‫<^ ‪www.hebrewbooks.org‬‬ ‫ע״י חיים תשם״ט‬ ‫ס פ ר‬ ‫־ " ־ ' ׳ ׳ ‪.‬‬ ‫כפתור ופרח‬ ‫על אגדות הקשות שבש״ס בבלי‬ ‫וירושלמי יביא פירושים שונים‪ .‬מספרי‬ ‫ח כ מ ה ויראה שחברו ראשי הגאונים‬ ‫הסדמונים‪ .‬גס ספירי מעשיות נפלאים•‬ ‫וחידושי הזוהר בו מובאים‪:‬‬ ‫ה ס פ ר הזה נדעסבבאשיליאהשנת‪£#‬״א‪ .‬וב*טש‪1:‬רדם‪#‬נת‬ ‫‪n‬‬ ‫‪D‬‬ ‫׳‬ ‫ו א נ כ י‬ ‫‪x‬‬ ‫ה צ‬ ‫עיי‬ ‫יהודאהלוילייזנדטגיר‬ ‫מישרים‬ ‫יליד בוזנאב ה מ ת ג ו ר ר ב ב מ ע א מ ש המוציא‪ :‬לאור ח*ש כ ע ת‬ ‫ב ש נ ת תרניא בלביב•‬ ‫נעגביפ ב *ובר מצאתיו • שוס בשושלתו לכל נפש‪ .‬כי סי שנים ברושי‪ ,‬האשד‪,‬‬ ‫י‪:‬לול מנינים ‪/‬דולים עאכירי יעקב‪ .‬ה״‪-‬־ הרםב״ם‪ .‬והומב״ן‪ .‬הריז‪.‬‬ ‫הרשב״א‪ .‬הר^נ״א ‪ .‬דרד אמינה‪ .‬שנילי אמונה‪ .‬נוה *לום ‪ .‬עי״ ‪.‬‬ ‫וב״י‪ .‬עק‪-‬ים‪ .‬עקידה‪ .‬בחייי‪ .‬תירת עולה‪ .‬והשני‪ .‬ספ־רי מעשיות נפלאים‪.‬‬ ‫הנוגעים ליראה‪ ,‬ולחכמש‪ ,‬ותש־זני רוחי לחדש נעוריי אחרי בלושי‪ .‬בין כה‬ ‫ובין כה נזדמן לירי השפ* יפנים חדשית‪ ,‬כי היבא כדפיש ש*לוגיקי שנת‬ ‫שד״ם‪ .‬בשינוי הש‪ 0‬כי ק־איטי מ ה ר ת י נ ‪ 5‬מ ר * על שש המש‪:‬ד‬ ‫* ‪/ r‬״בית רןזוצ**‪/‬‬ ‫‪• y‬י• ״‬ ‫הנקרא ר״ י ע ק ב א ש ב נ ז י‬ ‫ובהיספיית יקררו‪ .‬הנה והנה מפיזרות‪ .‬לקוחית מספרי גדולי שמפרשי׳ היה‬ ‫תהלה לדוד‪ .‬עולת שבת‪ .‬נורא תהלות‪ .‬תפלה למשה‪ .‬דברי שלוש‪.‬ראשית‬ ‫דעת‪ .‬מעשה השש‪ .‬ראשית חכמה‪ .‬גור א‪-‬יה‪ .‬ואתאמן ובכל כחי העתקתי‬ ‫אותן ההוספות משדפיס המנוושנוש הלז‪ .‬ביג־עה רכה נפוצש־הש קכצתי‬ ‫וקרכשי אישם אחד א‪ 1‬אחד ויהיו לאחדים בידי‪ .‬וכספר בפיע‪ .‬ואקרא אישש‬ ‫בשמם ק ה ל ת יעקב והוספתי לקרוסס בשש ״השלמת כשחוד וסרח״ בי‬ ‫משפשש׳ילהתחכר״ בין מאמרי כו״פ באשר היו בתחלה‪ .‬ולמען דעת א‪:‬ה‬ ‫פניהם מועדות‪ .‬הקימותי למו ציונים‪ .‬כאשר אבאר בעהי׳ש בהקדמתי ‪:‬‬ ‫‪^31‬‬ ‫‪Kaftor Wnferarh‬‬ ‫?‪ Juda I.eifner aus Buc7ac‬מ‪0‬ז ‪"Veilag‬‬ ‫‪1891‬‬ ‫‪W . Salat leirberg‬‬ ‫‪A-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.JL .‬‬ ‫‪Des V.‬‬ ‫‪Brink‬‬ ‫‪Xfi‬‬ ‫•כ־־ה‬ ‫ן‬ ‫לחרשי הסכמות אעתיק ההסכמות אשר על ספר כפתור ופרח הישן‬ ‫הנדפס בשנת תס״ט באמשטרלס • וזהו תמונתן ‪ .‬ככתבן‪ ,‬וכלשונן ‪:‬‬ ‫‪ .‬הסכמות‬ ‫י משני המאורות הגדולים הלא המה שרי צכאויה‬ ‫הכמים אב״ד ודמ רקק אשכנזים וספרדים יצ״ו‬ ‫פה היא העיר הגדולה אט^מרדמ יעיא‪.‬‬ ‫בהילת‬ ‫שבונות האגדות• ספר כפתור ופרח‪ .‬הוא ספר נממר זנמים אהוב וחביב‬ ‫כשמו כן הוא • ומפני שארט סימיס שלא נדפס לא נמצא כי אס אחד נעיר‬ ‫ושנים במשפחה‪ .‬ואפילו בלאותיהן לא נראה ‪ .‬ובכן העיר ה׳ את ריחו של האלוף כמר אשק‬ ‫אנש־ל בן האלוף מוהר״ר אצימזר חזן דמתא ק״ק אמשטרדם‪ .‬וברא כרעא דאבוה • זבם‬ ‫וזיכה הרבים‪ .‬ה״ס במר אשר אנשיצ שוחט מומחה צרביס שוחט ובודק דמתא הנ״ל‪ .‬והצם׳‬ ‫עול לזכיח יוחר להדפיס הספר כפתור ופרח הנ״צ‪ .‬רק מתיירא שלא יבוא אחר אשל‬ ‫לא יגע ולא עמל במלאכה ופטולה זאת‪ .‬ויסיג את גבולו צהלפיס הספר סנ״ל ויהא גרמא‬ ‫בניזקין נזקי ארס באלם‪ .‬ובכן תוקף גזרותינו בשמתא לרבנן לליתלה אסותאשצא ידפיס‬ ‫שים אלם בעילם הספר הזה • הן במתכונתו לא יעשה כמוהו‪ .‬הן בעסק אחר • צא פצ י ד‬ ‫עצמו • ולא מל ילי שליח• בין שהוא בן ברית‪ .‬בין שאינו בן ברית• תוך עשרה שנים מיום‬ ‫גמר סרפיס‪ .‬רק לו לבלו ולא לזולתו ‪ -‬כי אם ברשותו של האלוף כמר אמר אג׳מיל הנ״ל‪.‬‬ ‫סיום יוס ו׳ ב׳ אייר תסס׳׳ל ‪:‬‬ ‫גא‪ * 0‬מ י ד כאלפי יהודא ליכ מחוגה פה ק״ק אמשטרדם יע״א קהל אשכנזים והמדינה•‬ ‫מאס סעומד על התורה ועל העבודה תיך אמוני עם סגולה ק״ק ספרדים ס״י שבעיר ואם‬ ‫בישראל אמשמרלס יע׳׳א‪ .‬איש צעי״ר שלפה בבמס״ר יעקכ אאיצייון זלה׳׳ס‪:‬‬ ‫ג‪ 0‬אעתיק לשין סדר סדורות יספר שפתי ישנים אשר כתבו מל אודות הספר וזיל ‪.‬‬ ‫‪,‬כפתור ופרח״ ונקרא ג׳׳כ כוונת האגרות ממוה״ר יעקב במוהר״ר יצחק לוצא״מי‬ ‫מצפת‪ .‬נלקט מהרבה ספרים• פי׳ יפה על כצ אגדות קשוח שבכל התלמיד בבצי וירושלמי‬ ‫ומדרשים ותוספות וחידושי זוהר‪ .‬מסולר כסדר התצפוד‪ :‬ויש בו פשסיס ושיפוד ממשיות‬ ‫נפלאות השייכות לכל מסכתא‪ .‬מס מפתח יפה לתררשניס ‪ .‬דפוס באסיציאה ‪.‬שלוה״‬ ‫׳‬ ‫טגאוגי זמננו וגדוציו לא הבאתי לבר בלשון סשכמס‪ .‬כי מלבד אשר הוא אך למותר ‪.‬‬ ‫אמרי אשר ככר כמעט כלם כתבו וחחמו בחתימת ידס‪ .‬לקחת מידי השפר בכסף‬ ‫מלא כצאתו לאור‪ .‬באשר מיני הקורא תחזינה מישרים בלוח תפראממנאראנטען • וסיש‬ ‫׳הסכנה גדולה מזו‪ :‬הנה הספר נודע ברום ערכו‪ .‬ואינט צריך להסכמה • ולי וסותר‬ ‫לנו בהסכמת הראשונים אשר הצגתי בזה‪.‬‬ ‫אך‬ ‫מכתבי תעודה‬ ‫אך לממני‪ ,‬לממני‪ .‬אעשה‪ .‬לממן יחשבני ממי ולאומי‪,‬למזכה את הרכים״ ולא כלומד המו״ס‪.‬‬ ‫מצצתי א״מ כמוכרח להביא הנה כשנים ושלשה מכתבים‪ .‬אשר ת״ל נכבדוח ידברו בי היה ‪:‬‬ ‫םכתב מהרה״ג מוומליב אשד כה יאמר‪.‬‬ ‫» ‪3‬א אלי ה״ר ר׳ יהודא לייזגד םבוטשאםש המופלג בתירה נאה דורש׳ בביהמ״ד י‬ ‫דם״ק הרומליב‪ .‬והראה לי ספר‪,‬כפתור ופרח״ אשר המיר ד׳ את רוחו לאדפוסי אדרא‬ ‫‪ 1‬מור הפעם כי איננו בנמצא ‪ .‬ועיינתי הרבה בו ומצאתי דברים ערבים לקוראיהם‬ ‫ומתוקים לחיו יטעם מדבש ונופת צופים‪ .‬לזאת אמרתי לסעלא שבא יישר חילו • והמקום‬ ‫יהיה בעזרו להסיק זממו‪ .‬ובל אפון כי כל מי שיעיין בשפר הזה יתן מ״ק עליו אך לא‬ ‫נצרכא אלא להעדפה לממוד לימין הנ״ל להיות מן המס־ימין בדבר מצוה למען יוציא מחשבתו‬ ‫לפועל • ואגב נא אמנע מלכתוב מה שעלה על רעיוני בהשקפה ראשונה על דברי הירושלמי‬ ‫ברכות שהביא הרב המחבר דף כ״ב ע״א‪ .‬הנהנה בלום ממולם הזה בלא ברכה ממל מר‬ ‫שיתירו לו המצות ‪ .‬והוא פלאי לכאורה‪ .‬ולדעתי נראה רמזה ראיה לדעת הרמב״ס דבחולה‬ ‫שיש בו סכנה אם אוכל דבר איסור או אוכל ביוה׳׳כ אינו מכרך ‪ .‬ועיין בש״ז סי׳ קצ״ר‬ ‫א״כ כוונת הירושלמי עד שיתירו לו המצות היימ שהב׳׳ד ישירו לו המצות לאכול דבר אישור‬ ‫או לאכול ביוה״כ אז אינו מכרך אע׳׳ג דהוא כהיתר אצלו אפי׳ הכי אינו מברך כדמם‬ ‫הרמב׳׳ם ‪ .‬וע״ז באע״ח יום ב׳ פקודי כ״נ אדר ראשון תרם״ט•‬ ‫יעקב וויידעגפעלד אב״ד דק״ק הרימלוב •‬ ‫‪1‬‬ ‫מכתב מדרה* ג םבערזאן • כה דברו•‬ ‫‪ \n‬מוכ׳׳ז ידידי מאז הרב המופלג בתורם נאה דורש מ־ה׳ יהודא לייזנר נ״י‪ .‬יליד בוזנאב‪.‬‬ ‫וכעת יתגורר בבוטשאטש בא לפה״ק והיה אצלי משובתי ש״ק ודרש פה בביהכנ״ס‬ ‫הגדולה‪ ,‬ודבריו מצאו חן בעיני מביני דעת ויודעי תורה‪ .‬לזאת תהי נא השורה הזאת‬ ‫למדה כי האיש הלז ראוי לתמכו ולסעדו בכל מקום בואו כדת של תורה ‪ .‬ומיין באעה״ח‬ ‫יום די לסדר ובחרת בחיים כ״ג אלול תרמי* •‬ ‫בערזאן הק׳ שלום מרדכי הכהן אכ״ד דק״ק הנ״ל‪:‬‬ ‫מכתב מהרהיג משטריא; יאמר בכד״‬ ‫נס אנכי אכתוב ידי לקת בל״נ הס׳ כפתור ופרח מאת הרב המופלג נאה דורש מוהרי״ל‬ ‫נ״י מביטשאטש כאשר יבצע ד׳ את מעשהו‪ .‬וממני יראו וכן ימשו אוהכי תורת ד׳‬ ‫אף חובבי חכמי׳ וסופריה לתמוך ידי הרב המוכ׳׳ז נ״י במשען כסף ממות קדימת• למען‬ ‫יראה שכר טוב בעמלו‪ .‬ונוצר תאנה יאכל עריה‪ .‬דבר־ הכו״ח יום ג׳ א׳ דר״ח אלול‬ ‫הק׳ אדי׳ ליבוש הלוי איש הורווין אב״ר דקי׳ ק הנ׳׳ל‪.‬‬ ‫חרמ״ט סםריא ‪.‬‬ ‫עונש ״ההשתמשות במעשה הקוף׳׳ בבר הודימ משה רבינו ע׳׳ה ויאמר מם השפר‪ .‬ארור‬ ‫ובכל זאת מור ירי נטויה להדפיס‬ ‫מסיג גבול רעהו ‪ .‬ועל המם סקר לאמר אמן •‬ ‫איסור השגת נבול‬ ‫אשר נתן בידי הרה״ג אבדק סאדיגורא בעמה״ח ס׳ ״יד יהודה״ מל היו״ד וכתוב בו כזה ‪:‬‬ ‫‪ * 1‬לפה הרב הדרשן מיה׳ יהודה הלוי לייזנר מבוששאשש וטרח ויגע להעתיק שפר‬ ‫קהלת יעקב מאוצר השפריס דהרב הצדיק המנוח מוה״ר נחום דוב זצ״צ‪ .‬והיה לו‬ ‫יגיעה רבה בזה הן בגוף הן בממון‪ .‬והספר הוא יקר הערך מהרב המחבר ר״י לוצאשו‬ ‫אשר חברו בתחלה בשם כפתור ופרח‪ .‬והדפישו אס״כ שנית‪.‬והוסיף בו הרבה לערד שליש‪-‬‬ ‫וגם הוא יקר המציאות‪ ,‬ורוצה המוכ״ז הכיל להרחיקו מחדש לחלקו ביעקב ולהפיצו בישראל‬ ‫ס״כ ראוי ונכון ששום אדם לא ישיג גבולו וצא יחזור וידסוס בליר ספר הנ״ל מעת שיצא מביה״ר‬ ‫עדס״ו שנים‪ .‬ומי שיעבור יהא בכלל ארור בו׳‪ .‬ומובטחני מל אחיט בני ישרלוצ שלא יעשו מילה‪.‬‬ ‫ישמעו לדברי ותבא עליהם ברכת סוב‪ .‬באעה״ח יום ב׳ ח״י מנחם אב שנם תרץ לפ״ק‪:.‬‬ ‫ד׳ המעתיק‬ ‫»ה םאדיגורא *קי ימוד! ליגו*‪ .‬לאגדא ‪w‬־״‪p! p‬״‪ p‬מגיל‪.‬‬ ‫עוללותחידושי המעתיק‬ ‫בגמ׳ שבת קי׳׳ט משירין שבא״י במה הן זוכין‪ .‬ופי׳ רש״י לעושר גדול כזה‪ ,‬להבין מ‪0‬‬ ‫רצונו במלות אלו נוכל לומר כי הוקשה לו מל שאלת הגמ׳ ״במה הן ז‪1‬בין״ והלא‬ ‫המישר אינט תלוי בזכות‪ .‬רק בההכרזה אשר הכריזו מליו קודם הולדו ‪ ,‬כ נ ג מ ׳ ‪ ,‬וגס׳‬ ‫ל!מרי בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא אלא במזלא‪ .‬ע״כ פי׳ לעושר גדול ס ס ‪ .‬ר״ל הגם‬ ‫שגוף הפרנסה או המשירו׳ לאו בזבותאתליא אבל מושר גדול כזה יוכרח להיות בזכות מה•‬ ‫ומליו שאל השואל שאלתו במה הן זובין‪:‬‬ ‫בעירונין י״ח טלה זית טרף בפיה אמרה יונה יהיו מזונותי מרירין כזית ומסורין ט ד‬ ‫ואל יהיו מחוקין כדבש ומסורין ביד בשר ודם ‪ .‬לפי׳ הרמב״ן ז״ל אשר ל‬ ‫רצה להסכים למה שפי׳ רש״י ז״ל בחומש ובגמרא שהיונה דברה ממש בפיה כל הענין מ״ד י‬ ‫נסיי‪ .‬אך יפרש לשון אמרה מיד אשר אנו מפרשים כל הפרק שירם‪ ,‬כי אמנם ההתנהגו״•‬ ‫של החיו׳ והמופו׳ היא שיחתם ‪ .‬אשר תדבר באזננו ותודימ את מגמתם‪ ,‬כן מנין הבאתם‬ ‫את הזית הוא היה אמירתה‪ /‬ישאל השואל איך רמזה כל זה הענין בעלה הזית‪ .‬ואם‬ ‫מרירותו את הכל יענה‪ .‬מדוע לא הביאה ראש או למנה ‪ .‬והנני להביא לו מדרש הנותן‬ ‫לשאלתו ממנה‪ :‬וז״ל‪ .‬לפי ;יאמרו מל השמן שאינו מקבל מכל לפיכך מושמץ בו המלכים״‬ ‫זאת א־מרת כי השמן הבא מן הזית טבעי שלא לקבל התפעלות מאחר‪ .‬ובן נודמ מפי‬ ‫הפסיון שהוא צף מל המשקין ועולה ומומר בפני עצמו‪ .‬ואלו יניחהו טבעו לקבל התפעלות‬ ‫משנהו‪ .‬היה משיג ״הרכבה מזגית״ והשתחפו׳ והיה א״כ מוכרח להחערב בם ‪:‬‬ ‫ובזת נוכל לומר כי בהביאה מלה זית רמזה כל המנץ ‪ ,‬המרירו׳ ממריריתו ׳ ועזרת ד׳‬ ‫לבדו לבלי •לייחל לעי לקבל מזונות מידו‪ .‬ממה שטבע הזית ג״כ שלא לקבל מאסר‪.‬‬ ‫ואני תפלה לאל מליון הזן ומפרנס לכל שימציא לי ולכל בני ישראל מזונות מידו‪ ,‬וגם שיהיו‬ ‫מתיקין כדבש ‪ -‬וטובים השנים מי האחד ‪:‬‬ ‫גמדי בה תברכו וכוי מהיכן זכו ישראל לברכת כהניס מאברהם‪ .‬הט אזניך קורא יקר‬ ‫ושמע כי דברי רמי׳ק אשר בגמ׳ חולין מ״ט מדברים מתוך גרונו של המדרש הזה‬ ‫וזה תוארם ‪ :‬בה תברכו את בני ישראל ר׳ ישמעאל אומר למדנו ברכה לישראל מסי כהנים‬ ‫לכהנים עצמם לא למדנו כשהוא אומר ואני אברכם יזי אומר כהניס מברבין לישראל והקב״ס‬ ‫מברך לכהניס ‪ .‬רמ״ק אומר למדנו ברכס לישראל מפי כהניס מפי גבורס לא למדנו כשהולן‬ ‫אומר ואני אכרכם הוי אומר כהניס מברכין לישראל והקב״ה מסכים על ידם אלא רע״ק•‬ ‫נרכס לכסניס מנא ליה אמר רב נחמן בר יצחק מואברכה מברכיך ע״כ‪ .‬היוצא מזה רלרע״לן‬ ‫קאי הפסיק ואני אברכם אשר לדעת ר״י הוא ברכה לכהנים מל ישראל‪ .‬משוס שמצא כרכט‬ ‫לכסניס מפסוק ואברכה מכרכיך הנאמר כאברהם‪ .‬וז״ש המדרש הלזה מהיכן זכי ישראל‬ ‫לברכת כהניס ר״ל מהיכן ‪1‬כי ישראל ליחס להם אותה ברכת ד׳ של ואני אברכם אשר לר״י‬ ‫היא ברבה המגיעה לכםנים‪ .‬עז ״א מאברהם ר׳׳ל משום שבבר מצינו ברכה לכהני׳ באברה©‬ ‫כבגמ׳ מואברכס מברכיך ודבר זה אמרתי לפני גדולי תורה וקלסוהו‪:‬‬ ‫י״ל מאמר בן אמון אלי קורא משעיר שומר מה מלילה שומר מה מליל‪ .‬אמר שומר אתו‪/‬‬ ‫כוקר וגםלילס יכו׳‪ .‬כי יספר איך שתלד כל רעתם וצרותיהם בעשטרי הזמן ומערכותיו‪.‬‬ ‫ומפני שסגולת היום להאיר והלילה לפרוש מסיה מלטה מל פני תחתיה‪ .‬יזם תליי באמנם בסדור‬ ‫סמזלו׳‪ .‬לכן כאשר אכו ליחס רומ מצוקותיהם על סדר הזמן וממרכתו קראוהו לילם ירצס‬ ‫הנס כי בן מסודר מזרותיו להחשיך שמש הצלחותיהם רמש חושך באהלי מבטחם כלילם אשר גם‬ ‫חשבה יבוא מצד תהלוכות היקף הגלגלים והככביםבמסלותם הנה או הנה‪ .‬וזה ששאלוהו להשומר‬ ‫שומר מה מלילה וכו׳ ירצה ער מתי יומשך זה המשטר המר והנמהר המחריב את ארצימ והמגד}‬ ‫את אויבינו להיות עלינו אלופים לראש‪ .‬אמר שומר אתא בוקר ירצה לא כשאתם סבורי׳ שהדבר‬ ‫סלוי בסדור המזלו׳ שנסידו להעליט ולהחשיך להם כלילה‪ .‬כי אענם לא כן כי גם אס יהיה סדור‬ ‫המזלו׳ על אופן היותר אור כי טוב כבוקר העאיר לארץ ולדרים עליהם ״״א אתא בוקר אעפ כ ו)‪$‬‬ ‫יועילם ולא יצילם אך חשכס יעש מפיס וז״א וגם לילה ירצה שעכ״ז לילה להם וחושך להם כאין‬ ‫מנוס ומסלט‪ .‬ואין הדבר תלוי אלא בתשובה וז״א אם תבעיין בעיו וט׳ אבל לא שהעת תהיס‬ ‫*‪4‬רמ& מזקין)הרע מצבם‪ .‬או לאמר כי את שועתס תשמע ותישיעם‪ .‬כ״ר יועדה ביר ‪ » «pr‬י י‬ ‫הקדמת המעתיק והמביא לביהיד‬ ‫מפי סדרי השבע ומשמרו‪ ,‬מסי מסגות המגולות אלפי הנמצאים ורנכותם ‪ .‬מן הדומם‬ ‫והצומח‪ .‬ער הסי והעדבר ‪ /‬קול ברעה נשעע לאמר‪, :‬הלא אב אחר לכלנו ולג‬ ‫אמר בראנו"‪ .‬מרבית מנהגיהם יתאסדו‪ .‬ותואר אחר צמו‪ .‬בלמו טרם יצלחו לבל מלאכה‬ ‫תחת שבש המכה ‪ /‬תמת מול התלאות ‪ ,‬ראשם ינימו ‪• /‬‬ ‫ארץ מענה יצא‪.‬לחם •לא תתן את יבולם פד אשר םאכר בזרוע עוזו‪ .‬יפתח וישדר‬ ‫אדמתה ‪ ,‬ירים אתו ומחרשתו ‪ /‬יכתת פניה כתות לא יחמול‪:‬‬ ‫אבן הראשה ימאסוה ־הבונים‪/‬מרם יפוצץ השמיש בשטף אף ובאכזריות תימה את קרנותיה‬ ‫אשר מסכיכ‪ .‬סלא אם שוס פניה‪ .‬כמו נ ג ד יקרבזה‪ .‬ולראש פנה ישימוה ‪.‬‬ ‫ע*י ברושים ואלמוגים והאח אשר בלבטן‪ .‬ישובו מלימו סמון סחרשים ככשיל וכילפות ‪.‬‬ ‫והיה אם בץ הכות ‪ .‬יכום מ א ס ‪ .‬ועורם אשר צפר מלימו ישחיתו‪ .‬אחרי כן יצלחו למלאכה‪-‬‬ ‫החמה בעודה כאכה לא תטעם לחיך האוכל‪ .‬בראש וראשון תשבע‪ .‬נדודים ופלאות נוראות‬ ‫כבכן> הקלע יקלעוה מן השדה אל ע ו ר ן ‪ .‬ומן הגורן אל המרושה‪ .‬ומן המרושה אל תחת‬ ‫רסיס ורככ • שם יענו את נפשה • ילמצוה לחן נורא מאד‪ .‬ידכאו חיתה לאין תכלית משם‬ ‫מבא במים ובאש ‪ .‬אחרי כן תבא אליה ואכלתם ‪:‬‬ ‫הגגון לא תשק את יינה הטוב עד אשר ברגלים תרמסנה אשכלות ענייה‪ .‬ועל סארז כמים‬ ‫ישסך דם עסיסה ‪:‬‬ ‫הזית תקדול את שמנה‪ .‬פר אשר כובד אבן ונטל החול יפקרו על זיתיה בחזקה ‪st .‬‬ ‫פלגי שמן כאפיק נחלים יעבירו‪.‬‬ ‫החיה וכל בהמה עבודתם את בעליהם כמוה כאין• טרם יטעמו בקצה המטה ושבט הנוגש בס‪.‬‬ ‫הארס אשר בחפני תבונתו יאסוף תבל ומלאה ‪ .‬ובחכמתו יעיף שחקים ‪ .‬בקול מיש‪3‬‬ ‫יקרא ולפניו ערום יעמדו השמש והירח‪-‬ימוד ברגע בקנה המרה אשר ביר שכלו ארבס‬ ‫ורחבם ‪ .‬יצו עליהם עד פה תבואו ולא תוסיפו‪ .‬ואחרי דברו לא ישנו‪ .‬רגע ישלח מדנים‬ ‫בינותם • יקרישס ליום קרב ‪ .‬ויאמרו לו הננו ‪ .‬ומלחמת תנופה ילחמו זה עם זה עד בי‬ ‫ממשן כלי מלחמתם תחשך• ה א ת ותשית כליל צלה בתוך צהרים ‪ .‬ורגע‪ .‬ירך לבבו‪ .‬ועד‬ ‫מהרה ירון דברו‪ .‬ויקרא לשלום ‪ .‬ולא יתט כתף סוררת‪ .‬ועד ארגיעה תשבת המריבה ‪.‬‬ ‫זתשקוש המלחמה ‪ .‬יאמר לשמש‪ .‬הבי‪ .‬לירח מסדרת קדשך‪.‬ומט׳ך שתדי בערס ‪ .‬ולא תמרה‬ ‫את פיו‪ .‬לא תקום ולא הטור‪ .‬אך נתן תתן מהירה מליה ושב ורפא לה‪ .‬הכוכבים ממסילותס‬ ‫יקרא בשמות‪ .‬יוציא במשפר ראשי צבאותם • יסול מסלות למו לנחותם הדרך ילכו בה‪-‬והמה‬ ‫אחריו ינהו‪ .‬לא יטו ימין ושמאל ומכל אשר ידבר לא יפול צרור ארן‪ .‬בכל זאת לא יסוגו‬ ‫אחור הליכות חייו מהליכות חוקות המבע וצאצאיו‪ .‬יהמנהג להם כמנהגם משפע אחד לו‬ ‫ולטבע‪ .‬גס האדם לא ירא בפלגות נהרי ונחלי שלמות תמורתו פה בשפל‪-‬טרס חצי המצוקות‬ ‫הלמו ומחצו את רקתו• ~ בטרם רדת גשם סתלאות על ראשו ‪ .‬טרם קובעת'*"טס סיגיע׳‬ ‫הנוראה תמרר את תיתו‪ .‬ותאכל חצי בשרו‪ .‬גם אל האדם המה התלאות והמצוקות• סבות‬ ‫ראשיות התומכות גורל אשרו‪ .‬ומנת חלקו כתכל ארצו‪-‬וכאשר יענו אותו תלאותיו בראשיתו‪.‬‬ ‫כן ירכה אשרו וכן יפרוץ כאחריתו‪ .‬על כן כאשר לא ימרה אפך כשכרך מל פני השדה‬ ‫והנס איש מכה בחמת רצח בכלי משחיתו אשר בידו את רגכי האדמה וירכה פצמיהם חנם‬ ‫מל לא חמס בכפם‪ .‬התשאלהו התמן מליו בקולך ‪ :‬אכזר למה תכה אדמתך • ‪ .‬למה תפריד‬ ‫לגביה ותשלחם איש מעל אחיו‪ .‬הלא נפשך יודמת מ א ד ‪ .‬בי לא לממן הרע ‪ .‬ונהפוך הוא‬ ‫בי לממן תוסיף תת כחה ימשה זאת ולממן תתן פריה במתה‪ .‬לחיות זרע מל פני הארץ‪.‬‬ ‫כן באשר תראה איש קשם יום אשר במותי אלוקה ימרטםו‪ .‬ט סחת שואם יתגלגל ואץ וןן‬ ‫למצוקותיו‪ .‬מקצה האיץ ומד קצהו ינוד ללחם איה • ישתה במים ט ז וקלון‪ .‬ישבע כעם‬ ‫ומכאובים‪ .‬אל נא אחי מתן את פ ץ לשנוא אם בשרך‪ .‬לדבר משפטים נגד פני מציץ ע‪3‬‬ ‫אשר ישחת רחמיו ויתאכזר מל כן אדם רםם י ד ם ‪ .‬וילעפ היום כי כל המון המצוקות‬ ‫והתלאוס‪..‬יומם יכא ויתהפט כמו לבוש‪ .‬מרירותם יהי בסי םאדם כדכש ומפת ‪ .‬וכאשר‬ ‫גמתקו מי מרה מל ירי מן המר אשר השלך בם על ס י ד ביד משה ‪ p‬במכור ימי הרשמ‬ ‫ימתקו‬ ‫‪¥‬‬ ‫הקדמת הטעתיק‬ ‫יימחקו כל מניני האדם ישמש אשרו ישיב יזרח מבין ערפלי היגיעות והתלאות אשר חתצוסו‬ ‫מימי קדם ‪ .‬הרמון הזה יאמתוהו כל חכמי לב אבל רק מל פי אשר תורם השמרחם הנכונה‪.‬‬ ‫ואנכי מישרי חזיתיי ‪ .‬ועיני ראו ולא זר כי האדם יחייבהו טבמ אנושיחי אשר נס אשרו נם־‬ ‫נווט ימליטהו בטן היגימה והעמל הרב‪ .‬אנכי האיש אשר רבת שבעה לה נפשי ממל וחלאס‬ ‫התקות החמדות אשר‬ ‫כמטט מיום עעדי על דעתי לא ראיתי טובה ‪.‬‬ ‫נבא לי דמיוני אישר רק מפלגי הקורות אשר הקרה טיר הקטנה ככף איש •היא עיר מולדתי‬ ‫* ביזנאב השקה יום יום לרויה את מרונית "" מטעיו‪-‬כלס כלו בעשן כלו‪.‬כבואי לבוטשאטש'‬ ‫היא המיר אשר נטיתי בה אהלי לשבת מם נית ביתי אשר הוכיח״ ד׳ לי בה‪ .‬וחיש נוכחתי‬ ‫•לרעת כי שקר בימין דמיוני‪ .‬אשר העשירני עושר נדול ייקראו לפני אברך‪.‬רכישי המטט עשה׳‬ ‫לו כנפיס‪ ,‬עלה בחוה‪.‬־ ויאבד‪ .‬ולא חצי בי ידים ‪ .‬לא שקטתי ולא נחתי ויבא רוגז‪ .‬החלאות‬‫<‪1‬שר נסו אך פעם אחת הצג כף רגלם בחצר איש יהי מי לא ימהרו יחישו לעזבו‪ .‬ככל קידש‬ ‫יקר בעיניהם רצפח ביתי‪ .‬כמאגניט ימשכם אחריו‪ .‬לבקר בהיכלו בפמם בפפס ‪ .‬כאשרתס‬ ‫הכסף ותזנח משלום נפשי‪ .‬כצפור נודדת מן קנה נדרתי מביתי וממיר מגורתי לבקש מוצא‬ ‫לכסף להחיות את ב״ב ולנהלם בלחם ‪ .‬וברוך ד׳ אשר לא מזב חסדו מאתי בכל מקום בואי‪ .‬י‬ ‫אכל כל הצלחות הנודד לא ישיו לו בנזק יגיעותיו‪ .‬ולמרות רוחי ומאויי כל ממייני תקותי‬ ‫למצוא חית ידי בביתי ובאהל׳‪ .‬כזיו פד מהרה מימיהם יביל תקופות הימים כאשר בשארית‬ ‫בחי‪ .‬ובזימות אפיס חשכתי צי רכוש מ ה ‪ .‬ודמיתי בי אבנה ממנו‪-‬צרור הכסף לקחחי בידי‬ ‫ובשמחת לבב שבתי הביתה• ואומר נושעתי‪ .‬לא טבח ימים רבים וכספי נשאוצ נשאל מעמדי‬ ‫לאמר ‪ .‬״אלכה נא ואראה את אחיי המה צרורות כספי הראשון אשר עזבוני • וכלכתו ‪p‬‬ ‫לא ראיתיו עור‪ .‬כמעט שחה לעפר נפשי‪ .‬אמרתי אוי לי כי נדמיחי‪ .‬כי מה קצי כי‪.‬איחל‬ ‫ומס כחי בי אסבול עוד ערירות התלאות הנוראות‪ .‬פתאום אורו עיני ‪ .‬ופניתי לראות‪ .‬חפ‬ ‫פני צבאות תלאותי‪ .‬אשר כמו זר נחשבו לי תמיד‪ .‬וכצוררי נפשי המבקשים לססוחס וארא‬ ‫וסנה נהפכו מן הקצה אל הקצה ‪ .‬פניהם אשר אש המשטמה התפרצה תמיד מתחת מורס‪.‬‬ ‫הפיקו לי פתאים אותות אהבה טהורה‪-‬ידיהם אשר מר לא כביר בצי חמלה רדפוני הדריכוני‬ ‫מנוחה‪ .‬ברגשי ירידות נאמנה אשכר ומנחת שלום לי הקריבו‪ .‬פתחו את יד ימיני ויתנו‬ ‫בס הספר ״כפתור ופרח" • אשר הוא צרי יקר הערך ‪ .‬הנקטף 'מאשכלית כרמי עין גדי‪.‬‬ ‫אשר נטעו רבי הכירמיס בכרס ד׳ צבאות ס׳׳ה גאוני יעקב סנודעיס בשער ‪ .‬אשר סתקו‬ ‫ותנובתו הטובה ישמחו אלקים ואנשים ישובבו נפשות רבות אשר עולפו לרעם רוח ״הפליאה׳‬ ‫״והזרות״ אשר ירעיש ארז ומלאה‪ .‬מבין שדרות אגדות החידותיות‪-‬בבליות וירושלמיות‪ .‬ובקול‬ ‫מנוח חן אלי ענו ואמרו‪ :‬״הא לך זרע קודש זרע נא זרעו ויהיה לברכה בקרב הארץ‪ .‬ואתם‬ ‫ימיך תחיה כטתר״‪ .‬פתוני ואפת‪ .‬התכוננתי אליו וארא כי ברכה בו אז אזרתי כגבר חלצי‪.‬‬ ‫לימיני‪ ,‬זרעתי זרעו על תלמי הדפוס‪ .‬ויוציא פרי למינהו ‪.‬‬ ‫ובמזרח ד׳ אשר ממדה‬ ‫לכן שמח לכי ויגל כבודי כי מלבד אשר תקיה גדולה לי נשקפס כי כעיה׳׳ש ברנה אקצורהבוא‬ ‫׳‪6‬בא בששון אשא אלומות‪-‬ברכה וישוע׳‪.‬תהי זאת נחמתי מל אבדן ימי עלומי בממל ותלאות אשר‬ ‫פצפו משמרות ראש כי אמנם מל ידס סנני כיוס בתור ״מזכה את הרבים״‪ .‬בספר יקר האיכוי!‬ ‫דקר המציאותכזה• אשר פריו פרי עץ חיים למחזיקים כי‪ .‬כי לולא הלחן אשר לחצוני ימי‬ ‫מוני • איך ומאין הים מולה מל רמתי להדפיס סספר היקר הזה ‪ .‬ואס אמנם למשות שקף‬ ‫גנסשי‪ .‬ולאמרכילזאת היתה מגמתי לא אוכל‪ .‬הנה חסרון הכונה הנכונה לא יפסיד ממשה‬ ‫סטוב‪.‬מתה אברך את ד׳ צבאות• אשר החל להראני נפלאות‪ .‬להוציא לי מתוק ע ע ז ‪ .‬וראשית •‬ ‫ישעי מכאר התלאות‪ .‬וכל עצמותי יקדמו פניו בתודה ובזמירוח יריעו לו‪ .‬וחיכיתי לדי יקייתי‬ ‫לו‪ .‬כי כאשר הסל לסראות לי סימן ברכס‪.‬כן ימשכני חסד ישפות שלים לי‪ .‬ובתוך כלל ישראצ •‬ ‫ז‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T VT‬‬ ‫יברכני ויצליחני א מ ן ‪:‬‬ ‫ביר הצמיר יהודה המי לייזנר מגיד מאיריס‪ .‬המתגורר בטסשאסש הפו״ל ספל׳‬ ‫כפתור ופרח והשלמתו הוא הספר ״קסלת יעקב׳ אשר העתקתי‪.‬‬ ‫הכ״וס יום צ״ג למב״י שנת תרנ״א‪ .‬סס לנונ‬ ‫הקדמת הכחבר‬ ‫טעם למה נקרא סססר כפתור ופרח ‪:‬‬ ‫ככראשית רכה פרשת צ״א רכי טרפון כשראה דכר מתוקן אמר ‪,‬כפתור ופרח*‪.‬‬ ‫והפעם מצאתי כתוכ כשם הגאון מהר״ר אליעזר אשכניזי כן הר׳׳ר אליה סרופא‪:‬‬ ‫ז״ל וז״ל כי כל חכם הרוצה להכניס כלכ שועעיו מושכל קשה הציור וירצה לרחותו אל ציור‬ ‫נקל הנה אס לא ירע המעשה שהיה כיוצא כו יציירנו כדרך משל‪) .‬ואמנם סאלסים יתכרך‬ ‫אשר רצינו כלכר מסוס כל פעולה לשעתה‪ .‬הלא כל משליו הנרצים לתורות על לעוריס מס*‬ ‫גם הס כלי ספק יתהוו כסועל כי ע׳׳כ הכרח סוא שנאמר כי גם ספורי סתורס אשר רצם‬ ‫שיהיו לרמז הנה רצונו ההוא הספיק להוציאם אל היש ואין כשום אופן אמתתם נעררמ‬ ‫ע כ ״ ל ( וזהו השעם עצמו שסתומין רברי רז״ל ותתומין מן מיני ססמון‬ ‫ודברו בעשל ובחירה כל הגדה שיש כה דבר סתר‪) .‬ולזה נקראו סודות ושתרי תורה‪ .‬ורכרם‬ ‫בסם סתורס כלשון בני אדם‪ .‬ואחריה נמשכו הנכיאיס וכל החכעים ובעלי המדרשופ‬ ‫והגדות( להיות נגליהס מובנים להמון סאנשים ושנשים ונערים‪ :‬והספיקו לסם בסמסר לסם‬ ‫דכרים כקל הציור וכהגדהכמלמא כאשר כבר ראו או ידעו רמותהענין בזמן אמר ובמקום‬ ‫אחר‪-‬מעשה כיוצא בו ‪ :‬ועל ככה ראיתי לקרות שם הספר כפתור ופרח ‪ :‬שהוא דכר‬ ‫מתוקן ‪ .‬לנער ולזקן ‪ .‬כמאמר רבי טרפון‪ .‬משעם הנזכר לעיל ‪ .‬והוא כי האגדות סם‬ ‫חידות קשות הציור וצריך משלים ומעשים כיוצא בהן לצייר דמות הקל להבין‪ .‬לכך תמצא‬ ‫בשפר חירות ומשלים ומעשים הנרצים להורוס על למודים קשי הציור ‪ .‬ועוד כי כפתור‬ ‫ופרח הוא רמז לדבר נסתר ונגלה‪ .‬ורצה ט הכפתור הוא סתום ועגול מכל צר ואין לו‬ ‫ראש וסיף‪ .‬כך התורה אין לס ק׳ן ותכלית כמאמר דוד ע׳יה לכל תכלה ראיתי קז רחכם‬ ‫מצותך מאד ‪ :‬ותרגום של כפתור סוא חזור ר״ל חוזר חלילס ‪ .‬ורמז לתורי שצריך למזור‬ ‫וללמוד אות׳ כמה סעמים כי ימצא ככל מת חרושים ופרתים וציצין סיוצאים ממנס וכמאמר׳‬ ‫ז״ל אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה מאה וא׳‪ .‬ועור אמרו הפוך כה והפוך כ‪0‬‬ ‫דטלא בה‪ :‬וכתיב דדיה ירווך בכל עת וכוי‪ :‬וכדגרסינן בפרק חבית דף קמ״ה הבאים‬ ‫ישרש יעקב יצץ ופרח ישראל‪ :‬תכי רב יוסף אלו ת׳יח שבבבל שעושין ציצין ופרחין לתורה‪ .‬י‬ ‫ירצס סבאיס כשירש אמונת בית ימקב הם הת״ח שבבבל הבלולין מכל השכמות [שעל זם‬ ‫נקרא תלמוד בבלי ועיקר האמונה סם םעושין ציצין וסרחין ומחרשין חירושין הם התלמיד׳‬ ‫הותיקין‪ .‬וזהו אמרס ז״ל שהראה הקכ״ה לער׳׳עה מה שעתיד כל תלמיד ותיק לחרש והן‬ ‫הפרמים והציצין רמז לכונות היוצאות מן הכפתורים סן סמאמרים םסתומים מכל הצדדין׳‬ ‫‪:‬‬ ‫כנזכר ‪:‬‬ ‫תועלות הספל‬ ‫ן^ף משפט הספר ומעשהו ומהותו ותומלותיו הן שמנת‪ :‬ר**וגה• יכיא מאמר ויקשה‬ ‫כל הדכר הקשה‪ .‬והוא תועלת גדולה לקהויי ולהקשות תחלה‪ .‬כי ער סנה היתם‬ ‫סכונה של כל מתבר ערומה‪ .‬אין‪-‬כל קושיא מאומה ‪ .‬והיה נראה כקופה שאין להאזנים‪.‬‬ ‫ובשלחן בלתי רגלים‪ :‬שגי״ת במקום סצורך כתבנו פירש״י וחידוש‪ :‬תוספות וביארנו קצפ‬ ‫מלות זרות מתיך ספר הערוך או שאר ספרים מרוייקים‪ :‬מ ל י ל י ת כתבנו כינה אחת‬ ‫ושתים ושלש מאיזה גאון בגון הרש״בא הר״ן ודומיהן היינו היותר קרובים אל השכל ‪.‬‬ ‫ומל שאר סמסרשיס‪ .‬המחדשים‪ .‬גם כן דבר חדש‪ .‬צייננו אצל המאמר ההוא בצר עצ‬ ‫הגליון וכן תמצא כספר פלוני או אם המאמר כפל כתכנו מקומו עוד כגמרא סלונית כפרק‬ ‫כך או מאמר או דרוש או שער פלוני באופן בי כסרף עין ימצא בנקל בכל המחבדם המחודשים‬ ‫איה איפה אנה ״ עור יש כונה רבייעיוו לקטנו שנים או שלשם גרגרים מן סירו״שלמי‬ ‫השייכים לאותו מאמר שעדכר כעין אותו ענין לטון יחד‪ .‬אחר כאחר • ועשינו להם גם‬ ‫כיוונים כאשר מצאנו בקצת ספרים ישנים עתיקים‪ .‬והוספנו לקת כסממיס ונימוקים ‪5‬‬ ‫*פיירית כתכנו מדרשים שנמצאים מפוזרים רבות תנהוט* ילקומ ‪1‬רקי דני אליע»י‬ ‫•דחי ומי* •דר* »ומר מונ ודומיהן היינו המכוונין לכוונת סמאמרים וגם כונס לסם‪:‬‬ ‫ולסעמים‬ ‫הקדמן ‪ 4‬חמו ‪ui‬‬ ‫יזלפממיס מדרש הנמלם •‪:‬דרש הזהר להסמיימ מהן המאמרים ‪ .‬ומשלים הרבה ודרשות‬ ‫כל השנה‪ .‬מראשיה השנה מד אחרית השנם ‪ .‬שמדת אחר קצת מאמרים ומדרשים כתבנו‬ ‫»פשיס נוראים ומופלאיס‪ .‬סמדברים מעין המדרשים לסייוע כרי שכל אחד יראה מעשה‬ ‫ויזכור הלכה‪ :‬ויהא זסיר וזריז להרחיק מן הכיעור ומן הדומה • או יקרב ממשיו אל‬ ‫סמעשה הפוב ההוא ‪ :‬מובייעית בקצת מקומות של מאמרי הפילוסופים והמחקרים הלכנו‬ ‫דרך קצרס ובררנו סמיקר מתוך דבריהם ‪ .‬וסקדמותיהן והצמותיהן הארונית‬ ‫םנחנו לאחרים להתגדר בהן‪ .‬כי הזמן יכלם ודבריסן לא יכלו‪ .‬וגם לפעמים כתבנו לשימת‬ ‫םהס בטעם לשבח בקיצור ובקל לשין וצח לשון סקודש‪ .‬כי לא כל מוחא ומוחא סביל להון‪:‬‬ ‫שמינית תומלת גדולה ‪ .‬כל אחד יוכל לדרוש לעם סגלה ‪ .‬ביומא דב״לה‪ .‬ולברית מילה‬ ‫זלשמחח חתן ובלה‪ .‬ולשממות קול יללה ‪ .‬ודיני שאור וחמץ‪ .‬להעביר כל דופי ושמן *‬ ‫‪.‬מתשובת ימים נוראים • סודות ופניני׳ נפלאי׳‪ .‬וטעם ראש השנה וצימא רכא • וסיד צ)‬ ‫ליל הושענה רבא‪ .‬וכוונת הסיכה למשות כמקה ‪ .‬במהיצותיה ודפנותיה וגובהה ורחכין‬ ‫וארכה ‪ .‬והכשירה ושימורה‪ .‬והלולב מס מיניו מל מס מורה ‪ .‬וסוד עתן תורה‪:‬‬ ‫נולהיות כי אין כל אדם זיכה לקנות כל סס פרים‪ .‬אשר כזה סספר נכללים ונזכרים ‪j p‬‬ ‫כן זה יכלול את כלס ‪ .‬ומה שיאכד זמן להטריח לכקש איזו דרושים או חדי ש י‬ ‫מ ל הספרי׳ בנקל יבא למקום חפצו בזה הספר כי הוא שלחן מרוך מכל סמטעמיס עליו‬ ‫*מפתח לכל מסגר‪ .‬ממט יזונו ויפרנסו כל בית יע״קב • וכשם שספר שלחן ערוך על ן‬ ‫סדינץ שבית יו״סף נטן עציםס כן הספר הזה שו׳׳רש ומיקר פיתח פתח־ כל סררושיס‬‫׳הישנים והחרשי׳ אשר בית יעקב נכין עליהם‪ .‬וקירא אני עציו אשרי מי שבא לכאן ותלמוד‬ ‫כל הספרים בידי‬ ‫‪ awm‬שאמרו ז״ל שאסור ליהנות מהעולם בלא ברכה‪ .‬לכך פתחנו בירכית לאמי ב ר‬ ‫ה׳ אשר זכינו להתמ־ל במלאכת הקודש כן נזכה לגמור ולברך ברוך ס׳ סגוננך‬ ‫סלינו‪ .‬ויהא מוזר לני‪ .‬ובכן אשאל מענה לשין וכנזר‪ :‬מאח אמתי העוזר‪:‬‬ ‫!‬ ‫!‬ ‫•‬ ‫ס‬ ‫ה‬ ‫‪:‬‬ ‫ו‬ ‫!‬ ‫ו‬ ‫יד‬ ‫יי צבאות עטנו משגב לנו אלהי יעקב סלה ‪.‬‬ ‫מה ענין הציונים ‪ .‬ואגה הם ס־גיס ‪,‬‬ ‫ד ע כי כל המאמרים אשר ״כהשלמת כפ זיר וסרח" היו ניסנית מחוברות כין מ^מדי‬ ‫כו״פ‪ .‬וע״י םעתקתי כתשו ונדחו ממקימס ‪ .‬ע״כ רש‪.‬זת־ ס־מנ־ס יציוניס‬ ‫•המקומות אשר משם נעקרו‪ .‬למען יזכור הקורא בהניעו אל המק־ם הלז לבקש המא‪:‬נ‬ ‫־אשר נחסר משם ‪ .‬ובהגיעי למקום הראשין ירא־ לפניו תעונה כזו‪ ) :‬י ( חס* א‪ .‬ובהגיכנן‬ ‫למקום הב׳ יראה תמונה כזו‪ :‬ל ( חסוי כ ‪ .‬וכן כסדר‪ .‬ובמלח ״חס־ א״ יורה על מאנגר‬ ‫הא׳ החסר ס ס ‪ ,‬ונמצא מהשלמה ‪ .‬וכן במלת ״חשר ב״ יורה מל המאמר ה ב ׳ ‪ .‬החסד‬ ‫כאן ונמצא שם‪ .‬ובלכחו לבקש חסרונו לא יביט שש בההשלמה מל סימני האותיות הראשוני‪/‬‬ ‫משמנים אל ציוני סחצאי לבנה‪ .‬בי המה יורו מל הרף לא מל החסרון‪ .‬ד׳מ כשתראש‬ ‫שם נרשם )*( א• עא א• תרע כי אות א׳ הא׳ מורס מל דף א׳ מן סכו״פ ‪ .‬וע״א‬ ‫־!״ת עמוד א ׳ ‪ .‬ואות א׳ סב׳ עורם ע) חסיון מאמר הא׳ ‪ .‬ור״ל בכו״פ דה' אי‪ .‬עמול‬ ‫א׳‪ .‬חסר מאמר א׳‪ .‬והרי הוא לפניך וכן עד״־‪ .‬תלך כסדר‪:‬‬ ‫ר‬ ‫*& צך לרעת כי ציוני החצאי לבנה והסגולין הנמצאים בין סמאמריס בלי ציויי אותיות‬ ‫המה יורו מל גמגים וקישי הבנת כינת המאמר ההיא • ושצריך מתינות יישיב‬ ‫&רפס להבינו‪ .‬גם עיון נגיף הספר אשר משם לקח המאמר ההוא ‪ .‬כי כן היה דרך‬ ‫ככתבן ‪.‬‬ ‫המחבר הזה שלא להעןיק דברים‬ ‫ניד הםויל יהיל‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪I‬‬ ‫ברכות‬ ‫•רק ח מ ק‬ ‫דף ג*‬ ‫מאםר *•‬ ‫ו!‬ ‫יש לדקדק בזה המאמר איך ייחס להש׳׳י תארים אנושיים שפלים ונכדם‪ .‬מור קשה למה‬ ‫אמר ואשה מספרת עם בעלם ולא אמר איש מססר מם אשתו • עוד קשה מי מונע‬ ‫להקב״ה לבנות את ביתו ואת היכלו כבתחילה ויגאל כניו מכין תאומות כשיאמר אוי ו כ ו ׳ ‪.‬‬ ‫ונקיים לזה מה שכתב בעל ע״י )עי׳ בע״י מצמו( וזיל מיריעת חלוק משמרות אלו נמשך‬ ‫לנו תועלת גדול והוא להעיר כל בעל נפש‬ ‫לומר לו מה לך נרדם קום קרא אל אלהיך‬ ‫)דרש ליל שימורים וגלות ישראל(‬ ‫וכ״כ הרא״ש ז״ל כפסקיו וז״ל וראוי לכל ארם‬ ‫ירא שמים שיהא מצטער ודואג כאות©‬ ‫השעות וישפוך תחנה מל חורבן כית המקדש‬ ‫שנאמר קומי רוני בלילה לראש אשמורות ‪:‬‬ ‫אך אמנם ראוי לעיין על סימנים שנתן ממור‬ ‫נוער וכו׳ וסוא בא להוסיף אזסרס ותיוב עצ‬ ‫כל ירא שמים על סתפצסאו קריאת התורה‬ ‫בסוף כל אחד משליש הלילה ואל ילך בדרן‬ ‫רבי אליעזר אומר שלש משמרות הוי‬ ‫ההרגל והמנהג שבא אדם מעלאבתו בערכ‬ ‫הלילה ועל כל משמר ומשמר יושב הקדוש ואכל ושבע ודשן וישן ולזה יקשה עליו להיות‬ ‫ברוך הוא ושואג כארי שנאמר יי טמרוס‬ ‫באיש אשר יעור משנתו בסוף שליש הלילה‬ ‫ישאג וממעון קדשו יתן קולו בוי‪ .‬וסימן‬ ‫ובדי לבטל זה הדרך הנפסד אמר שישית אצ‬ ‫לדבר משמרה ראשונה חמור נוער‪ .‬שנייה‬ ‫לבו כי גם הבעל חי הבהמי ויותר גרוע‬ ‫כלבים צועקים‪ .‬שלישית תינוק יונק משדי‬ ‫המשותף עמו כאכילה ושינה ועם כל ;ה‬ ‫אסו ואשת מספרת עם בעלה כו׳ ‪ .‬אטד‬ ‫חמור נוער לנהוג פעולתו הטבעי׳ כעת ההיא‬ ‫רבי יצחק ברבי שטואל אטד רב שלש‬ ‫וראוי ומחריב אצלו להתעורר גם הוא לנהוג‬ ‫משטרות הוי הלילה ועל כל טשטר ומשמר‬ ‫פעולתו הנפשית ולהתפלל לפניו כאשר עושים‬ ‫יושב הקדוש ברוך הוא ושואג כארי ואוטר המלאכים כשירן חמרן‪) .‬כלל הדבר שילמוך‬ ‫אוי וכו׳ ‪:‬‬ ‫מהאמור להתעורר משנתו אכל לא לחשוב‬ ‫תניא‬ ‫בדבר בתמי רק בדבר נפשי כמלאכתן בשמי׳(‬ ‫)״( עוד נתן ר׳ אליעזר סי׳ לשוף משמרה שניה להזהיר לבעל נפש שלא יתפתה אל המנהג‬ ‫הנהוג לכל אדם להתעורר מהשינה אחר חצות סלילס כסוף שני שלישיות כמו סכלבים כי‬ ‫בעת ההיא אינם משחקים רק צועקים לבקש תאות כלכיות ולהרחקת המזיקין והדרך ישטן‬ ‫אור לאיש ישראל להתעורר משנתו לצעוק לפניו יתברך ולשיר כשיר המלאכים ‪ .‬מור נתן‬ ‫סימן ג׳ לסוף הלילה להזסיר כל א׳ שיסלק עצמו ממנהג האנשים בהמיי׳ שבשוף הלילה הם‬ ‫שבעים משנתם חושבים מה נאכל ונשתה כתשוקת תינוק היונק ואשה תשוקתם לכעלה‬ ‫בדאיתא בבראשית רבה ד׳ תשוקות הן וכו׳ אין תשוקת אשה אלא לבעלה כו׳ ולכך אמראשה‬ ‫מספר׳ עם בעלה ‪ .‬ועוד אמה ז״ל בפסכת סוטה רוצה אשה בקב ותפלות עמו מתשעה‬ ‫קבין ופרישות כו׳ ולרמוז אל כונה זו נתן סימן אשה מספרת עם כעלה כי סתם רבדם בעת‬ ‫ההיא בדברי הבאי והזהיר יסיר בעת ההיא מחשבותיו מאותן ההבלים ויחוש לשלימות נפש‪1‬‬ ‫ט להיות האשה‪.‬נעדרת ההבנה אינה מספרת עם בעלה רק ברברים גופיים לזה הזכיר‬ ‫בפרט אשה עכ״ל ‪ :‬וכתב בעל צרור המור פרשת בא משמרה ראשונה חמור נוער כנגד‬ ‫מצרים שנאמר כהם אשר כשר חמורים כשרם שניה כלבים צועקים בנגד גלות בבצ שצ‬ ‫נבוכדנצר שהיה כמו חיה כשנטרד ממלכותו‪ .‬ג׳ תינוק יונק משדי אמו ואשה מספרת ע©‬ ‫בעלה רמז לאסתר עםאחשורוש ומפני ששם התנא כמשמר׳ שלישית כ׳ סימנים תינוק יומן‬ ‫וכו׳ שהוא רמז על ד׳ גליות ) י ( ואשה מספרת מם במלה רמז לגלות ד׳ שהאשה היא כ״י^‬ ‫תחזור לספר עם בעלה שנאמר תקראו צי אישי לפי שנפרד ממנה הזמן הגלות כאומרו מאנה‬ ‫להנחם על בניה כי אינם לא כתיב אלא כי איננו כי אין האיש בביתו ותינוק יונק משרי‬ ‫אמו על מלך המשיח דבתיב ביס מי יתנך כאח לי יונק שרי אמי מכ״צ‪ :‬וכתב רבינו במי״י‬ ‫פרשת‬ ‫‪m‬‬ ‫‪-‬‬ ‫מאמר א׳‬ ‫כונה על ג• פ*םרומ‬ ‫פרשת בא בפס־ק צא יחרץ כלב לשינו מניין מיש ‪ (*) :‬ומ״ש אוי וכי' לרמוז בי ר‬ ‫במיני ה׳ גלות ישראל ומרנן ביתי שאינם מקרינים לפניו קרננות מל כפרת עונותיהם‬ ‫ונשארו בטומאתם ובחנואם ומבע שליחותו יחייב היות רצונו הקדום שפם יי׳ אלם יהיי‬ ‫שלמים והם סרו מן הדרך וטבע יושרו יחברך יחייב שיהיו נענשים על חטאחם שכשביצ‬ ‫זה נחרכ הכית וככיכול באילו צר לו מל השחתת ממשה ידיו וזהי שנאמר בהשחתת העילס‬ ‫במבול ויחמצב אל לבו וכו׳ ואמר הנביא בכל צרוחם לא צר בו׳ וכחיב כיי״י יאמר עמו אנ י‬ ‫בצרה בו׳ מול יחבאר מנין זה באר היטב במאמר שאחר ז ה ‪:‬‬ ‫ע‬ ‫כ‬ ‫העשה בזקנה אחת שהיתה מקדמת בכל יום לבית התפלה וקודם עלות השחי אשדד‬ ‫חפלה ותחנונים ומאד מעשים טובים ‪ .‬ולאחר םותה באה בחלום למוכיח‬ ‫• אמרו לה מה את באותו עולם‪ .‬אסרה להש מבין אותי בדינין גדולים‪ .‬וכאשר < &‬ ‫ומ־יקים וצדקניות בשמחה מגרשין אותי מביניהם ‪ .‬ואמרה כשהייתי בחיים היין‪/‬‬ ‫•‬ ‫יוצאה מבית הכנסת בסדר קדושה )בספר החסידים( ‪:‬‬ ‫ר‬ ‫אנונה לזה המאמר על דבר שכתב בעל עין ישראל )מיין במ״י מצמו( וזה לשונו •‬ ‫בראות רבי יוסי שכבר מברו ימים רבים אחר החורבן ומדיין משיח לא בא מ ״‬ ‫לנו ומחשבתו להתפלל על המנין כאשר עשס דניאל שאמר למלאת לחורבות ירושלם ו ‪,‬‬ ‫ואתנה את פני לבקש תפלה בו׳ והאמת שדורו של רבי יוסי היה אחר דורו של ר׳ מקי‪3‬א‬ ‫שנצטמר מל איחור ביאת המשיח וטמה‬ ‫)דרוש לחרבות ירושצי׳ והגאולה ?שבת חזון‪(.‬‬ ‫ימי׳ מספר וחשב שבן בוזיבא היה משיח‬ ‫ומל יסור זה נבנה מאמר זה לר׳ יוסי שפעם‬ ‫ד ל י י א אמר רבי יוסי םעם אחת ה י י ‪-‬‬ ‫׳אחת נכנס להתפלל לחורבה ובו׳ רצס לומר‬ ‫מהלך בדרך ונכנסתי ל ח ו ד‬ ‫שנתן אל לבו לדרוש את ה׳ טל חרבות‬ ‫א׳ מחורבות ירועלים להחםלל ובא אלי '‬ ‫ירושלים ומרוב דבקות נפשי בזאת העחשבה‬ ‫זכור לטוב ועמר לי על הפתח והמת״‬ ‫גאה אליו השגה כדמות נבואה קטנה)שלא‬ ‫לי עד שסיימתי תפלתי אמר לי ש ל ן ^‬ ‫היתה אפילו על ידי מלאך אצא למטה מזה(‬ ‫עליך רבי‪ .‬אמרתי לו שלוס עליך ד‬ ‫•מיי אליהו הקיים בגון( יבנהש ‪ :‬ויאמר לו‬ ‫ומורי‪ .‬אמר לי בני ממני מה נכנסןן‬ ‫מ י מפני מה אתה מצממר בזאת המחשבה‬ ‫לחורבה זו‪ .‬אמרתי לו להתפלל ‪» » .‬‬ ‫עי אולי ח״ו אפשר שתהיה קורא תגר כנגד‬ ‫לי מפני מה לא התפללת בדרך א ש ד‬ ‫ממתיו יתברך מדומ אחרו פממי מרכבות‬ ‫לו מתיירא הייתי מפני עוברי דרביש‬ ‫המשיח וזה דקדוק לשין מפני מה תמורס‬ ‫אמר לי היה לך להתפלל תפלה ק{נףך‬ ‫‪.‬לשון תימה וצא אמר למה בו׳ והוא השיבו‬ ‫באותה שעד‪ ,‬למדתי ממגי נ׳ דבריפ‬ ‫ימהר‬ ‫•שאין זה כונתו רק להתפלל לפניו ית׳‬ ‫למדתי שאין גכגסין לחורבה ‪ .‬ו ל ס ף ^‬ ‫לו‬ ‫השיב‬ ‫*חישה בנין חרבות יהשצי׳ ואליהו‬ ‫שטחפללין בררן‪ .‬ולמדתי ש ה ט ת ^‬ ‫שרמז‬ ‫אפשר‬ ‫‪:‬מפני מ ה לא התפללת •בדרך‬ ‫בדרך יתפלל הפלד‪ ,‬קצרה אמר לי‬ ‫לו‬ ‫ודי‬ ‫ההיא‬ ‫המת‬ ‫‪:‬לו כי מדיין לא הגיע‬ ‫‪ no‬קול שפעת בחורבה זו‪ .‬א״ל ש פ ן‬ ‫שראוי‬ ‫לו(‬ ‫רמז‬ ‫חידה‬ ‫שיתפלל בדרך )ובל׳‬ ‫בת קול שמנהמת ביוגה ואומרת אוי לכן‪./‬‬ ‫זסחיייב אצלו להתפלל על קיים והעמדת‬ ‫י‬ ‫תניא‬ ‫ישראל בכל ימי אורך הגלות הדומה לדרך‬ ‫סוח קרוב נעיר‬ ‫לעיר‬ ‫בהינו הוא‬ ‫ואל יחשוב את עצמוו כאילו‬ ‫ופצו)כי הנה ימים רבים באים קולם ולבן יתפלל בדרך יזמן אריך ש מ י ד‬ ‫ומסרה יניע למחוז חפצי י‬ ‫מהיום מאז ער בוא יום ה׳ הגדול והנורא( ולזה השיב לו שהוא היה ירא )י(ממיכרי דרעי‬ ‫ט‬ ‫נ ן‬ ‫י‬ ‫כ ד‬ ‫ד׳ו‬ ‫כ י‬ ‫סף‬ ‫ת י‬ ‫׳‬ ‫כ ג י‬ ‫) י ] י‬ ‫‪%‬‬ ‫‪0‬‬ ‫ו‬ ‫טאםריב•‬ ‫ד ף ג*‬ ‫ו ר ק ראשון‬ ‫ביםח‬ ‫מיסת בר בארן ובו׳ ואין זה כפשוטו ממש רק לומר כי בימים ההם יושכי א״י ישיגו לאם‬ ‫לאכול ובגד ללטש בלי יגיע׳ ועמל ומלאה הארץ לימה את ה׳‪ .‬ואליהו השיב היה לך להתפלל‬ ‫תשלה קצרה לרמוז)'(שתאמת שכפי צרות הגליות אין מקום להתפלל תפל׳ ארוכה‪ .‬ר״ל רבת‬ ‫הכמות אצא קצרה הכמות ורבת האיכות וכאשר ראה רבי יוסי שאליהו רמז לו מנינים גדולי׳‬ ‫גא למנותם אסר לאהד למצוא חשבין ואמר צמרתי ממנו ג׳ דברים ומלבד שבא להודיענו‬ ‫מל דרך הפשע שהם ג׳ דינים חלוקים זח מזה ר״ל שלכתחלה מתפלל בדרך וכן תפלה קצרה‬ ‫‪ .‬ולא שנחשוב שמאמ׳ אליהו היה לך להתפלל בדרך סיינו דוקא להנצל מכנישתו לחורבה וכן‬ ‫התסלס קצרס לבטל זס ספיריש מנאן ואמר למדתי ממנו ג׳ דברים‪ :‬וגס פ״ד הנסתר בא‬ ‫לרמוז‪ .‬שלמד ממנו ג׳ דינים המחודשים בענין התבודדותו סאחר שאין נכנסין לחירבס רמז‬ ‫שלא יכניס אדם מחשבתי לשאול טעם לאריכות ימי המשיח‪ .‬וגם שלא להיות ממחשבי‪,‬קצין‬ ‫רק אס יתמהמהה חכה לו ויתפלל לפניו ית׳ על קיום העמדתינו בגלות הארוך ולזה תקנו‬ ‫ל‪/‬נשי כנסת הגדולה ברכת ראס נענינו וחותם בה גואל ישראל ואין הכונס בו על גאוצס‬ ‫ממש אלא מל הצלתינו מצרת הגליות וכן פירשו‪.‬המפרשים במס׳ מנילה וזהו הדבר השני‬ ‫שלמד מאליהו והג׳ שזאת התפלה תהיה קצרה ולא קצרה ממש אצא קצרה וארוכה וזאת‬ ‫התשוקה זכה היה לו לרבי יוסי במחשבותיו אלה הביאו לשמוע בת קול כו׳ ואומרת אוי‬ ‫בו׳ אליהו הוסיף להודיע שמנענע בראשו וכו׳ ורחמנא ליצלן מעניניס אלו כסשיטן ממש‬ ‫שהקב״ה אומר אוי כי הפעולות אלה מיוחסים לבני אדם והוא יתברך נבדל מכל זה מלוי רכ‬ ‫ודבריס אלו נאמרים ע״ד דברה תורה כלשון ב״א‪ ( ) :‬ובאותו יוס שנכנסים לבתי כנסיות‬ ‫ולבתי מדרשות לדרוש את ה׳ מורים על רוב תשוקתם שיתגדל שמו של הקב״ה ויתקיים‬ ‫מאמר הנביא ע״ה כי אז אהפך אל עמים שסה כרורה וכו׳ ע״כ הקב״ה מצטער מל גלותינו‬ ‫כביכול ומנענע בראשו כדרך לשון בני אדם כשמבהילין ותמהים עומדים ומנענעי׳ בראשיה׳‪:‬‬ ‫זאמר עוד מה לאב שהגלה את בניו וכו׳ הבונה בזה להודיענו בזה כי היטב חרה לו על כי‬ ‫גרוע בחירת׳ הם עצמם גמלו להם רעה ועל רוב מונס הגלם לבין האומות כי הגלות מכפר‬ ‫מון עם היותו אייהס וכל זמן שהם מטיבים מעשיהם בהיותם בגלות ונכנסים לב״ה ולב״מ‬ ‫ואומדים אמן יהא שמיה וכו׳ אומר הקכ״ה אשרי המלך שמקלסין אותי בביתי כך הכינה‬ ‫להודיענו שהקב״ה מתמרן ומשמח כשישראל אומרים שבחו וכביכול כאילו יש לו צער על‬ ‫שאותו קילוס ושבח אינו בבית מקדשו וימשך שתשוקתו וחפצו של הקב׳׳ה להשיב את בניו‬ ‫לקדמות׳ ושיקלסוהו בבית מקדשו שאז כל העמי׳ יכירו וידעו כי הוא אדון הבל ויתברכו‬ ‫גו גויס וכו׳ ובו יתהללו ובזה הלשין בפרק המוכר חת הססינ׳ במאמר רבה בר בר חנה‬ ‫גענין עקרבי ראהדרי להר סיני שהראה לו הסוא טייעא אמר שם בת קול יוצאת מהר חורב‬ ‫ואוסר אוי לבנים ובו׳ ואוי על שנשבעתי ובו׳ גס בפרק קמא דחגיגה הזכיר שמה בבי וצער‬ ‫גם בפרק הרואה אמרו הקב״ה מוריד ב׳ דמעות אל הים הגדול וכו׳ כולם ע״ר השליח‬ ‫ודרך משל אל המעטת העולם בזכיותיהן ותגבורת היצר המסית ומדיח ודברה׳ תורה כלשין‬ ‫בני אדם ובכל מאמר הכתוב דוגמא זו בהגיענו שם נחרש ענין ימויין שם ‪:‬‬ ‫‪v‬‬ ‫וקשה למה הקב״ה מביא יסודן על צדיק בלי מין וחטאת כלל וכתב רש״י ז״ל שהקב״ת‬ ‫מביא יסורין על־ו בעוה״ז בלא שום עין כדי להרבות שכר בעוה״ב ויש להקשות‬ ‫מל זה וכי קצרה ידו של הקב״ה להראות צו שכרו בעוה״ז מבלי שיביא עציו יסורין בצל כיון‬ ‫שהיה צדיק גמור והגדיל לעשות זכיות ה מ ס ונשמר‪ .‬מעבירה ובפרט בעניןהמתמת האלו‬‫‪ .‬למה נתן להם‪ .‬ע״י יסודן וכן‪.‬הקשה הרב‬ ‫בעל עיי והשיב כי אפשר להשיב תשובה‬ ‫• )דרש התורה וא״י ועיס״ב נתנה ביסודן(‬ ‫י ‪ .‬כוללת והיא שיסודן‪.‬סבאים‪,‬עצ‪.‬צדיק הנס‬ ‫הם מחיוב ׳המערכה‪ .‬שלו וכמו שהקב״ה‬ ‫‪ M J f t j .‬רשב״י אוסר ג ‪ /‬םתגות מונות‬ ‫משדד‪.‬םממרכת‪,-‬פעמים‪ .‬רבות צעשנת רצון‬ ‫גתן הקב״ה לישראל וכולם ע״י‬ ‫יראיו כן יוכל למשות להציל לצדיק הזג*‬ ‫ייסורין‪ .‬ואלו הן תורד‪ .‬וארץ ישראל ו ן ו מ‬ ‫מיסודו‬ ‫»א‬ ‫ברכומ • ר ק ראעון‬ ‫דף ח•‬ ‫י‬ ‫טאםר נ*‬ ‫מיסודו אכל כשימשה הקב״ה זה היה ראוי שישלם לו תגמול זכיותיו כפוה״כ נצמצו |‬ ‫ורצההקב״ס לזכותו ולהוסיף לו גמול כמוהיב כיון שסכל יסוריו שבאו עליו כחייו במנרכתו‬ ‫דומה למה שאמרו ברי אצימזר בן פרת במס׳ תענית דלא היל למסעם מרי כסי‬ ‫חיוב הממרכה וחכמים צדיקים אחרים ולא היו חפצים שתשתנה הממרבת מבורם בזי‬ ‫שלא לממע ממעלת הגמול הרב במוה״ב‬ ‫הנא ‪ .‬תורה מנין דכתיב אשרי ייגנד‬ ‫ונוכל לומר ע״ר השלוח שהקב׳׳ה בעצמו‬ ‫אשר תיסרנו יה וגו׳‪ .‬ארץ ישראל מגי»‬ ‫מביא עליו יסורין הללו כמי שיש בידו למחות‬ ‫רבתיב וידעת עם לבבך כי כאשי ייסד‬ ‫יאינו מוח׳ ביון שלא ביעל חיוב המערכה‬ ‫איש את בנו ה׳ אלהיך מיםרך • ןנתיכ‬ ‫בענהגו עם הצדיק״ אחרים לפעמים כמו‬ ‫בתריה כי ה׳ אלהיך מביאך אל ‪)1‬ףץ‬ ‫מם אברהם אבינו‪ :‬ונ״ל )׳י()כאן חסר *(‬ ‫םובה וכו׳‪ .‬עולם הבא מנין דכתיב בי '‬ ‫)םדושין( מה שתלה אלו השלש׳ מתנות‬ ‫מצוד‪ .‬ותורה אור‪ .‬ודרך חיים תוכחות מ ו ס‬ ‫כיסורין כי התור׳ צריך סאר׳ לקנות עיי‬ ‫)פייו בנוה שלום פ״א מאמר ב׳ דף כט( *‬ ‫יסורין כמו שדרשו זיל בפסוק ארם כי‬ ‫ימות באהל אין התורה מתקיימת •כו׳‬ ‫וכמ״ש ז״ל בפרקי אבות פת במלח תאכל כו׳ ועל הארץ תישן כו׳ כי התורה א י‬ ‫מתדבקת במי שמתעדן ומתענג עצמו כ״א בצמר מופלג ועיקר מצות התורה תלויות בארן‬ ‫ובפירותיה ובתרומות ומעשרות ולקט שכח׳ ופאה ודומיהן והתורה והמצות כולם בקיומי‬ ‫בטוה״ז יזכו לעוה״ב אס כן תלוי זה בזה‪ :‬ונוטה זה צדעת בעל עקיד״ה שמר פ״ז פ״י \ ‪y‬‬ ‫להיותם אלו ג׳ מתנות גדולות הערך לא יתכן שינתנו רק ע״י יסורין והוא החריצות העציס‬ ‫סמחוייב לעמוד על הזריזין ואזהר׳ טל נקיון חיי האדם וזכותם להשגת האדם היא התור‪-,‬‬ ‫דכתיב וגו׳ בי הוא מבואר שהתורה אינה נכנסת רק מ״י יסודן וצמצום בל דברי הקייס‬ ‫כמו שאמרו כך היא דרכת של תורה כו׳ ובמעט פרישות כל המנינים המטרידים כי <‪v‬״־‬ ‫אמרו בפרק המפלת מל אותן ימים שאדם דר בממי אמו ואין לך ימים שרוי בטובה מאן‪,-,‬‬ ‫הימים שנאמר מי יתנני כירחי קרם וגו׳ למדין אותו כל התורה כולה שנאמר ויורני ויא ‪.‬י‬ ‫לי וגו׳ ירמוז לימים שהאדם בהם מצומצם ומשוער בעניני הספיק או בלי שיהיה לו ‪Z,jj‬‬ ‫פסק מסעסקיס הזמניים כי הוא הנכון והמ זומן ללמוד התורה כולה‪ .‬ואולם מ ה ה ש «‬ ‫והצמצום ההוא כולו נשכח בי התור׳ והבדידות בצמצו׳ החיים יצאו כרוכים זה בזה בלי ‪pp-7‬‬ ‫והנה המתנה השנית היא מתנות האר! כידוע ליודעי׳ שאין עניני רק ההשערו׳ הק‪* ;,‬‬ ‫וצמצומ׳ הנאהבי׳ מהשלמי׳ וכל זה למה לפי שהתורה והארץ היי שני דרכי׳ עצמיי׳ המביא‪,,‬‬ ‫אליהם יהיו כמותם בהגבלה נאות׳ וצמצו׳ זך ונקי כמו שאמר ודרך חיים תוכחות מ ו ס ‪-‬‬ ‫ירצה שדרך החיים יתכן שיהיה בתוכחות מוסר כמו שהחיי׳ מצמם תכלית המוסר והגיזי‪*.‬‬ ‫היישר והטוב מכ״ל‪ ) :‬י (‬ ‫בחוב בספר ראשית חכמה טמס לאלו ג׳ מתנות כנגד ג׳ נפשות נפש רוח נשמה ו^‪.‬״״‬ ‫שירש אלו מקימי כמדו׳‪ .‬וסטע׳ שהקרי׳ תורה לא״י כי ישראל קודם שזכו לממנמ‬ ‫א״י זכו למתנת התורם במדבר וקודם שזכו לה היו ביסודן תחלה ופרעה הקריכ יישאו ‪£ 3‬‬ ‫ישראל את עיניה׳‪ .‬ואח״כ קריעת ים סוף ואח״כ מלחמת ממלק‪ :‬וכן במוה״כ נהר ‪7‬־‪_J,‬‬ ‫גגיד ונפיק מן קדמוהי ופי׳ בתיקוני׳ דף ד׳ דביה טכלין נשמתי׳ וכו׳ ע״ש בשער התשו‪«5‬‬ ‫‪.‬‬ ‫פ״נסי׳ קס״ג‪ :‬וכתב מיד שם ו ד ל ‪:‬‬ ‫ס‬ ‫‪3‬ר‬ ‫ר‪:‬‬ ‫נ ע‬ ‫(‬ ‫מ‬ ‫ע‬ ‫‪1‬‬ ‫?‬ ‫‪p‬‬ ‫^ ‪ V j‬אמרו בזהר שרשת וישב דף קס״א בענין יסודי הצדיקים שיש להם ונםנישנו^—‪.‬‬ ‫‪ I‬בחסרון הלבנה וכו׳ ואינון דםבלו עמ סיהרא ההוא םנימא אינון קרבין לה ת ד י ד‬ ‫זעל דא להחיות לב נדכאים באינון חילן דאתיין לה לאחחדתא יהא להון חולקוןןן‬ ‫*‪Ly‬‬ ‫אינון דסבלון עמה יחחדתון עמה ואלין אקרון יסורין של אהבה ‪ .‬של אהבה‬ ‫זלאו מניה מה הוא בר נש של אהבה אינון דאיתסגם נהורה של אהבה ‪L 1 r‬‬ ‫דאיחדחייא פאהבה רבה ובנין כך אלין אינון חברים טשות»ים באדר‪ .,‬זבאה ח ו ל ^ ן ן‬ ‫‪p‬‬ ‫בי־־כות‬ ‫מדקדאעון דף ה•‬ ‫מאמר די‬ ‫ז‬ ‫בעלמא דין ובעלמא דאתי דאינון זנו להאילמהוי חברים נהרה עלייהוכתיב למען אתי׳‬ ‫ורעי וכף עכ״ל ‪ .‬ומטעם זה נוהגין הצדיקים להתענות בערב ר״ח למי שהם מצטערים‬ ‫עמ פיהרא דפגימא כנזכר‪ .‬ואומרים שהוא כמור ק ט ן ‪ .‬מלבד טעם אחר אמרם הביאו‬ ‫עלי כמרה שמעטתי הירח וכל המצטער בצער השכינה יש לו שכר גדול וקרוב ה׳‬ ‫לנשברי לב דרשו שם על המצטעד וסבל בצערא דםיהרא דםנימא וכף ‪:‬‬ ‫וקשה והלא אין אדם רשאי לראות‪.‬תיירו כצערו[וכפרט שצערוהו ביותר‪ .‬כמקים שהיה‬ ‫לו לנחמו מצמרו כמה שאמרו ליעיין מר כמלית כו׳ כתב בעל פקידה שמר ע׳‬ ‫וז״צ כי היסודי׳ הזמניי׳ הם נר דליק ביד ה א ד לדעת מה טיבו עם בוראו ושאין‬ ‫‪.‬לרב׳ לבא כי אם בביטול המצות המרחיק נפש האד׳ מאלהיו ושעל ידם ישיב אליו ויתוקן‬ ‫ענינו ואמר שאם לא מצא בממשה יבדוק‬ ‫ברעות וההתרשלות השתדלות התורה‬ ‫)דרש אין יסורין בלא עון(‬ ‫והשכלתה וכאשר יקרה שלא יחטא באחת‬ ‫מהנה מה שיהיה על צד הפלא הנה באמת‬ ‫ד ד הונא הוו ליה אדבע מאות דני‬ ‫דחמרא איתקוף עאל לגביר‪ ,‬רב‬ ‫הוא ענין אהבה יתירה כענינו של איוב‬ ‫יהודה אחוד‪ .‬דרב סלא חםידא ורבנן ואמרו‬ ‫וכדומה וכמ״ש הכתיב בי את אשר יאהב ה׳‬ ‫ליה ע־יעיין מר במיליד‪ ,‬אמר להר ומי‬ ‫יוכיח ‪:‬‬ ‫חשידנא בעינייכו אמרי ליה מי השיר‬ ‫משל לעבד המלך ונאמן אהבתו אסר מנע‬ ‫קב״ד‪ ,‬דעביד דינא בלא דינא ‪ .‬אמר‬ ‫ממנו הנהיג בהיותו עומד מל‬ ‫להו אי איכא דשמיע עלי מילתא לימא‬ ‫משמרתו בי היא ענין האהבה יתירה והשענו׳‬ ‫אמרי ליה הכי שמיע לן דלא יהיב מר‬ ‫על נאמנותי עכ״צ‪:‬‬ ‫שיבשא לאריסיה אמר להו מי קא שביק‬ ‫בעל גוה שלום כתב כפרק ראשון מן‬ ‫לי מידי • מניה הא קא גניב ליה כוליה‬ ‫המאמר השני טעם‬ ‫אמרי לי׳ היינו דאטרי אינשי בתר גנבא‬ ‫נכון לכל אלו הדכרי׳ וז״צ הערה פקח‬ ‫גנובוטעמא טעים אם׳ להו קבילנאעלי‬ ‫עיניך וראה התועלות הנמשכות מזה המאמר‬ ‫דיהיבנא ליה איכא דאמרי הדר חלא‬ ‫הראשין שראוי לכל אדם להצטער מנזק‬ ‫‪.‬והוה חמרא ואיכא דאםרי אייקר הלא‬ ‫חבירו בהפסד ממונו והראי׳ מאל׳ החכמי׳‬ ‫ואזדבן בדטיהטרא ‪:‬‬ ‫התעוררות׳ לכא לגבי רב הונא כשהחמיץ‬ ‫יינו להורות שיש להם צער מזה ושלזה באר‬ ‫אצלו ‪ :‬השני שראוי לכל אדם הנופל תחת המקרי׳ לפשפש במעשיו לסי שאין יסורין בלא‬ ‫מון ולא יתלם בקרי שזה נמשך צקישי לב ‪ .‬וזה יורה אומרו ליעיין מר במלי‪ :‬השלישי הוא‬ ‫שאסור לאד׳ לחשוד בכשרי׳ וזה יורה אומרו ומי השידנא בעינייכו‪ :‬הרביעי שאין לחשוד‬ ‫בפעולותיו ית׳ להיות׳ כולם על קו הדין והיושר המוחלט כמ״ש כי כל דרכיו משפט וזה יורם‬ ‫אומר׳ ומי חשיד קב׳׳ה‪ :‬החמישי שראוי לשל׳ לקבל תוכחת הביריו ולהיות מודה על האמת‬ ‫וזה יורה אומר אי איבא דשמיע עלי מילתא בו׳‪ :‬הששי הוא שחייב ארם להוכיח חבירו‬ ‫מעבירות שבידו שיש מהתיקון בזה מה שלא ימלם כמ״ש הוכח תוכיח וגו׳ וזה יורה אומר׳‬ ‫הבי שמיע לן דלא יהיב מר שבישא לאריסיה‪ :‬השייפי שחייב אדם להתודות מה ך ( וצא‬ ‫יכחיש לבריות‪ .‬ובפרש לטובי׳ שהם רופאי הנפשות שאין ראוי)*( לחולה הפקח להעלי׳ דכר‬ ‫מהרופא המשתדל ברפואתו כרי שיצליח ויעלה על ידו הבריאומ השלם כן צריך חולה הנפש‬ ‫שיגלה כל עניניו לרופאי הנפשות שהם החכמי׳ וזהו שאמר ליה מי קא שביק לי מדי‬ ‫מניה הרי הודה ולא בוש רק התנצל‪ :‬הח׳ שאין ראוי לשלם לקחת מה שאינו שלו וליהנות‬ ‫מהגזל אם לא בעדה במשקל ולא מביר איניש רינא לנפשיה לבלתי תת לגנב הלק הר&וי‬ ‫מהשותפות בחשד שחשוד על הגנבה ולעכב את שאינו שלו בידו פן יאונה צו בל און בממדתו‬ ‫וזה יורה אומר׳ היינו דאערי אינשי בתר גנבא גנוב וכו׳‪ :‬התשיעי שראד לאד׳ לשמוע‬ ‫<שלמי׳ צפשות כבל אשר יורוהו הס יורס אומר ק‪:‬יצ*א עלי ד&יבנא הי׳ להורות כת‬ ‫הסצלנומ‬ ‫סםבלמת ‪5‬עה גדול וחקון הפעולות שמביאות רפואות לפו;׳ וקורע גזר דני של ארס‬ ‫כפו שארז״ל גדולה תשובה שמכיאת רפאות שנאמר ארפא משינת׳ יזה יורה אימר פה איני(‬ ‫דאמרי הדר חלא והיה חמרא וכו׳ ‪:‬‬ ‫‪ n f e ^ O‬בחפיר אחד היה עני ביותר ונתגלה לו אליהו בדמות ערכי ונתן לו נ׳‬ ‫בספים ונשא ונתן בהמ והעשיר ועל ידי משאו ומחנו שכח חפידווו‬ ‫ושפוש תפלתו חזר אליו אליהו ונמל מטנו השני כספים וירד מנכסיו ונכנפ אוהו‬ ‫שמק לטמיון‪ .‬חזר החסיד לבכות וכו׳‪ .‬חזר אליו אליהו אמר נשבע אתה אפ אגי‬ ‫מחזיר לך אותפ ב׳ בסמים שאתה משמר עונת חסידוחך אמר לו הן ונמל ב׳ נספימ‬ ‫והעשיר ‪ .‬הרי שלא יסיר חסידותו בעבור מבת עםק הממון‪:‬‬ ‫פירש״ צפון לדרי׳ ראש׳ ומרנליסיה זה לצפון וזה לדרי׳ ונראה בעיני שהשכינה במזית‬ ‫אי במערב לפיכך נכין להסב דרך תשמיש לרוחות אחרות מ״כ‪ :‬ותוספות דוקא‬ ‫כשישן עם אשתו כי הוא דבר ננאי לשכב מם אשתו מקים שכינה ומוכחי קראי‪ .‬וצפמך‬ ‫לשון צפון ‪:‬‬ ‫ונראה הכוונה של זה המאמר בהקדמה ע״ר‬ ‫)כונה למאמר הנותן מפתו בין צפון לדרוס(‬ ‫שארז״ל הרוצה להעשיר יצפין הרוצה‬ ‫לסחכי׳ יררי׳ • וסימניך שלחן בצפון ‪.‬‬ ‫א ^ ף * רבי חםא בר חנינא אמר יגי•‬ ‫ומנורה בדרו׳‪ .‬ופירוש דכרי הם להיות כי‬ ‫יצחק כל הנותן מפתו בין צפון‬ ‫אמרו חכמי המחקר אץ ישיב בדר‪,‬׳ מחמת‬ ‫לדרום הווין לו בנים זכרים שנא׳ טמתיש‬ ‫רוב חמימות והוא מקום ישוב הדעת ומקום‬ ‫ידך ה׳ ממתים מחלד חלקם בחיי‬ ‫התבודדות בדוכן לקבל המושכלות ‪ .‬וזהו‬ ‫וצפונך תמלא בטנם וכו׳‪:‬‬ ‫שאמרו הרוצה להחכי׳ ידרי׳ שאין שם מי‬ ‫שינורידהי‪ .‬וזהו ענין החכמי׳ שהזכירו כס׳‬ ‫הספינה ברבה ברבר חנה אזיל למדברא והוא מקום התבודדותלסשינ הסישכלית ‪ .‬ועלז‪-,‬‬ ‫אמרו וסי׳ מנירם בדרי׳ רצו כי כי המנורה היא רמז בשבעה נרות על שבעה חכמות שה©‬ ‫‪,‬‬ ‫מושגות מצד דרוס‪ :‬ועוד אמרו הרוצה להפשיר יצפין שנאמר מצפון זהב יאתה רצי בי‬ ‫שרוצה להיות משיר כלמוד התורה והחכפה שהיא צפונה במקו׳ צפון וטמון ‪ .‬צריך להצפין‬ ‫עצמו ולהטמין מן בני ארס או לחפשה במטמוני׳ שנאמר אס תבקשנה ככס‪ q‬וכמטמוגי‪,‬‬ ‫תחפשנה אז תבין וכו׳‪ .‬ומ׳׳ש הכתוב פצפון זהב יאתה ר״ל התורה נקראת כן שנא׳ &‪t‬‬ ‫יערכנה זהב‪ .‬ואמר הנחמדי׳ מזהב‪ :‬ונתנו סימן לדבר שלחן נצפין רצו בו החכמי׳ הנקראי‪/‬‬ ‫שלחן כמאמר׳ ז׳׳ל ברבי עקיבא שאמר במיתת רבי אלימזר הרבה מעות יש לי ואין שלחני‬ ‫לסרצות׳‪ .‬ועוד אמרו בשרא שמינא אפתורא דדזבא ‪ :‬וזה השצחן בצפון רצו בו סתרי תורל‪:‬‬ ‫לא היו מנלין אלא לצנומי׳ יצפיני׳ וטמוני׳ שנא׳ ואת צנומי׳ חכמה ‪ .‬ומ׳׳ז אמרו בעאסד‬ ‫כל הנותן פטתו בין צפון צררו׳ רמז בנותנו הממה בין צפון צררו׳ יזכור בשמת החבור‬ ‫החכמה שבצד דחס ובצד צפון היינו שיחשוב בחכמה ובתורה ובמצות יזכה לבנים זכרי׳ פע)י‬ ‫תורס כי הכל תלי בעחשבה כידומ לחכמי המחקר כנזכר וזהו שמביא ראיה מפסוק ממתיס‬ ‫ידך ה׳ כו׳‪ :‬רצו בו מי שממית תאותו הכלבית הגשמית ומושב בחכמת אלהות יזכה לבני‪/‬‬ ‫שיסיו פוסקי׳ בתורם סנקראת פן חיים וצסונך תמלא בטנם ‪ .‬רצו בו מצד המחשבה לחכמיו‬ ‫צסונס שבלבו מאות׳ חכמס צפונה תתעכר אשתו ותוציד כניס זכרי׳ ראויי׳ לאותה חכמין‬ ‫אבל נקטת אינן כני תורה וחכמס • לכך אמר כניס זכרי׳ כלומר ראויי׳ לחכמס נסתר!‪/‬‬ ‫ומשפיעי׳ מסכמת׳ לנשפמי׳ אחרי׳ כמו שהזכר משפיע לנקבה מן הברכה שהוא מקב}‬ ‫מבריכה העליונה • כך משפיעי׳ מחכמת׳ לשלמטה מ ס ס ) י ( ור״ל שהנותן מטתו כין צסול‬‫לדרו׳יזכס לבני׳ זכרי׳ שיס־ו לסם תלמידי׳ והסקרויי׳ בניס דכתיב כניס אתסלה׳ וכל \<‪z‬‬ ‫<ןלר מ מ ש ג ה מסורס זקיישס כנזכר‪ :‬או ירצה בין צפון לדרי׳ וט׳ שיטיןגץ אצוםצידי<‬ ‫‪.‬ל*‬ ‫‪0‬‬ ‫מ‬ ‫סוי אטיס ז״ר כל הנותן טשומו בין צ*ץ לדרום‬ ‫ח‬ ‫לסי שבאמצעות׳ ממוזגי׳כין החום הגדול וכין הקור הגדול ומתוך כך יזכור לקרר לעתור‬ ‫ולעשות מצות כוראו רק בסריה ורכיה ולעשות קצת רצון יצר הרע ולא כל רצונו כמאמרי‬ ‫ז״צ כסוטה יצר ותיניק ואשה שמאל דוחה וימין מקרכ‪ .‬אמני אם הוא ירצה לדחותו מכל וכל‬ ‫שלא להשתמש נו כלל אינו דרך הראוי והנכון כי לא תהו כראה לשכה יצרה• על כן אמרו‬ ‫השלמי׳ המכוין ביו שתי אלו הקצוות יהיו לו כנים וכרי׳‪ .‬ר״ל הכוכשי׳ יצרם שכן דרכו של‬ ‫איש לכבוש שנאמ׳ וכבשוה וכוי אמנם אשה אין דרכה בכך ואדרבה יצר מלבשה כמאמר׳ ‪Y1‬‬ ‫בגמר׳ סוטה רו‪5‬ה אשה בקב ותפלות עמו מתשעה קבין ופרישות וכו׳ ובס׳ לא יחפור אמד‬ ‫רב יהורא ע״ד יערוף כמטר לקחי זה רוח מערבי שלקחו מעריפו של עולם‪ .‬תזל בטל אמרתי‬ ‫זה רוח צפונית שמזלת את הזהב מביס שנא׳ מצפון זהב יאתה וכי׳הא הזלים זהב מכיס‬ ‫בשעירי׳ עלי דשא זה רוח מזרחית שעסערת כל העול׳ כאלו שעירי׳ וכרביבי׳ עלי עשב ‪/‬ה‬ ‫רות דרומית שהוא ממלה רביבי׳ ומגרל עשבי׳‪ :‬אמר רבי יצחק הרוצה שיתחכם ידרים ‪.‬‬ ‫שיתפשר יצפין‪ .‬וסימן שלחן בצפון ומנורה בררו׳‪ :‬לא אמר יתפלל בררו׳ אלא יררי׳ כלומר‬ ‫יכוון למרת דרום לאור הבהיר ‪ .‬ועל זה היו נשחטי׳ תודה ושלמי׳ בררו׳‪ .‬והרוצה להתעשר‬ ‫יצפין יכוון לבו למרת צפון אשר משם העושר‪ .‬ומפני זה אמרו מפני מה אין ישראל נענין‬ ‫שאין יודעין להתפלל בשם כלומר הראוי לאותו מנין ושלא תהא המחשבה זזת מיסוד השם‬ ‫באשר בארנו בפ׳ עשרה יוחסין מספר שערי אורה ומשל שתביא שם למי שיש בידו מפתחות‬ ‫כי׳ ע״ש ‪:‬‬ ‫ובילקז» פרשת ויבש סי׳ קנ״כ כפסוק ויסע ישראל וכו׳ וז״ל א״ר יהושע נ״ל חזרתי עצ‬ ‫כל כעלי אגלה שבררו׳ שיאמרו לי פסוק זס וכו״ אם כן מציע שיושכי דרום היו‬ ‫מלאים בתורה וכאגדות יתר על שאר סטרין דעלמא מהאי טעמא הנזכר ‪:‬‬ ‫אחרי כתבי ב׳יז כא לירי ספר א׳ שמו ראשית חכמה ומצאתי כתוב בשער הקדושה פרק‬ ‫ט״ ז וז״ל ידוע כי הקור החזק הוא לפאת צפון והחום החזק הוא לפאת דרום ‪.‬‬ ‫וחכמי האמת יודעי׳ בי הרחקת האדם אל הקצוות אינו מדין הטוב והישר אבל המרות‬ ‫הבינוניות הם המובחרות וע״ז אמר שלמה הע״ה אל תהי צדיק הרבה ואל תרשע הרבה‬ ‫ואל תהי ‪0‬כל ‪ .‬ולפי שצפון ודרום הם שני הפכים לחום ולקור ססתירו דבריה׳ ורמזוס‬ ‫באפרם כי המשמש מטתו בהיות מזג גופו ממוצע בין החום ובין הקור ואז יוכלו טבעיו‬ ‫לנוח ולא יזריע מהרה אכל יוכל לבעול וימתין ואז סאשת מקדמת להזריע תחלה ונמצא כי‬ ‫זרעהאשה כדמיון חומר וכי יבא אחי׳כ זרע האיש נמצא כדמיון היוצר שמצייר צורה בחומר‬ ‫זהו סור שאז״ל בשכר שמשהין הצריקי׳ עצ הבטן הוין צהו בניס זכרי׳ שנאמר הנה נחלת‬ ‫ה׳ בנים וגו׳ ובהיותך מבין כ״ז תבין סוד כל היותן מטתו בין צפון לדרום וכו׳ וזהו בחצי‬ ‫הלילה שכבר שקט הגוף מרתיחת טבע המזון שאכל‪ .‬וכל מי שנולד מטפה ממוצעת בין‬ ‫הקור לחום יהיה לעולם חכם יקר רות איש תבונה • ויהיה בדעותיו ומדותיו מעורב עם‪-‬‬ ‫הבריות וע״ז נאמר ונתת לאעתך זרע אנשים עכ״ל‪:‬‬ ‫מצאנו וז״ל ורזא דא אוליפנא קב״ה יהיכ מעתו בין צפון לררופ ‪ .‬והכי‬ ‫‪131‬חר‬ ‫אוליף לי אבא והדיין ליה בגין דכרין דהא אתכוון כלםי םהימנותא‬ ‫עילאה כשלימות דכולא לגבי קב״ה דאיהו בין צפון לדרוס ודאי שיהיו בנים זכרים‬ ‫ונכולא בעי לאחזאה עובדא דלעילא וכמה דאתחזיאו האי עובדא דלתתא הכי ודאי‬ ‫אתער לעילא ואוקםוה עכ״ל ‪:‬‬ ‫נ ת נ הרקנא״ט ביאור זה סמאמר המופלא יש בו סוד גדול וזהו ביאורו אמר כי הקב״׳ה ית׳‬ ‫יהיב מטתו כין צפון לדרום רצה לומר כי מדת הרחמי׳ מקבלת הברכה עצ דרך‬ ‫האחדות מדרום ומצפון • מדרום קודש שסוא חסד זאס״ב מן הגבירה שהיא האש הגדולה‬ ‫שאמר הכתוב האש הגדולה הזאת לא אראה מור ולא א ש ת ‪ .‬ומשחו של הקב״ה היא מ ת‬ ‫התפארת שאמר הכתוב בית קדשינו ותסארתינו וכו׳ וכי השיג מרע״ה שנאמר ככל כיתי‬ ‫נאמן הוא כי ורך האדם צרור נניתו וזה הבית הוא‪ ,‬מ ס ת ישראצ שצמפצם ‪:‬‬ ‫כתב‬ ‫נדבו*‬ ‫•רק ראשון‬ ‫דף ר‬ ‫מאטד ר‬ ‫*‪ 3n‬סרשב״א בחרושיו יש בהגרם זו סול נשגב גם הנגלה נאהב מאור כזהב ותחלה אמירן‬ ‫מל כונת התפילין שצונו הקב״ה כהנחתן לפי פשנון מלבר מה שנרמז בהם לכעלי‬ ‫החכמה ומכאן תבין התפילין שהקב״ה מניח‪ :‬לע כי התפיצין קראם הכתוב מוספות ולשון‬ ‫האמור בפ׳ במה אשה יוצאה‬ ‫ונצמדנו לסניח כזרומ כנגד הלב לשתי כוונות‬ ‫האחד לרמוז מל היות אהבת השם וייחודו‬ ‫)דרש למצות תפילין(‬ ‫וזכרין מופתיו כחותם מל זרועותינו והשנית‬ ‫להורות בי ראשית והשכל ישרש שהוא בלכ‬ ‫רבין בר רב אדא אסר רני‬ ‫מאתו ית׳ ושהוא ית׳ יסוד הכל וממנו ישאכו‬ ‫יצחק מנין שהקב״ה מגיח‬ ‫כל השכציס שהוא שורש הכל ושל ראש‬ ‫תפילין שנ׳ נשבע ה׳ בימינו ומריע עוזו‪.‬‬ ‫לכממת האלו נ״כ להיותו ית׳ תפארתנו‬ ‫אין ימינו אלא תורה שנ׳ מימינו אש‬ ‫זלממר מצותיו ויחודו עטרת לראשנו בעליון‬ ‫דת למו ואין עוזו אלא תפילין שנא׳ ה׳‬ ‫המקומות ומקום שהמוח רופס לרמז שהמוח‬ ‫עוז לעמו יתן ומנין שהתפילין עוז הס‬ ‫שהוא מקום קבול השכל ושהוא מתפשט‬ ‫לישראל דכתיב וראו כל עמי הארץ כי‬ ‫*ליו מן הלב מאתו ית׳ ושהיא שורש להתחצ׳‬ ‫שם ה׳ נקרא עליך‪ .‬ותניא רבי אליעזר‬ ‫ולהתפשטות ושל יד בית אחד רמז לאחדות‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫הגדול אומר אלו תפילין שבראש‬ ‫ושל ראש ד׳ בתים רמז להתפשטות בשורש‬ ‫אמר ליה רב נחמן בר יצחק לחייא גד‬ ‫וענפים ואפשר כי ע״ז רמזו ז״ל בפירושם‬ ‫אבין תפלי דמארי עלמא מה כתיב בהו‬ ‫יד‬ ‫האמיתי שאמרו כשהו׳ מניחם מניח של‬ ‫אמר ליה וטי כעמך ישראל נוי אחד וטי‬ ‫חולין‬ ‫ואס״כ מניח של ראש וכשהיא חילז‬ ‫נושבה קודשא בדיך הוא בשבחייהן‬ ‫של ראש ואח״כ של יד דכתיב יהיה לאות על‬ ‫דישראל אין דכתיב את ה׳ האמרת היו‬ ‫ידייך ולטטפות כי׳ כ״ז שיהיו בעיניך יהיו‬ ‫וה׳ האמירך היום אמר־ להם הקב״ף‪,‬‬ ‫וטוטפות‬ ‫שתים אות יחידי והוא השורש‬ ‫לישראל אתם עשיתיני חטיבה אחו;‬ ‫רבים והם פנסי׳ אבל יש שורש אע״פ שלא‬ ‫בעולם אף אני אעשה אתכם חטיבד‪,‬‬ ‫יתפשטו הענפי׳ וככה ממעיין אמת המיס‬ ‫אחת בעולם ‪ .‬אתם עשיתיני חטיבה אחת‬ ‫ימשכו הנהרות וכל מה שיש בד׳ בתים‬ ‫שמע ישראל כי׳ אף אני אעשה כן‪/‬‬ ‫שבראש יש בבית האחד שביד שהפנפי׳ מן‬ ‫דנתיכ ומי כעמך ישראל נוי אהד בארץ‬ ‫השורש ואין במנפי׳רק מה שיש בכח השורש•‬ ‫בו׳ ‪:‬‬ ‫והיותם ד‬ ‫)בנוה שלו׳ מאמר ב׳ פ״א‪ :‬פקידה פ׳ כי‬ ‫בתים כננד ד׳ רוחות להמליכו‬ ‫תבא ‪ :‬ובבחיי פ׳ כי תנא(‬ ‫סל כל‪ .‬וכמ״ש ז״ל מעלה ומוריד כרי להמליכו‬ ‫למעלה ולמטה מוליך ומביא להמליכו על ר׳‬ ‫רוחות העולם ומעתה התבונן שהוא ית׳ אחל וייחדנו לו כרכתיכ דוד לי ואני לי ו כ ת י‬ ‫ומי כעמך ישראל גוי אחר בארץ רצונו נוי אחל מיוחל למיוחל ונתננו מליון לתהלה ולתפארת‬ ‫והמיר שאנו ראשית המחשבה בבריאת עולם דכתיב קודש ישראל לה׳ ראשית תבואתו ושהוא‬ ‫יס׳ מעיד בנו שהוא משתבח במולמו כאשר אמ דבקי׳ בעבודתו כדכתיב את ה׳ האמרת‬ ‫היום וה׳ האמירך היום וגו׳ וכתיב ישראל אשר בך אתפאר‪) .‬׳(ואלו הן תפילין של ראש וש׳׳י‬ ‫שהקב״ה עניח הכונה על דבקות בייחוד יכוונת ההתחלה בבריא׳ מהם ושבראש להיות עליון‬ ‫להתפאר בהם ושהעולם מהברך בהם שההתפשטות בטיבות המול׳ וקיומו מ ה ם ‪ .‬ובהם ‪n‬‬ ‫בתים שא״א לד׳ רוחות הפול׳ בלא הם וכמ״ש חז״ל פ״ק דע״א כי כד׳ רוחות השמיש‬ ‫פירשתי אתכם בית ישראל בד׳ רוחות לא נאמר אלא כד׳ בשסשאיא למול׳ בלא ר׳ רוחות‬ ‫‪ V‬א״א לטיל׳ בלא ישראל וכתיב ונברכו בך כל משפחות האדמה עכיל הרשב׳א ‪ :‬וכתב שיי‬ ‫כי הבית אמד של תפילין של יד יד׳ בתים שבתפילין של ראש לרמוז כי כל פניני סנס*‬ ‫ו » י ף משיעבלים לו ית׳ והגון( הוא מר׳ יסודות‪ .‬והנפש היא אחת אן( כי יש בה כחוק‬ ‫מלוקים וכן בתפילין שכנגד הלבבית אחד בלבד ובתוכו ד׳ פרשיות ובתפילין שכנגד!המול‪,‬‬ ‫ר׳ בשים כעד ו ׳ יסודות » י ף ‪ ) :‬י ( מפלי התלמוד רצו להסכי׳ ממש חסילין רמרי עלמא ©ש‬ ‫מ ו מ ס ת‬ ‫ת כ ש י ט‬ ‫ן ע ך י ) ן מ ן נ ח‬ ‫ל ת פ ל ( ר ת‬ ‫פ ‪ 1‬ש ן ן‬ ‫ו ל א‬ ‫ב נ ו ן נ ן פ ת‬ ‫אמר‬ ‫ש‬ ‫ב‬ ‫מרק ראשון‬ ‫ברכות‬ ‫דף ר‬ ‫מאטד ד‬ ‫‪0‬ו‬ ‫תפילין שלט ר״ל שיהיה חוש הקושר עטדתינו עם השגחתו יש׳ כאופן ‪6‬חד כלא שום חילון«‬ ‫וכמו שכתפילין שלו כתוכ כבית א׳ של יד כל מת שכתוכ כר׳ כסיס של ראש כן יהיה‬ ‫בתפילין דמרי עלמא ומה שהביא הכתוב לראיה נשבע ה׳ כימינו כו׳ כל זה כלשון מ י אדם‬ ‫כמו שהיה דברי הנביא משל וחידה ע׳׳כ ‪:‬‬ ‫זקשה על זה המאמר מובא ‪ .‬ראשונה מה שאמר כל הרגיל לבא לכ״ה וכו׳ דמשמע מי שאינו‬ ‫רגיל לבא אין הקב״ה משגיח מליו אם כן מציע חוטא נשכר‪ .‬ועוד קשה למה לא‬ ‫אמר הקב״ה מענש אותו‪ .‬ועוד קשה למה אמר משאיל בו היה לו לומ׳ שיאל בו‪ .‬למי שואל‬ ‫והלא גלוי וידוע לפניו ית׳ כל דלכי איש ולו נתכנו עלילות שנאמ׳ גדול העצה ורב העליליה‬ ‫אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם‪.‬‬ ‫ע״ק י •‬ ‫וכתיב ובוחן •לבות •ה׳‪ .‬״ •‬ ‫)כוונה לכל המיל ל א ל ״ה ולא א (‬ ‫אם לרכר מצוה‬ ‫הלך נגה לו וכו׳) (יהלא איו מצוה נדחית‬ ‫במול׳ מפני התסלה שהרי מצות המילה שהיא‬ ‫רבין בר רב אדא אמר רבי‬ ‫אמך‬ ‫שקולה כנגד כל המצות ומיקר מצותה בבקר‪.‬‬ ‫יצחק כל הרגיל לבא לבית‬ ‫הכנסת ולא בא יום אחד הקב״ה משאיל‬ ‫ונדחית מפני התפלה שהיא קודמת לברית‬ ‫בו שנא׳ מי בכם ירא ה׳ שומע בקול‬ ‫מילה‪ .‬ואם כן איך אמר במל המאמר נוגה‬ ‫עבדו אשר הלך חשכים ואין נוגה לו ‪.‬‬ ‫לו אם לדבי מצוה הלך ולא לב״ה להתפלל‪.‬‬ ‫אם לדבר מצוד‪ ,‬הלך גיגה לו ואם לדכר‬ ‫ונקדים תחלה מ״ש רז״ל הקב״ה מדקדק עם‬ ‫ד׳רשות הלך אין נוגה לו מאי טעמא‬ ‫צדיקיו כחוט השערה שנא׳ וסביביו נשערה‬ ‫משוס דהוה לי׳ לבטוח בשם ה׳ ולא בטח‪:‬‬ ‫מאד‪ .‬וחטא מרע״ה יוכיח ברבר קטן שחטא‬ ‫)מאמר ז(‬ ‫נחשב לו לעון גדול לחייבו במיתה כמבואר‬ ‫בכל הספרי׳ המס־ישי׳ הדורשי׳ והדורש‬ ‫ידרוש משם• ואם אולי איש אחד היה עובר אפילו בגדול מאותה עבירה לא היה מקהיר‬ ‫הקב״ה עליו לקוצר ידיעתו ‪ .‬ושטותו אהניאותו‪ .‬וזהו אמרם ז״ל כל הגדול מחכירו יצרו‬ ‫גדול ממנו רצו בו עונשו גדול מ מ נ ו ‪ .‬דרך משל איש הקרוב »אד למלך ואהובו שבטח בו‬ ‫לב המלך והוא עבר על צווי המלך והגר ברית חק מלכות ‪ .‬בודאי כועס עליו וחמת המלך‬ ‫בערת בו יותר מבאיש אחר הנעזב ומשולח ומרוחק מאד מבית המלך ועובר על דת אין‬ ‫המלך מקפיד עליו להענישו כ״כ במו אהובו וקרובי המתריס בו ‪ .‬והנמשל יובן‪ .‬ואל כונה‬ ‫זו בא רבי יצחק לומר כל הרגיל לבא לבית הכנסת ולא בא יום אתר וכו׳ דרוקא אם רגיל‬ ‫בכך בבל יום לשקוד על פתחי בים הכנסת יום יום והוא ודאי אהובי של מלך לכך הקב״ה‬ ‫מקפיד עליו ביותר וכועס בו‪ .‬אמנם לרוב אהבתו וחמלתו עליו משאילו מן השואלי׳ דין עליו‬ ‫והם המקטרגי׳ מדת הדין‪ .‬ומדת הרשמי׳ משאיל בו ר״ל מבקשי׳ רחמי׳ עליו כמו יתן ה׳‬ ‫שאלתך רחנה הוא לשון בקשה‪ .‬וכמו ימלא ה׳ כל משאלותיך וכו׳ והוא לשון השואל והמשאיל‬ ‫הנזכרי׳ בדברי רז״ל בב״מ נמצא שמדת הדין השואל‪ .‬והקב״ה הוא המשאיל ומבקש רחמי׳‬ ‫שיכבשו רחמיו את כעסו‪ .‬כמו שהזכירו ז׳יל בס׳ זה מאי מצלי אמר רב זוטרא בר טוביה‬ ‫אמר רב יהי רצון מלפני שיכבשו רחמי את‪.‬כעסי ויגולו רחמי על מרותי ואתנהג עם‬ ‫בני במרת רחמי׳ ואכנס להם לפנים משורת הדיןע״ב‪ .‬וכל זה דוקא בצדיק גמור אמנם‬ ‫בסתם בני אדם לא דאפי׳ לא בא לביהבי׳נ בכמה ימים אין הקב״ה משאיל בו ויניחנו ביר‬ ‫המקטרגי׳ שימסור אותו ליד המערכה ויעלים עין הקלייה ממנו ומסלק מעליו ‪ .‬וכל זה‬ ‫מיירי שהצדיק גמור לא בא לבית הבנשת עביר מצוה עוברת אמת שנזדמן לו אותה שעה ‪.‬‬ ‫כמו קבורת מת מצוה או להכניס חתן וכלה לחוסה ‪) :‬כנ״ל המחבר( )בקהלת יעקב(‬ ‫ב‬ ‫‪3‬‬ ‫‪3‬‬ ‫י‬ ‫ובזוהר‬ ‫ריש »רשת אלה הדכרי• זה ל»וגו‪ .‬ר׳ ‪ pmr‬ודי יהודה חוו אזלי‬ ‫נאורחא ‪»» .‬ו לההוא אתר דכור •כגין אתארחו באתתא חדא דהוה‬ ‫לה ברא תדא זיעירא וכל יואא הוד‪ ,‬ב‪3‬י ‪»8‬רא‪ .‬ההוא יו»א פליק אבי נ*רא ואת*‬ ‫לביתא‬ ‫ברכוח‬ ‫מרק ראשון דף ו‬ ‫מאמר ז‬ ‫‪ kmS‬חטא לון לאלק ה ט מ י ן ‪ .‬אסרה ליה אטיח קריב לגבי אלין גובוין חכיטין‬ ‫עלאין והחוח טנייהו ברנאן‪ .‬מריב לגנייהו ‪ .‬עד לא קריב הדר לאחווא ‪ .‬אטד למ‬ ‫לאטיה לא נעינא לקרבא בהדייהו לגבייהו‪ .‬דהא יוטא דא לא קרן ק״ש ‪ .‬והכי‬ ‫אוליםנא כל מאן דלא הרי ק״ש נעונתיה בנדוי הוא כל ההוא יומא ‪ .‬שטעו אינון‬ ‫ארימו ידייהו ובריבו ליד‪ .,‬אמרי ודאי הבי הוא ויומא דא אשתדלגא בהדיחחן וכלה‬ ‫דלא הוד• לון כל צרביהון והוו טחאחרון לאזדוונא ולא הוד‪ .‬בר נש לאשתדלא עלייהו‪.‬‬ ‫ואגן אשתדלנא בהו ולא קרינן ק״ש ומאן דאחעסק במצוד‪ ,‬מטור מן הטצות ענ״ל ‪:‬‬ ‫וניל לוקא כי האי נוונא ובלומה לזה ראוי לבטל התפלה בזמנה ולעשות המצוה קולס‬ ‫ואח״כ יתפלל‪ ,‬אמנם שאר המצות כנון בקור חולים‪ .‬והשכמת בית המדרש‪ .‬והבאת‬ ‫שלום שבין ארם לחבירו‪ .‬וגמילות חסדים וכדומה להן זמן תפלה קודם כי היא כלל האמונה‬ ‫ועיקר נדול בתורה כמי שביאר בעל עיקרי׳ מאמר ר׳ וז״ש המאמר אם לדבר מצוה הלך‬ ‫נוגס לו רצו בו שהקב״ה מצילו מן המקטריני׳ אס עסק במצוה אחרת כנזכר ‪ .‬אבל אם לא‪-‬‬ ‫פסק בעצוה רק לדכר הרשות הלך כגון שעסק באיזה עסק שאינו לא מצוה ולא עבירס‬ ‫אז חשך לו ואין הקב״ה משאיל בו ויניחנו ביר המקטריגי׳‪ .‬אמני אס איש אחר עשה מצוש‪.‬‬ ‫בשעת התפלה ריל אותו שאינו רגיל לכא לביהכ״נ בכל יום אינו ברין זה‪ .‬והטע׳ כיון שאינו‬ ‫מורגל לבא לביהב״נ מסתמא אינו מקפיד במצות כ״כ לפי שתתפלה היא גדולה מכל הקרגנות‬ ‫ופנה ועיקר גדוצ בתורה והוא ביעט בה אין הקגיה מתיחס ומתעצה במצותיו בי אין‬ ‫הקב״ה רוצת בזבח רשעי׳ ותומכה היא לו ומובן הוא ניד המקטריגי׳ לעשות בו כרצונ׳‬ ‫ולהשחית גופו ונפשו יקלעו כתוך כ;> הקלע ובו׳ ‪ :‬ובספר הזוהר פ׳ בלק בפסוק ועתש•‬ ‫לכה נא ארה יש שם מנין מתוק בדבש בפירוש פסוק זה מי בכם ירא ה׳ שומע בקול עבלן‬ ‫אשר הלך חשכים ואין מגה לו יבטח בשם ס׳ וכו׳ וטעם נכון שיקרא ירא ס׳ סבא לבית‬ ‫הכנסת סדיר ‪:‬‬ ‫!בזוהר‬ ‫פירש עוד הרשב׳׳י בפרשת ואדא על םסוק בטחו בה׳ ע ד עד כל יוטוי‬ ‫דבר גש בעי לאתתקטא ביה בקדוש ברוך הוא דהכי אטד דוד אלוןי‬ ‫בך בטחהי וגו׳ ומאן דשוי כיה בטחוגיה ותוקפיה נדהא יאות לא יכלין לאבאשא ל י ^‬ ‫כני עלטא וכו׳ ‪:‬‬ ‫וקשה על המאמר הזה במ״ש כל הנהנה כו׳ והלא חייכ לשמח חתן וכלה כלתי שום הנא־!‬ ‫בעולם אם כן למה תלה השמחה בהנאתו מור קשה והלא אלו החמשה קולות סי‪5‬‬ ‫ששון ט ׳ הס ייעודים לעתיד שהבטיח הנכיא לישראל‪ :‬הנס אכתוב ביאור העאער ע ע‬ ‫שפירש בעל נוה שלום סרק ד׳ מהמאמר השני ‪ cp‬ל׳׳א וז״ל‪:‬‬ ‫ד ן כי חתן וכלה רועזי׳ לעניני׳ ממוקים‬ ‫)דרש חחן ציום חופתו(‬ ‫מסודות הבריא׳ עד שכשתעיין תמצא‬ ‫יחס כל סנמצאות קצתם לקצת׳ היחס של‬ ‫א י ‪ £‬ף רב חלבו אטד רב הונא בל‬ ‫החתן והכלה בעצמו‪ .‬להיות מדרך הנמצא"‬ ‫הנהנה טסעודת חתן ואי נד‬ ‫להשלי׳ האחד לאחר כמו החתן משלים י‬ ‫משמחו עובר בחמשה קולות שנאטר קול‬ ‫הכלה • ע״ר הזה יתאחד המציאות כלו עד‬ ‫ששון וקול שמחה ונו׳ קול אומר הודו ‪.‬‬ ‫שיהיה הנמצא בכללו כאיש אחר לכן יתאחדו‬ ‫ואמ משמחו מח שכרו אמר רבי יהושןן‬ ‫החתן והכלה עד שנא׳ בהם והיו לבשר אחד‪.‬‬ ‫ב״ל זוכה לחורה שנחנה בה׳ קולות שנ*‪/‬‬ ‫וככר קרעו הראשוני׳ לקרא להצורה זכר‬ ‫ויהי ביום השלישי ויהי קולות וקול שופד‬ ‫ולנקבה חומר‪ (*) .‬א״כ יחס הצורה לחמר‬ ‫ונו׳ נ ויהי קול השופר והאלהיס יענגו‬ ‫הוא יחס החתן מס הכלה ‪ .‬וסנה נמשלה‬ ‫בקול כ ו ׳ ‪) :‬מאמר ח׳(‬ ‫הנפש ‪ qui‬כחתן אל הכלה‪ .‬כמ״ש הנביא‬ ‫ישעיה שוש אשיש נס׳ תגצ נסשי גאלסי נוי‪.‬‬ ‫רצם‬ ‫ברבות‬ ‫*רק ר*‪#‬ק דף ז‬ ‫מאמר מ‬ ‫י‬ ‫רצה גזם שראוי לשיש ולשמוח בפעולה האלהית במס שהמציא זה המציאות באופן היותר‬ ‫שלם שאפשר כפי הכנת המקנל ולא היה לי ית׳ כילות בהקנאת השפע והשלמות ‪ .‬ולקת‬ ‫ראיה ממין גופו והרכבת עצמותו ר״צ התחברות הנפש ‪ qui‬ואמר כי הלבישני מ ד ישע וגו׳‬ ‫בלומר הנה הדבר המורכב מחמר וצורה ראוי שימצאו בו עניני׳ מתקני׳ צורתו כפי האפשר‪.‬‬ ‫ועניני׳ מתקני׳‪ ,‬חמרו ומכיני׳ אותו להשארות הצורה בו כפי האפשר )*( והשפיע‬ ‫בנו כוחות מעולות שבם נהיה טשעי׳ תשועת עולמי׳ והם הכחות השכליות והריעות‬ ‫האמתיות והם בגדי׳ לנפש העשכלת שהיא צורת הגוף באמת‪ (*) :‬וידוע שמטוב מוסר‬ ‫ההנהגה הסדני' שהנהנה משכוד׳ איש ראוי לו לברכו ולהמציא לו הנאה מה שישממ‬ ‫בה • כ״ש הנהנה מסעודת חסן שראוי לשמחו כפי היכולת ביום חתונתו שט החצ‬ ‫שובע שעמית שלו בהתחברו עם בת זוגו להיות הדומה יאהב הדומה בשבע וישמח בו מעיו‬ ‫ואם זה מחק מושר ההנהגה המדינית כ״ש שיתעלה זה בחק מוהר ההנהגה הרוחנית הניתנת‬ ‫באדם להשיג כה שלמותו האחרון ואם ידעת ויש אנשי׳ חטאים הנהני׳ מסעירה מס ולא‬ ‫יברכו גם לא יהנו בשים ענין בעל הסעודה הייטב בעיני ה׳ ובעיני העם ) י ( יורה שכצ‬ ‫בונת׳ אינו אלא לצבות בטן ולהשביע תאות׳ הכלניות ויותר פחותי׳ שהכלב )יי( יודע‬ ‫אדונו ומכיר כטובתו ואלו לא ידעו אדון למצמם ‪:‬‬ ‫וראוי שתדע שהאיש המשכיל אם יהנה מסעודת ) * ( אם יתן אל לבו מי הוא בעל סעודם‪.‬‬ ‫או אותו הדבר שלקח ממנו הנאה וישתדל לכרכו אז להטיב לו כיש שישתדל לברך את מי‬ ‫שאמר והיה העולם שהיא כעל כל ההנאות הגשמיות והנפשיות ‪ .‬ומתון כך יכיר בוראו‬ ‫וישתדל להשיגו כפי האפשר ולדבק בי‪ .‬אמ‪:‬׳ הסבל לא יתן אל לבו לדעת מי הוא בעל השמור׳‬ ‫וההנאה ועליו אמרו רז׳יל כאילו מעל כוי‪ .‬ואמרו שעובר בחמשה קולות רצו בו לפי שהנאת‬ ‫האדם הגופיית תלויה בחמשה חושים ‪ .‬כי כל חוש מתענג במוחשיו ונהנה בהם והחושים‬ ‫נתנם הש״י על הכתה הראשונה להשיג השלמות‪ .‬ועל הכונה השנית לקבל הנאה בעניני הגוןו‪.‬‬ ‫אם כן מי שישמש עהם על הכינה השנית לבד עובר על האלתית‪ .‬ולוקח מה שבמקליה מקום‬ ‫מה שבעצם‪ .‬והנה נודע שהחישי׳ ה׳ לכן אמר בחמשה קולות ולפי שהדבור החצוני יורם‬ ‫על• הפנימי שהתיבות שידובר בהם מורות על מה שבנפש‪ .‬ואמני יתנועעו בכלי הדבור ויהיו‬ ‫נשמעות בקול לזה אמר קולות‪ .‬יסמכו טנת׳ לכתיב האומר קול חתן וכי• ויש בפסוק חמת‬ ‫קולות כאילו יחד לכל חוש קול מיוחד השני קולות הראשוני׳ רמז לשני החושי׳ היותר רוחניי׳‬ ‫והם חיש הראות וחיש הריח‪ .‬ולכן באו בתם במלות משותפות לב׳ עניני׳ שהם ששון ושמח׳‬ ‫הנאמרי׳ בעיוני׳ רוחניי׳ ג״כ כמ״ש כי ישיש ה׳ ישמת ה׳ ‪ .‬וקול חתן רמז לחוש הטעס‬ ‫ש מתחתן עם טעמי׳ הרבה למיניהם• וקול בלה רמז לחוש המשוש‪ .‬קול אומר הודו את ה׳‬ ‫רמז לחוש השמע כדכתיב אלהי׳ באזנינו שעמנו‪ ) .‬י ( ואמרו אם שמחו זוכה לתורה שכתוב‬ ‫בה׳קולות כאילו רמזו בזה שהעיון יושג בה׳ חושים הפנימיי׳‪ .‬ותחלת קנייתו המרות החשוטת‬ ‫במ״ש ראשית חכמה יראת ה׳ וההסתפקות היא ממדות החשובות ותחתיה יכנס הנהנת‬ ‫מיגיע כסיי• והנהנה מסעודת חתן ומשמחו נהנה מיגיע כסיו יקרא והססן כהפך‪ .‬ואמכ׳‬ ‫אמר והמשממו כאילו מביא תודה רמזו למי שמתודה על הדבר הראוי לסתירות ואינו כפוי״‬ ‫טובה ‪ .‬ואמרו כאילו בנה חורבה מחרטת ירישלי׳ למה שהחמר יקרא חרב מצד עצמו‪ .‬ואמב׳‬ ‫יבנה באמצעות הצורה ופעולותיה‪ .‬וחרבות ירושל׳ רמז שהמזג האנושי הוא היותר שוה כמו‬ ‫שירושלי׳ פכחר הארצות מכיל‪:‬‬ ‫י* להקשות בעאער זה והלא הוא ית׳ אדון הכל וכולם צריכין לו ומתפללי׳ לפניו ית׳ זולת־‬ ‫העוברי׳ לשריו• או למי יתפלל הוא‪ .‬ורחמנא ליצלן מלפר׳ מתפלל בפשוטו‪ .‬אבל האמת‪.‬‬ ‫יורה דרכו שדברי רבי יוסי נאמרו בדרן חידה לרמוז שכמו שכל כוונת תפלתינו לפניו יתי‪-‬‬ ‫הם לתת את שאלסינו ושירחם עצינו כן סיא ימי ספן כזאת התשוקה ויותר מזקם להשפיע‪:‬‬ ‫עצינו‬ ‫־ כוונת החגולה ומאמר הקב׳׳ה מצלי‬ ‫•מליט ־סובו כי יותר משהעגל רוצה לינק פרה רוצה להמק ‪ .‬ומ״ז שאל המקשה מאי מצלי‬ ‫וכוונת זאת השאלה לידע אם החשק הנמרץ הזה שיש לפניו ית׳ להטיב לנו אם הוא‬‫כשנהיה צדיקים גמורים או גם אם נהיה בעלי תשובה ‪ .‬ורב השיב לזאת השתלם‬ ‫טמוקס ואמר שנוסח התפלה יהי רצון מלפני שיכבשו רחמי את כמסי כו׳ וכונת אותה‬ ‫*‬ ‫•חפצה שהיא ית׳ חפן להתנהג עם בניו‬ ‫)כוונת התפל׳ ומאמרהקב״ה מצלי כוי(‬ ‫•במרת רחמים וליכנס להם לפנים משורת‬ ‫הדין רצה לומר שאס יבואו לפניו בתשובה‬ ‫א י ^ ף רבי יוחגן •שום רבי יופי ‪!3‬‬ ‫ותפלה כראוי ישלח עינם כי כן חייב רצונו‬ ‫זמרא מגיןשהקב״ה מחםלל'‬ ‫הקדום זהו דעח ע״י •‬ ‫שגא׳ והביאותים אל הר קדשי ושמחחיש‬ ‫כבית תפלתי ‪ .‬בבית תפלתם לא נאטר אלא בבית תפלתי מלמד שהקב״ה מצלי‬ ‫םאי מצלי אמר רבא יהי רצון טלפגי שיכבשו רחטי אח כעסי ויגולו רחטי על‬ ‫מחתי ואתנהג עם בני במרת הרחמים‪ .‬ואכנס להם לפגים משורה הדין ‪:‬‬ ‫)בנוה שלום מאמר ב עז(‬ ‫לכחב הרשב״א בחדושיו ״״ל יש בהגדה זי סוד נשגב מאד‪ .‬נס יש לה חיצוץ וזזו תירן>‬ ‫דבריו והביאו הע״י ואמר בשם הגאון ז״ל כי למדו הקב״ה למשה במראית העין‬ ‫סדר בקשת רחמים והתפלה כמ״ש שנתעט‪ q‬הקב״ה כשליח ציבור שיורד לפני התיבה ולמד‬ ‫את משה בפרש׳ ויעבור ה׳ על פניו ויקרא כו׳ ועל אותה שעה אמרו מנין שהקב״ה מתפלצ‬ ‫וכן פי׳ בתורה כי כן אמר ה׳ ה׳ אל רחים וחנון ארך אפיס ורב חסד ואמת וקאמר משה‬ ‫אתה הוריתנו לומר י״ג מדות שנא׳ כאשר דברת לאמר וכן אמר יהי רצון שיכבשו וגו׳ וכת‬ ‫עליו ע״י ואמר דרך הגאון ז׳׳ל ישר אס היה לשון ההגדה מסכים ממו ‪ .‬וכדי לישב לש״‬ ‫דבריו מת שנאות )‪,p‬‬ ‫ההגדה יש»ל> לפרש ‪ .‬ואקדים הקדמה וכי׳ האריך בזה קצת‬ ‫ההגדה סןתןהקכ״ס ברא ג׳ מיני בריאה המין הא׳ השכלי׳ הנפרדים והגלגלים המקלסיש‬ ‫אותו ית׳ בפעולת׳ התמידיות בהשכלה ‪ .‬והמין הב׳ הנבראי׳ הארציים וגס החי בלתי מדבר‪.‬‬ ‫ומשני מיני בריאה האלה קליסו ית׳ בפעולת׳ תמידיות הכרחיות האחת שכלית מהנבראי‪/‬‬ ‫משכילים ואחת טבעית מהנבראי׳ ארציים ‪ .‬ואחריהם חייב׳ חכמתו ית׳ לברא נברא אמצע‪,‬‬ ‫מורכב מב׳ נבראי׳ הראשוני׳ ושיהא רשות מסור בידו משירה מוחלטת וע״כ נמסר הרצוי‬ ‫‪-.‬ביד המין האנושי וא^ כי מסר להם הרשות המוחלטת הוא ית׳ מזהיר׳ ומלמד׳ תעיד‬ ‫‪6‬ורחות חיים שנא׳ ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב וגו׳ וכחרת כחיים להודיע‬ ‫גי הקג״החפן שנהיה שצמים ומראה להם כאילו מושך את ישראל דרך פיוס כאילו צדקותיו‬ ‫או הפך מועילין לו חלילה כמאמר הנביא בשמו ית׳ מה מצאו אכותיכם כי טול כי רחקו מעלי‬ ‫וגו׳ שונו אלי ואשובה אליכ׳ וכתיב בתורה מי יתן והיה לבבם זה להם ליראסיאותי וגו‪/‬‬ ‫ולכונה זאת אמרו כאן שהקב״ה מתפלל וכאילו בית המקדש הוא מקום לתפלתו מפני שהמקו‪/‬‬ ‫ההוא מקים העבודה ומשם שואבי׳ הברכה ומתפלל בו שיתמיד המנין כן כדי שיהא רצוי‬ ‫לפניו שיכבשו רחמיו את כעסו וגו׳)'(מפני שהמרה כך היא שהגמול והעונש על ממשה האד^‬ ‫וכסי מעשיו הוא נדון והמעשה מסור בידו מוחלט‪ .‬אמר שהוא ית׳ כמתפלל יה״ר מלס י‬ ‫שיכבשו רחעי את כעסי ר״ל שיישרו עעשיה׳ עד שיגברו כח רחמיו ‪ .‬י ורצונו כפעולות׳ ‪J55‬‬ ‫כעסו וכענין שאמרו חז׳׳ל כ״ז שישראל עושין רצונו של מקום כאילו מוסיפין כח בגכורם ‪JJ5‬‬ ‫מעלה שנא׳ ומתה יגדל נא בח ה׳‪ .‬ואמרו כב״ר כפ׳ וירא אצהיס את כל אשר עשה וסכןן‬ ‫טוב מאוד רבי חמא אמר משל למה״ד למלך שבנה פלטרי׳ וראה אותה ומרבה לו ואמר הלו^י‬ ‫?‬ ‫כי‬ ‫כ‬ ‫‪v‬‬ ‫תהא ממלת חן כדרך שהעלית לפני באותה שמה ס׳׳כ ‪) :‬חסר ב ( ) (‬ ‫זתיטה גדול מאלו האנשים שלמים למה ספר שלא כוונו בתפלה לכאורה גראה דבר ‪t‬‬ ‫ומטער מאד לכל אדם כ״ש לאנשי הממלה והחסידי׳‪ .‬ואם היו אנוסי׳ מ * ^‬ ‫לא היו לכתבם על ספר להכשיל בסם רבים‪ .‬פי יחלו באילן גדול לומר שכן ע ש ו ‪:‬‬ ‫אמנם‬ ‫‪n‬‬ ‫ברכות‬ ‫פרק דא‪0‬ון‬ ‫דף ז‬ ‫מאמר י‬ ‫יא‬ ‫אמנם נ״ל בזה)״( מ״ש בעל פ ק י ד ה ז״ל שער נ״ח ודל ט טיט אלוהחכמי׳להפליג‬ ‫הענין ולסגזים בו כפי הראוי שיובן משם לפי מעלת חסירות׳ להוליע שא״צ לומר‬ ‫הקיר מתראה כורע ומשתחוה מתודה ומתפלל ולבו שוקע כמצולו׳‬ ‫כשישוב פניו אל הקי׳‬ ‫שהאדם כש‬ ‫מחשבות עסקיו הזמניים אשר הוא פונה אליהם יום יום שעבודתו ־נכריה וזרה גם‬ ‫תפלתו תועבה ‪ .‬אלא שגם המחשבה בעין‬ ‫• •‬ ‫ההיא בדברי׳ סעייונים היא חזקת מאד‬ ‫א מ ר רבי חייא סבא אנא ביוטוי‬ ‫וכמ״ש זמן תורה לחוד וזמן תפלה לחוד ‪.‬‬ ‫לא איבווגית אלא חד זמן‬ ‫והנה בהיות החכמי׳ האלה חיים תמיר בתיי‪/‬‬ ‫בעית כויגית והרהרית בלבי ואמרית מאן‬ ‫ןמחשבייס ואינן יכולין להפנות עצמן מהעיון‬ ‫ליעול קמי םלכא קדמאי אלקפתא או‬ ‫ריש גלותא ‪ .‬שמואל אמר אני מגיתי‬ ‫אפי׳ שעה אחת הס' חושדין עצמן‪ .‬שלא‬ ‫״אפרוחיא ]פי׳ עופות הפורחות[ רבי בון‬ ‫כוונו יפת כתפלת׳ ומחשיבי׳ עצמם כאילו‬ ‫אמר אגי מניתי דומ״םיא‪] .‬פי׳ שורות‬ ‫מהרהרים אז בדברי הבאי • והנה רבי חייא‬ ‫אבני כותל[ אמר רבי מתניא מחזיק אגא‬ ‫יתכן שהיה מתודה כי סעם אחד בהיותו‬ ‫טיבולרישי רכד הוד‪ ,‬ממי למודים כרע‬ ‫מתבודד בתפלתו אגב עיון תפלה בא לחשוב‬ ‫מגרמיה ‪ :‬ירושלמי דכרכות ס׳ היה קורא‬ ‫ממדריגות האנשים קצתם מסצתם כמו שאדם‬ ‫עשוי לחשוב כן בברכת אבות בזכרו זכותם‬ ‫ומעלתם משאר האנשים‪ .‬או ענין בעלי תשובה עם הצדיקים הגמורים בברכת השיבנו וסלת‬ ‫לנו או מדריגות הצדיקים והחסידים בברכתם וכדומה ממה שימשך לו מעיון תפלתו ודמה‬ ‫אותו לחוש ב מאן ליעול קמיה דמלכא קדמי וכו׳‪ :‬והוא דמיון נאות ‪ .‬ועל זה הדרך אמר‬ ‫שמואל שקרה לו בזת בעיונו בברכת אתה חונן בהבריל ענינו בין כחות הנפש אשר נתחלקו‬ ‫אל הדעת ואל הבינה ואל השכל שהיא עיון דק ונכבד כמו שנתבאר במאמר ששי מספר‬ ‫המרות ולזה אמר אני מניתי אפרוחיא כלומר שהיה מחשב בבחות הנפש ומספרם אשר‬ ‫בם יגביה האדם לעוף על כל הנמצאי׳ השפלים כלם וע״ד שאמר הכתוב ונעלמ^מעיני כל‬ ‫חי ומעוף השמים נסתר׳ ‪ .‬וגם רבי בון בעברו על מאמר קונה הכל ומה שיצוקל לזה יעלה‬ ‫על לבו סדרי בראשית גטה מעל גבוה כמו שהוא מבואר מענינם ‪ .‬ולזה אמר אנא מניתי‬ ‫רומסיא כי העמלות ההם הם שורות המין הכללי ומפני גודל ערכם אמרו שאפילו מחשבות‬ ‫אלו ודומיהם היו לזרות ונכריות להם כדברי המשלים אשר הניחו‪ :‬אמנם רבי מתניה כ״כ‬ ‫היתה כוונתו מעוטה בעיניו שאמר שהיה מחזיק טובה לראשי שכורע במודים לומר שהוא‬ ‫כורע ממצמו עם היות שאין כוונתו באותו עומק שהראוי להיות בו לעת הכריעה לפי רוב‬ ‫החשק אל ההכנעה אליו ית׳ אשר כידו להשלים צרכי תפלתו כך ראוי לכאר דכרים אלו לפי‬ ‫ענינם ולפי שלמות האנשים האלה ‪:‬‬ ‫כתב)י(בעל עיקרים ברוך שם משותף יאמר על מקבל הטוכ וכו׳ ויאמר על הנותן הטוב כרוך‬ ‫אתהה׳ ויהיה כרוך שם התאר כמו רחום וחנון‪ .‬להיות הפועל המגיע ממנו כרכה‬ ‫שסוא תוספת שפע ורכוי המוכה וכו׳ ועוד כתב שהוא לשון שבח והלול‪ .‬ועל מהשכתנ‬ ‫שהוא שם התאר יקשה איך יפרש בסי זה אברך ס׳ נברך שאכלנו‪ .‬ישמעאל בני כרמי ־ורכיס‬ ‫כהם ולא יקשה זה אם נפרש שהוא לשון‬ ‫הלל ושבח שיהיה פירוש כרוך מהולל כמו‬ ‫)דרש לרז״ל ישמעאל כני כרמי‪ .‬מאמר י׳(‬ ‫מהולל כתשכחות מהולל שם ה׳ אקרא‪ .‬ובן‬ ‫אברך נברך אהלל נהלל‪ .‬וכן ישמעאל בני‬ ‫‪ J f t‬י א אטד דבי ישמעאל בן אלישע‬ ‫ברכני‪(»):‬ועוד בתב הרב הנ״ל בפי׳ ברכה‬ ‫טעם אחת נכנסתי להקטיר‬ ‫מענין בריכה כדמיון הבריכה שתנחל נמשך‬ ‫קטורת לפני לפנים וראיתי אכתריאל‬ ‫לתוכה וממנה מספיקים כל הצורך • ודמיון‬ ‫יה י״י צבאות יושב על כסא רם ונשא‪.‬‬ ‫זה מתישב על נכון בכל מקום שמזכיר ברבת‬ ‫ואטד לי ישמעאל בגי ברכני אמרתי‬ ‫ה׳ על שום נברא שהכוונה לומר שהוא ית׳‬ ‫ל&גיו רבונו של עולם יהי רצון »ל*ניך‬ ‫המשפיע‬ ‫‪:‬‬ ‫ברכות‬ ‫פרק ר*‪#‬ןן‬ ‫מאמר י‬ ‫דף ז‬ ‫׳המשפיע כל סוב כדמיון הממלא גריפה להשקות ממנה לכל מובר ושנ מם שלא יתק‬ ‫לומר בכרכתינו לפניו ית׳ עכ״ל ‪:‬‬ ‫ז נ ת נ )*(בעל עקירה שע״ר וז״ל כי זה השם אכתריאל ע״פ הקבלה שאומרים לספירם ראשינס‬ ‫ראש כל סםפיחת אכתריאצ שהוא כתר עליון‪ .‬ובעד י״נ עדות ס׳ ה׳ ט ׳ ‪.‬‬ ‫אמנם מעה שאופר לו ברבני רצה בו שעיקר‬ ‫שיכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחשיך‬ ‫כוונת הברכה בפי המברך הוא הכרת‬ ‫פכודו ית׳ וממני יושפעו המוכות כולם ‪ • .‬על מדותיך ותתנהג עם בניך בפדן!‬ ‫הרחמים ותכנס להם לפנים משורת הדי‪.‬‬ ‫זסוא מצמו ית׳ אינו צריך חיזוק רק לשום‬ ‫י‬ ‫ונענע לי ראשו‪:‬‬ ‫דגר בפיםם לומר כה תברכו מכ׳׳ל ‪:‬‬ ‫׳ ש ‪ 1‬ארבע‬ ‫)מיין בנוה שלים‬ ‫וגהב הרשב׳׳א בחדושיו הכוונה במאמר זה‬ ‫שער א׳ גש״ט פ׳ כי תצא(‬ ‫וז״ל לא ימלם ממך כי הוא מנין כל‬ ‫סכרכות והוא שצמו כתורתו השלימה וברכת‬ ‫את ה׳ אלהיך וכתיב כי בו בחר ה׳ לשרתו ולברך בשמו‪ .‬ואל תחשוכ כי הברכה מנין סוד<‪0/‬‬ ‫כי הכרכה לשון תוספ׳ ורבוי מלשון וברך את לחמך‪ .‬וככה ברוך ה׳ למדני חקיך יתפלת‬ ‫ישרים רצונו וגורמת לסבות הרחמים והחמלה על בריותיו ותפלת הצדיקים כוכשת את ה כ ע‬ ‫זסוא מנין תפלת אברהם בהפיכת סדום והוא ענץ כל התפלות ‪ :‬וראיתי יושב מל‬ ‫פו׳ כבר מפורש בנכיאיס ואראה אח ה׳ יושב על כסא רם ונשא והרכנת הראש רמז לקכן‪3‬‬ ‫התפצה ‪ .‬וראשו כו׳ ע״ד הכתוב ראשו כתם פז ודרך משל דברו הנביאים והחכמים מ כ ץ ‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫זנתב )»(בעל ע׳׳י וז״ל מה שביררתי לעצמי בהבנת ענין זה המאמר הוא כי פי׳ ברכה‬ ‫שיה יכל ונועם ההבדל נמשך מחל^ הנושאים כפי מדריגת המברך והמתברך ר ץ ‪I ,‬‬ ‫כמו שבברכת השי״ת על ברואיו הטנה בה שהוא ית׳ אשר בידו הכל ממצא חסרוננו ומש״‪,‬״‬ ‫מ א מ ר‬ ‫ב‬ ‫לח‬ ‫ב‬ ‫ע‬ ‫ה ן‬ ‫‪.