלהים הוא היודע באיזה זכוח ראוי לפוטרו מהמיחה ואין לנו עסק
בנסתרות לידע כבשי דרחמנא היושב בשמים מ מ ע ל :
ו ת י ר ץ על פי מה שארז״ל ששקולה מצות הצדקה ככל התורה כולה נמצא דהמקיים מצות
י הצדקה נחשב לו כאלו קייס כל התורה שיש בה כ״ב אותיות מאל״ף ועד ת י ״ ד
י ז מ ן כיון שראו לבנימין הצדיק הצדקה הזאת שעשה עם האשה ושבעה בניה שהחיה אוחס
גשני בצורת ואח״כ נפל למטה ונטה למוח וחזר ונחרפא וחיה כ״ב שנים לא פחו־ח ולא יותר
מזה ידעו והבינו כי זכות מ^ות הצדקה שהיא שקולה ככל התורה כולה שיש בה כ״ב אותיות
עמדה לו ולכך זכה לחיות כ״ב שנים כנגד כ״ב אותיות התורה עפ״ל :
ו א נ י הדל נראה לע״ד לומר טעם אחר למה הוסיפו לבנימין הצדיק כ״ב שנים בדוקא
בעבור הצדקה שעשה וגו׳ י בהקדיס נראה לרמוז אותיות ירא״ת אלהי״ם במס״ק
׳גימטריא כ״ב* והיינו טעם כ״ב שנים וגו׳ הכוונה היא שהפרנסה שפרנס בנימין הצדיק את
האשה
דרך צדקה
וזאת
ליהודה
האסה וגו׳ משלו לא היחה אלא מכח יראת אלהים אשר היתה בקרבו שהרי מתחלה כ ש ע מ ד ה
זאת האשה לפניו ואמרה לו ר5י פרנסני נשבע לה שאין בקופה של צדקה כלום י״ל אין ל*
ממה לפרנסן לכי החפרנסי ממקום אחר הרבה פחחים למקום ולא עלה על דעתו ל פ ר נ ס
ה
משלו מפני שהוא גזבר ממונה על קופה של צדקה וממנה מפרנס אח העניים ולא משלו לסל
מי שיבוא להחפרנס אם לא יהיה בקופה י וג״כ זאח האשה לא שאלה ממני שהיא כ ז כ
ד
לפרניסה משלו אלא מהקופה של צדקה* אמנם כשאמרה לוירבי אס אין אתה מפרנסני ה 0
יילהים א ש
ל י ל1
ו
ל יי 1י ?
ה
'
היתה בקר5ו נתיירא שמא אדי ביני ביני ילך לגבות מעות לצדקה כדי לפרנסה אפשר ש י
א ש ה
ו ג י
מ ת י ם
ו י א ה
ה
ו פ ה
ש
צ
ה
י
5ה
נ י ת א י
כ
ו
ו ם
מ כ ח
כ
י ר א ת
ר
ב ו א
לידי שפיכות דמים וכמו שאמרה לו הרי אשה וגו׳ מתים י ולכן תכף ומיד עמד ופרנסה משלו י
לימים תלה בנימין הצדיק ונעה למות אמרו מלאכי השרת לפגי הקב״ה רבש״ע אתה א מ ר
כל המקיים וגו׳ ואמרת יראח ה׳ חוסיף ימים י בגימין הצדיק שהחיה אשה וגו׳ מכת יראלן
ק
אלהים אשר היא בתוך קרבו ימות בשנים מיעעות והיכן היא תוסיפית ימים ־ הוסיפו לבנימין
הצדיק כ״ב שנים מספר ירא״ת אלהי״ם י והיינו נמי מה שנרמז בכתוב י ירא״ת ה׳ תוקי״ן^
ימי״ם ראשי תיבות וסופם במס״ק כ״ב :
Pעיניך וראה כח יראח אלהיס וכח מצית הצדקה שעל ידם תנציל מהמיתה ויוסיף1DS
לך שנוח חיים י וכמו שפירש רש״י ז״ל בכחוב במשלי שלמה • כופר נפש איש ע ו ש
ורש לא שמע גערה • כופר נפש איש עישרו * עישרו של אדם הוא כופר נפשו שעשה מ מ ; ן
צדקה ־ ורש לא שמע גערה ־ ובלבד שלא ישמיע גערה לרש שטחן לו ואינו מכלימו עסי׳ל ,
ד 1
#
וכדאיתא
בש״ע יורה דעה מהלכוח צדקה סרמ״ע ס״ד אם שאל לו העני ואין לו
יחן לו לא יגער בו ויגביה קולו עליו אלא יפייסנו בדברים ויראה לבו ה 2ו 2
שרצוגו ליחן לו אלא שאין ידו משגח י)הגה( ואסור להחזיר העגי השואל ריקם אפילו א י ן ״ .
לו רק גרוגרח אחח שנאמר אל ישוב דך גכלם עכ״ל :
י
מ
ה
; ן
דאיתא
5פ ר י | י
ר ״ א
ר ב י
ש מ נ ג י
א י מ ר
'
י
למדין מאליהו הנביא ז״ל ש ק ל
זעל ידי כן זכתה להחיוח אח בנה עכ״ל :
5
תו
מ כ ח
ה א
ל
ה צ ד
מ נ ה
^
ה
ה מ ת י ם
ב כ 5י י
ע ת י ד י
ג י י ל
1ל
׳
ו א מ י
ש
ה ח י י ת
י י נ ה
מ נ י
ה
י
י
ו חכו
יכו/
ת
ה
דרכי הים ז״ל כתב דראוי להבין במאמר זה י ראשונה במה שאמר מכת ה צ ד ד ר
1הרב
כי מהראוי היה שיאמר בזכוח הצדקה המחים עחידין להחיוח ומילח מכח אינו צוך1
למאמר זה י גם צריך לדעח איך הוי מרה כנגד מרה י וכחב הרב כ״י ז״ל במלכים י״ז • ן y
<י אין הקב״ה מחזיק טובה כנצדקה אלא בהיוחה בדרך שמחה ולב טוב י וכמ״ש ה ר א ש ו ן
s
בפסוק
וזאת
דרך צדקה
ליהודה
פ
,
*פסיק ולח ירע לבבך בחחך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלהיך וגו י כי הטונה למללהדבר הנז׳ ולא ירע לבבך הוא שיברכך ה׳ אלהיך לא בעבור הצדקה עצמה כי לו יתברך
הכסף והזהב אבל הגחינה בלב טוב וכבוד הוא שמחזיק לו טובה הקב״ה י וזה אומרו מכת
•הצדקה היא המתינה אוחה בלב טוב ובאופן שלא יחבזה המקבל דאזיל סומקא ואחי חיוורא•
ומרה כנגד מדה כמו שהוא מחיה להעני דחשוב כמח ומחיהו ודבר על לבו דברי חנחומים
ימכח הצדקה זו הקב׳יה יחיה המתים ־ ומביא ראיה מהלרפית ט בעבור שקבלה אח אליהו
הנביא ז״ל בסבר פגים יפוח דבר זה לבד הוא שגרם שהחיה אח בנה עכ״ל :
ותא
חזי מעשה נירא ־ ארז״ל ברבי דוב ז״ל שהיה יושב בישיבה עם חלמידיו ופעם אחת
בא הקטן שבחלמידיו לביח המדרש כמנהגו וכיון שראהו הרב הנז׳ נכנס קם מלפניו
ימלא קומתו ורץ אחריו וחבקו ונשקו והושיבו אצלו * וכשראו החלמידים כך חמהו טל כל זה
הכבוד שעשה הרב לחלמידו הקטן שבכולם • אח״כ אמר הרב לתלמידיו על מה אתם מתמיהים
זכי אחס רואים מה שאני רואה י אני רואה מלאך הולך עמו ומכריז לפניו הבו יקר לבריה
דמלכא שחקו החלמידיס י אח״כ אמר הרב לחלמידו הנז׳ ספר נא לי מה מציה עשיח היום
׳הזה י והשיבו התלמיד רבי אני הייתי הולך בבוקר לבית הכנסת ושמעתי קול צעקה בבית אחת
ונכנסתי לראות מה זאת הצעקה וכשנכנסתי לבית מצאתי כל בני הבית ערומים ושאלתי אוהס
על זה הענין ואמרו לי איך באו גנבים להם וגנבו מהם אפילו מלבושים שהיו עליהם ונשארו
ערומים י ובאותה שעה לא נשאר בי כח לילך לבית להביא להם מלבושים ותכף פשטתי מלבושי
מעלי וכםיתי אותם והלכתי לבית ולא נשארתי לבוש ט אם דוקא כתונת וציצית קטן ומכנסים
לבד ־ ובהליכתי לביתי הייחי שמח ומרקד איך זכיתי למצוה רבה כזאת של הלבשת ערומים׳
ואחי׳כ הולכתי להם מלבושים אחרים • ואח״כ באתי לכאן לבית המדרש זה הוא מה שעשיתי •
באוחה שעה אמר הר 5לחלמידיו מכאן מודעה רבה שכל מי שהוא עושה המצוה בשמחה
גברא מאוחה מצוה מלאך ומכריז לפני הבן אדם שעשה המצוה הבו יקר לבריה דמלכא״
זאס כן אט נאמר שהעיקר הוא שיעשה האדם המצוח בשמחה ובלב טוב ולא יבזה להעני ולא
יענה אוחו בכל מדי לא בהולך ושוב ולא בשום אופן שבעילם לפי שכל זה הוא מעצת היצה״ר
כדי שלא חחשב לו המצוה שלימה י לפיכך צריך האדם להלחם עם יצרו הרע כדי לעשות
רצון יוצרו עכ״ל :
ונראה
שדברי רז״ל הנזכרים הס רמוזים בכתובים בפי שופעים צ ד ק צד״ק תרדו״ף
במס״ק עס הכולל גימעריא וחו״ן ע״ל עניי״ס ־ למע״ן חחי״ה וירש״ת א״ת
האר״ן במס״ק גימעריא בחחי״ת המתי״ם מכ״ח הצדק״ה * אש״ר ה׳ אלהי״ך גות״ן ל״ך
׳ ג מ ס ״ ק גימטריא לכשחח״ן בשמח״ה י מדה כנגד מרה * ל״א חט״ע ל״ך אשר״ה כ״ל ע״ן
י
אצ״ל
דרך צדקה
וזאת
ליהודה
yv
אצ״ל מזב״ח ה׳ אלהי״ך אש״ר חעש״ה ל״ך במס״ק גימטריא וכ״־ל המעלי״ם עיני״ו
הצדק״ה כאל״ו נט״ע האשר״ה י וכמו שכתב מרן הקדוש וכאלו עובד אלילים כנז״ל י ולא ת ק י ם
לך מצבה־ אותיות מצב״ה ראשי תיבות מצו״ת צדק״ה בל״ב הר״ע ־ אשר שגא ה׳ אלהיך ׳
ט אין הקב״ה מחזיק טובה מצדקה אלא בהיותה בדרך שמחה ובלב טוב וכנז׳ ־ והייני ה צ ד ק ה
שהיא חציל מן המיח ותוסיף חיים :
וכדאיתא
בשבח דקנ״ו ע״א ־ אמר רב מנין שאין מזל לישראל שנאמר ויוצא אותו
החוצה י אמר אברהם לפני הקב״ה רבש״ע בן ביחי יורש אוחי׳ אמר ל,
לאו כי אם אשר יצא ממעיך ־ אמר לפניו רבש״ע גםחכלחי באילטגניטח שלי ואין ראיי להוליד
בן י אמר ליה צא מאיצטגניניח שלך שאין מזל לישראל • מאי דעחיך דקאי צדק במערב מהדרנא.
ומוקמינא ליה במזרח והיינו דכחיב מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו י ומדשמיאל כ ,
אין מזל לישראל י דשמואל ואבלט הוויחבי והוו קאזלי הנך אינשי לאגמא־אמר ליה א ל
לשמואל האי גברא אזיל ולא אחי טריק ליה חיויא ומייח • אמר ליה שמואל אי בר ישראל
הוא אזיל ואתי ־ אדיתבי אזיל ואחי קם אבלע שדיה לטוניה אשכח ביה חיויא דפםיק ושד,
5תרתי גובי י אמר ליה שמואל מאי עבדת ־ אמר ליה כל יומא הוה מרמינן ריפתא בהדי הדד,
ואכלינן האירנא הוה איכא חד מינן דלא הוה ליה ריפתא הוה קא מכסף אמיגא להו א
קאימגא וארמיכא ט מטאי לגביה שואי נפשאי כמאן דשקילי מיניה כי היכי דלא ליכשיף ׳
אמר ליה מצוה עבדח י נפק שמואל ודרש וצדקה חציל ממוח ולא ממיתה משוגה אלא מ מ י ת ה
עצמה ־ ומדרבי עקיבא נמי אין מזל לישראל י דרבי עקיבא הויא ליה ברחא י אמרי ליה כלדאי
ההוא יומא דעיילא לבי גגגא טריק לה חיויא ומיחא היה דאיגא אמלחא טיבא * ההוא י
שקלחה למכבנחא דצחא בגודא אחרמי איחיב בעיגיה דחיויא לצפרא כי קא שקלא לה הוה ק א .
םריך ואתי חיויא בחרה י אמר לה אביה מאי עבדח י אמרה ליה בפניא אתא טגיא קרא א ב כ א
והוו טרידי כולי עלמא בםעודתא וליכא דשמעיה קאימנא אנא שקלתי ריםתנא׳ דיהבית ל,
יהבתיה ניהליה אמר מצוה עבדת • נפק רבי עקיבא ודרש וצדקה תציל ממוה ולא מ מ י ת ה
מ
ע
ב
כ א
ו מ א
משונה אלא ממיתה עצמה :
ףע£״י
אין מזל לישראל
י
דעל ידי תפלה וזכות משתנה מזלו לטובה ־ איצטגניטת ח כ מ ת
י
המזלות י צא מאיצעגנינוח שלך ־ היינו ויוצא אוחו החוצה חיץ מאיצטגניניתיו י ד ק א י
לדק י שהוא מזל שלך ־ במערב ־ שהוא מקים מצונן ואין ראוי להוליד כך מצאתי בהש״ס ר . ,
ב
י
הלוי י במזרח י שהוא מקום חים • צדק ־ הקב״ה יקראהו להביאו למזרח ־ לרגלו ־ בשבילו י
אבלע* שם חכם גכרי היה וחיזה בכוכבים־ אזיל ואחי י דאין מזל לישראל יועיל ת ס ל ה ׳
בתרת׳ גובי י בשחי חחיטח שקצצו עם ה ק
נ י ם
ב
ל
א
י ו י ע
י
מ י מ י נ
1
מ נ ז י
5
ה
ד
י
י
י
י
לן
פ
ת
)לסל(
לכל
וזאת
דרך צדקה
ליהודה פא
לכל החבורה כאחד ואוכלין יחד והאחד גובה מכולן • א<א קאימנא וארמינא י אגבה ואשים
בסל * שואי נפשאי כמאן דשקילי מיניה י עשיחי עלמי כגובה ממנו ונחחי משלי חלקו ־ לא ממיחה
משונה י ומיהו מיחה הגונה ימוח אלא ממיתה עלמה מללח זנזחנח חיים י כלדאי * חוזיס
בכוכבים ־ דלתה ־ חחבהה י למכבנחא)אישפינגליז בלעז( נישקא של זהב שיש כמו עם בראשה *
ריסתנאי ־ )אמנשעריישו״ן( ע כ ״ ל :
יאיתא
במדרש פ׳ קדושים ־ רב הונה ורבי ירמיה אמרו בשם רבי חייא עתיד הקב״ה
לעשוח לל וחופה לבעלי מלוח אלל בגי חורה חלמידי חכמים בגן ערן• ואיה לן
הלתא קריין־ חרא כי בלל החכמה בלל הכסף וגו׳ יב' אשרי אנוש יעשה זאח יבן אדם יחזיק
בה ־ ג׳ עץ חיים היא למחזיקים בה וגו׳ ־ עכ״ל :
ד ל פ י האמור נראה לע״ד לפרש הכתוב בפ׳ שופעים ־ חלק כחלק יאכלו לבד ממכריו על
האבוח ־ בהקדם עוד נראה לרמוז חל״ק כתל״ק יאכל״ו במס״ק עם הכולל גימעריא
מתזי״ק כלומ״ד י ועוד נקדים דאיתא בבכורות־תניא נמי הכי כאשר לוני ה' אלהי מה אני
בחנם אף אחס בחנם ־ ומנין שאס לא מלא בחנם שילמוד בשכר תלמוד לומר אמת קנה ־
ומנין שלא יאמר כשם שלמדחיה בשכר כך אלמדנה בשכר ח״ל אמח קנה ואל חמכור ־)רש״י(
אמת ־ תורה ־ עכ״ל ־ וכתב מדן הי,דוש בש״ע יו״ד מהלכוח חלמוד חורה סרמ״ו ס״ה ־ ומה
שנהגו האידנא ללמד הכל בשכר אם אין לו במה להתפרנס שרי • ואפילו יש לו אם הוא שכר
בעלה דמוכח שמניח כל עסקיו ומשאו ומתנו שרי עכ״ל :
ומשם
באר״ה היא הבא״ר אשר אמר ה׳ ־ חל״ק כחל״ק יאכל״ו שכר הלימוד בחורה
מחזי״ק כלומ״ד־ואיח לן חלחא קריין וגו׳ כנז׳־יטל אף הלימוד בחורה שמכר
לו רבו והוא עדיין סמוך על שולחן אביו ואביו שכר לו מלמד שילמח בשכר כמי חלמוד לומר
לבד ממכריו על האביח חון מלימוד החורה שמכר לו רבו זה שכרו על האבות :
וכתב
הרב מכחח אברהם ז״ל ־ שמעחי מיד״ן החכם השלם כמוה״ר כסיס חדאד על
פסוק וישתחו אברהם לפכי עם הארן לבכי חח ־ וכי אברהם אע״ה ישחחוה לפכי
עס הארץ לבכי חת ׳ אלא כמו שארז״ל שהלדיק יתככה בשם אברהם ־ ועל זה מתמיה הפסוק
וכי אברהם ישחחוה לעם הארץ • אלא כמו שארז״ל שרביכו הקדיש היה מכבד אח העשירים
לפי שהיו מהכיס הלמידי חכמים מנכסיהם אלו הס העשירים שהיה מכבד שהיו מחזיקים ביד
תלמיד חכמים ־ וידוע האוח החשובה שיש במחדקיס היא אוח חי״ח ואם אוח חי״ה כחסרה
מהמחזיקים כשארו מזיקים־ זה היא כווכח הכחוב וישחתו אברהם שהיא הלדיק הכקרא בשם
אברהם ־ ישתחוה לעם הארץ אתמהא ויהי כמשיב לבכי חי״ח מי שיש בהם אוח חי״ח היה
וזאת
דרך צדקה
ליהודה
מכבדם לפי שהיו מכבדים לח״ח ומחזיקים בידם * ועל זה היה רביט הקדוש מכבד לעשירים
עכ״ל :
נמצינו
למדין מן האמיר בני אדם אשר חננם השי״ח בעושר ונכסים והם מחזיקים כיל
תלמידי חכמים • הנה מה עוב ומה נעים ־ חלקם בגן מעדנים ־ אצל חלמידי
חכמים ־ נחלה בלי מצרים ־ י״ג נהרי אפרסימונים י ועילא מכלהון לחזות בטעם ה׳ אספקלרייא
המאירה עיקר כל געמי געמגים י ואיח לן חלחא קריין יט׳ כגז׳ י ולכן לכו נא הגבירי״ס
ועבדו אח ה׳ אשר חגגכם עישר וגכסים ברוב חסדו הגדול ־ כאשל־ עינינו הדואות שיש גבירים
שהם שיגיס בהבלי הזמנים י וכל חפצם ורצונם הוא שתהיה הקופסא מלאה גייריס כספים
וזהובים י ורצונם הטוב הוא שלא יהיו כלל נחסרים י ועיניהם מן תלמידי חכמים ומן העניים
והאביונים הם מעלימים י ולדברי מרן הקדוש הם כאלו עובדי אלילים ־ ותמהא גדולה איך איכס
שמים על לב שהיום כאן ולמחר הם בקבריהם י ועזבו חילם לאחרים ־ אבל אפשר עילה על
דעחם שיוליכו ממונם עמם חיך בטניהם י וכמו אוחו העשיר שהיה קמצן מהקמצניס ־)וכדאיקא
הרב שער החצר ז״ל הביא מ״ש הרב זכיח הרבים בכוונח הפסוקים( ועיר מעט ואין
ר
ע
ש
והתבוננה על מקומו ואיננו י וענוים ירשו ארץ וגו׳ ־ על פי מעשה שהיה באיש עשיר ע ו
ש ה
מ ר
ק
מזמות וקמצן למאד אשר קנה בכל ממונו מרגלית אחת ובעת מותו צוה לנערו ועשה לו
ובפגיו בלע המרגלית ההיא ויגפנו ה׳ ולאתר קבורה הלך העבד בלט למקים קכיי לקרוע
בטנו להוציא המרגליח הטובה ההיא וירעד כי מצא אחר במקימו ויגד לו כי הוא מעיר ס ל
ו ט ת
ובצדקו הביאוהו לארץ ישראל במקום העריץ אדוט ואותו הוציאו משם לח? לאיץ למקימו
ויבוקש הדבר וימצא כי נכון הוא ־ וזה הוא והתבוננת על מקומו ואיננו י וענויס ירשו א
ר ץ
כנז׳ עכ״ל י בני אדם אלו נחסר מהם אות חי״ח ונשארו מזיקים לעצמם וגס לאחרים ־ כי הוא
גלגל החוזר בעולם וסוף האדם שיבוא הוא או בנו או בן בנו לידי מדה זו מרח העניות ולא
ימצאו נד שיחזיק בידיהם י במרה כגגד מלה הקב״ה גפרע מהם י בגי אדם אלו מה יענו ביום
הדין הגדול והטרא כשיתבע מהם הקב״ה חשבון הממון אשר הפקיד בידיהם ־ כדי להחזיק
ג
י
ד
תלמידי חכמים * וביד העניים והאביונים י וימצא פנקסיהם הם ריקנים י ואף אם ימלא ב ה ם
איזה מרים י נחשבים פרוטוח לפי ערך נכסיהם י והם חושבים שבהם יצאו ידי כל חיוכיהם •
והם אנשים פושעים • אכלו חלק העניים י והרבו משטינים ומקעריגים כגריהם י והקב״-,
מחמלא עברה עליהם * ומענישם עונשים קשים ומרים י האל יחברך ברחמיו הרבים יסיר
מסיה העורון מעל עינינו ויעזרנו לעשוח רצונו כרצונו חמיר וישלח משיח צדקני יגאל א ו ק נ ו
ישבו בגיס לגבולם כמאז במהרה בימינו כיר״א :
.ותא
וזאת
דרך צדקה
ליהודה
פב
חזי דאיחא במדרשא וילקוט סדר וירא ־ משוס אדם אחד אמרו גדולה לדקה שמיום
ותא
שנברא העולם ועד אוחה שעה שמחנה הרי זה משתבת וקולט עלמו מדינה של גיהנס
שנאמר אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה׳ • ואין יום רעה אלא יום דינה של גיהנם
שנאמר וגס רשע ליום רעה ־ ואומר אשרי שומרי משפט עושה לדקה בכל טח * אבוחינו
הראשונים מפני מה זכו בעוה״ז ולימוח המשיח ולעוה״ב מפני שנהגו עצמן בלדקה י אברהם
שנאמר כי ידעחיו למען אשר יליה אח בניו ואח ביחו אחריו ושמרו דרך ה׳ לעשוח לדקה
ומשפט וגו ־ יצחק שנאמד ויזרע ילחק בארץ ההיא ואין זריעה אלא צדקה שנאמר זרעו לכס
לצדקה וגו׳ י יעקב שנאמר קטונחי מכל החסדים ואין קטונתי אלא מעט ואין מעט אלא צדקה
שנאמר טוב מעט בצדקה ־ משה שנאמר צדקה ה׳ עשה י אהרן שגאמר חורח אמח היתה בפיהי
ואין אמח אלא צדקה שנאמר אמח מארץ חצמח יצדק משמים נשקף ־ דוד שנאמר וצדקחך
לבן מלך־ ונאמר ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו י אף הקב״ה נשחבח בצדקה שנאמר
והאל הקדוש נקדש בצדקה ־ ואף כסא הכבוד נשתבח בצדקה שנאמר צדק ומשפט מכון כסאך י
אדם נוחן צדקה לחבירו מהכר ן אליו שיחיה ולא ימות י אף הקב״ה ניתנה לבן חרם כדי
שיחיה הבן ארס ולא ימוח שנאמר וצדקה חציל ממוח י מנין אחה אומר שמי שיש ספק בידו
לעשוח צדקה ואינו ע ס ה י לקיים נפשוח ואיגו מקיימם ־ גורס מיחה לעצמו שנאמר ויען נבל
אל עבדי דוד ויאמר מי דוד ומי בן ישי ולקחתי אח לחמי וגו׳ ־ וכחיב ויהי בעשרח הימים ויגון*
ה׳ את נבל־ מנין שמארכח ימים של אדם שנאמר בשלוח הקן למען ייטב לך והארכת ימים
5מצוה קלה שבתורה כתיב למען ייעב לך והארכח ימים ק״ו לצדקה שהיא חמורה בתורה•
מנין שהיא מביאה את האדם לחיי העוה״ב שנאמר אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים
וגו׳ ־ וכתיב אשרי שומרי משפט עישה צדקה בכל עת ־ מה אשרי האמור להלן בן העוה״ב *
אף אשרי האמור כאן בן העוה״ב ־ מנין ששוה לחורה שכאמר אס בחוקתי תלכו וגו׳ ־ ואומר
ונתתי שלום בארץ ־ ובצדקה הוא אומר והיה מעשה הצדקה שלום ־ ומנין שההורה משולה בצדקה
שנאמר וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות וגו׳ ־ ומנין שהיא ממהרת להביא את ימות המשית
ואת ימות הגאולה שנאמר שמרו משפע ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא וגו׳ ־ ומנין שהיא
מעלה ומושיבה את מתנה כנגד כסא הכבוד שנאמר הולך צדקות ודובר משרים וגו׳ הוא
,
מרומים ישכון עכ״ל :
ליהודה
וזאת
דרך החיים
עקב ־ למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע ה׳ לאבותיכם לתת להס
סדר
כימי השמים על הארץ ־ )רש״י( למען ירבו ימיכם וימי בניכם ־ אם עשיתם כן ירבו
ואם לאו לא ירבו שדברי תורה נדרשין מכלל לאו הן ומכלל הן לאו ־ לתת להם ־ לתת לכס אין
כתיב כאן אלא לתת להם מכאן מצינו למדים תחית המתים מן התירה עכ״ל :
ונראה
לומר שעיקר לימוד זה של תחית המתים שלמדנו מן התורה היא לטת׳ תיז ישראל
שם בארץ שהרי האבות הם שם בא״י ושם מחיה אותם הקב״ה ומתן להם א
הארץ אבל מחי חו״ל מנין לנו מן החורה שיחיו בחחית המתים אלא רז״ל הס שאמי־ו ש
הם יחיו בחחיח המחים על ידי גלגול מחילוח * )וכראיחא בפב״ח דכחובוח( אמר רבי א ל ע ן
מחיחו״ל אינם חיים שנאמר ונחחי ל5י בארץ החיים י וסריך בגמרא אינם חיים סלקא דעתך •
אמר רבי אלעאי אינם חיים אלא על ידי צער גלגול מחילוח ־ ופירש רש״י ז״ל י שמחגלגלין כנך
א״י וחיים שם עכ״ל * )וכראיחא בזיה״ק( הקילו ורננו שיכני עפר אלו הם האבוח • והמתיס
בחו״ל יבגה גופם ומחגלגלים חחח הארץ עד א״י ושם יקבלו נשמחם ולא בחו״ל וגי׳ עכ״ל .
ק
ג ס
ר
ואני
הדל נראה לע״ר לומר מדרש אם יראה בעיני מורי ־ הרילה לידע חחית ה מ ת י ס
שבחוצה לארץ שגם היא מן החירה יראה והנה מרים מלורעח כשלג עכל״ה :
והנה
מדרש זה פליאה איך חליא הא בהא ואפשר שיובן בהקדיס מה שאמרו רן״ל
דכשחלק הקב״ה אח הארצוח עלחה א״י לחלקו יחברך וחו״ל לשבעים שיי א ו כ ן
העולם ולכך א״י השגחתה על ירו יתברך דוקא שנאמר עיני ה׳ אלהיך בה מראשית ה ש
ועד אחריח שגה י לא כן חו״ל השגחחה על ידי שבעים שרי אומיח העולם עכ״ל * ועוד כקךיס
מה שאמרו רז״ל שלשה מפחיחוח בידו של הקב״ה שלא גמסרו ביד שליח ואחד מהם של ת ח י
המתים שגאמר וידעתם כי אני ה׳ בפחחי את קברוחיכס עמי־ ופירש רש״י ז״ליאגי ׳ •
ולא שלית עכ״ל י ועוד נקדים כתובים בסדר בהעלותך י והענן סר מעל האהל והנה מ ר י
מלורעח כשלג וגו׳ ־ויאמר אהרן אל משה אל נא חשיח עלינו חטאת וגו׳ * אל נא תהי ע
י
ות
כ ה
ת
r
ס
מ ת
וגו׳
וזאת
דרך החיים
ליהודה פג
יעי׳ י ויצעק משה אל ה׳ לאמר אל נא רפא נא לה י ויאמר ה׳ אל משה ואביה ירק ירק בפניה
יהלא חכלס שבעח ימיס חסיד שבעח ימיס וגו׳ ־ פירוש רש״י ז״ל ־ והענן סר ־ ואחר כך והנה
מרים מצורעת כשלג וגו׳ י אל נא תהי י אחיחיגו זו ־ כמת ־ שהמצורע חשוב כמת וגו׳ ־ דבר
אחר אל נא תהי כמת י אם אינך רופאה בתפלה מי מסגירה מי מעהרה אגי אי אפשר לראותה
שאני קרוב ואין קרוב רואה את הנגעים וכהן אחר אין בעילם )ספדי( ־ לאמר י מה ח״ל אמר
לו השיבני אם אתה מרפא אותה אס לאו עד שהשיבו ואביה ירק ירק וגו׳ ־ ואביה ירק ירק
בפניה י ואם אביה הראה פנים זועפות הלא חכלם שבעח ימים קל וחימר לשכינה י״ד יום
אלא דיו לבא מן הדין להיות כנרי[ לפיכך אף כנדפתי חסגר שבעת ימים וגו׳ עכ״ל׳והיינו
׳דאיתא בפרק עביל יום י כבוד גדיל חלק לה הקב״ה למרים'באותה שעה אמר אני כהן אני
מסגירה אני מילטה ואני פוערה עכ״ל :
נמצינו
למדין מצרעת מריס כיון שאהרן לא היה יכיל לראותה שהוא קרוב וגו׳ וכהן אחר
אין בעילם וגו׳ ונמצאת מרים באותה שעה אין לה תקנה ונשארת כמת ומשוס
הכי כביד גדול תלק לה הקב״ה על ידי תפלת משה ובאותה שעה אמר אני כהן אני מסגירה
וגו׳ ־ ודון מכאן למתי חו״ל שהם חחח השגחת שבעים שרי אומות העילס והס המוחצים והס
המרפאים בה ־ ורפואה זו של תהית המתים )כדאיתא במדרש הנעלם הרופא לשבורי לב וגו׳
זו היא חתית המתים שהיא רפואה לשבורי לב על מתיהם( אין להם רשות לרפאות אותה כי
מפחח החחיה הוא בידו של הקב״ה שלא נמסר ביד שליח ונמצאו מחי חו״ל כמה גאונים וכמה
רבנים וכמה חסידים קדושי עליון וגו׳ נשארים פגרים מחים ומשום הכי כבוד גדול חולק להם
הקב״ה באותה שעה שעת תחיש המתים ואומר אני בכבודי מגלגל אוחם ער ח״י שהיא חחח
השגתתי ומרפא אותם בה ושם יקבלו נשמתם עם מתי א״י וכמו שרפאתי למרים וגו׳ וטעם
אחד לכולם כנז׳ י והיינו דכהיב בהנביא יחזקאל ע״ה י לכן הנביא ואמרת אליהם הנה אנכי
פותח את קברותיכם והעליתי אחכם מקברוחיכס עמי והבאחי אחכם אל אדמח ישראל י
מה כחיב אחריו ונחחי רוחי בכם וחייהם ־ והשתא דהכי יובן המדרש פליאה הרוצה לידע
תחיה המחיס שבחוצה לארץ שגס היא מן החורה יראה והנה מרים מצורעה כשלג ־ ודו״ק :
דאיתא
בפרק חלק יאמר רבי יוחנן מנין לחחית המתים מן התירה שגאמר וגתתם ממנו
אח חרומח ה׳ לאהרן הכהן ־ וכי אהרן לעולם קיים והלא לא נכנס לארץ ישראל
•שנותנים לו חרומה אלא מלמד שעחיד להחיוח וישראל נוחניס לו חרומה מכאן לחחיח המחים
מן התורה ע כ ״ ל :
׳דאולם
עדיין יש להבין אהרן היכן ק ט ר בחוצה לארץ שהיא חחת השגחת שבעים שרי
אימוח העילס והם המיחצים והס הנורפאיס בה וגו׳ כנז״ל • וא״כ איך עתיד
להחיוח
דרך החיים
וזאת
ליהודה
להחיוח וישראל גוחנים לו חרומה * אלא מלמד שעחיד להחיוח על ידי גלגול מחילות עד א״יי
וגו׳ וישראל נוחנים לו חרומה ־ מכאן נמי לתחית המתים שבחו״ל שגם היא מן התורה
ואיתא
:
במדרש הרוצה לידע חחיח המחים מן התורה יראה והגה מריס מצורעת כשלג
י
עכל״ה י והנה מדרש זה פליאה איך חליא הא בהא י והרב כרם חמד ז״ל פירש
בהקדם ראיחא בפרק מ׳ דשבח דפ״ז ע״א י שלשה דברים עשה משה מרעהו והסכימה ד ע ה ו
לדעח המקום ב״ה וחד מנייהו שפירש מן האשה מאי דרש נשא קל וחומר בעצמו ואמר ו מ ה
ישראל שלא דברה שכינה עמהם אלא שעה אחח וקבע להם זמן אמרה חורה היו נכונים וגן/
אל חגשו אל אשה י אני שכל שעה שכינה מדברח עמי ואינו קובע לי זמן עאכ״ו י ימקשים
התיםפות י וקבע להם זמן תימא לר״י דהיא הנותנת דמשוס שקבע להם זמן וידעו שבאותו יום
וראי תדבר השכינה עמהס הוצרכו לפרוש אבל הוא מספק למה יפרוש ע״ש מה שמתרצים
והרב
:
הנז׳ תירן על פי מה דאיתא בשל״ה ובמג״ע דהשכינה התלבשה במשה ו ה י ס ה
מדברת מתוך גרונו וא״כ אין מקום לקושיה התוספות דהכי דרש ק״ו ומה ישראל
שלח דברה שכינה עמהם אלא שעה אחת וקבע להם זמן וגו׳ * אני שכל שעה ושעה השכינה
מדברת עמי בכל עת שאגי מדבר ומה גם השכיגה מדברת מתוך גרוני תמיד בכל שעה בלי
הפסק ואינו קיבע לי זמן עאכ״ו וא״כ לאו מספק פירש משה מאשתו אלא לפי שידע כודאי
שהשכינה מדברת עמו תמיר בלי הפסק ־ ואיתא שני עעמיס על שלא נכנס משה לארץ ישראל •
הא׳ בשביל חעא הכאח הסלע ־ והב׳ איחא במדרש פרשח ואחחנן כי לא תעבור את הירךן
הזה אמר לו הקב״ה למשה אם אחה נקבר אצלן בזכוחך הס באים עמך ע״ש ־ אמנם א י ה א
בספר שמנה לחמו הירץ למשה על הכאח הסלע לפי שכל מה שעשה אברהם אע״ה למלאעי
השרח הוא בעצמו פרע הקב״ה לבניו הוא בכבודו ובעצמו וכל מה שעשה על י ד שליח פ ר ע
הקב״ה לבניו על ידי שליח * שגאמר ואקחה פח לחם וגו׳ הוא בעצמו ־ הנני ממעיר לכם ל ח
ם
מן השמים הקב״ה בכבודו ובעצמו י יוקח נא מעע מים על ידי שליח־והקב״ה פ י ע לבנין
על ידי שליח שנאמר וירס משה אח ידו ויך אח הסלע כמו שפירש רש״י בפרשת יירא ע״ש .
מרים נצערעה לפי שדברה במשה שפירש מאשחו וא״כ מוכרחין לומר שכדין פירש
מאשחו דדרש ק״ו ומה ישראל יגו׳ כנז׳ י ואי משום דחקשי קושיח ההוספות ה י ^
הטחגח וגו׳ י״ל דלאו מספק פירש מאשחו שהרי השכיגה היחה מדברח מחיך גרוני של מ ש ה
ושפיר דרש ק״ו וכנז׳ וא״כ ליכא למימר העעם שלא נכנס משה לא״י יהוכרת למות ב מ ד ב ר
בשביל הכאת הסלע דהא הוכרת היה להכות שאס היה מדבר להסלע נא היה נפרע על י
ך י
שלית וכנז׳ י ועל כן מוכרתין לומר העעס שלא נכנס משה לא״י לפי שהיה מוכרת למות צימלכר
וליקבר אצל דור המדבר כדי שבזכותו יעמדו בחחית המתים ־ ואי הכי שפיר יתורץ הפליאה
הרוצה
וזאת
דרך החיים
ליהודה פד
להריצה לידע תחית המתים מן התורה יראה והנה מרים מצורעת כשלג ־ ודו״ק ע כ ״ ל :
ואני
הדל נראה לע״ד לומר מדרש איב״מ י הרוצה לידע תחית המתים מן התורה יראה
ויהי שם עם ה׳ ארכעיס יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה ויכתוב על
הלוחות אח דברי הברית עשרת הדברים עכל״ה :
והנה
מדרש זה פליאה איך חליא הא בהא ־ אמנם לקוצ״ד נראה שאפשר יחורץ בהקדים
דאמרנו לעיל בשם הרב המקובל בעל עשרה מאמרוח ח״ג וגו׳ על פסוק מן המים
משיתהו י שהוא חסד ורחמים ואין זה העולם מקומו כי משה רבע״ה כולו רוחני ולכך בא
•משה לזה העולם להשלים אח ישראל כי אין לו חלק בארץ כנודע ע״ש * ועוד נקדים דאיתא
בזוה״ק י וז״ל אמר ר 3יהודה לרבי חייא הא דחנינן דעחיד הקב״ה לעשוח סעודה לצדיקים
לעת״ל מאי היא־ אחר ליה עד לא אזלית קמי איכון מלאכין קדישין מארי מהניחין הכי שמיע
•כיון דשמעית הא דאמר רבי אלעזר אתישיבא בלבאי ־ דאמר רבי אלעזר סעודת הצדיקים
לעת״ל כהאי דכתיב ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו ודא הוא דתנינן ניזונין י ואמר רבי אלעזר
באחר חד תנינן נהנין ובאתר אחרא תנינן ניזונין מאי בין האי להאי אלא הכי אמר אבוי
הצדיקים שלא זכו כל כך נהנין מאותו זיו שלא ישיגו כל כך אבל הצדיקים שזכו ניזונין עד
שישעו השגה שלימה ואין אכילה •ושתיה אלא זו וזו היא הסעודה והאכילה ־ ומנא לון הא ממשה
רכתיכ ויהי שם עס ה׳ ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומיס לא שתהימ״ע לתם
.לא אכל ומים לא שחה מפני שהיה ניזון מסעודה אחרת מאותו זיו של מעלה וכהאי גווכא
סעודתן של צדיקים לעת״ל ע כ ״ ל :
והנה
לפי האמור קשה איך משה איש האלהים שהוא חסד ורחמים וגו׳ לכך בא לזה
העולם להשלים אח ישראל וגו׳ כנז׳ י כי עוב הוא י כשנולד גחמלא כל הביח אורה •
?השכינה החלבשה בו וחמיד מחוך גרונו היחה מדברה י ועלה עלה משה אל ראש הר סיגי•לקבל חורה מפי הגבורה ־ ויהי שם עם ה׳ ארבעים יוס וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא
שתה וגו׳ אלא ניזון מאותו זיו של מעלה לפני ה׳ גדול ונורא י ונמצא כי באמח משה כולו רוחגי
ומן הראוי הוא שיעלה גופו עם נשמתו לפני אל עוטה אורה י ואיך לא עלה משה בסערה י
־כאשר עלה חניך ואליהו שלא טעמו טעס מיתה וקטרה י אלא נפרדת נשמתו ממנו ונישן
לקבורה ־ כי כל העם יתמהו על זה ויאמרו מאי היא הסברה לפני האל המלך הגדול הגבור
•והנורא י אמנם לפי האמור זו היא הסברה ־ כי משה רעיא מהימכא הוא בא לזה העולם להשלים
•אח ישראל אימה נבחרה י ולפיכך נשאר במדברא ־ עד שישלים שישים רבוא דור דעה אשר
הראו באצבע זה אלי ואטהו וגו׳ ויביא אותם עמו בזכותו לעתיד בתחית המחים לעיר ציון
׳אדמת הקודש אשר אוה למושב לו אל איום ונירא י שנאמר ויתא ראשי עם • ואלמלא זטת משה
הרי
וזאת
דרך החיים
ליהודה
הרי כתיב אם יראו את הארץ אשר נשבעתי לאבותם וכל מנאצי לא יראוה ־ וכהיב ב מ ד ב ר ־
הזה יתמו ושם ימותו * ונמצא מה שנשאר משה במדברא י שבחו הוא לפי מעלהו היתירה * משל
זיה וזיכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו י והשתא דהכי שפיר יובן הפליאה הרוצה ל י ד ^
חחית המתים מן התורה יראה ויהי שם עם ה׳ ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אעל
ומים לא שחה וגו׳ ודו״ק :
ת$וד
נראה לע״ד לומר מדרש איב״מ ־ הרוצה לידע שמחי חוצה לארץ יחכן להחיות נ ס -
בחי״ל ולא יראו צער גלגול מחילוח מן החורה יראה והאיש משה עניו מאי עכלי׳ה ״
והנה
מדרש זה פליאה איך חליא הא בהא׳אמנם נראה לקוצ״ד שיובן בהקדם ה ח ק י ר
ה
שחקר הרב אלגאזי בעל שארח יעקב עפ״י מאמר הגמרא פ׳ בחרא דכתובית ״•
אמר רבי אלעזר מחי חוצה לארן אינם חיים שנאמר ונחחי לבי בארן החיים וגו׳ כגז״ל ״
דקדק ואמר צריך לדעת למה הקב״ה עישה זה'הצער גדול למתי חו״ל ע״י גלגול מחילות ה כ ה
כמה גאוני עילם וכמה רבנים וחסידים
ו ג י
'
ש ה ס ב ע
יו
ה ם
מ ת י
מת
5ח ו
י ם
" ל א״ב ת׳יו
הקציר קצרה ירו כביכול יכול על כל יחיה אוחם בחו״ל ולא יראו צער גלגול מחילות ומה ה ו א
״
הטעם למה אינם זוכים לתחיה אלא בא״י * וחירן בהקדם מה שכחב מהר״א מגרמיזא ז ל ״
בשעה שאמר הקב״ה לאדם הראשון ביום אכולך ממט
מ ו ת
'
ת מ ו ת ו
כ
^ ל י
ב
^
ס
״
מ
לקמדג
ואמר לפני הקב״ה חן לי נשמח אדם־ אמר לו הקב״ה הנח נשמתו לאלף שנים ואני אתן ל ך
כל הנשמות העחידוח לבוא שיהיו מחים על ירך עכ״ל * נמצינו למדין שהמחים נשתעבדו
5י
ך
ס״מ מששח ימי בראשיח * ולעחיד בעח החחיה הוא בא לקטרג ונןוען לפני הקב״ה ב א י ז ה
דין חחיה המחים מאחר שהם משועבדים בידי מששח ימי בראשיח י ועוד טוען שקגאם בשיכוי
מחחלה היו בשר ועכשיו עפר י וכמו שאמרנו שהבריוח כולם חוזרים עפר ואפילו רב אח•
ר
ב
יאשייה שנשאר בגופו קיים י והטעם הוא דכחיב ורקב עצמות קנאה מי שיש בי קנאה עצמותיך
מרקיבים ושאין בו קגאה אין עצמוחיו מרקיבים וגו׳ י אבל שעה אחח קודם חחית ה מ ת י
0
הכל ישובו עפר אפילו רב אחי בר יאשייה והדומים לו שנשארו בגיפם ק י י יא״כ ק כ א ס
ים
בשינוי והדין נוחן שלא יחיו :
* n j Hהקדים מאמר הגמרא בפ׳ כל שעה בפירוש רש״י על הגמרא י המלוה אח ח כ י
ושעבד לו הלוה גכסיו ואמר ליה אס לא פרעהיך לזמן פלוגי גבה מנכסי והגיע הזמ•
ולא פרעו ובחוך הזמן מכר הלוה נכסיו לאחר לכ״ע ב״ח טורף מיד הלקוחוח אבל אס שנג^ך
לו בהמה ואמר הלוה הרי בהמה זו המשועבדח הקדש י לרבא ס״ל הקדש מפקיע מידי שעכור
ומידי ב״ח ־ ועוד הקדים מאמר הגמרא * אמר רב ענן כל הקבור בא״י כאלו קבור ת ח ת
המזבת כתיב הכא מזבת אדמה תעשה לי וכתיב התם וכפר אדמחו עמו י כיונחי למימר שאדמת
ר ן
א״י
וזאת
דרך החיים
ליהודה
פה
א״י מכפרת כמו האדמה של מזבח י וזו היא כוונת רב ענן ממש שאמר כל הקבור בא״י כאלו
קבור תחת המזבח הכוונה היא כמו שהמזבח הוא קדוש ומכפר הכי נמי אדמח ארץ ישראל
קדושה ומכפרת :
\ftw
הקב״ה אינו מחיה מתי חו״ל אלא על ידי גלגול מחילות מפני שבחו״ל טענת ם״מ
קיימת שקנאם בשינוי ומשועבדים בידו אבל על ירי שמתגלגלין עד א״י על ידי גלגול
מחילות ואדמת א״י קדושה א״כ עתה שנכנסו ברשות ההקדש נתקדשו וההקדש מפקיע מידי
ב״ח ומירי שעבוד ס״מ ולא נשאר לי שים עענה ויקומו בחחיח המחים פעירי ועעירי מכל
ערעור עכ״ל :
3מציעו
למדין מן האמור העעם למתי חו״ל שאינם זוכים להחיה אלא בא״י על ידי גלגול
מחילות מפני עענת ס״מ שהבריוח כולם נשחעבדו בידו וגי׳ וטוען שקנאס•
כשינוי שהיו בשר וגו׳ ולכן מחגלגלין עד א״י אדמח הקידש ואז ההקדש מפקיע מידי ב״ח
ומידי שעבוד וגי׳ כנז׳ ־ ודון מכאן אם מחי חו״ל הס היו עניים באמח שפלים עד מאד מחשיבים
עלמם כעפר הארץ לדוש בחיים על ידי כן אין להם רשוח ההקדש יוחר מזה שהרי על ידי
העניה באו לחסות תחת כנפיו יתברך וכמו שארז״ל שהעניו נעשה מרכבה לשכינה ונמצא על
ירי מרת העטה כי חהיה באדם והיה קודש יההקדש מפקיע מידי ב״ח ימידי שעביד ס״מ
ונמצא אזלא ליה טענתו שהם משועבדים בידו וג״כ אין כאן דין הקינה בשינוי דבאמח אין כאן
שיטי דבחייהס כעפר ובמותם עפר ועל ידי כן יחכן להחיוח גם בהו״ל ולא יראו צער גלגול
מחילות ויקומו פטירי ועטירי מכל ערעור י והראיה לכל זה ממשה רבינו ע״ה שהיה עניו
באמת וכמו שהעד עליו הכתוב והאיש משה עניו מאד י ובעבור זה זכה להשראה שכינה עליו
ודבר ה׳ אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו י ואיתא בשל״ה שהשכינה התלבשה
במשה ותמיד היתה מדברת מתוך גרונו י ובזה נקרא איש האלהיס קדיש הוא וההקדש מפקיע
מידי ב״ת ומידי שעבוד ־ ובזה הפקיע טענת ס״מ בשעת מיתתו שרצה לשלוט בו בטעגה
שהבריות כולם נשתעבדו בידו מששת ימי בראשית ולא יכול לשלוט בו כנודע * אלא הקב״ס
בכבודו ובעצמו הוא שנתעסק בו בין במיתה בין בקבורה י)וכדאיתא בסוטה( מי גדול ממשה
שלא נתעסק בו אלא המקום ב״ה שנאמר ויקבור אותו בגי י והשתא להט שפיר יובן הפליאה
הריצה לידע שמתי חו״ל יתכן להחיוח גס בחו״ל ולא יראו צער גלגול מחילות מן התורה יראה
והאיש משה עניו מאד ודו״ק :
T
בתקתי י ונתתי גשמיכם בעתם ונהגה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו י והשיג לכס1D
דיש את בציר ובציר ישיג את זרע ואכלחס לחמיכס לשובע וישבתם לבטח בארנכס י
ויש לדקדק ונתתי גשמיכם דהיל״ל ונתתי גשמים וכמו שאמר בכתוב שאחר זה ונתתי שלים
בארן ולא אמר שלומכיס:
ואחר
דרך החיים
וזאת
ליהודה
זאחר
זמן ראיתי להרב שבע יהודה ז״ל שדקדק דקדוק זה ותעלוזנה כליותי שכיוונתי
לדעת רב מרבותי י וז״ל אס בחקתי תלכו וגו׳ ונתתי גשמיכם בעתם ־ יש ל ד ק ד ק
אומרו גשמיכם דהיל״ל ונתתי גשמים או מער־ ותירץ במ״ש בפ״ק דר״ה על פסוק עיני ה ׳
אלהיך בה וגו׳ עתים לטובה ועתים לרעה י עתים לטובה כילד הרי שהיו ישראל ר ש ע י ס
גמורים בר״ה ופסקו עליהם גשמים מועטים לסוף חזרו בהם להיסיף עליהם אי אפשר ש ש
נגזרה הגזרה אלא הקב״ה מורידן בזמנן על הארץ וגו׳ ומעתה זה כוונת הכחוב אם ב ח ק ת י
תלכו אס חחזרו בחשובה והלכחם בחקתי אעפ״י שגזרתי עליכם בעיטתיכס גשמים מ ו ע כ 1י
בר״ה ונתתי גשמיכם בעתם י כלומר אותם גשמים שלכם ממש והנס מועטים שגזרתי ע ל י
אחנס בעחס על הארץ שצירכה להם י ואחר זמן הגד היגד לי שכן פירשו הרב הגדול מ י ס
הדור חיד״א בספר ראש דוד ששתי כעל כל הון שכיוונתי לדעת עליון :
ב ר
ס
כ ם
ת
ועוד
כחב אפשר לרמוז בכחוב הנז׳ ונדקדק עוד מהו אומרו אם יחקתי תלכו היל״ל א ס
חקחי חעשו וגו׳ והקדים מ״ש בפ״ק לקידושין ־ רשב״י אומר אפילו צדיק גמור
ימיו ומרד באחרונה אבד את הראשונות שנאמר וגו׳ ־ ואפילו רשע גמור כל ימיו ועשה ת ש ו ב ה
אין מזכירין לו שום רשע וגו׳ י תו איחא בפ״ק דע״ז מעשה דר״א בן דורדייא שלא הניח ז ו נ
שלא בא עליה וגי׳ ומח בחשובה יצאח ב״ק ואמרה ר״א בן דורדייא מזומן לחיי ה ע ו ה ״
עוד הקדים מ״ש רז״ל על פשוק ונערותיה הולכות על יד היאור דפ׳ שמות ־ הולכות י למיתה ״
כמו אנכי הולך למות י הולכות למות לפי שמיתו בה י מעתה זה יהיה רמז הכתוב י אס ב ח ק ת י
תלכו כלומר בתשובה תלכו למיתה וגתתי גשמיכם בעתם ־ כלומר ונתתי גשמיות גופכם 5
תחית המתים כמו הצדיקים גמורים י ונתנה הארץ יבולה וכמש״ה ויציצו מעיר כעשב ה א ר ץ
עכ״ל :
?v
י
ה
ב
r
ע ת
ואני
הדל נראה לע״ר לפרש הכחובים הנז׳ וגחתי גשמיכם וגו׳ בהקדיס מ ה שארז״ל 52
י
הבוכה ומתאבל על אדם כשר אוחם הדמעוח הקב״ה סיפרן ומניחן בבית גנזיו שנאמר־
נודי ספדת אתה שימה דמעת• 5נאדך הלא בספרתך־ וכתבי חכמי האמח כי איחס ה ד מ
שמורד על אדם כשר עושה בהם הקב״ה טל של חתית המתים עכ״ל * ימציט הטל שבי ה ק ״
מחיה אח המחים גקרא גשם ־)כדאיחא בשבח( אמר רבי יהישע בן לוי כל דיבור ודיבור ש י
מפי הקב״ה יצחה נשמחן של ישראל שנאמר נפשי יצאה בלברו ומאחר שמליבור ראשין י צ ת ה
נשמחן ודיבור שני היאך קבלו הוריל על שעחיל להחיוח בו מחים והחיה איחס שנאמר ג
גדבוח תניף אלהים נחלחך ונלאה אחה כונגתה ־ ורש״י ז״ל פירש * גשם נלבות ־ גבי מתן ת ו ר ה
כתיב בספר תהלים עכ״ל * יעיד נראה לרמיז ־איתיות בעת״ם ראשי תיבות בע״ת ת ח י ״
מתי״ם * ועוד תיבת יבולה כמו והאדמה לא תתן את יבולה י ורש״י ז״ל פירש ־ את יבולה י אך!
ע ו ת
ב
ה
צ א
ש ס
ת
מה
וזאת
דרך החיים
ליהודה
פו
מה שאתה מוביל לה י וכמו יובילו שי למורא עכ״ל י ועוד נקדיס מה שאמרו רז״ל שהמתים
בעודם מתים פטורים מהמלות והיינו דכתיב במתים תפשי וגו כיון שהאדם מת נעשה חפשי
,
מהמצוח אבל לאחר התחיה חייבים הם במצות ע כ ״ ל :
נקדים מה שחולקים גאוני עולם הרמב״ם והרמב״ן ז״ל ׳לרעת הרמב״ם אחר ימות
המשיח יהיה עולם התחיה ואז יעמוד הגיף חחיח המחים עם הנפש ואחר עולם
החחיה יהיה מיחה להגיף והנפש חשאר לברה לעוה״ב לקבל שכרה הרוחני אבל הגון! לא
יעמוד עוד מאחר שעוה״ב אין בו אכילה ושהיה לאיזה צורך יברא הגיף וכי אומן חכם יעשה
כלי שאינו צריך לו י ולפי דבריו אחר עולם החחיה יהיהמיחה לגוף ואח״כ יהיה עולם הגשמות י י
אמנם הרמב״ן השיג עליו ואמר מאחר שהגיף יגע וערח בעוה״ז בתורה ובמצות וסיגף עצמו
איך יקפיח הקב״ה שכרו לעח הגמול לעוה״ב ועל כן ס״ל שגס לעוה״ב יהיה הגיף עם הנפש
לקבל שכרם ואי משום דעיה״ב אין בו אכילה וגוי משוס הא לא איריא שלרוב קדושחם בעזלם
התחיה שיתבטל מהם היצה״ר כמבואר בזוה״ק ויהיו רק.על התורה ועל העבודה אז מהגשמי
כעשה הכל רוחני ושניהם יחד יקבלו שכרם הרוחני בעוה״ב י וכן הוא דעח רוב גאוני עולם
ה$וד
עכ״ל :
ובדאיתא
בזוה״ק •לזמנא דזמין קוב״ה לאחייא מיחיא זמין איהו לארקא טלא מרישיה
עלייהו ובההוא מלא יקומון כלא מעפרא הה״ד כי טל אורות טלך י מאי טל
אורות אורוח ממש מאיטן כהורין רלעילא דבהון זמין לארקא חיין לעלמאיבגין דאילנא דחיי
יריק היין דלא פסקין לעלמין י רהא שעתא פםקין בגין דהאי חיויא בישא שלטא ואחכסי
סיהרא י ובגין כך כביכול פםקין מימוי וחיין לא שלטין בעלמא כדקא יאות י ובההוא זמנא
ההוא יצה״ר דאיהו חיויא בישא יסתלק מעלמא ויעבר ליה קוב״ה כמא דאתמר ואת רוח
הטומאה אעביר מן הארץ ־ ולבתר דאיהו יתעבר מעלמא סיהרא לא אתכסיא ונהרא דנגיד
ומפיק לא פםקין מביטוי וכדין כחיב והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים
כאור שבעת הימים וגו׳ עכ״ל :
ולפי
האמור נראה לפרש הכתוב במביא ישעיה ע״ה
י
לא יבוא עוד שמשך וירחך לא
יאסף י לזמנא חמין קיב״ה לאחייא מיתיא שמשא וסיהרא לא אתכסיא אלא והיה אור
הלבנה כאור החמה וגו׳ י כי ה׳ יהיה לך לאור עולם ־ ויריק לך מאינון׳נהירין דלעילא וגו׳
בגין דאילנא רחיי יריק חיין דלא פסקין לעלמין י וכיון דלא פסקין לעלמין ־ אין עיר מיחה י
וכיון דאין עיר מיתה ־ ושלמו ימי אבלך י לא נשאר שים אבילוח בעולם :
ומשם
באר״ה היא הבא״ר אשר-אמר ה׳
י
ונתתי גשמיכם בעתם ־ גשם נדבות דהיינו
י -הדמעות אשר הורדתיה מעיניכם על אדם כשר אתן בעת״ס בע״ת תחי״ת מתי״ם
ונהם
וזאת
דרך החיים
ליהודה
ובהם אני מחיה את המתים ולזה דייק לומר גשמיכם ובאותה שעה ־ ונתנה האיץ יכילט ״ מ ה
שאתה מוביל לה דהיינו מה שנקבר בה ויציצו מעיר כעשב הארץ ובאותה שטה י ועז השדה •
כלכתיב כי האדם עץ השדה שהוא בעודו מת הוא כאילן סרק שאינו עושה פירות כן היא א י נ ו
עושה פירות דהיינו פטור מן המצוח כדכחיב במחים חפשי וגו׳ באותה שעה * יתן פריו י דהיינו
יתחייב במצות ויקיים אותם כמאז י וכי תאמרו מה בצע לגין! האדם עץ השדה כי י ח ז ו
לאחר התחיה כאילן שעושה פירוח דהייגו יחחייב במצות וגו׳ והרי סברה הרמב״ס ה י א
דלאחר עולם החחיה הגיף לא יעמוד עוד מאחר דעוה״ב אין בו אכילה ושהיה לאיזה צורך
יברא הגוף וגו׳ ולפי סברה זו סוף כל סוף ימוה הגוף י ושם בעפר יסיף ־ ומה היעיל לו י ג י כ נ
העיף * ואין עיף אלא תורה וגו׳ כנודע בגמרא י ומה הועיל לו נתינת פירות ותענית ו ס י ג ו ף
תלמוד לומר י והשיג * גראה לרמוז והשי״ג במס״ק גימטריא הרמב׳׳ן ־ כלומר הרי ה ר מ צ ״ ן
השיג על זה ואמר מאחר דהגוף יגע וטרח בתורה וגו׳ איך הקב״ה יקפית שכרו יגי' יאי מ ש ו ס
דעוה״ב אין בו אכילה וגו׳ הא י לכם דיש את בציר ובציר ישיג את זרע ־ על דרך הכתוב ז ר ע ו
לכם לצדקה וקצרו לפי חסד ־ ואכלתם לחמכם לשובע י על דרך הכתוב לכו לתמו בלחמי •
ל
כלומר שלרוב קדושחכס בעולם החחיה שיחבטל היצה״ר וחהיו רק על החורה והעבודה
גמילות חסדיס וגו׳ וזה ישיג אח זה וזה ישיג אח זה אז מהגשמי געשה הכל רוחגי ועל י
יחל" יקבלו
י
כן אין צריך לא אכילה וגו׳ ויכול גם הגוף להתקיים בעיה״ב כמי
שכרם• הרוחני י והייגו גמי דארז״ל בכתוב בספר ההליס י זה השער לה׳ י של גן עדן אזומנת י
לריקים יבואו בו י ויכנסו שס משפחות משפחות והיינו םברח רוב גאוני עילם י ולפי ס ב ר ה
זו וישבחם לבטח בארצכם י שתהיו מובטחים ועומדים שלא חמוחו עוד אחר שחחיו בארצכס
דהיינו ארץ ישראל שעיקר חחית המתים היא בא״י כנודע :
ר
ת
ו ע
ד י
ה :ש מ ה
ואפשר
ש נ י ה ם
לומר שלפי האמור נחכווינה הקלפטרא מלכחא לשאול לרבי מאיר )כדאיתא
בפרק חלק( שאלה קלפטרא מלכחא אח רבי מאיר ידענא דחיי שכבי ד כ ת י ע
ויציצו מעיר כעשב הארץ אלא כשהם עומדים עומדים עי־ומים או בלבושיהון עימדיס * א מ ר
לה קל וחומר מחטה * ומה חעה שנקברה ערומה יוצאה בכמה לבושים י צדיקים שנקבריס
י
בלבישיהון עאכ״ו עכ״ל :
והרב
מדרש אליהו ז״ל דקדק במאמר זה * דמאחר דקלפערא מלכחא היחה מודה 5י כ ו ל
השי״ת שיכול להחיותם מה שואלה אם עומדים בלבושיהון ־ כי לא קצרה ח״ ו י
השם מהושיע ל5רא להם לבושים לבל יהיו ערומים כשם שברא אותם י ועוד מה השיב ל ה
רבי מאיר צדיקים שנקברים בלבושיהון עאכ״ו דהיל״ל מתים שנקברים בלבישיהון למה יצא
בצדיקים י ועוד מילת צלבושיהון דייקה דהיל״ל עומדים ערומים או לבושים עומרים * ו ת י ר ן
ת
ך
לכוונת
וזאת
דרך החיים
ליהודה פז
״מיונה הקלפטרא לשאול אם כשיעמדו המתים יעמדו בלטשיהון שהיא החלוקה הבגד העליון
•אשר נשמתו לבשה בין בקבר בין למעלה ולזה דייקה לומר בלבושיהון י כלומר אס עומדים
בלבישיהון שהם לבישין דלהין שהם עשו אותם או עומדים ערומים מאותם לבושין • ונמצא
דכוונת שאלחה אינה על לבוש החכריכין כי אם על החלוקה שנעשת ע״י עסק התורה והמצות
אם יקומו עמה י ובהיות שבגד זה אינו זונה לו כי אם הצדיק בלבד אשר עמל ויגע בתורה
ובמצות ־ לכן יצא בצדיקים לרמוז לה בתשובתו שלא ככוונתה שהיא כוללת כל המתים ואמרה
• ידענא דחיי שכבי משמע כל המתים שיש מתים שלא השלימו זה הבגד י ולא זכו לו ללובשו
אלא הצדיקים עכ״ל:
׳והנה
לפי פירוש זה שפירש הרב הנז׳ יצריך לדעח ולהבין מאי היא הנפקוחא שיש בדבר
אם הם עומדים ערומים או בלבושיהין עומדים שהיא החלוקה וגו׳ שהוצרכה
הקלפכודא מלכחא לשאול אח רבי מאיר דודאי לא לחנם נחכוויגה לשאול על זה ־ ואפשרלומר שהקלפנירא מלכתא רצתה לידע סוף כל סוף כיצד יהיה לגון! כדעה הרמב״ם או כדעה
הרמב״ן כנז׳ ־ וזו היא הנפקותא שיש בדבר אם אמור יאמר לה עומדים ערומים מזה הלבוש
זו הוכחה כדעח הרמב״ם דלאחר עולם החחיה יהיה מיתה לגוף ולא יעמוד עור ומשום הכי
עומדים ערומים מלבוש זה וכמו שהיו מקודם שימותו בלא לטש זה וגס עחה ועד לאחר עולם
התחיה שימוחו עוד ובאוחה שעה הנפש לבדה לובשח זה הלבוש ועולה בו לעוה״ב לקבל
שכרה הרוחני והגוף נרקב ובלי בעפרא ״ ואס אמור יאמר לה בלבושיהון הס עומדים זו הוכחה
כדעח הרמב״ן דלאחר עולם החחיה אין עוד מיחה ומשוס הכי עומדים בלבושיהון מקושטים
ומזומנים כרי לעלוח בו לאחר עולם החחיה לעוה״ב בגוף ונפש לקבל שכרם הרוחני־ ורבי
מאיר השיב לה כדעח הרמב״ן ואמר קל וחומר מחטה ומה חטה שנקברה ערומה יוצאה בכמה
לבושים * כלומר במה שלא יגעה ולא טרחה אלא מרוב חסדיו יתברך כדי שלא תחקלקל כשהיא
עדיין לחה וחחקייס * צדיקים שגקברים בלבושיהון אשר הס יגעו וטרחו בהם בגיף ונפש עד
שהשלימו אותם טל ידי עסק התורה והמצות וזכו ונחלבשו בהם בין בקבר בין למעלה עאכ״ו
בודאי הדין ניתן שיעמדו בהם מקישטיס ימזימנים כדי לעלות בהם לאחר עולם התחיה לעוה״ב• בגוף ונפש לקבל שכרם הרוחני שכל מי שטרח יאכל שהקב״ה אינו מקפיח שכר כל בריה י
ובהיות שבגד זה אינו זיכה לו כי אם הצדיק אשר השלים אוחי על ידי עסק החידה וגו׳ ׳ולכן
יוצא בצדיקים לרמוז לה בתשובתו שלא ככיוכתה שהיא כיללת כל המחים ואמרה ידעגא דחיי
שכבי משמע כל המתים שיש מתים מלבד שלא זכו לזה הלבוש אלא אפילו ערומים מזה הלבוש
אינם קמים בחחיח המחיס כגון בעלי גסוח הרוח ־ )וכדאיתא בסוטה( אמר רבי אלעזר
גל אדם שיש בו גםיח הרוח אין עפרו ננער י)רש״י( ננער ״ בתחית המחים * וכגון מלוה
5רבית
דרך החיים
וזאת .