-.‬‬ ‫‪...1‬‬ ‫‪1 ..,1.».».,-1.-.‬‬ ‫‪v‬‬ ‫‪u‬‬ ‫‪*P‬‬ ‫וע״ז האמונה התקועה בלבבנו זהגדתה לפניו ית׳ בפינו ובשפתינו יצדק ע״ד השליח לכניג‬ ‫צם שם ברכה כביכול שאט מברבין להקב״ה והוא ברוך ממנו כיון שהכל צריכין אליי ‪JJ.pi‬‬ ‫א צ מאתט שים דבר רק מה שחייב שלימיחו להשפיע עלינו בכל הטוב והשפע הזה נ ״ ‪:‬‬ ‫לבא אלינו זולתי בהיות בנו ההכנה הנזכרת והוא שנהיה קיימים באמונה ויריעה זו ו ג ם ) ‪i o j‬‬ ‫בפינו זאת הכינה עכ״ל והאריך עוד ואני קצרתי ‪:‬‬ ‫ונתב רבינו בחיי בפ׳ עקב בפסיק וברכת את ה׳ אלהיך האריך בפירושו ע״ר הפשנן‬ ‫*‪1‬‬ ‫וגם כתב על דרך הקבלה וכתב בלשון זה ואם לא היתה הברכה והתפלה‬ ‫מ ד א ה לבר למה יתאוה לתפלתן של צדיקים וכו׳ ומכאן ממדתי על כוונת הרשנ״א ש א מ י‬ ‫‪1‬אל תחשוב כי הברכה ענין הוראה ופו׳ שדל שאל תחשוב שהוא מנין הודאה לבד רק ה ו ד א י‬ ‫וכרכה שתיהן יחד עכ׳׳ל‪:‬‬ ‫ע‬ ‫כ‬ ‫‪p‬‬ ‫באדם שה‬ ‫חכם אחד‬ ‫מכנסת ועוד אתה משמש‬ ‫‪JlttJPD‬‬ ‫בחסיד אחד כשהיה ישן או משמש מפתו׳ היה לו חלוק ל ק לכך‬ ‫ג י ח‬ ‫‪3‬‬ ‫ע‬ ‫י‬ ‫]‬ ‫י ׳ " * ־י**•*!‬ ‫מ ע ס ה להתפלל‪ .‬לכך היה לו חלוק םיוחד לשינה זחליק אחי י‬ ‫יי‬ ‫וזנון לןראת אלחין ימראל ונו׳ )סי׳ ו«״ל בסוד י מסירים( •־‬ ‫כתב‬ ‫ביכות‬ ‫מרק רא‪#‬ץ‬ ‫דף ז‬ ‫יב‬ ‫םאטר יא‬ ‫ניוב מה שלום כדרוש השני פאער ד ס״ק וז״ל דע כי כל הדברים השפלים קשורים בפציוטם‪.‬‬ ‫וכל הנמצאות קשורות בו ית׳ ובו תדבקנה הבריומ ותתאחונה ואץ כח בשום נברא‬ ‫)רמת זה כשלמות כמ״ש הראב׳׳ע בפ׳ כי תשא‪ .‬והנה שלשלת המציאות נחלק לשני חלקים‬ ‫האחד השתלשלות הנמצאות וקשר העליונים מם התחתונים וזה נקרא בלשון רז״ל ממשה‬ ‫בראשית‪ .‬ולא נודע סור מנין זה מדרך‬ ‫החקירה רק מצד חכמת הקבלה האמתית‬ ‫)סור קשר של תפילין(‬ ‫הנתלים בשוד שם המפורש והשני הוא קשר‬ ‫העליונים והשתלשלות קצתם מם קצתם וזה‬ ‫את כמי וראית את‬ ‫ג״כ לא ישיגנו בשלמות רק נפש הנביא ‪.‬‬ ‫אחורי אםד רב חםא‬ ‫ובפרט הנביא שהוא אב ככריאות וזה נקרא‬ ‫נר ביזנא אסר רבי שטעון חסידא םלםד‬ ‫בלשון רז״ל מעשה מרכבה וקשר של תפילין‬ ‫שהראה הקב״ה למשה קשר של תפילין‬ ‫רמז להשתלשלות השכלים קצתם עם קצתם‬ ‫עד באן ‪) :‬מאמר יא(‬ ‫ואיך יפול הרבוי והאחדות ביניה׳ ואין‬ ‫ישתלשלו מהמלה ראשונה ‪ .‬וכל זה הראה צמרע״ה בשלמות‪ .‬וזה רצו באמרם שהראה לו‬ ‫קשר של תפילין‪ .‬והנה חכמי המחקר נתחכש! על זו החקירה‪ .‬והיא אם יאמר אחד‪ ,‬או‬ ‫רבים על העצמיות הנבדלות או לא יצדק בהם אחר מהם ובאר זה שלמה שכבר התבאר‬ ‫שההשגה והמשיג והמישג הוא בשכל דבר אחד ב מ ס פ ר ‪( • ) :‬‬ ‫זכחב הרשב״א בחדושיו בשם רבינו האי גאון ז״ל הכי פרשוהו רבנן שהראהו הקמה קשר‬ ‫של תפילין והנחתן ולמדו במראית העין כדרך שלמדו מעשה המשכן שנא׳ כבצ אשר‬ ‫יאני מראה אותך את תכנית המשכן‪(*) :‬ועוד כתב על מנין זה כאן כלל ג׳ דברים האלה בלי‬ ‫הראות והיו להטפות כין עיניך ששם מקום הנחתן ר״ל על שרשי המינים שהוא ראשית‬ ‫המוח והוא על הפנים ומור לזנרון שהוא המשגיח היכול שהשגיח עלינו והוציאנו מבית‬ ‫מברי׳‪ .‬וסוא שכתוב בהן לזכרון בין עיניך ולדמיון לקטע בנפשותינו כשם שהתפילין מונחים‬ ‫בראשית המוח ורצומות יוצאות מהן ומתקשרות באחרית המוח ומתעגלות ומקיפות בל הראש‬ ‫ככה הוא ית׳ תכלית כל דבר האחרון וכן תכלית הכל מקיף ושב אל רצונו ‪ .‬והכל מתקשר זה‬ ‫כזה כחפצו ית׳ כאילו תאמר שכרא הש״י השכלי׳ בחפצו כל אחד לסבה שלמשה הימנו‬ ‫במדריג׳ מד השכל הפומל והשכל הפועל סבה למה שלמטה מגלגל הירח והכל מתקשר זה‬ ‫בזה מסבה לסבה והוא אומרו כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם והכל תלוי בזרועו‬ ‫ית׳ וכמ״ש ז״צ הכל תלוי בזרועו שנ׳ ומתחת זרועות עולם לומר שהוא ית׳ מתמיד עטרת‬ ‫הכל וקיומם שהוא מקום עולמו וקיום העולם נסמך אליו וקשר אחד יש להם והוא שעלה‬ ‫למשה ונראה אליו ולא נמנע ממנו זולתי עצם התפילין שהם על העינים שהוא שורש הכל‬ ‫ושנרמז מלשין סנים באומרו לא תוכל לראות את סני אך הקשר כלו הראה לו וזהו קשר של‬ ‫תפילין והוא מה שנרמז אליו בכל ביתי נאמן הוא פכ״ל ‪:‬‬ ‫ובחב בעל תורת עולה‪.‬פ״ב מח״ב‪ .‬וז״ל והנה להיות כי הש״י הוא נותן החיות לכל העולם‬ ‫אשר הוא כדמות האדם ואבריו פ״כ באו התפילין של יד בבית אחד להורות על ה׳‬ ‫&חד‪ .‬ולהיות כי הברואים אשר מקבלים החיות מןהש״י הן ארכע מדריגות הת״יוהמרב״ר‪.‬‬ ‫‪ ,‬והגלגלי״ם‪ .‬והשכלים הנבדלים‪ .‬וע״י מגלה הש״י גדולתו וגבורתו‪ .‬מל כן באו תפילין של ראש‬ ‫ר׳ בתים• יריע שאין קיום מדריגות אלו מכלעדי הש״י על כן תפילין של יר היא ראשונה‬ ‫גהנחתה והאחרונה בשלוק׳ להורות על ה׳ אחד שהוא ראשון והוא אחרון ומבלמריו אין שום‬ ‫מציאות לשאר מדריגות העולם החשוכים שיש להם חיותב״ש למדריגות השפלים‪ .‬שהם הצומ״ח‬ ‫והדומ״ם‪ .‬והיסודות הפשוטים ולהיות כי לכל <מצ<ז ד ס ט ת שהם החומ״ר והצור׳יה הפוע״ל‬ ‫והתכלית‪ .‬ואף בש‪:‬לים הנבדלים שאין בהן חמר וצורה מ״מ יש בהם הרכבה מה מצד השגת‬ ‫מ‪5‬מ‪ 1‬שסוא כדמות סמר והשגת מלתן שהיא כדמות צורתו ע״כ באו התפילין הלכה למשה‬ ‫אלן ״ ) ‪ .‬י ‪ /‬י ״ י ‪:‬‬ ‫מסיני צסיוסן מרובעים להור ל ‪,‬‬ ‫^‪0‬יף*ןחי‬ ‫ןת ע‬ ‫ד‬ ‫ס‬ ‫ט‬ ‫ת‬ ‫ע ;‬ ‫מ‬ ‫מ ח‬ ‫יש‬ ‫פרק רא^ן‬ ‫ברכות‬ ‫מאטד יב‬ ‫דף ח‬ ‫*ש לדקדק במאמר הזה מה שאמר רני חנינא )עת מצוא זו אשה וכו׳ וכי זי היא תפגלגו‬ ‫‪I‬‬ ‫סחסיי הוא דבר תימה כי החסידים כל מגמתם ותשוקתם לפרוש מאשה‬ ‫והמד משה ובן עזאי שאמר' ומה אפשה שנפשי חשקה בתורה ולא נשא אשה כל ימיו‪ .‬ע ן ן !‬ ‫קשה למ״ר זו מיתה זו קבורה מה מציאה שייך בהו ‪ .‬אדרבה אבדה גדולה הוא • ו י ו ת‬ ‫‪I‬‬ ‫קשה מל מר זוטרא זו בית סכסא ‪ .‬ובלתי‬ ‫‪I‬‬ ‫)כוונה לעת מצוא ובו׳(‬ ‫מסתבר הוא שבל הסיד יתפלל על דבר גרוע‬ ‫‪ .‬כזה‪ .‬ובסרט בממרבא אמרי הא דמר זוטרא‬ ‫פריפא מכולהו‪:‬‬ ‫זאת יתפלל ל ״מיי אליך לןי״ ‪I‬‬ ‫נחב במ* מין ישראל כוונה כיללת יש‬ ‫מצוא אמר דבי חנינא לעח םזגו* י ‪I‬‬ ‫למאמר זה והוא כי כוונת דוד בזה‬ ‫זו אשה שנאמר מצא אשד‪ -‬מ צ א כ ן ן ‪1 ' .‬‬ ‫רבי נתן אמר לעת מצוא זו תורה ד יי ‪t‬‬ ‫המזמור אשר כפי הנראה בדרך הפשט‬ ‫סדרו על סליחת מון‪ .‬בת שבע‪ .‬וגם מל ענין‬ ‫יזנחמ ^‬ ‫ן‬ ‫י י‬ ‫אורים שהתודה מל שניהם ואומר אודה‬ ‫אמר לעת מצוא זו מיתה מנאיםר לט‪t £1‬‬ ‫עלי פשעי לה׳ וסמך ליה על זאת יתפלל‬ ‫‪a‬‬ ‫חוצאות בו׳ ורבי יוחנן אמר זו קבורף‪,‬‬ ‫כל חסיד)״(וראוי לו לבקש ע׳׳ז בעבור עת‬ ‫»ר זוטרא אמר לעת מצוא זו ביח הבס* *‬ ‫מציא ר״ל שבכל עת‪.‬מן העתים ימציא לו‬ ‫אמרי בטערבא הא דמר זוארא עדי‪ ,‬י י‬ ‫יש*•‬ ‫הקב״ה דרך ישרה בדי שלא יבא לירי חטא‪.‬‬ ‫מכלהו ‪:‬‬ ‫י;‬ ‫ועל זאת הכונה פי׳ רבי חנינא זו אשה‬ ‫)רמוז שיעביר מיניו מראות רע באשה אסורה רק לעולם תהיה לו אשה הגונה ע י י ח ד <‪:‬‬ ‫ואולי רמז בזס כדמות התנצלות בעד חטאו עם בת שבע לומר כי רוע הקרי וההזדמי ג * ‪5‬‬ ‫‪I‬‬ ‫קרה לו בעת ההיא הביאו לחטא והוא שקם מעל משכבו להתהלך ע< הגג וירא‬ ‫שע? * ‪-‬י*‬ ‫אשה רוחצת ותיכף ומיד יצרו אונסו והיה ניצול מזה אם נתעכב עלמטתי‬ ‫פחות ועל יסוד זה אמר דוד על זאת יתפלל כל חסיד כלומ׳ גס החסיד פרוש צריך להל!״‪22‬׳״‬ ‫בעבור עת מצוא דיל שבכל עת)'(מםעתים תהיה לו אשה חשובה ולא דבר שבערוה• ^ * ! מ |‬ ‫יהיה לו כן רק לשטף מיס רבים אליו לא יגיעו ר״ל כל יצר מחשבות לכי לא יגיעו <§‪!-?.‬‬ ‫ולא יכול לו אבל אס‪ .‬יקרה לו רוע ההזדמן כאשר קרס לי בכל חסידותו אולי יתקפהו ץ \‬ ‫ד‬ ‫על‬ ‫כ‬ ‫מ‬ ‫ב ת י‬ ‫נ‬ ‫ט‬ ‫י‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫צ‬ ‫י‬ ‫ט‬ ‫צ‬ ‫א‬ ‫ח‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ב נ ח ט‬ ‫פ‬ ‫בר‬ ‫ת‬ ‫א‬ ‫ח צ י‬ ‫ר‬ ‫בתורה יומם ולילה להזהיר אתמצמו מכל עבירה ולרדוף אחר כל מצום‪) .‬׳(אח׳׳כ בא‪'ii*Z:‬‬ ‫נחמן להוסיף מל דבריהם ואמר האמת שבהיות בחיים צריך לעשות כן אבל ראוי לירא ^ » ;‬ ‫שמתיראים הצדיקים שמא יגרום החטא וע״כאין הקב״ה מיחד שמו על הצדיקים ב ח י י ן ^ י ג ׳‬ ‫לכן אמר זו מיתה וטי‪) .‬י(ור׳ יוחנן הוסיף ואמר זו קבורם לרמוז כי גם אחר המיתה צר"‪<* 5‬‬ ‫שיתעסקו קרוביו בקבורתו לככוד הגוף שהיה משכן לנשמה ‪ .‬ומור שנית גדולה עזן ‪ «j‬ר |‬ ‫" ס ‪=20‬‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫יז יי‬ ‫‪ P‬היי ש‬ ‫בלננט‬ ‫זוטרא והוסיף על דבריו ואמר זו בית הכסא‪ .‬וכוונתו בכלל להוסיף ולומר כי צריך ל ה ח ‪ ,‬״ ל ‪1‬‬ ‫לפניו ית׳ מל כל עת מהעתים שיזמין לו הקב״ה דרך ישרה לעשות רצוט ית׳ ואץ צ״ל !‪ r,?2‬ן‬ ‫לו להתפלל על אשה ועל תורה ועל מיתה וקבורה אלא גס על הדבר בלתי לחשב לגריע‪W.5,,‬‬ ‫‪£•"'80‬‬ ‫כפי הנראה והוא הוצאות בית הכסא צריך ג״כ להתפלל מליו•)'(״‬ ‫יעבור על בל תשקצו נפשותיכם וארז״ל זה המשסה נקביו‪ .‬השני בי להיות י ו לשמידמ יי'‬ ‫הבריאות‪ (»).‬עוד רמז כמו שצריך האדם לשמור עניני שמירת הגוף כך צריו לשמור ה י י ‪••' £‬‬ ‫׳ ‪• p‬‬ ‫מכפירס ולדחות בל סברא משוכשת המכיאה לירי כפירה עכ״ל‪:‬‬ ‫זלי הכותב נראה דבר נאות‪ .‬כי להיות כל אדם מחאוס וחומר לממון _ ‪:1‬‬ ‫‪I‬‬ ‫אין תכלית וכל עמל ארם לפיו ואח״כ יוציא הכל בהוצאת כית הבקא‬ ‫מ״כ יתפלל שי‪$‬יל אותו השיי מזה ושיתן לו דבר מספיק ומרס טובה ונכונה‪ .‬וזהו ג״כ ע ו ‪ ^ ,‬׳‪5‬‬ ‫‪:‬‬ ‫מ‬ ‫‪:‬‬ ‫ת ח י י ת‬ ‫ה מ ת י ס‬ ‫כ י‬ ‫מ‬ ‫ת י ל י ס‬ ‫ה א ב י ח‬ ‫מ ל‬ ‫ב‬ ‫ת ם‬ ‫ב מ‬ ‫י ם‬ ‫‪0‬‬ ‫ר א ו י‬ ‫ל ש נ י‬ ‫א ח‬ ‫ס ב ו ת‬ ‫‪5‬‬ ‫כ ב‬ ‫ה א ח ר‬ ‫ר‬ ‫‪p‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ע‬ ‫ו ;‬ ‫לי*‬ ‫ברכות‬ ‫פרקראעון דף ח‬ ‫מאטד יג‬ ‫^‬ ‫רז״ל בפ׳ במה מדליקין איזה עשיר זה הסומך נית הכסא סמוך לשלחנו ירצה ט זהו משיר‬ ‫אם יחשוב בדעתו בתחלת הסעודה קורם שיאכל כי כל מה שיאכל וישתה מן המפעמים‬ ‫והממשקים יאבד דרך ב״ה אז יאכל וישתה בפחות שבאכילה ושתיה כמו פת במלח ומי©‬ ‫במשורה זהו ודאי יהיה עשיר שלא יבזבז ממונו ביתרונות אבל ימעיש במזונות‪.‬רק לפי‬ ‫ההכרח יספיק זה נ״ל ‪:‬‬ ‫תנחומ״א פרשת מקץ לעת מצוא אמר רבי אבא לעת מצוא זו הזקנה‬ ‫^‬ ‫צריך שיתפלל אדם על זקנתו שתהא עינו רואה ופיו אוכל ורגלו‬ ‫מהלכת שבזמן שאדם יזקין הכל מסתלק ממנו ‪ .‬ביצחק מה כתיב ויהי כי זקן יצחק‬ ‫ותכהינה עיניו ‪ :‬ביעקב ועיני ישראל כבדו מזוקן‪ :‬ופיו אינו אוכל שכן ברזילי אומר‬ ‫לדוד אס יטעם עבדך את אשר אוכל ואת אשר אשתה‪ .‬ואם אשמע • עוד בקול שרים‬ ‫ושרות‪ .‬ולמה יהיה עבדך עוד למשא לאדוני המלך‪ :‬דבר אחר לעת מצוא יתפלל על‬ ‫מיצני הנפש דאמר רבי ישמעאל אין לך קשה מיציאת הנפש האיך יוצאה ‪ .‬רבי‬ ‫זה החכם מה״ר אלישע גאליקי׳ו ם לעת מצוא זו מיתה רוצה לומר על מדריגה זאת‬ ‫יתפלל שלא ישאר שום חשבון כלל אחר המות‪ .‬והי׳ק לא מבעיא שבעל תשובה צריך‬ ‫להתפלל להש״י שיםייעהו על זאת אלא אפילו החשיד גם כן צריך לדקדק שלא ישאר‬ ‫אחריו שוס נדנוד עבירה לשצריך ליתן חשבון ‪:‬‬ ‫י‪/‬‬ ‫וקשה על זה המאמר למה נקרא שנן רע‪ .‬עיר קשה למה אמר בעירו כי היה לו לומר‬ ‫בעיר או כל שלא נכנס לבית הכנסת סתם ולמה חייבין בניו גלות ‪ .‬ונראה הכוונה‬ ‫ע״ד שכתב בעל נוה שלום ס״ד ממאמר ה׳ וז״ל יש שני מיני בתים לאדם האחד חמרי בלו‪.‬‬ ‫והאחד רוחני כלו‪ .‬האחד הוא ביתו של אדם עם אשתו ובניו שמתעסק בי בצרכי החמר‬ ‫לפרנסם לחם לפי הטף‪ .‬ויתחלפו בהנהגת‬ ‫)כוונה למאמר כל שיש בהכנ״ס בעירו‬ ‫זה הבית האנשים‪ .‬שיש מי שיסתפק רסנה‬ ‫ואינו נכנס שם כף( ‪:‬‬ ‫מיגיע כפיו‪ .‬ויש גוזל אביו ואמו ואומר‬ ‫אין פשע ‪ .‬הבית השני כלו רוחני יכנס בו‬ ‫רבי לוי כל מי שיש לו בית‬ ‫א ‪ £‬ף‬ ‫האדם להתפלל לבוראו והוא נק׳ בית הכנסת‪.‬‬ ‫הכנסת בעירו ואינו נכנס שם‬ ‫ואלו הבתים הם כנגד הגוף והנפש שקבוצם‬ ‫להתפלל נקרא שכן רע שנאמר כה אמר‬ ‫הוא האדם‪ .‬כן קבוץ אלו השני בתים‬ ‫ה׳ על כל שכני הרעים הנוגעים בנחלה‬ ‫והסדר בהסכמתם הוא שלמות האדם • וזה‬ ‫וגו׳ ‪ .‬ולא עוד אלא שגורס לו גלות‬ ‫האדם בשגם הוא בשר הוכרח לו לקחת‬ ‫ולבניו שנאמר הננינותשם מעל אדמתם‬ ‫מהדברים החמריים ההכרחי שהם המזונות‬ ‫ט ׳ ‪] :‬מאמריג[ י‬ ‫ויתר הדברים הצריכיס לו בחיותו‪ .‬וכן יצטרך‬ ‫לקיום נפשו לרכרים העיוניי׳ והשנים הם‬ ‫טובים כאחד כשני השכנים הטובים המטיבים זה לזה‪ .‬לכן אמר כל מישיש לו כיפ הכנסת‬ ‫בעירו ואינו נכנס שם נקרא שכן ר ע ‪ .‬כאלו יאמר שכל הרודף אחרי הקנינים המדומים‬ ‫ועוזב הרוחניים שתם שלמות הנפש לתת הטוב לגופו מהדברים החמריים זהו כקרא שכן רע‬ ‫שלא ירגיש בחסרון נפשו‪ .‬ובהעדר מן השלמות האנושי‪ .‬איל יתרחק מאד מבא בכית‬ ‫שלמיהם כאלו היה בית מנוגע‪ :‬וגם הירושלמי מסכים לזה כל מי שאינו נכנס בנית הכנסת‬ ‫בעוה״ז אינו נכנס לעולם הבא‪ .‬ומה טעם סביב רשעים יתהלכין ‪ ,‬רבי פנחס בשם רבי‬ ‫אושעיא אמר כל המתפלל בבית הכנסת כאלו מקריב מנחה טהורה ‪ .‬ומ׳יט כאשר יביאו בני‬ ‫ישראל את המנחה בכלי טהור בית ה ׳ ‪ .‬יראת מכוונת הירושלמי שבית הכנסת רמז לשלמות‬ ‫האנושי‪ .‬ולכן אמר מי שלא יכנס בי לא יכנס לעה״ב שהעה״ב יושג בשב׳ זה השלמות ‪:‬‬ ‫עוד כוונה שניה להחכם הנ״ל וז״ל כי האדם עולם קטן בדמות עולם הגדול כאשר ביאר ‪.‬‬ ‫בארוכה הרב המורי׳ה ז״ל ואחר שהאדם נמשל לעולם ראוי שהנהגתו תהיה כהנהגת העולם‬ ‫בכללו •‬ ‫בית‬ ‫‪m‬‬ ‫פרק ראשון‬ ‫ברכות‬ ‫דה ח‬ ‫ה ח ; מ ה‬ ‫ס פ י ר ו ת‬ ‫מאמר יד‬ ‫ב א ד ם‬ ‫י מ צ א‬ ‫־ ג ש ר‬ ‫מ נ ה י‬ ‫כ ח י ת‬ ‫גות |‬ ‫‪P‬‬ ‫בכללו‪ .‬וכאשר נמצאו כעולם פשר‬ ‫אותו‪ .‬ה׳ תישי׳ פנימיי׳ וחמשה חצוניי׳ וכשם שבכללי׳ העשירי קודש כך בפרעי׳ העשי ‪I ,‬‬ ‫יהיה קודש והיא השנל והוא השליח צבור המעיטה בטליתו בכית הכנסת שהיא מקים כנומ ‪I‬‬ ‫הצורות שמתם ישכיל והיא המשפיע הטוכ ‪ .‬לעדה שאינה פחותה מי׳ ‪ .‬וכרעיון זה ה ש !‬ ‫שבעילם הכללי הוא מיטה איר כשלמה ופשפיע ברכה לעדה הכללית עד שאין דבר ש נ ק ד‬ ‫פחות מי׳ וע״כ אמר אלהיס נצכ כעדת אל• וע׳׳כ אמרו ז״ל שהקב״ה נראה למשה כש״ן‬ ‫מעוטף כטליתו וקורא י״ג מרות ‪ •.‬ויהיה יפי׳ המאמר כן כל מי שיש כית הכנסת ב ע י ‪.‬‬ ‫ש של‬ ‫^‬ ‫'‬ ‫"‬ ‫כי׳ שהוא גי‪°1‬‬ ‫?‬ ‫מ״י מה שהשיגו הח־שים מן החוש אחר שהמוחש קידם למושכל בטבע ההשכלה זהו‬ ‫שכן רמ ר׳׳ל חסר ‪ .‬וקראהו שכן לפ־ שהשכל ההיולאני נמצא בנוף אינו מעורב בו ‪v U‬‬ ‫נקשר בו בקשר המציאות לבד לא הקשר ערוב כשכן הקרוב למציאות שכינו ואם לא ית ‪!11‬‬ ‫בו ‪ .‬ואמרו עוד במאמר ולא עוד אלא שגורס גלות לו ולבניו פ ״ שאץ לך גלות כגלות הנש*!‬ ‫לשסוד‬ ‫•‬ ‫^ ו‬ ‫• י‬ ‫הנפש החסרה‬ ‫מל דלתי ב״היום יום נקרא שק רע• שידוע שרוח הקודש שירה באדם באמצעות ‪I j p r‬‬ ‫השלמות והוא הנקרא שכינה אם כן המתרחק מהשלמות מ׳־שתדל לבא לב״ה מקום ה ש ־ י «‬ ‫בודאי נקרא שנן רע ‪ .‬לפי שהשכן רע אינו מקפיד ואינו חס על רע שכנו ואינו ח ^ ״ נ‬ ‫ומקפיד כלל ממנו‪ .‬כן הא־ש החסר אינו חס על כבוד השכל שהוא שכני ולא יחיש‬ ‫כבוד קונו ולכן נוח לו שלא נברא מכייל ‪:‬‬ ‫]אדושים[ יש להקשות והלא בב״מ ובתי כנסיות עצמן דורשין ההלכה והס הס השננ‬ ‫המצוייניס וסא־ך אמר מבתי כנסיות ובתי מדרשות‪ .‬אף כי בבתי כנסיות מתסללי‪0‬‬ ‫ומשבחים ומקדשין שמו הגדול‪ .‬עוד קשה מל רבי חייא בר אשי וכו׳ שאמר מיום שנחרב י ‪ ,‬״‬ ‫סמקדש אין לו להקב״ה במולמו אלא ד׳ אמות של הלכה וכי בזמן שבית המקדש קייס ‪,‬־>‪*:,‬‬ ‫י‬ ‫אוהב שערים המצוייניס בהלכה‪ .‬מיק למס‬ ‫)כוונה למאמר אוהב ה׳ שעף‬ ‫הזכיר ד׳ אמות כי מה יחס יש למדת אמה‬ ‫די ציין יכו׳(‬ ‫להלכה‪ .‬אלא הכוונה המסתפק בהכרח‬ ‫רב חםדא פ״ד אוהב י״י ^‬ ‫ולומד מתוך הדחק כמו שהזכירו בפרקי‬ ‫ציון מכל משכנות י ע ק‬ ‫אבות ד׳ מדות בלמוד התורה פית במלח‬ ‫אוהב י״י שערים הםצויינים בהלכה‬ ‫האכל‪ .‬ומי״ס במשורה תשתה ‪ .‬ומל הארץ‬ ‫מבתי כנסיות ובתי מדרשות והיינו ן « ‪ £‬י‬ ‫מישן‪ .‬וחיי צע״ר תחיה ‪ .‬אלו הן הארבע‬ ‫רבי חייא בר אשי מעמיה דעולא ‪ ,‬י‬ ‫אמות ר״ל עדות של תורה‪) :‬חסר הרבה(או‬ ‫שנח‪-‬ב בית המקדש ‪,‬אין מ ל ה ‪°‬‬ ‫ירצה אטה שלתורה היא בת ששה ספחים‪.‬‬ ‫‪F‬‬ ‫ברוך הוא בעולמו אלא ד׳ אמות‬ ‫וארבמ אמות הם כ״ד טפחים‪ .‬ר״ל ארבע‬ ‫הלכה בלבד עד כאן ‪:‬‬ ‫ומשרים ספרים ‪ .‬ודוד רמז לאלו הטפחים‬ ‫אמר טפסות נתתי ימי רצה בו שכל ימיו‬ ‫מסק בתורה במרה ובשימור ‪ .‬וכל העולם לא נברא אלא לצוות לזה‪ .‬כמ״ש בפ״ק ר נ ר ע‬ ‫ולכך אמר מיום שנחרב בית המקדש רצו בו בזמן המקדש היו ארבע ועשרים משעור‪,‬״"‬ ‫בעבודת הקודש והיו מכפרים על עון בטול תורה של כ״ר ספרים מ״כ אמרו מיום שכתר‪,‬‬ ‫המקדש וידוע בתחרב בית המקדש שלמטה נחרב נס כן בית המקדש שלמעלה כמו ש ה ו ‪ ,‬״ ‪,‬‬ ‫חז״צ בתעניות וז״ל בקרבך קדוש ולא אבא נמיר‪ .‬משוס דבקרבך קדוש צא אבא בעיר‬ ‫לא אבא ביחשלם שלמעלה מד שאבא בירושלים שלמטה וכוי‪ .‬ולכן בהיות העבודה נ ; ‪ ,‬י‬ ‫במקדש ע״י ישראל נשלם כח ירושלים שלמעלה‪ .‬ובהעדר יושביה תחסר כחה ‪ .‬ולזה צ ‪ ,‬׳‪1‬‬ ‫לתת לה מלוי רב וכח חזק בהשלמת התורה שהיא כ״ד ספרים‪ .‬ולזה אמרו ז״ל כל ת״ח >ך‪:,‬נ‬ ‫י "‬ ‫י‬ ‫להיות מקושס ככלס בארבע ומשרים תכש‬ ‫וכתיב יקרה היא מפנינים ודרשו יק‬ ‫שמצייייי!‬ ‫שלהלכה תלוי בחורבן בית המקדש כנזכר ‪ :‬ושערים המצויינים‬ ‫'‬ ‫ומושין‬ ‫ר‬ ‫כ‬ ‫ו ש ד‬ ‫ר‬ ‫ה ‪ :‬ן י ס‬ ‫כ מ‬ ‫ש‬ ‫מ י ר‬ ‫ו א י נ ו‬ ‫י ט‬ ‫נ כ נ ס‬ ‫ש ם‬ ‫‪i‬‬ ‫‪p‬‬ ‫ו ‪ : ,‬ה ש כ י ל‬ ‫‪r‬‬ ‫ב‬ ‫י‬ ‫ד‬ ‫ס‬ ‫נ ק ר‬ ‫ע‬ ‫מ ה ש ל מ ו ת‬ ‫ע י ד‬ ‫ש נ‬ ‫‪n‬‬ ‫כ י‬ ‫ה ש ‪ :‬י נ ה‬ ‫ש י ר ס‬ ‫ה ‪ :‬נ ס ת‬ ‫ב ב י ת‬ ‫יסנגצל‬ ‫נ‬ ‫ע‬ ‫די‬ ‫‪v‬‬ ‫כ‬ ‫א‬ ‫ס י‬ ‫ק ד ו‬ ‫‪r‬‬ ‫ומ‬ ‫כ‬ ‫‪3‬ש‬ ‫ר‬ ‫ה‬ ‫ס‬ ‫ה ה צ כ ו ת‬ ‫ס‬ ‫ביינות פ׳״ק ראשון‬ ‫דף ח* ׳ מאטד יד י •‬ ‫יד״׳״־די^‬ ‫ועושין סימנים ורושם לכלתי השכח התורה ושתהא שגורה כפיהם‪ .‬וכל אחר מצרין ומסומן‬ ‫בהלכה ויודע בכל עת וככל זמן ובכל מסכתא או פרק או פסוק ויודע להשיכ כהוגן לכל‬ ‫שואל מבלתי שוס גמגום כלל‪ .‬וכמו שדרשו ז״ל מפסוק שימה בפיהם מלשון סימן ואות וכו׳‪:‬‬ ‫וגו ירצס שמרים המצויינים המסתכניס בעצמם בכרתם ברית מילה ולהראות דיני שחיפה‬ ‫ומציינים בצוארס וידוע שהשטן מקטרג בשמת השכנה אעס״כ אינם חוששים מפני‬ ‫סביבות המצות ולמוד התורה מליהן והוכיחו מזאת התירה אדם כי ימות וכו׳ רצו בו שמראין‬ ‫בעצמם המיתה בהשתדלות הבנת התורה ‪:‬‬ ‫* ו ירצה שערים המצויינים הם אשר לא פסקו יומם ולילה מלמוד התורה ותמיד זה נכנס‬ ‫בשער וזה יוצא כולם לקכלת התורה נכנשין ויוצאין‪ .‬וכמו שדרשו ז״צ בפסוק לא‬ ‫יטשו כי ידברו את אויבים בשמר וכו׳ ‪:‬‬ ‫וגו ירצה ד׳ אמות של הלכה להיות כי אמרו רז״ל בירושלמי דשקליס הלחות היו ששה טפחים‬ ‫ארכן וששה טפחים רחבן‪ .‬טפחיים בידו של הקב״ה וטפחיים בידו של משה‪ .‬וטפחיים‬ ‫כאמצע רמז למאמר׳ זה על ששה סדרים ‪ .‬טפחיים בידו של הקכ״ה רמז לסדר קדשי״ם‬ ‫יסדר טהרו״ת ‪ .‬טפחיים בידו של משה רמז לסדר נזיקי׳׳ן וסדר נשי״ס הש שייכים לכני אדם‬ ‫מש״כ בקדשי׳׳ם וטהרות שהם כולם שייכים בהקב״ה‪ .‬אמנם טפחיים האמצעיים סדר זרמי״ם‬ ‫וסדר מוע״ר הם תלויים ועומדים בין הקב״ה וביו בני אדם‪ .‬אם סדר זרעום מחמת ההנאות‬ ‫שיש לאדם צריך לברך אם אוכל או שותה ואם צא פטור מן הירכית‪ .‬הן סדר מועד אמרו‬ ‫ז״ל בפ׳ י״ט חצי לה׳ ט ׳ או כולו לכם או כולו לה׳ לחד מי׳ד‪ .‬א״כ תלויים ועומדים אלי ב׳‬ ‫סדרים‪ .‬אבל ד׳ סדרים הנזנרים היינו הם ארבע אמות של הלנה הס בעולמו חייבים‬ ‫מיום שנחרב בית המקדש כדגרסי׳ בסוף מנחות מיד זאת התירה לעולה למנחה לחטאת ט ׳‬ ‫כל העוסק בתורת עילה כו׳ כאילו הקריב עולה בזמנה ממה״ר אברהם דילק״ל וכו׳ ‪:‬‬ ‫ובגוה שלום פי׳ שערים המצויינין בהלכה הס ההשכלות הנבחרות המשימות האדם שלם‬ ‫בפועל שכאשר ימצא בב״ח ובנמצאים אחרים משובחות זו מזו או אחדות כן‬ ‫באופן ההשכלה יש מושכלות למעלה ממושכלות אחרות כאילו תאמר שמושכצ תלמודיות‬ ‫ממולה בשבח ממישכל הטבעיות וכן מושכל אלהיות מעולים מכולם ‪ .‬וזהו אוהב ה׳ כו׳ היינו‬ ‫מדריגה אחר מדריגה ללמוד כרי שלא יקצן בנטיעות כאלישע אחר‪ .‬ועוד כתב על ענין‬ ‫הלכות התנועות יקראו הלכות או הליכות‪ .‬וע״ז אשרו כל השונה הלכות בכל יום מובטח‬ ‫צו שהוא בן מולם הבא• ובמס׳ נדה פ׳ המפל׳ מי׳ במאמר תנא דבי אליהו כל השוכה הלכות‬ ‫וטי ‪) :‬עי׳ בבחיי פ׳ ויצא‪ .‬בעקידה פ׳ בשלח בעיקרים מאמר ד׳ פ״ר( ‪:‬‬ ‫הקשה בעל ע׳׳יי ראשונה יש לדקדק שאם נראו שני אנשים אחד מתפרנס מיגיעו ואינו ירא‬ ‫שמים‪ .‬ואחד אינו מתפרנס מיגיעו והוא ירא שמים לעה יהיה יותר שקול בעתן שכר‬ ‫הנהנה מיגיעו ואינו ירא שמים‪ .‬וח״ו וחלילה להאמין אמונה זו כי יש הבדל רב ביניהם זה‬ ‫דרכו תמיר כל היום כולו להיות יושב ובסל ממלאכה משתעשע שש ושמח ביראתו להש״י‬ ‫מבלתי חושב על פרנסתו ואף כי אחרים‬ ‫יפרנסו אותו דרך הספק׳ כדרך שאמרו ז״ל‬ ‫מאמר טו)כוונה למאמר גדול הנהנת מיגיע‬ ‫אלמלא עליא לא נתקיימו אתכליא ט׳• אלא‬ ‫כפיו וכו׳(‪:‬‬ ‫כוונת רבי חייא לומר אולי יאמר האומר כי‬ ‫‪ H t t K‬רבי חייא משמיה דעולא גדול‬ ‫משפט הבטרה למי שדבק ביראתו ית׳ לנד‬ ‫הגהנה םיגיעו יותר מירא‬ ‫ואינו חושש ליהנות מיגימו שהכל כאין נגדו‬ ‫שמיס ‪ .‬דאילו גבי ירא שמים כתיב אשרי‬ ‫בערך ליראתו לש״י‪ .‬ולבשל הדעת הזה הנפסד‬ ‫איש ירא את ה׳ ואלו גבי גהגה מיגיעו‬ ‫הודיענו רבי חייא שגדול הנהנה מיגיע כפיו‬ ‫כתיב אשריך וטוב לך ‪ :‬אשריך בעולם‬ ‫ר״ל שכוונתו ראשונה ליראה את הש״י ולהיותו‬ ‫הזה וטוב לך לעוה״ב‪ .‬ולגבי ירא שמיס‬ ‫קיים ועומד ביראתו נהנה מיגיעו והנה שכרו‬ ‫ל א כתיב ביה וטוב לך עד כאן‪ .‬וכן איתא‬ ‫אתו גדול יושר מאד ממי שהוא ירא את ה ׳‬ ‫בחולין בסרק אלו טרפות‪:‬‬ ‫בלבד ואינו נהנה מיגיעו כי אפשר שיצטרף‬ ‫)מיין בעקרים ס׳יו מאמר ר׳(‬ ‫לבריות‬ ‫ברכות‬ ‫פרק ראעון‬ ‫דוס ח‬ ‫‪I‬‬ ‫מאמי טי‬ ‫|‬ ‫‪I‬‬ ‫יי!‬ ‫ו‬ ‫לבריות‪ .‬ובשבת זה לא יהיה קייס כ״כ ביראתו את ה׳ ‪ .‬עוד שנית ראוי לדקדק ויןשה מאל‬ ‫להבין גדול הנהנה מיגיעו וכו׳ ויראה לכאור׳ שכיון שלא הזכיר ונווב לך ביראת ימיי שאין‬ ‫• יע״ד‬ ‫בו שכר מולם הבא ורחמנא ליצלן מדעת זה ‪ .‬כי האמת שניהם זוכים לעולם‬ ‫השלוח אמר גדול הנהנה מיגיעו כלומר כי המשורר האריך לספר בשבחו מה שלא^ הוצרך‬ ‫לעשות כן בירא ה׳ כי הוא מצד עצמו משובח כיון שבמצותיו הפ׳ן עאד ולא בשכר מ׳יתין ‪.‬‬ ‫איל ‪5‬נהנה עיגיעו היה מקום לטעון ולומר שכיון שכל יגיעו להשגת מזונותיו־ ל־י ט מ י‬ ‫יראתו שיזעינם לו בריוח מבלי זכר לשכר מולם הבא וכדי לבטל זה האריך המשורר ל‬ ‫ע״ה באומרו וטוב לך • ואפשר לומר שתהיה לו שוס ממלה יתירה לתשלום שכרו כ ‪- «,‬־‬ ‫שנצטער וטרח ביגיע כפיו אבל טוב לו בעילם הבא לכל ירא ה׳ אשר מרוב שלימותו במצותין י‬ ‫חפץ מאד ולא בשכרן עב״ל ‪:‬‬ ‫כתב מהר״י כ ץ ‪5‬שס כמה״ר יוסף פיסו זצ״ל שירא שמיס ר״ל תלמיד המסיפק בהוראה‬ ‫בדבר איסור והיתר וירא לנפשו ומחמיר ‪ .‬אמנם הנהנה מיגימו ר״ל תלמיד ה מ י‬ ‫עצמו ומוציא הדין לאמתו בין להתיר בין לאסור ולזה נהנה בשני עולמות אבל המחמיר‬ ‫שנצל עעונש אבל כיון שלא הוציא הרין לאמתו אין לו שכר מולם הבא ‪:‬‬ ‫וכתב בעל נוה שלוס בדרוש א׳ מאמר ז׳ ס״ו וז״ל כוצחו גדול הנהנה כו׳ ר״ל ה נ‬ ‫מיגיעת חמרי שטרח הרבה לכובשו‪ .‬כי מנעוריו יצרו רע עליו וקשה לפרוש‬ ‫העכירה מש״כ ירא שמיס מנעוריו שאין לו צער ויגיט׳ או טורח‪ .‬מל כן אמר גדול ‪p p?r‬‬ ‫כו׳ כי לפוס צערא אגרא‪ .‬ומביא כמ״ד בפרק אין מומדין במקום שב״ת עומדין א ‪^ ,‬‬ ‫צדיקים גמורים אינם עומדים שם ‪:‬‬ ‫‪y/‬וכחב החכם מהר״ס גלאנט״י בשם אחיו מה״ר אברהם נר״ו בביאורו קהלת ימקב‬ ‫ננש‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫שהטעם אשרי כל ירא ה׳ הוא שהם מצות לא תעשה•‬ ‫׳ אתש ‪.‬‬ ‫י^‬ ‫הרי שיר מרע ועשה טיב‪ .‬ואמר בהם אשרי עתה ה‬ ‫" ב ו ד יו‬ ‫יי‬ ‫מאשרו אחר שקיים עשה ולא תעשה כל האושר‬ ‫מקום משכן הנשמות מקום שממנו חוצב ומה יתרון לאדם זה בעמלו לזה בא הכתוב ו י ‪1‬‬ ‫יגיע כפיך כי תאכל וכו׳ כי עד עתה היית אוכל משלחני של מלו י ‪ 1‬חסי ‪ 1‬י ל ד ל א ן‬ ‫שתאכצ'‬ ‫ליליה בעית לאסתכולי ביה‪ .‬אבל עתה שקיימת עשה ולא תעשה יגיע כפיך היא‬ ‫וזהי אשריך שאמרתי לך אשריך בעוה׳׳ז וטוב לך לעוה׳׳ב הפירות בעוה״ז והקרן לעוה׳׳כ כנ ״}‪ .‬־‬ ‫וקשה המאמר הזה טובא לממייניס בו‪ .‬ראשונה במה שאמר החמשה עולמית שלא הקדר*‬ ‫כי מן הראוי להקדים עילם היניקה והסתכלות בדדים ‪ .‬ואחר כך עולם ה י ‪ 5‬י‬ ‫לאויר העולם והסתכלות הכוכבים ומזלות כי כן סדר הבריאה ‪ .‬עוד קשת בין שני היזו)ק‪,‬‬ ‫שזה אומר טעם שלא יסתכל בערוה ‪ .‬וזה‬ ‫ניתן טעם שלא יינק ממקום המטפה‪ .‬להיות‬ ‫מאמר ט״ז )כוונה למאמר דר בה׳ ו ל מ ו‬ ‫כי התינוק אין לו דעת והשכל או להבחין‬ ‫ואמר שירה(‪:‬‬ ‫בין טיב לרע‪ .‬ואין לי חילוק בין שיראה מקום‬ ‫‪,‬‬ ‫רבי יוחנן משום רשב״י‬ ‫א ^ ף‬ ‫טהור או טמא‪ .‬או יריח ריח טוב או ריח‬ ‫פיה פתחה בחכמה ותיית ח ס י‬ ‫רע‪ .‬א" כ יקשה לשניהם • ועוד קשה במה‬ ‫על לשונה ‪ .‬וכי יש הורה שאינה ‪t j j ,‬‬ ‫שאמר ראה במפלתן של רשנעס ואמר שירה‬ ‫‪.‬‬ ‫חסד ‪ . .‬אלא סמוק זד‪ ,‬כ ע ד מי‬ ‫ונסתכל ביום המיתה ואמר שירה • אדרבה‬ ‫' למות ״‬ ‫י‬ ‫קינה מבמי ליה‪ :‬ונקדים מ״ש בעל עקידה‬ ‫ואמר שירה‪ .‬דר במעי אמו יאמר ׳ ‪l j s‬‬ ‫שער י׳ וז״ל שראה שלמה בחכמתו נבואות‬ ‫שנאמר ברכי נפשי את ה׳ וכל ק י‬ ‫דוד אייו עיה שפתחה פיה בחימ׳ פצימ׳‬ ‫לאי״י ייי׳ןולמ‬ ‫את שם קדשי •‬ ‫במה שסדרה בשיר ותהלה תורת החסד‬ ‫ונסתכל בכוכבים ומזלות ואמר ^‬ ‫והחנינה שנתחסד הש״י עם האדם בענין‬ ‫שנא׳ ברכו ה׳ כל צכאיו וכן‪/‬‬ ‫;‬ ‫ברכי נפשי א ה׳ ואל תעכחי‬ ‫הווייתי וגמר מציאותו היותו על האופן אשר‬ ‫גמוליו ‪ .‬שעשה לה דדים במקום ב ־‬ ‫זכרני אשר יזכור אות׳ על סדר החמש׳‬ ‫מאי‬ ‫מולמות‬ ‫ה ב א‬ ‫ר‬ ‫ו ד‬ ‫מ‬ ‫ג ע‬ ‫ס‬ ‫ע‬ ‫ה ? ה‬ ‫מ ן‬ ‫‪5‬‬ ‫ה‬ ‫‪1‬‬ ‫‪f‬‬ ‫ב ר י כ י‬ ‫ה ה ו ל‬ ‫מ ‪ 5‬ו ת‬ ‫ה י י מ‬ ‫ה‬ ‫ר ג י ש‬ ‫ה י י ו ע‬ ‫מ ר‬ ‫ה ו א‬ ‫ו מ ה‬ ‫ה ו א‬ ‫ל ח ז‬ ‫ה א י ש ר‬ ‫א ל‬ ‫ת ה ת‬ ‫ה ז ה ‪1 5‬‬ ‫ה‬ ‫כ ס א‬ ‫ת‬ ‫ו מ א‬ ‫ר‬ ‫ך‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫א כ י‬ ‫מ ה‬ ‫כ‬ ‫יא‬ ‫ם‬ ‫ע‬ ‫ת‬ ‫ס‬ ‫ד‬ ‫‪o i f‬‬ ‫ש י ‪ 1‬מ ה‬ ‫כ נ ג ד‬ ‫ח‬ ‫ד‬ ‫א ב ץ‬ ‫ש ד‬ ‫כ ה‬ ‫ע ו‬ ‫‪r t‬‬ ‫ד‬ ‫י צ א‬ ‫ז י‬ ‫ה‬ ‫ת‬ ‫ג ף ׳‬ ‫ברכות‬ ‫פרקראעץ דף י‬ ‫מאמרטז‬ ‫טו‬ ‫סולמות שהרגיש במציאותו ויגצ מאד‪ .‬וכמו שאמר ונפשי תגל כיי׳ תשיש וכו׳ ‪ .‬העולם‬ ‫הראשון הוא מה שדר במעי אמו שנוצר ונתהוה שם מהחמר היותר שוס והיותר נכון ומזומן‬ ‫לקבל צורה יותר שלימ׳ מכל הצורות של ב״ח בעול׳‪ .‬וכמו שאמר אודך על כי נוראות‬ ‫נסצאתי וכו׳‪ .‬השני הוא שיצא לאויר העול והסתכל בכבביס וכו׳‪ .‬והו׳ שנמסר לאדם שיתחיל‬ ‫בו בצאתו לאויר העולם ר״ל כי בחכמתו‬ ‫ובכחו אז יתחיל להבדיל מאישי הבעלי חיי׳‬ ‫מאי הוא אמר רבי אבהו כדי שלא‬ ‫אשר פניהם כלפי הארץ ואת פועל ה׳ לא‬ ‫יסתכל בערוה‪ .‬רב יהודה אמר כדי שלא‬ ‫יביטו‪ .‬אבל הוא מסתכל ומתבונן קצת‬ ‫יינק במקום הטגופת ‪ .‬ראה במפלתן של‬ ‫בהנהגת המציאו׳ הנפלא ויושב ותוהה ומסדר‬ ‫רשעיפ ואמר שירה שנאמר יתמו חטאים‬ ‫מעשיו על הצד היות׳ נאות שאפשר לו וכמי‬ ‫מן הארץ וכו׳ ברכי נפשי וכו׳‪ .‬נסתכל‬ ‫שמרגיש מעלה ושלשנות מזולתו על כן ראוי‬ ‫ביום המיתה ואמר שירה שנאמר י ברכי‬ ‫לשיר שירה‪ .‬העולם הג׳ הוא מה שיינק משד‬ ‫גפשי את י‪.‬ה׳ ה׳ אלהי נדלת מאד ונו׳‬ ‫אמו והוא משל אל למוד התור׳ האלהית כמו‬ ‫עד כאן‪:‬‬ ‫שאמר החכם אילת אהכיס ויעלת חן דדיה‬ ‫ירווך בכל עת‪ .‬ואחר שנסתכל בדרי התורה ואמר שירה היא האם האמתית דכתיב כי אם‬ ‫לבינה תקרא‪ .‬וזהו הפירוש• שאמרו מאי היא שמשה דדים במקום בינה וכו׳‪ .‬והיא מם‬ ‫שיתעצ׳ האדם ברעו׳ אמתיו׳ ותבונות ישרות כי זה כל הארס• ומ״ד כדי שלא יסשכל בערום‬ ‫הכווכ׳)אל(ככוי אל הדעות המשוכשית והנפשיות‪ .‬כי ע״א מנינה בניאיף בכל מקים‪ .‬ומ״ד‬ ‫כדי שלא יינק מן הטניפת היא עניין המעשי׳ הפחיחי׳ אשר בשתי׳ אלו יברלו משאר ב״ח‬ ‫ועם אחר‪ .‬העול׳ הד׳ היא שראה במפלתן של רשעי׳ וכו׳ והוא מה שיוסיף עוד האיש השלם‬ ‫להוסיף כהתחזקי ביראת ה׳ ובמ׳ניתיו ‪ ]CD‬מאד וירגיש לעצמו מציאות נבדל נקנה בחריצות‬ ‫השתדלותו ומושגח עליו בהשגחת בוראו שחוייב מזה שהרשע״ שאינם חרדי׳ לעמוד על‬ ‫נפשם שהם יפלו בנופלי׳‪ .‬ולזה אמי בשיר יתמי חטאי׳ כו׳‪ :‬עולם החמישי שנסתכל יום‬ ‫המיתה ואמר שירה והוא מה שנתאמת אצלו מעצם מציאותו בסוף עניינו שהיא יום המיתה‬ ‫והיא מנין נככד מאד־ וזה כי אחר שהרגיש בעניינו מדי עברו מעול׳ ועד עולם בד׳ עולמות‬ ‫שקרמו וראה כי עיר פרא נילר ממעי אמו ושאחרי כן מיום אל יום נתליה אליי שלמית‬ ‫מיחש בשכלו עד שכבר נתחזק ענינו ונתהוה אצלו עצם שני נכבד מאי והוא הנותן לו חכמה‬ ‫ודעת בכל אשר יעשה ונבר נמצא זולתו כי זה אשר חוייב לו לדעת כי האד׳ אשר ימות‬ ‫בסוף הימי׳ הוא אשר נולד ובא לעיל׳‪ .‬אמנם אשר כן נעשה מאליו ונתעצ׳ מאצילות הבורא‬ ‫ית׳ הוא הנשאר בלי ספק‪ .‬אוי לו"למי שנא לכאן ונמצא ערירי גבר בשעת פטירתו כי האחד מת‬ ‫ואין שני להקימו והוא מה שאמר כי נסתכל ביום המיתה כוי‪ .‬והשכיל בזה הענין הנפלא ואמר‬ ‫שיר׳ ברכי נפשי את ה׳ ה׳ אלה‪ :‬גילת מאי ירצה כי זה מת שימ‪/‬׳גידל פעילותיו ועומק מחשבותיו‬ ‫בבריאת האדם אשר לא יראה פועל ריק כמו שהקש׳ על זה החנם מה יתרון לאדם כוי‪:‬‬ ‫נע׳ בנוה שלום מאמ׳ ח׳ פ׳א יבש״ע פר׳ קרח עקידת פ׳ אמור בדרך אמונ׳ מאמ׳ ב׳ שער א׳(‬ ‫במדרש שוחר טוב אצל אמר׳ מה הקדוש ברוך הוא מלא את כל העולם כלו וכו׳ ד א מה‬ ‫ה‪:‬שמה אין אדם יודע את מקומה וכו׳ כך הקדוש ברוך הוא אין כל בריה יודעת‬ ‫מקומו ואפי׳ חיות הקודש ונו׳‪ .‬עוד במדרש הנ״ל במזמור לדוד ברכי נפשי כו׳‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫מעשה באדם אחד שאמר לו לרבן גמליאל באיזה מקום הקב״ה נתון‪ .‬א״ל איני יוד‬ ‫אמר לו וכי זו היא תפלתכם וחכסתכם שאתם מתפללין לפניו בכל יום ואין‬ ‫‪:‬תם יודעים מקומו‪ .‬אמר לו שאלת ממני דבר שהוא רחוק ממני ה׳ מאות שנה הריני‬ ‫!וואלך דבר שהוא נתון אצלך יום ולילה ואמור לי באיזה מקום היא אמר לו ומהו זה‬ ‫;ומר לו זו הנפש שהיא נתונה אצלך אמור לי באיזה מקום היא א״ל איני יודע ‪ .‬א״ל‬ ‫תפח מחיה דההוא גברא מה זאת שהיא נתונה לך אי אתה יודע מקומה ואתה שואלני‬ ‫דבר שהוא רחוק ממגי מהלך ה מאות שנה עד כאן‪:‬‬ ‫הנה‬ ‫‪,‬‬ ‫ברכות פרק ראשון‬ ‫דף י•‬ ‫טאטר יז‬ ‫)מאמר י״ז( הגה שזה החכם הוכיחו אותו בנפשו מל העלם הכרת ממלתו ומדרגתו שהוא ד‬ ‫המחוייב לארס ידיעתו מס שאר היריעות שקדמו ודרך כלל אמר החכ׳ תמהני עלמי ש‪. $5‬‬ ‫הביר את נפשו ורוצה להשיג אצהיו‪ .‬ולזה אמר המאמר מה הקב״ה מלא את כל העולם ‪,‬‬ ‫אן> הנשמה• והכינה מל למוד לקוח מהנפש צהקנו׳ בו דעות אמתיות ואמונות נכונות נעניניש‬ ‫האלהיי׳ ולראות מראות אלהי׳ מתיך נפשי‬ ‫)דרש שהקב׳׳ה מלא כל המו׳ כבודו ו ״‬ ‫המהירה וזה שהיריעות ההכרחיות לכל‬ ‫ה׳ ברכי נפשי כנגד מי( ‪.‬‬ ‫מקבל מיל מלכות שמים הם ארבפה‪.‬מציאות‬ ‫האל יתירך ופשיעתו מחומר ‪ .‬ונצחיותו •‬ ‫ףן^י חמשה ברכי נפשי כנגד מי א מ‬ ‫ועוצם עלויו ואמרו שטל׳ מתיארו׳ מצד מה‬ ‫כנגד הקדוש ברוך הוא ו ה ג ש ש‬ ‫שהסימפותחו׳ פתוחי חותס על נפשו אשר‬ ‫מה הקדוש ברוך הוא מלא את כל העולש‬ ‫נפקדה אתו והוא אמרם מה הקדוש ב ך‬ ‫כלו אף הנשמ׳ מלאה כל הגוף‪ .‬מה ה ק ד ו ^‬ ‫הוא יכו׳‪ qb .‬הנשמה כר כלומר מא־ן י‬ ‫ברוך הוא רואה ואיגד‪ ,‬נראה אף הג^ע‪./‬‬ ‫לנשמה זה הענין מהשלמות אס לא היתה‬ ‫רואה ואינה נראה‪ .‬מה הקדוש כריך ה ו ״‬ ‫ראשונ׳ במציאית הש׳יי והנה אם כן כשנתבאר‬ ‫זן את העולם כלו אף הנשמה זנה את ‪£‬‬ ‫י ׳‬ ‫שימצא בנשמה איזה שלמות י א‬ ‫הגוף ‪ .‬מה הקדוש ברוך הוא טהור‬ ‫לן‪.‬‬ ‫ל‬ ‫נמצא בעצם‪ .‬ך י י‬ ‫• הנשמ׳ טהור׳‪ .‬מה הקדוש ברוך הוא י ו ‪ #‬׳‬ ‫והנה על אמתת צ י א א‬ ‫בחדרי חדרים אף הנשמ׳ יושבת ב ח ד‬ ‫>יא‬ ‫ברור הוא מלא את כל ‪ ,‬צ ׳ י‬ ‫חדרים‪ .‬תבא מי שיש בו חמשה ד כ ד י‬ ‫י ן לק‬ ‫נפשך המפורסם אצלך ‪5‬‬ ‫הללו והשבח למי לשיש לו ה׳ דכדיס‬ ‫י א ‪,‬יך א‬ ‫י‬ ‫מכל חלקי ך‬ ‫הללו‪) :‬מאמר י״ז(‬ ‫א ן < ‪,‬י‪,‬‬ ‫ ״‬‫‪,‬‬ ‫עד שלא יהיה מקו׳ פנוי מהשכינ׳ וכמו‬ ‫שאמר ושוליו מלאי׳ ההיכל ומלאכיו העידו פליו מלא בל הארן כבודו‪ .‬ועל סשינזותו מ ל ן‬ ‫אמרו מה הקרוש ברוך הוא רואה בו׳ יראה ממה שאתה רואה נשמתך אתה מאה ו מ ר ג י י‬ ‫ב ד‬ ‫כ ו‬ ‫ה נ‬ ‫ר מ‬ ‫ה‬ ‫רו‬ ‫ש‬ ‫ת ב‬ ‫ה‬ ‫ן כ‬ ‫ד ר ך‬ ‫ה‬ ‫ו ת‬ ‫ה מ‬ ‫ה‬ ‫ג ו ס‬ ‫מ צ‬ ‫א ו ת ו‬ ‫ו כ ו‬ ‫פ מ‬ ‫ע‬ ‫ז‬ ‫מ מ נ ה‬ ‫ה‬ ‫ן ס‬ ‫מ ו ד‬ ‫‪ :‬נ ר ו‬ ‫הע‬ ‫מ‬ ‫ר‬ ‫ש נ ו‬ ‫מ ה‬ ‫ת‬ ‫ב כ‬ ‫ה ק ד י ש‬ ‫כ‬ ‫ת‬ ‫ד י‬ ‫ר א ז מ מ‬ ‫מ ה‬ ‫ד‬ ‫ת ‪3‬‬ ‫אצ‬ ‫ש א‬ ‫ר‬ ‫הנגן‬ ‫כ‬ ‫‪0‬‬ ‫ח‬ ‫מ ת ת‬ ‫כ ל ן‬ ‫ומ‬ ‫הנצחיות אמר מה הקרוש ברוך הוא זן וכו׳ לומר כי ממה שנרא׳ שהנשמה זנה ו מ ע מ ל ״‬ ‫את »‪ cp‬וזולת׳ לא ישוער לו שוס קיום ועמידה כמו שאמר תצא רוחו ישוב לאדמתו ‪,‬‬ ‫ר‬ ‫סחיות זהו שאמר הכתוב ואחה מחיה את כלס‪ .‬והנה על עוצם מעלתו אמרו מה ה ק ל י !‬ ‫בריך הוא יושב בחדרי חדרי׳ וכו׳ ירצה כמו שעם סרסוס מציאת נפשך עמך הנה י ‪£‬‬ ‫מהותה נסתר מדעתך בחדרי חדרי׳ סוגרת ומסיגרת כן חוייב אליך לדעת שהאל ית׳ כיס‬ ‫ה‬ ‫שהיא• במדריגות המראה אצל אלו הפניני׳ הנה היא אינה מראה הציורין והסתוחי׳ הנפלא‪?,‬‬ ‫האלס רק בהיותה ברה וזכה ומלוטשת לזה אמר מה הקדוש ברוך הוא עהור אן> ה נ ש _‬ ‫טהורה כמו שאמרו במאמר דר׳ שמלאי הוי יודע שהוא טהור ומשרתיו טהורי׳ ונשמס ש כ ״ ן‬ ‫י‬ ‫בך טהור׳ היא עד כאן לשון עקידה שמר ס״ח‪) :‬י(‬ ‫מ‬ ‫) מ ׳ י׳'ח(יוקשה זה המאמר צמה כ׳ כסל כל השנה כלה הי׳ די שיאמר כל השנה מתפלל כו׳ וין‪.,‬‬ ‫ראו‬ ‫־‬ ‫‪r‬‬ ‫ברכות‬ ‫פרק רא^ץ‬ ‫דף יג‬ ‫טז‬ ‫מאטד יח‬ ‫ראו רז״ל לומר נוסחא זו יותר באלו הזמנים מבשאר זמנים ולמה בחרו בהמלך המשפנו‬ ‫ממלך אוהב צדקה ומשפש ‪:‬‬ ‫הגה נקרים מי׳ש בעל נוה שלום במאמר עשירי פ״ח וז״ל דבר ידוע שהתחלפות הזמן עושה‬ ‫רושם בעניני העולם השפל ומס היותו ית׳ בלתי משתנ׳ ולא מתפעל מהזמן להיותו נצחי‪.‬‬ ‫אמנם מצד היותו מושי לנו מפעולותיו‪ .‬ואמני‬ ‫הפעולית מתיחשי׳ אל הזמן הנה ראוי שישוב׳‬ ‫)סוד מאמר הקב״ה נראה למשה כש״ז‬ ‫מצרנו שבח יורה על אותה הפעול‪/‬המושפע׳‬ ‫מאמר י״ח‬ ‫מעוטף( ‪:‬‬ ‫מאתו ית׳ בזמן המצאה אחר היות׳ מתיחסת‬ ‫רבה בר׳ חיננא סבא כל השג׳‬ ‫א‪{5‬ך‬ ‫אל הזמן ההוא מזולתו יחס מה ולזה להיות‬ ‫כלה מתפלל אדם האל הקדוש‬ ‫ר״ה ויוה״כ ימים נכבדים לפי הסוד תתוריי‬ ‫ומלך אורב צדקה ומשפט חוץ מרי׳ה‬ ‫משאר ימות השנה בקבלת השפע האלהי‬ ‫וי״כ שמתפלל המלך הקדוש •והטלך‬ ‫והדבקו׳ בו ית׳ בעזיבת התאות הגופניות‬ ‫המשפט עד כ א ן‬ ‫והוא ית׳ משגיח בברואיו ופוקד אותם‬ ‫כמשז״ל ארם נדון בכל יום‪ .‬ובפרט בר״ה אמרו וגמר דין‪.‬שלוביוה״כ ‪ .‬הנה ראוי שנזדרז‬ ‫גפעולתינו הפעולה הנאצלת מאתו ית׳ בזמן כזה‪ .‬ולזה אמר רבה כל השנה כלה וטי• אמנם‬ ‫מחוייב לנו שנתיר תחלה הספק אשר היינו בו למה בחר הש׳׳י באלו הזמנים יותר מככצ‬ ‫השנה כמו שבא בקבלה ברייה כל באי עוצם עוברים לפניו כבני מרון וכו׳ ‪ .‬ועוד קשה למס‬ ‫צא נתנ׳ התור׳ סכה מבואר׳ כשביתת הימים האלה כמו שיחדה ונתנה טעם נגלה לחג הסוכות‬ ‫כי כסוכות הושבתי וכו׳‪ .‬ולפסחע׳יש ופסח וכו׳ רק אמר יום תרועה יהיה לכם בלי נתינת‬ ‫סבה לייחוד היום הזה מזולתו‪ .‬וכן ביוה״כ כי ביום הזה יכפר עליכם ולא בארס למה ביום‬ ‫הזה יותר משאר ימים‪ .‬וכן כיוצא בזה בחג השבועות יום מתן תורת לא פירש׳ התורה‪ .‬וראוי‬ ‫שנתעורר להודיעם ‪ .‬ונאמר כי בשחקרנו מצאנו חיי האדם נחלקים לששה חלקים ג׳ מהם‬ ‫עקריים והס גידול‪ .‬עמידה‪ .‬ירידה‪ .‬והס כוללים כל ימי האדם בהכרח שלא ימנע אוי הוא בגידול‪.‬‬ ‫או הוא בעמידה‪ .‬או הוא בירידה‪ .‬גס שני הגידול יתחלקו לג׳ חלקים‪ .‬לפי שהאדם ישתנה‬ ‫בזמן גידולו בג׳ פנים האחד נקרא שני הטפו׳ והם קודם התנועה וההליך• ואל שני הנערות‬ ‫והם אחר ההליכה והתנועה• ואל שני הבחרו׳‪ .‬והוא אחר שיצמח זקנו עד תכלית הגידול‪.‬‬ ‫ושנות היריד׳ ג״כ נחלקו לשני חלקים היריד׳ עם הכח והירידה עם החולש׳ בכח‪ .‬ויהיה‬ ‫צפי׳יז ימי האדם ו׳ חלקים ימי הטפו״ת ‪ .‬נערו״ת‪ .‬בחרדת‪ .‬זסלה• שיב״ה•) ( ישישו״ת ‪.‬‬ ‫והנה הסכימו כל החכמים שהאדם נקרא עולם קטן ‪ .‬וכאלו הו* דפוס שבו יחוקה צורת‬ ‫המציאות כלו בכללו‪ .‬והעולם הגדול נחלק ג״כ לששה חלקים היינו לששה ימים נבראו וכל‬ ‫יום ויום מהם מציאות בפני עצמו‪ .‬והעולם השפל נחלק לו׳ חלקים בזמן‪ .‬האחד מאדם ועד נמ‬ ‫ב׳ מנח עד אברהם‪ .‬ג׳ מאברהם עד משה‪ .‬ד׳ ממשה עד דוד‪ .‬ה׳ מדוד עד רניאל‪ .‬ו׳ מדניאל‬ ‫עדי משיח ‪ .‬וכשם שהעולם הגדול נחלק לו׳ חלקים כך הקטן נחלק לו׳ חלקים • כמ״ש בדי‬ ‫שיתיחשו זה עם זה‪ .‬ואל זה רמז התנא בפרק חלק שית אלפי שנין הוי עלמא ‪ .‬רמז לשש׳‬ ‫מיני מציאות וכן תמצא כיוצא בו השנה נחלק לששה זמנים ר״ל כמו שצות׳ התורה השביתה‬ ‫והחג ו׳ פעמים‪ .‬והם פסח שבועות‪ .‬סוכות‪ .‬ר״ה‪ .‬יום כיפור• ושמיני חג עצרת‪ .‬וזה כפי‬ ‫הקבלה שהוא רגל בפ״ע‪ .‬וכן כיוצא בזה היום נחלק לששה חלקים ‪ .‬שחרית‪ .‬צהרים‪ .‬ביין‬ ‫הערבים‪ .‬ושלש משמרות הוי הצילה‪ .‬ערבית‪ .‬חצות• שחר‪) :‬׳י( )חסר ה( הנה כשתחפש‬ ‫תראה שיש לחלקי השנת וליום ערך ויחס עם שנות האדם• שהאביב בשנה‪ .‬והשחרית כיום‪.‬‬ ‫נמשלו לשני הנערי׳ באדם• והקיץ בשנה‪ .‬והצהרים ביום‪ .‬נמשלו לשני הבחרות‪ .‬והחורף בשנה‪.‬‬ ‫ובין הערבים ביום‪ .‬נמשלו לימי הזקנה‪ .‬והסתיו בשנה והלילה ביום לשני התשישות ‪ .‬ומה‬ ‫שיש בין החורף והסתיו• ובין האביב ותקין‪ .‬מתדמות הפרקים בשנה דומה האחי לשני‬ ‫הספות‪ .‬והשני לשני השיבה ‪ .‬וביום וחצות לילה לזמן השיבה• ועת השחר עד היום לשני‬ ‫הטפות‪ .‬ולהיות חלקי שנות האדם בכלל ג׳ נערות‪ .‬בחרות‪ .‬זקנה‪ .‬חלקו ז׳׳ל חלקי השם לגי‬ ‫ותקנו בכל חלק מהם תפלה‪ .‬שחרית‪ .‬מנחה‪ .‬ערבית ‪ :‬והתורה ג״כ תקנה ג׳ רגלים‪ ,‬סמת‬ ‫שטעות‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1,‬‬ ‫פרק ראשון ידף יג‬ ‫ברכוה‬ ‫מאטד י׳ח‬ ‫שבועות סוכות• ולפי שהאיש החפ! חיי׳ נצחיים צריך שישתדל להשינ נפשו נין הנמלית‬ ‫והזקנה אז הוא מבורות‪ .‬לכן יחדה התורה השלימות בין שני אלה הזמנים ר׳׳ל בין הבחרות‬ ‫והזקנה שהס נין שבועות לסוכות לפשפש בממשיו וידאג לבו מההפסד הקרה לו מפאת‬ ‫החמר• וז״ש יום תרועה יהיס לכס‪ .‬ומתרגמינה יוס יבב׳ כמו נשקפה וכו׳‪ .‬ותיבב אס סיסרה‬ ‫מנין דאגה ויללה שראוי למבקש השלמות שיתן אל לבו שמסר הוא ואל מפר ישוב‪ .‬ואס חטא‬ ‫שיתפצנ וישוב ושב ורפא לו בסס התשובה לכן נבחרו אלו הימים יותר משאר ימים‬ ‫ פכ״ל נ״ש ‪:‬‬‫ונראה מה שאמר כל השנה כולה לפי שהשנה חסרה מו הלבנה עד החמת יי׳א ימי‪0‬‬ ‫שהחמה‪.‬יותר ממנה‪ .‬ואמרו ז״ל בכסה ליום חנינו איזה יום שהוא חג שהלבנה‬ ‫ככסה בו הוי אומר זה ר״ה‪ .‬לזה אמר במל המאמר שצא תאמר בשנות הלבנה לבד הא)‬ ‫הקדוש כו׳ אלא כל השנה כוצה רצו בו שנת החמה שסיא כולה בלי חשרזן ולא כלבנה‬ ‫שהיא חסרה י״א ימיס‪ .‬ואלו הימיס של החמה יש סור במכין הימים כמר! מצית ל״ת‬ ‫שסם שס״הכמנין שנת )הלבנה(]סחמה[‪.‬וכדאי׳ בסיף מס׳ מכות‪.‬בזה יהיה השטן מנוצח שהוא‬ ‫חסר אהד ממנין שס״ה‪ .‬אמנם אס היינו אומרים האל הקדוש אחר שנת הלבנה אז יהיה‬ ‫מספר שנות השטן יותר הרבה משנות הלבנה ויהי׳ לו כח לקטרנ ח״ ו ‪ .‬לכן אמרינן המלך‬ ‫‪,... . .‬‬ ‫המלך ‪ . . ,‬״ ״ _ ‪,‬‬ ‫‪.....‬‬ ‫משפט דרך צדקה ומסד ר״ללפניס משירת הדין כמ״ש רז״ל לא נחרבה ירושלים אצא שזעמירו‬ ‫דבריהם על דין תורה פי׳ שלא משו פשרה אמנס מר׳׳ה ועד יו״כ הקב״ה יושב מל כסא‬ ‫המשפט לדון אותם שלא נהגו בצדקה ובחסד כנזכר ודן אותם בקו המשפט כי אם אין דין‬ ‫למטה יש דין למעלה‪ .‬לדון אותם שדנו‪.‬רק דינ׳ ולא משו פשרה כאמרה ז״צ ומשית הישר‬ ‫‪. ,‬‬ ‫והטוב זו פשרת •י‬ ‫)מ״יט( וקשה זה המאמר מאד ראשינ׳ למה אמר בסיום ספר איוב סיף אדם למות וייתר ק ש‬ ‫מל שחיטת הבהמה איך תליי בספר איוי‪ .‬עוד קשה כמה בהמות מתים מבלתי‬ ‫שוס שחיט׳‪ .‬ומהו הכל למיתה עומדים‪ .‬והלא כבר אמר סוף אדם למות‪ .‬ועוד‪.‬שאמר עיש‬ ‫נ״ר ליוצרו‪ .‬פשיטא אס עמלו בתורה ובמצות עושה נ״ר ליוצרו‪:‬‬ ‫כתב נעל פין יעקב וז״ל ראוי לתת טעם‬ ‫)מאמר י״ט(‬ ‫ין ״ א ל‬ ‫למ׳׳ש בתחלת‬ ‫)כוונה מל מאמר סוף אדם למות ‪qW‬‬ ‫וכו׳ ונראה שהיה אומר כן כדי להמיר‬ ‫בהמה לשחיטה( ‪:‬‬ ‫לל‬ ‫ולהזהיר לכל משכיל אל י י‬ ‫הנוסף לאיוב למשנה ולאורך ימים אחר‬ ‫ך ד ו יוחנן כי הוד‪ ,‬מסיים ספרא דאיוב‬ ‫היותו נגוע ומוכה ונתן טעס לזה כי בכל‬ ‫אמר הכי סיף אדם למות וסוף‬ ‫אורך ימים ובמה שהוסיף הש׳׳י כל אשר‬ ‫בהמה לשחיטה והבל למיתה עומדים‬ ‫לו למשנה לא נשאר בעבור זה קיום נצחי כי‬ ‫אשרי אדם שגדל בתורה ועמלו בתור‬ ‫בודאי סיף אדם למות כאשר ראינו בעינינו‬ ‫ועושה נחת רוח ליוצרו ונדל בש״ט ונפנוד‬ ‫שסוף כל בהמה לשחיטה ע״י אדם להיותה‬ ‫בש״ט »ן העולם ועליו אמר שלמד‪,‬‬ ‫ראוי לאכילת אדם‪ .‬גס יש סבה שחטא מין‬ ‫בחכמתו טוב שם משמן מוב וגו׳‪:‬‬ ‫האדם יהיא טבע הרכבתו או חטא אדם‬ ‫וחוס אם כן איפה מה שראוי להשתדל לכל‬ ‫מפן להיות מאישר שיהיה גדל בתורה ועמלו בתורה ועושה ניר ליוצרו ר״ל שאין מושה בן‬ ‫ל אלא לעשות נ״ר ליוצרו‪ .‬ובהיות זאת תשוקתו גדל בשייט ונפטר כי הוא מהנמנע‬ ‫שישאר חי בעוה״ז‪ .‬וכן אמר שלמה עיה בחכמתו טוב שם כו׳ הנשאר אחרי מותו שעמלו‬ ‫בתורה מכל תענוגי החיים המכונים בשמן טוב‪ .‬וכן יום המות טוב מיום הולרו ויש פירושים‬ ‫&חרים אבל זהו בדרך הפשט כפי לשון הפסוקים סמוכים לו‪ .‬ואפשר שירמוז ג״כ כאמל־ו‬ ‫מ‬ ‫ה‬ ‫ר ב ר‬ ‫ס ו‬ ‫ה‬ ‫נ פ ת ה‬ ‫י ס‬ ‫כ‬ ‫מ ו ת‬ ‫ה נ י ן ב‬ ‫ד>‬ ‫ל א ס נ ת‬ ‫ה מ ו ע י‬ ‫ברכות‬ ‫פרק ראשון‬ ‫דףיג‬ ‫מאמ‪-‬יחימ‬ ‫‪r‬‬ ‫‪ >p‬אדם למות מה שאמרו רז״צ כי המות לאדם הוא סיף ואינו תכלית • אכל שחיטת‬ ‫הבהמה היא סוף ותכלית כי די להכהמה שנשחטה למאכל אדם‪ .‬ואדם ובהמה הם משותפי׳‬ ‫כמות באשר הוא סיף כל האדם אבל הם חלוקי׳ זה מזה בתכלית אחרון הבא אחר המות‬ ‫בי רוח בני האדם היא העולה למעלה ורוח הכהמה יורדת היא למטה לארץ‪ .‬מכאן הערה‬ ‫לכל אדם שישי׳ פניו אל התכלית האחרון ׳ ויהיה מאושר שיאמרו עליו אשרי אדם שגדצ‬ ‫בתורם וכו׳‪ ) :‬י (‬ ‫זכחב מהר״י ל ן בפירוש איוב ודל שאס האדם יאריך ימים כאיוב ויעשה מצות ומעשי׳‬ ‫טובי׳ כמוהו עם כל זה סופו למות • ואחר שכמו שהכהמת תכליתה הטוב השחיטה‬ ‫שעל ירה חוזרת לחלק האדם כך האדם עם היות שהמת מתעלה במיתתו‪ .‬או רצה וסיף האדם‬ ‫הבהמיי לשחיטה שימות בלא עתו אם כן אם בן שנה יהיה או אלף שנים יחיה הכל למיתה‬ ‫עומרי׳ וסוסו כלא הי׳ יהי׳‪ .‬אם ק אי אפשר שיהא תכלית האדם ח־י העול׳ הזה אצא האושר‬ ‫םנסשיי וזז האושר נמנע שיקנה האד׳ אותי על ידי חקירה אנושי׳‪-‬אמנם יקנה)אותם( אותו‬ ‫ע״י התור׳ אלהית• וא״כ אשרי מי שעמלו בתיר׳ כי לא לבד נמשה נחת רוח לעצמו אלא גם‬ ‫ליוצרו שכל העול׳ לא נברא אלא בשכיל ז‪ :‬וישיג לזא־ן המדריג׳ בזמן שכבחרותו גדל בש״ש‬ ‫גס בזקנותו שלא שנה מעשיו ועליו אמר שלמה טיב שם משמן טוב‪ .‬הדמיון שיש לש״ט עם‬ ‫השמן הוא שכמו שהשמן עולה על כל המשקי׳ והטוב עולה על כל •השמני׳ כן כתר שם טוב‬ ‫מולה על כל הכתרי׳ ואמר שיותר טוב היא הש״ט עם שלא יהיה היותר טיב שבכל השמות‬ ‫מהשמן היותר טוב שיכל השמני׳‪ .‬וראיה לזה מחנניא מישאל ועזריה שהי׳ שמו של דניאל‬ ‫גרב משלהה ועם כל זה נצולו מכבשן האש • ונדב ואביהו שנמשחו בשמן המשחה שהוא‬ ‫כיותר טוב שבכל השמני׳ נשרפו• אימתי קונה זה הטוביות בזמן שקונה שייט שיש לו ביום‬ ‫המות כיוס הולרו‪ 0 :‬י ( ) ח ס ר ו (‬ ‫יש להקשות במאמר הזה ט‪.‬יבא פשיטא מ׳ שאינו גוף אינו צריך אכילה זשתיה‪ .‬ונקדים בזה‬ ‫מה שכתב בעל עין יעקב וז׳׳ל כי בעולם היא יהיו סצריקי׳ בגיף ובנפש ויתקיימו בלי‬ ‫צורך אכילה ושתיה כמו משה רביני עליו השלים עמד ׳בהר ארבעי׳ יום וארבעי׳ לילה לחם‬ ‫לא אכל ומים לא שתה‪ ) .‬י ( ודלא כהרמב״ם ז״ל הזכירו בפירוש המשנה בפרק חלק שהעול׳‬ ‫הבא אין בו לא אכילה וצא שתיה לא גוף ולא‬ ‫)מאמר כ׳־הכונה למאמר עולם הבא'אץ בו‬ ‫גוייה אלא נפשות הצריקי׳ בלבד בלא גוף‬ ‫אכילה וכו׳( ‪:‬‬ ‫כמלאכי השרת וכו ‪ .‬ואם היה כדבריו יקשה‬ ‫פש־ט‪ £‬שאינו צריך דברי׳ גופניי׳ ומה בא‬ ‫ר^ד‪5‬ד&& בפומיה דר׳ העולם הבא‬ ‫ללמדנו בעל המאמר הזה‪ .‬אלא כדפרישית‬ ‫י * אין בו לא אכילה ולא‬ ‫שבני העול׳ הבא יחיו בגוף ויודיענו חדוש‬ ‫שתיה ולא פריה ורביה ולא משא ומתן‪.‬‬ ‫גדול שבעול׳ הבא אין בו לא אכילה וצא‬ ‫ולא קנאה ולא שגאה ולא תחרות אלא‬ ‫שתיה כו׳ כלומר אף על סי שהם בעלי גוף‬ ‫!ריקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם‬ ‫יהיה ראוי שיהיה להם אלו המקרי׳ אכילה‬ ‫את‬ ‫זגהנין מזיו של שכיגה שנאמר ויחזו‬ ‫ושתיה ומשא ומתן וכו׳ עם כל זה רצה‬ ‫זזאלהים ויאכלו וישתו‪) :‬צריך עיון בנוה‬ ‫הקדוש ברוך הוא לזכותם ולהבדיל׳ מכל אצו‬ ‫שלום מאמר י״א פ״ר ובבחיי פר׳ נצבים‬ ‫הדברי׳ ושעם אמרם ומטרותיה׳ בראשיה׳‬ ‫ד׳‬ ‫רקנאטי פרשת בראשית עיקרים מאמ׳‬ ‫כבר נתפרס׳ בסי הדורשץ ענין אמתי ונטן‬ ‫לה(‪:‬‬ ‫פנ״ ג דרך אמונה שער ב׳ דף‬ ‫שרמז בזה לעטרות שהצריקי׳ עצמם קנו‬ ‫להם בהיות׳ בחיי׳ על ירי התורה ומעשי׳‬ ‫שובי׳ שהיו משגלי׳ בעול׳ הזה על דבר מה שכתוב מי שטרח בערב השבת יאכל בשבת‬ ‫בעבור זה יזכו בעול׳ הבא שמטרותיה׳ הללו יהיו מונחי׳ בראשיהם רצה לומר שישיגו אמתת‬ ‫הדרושי׳ אמתיי׳ אשר עיינו בהם בהיותם בחיי׳‪ .‬וגס ידיעת טעמי המצות שהרבו בחייה׳‬ ‫)חייתם( כי היה נמנע אצלם לעמוד על אמתת כונתס כשלמות כל זמן שהיו בחיי העול׳ הזה‬ ‫אבל כעול׳ הכא אחר שנלכשו כגופי׳ נוראי׳ כדברי הר״ר אהרן הצוי ז״צ‪ .‬זכו להשגת האמין‬ ‫ווו‬ ‫‪,‬‬ ‫‪U‬‬ ‫‪l‬‬ ‫;‬ ‫ברכות‬ ‫פרק ראשון‬ ‫דף יז‬ ‫טאטר כ*‬ ‫ח! היא הנאותס מזיו השכינה כמו שמלאכי עליון הם מתנגמי׳ כהשגת המושכלוש הנשפעע‬ ‫עליהם מזיו השכינה מאתו יתנרך‪:‬‬ ‫וכתב הרטכ״ן ז׳׳ל כשער הגמול ומההשגה ההוא לנפש כעול׳ הכא מתעלית לדבקות‬ ‫העול׳ העליון והשגת תענוג רוחני‪ .‬וזה מה שמספרין רז״ל כהגלת בצדיקי׳ דסלקין‬ ‫ונחתין כמתיכתא ררקיעא כדאיתא כפרק השוכר את הפועלי׳ ואמר הרכ שזהו רעת רז׳׳ל‬ ‫וזה רצו כאמרו כי לא יראני האדם וחי‪ .‬אכל כשמת מיתתם רואי׳‪ .‬יראה מכל זה שיש אחר‬ ‫המות חרוש השגה שלא היתה כחיי׳ וכן יראה ממה שאמרו ז״ל כירושלמי וכסוכה עתיד‬ ‫הקדוש כרוך הוא לעשות מחול לצדיקי׳ בגן מדן וכל אחד ואחד מראה באצכע‪ .‬להורות היות‬ ‫זאת ההשגת ברורה בלי שום ספק כאילו היא מוחשת כחוש האצבע מראית החכמה הנמלמ‬ ‫מה שאי אפשר זה במור הי! ת הנפש מחוברת בחומר שאין לאדם ירימה בלי שגיאה מצ‬ ‫העיון‪ :‬וכתב בעל גוה שלום מאמר י״א פ״א בשם הרב חסדאי בספרו מאמר ג׳ כלל ‪o‬‬ ‫בגמול ועונש כתב וז״ל והעולם מכולם שהנפש השלם אמרי הפרדה מהגוף תשיג מה שנמנע‬ ‫השגת׳ בעורה בגוף החמר והוא האור הגנוז לצדיקי׳‪ .‬ומור בחב בשם הרלב״ג מאמר א‪/‬‬ ‫פרק י״ג וזה לשונו ראוי שנרמ שאי אפשר להשיג אחר המות מושכל לא יראה הפך דברי‬ ‫הרמב״ם ז ״ל שאומר בפרק חלק וז״ל מה שיש בעול׳ הבא שישכילו נפשותינו שם מסוד‬ ‫הכורא כמו שישכילו בעולם מסודות הככבי׳ והגלגלי׳ וכו׳‪ .‬מור כתב במקו׳ הנזכר וז׳׳ל מ ה‬ ‫שאמרו ז״ל ונהנין מזיו השכינה ינעמו במה שישכילו מסודו ית׳ כמו שינעמו חיות הקוהן‬ ‫ממה שישכילו עכ״ל נוה שלום‪:‬‬ ‫)מכ״א( הכונה של זה המאמר כתב רבינו בחי״י בפירוש כפתור המנורה שהיה עגול‬ ‫ופי׳ זה שהקכ״ה כביכול יושב בעגולה מם הצדיקי׳‪ .‬ואמצע המגולה הוא ראןן‪.‬‬ ‫זזה פי׳ ראש חולה ראש העגולה וכל הצדיקי׳ נהנין מזיו שכינתו וכביכול מראין כאצבע‬ ‫כלומר שמשיגי׳ כל מה שאפשר להשיג וזאת היא ראייה שכליות לא חושיית כי ‪ p‬י ו ר‬ ‫הפסוק שהביאו לראיה שיתו לבכם לחילה‬ ‫ולא אמ׳ שיתו עיניכ׳‪ .‬פי׳ אחר שהו׳ כלי‬ ‫דסוכה רבי ברבי‪•,‬‬ ‫שיר נגזר מלשון תוף ומחול‪ .‬מלמות פירשו‬ ‫אטד עתיד הקדו‪#‬‬ ‫ט פירו׳ האחד שיהיו בריאי׳ וחזק״ כמו‬ ‫ברוך הוא להעשוח ראש חולה לןנדיקיש‬ ‫לעתיד לבא מה טעם שיתו לבבם לחילה‪.‬‬ ‫בימי הבחרו׳ • הפירוש השט לשון זריזות‬ ‫והצדיקים מראים אותו באצבע ואוטריש‬ ‫כמו העלם ההולך בזריזות ‪ .‬הפיח׳ הג׳‬ ‫בי זה אלהיגו עולם ועד הוא יגהגנו‬ ‫)מקלס(מולס שאין בו מות‪.‬הר׳ בבית עולמות‬ ‫עלמות עלמות בזריזות כהדין עולמת תיגש‬ ‫ויבא על נכון פי׳ הכתוב כאשר שמענו כן‬ ‫אגקלס הגר עולם שאין בו מות והצדיקיש‬ ‫ראינו וגומר כאשר שמענו מפי הנביאי׳ כן‬ ‫מראים אותו באצבע ואומרים כי זה וגל‪/‬‬ ‫ראיט מתה בשוב ה׳ וכו׳‪:‬‬ ‫עלמות בבית עולמות הוא ינהכנו בעוהיז‬ ‫חדושין ‪) :‬ולי הכותב נראה שיהיו מראין‬ ‫והוא יגהנגו בעולם הבא‪) :‬מאמר כ״א(‬ ‫באצכ׳ ממש טעמי תורה מה שלא‬ ‫השיגו טומקיה וטעמיה בזה המול׳ ומתוך‬ ‫אותן ההשגות והסודות ישיגו מדות אלהיות וזהו כי אומרי׳ כי זה אלהינו ר״ל דרכי אלהינו עול©‬ ‫וער רצו בו אותה השגה ישארי בה לעולם ומר באין הפסק(‪ ) :‬י (‬ ‫ה‬ ‫ר‬ ‫ה‬ ‫בירושלמי‬ ‫סליק םרק היה קורא‬ ‫)מכ״ב( יש להקשות במעשה הזה טובא‪ .‬הספק הראשון מ״ש שהלך החסיר ולן בבית‬ ‫הקברות‪ .‬והלא אץ זה מדרך החסידי׳ לכעוס ובסרט על אשתו‪ .‬ויותר קשה שהלך‬ ‫בכעסו ללון בבית הקברות‪ .‬ובמקום שהיה חייב לטהר עצמו ברגל הלך לטמא בעתי׳‪ .‬ולא ‪1/‬‬ ‫גלבד אלא היה דורש אל המתי׳ לידע עתידות מה סורענית בא לעולם‪ .‬ועוד קשם יותד‬ ‫מכלם‬ ‫ברכות‬ ‫פרק שלישי‬ ‫דף יח‬ ‫מאמר כב‬ ‫יח‬ ‫מכלם אם היה חסיד למה לא הזהיר לדורו שנם המה יזרעו כרביע׳ שניה כמו שהוא זר*‬ ‫לשלא ינקה אותם הברד‪ .‬וכמו שמצינו גבי רבי חנינא בן דוסא בתעניות כשהיה כדרך ומטר‬ ‫ירד וכו׳ וכשנכנס לתוך היית אמר רכש״ע כל העולם שרוי בצער וחנינא בנחש־ כי ‪ P‬יאות‬ ‫לחסידי׳ ואנשי מעשה להיות כפרה לדורתם‪ .‬וכ״ש הכא שזה החסיד היה כשליה וכבטת‬ ‫וזרע הוא לכדו !של כל העולם לקה ישלו‬ ‫לא לקה‪ .‬וכן עשה ושנה ושלש־ ע״ק כבצ‬ ‫)מאמר כ״ב כונה על ענין שתי רוחות(‪:‬‬ ‫הרוח שאמרה איני יכולה שאני קבורה‬ ‫כמחצלת של קנים וצמה הרוח אחרת אינה‬ ‫ן ץ ^ י א מעשר‪ .‬בחסיד שנתן דינר לעני‬ ‫קבורה כמו כן‪ .‬וכי קוברי׳ היו המתי‪/‬‬ ‫בערב ראש השנה בשני בצורת‬ ‫במחצלת של קנים‪ .‬או היו קוברי׳ מת אחד‬ ‫והקגיטתו אשתו והלך ולן בבית הקברות‬ ‫במחצלת ומת אחר בדבר אחר • ועור קשה‬ ‫ושמע ב׳ רוחית שהיו מספרות זו לזו‬ ‫יותר מכלם וכי קוברי׳ הרוחות והלא הגיה‬ ‫אמ־ה חדא לחברתה חברתי בואי ונשוט‬ ‫צבר קבור והרות והנשמה יוצאין מן הגוה‪.‬‬ ‫בעולם ונשמע מאחורי הפרגוד מה פורענות‬ ‫אלא נ״ל הכוונה באלו שתי רוחית דיל יצר‬ ‫באה לעולם‪ .‬אמרה לה איני יכולה שאני‬ ‫הרע ויצר הטיב‪ .‬והחסיר שנתן הדינר הוא‬ ‫קבורה במחצלת של קנים אלא לכי את‬ ‫רמז אל הנפש המשכלת אשר היא נתנם‬ ‫ומה שאתה שומעת אמרי לי‪ .‬הלכה היא‬ ‫ברשות העני והוא היצר טוב נקרא כן‬ ‫ושטה ובאה ואמרה לה החכרת׳ חברתי‬ ‫בקהלת טוב ילד מסכן וכו׳ וכל מחשבותיו‬ ‫מ ה נ ש מ ע ׳ מאחורי הפרגוד אמרה לה‬ ‫לנצח ולהתגבר ליצת״ר ולכך אמר בערב ראש‬ ‫י שמעתי שכל הזורע ברביעי ראשונה ברד‬ ‫השנה ליום הדין שאז השטן עומד ומקטרג‬ ‫מלקה אותו הלך הוא וזרע ברביעה שגיה‬ ‫ביותר‪ .‬וזה היה בשני כצורת ר״ל שהכחות‬ ‫של כל העולם לקה ושלו לא לקה‬ ‫גופניות כלם רעבי׳ ונוטים וסרים למשמעות‬ ‫לשנה האחרת הלך ולן בבית הקברות‬ ‫היצר הרע‪ .‬כענין שאמרו ז״ל אבר קטן יש‬ ‫ושמע אותן ב׳ רוחות שמספרות זו לזו‬ ‫באדם משביעו רעב וכו׳ והקניטתו אשתו‬ ‫וכוי אמרה שמעתי שכל הזורע ברביעי‬ ‫הו׳ החמר וכהות הגופניו׳ הקניטו להחסיר‬ ‫שגיד‪ .‬שדפון מלקה אותו הלך וזרע‬ ‫ליל יתן צדקה ולעשות יושר ומשפט‪ .‬אז‬ ‫ברביע* ראשוגה של כל העולם לקה‬ ‫הלך החסיד לבית הקברות רצת לומר ששלק‪-‬‬ ‫ושלו לא לקה כ ו י ‪ .‬אמרה לו אשתו‬ ‫עצמו מקצה האחרון של התענוגי׳ וצא אכל‬ ‫ספני מה אשתקד של כל העולם לקח‬ ‫ולא שתת ופירש מאשתו מכל וכל ואפילו‬ ‫ושלך לא לקה‪ .‬ועכשיו גם כן כוי סח‬ ‫במוכרת עד שהיה רומה למת מוטל בבית‬ ‫לה כל הדברים לא היו ימים מועטים עד‬ ‫הקברות ואז זכה לשמוע דמות רוח הקול׳‬ ‫שנפלה קטט׳ בין אשתו של החסיד ובין‬ ‫מאחורי הפרגוד כי הנפש בעודה בגון>‬ ‫אמה של אותה ריבה אמרה לה לכי‬ ‫אינה יכולה לשמוע רק אחורי מסך עב‬ ‫ואראך בתך שהיא קבור' במחצלת של‬ ‫הנקרא בפי החכמי׳ פרגוד והוא פרוכת‬ ‫קנים ‪ .‬לשנה ג׳ אמרה כך אמרה לה‬ ‫המבדיל בין הנפשות שבגופות ובין הנפשות‬ ‫הניחני שכבר נשמעו הדברים לבין החיים‪:‬‬ ‫טהורות הנפרדות מן החומר ‪ -‬וזהו שאמר‬ ‫)מיין בעבודת הקודש חלק העבודה סכ״ז(‪:‬‬ ‫רוח אחרת איני יכולה לפי שאני קטרה‬ ‫במחצלת של קנים רמז אל נפש הרשע המשובך בקנייני העולם הזה ולא שבעים מטוב העולם‬ ‫הזה מר נקבר הגוף כמו שהזכירו חכמים ז״ל במסכת תמיד בעניין אלכסנדרוס מיקרון וכוי‬ ‫וזהו שאחז״ל נפשות הצריקי׳ דומה כמשחיל ביניתא מחלבא אבל נפשות הרשמי׳'כגבבא ע״נ‬ ‫חזרא‪ .‬פי׳ נשמות הצדיקי׳ כשנפרד׳ מן העולם דומי ן במי שמוציא שער מתוך החלב כלומר‬ ‫בנחת‪ .‬אמנם נפשות םל־שעי׳ מסובך כצמר המסובך בקוצים‪ .‬והשאר מן המאמר בא ליפות‪.‬‬ ‫םמשל‪ .‬וענין סזריעה ר״ל הצדקה רכתיב זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד‪ .‬ורצו בל הזורננ‬ ‫ברביעה ראשונה וכו׳ ר״ל כל הנותן צדקם בראשית שניו ובנערותו ולא כסוף ימיו ט שנותיו‬ ‫של ארם נחלקי׳ לד׳ זמניש ימי נערות‪ .‬ימי בהרות‪ .‬ימי זקנה• ימי ישישות‪ .‬אז ברד מלקי*‬ ‫אותו‬ ‫כרכות‬ ‫פרק שלי^>‬ ‫‪ .‬ף י‪ .‬ו‬ ‫טאע !_‪a‬‬ ‫*‪/‬ותו ר״ל אינו מצליח כ״כ כמו כרביננס שניה‪.‬מה עשה זרע ברביעהשניהביברכיעהראש‪0‬‬ ‫•ר״ל בימי נערותו אז כחו של יצה״ר בתקפו ובגבורתו ואינו מניחו לעשות צדק׳ בארן כי אס בקושי‬ ‫ומעט מזער שיעשה אינו לש״ש‪ .‬לכך זרע הוא ברגיעה שניה והס ימי בחרות ונחות שצ‬ ‫*צר הטוכ הגדילו ומשו פרי ואז יש לו כח וגבור׳ למשות צדקה בארן לכך של בל העול׳‬ ‫לקה ושלו לא לקה רצו בו שיותר מקובל לפני הקרוש ברוך הוא צדקותיו מכל העול׳ כי הוא‬ ‫?תן במקו׳ הראוי ובזמן הראוי ולאדם הראוי ושיעור הראוי לאחד מרבה ולאחר ממעיט כתי‬ ‫המכוון‪ .‬אמנם הראשוני׳ שזרעו ברגיעה ראשונה עושי‪.‬׳ רק דרך מצית אנשי׳ מלמדה בידיהס‬ ‫•ודרך גאוה וגיאות‪ .‬אף על פי שהיא טובה הצדק׳ בכל עת כמ״ש אשרי עושה צדקה ככל ע ת‬ ‫מ״מ אינה מקובלת כל כך כנ״ל‪ .‬ובשנה שניה שמע בהיפך כל הזורע ברגיעה שניה ולא‬ ‫•בראשוני שדפון עלקה אותו‪ .‬רצו בו בל הזורע בבחרותו ומחחיל לעשות צדקה אז ולא ב ש‬ ‫ראשונ׳ ר״ל בתחלת ימיו בנערותו אז ודאי שדסון מלקה אותו‪ .‬כי צריך שירגיל מצמו ממעגן‬ ‫ט״ר חנוך לנמר וכו׳ כרי שכשיבא לזמן בחרותו אז יהא מורגל בכך וידע ?יעה א מ ת י‬ ‫מדת הצדק׳ מנעוריו אף כי היא אז שלא לש״ש כנזכר מכל מקום טוב להרגיל כי מתוך שלא‬ ‫•לשמה בא לשמה‪ .‬וכן יבאר שאר המאמר בדרך זה‪ :‬והריטב׳׳א ז״ל כתב כי המעש׳ הזה הכ‪5‬‬ ‫הי׳ בחלום ולא במראות העין כלל כי בעת השינה יראה להס הרהורי׳‪ .‬ומה שראה החסיד‬ ‫ב׳ רוחות כו׳ אפשר מפני שקרה לו זה ע״י קטטת אשתו הביאתהו אותו לידי מחשב׳‬ ‫לציור נשים מתות ילדות בבחרוחן‪ .‬ואולי נראה בזה חלוק נפש ורוח ונשמ׳ והחסיד הזה ס י‬ ‫נקשר עם המשכל׳ הנקראת נשמה והי׳ מתאוס לשעבד אליו הנשארת והיותר קרובה ) ‪f‬‬ ‫הוא הרוח המכונה בשם חיונית אבל האחרת היא יותר רחוקה כאילו היא קבורה במחילת‬ ‫של קנים שזה רמז לנפש הצומחת‪ :‬וכתב מוד החכם הנ״ל שהכל חלם בלילה אחד וראוי‬ ‫שנאמר שלא ספר חלומו מיד עד שזרמ כאשר שמע והצליח בשנה ההיא וגס בשנה ב׳ וכא;ן‬ ‫י שנתי‬ ‫ראה חלומו צודק כסומל הגיד אותו לחכמי׳ להודימ מעלת הצדק׳ כי כמכור דיני‬ ‫לצדק׳ יצא מעוני‪ .‬וגס בדי ליסר את הנשי׳ שלא תהיו רגזניות עתקוטטות עם בעליהן אן‬ ‫פ ם זו כנדון זה‪ .‬והחכמי׳ מסדרי כל הברייתות סדרו גם זו עמהן‪ .‬ותניא מעשה בחסי‬ ‫•אחד בו׳ ורש״י ז״ל בפרק מפנין פירש סתם חסיד רבי יהודה בן בכא או רבי יהודה‬ ‫פלאי והוא הי׳ עני ביותר כמו שאמרו ז״ל ששת ׳תלמידי׳ היו מתכסי׳ בטלית אחד ופוסקי‪/‬‬ ‫בתורה בדורו ער כאן לשונו‪:‬‬ ‫ובדרך אמונה מאמר ב׳ שער א׳ וז״ל הנה השכל מאתנו היא גר ממנו עני וכואב אשר ל ז‬ ‫נקרא היצר טוב ילד מסכן וחכם כי כל הפחות שונאי׳ איתי להיותו גר בא מעולס‬ ‫השכל והכחות האחרות הס מכח החמר‪ .‬וזה שאמר ואל זה אביט אל עני ונכה‪.‬רוח וחרר כגצ‬ ‫דברי שהוא השכל אשר השגחת ה׳ ית׳ דבקה עמו ואחרי שזה כן ספר המעש׳ כי ח ק י‬ ‫אחד נמצא בשני בצורת והוא הי׳ זמן רעב‪ .‬לא רעב ללחם ולא צמא למיס כי אס לשמוע ד‬ ‫ה׳ וגומר והיתה התורה והחכמ׳ כלתי נמצאת אז והוא נתן דינר אחר לעני כלומר י ש }‬ ‫׳אחד לשכלו העני והדל והי׳ הזה בימי ראש השנה שהוא זמן התשוב׳ ומוכן לכל ט ו ‪5‬‬ ‫ושלמות ואשתו אשר היא החמר הקניטתו כי מנמהו מהמשך אחר השכל בי היא דרך ה י ‪5‬‬ ‫הרע אשר הוא מלך זקן וכסיל‪ .‬כי נולד עם האדם וכל היום מפתה אותו ונותן לו ע צ‬ ‫רעות להוליכו לאבדון אשר לזה אמר סכ׳ ) י ( לפתח חטאת רובן‪ .‬ואחר שראה מ ל ח ע‬ ‫•המרו השתדל וקבר את עצמו בבית הקברות והחליש החמר ההוא מד שכמעט הי׳ כמת‬ ‫וזהו סוד וצא ירע איש את קבורתו כי לא ירע שוס ארם באיזה אופן מרע״ה גבר על חמר‪,‬‬ ‫פר שהתיכו וקברו‪ .‬וזהו שאמרו ז״ל שהעליוני׳ העולי׳ בראש ההר נרמה להם קבורת מ ש‬ ‫למטה• ואשר בשפל ההר הם רואים הקבור׳ למעל׳ כי העליוני׳ והחוקרי׳ החכמי׳ יראו זאת‬ ‫הקבור׳ וההתכה אשר קבר והתיך מרמ״ה חמרו הי׳ בהשתדלות מעצמו‪ .‬ואחרי׳ שפלי׳ נפלאן‬ ‫פל זה וידמו שאין זה אפשר לשוס נברא שיתיך חמרו כ״כ כמו שהתיכו משה ע״ה אבל ‪,‬‬ ‫זה היי פ״ר הפלא והקדוש ברוך הוא סייעו על זה וזהי שהתחתוני׳ היו רואי׳ קבורת מ ר ע ״‬ ‫לנמל׳ ואז החסיד כשקבר ח מ ה בין ב׳ רוחות מספרות זו לזו והם השכל העיוני וסשכצ‬ ‫המעשי‬ ‫נ ה‬ ‫ת‬ ‫ז ן‬ ‫׳‬ ‫‪P‬‬ ‫ר‬ ‫א ח‬ ‫ר‬ ‫ד‬ ‫ב‬ ‫ס‬ ‫ד‬ ‫כ ר‬ ‫מ‬ ‫כ‬ ‫ה‬ ‫ר‬ ‫י ת‬ ‫ת‬ ‫ה‬ ‫כ‬ ‫ס‬ ‫ב! גוו >‬ ‫פרק ‪#‬לישי דף יח‬ ‫מאמו ‪«u‬‬ ‫י&‬ ‫המעשי ראה שהשכל המעשי הוא קבור במחצלת של קנים והוא הגיף אשר עשוי מעימות‬ ‫ומצלים עצבי׳ וכל שלמותו והשתרלתו של השכל המעש׳ הזה הוא להנהיג ;ה הגוף והשני‬ ‫העיוני הוא לבדו עין רואה ולא להוליד ולגדור כרת מה לעשות והלך ושמע שכל הזורע ברביע*‬ ‫ראשונ׳ ברד מלקה אותו והוא העושה פעולותיו בשכל המעשי לבדו אשר הוא הרביעה הראשוני‪.‬‬ ‫והחלק אחר אשר ראוי שימצא באדם כי הוא קודם בזמן כמו שביארתי ואמת יאמר כי ילקם‬ ‫אותו ברד לפי שהוא יתקרר ויהי׳ כלו חומם לא יעלה אל המלוא העליון אבל ירד מטה משה‪.‬‬ ‫ובשנה השנית שהיא העיון והחקיר׳ השנית ראה שכל הזורע ברביע׳ שנייה שיפון מלקם‬ ‫אותו והוא הנמשך לעייוני לבדו שהוא הרביע׳ השניה ילקה נשרפו! ויהיו פעולותיו דקופ‬ ‫ושיופי׳ קדום‪ .‬אבל בשניהם תהיינה הפעולות שלמות עד שאלתו אשתו והכפות הגשמיות‬ ‫החמדות בראות זה שאלו הסבת בשלמות אלו הפעולות והוא משיב ובירר העניין ואחר כן‬ ‫חזר להקבר יותר וראה אם אפשר להפשיט החמר מכל וכל ולתתדבק בעולם המלאכי׳ שהי*‬ ‫מדריג׳ ג׳ ומריבת החמר לא הנחתו ושתהו‪ .‬ולזה השלים ואמר כי כבר נשמעו דבריהם‬ ‫לבין החיים כי החיות האנושי אינם ישלם בכל זה כי זה כל האדם‪ .‬ואפשר כי זה החסיר‬ ‫הלך להשיג מהות הנפשות והשגתן בעולם ההוא ואי ידעי בתאי עלמא כראיתא‪:‬‬ ‫רות הנעלם רבי יהודה בר סימון אמר זכאה מאן דאשתדל למגחנ־‬ ‫במךך^ן‬ ‫בההוא עלמא דנשמתין תמן מאן דירע ביה ואשתדל למנדע ביה‪.‬‬ ‫לית שיעור לחכטתיה‪ .‬רבי פרחיא הוד‪ .‬אמר כל זטנא דגופא לא נה בדוכתיה נפשית‬ ‫דילד‪ .‬אוף הכי‪ .‬ואיהו הוד‪ ,‬משתדל תדיר לטנדע בנשמתין וכו׳‪:‬‬ ‫ובספר הזהר פ׳ פקודי בהיכלא קדמאה כי כל הנשמות מתהוות מזיווג* דלמילא דקורשא‬ ‫בריך הוא ושמתיה והם נכללי׳ זכר ונקבה יחד ואחר שיורדי׳ דרך היכלות של‬ ‫עולם היצירה בפתח היכל לבנת השפיר יש שם שני ממוני׳ אחד אל הימין שנישל נשמות‪.‬‬ ‫הזכרי׳‪ .‬ואחד אל השמאל שנוטל נשמות הנקבות‪ .‬אחד נקרא סטטורי״א‪ .‬ואחד נקרא אדירי״ה‬ ‫סנוני״ה וחוורין להתייחד יחד אלו השתי כחות לחזור ולעשות ולהוות פעם שני הנשמה אשר‬ ‫נשתלשלה אליהם מיחיד המליון והוצרכו לזה לפי שהנשמ׳ שנתהוה מייחוד עליון להיותה‬ ‫מתאצלת מן האצילות היא רקה מן הדקה‪ .‬וא״א לה לרדת לעולם השפל הזה לכך חוזרין אל‬ ‫השני כתות להתייחד כדי להגשימה ולהעבותת כדי שתוכל לרות למטה אל הגוף הנגוף הזה‬ ‫הנעשה על ידי איש ואשתו בטינוף ובזוהמא‪.‬וזהו מה שכוון שלמה המלך עליו השלו׳ מה‬ ‫שהי׳ הוא שיהי׳ וט׳‪ .‬ואומר מה שהי׳ למעל׳ בייחוד עולם האצילות הוא שיהי׳ למטה בהיכצ‬ ‫לבנת השפיר‪ .‬ומה שנעש׳ כלומר מה שנתקנה ביחוד עליון שתיקון גדול הוא לנשמ׳ להיותה‬ ‫רקה וזכה מאירה כחמה בבחינת העליוני׳ הוא שיעשה כערךהתחתוני׳ צריכה להתעבות ןזו‬ ‫היא תיקון לה גם כן כדי שתוכל לבא לעולם השפל הזה שאס תשאר בתקונה הראשון‬ ‫השאר הבת בבית המלך ולא תזדווג לעולם‪ .‬אבל מתה שירדה ונתגשמה תיקון הוא לה וזהו‬ ‫מה שנעשה תיקון הוא שיעשה שיחזור ויתקן כדי שתוכל לבא לפי שאין כל חדש תחת השמש‬ ‫כלומר וזה למה לפי שאין אות׳ המתחדשות הראשון יכול לבא תחת השמש שהוא העולם‬ ‫השפל הזה)עכ״ל מהר״א בשפר ביאור קהלת יעקב(‪ :‬ולפי זה הביאור הנשמות הרוחות‬ ‫החוזרות למול׳ הם כדי לתקן עצמן ביותר ולהזדקק בהזהיר העם לעשות תשובה וזו היא‬ ‫עניין הזרימה רוצה לומר צדקה וחסד‪ .‬וכל תאו תה של נשמות לשוט בעול׳ הזה השפל כדי‬ ‫לתקן עצמן ולהצטער וזהו מנין איני יכולה שאני קבורה בעחצלת של קנים רי׳ל שעדין לא‬ ‫הזדקקה מחומרה ואינה רשאה להזהיר העם ולהשמע קולה לבין החיים ער שתצרף ותעבור‬ ‫ככור המצרף הנשמות כידוע ליודעי׳ חן‪:‬‬ ‫והחכם מהר״ר משה קורדוואד׳ו זצה״ה ת י ק וכתב בפירושיו העניין בתכלית הביאור יאמר‬ ‫כי הרשע בהיות כל אבריו טמאי׳ במעשיו הרעים אס יכנס לגיסנ׳ יכלה הכל ככסף‬ ‫סיגים דמיון העופרת שכותבי׳ סצורסי׳ בכור הזהב אז הכסף או העופרת כלו כעשן תבליג‬ ‫רצא‬ ‫‪ B‬ען •«׳״׳*־‬ ‫‪n‬‬ ‫‪I‬‬ ‫"‬ ‫‪1‬‬ ‫י‬ ‫«‬ ‫‪.‬‬ ‫‪w‬‬ ‫ויצא הכסף נקי‪ .‬וכמו כן בעל המחשבות חשב לבלתי ירח ממנו נרח להחזירו לעולם או<י‬ ‫יתקן וימשה איזה מצוה כרי שאס אחר כך יכנס בגיהנס יאכל חצי בשרו וישאר חציה והלרא‬ ‫בריא• וטעם לגלגולו בבהמ׳ וחיה ושאר ב״ח הוא כי ע״י רוע בחירתו וכיאות א ס ו ר‬ ‫הפריד מצמו מהקרוש׳ אל החצוניי׳ ונפשו אותה ויעש נתנו לו מאותו וזוהי רגלוהי ד‬ ‫אניש אימן ערכין וכו׳ רגלוי סבותיו כמו ויברך אותך לרגלי וכשנמתק עצמו מסקלו;!‪/‬‬ ‫יתגלגל קודם בטהורה ויתקן שישחטוסו כסכין"כרוק ויאכילהו לעם לבני ישראל הקדוןןי‪/‬‬ ‫ומשלי׳ נפשו אם יאכל בשרה בשבת וביום טוב ונטשה חלק מחלקי הקרוש׳ ומתקנה ודאי ‪.‬‬ ‫ואפשר גם בן שלא יתקן לא יקלקל אס בן יגח או בת יגח‪ .‬ותרנגול שהרגו בירושלי׳ ייכית‪.‬‬ ‫ונוראי יש לה צער גדול בהתהפכ׳ מצורה לצורה‪ .‬ומה גס בהגהפכה מזכר לנקנה כ ״‬ ‫בבהמ׳‪ .‬ונוראי גם כן יודעת בעונשה וגלגיצה בבהמות וחיות אבל אינה מכרת בשמתגלג)‬ ‫סם גבר המין האנושי• שאם הי׳ מ כ ד גלגולו לפעמי׳ הי׳ רואה ומכיר מי שהורגו ן‬ ‫חוזר ומתבקש ממנו‪ .‬וכמ׳ מבני אדם נשואי׳ נשותיהם לרעיה׳ וכשהי׳ יורע ז־ המתגלג‪5‬‬ ‫שזה הי׳ בת זוגו תתרב׳ הקנא׳ והקטע׳ בעולם‪ .‬מכייל מהר״ס גאלנט״י בשם החכם ‪:‬‬ ‫ו ת‬ ‫כ ר‬ ‫ש‬ ‫ת‬ ‫ה י ‪/‬‬ ‫וכחב עוד וז״ל אחי פקח עיניך וראה הדרוש הגדול הזה על עשק הגלגול אשר הוא מוקי־ס‬ ‫בפי כל כקטן כגדול בלי פשפיש וחקיר׳‪ .‬ראוי לרעת אחד צמה הי׳ הגלגול וכי אין ‪5‬‬ ‫בגיהנס להתיך זוהמת הרשע ואס אין כח באשו של גהינם יפקד המלך פקידים למזא א‬ ‫שבעתי׳ ולא יצטרך להתגלגל‪ .‬ובמס יודע על א־זו ענין נתגלגל או משום תיקון מבירה ש נ ג‬ ‫כדי שיחזור וימשנ׳ ויקיימנ׳‪:‬‬ ‫והגה לזה צריך לתקדי׳ תחלה כי יש ג׳ מיני גלגולי׳ המין הא׳ להשלי׳ איזה מצוה ש _‬ ‫‪p‬‬ ‫ת ו כ א‬ ‫ב ר‬ ‫ח ס‬ ‫דור וזה‬ ‫‪- .‬‬ ‫—‬ ‫אכל אץ ״ ״ ‪ .‬׳ ‪ ,‬״ ‪*..,‬״‬ ‫‪ P‬־ איך יקיים מצות כהונה שהזר הקרב יומת או מצות שמטה מי שאץ לי קרקנג א ‪,‬‬ ‫‪ O‬שאר מצית נוכל לומר כי יש מצות שמדמין דוגמת מצום אחרת וממלין לה שכר כא‪).‬‬ ‫משה המצוה בלתי אפשר לעשות כאילו תאמר הבא לדור בארז ישראל נותני׳ לו שכר ‪yfp‬‬ ‫קיים מצות שלש רגלים אחר החורבן וההקש מל השאר וזה אינו אלא כשקולו של אל לנגן״‬ ‫וזהו פירוש חז״ל מצוה מושה פיחת • או אפשר לומר שאס יחסר ממנו מצות כהוגה מתגלנוי‬ ‫משי‬ ‫׳ י‬ ‫" '‬ ‫בא לתשלי׳ את הדור יעשה‬ ‫ש ה שת הכל כדאיתא כתיקוני״ן שלכך היה שם קוכע מדרשות כדאיתא התם• המין הגילגוי•!‬ ‫סונושיו אם איני מתקן לשלש פעמי׳ יקרא פושעי ישראל בגופן והצריקי׳ אלף פעמי׳ ח ‪%‬‬ ‫להדריך כני דורם מלכד הנשמות הכאות כנודע ליודעי חן בסוד העיבור וכז׳ נבין הלרוג*‬ ‫םזס כי הוכרח הגלגול מרוב חשדיו הרכי׳ שחשב צכלתי ירח ממנו נדח כי סגלגול הוא ‪Sjjj‬‬ ‫החסר כי כגיעטריא עולה גלגול חש״ד‪ .‬ואם כן איך אפשר לתקן את אשר חסר לנפשו > ‪ .‬י‬ ‫אמת מן המצות כגיהנ׳ כי למנין מה שקלקל הי׳ אפשר להעכירו כאש וטהר אבל כ ה ט ל ‪5‬‬ ‫מצוה אחת מהמצוח יוכרח להביאו פעם שניה כדי לקיימם‪ .‬וככלל סור הגלגולי׳ אפשר שיתי!‪7,‬‬ ‫להביא איזה נפש שהרג וכמו שהוא מוציאו מן סעולס בך יביאנו למולם וכן האכ יביא ‪ j‬״‬ ‫יכן לאב‪ .‬ויתגלגל ג״כ להחזיר איזה פישק או גזל וישיא בתו לו ויוצא ירי חובתו או ‪Jf_,‬‬ ‫נלכו חשק אהבה לנער אתר יתום ויביאהו לביתו ויאכילהו רשקהו ויהי לו בנן‪ .‬הנה סייגי‪{,‬‬ ‫מעניין גלגול הנשמות ושכרן ועונשן וצירופם ותיקינס וטעמם והררישי׳ הם עמוקי׳ וארוכי]‬ ‫מארן מדתם ורחבים מני ים והמשכיל יבין מעצמו וידרוש בספר הזהר וכבר פתחנו ‪_pr-5‬‬ ‫‪ P‬ישכ״‪7‬‬ ‫ז‬ ‫הסגור כמחט סדקית ואץ להאריך בהם והוא אחר מ ה ע ק י י‬ ‫‪. (0P‬‬ ‫ז׳׳ל גלה טפח ומכסה טפחיים עד כאן לשונו‪) :‬עיין בפרק אלו עוביין יש שיי‬ ‫־י *‬ ‫כתיב‬ ‫‪r‬‬ ‫‪v‬‬ ‫‪r‬‬ ‫‪W‬‬ ‫)‬ ‫‪m‬‬ ‫ע ג י ו‬ ‫ה‬ ‫ש‬ ‫ת‬ ‫ש ל ( מ ח‬ ‫‪1‬‬ ‫‪f‬‬ ‫י‬ ‫ו‬ ‫כ‬ ‫ח‬ ‫י‬ ‫ו ז ר‬ ‫ע‬ ‫מ‬ ‫ל‬ ‫צ ר‬ ‫כ י‬ ‫ה‬ ‫הגלגול‬ ‫‪v‬‬ ‫‪v‬‬ ‫‪-» a‬ו» *‬ ‫כתיב‬ ‫ם ‪ j‬ש< י^י‬ ‫‪r‬‬ ‫דן• י!»‬ ‫מאמר כב‬ ‫כ‬ ‫‪,‬‬ ‫בספר חסידים סי תשכ׳׳ט אם שני בני אדם טובים בחייהם נשבעו או נתנו‬ ‫אמונתם יחד אם ימות אחד שיודיע לחבית האיד באותו עולם אם‬ ‫בחלום או ער ‪ .‬אם בחלום יבא הרוח וילחוש באזני החי או אצל מוחו כמו בעל‬ ‫החלום‪ .‬ואם נשבעו שידבר עמו עי ‪ .‬המת יבקש למלאך הממונה להלבישו דמות‬ ‫מלבוש והרוח הםפיז־ להדביק יחדו עד שידבר עם חבירו את א׳*ר עשו תנאי ביניהם‬ ‫להודיע כיצד יבדוק שהלא הנראה לו ואינו שד או מזיק ישביעהו ולא יוציא שם‬ ‫שמים לבטלה‪ .‬ועוד לא יוכל המת להזכיר שם י״השבו נברא העולם הזה והבא‬ ‫לפי שאינו בענין עולמות וכתיב לא המתים יהללו יה אלא כל הנשמה תהלל י״ד‪,‬‬ ‫עכ״ל ‪:‬‬ ‫)עוד )׳י( כת‪ :‬שם לפעמי׳ רוחו של מת בא בחלום לחי שילך עמו ומה יתרון יש למת כי‬ ‫פעמי׳ הממונה שולחו או המת מכקש שיתן לו רשות ללכת אחריו כדי שישוב‬ ‫בתשובה או להכין תקנתו שהרי נאמד לחזקים צו לכיתך כי מת אתה והחי יתן אל לכו‬ ‫לעשות תשובה‪:‬‬ ‫‪ H l M f i D‬באחד שאמר לו המת בחלום שיטות‪ .‬פעם אחת אמר לו התודה מהרה‬ ‫תמות ועל כל חלום היה מתענה ובתוך החלום היה אומר אליך ה׳ נפשי‬ ‫אשא ד־׳ ואחי כך הוידוי כלו היה אומי בבכיה וחלה למות וראה כנגדו כמו ענן‬ ‫בדמות •אדם שהיה נושא משא גדול ובידו זהב ודמות אדם אחד שהי׳ מתעטף בטלית‬ ‫ואמר הזנו׳ שאתה בחור ואתה מתעטף בציצית שהתחלת מחדש והזהוב שנתת לת״ח‬ ‫העני פדאך מן המות ותחיה‪ .‬מיד הזיע ונתרפא כי הטלאך טוען זכותו ויליץ בעדו‬ ‫]מרבי יהודה החסיד[‬ ‫וכתיב וצדקה תציל מפות ‪:‬‬ ‫‪ 3‬ל ל ח ף פרשת אחדי מות אטדו ודל בשעת׳ דאיצטריך עלמא רחמי וחייא אזלי‬ ‫ומודעי רהו לנפשייהו דצדיקייא ובכיין על קברייהו אינון דאתחזו לאודעה‬ ‫להו‪ .‬מ׳׳פ דשווין רעות׳ דילהון לאתדבקא נ*שאע‪0‬נ&שא‪ .‬כדין אתערין נפשייהו‬ ‫רצדיקיא ומתכנסי ואזלין ושייטק לדמוכי חברון ומידיעי להוצערי דעלמא וכלהו‬ ‫עמליןבההוא פתחא דנן עדן ומודיעי לרוח‪ .‬ואינון רוחין דמתעטדן בק עדן מלאכיא‬ ‫עילאי אזלי בינייהו וכלהו מודיעין לנשמה ‪ .‬ונשמד‪ ,‬אזדעא לקודשא בדיך הוא ‪•.‬‬ ‫וכלהו בעיין רחמי על היין וחס קודשא בדיך הוא על עלמא בגיגהון ‪ .‬ועל דא אמר‬ ‫שלטה ושבח אני את המתים שכבר מתו וגו׳ עכ״ל ‪:‬‬ ‫)מב׳׳ג(וקשו‪ 7‬מל זה המאמר איך עלה על דעת משה עליוהשלוס להמשיל חולשת כח וגבורת‬ ‫הקב״ה לחילשת נשים כשאמר יכולת לשון נקיה‪ .‬הי׳ לו לומר מבלתי יכול דהוי‬ ‫משמע גם כן שאין בכחו כביכול להצילם‪ .‬וכתב בעל שבילי אמונת בנתיב שמיני וז״ל דע כי‬ ‫לא עלה על רעת רבי אלעזר שיש הפרש בלשון הדקדוק בין יכול ליכולת שזה לזכר וזה לנקבה‬ ‫שמלת יכולת שם טפל בין לזכר ובין לנקבת רק שדקדק רקרוק עמוק בין פעל לשם והוא כי‬ ‫&רון הנכיאי׳ משה ע״ה מאמת הי׳ לפרעה ועמו שיש שבה עליונה שהוא סכת לכל ושליש‬ ‫בכל והוא שהכריל העם הזה לחלקו כאמה כה אמר ה׳ בני בכורי ישראל‪ .‬ואמר ברבות‬ ‫המופתי׳ על ירו למען תדע כי לה׳ הארץ‪ .‬וכבר ירעת מאמר פרעה שאמר לא ידעתי את‬ ‫ה׳ והיה פרעה ועמו חישכים שעשויים ישראל כעניין שאר האומות שנתיני׳ תחת ממשלת‬ ‫מזלות הרמים ושיקרום המקרי׳ כמו שיחריב ממערכת הככבי׳ פעמי׳ יתגברו מצד כמ המזל‬ ‫המנהיג אות׳ וישסלו פעמי׳ מצד שפלות המזל ההוא שיפגענו כח מזל אחר המנצח וכעניין‬ ‫שר יון ושר פרש• וכשגברה יל משה בדבר ה׳ והוציא את העם ממצרי׳ חזרו להודו׳ כאמרו‬ ‫ה׳ הצדיק העתירו אל ה׳• ועל ים סיף באמרם בי ה׳ נלחם להם במצרי׳‪ :‬ועכשיו היה‬ ‫מדבר»שת בתפלתו שאש יגיע עינשש לכך יהיה פתח לאומות החילקי׳ שאין העם חלק סבת‬ ‫הסבו׳‬ ‫ברכות‬ ‫חפיעי דף מ‬ ‫פרל!‬ ‫מאטד כנ‬ ‫השבוי ית׳ ולומר שמנהיג׳ אין יכולתו יכולת הי‪ .‬ולכן אמר מכלתי יכולת ה׳ ולא אמ׳ יכו}‬ ‫שאלו אמי מבלתי יבול ה׳ היה במשממ שהם מודים שישראל הם חלק ה׳ ונחלתו רק‬ ‫ביכולתו‪ .‬וזה אי אפשר שעם ההודאה שהוא השם לא תבא הכפירה ביכולתו שאילו היא ס‬ ‫לבל הסבות עם ההודאה הזא׳ לא ימלעו מהיות׳ מורים שאין מנימלו ית׳‪ .‬אבל באמור מ כ ל ת י‬ ‫יכולת ה׳ תנא הכפירה בו יתבר׳ מצר‬ ‫)מאמר כג(‬ ‫חולשת הכח חלילה‪ .‬רצוני לומר אחר שהיציאה‬ ‫ממצרי׳ בכחו ועכשיו אירמ להם ככת זה‬ ‫יכולתה׳ כיל ה׳ מ כ ע י‬ ‫מורה שאין יכולתו יכולת ה׳ רק יכולת‬ ‫י י נ ׳ אלעןד‬ ‫ליי־ •‬ ‫אחל ממנהיגי השפלי׳ שאין יכלתיו לעמוד‬ ‫אמר משה לפגי הקב׳׳ה רבש״ע ע ע ‪ #‬י‬ ‫בפני השרים המנהיגי׳ ארצות ל״א מלכים‪.‬‬ ‫יאמרו אוה״ע תשש כהו כנקבה ו«יגך‬ ‫ואמרו תשש כחו כנקבה‪ .‬דע שהזכר הוא‬ ‫יכול להצילן אמר לו הקב״ה ‪ p‬ע ט י ש‬ ‫פועל והנקב׳ פעל הזכר ומראה יה פמולותיו‬ ‫והלא‪ .‬כבר ראו נסים שעשיתי להם ‪\yg‬‬ ‫ולכוונה זו אמרו שאמר משה עכשיו יאמרו‬ ‫הים‪ .‬אמר לפניו רנש״ע עבשיי יאנודן‬ ‫וימצאו פתח שאין כחו ית׳ ככח הזכר שהוא‬ ‫לפגי מלך אחד יכול לעמוד לפגי ש ל ^ י‬ ‫הפועל ואינו מקבל כחו מאחר רק ככח‬ ‫ואחד מלכים אינו יכיל לעמוד אמר ד‬ ‫הנקבה שהיא מקבלת מאחר ר״ל שיאמרו‬ ‫מהגן מנין שחזר הקב׳׳ה והידד׳ לו לט<ןז‬ ‫שאין הסבה עליונה לכל הסבות רק כשאר‬ ‫שנאמר ויאמר ה׳ סלחתי כדבריך כו׳‬ ‫כל צחות שמקבלין מסבה אחרת ויגברו‬ ‫סעס יושפלו פעם וזהו תשישות כח‬ ‫הנקכה‪ .‬ועל זה הודה לו ית׳ ואמר לו סלחתי כדבריך עד כאן לשינו‪ ) :‬י ( )ע׳ ב ע ק י‬ ‫ס׳ שלח לך(‪:‬‬ ‫ק גנאי‬ ‫ו יי׳‬ ‫"י‬ ‫"‬ ‫' "‬ ‫) "י(‬ ‫להחלי׳ מין שלם כמין חסר‪ .‬א״כ א״א שירמ׳ תוארי שום נמצא לתאריו ית׳ ‪£L‬‬ ‫אמת כי תאריו ית׳ הוא עצמו ותוארי הנביאי׳ טספין עליה׳ וסא ית׳ בלתי כעל ‪{ j U p‬‬ ‫א״כ תאריו אשר הם מלמו בלתי בעלי תכלית והנמצאי׳ כלס בעלי תכלית‪ .‬אח״כ הפליא‬ ‫ז״ל על הפילוסופי׳ כי דכרו סרס על‬ ‫מאמר כ״ד ־)כוונה למשל למלך שמקלקיו‬ ‫ידיעת תש״י בהכחיש אותו ונפצו נפילה‬ ‫אותו וכוי(‪:‬‬ ‫אין להם תקומה ממנו ודעת הרב ז״ל הוא‬ ‫דנחית קמיה דרבי חכינ*‬ ‫כי האל ית׳ יורע כל הדכרי׳ כמו שהם‬ ‫אמר האל הגדול הגכוד‬ ‫וכמו שהיו הרברי׳ קודם היותם לא סר‬ ‫והגורא והאדיר והעזוז והיראוי החזק‬ ‫יודע אותם ואחרי היותם כמו שירע׳ קודם‬ ‫והאמיין והודאי והגכבד‬ ‫המתין לי ע ד‬ ‫נזה אמר רינרי זהב ומקלסץ אותו בשל‬ ‫דםיים ‪ .‬כי סיים אמר ליה סייממינהו‬ ‫כסף‪ .‬ולא אמר משל למלך שהיו לו אלן>‬ ‫לכולהו שבחא דמרך למה ל' כולי ה א י‬ ‫אלפים וכו׳ ומקלסיןאותו רק במאה דינרין‬ ‫אגן הגי תלת דאמריגן אי לאו ד א מ ד י‬ ‫שהיה מידה על זה המשל מל ששלמותו‬ ‫משה‬ ‫ית׳ יותר שלמות מאלו השלמות אשר יוחסו‬ ‫לו רק הם ממינם ואין הענין כן ‪ .‬אבל חכמת זה המשל הוא אמרי דינרי‬ ‫ומקלסין אותו בשל כסף‪ .‬להורות שאלו אשר הם אצלינו שלמיות אין אצלו ית׳ ממינם ד‬ ‫אלא כלס חסרון בחקו כמו שבאר ואמר יזה המשל והלא ו נאי הוא לו הנה כבר הודעתיך‬ ‫שכל מת שתחשבהו מאלו התארים לשלמו׳ הוא חסרון בחקר ית׳ כי היה ממין שאצלנו ‪JJS‬‬ ‫כאן לשונו‪:‬‬ ‫שמכחישינ‬ ‫ב‬ ‫מבלתי‬ ‫ס‬ ‫א מ‬ ‫י‬ ‫ס‬ ‫כ י‬ ‫ד>‬ ‫‪:‬‬ ‫ל ס‬ ‫מ כ‬ ‫כ ח ב‬ ‫ה‬ ‫מ‬ ‫ה מ ו ר ה‬ ‫ס‬ ‫נ‬ ‫ט‬ ‫מ ח‬ ‫א‬ ‫ע ל‬ ‫ה ה י א‬ ‫מ ל מ ה‬ ‫ל מ ל‬ ‫נ י‬ ‫ה י ‪/‬‬ ‫ב ל י‬ ‫ס פ‬ ‫ההוא‬ ‫ג ה ן‬ ‫ב ר‬ ‫ברכות‬ ‫פרק חעי‪#‬י דף מ מאמר כד‬ ‫כ*‬ ‫הפרטי שבמדה והתפלל כו ואין לנו רשות לתאר ולהתפלל כי אס בתארי׳ הכוללי׳ הייחו׳‬ ‫בגון י״ג מדות של רחמים שהורה אדון המולם לארון הנביאים לסי שכוללים כל השמות‬ ‫הנכללים בשם הגדול• או בתארים האמורים מפי משה עליו השלום המראים כללות המרות‬ ‫אלו באלו בייחודן כגון הגדול הגבור והנורא שהם כמיץ לשלשה המרות הכוללות השאר שהל‬ ‫חג״ת אין בהן שוס מרה קצובה ומוגבלת‬ ‫אכלכל אחת כלולה ומיוחדת בחברתם‬ ‫משה באורייתא זאתו אנשי כנסת הגדולה‬ ‫ותארים כאלה‪ .‬המורים על היחו׳ עם היות׳‬ ‫ותקנינהו בתפלה לא הוד׳ יכולין למימר‬ ‫חיוביים‪.‬מותרי׳ לסי שאין נוספים על העצם‬ ‫להו ואת אמרת כולי האי ואזלת‪ .‬משל‬ ‫ולא יחרכה בהן ולזה כעס עליו‪ .‬ואמר‬ ‫למלך ב״ו שהיו לו אלף אלפים דינרי‬ ‫סיימתינהו וכו׳ כלו׳ נתת בהם שיעור‬ ‫זהב וטקלסין אותו בשל כסף והלא גנאי‬ ‫וגבול‪ .‬וקצכ כי לקחת לך סקצכ הפרשי‬ ‫הוא לו‪ .‬עד כאן ‪:‬‬ ‫שבמד׳ וזה סירוד לא ייחור והרי הרא׳ בזס‬ ‫שיש גבול במדות שבהן השכח והתפלה לשם הגדול ותארים כאלת נוספים ומתרבים מל‬ ‫המצם וחלילה לנו מזה‪ .‬השתא הני תלת קמייתא אנחנו לא היינו מתירי׳ עצמנו לתארו בהם‬ ‫לברוח מהוראית שוס רבוי לולא שהתודה התמימה על ידי שלוחה הנאמן עליו השלום‬ ‫הרשיתנו להודיע שאין בהן רבוי לפי שמורים על הייחור כמו שכתבתי‪ .‬ולזה הסוד באו‬ ‫אנשי כנסת הגדולה שהחזירו עשרת הייחיד ליושנה ותקנום כתפלה להורות שהם מותרים‬ ‫בתקו ית׳ אין בהם רבוי ולא תוספת על העצם לפי שהס מורים על הייחוד‪ .‬ומה מאד בא‬ ‫המשל מתיחש אל הנמשל באמרו משל למלך שהיו לו אלה אלסין דינרי זהב‪ .‬המשיל הני‬ ‫תלת‪.‬קמייתא לזהב להיותן כוללים השאר כנויין והנה כן ככלל אלף אלפים רינרי זהב יש‬ ‫אלף אלפין דינרי כסף‪ .‬אכל להיפך לא כמו שאין בכלל העזוז וחזק ובו׳ שאר השלשת‪ .‬אבל‬ ‫בכלל השלש ראשונות הנס כל הבנויים‪ .‬וכן המשבא והמתפלל באלה התארים הכוללים‬ ‫מגדות ומורים על הייחוד הנה הוא מקלס למלך כמה שישלו והוא שבת לו ואמנם המקלס‬ ‫באותם התארים הנותנים קצכ ושיעור מוגכל כייסוד הנה הוא מקלס למלך בדכר שסוג‪/‬‬ ‫גנאי לו שמממש ככבודו וביחירו ונותן גבול ושימור למי שאין לו שום שיעור וגבול אבצ‬ ‫הו׳ בלתי בעל תכלית ולפי שאין סוף וקץ לייחוד והתפלה היא מיחדת ומקשרת כל הכחות‬ ‫הנכללים בשם הגדול צריכה שתעלה מלמטה שלימה ולא באופן שיראה בה דבר היפך הייסור‬ ‫שהוא הוראת קצב ושיעור במה שאין בו שימור‪ .‬וכמו שנמשך ונאצל השלמות והיסוד‬ ‫מהמחשבה העליונה למעלה עד סופה כן הדברים העולים מצמסה צריך שיעלו שלמים‬ ‫ומכוונים כנגדם עד כאן לשונו ‪:‬‬ ‫וכתב נום שלום מאמר י״ב פ״א וז״ל נלמוד מזה המאמר שאין לרבות בתאריו ית׳‬ ‫כשככר יכיא זה לשני כיטולים‪ .‬האחד שיחשוב כרמי תארים שיש כו ית׳ סלילה‪.‬‬ ‫ושני שיחשוב שיש תכלית לשכחיו• שכהכרח ילאה האדם להגיר תאריו כי סכ׳ית לא יוכצ‬ ‫לספר ולתאר בב״ת ולזה גער ר״א בזה המרבה תאריו‪ .‬ואמר סיימתינהו בו׳‪ .‬הנ׳ שאץ לו‬ ‫ית׳ תארים חיוביים לסי שאנחנו לא נוכל לתארו רק בתארים שוללים כי אין בינו ובין דבר‬ ‫מברואיו יחס כלל‪ .‬ולז״א ר״ח מלה״ר למלך ב״ו וכו׳ כלומר כשם שהזםב והכסף ב׳ מיצים‬ ‫נבדלים כן סתארים שלנו ותאריו ית׳ שני מינים נבדלים• ולכן התארי׳ שנחייב לו ית׳ אינ‪0‬‬ ‫חיוביים לפי שאם היה חיובי היה ממין התארים שלנו ויהי׳ לו ית׳ הרמות מס עם ברואיו‬ ‫וזה בשל כמו שאמר הכתוב ואל מיתדמיוני ואשוה וגומר ע״כ לשוני‪ ) (*):‬ח ס י ז(‬ ‫)מאמרכ״ה( דרש למשרת ימי תשיבה ומנין‬ ‫עוה׳׳ב ‪:‬‬ ‫א ‪ £‬ף‬ ‫רבי חייא בר אבא אמר רבי‬ ‫יוחנן כל הנביאים כלס לא‬ ‫גימל‬ ‫)מאמר כ׳׳ה( פירוש יין המשומר בענביו‬ ‫על דעת הרשכ״א ז׳׳צ‬ ‫מפני שהיין משמת את הלב ומשכת דאגות‬ ‫המקרים כאומרו ויין ישמח לבב אנוש וכתיב‬ ‫ישתה וישכח דשו על כן רמז םשמסס‬ ‫וסתעטג‬ ‫ברכות‬ ‫פרק חמישי דף לד‬ ‫מאטד כה‬ ‫והתענוג של מולם הכא שלא יתמרבו עמהן צמר ודאגה כיין ואמרו שהיין הול( גנוז ל ת ״‬ ‫מפני שהתורה גם היא רמוזה ביין נאמרו לנו שברו ואכלו ולכו שברו בלא כשף וכלא מחיר‬ ‫יין וחלב‪ .‬ואמר ושתו ביין משכתי »ל כן אמרו שהיין הוא גנוז למתעסקיס ברבר ס נ ר‬ ‫ליין מרה כנגר מרה ואמרו המשומר בענביו מששת ימי בראשית רמז שהוא תענוג מתוקי‬ ‫\‪ -<r‬יכןו מפנ‬ ‫עודד לזה‬ ‫היויירמ מצורף‬ ‫משמת היצירה‬ ‫רו‪5‬ני‬ ‫וו>ייו> ו ו ו‬ ‫ושמח‬ ‫שטוכות העולם הזה שמששת ימי כראשית‬ ‫גתגבאו אלא לבעלי תשנבה אבל צ ד י ק י‬ ‫באו‬ ‫גמורריס עין לא ראתה אלהים זורו‪/‬יך‬ ‫והלאה אינם שלימותיבי יש ממהם מפגעים‬ ‫ופליגא‬ ‫והמדויס והמיתה אמר שאותו יין ר״ל‬ ‫י י אכד‪,‬ו‬ ‫י‬ ‫יי‬ ‫השמחה ההיא תהיה שמחה לא יוסף מצכ‬ ‫במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקי‪/‬‬ ‫עמה והיא המשימר׳ מפגעים נוהגים מששת‬ ‫גמורים עומדים שגאמר שלים לרןןן_‬ ‫ימי בראשית והלאה ‪ .‬ומה שאמר ז״ל זה גן‬ ‫ולקרוב לרחוק ברישא והדר לקרוב ‪L,j0£‬‬ ‫מאי רחוק‪ .‬רחוק מעבירה מעיקרא‪ .‬ק ג‬ ‫פדן דע שגן מרן שבו עמר אדם הראשון‬ ‫קרוב לעבירה מעקרא ונחרחק ס מ ג ד‬ ‫היו אילניו ומעייניו וכל ענייניו ציורין אלו‬ ‫השתא‪ .‬ואמר רבי חייא בר אבא אמד '‬ ‫לדברים דקים מאד יראה בהם ויתבונן בהם‬ ‫יוחגן כל הגביאים לא גתגבאי אלא ל י מ ן‬ ‫בעניינים רוחניים וכעניין שנתן לנו יתברך‬ ‫המשיח אבל לעולם הבא עין לא ר א‬ ‫ציורי המשכן והמקדש וכל כליהם המנירה‬ ‫אלהים זולתיך ופליגא דשמואל ד א ׳‬ ‫והשלחן והמזבחות לציורים שכליים ולהתבונן‬ ‫שמואל אין בין עולם הזה לימות ה מ ‪, #‬‬ ‫מהם האמתיות העליונות• ואולם שבגן עדן‬ ‫אלא שעבוד מלניות בלבד שגאמר‬ ‫שדר בו אדם יותר נגלים מבוארים כפי מה‬ ‫כי‬ ‫לא יחדל אביון מקרב האר״ן‬ ‫שהיה הוא יותר מקידש ויציר כפיו של‬ ‫וא״ד ה • ‪^ ,‬‬ ‫אמר ר״י כל הגביאים לא גחגבאו‬ ‫הקרוש ברוך הוא ומלאך האלהיס ובאילני‬ ‫אלא‬ ‫הגן ומעייניו רמז לנו סודות מופלאים־ ועדן‬ ‫לסשיא בתו לת״ח ולעושה ס ר ק ש‬ ‫רמז למקום מוצא המעיין שאמרו ונסר יוצא‬ ‫לת״ח ולמהנה ת״ח מגבסיו אבל ך^־‬ ‫מערן להשקות את הגן והוא לא נודע לאדם‬ ‫עצמן עין לא ראתה אלהים זולתיך ד ״‬ ‫ולא השיגו כי לא ממר רק בג״ע‪ .‬גס הוא‬ ‫ע ן לא ראתה אמר דבי יהושע בן ‪t,‬‬ ‫מתוקן לת״ח‪:‬‬ ‫זה יין המשומר בעגביו מששת ‪,‬‬ ‫וכתב בעל עטרת הקודש בחלק העבודה‬ ‫בראשית‪ .‬ריל אמר זה ג״ע שלא ‪_ n‬‬ ‫פכ״ט וז״ל חובה על כל אשר בשם‬ ‫י‬ ‫עין מעולם‪ .‬וכן איתא בחלק הגדה‬ ‫ישראל יכנה להאמין כי יש גן עדן וגיהנס‬ ‫)עיין בבעל עק־דה פ׳ כ׳ תצא וברקאננןי י‬ ‫ונצ דברי חז״ל באלו העניינים אמונ׳ אומן‬ ‫בראש־ת( ‪:‬‬ ‫אין בהם נפתל או משל וחידה חלילה‪ .‬וגן‬ ‫עדן הוא בארן ממש וכמו שמוכיח מעשה דרבה בר אטה עם אליהו ז״‬ ‫ח‬ ‫ס ז‬ ‫ס‬ ‫י ג א‬ ‫ב י‬ ‫א ב ה‬ ‫ד א ט‬ ‫ב י‬ ‫ד ן‬ ‫י‪/‬‬ ‫ת‬ ‫ת ה‬ ‫מ ד‬ ‫ח‬ ‫מ י א‬ ‫ס‬ ‫‪ 0‬י‬ ‫‪n t‬‬ ‫ז ו‬ ‫‪1‬‬ ‫מ־\ביא עציו השלום העיר כי היין העיב הזה לא שלטת בו עין ולא השיגוהו הנכיאיס ‪2m‬‬ ‫דברי בו לעוצם מעלתו וגדלו אלהים זולתיך כי הוא )ברו היודע והמבין דרכי• והיא‬ ‫והמונג הממותד לתלמידי חכמים הצדיקים לעולם הבא והוא אמרם כל הנניאיס לא נ ת ר י ‪1‬‬ ‫י‬ ‫אלא צמשיא בתו לת״ח כי׳ ‪:‬‬ ‫ן‬ ‫‪ 7‬ב א‬ ‫של רשב״י זכרוגו לברכה ודא הוא חדו דתלמיד חכם ו מ‬ ‫‪HD!11"1#‬‬ ‫דילהון כיון דיעברון מהאי עלמא כמה גחלין עילאק בעולם ‪J3f1‬‬ ‫סחראין לדוכתייהו וישתרשון ביה ויסלקון לעילא לעילא כדין עין לא ראתה וגו׳‬ ‫פ א ן יעשה דא יובלא ההוא דאקרי העולם הבא‪ .‬לסחכה לו ודאי ד ל בעיין שזונ*‬ ‫ז ו נ ‪-‬‬ ‫א‬ ‫ברכות‬ ‫פרק חמישי דף לד‬ ‫מאמר כוז‬ ‫כה‬ ‫ל ע ל מ א ד א ערדאתיין למזונא דילהון ומאי מזונא דילהון העולם הבא ועל דא זכאי?‬ ‫י‬ ‫• אינון בכלא דעלייהו כתיב עין לא ראתה ונו׳ עד כאן ‪:‬‬ ‫)מ‪:‬״ז( רש״י פירש מעל כמי שנהנה מן ההקדש דכחיב לה׳ הארץ ומלואה כדאמרי׳ לקמן לאחר‬ ‫ברכה הדי היא לבני אדם‪ .‬גיזל להקדיש ברוך הוא את ברכתו ולכ״י שבחשאי הפירות‬ ‫לוקין ואומר אין פשע‪ .‬וצפי שהוא מיקל רואין האחרים ולומדים הימנו לעשות כן ליהנות‬ ‫מן העולם הזה בלא ברכה ל‪:‬ך נקרא זה המיקל חבר הוא לאיש משחית לירבעם בן ניט‬ ‫שחטא והחטיא אה ישראל כך הוא החונות‪-‬‬ ‫מעולם הזה‬ ‫כ״ו(י דרש״ כל הנהנה‬ ‫והמחטיא עכ׳׳ל רש״י ז״ל‬ ‫י‬ ‫)מאמר י‬ ‫בלא ברכה ‪:‬‬ ‫והרשב״א כתב בחדושיו יש בזה סוד‬ ‫נשזר והוא שוד הברנות‬ ‫ך ^ ^ ן רבנן אסור לאדם שיהגה מן‬ ‫ונגלהו שהמברך‪ .‬על הסירות או על אחד‬ ‫העולם הזה בלא ברכה וכל‬ ‫מהנאות העולם כבר השכים דעתו שהשם‬ ‫הנהנה מעולם הזה בלא ברכה מעל כו׳‬ ‫יתכרך הוא המשגיח ומנהינ הכל וסבת הכל‬ ‫אמר רבי חנינא בר םםא כל הנהנה מן‬ ‫שאף על פי שהגלגלים בסכותם והארץ‬ ‫בטבעה צמחים ומגדלים אץ כחם מצדם‬ ‫העולם הזה בלא ברכה כאלו גוזל‬ ‫רק מצר השסע הנשפע עליהם מן הסבה‬ ‫להקדוש ברוך• הוא וכנ״י שנאמר גוזל‬ ‫העליונה המשגיח הכל ית׳ 'הפך מאמר‬ ‫אביו ואמו ואומר אין פשע חבר הוא‬ ‫האומרים אלכה אחדי מאהבי מתני לחמי‬ ‫לאיש משחית אביו זה הקדוש ברוך הוא‬ ‫ומימי צמרי והשתי שמני ושקייי שהיו מתני׳‬ ‫שנאמר הלא הוא אביך קניך ואין אמו‬ ‫כל הכחות לגלגלים הפועלים בארן בטבעי‬ ‫אלא כ״י שנאמר ואל תטוש תורת אמך‪.‬‬ ‫ושוללים הכל ממנו ית׳ ועל כן נקרא פי‬ ‫מאי חבר הוא לאיש משחית אמר רב*‬ ‫שאינו מברך גוזל אביו שסקדוש ברוך הופ‬ ‫חגיגא ברבי פפא חבר הוא לירבעם בן‬ ‫הוא סבה הראשונה כמו האב סבה לבן וגוזל‬ ‫נבט שהשחי‪.‬ח את ישראל לאביהם‬ ‫אותו ששואל ממנו ההשגחה ונהנה ממעשה‬ ‫שבשמים עד כאן‪.‬וכן אית^בחלק הגדה זו‪:‬‬ ‫התחתונים ומי שנהג כן גורס למניעת הטוב‬ ‫)עיין בנוה שלום מתמר י״נ פ״א ובעקידה‬ ‫מן האומה כמאמר הנביא לנותני הכחות‬ ‫שער ע״ז בבחיי פ׳ עקכ בשלחן ארבע‬ ‫לרוחניס לכן אשוב ולקחתי את דגני בעתו‬ ‫שער א י ( ‪:‬‬ ‫ותירושי במועדי מדה כנגד מדה מי שאינו‬ ‫מורה בטובות המטיב ראוי שימנמ ממנו המטיב את טובתו ונמצא בענין שהשחית ירבעם‬ ‫טובתן של ישראל כי השחיתו אליו לאביהם שבשמים אשר קצץ בנטיעות לבדו והשחית‬ ‫האומה ומנמ הטובה מהן עכי׳ל‪..‬עוד כתב בחדושיו בירושלמי על מאמר זה ‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪v‬‬ ‫בתיב לה׳ הארץ ומלואה תבל ויושבי בה הנהגה כלום מעולם הזה ) ( בלא כרכה מעל‬ ‫פר שיתירו לו המצוות ר׳ תזקיה ור׳ ירמיה ר׳ אבין בשם ר״ל כתיב אמרת לה׳‬ ‫אדני אתת טובתי ‪3‬ל עליך אם אכלת וברכת כביכול משלך אכלת ‪:‬‬ ‫בחב הרשב״א ז״ל בזה נסתר וכשתבין דבריהם תדע סוד הברכות ותבין למה נוסח הברכות‬ ‫כמדבר לנגלה ונסתר גם תבין למה מלבות בפתיחה ולא בחתימה ודעתי של רב לת‬ ‫שכחתי ולא עברתי ובו׳‪ .‬ואמנם יש סעם נגלה וגדול התועלת במה שתקנו נוסת הברכה כן‬ ‫ר׳׳ל בנסתר ובנגלס לסי שכבר ידעת שב־ יסודות עצומות ועציהם נבנה הכל‪ .‬האחד לדעת‬ ‫שהוא מדבר פנים אל סנים וכלי שלא תשתכש המחשכה שהיא ית׳ נמצא כמציאות שתני*‬ ‫ממצאים‬ ‫פרס שעי‬ ‫ברכות‬ ‫מאמר כז‬ ‫דף נד‬ ‫בין מציאותו למציאות׳׳ קנעו לומר מ ד אשר קדשנו בעצותיו לקט*‬ ‫ושיש״ יחס ‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ ,‬״‬ ‫הממאיס‬ ‫בנפשותינו שאע״ס שהוא נמצא מפורסם מהות מציאותו נסתר ונעלם שאי אפשר לדנר‬ ‫רק בנסתר ברוך סוא ע״כ‪:‬‬ ‫ג‪ •«0‬דרך אמונה סי׳ הטעם כאילו מעל כי יבא לחשוב היות סעבע הוא זן לא הרצון‬ ‫האלהי וכפר ומעל באתת כמה שהו׳ אמת‪ .‬ואמרו ג׳ שאכלו מל שלחן ולא אמרו ננ<^‬ ‫זברי תורה׳)ך( כאלו אכלו מזכחי מתים וטי כלומר בי העבע לבדו הוא דבר מת אס‬ ‫יחיה ויפמל עם החפן האלהי ‪:‬‬ ‫‪w w‬‬ ‫‪W l‬‬ ‫‪s‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪5‬‬ ‫) ט כ ״ ז ( י ע ״ י סירשאמרעוג בלכו מחנה ישראל כמם סוי תלתא פרסאות דכחיב ויחנו מ ‪:‬‬ ‫הישימות מר אבל השטים‪ .‬ואמר רבה בר בר חנה לדידי חזי לי ההיא ״כתא ו ה ן ‪, 1‬‬ ‫חלתא פרסי פותיא פירוש רוחבם• קמצים נמלים‪ .‬שרבבת לשון אשתרבובי ירדו וגדלו למ‪. -#‬‬ ‫משה כמה הוי עשר אמין‪ .‬שהרי סוא הקיס סמשכן שנאמר רקם משה את המשכן ודרשי״ י‬ ‫הקים עצמו לקומת המשכן‪ .‬וכתיכ כיה עשר‬ ‫)מאמר כ׳׳ז( דרש לגבורות האכות ו ז כ‬ ‫אמות אורך הקרש• שוור קסן למעלה ‪.‬‬ ‫וכונה למאמר אכן שבקש עוג וכו׳ ‪:‬‬ ‫ומחייה בקרסוליה קבי״לא בלע״ז‪ .‬וידי משה‬ ‫כבדים ואינו יכול לסישטן כל היום אלא אס‬ ‫שבקש עוג מלך הבשן ל ז ‪-‬‬ ‫אבי‬ ‫בן סומכן בזרועותיו ויקחו אבן וישימו‬ ‫י על ישראל גמרא גמירי ל‪!,‬‬ ‫תחתיו משמע כמקזמן ואי אפשר זה אלא‬ ‫אמר מחגה ישראל כמה הוי תלתא ס ד ‪^ ,‬‬ ‫ט״י כליעה כיון דפותייהו ורומו כי הררי‬ ‫הוי ואין נפילה נכרת בה אם לא נכלע׳‪ .‬אמר איזל ואעקור מורא בר ת ל ‪.‬‬ ‫י‬ ‫פרסי ואשרי ערייהו אזל עקר טורא‬‫משים הכי נכלעה והיא לרף נפילה לחומה‬ ‫תלתא פרסי ואוהבי׳ ארישיה• א י י ‪,‬‬ ‫מ״כ פירש״י ז״ל‪ :‬כתב הרשב״א בחידושיו‬ ‫הקדוש ברוך הוא עליה קומצא וגקכוןן'״‬ ‫ט זה המאמר כונה מ״ר מאמר אחר‬ ‫וגחית ליה ^צואריה בעא למשלסיז‪-‬‬ ‫במסכת‪.‬נדה פ׳ האשה ויאמר ה׳ אל משה‬ ‫מ ש ט ה שגיד‪ ,‬להאי גיסא ולדיאי ג י ס ^ ‪-‬‬ ‫אל תירא אותו כי כירך נתתי וגו׳ מכרי‬ ‫ולא מצי לסשלםה‪ .‬והיינו דכתיב ? ‪ , j j‬׳‬ ‫סיחון ועוג אחים הוו מפני מה נתירא משם‬ ‫רשעים שברת ‪ .‬ואמר ר״ל אל ת ק ‪-‬‬ ‫מעוג ולאנתיראמסיחון‪ .‬מתשוכהשלאותו‬ ‫שברח אלא שרבבת‪ .‬משה כמה הו‪#‬י•‬ ‫צדיק אתה יודע מס בלט של אותו רשע‬ ‫עשר אמין שקל גרגא בת עשר א מ י • י‬ ‫מלמד שנתירא משה שמא תעמוד לו זטת‬ ‫ושוור עשר אמין ומחייה בקרסוליה‬ ‫אברסם שנאמר ויבא הפליט ויגד לאברהם‬ ‫וקטליה ואבן שישב עליה משה ד ב ו ‪ /‬י‬ ‫העברי ואמר מר זה עוג שפלט מן המבול‪.‬‬ ‫וידי משה כבדים ‪:‬‬ ‫אמר ליה הקרוש ברוך הוא אל תירא אותו‬ ‫וגו׳ פ״כ דברי האגרה שם‪:‬‬ ‫וכבר ידעת שנמשלו האטת בדברי סנכיאיס לסריס כאומרו קום ריב את הסרים• ו מ י ״ ‪-‬‬ ‫מזה הביטו אל צור חוצכתם וכתיב אחריו הביטו אל אברהם אביכם• כשנאו ישי‪?£‬‬ ‫)הוריש מים גדולים ועצומים מהם לא בצדקתם רק מצד זכות האבות ומשמרו את השטי* י‬ ‫‪2‬‬ ‫אשר נשבע להם כמו שהעיר הכתוב לא בצדקתך וביושר לגבך כי אס לעען הסיס‬ ‫השבוטה אשר נשבע כוי‪ .‬לסי שהיתה מקטרגת מרת הדין כמו שבא במדרש לנא ל ס ח ת ^‬ ‫גוי מקרכ גוי ט ׳ טל כן נתירא משה שמא תעמוד לו זכות אברהם לעיג והיא םמחשי‬ ‫שחשכ עוג• ואמר אחרי שאין כח האומה הזו עם רטי העם שמחניה׳ בג׳ סרסאות ‪%‬‬ ‫מצד זטת אטתס ואני כנר קדמתי להם בזכות אברהם אס כן הריני עוקר ההר ההיא ע ד ‪£‬‬ ‫ואעזור בו להפכו עליהם ‪ :‬והקומצי שבאו ונקט ההר משל לישראל שהם סחגבים ש<‪:‬ל‪'5‬‬ ‫בלשונם‪ .‬וכמו שבא במדרש כלתוך השור כו׳ מה השור כפו בלשוט אף ישראל כן } ‪ 2‬׳ ‪:‬‬ ‫ט מ‬ ‫‪1‬‬ ‫י מ‬ ‫נ ע‬ ‫ת א‬ ‫ת‬ ‫ד י‬ ‫כ‬ ‫‪1‬‬ ‫ס מ י ה‬ ‫ה ס‬ ‫ז כ י ת‬ ‫א נ ר ה ס‬ ‫ס י י מ ה‬ ‫‪1 , 6‬‬ ‫ע י ג‬ ‫נ ת ס פ כ‬ ‫' עלי^‬ ‫י?‬ ‫*‬ ‫שבתפלותיהם ותחיטתיסס‬ ‫^ י א שירוס מל צוארו והקהה את שניו‪ .‬ומפני שהיה עוג מלך חזק ומצר הטבע וכת מ י י מ ^ י י‬ ‫ברמת‬ ‫מדק תשיעי‬ ‫דף גד‬ ‫מאמר מ‬ ‫כג‬ ‫לא היה להם מעמד בפניו• ועוד שובות אברהם לא היה מן הרין לפגוע בו ע״כ הוצרך‬ ‫משה בתפלתו לזכותו יל‪1‬כית השבעים ולזכות האבות כולם‪ .‬והוא אמרו משה כמה הוי‬ ‫משר שקל נרגא בת עשי ושיור עשר דיל משה עשר שעמדה לו הזכות והנרגא שלקח רמז‬ ‫לזכות העם בכללי שהיה מנגו‪ .‬ומפני שהיו שם • המשילם לכלי המושל בירי שהיה פועל‬ ‫ושוור עשר ר״ל זכות האבות• ועל כן המשיל הענין למדלג שמדלג למעלה שהוצרך לדלג‬ ‫אצל זכות שכבר קדמו והיו בזמן למעלה ממני ‪ .‬ואחר ביאר למה הוצרך לכל זה להכות‬ ‫אותו בקרסוליו• דיל לבשל ממנו ג׳ ססימות שפסע בקרסוליו בשביל אכרהס ואמרו משה‬ ‫כמה הוה עשר כי כן היתה מדתי של משת כמו שמוזכר בשב׳‪ .‬וע״כ לקח כל השיעורים‬ ‫בעשר ולא שיהיה צריך כאן לכל השיעורים האלו אלא מפני סדור המשל כי הוא ממשל עוג‬ ‫כגודל הקומה מאד עד שעקר הר של ג׳ פרסאות ישמו על ראשו‪ .‬ע״כ המשל שיעור גובם‬ ‫קרסוליו לשלשי׳ אמה כי כן דרך המשלים לתפו׳ פרטים ניאותיס למשל ההוא שרצה בו‬ ‫הכתוב או החכעי׳ וכן עיקר‪ .‬ואייתי ברישיה ובעא למשלסיה כל הדברים נאותים לארור‬ ‫המשלים לא לזולת זה ואמרו בברייתא הרואה אבן שבקש עוג לזרוק על ישראל שיראי‬ ‫מנגלהו בג יאור שהיתה אבן ממש שרצה לזרוק‪:‬‬ ‫דע כי מפני שהיה עוג גדול כח וחסון כאלונים עם קןותו בא עם זכות אכרהם לדעתו‬ ‫‪.‬‬ ‫ולא מנע עצמו מהיותו מתעסק ליא עליהם בכחו הגדול והיה מכין אכן• או אבנים‬ ‫גדולות לזרוק עליהם מה שלא היה כן בנא אחד משאר אנשי המין האנושי‪ .‬ואמנם עיקר‬ ‫כטחונו בנצחונו היה בזכות האבות לפי שכבר ראה שנצחו עמים שלא בדרך הטבע ואשר‬ ‫נעשה להם ניסיס בקריעת ים סוף ושאר האותות ומופתי׳ אלא בעקרו ההר ההוא מהם‬ ‫חזר להיות בכחו כאילו לא היה מן הראוי להנצל העם<מלחמה מממלולי שנעשה להם נס״‬ ‫ועל כן הטעיננו בראייתו ברכת הנס מטיל הרשב״א ז״ל‪:‬‬ ‫*כתב בעל עקידה שער ס׳יא וז״ל באו רבותינו ז״ל לרמוז בחירתם זאת הנעימה כי הוא‬ ‫ראה חוזק האומה הזאת שהוא עומד על ג׳ דברים אלה‪ .‬אם מצר כח עצמם‬ ‫ורבויים ואם מהזכות אשר בידם‪ .‬ואס מטעם קדימת אהבת אבותיה׳ הראשונים כי שלשתן‬ ‫־זכרן בלעם הרשע בפרשתו• אמר כי מראש צורים אראנו וגו׳ הרי קדימת האבות מי מנה‬ ‫מפר יעקב• וגו׳ הרי חזקם מצר רבויים תמות נפשי מות ישרים וגו׳ הרי זכותם והוא מ״ש‬ ‫מחנה ישראל כמה הוי תלתא פרסי‪ .‬ואמר שכבר יש אלו העניינים בעצמם ויותר קדומים‬ ‫מהם ולזה אמר שיעקור הר שהוא מזה השיעור עצמו וישליכהו עליהם כלומר שינצחם וה׳‬ ‫לא חשב כן דאייתי קמצי ונקבוה• ותכונה שהזכיות אשר ביד אישי האומה הזאת הרבים‬ ‫רבו וגדלו ועצמו מאד מזכותו והחלישו כחו ובטלוהו‪ .‬והנה נמשכו חז״ל ממש אל כונת‬ ‫הכתוב בישעיה אל תיראי תולעת יעקב מתי ישראל אני עזרתיך נאם יי׳ וגואלך קדוש‬ ‫ישראל וגו׳‪ .‬ומ״ש בעא למשלפיה משט שני׳ כוונו יפה להתיר השאלת שזכרנו לאמר על מי‬ ‫בטח כשיצא להלחם עמם אחרי מות סיחון על ידם אלא תועפות שניו אצו אשר גדלו בעיניו‬‫לכאן וכאן‪ .‬ומעתה אין צריך חזוק אחר‪ .‬והוא עצמו מה שאמה שם משה כמה הוי עשר‬ ‫לומין שקל נרגא בת עשר אמין ושוור עשר אמין ומחייה בקרסוליה וקטליה והרי הם‬ ‫דברי חידה בראשוני׳ לומר שאין צריך לומר שנמצאו בעם יי׳ אלו סשלשס עניינים באופן‬ ‫יותר נפלא אלא אפילו במשה לבדו נמצאו כי הוא עליו השלום מצד עצמו הוא גבור בגבורתו‬ ‫ולכך אמר עשר אמות עציו ועוג אינו אלא השמה• ואין הכוונה להם שהיה ממש אלא דרך‬ ‫גוזמא כדרכן כמ״ש כפרק קמא דסוכה מעולם לא ירדה שכינה למטה מעשרה‪ .‬ולא עלו‬‫משה ואליהו למעלה מעשרה‪ .‬כי אורך הקרשים כן היו‪ .‬וכן היה גובהו של משכן‪ .‬ורצו בו‬ ‫שיותר היה זכיאי של משה שהיו לו עשר אמות שכליים ולעוג רק ט׳ גופניי׳‪ .‬ואמרו שקל‬ ‫גרגא וכו׳ דיל כי הזכיות סם כלי קרכ כחצים כיד גכור חנית או גרזן‪ .‬וזה גם כן ממרת‬ ‫העשר׳‪ .‬ועל הקרימה אמר שקפץ ותלה עצמו גס משפר עשרה שהיא זטת אבות הראשוני׳•‬ ‫והיא קדימה ממולה מקדימתו‪ .‬ומחיי׳ בקרסולי׳ ר׳׳ל שנצח זכות פסיעותיו ששמש בהם‬ ‫לאברהם אבינו כמו שזכרט• אבל שלא היה משער בעצמי שהיה מגיע לסיה ג׳ פרסאוס‬ ‫אלו‬ ‫ברכות‬ ‫מדק תשיעי‬ ‫דף נמ‬ ‫מאמי כיי‬ ‫׳אלו שבקרסוליו של עוג‪ .‬והנכון שנגע בשרשיו ובעמודי אלה אשר סננך עציהם יעקרם והרגו‬ ‫והוא מש׳׳ל השם יתברך אל חירא כוי‪:‬‬ ‫שהיה במלך אחד גדול‪ .‬והשרים והסגגים וכל אגשי סיעתו לא ה י‬ ‫‪H t ^ t t l‬‬ ‫מכבדים אותו‪ .‬וגתגדל עמו גץ יודע ציד מקטגותו‪ .‬משתו יאכל ובחיקו‬ ‫ישכב מרוב אהבתו אותו‪ .‬בשגת שלש למלכותו עשה משתה ביום חתוגתו לכל שריו‬ ‫ועבדיו פרשיו ורכביו וישם הגץ לםגיו להתפאר בו‪ .‬וירא הגץ גשר מעופף‪ .‬לקחת גוזל‬ ‫מרחף‪ .‬ויתמרמר הנץ ויעף אליו‪ .‬וירמסהו תחת רגליו וישב הגץ ויבא על יד השלך‬ ‫אדוגיו כי אמר מצאחי חן בעיגיו‪ .‬וישלח המלך את ידו ויקחהו ואחז בערםו ויפצפצד‬ ‫וכל השרים חמהו ולא עגו עוד ויחד להם מאד ‪:‬‬ ‫ך י א ל ^ ף י להם המלך אל יחר בעיגיכם ואיל ירע לבבכם‪ .‬זאת ההורה והחקה‪ .‬כי מ י‬ ‫שלח ידו במשיח וגקה‪ .‬והגשר צגיף מלוכה צגף‪ .‬ומושל בכל עוף כגה‬ ‫והוא מלך על כל בגי שחץ‪ .‬כל המורד בו ראשו ימחץ‪ .‬כמשפט הזה ודרכו‪ .‬י ע ש‬ ‫לכל איש המבזה מלכו‪ .‬ויתמהו האגשים על ערמחו וחכמחו ויראו ממגו כל אג?‪1‬י‬ ‫מלכותו ‪:‬‬ ‫ד‬ ‫׳ו<‬ ‫ה‬ ‫ולפי שעניין עוג עם משה וישראל דמיון זה המעשה האיום והנורא‪ .‬לכך הבאתיו א ^‬ ‫גררא‪ .‬וזה כי כבר ידוע שעוג הוא הפליט שנאמר ויבא הפליט ואמרי שני‪}3‬‬ ‫בזכות אברהה והיה אהוב להקדיש‪.‬ברוך הוא בטבור אברהם וזרעו שהציל והוא ה ק א ש‬ ‫ביד אדונו‪ .‬ובגבהו ורוב גדולתו נדמ׳ לטוף ולרמוס על הנשר וגוזליו הס משה וישראל‬ ‫בשם שהנשר מושל בכל עוף כנף כן משה מושל ‪ •pni‬ישראל דכתיב ויהי בישרי! מלך יישראןי‬ ‫גוזליו שנאמר מל גוזליו ירחף וכידומ במניין העגל מסר נפשו מליהם שאמר ואס א י ן מ ‪,‬‬ ‫נא מספרך וכוי כי אמר משה נייטכ יכנסו החצי׳ בו ולא בבניו‪ .‬וזהו בדברי המעשה ‪,‬‬ ‫שלח ידו כמשיחו ונקה‪ .‬גס כן רמז למשה הוא היה משיחם של ישראל‪ .‬ואחר נך אקן‬ ‫בטרפו ויפצפצהו רמז לעוג שאמרי מליו כמאמר זה אזל עקר טורא וכו׳ ואותכיה ארישי‬ ‫אייתי הקדיש כרוך הוא מציה קומצי ונקכות ינחית ליה אצואריה וכו׳ דיל גברה עליו יך‬ ‫המלך משה בכא גבורתו של הקדוש ברוך הוא ונצחו מד שהיו יראים כל ישרא‪5‬‬ ‫ממנו‪ ) :‬י ( ) ח ס ר ח׳(‬ ‫ג‬ ‫ר‬ ‫כ י‬ ‫ח‪:‬‬ ‫מ‬ ‫ה‬ ‫)מכ״ח()חדושין( וקשה מל זה המאמר למה ייחס להקב״ס תארי׳ נבזים ושפלים ככי ו ל‬ ‫ועוד קשה מזה למה מוריד דוקא כ׳ דממות ומ״ק למה מוריד אותם < ‪,‬‬ ‫הגדול ומה מנין הקול הנשממ מסוף העולם ומד סוסו‪ .‬ומ״ק והלא בידו של ה ק ט ׳‬ ‫לגאול אותם מתוך האומות ומי יאמר לו מה תעשה או מי ימחה בילו‪ ( ) :‬וגס המורה‬ ‫מ״ה וס׳ מ׳יו מ״א התמרמר מאד מ״ז‬ ‫)מאמר כ״א( טנה למאמר הקב׳׳ס מוריך‬ ‫ואמר איך צא נשמרו חז״ל מזה והמה מרו‬ ‫כ׳ דממות לים הגדול‪:‬‬ ‫ועצבו את רוח קדשו בדבריהם אלו וכו׳ ‪.‬‬ ‫אלא נ׳׳ל ח״ו אין בכיה לפניו ית׳ ולא שוס‬ ‫ב ^ ע ך ן שהקדוש ברוך הוא זוכר א‬ ‫‪5‬מר ודאגה כי הוא מספיק כעצעי ולא‬ ‫בגיו ששרויין בצער כי•‬ ‫יחסר לו דבר שעליו יחרד או יתעצב אלא‬ ‫אומות העולם מוריד שתי דמעוח ליס'‬ ‫לבר בבחינת המקכלים וזה כי כל עול‬ ‫הגדול וקולם גשמע מסוף העולם ו ע‬ ‫שימשכו ממט ית׳ הטוביות סשלמות‬ ‫סוסי‬ ‫דושפמו מלפניו המעשים המפורסמי׳‬ ‫לשלמות המקבלים אותם ר׳׳ל בהמצא השלום‬ ‫מ ה ס כ מ ה בין ה כ ס ת תחתיות שניות שלישיות מ״ד שאמר הכתוב והיה ביים ההוא א ע‬ ‫מ ע ׳‬ ‫ס‬ ‫מ‬ ‫‪v‬‬ ‫ק ‪/‬‬ ‫מ‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫כ מ‬ ‫<אם יי׳ אענה את השמי׳ והס ימנו את ה א ח ‪ .‬ו ה א ח תמנה את הרגן ואת התירוש ו א‬ ‫היצהר‬ ‫ת‬ ‫ברכית‬ ‫פרק תשיעי‬ ‫דף ננ*‬ ‫טאמר כח‬ ‫כד‬ ‫היצהר• והם יענו את יזרעאל ‪ :‬הלא אז תתעלה מעלתו לעיני הכל כי ברבית הטובה‬ ‫רבו אוכליה וכרובס כן ירבה השפע היורד מאתו יתברך ובכן נתרבתה השמחה ואמרו‬ ‫זכריכם לברכת בתענית )שם בחגיגה( לא אבא בירושלי׳ שלמעלה עד שאבא בירושלים‬ ‫שלמטה שנאמר בקרבך קדוש ו ט ‪ .‬והוא מבואר כי בהיות ירושלי׳ שלמטה בישוב וב״ה‬ ‫בבניינו וכהנים בעבירתם ולוייס בדוכנם וישראל במעמדם היו כל צנורי המערכות על סדרן‬ ‫והיה השסע האלהי יורד מן המקור העליון דרך הצמרות כולם ומחגדל ומתקדש שמו‬ ‫בעולם‪ .‬ויתרבו בפי כל התוארים הנפלאים האלהיי׳ ‪ :‬אמנם עתה שישראל שרויים כצער‬ ‫בין א׳׳ה הקדוש בדך הוא נעדר מאותו שכח של עולם כי בסעלתו יסעו ונעשו הכל כחדשים‪.‬‬ ‫נפסקו מצנורות העליונות והעדר שמחה כלפי מעלה ומנין הככיה והדמעית מצד המקבל ‪.‬‬ ‫והצד שני בתי מקדשוח הנחרבות באן אלו שתי דמ עות כלומר שתי הפסקות מהמקורות‬ ‫וצנורות עליונות נפסקו• והוריד לים הגדול‪ .‬ששם נגלו ונראו ממשה ה׳ הגדולים ונפלאים‬ ‫כדכתיב יורדי הים באניות י וכו׳ המה ראו מעשה יי׳ וכו׳ יודו ליי׳ חסדו ונפלאותיו לב;י‬ ‫אדם‪ .‬ומיום שנחרבו המקדשות אין שכח והלול כפי כל רק במעברי ימים כנזכר‪ .‬ואותו קול‬ ‫רצו בו אותו שבח מספרים בכל העולם כלו כי הים סוכב את כל העולם• ואילולי מאמרו של‬ ‫הקבי׳ה וצוויו עליו האומר ליס עד פה תכא היה מציף את כל העולם‪ .‬וזהו שבחו של מקום‬ ‫בכל העולם כולו‪ .‬ומה שהקדוש ברוך הוא אינו גיאל ישראל מבין האומות• הם עצמם‬ ‫גורמי׳ להש כי הדבר תלוי בתסיבה כדכתיב ובא לציון גואל ולשבי פשע וכף‪ .‬וזהי שאמר‬ ‫רבי אליעזר כפרק הספינה עתידין ישראל ליתן את הדין וכו׳ כאשר פירשנו במקומו •‬ ‫ומה שאמר זוכר את בניו ר״ל ברחמים כמו שאומר זוכר יציריו ברחמים ונאמר זכור אזכרנו‬ ‫רחם ארחמנו ‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,,‬‬ ‫סליק מהכת ברכות ברוך הי‬ ‫מסבת שבת‬ ‫פרק ראשון‬ ‫דף •ב‬ ‫מאמר א‪.‬‬ ‫)מא״א( וקשה מאד הדבר לומר שמלאכי השרת אין מכירין לשון ארמי‪ .‬והלא שנינו בשיטה דן>‬ ‫ל׳יג בשמעון הצדיק ששמע קול מבית קדשי הקדשי׳ שאימר בטלית עבידתא‬ ‫דאמרשנא׳ לאייתאה עלהיכלא ונהרג גסקלגס ובטלו גזירותיו וכתבו אותה שעה נכיוונוה‪.‬‬ ‫ובלשון ארמי אהרים• איב״א שאני בת קול רלא שעועי עביד‪ .‬איבמיח אימא גבריאל היה‪.‬‬ ‫דאמר מר בא גבריאל ולמדו שבעים לשין• הא מדגבריאל ידע כלהו נמי ידעי • ועור‬ ‫כדניאל כתיב באדין מן קרמיהי שליח פסא די ידא וכתב׳ דנת רשים ודנה כתבא די רשים‬ ‫מנא מנא הקל וסיסין ‪ :‬והנה הכותב ודאי מלאך יי׳ צבאות הוא‪:‬‬ ‫והכוונה‬ ‫שבת‬ ‫‪ pib‬ראעון‬ ‫הז יב‬ ‫מאטד א‬ ‫והטגה לגס ז״צ ע״ד שכל׳ר כעל עקירה שער נ״ח וז״ל כוונת׳ ז״ל לזרז ה&נשי׳ שישתדלו‬ ‫לרעת ולהשכיל בתורה ובחכמה ער שיוכר שלמותו בסדר לשונו בבואו להתפלל לסכי‬ ‫אלהיו בלשון התורה הקרושה והנקיס מכל סיג כרי שימצאו לו אמצעיים נאותים להשלים‬ ‫הוגי ושלא ישים ארס מצמו מכלל שאינם יורעיס לכקש צרכיהס רק בלשון הדוס והוא‬ ‫הלעז המשותף לנשים ולנערים‪ .‬כי אנשים‬ ‫)מאמר א׳( כונה למאמר אין מצאכיס‬ ‫אשר כאלה כאשר יצטרכו לכקש צרכיה‬ ‫מכירין כלשון ארמי ‪:‬‬ ‫מבוראם לא ימצאו להם מליצים ואמצעיים‬ ‫מפני חסרונן‪ .‬והוא מה שאמרו שמלאכי‬ ‫השרת אין נזקקין להס לסי שאינם מכירי׳‬ ‫בלשון ארמי לומר שאינם מטפלין אל לשון‬ ‫הדיוט ולא למתפלל בו‪ .‬כמו שאמר יהי‬ ‫מכירך ברוך מצאתי חן במיניך להכירני‬ ‫אמנם כמקום חולה שהשכינה למעלה‬ ‫מראשותיו של חולם לזון אותו ולפרנס אותו‬ ‫ולסעדו המקום כתורת חשד ירחם עליו ולא‬ ‫דבי יוחנן כי הוה אזילנא בתריה דרכי‬ ‫יקפיד מל ‪-‬חסרונו• וכמו' שאמר שומר‬ ‫אליעזר לשיולי בתפיחה זמגין א»ד‬ ‫סתאיס סי• וכן בצבור כרפירש״י ז״ל יחיד‬ ‫המקום יפקדך לשלום וזמגין אמררחםג^‬ ‫‪5‬ייך שיסייעוהו מלאכי השרת ‪ .‬רביס לא‬ ‫ידכריגך לשלם היני עביר הכי‪ .‬והאפר‬ ‫צריכי להו שנאמר הן אל כביר לא ימאס‪.‬‬ ‫רב יהודה לעולם אל ישאל אדם צרכי‪,‬‬ ‫ולבן באו כמקדש אלו הקולות סנ״ל לשמעון‬ ‫בלשון ארמי ואמר רבי יוחגן כל השואל‬ ‫הצדיק וליוחנן כ״ג נצחו טליא דאזלן לאגחא‬ ‫צרכיו בלשון ארמי אין מלאכי ה ש ר‬ ‫קרב׳ באנטיכיא‪ .‬וכן כסוטה שאר דברי‬ ‫גזקקץ לו שאץ מלאכי השרת מכירי‪.‬‬ ‫הקודש באו ‪-‬בלשון תרגום‪ .‬לפי כי הדבר‬ ‫בלשון ארמי‪ .‬שאגי חולה דשכיגה ע מ ו '‬ ‫שבא מל ירי ב״ק או מלאך או איזה שליח‬ ‫וכן במסכת סוטה פרק ואלו גאמרין "‬ ‫מן השמים• ודאי ישתמש ככל הלשונות כי‬ ‫אין לכר נמלס למעלה כמו שתקנו חז״ל‬ ‫גוסיח הקדיש בלשון תרגום• לפי שהוא הלעז שלהס כדי לצרף הרבים בהבנתו ולשתף עמי‬ ‫הארן למנין עשרה‪ .‬אמנס בתורת זכות וסיוע אין נזקקין ואינן קרוכים ומכירי׳ כי אס א‪5‬‬ ‫השואל בלשון תורה צחה וברה• ולזה הטיכו כל החכמי׳ ותחשידיס הראשוני׳ תנאיס ואמוראי׳‬ ‫אשר יסדו סיוטים נפלאים וסדרו בתס שבחית ותתלות מגבירות השם יתברך ומעוצספליאותיו‬ ‫איש איש ממלאכתו כמו רבינו מאיר ז״ל תקן אקדמות מלין וארכין יציכ פתגם וכן רביכו‬ ‫&‬ ‫אמר‬ ‫«‬ ‫ת‬ ‫‪:‬‬ ‫י תקני;!ו) »\‪1‬‬ ‫מקרא ואחד תרגום גם כ נתנה מסיני כראיתא כמגילה; )הסר ט׳( ) י (‬ ‫מ״ב( רש״י לז״ל פירש בדאי אתה בתמי׳‪:‬צקישר כתריס כגון דאמרינן פרק הכונה תגא דקו״‬ ‫גט רי״ש וכן שעטנ׳׳ז ‪ P‬שריכי׳ כל אות תגי׳ ג׳ זיונים כדאמרינן במנחות רא‪£‬‬ ‫ן‬ ‫הזין נמתח לימין ולשמאל בגגו מעט וכ‪,‬‬ ‫)מאמר ב׳( דרש לשבועות וכונה למאמר‬ ‫ראש סשין השמאלי וכן כל ראשי ז׳'‬ ‫שטן שאל תורה היכן היא בו׳‪:‬‬ ‫אותיות הללו בכל מקום שהם‪ .‬אין שלו׳‬ ‫בעירך אין ד ע ליתן שצום במקומך ‪.‬‬ ‫רי״בל בשעה שירד מ<ן‬ ‫למוזרני תצלח מלאכתך‪ .‬מיד בעליי׳ אחרת‬ ‫מלסגי *‪,‬קב׳׳ה בא שטן ו א נ ן‬ ‫אמר ומתה יגדל נא כח יי׳ וגו׳ ‪:‬‬ ‫לפגיו רבש״ע תורה היכן היא‪ .‬אטד לי‪-,‬‬ ‫חוםפות תורה סיכן היא‪ .‬וא״ת השטן לא‬ ‫גתתיה‬ ‫זד>‬ ‫ד‬ ‫שבת‬ ‫מיק‬ ‫רבי עקיבא‬ ‫מאמי ב‬ ‫כה‬ ‫היה יודע מתן תורה• וי׳׳ל ראמרינן במרמז‬ ‫להניו ילך דבר שטרדו הקדוש ברור הוא‬ ‫לשטן בשעת מתן תורה שלא יקטרג לומר‬ ‫אומה שעתידה לחטוא סוף ארבעים יום‬ ‫בעגל אתה נותן להם התורה‪ .‬והוא השנןן‬ ‫והוא מלאך המות בדאיתא ס״ק דב״ב‬ ‫ואמרינן נמי בסנהדרין תישי׳ שנתנם‬ ‫בחשאי מן השטן שלא יקטרג עכ״ל ‪:‬‬ ‫)י()חשר י׳(‬ ‫נתתיה לארץ הלך אצל ארץ א״ל תורה‬ ‫היכן היא אמרה ליה אדהים הבין דרכה‬ ‫וגו‪ /‬הלך אצל• ים יא״ל אין עמדי‪ .‬הלך‬ ‫אצל תהום וא״ל אין בי שג׳ תהום אמר‬ ‫לא בי היא‪ .‬אבדון ומות אמרו באזגיגו‬ ‫שמענו שמעה‪ .‬חזר ואמר ל פ ג י הקדוש‬ ‫ב״ה רבש״ע חפשתי בכל הארץ ולא‬ ‫מצאתיה‪ .‬אמר ליה לך אצל בן עמרם•‬ ‫הלך אצל בן עמרם אמר ליה תורה שגתן‬ ‫לך הקדוש ברוך הוא היכן היא‪ .‬א״ל וכי‬ ‫םה אגי שנתן לי הקדוש ברוך הוא תורה א״ל הקב״ה למשה משה בדאי אתה‪ .‬אמר‬ ‫לפגיו;רבש״ע חמדה גנוזה יש לך שאתה משתעשע בה בכל יוס אני אחזיק טובה‬ ‫לעצמי‪ .‬אמר ליה הקב״ה למשה הואיל ומיעטת עצמך תקיא על שמך שגאמר זכרו‬ ‫תורת משה עבדי וגר ‪:‬‬ ‫זה המאמר נמנמ להיות כפשוטו במה שאמר הקדיש ברוך הוא למשה אין שלום בעירך כוי‬ ‫• כי איך שייך לומר אין שלו׳ כו׳ וסכונ׳)׳י( כתב בעל דרך אמונה במאמר ב׳ שמר ששי‬ ‫ויראה כי חשב משה בחקירתו וכפי ‪.‬מה שהושפע עליו מעולם השכל שההצלחה והשלמות‬ ‫הוא בחקירה העיוני׳ ועל זה היה מוצא להקדוש ברוך הוא קושר כתרים לאותיות‪ .‬והם‬ ‫השלמיות ומעלות לאותיות הנכתבו׳ אשר‬ ‫מהם תראה החקירה העיונית ואז אמר‬ ‫‪{3&4‬ף רבי יהושע בן לוי בשעה‬ ‫ליה הקדוש כ״ה שאין שלום בעירך• והוא‬ ‫שעלה משה למרום מצאי‬ ‫‪.‬‬ ‫מאמר נאמר בניחוח׳ כלומר שלא ישיג‬ ‫להקב״ה שהיה קושר כתרים לאותיות‪.‬‬ ‫הדבקות באותו האופן והוא הנראה במלת‬ ‫א״ל משה אין שלום בעירך‪ .‬אמר לסניו‬ ‫שלום‪ -.‬ואומר בעירך רצה במציאותו וגופו‬ ‫כלום יש עבד שנותן שלום לרבו‪ .‬אמר‬ ‫הנקרא עיר קטנה‪ .‬ואז השיב בחקירה‬ ‫ליד‪ ,‬היה לך לעזרגי‪ .‬מיד אמר ליה ועתה‬ ‫ההיא כי אי אפשר שיקכל המקבלגומושכלו׳‬ ‫יגדל גא כה אדגי כאשד דברת כי׳ ‪:‬‬ ‫העיוניות שהם לקוחי׳ מנושאים הווים‬ ‫ונפסדים אל השכל הנפרד הנצחי כי היא בצד הראשון עבד נקלה‪ .‬וזה אומרו כלום יש עכר‬ ‫נותן שלום לרבו‪ .‬כלומר שאי אפשר שימצא נמצא חסר כזה שיתדבק עם הנבדל הגדול‬ ‫והנורא והשיבו בחקירתו הנזכר היה לך לעורכי‪ .‬בלומר האמת הוא שיטבע עצמו החקירה‬ ‫זה אי אפשר אבל אס תכין עצמך לקבול הדבקת ההוא או על צד ההשפעה האמוניית‬ ‫אשר היא יותר גדולה תתדבק ולזה מיד פתח ועתה יגדל נא כח אדני כי הכח האלהיי‬ ‫וההשפעה השכלית היא אז גדולה במה שישיג המאמין מת שאין יכולת בשום חוקר להשיג‪.‬‬ ‫ואז מצר זה שלום ודבקות יהיה לו והוא מצד התרה והאמת‪:‬‬ ‫הוא מטבע חומריהם‪ .‬אמנם להוציאו מדי גזירה זו המקולקל׳ הושפעה ממנו יתברך השאלה‬ ‫ההיא משה אין שלום בעירך‪ .‬ירצה כסמר אתה שאין החוט הזה הקושר והמקיים‬ ‫םנמצאות מתקיים מצדי והדומים אליך מבני עירך‪ .‬חזר ואמר כלום יש מבד בו׳ והוא‬ ‫שהשכל העיוני יגזור שהקיו׳ הזה הנפלא לא יבא מפאת החמר לפי שאין מטבעו‪ .‬והיתה‬ ‫תשובתו היה לך לסייעני כטוכ המעשי׳ התוריי׳ אשר העולם עומד עליהם מיד אמר ועתי*‬ ‫יגדל נא כ ו ׳ ‪ ) :‬י ( )חסר יא(‬ ‫וקשה'‬ ‫שבת‬ ‫פרק רב• עקיבא‬ ‫מאפר ג‬ ‫) ג ( והשה למה היו באים ששים רבוא מלאכי׳ לקשור הכפרי׳• ובכנעת המטא באו כפל ק ״‬ ‫רכוא כו׳ והלא אמרו ז״ל למולם מ דה טובה מרובה ממדה פורמנות ואמרו מרה טובה‬ ‫עושה פירות ט ׳ ‪) (•) :‬חסר יג(‬ ‫דבונה בזה המאמר מ״ד שפירש במל עקידה בתכלית הכיאור וכלל מדבריו העולה הוא כי‬ ‫•‬ ‫מה שדקדקו ישראל בשהקדימו‬ ‫במפנה הראשון לומר כל אשר דכר ה׳‬ ‫)מאמר ג׳( כינה לכ׳ כתרים אחד כנגר‬ ‫נעשה לבד ולא אמרו אז ונשמע עד הפעם‬ ‫נעשה כו׳‪:‬‬ ‫השלישית שנאמר ויקח ספר הברית ויקרא‬ ‫א י ‪ £‬ף רני סימאי בשעה שהקדימו‬ ‫באזני המס ויאמרו כל אשר דבר ה׳ נמשה‬ ‫ישראל געשה לנשמע מיד‬ ‫י*‬ ‫ונשמט יראה שדקדקו היטב בענין הזה‪.‬‬ ‫באו ששים רכוא של מלאכי השרת ולכל‬ ‫זצכאור׳ קבלו עציהם המעשה לבד לראות׳‬ ‫אחד וא׳ מישראל קשר ב׳ כהרים‪ .‬א ח ד‬ ‫הוא ענין יותר נקל ומשותף ער שהתבוננו‬ ‫כגגד געשה ואחד כגגד גשמע‪. .‬וכיון‬ ‫עוד בינה בענין אחר יך ואמרו נמשה‬ ‫שחטאו ישראל בעגל‪ .‬ירדו ק״ך רבוז*‬ ‫ונשמע בל מה שראו שהמעשה התוריי‬ ‫ש ל מלאכי חבלה וםירקום‪ .‬שנאמד‬ ‫מטבעו לבוא לידי השכל ועיון בו• ועל ענ‪:‬ן‬ ‫ויתגצלו בגי ישראל את עדים‪ .‬אמר דכי‬ ‫עצם השתוף האצהי הוא מה שזכו להתקשר‬ ‫יוחגן וכלן זכה משה וגטלן‪ .‬שגאמד‬ ‫בכתרי׳ ההם האצהיי׳ המעמידים השתיף‬ ‫ומשה •יקח את האהל‪ .‬אמר רבי סימון‬ ‫זהמחזיקי׳ אותו כענץ קשר האותיות שאמר‬ ‫ירן לישראל‬ ‫ברוך הוא להחזירז‬ ‫לישראל;‬ ‫הקדוש ברוך‬ ‫עתיד הקדוש‬ ‫עתיד‬ ‫במקום אחר‪ .‬ונאמרו שהיו הכתרי׳ שנים‬ ‫שגאמד ופדויי יי׳ ישובים ובאו ציון‬ ‫לכל אחד כוונו אל התומלת השני והוא דרך‬ ‫בדגה ושמחת עולם על ראשם‬ ‫השנת הענייני׳ זה בזה וקירובו‪ .‬ונאמרו‬ ‫שהיו מכתירי הכתרי׳ ששים רכוא כונו אל‬ ‫שלא נמצא בהם על זה האופן מי שיהיה נעור ורק מזה השלמות‪ .‬ויאמ רו כי כשחטאו‬ ‫הוסרו מל ידי כפלים של מלאכי חכלה יורה בי השלמות הזה הבא על זה האופן בקושי‬ ‫יותר‪ .‬וזה שאס היה השלמות בחלק העיוני לכד הנה כהפסד הדמיון יספיק לשיוסר כחש‬ ‫מהם• אמ;ס מנשיו שישתתף המעשה לא יסולק השלמות עד שיתקלקל גם בן ה ‪:‬‬ ‫המתעורר המניע אל המעשי׳ ולזה אמר שהוצרכו שני מלאכי חבלה להסיר׳ כי אין מדרכס‬ ‫להנצל מהם כי אם בזה אחר זה ועל ידי מסירי׳ מתחלפי׳• ואף על פי שיוסרו לפי שע־*‬ ‫כבר ישאר הכתר בכל או באנשי׳ השלמי׳ מהם כי זה וזה ראוי לדמות׳ למשה• ולא עוד אלא‬ ‫שסופו לחזור כי מעשה רב וכמ׳׳ש ושמחת עולם על ראשם ‪:‬‬ ‫ך‬ ‫ח‬ ‫ובמדרש מוי משל למלך שאמר למבדו מזוג לי ב׳ טסות הללו והיה אומר לו הוי זהיר כאלו‬ ‫עד שהו׳ נכנס לפצטין‪ .‬היה עגל אתר שרוי על פתח הפלטין נגח לעבד ושבר אלן‬ ‫מסן היה העבד מרתת לפני המלך אמר לו המלך מה‪ .‬לך מרתת‪ .‬אמר לו שלגחני עגל‬ ‫ושבר אחד מן הכוסית‪ .‬א״ל המלך א״כ הזהר כשני כך אמר הקכ״ה שני כוסות מזגתס לי‬ ‫ד‬ ‫'יתירו‬ ‫^‪•<!^v‬‬ ‫יי^ייי‬ ‫‪.‬ץירחח‬ ‫דר‪**1‬‬ ‫החכם גאליק״ו כתב בפירושו לפי׳ קהלת‬ ‫וז״ל ועם כי פשיטותו מספיק‬ ‫לכונתינו כי במה שהרד יי׳ את כל החרדה‬ ‫הזאת לתת השורה לישראל נודע חשיבות‬ ‫המקבלים‬ ‫י*‪•,‬י**יי•‬ ‫דרש למתן תורה וכונה למאמר כ״ב ‪c)t‬‬ ‫רבוא ירדו עם הקב״ה לסיני במ״ת ‪:‬‬ ‫א י * ף רבי אבדימי דמן חיפה ב״ב א ל מ‬ ‫רבוא‬ ‫״‬ ‫פ־ק רבי עקיב*‬ ‫שבת‬ ‫כו‬ ‫מאמי ג‬ ‫המקילים במאד מאד ומכל מקים בשה שנרד לס־ף הבכת הדברי׳ נגדיל ונאדיר הדבר ביתר‬ ‫אמרו אף על פי שהיו רבים דחיקי׳ הי\ זו‬ ‫ן • וכי‬ ‫סק‬ ‫• י‬ ‫ק‬ ‫וי׳ן ל‬ ‫‪ ,‬׳קי‬ ‫יי‬ ‫י‬ ‫בעצי גוף וגשם הס שידחקם המהום‬ ‫שנאמר רכב אלהים רבותיה אלפי שנאן‬ ‫דאצמריך קרא צאשמועינן שהיו רווחים‬ ‫הנאין והמשובחין יכיל אף על פי שהיו‬ ‫גם בעניין פירושו ת׳ בם צריך לתת טע‪0‬‬ ‫רבים דחוקין היו‪ .‬ת״ל שנאן שאנן‬ ‫והבנה קרובה אל השכל מאי קאמרי‪:‬‬ ‫והשקט אדני בס אין כתיב ב״״וד ה׳׳א‬ ‫וביאור הדברים שאמר הקדוש ברור הוא‬ ‫‪ .‬א ל א באל״ף דל״תאדונו של כל העולה‬ ‫אנכי ‪Q‬׳ אלהיך להשיר מכשול‬ ‫בהם‪ .‬ד״א ה׳ בם אמר רבי לוי טבלא של‬ ‫מישראל לפי שפנים בפני׳ דבר יי׳ עמהס‬ ‫שם המפורש כתוב על לבם‪ .‬דבר אחר ה׳‬ ‫וכמו שהיה בישראל פנים כן הביא הש״י‬ ‫בס רבנין אמרין שמו של אלהיס היה‬ ‫עמו פנים והם המלאכי׳ כדמסיק צא בשני‪3‬‬ ‫מעורב עם כל אהד ואחד מיכאל גבריאל‬ ‫שראיתם פנים הרכה וכו׳ ולהוכיח שירדו'‬ ‫אפר הקדוש ברוך הוא לא בשביל‬ ‫עמו מלאכי׳ הרבה הביא מאמר ר׳ אבדימי‬ ‫שראיתם פנים הרבה תהיו סבורים שטא‬ ‫דמן חיפה שאמר כ״ב אלף ריבוא ירדו מס‬ ‫אלהות הרבה בשמים דעו שאגי היא יי׳‬ ‫הקדוש בריך הוא לסיני שנאמר רכב אלהיס‬ ‫אחד שגאמר אנכי ה׳ אלהיך )ע״כ‬ ‫רכותיס אלפי שנאן‪ .‬ונראה שהוכיח העניו‬ ‫המאמר( ‪) :‬במדרש שמות רבת פ׳ כ״ט>‬ ‫דקאי רבותיס לאלפי והדר קאי אלפי‬ ‫לרבותיי מדכתיכ אלפי שהוא סמוך ולא כתיב אלפים ואם כן הרי כאן שני רביא של אלפי‬ ‫רבבות והס עשרי׳ אלף רבוא‪ .‬ועוד דריש אלפי בפני עצמו מרלא כתיב רבבות אלפי אמרו‬ ‫רבותי׳ נרא׳ שהוי׳ נכרת מאלפי ודרשי׳ אלפי לחודיה כדאמרן ‪ .‬ואומרו הנאין והמשובתין‬ ‫אפשר דדרשיה מלשון פנים שהוא לשון גדולה כמו ויחן את פני העיר שדרשו ז״צ חנן את‬ ‫הפני׳ שבעיר‪ .‬התחיל משלח להם דורונו׳ ופו* ואפשר דלרשינן משנאן שהיא לשון נאין‬ ‫ומאי דדרשיה בתר הכי מלשון שאנן והשקט תרתי דריש ביה משום שי״ן דכתיב ברישי׳‬ ‫דנמצאו אותיות דדן כאותיות דדן‪ .‬ומשוס דלא כתיב שאנן בהדיא אלא הקרים ט״ן קודם‬ ‫לאל׳ף הורה מדרשיה כמי מלשון כאין‪ .‬והדבר ברור וזה עיקר דהכי משמע בשאר מדרשות‬ ‫דוק ותשכח ‪ :‬ומ״ש אף על פי שהיו רבים דחוקי׳ אם יש את כפשך לישב עכין זה על נקלה‬ ‫יש מקום לומר כי עם היות המלאכי׳ בלתי גוף וגשם כלל אלא רוחניים מכל מקום כבר נודע־‬ ‫מאמרם ז״ל במראות הסלם שהמלאך שלישו של עולם נראה שגבול יש להם וסיני דמי אלא‬ ‫שעם היותם רוחניי׳ מציאות גשם יש להם וכו׳ אלא שהוא זך ודק ורוחני בתכלית הדקות‬ ‫מאד ושיעורם גדול ומעתה בירידת כל הרבוי הזה מל הר סיני היה צריך לצמצם שיעמדו‬ ‫כלם על ההר ואין לך דוחק גדול מזה כי אפי׳ אחד מהם היא שלישי של עולם באמור ואם‬ ‫כן שפיר היה עולה בדעת שהיו שם דתוקי׳ אמר •שאינו כן אלא שאינן והשקט וזהו פשוטן‬ ‫של דברי׳ מיוסד על אדני האמת‪:‬‬ ‫ובילקוט בסשוק זה עצמו אמר רבי אלעזר בן פרת כמקום שיש אוכלוסין יש דוחק אבל י‬ ‫בסיני כשבאהקב״ה ירדו ממו אלף אלפים ורובי רבבות אף עצ פי כן יהיה להם‬ ‫ריוח שנאמר אלפי שנאן כד״א שאנן מואכ מנעוריו ע״כ ‪:‬‬ ‫ולהשביע כצחצחות נפש רואה רכרינו אלה הנה אנכי בא בדרך אחרת והוא במס שנקדים‬ ‫טעם לחשבון כ״ב אלף רכוא למה היו כ״כ לא פתות ולא יתר והעני׳ הוא כיי‬ ‫ב י א‬ ‫ד ו‬ ‫ע ס‬ ‫ד‬ ‫י ש‬ ‫ב ד ו‬ ‫א‬ ‫ס י נ י‬ ‫ש ה‬ ‫מ כ ל ם‬ ‫מ ה י כ א‬ ‫ת י‬ ‫א ‪ :‬ע ת י‬ ‫שכת‬ ‫פ‪-‬ק רבי עקיב*‬ ‫טאטרד‬ ‫יקכלת התורה היו בשמירתו כ״כ אלף רבו׳ מלאכי׳ ואפשר שהם מכלל ס ע ד שקבלו נהר‬ ‫י׳מורב ונאבר בעון העגל וממתה בונת המאמר שאפשר לעלות ברמת ולטמות שבשביל שאט‬ ‫רואי׳ שיטור וכחות כל אוח ואות קטן מאד מהכיל אחיזת אלף ריבוא שאפילו אלף מלאכי‪/‬‬ ‫״ או רבוא נראה שהם רבי׳ לאות אחת והשכל נותן שיהיו דוחקי׳ את טצמס כדי לאחוז כלס‬ ‫יבאו׳ שהם מעטרי׳ אותם כ״ש אלף רבוא‪ .‬ומה גס בי אותיות קטנות בכמו׳ מחברותיהן‬ ‫והרמת מכרעת שכן שימורן‪.‬למעלה בריחניותיהן אלו גדולי׳ מאלו ומאחר שהיותר גדולה‬ ‫אין לה כי אס כ׳׳ב אלף רביא נראה שאין בה כמות להכיל יותר ואס כן בקטנות יהיו‬ ‫׳•רחוק״ כלי ספק לזה אמר שאינו כן חס ושלום אלא כולם היו שאנן והשקט והמנין כי אף‬ ‫אם נראה כמות האות קטן אין ריוחניותן על גדר וערך זה כי רומניות האוח גריל מאל‪.‬‬ ‫• ונבל קי! יקיז תלויים כה כמה עילמית כנודע ליורמי חן טכ״ל ‪ :‬ומ״ש אדני כס ס י‬ ‫בקולם אין כתיב כיו״ד וכו׳ בא לבאר מה שאמר למיל הנאין והמשובחין מהו היופי והשכ‬ ‫שישיבהס ואמר דקרא גופיה מפרשו דכתיב ה׳ בס שפירושו ארונו של כל העולם• כס‪.‬ר״)‬ ‫שהוראת היותה־ אדון העולם יכול ומשגיח במולס ולמשות בו‪.‬כרצונו הוא בהם שע^ י ר‬ ‫ושליחות׳ כאה השגחתו לפועל ולכן נכתב בשם אדנות ‪ .‬והד״א סבירא ליה ארני כפשונןן‬ ‫שממש שם אדנות שהו׳ טבלא של שם המפורש כתוב וחקוק בלבם והמנין כי כ ה י ו‬ ‫משמרת פקודתי על אותיות התורה כאמור לעיל‪ .‬וידענו כי כל התורה כלה שמותיו של‬ ‫הקב״ה לפיכך הם חקוקי׳ בשס להיות להם שייכות והתייחסות עם אותיות התורה ו ש‬ ‫המפורש הוא‪.‬שורש ומקור הכל והיה ראוי שהש״ס הזה יהיה חקוק בלבם אצא שמרן‬ ‫התעצמותו אי אפשר אלא שס אדנות שהוא היכל לו ואף הוא כתיבה לבד שהו׳ ציור כמור!‬ ‫או איכות גדול כדבר דק מאד וכן מנין השגת המלאכי׳ בשם זה מרוכ השתלשלות‬ ‫•המדריגות עד מקים גדרם ומציאותם • ודברי הר״א השני פשוטי׳ כעצמם‪ .‬ה?)}‬ ‫המולה כי לכל אחר מהם אתי נאין ומשובחין הא כדאיתיה והא כדאיתיה נ‬ ‫‪m‬‬ ‫נ י‬ ‫ק‬ ‫ס‬ ‫ת‬ ‫ס‬ ‫ב‬ ‫נ ד‬ ‫‪v‬‬ ‫כאן לשונו ) ( ‪:‬‬ ‫) ד ( במדרש שמות רבה מהו קו! גדול ולא יסף ר׳ יוחנן אמר קול אחד נחלק לז׳ קולית‬ ‫ישבעס קולות כל אחד נחלק לעשר הרי שבעים נחלק לשבעים אומות• ר״ל אומ '‬ ‫קול שנתנבאו ממנו כל הנביאי׳‪ -‬וחז׳׳ל אמיו שלא היה ב״ק‪ .‬אמר רבי יונתן מהו קיל‪.‬יי‪/‬‬ ‫בכח אפשר לומר כן והלא אף מלאך אחד אין כל כריה יכולה לממזר בקולו שנא׳ וגויתי‬ ‫בתרשיש וקול דבריו כקול המון‪ .‬הקב״ה‬ ‫)מאמר די( כונה למאמר כל דבור שיצא מסי‬ ‫שכתוב בו את השמי ואת הארן אני מלא‬ ‫הקב״ה נחלק למ׳ לשונות ואמרם אם ישרא}‬ ‫צריך לדבר ככח אלא קול י״י נכח כל‬ ‫מקכלים התורה מוטכ ובו׳‪:‬‬ ‫הקולות‪ .‬ועל רעתיה דרבי יוחנן קרא מס־ימ‬ ‫ליה דכתיב יי׳ יתן אומר המבשרות צבא‬ ‫א י ^ ך רבי עקיבא אמר דיש לקי‪,‬״‬ ‫רכ ‪:‬‬ ‫מאי דכהיב ויהי ערב ז י‬ ‫~‬ ‫*כמדרש תיליס מזמור לאסף אל אלהים‬ ‫בקר יום הששי מלמד שהחגח הקדו‪^,‬‬ ‫יי׳ דבר ויקרא ארץ למה הזכיר‬ ‫ברוך הוא עם מעשה בראשית אמר ל ד ‪,‬‬ ‫שמו של הקדוש ב״ה ג׳ פעמי׳ ללמד‬ ‫אם ישראל מקבלים החורה מוטב ו>»‬ ‫שבשלשה שמות ברא הקדוש ב׳׳ה את עולמו‬ ‫ל«ו אגי מחזיר אתכם לחהו ובהו‬ ‫בנגד ג׳ שמות שבהם נברא העוצם ואלו הם‬ ‫אמר רבי יוחנן מאי דכחיב ה׳ יחן א ו ש‬ ‫החכמה הדעת והתבונה רכחיב יי׳ בחכמה‬ ‫המבשרות צבא רב כל דבור ודבור שיעז‪,‬‬ ‫יסר א ת • כינן שמיס בתבונה ‪ .‬כרמתו‬ ‫מפי הקדוש ברוך הוא גחלק ל ש ב ע י‬ ‫‪-.‬מהומות כבקכנו ‪ :‬וכן סוא אומר כי יי׳‬ ‫לשון‪ .‬שגאמר כפטיש ונו׳‬ ‫אלהיך אל קנא הוא הרי ג׳ פעמי׳ כנגד ג׳‬ ‫שבהם נברא העולם ‪:‬‬ ‫!ובפרקי רבי אליעזר בי׳ מאמרות נברא העולם ובג׳ כללו שנאמר יי׳ בחכמה יסד ארן וכ!‪,/‬‬ ‫ובג׳‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫ף׳י‬ ‫ס‬ ‫‪0‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ף‬ ‫מ‬ ‫‪#‬בת‬ ‫־ מיק‪ ,‬רבי עקיכא‬ ‫מ‬ ‫טאמרה‬ ‫ובג׳ אלו נעשה המשכן שנא׳ וימלא אוחו רוח אלהים בחכמה ובתבונת ובדעת• ובג׳ אלו‬ ‫נבנה ב״ה וכו׳ ובשלשתן עתיר להבנותו שנא׳ בחכמה יבנה בית וכו׳ ובג׳ עתיד ליתו ג׳‬ ‫מתנות לישראל וכו׳‪:‬‬ ‫ובמדבר סיני רבה כתוב אחד אומר מינה מספר לכוכבי׳ כו׳ הקב״ה קורא שמות כלם‬ ‫באחד מה שאי אפשר לבשר ודם לקרא ב׳ שמות כאשד וכה״א וידבר אלהים‬ ‫את בל הדברי׳ האלה לאמר מלמד שכל י׳ )׳יי( דברות נאמרו בדבור אחד ואומר אחל*‬ ‫דכר אלהיס שתים זו שמעתי כי עז לאלהים הלא כה דברי כאש נאם יי׳ וכפנרש יפוצז‬ ‫סלע כר ‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫)ה( כתב בעל עקירה שמר מ״ה בזה המדרש וז׳׳ל הנה באמת המאמרים האלו הן לכאורה‬ ‫תמוהין מאד אלא שנראה שכוונו לומר שכבר נפלת השקפת האלהית‪.‬נפלאה על בל‬ ‫דבור ודבור מהם בעניין יעשו את •אשר חס! ה׳ ותצליחו את אשר שלחס וזה בבחינת‬ ‫עצם המקבלי׳ אותם ודרך נטייתם אל השמאל כיצד מחשבות לבבם ולזה אמר שהדבור‬ ‫יוצא מימינו ית׳ לשמאלן אשר היו נצבים‬ ‫)מאער ה׳( דרש על מ״ת וכונה למאמר‬ ‫לפניו שמאל כעד ימין ושהיה הדבור‬ ‫הדבור עוקף את מחנה ישראל י״ח מיל על‬ ‫מסכי׳ ונאות לכ״א ואחד מישראל‪ .‬וכן‬ ‫י״ח‪ .‬מיל‪:‬‬ ‫אמרו שם שהיה המלאך או הדבור עצמו‬ ‫אומר לכ״א ואחד מישראל מקובלני עליך כך‬ ‫חז״ית כיצד היה הדבור‬ ‫‪ ! 1‬מ ד ר ש‬ ‫וכך מצות יש בי כך וכך דינין יש בי כך ־‬ ‫יוצא ספי הקב״ה רש״בי‬ ‫וכך גזירות׳ כך יכך עונשים וכו׳ כדאיתא‬ ‫ורבגין‪ .‬רשב״י אומר מלמד שהדבור היה‬ ‫התם‪ .‬ואאר' כך חוזר מימינם לשמאלו‬ ‫יוצא מימינו של הקב״ה לשמאלן של‬ ‫לומר‪.‬שעל דרך זה כ^ך יהיו מימיני׳‬ ‫ישראל וחוזר ועוקף את מחנה ישראל‬ ‫בדעתם ומקבלי׳ עליהם עול הדבור‬ ‫י׳׳ח מיל על י ח מיל וחוזר ומקיף‬ ‫בחומרותיו ובגזרותיו ועונשיו אף כי ישלת‬ ‫מיטיגם של ישראל לשמאלו של הקב״ה‬ ‫עליהם בערס יד שמאלו שהוא מדת הדין‪.‬‬ ‫והקב״ה מקברו בימינו וחוקקו‪.‬על הלוח‬ ‫אלא שרבנין ‪.‬אמרין ח״י שיש שמאל‬ ‫וקולו הולך מסוף העולם ועד םופו‪.‬‬ ‫למעלה וכו׳ רצה בו אין הקדוש ברוך הוא‬ ‫להבות‬ ‫לקיים מה שגאמר קול יי׳ חוצב‬ ‫שולח מרת הדין בשעת מתן תורה כי אין‬ ‫שמאל‬ ‫למעלה‬ ‫אש‪ .‬ורבנין אמרין וכי יש‬ ‫מסטין ומקטרג שש‪ .‬והנה אחר בל‬ ‫והלא כתיב ימינך יי׳ נאדרי בכה ימ־נך‬ ‫ההשקפות האלה קבל האל יתברך הדבור‬ ‫וט׳‪ .‬אלא הדבור היה יוצא מפי הקדוש‬ ‫בימינו וחוקקו על הלוח כי אמרת אלוה‬ ‫ברוך הוא וכו׳ וחמר ומקיף מימינם של‬ ‫צרופה וחקוקה מבלי שוס פקפוק וערעור‪.‬‬ ‫הוא‬ ‫ישראל לימינו של הקדוש ברוך‬ ‫וכמו שאמרו שש רבי ברביה בשש רבי חלבו‬ ‫‪:‬‬ ‫והקדוש ברוך הוא מקבלו וכר‬ ‫הדבור עצמו היה נחקק‪ .‬ומ׳יר כתוכי׳ באצבכנ‬ ‫אלהים כתלמיד שהוא כותב ורבו מישב סל‬ ‫ירו‪ .‬וכלן אמרו כי כשהוא נחקק קולו כשמע מסוף העולם ועד *סופו כלומר שערותיו נאמנו‬ ‫מאד כמה שנראה שנתפשטו ככל העולס וכלס קבלום עליהם מבלי פוצה פה ומצפצף וכמו‬ ‫שאמרו ע״ז יורוך יי׳ כל מלכי א ח כי שמעו אמרי פיך‪ .‬וכל זם להיות׳ מושקפי׳ בתכלית‬ ‫ההשקפה ועוצם ההתכונטת להמשיך הכוונה לפי כח המקכלי׳ ומהותם כמ״ש‪ .‬וגה בענץ‬ ‫ל ץ הכס‬ ‫י‬ ‫החקיקה כוונו לשתפס כעניין שמלאכי השרת משתמשי׳ בו‪ .‬וכמו‬ ‫המלאכי׳ לא עמדו מל סוד מכתבך החרות על לוחותיהש‪ .‬ואיך נעמוד אנחט לי לא איתי‬ ‫אינישרי כתכא יכיללמיקרי‪ .‬ולזה אמר‪.‬בי היתה חקוקה באלו היתס על לוח לבם ו ה ד הכן‬ ‫ע״י זה משתתפי׳ לנמצאי׳ היושבי׳ ראשונה עכ״ל‪: (*) :‬‬ ‫וכםררש חז״יתרייבל ורבנן• רי״כל אמר שני דכרותשמעו ישראל מפי הגכורה אנכי וללן‬ ‫יהיה לך הה״ד ישקני מנשיקות פיהו‪ .‬מנשיקות וצא כל נשיקות‪ .‬ורבנן אמרי כ‪3‬‬ ‫הדכרות‬ ‫ש א מ‬ ‫ז ה‬ ‫ה מ‬ ‫עבת‬ ‫מאט* ו‬ ‫פרק רבי עקיבא‬ ‫׳הדברות שממו ישראל מפי הקדוש ב״ה ‪ :‬רבי יהושע דםל‪3‬ין בשפ רבי לו• אמר טעמן ד ר‬ ‫ראמרי כל הדברות דבר אתה עמנו ונשמעה• מה עביר ליה רי״בל פליג שאין מוקדם ומאוחר‬ ‫׳בתורה• או אינו מדבר דבר אתה טמנו ונשמעה אצא לאחר שטס או שלשה דכרות‪ .‬ר‬ ‫עזריה ורבי יהודה ב״ר סימון‪ .‬רבי יהושמ בן ליי תפיס שטתית• כתיב תורה צוה לנו משה‪.‬‬ ‫יתורה בגימ״טריא תרי״א מצות• דבר אתה טמנו משה ברם אנכי ולא יהיה לו לא שמענו‬ ‫מפי משה אצא מפי הקדוש כרוך הוא הוי ישקני מנשיקות פיהו ט״כ ‪:‬‬ ‫ב נ ן‬ ‫ב י‬ ‫מ ס‬ ‫ו ה‬ ‫א‬ ‫א‬ ‫מ‬ ‫ה‬ ‫ה ז‬ ‫ש‬ ‫"׳ א" ׳ א עמלץ‬ ‫ל‬ ‫)ו( ותימה אומות הטולם‪.‬מאי כמו כסיני ומאן דכר ש‬ ‫מל הר סיני לא פשקה זוהמתן מהם‪ .‬וכתיב השמע עם קול אלהיס מדבר מתוך‬ ‫האש וגו׳ • אמנם הטנה להם ז"ל בעקידה ) ( וז״ל כי בבחינת הדברות הראשונות‬ ‫המורים עצ מציאותו ו;‪/‬חדותו אשר הם עניני׳ גזר עציהם העיון הפילוסופי וכמי שאמר‬ ‫סרב_המורה ז״צ אנכי ולא יהיה לך מפי‬ ‫)מאמר ד ( דרש על מתן תורה וטעס א‬ ‫באמת י "‬ ‫שמעום הנה ' ־ ־ ־‬ ‫גבורת ה"מ פ~ת ־ ־ ־‬ ‫לא‬ ‫אמרו א״ת כששמעו דנרות ראשונות ל כ ‪-‬‬ ‫יקבלו במעמד ההוא שום חועצת למטן‬ ‫עצמו הוא דורש וכו׳‪:‬‬ ‫האמונה וקבלת העבודה אדרבה העיון‬ ‫ההוא הוא מטריד את האנשי׳ ומגרשה‬ ‫דרש ר'‬ ‫מעבודתו וזה כי תם גזרו בכבוד עצמו‬ ‫ב מ ד ר ‪#‬‬ ‫א‪!:‬תהא דבי ג׳עיא‪/‬‬ ‫יחכרך תכלית הרוחק מכל אלו הענייני׳‬ ‫מא דכתיביודוך י י ׳ כל מלכי ארץ ‪5‬‬ ‫האנושיי׳ ואינם משערי׳ שרוצה בדבר מהם‬ ‫שמעו אמרי פיך‪ .‬מאמר פיך לא גא‪5‬ן‬ ‫או ימיאסנו ‪ .‬וגם בדבור השבת אף מל פי‬ ‫אלא אסרי פ־ך‪ .‬בשעה שאמר ה ק ״ ‪-‬‬ ‫שאף לדברי ארס׳׳טו צא בא מופת על‬ ‫אגני ' אליייד ל ייייי׳ ד אלהיט‬ ‫סותרו‪ .‬כמו שכתב הרב המורה פרק ס״ו‬ ‫אחרים אמרו אומות העולם ל כ ב ו ד י ״‬ ‫ח״ב הנה הוא לא היה כידיעה אמתית •‬ ‫וגס כל העולם אשר לא בעלי עיון הס כלס‬ ‫ר י«וז‬ ‫^‬ ‫יייא י‬ ‫אמך וכו׳ חזרו והורו למאסרוח הראשונות‬ ‫היו להם בתורת אמונה לבד ויאמרו כי‬ ‫‪£‬‬ ‫רבה בר רב יצחק אמר מהכא‬ ‫אמתתס ידועה אצל יתברך לבדו ולזה יהיו‬ ‫דברך אמת ולעולם כל משפט צ ד _‬ ‫הלברי׳ רופפי׳ בידס והמחשבות הרעות‬ ‫וכי ראש דברו אמת ולא פוף ד ^ ן '‬ ‫הם המכוונות בענייני׳ האלה באומות‬ ‫‪'$‬‬ ‫אלא מה סוף דברך אמח אף‬ ‫העוצם‪ .‬וכמו שאמרו במקום אחר שהשטן‬ ‫דברך אמת ‪:‬‬ ‫ואייה משיבץ עליהם ני כשהן נוברות על‬ ‫אנשי זאת האומה הס קשות כאומות‪.‬‬ ‫אמנם כאשר שמעו הדבורים• המדברי׳ בענייני העולם והשגחתו עליהם כמו שהוא כאמרו‬ ‫כבד את אביך ומשם והלאה שהם במדריג׳ המוחשות כמה שהכל ירגישו תועלתם הנה א‬ ‫יצטרפו הראשונות מם האחרונות להורות וצהודימ כי אלו ואלו דברי אלהיס חיים וצודקיס‬ ‫יחדו להישיר האדם אל הצלחתו המכוונת אליו מצד מה שהוא אדם בלי ספק ‪ .‬והנה ההשקסה‬ ‫בהם הוא מה שיסתום פי שטן יפיפיות כל האומות המקטרגות ע״ז המכין אשר אל‬ ‫היתה הטנה האצהית בזה המממד הקדוש והנכבד‪ .‬וכמס הפליגו חזיצ עוד לדבר‬ ‫העניו סנפלא‪ .‬ועור רמז לט בזס סמאמר הנכבד באמרו מס סוף דברך אמת אף ראש דנרך‬ ‫אמת ורמז שהקב״ס אוהבהאסתכך סאדסראש לבדו סוא הלב• וסוף דברו הוא הלשץ >‬ ‫שלא יהא אחו בסס ואחד בלב וכההיא•‬ ‫‪T‬‬ ‫מ ר‬ ‫ב‬ ‫ל‬ ‫י‬ ‫‪4‬‬ ‫ף‬ ‫כ‬ ‫ה‬ ‫א‬ ‫ו ר ש‬ ‫כ‬ ‫ש‬ ‫ש‬ ‫ל‬ ‫נ כ ד‬ ‫א‬ ‫ת‬ ‫א נ י‬ ‫ר‬ ‫א‬ ‫ק‬ ‫ש‬ ‫ר‬ ‫;‬ ‫; ה‬ ‫? ז ס‬ ‫כו‬ ‫״ ר א שיצא יום א׳ עם תלמידיו לטייל חוץ לעיר םנע ג ח ‪,‬‬ ‫»‪|t#tt‬־•‬ ‫אחד נ א מ ן הדרך אסר ליה לרב ספרא ולמה טרח מר כל כך‪ .‬כסכוד‬ ‫" * " י‬ ‫לא יצאתי אלא לטייל‪ .‬גתבייש‬ ‫* י צ א לקראתו להקביל םנין‪' .‬א״ל רב ס‬ ‫‪0‬‬ ‫ד ו ב‬ ‫ד‬ ‫‪,‬‬ ‫ם ו א‬ ‫״סיד אמרו ליה‬ ‫*™‬ ‫א מ ר ת‬ ‫‪3‬‬ ‫יי‬ ‫א פ ר‬ ‫ל ה י‬ ‫‪m‬‬ ‫™‬ ‫לש״וקי׳יי׳ ל י‬ ‫שבת‬ ‫םאמ‪-‬ו‬ ‫פרק רב• עקיבא‬ ‫כח‬ ‫לשתוק אמר להי אילו שתקתי לא הייתי מקיים ודובר אמת בלבבו‪ .‬ובפרומה לי‬ ‫ש ה ת גונב לבבו ודעתו והקדוש ב״ה נקרא אמת ובזמן שהאמת מצויה בארץ‬ ‫הקדוש ברוך הוא שולח גשמים בעתם שנאמר א״מת מ״איץ ת״צמח ראשי תיבות‬ ‫»*»*‪•1U4‬‬ ‫אמת ‪) :‬חסר‬ ‫יג( ) ״ (‬ ‫‪ , ,g?J?Q‬באדם אחד שלא היה עוסק בתורה אלא בשבת בי בכל ים׳ המעשה‬ ‫היד‪ .‬עוסק במשא ומתן‪ .‬שאל לחכס איזו דבר שקול כנגד הכל שיביאהו‬ ‫לכך כתוב במאזנים וגם משא ומתן —‬ ‫יפות עם הכל והכל באמונה ואל תקםור כנגד חבירך‪ .‬ואל תאמיךלאדם פן תצטרך‬ ‫להשביעו וכמו כן אל תקח באמונה ואל יהי משל אחרים בידך בריוח שלך כי מה‬ ‫שאתה מרויח הוא יכול להרויח גמצא שכל אותו הריוח גזלתו אף ע״פ שאמרת לו‬ ‫תמתין לי כסבור כשיהא לך תפרע לו תזהר באלה ויהא חלקי עם חלקך‪ .‬וכשם שאתה‬ ‫צריך להיות נוהג באמ־ונה עם ישראל כך אתה צריך להתנהג עם הגויש‪ .‬ואם טעה‬ ‫הכותי מעצמו גם כן יתחלל שם שמים על ידך‪ .‬ואם אין בידך אלא משל אחרים אל‬ ‫תתן צדקה שמא לא יהיה לך במח לשלם ‪ .‬ולפי שאסרו זכרונם לברכה בסרק רבי‬ ‫עקיבא שבשבת נתנה התורה על כן ראיתי לסדי זה המעשה כאן במסכת שבת בסרק‬ ‫רבי עקיבא דאיירי ביה ‪ :‬שוב‬ ‫בחבר אחד שהיה בספינה עם סוחרים הרבה‪ .‬היו אומרים לחבר היכן‬ ‫‪£5‬ע‪$‬ףן‬ ‫סחורה שלך היה אומר להם פדקמטיא שלי נתלה משלכם ‪ .‬בדקו‬ ‫בספינה ולא מצאו לו כלום התחילו משחקין עליו נפלו עליהם לסמים בים שללו‬ ‫לנמלי כל מה שנמצא בספינה יצאו ליבשה ונכנסו למדינה לא היה להם לחם לאכול‬ ‫ולא בנד ללבוש‪ .‬מה עשח אותו חבר נכנס לבית המדרש ודרש עמדו בני המדינה‬ ‫וכבדוהו וקבלוהו בכבוד נדול התחילו גדולי הקהל לילך לימינו וכל הקהל לשמאלו‬ ‫ומלווין אותו‪ .‬כשראו הסוחרים כך באו אצלו ופייסו ממנו ואמרו לו בבקשה »מך‬ ‫עשה עמנו חסד למוד עלינו זכות לפני בני העיר י‪ :‬אתה יודע מה היינו ומה אבדנו‬ ‫בספינה בבקשה ממך דבר להם אפי׳ לחם אין לנו לאכול ונחיה ולא נמות אמר להם‬ ‫הלא אמרתי לכס שסחורה שלי גדולה משלכם‪ .‬שלכם אבד ושלי קיימת הוי כי לקח‬ ‫טוב גתתי לכם‪) :‬־־( )חסר י״ד(‬ ‫החכם גאלי״קו כתכ הכונה בזה המאמר במדרש קהלת בפסוק לך אכול בשמחה לחמך ודל‬ ‫הנה אפשר לתת טעם לאבותינו הקדושי׳ במה שלא הציצו בעד ישראל מצד ג׳ טענות‬ ‫כי אברהם לא היה כמוהו מכיר ויודע רוממותו יתברך והיה מודיע טבעו לרבים לכן לא‬ ‫בקש רחמים על ישראל כיון שהיה הגלות כסכת חטא כמאמרם ז׳יל‪ .‬כי עצר טענה זו הים‬ ‫מחוייב שיקובל העונש וצא ינתן למחילה*‬ ‫ויצחק ראה טענת הכפוי טובם כי אחרי‬ ‫)מאמר זי( דרש התשובה וכונה למדרש‬ ‫כל הברכות שבירך את זרמ ימקב אם על‬ ‫שאלו לחכמה חוטא מה עונשו וכוי‪.‬‬ ‫כל השפעה זו שישפיע הש״י עליהם יפרקו •‬ ‫מול ראוי שירדו ממעלתם‪ .‬וצפיכך אמר‬ ‫רבאלכונא ונוכחה‪ .‬כאן נא‬ ‫ד ד ‪ #‬ן‬ ‫והיה כאשר תריר וכו׳ וע׳׳ל שפירשו רז״ל‪.‬‬ ‫מבעי ליה‪ .‬יאםר ה׳ אמר ה׳‬ ‫ויפקב לא בקש רחמי׳ כשרמזו לו הארבעה‬ ‫םבעי ליה‪ .‬לעתיד לבא יאמר הקב״ה‬ ‫נציות בפסוק ואנכי אעלך גס עלה וכמו‬ ‫לישראל לכו גא ונוכחה אומרים לסגיו‬ ‫שפירש״י ז״ל‪ .‬לפי שראה היות זאת אמרי‬ ‫דבשיע אצל מי נלך אצל אברהם‬ ‫קכצת התורה וכיון שאחד כן יעשו מעשי©‬ ‫*ואפרת לו ידוע תדע וכי ולא בקש‬ ‫אשר‬ ‫שבת‬ ‫טאשרז‬ ‫פרק רבי עקיבא‬ ‫אשר לא יעשו באופן שיגרמו הגליות ראוי שיקבלו מונשם ולח ינתן למחילה • ועם‬ ‫יובן מאמר כי אתה אבימ בי אברהם לא ידענו וכוי והכוונה ‪ o‬אברהם י^שיב ימחו‬ ‫קדושת שמך כי ‪ efi‬אם עברו גליות וגזרות לא הפפיק לתקן מה שנגעו בקדושת שמו יתכך‪-‬‬ ‫מצר טענת גדולתו ורוממותו יתברך וכן‪.‬ימקכ מצד התורה לא הספיקו צרותיהם לכפר א‬ ‫יצחק כהיות טיקר טענתו בשביל היותם‬ ‫רחמים‪ .‬אצל יצחק שבירך את עשו ו ״‬ ‫כפויי טוכה יתכפרו בקכלת הרעות והצרות‬ ‫כאשר תריד וכו׳‪ .‬אצל יעקב שאמרוז ^‬ ‫מדה כנגר ערה‪ .‬ואס לא יספיקו ישלים‬ ‫אנכי ארד מצרים ולא בקש רחטיגו י א‬ ‫הצרה שעברה עציו כענין העקירה‪ .‬ולוף‬ ‫ה׳ וכו׳ אז אמר הקב״ה הואיל ובי ת ל י _‬ ‫טל טענת יצחק הוצרך סייעתא רשמיא‬ ‫•בטחונכם אם יהיו חטאיכם כשנים וכי‪• /‬‬ ‫‪») :‬י(‬ ‫מלאו הכי לא הוי• מקום ל‬ ‫מ״ד כי אחה אביגו כי אברהם לא יד^ י‬ ‫)חסר ״ ן ( ‪:‬‬ ‫וכוי‪) :‬כעקירה שער כ״ז(‬ ‫ובמדרש שאלו לחכמה חוטא מה עונשו‪.‬‬ ‫א״ל חטאים תרדף רמה‪ .‬שאלו‬ ‫לנכואה חוטא מה עונשו‪ .‬א״ל הנפש החוטאת היא תמות• שאלו לתורה חוטא מה עונשו * ׳ ״‬ ‫‪1‬‬ ‫יביא אשם ויתכפר לו• שאלולהקב״ה חוטא מה עונשו• א"ל יעשה תשוכת ויתכפר לו‬ ‫הוא דכתיב טוב וישר ה׳ על כן יורה חטאי׳ בדרך‪ .‬והכוונה לסם כי כפי החכמה אשר •>‬ ‫שכל האדם היה שופט שאפילו חטא היותר קל והוא •כשעבר על מצות עשה שכתשוי‪-,‬‬ ‫מוחלין לו מיד כמאמר רבי מתיא בן חרש ביומא‪ .‬ואפילו בזה לא תקובל התשובה ‪1.‬‬ ‫חטאי׳ תרדף ויצקה כיסורין ועונשין מצד טענת כפויי טוכה אשר השכל שופט היות מרת ה כ ס ״‬ ‫טובה מרה רמה מאד גורמת לעונש גדול ומצי׳‪ .‬ואמנם אותם שתשיגו מעלת הנכואה אשי‪.‬‬ ‫סס מכירין בטיכ רוממותו וגדולתו ית׳ על השכל האנושי כי עין בעין יראו גדלתו י ת י ד ^‬ ‫דנהירין להו שבילין רשמיא והוא הטענה השנית השיט הנפש החוטאת היא תמות ‪i v ,‬‬ ‫תועיל לה תקון התשוכה גם לא יספיקו היסורין והתורה אשר היא הטענה השלישית כי ‪ 3‬״‬ ‫האדם מותרה ועומר אמרה יביא אשם ויתכפר ולא יספיק התשובה לכפר עם שהוא ״‪?.‬‬ ‫ל ' משוריצ‬ ‫‪1‬‬ ‫קל כאמור• והקב״ה בחשדו הגדול השיב ימשת תשובה כי‬ ‫הרין כדאמרן עכ״ל• ואחרי כתבי זס מצאתי ספר חדש נקרא עיר גבורים יש טמס כ ״‬ ‫לא* הד׳ שאלות וזה לשונו שאלו לחכמה ט ׳ רצו בו כי החכמה רמו למצות מישכלור!‬ ‫שהאדם מוצא אותם בחכמתו ושכלו אף בלא צווי ‪ cp‬מל פי שיש לו תקנה בהשבת הג‪/‬ע‪«,‬‬ ‫וביוצא בו מדרש זה מדבר במי שככר עבר על מצות הסשכה או שאין לו ואינו יכיל לקי‪,‬״‬ ‫ההשבה ואס בן מה יעשה ויתכפר שואל בדרך מצה אס יש לו תקנה אם לא• השיבו יתיןל‬ ‫חטאי׳ מן הארץ לפי שגדול עונו מנשוא לפיכך אין לו תקנה ער בזמן אשר יתמו מן‪ .‬ה א ף י‬ ‫אמנם כמיתה יכופר עון זה‪ .‬ולפיכך הזכיר לשון יתמו ע׳׳ר תם פינך בת ציון לא י ו ״ ״ ]‬ ‫להגלותך עוד • שאלו לנבואה בו׳ ידוע שהנבואה נקראת ללשון תכמי׳ דברי קבלה• וכן כגמר*‬ ‫דברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן הרי שהמקובלות נקראו נבואה וזה שאמר שאלו לנבול!‪-‬‬ ‫כלומר מי שעובר על הנבואה שהם המקוכלות מה יפשה וכו׳ השיבו הנפש התוטאת‬ ‫חמות‪ .‬כלומר שהחוטא הזה הוא רע לנפשו מן הטעם שהזכרנו לפיכך היא תמות כלו««‬ ‫יתיסר בייסודן ע״ר אס יחיה ימות ואין הפירוש מיתה ממש רק שבעל יסורין חשוב ‪2Jo‬‬ ‫באמרס ז״ל ד׳ חשובין כמתים עני סומא ומצורמ ומי שאין לו בנים‪ .‬ע״ד אמרם ז׳׳ל א י ו ‪ ,‬ך *‬ ‫מ‬ ‫ע‬ ‫ל‬ ‫מ ? ס‬ ‫מ‬ ‫‪ 0‬ף‬ ‫ת‬ ‫כ ס ר ס‬ ‫מ‬ ‫ה ל‬ ‫ה ן‬ ‫ר‬ ‫ר צ ו נ י‬ ‫כ‬ ‫ל ע ש י ת‬ ‫ס נ י‬ ‫כ‬ ‫& ל א‬ ‫ג ד ע ת‬ ‫ב ד ע ת‬ ‫כ ת י ב‬ ‫י ה ח כ מ ס‬ ‫ת מ י ה‬ ‫מ נ ל י ה‬ ‫ל ם י כ‬ ‫מ י‬ ‫ש ה ו א‬ ‫י ל א‬ ‫ח ; מ ס‬ ‫ס ר י‬ ‫ה ו א‬ ‫ע««‬ ‫ר‬ ‫י‬ ‫וכו׳ שאלו לתורה חוטא מה עונשו היינו מי שעוכר על החקיס הזורניי׳ ע״ד שנאמר‬ ‫חקת התורה מה יעשה כר השיבה יביא קרכן ויתכפר אין לפרש קרבן ממש שא״כ כ‪(25*5‬‬ ‫ביטול הקרבנות במה מתכפר אלא שהוא רמז שיזבח יצרו ויתורה עציו נרד זבח תודה יכגד״*‬ ‫״‬ ‫ז ד לו בזה כאמרס ז״ל במדרש אמר משה לפני הקרוש בחך הוא בזמן שבית המקדש‬ ‫אנו מקריבים לפניך וכו׳ ובזמן החורבן מה תהא עלינו אמר לו ימסקו בתורה וכו׳ ‪5 *,‬‬ ‫שבתלמוד תורה יבטל יצ״הר ע״ר אם פגע בך מנוול משכהו לב״ה ודי לו כזה ואינו צריך ! ן‬ ‫יל‬ ‫למירוק‬ ‫ק‬ ‫מ‬ ‫י‬ ‫ע‬ ‫עבת‬ ‫מדק ר״ע‬ ‫מאמר ח‬ ‫כפו‬ ‫*מירוק יסודן ושאלו להקביה חושא מה עונשו רצו בו שהחוטא להקב״ה לבר הוא העובר עצ‬ ‫הענייני׳ היותר נעלמים ואינן נגלין רק להקב״ה מה יעשה ויתכפר השיב יעשה תשובה ויתכפר‬ ‫לפי שבתשובת לבד יתכפר אותו עון כנזכר עכ״צ י• ד (‬ ‫)ח( וקש* על המאמר במה שאמר עלה משם למרום כי׳ והלא אמרו בפ״ק דסוכה אמר ד!‬ ‫יוסי מעולם צא ירדה שכינה למשה מי׳ וצא עצו משה ואליה למעלה מי׳ שנאמר‬ ‫השמים שמים וכו׳ וע׳׳ק למה הגדיל הדכר לומר תעדה נטזה ט ׳ לה׳ וכר ונל׳ק למס‬ ‫קראו ילוד אשה ‪:‬‬ ‫ורש׳׳י ז״צ פי׳ תתק״עד דורות באלפים‬ ‫)מאמר ח׳( בונה למאמר בשעה שעלה‬ ‫שנה שקדמה תורה לעולם היו‬ ‫דבר‬ ‫משה למרום וכו׳ מלאך המוס מסר לו‬ ‫עתידים רודות הצלו להבראות שנאמר לאלן*‬ ‫וכו׳ ‪:‬‬ ‫רור וראה הקב״ה שאין העולם מתקיים‬ ‫משה‬ ‫שעלה‬ ‫בשעה‬ ‫דביל‬ ‫אגןף‬ ‫בלא תורה כל כך והעבירן ולא בראן ונתנם‬ ‫השרת‬ ‫מלאכי‬ ‫אמרו‬ ‫למרום‬ ‫לב״ו דורות הרי שחסרו תתקע״ר מאלן>‪.‬‬ ‫לפגי הקב״ה רבש״ע מה לילוד אשה‬ ‫מה אדר שמך אדיר הוא הרבה בארן‪.‬‬ ‫ביגיגו‪ .‬אמר להם לקבל תורה הוא בא‪.‬‬ ‫ואין ראוי לך ליתן הורו שם כי אם על‬ ‫אמרו לפגיו חמדה גנוזה שנגוזה לך‬ ‫השמי׳‪ .‬פי׳ שדי מזיו נוטריקון של סרשז‪.‬‬ ‫מששת ימי בראשית תתק״עד דורות‬ ‫קנאה יש ביניכם שאתם באי׳ על ידה ליד‬ ‫קודם שנברא העולם אתה מבקש ליתגה‬ ‫רציחה‪ .‬מסר לו‪ .‬למדו‪ .‬באד׳ בשכר שחרפוך‬ ‫לבשר ודם מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם‬ ‫וקראוך אדם נוצר מאדמה לשון שפלות‪.‬‬ ‫כי תפקדנו‪ .‬תנה הודך על השמים‪ .‬אמר‬ ‫מסר לו סודו להקטיר מחמה של קטורת‬ ‫לו הקבי׳ה למשה חזור להס תשובה‪.‬‬ ‫בשעת מגפה ולעמוד בין המתי׳ ובין החיי׳‬ ‫אמר לפניו דבש״ע מתירא אני שמא‬ ‫ואי לאו רא״ל מלאך המות ענא ידע‪ .‬םלא‬ ‫ישרפוני בהבל פיהם‪ .‬אמר לו אחוז‬ ‫לא נכתב בתורה פ״כ‪:‬‬ ‫בכסא כבודי והחזר להס תשובה‪ .‬שנאמר‬ ‫בדרך אמונה כתב בשער ו׳ מאמר ב׳‬ ‫מאחז פני כסא סרשז עליו עננו‪ .‬ואמר‬ ‫הכינה של זה המאמר ירצה כשעצם‬ ‫ר תנחופ שפירש שדי מזיו שכינתו‬ ‫משה המתדבק למרום הדבקות וההמשכ׳‪.‬‬ ‫ועננו עליו אפר לפניו רבש״ע תורה‬ ‫א מ ה מלאכי השרת מה לילוד אשה בינינו‪.‬‬ ‫שאתה נותן לי כתיב בה אנכי כר‬ ‫בלומר ששאלו בחקירתם מה נצטרך אצ‬ ‫למצרים ירדתם לפרעה השתעבדתם תורה‬ ‫שלמות לאדם המורכב מחומר וצורה‪ .‬ט‬ ‫למה תהא לכס‪ .‬שוב פה כתיב בה לא‬ ‫מצד שאנחט בעלי שכל והשגה שכלית יושלם‬ ‫יהיה לך אלהיס כר בין מצרים אתס‬ ‫השכל הנבדל הרמוז במלאכי שרת כשלימור!‬ ‫שרויים שעובדים ע״א שוב מה כתיב בה‬ ‫העיוני ולא נצטרך אל שלמות אמוניי‪ .‬בי‬ ‫לא תחמוד קנאה יש ביניכפ מר הרע‬ ‫הוא השלמות הראוי לארם המורכב מחומר‬ ‫יש ביניכם ) ( מיד הודו להקדוש ברוך‬ ‫וצורה‪ .‬ולזה אמרו מלאכי השרת מה לילוד‬ ‫*וא שנאמר ה אדוננו מה אדיר וגר‬ ‫אשה בינינו והשיב בחקירתו כי לקכצ‬ ‫ואלו תנה הודך על השפים לא כתיב‬ ‫תורה הוא בא אשר הוא השלמות לנמצאות‬ ‫מיד כל אחד ואחד נעשה לו אוהב ומסר‬ ‫השכלות ולאמונה השלמה אשר היא שלמות‬ ‫לו דבר שנאמר עלית לםרוס שבית שבי‬ ‫בשביל זה הוא בא‪ .‬ואז השיבו ואמרו שאם‬ ‫לקחת מתנות באדם בשכר שקראוך אדם‬ ‫היתת כ״כ מעלת התורה השלמה למה לא‬ ‫לקחת מתנות ‪ .‬ואף מלאך המות מסר לו‬ ‫נתנה לבעלי שכל בחקירת׳ בצבר‪ .‬כי השלמות‬ ‫דבר שנאמר ויתן את הקטורת ויכפר על‬ ‫האנושי הוא מתיחס להם לבדם‪ .‬ולכך אמרו‬ ‫אעם ואומר ויעמוד בין המתים ובין‬ ‫ממדה גטזה ובו׳ בי החמדה הזאת אשר‬ ‫ממיים וגר ‪ .‬אי לאו דאמר ליה מגא‬ ‫היא כ״כ בשלמות אץ ראוי שישלם בה זם‬ ‫מור‪ .‬ידע‪ :‬ע״כ\‬ ‫המורכב החסר אשר ישלם בה הנפש השכלית‬ ‫צבר‬ ‫דלת‬ ‫‪,‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪,‬‬ ‫שבח‬ ‫פרקר׳ע‬ ‫מאטד ח‬ ‫צבל‪ .‬אשר הוא מפולס גלחי נעלם וממקום מליון שמימי‪ /‬אמנם הסבה בהגכילס‬ ‫סמספר הוא נפמך אליו מל פסוק דבר צוס לאלף דור אשר היא התורם שהיתם ר א ו י‬ ‫להתקבל אחר אלף דור וקבלוה אחר כ׳׳ו דורות לבריאת סולם אשר חסרו אם כן מאל‪-‬‬ ‫חתק״סד• ואיך זה השלמות הגדול ינתן לכמל חומר כלומר כי הוא ראוי ונאות לשכ‪,‬י‬ ‫ספומצ ולאדם במס שהוא שכלי לא זולת‪ .‬וזהו פה שהשלים תנה הודך מל השמים כלומר ן‬ ‫הסוד סנמלס הוא ראוי אל החלק סשמימיי והעליון מבלי שיפפצ בזה חלק חמרי• אז ה ש י‬ ‫לו הקדוש ברוך הוא שיחזיר להם תשובה ושיברימ ויבאר איך זה השלמות הוא ראן‪,‬‬ ‫ומחריב לילוד אשה מורככ משכל וגוף‪ .‬כי האמונה הנזכרת היא נאותה אליו גמה שהןא‬ ‫כן ואז עלה מש‪ 9‬וראה שהמענות השכליות הלא חזקות וכי השכל מטבעו יכיל להוליך‬ ‫תולדותיו בחוזק‪ .‬ולזה אמר מתירא אני שמא ישרפוני בסבל פיסס‪ .‬ואז בהמשכה ה ז י *‬ ‫נסן לו גבוצ אמצמי ממנו ישיב• והוא שאמר לו יתברך אחוז בכסא הכבוד שלי וכו׳ ו‬ ‫כי השמי׳ הס גשמיי׳‪ .‬נוראים אלסייס וסם מצטרפות למשות פמולות מתחלפות אלהי‬ ‫ואס להם בעצמם עצם שבלי שלם משלים אותו גם אנחנו נשלם בפעולות סתוריות אשר '‬ ‫נקנה השצמות במו שיקנו השמי׳ מצד פעולותיהם ותנועותיהם‪ .‬ובפרט עם ההשסננ‪-,‬‬ ‫האצהית אשר היא לממלה מכל מקיר׳ בהשיגנו אמונות אמתיות בנקלה ממנה ברצוי‬ ‫המשפימ יתברך שמו‪ .‬וזהו מלמד שפירש מציו הקדוש ברוך הוא מזיו שכינתו• ואז ח ק ר‬ ‫והוליד צורך האמונה אל האדם המורכב מצר שהחימר יטריד השכל וצא יוכל לאמת ‪•X‬‬ ‫הדברי׳ על בוריין‪ .‬והסטעות אשר יקבל השכל יסירהו ויטרירהו מן ההצלחה‪ .‬וכן הפעולות‬ ‫המגונות הבאות מהכרח סחמריות יחשיטהו‪ ,‬ואער כי לכל זה יצטרך םתורם אס להםי!‬ ‫סהטעות הנקנות בהרגל האומות הרעות הסכלות אמר תורה מה כתיב בה אנכי ‪,‬‬ ‫וכן לא יהיה לך כוי• והיא טמנה אמתית מוליד׳ צורך התורה אל האדם המורכב ט ש ‪1‬‬ ‫וטרה‪ .‬אחר כן הביא כי בהכנת זאת התורה והאמין אותה כראוי ישיגו השכלים הנכד<ייס‬ ‫ויבינו אותם כי אץ סכמה ואין פצה ואין תבונה אשר לא נזכרה בה כפירוש מכ״ל‪:‬‬ ‫במראות אלהים בחלק התכלית ס׳׳ו אמר הכונה המעלה אשר עלה אליה ארון הנביאיס‬ ‫לא עלה אליה שום נברא זולתו והוא שהעיד׳ התורה ומשה מלה ‪S,‬‬ ‫האצסיס והכוונה אל מדריגת אלהיס שסיא מציונה שבכל המדריגות‪ .‬והוא שרמז עוד כאומרו‬ ‫ויהי שם עם ה׳ וגו׳‪ .‬וכתיב ואתם פה עמוד ממרי וגו׳ כלומר שויס כביכול‪ .‬ר‪,‬׳‪/‬‬ ‫)חסר מז( וסוא אמרם בשעה שעצם מעה למרום‪ .‬וכשראו מלאכי השרת מעלתו הרגיל‬ ‫ז‬ ‫מ‬ ‫ס‬ ‫?‬ ‫ס ן א‬ ‫ו׳‬ ‫ב י‬ ‫כ ן‬ ‫ע‬ ‫יכס‬ ‫והוא אמרם לקבל תורה בא• וסם באו בב׳ טענות חזקות לענוע נתינתם לבשר ו '‬ ‫האחת והיא קדמתה בזמן הרבה למקבלים‪ .‬והיה נראה להם שהמורכב די לו ברת טבכני!‬ ‫או שכלית• וצזס צריך קדימת סמקבל‪ .‬וסשניס כי גס בי נסבול זס אס בשביל חומלת ו ן ^‬ ‫\‬ ‫המתן כי גס הוא נהנה בשיקבלוה‪ .‬הנה אינו צריך לזה‪ .‬כי גס בהיותה אצלו נהנה‪.‬‬ ‫הראשונה אמרו חמדה גטזה לפניך וט׳‪ .‬ואל השנית ואתה משתעשע בה• ולפי‬ ‫סשוטי׳ מחומר ראו שהיא יותר ראייה להם כי גם היא ועורכה שם היתה השיטה‪.‬‬ ‫ד ם‬ ‫‪1‬ר‬ ‫יבחן כשיראו הם שהמקבל יחזירם אחור מטענותיהם ורמתם י ק ‪\ -‬‬ ‫ולהודיע זה להם רצה הקב״ה שיהיה הוא המשיב להם‪ .‬ולזה א״ל משה החזיר להפ תשו ׳׳ '‬ ‫ומשה ע״ה ראה שהשלם בתורה גדול מסס בסכמם וחשש שיכא לו שים ספסר והעדר מ י‬ ‫סודם שקבלה והוא אומרו פתירא אני וכו׳ אז אמר לו שסדגקי׳ בו חיים ובטוחי׳ מכל כ‬ ‫י*‬ ‫כי מגדל עוז שם ה׳ והוא אומרו אחוז בכסא כבודי‪ ) :‬י ( ) ח ס ר י״ז( ‪:‬‬ ‫רש׳י‬ ‫ה‬ ‫כ‬ ‫ז‬ ‫( ש‬ ‫ע‬ ‫שבת‬ ‫פרק רבי עקיבא‬ ‫מאטד פו‬ ‫)‪ (p‬ו ע י י ז״ל פירש עליה דרב חסרא לפני רב חסדא‪ .‬לפי שרב סשדא יושב והורשו מועד‬ ‫קאמר עליה רדומה כמי שהמומר למעלה מן היושב‪ .‬אוריין תליתאי תורה‬ ‫נביאים כתובים‪ .‬לעס תליתאי פירוש כהנים לוים ישראלי׳‪ .‬ע״י תליתאי תליתאי ל״וו‬ ‫מרים אהרן ומשם• ביום תליתאי לפרישה‪ .‬דכתיב םיו נכונים לשלשת ימים• תחתית ההר‬ ‫ת שמטילין בם‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫)מאמר ט׳( בונה למאמר בדך בו׳ דיהיב לו‬ ‫שכר‪ .‬מודעה רבה שאס יזמינם לדין למה‬ ‫אוריין תציתאי מל יד תליתאי וכוי ‪:‬‬ ‫לא קיימתם מה שקבלתם עליכם יש להם‬ ‫תשובה שקכלוה באונש‪ .‬בימי אששורמן‬ ‫ך ף ‪ #‬ן ההוא נלילאה עליה דרבחסדא‬ ‫מאהבת הנס הנעשה להם מכ״ל ‪:‬‬ ‫בדיך רחמנא דיהיב אוריין‬ ‫והחופפות פירשו כפה מליהם הר טי‪.‬‬ ‫חליתאי לעס תליתאי על יד תליתאי ‪.‬‬ ‫ואף על פי שככר הקדימו‬ ‫ביום תליחאי בירחא תליתאי כסאן כרבנן‬ ‫נעשה לנשמע שמא היו חוזרי׳ כשראו האש‬ ‫אכדיםי‬ ‫ויתיצבו בתחתית ההר אמר רבי‬ ‫הגדולה שיצאה נשמת׳ ‪ .‬והא דאמריע‬ ‫הוא‬ ‫ברוך‬ ‫בד חמא מלמד שכפר‪ .‬הקדוש‬ ‫בפ״ק דעי׳א כלום כפית ההר כגיגי׳ עלינו‬ ‫עליהם את ההר כגיגית‪ .‬ואמר להם אם‬ ‫כך יאמרו אומות העולם‪ .‬דמשמע ראם כפה‬ ‫אתפ מקבלים התורה מומב‪ .‬ואס לאו‬ ‫עליהם לא היה תשוכה והכא אמר דמודע׳‬ ‫ברבי‬ ‫שם תהא קבורתכם אמר רב אחא‬ ‫רבה לאירייתא היינו מל מה שקכלוה• אכל‬ ‫אמר‬ ‫יעקב מכאן מודעה רבה לאוריתא‪.‬‬ ‫מה שלא קיימוה איכא תשובה‪:‬‬ ‫ובא אף על סי כן הדור קבלוה בימי‬ ‫זהרשב״א ז׳יל כתב בחדושיו הא דאמדנן‬ ‫אחשורוש וכתיב קימו וקבלו היהודים‬ ‫בהגדה מכאן מורמה רבה בר‬ ‫בעקידה‬ ‫קיימו מה שקבלו כ ב ר ‪) :‬עיין‬ ‫ומתרץ קבלוה בימי אחשוהש• קשיאלי ובי‬ ‫שער מ״ר דף קמ״ו( ‪i‬‬ ‫מה קבלה זו עושה מסוסו של עולם לתחלתו‬ ‫אם קורם אחשורוש לא היו מצווין• למה‬ ‫נענשו‪ .‬ואם נאמר מפני שעברו מל גזירת מלכם אם כן בטלה מודעס זו ‪ .‬ועוד למה‬ ‫הוצרטלקבצה וברית‪ .‬ונ׳׳צ דמתחצה אף על פי שהיה להם מורמה מכל מקום לא כתן להם‬ ‫ה א ת אלא כרי שיקיימו את התורם‪ .‬כמו שמפ־רש בתירה בכמה פרשיות רכתיב ויתן להם‬ ‫ארצות גוים ט ׳ במטר ישמרו וגו׳ ולפיכך כשעברו על התורה עמר והגלם מן האדן‪.‬‬ ‫ומשגלו יש מורע׳ על הדבר דכתיב והעולה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אומרים‬ ‫כהים כגרם וגומר‪ .‬וכדאמרינן באגדת יחזקאל עבד שמכרו רבו כלים יש לו עליו‪.‬‬ ‫לפיכך כשבאו צארן בביאה שניי׳ בימי עזרא ממדי מעצמן וקבלוה ברצון שלא יטענו עור‬ ‫שום תרמומת• והייט ימי אחשורוש שהוציאם ממיתה והיה זה חביב להם יותר מגאולת‬ ‫מצרים מכ״ל ‪:‬‬ ‫ובנוה שלום ) י ( פרק רביעי מאמר משירי כתב להיות כי כונת׳ להורות היות תורתינו‬ ‫נצחית להמצא בה חמשה מיני שלימות ונעדרו ממנה המכריחות שנר‬ ‫התורה‪ .‬אם תחלה מצר שלימות התורה הנה נמצא תורה זו כוללת כל החכמות שיש בעולם‪.‬‬ ‫־ומס נרמזו כל סודות המציאות ככללו‪ .‬ויש כת כחות ופעולות נוראות נתאמתית למקובלים‬ ‫בחכמתה אם כן אי אסשר שתמצא שום תורה שלמה מזו• וזה אמרו בדיך ריהב לן אוריין‬ ‫תליתאי‪ .‬כלומר תורה משיצשת שטצצת שצמותה סכמת בצ שלש׳ חלקי םמציאות‪ .‬חכעת‬ ‫מולם השבע‪ .‬וחכמת מולם הגלגצי׳‪ .‬וחכמת עוצם המלאכי׳ ‪ .‬נם היא עצמה נחלקת לגי‬ ‫הלקים כמו שאמרנו גם יש תורם נביאים וכתובים• תורה לרמוז לעולם השכלים‪ .‬נביאים‬ ‫לעולם הגלגלי׳‪ .‬כתובים לעולם הזם‪ .‬אמנם היחס השבה השנית והוא יחש התורה אל‬ ‫הזמן‪ .‬כי יש ג׳ חלקי זמן מזמני התורה‪ .‬הא׳ זמן התורה שנצטוה כה אדם הראשון‪ .‬הב׳‬ ‫הזמן שנצשוה בה נח‪ .‬הג׳ זמן התורה שנצטוה בה אברהם‪ .‬ויריע שזה הזמן היה יותר שלם‬ ‫׳מהשנים בתורה‪ .‬ואמרו ז׳׳ל שאברהם קיים אפי׳ ערובי תבשילין‪ .‬ולזה ני״סן ירמוז לזמן אדם‬ ‫בראשון שבו יתמיצי םצמחים והארץ תוציא צעמס‪ .‬ובפרט לרמת האומר שבניסן נברג!‬ ‫ת‬ ‫ח‬ ‫ת‬ ‫ה ה‬ ‫מ מ ש‬ ‫נ ע י ת‬ ‫ו ב א‬ ‫העולם‬ ‫שבת‬ ‫מרק רב• עקיבא‬ ‫מאמר י יא‬ ‫*העולם ‪ :‬וחדש איייר לזמן נח‪ .‬וסייון ירמוז צאכרהם וט נתנה התורה‪ .‬להורות ש ה א י‬ ‫השלם נמסרה לו התורה‪ .‬וכה השלים נפשו‪ .‬וכן נתנה לכניו כחודש שרומז לו• אס‬ ‫נתנה התורה כזמן כולל כל הזמני׳‪ .‬ואס כן לא תשתנה מצר הזמן‪ .‬וזהו אמרם טרח תליתאי י‬ ‫אמנס הסכה ‪4‬׳ מצר תנאי הנתינה‪ .‬הנה כשנחקור‪ .‬נמצא שהתורה נתנה אחר ההסרס‪,‬נ‬ ‫והקדישה כמו שאמר הגכצ את ההר וקדשתו ט ׳ ‪ .‬ואו׳ היו נכונים לג׳ ימים‪ .‬וזה לסי ש כ ס ‪5‬‬ ‫האשה נקבע המום האנושי‪ .‬שמוה השיאם לאדם הראשון כמ״ש האשה אשר נתת עמדי ו‬ ‫ואין קטיגור נמשה סניגור‪ .‬ולז״א ז״ל כשבא נחש מל חוה הטיל בה זוהמא ישראל שעמד‪,‬‬ ‫מל הר סיני פסקה זוהמתן‪ .‬וזהו אמרם ביום תליתאי‪.‬אמנם הסבה הד׳ מסני שלמות ס ע‬ ‫בשתדקרק סיטב תמצא שישראל היו םשלמים אז במדריגה היותר שלימה שאין שום ברי‪;,‬‬ ‫יבולה להיות‪ .‬וזהו אמרם לעם תליתאי‪ :‬וססבה הה׳ והיא יתס ה ת ו מ אל האמנעי ש *‬ ‫על ידו סעידה סתורה מליו בכל ביתי נאמן הוא‪:‬‬ ‫כ ן‬ ‫ת‬ ‫כ ן ‪/‬‬ ‫‪0‬‬ ‫נ י ן נ‬ ‫‪w‬‬ ‫) י ( המגה בזה המאמר רצו בי שאס היה דעתם במאמר נשמע לשמיעת האוזן לבד‬ ‫באמת היה להם לומר נשמע ונעשה שקדימתהאזן היא הכרחית לעעשה ו ה מ ע ^‬ ‫הוא מעולה ממנה והוא תכליתה‪ .‬אמנם כשהקדימו נמשה לנשמע על כרהיט היתס טנתס ל״‬ ‫שמיעת הלב וההשכל הבא אחר העעשה והנמשך ממנו כמו שהי׳ הענין ג״כ בקנייני המעצו‪/‬‬ ‫שמ‬ ‫האנושי״ וכמו שאמרו שהתלמוד מביא‬ ‫)מאמר י׳‪ (.‬בונה למאמר בשעה שהקדימ‪,‬‬ ‫צירי ממשה‪ .‬ולזה יצאתה ב״ק ואמרה מי‬ ‫י‬ ‫ישראל נעשה לנשמע ו ט ׳ ‪:‬‬ ‫גלה רזי לכני אדם למון שמלאכי השרת‬ ‫משתמשים כו‪ .‬וזה שכהם לא נאמר לשון‬ ‫רבי אלעזר בשעה שהקדיט‪,‬‬ ‫א ‪ £‬ף‬ ‫דברו‬ ‫שמיעה רק על ההשכל דכתיב מישי‬ ‫ישראל געשה לנשמע ין‪,‬״ י‬ ‫לשמוע בקול דברו‪ .‬והראיה ההכרחי׳ היא‬ ‫בת קול ואמרה מי גלה רזי לכגי * ך י '‬ ‫כי נאמר מושי ברישא והדר לשמוע‪ .‬ואס על‬ ‫לשון שמלאכי השרת משתמשין ‪?-‬‬ ‫שמיעת האזן היה אומר לשמו׳ ברישא והדר‬ ‫שגאמר ברכו יי׳ מלאכיו גמדי כח עו»«‬ ‫מושיס‪ .‬הגס ששמעו והשכילו מענין העלות‬ ‫דברו לשמוע בקול דברו עושי ב ד י ‪,‬‬ ‫מעלות׳ מכל האנשי׳ ולשומה בהכדל‬ ‫והדר לשמוע ע״כ ‪:‬‬ ‫וסגולה במעלת מלאכי השרת ו ה‬ ‫וקבלו עליהם מלה במלה ע״כ מבעל עקידה שמר מ"ד‪:‬‬ ‫ה‬ ‫כ‬ ‫מ‬ ‫ע א‬ ‫ס‬ ‫ס ‪ 3‬ר ן‬ ‫)יא( וקשה למה אמר על יעקכ שהיה ראוי לירד למצרים וט׳ כי מה חטאתו ומה סשיי‪,‬‬ ‫שאמר שראוי היה לזה• ועור קשה למס סביא רבי סנחס המשל מן שחיט״‬ ‫הפרה שהיא עומדת לישחט וסופה למוח‪ .‬ויעקב אין סופו להיות קבור שם כאשר כשאורי‬ ‫וקברוהו כחברון אס כן אץ המשל דומה לנמשל כלל‪:‬‬ ‫‪v‬‬ ‫ג ע ל עקידה בסב שמר ל״א וזה לשונו‬ ‫לסיו׳ כי אביט יעקב ממלא‬ ‫קסרוט בירידת׳ למצרים להקביל פני נדחו‬ ‫בשמחה ובטיב לבב אמרו ז׳׳לכיראוי היה‬ ‫יטקב לירד למצרי׳ בשלשלאות של בחל וכו׳‬ ‫והטנה כי אמרו ז״ל מעשה אבות סימן‬ ‫)בניס‪ .‬וכל מה שאירע לאבות אירע לכנים‬ ‫בגלותא דוגמתם‪ .‬והטנה להם ז״ל כי‬ ‫בהשקפת אלו התועציות ספצומו׳ אשר לסי‬ ‫שעה ובבחינת השצמיות המקווים לעתיל‬ ‫הנה כשלא ירד אחריו כבודו אלא שיורידוהו‬ ‫)מאמר יא( טנה למאמר ראוי היה י נ נ‬ ‫ליתי למצרים בשלשלאות של במל ט ׳ ‪fa‬‬ ‫משל לפרה שהיו רוצין למשוך אותה למקוציי‬ ‫שלה ו ט ׳ ‪:‬‬ ‫ס ב‬ ‫‪1‬‬ ‫רני יוחגן ראוי היה יעקב ליד‪.,‬‬ ‫למצרים בשלשלאות של ‪tytv‬‬ ‫*‬ ‫ובקול‪ p‬ועשה הקב״ה כמח עלילות כ ‪,‬‬ ‫שירד שם שגאפר לעבד נמכר י ו ‪-‬‬ ‫ייקיא י ע על י ׳ ח • י י ד לס!?‬ ‫דבא ישראל מצרים ‪ :‬ובביר אשר « ;‬ ‫‪0‬גחס‬ ‫ד‬ ‫ס‬ ‫ב‬ ‫א‬ ‫י‬ ‫כ‬ ‫ד‬ ‫עבת‬ ‫פרק שואל‬ ‫מאטד יב לא‬ ‫שם בכבלי ברזל ובשלשלאות אז שוב לו‪ .‬והנה נתחסד עמו הש״י שהורידוהו שמה בשיטת‬ ‫יותר ניאותות ובעלילות הבני׳ במכירת׳ ליוסף מצרים וירידתם אחריו במו שאמר לעבד‬ ‫נמבר יוסף ויקרא רעב על הארן וכ״כ למה ויבא ישראל מצרים וכו׳‪ .‬וייחס הירידה הזאת‬ ‫למצרים אל יעקב דוקא יותר משאר האבות פ נ י אשר ירד עציו הוא בעצמו ומפני היותו‬ ‫האב הקרוב אל קהל מדת הבנים אשר ללן‬ ‫נמצא פסול בזרעו והיה מליו מושל להביאם‬ ‫מנחם משל למה הדבר דומה לפרה שהיו‬ ‫לכלל שלמותם ‪ :‬ואמר רבי פינחס משל כף‬ ‫רוצין למשוך אותה לםקולין שלה ולא‬ ‫כי כמו שתכלית כעל ספרה כגירוצה הוא‬ ‫היתד‪ ,‬נמשכת מה עשו משכו את בנה‬ ‫להביאה אל מקולי! שלה כי הוא תכלית‬ ‫תחלה והיא רצתה אחריו כך עשה הקב״ד‪.‬‬ ‫מציאות׳ אצל בוראה וכמו שאמרו בפ׳ היה‬ ‫כדי שירד יעקב אבינו למצרים שנאמר‬ ‫קורא בברכות סוף כהמה לשחיטה כי הוא‬ ‫בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה ‪:‬‬ ‫סוף כשרונה כמו שאמרו נשחטם בחזקת‬ ‫כשרה עומדת וכו׳ עם כל זה מקוצר רעתה והרגשה לא נמשכה שם לרצונה עד שמושכין כנה‬ ‫תחלה לפניה והיא רצה אחריו כן אבינו ית׳ וית׳ שמו הוא עשנו ולו אנחנו עמו וצאן מרעיתו‬ ‫והכונה הראשונה מיום ברוא אלהיס אדם היה הכונה להביאנו אל המעמר הנכבד והנורא‬ ‫ההוא הר סיני‪ .‬והנה לא נמשכו לבא שמה כי לא לאדם לבא בנקל תחת פול התורה והמצות‬ ‫ער שהמשיכן ע״י הבן הזה למצרים אשר שמה יקבלו הכחית הטבעיו׳ והתאות סחמריו׳ ובו‬ ‫יזכנו לקבל השלמיות כמ״ש בהוציאך את העם ממצרי׳ תעבדון את האלהים וכו׳ ולזה אמר‬ ‫בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה כי עם שנראה להש בתחלס סבת ירידתם צירים וחבלי‬ ‫יולדה לסוף נמשכו בעטתו׳ אהבה כי הכל הי׳ לאהבת יי׳ אותם ולשומרו את הברית ואת‬ ‫המסד ואת השבועה אשר נשבע לאברהם אוהבו בין הבתרי׳‪ .‬עכ׳׳ל‪) :‬וכן לעת שדברי‬ ‫שצום( ‪:‬‬ ‫מ‬ ‫)יב( כתב החכם גאל׳׳יקו במדרש קהלת וז״צ באמת מאמר זה קשה שיישוב ובפרט לרעת‬ ‫מאי דעתיה דרב מרי או ררב נחמן שתפס רעתו לאמת וצדק ביישוב הכתובים‬ ‫בי ודאי ידמי קרא דמשלי‪ .‬וגס למה צא הקשה לו מיד מקרא לכי עפר אתה‪ .‬וגם לדעתיה‬ ‫לרב נחמן מאי אשמומינן שלמה זיל קרי בתורה הוא ‪ .‬ונ״ל דרב מרי הכריח דקרא דין‬ ‫איירי בצדיקים גמורי׳ מלכתיב בתריה‬ ‫והרוח חשוב אל האצהים ואין זה בי אס‬ ‫א‬ ‫)מאמר י״ב( ר ש על הרחקת‬ ‫בצדיקי׳ גמורי׳ כיון ששבה הרוח מיד אל‬ ‫לן ‪:‬‬ ‫האלםיס ואם כן נמצא רעתידין צדיקים‬ ‫דהוומפרא‪ .‬ורב נחמן נמיסבירא ליה הכי‬ ‫‪ yr\Tt‬קפולאי דהוו קפלי בארעא‬ ‫והסכים לדכריו ואף על גכ לקרא כתיב כי‬ ‫דרב נחמן בר יצחק גהר בהו‬ ‫מסר אתה וכו׳ ס״צ לאצטריך שלמה‬ ‫אחיא בד אושעי׳‪ .‬אתו ואמרו ליה לרב‬ ‫צאשמועינן וישוב העפר וט׳ משום רהום‬ ‫גחמן נחר בן גברא הבא אתא ןא״ל מאן‬ ‫אפשר לומר לאין זה דרך כלל כי אם בבשר‬ ‫גיהו מר‪ .‬אמר אנא אחא בר אושעי׳‪:‬‬ ‫ועור וגירין‪ .‬אבל מצמות ישארו קיימים‬ ‫א״ל והלא אמר רב מרי עתידי צדיקי‬ ‫בצדיקי׳ ואשמועינן שלמה באומרו וישוכ‬ ‫דהוו עפרא א״ל ומנו מרי דלא ידענא‬ ‫העפר אל הארץ כשהי׳ דהיינו לגמרי כשהי׳‬ ‫ביה‪ .‬א׳׳ל והא כתיב וישוב העפר אל‬ ‫שאפילו עצמות וקרא רמשלי לא קשיתיה‬ ‫הארץ כשהיה‪ .‬אמר ליה דאקרייך קהלת‬ ‫לס״צ דהיינו למהר הרקבץ• אבל כשאין‬ ‫ל א אקרייך משלי דכתיב חיי בשרים לב‬ ‫קנאה לא יחיש הרקבון ושיבה עפר ער‬ ‫מרפא ורקב עצמות קגאה‪ .‬מי שיש בו‬ ‫מבור זמן רב ולעוצם אמר זמן ישובו לעפר‬ ‫קנאה וכו׳ נששיה חזייה דאית ביה‬ ‫והכי לייק לשון שתילים וכו׳ דמשמע ריחו׳‬ ‫םששא‪ .‬א״ל ליקום מר לגבי דביתהו‬ ‫זמן קצת ולכן רב נסמן כשבא• ואמרו לר‬ ‫א״ל גלית אדעתך דאסילו נביאי׳ לא‬ ‫מר‬ ‫ה ק נ‬ ‫ו ה ת‬ ‫ו ס‬ ‫ס‬ ‫שבת‬ ‫טאטר יב‬ ‫פרק שואל‬ ‫מ ר בן גנרא לא אמר כלום מד ששאלו לו מאי ניהו מר דאוצי היה איזה צדיק שמת‬ ‫ע ו מ ס ומדיין היה קיים במציאו׳ מצמותיו שאמרו התוספות ז"ל שם מל לאתר שנים כנשך‬ ‫חודש נשמתו עולה ואינה יורדת דאף מל פי כן כשהיא רוצה היא יורדת ואתר שאמר ‪5‬‬ ‫שהיה אחאי בר יאשיה שככר מכר זמן רב כי היה בדורות הראשוני׳ קודמים אליו כזמן א‬ ‫הקשה לו והאמר רב מרי ובו׳ והוא השיב‬ ‫קרית דכתיב נסתחי א ת קברותיכש‬ ‫לו ומנו רב מרי וכו׳ צומר שלא היה חושש‬ ‫והא כתיב כי עפר אתה ואל ע ס ר ת ^ *‬ ‫לוונע״ש רש״י ז״ל‪ .‬אז אמר לו דמוכרחים‬ ‫אמד ליה שעה א ח ת קודם ת ד ו ״ *‬ ‫דבריו שהרי קרא קאמר רכתיב וישוב המפר‬ ‫המתים ••‬ ‫זכו׳‪ .‬והוא אמר לו דאקרייך קהלת לא‬ ‫אסלייך משלי ורקב עצמות קנאה וכו׳‬ ‫והטונה כמו שכתב רש״י ז״ל מי שיש לו קנאה ותחרות על חבירו עצמותיו מ י ? ! ועצי‪,‬‬ ‫כתיכ‬ ‫<אמר וישוב המפר אל הארז ובו׳ ולאו למימרא רברשמיס איירי י‬ ‫והרוח תשיכ וכו׳ אלא צדיקים נינהו רק בדבר הזה שיש להם קנאה יצאו מכלל צדיק‪!,,‬‬ ‫ש‬ ‫‪W‬‬ ‫י‬ ‫‪1‬‬ ‫גמורים וא״כ שסיר קאמר והרית תשי י ׳‬ ‫מיד בנקל חשוב כי מכלל הצדיקים הי׳ כאמור‪ .‬וכפל ואמר כל מי שאין בלבו קנאה א «‬ ‫מצמוחיו מרקיבין לדחות מ״ש למיל בסברת רב נחמן שהקנאה ממהר הרקבון אכל אין ה׳׳‪,‬‬ ‫י‬ ‫ז‬ ‫ו ב‬ ‫‪, 3 ,‬‬ ‫א י‬ ‫ב‬ ‫וכ‬ ‫ש ס ו א‬ ‫לשו‬ ‫ע ת י‬ ‫כ י‬ ‫ע ל‬ ‫ה כ י‬ ‫פ י‬ ‫ה י כ י‬ ‫ש א י נ ה‬ ‫ב ד‬ ‫זסשש שמא לא היה בשאר גופו כמו כמקום שנגע וממשמש‪ .‬ומפני הכביר צא רצה ליג«‬ ‫גל גופו‪ .‬וכדי לגלות הדבר א״ל לימול מר לביתא כשאמר לו שהיה עעוכב מבלי רשות‬ ‫‪.‬כסכית‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫י ב מרי ורב נחמן‪ .‬והוא השיב לו דההוא בשעה אחת קודם תחיי׳ המתים ואין חילוק י ‪,‬‬ ‫<‪i,j5‬שר לפצמות ואיירי בצדיקים גמורים דכוותיה דאחי בר יאשיה שלפיס סס בגופם ער ‪P‬‬ ‫אחת קודם תחיית סמתים יאין ספק כי שם נמשך להם אור ומדון מצד הנפש הצרורה כצריר‬ ‫סחייס כאעור עכ״ל‪:‬‬ ‫ב‬ ‫א ו אפשר הנהו קפולאי רמז לחכמים סיו מקפלים ושונים נזה סדריש רצם לומר ע מ י _‬ ‫העצעות זמן רב בעניין תבא בהם התחייה ורב נחמן נפלא איך יממדו העצמות זמן‬ ‫כמהו בלי שום שנד ורקבון והלא כל מורכב הרכבתו הוא השחתתו‪ .‬ואפשר העור היה ע ״‬ ‫קייס‪ .‬וזהו שאמר חזייה גששים וכו׳ וגלו לו כי הסבה גזה טוב המזגתו ושווי הרכבתו ‪L 1‬‬ ‫שלא נתקנ׳ בשום אדם‪ .‬כי הקנאה כאה מרוע התכונה וההמזגה ‪ .‬ומ״ש ליקום מר ל ב י ‪,‬‬ ‫ביתא כי חשב שבגוף ונפש היה בקבר שאס לא כן איך יממדו המצמו׳ בלי שנוי והיא‬ ‫<ו כי אין שם הנפש• וזהו אשר רמז בפתחי את קברותיכם‪ .‬וכתוב אחריו ונתתי רוחי ג ‪1 ,‬‬ ‫וחייתם והנחתי אתכם על אדמתכם‪ .‬ולכן חזר והקשה לו אם כן שאין כאן הנפש ה מ ע נ ג‬ ‫הגוף איך יעמרו העצמות בלי שנוי והלא כל הנחות הגשמיות נמלי תכלית‪ .‬אמנם י ‪£‬‬ ‫תכלית קרוב ויש תכלית רחוק ) י ( כפי ההמזגה‪ .‬ולכן יש םהס לא יעמדו שנה ו מ ה ״‬ ‫יעמדו אל‪ >1‬שנים וזהו שעה אחת קודם תחיית המתים• כלומר זמן מוגבל כפי ה מ ז ג ח ‪,‬‬ ‫יי‬ ‫עכ״ל‪) :‬רש״ט(‬ ‫ר‬ ‫ר‬ ‫‪P‬‬ ‫כ‬ ‫‪r‬‬ ‫ג‪£‬ע‪#‬ח‬ ‫באיש אחד שנ&טר מצאוהו החופרים גשרה בקברו שהיה חי שלא ש ל‬ ‫בו רםה ושאל לו רב גחמן מאיזה סבה והשיב ש ל א היה בו קגאה ו ^‬ ‫‪3‬מח אזגו לשמוע דברים במלים ו נ ו ׳ ‪ :‬בתיא דבי אליהו(‬ ‫וקשה‬ ‫ע‬ ‫ל‬ ‫שבת‬ ‫מרקעואל‬ ‫מאמר‬ ‫יג‬ ‫לב‬ ‫)יג( וקשה )*( זה המאמר מאד למדקדקים בו‪ .‬ראשונה יש לספק לעניין מה נותן המלך‬ ‫זה הסקלון של מלבוש אם לפקדון לבד‪ .‬או להשתמש בהן‪ .‬אם לפקלון‬ ‫לבר קשה שאין הענין מורה כן‪ .‬חרא שנראה שבמס המלך לקראת השפשים מפני שהחזירום‬ ‫מלוכלכים‪ .‬והרי אם אפי החזירום מגוהצים היה לו לכעוס על מציאות הלבישה שפשעו‬ ‫בפקדון‪ .‬ומה גם בבגדי מלכות שהיו מרימין‬ ‫)מאמר י״ג( כונה למלבוש המלך ומשל‬ ‫יד במלך ללטש את בגדיו‪ .‬וכן קשה‬ ‫לנשמה הטהורה של צדיקים וההפך הפך‪.‬‬ ‫בפקחים שהחזירום מגוהצין נראה דאפילו‬ ‫אם היו לובשים אותם לא היה מקפיד כיון‬ ‫ף ן ^ ן רבנן והרוח תשוב אל האלהיס‬ ‫שהחזירום מגוהצי׳ והלא היו פושעים‬ ‫וכו׳ תנה לו כםו שנתנה לך‬ ‫כפקדון ‪ .‬ועור קשה שכפי הנמשל שהוא‬ ‫בטהרה אף אתה בטחרה םשל לטלך ב״ו‬ ‫הנשמה אי אפשר לפרש לא בסקדון שהרי‬ ‫שחלק בנדי מלבות לעבדיו פקחיןשבהם‬ ‫הנשמה משמשת בגוף ולא במתנה לגמד‬ ‫קסלום והניחו׳ בקופ•׳‪ .‬טפשיםשבהם‬ ‫כי סוף אדם למות ולכן נראה שחילוק זה‬ ‫הלכו ועשו בהם מלאכה‪ .‬לימים בקש‬ ‫היה לומר שילכשוס לככור ולתפארת וגדולה‬ ‫המלך את כליו פקחים שבהם החזירום‬ ‫להראות לעיני העמיס דאינון מבני היכלא‬ ‫לו כשהן מגוהצים םפשיס שבהם החזירום‬ ‫דמלכא מר אשר יתחזקו בממשלתה ואחר‬ ‫לו כשהן מלוכלכים שמח המלך לקראת‬ ‫כך יחזירום באשר יעלה ברצון המלך לבקשם‬ ‫הפקחין וכעס לקראת הטסשין וגתגום‬ ‫והנה הפקחים אף אס היו לובשים אותם‬ ‫בבית האסורין וכו׳ אף חקביה על גופן‬ ‫בעת הנהגת הגדולה ובהיותם בטלים‬ ‫של צדיקים אומר יבא שלום מ ׳ ועל‬ ‫להתעשר בהם כאשר היו עוסקים ברבר‬ ‫וכו‪/‬‬ ‫נשמתן אומר והיתה נפש אדוני‬ ‫מה וגם בהיותם בבתיהם היו מקפלים‬ ‫שלום‬ ‫ועל גופן של רשעים אומר אין‬ ‫ומניתי׳ אותם בקופסא כרי שלא יתלכלכו‬ ‫אפר ה׳ לרשעים ועל גשמתן אומר ואח‬ ‫ויממדו בקיום נקיותם ונמשך מזה שכבל‬ ‫גסש אויביך יקלעגה בכף הקלע וכו׳ ‪:‬‬ ‫עת שהיו לובשים אותם בהכרח היו מייפים‬ ‫ומנקים ומתקנים אותם באופן שהיו יפים‬ ‫יותר ממציאותם הראשון‪ .‬וכן כשהיו מפשיטין אותם לא היו מניחים אותם אלא בקופסא‬ ‫ונמצא בזה בשהחזירום למלך היו יפיס ומאירי׳ ומזהירי׳ ביתר שאת מכראשונה‪ .‬וז״ש‬ ‫כשהן מגוהצין מה שלא נזכר קורם‪ .‬והרי כאן דמיון הנשמה נקיה בסור מרע ושלמה‬ ‫במשה טוב ‪ .‬ואמנם הטסשין הלכו ועשו בהם מלאכה נמצא שלא התנהגו בהם בכבוד אלת‬ ‫חללום כמלאכת׳ ונתלכלכו הבגד׳‪ .‬באופן שאף אם היו מתקני׳ ומקפצי׳ אותם לפעמי׳ צא‬ ‫אהני משכת הלכלוך והוא דמיון גדול לנשמה שמשתמשין כה למלאכת גופם ותאוותיהם‬ ‫ופוגמי׳ אותה בחבילות אשפותיהם באופן שעם שלפעמי׳ מקיימי׳ קצת מצות אין בהם לי‬ ‫שלימות כלל בי מבירה מכבה מצוהבנולע ‪ .‬ומעתה המשל לומה לנמשל בעצם כי כמו שבגד‬ ‫מלכות אלו נתנו לזמן ללבוש ולהתפאר בכבוד המלכות אשר חלק מכבודו להם כן עניין‬ ‫הנשמות הם בגדי מלטת שהלק הקב״ה לאדם להיותם משתמשי׳ בהם לתפארת ולתהלם‬ ‫ולבטל המלטת וסצדיקי׳ מוסיפי׳ בהם יופי ותיקון המצות מלבד הנקיות ממון והרשעים‬ ‫פוגמי׳ ומלכלכי׳ אותן במעשה יליהס כנולע וכאשר הגיע עת הפקורה להחזיר אליו הנשמות‬ ‫הוא שמח לקראת הצריקי׳ וכועס לקראת הרשמי׳ ודוק‪ .‬כי מה שאמר וקפלום והנימוס‬ ‫בקופסא לא להניחם שם תמיד כי ללבישה נתנן אלא בעת שהיו מסוקי׳ כרי לשמור נקמתם‬ ‫ולהוסיף כתקונם כאמור ‪ .‬ואפשר שהביא המשל גס כן לתקן לשונו שאמר תנה לו כמו שנתנה‬ ‫לן‪ .‬נראה שכל הנשמות נתונות לו ית׳ וחוזרות אליו בין טהורות בין בלתי טהורות אצא‬ ‫שמזהיר שיתטם בטהרה אבל לא תשאר הבלתי טהורה בלי נתינה לו והדבר קשה כי‬ ‫שמות ה ש ע י ׳ אינם נראות לפניו ית׳ כי כמה כתות מזיקים יסגעום בלרך ויסררום‬ ‫לגיהנם ולזה הכיא המשל לומר כי דכרה תורה כלשון בני ארס‪ .‬וגס כי בהיות הנמשל גם‬ ‫‪ p‬שנתינת הנשמות הם ע״י בקשתו ית׳ וגזירתו יאמר מל הנתינה שהיא לו אף אותן‬ ‫‪,‬‬ ‫שאינן‬ ‫שבת‬ ‫פרס‬ ‫מ א ט ד יג י ד‬ ‫שואל‬ ‫‬‫שאינן נראות לפניו ית׳• ואומר שמח המלך לקראת פקחים וכו׳ להורות כנמשל דכר‬ ‫והיא כי בעת סטירת אדם צדיק יש ייחוד וקישור לפעלה בכל העולמות ע״י עליית ; ; ן ‪: 1‬‬ ‫זמסף שמחה וגיל במליוני׳ וככל נשמות סצדקי׳‪ .‬וכן לסיפך בפטירת ארס רש ב ה י ו מ‬ ‫; ‪i -‬‬ ‫גפשו פגומה נותנת כח לקליפה וצד הטומאם ונוסף עצב עמה כנראה מתוך ספר‬ ‫מכמה דוכתין וכיון שכן הקב״ה ככיכול הוא משתעשע ושמח כמה שהוא רואה צ ק א ?‬ ‫היפקמין וצדיקים שהכל שממין לפניהם וכועס במה שהוא רואה לקראת!הרשמים ]הנזסןןיט‬ ‫כאמור‪ .‬עכ״ל החכם גאל״יקו מצ״פת ‪:‬‬ ‫ג ר ן‬ ‫מ‬ ‫ע‬ ‫‪P‬‬ ‫ר‬ ‫ן ד ס פ ל‬ ‫א ת מ ש כ‬ ‫‪ nc‬דף קמ״א וז״ל נופיחזןדצדיקיאדלא‬ ‫הזהר טרשי תחמה‬ ‫עלמא בחר הנא‬ ‫זנאין דההיא קליםא חקיםא וי־נאין י ע‬ ‫ינוני‬ ‫י כה*י‬ ‫ז ייליה‬ ‫ייח‬ ‫י‬ ‫מדיליה לית ליה רשו עליהון כלל זכאה איהו מאן‬ ‫א ת ה נ י‬ ‫ר א‬ ‫כליי!‬ ‫םייליד׳‬ ‫))יד( ראוי »( לדקדק גזה המאמר שאמר ב׳ מלאכים ט ׳ למה מנין אלו המלאכים‬ ‫הקב״ס רואה כל מעשה האדם ותחבולותיו‪ .‬ויותר קשה בענין מניית א^י‬ ‫שלסס• דמה בכך שאם עבר אדם ולא הכין לשבת אחד כראוי וכהלכתו יבול להיות ‪13‬י‪1‬די‬ ‫לשבת אחר אולי לא היה לו יכולת בשבת זה לטבוח טכח והכן‪ .‬אולי יזכה לשבת שלאיזיכ^‬ ‫׳־*^׳חרין‪.‬‬ ‫_ ‪>.‬״‪.‬‬ ‫—־״‪,‬יי‪->-v~ *-‬‬ ‫ובשלמא מלאך רע יענה אמן דדרכו בכך‪.‬‬ ‫)מאמר י״ד( כונה לכ׳ מלאכים המלייס \ _‬ ‫אגל מלאך טוב למס יאמר בעל ברחו אמן‪.‬‬ ‫בערב שבת ומהו יצ״ט ויצ״הר‪ :‬י‬ ‫כי מרה טובה לעולם מרובה ממרת סורענו׳•‬ ‫ועוד מי הכריחו לכך‪ .‬ונראה להקדים באן‬ ‫רבי יוסי ברבי יהודא‬ ‫ף^יא‬ ‫בריתא דפר׳ הרואה תניא רבי יוסי הגלילי‬ ‫שני מלאני השרת מלוין ‪L‬‬ ‫אומר צדיקים יצר הטוב שופטן שנאמר לני‬ ‫לביתי• »‪\n‬‬ ‫לארס בע״ש מבית‬ ‫חלל בקרבי‪ .‬רשעים יצר הרע שופטן• שנאמר‬ ‫טוב ואחד רע‪ .‬וכשבא לביתו ומזנ^ ‪,‬‬ ‫נאם פשע לרשע בקרב לבי‪ .‬ובינוני ׳ זה‬ ‫דלוק ושלחן ערוך ומטתו מוצעת ‪bo»2‬‬ ‫וזה שופטן• שנאמר בי יעמוד לימין אביון‬ ‫טוב אומר יהי רצון שתהא לשבת « ‪ ,‬ר‬ ‫להושיע משופטי נפשו ע״כ‪ .‬צריך לדקדק‬ ‫מהו יצר הטוב ויצר הרמ• הכתוב אומר בכל‬ ‫י• וא«‬ ‫ן‬ ‫י‬ ‫ך ל א ך יע‬ ‫ל מ ך ר״ל בב׳ יצריך ביצר הרע וביצר הטוב‪.‬‬ ‫־‬ ‫לאו‪ .‬מלאך רע אומר יהי רצון ׳ ן‬ ‫ובפרשת בראשית כתיב כי יצר לב האדם‬ ‫לשבת אחרת כך ומלאך טוב עונד‪!11> .‬‬ ‫ל מ ‪ .‬וכתב הר׳רק ז״ל נקראת תאית לב‬ ‫בעל ברחי• יבביאשייז י " ל א ס ר‬ ‫האדם ורעיוניו יצר‪ .‬ואמר שפירו׳ יצר סמו׳‬ ‫י‬ ‫רבי מאיר עשה אדם מצוה אחה נ‬ ‫לו מלאך אחד‪ .‬ב׳ מצות נוחניס ל ‪T ,‬‬ ‫הוא על יצר הטוב מסאי׳ סצדי׳ ססעוך‬ ‫מלאכים‪ .‬מצית הרבה נותנים לו מ ל ‪ ,‬ז‬ ‫ונשען עליו תצרהו מרע לתת לו שלום בי בו‬ ‫ך‬ ‫הרבה שנאמר ני מלאכיו יצוד‪ ,‬לך‬ ‫בסיס ‪ .‬כתב עין ישראל לקרב אל השכל‬ ‫הבנת ב׳ יצרים ראוי לומר שכמו שהאדם‬ ‫ש«י‬ ‫)בעקיר׳ ׳ י ^‬ ‫׳׳*‬ ‫סרק ט ׳ ( ‪:‬‬ ‫מורכב מגוף ונפש‪ .‬ובעבור שיתקיימו‬ ‫שניהם הושמו לו כמות אלו להשלמת‬ ‫‪1Mn‬‬ ‫‪1‬‬ ‫א‬ ‫י‬ ‫ם‬ ‫א‬ ‫ה נ ג ם ת‬ ‫‪,‬‬ ‫ח‬ ‫כ‬ ‫ע י ג ד‬ ‫ו מ‬ ‫כ ן ‪ 5‬ל‬ ‫א מ‬ ‫כ י ח‬ ‫ז ת ה‬ ‫כ ה ח‬ ‫י ת‬ ‫א כ‬ ‫כ ן ‪/‬‬ ‫ס‬ ‫ה נ ח יני‬ ‫ו־מיו יצדק מאמרם ז״ל שסי‬ ‫ח מ צ‬ ‫‪IP' 1‬‬ ‫ו כ ס י נ‬ ‫‪,‬‬ ‫ש‬ ‫מ‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫ש ל י ם‬ ‫מ‬ ‫א‬ ‫;‬ ‫" ״ ; ״ ‪::‬ז;׳‪,‬‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫כי מיל הוא מתאוס לינק ומל זה נאמר לסתת משלית י י ז ־‬ ‫ו ב ה י י ת ו ס ל ך‬ ‫תשוקה‬ ‫מ‬ ‫ר‬ ‫^ ליעי‬ ‫ז ת‬ ‫ה‬ ‫עבת‬ ‫פרק‬ ‫כל כתבי‬ ‫מאטד‬ ‫יד‬ ‫לג‬ ‫חשוקה גופיית מד שמגיע לי״ג שנה כקרוכ ואז יתעורר כו כח השכלית ומשם והלאה כאשר‬ ‫יאמר ח‪ ,‬נבו הלא טוב לנו להשתמש מאיתו כת המתעורר למה שלא יהיה כליון לנפש כמו‬ ‫ליקה המזון הראוי והמשגל כעתו כפי הראוי‪ .‬ויהיה נשמר מן העריות שאםרה תורה‪ .‬וגם‬ ‫אם יקדש ענמו במותר לו ובתנאי שלא יהא פרוש לגמד אלא יקח אשה רארה להוליד בנים‬ ‫עובדי השם בתורה ובמצות זה הכח השכלי מחובר עם המתעורר נקרא יצר שוב ויצר סמוך‪.‬‬ ‫וכשאמר סתם או לי מיצרי הוא כנוי ליצר הרע‪ .‬וכונת התנא במה שפיו״ בכל לבבך מ ׳‬ ‫יצריך שאזהרת הכתוב הוא לומר שיכניע יצר הרע לאהבתו יתכרך אבל לא יסגף עצמו לבשל‬ ‫יצר הרמ לגמרי אצא יהיו שניהם מחוברי׳ יחד• ויעשה מהעיקר עיקר ומן השפל מפל‬ ‫ולכוונה זאת דרש רבי יושי הגלילי צדיקים יצר טוב שוסטן ליל שהוא שופט כל כחות הגון!