ליהודה
ברבית ־ וכמו שארזי׳ל שבמחים שהחיה יחזקאל בבקעה דודא אחד מהם לא החיה בהיותד
שהיה מלוה מעוחיו כרביח :
והרב
מדרש אליהו ז״ל כחב לצריך לרעח ולהבין למה יקבל העונש הזה ולא עונש א ח ר ״
ואיך הוא מרה כנגד מרה שכעבור שהלוה ברביח שלא יחיה דמה שייכוח יש לחעא.
ש ב ה י ו ת
ש ב ט נ י
ה י ב י ת
כ ת י ב
נ כ ד י
ת ש י
חי
ח ש י
ך*ונקכן
ו יל^ ו ^
ל
ו
זה עם זה העונש־ ותירץ
להון נשיכה בו בהיוח ענין הרביח כנשיכח הנחש שמעיל הארס ולשעה אינו מרגיש ה א ד -
בו ומעט מעע הולך ומגע בלבו ומח י כך ערן הרביח * ולכן מרה כנגד מרה מי שנהג כנם-
חבירו שנשך לו עם הרביח באופן נשיכח הנחש לכן לא יחיה בחחיח המחים ויהיה עשר מוכן.
ם
לאכילח הנחש אשר עפר לחמו יבוא הנחש ויפרע ממי שנגע באומנוחו :
JHוד פירש בדאיחא במליעא פרק הזהב ־ הניא רבי שמעון אומר מלוה ברבית י\חר מ מ ה
שמרויחין מפסידן ־ ולא עוד אלא שמשימין משה רבינו חכם וגו׳ והורהו אמת וגוי
ואימרים אילו היה יודע משה רבינו שהיה ריוח בדבר לא היה כוחבו י ועוד י ד ע שהטף א ח
ר
החחיה מרויח כמה דברים אם הוא בעל מים מתרפא כמאמרם ז״ל ־ עוד מרויח כמה מ ע ל ו ת
לאלפים ולרבבוח כנודע ולכן מרה כנגד מרה כיון שהוא חשד לאדון הנביאים אשר הוא ח י
כדאמרו חכמים ז״ל מה כאן עומד ומשמש אף שם עומד ומשמש וגו׳ וחשד אוחו על עכין
הריות שאילו היה יודע רייח הרבית לא היה כותבו לפיכך לא יחיה בחחית המחיס כדי שלאי
ירויח גופו כלל עכ״ל:
ודבר
ידוע דמעיקרי החורה היא אמוגח חחיח המחים להאמין כל בר ישראל שהקב״ה
עחיד להחיוח מחים וצריך להשקיע אח האמונה הזאח בלב ־ ומכח זה היה יכולה
ביד הצדיקים להחיות את המתים בהיוה העיקר שקוע בלבבם מרוב התדבקותם בהקב״ה
ומכירים כח מעשיו יתברך י וכמו שמצינו באליהו הנביא ז״ל שהחיה בן הצרפיח י ואלישע
הנביא ז״ל החיה בן השונמיח י ויחזקאל הנביא ז״ל החיה מחים בבקעח דורא חיל גדיל ומחד,
על רגליהם * )כדאיחא בסנהדרין דצ״ב ע״ב( ר״א אומר מחים שהחיה יחזקאל עמדו
ע
ל
רגליהם ואמרו שירה ומחו י ומה שירה אמרו ה׳ ממיח בצדק ומחיה ברחמים י רבי יהושע
אומר שירה זו אמרו ה׳ ממיח ומחיה מוריד שאול ויעל * ר״א בנו של רבי יוסי הגלילי אומר
מחיס שהחיה יחזקאל עלו לארץ ישראל ונשאו נשים והולידו בנים ובנוח י עמד ר״י בן בתירא
על רגליו ואמר אני מבני בניהם והללו תפילין שהניח לי אבי אבא מהם עכ״ל :
ולפי
האמור גראה לע״ד לפרש הכתוב בפ׳ ייגש * ועחה אל חעצבו ואל יחר בעיניכם עי
מכרחס אוחי הגה כי למחיה שלחגי אלהים לפגיכס * בהקדם עוד גראה לרמוז ו ע ת ״ ה
ראשי חיבוחיוע״ח חחי״ת המתי״ס י ועוד נראה לדרוש מכרח״ם לשון חפירה כמו בקכרי
אשר
וזאת
דרך החיים
ליהודה פח
־יאשר כרית״י לי י כי יכר״ה איש בור י ויכר״ו שם עבדי יצחק באר י ומשם באר״ה שואב המת
־כיס חנחומים לנחם אביליו ואומר י ועח״ה * כלומר וכיון שיש ע״ח חחי״ת המתי״ם י אל חעלבו
־יואל יחר בעיניכם כי מכרחם אוחי הנה י כלומר כי חפרתים קבר וקברחים איחי הנה במקום
•עפר רמה וחולעה י כי למחיה י כלומר כי לזמן החחיה י שלחני אלהים לפניכם י ואומר שלחני
•לשין עבר במקים עחיד ישלחני כלומר שמרוב אמינח חחיח המחים שצריכים להשקיע אוחה
בלבבכם ציירו בדעחיכם כאלו שלחני אלהיס והריני לפניכם כמאז :
ומציגו
החכמים השלימיס הקדמונים היו מצווים בעח מיחחם דברים המורים על הבטחון
בחחיה ־ כמו שארז״ל שחכם אחד צוה שיקברוהו במנעליו ובמקלו לרמוז על גודל
הבעחחו בעיקר יסוד החורה להיוח מוכן ומזומן לקום בחחיח המחים י וכחבו חכמי האמת
שמין אחד שאל אח חכם אחד בענין סוד הגלגול שנפש אחת היא מגולגלת בכמה גופים אם
כן בעומדם לתחית המתים מאין יקחו שאר המפיס נשמוח והלא הנשמה יוחזר לגוף אחר ־
ותירץ לו כי נר ה׳ נשמח אדם ־ דשכמו שאור הנר מחחלקת ממנו כמה נצילות כך הגשמה
דומה לנר ומתחלקת הניצוצות לכמה גופים ונעשה מן כל ניצין נשמה וגי׳ *ועיין בשבילי אמונהמה שכתב בזה עכ״ל :
ואיתא
בכתובות * תנו רבנן בשעת פעירתו של רבי אמר לבני אני צריך
י
נכנסו בניו
אצלו ־ אמר להם הזהרו בכבוד אמכם ־ נר יהיה דלוק במקומו ־ שולחן יהיה ערוך
•במקומו י מיעה חהא מוצעח במקומה וגו׳ י מאי טעמא כל בי שמשי הוה אחי .לביחיה י)רש״י(
בי שמשי י ערב שבח ־ ונראה בעיני לפי שבין השמשוח שלו שגור בפי כל והכל חרירים אליו
לגמור מלאכתן עד שלא חחשך קרו ליה בי שמשי עכ״ל :
ומלבד
עעם זה של הגמרא אפשר נמי כדרך האדם ההולך מעירו לעיר אחרת לעשות
בה צרכיו וסופו לחזור לעירו הוא מזהיר בניו שחהיה הנהגחם עובה ומזהירם על
כבוד אמם ומזהיר אח אשחו ואח משרחיו על כל הדברים שהוא צריך להם שיהיו כהגהגחם
והיא יישב בביתו שמהרה ישיב לביתו ויהיה כמאז י כך רבי לגודל הבטחתו בחחיח המחים
ואמינתה שקיעה בלבו ציה בעת פטירתו את בניו הזהרי בכבוד אמכם נר יהיה דלוק במקימו
וגו׳ לרמוז להם שמהרה ישיב לביתו בחחית המתים וימצא כל הדברים שהיא צריך להם מוכנים
י ומזומנים ייהיה כמאז י ולכן לא ציה אלא על הדברים הללו שיהיו מוכנים ומזומנים בהיותם
הם הדברים שהאדם בעידו בתייס משתמש בהם תמיד׳ יותר משאר הדברים :
׳ולפי
האמור לעיל שהיה יכולת ביד הצדיקים להתיות מתים בהיית עיקר התורה שקוע
בלבם וגו׳ נראה לע״ד לפרש הכתוב בס׳ תהלים י גתתה ליראיך גס להתנוסס
•מפני קושט סלה ־ בהקדם.עוד מה שפירש במצודת דוד בכתוב זה י נתתה ליראיך נס להתנוסס י
מעתה
וזאת
דרך החיים
ליהודה
מעתה תתן ליראיך הרמה להתרומם בעולם* מפגי קושט סלה י בעבור לאמת לעולם לבריך-
שאמרת להושיב עמך בשלום על אדמתם עכ״ל • ומעתה נראה לפרשינתתה ליראיךיכגזך
אליהו הנביא ז״ל וגו׳ * גם להתטסס * הרמה להתרומם בעולם בהחיותס מתים * מפני קושכן
סלה ־ בעבור לאמת לעולם דבריך שאמרת על ידי יראיך לומדי תורתך מה הקב״ה מחיה מ ת י ם
כך הצדיקים מה הקב״ה פוקד עקרות כך הצדיקים וגו׳ כנודע * וכל זה הוא בעבור א מ ו נ ת ם
בהקב״ה ועושים את רצוט מאהבתו ועוסקים בתורתו באמת ובתמים־ ולכן גס הקב״ה אוהב.
אותם ועישה רצונם שהם גוזרים והוא יתברך מקיים :
וחיינו
מה שרמז הרב תבואת יקב ז״ל במאמר הגמרא * השוהה מים לצמאי מברך שהכל־
גהיה בדברו * רמז על גודל מעלת מי שעמלו בתורה בכל לבו ולילה כיום יאיר
באהבתו ותשקו בהורה דבריו נשמעים בשמים כנודע צדיק מושל ביראת אלהים והוא גוזר-
והקב״ה מקיים * וזה הוא אומרם ז״ל השותה מים שהיא התורה כנודע ושותה בצמא דברי
אלהיס חיים שהכל נהיה בדברו ככל היוצא מפיו הקב״ה יעשה רצונו * וכפי האמור רמז ג ״
במה שאמר הכחוב י איש כי ידור נדר לה׳ או השבע שבועה לאסור אסר על נפשי לא יחל
דברו ככל היוצא מפיו יעשה * והוא הדבר איש כי ידור נפשו ורוחו ונשמתו נדר לה׳ ללכת
בדרכיו ולשמור מלוחיו ולהמח בחורחו * או השבע שבועה לאסור אסר על נפשי* או ה ו ס י ף
גדר וגשבע גגד היצה״ר כמו שאמר דוד הע״ה נשבעחי ואקיימה לשמור משפט ליקר לאשור
כל דבר האסור על גפשו החומריח * הגה שכרו של זה האיש לא יחל דברו * לא יתחלל ויתבעל
דברו אלא ככל היוצא מפיו* כביכול הקב״ה יעשה לו רצוגו ודברו אשר ידבר לא ישוב ר י ק
כ
,
ם
עכ״ל :
ועוד
כראה לפרש הכתוב גחחה ליראיך וגו׳ בדרך אחר ־ בהקדם מציגו בכמה מקימות
ראו תחיה המחיס 5חוש הראוח כנז״ל * וג״כ צמחן הורה כנז״ל בפירוש ה כ ת ו ב
ונתתי גשמיכם וגו׳ ע״ש * ורז״ל אמרו שישראל סברו שאותה התתיה שהתיה אותם ה ק ב ״
במתן תורה היתה בדרך גס * וג״כ מאמרם ז״ל בפ״ק למגילה * בההיא עובדא דרבה ור׳ ז י א
עבדו סעודה ב ה ד ה ד ד בחר דאבסיס קם רבה ושחטיה לרבי זירא למחר כד פסק מיניה
חמרא בעא רחמי עליה ואחייה* לשנה אחרח אמר ליה ליחי מור ונעביד סעודה פורים בהדי
הדדי אמר ליה לאו כל שעחא ושעחא מחרחיש ניסא עכ״ל * ומעחה נראה לפרש עוד י נ ת ח ה
ליראיך * כגון ישראל במחן חורה ־ וכגון רבי זירא דשחטיה רבה כד אבסיס בסעודת פוריס
סעודח מצוה כדכחב מרן הקדוש בש״ע א״ח מהלכוח מגילה סי׳ חרצ״ה ס״ב * חייב א י ג י
לבסומי בפוריא על ללא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי * נס * החייחה אוחס בדרך נ ס •
להתנוסס' •־ להתרומם בעולם בקבלה החורה וקיום מצותיה על כל האומות שלא רצי ל ק ב 3
ה
ר
ש
אותה
וזאת
דרך החיים
ליהודה פט
אותה כנודע י מפני קישמ סלה י בעבור לאמת דבריך לעולם שאמרת שומר מצוה לא יידע.
דבר ר ע :
Tl Jניראה לפרש הכתוב ־ נתתה ליראיך עם בני ישראל יודעי שמך ־ נם נסים ונפלאות כמו71
י
י
י
׳עושה פלא י )תרגם אונקלוס עביר פרישן( להתנוסס י להתרומם בעולם כמו ובני
ישראל יוצאים ביד רמה * )ופירש רפ״י ז״ל( ביד רמה * בגבורה גבוהה ומפורסמת י מפני קושט
סלה * בעבור לאמת אלהותך ומציאותך לעולם בעליונים ובתחתוגים ־ וכמו שארז״ל שהנסים
הס שער פתוחה יותר להכיר האדם אלהותו ומציאותו יתברך יותר משער הפעולות* ששער
הנסים כיללת להכנם בו עף וגשים ועפשים להכיר אלהותו ומציאותו יתברך יותר ממעשה
שמים וארץ י )וכמו שפירשו רז״ל( גבי גדוליס מעשה צדיקים ממעשה שמים ר״ל דמעשה
צדיקים כמו רבי חנינא דאמר לחומץ שידליק והדליק* לזה אמר רבי לוי דמה שילדה שרה בת
חשעיס שנה והיא זקנה בזה הנס הוסיפה לפחוח הפתת כדי שיכירו האלהות יותר ממעשה
שמיס וארץ עכ״ל:
וכאלח
רבות כמה וכמה נסים ונפלאות אשר עשה אדון הנפלאות י ובפרע נסים ונפלאות
אשר עשה לאבותינו במצרים שכל העולם הכירו בהם אלהותו ומציאותו יתברך
יותר משאר פעולותיו יתברך י)וכמו שכתיב 5פ׳ יתרו( עתה ידעתי כי גדול ה׳ מכל האלהים
,
וגו י )וכתב רש״י ז״ל( עתה ידעתי י מכירו הייתי לשעבר ועכשיו ביותר י )מכלתא( מכל
האלהיס ־ מלמד שהיה מכיר בכל ע״א שבעולם שלא הגיח ע״א שלא עבדה י)מכלתא( ע כ ״ ל :
ומציגו
בכמה מקומות מה שחקנו רז״ל יחייבו לספר בנסים ולפרםימם כנידע-ובפרע
בליל החג הקדוש פסח בלילה ראשוני :ושניה • )וכדאיחא בש״ע א״ח מהלכות
פסח םחפ״א ס״ב( חייב אדם לעסוק בהלכוח פסח וביציאה מצרים ולספר בגסים ובנפלאות
שעשה הקב״ה לאבוחינו עד שחחעפנו שינה י )הגה( וכל דין ליל ראשון יש גס כן בליל שגי
ונוהגים שלא לקרות על מעתו רק פרשת שמע ולא שאר דברים שקורין בשאר לילות כדי להגין
כי ליל שמורים הוא מן המזיקין עכ״ל י וג״כ בתנופה ובפורים כמה דברים תקנו רז״ל וחייבו
את האדם בהם משום פרסומי ניסא כמדע י וכל זה הוא כדי שיוסיפו בגי אדם להכיר אלהותו
ומציאוחו יחירך וכדי לשבחו ולפארו ולרוממו וגו׳ ־)וכמו שתקגו בהגדה( בכל דור ודור חייב
ארס להורוח להלל וגי׳ לפיכך אנחנו חייבים להודוח להלל וגו׳ * ועל ידי כן מוסיפין שבח
ויקר וגבורה וגו׳ להקב״ה לעילא :
וכדאיתא
בזוה״ק פ׳ בוא 7״מ ע״ב
י
יישא העם אח בצקו ערס יחמץ וגו׳ פקידא
בתר דא לספר בשבתא דיציאת מצרים דאיהו תיובא על בר נש לאשחעי
בהאי
וזאת
דרך
החיים
ליהודה
בהאי שבתא לעלמין ־ דהכי אוקימנא כל בר נש דאשחעי ביציאת מצרים ובההוא ס פ י ד ח ד י
בחדוא זמין איהו למחדי בשכינתא לעלמא דאתי דהוא חדו מכלא דהאי איהי בר נש ד ח ד י
במריה וקוב״ה חדי בההוא ספור י ביה שעחא כניש קוב״ה לכל פמלייא דיליה ואמר לון זילו
ושמעי ספורא דשבחא דילי דקא משחעו בני וחדאן בפורקני כדין כלהו מחכנשין ואחיין
ומחחברן בהדייהו דישראל ושמעי ספירא דשבחא דקא חדאן בחדוא דפירקנא דמריהין כדין
אחיין ואודן ליה לקיב״ה על כל איטן נסין וגבורן ואודן ליה על עמא קדישא דאיח ליה ב א ר ע א
דחדאן בחדוא דפורקנא דמריהון כדין אתוסן 6ליה חילא וגבורחא לעילא ־ וישראל בההיא ס פ ו ר א
יהבי חילא למריהון כמלכא דאחוסף חילא וגבורחא כד משבחין גבורחיה ואירן ליה וכילהון
דחלין מקמיה ואסתלק יקריה על כלהו וגי׳ עכ״ל י השי״ח ברחמיו הרבים יעשה לנו נ ס י ם
ונפלאיח כמו שעשה לאבוהיט ויקיים בני מקרא שכחוב כימי צאחך מארץ מצרים א ר א נ ו
נפלאוח כיר״א :
תוכחות מופר
נצביסיאתם נצבים היום כלכם לפט ה׳ אלהיכם ראשיכם שבעיכס זקניכם ישיטריכם
סדר
כל איש ישראל י טפכס נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך מחוטב עציך עד ש ו א
מ י מ י ך לעוברך בברית ה׳אלהיך ובאלתו אשר ה׳ אלהיך כרח עמך היום י ויש ללקלק כיון
שאמראתםיכלכם למה לי י וכיון שאמר כלכם י ראשיכם שבעיכס וגו למה לי :
ב
,
ואפשר
שיתישיבו הדקדוקים בהקדם מה שארז״ל בענק הימים האדירים הקדישיס
והנוראים עשרת ימי תשובה שהקב״ה יתעלה ויתרומם ברוב רתמיו וחסדיו
~
קבע לנו ימים האדירים בכל שנה ושנה כדי שנשוב בהם בתשובה מתטאהיט יעונותינו
ופשעינו והעיקר שצריך האדם שיהא מתעורר ומתתרע בלבבו בסתר ובגלוי ולשוב לפניו
יתברך ולבקש סליחה וכפרה מאתו יתברך דכשברא הקב״ה את העולם צפה והביט שעתידין
להיות בעולם צדיקים ורשעים ואין קיום לעולם מפני הרשעים ולזה ברא התשובה עם ב ר י א
העולם כנודע ־ יקבע לנו יום אדיר ונורא בשנה הוא יום הכפירים לכפר על כל עון ועל
ת
חטאת
האת
תוכחות מוסר
צ
ליהודה
תטאת ונתן לנו ארבעה זמנים דהיינו אלול ראש השנה יום הכפירים הושענה רבה י ורבנן
אסמכיה אקרא ירמזיה אריה שאג מי לא יירא ־ ארי׳יה ראשי תיבות אלו״ל ר״ה יוה״כ היש״ר ־
דהיינו אלי ימי הדין מי לא יירא בהם לשוב בתשובה מעבירות שצירו ולתקן דרכיו י וכתבו
חכמי המוסר דמה שנהגו העולס להתעורר מראש תורש אלול ולומר סליחות ומרבים העם
בתעניות ולימוד התורה ועושים צדקה כל אחד כפי יכולתו שכל זה אנו עושים שלשים יום קורס
ר״ה הוא דמיון הדין לבעל חוב שמתנין לו זמן בית דין שלשים יום למצוא כדי גאולתו ולפרוע
חובו ־ וידוע דהעונוח שהאדם עושה הס כמו חוב ולכן נוחנין לאדם בבית דין של מעלה זמן
שלשים יום לעשות תשובה לשוב מדרכיו הרעים להתם ולכלא כל בעלי חובוחיו ומקעריגיו אשר
עשה ופעל וברא משחיתים בעונותיו ובדיבוריו הרעים שכל דיבור רע נברא ממט מלאך רע
ומקעריג ועל ידי התשובה ותעניות וסיגופים וצדקות שהוא עישה באלו השלשיס יום יהי נקי
מחובותיו שהם עונותיו ביום ר״ה ־ ואמרו ז״ל שאלו העשרה ימים מר״ה עד יוה״כ הס דמיון
לבעל חוב ראם לא פרע הלוה כשלשים יום מחרין בו ב' וה׳ וב׳ שיפרע חובו ואם לא רצה
מנדין אוחו כמו שכחב מרן הקדוש בסי׳ ק׳ י כמו כן נמי נחן לני הקב״ה אחר שלשים יום של
חורש אליל עשרה ימים מר״ה עד יוה׳י׳כ דמניין עשרה' ימיס יהי עכ״פ ב׳ וה׳ וב׳ עכ״ל :
ועוד
נקדים דאיחא בראש השנה
י
בארבעה פרקים העולם נלון בפסח על החבואה וגו׳
בראש השנה כל באי העילס עוברין לפניו כבני מרון שנאמר היוצר יחד לבס המבין
אל כל מעשיהם י)גמרא( בראש השנה כל באי העילם עיברין לפניו כבני מרון מאי כבני מרון
הכא תרגימי כבני אימרנא ־)רש״י( אימרנא־ כבשים שמיגין איחס לעשרן ויוצאים זה אחר
זה בפחח קען שאין יטלין לצאח כאחד עכ״ל :
ומשם
באר״היאח״ס ראשי היסח אלו״ל חשר״י מי״סיאלו״ל דהיינו שלשים יום קודם
ראש השנה שטחנין לאדם בביח דין של מעלה כדי לעשוח חשובה וגו׳
י
חשר״י,
הייני עשרה ימים מראש השנה עד יום הכפירים שנחן לנו הקב״ה אחר שלשים יום של חודש
אלול י מי״ם היינו ארבעים יום מראש חודש אלול עד יום הכפוריס וכל זה הוא דמיון הדין
דבעל חוב שנוחטן לו ביח דין ארבעים יום כדי לפרוע חובו וכנז׳ * ונמצא היו״ס נוטריקון
יו״ם הכפורי״ס נצבים כלכם לפני ה׳ אלהיכס במצב הדין יהחחימה עליו י ראשיכם שבטיכם
וגו׳ לעוברך בבריח וגו׳ אפשר רמז למה דאמרט בגמייא־בראש השנה כל באי העולם עוברין
לפניו כבני מרין שנאמר היוצר יחד לבס וגו׳ וכגז׳ :
סדר
שיפטים \ צדק צדק חרריף למען חחיה וירשח אח הארץ אשר ה׳ אלהיך טחן לך׳
בהקדם דאיחא במדרש רבה פ׳ ואחחנן בפסוק טראית בצדק חעננו על החשובה *
ועוד בהקדם דבר י ד ע שיש שני סיגים בבגי ארם העושים אשובה י סוג א׳ השב מיראה יראת
העונש
האת
תוכחות מופר
ליהודה
העינש או ע״י זולתו המוכיחו ומשתדל עמו להשיבו בתשובה * סיג ב׳ הוא שמתעורר מאליו
ומעצמו לעשות תשובה ולא ע״י זולתו כנז׳ י ואמרו רז״ל שהתשובה שהיא מאליו ומעצמו ה י א
התשובה מאהבה אהבת השי״ת * ובתשובה זו אפילו אם עזר עליו שוס גזירה רעה נ ק ר ע ת
לגמרי עכ״ל :
ומעת ח
לפי האמור אפרש י צדק י כלומר מהר קח עמך דברים דברי המונית ועשה צדק
דהיינו שוב אל ה׳ ־ ויוחר טוב לך אם ־ צדק תרדוף • כלומר מאליו ומעצמו וצא
ע״י זולתו המוכיתו וגו׳ ׳למען תחיה י כלומר כי בחשובה זו שהיא מאליו ומעצמו היא החשוכה
מאהבה ואפילז אם נגזר עליו שוס גזירה רעה ואפילו אס נגזר ונחתם שימות גקרעת הגזירה
לגמרי וחחיה ותאריך ימים י וירשת אח הארץ * ארץ דלחחא וארץ דלעילא ארץ החיים ע ו ל ס
הבא ־ אשר ה׳ אלהיך גוחן לך :
סדר
ויחי י וירא מנוחה כי טוב ואח הארץ כי נעימה ויע שכמו לסבול ויהי למס עובד •
נראה לע״ד שזה הכחוב רמוז בו כמה גדולה מעלח היסורין י בהקדים מה שארז׳יל
שעל ידי היסירין שסובל האדם בעוה״ז געשה גופו מזבח כפרה ־ ואש היסורין שנאמר כי
בחנחנו אלהים וגו׳ באנו באש וגו׳ שורפח גופו כמו ששורפח האש אח הקרבן על גבי ה מ ז ב ח
ועל ידי כן מתכפר לו מה שחעא והעוה ופשע ועי״כ זוכה לחיי העוה״ב תכף אחר העוה״ז
עכ״ל ־)וכדאיתא במדרש רבה סדר בראשית( אמר רב הונא הנה עוב מאד זו מדת הטוכ •
והנה טוב מאד זו מדת היסורין * וכי מדת היסורין טוב מאד אתמהא אלא שעל ידה הבריות
באים לחיי העוה״ב ־ וכן שלמה אומר ודרך חיים תוכחות מיסד עכ״ל י)וכדאיתא בסדר אמור(
צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתיח למאור להעלוח נר חמיד ־ ארז״ל מה ה ו א
הצווי כפי הפשט י וג״כ צו את בני ישראל ויקתו להם מוסר מן הזית שכותתין אותו וכובשי ן
אותו וטותגין אותו וכל זה הוא לטובתו כדי להוצא מרירותו וכדי להוצא אור לעולם׳ כך א ת ה
בן אדם אם ראיתה יסורין באיס עליך אינם אלא לטובתך כדי להוצא מרירותך כלומר מ ה
שהמרה אמרי אל וכדי להוצא האור הגנוז לצדיקים בעוה״ב עכ״ל :
וגם
כן דבר ידוע שעל ידי היסורין האדם מכיר ערכו לפגי בוראו ויודע בעצמו שהוא אנושי
שהוא עפר ולעפר ישוב ועל ידי כן בכל יום תמיד מתודה ומחחרט לפגי בוראו בל5
נשבר ונדכה ושומר עצמו מהיצה״ר וממועצותיו הרעים ואינו הולך אלא בדרך תמים בעצת
יצה״ט לעבוד ע מ ד ת הבורא יתברך תורה ותפלה ומצות ומעשים עובים ועי״כ מובטח לו שהוא
בן העוה״ב ושם ינוח במנוחות שאננות י)וכדאיתא במדרש רבה סדר בראשית( אמר ר׳ זעירא
הגה טוב מאד זו גן עדן * והנה טוב מאד זו גהיגם י וכי גהינם טוב מאד אחמהא * משל למלך
שהיה לו פרדס והכנים לתוכו פועלים ובנה אולר על פתחו ואמר כל מי שהוא מתכשר במלאכת
הפרדס
האת
תוכחות מופר
ליהודה צא
•הפרדס י מ ס לאוצרו י וכל מי שאינו מתכשר במלאכת הפרדס אל י מ ם לאוצרו * כך כל מי
שהיא מסגל מצות ומעשים טובים הרי גן עדן י וכל מי שאינו מסגל מצוה ומעשים טונים הרי
גיהנם עכ׳׳ל ־ ועוד ידוע דמלבד ארן דלתתא יש ארן לעילא והיא ארן החיים עולם הבא :
ו?0תה
לפי האמור אפשר היינו מה שנרמז בכחוב וירא מנוחה כי טוב זו מדה היסורין
י
י
וכי מדח היםורין טוב ויש בה מנוחה * והלא היא מצערת ומשברת כל הגיך« *
אלא * ואח הארץ כי נעימה י שעל ידה זוכה לנעימוח וטובוח ארן החיים עוה״ב ושם יראה אח
המנוחה י ויש שני טעמיס לדבר ־ א׳ ויט שכמו לסבול ־ עול היסורין ועל ידי עול היסורין נעשה
גופו מזבח כפרה וגו׳ מ ז ׳ י ב׳ ויהי למס עובד י עבודח הבורא יחברך משום שעל ידי היסורין
מכיר ערכו לפגי בוראו יגו׳ כגז׳ י ועל ידי כן זוכה לכל האמור :
סדר
וישלח י ויזרח לו השמש כאשר עבר את פנואל והוא צולע על ירכו י כתוב זה הוא
הנושא אשר עשיחי כשדרשח׳ בשבח החודש על אחי כה״ר רפאל בן דאנאן נ״ע שהיה
מיוסר בחולי האבנים שהיו מעכבים לו השחן והרופא סרק אח בשרו במסרקוה של ברזל
והוציא לו אבן גדולה ולא עברו שמינה ימים עד שמח בן נ״ח רח״ל י וכך עלה במחשבה אין
להרהר אחר מדוחיו יחברך אלהים חשבה לטובה והגה טוב מאד זו מדח היסורין וגו׳ וכגז״ל:
דים הכתוב דלעיל מיניה י ויקרא יעקב שם המקום פגיאל כי ראיתי אלהים פגים
בהק
אל פנים ותנצל נפשי ־ )ואוגקלוס תרגם( וקרא יעקב שמא דאתרא פניאל
־ ארי תזיתי מלאכא די״י אפין באפין ואשתזיבת נפשי י ועוד נקדים דאיתא בזוה״ק במדרש
הנעלם י אמר רבי יהודה בשעת פעירתו של אדם הוא יום הדין הגדול שהנשמה מתפרדת
מן הגיף ולא נפער אדם מן העולם עד שרואה אח השכינה הה״ד כי לא יראני האדם וחי •
ובאין עם השכינה שלשה מלאכי השרח לקבל גשמחי של צדיק הה״ד וירא אליו ה׳ וגי׳ ע״ש:
• ומ?$תח
לפי האמור היינו מה שרמזחי בכחוב ־ ויזרח לו השמש ־ רמז לאור ולטוב הצפון
לצדיקים בעיה״ב י כאשר עבר את פניאל י כלומר הכף אחר שעבר מהעוה״ז
כשראה את השכינה יראה פני שלשה מלאכי השרת הבאין עם השכינה שקבלו נשמתו * וכי
תאמרו כולי האי ויזרח לו השמש וגו׳ כנז׳ והרי עדיין ער שיקבל עונשי על מה שחטא וגו׳
כי אדם אין צדיק 5ארן אשר יעשה עוב ולא יחעא ־ ויהי כמשיב והוא צילט על ירכו י כלומר
• והרי הוא עדיין מסתכל במסרקות של ברזל אשר בהם סרקו את בשרו במקים שהוא סמוך
לירכו וביסורין שסבל בכאב חוליו והיסירין מכפרים ונמצא כבר נתכפר לו בעוה״זיועי״כ
ויזרח לו השמש וגו׳ כנז׳ :
נחזלזל לאחר מיחה שנשאו אוחו הכחפיס מן הספיטא״ל עד ביה החיים מהלך גדול
והם רצים בו וזה בזוי למח י ורז״ל אמרו דה5זוי לאחר מיהה הוא לכפר י )יכדאיחא
׳וג״כ
בסנהדרין
וזאת
תוכחות מוסר
ליהודה
בסנהדרין דמ״ז ע״א( איבעיא להו הספידא יקרא דחיי הוי או יקרא ושכבי הוי י ת״ש ויבוא,
אברהם לספוד לשרה ולבכותה י ואי אמרת משוס יקרא דחיי הוא משום יקרא דאברהם נזשהו
לה לשרה י שרה גופה ניחא לה כי היכי דמייקר בה אברהם ־ת״ש רבי נתן אימר סימן י פ ה
למת שנפרעין ממנו לאחר מיחה ־ מח לא נספר ולא נקבר או שחיה גוררחו או שהיו גשמים
מזלפין על משתו זהו סימן יפה למת ש״מ יקרא דשכבי היא ש״מ ־)רש״י( משהו לה לשרה •
עד שבא אברהם מ ט ח עקירח יצחק דמדכתיב ויבוא אברהם מכלל דההיא שעתא לא הוה.
החם * סימן יפה למח • כשנפרעין ממנו בעיה״ז לאחר מיחה דיש לו כפרה בכך ש״מ י ק ר א
דשכבי הוא דאי לאו יקרא דשכבי אמאי מיכפר בבזיוניה ע כ ״ ל :
וג״כ
כמו שכחב רש״י ז״ל שם בסנהדרין דמ״ד ע״ב
י
מעשה במוכס אחד ישראל ר ש ע
שמח * ובו ביום מח אדם גדול בעיר ובאו כל בני העיר ונחעסקו במטחו י וקרובי
אותו מוכס הוציאו גם אח מעח המוכס אחריו וקפצו עליהס אויבים והגיחו המעות וברחו
והיה שם חלמיד אחד שישב לו עם משח רבו י לאחר זמן חזרו גדולי העיר לקבור את ה ח כ ם
ונחחלפה להם מטתו בשל מוכס והיה אותו תלמיד צועק ולא היעיל ־ וקרובי המוכס קברו א ת
החכם ונצטער בה אוחו חלמיד מאד מה חטא גרם ליקבר זה במיון ־ ומה זכה אותו ר ש ע
ליקבר בכבוד גדיל כזה י נראה לו רבו בחלים ואמר לו אל תצטער י בוא ואראך אותו האיש
בגיהנם וציר של פחח גיהנם סיבב באזניו ־ אבל פעם אחח שמעחי בגטח חלמידי חכמים ולא
מחיחי ולכך נענשחי ־ וזה פעם אחח הכין סעודה לשר העיר ולא בא שר העיר וחילקה ל ע ט י ם
וזה היה שכרו עכ״ל י הרי למדנו שהבזוי לאחר מיחה הוא לכפר :
סדר
כי תצא י השמר בנגע הצרעת לשמר מאד ולעשות ככל אשר יורו אחכם הכהכיס
הלוים כאשר צויתס תשמרו לעשות :
נראח
לרמוז בכתוב ־בהקדים דאיחא במסכח ערכין פרק שלישי• אמר רב ח ס י א א מ ר
מור עוקבא כל המספר לשין הרע אומר הקב״ה לגיהנם אני עליו מלמעלה ו א ת ה
עליו מלמטה נדון אוחו שנאמר חצי גבור שמגיס עם גחלי רחמים י אין ח! אלא לשון ש נ א מ ר
חץ שחוט לשונם מרמה דבר ־ ואין גבור אלא הקב״ה שגאמר ה׳ כגבור יצא ־ גחלי רהמים ה י י
גיהנם ענ״ל * )ואיחא שם בערכין דע״ו ע״ב( חגא דבי רבי ישמעאל נל המספר לשון הי-ע
כי
מגדיל עינית כנגד שלש עבירות עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים וגי׳ ע״ש :
ואמרו
רז״ל שאלו לגתש למה אתה מצוי בין הגדרות אמר להם מפגי שפרצתי גדרו של
עולס געשיתי סימן לכל פורצה גדר ׳ אמרו לו ולמת אתה גישך בלתי שיהיה ל ך
הנאה בשלמא ארי דורס ואוכל יש לו הנאה זאב עורף ואוכל ואתה משך ומימית-אמר ל ה ם
אם ישיך הנחש בלא לחש אני איני עושה שום דבר עד שיאמרו לי מלמעלה י אמרו לו ילמה
אתה
וזאת
תוכחות מוסר
צב
ליהודה
י אתה טשך באבר אחד וארסיך הולך בכל האברים אמר להם ולי אתם אומרים והכתיב ומה
;
יתרון לבעל הלשין שהוא יושב ברומי והורג בסורייא • ולמה נקרא שמו שלישי לפי שהוא הורגשלשה האומרו והמקבלו והנאמר עליו י וכמעשה שהיה באדם אחד שהיתה לו כלה רעה ותקיפא
ובכל יום ויום היחה אימרח לו אני מוציאה עליך שס רע וזה האיש היה צדיק והיה ירא שמא
־תיציא עליו שם רע והיה מפייסה בבוקר ובערב כדי שלא תוציא עליו שם רע לסוף מה
גגשתה הארורה אמרה לבנו אביך תיבע אותי לתשמיש ואס אינך מאמין לי תבוא בערב ותמצא
אותו מפייס לי י לערב בא הבן ומצא לאביו שהוא מפייסה כדי שלא תדבר עליו רע כמנהגו
אמר הבן א״כ האמת אמרה לי אשתי מה עשה הבן הרג את אביו והוליכו אותו אצל המלך
ונתחייב בדין שיהרגו אותו ולאשתו ג״כ גחחייבה מיתה על שדברה לשון הרע א״כ הלי לה״רהרג שלשה י יכרח ה׳ כל שפחי חלקות לשון מדברת גדולות י כל המספר לה״ר כאילו כפר
בעיקר דכתיב בתריה אשר אמרו ללשוננו גגביר שפתיגו אחגו מי אדון לגו י בוא וראה כמה
כתו של לשין הרע שאין לו שיעור ונלמד ממרגלים ומה המוציא שם רע על שאין שומעין ורואים
ומקפידים בבזיונס כך ־ המוציא שם רע על חבירו הנוצר בצלם ודמות עאכ״ו י ומה יחן לך
ומה ייסיף לך לשון רמיה י אמר הקב״ה ללשון מה אעשה לך כל אבריו של אדם מבחון ואחה
מבפנים ולא עוד אלא שתקנחי לך שחי חומות אחד של עצם ואחד של בשר של עצם השנים
ושל בשר השפתים על׳ ל :
ואיתא
במדרש רבה סדר מצורע י זאח חהיה חורח המצורע הה״ד מ• האיש החפץ חיים
מעשה ברוכל אחד שהיה מחזיר בעיירוח הסמוכות לצפורי והיה מכריז ואומר
מאן בעי סס חיים ־ רבי ינאי היה יתיב ופשט בטרקלין שלו שמעיה דמכריז מאן בעי סם חיים
אמר ליה חא סק להכא זבין לי אמר ליה לאו אנח צריך ליה ולא דכיוחך אטרח עליה שהפציר
בו סליק לגביה הוציא לו ספר ההליס הראה לו פסוק מי האיש החפ! חיים מה כחיב בחריה
נצור לשונך מרע וגו׳ סור מרע ועשה טוב וגו׳ אמר רבי ינאי אף שלמה מכריז ואומר שימר
פיו ולשוני שימר מצרות נפשו י אמר רבי ינאי כל ימי הייתי קורא הפסוק הזה ולא הייתי יודע
היכן הוא פשוט ר״ל היכן היא פירושו עד שבא רוכל זה והודיעו מי האיש החפץ חיים לפיכך
משה מזהיר את ישראל ואומר להם זאת תהיה תורת המצורע חורח המוציא שם רע*
)ובילקוט גורס( הוציא ספר תהלים מכורך וגי׳ עכ״ל :
והרב
לב אריה ז״ל כתב המדרש הזה אומר דרשגי ־ דיש לדקדק תדא מה שאמר רבי ינאי
,
אף שלמה מכריז ואומר שומר פיו ולשונו וגו מאי רבותא בא לאשמועיגן שגם
שלמה אמר כן ולא סגי בזה שאמר דוד המע״ה־וע״ק שאמר רבי ינאי כל ימי הייתי קורא
הפסיק וגו׳ מה חידש הרוכל בפסוק זה מי האיש עד שאמר רבי ינאי שלא היה יודעי ועוד
יו״י
וזאת
תוכחות מוסר
ליהודה
לפי גירסת הילקומ שהוציא שפר מכורך מאי רבותא בא הרוכל לאשמועינן שהוא מכירך מי^ד
היה חסר אם לא היה מכורך ־ וע״ק מאי לפיכך משה מזהיר ו ג ו ׳ :
ותירץ
בהקדיס דאיתא במסכח ערכין פרק שלישייפליגי הגי חרין אמוראין רבי ח מ א ,
בר חניגא ורבי אבא בר חגיגא * חד אמר סיפר לשון הרע יש לו תקנה ו מ א י
תקגחיה של מספר לה״ר אם הוא חלמיד חכם יעסוק בחורה שגאמר מרפא לשון עץ ח י י ם
ואין לשון אלא לשון הרע שנאמר חץ שחוט לשונם מרמה דיבר ואין עץ חיים אלא תורה ש נ א מ ד
עץ חיים היא למחזיקים בה ־ ואס הוא עם הארץ ישפיל לטחו שנאמר וםלף בה שבר ברוח ״
רבי אבא בר חנינא אמר סיפר אין לו חקנה שפבר כרחו דוד ברוח הקידש יכרת ה ׳ כ ל
שפחי חלקוח לשון מדברח גדולוח אלא מאי חקנחיה שלא יבוא לידי לשון הרע אם הוא ת ל מ י ד
חכם יעסוק בחורה ואס הוא עם הארץ ישפיל דעחו עכ״ל י)ובילקוט משלי איחא עוד ד׳יא(.