‬ ‫אבל לא להמיתן לגמרי אלא כל תאות הנכללות בלשון יצר הרע הן הנה כעברים המשרתים‬ ‫נכנעים אל מצות השופט שהוא היצר טוב‪ .‬והרשעים בהפך שאדון הבית הוא יצר רע‪ .‬ואם‬ ‫לפעמים הולך בדרך יצר טוב הוא במקרה להשלים רצון הגוף כמעשה הצכועים וכדומה כזה‪.‬‬ ‫ויהיה יצר טוב מלאך טוכ‪ .‬ויצר רע שד או מלאך רע והוא מצאך המות‪ .‬ולא שיהיו שני‬ ‫נבראי׳ מחודשים באדם ‪ .‬וזהו בונת אמרם ב׳ מלאכי השרת הם שני יצרים המשרתים את‬ ‫האדם בזה העולם שהוא כנוי לערב שבת• וזהו אמרם מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת‬ ‫ואס הולך האדם בזה המולם דרך התורה והמצות שהם ב׳ נרות דכתיב כי נר מצוה ותורם‬ ‫אור מלאך טוב אומר בו׳ לשבת סבא׳ שהוא עולם הבא יהיה כמו כן‪ .‬או בעולם הזה יזכם‬ ‫אחר מותו כן כענין ר׳ רכל בי שמשי הוה אתי לביתיה ומקדש‪ .‬ומלאך רע בעל ברחו כוי‬ ‫הוא יצר הרע ומלאך המות אץ שילטון כי החסידי׳ אין טומאה בהם כדאיתא סרק הנושא‪.‬‬ ‫וזהו כונת צוואת רבי נר דלוק במקומו כו׳‪:‬‬ ‫)מדושין(והכוגה להם ז׳׳ל להיות כי כל ימי השבוע יש להם פעולה מיוחדת בבריאה שבכל יום‬ ‫ויום מששת ימי בראשית היה בכל יום מלאכתו המיוחדת‪ .‬אמנם בשבת שכת הקכ׳׳ס‬ ‫ולא היה שם מעשה כלל‪ .‬לזה כאילו מתרעם השבת שהיא בטלה ואין לה חלק ומעשם‬ ‫מריאה וזהו אמרם בן זוג ולא בת זוג כמאמר בכל מקום להזכיר כת זוג‪ .‬והטעם כי הזכר‬ ‫הוא הפועל ומשפיע לנקבה ‪ .‬לזה באם‬ ‫התשובה כנסת ישראל יהיה בן זוגך כלומר‬ ‫ו ג ! מ ד ר ‪ #‬ז רש״בי תגא אשרה שבת‬ ‫היותר שלמים שבהם יתעסקו ויסמלו בס‬ ‫לפגי הקב״ה לכל גתת‬ ‫י‬ ‫מלאכת ה׳ והוא למוד התורם שכך הקבלה‬ ‫בן זוג ולי לא נתת בן זוג‪ .‬אמר לה‬ ‫שנתנה שבת לישראל כדי שיתעסקו בם‬ ‫מ פ ת ישראל יהיה בן זונך‪ .‬וכיק שעמדו‬ ‫ביותר באותו יום וזהו סור ושמרו בני ישראל‬ ‫ישראל על הר סיני אמר להם הוו‬ ‫את השבת והיא זמן םעונ׳ של תלמידים‬ ‫זכורין לאותו דבר שאמרתי לשבת כנסת‬ ‫חכמים בשבת הנקראת כלה וזהו בן זוג‬ ‫ישראל יהיה בן זונך הה״ד זכור את יום‬ ‫של שבת והס הקידושין ממש וזהו זכור את‬ ‫השבת לקדשו עכ״ל ‪:‬‬ ‫יום השבת צקלשו בקידושין ואומר והוו‬ ‫זכורין מיום השבת הנדוצ הנעלם והצפון שנתקדשתם בהר סיני‪:‬‬ ‫וכתב בעל מיקרים ) י ( ז״ל פי״א מאמר ב׳ וז״צ אמרה שבת לפני הקב״ה רבונו שנ עולם‬ ‫לכל נתת בן זיג וכו׳ הנה באמרס אמרה שבת בלשון נקבה יורה שירמוז עצ מדס‬ ‫שהיא מושפעת ולא משפעת והוא השכל העשירי וקראוהו שבת לפי שחכמי הקבצה יימסו‬ ‫כל יום מימי בראשית אל עלול אחד מן הז׳ שכציס האחרוני׳ ויקראו העלולים ספירות ‪.‬‬ ‫ויאמרו שהג׳ הראשוני׳ הם דבר רומני ויקראו אותם אור שאינו נתפס‪ .‬והז׳ האחרונים‬ ‫ייחסו כל אחרמםם אל יום מזי ימי בראשית ויקראו את המשירי שבת לפי שהוא אחרון‬ ‫םמלולים ובו שכת ההשתלשלות ויאמרו שהשכל האחרון שהו׳ השכל העשירי והוא השכל‬ ‫הפועל והוא הספירה העשירית שיקראוה שבת נתרפמ׳ לפני השם יתברך למה השבת בם‬ ‫ההשתלבות ולא היה לה כת זוג‪ .‬כלומר נמצא אחר שיהיה שכצ עומר נעצמו וכמו שהו<‪/‬‬ ‫בשאר‬ ‫ש ב ת‬ ‫מ א מ ר יד‬ ‫טרק כל כתבי‬ ‫בשאר השכלים שיה״ מושפע מענה מר שנשארה היא הנקנה ומושפמת וצא משפעת‬ ‫‪^ .‬‬ ‫‪UkM.‬‬ ‫‪_ .‬‬ ‫‪mm‬‬ ‫•‪•V^XWl IkVkk• •tUtlta M«t‬‬ ‫מאמרם‬ ‫הנשמה יתירה שיש נארם נשנת ובמוצאי שנת נמלית הימנו שנאמר שנת וינפשו וי א‬ ‫נפש והמשכיל ינין ‪ :‬וזהו מנין‬ ‫‪ 3‬ל |‬ ‫‪ J l E W t t r f‬שאמר לו קיסר לרבי יהושע בן חנניא סדוע תבשיל של שכת די‪-‬״‬ ‫גורף‪ .‬אמר ליה תבלין יש לגו ושבת שמה ואגו מטילין אותו ל ת י י‬ ‫י‬ ‫זמתוך כך ריחו נודף‪ .‬אמר לו תן לי טמנו• אמר ליה מי שמשמר השבת מועיל ל‬ ‫שאינו משמר את השבת אינו מועיל לו ‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ו כ ן‬ ‫י<‬ ‫‪v‬‬ ‫והבונה של זה המעשה ששאל זה הקיסר על שכת הנעלם מלוע ריחו נודף רצה ט שיסי‪-‬‬ ‫מנוחה לנשמה שם ינוחו כל יגימי כת המנוריהיס עצמם כזה העולם ושאל ‪ 3‬י‬ ‫״‬ ‫זט לאותו ריח טוב של שמן אפרסמון ושאר ריחות שכגן עלן שהנשמה נהנית מהן‬ ‫<‪--^X‬‬ ‫תבלין יש לנו ובו׳ רנה ט בשביל השומר שכת כזה סעולם יזכה לאיתי שנא‬ ‫בערב שבת יאכל בשבת ועול רמז לו בל מי שאינו מאמין בשבת בראשית ששבת בי ה ק י ״ ‪3‬‬ ‫לא יזכה לאותו שבת‪:‬‬ ‫מ‬ ‫א‬ ‫ע ״ ד מ י‬ ‫ס‬ ‫_‬ ‫‪ H E ^ t t l‬באדם אחד שהאריך ימים ולא מצאו לו שום זכות אלא שלא‬ ‫ן יע״ג ל'‬ ‫י‬ ‫ן‬ ‫אלא‬ ‫י ? ״ל עי‬ ‫^‬ ‫‪ 3117‬מעשה בנכרית אחת שרית שמתה וכששמטו אותה בקבר עמדה ואמרה כ ע ו ל !‬ ‫אחר הייתי‪ .‬ראיתי יהודים בגן עדן ובתוכם אשה אחת יהודית הכירה יאשד‪!,‬‬ ‫טחבייתך אטיה ‪avo‬‬ ‫שראתה בית יד שלה מטונף בחלב ואמרה לה למה אח‬ ‫אחת הדלקתי נד בשבת לכך נעשה לי זה הבוש* שבית יד שלי מפוגף בחלב לו*‪«,‬‬ ‫*‬ ‫ולזכיין‪ .‬על כן יש ליזהר מאד להדליק בעוד יום ‪:‬‬ ‫בטורגםרוםוס שפגע ברבי עקיכא אמר לו מה היום מיומיפ‪ .‬אמר ‪u‬‬ ‫‪I‬‬ ‫ומה גכר בגובדין‪ .‬אמר לו ומה אמרתי לך זמה אמרת לי‪ .‬אפר לו ‪! 3‬‬ ‫עקיבא אמרת לי מאי שגא יום שבת משאר ימים ואמרתי לך ומאי שגא טורגוסרו ‪,‬‬ ‫מן שאר גוברין‪ .‬אמר ליה אני מלך מלכים רצה לכבדני‪ .‬אמר לו רבי עקיבא ו ‪f 1‬‬ ‫מלכים רצה שיכבדו ישראל את השבח‪ .‬אפר לו ואם כן למה הוא עושה בו מ ל א כ י‬ ‫אמר לו ואיזה מלאכה הוא עושה אמר ליה משיב הרוח ומוריד הנשם וכו׳‪ .‬א״ל ‪rl‬״‬ ‫עקיבא שנים הדרים בחצר א׳ אם אין זה נוחן עירוב וזה נותן עירוב שמא מותרין ‪! J .‬‬ ‫לטלטל בשבת‪ .‬אבל אם דר אדם אחד בחצר אחד נ ח ל אפילו כאנטוכי»»' ?״‬ ‫מטלטל בחצירו לסי שאין לאחר רשות עטו‪ .‬והקב״ה י׳ח‪ .‬השמים כםאו והארץ‬ ‫ת ל י ו מ ל א כ ל הארץ בבודי ואין לאחר רשות עטו לפיכך מטלטל בעולמו‪ .‬ולא ‪J L‬‬ ‫אלא המן יוכיח שהוא היום יום שבת קודש לפי שבכל השבוע היה יורד ובשבת ‪ : { ,‬י‬ ‫היה יורד‪ .‬ולא עוד אלא נהר סמבטיון יוניח שבכל יום הוא רץ ומושך אבנים וכ<א ״‬ ‫דוא נח• ולא עוד אלא קבר אביך יוכיח שבכל השבוע עולה עשן מקברו‪ .‬ובשבת‬ ‫נח הלך וראה שהוא כך וכף ‪ ) :‬י ( )חסר ייח(‬ ‫ד י‬ ‫ט‬ ‫? | י‬ ‫‪3‬‬ ‫‪ 3‬ב‬ ‫ב‬ ‫ש ב ת‬ ‫ב ש מ‬ ‫ז י ת ‪:‬‬ ‫ס פ‬ ‫ח ס י י י ם‬ ‫ס י ט‬ ‫מ ש ו נ ה‬ ‫סעשה‬ ‫ד‬ ‫ם‬ ‫מ‬ ‫ד‬ ‫כ‬ ‫סליק מסכת שבח ונתחיל מסכת ןירובץ בסייעתא דשמיא‪.‬‬ ‫א‪0‬יר‬ ‫ט ם כ ת עירובין פ ר ק‬ ‫ראשון‬ ‫מאמר טו טז‬ ‫לד‬ ‫)מאמר ט״ו( כונה למאמר ז׳ל ג׳ שנים‬ ‫ומחצם וכוי נוח לאדם שלא נברא משנברא‬ ‫וכר וכונה על אלו אמרה הלכה כמותינו‬ ‫ט׳‪:‬‬ ‫)שו( הדטב״א זכרונו לברכ׳ כתכ על אלד‬ ‫ואלו דברי אלהיס חיים‬ ‫כר• ) י ( שאלו רכני צרפת זכרונס לברכי‬ ‫היאך אפשר שיהיו שניהם דכרי אלהים חיים‬ ‫בהיות שזה אוסר וזה מתיר‪ .‬ותרצו כי‬ ‫כשעלה משה למרום לקבל תורה הראו לו‬ ‫על כל לבר ודבר מ״ש פנים לאסור ומ׳ינן‬ ‫להיתר‪ .‬ושאל להקדיש ברוך הוא על זה‬ ‫ואמר שיהא זה מסור לחכמי ישראל שבכל‬ ‫דור ודור ויהי׳ ההכרע׳ כמות׳ ונטן הוא‬ ‫לפי הדרש‪:‬‬ ‫ו ׳ אבא אמר שמואל נ׳ שנים נחלקו‬ ‫ב״ש וביה הללו אומרים הלכה במותינו‪.‬‬ ‫והללו אמרו הלכה במותינו‪ .‬יצתה בת קול‬ ‫ואמרה לחפ אלו ואלו דברי אלהים חיים‬ ‫הן‪ .‬והלכה כדברי ב׳׳ה‪ .‬וכי מאהד דדברי‬ ‫אלהים חיים הן כלם למה זכו ביה‬ ‫לקבוע הלכה כםותס מפני שנוחי׳ הם‬ ‫ועלובים הם‪ .‬ושונין דבריהם ודברי ביש‬ ‫ולא עור אלא שמקדיםין דברי ג״ש‬ ‫לדבריהם ‪:‬‬ ‫)פז( וכדרך האמת יש שעם וסור בדבר‪.‬‬ ‫יפשפש במעשיו ואמרי לה‬ ‫ימשמש ט ׳ פירוש יפשפש שייך לשעבר‬ ‫כדאמרינן במי שיסודן באין עליו• וימשממ‬ ‫שייך להבא שיזהר מכאן ואילך לדקדק תמי‬ ‫במעשיו וליזהר בהם ולהזכיר׳ על לט‬ ‫תעיד וכענין שאמרו תייב אדם למשמש‬ ‫בתפליו בבל שעה וחייב ארם למשמש‬ ‫בכגדיו עכ״ל‪:‬‬ ‫אמר‬ ‫‪S‬‬ ‫‪m‬‬ ‫ב‬ ‫ש פ ר כ‬ ‫‪7‬‬ ‫ל‬ ‫ר‬ ‫" ^ ^ ^ ^ ^ ^ ‪2 1‬‬ ‫׳ יי '‬ ‫בדרך אמונה מאמי '‬ ‫שהשכל האנושי הוא עצם מוכן מטבעו וכי באמצעו׳ החושים וההשתדלות‬ ‫ל ‪ .‬ולזה אומר שיותר שלמות לו היותו נברא‬ ‫ל‬ ‫מהיותו בלתי נברא כי בהיותו בלתי נברא צא יצא מן הכח אל הפועל‪ .‬והשני חשב שהשכל‬ ‫האנושי הוא שכל בפועל מטבעו ושלם‪ .‬ו ט‬ ‫היותו מלובש בהכנה הוא מקרה קרה לו‬ ‫)מאמר ט״ז( כונה למאמר נוח לו לאדם‬ ‫וכי אין מטבעו‪ .‬לזה אמר נוח לו שלא‬ ‫שלא נברא משנכרא וכו׳ ‪:‬‬ ‫נברא כף כי בהיותו בלתי נברא הוא שכל‬ ‫בפומל‪ .‬ובבואו הנה ישוב בכח ונמנו וגמרו‬ ‫רבנן שתי שגים ומחצה נחלקו‬ ‫ף^ן‬ ‫כי נוח לו שלא נברא ונטו אל הדפת ההוא‬ ‫ביש וב״ה הללו אומרים נוח‬ ‫ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו יראה שאפילו‬ ‫לו לאדם שלא נברא משנברא והללו‬ ‫שלא ירויה דבר בבואו הנה אחר שהוא‬ ‫אומרים נוח לו לאדם שנברא יותר משלא‬ ‫סמל הנה אס עויין לו קניין השכל המעשי‬ ‫נברא נמנו וגמרו גוה לו לאדם שלא‬ ‫אשר איננו נמצא לו בהיותו שכל בפועל‪.‬‬ ‫נברא יותר משנברא ועכשיו שנברא‬ ‫אבל כאשר יחובר לו הנוף אז יהיה אפשר‬ ‫יפשפש במעשיו‪ .‬ואמרי לה ימשמש‬ ‫לו קניית השכל המעשי׳ ולזה מה שאמר‬ ‫במעשיו ע״כ‪ .‬סליק ‪:‬‬ ‫עכשיו שנברא יפשפש במעשיו כלומר ישתלל‬ ‫י ש י ג‬ ‫מ ש ל מ ן ת‬ ‫ן י ‪ 5‬א‬ ‫מ ן‬ ‫ה כ ח א‬ ‫ה פ ן ע‬ ‫‪,‬בעבודת הקודש חלק העבודה םכ״כ כתב טונה על זה המאמר כי האומרים נוח לו לארם‬ ‫שלא נברא משנברא‪ .‬לפי שמצד חמרו והשטן העומד מל ימיט מוכן ומעותר‬ ‫אל‬ ‫מרק ראשון‬ ‫עירובין‬ ‫יז‬ ‫מאטדטז‬ ‫יאל הנטיה אל הפך מה שניצר עליו וטוב לו‪ .‬עור שס‪ .‬ולא יברא להגריצ פשע ולסרט״ א ש ‪.‬‬ ‫לאדי שלא ישלים הייחוד שטצר לייחוד אכצ יקצץ ויפרי׳ מחובי וזה הפך מה שכיון בנריאתו‪.‬‬ ‫והאומרים נוח לו לאדם שנברא‪ .‬צפי שאס ברא יצר הרמ וחמדו יטהו מני הרק־ • ה כ ה‬ ‫ברא לו תורה תבלין והיא תימצהו לשמור גריאותו לכלתי ימליא ותדריכסו בדרך הי!שר‬ ‫למצוא דברי מפץ להשלים התכלית המכוון בו שהוא הייסוד ושלמות ה ב ט ל ‪ .‬נמנו ו ג מ‬ ‫טח לו שצא נברא‪ .‬צפי שאפשרות נטותו מן הדרך קרוב מאור מצד חמרו ויצרו סרכג‬ ‫ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו ויבדוק מצמו ממכירות שמשה כבר ויבמרס‪ .‬כלומר י ת ו‬ ‫וישוב ויתכפר• ואמרי לה ימשמש שיתן מיניו מל דרכיו ולא יסית רמתו כלל‪ .‬ויזהר ב מ ע י י ן‬ ‫דתן אל לבו הכונה בכריאתו שהוא היחוד והמכורה וישלימנה ע*כ ‪) :‬חסר כ(‬ ‫‪0‬‬ ‫ה‬ ‫ר ן‬ ‫‪m‬‬ ‫ל ה‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ס מ י‬ ‫ה‬ ‫נ‬ ‫נ ס ה‬ ‫כנ}‪,‬ן‬ ‫" ק‬ ‫<יז( יש להקשות מל זה המאמר למה לא נתקבלה תשובתו‪ .‬יא'" ניני‬ ‫ואין להמלט מזה מעטיו של נחש אס כן למה עשה כ״כ תשובה גדולה‪ .‬ועוד ק‬ ‫*‬ ‫למה לא הזכיר שגס חוה משתה תשיבה ‪ .‬מ׳׳ק למה משה אלו ג׳ מיני תשובה דוקא ‪.‬‬ ‫למה כלס נק״ל שנת ‪ .‬אלא נ״ל כי אלו ג׳ מיני תשובות נגד ג׳ מיני חטא שחטא‬ ‫שניארס בעל תירת העולה בפי ס״ט מח״ג‬ ‫)מאמר יז( כוונה למאער אדה׳׳ר ‪p p‬‬ ‫והביא הרמב״ס ז״ל שכתב כשמינה פרקים‬ ‫גדול היה‪ .‬ודרש לתשובי‪-‬‬ ‫ובס׳ מדע שזהו מחכמת הרופאים הגופות‬ ‫וענין חטא אדם ‪:‬‬ ‫וסנסשות שאס נטה האד׳ אל א׳ מן הקצוות‬ ‫צדכין לקרכו אל קצה השני כדי להרחיקי‬ ‫ך^י מאיר אומר אדם היאשון ח ס י ‪-‬‬ ‫ממה שהורגל עד שישאר אח״כ כמיצוע ‪.‬‬ ‫גדול היה ביון שראה ש ג ק ‪.‬‬ ‫וכן היה כענין האד׳ לסי שהיה כרוך אחר‬ ‫עליו מיתה ישב בתעגיח ק׳׳ל שגה ו ‪ . 0‬׳‬ ‫״‬ ‫צ‬ ‫י‬ ‫האשה יותר מדאי‬ ‫מן האשד‪ ,‬ק״ל שגה והעלי׳ זייזין‬ ‫< ‪,‬‬ ‫יותר מדאי ק״ל שנה מד שהרגיש‬ ‫תאנה על בשרו ק״ל שנה כו׳ ‪.‬‬ ‫שאח״כ היה בדרך המיצוע ‪) .‬תשר בא(‬ ‫)*( ולזה נאמר ויחי ארס מאה ושלשים‬ ‫ש נ ס ‪ .‬ויולד בדמותו בצלמו ויקרא את שמו שת ר״ל כי הארס הוא האמצעי‬ ‫סמליוני׳ השכלי׳ הנברלי׳ וכין התמתוני׳ שאין להס שכל כלל ‪ .‬ולזה נאמר כי ) ‪L‬‬ ‫•ק״צ שנה הוליד בדמותו וצורתו שהוא דרך מיצומ ויקרא את שמו שת כי זהו י ‪ ,‬״‬ ‫העולם‪ .‬ולזה אחרי הטומאה צותה התירה לישב בדמי טםרס‪ .‬גם כן להורות שא!« שמצד‬ ‫<ווס הס טמאים מ״מ מצר האדם הס טהורים כי שב עליסם בתשובה גמורה ‪ .‬ובהיות ;‬ ‫חשוכתו תוך אותן ק״ל שנה היתה טוכ מצד ורע מצד כי מצד כוונתי להרחיק מ י ת ר ‪,‬‬ ‫המשגל היה טוב אמנם מצר העעשה במצמו היה רע‪ .‬לז־ הדס טוהר הוא מצד טהור ו >‬ ‫טמא כי מצד בעלה הם טהורים‪ .‬והס הבמילית המותרות שכיון בהם להמטיטן אמנם מ‪^5‬‬ ‫מצמן היה טמא‪ .‬וע״כ אל המקיש לא תבא ובכל קודש לא תגע כי נאמת הוא רע ״‬ ‫שהוא טהור נגד בעל ואשתו • והיה מספר ימי טוהר ל״ג בזכר יס״ו בנקבה כי ס״י חצי ‪P‬׳‪y‬״‬ ‫ול״ג הוא רביעית ק״ל מלבד רביעי יום י ו ת ׳ ‪ .‬וזהו מאמר׳ ז״ל שהאדם מטעא בלובי‬ ‫והאשה באודם ‪ .‬כי האדם חזר בחשובה והוא הצוק ‪) .‬חסר נ נ ( ) י ( וחוה מ כ י '‬ ‫•באודם כי היא עדיין בחטא ולא טשתס שוס תשוב׳‪ .‬והנה בהיות כי חטא כזה ‪* $‬‬ ‫יסורין גדולים ותעניות עבור האכילה שאכל למ״ר אתרוג ולמ״ר תאני שבשביל זה ה ב‬ ‫ש‬ ‫ד‬ ‫ע‬ ‫ן‬ ‫א‬ ‫כ‬ ‫‪r‬‬ ‫נ ס‬ ‫ס‬ ‫ר ש‬ ‫ע‬ ‫מ ‪ :‬ן נ‬ ‫מ ו‬ ‫‪M‬‬ ‫ד‬ ‫‪f i‬‬ ‫ב י ן‬ ‫סן‬ ‫כ‬ ‫ד‬ ‫מ‬ ‫ר‬ ‫א‬ ‫ו מ‬ ‫ר‬ ‫ע ג‬ ‫עירובין‬ ‫פ ר ק ע ו ‪ #‬ק פסין‬ ‫מ א ט ד יז‬ ‫לה‬ ‫נמשכת‪ .‬ואמרי הנבעלת לערל קשה לפרוש והוא מבואר‪ .‬וי״א טפר בעיקר היה זהו דעל*‬ ‫שבחשו בהשגחת ה׳ ובשכר ועונש‪ .‬וי״א צדוקי היה הוא דעת המקובל שיאמר ב׳ רשויופ‬ ‫הן‪ .‬ומה שלא עשתה תשובה גס היא שלא נצטותה עליה כי אס לארס כפי כוונתה ודעתה‬ ‫צכך נתקללה יותר כקלל׳ טבעית שאמר לה הרבה ארבה עצבונך וט׳ ודם נדות • וזהו‬ ‫סור שהאמה מטמאה באודם כי נשארה בחטאה רשום בגופה‪ .‬ואדה״ר ירע שנקנשה עליו‬ ‫מיתם אעפ״כ לא נמנע מלשוב כרי שבעוה״ב לא יהא עונשו שמור שם להכריתו בי עבד‬ ‫על מצות ל״ת וכריתות וחלול השם‪ .‬וגרם מיתה לו ולכל העולם כולו‪:‬‬ ‫כתב ע׳׳י בב״ר בתוב ענין זה על פשוק וייצר ת׳ את האדם‪ .‬מלך במשפט יעמיד א ר ן ‪.‬‬ ‫מלך זה מלך ממ״ה הקב״ה • במשפט יעמיד ארץ שכרא את העולם בדין שנא׳‬ ‫בראשית ברא אלהים‪ .‬ואיש תרומות יהרסנ׳ זה אדם שהיה גמר חלתו של עולם ונקראת‪:‬‬ ‫מלה תרומה שנ״ ראשית עריסותיכ׳‪ .‬א״ר יוסי כאשה הזאת שהיא מקשקשת עיסתה במים‬ ‫ומגבהת חלת׳ מבנתים כך בתחל׳ ואד יעלה‬ ‫דרש לג׳ מצות נשים(‬ ‫)ירושלמי רשבת‬ ‫מן הארן ואח״כ וייצר את האדם עכ״ל ב״ר‪.‬‬ ‫עור בב״ר מפני מה מהלכות הנשים אצל‬ ‫‪ Q ^ J J‬הראשון חלה טהורה היה‬ ‫העת תחלה ע״י שגרמו מיתה לעולם‪ .‬ומפד‬ ‫לעולם כדכתיב וייצר ה׳‬ ‫מה ניתן לה מצות נדה ע״י ששפכה דמו של‪.‬‬ ‫אלהיס את חאדם וגו׳‪ .‬ואתיא כההיא‬ ‫אדם‪ .‬ומפני מה ניתן לה מצות תלה ע״י‬ ‫דאמר רבי יופי משהאשה הזאת מקשקשת‬ ‫שקלקלה אלס״ר שהיה גמר חלתו של עוצם‪.‬‬ ‫עיסתה היא מגבהת חלתה‪ .‬וגרמה לו‬ ‫ומפני מה ניתן לה מצות נר של שבת ע״י‬ ‫זןוה מיתה ‪ .‬לפיכך נמסרה מצות חלה‬ ‫שכבתה נרו של עולם והוא נשמ׳ אדה״ר ע׳׳כ‪,‬‬ ‫לאשה‪ .‬אדם הראשון דמו של עולם היה‬ ‫וכל המצווה ועושה הוא גדול המעלה ‪.‬‬ ‫הה״ד שופך דם האדם וגו׳ ‪ .‬וגרמה לו‬ ‫והאשה נצטוות בג׳ מצות רשומות רומזות‪,‬‬ ‫חוה מיתה ‪ .‬לפיכך גמסרה מצות נדה‬ ‫לג׳ מעלות על חטאתה אשר חטאה בכל א׳‬ ‫לאשה‪ .‬אדם הראשון גרו של עולם היה‪.‬‬ ‫מהנה והלא זה עול וחמס מה שאין ראוי‬ ‫חוה‬ ‫הה״ד גד ה׳ נשמת אדם‪ .‬וגרמה לו‬ ‫לחשוב במעשי הש״י כל זה הביא בעל ע י ׳ י ‪.‬‬ ‫לאשה‪:‬‬ ‫מיתה לפיכך גמסרה מצות הגר‬ ‫וכ׳ עוד להבנת המאמר כשלימות כי אדה״ר‬ ‫נגזרה עליו מיתה כי שמע לקול אשתו וכרי‬ ‫ש^א תזיק&ז מול היה מן הראוי להפרידה ממנו לגמרי אבל זה נמנע לאדם שיהיה בלא‬ ‫אשה שלא לי שיש לו צורך גדול אליה להוליד בדומה אלא גם לענין השלמות אמתי האפשרי‬ ‫לארם להשיג בעיון ובמעשה צריך שירות האשה כי הוא לבדו לא יוכל לשרת א״ע וצהתטרר‬ ‫בעיונו‪ .‬וזה אומרו צא טוב היות האדם לבדו‪ .‬ואיך יתוקן העתיד שלא תגרום עוד נזלן‬ ‫האשה לארס ולכך נצטוותה במצות דוגמות אותו הדכר שקלקלה כראשונה כדי שתמיד‬ ‫כל היום תהיה זהיר׳ מלהוסיף פשע ואשמה ותזכור עונה ‪ .‬וזה למדתי מלשון ב׳׳ר מפכי‬ ‫פ ה מהצט׳ אצ המת תחלה מ״י שגרמו מיתה ט ׳ ר״ל שהרגיל הקב״ה טכעה להיותה‬ ‫הולכת לגמול חסד מם המתים בראשוני כדי שע״י מרה עורה הזאת תזכור כי היא גרמה‬ ‫מיתה ותהיה זהירה מלגרום עור נזק אחר והזכיר לשון נתינת מצוה בכל אחד מג אלה‬ ‫לרמוז למה שאמרתי כי בכל עת שתבא לירה נתינת׳ עיסת׳ וזמן נדתה והרלק׳ הנר תזכור‬ ‫מצותו ית׳ בבל אחד מהן ותהיה זהירה בהן שלא תחטיא עוד לאדם ‪ .‬עוד כתב הע״י*‬ ‫טונה לזה המאמר וז״ל איך האלם נברא מגוף ונפש שנא׳ וייצר ה׳ את האדם עפר מן‬ ‫האדמה ויפח כאסיו נשמת מיי׳ וכנגד הגוף כט אותו כשם חלה שכמו שכעשי׳ מקמל‪1‬‬ ‫ומי׳ כן גוף האלם מורככ מעפר ומים ושאר יסודית‪ .‬וכנגד הנפש הזכירו נר ה׳ נשמת‬ ‫אלם‪ .‬מור נרמז במאמר זה אל כ׳ מציאות והס מציאות מחדש ומציאות מתמיל ‪ .‬ובאלנ*‬ ‫נתחלש מציאותו מן המסר והיסודות הלומה לחלה‪ .‬ומציאותו המתמיל הוא בסבת הל«‬ ‫בי הלם הוא הנפש ר׳׳צ סבת העמדתה והתמדת שכח החיוני וכוונתם ז״ל ללמדנו שאעי׳פ‪.‬‬ ‫שנגזר׳‬ ‫‪,‬‬ ‫ירושלמי‬ ‫דעירובץ‬ ‫מ א ט ד יז‬ ‫שעזר׳ מיתה על האדם בסכת אשתו עריץ נשאר מקום לשניה׳ לתקן עוותם ויהיו נונן*•‪,‬‬ ‫בם כסכת קיום המצות מיוחסות לגוף ולנפש וקלקלתו תקנתו ריל כי האש׳ מלמ׳ ש נ י מ ‪/‬‬ ‫לו מיתה היא תהי׳ סכת השארות נפשי ס״י קיום סמצות ויזכו לאורך ימים‪ .‬עוד כיונה‬ ‫כוונת כל התור׳ וכלל המצות נחלקו צכ׳ מיני׳ הא׳ מצות מעשיית כהפרש׳ חלה ידם‬ ‫כי שתים סנה איות למ״מ • ושמירת נרה מצות צ׳׳ת ושתיהן ממין מצות מעשיית‬ ‫' מ‪0‬‬ ‫המין הכ׳ מצות מיונית נמשלת כנר ‪ .‬והיות האש׳ מזר לאיש כמ״ע יל״יי‬ ‫<זלוקי׳ זוכה האש׳ לעשות עזר צכעצ׳ כאמצעות טונ שירות׳ וימשך מזה שבאמצעו‪-‬‬ ‫‪i ,‬‬ ‫שניה׳ להיות׳ ימים רבים בעיה״ז הנפסד ולקיום השארת נפשות׳ בעול׳ הנצחי‪.‬‬ ‫גורמת השלום למס׳ ולמעל׳ בדגרסי׳ בירושלמי רעירובין‪) :‬חסר כד( )*(‬ ‫נ‬ ‫כ‬ ‫ו ב כ ל‬ ‫‪/‬‬ ‫מ‬ ‫‪v‬‬ ‫ד‬ ‫א‬ ‫‪p‬‬ ‫להקשות במאמר זה מה שואל המקש׳ מפני מה מערכין בחצרות‪ .‬והצא ‪-J55J5‬‬ ‫תקן עירובץ למשית סייג לשמירת שבת כדי שלא יממו להוציא מרה״י לרה״ר‬ ‫אלא זאת היא השאל׳ של ריכ״ל כיון שלא הית׳ כוונת שלמה בתקני ז׳ אלא לתריש כ ש י ל‬ ‫מקרב סעס ואל יטעו בהוצאת שבת ט ׳ הי׳ לו לתקן רכר יותר קל ע י ן שכ״א מ י ק י ‪, ,‬‬‫החצר ישים על פתחי לחי קט‪:‬׳ להכיר׳‬ ‫)כוונה למאמר מפני מה מערבים ב ת ‪5‬‬ ‫במלמא ודי בזה לשמיר׳ מן הטעות או‬ ‫כו׳ מפני דרכי שלום( ‪:‬‬ ‫כתיקון אחר יותר קל מרוט הטדיחפ לשיתן‬ ‫כל במ״נ ככר לחם א׳ והיא שאלה חשובה ‪.‬‬ ‫ריב״ל ס‪6‬גי סד‪ .‬מ ע ד‬ ‫והחשוב׳ באה מפני דרבי שלום• ר״צ שמלבד‬ ‫בחצרות מפגי דרכי ‪ ctbv‬י‬ ‫הכוונ׳ הראשוני לרז״ל בכל תקנ׳ לצורך‬ ‫מעשה באשה א׳ שהיחד‪ .‬דנובה ל ח כ ד '‬ ‫התקין רכר פרטי ‪ .‬מוד יש לסם כוונה‬ ‫שלחה ערובה גבי ברה נסבתיה נמסו‪/‬י ׳‬ ‫כוללת להממיד ההנהג׳ מדינית‪ .‬ושיהיו כל‬ ‫ישראל אחים ורעים אהוכיס זל״ז דכקיס‬ ‫' י ׳ אשדי‬ ‫?‬ ‫י‬ ‫וגשקתיה•‬ ‫בקיום תורתו ית׳‪ .‬ע׳׳כ זאת האשה שהית׳‬ ‫הכין הוח רחמא לי ולא היינא י ד ן‬ ‫שנוא׳ עם שכנתה שהעירוב הי׳ מונח‬ ‫מתוך כך עשו שלום ההיו דרכיה‬ ‫גוזם וכל נתיבותיה שלום עיב ‪:‬‬ ‫בביתה לא רצתה להוליך היא עצמה ערוכה‪.‬‬ ‫י״צ חלת לחם שלה ‪ -‬לסי שכך הי׳ מנהגם‬ ‫כל אחד מבני החצר סי׳ נוחן ככר לחם וניתנים כל הבכרות בבית א׳ ‪ .‬ומנהג הנשיס ג‪-‬״‬ ‫שהן עצמן היו עושין סעירוכ אס כן זאת האשה שהית׳ שנוא׳ פס שכנתה שלחה ‪ 5‬י‬ ‫גנה • והאשה בעלת הבית קבלה ספת מיד הנער והחזיק׳ בו ונשקה לו ותמבקהו בא׳שע‪/‬‬ ‫בדרך נשים לנערים קטנים‪ .‬ויבא הנער ויגד לאעו ותאער כן הית׳ שכנתי אוהבת ‪•5‬‬ ‫י א קי‪ 1‬לסדור‬ ‫ולא הייתי יודמת‪ .‬מתוך כך באס לדבר עם שכנתה ומשי‬ ‫״ בתלןוי‬ ‫המדיני לסממיד ולהתמיד השלום‪ .‬ולקיום הסדור ז‬ ‫* לבלי‬ ‫מרובי חצירות‪ .‬כי לסיות יסור הטמות בתשמישי י‬ ‫• וקן*‬ ‫הוא רשות הרבים ראה כי טוב למשות מעשה שיורה על בטול זאת המחשנס‬ ‫שיהיו נהשבים כבעל הבית באעצעות שתוף מאכלם‪ .‬ונמשך מפועל;זה הוראה ברורה ש ‪,‬‬ ‫הם נקשרים ומתאחדים זס מס זה‪ .‬וכל יחיד מהם אומר לחבירו שלי שלך ושלך שלי ‪,‬‬ ‫שאר‬ ‫ו‬ ‫‬‫אנשים אחים אנחנו‪ .‬וזאת תהי׳ להם סתחל׳ שהיא יותר‬ ‫^ לבקע‬ ‫מנייני׳ שיהיו ביניהם איש את רמהו ימזירו ולאחיו יאמר חזק‪ .‬ומזאת ה‬ ‫שלום• ימשוך שלום פרטי כי יהי׳ ריב בין ב׳ אנשים מסם כאשר קרה בין שתים נשים ה ~ ‪5‬‬ ‫ע״י‪O:‬‬ ‫שעל ידי זאת המצוה פשו שלום ביניסן פ״כ פי׳‬ ‫מ‬ ‫רן‬ ‫כ י ן‬ ‫תף‬ ‫ד‬ ‫א‬ ‫א‬ ‫ת‬ ‫א‬ ‫ט‬ ‫ר‬ ‫א ט‬ ‫ו ט י‬ ‫נ א‬ ‫ד ד כ י‬ ‫ל‬ ‫ש ג י ס‬ ‫א ה‬ ‫י י ט ס ם‬ ‫ס י ת ס‬ ‫| צ י ר י ת‬ ‫ב י ו נ ת‬ ‫מ ח ש ב ת‬ ‫יה‬ ‫ת‬ ‫ש צ מ ה‬ ‫פ‬ ‫ס ס מ ו ן‬ ‫ס‬ ‫ב ה ש‬ ‫ט‬ ‫ז‬ ‫ב‬ ‫ר‬ ‫ת‬ ‫ס ר‬ ‫כ‬ ‫מ ח‬ ‫י‬ ‫ה כ ל‬ ‫ש י נ נ ש ו‬ ‫כ‬ ‫כ ו נ ה‬ ‫ב כ ל‬ ‫כ י‬ ‫ת‬ ‫ה‬ ‫ובעקידה )*( שער א׳ כתב וז״ל הנה שנתעוררו שתמצוה ההיא הית׳ לסם מאירת כ נ י‬ ‫במה שהיו סומים בתחלה‪ .‬והכינה הממדים הראויים צהמצא להסכמת השל!‪/‬‬ ‫זעם זה ראו שהתור׳ האלהית דרכי׳ הרחכים והעקרים סס דרכי נועם ססצצח׳ הנצק‪ .‬י‬ ‫*•‬ ‫אשר‬ ‫כי‪/‬‬ ‫מאמריו‬ ‫יח‬ ‫לושר מליה אמר לחזות בנומס יי׳ וכו׳‪ .‬והכתיבו׳ הקטנות היוצאות הנה והנה הם לצורך מיי‬ ‫השלום• וטיב םמריניות לסיותינו ביום הזה מכ״ל‪:‬‬ ‫)מדושיז( ולפי שער כאן רברנו בעני׳ השלום הביש החצוני‪ .‬נדבר ג״כ בשלום בית הפנימי פי‬ ‫לכל אדם ב׳ בתים בית הגוף וכית הנפש דהיינו לעשות שלום בין יצר הנווב וכין יצר הרע‬ ‫להשקיט הגוף והנפש כי בשלומם נבנה העיר קטנה ובית זבול ומקים מקדש מלך מלכי‬ ‫המלכים שהיא הנשמה הטה־רה להחזירה לארמון המלך כבתחלה‪ .‬ומי ממככ אותה כ״א‬ ‫שאור שבמיסה והנחתום מעיד עליה כמאמר׳ ז״ל עלובה העיסה שהנחתום מעיר מליה שהיא‬ ‫רעה שנאמר כי יצר לב האדם רע וכו׳ והנה נקדים חחל׳ מה שראוי להקדים מעניין ד׳‬ ‫שאלות שכתובות בתורה בן חכם ותם' וכו׳ ומי הראוי לדבר באלו הענייני׳ ומי שאינו ראוי‬ ‫לזה כי לאו כל מוחא ומוחא סביל• ולאו מילתא זוטרתא היא לירא את ה׳ כדכחיב מה ה׳־‬ ‫שואל מעמך כי אם ליראה וגו׳‪ .‬גרסינן בירושלמי דפסחים תני רבי חייא וכו׳‪:‬‬ ‫)יח( והקשה על זה המאמר בעל ע״י דלכאור׳ נראה קשה מרישא אסיסא‪ .‬בי ביון שאמר‬ ‫ק״ו לטסשי׳ יראה שמאמר יפה שתיקה הוא מבירר וצורך בטסשים יותר‬ ‫מבחכמים ולזה הוצרך רבי שייא להודיע חדיש מאמרו בחכמים איל בטפשי׳ הוא מב אר‬ ‫מעצמו ואין צריך רבי חייא לאומרו כי מק״ו אנו למדים אוחו ובשיף דבריו אמר אצל א בם‬ ‫מחריש‪ .‬זה יורה שמאמר רבי חייא מכו רר‬ ‫וצודק בחכמי׳ מיטפשים• שהרי אמר‬ ‫)מאמר י״ח( כונה למאמר כנגד ד׳ בנים‬ ‫שהחכם הוא פשוט מעצמו ואין צריך‬ ‫דברה חורה ט׳‪ .‬דרש לפשח או שבת הגדול‪:‬‬ ‫לאומרו‪ .‬וזה הפך דבריו הראשוני׳‪ ) .‬י (‬ ‫וזו אינה קושיא כאשר נעיין במיון דק כי‬ ‫ן ן ^ ו רבי חייא יפה שתיקה לחכםים‬ ‫יש הבדל כין מאמר יפה שתיקה למא מר‬ ‫ק״ו למסשים‪ .‬וכן שלמה ע״ה‬ ‫חכם יחשב‪ .‬שהרי בטפשי׳ יותר מאומת‬ ‫אמר אויל מחריש חכם יחשב איגו עריך‬ ‫שהשתיקה יפה יוחר מבחכמים‪ .‬אבל מאמר‬ ‫לומר חכם מחריש‪:‬‬ ‫חכם יחשב יותר מאומת בחכמי׳ שכבר הכו‬ ‫ף ] ^ י ר׳ חייא כגגד ד׳ בגים דברה‬ ‫חכמי׳ מקדם‪ .‬והחלוש גדול הוא שהנעדר‬ ‫תורה בו׳ בן החכם מה הוא‬ ‫אומר מה העדות והחקים והםשפמיס אשד‬ ‫יחשב כחכם ‪ .‬וכך יתישב פשט הפסוק‬ ‫גוה יי אלהיגו אתכם אף אתה אמור לו‬ ‫בדרך זה‪ .‬גם אויצ מחריש חכם יחשב אוטם‬ ‫גחחק יד הוציאנו יי׳ ממצרים‪ .‬בן רשע‬ ‫שפתיו נבון אחר שהאויצ שתתחיל לדבר‬ ‫מה הוא אומר מד‪ .‬העבודה הזאת לכס‪.‬‬ ‫בדרוש מה ואחר כך שתק והפסיק דבורו‬ ‫ממ הפורח הזה שאתם מפריחים עליו‬ ‫חכם יחשי‪ .‬שכיון שלא הפציר להאריך‬ ‫בכל שנה ושנה‪ .‬מכיון שתוציא את‬ ‫בדברי עקשו׳ כרי להחזיק דבריו זה יורם‬ ‫עצמו מן הכלל‪ .‬אף אתה אמור לו והקהה‬ ‫שיש בו מדת החכם שעל מם שצא שמע‬ ‫את שניו בעבור זה עשר‪ ,‬יי׳ לי בצאתי‬ ‫אמר לא שמע והנבון ששותק יש לו מעלה‬ ‫ממצרים לי עשה ולא לו עשה‪ .‬אילו היה‬ ‫רבת ע״ז שאעי׳פ ששניהם שרם נשתיק׳‬ ‫אותו האיש במצרים לא היה נגאל משם‬ ‫כפי הנראה יש הבדצ גלול ביניהם כי שתיקת‬ ‫לעולם‪ .‬בן מפש מה הוא אומר מה זאת‪.‬‬ ‫הנבון אינו אצא סתימת השפתים בלבד‪.‬‬ ‫אף!אתה למדו בהלכות הספח אק םפפירק‬ ‫אמנם דרכי העיף פתותו׳ לו בתוךלבו שבשביל‬ ‫אחר הפסח אפיקומן ‪:‬‬ ‫זה נקרא נבון שמבין דבר מתוך דבר• אמנם‬ ‫שתיקת האויל הוא העדר הידיעה שלא‬ ‫ירע מה להשיב• והרי הוא אוסס שסתיו ולבו ונפשי בחסרון ידיעתו‪ .‬ועם כל זה יחשב‬ ‫כחכם‪ .‬כיון שהתחיל לדבר כדרוש ההו׳ ואחר כך שתק זה יורה שאינו מדבר בבלי דעת ‪:‬‬ ‫תגי ר׳ חייא כגגד ד כגיס דברה תורד׳ י‬ ‫ז^שה מה יחס יש בין זה המאמר יפה שתיקה לזו הברייתא בנגל ל׳ בנים כי׳ • ששנה‬ ‫אותם ביחד‪ .‬אלא נראה הקשור הוא הטמם לפי שאעד למעלה יפה שתיקה‬ ‫‪,‬‬ ‫‪4‬‬ ‫ט׳‬ ‫ירושלמי‬ ‫יח‬ ‫דפסחיס טאטר‬ ‫מ ׳ ‪ .‬ה״ו למסשיס בא כאן במאמר השני לגלות סענין משאלת החכם סמאייו כלשונו‬ ‫ובדבורו ‪ .‬הרי הוא משובח שג״ב צריך להשיבו ברכרים הארוכים כי השואל כהוגן י ש י‬ ‫צו כהוגן‪ .‬והוא שאמר מה המרות ט ׳ ‪ .‬והיושב ורומס הוא בתכלית המרחק שהרי כ כ‬ ‫גשם בן חכם לשואל שאלתו ומאריך בדבריו‪ .‬והיושב ורומס הזכירו לגנאי נמדד הידפ׳ ‪.‬‬ ‫אמר עליו ושאינו יודע לשאול את פתח לו‪ .‬והבן שתתחיל לשאול שאלתו בדרך קצר׳ ‪.‬‬ ‫קראו טפש או תם מפני שלא ירט להעמיק שאלתו אלא ב׳ מלות בלבד מה זאת • ו ה‬ ‫האחר הנקרא רשמ לא מפני שהאריך בדבור אלא שטעה שהיה לו לומר מה העבודה ‪fao‬‬ ‫לנו ולא אמר אלא לכס שהוציא את עצמו מן סכלל‪ .‬ואס היה אומר לנו לא היי כקרא‬ ‫רשע ‪ .‬אכל לא הי׳ חכם‪ .‬כיון שקצר דבריו ולא האריך כ״כ כמו הנן הראשון ‪.‬‬ ‫מבואר לרבי הייא מתוך הברייתא השני׳• שהדבור הוא שבח והשתיקה גנאי ‪ .‬שאס ‪_ ,‬‬ ‫כוונת רבי חייא בברייתא ראשונה שהדבור הוא שבח ליושב ודומם היו דבריי שיתריס‬ ‫זה את זס ודוק ‪ .‬וצריך מיון שיש חלוק בין הנוסחא זו לנוסחא שלנו לשאלת י י מ ו כ ״ ן‬ ‫סתם והחכם שככאן השיב לחכם כחוזק יד הוציאנו כו׳ ולתם אין מפטירין‪ .‬ונוסחא ‪-JJ5‬‬ ‫להפך עיין בע״י הטעם הוא כי כששאל החכם מה החוקים כצל בזה לומר כיין שעיקר‬ ‫סיום בקרבן פסח למה אנו אוכלים חגיגה קודם הפסח שהוא עיקר ביום הזה • ותשו‪5‬־‬ ‫כי אנו עושים ‪ p‬לקיים הלכות הפסח שהוא נאכל על סשוכע • ואילי שכוונת ייייישלמי‬ ‫א י י שנאמר‬ ‫׳‬ ‫• י‬ ‫שכיון ששאלת תכם הוא בפרשת ואתמכו‬ ‫ואמרת לכנך עכדים היינו וגוי‪ .‬ואותנו הוציא וגו׳‪ .‬ויצונו ה׳ לעשות וגו׳ איך יפליל תשובס‬ ‫לכל זה באמרו אין מפטירין כ ו ׳ ‪ .‬לכן שנו בכאן שאינה אלא תשוכה לשאלת סטפש‬ ‫ואין פירוש תם תמים אלא טפש שאע״ס שיש לו רמת ותבונה מם להתחיל ולשאול ד ‪* -‬‬ ‫‪ 3‬ו‬ ‫ל‪£‬ו‬ ‫ב ן‬ ‫ס‬ ‫‪p‬‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫‪p‬‬ ‫ת‬ ‫ל ר ב ר י‬ ‫ה כ ל‬ ‫ש ם‬ ‫ה ת ש י ב‬ ‫כ ה‬ ‫ה י א‬ ‫ב‬ ‫מ‬ ‫ל ב ר י‬ ‫ס‬ ‫נ י ס ש‬ ‫נ ע י ר‬ ‫ז ה‬ ‫ה ר נ י י‬ ‫ה י ד י ע‬ ‫ש א י נ ו‬ ‫מ נ ג מ י‬ ‫ב ש א ל ת י‬ ‫א ל א‬ ‫ש ו א ל‬ ‫ס‬ ‫ת‬ ‫ם‬ ‫מ‬ ‫ה‬ ‫ז א ת‬ ‫• י ק ראוי‬ ‫?‬ ‫'‬ ‫לסשיכ לו מל פי דרכי ולאמר לו אין מסטירין ט ׳ כלומר אל חחשיב שאם אנחנו מ ר ‪ ,‬י‬ ‫בעניני חג זהו להתענג כרכר מאכל ומשתה ויבא הטפש לחשוב כן בראותו לקיחת שה ל י ״‬ ‫אטת ושתיית ד׳ כוסות ושאר כל הסדר‪ .‬אלא דע לך שאין זאת הכוונה רק כיי שע״י‬ ‫אכילת פסח זה נזכר אמונות טובות וישארו קבועות בנפשותינו‪ .‬ולכן אסור לאכול ‪5‬‬ ‫לבר אפילו פיחת אחר אכילת ספסח‪ .‬ובזה לא יהיה רשאי טפש כמוך ללכת מחבורמ‬ ‫לסטרס אחרת לכקש ממדניס ולאכול הפסח לאכילה גסה רק בכוונם רצויס לקיים מצותיו י ‪ ,‬״‬ ‫לזטר יציאת מצריס כמ״ש ז״ל כמסכת נזיר על פסוק כי ישרים דרכי ס׳ ‪:‬‬ ‫ובעקידה ) י ( שער ל״ת וז״ל דברה תורה כנגד ד׳ סכותיו החומרית והצורית והפועל‪.,‬‬ ‫והתכליתית‪ .‬כמו שנודע אצל החוקרים ‪ .‬הנה כל אחד מ ק תשוב״‬ ‫שאלס מיוחדת כפי דעתו או קיצור או אריכתו‪ .‬המשל אס יושאל לך מאיש שוגה ו מ ס ‪^ ,‬‬ ‫ב‬ ‫ב‬ ‫ז ו ס‬ ‫מ ה‬ ‫ה י ס‬ ‫ת ה‬ ‫ל ס י‬ ‫ה ש י ג ו ת ל‬ ‫ש ה ץ‬ ‫ננצי‬ ‫ו א ב נ י י‬ ‫כ נ ר‬ ‫מ נ ת ו‬ ‫י ת פ י י ש‬ ‫הג‪0‬‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫יא‬ ‫*‬ ‫‪,‬ויחשוב אפשרות מציאותו למציאות חומרו בחיוב‪ .‬אמנם אס יחסר קצת פחיתתו לא י ‪f 3‬‬ ‫בזה מלשאול‪ .‬כמה פעמים הוא רואה מציס ואבנים מבלי שיהיה מהם דבור מם בצ ״*‬ ‫כ‬ ‫& ס‬ ‫ת ש י ב ה ו ג(ז‬ ‫ב ס ב‬ ‫ה פ ו נ נ ל ת‬ ‫ו ת‬ ‫מ ר‬ ‫לו‬ ‫ל פ י‬ ‫ש ה י ׳‬ ‫פ ל י נ י‬ ‫ה ח ר ש‬ ‫ש‬ ‫מ‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫מ‬ ‫י יססייז?‬ ‫•‬ ‫א‬ ‫'‬ ‫לו נ ׳ הסבות האלה לחיוב מציאותו‪ .‬אבל אס סי׳ יותר פקח ‪ .‬גם בזה לא תתי׳ן !‬ ‫ימתו ער שיודיעוהו הצורה המכיא אל הפועל לכנותו‪ .‬וכשיאמרו לו שתכליתו למקס‪7‬‬ ‫ולמסתור ‪ .‬כבר ישתוק משאלתו‪ .‬אמנם האיש הלבוב לא ישקוט ולא ינוח עד יעמוד‬ ‫מל צורת סבית ותכונתו בכללו וחלקיו‪ .‬עד שמתוכן ידע שאין סתכלי׳ להיות סתר \‬ ‫‪J‬‬ ‫לבד כ״א יהי׳ בית זטל ומקו׳ עק־ש מלך‪ .‬והיא שכלי׳ הידע׳ ושלמות׳‪ .‬וסנה‬ ‫החכם נתיחס׳ סבה צורית עם כלל שאר הסבות ואל הרשע נתיחס׳ התכליתית עס של‪2‬‬ ‫ימלט מהחומרית והס־עצת‪ .‬ואל התם הפועלת עס החומרית • יאל שאינו יורע לשאול‬ ‫נתיחל׳ הממרית לבדה והוא ענין נכבד עוד האריך ואני קצרתי‪ :‬נמיישין[ ולזה‬ ‫'‬ ‫הכונ׳ אמרו ז״ל בפ׳ השותפין ובנ״ר ובירושלמי דשקלי׳ הלוחות היי ו׳ טפחים ארכן‬ ‫ספחים רחבו וכו׳ טפתיים בידו של משה טפחיים בידו של הקב״ה וכו׳ וכיין ש ב ‬ ‫ישראל‬ ‫‪5‬‬ ‫ך ו‬ ‫‪w‬‬ ‫ירושלמי‬ ‫‪1*^*1‬‬ ‫‪ iDMkj‬מ*‬ ‫‪t /‬‬ ‫ישראל אותו מעשה בקש הקב׳׳ה לחוטפן מידו שלמשה גנרה יה של משה וחנופו ממנו‬ ‫וט׳ רמז לאיש החכם בשגם יעבור על אי ממצות התורה יכיל הוא להחזירה בתחלתו‬ ‫ובהתגברות שכלו ודבורו ויודע לרצות את בוראו מש״כהרשע או התם או •שאינו ייודע‬ ‫לישאל וזהו אמרם הצדיקים מהפכים מרת הדין לרחמים‪ .‬והשתא דאתא לירן נימא כים‬ ‫מלתא‪ .‬ולשלימות הענין נבאר אותו בביאור ארוך ‪:‬‬ ‫כתב ) י ( בעל ע״י פי׳ מהות הלוחות היא אבן יקרה ממש‪ .‬וכמותם היה מצומצם ו*‬ ‫טפחים על י׳ טפחים‪ .‬ואיכותם מכתכ עשרת הרכרות חרות על הלוחות בכתיבה‬ ‫וחקיקה ממש ‪ .‬וכאשר רצה הקב״ת לזכות את ישראל בתתו להם לוחות כתובי׳ י׳ הדברים‬ ‫באמצעות רבן של נביאים ראוי ומחוייב שיהי׳ חלק הלוחות מוחזק ואדוק ביר משה רביע‬ ‫מקבל הלוחות וגם ישאר חלק שום תחת‬ ‫)מאמר י״ט( סנה לב׳ לוחות היו ו׳ טפחים‬ ‫כנסי שכינתו ית׳ נותן הלוחות‪ .‬לרמוז איך‬ ‫אורכן ורחכן ט ׳ ‪) :‬ירושלמי שקלים(‬ ‫הנותן והמקבל שניהם אוחזין ואדוקים‬ ‫בהעמדת מציאתם וקיומם‪ .‬כי מידם היתם‬ ‫‪ 1^*1‬שמואל בר גחמגי אמר הלוחות‬ ‫זאת הממלה ושלמות המגעת לכל ישראל‪.‬‬ ‫היו ארכן ו׳ טסח‪-‬ם‪ .‬והיה משה‬ ‫וכל אחד משניהם עושה מת שעליו לעשות‬ ‫חופ׳ בטפחיים‪ .‬והב״ה בטפחיים וטפחיים‬ ‫הקב״ת נותן הלוחית מצוה ומורה לשמור‬ ‫ריוח באמצע‪ .‬וביון שעשו ישראל אותו‬ ‫דרך עץ החיים• והמקבל משה עליו השלו׳‬ ‫מעשה בקש הקדוש ברוך הוא לחוטפן‬ ‫מחזיק ככל כמו לשמור את דרך מן התיים‪.‬‬ ‫מידו של משה‪ .‬גברה ידו של משה‬ ‫והמקבל מר״עה מקבל בכל כחו לשמור‬ ‫וחטפן ממגו‪ .‬הוא שהקב״ה משבחו בסוף‪.‬‬ ‫ולעשות את כל דברי התורה הכתובים‬ ‫ולכל היד החזקה יהא שלמא על ירא‬ ‫בלוחות‪ .‬ע״כ ימשיך לפי זאת הכוונה שלא‬ ‫דגברר‪ ,‬על ימיגא‪ .‬ר׳ יוחנן אמר הלוחות‬ ‫יהי׳ ביניהם מרחק רב רק במידת השיעור‬ ‫דייו מבקשץ לפרוח והיה משה תופשן‬ ‫המוחזק ביר כל אחד מהם‪ .‬יתחייב מזם‬ ‫היינו דכתי׳ ואתפוש בשני הלוחות בו׳‪:‬‬ ‫שהנותן ית׳ והמקיל יהיו מוחזקי׳ כל אחר‬ ‫וכן איתא‬ ‫מהם בשליש הלוח‪ .‬וישאר ביניהם השליפ‬ ‫אמצעי דוח לא פחות ולא יותר‪ .‬להודיע‬ ‫בפרק השותפין‪ .‬ובשמות רבה בפרשת ומשה‬ ‫כי תמיר בל היום לא ימיש הקב״ה השפעתו‬ ‫מלה אל ה׳‪ .‬ונם בפרשת כי תצא ובתנתומא‬ ‫מעל משה מקבל הלוחות‪ .‬ועור ראוי להיופ‬ ‫פ׳ ע ק ב ‪:‬‬ ‫כן ר׳׳ל שיישאר השליש האמצעי ריוח ומקום‬ ‫פנוי לתת יד פשיטה לכל הבא למלאית ירו בקיום השורה ומצותיה שהרשות נתונה אליו‬ ‫להחזיק באותו שליש האמצעי כפי מאמרם ז״ל במסכת יומא כתב תורה מונח לכל באי‬ ‫מולם הרוצה ליטול יבא ויטיל\‪ t1 .‬היתה סיה מחוייבת להיות הלוחות ארכן כרתבן כדי‬ ‫שיהי׳ שום שיעור הלוח מכל צר שיתי׳ נתפש בין אם יתפש מצר האורך בין מצר הרוחב‬ ‫יהי׳ תמיר טפחיים שהם השליש הראשון תחת מאמר שכינתו ית׳ וטפחיים שהם השליפ‬ ‫האחרון תחת המקבל שהוא מר״עה‪ .‬וטפחיים שהם השליש האמצעי ריוח מונח לכל באי‬ ‫עוצם‪ .‬מה שלא יוכל להיות אם יהי׳ האורך גדול מהרוחב• ומל יסוד זה הנני ממשיך פי׳‬ ‫סוף המאמר ופירוש כל המלות‪ .‬מה שכתב משה תופש טפחיי׳ הוא כפשוטו ממש• מקן‬ ‫שכתב והקב״ה בטפש־י׳ דברת תורה כלשון בני אדם• וח״וש לתזכיר בו תפישת יד ממש‪.‬‬ ‫ונאמר׳ ז״צ בשמות רבת אמר רבי ברכי׳ הלוחות היו ו׳ טפחי׳ ארכן כביכול היו בידו של‬ ‫הקכ׳׳הכו׳‪ .‬הרי שהקדים לומר כביכול כלומר דבר זה נמנע כמעט לאומרו• וכן בכל מקום‬ ‫שהזכירו חז״ל כביכיל פירושי כן‪ .‬וכתב המורה ז״ל בכמה מקומו׳ מנין זה מצהגשי׳ השכינפ‬ ‫והאריך מאד בכעת פרקים על זה‪:‬‬ ‫עוד בונה לזה המאמר ב׳ טפחים רמז לתירה שבכתב ושב־גל פה שהן שתים ונתנם השם‬ ‫יתברל‬ ‫הא‬ ‫כ מ ה ואורך לרוחב הלוחו*‬ ‫יחנרך מידו ליד משה‪ .‬לפיכך היו טפחיים כיד כל אחר מהם‪ .‬ומר טפחיים איזיפייס לכל‬ ‫הרוצה לזכות כשתיהן‪ .‬ומנין ו׳ באורך רמז לוי סדרי משנה‪ .‬וכאשר יתחלק מרוכמכזהשיש‬ ‫}‬ ‫ט ו׳ טל ו' לג׳ רצומות כמו שנזכר במאמר תהי׳ בל רצומה מהן ב׳ טל ו׳ רמז שיש‬ ‫רצופה תורה שבכתב ותורה שבטל פה שהן ב ׳ ‪ .‬ואין לסשוכ ח״וש שיש שום שנוי במחשבותיו‬ ‫יתברך בנראה מפשט מאמר זה שבראשונה נקש הקדוש ברוך הוא לחטפן וגברה ידו ‪30‬‬ ‫משה בו׳ וחזר הוא יתברך להסכי׳ מ מ ו ‪ .‬אלא הכונה כוללת באלו המנייני׳‪ .‬לרמוז ‪J5P‬‬ ‫סמטת החייוב והזכות גלויות וסדורות לפניו יחברך‪ .‬והוא גוזר וגומר הדין בצדק יכמשס‬ ‫וברחמי׳ ובחסד כיון שעשו ישראל את המגל ומברו מל מה שכתוב בלוחות‪ .‬טבע ‪v‬‬ ‫וצדקתו יחברך מחייב שלא יראו הם הלוחות ולהסיר אותם מיד משה‪ .‬וטענה אחרת קיימת‬ ‫ההפך שראוי לחלק ככור למשה המכיא הלוחות כידו אחרי שנתמכב בהר מ׳ יום להביאם‬ ‫מדוע יטשה לו מלכון גדול כזה לסלקה מידו אס ישראל חטאו‪ .‬הוא עלה שמים וירי כמלאד‬ ‫הי‪ .‬וימש כל מה שטליו למשות באמת ובאמונה‪ .‬וזהו פירוש גברה ידו שגכרה מדת כן‪•.,‬‬ ‫ז ילקחס‬ ‫^‬ ‫•‬ ‫יי‬ ‫יז‬ ‫וכיון שמדת ה ז‬ ‫בחזקה• והקדוש ברוך הוא רב חסר ממס כלפי חסד הסכים על ידו ונשארו כידו מ י שראה‬ ‫ישראל משי העגל וישבר אותם חחת ההר בו׳‪:‬‬ ‫‪ 3‬כ‬ ‫מ‬ ‫‪P‬‬ ‫‪n‬‬ ‫‪55‬‬ ‫לי‬ ‫מ ח י י ב‬ ‫ב ע‬ ‫י ש ר א ל‬ ‫ש ל א‬ ‫י ה י י‬ ‫ע‬ ‫ב י ר י‬ ‫ה ר י‬ ‫ח נ י פ‬ ‫ה ו א‬ ‫והמורה ז״ל כתב פ׳ כ״ז מחיג וזיל שכוונת התורה היא לתקן הנפש והגוף‪ .‬התיקון הנסש‬ ‫היא נתינת דעות אמתיות כפי היכולת‪ .‬ותיקון הגוף להסיר סחמס מבין הבריות‬ ‫ט׳• וידומ שכל חלק אחד הוא כולל מצות עשה ולא תעשה ‪ .‬על זה כתב בעל תורת ‪JyV‬‬ ‫מנה על מסחיי׳ של לוחות וכוי כי נתינת דימות האמתיות שהם טפחיי׳ המליוני׳ הס י י ‪-‬‬ ‫הקדיש כרוך הוא כי אי אפשר לקבלן מכלתי סמזר סאלהי המסייע לתורה כי לא לי נתינת‬ ‫התורה ואי אפשר ביר האדם להשיגם‪ .‬אמנם השניים שסם לתקן אותן וזה כי הרכה מצות‬ ‫גמורה שאינן אלא לתקן גוף האדם כמו מקצת מאכלות האסירות ושמירת הגוף מבעילות‬ ‫• האסורות‪ .‬וכל שהוא לשמירת גוף סארם יוכל האדם מצמו להזהר מזה‪ .‬ולכן היו ביד מ ש‬ ‫פצמו ‪ .‬ונראה ט אף הנהגת המרינה אפשר לתקן מצר האדם כמו הנהגות הנימוסיות‬ ‫שסנהגחן חסרה‪ .‬כמו שביאר בעל מיקרים ריש ספרו‪ .‬אמנם המרות הישרות והאמתיות‬ ‫הם ממוצמים בין הקדיש ברוך הוא ובין האדם כי אי אפשר לאדם להשיגן מל אמתתי‬ ‫ומכל מקום תלויין באדם• ולא בשכל נבדל מאחי שתלויין במעשה‪ .‬וידוע כי מניין התלמוד‬ ‫והמשנה עקרו מדבר מחלק האמצמי שהוא השלמת המעשיים התורניים וסמצוה אשי ציס ‪,‬‬ ‫את עשה לעשות• ובהיות כי חלק האמצעי שני ספחי׳ בא גבהו שבעה אצבעות ש‬ ‫סםחיים חסר אצבע שסוא רבר עועט ונחסר זה המשהו להיות בו חסר ממט ממה ש נ צ ע‬ ‫יייאלמוד‬ ‫משה כהר כי ההלכות אינן פסוקות כמי שקבלן משה‪ .‬ואף כי כל דנרי‬ ‫ונרי אלהים חיים• מכל מקום הוא חסרון ממט כאשר אין הלכה ססוקה כמון ה ד‬ ‫ס‬ ‫ה‬ ‫ה ם‬ ‫יה‬ ‫מ ש נ ה‬ ‫ו ר י ת‬ ‫עכ״ל‪:‬‬ ‫ובעקידה שער נ״ו דף קע״ה כתכ וז״ל וזה מהידוע שבלוחות סללו נכללו ג׳ ענייני׳• ה ר א ש ״‬ ‫טבעי וזה מצד שהם מחצכ מה‪ .‬השני מלאטת־י מצר מה שהן כעלי תמונה קי«‪1‬‬ ‫במעשה‪ .‬והשליש־ אצהיי‪ .‬נרד שאמר והמכתב מכתב אלהים הוא ואין ספק שבכל א_‪1‬‬ ‫משלשתן ימצאו ש;י ענייני׳ כי כמה שסם טבעיות ימצא כם ההיולי והצורה הגשמית‪ .‬ו ‪2 £‬‬ ‫עיגיל‬ ‫שהם מלאכותית ימצא בה הזמנת חמר המיוחד וקבלת‬ ‫ובמה שהם אלה־ות ימצא בהן גם כן חמר סכתיכה‪ .‬וטנתם אס כפשוט־ או כצורת״‬ ‫תימ‬ ‫•‬ ‫'‬ ‫סמושכלת‪ .‬והנה אס ‪P‬‬ ‫להסתיר דבר• וע״ד שאמר וימיני ספחז שמים• אשר טפחתי ורכיתי‪ .‬כלומר י׳ עניייצ‬ ‫מולי׳ או עשויס‪ .‬והנה הזמנת התמר ההיא והקנותו אותי התמונה סמלאכיי׳ החזיק ‪Z.1‬‬ ‫נכת־ר‪,‬נ‬ ‫׳‬ ‫פשה כי ה‪,‬־א עשאש שנאמר ססל לך שני לוחות אבני׳ כרל׳&ינ ׳•‬ ‫^‬ ‫החזיק‬ ‫ב‬ ‫ת מ ו נ ת ם‬ ‫י ש‬ ‫ב ס ש‬ ‫ש ‪ :‬ן ה‬ ‫ע ‪ :‬י י נ י‬ ‫נ ל י ח י ת‬ ‫ס ר א ‪ ,‬י ס‬ ‫‪,‬‬ ‫ג ר ב ו ע‬ ‫א ל י‬ ‫ו ש‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫י ש י ע י ר‬ ‫ה ח ‪ :‬מ י ס‬ ‫ש פ ח י ס‬ ‫ט ש‬ ‫ש‬ ‫לח‬ ‫כ ו נ ה לאודןי ורוחב ה ל ו ח ו ת‬ ‫החזיק בהם הקרוש בריר היא שנאמר וכתבתי סל הלוחות‪ .‬הנה שלא נשאר בין מה‬ ‫שהחזיקו בו שניהם רק ב׳ שפחי׳ שכבר החזיק בהם הטבמ בחכמת ביראו כשאר המסצבי׳‬ ‫מיום ברוא אלהיט אי! ושמים‪ .‬ולזה הפליגו לומר שנשארו ב׳ שפסי׳ מם 'שהאל יתברך‬ ‫יוצר הכל הוא‪ .‬כי מצד שהה לוחית הברית‪ .‬מה שנעשה בהם עשו שניהם בשוס ומה ש‪:‬שאר‬ ‫כשאר לשניהם‪ .‬ולשעה זו צא עשה בו זה יותר‪ .‬והשוו מדת רחכן לארכן להשלמת היזליצ׳‪.‬‬ ‫לומר כי בכל צר שתפשו בהן ימצא הענין על ידי האופן הזה עכ״ל ‪)(*) :‬חסר כה(‬ ‫)מדושין( ומאחר שדברנו כל צרכו מעניין הלוחות וכוונת כל התורה כלה לתקן הכסש‬ ‫והג‪.‬ין> לכך אמר טפחיים *בידו של הקדיש ברוך הוא כנגד תקון הנסש‪.‬‬ ‫טפחיים בידו של משה מ נ ד תקון הגיף ולרמז שצריך לשתיהן בשיעמוד המולם כי זה בלא‬ ‫זה אי אפשר כי האדם משחלת הבריאה היתה בונת•• יתכרך כדרך זה לכך נברא מעלימי׳‬ ‫ומן החיחוני׳ כמאמר׳ ז״ל בב״רלכך צריך האדם לתור ולבקש בכל יכלתו בכל דרכיו לישר מעת‬ ‫מעדו על דעתי סיד כשיכנס לזמן עינש ב״ד התחתין שהוא לי׳׳ג שנה ויום אחד וזהו כינתם‬ ‫ז״צ בפסחים אור לי׳׳ר בודקין את החמץ וכו׳‪:‬‬ ‫סליק מסכת עירובין ונתחיל מסכת פסחים בסייעתא דשםיא ‪:‬‬ ‫מ ס כ ת פשחים‬ ‫פ י ק רא‪#‬ון‬ ‫מאמר כ‪.‬‬ ‫)מאמר כ׳( וקשה למה האריך התנא כ״כ בלשונו לכתיב אור לי׳׳ד וכו׳ היה לו לומר‬ ‫בודקין את הסמן לאור הנר בערב פסח‪ .‬וממילא היה נשמע בלילה כי‬ ‫שרגא בסיהרא מאי אהני‪ .‬ומור כי היה נכלל נם כן בזה הלשין כשיכ־וק ביום לא יבדוק‬ ‫אלא בנר כמסקנא דמלתא שאפילו ביום צריך לבדוק לאור הנר‪ .‬אלא רמז לכו השנא מנין אחר‬ ‫בזה הלשון הקא‪ .‬אור לארבעה משר רצה בו‬ ‫בי״ד שנים לאדם הוא בא לכלל איר התורה‬ ‫<מאמר ט ( דרש לשבת הגד ל‪ .‬ולמה נקרא‬ ‫ואור השכל יאיר אז וצריך לבדוק באותו נר‬ ‫יצה״ר שאור‪:‬‬ ‫הממן והשאיר לבטל הוא היצר הרע נקרא‬ ‫חמן ושאור כמאמר׳ ז׳יל ומי מעכב שאור‬ ‫שבעיסה כי כאשר השאור מועט יפה צעיסה‬ ‫&‪g‬‬ ‫ורטי מעפש ומחמץ המיסה כן היצר הרמ‬ ‫‪S‬‬ ‫»‬ ‫מיעוטו יפה לשמש ט ההכרחי לאדם ולא‬ ‫‪Jg‬‬ ‫י*'‬ ‫‪SS‬‬ ‫המותרי כי יתחמן בתוכו ויתעסשו מעשיו‪.‬‬ ‫״‬ ‫§ ‪ f * 6 f & S‬ו ז ה ו שכתב רבי אלכסנדרי בתר דמצציאמר@‪$€‬‬ ‫הכי רבוט של עולם גלוי וידוע לפניך‬ ‫שרצוניט לעשות רצונך ומי מעכב שאור‬ ‫לארבעה עשר בודקק את החמץ לאור‬ ‫שבעיסה כמו שכתב בעל גוה שלום‬ ‫הגר וכו׳‪:‬‬ ‫פ״א וב׳ מאמר י״א וז״ל ‪:‬‬ ‫דבי אלכסנררי בתר למצלי אמר רבש׳׳ע גלוי וידוע לפניך שרצזניט לעשות רצונך ומי מעכב‬ ‫שאור שבעיסה סירש״י יצר הרע המחמיצנו‪ .‬וכן במקום אחר מלוכה פיסה שנחתומה‬ ‫מעיד עליה שהיא רעה קראו רכותינו ז״ל היצה״ר שאור שכעיסס‪ .‬וכעיסה הכוללת השאור‬ ‫שכאשר השאור המועט מחמין מיסה גדולה ומפסיד׳ כך היצס״ר מפסיד הארס• וידוע‬ ‫שהשאור משוי מרתיחת החום והצחות שאותה הרתיחה מכיאה לירי עפוש אס יתמהמה‪.‬‬ ‫ולכן הוא הסבם להממין העסה כרתימתו‪ .‬וכן היצה״ר הנולד מרתיחת הלם מביא החמר‬ ‫לירי הפשר ולכלוך התאוות‪ .‬ולהיות השאור חמר צעשוש במומו ובלחותו לא רצתה התור׳ שימי‬ ‫כשום‬ ‫כ ו נ ה ל ס ר ב ן פ ס ח ויציאת מצו ים‬ ‫*שום קרנן אשה ליי׳ כמו שאמר כי כל שאור וכל רכש לא תקטירו ממנו אשה ציי*‪.‬‬ ‫השאור להיותו חמר לעפוש• וסדנש להיותו מיתר הדבורים‪ .‬ולפי שתכלית יציאת מצרים היש‬ ‫לקכל התורה ולא תשלם שמירת התורה כראוי רק כהכנעת היצ״הר הנמשל בשאור ‪.‬‬ ‫הזהירה התורה לא יראה לך שאור‪ .‬וצותה לא תשחט על חמן דם זכחי שאין ראוי שהקרבת‬ ‫הנפש המשכלת ישחט על ענין שיש ט עפוש שהיא לא תתמפש ולא תפפר‪ .‬אמנם איך‬ ‫יתאמת שזה קרכן הנפש המשכלת לפי שלא בא מימי קדם רק להורות היכולת סאלתי‬ ‫והשגחתו והושם חיוב המטרכת כרם טל הפתח‪ .‬וכל זה מיון הנפש והשכלת׳ בקרכן הקסל‪4‬‬ ‫וזה שאמר ואמרתם זכחפסחהוא ליי׳ פי׳ ואמרתם כמו אמרתי אני בצבי שמניינו ההשכלה‬ ‫והדבור הפנימי‪ .‬וכאלו באר שראוי שישכילו בעשיי׳ זה הקרבן ג׳ מנייני׳‪ .‬האחת הערמת‬ ‫האל ית׳ להתוות פתחיהם בדם בדי שינצלו מחיוב גזירת מכת בכורות‪ .‬והמיר דם כ ר ס ‪.‬‬ ‫במו שארז״ל מתבוססת בדמייך דם ססח ודם מילה• רם פסח להצילם מדם מכת כנורות‬ ‫שאמר בי אין בית אשר אין שם מת‪ .‬אבל יש חלוק בין דם לרם ובין מת למת• כי בבתי‬ ‫ישראצ‬ ‫המצריי׳ מתו הבכורות‪ .‬ובבתי ישראל מת השה‪ .‬בבתי המצריים מתו בכוריהם‬ ‫נשפך דם קרבנס‪ .‬וזהי ואמרתם זבח פסח הוא• כלומר הקרבן הזה וזביחתו בא לעכיי‬ ‫הפסיח׳ והדילוג כמו שאמר וראיתי את הדס ופסחתי מל הפתח‪ .‬השני להורות יכולתו י ;‬ ‫וזה אמרו ליי׳ שבידו לשדר חיוב המערכות ולעשות כרצונו‪ .‬ובאר מנין הפסיחה מה היא‬ ‫אלסיס לאשר‬ ‫ואמר אשר פסח על גת׳ בני ישראל כלומר שבעת קללת מצרים הבחין ן‬ ‫לא ע נ ד ו ‪ .‬השצישי אופן ההשגחה במה שנגף המצריים והציל בתינו‪ .‬וזס אמרו בנגפו א‬ ‫מצרים ואת בחינו הציל ומכח אותה השגחה נשמרו ב׳ שמירות מעולות‪ .‬אחת שמירת׳ מחיוכ‬ ‫מכת בבורות‪ .‬שנית מצד שמירתם מיד המצריים שלא סזיקו אותס בזובחס אלהיסס לעיניהס‪.‬‬ ‫וזה שאמר ליל שמורים הוא ליי׳ שמורים הוא• לשון רבים רמז לשני אלה השמורים גם ‪p‬‬ ‫בגלות‪ .‬כי בטון ביטול התורה‪ .‬המערכה שילטת בהם ומצד אחד שולטת בהם ומצד אחר‬ ‫נמסרי׳ ביר אויב כגלותס להשמיד לזה ההורה האלהית אמרה שכמו שהיו מושגה״ בשני‬ ‫אלה השמורי׳ בליל יציאת מצרים כן יהיו מושגחי׳ לעולם‪ .‬וזה שאמר הוא הליל׳ הזה כלומר‬ ‫שמורי הליל׳ הזה המיוחס ליכולת האלהי ולהשבחתו אותם השמורי׳ במצמס יהיו שמורים‬ ‫לכל בני ישראל לרורותם כי לא יגמלם לכלוחם‪ .‬אס כן קרכן הפסח מורה מל השכלת‬ ‫העיקרי׳ שסם שלימות לנפש המשכל׳ ומזונה הוא ההשכלה‪ .‬וכולה הוא מצה בלי שוס ע פ ו מ‬ ‫והפסד שאין המו המשכיל כח גופי׳ ולא מסתבך בחמר כלל רק הקשר מציאות‪ .‬ומצד ‪at‬‬ ‫רצתה התורה שלא ישחט קרבן כזה מל חמן הכא מהיצ׳׳הר מעוול ומומן‪ .‬וזו היא ה ס י‬ ‫שהקפידה עליו התורה כ״כ לא יראה לך שאור וגימר‪ .‬שיש לשאול אחר שמניין מצה ‪JU‬‬ ‫גמקרס כ״ש כי גורשו ממצרים וגוי‪ .‬ונותן ג׳ סבות באפיית הבצק מצה מוחלטת כלי שוס‬ ‫ממן אחת מצד המצריים הממהרי׳ לגרשם מפחדם סן ימותו אס ימכטס שס• הכי מצר‬ ‫הפועל הנס שלא נתנם להתעכב שם כי בא טת פקודתם‪ .‬כמ״ש כי גורשו ממצרים וכמ״«‬ ‫ולא יכלו להתמהמ׳‪ .‬הג׳ מצד ישראל שלא היה להם שום מזון להשיכ נפשם רק אותו הבצמ‬ ‫שהוציאו והוצרכו לאוכלו טרס יממן למלא נפשם כי ירעבו‪ .‬וזה אמרו וגס צידה לא עשו )‪VJJJ‬‬ ‫ואחר שעני׳ המצה בא במקרה לא הקפידה עליו התורה כ״כ יותר משאר הדבריס ‪^c,‬‬ ‫בעולם אם לא לרמוז שתכלית יציאת מצרים היה להסיר שאור שבעיסה באמצעות ה נ ה ג ״‬ ‫סתורה המקנה לו שלמות הנפש והגוף יחד כמו שאמרו רז״ל ושמתם סם תם נמשלה מתור‪,‬־‬ ‫לסם חיים כמו שאמרו בס״ק לקידושין‪ .‬התבאר אס כן שמונמ השלמות היצר הרמ והשתעכר‬ ‫הנפש לכחות הסמליות וזס שאמרו שאור שבעיסה מכ״ל נוה שלום • )‪C‬‬ ‫ו ב ב ת י‬ ‫ת‬ ‫בי‬ ‫ע י ב ד‬ ‫ת‬ ‫מ‬ ‫‪3p‬‬ ‫)מאמר כא( בעבודת הקווי* בחלק העבודה פ׳ ל״ר וז״ל ראה והבן בני אם יאכל א‬ ‫הנהמה הראוי׳ להתעלות ואין בס עוד חטא משפט‬ ‫וצא דסיי׳ אלא עלייה מעלוי לעלוי‪ .‬זהו שנאמר כי תאוה נפשך לאכול בשר ריל נפש ‪Jjmp‬‬ ‫אשר הוא כנפשך בכל אות נפשך ר״ל שיש טנתך להעלות נפשך היא נפש מאכל אשר‬ ‫נפש‬ ‫ד ם‬ ‫ס‬ ‫ה ן‬ ‫ו‬ ‫ת‬ ‫םםחיס‬ ‫§ ד ק א ל ו עיב־יין‬ ‫למ‬ ‫מאטד כא‬ ‫׳אכלנו בלא טנ׳ עד שילך גם הוא לאביון• שוב לו לאכול משכ הארץ ממה שיגרום לנפשו‬ ‫הרעה הזאת ע״כ ‪ :‬ובעל התמונה כתג‬ ‫)מאמר‪ ,‬כא( כונה למאמר ז׳׳ל עם הארז‬ ‫בספר הייחוד בזה הלשון לכן את זה תאכלו‬ ‫ואסור‬ ‫מותר לנוחרו בי״כ שחל להיות בשבת‬ ‫ואת זה לא תאכלו בסוד בעוף ובבהמות‬ ‫לאכול בשר כ י וסוד השחיטה ‪:‬‬ ‫הנקרבות שכם כח היודע בסוד הנפלא‬ ‫בקרבנות בסוד כל מתקרכ לנז־תקו אס נפשו‬ ‫רבי אלעזר עם הארץ מותר‬ ‫א ^ ף‬ ‫ואם תמורתו בסורו ע׳יכ‪ .‬ופ דבריו כפי‬ ‫לנוחדו ביום הכפירים שחל‬ ‫מה שפירשו חכמי האמת ר״ל שעל כן‬ ‫להיות בשבת‪ .‬אמרו לו תלמידיו ר אמור‬ ‫צותה לנו התורה שלא נאכל דברי׳ המטמטמין‬ ‫לשוחטו אמר להם זה טעון ברכה וזה‬ ‫את הנפש ובו ‪ .‬ועוד על דבר אחר כי‬ ‫אינו טעון ברכה‪ .‬ואמר ר״א ע״ה אסור‬ ‫לפעמים נמצאים נפש שו‪ 1‬צדיק בשום‬ ‫לאכול ב ש ר ‪] .‬ואמר רבי אלעזר ע״ה‬ ‫בהמה או עוף טהורים שהיא מגולגלת נפש‬ ‫אסור להתלוות עמו בדרך שנאמד כי היא‬ ‫הצדיק ההוא בגיף הבהמה או העוף ההוא‪.‬‬ ‫ולכן יכוה לכי בתירה שיביאו לקרבן על נפש‬ ‫הייך ואורך ימיך‪ .‬הוא על חייו לא חם‬ ‫אותו צדיק שיעלה ע׳יד שעולה אותו קרבן‬ ‫על חיי חבירו לא כ״ש ‪ :‬אמר רבי שמואל‬ ‫לרצון ציי׳ ע״כ‪ .‬ויש להם ז״צ על מה‬ ‫בר נחמני אמר רבי יהונתן עם הארץ‬ ‫שיסמכו בתורה ממה שאמרה כשור שהמית‬ ‫מותר לקורעו כדג‪ .‬אמר רבי שמואל‬ ‫את הנפש סקל יסקל השור‪ .‬ואמרו בו שיש‬ ‫בדבי יצחק ומגבו ‪ :‬תגיא אמר רבי‬ ‫לו טעם בסוד הנלנול‪ .‬וגםברכרי חז׳׳לבמה‬ ‫עקיבא כשהייתי ע״ה אמרתי מי יתן לי‬ ‫שאמרו במתכת עדיות פרק ששי רבי יהורם‬ ‫ח״ח ואגשכגו כחמור אמרו לו תלמידיו‬ ‫כן בבא העיד וכו׳ ועל תרנגול שהשקל‬ ‫דבי אמור ככלב אמר להם זה נושך‬ ‫בירושלים על שהרנ את הנפש‪ .‬ועור אמרו‬ ‫ושובר חעצם וזה נושך ואינו שובי‬ ‫בעונש הבא על הבהמ׳ סופו לבא בעטלף‪.‬‬ ‫העצם ‪:‬‬ ‫כי נתעטף בעביר׳ ודוקא בשלא עשת תשוב׳‬ ‫ובעל התמונה בחלק נ׳ באות הה׳׳א אמר בזה הלשין וראוי לנו לתקן הסס חיי׳ לצער‬ ‫בעלי חיים בסוד ה׳ דברי׳ המססידי׳ השחיטה וברור לו מיתה יפה דכתיב ואהבת לרעיך‬ ‫כמוך ושלא תפשיר את השחיטה ותפסל הכהמ׳ על ידיך ואוי נא לנו כי פטאנו‪ .‬ופי׳ דבריו‬ ‫כך וממנה יהי׳ תיקון לנפשות הצדיקי׳ שלא יהא צמר לבמצי חיים כי הם ראויי׳ לחיים‪.‬‬ ‫•ולכן תקנו שתשחט הבהמ׳ הזאת בלי צער משום רכר מחמשה דכרי׳‪ .‬על כן צריך שתהי׳‬ ‫השחיטה יפה ובדוקה בעבור שכתוב ואהבת לרמיך כמוך ומל זה אמר אוי נא לנו כי חטאנו‬ ‫והמשכיל ידום‪ .‬ואוי לשוחטים מ ״ כ ‪ .‬ולזה אמר רבי אצעזר מ״ה אסור לאכול בשר כי אינו‬ ‫יודע לכוון הכשר שחיטה‪ .‬וע״כ אערו ז״ל תלעיד חכם צריך לידע ג׳ דברי׳ הלכות שחיטה‬ ‫וקשר תפילין ומוהל‪) :‬י( )חסר כו(‬ ‫י‪/‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫זחורת העולה כתב בחלק ב׳ ס״ג וז״ל מאי חזית דדם האדם שיש לו הפסל אמונה ומאמין‬ ‫קדמות העולם סומק טפי מדם הבשר שרוצה לשחוט לנפשו ולכן האדם כאשר‬ ‫חטא ונטה אחר היצר הרע וידוע שכל חטא ומרי נמשכו אחר אמונה רעה זו• כי בהאמנת‬ ‫מדוש העולם ושהש׳׳י יטל לעשות כחפצו בכל• אין אדם חוטא כרצון שאין מדרכו של אדם‬ ‫לרמת רבונו ולכוון למרוד בו אלא כל חוטא רוח הטומאה מתעורר בי לכפור בהשגת׳ ובשכר‬ ‫זבעונשהנמשכין אחר הקדמי׳ וחושב שהעולם כמנהגו נוהג‪ .‬ולכן נאסר דור אדם לאכול בשר‬ ‫וכל הרשעי׳ אסורין צאכלו מאחר שמראין במעשיהם שאינם מאמיני׳ בהפסד הבשר ודוגמתו‬ ‫שהוא הססר העוצם עכ״צ‪:‬‬ ‫ובשקידה‬ ‫פסחים‬ ‫ס ו ף פ ר ק א ל ו עוברין‬ ‫טאער בכ‬ ‫זבעקידה כתב בשער ט׳׳ו מ׳׳ה שרברו בו הוא הבור אשר אמרו עליו שאסור ללות עמו ב ד‬ ‫ושמותר לנוחרו ביום כיפורים שחל להיות בשבת והוא שההורג נפש ביום הו<ן‪2‬‬ ‫בהחרא׳ איסור היום הנה הוא פטור מל הרציחה כי וין הרוצח בחנק ולין ההורג כ ש ‪5‬‬ ‫בסקילה וקיס ליה בררבה מיני׳ ולזה אמר שהרוצח בו כיום שהוא פטור ומותר מ ר ט ו ה ו א‬ ‫הדין לכל אדם אלא שאמרו דרך צחות המציצה כאילו מתירין דמו לפחיתחו‪ .‬כי א ‪,‬‬ ‫כזה ודאי נאכלו אש הבשר ממעט אש הדמות בהחליף בשר שור בכשר חמור ש ה ו א‬ ‫הוא ‪ ) :‬י ( )חסר כז(‬ ‫ר ך‬ ‫ת‬ ‫ש‬ ‫דיןןףןך‬ ‫יי׳ אחד ושמו אחד חדין יחודין יחוד תחאה אחייחד לפום י י ח‬ ‫דאתייחד ייחודא דלעילא יי׳ אלהיגו יי׳ גווגין םתימין דלא אתחזי‪.,‬‬ ‫ואחקשרו אל מקופ א׳ ייחוד חרא עילאה גווגין דק׳ש לתתאה דאחייחדא כהו חי״ ז‬ ‫וסוימק וי׳׳רוק‪ .‬כגווגא דגווגין םחימין ואיגון יחודא אחרא ח א ושמו אחד כ ש כ ט י ל ‪,‬‬ ‫ייחודא דלתחאה ייחודא עילאה ובו׳‪ ) :‬י ( )חסר נ״ח(‬ ‫ו ד א‬ ‫)כב( והגה לפי *ה המאמר כתב הרק״נטי שפירושו יי׳ אחר כייתור העליון• כלומר שיתייסר‬ ‫התפארת בבינה• ושמו אחד בייחוד שני שתתייתד השכינה בתפארת ישראל ונו מ ו כ י‬ ‫ראש הפסוק שנא׳ והיה יי׳ למלך על כל הארז שיתעלה לתשיכ׳ הנקרא מלך על בל הארץ‬ ‫רדפת פי׳ כל ופי׳ הארץ ואז יבא המשיח ויהי׳ השלמות גמור מה שלא היה מעולם ואז י ^ ‪; ,‬‬ ‫השם הגדול אחר בגולות עליות• והשם‬ ‫)מאמר כב( כונה למאמר על בשורות ר ע‬ ‫הנכבד הנקרא שמו אחד כגולות תחתיות‪.‬‬ ‫או׳ ברוך דיין האמת ועל כשירות טוכות אי‪,‬‬ ‫ואז יהי׳ אור הלבנה כאור החמה וישתמשו‬ ‫הטוכ והמטיכ‪:‬‬ ‫ב׳ מלכים בכתר א׳‪ .‬וכתכ בעל עקידה‬ ‫שער ס׳ וזה לשונו בי בטור שיתחנפו‬ ‫ההוא יהיה יי׳ אחד ושמו א ח‬ ‫האנשים בפעולותיהם בין טוב לרע חוייב‬ ‫אמו עד האידנא לאו אחד הוא"‬ ‫שיהי׳ כמו כן מתחלף כל הבא עליהם‬ ‫אםר רני מפי בשם רבי חגיגא בשם ר ב ‪,‬‬ ‫פםאת מפלה‪ .‬אמנם בהתיחד מעשיהה‬ ‫יוחגן לא נהעולס הזה ד׳ע׳־ל= הכן‪.‬‬ ‫<טונ יהי׳ האל יחברך הטונ והמטינ לגמרי‪.‬‬ ‫העולם הזה על בשורות רעות אופר ב ד י !‬ ‫ובן הוא העניין בהשגות הטיונות נאלהיות‬ ‫דיין ה>‪ >u -‬ועל ע״יעית טונות כו־ו‪4‬‬ ‫כי בעוד שיהיו המעיינים מקצרים בהם‬ ‫הטוב והמטיב לעולם הבא כלו שן‪:‬״‬ ‫יהי׳ שם מהות יש׳ לעולם ונקרא כשמות‬ ‫ואוםר *טוב והמטיב‪ .‬ושטו אחד א ש ‪,‬‬ ‫התארי׳ אמנם כשתמלא הארץ דעה את יי׳‬ ‫האידנא לאו שמו אחד‪ .‬אמר רב י ה ו‬ ‫וכצס ידמו אותו מקטנס ו»ד גרולס הנה אז‬ ‫אמר שמואל בעולם הזה גכחבבי״וד ה י א '‬ ‫יסכימו כלס להשייצ ולקרא בשם יי׳‬ ‫וגקרא בא״לף דליית‪ .‬העהיב גכתנ כ י ״ ן !‬ ‫ולעבדו שכס אחד‪ .‬כי אז כלס יקפידו על‬ ‫היא‪ .‬וגקרא ביויד היא ‪:‬‬ ‫זמנם המשועבד בידם כאשר אמרנו‪ .‬ויקוייס‬ ‫מאמר הנביא שאמר והיה אור הלבנ׳ כאור‬ ‫החמה ואור החמה שבעתים וכו׳ ‪:‬‬ ‫)חדושין( וקשה ע״ז המאמר למה יברך מל שמומות רמות בריך דיין האמת• ט משמינ‬ ‫שעל בשורות טובות כביטל אינו ריין אמת‪ .‬הרחמן ליצלן מרעת זה‪ .‬אלא‬ ‫ניל שהרעות שבעולם הזה אין ידוע לאדם אש הם טוכות או רעות כי יכול להיות שהקב״‬ ‫ישלח מטה עוז ומהל על צדיק בעולם הזה כדי ליסרו על מעט עונות שכירו כדי לזכותו לעיה״ל‬ ‫וכן כלם והוא בכלל צדיק ורע לו ובו׳ אמנם הקרוש ברוך הוא לבדו יודע אם לטובתו א ‪,‬‬ ‫לרמתו כי הוא היודע כאמתי‪ .‬לכך מברכים ברוך ריין האמתי ‪ :‬או ירצה להיות כי ‪5‬‬ ‫*מדברים אין ידוע לחכירו המדבר כנגדו אס הוא מדבר אחד בפה ואחד בלב‪ .‬אכל ה ק ״‬ ‫ה ו א היודע מה שבלב ר ע דבתיב טחן ל ט ת יי׳ לכן על בשורות רעות וט׳ כי כל דביר נוכחי‬ ‫הוא‬ ‫מ‬ ‫ו ת‬ ‫בין‪3‬‬ ‫ד‬ ‫ד ף‬ ‫מ‬ ‫כ‬ ‫ב‬ ‫מ‬ ‫ירושלמי דחגיגה‬ ‫םאטרכב‬ ‫מ‬ ‫הוא אמת ושוב אבל דבור הסנימי הוא רע כשאין ההסכמה בלב ‪) O‬חסר פ ט ( ‪ :‬ציר‬ ‫אמרו השלמים כל הדן דין אמת לאמתו כעשה שותף להקב״הבממשה בראשית‪ .‬וכל הדובר‬ ‫אמת אינו נכשל לעולם‪:‬‬ ‫)בירר דתעניתכתיב לא איש אל ויכזב וכר( ‪:‬‬ ‫שהיה בבחור א׳ בכל ימי נערותו הלך אחרי ברירות לבו ותאותו‪.‬‬ ‫‪fUJ^ttl‬‬ ‫ועזב יחס אביו וכל משפחתו‪ .‬שנה אל רהבים‪ .‬וחברי גנבים‪ .‬עד ט‬ ‫גדל מאד מכל הננביס באמונתו ‪ .‬ויהי היום ותחל רוח ה׳ לפעמו‪ .‬להשיבו אל יחס‬ ‫אביו ואמו‪ .‬ונתחרט על כל מה שעשה‪ .‬כי מעכב שאור שבעיסה‪ .‬ויבא שם אל‬ ‫הסערה אשר לו וקיטון‪ .‬ויבך שם על כי לא יכול להכגע כי הרגל על כל דבר שלטת‪.‬‬ ‫הלך וגשתטח לסגי שמעון בן שטח‪ .‬ואטד לו ר׳ ר׳ אבי אבי אגוש כאבי‪ .‬וחובי‬ ‫בחובי‪ .‬ועקבי סביבי‪ .‬ובקרבי ארבי‪ .‬אמרתי אגי בלבי‪ .‬לשוב‪ .‬לא ירםגי חמת עכשוב‪.‬‬ ‫ויען לו בגי שב לימיגי‪ .‬אל תבך ואל תתעצב כי בדבר גקל אמציא תרופה למחלתך‪.‬‬ ‫ותעלה למכתך‪ .‬אך השמד בני מן הכזב בכל עניינך‪ .‬והתרחק בגי מן השקר במשאך‬ ‫ובמתנך‪ .‬ידוע תדע כי לא תכשל‪ .‬ונפשך מכל צרה תנצל‪ .‬ויאמר לו דבר קטן הוא‬ ‫ואקיימנו‪ .‬כדברך כן אעשנו‪ .‬ויאמר השבעה לי וישבע לו‪ .‬וישוב ל א ה ל ו ‪ .‬ויהי היום‬ ‫הלכה לבית המרחץ שכנתו• וגברה עליו תאותו‪ .‬וגנב כל אשר אתה בבית כלי כסף‬ ‫וכלי זהב ושמלות‪ .‬לא השאיר עוללות‪ .‬ובצאתו אמר בלבו‪ .‬וחשב בקרבו‪ .‬אם ת מ ו‬ ‫השכגה‪ .‬האשה האלמגה‪ .‬ותצעק עלי על ממוגה‪ .‬מה אשיבנה‪ .‬אם אומר זך אני‬ ‫בלי פשע הריני מכזב בדברתי‪ .‬ומשקר בתשובתי‪ .‬ואיה איפה שבועתי‪ .‬אז השיב‬ ‫כל מה שלקח‪ .‬והבין חכמות שמעון בן שטח ע״כ‪ :‬מספד איומה כגגדלות ‪:‬‬ ‫‪ F I E‬ביגאי מלכא אמר לדביתהו אל תתיראי מן הפרושים אלא מן הצבועים‪^/Sl‬‬ ‫שממין לפרושים העושים מעשה זמרי ומבקשק שכר בפינחס אשר הס‬ ‫כמו דינר המזוייף שחצונו זהב ותוכו נחושת כך הוא האדפ שאין תוכו כברו ואיגו‬ ‫דובר אמת בלבבו‪ .‬איש שלום את רעהו ידבר ובקרבו ישים ארבו ‪:‬‬ ‫פירוש כה״א כראם כלומר בלי שוס יגיעה כמו דבור אות ה״א הנאמר מעצמו‪ .‬וגם עולם‬ ‫הבא עם היותו גחל מעולם הזה לא יצטרך לש״י צבראתו רק בהאות יותר קטנה‬ ‫במעשה מכל האותיות שהיא היו״ד אבל במעלה היא רב׳ וגדולה להיותה סוף כל המנין‪.‬‬ ‫שכל הענייני׳ הם*כצים במנ ׳ עשרה‪ .‬וכיון שראה דור וכו׳ אע״פ שדוד ראה זה העילם‬ ‫בחוש הראות‪ .‬והעול׳ הבא אינו נודע רק‬ ‫בעיון ובאמונה הקדים הי״וד בקלוסי לש״י‬ ‫)כב( טעם למה אמרו זה העולם בה׳׳א‬ ‫ואמר י׳יה ולא ה״י כי משפט הבכורה‬ ‫ועוה״ב ביו״ד נכרא‪) .‬ירושלמו חגיגה(‬ ‫לעולם הבא והמאמר הזה אומר דרשוני‬ ‫בסודות עשוק״ משני נעלמים ‪:‬‬ ‫א ^ ף רבי אבהו בב׳ אותיות גבראו‬ ‫בתורת העולה בחלק שני פרק ב׳ ודל ע״ר‬ ‫העולם הזה והעולם הבא ‪.‬‬ ‫הפשט בי סרא עולם הבא‬ ‫שגאמר כי ביה י•׳ צוד עולמים‪ .‬ואיז‬ ‫עולם השכלי ואמי שנברא בי׳ שהוא י׳‬ ‫אגו יודעים איזה מהם גברא בה׳‪ .‬ואיזה‬ ‫מדריגות כמו שמכאן הרמב״ם בספר המדע‬ ‫םהס גברא ביו״ד אלא מן מה דכתיב‬ ‫חלק ב׳• ומולם הזה בת׳ כי הוא ה׳ יסודות‬ ‫אלה תולדות השמים והארץ בהביאם‬ ‫עם הגשם החמשי שהוא גשם השמים שאינו‬ ‫בה״א בראם‪ .‬הוי אומר העולם הזה‬ ‫כאחד מר׳ ישירות שתחת הגלגל כמו שכתי‬ ‫גברא בה״א והעולם הבא ביו״ד‪ .‬מה ה׳‬ ‫בסטר המדע פ״ד ובמורה ח״ב ואמר כי‬ ‫הסר מלמטח‪ .‬רמז לבל באי עולם שהם‬ ‫אפשר כי המולם הזה נברא בי׳ והעולם‬ ‫יורדין לשאול‪ .‬מה היא יש לה נקודה א׳‬ ‫הבא בה״א שאפשר צסדר המדריגות בעמן‬ ‫•למעלה רמז מאחר שהס יורדיפ הפ‬ ‫אחר‬ ‫‪m‬‬ ‫‪,‬‬ ‫פשח ם‬ ‫פי‬ ‫ממום שנהנו‬ ‫מאשר‬ ‫כג‬ ‫אחר כי הגלגלי׳כו׳ וחומר ראשון הוא עשירי או נאמר כי מדריגות עולם השכל הם תשעה‪.‬‬ ‫וסוער‬ ‫מד״בר ו ס ו‬ ‫הומר ראשון ד׳ יסודות ד׳ מדריגות סמורכני׳ שהם דו״מס צו״מח ח״י מד״נר‬ ‫כגלגלי׳ בכלל והוא עשירי‪ .‬והמולס הנא כה׳ כמו שביארנו כי יש לחלוק מדריגות ע ו )‬ ‫השכלי׳ על ה׳ חלקי׳‪ .‬והחכם מס״רי אלי״ש< גאלי״קו כתב כפ ריש קהלת וז״ל כי כ‬ ‫שהעולם הכא נעלם ונסתר וגס קייס ונצחי‬ ‫עתידץ לעלות‪ .‬שג׳ יי׳ מטית ו מ ח י‬ ‫כן הירד סיא אוח קטנס שחורס בלי‬ ‫מוריד שאול ויעל‪ .‬מה הירד םתווןך‪,‬‬ ‫לבטניות כלל בגופה מל ההתעלמה ומקוכצת‬ ‫מכל צדדים כך םחח לכל בעלי תמיוכד‪,‬‬ ‫במציאותה בלי התפשטות וגלוי וכן היא‬ ‫‪,‬‬ ‫כו׳ וכיון שראה דוד כן החחיל מקלס‬ ‫רבתסמנין וגדר םמספר ואמנם אות ה״א‬ ‫אותיוח הללו י״ח הללו אל בקדשו ‪«.‬‬ ‫יש לובן בגופה להורות סל הגלוי וגס היא‬ ‫הגשמח תהלל י״ה ‪) :‬נם כמנחית מ ־ ר ‪-‬‬ ‫מוטסת המספר בערךהיו״ר וכן העולם‬ ‫י‬ ‫הקימן מאמר זה ‪:‬‬ ‫הזה אינו מולם קייס ונצחי נמצא כי יש‬ ‫התיחסות גדול להיות בריאת העולם הזה‬ ‫גה״א ועולם הבא ביו״ד כפי פשטן של דברים ומה שקדם יו״ר לה״א כי כסי העולמו׳ ״‬ ‫ראוי להקדים אות הי‪ 6‬אלא שבהיות עולם הזה העולם העיקרי בתכלית כונת הבריא׳ ה ו א‬ ‫פולס הבא בדאמרן כי העולם הזה הוא עראי וטפל לו‪ .‬ולא נברא כי אם להכנת השגת ה ע ו )‬ ‫הבא כנודע‪ .‬ובהיות העולם הזה מולם סהכנ׳ ומולם הבא מולם התכלית לפיכך הקרי׳ י ו ״‬ ‫לה״א כי הכל הולך אחר התבלי׳ ונמצאו אותיות בריאת העולמית בדרך ישר בשמו ית׳ יו«‪-‬‬ ‫על היא כדכתיכ כי בי׳׳ה יי׳ צור עולמים ‪) (.*):‬חסר ל (‬ ‫ומזה זנלמוד כי המקיים תכלית הכונה ומושה מיקר מהמיקר מקיים אותיות השם ביושר‬ ‫כתקנן ורחמי׳ מצויי׳ במולס• והמהפך השיטה ועושה עיקר מהטפל הרי הוא מ ה‬ ‫האותיות והוי ה״א מל יו״ד שמורה דין וזהו אמרם ז״ל הרשעי׳ מהפכי׳ רחמיי לרין ותקצור‬ ‫בזה יפה עד כאן לשיני ‪:‬‬ ‫מ ר‬ ‫ם‬ ‫מ י‬ ‫ה‬ ‫כ כ‬ ‫כ‬ ‫ה‬ ‫ס‬ ‫ר‬ ‫ס ר‬ ‫)מאמר כ״ג( םידוש רש׳׳י אצו הן באר וכו׳ והוא הסלע שיצאו ממנו סמים ע״י משה ואסרי‬ ‫ומגיל במו כבר׳‪ .‬ומתגלגל ממהן בכל מקום שסם הולט׳‪ .‬כתכ קריא״‬ ‫שם האותיות• המכת׳ זה חקיקת צורתן כך שממתי‪ .‬ול׳׳נ כתכ זו חקיקתן וצורתן‪ .‬והמכתי‬ ‫זהו עט בחרט שנכת׳ בו חקיקת הלוחות כי ההיא דקידושין מנין לרבות הסול ו ה ס י ר‬ ‫והמכתב‪ .‬ונראין דברי דקריא׳ לא קרי כתי‬ ‫)מאמר כ״ג( כונה לעשרה דברי׳ שנבראו‬ ‫ומערה שממד בה משה ואליהו דכתיב‬ ‫במ״ש בין השמשות ‪:‬‬ ‫ושמתיך בנקרת הצור ושכותי כפי עציך מר‬ ‫עברי‪ .‬וכן אליהו ויבא ער הר האלה ס‬ ‫עשרה דברים גבראו ב ע י *‬ ‫מורנה ויבא שם אל המערה וילן שם•‬ ‫אלו הן‬ ‫״\ ״י‪-‬כאר‬ ‫לבלוע את הרשעי׳ עדת קרח• אילו של‬ ‫*ר‬‫בין השמשות ״ ‪7‬‬ ‫׳־ י‬ ‫אברהם‪ .‬והפרד אין כל חדש תחת השעס‬ ‫המן וקשת כתב ומכתב ולוחות‪ .‬ו ק כ‬ ‫ופרד הראשון נברא מן האר! ולא בא‬ ‫של משה‪ .‬ומערה שעמד בה ט ^ ך‬ ‫מהכלאים‪ .‬השמיר כמין תולעת היא ואין כל‬ ‫ואליהו‪ .‬וםחיחח םי הז‪!.‬זון‪ .‬ופחיחת '‬ ‫הארץ לבלוע אח הרשעים וי״א אף * • ל ‪,‬‬ ‫לבר קשה העומר בפניו שלא יתפרק בו בנה‬ ‫של אהרן שקריה ופיח׳׳‪ .‬וי״א א ‪.‬‬ ‫שלמה את ב״ה כראיתא במסכת גיטין ‪.‬‬ ‫המזיקים וייא אף בגדיו ׳«ל אדגן‬ ‫הצבת טינייילש של ברזל צבתא שעישין‬ ‫הראשון‪ .‬רבי נחסיר‪ ,‬אומר םשום א נ י ‪,‬‬ ‫מכש־י בצבת מתטבדת פ״י צבת אחרת היא‬ ‫אף האור והפרד‪ .‬רבי יאשיה אומי א »‬ ‫משיי׳ שאוחז בצכת ומכה בקורנס טד‬ ‫איל ושמיר‪ .‬רבי יהודה אומר אף הצבת‪.‬‬ ‫שנעשית‪ .‬בגדיי של ארס הראשין שהיו‬ ‫הוא היה או׳ אף צבתא בצבחא מחענדף‪.,‬‬ ‫חקיקות בהן כל מין חיה ועוף ובהמה והיו‬ ‫נמסרי׳ לנמרור מ״כ הי׳ גביר ציד ובא עשי יהרגו לנוטלן לפיכך היה איש‪ .‬״ •‬ ‫בתורת‬ ‫ס‬ ‫תניא‬ ‫‪1‬‬ ‫ד ן‬ ‫ש י‬ ‫פ ס ח י ם פי־יק מ ק י י ם ש נ ה ג ו‬ ‫מאטד‬ ‫כד‬ ‫מא‬ ‫גתורת העולה פי״ח מחלק ב׳ וז״ל הנה הרב הטורה כתב בסרק מ״נ מח״כ שהי׳ במראי‬ ‫הנכוא׳‪ .‬וכן כתב הר״לבג בפרשת בצק והנה רבי׳ פקפקו עציו מזה המאמר‬ ‫ופשט בזה המקים צהתגדר כו וכו׳ וכתב הוא ז״ל שאצו הרברי׳ השנויי' כאן שנכראו כע״ש‬ ‫אמר שהם )‪ C‬בונת דברי׳ מבעיי׳ כשאר דברי׳ הבדואי׳‪ .‬ואלו הי׳ פי האתון כפשוטו הים‬ ‫רבד נסיי ולא דבר טבעי‪ .‬לכן אמרו שנברא בין השמשות שהוא ספק יום וספק לילה של יום‬ ‫השביעי‪ .‬וידוע שכל מה שנברא בששת ימי בראשית הי׳ חרש לא הי׳ נברא בדרך הטבע‪.‬‬ ‫ומיום השביעי והלא׳ הי׳ העול׳ מתנהג כפי טבע הנוהג• והנ׳ הנברא בין השמשות של עיש‬ ‫הוא ספק אם הוא מכלל הנבראי׳ בששת ימי בריא׳ אי אם היא מעה שנברא מיום שבעם‬ ‫והלא׳ שהרי אותו העת הוא ספק יום ו׳ או ליל ז׳• ולבן מני דברי׳ אלו‪ .‬ואף מל פי שנראה‬ ‫רברנסיי י״ל בהן שהוא דבר טבעי ‪ .‬ה ן ׳ פי ה*‪1‬ון הוא דבר טבעי לרעת המורה שהי׳‬ ‫בנבוא׳‪ .‬וכן הלוחות והמכתב הם דברי׳ מבעיי׳ לדעת המור׳ כמי שבאר זה ח׳א פסיו‬ ‫בעניין הלוחית‪ .‬גם אילו של יצחק אינו יוצא מגדר הטבע גם פי הארץ הוא נמצא לפעמי׳‬ ‫בטבע כקיעת הארן ע״י הרעש הגדול‪ .‬ועם כי ע״י משה הי׳ נסיי כמ״ש אם בריאפ‬ ‫יברא מ״מ לנגד הרואי׳ לא הי׳ נכר הנס גס הקשת הוא רבד טבעי כמי שהאריך בזה בעל‬ ‫מקידה פ׳ לח‪ .‬גם המטה והשמיר גם הס טכעיי׳• והבאר הוא גם כן דבר טיעיכמו שכתב‬ ‫האפוד סר׳ כ״ט מח״ג מספר המורה ז״ל אף לפי מדרש חז״ל שהבאר הי׳ מתגלגל עמסם‬ ‫בכל מקים‪ .‬ומנין המן אף שהוא דבר נסיי שאין למעל׳ ממנו מ״מ מאחד שהי׳ מאודיי והיי‬ ‫נמשך זמן רב שכ בעיני הבריות טבעי בי כל דבר שזמנו ארוך אין חדיש בעיני הבריות‪.‬‬ ‫נפלא מור׳ על ענינם ואמת׳ צרכם וזה ש‪:‬ן אל־ נבראו מקדם ונשאר׳ השלמתן תלוי׳ ועומדת‬ ‫צאת אל פועל אחד משני קצות האפשר כבחירת איש מכל אותם אשר נעש׳ בשבילו הן‬ ‫פד את‬ ‫לזכות הן לחוב׳ שאילו לא בחרו בהן לא יצאו‪ ) :‬י (‬ ‫)מאמר כ׳׳ר( דרש לחנניה משאל ועזריה‬ ‫נשאו ק״ו מצפרדעים ־‪.‬‬ ‫ך ף י מ תודוס איש רומי םה ראו‬ ‫חנניה מישאל ועזריה שמסרו‬ ‫עצמן לכבשן האש נשאו קיו בעצמן‬ ‫מצםרדעיפ ומה צפרדעים שאין פצווין‬ ‫על קדושת השם כתי׳ בהם ובאו בביתך‬ ‫ובחדר משכבך ועל טטותיך ובתנוריך‬ ‫‪1‬כך תמיהת המקשה‬ ‫של מלכי׳ הית׳ ולא ע״א ונקש המלך מהם‬ ‫שישתחוו לסצור׳ כמו שמשתחוים למלכים‬ ‫ושרים וכזרמי׳ לפניהם מפני אימת מלכות‪.‬‬ ‫והם לא רצו להשתחוות לאותו דמות קיו‬ ‫מצפרדמי׳ ומס צפררעי׳ שאינם מצווים מל‬ ‫קדוש השם שאין להם דעת ותבונה רק‬ ‫בטבע עשו מה שנכנסו לכי‪.‬שן האש מכפ‬ ‫דבור ובאו בתנוריך וט׳ אבצ צא דרך מצוה‬ ‫כי אירס בני מצוה• אמנם אט בני אדם ויע‬ ‫צט‬ ‫‪6‬רק‬ ‫מ ק ו ם ש נ י ע ו ט א ‪ £‬ר כד<‬ ‫דעת והשכל ומצות עלינו לתיש השם ק״ו שראוי לנו ליכנש לחנור שלא יתחלל ש״ש ס ן‬ ‫לנו ת‬ ‫יאמרו הצסרדמי׳ קדשו השם ליכנס באש ואלו לא נכנסו‪ .‬ולכן כחח להם מיתה קשה כזו‪.‬‬ ‫לפי שכל המומתין כוחרי׳ להן מיתתן הקלה כי כך דרכן של מלכי׳ היה לתת את נ ס ש‬ ‫בשאלתם ומכח ק״ו כחרו להן מיתת אש ושאין קדוש השם נכר בכל שאר המיתו׳ כמו ב ש ר‬ ‫אש ובני אתרן יוכיחו כתיב בהן בקרובי‬ ‫משאות מ * ו י‬ ‫יבמשארותך איםת׳‬ ‫אקדש ועל פני בל העם אכבד ומיתת׳ הית׳‬ ‫בחגור בשעה מהחגור חם אנו על א ח ‪, ,‬‬ ‫באש כדבתיב ותצא אש מלפני ה׳ וכו׳ ‪:‬‬ ‫כמה וכמה‪:‬‬ ‫ובעל אבן שועיג כתב וזיל כי חנניה‬ ‫שוחר טוב ומד‪,‬‬ ‫י ד מ ל ל ^‬ ‫משאל ועזריה)צא( היו צריכין לקיו דהרג‬ ‫להם הקדוש ברוך ה‪{,,‬‬ ‫ואל יפטר לפי שהי׳ אנדרטי של מלבים‬ ‫שבל הצפרדעים מתו ואוחן שירדו לתנור‬ ‫ולולי םק״ו לא היו נמנעים מלהשתחוות‬ ‫לא מתו מפגי שמסרו עצמן לשרשר‪. ,‬‬ ‫ולקדוש םשס השליכו מצמן לכבשן האש‬ ‫על׳ל ‪:‬‬ ‫ס‬ ‫ש ת‬ ‫ה‬ ‫ס‬ ‫ע‬ ‫ר‬ ‫)כ״ה(»ירוש רש׳ י לא היו מססיקין נין אחד לואהבת וצריך להאריך באחד ולהפסיק ‪. ,‬‬ ‫קבלת מלכות שמים לדברי׳ אחרי׳ שכל אחד ואחד מקבל עול מלכות שמיס• ואין אחד סוא‬ ‫אלפינו פצינו בסס •ק ראשון ופסוק ב׳ לשין צווי הוא ‪ :‬מנין אמר שלא היו מפסיק״ ן ה ש‬ ‫לאחד בי דין הוא שיפסוק בין סשם לאחד‪:‬‬ ‫ובירושלמי מפרש כן רבי יהודה או‬ ‫)מ^מד כ״ס( ]מקדה שמר פ״ג רף ר ״ ק ן‬ ‫מפסיק״ היו אלא שלא היו‬ ‫*ומרי׳ נשכ״מלו ‪ :‬יש כורכין את שמע‬ ‫יריחו היו כורכים אח ש מ ע‬ ‫כלומר שהיו מדנייךן כל הקריא׳ כמו‬ ‫ולא מיחו בידם חכמים ושאלו‬ ‫שהוא ולא היו מוסיפי׳‪ .‬ואית דגרסי שהיו‬ ‫בגמרא דרכי עבדי וכו׳ ‪ :‬חגו רבנן כ י *‬ ‫אומרי׳ קץ הימין שיחזיר ימינו לפניו‪:‬‬ ‫מרכין את שמע‪ .‬אומר שמע ישראל יי‪/‬‬ ‫זהו״{ ‪:‬״ל כתכ לא היו מפסיקין כלומ׳ נין‬ ‫אלהיגו יי׳ אחד‪ .‬ולא היו מפסיקים ד כ ד י‬ ‫שמע ישרצל לשם‪ .‬דמשעע שהיו‬ ‫ו״מ ו׳ יהודא אומר מפסיקים היו ו כ ו ‪/‬‬ ‫מתפללין לשם שישמע לישראל יימנה עיכ ‪:‬‬ ‫*ריש נ; פזי ייקרא יעהכ אל בגיו ב ק ^‬ ‫שמע ישראל לא כי סס היו אומרי׳‪ .‬לימריה‪.‬‬ ‫יעקב לגלות אתי ‪ ffn‬לבגיו גםחלקו‪-‬‬ ‫לסאי נשכ״מצו כקריאת שממ• ציקי קדרה‬ ‫מטגו שכיגה אמד שמא ח״ו יש פ ס ו ל‬ ‫אר׳׳ש ארורה כלס״; ‪,‬־כל‪::‬י אשכנז ניוויר״ז‪.‬‬ ‫במטחי באברהם אבי כוי‪ .‬אמרו ‪ycv‬‬ ‫יש לה צפר כגופה מחמת התמוה ‪( * ; :‬‬ ‫ישראל כ‪ ".‬אצר‪ :‬״נגן היכי נעביד ניפרין‪-‬‬ ‫)חסר לב(‬ ‫לא אפרו משה‪ .‬לאיגיטריה הא אסרין‪-‬‬ ‫ודרך אטונה נמאמר שני שער כ׳ כחנ‬ ‫יעקב‪ .‬התקיגו שיהיו אומרים אוווו‬ ‫ודל הנה במה שאמר ימקנ‬ ‫בחשאי • אמר רבי יצחק דבי ר׳ א ש י‬ ‫ורצו בו החקיר׳ האנושית וההשג׳ העיונית‪.‬‬ ‫משל לבת מ ל ן שדריה׳ ציהי הדירו‪-‬‬ ‫והנס היה ישראל לאמונת׳ האעתי אשר היא‬ ‫תאמר‪ .‬יש לה גגאי לא תאפר יש ן «‬ ‫השלמות האחרון והיו לו בנים מלומדים‬ ‫צער החחילו והביאו לה בחשאי‪:‬‬ ‫בחקיר׳ אטשית מם שלא סרו מאמונתם‬ ‫אמנם מר״עה הים לו חומה גדול׳ הברח‬ ‫שהיו שלמי׳ באמונה וכי אין להם שלימות עיוני חקיריי רצוני לכלס במה שסם אומה ג ד ו <‬ ‫ולזה כשבקש ימקבס״ס לגלות הקן לבניו והוא לבאר לסם התכלית האמרון המכוון גבריאל‬ ‫פאנישית נסתתמס ממט כי נסתלק ממנו שכינה ‪ .‬וזה כי א״א היות זה השלימות אשר ס ו *‬ ‫• י ה מבקש לגלות לבניו מצר היותו יעקבוחקיריי כ״א לאיש• וזה אמר מסיר ושנים ממשסמ'‬ ‫‪ £4‬לכללות עם ולרבו אנשי׳ או חשב שאס יסבב זה היות פמיתו׳ בניו שאינם יכולי׳ לקבל ז‬ ‫•שלימי׳ ולזיא שמע ישראל כלומר מצד האמת אשר מצרה קרא ישראל ואז השיב ס ן ‪ ,‬״‬ ‫*‬ ‫נשכ״מלו‬ ‫ב‬ ‫ב י‬ ‫ס‬ ‫ד‬ ‫ל‬ ‫מ‬ ‫‪,‬‬ ‫ה‬ ‫מי־ק מ ק ו ם ש נ ד ג ו מ א מ ר כ ה‬ ‫מ נ‬ ‫בשכ״מלו• ט הוא לא יזכר אליהם כאמונה לכר אשר מאותו הצר נקראו ישראל כמו שהורו‬ ‫בממרם שמ‪.‬ג ישראל טי‪ .‬אבל כי מצר החקיר׳ היה רוצה שירעו ויכינו מציאותו ית׳ וז״א כרוך‬ ‫שכ מלו‪ .‬כי מצר השפיעו השפעתו השלימם אשר לא תפסק ולא תסור יראת מציאותו ית׳‬ ‫וזה אומרו בשב׳ימלו כלומר ראוי שנהי׳ אליו יתברך נכנעי׳ ולשם כבור מלכותו אשר הול*‬ ‫מהותו הנעלה והיקר שהוא אדון והתחל׳ ראשונ׳ ומסדר ומנהיג בל המציאות כהנהג׳כצתי‬ ‫פושקות שהוא הרצון באמרי לעולם ועד‪ .‬אמנם משה לא אמר זה לפי שאומתו לא תשלם‬ ‫בחקיר׳ ולא ראה להעתיק׳ מן המקוכל אל המושכל כי בזה אומה גדול׳ כזו לא יושלמו אבצ‬ ‫יגיע להם בזה חסרון לפיכך מר״עה לא אמר ברוך שש כבוד מלטתו ל״ו ויעקב אמרו‬ ‫והשכימו לאומרו בחשאי וגס ביום הכיפורים דוקא בקול רם אשר כלנו חיים שכליים‬ ‫ורוחניים שהוא יום הדבקו׳‪ .‬וראה שלמות מה שהמשיל רבי אמי משל לבת מלך וכו׳ בי‬ ‫החקיר׳ ודרך ההיקש הן הם ציקי קררה• ובת מלך היא האומ׳ הישראלית מם האמונה‬ ‫האלהית ובהיות לאומה הזאת האמונ׳ השלמה הזאת לה גנאי לזה לכטת רתיחת השבצ‬ ‫המשתוקק ולשלמות האמונ׳ נעריה בתשאי‪ .‬ור׳ ש״ט הקשה על מאמר זה דימקב בקש לגלות‬ ‫את הקן לבניו ט ׳ הספק הראשון למה נסתלקה נבואה ממנו במבור גלותו את הקן לבכיו‪.‬‬ ‫השנית למה אמר ס״וש יש פסול בממתי• ספק ג׳ למה אמר בשכ״מלו‪ .‬ספק ד׳ למה אמר‬ ‫נימריה לא אמרו משה‪ .‬לא נימריה אמרו ימקכ• שאם בדין הוא שנאמר אותו מה לי ל*‬ ‫אמרו משה או אמרו יעקב‪ .‬ולמה נמריה בחשאי• כי במו שאמרו חז״ל מפני מראית העץ‬ ‫אסור‪ .‬אפי׳ בחדרי חדרים אסור‪ .‬ומהו הוד׳ באמרו משל לבת מלך בו׳‪ .‬ופירוש זה‬ ‫המאמר הנכבד כי למה שהוא מבואר כי כיאת הגואל סשימו עם שנאמין כי בא יבא *‬ ‫הנה ביאתו מאוחרת וכל עם ה א ח אם ירמו שהמשיח לא יבא בזמנו‪ .‬ושיתאמר הזמן‬ ‫אשר נתאחר‪ .‬מעטים הם אשר ישארו יהודים אבל יתערבו באומות‪ .‬והנם אם ימקב היה‬ ‫מגלה זה הסוד והוא הקן משיחנו‪ .‬ימשך מזה רמ גדול‪ .‬ולכן נסתלקה ממנה שכינה ‪.‬‬ ‫זסראס יעקכ שנסתלקה ממט שכינה אמר מ׳׳וש יש פסול במטתי ר״ל ח׳׳וש יש בבני מ^‬ ‫שיעבוד הש״י בעבור ביא׳ הגואל‪ .‬ואם לא יבא בימיו יתמרב בין האומות‪ .‬וזה שהשיט לו‬ ‫כאמרם שמע ישראל וגו׳ כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד‪ .‬וכמו שיעקב‬ ‫קבל הגרות ושיתקיים כזרעו כי גר יהי׳ זרעך וגו׳ כך הם מקבלים אצהותו ואחדותו‬ ‫וניירותיו ויבא מלר המשיח ולא יבא‪ .‬יי׳ אלהינו יי׳ אחד‪ .‬כששמע הזקן אמר בשכ״מלו כי‬ ‫הוא בבור גדול לאב היות צו בניס רבים וכונס צדיקי׳ וטוב״׳ כ׳ ‪:‬שני ‪:‬נים שהיו לאבותיו‬ ‫יי• * ציי״ ואחד רשע‪ .‬וליעקב היו י״ב בנים וכלם חסידי עליון ולכן נתן הוראות‬ ‫ותושבחות ע״ז הכבוד שהיי ל‪ r r :‬שלא היה לאטחיו‪ .‬והנה משה לא אמר בשכ׳׳מלו כי‬ ‫בניו צא היו ראוים‪ .‬אבל בני יעקב היו צדיקים ולכן לא אמר בשכ״מלו כי לא נתכבר‬ ‫בבניו כ״א ביהושמ ולכן אין ראוי לאומרו ‪ :‬והנה יחריב לכל איש ידמה לאמ השלמים‪:‬שי‬ ‫הסובל והאפשר‪ .‬ולכך משו פשרה לאומרו בחשאי כי כל איש מכל האנשי׳ לא ימלט או״‬ ‫יהי׳ כמשה שלא היי לו כנים ולא היה יכול להתכבד בבניו‪ .‬או יהי׳ במו יעקב מתכבד‬ ‫בבניו• ועליך שתבחן המשל שרביא ע״כ‪ :‬או ירצה פירוש אחר כי כא לרמוז כי יעקב‬ ‫היה משתמש בזה העולם בכבודות המדומות בעושר ובנים ובהצלחות האנושיות השתעשמ‬ ‫נלוצ כי היו לו צאן מבד ושפחה ובנים רבים ונהנה מזה העולם משמי ולכן אמר בשכ״מלו‪.‬‬ ‫כי היה לו מהככו׳ די‪ .‬והנה מרימה לא נשתמש מכל כבוד זה העולם דבר ט לא תמצא‬ ‫בתורה שאכל ושתה ולא שקרב אל אשה‪ .‬ואם שבא ונתקרב אל צפורה להוליד כנים ממכה‬ ‫לא אמר ותהר ותלד לו‪ .‬ואם שקראו לאטל לחם לא מצינו שאכל רק כתב לחם לא אכל כוי‬ ‫ולא היו לו צאן ובקר ונכסים בי לא השתמש מזה העולם רק מן ההר אל העם ומן העם‬ ‫אל ההר‪ .‬ולכן לא אמר בשב״מלו‪ .‬והנה פירוש כמריה ר״ל שנשתמש במדומות והצצסופ‬ ‫המקריות כמו שנשתמש יפקכ זה לא יאות לשלם כי יפול הצלחתו הננייונית‪ .‬ואם לא נשתמש‬ ‫מהם כמו שלא נשתמש משה מזה העולם הוא הכרחי להשיג המעלה המרותית כי לבדם‬ ‫רכים נמשים מם כלים והרבה מצות נעשה בהם‪ .‬אם בן המסר והכבול הם הכרחיים יחוייצ‬ ‫שיקח‬ ‫פ ר ק טקוס שנהגו‬ ‫טאםרכה‬ ‫שיקם מהם הצריך לקיים התורה והמצית ונעזוב השאר‪ .‬יזהו שאמר נמריה בתשאי‬ ‫<קח ההכרחי ונמזוב המותר בי המותר מזיק מ״כ‪ :‬ויש מיד סיד נמלם בדבר‪ .‬וזהו ה ב י א ו ר‬ ‫בכר ידעת כי כל הנביאים סיה נבואתם מ״י המלאך כמו שאמר יעקב המלאך הגואל א ו‬ ‫!‬ ‫בו׳ וכתב רש״י הרגיל לכא אצלי ככל צרותי וכר‪ .‬ומשה לא נשתמש אצא בשמו הגדול‬ ‫נפלאותיו אשר משה היו בשם המפורש שהוא שם יי׳ ואהיה אשר אהיס‪ .‬והנה ‪v-P‬‬ ‫פרתינו אין ראוי לקרוא לא למלאך ולא לשרף אלא לש״י אשר הפליא ממנו למשות ‪5J5‬‬ ‫מעשה משה‪ .‬ולמה שהיה יעקב משתמש בכל ענייניו מ״י מלאך והמלאכי׳ הם כ ט ד‬ ‫או יקרא דיי׳‪ .‬לכן ברך ימקנ למלאך הרגיל אצלו ואמר בש״כע ‪ .‬והנה עצר שיש ‪j j‬‬ ‫להורות שיש מלאכי עליון וכי הנביאה תכא לאנשי׳ מידם ומאתם וע״י נעשים ג ז י ר ו ״‬ ‫סמולם ראוי שנזכירם בעי שהזכירם יעקב‪ .‬אכל מצוה שלא זכר משה כ״א לשפ הגדול‬ ‫אין ראוי לאימה והנה‪.‬אנחנו כדי שנרמה לאלו השלמי׳ בבל יכלתנו לאב האמתי ולמלכי!‬ ‫מושיעמ ראוי לצאת ידי חוכת שניהם נאמר אותן כחשאי‪ .‬והנה מיש משל לכת מלך שהרימו־‬ ‫ציקי קררה וכו׳ כי המלאכי׳ הס נרגשים כעולם• ואס לא נזכירם יהי׳ צער לנו כאילן \ ‪1‬‬ ‫נרמס‪ .‬ואם נאמר להם בגלוי ובפרסום היא גנאי לעס יי׳‪ .‬כי לא נאוה להזכיר לסס לא ׳ ן !‬ ‫ולא מלאך ולא שרף‪ .‬ולכן התקינו שנא׳ אותו בחשאי‪ .‬כי מציאות המלאך הוא מורגש ו ‪^ ,‬‬ ‫מפורסם‪ .‬כי כבור השם מלא מולם והש״י הוא מנימ כללי כמ׳׳ש רוככ שמים כעזיד וגו׳‬ ‫ואלו הם מניעים חלקיים ויש לה׳ גדול הבדל בזה ‪:‬‬ ‫ת י‬ ‫ו כ‬ ‫ובספר הזהר שמע ישראל וגו׳ האי קרא תינח בשמתא דאמרי בנוי דיעקב'לאטהון י*‪.‬‬ ‫משה לישראל‪ .‬אבל השתא דכולי מלמא שממ ישראל‪ .‬מאי ישראל ק א מ ד !‬ ‫אלא הא תנינן לא מית יעקב וקייס חתים ליה גו כורסיה יקריה למהוי תדיר ס ס ד א‬ ‫בנוי דקא מייחד שמים בכל יום חרין זמנין וכד אינון מיחדץ שמיה דק״בה ואמרי מ מ י ז‬ ‫ישראל סוי סהיד מלון דאינון מימדי שמא דקב׳׳ה כדקא יאות‪ .‬בההיא שמתא נסלי לי‪-,‬‬ ‫ליעקב בד׳ גדפין פרישן לד׳ סטרי מלמא וסלקי לי‪ :‬קמיה קב״ה ומברך ליס כשכמ ביכאו‬‫פתח ואמר זכאה הוא אבא הרע דא אוליד בארעא זכאי! אינון בנין דקא מענורין לאביהוי‬ ‫הכי בההיא שעתא בל קלי שמיא פתחי ואמרי בשכ״מילי• וימקב מתמטר בתריסר נהר!‬ ‫אפרסמונא רכייא וקאים תדיר כקרתא מקפא שיר על בנוי קמי קניה ולא שביק ך י *‬ ‫הקיפא לשלטאה מלייהו וכל כני מלמא לא יכלין לשלטאס לין רכתיכ ואתה אל תירא ע ‪,‬‬ ‫ימקב טכ״ל‪:‬‬ ‫ר‬ ‫ב ד‬ ‫כתב הרקנאסי בס׳ ט״מ וז״ל בי יעקב הוצרך לאומרו במבור כי נסתלקה שכינה מ ע י ו‬ ‫באמרם ז״ל שנקש לגלות הקן וכו׳ המשיך ברכה ורצון מלעעלה למטה בדי שתשרה‬ ‫עליו שכינה אכל מרמיה לא הוצרך כי השכינה היחס ממו ומפיה היה כותנ ‪ .‬אמנם הי‪!,‬‬ ‫לרומם ולהעלות נקדש• ולכך יש לפרש זה הדעת אמרו קצת חכמי הקנלה כי המכוון למלות‬ ‫אינו רשאי לומר נשכמל׳׳ו כי גנאי הוא לנרך מדה של מטה נאחרונס ‪ .‬וסטעס הנכון‬ ‫בעיני כי משה לא אמה לפי שהים נמקים כנסת ישראל ומפיה היה כותב • וא״ת היא‬ ‫שנח עצמה יש לה גנאי כמיש חאמר יש לה גנאי‪ .‬לפי״ז אין לחלק נין ארס לאדם רק‬ ‫אדם יכוון כיחור מלמטה למעלה ולפי שלא הוזכרה השכינה ניחוד ססוא רק נרעז הד׳ רבתי‬ ‫שבאחד צריך לחתום בשכפל״ו ומצות ק״ש ננוקר ובערב בעת השתנות הזמנים כ מ מ ש ל‬ ‫כל מרה וערה על פעולתה ואז יתיחד הכל ממטה לממלה וממטלה למטה • בק״ש של יוס‬ ‫אמת מארן תצמח‪ .‬ובקי׳ש של לילה וצדק משטים נשקף זהו נם ה׳ יתן הטוב וארצנו ת‬ ‫עולסמכ״צ‪ .‬וכתב עור בת מלך שהריחה ציקי קדירה היא השכינה שהרגישה שהשבנןיס‬ ‫היו מיתרים ש״ש בלב א׳ בפס א׳ ול׳ ציקי כמו לה׳ מצוקי ארן‪ .‬וכשלא היה לה זכר כאותו‬ ‫יחוד כביכול היתה עצטערת כשלאנתיסרה כבודה בכבוד שמים כלומר שכשם שסוא א‬ ‫<ד היא יחידה שאין יחודו ניכר ונודע אלא בה‪ .‬ואס סיתה אוערת שבח בעצמה בפיה יש ל‪-,‬‬ ‫גנאי‬ ‫כ ל‬ ‫ת‬ ‫ת ן‬ ‫ח ד‬ ‫‪r‬‬ ‫עיבי‬ ‫פטרויס‬ ‫מג‬ ‫כ* מר כו‬ ‫גנאי‪ .‬אכל ישראל שהם מכריה !הם עיקר החבה הזכיר שם המיוסר לה בחשאי שלא יה*‬ ‫לה גנאי עכ״ל ‪:‬‬ ‫)מכ״ו( בדרן אמונה ש״א וז־׳ל הנה כי גבריאל שרו של אש הוא בהקד חו מבחין יחמ*‬ ‫בעצם ויקרר במהרה וזהו כפנים כי כמשכו ס»וס אצ חיז ישאר הפנימי‬ ‫קר והוא במקרה הנה כי הסומלים שני מינים מין פועל בטבע ויפעל ההפך הראשון בעצם‬ ‫ן ) * ( פיעל ברצון ויפעל כ׳ הפכים בעצם כפי הרצון מכ״ל )‪) C‬חסר לג>‬ ‫קי‬ ‫ש‬ ‫וקשה קצת במ״ש אני יחיר בעולמי והוא‬ ‫)מאמרכ״ו()כוונם למאמרם אמר גבריאל‬ ‫יחיר בעולמו כו׳ והלא כתיב לה׳‬ ‫אלך ואציל הצדיקים וכוי(‪:‬‬ ‫הארן ומלואה כו׳ ואיך ייחס העילם כולו‬ ‫לאברהם‪ .‬ועור קשה למה לא אמר גבריאל‬ ‫יוחנן אמר ואמת ה׳ לעולם‬ ‫באברהם אעשה נס בתוך נס כמ״ש גבי‬ ‫הללו יד׳ גבריאל אמרו‬ ‫חננ" מישאל בו׳‪ .‬ובעל עקירה שער מיו‬ ‫שבשעה שהפיל גםרוד הרשע את אברהם‬ ‫וז״ל רע בא וראה כמה הפליגו להורות‬ ‫זג״ה בכבשן הא*‪ .‬א‪8‬ר גבריאל לפגי‬ ‫הסוד הזה בנסי׳‪ .‬לפי שכבר יחשבו קצת‬ ‫הקביה רבשיע ארד ואמן ואציל את‬ ‫המעיינים שמנין הנס הוא בכמו אלו םעניני׳‬ ‫הצדיק מכבשן האש ‪ .‬אסר לו הקב״ה‬ ‫לשדר כח הנמצא ולהפוך טבעו אל הסך‬ ‫אגי יחיד בעולמי והוא יחיד בעולמו ‪.‬‬ ‫מהותו או איטתו כמ״ש שרו של ברר‬ ‫גאה ליחיד להציל את היחיד ‪ .‬ולפי‬ ‫שיהפוך טבע האש הגדולה בעוצם קרירותו‪.‬‬ ‫* א ק הקב״ה מקפח שכר כל בדיה איל‬ ‫לזה אמר שאמר גבריאל שר האש שאץ‬ ‫תזכה ותציל ג׳ מבגי בגיו ‪ .‬כדרר׳ ריש‬ ‫כבור מלכותו של נרה ניכר בכך כי לא יורגש‬ ‫מגדוגי בשעה שהפיל גבוכדגצר את חגגיה‬ ‫ע״ז האופן מוצם חכמתו וגבורתו בםכנימ‬ ‫מי*אל ועזריה לתוך כבשן האש‪ .‬אסר‬ ‫טבעי הנמצאים כולם אל הנמצא הנכבד‬ ‫יורקםו שר הברד לפגי הקב״ה רבשיע‬ ‫הזה הנברא בצלמו ודמותו אבל שירד‬ ‫ארד ואצגן את הכבשן ואציל הצדיקים‬ ‫הוא במה שהוא שר האש ושומר ט שלמות‬ ‫אםרלו גבריאל אין גדלותו ש ל א ב י ה‬ ‫צורתו ובהיותו בתכלית חזקו בהינעו לפני‬ ‫בכך שאתה שר של ברד והכל יודעי[‬ ‫מלכו אשר בראו נכנע גם הוא לשוערי‬ ‫שהםים ‪9‬כבים את האש אלא אגי שר‬ ‫ברית צלמו ודמותו ‪ .‬וע״ז האופן יקרר‬ ‫של אש אלך ואקרר םב‪6‬גים ואקדימ‬ ‫אליהם מבפנים בטבעו המעולה איך ירים‬ ‫&בחו»ן ואעשה גס בתוך גס‪ .‬אמר הקב״ה‬ ‫יד במלכו והוא מבעו האחד אשר הוא »ז‬ ‫רד ‪ .‬באותה שעה •חח גבריאל ואמר‬ ‫אצל ההמון‪ .‬אמנם שיהסך טכעו זה וישנהו‬ ‫ואםת ה לעולם הללויה ‪:‬‬ ‫להקריר ולהקדיש מבחוץ לשר^ הרשעים‬ ‫המלשינים אותס אשר הוא נס גמיר אצ^ו‬ ‫דכתיב וגובריא אלין וט׳ קטול ממון שביכא דטרא ‪ .‬וזהו וראי הנס האמיתי הידוע‬ ‫אצל הטבע ‪ .‬וז״ש אעשה נס בתוך נס ט שני םטכמים האלה כיא נס אצל מ נ ח ‪.‬‬ ‫ומה שיקדיח מבחו׳ן יהיה נס אמיתי בתוך הנס המפורסם שיהיה בקררו מבסנים ולזין‬ ‫אמר ואמת ם׳ למולם הללויה ‪ .‬כי מאמתת גדולתו וקיו׳ אמונתו בטבע הנמצאות תיתם‬ ‫זאת‪ .‬ואי אתה יכול לפרשו מל קיומו של מה שהבטיחו מימות אברהם תזכה ותציל‬ ‫מבניו שהרי לא זכה בשליחתו רק בחוזק טענתו ומזה הטע׳ הפליגו לומר שהקב״ה בכבודו‬ ‫ובמצמו הציל את א״א מצר יחידתו במולמו לומר שאילו הונח שלא ימצא טבע הצלת זו‬ ‫בצורת סאש והיתה האש מטבעה שורפת סיבים ורעים הוא ית׳ לעוצם זכותו אשר התל‬ ‫)פרסם אעתתו לעולם יצילהו בכחו מבלי א‪1‬צעי רק בעצמו כמ״ש אני ה׳ אשר הוצאתיך‬ ‫מאור כשדים אמנם זה הכח הניתן לשרו שיי עולם ביינו םענינים הוא נשאר ועומד לשאר‬ ‫הצדיקים כדניאל וחבריו אשר יורעים שמו ית׳ עכ׳׳ל ‪:‬‬ ‫זה‬ ‫ו ה‬ ‫נ י‬ ‫ג מ‬ ‫ו א י‬ ‫ה‬ ‫רבי‬ ‫‪,‬‬ ‫‪:‬‬ ‫כח‬ ‫ערבי פשתים מ א מ ר כז‬ ‫<מכ״ז( זה המאמר תמיה מאד לכל משכיל בכל מקידה שמר ק׳׳ג כתב יז״ל• לסי שהחסיי‪,‬‬ ‫מהן בבמי;‬ ‫השלם הזס סוא בא אחרי החסיונות הראשונוח י י‬ ‫ו מל וככנמ‬ ‫קדימת הזמן‪ .‬ואס לסי שבסיף כשהאדם‬ ‫האמת חחתם ולא סר מלקבל אותם ולהציל אותם ממרת הדין המתוחה מל הסריס מאחריו‬ ‫כי כשנתקרבו בדיסותיסס ובלבושם הנס‬ ‫)מכ״ז( )כוונה למאמר וידו של ס ‪_ .‬‬ ‫הוא ית׳ יקריבם ויסתיר׳ בסתר כנסיו ויגן‬ ‫פרושות‬ ‫עליסם נסתר עליון ובצל שדי‪ .‬והנה לפי‬ ‫^לי תשובה‬ ‫ק‬ ‫משני מדת הדין( ‪:‬‬ ‫שתומלת הזם מזא׳ החסיה הגמורה שאין‬ ‫מטבעה לנא כ״א אחר סנסיונות הגדולות‬ ‫אשר יחהלכו צמו נצל המפיס האחרים כולם‬ ‫אדם תחת כנפיהם • א ט _‬ ‫כנזכר ‪ .‬סכל סיס גלוי וידופ לפניו יח׳‬ ‫כהגא בשם רבי ישמעאל *‬ ‫־בתחלה ואליו נוון ככל התלאות הרכות ההן‬ ‫רבי יוסי ואמרי לה רבגן בשפ רבי י ה ^ ג‬ ‫במו שאמרנו לא נמנמ רצונו ית׳ ממשות‬ ‫כת‬ ‫ידו‬ ‫גשיאה‬ ‫י " י י י י ש י הקכ״י׳‬ ‫את כל אלם עתחלה וע״ס וכמש״ה כנשר‬ ‫שהם פרושות תחת החיות לקבל כ ע ל י‬ ‫*עיר קינו על גוזליו ירחף וכו׳ יאמר שכל‬ ‫תשובה ממגי מדת הדין ‪:‬‬ ‫היסורין והרעות שהביא עליהם היה ע״ד‬ ‫ההתלמדות כנשר יעיר קנו והוא בנוי אצ הנלס כאשר ירצה ללמדם לפרוח כאויר‬ ‫אז יפריחס אל הנפילה ממקום גנוה ייטוש דרך מטה להקדימ׳ ולקכלס על ככ‬ ‫ילישאם על אכרתו קודם שיגיעו לארז ‪ .‬וכן הכוונה האלהית בכל אלי הרמות והיסוד‬ ‫א ש ר ימוררם כהם לא היה אלא כ ד ללמד׳ ולהודימ׳ דרך חיים תוכחת מושר ‪nM‬‬ ‫׳הכל כי יפול קנו זה לא יוטל כי סוא ית׳ סומך ידו לנהג׳ ולנהל׳ ער לבסוח י ״ ‪1 ,‬‬ ‫יסרוש‬ ‫מסיו יקחהו ישאהו על אברתו ‪ .‬וכמ״ש מה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל‬‫כנסיך‬ ‫יחסיון מכ״ל‪ ) :‬י (‬ ‫כ א ל‬ ‫ג א‬ ‫ל י ד י‬ ‫ס כ ר ה‬ ‫ג מ ו ר ה‬ ‫ל מ ס ה‬ ‫ס ו א‬ ‫י צ א ו‬ ‫בו‬ ‫ט ל‬ ‫ק ב‬ ‫ת ח ת‬ ‫ס ח י ו ת‬ ‫ב ל‬ ‫ל‬ ‫‪3‬‬ ‫וידי‬ ‫ר‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫ד‬ ‫י‬ ‫כ י‬ ‫י‬ ‫)מכ״ח( ובמדרש הוא‬ ‫‪ 1‬א ‪ 1‬א׳ אי! טובה‬ ‫׳‬ ‫הוא מרומים ישכון היא א י‬ ‫וגו׳ • אל שולחן מרוך בתיך הגן שנא׳ אתהלך לפני ס׳ בארצות‬ ‫*‬ ‫החיים• וכביכול הקב׳׳ה מיסב כראש והאטת וכל הצדיקים יושבין לרגליו שנא׳ והס‬ ‫לרגלך‪ .‬והקכ״ה מכיא לפניה׳ כל מיני סירות מג״ע ומאכילן ממן החיים ואח״כ מברכיי‬ ‫י‬ ‫לבעל הסעודה והכל חילקין כבוד להקב״ס‬ ‫)טונה למאמר נותנים כיס לברך לאברהם‬ ‫שהוא צוה לברך והקב״ה אומר למיכאל ברך‬ ‫ולאבות וט׳( ‪:‬‬ ‫ומיכאל לגבריאל וגבריאל לאבות העולם‬ ‫)מאמר כ״ח(‬ ‫•ואבית העולם חולקין כביד לדור ואומרים‬ ‫ך ן * ‪ #‬ז רב עוירא ז פ ק אמד ל‬ ‫המלך שבירכנו הוא יברך למלכו של עולם‬ ‫משמיה דרבי אטי‪i• 30‬‬ ‫־ומחנים את סכיס לפניו ונוטל את םטס‬ ‫א״ל משמיה דר׳ אפי ם״ד ויגדל חיל^‬ ‫ואומר כוס ישוטות אשא ובשם ס׳ אקרא‬ ‫ויגמל ויעש אברחם משתה גדול כ י‬ ‫ע׳׳כ המדרש‪:‬‬ ‫הגמל את יצחק אאי ביום הגמל‬ ‫יצחק ‪ .‬עתיד הקניה לעשות סעודח‬ ‫יוקשה מ״ז המאמר והמדרש שאערו שיאכלו‬ ‫לצריפי׳ ניום שיגמול עם זרעי ש י י * ח‬ ‫למתי׳ וישמחו וכביכול הקב׳׳ה מיסב‬ ‫‪ P‬י י כוס‬ ‫לאחד שאונלין ושיחי(‬ ‫בראש ט׳‪ .‬עיר קשה מהו הכבוד שחלקו‬ ‫של ברכה לאברהם לברך אומדים ל ‪,‬‬ ‫להקב״ה כשהוא יצוה לברך‪ .‬ואחר שצוה‬ ‫ברך‪ ,‬אומר להם אני לא אברך ‪ .‬ל ^‬ ‫למיכאל צמה לא יברך והוא יצום צנכריאצ‬ ‫שבבר יצא מפני ישמעאל ‪ .‬נוו*י‪ 0‬ל ‪,‬‬ ‫וגבריאל לאבות העולם ‪ .‬עוד קשה לפה‬ ‫ליצחק אומר להם איני ראוי לביד * ‪* r‬‬ ‫יתטלברך למיכאל וגבריאל בהיות שלא אכלו‬ ‫ממני עשו‪ .‬בוחנים לו ליעקב אומר ל‬ ‫מאותה סעודה ‪ .‬עוד קשה למה לא הזכירו‬ ‫אני‬ ‫ה י‬ ‫כ י ‪ :‬י ב‬ ‫ט ה‬ ‫א ל ה י‬ ‫מ ב י‬ ‫ת ו‬ ‫ה‬ ‫‪r‬‬ ‫ו ‪0‬‬ ‫ת‬ ‫א‬ ‫ק‬ ‫‪f l U‬‬ ‫ד‬ ‫ערבי פסחים מ א מ ר‬ ‫מ מ ׳ גס שיתנו לברך למלאכים ‪.‬‬ ‫כח סוכה מאמר כ»‬ ‫עוד קשם‬ ‫מד‬ ‫לסם מסל יוד )אוס לברך לסיופו יותר‬ ‫סמט‬ ‫מל הכתוכ שאמר הכתיב הוא מרומים ישכון‪.‬‬ ‫הוא סי׳ םסררש סקכ״ס מיסב בראש כי‬ ‫*גי לא אברך לסי שכנר נשאתי שתי‬ ‫כזה יוכר רצונו המוסלש בהשפעתו מוג וחסד‬ ‫אחיות בחייהן שעתידה התורה לאופק‬ ‫על השלמים אשר כאח‪ .‬ואם המה רחוקים‬ ‫עלי‪ .‬אומרין לו לפשה סול וברך אומר‬ ‫ממדריגתו ית׳ שיעור בלתי בית ואמר‬ ‫להם אני לא אברך לפי שלא זכיתי‬ ‫שהקב״ס מביא לפנים׳ כל פיני פיחת מג״»‬ ‫לינגס לאיי לא בחיי ולא במותי‬ ‫והוא מזון החלק הבשריי ועל הררי שנזכר‬ ‫אומרים לו ליהושע מול וברך או איגי‬ ‫ומאכילן ממ! החיים הוא המזון המושכל‬ ‫מברך שלא זכיתי לבן‪ :‬דכתיב גון בגו ‪:‬‬ ‫הלקוח מהסעודה לחלק לשכל סנסרר שנו‬ ‫יהושע בנו ‪ :‬אומרים לו לדוד פול אחה‬ ‫יאמר כאמת מזוןשפלה״ש ניזונים ט ואס״כ‬ ‫וברך אזמר להם אגי אברך ולי גאה‬ ‫מברכין לכפל הסעודה כי הוא עצמו תכלית‬ ‫לברך שגאמר כוס ישועות אשא ובשפ‬ ‫כל השעורה ההיא כמ״ש שם ב א ת ואכלת‬ ‫ה׳ אקרא ‪:‬‬ ‫ושבעת וכרכת את ה׳ אלהיך כי תכלית‬ ‫הכל ההכרה ומהותה ויודו לשמו על כל הנעשה אתם בהשגחה עצומה ‪ .‬והקב״ה‬ ‫אומר למיכאל וגבריאל‪ .‬אע״פ שאינם מוז‪:‬רים באותה סמורה ‪ .‬רוא׳ אני שלקחו חז״ל‬ ‫למשל מיכאל וגבריאל לשני מדריגות האדם ‪ .‬כי הנה מיכאל הוא כנוי אל השכל הנקלה‬ ‫ההיולני כי מך הוא כתחלתו כהיות כל שלמיותיו ככח ‪ .‬אמנם גכריאל הוא כטי אל‬ ‫השכל הנקנה אחרי בואו בשלמותו‪ .‬והם כ׳ מלאכים המלווים לו לאדם והקכ״ה‬ ‫מצוה למיכאל לבע והוא השגת השלמות גם םוא יצום לגבריאל וגם לאבות העולם‬ ‫והס ישיגו השלמות ויותר מכולם דוד בי לא נמצא בכולם שברך להקכ״ס בזה העולם כמוהו‬ ‫כמיש אברכה ה׳ בכל יום תמיד תהלתו בסי בכל יום אברכך ואהצלה שמך לעולם ומד ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫)י(‬ ‫)חסר לד(‬ ‫סליק םםבת פסחים וגחחיל מסכת סוכה נסייעתא דשטיא‬ ‫מסכת סוכה פרק א מאמר בט‬ ‫)כט(הריפביא ז״ל פירש צא ירדה השכינה לממה מי׳ שממינ׳ דצמעלה מי׳ רשות אחרת הו*‬ ‫שהרי ארון ט׳ וכפרת טפח הרי כאן י׳ וכתיכ ונועדתי לך ש ם ‪ .‬ובירושלמי‬ ‫מייתי מגיש נאמר כאן דטר ושמרתי לך שם ודכרתי ‪ .‬ונאמר להלן כי מן השפים דברתי‬ ‫ממכם‪ .‬מה דטר לסלן רשות אחרת ‪ .‬אף דבור כאן רשות אמרת מכ״ל הריסב״א זיל ‪.‬‬ ‫ולמדתי מזה טונת המאמר כי אמ״פ שהזכיר‬ ‫כשכינה וירד מל הר סימ • וכן ועמדו‬ ‫)מאמר כט( כמנה למאמר ממוצם צא ירדה‬ ‫רגליו מצ הר הזתים‪ .‬אין הידרה צרשותינו‬ ‫השכינה צמטה ממשרה וט׳(‬ ‫ממש אלא לרשות גטה עצ רשות שלט ‪.‬‬ ‫והוא קרוב אל רשותיט ‪ .‬וכן מה שנאמר‬ ‫ת י י א רבי יוסי אומר מעולם לא‬ ‫במשה מלה ובאליהו• צא שעצו לממל׳‬ ‫" י ״ ירדה שכינה לפטה מי׳ ולא‬ ‫ממש ‪ .‬אלא האמת שעצו צעמור ברשות‬ ‫עלו סשה ואליהו למרום ‪ :‬שנאמי‬ ‫גבום מליט חבל הוא רשות למטה מי׳‬ ‫דשפים שמים לה׳ והארץ נתן לבני אדם‪:‬‬ ‫בערך אל השמים ר״ל שיש י׳ מן השמים‬ ‫ו ל א ירדה שכינה לפטה סעשרה‪ :‬והכתיב‬ ‫אל‬ ‫יירי‬ ‫מאפר‬ ‫כוונה ע ל הסיבה ודפנוחיה‬ ‫ל‬ ‫‪:‬ו׳ עליין בערך תל עצמנו ותמתין למכן׳‬ ‫‪6‬ל המקום שעמדו בו‪ .‬וא״כ פלו אל רשו׳‬ ‫*ל‬ ‫שרמז ‪,‬לי׳ ‪ .‬״ י^‬ ‫אפשר‪j u‬‬ ‫זה ‪c'»j‬‬ ‫פשע‪p v‬‬ ‫יסיר‪u y‬‬ ‫‪-JJ‬׳‪ny‬‬ ‫•שמיס ברשית >«!‬ ‫‪1‬‬ ‫׳‬ ‫היותר‪• v‬קרוב לשמים‬ ‫) י ( עקירה בזה ה מ א מ ד‬ ‫ודעת בעל‬ ‫שכלים • ואלהי אמת ינחנו בדרך אמת ‪.‬‬ ‫שמר מ״ד וז׳׳ל ני אט׳׳ם שנזכר בו יח‪P5‬ירידה דכתיב וירד הי‪ .‬על הר סיני וכדומה ‪P‬‬ ‫»נעולם לא ירדה שכיני ממעל׳ קדושתה‬ ‫‪.‬‬ ‫וירד ה׳ על הר סיני‪ .‬למעלה שי׳‬ ‫ותמיד היאלמעצ׳ ממשרה ומשם הושפע‬ ‫והכתיב ועטרו רגליו ביום ההוא ע ל *‬ ‫השפע האלהי מל סמולם הזה השפל מהכל‬ ‫הזתים ‪ :‬למעלה מעשרה ‪ :‬ולא‬ ‫באמצעות העשר המתמצעו׳ כינינו לבינו‬ ‫משה ואליהו לפרוס ‪ :‬והנתיב וםשד‪ ,‬ןי__‬ ‫אשר נתן לנביאי ולחוזים מהלכי׳ כתוכם‪.‬‬ ‫אל האלהים ‪ .‬לפטה מעשרה ו ה כ ת י ג‬ ‫והוא כוונת מאמר ודברתי אתך שם מעל‬ ‫י־״«»י»י־‪ ••-‬ל ס ‪^ ,‬‬ ‫נפערה השמיפה‬ ‫יי*‬ ‫ויעל אליהו‬ ‫הכפור׳• מבין שני הכרובים־‪ .‬ירצה בהיותי‬ ‫מעשרה והכתיב האח? פגי כסא‬ ‫‪6‬ני על הכפור׳ שהוא לממל׳ ממשרה ואתה‬ ‫בין שני הכרובים כלומר שיהיו לך מהלכי׳‬ ‫" טי * מ י ‪/‬‬ ‫עליי ע • י י יי י‬ ‫שכליי׳ בין העימדי׳ ההה שהם סימן‬ ‫ע עי ל ס ‪-‬‬ ‫י‬ ‫יי‬ ‫לעולם המלאכי׳‪ .‬וגם אע״ס שסופר מקצתם‬ ‫״‬ ‫מעשרה מימ מאחז פגי כסא כ ת י‬ ‫שמלו אל ה׳ או אל השמי׳ שהוא המרום‬ ‫'‬ ‫דאשתדבובי אשתרבב ליה כסא‬ ‫עשרה וגקים ביה ע״ב ‪:‬‬ ‫המוחלט ממולם לא מלו לממל׳ מעשר׳ ‪.‬‬ ‫*כל סיתה התפשטות׳ בתיך עשרס ‪.‬‬ ‫אמנם מפני שהשגת משה היא למעלה מכולן אמרו דאישתרבכ ליה כסא ונקיע ‪_ ,‬‬ ‫שיראה שההשג׳ הזאת רחבה אצלו משאר בל הנביאים שיעור מספיק להבדל גבואיול‬ ‫מנבואת כולם הנדל גדול מאוד ‪:‬‬ ‫)מאמר ל( הכוונה של זה המאמר עייר שביאר בעל עקידה ) י ( שער ס" ז וז״צ הישן‬ ‫סמטה בסיכה לא יצא י״ח אם מפני שיור׳ זה על היות שים אמצעי ‪ ,‬״‬ ‫לבין צלו של הקנ״ה וכן לא ימשה ‪ .‬ואם מפני שיורה שאינו מודה במה שתרמוז מ ‪: : ,‬‬ ‫העראי שהוא השיחרזר ממכרות זה העולם ‪:‬חסשיותו ממנו ‪ .‬ולזה מ״ש כי קצתה שי‪«-‬‬ ‫גוסגץ בזה היה להם לתוכחת מוסר מה‬ ‫שהגיד ר״ש מממשי מבי עבדו וט׳ ושלגלג‬ ‫)מא״ל( )כוונה על הסוכה ורפנותיס ו א _‬ ‫עליו ר״ג בסני הזקני׳ שאמי ראית׳ טני‬ ‫ורחבה וגבהה( ‪:‬‬ ‫מבדי שהוא ת״א ויודע שהעבדים פטורים‬ ‫ף ‪ ^ /‬י הישן חחת המטה בסונה ‪^ t ,‬‬ ‫‪;,‬ף‬ ‫יצא ידי חובתו גוהגין‬ ‫מן הסוכה כלומר הדין עמו לא מפני‬ ‫שהכשר ישיבת סוכה הוא בכך אלא שהעכרי׳‬ ‫פטורים ממנה והנה בכלל שיחתו ולגלוגו‬ ‫פליו יש תלמוד גדול בשני דברים שסם עיקר‬ ‫רחשנו‪ .‬הא׳ שהעבד׳ פטורים מן הסיב׳‬ ‫יודע שהעבדים פטורים מן הסוני׳ ל י _‬ ‫ט ידוע הוא שאין מטבע העברים לשכת‬ ‫בא לו וישן חחת הספה ‪ .‬תגיא ‪X j j i‬‬ ‫בסוכה זו כי הס נמכרים לעבדות הזמן‬ ‫ריש משיחתו ש ל ריג למדגו שני ד ז ^‬ ‫וססוכה הזאת ענינ׳ הוא הגאול׳ והשחרור‬ ‫למדנו שהעבדים מפורים מן הסוכר‪. ,‬‬ ‫ממנה וזה נרמז בפטור סעכרים ואף‬ ‫‪\ty‬‬ ‫ולמדנו שהישן תחח המטה בסוכה‬ ‫הטובים מהם אם יקבלו קצת ממנו את‬ ‫יצא ירי חובתו‪ .‬לפה ליה למיפר מ ש י ת ו ף‬ ‫טלו לא יוכלו שאת‪ .‬ח״ש בפ״ק דט״א כי‬ ‫פלתא ז ו‬ ‫ליפא מדבריו של ר י ג ‪.‬‬ ‫ביום הדין אומ׳ להם הקכ״ה לאוהיע‬ ‫אורחיה קפיל ‪ .‬כי הא דאםר רב ‪fflt‬‬ ‫מצוה קטנה יש לי וסוכה שמה לכו ועשו‬ ‫נר ארא אפר רב המגונא אפר רב ס ‪ ,‬ן‬ ‫אותה וכשיוציא הקב״ה חמה מנרתק׳‬ ‫שאפילו שיחת תלמיד חבס צריבה ת ל » ״ ‪1‬‬ ‫והכונס להם רז״ל‬ ‫מיד יבעטו כה •‬ ‫שנאפר ועלהו לא יבול ‪:‬‬ ‫לפי שמנין סבטחון גאל ית׳)צאת לשבת‬ ‫בצלו‬ ‫מ‬ ‫ה‬ ‫‪,‬‬ ‫ן ן ל י‬ ‫‪,‬‬ ‫ג נ י‬ ‫ש‬ ‫ט ז י‬ ‫א מ‬ ‫ש כ י נ ״ ו‬ ‫ן נ ח ו ס‬ ‫י‬ ‫״ ו‬ ‫‪2‬‬ ‫‪1‬‬ ‫י י‬ ‫ש‬ ‫כ‬ ‫ע‬ ‫ג‬ ‫ת‬ ‫‪p‬‬ ‫‪3‬‬ ‫ר‬ ‫ד‬ ‫ר ר‬ ‫‪J‬‬ ‫ה‬ ‫כ‬ ‫ש‬ ‫כ ד‬ ‫ג ב‬ ‫ג‬ ‫‪V‬‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫כוונה‬ ‫על‬ ‫ח ס ו נ ה ודמנותיה‬ ‫מאמר‬ ‫ל‬ ‫מה‬ ‫גצלוהוא לבר נקל בעיני האנשים לא יחשטהו למצוה ובמעש שבאו לכללה הנם בצאת הנסיוו‬ ‫מיל בעשו בה‪ .‬והמכין השני שהישן תחש המשה כסוכ׳ לא יצא שלפיכך אמר שמבי מבלו‬ ‫‪5‬רק לשבת כמ״ש והנה שיסת חכמים מיז המנין וראי היא תלמודן רכתיב ועלהו‬ ‫לא יבול ‪:‬‬ ‫ומד! הדעת נותן כי כמו המצוי הזאת תכלול מנין מה שהנחנו מהשחרור העולמי כי‬ ‫באמת יושב בסתר עליון ובצל שדי הוא סי חיים בםוחים ושמחים מרוב העמל‬ ‫והשררה אשר תחת עול הענינים הזמניים ובו יעזכו האנשים כל עניני הכסן> והזהב וסשמורו׳‬ ‫ויוצאיןאל שוכהקטנה זו אשר אין בה רקארחת ירק יום ביומו ועל הרוב מטה ושולמו‬ ‫וכסא ומנור׳ שהוא התעוררות נפלא שלא יתעשק האד׳ להרבות מאלו הקנינים כי לי‬ ‫בסברחי לבד כל ימי היותו כפרוזדור הזה שהוא דירת מראי כמ׳׳ש התנא העולפ הזה‬ ‫לומה לפרוזדור בפני העולם הבא וכו׳‪ .‬וכמו כן כשימור הכשרה בארכה ורחבה וגבהה‬ ‫שהיא שבעה טפחים באורך ושבעה ברחב ועשרה בגובה ‪ .‬בי זה מה שיורה תחלה על חיי‬ ‫הפסוק והצמצום כלומר צמצם עצמך כתוך ההכרחי ואל תבקש גדולות בי אם תרגיל מצמך‬ ‫בכן לא יחסר לך כלום ואם תתיר לך היתרונות לא יספיק לך כל‪ .‬גם ירמזו אלו השיעורי׳‬ ‫למספר ימי הארס אשר הוא מומר בזאת המצודה וע״ד שאמר המשורר ימי שנותינו כסם‬ ‫שבמים שנה וגו׳ והם כמספר טפחי האורך והרוחכ כשיעלו לעשיריות כמנהג‪ .‬וכבר אמר‬ ‫לוד מל ימיו הקצובים ע׳׳ז המססר הנה טסחות נתת ימי מי יודע אם כיון לזה ‪ .‬ולכיונה זו‬ ‫היו הדפנות למלות לארץ מתחת בתוך שלשה טפחים במספר הממ״ר והצור״ה וההעדר‬ ‫והיא נאחזת בכבוד אשר למעלה ממשרה כמו ששנינו בגמ׳ סוכה פרק ראשון הארון השעם‬ ‫טפחים‪ .‬והכפרת טפח ‪ .‬וכתיב ודברתי אתך מעל הכפורת ‪ .‬וא״ר יוסי מעולם לא י מ ם‬ ‫‪.‬‬ ‫שכינה למטה מעשרה ולא עלו משה ואליהו למרום כמו שפירשט במקומו‬ ‫המנץ הב׳ צריך שתהיה תתת השמים ולא יהיה סכך אחר מבדיל כלומר הבט מה למעלם‬ ‫ממך השמים וכל צבאם וראה מי ברא אלם וקבל מליך מול מלכות שמים שלמה וכמ״ש דהי‬ ‫מורא שמים מלינם‪ .‬והמכין הג׳ צריך שתהיה צלתה מרובה מחמת׳ כי זה מה שיורם‬ ‫הוראה שלימה מל שיהיה מיקר היותו טל החסיה והבטחין בצל סכתו של הקב״ה בכל מעשיו‬ ‫ומשסיו יותר ממה שיבטח במצמו ולא בטוב מזלו בי אע״ס שטוב העולם ופרנסתו מוסל על‬ ‫ב׳ הנהגות יחל המחריכ יהיה ענין הצל הנזכר רב על החמה והיא רמז שיאמין כי מ ס‬ ‫שיתנהג כו הוא יותר ויותר מצד ההשגמ׳ ומעש מל צל ההנהג׳ השמימיית המכונה בחמם‬ ‫ופיל שאמר שלמה ע״ה בפפרו קהלת תחת השמש כלומר הששים‪ .‬אמנם צריך שיראו בו ככבי‬ ‫שמים כי צריך האר שיכיר את טראו מפאת מעשיו המפורסמים כמ״ש השמים מספרים‬ ‫כטד אל וגז׳ ‪:‬‬ ‫!‪ JIM‬יש מנין ל׳ שאמרט בהכשרה שתים כהלכתן ושלישית אפי׳ מפס לטין אל התשוקות‬ ‫האטשיו׳ אשר ראוי לתת לב אליהם שהם הטוב והמועיל והערב אשרכלהאנשי׳‬ ‫יכספום אמנם המומיל וםמרב מהם הם אשר צריטם שעירה חזקה כי יצר לב האדם משתוקי‬ ‫לעבור בהם הגבול בשימור נ מ ק ולזה ה ו דסנות הסיכה שתים כהלכתן‪ .‬לפי שלפני אלו‬ ‫הענייני׳ צ ד ן מחיצה חזקה ושלימה מומרת בפני רוח מצויה • אמנם אמרו השלישית אפילו‬ ‫מפס כי עם שצדן גם כן ליגדר בעניין הטוב שיהי׳ בתקונו בכוונה ובהגבלה מכל מקו<‪>£‬מענז‬ ‫מסזירוז יספיק לזרז המוזהר כבר לפי שאין תשוקת היצר להרוס מצכה ולפרו׳ן גררה כ‬ ‫הראשיטת‪ .‬ולפי שכבר נמצאת תשוקת האנשי׳ הפרוצים רביעית והיא רעה ופרוצה מבלי‬ ‫שום טנה נאותה כלל שאליה כוונו חז״ל כאמרם ואין תשוקת היצ״הי אלא לקין וסניריי אשר‬ ‫ל‪6‬רכמתן אמרו ארכע תשוקות הן אין משמך אשםאלאלכעל׳‪ .‬אין תשוקת הגזעי׳ אלא לארז‬ ‫*ין תשוקת הקב״ה אלא לישראל‪ .‬אין תשוקת יצ״הר אלא לדן וחבידו‪ .‬והרביעית אין לם‬ ‫שם כלל בתשוקות האטשיית‪ .‬והנה הסוכה הזאת אשר על זה האופן צדקי' יבואו גה ולא‬ ‫»צ‪6‬ו ממנה בשום לכר של קכיעום כמו שלא הותר להשתמש חון מענה רק אכילה ושתי׳ סמותם‬ ‫!כשישר‪ .‬אמנם צימוד של ע ק הותר לפי שהלמוד םוא עצמו גוף סנ*כמ ושעמה כמ״ש ג‬ ‫יאמר‬ ‫‪,‬‬ ‫מ ן‬ ‫‪P‬‬ ‫כ ו נ ה ע ל ד• מינים ש ג ל ו ל ב ו פ ע ^ ה ‪#‬הי?‬ ‫‪.‬‬ ‫ואחר שביארנו מניין הסוכה נבאר גס כן עניין ארבעס מינים שבצוצב‬ ‫כמדרש הגעלמ אילן יש לו להקב״ה במוצמו וצולב שמו וישראל קדושים הם מעלין א ו ת ו ‪1 .‬‬ ‫אילן והתמרים מצדו וענפים בצד אחר ולולב באמצמ בך ישראל נוטלין י ‪! .‬‬ ‫האילן שהוא לב סמולם שיש בו ל״ב נתיבות וכו׳‪ .‬יורו שגוף האילן בעצמו הוא לב ה ע } ‪2‬‬ ‫שממנו תוצאות חיים לכל בעלי החוש והתנועה מעליוני׳ והתחתוני׳‪ .‬וישראל קרישים וי ‪:1‬‬ ‫' געולס‬ ‫י‬ ‫'‬ ‫‪V‬‬ ‫‪P‬‬ ‫צות י י "‬ ‫ל סלולי‬ ‫‪1‬‬ ‫י י‬ ‫כי התור׳ והטבוד׳ הס שני קטבים שהמציאוה‬ ‫יותר משאר מינין‪ .‬ומור רמז שהוא דומה לעוצם המלאכי׳ שהוא המליון מהשלשה עולמו״‬ ‫ו יאל ה ש א {‬ ‫אז‬ ‫כמו שהצולב מהשלשה הכי נכבד וגדול ועליון מהם• י‬ ‫בסדר נבון כמי שנאמר עליהם בנבוא׳ וכל צבא השמים מומרים מימינו ומשמאלו ו א מ ר ו ‪ ,‬״‬ ‫אלו מלמרין זכות ואלו מלמדין חיכה‪ .‬ולזה הטעם לוקחין אותו כימינו מל שם ארס וכחי‬ ‫אורך ימים בימינה‪ .‬אמנם האתרוג לקיחתו בשמאל לסי שהוא מכוון כנגד הלב ט״ש ו א ד י ״‬ ‫את יי׳ אלהיך בכל לבבך והוא בעין הנחת תפילין‪ .‬ומפני זה ראוי שיקפידו מליו על‬ ‫וסידורו ושצימותו וטוב מראהו כמו שחוייב לדבר שיוקמ לרמז אל היותר שלם שכשלמי״‬ ‫ע‬ ‫י‬ ‫ז‬ ‫ס א ל ה י ת‬ ‫ה ת‬ ‫‪C‬‬ ‫‪D‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ש נ י ב‬ ‫‪1‬‬ ‫ס ז ס‬ ‫ה‬ ‫ס‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫ת‬ ‫ב‬ ‫ה נ ה‬ ‫ו‬ ‫ע‬ ‫א‬ ‫ג‬ ‫י‬ ‫ס מ ז ב ח‬ ‫ו‬ ‫ל ז ה‬ ‫י‬ ‫יוצ‬ ‫ע ל י י‬ ‫ל ה ב י א‬ ‫י‬ ‫ח‬ ‫ה ב ר כ הע‬ ‫מ ב ר כ י‬ ‫א ל‬ ‫י ם‬ ‫ה י מ י‬ ‫ע‬ ‫י‬ ‫אילי ש ע ל‬ ‫מ נ ש כ ו חז‬ ‫ז ה ה מ ש ל‬ ‫ל נא‬ ‫" ‪-‬‬ ‫מרס‬ ‫ש ה א י ל‬ ‫ז‬ ‫א ת ר ו ג‬ ‫שאכל א ר ם הראשון‬ ‫ה י ה‬ ‫ש־א‬ ‫טוב המן למאכל• איזו אילן שמצו נאכצ בפריו זה אתרוג ואתיא במ״ד קיצץ בנטיעית היוי•'‬ ‫• י •' ' האתי׳־י‬ ‫יי‬ ‫י‬ ‫? "‬ ‫י‬ ‫וכבר אמרו בפי׳ פ י ז‬ ‫חמור בהכשרו בענייני יפיי ובריאותו ביותר משאר מיניו ‪ .‬וענף ען אכות שהיא ה י ‪% -‬‬ ‫גם הוא שמו ותמונתו יורה מליו ומליו ומספריו יוכיחו שהוא לקוח לרמז עןלם הנל\יי‬ ‫הבא אחר י הלולכ שהוא מולם המלאכי׳ כנזכר ולפי שזאת המדריג׳ היא התחלת ה צ ״ ‪-‬‬ ‫הנשואות בחומר לזה יורה עליו שס עבות לומר שמס שהם חמר דק ונקי מאד מכל ‪2‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ע‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫ז ה‬ ‫ה‬ ‫נ‬ ‫ש נ א מ‬ ‫ה ו ד‬ ‫ל ב ש ת‬ ‫י ה‬ ‫‪,‬‬ ‫‪ 0‬ס י‬ ‫י ס‬ ‫י ת‬ ‫ע‬ ‫ד י ר ‪ nn‬צורות יצמת נוראס ‪3‬ממ‪5‬ה חמר מה‪ .‬ולפי שאלו רנרמיח יחח!י*י ‪ : i t‬־ ‪ £‬י ס‬ ‫כ ב ר‬ ‫ה‬ ‫ס‬ ‫צ ו ח ת‬ ‫י‬ ‫ס‬ ‫ב י ר א ס‬ ‫ב מ ע ב ה‬ ‫ח‬ ‫מ‬ ‫ר‬ ‫מ ה‬ ‫ו ‪ : ,‬ם י‬ ‫ה ג ר מ י ס‬ ‫ש א ל ו‬ ‫י ת ח ל‬ ‫? י אל ‪At‬‬ ‫•‬ ‫^‬ ‫מינים עצם סגלגלים שהם םסירייס וגרס הככבים המאירים ממצמס‪ .‬וגס הירח שאי‬ ‫ס ס י‬ ‫י ג ס‬ ‫א י נ ו‬ ‫מ א י ר‬ ‫מ ע צ מ י‬ ‫ל ז ה‬ ‫ה‬ ‫י כ‬ ‫ב ה כ ש‬ ‫ש ‪ 1‬ש ס‬ ‫כ‬ ‫ד‬ ‫ע ל י‬ ‫כ מ ס ס‬ ‫ענ‬ ‫י ״‪ « >1‬׳ ‪5‬‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫׳י י‬ ‫ייי•‬ ‫פט״מ‪ .‬ואמרו שאם יבשו או נשרו מליו ונשארו בכל אחת מהן תלתא בחד קינא שסם כשרי*‬ ‫לפי שפם זס היו שלש של שלש שלש שהם ט״ו‪ .‬והם מספר הגלגלי׳ הגדולי׳ המקיתיס א‬ ‫ה א ס מם הגלגל סחוק סיומי• ואם חסר מזה פסול שכבר נסגמס סוראתס ואמר ‪-‬‬ ‫קינא כי בהיותם על זה האופן תהי׳ סוראתס מכוארת מה שלא יהי׳ כן אס היו ‪v c‬‬ ‫ויורדות ‪ .‬וערבי נחל גס הם שמס ותכונתם ימיר שסם מורים על עולם ההוי׳ וההפסד‬ ‫אין בהם לא מאכל ולא ריח כמו שאצו הנמצאות השפלות הס סחותו׳ בשכליסם ו נ ע ע ש י ‪-‬‬ ‫״‪°‬‬ ‫גדלים על הנמצי׳ שהמים ממירים מקומם כהס תמיר כמו שאלו הנמצא״ סס משתני׳‬ ‫בטבעם ובלתי עועדי׳עלמצב מיוחד‪ .‬וגם שהם קלים להפסד• וגם כי‪.‬בתמונתה דומה‪11:‬‬ ‫הלשון או אל השפתי׳ לרמוז אל החי מדבר שהוא מבחר כל השםלי׳ והוא הראוי לבא באניד*‬ ‫עם הפליוני׳ עד שיקשרו העולמות כלן והוא מכין קשר האגודה שצריך לקשרם יחד שלמיף‬ ‫טל ג׳ עולמות שנקשרין יחד זה לזה‪ .‬ואמנם הוקבעה הברכה על הלולב ט הט‪4‬י י‬ ‫ל‬ ‫מוטלת עליו לדרוש ולבקי על שיגיע בעיוניו אל הלולב ומשם ואילך כבוד אלהיס ‪ 0‬ם «‬ ‫דבר ‪9‬כ״ל ‪.‬־ ורמז לאלו ד׳ מינים לאגדם יחד לישראל שצריך להם להיות כלס כ ל ‪2 3‬‬ ‫נקשרי׳ ונאספים יחד להתפלל ולבקש על עוטתיהס וכשם שבאתרוג אוכל וריח• וההדס ד ‪,‬‬ ‫ולא אוכל וסערבה לא טעם ולא רית ולא אוכל וכאיס יחד לכפר כך סצדיקי׳ ו ה כ י י ת‬ ‫‪2‬‬ ‫זהרשעי׳ כלם באים יחד‪ .‬ואיט יכול לפרוש הצדק מן הצבור לומר כי הם אינם כראי‪-‬‬ ‫^ימ‬ ‫ישא בעול עמהם ) ״ ( )חסר לה( ובבר אירע‬ ‫בדבי אבהו כשבא להסתלק מן העולם נכגסו חכמי ישראל > ‪ j‬״ ‪t‬‬ ‫‪HttfttD‬‬ ‫יילא ^ יטיד י ״ י‬ ‫ומצאוהו שהוא בוכה אמרו רו למה אתה‬ ‫*‬ ‫בתורה *׳?מ‬ ‫ס ת‬ ‫כי‬ ‫ת‬ ‫ר מ ״‬ ‫נו‬ ‫ב ו כ ה‬ ‫י‬ ‫ס ו ד צ ל היעזענה ר ב ה ו ט ע ש ת ש־זי*‬ ‫מו‬ ‫בתורה תלמידים הרבה העמדת ולא עוד אלא שמדד׳ יתירה היתה בך שלא‬ ‫נתעסקת בצרכי הריני״ אטד להם עליה אני בוכה שלא נשאתי במשאן שר ישראל‬ ‫וקיימתי מה שנאמר ואיש תרומות יהרפנה‪ .‬סי׳ כתרומה הפרושה מן העיפה כך הפורע‬ ‫מדרכי צבור זה הורם עולם ומחריבו‪:‬‬ ‫‪ ! " 0‬ז ך ן ך רבי חייא ורבי יופי הוו אזלי באורחא חםא חד יודאי דהוה אתי‪ .‬אפר‬ ‫רבי יוסי האי בר נש יוראי הוא‪ .‬שאלו ליה אמר לון שלוחא דמצור‪,‬‬ ‫אנא‪ .‬דהא אנא דיירי בכפר דרומאי וסמי זיםנא דחג ואנו צריכין ללולב ומינין דעטיה‬ ‫דסקדא לון למצוד• אזלו כחדא‪ .‬אטד לון ההוא יודאי הני ד׳ מינין דלולב דכלהון‬ ‫אחיין לםצו׳ לריצויי על םיא שטעתון אמאי אנו צריכין לון בחג אמר לו ככר אתעמ‬ ‫בהאי חבריא אבל אי מלה חדת׳ אית תחת ידך אימא לי‪ .‬אמר לון ודאי ההוא אתר‬ ‫דאנן דיירין ביה הוא זעיר וכליון דדיירי ביה עםקין באוריתא‪ .‬ואית עלן צורבא מרבנן‬ ‫רשמיה רבי יצחק ברבי יוסי סחוזנאה ובכל יומא אםר לן מלין חדתא‪ .‬ואמר דנה*‬ ‫דםנין זמנא הוא לשלטאה כל אינון רברבון די ממנו על שאר עשין וסתברכין‬ ‫מסנורא די ישראל‪ .‬וקרינן להון מים זידונים כד״א המיס הזידונים בגין לשלמאין‬ ‫אתינא ברזא דשטא קדישא‪ .‬ולאתערא עלן מים קדושים לנסכ׳ ע״ג מזבח עכ׳׳ל ‪:‬‬ ‫מכאן תבין סוד ניסוך הסיס ש ב ח ג ‪:‬‬ ‫דקאנטי סיד השינה פ׳׳ד הקבלה כי׳ כי היא רומזת למנשה ע)יינה שהיא חיפה צהקב״ה‬ ‫והיא בית נתיבות לכל ה ש ?רות‪ .‬ובעבור כי הי׳ רומזת לחכמה מציונה כמי שפירש‬ ‫בפרש׳ בראשית‪ .‬פ״נ הנשר שיכה בג׳ דפנות שכן הב׳ מוקפת בג׳ ריחות ‪ .‬והכשר דופן‬ ‫ו׳שפחי׳ דכתיב וימינו שפחהש‪:‬נים שפח לנלרקימ לז׳ רקימים‪ .‬וממס גבוהי׳ ירומנמצל!‬ ‫הבשר פונה רומזת לחנמ׳ אחרונ׳ ולכן היא דירת עראי ודירת קבע‪ .‬וגם רמזו כל האזרח‬ ‫בישראל ישבו בסכת חשד לרמוז סיכת דור הניפלת תנתנת לישראל לכד כי הם תחת כנפי‬ ‫השכינ׳ להיות צל ראשם להצילם מרעתם ‪ .‬ובפרשת שלח לך כתב על פסוק סר צילם מעליהם‬ ‫ודל ימיין שירמוז צמה שנודע כי בליל החיתם לא יהי׳ צל לראש האיש אשר ימית בשנת‬ ‫ההיא ולכד נאמר כי סר צילם מעליהם ונגזר עליהם מיתה ויי׳ אתנו על באן‬ ‫לשינו ‪:‬‬ ‫והרטב״ן ז׳׳ל פי׳ סר צילם מעליהם שהוסר הצל מעל ראשם ממה שידוע כי בליל החיתם‬ ‫הגדול של הושענה רבה הוא יום כ״ו לבריאח עולם לא ימצא צל לראש מי שעתיר‬ ‫למות כאותה שנה וזה כאילו אמר כנר נגזר ‪ .‬וע״כ יזהר כל אדם כשירא׳ עצמו והשתנה‬ ‫הסר שיעשה תשיבה‪ .‬כי מראין לו לארם שיעשה תשיכה כמו שמראין לו לאדם חלומות רעים‬ ‫וסימני׳ רעיס הכל כרי שיעשה תשוכה ‪:‬‬ ‫ומעשה‬ ‫‪1‬‬ ‫י *‬ ‫‪,‬‬ ‫* * *‬ ‫‪mmai‬‬ ‫‪,‬‬ ‫שהיה באדם אחד שלא היה לו צל ובאותה לילה עצמה עשה תשובה‬ ‫וגתחרט ויגהס ה׳ על הרעה‪ .‬ובאותה לילה עצמה ראה צילו להצילו‬ ‫מרעתו‪:‬‬ ‫כחזכ שעם לאותה לילה כי בחג נידונים על המים והוא יום אחרון שבחג שאז‬ ‫נסתם לחיים כי כפי צורך החיים כך המיס כאים לעוצם עכ״ל ‪:‬‬ ‫שעם הנענועים מל דרך האמת וסמיכת האתרוג ללוצכ ועניין סור שמיני עצרת‪.‬‬ ‫והרקגיאם כתכ ועתה אודיעך כוונח הניענזעין וההקפה פ״ד הקכלה אנו מנענעים צפני‬ ‫המלך שהיא התשוכה להראות מלכו׳ ככל משלה וכל הנבראין 'נרתעי׳ מענג‬ ‫זמזלמזעין מצפניו כי ממט נשתכלל הבניין‪ .‬ומנענעץ לד׳ רוחות העולם וככר ירעפ‬ ‫הולם כנגר ד׳ אותיות הקרושות ומניין הנענועין הס לץ רמז לל״ו צדקי׳ המתקיימיפ‬ ‫בעוצם‬ ‫‪^j,‬‬ ‫*מולם וסמולם עומר עליכם ‪ .‬ועוד כתכ סרב צדך לסמוך האתרוג עם ש*ר סמינין‬ ‫יסרידם מן הבניין‪:‬‬ ‫מעשה )י(‬ ‫זה שגגלה אלי בחלום בליל י״מ של סוכות בהתאכסן אצלי ח ^‬ ‫‪,‬‬ ‫אחד אשבגזי הר״ר יצחק שמו ראיתי בחלום שהיה כותב השם‬ ‫ד ™ ‪v V ' P ^ P‬‬ ‫והיה מרחיק ה׳ אחרוגה מן הג׳ אותיות• י א מ י י לי י ׳ יי׳• י‬ ‫ואגי מחיתי בו‪ .‬וכחבתיו שלם •חובר ואשחוםם על המראח ואין מבין‪ .‬למחר‬ ‫גמילת לולב ראיתי שלא היה מגעגע רק הלולב ומיגיו בלתי סמיכח אחרוג‪£ .‬‬ ‫הבגתי פתרון חלומי וחזר בו עב״ל‪.‬‬ ‫ן‬ ‫! ! ! ״ מ ח ד מאי שמיגי עזנרת כתרג‪:‬׳ כגישי כל טאן י י‬ ‫ן ‪r#bV‬‬ ‫" לכם'‬ ‫לא יגקי מגי׳ אחרגין בר ישראל בלחייייי׳י י ן ד‬ ‫*‬ ‫‪.‬לבס ולא לשאר עטין לכס ולא לשאר ממגן ועל דא אימן מרצו על המים לטיד׳כ ‪'ty‬‬ ‫חולק ברכאן דיחעסקון בה ולא יחערבון בחדוות׳ דישראל כד יגק־ן ברכאן עלאי‪! ,‬‬ ‫למלבא דזפין רחוטאי בסעודת׳ עילאה דעבד ליד‪ ,‬אמר מלכא הא אגא בעי למחדי ‪* J‬‬ ‫דחימאי יעלון כל איגון ממגן ויחבין עמגא לסתורא למפעד סעודתא בחדוות* ‪°Z‬‬ ‫רחימאי‪ .‬מה עבד אקדים ההוא רחומוי קפטורין ובשרא דחורי ואקרב קסייי׳י לסיכ‪*,‬‬ ‫לבחר יתיב מלכא עם רחימוי לההו׳ סעידתא עלאה מכל עדוגיי דעלמא וחדי ש ל ‪1‬‬ ‫ורחימוי בלחודייהו ולא אחערבו אוחרגין ביגייהו כך ישראל עם הקדוש ברוך ף *‬ ‫בג״כ ביוס השםיגי עצרת תהיה לכם עכ״ל הזהר ‪:‬‬ ‫‪0‬‬ ‫ד‬ ‫ת‬ ‫ה < מ י ב כ‬ ‫ט‬ ‫ע‬ ‫ך‬ ‫ב נ‬ ‫‪l m‬‬ ‫ש‬ ‫בגי‬ ‫ט א י נ י‬ ‫כ‬ ‫ב י כ א‬ ‫ב ת י ב‬ ‫ת ה‬ ‫כ‬ ‫כך אמר להפ הקדוש ברוך הוא לישראל אחס הצאן ואני ה ר ‪ . ,‬״ ‪.‬‬ ‫‪£^*"!£531‬‬ ‫אתם הצאן דכתיב ואתן צאגי צאן מרעיחי אדם אחם וכוי‪v r L .‬‬ ‫ואנ‬ ‫•‬ ‫איע‬ ‫הרועה דכתי׳ רועה ישראל האזיני׳• ע ׳ לי י‬ ‫השומר‪ .‬אתם הכרם דכתיב כי כרם יי׳ צבאות בית ישראל‪ .‬ואגי השומר דכתיכ ז‪"?!-‬‬ ‫יכתיי‬ ‫• א י‬ ‫לא יגוס ולא ישן שומר ישראל‪ .‬עשו לי סיבי׳ שאשטיי‬ ‫בגיס אתם לה׳ אלהיכס‪ .‬ואגי האב דכתיב עמרת זקגים בגי בגיס ותפארת בגים א ן ‪* 1‬‬ ‫לבו עשו לי בית שאתר ביגיבם הה״ד ועשו לי מקדש ושכגתי בתוכם עכ״ל ‪:‬‬ ‫ןיו‬ ‫י ר‬ ‫ע‬ ‫א ת ב ם‬ ‫ה‬ ‫א ת כ ם‬ ‫א ח ם‬ ‫ת ם‬ ‫ה נ י ס‬ ‫‪ ,‬ב נ י ם‬ ‫ת‬ ‫ב‬ ‫ידון לכל משכיל שזה סמררש איט כסשוטו והוא מרמז ענייני׳ גדולי׳ ‪ .‬ונקדים ‪v-n‬‬ ‫הספקות הנופלות בו‪ .‬ראשונה איך יאמר שנתאוה הקדוש ברוך הוא כביכול‬ ‫בתחתוני׳ במקום סוכה או בית וכו׳ והלא כתיב אחה בית אשר תבנו לי וכו׳ וכתיב ‪25‬‬ ‫ה א ק ומלואה ושמי השמים לא יכלכלו אותו ואףכי הבית הזה• ועוד קשה למס ירצה ‪In‬‬ ‫ק י לשרי‪,‬‬ ‫מיי י‬ ‫י‬ ‫־ י‬ ‫י• י‬ ‫השבינ׳ בישראל ממת צאתם מארן מצרים מד שיבא הגואל ויבנה המקדש ג׳ ‪ .‬הדיר‬ ‫!לול על המשכן שעשו במדבר‪ .‬וכי כמהו נעשה מקרשים מטולטל ׳ ושם הי׳ רועה אותס?‪1‬‬ ‫ארבעי׳ שנה שהיו רועיה במדבר מן ושלו ובאר ‪ .‬וכס׳׳שס מ׳ שנה צא חסרת לבר‪ .‬א ‪' ,‬‬ ‫הבית אשר בנה שלמה‪ .‬לפי שלא נתקיים לא הית׳ בו דרת קבע לשכינ׳ כמו שהית׳ ה ‪ 0‬י «‬ ‫ג ד‬ ‫פ מ ם‬ ‫ב ס י כ ה‬ ‫ס ע ם‬ ‫י ג י ת‬ ‫ה נ ס‬ ‫ה כ י י נ ה‬ ‫נ ז ה‬ ‫ס‬ ‫מ ז‬ ‫ש‬ ‫מ‬ ‫‪0‬‬ ‫מ ו ת‬ ‫‪,‬‬ ‫מ‬ ‫'ין קסועק ו ק מ י ר ק ‪ rip‬ג&ת»ונ ג׳ לפטה ו ה ס ק ר‬ ‫הנה על הדפנות שהם נפרצות במלואן אמר וגדרתי את פרציהן• ועל הריסת הסכך א «‬ ‫הנה ‪C‬ש ה ו צ י א‬ ‫אקים‪ .‬ועל ‪.‬קיומה״ והממדתה צעד אמר ובניתיה כיפי פולס‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫והריסותיו ‪,‬‬ ‫מכלל סוכה וסעלס אותה לכלל בית קבועה ודירה למר לשלם• יהיא אשר כווט חז״ל בעןי‪^.,‬‬ ‫»גשל השלישי אתם הבנים ואני האב עשו לי בית וכפו שאמר ליחזקאל אתם בן אדם סגל‬ ‫זנית ישראל אס »אית דכלמו נממטתיה׳ וס׳‪ .‬יראם *יבלני משוטתיהם אשר ב ע ט ר ‪* T‬‬‫ם‬ ‫נתישכס‬ ‫‪r‬‬ ‫מן‬ ‫ס ו כ ה מ ר ק הי^זן מ א ט ד ל א‬ ‫מישנה עדין חצר וסוכם לבד‪ .‬אמנם מכאן ואילך יי׳ ימלוך למולם ועי• לזה אמר כבוד‬ ‫הוא לאב וכוי‪ .‬מכ״ל בעל שקידם ‪(») :‬‬ ‫)מאמר ל״א( רעיי שי׳ לא הניח מקרא משנה• ס״ דבר משנה וברייתא של ו׳ סדרים‬ ‫ות״׳כ• יסיסרי‪ .‬תלמוד זו היא סברא שהיו התנאי׳ אחרוני׳ מדקדקי'׳‬ ‫ברברי הראשוני׳ הששומי׳ לסרשן ולישן להם שמם כמו שמשו האמוראי׳ אסר התנאים‬ ‫שפירשו דברי התנאי׳ שלפניהם וקבעו להם גמרא ואותן דקדוק׳ שבימי התנאי׳ הי׳ נקרא‬ ‫׳‪*"*-‬ו*•‬ ‫)מאמר ל״א( טנה לשימת מלאכי׳ ושיחת‬ ‫שדים ואילנות וכו׳ וכל פוף פורח נשרף ‪:‬‬ ‫רבנן שמוגיס תלמידים היו לו‬ ‫להלל הזקן שלשים מהס‬ ‫ראוים שתשרה שכיגה עליהם כמשה ע״ה‪.‬‬ ‫ושלשים מהם ראוין שתעמוד להם חסה‬ ‫כיהושע‪ .‬ועשרים מהם בינוגיים ‪ :‬גדול‬ ‫שבכלן יוגתן בן עוזיאל‪ .‬וקטן שבכלן‬ ‫דיי בן זכאי‪ .‬אמרו עליו על רי״בז שלא‬ ‫הגיח מקרא משגה תלמוד הלכות והגד־ת‪.‬‬ ‫דקדוקי תורה‪ .‬ודקדוקי סופרים‪ .‬קלות‬ ‫וחמורות וגזירות שוות תקופות וגימטריאו׳‬ ‫*יחת מלאכי השרת ושיחת שדים‪.‬‬ ‫ושיחת ‪.‬דקלים‪ .‬משלות כובסים‪ .‬משלי‬ ‫־*ועלית‪ .‬דבר קטן ודבר גדול‪ .‬דבר גדול‬ ‫מעשה מרכבה דבר קטן הוויות דאביי‬ ‫*רבא "לקיים מה שגאסר להנחיל אהבי‬ ‫י ש ואוצרותיהם אטרא‪ .‬וכי מאחר שקטן‬ ‫שבכלן כך גדול שבבלן עא״כו‪ .‬אמרן‬ ‫עליו על יונתן בן עוזיאל שבשעה שהי׳‬ ‫•דאב ושונה ועוסק בתורה כל עוף שמודח‬ ‫עליו באויר מיד נשרף ‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫׳‪I-VV‬׳‪•J-‬‬ ‫‪V P M‬‬ ‫‪Vm/JV‬‬ ‫‪•V'MW‬‬ ‫׳«‪JW‬‬ ‫גו״ל ולבו״ר ודו״פן עקומה• שימור״ין ‪.‬‬ ‫ואצי״צין‪ .‬מסי׳׳צין עשר נטי׳עות‪ .‬ער״בה‬ ‫וניסוך המי״פ ‪ .‬ודקלוקי תורה ‪ .‬רמיי‬ ‫אות״יות שבאין לדקדק לרחש בהן רבויין‬ ‫ומיעוסין‪ .‬כתיב האזרח להוציא הנשים‬ ‫שדקדקה תור׳ בלשינה לכתוב אות יתירה‬ ‫ללמד‪ .‬ודקדוקי סופרי׳• שהוסיפו לרקדן‬ ‫אחר מעשה הבריות ולהחמיר לפשות סייג‬ ‫ואזני׳ לתור׳ וגזרו גזירות להרחיק האדם‬ ‫מן העביר׳‪ .‬ורכותה בבכורות גרסינן הבא‬ ‫לקבל רבד תורה חון מדבר זה אין מקבצין‬ ‫אותו‪ .‬קלי׳ וחמורי׳ דברי׳ הלומד׳ בקיו‬ ‫שניתנו לדון מעצמם לכל ארם ולא פירשו‬ ‫כולן בסיני ‪ .‬תקופו׳ חשבון הלוך חמם‬ ‫ולבנה‪ .‬וגזירות שוות‪ .‬דברי׳ הלומדים‬ ‫בגזיר׳ שוה‪ .‬שיחת מלאכי השרת כו׳ לא‬ ‫ירמנא מאי היא ‪ .‬משלו׳ כובסים משלי‬ ‫שועלים דברי חכמה שיסדו קדמוני׳ לתת‬ ‫אמתלאות לתובחיתם‪ .‬ומלין אותם בכובסי׳‬ ‫ובשוכגלי׳ כגון מאזני צדק ט ׳ האמורים‬ ‫בסרק חלק אבות יאכלו בישר ט ׳ ‪ .‬ובימי‬ ‫האמוראי׳ נשתכחו‪ .‬נשרף שהיו מלאכי‬ ‫השרת סביביו ומתקבצין לשמוע תורה‬ ‫‪\'JU‬‬ ‫‪.‬‬ ‫זהרימב״א ז״ל כתב בחדושיו דבר גדול מעשה מרכבה‪ .‬פי׳ מרככה העליונ׳ הקדוש׳ שלא‬ ‫נסתכלז בה הנביאי׳ מעולם• וסודם ידוע לבעלי האמת‪ .‬לבר קטן הווית דאביי‬ ‫ורבא‪ .‬סיהש לבר קטן הוא לגבי מששה מרכבה‪ .‬והווית דרבא הם קישיזס ותירוצים‬ ‫וסשקות שלהם שלא נתבררו להם מפני שלא ירלו לעומקו של תצמור כחכמי׳ הראשוני׳‪,‬‬ ‫ולפי שהי זה מחסרון ירימה קרי ליה לבר קסן בחכמת המשני‪ .‬אבל גדול הוא מכל שאר‬ ‫החנמו׳ ‪ :‬אמרו עציו על יונתן בן עוזיאל כו׳ כל מי‪ >1‬נשרף פי׳ שהיו הרכרי׳ כיום שנתנו‬ ‫בשיני שהית׳ האש שולפת פכ׳׳ל‪ .‬ובפ׳ יש נומלין הוסיס הרי״סבא ז״ל הוויות דאביי כו׳‬ ‫הם נקראי׳ קשן לפי שהם פלפלו פלפולי׳ מריפים וחדורי׳ לפי שלא ירדו לשיף דעתם‬ ‫של תנאי׳‪ .‬ורי״בז מרוב •כמתו הי׳ אומר בל פה שיכול שום אדם לפלפל ולדקדק על‬ ‫דברי התנאי׳• שיחת דקלים כתכ רכינו האי גאון ז״צ כי בדורו הי מר אברהם קאבסי שהי׳‬ ‫מכיר מסירות בנעטע האילנות ביום שאין רוח משבת ט ‪ .‬והי׳ מכסה האילן בסדינין והיא‬ ‫חכמה מסוארה עיכ‪:‬‬ ‫והרשביא‬ ‫‪,‬‬ ‫״‬ ‫כונה ע ל המאורות לוקות מאמר ל ב‬ ‫זדושב״א זיל כחב נחרישיו וז״ל חוטי רוח סשבו כי משיי׳ המצוה שאגיי ורבא נ ו ש א י ״‬ ‫עשייתן‬ ‫וכותבי׳ בהם הוא דבר קטן שלא מלה ביד המחמסק נהס‬ ‫לפי שאין בעשיית׳ אלא שקייס בטשייח׳ מצות נורא ית׳ שנותנן לדעת לצרף דעת יש ‪1*,‬‬ ‫אותמ‬ ‫‪P‬‬ ‫י‬ ‫אס יגישו כמצותי׳ אם לאו וכמלך ש‬ ‫צואה תועלת בין שאין בה תוטלת זולתי ההורא׳ שמורה המושם רצון אדוניו כאשר ‪^ 5‬‬ ‫וזהו שכתוב כל י^מרת אלוה צרופה כו׳ ובא בביר אמר׳ ז״ל וכי מה איכפת לי׳ להקב״ס‬ ‫לשוהט מן הטורף או לשוח׳ מן הצואר לא נתנו המצו׳ אלא לצרף את הבריות ״‬ ‫זהויות דאביי ורבח לא נא רק ניאיר חקוני הפעול׳ והמצות• ולא לבאר טממי המצות‬ ‫הרמוזו׳ ומורכנו׳ בחובן‪ .‬ורייבז פשה הסצי׳ באח׳ ונתן דעחו להתבונן אף במורכבו׳‬ ‫והשיג הכל ע׳׳כל‪:‬‬ ‫א ל א‬ ‫ש כ ר‬ ‫ר‬ ‫ר ו ‪ 5‬ה‬ ‫ל נ ס‬ ‫ח‬ ‫ל ( ת‬ ‫ה מ ס‬ ‫‪0 6‬‬ ‫י ש ו ‪ :‬י ט ו‬ ‫ר ‪ 5‬ו נ י‬ ‫ש י ש ‪5‬‬ ‫‪k‬‬ ‫בחורה העולה בחב כל טוף הפורח נשרף ירצה שהיה שורף כל סריסות סנפסרות א‪-‬ן‪-‬‬ ‫הס מתנגדי׳ אל האמונ׳ ולקח כל הדכרי׳ הקרוכי׳ אל השכלי׳ הנסר ‪17‬‬ ‫והס המלאכי׳‪ .‬והשליך כל שאר הרימות הרמות מד ששרםן מכיל‪) :‬״(‬ ‫בשם רש״ט בפירוש הרב הפורייה פ״ו מחלק א ׳ ‪:‬‬ ‫ד‬ ‫)מאמר ל׳׳ב( רש״י בשביל ד׳ דברי׳ כוי לא שמטתי ממם בדבר• מאורות ירח יככביס‬ ‫טתבי פלסתר‪ .‬שטרות מזוייפי׳ ומכתבי ממל לשים דופי טל א ‪1‬‬ ‫<כתיב בשמו מה שלא צום‪ -‬מגדלי בהמה דקה מחריכין את סארן שאינם יכולים לשמרים‬ ‫עלרעות בשדות מביריהס‪ .‬ומצ קוצצי אילנות מוכות ואפי׳ הס שלהם שמשחיתים ‪ - ,‬ב‬ ‫־י‪°‬‬ ‫ונראים כבופמין בברכתו של מקים שמשפיעו‬ ‫)מאמר ל״כ( כונה מל המאורות לוקוס וי•‪-,-‬‬ ‫טובה ‪:‬‬ ‫סספרלחכם‪:‬‬ ‫מ ו נ ה בזה המאמר פ״ר שפירש בטצ‬ ‫מקידה בהקדמתי וזיל ואנו צריכין‬ ‫ך ] ^ ף רבנן בשביל ד דברים ח ש‬ ‫<קבל האמת ממי שאמרו‪ .‬ולרמת שאין‬ ‫לוקה‪ .‬על אב ב״ד שמת ו * ‪' ,‬‬ ‫טונת הדכרי׳ האלה למניחיה׳ כפשיטן רק‬ ‫נס»* כהלכתו‪ .‬ועל הגערה הםאורסז‪-‬‬ ‫להורות בתם ענייני׳ נכבדי׳‪ .‬פ׳׳ד סי־מז‬ ‫שצעקה בעיר ואין מושיע לה‪ .‬וןי‪1‬‬ ‫יושגו למעייני׳ בהם בדברי׳ יש קצת יחס‬ ‫משכב זכור‪ .‬ועל שגי אחים שגשםך ד ״‬ ‫להם מם עליהם‪ .‬אמנם מה שירצה שכווט‬ ‫כאחד‪ .‬ובשביל ד׳ דברים מאורות לוקין‬ ‫נזה מ״ד החידה כמנהגם וזה כא להורות‬ ‫על כוחבי פלסחר‪ .‬ועל מעירי עדות ‪Jjptf‬‬ ‫הסבות אשר בעבורם ילקו השפלים האנושי״‬ ‫ועל מגדלי בהמי׳ יקי׳ ״ י • יעל קו*זגי‬ ‫וילאו להשיג אור האמת וישתבשי במושגיהם‬ ‫אילגוח מובות‪:‬‬ ‫ויוציאו משפט ממיקל‪ .‬האחד המשכם אחר‬ ‫]צריך פיון בסהר תורח העול׳ כפ״ח מח״א־ן‬ ‫כזבי הדמיון וגזרם מציאות והוויות אל‬ ‫ענייני׳ בסלים שאין להם שוס מציאות מיד‬ ‫האמת וירמיז לזה באמרס על כותבי פלסתר‪ .‬ויאמת זה פירוש רשיי זיל בהוראת זה ‪p r‬‬ ‫שאמר שהוא עניין שטרות סמזוייםי׳ ומבחני עםל לשוס דופי על ארם אחד לכתוב כשמי‬ ‫מה שלא צוה עכ״ל‪ .‬וזסו מניינם ממש שגוזרי׳ מציאות והויות אשר צא צוה הממצי!‬ ‫והמהוה ולא טלה טל לבו ‪ :‬השני המשכי אחרי גזרות השכל ההיואלני בדברי׳ שהמוחל‬ ‫יגזור ביטולם במו שנודע מקצת סחוקרי׳ הקדמוני׳ שסכחישוס כזה החכמים האמתייס‬ ‫המקובל ׳ כמו שאמרנו והוא שאמרו מעיד עדות שקר‪ :‬השלישי על הוראת הקרעות א ש‬ ‫יראה פרסומם אמתי נאות‪ .‬ונמשכו מסם אחר במה מופתי׳ דמות נפסדות טזטת‪ .‬ו ‪£ ,‬‬ ‫הסבה הששית מההסך והסתירה שזכר הרב המורה ‪ :‬ולזה אמרו מגדלי בהמה דקה ט מצך‬ ‫»צטו אין רמ ולא נאסר רק מפני מגזל הנמשך מהם ‪ :‬הרביעי מל סכחישס ה ס נ‬ ‫*אמתיות המקובלות מצד החור׳ האלסית‪ .‬או נהסיל מעקר בעקרי׳ ססק וחשד בשום ס נ י‬ ‫וזה‬ ‫ר‬ ‫מ‬ ‫ד‬ ‫ג‬ ‫פ‬ ‫ב א‬ ‫‪p‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ר‬ ‫ק‬ ‫ת ן ת‬ ‫‪> 0‬‬ ‫מ״יק החליל ‪ J‬א״ד־דכ‬ ‫וזה רמוז באמרי קוצצי אילנות שובות‪ .‬והוא לשון ידוע להם ז׳׳צ לאשר זרחה במצחם רומ‬ ‫שטות כאמרם קוצן בנטיעות הוה ־‪ .‬ואותו ענין עצמו הכונה במאמר הסמוך על ר׳ רברים‬ ‫חמה לוקה בו׳ על אב ב״ר שמת ר׳׳ל הוא הכח המדמה שהוא קרוב אל השבל שהוא‬ ‫הנשיא ואיבד ומשנהו שנתרמה אל הסך האמת ולא הורגש ובנה עליו מצודים גלולים‬ ‫והנערה מאורסה שצעקה וכו׳ הוא התרשלות הנופל בלמודי׳ כי אף על סי שימצאו אליו‬ ‫ההכנות ונקל לו להזדווג אל שלימותו הוא כעצלותו איננו מושיע ונמצאת נפשו שוקקם‬ ‫וריקה ואין מושיע לה‪ .‬והנכון שכוונו אל צעקת התורה על קציצת נטיעותיה הנעימי׳ כמו‬ ‫שאמרו עליה כמקום אחר אל תקרי מורשה אלא מאורסה‪ .‬ומשככ זכור הוא שימשך המוש‬ ‫אסר השכל הסך ממה שראוי להיות‪ .‬כי השכל חוייב להמשך כהתחלות אחר החיש ‪.‬‬ ‫ושני אחיס שנשפך דמם הם השו״מר והז״וכר שהם אחים תאומי׳‪ .‬כמה דאת אמר זכור‬ ‫ישמור בדבור אחד נאמרו‪ .‬והוא שנשפכו ונמחקו הצורות המחוקות כם כמיס הנגרי׳ ואין‬ ‫מאשף כלומר שאינם שומרי׳ תמונתם ולזה לא יוכל להשתמש בעיוניו בהקדמות האמיתיים‬ ‫אשר כבר ידעם‪ .‬וזו היא סבת נפלתם אל השב׳ הששית ובשער ל״ב אמר כונה אחרת‬ ‫הנערה מאורס׳ היא הנשמה אשר צעקה יאין מושיע לה בשובה אל מעונתה העליונה‬ ‫מחמת החמר המאנס אותה בעונות‪ .‬וארבע׳ דברי׳ שהמאורות צוקים הם רמז לד׳ כתות‬ ‫מפניהם עב״ל‪:‬‬ ‫ובהודןד‬ ‫פ׳ אחרי מות כל המצטער על אבדן של צדיקיא או אשיר דמעין‬ ‫עלייהו קב״ה מכריז עליה וסר עוגך וחטאחך תטסר ולא עוד אלא דלא‬ ‫יםותון בגוי ביומוי‪:‬‬ ‫ואמר‬ ‫)מאמר צ״ג( רש״י פירש אם אני כאן הכל כאן וכו׳ היה דורש לרבים שלא יחטאו ואמ‬ ‫הזם‬ ‫בשמו של הקב״ה אם אני כאן הכל כאן כל זמן שאני חפן בבית הז‬ ‫יבא‬ ‫שכינתי‪ .‬מי יב‬ ‫ואין ‪»^vp‬־•‬ ‫תחטאו וקין‬ ‫ואם תסעמו‬ ‫כאן‪ .‬זמם‬ ‫הכל כחן‪.‬‬ ‫ויבואו הכנ‬ ‫קיים ויבוחו‬ ‫כבודו קייס‬ ‫ושכינתי שרויה ט יהא כטדו‬ ‫פאן‪ .‬ה״ג בתוספתא הוא הי׳ אומר למקום שאני אוהב רגלי מוליכות אותי‪ .‬אם תבא אתם‬ ‫כוי• ונ״ל שאף כאן צריך לגרוס כן‬ ‫אל ביתי ט ׳‬ ‫‪...‬‬ ‫מדאמר רבי יוחנן בתר רגלוהי דבר איניש!‬ ‫)מאמר ל״ג( כונה למאמר שמחת בית‬ ‫ואי לא גרשינן לה מה שייך דרבי יוחנן הכא‬ ‫השואבה‪ .‬ומ׳ אבוקות וכו׳ ‪:‬‬ ‫עכ״ל •‬ ‫מ י י א אמרו עליו על הלל הזקן‬ ‫כשהיה שמח שפחת בית‬ ‫הרי״טבא ז״ל כתב בחדושיו אם אני כאי‬ ‫השואבה היה אומר אם אגי כאן הכל‬ ‫הכל כאן פי׳ כננד השכינ׳ הוא‬ ‫אומר שאם השכינ׳ בינינו הבל יבואו‪ .‬והוי‬ ‫כאן‪ .‬ואמ אין אגי כאן מי כאן‪ .‬למקום‬ ‫שאגי אוהב רגלי מוליכו׳ אותי‪ .‬ואף‬ ‫יודע שכל השמת׳ היתיר׳ םיתה להלל‬ ‫הקדוש ברוך הוא אומר אמ אתה תבא‬ ‫ולהודות לה׳ על כל הטוב׳ שנמשס לישראל‬ ‫לביתי אבא לביתך‪ .‬ואס אתה לא תבא‬ ‫להשרות שכינתו כתוכם‪ .‬וגם כנגד העולם‬ ‫אל ביתי אגי לא אבא אל ביתך שגאמר‬ ‫אלא כרי‬ ‫הבא הנתון לצדיקי׳ וצפיכר‬ ‫בכל םקוס אשר אזכיר את שמי אבוא‬ ‫גדולי׳ וחסידי׳ שלא יראה כקלות ראש‬ ‫אליך וברכתיך‪:‬‬ ‫ובשעחת בחורי׳‪ .‬וזהו ששנימ חסידים‬ ‫כ״א[‬ ‫פ׳‬ ‫התכלית‬ ‫]עבודת הקודש בחלק‬ ‫פ‬ ‫ואנשי מעשה היו מרקר לפניה׳ באטסות‬ ‫של אור ואומד׳ ל ב ד שירות ותישבחות‬ ‫והלויים מונים בכסרות ובצלצל שיר בלא מספר והיו עומדים מל שיו ממלות היומיות‬ ‫ל א‬ ‫ה י ה‬ ‫‪,,‬‬ ‫מעזרת‬ ‫הרג!‬ ‫ממזרת ישראל לעזרת נשים שעליהם הלוים עומדים לשיר שירה זו של בית השואכ׳ ואלו‬ ‫שירים על הדוכן היו נאמרים כמקומם‪:‬‬ ‫‪ ? * , ' X‬ם!אני‪° £‬‬ ‫גייך אמונה כתכ מאמר ב׳ שער י׳ י י ״ " " ״ ״ ‪5‬‬ ‫* * ‪^ ^ ^ • S i ^ ^ L ^ f‬‬ ‫׳‬ ‫י ז ״ ר ^‬ ‫‪.‬המלא המליון רוח הקודש אשר הוא הנרמז וסנרצ׳ בשמחת ‪S ?25‬‬ ‫ה ס ושתית מאשר ישאטן הנערי׳ זה שמח׳ בית השואב׳ ‪ .‬ולמה נקראת בית ה ש ו א‬ ‫»‪ * «<,‬י ר»נינ ד * ‪.‬‬ ‫ששואבי׳ רוח הקודש שנא׳ ושאבתם מים‬ ‫^ ‪ ' S‬׳‬ ‫‪ 2‬י ‪ :‬י ‪J‬״‬ ‫בששון מממיני הישומ׳‪ .‬ולפי שאות׳ הדטק‬ ‫י בל« ‪5‬‬ ‫?‬ ‫«‬ ‫‪.‬‬ ‫״‬ ‫'‬ ‫׳‬ ‫ואותס‬ ‫‪ 2‬ט יט ע ‪J i , T‬״« ״ * *‬ ‫י׳יי׳‬ ‫משיג‬ ‫השמח׳‬ ‫והיחס‬ ‫בשלמות‬ ‫כמוהו‬ ‫שתסי׳‬ ‫נ ל‬ ‫״ ‪ ?1‬ייי«ח י ‪^ 1‬‬ ‫ממשיגי סהשג׳ היתה אות׳ ההשג׳ בשמחה יזייקז‬ ‫? ‪ 2 1‬ר׳ ייילי‪ ^ ,‬׳‬ ‫י‬ ‫מצומ׳ לפי שכאשר היו משיגי׳ אות׳ ה ה * ׳‬ ‫״‪ *11‬ז‬ ‫^ ^ ‪V v X‬‬ ‫^‬ ‫*‬ ‫היו משימי׳ מצמס במדריגות הנצחיו׳• יאמיי‬ ‫‪H‬‬ ‫‪^ S m S W i‬‬ ‫׳‬ ‫י‬ ‫י״‬ ‫פל רשב״ג שהיה נוטל ח׳ אנוסי׳‬ ‫‪J‬‬ ‫*‬ ‫^‬ ‫‪1‬‬ ‫? ‪« Sm52 * . 2‬דיי «‬ ‫׳‬ ‫ולא ערב החכמות זה בזה ויגילו זה‬ ‫דשנו׳ מ ל כ א ב ח ׳ ^ י ד ח מ ר א א נ י י ק ״‬ ‫‪,‬‬ ‫דרבא‪,‬נח נ ז •‬ ‫החכמות ויהא אז דרושיו ומישיגיו אמתיות‬ ‫ולא כל אדם יכול למשות זה להבדיל בין‬ ‫קודש לחול בין קבלה לסיליסיפיא ותכונה או שאר חכמות ‪ .‬וגם שהיה משתחוה אל הרצסן‪-‬‬ ‫ונושק מש״כ כל כריה יכולה למשות רצו ט שהיה^לוקח מהחלק הגשמי כדי פרנסתי ה י‬ ‫שצא‬ ‫'‬ ‫• יהיה ‪^P‬‬ ‫מ ע ן ב׳ גודליו והיה שוחק ומלע־ג על החלק הנומרי‬ ‫יתלכלך שכלו בחמרית ולא יתבלכלו השגותיו ואין שום אדם יכול לעשוי זה • ולוי היה ע‬ ‫‪ .‬זה בחי סכינים כי הסכינים הס חדים רמז שהיה מישס קישיחז חלות דלקות ב ח כ ע ‪/‬‬ ‫באמוני • ושמואל היה עישה זס נח׳ כסי דחמרא שהיה מדמה החכמו׳ כל אחת ל ע צ‬ ‫כשם שהכוסות מתחצפי׳ זה מזה כן החכמות מתחלסו׳ מצכד שהיין נכנס יצא סוד ה ת ו ר‬ ‫י‪.‬‬ ‫ונמשל ליין כש׳ה שתו ביין מסכתי ורמז המשורר זה שאמר למנצח מל השמינית‬ ‫במורח פולה כתכ פ״ו מח״א אמרו פ׳ החציל תיקון גדול היו מחקנים כשמחת כית ה ש ו א ^‬ ‫כו׳ הנשים למעל׳ ואנשים מלפט׳ וזהו תיקון גדול הכונה להם ז״ל כשהיו שמלזיס‬ ‫שמחת בית השואבה והיו שואבים רוח הקודש והשגת שכציות מצמעל׳ היו הנשים למעצ<‬ ‫דוגמת השכל הסומל שתש כחו כנקבה יהאנשי׳ החסידי׳ והנביא" שואבי׳ ממני ל מ‬ ‫חהו הטעם שכאו הנשים על האנשי׳ וכדרך שדרשו ז״ל בנ״ר אמר׳ שכת לפני ה ק *‬ ‫לכל נתת בן זוג ולי לא נתת בן זיג אמר לה הקב״ה כנסת ישראל יהיה בן זונך והכוכ‪-,‬‬ ‫להם בזה שהשכל הפועל האחרון שבו שכתוך השכלי׳ הנבדלי׳ אמר לפני הקכ״ה שלו איי‬ ‫לגר לפעול כדרך שאר שכלים הנבדלי׳ שכלם עילות למה שתחתיה׳ ואז אמר לו שיסע ‪5‬‬ ‫)י( ובעל פקידה ו ל‬ ‫בישראל שכל לפועל ‪ .‬וכבר האריך בעל מיקרים ז״ל מ׳׳ב פ״י‬ ‫מבואר שתשש כתו כנקיבה של שכל הפועל ‪ .‬שבו פסקה ההשפע׳ ולזה הוא במרריגת א ש‬ ‫מד שלזה כוונו ג׳כ באמרם והביטו אחרי משם מלמד שמשדוהו באשת איש ‪ .‬והנהבתלזצ‪5‬ן‬ ‫הדעת הוא מאמר זר אבל בדרך זה הוא מבואר שחשדוהו שנבואתו באה לו מפא׳ ‪ 5‬ן‬ ‫הסופל באדם שסו׳ אסהן שבשכלי׳‪ .‬ועור אמרו שם מי שלא ראה שמח׳ בית השואכ<*‬ ‫צא דאה שעח׳ מימיו והוא האעת כי אין שמחה כשמחת התור׳ והשגת השכליי׳ כמ״׳ן‬ ‫ה ק ו ד ה׳ ישרי׳ משמחי לב‪ .‬וכבר כתב חכם אחד שלא ממם טעם שמח׳ מי שלא ט ע ס ה ת ר‬ ‫סססיקות השכליו׳‪:‬‬ ‫ותימה‬ ‫‪p‬‬ ‫ש‬ ‫מ‬ ‫ח‬ ‫ת‬ ‫‪ 3‬י ח‬ ‫י ס י א‬ ‫ס ש י א ג‬ ‫ח י‬ ‫‪J‬‬ ‫י ש מ ע י‬ ‫ש‬ ‫ר‬ ‫ב מ‬ ‫א‬ ‫ה ס ש ה ע‬ ‫ס י א‬ ‫ס ה צ ל ח‬ ‫א ש ר‬ ‫א‬ ‫י‬ ‫ע י‬ ‫ב‬ ‫א‬ ‫נ י ט‬ ‫א‬ ‫ח‬ ‫י נ‬ ‫ח‬ ‫ה‬ ‫‪1‬‬ ‫ח‬ ‫א‬ ‫י א י (‬ ‫ה י א‬ ‫ת‬ ‫ק‬ ‫כ‬ ‫ז‬ ‫ת ד‬ ‫‪1‬‬ ‫ל‬ ‫ר‬ ‫< מ י ה ד‬ ‫‪V‬‬ ‫מ ז ה‬ ‫מ נ ו‬ ‫ש ר א ר‬ ‫ל ב צ‬ ‫מ נ ‪0‬‬ ‫ש ל &‬ ‫ב ו ל ‪ 3‬צ ו‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫י ה‬ ‫י‬ ‫ק ‪ 0‬י‬ ‫ש‬ ‫א ‪ 5‬צ ן‬ ‫ה‬ ‫ה ז ה‬ ‫‪lr‬‬ ‫ת י כ‬ ‫‪£‬‬ ‫כ ר י‬ ‫י ש ס‬ ‫מ ס‬ ‫ה‬ ‫ס ס‬ ‫מ‬ ‫ב‬ ‫י‬ ‫‪p f‬‬ ‫מ‬ ‫כ ‪5‬‬ ‫ת‬ ‫פרק‬ ‫החליל‬ ‫מאטד‬ ‫לד‬ ‫מפו‬ ‫)מאמר לד( ותימה איך שייך לומר לשון שחיטה ביצר שאימ דבר חמרי רק יתר תאום •‬ ‫מור יקשה למה שוחטו בפניהצדיקי׳ שלא שימשיכו כל מיקר בעוה״ז‬ ‫או למה המשילו להר ‪ .‬טה שלוה כס׳ הששי ממאמר העשירי כתב ון״ל ראה איך המשילו‬ ‫םיצה״ר לחזיקי ושרי צבאותיו הם הנחות החומריות הסרים אל משמעתי • ולכן שמם‬ ‫התורה האלהית רמז לזה הר מיבל וצום‬ ‫)מאמר ל״ר(‬ ‫לתת שם הקלל׳ הנמשכת מיצה׳׳ר ‪ .‬והברכ׳‬ ‫ך י ף ש רבי יהודה ברבי אלעאי‬ ‫שהי׳ הפכה על הר גריזים ולשי שהתור״‬ ‫לעתיד לבא הקב״ה מביא‬ ‫האלהי׳ תיישר החמר שלנו ותכני׳ היצת״ר‬ ‫ליצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ובפני‬ ‫הרשעים ‪ .‬צדיקים נדמה להפ כהר גבוה‬ ‫כמ״ש בס״ק דקימשין בראתי לו תורם ‪.‬‬ ‫רשעים נדמה להם כחוט השערה ‪ .‬הללו‬ ‫לכן צות׳ התור׳ לכתוכ רכד התור׳ על‬ ‫מכין והללו בוכין‪ .‬צדיקים בוכין ואומרים‬ ‫האבני׳ ולהקימם על הרעיבל שהוא הר‬ ‫האיך יכולנו ליכבוש את ההר הגבוה הזה‪.‬‬ ‫הקלל׳ להורות׳ שהקלל׳ הנאמרת שם תשיר‬ ‫דשעיס בוכין ואומרים האיךלא יכולנו‬ ‫אות׳ התור׳ ותהפך לברכ׳ ותוציא יקר‬ ‫ליכבוש את חוט השערה הזה ‪ .‬ואף‬ ‫מזולל ולפי שהברכ׳ והשליפות ישפ׳ מהשלם‬ ‫באמצעות השלמים צוהה התורה שיעמדו‬ ‫הקב״ה חמה עמהם שגא׳ כי ימלא בעיני‬ ‫השבטים היותר נבחרים בנתינת הברכ׳ על‬ ‫שארית העם הזה ‪:‬‬ ‫הר גריזים ובקלל׳ היותי שכלים במדריג׳‬ ‫נמצא שהר גריזיסרמז לשלמות וליצה״ט כמש״סונתת את הברכ׳ וגו׳ )*( והכל להורומ‬ ‫שתקון יצה״ר היא התור׳ וגם להיות מרע״ה ואהרן היותר שלמים שימין האנושי היתמ‬ ‫מיתתם בהר זה בהר ההר וזה בהר העברים‪ .‬לסי שבתייה׳ רצו לעלות בהר ה׳ שהוא כנוי‬ ‫השלמית עכ״ל ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫)מאמר לה( כתב ) ( בעל עקידה שער צ״ז טמם לאלו ז׳ שמות של יצה״ר חה בהקרא לו‬ ‫הקב״ה רע הוא באמת בהיותו במדרינ׳ סראשינ׳ בחזקתו וגובה לבו‪.‬‬ ‫שאם יונח על טבעו לא יקווה ממנו רק רמ כל היום‪ .‬אמנם משה קראו ערל לומר שאס‬ ‫היא השה להביאו אל היושר מצד מרלתו ואעימתו משמוע הנה אינו נמנע במו שהערל עם‬ ‫שהוא קשה בעיניו להמ־ל ‪ .‬אמנם השרמ‬ ‫)מאמר ל״ה׳(‬ ‫הערל׳ אינה נמנעת איל היא אפשרית‬ ‫ד ף ‪ #‬ן רב עוידא ואיתימא ריב״ל ז׳‬ ‫בהרצאת דמים‪ .‬ודוד קראו מעא והוא ע ^‬ ‫שמות יש לו ליצה״ר‪ .‬הקב״ה‬ ‫שלישי יותר נקל מהקודם כמו שירידת האר׳‬ ‫קראו רע שנא׳ כי יצר לב האדם רע‬ ‫אל הנהר אל הטביל׳ הוא יותר נקל מהסר׳‬ ‫מנעוריו‪ .‬משה קראו ערל שגא׳ ומלתם‬ ‫הערל׳‪ .‬ושלמה קראו שונא לומר בהרגיל‬ ‫את ערלת לבבכם‪ .‬דוד קראו טמא שנ‬ ‫נפשו על הענין הקודם כבר יהי׳ יותר קל‬ ‫לב טהור ברא לי אלהיס מכלל דאיכא‬ ‫ההסר׳ עד שלא יצנדך אל טורח הטביל׳‬ ‫טמא ‪ .‬שלמה קראו שונא שנ׳ אם רעב‬ ‫המטהרת הטמא רק ש יהרהר בלבו כמו‬ ‫שונאך האכילהו לחם בו׳‪ .‬ישעיה קראו‬ ‫שישסיק זה למי שירצ׳ להעביר שנאת השונא‬ ‫מכשול שנ׳ ואמר סולו פנו דרך הרימו‬ ‫אשר מם לבבו כמה שיגמור בלבו להשלים‬ ‫מכשול מדרך עמי ‪ .‬יחזקאל קראו אבן‬ ‫ע מ ו ‪ .‬ישעיה קראו מכשול והוא שכבר יהי‪/‬‬ ‫שנ׳ והמירותי אח לב האבן מבשרכם ‪.‬‬ ‫החטא למכשול בעיניו יוצא ונתקל בו והוא‬ ‫יואל קראו צפוני שנ׳ ואת הצפוני ארחיק‬ ‫עומד ומשער עצמו ממנו‪ .‬יחזקאל קראו <‪pf‬‬ ‫םעליכמ ‪:‬‬ ‫_ ‪k‬‬ ‫‪.^W‬י‪.‬‬ ‫‪te‬‬ ‫והוא ענין ששי יותר מעולה והיא שאפילו‬ ‫למבשולאיט בעיניו רק לאבן מעמש׳ מונחת בקרן זוית שאינו יטל להנזקבה בשום פנים‪.‬‬ ‫וכבר נתקיים בו מ״ש אם אבן הוא נמומ ‪ .‬יואל קראו צפוני הוא הענין השביעי המעול׳‬ ‫מטצן כאשר יהי׳ היצר טמון וצפון בלתי נרא׳ בו כלל והוא מעצת אצהיי׳ כרבינו הק׳ וחבריו‬ ‫ואס הם מונגטים• אמנם נתייחסו אצו השעות מל סדר השלמים שנמצאו בעולם האל יעי‬ ‫בראש‬ ‫‪,‬‬ ‫ד ר ש ע ל ‪#‬בעד‪.‬‬ ‫‪ #‬ל י צ ה ׳ ד מ א ט ד ׳‪-‬״׳׳•‬ ‫ש מות‬ ‫‪1‬‬ ‫ע ל‬ ‫ככ<‪ 5‬י‬ ‫ה ע י ל ס‬ ‫בראש ואחריו משה‪ 01‬נביאו נאמן ביתו ואחריו דוד וכן על הסדר להיייי‬ ‫כאיוילו הוא איש א׳‪) .‬וצ״ע בפי׳ הרמב״ן ;״ל פ׳ בראשית( ‪:‬‬ ‫קראו‬ ‫זבחב רש״ט בדרשות תשוב׳ טפס לאלו ז׳ שמות שליצה״י • הקב״ ק י‬ ‫ערל למה שכל רשע סכל וכו׳‪ .‬והסכל שילך לאבדון כבהמ׳ במ״ש והנה היצס׳׳ר‬ ‫‪,‬‬ ‫<ו ב׳ תארים מגונים רע וסכל‪ .‬ודוד קראו טמא כי טמא הפאר עס אחרים הוא דבר‬ ‫זשסוי‪ .‬והנה המונות סם כתמים וחלוד׳ לנפש והס טימא׳ וסם לה נגע צרמת וכמו ש ה‬ ‫ירוחק מכ׳׳א כן ראוי שירוחק האיש החוטא וכן הזהירו חז״ל שלא להתחבר מס ה ר ש ע י ‪-‬‬ ‫בשום חבור׳ במ״שאל תתחבר לרשע בי אוירו מזיק יותר מדבר אשר באופל יהליר • ו ש ‪- 5‬‬ ‫האי*׳‪.‬‬ ‫יל‬ ‫^ראו שונא כי הרשמים שנואין מצדיקים ושנואים ממצמם • וישעי׳ ק י‬ ‫סדשע הוא מכשול כי יכשיל את אחרים ממו וגס כי האנשי׳ סצריקי׳ אומרים כי כ< ‪| 1‬‬ ‫שנפש׳ בטיר הכל יאמרו שהטא‪ q‬והגזלן עשהו שלא עלה כרעתו לעשותו‪ .‬ויחזקאל ק ר א !‬ ‫*בן כי כאגן דומם בי תכליחו לילך לאבדון וגס האיש הרט לא יקבל תוכחת ולא ירגיש ש ן ״‬ ‫‪ 1‬תסת«‬ ‫מ ר כמו האכן‪ .‬דואל קראו צפוני למה שכל רע וכל הפסד יבא מצפין כמ״ש‬ ‫ה ר ע ׳ ‪ .‬וגם כי הצפון הוא שמאל ולכ כסיל לשמאלו ‪:‬‬ ‫)עי׳ בתורת עולה פ׳ כ׳׳ו מח״ב(‬ ‫גטדרשו שלרשביי ע״ה בהיכלות של צד הטומא׳ שבע׳ שמהן איכון לי׳‪ .‬רמ טמא ׳ ‪.‬‬ ‫אינון שנע שמסן לקבל שבע דרגין רסיבלין רכלםו סטר מסאנא כדקאמק למ י‪1‬‬ ‫ה‬ ‫י מ ש ה‬ ‫א י ר ע‬ ‫ב ז ן‬ ‫? ז ע א‬ ‫מ‬ ‫ר א‬ ‫כ י‬ ‫מ כ ש‬ ‫ר‬ ‫מ צ ס ו‬ ‫א‬ ‫ט‬ ‫‪3‬‬ ‫*יו‬ ‫ש‬ ‫מ‬ ‫ג‬ ‫ס‬ ‫מ ס‬ ‫א‬ ‫נ‬ ‫ד א י‬ ‫ב ה י‬ ‫ג י ה ג ם‬ ‫א‬ ‫ת‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫ת‬ ‫ר‬ ‫ח י י ב י א‬ ‫ט‬ ‫מ ג ל מ א‬ ‫יהי‬ ‫י‬ ‫סיי‬ ‫ש ו ' יו‬ ‫שחת• דומי‪ .‬צלמות‪ .‬טיט היון‪ .‬ארן תחתית‪ .‬שאול זבו׳ ‪:‬‬ ‫י א ל י‬ ‫‪5‬‬ ‫^ י ן בור‬ ‫סליק מפכח סובה וגחחיל טסבת ר״ח בסייעתא דשטיא‬ ‫מסכת ראש השנה פרסו א מאמר לו‬ ‫ס סשי‪/‬‬ ‫י ׳•"‬ ‫)מליו( טי׳ ג׳ ספרי ־יס ספרי זכרץ הס של סבריות‪.‬בתיס׳‬ ‫משמט דצריקים גמורים קרי מי שזכיותיו מרובים ורשעים גמורים‬ ‫בינונים ‪.‬מע‬ ‫*עונותיו מרובי׳ • ופממים דצדיקים נחתמים למיתה ורשעים לחיים דבתיב ומשלם לשיכא״‬ ‫וגו׳ ואמרינן בספ״ק דקדושין מי שמונותיו מרובים מזכיותיו דומה כמי ששרמ את התורה ‪\to‬‬ ‫מרובין‬ ‫שייר ממנה אות אחת ומי שזכיותיו‬ ‫)מאמר לו( כוונה לג׳ ספרים נפתחין י ‪ .‬״‬ ‫מעונותיו דומה כמי שקיים כל התורה‪ .‬וכל‬ ‫*‬ ‫וכו׳ •‬ ‫ורו׳‬ ‫‪ w‬קרי הבא גבי רשמים מיתה וגבי צדיקים‬ ‫•‬ ‫מיים כלומר לחיי המוה״ב מ״כ פירש׳׳י‬ ‫ר׳ כמספד אי אטד דבי י ן ‪. -‬‬ ‫*ירש״י ליום הרין• כשיחיו המתים כרמוכחי‬ ‫י ׳ *חן‪1‬‬ ‫׳‬ ‫קראי ואמ״ם שכבר נדונו לאחר‬ ‫מול !ריקים גטוריס‪ .‬ואחר של ר׳*«י‪2‬‬ ‫»יתתם לג״ע או לגיהנם מפני סנפש עדיין‬ ‫גמורים‪ .‬ואחד ע ל ביגוגים‪ .‬של צ ד י ‪ -‬״‬ ‫יהי׳ רץ אח׳ אם יזכו לחיי עוה״ב שהוא קיים‬ ‫גכתגים וגחתמים לאלתר לחיימ ‪.‬‬ ‫להוה״ב • ויש שמתים שקבלו כבר דינם רשעים גכחבים וגחתמים לאלתר ‪Zpctib‬‬ ‫בגיהנ׳ אפשר שיזכו ועליהם אמר דוד אהבתי‬ ‫וביגוגים תלויים ועומדים מראש ה ^ ‪1 1‬‬ ‫מ ס י ב ביה אפפוני חבלי מות וכתיב דלותי‬ ‫גכי;״‬ ‫^‬ ‫יי"‬ ‫*י‬ ‫ולי יהושיפ כשהוא דל במצות רב חסד מטס‬ ‫למיתה‪ .‬אמר רבי אבהו מאי קראה י ~ ‪1‬‬ ‫דלס‬ ‫ומושיע כדררשינן לקטן ‪ .‬אי נמי מל׳‬ ‫מספר חיים ועפ צדיקים אל יכתבו‪ .‬ישן‪?,‬‬ ‫חלוק‬ ‫דלה‪ .‬ויש להקשות באלו המאמרים מהו‬ ‫טסטר זח ס פ ק של רבועים גטודיש‬ ‫*ם הרין של ביש וייה של ריי שאער ג׳‬ ‫חייט זח סטרן של צדיקיט ג ט ו ד י מ ‪* .‬‬ ‫הסריס וט׳ ועוד כי מציט כמס רשעים‬ ‫צדיקים אל יכתבו ‪ m‬סטרן של גיגוביס״‬ ‫גמורים‬ ‫נ ח ז מ י ס‬ ‫ל א ל ת‬ ‫מ ד‬ ‫‪0,,‬‬ ‫א‬ ‫‪i7‬‬ ‫אמר‬ ‫ג‬ ‫י ר נ‬ ‫ז נ י‬ ‫ס ‪ 6‬ר י ם‬ ‫נ י ת ב י‬ ‫נ פ ת ח י ם‬ ‫‪8 , ,‬‬ ‫ג‬ ‫א‬ ‫״ ד‬ ‫ז כ י‬ ‫ש‬ ‫! א ש » ‪.‬שנה‬ ‫‪,‬‬ ‫פרק א‬ ‫ב״ש אומרים ג כתות ליום‬ ‫ח^יא‬ ‫הדין אחד של צדיקים גמורימ‬ ‫ואחד של ניגונים ואחד של רשעים‬ ‫גמורים ‪ .‬של צדיקים גמורים גכתכיס‬ ‫לחיי עולם ה נ א ‪.‬‬ ‫וגחתמים לאלתי‬ ‫של רשעים גמורים גכתכים וגחתמיס‬ ‫לאלתר לגיהנמ שני ורבים םישגי אדמת‬ ‫עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרמו׳‬ ‫ולדראון עולם ‪ .‬ניגוגים יורדים לגיהנם‬ ‫ומצפצפים ועולים שגא׳ והבאתי את‬ ‫משלישי׳ באש ‪ .‬ועליהם אמרה חגה ה׳‬ ‫•מית ומחיה וגו ‪ .‬וב״ה אומרים רב חפר‬ ‫סטה כלפי הסד ועליהם אמר דוד אהבתי‬ ‫כי ישמע ה׳ את קולי כו ‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫מאטד‬ ‫לו‬ ‫נ‬ ‫גמורים שלא מתו כרוב השנים בבא משפנןל‬ ‫לסני ה׳ וכמה צדיקים וחסידים גמורים‬ ‫נכרתים ימיהם ואיך אמר שהצדיקי׳ הגמורים‬ ‫נכתבי׳ ונחתמים לאלתר לחיים והרשעים‪.‬‬ ‫למות ‪ .‬ויש מתרצים הקו׳ הזאת שאינ‬ ‫ניכרים מעשת הצדיקים ומעשה הרשעיל‬ ‫כעוה״ז ומי יודע אם הרשע המאריך ימים‪.‬‬ ‫הוא הצדיק גמור כמצסוניו הידועי׳ אצ‪3‬‬ ‫השי׳י‪ .‬וכן הצדיק הנכרת בחצי ימיו הוא‪.‬‬ ‫בהפך• ויש אומרים שהמית׳ והחיים הנזכרי׳‬ ‫בזה המאמר הם הנפשיות אשר בעוה״ב‬ ‫אשר עין לא ראתה היפר גזרתם ‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫והגה הרמב״ן ז״ל כתחלת שער הגמול כתב‬ ‫כי משפע הנשמות אשר לעוה׳׳כ הוא‪.‬‬ ‫מנין זולתי זה הזכירוהו סז״ל במאמר השני דכ׳יש אומרים ג׳ כתות ליום הדין וכף ‪-‬‬ ‫הרי משפע מוה׳׳ז לחוד כר׳׳ה ‪ .‬ומשפש עוה״כ לחוד ליום הדין הגדול‪ .‬והיתר הספק ש‪3‬‬ ‫המאמר כי צדיקים גמורים הנזכרים במאמר של רבי יוחנן הם צדיקים בדינם ואפילו רשעים‬ ‫גמורים או רשעים בדינם ואפילו צדיקים גמורים‪ .‬עד שכבר יהיה גדול שבנביאים כשנדון‬ ‫ונחתמים לאלתר לחיים‬ ‫אמגס מה שיראה לי בזח אבתבנו‪ .‬אחר הציעי הצעה זאת הנה ה׳ יבא במשפש עם בני‬ ‫עמו ופפרי מעשיהם טובים ורעים נפתחין לפניו ועל פיהם ישפוט אותם במשפטיו‬ ‫הצדיקים איזה לחיים ואיזה למות יאותה המיתה הנגזרת על הרשע לפי מעשיו הרעים היא‬ ‫)ו במקום מיתת כ״ד כי אם אין ד ן למטה יש דין למעל׳ ואין ספק כי מיתה כזו מכפרת‬ ‫עונותיו ‪ .‬ואמנם נלמוד לעניו הדיו שלש׳ כללי׳ אמתיי׳ אשר בביאורם יתבאר טעם ‪91‬‬ ‫ ‪- -‬‬‫נפשיות לעוה׳׳ב שאינן נכנסין בזה הדין ‪* -v .‬‬ ‫דנו היא מצר רוע מעשיו יתסייב ג״כ שלא יכנס בזה הדין ענין המיתה הטבעית שהרי‬ ‫המיסה הטבעית נקנס׳ על האדם מעשיו של נחש ויש אותה מיתה כלא חטא מחודשת ‪:‬‬ ‫ועתה אחרי זאת ההצע׳ וכלליה נבא לשוף דעתן של רז׳׳ל בענין הרין הזה והותרה הקו׳‬ ‫העצומ׳ שזכרט‪ .‬וזה כי האל ית׳ יושב ביום ההוא על כסא ד ן ועם שכצ בני‬ ‫העולם מוכרין לפניו ככני מרון לפקוד על כללותם איזה לחרכ איזה לשלו׳ איזה לרמכ אתו*‬ ‫לשובע ובריות ט יפקדו דוקא עם ישראצ שעמדו מל הר סיני ‪ .‬אמנם כצ שלא עמדו‬ ‫מל הר סיני ולא קבצו בריתו נאמר עליהם צפנין זה כצ המים כאין נגדו מאפס ותהונחשבג‬ ‫לו‪ .‬והנה אותם שימצאו צדיקי׳ כמעשיה׳ מאישי זאת האומה הן שצא חטאו חטא משפע‬ ‫מות‬ ‫רא‪#‬‬ ‫מאפר‬ ‫ה‪#‬נה פיק א‬ ‫לו‬ ‫מוח או שתסאו ויש בידם זכיות ש־גינו עליהם או שעשו תשובה כולם רן אותם לחיים לאלתר‪.‬‬ ‫אמנם אותם שימצאו בידם עונות המחייבים מיתה בלי תשיבם ומע״מ שיגינו נגזר עליהם ‪#‬‬ ‫המית׳ הגופיית הממרקת המונית יישארו זוכים למוה״ב‪ .‬ואלו הם שאמרו צ״ג נכתכין ו כ ו ‪/‬‬ ‫ורשעים גמורי׳ נכתכי׳ וכו׳ ‪ .‬ואין הכונ׳ בגזיר׳ זו שימותו כל הרשמי׳ כמו רגע ו י ר‬ ‫אללי ה׳ פתע פתאום חליל׳ לו מאכזריות חמת ושטן> אי>‪ .‬אך שמיל תסתלק שמירת ההשגלן‪/‬‬ ‫האלהית מסם וינתן כ״א ביר הקידס ממקרי תזמן שיפגמ כו וימות‪ .‬ואס לא תיימן מותן‬ ‫טל יריסס הוא ישלח מלאכו לקחת מרובתו תוך שנתו ‪ .‬וכמ״ש לוד או יומו יבא או‬ ‫יגפנווגו׳‪ .‬אמנ׳ אם רצה להפיל עצמו מל החרב או מן הגג כי וראי לא תצילהו סגזיר‪/‬‬ ‫ההיא הנגזר מליו לחיים בי צא תציל השוטי׳ הפוגמי׳ במצמ׳ ‪ .‬או שנאמר שנגזר ע<י‬ ‫שיטש׳ הסכלות או החטא ההיא והוא יותר מגונה ‪ .‬וכן הוא הרין אם אחר שנדון ל ח י י ‪.‬‬ ‫•סרג אח הנפש או בא על המרות או חצצ את השבת וכ־ו״ב ההצצ תצילהו הגזירה ההיא ע י‬ ‫ב׳׳ד או מיד גואל הדם ודאי צא‪ .‬והצדיק אשר נכחב לחיים לא הובס‪ !:‬שלא יתפרש ‪,»jp‬‬ ‫׳ ת אשר‬ ‫לבר יחייבהו סמות מפאת מעשיו םתיריים או הכחיריית אי הרצונייה‬ ‫יעשה א׳ מהנה בעונו אשר עשה בה ימות וגס הרשמ הנדון צמיתה בשינו מדרכיו ו מ ש‬ ‫משפט וצדקה מעצמו הוא את נפשי יחיה‪ .‬אלו הן הכתות של צ״ג ורשעי׳ גמור ם במשסשי ‪/‬‬ ‫אלו ומזה יובן דינם שלבימניס בי הוא מנין אחי‪ .‬אמנם אל אצילי ב׳׳יהחשירי׳ אשר ז‬ ‫למלאות ימיהם בטוב לא שלח ירו בהם בגזרה הסיא כי אותם לא מתים רק במסיו של גסנן‪:‬‬ ‫) י ( )חסר לו(‬ ‫<מאמר לז( רשיי פי׳ ס׳ ס׳ מרת רחמים הוא אני מרחם קידם שיחטא ואני מרמס )אגוך‬ ‫שיחטא אם ישוכ‪ .‬כרית כרותה לי״ג מרות הללו שאס יזכירו׳ ישראל כתשצמ‬ ‫ממניח אינם חוזרי׳ ריק׳‪ .‬הנס אנכי כורת כרית מל האמור לממל׳ ‪ .‬לכסוף כשרואה שאיי‬ ‫הטולם מתקיי׳ בדין ־•‬ ‫)כיונה לי׳׳ג מדות ו נ ת ע ^‬ ‫)מאמר ל‪0‬‬ ‫תוססות י״ג מדות אומר ר׳׳ת רב׳ שמות‬ ‫"‬ ‫כשליח צנזר(‬ ‫הראשוני׳ סס ב׳ המרות כרררשינן‬ ‫הכא אני הוא קודם שיחטא כו׳ לרחם מליו‪.‬‬ ‫ה׳ על פניי ייקיא• א מ ד‬ ‫ויעביד‬ ‫ואני מרמם לאחר שיחטא אס ישיכ מדהיר‬ ‫רבי יוחנן אלמלא מ ק ד *‬ ‫הוא ולא הוי כאלה״ שהוא מ׳׳הד• מון ופשט‬ ‫כחוב אי אפשר לאומרו‪ .‬מלמד ש נ ת ע מ מ‬ ‫וחטאה ונקה הס נמנין כד׳ כדאמרי׳ ביומא‬ ‫הקכ״ה כשליח צבור והראה לו ל ם ‪#‬‬ ‫פ׳ שני שעירי׳‪ .‬עונות סם זדונות • פשמי׳‬ ‫סדר החסלה אמר ליה בל זמן שישדאן•‬ ‫אלו המרד׳• וחטאת אלו השגגות‪ .‬ומגילת‬ ‫חוטאין לפגי יעשו לפגי כסדר הזה ואכ•‬ ‫סתרי׳ דרכינו נסים אין מונס שם הראשון‬ ‫אמחול להם עוגותם ‪ .‬ה׳ ה׳ אני‬ ‫שיש פסיק בין ב׳ השמות משים דס״ק קרא‬ ‫קודם שיחטא אדם אגי הוא אחר ש י ח » *‬ ‫הקב״ה ששמו ה׳ קרא ה׳ אל רחום וחנון‬ ‫אדם ויעשה תשובה ‪ .‬אל רחום יחגן״‬ ‫ונוצר חסד לאלפי׳ מונה בב׳ מדות דטצר‬ ‫ארך אפים ורב חסד ואמת ‪ .‬אמד ‪£‬‬ ‫מסד היינו מרה א׳ ולאלפי׳ מרס אחרת‬ ‫יהודה ברית כרותה לי״נ מדות ש א י ‪.‬‬ ‫שמדה טובה ת״ק על מדת סורטנית דסתס‬ ‫חוזרות ריקם שג׳ הגה אגכי טרת כדין‪1‬‬ ‫כתיב על רבעים והכא לאלפי׳ • בתחל׳ כי‬ ‫י‬ ‫וגו׳ ‪:‬‬ ‫אתה תשלס ום״ק קרא ולך ס׳ חסד ליכנס‬ ‫בחיי ס׳ וילך‪ .‬מקידה שמר כ״ר תורת ע ן ל‬ ‫לפני׳ משורת סדין כשאתה ה א ס שאין‬ ‫פי״ל פח׳׳א‪:‬‬ ‫העול׳ מתקיי׳ כשתשל׳ לאיש עעשהו עכ״ל‪.‬‬ ‫והגאוני׳ פי׳ כי כוונת׳ יעשו לפני כסדר‬ ‫הזה אין סטונ׳ לבד טל עטיפת סטצית אלא שימשו סדר המרות שלמד הקניה למשה שהוא‬ ‫אל רחום וסטן היינו מס הוא רחום ‪ cp‬אתה וכו׳ ‪:‬‬ ‫ג ד ר ן אמונה שער ל׳ ‪ cp‬ל׳ אמר כי שם ראשון ה׳ שם הראות השם המפורש נמעל׳ ר ע ה ‪.‬‬ ‫וה׳ השני יאמר מל גלגל טרנוש אשר הוא ית׳ ממציאותו נכח עצום אשר סג‪5‬ג<י<‬ ‫האחר״‬ ‫;‬ ‫בן‬ ‫ז‬ ‫ם‬ ‫ר‬ ‫כ מ ״ ש‬ ‫י ס‬ ‫ד‬ ‫ה‬ ‫‪0‬‬ ‫כ ן‬ ‫‪M‬‬ ‫‪0‬‬ ‫מ‬ ‫ד‬ ‫ג‬ ‫ס‬ ‫םאסרי׳ יתמעמו ממי כתנומתו‪ .‬ואמרו א״ל ליכולת גלגל המזלות לישר כו יכולת גלול‬ ‫ואמרו רחו״ם מלשבת״י הממונה על הביכ״האשר הוא רחמי׳ גדולי׳ ‪ .‬ואמרו חנו״ן מ‪5‬‬ ‫צד״ק הממונה על הבנים ‪ .‬כי הכ״ח הם נפשדי׳ כאיש אכל חונן להם ההשארות במין בזם‬ ‫סכח הנשפע מצדק ‪ .‬ואמרו ארך אפים הוא על מארי״ם אשר הוא מסכע שפיכות דמי‪$‬‬ ‫וסש״י שומר ברואיו ממט עם שלו גם תועלות בדם• ובאדומה כמו שנודע • ואפרו ורכ מס״ד‬ ‫הוא מל השמיש המוציא צורות מן הכח אל הפועל בחומו ואין נשתר מחמתו והוא מסד‬ ‫להורות נזה המול׳• ואמרו ואמ׳׳ת והוא על נוג׳׳ה אשר בחלקו אהבת האמת‪ .‬ואמרו טצר‬ ‫מסר לאלפי׳ הוא לככ״נ אשר הוא ממונה על המכמ׳ והיריפ׳ ויהי׳ אלפי׳ מלשון מלםנו‬ ‫מכהמות‪ .‬ואמרו ניש״א פון ללבנ״ה אשר בחלקו השכח׳• ופש״ע כנגד הצמחי׳ כי אע׳׳פ‬ ‫שהם ח ס ד ׳ הרבה ישפיע מליה׳‪ .‬ואמרו וחטא״ה כנגד הב״מ שהם במרריג׳ בלתי שלימי‪.‬‬ ‫ואמרו ונק״ה כנגד האדם אשר נקה אותו מההעדר להוויות השכלות והיא המרה הי״ג‬ ‫אס״כ נתן השבה למה ימצאון במין האנושי באישיו חסרונות יחלאי׳ ‪ .‬וז״א לא ינקה וגף‬ ‫שר״ל שאים לא ינקה אות׳ מרעות מה הסבה לזה הוא פוקד פון אבות על בנים וגו׳ ר״ל‬ ‫שהוא פוקר ונותן חסרון ההתחלו׳ אשר מהם הורכבו המורכבי׳ במורכבי׳ והם הנקראי בני׳‬ ‫והתחלף האבות‪ .‬ולזה ארז״ל האומר י״ג מדות בכוונה אינם חוזרות ריקם ‪ .‬והוא אמין‬ ‫אין ססק בו בי מי שיכ׳;׳ ויצייר׳ ציור קשר המציאות וסוד שם המפורש לא ישוב אחור יד‬ ‫שכלו להשפיע באמצעות תפלותיו ‪:‬‬ ‫נ א מ ד הכבוד כתב מלמד שנתעטף הקב״ה באותו טלית לבנה שנתעטף בבריאתו של עולס‬ ‫שעליה נאמר מוטה אור כ‪5‬ןלמה שהבהיק מסיף העול׳ןעד סוסו‪ .‬וקבלו כולם אצילי׳‬ ‫כרכה ושפע קדוש׳ ‪ .‬וכשהוא מתעטף באיתו טלית שהוא מקום לבון של ישראל מטה כלפי׳‬ ‫חסר ורחמי׳ ומוחל לישראל שנא׳ לה׳ אלהיט הרחמי׳ והשליחות עכ״ל ‪:‬‬ ‫ונכיר ד שמעון בן יהוצדק שאל לרכי שמואל כר נחמני כשכיל ששמעתי עליך שאתה בעל‬ ‫הגדה כיצד ברא הקב״ה את האורה אמר נתעטף הקכ״ה כשמלה והבהיק את העול׳‬ ‫סלו באורו הוא קאמר צי׳ כלחישה‪ .‬אמר לו ולא מקרא מלא היא עוטה אור כשלמה ‪ .‬א״ל‬ ‫בשם שקבלתי בלחישה כן אמרתי בלחישה מכ״ל ‪:‬‬ ‫מ*יפי ד א שמים מהיכן נבראו מאור לבושי של םקכ״ה‪ .‬לקח ונטה כשלמה והיו נמקחי׳‬ ‫והולכי׳ שנ׳ מוטס אור כשלמה וכו׳ הארן מהיכן נכראת משלג שתחת כסא הכבוד‬ ‫לקח וזרק שנ׳ כי לשלג יאמר ה ו י א ק עכ״ל‪:‬‬ ‫]סדושין[ עם כי מאמרי׳ אלו הס מכלל סתרי תורה‪ .‬וכבר התמרמר הרב המורה ! ‪V‬‬ ‫על ר׳אלעזר שאמר עליו שכתב ר״א הגדול דברי׳ זרי׳ מאד ובפרט כמאמר‬ ‫הזה ולא ידעתי מה המאמין וכו׳ אמנם אני אומר שפתר ר׳א דבריו לפי כבשונו של מול׳‬ ‫ולעת הרב המורה רחוק מרמתו כרחוק מזרח ממערב כאשר ביאר בעל מראות אלהים «‬ ‫ואומר אני שזה המאמר ודומיה׳ מרמדן אל מדת הרחמי׳ וזהו העסיפה והוא המצטש‬ ‫» ה ו ר אשר בו נברא העול׳ כאמר׳ שת* מדה״ר וט׳ וזהו אזרו הרמוז בלבושו שמתחצ׳‬ ‫היה סמול׳ חושך ממדס״ד הקשה‪ .‬ואח״כ נתעטן* ונתלבש במדה״ר וזהו שכתוב במיאל‬ ‫למשי׳ כתלג חיור ‪ .‬ודמה הארז לשלג שתחת כסא הכבוד רמז לתשובה של יושבי האדן‬ ‫שנעמת פר כסהיכ שנ׳ שובה ישראל ער ה׳ וגו׳ואז׳׳צער כסה״כ וז״ש כיצר ברא האות*‬ ‫ולא־אמרםאור‪ .‬ט אורה היא רמז לאורה של תורה ודרך התשובה שהיא מדרכת ומישרת‬ ‫‪6‬ת סאלם בדרך הישר והסוב וז״ש מורה סטאי׳ ב ל ע ‪ .‬וזה המלבוש הטהור הזכיר רוך‬ ‫עזים אמר ה׳ מלן גאות לבש וכזי אף הטן תבל בל תמוש‪ .‬כלומר אע״ס שמתחלה גברא‬ ‫מנןצ׳ באן> ריצ מדמ״ד‪ .‬מ״מ אס״כצבש צטש סרחמי׳ ונתגאה עצ מלה״ר להפכו‬ ‫וזהו מאמר׳ ז״ל שקצדיסי׳ מכפכין מדה״ל צמדה״ר וזהו המצית למס שהזכיר אוצר סכבןך‬ ‫שנתעטף נם בברייתו של מולם‪ .‬פ״כנ״ל הכותב‪ .‬וקבלתי מןהגאין מהו׳ אציעזר אשכנזי־‬ ‫‪» p‬ר״ר אציה הרופא מל מאפר זה לר׳ ששאל בר נמעני וכפריא וזו כלל טונתם• שעי‪0‬‬ ‫•סיכן נבראו וכו׳ ירצה ט אם ישאצ השואל עצ השמי׳ והאר! פהיק נבראו‪ .‬והאירה ט‪$‬ד‬ ‫‪,‬‬ ‫ברא‬ ‫דאעהענה‬ ‫פ ר ק א ם אינן פכירין‬ ‫מאפר לח‬ ‫! ״ל סמומר ו ץ ס מ מ י ס ס‬ ‫‪,‬‬ ‫לצו בו השגה גשמית חמדת זה יוכל להשיג מאלו העניני׳ שהם סתרי תורה וצכך כסס ננתיק‬ ‫יומין בלבושו כלומר לא תשיג רק החצוני וצא הפנימי במור שהנשמה בגין( והוא כ מ )‬ ‫־לנשמה טיכ אין לשאול מה לממלה ומה למטה וזהו שהזכיר השמי׳ והארן צרמוז ל }‬ ‫זלמטס‪ .‬ט׳׳כ דמת הרב המורה ז״ל רחוק מדעת רבי אליעזר כרחוק שמים מן הארן‬ ‫) י ( )חסר לז(‬ ‫הצל־דן וזה כי אחר שראשי השנים והחדשי‪/‬‬ ‫<מל״ח( זה המאמר תמיס ונפלא מאד מכל הצדדי‬ ‫לגלגציש׳‬ ‫בטניןו זולתי התחצת‬ ‫הם מהדברי׳ ההכרחי ׳ שא״א היות‬ ‫הסטכי׳ ׳׳געכי‪,‬״‬ ‫‪•'•"•<w‬‬ ‫להיות ב‬ ‫אשר הוא מדע מעיוני הקדמוני׳ שהשתדלו מאור לדעת מספר ימות הסנובי׳ ההם ו ס י מ ‪,‬‬ ‫להם חדשי׳ ושנים בתכלית הדיוק כמו שנודמ מססרי החכמי׳ אשר מעול׳ כחכמת ה ת ־ י ״ ]‬ ‫וממנהיגיהם סיממי׳ א״כ מה תועיל ישיבת‬ ‫)מל׳׳ח( כוונה למאמר אתם אפי׳ ש ו נ ג י‬ ‫הסנהדרין עליה׳ ואיך יחחבמו ויתיעצו על‬ ‫אפי׳ מזילין אין לי אלא אלו ‪:‬‬ ‫הדברי׳ הכרחיי׳ שא״א להיות׳ בענין אח׳‬ ‫והוא דבר שלא יסבלהו טבע סעצ׳ ואם נקבל‬ ‫שהיה ממש כדבריה׳ איך נקבל שהקב״ה‬ ‫״יי׳י ‪ w V Y‬י י ד‬ ‫אחר‬ ‫•זסנהדראות שלמעל׳ נמשכי׳ כמעשיה׳‬ ‫אקרא לאלהים ע ל י ‬ ‫גומר עלי״‬ ‫לאל ׳ י‬ ‫**‬ ‫מעש׳ ב״ד של מטה בזה הענין המופלא‬ ‫שהוא ממלים ית׳ שפי ש ל ד׳קכימ‬ ‫כ״ש שאמרו בין בזמנן בין שלא בזמנן אין‬ ‫וגומר עם ישראל‬ ‫לי מוטדי׳ אצא אלו‪ .‬ויותר קשה אמרם אתם‬ ‫^‬ ‫שהם עושים בגוהג שבעולם מלך‬ ‫אסי׳שוגגי׳ אתם אפי׳ מזידי׳ אפיימוטעי׳‬ ‫גוזר גזירה אם מכקשין םגקליטין ‪^,‬לן‬ ‫חליל׳ וחס לאל מהסכי׳ מם השוגגין והמוטמין‬ ‫לבטלה אינם יכולין אלא בין כרזנינפ‬ ‫מכ״ש עם סמזידי׳‪-‬וכי מפני הטועי׳ ישתבשו‬‫י • אכל‬ ‫בין שלא ברצוגם ק י י ן‬ ‫סדרי העול׳ ‪ -‬ועור כי מס לו ית׳ אל‬ ‫הוא עצמו אם מבקש מקיים אם פ ל נ ק ^‬ ‫סנהדראות של מעלה אל סדר השנים וקבועי׳‬ ‫מבטל‪ .‬אימתי בראש השגה שהםנד׳ד^ן‬ ‫המועדים ‪:‬‬ ‫יושבין נעשה ר״ה יום םלוגי‪ .‬מיד הקכ‪#‬ן‪1‬‬ ‫זה‬ ‫של‬ ‫הכוונה‬ ‫ס״ז‬ ‫כ ת ג בעל מקידה שמר‬ ‫מושיב םגהדרין של מלאכים ואומר ל‬ ‫וזהו‬ ‫אקצר‪.‬‬ ‫ואני‬ ‫באריכות‬ ‫המאמר‬ ‫לכו וראו אם גזרו התחתוגים ונטרן‬ ‫כלל כוונתו גזה‪ ..‬הראשונה שיחשוב החישב‬ ‫םשיבין לו דנש״ע בך גזרו שיהא *‬ ‫שירד לסוף אמתת החשכון וצדקות המנין‬ ‫ביום םלוגי מיד הקב״ה יושב באותו ד ‪ ,‬י‬ ‫כא׳‬ ‫ולרוב הנחי׳ שיש להשקיף כי כבר טעה‬ ‫לדון עולמו שגא׳ עלה אלהים בתדןןןץן‬ ‫מעייניו יעלה בחשבונו פחות אז יותר כטנין‬ ‫ונו׳ והכסאות מוצעות והספרים נ ט ו ‪/‬‬ ‫רבי יהושע ור״ג שטעה בחשטנו והסכים עם‬ ‫י ן לש;י‪,‬‬ ‫וסנהדרין ש ל מלאכיה‬ ‫העדי׳ שאמרו ראינוהו בזמנו וליל עבורו לא‬ ‫שג׳ חזי הוית עד די כרסוון רמיו ועתי‪-‬‬ ‫נראה ולא שמע לדברי רבידוסא שא״לעדי‬ ‫אלוש מ ש ע י ‪! ,‬‬ ‫יקימוןם י ן י‬ ‫קדמוהי ל ף א ל‬ ‫רבבן )נאמר א‬ ‫ורבוא‪1‬יתי׳‪.‬‬ ‫יומין‬ ‫מלמדיי'‬ ‫שקר הם איך מעירי׳ מל האשה שילדה‬ ‫‪ .....‬ואלו מ ל מ ד ן חובה למה ב י ‪ -‬י‬ ‫זכות‬ ‫ולמחר כרסה בין שניה‪ .‬יראה שעל החשבון‬ ‫לישראל הוא ואח״כ משפט לאלהי יע‪£-‬‬ ‫ה פ ך לא על העדי׳ וטע׳ בו לפיכך גזר‬ ‫שהוא מקיים גזרותיהם ומסכימ עמי׳ס י‬ ‫מליו ר״ג שיבא אצלו במקלו ובתרמילו‬ ‫בא וראה מה כתיב יום תרועה יהיה ל *‬ ‫ביוה״ב שחל להיות בחשטנו‪ .‬והב׳ בשכבר‬ ‫לי לא נאמר אלא לכמ וכד׳״א אלה מוע‪£,‬‬ ‫יקבל ההטמ׳ מזולתו כההי׳ דגרסי׳ ס״א‬ ‫ה׳ וגף בק בזמנן בין ש ל א בזמנן‬ ‫בקשי ביתוסי׳ להטמות החכמי׳ וכוי‪ .‬וסג׳‬ ‫י‬ ‫לי אלא א ל ו ‪:‬‬ ‫שכבר יורגש החושב שיצא מהחשבון האמיתי‬ ‫זסמרוייק‪ .‬אענם גזר ברעתו לדחות אותו‬ ‫ולשנותו מפני שוס א׳ מן ס מ ו י ׳ שאז״ל אם מפני האביב או התקופה או מ י י ' י ה נ ש ^ ‪,‬‬ ‫אש‪,‬״‬ ‫מליוש ישראל שנעקרו ממקומי וכו׳ ולא הסכימה‬ ‫י‬ ‫חשטס‬ ‫< ב ר ‪6‬‬ ‫ן ט ׳‬ ‫ב ל מ ה‬ ‫ש א י ן ה‬ ‫מ ש י כ‬ ‫ל ן‬ ‫ב ע נ י נ י‬ ‫א ל ן‬ ‫ל א‬ ‫י ש < נ‬ ‫ר ק‬ ‫ס‬ ‫נ ו ש ר‬ ‫כ י ש‬ ‫מ ע‬ ‫עני‬ ‫‪,‬‬ ‫ז י נ ת י‬ ‫ס‬ ‫)‪lJ;npi‬‬ ‫? ‪v‬‬ ‫ס‬ ‫במדרש‬ ‫‪w‬‬ ‫‪3‬‬ ‫מ‬ ‫כ‬ ‫ס‬ ‫מי‬ ‫ה א מ ת כ י‬ ‫‪tt‬‬ ‫מ צ ו ת י‬ ‫ד > ‪0‬‬ ‫ה‬ ‫ד‬ ‫ו‪0‬‬ ‫ח י ‪0‬‬ ‫י ו ע ב‬ ‫כ‬ ‫‪K‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ד ע מ ו‬ ‫ה י ו‬ ‫ס ט ‪ :‬ג מ י ‪/‬‬ ‫‪r‬‬ ‫ד א ‪ #‬השנה מאמר לח‬ ‫נב‬ ‫גושנום מספיקי׳ לדחיס זו ‪ .‬וכמו שסידרו מססכמם האלםית זמנים מתמלסי׳ נאותים‬ ‫מ מ ר מ מ י ההכרחי דכתיב וסיו לאותות ולמועדי׳ רמים ושנים ‪ .‬וכתיב מור‬ ‫מ ע י האח זרע וקציר וגוי לא ישטתו• שכן יתחדשו זמנים נכונים לפי הרצין אשר בםם‬ ‫יושנמו הענייני׳ לפי סהשגח׳ והמה אלה המומדי׳ הנרשמי׳ והנזכרי׳ בחורם אלסים וזםו‬ ‫ששנינו נגמרת ר״ה כארכעה פרקים העולם נדון‪ .‬כפסח על התבואה‪ .‬בעצרת מל סירות‬ ‫םאיצן‪ .‬בדיה כל באי עולם מוברין לפניו ככני מרון‪ .‬וכחננדונין על המים מ״כ‪ .‬ועוד אמרו‬ ‫שישראל היו ראשית העחשב׳ בבריאה דכתיב בראשית ברא אצהים בעבור ישראל וטי•‬ ‫ונעטר התור׳ שנקראת ראשית‪ .‬וכאילו שאין לו להקב׳׳ה בעולמו רק ישראל‪ .‬ונאמר והייתם‬ ‫גי סגלה מכל העמים ואתם תהיו לי ממלכת כהני׳ וגוי קרוש וגו׳ ואומר כי היא חכמתכם‬ ‫ובינתכם לעיני העמיס‪ .‬ולכן אלו מפתחות כל אלו סדרי הזמנים וקטעי המועד׳ נמסרו‬ ‫להם ולא לזולתם והעבודות והקרבנות‪ .‬ויחוייב מזה שהקביעות םאעתי לא יהי׳ כשום זמן‬ ‫זולתי אותו אשר יוכל להסכי׳ עליו רמת המכמי׳ שככל דור ודור כמות שהם בין‪ .‬שיסכימו‬ ‫אצ האמת הברור בין שיימינו בין שישמאילו להסבה מהסכו׳ וזהו אשר כווט חז״ל אפיי‬ ‫שוגגין אפי׳ מומעין אפי׳ מזידין‪ .‬כי השעו׳ אשר הנחנו הוא שוגג ודאי‪ .‬והענין השני םוא‬ ‫וראי מוטעין ט מהזול׳ כמו שאמר העד הנאמן בקשו להשעות חכמי׳ וכו׳‪ .‬אמנם הג׳ הוא‬ ‫המזיר לא שזדו לעשות שלא כראוי ח״וש אלא שהשעות הזה ככר עשאוהו מרמתן כסבורין‬ ‫שהיו צדכין לטעות כדי לתקן‪ .‬וכן אמרו כי יזיל איש על רעהו להורגו במרמה להוציא‬ ‫האב ההד׳ את בכו * והרב כתלמידו שאף על פי שהן מזידין אינן מערימין‪ .‬והכוונ׳ כי אם‬ ‫שהיו יודעין בהכאה ומטוני׳ כה צא כוונו לסרוג כי אס ליסר וכן אלו כוונו לטעות מהחשבון‬ ‫אבל לא כוונו לקלקל כי אס לתקן‪ .‬ובכלס אמרו שתסכי׳ בהם דעת עליון אחר שסדר זמניי‬ ‫אצו אינם אלא לצרכם‪ .‬ובדבר זה התנס׳ רבי יהושע כשאמר לו רבי מקיבא דרשה זו והשיב‬ ‫נסמתני והכוונ׳ כי אף על סי שיחשב לו לטעות ממשה ר״ג כבר הסכימו בו מן השמים‬ ‫מ״כ וע״ס הדברי׳ האלה אמרו חז״ל תינוקת סחותה מבת ג׳ שנים ויום אחד בחוליה‬ ‫חוזרי׳• בת שלש שני׳ ויום אחד אין בתוליה חוזרין‪ .‬ואם מברו ב״ד את השנה בתולים‬ ‫מוזרין‪ .‬דכתיב לאל גומר עלי‪ .‬הנה שבארו שהפעולות הטבעיות הנמשכות אחר תקופת•‬ ‫השנה ימשכו אחר סדר הסכמת ב״ר שבכל דור ודור בין שוגגין בין מוטעין בין מזידין‪.‬‬ ‫והוא לבר נפלא נמשך לסגלת המצות האלהיות בכל שאר הלברי׳ הטבעיים הנסתד׳ ומפורסעי׳‬ ‫הנכנעי׳ אליהם בלי ספק עכ״ל עקי״רה שער ס״ז ‪C) :‬‬ ‫)כתכ הר״קנמי כשם ספר הזהר נר״ה אתערותא קדמא׳ איהז בעלמא מאי אתערותא‬ ‫קדמאה רא בי דינ׳ רלתתא ראתער למידן מלמ׳ וקב״ה יתיכ כדינא וראין פלמי‬ ‫ושלסא האי בי דנ׳ למירן מלמא מר יומא רכפוד מהרין אנפאה וצא אשתכח הויא‬ ‫ללמורא בעלמא דאיסו אתעסק במה דאתטון ליה שעיר דאיהו מסיטרא לרומא מסאבא‬ ‫כדקא חזי ליס ומין ראתעשק בההוא שעיר צא קריב למקדש‪ .‬ורזא לא שעיר לר׳׳ח‬ ‫ביה ואנהירו אנפאה בראש השנה ועל רא ישראל משבחן זחליין קמי קב״ס ואתעבר‬ ‫מוביהזן עכ״ל ומנין ג׳ ספרים הנכתבים בר״ה רמז לג׳ אבות‪ .‬והם חסר ודן ורחמים•‬ ‫שאי אפשר לו לאלם לפעול פעלה בלתי אחת מאילו ג׳ מלות ע״כ העוצם נלון בהם ע״כ‬ ‫מרקנאטי‪:‬‬ ‫בספר הזוהר תא חזי ביומא ר ד ה מצמא אחרון ובי לינא דקביה יתיכ ולן כצ ע^עא‬ ‫ואיהו ס״יראחרא קאיס אשטרא לא וכל אימן ראיתדנולמותא אשגחעציים‬ ‫ואתרשימוקמיה בשעשא דישראל מ ת ע ד רחמי על־ ׳;ו בההןא קול רשופר כדין אתערבט‬ ‫כוצא לצא ידמי וצא משגיחי באינון לאיתלנו על ללבתר כל איטן ללא מהררי בתשוב׳ ואגזר‬ ‫מלייסו מותא וראי נפקין פתקין מכי מלכא ואתמסרו ליה כיון דאתמסרו ליה לא אתדרו‬ ‫סתקין ער דיתעביד דנא וישראל כלהו בעיין צאסטמרא מניס עכ״ל וכו׳‪ .‬וכתב הרקנסי‬ ‫מ ם המקובל רבי עזדאל ז״צ כטעם מצוה זו‪ .‬וז״ל וממה שאתה צריך צרעת כי הש״י דתי‬ ‫מנהיג מוצמו ע׳׳י מדותיו הן לרחמי׳ סן לרין וכשהוא מרחם על בריותיו בדרך אחד מדרכי‬ ‫הרחמי׳‬ ‫רא‪#‬‬ ‫ה ‪ #‬נ ה מאשר לח‬ ‫מרשמי׳ ודין'כשפת הכעס מתגלגלין גס הס ע״י מלת הדן לכך לונו אומד׳ בר״ה ייגזלו‬ ‫יסמיך על מדותיך‪ .‬לכך בתקימ׳ שופר נרמדן כה מדותיו של הקב״ם דין ורחמי׳ ה ת ר ו ע‬ ‫ז סוכ‬ ‫ז "‬ ‫של‬ ‫וסשבריס דין‪ .‬והתקיעה רחמי׳ ואט מזכירי׳ ומתמוררי׳‬ ‫במדיט‪ .‬והתקימה היא למולם באחרוני שהיא כנגד סרחמי׳ ומל ססניין סזס אמרו כ מ ד ר «‬ ‫סליים רבי יסורא בר נחמן בשם רבי לוי אמר כיון שעלה הקב׳׳ה לדין ויושב על ה כ ס א‬ ‫‪.‬‬ ‫טין שתוקמין בשופר הוא מולה והופך מיהר למדת רחמים‪ .‬וכשמריעיה מולה‬ ‫וכשסשופר עולס בתקיעס מולם ברחמים רכתיב יי׳ בקול שופר‪ .‬וכתיכ יי׳ יי׳ אל רלווס‬ ‫וחנון וט׳ עכ׳׳צ( •‬ ‫)דרש נקשו הכייתוסיס להטעית כ״ד(‬ ‫ג‪ H # 17£‬שבאו שנים עדים ואמרו ראינוהו שחרית במזרח וערבית במערב א‬ ‫י י ׳ ק״יז י • יעיד כ א י‬ ‫י׳ י י ז ק י י י עיי ק י י׳ן י‬ ‫אונים ואמרו ראיגוהו בזמנו וליל עבורו לא נראה וקיבלן ר״נ ‪ .‬אמר רבי דוס* ‪L‬‬ ‫הרכיגס עדי שקר הן האיך מעידין על האשה שילדה ולמח׳ כריסה בין שניד‪ ,‬י‬ ‫אמר לו רבי יהושע רואה אני את דבריך ‪ .‬שלח לו רינ לר׳ יהושע נוזר אני ‪L,1yy‬‬ ‫שחבא אצלי במקלך ובמעוחך ביום שחל יוה״כ להיות בחשבונך‪ .‬הלך ומצאן ‪I‬‬ ‫עקיבא מיצר אמר לו יש לי ללמד שבל מה שעשה ר״ג עשוי שגא׳ אלה מועדי ‪,‬‬ ‫טקראי קודש אשר חקדאו אתם אפילו מוטעים אפילו שוגגים אפילו מזידין בו׳ _ י‬ ‫בזמנן ובין שלא בזמגן אק לי מועדות אלא א ל ו ‪ .‬בא לו אצל ר׳ דוסא כן הדכיני!‬ ‫אמר לו אם באין אנו לדון אחר ב״ד של ר״נ צריכים אגו לדון אחר כל ביד ן‪-‬״‪!,‬‬ ‫* ע מ ד לחן לישראל טימות משה עד עכשיו שנא׳ ויעל משה ואהרן נדב ואג•^״‬ ‫ושבעים מזקגי ישראל•‪ .‬למה לא נתםרשו שמותם של זקנים ללמדך שבל ‪/‬‬ ‫אוגחמגו ב״‬ ‫ב״ד על ישראל הרי הן כביד של משח ‪ .‬גטל מקלו ומעותיו כידו ן‪.5,-‬‬ ‫מ‬ ‫מ ר ו ת י ו‬ ‫ב‬ ‫ה‬ ‫ה‬ ‫ל ש ל י‬ ‫ב ד י‬ ‫‪6‬‬ ‫חנ‬ ‫נ‬ ‫ש‬ ‫י מ ד‬ ‫כ ש ב א‬ ‫י‬ ‫״ נ‬ ‫ף‬ ‫ג‬ ‫ליבגה אצל רבן גמליאל ביום שחל יוהיב להיות בחשבונו ‪ /‬עמד ר״נ ו נ ש ק ו ל‬ ‫*‬ ‫ראשו א מ י לו בא בשלום רבי ותלמידי שקיימת את דברי ע״ב ‪:‬‬ ‫ד‬ ‫‪r‬‬ ‫‪ rwfn‬היאך אמר המאמר שהחכמים יקבלו שוס ססמאס מבני אדם שאינם מסוגני׳ ו‬ ‫י אר!מ‬ ‫‪P‬‬ ‫•‬ ‫'‬ ‫עציהם כי היא חכמתכם‬ ‫*פילו שוגגיס ט ׳ ובי סיאך סליק אדעתין שסקב״ס יסכים עם המוםעי׳ וכ״ש טס ה מ ז י ל ה‬ ‫הלא מאמר זר מארי הוא לפרשו כפשוטו‪ .‬אלא נרא׳ לנו לישב כל זס בשנקדי׳ ת ח )‬ ‫י י ש י כני ל ‪« 3‬‬ ‫!ירים שסגרסינ׳ בר״ה פ ע ם אחת בסשי * י י ' *‬ ‫ט ״ מאוח זוז אחד משלט ואחד משלהם שלהם העיר פדותו יצא• שלנו אמרו לן ‪ 7‬ב‬ ‫י א י ס אש סלבנס אמר להם מולה הייתי במעלה אדומים וראיתי שהוא ר ט ! בין שתי ס ל ע י ״‬ ‫לי כין י י כ ו ת י ד‬ ‫וראשו דומם למגל יאזניו ממות לגרי‪ .‬וקרניו יומית ל ל י‬ ‫והצץ בי ונרתמתי ונפלתי לאמורי‪ .‬ואס אין אתם מאמיני׳ לי הרי מאתים זח צ ך ‪: 1‬‬ ‫מ ד ע י ‪ .‬אמרו לו מי הזקיקך לכך‪ .‬אמר שמעתי שבקשו להסעות את םחכעי׳ אמת!י ל ‪5‬‬ ‫ואודימ לסם שמא יבואו בני אדה שאינם מסוגנ* ויטעו אלן החכמי׳‪ .‬א מ ת לו מאתיס ‪T,‬‬ ‫נתונות לך במתנה והשוכר ימתח על העמוד עיב ‪) :‬׳י(‬ ‫כ ת י‬ ‫ו נ י ג ת כ ם‬ ‫ל מ י נ י‬ ‫ס פ מ י‬ ‫כ י ‪/‬‬ ‫‪c p‬‬ ‫פ ו ר‬ ‫מ‬ ‫ה‬ ‫ש א מ‬ ‫ס‬ ‫‪9‬‬ ‫ס נ י ע י ת‬ ‫ת‬ ‫א‬ ‫ה ח ב ע י ‪/‬‬ ‫י ש כ‬ ‫כ י‬ ‫ני‬ ‫ן ג ט‬ ‫מ י נ ש ת‬ ‫ר ן‬ ‫‪r‬‬ ‫מבון הגוי הגדול הזה‪ .‬והנה מסט שהירח היתה סימן האיעה הזאת• לבן כשנשאל * ‪2‬‬ ‫_לר‬ ‫ךאה אותה הוא טון אל הנמשל ואמר כי סי׳ עולה בפעלה אדומים כי ישראל אשר‬ ‫‪9‬ם‪1‬א מ י ו ת מ ת יי אדום‪ .‬ואםר שראה הירש רטצה וגולה בין שתי אופות‪ .‬טללות ז ה‬ ‫*־ום ישמעאלי׳ וסי׳ סבם זס כי ראש סאומס סזאת דימה לעגל כלומר שסראשיתס ‪J^ao‬‬ ‫בסגל‬ ‫א‬ ‫ב‬ ‫ם‬ ‫> אש השגה מרק א ם אינם מכירים‬ ‫מאטד לח לט‬ ‫נג‬ ‫נעגל• ומשם ואילך צא שיו ממחשכת ע׳׳א כל ימיהם‪ .‬ואזניו צג יי כי כמג שהגדי בקטנותו‬ ‫הוא טיב לעאנל ועולה בשלחז מלכי׳ וכל עוד שיגדל הולך ופוחת כך היו ישראל ראשיתם‬ ‫»וב למשמע אזנים כשאמרו כסיני נמשה ונשמע ואח״כ נזורו אחור כי נעשו תישים גדולים‬ ‫לנגח כלפי מעלה‪ .‬וקרניו לצבי כי כמי שהיו קרני הצכי חלושות ומדי שנה כשנה הן‬ ‫נעקרות ונופלות כן היו קרני העת אשר לזאת האימה כבר נגדעו ותעלולים ימשלו בם‬ ‫וכמו שנ׳ גדע בחרי אה בל קרן ישראל‪ .‬ועוד ראה שזנבו מונחת לו בין ירכותיו‪ .‬כי הוא‬ ‫סימן הפחד ומורך הלב בהיות בעמדי לפני הבי׳ח המושלי׳ עליהם‪ .‬וגם בנפילה אל‬ ‫החעאו׳ כאילו שחשבו עליהם הכיתוסי׳ כי אין עוד נביא להגיד להם מה יענו‪ .‬בבל זם‬ ‫נרתע ונפל לאחיריו‪ .‬ואמר שכבר נדבה רוחי אותו להפשיר הארבע מאות זוז משכירתו‬ ‫ולגלות אזן החכמי׳ לכיון שלא משה שליחתו צריך היא להחזיר‪ .‬ויחוייב מזה שהקטע‬ ‫האמתי לא יהי׳ בשים זמן זולתי לזיתו אשר יוכל להשכי׳ עליו דעת שחכמי׳ שבכל דור ודור‬ ‫במות שהם בין שיסכימו אל האמת הברור בין שיימינו או ישמאילו כאשר כונו חז״ל באמרם‬ ‫אתם אפי׳ םייגנים אפי׳ מיטעים אפילו מזירים‪ .‬כי השעות בחשבון שהנחנו ראשונה הוא‬ ‫שוגג ודאי• והענין הב׳ הס ודאי מוטעים בו מהדלי וכמו שאמר העד הנאמן בקשו‬ ‫להטעות את החכמים‪ .‬והמדד לא שזדו לעשות שלא כראוי ח׳ייש אלא שהמעות היא כבר‬ ‫פשאוהו מדעתן כסיורין שהיו צריכות לטעית כדי לתקן‪ .‬וכן אמרם וכי יזיל איש על רעהו‬ ‫להרגו בערמ׳ להוציא האי הרודה את בכי והדכ כתלמידו שאע״פ שהן מזירין איכן מערימין‬ ‫וסכונה בי אם שהיו יודעין בהכאה ומכוונים יה לא כיונו להריג כי אם ליסר‪ .‬ובן אלו כונו‬ ‫לטעות מהחשבון אבל לא כווני לקלקל כי אס לתקן‪ .‬ובכולן אמר שהשכים בהם דעת עליון‪.‬‬ ‫אחר שסדר זמנים אלו אינם אלא לצרכם‪ .‬ובדבר זה התנחם ר׳ יהושע כשאמר לו ר׳ עקיבא‬ ‫לרשה זו‪ .‬והשיב עקיבא ניחמתני‪ .‬והכוונה כי אע״ס שיחשכ לי לטעות ממשה ר״ג כבר‬ ‫הסכימו בו מן השמים ‪ :‬סליק מס׳ ר״ה‬ ‫)לסדווהפשו בגמר׳ והאמר ר׳ חנינא סנן הכהניס אני ראיתיה רבוצה ככלב• לא קשיא‪.‬‬ ‫כאן במקדש ראשון כאן במקדש שני‪:‬‬ ‫בתורת העולה ו»( פ״ב מח״ג כתיכ להיות כי אין האש יורד מלמעל׳ אלא בהמצאו‬ ‫למט׳ הראויי׳ לקבל הכחההוא והדברים שלמטה הם צערן זה דוגמת‬ ‫הדברי׳ שיעלי חיים ניזוני׳ בהם ומספיקים‬ ‫לבעלי החיים ד סזוהן כן היא שעניין‬ ‫‪) i‬מאמר ל״מ( כונה למאמר אש ירדה מ ו צ‬ ‫שלמט׳ הוא מזין הכחו׳ של מעלה מל בן‬ ‫כארי ‪:‬‬ ‫אמרו שימקדש ראשין שהיו צדיקי׳ גלולים‬ ‫«‬ ‫כארי‬ ‫הדורס ואוכל ומזונו מצויים‪ .‬אמנם במקדנן‬ ‫<‪5‬‬ ‫•יי ••*•י‬ ‫שני שנתמעטו הדורות הית׳ רובצת ככלב‬ ‫‪S‬‬ ‫‪5‬‬ ‫ר״ל דלה וענייה ממזונותיה והמשילו הדבר‬ ‫‪g‬‬ ‫‪liuw‬‬ ‫•‬ ‫לכלב במו שדרשו במסכת שבת יוד׳ צדימ‬ ‫‪M‬‬ ‫רץ דלים יורע הקב״ה בכלב שמזונותיו‬ ‫‪tf£*£8‬‬ ‫מזעסין כי׳ שאין לצ בבהמות במזונו׳ ככלכ‬ ‫ואין משיר במזונות כחזיר‪ .‬וא׳׳ת למה לא‬ ‫א * ירדה מן‪ .‬המפיס רבוצה כארי כי‬ ‫מלק ואמר כאן כמקדש ראשון כי׳ כחזיר‬ ‫אן״מ ש*ש ירדה סן העמיס מצוה‬ ‫צ?י שהוא דבר מזוהם ימאוס לא רצה‬ ‫להביא ק ההדיומ‪:‬‬ ‫להמשילו בו והמשילו כארי שהוא מלך בחיות‪.‬‬ ‫וגם מציט שהקביה נמשל לארי בכתוב ובגמרא בכתוב אריה שאיג מי לא יירא ובגמר*‬ ‫ברטת שואג בארי ואומר ט ׳ ואמרו ארים דני מילאה כף ‪:‬‬ ‫וקשה‬ ‫יין‬ ‫ץ‬ ‫ס‬ ‫‪6 3‬‬ ‫י‬ ‫מאפר מ טא‬ ‫י ו מ א פ ר ק יום זזכ‪6‬ורים‬ ‫‪) .‬מאמר מי( וקשי? מל זה המאמר וכי היי אוכלין סירות של ;סב‪ .‬או מה מינן של פירור!‬ ‫ת בהי‬ ‫אלו האם באו לסייע לכת הזן ומור קשה שאמי‬ ‫ק י • אצלן‬ ‫גישריס מה רכותא אשמועינן והלא כל הסירות נושרות כשהרוח נושכ כה!‬ ‫בראה הכונה בזה המאמר הוא כי שלמה ע״ה חבר ג׳ ספרים חמוד׳ מזהכ ופנינים‬ ‫שאמר הכתוב תסיחי זהב במשכיו׳ כס‪q‬‬ ‫)מאמר מי( כונה לסירות של זהב ש י‬ ‫דבר רבור על אופניו• וכאשר היו החכמי׳‬ ‫שלמה ע״ה ־•‬ ‫מדברי׳ בהם היו מפקתי׳ כל שמעם וזה‬ ‫כשהי׳ הרוח וכו׳ וכשנכנסו האויבים לסבת‬ ‫א ‪ £‬ף רבי אושעיא בשעה א»בן_‬ ‫נודדות הזמן נאכדו אותן ספריי‪ .‬והחכמים‬ ‫שלמה ביח המקדש נ ט ע ‪U‬‬ ‫״‬ ‫שהיו יורמים הסכמי ההיא‪ .‬אמנם לימית ־‬ ‫כר מיני מכדים של זהב והיו ט י ע י א י י‬ ‫המשיח תחזור העטר׳ ליושנה כמש״ה‬ ‫י‬ ‫םירוח בזמנם וכשהרוח נושכת‬ ‫זמלאה הארץ דעה את יי׳‪ .‬אי אפשר רמז‬ ‫׳)‬ ‫נושרין שנא׳ ירעש כלבנון פ‬ ‫גזה לגודל העושר שהי׳ בימי שלמה ער‬ ‫^אשד'‬ ‫קי ‪f‬‬ ‫וכשגכגסו טיט‬ ‫שאמר הכתוב אין כס‪ q‬נחשב בימי שלמה‬ ‫לבנון אומלל‪ .‬ועתיד ז־׳קדו‪*,‬‬ ‫ומרח‬ ‫לכלום ואמרו כמדרש שכל המרות שהין‬ ‫תםדח‬ ‫ברוך הוא להחזירם שנאמר‬ ‫בימי שלמה היו של זהי‪ .‬וכאלו אילניהס‬ ‫ותגל וגו׳‪:‬‬ ‫היו סל זהב כ״כ היה הרבוי מייד גוזמא‬ ‫כמי ערים גדולות בצירות בשמים ואמר רבא‬ ‫וכי׳ וכאשר באו האויבי׳ נאבדו‬ ‫קתני יט׳‬ ‫גוזמא ןתני‬ ‫נאכדו כלס ולימות המשיח תחזיר הדבר ליושצ׳ כננ״גזי‪-‬‬ ‫תחת הנחושת אביא זהב ותחת הכרז צ אכיא כס‪ q‬וגו׳ ע״כ‪ :‬רש״מ )‪C‬‬ ‫ט ש ג‬ ‫ב ש ה ר ו ח‬ ‫ב ח ז‬ ‫כ‬ ‫ע‬ ‫ו‬ ‫ע ע‬ ‫‪ 3‬ד‬ ‫ד י ן‬ ‫י ב ש ו‬ ‫ב מ‬ ‫פ י ו ח‬ ‫ס‬ ‫מ‬ ‫א‬ ‫ה כ ו נ ה‬ ‫‪T‬‬ ‫ב ז ה‬ ‫ס‬ ‫מ‬ ‫א‬ ‫מ‬ ‫ר‬ ‫פ י‬ ‫ש ‪:‬‬ ‫מ‬ ‫ה‬ ‫ש י ח נ ו א‬ ‫ה‬ ‫ד ס‬ ‫ב‬ ‫ה ו א‬ ‫" י ^ י בשיי‬ ‫^‬ ‫׳‬ ‫ל‬ ‫) (‬ ‫)מאמר " (‬ ‫חלקיו‪ .‬אס בחלק הנסשיי כמה שהרהר כעבירה י ה ק ‪_ , -‬‬ ‫בעשייתה‪ .‬ואס בחצק הג־פיי כמה שצרפה למעשה‪ .‬והנה כל מה שיחטא האדם ‪ 1 L j‬־‬ ‫י מהעוסק והנזילה מהממון והכבוד וכיוצא כו היתה תשיכתו כשישיכ את הגזילת אשר ‪I . ,‬‬ ‫׳‬ ‫או את העוסק אשר עשק מה שאי אפשר‬ ‫)מאמר מ״א( דרש ליום הכפורים •‬ ‫למשות רק בכלי גופו עצמם אשר כהם חטא‬ ‫כי לא ינקה יי׳ את אשר ישא את שמו‬ ‫״‬ ‫ז‬ ‫ע ז י י ד‬ ‫ב י‬ ‫א‬ ‫ז‬ ‫«‬ ‫‪H‬‬ ‫חטאתיכם למגי ה׳ ת ט ה ר ו‬ ‫עבירות שבין אדם למקום יום ה כ ש *‬ ‫מכפר‪ .‬עבירוח שבין אדם לחבירו א י י ״‬ ‫הכםורים מכפר‪:‬‬ ‫לע י‬ ‫׳ מכי‪ P‬י‬ ‫‪*}V‬‬ ‫ולא יגיד במה שיהי׳ זבות או חובה לחבירו‬ ‫אע׳׳פ שיעני את נפשו או יקבל מלקית טל‬ ‫השבוע׳ חס לא שישיכ את הנזילה אשר‬ ‫גזל באותה שטעה‪ .‬יאע״פ שישיב עדין‬ ‫ככתם העון בנפש החוטא אשר הטיל בת‬ ‫זיהמא וטמא׳ במחשבתו המכוערת וצריכה הזאה ונוביל׳ לשוכ אל טהרתה והטוהר‬ ‫כוונו האל ית׳ ביום הזה אשר בו נאמר לפני יי׳ תטהרו• וזה כי העבירות שבין ‪ZZtj‬‬ ‫לחביח והם סה שיחטא כחלקי גופו אין יום הכיפודס מכפר שהרי מוייכ לי שיכוסד‬ ‫קודם לכן בתשובה הגופיית אל המחוייבת להם‪ .‬אבל העבירות שבין אדם למקים י ד‬ ‫ימ«*‬ ‫כתמי הנפש וטומאת׳ הירומים לו ית׳ אס מאלו המכירות אם מעיכירימ‬ ‫בסנה רק למקום ב״ה יום הכפורי׳ מכפר כי הוא כמו מקום טהרה לנפש בו תקכל ה ט ?‬ ‫כמו הכלי שצריך טבילה במקוה אחר שמורק ‪ qwa‬והוא עצמו מה שאמי י ׳ כ נ מ י י ל‬ ‫אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם הקכ״ה מטהר אתכם ש‪:‬׳ ו ז ר ‪ -‬״ ״‬ ‫הנועאי‬ ‫סליכם מיס טהורים וטתרתם ונא׳ מקוה ישראל יי׳‪ .‬מה המקוה הזה מטהר‬ ‫אם הקרוש ברוך הוא מטהר את ישראל‪ .‬ובגמרא שם אמרו אמר ר׳ יוסי ל סמקנינו א ?‬ ‫ה נ י ח אפילו גרגרים צריך לפייסו שנאמר בני אם ערבת לרעיך וגוי‪ .‬עשה זאא אפוא ‪5 5‬‬ ‫והנצל‬ ‫ו ר י‬ ‫א ח ר ו ת‬ ‫ש ל א‬ ‫‪r f i‬‬ ‫כ‬ ‫ע ?‬ ‫י ו מ א פ ־ ק יום ה מ ו ר י ש‬ ‫טאפד טב‬ ‫נד‬ ‫וסנצצ כי כאת בכף רעיך לך התרפס וגו׳‪ .‬אמר שם רב הוה לי׳ מילתא בהדי ההוא טכתא‬ ‫נטר תריסר ירחי שתא ולא אתא כי משא מעצי יומא דכסורי אמר איזיל ואסייסיה ואפיה‬ ‫ליה מדעתי׳ פגע ביה רב הונא א״ל להיכא אזיל מר‪ .‬א״ל לפיוסי לסלניאקא אזיצנא‪ .‬א׳׳ל‬ ‫קאזיל אבא לקסלא נפשא אזל קרא אבבא‪ .‬א״ל זיל לית לי מילתא בהדך הוה קא פלי רישא‬ ‫פלט נרגא ומחייה ארישיה וקטליה‪ .‬למדנו מזה גידל מעלתו של רב ללכת‪.‬אחרי האיש הטבת‬ ‫םהוא להוציא הדברים שבלבו קל וחומר לכל אדם אצל השיה לו ונ׳יש לגדול הימנו‪ .‬כדי שלא‬ ‫יוכל המקטרג להסטין עליו ביום כזה כדאיתא‪:‬‬ ‫)מאמר מ״ב( בירושלמי דדס‪:‬ת שבת בתחלה היו קישרין כל אחד ואחד מישראל לשין של‬ ‫זהורית בעלייתו בחלונו וכפי מעשיו של אותו האיש ה מראה‬ ‫לו והיו מתביישין זה מזה התקינו שלא יהיו קושרין אלא בחיל ועדין היו מתביישין‪ ,‬כל‬ ‫'ישראל כשלא היה מלבין התקינו שיהו קושרין בהיכל שלא היה נראה לאנשים ולנשים ועיין‬ ‫היו מתביישץ התקינו •שיהא כלו בראש‬ ‫)מאמר מ״ב( דרש יום כפוריה»כונה למאמר‬ ‫השעיר המשתלח ולא היה רואה אלא‬ ‫ראה סמאל שאין הטא בישראל ט ׳ ומנין‬ ‫מוליכו לבדו והוא מקשר לשון של זהורית‬ ‫עזאזל‪:‬‬ ‫חייו כסלע וחציו בין קרניו ירופפו ולא הי׳‬ ‫מגיע אל חצי ההר עד שנעשה כצו‬ ‫דכי אליעזר פרק מ׳׳דוזיל‬ ‫ד ^ ך ד י‬ ‫איברים איברים כי הרע מפסיד את‬ ‫‪ I‬אמר סמאל לפגי ד‪-‬קב״ה‬ ‫עצמו‪ :‬ואמרו‬ ‫רבש״ע נתת לי רשות על כל העולם ועל‬ ‫במדרש משל לרועה •שנכנס זאב לעדרו‪.‬‬ ‫*שראל לא נתת לי רשות א״ל הרי לך‬ ‫מה עשה השליך לו תיש גדול‬ ‫•רשות עליהם כיום הכפורים אם יש בהם‬ ‫שבכלם ובעוד שהוא מתעסק ׳ונלחם ב ו ‪.‬‬ ‫חטא‪ ,‬ואם לאו אין לך רשות עליהם‪.‬‬ ‫הוא מציל צאנו‪ .‬כך הקי״ה הוא רועה צאן‬ ‫ולפיכך היו גותגים לו שוחד בי״כ שג׳‬ ‫ישראל דכתיב צאן מרעיתי ארם אתם ‪.‬‬ ‫בודל אחד לעזאזל וכו׳ ראה סמאל שלא‬ ‫והשטן הוא הזאב וסשצייך לו השעיר לעזאזל‬ ‫לפגיו‬ ‫גמצא בישראל הטא בי״כ אמר‬ ‫והוא מציל צאנו‪ .