אס נחפס ללשון הרע נחחייב נפשו למוח שנאמר וסלף בה שבר ברוח עכ״ל :
י
ךי £
לדקדק בדברי רבי אבא באומרו סיפר אין לו חקנה שכבר כרחו דוד ברוח הקודש׳
תיבת שכבר הוא מיוחד דהיל״ל סיפר אין לו חקנה משום שדוד כרחו ברוח הקודש •
וחירץ דמצינו בספר ראשיח חכמה שיש שני מיני לשון הרע חרא מי ששונא את חבירו ומדבר־
עליו לה״ר כל תועבת השם בחנם י ויש אנשים שלב בלב ידברו ובקרבם ישים ארבו בשפתותיה©
הס שפתי תלקות לומר כשורה עשית ולא פעלת און וכוונתו להחעיאו ואח״כ מדבר ממנו שלא
בפניו כל לה״ר שבעולם י)ועל זה פירש יפה הרב מוהר״ר שמואל אוזידה בספר שלו מדרש
שמואל( ה׳ לי כעוזרי ואני אראה בשונאי ר״ל שדוד המע״ה התפלל ה׳ לי אתה תעמיד ע מ י
בעוזרי ר״ל לפני אותם אנשים שמראים לפני כעוזרי לי לטובה ולבס בל עמס ואני איני יכול
לשמור מפניהם ואחה בוחן לבבות ויודע הכל וצריך אני שתהיה לי כעוזרי אבל ואני א ר א י ׳
ה
דייקה בשונאי שהשונא שלי הוא מראה שנאחו נגדי ע כ ״ ל :
א״כ משמע שיש שני מיני בעלי לשון הרע י האחד הוא שמדבר בפרהסיא בפניו ושלא
בפניו לשון הרע על חבירו י והשני הוא החונף שבא בשפחי חלקות לגנוב אח לב חבירו
להטעוחו מדרך טובה לדרך רעה ואחר כך לדבר ממנו לשון הרע וזה נקרא גונב לבבות
וגקרא גנב וכל גנב נקרא רשע י )כדאיחא בפרק חלק( מאן רשעים אמר רב יוסף גנבי -
לפי זה לדברי רבי אבא בר חנינא שאמר לא מבעיא סיפר לשין הרע ר״ל שהוציא לשון ה ר
משפחיו ולחוץ שפשיטא שאין לו חקנה אלא אפילו שלא הוציא הלשון הרע משפה ולחוץ אלא
שבא בשפתיו חלקוח לב בלב ידבר להחטיאו כדי לדבר עליו אחר כך לשון הרע ועדיין לא
דיבר אפילו לזה אין לו חקנה הואיל שכבר דייקה כיחו דוד ברוח הקודש ר״ל קורס פ ס י
לשון הרע אלא דיבר שפחי חלקוח לבד לדבר אחר כך עליו לשון הרע אף הוא בעונש כ
ע
ס ר
י ק
מכ״ש
תוכחות מופר
וזאת
ליהודה צג
מכ״ש כשסיפר והוציא לה״ר שהוא בעונש חייב כרת א״כ לפי דברי רבי אבא שניהם שוי3
בעינש משא״כ לדברי רבי חמא בר חנינא שיש לו תקנה אפילו למספרי לה״ר :
פירש המדרש שהרוכל הוה בא להודיע פירוש הפסוק לא כדברי רבי חמא בר
חנינא שסובר שהמספר לה״ר יש לו חקנה אלא כדברי רבי אבא שסיבר סיפר לה״ר
אין לו חקנה אלא מאי חקנחיה שלא יבוא פלל לידי לה״ר לזה בא הרוכל ללמד מהפסוק מי
י האיש החפץ חיים דמשמעוחו החפץ חיים שהוא ההיפך של כרח שלא יתחייב כרת ־ ועוד כדברי
ד״א אס נחפס ללשון הרע נחחייב נפשו למוח י לזה אמר מי האיש החפץ חיים אז תקנתו נצור
לשונך מרע מלה״ר ושפתיך שפחי חלקוח מדבר מרמה המביא לידי לה״ר כדאמרן י מזה צריך
אחה ליזהר מאד כי לזה אין לו חקנה י ולכך האי רוכל היה מכריז מאן בעי למזבן סם חייס
רי׳ל שירצה לחיוח שלא יבוא לידי כרח י אזדיק ליה רבי ינאי אמר ליה חא סק להכא זבין לי
אמר לאו אנת צריך ולא דטוהך ר׳יל שהרוכל ראה שרבי ינאי יושב בטרקלין שלו ועוסק בחורה
לזה אמר ליה לית אנת צריך למזבן ולא תלמיד חכם דכוותך כי מאי תקנתו שלא יבוא לידי
לה״ר לעסוק בתורה כי התורה מגנא ומצלא מן החטא ואת יושב ועיםק בתורה א״כ לית אניז
צריך לזה ־ אטרת עליה רבי ינאי סליק לגביה הוציא לו ספר תהלים מכורך דייקה נרמז בזה
שהראה לו עוד פסוק בספר חהלים שכרחו דוד ברוח הקודש יכרח ה׳ כל שפחי חלקות לשי3
מדברת גדולות א״כ מזה מוכח מזה הפסוק שהמספר ל ה״ר אין לו תקנה כדברי רבי אבא י
ולאחר שהראה לו הרוכל פסיק זה הראה לו באומר זה חקנחו שלא יבוא מחחילה לידי לה״ר
מי האיש החפץ חיים ולא כרת מה כתיב נצור לשונך מרע ושפחיך מדבר מרמה והחקנה
שלא לבוא לידי לה״ר אם הוא חלמיד חכם יעסוק בחורה ט לעיל מיניה בפסוק כתיב לכו
בנים שמעו לי יראח ה׳ אלמדכם דייקה שהרפואה הוא הלימוד והחורה מגנא עליי שלא יבוא
לידי לה׳יר ־ ואם הוא עם הארץ ישוב מדרכו הרעה וישפיל עצמו ולכך היה מוכרח להראופ
גס הפסוק שכרתו דוד ברוח הקודש דאם לא כן אין מוכח כרוז שלו מי האיש החפץ חיי©
שהוא היפך הכרח דכרח אינו נרמז בפסוק זה ט אס בפסוק יכרת ה׳ כל שפחי חלקות וגו׳ *
והנה כאשר ישרו דברי הרוכל בעיני רבי ינאי שהראה לו התקנה שלא יבוא לידי לשון ה ר ע
לזה אמר אף שלמה אמר כן כדברי רבי אבא שומר פיו ולשונו לכחחילה מדבר לה״ר כלל
שומר מצרוח נפשו אבל המספר אין לו חקנה ולא כדברי רבי חמא בר חנינא שסובר שיש
הקנה למספרי לה׳יר והביא ראיה מדברי שלמה מרפא לשון עץ חיים משמע בדעבד אפילו
שדיבר לה״ר יש לו תקנה ־ ולהט שפיר קאמר רבי ינאי כל ימי הייתי קורא הפסוק הזה ולא
הייחי יודע פירושו היכן אם כדברי רבי חמא או כדברי רבי אבא עד שבא הרוכל הזה והודעיני
שהפירוש הוא כדברי רבי אבא ־ לפיכך דייקה משה מזהיר את ישראל זאת חהיה חורח המצורע
גשלמא בלא זאת לא היה צריך מרע״ה להזהיר על המצורע הבא מחמת לשין הרע מוציא ר ע
ובזח
י
מפני
y
תוכחות מוסר
האת
ליהודה
iמפני שתשיבתו בצרו אם הוא תלמי־ חכם יעסיק בתורה ואם הוא עם הארץ ישפיל א ת ע צ מ ו
ן אבל עכשיו כשבא הרוכל הזה והראה פירוש הפסיק שיש תקנה שלא יבוא מתחילה בלל לידי
לה״ר והמספר לה״ר אין לו תקנה מחמת שכרתו דוד ברוח הקירש לכן הזהיר מ ר ע ״ ה עיי
פונש המספר לה״ר שלא יביאו לירי לה״ר ראם לא כן שאחר שסיפר לה״ר וצאי עליי ה כ ג ע י ס
י מ
מ
ד ה י ה
ה
ה ו ה
י ד ס ש
י י י
י 5ו
ו * ילסי זי-
^ ל
י ז לי^
אלא ^
י
ו ל י ^
יהיה פירוש הפסיק זאת תהיה תורת המלירע ר״ל זאת תהיה התורה הקנה למוציא ר ע ש ת ק כ ה
ש י י
ז ו
ת ה י ה
ז
ץ ם
ה
ד
ה
ה
כ
ד י י
ה ר ת ו
ש ע ד י
ה
ז ה י ה
ה ו
1
נ ו ה י
ב
ח ט
ה
ש י
כ
ר
ו ה
ע
י א כוהו
י^ ל ו
י ^י
ו ^
^ י״ל
לי כ ט
מטומאת נגעים י או תקנתו והובא אל הכהן כי שפתי כהן ישמנו דעת שהיא שליח ד ר ח מ כ א
ותורה יבקשו מפיהו לעסוק בתורה אז לא יבוא לדבר לשין הרע ולא יבוא לנגעים ע כ ״ ל -
ר
ומ^תח
לפי האמור אפשר היינו מה שנרמז בכתוב האמור
השמ״ר בנג״ע ה צ ר ע ״
י
ת
במס״ק עס הכולל גימטריא הב״א בעו״ן לשו״ן הריע י כלומר הביכי ו ל א - ,
באמיר לעיל והשמר לך ושמור את נפשך מאד ואל התן אש פיך לחטיא אה בשרך ב צ ר ע ת י
וג״כ אל תתן רשות לאחד מאבריך לתעיא את כל אבריך כלומר תן דעתך לסברת רכי א 5א
בר חנינא שהמספר לשון הרע אין לו חקנה שכבר כרחי דוד ברוח ה ק
י ד ש
ה
י כ ר ת
' כל ששתי
חלקות וגו׳ י וג״כ חן דעחך )לדאיחא במסכת ערכין( אמר רב חסדא אמר מ י י ע ו ק ב א כ:ל
ו
,
המספר לה״ר וגו כנז׳ י אלא מאי חקנחיה שלא יבוא לידי לה״ר י לשמ״ר מא״ד
במם״ק יימטייא
י ע ס ו ״
ק
ב ד ב
י"
י
ע
ת ו ר ״ ה
ם
הכ
ילל י
כ כ
ו ת ו ר ה י 5
כי שפחי כהן' ישמרו דעח שהוא שליח דרחמכא
י
ל אשי ייי י ׳
יו
ש ו
מ ס י ה י
ל
ע ס י
ת כ ס
י
ה
ה כ ה נ י ס
ב ת ו ר ה
יז
לעש ״
ת
לויס •
לא י ב ו א
^
לדבר לה״ר ולא יבוא לידי נגעים המטמאים י כאשר צויתם תשמרו לעשות״ ואז חהיו כ ק י י
ם
מכל דבר רע וחארכי ימים ושנים ־ והיינו דכחיב מי האיש החפץ חיים ולא כרת אוהב י י
ס
מ
לראוח טוב גצור לשוגך מרע וגו׳ וכנז׳ :
ונראח
לע״ר לומר לסברת רבי אבא בר חגיגא סיפר לשון הרע אין לי תקכה ש כ 5
כ י ת י
5י י ח
ד ו ד
י כ ר ת
ה
ש פ ת י
כ
D
׳^
' ׳
תשובה ול״ו רגל על לשינו חציו יורה על זה ועל זה כ '1
::מ
P
י מ
כ
ה נ י
'
ח
ה
ו
מ י
י
^ ל
פ י
י
ו
כ
ז מ
ד
ש
י י ל ^ עשל-
יא עוסר
ו
ש ה
ב ז מ
בתורה שהיא רפואה ללשון הרע שנאמר מרפא לשון וגו׳ אס נזדמן לו דבורים רעים לה<׳ *
ר
רכילות שפתי חלקות לא ישמור פיו ולשינו מהם אלא שפתיו אתו מי אדון לו רח״ל א ד ם - , p
אפילו לסברת רבי חמא בר חנינא סיפר לה״ר יש לו חקנה אם ח״ח הוא יעסוק בתורה י ג ו ׳
על אדם כזה בודאי
ג ם
ז י
א יאמר
ס י פ ר
ה ״
ת
י
ל י א 1לי י ו
נ ה
ש ה ר י ה
יא
כ כ ז ו ב
ל
ו ש
יז
ב י
י י שאין
,
מועיל לו העסק בתורה י אבל אס סיפר לה״ר ועשה תשובה וגחחרט ובקש מחילה וגו ו ק ^ ל
,
,
על עצמו לשמור מאד פיו ולשונו מלדבר לה״ר וגו ונזדמנו לו דבורים רעים כנז ושמי ע צ מ ו
מהם
וזאת
תוכחות מופר
ליהודה
צד
מהם ולא ליבר אותם מיראת בוראו אלם כזה אף לסברת רבי אבא בר חנינא סיפר לה״ר
אין לו חקנה שכבר כרתו לול ברוח הקידש ומ׳ על אלם כזה בוראי גס הוא יאמר סיפר לה״ר
יש לו תקנה ואף שכבר כרחו לול ברוח הקודש וגו׳ שהרי לבר ידוע הוא שאין לבר עומל
בפני החשובה והתרעה וגו׳ ־ )והראיה לזה מן התורה בפרשת חקח( וידבר העם באלהיס
,
ובמשה למה העליתונו.ממצרים וגו׳ הרי דברו לה״ר ־ מהכתיב אחריו וישלח ה בעם את
הנחשים השרפים וינשכו את העם וימות עם רב מישראל י הרי גתחייבו כרת וכסברת רבי
אבא בר חנינא סיפר לה״ר אין לו הקנה שכבר כרחו דוד ברוח הקודש וגו׳ מה כתיב אחריו
ויבוא העם אל משה ויאמרו חעאנו כי דברנו בה׳ ובך התפלל אל ה׳ ויסיר מעלינו את הנחש
ויתפלל משה בעד העם י )רש״י( ויחפלל משה י מכאן למי שמבקשים ממנו שלא יהיה אכזרי
מלמחול עכ״ל י מה כתיב אחריו ויאמר ה׳ אל משה עשה לך שרף ושים אוחו על נם והיה
כל הנשיך וראה אותו וחי ־ הר* לאחר שעשו חשובה ונחחרעו ובקשו מחילה אף שכבר נחחייבו
כרת היה להם תקנה :
ב מ צ ע ו למדין שבעלי לשין הרע נירינו בנחשים ובזה פירש הרב לב אדיה ז״ל הכתוב
בפרשת וישב • ויקחוהו וישלכו אוחו הבורה והבור ריק אין בו מיס י )רש״י(
והבור ריק אין בו מיס י ממשמע שנאמר והבור ריק איני יודע שאין בו מים •מה תלמיד לומר
אין בו מים ־ מיס אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו )ב״ר שבת כ״ג( טכ״ל י והכוונה
שהאחים מצאי היחר להמיח אח יוסף על ידי נחשים ועקרבים כי חשבו אוחו מביא דבחס
לבטל לה״ר י וחצינו שבעלי לה״ר נידונו בנחשים כמש״ה וידבר העם באלהים ובמשה וגי׳
וכתיב יישלח ה׳ בעם אח הנחשים וגו׳ יביא הנחש שסיפר לה״ר על בוראו ויפרע מבעלי
לה״ר ולכך השליכו אותו בין נחשים ועקרבים כדין בעל לה״ר ־)ומציגו בפרק שמונה שרצים(
תיקין של נשיכח נחשים האי מאן דכרכיה חיויא לינחית למיא י)רש״י( דכרניה י נכרך סביבותיו
עכ״ל ־ ומעשה דרבי חנינא שבא נהר של מים תחת רגליו ־ לכך טעמם היה שהשליכו אותו בבור
שאין בו מיס שלא יהיה לו חקנה האי מאן דכרכיה חיויא לינחית למיא י אבל הקב״ה הצילו
מנחשים מחמת התירה שהיה בו שנמשלה למים י)וזה שאמר הכתיב בפרשת עקב( המוליכך
במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב וצמאין אשר אין מיס המוציא לך מים מציר החלמיש •
)שמעתי שאומרים עליו( המוליכך וגו׳ גחש שרף וגו׳ אשר אין מיס ר״ל שהיו ישראל ראויס
לישיך אוחם הנחשים ולא היה להם תקנה לזה אמר סמיך ליה המוציא לך מים מצור החלמיש
י
להיוח חיקון על זה עכ״ל :
סדר
הנז׳ינראה לרמוז י זכו״ר א״ח אש״ר עש״ה ה׳ אלהי״ך למרי״ם בדר״ך בצאחכ״ס
ממצרי״ם במס״ק גימטריא לקת״ה בצרע״ח ע״ל שדבר״ה באחי״ה ע״ל שפיר״ש
מהאש״ ה
וזאת
תוכחות מופר
ליהודה
מהאש״ה כטדע י ודון מכאן קל וחומר י )וכמו שכתב הרמב״ס ז״ל מהלכות טומאת צ ר ע ת
פי״ו דין י׳( זכור את אשר עשה ה׳ אלהיך למרים בדרך וגי׳ הרי הוא אימר התבוננו מה א י ר ע
למריס הנביאה שדברה באחיה שהיא גדולה ממגו בשגים וגדלתי על ברכיה וסכנה ב ע צ מ ה
להצילו מן הים והיא לא ד3רה בנכותו אלא טעחה שהשוהו לשאר נביאים והיא לא הקפיד ע ל
כל הדברים האלו שנאמר והאיש משה עניו מאד ואעפ״כ מיד נענשה בצרעת ־ ק״ו לבני א ר ס
הרשעים הטפשיס שמרבים לדבר גדולות ונפלאוח לפיכך ראוי למי שרוצה לטין אורחותיו
להחרחק מישיבתן ומלדבר עמהם כרי שלא יחפס אדם ברשת רשעים וסכלוהס וזה דרך ישיכת
-
הלצים הרשעים בתחילה מרטן בדברי הבאי כענין שנאמר וקול כסיל ברוב דברים ומתוך כ ך
באין לספר בגנות הצדיקים כענין שנאמר האלמנה שפתי שקר הדיברות על צדיק ע ח ק וגו׳
ע״ש י עכ״ל :
והלב
כרס חמר ז״ל כתב ־ דיש לתמוה דהרי מקרא מלא דיבר הכתוב ותדבר מריס ו א ה ר ן
במשה ואס כן למה נעגשה מרים ולא אהרן ואף לפי מה )דאיחא בפי״א ד ש 2
ת
וכן במדרש( ויפן אהי־ן אל מרים שנפנה מצרעתו והיינו שגם אהרן נצטרע אלא שנתרפא מ י
ד
)וכן איתא במדרש פרשת מצורע( מ״מ קשה למה נשתנה מרים מאהרן שלא נתר פ א ת מ י ד
כמו שגתרפא אהרן י ותירץ במה ששמע על זה מהרבגי מוהר״ר משה מגיד וגי׳ )על פי
ה
מ
דאיחא בפ״ג דערכין( אמר רבי חמא בר חגיגא מאי תקגתס של מספרי לה״ר אס ת ״ ח ה ו א
יעסוק בתורה וגי׳ כנז״ל וא״כ שפיר שלא נצטרע אהרן או למאן דאמר שנצערע וגתרפא מ י ד
לפי שהיה לו תקנה שעסק בתורה * אבל מרים לא היתה לה תקנה מפני שהנשים פ ט י ר ו ת
מתלמוד תורה ועד שהתפלל עליה מרע״ה כנידע עכ״ל :
וכתב
רטנו חיד״א ז״ל כי שני עיקרי הדת שמירת הדביר והעטה והס יסודי ה ת ו ר
ה
ורמוזים בעי״ן דשמע ודל״ח דאחד אותיות ע״ר ענוה דיבור * ואנו מחפלליס בכל
יום אחר העמידה אלהי נצור לשוני מרע וגו׳ ונפשי כעפר לכל חהיה הרי דיבור ועניה ־ ו כ
ת 3
ר ט נ ו מוהר״ם אלשיך ז״ל כי הנה עתה בעיטת הרבים שאין לנו קרבניח ולא בגדי כ ה ו נ ה
ץלא כהן כמעע כל כלי כפרתנו נדדו הלכו לא נשאר כי אס הלשון לעבוד בו לה׳ בהפלה ולמוד
תורה והם הקרבנות ויתר הכפרות ונמצא הלשון כלי סרת לשמו יתברך בברכות ותהילות
י ותלמוד חורה י ואס הלשון משוקץ ומהוע 5בעין לה״ר ונבלוח פה ושקר וחטפה ושביעות שוא
וכיוצא הגה הוא חתיכה דאיםורה מגואל ימטינף ואיך נשרת בו להקביה כי ביראי עטש יענש
ולכן שמירת הלשון מלדבר דבורים אסורים ובכלל דברים של חול בשבח הוא יסוד ת ו י ת י נ ו
הקדושה פי על ידי שהלשון טהור הברכות והתפילות והלימוד בתורה יעלו לרצון לפני השי״ת •
ואני הדל ראיתי בספר ברית יעק 5כתב ששמע שכל אדם יש לי קצבה יגביל כמה ידבר כ י מ י
תייו
רואת
תוכחות מוסר
ליהודה צה
חייו וכשיכלה הדיבור מיית על כן יזהר שלא לדבר אלא הצורך או במידי דמציה לימוד בתורה
וגי׳)ועיין למ״ד הר״ב מדבר קדמות ז״ל מע׳ הרל״ח אוח כ״א( ולז״א יהיו ימיו מעטים משום
דבעינן שיהיו דבריך מעטים שכל מי שירבה בדיבור מקרב עחו משום הכי צריך שיהיו דבריך
מעטים )ועיין להר״ב לשון ערומים ז״ל בליקוטי רבי ד״ל ע״ב( עכ״ל • וזאח שנית העטה
כי הגאוה הוא כעובד ע״ז וככופר בעיקר ואין עפרו ננער בחחית המתים ובהיותו עניו באמח
מחכפריס עונוחיו ומבטל גזירות רעוח ונעשה מרכבה לשכינה ואינו בא לידי חטא ויכול לטף
את יצרו הרע ־ )וכתב רבינו מוהרח״ו ז״ל( שמדח הגאוה גירמח לעבירוח בין אדם למקים
ובין אדם לחבירו כי על ירי הגאיה גירם להזיק לחבירו ועל ידי הגאוה הוא שונא לתבירו
ומדבר לה״ר וכאלה רבות וגם ביט למקום שכן כתיב ורם לבבך ושכחת את ה׳ אלהיך עכ״ל:
ותא
חזי בירבעם מת גרמא לו מדת הגאוה שהיתה בוי)איתא במסכת סנהדרין( אחר
הד5רים האלה לא שב ירבעם מדרכו הרעה מאי אחר הדברים האלה אחר שחפםז
•הקב״ה לירבעס בבגדו ואמר חזור בך ואט ואחה ובן ישי גטייל בגן עדן אמר ליה מי בראש
אמר ליה בן ישי בראש אמר ליה אי הכי לא בעינא ע כ ״ ל :
יוחרב
לב אריה ז״ל דקדק מה היה שאלת ירבעם מי ילך בראש והלא הקב״ה בפירוש אמר
אני ואתה ובן ישי שהקדים אותו לבן ישי א״כ מה היה שאלתו על הליכתו בראש
ושמא ילכו בשיה י עוד קשה באומרו בתשובתו לירבעס בן ישי בראש והלא כבר הקדימו לבן
•ישי אני ואתה ובן ישי ־ עיר קשה באומרו שתפסו בבגדו למה רוקה בבגדו ולא בידו י ופירש
בהקדם מדרש סדר ויחי י ויברך את יוסף ויאמר האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו וגו׳
האלהים הרועה אוחי וגו׳ * רבי יוחגן וריש לקיש רבי יוחגן אמר לרועה שהוא עומד ומביט
בצאט י ריש לקיש אמר לנשיא מהלך והזקנים לפניו י על דעחיה דרבי יוחנן אנו צריכים לכבודו
יח5רך י ועל דעחיה דריש לקיש הוא צריך לכבודנו * עיין הפירוש במחנוח כהונה :
דקשח
במאי קמפלגי ומאי טעמא מור לא אמר כמור ומהיכן רמיזא בפסוק דרש שלהם •
גראה לפי פשוטו מור אמר חדא ומור אמר חדא ולא פליגי ־ דרבי יוחנן למד מה
שאמר יעקב האלהיס הרועה אוחי לזה אמר לרועה וגו׳ שהוא משגיח על צאט • וריש לקיש
דריש מן אשר התהלכו אבוחי לפניו שזה היה לכבודו ולזה אמר לגשיא מהלך וגו׳ כך האבוח
התהלכו לפניו יתברך להודיעו אדנותו ואלהותו יתברך :
בהקדם דברי רז״ל שדרשו על ירבעס והוא מחכסה בשמלה חדשה שתירש דברים
מה שלא שמעה אוזן מעולם לזה אמר שהפסו הקב״ה בבגדו הוא שמלה חדשה
שתורתו תהי לו כבגד יעטה למזח המיר יחגריה כי הוא חלוקה דרבגן הגזכרח בגמרא •
)ובספר הזוהר איתא( שלובשים אותו בגן עדן אתר המיהה)בסדר תיי שרה( שתורתו הגינה
עליו
וזאת
תוכחות מוסר
ליהודה
עליו והראה לו הקב״ה השכר הגדול ומדרגת השכינה אולי ישוב מדרכו הרעה ואמר לו חזור-
בך ואני ואתה ובן ישי נכיייל בגן עדן כי יש לך חלוקה דרבנן במה לעייל בג; ע י ן י א מ ד
לו מי ילך בראש לפני השכינה י דירבעם אמר הואיל שהקב״ה אמר אני ואהה ובן ישי סבור
אני שהקב׳׳ה ילך בראש ואני אלך אחריו ובן ישי גס כן ילך אחרי אבל אני רוצה לילך בראש
כי הוא צריך לכבודנו לזה אמר מי ילך בראש וגו׳ והעעם הוא שצריכין לילך בראש לנשיא
מהלך והזקנים לפניו מפני כבוד וכדעח ריש לקיש א״כ מי שילך בראש קורס כי יש לו כבור
ק
יוחר כי החשוב חשוב קודם כי אחה צריך לכ5ודט ־ וכששמע הקב״ה גודל גאותו אמר לו
ישי ילך בראש כמו שאמיתי לך כי אני סבור כרבי יוחנן שאתם לריכין לכבודי להשגיח ולהשפיע
עליכם א״כ זה הוא לטובתך שבן ישי ילך בראש ואתה אחריו ואני אחריך כדי שאשגיח עליך
ביותר ממנו סמיך יותר אלי י אמר לו ירבעם אי הכי שהטעם הוא שאתה אין צריך לכבודי5ו
ואת״ל שאתה צריך לכבודנו כבר אמרתי אני ואתה ובן ישי נעייל בג״ע והעמדת בן ישי
לפגי והחשוב תשוב קורם אם כן בן ישי יהיה מעלתו יותר ממני לכך לא בעינא עכי׳ל .
נמצא
לפי האמור שעל ידי מדת הגאוה שהיתה בירבעם נדחה מגן עדן מלפני השכיכה
ממש וירש גיהנם ושם הוא יהיה בראש נכבד וחשוב והחשוב תשיב קידם שהקב״ה -
ישגיח וישפיע עליו מפורעגוח ביוחר מאשר המה שמה בגיהגם רח״ל :
האמנם
ד ד בענויתטתו שנאמר ודוד הוא הקטן
י
)ורביגו חיר״א ז״ל כחב( שהפסוק
משבח ד ד הע״ה דהגם דשמואל הנביא משח אוחו למלך לא גבה לבו ו ה י
ה
מקטין אח עצמו כמש״ה ודוד הוא הקטן עכ״ליובמדה זו מרח העטה זכה ונטל חלקי וחלק
חבירו ירבעם בגן עדן ושם מטייל לפני השכינה ממש י אשרי מי שהוא עניו י הוא יקר בעיכי
ה׳ אלהיוישנאמר ואח דכא ושפל רוח • )ואמרו רז״ל בסועה( על פסוק זה י רב הונא ו
ר ב
חסדא חד אמר אחי דכא וחד אמר אני אח דכא ־ )רש״י( אחי דכא• אני מגביהו עד ששוק
אצלי והיינו אשכון את דכא ־ אני את דכא י אני מרביץ שכינתי אצלו ע כ ״ ל :
סדר
כי חצא י נראה לרמוז בכחוב • ל״א תשי״ך לאחי״ך נש״ך כס״ף נש״ך אכ״ל נש״ך <y-
דב״ר אש״ר יש״ך במס״ק גימטריא וא״ס את״ה תשי״ך לאחי״ך ל״א חחי״ה בתחי״ת
המחי״ם ע״ה י וכמו שאמרנו לעיל בדרך החייס שהמלוה ברבית לא יתיה בתתית המתים •
לך נא ראה שם ביאור הענין:
סדר
הנז׳ י נראה לרמוז בכתוב י כ״י תדו״ר נד״ר לה׳ אלהי״ך ל״א חאח״ר לשלמ״ו ב מ ס ״ ק
גי׳ וא״ם חאחר״ו טו״ב אש״ר ל״א תנדו״ר י )וכמו שאמר שלמה הע״ה בקהלת(
טיב אשר לא חדור משחדר ולא חשלם עכ״ל ־ כ״י דרו״ש ידרשג״ו ה׳ אלהי״ך מעמ״ך ב מ ם ״ ק
עם הכולל גימעריא פנקם״ך נפחח״ח לשל״ם ל״ך י )יכמו שכחב מרן הקדוש בש״ע יו״ר
מהלכות
וזאח
תוכחות מוסר
ליהודה
צו
•מהלכוח נדריס סר״ג ס״ב( איחר ארס נדרו פנקסו נפתחה ־)באר היטי (5פנקסו ־ פירוש
פנקס שעונותיו סרורין שם נפחחיס עכשיו לשלם גמולו כההיא דנפל חורא חדד לםכינא
עכ״ל י והי״ה ב״ך חע״א במם״ק גימעריא וחחעי״א בשר״ך עם הכולל * )וכמו שאמר שלמה
הע״ה שם בקהלת( אל חחן אח פיך לחעיא אח בשרך ואל חאמר לפני המלאך כי שגגה היא
למה יקצוף האלהים על קילך וחבל אח מעשה ידיך ־)רש״י( אל החן אח פיך י בנדר י לחעיא
את בשרך י שיפקוד העין על בניך ־ ואל חאמר לפני המלאך ־ שליח הבא לתובעך צדקה שפסקת•ברבים י כי שגגה היא ־ בשגגת פסקתיה כסבור הייתי שתהיה יכולח בירי ליחך וחבל את
מטשה ידיך ־ מצות שהיו בידיך שעשית כבר אבדתם כך נדרש במדרש ־ טל קולך י בשביל קולך
עכ״ל :
־והרב
קול יעקב ז״ל כתב־ אל תתן את פיך וגי׳• ביאור הענין בכתוב שבא ליישב למה
החמירה התירה בקיום הנדרים יותר מבשאר כל המצוח שלא חששה בשום מצוה
פן לא יקיימנה כמו בנדרים ־ והמחיק הענין על פי משל • לאחר שבא אל אחה ערי המשפט
שלנין בה דיגי גנבים ושופכי דם וגו׳ ־ וילך האיש עם אחד מאנשי העיר לטייל בשוק והראה
לו העירני איך הנחפסים יושבים איש איש כפי הראוי לו וכפי חומר חטאו כן מוסר מאסרו י
ובתיכם ראה איש אחד יושב במאסר קל שלו ושקט ומביאי׳ לו מאכל ומשחה כאלו היה בביתווישאל עליו מדוע הקילו בעונש הלזה כ״כ אשר לא ישמע קול ניגש ואיפל ושותה כמו בביתו
והשיב לו לאמר זה לא עשה שום גזילה וגניבה ודומיהן ומחסרו הוא רק בעבור הניגשים בו
שאין לו לשלם להם באבדן מעותיו ומשפעו שישב פה עד שיברר שהאמח אחו שאין לו כלום
ואז יצא לחפשי כי מה לעשוח באס אין לו לשלם האם נפשו יקחו י וכשמוע האורח את הדבר
הזה אמר בלבו אם כ״כ משפע הבלחי יכול לשלם קל אף אני אעשה כן והלך לביח האפסנאי
שלו וציה שיחנו לו מאכל ומשחה כיד המלך והחענג שם ימים רבים בכל טוב ולבסוף נטל כל
אשר לו בידו ורצה ללכת לדרכי ויאמר לו האכסנאי מדוע לא תשלם לי בעד אכילחך ושחייחך
אשר החעגגח ער כה י ויענהו לאמר חי ראשי כי אין לי אף פרוטה אחת י וכשמוע האפסנאי
את זאח אזי עלה עשן באפו והכה אח האורח הכה ופצוע וחבשו בבית האסורים חחח מיסר
אסרי מאד וישאל האירח אח שר ביח הסוהר לאמר מרוע זה משפטי חריץ כ״כ ליסרגי מן
הבעל חוב שראיתי בהשקט ובבטחה עד אשר יברר שאין לו לשלם והלא אתה ידעת שהאמת
אתי שאין לי אף פרועה אחח ומדוע איסר כ״כ ־ ויענהו השר קשוח לאמר סכל כלום מעגישין
אותך על שאינך משלם בשאין לאל ירך הלא רק בעבור שצויתה ליק לך מאכלים ומשקים-יקרים אחר שידעת בעצמך שאינך יכול לשלם והיה לך להסתפק בהכרתי בלתם ומים :
׳הנמשל
אמרו חכמים ז״ל אלמלא שלשה מקראות גחמיטטו רגליהם של שונאי ישראל
והאחד
תוכחות מוסר
וזאת
ליהודה
והאחד מהם הוא ואשר הריעותי שבראתי יצה״ר שמטריד את העם ממצותי י והנה כל זה
שייך במה שציוונו הבורא אז יש לחוטא החנצלוח שלא היה יכול לכבוש אח יצרו אבל אס הוא
בעצמו מכניס אח ראשו בנדר הנה אם לא יקיים אז יחרה אף ה׳ בו י וזה הוא אל חתן א ת
פיך לחטיא אח בשרך כלומר אל חכשילך פיך להכניע עצמך חחח גדר חיוב ואל תאמר לפני
המלאך כי שגגה היא בהיותך בשר ודם ואינך יכול לעמוד נגד יצה״ר זאת לא יועיל לך כי מי
הכריתך לתייב את עצמך וזה הוא למה יקצוף האלהים על קולך פירוש מה שנדרת בפיך י וזה
הוא מוצא שפתיך תשמור ועשית וגו׳ עד אשר דברת בפיך וכדברינו ־ וזה הוא ג״כ כי תדור
נדר לה׳ אלהיך לא חאחר לשלמו כי דרוש ידרשנו ה׳ אלהיך מעמך והיה בך חטא כלומר זאת
בודאי ידרשנו ה׳ אלהיך מעמך ולא יתכצל עבורך במאמר ואשר הריעוחי כי אם ׳שאר בך
החטא עכ״ל :
הדל לע״ר נראה ליישב למה החמירה החורה בקיום הנדרים יוחר מבשאר כל המצות
וא^י
וגו׳ כנז׳ י )אפשר כפי מה שכתב רש״י ז״ל בכתוב האמור לעיל( אל תחן את פ י ך
יגי׳ יחבל את מעשה ידיך י מצות שהיו בידיך שעשית כבר אבדתם כך גדרש ־במדרש עכ״ל •
ולפי זה הגודר ואיט מקיים הדבר ברור לו שיחזור בגלגול הקשה־ שהרי ארז״ל חרי״ג מצית
יש רמ״ח עשה ושס״ה לא תעשה והם כנגד רמ״ח אברים ושס״ה גידים שבאדם ואם האד־ס
קייס רמ״ח עשה ושס״ה לא תעשה הרי נתקנו אבריו וגידיו וקנה השלמוח ואינו חוזר לבוא
בגלגול הקשה אבל אם האדם חסר אפילו מצוה אחת מהם הרי הוא חסר מהשלמות וצריך
לחזור לבוא בגלגול הקשה עד שישלים עכ״ל־וכל שכן זה הגודר ואינו מקיים שהמצות שעשה
כבר אבדם * וג״כ בשאר מצוח חם האדם חסר מציה אחת או שתים אפשר שיתנצל כיאשר
הריעותי וגו׳ שתקף עליו יצרו ולא היה יכיל לכבוש אותו אבל הנודר ואינו מקיים אי א ס ש
לו שיתנצל בואשר הריעותי וגו מטעם הנז״ל שעל ידי המשל י וגמצא ישאר בו החטא ומוכרה
שיחזור לבוא בגלגול הקשה כדי שיחקן חטא זה הנשאר בו ויעשה המצות אשר אבד בתגיא ז ה
כגז׳ י וג״כ התיקון הוא בגלגול על ספק אם יחקן אס לא יחקן ואם לא יחקן יהיה קנוי . 2
ס״מ וחיילותיו עד שיורידו אוחו לשאול חחתית מקום אש בוערת ואין זה רצון הקב״ה רצונו
יחברך הוא להיטיב טס בריותיו שנאמר טוב ה׳ לנל ורחמיו על נל מעשיו י ונחיב לכן י ח כ ה
ה׳ לחננבם ־ ולא ביד ס״מ וחיילותיו שיבערו אש בנם רח״ל י ואפשר משום הבי ה ח מ י ר ה
החורה בגדרים יוחר מבשאר נל המצוח וגו׳ בנז׳ :
,
ד
,
T
חזי מה שנחב הרב חבואח יקב ז״ל בענין הגלגול י דידוע זה מה שאמרו רז״ל רב ח ס ר
ותא
מטה כלפי חסד כביכול מאריך לבריוחיו פעם ושחים ובח עד שלש בגלגול ראשון
שגי ועד השלשה הוא בא ואסמטה רבגן אקרא הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עס גבר •
ג
ואס
ס
האת
תוכחות מוסר
ליהודה צז
ואם ח״ו לא תיקן נשמתו אפילו בגלגול שלישי אין לה תקנה לזאת הנשמה העלובה והיא נתנה
ביד רשע ס״מ וחיילותיו וקולע אותה אל הצער״ה מעשה קלעי״ם ודינא יתיב ואין מרתם :
ו 0ח פירש הכתובים בפרשת משפטים * וכי ימכור איש את בחו לאמה וגו׳ י אם רעה
בעיני אדוניה וגו׳ ־ ואם לבנו ייעדנה וגו׳ י אס אחרת יקח לו וגו׳ • ואם שלש אלה לא
יעשה לה וגו׳ ־ וכי ימכור איש כביכול ה׳ איש מלחמה את בתו זאת הנשמה לאמה הוא בגלגול
ראשון שהיא באה כמשפט אמה משועבדת לגוף לשרח בקידש עס הגוף ולקיים מלוחיו יחברך
אשר על כן בבטו ובמטו מנייכו שלא תצא בעת צאתה מן העולם מהגוף כצאת העבדים
והשפחוח הנחרפות מטונפות וגו׳ ומקבלת פני אדוניה אדון הכל בפנים זועפות אלא תצא מן
הגוף מלאה מצות כרמון במראו״ת הצובאו״ת ומעשה אבו״ת בריאוח וטובוח ־ ואם ח״ו רעה
בעת צאת נפשה כי מתה בגלגול ראשון והיא רעה בעיני אדוניה כביכול אשר לא ייעדה
הגוף הראשון בעדי עדיים חלוקה דרבנן ואעפ״כ רחום וחנון בדין והפדה יפדה נפשה מיד
שאול ויש לה חשלומין ופדיון בגלגיל שני י לעם נכרי שהוא ס״מ וחיילוחיו לא ימשול כביכול
אותה למכרה בבגדו בה ס״מ כלומר אעפ״י שפירש ־ס״מ טליתו עליה הגקרא בגד בוגדים
ממעשים הרעים בגלגול ראשון שוב תשיב לתקן בגלגול שני • ואם לבנו ייעדנה ובאה בגלגול
שני שנקרא בן לגבי גלגול ראשי! שנקרא אב אשר על כך עכשיו צריך ליזהר ויתקן אותה
כמשפט בנות מלכים יעשה לה שזאת הפעם לא באה בצורת אמה להשתעבד לגיף אלא לתקן
את אשר עוחו בגלגול ראשון מרוב חביבותא שהיה באביה כביכול בה והאריך לה אפו ושלתה
מביתו והלכה והיחה לאיש אחר אשר על כן כמשפט הבנות יעשה לה בגות בוטחות • ואם
לא נחקנה בגלגול שני וכל בשלי״ש כי לא כלו רחמיו אס אחרת יקח לו שארה כסוחה ועונחה
לא יגרע וחחח שלש אלה הגלגולים בשחיס הראשונים ולא עלתה ארוכה על כן אל השלשה
הוא בא צריך לחקן לה באלו השלשה דברים והם שארה כסוחה ועונחה י שארה לחמה של
חורה שנאמר לכו לחמו בלחמי ־ ויצו גם אח השני כסוחה חלוקה דרבנן ואלה הבגדים אשר יעשו
בגדי קידש הס נגד מה שעשה בשני הגלגולים בגד בוגדים הבגדים הציאים • ויען השליש
עונתה עונתן של חלמידי חכמים בקביעוח עחיס לחורה עח לעשוח עח דודים והיה עחך
אמונה תוסן ישועות וגו׳ י ושלישי״ס על כולו וגתקגו כל הגלגולים ובזה הנערה באה אל המלך
מלכו של עולם את כל אשר תאמר ינתן לה ושבה אל בית אביה כנעוריה כי הפן בה המלך :
ובדרך
זו אלך בקביעות עתים לתורה וט׳ י אין תתלת דינו של אדם אלא על דברי תורה
שנאמר פיטר מים ראשית מדון וגו׳ י )ובעלי התוספות ז״ל הקשו דהא בפרק
במה מדליקין אמרינן( ששואלין לו תתלה נשאת ונתת באמונה שנאמר והיה אמונת עתך חוסן
ישועות וגו׳ בחחלה אמונח ואחר עתך ומשיבין התם באדם שעוסק בתירה מיירי אלא שלא
4
קבע
וזאת
תוכחות מוסר
ליהודה
קבע עתים והכא מיירי שלא עסק בתורה כלל א״כ שואלין לו תחלה על משא ומתן ב א מ ו נ ה
ומכל מקום יקבל דינו חחלה על דברי תירה וגי׳ :
וחרב
מדרש אליהו ז״ל חירן דגם כשאומר בפרק במה מדליקין ששואלין לו חחלה נשאת
י
ונתת כאמינה גם זאת השאלה נופלח לשאול ממנו אס הוא עסק בחורה או לא
ולעולם דהכא והתם שואלין תתלה על דברי תורה י והענין שאותו שעסק בתורה וידע ס
ד
ס
שיאלין ממנו אם קבע עתים לתורה ולאותו שלא עסק בתורה כשישאלו ממנו למה לא ע ס ק
בתורה אומר שיש לי עענה שלא היה בו דעת ללמוד לכן כדי לסתיס טענתו מקדימים לשאול
ממנו אם נשא ונחן באמונה שבענין הסחורה צריך חכמה וכדרך אומרם ז״ל הרוצה ל ה ת ח כ ם
יעסוק בדיני ממוגוח וגו׳ ובזה נסחם טענחו שהיה מוכן בי לומר לא היה בי דעח ללמוד
שהרי היה לו דעח לעסוק בסחורה וכשם שהיה לו דעח לזה גם בזה הדעה היה יטל ללמוד •
ונמצא שגם מה ששואלין ממנו נשאח ונחח באמונה גס זה השאלה גופל על דברי חורה ולעולם
שחחלח דינו של אדם הוא על דברי הורה משוס דשאלח נשאח ונחת באמוגה היא ת ח ל ת
דינו אם עסק בחירה וכנז׳ עכ״ל :
נחזור
על הענין ׳ ואם ח״ו לא חקינה את-אשר עוהו בשלש הגלגולים שעברו עליה ו ח ח ת
שלש רגזה ומעוות לא יוכל לתקון אז ויצאה חנם ליד ס״מ וחיילותיו אין כסף בלי
רחמים כגודע ואין מרחם והגשמה הגשמה ושוממת וגו׳ תהיה ביד זרים אכזרים ובאו ב ה
המים המרים למרים י ואם יאמר האדם כי יצר לב האדם רע מנעוריו וחומר יאוה כחש ו כ ח ד
ושאור שבעיסה מעכב והמגשים אצים אלו הבנים ואח פ״ח ריצי״ס ולמליקה שחי בנוח א ׳ י
ה״ב ואין כםוח בקרה ומחי אעשה גם אנכי לביחי זאח מנוחחי כי הזמן קצר והמלאכה מ ר ו 5
לזה אמר ואשר לא צדה והאלהים אנה לידו ושמחי לך מקום אשר יכום שמה ־ והוא ה א ו
אס לא היה לך פגאי ועת וזמן לתקן אח אשר פגמח וכל השנה אחה טרוד בהבלי הזמן וצורע,
בית עולמך האבר י רחמיו מרובים ונחן לך זמן וביח מניס להצילך מחעאך והיא חידש א ח ד
והוא בשגיס העשר אג״י לדוד״י ודוד״י ל״י חודש אלו״ל המרוצה והוא בית מניס לך ל ק י ם
באשמורח להחחגן לפגי יוצרך ובאהבחו ובחמלחו הוא מרחם ומקבל חפלחך ומוחל וסילח לך •
על כל החעאים והעוגוח והפשעים :
ב
ה
מ ר
וזה הוא אומרו ואשר לא צדה לא הכין צידה האמתית לגסיעתו כל ימות השגה והאלהיס
מדת הדין אג״ה ושם רמז א״ל גקמו״ת היפי״ע רוצה לנקום ממט על כל מה שעשה
בכל השנה אשר על כן מרוב רחמיו יחברך רחום וחנון בדין אנ״ה ליד״ו ושמת״י ל״ך שהוא
ראשי תיבות אלו״ל ־ מקו״ם נוטריקון מי״ם קו״ם ויהי שם עם ה׳ ארבעים יום שהם מר׳יה.
אלול עד יום הכפורים שומר מה מלילה שומר מה מליל ותרד שנתו מעינו באלו הימים ושעדי
דמעה
וזאת
תוכחות מופר
ליהודה צח
׳דמעה לא ננעלו ־ אשר על כן אשר ינוס שמה וחי והיחה נפשו צרורה בצרור החיים וגו׳ עכ״ל:
ואני
הדל לע״ד נראה לרמוז ־ ואשר לא צד״ה * ושם רמז לא ציי״ת דבר״י ה׳ ־ כדי לחקן את
עצמו על מה שבא להשלים ולהכין צידה האמתית לפני דרכו באשר יבוא לראות
פני אלהיס י והאלהים אנ״ה ליד״ו י ושם רמז מדת הדין פגעה אלי״ו גגעי״ם המכוערי״ס
לעורר״ו יחק״ן דרכי״ו ואולח׳׳ו י ואם יהעורר בנגעיו ושב אל ה׳ ירחמהו ורפא לו רפואת
הנפש אשר היא חולה בחעאיס והעונוח וגו׳ ואז חהיה נשמחו צרורה בצרור החיים חיי העולס
הזה וחיי העוה״ב עם נשמות הצדיקים בגן מעדנים ולחזות בנועם ה׳ עיקר כל נעמי נעמניס ־
ואם לא ישוב חרבו ילעוש כלומר ואם לא יחעורר כדי לשוב מדרכו הרעה ועבר עבירה ושנה
חרבו של מלאך המוח עליו ילטוש ולו הכין כלי מוח יצוה ה׳ •להחזירו לעפרו והוא קברו אמה
על אמה ברום אמה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה וכי תשוב לא תשוב לראות פני
אלהיס כמאז * וחחח אשר לא נסח מדרכי אפילות שוחות עמוקות עבירוח קלוח וחמורוח ־
ושמחי לך מקום אשר יניס שמה י שהשאול בית מנוס לך גהינס של אש ושל שלג כדי לטהר
כחמי חעאיו ועונוחיו ופשעיו ואז חהיה ראוי לראוח פגי אלהיס כמאז וגו׳ :
וכ^ני]
המדרש־ אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום החוכחה בלעם לא יכול לעמוד מפני
חוכחתה של אתונו ־ שבטים לא יכלו לעמוד בחוכחחושל יוסף דכחיב ולא יכלו
אחיו לענוח אוחו כי נבהלו מפניו י אנו ליום הדין הגדיל והנורא על אחח כמה וכמה עכל״ה :
והלב
יערוח דבש ז״ל דקדק כפל ענין מיום דין ומיום חוכחה ומה ראיה זו מאחונו של
בלעם ושבטים נגד יוסף ומה ענין זה לזה :
ותירץ
כי כבר עמד הרמב״ן בחקירה מה טיבן שלשה ימי זמן הדין כי בכל ראש השנה
ויום הכפורים אדם נידון וכן במוח אדם הוא מוכרח ליחן דין וחשבון והוא יום
דין גדול לפגי ה׳ ולעח״ל בחחיח המחים יהיה יום דין גדול לשפוט כל יצורים וחקר הרמב״]
במה ענין ועוב שלשה זמני דינים הללו אס כידון בפעם אחח למה לי יוחר :
הענין כך דרך משל מי ששלח אחד מעבדיו לבוש בלבוש מלכוח למרחקים לעסוק
אבל
בעבודח המלך והעבד ההוא בבואו למרחוק וישכח ענינו ויחח5ר אל הפחוחים׳
להחגיל באכילה ושחיה וישכר והוא מחגולל בלבושי מלכוח בטיט חוצוח ורבב על בגדיו לא
חש לעבודח המלך ופניו כחואר המלך שחורגים שזפחו השמש בהולך כל יום ויום טיול ומחעסק
בכחמיס וכהנה מהדברים המחיעביס מפסידים קלסחר פגיו והוד יופי בגדיו בגדי מלכות
ויגדו למלך הנה זה האיש אשר בחרת בו ושלחח אוחו למרחקים הלא כל מעשיו מקולקלים:
כזאח וכזאה עישה ויאמר המלך לא יחכן חכף לענשנ רק צוה להטחו מכה קטנה למען יחן אל.
וזאת
תוכחות
מופר
ליהודה
לבבו לחדול מדרך המתועב הזה וכן נעשה ותכף צעק חדלי נא מלהכני כי מתתרט אני אשר
עשיחי וישמעו וירשו לו אבל במעט ימים נשכח ממנו את אשר נדר לשמוע בקול עבדי המלך
הכשרים ויכבד לבו להחחבר שניח אל הפוחזים ויוסיף להרע ולטנף גופו ומלבושיו ויאמרו
שגית למלך כך מעשה עבדיך ויצו המלך לאסרו לבל יראה אור וידיו ורגליו גחושתיס למען
יוסר ויעש כן ויצעק אנא הוציאגי מן המאסר הזה למען אוכל לעובדך באמת אעזוב דרסי
הרעים ויעתרו לקולו ובצאתו ועבר זמנים נשתכח מאתו וישב למעשיו המקולקלים ומכוערים
וכשמוע המלך כן ויאמר אין עוד חקיה כי אס לקרוא לשוב לחצר המלכות ובהגיע למקום
אשר המלך ועבדיו חונים ויצו המלך מבלי לבוא לפניו כי אם ראשון יכבס 5גדיו וירחץ וינקה
גופו מכל שמץ וכחם ונגע ומחלה ויהי סר כל מראה שחורה שיש בפניו ובגופו ולישב כמה ימים
בצער וסיגוף עד תשוב אליו עורו כבשרו ויהיו בגדיו לבנים ונקיים לראות פני המלך ואח״?;
בשובו לראות אמר המלך הגה מפאח תואר פגיך ורחיצות בגדך אתה ראוי לראות פני שנית
אבל כך דרך המלך אשר יעמיד ארץ במשפט לענוש לעוברי מצוהיו ומבלי שומעים בקול
דבריו כי כך ראוי מפאת הדין והדת וכל אשר היה לו מצער בארץ נכר לא היה לעונש ר ק
למען ישוב מדרכו הרעה ולא יעשה כפי אשר זמם נעשה לו זאת למזכרת אבל לא לעונש וכן
מה שהיה אח״נ לצער לנקות גופו ולטהר שמלותיו הוא רק כדי שיהיה ראוי להיות מרואי ס ,
המלך אבל בשביל זה איגו בגדר עוגש ואח״נ ידין המלך איתו נפי פקידתו וגימוס משסעו
מבלי נשוא פגים נ• אין רחמים בדין:
כ
וכן הדבר באדם בשלשה זמגי דיגיס הגז״ל בי הקב״ה שלח לאדם למטה נדי לעשות עבודתו
ופקודתו והוא הלך חשכים ואין גוגה בדרנים מקולקלים ויודע הדבר הקב״ה ויצו
תחלה לשלוח עליו גגעים קטגים וזה הוא בראש השגה אשר יפקד איך לעשות בו ולהתרות
שיגיח מעשיו מקולקלים ואם בחחלה בבואו עליו יסורין מחחרע וישיב אל ה׳ ואח״כ י ש כ
במעט זמן וישוב לקלקולו עד שאחרון קשה מראשון וע5ר עבירה ושגה הותר לו ואח״נ יוסיף
ה לדונו נפי הזמן לשלח עליו נגעים ונמה דברים המעוררים אותו משנהו האולת ואין ז
בגדר העונש כמו שלא יחואר לעונש איש אשר יחעלף ויכו אוחי על הלחי בכל נחו ייהנו ברזל
ורסן לתוך פיו לפותחו בחוזק עד שלפעמים יפיל שיני ויזיב דם כי אין זה לנקמה ועונש רק
לעוררו ולהשיב רוחו אל נדנה כן הדבר ביסורין ועונשים הבאים לאדם בחיים חיותי היא ר-,
להקיז אותו משנתו האולת ולעורר רוח נשמחו וזה הוא הדין אשר הוא נעשה בכל ראש ה ש כ
לאדם וכאשר ראה הקב״ה שבכל זה לא נעשה את שליחותו והאדם הולך בדרך לא טוב ר ע
לא ימאים ולא ישגיח בכל היסירין יצוה שישוב אל מקים אשר גתגי לו ויגוע וימות ובמותו
נשמתו רוצה לשוב אל מקור פני מלך עליון ואי אפשר לשוב כי נשמתו ומלבושו כתונת עי-5
ב ו
ת
,
ה
ה
וזאת
תוכחות מוסר
ליהודה צט
•שלו המה מלוכלכים ומטונפים קיא ליאה בלי מקום ואז נגזר עליו כמה זמן יהיה בגיהגם של
אש ושל שלג ושאר עונשים כדי לעהר צואתו פגמו וכחמו ויעבור ימי נזהרת נגעו כדי שיהיה
ראוי לביא להיכל קדישא וכן כמה זמן יהיה עבול בנהר מור גיהנם העליון וכל כיוצא בזה וגם
זה אין בגדר עונש אף כי נשמתו סובל צער גדול מ״מ הכל בגדר כיבוס ורחיצה במים חמים
וצונניס כהנז״ל וזה הוא יום הדין לאחר מיתה י ולעת״ל אז יהיה יום הדי ן גדול לומר אמה כ5ר
רחצת וקדשת עצמך לעמוד בהיכל מלך אבל אין זה עונש כי עברת מצות ה׳ ולא כך ראוי
מפאח דינו של עליון ואז גידון לעוגשו כפי חטאו על שלא השגיח כלל בכל ההחראוח ולא שם
על לבו להטיח מדרך רע לטוב • ואלו הן שלשה זמני דינים ודעו כי יום הדין הגדול נקרא יום
דין אבל מה שאדם נידון בזה העולם בכל ר״ה וכדומה מהימים נקרא יום חוכחה כי היא רק
להוכיח לאדם למען יחן אל לבו לשוב מדרכיו ולולי זה היה לאדם ביום הדין אמחלא כי שוגג
הייתי גרדמחי בהבלי זמן ורוח ימי הבלי פתחגי ואפח אבל מחמח יום החוכחה אי אפשר
לטעון כי כבר עברו עליו פגעים רעים שהזהירו והחרו ביה חדל לך והוא לא שמע ולא הטה
אוזן י וזה הוא אוי לנו מיום הדין ולמה הא יש לנו אמחלא כנז״ל ועל זה אמר אוי לנו מיום
החוכחה כי על כן נסחם טענחו כנז״ל :
; ר ק היא גופיה י יצה״ר מחעה לאדם בשני דרכים אחד אם יקרה לאיש פגעים רבים יחלה
אוחו בקרי מכוח מדנה ופגעי זמנים בשינוי אויר וכדומה ובכל מה שיקרה לאדם יחלה
בטבע אם יעני יאמר מחמח רעש מלחמה וכדומה דברים הכל חולה במקרה ובטבט ולא ישים
אל לבו כי אלהיס עשהו למען יחדל מדרכו הרעה־ אבל איש נבוב ילבב למאד כי רואה אני
גי לא היה כן מימים ימימה והטבע יתמיד ומה יום מיומים זיתן אל לבו לראות אימת קרה
לו ובאיזה אופן ואז יכיר כי היום והענין גורם שהוא לעונש כי כך מדותיו של הקב״ה מטוניס
לפי עגין החטא והכל מכוון מרה כנגד מרה בזמן בכוונה מבעל החכמה אשרי איש שישכיל
בזה וטוב ל ו :
־וזח
אומרם בלעם לא יכול לעןןוד מפני חוכחתה של אחונו כי בלעם ג״כ חלה הדבר
במקרה שאחוט מיאן ללכח כי לא ראה דבר לחלוח במניעה הליכח אחון ואמרה לו
אחינו לא היה לך לחלוח במקרה כי ההסכן הסכנחי לעשוח לך כה ואיך יהיה במקרה והיה
לך לשים על לב כי הלא דבר הוא ולא היה יודע בלעם להשיב י וכן הדבר באדם ליחן אל לבי
ההסכן להיוח לי כה ואין זה מקרה :
ו ה 3ח עוד יש ליצה״ר טעכה אחח כשאדם עושה רע לחבירו כי יאמר לו בממ״כ אם גגזר
על פלוני לבל יעגי או לבל ילכד בפח הזה אלף כיוצא בך לא יוכלו לעשוח לו רע
והאמת עד לעצמו למאר * ואם גמר עליו מקרה רעה ה״נ אם כן אין לך עונש כי גברא קטילא
קטלת
תוכחות מופר
האת
ליהודה
קטלה והרבה שלוחץ למקום ואם אין הדבר ממך יהיה על ידי אחרים ומה לך לפחוד מ ע ו כ ^
אבל זה פחוי של שעות ולכך אמרו מגלגלים זכוה על ירי זכאי וחובה על ידי חייב כי ר ח מ כ א .
לבא בעי כי עכ״פ הוא צריך לעשוח כמה דנפקד עליו מן הקב״ה ואם כוונתי לרוע יקבל;
עונשו * דרך משל מלך שיש לו חולה ארסיי ונלאו רופאים לרפאוחו ובא איש צורר ואויב ל מ ל ך
ולא ידע מחולה שלו ויהן למלך להשקוח סס וארס נחש שרן( להמיחו ובבוא למלך בקרינו
יגרם הארס מקדם ויעל מורסא ובועה והיה לו לרפואה ויקום ויחי וכי יעלה על דעת ש א ץ
לאיש הלזה משפט מוח אשר דמה בנפש מרי להמיח המלך י וכן הדבר באדם החוטא אף כ י
בלאו הכי נגזר כן על חבירו מ״מ רעה חבוא לו על ענינו הרעה י ודבר זה נלמוד מן אתי י ו ס ף
אשר גבהלו אחיו מפכיו אף כי באמח היה לו ליוסף טובה גדולה כי נעשה למלך מושיל ו ש ל י ע
בכל הארץ ובכל זה היו אחיו בושים וממנו ילמוד כל אדם * וזה הוא אומרם אחי יוסף לא יכלו
לעמוד בחוכחה אנו עאכ״ו ולא יחפחה ביצרו כי .מה׳ הכל כי מ״מ הוא מחויב לקבל ע ו נ ש ו
החרוץ י ומזה ילמוד אדם ובפרט בימים אלו ימי דין חיוב על אדם לפשפש במעשיו ולשוב י א ל
ה׳ כי לו הרחמים והסליחוח כי ישוב ירחמנו וישליך במצולוח ים חטאחינו ובא לציון גואל
אמןעכ״ל:
•דר
שמות * ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב ושמלות ושמתם ע ל
בניכם ועל בנותיכם י ונצלתס את מצרים :
פירוש
אבן עזרא ושאלה * הנה במקום אחר וישאלו זכרים ונקבות * והזכיר הנקבות
עחה * כי מנהג הנשים לשאול מאת השכנוח יוחר מהזכרים כלי חכשיט זהב ו כ ס ף
לשום על צוארי הבנים והבנוח ונזמים באוזנים ובאף אצעדה וגו׳ ע״ש :
י
ואגי
הדל גראה לע״ר לפרש ושאלה • הגה במקום אחר וישאלו וגו׳ והזכיר הנקבות ע ת ה •
אפשר עתה רומז השי״ת שעיקר הגאולה וביזת מצרים כדכחיב לעיל מזה והיה כ י
תלכון לא תלכו ריקם הכל יהיה בזכותן של נקבות :
י
וכלאיתא
בפ״ק דסוטה * דרש רבי עקיבא בשכר נשים צדקניות שהיו באותו ה ד ו ד
נגאלו אבותינו ממצרים שבשעה שיוצאות לשאיב מים מזמין להן הקב״ה דגים
קטגים בכדיהם ושואבוח מחצה מיס ומחצה דגים ובאות ושופתות שתי קדרות אתת של חמין
ואחת של דגים ומוליכוח אוחן אצל בעליהן לשדה ורוחצוח אוחם ומאכילוח אוחס ונזקקות
להם בין שפתים * שנאמר אם חשכבון בין שפחיס בשכר שתשכבון בין שפחיס זכו ישראל
לביזת מצרים י שנאמר כנפי יוגה וגו׳ ע כ ״ ל :
וחרב
קול יהודה ז״ל כת 5דהקושי במאמר זה מבואר דפחח בכד וסיים בחבית דבתחילה4
קאמר
האת
תוכחות מוסר
ק
ליהודה
•קאמר דבשכר נשים צדקניות נגאלו ממצרים ומפרש מאי היא הצדיקות שלהן ואמר שבשעה
שהיו יוצאות לשאוב מים מזמין להן הקב״ה דגים וגו ורותצות אותם ומאכילות אותם וגו והדר
תני בשכר שתשכבון בין שפתים זכי ישראל לביזת מצרים דמשמע דבזכותן זכו לביזת מצרים
ואיך קאמר בתחילה דבזכותן זכו לגאולה י ואם נאמר דשניהם קמ״ל דבזכותן זכו לגאולה
ובזכותן זכו לביזח מצרים היל״ל מחחילה את שתיהן בשכר נשים צדקניות נגאלו ממצרים וזכו
•ג״כ לביזת מצרים י חו צריך להבין בהגדה זו שאמר שהקב״ה היה מזמין להן דגים קטנים
דמשמע כיון שהיו מוכים ומעונים בעבודת פרך ולא היה להם פנאי לבקש מזונותיהם ברוב
רחמיו ותסדיו כי הוא אל זן ומפרנס לכל היה מזמין להן דגים קנונים כדי שיאכילו לבעליהן וזה
הוא שקשה דכיון דבדרך גם היה זה מאחו יחברך למה היה מזמין להן דגים קטנים ולא גדולים
היד ה׳ חקצר ח״ו והלא ידו הרחבה והמלאה ואפילו במדח בשר ודם אמרו כל הניחן בעין יפה
הוא נוחן כ״ש וק״ו במדח הקב״ה שהוא בעל הרחמים הי״ל ליהן להן בעין יפה דגים גדולים
וטובים ־ תו יש לדקדק דקדוק קטן כ• הוא זה במ״ש ומוליכות אוחן אצל בעליהן דהיה די
שיאמר ומוליכוח אצל בעליהן ־ וחי יש לדקדק במ״ש ורוחצות אותם ומאכילות אותם דמשמע
שהנשים היו רוחצוח ומאכילוח בידיהן לבעליהן כמו שעושין לקטני קטנים והיל״ל ורוחצים
ואוכלים בעליהן בעצמם י וחו יש להבין במה שמשבח להן שנזקקות בין שפחים ואדרבה מגרעות
נחן במעשה זה שהיו נזקקוח להם בשדוח כבהמוח ואין זה מדרכי בני אדם י ואס נאמר שלא
היו מניחין איחס בלילה ל3וא אל בחיהס וכמ״ש רז״ל אפילו הכי כבר אמרו שבשבת היו נוחין
מהעבודה עפ״י משה רבע״ה ששאל מאח פרעה שינוחו ביום השבח ולא השיבו ריקם כנודע
א״כ היה להן להזקק להם בלילי שבתוח ולא בשרוח כבהמוח :
,
,
האמנם
על פי מה שאמרו המפרשים ז״ל הביא דבריהם רבינו חיד״א ז״ל בספר נחל
קדומים בריש פ׳ שמוח הכל גיחא י הם אמרו דטעם גלוח מצרים הוא שההורה
רוחנית ואינה חלה על אדם שיש בו מחשבוח רעיח גאה וגאון ולכן הכריע לישראל בגלות
מצרים כדי שיוכלו לקבל החורה י כאשר חכמים הגידו למה נמשלה התורה למים דכתיב הוי
כל צמא לכו למיס לומר לך מה מים מגיחים המקום גבוה והולכים למקום נמוך אף דברי
חורה אין מחקיימיס אלא במי שדעחו שפלה ע כ ״ ל :
.ך ן ן ל פי האמור פירש הרב מ״ז ז״ל כוונת הכתוציס בפרשת בא י מצות יאכל את שבעת
הימים ולא יראה לך חמן ולא יראה לך שאיר בכל גבולך ־ והגדת ל5נך ביום ההוא
לאמר בעבור זה עשה ה׳ לי בצאחי ממצרים י אשר לכאורה אין לו מובן אומרו בעבור זהי
• אמנם על פי האמור ניחא י והכוונה מצות יאכל את שבעח הימים ולא יראה לך חמץ ולא
יראה לך שאור שהוא דבר נפוח י שהוא יתברך מואס במרת הגאוה והגדת לבנך ביום ההוא
לאמר
וזאת
תוכחות מוסר
ליהודה
לאמר בעבור זה שהשפלתי את עצמי על ידי השעבוד שנשתעבדתי עשה ה׳ לי בצאתי ממצרים-.
שאם לא הייתי משפיל את עצמי מאותה מרה לא הייתי יוצא ממצרים כיון דעיקר היציאה•.
הן היתה כדי לקבל אח החורה ואין החורה מתקיימית במי שיש בו גסות הרוח זה הוא בעבור
זה דהייגי בשביל הגאיה והשפלות להורות שהוא יתברך איגי חפן במדת הגאיה כי א ס
במדת העטה ע כ ״ ל :
למצינו
למדין שגאולת מצרים היתה תלויה במרת העטה וכל זמן שיש בהם מדת ה ג א ו ה
אי אפשר שיגאלו ־ ורז״ל אמרו שכל מי שיש בו מדת העטה זוכה לירש א ת
הארץ ולהתענג כל ימיו בשלום שנאמר וענויס ירשו ארץ והתענגו על רוב שלום :
אמור
מעתה זה יהיה כוונת המאמר בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו אבותינו
ממצרים והיינו שבשעה שהיו יוצאות לשאוב מים מזמין להן הקב״ה דגים ק מ כ י ם
בכריהם וגו׳ ומה שהיה מזמין להן קטנים ולא גדולים היינו לרמוז להם שאינו חפץ במי שמגדיל
עצמו בגאוה אלא במי שמקטין עצמו שאין גבהוח לפני הנזקים ב״ה שכל המחגאה ה ק ב ״ ה
משפילו שגאמר גאות אדם תשפילט ־ ואם השפיל עצמו עולה לגדולה שגאמר ושפל רוח יתמוך
כביד ־ ובראותן ״הנשים זה הנם שהיה מזמין להן דגים בכדיהם כרי שיאכלו הן ובעליהן ה י ו
אומרות בעצמן כי לא הגם מזמין להן הקב״ה דגים קטגיס ולא גדולים מאתר דיש בידו י ת ב ר ך
כת ויכולת להזמין להן דגים גדולים וטובים ומתוך כך היו מביטה דרצה הקב״ה לרמוז להן
שהוא חפץ במרת העטה ובמי שמקטין עצמו כי ע״כ היו מוליכות אות״ן אצל בעליהן כלומר
שלא היו מנחחים הדגים חתיכות אלא היו מוליכוח אוח״ן כמוח שהן כדי שיראו בעליהן בעיניהם
שהזמין להן הקב״ה דגים קטגים ולא גדולים אעפ״י שהיכולח בידו לחח להם בעין יפה להזמין
להן דגים גדולים אלא ודאי דאינו אלא לרמוז בקטטח ובעטה שבזה חפץ הקב״ה ומואס
בנאוה והנשים היו מייםרוח ויועצוח לבעליהן שיניחו מרח הגאוה ולאחוז מרח הענוה ובזה
היו רוחלוח אוחם מעומאחס שהיו מחחרעים ממדה הרעה הזאת ומאכילות אוחם כלומר
שבזה שהיו מניחים מרח הגאוה והרי הן ראוים לגאולה ולאכול אח שינאיהם ונזקקוח להם בין
שפחים כלומר שהיו מחקשרוח בקשר אמיץ בין הנשים בין האנשים כילם לאחוז במרת ה ע ט ה
ולהשפיל עצמם עדי ארץ כאשפה י וכיין שעיקר גלוח זה היה מסיבח הגאיה כיין שקבלו
עליהם עצת הנשים צדקניות להנית מדת הגאוה ולהשפיל את עצמם הרי זכו בסיבחן לגאולה
וזה הוא מה שאמר בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו אבותינו ממצרים שהן יעצו
לבעליהן להניח מרח הגאוה ולאחוז מדח העטה י ומאחר רכך היא המדה שכל מי שיש בידו
מרח הענוה זוכה לירש אח הארץ ולהחעגג כל ימיו בשלום כמש״ה וענויס ירשו ארץ והתענגו
על רוב שלום לזה אמר בשכר שתשכבון בין שפתים כלומר בשכר שקבלו להיות ענויס ושפלים.
זכי
האת
תוכחות מופר
ליהודה ק>,
זכו לביזת מצרים כרי שיתענגו על רוב שלום כל ימיהם * האמגס עיקר הגאולה הן היתה בשכר
גשים צדקגיות שיעצו לבעליהן להגיח מדת הגאיה ושיאחזו מדת העגוה והשפלות וקבלו עליהם
והיינו מאי דאהניא להי לזכות לגאולה וג״כ לביזת מצרים עכ״ל :
ולפי
האמור אפשר היינו מה שנרמז בכתוב בסדר ואתחנן׳השמ״ר ל״ך במס״ק גימטריא
מגאז״ה י פן תשכח את ה׳ ־ שנאמר ורם לבנך ושכחת את ה׳ אלהיך י אש״י הוציא״ך
מאר״ן מצרי״ם מבי״ת עבדי״ס במס״ק גימטדא קזל״ם הזמ״ן בעס״ר מד״ת העט״ה :
ולפי
האמור אפשר היינו טעם גיסן* על הטעמים שהקב״ה לליג על הקץ של גזירת בין
הבתרים ועבלום ועני אותם ארבע מאות שנה שכיון שנתקנו על ילי מלת העטה
והיו ראויס לקבל את התירה למה להם השעבור יותר ולכן הוציאנו ברל״ו פנים ־ ואפשר היינו
מה שנרמז ברר״ו שני״ס במס״ק גימטריא הי״ו ראוי״ם ננס הכולל י הי״ו ראויי׳ס במסיק
גימטריא לקב״ל חיר״ה י ואפשר היינו מה שנרמז במאמר הקב״ה למשה כשלח״ו כל״ה במס״ק
גימטריא סו״ף רר״ו * גר״ש יגר״ש אתכ״ס מז״ה במס״ק גי׳ מגזיר״ח שעבו״ר עם הכולל *
וג״כ מז״ה ראשי חיבות מחמ״ת זכו״ת הענו״ה י וג״כ מז״ה ר״ת מחמ״ת זא״ת התור״ה *
ואפשר היינו נמי מה ששם הקב״ה בפי פרעה קומו צאו מהו״ך עמ״י לייקה להיה די לו לומר
קימו צאו גם אחס גס בני ישראל ולכו עבדו אח ה׳ כלברכם * כלומר ראשי חיבות מתו״ך
עמ״י מחמ״ת ענו״ה על לרך מלאך רע עיכה בעל כרחו א מ ן :
ו?$ל
פי האמור פירש הרב קול יהורה ז״ל הכתובים בספר חהליס אבן מאסו הבונים
היחה לראש פינה י מאח ה׳ היחה זאח היא נפלאח בעינינו י זה היום עשה ה׳ גגילה
ונשמחה בו י ולכאורה פסוקים הללו הם משוללי הבנה :
י
ת$ל פי דרכינו הכוונה אבן שהם ישראל כמו שאמר הכתוב משם רועה אבן ישראל מאסו
אותם הבונים שהם פרעה והמצריים הבונים את ערי מסכנות פיחום ורעמסם ישעבדו
בהם עבירה פרך בחימר ובלבנים ובכל עבודה בשדה ואם תאמר למה נתנם הקב״ה בידם
לזה אמר היתה לראש פינה כלומר בשביל התנשאות ראש שהיה בהם מרוב גאוחם ובאוחה
מרה נגזר עליהם לתשחעבד במצרים חחת יד פרעה שהוא גאה שבגאים כדי שישפילו עצמם י
ועיר מעעם אחר מאת ה׳ היחה גזירח השעבוד להשפיל אוחם פדי שיזכו לזאת החורה שאין
התורה מתקיימית אלא במי שדעתי שפלה דבלאו הכי היא נפלאת בעינינו שלא היינו זיכים
לקבלת התירה אלא על ידי הגלות שהכנעט את עצמנו זה היום עשה ה׳ שזכינו לגאולה מצרים
וגם זכינו לקבלת התורה נגילה ונשמתה בו בשועתו בו בתורתו עכ״ל :
וכדאת&ר
במדרש שיר השירים זה היום עשה ה׳ נגילה ונשמתה בו ־ אמר רבי אבין
י
א•!