‬וס״ק דיומא אמרו שם א״ל‬ ‫רבש״ע יש לך עפ אהד כמלאכי השרת‬ ‫אליהו לרב יהירה אחוה •דרג סלא חסירא‬ ‫מה מלאכי השרת ובו׳‪:‬‬ ‫•אמריתו אמאי לא קאתי משיאא והאימא‬ ‫יומא דכפורי איבעול כמה בתולות׳ בנהרדעא‪.‬‬ ‫א״ל והקב״ה מאי קאמר לפתח חטאת רובץ‪ .‬א״ל ושטן מאי א״ל שטן ביומא דכפורי לית‬ ‫ליה רשותא לאסמי״‪ .‬אמאי דאמר רמי בר חמא הש״טן בגימט׳ שס״ד הוי תלת מאה התין‬ ‫•*ארבע יומי אית ליה ושותא לאשטוני ביומא דכפורי לית ליה רשותא לאסטוני‪' .‬הנך רואה כי‬ ‫להיות החטא בעועטין ואן( כי חינו נאסר תשמיש בפירוש במקרא רק אכילס ושתיה ומלאכה‬ ‫> ואלו לבדם הם בכרת ואידך איסורא דרבנן דאסמכוה אקרא‪ .‬ולזה אמר אמריתו אמאי לא‬ ‫<|אתי'משיחא דהא ודאי בזנזתא תליא וראוי שיהא הדור זכאי כלי בבל הדברים קל>ם וחמורים‪.‬‬ ‫״זענין השוחד שאנו נותנים לשטן הוא ודאי רמז להעדר עונות אשר בו־יעור עיני השטן‬ ‫ומכריחו לענות אמן בע״כ ולומר יש לך מם אחד בארן כמלאכי'השרת וכו׳ רצה נו שנתקי״‬ ‫בהם ממלכת כהניס ומלאכי אלהי׳ לבושים לבנים וכו׳ והבונה שיושלמו ישראל ביום הקדוש‬ ‫םזה בשלשה עניינים שזכרם שמעון הצדיק שהעולם עומד עליהם והבונה ביחסי רגל שאינם‬ ‫‪ 5‬ד ט ׳ שמור כי תורתן משמרתן ובכל מקום אשר תדרוך כף רגליהם הוא בטוח להם שלא‬ ‫י• ינגפו כמו שאמר כי מלאכיו יצוה לך וגו׳ על כפיס ישאונך פן תניף באבן רגליך על שחל‬ ‫י‪1‬פתן תדרוך וגו׳‪ .‬והוא כמכין שאמה רז״ל בסרק אין עומדין ברבי חכינא בן דוסא כההוא‬ ‫מרור שדרש לתלמידיו אין הערוד ממית כו׳ והוא ג״כ טעם אמרו במשה מהושע של נעלך‬ ‫ימעל רגלך‪ .‬ובזה המכין ירמו למלאכי אלהים ששלמותן משמרם בכל מקום• ובאמרס שאין צהם‬ ‫קפיצה ירמוז אל זריזות העכורה אשר משני המינים אשר עציסס‪-‬אמר העבודה וגמילות חסריע‬ ‫י‪/‬‬ ‫;‬ ‫‪:‬‬ ‫כי‬ ‫י ו ט א פ ר ק יום ד ב פ ו ד י ם טאט!‬ ‫ה נ ה‬ ‫‪$>J‬‬ ‫ב ש נ י‬ ‫ה ע נ י ע י ם‬ ‫ה א ח ר י‬ ‫׳ אשי‪-‬‬ ‫בי הס זריזים נהם ולא ישקיטו ולא ינומו מפעולתיהם• י‬ ‫זכרו פירשו אלו הראשונים כי אמרם שהם נקיים מכל חטא היא עניין יחפי רגל ע צ‬ ‫״ »״״ ״ ״ ‪-1‬‬ ‫‪1‬‬‫ק‬ ‫ן‬ ‫מ ו‬ ‫ה ע ן‬ ‫ה ו א‬ ‫ה מ ן י‬ ‫ל י ל ן ס י ם‬ ‫כ‬ ‫י‬ ‫ן ל מ מ‬ ‫אשר בהם יושלם בשלום גמור ו‬ ‫כמו שנזכר ובין םמלי׳ שלמטה‬ ‫עדוחו דהודאש במל דין כמאס מרים דמי‪ .‬וזה אמרם‬ ‫ישלימו מצמס במצות התור׳ האלהית כבל אשר יעשה להם ובהקריב קרכמתיהס כהלכותיו הכ‪4‬‬ ‫י צדקת״‬ ‫באמת בטל זינם הוא שטן הוא יצר רע נהפך לאוהב ויהי׳ בעגרס יליז‬ ‫‪°‬‬ ‫ואין לך שוחד גדול מזה )עכ״ל בעל עקי״רה( ‪(*) :‬‬ ‫ג ע ר ס‬ ‫ר ג י‬ ‫‪v‬‬ ‫ה כ י‬ ‫כ י‬ ‫י ס‬ ‫ה צ ב י ר‬ ‫‪t-ro‬‬ ‫*יי‬ ‫בצדיק אחר היה רגיל להתפלל בר״יי וביים‬ ‫‪rflJ^D‬‬ ‫י י '' י׳ *‪Zn‬‬ ‫בו לפי שהיה צדיק ובסוף ימיו לא רצי׳ להתהלל‪-‬‬ ‫משגה מחםלחך של כל השגים שאחד‪ ,‬רגיל בה‪ .‬אמר להם אם יחםלל וימות י א ס י כ י‬ ‫אגי רוצה להתפלל תחת אבי והוא איגוראוי לכך ואני רוצי שבימי יחפלל אלט ד י י‬ ‫תבקשו מלוגי בר פלוגי שהוא צדיק וחכם בתור׳ ובגמילות חפרים‪ .‬ועל זד׳ נ ע ט ע ' ל ן‬ ‫ל ק ?] ל ל ל כד*‬ ‫הכהן שהיה לו להעביר בגיו ולבחור בכהנים צדיקיפ•‬ ‫י*‬ ‫וי״הכ עכ״ל ספר חסידים סי׳ תש׳׳גח‪:‬‬ ‫‪ n t $ S ? 0‬באיש אחד שהיו לו בגיס ובגות ולאחר נישואין מתו‪ .‬והיה מספר ל ‬ ‫אחד אמר לו מעריםא אחד ) י ( כוחי אח׳ היה לי ומת ‪, 1‬‬ ‫המעריםא שלי ואח״כ מחו בגי ובגוחי והממון גשאר לחחגי ולכלחי כיון ‪, #bv‬‬ ‫להעמיד חולדוח למה לא מחו קודם שגישאו שלא יבוא ממוגי מידי לידם ‪:‬‬ ‫ד׳ס«‬ ‫אמר כל זמן שהיה אוחו אדם כוחי חי היח לי הצלחה• " י‬ ‫היה בידו בעולה אמר לו מימי לא עשיחי לשום אדם עול ורעה »לא לאותו‬ ‫י׳‬ ‫? ״‬ ‫?‬ ‫ל ד י י לי‬ ‫לעשוקים בין ישראלים בין לכותים •י לכן לא ת ש ו שארית ישראל עולה ל א ל י ד ‪,‬‬ ‫ולא לכותי עכיל סי׳ חר״סא ‪:‬‬ ‫בחסיד אחד שחי׳ בקיץ שוכב על הארץ‪ .‬ובחורף תיה משיט רגלי‪. _ _ ,‬‬ ‫מלא מים עד שהיו רגליו דבוקים בקרח א״ל חבירו למה אתה ‪-rtffiV‬‬ ‫והלא כתיב אך א ת דמכם לגםשוחיכם אדרוש ולמה אחה מפחכן " ׳ ״ ד •‬ ‫ו מ א ח י מון חמור כל כך ואי אפשר שלא חטאתי בעוגות קלות ובשביל זה ל « ‪ Z‬י *‬ ‫יחי‬ ‫ל‬ ‫צריך לעשות לי יםורים גדולים אלא הצדיקים פובלימ עוגות הדיף‪,‬‬ ‫רוצה שיסבול שום אדם עוגוחי אלא אגי‪ .‬ועוד אעשה חסד לרבים כשהצדיק *י*}‬ ‫יסורק נהגים רבים מזה כמו ר׳ אלעזר בר רבי שטעק בפרק הפועלי׳ ורביגו ‪ ,‬״ ‪ 2‬ל‬ ‫ודומיהן היו העולם נהנים כשהם היו ביםורח‪ .‬וכאילו בידים עשו להם טובות‪ .‬ו ד ‪ ! £‬י ‪ £‬י‬ ‫חלמיד היה ירא מ ל א יענש באוחו עולם על היסודין‪ .‬לטי שלםעמיס היי׳ ‪ uSo‬י‬ ‫עליו אש על בשרו‪ .‬וכשנפטר הצדיק הלך התלמ‪ T‬ונשתמח על קניי י י י ע א ס ‪T Z,‬‬ ‫על יםוריו שהביא עליו ובקש רחטים להודיע לו בחלום ובא אליו החסיד בחליס י * ‪£‬‬ ‫גוא ואראך והביאו לג״ע א״ל טקוטי באותו מקומ‪ .‬ואם תעשה יותר זכיות תמי« ג ! ׳‬ ‫"ייי‬ ‫למעלח והיה התלמיד שטח על אותה נדולד‪ .‬שנחנה שם ‪:‬‬ ‫א מ ר י‬ ‫‪0‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ג‬ ‫צ ד י‬ ‫ו ר א ו י‬ ‫ה ת ט‬ ‫ך‬ ‫ק‬ ‫ד‬ ‫י ‪ /‬י‬ ‫ה ח נ פ‬ ‫א‬ ‫< ‪ 8‬ט א‬ ‫א י ת ו‬ ‫ךךיז‬ ‫ה י י ח י‬ ‫צ ! ‪ 1‬ט ע ה‬ ‫א י ת ו‬ ‫ה י י‬ ‫כ‬ ‫ש‬ ‫מ‬ ‫ת‬ ‫א י ת ו‬ ‫ט‬ ‫א‬ ‫ניד‬ ‫ו צ ע‬ ‫‪1 , 5‬‬ ‫< ה‬ ‫י ה‬ ‫ה ע י ש‬ ‫ב‬ ‫מ‬ ‫'יי״י‬ ‫מעשה‬ ‫‪0‬‬ ‫ח‬ ‫א ג י‬ ‫א כ‬ ‫ה‬ ‫ב‬ ‫)מאמר סיג( *חבט גאלייקו כתב פירוש ססוק עתיליס שאמר דוד ע״ס טל‬ ‫והוא אשרי שוי סשפ כסוי םטאס וס״פ אשרי מ*ו י? •_״״י י‬ ‫שהי׳ שוי במעלה והתנשאות מחעתהפשע והואשזדוטת נעשו לו כזכיות באיק * ה ו א י‬ ‫מחמת הסשע וג״כ אשרי מי ששב מיראה שהוא מכסה הפשע ב»טאת ח׳׳ש כסוי ח ט א ק ‪ .‬׳ ‪ 0‬י י‬ ‫שזדונות מגנו לו כשגגות‪ .‬ואיתא בססי׳קתא רבתי אשרי נשוי פשע אל סהי קייא ס ׳ א ל * *‬ ‫מסו‬ ‫‪5‬‬ ‫‪p‬‬ ‫י ו מ א פ ר ק יום ה כ פ י ר י ם מ א מ ר מ ג‬ ‫נה‬ ‫מהו נשר אמר רבי ברכיה הכהן דהוא מנשי חוכינן וסולח לעונינן ככל שנה ושנה שנאמר‬ ‫והיסה זאת לכס לחקת עוצם לכפר מל בני ישראל‪ .‬אתה מוצא ביום כפור בא הששן לקנןרג‬ ‫את ישראל והוא פורט עונותיהם ואומר רטן העולמי׳ גנבי׳ הס ישראל‪ .‬והקב״ה פורנו‬ ‫זכיותיהן של ישראל מה עושה נוטל קנה של מאזנים והוא מעיין את העונות כנגד הזכיות‬ ‫והן שוקלין אלו כנגר אלו ושתי כפות של‬ ‫מאזנים שיות והשטן הולך להביא מינות‬ ‫׳)מאמר מ״ג( דרש לתשובה וכונה על פסוק‬ ‫וליתן בכף עונות וצהכריעה מה הקבי׳ה‬ ‫אשרי נשוי פשע וגר ‪:‬‬ ‫עושה ניטל את העונות מתוך הכף ומטמינם‬ ‫תחת פורפירא שלו והשטן גא ואינו מיצא‬ ‫ר״ל גדולה תשובה שזדוגות‬ ‫{‪£$‬ך‬ ‫שה עין שנ׳ יביקש את כנין ישראל ואיננו ‪.‬‬ ‫געשו לו כשגגות איגי והאטד‬ ‫כיו; שהשטן רואה כן אומר לפניו רבש״ע‬ ‫דיל גדולה תשובה שזדוגות געשו לו‬ ‫נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה לכך‬ ‫כזכיומ וכו׳ ל» קשיא כאן מאהבה כאן‬ ‫דוד משכמם לישראל שנ׳ אשרי וכו׳ ע״כ‪.‬‬ ‫מיראה וכו׳ ע״כ ‪:‬‬ ‫והנה צריך לדקדק בזה המדרש מה הכריחו‬ ‫)ומר אל תהי קורא ס׳ אלא ש׳ וכי׳ שאש כפשוטו מלשין סליחה קשה אמאי שני ואפיק‬ ‫סליחה בלשון נשוי‪ .‬ועוד דקשה סיפא דקראארישא דרישא משמע שבהיות אדם נשוי פשע‬ ‫אשריו אפ״פ שעדיין יהיו לו סטאות ושגגות ואמ״כ אמר כסוי חטאה שנראה שאינו משיג‬ ‫האושר אלא שיהי׳ נקי גס מחטאת ושיגג שאדם דש בעקביו וא״כ הי׳ לו לומר אשרי כסזי‬ ‫*מאה שאפילו שגגות אין לו וכ״ש סשעיס‪ .‬ולכן הירש המאמר רלאו ביחיד השב בתשוב׳‬ ‫איירי אלא בכללות ישראל כדמפרש ואזיל ואמר אל תקרי נשוי בס׳ אלא בש׳ ר״ל אל תהי‬ ‫קורא כסיבולת תש״ין אלא בשיבולת והפוכה מלשון שכחת כמו נשיתי טובה‪ .‬ופריך מסו נשוי‬ ‫כי מה אושר לארס שיהיו פשעיו שכוחים אם אינם מחולים שהרי סוף סיף אין שכחם‬ ‫לפני הקב״ה וישלם לו כמעשהו ומשני דהוא מנשי חובינן וכו׳ ליל שהש״י עושה חסר עם‬ ‫ישראל שסולח עונותיהם ביום הכפורי׳ בכל שנה עם שאותם העונות עצמס נכשלו בהם‬ ‫בשנים שעברו ונמחלו ביום הכפוריס והשכל היה מחייב שכיון שחטאו בהם בשנה אחת‬ ‫ונתבהרו ושנו בהם בשנה שניה ונתכפרו וחזרו ושלשו בהם בשלישי׳ שלא יכופרו וכ׳׳ש‬ ‫מ נ י ם רבות זו אחר זו כיון שאינם נזהר׳ מלהכשל בהם ולשוב ולחטוא בהם ככלב‬ ‫השב על קיאו וככסיל שונה גאולתו והקל׳ה בחסדו איט שם מגמת פניו פונות השני׳‬ ‫שעברו אלא מעבירם מנגד עיניו וכאילו שוכח אותם ככיכול ובזה יש מסו׳ ליום סכפורי׳‬ ‫לכפר בכל שנה‪ .‬ודש דמנשי חובינן וסולח לעונינו בכל שנה ושנה וכו׳ ולתכי אייתי קרא‬ ‫לראי׳ והיתה זאת לכם לחקת עוצם ר״ל מק ולא יעבור בכל שנה ושנה ואמר שהשטן פורט‬ ‫את עונותיהם ואומר גנבים הם ישראל אין הכונה שהם חוטאים בגנבת עמון או נפשות‬ ‫שהד בכלל פורט מינותיה׳ הוא• אלא הכונה גונבי דעת עליונה לוער אף אם הראה איתם‬ ‫‪ .‬בהכנעה ותענית נונני דעת סם ותשובת של רמאות הס עושים ולכן הבמ אל העונות שאני‬ ‫מזכיר‪ .‬וסקב״ה לסכור פי השטן המקטרג פורט זכיותיהן‪ .‬ולפי שלכאורה העונות רבים‬ ‫מל הזכיות בשימור גדול לכן הקב״ס נוטל קנה של מאזנים בידו‪ .‬והכונה שהוא כביכול‬ ‫שוקל העונות והזכיות כעצמו ומטין לפשות כן לפי שפועל זה געשה ע׳׳י והוא הוא השוק;‬ ‫ראוי שיהי׳ פועל העשקל כסי מדת סובו וחסרו כי כל פועל ומעשה יבחן כפי השישה ובזה‬ ‫נמצא ויתור גדול כמשקל שמככידים הזכיות קצת יותר משאם היו נשקלים ע״י אחר וזהו‬ ‫צר אחד מפסה כלפי מסד ומצורף לזה מעיין אלו כנגר אצו ונמצא שמצוה אחת ת כ ד ע כנגר‬ ‫כמה מבירות בהכחן הזמן והעת והכונה כנודע• ואין מי שיודע שיקול זה כמוהו ית׳ שהוא‬ ‫שוקל דעות ובוחן לבות וכליות‪ .‬ואפשר שיובן אומרו ממל קנה של מאזנים מם מם שכאר‬ ‫בספר הזהר פרשת פקודי שכהיכל ד׳ היכל זטת שם סעאזנים והמשקל ששוקלי׳ בו‪ .‬זכיות‬ ‫ופוטת וע׳׳י מעונה אחד ששמו יאז׳׳מה ותחתיו שני ממונים אחר ששעו יאז׳׳ניה ותסתיו‬ ‫*ני ממונים אחרים אסר לימין שהוא מכרימ לזכות‪ .‬ב׳ לשמאל והוא מכריע לחיבה• ואמר‬ ‫פה‬ ‫י‪,‬‬ ‫כ ו נ ה ל ט א מ ר הב־־ה נ ו ט ל ק נ ה ע ל מ א ז נ י ם ו‬ ‫יען׳*‬ ‫פס כי לתקן ממשה השטן הקב״ה נוטל קנס של מאזנים ר״ל שאינו מניח שיקיל זס ט‬ ‫הממונה הפקיד טציו תמיד אלא כביכול הוא השוקל לסי שהוא מעיין אלו כנגד אלו‪ .‬ו א‬ ‫טור המדרש הנזכר לעיל כי השטן הולך להביא עונות בדי לתת בכף מאזנים והקניה נונ!צ‬ ‫המונות ומטמינה תחת פורפירא שלי• הכונה תחת מלכיש של רחמים שלו שגזר וחקק שמצי מ ‪1‬‬ ‫של י״כ מכפר שאין זה משורת הרין רק במרת חסדיו וזהו מטמינה תחת פורפורא ש‪5‬‬ ‫באופן שכאשר חזר שם• השטן איט מוצא שם עונות שכבר נתכפרו בעצמותי של י‬ ‫הכיפורים‪ .‬ואז אמר נשאת פון עמך ר״ל בבר אני רואה שנשאת טון עמך בעצמותו ‪j p‬‬ ‫י״כ אבל אין זה אלא כסוי שאינו מן הדין כאמור וזה שאמרו כסית כל ח ט א ת‬ ‫סלה ‪ ) :‬י ( )חשר לח(‬ ‫כזוהר‬ ‫ד‬ ‫ע ד‬ ‫ר‬ ‫ו ס‬ ‫ם‬ ‫וכרוז׳‬ ‫‪,‬־ ‪ -‬״‬ ‫ ־ ‪,-‬‬‫׳ • י ‪.•. . .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫הוא לתחא •• ־‬ ‫חוביה לעילא הה׳ ד יגלי שמיס עונו וכו׳ וכד בר נש אזיל באורחים דמאריה ואשתז‪«,‬‬ ‫בפולחניה ואזדמן ליה חטאה חד כלא מכסין עליה עלאין ותתאין רא אקרי כסוי חמאה‪.‬‬ ‫אמר ליה ר׳ אבא וכו׳ אי הכי מכסה חטאה מבעי ליה מהו כסוי חטאה אלא תרי מי)‪,‬‬ ‫דחכמתא אית ביה ותרווייהו דכי חד כמה דתניני דטובדין טבץ דבר נש מביר בהסיי*׳ מלמא‬ ‫טבדין ליה נההוא טלמא למשא יקירא מילאה צאחלבשא בהו וכד כר נש אתקין טוכדין טכיי‬ ‫וגברין טליס עובדין בישין ואשגח ביה קב״ה ועובריי בישין סגיאין ואיהו רשע ד א ש ת כ‬ ‫חטאה קמיה מאריה ותוהא טל איכון טבין דעביד בקרמיתא דאאתאכיר הוא מכלא מ ה א י‬ ‫מצמא ומעצמא דאתי מה עביר קודשא ברין־ הוא מאינון טבאן דעכיד האי חטאה בקדמיתא‬ ‫אלא קודשא בריך הוא אע׳יג דאיהו רשט אתאביד אינון עכאן וזכיין לא אתאביוו א ת צ ד י‬ ‫ראזיל בארחוי דמלכא מצאה ואתקין לבישוי מעובדוי קודשא בריך הוא אשלים ליה מ א י ט י‬ ‫עיבדן דעביד האי רשע חטאה ואשלים לבושיי לאתתקנא בהו בההוא עלמא הדא ‪L p‬‬ ‫תקין הלא ה ו א‬ ‫דכתיב יכץ רשע וצדיק ילבש ההוא חטאה ק ן ייק י‬ ‫'דכתיב כסוי קעאס כסוי הוא מירא דחטאה אתחסי מחטאה ומל זה צא כתיב מכסה א)‪*,‬‬ ‫כסוי‪ .‬וחד כד אתחפי ההוא חטאה דהאי זכאה כאינון ראיקרון מצולות יס דהא מאן דנסי‪3‬‬ ‫במצולות יס לא אשתכח צעלמין נגין דמיין חפיין עצייהו מאן מצולות ים כד׳א ותשלך במצולות‬ ‫ים כל חטאת׳‪ .‬עכ״ל ‪:‬‬ ‫ובמדרש שוחר טוב מזמור ס״כ ולך יי׳ החסד כי אתם תשלם לאיש כמטשהו‪ .‬רכי נהוראי‬ ‫ורבי נחמיה אמרי מדת פורענות טקרה היא ואינה מושה פיחת• מל‪4‬‬ ‫טובה עושה פירות שנאמר זרעו לכס לצדקה‪ .‬מה הקדוש כריך הוא מושה גובה מ ה א ל ״‬ ‫עונותיו ונותן לו שכרו‪ .‬ורבנן אמרו אפילו עונותיו אינו גובה ממנו בבת אחת שנאער ״‬ ‫אתה יי׳ אלהיט חשבת למטס מעונינו‪ .‬רבי אלימזר ורבי יוסי בר חנינא אמרי ‪ >P‬מאזניים‬ ‫מעויין הוא כאן טונות וכאן זכיות ומה הקדוש ברוך הוא טושה מטה כלפי חסד‪ .‬ר׳ יוסי ^‬ ‫חנינא אומר עה הקדוש ברוך הוא טושה חוטף שטר אחר של עונות שהם בכף זעיר ה ז כ י‬ ‫מכריעות שנאמר ויט אליו חסד‪ .‬ורבנן אמרי מסייע לכף מונות!מעלהו מיד הזכיות מכריע‪,‬״‬ ‫וכן הוא אומר נושא עון ועובר על פשע• עב״ל‪ .‬הנה אלה ב׳ חכמים הראשוני׳ י י שהי‪£‬‬ ‫עושה פירות להכריע טל הזכיות יותר משימורו‪ .‬ורבנן אמרו אף לכטל מונות‪ .‬אמנם השלש‪!,‬‬ ‫אחרים בארו ענייני׳ נפלאים‪ .‬בי הנה רבי אליטזר בא מטעם יוקר הדבר הנשקל י ח ש י ‪,‬‬ ‫וכי הוא ידוע כי הזהב והשוהם כשהוא ממויין במשקלו מיד יחשכ למוכרע ילא יביקש מ ה י ‪.‬‬ ‫הכרטת השקל‪ .‬וטזה הטעם מבואר כי כשיהיו הזכיות מעויינות עם העונות שהיא ר א ״‬ ‫שכף של זכיות יחשב למוכרע לסי יוקר הדבר הנשקל‪ .‬וכיש שהעונות אשר לטומתס א‪,,‬‬ ‫במו כרעים לפי פחיתות׳‪.‬ולזה אמר נן« מאזנים ממרין הוא מטה כלסי חסד• אענס‬ ‫יוסי בר חנינא נ א נגטעס השווי‪ .‬וזהבי הדבר הסקל בכלי עם שהוא מעויין מם מה ‪jlfjjp‬‬ ‫בלא‬ ‫‪v‬‬ ‫ח‬ ‫מ‬ ‫)‪£‬ת‬ ‫י‬ ‫וצ‬ ‫ל‬ ‫ת ש פ י‬ ‫מ מ ה‬ ‫ד א י ה ו‬ ‫‪3‬‬ ‫י ת‬ ‫א מ‬ ‫ב ו ת‬ ‫‪7 9‬‬ ‫נו‬ ‫כלנה לשיקול העונות בסאזנים‬ ‫בלא כלי הנה כשהוציא משקל הכלי יהי׳ שכנגדו מכריע כל משקל הכלי ההיא ודאי‪ .‬והנה‬ ‫העונות בלי ספק יראה כאילו הם נשקלים ככלי כבר והוא החומר הגופיי שהם בקרט‬ ‫וכשתוציא ממשקלם קצת עונות שאין ראוי לחשבם מצד הכרחית חמרם ועוצם נטייתם אליו‬ ‫הנה ישאר כף של זכיות מכריע מאד כי סם נשקלי׳ בלי כבד לפי שנושאם ותחלתם היא‬ ‫הנפש השכלית שאין לה שום כבדות והוא מה שאמר שהקדוש ברוך הוא חוטף שטר א׳‬ ‫מהעונות‪ .‬אמנם רבנן באו מצד חסד השוקל לדקות תחבולתו לסיים לטובה מכלי םרגשת‬ ‫המנגד כי כשראה שכף מאזנים הוא מעויין הוא מסייע כדרך התגרים הבקיאים בזה ״‬ ‫תהו אמרם מסייע לכף עונות ומעלהו‪ .‬ונאמר נושא עון ועובר על פשע )טנ״ל טקירה‬ ‫שער נייד( ‪:‬‬ ‫‪ r i t t t t t t t f‬כיהודי אחד הלך לםדהוק ודאה יהודי אהד בהלוס שהיו העליונים‬ ‫שוקלים אותו שהלך בכף מאזגים ועוגותיו בכף טאזגים והכריעו‬ ‫׳*"**יי‬ ‫עונותיו‪ .‬אמרו כיון שעוגותיו מכריעים אין לו הלק לעולם הבא‪ .‬באו אחרים ואפרו‬ ‫לא שקלתם יפה ושמו עורות של שועלים לשאר עורות על איש והכריע האיש‪ .‬אמרו‬ ‫מדי הוא מ עולפ הבא‪ .‬והאיש שראה בחלום היה םבור שהוא חי ובשעה שחלפ היה‬ ‫מת הגשבל ואמרו אותם עורות שהניחו עליו היו עודות שנתן לטפ וכתיב וגוגשייך‬ ‫צדקה כשהקהל מחרימים לתת כך וכך למס ונותן באמונה נחשב להם לצדקה• והנוף‬ ‫*שהלל מפני שאמרו תקלתא 'במאזניא ואשתכחת הסיר‪ .‬ד״א לפי שבגופו טרח‬ ‫בגמילות חסדים‪) :‬חסר לט( ) ‪C‬‬ ‫]מספר חסידים תרניד[ ‪:‬‬ ‫ץ‬ ‫פליק מסכת ילטא ונתחיל מסכת מנילה בסייעתא ד ש מ י א ‪:‬‬ ‫מםבת מגילה פרק א מאמר מד‬ ‫)מאמר מיד( בבראשית רבה רבי יהושע פתת ואהי׳ אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום‪.‬‬ ‫אמון מכוסה כמת דאת אומר האמונים עלי תולע‪ .‬מוצנע ויהי אומן‬ ‫את הרסת‪ .‬מיין בספר אור השכל תבין מה חלוק יש בין אמון מכוסה ובין מוצנע וכו׳‬ ‫ועל מה הביא ראיה מן ויהי אומן את הדסה וכתבו המקובלים הדסה רמז אל ההדס‬ ‫של לולב לכך אמר אסתר ירקרקות היתה‬ ‫רמז שמצותה בירקרק וברטיבות‪ .‬ב׳ ערטת‬ ‫)מאמר מ״ד( כונה לאשתר למה נקראת‬ ‫הם רמז לשני למורי יי׳ ולולב אחד העלים‬ ‫הדסה ומאמר אסתר ירקרקות היתה וסוד‬ ‫זו על זו והכל תלוי בדבר אחד‪ .‬וזהו אמרתי‬ ‫ד׳ מינים של לולב ‪:‬‬ ‫אעלה בתמר ולא לחנם לקחו ר׳׳ג באלף זוז‬ ‫אלא שהוא רמז לכבוד של מעלה מכבוד וכן‬ ‫רבי יהושע בן קרחה אסתר‬ ‫אמף‬ ‫הוא אומר כ׳ גטה מעל גטס שומר‪ .‬ולולב‬ ‫ירקרקית היתה וחוט של חסד‬ ‫צריך אגד בימינו להורות כי אז העליס הס‬ ‫משוך עליה‪ .‬אסתר שמה ולמה גקראת‬ ‫נפרדים הכל הוא מדבר אחד‪ .‬וזהו החוט‬ ‫הדסה על שפ הצדיקים‪ .‬והיא עומדת בין‬ ‫של לולב שמאגדין אותו וכירכין סביב לסו‬ ‫ההדסים‪ .‬כאשד היתה באטנה אתו •‬ ‫‪ 1‬על אסתר‬ ‫ולחסד רמז למוט של‬ ‫מלמד שהיהה יוצאת מחיקו של אחשורוש‬ ‫שהיא ההדסה הצדקת והלילב רמז לצדימ‪.‬‬ ‫וטובלת ויושבת בחיקו של מ ר ד כ י‬ ‫ונהגו בישיבה לשום ההדס בלילב בגעטריא‬ ‫ס״מ ושנים כנגד הדס ואתרוג‪ .‬וכבר ידעת מה שאמרו ז״למהו אותו אילן שאכצ אדם הרסשון‬ ‫אסרוג‬ ‫ס כ | י‬ ‫‪:‬‬ ‫מ ש ו‬ ‫פרק ראעון טאטר טד ט ה‬ ‫טגילה‬ ‫טו‬ ‫אתרוג הי׳ היא הנקרא הדר וכן הוא אומר והדרן צלח רככ וכו׳ רמז ציופי׳ והדרה ‪5‬ן‪5‬‬ ‫אסתר הצליחה ברכיבת מרדכי כשושן דכשיב וירכיכו למרדכי וכו׳ ורוח והצלה ליהודיס‬ ‫ושמחה כשם שכתוב בלקיחת הלולב ושמחתם ובו׳ ‪:‬‬ ‫וראיתי טטס נכון שכתב בספר יוסף לקח ע׳׳ד הפשט למה נקראת אסתר הרסה‪ .‬ומהו‬ ‫ויהי אומן וז׳׳ל ידומ שאמרו היא אסתר שנראה כאילו ירצה לפרסם יותר מי ה י א‬ ‫זאת הנזכרת‪ .‬והנה ודאי אין באומרו היא אסתר פרסום נוסף אחרי שלא הוזכרה כ מ ק ו‬ ‫אחר כמו שאמרנו באומרו הוא אחשורוש נם יש לדקדק למה היו לה ב׳ שמות‪ .‬ואפילו היו‬ ‫לה מה צורך להזכיר שניהם ואל תכלית תוטלת מה הזכיר אותם‪ .‬וידמה שמרדכי אחרי‬ ‫סיוחו רוצה לסמלים ממה ומולדתה לסבה אשר נבאר‪ .‬ואמנם היא תית׳ שמה הדסה ומן‬ ‫השם הזה שהוא בלשון מברי היה מתפרסם עמה היותה עברית על כן קראת אסתר בלשול‬ ‫ארמי שכן קורין להדס אס״תא‪ .‬ויהי׳ אומרו היא אסתר במו פור הוא הגורל‪ .‬ובן היפוכו‬ ‫הוא מורש ניסן שפירש בארמי החודש הראשון שהוא כקרא ניסן‪ .‬כמו כן אמר הדסה שכלש״‬ ‫ארמי נקראת אסתר ולכך לא הוזכרה בכל האיגרת הזאת זולתי בשם אסתר‪ .‬ולהודיע לכו‬ ‫הכתוב שרצה להעלים את עמה הודיענו שנוי השם מן העברי אל הארמי‪ .‬וגס הודיכנכו‬ ‫שמרדכי שנה שמה כלשון ארמי• לא שהצדקת ההיא שינת׳ שמה ח״וש וכמו שאמרו חז״ל לא‬ ‫נגאלו ישראל אלא מפני שלא שט שמותם מכ׳׳ל‪ .‬ומור כתכ שם מל ויהי אומן ודל כי איי‬ ‫לה אב ואס דרשו ז״ל כשעברת׳ מת אכיה‪ •.‬כשילדתה מתה אמה‪ .‬ויצא להם ז׳׳ל כן מאומרו‬ ‫כי אין לס אב ואס• שהיה לו לומר כי אביה ואמה מתו אבל אומרו אין לס ר״ל שמעולס‬ ‫אפילו שעה אחת לא היה לה‪ .‬ולפי הפשט נראה שלא יתכן לומר שאביה ואמה מתו שאיי‬ ‫מיתת האב והאם סבה להיותו הוא אומן‪ ,‬אבל אמר שהוא היה אימנה ומלמד׳ להיעיל• לסי‬ ‫שאין לה אב ואס ללמד אותה‪ .‬ואומרו ויהי אומן אין זה אימון גידול הינקות אבל גידוצ‬ ‫הלמוד וההדרכס כמו שנאמר ומאמר מרדכי אסתר עושה כאשר היתה באמנה אתי שודאי‬ ‫פירושו מל גידול כלמוד והדרכה‪) .‬י( והוא כפתור וסרח‪) :‬חסר מ(‬ ‫ס‬ ‫)מאמר מ״ה( םירשיי מלמי שפרח׳ בה‬ ‫צרמת ויליף בירושלמי‬ ‫מאשר נגזר עליה• וכתיב בעוזיהו וישב‬ ‫ל ו‬ ‫׳‬ ‫צרעת אף כאן צרעת• ועשה לה זנב יליף‬ ‫לה ממלי׳ ולהלן הוא אומר וירם הטכ׳ את‬ ‫השוק והטליה אמר רבי יוחנן השוק והאלי*‬ ‫מה להלן אליה אף כאן אליה ‪) :‬י(‬ ‫)חסר מ«(‬ ‫ג י י ח‬ ‫ס ח פ ש י ת‬ ‫כ י‬ ‫נ ג ז ר‬ ‫מ נ י ח‬ ‫יי‬ ‫מ ם‬ ‫הל‬ ‫גבריא‪5‬‬ ‫)מאמר מ״ה( כונה למאמר בא‬ ‫ומשה לה זנב ‪:‬‬ ‫המלכה ושתי מכדי פרתנות^‬ ‫י הויא‪ .‬דאמר מר ש נ י ד ‪,‬‬ ‫לדבר אחד נתכוונו‪ .‬אמאי לא אתאי ‪.‬‬ ‫אמר רבי יוסי ברבי הגינא מלמד שמדחד‪,‬‬ ‫בה *רעת‪ .‬בטתניתא תנא בא נ ב ר י א ן‬ ‫ועשה לה זנב ‪:‬‬ ‫‪0‬‬ ‫ר ח ב ב‬ ‫ס ע מ י‬ ‫ו נ נ י ד‬ ‫שה‬ ‫מ ר ג‬ ‫נ ח‬ ‫* ן למד‬ ‫?‬ ‫׳•‬ ‫'‬ ‫]סדושין[)מאמר מ׳׳ו( וקשה למה אמר רחנ‬ ‫נכנס בסכנת היצר הרמ ומי הכריחו לכך לממוד על הנקיו‪,‬‬ ‫וזהו יורה אומרו ולא אכפית לי• ופ״ק למה הזכיר כפל יודעה ומכירה• ע״ק למה אמרו ן י‬ ‫יוקא ברחב• והלא אחות תובל קין סיתה יותר היסס בנשים בעולם שטעו מלאכי ה ש ר‬ ‫אחרה ולא הזכירו בה כך‪ .‬גס לעה הצריט‬ ‫)מאמר מ״ו( כונה למאמר כל האומר רג!‬ ‫כל הג׳ תנאיי הללו• ונראה כי א מ ה אלו‬ ‫רחב מיד נקרי‪:‬‬ ‫השלשה תנאים דוקא ברחב כי שמה גרס‬ ‫<ה להרחיב לבו של אדם ונס לב כל רואם‬ ‫• א ‪ £‬ף רבי יגחק כל ה«ומר רחב י ח‬ ‫אותה בפרט ביודעה רצו בי לשון ו מ‬ ‫מיד נקרי אמר ליה רב נחשן‬ ‫ירט אש חוה ט ׳ וכמו וידע אלקנה את‬ ‫ה‬ ‫ת‬ ‫‪3‬‬ ‫( ד ם‬ ‫כ‬ ‫פרק ראשק‬ ‫מגילה‬ ‫טאטר טו‬ ‫נז‬ ‫חנה אשתו אשר ביאורו שכיבה‪ .‬וזהו באור המאמר ביודעה ועכירת שאם כבר ידע אותה‬ ‫והכיר אותה שהיא היתה אותה ישישיה שרא׳ ביום שהיא רחב וגרמי להרחיכ גם לב הרואה‬ ‫אותה שיהרהר אחריה תמיד ולוקח כלכו כעפעפי עיניו את יופיה כמנין אמרם ז״ל לבא‬ ‫ועינא תרי סרסורא דעכיר׳ נינהו והם ברמז כ׳ תנאים כמכירה ובהזכיר שמה‪ .‬ולבסוף‬ ‫כלי המעשה גומרין העבירה והוא יודעה‬ ‫והיא השכיכה ממש• ואל זה כונת המאמר‬ ‫אנא אמיגא לה ולא איכמית לי‪ .‬איל כי‬ ‫בהזכיר שמה וביודעה ומכירה מיד נקרי‬ ‫קאטינא ביודעה ומכירה ובמזכיר שטה ‪:‬‬ ‫לא שר״ל מיד כיום נקרי אלא רצו כאותם‬ ‫]וכן איתא פ״ק דתענית[‪:‬‬ ‫לילה ממש נקרי כשיאמר ויזכור ג׳ תנאים‬ ‫הנזכרים היינו שיזכור שמה הסוב המרחיב לב האדם ויזכור ביופיה ובתאר דמותה ויזכור‬ ‫הנאתו שהיה לו מענה והיא היריעה הנזכרת במאמר אז בודאי נקרי בחשבו בחלומו שהיא‬ ‫היא שוכבת בחיקו‪ .‬ורב נחמן שהכניס עצמי להזכירה בלכדלאאכפיתליה כי צריך ג׳ תנאים‬ ‫הנזכרים ודעתו של רב נחמן היה להראות גבורתו נגד היצר הרע כעניין שאמרו בהרבם‬ ‫סכעיס הלכו לפתח הזונות ועברו כפניהן לכינה כרי להקניט היצר הרע ולהראות גבורתם‬ ‫עד התלמידים וצא עלתה על דעתם דבר אחר‪ .‬ולכך כשהזכיר רב כתמן רחי‪ .‬לכד נעשה כאלו‬ ‫וכבר אירע )יי(‬ ‫עבר על פתח הזונה י‬ ‫בבחור אחד עשיר טאד וחשקה נפשו כאשת הכירו יפה כחמה‪ .‬לא נתן‬ ‫‪fttyVQ‬‬ ‫לעפעפיו תנומה‪ .‬וכמעט לא גשאר בו נשמה‪ .‬וישלח לה את גערו מאת‬ ‫דבק לדבר לה ולתת לה מהונו חלק‪ .‬לעשות דצוגו ולחבק כפשפט כל חושק‪ .‬ותמאן‬ ‫האשד‪ .‬ותאמר חלילה לי לעזוב אלוף געורי ולהפר ברית בעלי לא אשמע אליו ולא‬ ‫אסיק זממו‪ .‬ולילה אחת ראה הבחור בחלומו על משכבו בנוטו‪ .‬והנה התשוקה אדוק׳‬ ‫עמו בחזקה‪ .‬ומן הלילה ההיא לא העיר עוד את האהבה‪ .‬כי החלום השביע נםמו‬ ‫יעבה‪ .‬ויודע הדבר לעגלה יסיפיה‪ .‬ותחזק בו ותבוא אל המלך בעין בוכיה‪ :‬ותאםר‬ ‫אדוגי המלך הצבי הזה יטים רבים אהבני‪ .‬אך עתה הלאני‪ .‬כי בחלומו למשכבו הביאני‬ ‫ויצו המלך לתת לה משאות ומתנה תחת אשר עגה‪ .‬ייתן לה הבחור כמצות המלך מגה‬ ‫ויצאו שניהם וילכו לדרכיהם‪ .‬זה שמח וזה גונח‪ .‬וצוד‪ .‬המלך לרדוף אחריהם‪ .‬טרם‬ ‫יכגסו באהליהם להביאם לפגיו לפגי חכמיו וזקניו‪ .‬ויקה מיד האשד‪ ,‬הזהב‪ .‬ויושב‬ ‫לאשר אותה אהב‪ .‬ותםול האשה לפגי הטלך לרגליו ותאטר אליו רמה זד‪ ,‬ניחם אדוגי‬ ‫אחדי אשר הוציא לאור דיני‪ .‬מה פשעי ומה גדול עוני‪ .‬אני מלאה הלכתי וריקם‬ ‫השיבני ‪ :‬ויען הטלך חי ה׳ אשר ברא אהבה ואחוה• ואסר את הערוה‪ .‬לא ניחמתי‬ ‫על הדין אשר שפטתי‪ .‬כי זה הבחור בחבלי השוא טשך אהבתו‪ .‬ובהבל השיג תאותו‬ ‫ולריק גלה את עדותו‪ .‬ויתן בך את שכבתו‪ .‬גס את כן לריק בכסף גתת אהבתך‪.‬‬ ‫ושוא ודבר כזב שמת שמחתך‪ .‬כשתחת החולם אשד גלה עדותך ‪ :‬ויאטר המלך‬ ‫לבחור תנה נא דינרך והונך‪ .‬לענייך ולאביוגך‪ .‬שיכפר האל עוגך‪ .‬כי הרהורי עבירת‬ ‫קשה מעבירה‪ .‬זאת הקת התורה‪:‬‬ ‫]ע״כ מספר איומה כנדגלות[ ‪:‬‬ ‫הב ונה מזה המעשה הנורא שהאיש האצהי ידבק כאהובתו ויחלחק מאשת עמיתו‪:‬‬ ‫ובזהר פרשת בראשית רב המנונא סבא אמר אל תתן את שיך לחמיא את בשרך ללא‬ ‫יהיבבר נש פומיה למיתי להרהורא בישאויהא גרים למחטי ה לההוא בשרא קרישא‬ ‫למתים ביה ברית קדישא דאלו מביר בן משכין ליה לגיםנס וההוא למעונא על גיהנם לו״מם‬ ‫שמיה וכמה רבוא דמלאבי סבלה בהדי׳ וקאיס על פתסא לגיהנ׳ זכל לנטרו ברית קדישא‬ ‫בהאי עלמא צי לי׳ רשו למקר׳ בהדי׳ וכי׳ עג׳ ל‪:‬‬ ‫ונמצא‬ ‫‪,‬‬ ‫וגמצא פי׳ הפס יק אל תתן את פיך לדבר דכריס המביאים לידי סרהיר שיגרמו להחטיא‬ ‫את בשר קודש בי הוא מון גדול שיהי׳ נמסר מליו ביד דומה למישהו לגיהנס‪ .‬ואצ‬ ‫תאמר לפני המלאך דומה כי שגגה היא כי לא יומיל כלל ‪:‬‬ ‫גזהד פרשת קדושים דה סייג תנינן אסור ליה לבר נש לאסתכלא כשפירו דאתתא בגין‬ ‫דלא ייתי כהרהורא כישא ויתמקר למלאאחרא‪ .‬וכך הוה רבי שמעון עכיד כד ה ו ה‬ ‫אזיל במת׳ והוו חברייא אזלין אבתריה וחמא לאינתו שפירן מאמן מיניה והיה אמר לחבריא‬ ‫אל תפנו• וכל מאן ריסתכל בשפירי דאינתתא ביממא אתי להרהורא בליליא ואי סלקא ה ה ו א‬ ‫הרהורא בישא מלוויה עבר משום ואלהי מסכה לא תמשו לכם מכ״ל •־‬ ‫‪ H t ^ t f t t‬שהיה בד׳ מחיא בן חרש שחיה יושב בבית המדרש ועוסק בתור׳ והיד‪,‬‬ ‫זיו םגיו המוח לחמה וקלסתר פגיו דומות למלאכי השרת שמימיו ‪#b‬‬ ‫^*‬ ‫נשא עיניו לאשה בעולם‪ .‬מעם אחת עבר שטן וגחקגא בו אמר אפשר אדם כמו זז‪-‬‬ ‫ל א חטא אמר לפגי הקב״ה רבש ע רבי מתיא בן חרש מה הוא לפניך א״ל צ ד ה נ מ ו ד‬ ‫הוא‪ .‬אמר לפניו תן לי רשוח ואסיחגו א״ל אין אתה יכול לו אעפ״נ אמר לו ל ך ‪,‬‬ ‫נדמה לו באשה יפה שלא היחד‪ -‬כדמוח׳ מעולם מימוח נעמה אחות תובל קין ש ט ע ו‬ ‫בה מלאכי השרת שנא׳ ויראו בני האלהים את כנות האדם‪ .‬עמד לפניו‪ .‬כיון שראו•‬ ‫אותה הפך פנ־ו ונתן לאחוריו‪ .‬שוב בא ועמד לו על צר שמאלו הפך פניו לצד ימין‪.‬‬ ‫היה מתה&ך ל‪,‬י מכל צד‪ .‬אמר מתיירא אני שמא יתגבר עלי יצר הרע ויחטיאני מ מ‬ ‫עשה אותו צדיק קרא לאוחו תלמיד שהיה משרח לפניו אמר ליה לך והבא לי א ‪#‬‬ ‫ומסמר הביא לו מסמרים ונתנומ בעיניו‪ .‬כיון שראה השטן כך נזדעזע ונפל לאחוריו‬ ‫באותה שעה קרא הקכ״ה לרפאל אמר ליה לך לרפא את רבי מתיא בן חרש‪ .‬כ»!‬ ‫ועמד לפניו א״ל מי אחה א״ל אני הוא רפאל ששלחני הקב׳׳ה לרפא את עיניד‬ ‫אמר ליה הניחני מה שהיה היה‪ .‬חזר לפני הקב״ה א»ר לפניו רבש״ע כך וכך א מ ד‬ ‫לי מתיא‪ .‬אמר ליה לך ואמור לו אני ערב שלא ישלוט בו יצר הרע‪ .‬מ־ד רש‪#‬‬ ‫אותו ‪ :‬שוב‬ ‫‪ H E ^ D‬ברבי עמרם שפדה כל השבויים ושנויות‪ .‬והנשים והבתולות היו דירתס‬ ‫בעליה בביתו לבדן‪ .‬פעם אחת הדליק בו השטן אש התאוה והעמיד‬ ‫הסולם לעלות אליהן וביון שבא על מעלות הסלם התחיל לזעוק בקול גדול נוד»<‬ ‫בי עמרם נורא בי עמרם‪ .‬ובאו אגשים לכבות האש ולא מצאו שום דליקה רק היתד‪,‬‬ ‫כוגתו לבטל ממגו א ש התאוה וגתבטלה מחשבתו וגתקררה דעתו‪ .‬ושאלו אותו למדן‬ ‫יהתל בהם אמר להן וכי זו לא אש הוא גדולה מכל אשות שבעולם שהוא א ‪#‬‬ ‫גיהגם‪) ( ) :‬חסר מב(‬ ‫‪-‬‬ ‫ד‬ ‫פליק מסכת מגילה וגתחיל מסכת מועד קטן בסייעחא דשמיא ‪:‬‬ ‫מועד קטן פרק ואלו מנלחין םאמר מז‬ ‫]חדושין[ )מאמר מ״ז( וקשה מ״ז המאמר‬ ‫והלא משה‬ ‫פירש מאשתו שהיתה יפה מאד כאשר‬ ‫הוכיחו מז״ל מאשה כושית לקח והיא ע ד‬ ‫סגינסור‪ .‬וע״ז לקתה מרים אתותו שדכרה‬ ‫באחיה‬ ‫)מאמר ׳יז( כונה למאמרי מלמד שחשדו‬ ‫למשה כא״א‪:‬‬ ‫מ‬ ‫מרק ואללמגלחץ ט א ם י‬ ‫מח‬ ‫נח‬ ‫גאחיה פל אודות הפריש׳‪ .‬אס כן הוא מאמר מגונה מאד שכל אחד קינא צאשתר‬ ‫ממשה‪ .‬ונראה להקדים מאמר כעין זה בירושלמי לכיכוריס יותר מכואר רוע כונתם עליו‬ ‫וז״ל והביעו אחרי משה מלמד שחשדוהו באשת איש וכו׳‪ .‬ונראה כי קרח ועדתו הם היו‬ ‫המערערין והמלעיגין על השגת נבואתו‪ .‬כי אמרו כי העדה כלם קדושים ונביאים כמהו‬ ‫ומדוע תתנשאו על קהל יי' וכו׳ רצה בד‬ ‫בני ואת אתם מתנשאי׳ לאדר שתקכלר‬ ‫אמר מלמד שכל אחד קינא לאשתו‬ ‫הנבואה מסי יי׳ ולא מ״י אמצעי כי נבואת‬ ‫ממשה‪:‬‬ ‫כל הנביאי׳ ע״י המלאכי׳ היו‪ .‬אמנם משם‬ ‫היתה נבואתו ע״פ יי׳ ית׳ כמו שנא׳ פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות‪ .‬וזוהו‬ ‫סאססקלריא מאירה הנזכר ‪:‬דרז״ל שהיה מר״עה מסתכל על כל הנביאים‪ .‬וזהו שאערו‬ ‫באתה לו ע״י המלאך הנשפע‬ ‫שנבואתו‬ ‫קשרוהו בש״א רצו בו סשדוהו‬ ‫מאיש שהוא הקב״ה נקרא איש מלחמה‪ .‬כי כשם שהאשה היא מקבלת השפעתה נרי‬ ‫אמצעי והוא אישה‪ .‬כך חשבוהו למשה וחשדוהו שקבל נבואתו מן המלאך גבריאל שהוא‬ ‫שר אעצעי על הנבואה כדכתיב בדניאל שראה איש לבוש הנדים וכזי וע׳׳י התנבא ושם‬ ‫כתיב שגבריאל דבר עמו‪ .‬וזהו שהזכירו כאן בזה המאמר ויקנאו למשה במחנה וכו׳ שכ‪3‬‬ ‫אחר קינא לאשתו ממשה רצו בו כל אחד היה חישדו בנבואתו שהשיג ע״י אמצעי כאשם‬ ‫שנשפעת מן האיש ואמרו מה אנו חסרים בנבואה ממשה והלא גם הוא בעל אשס ר״צ‬ ‫נבואתו נרי אמצעי כנזכר‪) :‬י(‬ ‫)מח(כ׳ בדרך אמונה פי׳ כי אין בזכות הדבר תלוי כפי המציאות השבעי‪ .‬אבל על דרך פלא‬ ‫ובשכר המצוו׳ ושינכו מן הזכיות אבל יש לו הטיה מה והכנת טבעית‪ .‬וכפי כח החום‬ ‫הטבעי הנשפע מן המערכה וביארו זה מחיפוש שני חכמים אלו שהם רבה ורב חסדא לא‬ ‫יכחישו שאם היה מתפצל רבה על צרותיו והיה רוצה שינכו לו מזכיותיו • שהשי׳י יוציאהו‬ ‫ויצילהו מצרותיו אבל השלמי׳ היו מצילים‬ ‫)מאמר מח()דרש על הממרכ׳ וחם הגזרם‬ ‫נסשותיס׳ ושומרי׳ נס עדנס אשר הוא הדבר‬ ‫אמת וחריצות שקר(‪:‬‬ ‫המיוחד עליה׳ לעצמם על כל הדברי׳הגשמיי׳‪.‬‬ ‫לא שירצו כי לא נקנה בתפלתם ובמעשים‬ ‫רבא היי בגי ומזוני ל א‬ ‫טובים בני חיי ומזוני כי נקנה אותם על‬ ‫בזכות׳ תליא מילתא אלא‬ ‫צד הפלא האלהי ואלה לא דברו בי אס על‬ ‫במזלא תליא מלתא דהא רבה ורב הסדא‬ ‫צד טבע המערכ׳‪ .‬לא יחלוק זה המאמר על‬ ‫תרווייהו רבגן צדיקי הוו‪ .‬מר מצלי ואתי‬ ‫פשטי התורה כלל‪ .‬וענין זה כתוב בפ׳ מי‬ ‫םםרא‪ .‬ומר מצלי ואמי מטרא רב חסדא‬ ‫שהששיך כתוב בסנקסיה דריב״ל האי מאן‬ ‫חיה תשעין וב׳ שגין‪ .‬רבה היה ארבעק‪.‬‬ ‫דאתילר בחד בשבא יהא גבר ט ׳ ולאחדא‬ ‫בי רב חסדא שתק הלולי‪ .‬בי רבה שתק‬ ‫ני׳‪ .‬מאי וצא חדא ביה לטשו‪ .‬והאמר רבי‬ ‫מכלי‪ .‬בי רב חסדא גהמא רסמידא‬ ‫אשי אנא ובר קוזית׳ בחד בשבת הוינא אנא‬ ‫לכלביא לא מתבעי‪ .‬בי רבה גהמא דשערי‬ ‫מלך והוא ריש גנבא‪ .‬אלא או כולא לטשו‬ ‫לאגשי לא משתכח ג‬ ‫או כולא לטיבו‪ .‬האי מאן דבתרי בשבתא‬ ‫ט ׳ איר חנינא עד סוקו אמרו ליה לבר‬ ‫הנה זה החכם ר׳ יהושע סירר המזגים‬ ‫ליואי לא מזל יום גורם אלא מזל שעה גורס‬ ‫והנטיות כסי ימי הבריאה אשר נבראו בששת ימי בראשית‪ .‬וכמו שאותן הששה ימים לא‬ ‫נברא מהן דבר כפי חיוב המערכת אבל הכל בחס! אלהי פשוט רצה בכל יום ויו׳ שיתהום‬ ‫בריאה מחולפת למה שנברא ביו׳ הראשון‪ .‬וכסו כן מי שיתילד בכל יום ויו׳ מהם יהיס‬ ‫טבעו כפי טבע הבריאה הנבראת ביום ההוא הנמשכת לרצון אלהי והורה ט אין למערב׳‬ ‫שום טבע ומבוא בדברי׳ אפילו על הבחינה השניה כ״ש על הבחינה הראשונה ‪ .‬ור׳ חנינא‬ ‫היה מפיץ על צד הטבע והפעולה השגילית הנמצאת בהם אשר לזה היה רופא כסי מה שסופר‬ ‫ממט‬ ‫אמר‬ ‫דר‪0‬ו ע ל‬ ‫הגדרה והחריצות‬ ‫־ממנו הורה במ»רכה מל הבחינה השנית וחלק בנגר ריב׳׳ל באומרו כי יש שמוח מ ח ו ל ס ו‬ ‫בכל אחד מששת ימי בראשיס והתחלפות השמות בלידת האנשים יחייב התחלפות׳ ה מ ז ג י‬ ‫לכל איש מס יצדק זה אם סיתה הסברא הנפנה במר ריב״ל צודקת ‪ .‬ויש מזל משי ‪ >1‬ו כ ו »‬ ‫פעם ירצה לומר פמם בכב ‪ .‬ופמם כח שמיפיי ופפם איזה משפימ שיה״ אם אלוה ו א ״‬ ‫זולת זה נגזר מן מזל כמו שהתכאר למי שראה דכרי חז״ל‪ .‬וא״ר חנינא שמזל שעה ג ו‬ ‫והוא הכוכב השולט בכל שמה ושמה כמו שסודר אצל חכמי התכונה‪ .‬ורמתו שכממרענ‬ ‫והכוכב השולט בכל שעה ישעה הוא המעה והנוחן סכנה על הבחיני הב׳ ברברים ו ‪^ ,‬‬ ‫הצומח והשוקע וכח הכתים והכוכבים השליטים אשר ישתנו ככל עת ועת עכ״ל דיך‪ .‬אמוכק‬ ‫שפר ג׳ »מאמר א ׳ ‪) (*j :‬חסר מ׳׳ג(‬ ‫׳}חדושין[ א‪8‬ד מכוח! יקשה הלא אמרו פ׳ מי שהחשיך אין מזל לישראל שנא׳ אשר ‪j , p‬‬ ‫ס׳ אותם לכל העמים ואתכם לקח לו למס וכו׳ מ׳׳ק והלא כתינ י י חריצי?‬ ‫חמשי׳ א״כ משמע שהגזרה שקר והמריצו׳ אמת‪ .‬וכל התורה מלאה מזה שהרי כתיכ ביבוי‬ ‫•בגי׳ והפרתי יהרבתי אחכם וספור רחל ורבק׳ וחנה‪ .‬אס במושר ימוד התורה רבים סמיעל־י‪/‬‬ ‫בשכר מצות מושר ונכסי׳ נס חיים לרוב כאומרו והארכת ימי׳ ‪ .‬ונרא׳ דלא קשה מידי ‪V,‬‬ ‫השכר האמיתי הואלנפש לבדה למס שהגוף אינו לארם במה שהוא ארס ‪ .‬אכל הארס סו‪*,‬‬ ‫ & ליכא‬‫י‬ ‫״‬ ‫אדם בנפש א״כ ראוי שיהיו הגמילי׳ האמת ׳ ל •‬ ‫אבצ היעוד׳ הגופיי׳ אשר בזה העול׳ הם לטבע השלמות בו ישלים סש״י יו י יעכרין‬ ‫כשיחסרו כל ויתפללו אליו יציל׳ ויוציא׳ עצרה אם אין להם בניס יתן להם בני׳ כע שע^‪1‬‬ ‫לאכרה׳ ואחרי׳ וכשמואל נאמר כי מה׳ שאלתיו‪ .‬וכן יאריך יעיה׳ כעו שעשה לחיקי׳ הצלי!‬ ‫‪P‬‬ ‫ט״י תפלתו נאמר סנני יוסיף ט״ו שנים וגו׳ ‪:‬‬ ‫»דאוי לרעת מה זה ועל מה זה לתת לזה יותר מזה בפרט היות׳ שניה׳ ' ולילי שהאיר‬ ‫עינינו הרשב״י ז״ל בזוהר בפ׳ וישב על פסוק כי פועל אדם ישלם וט׳ היה ‪Zyjo‬‬ ‫תימה עמיד עליו כי הוא סוד גדול‪ .‬וכן בתיקונין הבי׳ העניי׳ פצעו וזיל )בס׳ וישב סי׳ ׳ ‪_ /‬‬ ‫דסא חמינן כמה רחימין הוו צריקיא קמיה קב׳׳ס ולא אתברו במרעין ולא במכאובין ך‪2%‬‬ ‫אתחלש גופא דלהון לעלמין אמאי לאו אלין כאלין ראלו אתברו ואלין קיימין בגוסייסו כ ‪1 -‬‬ ‫יאות‪ .‬ואי תימא בגין דאינין צדיקי בני צדיקי ואיהי זכאה אמאי אתבר גופיה במכאובין ‪5 J‬‬ ‫יומר בצטרא אלא הכא רזא איהו דהא כל טובדוי בקשוט וזכו בי פועל אדם ישלם לי וכאר«‬ ‫איש ימציאנו וטי( וכלל סדברי׳ ההם צריבי׳באור רב מאוד אמנם בדרך קצרה נבארהסאמד‬ ‫הקדוש ההוא שם העוסק בדרוש צדיק ורע לו ורשע וטוב לו וכלצ התי׳ הוא כי פוסל א ך ק‬ ‫ישלם לו‪ .‬הקב׳׳ה לא עביר רינא בלא דינא ששעת היציאה לעולם גרעה צו ‪ .‬ואס תהשמ‬ ‫מעיקרא דדינא פירכא אמאי נסיק נשמתא דההוא דסבלי יסורין וערעין בישין• תירז ‪o‬‬ ‫פועל אדם ישלם לו וכאורח איש יעציאנו קב״ה הוציא הנ&עה ההיא שיודע שרשה ונלגולע‬ ‫־ י ז י שסיא‬ ‫י ש‬ ‫י ו‬ ‫יליתיו‬ ‫ל^י י‬ ‫'‬ ‫ק "‬ ‫י‬ ‫הראשונות ימציאנו ממציא *ותה שתצא למוהיז ואין הרברי׳ במשמען • הלבנה ס ת‬ ‫׳חלילה כי היה ראוי לפייז חצי הטיל׳ מוצלח״ וחציי׳ מדולדצי׳ שכן טיו ימיה קיימא בשליית‬ ‫וטיו ימים בסגיטו אלא בסיהרא קדישא בפי בחיטתיה המתהסטת טצד עעשה התחתונים‬ ‫‪ p‬היא מתנהגת וזהו אמרם זיל ישראל מונין ללבנם וכוי‪ .‬כי בל מעשיה׳ וטניניה׳ ו ה נ ה ג ו ת י ו‬ ‫טלם מושרשות נלבנה סליונם וסל סיס הסול׳ נוסג ודברי׳ סללו עמוקי׳ סס עמוק ‪Zgp‬‬ ‫קכ ‪r‬‬ ‫'‬ ‫י* * *‬ ‫*‬ ‫‪°‬־‬ ‫מי ימצאני• ועמוד ל‬ ‫**‪'- k t‬‬ ‫י׳* * ״‬ ‫**‬ ‫חסידיה י*‬ ‫•במפר‬ ‫י‬ ‫עוסקים נגח »תראה מ‪1‬וז? בזוי* או תורד‪* ,‬אין למ *וסקימ‬ ‫מתראה בני עירך מתעם»ין ולומדים סדר •ועד וסדר נעים וסדר מי׳יי ו ט ׳ וןן‪!,‬‬ ‫\‬ ‫זזועאזין ללמוד מועד קטן ום׳ מי עמתו אתה תלמדם ותקבל ‪9‬כר נ ת ל כננד כ ל‬ ‫הס דוגמת מח מ*וח ל*י »אץ בני אדם רגילק ב מ ‪ » • .‬ל לאדמ‪» ,‬ד‪,‬יו לו‬ ‫ת‬ ‫מ‬ ‫פ‬ ‫ר ‪/‬‬ ‫כ‬ ‫‪p‬‬ ‫‪,,‬‬ ‫ו ל ז‬ ‫נ פ ש‬ ‫א‬ ‫י ת‬ ‫ש כ ר מ‬ ‫ב ה א י פ‬ ‫רצ‬ ‫מ‬ ‫א י ו‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ג‬ ‫‪5‬‬ ‫ק‬ ‫ר‬ ‫מ מ ‪ 5‬י א‬ ‫א ו ת ה‬ ‫נ‬ ‫ש ת צ א‬ ‫ה‬ ‫נ ש ע ה‬ ‫מ מ צ י & ה‬ ‫ד ס י ה ר א‬ ‫ש ת צ א‬ ‫ג פ נ י מ‬ ‫ב ש ע ת‬ ‫ש כ‬ ‫ד ס י ה ר א‬ ‫ג ר מ‬ ‫‪5 3‬‬ ‫מ ע‬ ‫״ ה‬ ‫י ו‬ ‫ש ת צ א‬ ‫ו כ ‪ 6‬ר פ‬ ‫ג ש ע ס‬ ‫& י ש‬ ‫זו‬ ‫י פ צ י א ג י‬ ‫{‬ ‫כ‬ ‫כ פ י פ פ‬ ‫ת ת ן‬ ‫ס ס י נ י &‬ ‫פ‬ ‫ם‬ ‫רס‬ ‫ס‬ ‫ס ת ם‬ ‫א ה י ב‬ ‫י א כ פ‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫פ כ ״ ל ‪0 0‬‬ ‫ת‬ ‫‪,0‬‬ ‫‪ 0‬ג‬ ‫לנט‬ ‫ח ם ה‬ ‫י‬ ‫ק ס ל ת‬ ‫ב פ י‬ ‫י ע‬ ‫‪0‬‬ ‫‪TO‬‬ ‫כ‬ ‫ת‬ ‫‪0‬‬ ‫ב‬ ‫כ‬ ‫נ‬ ‫חגיגה פ י ק א ם א ש ר ט מ‬ ‫כפו‬ ‫לאגשים‪ .‬אבל למה נתת לי אומנות שהכל מרחיקים ממנה לארוג בגדי אבל לתכריכים‬ ‫מחים‪ .‬אמר לה אביה אני משבח אותך שהכל ילכו אצלך‪ .‬כך אמרה מםכת מועד קמן‬ ‫רבש״עלטה אין עוסקימ בי כמו בשאר מסכתות‪ .‬והקב״ה השיב לה מובהרי כבר נאמר‬ ‫מזב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה באשר הוא‪ .‬סוף כל אדם והחי יתן אר‬ ‫לבו עכיל‪ .‬ובראותי ז״ה עיכ גתתי אל לבי לגגוע בקצה המטה בםעמ הדרוש הזה ש ל‬ ‫»״‪ p‬הלא מצער היא ותהי גמשי ‪:‬‬ ‫פליק •סכת מועד קטן וגתחיל טסכת חגיגה בםייעתא דשטיא ‪:‬‬ ‫מסכת‬ ‫חגיגה‬ ‫פרק א‪.‬טאםר מט‬ ‫]חדושין[ )מאמר מט( רש״י סי׳ אלו ואלו דברי אלהי׳ חיים כי כשעה שמשה עלה למרום‬ ‫הראה לו הקב״ה כל מה שעתיד לדרוש כל תלמיל *ותיק‪ .‬וארז ״ל במגיל׳ מה‬ ‫ראתם אסתר לזמן את המן ורבו בהן הדעות וטלן מוצץ לטעם א׳‪ .‬וגם בסירי שאכלה חוה‬ ‫הזכירו חז״ל זה אומר חטה וזה אומר אתרוג וזה אומר תאני וטלן יש להם טעמי׳ נכבדי׳‬ ‫כנזכרי׳ במפרשי׳ ‪ .‬וכולם כוונת׳ להעמיד‬ ‫)מאמר מט( )כוונה למס הללו מטמאין‬ ‫התורה ותמצות על הצד היותר שלם שאסשר‬ ‫והללו מטהרץ וכו׳ וכוונת‬ ‫להפיק רצון האלהי שהנחילה לנו ולזה היו‬ ‫אמרם ג׳ נובלות הן ‪:‬‬ ‫כל הסברות ההם נכנסות תחת גדר ההגבל׳י‬ ‫ההיא ומקיימין אותה כמ״ש ע״ז כולם נתנו‬ ‫אםווות אלו ת״ח שיושבים‬ ‫מרוטה א׳‪ .‬ולזה הטמם אמרו כל מחלוקת‬ ‫ועוםקין‬ ‫אפופות אסופות‬ ‫שהוא לש״ש סופה להתקיים‪:‬‬ ‫בתורה הללו גטטאין והללו טטהרין‬ ‫ומדרש רשב״י תא חזי לית לך מלה דאמרי‬ ‫הללו אוםרין והללו טתירין‪ .‬הללו מוסלין‬ ‫כלהו חברי׳ דא הכי ודא הכי‬ ‫והללו םכשירין‪ .‬האיך אגו לומדים תורה‬ ‫באוריתא דלא אזיל כלא לאתר חד ולמבוע‬ ‫מעתה תיל גתגו פרועה אהד טלן אל‬ ‫חד אתכניש הה״ד כל הנתלי׳ הולט׳ אל הים‬ ‫אחד גתגן פרגס אחד א מ ק מפי אדון‬ ‫והים איננו מלא‪.‬וכתיב הכל הולך אל מקו׳ א׳‪:‬‬ ‫כל המעשים ביה שג׳ וידבר אלהים את‬ ‫החכם מהרר״א גאליקו כתב פי׳ הכתוב‬ ‫כל הדברים האלה לאטד אף אתה עשה‬ ‫כעלי אסופות ואפי׳ יהיו הדברי׳‬ ‫אזגך כאפרכסת לשמוע דברי כולן ‪:‬‬ ‫מבעלי אסופות ר״צ שהם אספו וקכצו אותם‬ ‫מאחרי׳ וקבלו מרבים מתחלפי׳ ואינם‬ ‫יודעים להסביר טוב טעם ודעת להשקיט את החוקר בדבריהם מ״מ צריך אדם לקבל׳ ולא‬ ‫יהרהר אחריהם כיון שהם אמונות שנמות על דרכי התורה כי טלם נתנו מרועה אמי־‬ ‫למשה מסיני ‪:‬‬ ‫בעלי‬ ‫‪4‬‬ ‫נ•׳ צקט שכחה ושאם ארז״ל שבעים פנים לתורה והפנים משתנים זה לזה לסמא ולטהור‬ ‫לאיסור ולסיתר וכל זם כי דטר אשר נאמר מליו קול גלול וצא ישן( היו כו כצ הפנים‬ ‫המשתמשים ומתהפכי' למסור ולטמא‪ .‬לאסור ולמותר לססוצ ולכשר ‪ .‬כי לא יתכן שיהים‬ ‫הקול ההוא מסר כצום ולכך אפשר בקול ה מ א היות הלבד״‪ -‬מתהםכי׳ צכצ צל את זה צפזמכ*‬ ‫‪ w4‬וכלהחכמים םעתילים לעמול בכצ רור ודור קבצו מהר סיר שנאנר את כצ הדברים‪,‬‬ ‫סאלה רכר ה׳אצ כל קהלכם‪ .‬וכולם נתט מסי אצ אמר‪ .‬סרנס אחר אמרן‪ .‬מפי אלון כצ המעשים‬ ‫שנאמר דרבראצהים ט׳‪5..‬ריך לרעת מ ׳ פעצות אצו צמהופצ פה מורים ‪ .‬במדרש א'‪1‬‬ ‫חנינא ?זצשה טבלומ ‪ . p‬טבצות מימה שינה‪ .‬טבלות נטאה מצום‪ .‬טנצום מום״ב שבת‪ .‬מיי‬ ‫הפרי‬ ‫חנינה ם י ק א ט א ט ר נ‬ ‫•הסך כשאינו מבושל כל צרכו ונופל מן האילן נקרא נובלות‪.‬כן דברי החלום כן דברי ה נ ב ו א ה‬ ‫הכל אינם גמורים וכן כולם‪ .‬ובמדרש שה״ש אמרו כנגד ג׳ עילמות האחד שירו של כניה״‪,‬‬ ‫שהיא מל ז׳ )אמוניס(]נימין[שנאי שבע כיוס הללתיך‪.‬השני טל שירו של משיח שהוא על מ ׳‬ ‫שנאמר למנצח על השמינית‪ .‬ג׳ של עוה׳יב שהוא על עשר שנאמר צנכל עשיר אזמרה לך ‪.‬‬ ‫)מ״כ מצאתי בספר לקט שכחה ופאה( )חסר מד( ) י (‬ ‫שתסיר כל דעת משובש וכל אמונה נפסדת‪.‬‬ ‫וגם הגיעו למודים על הדרך היותר נאות‬ ‫שאפשר כמ״ש דרכיה דרכי נועם וכל‬ ‫נתיבותיה שלום‪ .‬וממה שיחזיק כח הלימוד‬ ‫הזה וירבה תועלותיה הוא היות הקורא מלך‬ ‫ישראצ ביופיו טולה טצ בימה גדולה שהיו‬ ‫פישין אל הקריאה הזאת כי כל העם ישמעו‬ ‫וייראו יותר ממה שישמעו מפי קורא אחר‬ ‫והוא מכיאר‪ .‬והלמידה לאנשים והשמימה‬ ‫לנשים תשמענה לירא את ה׳ ולהענע‬ ‫ממשות כל מצות ל״ת שישנן בשמירתן כמו‬ ‫האנשים ולזה אמר בה‪:‬׳ ייראו את ה׳‬ ‫אלהיכם ישמרו לעשות כיהשמר פן ואל‬ ‫•אינו אלא ל׳ית‪ .‬ועל הטף אמר ובניכם אשר‬ ‫׳לא ידעו ישמעוזלמדו ליראה את ה׳ בבואם‬ ‫בימים שתמול עליהם חובת שמירת המצית‬ ‫וקיומם‪ .‬וכבר תקל משא האבות וטרחס‬ ‫י ק׳> ת ם‬ ‫׳ י‬ ‫׳מרנלית‬ ‫המוטל עליהם להביאם בעול מ״ש כמה‬ ‫לאבד׳‪.‬ממני ע״כ ‪:‬‬ ‫שקדם להם מההרגל בקטנות לבא שמה ‪.‬‬ ‫זהוא צדעתי ענין המרגלית שזכר ר׳ יהושע בזה המנין במאמר • לפי שכבר אפשר ל ס ד ‪-‬‬ ‫מאמר ובניהם אשר צא ידמו ישמעו ולמדי וגו׳ ‪ .‬על הדורות הבאים כמ״ש עלי‪*.,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫הד‬ ‫)כוונה ע ‪ .‬שמיעת‬ ‫)מאמר נ(‬ ‫ומרגלית טובה כוי(‪:‬‬ ‫טעמה ב י ט י ז ב ז נ י ו ק ד ‪,‬‬ ‫ףן״ף‬ ‫ור״א בן חםטא מהלכי ל ה ק ב י ל‬ ‫את םגי רבי יהושע בפקיעין אמר ל‬ ‫מה חרוש היום בב״ה ‪ .‬אמרי ליד‪,‬‬ ‫תלמידיך אגו ומימיך אני מוחים ‪ .‬א‬ ‫להם אעפ״ב א״א לבית השריש ב ל‬ ‫ה ח ש ‪ .‬שבת של מי היחד• שבת ש ל ‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫אלעזר בן עזריה היחד‪ . ,‬ובמה‬ ‫ההגדה היום אמרו לו נ פ ר מ ת הקהל‬ ‫ומה דרש בה ‪ .‬הקהל את העם ה א נ ^ י ס‬ ‫והנשים והטף‪ .‬אם אנשים באים ל ל ט ז ד‬ ‫נשים באים לשמוע‪ .‬טף למה באיס כ ד י‬ ‫להקביל שכד למביאיהם ‪ .‬אמר‬ ‫י‬ ‫ר ש ה‬ ‫ה נ‬ ‫ף ׳ ס‬ ‫ד‬ ‫כ‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫ד‬ ‫א‬ ‫ד‬ ‫ת ה‬ ‫ה‬ ‫ל‬ ‫ט ו י ד‬ ‫ל י י א ה‬ ‫א‬ ‫ת ה‬ ‫א ‪ 1‬ה י כ ס כ ל‬ ‫ה י מ י ׳ א‬ ‫א‬ ‫ש‬ ‫ס‬ ‫ת‬ ‫ח י י ס‬ ‫נ נ ל‬ ‫ז י ת ה‬ ‫ה א ד מ ה‬ ‫כ י י כ ס‬ ‫ו א ״ כ‬ ‫ה‬ ‫ש‬ ‫כ‬ ‫י מ צ א‬ ‫ג א‬ ‫‪o,C‬‬ ‫־‬ ‫י‬ ‫'‬ ‫בביאיז‬ ‫סעס לביאת הטף לשם • ורבי אלעזר סירשו שהוא יהי׳ טמם ביאת הטף‬ ‫שיראו‬ ‫י•‬ ‫ז‬ ‫•י ‪1‬‬ ‫ר‬ ‫ז‬ ‫*‬ ‫' בבוא‬ ‫יי‬ ‫^‬ ‫י ל בסלומ‬ ‫׳‬ ‫זמן מייוב׳ אשר בזה יקבלו האבות המחריבים‬ ‫הטורח‪ .‬והוא מה שרצהו להביא שכר למביאיה׳‪ .‬לזה אמר ר׳ יהושע כמתרעם עליד‪/‬‬ ‫מרגלית טובם בו׳ כמשפט לאוהבי החכמ׳ העכברי׳ ומיקרי׳ אותה עכ״ל ׳*‬ ‫‪.‬‬ ‫״‪ ..._.‬י‬ ‫]חדושץןו‬ ‫הלק׳ בשכר‬ ‫ש‬ ‫ש מ י ע‬ ‫ב ז מ‬ ‫ה ה ו א‬ ‫ה נ כ ב ד מ פ י מ ל‬ ‫י ש ר א ל‬ ‫ה מ ו כ‬ ‫בזמ‬ ‫מ כ ל‬ ‫ס‬ ‫ל ס ב י א‬ ‫לחכם יליא} ‪ w« ywmv VUJ Uiwi‬׳« ‪i v w‬‬ ‫א ל‬ ‫ס‬ ‫ה צ ד ד י >‬ ‫כ נ ז כ‬ ‫ר ו ש ס חז‬ ‫ז א ת‬ ‫\ ‪ v j‬׳‪n‬‬ ‫מ‬ ‫ה י ר א ה‬ ‫כ י‬ ‫ה‬ ‫ו מ מ ה‬ ‫ל י ר א ז‬ ‫ת י נ ג ל ו ת‬ ‫א‬ ‫ה‬ ‫ה‬ ‫ה ג ר‬ ‫‪ turnup •wvjj‬ג^יק ‪ 1‬־‬ ‫ודעתן על מיה׳ שמא יפלו וכדומה‪ p i .‬אמר שיקבלו גס שכר מאותה כוונה טובה שיכיא‪3‬‬ ‫בניה׳ הקטני׳ ר״ל גמולי חלב ויונקי שדים‪ .‬אבל מ״ש הכתוב לממן ילמדו ונו׳ רצי כי הנע‪]^,‬‬‫הקטני׳ אשר בבר הגיטו לחינוך צריך להרגיל׳ ולתנכ׳ בהליכת׳ להררשה הגם כי לא י<‪-,.‬‬ ‫קין לא‬ ‫" יר ־ י‬ ‫מ ״ מ לאחר זמן גס כי יזקיני לא יסייי‬ ‫יייייי! •‪:‬‬ ‫ימיי* ממנה‬ ‫יסור‬ ‫הקשה‬ ‫מ‬ ‫ה‬ ‫ס‬ ‫כ מ ש‬ ‫ה חנ‬ ‫‪1‬‬ ‫‪255‬‬ ‫נ נ ״ ס‬ ‫י ר כ י‬ ‫ג‬ ‫ס כ י‬ ‫י;‬ ‫חגיגה‬ ‫&רא‬ ‫ס‬ ‫מאשי נא‬ ‫ז ר ו ת‬ ‫ליחס אליו ית׳‬ ‫)מאמר נא( הקשה ) י ( במל פקידה ששר פיז ח״ל שיראה מהקושי ו ה‬ ‫הבכי והדאגה ע״ז השיעור שאם הוצרכ׳ התורה להשתמש בתוארי׳ האלהיי׳‬ ‫אשר לא כדת לשכך אוזן ההמון שירגישו מעלתו והשגחתו ויכולתו על האופן אשר יורגש להם‬ ‫הנה לא הותר ליחס לו ית׳ תארים ויחשי׳ נבזי׳ ושפלי׳ מוריי על אלו הפעולות המגונות‬ ‫כמ״ש כ״ז הרב המירה פ' מ״ה וסמ״ו‬ ‫)מאמר נא( דרש לשבת סזון וכוונה למאמר‬ ‫ח״א וז״ל ואיך לא נשמרו חז׳ל מזה והמם‬ ‫ג׳ דמעות הללו למת כו׳ ‪:‬‬ ‫מרו ועצבו את רוח קדשו בדבריה׳ אלו אשר‬ ‫זכרנו וכיו״ב‪ .‬ועוד קשה דאמר יש לו מקו׳‬ ‫לא תשמעוה במסתרים תבכה‬ ‫שהוא בוכה ומסתרים שמו ‪ .‬והלא הוא‬ ‫נפשי מפגי גוה פאי מפגי‬ ‫מקומו של עולם‪ .‬וכבודו מלא בל הארץ ‪.‬‬ ‫גוה‪ .‬אמר רב שמואל בר׳ אויא משמיה‬ ‫ועוד קשה דקאמר דאפי׳ מלה״ש בכו דמשמע‬ ‫דרב מקום יש לו להקב״ה שבוכה בו‬ ‫כ״ש הקב״ה דבי׳ עסקינ׳ אמנם נראה‬ ‫ומסתרים שמו‪ .‬ומאי מפני גוה ‪ .‬אפר רב‬ ‫דכוונת׳ הוא ע׳יר הרב‬ ‫יצחק מפני גאותן של ישראל שנטל‬ ‫המורה בהרב׳ מפרקי החלק הראשון וז׳יל‬ ‫מהם ונתנה לאו״ה‪ .‬רב שטואל בר נחמני‬ ‫הנה יש מין מהתואר ׳ שלא יחוייב‬ ‫אומר מפגי נאותה של מלכות שמים‬ ‫צו מהם שנוי ורבוי בעצמותו ית׳ כשיבחן‬ ‫שגטלד‪].,‬עי׳בם׳ עבוד׳ הקדש חלק התכלי'‬ ‫בשוב ההשקפ׳ והוא הנא׳ בצרון* אל זולתו‬ ‫סג״ו עיקרים מאמר ד פכ״ג וכפ׳ הפרדס‬ ‫כי הוא יורה על ענין מה על הזולת ההוא‬ ‫קב״ה‬ ‫בחגיגה[ ‪ :‬ומי איכא בכיה קמיה‬ ‫לא עליו‪ .‬דרך משל השמש עצם פשוט כלי‬ ‫לפגי‬ ‫והא אמר רב פפא אין עצבות‬ ‫שוס הרכב׳ וכשיתיך השעו׳ ויקםי׳ המלח‬ ‫המקום שנא׳ עוז והדוד‪ .‬במקומו ‪ .‬ל״ק‬ ‫הוא מבואר היות זה לחלין> החמרים לא‬ ‫הא בבתי נואי הא בבתי ביאי‪ .‬ובבתי‬ ‫לחלופו כלל‪ .‬וכמ״ש הרב המורה פנ״כ ח״א‬ ‫‪.‬בראי ליכא עצבות‪ .‬והא כתיב ויקרא‬ ‫יותר בארוכה וכן הדבר בו ית׳ כי הוא‬ ‫ה׳ צבאות לבכי ולמספד ולקרח׳ ולחגור‬ ‫הפשוט בתכלית הפשיטות והוא הטיב האמתי‬ ‫שק‪ .‬שאני הרבן ב״ה דאפי׳ מלאה״ש‬ ‫אשר אין בו חליף ושנוי בלל • והנה איש‬ ‫בכו‪ .‬שנא׳ הן אראלים צעקו חוצה‬ ‫הטוב יקבל ממנו הטוב והאיש הרע יקבל‬ ‫הדמע‬ ‫מלאכי שלום מר יבכיון ודמוע‬ ‫ממנו הרע‪ .‬כי עצם הטוב הוא היות רשע‬ ‫‪.‬‬ ‫ה׳‬ ‫עדר‬ ‫ותרד עיני דמעה כי נשבה‬ ‫ורע לו כמו שהעצם הרע יהיה בהיפך ‪.‬‬ ‫למה‬ ‫הללו‬ ‫אטד רבי אלעזר ג׳ דמעות‬ ‫והנה הכל הוא טוב בהשקפה א״ע‪ .‬אמנם‬ ‫אחת על מקדש ראשון ואחת על טקדש‬ ‫י לחלופה זה קבל הטוב לעצמו‪ .‬וזה קבל הרע‬ ‫שגי‪ .‬ואחת על ישראל שגלו ממקומן‪.‬‬ ‫לעצמו‪ .‬אמנם הצדיק הוא ברבר שמתחזק‬ ‫ע״כ ‪:‬‬ ‫ומתקיים בו‪ .‬ולזה לא די שלא יקבלו ממנו‬ ‫הרע אבל שישמחו וישישו לפני אלהים הרי‬ ‫שהתאר הצרופיי הזם לח יחייב לו ית׳ לא‬ ‫י לטי ולא שנוי ‪ qiJw‬המקבצים ורכויים ‪ .‬וכבר המשילו חז״ל זה לארם העומר אצל העמוד‬ ‫פעם לימינו ופעם לשעאצו והעעול לא ;ז ממקומו‪ .‬והכוונה שאם נרגיש שנוי במצבינו‬ ‫אצלו ית׳ פעם אנו עומדים לימינו ככנים האסוכים אציו ופעם לשמאלו כעברים המרוחקים‬ ‫מאדוניהם אמרתי כי זה חצי שצי הוא כמ״ש המשורר פ״ה חלותי היא שנות ימין עליון‬ ‫< ^ ׳ ז ׳ האופן נתבאר שעם שבצד נתאמת שאין שים מקום‪-‬לצייר ולשער אשר צסניו יבוא‬ ‫^ ‪#‬ום עצב דאגה ובכיה בשום צד ית׳ ממרי׳ המציאות ממשרונות כאלי • וצא עוד אצא כי‬ ‫אלהמיסשים לו השממה והעונג גס הפכיהם במשלים קרוכי׳ • ••וזה כי כל טול שימשט‬ ‫• ^ ב נ מ נ ו *ת׳הטיט׳" השלמוע י וייסעו מלפניו המעשי׳ העפורתמי׳ ׳ לשלמות המקבלי׳ אותם‬ ‫ייל״צ בהמצא ‪ b ' t e‬י־ להסכמה גץ הכתות‪-‬תחתיות •שניות ושצישיות ערש״ה‪-‬והיה ניו״ם‬ ‫י&&‪1‬א אענה נאום ה׳ אענה השמים והס יעט אתוהארן‪ .‬והארץ תענה את הדגן' את התירוש‬ ‫מ ת היצהר והם יענו את יזרעאל‪ .‬הלא אז תתעצ׳ מעלתו צעיני הכל כי ברבות הטובה‬ ‫דיו‬ ‫י•‬ ‫•׳׳'‬ ‫‪,‬‬ ‫ואם‬ ‫‪,‬‬ ‫‪J‬‬ ‫‪5‬‬ ‫חגיגה‬ ‫נא‬ ‫פ״א‪ .‬ט א ט ר‬ ‫רבו אוכליה וכתבם כן ירכה השפמ היורד 'מאתו ית׳ וכן יפרון וכן נתרבתה ה ; ן _‬ ‫הרוטל‬ ‫י‬ ‫והעונג לפניו וכמו שנא׳ ישמח יי׳ במפשיו מוז ומדו׳ במקומי‪-‬‬ ‫בהפסד ההסכמי והשלום כין הכתות המחבלים ויתלש חוט החסד המשוך מציהס כשיעיד•‬ ‫הסבה המניט׳ וכ׳׳ש אס תספיק להפסיקו לגמרי‪ .‬אז וראי ישחט אילי אלי ה ת ו א י‬ ‫הצהפיים ער שיהפך אליהם ממשפיע אל לא משפיע וממטיב אל לא מטיב‪ .‬ובכחיכית ‪°\b‬‬ ‫יסעס ע*"‬ ‫יאער עליו לפעמים חנון ורחום ולפעמים קנוא וכיקם‪ -‬י א‬ ‫מבלי שיגימ שים ‪ qiJn‬ושנוי במצמותו בלל‪ .‬אבל היא מפאת העקבליס‪ .‬ואילם כאשר י ^‬ ‫החטא להתיש הכח כמ׳׳ש הנה הוא ית׳ ידמה אלינו ההפסק חחלה כי הוא המקור ה כ נ ל ׳‬ ‫י׳‬ ‫ה חוייב בטול השמחה והעונג הדבקים אל התמדת הטוב וקייומו ובאו תחתיו‬ ‫מ‬ ‫א מ נ ס‬ ‫י‬ ‫‪:‬גר‬ ‫ש ה ו א‬ ‫כ א ש‬ ‫ס ע ם‬ ‫מ‬ ‫י ג ר י ס‬ ‫‪1‬‬ ‫ש מ ח‬ ‫‪5‬‬ ‫ג‬ ‫ס‬ ‫ס ד א ג ׳‬ ‫ט נ נ ם‬ ‫ו ס ו א‬ ‫י מ ב כ ה‬ ‫ב י כ ה‬ ‫ב‬ ‫לה‬ ‫ה‬ ‫ע מ ה‬ ‫ס נ כ י‬ ‫כ י א י‬ ‫ו ה ע ‪ 5‬ב‬ ‫י‬ ‫ב א‬ ‫־ המשליס ד‬ ‫ו‬ ‫•‬ ‫יו "‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫ק יש ?‪1‬‬ ‫•‬ ‫ההבטל מן הפטולות השלמית‬ ‫להקב״הששס ביכה ומסתרי׳ שמו‪ .‬ירצו שאם על דרך האמת אין בכיה לפניו י ת ׳ ו ל א‬ ‫צער ודאגה בי הוא מספיק בעצמו ולא יחסר לו דבר שעליו יחרד או יתעצב הנה י ע ל ?‬ ‫מ‬ ‫פנים יש שוס מקי׳ גורם שיש לפניו עצב ובכיס בשו׳ צד ומסחרי׳ שעו׳ לא ש ה מ ק ן‬ ‫ה ה ע י י‬ ‫יעו‪£‬‬ ‫שיאמר זה געניז‬ ‫ו יק•‬ ‫במסתרים א ב ל ה י א מ י ד ס ה ע י ו ו ‪°‬‬ ‫בעיון הדק והוא מה שנופל שם השנוי הצרופיי הנזכר ממטיב אל לא מטיב ומעשפיכנ אל ‪*A‬‬ ‫י ינמזי*‬ ‫במסתרים‬ ‫משפיע בבחינת המקנלי׳ כמו שאמרנו‪ .‬והנה להמלמתם ביאור‬ ‫י א כ י ‪\6‬‬ ‫ו "‬ ‫יי• י‬ ‫י ? • יי‬ ‫‪:‬׳י‪°‬‬ ‫י מר בכיון‪ .‬כי מניין ירושלים וב״ה גדול הוא מאד אצל הנמצאות הכוללות ויש לן‬ ‫אמין וחזק בטנייני׳ הטליוני׳ בי ביישוכ ירושלי׳ שלמטה נתישכה ירושלי׳ שלעעלל‪-‬‬ ‫אמרו ז״ל בתמניו׳ לא אבא בירושלים שלמעלה עד שאבא בירושלים שלמטה שנאמר ן ' יי ‪1‬‬ ‫קדוש ולא אבא נמיר‪ .‬והוא מבואר כי נסיות ירושלים שלמטה בישובה וב״ה בבניינו ו ג ל ‪T‬‬ ‫בעבודת׳ ולוייס בדוכנם וישראל במממדס היו כל צטרי המערכות טל סדרן והיה ‪£ - ,‬‬ ‫י י א י ז ומחי !‬ ‫ייי‬ ‫־‬ ‫האלהי יורד מן המקור העליון ייר‬ ‫ומתקדש שאו בעולם ויתרבו בפי הכל התואריס סנסלאיס האלהייס‪ .‬ובהעלותם יסמי ו י « ‪! 2‬‬ ‫הכל בחרשים ואין שבחו של בורא עולם נזכר בפי כל בריה ורבה המזוגה ועיבי‪-‬‬ ‫שמחה ובאו יגון ואנחה ־ ולזה ה»ננין סנסלא הכתיב סקב״ה לעצמו בכי ומספד‪ .‬ףיא יי מ‬ ‫לדקדק מלומר במסתרים‪ .‬לסי ששנוי המגיע כמולס מהמניניס הנזכרים הוא נסתר' ו«י ‪v‬‬ ‫יי‪%‬‬ ‫י‬ ‫כמשחז׳ל כ"( שאין ב״ה קיים אין הכסא שלם ולא השם שלם ואמרו כ״ז‬ ‫שכינה בגלות כביכול שנא׳ עמו אנכי בצרה ‪ .‬ולזה אמה שאפילו מלאכי שלום מר ‪ v‬י‬ ‫‪a1‬‬ ‫צו שהם אמצעיים להמשיך הטוב ממנו ית׳ אל אשרתחתיהה בכו ג״כ כי גם את‬ ‫ההוא לי( יקבלוהו מאת האלהיס ולא ישפיעוהו מל זולתם ‪ .‬והוא מה שביארו דכי צוי**‬ ‫בר נחמני' באומרו מפני גאותן שלמלטת שמיס• שכביכול במלכות שעים עצמה היתה הנזי!*‬ ‫ראוי לגטת עלים וסוא קרוב סמנין יותר ממי שאמר מפני באותן של ישראל שניטלה «‬ ‫מהם‬ ‫‪,‬‬ ‫ובו׳ עם שהענינים קרובים‪ .‬ורבי אליעזר השלים ביאור סענין ״‬ ‫ראשוןי ם וט׳ כי העקדש ראשון בכאן הוא על דרו שאמר הכתוכ כקא ד‬ ‫אחת סל מקדש‬ ‫מ‬ ‫• ימיזדצז ‪2 2‬‬ ‫י'‬ ‫י• ש י ה אש ס י‬ ‫*‬ ‫?‬ ‫מדאשין‬ ‫מרום‬ ‫נמ‬ ‫ישיאל ע ע‬ ‫‪1‬‬ ‫מ א ב י ה שלמטה ש מ ס י‬ ‫)מי׳ בס׳ הרואה בסופו במכין ב׳ ל ע ע * ^‬ ‫וראוי‪,‬להוריד רמפות מל שלשתן מכיל ‪:‬‬ ‫״‬ ‫ה מ ע נ ג ו ת‬ ‫א‬ ‫ת‬ ‫כ י י נ ח ס‬ ‫מ ‪ 5‬מ ה‬ ‫ב מ ה‬ ‫מ‬ ‫ש א מ ר ו‬ ‫י ס‬ ‫מ‬ ‫?‬ ‫ס‬ ‫נ ס ת ר‬ ‫כ ל י מ ר‬ ‫כ י נ ת‬ ‫ש ה י א‬ ‫‪5 5‬‬ ‫ת י א ר ש ם‬ ‫ה י‬ ‫‪0 ,‬‬ ‫ע ל י י‬ ‫ש ה‬ ‫מ ש נ י‬ ‫מ א מ‬ ‫ח ו ר ב‬ ‫ש א נ י‬ ‫ש מ‬ ‫ה‬ ‫‪3‬‬ ‫מל‬ ‫ד א פ י ל‬ ‫ק‬ ‫ר‬ ‫ש‬ ‫כ‬ ‫‪5‬‬ ‫כ‬ ‫כ י ם‬ ‫ה צ נ י ר י ת‬ ‫כ ל ם‬ ‫י י מ < ‪ :‬א‬ ‫א ת‬ ‫מ‬ ‫‪55‬‬ ‫כ ל‬ ‫ש‬ ‫ש ר א ל‬ ‫‪, 5‬‬ ‫‪5‬‬ ‫ס‬ ‫‪ 3‬מ‬ ‫ז‬ ‫‪8‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ס ו א‬ ‫‪TO‬‬ ‫ש‬ ‫מ‬ ‫ו י יו‬ ‫מ ט‬ ‫)מג״ב( גדיד אמונם כתב שער א׳ «ל‬ ‫בראשי( הגביל ממידת שארן באמצע‬ ‫לטבעה הפשיס שהיא הצורם משמית אורך‬ ‫רמג סומק אשר קראם ממורים‪ .‬ואצו טבפס‬ ‫ל‬ ‫^ י‬ ‫ח‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪w‬‬ ‫י ד‬ ‫‪w‬‬ ‫‪x‬‬ ‫פ‬ ‫ו ם מ י ‪0‬‬ ‫‪m‬‬ ‫ם נ ם‬ ‫‪m‬‬ ‫‪r‬‬ ‫‪x‬‬ ‫ס ׳‬ ‫ו מ ח י ג‬ ‫‪0‬‬ ‫י ד י י‬ ‫ש‬ ‫י י י י ש‬ ‫ש נ י ה ס‬ ‫ג ת ח י י ‪3‬‬ ‫ג‬ ‫ד מ ס ן ת‬ ‫ס ל ל ן‬ ‫ש ג מ ע ג ס‬ ‫ג ל ו ת‬ ‫מ‬ ‫)מאמר גב( טונה למאמר איי להם)בדי‪,‬‬ ‫שרואות ואינן יויעות ס ‪ ,‬י ת‬ ‫״י'‬ ‫‪,‬‬ ‫רגץופי אוהד אוי‪ ,‬להס ל ע ד ‪. ,‬‬ ‫ית‬ ‫*רואות ואינם יודעות‬ ‫ייאות‬ ‫חגיגה ס ר ק‬ ‫אין דור^וץ‬ ‫טא&ר‬ ‫נב‬ ‫סא‬ ‫שהוא האויר והאויר ברוח שהוא יסוד האש אשר היא אויר מתלהב והאש בתנועה‬ ‫•שמיימית אשר היא הסערה למהירות תנועתה ויתנועעו להשכלתם מהסבה הראשונה‬ ‫וחכמים הגבילו ישיבתה למול מערכת כאוםרם על י״ב והם המזלות אשר נתנו להנטיי׳‬ ‫להיות׳ כאמצננ־ וי״א הגביל עמידת׳ כי מקרה קרה לה‪ .‬וז״א על ז׳ עמודי׳ והם ז׳ טכני‬ ‫לכת המוכרחות כתנועות היומית והיא דומ׳‬ ‫רואות‪ .‬עומדות ואיגן יודעות על מה הן‬ ‫אל התנועי המקרית ור׳ אלעזר בן שמיע‬ ‫עומדות‪ .‬האיץ על מה היא עומדת על‬ ‫הגביל זה מהרצו׳׳ן וזה אומרו וצדק יסיר‬ ‫העמודים שנ׳ ועמודיה יתםלצון‪ .‬ועמודים‬ ‫עולם‪ .‬ולא זכרו בה סבה בשירית ‪ .‬למה‬ ‫על המים שג׳ לרוקע הארץ על המים‪.‬‬ ‫שהיא גשם עה בבלי בחירה‪ .‬ואכרה׳ אבינו‬ ‫יעמדו‬ ‫ומים על ההרים שנא׳ על ההרים‬ ‫ע״ה בעת ששלח אליעזר לקחת אשה לבנו‬ ‫אים‪ .‬וההרים על רוח שנא׳ יוצ־ הרים‬ ‫אמר ה׳ אלהי השמי׳ ואלהי הארז כלומר‬ ‫ובורא חמ ‪ .‬ודרוח בסערה שנאי רוח‬ ‫שהוא למעלה מהעערכ׳ ולמעלה מהשב׳ אם‬ ‫הערה עושה דברו‪ .‬וסערה תלויה בזרועו‬ ‫היותו למעלה מהמערכ׳ ואין לעערכ׳ זולת‬ ‫של הקביה שנא׳ ומתחת זרועות עולם ‪.‬‬ ‫רצונו אמר ה׳ אלהי השמי׳ ‪ .‬ואם היותו‬ ‫וחכמים אומרים על י״ב עמודים היא‬ ‫למעלה מן הטבע כי השבע לא יסמל אלא‬ ‫עומדת שנ׳ יצב גבולות עמים למסמר בני‬ ‫ברצונו אמר ואלמי הארן ואז שאל העבד‬ ‫ישראל וי״א על ז׳ עמודים שנא׳ חצבה‬ ‫על הסבה היחיריית אילי לא תאבה וגו׳ וכי‬ ‫עמודיה שבעה ‪ .‬רבי אלעזר בן ש שוע‬ ‫אולי הסבה הבחיריית אשר היא סבה פועלת‬ ‫אומר על עמוד א׳ עומדת וצדיק שטו‬ ‫לא תסכי׳ בזה אז ענהו כי ישמור עזה‬ ‫שנא׳ וצדיק יסוד עולם ‪:‬‬ ‫השבת בנו שמה‪ .‬וכי ה׳ אלהי השמי׳ אשר‬ ‫הוא כסי האמת מתנועמי׳ בבחיר׳ והסכמי‬ ‫מסודרת‪ .‬והגס ית׳ יניעם ורצונו עומר עליה׳ מש״כ בבחיר׳ האנושית וכי הוא ישלח מלאכו‬ ‫)׳י( )חסר מה(‬ ‫וגו׳ והיא השגחתו‪:‬‬ ‫]חרושין[ אפר הכותב לצ עוד כוונה בזה המאמר אוי להם לבריות כו׳ רצו בו שרואות‬ ‫המיל׳ כמנהגו נוהג השמש והירח מסיבין העול׳ והכוכבי׳ וד׳ היסודות‬ ‫ומזלות שהם כילם משרתי׳ לזה העול׳ השפל וחושבי׳ שהעול׳ קדמון כי כך נוהגי׳ מימי‬ ‫קדם ואינם רואי׳ שלצורך ב״א הם נבראי׳ כרי לעשו׳ רצון קונם היינו שיאירו לעול׳ יוכלו‬ ‫לעביר הש״י בלמוד התור׳ ושמירת המצות ועיקר׳ תלויין במאורות עליונות כמש״ה והיו‬ ‫לאותות ולמועדי׳ ולימי׳ ושנים ‪ .‬ונתיב והיו למאורות ברקיע השמי׳ להאיר על האדן ‪.‬‬ ‫או ירצה רואות ואינן יודעות מת רואות‪ .‬ר״ל שרואות בעניני הויות העול׳ הגשמי ומשתמשי׳‬ ‫מן המאורות העליוני׳ שלא לצורך מצוה כי לא לזה נבראו כ״א להאיר ללומדי התורה ושומרי‬ ‫מצות יה לזה אמר ג״כ מועדות ואינן יודעות על מה הן מומרות רצו בו כי שבורים שהעול©‬ ‫מומר על הממון המקים האדם על רגליו וזהו כל היקום אשר כרגליה׳ וכו׳ ואמרו סכמי‬ ‫העחקר הכשן> נשפע מן הלבנה והזהב מן החמה ‪ .‬וז״ש אוי לבריית שהם יתט המעלות‬ ‫וסכחזת לעליוטת יחסו לכוכבי׳ ולמזלות כל המאורעות או לד יסודות או לז׳ טכבי לכת‬ ‫אי למזלות‪ .‬כי קול ס׳ בכח קול ה׳ בהדר ומענו ית׳ ויתעלה באי כל העניני׳ שנא׳ לי םנס^‬ ‫ולי הזהב אמר ה ׳ ‪ .‬לזה הזכיר האר! על מה היא עומדת רמז ליסוד המפר ‪ .‬ומיס ע‪3‬‬ ‫ההרי׳ רמז ניסור העיס‪ .‬והדם על הרוח רמז ליסוד הרוח‪ .‬וסרוח בסערה וסערה תלויה‬ ‫בזרועו של הקב״ס רמז ליסוד האש שהשערה ב* מן גלגל האש‪ .‬ורמז שהכל תלוי בזרו!‬ ‫ו מ ט ר ת האל ית׳ ורמז אל האדם שהוא מורכב מן ד׳ ישירות ואינו רואה ואינו מבין שהוא‬ ‫תולה בזרועו של מקום והוא בחימר ביד היוצר שהוא הגבילו מן הר׳ יסודות העליונות ‪.‬‬ ‫והוא נחשב ככלי חרש נשבר לזהאמרעתמת זרועות עולם רמז שצריך להשפיל ער שאוצ‬ ‫תחתית כתכלית השסלות ועל זם קיים העולם כמכין שכתוב וענרם ירשו ארן‪ .‬ונאמר וםארן‬ ‫לעולם עומדת ‪ .‬ויי׳א עלי״כ עמודים רמז לי״ב פזלות כמשפר כני ישראל שהיו י״כ שבטים‬ ‫ו״צ בזטת ייב שבטים קיים מנול׳ וסובבין העזלום מביב תביב פעמים צררו׳ פעמים‬ ‫צצסון‬ ‫מיין‬ ‫ח ג י ג ה פ ר ק א י ן דו!‬ ‫_‪At J«M‬‬ ‫לצפון כפי הזמן לקין ‪ (pirn‬לא ישבותו‪ .‬לזה אמר אוי וט׳ שרואות ואינן יודעות מה ר ו א ן‬ ‫כי חושבי׳ שהעולם מתנהג כפי הממרכה ואינו כן ישראל אינם תחת המזלות כאמר<ש א ״‬ ‫ה נ ל‬ ‫שבתי או כח מאדים ודומיהן משה לי כל הרמה או נולדתי בזה הכככ ר ז‬ ‫י ת ב‬ ‫מ ל ‪5‬‬ ‫י ש ל ן י מ ר י‬ ‫‪,‬‬ ‫א‬ ‫י ש‬ ‫ניי‬ ‫ד‬ ‫ח‬ ‫ו ס ו א‬ ‫ש ה ע ו ל ס‬ ‫ה פ מ י ד‬ ‫ע ל י י‬ ‫ע ו מ ר‬ ‫ר מ ז‬ ‫א‬ ‫מ‬ ‫ת‬ ‫הש«‬ ‫ל ת ו ר ה ה ו א‬ ‫הכנמז?‬ ‫י?‬ ‫'‬ ‫ו‪ •1‬י‬ ‫של שיש טהור והצדיק המקיימה הוא יסור המולס‪ .‬כי אפילו שנגזרה גזירה של ס ו ר ע ט •‬ ‫ג‪*1‬‬ ‫מה על המולס מכל אצו העליוני׳ הצדיק מבטלה וזהו שאמרה במ״ק מושל באדם אני ומי‬ ‫בי הצדיק שאני גוזר גזרה והוא מכטלה וזהו אומר מל עמוד אחד מומרת וצדק שמו‪- .‬״?‬ ‫‪J‬‬ ‫מ״ש הצדיק לבד עומד העולם שהוא בא מן יסוד התורה ומצותיה המשרד המערכת‪.,‬‬ ‫י‬ ‫שדרשו ז״ל בכתובות דרש בר קפרא גדולים צדיקים יותר מממשה ממיס וארץ וכי׳ רצ‪,‬‬ ‫' יי יז ג ד ?‬ ‫‪1‬‬ ‫המדרש שאס נגזר מן השמים וכל צבאם וסאה יכל‬ ‫מלך ‪V.t‬‬ ‫‪,‬בחי שיורע לרצות הש״י ורצון יראיו יעשה‪ .‬לקפח ולנצח העליוני׳ והתחתוני׳ ישתבח‬ ‫מ‬ ‫‪5‬‬ ‫ה‬ ‫צ נ א ה‬ ‫ע נ י י‬ ‫ב ע ו ל‬ ‫פ ו ר ע נ ו ת‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫‪5‬‬ ‫ש‬ ‫ס‬ ‫ג‬ ‫ט‬ ‫ר‬ ‫ח ס ר ו‬ ‫י ע ו‬ ‫ע ל י ט‬ ‫ב ז ה‬ ‫ו ס ו ד‬ ‫ה‬ ‫מ‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫מ‬ ‫כ י ר ת‬ ‫ל ח כ פ י‬ ‫ס‬ ‫א‬ ‫מ‬ ‫ח‬ ‫ב י ר י נ ו‬ ‫ו א י‬ ‫לסו‪r-‬‬ ‫'‬ ‫* ‪1‬‬ ‫י‬ ‫אותו ויש לחפות עליו ולכסות משוס כבוד אלהיס הסתר דבר ‪ :‬ובספר הבהיר תמצא מ מ י‬ ‫אחר יש מן הארץ עד לרקיע וצדיק שמו• על שם הצדיק וכשישראל צדיקי׳ מתגכר יא‪1\ 0‬‬ ‫משחלש‬ ‫•‬ ‫יהיא ש ו ב ל כ ל העיל׳ כרכתיבוצדי‬ ‫י ס ו ר עולס‬ ‫ק‬ ‫•‬ ‫ל פ י כ‬ ‫ו‬ ‫א סא י‬ ‫ז‬ ‫בעול‬ ‫'‬ ‫א ל א צרי‬ ‫ק‬ ‫ח ר‬ ‫מממיד המול׳‪ .‬מהרק״נטי‪ ) :‬״ ( )חסר םו(‬ ‫)מאמר נ״ג( בססו־ ) י ( גור ווריד‪ .‬פ׳ ואתתנן כתכ טעם לקומת ארס מאה אמס ומן‬ ‫למערב ומן סארץ לרקימ וכי׳ וז״ל מפני שהאדם ר•??‬ ‫‪ 7‬כת‬ ‫׳‬ ‫'‬ ‫צורת האדם התמתוני׳ ער ה ר ק‬ ‫לבני אדם• אס כן םתסתוני׳ כלם כמו שהם האדם סוא צורתן שאס לא הי׳ הארה ק!]‬ ‫התחת ני׳ בריאס חסירה שתם בעלי חומר‬ ‫)מאמר נ״ג( בונה למאמר על ארם ‪p‬‬ ‫בלבד יאין בהם שלימות בלל ומה שנברא‬ ‫י‬ ‫והעמידו מל ק׳ אמה ‪:‬‬ ‫האדם בתחתוניי הוא השלמת התחתוני׳ ‪.‬‬ ‫ונמצא שסאדם השלמת כל הנמצאי׳ התחתוני׳‬ ‫רגיאלעזר אדם ה ר א * ״‬ ‫אמר‬ ‫שהוא לבד בריאה שלימה והוא משלים כל‬ ‫הארץ עד לרקיע היד׳ ‪*\9‬‬ ‫סתחשוני׳ ער שאתה שואל מל הים שהוא‬ ‫היום א ע ר ברא אלהיט אדם על ד * ג ע‬ ‫בקצה העולם מה הוא השלעת צורתו‪ .‬תשיב‬ ‫וביק עסרמ הגיח הקניה ידו עליו ׳ ‪ 1‬י ץ‬ ‫נו שהאדם הוא העשציס צורתו ואת עציאוש‬ ‫התחתוני׳ »רי האדם צורת הכל‪ .‬נעצא‬ ‫אחיי ו ‪ 3‬ד‬ ‫׳ *‬ ‫ותעמידי ^ ?׳‬ ‫גרתני ות»ת עלי בפך‪ .‬אסר רג ידוד‬ ‫שהאדם קורה שחטא הי׳ מתפש׳ בכל‬ ‫אחר ישסט׳ נטס‬ ‫»‬ ‫י‬ ‫‪ 1‬י׳עילש‬ ‫ז‬ ‫שהאדם הוא הכל• אמנם י‬ ‫ילין‬ ‫•בל‬ ‫ביקר‬ ‫אחר החמר‪ .‬וכמישה אדם‬ ‫סופו היא‪ .‬מג׳ למקזנה העמים ועף ‪ £ 1‬י‬ ‫נמשל כבהמות נרמה ר׳׳ל אחר שנמס בעצמו‬ ‫ממיטים וביק *ופרח הגיח הקביה ‪* 7‬‬ ‫אל החמרי שהוא הבהמי׳ אס כן איך יהיה‬ ‫עליו וסיעפו שגא׳ אחור וקרס כי‪"* /‬י‬ ‫היא צורה של כל הנמצאי׳ והרי הוא בהמי‬ ‫]וכן איתא כחלק[‬ ‫אוגרי שנס׳ אחריו‪ .‬ולכך מאז לא נחשב מור‬ ‫‪.‬‬ ‫שהוא ראוי להיות צורת כל הנמצאי׳ ומיעטו‪ .‬וקאמר שם וכיון שסרח הניח ידן‬ ‫ומימשו והעמידו מל מאה &מה• וכן איתא בס׳ סלק‪ .‬ודרשו ערכתי׳ ותשת עלי כסך ‪ ,‬״ י‬ ‫מדריגות סנמצאי׳ שכמו שממצאי׳‬ ‫בגימטריא מאס‪ .‬ופי׳ כי מדריגות המספר ע ד מדריגות‬ ‫מדריגות הפשיטי׳ וסם ארבע יסודות שהם פשוטים‪ .‬ואח״כ מרריגות מורכבי׳‪.‬‬ ‫יאא׳׳י•‬ ‫^ כי אאת« ר‪1‬‬ ‫'־‬ ‫'‬ ‫'‬ ‫*‬ ‫• י* ""•‬ ‫י׳‬ ‫הוא‬ ‫ה ע‬ ‫ש ז י א‬ ‫יע‬ ‫כ ר כ ת י ב‬ ‫ל ע ל י י נ י‬ ‫ה ש מ י ם‬ ‫ש מ י ס‬ ‫ל י י‬ ‫י ה א ר‬ ‫־ ‪C J‬‬ ‫מ‬ ‫‪tJ3‬‬ ‫ו ש‬ ‫א ט ד‬ ‫א‬ ‫כ‬ ‫ט‬ ‫א‬ ‫ד‬ ‫פ‬ ‫‪1‬‬ ‫ה ר א ע י‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫נ א ‪/‬‬ ‫‪D‬‬ ‫‪D‬‬ ‫‪:‬‬ ‫מ‬ ‫מ ד ר י ג‬ ‫ס ן מ מ י ם‬ ‫‪1‬‬ ‫מ‬ ‫ר‬ ‫ד‬ ‫ג‬ ‫ה ‪ 5‬ע‬ ‫י‬ ‫ה ח י י ס‬ ‫י א מ‬ ‫כ‬ ‫מ ר ד ג ׳‬ ‫ב ״ ס‬ ‫ה מ ד ב ר י‬ ‫י י י י ע‬ ‫כ י‬ ‫הוא יסור המספר‪ .‬אבל איט מספר בעצמו• והרי הוא כמו ד׳ יסורות שהם פשוטי׳ והם‬ ‫יסודות הנברא ׳• ואח״כ מספר הפרטיי׳ דהיינו מד תשמ׳‪ .‬והוא כנגד המורכב• שהרי ‪to‬‬ ‫מספר הוא מורכב מאחרי׳ שהוא יסוד מספר‪ .‬ואחר כך מספר עשרה כנגד מדריגת‬ ‫הצמחי׳• ואחר כך מספר המאה שהוא נגד ב׳׳ח‪ .‬ואחר כך מדריגת מספר אלף כנגר האדם‬ ‫שהוא סי מדבר• ולא תמצא בכתוכ מספר יותר כי מספר רבבה אע״ג שייכל לספר כמו‬ ‫שאמר הכתוב שש מאות אלף וגו׳ לא אמר ששים רבוא אבל מס‪•:‬ר אלף בכל מקום שבא‬ ‫לכלל מספר אלף מונה אותו ולא יאמר שלשים מאה רק שלש אלף‪ .‬ולכך רבבה אינו משפר‬ ‫כמו שאר מספר־ ואם הוא משפר כנגד מדריגת המלאכי׳ שהם עיר מדריגה אחרת על סאדם‬ ‫ואמרו במאמר זה כיון ששרח העמידו על מאה שהרי נאמר עליו נמשל ככהמות נדמו לפי‬ ‫שהמא׳ כנגד מדריגת הבהמה‪ .‬ולפי פירוש זה יהי׳ לחשרון האדם אותה המעט׳‪ .‬וכתב‬ ‫החכם הגאון בעל הסר ניר אריה שאין פירוש זה נכון בעיניו• וכתב רעתו כזה הענין‪ .‬וז״ל‬ ‫אבל עיקר פירוש מאמר זה כן הוא דע כי האדם כאשר נברא ראוי שיהי־ נברא בעניןזה‬ ‫שיסי׳ מסוף העוצם ועד סופו ומן הארן ועד הרקיע‪ .‬לפי שהאדם נתנה לו האדן בתחתוני׳‬ ‫שנאמר השמים שמים ליי׳ והארץ נתן לבני אדם‪ .‬והאדם הזה בראו מן התחשוני׳ בלבד‬ ‫בצלם אצהיס שנאמר כי בצלם אלהים עשה את האדם‪ .‬וכיון שנברא בצלם אלהים הוא טצל כצ‬ ‫מוצמו כתחתוני׳ כמו שהש״י הוא סכל ואין זולתו‪ .‬אם כן נקרא הכל עולמו עד לרקיע שנאמר‬ ‫השמים שמיס ליי׳ כו׳‪ .‬ועוד כיון שנברא האדם בתחתוני׳ בצלם אלהיס אי אפשר שלא יהי׳‬ ‫לצורתו אשר הוא צלם אלהים כוללת בתחתוני׳‪ .‬ולכך אמרו שנברא מן הארץ עד הרקיע‬ ‫וממזרח ער ממרב‪ .‬וזה הצלם שאמרנו אינו צלם אלהי לגמרי כמי העציוני׳ שהרי יש לו שם‬ ‫אדם עציו• ולפי מנין אלהי שיש ט יאמר עליו שהוא הכל כמו שיש לש״י בעליוני׳‪ .‬והאדם‬ ‫שנברא בצלם אלהי׳ בתחתוני׳ יאמר עליו שהוא בעולם התחתון הכל ואיט חלק וזהו עיקר‬ ‫צורת סארם‪ .‬אמנם כיון שסרח וחטא ונטה אל החמר שהוא היצ״הר כי אץ בדבר שהוא‬ ‫אלהי והחטא הוא הגוף ולכך מיעטו והממירו מל מאה אמה• ר״ל אע׳׳ס שמיעט ממנו הצלם‬ ‫האצהי שראוי צו לא הי׳ בטל לגמרי רק שמיעט אותו‪ .‬אבל מ״מ נשאר לו ענין אלהי מה‬ ‫וצא בטל ממנו סבל וכל‪ .‬רק קורם שחטא הי׳ בו צלם אלהי בענין זה שהי׳ מן ה א ת עד‬ ‫הרקיע ומן המזרח לממרב שזה יורה שיש לו צלם אלהים בתחתוני׳ כשלימות אבל אחר‬ ‫שחטא לא הי׳ לו לגמרי ולפיכך אמר שהעעידו על ק׳ אמה‪ .‬ורצו ט כי מאה אמה יש צו‬ ‫סגלה שאין בכל המספרי׳‪ .‬וזה הוא כי מאה הוא סכום משפר שהוא מאה ולא תעצא ט‬ ‫מלק כלל וזהו כי כאשר תרכע את המספר הזה מד שסוא שלם כי מספר המרובע הוא שלם‬ ‫שהרי ארכו כרחבו‪ .‬ואם אינו מרובע אינו שלם שהרי חסר מן הרוחב אומן האורך‪ .‬וכאשר‬ ‫הרבע אותו להשלימו הרי צלעותיו עשרה שלימות והוא סכום מספר‪ .‬אבל כאשרתרכע משפר‬ ‫משרה אין צלעותיו שלימות רק אמות שבורות‪ .‬וכן אלף אין צלמותיו שלימות רק אמות שביתת‬ ‫לכן מספר מאה הוא מתראה אל הכל שהי׳ קודם ממזרש מד המערב שהוא הכל ואינו חלת‬ ‫כאשר ראוי לצלם אלהים כי החלק הוא לרכר גשמי ולכך הי׳ קודם שהסא ממזרח עד מערב‬ ‫*מן ה א ח מד הרקיע שהוא הי׳ הכל‪ .‬וכאשר מעטו הי׳ נשאר ט מנין אלהי מה ולא הוסר‬ ‫׳מכל וכל‪ .‬ולכך העמידו מל מספר שלם שלא תמצא כו חלק‪ .‬וכל שאר מספרי׳ יש להם‬ ‫הצק‪ .‬ועוד האדר יעויין שם ואחר כך כתב וכמו שנחשב קומתו קורם מסוף העולם ומד‬ ‫סופו בשביצ צלם אצהי שבו כך יחשב אחר קומתו מאה בשביצ שיש בו צלם אלםים מה‪ .‬עוז‬ ‫האריך ואט קצרתי מיש‪:‬‬ ‫זרע״מ כתב ט האדם קודם שחטא היה משיג כצ טבע וענייני המציאות והשתלשלותו‬ ‫והתקשרו זה כזה כל העולמות‪ .‬ואחר שנטה אחר תאות הגשמית הפסיד קצת סכמתו‬ ‫משאר לו קצת יוכל להשיג בתחתוני׳ לבד לכך נסר׳ ונגר׳ מג״ע זו היא ההמעע׳ והשפל׳‬ ‫בהשגותיו ועיוניו עכ״צ‪:‬‬ ‫זבםדרע בשעה שברא הקכיה את אדם הראשון נעצו והחזירו על כל איצני ג״ע ואמר לו‬ ‫ראה מעשי כמה נאים ומשובמי׳ וכצ אשר בראתי בשבילך בראתי תן דעתך שצ*‬ ‫תקצקצ‬ ‫‪,‬‬ ‫חנינה‬ ‫‪6‬דק‬ ‫‪ythn‬‬ ‫אץ‬ ‫םאנור נד‬ ‫שקלקל ותחרינ את עולמי• שאס קלקלת אין מי שיתקן אחריך‪ .‬ולא עור אלא שאתה‬ ‫מיתה לאותו צדיק משה עבדי עים‪ .‬משל צמה הדבר דומה לאשה מוכר׳ שהיתה תבישי*‬ ‫בבית האסורים ילדה שם וגדלה שס ומתה שם לימים עבר הפלך על חתח האשורי׳ כ ש ה כ ו ל‬ ‫מובר סתמיל אוחו סבן לצמוק אל המלך כאן נולדתי כאן גדלתי באיזה חטא א ט כד‪11‬י‬ ‫ה‬ ‫כ ת י בכ א‬ ‫‪ P P‬ימיר ל » י ‪1‬‬ ‫ו ו אי‬ ‫באן איני יורכב‪ -‬א ‪ ^ M‬א מ ר כ ר‬ ‫יי*‬ ‫וכוי ע״כ ‪:‬‬ ‫אנוגמ עיר שב‪6‬ר החכם מה״ר םשמ גלאגמי מצפת וז״ל ניל ענייני סאיל ״ ע ה ס ) ‪, . -‬‬ ‫לנשמות העתידי׳ להכראות של צריק־ס והן העין לאילני ניע כי הס נקיא ׳ כנויעי‬ ‫מטמ ה׳ להתפאר‪ .‬והחזירו על כל אחד מהם שלא יגרום עליהם מיתה ומכללם א י ן ‪V‬‬ ‫כל כך פחד כביכול כי אס עעשה הצדיק שהוא לכדו שקול כנגר כל ישראל שאר‬ ‫נטי*‬ ‫כדחמרן‪:‬‬ ‫א י נמי הם אילני ג״ע מעש וללמוד לנו כי השקאת אילני ג׳׳ע וסצמחתס הס מצד בנע«י‬ ‫ואד ימלה מן הארץ והשקה‪ .‬ואם מ״וש אין אנו מתקנין עעשינו עתביישיס ואיי \י‬ ‫לאותה בושה ואוי לאותה כלימה למי שמבייש גז המלך• ויש בזה סוד ואין ראוי ל לן‪* -‬׳«‬ ‫מן הסה לאזן ואם ידעת עד סיכן מגיע פגם ועלטן החוטא חרע פי׳ מאמר זה ומ<‪, -‬‬ ‫‪°‬‬ ‫יי‬ ‫בנשמתו של עשה יאלתתן את פיך למנרא את בשרך כתי׳»כ״ל‪:‬‬ ‫ובכ״ר ס״א רבי יהישמ בר נחמי׳ ורבי יסור׳ בר סימון בשם ד אלטזר אמר מלא‬ ‫סמולס נראו מן המזרח לממרב מנין שנאמר אחור וקדם צרתני• מצפון לדי ׳ ־‬ ‫מנין שנאמר וצמקצה השמים ומד קצה סשמים‪ .‬ומנין א^ לחללו ש״מ שנאמר ותש«‬ ‫י עלי‬ ‫בסכה ובו׳ ‪:‬‬ ‫ט ו ב הכונה מס״ר אלישע גאליקו בפי׳ קכלת וז״ל ולהוראה זו שסוא עיקר הבריא״‬ ‫תלויים בל העולמות ברא אותו השם ית׳ דוגמת כל העולמות בגופו ועצמותו ״ י‬ ‫וכמו שאמרו בספר חזהר פרשת שצח לך ותורף דבריהם שהתקין הקבימ את האדם‬ ‫‪ qu‬אחד והתקין אברי הגיף סביבות סצב והלכ סונס כאמצע וכל סאיברי׳ ניזונים ל‪1!.£‬‬ ‫ג ו ר‬ ‫מ ר‬ ‫ה‬ ‫ל י‬ ‫ם‬ ‫ס י ה‬ ‫ו כ ת י ב‬ ‫‪1y,‬‬ ‫מ‬ ‫נוח ג‬ ‫‪,‬‬ ‫‪p‬‬ ‫ג‬ ‫ג‬ ‫‪5‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ס‬ ‫‪5 1‬‬ ‫הבית‪ .‬והר הבית ל»זחם‪ .‬והמזרות ללשכת הגזית• ולשכח סגזית לאולם• והא״וליםילע^‬ ‫המזבח להיכל‪ .‬וההיכל לדביר‪ .‬והדביר לבית קדשי הקדשי׳ אשר הוא לכ כל העו‪*5‬‬ ‫מ ש ס‬ ‫נ ת י נ י ס‬ ‫י ג‬ ‫ח ל ק י‬ ‫מ ק י מ ו ת‬ ‫ה י י ש י ב‬ ‫ש‬ ‫ז‬ ‫ם‬ ‫א נ י י‬ ‫ג י‬ ‫ה ע ו ל ס‬ ‫ו ס‬ ‫‪ :‬ב‬ ‫מ מ ו ח‬ ‫א דרי‪5‬נ‬ ‫• ׳ "יי‬ ‫^‬ ‫י‬ ‫והוא בית המקדש שעליון• ושם מבאר כל העולמות םעליוני׳ שסם על דמיון זה עמוד יי*‬ ‫י‬ ‫טנילכונתסזהר‪:‬‬ ‫י‬ ‫ע‬ ‫ג‬ ‫י‬ ‫)מאמר נ׳׳ד( )י( גטראוא אלהים בסב בחלק ס״ת סיא פירוש סתרי תורה ר׳׳ל‬ ‫בראשית ומעשם מרכבה‪ .‬והתנו ש‪6‬ין מוסריז אות‪ 0‬י ?‬ ‫אס לטי שיתאברו בו אלו סזברי׳‪ .‬וכבר פירשם לםלן בגמרא‪ .‬שיר חסשיס הטנס ט כ ס י‬ ‫אחת הלשונות שצריך שיהי' בן חמשיס שנה• וטעם זם כי הוא בדוגס׳ עליונה בזה הזמן‬ ‫^‬ ‫הוא למסור לו סוד מעש׳ בראשית שנו‬ ‫)מאפר נ״ר( אין מוסרים סוד סתרי ‪w - n‬‬ ‫ככללי׳ »משים ש ע ד בי״נה‪ .‬וצריך לשמור‬ ‫אלא למי שיש ט ם׳ דברים ‪:‬‬ ‫היחס בדברי׳ סעליוני׳‪ .‬ונ״שוא פנים שיסי״‬ ‫במל ממשים גדולי׳ בקיום סמצות בפומל‬ ‫אש* ר אמי אין מוסרק סתרי‬ ‫לשמן בכוונם הרצויה עד שמשאין סניה‬ ‫‪2,‬‬ ‫אלא למי שיש בו‬ ‫׳לדורו בעבורו למסלה כגון רני מנינא בן‬ ‫דברים שר אסשיס‪ .‬תשוא םגיס‪ .‬י ו ‪ -‬ב *‬ ‫דוסם מ׳׳ם שהים שלם מאד בעטרמ וביסוד‬ ‫ואנס אושי• ‪ .‬ונבון לאש נף ‪- T£y‬‬ ‫‪$‬ד ‪5‬סי׳ אהוב למעלה כי ‪ p‬כתוב אני‬ ‫מ‬ ‫ע‬ ‫ש‬ ‫חש‬ ‫‪1‬‬ ‫אוהבי אהב והוא המיחד האמתי‪ .‬יוע״ן אמרו בו זה שיורע לעבר שנים ולקבוע חלשי©‬ ‫ושעם זה לסי שיש ב*נים אלה למיון ויחס סם ממשה בראשית ומעשה מרכבה‪ .‬הכ״ם זה‬ ‫המחכים את רבותיי וידוע בגדרו שהוא חכם בתורה ובעל פלפול וסכרא על שמחכים את‬ ‫רבותיו בשני פנים• האחד שמתיך משאו ומתנו ממהם יתנו צב להתבונן ולעיין‪ .‬והשני‬ ‫שיחדש להם מסברתו הלכות ודינין‪ .‬והוא הנרצה‪ .‬ותכם חר״שים אומן גדול כזה עד שנעשים‬ ‫לפניו המכמי׳ כחרשי׳ בשעה שפותח פיו בדברי תורה• והכוונ׳ בשני דרטם שכתבנו ‪.‬‬ ‫ונ״בון זה שמבין דבר מתוך דבר והוא שמכין מרמתו מה שהתנו שמוסרין לו סתרי המרכב׳‬ ‫בראשי פרקים והוא יבין מרמתו סוד הרברי׳ ופירושן ולא יצטרך לשאול בי יבין דבר לאשורו‪.‬‬ ‫נבון לח״ש כלומר לזה שממולא במדות הללו ראוי למסור הדברי׳ שנתנו בלחש ובסוד והם‬ ‫התרי תור׳‪ .‬הנה אלה המלות נפלאות בשלשה והן חכמה ובינה ומעשה‪ .‬והוא השלמות‬ ‫בן־וגמא עליונה‪ .‬עכ״ל עבולת הקורש בחלק סתרי תורה פרק א י•‬ ‫‪,‬‬ ‫)מאמר נ״ה( ) י ( רש״י פירש פרדס עלו לרקיע ע׳׳י שם‪ .‬שיש טהור‪ .‬מ&היק כמים‬ ‫צלולים‪ .‬אל תאמרו מיס מים יש כאן איך נלך ע׳׳כ‪:‬‬ ‫גערוך פי׳ ברייתא זו וז״ל ל׳ נכנסו לפרדס זהו מפורש בהלכות רבתי והלכות זוטרתי שהיו‬ ‫עושי׳ מעשים ומתפללים תפלות בטהרה ומשתמשין ככתר וצופין בהיכלות ורואין‬ ‫היאך משמרו׳ מלאכים במממרם והיאך‬ ‫)מאמר נ״ה( כונה למאמר ר׳ נכנסו‬ ‫היכל אחר היכל ולפנים מהיכל‪ .‬וקאמר להד‬ ‫לפרדס וכו׳ ‪:‬‬ ‫ר׳ עקיבא כשאתם מגיעין לשיש טהור כו׳‬ ‫סי׳ מי שהיא מגיע בצפייתו לאותו מקום‬ ‫ד׳ נכגסו לפרדם‪ .‬אלו הן בן‬ ‫נראים לו שס מים רבים ואין שם מים אלא‬ ‫עזאי‪ .‬ובן זומא ‪ .‬ואחר ור׳‬ ‫דמות בעולס נראית• ואם אמר הרי אצו‬ ‫עקיבא אמר להס עקיבא כשתכנסו אצל‬ ‫מים נהיף לפי כי שקר הוא אומר‪ .‬וכן‬ ‫אבגי שיש טהור הזהיו שלא תאםרו מיפ‬ ‫מפורש בהלכות רבתי בל״ז מפני ששומרי‬ ‫סיס משום דכתיב דובר שקרים לא ימן‬ ‫פתח ההיכל שיש שם מסילין אלף אלפי׳ גלי‬ ‫לגגדעיגי‪ .‬בן עזאי הציץ וסת ועליו‬ ‫מי‪ 0‬ואין שם אסילו טפה א׳ אלא אויר זיו‬ ‫הכתוב אומר יקר בע־גי ה׳ המותר‪.‬‬ ‫אבני שיש טהור שהן צלולות כהיכל שהיה‬ ‫לחסידיו‪ .‬בן זומא הציץ וגפגע‪ .‬עליו‬ ‫זיו פניהם דומה למיס‪ .‬ואס אמר מים‬ ‫הכתוב אומר דבש מצאת אכול דייד &ן‬ ‫הללו מה טיבן וט׳ ברייתא וצא שהן פולין‬ ‫חשבעגו והקאתו‪ .‬אחר קצץ בגטיעות ‪.‬‬ ‫במרו׳ אלמ בחדרי לבם רואי׳ וצוסין כאדם‬ ‫הרוא׳ בעיניו דבר ברור ושומעין ואומרי׳‬ ‫רבי עקיבא יצא בשלום ‪:‬‬ ‫ומלברי׳ כעין הסוכה ברוח הקילש זה פי׳‬ ‫‪1‬פיין בניה ש;יס מקמר ז׳ דרוש א׳‬ ‫ר״ח ז״ל ע״כ פי׳ רב נתן בעל הערוך •‬ ‫ובפרדס דמונים בדרך אמונה מאמר שני‬ ‫ורביגו האי ז״ל כתב ולשאלתון הא לתנו‬ ‫שער ב׳ דף מ״ג[‪.‬‬ ‫רבנן ד׳ נכנסו לפרדס ט׳‪ .‬זהו‬ ‫הפרדס מהו ובמה סצץ ונפגע‪ .‬פגיעה זו מה היא‪ .‬ומהו קצץ בנטיעות ומה הן נטיעות‬ ‫הללו‪ .‬ורבי עקיבה שנכנס לאיזה מקום נכנס‪ .‬ומפני מה נכנס בשלו׳ ויצא בשלום‪ .‬א״ת‬ ‫מרוב צדקתו‪ .‬הלא בן עזאי וחנירו צדיקי׳ היו יפרש לנו אדונינו הלכה זו כי רבו הדעות‪.‬‬ ‫דפ כי אנו מעודנו אין דרכנו לחסות על דבר ולפרש אותו שלא מרעת מי שאמרו כדרך‬ ‫שחחיי׳ עושי׳‪ .‬כשמבקש לצפות במרכבה ולהצי׳ן בהיכלו׳ של מלאכי מרום יש לו דרכי׳ צנגשמ!‬ ‫צישב בתענית ימים ירועי׳ ומניח ראשו בין ברכיו ולוחש לארן שירות ותושנחות הרבה‬ ‫שהן מפורשות‪ .‬ובכן מצין מפנימיו וחדריו כמי שרואה בעיניו היכלות שבעה וצ־פת כאיצד‬ ‫הוא נכנס מהיכל להיכל ורואה מה שיש ונקראי׳ היכלות רבתי היכלות זוטרתי והעלו שם‬ ‫ההיכלות פרדס‪ .‬ועל זה שניט בן עזאי הצץ ונפגע ד ל כמי שנשתטה מן המראות‬ ‫המבהילות אותו שלא הכילה דעתו לשבלס• ודומה לפגמים ראמרינן איזהו שיר של פגעימ‬ ‫יושב‬ ‫תיר‬ ‫ח נ י נ ה פ ר ק אין ד ו ר ^ י ן‬ ‫נהנו‬ ‫מאמר‬ ‫^‬ ‫יושב בסתר עליון כי׳• וזו ששנינו ממשה ברבי יהושע בן חמיה שהיה עומר ע״ג מעצה‬ ‫הבית וראה בן זימא ולא ממד מפניו‪ .‬אמר ליה מאין לאין בן זומא‪ .‬ושון( המשנה‬ ‫להם רבי יהושע לתלמידיו מדין בן זומא בחון כלומר שיצא מכלל מרעת‪ .‬ופירש אחר ק ‪5‬‬ ‫בנטיעות‪ .‬משל הוא על עיקר הדכר וד׳ נכנסו לפרדס• וכיון שהפסיד אחר והשחית י ע י ס ו •‬ ‫למי שנכנס לפררס יקץ גנטיעית בי אחר חשב שיש ב׳ רשויות‪ .‬ורבי עקיבה היה שלם מ כ ל י‬ ‫כי הציץ כהוגן וצפה לראוי והכיל רמתו אותן גבורות ובקלות ונתן לו הקדיש י י ו היא ח י י ‪/‬‬ ‫ויל דבר שצפה חשב בו מחשכה נכונה כדעת נכוחה‪:‬‬ ‫והמורה כתב פ׳ ציב מח״א דעחי זה בקצר׳ בן זומא הצין ומת וזהו לעומק המושג ילקוצי‪-‬‬ ‫' • יכן מזאי‪-‬‬ ‫המשי׳ אשר ר‪-‬א המית׳ וההעדר ההשגה כמו שהחי ׳ ‪P‬‬ ‫הציץ ונסגט‪ .‬כי ‪ n o‬י־ישלי הנביאות ונפת׳ להמשכו אחר ההרגל ומה ששמע בעת הנכנרויו‬ ‫למד‪ .‬ואלישע אחר שמיס מאוהבי השררה והניצוח ובדעתו ורצונו מלק נגד האמת והכתיבזו‬ ‫ל י תי־ידי״‬ ‫קי‬ ‫י‬ ‫י'‬ ‫*‪P‬‬ ‫ורבי ק‬ ‫מביאית אל דרך ההמשכ׳ והדבקות הנקר׳ שלים וכאילו חלקו החבמי׳ המעייני׳'לא‪4‬‬ ‫א בספד‬ ‫המדריגות והס מדריגות המביאי׳ אל המחלוקת עכ׳׳ל‪ .‬והרב במל ריר‬ ‫וכתב גס היא כינה אחרת ביירוכה ‪] :‬ע״ש במאמר שייט שער ב׳ דן> ע״ב[‬ ‫נסגכיי‬ ‫'‬ ‫]חדושין[ ולי הטחב‬ ‫להשי‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫'‬ ‫יי"'‬ ‫במהירות החכמה אחרונ׳ ללמד׳ ולהשיגה תחלה והוא חכמה אלהית • ולא הלכו ד ‪4‬‬ ‫הסולס מדריג׳ אחר מדריג׳ כי ד׳ פנים לתורה והסימן פר״דס ״פשט ״רמ ׳> ״ י י ‪1‬‬ ‫תורה מש׳׳כ רבי עקיבה שנכנס בפלוס ויצא בשלים• ואלו ד׳ מדריגות רמזס ד ? ד ? ‪1‬‬ ‫רשביי כמדרשו ודל ת״ח אית לכושא ראתחזי לון שפירא ואיכון טפשין כי ממאן לבר‬ ‫בלבישא ראתחזי לין שפירא לא מסתכלן יחיר חשיבו דתתוא לטשא מפא‪ ' - .‬י‬ ‫^‬ ‫לגופא נשמתא• בהאי גונא אוריתא אית לה גופ* ומלין דאוריית׳ דאיקרין גופי תורה‬ ‫גופא מתלבש׳ ‪3‬ל‪3‬ושין דאינון סטירין דהאי מלמא• טמשין דמלמא לא מסתכלי אלא ב ד « *‬ ‫• יאיהי ת ח י‬ ‫לנישא ראיסו ספיר דאוריתא‪ .‬דידעי יתיר לא מסתהלאן‬ ‫ההוא לבישא• חכימין עברוי דמלכא מילאה אימן דקיימי׳ בטורא דסיני לא מסתכלאו‬ ‫בנשמה דאיהי עקרא רכלא אוריתא מעש ולעלמא דאתי זמינין לאסתבלא בנשמתא דנשי*״‪£‬‬ ‫א‬ ‫דאוריתא כו׳‪:‬‬ ‫ואלו הג׳ שנכנסו לפני ולפנים בסמס ראשוני להשיג נשמתא דנשמתא ראיהו הקניה‬ ‫הקיצוץ והפירוד‪:‬‬ ‫‪3‬‬ ‫ז‬ ‫‪3‬‬ ‫‪,‬‬ ‫פ‬ ‫י ג ה‬ ‫נ‬ ‫מ‬ ‫ס‬ ‫ו י ‪ 5‬א‬ ‫ב ש ל‬ ‫ב ‪ :‬ז ל ו ס‬ ‫כ ל ו מ‬ ‫ה‬ ‫ש נ נ ש ז‬ ‫ה‬ ‫מ ו ח‬ ‫ס‬ ‫‪,‬‬ ‫ה ה ש ג‬ ‫א מ ת י י ת‬ ‫ל ה ו‬ ‫א מ י נ ה‬ ‫נ י א ה‬ ‫ש א ל ו‬ ‫ו מ ת י‬ ‫א ר ב ע‬ ‫‪11,5‬‬ ‫ל א‬ ‫ש נ מ ס ו‬ ‫ל פ ר י ס‬ ‫כ י‬ ‫ב ל מ ו ד י‬ ‫ה ח כ מ ס‬ ‫כ ל‬ ‫א ח‬ ‫י‬ ‫ה ‪ 5‬י‬ ‫מ‬ ‫ג‬ ‫‪1x00‬‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫ס‬ ‫צ ה‬ ‫ג‬ ‫דרש‬ ‫ז‬ ‫‪5‬‬ ‫ב ל ב ו ש א‬ ‫א ל א‬ ‫ע ו פ א‬ ‫מ‬ ‫ת‬ ‫ק י‬ ‫)מאמי י״י( ) ״ ( ימו להקשות במאמר הזם מובא‪ .‬הספק הראשון למה יצא רייכן‬ ‫לירושלי׳ ללמוד מעשה מרכב׳ והלא היא טיר הקודש ומקים‬ ‫ק י ימר״ל‬ ‫*זי‬ ‫׳ "‬ ‫מוכן לקבל המושכלים כמאמרם ז״ל אוייא י א‬ ‫גגד ירושלים שלמעלה‪ .‬עוד ספק שני למה רכב על חמור בהיות שיצא רק חון לירושלי י!‬ ‫י‬ ‫למה לא רכב סל סיס דרך כבור‪ .‬ועוד ספק‬ ‫)מאמרנ״ו( כונה למאמר רי״כז ור׳ אלכי‬ ‫ג ׳ למה ישב ע״ג אבן• ודיקא תחת זית‪.‬‬ ‫ב״ע רורשין בממשס מרכבה ולמה י*ב ‪• to‬‬ ‫א ס לצל יותר צל נאה יש לאילן אחר תאנה‬ ‫האבן תחת הזית‪:‬‬ ‫או אגוז או רמץ או טנביס וטובים גס‬ ‫לאכילה מש׳׳כ בזית• ספק ד׳ לטה ברט‬ ‫׳*הי*‬ ‫ג ר ג י ייחנז בז‬ ‫י ק‬ ‫בבן לאברהם ולא שאי א‬ ‫רוכב על החשור ו י ‪* -‬‬ ‫גדרך אטוגה שמר ב׳ ממאמר א' וז׳׳ל זה‬ ‫מירושלים והיה רבי אלעזר בן ערך ס ח מ ?‬ ‫החכם ר׳ אלעזר בן ערך‬ ‫אחריו‪ .‬א״ל השניני פרפ‬ ‫פרק אחד פ טפ*ע‪- **,‬״‬ ‫•הלמוד רי״בז התבודד בשכלו בחכמי האלהות‬ ‫^‬ ‫נ רכבה‪ .‬א״ל לא בך שגיתי לבס‬ ‫העליונה נקרא ממשה מרבבה וראי המציאות‬ ‫במעשה‬ ‫כלו‬ ‫ח‬ ‫‪, ,‬‬ ‫מ ח כ י‬ ‫ב‬ ‫ש‬ ‫י ר ו ש ל ם‬ ‫‪0‬‬ ‫ה מ‬ ‫׳‬ ‫ש‬ ‫ס‬ ‫ס י‬ ‫ע ?‬ ‫נ ו ת‬ ‫א ו‬ ‫צ‬ ‫י‬ ‫י ם ‪:‬‬ ‫מע‪#‬ז‪1‬ו‬ ‫ז ב א י‬ ‫ן ל‬ ‫מ א מ ר נו כונה לשירה ‪ #‬א מ ר ו‬ ‫סד‬ ‫כלו המוחש והמושכל‪ .‬והשיג מושכלו כשכלו יסדרו וערכו אשר לוה נקרא כן ערך עם העזר‬ ‫האלהי והרצון המעולה אשר לזה נקרא ר׳ אלעזר שהאל ברצונו שלח מלאכי ועוזרו והיה‬ ‫תלמיד ר׳ יוחנן מי שחככו האל כזכותו ובהשתדלותו להשיג השלמות אשר לזה נקרא רכן‬ ‫יוחנן בן זכאי ויצא מירושלי׳ כלומר יצא אל ההתבודדות נבדל מבין חברת האנשים כמ״שהנבי׳‬ ‫מי יתנני במדבר מלון אורידם ואםילו‬ ‫השלעיס שבירושלי׳ יעיקו האנשי׳ החבמי׳‬ ‫במעשה מרכבה ביחיד אא״כ היה חכם‬ ‫ויסירום מדכקות׳ אל השכינה והעד ירמים‬ ‫ו»בין מדעתו‪ .‬א״ל הדשגי לומר למגי׳‬ ‫שהיה כירושלים והתאוה למדכר‪ .‬וזהו רבי‬ ‫דבר אחד ממה שלטדתגי‪ .‬א״ל אמור מיד‬ ‫אלעזר המזור מן רצון האלהי היה מחמר‬ ‫ירד ר יוחנן בן זכאי מן החמור וגתעטף‬ ‫אחריו כלומר מכיר המעיקים והחלקים‬ ‫וירד וישב על האבן תחת הזית איל רבי‬ ‫החמריים וזהו אמרם מחמר אחריו כלומר‬ ‫•פני מה ירדת מן החמור א״ל אפשר‬ ‫שהיה נעזר מן החמר ונמשך אליו כפי הצורך‬ ‫שאתה דורש במעשה מרכבה ושכינה‬ ‫לבדו על הדרך אשר הי׳ משתמש ממנו רי״בז‬ ‫עמנו ומלאכי השרת מלוין אוחנו ואני‬ ‫הנזכר‪ .‬ואז כשהשיג זה והסיר מותרות‬ ‫ארכוב על החמור מיד פתח רבי אלעזר‬ ‫התומר והשתיקק לדרוש במעשה מרכבם‬ ‫בן ערך במעשה מרכבה ודרש ירדה אש‬ ‫שהיא החכמה העליונ׳ וראה שאין ההשגם‬ ‫»ן השמים וםכבה את האילנות שבשדה‬ ‫הזאת אפשרית לבא ממלמד בשלמות כי‬ ‫ואמרו שירה‪ .‬ומה שירה אמרו אז ירגגו‬ ‫הדברי׳ האלהיים אי אפשר במלות הגשמיות‬ ‫עצי היער וענה המלאך מתוך האש הן‬ ‫לבארם וללמדם ולכן לא ילמדו מפי מלמד‪.‬‬ ‫הן מעשה מרכבה מיד עמד ר׳ יוחנן ‪P‬‬ ‫ולזה אמרו שאין דורשין במעשה מרככה‬ ‫זכאי ונשקו על ראשו ואמר ברוך ה׳‬ ‫כיחיד אלא אם כן היה חכם ומכין מדעתו‬ ‫אלהי ישראל שנתן בן לאברהם שיודע‬ ‫כי בשכלו ותבונתו יכיא המוחש מושכל•‬ ‫לדרוש במעשה מרכבה‬ ‫ולכן זה ר׳ אלמזר שהיי חכם לא למד מרבו‬ ‫את החכמ׳ ע״ד ממה שכבר למד ממנו בהוציאו דבר מתוך דבר וזאת היתה טנת רבי יומנן‪.‬‬ ‫לא שרצה לימד שר׳ אלעזר לא סי׳ חכם ומיין מדעתו אחר שאמרו עליו שהוא כמעיין המתגבר‬ ‫ואז ישהתחיל לדרוש במעשה מרכבה ירד רי״בז מן החמור כלומר הסירו ממנו מכל וכל ולא‬ ‫סי׳ בעיניו אז אלא כדמות האכן לשבת עליו לא שישתמש ממנו בלל בפעולותיו כי זהו דרך‬ ‫המתבודדים בחכמה הרמה הזאת ולזה נתעטף בצורתו השכלית המקפת עליו וישב על אבי‬ ‫יומם אשר לא ישתמש ממנו כי אס למשא לא זולתו ורבי אלעזר בהמשכו אחר הנבואה ראה‬ ‫בתשובת שאלתו כי לדרישת החכמה האלהית הזאת לא די בהיותו מחמר אחרי רבו אלא‬ ‫שירד מכל וכל מעל החמיר ויקטנו מאבן דומם תחת הזית אשר ממנו שמן המשחת להאיר‬ ‫ולהזהיר עיני השכל המתדבק בי היא אז מלאך ונבדל והוא שכל הפועל וזהו אמרם ומלאכים‬ ‫מלוים אותנו והוא ממי מלוה הקשר המציאות דבק דבקות ההשג׳ וגס השכינה שוכן עמו‬ ‫שהוא השכל הסיעל ולזה ירדה אש מן השמים בדבקות רבי אלעזר כלומר שהשכל הפועל‬ ‫נתדבק עמו ונתעצם מס שכלו בחיים ח יתו‪ .‬ואמרו וסבבו האילנות רמז לנפשו החיונית‬ ‫והצומחת אשר הס מצע הנפש השכלית כי לא תבא השכלית אלא אמרי הצומחת והחיונית‬ ‫ומפני שכת• הצומחת והחיונית לש״י שעשה עמהן כל זה החסד לחול שכינתו עליהם‪ .‬וזהו‬ ‫פתחו כל אותן האילנות ואמרו שירה‪ .‬ואמר שבא המלאך מתיך האש ואמר הן הן משש׳‬ ‫מרכבה‪ .‬כי כל העולם הכירו היות החכם באות׳ חכמה העליונה ואז נשקו רי״בז רבו‬ ‫המתדבק כמהו ואמר ברוך יי׳ אשר נתן בן לאברהם‪ .‬הורו בזה כי מצד האמונה האמתית‬ ‫<‪ cpy‬על החקירה באה לו ההשנ׳ הזאת• ולזה ייחש זה הבן לאברהם המתחיל האמונ׳ כי‬ ‫גם אברהם היה אב בחכמה הזאת האלהית בידוע מסתר יצירה שחבר אברהם כפי הקבלה‬ ‫זהו כינת סמאמר עכ״ל‪:‬‬ ‫סוד מים העליונים וסוד שמחת בית השואבם ושיש טהור ‪:‬‬ ‫במ©ר יצירה כתב ב׳ אבנים בוטת שני בתים‪ .‬ר״ל ב׳ אותיות בונות ב׳ לבורים הנה קרא‬ ‫לאותיות‬ ‫‪,‬‬ ‫‪:‬‬ ‫חגיגה‬ ‫נ ת י‬ ‫אץ דורעין‬ ‫פרס‬ ‫ו נ ״ ה‬ ‫ת ב י‬ ‫ש ת י ה‬ ‫א ב‬ ‫מ א מ ר נז‬ ‫ש מ מ נ ה‬ ‫ה י ש ת ת‬ ‫‪71131‬‬ ‫ה נ ג ו ל ס‬ ‫קו ת מ י‬ ‫ן ז‬ ‫לאומיות אכניס• ולתיבות ‪• °‬‬ ‫ואבני בהו שהם אבנים מסולמות המשוקעות בתהום שמהם המ־ס יוצאי׳‪ .‬והעמיס הסס ‪1 -‬‬ ‫‪rl‬‬ ‫מיס בכת אצל המקובלי׳‪ .‬ובסמל אצל הפננלי׳ ודומים למים במצס על צד ההמשל‬ ‫והממשלה כי קול יי׳ טל המיס מיס רבים כקוצ שדי ומהם נשפטי׳ ממט ממט ומנ־וי‪,‬״‬ ‫הצמאים תמיר ופממי׳ שופטים לרוב ושוטפים בני המבול המתחייב״ כחמס המשפיתי׳ ‪zL‬‬ ‫לכבות‬ ‫ל‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫הכשר‪ .‬ומימי היאור נהפכו לדם‪ .‬וימס לנ‬ ‫האהכס וט׳ והרקיט מצמו מן המיס נתהוה‪ .‬וזהו שאמר דכי מקיבא לתלמידיי אל ת א « *‬ ‫מיס מיס רצה בו אל מאמרו מיס ממש שאם תאמרו כן ודובר שקרי׳ לא יכין לנגד כני י‬ ‫'‬ ‫בי הס מים מציוני׳ ושאבתם מים בששון מממייני הישועה‪ .‬ר׳ל ממיין החכמה ‪•to‬‬ ‫שאיבת מיס שצ בית השיאבה‪ .‬ומי שצא ראה אותה שמחה צא ראה שמח־ מננולס ‪.‬‬ ‫‪r‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪n‬‬ ‫ה‬ ‫ע‬ ‫י ה י ו‬ ‫ס‬ ‫ל מ י ס‬ ‫כ י‬ ‫ב י ם‬ ‫מ י ס‬ ‫א‬ ‫י ו כ ל ו‬ ‫ע‬ ‫כ‬ ‫‪n‬‬ ‫)מאמר נ״ז( ) י ( וקשה מאד הדבר שאמר ששמע מאח־רי הפרגיד שינו בנים כו׳ ״‬ ‫מאלישמ אחר‪ .‬והלא ימינו פשוטה נקבל שבים אפילי ט ס ‪J.‬‬ ‫מבירות החמורות שנ׳ תשב אנוש עד דכ״א‪ .‬ר״ת שפיכות דימיס‪ .‬כ׳׳סירת• א״שת א י ^‬ ‫פי׳ אם יהיו עוברי׳ על ‪ p‬התשובה מועלת ובפרט לחכם גדול כזה למה זכות ה ת ו ר !‬ ‫‪,‬ויה‬ ‫לא הגינה מליו כדאיתא בגמרא סיטה סרק‬ ‫)מאמר נ׳׳ז( כונה לאלישע אחר למה \‬ ‫היה מטל• שהתורה מגינה על האדם בין‬ ‫נתקבל בתשובה ‪:‬‬ ‫גשע׳ שעוסק בה בין שמינו עוסק בה ‪.‬‬ ‫מש״כ שאר מצות כוי‪ .‬ועור והא ממשה‬ ‫לרבי אלעזר בן רירדיא שדחוהו מן השמים‬ ‫אחר אח רבי מאיר ל א ח ד‬ ‫הושיבוהו‬ ‫ואן> על פי כן קבלוהו וביו נגידי׳‬ ‫דעה‬ ‫לתרבוח‬ ‫שיצא‬ ‫מ*‪•8‬‬ ‫כדאיתא במסכת פי׳א‪ .‬וכאלה רבים ‪:‬‬ ‫דכחיב לא יערכנה זה וזכוכית וגן‪/‬‬ ‫אםר• לו אלו דברי תודה שקשין יקניוזן‬ ‫ובמדרש איתא רבי מאיר הוה יתיב ודריש‬ ‫ככל‪.‬יי זהב ובלי פז וגוחין לאבדן כ כ ל ;‬ ‫בבי כנשת׳ דטבריה וסוה איישע‬ ‫זכוכית‪ .‬א״ל רבי עקיבא רכך לא אמל‬ ‫יגיה רכיב מל סוסי׳ בשבת׳‪ .‬אמרין לר׳‬ ‫אלא מה כלי זהב וכלי זכוכית אןן״^‬ ‫מאיר אלישט רבך קאי בשוקי דטכריה אזיל‬ ‫שגשתברו יש להם תקנה אף ת״ח א ע «‬ ‫ליה שאל ליה מאי דרשת מאיר וט׳ על‬ ‫שסר׳ יש לו תקנה‪ .‬א״ל אף אתה ח‬ ‫שהגיפ לפסוק זה טוב אחרית דבר מראשיתו‬ ‫בך א״ל כבר שמעתי האחורי השדגוד־‬ ‫ומה אמרת ביה אמר יש לך ‪.‬אדם שהוא‬ ‫״ ‪-‬‬ ‫שובו בגים שובבים חוץ מאחי‬ ‫קונה סחורה בנמרותו והוא מפסיד ובזקנותו‬ ‫מעשה באחר שהיה רוכב על ד ׳ ש ו‬ ‫הוא חוזר טליה הוי טוב אחרית וכו׳ אמר‬ ‫בשבת והיה ר׳ טאיר מהלך אחר ל ל ס ן‬ ‫ציה רבי טקיבא רבך לא כך אמר אלא טוב‬ ‫תורה מסיו‪ .‬אםר לו מאיר חזוי ל א ח ז ד י ך‬ ‫אחרית דבר כשהוא טוב מראשיתו‪ .‬וכן היי‬ ‫שכבר שיערתי בעקבי סוס עד כאן ת ת ו ^‬ ‫מעשה אבויה אבא היה מגדולי סדור וכשבא‬ ‫שבת איל אף אתה חזור בך א״ל ו ל ^‬ ‫למילני קרא לכל גדולי הדור וקרא לר׳ אליעזר‬ ‫כבר אט־־תי לך ששמעתי מאחורי הסו־גוד‬ ‫ילרבי יהושע ממהס וכשאכלו ושתו שרון‬ ‫שובו בכים שובבים וכו׳‪:‬‬ ‫אלין אמרץ מזמורין ואלין אלפייה בייתין‬ ‫‪t‬‬ ‫ך‬ ‫כ‬ ‫מ‬ ‫ז ן ד‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫מ‬ ‫ס‬ ‫‪,,‬‬ ‫ד‬ ‫אמי י י י אליעזר יהושע אלין עסקין‬ ‫התורה לנביאי׳ ומן נביאי׳ לכתוב״‬ ‫בדדהין יאנן לית אנא משקין בדירן התחיל! בתורה‬ ‫אל אברה להץ מה דין באתה א‬ ‫'סם שממיס כנתינתן מסיני'והאש‬ ‫‪£‬‬ ‫‪ a n X‬ט י ‪ °‬באש והשיבו לו שהיו דבריהם כ״כ טובים כיוס מתן תורה עיקר נ ת י נ‬ ‫^ נ ח נ ו ' באש שאמר וההר טער באש ער לב השמים אמר הואיל וכך הוא כחס ‪£‬‬ ‫י י ר ‪ 5‬י‪6‬ם מתפייס לי הרינינותט לתורה‪ .‬ועצירי שלא היתה כוונתו ימיזשבע‪,‬‬ ‫™‬ ‫י ? אעית‬ ‫‪,? I‬דתי‪ .‬ימה אמריתו טו‪ ,‬לא ימרכנ׳ זסנ ״ט־‪-‬יי •‬ ‫״‬ ‫‪ , ,‬א״ל רבי עקיבא רכך לא ‪ P‬אמר‬ ‫ל‬ ‫י * ^‬ ‫״ ^‬ ‫ר‬ ‫ו מ ן‬ ‫מ ל ה ס ת‬ ‫ס ט נ ה ו ן‬ ‫< י‬ ‫יש‬ ‫תן‬ ‫‪,‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ש ק ש ץ‬ ‫ק ט ת ן‬ ‫כ י‬ ‫י‬ ‫כונה‬ ‫לאלישע אחד למה לא נתקבל בתשובה‬ ‫םה‬ ‫•א״ל וכל בך חכמה אית בך למה אינך מזר בך א״ל לית בחילי‪ .‬א״ל רוככ הייתי על הסוס‬ ‫זמםייל אחוד בית המקדש ביום הכיפורי׳ שמל להיות בשבת ושמעתי ב״ק מסוצצת ואומרת‬ ‫שובו בניס שובבים שובו אלי ואשובם אליכם מוז מאלישמ אחר שהיה יורע כחי ומרד בי‪.‬‬ ‫ומהיכן הי׳ לו המעשה הזה‪ .‬אמרו פעם אחת היה יושב ושונה בבקעת מוסר ועלה אדם‬ ‫אחד לראש הדקל ונשל אם על הבנים וירד בשלו׳‪ .‬ובמוצאי שבת ראה אדם אחר עלה לראש‬ ‫הדקל נשל הבכי׳ ושלח את האס וירד והכישו נחש ומת‪ .‬אמר כתיב שלח תשלח וכר למען‬ ‫יישב לך וכו׳ היכן שובו של זה והיכן אריכות ימים של זה‪ .‬ולא ידע שדרשה רבי עקיבא‬ ‫למען יישב לך לעולם שכלו סיב והארכת ימים לעולם שכלו ארוך• ויש אומרים שראה לשונו‬ ‫של רבי יהודה הנחתום נתון בפי הכלב אמר מה הלשון שיגע כתורה כל ימיו כך לשון‬ ‫שאינו יודע ויגע בתורה על אחת כמה וכמה‪ .‬אמר אה כן לא יש מתן שכר לצדיקי׳ ולא‬ ‫תחיית המתים‪ .‬ויש אומרי׳ ע״י שכשהיתה אמו מעוברת עברה על בתי עע״א והריחה‬ ‫ונתנו לה מאותו מין ואכלה והיה מפעפע בכרסה כארש של נחש‪ .‬לאחר ימיס חלש אלישע‬ ‫אתון אמרין לרבי מאיר אלישע חולה‪ .‬אזל לגביה א״ל מזור בך‪ .‬א״ל ועד כדון מקבצין ‪-‬‬ ‫א״ל ולא כתיב תשב אנוש ע־ דכא‪ .‬עד דכדוכה של נפש‪ .‬באותה שעה בכה אלישע ומת ‪.‬‬ ‫והיה רי‪:‬י מאיר שמח ואמר דומה שמתיך תשיבה נסתלק רבי‪ .‬וכיון שקברוהו באת האור‬ ‫לשרוף את קירו אתון אמרין ליה לרבי מאיר קבר רבך נשרף יצא ופירש מציתו עליה ‪.‬‬ ‫א״ל ליני הלילה בעו״הז שכלו לילה אם יגאל זה הקדוש ב״ה והיה בבקר במולם שכלו שוב‬ ‫אס יגאלך טוב זה הקב״ה שנאמר שוב ה׳ לכל‪ .‬ואס לח יחפיז לגאלך וגאלתיך אנכי‬ ‫ע״כ ‪:‬‬ ‫בתג מהד״ם גאלגמי מצפת בפירוש ^חלת יעקכ ודל עתה אחי ראה ופקח עינך לרר״זל‬ ‫במעשה דכ כזה הט אזנך ושמע וקכצ ;‪:‬יסר ביעי חרפי נצטערתי הרבה בהגיעי‬ ‫בכל עת וזמן למאמר הזה היותו נענש על כך ע״י שלא היתש כוונתי לש״ש ודבר מתמיה‬ ‫הוא זה כי לא הי׳ הדבר מכוער כ״כ כדי שיארע בו דבר מגינה כזה‪ .‬עוד יקשה מאד‬ ‫מנין רבי מאיר שהפיל רבו לכבשן האש בגיהנם ואמר ציני הציל׳‪ .‬למה לא עשה כמו‬ ‫שמשה רבי יוחנן כראיתא גג‪1‬רא סרק מין דורשין דאמר חד הוה בינינו וכו׳ מתי אמול!‬ ‫ואכבה עשן מקברו‪ .‬עוד יש לעורר למה פירש םליתו עליו‪ .‬ומיד המה דקדוקין יש‬ ‫בענין זה ‪:‬‬ ‫ז א ק ואומר כי כוונת אבויה לא הי׳ כ״כ מכוער‪ .‬אבל להיות כי לא היתה כוונתו כ״כ‬ ‫לשמה לא הנץ התורה עליי שמן הדן הי׳ ראיי להגין עלי־ כד־ך־מא לן אבל להיות‬ ‫כי תחלתו לא הי׳ כ״כ הגין בהצטרף אליו מהשבתו הרעה שקצן לא הגין התור׳ עציו‪.‬ובא וראה‬ ‫כמה איכא לת״ח שסרח לעס האדן שכששמע מטלפי הסיס אלישע אחר שיי׳ מאיר הגיע‬ ‫ער תחום שבת ולא רצה להחטיאו על ידו וראיתי כתוב בספרי הגאונים שבשכר זה זכה‬ ‫שיזכר שמו בפרקי אבות אלישע בן אכויה נקוב שמו אצל חסידי עולם יאין הקב״ה מקפמ‬ ‫שכר כל בריה ותוקף חטאתו הי׳ זה כי כשאמר לו רבי מאיר חזור בך והשיב פעם אחת‬ ‫שמעתי ב״ק מקדש הקדשים שובו בנים שובבים חון מאלישע שידע כבודי ומרד בי בזה‬ ‫טעה טעות גמור והוא שלא הי׳ לחוש לב״ק זה אלא אע׳׳פכ הי׳ לו להתפלש באפר ושק‬ ‫ואפר יציע אדמת׳ שלא יקבלוהו מן השמים והקב״ה ית׳ שמו הגס כי אמר לו כך ידו‬ ‫פתוחה לקבל שביס צא ולמד מרבי אלעזד בן דורריא הנ״ל• ויכניה שאע״פ שנשבע הקביים‬ ‫חי ה׳ כי אם יהי׳ יכניהו חותם ע״י ימיני וכו׳ ואח״כ קבלהו‪ .‬ושממתי מפי מורי החכם‬ ‫השלם מה״ר משה קרדוואורו נ״ע שזהו פי׳ כל מת שאומר לך במל בית משה תו! מצא‪.‬‬ ‫שאמרו מז״צ כמסכת דרך ארן סוד שהבונה הוא אס חטאת ותרצה לשוב ותרצה לשוב‬ ‫ותראה איזה ענין מן השמים שיראת שדוחין אותך אל תחוש‪ .‬וזה בל מה שיאמר לך וטי‬ ‫שהבעל כית הוא כעל העוצם ית׳ כל מצותיו שמור חון מצא ד ל כשאומרים לך צא מפני‬ ‫מאסתיו אל תחוש כביכול לדבריו כי אל רמוס יי׳ אלתיך לא ירםך‬ ‫לול תרמוס חציי‬ ‫*לא ישסיתך וצא ישכח את ברית אבותיך כי אע״פ שחטא ישראל הוא וגדול כחם של ב׳׳נו‬ ‫לשקוד‬ ‫כ י‬ ‫כונה לרבי‬ ‫מאיר שפירש טליחי ע ל‬ ‫ר‪,‬בר > ח ר‬ ‫ן‬ ‫י‬ ‫}‬ ‫‪ /^*•r w^> ivx/ ijjwm‬׳*<!‪V>.**p*lD33?1‬‬ ‫‪;JM K V 1 /‬‬ ‫ץ ׳• י‬ ‫אבל כשישוב ואו׳ אפ״פ שחמשה בי נקמות צא אצא מכיתך אדרבה נכמרים רחמיו עליו *‬ ‫השיב לו רבי מאיר למרתנו רבינו תשב אנוש מד דכא ר׳׳ל כתיב באלף כי מן הדין להיות‬ ‫בתוב בה״א דכה‪ .‬אצא לרמוז על ג׳ מכירות החמורות הנ״ל שהוא ר״ת של דכ״א‪ .‬ועכייי‬ ‫פריש׳ סליתו מליו ואמר לו ליני הלילה נראה לע״ד שחשב רבי מאיר בלבו אס אינו מבקגן‬ ‫רחמים מליו עד ישליכו אותו לגיסנם פן יתפשוהו הקליפות והמזיקים ויקלעו את כס׳ןן‬ ‫‪ 5cp‬הקלמ ואין לו מור ת ק ו מ י ל כ ן בקש רחמים עליו והלבישו טליתו עליו כלומר חלושא‪.‬‬ ‫דרבנן סלבוש הרוחני של רבי מאיר תלמידו שנעשה מהתורה והמצות הלכישתו עד י ע ‪ ,‬י‬ ‫זעם ויכנס בעדור הניסנס ואז אפשר אחר ירידתו שם אפשר לתקנו ולהעלותו מ ש ‬ ‫ובבי פירשנו מציאות הלבוש ממור עליו‪ .‬וכונתו של דכי מאיר להעלות עשן מקכרו ט כ ת ו‬ ‫©יה בדי שיחזרו העולם בתשובה על יד עשן זה שכשיהיו רואים עולה עשן מקבת‬ ‫אחד ואחר מהרהר תשובה בלבו ויצדיק לאמר אית ד ן ואית דיין‪ .‬וכמי שבחייו נתחלל ‪p‬‬ ‫שמיס על ידו לכך התיקון הזה כנגד זה שמל ידי זה המוני עם יחזיר כל אחד מ מ ע ש י ‪,‬‬ ‫הרטיס• מכ״ל ‪:‬‬ ‫‪w‬‬ ‫ר‬ ‫ב‬ ‫כ ל‬ ‫‪c‬‬ ‫ומאמר נ׳׳ח( ) י ( רש״י פירש קלני מראשי רני מאיר אמרם במסכת סנהדרין ‪ >P‬מ״‪.1‬‬ ‫ובמדרש קללת אלהים תלוי‪ .‬קל לית‪ .‬סי׳ אינו קל אלא כנוד• ‪#p.M‬‬ ‫מעליא כתיכ כלפי ממלה כלומר בבר אני מזרועי שיצרתי זה שמת ‪:‬‬ ‫]חדושין[ ‪ m‬המאמר יש לו סוד ליודעים חן אמנם לפי מדרש הנגלה הוא מבואר‪ .‬ו מ ‬ ‫להיות כי ישראל הם היו‬ ‫ראשית המחשבה בבריאה שנאמר קדש‬ ‫)מאמר נ״ח( כונה מל מאמר קלני מראשי‬ ‫ישראל לה׳ ראשית תבואתו‪ .‬והתורה היא‬ ‫קלני מזרועי וכו׳ ‪-‬י‬ ‫היתה עיקר הבריא׳ וראשית המחשבה‬ ‫דכתיב יי׳ קנני ראשית דרכו‪ .‬וכתי׳ מעול׳‬ ‫רבה כר שילא ל א ל י ^‬ ‫נסכתי מראש וכר• ובהפקד סצדיק מן‬ ‫א״ל מאי קא ? כ י ד‬ ‫מ׳•* ‪-‬‬ ‫ראשינו בית‬ ‫העולם אז נרמה כאילו‬ ‫<ןכ״ד‪ ,‬א״ל קאמ׳ שמעחתא םפומייז־ן‬ ‫קדשינו ותפארתנו כמאמר׳ זיל שקולם‬ ‫ל ק«‪0‬י‪.‬‬ ‫דכלהו רבגןוםשוםי׳ ד י‬ ‫מית׳ מצדיקי׳ לפני הקב״ה כשריפת בית‬ ‫א״ל אםאי משום דקא גמר ש מ ע ‪1‬‬ ‫טפומיה דאחר‪ .‬א״ל אמאירבימאי׳ ד‬ ‫אלהיט• וכמאמר׳ ז״ל בב״ק בפרק הכונס‬ ‫מצא חובו אכל קליפחו זיק• א״ל ה ש ^‬ ‫אמר רבי יוחנן אין פורענות באה למולם‬ ‫»אמ׳ מאיר בגי אומר בזמן שאדם מצ»«‪/‬‬ ‫אלא בזמן שהרשעי׳ בעולם ואינה מתחלת‬ ‫שכינה מה לשון אומרח קלגי מ ר * ‪ #‬י‬ ‫אלא מן הצדיקים תחיל׳ שנאמר ונאכל גדיש‬ ‫קלגי מזיחןי אם כך הקביה מצטע׳ ‪tjy‬‬ ‫וכו׳ נמצא שתחל׳ הפורענות מן סראשים•‬ ‫ד»ן של רשעים קיו על דמן של צדיק•‪-‬‬ ‫ו ק אמר הכתוב קח את ראשי סעם יהוקע‬ ‫שגשפך ‪:‬‬ ‫אותם נגד השמש וכו׳‪ .‬וזה לשון השכינה‬ ‫אומרת קלני מראשי על חסרון וצער סצדיקי׳‬ ‫הנשרפי׳ באש השטן וכחוחיו כאמור• ולשון קלני כמו קלי וכרמל• ועל הרשמי׳ אומר ‪ 1‬״‬ ‫מזרועי שהוא לשון גבורה וכח במו זרוע נטויה וכו׳ ור׳׳ל שע״י הרשעים החוטאים‬ ‫א‪#‬כחיה‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ב י‬ ‫פ א י ר‬ ‫א‬ ‫ת‬ ‫ש ן ן‬ ‫ת‬ ‫‪r‬‬ ‫ק‬ ‫־‬ ‫‪:‬ין נבצתי טצ המן כי קללת חנהים תנוי וגו׳ ואמרו זכרונס צברכה משנ נשני א ק י‬ ‫מאומי׳ שסיו דומים זם לזה אחד מגשם מלך ואחד נתפס לצסטיות ונתלה‪ .‬כל הריאה אן‪5,‬‬ ‫אומר‬ ‫ט‬ ‫‪v‬‬ ‫כונה‬ ‫ע ל מ א מ ר קלני מ ר א ש י קרני פזרו עי‬ ‫סו‬ ‫*ומר העלך תלוי• והאדם הוא כדיוקנו של מקום‪ .‬ע״כ צוה לקבור אותו כיוס ההוא• על כר‬ ‫ב»שתפך דם הרשע אומר קלני מראשי שהוא דומה בדיוקנו‪ .‬קלני מזרועי כאילו חסר‬ ‫ס״וש כח השפעתו וגבורתו וזרועו וכ״ש בצדיקי׳ שהם יותר מתדמים לו בצורתם ובצלמם‬ ‫בתורה ובמצות ובמעשים שובים והס קדושי׳ כמו שאמרו זכרונס לברכה מה הוא קדוש אן>‬ ‫אתה קדוש מה הוא רחום אף אתה רחום מה הוא טהור אף אתה טהור וכו׳ שהוא כביטצ‬ ‫מצטער יותר כי פנה זיוה פנס הודה פנה הדרה של עוצם העליון והתחתון כי זה בזם‬ ‫תלויים‪ .‬אמנם כשהצדיק בעיר הוא מגין על הדור ומל המולם כלו שנאמר וצדיק יסור עולם‪.‬‬ ‫ור״מ אמר זה על רבו כאילו ככיכול מצטער במיתתו לפי שמת בחצי ימיו והיה ראוי‬ ‫להיות עוד חי עד הגיעו לזמן הקצוב והיה מת בעטיו של נחש כדרך הצדיקים שמאריכים‪.‬‬ ‫ימיהם ושמתם בנעימים‪ .‬ורבי מאיר תלמידו אמר עליו זה המאמר בהספדו ולזה אמרי‬ ‫שם עליו אלישע קוצן בנסיעות הוה ולכך מת קודם זמנו‪ .‬ומיתתו היתה כפרתו עליו‬ ‫כמאמר רבי מאיר שאמר כמדומה לי שמת בבכיה וזו היא חרטתו ותשובתו כנראה בגמר׳‪.‬‬ ‫ע״כ חידושיו ‪:‬‬ ‫‪ • n t ^ O‬באדם אחד שלא למד כל ימיו אלא מסכת חגיגה‪ .‬ובמותו באו כלם‬ ‫לגמול חסד עם המת ומצאו שסעומד עליו דמות אשד• מעוטםת לבנים‬ ‫ושאלו על שמה ואמרה להם חגיגה שמה ומבקשת שם רחמים עליו לפי שהוא עסק‬ ‫נ ח כל ימיו ולא באחרת לכך זכה לזה שהמסכתא חגיגה הגינה עליו‪ .‬וכן כל המצוות‬ ‫המכוון לעשותן לשיש נכונה שלימה מגיגים עליו ‪:‬‬ ‫)מאמר נ׳יט( )י( פירוש והבונה בזם‬ ‫)מאמר נ״ט( כונה למאמר אס דומה הרב‬ ‫המאמר שהחכם‬ ‫למלאך ה׳ יבקשו תורה מסיו ט ׳ ‪:‬‬ ‫והכהן צריך שיהיו בקיאים ובעלי ירא׳‬ ‫אלהים ושיהיו דיני התור׳ שגורי׳ ושעורי׳‬ ‫‪ * V ^ t t‬ז* יוחנן מ״ד כי שפתי כהן‬ ‫בפיהם‪ .‬אמנם החכ׳ הוא שבחו שלא יססוק‬ ‫ישמדו דעת ותורה יבקשו‬ ‫הדין פתאום מבלתי דרישה וחקירה מתוך‬ ‫•פיהו כי מלאך ה׳ צנאות הוא אם‬ ‫הספרים מש״כ הכהן צריך שיהא רגיל‬ ‫דומה הרב למלאך ה׳ יבקשו תורה מפיו‬ ‫ושגור בשפתיו להשיב כשיבקשו מסיו ולא‬ ‫ואם לאו אל יבקשו עיכ ‪:‬‬ ‫מפי ספרים כי הוא שלומו של מקום‬ ‫ורומה למלאך יי׳ צבאות ‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ומעוזה‬ ‫שהיה במלך גדול ועצום מאד ושמו ארפונא״ש והיה לו יועץ יהודי‬ ‫םבגי הכהנים אשר שמו החכם מהר׳ שמואל סק״יל• ויהי חיום היה‬ ‫יהודי מסוחרי הארץ וכנעגיה‪ .‬םגכבדי העיר ואציליה‪ .‬וללכת ליאמי״ארקה שם חפצו‬ ‫ובאשר יצא רדפו אחריו אנשים דקים ופוחזים ויקחו ממגו את כל אשר היה אתו ואת‬ ‫הזוזים‪ .‬וילך הלוך ובכה ונואק• בבכי ואנק‪ .‬והנה איש קורא אליו וצועק‪ .‬בן אדם מה‬ ‫יהיה שכרי‪ .‬כי יבא דברי‪ .‬ותנקם מאויביך‪ .‬הבוזיס זהביך ‪:‬‬ ‫ן י ‪ £ 2 * $‬ף לו היהודי הסוחר קום רדוף אחריהם ואל תאחר‪ .‬וקח לך העשירית‪ .‬ותן‬ ‫לי השארית‪ .‬וכאשר לא רצה‪ .‬א״ל אתן לך מחצה על מחצה‪ .‬וכאשר ל א‬ ‫שמע בקולו אמר לו עשה בכל מאודך הנה הכל בידך‪ .‬תנה לי את אשר תאהב ותערב‬ ‫אם מעט ואס רב‪ .‬ויכרתו ברית שניהם‪ .‬וישימו במכתב תנאיהם ואת כל דבריהם‪.‬‬ ‫וירדוף אחריהם רץ כצבי וקל כגשר וגבור בכה‪ .‬ויצל את השלל ואת המלקוח‪ .‬ויקה‬ ‫ד״גבור הרודף כל דבר מאוס וגמה‪ .‬ויתן ליהודי הזה וערכו טעגותיהם לפגי המלך‬ ‫ארפונאמ אדוניהמ‪ .‬והשיב המלך מה אעשה על ענייניך‪ .‬הגה שמת במכתב התגאי‬ ‫גיגו וביגך‪ .‬ועם כל זה הגישו טענותיכם לפני החכם ה״רר שמואל הכהן‬ ‫אוהבי ‪:‬‬ ‫והמלך‬ ‫‪1‬תמלך‬ ‫יושב על כנו וכל השרים מימינו‪ .‬ושמואל הכהן אםר למזניר ליןרוא א ו ן‬ ‫י המגילה אות באות ומלה במלא בקול רם לפגי הקהלה‪ .‬ויכן מ ת ו ך‬ ‫דשאלה‪ .‬והתשובה כווגת היהודי והסוד אליו גגלה‪ .‬ויאמר לרודף להשיב את הנזיל‪/‬‬ ‫ליהודי הסוחר בעלה והדבר הגמאס תקח לך שכר פסיעתך ועמלך‪ .‬וגתון התן ליהודי‬ ‫דוסוחר החלק אשר אתה בוחר‪.‬כי הוא הוא אשר אהבת ולתת את אשר תאהב ערבת ‪.‬‬ ‫כן משפטך אחה חרצח ‪:‬‬ ‫המלך על דקותו‪ .‬אך חשב בלבו שלעזור ליהודי שכמותו‪ .‬שם מגפתו‪.‬‬ ‫‪H^rPI‬‬ ‫ויאמר הכהן אדוני המלך אל יחשדגי‪ .‬כי הגה בשמים עדי ומהרי כי ל *‬ ‫~‬ ‫נתכווגתי לעזור ליהודי‪ .‬רק הבנתי מתוך השטר ומכתבו‪ .‬כוגת ואוגס היהודי ומחשבו‪.‬‬ ‫ואון אין בקרבו‪ .‬ויקראהמלך והשרים ליהודי וגשבע באלהי אמת ובתורתו‪ .‬כי כ ט ש ש מ‬ ‫הכהן כן היה כוגתו‪ .‬ולכן האריך בשטר מגילתו פרמי הדבר מתחלתו להורות ש א נ ו ס‬ ‫היה בדברתו‪ .‬והותר לו לרמותו ולא יעבור על שבועתו‪ .‬אז ידע חכמת הכהן ודקותו‪.‬‬ ‫!והוסיף אהבה על אהבתו‪ .‬ויברך ארפי״גאס המלך לה׳ ויאמר ברוך ה׳ אלהי האלהיש"‬ ‫אשר בחד בישראל ובג• אהרן הכהן‪:‬‬ ‫ס ל ק מפכח חגיגהוגחח־ל מסכתתעגיתבסייעתאדשטיא‪:‬‬ ‫מסכת תענית פרק א מאמי ס‬ ‫<מאמר סי( כחב )*( רבי ש׳׳ט הכינה בזה המאמר וזיל כי יש מקומות יראו כסם נסי‬ ‫״‬ ‫הש״י וגבורתו וכבודו מזולתו כס־ כח המשרת שלמעלה‬ ‫המשרת שלו שבתי שהיא כפכ של ישראל כמו שהסכימו האצטגנינים מל זה‪ .‬וכמו שכת‪3‬‬ ‫הראב״ע ז׳׳ל סרשת תרומה‪ .‬ולכן בהיות העבודה נמשית במקדש מיי ישראל נשלס כ‬ ‫ירושל״ שלמעצ׳‪ .‬ובהעד׳ יושביה תחסר‬ ‫כחה ונקרא׳ ירושל׳ מ״ד מציון תצא תור׳‬ ‫)מאמר ס׳( כונה לירושלים שלעעלה ואיי‬ ‫וכו׳ ‪:‬‬ ‫ב״ה של ממלה גטה מכיה של מסה רק י׳׳ס‬ ‫כתב בעל עקידה דל שמר ל״א מהיו׳‬ ‫מיל ‪:‬‬ ‫ההנהגה העליונה מסודר׳ מהרצון‬ ‫האלהי על כל המעשי׳ האנושי ׳ ‪/‬לי ספק‬ ‫א י ^ ף ליה רב גחמן לרב יצחק ״ ך‬ ‫בקרבך קדוש ולא אבא ב ע י‬ ‫אשר זה המניין מייחוד המקום הזה במיטב‬ ‫משום דבקרבך קדוש לא אבא בעיר‪ .‬א ״ ל‬ ‫השפט ראשוני והתפשטו משס אל כל‬ ‫הבי א״ר יוחנן אמר ד׳קב״ד׳ ל א ב א‬ ‫האקלי׳ המשובח‪ .‬ואחר כך לכל קצות האר!‬ ‫בירושלים שלמעלה עד שאבא בידושליס‬ ‫וזהו שאמר המשורר ספרו מגדליה ושיחו‬ ‫שלמטה‪ .‬ומי איכא ירושלים למעלה אין‬ ‫לבכם לחילה ססגו חרמנותיה ט ׳ הכל במרה‬ ‫דכחיב ירושלים הבנויה כעיר שחברה ל{‪1‬‬ ‫ובמספר כנגד ירושלים שלמעלה ולמען‬ ‫יחדו ‪:‬‬ ‫תספר לדור אחרון וכו׳ ‪:‬‬ ‫ובב׳׳ר פרשת ויצא אמר רש״כי אין ב״ה‬ ‫שלמעלה גבוה מב״ת שלמטס רק י״מ מיל‪ .‬מאי סממא וז״ה שער השמים כמניין‬ ‫וז״ה וכת׳ בתורת המולה הכמה כזס כי טון צי״ח גלגניס שכוללים המקדש שלמעצס‬ ‫פכ״ל‪:‬‬ ‫ה‬ ‫ו ‪3‬‬ ‫ח‬ ‫‪,‬‬ ‫‪0‬‬ ‫ר‬ ‫א‬ ‫)מאמר ס״א( יש להקשות בזה המאמר וסלא אמרו ז״צ ודבר בעתו מס מוכ שלא ל ד ‪-‬‬ ‫ממנייני אבל בבית משתה של שמחה וכן להפך וכי לא היו מאנגן•״״‬ ‫אחרים‬ ‫ב‬ ‫תענית פ״א מ א ט ד םא‬ ‫םז‬ ‫אמרים שגורים בפיהם מענייני שמחת‪ .‬ועוד קשה סשיטא שאינו מת לפי שכל סצדיקינז‬ ‫אפילו אחר מיתתם קרויים חיים• עוד קשה הי׳ לו לומר ישראל לא מת כי לא נכתב בתורם‬ ‫שמח רק ביעקב כתיב ויספדו ויחנטו ויקברו וכו׳‪ .‬ונקדים לזה מ״ש במדח« הנעלם ‪n‬׳‪3‬‬ ‫חאנא והיתה נפש ארוני צרורה בצרור החיים את יי׳ אלהיך‪ .‬נשמת אדוני מבעי ליה אלא‬ ‫כמה דאמרן זכאה חולקאה דצריקיא דכלא‬ ‫)מאמר ס״א( כונה למאמר יעקב לא מת ‪:‬‬ ‫אתקשר דא ברא נסש ברוח ורוח בנשמה‬ ‫ונשמה בהקב״ה אשתכח דנפש צרורם‬ ‫גחמן ורבי יצחק הוו יתבי‬ ‫ך ד‬ ‫בצרור החיים עכ׳׳ל‪ .‬וכבר ידוע שהיו‬ ‫בסעודתא איל רב גחמן לרבי‬ ‫ליעקב ג׳ שמוח כנגד ג׳ נפשות אלו חלה‬ ‫יצחק ליםא מר מילתא דאגדתא‪ .‬א״ל‬ ‫הדבר הנכבד הזה בו וזה בי הוא נקרא‬ ‫הני אמר ריי אק משיחין בסעודה שמא‬ ‫ימקכ בבחינת השלמי׳ הראשון הנקר׳ אצלם‬ ‫יקדים קגה לושמ לבתר דסעיד‪ .‬אמר הכי‬ ‫נפש• ישראל על שלימותו השני המתעצ׳ כן‬ ‫א״ר יוחגן יעקב אביגו לא מת‪ .‬א״ל וכי‬ ‫הנקר׳ אצלם רוח• והשלישי מה שאמרו ז״צ‬ ‫בכדי ספדו ספדיא וחנטו חנמי׳ וקברו‬ ‫שנקר׳ אל‪ .‬שנאמר ויקרא לו אל אלהי ישראל‬ ‫<בריא‪ .‬א״ל מקרא אני דורש שנ׳ ואתה‬ ‫והוא כנגד תשלימות האחרון הנקרא אצלם‬ ‫כי‬ ‫אל תירא עבדי יעקב ואל תחת ישראל‬ ‫נשמה שהזוכים בו הנם מועטים‪ .‬ולזם‬ ‫הנני מושיעך מרחוק וכר מקיש הוא‬ ‫אמר בחכמה עצומה יעקב אבינו לא מת‬ ‫לזרעו מה זרעו בחיים אף הוא בחיים‬ ‫לומר כי זאת היסש אינה מיתה בצדיקים‬ ‫ע״כ‪:‬‬ ‫אבל היא מתעצמת עם השכלי׳ המתעצמי׳‬ ‫עמה ונשארת עמהם‪ .‬וזהו רמזו בשם יעקב‬ ‫ואפשר שהיו מסובין בסעודת תיח והוא השכל נקרא כך והוא מכואר שהשלחטת אשר צא‬ ‫נאמרו עליכם דברי תירס או לא כיון בהם במאכל אשר יאכל בהם אל העבודה האלהית‬ ‫יאמר עציהת כי כל שולחנות עלאו קיא צואה בלי מקום‪ .‬אמנם המכוונים להעמיד הכת‬ ‫מדברי מה נאמר בהם זה ה שלחן אשר לפני יי׳‪ .‬ועם כי אלו החכמים היו אוכלים סעידה‬ ‫גופיי׳‪ .‬אי־לו גם כן סעודה רוחנית נפשית כי בהתחזק הניד׳ הגופיית יתחזקו הנפשית‬ ‫וזהו שרמז יצחק לעשו כשאמר לו להביא ציד בפיו בעבור תברכך נפשי וכי׳ וכי דברו אצו‬ ‫החכמים בהשארות הנפשות וכי יש עילם אוחרן לנפש המשכלת וזהו אמרם יעקב אביט‬ ‫לא מת‪ .‬ותחלת הסעודה אמר אין משיחין בסעור׳ כו׳ רצו ט שאין משיחין שוס שיחם‬ ‫בטלה וטענה על סעודה זו שממנה יקח ראיה על ביטול הנפש בביטולה אבל בהתמדה‬ ‫סעודות כאלו הן על ירי אכילה או זולת׳ תתעצם הנפש ותתקיים קיום עצמי שא״א להבטל‬ ‫בהבטצ המעשים הגשמיים והנה אם כן טענת הסכלים על חולשת מציאת הנפש אינה‬ ‫טמנה‪ .‬והנה כששממ השומע והבין כונתו והקשה עליו וכי בבדי חנטו חנטיא וספדו ספדיא‬ ‫בו׳ כלומר אם כדבריך כן הוא שהצורה החמרית הזאת היא נקשרת ונשארת עם הנאצלת‬ ‫צמה יבט למת וינידו לו מאחר שלא נטרד ממנו האישיות עצמו אשר הוא עציו‪ .‬מזמור שיר‬ ‫קינה מבעי ליה‪ .‬והזכיר חנטו חנטיא וקברו קבריא כי הכל הוא ממין האבל וההספד‬ ‫המיוחס אל הקוכרים‪ .‬והשיכ מקרא אני דורש שנ׳ ואתה אל תירא מ כ ד יעקכ ואל תחת‬ ‫ישראל שהיא תשובה נצמית לפי העניין כמו שאמרנו‪ .‬ולזה העניין כיון רש״י ז״ל באומרד‬ ‫ומאי דחנטו סנטיא וספרו ספדיא איט אצא שנדמה להם שמת ואיט כן כי ע״ר האמין‬ ‫אין לכטםו וצסופדו אסר שצא מת‪ .‬אמנם הוא אמר עצ עצמו הנה אנכי מת‪ .‬ויראו אמי‬ ‫מסן( כי מת אכיסם ט ׳ לפי שגויעח הגון( הי׳ הכרחית אף לקדושים אשר באת המה לאותו‬ ‫סברס מבעי וכבר נמצאו כתלמוד מעשים מוכיחי׳ וססורי׳ מעירים פל שיהי׳ כבר ‪5‬ד עניין‬ ‫הנוף עצמו מם זאת הנפש כעניין הנפש עם הנשמה האצולם פר שכבר ימצא לו פמהם ‪5‬ד‬ ‫מה להקשר והעירוב שיספיק להעמידו על קיום מה משאר גופים‪ .‬ונניח עתה לאליהו ז״צ‬ ‫וצרי״בצ לסי מס שסופר מח״זל וגם צרכינו הקדוש כפרק הטשא רכל בי שמשי הוה אתי‬ ‫צגימיה שהוא מניין םמתצבשזמ הרד) אצצ הסכמי׳ אשר נדבר ממנו בסירוש אמנם נק‪#‬‬ ‫ראיה‬ ‫<־איה ממה שאמרו בסרק השוכר הפומלי׳ שנתקיים רבי אלפזר ברבי שמעון י״ח ‪ 5‬ן י‬ ‫אחרי מותו והיו שומטים מפיו הוראות כל הזמן ההוא‪ .‬וגס בפרק השיאצ מהנהו קסוצ‪^,‬‬ ‫בארמא דרב נחמן בר יצחק נהיס בהו גבראוהוהר׳ אחא כריאשיה וכו׳‪ .‬וצק אמר • ע ק‬ ‫אבינו צא מת יותר משאר צדיקים צפי שהיה נקדש בג׳ קדושות‪ .‬קדושת אברהם וקדושת‬ ‫יצחק אביו וקדושת עצמו וזהו אבינו ריל כל קדושת האבות היו נכללים בו‪ .‬וזהו אמרם ׳ ‪y‬‬ ‫*עקב הי׳ תשלום המרכב׳‪ .‬וצורת ימקב חקיקה ככסא הכבוד‪ .‬והוא מה שאמרו ב ס ^ ה מ א מ ר‬ ‫קבלוה‬ ‫‪P‬‬ ‫מקיש הוא לזרטו מה זרמו בחיים אף הוא בחייס רצו בי התורה‬ ‫ילומד‬ ‫' »" ‪P‬‬ ‫בניו וקיימוה או> הוא אמ״פ שצא נתנה התור׳ בז»י י י ן‬ ‫ומקיימה מייל‪ ) :‬י ( )חסר מ ‪0‬‬ ‫״‬ ‫י‬ ‫!חדושיך‬ ‫כ‬ ‫ס‬ ‫ב‬ ‫‪f P‬‬ ‫ה י א‬ ‫מ ״ מ‬ ‫ע‬ ‫ח י י ס‬ ‫ה י‬ ‫ב ה‬ ‫‪,f‬‬ ‫ס‬ ‫קורס כמעלה כאשר באר הרב המירה בפרק כ״ז מח׳׳ג וז״צ כלל כל התורה כלה כנגד '‬ ‫ו י־ י '• * י א ס י ד ״‬ ‫ו ו‬ ‫י"‬ ‫י ת '׳ה ה י ״‬ ‫ק‬ ‫י •‬ ‫*ממלה אח״כ כדרך השלמיות והשפמ ממדריגה‬ ‫הגופני קורס• כדי שאח״כ יוכל להשיג נכח השסע הנבואי ‪ .‬וכן לאלישע ויהי כמנגן וכול‬ ‫מ י בומיז‬ ‫בתסצס ואח״כ ותהי עציו רוח אלהיס‪.‬וכן במאמר הזה רמז אל העולם הזה‬ ‫וצריך להקדימו ומ׳׳כ הוא כוין ונשחת תכף אחר המית׳ מה שא״כ הקנה שהוא עומד ‪ZT.‬‬ ‫ושלם זמן רב‪ .‬רמז למולם הזה שהוא כלס נפסד וסמולס הכא קיים ונצחי או ירצה ה ו ש «‬ ‫הוא כוון ונרחב רמז שביד האדם צהרחיבו כפי רצונו או לקצרו בצמצום אכילתו• ומתוך ד ?‬ ‫י *‬ ‫יבא לידי הקנה שהוא עה׳׳ב וזהו‬ ‫‪3‬‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫ו‬ ‫נ‬ ‫פ‬ ‫ש‬ ‫ע ו ל ס‬ ‫ס‬ ‫ז‬ ‫ה‬ ‫ו‬ ‫ע‬ ‫י‬ ‫ס נ א‬ ‫ל‬ ‫צ ר י‬ ‫צ י ת‬ ‫ל ש נ י ה ס‬ ‫כ ח‬ ‫ה ש י י‬ ‫כו‬ ‫‪00‬‬ ‫ש ה‬ ‫יכ‬ ‫ס‬ ‫ל מ ד‬ ‫ע ״ כ‬ ‫י נ ה‬ ‫י צ ח‬ ‫מ ח ז‬ ‫ה י ה‬ ‫‪,‬‬ ‫ס ג ו‬ ‫‪D‬‬ ‫‪ J"J$JJO‬בימים קדמוגים היה מלך גדול ועצום ויהי לו בן בקי ככל חכמי‪-‬‬ ‫ע ג • אך נ כ ד *‬ ‫"*י‬ ‫^‬ ‫׳‬ ‫ג ו כתרשיש ברי׳‬ ‫עליו חאוה הכלביים מקטגוחו זה דרכו מיום היוחו‪ .‬מעשח שלחנו כבש א ח ד ‪, 1‬‬ ‫‪£‬‬ ‫שגחו צלי או מבושל‪ .‬וששים לחם אשר בסל‪ .‬זה דרכו בכל יום פעמים‪.‬‬ ‫פברבוריפ אבוסים ודגים אשר במים‪ .‬והמלך כאשר ראה מעשה הגער וחאוו‪*21. /‬‬ ‫הרעבגית‪ .‬חשב להכוחו בחוב ובחגיח‪ .‬וגכמרו רחמיו על הגער ועגוחגוחו כי גדל ט «‬ ‫בעיגי עמו ועדחו‪ .‬נועדו לב יחד כסיל וגבער להכות אח הגער‪ .‬ובעבור ׳«לא ת ר י « ‪2‬‬ ‫האומה עשו בערמה‪ .‬לאמר שהיה שולח אח בגו לארץ הודו עיר שארשה• ‪Zno'J‬‬ ‫לו לאשר׳ את בת דודו המלך אדגאי ושמה ואומה יפה כלבגה וברה כחמה‪* 1 , ^ .‬‬ ‫י יעלי ‪ul3‬‬ ‫עמו גם רכב גם פרשים וחמושים עלו כל גמרי אביו טזויגים• ל‬ ‫זבל טיגי נוונים‪ .‬לגגן בעת האוכל כי כן דרנו וזאח לפגים‪ .‬וביד הגער איגרת‬ ‫אביו לחח אל דודו סוגרת ומסוגרת‪ .‬וזה אשר כתוב בתוכה ‪:‬‬ ‫ברעיוגי‪ .‬ורחוק טעיגי‪ .‬כל מעייגי ועיגי‪ .‬חםלך האדיר אחי אדגאי‪.‬‬ ‫ע ל י ׳ על ל ‪£‬‬ ‫שלחתי אליך את בח עיגי בגי איש ל טיי׳ללי• י י‬ ‫‪I‬‬ ‫בני גילו‪ .‬בטבעיוח מדיגיוח ואלהיוח לבד במאכלו הוא משוגה מכל הכריך״‬ ‫שה תמים בן שגה‪ .‬לבד מברבורים ובגי יוגה ואת הלחם ששים‪ .‬ומפעמים מ מ ך ‪ , ,‬י‬ ‫י׳^ני ‪° n‬‬ ‫ל יקי‬ ‫בכציס זה דרכו בכל יום םעטים את הכבש‬ ‫‪f‬‬ ‫הערבים ‪:‬‬ ‫אחיהן לי נפשי בשאלתי‪ .‬והורדת ‪ prn‬שאולהשיבתי‪ .‬העתתמיתגו ו ‪ -‬י ‪, .‬‬ ‫אל תחום על רוב חכטחו‪ .‬ואגי עגי כאשר שכולתי שכלתי מאת אחיך ‪ J‬ר‬ ‫*ד‬ ‫וגאגח עד כ״ל המכתב ־•‬ ‫‪* 1‬י גדי‬ ‫י^‬ ‫עי׳־‬ ‫י ^‬ ‫אחיי י ׳ י י‬ ‫‪• f f i‬‬ ‫ונבעה‪ .‬ישב הנער להפנות על היאור תתת מ צ » ו ‪ -‬ראה נ ו ל ^ י ־ ׳‬ ‫יי‬ ‫אמת‬ ‫כ ח מ י‬ ‫י ת ו‬ ‫ש פ‬ ‫‪1 , 3 3‬‬ ‫ב ע י נ י‬ ‫יו‬ ‫ני‬ ‫ח‬ ‫ע‬ ‫פ י‬ ‫א‬ ‫ח‬ ‫ד‬ ‫י א י‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫כ ב‬ ‫י‬ ‫ן ג ש י‬ ‫י י ח י ד י‬ ‫ו א ת‬ ‫ה‬ ‫כ‬ ‫כ‬ ‫ע‬ ‫‪1‬‬ ‫ט‬ ‫ה נ ע‬ ‫‪0‬‬ ‫א ב י ו‬ ‫י ט י ם שב‬ ‫ה ס‬ ‫ה‬ ‫כ י ט‬ ‫ב ת ו‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬אחת שצפה על פגי המים בגזירת שוכן מטים‪ .‬ואהריה גויה אשר הנו בצדייה ‪.‬‬ ‫והלך הראש בשפף הגהר וםרוצתו אך הגוף מפגי כבדותו א ש י עליו בא אל הש*׳‪.‬‬ ‫תחת הצפצפה מקום אשר הנער ישב ותנע לרגליו ויבט הנער בכל נתחיו ובדמות כל‬ ‫האברים‪ .‬אמיץ לבו בנמרים‪ .‬ויבן בצוארו והשכיל דיעה‪ .‬כי הקגה הושפ לדבור‬ ‫והושט לבליעה‪ .‬והקנה בכפות ענולו לא גגרע ולא נופף‪ .‬והוושט נחסר נתכווץ‬ ‫נפקד בית מושבו‪ .‬ושם אצבעו האחת והכילו‪ .‬ואחר אצבעים וכלכלו‪ .‬ואחד הזדמן‬ ‫כלו‪:‬‬ ‫ידע הגער כי רוב מאכלו תלוי ברוע הרגלו וירא כי יכול לו ויאמר אוי לה לאותה‬ ‫בושה כשיצא דודו להקבילו‪ .‬אוי לה לאותה כלימה לכשיושיבהו למולו ומה‬ ‫יעשה כשיקראהו להאכילו‪ .‬ובכה לבלי חק וגמר בלבו לעשות ה?‪ .‬וכאשר בא אל‬ ‫המחנה קרא אל אהובו המענה להביא לםגיו את הכבש אהד חסר הזרוע והלחיים‪.‬‬ ‫בהמשך יום או יומים‪ .‬הסד משם הקרב והכרעים ובשאר התרגגולים והדנים המבושמי•‬ ‫ובששים הלחם והמטעמים הולך ופוחת כל הימים עד שבמספר ששים‪ .‬הורגל בשאר‬ ‫אגשים‪ .‬והגער והמשגה שמחים וששים ‪:‬‬ ‫ח ף ‪ /‬ן ך ^ ן השלישי לצאתם מארץ מצרים באו מדבר םרא״שה‪ .‬דחן שם בן המלך‬ ‫גגד נהר טיסה‪ .‬והמלך ארגאי יצא לקראתו בעם כבד ובעושר כבוד‬ ‫מלכותו‪ .‬ובבא אליו ירד הגער אעל מרכבתו וגפל ארצה לפגי דודו מלא קומתו ‪.‬‬ ‫והמלך הרכין עצמו ונולמו‪ .‬ובשתי ידיו הקימו וכאשר ראה זהר קלסתר פגיו וטיב‬ ‫טעמו‪ .‬ברך ברוך שככה בעולמו׳ וישלח הגער את ידו ויקה את האגרת על חיקו‬ ‫•תשב סוגרת ומסוגרת ונתנו לדודו המלך בההבא במחתרת‪ .‬והמלך כאשר קראה‬ ‫נשתנו םגיו ורוח אין בקרבו כי אהבת עולם אהבו‪ .‬ולעת האוכל צוד‪ .‬המלך דודו‬ ‫לשים לכל השרים לחם לכל אחד כפי כבודו ולנער בן אחיו לבדו כמי שיעור‬ ‫מאכלו הנכתב בכתב אשר בידו‪ .‬והמלך ארנאי והמלכה ישבל לצדו‪ .‬והנער לקת‬ ‫בשתי אצבעות מהמטעםים ושאר דברים כמשפט הנברים ועוד מכל מאכל וםונעם‪.‬‬ ‫סאן בל״עם‪ .‬והמלך‪ .‬והמלכה חשבו שכבש את תאותו מרוב חרפתו וכליםתו ‪.‬‬ ‫ויהי בבקר למחרתו שמו לו לבדו כמספר אכילתו‪ .‬והמלך ארנאי ושגלתו יושבימ‬ ‫במחבא לראות מה תהא אחריתו‪ .‬ואחרי אשר אכל ושתה קרא לאהד מאגשיו‬ ‫הםדתםיס ‪ .‬להסיר הלחם והמטעמים ‪ .‬והמלך והמלכה תמהו ‪ .‬כי לא ידעו‬ ‫מה הוא‪:‬‬ ‫ב ל י ל ף ? ההוא בא המלך והגבירה אל הגער החדרה‪ .‬ויאמרו אליו דבר אתה עמנו‬ ‫וגשטעה‪ .‬הגידה גא אליגו וגדעה‪ .‬הגה כתב אשר הבאת ע מ ן לבשמ*‬ ‫ולבשת ערות אמך ואיך כבשו! תאותך‪ .‬לשנות הרגל נערותך‪ .‬ויען אליו אדוני המק־‬ ‫והמלכה התמה‪ .‬ידוע תדעו כי מצאתי חלל באדמה‪ .‬והוא למדני חכמה‪ .‬וס‪1‬ר לה‪8‬‬ ‫זזדברים כהוייתן‪ .‬תטידין כסדרן ומוססין כהלכתן‪ .‬והמלך והמלכה תמהים על ד^ות‬ ‫חריפתו‪ .‬וגודל חכמתו‪ .‬ונתנו לו את הבח החשובה ל א ש ה ‪:‬‬ ‫]ע׳ כ מספר איומה כנדגלות[‪:‬‬ ‫]מדושין[ )מאמר ס״ב( יש *דקדק בזה הממשה מאד‪ .‬ראשונה צריך צעורר צמה הזכיר‬ ‫שבא מעיר ומבית רבו ורכ^ ׳‪:‬צ הסמור ומנריצ מל שפת הנהר‬ ‫וכצ שאר הענין הוא אך צמותר‪ .‬ועור קשה בהזדמן צו ארס מנומר ביותר צמה הפציג ב״כ‬ ‫<ה»אמר לספר כגנותו לומר שהיה מטער כיותר כי אס הי׳ נראה בעיני ר׳ אצעזר מכו»ר‬ ‫דיו שיזכירו ברברי ר׳ אלעזר לומר ריק׳ כמה מכוער את וכף‪ .‬פ״ק כיון שידע שחש* ירד‬ ‫מן החמור וכו׳‪ .‬ועי לא הי׳ יודע כתחלה שהוא חמא גמור וכנון פלילי לגנות וצקנתר ולהלנין‬ ‫סני הברות וכיש לשחק על היוצר כל הבריות שבצלם אלהים עשה את האדם• אלא נרא׳ לי‬ ‫הכונה שצ זה המעשה הוא זה כי ר׳ אצמא־ צמד תורה הרכה מרבו וגדר בעדו גדר גדוצ וגגו׳‬ ‫מאד‬ ‫‪6‬רק סדר תעניות‬ ‫טאטר סב‬ ‫מאד כמגדל להפריש מכל התענוגי׳ כי כך דרכ׳ של תורה להיות פרוש מכל תענוג‬ ‫שקראו מגדל גדור‪ .‬ע״ש המעשה ואמר מבית רבו‪ .‬והוא השכל המיוני המלמדו להיכני‪3‬‬ ‫ומישרו לדרך הטוב והישר‪ .‬והיה רוכב מל החמור ר״ל היה מכניע ומכבש תחתיי ה ת א ו ׳‬ ‫גשמית החמרית‪ .‬ומטייל על שפת הנהר ושמח שמחה גדול׳ רצו בו שהי׳ שמח בשמחת ה ת ו ר ‪,‬‬ ‫הנמשלת למים כדכתיב כל צמא לכו לע־ס‪.‬‬ ‫)מאמר סיב( כונה לר׳ אלעזר שפגע ב א ד‬ ‫ואמר שפת ריל הי׳ עוסק כפרסראות‬ ‫מכוננר אמר כמה מכוער כלי זה ‪:‬‬ ‫סחכמות כמו גימנוריאית וחשבינות ותשבור׳‬ ‫ומכעת ההנדסה שיודע לשער כמה מסין‬ ‫בים‪ .‬והה כלם נקראים פרפראות החכמה‬ ‫ר^ע^ךן שבא ר׳ אלעזר בן ׳ ‪» 8‬‬ ‫וסוא שפת הנסר‪ .‬ופל כן הי׳ דעתו‪ .‬גסה‬ ‫\‬ ‫ממגדל נדור מבית‬ ‫׳••י*׳•"‬ ‫עציו ר״ל שנעשה שכלו עב וגס• לפי שהיה‬ ‫?‪v‬‬ ‫והיה רוכב על החמור וםמייל על‬ ‫נראה לו שלמד ה ירה הרב׳ ולא חש עיר‬ ‫גהר ושטח שמחה גדולה והיחד׳ ד ן‬ ‫ללמוד רק דכרי׳ ה ־‪:‬משיכי׳ את הצכ כנזכר‪.‬‬ ‫נסה עליו מפני שלמד חורה הרבה• נזדמן‬ ‫נזדמן לו אדם א׳ שהי׳ מכוער ביותר רצו‬ ‫לו אדם אחד שהיה מיוער ביותר א ט ד ‪,‬‬ ‫בו אליהו סנביא בא להוכיחו שלא ירגיל‬ ‫שלום עלך רבי ולא החזיר לו• אטד ל‬ ‫מצמו בכך וסוא סירש״י ותיס׳ אמנם נוכל‬ ‫ריקא כמה מכוער אותו האיש ש ט * ל‬ ‫לומר אדם מכוער הוא השטן המלאך המות‬ ‫בני עירך סכוערין כמותך• א״ל איני י ו‬ ‫סמשחית פני הכריות נזדמן לו כדי להחטיאו‬ ‫אלא לך ואמור לאומןב י שעשאני כשד‪,‬‬ ‫וצהסיתו‪ .‬ולכך פתח לג ואמר שלום עליך ר׳‬ ‫מכוער כלי זה שעשית• יז שייע ע * ט ו‬ ‫רצה בו אכול ושתה י־טיב לבך ושלום‬ ‫‪ch‬‬ ‫שחטא ירד סן החסוי ונשתטח‬ ‫לנפשך שכך דרכו של שטן היום אומר לו‬ ‫וא״ל געניתי לך מחיל לי• אטי לי איג•‬ ‫אכול ושתה וכו׳ ולמחר יאמר טבור ט׳׳א‪.‬‬ ‫טוחל לך עד שתלך לאומן שעשאני וכל‪/‬‬ ‫ולא סחזיר לו שלום ר״ל לא אשגח ביס‬ ‫היה ממייל אחריו עד שהגיע לעירי י צ א ו‬ ‫לאמר שצום טליך נפש־‪ .‬א״ל ריקא כמס‬ ‫בגי עירו לקראתו והיו אומרים לי מ ז ל‬ ‫מכוער אותו איש שמא כל בני עירך כעורים‪.‬‬ ‫עליך רבי רבי מורי מורי‪ .‬אמר להם ל מ י‬ ‫רצו בו‪ .‬כי אולי בל בני עירו סס מכוערים‬ ‫אתם קורים רבי רבי‪ .‬אמרו לו ל‬ ‫במותו‪ .‬עיר ר״ל ע״ד שדרשו רז׳ ל בנדרים‬ ‫שמטייל אחריך אמר להם אם זד‪,‬‬ ‫‪ 9‬ואנשים בה מעט אלו‬ ‫י ?‬ ‫אל ירבה כמותו בישראל‪ .‬אסרי לי פ ‪,‬‬ ‫האברים וכו׳‪ .‬והשיב לו שמא בל בני עירו‬ ‫טה‪ .‬אמר להם כך וכך עשה לי• אשדן ל ‪,‬‬ ‫מכוערים ר״ל סכחות הגיפניות הם בלס‬ ‫אע״פכ מחול לו שאדם גדול בתורה ד ‪,‬‬ ‫משועבד׳ ונכנעים אליו ישרים למשממתו‪.‬‬ ‫אמר להם בשבילכם הייג• מוחל ‪,‬‬ ‫מד שהוא וסם דבר אחד ועל בן הרחיק‬ ‫‪.‬‬ ‫ובלבד שלא יהא רגיל לעשות בן‪.‬‬ ‫עצמו מסן ע״ד אמרם הרחק מן הכיעור‬ ‫דרש רבי אלעזר לעולם יהא אדם ר ‪-‬‬ ‫ומן הדומה לו‪ .‬וסשיב לו השטן עם כחותיו‬ ‫״‬ ‫הקגה ואל יהא קשה בארז‪:‬‬ ‫לך אל האומן שעשאני ר״ל שברא אותי‬ ‫הבורא ית׳ לצורך בני אדם לםנאת סעוצם ולטובתו דכתיב וסנה טוב עאד ודרשו רז״ל טוב זי‪-‬‬ ‫יצר ססוב מאד זה יצר סרט• לסי שאס לא הי׳ נברא יצר הרט סי׳ האדם בטל מפריה ור ‪!1,‬‬ ‫ו ז ס ן‬ ‫ם‬ ‫ע ת‬ ‫‪,‬‬ ‫ר ב‬ ‫‪rC‬‬ ‫} ת ן‬ ‫ל‬ ‫ר‬ ‫כ‬ ‫ד ע‬ ‫ג‬ ‫‪v3‬‬ ‫י ש‬ ‫ז ה‬ ‫ד‬ ‫נינה‬ ‫ע י‬ ‫‪w‬‬ ‫י‬ ‫כ‬ ‫ס ג‬ ‫ש ב‬ ‫ו מ‬ ‫ל‬ ‫ד‬ ‫ט‬ ‫‪3‬‬ ‫מ כ ל‬ ‫י ב‬ ‫י ל כ‬ ‫ב ר א י כ י‬ ‫ל א‬ ‫ת ה ו‬ ‫נ ר א ס‬ ‫ל ש ב ת‬ ‫י צ ר ה‬ ‫ס י א‬ ‫מ ר ח י‬ ‫ו‬ ‫מ מ נ‬ ‫ו מ ש ל י ט‬ ‫ו א י ו ‪rr‬‬ ‫י‬ ‫ק‬ ‫• י‬ ‫ו‬ ‫י•‬ ‫י‬ ‫הדרך כי אמרו»״ל ג׳ תםא שמאל דוחס וימין מקרכ יצר אשה ותינוק• כיון שידע בעצמי‬ ‫שחטא ירד מן הממזר ונשתטח לפניו‪ .‬רצה בו הרגיש כעצעו שאין כמו עתה ככחו א ‪,‬‬ ‫מחלש וחש בראשו ובכל גופו באופן שלא יוכל לטטד הבורא בתורה ובמצות• וזה ג ר \ [‬ ‫ם‬ ‫ן השיעור נסשט להמזיק ולהסאען נכח על כן אמר נשסמס לפניו‪ .‬ואמר נעניתי לך ‪5v,j0‬‬ ‫וכל‬ ‫‪v‬‬ ‫כונה‬ ‫לר־א בן ‪#‬טעון ‪ #‬א מ ר‬ ‫ל א ד ם א• כ מ ה מ כ ו ע ר כ ל י ז ה‬ ‫סמ‬ ‫וכל לעשות כל בקשתך‪ .‬ולא רצה למחול כי אמר עד ששלך ששלם לאומן שעשאני דיל‬ ‫שיקבל תשובה על שחטא לצער הנפש וישוב אל יי׳ וירחמהו והיה מעייל אתריו‪ .‬ר״ל היה‬ ‫ממשיך אבתריה דיצר הרע דרך טיול בעלמ׳ ולא משאו מיקר כנזכר שמחל דוחה וכו׳ ער‬ ‫שהגיעו לעירו‪ .‬ר״ל ע׳׳ד שאמרו בס״ק דברכות כל מי שיש לו ב״ה בעירו ואינו נכנש לתוט‬ ‫להתפלל נקרא שכן רפ‪ .‬ורצו בו כאשר באר בעל גוה שלומ )*( שיש לארם בעולם הזה‬ ‫ב׳ בתי משיות אחד בביתו עם אשתו ובניו ומשרתיו במאכליו ומשתיו והוא נקרא בית‬ ‫הבנשת הגופית כנגד הגוף‪ .‬ובית הכנתת אחרת והוא מקוס מיוחד ונכנס שם להתסלצ‬ ‫ולצמר ילשרת את הש״י כנגד הנפש השכלית והוא הנשמה‪ .‬על כן אמר המאמר עד שהגיע‬ ‫לעירו והוא ב״ה המיוחד להחכם והוא בית הנפש יצאו לקראתו בני עירו כלם והס כמות‬ ‫הנפש לסיימו ולקבלו בשלום וזהו אמרם ז״ל הכא לטהר מסייעין אותו מן השעיס והוא‬ ‫הנשמה וכחיתיה מן השמים כאמרה ז״ל יקרא אל השמים ממל זו הנשמה וכו׳‪ .‬ובעל כרסו‬ ‫הוכרח למחול לו השמן וכחותיו להיותה משועבדים ונכנמי׳ תחת אדוניהם השכלי עם כחותיו‬ ‫לכך מחל‪ .‬וזהו שדרש ר׳ אלעזר לעונש יהא אדם רך כקנה ולא יהא קשה כארז ר״צ רך‬ ‫בקנה שיהי׳ רך ונוח רמז ליצר ה^וב שהיה נח לעשות רצון קונה וקשה להתפתות מיצר הרע‬ ‫כארז שהוא קשה‪ .‬דמה היצר שיב לקנה רכה ורצוצה כך דרכו של יצר הטוב להיות רצון‬ ‫כל הימים ומת להתפתות לבל אמנע היצ׳׳הר נמשל לגובה הארזים מחמת גבהו ותקפו‬ ‫וגבורתו בעולם‪ .‬וזהו מאמר דיל טובה קללת אחיה השלוני מברכתו של בלעם לפי שקללם‬ ‫בקנ׳ שנאמר והכה את ישראל כאשר ינוד הקנה ורמז למכה רכה כקנה רך‪ .‬אבל בצעם‬ ‫ברכס בארז קשה שהוא נשכר כרוח גדול והיפבתי על פניו ועוקרתו מעקומו ‪.‬‬ ‫ומה שאמר שלא ירגיל בכך רצה בי‪ .‬שיוכל האדם לסבול צער מועט לסי שעה להכניע‬ ‫המומר כמו להתענות פעם אחת בשמע או שתים או בימי תשובה לסגף עצמו בשביל‬ ‫מירוק עונותיו‪ .‬אבל לא ירגיל עצמו בכך כי ממעט במלאכת שמים להיותו נעדר הכת‬ ‫וחולשה מהגבר עליו ‪:‬‬ ‫ולפי שאירע המעשה ברבי אלעזר על גסית הרוח שהזיח דעתו עליו מ*מת רוב חכמתו‬ ‫שלמד על כן העליתי ה מ ע ז ־ הנורא הזה כאן מה שמצאתי בספר אחד נקרא‬ ‫איומה כנדגלות‪ :‬וז״ל‬ ‫מע‪1#‬ה‬ ‫שהיה במלך גדול ועצום בחכמחו‪ .‬זחה עליו דעתו בגאותו וכאשר הרגיש‬ ‫בחליו ואת מריו• שלח לחכם גדול בדורו‪ .‬לשמוע על פי דברו מה‬ ‫* *‬ ‫לעשות לגהות מזורו‪ .‬שלח וצוהר מועצות להמעיט בחיילות וגייסות‪ .‬עשה ולא הועיל‬ ‫שלח לו שגית רצים גחוציס להסיר הבגדים המנוהצ*ם‪ .‬עשה ולא הועיל עד ששלח‬ ‫המלך ובא החכם לפניו כאחד מסגגיו‪ .‬החכם והמלך טיילו בגגות ובפרדסים לקול‬ ‫הסוסים בין הציצים ומבועי מיס טהורים ומעיינות ומיני ערונות ומנדים כפרים עם גררימ‬ ‫ופדות וצמחים‪ .‬ממגד תבואת שמש וטמנד נרש ירחים‪ .‬פרי עץ הדר וכפות חמרימ‪.‬‬ ‫ודבש יערים‪ .‬פרחה הנסן הנצו הרמונים‪ .‬מר ואהלות עפ כל ראשי בשמים‪ .‬הלכו משם‬ ‫ויעבדו אל המקומות אשר היו שופכים שס הזוהטות‪ .‬נדף ש ל רעי וקיתק של מימי‬ ‫רגלים בתי כסאות‪ .‬ועמד החכם הגדול שם משתאה מחריש‪ .‬על החריץ עד שהמלך‬ ‫מצטער ואמר לו מה טיבה של עמידה‪ .‬על הסירחון וההקפדה‪ .‬אמר אדוגי המלך‬ ‫אגי שאלתי למגופת שאלה חזקה וגוכחת‪ .‬השיבגי תשובה גצחת‪ .‬שאלתי מה לכס‬ ‫הצמחים הגאהביפ והגהדריפ שגהפך ריחכם הגערב‪ .‬לסירחון רב‪ .‬זה הגתעב‪ .‬השיבוני‬ ‫אתה הבאשת את ריחגו שהעברת אותה במעברי נ ו פ ך ויסטוק המלך את כפיו ויקזן‬ ‫מוסר ויחי מחליו‪ :‬ע״כ‬ ‫בן אדם התבוגן שאם היית מוציא מפיך המאכל כשהוא גלעס כמה היו?‬ ‫‪1‬אתה‬ ‫נתעב ונאלח ובעיגיך גסאס‪ .‬ואם היית משיבו אל פיך היית מקיא כל אשר‬ ‫אכלת מרוב המיאוס‪ .‬והנה המאכל ההוא כן היה בראשיתו נ פ ץ כאשר היה אמרי‬ ‫צאתו‬ ‫©ית‬ ‫‪l s‬‬ ‫‪i W‬‬ ‫‪<,‬‬ ‫מעשה להרחיק גסות הרוח‬ ‫‪ iwt‬מסיך• לא התעיכאותו כי אם ר»יי* עיניך ומחשבות רעיונך‪ .‬ואם בטבע‬ ‫זזדםיון ויפת אליו הרעיון‪ .‬הירא את דבר ה׳ יש לו להזהיר «ת שבילו ושכלו י י ‪* * -‬‬ ‫*"כ‬ ‫אל לבו מה הוא לבלתי רום לבבו ולא יבימ אח מראהו‪ :‬עינ‬ ‫<מאמר ס״ג( מירשיי מביר מילתא םקיז דם• »־א דתומא טלה של שים• ציציתא ד *‬ ‫‪•P‬‬ ‫מאםותיה מחוטם‪ .‬באסקוטלא• באגודל כלומר באצבטו‪:‬‬ ‫יקשה למה לא התפלל טל מזונות במו שאמר יעקב ונתן לי לחם לאכול וכו׳ והיר ‪-‬‬ ‫לאלהיס‪ .‬וכרבי חנינא בן רוסא בטי רחמי ושרי ליה כרעא ררהבא כראיתא יסי‪ «-‬י‬ ‫׳־׳‪-‬יק ז ס ‪.‬‬ ‫אלא י״ל שהי׳ ירא שמא ינכו לו מזכיותיו‬ ‫)מאמר כדג( כונס צמאער י״נ כהרות‬ ‫ויקבל שכר מולם הבא בטולם הזם ‪.‬‬ ‫אפרסמון שהראו לו לרבי אלעזר ‪:‬‬ ‫•וסקב״מ למה טכב על ירו טזונותיו‬ ‫ההכרחיות בדי חייו והלא סוא ית׳ מפרנס‬ ‫ף ד ו אלעזר בן פדת הוה דחיקא ל י‬ ‫מקרני ראמים פד ביצי כינס• ובפרט לאיש‬ ‫מלתא םובא עבד מילתא ן ל‬ ‫חכם וחסיד כמוהו‪ .‬הי! לולהמצי׳מזונותיו‬ ‫כד‬ ‫הוה ליה מדי למטעפ‪ .‬אשכח‬ ‫בדוח‪ .‬אלא הקב״ם נתאוס לתפלת הצדיק ׳‬ ‫דתומא שדא לסוסיה‪ .‬חלש לבידי דנייש‪.‬‬ ‫והחסידים‪ .‬והוא לא רצה להתפלל שלא ינכו‬ ‫עיילו רבנן לשיולי ביה‪ .‬חדו׳ ד ב כ י‬ ‫לו מזכיותיו‪ .‬וכשהיה מדוחק בתכלית הרחק‬ ‫ואחיך ונפה צתיתא דנזדא טאפותי‪/‬‬ ‫אז אמר טד אימתי אזיל כסאי דוחקא ‪.‬‬ ‫כי אחער אמרו ליה מ״מ בכי מר ו ה א י ך‬ ‫והשיבו הקב״ה שנוצר במזל כך• וא* אפשר‬ ‫נפיק זנוציתא דנורא מאפותיה א י‬ ‫לו לשנות מזלו כ״א בהולדו םמס שנית ‪.‬‬ ‫דחזאי שכינה• יאמיי ק ׳ עי א י מ ת י‬ ‫לשטח‬ ‫וזהו ניחא ליך דאחריב םמוצם ר״ל‬ ‫אדבר ואזיל בהאי דוחקא• ואפר ל ‪,‬‬ ‫מבע המזל‪ .‬ואין צורך בעולם כ״א לצורך‬ ‫ניחא לך דאיחריבא לעלמא והדד אכדייך‪,‬‬ ‫גדול כמו עקרות האבות בשביל אועס שלימ׳‬ ‫וכו׳ ואמר לי יהיבנא לך לעלמא ד א ת י‬ ‫הוצרך לשנות מזלם‪ .‬או למניין מציה רבה‬ ‫חליסר גהרי דטשכ׳ אפרספא דםעכגת‬ ‫כלאיתא בפ״ק דחולין בעניין ר׳ פינחס בן‬ ‫בהו וכו׳ ‪:‬‬ ‫יאיר בגינאי נםי־א שסוצרך לשנות טבע סמים‬ ‫מטר סטצוס רנס‪ .‬אבל בעגיין אחר לא כי‬ ‫ל י‬ ‫ה‬ ‫א‬ ‫מ‬ ‫‪,‬‬ ‫ל‬ ‫מיד‬ ‫איל« ב»ר<ן המדיר רשב״י הוה יתיב אתליסר תכי דםיזא כר(‬ ‫תענית‬ ‫פרק‬ ‫סדר תעניות א מ‬ ‫מאפרסג‬ ‫םד‬ ‫ע‬ ‫גדרך אסונה עאער ג׳ שער ה׳ כחנ וז״ל רמז צי״ג נהרי אפרסמות רצה שיהי׳ סיים נצחי•‬ ‫בעונג ההוא מל שקיים י׳׳ג מיקרי׳‪ .‬והאמין באמונה שלימה כייג מציאות‬ ‫אשר השיגו בחייסס ונשארו עם אותה השגה‪ .‬וכן כשנכנש רי״בל לגיע שהיה מכריז א יהו‬ ‫פנו עקום לבר ציואי אשכחיה לרש׳׳בי דה־ס יתיב אתליסר תכי פזא וטי׳ ר״ל שהי׳ משיג‬ ‫בהשגת אלו י״ג עיקרים‪* .‬ו י״ג מדות של הקב״ס ועניין אפרסמון הוא דבר שמרימ נןוכ‬ ‫לרמוז כי הנשמה בעודה בגוף נהנית מריח שוב של מצום ג״כ בעולם הבא תקבל אותו ריח‬ ‫ותהא נהנית מזיו השכינה‪ ) :‬י (‬ ‫;‬ ‫)מאמר ס׳׳ד( וקמה למה היה מטרית ר׳ מנינא להקב״ה כביכול לשתוצרך לשנות טבע‬ ‫העולם ללא צוע גדול ובבר ידוע מניין דר׳ יוסי דמן יוקרת שהעניש‬ ‫את בט ע׳׳ז שהתבשל התאנה שלא כזמנה להאכיל לפועלי אביו‪ .‬ואמר לו בני אתה הטרפת‬ ‫את קונך להוציא תאנה שלא בז‪:‬גנה תתאסף בלא זמנך נו׳ כראיתא בפרק זה ועוד קשה‬ ‫צמה אמר ר״מ מי שאמר לשמן וידליק כ‪:‬‬ ‫)מאמר ס״ד( דרש לתשובה וטנה למאגר‬ ‫היה די שיאמר שידליק המומן מה צו‬ ‫רבי סנינא לבתו מי שאמר לשמן וידליק‬ ‫להזכיר השען• ע״ק שאמר שאפי׳ אחרים‬ ‫יאמר למומן וידליק ‪:‬‬ ‫הדליקו להכדלה ממנו איך שייך הבדלם‬ ‫כע״ש שהי׳ לו לומר אחרים הדליקו נרות‬ ‫של שבת‪:‬‬ ‫& ע ש ך י י ן בבתו מ ל רבי הגיגא בן‬ ‫דוםא שהיתה עציבהבערב‬ ‫יי **•׳‬ ‫בתורת העולה כתב סרק י״ש מחלק ב׳ וז״ל‬ ‫מי שנתן לצדיק טוכתו‬ ‫* ב ת ‪ .‬אמר לה רבי חגיגא למה עציבת‬ ‫הנמשל לשמן טוב‪ .‬כדכתיב סוב שם מש״מ‬ ‫‪:‬אמרה לו לפי שגתחלף לי כד של מ מ ן‬ ‫כן יאער לרשע הנמשל לחומץ וידליק כמו‬ ‫בכד של חומץ‪ .‬אמר רבי חגיגא מי‬ ‫שאמרו סומן בן יין‪ .‬ור״ל שיקבל חרטתו‬ ‫שאמר לשמן וידליק יאמר לחומץ‬ ‫וישפיע מליו מטובו‪ .‬ומניין התחלף לבתו‬ ‫יידליק‪ .‬וכן היה דולק עד שהדליקו נם‬ ‫כר של שמן וכו׳ דיל שעשתה איזו מעשה‬ ‫אחרימ מםגו להבדלה ע״כ‪:‬‬ ‫שלא היה ראוי וע״ז היתה סציבה כי‬ ‫הרשעים מלאי׳ חרמות ‪ .‬ופתח בתשובה ובקש עליה רחמים שחומ! שלה תדליק וכן היה‬ ‫עד שהדליקו ממנו נר להבדלה‪ .‬אמרו כן בדרך משל שנתקרבו מעשיה והשגגות נעשו צם‬ ‫כזכיות ער שאחרים לקחו מוסר ממנה והדליקו נרות להבדיל בין טמא לטהור בין קודש למול‪.‬‬ ‫*לזה תלה הדבר בשמן רצה בו כי החונק ידליק כשה שהשמן ידליק לאחרים שיכדצו כין‬ ‫טמא לטהור כך החומן כמוזכר מכ״ל‪:‬‬ ‫‪1-‬‬ ‫‪ H f e t t J E Y‬בבתו של רבי נחוניא חוסר שיחק שנפלה לבור עמוק באו והודיעו‬ ‫הדבר לרבי חנינא בן רוסא שעה ראשונה אמד להו שלום מ ע ה‬ ‫״׳•*"יי‬ ‫מ ג י ה א״ל שלום שעה שלישית עלתה‪ .‬א״ל בתי מי העלך אמרה לו זכר אחד של‬ ‫רחלים נזדמן לי וזקן אחד םנהינו ]פי אלו של יצחק ואברהם סנהינו‪ [.‬א״ל וכי‬ ‫־נביא אתה‪ .‬א״ל לא גביא אני ולא בן נביא אלא אמרתי דבר שהצדיק נתעסק כר‬ ‫יכשל בו זרעו‪:‬‬ ‫]מירושלמי דפרק בתרא דיבמות[ ‪) :‬־׳י(‬ ‫‪,‬‬ ‫<מאמר ס״ה( רשיי אינשי כיתי ר״ל אשתי כלומר מיתה בעורה‪ .‬קא מיגנדרא •‬ ‫רוחה עליה‪:‬‬ ‫גספ‬ ‫]בספר מחי״ר יין כתב[‬ ‫וה המאמר נמנע להיות כפשושו כי איך שייך לומר כהרף עין היה משנה אותק משחרות*‬ ‫ליפ‪:‬‬ ‫העניה‬ ‫פ ר ק םדר העניות אלו מ א ט ד ס ה סו‬ ‫‪^ 3‬‬ ‫־‪5‬׳;יפה וכסרח מין תחזור לשחרורית‪ .‬וט׳׳ק אמר שקר החן והכל היופי ח״ח‬ ‫‪,‬זהריה בזה כי אשם יראת יי׳ היא תתהלצ‪ .‬אלא רצה לומר כי להיות שזה החלמיי של ר כ י‬ ‫נזהר‬ ‫יצחק אולי היה בו מרת הקנאה וכנו שמה חנה כי ידוע שחנה היתה מקנאה את ס כ י‬ ‫צרחה עביר הבנים בידוע‪ .‬מ״כ קרא שמה כך‪ .‬ואולי רבי מני היה בו זו סמרה בתכלימ‬ ‫לקנא כל אדם‪ .‬לכך אמר תתיפה חנה‬ ‫)מאמר ס״ה( כונה למאמר תתיפה‬ ‫רצה בו שלא יקנא כלל אפילו במקום‬ ‫ונתיפיז׳ כו׳ תחזור לשחרורית׳ וחזר׳‬ ‫שהקנאה יפה במו קנאת סופרים תרבה‬ ‫ואמר קא מרדה‬ ‫וחזר‬ ‫הכמס ‪.‬‬ ‫ר ד ו פני הוה שכיח קםיה דרבי י *‬ ‫בי ‪ .‬רצה בו שמדת הקנאה מררה‬ ‫בן אלישב אפר ליה דכי ל ‪£‬‬ ‫־גו והלכה לה ואינו מקנא עוד אפילו לקנאת‬ ‫מהכלא עלי אינשי ביתי• א״ל פ ה ‪#‬‬ ‫סופרים על כן אמר רכי יצחק תחזור חנה‬ ‫חנד‪,‬‬ ‫י‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫אמר ליי׳‬ ‫קצת לשחרורית׳ רצה בו למדת הקנאה של‬ ‫ונתיםחה‪ .‬א״ל קא מגנדרא עלי‪ .‬א פ ר‬ ‫סופרים ות״מ כי מבלמרה אין טוב כי רוב‬ ‫תהמר חנה לשהרוריחה וחזרה ח‬ ‫החכמים שמרבים בתורה ובחכמה קנאת‬ ‫לשחדוריתה ע״כ ‪:‬‬ ‫איש מרעהו תעשה זאת ‪:‬‬ ‫נ ה‬ ‫‪:‬‬ ‫ח ע‬ ‫ט‬ ‫ח נ ד‬ ‫ש מ ה‬ ‫א מ‬ ‫ה‬ ‫ת ת י ם י‬ ‫ג ף‬ ‫)מאמר ס״ו( ) י ( בדרך אמונה שמר ׳ מאמר שני כתב ודל לא שיהיו כל ה ד כ ‪,‬‬ ‫״‬ ‫הנמצאים תכלית מזון לתכלית שום *דם כי‬ ‫החבאר חילופו אכל כי לשלמותו אשר ממהית טבע סדכרים היותם מוכדיס לשלם• סי‪4‬‬ ‫כלם צריך וראוי שיעבדוהו שם שהוא בשלימותו מסתפק ולא היותו נעבד מהם כי ט י ‪5‬‬ ‫שלמותו הביאו להבחין ולקחת הצורך למזונו‬ ‫)מאמר ס״ו( דרש כל העולם ניזון בשביצ‬ ‫לא יותר וזהו חנינא בני דיו בקב חרובין‬ ‫חנינא בני וחנינא כני די לו כקכ חדוכיו‬ ‫מע׳׳ש לע״ש ובזה תכליתו השלם שהוא‬ ‫י‬ ‫וכו׳‪:‬‬ ‫היות שכלו בהשכלה ובהשגה ובהמשכ׳ לא‬ ‫גחסר בל‪ .‬אם בהשכלה שהי׳ חכם בעייוני‬ ‫א מ ך רב יהודה אמר רב כל ה ע ו ל ש‬ ‫וחוקר כמו שנודע ממאמריו וענייניו וכמו‬ ‫איגו גיןון אלא בשביל ח נ י‬ ‫ששאלה לו אשתווכו׳‪ .‬והכוני לסם ז׳׳ל הנה‬ ‫בגי ‪ .‬וחגיגא בגי די לו בקב חרוכין‬ ‫זה החכם היה מאכלו כריאס כדרך בעלי‬ ‫מערב שכח לע״ש ‪ .‬דביחהו דרבי ח נ י נ *‬ ‫מולם הבא בשלחן של ג׳ רגלים‪ .‬והוא‬ ‫בן דוםא הוה רגילא כל מעלי ‪KDV‬‬ ‫ההשגה אשר בה ג׳ חלקי המציאות ואמרה‬ ‫קו»ר‪#‬‬ ‫דשבחא הוה טחממא הנורא‬ ‫לו אשתו והוא היצר הרע המפתה שיניח‬ ‫בחנורא משום כםופא ‪ .‬הוה לה ה ח י *‬ ‫אחד מ‪.‬־ החכמות או מאלקי ההשג׳‪ .‬ובזמן‬ ‫שבובתא בישחא ‪ .‬אמרה ידעינן ד מ ד י‬ ‫השתדלותו בס שישתדל בססקי)העה״ב(‪.‬‬ ‫ליח לה אטאי מחממא תנורא ע י י ל *‬ ‫ןהעה״ז[ ואז יהי׳ לו מושכל גס בעס״ז‪ .‬וכן‬ ‫ואזלא מרפה אבבא כי חזית א ב ס י פ *‬ ‫משה וראה בחלומו היות השגתו אשר ממנה‬ ‫םיגד‪ ,‬וןיילא לאיגדרוגא ]פי׳ לחדר־!‬ ‫יאבל מזון נפשי בעולם הבא רעועה‪ .‬בי‬ ‫אתרחיש לה גיסא מליא אגגא ל י ‪£ #‬‬ ‫יחסר ממנה רגל אחד ומלק אחד‪ .‬בקש‬ ‫ותגורא מליא ריפחא אמרה מיניתי‬ ‫רחמים ושב בהשתדלותו ה נ מ ק לעיין‬ ‫•לגיחא חזי היפי חדיך ליך ריפוזא‬ ‫באותה החלק השלישי אשר הניח וחזרה‬ ‫אמרח אף אגי גטי להביא מרדה נ כ נ ס ת י '‬ ‫שלחנו שלימס‪ .‬וגדול הנס האחרון יתר מן‬ ‫ת א נ א א ף ה י א נ מ י להכי נ פ ג ס ד ׳ ‪; 0‬‬ ‫הראשון‪ .‬כי ירידת סאדס משלימות סעיון‬ ‫שמלומדת בגיסיס היחד‪ : .‬זימנא ח ^‬ ‫להיות נסתה אל החמרות הוא קל מאד‪.‬‬ ‫ל ינ*ע‬ ‫אמרה לו דכיתהו עד י׳יק‬ ‫יאבל בסיותו עסוק ומשתדל בהשתדלות‬ ‫אשרוד‬ ‫ט ל י האי‪ .‬אטד לה ומיי‬ ‫*שמי ומפותה בסם שישוב ויעל׳ במישכליו‬ ‫ליה •מיבותיך דגגזי לך לעולם ה כ *‬ ‫וימזוג מתיקות העולם הגשמי זה רמוק‬ ‫ר‬ ‫ב‬ ‫ז ס‬ ‫‪0‬‬ ‫כ ‪5‬‬ ‫ג א‬ ‫מ ד י י‬ ‫פ ג‬ ‫ד‬ ‫נ י <‬ ‫ד‬ ‫מאז‬ ‫כעי‬ ‫עא‬ ‫תענית ערק סדר תעניות מ א פ ר סו סז‬ ‫מ א ד ‪ .‬ולא רבים יחכמו ‪ .‬ולזה צריך השתדלות נמרן‪ .‬מכ״ל לרך אמונם זיל ב‬ ‫זרשיט כת׳ בעניני הניסיס אין לנו לחשש‪ .‬ובפרט לשלמים בתכלית כר׳ חנינא בן רומא‪.‬‬ ‫אמנם מה שצריך כונה מנין השלחן והרגלים‪ .‬הוא שזה החכם ואשתו שאלו עושי‬ ‫ממת הש״י והשי׳י נתן לה׳י או הבטיח׳ עליו והם ראו בחכמת׳ או הזכיר השם בחלום‬ ‫שהעושר איננו מעלה לשלמים אך יזיקם‬ ‫כשיטרידס עהשיג מה שבכח׳ להשיג ‪.‬‬ ‫בעי רחמי דליתגו לך‪ .‬בעא רחמי ושדו‬ ‫והוא שאין אדם זוכה לשתי שלחנות‪ .‬ואמר‬ ‫ליה כרעא דםחורא דדהנא‪ .‬אתחד ליה‬ ‫החכם יותר קל שיכנס הפיל במין המחש‬ ‫בחלמא כלהו צדיקי אכלו אפתורא דאית‬ ‫משיזכה העשיר לג׳׳ע‪ .‬ועניין השלחן הוא‬ ‫ליה חלחא כרעי ואיהו אפתורא דלית‬ ‫עולם הבא כמ״שה זה השלחן אשר לפני ה׳‪.‬‬ ‫לה אלא תרתי כרעי‪ .‬אמרה ליה בעי‬ ‫והשלוש רגלים רמז לשלש עוצמות שמתעל׳‬ ‫רחמי עליה דלישקלוה‪ .‬בעא רחמי אתא‬ ‫בהן נפש הצדיק והם עולמו ועולם הגצגצי'‬ ‫מלאך ושקליה תאגא גדול הנם האחיח‬ ‫ועולם המלאכי׳‪ .‬ורמזו אליהם שאילו היו‬ ‫‪ w‬מן הראשון דנמירי מן שמי׳ מיה׳‬ ‫להם עושר צא יזכו לכבלו׳ לעולם המלאכים‪.‬‬ ‫יהבי מישק׳ לא שקלי ע״כ‬ ‫וכאילו לא יזכו רק לעולם הגלגלים‪ .‬וראה •‬ ‫איך יעיד המשל אל הנמשל‪ .‬אמרי כלתו צדיקי אכלי אפתורא דתלת כרעי ולא אמרו‬ ‫ארבעה כשאר שלחנות וכאשר השכילו זה שאלו מהש״י יסיר מהם העושר ההוא‪ .‬ועם‬ ‫היות שגזירת הש״י לטיב לא תשתנה כמ״ש ירמיהו לחנניה בן עזור בה אמר יי׳ הנביאים‬ ‫אשר היו לפניך מן העולם וינבאו על ארצות רבות ועל ממלכות גדולות למלחמה ובו׳‬ ‫הנביא אשר ינבא לשלום בבוא דבר הנביא יודע דבר הנביא אשר שלחו י באמת‪ .‬הודיע‬ ‫לנו שהבטחת הש״י לטובה לא תחזור לאחור בשום צד כמו הבטחתו ברע‪ .‬כי בתשובה‬ ‫תחזור צאחיר כמניין נינוה‪ .‬אמנם הטוב לא‪ .‬וזהו שאמר גמירי מן שמיא מיהב יהבי‬ ‫מישקל לא שקלי‪ .‬אמנם לצורך הדבקים בו משנה היבר להועילם‪ .‬ולכן סחר יעקב מעשו‪.‬‬ ‫עם היות שהבטיחו הש״י לטובה כי פחד אולי יגי־ום החטא וישנהו הש״י לטוב׳ לו לעתיד‬ ‫בענין זה‪ .‬ומנין מליא אגנ׳ לישא כן נדמ׳ לאות׳ אש׳‪ .‬או אפשר שהי׳ כן בפועל כעניין‬ ‫הצרפי׳ ואשה אחת מבני הנביאי׳ עכ״ל‪:‬‬ ‫}שדושין[ ולי נראה מעשה שהי׳ כך היה ואין מפקפק וכונה‪ .‬רק אמת ואמונה‪ .‬כדרך‬ ‫החסידים המלומדים בניסים כמו רבי פנחס בן יאיר בגינאי נהרא‪ .‬ודומיהן‬ ‫ורצון יראיו יעשה וכו׳ ועניין השלחן על דרך לשון״רבותינו זכרונם לברכה שלא יהא שלחנך‬ ‫מלא ושלחן של רבך ריקן‪ .‬ועוד אמרו בשרא שמינא אפתורא דדהבא‪ .‬והרבה מעות יש לי‬ ‫להרצות ואין שלחני להרצותם ובלם ביאורם חורה וחכמה ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‪/‬‬ ‫)מאמר ס׳׳ז( זה המאמר קשה מאד מכל סצדריס ראשונה שאמר לא היו י״ס לישראל‬ ‫כי״כ וכט׳יו באב‪ .‬דבשלמ׳ י״כ הוא יום סליחה וכפר׳‪ .‬וגם הוא דרך‬ ‫בכך ללבוש לבנים כמלאכי השרת אלא ט״ו באב מאי היא שהשוה לי״כ‪ .‬עיק וכי בי״כ חלות‬ ‫בין הכרמים ושואלים באנשים‪ .‬והלא אין פרצות גדול מזה‪ .‬ובפרס שידברו עם הבחורים‬ ‫דברים כאלו‪ .‬ובפרט ביום הצום הגדול‬ ‫ואדרבא צריך לפרוש כל אמד מאשתו‪ .‬או‬ ‫)מאמר ס״ז( דרש לנישואין וכונ׳ למאמר‬ ‫מה טעם ד׳ משפחות היו ביהשצי׳ ומם‬ ‫לא היו י״ט לישראל כט״ו באבוכי׳׳ב‪:‬‬ ‫שבח להן בזה שאומרו׳ לבחורי׳ ט ׳ ‪.‬‬ ‫ונקדים לזה מה שכתב בעל מקידה שער ל״א‬ ‫רשב״ג לא היו י״מ לישראל‬ ‫א ע ך‬ ‫וז״ל וזה כי כמו שהצום הגדוצ והקדוש‬ ‫כפיו באב וכיום הכסורים‬ ‫הסו׳ וסדר עבודותיו וכפרותיו היא עמוד‬ ‫שבהם בגות ישראל יוצאות בכלי לבן‬ ‫גדול והכרחי להשיב הנפשית הנדמות‬ ‫שאולים כדי שלא לבייש למי ש א ק לו‪.‬‬ ‫והנהרסות מתוך מצבן אל עניינם הראשון‬ ‫ובל הכלים טעוגין טבילה ובגות ישראל‬ ‫ולהעמידם‬ ‫יוצאות‬ ‫‪ #‬ל ג• ר ג ל י ם ו כ ר ע א‬ ‫דרעו ‪ 0‬ל ח ן‬ ‫ד ח ע א‬ ‫זלםממידםפל עמירת׳ וזולתו א״א להתקיי׳ לפי הכרח רומ הרככשס וכמו שאמר א ס ע ו כ מ ן‬ ‫תשמור יה « מי יממוד‪ .‬ככה היה היום ההוא שנתן משארית פליט׳ גמימין יום בשודס•‬ ‫להשיב בנין האומה הזאת אשר כמטט נהרס ונותן ממצבם אל תוכן מצב׳ להקרא עליה ‪ 5‬ן‬ ‫ישראל שלם כבתחילה‪ .‬וזהו היה טעעו של רוב צער אבינו יעקב ע״ה שהיה מתאבל י‬ ‫‪,‬‬ ‫מראי ועתקשה באבלו‪ .‬כעני׳ שנ׳ ויעאן‬ ‫יוצאות וחולו׳ בכרמי׳‪ .‬ומה הן א ו מ‬ ‫להחנחם וגו׳ מב״ל‪:‬‬ ‫בחור שא עיגיך וראה מה אחה בורר ל ‪-‬‬ ‫וחדישיח וגיל שלכך היו בנות ישראל‬ ‫א ל תתן עיניך בגוי חן עיגיך ב ם ש מ | ‪.‬‬ ‫יוצאות ושממו׳ וחולות‬ ‫וכן הוא אומר צאגה וראגה כנות ‪t‬‬ ‫לסי שאין יצר הרמ כיוס ההוא הקדוש‬ ‫ונו׳‪ .‬חגו רבגן ד׳ משפחות היו כירו^וליצ‬ ‫והנורא כי כלם לנושים לכנים אחד אנשים‬ ‫יפיפיות שבהן אופרות חגו עיגיבם כיוש*‬ ‫ואחר נשים כדרך המלאכים‪ .‬וגס י י ן‬ ‫שאין אשד‪ ,‬אלא ליופי‪ .‬םיוחפות ש‬ ‫באב שהוחרו לבא זה בזה יום שהוחרו שבט‬ ‫אומדות תנו עיניכם במשפחה‪.‬‬ ‫בניטץ היו טחטטסין לבנים ושטחים ני‬ ‫אשה אלא לבנים‪ .‬עשירות שבהן אושרןןי‬ ‫הוא מלבוש מורה טל התשובה כרכתי׳ י ל‬ ‫תנו עיניכם בטמון‪ .‬בינוניות ו ע נ י‬ ‫מ ת יהיו בגדך לבנים ומשוררות בשיריהן‬ ‫אומהת קחו טקחנם ל ש י ע ו ב ל‬ ‫ומזמרות בזמר והלל אומרות כן ולא בפני‬ ‫שתעטרונו מהובין •‬ ‫א‬ ‫‪ 1‬י‬ ‫ק <‬ ‫‪,‬‬ ‫בלבה כך‪ .‬טשירות וטניו• ומיוחסות כל‬ ‫אחת עושה צמצמה שיר הראוי לה ונכון לפי דעתה ומחשבתה ולכך הבינוניות והעניות‬ ‫אומרות כשידיהן אין לנו תה ליתן לך ואדרבה קחו טקחכם צש׳ש ותטטרונו בזהוביס‪.‬‬ ‫אבל אינן אומרות בלל בפני סבחורי׳ כי בנית ירושלים מצוייני׳ היו בצנימות ויראני‬ ‫אלהיס על פניהן ‪:‬‬ ‫‪1‬חדושין[ ג ו נפרש פ״‬ ‫גמצוס ן‬ ‫? י ק כ לכך‬ ‫גיופי האומות ובכספם וזהבם תן עיניך ביחס משפחה‬ ‫מביא הכחוב צאנה וראנה בנות ציון ובי׳ ביום חתונתו זו מתן תודה וביום שמחת לבו ‪3r‬‬ ‫בנין ב״ה שיבנה במהרם בימינו‪ ) :‬״ ( )חכר םח(‬ ‫‪J‬‬ ‫ס‬ ‫ו ת ר‬ ‫ד ו ת‬ ‫‪1‬‬ ‫ח ד‬ ‫‪f r 3‬‬ ‫ב‬ ‫ו ם‬ ‫ט‬ ‫כ‬ ‫ן‬ ‫ה‬ ‫ב‬ ‫ו ת‬ ‫כ ד‬ ‫ס ב מ ו ר י‬ ‫כ‬ ‫ר‬ ‫א‬ ‫מ‬ ‫ת‬ ‫ס‬ ‫ל‬ ‫ע‬ ‫ת‬ ‫ה‬ ‫ו מ ר ה‬ ‫ו ס ם‬ ‫ב נ י‬ ‫ק ב ר ה ס‬ ‫ינמ‬ ‫יע‬ ‫י ) מ א מ ר ס״מ( ןחידושץ[ הבונה בזה העאער עתיד הקב״ה וט׳ ממול הוא דבר מ ג ו ל ס כ י‬ ‫רצו בו שתסי׳ ססשג׳ בשלמות מכל הצדדים מבלתי ‪^ , p‬‬ ‫קן בדרך מחול שהיא סגול מבלתי שוס קן ותכלית• והקב״ה ביניהם בג״מ ומראים באצמנ‬ ‫ובו׳ רצו בו שיראו ראייה שבלית נבואית כאילו כל אמר עראה באצבע• וישיגו מדותיו ןן‪3‬‬ ‫מקום ביה בשליפות רב• ויאערו כאשר‬ ‫)מאמר ס״ח( כונה למחול שעתיד;הקבין;‬ ‫שמענו כן ראיט ירצס כאשר שמענו מסי‬ ‫לעשות לצדיקים ‪:‬‬ ‫הנביאים שהיו מדעין הצורה ליוצרה שנאער‬ ‫ודמות מליו כמראה אדם‪ .‬בן ראיט וזכינו‬ ‫א י ן ך רבי אלעזר עתיד הקב״‪,,‬‬ ‫לראות ולחזות בנועם ה׳ כמו הנניאי׳‪.‬‬ ‫לעשות מחול רצדיקיס ו ה ו *‬ ‫וכרגרסינן בירושלמי רסוכה רבי ברכיה‬ ‫יושב ביגיהס בניע וכל אחד ו א‬ ‫אמר עתיד סקב״ה להעשי׳ ראש מולה‬ ‫מראה באצבעו שגאסר ואמר ביום ה מ ו *‬ ‫לצדיקים לעתיד לבא מה טעם שיתו לבכם‬ ‫הנה אלהינו זה קזינו לו ויושיענו זד ‪40‬‬ ‫למילה והצריקי׳ מראים עליו באצבע יאומרי׳‬ ‫קוינו לו ננילה ונשמחה בישועתו ‪:‬‬ ‫כי זה אלהינו ובו רצו בו שאז בזמן הגאול׳‬ ‫)והיתא בסוכה בירושלמי בסגנון אמר(‬ ‫ישיגו כל פ ה שאפשר להשיג מן השכינה‬ ‫ומולה לשון מטלה וכל דבר מגיל אין לו‬ ‫©ה כבדור כלומר באין הפסק תהי׳ אותם השגה לכך הביא ראיה מססוק שיתו לבכם‬ ‫ימנו‬ ‫י‬ ‫‪3‬‬ ‫ח ד‬ ‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫תענית‬ ‫מרק ג מר קים מ א ט ד ס ח‬ ‫עב‬ ‫יתט צכ ויראו החכמה והסשג׳ כעניין שאמר החכם וצבי ראה הרכה חכמה ורעת• ומראים‬ ‫מציו כאצכע רצו ט שיהיו קרוכים אצ ההשג׳ השכצית וכאיצו מראין כאצכע שממי תורם‬ ‫הנגלים להם כעת ההיא מה שהיה נסתר בעולם הזה כעניין שנאמר ומצאה הארץ רעם‬ ‫כמים ליס מכסים וכו ומי שיה״ נגלה לו הנסתרים כאילו רואה מראה שכינה כי כצ‬ ‫הנדבק בתורתו כאילו נדבק בשכינה שנאמר ואתם הדבקים כה׳ אלהיכם סיים ו ט ׳ ‪( « ) :‬‬ ‫)חסר מט(‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫]עיין בירושלמי רשוכה יש חידוש שם ובמסכת שבת[‪:‬‬ ‫פליק •סכת תעגית וסליק סדר מועד‪ .‬ברוך מום כבודו לעולם ועד ‪:‬‬ ‫סדר גשים כתובות פרק ראשון‬ ‫)מאמר א׳( וקשה|זה המאמר מאד איך ייחס להש״י תארים גשמי׳ כמו ידים ואצבמות ושמא‬ ‫תאמר גם הנביאים דברו הרבה כיוצא באילו‪.‬זה אינו ראיה כי דברו דרך בני אדם לשבר‬ ‫האזן‪ .‬אמנם אלו החכמים רצו לדקדק בכתוב ממש כמו ידיו או ידו כתיב ובו׳‪ .‬עוד קשה‬ ‫צמה לא אמר הצדיקים גדולי׳ משמים וארן‪ .‬והלא כל צבא השמים וצבא הארץ עשועבדין‬ ‫ונכנעים להם ואפילו המלאכים כדאיתא בכמה דונתין ובפרש בפרק מרבי פסחים ובפרק‬ ‫חלק גדולים צדיקים ממלאכי השרת שנאמר אנא חזה גוברין ט ׳ דמם לבר אלהין *•‬ ‫נדרך אמוגה כתכ בשער א׳ וז׳׳ל טנתם כדי לתת מלוי לפעולות הרצוניות עצ‬ ‫הפעולות הסבעיות וסבת זה היות להם יכולת לעשות שני‬ ‫ההפכים ולזה אמר גדולים מעשה הצדיקים והם הפעולות הרצוניות‪ .‬כי הצדיקים הס‬ ‫צדיקים כאשר יפעלו ברצון ממעשה שמים וארץ ר״נ הפעולות הטבעיות ונתן הסבם כי‬ ‫מעשה שעים וארץ והס הפעולות הסכמיות‬ ‫כתיב ידי יסדה ארץ שהוא יד אחד וימין‬ ‫)מאמר א׳( דרש גדולים צדיקים משמים‬ ‫וארץ ‪:‬‬ ‫אחד להורות כי הפעולות הסכמיות יסעלו‬ ‫פעולה אחד והוא אחד מן ההפכים לא זולת‪.‬‬ ‫ך ן י ‪ #‬בר קפרא גדולים מעשי‬ ‫אמנם כפעולות הצדיקים נאמר מקדש אדני‬ ‫צדיקים ממעשה שאים וארץ‪.‬‬ ‫כוננו ידיך‪ .‬כי הצדיקים הם אשר עשו‬ ‫דאילו במעשה שמים וארץ כתיב אף ידי‬ ‫המקדש‪ .‬ואמר בהם ידיך להורות שלםם‬ ‫יסדה ארץ וימיגי טפחה שמיס‪ .‬ואילו‬ ‫פעולות שני הפכים וייחס אותם אל האל‬ ‫במעשה ידיהמ של צדיקים כתיב מכון‬ ‫יתברך לפי שהיא סבת הסכות כי לא יפעלו‬ ‫ידיך‪.‬‬ ‫לשבחך פעלת ה׳ מקדש הי מגגו‬ ‫שבפי הדברים בלתי רצוט הדבק עמהם‬ ‫השיב בבלי אחד ורבי חייא שמו ויבשת‬ ‫ואמר בך השיבו הבבלי אמד שהיה מבולבל‬ ‫ידיו יצרו ידו כתיב‪ .‬והכתיב יצרו אמר‬ ‫בזה הדרוש במה שראה שכבר יפעל הפועל‬ ‫רב גחמן בר יצאק יצרו אצבעותיו‪.‬‬ ‫בטבע שני ההפכים אמר והכתיב ויבשת‬ ‫נדכתיב כי אראה שםיך מעשה אצבעותיך‬ ‫ידיו יצרו‪ .‬אם כבר יאמר ידיו לשון רבים גם‬ ‫אל‬ ‫וגו׳‪ .‬םיתיבי השפים םפםרים כבוד‬ ‫כן בפעולות הטבמיו׳‪ .‬והשיט כי ידו כתי׳‪.‬‬ ‫ומעשה ידיו מגיד הרקיע‪ .‬ה״ק מעשה‬ ‫וזה כי יקרא ידיו לבעטר אשר כבר יפעל‬ ‫ידיהם של צדיקים מי מגיד הרקיע ‪.‬‬ ‫ההפך השני במקרה• אבצ בכתיבה יזו‬ ‫ופאי גיהו‪ .‬פ ט ר ‪:‬‬ ‫כתיב להורו׳ כי ססעוצ׳ האמת היא לו‬ ‫בעצם‬ ‫ס ד ר נ‪#‬ים כתובית פ ר ק ראשון‬ ‫מ א ט ד אי‬ ‫‪,‬‬ ‫גפצס והשני במקרה‪ .‬לפי שהמקר׳ יותר קרוב להיותו שם מהיותו מניין לזה אמר‬ ‫יקרא ידיו• אבל בכתיב׳ ירו בתי׳‪ .‬ואחר כך השיב יצרו ופירש יצרו אצבעותיו של ה ק ״‬ ‫רצה גזה כי הסבות המחייטת הפעולות הטבעיות מם הרצון האלהי הדבק בהם התנועות‬ ‫השמימיות אשר סם רבות‪ .‬ולזה הביא ראיה באמרו כי אראה שמיך ממשה אצכעותיך‬ ‫אח״כ אמרו וממשה ידיו מגיד הרקיע‪ .‬שיראה היותן פעולות טבעיות והשיב כי הסעוצה‬ ‫הסבטית אשר לרקיט שהוא המטר הוא מורה החמולות הרצוניות של צדיקים כי כ ש ס‬ ‫שלימו׳ יטטיר הרקיט וכשהם בהפך לא יטטיר טכ״ל ‪ :‬ובעל עקידה ) י ( בשער ט״ו כ ת ‪5‬‬ ‫כונה בזה המאמר כי כל המתאחר בבריאה גדול במרריג׳ לקודם אליו‪ .‬והמתאחר הוא צ ו ר‬ ‫לשלפניו‪ .‬והיה טטבע הצור׳ לפעול יוטבע החמר להתפמל חוייכ שתמתאחר יהי׳ ל ש ל י‬ ‫והפוטל בכל אשר לפניו וכולם מתפעלים ממנו כמ״ש רבי יהודה ברבי סימון כל מה שנברא‬ ‫אחר חבירו שליט בחבירו‪ .‬מד שיתחייב מזה שתמצא לכל הנמצאות כלן הכנעת ישיעכור‬ ‫מגטי אלא מין הארס למה שהוא באדריגה השליטות והצור׳ לבלן וכלן הם תחתיו ב ס ד‬ ‫מדריגותיהן וזהו מבואר שנמצאו בטולס שני טיני טבטים הראשון הוא המפורסם לא ל‬ ‫ולא תבונה בו אבל נוהג על מניין אמד תמיד בלי כשקפה כי היא התנאי שהותנה עמו כ כ נ‬ ‫הבריא׳ כמ׳׳ש ז״ל כביר וישב הים לפנות בוקר לאיתנו לתנאו הראשון• והוא שיהא נגר‪/‬‬ ‫כ‬ ‫ה‬ ‫‪3‬‬ ‫ס‬ ‫ה‬ ‫ס‬ ‫ר‬ ‫ת‬ ‫ע‬ ‫ת‬ ‫ונדבק כבתמלה ‪:‬‬ ‫אמנם השני הוא טבמ הזה המפולס הפוטל ברצון ובמינה שכלית אשר הוא גס כן ה ת נ א י‬ ‫שהותנה טטו טבע הבריאה כמ״ש תנאי התנה הקב״ה על הים שיקרע יעל ה א‬ ‫שלא ישרוף וכו׳ ומזה נראה שכל פה שהוא נס לפי התנאי השני‪ .‬ועל זה האופן ש ו ל‬ ‫זה הטבע המעולה השני בכל האנשים וככל העניינים אשר תמצא יד ההשגח׳ ה א ל ה י‬ ‫מליהם 'לפי טטשיהם יטה שנטשו אז שנוי גדול מהמנהיג הטכמי קראוהו ההמוניים‬ ‫לפי הטבמ המפורסם והנכר להם• אמנם אצל המשכילי׳ המתבוננים במעשה יי׳ כי נורא‬ ‫הוא הנה הוא טבט גמור באמת וזהו מניין נפלא אמתי מאד ביארוה רז״ל במדרש ב״ר‬ ‫פרשת יקוו המיס וכו׳ ‪:‬‬ ‫אמר רבי יוחנן תנאי התנה הקב״ה טס הים שיהא נקרט לבני ישראל הדא הוא ד כ ת י‬ ‫וישב הים לפנות בקר לאיתנו לתנאו •ראשון שהתנה הקב״ה ממו‪ .‬אמר רבי ירמיה‬ ‫מ־בי אצטזרצא טס הים בלבד סתנס אלא מס כל מה שנברא בששת ימי בראשית ה ה ״‬ ‫חני ידי נטי שמיס וכל צבאם צויחי‪ .‬צויתי הים שיהא נקרמ לבני ישראל‪ .‬צויתי שמיס וארן‬ ‫שישתקו לפני משה שנאמר האזינו השמים ואדברה‪ .‬צויתי את השמש והירח שיטמדו צ ‪,‬‬ ‫יהושע שנאמר שמש בגבעון דום וירח בעמק אילץ‪ .‬צרתי את העורבים לכלכל אליהו‬ ‫שנאמר וסעורבים מביאים לו לחם ונשר וכי׳ צויתי האריות שלא יזיקו לדניאל שנאעראלהי‬ ‫שלח מלאכיה וסגר פוס אדוות׳‪ .‬צויתי האור שלא תזיק לחנני׳ מישאל ומזריה שנאמר ו ר י‬ ‫ליטר לא עדת בהון‪ .‬צויתי את השמים שיפתחו ליחזקאל שנאמר נפתחו השמים ואראה ו ג ‪/‬‬ ‫צרתי את הדג שיקיא את יונס אל היבשה שנאמר ויאמר יי׳ לדג ויקיא את יונה אצ‬ ‫היבשה‪ .‬עד כאן •‬ ‫» ך רואה העניין הזה בעצמו בפי ב׳ החכמים האלה כי מפני שהיה רבי יונתן מתאר‬ ‫ומדמה מניין הנסים מל הדרך המפורסם נהם רצוני לומר שהטבמ הגמור הוא שינסג‪,‬‬ ‫במנהגם‪ .‬ומנין הנס הוא שישתנה טבעו הטיוחד בטת ההיא ואמר כך ישוב למנהגו• וצור‪-‬‬ ‫התנאי ממת הבריאה היה לבד להתרחק מממש הרצון האצהי ושנוי באלו המניינים כמו ש כ ת‬ ‫סרב המורה פרק כ״ט מח״ב‪ .‬לזה אמר לו רבי ירמיה כי התנאי ההוא לא מס הים או ע‬ ‫האש בלבד הותנה מד שנאמר שהוא דבר זר ומסור׳ אצל הנטצאות מר שלא ימצא נ מ צ א מ ע ^‬ ‫שיבא הצורך אליו מצר סהשגח׳ שלא יהא נכון ומזומן לכל מה שיאות לו לעשותן בהפך ה ‪j & v‬‬ ‫המפורסם• יעל זה האופן הוא מה שנמצא היוס כי הטבע הראשון מזק טאר והנמצאות כלי‬ ‫כסי מה שסוייב ממט יתקוממו על מין האדם והאש שורפו והרוח דוחפו והמיס יסנקמ‪-‬ו‬ ‫\יוכס באגן או באגרוף ימצאהו הדונ והאר והכהו נפש‪ .‬וכל זס סוא נס גמור ושדוד טביגו‬ ‫המיוחד‬ ‫מ‬ ‫מ‬ ‫ת‬ ‫ס‬ ‫כ‬ ‫ב‬ ‫ד‬ ‫ס ;‬ ‫ח‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫‪0‬‬ ‫ו^מנה ל פ א מ ־ ת נ א י ה ת נ ה ה ק ב ־ ־ ה ע ם ה י ם ‪ #‬י ה א נ ק ר ע‬ ‫עג‬ ‫המיוהד בעונש האדם על בלתי שימרו תנאי זאת הממשלה כאומרו ארם בצלמנו בדעותינו בוי‬ ‫שהטנה שיהי׳ האדם שומר צלמו ותמונתו ודמותו המיוחד במה שתהי׳ נפשו השכלי׳ מושל‬ ‫מל כל חלקי הגוף‪ .‬וזה העניין בעצמו דבר בר קפרא דצמיצ מן טבע ראשון ושבע שני‬ ‫והיונה להם שמעשה שמים וארן שהוא הסדור הטבעי המפורסם אינו אלא ע״ד אחת‬ ‫בלתי משתנה מטבעו כלל• אמנם מעשה הצדיקים והוא טבע השני המופלא החכם אשר‬ ‫נמצא אצל הצדיקים ככל המעשי׳ העגיעי׳ להם ע״ד ההשגח׳ האישיית הנה הוא נכתב‬ ‫באמת בשתי ידים• כי הדברים עצמן שנראים בנגר השבע היא עצעו הטבע האמתי‬ ‫המזטכע כהם בתחלת היצירה‪ .‬ועל סי התנאי שהתנה עליהם כמו שאמרנו‪ .‬ולפי זה כבר‬ ‫תהיינה לטבע הזה המעולה שתי ירים זוכות כאחת‪ .‬ותשיב אותי נבלי והא כתיכ ויכשת‬ ‫ידו יצרו כלומר מאי איריא מעשה הצדיקים שהרי בטבע תפשוט נמצא שכתוב כן‪ .‬והשיב‬ ‫ידו כתיב והיא תשובה נפלאה ליעי שכן היא כדבריו שהיא טבע אחד אלא שבבחינת כלל‬ ‫העם טומן ירו הימנית ומשתמש באח׳ לבדה‪ .‬אמנם אצל הצדיקים נעצאות לו ב׳ ידים‬ ‫ימינות ומשתמש בשתיהן‪ .‬וחזרו להשיב ממעשה ידיו מגיד הרקיע‪ .‬ולראות אם יעמור‬ ‫זה הסימן הנפלא בתורה על זה הטבע החכם והעמידו וקיימו כי על מטר שהוא ממעשה‬ ‫הצדיקים ק"‪.‬מר והיא היתה תשובה נכונה לקיים ולהעמיד אמתת זה המניין הנכבד‬ ‫מהכתובים מכ״ל‪:‬‬ ‫ו‪1‬רק אלומגלחין אמרו מושל באדם אני ומי מושל בי צדיק שאני גוזר גזירה והוא מכטצם‪.‬‬ ‫ובספר המורה בדף ל״ב ובספר שערי צדק דף כ״ה אמרו שהקב״ה גוזר גזירם‬ ‫והשפיר׳ בינה שהיא התשובה העתוארת מ״י עבטלה ‪ .‬שנאמר יי׳ צבאות יען ומי יסר ‪.‬‬ ‫וכן בלי ספק לאידך גיס׳‪ .‬הייני שיש כח ביד מי ומי שיהי׳ משלנו להפך מדת הרוגז והחסד‬ ‫בקלקול או בכשרון ?מעשים כדבר יחזקאל בשוב צדיק וכו׳ ובשוב רשע וכו׳ ‪:‬‬ ‫ל‪)2‬וחף‬ ‫אמרו פרשת ויקהל בר״ש ורבי אלעזד בגו‪ .‬פעפ אחת הלכו לכרמ‬ ‫וראה ריש שמשא דהות אוכם וירוקא וראה נחש חותר ובא מן החור‬ ‫אמר רשביי לבגו חזי דגזירתא אית בעלמא‪ .‬מיד אמר רשב״י לההוא חויא דבר ואמר‬ ‫חרא חויא לך לאותה חויא דלעילא ותימר עוד רשב״י הי בעלמא וכו׳ מיד חתר׳‬ ‫בראשה בחורה ואזלה רה וחזא רשביי שמשא דהות גהירא וחיור ואמר לבדיה ח ד‬ ‫דבסילגא לגזירתא הה״ד מושל כאדם אגי‪ .‬ומי מושל בי דא צ ד ק שאגי גוזר גזירה‬ ‫והוא מבטלה עכ׳׳ל ‪:‬‬ ‫)מאמר ב( וקשה על זה המאער למה צום רבי לבניו על אלו השצשם דברים דוקא •‬ ‫ולמת הקפיד הקא שיהיו כולם במקומו‪ .‬ומה שעם הוה אתי לכיתיה‬ ‫כל כי שמשי וכי׳ ‪:‬‬ ‫במראות אלהיס כתכ• כחלק העבודה פ״כו וז ״ל כל זה מצר הנשמ׳ המתלבשת בגוף דק ריחני‬ ‫תראה כו לזכי העין ולאשר חחפון כאחר‬ ‫)מאער ב׳( דרש הספר לחכם וענין סטירת‬ ‫המשרתים העליוני׳ ושאר צדיקי׳ עם שלא‬ ‫רבי ונר דלוקבעקומו ו כ ו ׳ ‪:‬‬ ‫מלו אל המדריג׳ העלית׳ הזאת מכל מקז'‬ ‫נשמתם מתלבשת במלבוש ההוא שהכינו‬ ‫כפי עבודתם להקביל ולהכיל האור והדו‬ ‫ף ] ו ן רבנן בשעת פטירתו של רבי‬ ‫אמר לבני אני צריך‪ .‬גכנסו‬ ‫הגדול המעותד פכ״צ‪ :‬ובעל עיקרים פ״לג‬ ‫בנץ אצלו‪ .‬אמר להם הזהרו בכבוד‬ ‫ממאמר ד׳ כתב ודל עניין הצער ומונע‬ ‫אמכם‪ .‬נד יהא דולק במקומו‪ .‬שלחן‬ ‫הנפש באשר הי׳ םאדס בחייו רודף אחר‬ ‫יהא ערוך במקומו‪ .‬מטה תהא מוצעת‬ ‫התאום והדברי׳ הגשמיים זתסרוד נפשו‬ ‫במקומו‪ .‬כל בי שמשי הוה אתי לביתיה‬ ‫מעשות רצון הש״י ותרגיל מעשה בפי טבע‬ ‫וכו׳‪:‬‬ ‫הגוף שהוא הסך טבע׳ תמה להדבק בצורות‬ ‫עליונות‬ ‫כתובות מרק הנועא‬ ‫ב‬ ‫ט אמד‬ ‫עליונות הנכדליס מחומר ותשוקק עליהן ואין לה התחלו׳ ולמור וסרגל כזה יי אי א פ ש ר‬ ‫להשיג התעטג ההוא מי שלא הורגל בחייו‪ .‬וע״כ הנפש תשוקקת לשני צדדים כאחד‬ ‫האחד הוא הצד המעלה• ואח׳ הוא הצד המטה‪ .‬ובזה יש צה צער מכאיב מכצ צער שבעולס‬ ‫שיש לה שתי תאוות מתנגדות זו לזו ואי אפשר להשיג לה אמד מהן‪ .‬וזהו כונתם ‪y‬‬ ‫במסכת תמיר חגא דני אליהו גיסנס סוא לממל׳ מן הרקיע• ויש אומרים אחורי הרי ח ו ש ד‬ ‫וט׳ טיין שם‪ .‬ולזה רביט הקדוש ז״ל בהיותו בחייו נוטה לצר הרוחניות ביותר שלא י ‪/‬‬ ‫כסנה ען העוצם אפילו באצכע קטנה וט׳ טר כי אחרי מותו לא סי׳ לו שום צער ‪,‬‬ ‫י *סומד‬ ‫ל‬ ‫התאוות כי כלם כאחד טובים בחייו ובמותו ע״כ השיזוקק י‬ ‫מקום תורה שהרביץ ונתן לו אלהיס שאפילו אחרי מותו נראת כאיצו עשה מצית ב ס ר ט‬ ‫ישימ‬ ‫יי‬ ‫י‬ ‫‪•)P‬‬ ‫לקיים קדיש‬ ‫הגדול ששבת חי העולמים( ) ״ ( ‪:‬‬ ‫‪f‬‬ ‫ק‬ ‫ב‬ ‫ה ת א י ה‬ ‫ס ש כ ת‬ ‫ג ד ר‬ ‫א נ ‪ ,‬י נ ד ‪,‬‬ ‫‪pc1J‬‬ ‫ב ש נ נ ר‬ ‫כ נ ג ר‬ ‫ד‬ ‫ס ב י א‬ ‫כ ל‬ ‫ס‬ ‫ח‬ ‫מ א מ ר‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫ז ה‬ ‫ה‬ ‫ד‬ ‫מ‬ ‫״‬ ‫נ‬ ‫ז‬ ‫ל מ י‬ ‫ס‬ ‫‪:‬‬ ‫ת‬ ‫נ‬ ‫ש‬ ‫ר‬ ‫ט‬ ‫ת‬ ‫ה ע ו ל ס‬ ‫ב ש ע ת‬ ‫ל ב א‬ ‫ב י ת ו‬ ‫ו ש ב ת‬ ‫ב‬ ‫נ ר א ש י ת‬ ‫ש ל‬ ‫ס נ ז י י ת י‬ ‫י‬ ‫ב ז‬ ‫י " אמו•‬ ‫ד‬ ‫לתלמידיו פט הכלים מפני הטומאה והכיני כסא למלך חזקיהו שנא‪ .‬ו ר ‪, 5‬‬ ‫ישאל•‬ ‫• יה״לק‬ ‫כי החלק הצוריי יתפר׳ מהחמרי בשפת המיתה והפטירה‬ ‫או הסד‬ ‫י‬ ‫מרום מהצורה והנפש ואז יהי' מטמא כדרך גופות המאמינים האמחיים‬ ‫קברי אומות עע״א דבשר חמורים קרויים ואינם מטמאים‪ .‬והסבה אצלי לפי שהכלתי מאמי?‬ ‫בהיותו חי הוא מת כי רשעים אפילו בחייסם קרויים מתים כמו שביארו רז״ל מן הססויד‬ ‫האומר ואחה חלל רשמ• ולכן אץ הבדל גו במיתתו למה שהי׳ בחיותו ולפן ל יטמא ‪Jno‬‬ ‫כי אינו אלא גשם מעמי• והאמין כשימות יאבד גופו אבדם גדולה ואז לא יעשה התרשמו״‬ ‫גלול ולזה אמר פנו הכלים מפני הטומאה• אמנם אוטרו סכינו כסא צמזקיהו וכו׳ םר>״‬ ‫שיציע הצמה להתרבק במולס השכל אשר הוא מוכן להתדנק ממו כצאת נפשי מנוסו י‬ ‫ואענס הוא לעולם השכל חזקי׳ מלך יהודה שהוא י״ר מלכים מרוד ואילך כמו ‪ 5‬ן ‪* .‬‬ ‫השכל הוא י״ר למדריגות שסם בעולם השכל• והם דרמם• צו״מח• ח״י• א״דס• ו ס ‪5 £ 6‬‬ ‫גלגלי הש״כל הרי י״ר‪ .‬וכן בשלש עשרה מרות כלל הפעולות המוגבלות ני׳׳ג חלקי העולים‬ ‫״ '‬ ‫סכ׳׳ל‪:‬‬ ‫ןי‬ ‫ה ח מ ר י‬ ‫ה ה י א‬ ‫י ט מ‬ ‫א ש‬ ‫א‬ ‫ז ע ו‬ ‫‪c‬‬ ‫מוספי על משכנס כלומ׳ שלמעלת׳ הגדולה נשאר חמר׳ יותר זך ונקי משאר הממרים‬ ‫והיה קיים זמן רב שלא כמנהג‪ .‬וכמעשה דהנהו קפולא׳ דרב נחמן כדאיתא בפ׳ השואל *‬ ‫יומא חד אתיא שביבתא רמז לההתחלת ההפסד כי ההוי׳ וההפסדה שני שכנים שיגאיס ‪I ,‬‬ ‫סרכ ר‪5‬‬ ‫ל י‬ ‫לזה וזהו קרא אככא כל זה לרמוז כי כל כחיה הי‪>1‬‬ ‫״‬ ‫השחתתו בהכרח• אמרה לי׳ אמתיה שתוק דר׳ יתיב• רמז שקיי׳ החמר והיא אשר‬ ‫באמתי׳ הי׳ כ״כ לכבודה והיא הנשמ׳ כי בה האדם מה שהוא‪ .‬ואמרו שבמאמר שמע ‪o‬‬ ‫תו לא *תא שלא להוציא לעז מל שאר צדיקי׳ רמז שכח שנשא׳ מן הנפש פנה ‪ 1‬לו כרי‪,‬‬ ‫כל מורכב‪ .‬ולכן נשאת הגוף וכלה‪ .‬ואמר כל בי שמשי רמז שבעת הזאת תתחדש כגוסומ‬ ‫דמות כח בתולדות סכ׳׳ל‪) :‬חסר נ(‬ ‫*מגם הרשמי׳ אמרו רז״ל עליהם ג׳ כתות של מלאכי חבלה יוצאי׳ לקראת הרשמי׳ א‬ ‫אומר׳ אץ שלום אמר השם לרשמי׳‪ .‬ואתת אומרת למעצבה תשכבון‪ .‬ואחת א ו מ ‪0‬‬ ‫רדה וסשכב׳ את <״( ]היינו ערלי לב[ ערלים• ויש לעורר במדרש הזה למה יאמרו עלי)‪-‬״‬ ‫ג׳ לשונות אלו וכלשון זה ודאי כי כוונו דל איזו הערה‪ .‬והנראה כי על נפילת כחוחין‬ ‫ומל אבדת משתנותיו וסור ממשלתו מהשתעש עוד מעושר ומקר׳ אשר קרה לו בנפלו עצ‪,‬‬ ‫משכב היא הכת הראשונה אשר הפרס בריתו ואספה שלומו‪ .‬אמנם ממות השלים לשלול א ו ח ‪,‬‬ ‫לגמר מר כלתי השאיר לו כיא שארית בשרו וצררא בר «זא אשר בו משכיבין איתי ב י ‪ ,‬ו‬ ‫קברו‬ ‫ג‬ ‫ג ע ל י‬ ‫ה כ‬ ‫י ת‬ ‫כצ‬ ‫מ ו ר כ ב‬ ‫ב‬ ‫כ‬ ‫ס ל‬ ‫‪p‬‬ ‫ח ת‬ ‫ל ב ר ן‬ ‫ב‬ ‫כתובות‬ ‫פרק‬ ‫הנו‪#‬א‬ ‫מאמר‬ ‫ב‬ ‫י‬ ‫עד‬ ‫קברו‪ .‬ועל ‪/‬ה אמר בסבה רבה ששוכבין אותו למעצבה ונערי המלך שומרי דיר ‪ p‬החיים‬ ‫ידסוהו משם אל בי׳ האשפו׳ היא האומרת רדה והשכב׳ לות ערלים יורדי בור ושאול מתמר!‬ ‫מקום שגופן כלה ונשמתן נשרפת וכוי‪ .‬וראיתי עוד כונה לאלו ג׳ בתות מספר נדפס חד‪£‬‬ ‫נקרא עיר גבוריס כתב בפתיחה שניה וזיל ג׳ כתות רמז לג׳ עולמות שהם מתקיימץ‬ ‫בזטת הצדיק כאומרו וצדיק יסוד עולם‪ .‬ונקראו כלם מלאכי השרת כי כלם משרתים‬ ‫ומהללים לפניו ‪ .‬האחת אומרת יבא שלום‪ .‬רמז לעולם העליון ששם שבה םנשמה אצ־‬ ‫האצהים שכל נתיבותיה שצום‪ .‬השנית אומרת ינוח בשלום הוא העילם התחתון ששם שב)‪V‬‬ ‫העפר הגוף כשהיה וינוח שם בשלום‪ .‬וגס רימה לא תשלוט בו• והעולם האמצעי שהנשמה‪:‬‬ ‫בעליית׳ לעעלה עוברת דרך שם על כן הוא אומר הולך נכוחו כלומר בדרך הישר ומתוקן‬ ‫כליא נוכח ה׳ דרככם‪ .‬ולפי שג׳ עולמות אלו קיימין כזכותו על כן הן מקבלין אוסו‬ ‫בשמחה בקיום התורה הוא יסוד העולם העליון וכן התורם נקראת שלום וט׳‪ .‬עוד האריך‬ ‫שם ואני קצרתי‪) :‬׳י( )חשר נא(‬ ‫סליק מסכת כתובות ונתחיל מסכת יבמות בס״ד‪.‬‬ ‫מסכת יבמות פרק הבא על יבמתו מאמר ג‬ ‫)מאמר ג׳( דאוי לדקדק כזה המאמר צמה אמר כל אלו הפחיתיות הבאות לאדם כשמנמ‬ ‫אשתו ראשונה ולא שני׳ או שלישית‪ .‬ואדרכם יותר מצליח לפעמים כשנים‬ ‫שבראשונה‪ .‬ועוד קשה למה המשילה לחורבן כ״ה‪ .‬או למ״ר פסימותיו מתקצרות‪ .‬או מ ס‬ ‫ססרון בד־ר‪ .‬אדרבה יותר שבס ומעלה בססיע׳ קצרה‪ .‬כאמרם ז״ל פשיעה גשה נוטל מאור‬ ‫עיניו‪ .‬או לנדר עצתו נופלת‪ .‬ולמה ייחס•‬ ‫כולם אל אשתו ראשונה בהפקר ממנו יותר‬ ‫)מאמר ג׳( דרש לנישואין וכונה למאמר‬ ‫משניה‪:‬‬ ‫כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה‬ ‫ובעל עקידה )*( כתכ שער כ״כ כזה‬ ‫ט ׳ ־•‬ ‫המאמר מנין ע״רמשצ‬ ‫וכאומר׳ ז״ל רשעים כחייהס קרויים מתים‬ ‫א מ ל ר׳ תגהום א״ר הגילאי כל אדם‬ ‫כמו שאמר התכם תאות עצל תמיתנו כוי‬ ‫שאין לו אשד‪ .‬שרוי בלא‬ ‫כי כשמתה בחייו ואינה פועלת פעולותיה‬ ‫שמחה‪ .‬בלא ברכה‪ .‬בלא טובה‪ .‬בלא‬ ‫שפחה דכתיב ושמחת אתה וביתך‪ .‬בלא‬ ‫המיוחדות אל הדרך אשר זכרן החכם הנם‬ ‫ברכה דכתיב להגיח ברכה אל ביתך ‪.‬‬ ‫באמת מרב בית מקדשו ובשלה העמדה!‬ ‫בלא טובה דכתי׳ לא טוב היות האדם‬ ‫המיוחדת אל החלק השכלי והיא מעשה‬ ‫לבדו‪ .‬בםערבא אמרי בלא תורה ובלא‬ ‫המרות המעולו׳ והמעשים התוריים ומזה‬ ‫מ פ ה ‪ .‬ברא תורה דכתיב האמ אין‬ ‫שחשך אור השכל באהלו הראוי להאיר‬ ‫גקבה‬ ‫עזרתה בי ונוי‪ .‬בלא חומה דכתיב‬ ‫אסרי זיכוך המעשים‪ .‬וכן כענייני העוצם‬ ‫תסובב גבר‪ .‬רבא בר עולא אמר אף בלא‬ ‫פסיעותיו מתקצרות‪ .‬כי צא יעזר ממכם‬ ‫שלום דכתיב וידעת כי שלומ אהלך‪.‬‬ ‫כראוי אל השצמתן‪ .‬וכן עצתו הראויה צהמצאי‬ ‫כאילו‬ ‫נל שמתה אשתו ראשוגה בימיו‬ ‫בהם היא נופלת‪ .‬הנה שגזרו על ד׳ פעולות‪.‬‬ ‫אומר‬ ‫אלכ‪8‬גדרי‬ ‫חרב ב״ה בימיו‪ .‬דבי‬ ‫שנים כחלק השכלי• ושנים בחלק המעשי‪,‬‬ ‫פסיעותיו‬ ‫אומר‬ ‫אסי‬ ‫עולם חשוך בעדו‪ .‬ר׳‬ ‫ובכולם חסר מהם בהפקר ממט אשתו‬ ‫מתקצרות‪ .‬רבי אבהו אומר עזנתו נוטלת‬ ‫ראשונה הנולדת עמו• ולזה אמר ג״כ רבי‬ ‫עיכ ‪:‬‬ ‫תנחום אמר רבי סניצאי כל אדם שאין צו‬ ‫אשה‬ ‫וכונה ל ם א מ ר םי שאין לו אש׳ז וכוי‬ ‫ד ר ש לנישואין‬ ‫־&שה שרוי כלא שמחה כוי‪ .‬רצו בו על אשתו ראשונה כשנפקר׳ ממנו אין לו שממה כי הכשות‬ ‫•נפשיות מתחזקו׳ ומשמקו׳ כהחחזק וכהשמח כחו׳ הגופניות‪ .‬והמר אלישע שאמר ו י ‪,‬‬ ‫כמנגן המנגן ותהי מליו ריח ה׳‪ .‬וכמניין מטעמי׳ של יצחק‪ .‬ואכילת הזקנים עם מ ש‬ ‫וחותנו‪ .‬טכ״צ ‪:‬‬ ‫ס‬ ‫ה‬ ‫י מ ע ^ ה באיש אחד אמר לחכם רוצים ליחן לי אשד‪ ,‬וםיוחסח לי ואין לה ט מ ו ן‬ ‫לחח לי‪ .‬וגם אין לי במה להחפרנס ואגי דואג פן אצטרך לכריות * ו‬ ‫•לגגוב ולגזול‪ .‬ורוצים ליתן לי במקום א׳ יותר מסון אבל איגד‪ ,‬טיוחםח כל כך ‪,‬‬ ‫אטד ליה החכם טוב שתקח במקום עושר ואיגד‪ ,‬םיוחסח כ״כ ש ל א חצטרך לגנוכ‬ ‫ליקח צדקה‪ .‬ואם מן השמים נגזר בניך יהיו טובים ועשירים יהיו קרובין ש מ ת י ש‬ ‫• עייל ס פ‬ ‫שיתחחגו בהמ כיון שאחד‪ ,‬לוקח לשם שטים כדי שלא ת‬ ‫חסידים ‪:‬‬ ‫‪ *)FJtZlY‬פרשח בראשיח רבי שמעון הוה יחיב ולעי באוריחא בליליא דכלז•‬ ‫אחחבר׳ בבעלה‪ .‬דתניגן כל איגון חבריא דבגי היבלא דכלה אצטריבא‬ ‫בההיא ליליא דכלה אזדמג׳ למהוי ליום׳ אחרא גו הופה בבעלה לםהוי עמה כ‬ ‫ההיא ליליא‪ .‬ולמיחדי עמה בתקוגהא דאיהי אחחקגח למלעי באוריה׳‪ .‬מחודד‪,‬‬ ‫^ ן אינמ‬ ‫ביאים‪ .‬ומנביאים לכתובים ובדרשוח דקראי‪ .‬וברזי דחוכמתא• ‪P‬‬ ‫חיקוגין דילה ותנשיטהם‪ .‬ואיהי ועולמתהא עמלה וקיימח על ראשיהון ואתתקכון‬ ‫בהו‪ .‬וחדאח בהו כל ההוא ליליא‪ .‬וליומא אחדא לא עאלאח לחופה אלא ב ה ד י י‬ ‫ואלין אקרון בג* חופתא‪ .‬וכיון דאעלח לחוםתהא הא קב׳יה שאיל עלייהו ומברך ל "‪P‬‬ ‫ומעטר לון בעטרה׳ דכלה‪ .‬זכאה חולקיהון‪ .‬והו׳ ר׳ שמעון וכלהו חבריא םרנכי‪.‬‬ ‫גרנה דאוריתא‪ .‬ומחדשין מלין דאוריח׳‪ .‬כל חד וחד טגייהו‪ .‬והוד‪ ,‬הדי ר י ע ו מ א ד‬ ‫חבריא‪ .‬אמר לון רבי שמעון בגי זכאה חולקכון בנין דלטחר לא חיעול כלה לחושד‬ ‫י‬ ‫אלא בהדייכו‪ .‬עכ״ל ‪:‬‬ ‫ומם כי דברי סתר וקבלה אלה הדברים מ״מ ילסינן מניה חבור ודוג לשיש לרריש ולומר‬ ‫מלין דאורייתא כשעת החופה דוגמת יחודא וזיוגא דצעילא כנזכר במאמר הקרוש ‪:‬‬ ‫ן‬ ‫א‬ ‫ח ג ‪ 5‬א‬ ‫ד‬ ‫ל‬ ‫ד‬ ‫א‬ ‫‪3‬‬ ‫י‬ ‫הו‬ ‫סליק מסנה יבמוה וגחחיל מפכח סוטה בפייעתא דשפיא ‪:‬‬ ‫מסכת סוטה פרק ראשון מאמר ד‬ ‫]חדושין[)מאמר ר׳( וקשה בזה המאמר טיבא‪ .‬ראשונה במה שאמר כי סתחר״לבסוטו‪-‬‬ ‫וכו׳ כי איך תלה זה סזיוג בסוטה‪ .‬ולמה דוקא בשעת סתיח‪9‬‬ ‫&מר סכי אץ מזיוגין וכו׳‪ .‬מור קשה אם הגזירה אמת של ב׳׳ק ממ׳ יום וכי׳• החריצות שקר‬ ‫שאמר אץ מזווג־ן אצא לסי מעשיו‪ .‬וגם יקשה מאמר דמ״ק תזכירו שם מותר לארס במועל‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫שמא יקדימנו אחר ברחמים וט׳ ואם‬ ‫)מאמר ל׳( דרש לנישואין וטעם א ע ר‬ ‫החריצות אמת תפלת הצדיקי׳ ומעשיהם‬ ‫קשה צזויגן כקריעת ים סון>‪.‬‬ ‫הטובים• א״כ הגזיר׳ שקר ואס כמה שתילי׳‬ ‫‪.‬‬ ‫הא בזיווג ראשון האבזווג שני‪ .‬למה תהי׳‬ ‫אמר רב שמואל בר רב יצחק כ י‬ ‫גזא׳ בשום זיווג מהם רמס לי ראשי! ימס‬ ‫םתזו ר״ל בסוטה אשר הכי‪,‬‬ ‫לי שני‪ .‬ומי שלא נשא ^ א א‬ ‫ם‬ ‫ש ה‬ ‫‪,‬‬ ‫א‬ ‫מ‬ ‫ח ת‬ ‫ח‬ ‫'הבל עול גמור• ומיד שהי‬ ‫על יבמתו כל שמתה אשתו‬ ‫&‬ ‫בימיו‬ ‫ד צ‬ ‫ר‬ ‫א‬ ‫ס ‪ 5‬ס‬ ‫״י*‬ ‫ש ן נ ה‬ ‫‪r‬‬ ‫ט ז י י ג י ז‬ ‫ל‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫*!‪3‬‬ ‫*‬ ‫מעשיו שגאמר ני לא ינוח שבט ה ר *‬ ‫ז ז ל‬ ‫י‬ ‫ע‬ ‫מ נ ה ל מ א ט י א ץ מזווגים א ‪ #‬ה א ל א ל‪6‬י ט ע ש י ו‬ ‫עה‬ ‫בימיו כאלו חרב ב׳׳ה בימיו ט ׳ אלמא הראשונה עיהר‪ .‬ועוד אמרו ז״ל הכל יש חליפין חוד‬ ‫מאשת נעורים‪ .‬ויותר הי׳ לוער כל זה על אשתו שנייה המזוינת לו לפי מעשיו השובים‪.‬‬ ‫ועוד קשה למה העשיל קשוי הזווג לקריעת ים סוף‪ .‬ונראה לתרץ שסק ראשון מ״ש כי פתמ‬ ‫ריל בסוטה רצו בו כי פתח לדרוש בפרשת סוטה לא פתח כגנות עניין הסוטה ומעשיה ‪p‬‬ ‫פתח בהגדה טובה של שבח ואמר כי לא‬ ‫על גורל הצדיקים‪ .‬אמד רבה בר בר חנה‬ ‫יניח שבש הרשע וגו׳ ואין מזווגיפ לו‬ ‫אמר רבי יוחנן וקשה לזווגן כקריעת ים‬ ‫לאדם וכו׳ ר*ל כי הוא גרס במעשיך‬ ‫‪0‬וף‪ .‬שגאמר אלהיס מושיב יתירים ביתה‬ ‫שנעשית אשתי סוטה להיות כי אמרו ז״ל‬ ‫מוציא אסירים במשרות‪ .‬אל תקרי מוציא‬ ‫ס ‪ f‬מסכת גיסין ג׳ מדות כאדם עם אשתו‬ ‫אלא כמוציא‪ .‬איגי והאמר רב יהודה‬ ‫וכו׳‪ .‬משל לאדם אחד אשר מצא זכוכ‬ ‫אמר רב ארבעים יום קודם יצירת הולד‬ ‫כטסו• יש מהן אשר שופך היין מן הכוס‬ ‫וכו׳ לא ק׳ הא בזיווג ראשון והא בזיווג‬ ‫עכל וכל• ויש ששותהו עכ״פ ומוצץ הכוס ע ד‬ ‫שגי ‪:‬‬ ‫שנשאר הזבוב לבדו ככוס‪ .‬ויש ששופך מעע‬ ‫אחר[‪:‬‬ ‫בסיגנון‬ ‫]ובמ״ק איתא נסחא זו‬ ‫חוצה עם הזבוב והשאר שותה וזו מדם‬ ‫בינונית‪ .‬וכן הדבר הזה של מנהג אדם ע ם‬ ‫אשתו יש שאינו מנית לצאת אשתו מן הכית וסוגר אותה בחדר לבדה נשארת גלמודה כזם‬ ‫ששות׳ כל הכוס ער השארות הזבוב לבדה בכוס‪ .‬וזה גורם שאשתו יוצאת ביותר‪ .‬כי‬ ‫היצר הרע נדחק אל דבר האסור ביותר וזהו מאמר כאן ט פתח ר״ל בשוטה אמר הכי‬ ‫וט׳ ר׳׳ל שהוא הי׳ גורם כשכש הרשע שהי׳ מניח עציה שנעשית סוטה מרשעת כמותו‬ ‫רשע‪ .‬דאס הי׳ צדיק לא נפלה בגורלו דכתיב ולצדיק לא יאונה כל רע‪ .‬ולכך אמר בעל המאמר‬ ‫אין מזווגי׳ צו אשה אלא לפי מעשיו‪ .‬שנאער כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצריקי׳‪ .‬עיכ‬ ‫ובעל עקירח כתב שער ח׳ וז״ל יש לאדם שני מיני זיווגים‪ .‬האחד ההבור הטבעי הנולד‬ ‫עמו והוא החמר המחובר אל הצורה הנמצא ככל איש ואיש שעליו נאמר זכר ונקבה בראם‬ ‫ויקרא את שמם אדם הוא אשר קראוהו זיווג ראשון‪ .‬אמנם הזיווג השני הוא המפורסם‬ ‫אצל האנשים אשר יעשה כמלאכה כי יקח איש אשתו הוא הזיווג השני כי הוא המאוחר‬ ‫אצל הטבע ואשר הוא שני לכל אדם בלי ספק וזהו אשר אמרו עציו שהוא נעשה בבחירת‬ ‫האדם ושיזמינהו האלהים כסי מעשיו‪ .‬אמנם הראשון הוא אשר יחוייב מטבעו שיעשה בפי‬ ‫מה שיזדמן בו מבח העניינים שנתחברו בהווייתו הן לטוב הן למוטב‪ .‬והוא אשר מכריזין‬ ‫מליו קודם יצירת הוולד‪ .‬לפי שההכנות וההזמנות הפועלות בו אז היא זמנם‪ .‬ואם יזדמנו‬ ‫להיות טוטת מכל הצדדים הרי הוא זיווג טוב ונחמד מאד כמו שכתב החוקר פ״י מהמאמר‬ ‫הג׳ מספר מרות וז׳׳ל• ואשר לפי האמת יתאוה הטוב יהי׳ מולד טוב• ואשר יהי׳ לו‬ ‫בטבעו במולרו יהי׳ זה דבר גדול וטוב מאד וכו׳ ולמדנו מה שרצינו אליו מהיות העניין‬ ‫מוסכם בלשונם ובמאמרם לצמד על החבור הטבע בארם עם שהוא קודם אצל הטבע מן‬ ‫החבור השני המתאחר אצלו לםיות יותר מפורסם אס במהותו ואס בכל ענייניו‪ .‬ועם זה ‪pv‬‬ ‫בנקל המאמר ההוא כי פתח ריל כסוטה ט ׳ ונסתכל בגנו׳ המשיגים אותה מהדופי ומכשוצ‬ ‫האיסור סנטפלים אליה אשר טוב לפני האלהים ימלט ממנה וחוטא ילכד כה גזר ואמר‬ ‫שא״א שדבר בזה אשר הוא כיב קרוב אל הצצחתו סאמתית לקרב או לרמק שתהי׳ צו רק‬ ‫מצד מעשיו המיוחדים אליו מצד בחירתו אשר הצלחת האדם דבקה בהם‪ .‬ולזה אמר רבם‬ ‫בר בר סנה וקשה לזווגן כקדעת ים סוף‪ .‬יראה שכמו שקריעת ים סו^ והדומה לו הן*‬ ‫מניין נסיי עשאו אצהים כנגד סכע העוצם‪ .