תוכחות מופר
וזאת
ליהודה
אין אנו יודעים במה לשמוח אם ביום אם בהקב״ה בא שלמה ופירש עילה ונשמחה 3ך
בהקב״ה בך בישועתך בך בחורחך בך ביראחך עכ״ל :
ונראה
שזה הפירוש שפירש הרב הנז׳ בכחובים אבן מאסו הבונים וגו׳ הוא רמוז בכחובים
אב״ן מאם״ו הביגי״ם במס״ק גימעריא מצריי״ם מאם״ו ישרא״ל ־ וכי תאמרו
למה נתנם הקב״ה בידם לזה אמר י הית״ה לרא״ש פינ״ה במס״ק גימעריא בשבי״ל מד״ת
הגאו״ה ־ ועוד מטעם אתר מא״ת ה׳ הית״ה במש״ק גימעריא הגזיר״ה ע״ה ־ כרי להשפיל
אותם וכיון שהשפלנו את עצמנו על ידי קושי השעבוד אז זא״ת ראשי תיבות זיכנ״ו אלהיג״ו
תשיעת״ו י וג״כ זיכנ״ו אלהינ״ו תורת״ו י הי״א נפלא״ת בעינינ״ו במס״ק עם הכולל גימטריא
דבלא״ו הכ״י אי״ן תשוע״ה ־ וג״ם כ״ן אי״ן קבו״ל תור״ה י ז״ה היו״ס עש״ה ה׳ במס״ק ע ״
גימטריא ב״ו תשועתיג״ו ־ וג״כ במם״ק גימטריא יו״ם קבל״ת התור״ה * נגיל״ה ונשמת״ה 5״ו
במס״ק גימטריא בתשועת״ו בתורת״ו:
ה
ובדרך
זו אלך
י
אנ״א ה׳ הישיע״ה ג״א במס״ק גימטריא ג״ס בגאול״ה שני״ת ־ אנ״א
ה׳ הללית״ה נ״א במס״ק גימטריא בענו״ה בתור׳׳ה י ואז אנו מובטתים בך
שמהרה תשלה לנו הגואל ויגאל אותנו ושבו בניס לגבולם כמאז כיר״א :
וכדאתמר
במדרש ילקוט מיכה ס״ז * כימי צאתך מארץ מצרים אראני נפלאות אראה
לבנים מה שלא הראתי לאבות י באבות כתיב נורא תהלות עושה פלא •
וכאן כתיב אראנו נפלאות י וכן הוא אומר לעושה נפלאות גדולות לבדו י ואומר ב ח ך אלהים
אלהי ישראל עושה נפלאות לבדו עכ״ל :
י
והרב
דרכי הים ז״ל כתב הלא שרי מודעת זאת פי האבות הם סימן לבנים כי כל הנסים
והנפלאות אשר עשה ה׳ אלהינו עמנו בצאתנו משעבוד המר והנמהר הזה * ועוך
הבטיתט להוסיף להראות לנו נפלאות מה שלא היה עם אבותינו כמ״ש במאמרינו המוקדם
אראה לבגיס וגו׳:
וכאן
הבן שואל שדרשא זו לכאורה היא הפך משמעית הכתוב שאמר כימי צאתך מארץ
מצרים אראנו כנראה דנפלאות דלעתיד ודמצרים שקולים הם ולפי דרשתם משמע
דלא ראי זה כראי זה־ ואי דייק^דמשום דבמצרים כתיב פלא ובבנים נפלאות עובא איכא•
לדתוקי ולומר דבמצרים כיון דלא היה אלא מלך אתר אמר פלא אבל בבנים שהם משועבדים
תתת מלכים רבים אמר נפלאות י)יכן אמרו בזוהר פרשת תזריע יע״ש()ומ״מ ה״ה מהרח״א
הוא היה אומר בשם ה״ה מהרמב״ת בהדק עוד( דמאי מייתי מקרא רלעישה נפלאות גדולוח
לבדו דמג״ל דקרא על הגאולה העהידה לבוא קאמר * ועיר מאי ואומר ברוך ה׳ אלהים אלהי
ישראל
וזאת
תוכחות מוסר
ליהודה קב
ישראל ע מ ה נפלאייו לנוי י אלא היה אזמר לבטל המאמר היקשה לו נקרא וכימי צאחך
יהול״ל כימי צאתך מארץ מצרים אעשה נפלאות ומה הלשון אומרת אראנו י ותו להט היל״ל
מפלאות צאתך אראנו שהוא למיון שיה בנפלאות אבל כאן לא הזכיר שום לבר בלמיון הימים *
לזה דרשו שהדמיון הוא שהנה הגאולה העתידה להיות בניסן כגאולת מצרים שהיה בניסן כמ״ש
בניסן נגאלו ובניסן עחידין ליגאל ־ אמנם יש בחינה אחרת לעתיד מה שלא היה במצרים
דבמצריס כתיב נורא תהלות עושה פלא דאע״פ שהיו פלאים הרבה בכל מכה ומכה כמ״ש
מנין שכל מכה ומכה שהביא הקב״ה במצרים היתה של ארבע מ ט ת ואיכא מאן דאמר של חמש
והם לא זכו לדעח ולהראוח כל הפלאים אחח לאחת כי לא ידעו כמה הס י ולכן היו אומרים
סתם שהוא נורא חהלוח באותו פלא שהוא עושה ואין כח בפנינו לפרעם כי לא ידענו כמה
הם ומי ימלל גבורות ה׳ מי הוא שיוכל להשמיעם כל תהלתו וזה הוא רוקה בעוה״ז שלא הראה
הקב״ה כל כבודו וכל נפלאותיו לעיני ישראל אבל לעת״ל דכתיב כי כולם ידעו אותי למקענם
וער גדולם נאם ה׳ ־ וכתיב ומלאה הארץ דעה את ה׳ כמיס ליס מכסים ואז ידעו כל נפלאותיו
בפרטיו ובעל הנס מכיר בניסי מספרים כל נפלאותיו בפרעית אשר ראו בעיני שכלם אשר
הראה להם האל ית״ש ־ וז״ש בבנים כתיב אראנו נפלאות והשתא בעי לאוכוחי מנ״ל דבזה״ז
אין בני אדם מכירין נפלאות ה׳ בפרטות לזה מייתי לה מקרא כדכתיב לעישה נפלאות גדולות
לבדו דקאמר וכי ס״ד ח״ו דאחר עישה עמו ועכ״ל דאין בעל הנס מכיר בניסו קאמר שפיר
לבדו ומשום דאכהי איכא למדרשי דלבדו היינו כשהיה הוא לבדו קודם הבריאה וראיה לדבר
דכחיב בהריה לעושה השמים בהכונה ט לעולם חסדו להט מייתי קרא דבריך ה׳ אלהים
אלהי ישראל עושה נפלאות לבדו ש״מ דבעולם הזה אין בעל הנס מכיר מיסו אלו.דבריו
הרמב״ת ז״ל עכ״ל:
T I Dואתחנן ־ בצר לך ומצאיך כל הדברים האלה באחרית הימיס ושבת עד ה׳ אלהיך
ושמעת בקולו ־ כי אל רחום ה׳ אלהיך לא ירפך וגו׳ :
והנה
צריך לדעת מאי היא אחרית הימים
י
אפשר היינו לכשיצא רוב אלף הששי ומרמז
באחרי״ח הימי״ס במס״ק עם הכולל גימטריא רז״ב אל״ף השש״י־וכמו שארז״ל
כי סיף הגלות יהיה נמשך עד שיצא רובו של אלף הששי ואז אנו נגאלין גאולה שנית :
ומעתה
אפשר היינו הכוונה־ בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים כלומר
כשתראה אחרי״ח הימי״ם דהיינו רו״ב אל״ף השש״י כבר יצא ועדיין אנחנו בגלוח
המר ומצאיך כל הדברים האלה דהיינו צר לך מצרוח הרבה דהיינו רעש מלחמוח חסרון כים
יוקיר השערים וכיוצא וכמו שאנו רואים בזה הזמן דע לך כי אין עיר חקוה כי אם חלמוד מוסר
השכל ושבה עד ה׳ אלהיך ושמעח בקולו כי הכל חלוי בחשובה ואז ט אל רחום ה׳ אלהיך וגי׳:
סדר
תוכחות מופר
האת
ליהודה
נח־ רבן נח מזבח לה׳ וגו" נראה לרמוז בכחוב בהקדיס דבר ידוע ששם נח מורט
פדר
על הענוה והשפלוש ־ ואמרו רז״ל מי שדעחו שפלה עליו כאלו הקריב כל הקרבנות
שנאמר זבחי אלהים רוח נשברה ־ לא נאמר זבח אלא זבח• עכ״ל :
ומ?}תה
אפשר היינו מה שנרמז בכתוב יויבן נח מזבח לה׳ כלומר מי שהוא נח ודעחו
שפלה עליו ויבן מזבח לה׳ י ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל העיף הטהור
ויעל עילות במזבח כלומר מעלה עליו הכחוב כאלו הקריב כל הקרבניח שנאמר זבחי וגו׳ כנז׳:
תחלים
בהקדים׳ עגין גן עדן וגיהנס כנודע על ידי מעשה דרבי יהושע בן ליי כדאיהא
מזמור א׳
י
אשרי האיש אשר לא הלך בעלח רשעים יגי׳ עד סיף המזמור :
במסכת
כתובות * כי הוה שכיב אמר ליה למלאך המית זיל עביד ליה רעותיה אזל
איחחזי ליה אמר ליה אחוי לי דוכחאי אמר ליה לחיי אמר ליה הב לי סכינך דלמא מבעתת
לי באורחא יהיה ניהליה כי מטא להחם דלייה קא מחוי ליה שייר נפל לההוא גיסא נקטיה
בקרנא דגלימיה אמר ליה בשבועחא דלא אחינא אמד קודשת בדיך הוא אי איחשיל אשבועתא
ניהדר אי לא לא ניהדר אמר ליה הב לי סכינאי לא הוה קא יהיב ליה נפקא בח קלא ואמרה
ליה הב ניהליה דמיחבעא לברייחא מכריז אליהו קמיה פנו מקום לבר ליואי פנו מקום לבר
ליראי אזל אשכתיה לרבי שמעון בן יותאי דהוה יתיב על חלח עשר חכטקי פיזא אמר ליה את
הוא בר ליואי אמר ליה הן וגו׳ ע״ש :
וראיתי
בדברי רז״ל שמלאך המוח חזר ביגון גדיל על מה שאירע לו והלך אצל רבן
גמליאל ואמר לו ראה מה עשה לי רבי יהושע בן לוי וסיפר לו כל מה שעשה לו ־
השיבו רבן גמליאל ואמר לו ישר נחו לא עשה אלא טוב * ואמר לו רבן גמליאל אני מבקש ממך
תחזור אצל רבי יהושע בן לוי וחן לו שלום מאחי ואמור לו אני מבקש ממנו שיעשה רצונ
יעמוד יטייל בגן עדן כולו ויעשה אלפלא״ן שלו וישקיף גם על גיהנס ויראה אם יש איזה יהודים
שם ויעשה אלפלא״ן שלה ויכתוב לי אגרת הכל מפורש באורך י וכן היה הלך מלאך המות אצל
לבי יהושע בן לוי וסיפר לו דברי רבן גמליאל ועמד והיה מעייל בגן עדן ועשה אלפלא״ן
שלו ואחר הלך להשקיף על גיהנם לראוח מה יעשה בה ולא הניחו אוחו ליכגס שם ושלח מלאך
שמו קנו״ר והביא לו אלפלא״ן של גיהנם כולה ואחר כל זה כחב אגרח לרבן גמליאל הכל
מפורש באורך:
י
ומכאן
למדו רז״ל וידעו ענין גן עדן וענין גיהנם וכחבו אמר רבי יהושע בן ליי שני שערי
כרכר יש בג״ע ועליהם ששים רבוא של מלאכי השרח וכל אחד ואחד מהם זיו
פניהם כזוהר הרקיע מבהיק ובשעה שהצדיק בא אצלם מפשיטין מעליו הבגדים שהיו עמו בקבר
י
ומלבישין
וזאת
תוכחות מוסר
ליהודה
קג
יומלבישין אוחו שמינה בגדים של ענני כבוד ושני נחרים נוחנין על ראשו אחד של אבנים
־טוביח ומרגליוח ואחד של זהב שרויים וניחנין שמונה הדסים בידו ומקלסים אוחו ואומרים
לי לו אכול בשמחה לחמך ומכניסים אוחו למקום נחלי מים מוקף שמונה ורדים והדסים וכל
אחד ואחד יש לו חופה בפני עצמו לפי כבודו שנאמר כי על כל כבוד חופה * ומושכים לפניו־ארבעה נהרות אחד של שמן ואחד של יין ואחד של אפרסמון ואחד של דבש וכל חופה וחופה
למעלה ממנה גפן של זהב ושלשים מרגליוח חליים בו וכל אחד מבהיק זיוו כזיו הגיגה וכל
חופה יש בה שולחן של אבנים טובות ומרגליוח וששים מלאכים עומדים על ראש כל צדיק
וצדיק ואומרים לו לך אכיל בשמחה דבש שעסקתה בחורה שנמשלה לד5ש שנאמר ומחוקים
מדבש ושחה יין המשומר בענביו מששח ימי בראשיח שעםקחה בחורה שנמשלה ליין שנאמר
אשקך מיין הרקח והמכוער שבהם כדמותו של יוסף וכדמות רבי יוחנן ופטורי רמוני כסף מוקף
כנגד ואין אצלם לילה שנאמר ואור צדיקים כאור נוגה ומחחדש עליהם לשלש משמרות ־
משמרה ראשונה נעשה קטן ונכנס למחיצח הקטנים ושמח שמחח קעניס י משמרה שניה נעשה
בחור ונכנס למחיצח בחורים ושמח שמחח בחורים י משמרה שלישית נעשה זקן ונכנס למחיצח
הזקנים ושמח שמחח זקנים :
ו י ש בגן עדן שמונים רבוא של מיני אילנות בכל זויוחיו והקטן שבהם משובח מכל עצי
בשמים ובכל זויות יש בו ששים רבוא של מלאכי השרת מזמרים בקול נעים ועץ התיים
באמצע יניפו מכסה כל גן עדן ויש בו ת״ק אלף טעמים ואין טעמו של זה דומה לזה ואין
ריחי של זה דומה לזה ושבעה ענני כבור למעלה ממני ומארבע רוחות מכין איתי יריתי מסיף
העילם ועד סופו ותחתיו תלמידי חכמים המבארין אח החורה וכל אחד יש לי שחי חופוח
אחד של כוכבים ואחד של חמה ולבנה ובין כל חופה וחופה פרגוד של ענני כבוד ולפנים ממנה
עדן שבה י״ש עולמוח שנאמר להנחיל אוהבי י״ש בגימטריא שלש מאות ומשר־ ובתוכה שבעה
בתים של צדיקים ־ כח ראשוגה הרוגי מלכוח כגון רבי עקיבא וחבריו י שניה הטבועים בים י
שלישית רבן יוחגן וחלמידיו ומה היה כחי שכך היה אומר אם יהיו כל השמים יריעית וכל
העולם לבליין וכל היעדים קולמוסים אינן יכילין לכתוב מה שלמדתי מרבותי ולא חסרתי
מהם אלא ככלב המלקק בים ־ כת רביעית אלו שירד הענן וכסה עליהם י כת חמישית אלו
בעלי תשובה במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אין עומדין י כת ששית אלו רווקים
שלא טעמו טעם תשא מימיהם ־ כת שביעית אלו העניים שיש בהם מקרא משנה ידרך ארץ
עליהם הכתיב אומר וישמחו כל תיסי בך לעולם ירננו והקב״ה יושב ביניהם ומבאר להם את
התורה שנאמר עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי ־ ולא פרסם הקב״ה הכבוד המתיקן להם ייתר
ויזחר שנאמר עין לא ראחה אלהיס זולחך יעשה למחכה לו עכ״ל :
והרצ
וזאת
וחרב
תוכחות מופר
ליהודה
החסיד בעל ראשית חכמה ז״ל כתב במסכת גיהנם דכ״ח ע״ב כתיב )נחום( לפני
י
זעמו מי יעמוד ומי יקום בחרון אפו י רב זעירא פחח )משלי( לעלוקה שחי בנות.
הב הב י אמר רבי אלעזר שתי כחוח של מלאכים עומדין על פחחי גיהנס ואומרח הב הב
אייתי אייתי ולמה נקרא שמו גיהנם שקול נהמתה הילך מסוף העולם ועד סופו י ולמה נקרא
שמו תפתה שהכל נכנסין שס בפתוי של יצה״ר :
3רק
א׳ ־רבי יוחנן פתח )תהליס( עוברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו גס ברכות יטטה
מורה מלמד שהרשע מתודה כשם שהמצורע מחודה ואומר אני פב״פ עברתי
עבירה פלונית במקום פלוני ביום פלוני בפני פלוני במעמד פלוני ופלוני י שלשה שערים יש
בגיהנם אחד בים ואחד במדבר ואחד בישוב ־ זו שביס מנין שנאמר )יונה( מבטן שאול שועתי
שמעח קולי ־ זו שבמדבר מנין שנאמר )במדבר( וירדו הס וכל אשר להם חיים שאולה * זו
שבישוב מנין שנאמר )ישעיה( נאם ה׳ אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים י חמשה מיני אש
יש בגיהנם אש אוכלת ישותה י שותה ואינה אוכלת • אוכלת ואינה שותה ־ לא אוכלת ולא שותה •
ויש אש אוכלת אש י יש בה גחלים כהרים ויש בה גחלים כגבעות י ויש בה גחלים כים המלת
יש בה גחלים כאבנים גדולות ויש בה נהרות של זפת ושל גפרית מושכי ן ורותתין רתמים
רחמים י גזר דינו של רשע מלאכי חבלה דוחפין אוחו על פניו ואחרים מקבלים אוחו מ ה ם
ודוחפים אוהו לפני אור של גיהנם ופוערת פיה ובולעחו שנאמר )שם( לכן הרחיבה שאול
נפשה ופערה פיה לבלי חק וירד הדרה והמונה ושאונה ועלז בה למי שאין בידו מצוה אחת
שמכריעי לכף זכוח אבל מי שיש כידו חירה ומצוח עוביס ייסורין רבים באים עליו ניצול מדינה
של גיהנם שנאמר )תהלים( גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אחה עמדי שבטך
ומשענחך המה ינחמוני ־ שבטך אלו היסורין ומשענתך זו התורה :
3רק
ב׳ ׳רבי יורן פחח )איוב( ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנהס ותקותס מפח•
נפש י גיף שאינו כלה ונשמחו יוצאה באש שאינו נכבה ועליהם הכחוב אומר
)ישעיה( כי חולעחם לא חמוח יואשם לא חכבה :
רבי יהושע בן לוי פעם אחת הייתי מהלך בדרך ימצאני אליהו הנביא ז״ל אמר לי
אמר
רצונך שאעמידך על שער גיהנם אמרחי לו הן׳ הראני בני אדס שתלויים צחוטמיהון
ובני ארס שתלויים בידיהם ובני אדם שתלויים בלשונוהס ובני אדם שהלוייס ברגליהם והראני
נשים שתלויות בדדיהן והראני בני אדם שתלויין^בעיניהם והראני בני אדם שמאכילים אותם
בשרם ובני אדם שמאכילים אוחם גחלי רחמים ובני אדם יושבים חיים ותולעים אוכלים אותם
אמר לי אלו שנחיב עליהם בי חולעחם לא חמיח י והראני בגי אדם שמאניליס אותם חול דק
והיו מאנילים אוחם על כורחם ושיניהם נשברוח והקב״ה אמר להם רשעים בשעה שאנלחס,
הגזל
וזאת
תוכחות מוסר
ליהודה קד
הגזל היה מתוק בפיכם ועתה אין בכם כח לאכול לקיים מה שנאמר שיני רשעים שברת •
והראני בגי אדם שמשליכין אותם מן האש לשלג ומן השלג לאש כרועה זה שרועה את צאנו
•מהר להר ועליהם הכתוב אומר כצאן לשאול שתו מות ירעם וירדו בם ישרים לבוקר וצורם
•לבלות שאול מזבול לו י אמר רבי יוחנן כל מלאך ומלאך ממונה להפרע עונש עבירה אתת זה
בא ודן אותו והולך לו וכן השני וכן השיליש׳ וכן כולם עד שמשלימין לכל העבירות שיש בידו*
משל למה״ד לבעל חוב שהיו לו בעלי חובין הרבה והס הוליכוהו אצל המלך אמר להם המלך
מה אעשה לכם לכו וחלקוהו ביניכם ־ באוחה שעה נפשו נמסרח בגיהנם למלאכים אכזרים
ומחלקים אותו ביניהם עכ״ל :
בהקדיס כחוביםיבסדר פינחס י וחפחח הארץ אח פיה וחבלע אחס ואח קרח במות
ו^וד
העדה באכל האש אח חמשים ומאחים איש ויהיו לנס * ובני קרח לא מחו ־ )רש״י(
ויהיו לנס י לאוח ולזכרון למען אשר לא יקרב איש זר לחלוק על הכהונה י ובני קרח לא מחו •
הס היו בעצה חחילה ובשעת המחלוקח הרהרו חשובה בלבם לפיכך נחבצר להם מקום גבוה
בגיהנם וישבו שס עכ״ל :
ונראד,
שפירוש רש״י זה הוא רמוז בכחובים ־ וחפח״ח האר״ץ א״ח פי״ה ותבל״ע אח״ס
וא״ח קר״ח במו״ח העד״ה במס״ק גימטריא בשבי״ל המחלוק״ח אש״ר עש״ו
ע״ס מש״ה וע״ם אהר״ן ע״ל הכהונ״ה עם הכולל י ובג״י קר״ח ל״א מח״ו במס״ק ע״ה
גימטריא הרהר״ו חשוב״ה עס ארבע איחיוח בלב״ס ־ הרהר״ו חשוב״ה עס ארבע אוחיוח
בלב״ם במס״ק גימעריא משו״ם הכ״י ל״א מח״ו עם הכולל ־הרהר״ו חשוב״ה משו״ם הכ״י
ל״א מח״ו במס״ק גימטריא וישב״ו שמ״ה בגיהג״ס במקו״ם גבו״ה :
גראה לרמוז בכתוב וחפחח הארץ אח פיה וגו׳ י בהקדיס דאיחא במםכח אבוח י
עשרה דברים גבראו בערב שבח בין השמשוח י אחד מהם פי הארץ אשר בלעה את
• קרח ואח כל עדחו בעבור שנאח חנם והמחליקה שהיה לו עם משה רבינו ע״ה מ ז י :
• ולפי
האמור היינו נמי מה שנרמז בכחוב ־ וחפח״ח האר״ץ א״ח פי״ה במס״ק גימטריא
שנבר״א ער״ב שב״ת בי״ן השמשו״ח * וחבל״ע אח״ס וא״ח קר״ח במו״ת העד״ה
באכ״ל הא״ש א״ת חמשי״ם ומאתי״ם אי״ש ויהי״ו לנ״ס במס״ק גימטריא רא״ו כמ״ה גדו״ל
העונ״ש ש״ל שנא״ח חנ״ס וש״ל המתליק״ת וקת״ו לכ״ס מיס״ר עם הכולל :
*ומ^תח
לפי האמיר נראה לפרש המזמור הנז״ל אשרי האיש אשר לא הלך בעצת
רשעים י כגון עצח קרח וכל עדחו והדומים להם כנז׳ י ובדרך חטאים לא עמד י
כלומר ואף אם הכשילו יצרו הרע בדרכם כסל למי לא עמד בה כלומר לא נתעכב מלהשי5י
רגליו
תוכחות מוסר
האת
ליהודה
רגליו מדחי ־ כמו רדה אלי אל תעמוד י)ואזנקלוס תרגס לא תתעכב( עכ״ל י אלא תכף ומיד
עשה תשובה והחידה ונחחרע לפגי בוראו ושב ורפא לו י ובמושב לציס לא ישב ־ כלומר ואף
במקום שדרך הלצים לישב שס לא ישב אף שאין יושבי! עחה כי ירא שמא יבואו כדרכם ויתסס
ברשחם וסכלוחם י)וכדאיחא בספר חסידים( אהוב אח השמא ושנוא אה מה בכך י פירוש
א ט ב לומר שמא אס אומר דבר זה או אעשה או אלך לעשוח וגו׳ או אשב במושב לצים שמא
יבוא לגרוס לי לידי חטא י ושנוא לימר כי מה בכך לספר חידושים ולישב במושב לצים ולשמוע
דברי הבאי בשרירוח לבי ולא אבוא לירי חעא עכ״ל י הנה מה עיב ומה נעים חלקי של איש
זה יגדל האשור שלו עד מאד ־ כי אס בתורח ה׳ חפצו ־ כלומר חפצו ורצונו העוב הוא בישיבת
כשרי ישראל ובשיחתם בדברי תורה והכמה ולפיכך הקב״ה עוזר על ידו ומזכה אותו בה ואז •
ובתורתו יהגה יומם ולילה • כלומר וכיין שחפצו בתורת ה׳ ועוסק בה אז גקראת תורחו על
שמו ובה יהגה יומם ולילה ומחדש בה חידושים ציצים ופרחים כפי מה שקבלה נשמתו מהר
סיני * והיה כעץ שחול על פלגי מיס אשר פריו יחן בעחו י כלומר איש זה הוא כאילן הנטוע
במקיס פלגי מים והם מוקפים חיתו והמים נמשכים חחתיו אשר פריו יחן בעתי ולא י ת ע מ
עד לאחר זמן כי איש זה יהיה בגן עדן במקום נחלי מיס מוקף שמוגה ורדים והדסים וגו׳
ומושכים לפניו ארבעה נהרוח אחד של שמן ואחד של יין ואחד של אפרסמון ואחד של דבש
וגו׳ כנז״ל בענין גן עדן י וזה הוא שכרו שכר פרי מעשיו וצדקחו אשר יחן לו הקב״ה בעחו בעת
בואו מהעוה״ז לעוה״ב בג״ ע ולא יחעכב מחן שכרו עד לאחר זמן י ועלהו לא יבול ־ כלומר
,
וכמו האילן כנז שאפילו העלים שלו שהס סוככים על סירותיו כדי שלא יזוקו אינם מחייבשין
בעבור רבוי הלחלוחית כן איש זה אפילו אכילה ושחיה שהוא מכוין בהם כדי לשמור גופו שלא
יזיק ושיהיה בריא לעבוד עבודח הבורא יחברך איגו מקפיח שכרו גס עליהם בעבור הנהגה
לש״ש פנז׳ י וכל אשר יעשה יצלית י כלומר וכמו האילן כגז׳ כל אשר יעשה אפילו הפסולת שלו
יצלית להיות פרי טוב כן איש זה כל אשר יעשה בעוה״ז אפילו הטייול וכיוצא שהם לגבי
הרשעים פסולת לא כן לגבי דידה כיון שגם בהם מטין כדי שיהיה בריא שיוכל לעבור עבודת
הבורא יתברך ולפיכך שגם בהם יצלית וירדת בגן עדן י לא כן הרשעים כי אס כמין אשר
תרפט רוח י כלומר הרשעים עוזבי התורה ואת העבודה והולכים בשרירות לבם לעשות את סל
אשר האוה נפשם בעניני חאוח החומר שהם מצד היצה״ר ובמעדנים ממליאים כרסם וב־ין
ושכר משקים גרונם ויצרם הרע וגונדא ריליה מהרבים ומרקדים כנגדם יאינס נפרדים מהם
עד שמעבירים אותם על דעת קוגם וסיף כל סיף מורידים אותם לגיהנס ומוסרין אותם ביד
מלאכים אכזרים לעשות נקמה בהם על רוב תעאם ועינם ופשעם ונמצאו הרשעים הס כמו
החבן הדק אשר חדחפנו הרוח משדה זה אל שדה אחר ומפינה זו לפינה אחרת כן הס בגיהנם.
מדחי
וזאת
תוכחות מוסר
ליהודה קה
מדחי אל דחי מלאכי חבלה דוחפים אוחם על פניהם ואחרים מקבלים אותם מהם ודוחפים
,
אותם לפני אור של גיהנס ופוערח פיה ובולעח אוחס וגו וכל מלאך ומלאך ממונה להפרע
עונש עבירה אחח זה בא ודן אוחו והולך לו וכן השכי וכן השלישי וכן כולם וגו׳ כנז״ל במסכת
•גיהנס י על כן לא יקומו רשעים במשפע ־ כלומר לא תהיה להם מקומה בעח בוא יום המשפע י
)כדרך הגמרא בבא בחרא דע״ח ע״ב( ונירם אמר רשע אין רם י אבד חשבון אבד חשבונו של
עולם * עד ריבון אמר הקב״ה המחן עד שיבוא דין י ונשים עד כופח עד שחבוא אש שאיגה
צריכה ניפוח ־ ער מדבא עד שחדאיב נשמחן ואמרו לה עד דעביד מאי רבעי י )רש״י( עד
דעביד י קידשא בריך הוא מאי רבעי למעבד לרשעים לעוה״ב דאילו בעוה״ז דרכם צליחה
כדי לעוררם לעוה״ב וגו׳ עכ״ל ׳וחטאים בעדח צדיקים׳ כלומר וחעאיס כשיראו עדח צדיקים
קבלו שכר גס על אכילה ושחיה וכיייול וכיוצא כנז״ל יאמרו שגס הם גמי יקבלו שכר על זה
כעדח צדיקים שהרי גם הס נמי אכלו ושחו וטיילו וכיוצא ומאי שנא אלו מאלו בענין זה י
האמנם יושב בשמים ישחק ה׳ ילעג למו ויאמר שוטים אבדה חקווחם לא יקומו רשעים גם
בעדה צדיקים ־ כי יודע ה׳ דרך צדיקים ודרך רשעים חאבד י כי נחינח טעם כלומר הטעם
למה עדח צדיקים מקבלים שכר גס על אכילה ושחיה וגו׳ מפגי שיודע ה׳ משגיח ומכיר בדרך
צדיקים שכוונתם בכל עניני העוה״ז אכילה וגו׳ היא כדי שיהיה גופם בריא ויוכלו לעבוד
עבודחו יחברך עבודה שלימה י אבל הרשעים לא כן היא כוונחם בעניני העוה״ז אכילה וגוי
אלא כוונחם היא כדי שיהיו בריאים להחעולל עלילוח ברשע אח אישים פועלי און ולפיכך ודרך
רשעים תאבד ולא תהיה להם חקומה לא במשפט ולא בעדח צדיקים כנז׳ :
מזמור ב׳
י למה רגשו גויס יגו׳ עד סיף המזמור י בהקדיס פירוש מצודת ציון * רגשו ־
ענין קבוץ והמון רב וכן מרגשה פועלי און ־ ולאומים י האומות כמו ולאוס
מלאום יאמן י)בראשית כ״ה( יהגו ־ ידברו ־ ריק * דבר שאין בו ממש ־ ורוזנים י שריס י נוסדו ־
ענין עצה כמו נמתיק סוד)לקמן נ״ה( ע״ש שהעצה נעשה בסוד לבל יגולה או לפי שהעצה
להמעשה היא כהיסוד להבנין י ננתקה י ענין ההעתק ממקומו כמו נתקו מוסרות )ירמיה ה׳(
מוסרוהימו י הס קשורי רצועי העיל י עבוחימו ־ חבלים עבות בת ג׳ יתרים י למו ־ להם ר״ל
עליהם ־ אלימו * אליהם ־ יבהלמו י מלשון בהלה י ואני ־ הוי״ו במקום אבל כמו ועבדיך באו לשבר
אוכל)בראשית מ״ב( נסכתי י ענין ממשלה כמו נסיכי סיחון)יהושע י״ג( אל •חיק י אח חוק
וכן וירדפו אל מדין)שופטים ז׳( חוק ־מלשון חקיקה וכתיבה •אפסי •קצות כי בקצה הארץ כאלו
אפס וכלה ־ חרועס ־ חשברם כמו ורעוח רוח)קהלח א׳( יוצר.׳ אומן חרס ־ חנפצם ־ ענין הפזור
עם השבר והרלוץ וכן ונפיץ הכדים )שופטים ז׳(• ברעדה ־ בפחד ורחח ־ נשקו ־ מלשון תשוקה
וחמדה * בר * מלשון ברור ונקי י יאנף י מלשון אף וכן פי אכפת בי)ישעיה י״ב( ע כ ״ ל :
ועיר
תוכחות מוסר
האת
ועוד
והרב
בהקדם מדרש
י
ליהודה
ה׳ ימליך לעולם ועד למה כי בא סיס פרעה וגו׳ עכ״ל :
קול יהודה ז״ל פירש מדרש זה בהקדם החקירה שחקר בענק קריעת ים סוף •
דלכאורה יפלא למה הוצרך הקב״ה לעשוח גס גדול כזה הפלא ופלא לקרוע הים
ולעשות הים יבשה שלא כדרך טבע דאס הוכיח בזה כדי להנקם מהמצריים ולהפרע מ ה ם
כמרתם היה אפשר להביא עליהם את מי הים בעודם ביבשה ולשטוף אותם ־ האמנס דכיון
שגלות מצרים היה גלות קשה ומה שנשתעבדו לשבעים אומות ובה נפטרו משעבוד מלכיוס
ואינם יכולים כל אומה ולשון לשלוט בהם ולכך עשה הקב״ה נס גדול כדי שישמעו כל האומות
שמחמת היות הדבר הפלא ופלא נשמע הדבר בכל העולם ובזה ירגזון כל העמים ולא ישלעו
בישראל וכמו שכן הוא באמה שאם לא היו חועאיס בעגל היה להם חירוח ממלאך המות
חירוח משעבוד מלכיוח :
ך על פי האמור פירש המדרש * ה׳ ימלוך לעולם ועד על ישראל ולא ימלוך עליהם שוס
מלכות אחר י ואם חאמר למה לא ישלטו עליהם עוד שוס אומה ולשון י לזה אמר סי
בא סוס פרעה וגו׳ וישב ה׳ עליהם את מי הים ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים י ובהיות
הדבר הזה פלא גדול ישמע בכל העולם ושמעו עמים ירגזון ויתייראון לשלוט בהם מ א ח ר
שראו מה שעשה למצרים בים סיף בשביל ששעבדו בהם ע כ ״ ל :
ולפי
האמור נראה לפרש המזמור הגז׳• למה רגשו גויס ולאומים יהגו ריק׳ כלומר למה
עדיין מתקבצים המון לאומים רב יהגו ריק ידברו דבר שאין בו ממש על עם בכי
ישראל לאמר אלהים עזבו רדפו וחפסוהו כי אין מציל דמאחר שראו הנס הגדול הפלא ופלא
כי בא סוס פרעה וגו׳ וישב ה׳ עליהם אח מי הים ובני ישראל הלט ביבשה בתוך הים י ושמעו
עמים ירגזון וגו׳ תפול עליהם אימתה ופחד וגו׳ ואם כן איך אין פחד אלהיס לנגד עיניהם
,
ועדיין הם עומדים ברשעם לאמר אלהים עזבו וגו׳ כנז • יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נסדו י
ח ד
על ה׳ ועל משיחו־ כלומר וגס מלכי ארץ ושריה הרודים בעם כגון נבוכדגצר ושריו התיצכו
בעצה אחח על ה׳ ועל משיחו ואמרו כיון שהחריב ה׳ את ה ט ח והגלה אוחס בידו כבר יצאו
מרשוח ה׳ ומרשוח משיחו הנמשח להיות מלך על עמו ומשום הכי אמרו י נגחקה אח מיסרותימו
ונשליכה ממנו עטתימו ־ כלומר ננחקה קשורי העול עול מלכיה שמיס מעליהם ונשליכה מ ה ם
ע ט ח בח שלשה ישרי״ם אברהם יצחק ויעקב כלומר כיון שהקב״ה הגלה אותם ביד בעוכם
אין להם דין בנים אלא עבדים שבזמן שישראל עושים רצונו של מקום קרויים בניס ובזמן שאין
עושים רצונו של מקום קרוייס עבדים ועבד שמכרו רבו כלום יש לזה על זה כלום ומשום
הכי הכריח אותם לעבוד ע״ז אשר לא צוה ה׳ * ואיך לא שמו פחד אלהיס לנגד עיניהם מ א ח ר
,
,
שכבר ראו ושמעו הנס הגדול הפלא ופלא כנז * אבל יושב בשמים ישחק ה ילעג למי י כלומר
באותה
וזאת
תוכחות מוםר
ליהודה
קו
באותה שעה כששמע ה׳ יושב בשמים אח דבריהם שחק עליהם שחוק של לעג־ וכמו שארז״ל
1
שיש שני מיני שחוק יש שחוק לשון לעג וליצנוח ויש שחוק של שמחה וששון הלב שחוק של שמחה
וגי׳ שנאמר אז ימלא שחוק פינו ילשיניט רנה י שחוק של לעג וליצנוח שנאמר יושב בשמים
ישחק ה׳ ילעג למי עכ״ליוחכף ומיד שלח ליחזקאל ואמר לו לך והחיה מתים בבקעת דורא
וארז״ל שמאוחס העצמוח שהיה הקב״ה מחיה היו לו כלים וכשהגיע השעה שיחיו עפחו לו
לנבוכדנצר על פניו כשהיה רוצה לשתות בהם ־ וארז״ל שאוחם המחיס שהיה הקב״ה מחיה הם
הצולעה והנדחה אנשים שכפרו בחחיח המחיס ושלא היה בהם לחלוחיח של מצוה זשחיפו כל
ההיכל שקצים ורמשים והטעם שבחר הקב״ה באלו הרשעים והס שהיה מחיה כדי להראות
לנבוכדנלר שאפילו הללו שהם רשעים גמורים קרויים בניס שנאמר והיה במקום אשר יאמר
להם לא עמי אחם יאמר להם בני אל חי י ונמצאה סברהו שישראל יש להם דין עבדים ועבד
שמכרו רבו וגו׳ כנז׳ היא סברה נפסדח שלעולם ישראל הס בנים למקום ב״ה ומי שהוא בן לא
יליייר שלא יהיה בן ולעילם הס חחת ממשלתו יתברך)ועיין עגין זה באורך בפרשת דרכים(
ומה שלא היה פחד אלהים לנגר עיניהם אף שכבר ראו ושמעי עמים הנס הגדול הפלא ופלא
כנז׳ י אז ידבר אלימו באפו ובחדונו יבהלמו ־ כלומר ימתינו ער אותה שעה שעח הגאולה שנית
ב״ב ואז ידבר ה׳ אליהם בחרון אפו ויבושו ויבהלו עדי עד ויתפרו ויאבדו • וכענין)בתקתי(
ואס עד אלה לא תשמעו לי ויספחי ליםרה אחכם וגו׳ עד שגאולה אחרונה חהיה קשה עליהם
יותר מקושי הראשונה׳ ומה הוא הדיבור אשר ידבר אליהם בחרון אפו וגו׳ ־ ואני נסכתי מלכי
על ציון הר קודשי ־ כלומר ולמה רגשחס בעצה אחת גויס ורוזנים עם מלכים לענות ולעקור
חת בני מחחת ממשלתי ואני בראתי גואלם והמשלחי אוחו להיוח מלך על ציון הר קודשי כמאז
אלא הייתי מייחל ומצפה עד שישובו אלי ואני כן אעשה • ואיך לא לקחתם לכם מוסר פלאים
אשר עשיתי במצרים ועתה ראו דבר מי יקום שלי או שלכם ולכן קבלו דין שמיס עליכם
וכמבואר בכמה ספרים מפי נביאים אין די לכתוב לא יספקו ניידים ידיו וקולמוסים * ולפי
האמור מי הוא זה ואיזה הוא אשר יש לו לב אבן מלהבין ומות משועמם מלהשכיל ועיניו כהות
מלראות דברי מוסר ה׳ יתברך יישוב אל ה׳ וירתמהו שכן הוא רצונו יתברך לפיכך אין לנו
אלא י אספרה אל חק ה׳ אמר אלי בני אתה אני היוס ילדתך ־ כלומר אין לנו אלא ללכת בחקי
השי״ח ולספרם לפגי שאינו יודעם כדי ללכח בהם ואז בודאי יאמר ה׳ אלי בני אחה כלומר
חביב עלי כבן וכאילו אני היום ילדתך י וכמו שארז״ל שהבעל חשובה נעשה בדיה חרשה וכקטן
שנולד דמי עכ״ל ־ ולכן שאל ממני ואחנה גויס נחלחך ואחוזתך אפסי ארץ ־ כלומר .וכמו הבן
שרוח אביו נוחה הימנו מחמח מעשיו הטובים כל אשר ישאל ממנו המעע אם רב יחן לו ככה
יאמר ה׳ אשר בידו הכל שאל ממני כל אשר חרצה לשאול אחן לך ואחנה גויס נחלחך ואחוזחך
תוכחות מוסר
וזאת
ליהודה
אפסי הדן• תיונים 5שבט ברזל ככלי יוצר תנפצם •וכענין וההליםן בה בבל השדוד :חשדי
שישלם לך אח גמולך שנמלח לני ־ אשדי שיאחז וכפן אח עלל־ך אל הסלע ־ ועח״ה מלכים
השכילו היסרי שופט• ארץ ־ כלימר יעת״ה ראשי תיצית יע״ת תשלי״ם הי;׳׳; של הגלית האחרון
היא כשיצא רוב אלף השש׳ כניד !:וכבר יצא יעד״ן אנחני בגלית המר הזה ילפיכך מלכים
מאן מלכי רבנן השכילו מוסר ה׳ יתברך והיסדו שיפגיי ארן ל::יגי מ ד ק שהשעה צריכה לכך
ביותר י עבדו את ה׳ ביראה יגילי ברעדה י כלומר במקים גילה שם ההא יעדה מהקב״ה ־
ולכן נשקו בר פן יאנף ותאבדו דרך כי יבער כמעט אפי אשי״ כל הים׳ בי י כלומר זרזו
עצמכם לחשיק בהקב״ה כדי לעשות רצוני בלב ברור ונקי ואז •אמד ה׳ כי ב• חשק ואפלטהו
וגי׳ עד ואראהו בשועחי ־ הא לאו הכי חושו על עצמכם פן •הנף ותאבדו דרך אם לא תשיבו
בתשובה כי יבער כמעט אפו ולא יהיה לכם זמן צשוב אשיי כל חים׳ בי בהקב׳׳ה ויאמין לנל
האמיר ואז ברוך הגבר אשר יבטח בה׳ והיה ה׳ מבטחי ישלח אה משיהי ועל צד תנשאו כי
בשמחה תצאו יגי׳ הנה אל ישועתי אבטח ולא אפחד יגי׳ יאמ־תם ביים ההיא הודי לה׳ קראי
בשמו יגי׳:
מזמור !YD
־ שמעי בת ויהי והעי אזנך ישכח• עמך יבית אביך• ויתאי המלך ׳פיך
כ׳ היא אדניך יהשתתוי לי :
ע
ר
ב
1
• נחל ז״ל בכתוב בשיר השירים • הראני את מראיך
השמיעני אח קולך כי קולך ערב ומראך נחיה י בהקדם הנה חז״ל דימו אותנו
בגליח המר והאריך הזה לספינה המטורפת ביס אשר בכל רגע חישבה ליטבע ואין לה חקוה
כי אס מקוה רחמי השי״ח להצילה כי אין שים עצה אחרת לה כן הנחני בגליה שה אחד בין
שבעים זאבים ויום ויום חישבין עלינו מחשביה לאבדני ואץ תקיה כ• אם לקיות לרחמי ה
,
יצילנו כי אין לנו עצה אחרח • ועל זה צווח הפסיק ויונה •רד אל ירכתי הספינה וישכב וירדם
כנסת ישראל ליונה אימהלא ורוה״ק צווחת מה לך נרדם אין פנאי להיות נרדם רק קים קרא
אל אלהיך אולי יתעשת האלהים לנו ולא נאבד י אמר לני מרע״ה 5נר לך כשיהיה צר לך מאד
כאשר אט רואים עכשיו שנתארך הגלוח מאד ימצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים
כמו שהוא עכשיו שישראל שרויס אבודים בכל מריטת אדה ייי׳ ואין להם חנינה אזי אין לך
עצה אחרת רק ושבת עד ה׳ אלהיך ישמעת יגי׳ כי אל רחים ויו׳ ־ וכן אמד שלמה הע״ה אם
לא תדעי לך היפה בנשים שאס לא תדעי כלל שים עצה לשית בנפשך ולמי חפנה אזי צאי לך
בעקבי הצאן ראה מה משו אבותינו וכן תמשה נ ס אחה והיינו שנאמר במצרים ויאנחו וגו׳
ויזעקו ותעל שועתס וגו׳ אין לט עוד צדקה כי אם לזעוק אל המלך מלכו של עולם ־ וביאר
הכתוצ הראיני את מראיך עד ומראך גאוה בדרך משל מלך גדול שמלך בכל העולם היה לו
P
האת
תוכחות מוסר
ליהודה קז
5ן חביב וחדד פעם אחת לפניי ונשבע שלא יביא צט להיכלו משך זמן קציב ואח״כ היה לו
רחמנית דק שאי אפשר לעביר על השביעה ודחפו מהיכלי וכאשר בא אל החוץ מצאיהו לסטים
ושט היקי חל אדן דחיקה יכאבד נהיידע זאת למלך בכה בכי גדיל ואמר בלבו אילי יעבידוהו
מן העולם הלםכ״ס קודם בוא משך זמן השביעה י מה עשה המלך כחב אגרות לארבע פנוח
העילה שבכל מקים שיביאי הלסטים עם בני המלך יצילו איהי מידם שלא יסדוהו הרבה ובאמח
כך היה כ׳ בכל מקים בואי הכידיהי שזה ירחי בן המלך כי תוארו כתואר פני המלך ולבוש
צנדי מלכיה לכן בכל מקים ביחס הציליהו י מה עשי הלסעים כראיחם דבר זה הפשיטו לבוש
מלכית מעליו והלבישוהו לביש שק ובגדים ציאים יגם ״סריסו עד שחשך משחיר תיארו ושוב
לא ניכר כלל שהוא בן המלך יהיליטט למדינה רחוק? ושם עשי בי כרצונם אף שגס שם היו
האגרות מהמלך רק לא ידעי כלל חם זה היא בן המלך ־ רה׳ בהיותי שם שמט שהמלך אביו יסע
דרך שם דרך אותה מדינה וכשימעי זאת rr.zוחשב בלבו שיתראה לפני המלך בנסעו ובודאי
יחמיל עליי כאשר יחמול איש על בנו • אמנם כ׳ אשר עשה כן ונדחף עד לפני המלך עמד עליו
ולא הכירו כלל כי לא היה בו שים היכיר עד שגס המלך עצמו לא הכירו וכראותי כי כן
החיזיל לבטח מאד וצעק הלא אבי אתה ואיך מתאפק וחיככה היכל לראוח ברעות המוצאות
אוהי וכאשר צעק כך מאד הכירו אביו בקילו וריחם עליי והישיעו כי אף שנשבע שלא יבוא
להיכלו ־ מ״מ חיץ להיכלי ודאי יושיעו בלי יאבד קידם בוא זמן של השבועה :
הנמשל
הנה אביט הקב׳׳ה נשבע בלא נביא להיכלו עד זמן אריך כאומרו אשר נשבעחי
באפי וגו׳ ואף שרחמי השי׳׳ת מרובים מאד אך הכרח לקיים השבועה וכאשר
נתרחקנו מהיכלו מצאינו הלסעיס המה עט״ס ושרים דלהון דאקרון לסעיס כמבואר בזוה״ק
ושבו חותנו ואכלנו בכל פה ועשו כרצונם ־ וחשש הקב״ה פן ח״ו יכלו ישראל בין העט״ם קודם
בוא זמן משך השביעה זמן הגאולה ושיב לא יהיה לו אח מי לגאול ח״ו ־ מה עשה הקב״ה
)איתא בזוהר חדש וז״ל( כד איחבדרי ישראל ביני עממיא קרא קוב״ה לארבט סעדי עלמא
ואמר להון מזרח מזרח באימאה עלך אי בני יתבדרון במוך דתסתכל וגו׳ ותנער להון י דרום
דרום באימתה עלך ותתער לגבי אברהם רחימ׳ וגו׳ להודיעו מצער בניו כדי שיצילם י צפין
צפון וגו׳ ותתער לגט יצחק עקידה יגי׳ מערב מערב וגי׳ מ״ש ־ הרי השביע לכל הרוחות
העולם להציל את ישראל מיד הלםעיס ־ ובאמת כך הוא שכל זמן שניכרים שהם בני המלך
הקב״ה ית״ש שיש להם תיאר פ:י המלך היינו צלם אלהים אשר מזה מזדעזעין עילאין ותתאין
יגם הם מלוצשיס צלטשי מלכות איתא שבבוא הנשמה לעיה״ז היא מלובשת במלטש קדוש
השירה עליו שם שדי ואזי צכל מקום בואם כל רואם יכירם ט הס זרע צרך ה' וכי הם איתן
*ני המלך אשר השביע המלך עליהם כי ניכרו בתוארם ובלבושם אזי ודאי אין מניחים לסטים
לעשות
וזאת
תוכחות מוסד
ליהודה
לעשות להם רעה כי מי זה ערב את לבי לעציר על שביעת השייח * אכן מה עשו הלסעיס
הפשיטי הליטש הייט על ידי שהחטיאים יאיתא שנסתלק היו״ד ונשאר ש״ל ונעשה לביש שק
מלטש טמא ־ וזה היא יהירי ד״ל הבגד היפה שיש לי הוד נהפך למשחית * והנשמה נקראת
נעמי מלשין טעם ה׳ י )וביאר בזיה״ק( שכאשי חיזרה לשם ותהום כל העיר נל מנירה
וחחמרנה הזאה נעמי ומשיבה אל תקראנה לי נעמי קראן ל• מרה כי המר שדי לי מחד י ר״ל
שם שדי נתחלף שנעשה ממלביש קדיש מלביש טמא בגדים צואים • וזה הגירס מה שהעט׳׳ס
מושין טשדאל כרצינם י והדי הקי״ה השביע לריחות העילם להצילם אלא שלא ניכרו כלל
שהם ישיאל כי אין המלבוש קדיש יגם הצלם נסתלק ח׳׳ו על ידי חטאת נעיריס מי שלא תיקן
הפגם י והנה שמענו וידענו שביא יביא המלך הקדיש בעצמו לזה העילם הייני ביום הקדוש
הזה יום הכפירים שמשרה השי״ת שכינתו בבה״כ מקדש מעט ימה אנחני עישיס הנה טלגו
נסים לבית התפלה ואימריס בלבני הנה נציא לפני המלך יח״ש בעצמי ידאי •רחם עליני כרחם
אב על בנים ויושיעני אכן בבואם לבה׳׳כ השי״ת משגיח עליהם ואין מכירם כלל יעמיד ולא
יכיר מראהו כי אין לו ח׳׳ו צלם ׳היד כלל יאימר השי״ת הראיני את מראיך היכן היא המראה
הקדיש שלך אשר בראחיך בצלם קדיש היכן היא יאם אין לך המראה אז עכ״פ השמיעיני את
קילך אולי הכירך בקיל קול יעקב שתצעק אלי מחיך החשיבה כי אם יהיה קילך ערב אזי
יימשך ומראיך נאוה שיתוקן הצלם אלהיםיןיכן מביאר בכאר״י ז״ל( שבמה שמפ״סין עכשיו
החידה ימחבקין ומנשקין וצועקין מכאב לב מחיך תשיבה יחרעה יעזיבת החטא מהקטן החטאת
נעורים ויתוקן הצלם אלהים חילי נזכה ב״ב ליאילה שלימה כיר׳׳א עכ״צ :
ונראה
שלפי האמור אפשר הה׳׳ ד שמעי בת ויי׳ כלימר שמעי כנםח ישראל מיסד חניך
שבשמים ־ וראי י מה כתיב כי את אשר יאהב ה׳ ייכיח יגי׳ וכתיב החזק במיםר
אל חרף וגו׳ ־ והעי אוזנך ־ כלימי־ עשה איזנך כאפרכםח לשמיע דברי אלהיס חיים מפי ם י פ ד ס
ומפי ספרים למען השמור לעשות כ• אז תנליח את דרטך ואז חשכיל ־ ושכחי עמך וטח אציך *
אפשר רמז למ״ש חכמי ה.־זיםר)בספר צידה לדרך( מי שרניני לקבל עבידה השם ׳חברך יבדל
מבני אדם עכ״ל י כלימר ׳בדל מבני אדם המטרידים דעתי ונמנא מתצידד עם קיט ־
)יכדאיתא בספר חרידים דס״ח( כתיב אה האלהים התהלך נח הייני שהיה מחטדד עם ייצרו
ואין לו חברה עם בני אדם א׳ נמ׳ מרוב היכלי בהחטדדית אף שהיה בתיך בני אדם לא
היי מטרידם דעהו כי היו כלא היו בעיניי יה״ט דאמר המשורר בעימד היך קהלך ציר
לרומם לך אכרע ואכיף ראש וקומה כלומר ואין חצרתם מטרדת אותי לההפרד מחשבתי ממך
כי כל העולם עדרי צאן יהיא יתברך הריעה לבדי ימשגיח על כל פרטי יפרטי יכל פרטי אין
לי להשגיח אלא על הרועה כי הכל שיין לפניו יהין •תרין לזה מזה יה״נו דאמר ד ד הע׳יה
וזאת
תוכחות מוסר
ליהודה קח
׳ה׳ ריע׳ לח אחשד כ׳ איני חסר כ׳ כילני ביין יכמו כן הוא רועי אותי בפרעות כמו לשאר
ברואיו גם נ׳ אלך 5ג*א צלמית לח אירא רע כי חתה עמדי ואין מי שיוכל להזיקנ׳ בלא רשוחך
וני")יחיתא שס דע״ב( כשאני בין הטה כיין כאין רואה כחד לבבי אלא הוא לבדו ועוד אין
משגיח תמיד בי להינזיב לי רק היא לבדו ואין מ׳ שיוכל להציל אותי מצרהי זולתו לכן לא
יפםיקי ביני לביני הנבראים כי כילם כאין נגדו ואני והוא לבדו עימדיס והייני דכחיב חי השם
אשר עמדה׳ לפניו יכתיב התהלך לפני וגו׳ על׳ל ־ אשריך אס תשכיל בזה וגס כי כשלח
בעיניך שיבה ישראל עד ה׳ אלהיך ואז יתוקן הפגם שפגמה בלביש קדוש השירה עליו שם
שדי יהצלס אלהים כנרל ואז ־ ויחאו המלך י מלכו של עולם י חת יופיך י בלבוש קדוש השורה
עליו שם שדי והצלם אלהיס ־ כי היא אדוניך ־ יאין לך אדון אחר ח״ו י והשחחוי לו ־ כי הוא
הירך י היא זייך י הוא הדרך ־ הוא ברתך ־ היא מחיה חיתך ־ היא מפרנסך ־ כ׳ מלאכיו יציה לך
לשימרך וגי׳ עד יום מיהך י ועד בכלל ובצרור החיים חהיה צרורה נשמתך ׳והוא נאמן לשלם
שכרך על נוי פטילהך י בגן עדן מדור לפי כצידך ־ הנה מה עוב ימה געיס חלקך :
מזמור קץ
־ כל הנשמה ההלל יה הללויה י)רד׳׳ק( כל י ועל כל ההילולים הוא הילול
הנשמה והיא תתבונן במעשה האל יחברך ובידיעה כפי כח הנשמה
בעודה כייף ואמר כנגד הנשמות הללויה עכ״ל :
הדל נראה לע׳׳ד לפרש י כל הנשמה וגו׳ כלומר הנשמה היא רוחניח חלק אלוה ממעל
\א}י
זכה וברה ידבר ברור הוא כרצונה הטוב הוא חהלל יה בכל ההילולים מטח בואה
לזה העילס בגוף חיש הישראלי ואינה צריכה אזהרה כלל שזה הוא ענינה י ואמר כנגד הגופות
ה
ללייה כ׳ הם חימר וצריכים אזהרה גדולה מפני היצה׳׳ר ומשום הכי מעת בוא הנשמה בגוף
איש הישראלי והיא בפחד שמא יזיק אותה הגיף אס הוא ישמע לעצת יצה״ר ומשום הכי מעת
ביאה לזה העילס היא מוכחת הגוף בדברי מוסר השי״ח :
וכמו
שרמז הרב שבע יהירה ז״ל בכתובים בסדר לך לך
י
ויהי רעב בארן וירד אברם
מצרימה לגיד שם כי כבד הרעב בארץ י ויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה ויאמר אל
שרי אשתו הנה גא ידעתי כי אשה יפת מראה את י והיה כי יראו אותך המצרים ואמרו אשתו
זאת יהרגו איהי ואותך יחיו י אמרי נא החיתי אח למען ייעב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך •
ויהי כ5יא אצרס מצרימה ייראו המצרים את האשה כי יפה היא מאד י ויראו אותה שרי פרעה
ויהללו אותה אל פרעה ותיקח האשה בית פרעה י ולאבדם היעיב בעבורה :
בהקדים
מה שחקרו כח הקודמים י על מה עשה ה׳ ככה לשלוח לנשמה לעוה״ז אחרי
הייחה בעילם הגשמיח חחת כסא הכביד והיא נהנית מזיו השכינה למה לה
להעבירה
האת
תוכחות מוסר
ליהודה
להעבירה במעבר הסכטח בביאה העוה״ז שהיא קרוב להפסד ורחוק לשכר מאחד ששלט 5ר
היצה׳׳ר ומחטיאו ומעבירו על דח והוא מעוהד לאבד הטיב ההוא שהיה לו מאז ומקדם ויהיה
יורש גיהנם ומעוחד לסבול כמה יסירין קשים ומרים ואם בחולי יעמוד כנגר היצה״ר ויהיה
צדיק גמור סיף כל סוף הנה שכרי אחי לחזיר למקימו הראשין חחח כסא הכביד ליהנית מרו
השכינה ככחו אז כחו עהה ולא כל אדם זיכה לעמוד כנגד הינה״ר ואין צדיק בארן אשר יעשה
טוב ולא יחטא ולא ימצא נקי כי אם אחד מיני אלף אס כן יוחד טיב היה לנשמה שלא לבוא
בעוה׳׳ז י וחירט ז״ל דקידם ביאח הנשמה לעוה״ז אינה יכילה לחזיה בטעם ה׳ פנים בפנים
שלא נמצא איחה מצוח ומעשים טובים ימאן דאכיל דלחו דיליה בהיל לאסחכולי באפיה
ובביאחה לעיה״ז מסגלח מצוח ומעשים עובים והיא נהניח בזרוע וזוכה לחזוח בנועם ה
,
בלא שוס בישה וכלימה עכ״ל :
ועוד
בהקדם מ״ש בזוה״ק פלשה לך לך דס״י ע׳׳ב בםתדי הורה
י
דאבדם הוא רמז
לנשמה ־ ובדף ע״ט ע״א בסתר• תירה רימז על שרי אשהו הוא הגיף דאיהי לגבי
נשמתא כניקבא לגבי דכירא יע״ש ־ ועיד בהקדים דבר ידוע דמלבד האדן דלתתא יש ארן
למעלה והיא ארץ החיים עיה״ב ־ יעיד בהקדים דבר ידיע דכשרצה הנחש לפתית לאדם הראשון
להאכילו מן העץ פיתה לחיה שדעת נשים קלה ובנקל יכיל לפתיחה ואח״כ היא פיחחה לאדם :
אמור
מעתה זה יהיה רמז הכתובים ־ ויהי רעב בארץ שם רמז רעבון שיש שם בארן
החיים לנשמה שאוכלת ואינה שיבעת שאף שהיא נהנית מזיו השכינה עכ״פ אינה
שיבעח מחמח שבהיל לאסהכולי באפיה והיא דומה לסי׳ נהיר דאוכל ואיט שבע מחמה שאינו
רואה מה שאוכל יהין לך רעבון גדול מזה ־ אשר על כן כששילח׳,׳ הנשמה לביא לעיה״ז שחםגל
מציה ומעשים טובים אף שיש לה מצור ומצוק בעיה״ז על ידי היצה״ר בכמה מיני פחוים
היא מחרציח לרדת לעוה״ז והייני אומרו וירד אבדם שהיא הנשמה מצרימה היינו לעילם הזה
שעובר על האדם כמה צרות ומציקות מינים ממינים שונים לגיד שם כנר בארץ שדירת העיה״ז
הוא דירת עראי שהיום כאן ולמחר בקבל כדרך הגרים והאורחים העיברים ממקום למקום
שאין להם דירת קבע ואף על פי שיידעת הנשמה קידם דידתה לעיה״ז שהיא מעיהדת לכמה
צרות ומציקות היא מתרצית מעוב נפשה לבוא לעיה״ז מחמת כ׳ כבד הרעב בארץ ואינה
שובעת שם לחזית בניעם ה׳ פגים בפנים :
וחכמי
המוסר אמרו שהיצה״ר עושה המצאות לפתיח לאדם באמיר לי שיתענג בהנאית
ועובות העוה״ז שהוא דבר הנראה לעי; כל להעיק׳ ענת הינה״ע הוא מבעיהו
בהנאות ותענוגים לעוה״ב י ואומר שהוא דבר הנעלם מן העין ולא יש מ• שהלך לעוה״ 5ובא
וסיפר מה שראה י ותו שהנאות העוה״ז הם מוכנים ומיומנים אבל הנאית עוה״ב הרין לכשיבקע
הגיד
האת
תוכחות מוסר
ליהודה קט
הניד החי נחה שניס שיחיה וישעי מן העולם ובאלה הפתויים וכיוצא מחפהה הארס ושיממ
ליצה״ר וכזשילו חאיגרא רמה לבירא עמיקתא י זה אימדו ויהי כאשי הקייב לבוא מצרימה
כלומר כאשד נגמי יצירח הגיף במעי האשה ויאמר אל שרי אשחו דהיינו לגופו הנה נא ידעחי
כי חשה יפת מדאה אח כלימר מחמת היותך אשה שדמתה קלה כ״כ הגיף לג5י הנשמה היא
כנוקבא לגבי דכירא ותהיה קלה להתפחיח בעצח היצה״ר בהראיחך אח החעגוגיס שהם
שובים וישים למראה העין והיה כי יראו איתן־ המצרים כלומר כשיראו איחך המקערגיס המפתים
לאדם הצדים אה האדם יאמרו אשחי זאח כלומר על ידי אשחו שהוא הגוף שהחומר קורץ כוכל
לפתוהי והוא יפתה לנשמה ונהיה מפילים איחס מאיגרא רמה לבירא ממיקחא והיינו אומרו
יהרגו איתי יאיתך יחיו כלימר שיזיקי לי הזק גדול על ידך שהם מפתים איתך באימרס להחיות
איתך בתענוגי העוה״ז ואינו אלא הריגה ל׳ ולך * אשר על כן שחע לעצתי אחרי נא אחיתי את
כלומר שתעשה החומר ריחני ותהיה עם הנשמה כמן אחים להיותך רוחני כמוה ולא תשמע
לעצת היצה״ר למען ייט 5לי הקב״ה ואזכה לחזות בנועם ה׳ פנים בפנים בעבורך שלא
שמעת לעצת היצה״ר וחיתה נפשי בגללך ומגלגלין זכית על ידי זכאי ונזכה שנינו אני ואתה
לעמיד בתחית המתים ונזכה לרב עוב הצפון לצדיקים לעתיל י )וכמ״ש בזוה״ק בפרשת חיי
שרה דקכ״ו במדרש הנעלם( אמר רבי אחא אוחה הנשמה ממש ואותו הגיף ממש עתיד הקב״ה
להעמידן בקיומן לעת״ל אבל שניהם יהיו שלמים בתשלום הדעת להשיג מה שלא השיגו
בעילם הזה :
ך ו י ך ן י כ5וא אכרם מצרימה כלומר כשבאה הנשמה לעיה״ז בגוף ונפש ויראו המצרים את
האשה דהיינו הצוררים המקטרגים על האדם דאף שהיחה הנשמה בגוף החימר נמצאת
כי יפה היא מחד שלא שמעה האשה כי הוא הגיף לפתוי היצה״ר ויראו אותה שרי פרעה זה
הוא רמז למ״פ בזוה׳׳ק בפרשת חיי שרה דקכ״ד דמלאך ממונה על בתי קברי ודומה שמו
ונתכנה שמו עפרון על שהיא ממינה על שוכני עפר והופקרו בידו כל פנקסי הצדיקים ותבורות
התםידיס השיכניס בעפר והוא עתיד להיציאם בחשבון יעש׳׳ב ־ נמצינו למדין דעל שם שהוא
ממונה על סיככי עפר נתכנה בשם עפרון אס כן יכולין אנחנו גס כן לומר שיתכנה בשם פרעה
שבשם פרעה נמי שם ימצא אותיות עפר כמו בשם עפרון ובודאי שזה השר הממונה על בתי
קברי יש לו תחתיו כמה שרים גינדא דיליה י זה אומרו ויראו אותה שרי פרעה כלימר ויראו
את הא:ה שהיא הגוף שרי פרעה שהוח גינדא של דומה ויהללו אותה אל פרעה כלומר הללוה
לדומה שהיא גיף צדיק ונקי ותקח האשה בית פרעה כלומר שהופקד ביד דומה הממונה על
בתי קברי בתיך פנקס הצדיקים השוכנים בעפר כדי להיציאו לזמן תחית המתים בתוך חשבון
הצדיקים י ולאבדם שהוא הנשמה היטיב הקב׳׳ה מהטוב הצפון לצדיקים בעבורה היינו בעבור
אשתו
וזאת
תוכחות מוסר
ליהודה
אשתו שהוא הגיף בעל ידי שביה הנשמה לעיה״ז צניף החימי ילה הלך הייף החיי הבלי
זהעניגי העיה״ז והיל מצית ומעשיה עיצים זנתה הנשמה לחזית בניעם ה׳ שנים בפנים בלי
שיס בישה וכלימה מה שלא היתה זינה מאז י מ קדם ענ״ל :
!כדרך
זי אלך במדרש יז״ל בשעה שברא הקב״ה אה אדה הראשי; נעלי והחזרו על כל
אילני גן עדן ואמר לו ראה מעשי נמה נאים ימשיבחים ינל אשר יראה׳ בעילה
בשבילך בראחי חן דעתך שלא חקלקל יחחריב אח עילמי שאס אתה קלקלה אין מי שיתקן
אחריך ולא עיר אלא שאהה גירה מיהה למשה עבדי י משל למה הדבר דימה לאשה מעיברה
שהיהה חבושה בביח האסורין וילדה שם ב; יגדל הילד שס ימיתה שס־ ל־מיס עבר המלך על
פתח ציח האסורין ויהי מדי עיצרו החחיל חיתו הבן לצעוק אל המלך אדינ׳ כאן נילדהי וכאן
גדלחי על איזה מון אני אסור כאן איני •ודע אמר לו המלך צחגיא אמך י הנמשל כך כחן
כחיב הן האדס היה וכהי• :הן קרבו ימיך למיח עכ״ל :
וחרב
מנתה אברהס ז״ל דקדק במדרש זה
י
ראשונה אמר לו ראה מעשי כמה גאים
ומשיבחיס והרי המפורסמוח אינן נריכוה ראיה י וגס אומרו על כל אילני גן עדן
דהיל״ל החזירו בגן עדן י וגס אומרו ראה מעשי שהרי בחחילה אמ״ל ראה וגו׳ י יאח״כ אמ׳׳ל
וכל אשר בראחי בשבילך בראתי דהיל״ל באחה ראה מה בראה• בשבילך י וגס אומר תן
דעתך שלא תקלקל וחחריב את עולמי והיל״ל הזהיר שלא תקלקל ומה היא תן רעתך י וגם
הול״ל והחריב העולס מאי עולמי י וגס אומרו אס קלקלת א־ן מי שיתקן אחריך ומה אחריך *
זגס אומרו ילא עוד אלא שאתה גורס מיתה למשה עבדי • ולמה הקב׳׳ה מהאבל על משה יותר
מכמה צדיקים שמתו והאצות ורבי עקיצא שהיתה נשמתי גדילה משל מרע״ה כמאמר רז׳׳ל :
אמנם
ראה הפגס כמה גורס יכמה עובות נבראו בשביל בן אדם יהבן אדם חיובא רמיא
עליו לישב ולעסוק בתורה ונמנית ובגמילות חסדים ־ יזה היא שאמר בשעה שברא
הקב׳׳ה ולא כשברא רמז למאמר רז״ל שמראים לנשמה עני; י״ע יגיהנם קודם שתבוא למולם
זהכא גמי קידם שנתן הנפש בגיף היה ענין זה לפי שכתב על זה עי; לא ראתה חלהים זולתך ־
ולזה אמ״ל תן דעתך ר״ל שח״ו לא תקצץ בנעיעות וג״נ ה; דעתך שלא תקלקל וכמאמר רז׳׳ל
ששגגת תלמוד עילה זדון וזה אימרו שלא תקלקל ותחריב את עילמי ולרא שאם קלקלת אין
מ׳ שיחקן אחריך ר״ל הבאים אחריך מלבד שאתה פיגם לנפשך עיד בה שאתה גירם התפשעית
־הזוהמה גם על זרעך ונמצאח על ידי זה אחה מחדיצ את עולמי שכל הנשמוח הס אצילית
משם י וזה אומרו שאם קלקלת והיל״ל ותחריב את עולמי ואין מי שיתקן וגו׳ ר״ל הנפשות
החלויות לבוא אחריך שאתה גורם להם וגי׳ י וקשה מאי משה עבדי אמנם הכוונה אפילו משה
שלא יש שסק בו כמו אברהם אברהם שמואל שמואל כמו שאמרו בזוה׳׳ק דלא כמי שהיו בסיף
היו
וזאת
תוכחות מוסר
ליהודה
קי
היו בתחילה מה שיז״כ במשה משה שמיום בטלד לה זזה בכינה ממט כמ״ש בנהמלה הבית
תירה יגו״יעני; מיתתי הייני אפילו בהיותי בחיים חיותו היה נחשב לוח״ו כמת שלה היה יכול
להביג ייתר מחמת עיטתיהם של ישראל גרמי לי יעל זה הביאי רז׳׳ל משל מפני שקשיא להו
מילת הן רהיל׳׳ל קיבי ימיך למית בלחי הן אמנם כשביל להודיע מאין נמשכה אליו כאמור י
באופן שהכיש יעשה זאת יישיכ אל ה׳ וכפרע כדברי רז״ל שהחי יתן אל לכו כי היא וכל העולם
כילו שקיל הם עשה מניה אחת מכריע את העילם לכף זכית ואס ת״ו עבר עבירה היא
מכריע את העילם לכף חיבה־יבפרט בימים האדירים ימי הדין כמאמר רז״ל)בפ״ק דר״ה
דט״ז ע״כ( וז׳׳ל אמר רבי כריםפדא׳ שלשה ספרים ומי צדיקים גמירים בטנייס רשעים גמורים
וגי׳ ועכ״פ לכאירה קשה מ״ש על בטנ״ם אם לא זכו נכתבים למיתה היא בעיה״ז שהיא מיתת
עיה״ז משים שיש להם מחנה ׳:יייז יהקב״ה איני מקפח שכר כל בידיה יאפילו שכי שיחה
נאה ־ יעל הריב זי היא כיינת הש״ם על הזכיות מ׳ שיש לי זכיות יותר מעבירות כותבים צו
זכיית לעיה״ב ימעיג׳ העינית נפרעים ממני בעיה״ז והרשעים גמורים שרובם עונות נכתבים
למיתה בעיה״ב ימעיט מנית שיש להם משלם לשונאיו בעוה״ז כמי כאמרו רז״ל עכ״ל :
\ץתא
חזי מעשה נירא שאירע בזמן רב אחד מתלמידי רבעו האר״י זצוק״ל י ביום ראש השנה
כא אליו אליהי הנביא ז״ל יאמר לו למען ה׳ התחזק בתפלה ולהרבות בתחניניס כי
המקטרגים גברו מאד עד שמיכאל השר הגדול המזכיר זכותם של ישראל נשתהק וחש כחו ואין
בפיו מה לדבר אמר לי הרי אני יודע שבשנה זו התורה הרבה בישראל ולמדו הרבה השיב
ל חליהו ז״ל רוב התורה היא ביד ס״מ המקטרג הגדול יען כי היתה שלא לשמה והוא הביא
ץ
התז כל התירה לפני בית דין של מעלה וכאשר ראו הב״ד של מעלה איך נתנו התורה ביד
הקליפות והיא בידם במציר ובמט ק וטינפוה עגמה נפשם מאד על דבר זה ויצא הקלף מלפני
הקב״ה ונשתתק מיכאל בלתי שים כח להלין זכות כי התורה אשר הביא מיכאל היתה מעע
בהית טהורה ונקיה ־ אמר לי הרב ואברהם אבינו מה אומר בזה הדבר הלא הוא אבי ישראל
ולמה לא בא לשם הלא לא ישיביהי ריקם השיב לו תדע שאברהם הוא ביש ונכלם מלילך לבקש
רתמים על ישראל בראיתו מה עשו ואיך מסרו כ״כ הורה הרבה לחיצונים ואמר איך tzb
פני לביא אל המלך אשר לא כדת הלא יאמר לי הקב״ה אני קראתיך אברהס אוהבי ואיך
היכל להתאפק ילההעלם ברעה המיצאת לתורתי שהיא שעשיעים יום יום י ויהי ככמוע הרב
את דבייי עמד בפחד ויעדה וצעק בקול מר ואמר עם ה׳ חזקו ונתחזקה בעד עמט ובעד
ערי אלהיני שובי יהשימ מכל פשעכם מ׳ יודע ישיב וניחם על הרעה כי יצא הקצף מלפניו
יתברך כ׳ רבו וחזקו ידי המקטינים ולא נשאר עוד מענה בפי המליץ שלט וכ״כ צעק והרבה
בדברי כבישין כדי שיקבלו השובה על עצמם עד שבא אליהו ז״ל פעם שנית ואמר לו תדע
שנתלבש
האת
תוכחות מוסר
ליהודה
שנחלבש אברהס אבינו ט״ה בנח החשיבה של חוחי בי כנסתא יבח לפני הקב״ה להרחיק ד נ ס
של ישראל עד יוה הכפיריס בכיי שבהיך כך ישובו מדרכס ויוציאוכל הקדושה מחיך הקליפית
)אפילו שאי אפשר בכת האדם להוציאה ולטהרה אין הקב״ה בא בטרוניא ואיני רוצה רק
שישראל יפחחי כפיחחה של מחט והשאר עושה השי״ח בעצמו ומיד אחר ר״ה כהב הרב ההוא
לכל המקומיה הקריבוח שיעמדו על נפשם לשוב בחשובה והודיעם אה כל הדברים האלה עכ׳׳ל:
וכתב
הרב מנחה אברהם ז״ל י והנה בעה׳׳ר אין איהט יידע עד מה מ׳ יודע אם חירחינו
לביא לפני הקב״ה ומי יידע אם אין אבוחינו הקדושים כישים ונכלמים להרים
פניהם מפני רוע מעשינו ומעללנו ומי יודע לנו אח כל אלה הנה כ• כן אין לכי רק לשוב בכל
לבבט ולקבל על עצמנו כדי לתקן נר״ן עד בוא יום הכפויים מהעיטח ואח כל אשר עווהנו
ולהיציא את התורה מתיך הקליפות ולפייסה שתתהפך לאהוב אותנו כבחחילה והיא תלך יתליץ
זכית עליט להיציא לאיר משפטני ובא לציון גואל כיר״א עכ״ל :
בדרך
המלך מלכי של עילם נלך ־ הנה ידוע שאחת משלש עשרה עיקרים של התירה
הקדישה היא האמונה שהקב״ה מעניש לרשעים ומשלם שכר טוב לצדיקים שעל
ידי האמינה מיכרח האדם יחת ויפחד מיים הדין הגדול והנורא כשיעמיד לפני ממ״ה הקב״ה
אפר אין לפניו עולה וגו׳ ונמצא מוכרח ׳שחדל לעסוק בחורה כדי לקיים מטחיו יתברך
שההורה היא כלולה באמונה י וכמו שאמרו רז״ל חרי״ג מצוח הן וגו יבא חבקוק והעמידן טל
,
אחח שנאמר וצדיק באמוגחו יחיה עכ״ל י אבל מי שאין בו אמוגה אין פחד אלהיס לנגד עיניו
ונמצא אין לו חקוה לפשפש במעשיו ולחזור בתשובה לקיים מציתיו יחברך י וצריך האדם שיתן
אל לבו לדעח דברי רז״ל שהם אמרו שהכל בידי שמיס חין מיראח שמיס שנאמר וטתה
ישראל מה ה׳ אלהיך שואל מעמך כי אס ליראה ־ ובשטה שטלד אדם גחריס עליו אס גבור
אם חלש אס טשיר אס טני אם גאה אס מכיער אס ארוך אם גון אבל אם צדק אס רשע
לא אלא משימים לפניו שני דרכים והוא יבחר לו האחד :
ולפי
האמור נראה לפרש הכחוביס 5המניא אפ•
י
דרך אמונה בחרח• משפטיך שויתי
י
דבקת• בעדותיך ה׳ אל תבישיני * דרך מצוהיך ארון כי תרחיב לבי ־ דרך אמונה
5חרתי משני דרכים ועל ידי כן משפטיך שאתה שיפע בצדק ימעניש לרשמים ימשלם שכר טוב
לצדיקים שרתי לעדי תמיד וטל ידי כן דבקתי בעדותיך ותמיד בהם אני מתעסק ולכן 35קשה
ממך ה' אל תבישיני כלומר טוזרני מהיצה״ר טל ד5ר כבוד שמך ילא אתבייש ביום הדין הגדול
והנורא כשאעמוד לפניך י וכמו שארז״ל שבכל יום רום יצרו של אדם מתגבר טליו ואלמלא
הקב״ה טוזרו איט יכול לו י ונמצא שטל ידי הטזר שתעזרני מובטחני שדרך מצותיך ארון ולא
אכשל בטצת היצה״ר ומובטחני כי תרחי 5לבי להבין אמיתה של חירה ומהוח יראת ה׳ שנאמר
האת
תוכחות מוסר
ליהודה קיא
״כי ה' יהן ח:חה מסיו דעת ותבונה י יכתיצ ויאחר לאדס הן יראת ה׳ חכמה וסיר מרע בינה י
זג״כ חיצטחני כי הרחיצ לבי ששון ושמחה ישיג בעיה״ז וטל כמה וכמה עיבה כפולה ומ׳
בעיהיצ עם נשחית מריקים גנן מעדנים נחלה בלי מלריס שטין לא ראחה אלהים זולתך
יעשה למחכה לי ־ הנה אל ישועחי אבטח ילא אפחד וגי׳ ואמרהם ציום ההוא הודו לה׳ וגי׳ :
י
א תא
במועד קטן פרק אלי מגלחין • אמר רבי אלעזר אף מריס בנשיקה מחה אחיא שם
שם ממשה י )שנאמר יחמח שם מריס י וכתיב במשה וימח שס •( ומפני מה לא
נאחר בה על פ׳ ה׳ מפני שגנאי הדבר לאומרו י אמר רבי אמי למה נסמכה מיחח מריס
לפרשת סרה אדומה לומר לך מה פרה אדומה מכפרת אף מיתחן של צדיקים מכפרח י אמר
רבי אלעזר למה נסמכה מיתה אהרן לבגדי כהונה מה בגדי כהונה מכפרין אף מיחחן של
צדיקים מכפרת עכל״ה :
1חרב
טירת כסף הקשה במאמר זה דלמה זה הכנים מימרת רבי אמי בין הדבקים וא״כ
ליערבינהו וליתנינהו לשתי מימרות רבי אלעזר שניהם כא׳ והדר מימרת רבי אמי ־
יפתר לה הרב ז״ל עפ״י מ״ש הזוהר הקדוש דטימאח המת אינו אלא למי שמת ע״י מלאך המות
מפני שהטיל בו זוהמה אבל מי שמת משיקה אין בו טומאת מת כלל ־ וא״ס משוס הכי הוכרחו
בגמרא להכניס מימרת רבי אמי בין הדצקיס משים דעד השתא לא ק״ל למה נסמכה מיתת
מרים לפרה ארומה דאיכא למימר דהא אתא לאשמועינן דאפילו הצדיקים יש בהם משוס
עומאה מת וצריכים אפר פרה ליעהר אותם * אמנם השתא דקאמר רבי אלטזר דאף מרים
3נ ש
י ק ה מחה ק״ל שפיר למה נסמכה מיתת מריס לפרה אדומה דמהשהא ליכא למימר דאתא
לאשמיעיק דצדיקיס מטמאים שהרי במיתת מרים אין כאן טומאה כלל כיון שמתה בנשיקה י
וחירץ יתיב דבי אמי לימר לך מה פרה אדומה מכפרת אף מיתתן של צדיקים מכפרת עכ״ל :
ךןןפ״ן
פירש הרב פני שלמה כוונת הכתובים בפרשת תיי שרה־ ותמה שרה צקרית ארבע
היא חברון וגו׳ ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכיתה י ויקם אברהם מטל פני מתו
וגו׳ ־ כי יש לדקדק דלמא• הלכתא הוצרך הכתוב למימר שמתה בקרית ארצט ומה בא ללמדנו ־
גס במ״ש ויקם אברהם מעל פני מהו י ואמרו רז״ל שהיה מלאך המות מתריס כנגדו למה
נתיירא ממנו שקם מעל פני מתי ־ ותו במ״ש צסיף העגין ואתרי כן קבר אצרהם את שרה
אשתי כי זה ודחי אין צריך לאיחרו כי בהא סלקינן ובהא נחתינן י אלא הוא הדבר אשר דברנו
דצזיה״ק אמרו שם דשרה ג״כ מיתה צנשיקה ־ ירא ותמת שרה בקרית ארבע כלימר אל
יקשה בעיניך איך אברהם אע״ה נתעסק בהספדה וקבורתה והלא אברהם אבינו כהן גדול
היה כדכתיב אתה כהן לעולם יגי׳ יכ׳׳ג אפילו לאביו ולאמו אסור להטמא לז״א ותמת שרה
בקרית ארבע לימר לך שמיתת שרה היתה בגשיקה)דהייגו ברזא דארבע איתיות שם הוי׳׳ה ב׳׳ה(
וזאת
תוכחות מוסר
ליהודה
וא״כ משוס הכי ויצא אברהם לספיר לשדה אע״ג דהיה כ״ג דכיון דמיתתה בנשיקה אין כאן,
טומאה כלל ־ אמנם כשראה מ״ה מתריס כנגדו חזר יאמר מ״ה מה לי הכא אם לאו דהכייל.
בה זוהמה וא׳׳כ אסיר להטמיה ומשי׳׳ה תכף ומיד ייקם אברהם מעל שני מתו משום איסור
טומאה י אמנם אח׳׳כ הבין הענין על מתכינתי יידע בידה׳ שלא מתה כ• אם בנשיקה י והוא
עמ״ש בזיה״ק אמר רבי שמעין בשעתא דעאל אברהם במערתה יאעיל שרה המן קמו אדם
וחזה ולא קבילי לאתקברא תמן אמדי ומה חנן בכםיפי קמי קב״ה בההוא עלמא צגין ההוא
תובא דגרימנא והשתא יתיםף לן כםישא אחרא מקמי עיבדן טבין דבל ־ אמר אצרהס הא אנא
זמין קמי קצ״ה בגינך דלא הכסיף קמיה לעלמין מיד יאחר׳ כן קבר אברהם את שרה אשתו
מאי ואחרי כן בתר דקביל אברהם עליה מלה דא עכ״ל ־ וא״כ כשדאה אאע׳׳ה הצדקת
גמירה מדאכסישו מקמה אדם יחיה אז הבין ודאי דלא שלט בה מ״ה ימשי״ה ואחרי כן קבר
אברהם אח שיה בענמי יבכבידי עכ״ל :
ואני
הדל אענה חלקי גם אני בפירוש זה ששייש הרב הגז׳ ־ אמד אמנם אח״כ הבין הענץ
על מתכונתי יגי׳ יהיה במ״ש ביוה״ק אמי רבי שמעין בשעהא דעאל אברהם
במערהא וגו׳ וא״כ כשראה אאע׳׳ה הנדקח נמייה מדאכםישי מקמה אדם וחיה אז הצין
ודאי דלא שלט בה מ״ה יגי׳ כנז׳ י קשה מ״מ עדיין מידי םשק זה לא •נא והגם דאכםישו
מקמה וגו׳ אששר שלע בה וכדאמד מ״ה מה ל׳ הכא ־ וצאמת מה בא לעשות אם לא שהטיל
בה זוהמה וא״כ צריכים אנו לדעת מאי סצר אברהם אביני ע״ה שיצא מידי סשק זה במה
דאכסישו מקמה יגי׳ :
ואפשר
לימד שסצרת אאע״ה היא * בהקדם מניני שהמיתה קשה בעיני הצדקיס׳
)וכמו שפירש הרב יד יישף במה שאמר דוד הע״ה בספר תהלים( יקר צעיני ה׳
המיתה לחסידיו י אנא ה׳ כי אני עבדך אני עבדך בן אמתך פתחת למיםרי י יר׳ אעפ״י
שהמיתה נראיהקשה בעיני הנדיקים כמו שמניני במשה רבע״ה כמה השתדל שלא למות והיקשה
בעיניו המיתה שאמר אהיה כחיות השדה שאוכלים עשב ושותים מים ואחיה ולא אמית ־ יד׳
אעפ״י שהוא משותף באלי החיים עם חיית השדה שאיכלים עשב ישיתים מים ובמיתת׳ אלך
עם העליונים עם כל זה אהיה כחיות השדה משותף עמהם ילא אמית באופן שקשה בעיני
הצדיקים והחסידים המיהה ־ אמנם בעיני ה׳ שיידע כמה טיב צפי ן לנדיקיס אקר המיתה הוא
דבר תשוצ ויקר המוהה לחסידיו י אבל אני איני כן לבקש שלא למית כמי שבקש משה רבע״ה
ושאר .חסידים דקשה בעיניהם המית רק אני מבקש ומחלה פניך אנא יה׳ לשון בקשה אם
בזכותי ובשביל זכותי הורני כי אני עבדך יאם מצד.אמי הצדקת שהיא דית שאני בן אמתך
שהניחה מלכותה ובאת להיות אמתך אני מחלה פניך שפחחת למיסרי שתפתח והתיר זה הקשר
תוכחות מוסר
וזאת
ליהודה קיב
״שהיא הנשמה הנקשרת עם הגיף כאחז״ל ישתבח היוצר שצרר נפש האדם יפה עם הניף שאלילי
כן כיין שהיה בא לאדם ניה היתה כורחה כששי מתיך ניעי א״כ אני מבקש ימחלה פניך שתתיר
זה הקני ישיגיע תכף יים המיתה שיותר זה הקשר ללכת לאור כאור החיים י יפתחת עכר
במקום עתיד כלומר הליא׳ יהיה שככר פתחת למיסרי)כאומרם ז׳׳ל כשבת( הודיעני ה׳ קצי
אמי ליה כשבת תמית יהיה אמד אמית בע״ש ויוקדם המיתה עכ״ל י הרי למדנו שהמיתה קשה
כעיני הצדיקים והחסידים ':
בהקריס דאיתא בסיעה ־ מי גדול ממשה שלא נתעסק כי אלא המקום שנאמר
)דברים( ויקבור איתי בגיא י לא על משה כלבד אמרו אלת על כל הצדיקים שנאמר
)ישעיה( והלך לפניך צדקך כבוד ה׳ יאספך י )תוספות יום עוב( ולא על משה בלבד אמרו
אלא על כל הצדיקים שנאמר יהלך לפניך וגו׳ ומ״מ בהא עדיף משה רכע׳׳ה שעמו לא נתעסק
אלא המקים ל׳ה משא" כ בשאר הצדיקים שכביד ה׳ יאספהו ועכ״ז מתעסקים בו בני אדם
,
כדרך כל הארץ וכמאמר הפסוקים בקבורת הצדיקים בקצתם מוקמ* שהתעסק עמהם י ויהיה
פי׳ לא על משה בלבד אמרו הייני שהמקים ב״ה התעסק בקבורתו ולא בכל מה שנאמר
במשה דהיינו שלא התעסק עמי אלא המקים ב׳׳ה בזה ודאי שאמרו על משה בלבד נ״ל עכ״ל •
הרי למדנו שהצדיקים והחסידים מתים בנשיקה :
ךל^״ן
קשה כיון שהצדיקים והחסידים מתים בנשיקה למה הקב״ה שוליח להם מ״ה בשעת
המיתה וכמו שמצינו במשה רבע״ה י )כדאיתא במדרש רבה סדר ברכה( אמר
ה
ק י ״ ה לס׳׳מ הישע צא והביא נשמה של משה מיד לבש כעס וחגר חרבו ונהעעף אכזריות
ן ה
ל ך לקיחתו של משה כיין שראה אותי שהוא יושב וניתב שם המפורש וזוהר מראהו דומה
לשמש והיא דומה למלאך ה׳ צבאית היה מתיירא ס׳׳מ מן משה אמר ודאי שאין המלאכים
י לין ליטול נשמתי של משה יעדם שהראה ס״מ את עצמו למשה היה משה יודע שבא ס״מ
כו
וכיין שראה ס׳׳מ את משה אחזתו רעדה וחיל כיולדה ולא מצא פתחון פה לדבר עם משה עד
שאמר משה לס״מ )ישעיה( אין שלים אמר ה׳ לרשעים־ מה תעשה בכאן אמר לו ליטול נשמתך
באתי ־ חמר לי מ׳ שייין אמר לו מ׳ שברא את כל הבריות אמר לו אין אתה ניטל נשמתי
וגי׳ י כאיחה שעה נשקי הקב״ה ינטל נשמתו בנשיקה פה וגו׳ ע״ש ־ והבן שואל למה הקב״ה
לא נטל נשמתי של משה רבע״ה בנשיקת פה מתחילה ועד שהוצרך לשלוח לו מלאך המוח •
ואפשר לימד טעם כפי האמיר לעיל שהמיתה קשה בעיני הצדיקים והחסידים ומשוס הכי אינם
רולים לתת הנשמה כשהניע העת שקצב לה הקב״ה להיות בנוף בעוה״ז ־)כדאיתא במדרש
פ׳ וילך הביא אותו הרב מדרש אליהי בספרון ויאמר ה׳ אל משה הן קרבו ימיך למות י אמר
לו משה רבש״ע אחר כל אותי כביד וגדולה שראו עיני אגי מת ־ אמר לו הקב״ה מי גבר
#יה
האת
תוכחות מוסר
ליהודה
יחיה ולא יראה מיח ומי טש״ב י ולפיכך הקב״ה שיליח להם מ״ה ילא לשלוע בהם ח״ו אלא.
נדי לאיים עליהם ואז מסבה פחד מ׳׳ה המחיים עליהם מחדניס לחח הנשמה ואז הכף נועלה
סקב״ה בנשיקת פה י ומעתה אפשר ה״:י םבדח אאע״ה כיון נראה הנדקת גמורה מדאכסיפו
מקמה אדם וחיה יצר כפו *חברך אמד צדקח כזי ודאי לא שלגי בה מ״ ה הלא מיתה בנשיקה
כפאר צדיקים וחסידים י ומלאך המית מה לי הכא בא לאיים עליה לתת הנשמה ולא שלע בה י
ואחרי כן קבי אביהם אח שרה בעצמי ובכבידי :
אפתחה במשל פי• לעורר את לבבי• בעוד נשמת אלהי בקרבי:
משל
אדם שהיה ישן וחולם שה5יאו לו כעין המן דק מחספס דק ככפור בהיך הקערה
ועליו חמאה וחלב וכמה מיני ירקיח מינים ממינים שונים וםיקא״ד מפוזר עליו
באופן שאפילו הראיה בו היא משיבת נפש ואמרו לי אכיל בשמחה לחמך כל מה שהרצה כרצינך
העוב החחיל והיה מהענג עליהם ואמר להם היכן היא האיריף אמדו לי אכיל בידיך אמר
להם יתלכלכו ידי אמיי לו רחץ אותם ונגבס אמי להם ולמה אגיייח את עצמי כל כך לא
אוכל אלא עד שתהיה האגריף אמרו לו אכול פעמים שלש ילא רנה אלא עד שתהיה החניון{ *
מיד ויקץ והנה חלום חמק עבר פתח עיניו ויפן כה וכה וירא כ׳ אין קערה י חכח צערו
שפרחה מפניו מה עשה סיר עיניו יעשה עצמו כמי שהיא עדיין ישן יחילם יהכדיז הביאו
הקערה ואפילו בלא אגרוף ואכיל בידי יאף ״׳תלכלכי יאגיריח אח ענמ׳ לרוחצם ולנגבס י
שועה זה עד עתה ולמה כשהיתה לפניו לא רנה לאכיל ממנה יאמי אלא עד שתהיה האיריף י
מ״מ ימתין עד שיישן ויחלום שכיח יאם הם יביאי איתה לי עיד הא לאי הכי הרי היא חמס
נפשיה:
ח 3מ ש ל
י עוה״ז הוא כחלום עובר ממש וכאשר עיניני רואיה יהקב״ה נתן לני בעיה״ז
שהוא כחלום הורתו התמימה שהיא משיבת נפש שנמשלה ללחם שנאמר
וזאת
אטה למשל
ליהודה קיג
לט לחמו בלחמי י יי :בה חרי״ג מצוח הנאמר עליהם הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים
מרגש וטשיח ציפים י והיא חינחת צקרן זרת ואומר לט הקב״ה כל הרוצה ליטול יבוא ויעול
ימה לני ויאיר עיניו שנאמר פקידי ה׳ ישריס משמחי לב מלות ה׳ 5רא מאירת עיניס י
יכל ז :היא בעיה״ז אבל בעיה״ב אין מנין ושיעור ואין כל עין יכולה לראות ואין כל אזן יכולה
לבמיע נטר המתיקן ללדיקים לעיה׳׳ב ־ וכן הוא חימר ומעילם לא שמעו ולא האזינו עין לא
ראתה אלהים ׳ולתך יעשה למחכה לו ־ העילה מזה אם האדם בעיה״ז שהוא כחלים מסגל
חורה ומטת ימעע״ו הדי הוא הדיח הדוחה מרובה שאיכל מפרותיהם בעוה״ז והקרן קיימית
לעיה׳׳ב שאין מנין יגי׳ כנז׳ י אבל אם הארס בעיה״ז שהוא כחלים עובר הוא מתענג ואומר
שמציס זי יש בה יגיעה ועירחה ומלוה זו יש בה חסדין כיס ולמם ח:י מעריח אח עלמי ומחסר
אה ממיני ואימי ועד לכשתהיה איזה מלוה קלה בלא יגיעה וגי׳ כנז׳ מיד רקץ משינתו האולת
כלומד ממה שהיה ישן בעילם שהוא כחלום עיבר ויעביד יהנה איניני האדם בעילם כי היום
כחן ולמחר בקבר ויפן כה יכה וירא יהנה אין בידי מאומה ־ כי אם מקום קברו אמה על אמה
בדוס אחה י ונשמתי עטמה משתימימה בפחד ואימה מדין שמימה י ומנח צערו מכריז ואומר
חי יובילני מי יחזירני ינחיני בעילם שאינו אלא לעשוח בו רצון קיני ואף ביגיעה וגו׳ כנז׳ י
טעה זה ולמה עד עתה הרי היא דאפסיד אנפשיה מ״מ ימתין עד שבעל הרחמים יחזרנו
בגלגול פעמים שלש עס גבי כנידע כדי שיתקן ואס יתקן הא לאו הכי הנה הוא נמסר ביד
ס״מ באין רחמים כנודע ־ ה׳ יצילנו ויעזרנו לעשות רצונו כרצוגו תמיד כיר״א :
הרב משפע צדק ז״ל ־ אמרי בספר גיל אורות על אדוניט הרמב״ם משל הכתיב במדרש
כתב
פעם אחת הארי נתחב בגרונו עלם קען והיה לו צער גדול הכריז מי שיעול העצם
מגרוני אעשרט עושר גדול יאיעיב עמו כל ימי חייו ומי פתי יערב לבו לגשת כי הכל יראים
ממנו והוא גונח ונאנח י היה שס עיף א׳ שיש לו פי ארוך ותחב פיו בגרונו ונעל העלם ממנו
אח׳׳ כ אמר לו תן לי שכרי צחק עליו הארי הוי שועה תלך ותתפאר עצמך בפני הכל שהיית
י ן איי ולא ניזקת די לך זה ואתה רוצה עיר שכר • כך אדוניט הרמב״ם העהור זכות תורתו
הקדישה וזנית מעשיו הטהורים הס הגינו עליו שנכנס בסכנח החקירות ויצא בשלום• אבל מי
ירמה אליו ויכניס עצמו בסכנה גדולה כזו לחקור ולדרוש וגו׳ רק יאמין ע״פ קבילה ע כ ״ ל :
ב ג י
וא^י
הדל נראה לימד שאפשר נמי הנמשל הוא כך הצדיק הגמור י בהקדם הראשונים
כמלאכים המה ראי כן תמהי על מה עשה ה׳ ככה לשלוח הנשמה לעיה״ז וגו׳ כנז״ל •
ותירצו ז״ל דקירם ביאת הנשמה לעיה״ז היא מצטערת מלהלין בשכינה על דרך מאן דאכיל
דלתי דליה בהיל לאםתנילי באפיה יבביאתה לעיה״ז ומסילת תורה וגו׳ אז יכולה לתבוע שכרה
מן הדין מהקב״ה ונהנית בזרוע ואף שאין לבדיה אצל ביראה לתבוע שכרה מצד הדין מטעם
מי
וזאת
אטה למשל
ליהודה
מי הקדמני ואשלם ונו׳ י וכמי לן אז׳׳ל בכל יום יצרו של ארס מתנצר עלי,־ ואלמלא הקב״ה
עוזרו לא היה יכיל לי יכל מה שמשלס הקב׳׳ה לארס איני אלא מצד החסד וכמאמר הכחי5
ולך ה׳ תםד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו י זה היא דייקה על עיקר מעשה המציה אין לו לארם
שכר מצד הדין מ מ י ר וכנזכר ־ אמנם יש לי לצדיק שכר עי 5מ; הדין כשעושה את מעשה המליה
בשמחה ובעיב לבב בכל לב ובכל נכש בהשתדלות ייגיעה רכה י דנה׳ נמי שהאדם עושה המציה
לקיים מצוח בודאי ימל אח בנו ועישה סיכה ימעקה ומזיזה יכדומה לפרעין חיבו משוס מי
הקדמנ׳ ואשלם י מ״מ היה יכיל לעשוח המנוה בלא לב וכחנים ע״פ הדיביר וכפורע חובו על
צד ההכרחי אך כשעושה.האדם המציה בשמחה ונו׳ הדי זה מוסיף מדיליה על העיקר ויש לו
שכר מן הדין על מה שהוסיף משלו על נד השמחה וני׳ יעיין ענין זה בםפר דרכי הים :
ומעתה
אפשר נמי הנמשל היא כך הנדיק הי מיד * בשעה שהיא ת.יבע שכרו מן הדין מעם
בירחי מחמת הנז׳ אימד לי היצה׳׳ר מרוב שנאתי יקנאתי בצדיק הלך וחחפאר
עצמך בפני כמה וכמה אלפים ידבבית של מלאכי אלהים שעמדת נגד הארי של אש ולא
נסתכנת בסכניתיי די לך התפארית זי ואתה רינה עיר שכד י אמנם פי כסל מחתה לי יעץ
תחבולות כשכיס בצדי ולא ידע שעל התפארות זי נמ׳ יתן לי הקב״ה שכרו מן הדין מפני
שבהתפארית זו מיסיף חילא יגבירהא לעילא להקב׳׳ה :
וכענין
מדרש ־ בשעה שהצדיק מםתליק מ; העילם אימר הקב״ה למלאכי השרת צאי וראו
מה הבריות אימריס עליו יגי׳ כנידע * והנה צריך לדעת למה אומר הקב׳׳ה
למלאכי השרת צאו וראו וגו׳ והרי הכל גלוי וידוע לפניו יתברך והיא יידע מה אימרים עליו
אם טיב ואס רע י ואפשר יובן בהקדיס )מדרש אחר( בשעה שהצדיק מםהליק מן העולם
אימריס מלאכי השרת לפני הקב״ה רבש״ע צדיק בא יגי׳ כנידע • והנה ג״כ צריך לדעת למה
צריך זאת ההודעה לפני הקב״ה שצדיק בא והרי הוא שהביא איתי במאמרו יתברך י יאפשר
יובן בהקדיס)דאיתא במסכת סנהדרין( אמר רב יהודה אמר רב בשעה שבקש הקב״ה לבראת
את האדם ברא כת ראשונה של מלאכי השרת ואמר להם רצינכם נעשה אדם בצלמני י אמרו
לפניו רבין העולמים מה מעשיו י אמר להם כך וכך י אמרי לפניי רבין העולמים מה אנוש כי
תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו ־ הושע אצבעי קענה ביניהם ושי־פם * וכן כת שניה י כת ג׳ אמרה
לפניו רבש״ע ראשונים שאמרו לפניך מה אניש וגי׳ מה היעילו העולם כילו שלך הוא כל מה
שאתה רוצה לעשות בעולמך עשה י כיין שהגיע לאנשי דיר המביל ידיר הפלגה שמעשיהם
מקולקלים אמרו לפניו רבש״ע לא יפה אמרו ראשונים לפניך ־ אמר להם עד זקנה אני הוא
ועד שיבה אני אסציל עכ״ל :
נמצינו
למדין מהאמור באעיפ שע״כ שלא בעובתם גתרצו כת ג׳ בבריאת האדם אפ״ה
כשמצאו
וזאת
אטה למשל
ליהודה קיד
ממצחי השעה להתרעם עם הקב״ה נתרעחו עמו י העילה מזה כשיהיו ישראל עושים רציני של
מקיה ע״י כן לה נשאר למלאכים שנתרעמי עם הקב״ה על בריאת האדם שים התרעמות
ללל ויודו לי על מה שברא אח האדם צעולמי ויאמרו לפניו רבש״ע יפה בראת יפה עשיח
צעילמך והקב״ה שמח בעילמו ומתעלה ומתפאר ואימר ישראל אשר בך אתפאר הא לאו הכי
המלאכים ימצאו הסיבה להתרעם עיד עם הקב״ה על בריאח האדם ואין זה רצונו יתברך :
1ט?$תה
כפי האמיר אפשר הייני כיונת המדרשים ־ צשעה שהצדיק מסתליק מן העולם
שיודע בו הקב״ה שעל ידו מלאכי השרת שנתרעמי עמי על בריאת האדם ואמרו
מה הכיש יגי׳ יאמרו שהיו עיעים באימדס מה אניש וגו׳ ויודו יגי׳ על מה שברא את האדם
בעילמי יזה ע״י שיראי וישמעו העדית מפי הבריית בארץ מתחת ימשים הכי אימי להם צאו
וראי מה הברייה אימיים עליי י המלאכים ע ד נחיצים בדבר המלך מלכו של עולם לראות מה
הבריות אימרים על הצדיק ורואים אישם אימרים הנה מה עוב ימה נעים חלקי של צדיק זה
שהיה על התירה יעל העטרה יגי׳ וכיין ששומעין עדות זו אימרים עתה אנחני מידים שיפה
,
עשה הקב ׳ ה שברא את הארס בעילמו ינועלין הצדיק על כפית ידיהם עילה תמימה ימביאים
חיתי לפני הקב״ה ואימריס לפניו רבש״ע צדיק בא ולא להידיע איתו ח״ו שצדיק בא אלא
טינתס לימר גוה שאמרני לפניך מה אניש וגי׳ טועים היינו שה ה בחיפבעי שלא יהיה צדק
כי ינר לב האדם רע מנעיריו אבל עתה הנה אנחט רואים שעמד נגד יצרו הרע יבא צדיק י
ובאותה שעה כילם כאחד עינים באימה ואומרים ביראה רבש״ע יפה בראח יפה עשיח אח
ה
א ד ם בעילמך ־ יגדל האשור עליו שהוא מבשר ידם ואעפ״כ עמד נגד הארי של אש ויצא
כשליש בנא נשי ;:.בסנניתיו יבזה החשיד מיסיף הצדיק חילא יגבירחח לעילא להקב״ה ואימר
עליו ישיאל אשר בך אתפאר י האל יתברך יעזרגו לקדש שמו יתברך ויתרומם בעליונים
יבתחתינים כיר״א :
אטה
למשל איינ׳ ־:־׳ שלא יכנס־ מי הים מיס הזדונים בפי ובלשוני ־ וגלי הים לא יטרידוני
מלעשית רני; קינ׳ י בני ארס ההולכים באיניה ביס ועמהס שני סוחרים אחד זקן
מילך עליי הרבה ארגזים גדילים לילאים סחירוח מכלי כסף וכלי זהב ושמליח וגם ממיני
מאכלים מללעי משקים ממיני מגדנים יכיעא דביים שהחימר יחיה י שני ילד מולך עמו ארגז
קטן מלא מסחרה של תירה הטיב משחר כשף דהייני תימשים ספר• התפלה תפילעית ליציית
ומזיזות יכ״צח דביים שהייחני ׳איה דברים המשמחים את הלב ומאירים את העעים י יה׳
הטיל רוח גדילה אל הים ויה׳ ס ע י גדל ביס יהאיניה חשבה להשבר ־ ויאמר הסיחד הזקן
לבני אדם אשר הם בחיטה בים שחי חיתו ארגז הקטן שיש בו סחורה של הורה כנז׳ והטילוהו
אל הים להקיל מעליהם ־ היה שם באיניה איש תכם ירח אלהים ושר מדע פתח פיו וענה אותו
ואמר
אטה למשל
וזאח
ליהודה
ואמר לו שיעה כסיל ובער חס אחה דירש שלימיני יעיבתיני חן עיניך בארגזים הגדולים שלך
להעילס אל הים שהם באמח להקיל מעליהם יאס הם נשארים צאיניה יכבידו עליה וחעבע
בים היא וכל אשר בה א5ל ארגז קטן של הילד הסיחר באמח שאינו מכביד אח האיניה אס
ישאר בה * ואינו מקילה אם נטילו אוחו אל הים י ואדרבה אס ישאר באוניה יכילה היא זכיח
המצוח המוצנעים בו שהגין עלינו ונראו מעשה ה׳ ונפלאותיו במצילה :
}ב!של
* בני אדם ההולכים באיניה בים דה״ני בעוה״ז ־)וכדאיחא בספר חרדים דע״ב
ע״א( העילם יס סיער צריך לדמיח האדם בדעהי כאלי הוא שט 5יס ולכן ירים
ראשו למעלה ליוצרו ויזהר פן יכנסו בפיו המים הזדונים וישמר מן הגלים הצאיס לטורדו ואס
לאו דמו בראשו עכ״ל י והיינו עמהס שני סיחרים אחד זקן היא היצה״ר הנקרא מלך זקן וכסיל
,
כנידע ומולך עמי ארגזים גדילים מלאים םחורוח מכלי כסך .יגי כנז׳ שבהם עישה המצאות
לפתיח לבני אדם כדי שיכנסי בפיהם המים הזדונים ויעברו עליהם הגלים הטירדיס איחס
מלעשיח רצון קינם עד שמפילם שחת יזה היא מסחרי שיירך ומשטין עולה ומקטרג ישני ילד
הוא היצה״ט הנקרא ילד מסכן וחכם כנידע ימילך עמו ארגז קטן מלא מסחרה של הורה וגי׳
כנז׳ שבהם יועץ לבני אדם להרים ראשם למעלה לייצרם ללכה בכל דרכיו לשמיר חקיו
ותורותיו יזה הוא מסחרו העוב מסחר כםףייג׳׳כ כמי שאמרו)חכמי המיסר ז״ל( שהיצה״ר
עושה המצאיח לפחיח לאדם באמיר לי שיחענג בהנאיח ועיבוח העוה״ז שהיא דבר הנראה
לעין כל לאפיקי עצח היצה״ע הוא מבעיהי בהנאיח וחעניגים לעוה״ב יגי׳ כנז״ל בחיכחית
מוסר ברמז הכתיבים ויהי רעב בארן יגי׳ ע״ש ־ יה׳ העיל ריח גדולה אל הים ויהי סער גדול
ביס והאוניה תשבה להשבר ־ רמז לצרות הגלית המר והארוך וכמו שכתבתי לעיל בתוכתות
מוסר בסדר ואתחנן במה שאמר משה רבע״ה בצר לך ומצאיך כל הדברים האלה באחרית
הימים וגו׳ ומאי היא אחרית הימים הייני רוב אלף הששי יכבד יצא ועדיין אנחנו בגלית המר
כי בעיניתיט ומצאיך כל הדברים האלה יכמי שאנו רואים בזה הזמן ממש דהיינו רעש מלחמית
חסרון כיס יוקיר השערים וכיוצא חרב עד ציהד הגיעה דע לך כי אין עוד תקיה כי אם תלמוד
מיסד השכל ושבת עד ה׳ אלהיך יגי׳ ע״ש י אבל היצה״ר לא כן ידמה חלק בלהות על בני אדם
חלק משמן חכו והמה פתיחות לבלות שאול ואבדון נפשיתס באמיר להם שעד עתה הייתם
מיציאים הרבה הוצאות במצות והייתם מפזירים לצדקה וכיינא אבל עתה שיש חסרון כיס יוקיר
השערים וכיוצא הקילו מעליכם ההוצאות בנז׳ הלוא• וחולי הספיקו לעצמכם ולנשיכם ילבניכס
ולבנותיכם * והיינו ויאמר הסותר הזקן לבני אדם אשר המה באוניה ביס שאי אותו ארגז
,
הקטן שיש בי סתרה של תירה וגי והטילוהו אל הים להקיל מעליהם וכנז׳ י ומי האיש ירא את
ה׳ אשר חננו חכמה ודעת בינה והשכיל יעגה אויל זה שוטה כסיל יבער ואומר לי שאם אתה
דורש
וזאת
ליהודה קטר
אטה למשל
,
־יירש שלימיני יטיגהיני הן עיניך בארגזים הגדילים ונו׳ כנז דהיינו המוחרוח שיש בהם הוצאה
מריבה ואינה מיעיליס יא־נם מצילים יאמיר לני העילי איהם חל הים כלומד פרשו עצמכם
מהם להקיל מעליכם שהם באמח להקיל מעליהם ואס נשארים יכבידו עליהם משא כבד
שאינם יכיליס לי י5יה הילכיס ומהמעגייס והייני הגלים העוררים בני אדם מלעשות רצון קונם
הבל ארגז הקטן יגי׳ כני׳ באמח היצאהם אינה מכבדח כ״כ אם נניחי איחה ואינה מקילה
הם נכיילי איחה כהיצאח המיחרוח ואדרבה הוצאה זי 05׳ יכולה זכותה שחגין מליגי ונחם
־חלהיס ישב תחרין אפו ייעמיד הים מזעפו ונראו מעשה ה׳ ונפלאוהיו במצולה י השי״ח יעזרנו
לבער הרע מקרבני כ ד לעשיח רציני כיר״א :
עוד
משל שמעתי איחי מפי ח״ח וגם היא שמע חיתי ולא ידעני באיזה ספר הוא וחפסחי
עיקר דבריי וכתבחי איחי מדעת• והיא כיס תנחומים לנחם בו בני אדם המיוסרין
בפגעי הזמן וביסירי עיני י מלך גדל שהיחה לו חצר גדולה כמו עיר קטנה ובתים בה הרבה•יהיה משכיי אותם ב מ ר לכל ביח וכיח והפקיר המלך פקיד להפרע מן השוכרים והנה הוא
שם להם עלילות דברים עד שכפל להם הסנרוח שני דנריס לכל בית ובית ודנר היה ניחן אותו
למלך ומר שהוסיף עליהם היה ליקח איחי לעצמי עד כקבץ בהיספה זו סך שמונים אלף רנדים
וקנה בהם חצר אתת גדילה והמלך לא ידע בכל זה ועני אחד היה דר בחצר זו של המלך
ז
בכלל הדרים בה ולא מצאה ידו במה לפרוע השכריח והפילו הפקיד הנ ׳ והכהו ארבעים
ב מ ס פ ר עד שהיה קן בחייו מפני צערו ומפני עניוחו שהיא גרמה לי כל זה ומכח צערו אמר
יאספר למלך כל מעשיו של פקיד זה והלך ועמד לפני המלך ואמר לו אדוני המלך אגיד
לך מעשיי של הפקיד שהפקדח על החצר הגדולה שלך והנה הוא שם להס עלילות דברים עד
שכפל להם השכרות ויו׳ כנז׳ והוא עני לא מצאה ידו במה לפרוע השכרוח והפילו והכהו
ארבעים במספר והתחיל להיריד כנחל דמעה ממרירוח נפשו עד שהמלך נכמרו רחמיו עליו
ואמר לי בגי אל הבכה אנכי היטיב איטיב עמך ויקראו סופרי המלך בעח ההיא ויאמר המלך
כחבי חצי החצר שקנה הפקיד שלי ששיויי ארבעים אלף מ ר י ס שיזכה בו עני זה בעבור
הארבעים והוסיף המלך לדבר על לב העני זה ואמר לו בני אל תצטער יוהד שהרי הרווחת
ארבעים אלף מריס כניד כל מכה ומכה אלף רנדים וישחחו למלך ויצא מלפניו בארבעים
אלף מריס שמח יטיב לב • ואשתי של עני זה ראתה איתי שנתעכב בבית המלך אמרה אלך
ואראה מה נעשה בדינו עם הפקיד מאח המלך והלכה עד לפני חצר המלך והנה הוא יוצא
ותאמר לי מה נעשה בדינך התחיל והיה בוכה בכי גדול יוחד מהבכי הראשון וחאמר לו ולמה
אתה מיסיף בבכי דו צערו והבכי שהיו לו וכבר עברו אמר לה כי הבכי הזה שאני בוכה עתה
ינ
יא י אלא על שלא הכני שמונים במקום הארבעים ותאמר שועה זה הוא היה מצעער ובוכה
בעבור
וזאת
אטה למשל
ליהודה
בעבור הארצעיס ועתה הוא גינה על פלא היסיף לי צער אחד על צעדו בארבעים טספות
אמר לה בתי לא נשאי לי שים צער נלל יספל־ לה העטן כנז׳ שהרויח ארבעים אלף מריס
בעבור הארבעים יאמר לה יכיון דהני היא מי יתן יהיה לי שמינים במקיס הארבעים והייתי
מרויח החצר כולה בשמונים אלף דניים בעביר השמיטה א״כ לא נבכי יתאמר לי השתא דהכי
בידאי חבכה שהטחה יכיל לסביל ארבעים הכאיח אחרוח בעבור ארבעים אלף מ ר י ס טספית:
נמשל׳
כשבאין היסידין על בנ• אדם מפני עוטחיהם בעיה״ז מהחילין להחרעם ילצכית
אבל בשעה שרואין כמה יכמה עיבה כפילה שזכו להבעיה״ב יהםיבה היא היסודין
שסבלו בגיפם בעיה״ו שכפירי עיטחיהם אז יוכלי לימד בעוה״צ מ׳ יהן יהיה להם היסירין
יוחד מאוהם שהיו להם י ולפום צערא אניח :
ובעני]
שהביא הרב משפע צדק ד ל מס׳ יע״ד על מ״ש דיד הפתח בכטר חידחי כי החידה
היא הכטר י כמו הכטר כאשר ידחק בטמא ישמיע קיל יותר וכל מה שדופק
ודוחק בטמא ייתר משמיע קיל ייתר כך מה שםיבל אדם ׳סירין וכל מה שדוחקין אוחו ביותר
עיד ייתר ריתי טדף ימאיר נשמתי ככניי המשמיע קי ל ערב וגי׳ ע״ש ־ וזהי היה כבידו של
דוד שסבל יסירין יקבלם מאהבה ורבים צחקו עליו ולז״א בני איש עד מה כבידי לכלימה ־ ע״כ
שמעי תחי כי זהו הכבוד לאדם שמקביל יסירין מאהבה ונכנע לפגעי הזמן ירק ביי ייכל אדם
להתפאר אני ב״ה מקבל ׳סירין מאהבה וזהו תפארת לעושיה י אבל לא יוכל אדם להתפאר
בריב הצלחתו וענייני עוה״ז כ• מה יתפאר איש בדבר שאינו שלו י גס הוא מסוכן כי הוא
מוכן ליפול בגיהגס בלי ספק אבל המטגע ומיכה יותר מוצלח כי בעיח היא אשד ינצל מעינשין
הרבה ע ״ י יםידיו בעוה״ז עולם הכלה יהא מוצלת בעולס האמיתי הנצח״ זה הוא מכינה
בשם מוצלח אבל לא זה שהולך יחד תאית לבו י ע״כ קצת תוכן דבריו הנעימים :
ונ״כ
כתב הרב משפע צדק ז״ל
י
דע כי אם היות שהיסירין המה כותית הדין לאדם יכפי
הנראה שהם שפעיהס מהגבורה אמנם אין הדבר כן כי אינם בחיים אלא מצד החסד
שנאמר כי אח אשר יאה 5ה׳ ייכיח אין אהבה אלא מנד החסד יגי׳ נמצא חסד גדול מאד
עישה הקב׳׳ה עם הנשמה לרתק איתה מכתמים ופגעים כדי לתת לה שכי נעים בעוה״ב׳
משל י האס אשר ריחצת את בנה מצואתו שגימלת חסד עמו בזה שאם תניח איתי כך מליכלך
בציאה ובעיניף הלא היא אכזריות גדול שיתקלקל גיפי יגי׳ יאעפ״כ הב; שאין לי עיני שכל
ביכה וציעק קילי קילות ימצעער ובאמת הכל לטיצחי י גם האב המכה את בני ימ״סרו בשבט
גמיליח חסד גדיל היא שמעיב עם נשמתי שלא תיד לגיהנם כי מיטב שיסביל צער קטן ולא-
^ י גדיל שהיא אש של גיהנם הגריל יהטרא יתמיד לא ישבית שס צער הנשמה עד שחטהר*
וכן הקב״ה נפרע בעיה״ ז מן הצדיקים ומעט מעט לאחדים מייסדם בשבט כדי שלא ירדו
בגיהנם
האח
אטה למשל
ליהודה קטז
־מיהנס עכ״ל ־ למדנו מ׳ שהקב״ה איה5ו מייסדי מעע מעע)וכמאמר רז״ל( על כן אפקוד
מליכס אה כל עיניתיכס לפון פקידה י יכהג הל־ב הכו׳ מה )דאיתא בילקוט תהליס( ה׳ אל
באפך תיכיחנ׳ ־ משל • לאדין בנשבע להטת בני מאה חכליס לבסוף נהחרע אמר אם אכהו
ימות מי יורש את גדילת׳ ־ לא הכהו מה אעשה לשטעה ־ האדון הזה פיקת היה נעל את החבל
וכפלי פעמים רבית אחד לשנים ושנים לארבעה עד שכפלי למאה חבלים כאתת ונתן לו מכה
אחת נמנא קייס את שביעתו ובני לא מת • נמשל ־ כך הקביה כל מכה שמבית לצדיק כושל
החבל וני׳ כנז׳ י יבזה פירש בס׳ שבע מישראל נחמי נחמי עמי יגי׳ כי לקחה מיד ה׳ כפליים
בכל חעאהיה י ועמדו כל המפרשים עמ״ש כפל״ס ט היא קושיא לאלהינו יחברך ־ ולהנז״ל
א״ש שאין הכפל טל עבירה ת״ו רק אדרבה אתי לנחימ• את ישראל להראיח להם כי עדיין
היא חביביתיה גבן כי לקחה מיד ה׳ כפליים רבים הייני שנשל החבל פעמים רבית כדי למעע
המטת וכנז״ל ־ אגבי אעתיק מ״ש ביל׳ד לד׳׳׳ בשם דביני הרן נ״ע ט אמר זה כדרך לשון
בני אדם שאדם אימר על בנו שהכהו ייתר מהראי׳ אף שמעולם אינו מלקהו אף! כפי תעאי
ר ק מאהבה עזה שיש לו אליו נראה בעיניו המעט שהכהי להרבה • כן הקב״ה ממדת עיט
וחסדי אמר כפליים בכל חעאתיה ־ עיד פירש מ״ש לקחה דהיל״ל לקתה או הוכתה אבל לא
לשון לקחה דמשמע מרצינה העוב ־ חך פירש שהנביא מליץ עוב בעד אומה הישראליח ואמר
כי נרצה עונה פי׳ גלוי וידוע להקב״ה שכל האימה בכללה מצדקח עליה אח הדין והן מכירים
עצמם שראויים אל כל העונשים לגודל חעאם ופשעם כי ר 5היא וסובלים היסורין הכל באהבה
ובחיבה זה היא שאמר נרצה עינה היא מקבלח עליה ברצין טיב והפצנו היה שיגיענו עינש
מ
״ י ה׳ 5עלמי י וז״ש כי לקחה מיד ה׳ לא מחרעמח על היםורין כי ראויה היא להם רק
מהרעמה שחפצה לקחח מיד ה׳ בעצמי אף כפליים מעינפ שהגיע אליה ככל חעאחיה כי ע״י
ה׳ בעצמו העינש היא בחסד וברחמים כי היא מקיר הרחמים 5לי חכליח והן הם יסורין של
אהבה ע״כ :
וכענין
שכחב הרב שישגי לקט ז״ל מה שראה למפרשים בשם הגלאנעי הקדוש פירוש
הפסוק הביטו ודאו אס יש מכאוב כמכאובי יגי׳ * משל ־ למטרוניתא שהניח איהה
בעלה והלך למי־חקיס והיא ׳ישבח וראשה חפו׳ עגימה ושכולה ואח״כ נוסף עיד לזה יצאה יד
ה׳ בבגיה והם מדוכאים ביסורין לזה כאב הריאה ולזה כאב לב וגו׳ והנה הבנים אינם
מתאבלים רק איש איש על נגעו זה על כאב עיט זה על פניו וגו׳ ואיגם מתפעלים מנגעי
זולתו ־ אבל האס גדול כיס שברה כי היא מרגישה כל המכאובים של כל בניס וצערה עצום עד
מאד י נמשל י כן עס בני ישראל פרויס בצער זה תסרון פרנסה זה צער גידול בגיס זה יסודי
•הגיף־ אבל השכינה הקדושה אמנו לה צער מכל אחד ואחד ־ אדז״ל בזמן שאדם שרוי בצער
שכינה
וזאת
אטה למשל
ליהודה
שנינה מה אומרח קלני מלאכי קלני מיריעיייהיא מיגשת 5כל הנער של כילםיח״ש הטמר
וראי אס יש מכאיב נמנאיבי כי אשד עילל נל מחלה ינל לעל שבא לעיללים הם בני הנל
ניגע יניאב לי נביניל עני׳ ל :
וכן
נהיב עמו אנני בליה ־ כאימ־ס ז״ל איש יביתי באי שהשכינה יפמליא שלו קדמו לישראל
במנייס עכ״ל ־ ילש* זה ניאה לימיז עמ׳׳י אנכ״׳ בנייה במם״ק גיחעייא מ״י גר״ם
ז״ה נאית״ם־אחללה״ו יאכבדה״י במס׳׳ק גימגיייא לנשיתנהי׳יי בעני״העס הכילל־אוי״ך
ימי״ס אשביעה״ו יאראה״י בישיעת״* במס״ק עש הנילל יימגיייא וא״ז ׳זכ״ו לגאיל״ה
ילקבל׳׳ה היזיי״ה * אשי נאמי עליה אייך ימיה בימינה יגי׳ :
וביאור
הענק היא י בהקדיס צייך להבין למה כשינה הקב" :לשעביד אה ישיאל לסיבה
הידועה אללו ׳תביך לא בחי אלא •:3יעה מלך מנייה גאה שבגאיס היא וכל
עמי שעשה ענמי אליה וכנידע שהיי יזיית בי; הבהייה ה; היה ה סהס כי ג י יהיה זרעך
באין לא להט יגי׳ ילה שייש בה לא שיעה ילא מנייה ילא מלך אחי ואימה אחיח ומשני
מה לא בחי אלא בשיעה יגי׳ ־ ואששי שהגיעם היא ע׳׳ש מ״ש המשישיס זיל )הביא דבייהס
ה״ה חיד״א בםשי נחל קדימים בייש ש־שת שמהן הם אמדידגיעם גלית מלייס שהתייה
ייחניה ואינה חלה על אדם שיש בי מחשביה יעית גאה ויהי; ולכן הכריע לישיאל בגלית
מנדים כדי שייכלי לקבל התירה עכ״ל ־ יכאשר חכמים הגידו למה נמשלה התייה למיס דכתיב
הוי כל למא לכי למים לימד לך מה מים מניחים המקים גביה והולכים למקים נמיך אף דצרי
תורה אין מתקיימים אלא במי שדעתי ששלה עכ״ל ־ יאששי הייני כוונת רז״ל ברברים אלו
שהקב״ה יידע העתידות לשה והביע שהתורה שדנה לתת בעיה״ז שבעטיה מתקיים העולם
לא יקבלו איתה אלא ישראל יכנירע שהאימית לא דלי בקבלתה אלא ישראל יצפה יהביע שישראל
עתידין להיית גאיתנים אשי נאמד עליהם יבנ* ישראל שיי יישילי יירט ייעצמי במאד מאד
ותמלא האר; איתם י)ישירש רש״י ז״ל בחימש( ייסדנו ־ שהיי יילדית ששה בנדם אחד עכ״ל •
ולנן ותרב גדילתם בבנים יבעישר וגי׳ ונעביר זה היו מתנשאים בגאיה יביז נל מרי״ם דמית
רוחא א״כ לא יובלי לקבל התורה שאינה חלה אלא במי שדעתו ששלה ינתיב אם לא ברית•
יומם ולילה חקית שמיס ואד; לא שמתי׳א״נ הקב״ה יחריב את עילמי ילא לתהי בראה יגי׳
ולנן אמר הקב״ה אם ישעביד ישראל תחת יד תלך שהיא ששיל היא יעמי מינרח שישעבידו
איתס במדת הששלית והגס שירגיש׳ צקישי השעביד מ״מ לא •רגישי בייע הגאיה ינמה היא
מאיסה ותשאר בהם ומי יקבל התירה יכו׳ ננז׳ ילק אמי הקביה שלא •שעביד איחס אלא ביד
מלך שהיא גאה שבגאיס ייתר מהם היא ינל עמי דה״ני פרעה מלך מנייס ננידע שעל יד* נן
מיכרח שישעבידו איתם בגאיה ובוז כמדתס שעל ידי כן ירגישי בריע הגאיה ינמה היא מאיסה
ויאמרו
וזאת
אטה למשל
ליהודה קיז
דאמרו זו היא יזרח הגאיה ישתקע שמל שלא יזכד כעולם שעל ירי כן יניחו איחה ולאחוז
במרת הענול ואז נגחלין יייכלי לקבל התירה שאינה חלה אלא במי שדעתו שפלה ולכן לא 5חר
הקניה לשעביד אח ישיחל אלא החח יד פרעה עי׳ ולא חחח יד מלך אחר ואומה אחרת
וננז׳ י נמניני למדין דעיקר הגליה במנדיס חחח יד פרעה וגו׳ כרי להכניע אח ישראל מגאוחם
נדי שייבלו לקבל לחידה שאינה חלה אלא במי שדעתו שפלה וכיין שנכנעו ע״י קישי השעבוד
5גחוה וכ״ וליי שפל־ם נמיכים אז זכו ליאילה קידם חשלים הקן של ארבע מאוח שנה ויצאו
ברד״ו שנים ננידע וזכי לביזת מצדים ילקבלת החידה שאלמלא העטה היי מאדיכין הבליח ועד
שיהיו ראייס לכל האמיר :
ועל
פי האמיר נראה לפרש הכתיב בפרשת לי י צי את אהרן ואת בניי לאמד זאת תידת
העילה היא העילה על מיקדה על המזבח כל הלילה עד הבוקר ואש המזבת תוקד בו י
בהקדש עיר הלילה היא כיני׳ לגלית המחשיך עיגיהס של ישראל כאישין לילה • וג״כ הלילה
היא כיני׳ לגאיה המחככת עיני בט אדם כאישון לילה ־ וכמו שאמרו רז׳׳ל שהגאוה היא שירש
לכמה עבירית אס בין אדם לתקיס אם בין אדם לחבירו כטדע * ועוד הבוקר הוא כינוי לגאולה
שהיא מאירה מיניהם של ישראל כאור הבוקר י וג״כ הבוקר הוא כינוי לענוה שהיא מאירה
עיני בני אדם נאיר היוקד ־ וכמי שארז״ל שהעטה היא שורש לכמה מדות גיובית כנודע :
ך
פי הבא״ר אפרש הכתוב ־ זאת תירת העילה ־ כלומר זאת תידתו של המתעלה ומתגאה
ביאיה
ו5וז
כל מרי״ס רמות רוחא
י
היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה •
כלוייי -איחה הגאיה והתנשאית ראש היא שורש לכמה עבירות וגו׳ והיא המארכת הגלות
המחשיך עיניהם של יש־אל כאישין לילה והס מהיקרים באש הגלות כמו שהיה הקרבן מתיקד
באש על המיבח • עד הביקר י כלימר ועד שיתנהגו במרת העטה שהיא שירש לכמה מדות
טוביה וליה המקרבת הנחילה שהיא מאירה עיניהם של ישראל כאור הבוקר ואז יבנה לנו
הקב״ל בית למקדש יהמיבח י ואש למזצח תוקד בו כמאז כהנים בעבודתם ולדם בדוכנם
וישראל במעמדם כיר׳׳א :
ואמרו
ד י ל בניס; נגאלי יבנישן עתידן ליגאל
י
ואפשר שדברי רז״ל אלו הס רמיזים
ב:־.יב בפרשת בא י לחירש היה לכם ראש חירשים ראשי; הוא לכם לחודשי השנה ־
)וכתב
רש״י
בחימש( החירש הזה י היאהי הלבנה בחרישה ואמר לו כשהיית מתחדש יהיה לך
ראש חידש ־)מכלהא ש״ר( ואין המקרא יוצא מידי פשיעו על חידש ניסן אמר לו זה יהיה ראש
לסדר מנין החירשים שיהא אייר קדר שני סיון שלישי עכ״ל י והנה י״ל בכתיב כיון שאמר
החודש הזה לכם ראש חודשים וכתב רש״י אין המקרא יוצא מירי פשוטו וגו׳ כנז׳ מזה משמע
ומובן שראשין היא לחידשי השנה ולמה חזר הכתיב לומר ראשון היא לכם לחודשי השגה והרי
כבר
וזאת
אטה למשל
ליהודה
כבר אמור ומה בא הכתיב ללמדני בכפל הענין * ואפשר הכתיב בא בבס השי״ת לרמוז לנו
במה שחזר על העני; ואמר רא:ון היא לכס וגי׳ כלימר ראשון היא לכס לציפיי גאולה בנית
ייתר מכל שאר חידש• השנה שבניסן נגאלו ובניסן עתידי; ליגאל י והכיינה היא כדבר ידוע
ומפירסם שהקב״ה נקרא ראשון שנאמר אני ראשין ואני אחרון ־ בלי ראשית בלי תכליתי
ובית המקדש נקרא ראשון שנאמר כסא כביד מיום מראשי; מקיס מקדשני ־ יעשי נקרא ראשון
שנאמי ויצא הראשי; אדמיני ־ יבא הקב״ה שנקרא ראשי; ייבנה בית המקדש שנקרא ראשון
ויפרע מעשי שנקרא ״אשי; בחידש ניסן שנקיא ראשי; שנאמר דאשין היא לכס לחידשי השנה*
וכנרמז בגימעדיא ראשו׳׳ן הי״א לכ׳׳ס לחידש״י השנייה במס״ק וב״י תהי״י גיאלי״ן בנאול״ה
שני״ת :
וכתב
הרב בית הכתירה נהגי בהרבה מקומית בליל מינאי חג הפסח ליקחים עשבים
עם שבילים שבילי החטים ומניחים איתם ביאשיהם כמנהג עיריני אר״ץ זבת
חל״ב יכן בקישט״א יבאזמיר יע״א שזירקי; בכל ד׳ פנית הבית יאימיים בסימן ברכה והצלחה
בכל מעשה ידיני י )והרב בית מיעד( תמה על מנהג זה דמאי אילמיה מינאי תג המצית
משאר חגים ״ יכתב שם משם )הרב ח״ עילם ז״ל( בדל־ישים בפרשת ייקהל יז״ל הטעם שיטתין
עשבים שיש בהם שבילים מילתא דמז״ן זיין היא משים דבפםח נידון על החביאה ולברך בשם
ה׳ שיעשה השנה מבירכת בכל מידי דמיטב רע״ש :
n i J Hעעס אחר שהביא הרב הגז׳ שם משס מוהר״א הכהן בס׳ אזור אליהו שגם היא עמד
על תקירה זאת ובא לכלל ישיב עם מאי דכבר אמרו בניסן נגאלו יבניסן עתידן
ליגאל וא״כ יאמר נא ישראל כיון שעבר הפסח ולא נגאלנו ח״ו נתייאש מן הגאילה תלילה על
כן זורקין עשבים והיא לרמוז לחחיית המתים על שם ויציצי מעיר כעשב האדן וכשם שהמתים
עחידין לחיוח כך הגאולה עהידה לבוא במהרה בימיני אמן עכ״ל :
ואני
הדל נראה לימד שאפשר הייני מה שנרמז בדאמרי איגשי בליל מוצאי חי הפסח בלשון
ערבי הרבח״ו והםעד״ו במם״ק עם הכילל גימטריא מ״ן הגאיל״ה א״ל הה״אש׳׳ו•
וג׳׳כ הרבח״ו וחסעד״ו במס״ק במל״ך המשי״ח שמהר״ה יב״א ־ וצריך כל אשר מהכנה בשם
ישראלי יאמין זאת שהיא אחת משלש עשרה עיקרים יסיר דת אל ותורתי * ונחלה פני האל ־
שיביא לציון גואל י ויבנה בנין אריאל י רגל יעקב ישמח ישראל אמן בילא״ו:
אמרנו
לעיל שנעביר שנכנעו ישראל במצרים ע״י קיש׳ השעביד והיו שפלים גמוכיס
זכו לגאולה ולביזת מצרים ולקבלה החורה י)וכחב רש״י בחומש( בפרשח בשלח
בפסוק ויסע משה את ישראל מים סיף וגי׳ ־ ויסע משה * הסיען בעל כרחם שעערו מצרים
סוסיהם
וזאת
אטה למשל
ליהודה קיה
סיסיהם בה::י;י• זהב וכסף יאבניס עוצית והיו ישראל מיצאין אותן בים וגדולה היתה ביזת
ים מביזת מצדים כנאמר )ביר א׳ ו תירי זהב נעשה לך עם נקידית הכסף י לפיכך הוצרך
להסיעם בעל כרחם )מכלתא( טכ״ל :
י״ל :לפי כתב זה בכתצ רש״י ז׳׳ל בגדולה היהה ביזח ים מביזח מצרים יגו׳ ־ הבן
^!!ה
:יהל הס ביזת ים היתה בכלל ההבטחה :הבעית הקב׳׳ה לאצרהס בב״ה ואחרי
ק יצאי בדכי :גדיל מ:מע כל הדכי :גחל יוליאיהי ממצרים א״כ למה לא הוציאו גס ביזת ים
הכל ממצרים ־ ואם ביזח ים אינה בכלל ההבטחה וני׳ כנז׳ אלא היא זכיה אחרת מה זכו ישראל
שהוציאו הביזה גם מהים ולא עיר אלא שגדולה היחה מביזח מצדים ־ האמנם שגם ביזח ים
היהה בכלל ההבטחה ואחרי כן ינאי צרכיש גדיל משמע כל הרכיש גדיל ייציאיהו ממצרים *
יהטעס שלא היציאו גם ביזת ים הכל ממצרים מרוב רחמיו יחםדיו יהברך :
פי משל שמעתי איתי ולא ידעתי באיזה ספר הוא כתוב ותפסתי עיקר דבריו וכתבתי
ךעל
איתי מדעתי ־ שני מלכים רני לעשות מלחמה ציניהס ואמרו למה אנחנו הורגים נפשית
במלחמה ימבלביליס אה העולם אלא כל אחד משנינו יביא גביר אחד ונתוועדו אנחנו וחיילותינו
במקים גדיל ורחב ובתוכו באר עמיק והגבוריס שניהם יעשו שם מלחמה לעיני הכל והגביר
סיתגבר על האחר שכנגדי ייטיל איתי אל היך הבאר אדוני המלך הוא ביריית והסכימו על
דבר זה • מלך אחד מהם הביא איש גביר ארוך ועב ובריא הבשר שאפילו הראייה בו מפחדת י
ן ה מ
3נ
ל ך השני הביא איש גבור נין ודק וכחוש הבשר י והנה המלכים נועדו עברו יחדיו זה בא
כ י י י יכחילי וזה בא בגבורו יבהילו אל המקום הנז׳ זה עמד בחילו ברוח זה וזה עמר בחילו
בריח זה יזבאר באמצע ־ יהנה הנביריס שניהם חגרו בעוז חתניהם והיה הארוך משחק על
ה ג ו
ץ י לך אגלי ינשל איתי בידי נניטל כד קטנה להביא איתי אל הבאר וכיון שהגיעו לפני
ה
הבאר שחק הנין על האריך ינתגב־ עליו ונשמט מידו וקפל איתו כמטפחת הידיס והשליך
אותו אל תיך הבאר ־ המלך שלי היא יחילי שמחו שמחה גדולה יספקו עליו כפיס י ויאמר לו
המלך •:ין שכל כך היא גבירתך למה לא עשיתה כך מתחילה והייתה מונע איתי מהפחד הגדול
שנתפחדת׳ בשעה שראיתי איתי נטל חיתך להביאך אל הבאר ואתה כפוי ראש בידו י השיבו
ולמה אני מטייח את ענמ׳ כל כך י׳ה העמיד קידת בית הבד ממקים רחוק עד לבאר ולכן
הנחתי איתי ליטיל איתי להביא איתי יאנ׳ מהעני עד לפני הבאר וכיין שהגעתי לפני הבאר
גתגברת׳ עליי ונשמטת׳ מידו וקפלהי איתי כמטפחת היריס יהשלכתי אותו אל תיך הבאר*
מלך זה הצליח והרויח ריוח גדיל יהלך לביתו הוא וגבירי וחילו בתופים ובמחולות ־ והמלך
האחר שכנגדי נשבר היא וחילו וטבע גבירי בתיך הבאי :
נמשל'ממ״ה
הקב׳׳ה מרוב רחמיו וחסדיו גזר חימר דמן הראוי הוא שבני בכירי ישראל
בני
אטה למשל
וזאת
ליהודה
בני מלכים הס יוציאו אה כל הרכי :גדיל מעניים כמו שליטחלי ל א י י ל ה בב״ה אבל עדיין
הס יעיפיס יגיעים מ״יב טיל גליה הסה יד פרטה מלך מניים כעבד בהה טיירה פרך י יג״כ
רשא העס הה בנקי ט י ס •חמן משאדיתם צייייח בשמליתם על :כ מ ס • ילכ; די לבני כל זה
ילה ייסיפי במשה כבד של הרכיש גדיל ממלריס יעד היש מהלך :דיל ילק הס ייציאו מה
שיוכלו לסביל כדי למניא נחת ריח והשאר ׳יליאי איהי להם המני״ם ממל־־ים יעד הים אשר
שם יראי תשיעת ה׳ ילא ייסיפי לראיתם עיר עד עילם י ייביאי בני ישיאל בתיך הים ציצשה
וגו׳ וירדפי נולדים ייביאי אחריהם יגי׳ יינער ה׳ את מנייה בתיך ה־ם יי.י׳ לא נשאר בהם
עד אחד ־ ובני ישראל מילאץ שם בים כל תכשיטי זהב יכסף יאבנים טיבי ח שבהם עטרי מלריס
סוסיהם וגדולה היתה ביזה זי מביזת מלרים יגי׳ ננז׳ ־ וידא ישראל את ליד לגדילה אשר עשה
ה׳ במלרים וייראו העם אה ה׳ ויאמינו בה׳ ובמשל עבדי ־ א׳ •שיי־ משל יבני ישראל את
השירה הזאת לה׳ וגי׳ ־)י פירש רש׳׳י בחימש( את היד הגדילה • אה הגבירה לגדילה שעשתה
ידו של הקב״ ה יגי׳ ־ א׳ ישיר משה ־ אז כשררה הנם עלה בלבי שישיר שירה יגי׳ עכ״ל ־ ברוך
שימר הבטחתי לישראל בדיך היא :
ה׳
צבאות אשרי אדם ביטח בך ־)פירי :משל׳׳ה( ה׳ נבאית י שהיא אלה׳ לבאית אשרי לגבר
שיבטח בך ולא ״אש עצמי לאידך הגלית רק יבטח לבי שתיציאהי מלילית יתבנה בית
המקדש במהרה בימינו אמן עכ׳׳ל י האמנם עם הבטחין צריך זכיין •רישלים יבית המקדש
ושהשכינה עמנו בגלות ע״ד עמי אנכי בצרה ומי נרם כל זה עיניתיני ונשובה אל ה׳ ׳רחמנו
ויוציאגי מהגלות המר ייבנה לני את בית קידשיני יתפאדתיני בביא :
משל
על ענין זה בספר קיל יעקב ־ אדם שנתפס ע״י עלילית שקי •איתי השר שתפסו
לא היה דר בעירו רק רחיק ממני י המתין הנתפס עד בא עה שהסיחרים מעירו
נסעו לעיר שהשר דר שם שלח הנתפס אחר הםיחרים יבכה יההחנ; לפניהם רחמי נא חמילו
עלי והעלילו עוב בעדי לפני השר שייליאני ממאסר הזה יהבטיחי לי כילם בהן צדקם אשר יעשו
שאילתו על צד היותר עיב ־ ויהי בבואם לשם זה פינה לכרמי י ה לטםקי ייי׳ ילא לקחי פנאי
להלין עבורו והנה אחד מהסוחרים הקדים ל:מיי כל עסקיי ינה; עיניי לחזיר לביתי יחסר
מרכבתו לנסוע ולא שם לבו לבקשח הנהפם יהיכיחיהי כל החביה צשלמא הנחני לא גמרנו
עסקינו עדיין ואין לנו פנאי אבל אתה פניי למה אינך זוכר בכייתיי יבקשיתיי של האסיר העליב :
נמשל־
כולנו חייבים בשבועה לעשית מה שקבלני עליני אם אשכחך ידישליס יגי׳ תדבק
לשוני וגו על ראש כמתת׳ י והייני להיטיב מעשיני בחירה ימעע״י לקרב הגאולה
,
ובפרט שלא למשות דברים המעכבים הגאילה עיין בדרז״ל והמצא הרצה אך בעוה״ר זה
,
סונה לעסקיו וגו כל אחד לדברים הצל״ס ואינם לוקחים פנאי לעבוד ה׳ לזכור במקדש
השמם
וזאת
אטה למשל
ליהודה קיט
•השמש ימליח כנםת יש״אל יבגליה ::כינה ע״ד עמו אנכי בצרה ילקרצ את הגאולה ־ אמנם
•הבתים בימיה כנב־ עסקי הרבה בהבלי עולם מה :׳ ס גי די והם מקרבים עצמם לאסור
המרכצה לביב לביהם ביהי האמה״ יננחיי והם נכונים ומזימניס לבים לדרך פעמיהם עליהם
האשמה ייה״ וייתר מדוע לא יזכרי 5ק:ת ותחנוני האסור והוא ירובלים עיר קודשינו־אמרו
דז״ל כשעת החירבן היי הומית ירושליס בוכות ימיללית יגי׳ עד אשר מגודל צערם הבטחנו
איהם לאמר תדבק לשיני ונו׳ י ואיך לא נביש עחה להחליף דבוריני י לז״א ישבו לארץ ידמו
זקני בת ניק זקני ד״קא שעל הזקנים חיוצ ביותר ־ וארז״ל כל דור שלא נבנה ביח המקדש
בימיי כאלו נהרב בימיו ־ ובעיה״ר אף שאנו ציעקיס בחפלה עיקר צעקתני על עניני המף
ולא ו:ו׳ עכ״ל :
אהר בבית שמיאל אהרין רל ־לעשיר שהיה לו בן רע וגרבי ימכרו לבן כפר לעבדו
משל
יבתהילה היה לי לבן נע״ גדיל מזה אח״ כ ההרגל נעשה עבע אצלו ואכל בכליו של
הכפרי והלך במלבישיי וגי׳ ולא שב מדרכיו לפייס העשיר אביו * והעשיר היה חושק מאד שישוב
בני מדרכי הרע ושיחזירהו לביתו פלגיין העביר ־ מה עשה העשיר ליה להכפרי להכיח אח
בני בכל יום יו״ר מקלית אילי ישיב מדרט והבן היה שועה ויכתוב אל העשיר שיצוה להכפרי
שלה להכיהי עיד וכעס העשיר מאד כלום אין הצער לך רק מה שהכפר׳ מכה אותך ואס ייעיב
לך אצל הכפרי לא ייצר לך שאתה בן עשיר גדול ואתה משרת אצל הכפרי וגו׳ :
^3
של ־ כן ישראל כשאין אתרים מצירים איתס בגלות וטוב להם צפרנסה והשפע אין
״
מבקשים על הגלות ושוכחים צהשי״ת ח״ו ־ מה עושה ה׳ שהוא תישק שישובו
ב ה
:י י ה א״ היא ניתן בלב אחרים שירעו להם כמ״ש היי אשור שבע אפי ולב שרים ומלכים
ביד ה׳ והם ניעקיס אל השי״ת שיצילם מצרתם דמשמע אס יצילם מצרתם טוב להם שיהיו
בחייל יותר היה ראו־ להם לצעיק שיפדה איתס לגמרי ויבהלט לארץ הקדושה ־ וז״ש ותפתד
תמיד כל היום מפני חמת המציק כאשר כונן להשתית ר״ל אס אתרים מצירין לך אז תלעוק
לה׳ יאיה חמת המציק ר״ל מדוע אינך ציעק שיפדיך לגמרי עייש״ה עכ״ל:
בםפר
קיל יעקב על מאמר רז״ל אי; לך ייכ שאין קללהו מרובה מחצירו ־ וקשה אף שאנו
ראוים לקללה מ״מ במה נשתנה יים הבא לשיהרבה בו הקללה יוחר מיום אתמול־
ופירש לחשל בן עשיר גדול מפינק מאד שהיכאב במכאוב על משכבו ולא מצאו כל חכמי
הרופאים אליו רפיאה כ״א ע״י ההבילה אהח היינו לשמיר עליו שלא יישן כי אס מעע שינות
מעט תנומות כי השינה היא מקור חוליו ־ מה משה לו אביו מיעט לו מן המצעוה שהיה רגיל
בהן תמיד מפני זה נתמעע שינתו כי היה רך ועטג מאד ־ אך ברבות הימים אחר שהורגל
במעע המצעיח החחיל ליישן הרבה כמקדם עד שהוצרך אביו ליקת ממט מצע וגו׳ עד שהבן
הורגל
וזאת
אטה למשל
ליהודה
הורגל ליישן נם על הארץ ובראיה החב שחינו מדגיש כלל בצעד המשכב אז העמיד עליר
שומרים והיו מצערים איתי בהכאיה ובשאר עניניס המצעלין אח השיגה :
^משליהקצ״ה
נחן איחני בגליה שיצעדו איחני ייעיררי אוחני משינח הבלי העולם אשר
אני משוקעים בחרדמה הזמן אך בעיה״ר הרגל הצריח מרגיל איחני לחייה חיי
צער וכולנו ישנים וה׳ צרחמיו מעירר אותנו ביסיריס חדשים אשר לא הורגלנו בהם כדי שנרגיש
ונשוב אליו צאמה לפיכך אין לך יום וגי׳ עכ״ל :
כתב
הרב משפע צדק ז״ל י ארור הגבר אשר יבטח באדם יגי׳ ־ בדיך הגבר אשר יצטין
בה׳ וגי׳ י מהנא׳ הביעה היא שידע נאמנה שהבירא ריאה אח לבי אם צעחונו בו
שלם אס לאו כי העבד המשרח אח מלך יוכל לגגיב אח לבבו אבל הבירא ׳הברך אין דבר
נעלם ממני ילא יוכל לרמית חיתי י ולא יבעח בשום אדם בעילם מבלה׳ יכילה השי״ח וכל
הסביח המגיעית לו כגין המזין או שאר קניניו או רפואיהיי כילם הם םבוח מםיבביח מאחו
יתברך להגיע הדבר ההיא אליו ־)ימשל נאה על ענין זה( עיריס הולכים זה אחר זה וכל אחד
מהם ידו על כת,ה חבירי אך כילם נמשכים אהד הראשון הרואה יאם יהיה זה הראשין נשמע
מהם יכבלו טלם ויפלי טלם ־)נמשל( כך ראיי שיחשב אדם כי כילני כעירים נגשש באפילה
זה תליי בזה יהין מנהיג בעולם זולתי ׳הברך והיא המנהיג הראשין היחיד ימיות־ ומסתובבים
ממט כל הסטת וכל האמצעיים להגיע הדבר הנרצה אליו ־ וכיין שאמרו רז״ל שמכריזין למעלה
רפואה זי יהיה ע״י סם פלוני ע״י רופא פלוני וכיוצא לכל דברי העולם כענין המלאכה
שהיא סבה לי לענין ערפי הנה אל יבטת בסבה ההיא ט אם תתבטל הסבה ההיא לא מפני
זה יחסר לו ערפי ומזונו ט הקב״ה יזמין לו פרנסה ע״י המצאה אחרת כמי האדם הביקע
עצים בגרזן אעפ״י שהגרזן תוהך הען אין הכח בא מן הגיז; אלא מן האיש הביקע עכ״ל:
חובח
הלבבות שער הבטחין י אמר אהד מן החסידים שהיה לי שכן סיפר מהיר שהיה
מחפרנס משכר ספרותי אמר לו יום ההד האיך ענינך אמי בטיב בעיד ידי שלמה ־
ולערב היום ההיא נגדעה ידו ולא כחב בה שאר ימיו יהיה זה עינשי מהשי״ח על אשר בטח
על ידו ־ שם אמר אחד מן הביטחים לא הסכמתי מעינם בענין והתאויה׳ לזילתי עכ״ל :
ואני
הדל שמעתי ענין על ההבטחה ילא ידעתי צאיזה ספר היא כתיב וגס לא ידעתי אם
הוא משל או מעשה מ״מ תפסתי עיקר דבריו וכתבתי איתי מדעתי י מלך גדיל שהיו
לו שנים מנגנים לנגן לפניו בבוקר הם באים ובערב הם שטס ואחד מהם היה לבי נכין בעות
בה׳ ומשעה שהיה מתתיל לנגן לא היה מננן כי אם שירית וחשבחית להקב׳׳ה ולפעמים היה
משבח המלך קצה מפני כביד המלטח דוקה ולא לשוס פנייה אחרת י והשני הסיר בטחונו
מהקב״ה
וזאח
אטה למשל
ליהודה
קכ
מהקל׳ה ינטה באדם בם מלך ב״י זךיעי ימשעה שהיה מתחיל לנגן לא היה מנגן כי אם
ב:בהי המלך וביקר תפאית גדולתי יהמלך היה טל רניני הטיב מהמננן זה יהיה מרבה ב:כר
פעילתי ייחד מהאהר :היה בטיה 5ה׳ ־ ילה מפני שהיה ביטה בה' אלא מפני שלא היה תש
עליי כ״כ כמי זה ־ יום אהד היה המלך על רציני י:מח וטיב לב יוחי ויותר והוסיף המנגן
שהיה בטיה בי לשבחו ביום הזה בייחר יהיסיף לי בזה שכין ושמחה על רוב שמחתו י ויאמר
המלך הנה המנגן הזה אני על רצוני ממנו בכל יום ויום ויוחד ביים הזה שהוסיף לי על רוב
שמההי ולכן גם אני בערב כשיגמיר המלאכה יירצה לשיב לביתו אשמח אח לבו במחנה טובה
יתירה על חק הנהוג־והיה תק המלכים לתח לפיעלים ככר להם אחח וסך מעוח הקציב לכל
אהד יאהד ־.ייהי ערב והמלך נכנס לבית גנזיו ינעל משם מרגלית יקדה יגדולה מאד ותחב
איתה בתיך הכנר להם שניתן למנגן הנז׳ יאמר לכשילך לביתי ייבצע איתה לאכול ימצא בה
המרגלית זי וישמח לבי גם היא והמנגן השני שהיה בטיח בה׳ לא נתן לו כי אם תק הגהוג ככר
לחם יגי׳ ־ הם יצאי מלפני המלך לשיב אל ביתם והמנגן אשר שם מלך ב׳׳ו זרועו רואה הככר
לחם שנתן לו המלך כבירה היא בידו ואמר ככר לחם זה חלת מצה כי לא חמן ואינה מבישלת
כל צירכה והאוכלה תכביד על ל5י ותזיק גיסי ואמר להמנגן חבירו הראיני ככר הלחם שלך
הראהו מצא חוסה קלה ואמר הנה ככר לחם זה חמן ומבושלת כל צורכה רצונך להחליף
עמי זה בזה י השיבו ולא די לך כל מה שהמלך מיטיב עמך בכל מידי יוחד ממני אלא שאחה
רוצה להוסיף גם ככר לחם זה הטיבה שתקח אוחה איני רוצה להחליף עמך ויפצר בו ויקח *
זה הלך לביתו ובצע הככר לחם ואכל אותה ובאה לו קלה על לבו י וזה הלך לביחו ובצע
ה:נר להם לאכול אותה ומצא בה המרגליח היקרה ושמח שמחה רבה אבל הניח אותה עד
שיראה אמר אילי משיה היא י ויהי בוקר והמנגנין באו לפני המלך כמנהגם ויאמר המלך
להמנגן איהבו הגידה נא לי איך מצאח הככר לחם שנתתי לך אתמול בערב י ויאמר לו אדוני
המלך מצאתי אוחה וגו׳ כנז׳ והאיכלה חכביד לו על לכו וגי׳ ומה ראיחה לחח איחה לי כך •
והמלך קם מעל כסאו בהיל על מרגליהו היקרה ואמר לו והיכן היא הככר לחם לך מהרה
והביא איחה לי י השיבו אדוני המלך ואיך אעשה כבר החלפתי אותה עם המנגן תכירי בככר
לחמו שהיה בידו חלח חמץ וגי׳ ואכלנו איחס ־ קרא המלך למנגן שהיה בטוח בה׳ ואמר לו מה
מצאת בהככר לחם שהחליף עמך מנגן זה והכף ומיד הוציא המרגליח מכיסו ואמר לו אדוני
המלך זאח מלאחי בהככר לחם ואמרתי אילי משגה היא * והמלך ידע אח כל אשר נעשה ויאמר
מאת ה׳ היחה זאח היא נפלאח בעינינו ־ מה גדלו מעשיך ה׳ כולם בחכמה עשית וגו׳ •
ויאמר המלך להמנגן אשר בידו המרגלית שלים לך אל תירא אלהיך ואלהי אביך נתן לך מעמון'
צהככר לחם שחזכי בי וקרא עליו המקרא ברוך הגבר אשר יבעח בה׳ והיה ה׳ מבטחו י
בטיח
וזאת
אטה למשל
ליהודה
בעיח ועומד שיצליח וירויח בכל מידי ואן! בלא ידיעה בלא יגיעה בלא שירחה אלא בהשקע־
ובבטחה וכנז' ־ והמנגן אוהבו אשר בעח בי קרא עליו המקרא כה אמד ה׳ ארור הגבר א:ר
יבעח באדם ושס בשר זרועו ומן ה׳ יסיר לבי י הוא הסיר לבו מן ה׳ ובטח בארס שם מלך
ב״ו זרועו והשי״ה הסיר לו עישר גדיל מחיך ידי ינחני להביעה בי ׳הברך יכנז׳ :
אמרן
רז״ל מזונותיו של אדס קציבין לו מר״ה עד ר׳׳ה ומה שנגזר לי יבוא עכ׳׳פ באיזהו
אופן שיהיה ועל ידי איזהי איש בין כך ובין כך יביא * ויהיה תמיד רבד זה חקוק
־ בלבו ולזכרון בין עיניו ואז לא ישים בטחיני בבשר ודם ואל יכנע לפניו יפשיעא שלא יחניף
ח׳׳ו רק לא יהיה כפוי עיבה כי זה עין גדיל י ביה וראה כמה חמיר כיין זה של מ׳ שמשים
בעחונו בב״ו)כי אמרו במדרש( שהשי״ח אינו מייחד שמו על הדעה חין ממי שמשים בטחונו
בב׳׳ו כמ״ש כה אמר ה׳ הדור הגבר אשר יבעח באדם וסיפא דקרא ומן ה׳ יסיר לבו י כי
עבירה גידרח עבירה וסופו שיסיר לבי מן ה׳ י ולכן יזהר מאד בזה ואם נגזר עליו מה׳ שיהפרנס
ע״י אתרים ידע נאמנה כי היא מהשי״ת יהמה מוכיחים בעל כרתם שלא בטיבתס צריכין
י
ה 2ט
וראה אם ראית מימיך חיה ועוף שיש להם אימנית אי איזה מציה שאוכלין מפיריהיה
בעיה״ז ואפ״ה הן מתפרנס׳ ן שלח בצער שייצאין בביקר מקניהן רעבים גס צמאים
והקב״ה מזמין להן פרנסתם בכל מקים אשר הס תוניס שם ובערב הס שביס לקניהן שבעים
מכל צורכיהן שלא בזיעת אפיהן ואף גם זאת מביחין ערף לגיריהן י ואנחנו עם מרעיתו וכל
אחד ואתר עוסק במלאכתו עס תירתו ועבודתו יתברך אינו דין שנתפרנםו שלא בצער אלא
אוכלין לתמינו בזיעת אפינו וכל צירכינו היא ביגיעתינו ובטירחיט ־ וכל העם יתמהו על זה
ויאמרו למה נגרע לבלתי נתפרנםו שלא בצער כמו חיה ועיף ־ אכל לזאת ׳תבינן כל איש ואיש
ויידע המגרעות שנתן הוא מה שלא נתנו חיה יעיף ־ הם משיוצאין בביקר מקניהן הם ביטחים
בטתין גמיר במי שאמר והיה העילס שהיא ההמציא כל הנמצאים יהיא המשגית על כל
הנבראים מגהיגם וקיומם ממני יתברך ייתרימם שנאמר אתה היא ה׳ לב־ך אהה עשית את
השמים וגו׳ ואתה מתיה את טלם מקטנם ועד גדולם • ילא עיד אלה שהם מהחי*; למזונותיהן
שהן בידו של הקב״ה ואפילו יהיו מרורין כזית ולא מתוקין כדבש ביךי צ:ך ודם ־)וכמי שכתב
רש״י בחימש בכתיב( ותבוא אליו היונה לעת ערב יהנה עלה זית טרף בפיה וגי׳ י טרף י
חעף י ומדרש אגדה לשין מזון ודרשי)עירובן י״ח( בפיה לשין מאמר אמרה יהיו מזונית׳ מרורין
כזית בידו של הקב׳׳ה ולא מתוקין כדבש בידי בשר ודם עכ״ל י ומפני בטחי; זה בהקב׳׳ה
הן מתפרנסין שלא בצער * אבל אנחנו עם מרעיתו וגו׳ מפני חסרון הבטחין בו יתברך יעישין
,
אוחו בבשר ודס ומזה נמשכה החנופה וגי וכל זה הוא עין חמור וני׳ כנז׳ לעיל מזה שא נא.
עיניך
וזאת
ליהודה קנא
אטה למשל
עיניך וראה • ומפני זה אנחט טיפין הפגם בחורחיט ובמעשיני הטובים לפיכך מחפרנסין
בצער :
^אפשר
הייט מה שנרמז בדברי רבי כמעון 5ן אלעזד במסכת קדושין • ראית מימיך
חיה ועיף שיש להם אומטת והן מתפדנסין שלא בצער והלא לא נבראו אלא
לשמשיני ואני נבראתי לשמש את קוני איט דין שאתפרנס שלא בצער אל״א שהרעות״י מעש״י
,
5מס״ק נימטריא בבטחינ״י בב״ד אד׳׳ס ־ יקפחת״י א״ת פרנסת״ במס״ק גימטריא הראוי״ה
ההי״ה בל״א צע״ר י ודו״ק :
מ0פר
צידה לדרך ־ ה5טחין הוא שיבטח באלהים בטחון גמור ויש בו תיעלת לתורה
ולעולם ומטחת הנפש ושמחת הגוף ודע כי הבוטח בזולת השם היא יסיר השגחתו
ממנו ויתנהו למקרים והיה לאכיל ומצאוהו צרות רבית ורעיח כי יניחהו ביד מי שבוטח בו
עכ״ל :
האמגם
אס הבוטח בזולת השם ירע והכיר בעצמו שלרות רבית ורעות אשר מצאוהו הס
מחמת שהסיר לבו חן השי״ח ו5טח בזולתו וישוב אל ה׳ לבטוח בו בטחון גמור
בירא׳ ישיב ירחמהו וישגיח עליו כמיום הולרו ועד יום שטותו שבטח בזולתו כי אין דבר עומד
בפני החשובה כנודע ־ )ואמשול משל על ענין זה( מלך גדול שהיה לו בן בכור ומיום הולדו
ו ה
ן א משגיח עליו בעין תמלתו עד שגדלו ־ ובנה דירה נאה בהיכלו למושב לו ־ וממעדניו שעל
שולחנו היה מאכילו י וגם מעשרות זהב אשר לו היה טתן לו ־ וסוס ועבד לרון היו מיכניס
ומזומנים רק בשבילו ־ מה עשה זה הבן עזב את אביו המלך והלך והתתתן בבת עשיר מופלג
והתנה עם חמיו שמפתו יאכל ומכיםו ישתה וגו׳ הוא ואשתו יבניס אשר יולדו להם ־ החתן
,
ה נ ז םמך על שולחן חמיו ועשה נשואין ודר בבית תמיו קל מסובין י תורש נכנס ותורש יוצא
והתתן הנז׳ קן בחייו מחמח שהיה מצפה לשולחן אחרים והוא אחד משלשה שחייהן אינם חיים
וג״כ כיון שנצטרך ארם לבריות הוא זל בעיניהם וג״כ מאן דאכיל דלאו דיליה בהיל לאסתכולי
באפיה וכיוצא מיה כטדט י והמלך אבי הבן הנז׳ ירע כל מה שפגע בבט בכורי כי מצאוהו צרות
רבוח ורעיה כנז׳ ואמר כי היא גרם כל זה לעצמו בעשוהו מעשה שועים שהניח שולחן אביו
וגי׳ והלך לצפה לשולחן אחרים וגי׳ כנז׳ א״כ שמן הראוי הוא שיסיר השגחחי ממנו ויניחהו ביד
מי שבוטח בו ־ ויהי כי ארכו לו שם הימים החהן הנז׳ בביח חמיו והלרוח גברו עליו מאד
מתמת הנז׳ עלה בדעתו לנסוע מביח חמיו ואמר נעשה נא עליח קיר קטנה ונשים שם מעה
ושולתן יגי׳ אבל ראה דילית ליה מגרמיה כלים ואין בידו מאומה במה לעשות שוס דבר מהנז
,
ובמסתרים תבכה נפשי על עיזבו את אביו ובעת בזולתו שזה הוא דבר הגורס לדתו ודאגתו
ואמר כי אין לו שים מחשבה יעלה ותקוה כי אס אשובה לאבי ואתחנן לו ואוריד כנתל דמעה
לפניו
וזאת
אטה למשל
ליהודה
לפניו ואחד כל זה בירחי ידחם עלי כרחם אב על בנים י וכן היה הלך ונשתטח לפני אביו
והוריד כנחל דמעה ואמר ראה אבי כ׳ אפפי עלי רעיח עד אין מספד וגי׳ • אנא זכיד נא לי
אבי ביום צרחי ־ ויענהו אביו הלא אחה עזבח אוחי ובטחח בזולחי ומדוע באח אלי עחה כאשר
צר לך י ויענה הבן לאביו ככה כי ידעחי נאמנה כי אין מי שירחם להציל נפשי מצרה זילחי
רחמגיחך ואין מי שישגיח על* בעין חמלחו זולחי השגחחך ־ בחנני אבי ונסני שלא אשוב עיר
לכסלה י וכיון שיאהו אציו כי נשבר לבו צקרבו וידע והכיר שהסיבה לכל צרותיו אשר מצאוהו
היא מפני שהסיר מאביו לבי ישם איתי בזילתו שאין בהנאתו כי אם חרפתו ובושתו תכף
ומיד רתם עליו כרתם אצ על בנים והתחיל להשגית עליו בכל עוצ כמאז מיום הילדי יעד יום
שעותו שצעת בזולתו עד שבנו ב ט ח מצא מנית לנפשו וכל תאות לבו הוא ואשתו ובניו
הנילדיס לו ־ והנמשל מובן ודו״ק :
אמרן
רז״ל מזונותיו של אדם קציבין לו מתשרי מד תשרי תון מתשרי הכוונה תין מתשר״י
ראשי חיביח ח׳׳למיד חורה ש״צחוח ר׳׳אשי חודשים י״מיס סיבים * ההוצאות שיוציא
האדם בימים ההם אינם בכלל הקצבה אלא כל מה שייציא האדם בהם אם רצ ואם מעט
יתנו לו השי״ח נופף מל הקצבה שקצב לי מחשרי עד חשרי עכ״ל:
האמנם
אם האדם יבעח צה׳ והיה ה׳ מבעחי יחן לו מזוניתיו כגז' מידו המלאה
יהרחבה לידי אבל אם האדם יצעח צזולח ה׳ יחן מזוטחיו ביר מי שבועח בו
,
ויהיה מחפרנס מחחח ידו צחדפה וכבישה יגו׳ י ואם ישיצ יבסח צה בטחון גמור ירחמהו
וטי ־)אמשול משל על ענין זה( עני צן טובים ממשפחה מעילה שהלך יהחחחן בבח משיר גדול
והוא ממשפחח כסילים ובחנאי שידור עמו בחצירו ויהיה ניזין משולחנו ויחן לו כל צירט יצירך
,
אשתו ובניו אשר יולדו לי * והעשיר הנז׳ קבל על עצמו תנאי זה י והחחן הנז בעח בהעשיר
הנז׳ שיקיים עמו החנאי שהחנה עמי ועשה נשואין י וכל זה נעשה באחרית השנה י ובליל ראש
השנה הבאה הראוהו להחחן הנז׳ בחלים שקצבו לו מן השמים סך מה למזונוחיו מחשרי עד
חשדי חון מהשרי כנז׳ והרי הס נכהט עם המזוניח שקצבו להעשיר חמיו י אמר להם כיון
דהכי הוא למה אהיה ניזון משולחן חמי וגו׳ ואף שמזיטהי הם מ״מ נראה כאוכל דלאי דילי
ובהיל לאסתכילי באפיה ילכן תני לי מזוניתי בידי יאיכל בטח* יעל שולחני אני וצני ציתי •
אמרי לי אמח הדבר שאחה דיצר אבל כל זה אס הייח מחחילה ציעח צהשי״ת משא״כ מתה
שכבר בעחח בהעשיר חמיך שהוא יספיק לך כל צורכך השי״ח עשה לך רצונך יהניח איחך
ציד מי שאחה צועח בי שחהיה מסחפק בכל מזונוחיך מחחח ידו בחרפה ובצושה יגי׳ וזה הוא
עונשך י האמנם אס חחמיר בהצעחון בהשי״ת שתמיד בוקר וגס לילה חשא עיניך השמימה
לבוראך שישגיח עליך ויחן מזונותיך מידו המלאה והרחבה לידך ככל הנבראים אשר הם ציטחים
בו
ו י א ת
אטה למשל
ליהודה קבב
ט מוחין ניגיי בירא׳ יטשה לך רצינך לשנה אחרת ותהיה ניזון במזיניחיך בביהך ועל שולחנך
ולא משולחן האדם נמיתך :חין בהנאתו ני אס חרפתך וביבתך י אבל בבנה זו כ5ר נכתבו
מזוטהיך בכלל מזיטת חמיך ואתה גרמת לעצמך בהנז׳ י וכן עשה כל שנה זו היה משא לבו אל
כפיי אל הל צשמים בצטחץ נמור יקירא המקרא אל הצמחי בנדיבים ונו׳ אשרי שאל יעקב
בעזרו שברו פל ה' אלה*י עו' י ילשנה אזרח נתן לי השי״ת מזונותיו מידו המלאה והרחבה
לדו והיה שולחני בביתי מלא דשן איכל ומשבח ומפאר להצורא יתברך ויתרומם שהוא המשנית
על כל הנבראים ואין זולתי ח״י ־ והנמשל מובן ידי״ק :
t^TTO
־ על מה אברה הארן נצחה כמדבר מבלי עיצר י דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים
ולא פירשיהי שנאמר חי האיש החכס ויבין את זהה יאשר דבר פי ה׳ אליי ויגידה
מל מה אצרה האדן וגי׳ ־ עד שאמר להם הקב״ה על עיזבס את תורתי שנאמר ויאמר ה׳ על
עחצם את חידת• אשד נהתי לפניהם וגו׳ עכ״ל :
שמ?$תי פיריש מל מדרש זה ולא ידעתי צאיזה ספר הוא כתוב וכתבתי אותי מדעתי
ואף אם היספהי בדברים או מעעתי או שיניתי מ״מ כתבתי מדעתי י צהקדים
ים לדקדק מה מנין נסחר זה על מה אבדה הארן שלא פירשוהו החכמים והנציאיס ועד שאמר
להם הקב״ה טל עיזבס אח תירה׳ והלא דבר ידוע הוא בכל העילם כי בעונוחיני כי היה
בידם ו ן מיז וג״ע וש״ד וגו׳ כנידע * ועיר למה לא אמר להם הקב״ה כי אס על עוזבם אח
י ולא גס על שאר עבירית המירות מזי ־ ועוד למה הכתוב נקע לשון אבדה ולא אמר
מ
י
ן
ו
ך
ח
על מה נהרבה הארן:
ך! אמנם
״בן בהקדיס דאיהא במסכה גיטין ־ בלע ה׳ ולא חמל את כל נאיתיעקב*
כי אהא רבין אמר רבי יוחנן אלו ששים רבוא עיירוח שהיו לו לינאי המלך בהר
המלך דאמר רב יהירה אמר רב אםי ששים דבוא עיירוח היו לו לינאי המלך בהר המלך וכל
החת ואחח היו בה כיוצא׳ מצריה חין מג׳ שהיו בהן כפלים כיוצא׳ מצרים וגו׳ אמר עילא
,
לדידי חזי ל׳ ההיא אתדא ואפילו שהין רבוותא קני לא מחזיק אמר ליה ההוא מיגא לר׳ חנינא
שקירי משקריתי אמר ליה אין לבי נתיב בה מה צבי זה אין עורו מחזיק את בשרו אף ארן
ישראל בזמן שיישבץ עליה ריוחא ובזמן שאין יושבין עליה גמרא י )רש״י( ההיא אתרא ־ הר
המלך י משקדיתי ־ דאמריתי ששים יבוא עיירוח היו בהר המלך והוא אינו מחזיק אפילו ששים
רציה קנים י ימרא י דליד״ת בלעז כמי גמוד משאני ־ אין עירו מחזיק את בשרו י משהופשע
הוא כיין ואין יכיל לחזור ולכסותו בי עכ״ל :
בהקדם משל ־ עשיר גדול שהלך מעירו לעיר אחרח והולך עמו עשרה חמורים ועשר
אתינית נישאים סחירות מינים ממינים שונות והולך עמו מכרתים לשרחו והיה כל זה
וזאת
אטה למשל
ליהודה
חיל גדיל י יבאותה העיד הפד הלך העשיר הנז׳ לפס לייניד הה סחורחי היה פרדס סמיך
לה והיו בו סוחרים מיכדיס מיני הכילה ושתיה וגם מקים ללין לעוברים ושבים• והעשיר הגז׳
הגיע לפרדס הנז׳ בעדב כבה מבעוד יים סמיך לבין השמשית יהיה יכיל ליכנס לעיר קודם
שיכנס השבית חבל נםחפק יפה ל לאנשי ה נ! ירם הנז׳ הם יוכל ליכנס לעיר קידם שיכנס השבת
או לה יוכל ־ וכיין פראי הסיחיים ההם בפרדם את העכיר הנז׳ ועמי עפרה חמיריס וגו׳
כנז׳ דלי שישבות עמהם בפרדם כרי ליהנוח ממני שימכרו לי ולמשרחיו יגי׳ אכילה וגי׳ כנז
,
אמרי לו שעדיין דיך אריכה לעיר ולא נשא• זמן ביים ואם היא יכנס לעיר יחלל אח השבח
ולכך זכור ושמור לעשיח אה השבח ושביה עמנו בסירה זה יהדי הכל מיימ; בפרדס כל מה
שחדלה ואחר השבח יכנס לעיר ר ע :כן ואהר השבח נ:נם לעיר ימכר שם סהירהי והזר
לעירו י העשיר הנז׳ ירד מנכסיו והלך פעם אחרח לאיחה העיר אשר הלך לשם בדאשינה ולא
הלך כ׳ א ם לבדי ולא הילך עמי רק המור אהד נישא מיני קיענייה יניילא להכריז בשערי
החצרות יכראמיי אינש׳ דייי׳׳ם והגיע לפרדס הנז׳ בערב שבח בעה יבעינה כבראשינה
והחחיל לפריק המשא מעל ההמיר כרי לשביה שם בפרדם כביאשינה יער לאהד השבח שיכנס
לעיר וכיון שדאי איחי אנשי הפידם שעהה הוא דל ואביין התחילו ללעיק עליי לאמר עיל
משאך על חמירך ילך מעמני שהיכל ליכנס לעיר יישאר היום גדול ־ אמר להם והלא שעה זו
שהגעחי לפירס זה היא כשעח פעם הדאשינה בדקדיק ימריע בפעם הראשינה אמרחס לי
שעדיין דרך ארוכה לעיר יאם אכנס לעיר אהלל אח השבח יעהה אימדיס לי שחיכל ליכנס
לעיר יישאר היום גדול ומה יום מיימים שהדרך היהה ארוכה ירהבה יהיים נהםרה ונעשיח
קצרה הנידו נא לי ־ השיבי גדול הפרדס אמח שבדאשינה כשהיה מיללה ומירוה ימישפע
בנכסיו הי ה ה גם הדרך ארוכה ורהבה יעהה שהיא ירד מנכםיי ינהסר כיסו גם הדרך נהםרה
ונעשית קלרה לך מעמנו לא נשאר בי שים הנאה י ויש שמע גערה והיסיף להבין איך היא
מהותי והיה מצעמק ורע לי על ייע מזלי וכפף ראשו והשפיל עיניי יהלך לו :
ומ^תה
לפי האמיר אתי שפיר המדרש ־ על מה אבדה האדן וגו׳ דבר זה נשאל לחכמים
ולנביאים ולא פירשוהו שנאמר ונו׳ יהכייכה שלא פירשיהי דבאמת אמרי בשלמא
עיקר החורבן ידענו נאמנה כי בעינינו י אבל אבדין האדן דההיא אתרא הר המלך שהיו לי
שם ששים רבוא עיירות וגו׳ והשתא אחזיק שאפילו שתין רביותא קני לא מחזיק דבר הגורס
אבדון זה לא ידענו על מה ־ אמר להם הקב׳׳ה אתם לא ידעתם על מה ואני אודע אתכם
על עיזבס את תורתי וגו׳ כלומר רעד השתא שהיתה דעתם רחבה בתורה ואף שהיה בידם
עין ע׳׳ז זג׳׳ע וש׳׳ד וגו׳ היתה התורה מגגא עליהם ובעבורה הייתי מעביר להם יהארן הנה
רחבת ידים לפניהם אבל השתא שהמרידו דעתם בהבלי העילם ונעשית קצרה מלעסוק בתורה
הלא
וזאת
ליהודה קכג
אטה למשל
הלה המה עזבו דבר המגן ובעביד זה פקדתי עליהס חח כל עוניתיהס ונחרבה עיר הקידש
ירושלים ויצאו ממנה וכיון שיצאו ממנה גמרא ונעשית קצרה כי אדן צבי כתיב בה מה צבי זה
אין עידו מהזיק את בשרו)פירוש( משהופשע הוא כווץ ואין יכול לתזור ולכסותו בו אף ארן
ישראל בזמן שיושבין עליה רווהא ובזמן שאין יושבין עליה גמרא י ולהכי נקט הכתוב לשון אברה
האדן ולא לשין נהרבה :
ועוד
שמעתי פירוש אחר על המדרש האמור ולא ידעתי באיזה ספר הוא כתוב וגי׳ כנז
,
לעיל מזה י על מה אבדה האדן וגו׳ דבר זה נשאל לתכמיס ולנביאים ולא פירשוהו
שנאמד וגי׳ ויש לדקדק ולא פידשיהו מרלא אמר ולא ידעוהו ואמר ולא פירשוהו משמע שידעו
פירושו אלא שלא רצו לפרשוהו ומה ראו על ככה ומה הגיע אליהם שלא רצו לפרשוהו:
האמנם
שיובן בהקדם שאמדני בפידיש דלעיל מזה דעיקר אבדון האדן היה בעבור
שעזבו את התירה י וג״כ אמדו רז״ל על שעזבו לומדי התורה כלומר על שבטלו
המחזיקים ביד לומדי התירה והיינו על עיזבס את תורתי את לרבות ת״ת כנודע :
דמעתה
לפי האמור אתי שפיר המדרש בפירוש אחר ־ על מה אבדה הארץ וגו׳ דבר זה
נשאל לחכמים ולנביאים ילא פירשוהו שנאמר וגו׳ כלימר ידעו פירושו ולא רצו
לפרשוהו דבאמת אמרו ראם יפרשיהו ויאמרו גם על שעזט לומדי התורה כלומר על שבעלו
המחזיקים ביד לומדי התורה והיינו על עוזבם את תורתי את לרבות ת״ת מזה יהיה נמשך
שהמחזיקים יוסיפו לחטוא שיאמרו שהחכמים וגס הנביאים להנאת עצמם הס דורשין י והיינו
מ ה
:י א ו ומה שהגיע אליהם ילסיק־ פגרו את פיהם ולא פירשוהו לשיאליהס י ויאמר ה׳ אני
הפרשיהו על עוזבם את תורתי את לרבות ת״ת וכנז׳ הא והא :
ואני
הדל ניאה לפרש המדרש האמור באיפן אחר ־ על מה אבדה הארץ וגו׳ דבר זה נשאל
,
לחכמים וגו׳ ולא פירשוהו שנאמר וגו׳ ויאמר ה על עוזבם את תורתי אשר נתתי
לפניהם ולא שמעו בקילי ולא הלכו בה־ בהקדם הדקדוקים דלעיל מזה שא נא עיניך וראה־
ועיר יש לדקדק כיון דאמר ה׳ על עוזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם היינו ולא שמעו בקולי
וכיון דאמר ולא שמעו בקולי הייני ולא הלכו בה :
ואפשר
שיובן בהקדם מה שכתב התנא האלקי כמיהד״ר יידן נשיאה רוזאניס זצ״ל ו ד ל י
הנביא ישעיה כל ימיי של איתי צדק היה מצטער על הצדיקים ואנשי מעשה
ההיא אמר )בסי׳ ל״ג( לבך יהגה אימה איה סיפר איה שוקל איה סופר את המגדלים י את
ע ם ניעז לא תראה עם עמקי שפה משמיע נלעג לשון אין בינה ־ תזה ציון קרית מועדנו עיניך
• תראינה ירושלים כיה שאנן וגו׳ ־ ויראה לפרש כוונת פסוקים אלו עם מאי דאמרינן)בפ״ב
דחגיגה
וזאת
אטה למשל
ליהודה
לתגיגה( איה סופר שהיו סיפריס לכל אותיות שכתורה איה שיקל :היו:וקלים כל קלין יחמירין
שבתורה איה סופר את המגדלים שהיו שינין ג׳ מאות הלכית במגדל הפירת באייר י)רש׳׳י(
שיקליך לדרוש קל מתמור ותמיר מקל לפי המשקילת של ק״י י במגדל הפירת 5אייר י י״מ
שדורבין גובהי של למ״ד ודורשין בו כל זאת • וי״א מגדל דיר הפלגה י ולי נראה מגדל הפתוח
לאויר גרסינן והן מהלכות אהילות יגי׳ עכ״ל־)עיד נקדים דאמיינן במדרש ס׳ וירא פמ״נן
סי׳ כ״ה( וז׳׳ל ויאמר אל נא יחר לה׳ אילי ימצאין שם עשיה ילמה עשרה כדי כגיסה לטלם
וגו׳ י ריב״ה ור5י חנין בשם רבי יוחנן כחן עשרה יבירישלים אפילי אחד היה מגין עליה כדכתיב
שיעעו בתוצית ירושלים ידאו אם יש עישה משפע מבקש אמינה יאםלח לה על׳ל • )וכתב שם
מהר״ש יפה ז״ל( דהעעם הוא דשאני •דישלים דהיה בה בית המקדש ימש״ה בתד םגי להציל
את כילה אבל בשאר העילם בעינן כדי כניסה דהיינו עשיה • יזהי כיינת הפסיקים לבך יהגה
אימה איה סיפר איה שיקל יגי׳ שהם תיאיים לאנשים גדילים כלימר לא נמצא אחד מאלי שאם
היה נמנא פשיטא דאת עם ניעז דהיינו ע׳י פנים כמי׳ ש יד״ק לא תראה דה״ני שלא הייתה
משנית ברשעים יכן בעש עמקי שפה משמיע ינלענ לשין אין בינה לא היה משגית בהם הם
היה מצא צדיק א׳ כה־גן ־ וכי תימא הא בעינן כד• כניסה י הא ליתא משים דהייתי אימר חזם
ציין קרית מיעדני עיניך תראינה ירישלים ניה שאנן יגי׳ ובירושלים שיש בה בית המקדש
אפילו באחד םגי יכדכתיב שישעי בחינית ׳רישליס יגי׳ כדבר האמיד עכ״ל :
ומעתה
לפי האמור אפשר אתי שפיר המדרש • על מה אבדה הארץ יגי׳ דבר זה נשאל
לתכמיס וגו׳ ולא פירשיהי שנאמר ויו׳ ומדלא אמר ולא ידעיהו וגו׳ ומה ראו
על ככה וגי׳ שלא רצו לפרשיתו ־ האמנם כפי מה שהקדמני הייני מה שדאי ויו׳ דבאמת אמרו
דאס יפרשיהי ויאמרו שדבר ידוע היא כי בעינינו על שעזבני את התירה ולא שמענו צקול
ה׳ ולא הלכני בה ולפיכך נחרבה ייישליס ינליני ממנה ואבדה הארץ דה״ני גמדא כי חרץ
צבי כתיב בה וגי׳ כנז׳ ־ יעני כל העם יחדיי ייאמרו אליהם א״כ האשמה ביותר היא עליכם
שאתם אנשים גדולים חכמים וגי׳ ולא נמנא אפילי אחד מכם עישה משפע מבקש אמינה
כדכתיב שוטטו בחוצות ירושלים וראו יגי׳ שאם היה מצא ה׳ אחד מכם צדיק כהיגן לא היה
משגיח בעם ניעז דהיינו עזי פנים רשעים ־ יכן בעם עמק׳ שפה משמיע נלעג לשין אין בינה
לא היה משגיח בהם ויסלח לנו ולא היתה נחרבת ׳רישלים יה״ני נשאייס בה יהארץ הנה
רחבת ירים לפניגו ולא גמרא וגו׳ א״כ אתם ביותר נרמתיס חירבן ירישלים ייליתינו ממנה
ומה שאבדה הארץ דהיינו גמדא וגו׳ ־ והיינו מה שראו על ככה ימה שהגיע אליהם ־ ילפיכך
סגרו את פיהם ולא רצו לפרשוהו לשיאליהם ־ ויאמר ה׳ אני אפרשיהו על עיזבם את תורתי
אשר נתתי לפניהם ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה כלומר לא בסב׳ טעמא ולא בדרדק׳ עצה
וכנרמז
וזאת
אטה למשל
ליהודה קכד
,
זכנרמז וליה שמע״ו בקיל״י ול״א הלכ׳׳ו ב׳׳ה במס״ק ע ס הששה תיבוח גימטריא ל״א בסב ׳
,
נועמ״א ול״א צררדק״י עצ״ה עס הנילל כלומר לא מצאתי בסבי אשילו אהד אשר שמע בקולי
ועושה משפע וגו׳ שצעטרי לא הייתי משנית בדררקי דהיינו עם נועז דהיימ עזי פנים
רשעים ־ יכ; בעם עמקי פפה חשמוע נלעג לשון אין בינה ללכת בה לא הייתי משגית בהם
ואסלה להס ולא אחריב תת ביחי ונשארים בה והארץ הנה רחבת ידים לפניהם ולא גמדא
כי ארץ לבי כתיב בה וגו׳ וכנז׳ י וכי תימא הא בעינן כדי כניסה ־ הא ליתא משוס שהייתי אומר
חזה ציון קרית מועדנו עיניך תראינה ירושלים וגו׳ ובירושלים שיש בה בית המקדש אפילו
באחד םגי וכדכתיב שיטעו בחוצות ירושלים וראו אס יש אחד עושה משפע וגו׳ וגנז׳ :
ועוד
נראה לפרש המדרש האמור באופן אחר י בהקדיס מה שאמרגו לעיל גם על שבעלו
המחזיקים ביד לומדי התורה והיינו על עוזבם את תורתי את לרבות ח״ח י ונוכל
נמי לומר את לרבות תינוקות של ביח רבן כי דבר אחד הוא ־ )וכדאיחא בפחיחתא דאיכה
רבתי( על פסוק מבליגיתי עלי יגון הה׳ אין בציון אס מלכה אין בה אלו היה שם לא היו גולים •
)והכי איחא בפחיחחא דמשא גיא חזון( וז״ל בשעה שבקש הקב״ה להחריב את בית המקדש
א מ ר כל זמן שאני בחוט אין אימוח העולם נוגעים בו אסלק שכינחי ממנה ואעלה למכוני
הראשון הה״ר אלכה אל מקומי עד אשר יאשמו ובקשו פני עכ״ל :
\ ב ח ב
התנא רוזאניס ע״ה הרי שכל זמן שהיחה השכינה שם לא היה נחרב ביח המקדש ־
וכתב שעל סי הקדמה זו יובן מאמר רז״ל )בפרק כל נתבי( וז״ל אמר רב כהנא
לא חרבה ירושלים אלא בשביל שבטלו בה תינוקות של ביח ר5ן • ויראה ליישב בהקדים עוד
מאמר רז״ל באיכה רבהי בפסוק כי ה׳ הוגה על רוב פשעיה וז״ל אמר רבי יהודה בוא וראה
כמה חביבין היניקי) /לשני הקב״ה גלתה סנהדרין ולא גלתה שטנה עמהם גלו משמרוח ולא
גלתה שכינה עמהם וכיון שגלו היניקות נלתה שכינה עמהס הה״ד עולליה הלכו שבי לפני צר
מיד ויצא מבת ציון כל הדרה עכ״ל • הדי שהשכינה אינה זזה לעולם מאצל תינוקות של בית
רבן י וכבר אמרנו שכל זמן שהיתה השכינה שורה בבית המקדש אין כל אומה ולשון יטלין לשלוח
יד וזהו שאמר רב כהנא לא חרבה ירושלים אלא בשביל שבעלו בה תינוקות שב״ר כלומר שכל
זמן שהיו בירושלים תינוקית שב״ר היחה השכינה עמהס ולא יכול האויב ליכנס שם וטון
שבעלו חיניקוח שב״ר נסחלקה השכינה וניחן כח לאומות העולם להחריב את ירושלים י ואל זה
סובב הילך טינת רז״ל במדרש )סדר תולדות פרשה ס״ה סי׳ י״ו( וז״ל הקול קול יעקב
והידיס ירי עשו אמר דבי אבא בר כהנא לא עמדו פלוסופין בעולם כבלעם בן בעור וכאבנימוס
הגרדי נתכנסי כל האומות אצלו אמרו לו תאמר שאנו יטלין להזדווג לאומה זו אמר להם לכו
יוחזרו על בתי כנסיות ועל בתי מדרשות שלהן ואם מצאתם שם תינוקית מצפצפים בקולם אין
אחם
וזאת
אטה למשל
ליהודה
אחס יטלין להזדווג להם שכך הבטיחם אביהם הזקן!המר להם הקול קול יעקב בזמן שקולר
של יעקב מצוי בבתי ננסיות ובבחי מדרשיה אין הידיס ירי עשו ואם לאו הידיס ידי עשו ואחם
ינולין להם על׳ל * והיינו עעמא כדכתיבנא שנל זמן שהתינוקות מצפצפים בקולם השניגה
היא עמהם ואינה זזה מהצלם וכל עור שהשנינה עמנו אין שום אומה ילשין ינולין להזדווג
ולא קרב זה אל זה עכ״ל:
ומעתה
לפי האמור אפשר אתי שפיר המדרש י על מה אברה הארץ וגי׳ ד5ר זה נשאל
לתכמים וגו׳ ולא פירשוהו שנאמר יגו׳ ומדלת רמר ולא ידעוהו וגו׳ משמע
שידעיהי ילא רצו לפרשיהי ימה ראי על ככה וגו׳ שלא רצו לפדשיהו י האמנם כפי מה שהקדמנו
היינו מה שראו וגו׳ דבאמת אמרו דאם ׳פרשוהו ויאמרו גס על מה שבטלו תינוקות שב״ר
והיינו על עיזבס את תורתי את לרבות תינוקות של ביח רבן ־ יענו כל העם יחדיו ויאמרו
אליהם א׳׳כ האשמה ביותר היא עליכס שאתם אנשים גחלים תכמיס יגי׳ והיה לכס לדרוש
כמו שדרש זכור איתי האיש לטיב ויהישע בן נמלא שמו שאלמלא היא נשתכחה תורה מישראל
שבתתילה מי שיש לי אב מלמדו תירה מ* שאין לו אב לא היה למד תירה מאי דרוש ולמדתם
אותם ולמדתם אתם התקינו שיהיו מושיבי; מלמדי תינוקות בירושלים מאי דרוש כי מציין תצא
תירה יגי׳ כנידע ח״כ אתם שהיה יכולת בידכם ביותר להשגית על זה ולא השגהתיס גדמתים
שבטלו תינוקית שב׳׳ר וע״י כן נסתלקה השכינה וניתן כת לאומות העולם להתריב את ירושלים
וגלינו ממנה ואבדה הארץ דהיינו גמרא כי ארץ צבי כתיב בה וגו׳ כנז׳ י והיינו מה שראו
וגו׳ ומה שהגיע אליהם ולפיכך סגרו את פיהם ולא רצו לפדשוהו לשואליהם ־ ויאמר ה׳ אני־
אפרשיהו על עיזבס את תורתי אשר נתתי לפניהם ולא שמעו בקולי ולא הלכי בה כלומר לא
בסבי עעמא ולא בדרדקי עצה וכנרמז כנז׳ כלומר לא מצאתי בסב׳ אפילו אחד אשר שמע
בקילי ודורש ולמדתם אותם ולמדתם אתם כמי שדרש אוהו האיש זכור לטיב וגו׳ כנז׳ ונמצא
לא בדרדקי עצה לשמור ולעשות כי תלמיד גדול שמביא לידי מעשה ונמצא מלבד מה שהיה
החזן רואה היכן תינוקות קוראים אבל הוא לא •קרא * כיוצא בו גס תינוקות כיברין בשוקים
וברחובוח אח החבן בכברה י ורוחצים במי עבריה ובמי מערה ־ והיכן היא ליהודים היהה
אורה • אורה זו תירה י ונמצא העילה מזה שאומות העולם ל״א שמע׳׳ו קול״י מצפקה בקול יעקב
בבתי כנסיוח ובבחי מדרשוח ואז הידים ידי עשו כלומר נסחלקה השכינה וניחן כח לאומות
העולם להחריב את ביתי יגלו בני ול״א הלכ״ו ב״ה כי אם בחיצה לה וע״י כן אבדה הארץ
דהיינו גמרא כי ארץ צבי כתיב בה וגו׳ וכנז׳ :
אמרו
רז״ל כל דור שלא נבנה ביח המקדש בימיו כאלו נחרב בימיו
י
ונראה לומר טעם־
למאמרם ז״ל כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כלומר כל דור חייב להראות
את
וזאת
אטה למשל
ליהי
חת עלמי הטעם שלח נבנה בית המקדש בינרי מפני :היה ללה לבני הדוד לתת לב ,
ה׳ בחמת ובתמיש ילשיס עיק־ צעקתם בתפלה לפני הקב׳׳ה שיפדה היחש מן הגליח לגמנ
ולהקיש שכינתה מעפרה ילה יהיה עיקי־ צעקתם בהפלה שהקב״ה יתן להם פרנסתם ברייח
יבשיפע ועילם מפגעי הגלית המר י דמשמע הם ילילם מן התמיר וית; להם פרנסתם בריוה
יבשיפע י טיב להם שיהיו בגלית בהי״ל ולכן לה נבנה בימיו ־ ולה עיר הלה כתלו נחרב בימיו
וכאלו הוה ינה מירישלים :
אמשול
משל על ענין זה י מלך גדול שהיה לו בן ניחר מכל אשר יש לו התת ממשלתו •
יכל טיכו נתן בידו ליהנית ממנו בכל תאית לבו והלק המצית לעבד משרתו י
ויהי לישיר והמיר לאן ועבד ושפחה־:יד־ נתן לי לחריש בו את אדמתו י והמיר ־ לשים עליו
מרכבתו ־ ולשלוט בו ל הוליכי לטייל בו בגנות ופרדסים יביס על שפתו ־ לאן ־ כבשים ללבושך
מגז כבשים ישים כסיתו ־ וג״כ וזבהת מבקרך ומנאנך לאכילתו ־ ועבד ושפתה ־ לשרתו • ומפני
תלו העדינין וההנאית שעשה המלך לבני בחירו ־ יכתיב בן יכבד אב י וכתיב שום תטיס עליך
מלך ־ שתהא אימתו עליך י מפני זה היה לי לבן להוסיף ביקר תפארת המלך אביו ובגדולתו י
ולא כן עשה אלא מרד בי ובמלכותו ־ והשחית את דרכי על הארץ בכל דבר אשר לוה המלך לא
תעשה אותו ־ ויהי בשניתו את טעמו לפני אבימל״ך ויגישהו וילך י וגזר אומר בכעסו שעונש
בנו הוא שהכיו 5שהיה ביד בני יהיה ביד עבדו וחלק המלית יתן לבנו ולבני ביתי י ווי לברא
דמלכא ריתיב ומצפה לפתורא דעבדא מה דאשתאר מנו פתירת איהו אכיל ־ והתמיר אשר שם
ב נ
י עליי מרכבתו ושהיה שילט בו להיליכי לטייל בי יגי׳ ונהפיך הוא שהחמור הוא שישים
מדכבהי על בני יישא סיבלי על שכניי יטילו על ליארי ויהיה שילט בו להיליכו לטייל בי יגו׳
וגם יחדו :בו;:יד חת חדמתו ־ ונס ינוז את צאנו כעבדו ושפחתו ־ ומה מר עבד כי ימלוך
ושפחה כי תירש גביה ־ ובתחילה היה לבן צער גדול מהחמור שהוא משא כבד על שכמו ומ׳
ושהיה חיפה לשכניו לעג יקלס לסביבותיו ראו בן המלך נישא החמור משח על שכמו וגו׳ אח״כ
ההרגל נעשה טבע אללי ישכב וירדס ולא הקיץ משינתו האולת לפייס את המלך אביו •
והמלך אביו היה מחכה שיקיץ בני מפינתי האילח ושיחדרהו להיכלו ויהיה כמאז י מה עשה
המלך ציה למשרת ממשרתיו שיקח בידי מחט של םקאים וילך בכל המקימית אשר שס בנו ויכיש
א ח החמיר ישר היא משא על שכם בני ויו׳ במחט זי כדי שהחמור ייצר לו ויחרד להכות חת
בגו בידיו וברגליו על :כמי יגי׳ איל• יקיץ מפינתי האילת רפ״סיני־וילך המשרת רעש כדבר
המלך ־ והכן היה שיטה שלח מכתב להמלך אביו ימפ״סי שיניה להמשרת שלא יכיש את החמור
עיד כדי שלא להכיחו עיד י וכעס המלך על בנו כלים אי; צער לך ר ק מה שהחמור מכה אוחך
ואם לא יכה חיתך לא יהיה לך צער שאתה בן מלך גדיל שהייתה ברום המעליח בהיכל אביך
יעתה
וזאת
אטה למשל
ליהודה
ועתה ירדת לתחתיות בארץ אויביך ח״כ תן דעתך :לא הי :לך לפייסיגי רר: ,אבליך את
החמיר וסיכלו מעל שכמך וגו׳ ואז חנית ממט לגמד• ואתה תחבול בי מזאז ־ והנמשל מיבן
ודי״ק :
וכמאמר
רז״ל כל המיצר לישיאל נע:ה י א :־ הגיעה כדי לנער היתני בכפל״ם ־ מכל
לזה בס׳ קיל יעקב חיטק :נ ח ל :ובא הייפא לבקרי ידאה שתרופת מחלהו
הוא :יקיא הילד כמה פעמים י אבל הבין במזג הילד :אין בכחו לסבול רביי הסמיס במעיו
שהוא צריך לשתות על הקאה גדולה כ״כ מה ע:ה הרישא נהן לי סמיס כשי מזגי א:ר ייכל
לקבל וציה על משרתיו שבהחחילו להקיא לא ינקו מלשניי הקיא ציאה כדי שיביט בקיאו ויקוץ
צו ויקיא עוד עד השיעור הצריך י הנמשל הוא אס אנחנו תלושי כת לםטל הציות הראייות לנו
בחטאיט מה עושה הקב״ה מגדיל ימנשא עליט את הרודים ב ט ומזה נכשל הנער והיגון
בלבבט וזהו היי צריה לראש וגו׳ יאמר העעס ע״ז כי ה׳ ה־גה על רוב פשעיה כלימר שמחמח
רוב פשעינו אשר אין כת בני לסביל רוב הצרות והיסורין הראי״ן עליני ולכן מנער איהט
במה שצריט נעשו עלינו ליאש וזהו להרבות מכאיבט ונרות לבבנו כדי שיהיה כל זה לכשרה
על רוב פשעיט עכ״ל :
למד^ו
מן האמיר שכל מה שהקב״ה מצעי־ איתני בגלות הוא מאהבתו חיתנו כדי לעורר
הותנו לתשובה ולכפר על כל כשעיני י יג״כ כדי לעירר איתני לשים עיקר צעקהיט
צתפלה לפניו יתברך שישלח לני מלך המשיח נדקני לפדית איתני מבין אייביני ואח" :על צורך
גיפיט ולא שיהיה העיקר טפל יהטפל עיקר ־ ראה )בם׳ לחם דמעה פיייש הנתיב( קימ• דיני
צלילה וגו׳ שפכי כמים לבך ניכח פני ה׳ מה שניגע לכבוד השכינה ואח׳׳כ שאי אליו כפיך על
נפש עולליך העטיפיס ברעב • אח״כ מתפלל על צירכי גיף אבל העיקר וקידם נ״ל על הגאילה •
וכמי שהעילס פירשו עיקר הפלה צ״ל על עני כי יעניין{ ר״ל המשיח נקרא עני וריכב על
החמור והיא מתאחר לביא מלשין יהיה העעיפיס ללבן ואח״כ ולפני ה׳ ישפיך שיחו וכרכיו ונחת
רות גדול עישה בזה להשי״ת כמ״ש )בזוה״ק( וקצת לשיט קודשא ב״ה כניש לכל פמליא דליה
ואמר להון זילי ושמעי לבני דקא שבקין דלהין ועסקין בדילי וגו׳ עכיל :
ואש
יהיה העיקר טפל והטפל עיקר י)ראה בתקוני זוה״ק תיקון וי״ו( משגיח מן החלונית
אילין תלוטת דבי כנישתא דאבא ובטי איטן בבית הכנסת אסירין יאיהי בכל יומא
אשגחוסיה עלייהו וגי׳ ־ ויפן כה וכה א׳ איח מאן דיתער בתיובתא לתברא בית אסורין דלהון
הה״ד לאמר לאסורים יצאי ולאשר צחיסך הגלי ־ ויפן כה וכה וירא כי אין איש אלא איש לדרכו
פט צעסקין דלהין באורחן דלהון איש לבצעו מקצהו צבצעא דהאי עלמא לירתא האי עלמא
ולאי
וזאת
אטה למשל
ליהודה קבו
ולאי אינין חשעדא דאלין דאתמר בהון אנשי חיל יראי אלהיס אנשי אמת שוכחי בצע ־ אלא
כילהו ליוחין בצליהין ביומי ראש השנה וכפורים ככלבים הב לנא מזונא הב לנא סליחה וכפרה
וחיי כתמי לחיים ־ ואי נין עזי נפש ככלבים דליח לין בישח אנפין ולא איח מאן רקרא ליה
בתייבתא למהדר לנביה יגו׳ ־ ואלין איכון ערג רב דכל חסד דעברין לגרמייהו עבדין יגו׳ עיי״ש
עוד ־)כחב הרב משפע צדק ז״ל( ע״כ כל הירא ה׳ יראה לבקש רחמים בלב שלם עיקר על
גלית כנסת ישראל ועל חליל ה׳ וגו׳ ואח״כ על צרכיו י )בס׳ לחם דמעה מרבינו בעל ספר
מדרש שמואל זיע״א( ז׳׳ש טיב ה׳ לקויו לא לטלס רק לזה לנפש תדרשנו שמבקש מה׳ שיבוא
הגואל במהרה בימינו לא למען גופו שיהיה פרנסתו בריות וירבה הצלחתי בעילם הזה איש
תחת גפני יגו׳ לא למען זה יהיה צועק על הגאולה דק תהיה טינתו למען הצלחה הנפש שאחר
ביאת הטחל שם נעברו ביראה כבימי קדם • והנה ודאי מדרגה זו טובה היא אבל באמת
לחמתי אינה היא על צד הייתר טיב כי סיף סיף לשיבת עצמו הוא דורש אף שטונהו לתועלת
הנפש מ״מ הובר ניגע אליו ־ ועיקר דעיקר צריך להיות המדרגה של אדם כבר בלא יקיה אל
ביאת משיח רק לכבוד שמיס מה שנוגע לכטד שמו יתברך גלוח כנסח ישראל חליל השם
בזיון התירה זאת היא המדרגה האמתית השי״ת ברחמיו וחסדיו יזכנו אליה י וי״ש עוב ויחיל
ודומם לתשיעח ה׳ כי הטיב טיב יותר הוא שמקוה לישועת ה׳ ולא לישועת עצמו רק שיהיה
במהרה יחיד קיב״ה ובכינתיה הבס שלם וגו׳ ־ וז״ש לישועתך קויהי ה׳ איני מקוה רק לישועתך
לבר שתושיע את עצמך ויתקדש שמך בעולם י וז״ש ואני בחסדך בכיתתי שיבוא הגואל ב״ב
חמנם מה שאני שש ישמח לא לטובתי רק יגל לבי בישועתך בישועת״ך דייקה אז אשירה לה׳
על ישיעתך כאלי גמל עלי כאלו גחל לי כל טובות גדולות עכ״ל :
בכה
תבכה בלילה ־ כתב הרב קיל יעקב ז״ל אפשר לטון בזה כי זאת ידוע ומפורסם
ברברי חז״ל בגמרא ובמדרשים וביותר בנביאים במאמר הן אראלס צעקו תוצה
)ישעיה ל״ג( ובמאמר רחל מבכה על בניה )ירמיה ל״א( ודומיהן הרבה ־ מבואר שיש משמרות
מיוחדות בשמי מעלה הביטם על חורבן בית המקדש וגס נאמר בדרך כלל על חומותיך
ירושלים הפקרתי שומרים כל היים יכל הלילה וגו׳ ער אל תתני דמי לו עד יכונן ועד ישים
את ירישלים יגי׳ ־ )משל( לשיחי כללי אשר כל סיחרי העיר לוקחין ממנו הסחורות למוכרם
לאחדים אמה אמה ־ לימים הבייחי הבע״ה שלקחו סחורה מחנונים הפרעייס ולא שלמו להם
מחיר הסחירות ועי״כ לא יכלו גס החנינים לשלם להסוחר הכללי נמצא שהסוחר הבע מן
החנונים וקיבל עליהם והחנונים מתנצלין וקיבלין על הבעל הבית י והנה השומע קובלנא של
הסוחר היא מרשיע חת החטני אבל בשמעו נס צעקת החנינים על הבעל הבית אז יצדיק את
החטניכ וירשיע אח הבע״ה ולכן מחוייב ומוכרח החנינ׳ לבל ישחוק מלזעוק חמס על הבע״ה
כרי
אטה למשל
וזאת
ליהודה
כדי להצדיק נפשו בעיט הבריות י )הנמשל( הוא שהקיבלנא ולבני של מנגלה הוא רק עלינו
כמאמר אוי לבנים פבעיטהיהס החרבתי את ביתי וכדומה לזה מאמרים רביס י והרפואה
והתנצלות שלט הוא מה שאנו מקיננים על העכו״ם שבסבתה נחרב בית קדפט מחמת שהחטיאו
אותנו י וזהו שהזהיר לט ירמיה לאמר אל תסמכו על הבכי של מעלה כי היא אדרבה המתייבת
אותנו וכל הקינות והנהי של מעלה הס רק עלינו כמאמר איי לבנים וגי׳ כי אם בכה תבכה
אתה בעצמך דאל״כ ישאד הדין עליך ולכן אל תתן דמי לך מהבכי כדי לזכות עצמך ולהצדיק
נפשך מאלהיס ולתת העכו״ס כפרך :
?!וד
ביאור על זה ע״פ משל לעשיר א׳ שנתהפכו עליו המסיבות עד שהתרישש ולא השיגה
ידו לכלכל אח ביהי כי אס על הלחם לבדו והיה מעלה על שולחני לחם מעע כמו
שהיה רגיל בהיוחו בעושרו שהיה מעלה על שולחנו מעעמים שינים ילה אכלו מן הלחם כי אם
מעט י אמרו לו בניו מה חחשיב אביני הגס עחה גש5ע בלתם צר המעע הזה כמי אז בשבחנו
על סיר הבשר באיכלני מטעמים ולא כן עתה אשר בלחי אל הלחם עיניט ואס כן צריך אחה
עכ״פ להעלוח על השולחן לחם רב כדי שבעט י וזהי בכה תבכה בלילה כלימר אל תתני פיגת
לך למעע הבכי אחרי אשר לא נשאר לני עתה בחשכת הגלית מפלכי מתיכחיה על עין כ״א
הבכיה לבד ואין לט לא מקדש ולא מזבח שיכפר בעדני בלחי אל הדמעיח עיניט וא״כ
מהראיי שלא למעע עכ״פ הבכיה ונשלמה פריס בכייהט עכ״ל :
כתוב
)חהליס( הדבק לשוני וגי׳ אם לא אעלה אח ירישליס על ראש שמחתי י ) כ ת ב הר5
קיל יעקב ז״ל( צריך להבין למה דוקא על ראש שמחתי י יש לבאר הענין בשני
אופנים ־)משל( לאדם שבא לעיר אחת לדור שם ולא לקת רשית מאנשי העיר אס יש את נפשם
לתתו לשבת שם כ• אס בכת וזרוע שר העיר בטח שאמר לו בטיב בעיניך שב י לימים רצה
לבטח לו בית לשבתו והכריזו אנשי העיר באלה ובתרם לבל ימכיר לו שוס אדם מלס אחיזת
קרקע לבנות עליה וכאשר סיפר את זאת אל השר נתן לו רשית לבניה בכל אשר ימצא מקום
פנוי ייתפש ולא מצא כי אם במקום נהר גדול שהיה מטסה בקרת הנירא בעת התיקה והיה
סבור שזהו קרקע עילם ובנה על המקיס ההוא בתים ועליות מרווחים והיה לשחוק לכל עובר
עליו ודימו אותו למשתגע וכל אשר שאל לכל שותק למה עלי תשתיק לא היה משיבו כלום׳
פעם אחת שאל לאיש אחד לאמר אמור נא לי מה תסיק יש בבטן זה אשר כל עובר עליו
ישים ישתק לי הלא לדעתי בנין מפואר הוא ובלתי חסרון כלל י השיב לו דע לך כי הבטן הוא
באמת מעולה אלו היה נבנה על קרקע עולם אבל המקוס הזה הוא מקים נהרים ראורים וחם
השמש ונמס הכפור והגליד וישקע כל הבטן וכל אשר לך * )הנמשל( היא כ׳ בהיותנו על
,
אדמחנו אם חנן ה לאדם עישר ונכסים היה בידו שיהיה לו ולזרעו אחריו עד ירצה ה׳ •
לא
וזאת
אטה למשל
ליהודה
קכז
לא כן פחה שגם תייני תלויים מנגר ואין אני בטוחים עליה אף שעה אחת ימכ״ש ממוננו
ורטשני ואף אם יזכה ה' לארס עישר ונכסים וכל שוב במה נחשב היא אצלו ביודעו כי לא ילין
ביקר הזה ו5עדס בוקר אינני כי יטזי זדים יגיעו ־ אמנם העישר ההוא מזכירו ישיבת ירושלים
לאמר אלו היה ניתן לי הקב׳׳ה עישר הזה בהיותינו על אדמתנו שלויס ושקעים אין שען ואין
פגע דע אז היתה טיבתי שלימה אבל עתה מה היא אחדי שהוא למצער ־ וזהו על ראש
שמחתי כלימד שבעח השמחה אני מרגישים צער הגליח יוחד שגס השמחה אינגה שלימה
יכמאחר הקידס איך נשיר אח שיר ה׳ על אדמח נכר :
!7וד
איפן ב׳ ע״פ )משל( לאדם שגירש חח בנו עס אשחו וילדיו מטחי והדיר הנאחו
עליהם דה״ני שלא יהני כלל מנכסיו י פעם אחח נכמרו רחמי האב הזקן ואמר אלכה
נא ואראה מעמד בני המיירש יחחיתי ומחיח בניו ובבואי לביהו לא מצא כי אס ילדיו יושבים
וכל אחר פדוסח לחם בידו שמחים וטיט לב על הלחם כעל מגדניח ומעמיס י ובראוח הזקן
את זאת עיניו ירדו מים יאמר עתה ידעתי חח גודל ר ע ט נ ס שהם סובלים חמיד ולכן הם
שמחים עתה על הלחם אשר בידם ט לולא זאת לשמחה מה זו עישה י)הנמשל( מיבן במאמר
תחת אשד לא עבדת את ה׳ אלהיך בשמחה מרוב כל כלומר מתמת שהייני שבעים כל טיב
עד שלא היה כח בשים טובה הבאה עלינו לשמחני ולהעיב לבבנו כמאמר החכם נפש שבעה
ת מ ס נופת )משלי( ולכן לא הרגשנו שוס טעם בטובתנו וע״ז מסיים ואמר ועבדת את אויביך
ברעב ובצמא ובתוסר כל כלומר מחמת החוסר כל תשמח גם על לתם צר אשר תשיג ועכ״ז
תרגיש בנפשך השמחה הראשונה לאמר איה איפוא ימי קדם אשר כל מעדני מלך לא שמתוכי *
חהו זכרה ירושלים יחי עניה ומרודה כל מחמדיה אשר היו בימי קדם כלומר שרוב הצרות
המהיקי לה גס אח הלחם צר אשר נתן לה ה׳ ואז העלחה על ראש שמחחה לאמר אלו הייחי
בירושלים כלים היה יכולה בטובה קטנה כזאח לשמחני עכ״ל :
כתוב
)שיר השירים( אני ישנה ולבי ער קול דודי דופק• הרב קול יעקב ז״ל באר הענין
בדרך מלינה ־ דע כי יש ג׳ עניניס בקריאח האדם לחבירו ־ הא׳ שקורא אוחו בפיו
והיא שומע ואימי הנני י הב׳ שאם חבירו רחוק ממנו וקילו לא ישמע אזי מורה אליו באצבעו
וקורץ בעיניו והיא רוחה ובא י הי׳ שאס יבוא אל חבייו בלילה ודלחוחיו נעולוח והיא ישן אז
אינו מועיל לו הרמז גם לא הקריאה רק שיהא דופק על הדלח באבן או באגרוף להקיצו
משנתו והיא היותר קשה מכולם י וכן מציני בהנהגת הבורא יתברך עם ברואיו ברציח לשובב
אותם אליו ולקרבם לעבודתו ־ ראשונה שקירא איחנו ע״י נביאיו וחכמי כל דור ודור י והדרך
השני הוא אצבע אלהיס לייסר אוחנו בנגעי האדם והוא דומה למרמז באצבע כי הם יסורים
קלים עדיין כמחז״ל אין בעל הרתמים פוגע בנפשות מחילה י כי הנהגחו הפשוטה הוא שלא
יחסר
וזאת
אטה למשל
ליהודה
יחסר לאדם כלל משלימוח טיבו כמאמר ומשביע לכל חי רצון ־ ואם יחסר לחרס קלה משלימוין
טובו הן הן יסירין כמחז״ל ה״ד יסורין עד דמעי ידיה לכיסיה וגו׳ י הרי שקראו גס לזה יסורין
מאחר שנחסר השלימוח טיבו י וזהו שאמר החכם )משלי( יען קרחתי ותמאנו גטיהי ידי ואין
מקשיב י רומז לב׳ אלי עניני הקריאה י ואז מה הקב״ה עושה שילח על הכלל אי על הסרט
גזירוח קשוח כמאמר רעוח רבוח ולרוח וכמחז״ל מעמיד עליהם מלך כהמן * וזהו מה שאמר
אני ישנה ולבי ער קיל דודי דופק רומז על ההערה הג׳ דהייני ברליח ה׳ להעיר איחט משיגח
אולחט לשמוע בלימידיס אז שילח לנו אח כל שבטיו היעים והם היםירין הגדילים הבאים על
האדם ואז ידמה כאלו הוא יתברך עומד ודופק על פתחי ממש י יאז מוכרח האדם לפחוח
בתשובה שבלעדי התשובה לא ישתיק היס מזעפי ־ ועתה נבאר ג״כ סיף מאמר התכם שהקדמנו *
גס אני בארכם אשחק אלעג ב5יא פחדכם וגי׳ י וראוי לעמוד מה מקים לזה השחיק • והנראה
כי ענין השתיק במקיס הזה היא כמי מי שמלוה לשליחי שיביא לי איזה כלי סתם והיא מביא
לו בנד שאינו ממין השאלה כלל י אז בירא׳ ישחק לי אריניו וכדי בזיין על המרוחי אח פיו
אבל אם יביא לו איזה כלי אף שאינו איחי שחפן בו אדיניו לא שייך בזה שחיק כי יכיל האדם
לכיעית בזה מחמח שעכ׳׳פ הוא מעין השחלה ־)הנמשל( היא אם הארס הילך בדרכי השם רק
שמעשיו פגימים וחסרים משלמותם אז הקב״ה מרמז עליו ביסירין קעטם מרה כנגד מרה
כדי שירגיש טעיתי ויהקן מעשיו י לא כן אם היא הילך בדרך זר ממש כמאמר החכם דרך
רשעים כאפלה לא ידעו במה יכשלו י אז הקב״ה מייסדו ביסירין קשין להעותו אל הדרך הראוי
לו ולא ירף ממנו עד שישוב אליו באמת ויתקן את אשר קלקל י ואף צעקתו לא ישמע ה׳ כי
מי בקש ממט הצעקה הלא אין תפן לה׳ כי אם תיקון מעשיו בתשובה שלימה ובזאת עליו
קצף לא בעבור העדר הצעקה י והדמיון הזה לתולה נגוע בתולה רע שוכב בתדר סגור והרופא
בא אליו לבקרו דופק על הדלח לאמר פחח לי דלתך ואראה מה לך והוא שוכב מבפנים וצועק
אל הרופא לאמר רפא נא ל• ־ הנה כל השומע יצחק לו אחר ששניהם לדבר אחד מהכוונים אך
הדלת סגור ביניהם וא״כ מה מקום לצעקת התולה וזהו יען קראתי ותמאנו דהייט על ידי
הנביאים ־ עוד נעיתי ידי דהיינו היסורין הקענים ואין מקשיב אז אשלח עליכם את שפעי
הרעים דהיינו היסירין הקשים ואז אף תצעקו מכאב לב ומשבר רוח אני אשחק עליכם כי אין
הצעקה מועלח מאחר שלא חפן בה המלך כי אם שישוב בתשובה שלימה עכ׳׳ל :
בשם
רבעו מאור עינינו בעל ספר כלי יקר זיע״א י)ההליס( אלמנה יגר יהרומ וגו׳ לא
יראה יה וגו׳ י כי אפיקירוסיס כיפריס בהשגחת הבירא יתברך מאחר שרואים
לרשעים עושים רעות לצדיקים ואין הקב׳׳ה טקס נקמח הצדיקים * וזולה זה רע להם לצדיקים
כל ימיהם על כן אפיקירוסיס כופרים בהשגתה י אך באמת שיטיס ופתאים הס ־ משל לתינוק.
שעישה
וזאת
אטה למשל
ליהודה קבח
שעושה בית קטן מקסמים יגנה קטנה מקסמים דקים ובא קטן התר וסותר חת הבית הזה
וגי׳ אזי התיניק צועק ובוכה אל אביו ראה נא :עפה לי פלוני כאני יגעתי בבנין זה הבית
״ילבשיף בא זה ומכלה אותו ברגע • והנה בודאי לצחוק והיתול הוא בעיני אביו ואין אביו נוקם
כלל מהמקלקל י וסיבר התינוק :אין אביו איה 5איתי כלל ואינו מפגית עליו ואז בוכה התיגוק
ייתר ־ אך באמת הא 5מ:גיח יאיהב את הבן למאד רק מפני מה איני נוקם ואינו שומע צעקת
הבן ובכיותיו מפני שיודע שלא עשה לו כלום והכל הבלים הוא אין ממש בו י כך עובות עוה״ז
אינם טיבה כשלמות למי שעיני שכל לו לכך הקב״ה אף שהוא רחום וחנו; בלי שיטור ותכלית
מ״מ איני ממהר לנקים מהרשע העישה רעה לצדיק בעיה״ז כי הוא עולם של הבל וטיביתיו
אינס טיבית באמת והרעות אינם רעות באמת ־ וז״ש אלמגה וגר יהרוגו וגו׳ וצועקים אל ה׳
אנא ה׳ הישיעה נא מיד הקמים עליני יאין קיל ואין קשב ואין עינה ועי״ז יאמר בוראי לא
יראה יה ולא יבין אלהי יעקב :אץ השגחה ח״ו שאם היה הכל בהשגתה מדוע אינו שומע
צעקת האימלליס ונדכאים וניקם מרשעים ־ לזה אמר שיעים ופתאים בינו בוערים בעם וגו׳
אס ייצר עין הלח יביט * ודאי יש השגחה סרטיית מהיחיד יתברך יהא שאין נוקם ברשעים כי
ה׳ יודע מחשבות אדם כי המה הבל והרי כצועק שקלקלו לו בית של קסמים יגנה קטנה
יכחוכא יאטלילא היא למעלה בשמים ־ ועוד שהכל לטובתו בלתי ספק וכנז״ל עכ״ל :
דבר
ידוע הוא שאחת משלש עשרה עיקרים של התירה הקדושה שיאמין כל בר ישראל
אמיגה שלימה שהקב״ה מצוי ומשגיח על הכלל ועל הפרע י לפיכך אנחנו חייבים
ש
אין להרהר אחר מדותיו יתברך כי אין לנו אלא להאמין ולהצדיק דינו יחברך בכל מידי ־ וג״כ
כשיראה האדם לעיניס איזה דבר כתוב בתורה אי בנביאים או בכתובים ויתקשה בו איך נאמר
ביה הלשין המירה טעות אין להרהר אחריו כלל אלא ילך אצל סופרים ואצל ספרים ושם ימצא
העני; מכיר :על מכיט כרעת אלהיט י כי כן כתיב על פי התורה אשר יורוך וגו׳ לא תסור
מן הרבי אשר יגידי לך ימין ושמאל י )רש״י( ימין ושמאל י אפילו אומר לך על ימין שהוא
שמאל ועל שמאל שהיא ימין וכל שכן שאומר לך על ימין ימין ועל שמאל שמאל)סנהדרין(
עכ׳׳ל ־ ואם הארס יהרהר אחר הנז׳ ולא ילך אצל סופרים וגו׳ יבוא לידי עעות ויהיה בכלל
המינים שלומדים הפיריש :ל נעשה ארס וגו׳ שאמד הקב״ה למלאכים שלכך אמר נעשה לשון
רבים שיש ח״י שתי רשייית י האמנם אחד אלהיט בשמים ומה שאמר נעשה לשון רבים להראות
מרח העניה לעילם ־)יכראיתא במרד :פרשת בראשית( אמר רבי שמואל בר נתמט בשעה
שהיה משה כיתב את התורה היה כותב מעשה כל יום ויום כיון שהגיע לפסוק נעשה אדם
בצלמיט אמר לפניו רבש״ע למה אחה טחן פחחין פה למיגים ־ א״ל הקב״ה משה כתוב והרוצה
לעעוח יעעה י א״ל הקב״ה למשה האדם שאני בירא גדולים וקטנים אני מעמיד ממנו שאם
לא
וזאת
אטה למשל
ליהודה
לא יבוא הגדול ליטול רשות מן הקטן אמור לו למיד מציראך כיון ש5א ל5ראת אדם נמלך
במלאכי השרת מכ״ל :
מדרש האמור פירשו ררל מאמר במסכח סימה י אמר רבי יוחנן משום רשב״י כל
ולפי
אדם שיש בו נסוח הרוח כעובד ע״ז כחיב הכא חיעבח ה׳ כל גבה לב ־ וכחיב ההם
ולא תביא תועבה אל ביתך עכ״ל י דקשה למה ממשיל גסות הרות דוקא לעובד ע״ז יוחר
משאר עבירוח חמורוח י האמנם לפי האמור אחי שפיר י אמר רבי יגחנן משוס רשב״י כל אדם
שיש בו גסיח הדוח שהוא ההפך עטה א״נ לומד הוא הפיריש של נעשה אדם שלכך אמר לשון
יביס כמי שלומדים המיטס שיש ת״ו שתי רשויות י א״כ הוא ממש כעובד ע״ז עכ״ל:
\yy
כתוב בפרשת נת * הבה נרדה וגו׳ י וקשה למה אמר הקב״ה גרדה בלשון רבים י
)ופירש רש״י ז״ל( הבה נרדה י ב5ית דיט נמלך מעטתטתו יתירה עכ״ל י יג״כ כתוב
)בפרשח בראשיה( ויאמר ה׳ אל קין אי הבל אחיך וט׳ י וקשה והרי הבורא יתברך אין ד5ר
נעלם ממנו והוא משגיח על כל פרטי יפרעי א״כ איך שאל לקין אי הבל אחיך י)ופירש רש״י
ז״ל( אי הבל אחיך י להכניס עמי בדברי נתת אילי ישיב ויאמר אני הרגתיו וחמאה׳ לך עכ״ל י
ואפשר לומר שאם קין היה מאמין שיש השגחה פרעייח מהיחיד יחברך ואף ששאל איהי אי
הבל אחיך היה לו להחבונן בשאלחו יחברך ולא היה משיבי בגטב הדעה ויאמר לא ידעחי
השומר אחי אנכ י * )וכמו שפירש רש״י ז״ל בחימש( לא ידעחי י נעשה כגונב דעח העליונה •
השומר אתי * לשון תימה הוא וכן כל ה״א הנקודה בחמף פחח עכ״ל י וכחיב ויאמר מה עשיח
וגו׳ * ועתה אדור אתה מן האדמה וגו׳ :
ובאגב
זח אביא הכתוב דלעיל מזה
י
ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי בהיותם בשדה ויקם
קין אל הבל אחיו ויהרגהו י ויאמר קין וגו׳ ס ח ס ומה אמר לו י)ופירש רש״י ז״ל
בחומש( ויאמר קין ־ נכנס עמו בדברי ריב ומצה להחעולל עליו להרגי ויש בזה מדרשי אגרה
אך זה ישיבו של מקרא עכ״ל י וצריך לרעח מה הם דברי רי 5ומצה וגו׳ י)ראה נא בבראשית
רבה פרשה כ״ב סי' י״ז( ח״ל ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי בהיוחם וגו׳ מל מה היו מדיינים׳
אמרו 5ואי ינחליק אח העילם י אחד נעל את הקרקעית י ואתד נעל את המעלעלים * דין אמר
ארעא דאה קאיס עליה דירי ־ ודין אמר מה דאח לביש דירי י דין אמר חלון י ודין אמר פרח *
מחיך כך ויקס קין אל הבל אחיי ייהרגהו:
©ילוש
בואו ונחלוק אה העולם ־ אעפ״י שאביהם חי ואין דרך לחליק ככסי האב בחייו
וכל העולם מאדם היה שזכה בו תחילה * לפי שהיה נזוף מהשי״ח ופירש מן האשה
כמו דאיחא בפ״ב דעירוצין חשבוהו כמח ובעל מן העולם י ואין לומר דברשע עשו שהרי הבל
צדיק היה שה׳ תבע דמו וליודעים חן נשמתו נשמח משה רביט ע״ה :
אחד
וזאת
אחד
אטה למשל
ליהודה קבט
נטל את הקרקעית ־ מדכתיב ויהי בהייתס בשרה דייק לה שעל עסקי הברה בא
להרגי והוא שאחד נטל הקרקעית יאהד המעלעלים ר״ל שקין נטל הקרקעית שהוא
מלאכתי לעביר אדמה והבל נטל המטלטלים והצאן ומתיך היות הבל בשדה שהית חלקי של
קין קם עליו והרגו • והכתיב לא רמז לטענת חלין שהיא של הבל וההריגה מקין היתה על
כיענתי שהיא השדה י וכן אמר בהדיא בהנחומא נטל הבל לאט וקין אדמה לעביר וכן בתנחומא
פרשת מ :כ גייס וכי׳ שם בשדה על עסקי שדה :
אחד
נטל את הקרקעות ונו׳ י ולא ביררו כל ענינס שהבל סמך על הדעת שאין הכוונה
אלא לעיקר הקרקעית יעיקר המטלטלים אבל כדי דירה ומלבוש לא יקפידו זה על זה
וכיונה בזה אין צריך לברר דא״א לאדם בלא קרקע ומטלטלים מה י וקין עשה בערמה כרי
לבקש ריב ומדון עליו כי לא יוכל הבל ללאה מהאדן אבל היא הפשר לו ללכח ערום אף
כשיטעין שיחלק וכשבאו לריב והתחילו לטעון זה על זה קם והרגו כי תותנה מבקש ויש לי
חואנה לםלקו מארלו בבל יראה ובל ימלא זהו פשט המאמר עכ״ל :
ראיתי
דברי רז׳׳ל במקיס אחר שסבת ראש הנהרגים שהוא הבל שהרגו קין בעבור חלוק
של פשתן י ולא ידעתי מה הוא ענין חלוק של פשחן עד שראיחי העטן בב״ר
וכנז׳ ־ אבל מה שאמרו שהרגי קין בעבור חלוק של פשתן ־ דהיל״ל שהרגו קין בעבור השדה ־
וכט׳׳ל שההריגה מקין היהה טל טענחו שהיא השדה ־ האמנם נראה שכוונתם ז׳׳ל לומר בעבור
טענתם זה על זה כלומר שקין התחיל לעעין על הבל ארעא דאח קאיס עליה דירי י פרח י
השיבו הצל וטען עליו לאמר אחי והרי גס אתה מה דאת לביש דירי י חלון י וקין תכף חלץ והלך
ערום • והבל לא פרח י ונמלא בעבור חלוק של פשחן שחלץ קין י וצריך גס הבל לפרוח ולא
פרח דאי אפשר לאדם בלא קרקע מה י קם עליו והרגו:
ש£
בבראשית רבה סי׳ י״ז ־ אמר רבי יוחנן הבל היה גביר מקין י שאין ת״ל ויקס אלא
מלמד שהיה נתק׳ תחתיו ־ א״ל שנינו בעילם מה את הולך ואומר לאבא ־ נתמלה עליו
רחמים ־ מיד עמד עליו והרגו ־ מן המן אינין אמרין עב לביש לא תעביד וביש לא ימעי לך *
)י״ח( ויהרגהו במה הרגי י רשב״ג אמר בקנה הרגו שנאמר וילד לחבורחי דבר שעושה
חבירה ־ ורבנן אמרי באבן הרגי שנאמר כי איש הרגתי לפצעי דבר שהוא עישה פלעיס ־ רבי
עזריה יד׳ יינתן בר׳ חיי בשם ר׳ יצחק אמר התבונן קין מהיכן שחט אביו אוחו הפר ־ שנאמר
ותיעב לה׳ משור פר י ומשם הריי ־ ממקיס הלואר מקים הסימנים י ומי קברו א״ר אלעזר
בן פרת עיפית השמים וחיות טהירית קברוהו ונתן להן הקב״ה שכרן ב׳ ברכות שמברכים
טליהן י ח׳ לשחיטה יא׳ לכיסוי הדם • )י״ע( רבי יהושע דםכנין בשם דבי לוי אמר כתיב חרב
פתחי רשעים וגו׳ י הרב פתחו רשעים ודרכו קשתם זה קין י להפיל עני ואביון לטבוח ישרי
דר!
וזאח
אטה למשל
ליהודה
דרך זה הבל ־ חרבם תבוא בלבם וגי׳ י נע ונד תהיה בארץ י )כ( ויאמר ה׳ הל קין הי הבל
אה־ך יגי׳ ־ משל להיפרכיס שהיה מהלך באמצע פלעיא י נוצא הדיג ואחד עימד על גביו י א״ל
מי הרגו י א״ל אנא בעי ליה גבך יאה בעי ליה גבי ־ א״ל לא אמרח כלום • משל לא שנכנס
,
לגינה ולקש חיחין ואכל י יהיה בעל הגינה רץ אהריו־א״ל מה בידך ־ א״ל אין בידי כלום׳
א״ל והרי ידיך מליפלטת • כך א״ל קין להקב״ה השומר אחי אנכי ־ א״ל הקב״ה הא רשע קול
דמי אחיך צועקים אלי וני׳ י משל לא׳ שנכנס למרעה וחטף נדי אחד והפשילו לאחוריי יהיה
בעל המרעה רץ אחריו א״ל מה בידך א״ל אין בידי כלום • א״ל והדי היא מפעה אחריך ־ כך
אמר הקב״ה לקין קיל דמי אחיך וגי׳ ־)כה( ר׳ יודן אומר דם אחיך אכ״כ אלא דמי אחיך״
דמו ודם זרעיוחיו וגי׳ ע״ש :
פירוש
,
עץ יוסף י)יז( שאין ח״ל ויקס וגו ללמדנו רשעח קין וללמד דעב לביש לא חעביד
ומדלא כתיב על הבל אלא אל דריש 5שביל הבל שריחם עליו י)יפ״ח( שהיה
<תין תתתיי י כשהרגיש הבל שקין קם עליו ־ קם הוא עליו והפילו תחתיו י ומ״מ ריחם אח״כ י
שניט בעילם לבד * ובידא• ידע אביט שאתה הרגתני דעריפא דתיה מיגכרא י עמד עליו והרגו י
שאעפ״י שהבל היה גבור מ״מ לפי שלא נשמר ממנו הרגו פתאום י מן תמן אמרין וגי׳ ־ מן
המעשה ההיא אומרים הבריות עוב לא תעשה לאיש רע ולא יגיע בך רעה י ועיין במ״ר פ׳
י״ח י )יח( במה הרגו * שאחר שהצל היה גביר מקין לא יתכן שהיה יטל להרט בידים י וילד
לחבורחי ־ בלמך כחיב ומפרש לקמן פ׳ מ״ג דכגגד קין דיבר י חבורה * הוא הוא הדס שנצרר
ואיט יוצא לחיץ י ופצע י הוא המכה פחוחה שהדס יוצא י ודורש שהרגו בקנה שאי ט עישה אלא
חבורה ועכ״ז עשה בו פצעים עד שהרגו י)יפ״ח( באבן הרגי ־ דבר שעושה פצע יעל כן מקדים
הפצע ־ שאס בחבורה הרגו היה לו להקדים חבורה * מהיכן שחט אביו איהי הפר י שאדה״ר
הקריב שור כדאיחא בפ׳ א״ע י ועיין שבח דף כ״חיומשם הרגו * והיינו לפצעי שהוא מכח
חרב ממש ־ מקום הסימנים י ולא בצדדי הצואר י ומי קברו ־ דמדכחיב אשר פצחה האדמה משמע
קבורת כל הגיף י)יפ״ח( וחיות עהורות קברוהו ־)בפר״א סיף פכ״א איחא שם( שאדם קברו
ע״י שראה כן מעורב עיש י ואפשר שזה הכוונה גם כאן מי קברו • ממי למד שטף המת אין
ליהנות ממנו רק לקברו ־ עיז אמר עיפוח וחיות הטהורות קברוהו י והכוונה^שמהם למד כן
שהם מעבעס אינם אוכלים ולא שותים דם בשר ובירתיס מרית המת * וע״כ התירה התורה
המיטס האלה לאכילת האדם ע״י שתיעה וכיסוי הדס י וזה זכית גדול להם שמתעלים לגדר
חי מדבר )יעיין ביפ״ח ובזוה״ק( ־ שחי ברכות * ברכה אחח גיספח על ברכח השחיטה של
בהמהידבעופות וחיוח מ5רך גם מל הכיסיי ״ )ימ( חרב פחחו רשעים*כמ״ד לעיל בחר5
הרגי שהחבונן מהיכן שחט אביו את הפר * זה קין י שפחח בהריגת אחיו קידם שנהרג אדם
בעולם
וזאת
ליהודה קל
אטה למשל
,
בעולס י ישרי דרך ־ זה הבל כי ישר הולך הוא במנחתו עם ה ועם אחיו שלא הרגי כשהיה
נופל תחתיו ־ נע ינד תהיה ־ מרה כנגד מרה הוא רצה שישאר לבדו בעולם שיהיה לו מניחה
שלימה ע״כ נענש שלא יהיה לו שים מניחה־)כ( משל לאיפרטס וגו׳ שר הממונה לשמיר את
5ני המרינה שלא יזיק איש לרעהו י שיהיה הילך באמצע פלעיא והוא רחוב גדול י ומצא הדיג
ואחד עימד על גביו וא״ל מי הרגי ־ וחשב הוא ששואלו כמסתפק מחסרון ידיעה י ואמר לו אנא
בעי ליה גבך יגי׳ שי׳ אני שואלי ממך ואחה שואלו ממני כלומר כאשר אחה ששמירחי עליך
אינך יודע גם אני שאין שמירתו עלי איני יודע י וא״ל לא אמריח כלום כלומר לא השבחגי
כלים שאני לא אמרתי לך דרך שאלה אלא דרך עענה וכי מי הרגו לזה לא אתה באשר אתה
עימד סמיך לו וקרוב ולא נמצא שם אחר ־ ובזה לא השבתני כלים י אף כך ה׳ אמר לקין אי
הבל אחיך וחשב קין ששיאלי ח״י כמסתפק ועז״א לא ידעתי השומר אחי אנכי הלא אין שמירתו
עלי־ ענה ה׳ ואמר לו מה עשית יגי׳ כמו במשל* בא עמו בעענה לברר לו הדבר לבל יהיה
לו פחחין פה כלל להשיב י יאמר עוד משל לאחד שנכנס לגיגה וגו׳ וכן משל לאחד שנכנס
למרעה יגי׳ כי אעפ״י שהבעל הגינה והרועה ראו שננ 5מ״מ לפי שהיה מכחישם הוכרחו
לברר הדבר בטענה בלכליך ידו יבקול הצאן שלא יהיה לו פ״פ כלל להשיב )זוה״ק( ־ וליקע
תותין י הוא פרי רך ושמן ויד הליקט מתלכלכים בלקיטתו י כך הנמשל שא״ל הקב״ה הרי ידיך
מלוכלכות מן הדס וז״ש דמי אחיך מירך שידיך מלוכלכות י מפעה י צועק כר״א כיולדה אפעה י
ח ׳׳ש קיל דמי אחיך צועקים ־)כא( דמו ודם זמרותיו ־ כמה חרוח שהיה מוליד אילו היה חי
וגי׳ ע״ש :
שמות
רבה ס׳ משפעים סי׳ י״ג ־ ר׳׳ש אומר הרבה אזהרוח כחובות כאן שנאמר וכי
יריבין אנשים והכה איש את רעהו י אין דבר טוב ואין שלום יוצא מתוך מריבה ־
קין לא ניע באחיו אלא מתיך מריבה־ והכה איש את רעהו באבן או באגרוף והזהיר האלהים
כאן שנאמר אס יקים והתהלך בחיץ ־ למה כתיב אלהים כאן על כל דבר ודבר י אלא שהבריות
שטיפיס ביצה״ר שנאמר כי יצר לב האדם רע מנעוריו י אם בלעו הקב״ה ליצה״ר הרי הכל
באין לתחת כנפיו יהקב״ה המיתהי י אחה מוצא יצה״ר מרגיל אח האדם לחטוא והוא הורגו
שנאמד )חבקוק א׳( ממט משפטו ושאתו יצא י לכך הזהיר הקב״ה על המשפעים שבתורה
שנאמר ואלה המשפטים ־ אמד הקב״ה שמרו משפט בעוה״ז ואני מציל אתכם מן המשפע
של גיהנס וגי׳ ע״ש :
פירוש
עץ יוסף ־ הרבה אזהרות וגו׳ ג״ז ע״ד דאמר לעיל ס׳ ה׳ כמה משובחת וגו
ומביא ראיה ממ״ש וכי יריטן אנשיס וגי׳ כי מה צורך להזכיר מקרה המריבה י
אלא מילתה אגב אורחיה קמ״ל להחרחק מהריבה ־ ולכן הזהיר אם יקום וט׳ כי אף שינצל
מ!
,
וזאת
אטה למשל
ליהודה
מן המיתה מ״מ ילקה בשבח ורפי י הלא מחיך מריבה י)כדאיחא בב״ר פ׳ כ״בו בנחמד הס
יקיס והתהלך תיבת שנאמר מייתר ־ למה כתיב אלהים כחן על כל דבר ׳דבל־ ־ כמ״ש והגישו
אדוניו אל האלהיס ־ יהאלהיס אנה לידו ־ ונקרב בעל הבית אל האלהים • עד האלהיס יביא
דבר שניהס י אשר ירשיעין אלהיס ־ להירות שעל שיצר לב ההדס רע מנעיריו צריך לפחוד
תמיד מן הדין ־ והקב״ה המיתהי י פי׳ שהיה מיתת האדס ע״י הקב״ה ילא ע ״ י יצה״ר ומחבלים
)כדאיתא ברבה סדר נשא פ׳ י״א( וז״ל שס לא דיין לצדיקיס שמיתתן בידי כביד שנאמר כבוד
ה׳ יאספך וגי׳ י אחה מיצא יצה״ר הוא מרגיל אח האדס לחגייא יהיא הירגי ־ פי׳ היצה׳׳ר
הורגו לאדם שגיימר ממני משפעו וגי׳ ־ וכדאיתא ברבה שם לא דיין לרשעים שמיתתן ביד
מחבלים וגו׳ ומיתה כזו נקרא הריגה י שנאמר ממני משפעי ישאתי יצא ־ משפעי היא נקמתו
ודיני ־ ישחתו מל׳ אל ישיא אחכם חזקיהו • ואמר שיוצא ממני ־ כי היא שען היא יצה״ר היא
מלאך המיח י יורד ומסיח עילה ומשעין ניעל רשיח וניעל נשמה ־ ואני מציל אחכם מן המשפע
של גהינם י שאעפ״׳ שהיי חייבים על קצח דברים בזכוח עשיח משפע בעיה׳׳ז ירוחמו לינצל
מגיהנם כאימי יעשה משפ;׳ ינדקה היא אח נפשי יחיה יגי׳ ע״ש :
שמ
ש״י פ׳ משפעים סי׳ י״ב י מכה איש ומת ־ מי ג י ס לי מיתה שלא נסתכל בחייה אשר
כתיב בה שופך דס האדם באדם דמי ישפך י משל לאדם שקפח איקינין של מלך יעלה
לבימה ־ אמי המלך לא קראת בדיועגמא שלי שכל מי שניגע באיקינין שלי הוא אבד י למה לא
תםת על עצמך י כך אס היג אדם נפש מישיאל כאילי היא מעביי איקינין של מלך והיא
נידון יאין לי תייס י שאדם גברא בדמות מלאכי השית ־ ואם היא היג בשגגה נתן לי האלהים
מקים שיברת לשם ־ ואס הרג במזיד אפילו כהן גדול הוא נהרג ־ אין לך גדיל משאיל שנאמר
בנית יש^אל אל שאול בכינה ־ מי גבה הימנו הדס שהיה בידו במיתתו לא ישראל גבי איתי אלא
הגבעונים שנאמר )ש״ב כ״א( יותן לנו שבעה אנשים מבניו ־ הכהניס מחלו לי והגבעינים
לא מחלו לי לכך ריחקם האלהיס שנאמר )שס( והגבעונים לא מבני ישראל המה • ומן הדבר
הזה היה דוד מחיירא שנאמר הצילני מדמים אלהיס :
פירוש
עץ יוסף י שלא נסחכל בחורה ״ודריש ואשר לא צדה למעלה עם פסוק מכה איש
ומח כלימר לפי שלא צדה ונסחכל בחורה שכחוב בה שופך דם האדם באדם
דמו ישפך כי בצלם אלהים עשה אח האדם י שנגע צאיקינין של מלך־שקפח איקונין ־ פירוש
שהכריח והפיל האיקונין י בדיועגמא י אגרח כתו5יס בו נימוסי המלך ־ בדמיח מלה״ש כדכחיב
כי בצלם אלהים עשה אח האדם ואלהים הס המלאכים י ולכן כהיב מכה איש לרמוז על
שדמותו כמלאכים שנקראים אישים כמו יהאיש גבריאל)הי״נ( י ואס הרג בשגגה י בנ״מ השיגג
פעור וכאן מחייבו בעונש קשה לפי שהרעה גדולה שנפגע 5כבוד המלך וזה הוא שסמך
הכחוב
וזאת
אטה למשל
ליהודה קלא
הנתיב כאן דין הה\רג נפש בשגגה י אפילי כהן גדול הוא נהרג ־ ר״ל שלפי גדולת הנה״ג היה
דהוי לבקש לי הצלה י מ״מ נהרג י יזה היא שסמך מעם מזבחי תקחני למות י אין לך גדול
משחיל יגי׳ י שהיא היה הראשון שהרים קרן ישראל י יכדכתיב בנות ישראל אל שאול בכינה
המלבישכס שני עס עדנים ודרשי רז״ל שהיה משיא יתומים ויתימות י וגס גואלי הדס הכהנים
מחלו לו עם כל זה הספיקו הגבעונים לעורר נקמתן מפני שננע באיקונין של ממ״ה הקב״ה
כביכול י שנאמר והגבעונים לא מבני ישראל המה ־ ועי׳ במדבר פ׳׳ח י ומן הדביר הזה היה דוד
מתיירא ־ פן ילקה גם הוא בעי; ניב לפי שעל ידי נתגלגל הדבר י ושימחול לו על הריגת אוריה
שנאמר הצילני מדמים י פי׳ מחעא דמים עכ״ל :
כתיב
)איכה( מה יתאינן אדם חי גבר על חעאיו
י
והרב קיל יהודה ז״ל דקדק מה זו
הכפל ארם יגבר ־ והו מה הלשון אימרת אדם חי י יתיר; במה שראה להרב עירת
כסף בפ׳ בראשית רייש ד׳ שכתב בשם הרמי״; כי הרבה להשיב כי אתרי היות אדם מעותד
למית מעה הייתי למה ׳הנידדו לבוא לנוד לו לספיר ולבטת עליו כי החיים יודעים שימותו *
והתשיבה לזה כי תולדות הארס היה להם לחיות לעולם ובשביל העא הקדמוני ירדו לעבת ־
ע״כ בהפרדס איש מעל אחיו בבכי יבואו לספוד ולבכית עליו ־ והקשה הרב דהתינת למ״ד
שהוקף שנהן ה׳ לאדם הראשי; לעילם היה הוא וזרעי אחריו יחדיו יהיו חיים עד העולם וע״י
חטא הקדמוני נגזר המיתה ע״ז ראוי לספיר ולבכות ־ אך למ״ד שמעולם נגזרה המיתה ואף
שלא היה חטא הקדמוני אלא על שלוקה מן האדמה א״כ מה נאמר לקושי׳ היה מעותר למות ־
ותירץ שההספד על מי שמת קודם זמנו ולא זכה לזקנה ובתורה כתיב את מספר ימיך אמלא
הר• השיבה ניצתת דחף למ״ד שמעולם נגזרה המיתה עם כל זה יש להתאונן עליו על שלא
האריך ימים עכ״ל :
א^ךך
מעתה זה יהיה הטונה מה יתאונן אדם חי כלומר מה לו לאדם תי להתאונן על
המתים ולהרבות עליהם בכיה והספד מאחר היות האדם מעותד למות והחיים
יודעים שימיתו י לזה אמר גבר על חטאיו כלומר איש בחטאו יומתו ואם אדם הראשון לא
חטח היה חי לעילם ובחטאו מת ח״כ נמצא כי אין מיתה בלא חטא י וע״כ ראוי והגון לבכות
ולספור על המח בהפררם איש מאחיו ובפרט בפטירת צדיקים שהם נתפסים בעונות הדור
ראוי לגדל ההספד כפלי כפלים ואף למ״ר שמעולם נגזר המיחה ואף שלא היה חעא הקדמוני
עם כל זה יש להתאונן על שלא האריך •מים עכ״ל • והכוונה היא שמזה יהיה נמשך לבני אדם
התעוררות לתשובה כשיראו שיש מקרה הרע מיתה קידם הזמן רת״ל וע״י כן לבם יתיל בקרבם
ואימות חוח וגו׳ ־ יראה יפחד יבוא בס וגי׳ י וע״י כן לא ילכו אלא בדרכי השי״ת :
־והרב
קיל יעקב ז״ל כתב שיתכן ההיפך כי מיחח הזקן חפעל באדם הרואה יראה ופחד
יותר
וזאת
אטה למשל
ליהודה
יוחר ממיחח הצעיר בימים והוא ע״פ משל לאחד שקנה מחבירו סחורה של מל5וש והסחורה
עם היוחה נחמדח למראה עין עס כל זה היהה בחכליה הגריעוח בלי להחקייס על לובשה
כי אם זמן מועע ־ והנה הקינה עשה ממנה בגד ולימים מועטים נחמלא קרעים וחבע להסוחר
לאמר מה ראיח למכיר לי סחירה בלויה והסיחר ברצותו להחנצל חפש למצוא עילה על כל
קרע י פעם אמר זה הוא קרע פתאומי מסבת הליכך אצל יהד האהל ובו גקרע בגדך י ופעם
אמר זאת הוא נתר מפות מאש וכדומה עד שמצא לו הקינה קרע אשר לא יוכל להשיב עליו
למען ידע פחיחח סחורחו * הנמשל הוא כי הנה בספר הכוזרי מחלק את המיתה לד׳ בחינוח
וה 8טבעית ומקריח בחיריח אלהיח י ואנחנו נדבר מעבעיח ומקריח י והנה אם אמנם המיחה
המקריית הצידה את נפש האדם פחחים הבהל אח הרואה יוהר מאד מהטצעיח מ״מ לפי
האמת הבהלה ההיא הוא רק לשעה קלה י ודאבון נפש הרואה הוא רק על אבדן המת בפתע
אבל עצמו לא יחח ילא יפחד כ״כ כי ימצא עילה לומר הסבה גרמה לו ואנכי אהיה נזהר
ואמלט נפשי י לא כן בראיח מיחח האדם הזקן העבעיח בעחה ובזמנה אז לא יוכל החברך
בלבבי לאמר שלים יהיה לי ־ ובודאי ׳חשיב בלבו שגם עליו יעביר כיס * ומצורף לזה מאמר ט
אס שנים הרבה יחיה האדם וגו׳ יגם מאמר כצל ימיגו עלי ארן ואין מקוה י יאמרי חז״ל)ב״ר
כ״י( אין מי שיקיה שלא ימות •אז יתעורר יותר * וזהו טיב ללכח אל ט ח אבל מלכת אל ט ח
משהה באשר הוא סיף כל האדם והחי יתן אל לבו י ובאיזה אבל אמרתי לך באשר היא סיף
כל האדם כל דייקה דהיינו שמח כדרך כל האדן ואז גס החי יחן אל לבו י פירוש אפילו מי
שהוא בריא וחזק ישלם בגופו ונזהר מאד לנפשו אשר לא יירא מפחד פהאוס עם כל זה ידאג
מהמיחה העבעייח ט גם הוא לא ימלט ממנה עכ״ל
י
וע״י
כן מובטח לי שינצל מהיצה״ר
האויב הגדול שיורד ומשעין עילה ומקטרג :
וכלאיתא
בפ״ק דברטח ־ אמר רבי לוי בר גחמגי אמר ר״ל לעילם ירגיז אדם יצה״ט
על יצה״ר שנאמר רגזי ואל החעאו אי אזיל מיעב ואי לאי יעסוק בהירה
שנאמר אמרו בלבבכם א• אזיל מוטב ואי לאו יקרא ק״ש שנאמר על משכבכם אי אזיל מוטב
ואי לאו יזכור יום המיתה שנאמר ודימו סלה • )רש״י( ודימו סלה י יום הדומיה הוא יום המות
שהוא דומיה עולמית עכ״ל י הדי האנחה האחרונה שאמר הכתוב ולא אמר אנתה אתרת
אחריה לנציח היצה״ר כי אם יזכיר לי יום המיתה :
והרב
קיל יהירה ז״ל כתב ח״ל ראיתי להרב אהבת עילם ז״ל דף קכ״ב שכתב שבפירוש
זוה״ק הקשו דכיון דאמרי הוא שען הוא יצה״ר א״כ היא הממית לאדם ואיך י5רח
בזכירת יום המיתה * ופירש הר 3ז״ל כי מ״ש יזכיר לו ייס המיתה אין הכוונה שיזכור לו
שימות האדם אלא ר״ל יזכור לו יום שימוח היצה״ר שיבולע מן האדם ו5זה זוכר צערו ואינו
מקערג
וזאת
אטה למשל
ליהודה קלב
מקטרג והרי זה דומה למ׳׳ש הפוסקים בטעם השופר שמחפיזד ־ שלקן הערס כשיתקע בשופר
גדיל שיבולע לנצה ענ״ל ־ ולט״ד אפשר לימד דהניונה היא
עפ״י
מ״ש שאין יצה״ר שורה באדם
אלא מתיך אכילה ושהיה ומתוך שמחה גיפניח ־ ח״א יזכול־ לו יום המיתה ובזה יכנע לבבו
ומהיש כחי והזיל מיניה היצה״ר :
א"}
אפשר לומר באופן אחר בשגדקדק עוד מה הלשין אימרת לעולם ירגיז וגי׳ י בהקדם
מ״ש בקידושין פ״ד * פלימי הוה רגיל למימר כל יומא גירא בעיניה דשטן יומא חד
מעלי יומא דכיפורי הוה אידמי ליה כעניה אהה קרא אבבא אפיקו ליה ריפחא א״ל יומא כי
האימא כ״ע גואי ואנא אבראי עייל־ה יקריבו ליה ריפהא א״ל יומא כי האידנא כ״ע אחכא
ואנא לחודאי אייחוהו אותבוהו אחכא הוה יתיב מלא נפשיה שיהנא וכיבי עליה והוה קעביד
ביה מילי דמאיס א״ל חיב שפיר א״ל הבו לי כסא יהבו ליה כסא אכמר שדא ביה כיחו נחרו
ביה שקא ומח שמע דהוו קאמרי פלימו קעל ג5רא פלימו קעל גברא ערק ועשא נפשיה בביח
הכסא אזל בתריה נפל קמיה כי דחזיה דהוה מצעער גלי ליה נפשיה א״ל מ״ע אמרח הכי ואלא
היכי אימא א״ל לימא מר רחמנא נגער ביה בשטן י)רש״י( אחכא י על השולחן אוכלין י וכיבי •
•ולג״ן המוציאין ליחה ומאוסין י חיב שפיר י שב כהוגן שלא חמאיסגו * הבו לי כסא ־ מזגו לי כוס ־
אכמר־ שיעיר בלעז * שדא ביה כיחי־ השליך בחיכי אח כיחו ליחה היוצאה מן הריאה־ נחרו
5יה ־ גערי בי ־ שקא ־ הוא החזיק עצמו כמח ־ שקא י הלקיח כמו שקל י שמעו דקאמרי פלימו
קטל גברא ־ השמיעו לאנשי ביתו קול יוצא מבחוץ ואומרים פלימו קעל גברא ־ ערק ־ פלימו ־
כסבור שבאים עליו נוגשי המלך להורגו* עשא־ נחבא בביח הכסא חוץ לעיר־ חזייה־ שען
לפלימו דחצטער־ ומ״ט אמרח הכי' למה הרגלח לקללני־ אלא היכי אימא־ א״ל וגו׳•
לדחוחך מעלי שלא החטאני עכ״ל:
ומציבו
למדין מזה המאמר דלסעמיס יבוא השטן הוא יצה״ר לאדם בדמות עני כההוא
עיבדא דפלימו אשע״כ יאמר האדם יוהר טיב שלא להסביר פנים לעני דאפשר
יהיה היצה״ר ומה לי ולצרה להכניסו בביתי שמא יסית אותי לעבירה לז״א לעולם ירגיז אדם
יצה״ע על יצש״ר כלימד אף שיש להיש שמה .נדמה היצה״ר לעני זה השואל על הפתתיאפי״ה
שמא הוא עגי כמשמעו י ע״כ ירגיז יצה״ט על יצה״ר ויסביר לו פנים דתן לו פריסת פת על
הפתח ־ אי אזיל מוטב ואי לאי שריצה ליכנס בבית באומרו כ״ע מגוואי ואנא אבראי יכגיסהו
לבית אבל עכ״פ מפני שיש לחיש שמח יהיה היצה״ר יעסוק בתורה שהיא תבלין לבעל היצה״ר
ואס יהיה היצה״ר יזיל מיניה ־ א׳ אזיל מיטב ואי לאו שרוצה לאכול אתכא שזהו סימן שהוא
היצה׳׳ר שכן עשה לפלימו הפי״ה שמא יהיה עני יעלהו על שולתנו ־ וכיון דמידי ספקא לא
•כפקא שמא יהיה היצה״ר יקרא ק״ש בכוונה כי הוא מברית המזיקים מעליו וגם היצה״ר יהיה
בורת
אטה למשל
וזאת
ליהודה
בורת י אי אזיל מוטב ואי לאו שדוצה לעשות מילי דמאיסי נמו שעשה לפליטי אז בודאי שהוא
היצה״ר ואז יזנור לו יום המיתה כלומד יאמר לו נבר הבנתי שאתה היצה״ר ואתה רוצה
לעשות עצמך כמו שעשית לפלימו ואז כיון שרואה שהניד בו שהיא ה־נה״י־ בודאי יזיל מיניה
ויניחהו לש׳ י או אפשר לימד מ״ש יזכיר לי יוס המ־תה כלימ* כיין שריאה מילי דמאיסיתא
בודאי שהוא היצה״ר וקרוב הדבר שיעשה עצמו כמח להפחידי ילצערי כמו שעשה לפלימו •
אשע״כ ישים בדעחו שהוא מזימן לעשוח עצמו כמה ייזכיר עצמו יוה המיחה כלומר יזכור אוחו
יום שעשה עצמו כמח לפני פלימי וא״כ אס כה יעשה נס עחה לה יפחד ולא יצעער כמו
שנצטער פלימי עכ״ל:
בראשית
רבה פ׳ כ״ב
י
רבי ברכיה בשם רבי שמעין בר אמי אמר )תהליס( לדוד
משכיל אשרי נשוי פשע כסוי חטאה ־ אשריו לאדם שהוא גבוה מפפעו ולא
פשעו גבוה ממנו־ שנאמר )בראשית( לכתת חטאת ר י ב ך ח ט א ח רובצח אין כחיב כאן אלא
חעאח רובן י בחחילה היא חש כנקבה ואח״כ הוא מתגבר כזכר י אמר רבי עקיבא בתתילה
דומה לחיכי של עכביש ולבסיף נעשה כקלע הזו של ספינה ־ הה״ד)ישעיה( הוי מושכי העון
כחבלי השיח וכעבוח העגלה חטאה ־ אמר רבי יצחק בחחילה הוא נעשה אירח ואח״כ הוא
נעשה בעל הביח־הה״ד )שמואל ב׳( ויחמול לקחח מצאנו ומבקרו לעשות לאורח הבא לו*
הרי אורח י ויקה את כבשת האיש הרש ויעשה לאיש הבא אליו י הרי בעל הביח :
פירו ש
ען יוסף
י
אשרי נשיי פשע יגו׳ פי׳ נשוי מלשון נביחות והרמה ־ ולא פשעי גבוה
ממנו ־ שאין חטאו גדול עד שעולה על גביו י חטאח רובצח אין כחיב כאן ־ דחטאת
לשון גקצה ־ אלא חטאח רובן בחחילה וגו׳ ־ בתחילה כאשר פוחח בעצירה חטאח הוא ־ חש
כנקבהיאח״כ הוא רובן מחגצר ס כ ר ־ שרוכן מירה על גבורה כדכחיב ורבצח ואין מחריד*
ועיין לקמן פ׳ צ״ח סי׳ י׳׳ב י וה׳׳ק קרא שאח אס לא חטיב שיהנשא למעלה ראש אם לא
חטיב ־ ומי הוא המחנשא ־ היצה״ר וכדמסיק ־ והיא בא לאשמועינן שיזהר האדם בו מאד מחת
לו מקום כלל ־ פמהקל יביא אל החמור עד לאין מרפא י בחחילה דימה לחוט וגו׳ ־ הנל כוונה
אחח שהיצה״ר מחגבר והולך י ודורשים הכחוביס על זה הענין ־ עכביש ־ שפי״ן ווע״ב ־ כקלע
הזו של ספינה ־ דרך הספנים להשליך ליס הצרזל שנקרא אנקירא קשור בחבל עב מאד כדי
שיתקע הברזל בקרקע הים ולא ההנדנד הספינה אנה והנה ־ של ספינה הה״ר וגי׳ ־ ונקראת
הספינה עגלה על שמתגלגלת ומתנודדת צמים )יפ״ת( ־ בהבלי השוא י שאינו הזק כחוט
עכביש י הוא נעשה אורת י היצה״ר י הרי בעל הבית י איש פי׳ בעל ואדון כד״א איש האדמה *
איש מלחמה עכ״ל :
שם
צביר ה׳ נ׳׳ד י בנוהג שבעולם אדם גדל עם חבירו ב׳ ג׳ שנים בכרך ־ והוא קישר
לו
אטה למשל
וזאת
ליהודה
קלג
לו אהבה ־ וזה)היצה״ר( גדל עס ארס מנערותו עד זקנותו י אס מצא בתוך שבעים הוא מפילו *
בתיך שמונים הוא מפילו י )שהדי יוחנן שמש בכהונה גדולה פ׳ שנים ולבסוף געשה צדוקי(*
,
היא שדוד אימר )תהלים( כל עצמית תאמרנה ה׳ מי כמוך מציל עני מחזק ממנו ועני ואביון
מנוזלי י אמר רבי אחא וכי יש גזלן גדול מזה )שגוזל נשמתו של אדם( ואמר שלמה )משלי(
אס רעב שונאך האכילהו לחם ואס צמא השקהו מיס ־ מלחמה של חורה המד״א )שם( לכו
לחמו בלחמי י ומימיה של הורה המד״א )ישעיה( הוי כל צמא לכו למיס :
פירוש
ען יוסף י מחזק ממנו ־ היינו מילה״ר שחזק מיצ״ע לפי שקדם לו י״ג שנה ־ ועיר
,
שכל האברים מסייעי ,איחי שעי״ז נקרא היצ׳׳ע הילד המסכן והיצה״ר מלך זקן י
וכי יש גזלן גדול מזה י כי הגזלן לא יגזול רק קנינים המדומים אבל זה גזלן שגוזל בשלימית
הנפש עד 5ל• השאיר לו חקומה )יפית( י מלחמה של חורה ־ שאם הוא בא להחגבר עליך
משכהו לבית המדרש ועי״ז יכנע וילמד ליראה אח ה׳ הנורא * לכו לחמו בלחמי י דאיירי בתורה
דכתיב התם חכמות בנתה ביתה יגו׳ י הוי כל צמא לכו למים ־ ובתורה מיידי דאל״כ פתת
במים וסיים ביין וחלב י אלא היינו תורה שנמשלה לג׳ מפקין הללו כדלקמן ד״ר פ׳ ז׳ עכ״ל :
שמות
רבה פ׳ למ״ד ־ דיד אמר )תהליס( יראת ה׳ עהורה עומדת לעד ־ מהו כך י אתה
מוצא אדם שינא מדרש הלכות ואגדות ואס אין בו יראת תעא אין בידו כלום ־
משל ־ לאדם שאמר לחבירו יש לי אלף מדות של תבואה ־ יש לי אלף מדות של שמן * ואלף של
יין • אמר לו חבירו יש לך אפותיקאות ליתן אותם בהם י אם יש לך כן הכל שלך ־ ואם לאו אין
בידך כלים י כך אדם שונא הכל אמרו לו אם יש לך יראת חעא הכל שלך שנאמר )ישעיה(
והיה אמינת עתך וגי׳ יראת ה׳ היא הוצרו ולכך נאמר יראת ה׳ עהורה וגו׳ והנביא צוות
)שם( ציון במשפע תפדה ושביה בצדקה :
פירוש
עץ יוסף
י
דוד אמר יראת ה׳ טהורה וגו׳ * וסיפיה דקרא משפטי ה׳ אמת צדקו
יחדיו ־ ומייתי שהכל תלוי ביראת שמיס שנמצא שהכל תלוי במשפע שהמשפעים
סיבת היראה ־ ור״ל כשתהיה לך יראת ה׳ אז צדקו יחדיו המשפעים שבתורה שתלמוד על מנת
לעשית ־ משל לאדם וגו׳ ־ שילמוד יראת ה׳ כרי לשמור התורה שכמו שהפירות לא ישמרו אלא
באוצר כן התירה לא תתקיים אלא ביראת תעא י שהרשע ברשעו יגלה פניס בתורה שלא
כהלכה ־ חפיתיקחית ־ בלשין יוני חיגרות )מיסף העריך( ועמ״ש לעיל פ׳ כ״דסי׳ ג " שנאמר
והיה אמונת עהך וגי׳ י ובמקרא זה רמז לששה סדרי משנה נדאיתא בפ״ב רשבת ומרסיים
יראת ה׳ היא איצרו משמע שהיראה היא כל עיקר שהיא כל שמירת התורה כאוצר לתבואה •
והנביא ציוה ־ כלימר והנביא מפרסם ענין זה במה שאמר ציין במשפט תפדה כדכתיב כי מציון
תצא תירה ומשים שהמשפט איכר התורה לכן הזכירו במק־ס תירה )יפ״ת( י ואפשר שהני
תיבות
וזאת
אטה למשל
ליהודה
תיבוח והנביא צווח ציון במשפט חשדה חין כחן מקומו וש״ך לקמן בסי׳ י״ב שחמר שם ובו
ציון נבנית שנאמר ציון במשפט הפדה עכ״ל:
כתיב
]ההליס[ בטח בה׳ ועשה טיב וגו׳ י הבט וראה איך היהה יראח ה׳ טהורה בראשונים
כמלאכים קדושי עליון ־ וכמה זכו בעבור יראת ה׳ הטהורה שהיחה בהם י כדאיחא
בחנא ד״א * מעשה בכהן א׳ שהיה ירא שמיס בסהר והיו לי עשרה בנים מאשה אחת שבעה
זכרים יג׳ נקבות ובכל יום היה מתפלל ומשתטח ומלחך עפר בלשיני כדי שלא יבוא א׳ מהס
לידי עבירה ולידי דבר מכיער י אמרו לא יצאת אותה שנה שלימה עד שבא עזרא והעלה
הקב״ה את ישראל מבבל והעלה אותו כהן ולא נכנס הכהן לעילמו עד שראה כהניס גדולים
ופרתי כהונה מבניו ומבני בניו עד תמישיס שנה ואת״כ נכנס לכגילמי ועליו הוא אומר ביטח
בה׳ ועשה טיב וגו׳ ־ וכל הצומחים בשמו באמת לא יבושו לעולם עכ״ל :
בילקוט
שמעיני חש״ביאלה׳ בך בכיתתי אל חבושה וגו׳־ מעשה היה בקסרין היה שם
איש גדיל והיה לי שם במדינה ]והיה צן ביתי של מלך[ והיה שס איש אתד י
והיו שימדי המדינה עיבריס מצאו אכסנתי אתד תפסיהי ־ המר להם הניתיגי צן ביתו של מלך
אני י כיון ששמעו כן הניתיהו ושמרוהו עד הבוקר ־ בביקר הביאי אצלו י אמרו לי בן ביתך
מצאנו אתמיל י א״ל המלך בני אתה מכיר אותי י א״ל לאו ־ א״ל והאיך אתה בן ביתי י א״ל
בבקשה ממך איני ב״צ אלא בך צטתתי שאלמלא אמרתי כך היו מכין אותי •א״ל בשביל שבטח
בי הניתיהו י כך דוד אמר אלהי צך בעתתי בשביל שבעתתי נ ך חל יעלצו אויבי לי י ולא אני
לעצמי בלצד אלא גם כל קויך לא יבישו עכ״ל :
מדרש
רבה פ׳ כ׳ ־ אמרו ז׳ בגיס היו לה לקמתית וכולם שמשו בכהוגה גדולה שלתו
אתריה אמרו לה מה מעשים טובים יש בידך אמרה להם מעילם לא ראו קורות
ביחי שעדוח ראשי ואמרי חלוקי י אמרו לה הרבה עשו כן ולא הועילו ־ אמרו כל קמחיים
קמח וקמח דקמחיח סלח־ וקרון עלה כל כבודה בח מלך פנימה •
]רש״י
בפ׳ ה׳ דיומא[ לא
ראו קידוח ביחי וגו׳ י ראיחי בהש״ס ירושלמי י כל כבודה בח מלך פנימה ממשבצוח זהב
לבושה י אשה צנועה ראויה לצאת ממנה כהן גדול הלביש משבציה זהב ־ ]מחנוח כהוגה[
ואמרי י שפה י כל קמחייס וגו׳ י קמח של כל צני העולם קמח ־ וקמח של קמתית זאת היא סלת
ועל שס שנקראח ]שמה[ קמחיח דרשו כן ע כ ״ ל :
הבט
וראה רוב הצניעוח הנמצאח בנשים צדקניוח וכמה וכמה מרייחיס על ידה י וצאגב
ענין קמתית זו הנז׳ אביא ענין אשת חיל מי ימצא * וכחב הרב מדרש אליהו ז״ל *
״״ל יש לרמוז מ״י בגימעריא חמשיס מגזים שלמה הע״ה שכל כך מעלת תהלת האשת חיל
שאיכה ראייה כי אם למי שיש לו חמשיס שערי ביגה מנין מ"י והיא דרך גיזמא להגדיל במעלחה
משוס
וזאת
אטה למשל
ליהודה קלד
משיס שאפילו משה רבע״ה לא השיג החמשיס כמו שדרשו ז״ל ותחסרהו מעט מאלהיס *
רב ושמואל דאמרי תרוייהו חמשיס שערי ביגה נבראו בעולם וכולם גחגו למשה חון משער
אחד דכחיב וחחסרהו מעע מאלהים דהיינו מהמלאכים שזכו להמשיס שערי ביגה י ובזה רמז
נמי גבי בעז באומרו למי הנערה הזאח י דיש לדקדק דהיל״ל מי הנערה • אלא רמז באומרו
למי כלומר ראויה היא למ״י שיש לו חמשיס שערי בינה מנין מ״י לאיש כזה דוקא נאה הנערה
הזאת והוא דרך תמיהה להרבות במעלתה לפי שראה אותה כל כך צנועה כאומרם ז״ל שהיהה
יושבת ומלקעת משום צניעות ומסוה העניה על פניה ופניה מעידות עליה שפניו של אדם
מעידים עליו אס עיב ואם רע כמאמר הנביא ישעיה זצ״ל הכרת פניהם ענתה בס וגו׳ *
ולזה אמר יתרו למשה רבע״ה ואתה תחזה מכל העם כלומר חחזה אותם בפניהם ומשם תדע
מי היא הטוב והרע י כמו שפירש בזוה״ק והנורא עכ״ל :
ואיתא
במדרש יז״ל בשעה שברא הקב״ה אח אדם הראשון נעלו והחזירו על כל אילני
גן עדן וגי׳ ולכן תן דעתך שלא חקלקל וחחריב את עולמי שאם אתה קלקלח אין
מי שיחקן אחריך וגו׳ כנז״ל בחיכחיח מוסר בפירוש הרב מנחת אברהם ז״ל ע״ש :
והלב
הנז׳ מדרש אליהי ז״ל הקשה במדרש זה דמאי טונחו יחברך באומרו לאדס הראשון
שאס אהה קלקלח אין מי שיחקן אחריך מאי אחריך ־ וחירן מצינו שגס אנשי דור
המקדש רצו לתקן מה שעייח אדם הראשון ולא עלחה בידם שעברו על ע׳׳ז וג״ע וש״ד שעל
שנשה פשעי ישראל הללו נחרב המקדש ־ וכן ירבעם ואלישע אחר ומנשה כל גדולי ישראל אשר
נכשלו באי לתקן עין אדם הראשון ולא יכלו אלא כשלו ונפלי גס הם ברשח• אדם הראשון ואין
להאריך בזה עוד י כלל העילה שאין חי שיוכל לתקן עין אדם הראשון כי אם משית צדקנו שהוא
יבוא ויתקן העולם ויחזירו כמי שהיה ויחזירו צינורי ההשפעה במקום ישר ויושפע עלינו שפע
ברכה וטללי רזי םירי התורה אשר עכשיו בעונותינו העונות הם מסך מבדיל בינינו ובין
המקים ב״ה :
ומעתה
לפי האמיר היינו הטונה אין מי שיתקן אחריך כלומר האדם שיוכל לתקן זה
אינו אדש שבא אחריך אלא הוא שנברא קודם ממך שהוא מלך המשית כאומרם
ז״ל ורוח אלהיש מרחפת על פני המיס זה דוחו של מלך המשיח באופן שהיה קידם ממני וזהו
אומרו אין מ׳ שיתקן אחריך ידו״ק • ובהיות תקנת קלקולך עד אורך זמן כל כך עד מלך
המשיח אין ראי׳ שתעשה כן משים שהעושה קלקול באופן שיתקן מיד אינו ראוי לעונש כל כך
מה שאין כן העושה קלקול שאין בו הקנה שתקנתו יקר המציאות הוא ולכן ראה שלא הקלקל :
ואולי
בהייה שהתיקון הגמור השל אין עול קלקיל אתריו הוא מה שיתוקן העולם על ידי
המלך המשית כרפרישיה ובעבור זה כדי שיהיה איזה תיקון וקיום בעילם עד טאו
נח!
אטה למשל
וזאת
ליהודה
נחן הקב״ה שלשה מצומ לחיה אשד בעבודה נתקלקל העולם והס נדה י חלה • והדלקת הנר׳
נדה כנגד גילוי עריוח * חלה כננד ע״ז כמו שאמרו ז״ל במדרש למה נסמכה פרשח חלה לפדשח
ע׳׳ז לומר לך כל המקיים מצוח חלה כאילו כפר בע״ז ובמקום אחר פירשחי הטעם וגי׳ י
והרלקח הנר הוא חיקון על שפיכוח דמים שהנשמה נמשלה לנר כמו שנאחר נר ה׳ נשמח אדם
הרי שבשביל השלשה מציה יש איזה הצלה פורהא כדי שיהיה איזה קיום בעולם עד שיבוא
המחקן האמיחי היא מלך המשיח שיחזיר הצנורוח המקולקלים למקומם לבל יכזבו מימיו עכ״ל:
1א״כ
לפי האמיר בואו ונחזיק עיטחא לנשים כשריח שעל ידם יש איזה הצלה פורחא
לקיום העולם עד שיבוא המתקן האמיתי וגו׳ וכנז׳ י ונמצא יכילה זכיתן שהגין ולכפר
על העם בגי ישראל י וכמו שאמרו רז״ל כשם שמיתתם של צדיקים מכפרת כך מיתתן של
נשים צדקניות מכפרת כידיע :
ול3י
האמיר נראה לפרש הכתיב בפרשת שלת לך
י
ועתה יגדל נא כת ה׳ כאשר דברת
לאמר י בהקדיס עוד נרמוז וטת׳׳ה ׳גד׳׳ל נ׳׳א כ״ח ה׳ במס״ק גי׳ יכפ״ר במית״ת
אש׳׳ה כשר׳׳ה י ועוד בהקדיס מה דאיתא במדרש רבה פ׳ וירא י אמר אברהם לפני הקב״ה
אם ישראל יחטאו מה תהא עליהם י אמר ליה הקרבנות מכפרים י אמר ליה תינת 5זמן שבית
המקדש קייס ־ בזמן שאין ביח המקדש קיים מה חהא עליהם י אמר ליה אני טטל צדיק אחד
ומכפר כקרבן עכ״ל :
ומעתה
היינו מה שרמזחי בכחוב* ועח״ה יגד״ל נ״א כ״ח ה׳
י
יכפ״ר במיח״ח אש׳׳ה
כשר״ה י כאשר דברה לאמר * לאברהם בזמן שאין ביח המקדש קייס אני טעל
צדיק אחד ומכפר כקרבן * וכן נמי אשה כשרה עני ן אחד היא וכנז׳ י ובספר מנחה יהודה
רמזתי בכתוב האמור על איש צדיק לכפר ע״ש :
בילקוט
שמעיט תשמ׳׳זימה רב מובך אשר צפנת ליראיך וגו" משל לאדם שמסר בנו
לפדגיג אחד )אומן המגדל הילד( והיה מחזרו ומראה אותו ואומר לו שכל
האילטח הללו שלך הס ־ כל הנפנים הללו שלך הם י כל הזחים הללו שלך הם י כשיגע להדאוחו
אמר לו איני יודע מה אומר לך אשריך מה מתוקן לך ־ כך כשנקצצו ישראל אצל משה וא׳׳ל
רציט משה אמור לנו מה מוכה עתיד הקב״ה ליחן לנו לעתיד לבא א״ל איני יודע מה אומר
לכם אשריך ישראל מי כמוך אשריכם ישראל מה מתוקן לכס לעתיד לבא עכ״ל:
בראשית
,
רבה פ מ׳׳ל י מי יתן לי אצר כיונה אעופה ואשכונה י למה כיונה י רבי עזריה
בשם רצי יידן אמר לפי שכל העופות בשעה שהם יגעים * הן נתין על גבי
סלע או על גבי אילן ־ אבל היונה הזו בשעה שהיא פורחת ויגיעה ־ קופצת ב א מאגפיה ופורתת
,
בא׳
אטה למשל
האח
ליהודה קלה
בא׳ מאנשיה י הנד ארחיק נדיד י נמוד • טלטול אקר טלטול י חלין במדבר סלה ־ מוטב ללון
במדברית של ארץ ישראל ולא ללון בפלעריית של חולה לארץ עכ״ל :
מדרש
רבה דבריס ס׳ ב׳
י
יענך ה׳ גיוס צרה וגו׳ י רבנן אמרי גימה הדבר דומה לבן
מלך שיצא להרביח רעה י והיו לו שלשה פדגוגין)אומנים המגדלים בני האדון(
הראשין אמר יעשה לו כבלים של מאה ליטרין י והשני אמר אינו יכיל לעמוד בכבלים של מאה
ליטר• ן אלא יעשה לו כבלים של שנים עשר ליטרין ־ בא השלישי ואמר היאך הוא יכול לעמוד
בכבלים של שנים עשר ליטרין יעשה לו כבלים של ליערא אחח י כך אמר משה יעשו לו כבלים
של מאה ליטרוח שנאמר ימלאוהו רעוח רבוח ולרוח י דוד אמר יעשה לו כבלים של שנים עשר
ליטרין שנאמר יענך ה׳ ביום לרה כשם שהיוש י׳׳ב שעוח ־ כיין שעמד ירמיה אמר לפניו רבש״ע
אין בהם כח לסבול כשם שאמר דוד ביום לרה אלא יעשה להם כבלים של ליטרא אחח שנאמר
ועח צרה היא ליעקב וממנה יושע ־ ד״א יענך ה׳ ביום צרה י מהי ביום צרה ־ אמר ר״ל למה׳׳ד
לאשה שישבה על המשבר לילד והיחה מצעערה לילד אמרו מי שענה אח אמך הוא יענה
אוהך י נך אמר דוד לישראל מי שענה ליעקב היא יענה אחכם י מה החפלל יעקב ואעשה שם
מזבח לאל העונה אוחי ביים צרחי י אף אחה יענך ה׳ ביום צרה ישגבך שם אלהי יעקב ־
אמר משה לפני הקב״ה רבש׳׳ע כשתהא־ רואה בניך בצער ואין מי שיבקש רחמים עליהם מיד
ענה אוחס י אמר לי הקב״ה משה חייך בכל שעה שיקראו אוחי אני אענה אוחם דכתיב כי
מי טי גדול וגו׳ כה׳ אלהיט בכל קראנו אליו עכ״ל :
ילקרמ
שמעוני תר״ס
י
יענך ה׳ ביום צרה ־ משל למה״ד לאב ובן שהיו מהלכין בדרך
נתיגע הצן אמר לאביו אבא היכן היא המדינה א״ל בני סימן זה יהיה בידך אם
ראית בית הקברות לפניך הרי המדינה קרובה לך י נמשל כך הנביא אומר לישראל אס ראית
הצרות •יכסו אתכם נזיד אתם נגאלין שנאמר יענך ה׳ וגו׳ י אלהי יעקב אלהי אברהם.יצחק
אין כתיב כאן אלא אלהי יעקב י משל לאשה עוברה שהיחה מקשה לילד א״ל לית אנן ידעין מה
נאמל• אלא מאן דעני לאמך בעדן קשותה היא יעני יתיך בקישותך ־ אף כאן אמר ביעקב האל
העונה איתי ביום צרתי אמר דוד לישראל מי שענה לישראל אביכם בעת צרתו הוא יענה
אתכם בעת צדהכס ־ הוי יענך ה׳ וגי׳ ישגבך שם אלהי יעקב עכ״ל :
בראשית
רבה פ׳ ע״ה ־ דבי פנחס אמר ה׳ פעמים דוד מקים להקב״ה בספר תהליס
קימה ה׳ הישיענ׳ אלהי ־ קימה ה׳ באפך ־ קומה ה׳ אל נשא ידך אל תשכת ־
קימה ה׳ אל יעיז אנוש י קימה ה׳ קדמה פניו ־ א״ל הקב״ה דוד בני אפילו את מקימני כמה
פעמים איני קם י ואמתי אני קם לכשתראה עניים נשדדיס ואביונים נאנקים ־ הה״ד משוד
עניים מאנקת אביונים וגי׳ :
פירוש
וזאת
פירוש
אטה למשל
ליהודה
ען יוסף ־ דוד בני ־ כלימר אף באתה בני והדומים לך קרובים לי איני קם לגמרי
שאין כבודי מפורסם בהתמדה ־ אלא בימות המשיח אז אקוס ־ והיינו מ ת ר א ה
עניים נשדדיס דהיינו בעת קן י שאין בן דוד בא עד שאפס עצור ועזוב כדאיתא בפרק חלק
ואז יקום ה' י ובש״ר פ׳ י״ז י משמע שהקימה היא רמז להתעוררות הנקמה לגמרי באף ובחמה
ובקצף גדול)יפ״ת( עכ״ל :
שמות
רבה פ׳ ל״א ־ כי אתה עם עגי תושיע * אין מדותיו של הקב״ה כמדת בשר ודם ־
מדת ב״ו מי שהוא עשיר ויש לו קרוב עני אינו מודה בו י רואה קרובו נעמן
מפניו שהוא מתבייש להשית עמו לפי שהוא עני י וכן שלמה אומר)משלי( כל אתי רש שנאוהו *
ואומר גס לרעהו ישנא רש ־ יכן איוב אומר חדלו קרובי וגו׳ ־ ואס היה עשיר הכל נדבקים
בו ואיהבים אוחו שנאמר)משלי( ואוהבי עשיר רבים י אבל הקב״ה איני כן ־ מי הס עמו
העניים ־ רואה עני ונדבק בו ־ רצונך לידע ראה מה כתיב )ישעיה( כה אמר ה׳ השמים כסאי י
מה כחיב אחריו ואל זה אביע אל עני וגו׳ ־ יכן משה אומר לישראל)דברים( לא מרבכם וגי׳
תשק ה׳ י וכתיב כי אהס המעע מכל העמים י וכשיהרצה לציון על מי היא מדתם תחילה על
העניים שנאמר )ישעיה( כי ה׳ יסד ציון ובה יחסו עניי עמו י וכן כי נחס ה׳ עמו ועניין ירחם י
ה י את העני עמך י אין העני עמך אלא עמי לכך נאמר )תהליס( כי אתה עם עני תישיע :
פירוש
עץ יוסף י כי אהה עם עני ־ דריש ליה עם עגי בחירי״ק * וכן שלמה חמר וגי׳
י
וכן איוב אמר וגו׳ * ששלמה ואיוב באו למדח עניוח כידוע וראו בחוש מדתו של
ב״ו לכך הביא ראיה מהם ביוחר מאילו אדם אחר אמרן ־ וכי איוב אומר וגי׳ ־ אע״ג דלא הוה
עני לגמרי כמ״ש לעיל סי׳ י״א מ״מ ע״י שנאבד עישרו הראשון נחשב כעני בעיניהם ונתרחקו
ממנו י חדלי קרובי * פירושי שהכחישו קורבתם וכאילו חדלו מלהיוח קרוביי י כ׳ הם עמו י
העניים י פי׳ שמידה בקרבתם ועשה אוהס עם קרובו ־ רואה לעני ינרבק בי ־ הפך האנשים
שרואים העני ונעמניס מפגיו וגו׳ י לא מרובכם מכל העמים וגו׳ כי ההם המעע י שאהם
ממעעיס עצמכם וזהו מדח עניה להחשב בעיני עצמו כעני ונכה רוח ־ וכן כי נחס ה׳ עמו י
שפי׳ עמו היינו ענייו כדלעיל סי׳ ה׳ י לכך נאמר כי אחה עם עני הושיע ־ דלעיל הזכירו למדרש
כמו עם עני בתירייק י והשתא מיית׳ ליה לפשעיה שפירושו שעני טשע החילה עכ״ל :
בילקוט
שמעוני שנ״ע * כי עמך מקור תייס באורך נראה אור י אמר רבי הושעיא עתידה
ירושלים וגו׳ והס מהלכים לאורה וגו׳ זש״ה כי עמך מקיר ת״ס ־ אמרה כנ״י
לפני הקב״ה רבש״ע בשביל הורה שנתת לי שנקראת מקור תייס אני עתידה להתענג באורך *
מהו באורך נראה אור זה אורו של משיח וגו׳ אמר שען לפני הקב״ה רכש״ע אור שנגנז חחת
כסא הכבוד שלך למי־ א״ל למי שהיא עתיד להחזירך ולהכלימך בבושה פנים• א״ל רבש״ע
תראהו
וזאת
ליהודה קלו
אטה למשל
תראהי ל׳ א״ל ביח ודחה אוחו וכיין שראה איתי נזדעזע ונפל על פניו ־ אמר בודאי זהו משיח
שעתיד להפיל לי העוברי מכבים בגיהנם וגו׳ ־ באיחה שעה החדגשו העובדי מכנים אמרו
לפניו רבש״ע מי הוא זה שאט טפלים בידו מה שמו ומה עיבו א״ל הקב׳׳ה אפדים משיח
צדקי שמו י ומגביה קומתו וקומת דודו ומאיד עיני ישראל וגו׳ וכל אויביו וצריו מתבהלים
ובורחים מלפניו שנאמר יכתיתי מפניו וגי׳ ־ התחיל הקב״ה מתנה עמו כשבראו ־ א״ל הללו
וגו׳ עתידים להכניסך בעול ברזל וגו׳ בעיטתיהס של אלו עתיד לשונך להדבק בחכך רצונך
בכך ־ אמר משיח לפני הקב״ה רבש״ע שמא אותו צער שנים רביח הס א״ל הקב״ה חייך וחיי
ראשך וגו׳ אס נפשך עצבה אני עוררן מעכשיו ־ אמר לפניו רבש״ע בגילח לבי ובשמחח ל5י
אני מקבל עלי ע״מ שלא יאבד אחד מישראל ולא חיים בלבד יושעו בימי אלא אף אותם
שגנוזים בעפר וגו׳ ואף אוחס מתים שמחו מימוח אדם הראשון עד עכשיו ולא אלו בלבד אלא
אף נפלים ״שעו בימי ילא נפלים בלבד אלא אף למי שעלחה ע״ר להבדאוח ולא נבראו אני
רוצה בכך אני מקבל ־ אמרו שבוע שבן דוד בא בי מביאין קורות של ברזל ונותנין לו על צוארו
עד שנכפף קומתו והוא ציעק ובוכה ועולה קולו למרום ואומר לפניו רבש״ע כמה יהא כחי
כמה יהא ריחי וכמה יהא נשמתי וכמה יהא אברי לא ב״ו אני ־ על אותה שעה היה דוד בוכה
ואומר יבש כחרש כחי ־ באותה שעה א״ל הקב״ה אפרים משית צדקי כבר קבלת עליך מששת
ימי בראשית י עכשיו יהא צער שלך כצער שלי שמיום שעלה נ״נ הרשע להחריב את ביתי ושרף
את היכלי והגליתי את בני חייך וחיי ראשך לא נכנסתי לכסא שלי ואס אין אתה מאמין ראה
וגי׳ ־ באותה שעה אימר לפניו רבש״ע עכשיו נתישבה דעתי עלי כי דיו לעבד שיהיה כרבו *
אר״י
שנה שמלך המשיח נגלה בו מלך הרס מתגרה במלך ערבי וגו׳ וחוזר מלך פרס ומתריב
את כל העילם יכילם מתרעשים ומתנהלים ונופלים על פניהם ויאחוז אותם צירים כצירי יולדה י
וישראל מחרעשיס ימתבהליס ואומרים להיכן נבוא ונלך להיכן נבוא ונלך ואומר להם בני אל
תתיראי וגי׳ י שנו רבותינו בשעה שמלך המשית בא עומד על גג בהמ״ק והוא משמיע להם
לישראל ואימר עניים הגיע זמן גאולתכם אס אין אתם מאמינים ראו באורי שזורת עליכם
וגו׳ באותה שעה מבהיק הקב״ה אידו של משיח וגי׳ ע״ש עוד הרבה גחמות מביאת משיתט
ב״ב עכ״ל :
כתב
היב שושני לקני ז״ל ־ קיה קייחי ה׳ ויע אלי וישמע שועחי ־ אין ביד ישראל אלא
הקייי כדאי הן לגאילה בשכר הקווי י וכה״א עיב ה׳ לקייו וגו שמא חאמר עבר קציר
,
כלה קיץ יאנחני לא נושענו ת״ל קיה אל ה׳ חזק ויאמץ לבך וגי׳ לא נישעחם קוו ושובו וקוו ־
יא׳׳ת עד מתי נקיה־ כתיב יחל ישראל אל ה׳ מעתה ועד עילם־ ואומר חזקו ויאמץ לבבכם
כל המיחליס לה׳ • ומה כתיב אחריו לדוד משכיל אשדי נשוי פשע דוד שקוה לי עניתיו*
אמר
וזאת
אטה למשל
ליהודה
אמר דוד מתוך הקיווי ויכן אלי וישמע שועתי * )ילקוט שמעוני תשל״י( עכ״ל :
איכה
* השיבנו ה׳ אליך ונשובה מרש ימינו כקדם והרב קול יעקב ז״ל כתב דראוי לעמוד
על כפל מלח ונשובה * והמתיק על פי משל י לעני שתיקן לעצמו בגד נאה לשבת
ואח״כ משכנו לאחר ושהה אצלו זמן רב ולא שם לבו לפדותו י והנה המלוה בתשבו כי כבר
הוחלש הבגד •בידו וכבר החייאש מלפדוחו * שלח אחר תייט וציה לו שיקרע ויתתך את הבגד
ויעשהו לו כפי מדתו ־ ויהי כאשר שמע העני מזה הלך לבקש ממון והתאמן מאד לפדוחו ושאלו
אותו מיודעיו לאמר מה יום מיומים * והשיב להם הלא אני תקנתי הבגד לפי מדתי וכל זמן
היותו על המרה ההיא הייתי מצפה שישוב לי עיר אבל עתה שהוא רוצה לקלקלו ממדתו הקדומה
ומתקנהו למדת גופו מה אותיל עוד הלא אף אם אפרנו את״כ לא יהיה ראוי לי עיר ־ הנמשל
הוא שהקב״ה תיקן את ישראל ועערס בתורה ובמצות כמו שמתקן בגד למדתו כמאמר עם
זו יצרתי לי וגו׳ ־ והנה בעת נתן אותנו בין העט״ס במשכון והבעית אותנו לאמר שאף אם
יתמהמה תכה לו י ויזנה כל זה היה בהיותנו על מעמדנו הראשון' בעסק התורה והמצות אבל
בראותנו שסבות הגלות ימיטו עלינו און ואנתנו מתקלקלים מאד אזי מתוייביס אנתנו לזעוק
בקול גדול אל המלך ה׳ צבאות שיפדה אותנו במהרה פן בהגיע קן הגאולה לא נהיה ראויים
אליו עוד ת״ו ־ וזהו השיבנו ה׳ אליך ונשיבה כלומר בעוד אנתנו ראויים ונתטן להשכין:
י
עוד ביאור על זה י דע כי עושה תשובה הס שני סיגים * הסוג הא׳ מי שמבלה ימיו בתורת
ומצות רק מחמת שאין צדיק בארן שלא יתטא קצת לכן צריך גם הוא לתקן את אשר
פגס וזה אינו נקרא תשובה כ״א תיקון י הב מי שהלך שובב בדרך לבו כל ימיי והוא מופקר
וזמנו מופקר הוא לא יתכן בו התיקון כמו שמתקנין בגד קרוע בתת עליו טלאי כי זה צריך
להשיב ימים תדשים מתתילה עד סוף והוא נקרא תשובה ששב לגמרי לדרך אתר ונעשה כבריה
מרשה י עוד תדע התילוק שבין מלת קדם ובין מקדם שאם אמר הדש ימינו כמקדם היה מורה
שאנתנו מתפללים שיתקן ימינו ויתרשם כימים הקדמונים ואת המקולקלים בעצמם ישיב
לאיתנם י אבל עתה שאמר כקדם הוראת לשון התתלה וראשית כלומר תדש לנו ימים כימים
אשר היה לני מקדם י ונבין ע״פ משל ־ לשגיס י אחד יש לו בגדים קרועים ואחד הולך ערום
לגמרי * הגה החילוק שביניהם הוא שמי שאין צריך כ״א לתיקון בגדיו הקרועים יוכל להשיג
בקשתו בנקל דהיינו שיבקש ממי שיש לו חתיכות בגד שיתנם לו ואשר יש לו לא ימגעם ממנו
בהיותה דבר קטן* לא כן מי שהולך ערום לגמרי הוא צריך למלבושים תרשים לגמרי ולא בקל
יוכל להשיג המבוקש ־ וזהו בעצמו ההבדל שבין אותם שהיו בזמן המקדש לבין אותם שאתר
חרבנו כי אותם שבזמן המקדש לא היו מבקשין מאת הקב״ה כי אס שיתקן ימיהם מכל שמן
רע שיש בהם י לא כן כשנתרב בית המקדש ראה ירמיה שקרוב הדבר שנבלה כל ימינו מראש.
,
עד
אטה למשל
וזאת
ליהודה קלן
עד סוף בהבלים ונהיה צריכים לימים חדשים לגמרי י ולכן אמר השיבנו ה׳ אליך ונשובה כלומר
תשיבה גמירה חדש ימינו כקדם כלומר כאלי עחה מתחילין ימיני מחדש עכ״ל :
וצריך
עם התשובה מדת העטה ועסק התירה ־ וכמו שפירש הרב תבואת יקב בכתוב
בפ׳ חקת • ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת וגי׳ ־ וז״ל הנה בזה הכתוב אמור
יאמר העבד שבו רמזה לנו תורתנו הק־ושה גידל מעלת העניה שהיא תיקון לנפש החיטאח
וזהו אומרו ולקחו לטמא מי שהוא נטמא בלכלוכי עבירות ישפיל עצמו כעפר לדוש וישים
ברעיוטו להיכן הוא הילך שבא מן העפר ושב אל העפר וזהו תיקון הטמא ליטהר מלכליט
עבירותיו והיו כלא היו וזהי שריפת התטאת שהחטא שלו נשרף והיה לאפר יבטיל ותשיב כעפרא
דארעא י ואח״כ יוסיף עיד לתקט ונתן עליו מים תיים שה־א התורה שאגוני מגנא ואצילי מצלא
שלא ישוב לקלק לו הראשון אל כלי שנעשה כלי חדש ממש ובריה חדשה י ויראת וילמד מדח
העניה מהאזוב אשר בקיר וקטן הכמית ובו בחר ה׳ לטהר הטמאים ־ וג״כ אפילו באות כל
חתית שבעילם אינם מזיזות איתי ממקימי בשביל נמיטחי משא״כ בארז בשביל גאיתו מיד
נעקר ממקומי ברות כל דהו ודו״ק עכ״ל י וכפירוש זה פירש נמי הרב מופת הדור חיד״א
בספרו הבהיר נתל קדומים שהכתיב הנז׳ רמז לבעלי תשובה וגו׳ ע״ש :
וג״כ צריך הבעל תשיבה למרדף אחד תייבא ולמקני ליה באגר שלים וגו׳ כדאיתא בזוה״ק
י עיין לעיל באחרית השי״ת י ואפשר לזה נתכוון הרב שבט יהירה ז״ל
' י
י
בפירוש הכתוב שם בפרשת חקת ־ ולקח אזיב וטבל במים איש טהיר והזה על האהל ועל כל
הכלים ועל הנפשות אשר היו שס ועל הטגע בעצם או בתלל או במת או בקבר ־ עפ״י דרך
הרב חיד״א ז״ל שפירש ילקת אזוב וטבל במים שישפיל עצמו הבעל תשובה כאזוב ובזה יהיה
איש טהור עכ״ל בקיצור ־ והרב הנז׳ פירש יתר הכתוב שאמר אח״כ והזה על האהל וגו׳ שצריך
היעל ג״כ להזהיר את אשתי שתתזור בחשיבה דהיא פלגא דגיפא והוא אומרו והזה על האהל •
וכ״כ יזהיר לכל בניו והוא אומרו ועל כל הכלים י ולא די בזה אלא ועל הנפשות אשר היו שם
כלומר יזהיר ג״כ לכל הנפשות אשר ימלא בביתי אעפ״י שאינם בטו־ולא די בזה אלא יזהיר
ג״כ לכל קרוביו אעפ״י שאינם בביתו והוא אימרו ועל הטגע בעצם מלשון עצמי ובשרי אתה י
ולא די בזה אלא ויחזיר בהשיבה לכל בני העיר ולכל העילם אס יש יכולת בידו אעפ״י שאינם
בביתו ואינם קרובים אליו והם רחיקיס בחלל העולם והוא אומרו אי בחלל י וא״ח איך אוכל
להתזירס ת״ל או במת או בקבר כלומר בתוכחות מוסר שהזכיר להם יום המיחה ודין הקבר
שהוא מר ממות ובזה ישמעו לו וישיבו בהשיבה שלימה עכ״ל :
י ש
פ
ז ד ו כ ג ה
ת״ו
ש״ל
ב״ע
שנגמר דפוס ספרי זה נראה לי פירוש בכתיב בפרשת בלק י אל מיציאם ממצרים
אחר
כתועפית ראם לו ־ בהקדם נוכל לומר שהקבר יתנכה בשם מצרים מפני שהוא מקים
צר וצר לו לאדם בו בענין תיבוע הקבר וני ־ ועוד בהקדם מאמר רז״ל ג׳ מפתתית בידו :ל
הקב״ה שלא נמסרו ביד שליח ואחד מהם של תחית המתים שנאמר וידעתם כי אני ה׳ בפתחי
את קברותיכם עמי ־ )רש״י( אני ה׳ י ולא שליח ־ ועיר בהקדם פירוש רש״י ז״ל בכתיב
האמור ־ כתועפות ראם לו ־ כתוקף ריס וניבה שלו וגי׳ ואומר אני שהוא לשון עוף יעיפף
וגו׳ ע״ש ע״כ ־ ולפי דרכינו כדאיתא בפרק תלק ־ תנא צדיקים שעתיד הקב״ה להתייתם שוב
אינן חיזרין לעפרן שנאמר והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדיש יאמר לו י מה קדיש
לעילם קיים אף הם לעולם קיימים ־ ואס תאמר אותם אלף שנים שעתיד הקב״ה לחדש אח
עולמו מה הם עישים בעילם תריב הקב״ה עישה להם כנפים כנשרים ושעין ומעופפים על
פני המים אשר מעל לרקיע שנאמר על כן לא נירא בהמיר ארץ ובמוט הרים בלב ימים •
ושמא תאמר יש להם צעד ת״ל וקיוי ה יתליפו כת יעלו אבר כנשרים וגו׳ ע״כ ־ ועיר נראה
לרמוז ־ א״ל מוציא״ם ממצרי״ם במס״ק גימטריא מחו״ך קבריה״ס ויחי״ו :
,
,
ומ?$תה
לפי האמור נראה לפרש יאל־ הקב״ה בכבודו־ מוציאם־ מוציא אח המתים־
ממצרים ־ מקבריהם שמתכנים בשם מצרים י שנאמר וידעחם כי אני ה׳ וגו ־
וכנרמז א״ל מיציא״ם ממצרי״ס מתו״ך קבריה״ם ויתי״ו ־ ושוב אינן תוזרין לעפרן וכיין שאינן
תוזרין לעפרן אותם אלף שנים שעתיד הקב״ה לתדש את עולמי מה הם עישיס בעילם תיו• :־
ויהי כמשיב ־ כתועפות ראם לו * הקב״ה עישה להם כנפים כנשרים ושטין ומעופפים וגו׳
,
וכנז׳ :
לוח
הטעיות
עמוד שורה
טעות
תיקון
ד
א
ב•׳
ב
מדין
מדרך
־ כע
הריבוי
הדבור
יז
ב
כא
בשלשה
בשלש״ה
כו
א
ז
המזן
המזון
כי
ב
ז
לב .
ד
נא
1
דף
ו
י
־ החלמות
חלמית
כו
שהיה
.שהוא
נא •
א
א
א
ה:
עס הכולל
'.יתירה
נד
א
כד
א
ו
:אהדידי
.אהדדי
תפח
תפח
י דוחה
רוחא
.ב
כי
נתלה
־ נחלה
3
יג
ואמר
ואמרי
א
־ כד
ב
כב
צג
א
ד
ני
־
סג
סה
י
ע
י
באתרא :
באחרה
עלמה •
עלמא
־ שסיבר
שסובר
צח
ב
ז
תקיה
חקיה
צט
ב
ו
יגיס
ויגיש
קא
ב
כת
רל<2ישה
דלעישה
קיא
א
א
הנמה
ה;א חכמה
ב
:נב
ההמציא
הממציא
ץ לקלקלו
לקלקילו
כ
יו
קלז
י
א
ו
© Copyright 2024