‬להשכיר ולהעניש לבעלי הבחירה כן הוא מן‬ ‫הראוי צהכריח איזו התמצה סכע או מזצ שימצא כעניין הזה צהושיכ יחידים ביתה כפי מ ם‬ ‫שימריכ מפעולות הכתירה פיר השכר והעונש אם צהמציאהטוכ אצ הראוי אליי אוצעומנו‬ ‫מהבצתי ראוי פכ״צ ‪C) :‬‬ ‫)מעשם של נער ונערה נשבעו;ה לזו ולקסו צמרים טר ומולרה והשמים(‪:‬‬ ‫מעשה‬ ‫מעשה‬ ‫‪n‬‬ ‫של נער ונע‪-‬ה שנשבעו‬ ‫‪:‬‬ ‫לזו והעדים ש ל ק ח ו‬ ‫‪3‬‬ ‫ף‬ ‫*‬ ‫ד‬ ‫ח‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫ש‬ ‫‪ ,‬בנערה‬ ‫ד‬ ‫‪«£s‬‬ ‫׳‬ ‫יי!‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫י י והלכי׳‬ ‫^‬ ‫*‬ ‫* א ר וחבל דלי קשור נשתלשלה וירדה לבוד לאחר ש ש י ׳ ? ? * « ‪2‬‬ ‫‪ 1 ? 2‬״ ״ י יי׳* ״?‬ ‫*יתד‪ ,‬יכולה בנחה וצעקי־ ע נ י ע ׳‬ ‫י לי׳ מ ז ' ‪ .‬ו ׳ א ' ‪ J °‬צ ? ? ‪ .‬״‬ ‫•ולא היה יכול להבחין ליי‬ ‫׳‬ ‫‪V‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪A‬‬ ‫‪I‬‬ ‫עי׳ י י ‪,‬‬ ‫לה השבע' לי שחזדק? עמי‬ ‫י‪ / °!!,^7^!1‬י‬ ‫מעלל ״ א ם ‪ ,‬נ י י ׳א נ יי׳•־ כ ד י‬ ‫המעשה אמר אם‬ ‫ליני‬ ‫׳ ‪i T‬‬ ‫י ׳ז‬ ‫‪L J2?2‬איזה עם אחה אמר לה ממקום *‬ ‫םםשפחה םלוניח אמרה לו עם •דוש כמוהן שבחר בן הקניה סנל י׳״יאל ז א ת ה‬ ‫מבקש לעשוח כבהמה בלא קידושין ובלא כחובה בוא אצל אבי ואפי ואני ס ת א ד‬‫לך נחנו בריח זה לזה אמר מי יהיר‪ ,‬עד‪ .‬והיתד‪ ,‬חולדה כננדן‪ .‬איל חששיס ו ח ו ל ד ה‬ ‫» ובור עד שאין אנו מכזבין זה מ ה הלכו כל אחד לדרכו הנער׳ עמדה כאטינ־‪/‬ז‪-‬‬ ‫‪-pt‬‬ ‫*כל מי *תובעה היתד‪ ,‬ממאנח עליו כיון שהחזיקו בה נהנה עצמה כשוטה‬ ‫&;‪rn‬‬ ‫‪?1‬‬ ‫‪.‬מדיה ובגדי נוגע בה עד שנמנעו בני אדם ממנה והיא כיין ש ע נ י‬ ‫זנשא אשה ונחעברה וילדה חנקחו חולדה‪ .‬ועוד נתעברה וילדה בן וגמל לבור א פ ר ד ‪,‬‬ ‫אשחו אם כדרך בני אדם היו מתים הייתי אומר צדוק הדין‪ .‬ענשו שטתי מ ל א כ ד ר ך‬ ‫‪.‬בני אדם במיתה משוגד‪ ,‬עון הוא ספר לי מעשץי‪ .‬גלה לה המעשה וגחנרש׳ ס פ נ ו ‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫אמרה לך אצל חלקך שגתן לך הקב״ה‪ .‬הלך ושאל בעירה אמרו לו נכפית‬ ‫זמשחט׳‪ .‬הלך אצל אביה פירש לו כל המעשה וא״ל אגי מהכל מימיי׳ בא א * ל ד ‪,‬‬ ‫‪,‬ך‬ ‫התחילה לעשוח כמגהגה ספר לה מעשה חולדה ובור אמרה לו עמדחי בבריתי‬ ‫‪.‬גת־שבד‪ ,‬דעתה ופרו ורבו בבנים ונכסים‪ .‬ועליהם הכתוב אומר עיגי בגאמני אר״ן ו נ ו ‪.‬‬ ‫מספר הערוך ומעשה באשקלון‪:‬‬ ‫‪.‬בספר הזהר ר׳ חזקיה פתח אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך‪ .‬מה נסן לא מקבל׳ ע צ‬ ‫אלא מדידה‪ .‬כך אתתא דישראל קיימא כהאי גיונא דלא מקבלא עלה אלא מ ה ה ו א‬ ‫•בר זוגא• ועל לא כתיב כגפן פ ו ד ה ‪ .‬מת פוריה פורחת לאפיק שנפין לכל סטיא• וא‪/‬‬ ‫בירכתי ביתך ולא לבר בגין דלא ליתי לשקרא בברית מצאה• ושלמה מ״ה אמר העוזבת אל״>‬ ‫נעוריה ואת ברית אלהיה שכחה‪ .‬מאן ברית אלהיה הסוא אתר ראקרי ברית• והיא א ת ק ש‬ ‫גיס בגיני כך בירכתי ביתך‪ .‬אמר רבי חזקית תונב׳ ייתי מל ההיא בר נש דשכיק לאנמתי‪/‬‬ ‫דאתחזי משערא דרישא לבר ואפילו בכית׳ והוא חד מאינוי צניעות׳ יניאא י א ת ת א‬ ‫דאסיקת לשערה דרישא לכר לאתתקנא כיה גרים מסבנותא לביתא וגרס לבנתא ‪03‬‬ ‫יתחשבון בדרא וגרים מלה אחרא דשריא בביתא מאן גרים דא ההוא שערא ד א ת ת ז י‬ ‫‪.‬מרישא לבר‪ .‬ומס בביתא האי כ״ש בשוקא וכ׳׳ש חציפותא אחרא ומיני ‪ V‬אשאך כ נ ס ן‬ ‫סוריה בירכתי כיתך מכ״ל‪:‬‬ ‫ב ל א‬ ‫ו ב‬ ‫י‬ ‫ה ג י ע‬ ‫נ‬ ‫ח ג י‬ ‫צ ט א ד‬ ‫‪0‬‬ ‫י‬ ‫ת ת‬ ‫א ד מ‬ ‫ליר‬ ‫י ש פ ע‬ ‫‪I?2‬‬ ‫ד ‪,‬‬ ‫י‬ ‫ת‬ ‫ע פ י‬ ‫ל‬ ‫‪,‬‬ ‫י‬ ‫א נ י‬ ‫א ט‬ ‫נ נ‬ ‫א י ם‬ ‫נ ש ב‬ ‫א מ י‬ ‫מ ה‬ ‫י‬ ‫ת נ‬ ‫ל‬ ‫א ת ד‬ ‫י‬ ‫ה ע‬ ‫י א מ‬ ‫‪B‬‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫י ר צ ה‬ ‫א ט ר ד‬ ‫ל‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫ס ת‬ ‫‪rT‬‬ ‫יה‬ ‫א‬ ‫ה‬ ‫ש‬ ‫‪,‬‬ ‫ס‬ ‫ל ת‬ ‫ד‬ ‫]חידישין[ )מאמר ו׳( וקשה היאך אפשר לפס־מ פסיעה גדולה כזו‪ .‬ולעניין מס אצעריך‬ ‫ליה לעשות ססיטה גדולה כזו ובפרס שקרב פת מ י ת ת ו‬ ‫שממהר בפסיע׳ אחת טה שהי׳ יכול לעשות כשנים עשר‪ .‬וע״ק לענין טס שלחו ש‬ ‫׳לראות קבורתו להיות כי בתורה כתיב בפירוש ולא ירע איש קכורתו וע״ק איך נדמה ל ה‬ ‫‪ . .‬״ ״‬ ‫‪,‬‬ ‫שקבורת משה למעלה או לפטה להיות כי‬ ‫)מאמר ו׳( כונה למאמר י״נ ממצית ס י ‪,‬‬ ‫אין בידיעתינובלל על קבורתו‪ .‬אלא סכונה‬ ‫בהר נבו ופסען משה בלן בפסיעה א ח‬ ‫מזה המאמר עד״ז שזה ידוע שהר נבו‬ ‫‪ .‬״‪.‬‬ ‫וקבורת משה נבראו במ׳׳ש בין השמשות‬ ‫ף ‪ ^ /‬י א שגים עשר מעלות י׳יי כ ע ד כ ו‬ ‫כאסר מן שאר דברים סהשוביס כלאיתא‬ ‫מואנ ו פ ס ק םשח נ‪:‬לן‬ ‫גפרק אלו עובדיו• ומשה סי׳ מנצח קבורתו‬ ‫‪0‬‬ ‫ש‬ ‫‪t‬‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫ת‬ ‫יי״‬ ‫ל ח מ ר‬ ‫י‬ ‫מ ת ח ל ת‬ ‫בריאתי‬ ‫ע ד‬ ‫ייס‬ ‫מיתי‬ ‫‪mn‬‬ ‫*™‬ ‫יני׳‬ ‫™ ‪2‬ל‬ ‫יי*‬ ‫*רקהםקנאמאםד‬ ‫סופח‬ ‫עו‬ ‫‪n‬‬ ‫גלל בש״ש‪ .‬ונפסד כש״נן‪ .‬נולד כש״נו רבתי׳ בלידתו ותרא אתו כי סוב‪ .‬ונתמלא סכית כלס‬ ‫מורה‪ .‬ונסשר בש״ט דכתיב ומשה איש האלהיס‪ .‬לזה אמרו ייב מעלות היו בערבות מואב‬ ‫בהר נבו ורמזי על זמן חיי משה מאס ועשרים שנה והס י״ב עשיריות וכלן פסעו משם‬ ‫בפסיעה אתת רצו ט שמתחלה ועד סוף ימיו הי׳ צדק גמור והחליש ממרו וזהו אמרם ז״ל‬ ‫הוא החמר שרכב עציו אברהם סוא החמר‬ ‫‪,‬‬ ‫שרבב עליו משה‪ .‬והוא החמר שמתיד‬ ‫א‪1‬ל גסארא ) פ *דרה( של בית פעוי‬ ‫לרכוב משיח‪ .‬ורמז אל חולשת החמר שכולם‬ ‫הדאיגו היכן משה קבור עמדו למעלה‬ ‫שוין צדיקים גמורים ולזה שלחו המלכות‬ ‫נדמה להמ לממה למאה נדמה להם‬ ‫אנשים חשוכים לראות אם יוכלו הם גיכ‬ ‫למעלה ‪ .‬גחלק לשתי כיתלח אותן‬ ‫לכבוש את חמרם כמשה מיה וצא הצליחו‬ ‫שעמדו למעלה נדמה להא לםמה ואותן‬ ‫כי קצתם פירשו מן העולם מזה מכל וכצ‬ ‫שלםמה נדמה להם בלמעלה לקיים מד׳‬ ‫צהדמות למציונים‪ .‬ונפצו למטה לארן מחמת‬ ‫שנאמר ולא ידע איש את קבורתו ‪:‬‬ ‫חוצשת גופם‪ .‬וקצתם מבני אדם ירדו צמסם‬ ‫)וכן איתא כפ״ק מרה(‬ ‫וצא ככשו חמרם כ״כ מפני יראת צפר‬ ‫וסיגוף גופם‪ .‬על כן נרע׳ להם שקבורת עשה למעלה מהם רצו כי כי צא הגיעו צשיעור רכ‬ ‫כככישת ממרס כמו משה כי הוא ממר כסר מ׳ יום נ׳ פעמים כנגר ימיו שסיו מאם‬ ‫ועשרים שנה וכולן פשמן משה בפשיעה אחת ר״ל בכבישה אחת‪ .‬וזהו לא ירע איש קבורתו‬ ‫ד ל היאך כבש חערו‪ ) :‬י (‬ ‫י‪/‬‬ ‫‪:‬‬ ‫סוטה‬ ‫םרק כ‪#‬ס‬ ‫‪#‬רםים‬ ‫בודקק‬ ‫םאםר ז‬ ‫)מאמר ז׳( וקשה והלא אמרו ז״ל אין הנבואה שורם אלא על חכם גיור ועשיר והיאך‬ ‫אפשר שיהי׳ ראוי לנבואה מי שאין בו תנאי הנבואה ואין בו רמת ורנור‪.‬‬ ‫<זה יקשה גם לאומרם ראתה שפמה מל הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי והיאך אפשר‬ ‫שהנשים והשפחות חשד הדעת יזט לנבוא׳‪ .‬ושתהי׳ מררינתן גדולה משל יחזקאל הנביא ‪.‬‬ ‫ויש שרוצץ להוציא הדברים כאלו מפשטן‬ ‫ואמרו כי אינן נאמרין כפשטן וכי הם‬ ‫)מאמר ז׳( כונה למאמר אפילו עובדן במעי‬ ‫משלים וחירות כורי׳ פירושים ז ד ם מלכם‬ ‫אמן אמרו שירה ‪:‬‬ ‫ואינם מאמינים כי אס מה שעיניהם רואות‬ ‫וחושיםם משיגים ומס שהוא סין מן השכצ‬ ‫ר׳ מאיר מגק שאפילו עובדץ‬ ‫ומן ססבע אינם מאמיני׳ כלרך הפילוסופי‪./‬‬ ‫במעי אמן אמרו שירה שגאמר‬ ‫אמנם מי שיש בלט אמונה ואין לכו מעלם‬ ‫ד‪ '.‬ממקור ישראל מן את מקורה הערה‬ ‫טינא יאמין שהש״י בורא חלשות נ א ק כסי‬ ‫זכר שאותן העוברק שהיו בדחס אמרו‬ ‫השעה וכפי הזמן‪ .‬ואם הש״י נתן מתנ*‬ ‫שירה ־‪.‬‬ ‫וחן גלול ורוצה שיזכו לנטא׳ כל ישראצ‬ ‫ראויים ואינן ראןיימ ואפי׳ הנשי׳ כדרך מתן תורה שהיו כצ ישראל נביאים רכתיכ בעבור‬ ‫ישפע העם בדבד עמך‪ .‬וכתיכ כי מי כצ בשר אשר שמע קול וגו׳‪ .‬וגם ראינו שאול המלך‬ ‫לא הי׳ ראוי לנכואה והתנכא והיו תמהים מליו כצ חמיו ואמרו הגם שאול בנביאים‬ ‫ואפילו המלאכים ששלח נמשו נביאים ויתנבאו כתוכס‪ .‬כי יש נכיא שאינו סכם וזהו מאמרם‬ ‫זיל ככתרא סכם מדיף מנביא‪ .‬בלונר מנביא שאינו חכם‪ .‬לאי נביא ומכם היאך חכם עלי^‬ ‫מנכיא הכא חד והכא תרי• ואין צתמוה ממאמרם ז״צ ראתה שפמה על הים וט׳ ועוברים‬ ‫גמעי אמן אמרו שירם‪ .‬והלא כתוב ענין אתון בצעם לכרה צפי שעה שהוא יותר נמנע ‪.‬‬ ‫ומנין הפרות שדרשו רז״ל וישרנה הפרות שאמרו שירה והזכירו השירה שהיו אומרין מ י‬ ‫רני השיטה וט׳ ורבו בהן הרעות ואס הש״י עשה צמי שאין סכעו לומר שירם ואינו ממין‬ ‫םמדברים כיש לעשוס ב*נע כני אדם שהם ממין םנכיאים לתת להם כח וזכותו בת‬ ‫מחודש‬ ‫כוגה‬ ‫ל ס א מ ר אפילו עוברים במעי‬ ‫א מ ן א מ ד ו שירד•‬ ‫מחודש להגלות עתה מה שעצה כמחשב׳ קודם בריאת העולם‪ .‬ומ״ז אמר שלמה ע ׳ ׳‬ ‫התאנה חנטה פגיה כלומ׳ אותן שאינן ראויין לכך משאן נכיאים קורס הזמן כמי ס ס‬ ‫ספגה מתכשל קודם זמן‪ .‬מ׳יכ יש לנו להאמין בדכרי רז״ל שהיו מקובלים ממרע״ה‪ .‬ו כ ב ר‬ ‫אמרו רז״ל גבסו ש) מן ס׳ אמה ומי שאינו מאמין בזה אל יראת באותה טובה ש נ א מ ר‬ ‫&ל ירא בפלגות נהרי נחלי רכש וגו׳ ואמרו כמכילתא גדול כת האמונה שבזכות ה א מ ו נ ה‬ ‫נצחו ממלק רכתיב ויהי ידיו אמונה ובזכות האמונה שרתה שכינס בישראל וזכו לראותה‬ ‫דכתיכ ויאמינו כה׳ ‪ ) :‬׳ י ( )חסר גב(‬ ‫ס‬ ‫ר י‬ ‫סליק םסבח סוטה וגתחיל מסכה גדה בפייעתא דשטיא ‪:‬‬ ‫מסכת גדה פרק כל היד מאמר ח‬ ‫)מאמר ח׳( וקשה זה המאמר מאד כי איך שייך לומר מל מלאך קדוש נוטל טסה‬ ‫רו׳‪ .‬או למנין מה הוא אומר כך חכם או סכל כוי• ועיי הלא‬ ‫מ י מ י י ת היא‪ .‬כי באיזה ככב נולד כך יהי׳ ומור יקשה יוחר הי׳ הכרח השאלה מ צ‬ ‫ורשמ כאשר ישכימו המצאך הוי צדק וצא רשמ כוי‪ .‬ועוד קשה למיין מת כתב ‪£ p‬‬ ‫המצאך ומה נפקותא כידיעת שמו‪:‬‬ ‫)מאמר ח׳( כונה צמאמר מצאך ה מ מ ו נ ה‬ ‫*ופירה כתב שמר כ״ב יז״ל הכח שמסר‬ ‫על הריון לילה שמו‪:‬‬ ‫הש״י ביר המלאך ההוא בתחצת‬ ‫‪.‬‬ ‫יעריאה ומשם תי;י׳ לה כח מל כל אחד‬ ‫ף ף ^ רבי חענא בו פמא אותו מ ל‬ ‫‪ m‬החואריס ההם אם צמכנלה ‪.‬‬ ‫»‪3j‬‬ ‫הממונה על ההריון לילה‬ ‫י‪*<£‬ת‪ .‬הנה לא יפה כחו בהם כשיהיו‬ ‫שגאטר והלילה אמר הורה גבר‪ .‬נ ו ט ל‬ ‫י ו מ נ י ה אכל ישאר האדם יכול ורשאי‬ ‫אוחד‪ ,‬טיפה ומעמידה לפגי הקדוש ב ר ו ך‬ ‫גהשחלצות שכצי וקריצות אנושי להריח‬ ‫הוא ואומר לפניו רבש״ע טשה זו שין‬ ‫\ י ו רמת הוראתו ויקכל את הטוב מאת‬ ‫תהא עליה חכם או סכל עשיר או ע‬ ‫מעמיס עדשיהפך מזה מצד אל צד אס‬ ‫גכור או חלש‪ .‬אבל צדיק ורשע ל‬ ‫«« י אל עשיר כמו שנאמר ויד חרוצים‬ ‫קאמר כדאמר רבי חגיגא הכל בידי * ‪,‬‬ ‫״«שיר ואס מפסי אל חכם כמו שנאמר‬ ‫חוץ מיואח שטים שגאמרועחה י * ל‬ ‫‪ ? £‬ך א ת חכמים יחכם‪ .‬ומחלש אל ‪:‬בור‬ ‫מה ה שואל כו •‬ ‫‪.‬‬ ‫ן‬ ‫‪,,‬‬ ‫י‬ ‫ולפחות יהי׳ לאל ידו לעמוד כעד אלו‬ ‫י אותס‬ ‫ההוראות עד שלא יכנע צדקו מפניהם כמו שיש בח גרוע בתירתו וקלקול ר‬ ‫‪5‬מ‪ 0‬עס היות הוראתם לסוכה עליי‪ .‬וזה אמר׳ צדיק ורשע לא קאמר כלומ׳ אבל א‪5‬ן‬ ‫״ ‪ 7‬י ר ׳ לא ימשלו על האדם באופן שבעבורם יהי׳ צדיק ורשע בהכרת אבל הכרעתי ‪,‬‬ ‫מצמר על שהצליח והרשע המה ימשלו בהם‪ .‬והנה באמת הי׳ מאמרם זה• ש ;‬ ‫שאמר רבי טהיבא הכל צפוי והרשות נתונה‪ .‬ורמז גמל רמז רבי חנינא בקריאת ס ע צ א ן‬ ‫ססוא ציצה וגם שלא נזכר שם לשון גזירה כ״א שאלה לבר אמר מפה זו מה תהא מלה \‬ ‫ח ה ש ז ע סלילה שהוא מושך הוא מסוגל בשני לנריס• םאחד בעת שאין ענייני י ק ה ע ד ר‬ ‫ש ילות האר• סשני שהיא זטן סתקוס ותוחלת כמ״ש משומרים לבוקר והנה באמת המלאך‬ ‫‪ £ \ ™ r S‬ס נ י ס על ההריון על האופן שזכרנו ראד שיקרא בשם הזה לפי שככר‬ ‫של צי??ל‬ ‫ק‬ ‫' יראי‬ ‫מ א ל ה זו מנין סליל׳ יסגלותיו• וזה ט שא‬ ‫לצל השכל האנושי שלא יסבול היות דבר גזור נסשאר טבע סבחירס קייס ביר הארס ו ג ^‬ ‫ס‬ ‫}‬ ‫ק‬ ‫ר‬ ‫ו‬ ‫ח‬ ‫ג‬ ‫ד‬ ‫ר‬ ‫ץ‬ ‫ד י ס‬ ‫‪p‬‬ ‫א ך‬ ‫ו א ס‬ ‫מ‬ ‫מ מ‬ ‫ג י‬ ‫א‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫ד א‬ ‫א מ ר‬ ‫ד ם‬ ‫ן נ ‪ 1‬ס ר‬ ‫‪0‬‬ ‫א ן מ‬ ‫‪P‬‬ ‫‪j‬‬ ‫ר ב י ו‬ ‫ל ה ס‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫ה‬ ‫מ‬ ‫ה‬ ‫ס‬ ‫לה‬ ‫ה‬ ‫א ת‬ ‫פ מ ו‬ ‫ס‬ ‫ו ח ש כ ז‬ ‫כ ח ש כ ה‬ ‫‪0‬‬ ‫ס‬ ‫נ ד ה מ ר ק ה ט ם ל ה ט א ט ר פו‬ ‫עז‬ ‫כי הסגלה השנית להיות הכל תלוי ועומר פר שירון בפי מעשיו והרי הגזירה היא בתוחלת‬ ‫ממושכה עד הזמן ההוא‪ .‬ולזה באמת בהיות היראה כיה הכל כירו כמאמר החכם שלמם‬ ‫»״ס סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא‪ .‬וכפרשת עקכ כתיכ מה ה׳ שואל מעמך כי‬ ‫אס ליראה‪ ) :‬י (‬ ‫]לפי שזה הדבר תלוי בבחירתו ולא בצווי משי״ת בי עיקר היראה מסור צלב ארם במו‬ ‫שהוכיחו מפסוק ויראת מאצקיך אני ד [ ‪:‬‬ ‫)מאמר ט׳( וקשה זה המאמר מתחלה ומד סוף ראשונה מה שאמרו נר דלוק מל ראשו ט ׳‬ ‫לעניין מה צריך לו אותו הנר או לאיזו עניין מאיר לו‪ .‬וגס מחמפ‬ ‫הלמוד שמלמלין אותו ללא צורך מאחר שאין קיום המצות שם באותו עולם• ובפרט שמשבית‬ ‫כל הטובה ההיא‪ .‬ע״ק מהו זה שאמר צופה ומביט מהיף העולם ועד סופו‪:‬‬ ‫ובמדרש ילמדנו פרשת פקודי מניחין לו‬ ‫)מאמר טי( בונה למאמר צמה הולד דימה‬ ‫נר דלוק על ראשו וצופה‬ ‫במעי אמו כו׳ ונר דלוק על ראשו ו ט ׳ ‪:‬‬ ‫ט מסוף העולם וער סופו שנאמר בהלו‬ ‫נרו עלי ראשי וגו׳ בבקר נוטלו המלאך‬ ‫ף ף י ‪ $‬רבי שמלאי למה הולד דומה‬ ‫ומוליכו לג״ע ומראה לו הצדיקים שהם‬ ‫במעי אמו לםינקפ ש מ ט פ ל‬ ‫יושבים ועטרותיהם על ראשיהם• והמלאך‬ ‫ומונח ידו על שתי צדעיו ושתי אציליו‬ ‫אומר לו תדע מי הצלו שאתה רואה הללו •‬ ‫על שתי ארכבותיו ושגי עקביו על שתי‬ ‫נוצרו במוחך בתוך מעי אמן ויצאו• בעולם‬ ‫עגבותיו וראשו על ברכיו ופיו סתום‬ ‫ושמרו מצותיו של הקב״ה ולכך זכו ונזדמנו‬ ‫וטבורו פתוח‪ .‬ואוכל ממה שאמו אוכלת‪.‬‬ ‫לטובה וכף‪ .‬וכן מוליכו לגיהנם ומראה לו‬ ‫ושותה ממה שאמו שותה‪ .‬ואינו מוציא‬ ‫הרשעים כו׳‪:‬‬ ‫רעי שמא יהרוג אח אסו‪ .‬וכיון שיצא‬ ‫הגה בארו כי הנשמה אינה לקבל כחכמה‬ ‫לאויר העולם נפתח הסתום ונסתם‬ ‫אבל היא חכמה ויורמת ומשגת טרם‬ ‫לחיות‬ ‫הפתוח‪ .‬שאלמלא כן אינו יכול‬ ‫בואה אל הגוף• ומה שאין הגוף חכם בגיחו‬ ‫אפי׳ שעה אחת‪ .‬וגר דלוק לו על ראשו‬ ‫מרחם יצא לפי שהמלאך מכבה נרו שהיא‬ ‫וצופה ומבימ מסוף העולם ועד סופו‬ ‫ההשג׳ והמדע ומשכחת ממנו בגזרתו ש‪3‬‬ ‫לך‬ ‫שגאםר בהלו נדו• עלי ראשי כוי ואין‬ ‫הקב״ה‪ .‬והטעם בזה כי האדם עשוי‬ ‫ימים שאדם שרוי בטובה יותר מאותן‬ ‫ומתוקן בדמות םכטר העליון והי׳ זה כן‬ ‫שנאמר מי יתנגי כירחי‬ ‫היפים‬ ‫כדי שיתקן הכבוד בתורתו ובמעשיו העובי׳‪.‬‬ ‫ומלמדים‬ ‫וכו׳‬ ‫ישמרגי‬ ‫אלוה‬ ‫כימי‬ ‫קדם‬ ‫ואלו יצא לאויר העולם כשהוא חכם ויולננ‬ ‫לאויר‬ ‫שיצא‬ ‫וכיון‬ ‫וכו׳‪.‬‬ ‫התורה‬ ‫כל‬ ‫אותו‬ ‫וזוכר כל מה שראה ולמד שם הנה לא היי‬ ‫העולם <א המלאך וסופר על פיו ומשכי‬ ‫מקום אל ההשתדצו׳ בתקון הכפול וצ<*‬ ‫ממנו כל התורה‪ .‬ואינו יוצא משם עד‬ ‫תשלם הטנה בייחוד כי כן הי׳ הרצון‬ ‫תהא‬ ‫שמשביעים אותו תהא צדיק ואל‬ ‫מתחלה הוצרך המלאך לכבות נרו ולשבחו‬ ‫טהור‬ ‫רשע וכו׳ והוי יודע שהקב״ה‬ ‫זה כל מה שראה וירע ואז יטריח וישתדל‬ ‫ומשרתיו טהורים ונשמה שנתן בך‬ ‫להשלים הבונה בבריאתו ומידו יבא וישלם‬ ‫טהורה כו׳‪:‬‬ ‫היסוד בהיותו תמיר משתדל להשיכ אשר‬ ‫נסתם ממנו בגיחו מרחם ולזכור את אשר‬ ‫שבח וצא יסור מלטרוח תמיר בזה ובזה תשלם הכוונה בבריאה וא״כ לטובה חשבה האצהים‬ ‫לשטח ממט כדי שיהי׳ יגע תמיד באין הסשק וכל זה רמוז במדרש רבה ודל לשובתו שצ‬ ‫אדם למד תורה ושוכח• שאלו הי׳ אדם למד תורה ולא שוכח הי׳ מתעסק בתורה שתים‬ ‫ושלש שני׳ ומוזר ומתעסק כמלאכתו ולא הי׳ משגיס לעולמ כל ימיו אלא מתוך שאדם למד‬ ‫תורה ומשכחה אימ מזיז ואיט מזיע את עצמו מדכרי תור׳‪ .‬עכ״ל‪ .‬ובעקידה שערכ״ח כתב‬ ‫טנה זו על מ&מר בר קפרא פתח ט אתה תאיר נרי אמר הקניה לאדם נרך בידי ונרי כירך‪.‬‬ ‫יוד‬ ‫כרך‬ ‫כונה ע ל הולד במעי אטו ונד דלוק ע ל ראשו‬ ‫ברך בידי נר אלהים נשמת אדם‪ .‬נ ד בירך להעלות כר תמיד‪ .‬אמר הקב״האםאתה ת א י ר‬ ‫נרי אני מאיר נרך ע״כ המדרש‪ .‬וכתב במל מקידה הנה הודיענו בכאן היות האדם מ ת ח ל ת‬ ‫יצירתו כהני להשיג השצמיות הנכללות בהשתדלות יריעת התורה האלהיה‪ .‬והוא מה שאמרנו‬ ‫שמלמרין אותו כל התורה כלה‪ .‬ובאור המדרש דבר קפרא שצורת האדם ונפשו סדברית אשר‬ ‫היא נפוחה מנשמת שלי והוא אצצו אסםקצריא זכה וזהירה מימת לקבל אמתיית ע י י ‪,‬‬ ‫הנמצאות כלן‪ .‬וזהו סירוש נרי בידך נרך בירי‪ .‬וע״ר שאמר החכם כי נר מציה ותירס אור‪.‬‬ ‫וזה כי כמו שהנר או האיר ‪ .‬הכולצ הוא אמצעי המוציא לפועל כח הראות כן ה ע ר ו ת‬ ‫המצוה והתורה לכל בני ישראל אור במושבומם‪ .‬אלא שהמצות מפני שהיא חלקית למה אותן‬ ‫‪ }{,‬סנר החצקי‪ .‬והתורה הכוללת למה אותת אל האור הכלליי וזהו נרי בידך היא ה ת ו ר ה‬ ‫האור הגדול נרך בידי הנשמה שהיא נפוחה בו ופקדון ביד האדם כזה העולם• יזהו הכר‬ ‫שמלק בראשו ברחם אמו‪ .‬רצו בו שתחצת יצירתו הוא בשביל התורה‪ .‬ע״ד שמן על ר א‬ ‫לא יחסר ט ׳ ולפי שרוב העולם הס מתרשלי׳ •‪ .‬בלימודה ולפנות זמנם אל הבלי עילס‬ ‫ותמורותיו אמרו שבצאתו מרחם אמו בא מלאך וסטרו על פיו‪ .‬והמלאך הוא בבר מסורסס‬ ‫אשר‬ ‫גאטרו לפתח חטאת רובן כי ודאי החוטא בזה מצאך אכזרי‪ ,‬ישולח‬ ‫בכחו להשיגו‪ .‬ועניין השבועה הזאת היא למרות שאף עצ פי שביציאתו צאוירהעילס נשכחו‬ ‫ממנו אלו היריעות כנזכר מכל מקום הכרעה גדולה יש אל זכירתן מצר התחלפו זאת‪ .‬ו ל‬ ‫אמר שהוא מושבט וטומד שיהי׳ צדיק ולא רשע שכנר הוא מוכרע לזהמתחצת היצירה‬ ‫וגתט עצה נמנה מאל שיתנהג בעניין הצרקית כפי מה שיתנהג בבקשתו התשוקית הזמניות‬ ‫כמו העושר וכדומה לזה כי אן> על פי שאמרו עציו כצ העוצם שהוא עשיר תמיד הוא‬ ‫מחזיק מצמו כעני והוא רודף אחריהם‪ .‬ואס יעשה כן במצוח ובמעשים טובים יתעשר מ ‪-‬‬ ‫כמו שאמר החכם אם תבקשנה ככסף יגי׳ אז תבין ובו׳‪ .‬ולפי שכל אלו הענייני׳ לא יוש‪/‬ו‬ ‫אליו רק במת שתהי׳ זכה וברה כמו ש״מרנו כי בזה יזרככו בו כל הענייני׳ שנתנו ב כ מ ה‬ ‫ויראו רשמי כחיתיה באר היטב לזה אמר שכללו בשבועתו זאת הוי יורע שהקיי׳ה ט ה ו ר‬ ‫ומשרתיו טהורים ונשמה שנתן בך הקב״ה טהורה• שאם אתה עענצידה כטהרתה אחה מכיר‬ ‫מתוכה נפלאות מבורא העולם ומלאכי׳ הקדישי׳‪ .‬אמנם אס תעלה טליה חלודה וחלאת‬ ‫המחשבות הנכריות וזוהמת המעשים המכוערים סנה כאמת אז יחשכו פניה כשולי‬ ‫ההדרה וכל זיזה המס ימס • ולזה הי׳ התנאי הכרחי בשתהי׳ הנשמה ט ה ו ר‬ ‫נ‬ ‫נ‬ ‫ש ך‬ ‫ב ו‬ ‫ל ה ש כ י ח ו‬ ‫א ת‬ ‫ז ה‬ ‫ה‬ ‫מ‬ ‫עכ״ל ‪ ) :‬י (‬ ‫בזבח פסח כתב בסופו כוכה לזה המאמר וז״צ כי כמו שהולד לא יצא לאויר העילם מבלתי‬ ‫שיתחדשו במקום אשר הוא יושב שמה כאבים חזקים וחבלי יולדה ככה כשהוציא‬ ‫סקב״ס ישראל ממצרים הכה במצרים מכות רבות‪ .‬וכמו שהולד ביציאתי לא יורגל מיד‬ ‫בלקיחת סטאכלי׳ הגסים• כי אס ממאה ודבש יאכל מר סגימו לגבול ההתחזקות לאכו)‬ ‫לשובע ועם זה יצטרך לחינוך וגילול וללמוד רמת כרי שיתישר במעשיו לאביו שבשמים כ‬ ‫בצאת ישראל ממצרס האכילם הש״י המן מ׳ שנה וסביאם במדבר בחינוך ולמור התורה כ ‪,‬‬ ‫שאחרי כן ידעו את יי׳ ויתדבקו במנורתו ו כ ו ׳ ;‬ ‫‪,‬‬ ‫כ ס‬ ‫ל‬ ‫זגמראות אלהים כתב בחלק סעבודס סכ׳ג וז״ל ואנחנו אל חכמי הקדושים נשמע א‬ ‫קבלו האמת מסי נביאי האמת והצדק והס אשר ידעו האמת טל בורי‪,‬‬ ‫בי מנפש בטאה אל סגוף מכמה סיא עתחלח היצירה‪ .‬והכתוב טעיל לט באפרו ז י‬ ‫גאסיו נשמת סיים וסיודמים מקו׳ אצילתס ירעו כי באה משם כלולה בחבטה ובינה והסוד‬ ‫ונשמת שדי שבינם‪ .‬ומה שכתב המאמר שםוא צוסס ומביט רצו בו םז״ל כנו סחכמ׳ ל‬ ‫יאמרו שהוא מלק טל ראשו רמז לנשמתו שהיא מאירה בחכמה סליזנ׳‪ .‬ואמרו שמלמדי‬ ‫‪ £‬מ ו כל התורם כלס כו׳ הנס גלו לנו חז״ל כי סמכמה והתורה שטתיר ללטוד מ י א ו באלה‬ ‫הסייס אם יזכה מומו שם מתחכם ויודע הכל טכ״ל •‬ ‫ש ר‬ ‫ס מ‬ ‫כ ר‬ ‫‪0‬‬ ‫נ ד ה פ ״ ק ה ש פ ל ת מ א מ • י יא‬ ‫עח‬ ‫והרשב״י כמדרש הנעלם אמר וז״ל אפילו כל אינון נשעתין רבני נשא עד לא יחתון לעלמא‬ ‫כלהו גלימן קנליה כרקיעא כההוא דיוקנא ממש דאיטן כהאי עלמא וכל מה דאוציפאן‬ ‫כהאי עלמא כלא ידעי עד לא יחתי לעצמא כו׳ עכ׳יל ‪:‬‬ ‫»‬ ‫נדה פ י ק המפלת‬ ‫מאמר י‬ ‫)מאמר י( כתב המכס ר״א ארמליך וז״ל צריך אתה לדעת מפני מה סמך את שכמותי‬ ‫תשמורו לאביו ואמו תיראו‪ .‬וככר ידמת מדרך הקכלת מפני מה אכיו‬ ‫מזריע לובן כסי עיקר קבלתו ע״ש כרחם אב על בניס‪ .‬ואמו מזרעת אודם כפי קכלתה‪.‬‬ ‫ומכאן שהנשים דברניות כתולדות האש לשרוק ולהשמיע קול• !מיס בראשו הוא מאביו ובו‬ ‫כל רוח והתולדות שלפניו כי עכ״פ מוח הבן‬ ‫נמשך ממות האב‪ .‬והמוח הוא כמין ירד ובו‬ ‫)מאמר י׳( כונה וס‪:‬ד למאמר ג׳ שותסין‬ ‫החכ׳׳מה והבי״נה כי אם יבא במיח שום‬ ‫בארם כי׳ ושעם למה אמרינן שלא משאני‬ ‫הפסד מיד המראה מבולבל בדעתו ובו‬ ‫אשה ‪:‬‬ ‫עומרו׳ בכת כל סתולדו׳ ומשם יפדרו והם‬ ‫בו כעין רשומות דקות בתכלית הדקות •‬ ‫ך | ^ ן רבנן ג׳ שותםין יש באדם אביו‬ ‫עכ״פ התאוה באה מרצון הנפש ונשמת‬ ‫ואמו והקב״ה ‪ .‬לובן שהאיש‬ ‫הזכר יונק מנשמת הזכר‪ .‬ונשמת הנקבה‬ ‫מזריע נוצרים טמנו עצמות וגידין וצפרניש‬ ‫יונקת מנשמת הנקבה‪ .‬ולכך התקינו בתפל׳‬ ‫ומוח שבראש ולובן שבעינים וכר ‪.‬‬ ‫לומר שלא עשאני אשה‪ .‬כי לפממי׳ מתחצפו׳‬ ‫אודם שבו שהאשה מזרעת נוצרים ממנו‬ ‫הנשמות‪ .‬ומטעם זה בא העקרות‪ .‬וע״י‬ ‫עור ובשר ושחור שבעין ושערו׳‪ .‬והקב״ה‬ ‫התאוה ורבקת הנפש בנפש באה הטשם‬ ‫‪1‬ותן בו רוח ונשמה וקלסתר פנים ושמיעה‬ ‫ממעיין המוח רותחת מתולדת הראש שהות‬ ‫וראייה וחכמה וכו ‪:‬‬ ‫מאש ד ע נקבי השדרה זה מזה וזה מזה‬ ‫ומתערב במים היוצאים מנקבי הבטן שהוא ממיס ומתגלגלת עדהגוייה שהוא מרוח שהוא‬ ‫כנוד נפוח קשה והרוח ההוא קשה ורחוק מאד שם‪ .‬ומתוך הקושי הגריל מן האש הרוצה‬ ‫צצאת רוחה מרוח הטסה ורוחה אותה בכותלי כית הרחם‪ .‬ע״כ אמרו ז״ל כל ש‪:‬בת זרע‬ ‫שאינו יורה כחן אינו מזריע‪ .‬וע״כ קורא הכתוכ המשכב ידיעה לפי שהטפה באה ממקום‬ ‫ידעה והשכל‪ .‬וצפי שהטפה באה משם הזהירו רז״ל לקדש עצמו במחשבתו כשעת תשמיש‬ ‫שנאמר בקיבך קדוש ‪ .‬ולפי שכמוח כל תולדות האדם אמרו בסנהדרין קול רעי אחיך‬ ‫ד ם אחיך לא נאמר אלא דמי דמו ודם זרמיותיו‪ .‬וצפי שבמוח החכמה והבינה אמר הדרש‬ ‫הקב״ם נותן בו שכל ובינה וכר‪ .‬וכבר ירעת כי השכל הוא רמז לחכמה עם הזברי׳‬ ‫התלויים בה‪ .‬עכ׳׳ל‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫במלך הערביים ששאל א ת רבי עקיבא אגי כושי ואשתי כושית וילדה‬ ‫ו מ ע ‪ #‬ה‬ ‫לי בן לבן הורגה אגי שזגתה תחתי‪ .‬א ״ ל צורות ביתך שחורות‬ ‫״**״יי‬ ‫לבגות‪ .‬איל לבגות‪ .‬א״ל כשהיית עוסק עמה עיגיה גתגה בצורות לבגות וילדה כיוצא‬ ‫בהם‪ .‬ואס תמה אתה בדבר למד מן צאגו של יעקב שמן המקלות היו מתיחשות‬ ‫שגאמר ויחמגה הצאן אל המקלות‪ .‬ותמה מלך הערביים על חכמתו של דכי עקיבא‪.‬‬ ‫מרי כל אשה שמייחדת עם בעלה בקדושה הקדוש ברוך הוא מעמיד םםגה כפי‬ ‫מחשבתה‪O : ,‬‬ ‫או‬ ‫נדה‬ ‫פ ־ ק ה ש פ ל ת מ א מ ר יא‬ ‫)מאמר יא( אין םפק לכל משכיל שסגרה זו צריך כוונה מחמת כמה ספקית‪ .‬ספק הראשון‬ ‫צמה‬ ‫נ ד ה מ ר ק ה ט פ ל ת ט א ט ר יא‬ ‫‪$‬מה תלה ריצת הצבי בקובר מתים הייתי כי מה שייכות ביניהן‪ .‬ועוד ספק נ ׳ למס רז״‬ ‫ופל מה ח אחר הצבי ויותר קשה מכולם שלא קלתה הקולית ע ׳ פרסאות יזה ה ד י ר‬ ‫של מ ת‬ ‫י^ ־‬ ‫*‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫מתנגד לשכל מאי•‬ ‫עד חועעי‪ .‬וכי אפשר לפשעת המכין רברכזה‪-‬ורשיט ז"לכ׳‪.‬קוכר מתיםר״ל מברית ר ש ע י ס‬ ‫כמ״שה ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאי‪.‬‬ ‫)מאמר י״א( כונה למאמר לקולית של‬ ‫כי הרשעים רודפים אחר התאוו* הגשמיות‬ ‫ג׳ פרסאות‪ .‬וטעם אמרו עמדתי כגלגל‬ ‫קרויים מתים לפי האמת‪ .‬כמ״ש רשעים‬ ‫מינו של מת מד חוטמי‪:‬‬ ‫אפילו כחייהם קרויים מתים‪ .‬ואמר פעם‬ ‫אחת רצתי אחר צבי וכו׳ ר״ל פעם אחת‬ ‫ך ] ‪ 3‬י א אבא שאול אומר קובר מ ת י ״‬ ‫סטמהו כח המתאוה והוא אשר בנוהו צצבי‬ ‫אחי•‬ ‫•‬ ‫לקלות תנועתו‪ .‬וכן דרך פז׳׳ל ליחס לדמיון‬ ‫צבי גכגפ בקוליח של מת ורצתי א ח ר י ו ‪/ ,‬‬ ‫המממ׳ כצכי שסו׳ יופי ולשון צכיון‪ .‬כמו‬ ‫פרסאוח‪ .‬וצבי לא הגעחי וקולית ל ״‬ ‫שאמרו ז״ל כב״ר בקומתן נכראו ובצכיונס‪.‬‬ ‫כלחה‪ .‬כשחזרתי לאחורי אפרו לי ‪fiL‬‬ ‫ובחלק אמרו ארמי ליה כסביא• והוא שמשך‬ ‫~‬ ‫עוג מלך הבשן היה ‪:‬‬ ‫לדבר מה מהתאוות‪ .‬וז׳׳הש נכנסתי בקולית‬ ‫של מת ‪ .‬כלומר נמשכתי אחר התאוות‬ ‫הגשמיות ‪ .‬או טעמו נמשכתי אחר איזו רשע שהי׳ בימיו הי׳ גדול בעיני העם ‪ .‬א ו‬ ‫רמז לג׳ כחות ארציות אשר הם כח כגוף ותם נפש״יות• טכע״יות• חיי״וניות • כלומר‬ ‫^‬ ‫שנמשך אחר שלשתן ולא זכר לכח השכלי‪ .‬ועם כל זה התאוה לא כלתה כי כן דרכה‪.‬‬ ‫שאמר החכם לעלוקה שתי בנות כו׳ ‪.‬‬ ‫ו ג ם‬ ‫י י‬ ‫ש ה‬ ‫מ א מ‬ ‫ש נ י‬ ‫ש ל‬ ‫א נ א‬ ‫של(ו‬ ‫ש א מ ר‬ ‫ע מ ר ת י‬ ‫ע י נ י ו‬ ‫‪,‬‬ ‫ע‬ ‫ג‬ ‫י‬ ‫;‬ ‫ה י י ת י‬ ‫פ ? נ ם‬ ‫א‬ ‫ח‬ ‫ת‬ ‫״ נ ת י‬ ‫כ‬ ‫ף ] ו י א אבא שאול אומר קובר מ י‬ ‫הייתי פעפ אחת נפחחד׳ מערד‪,‬‬ ‫תחתי ועמדתי בגלג׳ עיניי של מ ת ןןר‬ ‫חוטמי‪ .‬כשחזרתי לאחורי אמרו עינו ‪ #‬ל‬ ‫אבשלום היה‪ .‬ושמא חאמר אב« ? ו א ו ל‬ ‫גגם הוה‪ .‬אבא שאול ארוך בדורו כן‪/‬‬ ‫ואבא שאול ארוך בדורו הוה ר״ל תכמתו‬ ‫אין ערך לגודל ארכה וערכה‬ ‫בדורו• שהיו יתומים בחכמי נגדו‪ .‬ורצו בו‬ ‫הגם כי אבא שאול בנביאי׳ וראוי להיות‬ ‫נזהר מאלו התאות הגשמיות יותר מאחרים‬ ‫מ״מ לרוב חכמתו יצרו גדול ממט כמ״ש כל‬ ‫כגדול מחבירו יצרו גדול ממנו‪ .‬ואריך‬ ‫מלשון ארך האבר דנבוכדנאצר כאמור ביחזקאל‪ ) :‬י ( )חסר גג(‬ ‫פ‬ ‫ת‬ ‫‪:‬‬ ‫)מאמר י״ב( פירוש הלכות משנה ובריתא הצנה למשה‪ .‬תוס׳ תנא רבי אליהו אית ס ס י‬ ‫דלא גרסינן ליה מיהו בפי׳ רש״י איתא ‪:‬‬ ‫וריח הגיה בספרו ובן נראה ראיירי ראיירילעיצ בסלכתא מייתי ליס לסיים בדבר ט ו ‪.‬‬ ‫איתא פרק בתרא למגילה ובפרק אין מומלץ‪ .‬וכן מצינו בנביאים סיימו דברי‪•-,‬‬ ‫במניין טוב• בגוה שלוס בפרק ראשון‬ ‫)מאמר י״ב( כונה למאמר כל השונה הלכות‬ ‫ממאמר ז׳ וז״ל התנועות יקראו הליכות או‬ ‫בכל יום טונממ שהוא בע״הב‪:‬‬ ‫הלכות• וע״ז אמר כל השונה הלכות טובטמ‬ ‫לי שהוא בן פוה״ב‪ .‬ולפי שיצר לב האדם רע‬ ‫ף ‪ ^ /‬א דבי אליהו בל השוגה ה ל‬ ‫מנמוריו והמקר‪-‬ס הזמניי׳ ימנמוהו משלמותו‬ ‫בכל יום מובטח לו שהוא‬ ‫להטותו מדרך הישר אשר המוחש• צריך‬ ‫עולם הבא שגאטר הלינות עולפ לו אל*‬ ‫שישנה פעמי׳ רבו׳ להרגיל טבע הגוף‬ ‫תקרי הליכות אלא הלכוח ע׳׳ב‪:‬‬ ‫וחושיו להוליכ׳ בלרך הטוב‪ .‬כמרגיל בהמי‬ ‫להוליכה ביושר במתג ורסן‪ .‬וכן ה*יש הזה‬ ‫• יר}‬ ‫צרך לשנות פעמים רבים ער ישוב המדומה מושכל• ולכן אמר כל השונה ה‬ ‫כל המתמיד ללכתולהתטטע באותם ההלטת‪ .‬ר״לסתטעות הצריכו׳ להשיג השלמות מזכמ^‬ ‫ר‬ ‫ב‬ ‫ס‬ ‫ן כ‬ ‫כ ו ת‬ ‫מ‬ ‫ל ט ת‬ ‫ט >‬ ‫מ‬ ‫נדה‬ ‫פיק המפלה מאמר‬ ‫יב‬ ‫עט‬ ‫לו כו׳‪ .‬ולזה יחס מאמר זה לאליהו להיות מפורשה מאליהו היותו חי בגוף ונפש‪ .‬ואם‬ ‫התורה תחיה הגוף המת בטבעו כ״ש שמחיה הנפש שאין משכמה לקבל ההפסד‪ .‬ואם‬ ‫כבר תקבל נפש הרשע האסיס׳ והאבדון ‪ .‬א״כ לפי זה התנועה הנמשית לאדם להשיג‬ ‫‪ ,‬השלמות הנפשי תקרא הלכה בלשונם ז׳׳ל‪ .‬ויובן ממנה תנועת העיון בלבד‪ .‬ובאומר הלנית‬ ‫ירצו שני מיני תנועות שהם עיון ומעשה ע״כ ‪) :‬״( )חסר גד(‬ ‫עיין בפיק דברכות במאמר אוהב ה׳ שערי ציון ונו׳ ‪:‬‬ ‫סליק‬ ‫נדה‬ ‫מסנת נדרים פרס ארבעה נדרים מאמר יג‬ ‫)מאמר י״ג( לקשה בזה המאמר למה אמר רכי אלעזר מאוסה היא הערלה כוי הי׳ לו‬ ‫לומר רעה היא ערלה שנהגנו בה הרשעים‪ .‬עוד קשה במה שאמר רבי‬ ‫נחמיה גדולה היא המילה שהיא דוחה את הנגעים‪ .‬ומה גדולה בזה או חידוש בזה בי‬ ‫המילה באה לסהר ולצרף וכעניין שאמרו באברהם שלא נקרא חמים עד שמל‪ .‬והנגעים‬ ‫מטמאין‪ .‬עוד קשה מה ראי על ככה שכל‬ ‫)מאמר י״ג( דרש מל המיצה ‪:‬‬ ‫אחד מהחכמים אלו הביא ראי׳ לדבריו‬ ‫מפסוק א׳ דמשמע שהמילה גדולה רק‬ ‫מחמת פירושו ולא הוד׳ לא׳ מסי לגדלתם ‪.‬‬ ‫האחרים ‪:‬‬ ‫והמורה זיל כתב פר׳ מ״ט ח״ג וז״ל‪ .‬בבר‬ ‫‪9‬‬ ‫חשבו שזאת המילה היא השלמת‬ ‫חסרון היצירה ומצא כל חולק מקו׳ לחלוק‬ ‫* ‪; 8‬‬ ‫ולומר איך יהיו הדברי׳ הטבעיים חסרים‬ ‫היא‬ ‫מאוסה‬ ‫אומד‬ ‫עזריה‬ ‫בן‬ ‫אלעזד‬ ‫עד שיצטרכו להשלמה מחון עס מה שיתבאר‬ ‫כל‬ ‫כי‬ ‫שג׳‬ ‫הרשעים‬ ‫בה‬ ‫שגתגגו‬ ‫הערלה‬ ‫מהתועלת העור ההוא לאבר ההוא‪ .‬וצא‬ ‫הגוים ערלים וכל בית ישראל ערלי לב‪.‬‬ ‫נתנה מצוה זו להשלים חסרון היציר׳ רק‬ ‫ר׳ ישמעאל או׳ גדולה היא מילה שי״ג‬ ‫להשלים חסרון המרות עכ״ל‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫בריתות נכרתו עליה ‪ :‬ר יוסי הגלילי‬ ‫אומר גדולה היא המילה שהיא דוחה את‬ ‫השבת החמורה ורבי יהושע אומר גדולה‬ ‫המילה ש ל א גתלה למשה עליה אפילו‬ ‫מלא ש ע ה ‪ .‬רבי גהמיה אומר גדולה‬ ‫מילה שהיא ד‪:‬חה הגגעים ‪ :‬רבי מאיר‬ ‫אומד גדולה מילה שכל מצות שעשה‬ ‫אברהם אביגו לא גקרא שלם עד ש פ ר ‪.‬‬ ‫שגאטר התהלך לפגי והיה תמים‪ .‬ד״א‬ ‫גדולה מילה שאלמלא היא לא ברא‬ ‫הקביה א ת עולמו‪ .‬ש ג א מ ר א ם ל א בריתי‬ ‫יומם ולילה כו׳‪ .‬רבי אומר גדולה מילה‬ ‫שהיא שקולה כגגד כל המצות שבתורה‬ ‫שג׳ הגה דם הברית אשר כרת ה׳ עמכם‬ ‫על כל הדברים ‪:‬‬ ‫ובמדרש שאל ט־רנוסרופוס את רבי עקיבא‬ ‫איזה מעשים נאים של בשר ודם‬ ‫או של הקרוש ברוך הוא אמר לו של בשר‬ ‫ודם אמר לו השמים והארץ אתה יכול לעשות‬ ‫אמר לו רבי עקיבא לא תאמר בדבר שהוא‬ ‫למעלה ואין הבריות שולטות אלא בדברים‬ ‫שהם מצויים בבני ארם‪ .‬אמר לו למה אתם‬ ‫מהולים א״ל אני הייתי יורע כי מל רבר זה‬ ‫אתה שואלני ולכך הקדמתי לך שממשה ב״ו‬ ‫נאים‪ .‬הביא לו גליסקאות ושבילים‪ .‬א״צ‬ ‫אלה מעשס הקב״ה ואצה מעשה ביו ‪.‬‬ ‫א״ל הואיל והוא חפץ במילה למה לא נולד‬ ‫מהול ממעי אשו • א״ל רבי עקיבא למה‬ ‫שררו יוצא צו תמתיז ואמו ח ו ת כ ו ‪.‬‬ ‫ומור‬ ‫פרק‬ ‫א ר ב ע ה נ ד ר י ם מ א מ ר יג‬ ‫זמוד שלא נתן הקרוש כרוך הוא המצו׳ לישראל אלא לצרפן כהס שנאמר כל אמרח אלוס‬ ‫צרופה וכו׳ ‪:‬‬ ‫]חידישין[ וקשה בזה המררש על תשיבת רבי מקיבא למה הביא לו מסל מגלוסקאות‬ ‫ושכולים יותר משאר דכריס‪ .‬כי מנין אכילת הבשר גם כן איני מ ת ו ק י‬ ‫לאכול לפני הארס כ״א אחר מלאכות רבות כמו שחיטה והפשט ונתוח ומליחה יכישול ‪.‬‬ ‫או ל״ניין לביש׳ ג״כ הי‪-‬יבה מלאכות נטשית ט״י ב״ו למשוח לחקן הצמר וטייס יאריגה‬ ‫והרבה בדומיהן‪ .‬אלא רבי פק‪,‬יבא מביא משל השוה לברית מילה במעשים הפרטיי׳ שבאו‬ ‫סבור הכרית קידם להיותו אדם אשר תכליתו להיות שיתפו של הקרוש ברוך הוא בבריאת‬ ‫הארס כמאמר׳ ז׳יל ג׳ שיתפין באדם כוי• וזה כי בראשונה נמשה ה׳ מצות במילה ע צ מ ה‬ ‫והם המילה‪ .‬יהפריעה‪ .‬והמציצה‪ .‬והרפואה‪ .‬והכרכה‪ .‬סם חמשת מצית• אחר כך מכן חידש‬ ‫חייב במצות הפדייה דכח־ב מבן חודש חפרה כי׳‪ .‬אחר כך חייכ ללמדו תורת מכן ח מ ש‬ ‫י מ נ נ ל ה‬ ‫כ א מ י ס ז‬ ‫ל ב‬ ‫ח מ ש ל מ‬ ‫א‬ ‫י כ ת י‬ ‫כ י‬ ‫ו ל מ ר ת ם‬ ‫ל ( ת‬ ‫א ח ״ כ‬ ‫ג נ י כ ס‬ ‫כ ש י ג י ע‬ ‫לזמן‬ ‫‪"°‬־‬ ‫י‬ ‫'‬ ‫סי‬ ‫" ו‬ ‫׳ י • י י י ‪ 1‬ל י י ברוד‬ ‫ל‬ ‫י״ג שנים אז נקרא איש והוא בי י י‬ ‫שפטרני מעונשי של זה‪ .‬ולכשיגיע לזמן נישואין אז מקיים מצות‪ .‬אישית ומברכין עליו \!‬ ‫ברכות יכו׳‪ .‬ולכשיהיו לו בניס מהיגנים ויקיים מצות פריה ירכיה בבנים לשם שמים ^‬ ‫נעשה ^‪ qn‬להקב״ה כנזכר‪ .‬ונתקיי׳ מחשבתו יתברך בבריאת אדם שנאמר לא תהי ברא‪^,‬‬ ‫לשבת יצרה‪ .‬ואלו הן משרה מצות המחקיימים טל ירי האדם טרם בואו לכלל אדם‪ .‬וא\ ‪ ,‬נ‬ ‫הכינה הכיא לו רכי טקיכא המשל מהשכיליס‪ .‬שנעשים גם משרה מלאכות בהן טד התכלית‪.‬‬ ‫המכוון והוא האכילה‪ .‬כמו שהזרירו רז״ל ואלו הן חרישה‪ .‬זרימה קצירה‪ .‬דישה• המריזי־‬ ‫ברירה‪ .‬טחינה‪ .‬הרקדה• לישה‪ .‬אפייה• והתבואה נקראת בר שנאמר ויצבר יוסף בר יכו‪*/‬‬ ‫והבן זכר נקרא בר‪ .‬והתורה נקראת בר• שנאמר נשקו בר‪ .‬וכחיב מונע בר• לכך ניחא ‪ a‬י‬ ‫לרבי עקיבא להביא משל מן השכולים ע״כ‪ .‬ובעל עקידה בחב שטר י״ח ודל ראה תשיבמ‬ ‫ע^מי‪-‬‬ ‫לי י א‬ ‫י‬ ‫רבי עקיכא‬ ‫כטבור או איזה דבר שרוע הנולד ממוסרי החמר שהיא גנאי באדם והוטל עליו לסלקו להסיר‬ ‫חרפתו ממנו‪ .‬וכמי שאמרו השלמים בני יטקכ כי חרפה היא לנו‪ .‬כי גהסירחרסת ה ע ר ל ר‬ ‫מטליו יתוקנו המרות כולם• והוא מה שישיב רבי עקיבא בתשובה שנית‪ .‬יעיד לא _ ן י‬ ‫הקכ׳׳ה המצות לישראל כי׳ ר״ל להיות מוס חייבה להסירה מכ׳׳פ‪ .‬וכמת שאמרת שישלימי‪-‬ד‬ ‫הטבט חדע כי טדרך הטבע הוא מ ך ‪ .‬ומיד שאם נולד מהול לא ימשך התועלת ה מ ג י ^‬ ‫גהסרתה אחר שנולד בהחליש האבר הזה ולזה חוייב שיהי׳ טטשהו בידי בשר ודם כשאי״‬ ‫המצות שנתנו לצרף בהם הבריות• ולדברי רבי אלמזר שאמר טאוסה לא לבר אטר‬ ‫רמה אלא שהיא מאיסה עד שתלוי גנאי הרשעים בה כהתלות נתלות ביתר המומיה ‪-X‬‬ ‫שיהי׳ שום אומר הפלשתי הערל הזה כאומר הפלשתי המאוס כדומה• והכה אל צד ה ה ס ד‬ ‫‪L‬‬ ‫הקשוט והנוי אמר רבי מאיר גדולה מילה שכל המצוח שמשה אברהם אבינו לא‬ ‫שלם כ״א עליה שנאמר התהלך לפני והיה חמים וסוא מבואר כי התמים היא ה‬ ‫הבעל מום‪:‬‬ ‫ובמדרש רבי לוי אומר משל למטרונה שאמר לה המלך עברי לפני עברה ונתכרכמו ס י‬ ‫אמר׳ תאמר שנמצא בי פסולת‪ .‬אמר לה המלך אין בך פסולת אלא צפית אצבעיד‬ ‫קטנה גדולה קימעה תעביר אותה ותבטל המום ממך כך התהלך לפני והיה תמים‬ ‫ביאורו שכונתו רצויה בכל ממשיו• וששאור שכמיסה מעכב קימעא ובהסירו יושלם ת '‬ ‫וסנה ר׳ אלעזר בן עזריה ורבי מאיר אמרו דבר אחד• אלא שר׳ אלעזר דבר בגנות מציאן!;‬ ‫‪.‬ורבי מאיר ביוסי ובקישוט המגימ בהמרדה‪ .‬אמנם יש תועלות אחרות גדולות מצדדי‪/‬‬ ‫אמרים אשר מצד מציאות׳‪ .‬ואם מצד מהותה ואם מצד זמנה• ואס מצד סשייתס ימסועמ‬ ‫יהיו בלם שנעה‪ .‬התועלת הראשון כתבנו‪ .‬והתועלת השני אשר מצד מציאותה כאשר י‪,,-,‬‬ ‫צהם בו כל בני ברית אשר יהי׳ להם בו אות ורושם נפלא בכללם לםתקשר כלם כ ק ‪^ .‬‬ ‫אסנס ולשווך השלום בריס ביניהם להיות לב אחד לקרא כלס בשם אלהיסס אשר הוא ‪*53‬‬ ‫יי‬ ‫ברית׳‬ ‫ה‬ ‫מ‬ ‫ל ח י י ב‬ ‫ע‬ ‫כ ל‬ ‫ח‬ ‫ה מ‬ ‫א נ י‬ ‫מ י‬ ‫פ‬ ‫ז‬ ‫ב ז ה‬ ‫ה מ‬ ‫ר ש‬ ‫ש ה ש י ב‬ ‫‪3‬‬ ‫ש ו נ ה‬ ‫ה י א‬ ‫ט צ מ ה‬ ‫מ‬ ‫ה‬ ‫ש א מ מ י‬ ‫מ ה י ו ת‬ ‫ה ע י ל ה‬ ‫כ‬ ‫ס‬ ‫ף‬ ‫ך‬ ‫נ‬ ‫ה‬ ‫ק‬ ‫ן‬ ‫‪tthn‬‬ ‫על הטילח‬ ‫*‬ ‫ברית׳ ונושאים חותמו וישמרו ברית שלום זה לזה‪ .‬ולזה אמר רבי ישמעאל גדוצ מיצה‬ ‫שנכרתו עליה י״ג בריתות והוא המספר הנמצא בפרשת מילה יפליג להורות האהב׳‬ ‫הנוסך* ביניהם‪ .‬אמנם התועל׳ השלישי הוא מצר מהותה‪ .‬וזה כי העור המותר ההיא הוא‬ ‫מרבה מאד התאוה ומעורר בעליו בהפלגה אל פועל הזמה אם מצדו ואם מצד הנקבה‬ ‫וכמו שאיירו דל הנבעלת לערל קשה לפרוש‪ .‬ואחריה ימשיך בל התאות החמריות בלן‪.‬‬ ‫אמנם כשייסד זה העור המותר ישאר על שוויו אס מצדו ואס מצדה; ויועיל ולא יזיק והוא‬ ‫מה שרמז אליי ר׳ יוסי באמרו גדולה מילה שהיא לוחה את השבת החמורה כ״א היות‬ ‫שהדין תיא כן שלגודל מעלת המילה בזמנה דוחה את השבת‪ .‬מ״מ רמז שהמילה דומה‬ ‫רביי הנוסף והערבות לתאוות החמריות ובפרש אל תאזת המשגל‪ .‬ובאומרו שבת החמורה‬ ‫•ירצה העונג יהתאוה נוספת‪ .‬בן השבת עם התענוג הוא ודכוותה אמרו תשמיש אחד מששים‬ ‫בעה״ב‪ .‬התועלת ה ד הוא מהות עצמה‪ .‬וזה כי עם היות שהעור הזה יועיל תועלת מם‬ ‫לשמירת האבר ההוא מ״מ היא גדולה לבא אל ההפסד לסבת החמוס המופלג ועפומ‬ ‫הזרע המתקבץ בו עד שכמה פעמים הוצרכו למול ערלים שלא לשמה• ומילה בזמנה בלי‬ ‫ספק מצלת מכל נגע ומחלה‪ .‬וזהו שרמז רבי נחמיה באומרו גדולה מילה שהיא דוחה אין‬ ‫הנגעים‪ .‬עם היות שהדין כך שצרעת פורחת בערלה קוצצת ואינו חושש ללאו האמור בה‬ ‫השמר בנגע הצרעת‪ .‬ואז״ל שלא תקוץ בהרתו‪ .‬התועלת הה׳ מצד זמנה שאמרו ז״ל שניתנה‬ ‫לאברהם אבינו ע״ה קודם שיוליד את יצחק כדי שיהא תקינה מושרש ומושבמ בקדימ׳ בל‬ ‫הדורות הבאים אחריו ולזה לא נתנה מצוה זו בכלל בל המצות הנתנו •בסיני‪ .‬וזהו שאמר‬ ‫ר׳ יהושע גדולה מילה שלא יתלה לו למשה עליו השלום אפילו שעה אחת‪ .‬ועם היות שכבר‬ ‫נודע מה שאירע לו למשה לולי זריזות צפורה אשתו ‪ .‬התועלת הששי‬ ‫מצד‪ ,‬מצות עשייתה מצד היותה נעשית במצות הבורא ית׳ כאחת מכל המצות אשר הודה בה‬ ‫שלא נמשית לתכלית שהתכליות האנושיות אשר יעשה האדם לרצון שכלו או בחירתו כי‬ ‫אע״פ כי נמשכו ממנו כל התועלות הנזכרו׳ לא מפני זה יתעורר האדם כלל למשות אם לא‬ ‫מפני היותה מציה אלהית אשר לזה נאמר •התהלך לפני והים תמים‪ .‬והוא מה שאמר‬ ‫גדולה מילה שאלמלא היא לא ברא הקב״ה העולם לומר שהיא סבה לבריאת שמיס וארן‬ ‫דכתיב אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי‪ .‬התועלת השביעי מצד‬ ‫מקומה‪ .‬והוא נתבאר ממאמרים הראשונים מצד התקין הנעשה בשרש הגוי* יועיל לתקון‬ ‫כל הגופים הכחות הגופיות ונמצא עם זה שהמצוה הזאת סבת קיום כל המצות האלסית‬ ‫כי הוא מכינה אותו להיות נשמע לכולן‪ .‬וזה עצמו מה שאמר ר׳ שמעון גדולה מילה שהיא‬ ‫שקולה כנגד כל המצות‪ .‬שנאמר הנה דם הברית אשר כרת יי׳ עמכם על כל הרברי׳ האלה‬ ‫עכ״ל עקידה‪ ) :‬י ( ) ח ס ר גה(‬ ‫‪ J l t t t y t t l‬במונבז המלך ובגיו שהיו יושבין וקורין בפםר בראשית כיון שהגיעו‬ ‫לפסוק וגמלתם את בשר ערלתכפ הפך זה פגיו לכותל ובכה‪ .‬וזה סגיו‬ ‫לכותל ובוכה‪ .‬הלכו שניהם וגימולו‪ .‬לימים היו יושבין וקודין בספר בראשית כיון‬ ‫שהגיעו לפסוק הזה וגמלתם כו׳ אמר אחד להכירו אי לך אחי‪ .‬א״ל את אי לך‪ .‬לי ל א‬ ‫אוי‪ .‬גלו את הדבר זה לזה כיון שהרגישה אמס הלכה ואמרה לאביהם בגיך עלתה‬ ‫גיסא בבשרם )סי׳ יבלת( וגזר הרופא שימולו‪ .‬אמד לה ימולו‪ .‬מה פרע לו הקכ״ד‪,‬‬ ‫אמר ר׳ םיגחס בשעה שיצא למלחמה עשה לו סיעה של פיס״טון )פי׳ מאדכים(‬ ‫וירד מלאך והצילו ע״כ ‪) :‬חסר גו(‬ ‫)מאמר י״ד( וקשה בזה המאמר לעניין מה אמרו ז׳ דברים נבראו קורם שנברא העוצם‬ ‫ומה יחס יש בהקדמה זו ‪ .‬עוד קשה למה אמרו שמו שצ‬ ‫משיח ולא משיח עצמו‪ .‬פול קשה והלא כתוב בתויה התשובה דכידב ושבת פד יי״‬ ‫אצהיך ‪:‬‬ ‫הכונה‬ ‫נ ד ר י ם פ ר ק אין בין ה ט ו ר ד‬ ‫מ א מ ר י‪.‬‬ ‫ז?כונה נזה‪:‬המאמר ניאר נחכלית הנאור הרשב״א ז״ל והר״ן ן״ל והביאו ע׳׳ינהקרמה ״ ‪5‬‬ ‫מבואר נגלה שאין קדימה זו זמניי׳ כפומל כי הוא דנר סותר את עצמו שהרי א‬ ‫" כאמר‬ ‫מאמינים שהקב״ה ברא זה המולם והמציאו מן האפ׳ המוחל׳ והאין הגמיי•‬ ‫מניין סותר לזה שקודם בריאתו היו נמצאים ג״ע וגיהנס וב״ה‪ .‬ומוד כי אין שום דרך לצייד‬ ‫‪.‬‬ ‫ולהבין בשכל איך מציאות תורה ותשובה‬ ‫)מאמר י״ד( דרש לתשובה ופעם בז׳ דבריס‬ ‫ישמו של משיח יהי׳ קודם בריאח העולם‪.‬‬ ‫נבראו קודם שנברא המו‪,‬ס‪:‬‬ ‫אלא וראי האמח יורה דרכו שרמזו בכאן אל‬ ‫ססכה תכליתית אשר קרמה לפ;י מחשכתו‬ ‫י קודמ‬ ‫שבעה יביים‬ ‫ית׳ בבריאת סעולם‪ .‬וככר מצאני ליי״ל‬ ‫שנברא העולם ואלו ה י‬ ‫שמשתמשים בלשון קדימה מל המחשבה‬ ‫חורה וחשובה‪ .‬ג״ע וגיהגם‪ .‬וכסא הכג־וד‬ ‫הראשונה המ‪5‬ויי‬ ‫וב״ד‪ -‬ושמו של משיח‪ .‬תורה דכתיכ ד‪/,‬‬ ‫ק ‪,‬‬ ‫קודם שיתחיל לעשותה כמו ששנינו‬ ‫קנני ראשיח דרנו כו׳ תשובה ד י‬ ‫ממסכת אכית ד׳ חכינא ן ד א א‬ ‫בטרם הרים יולדו ונו׳ תשב אגו׳^ו ‪,‬‬ ‫‪ ,‬״‬ ‫אן ק‬ ‫שיראת‬ ‫דכא וחאמר שובו בו׳ גיע דכחיב ו י‬ ‫ק ‪,‬‬ ‫הברייתא‬ ‫ה׳ אלקימ גן בעדן מקדם‪ .‬גיהנם ד כ ת י‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫כי ערוך מאתמול חסתה‪ .‬כסא ה כ ב ו ד‬ ‫‪,‬‬ ‫א‬ ‫דכחי׳ גכין כסאך מאן‪ .‬ב״ה דכתיב כ‬ ‫י‬ ‫י י׳‬ ‫סאמתי ל א‬ ‫כבוד »רום מראשון מקום מקדשנו‬ ‫‪,‬‬ ‫שמו של משיח‪ .‬דכחיב יהי שמו ל‬ ‫‪.‬‬ ‫א י‬ ‫לו דטיון עם‬ ‫‪.‬‬ ‫לפגי שמש יגון שמו ‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬ן‬ ‫א‬ ‫וזסו שאמרו ז״ל מחשבתן של ישראל קודם‬ ‫שנברא העולם ולהגעת שלמותה רצה הקב״ה לזכות קת ישראל בתורה ובמצות־ס כי‬ ‫הלמוד והעיון בהם יוכלו להיות כמלאכי השרת וזהו מסכים למאמרי׳ רבים שהעולם‬ ‫נברא אלא בשביל ישראל והתורה א״כ אחר שקדם לני במקו׳ אחר מחשבתן של י ‪£ ,‬‬ ‫קדמה לכל הסבם תכליתי׳ כשיתקיימו סס ישראל ויהיו כמלאכי׳ היא שתהי׳ להם ס ת ו ר ד‬ ‫<כלל להאיר להם את הדרך ילכו כה‪ .‬והתכלית האחרון הזה לא יהי׳ קייס למולם זוליזי‬ ‫גאמצמית ו׳ דכריס אחרים שהם כמו ממידי׳ מעמידי׳ התכלית הזה הראשי! היא התש‪,‬־כ‪4‬‬ ‫להיות קרוב לנמנ׳ שתתקיים התורה זולתה כי אין צדיק בארן ובו׳ לתקן זה מלה כמחשבתו‬ ‫ית׳ לברוא התשובה תכ!‪ 0‬לבריאת התורה ‪ .‬ואין להקשות טל דברי אלה ממה שסלחתי‬ ‫א אלות‬ ‫י‬ ‫למעלה כי תורה שקדמה לעולם‪ .‬הכינה במאמר זה חייה י י‬ ‫מתרי״ג מצית‪ .‬כי אין מקים כלל כאן לקושיא זו‪ .‬כי פירוש לשון תורה טצ הסתם נאמר ©‪$‬‬ ‫איש ישר חפ! לשמוט בקול התורה ולא מל המיטא ופורש ממנה במכור זה ד י ה הסד״י‪-‬‬ ‫קיל ה ת ו ‪ ,‬נ‬ ‫להפלות במחשבתו הקדוטה בבריאת הטולס כ׳ דרכים דרך ישר אחד‬ ‫יש שיי‬ ‫•‬ ‫ודרך אחרת לחוטא אשר נפרש ונפרד ממנה שיהא לו חקנה בתשיבה‬ ‫ממודם מעמידים ומקיימים סתכלית הראשון הנזכר הלא המה ג״מ וגיהנם להיות תעטג•‬ ‫נדול מעולה לנפשות הצדיקים יישביס וטטרותיסם בראשיהם בג׳מ כמת צאתם והפרדס‬ ‫מחברת הגוף ביום עלותם לישיכה של מעלם‪ .‬וגם נפשית הרשעים מן ההכרח להם פ מ י ד מ‬ ‫בגיסנס זמן מה כסי רשעם להתלבן מחטאחס אשר חטאו בנפשותס בעוצם הזה• כ׳ ה ק ״‬ ‫ו ז‬ ‫נ ו‬ ‫ו א ח‬ ‫תניא‬ ‫כ‬ ‫נ י י א‬ ‫־‬ ‫מ‬ ‫רמ‬ ‫ש‬ ‫ס‬ ‫ה פ ע ו ל ה‬ ‫פ ו ט ל‬ ‫כ פ ר‬ ‫‪3‬‬ ‫ו ד מ ת‬ ‫ח מ‬ ‫כ ד ר ך‬ ‫ט‬ ‫ק‬ ‫ד‬ ‫ח מ ל ‪0‬‬ ‫מ‬ ‫ז ה‬ ‫בר‬ ‫& ד ם‬ ‫מ‬ ‫ט‬ ‫מ ן‬ ‫ל‬ ‫מ ל‬ ‫מ נ ש ה‬ ‫ד ס‬ ‫כ י‬ ‫ה ע ל‬ ‫כ מ ו‬ ‫ב א ש ר‬ ‫ו נ‬ ‫ש‬ ‫פ ל ס‬ ‫פ‬ ‫ה ת ח ת ו נ‬ ‫ע ו ‪ 3‬ד‬ ‫מ ע ל ה‬ ‫ד‬ ‫ל ‪ 3‬ר י ס‬ ‫ט ע‬ ‫ה י‬ ‫ה ר מ ‪3‬‬ ‫ה‬ ‫ו ל ן ה‬ ‫כ ת‬ ‫ן פ‬ ‫ת כ ל י ת ו‬ ‫ו מ ן‬ ‫ש‬ ‫‪ r‬׳‬ ‫כ ל‬ ‫כ‬ ‫‪ 3‬ד‬ ‫מ נ ח ש ‪ 3‬ת ו‬ ‫ה ש פ ל‬ ‫ו ע ט ן‬ ‫כ‬ ‫כ ו‬ ‫ה נ א מ ר ת‬ ‫ה ע ן ל ם‬ ‫‪ 3‬מ ח ש ‪ 3‬ה‬ ‫ו מ ר‬ ‫ל ח כ מ ת ן‬ ‫ד י מ‬ ‫ה מ ח ש ‪ 3‬י י‬ ‫ל ‪ 3‬ר‬ ‫ש‬ ‫ה‬ ‫וס‬ ‫‪x‬‬ ‫ס‬ ‫ס‬ ‫א‬ ‫ש י ס י ׳‬ ‫ע ו ל ס‬ ‫א מ ר‬ ‫ז ״ ל‬ ‫( ל א‬ ‫ש ר‬ ‫מ צ ו ת‬ ‫ו ה ת ש‬ ‫ל ש מ ו ע‬ ‫ג ה‬ ‫ה י‬ ‫ב‬ ‫ר‬ ‫ה ג ו נ ה‬ ‫ע ו ד‬ ‫ב‬ ‫ס‬ ‫טקוס כבוס חצאת נפשו׳ החטאים‪ .‬עוד ב׳ דכריס אחרים צהגעת סתכלימ‬ ‫ן‪£‬‬ ‫המשובח האמור שהוא שלימות עם ישראל באמצעות סתורה והס שיהא מקום טיוחד‬ ‫לכל סבא למלאת ידו ולעבוד את השם בקרבן או בתפלה לבד ומעלת המקים ההוא ת י ‪1‬‬ ‫שלימות לעובר את ה׳‪ .‬וכיון שרצה הקב״ה לזכות את ישראל נמכור זה כחר להם מ מ ו ט‬ ‫מיוחד‬ ‫ב א‬ ‫ב‬ ‫‪Y‬‬ ‫ט ע ם לז• דברים * נ ב ר א ו קודם ‪ #‬נ ב ר א העולם‬ ‫‪ 1‬א‬ ‫׳מיוחד לעבודתי והוא כ״ה‪ .‬ויתחייב מזה שנאמר שהקכ״ה קובמ כסא כבודו בשמים כנגדה‬ ‫מכוון כנגד ב ה שלמשה‪ .‬כמי שאמר הנביא ז״ל השמים כשאי והארן הדום רגלי כו׳ כי זאת‬ ‫יורה על השגחתו ית׳ פל הארן‪ .‬לזה אמרו שכסא הכבוד וב״ה היו במחשבתו המרומם‬ ‫בבריאת העולם להיותן צורך גדול לישראל שמחשבתן קרמה לכל‪ .‬ובעבור שלא האריכו ימי‬ ‫סמקרש שנחרב בעונינו סעמיים הביא הצורך קדימה אחרת במחשבתו ית׳ והיא ביאת‬ ‫המשיח והוא יחזיר בניין ביה לקדמותו ויהי׳ קיי׳ מתמיד לעד‪ .‬והשמם שאמר שמו של‬ ‫משיח ולא אמר משיח אוצי הית׳ כונת במל המאמר כדי להסכים )במל( דבורו אל הפסוק‬ ‫שהבי׳ ממנו ראי׳ לקדמותו שאמר לפני שמש ינון שמו‪ .‬והרשכ״א כתב כי להיו׳ הקדימ׳‬ ‫הזאת מחשביית ולא שעליית בעבור זה אמר שמו של משיח לרמוז שלא קדם המשיח עצמו‬ ‫רק מחשבתו ית׳ בהבאתו‪ .‬ואיפשר שכוון לומר שיצא מבעו בעולם וכל גייס ימברוהו מ״ר‬ ‫מאמר הכתוב ואגדלה שמך‪ .‬או ס״א לרמוז כי לא בלבד קדמה מחשבתו ית׳ במציאות‬ ‫משימ כשיתחדש אלא נס קוד׳ הוויתו כמו בדורותינו ובדורות הקדומים כי כלנו מצפים‬ ‫כיאתו‪ .‬וזאת האעונ׳ היא שעמד׳ לאבותינו ולכו לתשועת נפשנו כאמרם ז״ל צפית לישועה‬ ‫וט׳ בעבור זה אמר שמו של משיח לרמוז בי גם בימים האלה שאין לנו רק הכרת שמו‬ ‫והאמונ׳ יו‪ .‬הקב״ה משגיח עלינו כאילו יהי׳ לנו ב״יה ומשיח• סוף דבר שכונת ברייתא‬ ‫זאת שאלו השבע׳ דברים קדמו לעולם קריממ מחשב׳ ולא קדימ׳ ס צליות כאשר ביארנו‬ ‫יפת למעל׳ עכ״ל ‪:‬‬ ‫״‬ ‫עיין בתורת עולה בפרק מיז מח״ג תמזנא עוד כונה זףד התכוגה‪ .‬כנגד ז׳ טעגות של‬ ‫הפילוסופים נגד התורה שהיא ז׳ ספדיס ‪:‬‬ ‫ובעקידה שער ק״א כתב וז״ל כי הכרחיותס אל מציאות האדם והצלחתו פקדי׳ אותם‬ ‫קדימה שבעי׳ לבריאת עולם כמכין שאמרנו שקדע׳ לעולם בריאת התיר׳‪ .‬ועל‬ ‫הענין הראשון אמרו כסא הכבוד‪ .‬כי הוא באמת הכרת התכלית האמתית אשר אליו יכוומ‬ ‫כל כשלמי׳ בכל סמוצותיהס כי אל זה נקרא בכל מקום מסיו ית׳ אני ראשין ואני אחרון ‪.‬‬ ‫ולזה אמר נכון כסאך מאז כי מאז סי׳ מכון כסאו זה מכוון להיותו תל שאליו יכוונו ויפנו‬ ‫כל השלמ< על השני אמרו תו״רה‪ .‬הוא הוראת הדרך אשר סירש באומרו אשר אנכי מצוך‬ ‫סיום וכו׳ כי היא הדרך הישר מכל דלתם‪ .‬אשר מכלל עצותיה ועקרן הוא הענין השלישי‬ ‫אשר אמרו תשו״בה‪ .‬כי מן ההורא׳ לשוב אל הדרך כאשר ימעה ההולך בה‪ .‬ואלו הדברי׳‬ ‫קדמו למולם אס להשלמת מציאות בריאת האדם ואס להצדיק מצותיו של יוצר בראשיע‬ ‫צססכיס ביושרו ומדת טובו כמו שאמר שוב וישר ה׳ על כן יור׳ חסאים בדרך‪ .‬ועל העניין‬ ‫הרבי״עי אמרו ג״ע והוא השם המיוחד לחכמינו ז״ל לחיים הערבים אשר שם הצדיקים‬ ‫יושבים ומטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השטני‪ .‬והוא אשר נאמר עציו וישע יי׳ אלהים‬ ‫גן בעדן מקדם‪ .‬כי הצלחת הנפש וקיומה בונ׳ מתחלת הבריא׳‪ .‬וכן ג״כ מנין סמיישי‬ ‫והוא גיהנס אשר הוא על העונש הנפשי כי האל ית׳ הקרי׳ במחשבתו שיושג עונש והםסר‬ ‫צמקלקל דרכיו ומשבש ארחותיו שנאמר כי ערוך מאתמול תפתה‪ .‬ועל הענין השישי אמרו‬ ‫ביה‪ .‬כי הנה באמת בהיות ב״ה על מכונו ועבוד במעמד׳ הית׳ השגחת הש״י מצוי׳ באלפי‬ ‫ההיא הית׳ מתברכת לפניהם ולא תחסר כל בה‪ .‬ועל זה נאמר מרום מראשון וכר• בי‬ ‫באמת מראש כוונה חכמתו לשבתו בבית הגדול והקדוש• והנה על הענין השביעי אמר שמו‬ ‫של משיח ולא אמר המשיח עצמו‪ .‬לפי שלא כוון בהם רק במה שיור׳ מליו השם שהוא‬ ‫רועה ומנהיג בצדק וביושר‪ .‬וזהו שאמר וזה שמו אשר יקראו יי׳ צדקנו והוא אמרו צפני‬ ‫שמש ינון שמו‪ .‬והכוני שהוא מור׳ שלטנות ושרר׳ ואדמת כיושר ‪ .‬כי צפני המצא‬ ‫אור המאורות המוציא לפועל השג׳ החושים ראתה חכמתו להמציא מלמל עד כאן‬ ‫לשונו‪ ) •:‬י (‬ ‫הקשי^‬ ‫כונה‬ ‫ל מ א מ ר עיר ק ט נ ה זה הגוף‬ ‫‪ 3‬מ ד ר ש‬ ‫‪rtc,‬‬ ‫ב י‬ ‫מ‬ ‫ח ר‬ ‫‪ 1‬ה‬ ‫ק ב ז נ ה‬ ‫י ר‬ ‫•‬ ‫‪^ 1 5‬״‪,‬‬ ‫‪P‬‬ ‫)מאמר נרו( הקשה הרב רבי אלישע גאליקי‬ ‫ודאי אנשיה הס טטטיס ואפילו תימא שר׳ל אנשיה מומטיס אסיצן‬ ‫גמרך העיר מ״מ קשה אמאי אצטריך ליולי סאי והלא אפילו יהיו אנשיה רבים כפרך ה ע י ר‬ ‫ממלך גדול שסבב אותה ובנה מליה מצורים גלולים‪ .‬ומור קשה מ א י‬ ‫חכמ׳‬ ‫גדול׳ היא להצילה ממלך‬ ‫‪.‬‬ ‫אצטרך למלך גדול לסככ המיר ולכנות‬ ‫)מאמר ט״ו( כונה למאמר מיר קט‪/:‬‬ ‫טצודים וטי יטבב בידו כניסת הטיר וככישת׳‬ ‫הגוף וכו׳ ‪:‬‬ ‫נדד וטור קשה למה איט אומר ואנשים‬ ‫טוטטים בה‪ .‬אלא נ׳׳ל דהכי סי׳ שכוין‬ ‫רמי בר אבא מאי ד כ ת י כ ע י‬ ‫לדחות רמי בר אבא פירושים אחרים הובאו‬ ‫קטבה ואגשים ׳ ‪ °‬ע ט ו כ ן ‪. /‬‬ ‫במדרש רבתי ואינם מיושבים מל לשין‬ ‫עיר קטגה' זה הגוף‪ .‬ואנשים י ׳ מ ע מ‬ ‫הפסוקים‪ .‬והוא רצה שידוקרק כל לשון‬ ‫אלו האברים‪ .‬ובא מ ל י גדול ו ס כ כ א ו ת ה ‪-‬‬ ‫הכתובים וז״ש מ״ד עיר קטנה וכו׳ ופי׳‬ ‫זד‪ .‬יצה״ר‪ .‬ובגד‪ ,‬עליה מצודים ל י ע ו נ ד ת '‬ ‫טיר קטני זה הגוף וכו׳ והנה צכאור׳ קשה‬ ‫ומצא בה איש מסבן וחכם זי׳ י צ ״ ה ע *‬ ‫בפירי׳ זה מדא דכשלמא לפשעיה דקרא אתי‬ ‫ומלט הוא א ת העיר בחכמתו זו ו ז ׳ מ ו כ ה‬ ‫שפיר שהעיר הוא דבר אחד והאנשים דבר‬ ‫ומעשים טובים וכזי ‪:‬‬ ‫אחר ‪ .‬כי העיר היא הבניינים והנחים‬ ‫והשווקים ורמובית‪ .‬והאנשים דרים ויושבים‬ ‫בחוכם• אמנם צפי הפירוש הזה הכל לבר אחד בי הגוף הוא האברים והאברים היא ה ג י « ‪.‬‬ ‫זאת ופול אחרת כי כפי במוח הנוף האיברי׳ הס רבי׳ שהם רם״ח איברים בשימור כ מ י ת‬ ‫יש ה מ‬ ‫קטן‪ .‬ולכן נרא׳ שכונת רמי בר אבא לפרש עיר קטג׳ באופן שי^ל כשם‬ ‫אשר בה והוא הוא קטון העיר וז״ש זה הגוף והם הם האיברים‪ .‬ומ״מ ואנשים בס מכני!‬ ‫דייק דלא כתיב ואנשיה מוטטיס אלא ואנשים בה רי׳צ טס היות׳ טיר קטנה וקרובה ליכנש‪-‬‬ ‫והי׳ ראוי שיהיו אנשיה זהירים בשמירת׳ ומשתדלי׳ בתועלת׳ אין הדבר כן אלא אנשים ‪^ 2‬‬ ‫חיל משתדלי׳ בה ובתועלת׳ הס מעט לפי שהם איברי׳ חומרי׳ וכלם כלים מסייעי׳ ליצ׳׳הך‬ ‫~ ואינם משתדלי׳ בתועלת האדם לשומרו מידי חטא‪ .‬וזה אומרו ואנשים בה עעט אלו א י ב ר י‬ ‫ובא עליה מלך גדיל וסב׳ אוח׳ לומר שבהיות איברי הגוף חומריי׳ מוצא היצ״הר מקום לטמ‪.‬‬ ‫בכלס והם עוזרי׳ וכלים לו באיסן שסיא סובב ומקיח את כל הגוף ונח ככלי ולכן אמר ו ת י י‬ ‫אותה זה יצ״הר‪ .‬וממחה אמרו מלך גדול דכתיב באין לאו מל הזמן קאמר שהוא בא ק ^‬ ‫יצר הטוב י״ג שנה• דאי הכי סוס ליה למימרמלך זקן כדאמר לעיל‪ .‬אלא על שיש לי עוזרי‬ ‫ז‬ ‫ה‬ ‫ד‬ ‫ב ד‬ ‫כ‬ ‫א‬ ‫מ י ע‬ ‫ז ה‬ ‫ס‬ ‫ס‬ ‫ו ד‬ ‫יייויייו יוועיו \ייז*ייייו»י יי‪*»«1‬י ייי«‪ 1‬״•‪ • *«%‬״ • «‪ > v w m . n l —1- >..«...‬יייית‬ ‫ו^ייו" יווו•‬ ‫ כאן בפועל ומלטו היצ״הט מהם בתשוכ׳ לא כסיצ‪-‬סן*‬‫*‪-‬״‬ ‫‬‫—‬ ‫שהי׳ מכמין פצודות ורשתות להפילו ולהחטיאו והיצ״הט הצילו שלא חטא‪ .‬דא׳'כ‪.‬לא א ת י ש ס י‬ ‫ואד׳ לא זכר את האיש וכי׳ כמי שנבאר מלבר דובנ׳ מציה מצודים משמ׳ יותר שמין עונות‬ ‫הי׳ כאן‪ .‬ואמרו וטצא בה איש טסכן וחים זה יצ״ט קשה לכאור׳ דלאו קושטא קאמי שכאשר‬ ‫בא היצ׳׳הר עדיין אין שם יצר הטובישהרי מקדיטו י״ג שנה‪ .‬וכד מטיינינן בה אין כאן קושי‪/‬‬ ‫כלל ועצל[ דקאמר לאו לביאה קאי אלא לובנה קאי שהם הטונות‪ .‬ואימחי הס חשוכים ע י ט ת‬ ‫גשהוא בן י״ג שנה ואז כבר בא יציהט‪ .‬נמצא שכשיצ״הר בא לבנות מצירים ולהחטיא א ת‬ ‫האדם הרי הוא מוצא שם את יצ״הט והיצ״הט גם אם האדם נצוד במצודת היצ״הר ממלט אותר‬ ‫בתשוב׳ ובמעשי׳ טובים‪ .‬ויצדק יפה בחכמתו כי אחר שהאדם נצור כבר צריך החחכמית נלו‪3‬‬ ‫•להטלטיותר מקורם שיטעום טעם חטא ואמר ואדם לא זכרונו׳‪ .‬משעת סיצ״היוט׳ ה י ג י נ ן‬ ‫היכי סאמר דצא זכר הרי זכר אותו כיון שמשה תשוב׳ ומעשים‪ .‬ותיק שהכוני על הימן שעבר‬ ‫י אבא‬ ‫דבשע׳ שיצ״הר כאשר נתגבר מליו לית דטדכר ליה ליצר הטיב זהו ביאיר י‬ ‫‪,‬‬ ‫עכ״צ ‪ ) :‬״ (‬ ‫*יי* י ן ^ י י ט ״‬ ‫י‬ ‫&ליק מסכת נדרים בשם יוצר הרים • יסליקרי‬ ‫ר‬ ‫מ‬ ‫ם ד‬ ‫נ < מ י ם‬ ‫י ע ז ר ח‬ ‫‪3‬‬ ‫ב‬ ‫סב‬ ‫סדר קךשים‬ ‫חולין פ ד ק ר א ‪ #‬ו ן‬ ‫מאמר‬ ‫א‬ ‫)מאמר אי( רש״י סי׳ גינאי נםרא שם הנהר ‪ .‬רצון קוני כל מחלים הולכים אל היס‬ ‫בגזירת המלך• ספק עושה‪ .‬שמא צא יתנו לך בפדיון‪ .‬דבמצו׳ קא‬ ‫מסיק• רבתיב ושמרתם את המצות רמתחל׳ טחינ׳ והרקר׳ בעינ׳ שימור לשם מצה‪ .‬דלווס‬ ‫בהדי׳ נתחבר עמס בדרך • מייעא סוחר ערבי‪ .‬כך עושין בתמיהה ‪ .‬לבני צייה• לבני‬ ‫חבירה שמניחו והילך‪ .‬דלמא הבא נמי חדל!‬ ‫זימנא אלא מתיירא הי׳ שלא יחזרו המים‬ ‫)מאמר א׳( כונה לויכוח ר׳ פינחס בן יאיר‬ ‫י וישטפו השנים והי׳ מדבר עליהם שימתין‬ ‫מם גינאי נהרא וכו׳‪:‬‬ ‫להם שנהר כמשה ושתין רבוון שנחלק להם‬ ‫הים סוף‪] .‬עיין בדרך אמינ׳ מאמר כ׳‬ ‫הקב״ה מביא תקלה ע״י בהמתן‬ ‫של צדיקים דר׳ סיגחם בן יאיר‬ ‫שער ד׳ פ״ב עקידה פרשת בשלחי[ ‪:‬‬ ‫הוה קאזיל לפדיון• שבויים‪ .‬פגע בגינא‬ ‫ותוספות כתבו א״ל אתה הולך כי׳• שמא‬ ‫גהרא‪ .‬א״ל גינאי גהרא חלוק לי מימך‬ ‫שר של ים השיב לו כך‪ .‬אי נמירבי‬ ‫ואעבור בך‪ .‬א״ל אתה הולך לעשות רצון‬ ‫פינחס הי׳ מחשב בלבו שלכך הי׳ מנימ‬ ‫קוגך ואני הולך לעשות חנון קוגי‪ .‬אתה‬ ‫מלתלוק לו ‪ .‬וכענין זה צריך לפרש כפ״גן‬ ‫ספק עושה ספק אי אתה עושה‪ .‬ואני‬ ‫דע״א גבי רבי אליעזר בן דורדיא דאמר‬ ‫ודאי עושה‪ .‬א״ל אם אי אתה חורק ‪.‬‬ ‫שמים בקשו עלי רחמים ‪:‬‬ ‫גוזרגי עליך שלא יעברו בך מים לעולם ‪.‬‬ ‫והרשב״א ז״ל כתב הכונ׳ בזה המאמר‬ ‫דרי‬ ‫חלק ליה‪ .‬הוד‪ ,‬ההוא גברא דהוה‬ ‫לפרסם לנו סנה גדול׳ והוא שמן‬ ‫גמי‬ ‫ליה‬ ‫הטי לפסחא‪ .‬אמר ליה חלוק‬ ‫המתוייכ להיות אדם נמנע וכ׳יש החסידים‬ ‫להאי‪ .‬דבמצוה עסיק‪ .‬חלק ליה‪ .‬הוה‬ ‫להוציא הדברי׳ הטבמיים מגדר הטבע לפלא‬ ‫ההוא טייעא דלווה בהדיה א״ל חלוק‬ ‫מהם בי אם לצורך גדול ולמצו׳ הצריכ׳‬ ‫ליה להאי‪ .‬דלא לימדו כך עוש־ן לבגי‬ ‫לשעת׳‪ .‬עם היות להם ממשל׳ מצד מעלת‬ ‫לוויה חלק ליה וכו׳ ‪:‬‬ ‫הנפש לפעול בפלא ‪ .‬וכבר ידעת שהעניש‬ ‫ר׳ יושי דמן יוקרת את בנו בהוציאו תאנים‬ ‫מן התאנ׳ שלא בזמנם כמוזכר במשכת תענית‪ .‬על בן גלו שהחסיד הזה הוצרך לסעוצ‬ ‫עכשיו בפלא מפני שגדל הנהר ופגעו ולא יוכל לעבור ומעכבו מפדיון שבויים הוצרך לשעתו‬ ‫ההיא מצוה רבה‪ .‬כמו שאמרו מאי מצוי רבה פדיון שבויים‪ .‬ואמרו שבוי דכלהו ביה אתנהו ‪.‬‬ ‫ונמשך העניין כי לולי הצורך שהי׳ טרוד וממהר למצי׳ רבה הי׳ מן הראוי שלא יבטל אפילי‬ ‫שעם אתת מנהג הנוהג במעשי כראשית כי זה כלו מסידר מנהג העוצם רצהו ית׳‪ .‬ואולם‬ ‫מחמת מצו׳ לצורך שעם מותר ואע״פ שאינו ודאי שיוכל לסדותו והוא אומר׳ כאילו השיבו‬ ‫הנהר או שר הנהר אני הולך לעשות רצון קוני כוי‪ .‬ועם כל זה נמנ׳ החסיד מלגזור עציו‬ ‫ולפעול הפלא להתעפק כפדיון שכויים‪ .‬ועוד גלה לנו שאפשר לו להמשיך אותו לצורך מצו׳‬ ‫אחרת ממצות התור׳ בהשתדלות להביא חטים ואע״פ שהי׳ באסשר שהי׳ נמנע לפעול בעבור‬ ‫זה בתחל׳ באותו הפלא‪ .‬ואף למצות ניהוג האהב׳ והחבור׳ לבעלי החבור׳ כטייע׳ שנתלו׳ עמו‬ ‫המשיט כי זה מיישוב העולם לנהג ביושר מם החברי׳ ולא שיהי׳ כל דבר מאלו ראוי לפעצ‬ ‫עציו נפלא בתחצת מניינ׳ אלא להמשיך עליהם הפלא אחר התחלתו לצורך‪ .‬והוא שרמוז סענין‬ ‫כצו במה שאמררכ יוסף נפיש האי גברא וכו׳ והית׳ התשוב׳ ה״ק כמשה כו׳ לומר שלא סעצ‬ ‫בהם אלא המשיך בעבורם‪ .‬מצורף עוד לזה כלו לגלות לנו מעלת הנפש בי יש בכח החסידים‬ ‫בהדבק נפשם בשרשם להתעלות על בל מעש׳ התחתוני׳ ולשנות הטבעי׳ ואס הם נפעלים‬ ‫וממנהגי׳ בכת ולהוציאם לגמרי מגדר הטבע כקריעת ים סוף כעייץ שעשה משה בים ‪.‬‬ ‫וכ״ש מה שאינו יוצא מגדר הסכע לגמרי כמניע׳ משיכת הנהרות שהם מתישבים ופוסקים‬ ‫לעתיד וזהו כלו מפני שהם מתעלים צמעצ׳ והעליון פועל בתחתון והוא מה שרמז כאן‬ ‫באמרםנפיש ט ׳ ‪) :‬חסר מ ( ‪0 0‬‬ ‫הרשב״א‬ ‫אין‬ ‫חריין **ק ‪ptfn‬‬ ‫מ*מ‪-‬ב‬ ‫<מאמר ב׳( הרשב״א ז״ל כתי בחדישיו וזי׳ל יש בזה סיד נעלם ועלהו‪ .‬כבר ידע׳ שאבינו‬ ‫חטא וחטאי שהלך אחרי תאות הצב ונסר׳ מן השכל והגביר תאותו‬ ‫ולקש ססריהען ואח״כ הכיר במה שעש׳ שנתבייש ותפר עלה תאני שתאנ׳ הית׳ מה שאכל‬ ‫־והוא מאמרם ז״ל בדבר שנתקלקל בה נתקן ואע״פ שיש בה דמות אחרות כמה שאכל כאמרם‬ ‫חטה הית׳ א‪!:‬שר שהכל טול׳ לטעם אחר‬ ‫)מזמר ב׳( בונה למאמר שור שהקריב ארס‬ ‫סי׳ המשכתו אמר תאות הלב‪ .‬ולפי שהפריד‬ ‫הראשון קרן אח׳ הי׳ לי במצחו בו׳‪:‬‬ ‫׳ספרי טן הען קראו חטאו קצין בנטימית‪.‬‬ ‫ואסר שהזכירו ית׳ המן הען אכלת התור׳‬ ‫א ^ ו * רב יהודה שור שהקייב א ד ם‬ ‫והתפלל והקריב קרבן הקריכ כמו ופרמה‬ ‫הראשון קרן אחה היה לו‬ ‫הקריב ‪ .‬וכמעש׳ האכ או כדומ׳ לו עשו‬ ‫במצחו שנאמר והיטב לה׳ משור סר‬ ‫הבנים במדבר והיא החטא שכבר ידמת ‪.‬‬ ‫מקרין מפרים‪ .‬מקרין חרחי משסע א ט ד‬ ‫*על כן הי׳ הקרבן שור‪ .‬ובגר ידעת מאמרם‬ ‫רב גחמן מקרן כחיב־ ‪ :‬ואמר רב יהודה‬ ‫ז״ל ששמטו אחד ממט״ראמוצין שכמרככ׳ שנ׳‬ ‫קרניו קוד‬ ‫^אשון^קרגיו‬ ‫קודמי*‬ ‫שור שהקייב אדם הראשון‬ ‫•ופני שור מהשמאל לארבעת׳‪ .‬ומ״כ הקריכ‬ ‫לפרסותיו‪ .‬שגאמר וחיטב לה׳ משור ספדד‬ ‫שיר שהוא דורון נאה לבעלי ת ׳‬ ‫מקרין מפריס מקרין ברישא והדר מפריס‪.‬‬ ‫שאמרו ז״ל מפני מה נאמר אל פתח איהל‬ ‫מםייעא ליה לרבי יהושע ב״ל דארי״בל‬ ‫מועד נפר מה שלא נאמר בשאר קרבנות ‪.‬‬ ‫כל מעשה בראשית בקומתן גבראו בדעת*‬ ‫משל לאוהבו של מלך שהביא דורון נאה וטי‪.‬‬ ‫גבראו בצביוגם גבראו שגאמר ויכלו‬ ‫•ואמר קרן אחת הי׳ במצחו ללמד מלי היחור‬ ‫השמים והארץ וכל צבאם אל תקרי צ ב א ‪0‬‬ ‫כי הסך סירוד היחיד ומ״כ אמר בי הקריב‬ ‫אלא צביוגם‪:‬‬ ‫שיר בקרן אחת כי חזר לאחדות שיהא אחוז‬ ‫]וכן איתא בסרק במה מדליקין ובע׳׳א[ ‪.‬‬ ‫לבו בשכלו ורא׳ כי טוב לו אז בהיותו בעל‬ ‫)עיין דרך אמוני מאמר ב׳ שמר הי• תורון‬ ‫שכל• ואמרם שהי׳ לו קרן ושאיני אלא אחת‬ ‫מילה פע״ב מח״ג( ‪:‬‬ ‫ושהי׳ במצחו ולא מן הצדדים‪ .‬הבונות רבות‬ ‫זיע שהקרן מור׳ להחזיק מלכות‪ .‬כאמה דוד‬ ‫*שלמה נמשחי כקרן‪ .‬נמשכ׳ מלכותם דכתי׳ וירם קרן משיחו‪ .‬גס הכתובים רמזו ל ז‬ ‫אמרו במאמר מולוס דניאל אל חוזק מלכות אלכסנדר קרן חזות בין עיניו‪ .‬עוד רמז במצחו‬ ‫כי המצח באמצע הנקוד׳ האמצנני׳ באדם לרמז טל מטאו שהעז שאכל ממנו הי׳ בתוך הגן‬ ‫ותרגום במציעות גינת׳‪ .‬ואמרו קרניו קדמו לפרסותיו כבר ירמת שקרן מורה עצ עצמו ‪j p‬‬ ‫דבר תרגום של בעצם היו׳ הזה בכרן יומא הדין‪ .‬ופרסם רמז לסכה אחרונ׳• כאמרס לא‬ ‫אשאר סרס׳ ופרסה מענין רגל‪ .‬והרגל סבה‪ .‬ואדם הניח העיקר שהוא האילן ולקח ה פ ר י‬ ‫באלו רצה להגביה המסובב‪ .‬ועתה חזר בתשיב׳ והקריב שור שקרניו קודמו׳ לפרסותיו יקודמו׳‬ ‫לא בזמן רק במעל׳ וסכל מבואר פכ״ל הרשב״א ז״ל‪ .‬או י׳׳ל קרנותיו קודמות ט ׳ י״ל שכ‪3‬‬ ‫מעשה בראשית בקומתן נבראו ובצביונו נבראו ע״כ ראוי כפי הבריא׳ להיותן קודמות את‬ ‫<זמן שבתחל׳ הוציאם מן האר! סראש עם סקרנים ואחר כך הגוף והרגלי׳ כי כן דרך גדילתן‬ ‫של ממשה בראשית כן היו מ״כ ‪:‬‬ ‫ג מ ה שלום )*( ס״ד מאמר ט׳ וז״ל הכונ׳ לפי שעיון השכלי קודם לקרבן ומעולם ממנו‪.‬‬ ‫ואם שניהם כאחד טובים‪ .‬והי׳ ארס בסבת מטאו שפסק השפט העייוני‬ ‫ממט שהי׳ בינו ובין הש״י והטיל זוהמא בבריא׳ האנושיות אז״ל שהקרבן להחציף תמורת‬ ‫מה שנחך מאותו השסע היו קרנותיו קודמות לפרסותיו כלו׳ לחלק הטליון טטט שהיא סקרן‬ ‫קודס לפרס׳ שהוא החלק השפל‪ .‬כן קדם הקרבן השכליי לקרבן הממריי בטטל׳ ובזמן ן‬ ‫נתטורר קין והבל בטנין זה רק שקין הכיא מנחה ליי׳ מסרי הארמי‪ .‬והנס לא יסכים ט ס ‪i,f‬‬ ‫העיון השכלי שהוא הקרבן הרוחני כט׳׳ש‪ .‬לפי שאין לפירות נפש חיונית‪ .‬אבל הכל שהביא‬ ‫מבכורות צאנו ומחלביהן נתרצה כי נתמלית כונסו‪ .‬טכ״ל ניה שלום ‪ :‬וכעקידה ש״מ כ ת ב‬ ‫שהפיוס והרצוי המגיע מהארס לאלהיו על חטאתו אשר חטא ההוא יקרא שור קרבנו או ס‬ ‫לעת‬ ‫ש ו ‪3‬‬ ‫ו כ מ ו‬ ‫ס‬ ‫י ‪9‬‬ ‫ר ל‬ ‫חולין‬ ‫פרק‬ ‫אלו טריפות מ א פ ר ג‬ ‫פג‬ ‫לעת ההיא כמיש קחו ממכם דברים כי׳ ונשלמה סריס שפתינו‪ .‬וכשהפיוס והרצוי הוא כהוגן‬ ‫ברברים נאותים נקיים מהאשמה והכפל החטא אז ודאי שור פרו הוא מפריס כי הסרס‪#‬‬ ‫צו שימן טהור׳‪ .‬וכלשון חז״ל מפריז על המרה‪ .‬אבל כשהפיוס הוא מרומה וכטמנות‬ ‫נפסדו׳ המוסיפות כעס לפני קונו הנה אז באמת שיר סרו הוא מקרין ונוגח בי הקרן הוא‬ ‫בצי מפצו ומשחיתי ולהנצל מזה בקש המשורר אהללה שם אלהים בשיר ואגדלנו בתורה‬ ‫ותיטב לה משור פר וכו׳‪ .‬ומפני שראה רב יהודה שהפייס וההתנצלות שנתנצצ אדם מצ‬ ‫מטאו באמרו האשה אשר נתתה עמדי ט ׳ הי׳ מזה המין אמר כי ודאי הפר שור אשד‬ ‫שלמו שפתיו על תטאתו והי׳ כמו זה שהמלין עליו המשורר שקרניו קודמות לפרסותיו או‬ ‫צפחות שבאו כאח׳ כמניין כל מעשה בראשית בקומחן נבראו ובצביוכן וכף וכה״ג אמר רב‪.‬‬ ‫יהודה בתחל׳ קרן אחד ה״ במצחו דחזקו יותר מצוי ונכר ובזה האשם נפלה האשה גם כן‬ ‫באמרה הנחש השיאני וכו׳ עב״ל‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫)מאמר ג׳( וקשה על זה המאמר טובא ראשונה במה שקטרנה הלבנה באמרה אי אפשר‬ ‫לשני מלכים כו׳ וקשה למה לא אמרה שני עברים בעבורה אחת בהיותם‬ ‫עבדים ומשרתים להקהש ב״ה ולמה נטלה גדולה לעצמת להקרות לה שם המליכ׳‪ .‬ובבד‬ ‫ידוע עני! חטא אוריה החתי שאמרו עליו מורד במלכות היה באשר אמר לפני המלך ואדוני‬ ‫יואי מבייש כאן לדבר לפני המלך מלכי‬ ‫המלכים ולומר אי אפשר לב׳ מלכים כר‪.‬‬ ‫)מאמר ג׳( טנה לקטרוג הלבכ׳ על החמה‬ ‫עיר קשה אם שאלה כהוגן למה אמר לה‬ ‫וטעם אמרם הביאו כפרת שמעטתי הירח ‪:‬‬ ‫השה יתברך לכי ומעטי כיי‪ .‬ויותר קשה־‬ ‫שמעון בן פזי רמי כתיב רעש‬ ‫מכלם שאמר לבסוף המאמר הביאו מלי‬ ‫אלהיפ את שגי המאורות‬ ‫כפרה כו׳ איך הזכירו כפרה על השכינ׳‬ ‫הגדולים‪ .‬את המאור הגדול לממשלת‬ ‫ח״וש‪ .‬או מי ימחה בידו יתכרך להגדיל‬ ‫היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה‪.‬‬ ‫ולהאמין ענין אור הירח ולעשות לה אור‬ ‫אמרה ירח לפגי הקדוש ברוך הוא רבש״ע‬ ‫גדיל כחמה‪:‬‬ ‫אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר‬ ‫והרשב״א במסכת שבועות כתב וז״ל דע‬ ‫אהד אמר לה הקדוש ברוך הוא לכי‬ ‫שהלבנ׳ אין לה אור רק מסשמ‪£‬‬ ‫ומעטי עצמך‪ .‬אמרה לפגיו רבש״ע מפגי‬ ‫וכשהיא פנים בפנים עם השמש ובן היה‬ ‫שאמרתי לך דבר הגון אמעט את עצמי‪.‬‬ ‫בתחלת הבריא׳ שידוע שכל מעש׳ בראשית‬ ‫אמר לה משול ביופ ובלילה ‪ .‬ומאי‬ ‫בקומתן נבראו ולזה אמר את שני המאורות‬ ‫רבותא שרגא בטיהרא מאי אהגי אמר‬ ‫הגדולים ריל ששניהם בגדלתם‪ .‬ואחר כך‬ ‫לה לך ולימגו בך ישראל ימים ושגימ ‪.‬‬ ‫אמר את המאור הגדול‪ .‬לפי שעמר בגדלו‬ ‫ביה‬ ‫לדידי׳ גטי לא סגיא דלא למגו‬ ‫יקרא האחד המאור הקטן לפי שאינ׳ עומדת‬ ‫דכתיב והיו לאותות ולמועדים ולימים‬ ‫בגודלה שנבראה בו‪ .‬וכשהרגישה הלכנ׳‬ ‫ושגים‪ .‬אמר לה צדיקים יקראו על שמך‬ ‫שהיא מאירה וצא באור עצמה אצא שהית׳‬ ‫‪.‬‬ ‫יעקב הקטן שמואל הקטן דוד הקטן‬ ‫מקבלת מהשמש נתרעמה ואמרה האור שצי‬ ‫ברוך‬ ‫לא הות מיתבא דעתה אמר הקדוש‬ ‫אס הי׳ שלי אף אם איט בהיר כאור השנמ‬ ‫הוא הביאו כפרה לסי שםעטתי הירח ‪.‬‬ ‫לא הייתי מתרעם אכל כשאינו בסיר כאור‬ ‫והייגו דאמר ר״ל מה גשתגה שעיר של‬ ‫השמש למה אינו מעצמי ‪ .‬והייתי נראם‬ ‫ברוך‬ ‫ר״ח שגאמר בו לה׳ אמר הקדוש‬ ‫כמלך שאינו צריך לשום אדם• אבל להפך‬ ‫שטעמתי‬ ‫‪ am‬שעיר זה יהא כפרה על‬ ‫כי כל אדם צריך למלך‪ .‬גם כן כל אדם צריך‬ ‫את הירח ע״כ‪:‬‬ ‫לאור החמה להאיר להם על הארן כמלך‬ ‫שמאיר לפניהם וכשם שצריך האדם לאוד‬ ‫הממה ב״כ צורך גדוצ יש באור הלבנ׳ בבישוצ פירותיה כמכין שנאמר וממגד גרש ירמים‪.‬‬ ‫וצריך גם כן להאיר בליל׳ להוצכי דרכים צהאיר צהם הדרך יצכו בה‪ .‬מש״כ פתה שהחמ<‪$‬‬ ‫היא‬ ‫כונה לקטרוג‬ ‫ה ל ב נ ה ובזעיר ח מ א ת ש ל ר א ש ח ו ד ש‬ ‫פ נ י‬ ‫י ה ו ש ע‬ ‫כ ל ב נ ה‬ ‫פ נ י‬ ‫מ ש ה‬ ‫־היא מלך ואני כמשרתת לה‪ .‬כאשר אמרי‬ ‫•בושה אוי לאותה כלימה‪ .‬רצוני לומר דמה הלכנ׳ ליהושמ משרת משה והחמה למשה * ‪ 5‬ך ‪.‬‬ ‫שנאמר ויהי כישורו מצך כו׳ אס כן ראוי להקרות שם מלכים למה שתחתיהם שכל הננולס‬ ‫משרתים לסם‪ .‬ויש כתות שטעו אחריהם לקכלם עליהם באצהו׳ ער שהוצרך תכתיב להזהיר‬ ‫וסן תשא עיניך השמיטה וראית את השמש ואת הירח וגו׳‪ .‬אס כן השוו בכתוכ כגדולתם‬ ‫ה ו א‬ ‫מ ד ה‬ ‫א ח ת‬ ‫ל‬ ‫ש א י‬ ‫א פ ש ר‬ ‫)‬ ‫ה‬ ‫ש‬ ‫י‬ ‫ס‬ ‫‪ 1 < 1 ^ 5‬י‬ ‫י׳׳‬ ‫מממשלחס‪ .‬והכחר שאמי׳‬ ‫אחת שהי׳רכוי האחת ללא תומלת‪ .‬אלא שזה משמש מרה יזחת וזה מרה שניה כאצו תאמר‬ ‫שישתמש זה שתים משרה שמית במרת לילה ויהי׳ אור הצבנ׳ באור החמה זה במותו ‪ 0‬ה‬ ‫במדתו‪ .‬אמר לה הקב״ה יפה אמרת שאי אפשר להשתמש יחד אבל להשתמש זה אחר ז ה‬ ‫בעניין אחר גם כן אי אפשר שלא יתקן תיקון העולם מל צד זה עד שתהי׳ מרה א ח ת‬ ‫למלאכי וה־א' מרת יום‪ .‬ומרה אחת למניח׳ וזו היא מדת לילה‪ .‬אס כן לכי ומעטי עצמך‪.‬‬ ‫הכונ׳ לברא מאור אחר קטן מקבל אור החמ׳ להיות משמש במרת לילה אחר סיר מרת ייס‬ ‫להמציא לנבראים מת מנוח‪ .‬וכרי להרגילט מלמדת ההשיי׳ ולהתרחק מדרך מעלת הקנאה‬ ‫גאו כל שאר מנייני הויכוח מפני שאמרתי דבר הגון• וכלל המכין צא עצ צר תכוון‪ .‬ואמנם‬ ‫מפני ששניהם משלימים תיקון העולם במצות בוראם השוה להם התועלת בקיום העולס‪.‬‬ ‫ואנחנו שאין אנו יורע‪-‬ח תכלית המבוקש בבריאת העולם יזמנו כאמת שתכלית סכיני בבריאת‬ ‫המולס השפל הוא באנישי שהוא בעל שכל מכיר את בוראו ית׳ כפי מה שיש כח השכל‬ ‫האנושי להכיר ולהתבונן בו ית׳ מצד םמילותיו והמי‪-‬יקש מן המין ה־׳נישי הס ישראל ‪.‬‬ ‫והמבחר מישראל הס סצריקי׳ והחסידי׳‪ .‬וכבר המיר תכתוב בזה מדות מטאר בהכתל עליון‬ ‫גויס וגו׳ בי חלק ה׳ עמו יעקי חבל נחלתו ישראל אשר כך אתפאי וכאלה רבים‪ .‬ועל‬ ‫אמר כאן כי אם היו‪ :,‬לחמה מעל׳ בהנהגת העילם‪ .‬סכיני בזת ותכלית העביקש כ נ ‪:‬‬ ‫קיום העולם בישראל שנאמר אס לא בריתי יומם וליל׳ כוי‪ .‬וקייס ישראל ככפרת׳‪ .‬וכפרת׳‬ ‫בקרבנות‪ .‬מל כן להשוות החומלת •בלבנ׳ ומעלתה בקיום העולם בתיעלת םחמ׳ ומעלתה‬ ‫באותה המד׳ הבסיס הבורא ית׳ שיכפר לישראל וימש׳ ברית חרש בהתחדש׳ לבנה יכמ‪5‬א‬ ‫קיום העולם עומר על הלבנ׳ וזהו יישוב הרעת שנתישבה הלבנ׳ ואמר הביאו טלי כ ס‬ ‫כוי כלומר בסיבת שמיטטתי את הירח הביאו כפרה שעיר אחד שאכפר לכם בכל התל‪.‬ד‬ ‫הלבנ׳ כ<־י שיהא קיום המולם כקייומו כחמה‪ .‬ומצי פי׳ סרכ אלפס פ״ק דשכומות שהיא‬ ‫כמו אלי‪ .‬וא׳׳לף וע״ין מתחצף יכמו צפני‪ .‬מצורף לזה לקבוע בנפשותינו לנהוג ככל סעילותיט‬ ‫מרח ההשוי׳ ושלא להטיל קנאה רק טצד טענ׳ הכרחיית כי הוא יתכרך עם היות‬ ‫מכריו ומעשה ידיו נהג כן עם נביאיו ויש צנו צכוין דעתינו צצד זה מה שכחרו םשס יתברך‬ ‫ולהתמיד לו בכל דרכינו הו׳ שהזהירנו בתורתו ית׳ והלכת בדרכיו ולרבקה בו‪ .‬ואמנם בעיקר‬ ‫בריאת שני המאורות אחל גלול ואחד קטן‪ .‬ושהקטן מסבל את האור׳ מן הגדול ועניי‬ ‫נעצם שהם לתבנית המרכב׳‪ .‬וכעל העקידה ז״ל כתב כונה אחרת‬ ‫סיד נעצם‬ ‫בו סיד‬ ‫יש בו‬ ‫הסרבן יש‬ ‫הקרגן‬ ‫הולך לבינתו בח׳׳ג סכ״ב־• וכתב‬ ‫ז״ל‬ ‫מעולה‬ ‫תורת‬ ‫בעל‬ ‫וגס‬ ‫בארוכ׳‪.‬‬ ‫בא‬ ‫פרשת‬ ‫ג*ער ל״ז‬ ‫ג״ער‬ ‫ו‬ ‫• ••׳‬ ‫ל״ז פרשת בא גל!;!‪ w-. .V‬׳‪.‬״‬ ‫לבסוף רעת המור׳ ז״ל ח׳׳ג פ״מו כי נאמר חטאת ציי׳ בחרבן ר״שכד שלא ידמו המביא‪,‬‬ ‫שהם מביאי׳ ללבנ׳ כמו שהיו עושין המצריי׳ בהקריבם ללבנ׳ כל ר״ח קרבן לכן נאמר בו‬ ‫מטא׳ ליי׳ ולא ללבני‪ .‬ואין לחוש לזה החשש בשעירי הרגלי׳ וצא בזולתי אמר שהימי׳ איכס‬ ‫ימים מסויימי׳ ללבני‪ .‬ונרא׳ שלזה אמר כאן ז״ל ללא מיתנה לעתה רצה הקב״ה לסייס״‬ ‫ילעשות לס כבור שיקריבו ישראל כל יום ר״מ קרבן והוא לס לכבוד ולתפארת אע״ס שכוונת‬ ‫הקרבן לסשם יתברך‪ .‬וסנס אף על סי שיש בזם קצת חשש עבודה זרה מי״ש ע״כ א‬ ‫הביאו עלי כסרס ר״צ סמכו עלי שאני מצוום ולא תחושו לדברי הטועי׳‪ .‬וע״כפ הפירוש הוא‬ ‫כאמרו טלי קללתך בני ע ״ כ ‪:‬‬ ‫כ ן‬ ‫גט‬ ‫י ת‬ ‫ש‬ ‫ה כ ל‬ ‫מ ר‬ ‫י ת י י ה ד‬ ‫' ‪1‬‬ ‫‪1 1 1‬‬ ‫פרמזח םיגחס סבת אטרו הניאו עלי כפרה בגין דאזעריח לה בגין סכת‬ ‫דילי אחון צרינין דא‪ .‬ונתב עוד ש‪ 0‬ויבואו בגי האלהים להחיצכ ‪yy1‬‬ ‫חולין פ ר ק‬ ‫גיד ד נ ע ה‬ ‫מאסר‬ ‫ד‬ ‫מד‬ ‫ה ' וכי על ה׳ קיימו אלא בשעתא דאילן קיימן על דיגא קדמא דכלא סאן הוא דלא‬ ‫מוקיר שמא קדישא ודלא יוקיר לאורייתא ולעבדוי‪ .‬אוף הנא מאן דלא חייש ליקרי׳‬ ‫מאן הוא דלא יקר לשמא דא• ואסשר שזהו אמרם הביאו עלי כפרה ר ל על קדושת‬ ‫שמים ש ל א יתחלל עכ׳׳ל ‪) :‬חסר נח( ‪O‬‬ ‫)מאמר ד ( המנה בזה המאמר ע״ר שכתכ כעל דרך אמונה שפר ד׳ ממאמר שני וז׳׳צ‬ ‫כבר ידוע מאמר חז״ל מאן מלאכי השרת רבנן• והחכמי׳ הסם חוקרי׳‬ ‫ומשיגים ממלת אלהות בחקירתם וישראל הן מס האמוני ומלאכי השרת הם חכמי המחקר‬ ‫וצא יאמרו שירי כ״א פעם אחת ביום או פעם א׳ בשבוע או בשנה שזהו מה שביאר הרב‬ ‫בנביאי׳ שיש מי שיאור עליו היום בתכיפות‬ ‫)מאמר ר׳( טנה למאשר חביבין ישראל‬ ‫ופעמי׳ •רבות• יש מי שיאיר עליו באיחור‬ ‫מן המלאכים ושירת המלאכים ‪:‬‬ ‫ער שיש מי שיאו׳ עליה׳ פעם אחת בכל‬ ‫ימיהם ואלו הם אשר נאמר עליהם ויתנבאו‬ ‫א י ן ך רב שלשה כיתות של מלאכי‬ ‫ולא יספו ולכן יתחלפו החכמי׳ כסי שיאור‬ ‫השרת אומרות שירה בכל יום‬ ‫עליהם האור׳ האמת״ כי יש מי שישבמ‬ ‫אחת אומרת קדוש‪ .‬ואחת אומרת קדוש‬ ‫האל ותדבק בו בשבת ההו׳ פעם א׳ ביום‪.‬‬ ‫ה׳ ואחת אומרת קדוש ה׳ צבאות ‪.‬‬ ‫או פעם א׳ בשבוע כי׳• וזה כפי חלוף‬ ‫יותר‬ ‫מיתיבי הביבין ישראל לפני הקב״ה‬ ‫מדריגות החכמי׳ הנזכרי׳ ולפי זכו‬ ‫ממלאכי השרת שישראל אומרים שירה‬ ‫השגותיה׳‪ .‬אמנם ישראל והם המאמיני׳‬ ‫בכל שעה‪ .‬ומלאכי השרת אין אופריפ‬ ‫ישכחו אותו ויזכירוהו ויתדבקו בו‪ .‬ואומרי׳‬ ‫לה‬ ‫שירה אלא פעם אחת ביום‪ .‬ואמרי‬ ‫‪ .‬שמלאכי השרת יזכרו את השם לאחר ג׳‬ ‫אחת‬ ‫פעם אחת בחדש ואמרי לח סעם‬ ‫תיבו׳ רצוני כו שחחכמי׳ החיקרי׳ יתדבקו בו‬ ‫בשנה ‪ .‬ואמרי לה פעם אחת בשבוע‬ ‫ית׳ אחרי השיגם ג׳ חלקי׳ המציאות אשר‬ ‫ואמרי לה פעם אחת ביובל‪ .‬ואמרי לה‬ ‫הס עוצם השכל ועולם הגלגגי׳ ועוצם‬ ‫פעם אחת לעולם וכו׳‪:‬‬ ‫המלאכי׳ אשר הוא יתברך מובדל ומופרש‬ ‫מהם‪ .‬אמנם ישראל הם מזכירי׳ איתו‬ ‫ומתרבקי׳ בו אפרי שתי תיטת‪ .‬והן הם המצר האמונו׳ אשר הם כ׳ חלקי׳ משלימי׳ לכל‬ ‫מאמין‪ .‬ואמנם אמרם שאין מלאכי השרת אומד׳ שירה עד שישראל ט ׳ הנם דעתם בזה‬ ‫רעת מי שחשכ שאין יריעה נקנית וסקירה שלא יצשרך אל הקדמה מה מקוכלת‪ .‬וכי אי‬ ‫אפשר להקדמו׳ כולן שתשיכנה אל המושכלות הראשונות‪ .‬ואם גם הראשונות יצמרפו כצר‬ ‫מה ליסודיות השכל אשר משכע אצו המושכלות‪ .‬והוא רמז אמרם ואף מלאכי השרת איך‬ ‫אומרים כי׳ כלו׳ שאין החוקרי׳ יטלי׳ לכמת חקירותיה׳ ולהמשיך עיון שכלם על השלמות‬ ‫צצא שיקכלו הקרמה מה כר ןירות׳ וז״א עד שישראל אומדם שירה למטה וזהו אומרם ז״ל‬ ‫גדולי׳ צדקי׳ יותר ממלאכי שרת הנה הצריקי׳ הם המאמיני׳ אשר הם צדיקי׳ מתני׳ החק‬ ‫הראוי צשכצ האנושי‪ .‬ולכן הנה הם גדולי׳ ומעולי׳ ממלאכי השרת המעייני׳ ומחוקרי׳‬ ‫כחקירה שכלית ע״כ‪) :‬י(‬ ‫מ ע ט ר ת חכודש חלק התכלית ם״ז בשם רז״ל כזה הלשון כשעה שמגימ זמן לומר שירה‬ ‫שממיאל המלאך השר הגדול ו ם נ מ י והנורא עומר על חלוני רקיע‬ ‫התחתון לשמוע קול שירות ותושכחות תעירות העולות מן הארץ מכל כתי כנסיות להשמיע‬ ‫צפני פרטת ומפני מה עושה כן שאין רשות למלאכי השרת לומר שירה תחצה ער‬ ‫שפוסחים ישראל‪ .‬מכ״ל‪:‬‬ ‫)מאמר ה׳( כתב ) ״ ( בדרך אםוגה שער כ׳ הכונ׳ ירמוז כהשתדלות הזה מטריד שכלו‬ ‫של יעקכ אןינו להשיג החיש ההוא ולהתדכק עמו‪.‬‬ ‫וזהו העצתם אכק העצות המושכל הסמרי אל המופשט במושכל והשכלי‪ .‬ואומר על עלול;‬ ‫השחר‬ ‫חולין מ ר ק ג י ר ה נ ע ה‬ ‫ר א ו י ה‬ ‫מאפר ן•‬ ‫‪S^ SS SSAS1‬‬ ‫» ? \ ‪ \™5? * J‬ט ׳ ירצה<‪$fis‬‬ ‫י ס ג י נ ה‬ ‫)‬ ‫ל ה ש ת ר צ‬ ‫‪xxd‬‬ ‫השחר ירצו ט שהשע׳ הסיא ידועה‬ ‫‪ £‬ר כנר נשלם הנניכיל י *‬ ‫‪?1‬יגי מהיאמ־מ^!‬ ‫והחסיר׳ סתבודדות אמנם אמר י י‬ ‫יעקב שלאה‪ -‬יטצ להשיג זאת ססשג׳ העצומ׳ נקש הסב׳ בזה ואמר כ י ס א ה ה ת ר ב ק ו *‬ ‫צ א‬ ‫מ י נ ע‬ ‫י ה א‬ ‫א‬ ‫& ש ר‬ ‫פ ס‬ ‫‪5‬‬ ‫ו ז ס‬ ‫ס ה מ‬ ‫י י ג מ‬ ‫א י מ ח‬ ‫כ י‬ ‫‪q : 3‬‬ ‫'־‬ ‫** י‬ ‫ירינו‪ .‬או אפשר שהשב׳ היא ההתעסקי׳‬ ‫נ צ ר י י ^ נ י ת ^ ו ן סמי׳ הדני׳ אשר היו צו‬ ‫מנעוהו מההשג׳ השלימ׳ ההי׳ ולזה השלים‬ ‫ע‬ ‫ת‬ ‫כ‬ ‫י ר ר‬ ‫יאמר י ס י‬ ‫שהתקע׳ ההיא '‬ ‫מ ?‬ ‫‪,‬‬ ‫>‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫־ ש י ג‬ ‫ה מ ן מ ר‬ ‫ס ה ש ג‬ ‫א ת‬ ‫י נ נ ‪ 5‬ז נ י ב י‬ ‫ה פ‬ ‫יס‬ ‫מ מ ח < צ ת ו‬ ‫ה ה י א‬ ‫׳‬ ‫כ צ י‬ ‫ב י‬ ‫׳‬ ‫מ מ ? ו מ י‬ ‫צ ה ש ת ל צ‬ ‫ן נ ח ר ח ק‬ ‫'‬ ‫ב ן‬ ‫‪0‬‬ ‫י כ י צ‬ ‫) מ א‬ ‫מ‬ ‫‪,‬‬ ‫ה ע ן ל‬ ‫(‬ ‫ס נ ש‬ ‫כ מ י‬ ‫א ס‬ ‫י ג ע‬ ‫ץ ^ ‪ -‬י י ר׳־ז יונח אמר׳ מלמד שהעלו אד*‬ ‫™‬ ‫‪.‬‬ ‫נרגליהם ער כסא סנט‪ -‬יטעם לגיד‬ ‫' י‬ ‫ג ס‬ ‫א פ ש ר‬ ‫כ פ‬ ‫צ א‬ ‫‪C‬‬ ‫**"י‬ ‫רייבל ויאבה איש עמו י י ‪/‬‬ ‫אבק רי‪~1,,‬‬ ‫‪£‬ד‪$‬לי « י ״‬ ‫«\«‬ ‫ברגליהפ‬ ‫ןלםדי ישהעלו‬ ‫עד כפא הכבוד ‪.‬‬ ‫וססבל ולא יגיל לסנת הטרדו׳ האחרות‬ ‫»י״ל‪ .‬וכתב וש״מ ז״ל עניין התאבקו׳ יעקב מס המלאך היא שרו שצ עשו ונתאבק ע ע ו‬ ‫בליהליל׳ הוא רמז לגלות החשיך והדאיב לבבות בצרות ובגלגולין שמתגלגצץ על בני י ע ק‬ ‫»ן אז וער עתה ונתאבק ממו מר היום‪ .‬הוא מלות שחר הגאול׳ כי מידו אנו מתידיס‬ ‫לסבל הממצכ׳ והוא רמז במנין לידתם שבת־ב וירו אוחזת גמקכ משו‪ .‬ומנין ‪ >P‬הירך‬ ‫שהרע לו וצולע רמז לו שכניו עתידין להיות צולעי׳ תחת שיעטרו של עשו והיא אומרו‬ ‫בייעוד הגאול׳ ואת הצולע׳ אקב־ן‪ .‬ואמרו ויבא יעקכ שלס מיר שנס הרמז לסוף שיטאו בניו‬ ‫שלס לירושלים‪ .‬זהוא אומרו ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון‪ .‬והוא שנתן לו השם יתברך‬ ‫מצום זו נכה הירך להגן מל יוצאי הירך שצוה היא יתברך וקיימו סס• ונאמרו ואראך‬ ‫מתבססת נלמיך ואומר לך בדמיך חיי כ!׳‪ .‬ואמרו ז״ל שהם נ׳ למיס‪.‬דם מילה ודם ס ס ח‬ ‫שנתן להם השם יתכרך כלי שיגאלו בהם‪ .‬ועתה דע והבן מאמר ריב״ל מלמד שהעלו א ב‬ ‫ברגליהם על כסא הכבול‪ .‬סכוונ׳ בזה‪ .‬בבר ידעת שרגל ר״ל סבה כמו ויביך יי׳ א ו ת ן‬ ‫לרגלי ואבק לנר המתילר מן העפר בתניעו אותו‪ .‬ומד כסא הכבול רמז להגעת ע נ י נ י‬ ‫אל העיקר האמת הנכון‪ .‬זהו שרמז לי המלאך ליעקב שיאבקו בניו ותולדותיו עס מ י מ ש ו‬ ‫אחיו עד שיסבנו לקעקע אס ביצתס ויריעו לסס אך לא יוה־יו להם• ושיעלו אבקה ‪ct‬‬ ‫וענייני סטתיסס עד כסא הכבוד‪ .‬וזה כולל שני ענייני׳• האחד שעניינינו עם אחינו עשו‬ ‫ב‬ ‫ס‬ ‫ם‬ ‫אתר עכיל‬ ‫סליק מסכת *ולין וגתחיל מסכת מנחות בסיד‪.‬‬ ‫מסכת מנחות פיק ראשון מאמר ף‬ ‫)מאמר ו׳( מ ה זאת ההגד׳ בארה לנו‬ ‫ששה עקרים גדילים•‬ ‫^‬ ‫ס ו א ש ן ן‬ ‫‪ j p‬־ ‪c p‬‬ ‫י ן ל ע‬ ‫כ ל‬ ‫ב ל ר ך‬ ‫כ ל‬ ‫מלין‪-tt-‬יחייב ההכרח לפועל• והיא אשי‬ ‫רמז בידיעת השם עניין מ י עקיבא וגזרתו‬ ‫זעם כל זה הי׳ נחשב לפניו מאד‪:‬‬ ‫)מאמרו׳( טנה למאמר שעתיד לעמיי ‪/‬‬ ‫‪S‬‬ ‫שידרוש על כל קין וקון תלי תלים‬ ‫ץ׳» < ! י* * ס מ כ ו ס ‪:‬‬ ‫‪ft‬‬ ‫‪v‬‬ ‫אמר רב יהודא אמר י י ‪.0*1‬‬ ‫שעלה משה לטרום ‪! 5 0‬‬ ‫‪,‬‬ ‫להקכ׳ה שיושב וקושר כתרים ל ןו‪55‬״‬ ‫א‬ ‫טנחות‬ ‫פ ־ ק ד א ‪.#‬ץ‬ ‫טאטי•‬ ‫ו ז ח‬ ‫פד‪,‬‬ ‫יושגי להודיע שהשם יתכרך לא ישנה המערכה רש להכרח גדול‪ .‬וזהו שאמר כך עלגן•‬ ‫במחשכה לפני‪:‬‬ ‫משלישי להודיע סוד צדיק ורע לו רשע ושוב לו‪:‬‬ ‫הרביעי להודיע סוד שהנטא׳ אין כל המוכנים אליה ישיגוה רק ברצון השם יתברך והוא‬ ‫אשר רמז באמה אדם כזה יש לך ואתם‬ ‫אמר דבש״ע ומי מעכב על ידך‪ .‬אמר לו‬ ‫נותן תורי על ידי‪ .‬ואמר לו השם יין׳ כך‬ ‫אדס שעתיד להיות בסוף כמה דורות‬ ‫עלה במחשב׳‪.‬‬ ‫ועקיבה בן יוסף שמו שעתיד לדרוש על‬ ‫החמישי להודיע כי אין להקיש ידיעתנו‬ ‫כל קו״ן וקוץ תילי תלים של הלכות ‪.‬‬ ‫וממשבתינו לידיעתו ומחשבתו‬ ‫אמר לפניו דבש״ע הראהו לי‪ .‬אמר ליה‬ ‫יתברך וזהו שאמר כך עלה במחשב׳ ‪:‬‬ ‫חזור לאחורך הלך וישב לסיף ששוגה‬ ‫עשר שורות ‪< .‬א היה יודע מה הס‬ ‫הששי הודענו שאין דברי תור׳ כפשטן רק‬ ‫אומרים‪ .‬תשש כחי כיון שהגיעו לדבר‪.‬‬ ‫שבעים פנים לתור׳ וזה שרמז באוערו‬ ‫אמרו לו תלמידיו רבי מנין לך‪ .‬אם^להם‬ ‫קושר כתרים לאותיות כלומר מעטרן בכתר‬ ‫הלכה למשה מסיגי נתישבה דעתו‪ .‬הזר‬ ‫מלכות‪ .‬כי העיקר הוא הפנימיות לא הפשמ‬ ‫וזה שאמר גם כן עתיד לדרוש על כל קוץ‬ ‫ובא לפני הקדוש ברוך הוא אמר למגיו‬ ‫וכו׳‪ .‬כ״כ הרש״ט‪:‬‬ ‫רנש״ע יש לך אדם כזה ואתה גותן‬ ‫מורה על ידי אמד לו שתוק כך עלה‬ ‫במחשבה לפני ‪ .‬אמר לפניו דבש״ע הראיתני תורתו‪ .‬הראני שכרו‪ .‬אמר לו חזור‬ ‫לאחוריך דאה ששוקלין בשרו במקולין אשר לפניו רבש״ע זו תורה וזו שכרה‪ .‬אמר‬ ‫ליה שתוק כך עלה במחשבה לפני ע״כ ‪:‬‬ ‫)מאמר זי( בתורת העולה סי' י״ו מחלק א׳ אמר וז״ל ונרא׳ מכוונתם דל כי ג׳ כלים אלו‬ ‫תבניתם ירד באש והיא התור׳ הנתנ׳ באש כמו שנאמר מימינו‬ ‫אש דת למו בי המטר׳ היא דוגמת התור שבכתב‪ .‬ותשלחן דוגמת התור׳ שבע״פ והארון‬ ‫ער י׳ דברות‪ .‬אמנם שאר הכלים נאמר בהם כמשפטם כי היו דוגמת חלקי העולם ששייך‬ ‫לומר בהן משפט והוא הנהגות הטבעיות‬ ‫)מאמר ז׳( כונה למאמר ארון של אש וכו׳‬ ‫הנקרא בפי החכמים משפט כמו שפי׳‬ ‫בעל העקידה באערו בתחל׳ עלה במחשב׳‬ ‫ירדו‪.‬מן השמים •‬ ‫לברוא את העולם במרת הדין יכו׳ וכן כתב‬ ‫‪ M M j l‬אמר רבי יוסי ברבי חגיגא‬ ‫הר״לנג פרשת בראשית ואמרו שגבריאל הי׳‬ ‫*‪ • .‬ארון של אש ומגורה של אש‬ ‫חגור ססקי׳ והרא׳ למשה מעשה המנור׳‪.‬‬ ‫ושלחן־ של אש ירדו מן השמים וראה‬ ‫והוא כנוי לכח אלהיי שהי׳ למלאך עם‬ ‫נ?וה ועשה כדוגמתן שגאמר וראה ועשה‬ ‫משה שלמד התור׳‪ .‬ונקט גבריאל כמורגצ‬ ‫כתבגיתה ‪:‬‬ ‫בסיהם כמו שאמרו אתא גבריאל ו כ ו ׳ ‪:‬‬ ‫)מאמר ח׳( כונה למאמר מיכאל השר הגדול‬ ‫)מאמר ח( וקשה איך שייך קרבנופ‬ ‫עומר ומקריכ קרכן‪:‬‬ ‫להקריב למעל׳ שאין‬ ‫חוטאין והקרבנות באים על העונות זאשעוע‬ ‫רב גידל אמר רב מזבח בגוי‬ ‫כני אדם• אלא הכונ׳ כזה להם כי הקרבנית‬ ‫למעלה ומיכאל שר הגדול‬ ‫כאות להשפיע כחות עליונות מן שכצ‬ ‫עומד ומקריב עליו קרבן‪:‬‬ ‫הפועל ברצון השם ב״ה על בעל הקרכן‪.‬‬ ‫או להני׳ כמס מ״ה כדעת הרמכץ ן״צ‬ ‫בפרשת רקרא‪ .‬או רמז שמתטעות הגלגלים יתמייב בעולם השפל ההוייה וההפסד והו‪$‬‬ ‫אשר‬ ‫יא‬ ‫פרק חדי עלי םאשר ח‬ ‫טנחוה‬ ‫אשר כנה כשם מזכח ומיכאל המעל׳ מליו רמז לשכל הפומל המשפיע מליו גצי זמן ותנוע׳‬ ‫מיכ ברש״מ ) י ( ) ח ס ר גט(‬ ‫סליק מסכח מנח ו ח וגחחיל מסכח בכורות בסייעתא דשמיא‪.‬‬ ‫מסכת בכורות פרק מעער בהמה מאמר ט‬ ‫]חזישין[ )מאמר ע׳( םירשיי בר יוכני סוף גדול‪ .‬טכע» ששים כרכים בחלכון וחלמון‬ ‫שלה‪ .‬ידוע צכל משכיל שדברי אגרה זו צריך באור רב ‪.‬‬ ‫יש לספק כי לא ימלט מחליקה אחת מאלו‪ .‬שאס נאמר נפל׳ הביצ׳ תחל׳ על הנרכי׳ וטבננס‬ ‫בחלמון ובחלכון שלה א״כ כבר נשבר׳ ואינה ראויה מור לשבר הארז ׳‪ .‬ואס נאמר ששברי‬ ‫תחל׳ הארזי׳ ואח״כ הטנימ׳ הכרכי׳ הי׳‬ ‫)מאמר ט׳( כונה למאמר נפצה ביצת בר‬ ‫צריך שיאמר המאמר כתחל׳ שכרי ש׳ ארזי׳‬ ‫יוכני וטכעה ס׳ כרכים וכו׳ שכרה ש׳‬ ‫וטי‪ .‬ואם נאמר שבפטס אחת טשתה הכל‬ ‫ארזים‪:‬‬ ‫צריך להיות שהכרכי׳ והארזי׳ היו סמוכים‬ ‫וכלן שרם בגובה אחת וקומה אתת להס‪.‬‬ ‫טעם אחח גמלה ביצת בד‬ ‫‪P‬‬ ‫•‬ ‫י *‬ ‫י‬ ‫ודכי י ק‬ ‫יונגי ומבעה ששי׳ כרבים‪.‬‬ ‫צריך באור‪ .‬וזהו הנ׳׳ל כי זה החים מלבד‬ ‫ושברה ש׳ אחים‪ .‬וטי שדיא ליה‪ .‬והא‬ ‫שכיון להגייל העניין ולהפליג גדולת‬ ‫כתי׳ כגף רגגים געלםה‪ .‬אמר רב אסי‬ ‫י ל‪,‬‬ ‫אלהיט וכח גבורתו שבא ל ה ש י‬ ‫ההיא מוזרתא הואי ע״כ ‪:‬‬ ‫ל‬ ‫י ל ל‬ ‫בעולמו עוף גמל‬ ‫הממשי׳ האלו כיכלתי של אל טליון‪ .‬אמנם‬ ‫ביון לעניין אחר גדיל ואמר דרך י חידה ומשל כמניין רבה בר בר חנה בפרק סססינ׳‬ ‫הזכיר שס ההיא צפרת׳ דהוה קאי מד קרסוליה במיא ורישי׳ ברקימא וסרב׳ מימיהן‪ .‬ו י ן‬ ‫צו מנין וסוד להסו׳ מאמר כאשר ביארנו במקומו כל הצורך עיין מליו‪ .‬וסבלתי ספק בעל‬ ‫זה המאמר רמז לנו דבר במציצתו וחידתו• וזה הוא כונתו לדמתי הקליש׳ כי ראה כימיו איןו‬ ‫תלמיד שאינו הגון ואינו מצליח בתלמודו‪ -‬וטל כן קראו ביצה מחרת וסחכס מצמו נקרא בר‬ ‫יומי ופירש״י מיף גדול רמז לחכם גדול שסורח בשכלו ער למרום‪ .‬וכמו שהזכירו סז״ל‬ ‫בכמה דוכתי חכמים לכנותם צפרים• ובפרט בפרק הפועלים במנין ס‪1.‬ירת רנה בר נחמני‬ ‫אמרו נפל פיתקא נסומבדיתא רבת נתבקש בישיב׳ שלמעל׳ נפקו אביי ורבנן לאעסוקי ב י‬ ‫ולא הוו ידעי דוכתיה חזי סני צפרי דקייטי וטנדי מולא עליה‪ .‬ואמרי ש״מ דסתס הוא ו ט ׳‬ ‫ורמזו להני צפרי תלמידי חכטיס היו שם וטבדי טולא ר״ל היו טציצין אותו בצל החכמ<‬ ‫ואומד׳ עליו שמועותיו והוראותיו כרי שיהיו שפתותיו דובבות בקבר כמאמר׳ ז״ל ‪5‬‬ ‫האומר דבר וכו׳ שנאמר דוככ שפתי ישנים‪ .‬וכנה שמו של ת״ח בר יוכני רצה כי שהוא‬ ‫מוכן לתורה נקראת בר שנאמר נשקו בר‪ .‬ולכן המשילו צבר יוכט כי כשם שהבר הוא נקי‬ ‫מכל סיג ותערובת פון וקש כך ת׳׳ח הו׳ מוכן ונקי ומוכן בממשיו ומאכליו ומשתיו ומלבושיו‬ ‫מופרש ומובדל משאר בני אדם שזהו הכנ׳ לתור׳ וזהו נפלה ביצת בר יוכני‪ .‬ובספר ה‬ ‫פרשת בי תצא פסוק כי יקרא קן צפור לפניך וכו׳ אפרוחים או בצים וכו׳ בארו שם בצי‬ ‫אלו התלמיד״ אפרומי׳ אלו ח״ח וכו׳ ורבותינו ז״ל הראו לתלמיד שאינו סגון ומור׳ אפרוק‬ ‫שלא נתפתחו מיניו‪ .‬ומור דרשו ז״ל מ״ר רכים חללים הפילה וכו׳ זס תלמיד שלא ה י‬ ‫להוראס ומורם וזהו הנפיל' שנפל ונבדל חרבו וטבעה ששים כרבים בחלבון ובחלמון ש ל‬ ‫ר״ל ששים כרכים הם רמז להתלמור שיש נו ששים מסכתות‪ .‬ולכך קורא אותם כרכים ‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ח ו‬ ‫ה י א‬ ‫״‬ ‫ל ה ש כ ל‬ ‫מ א‬ ‫אמרן‬ ‫ע ל‬ ‫מ ע ש ה‬ ‫מ‬ ‫כ ז ה‬ ‫ש‬ ‫וכ‬ ‫פנו ש‬ ‫מ ש ו ת‬ ‫ש‬ ‫כ‬ ‫ס‬ ‫כ‬ ‫ז ה ר‬ ‫ם‬ ‫ע‬ ‫ג‬ ‫ס‬ ‫כ‬ ‫פדק םע‪#‬ד בהםה מאטד‬ ‫ט‬ ‫מ ג ת ביצת‬ ‫ב ד יחנני‬ ‫פו‬ ‫כל אחת מבונה לעצמה בלינץ ופסקים ומצר‪ .‬וכל כרך יש בו בתים ובכייני׳ מגדלים כן‬ ‫מל א׳ מן המשכתו׳ יש בנין בו קלים וחמורים וגזירות שיות בלם בנויים על אמי הצלע‬ ‫ושקולים במאזני האמת ומשפס שנין ונתין כהדין קנשיר׳‪ .‬ובספר יצירה ב׳ אבני׳ בונות'ב׳‬ ‫בסים‪ .‬ר״ל ב׳ אותיז׳ בונות ב׳ דבורי׳‪ .‬וידוע מאמר׳ ז״ל בס׳ חלק ובפר׳ ארבע מיתות‬ ‫אמרם שלש מאות הלבות במנדל הפורח באויר וזהו עניין ש׳ ארזים הזכירו ג׳ מאופ־‬ ‫כמנהגם ואיתא שם בעניין רבי אליעזר שלמדו לר׳ עקיבא ג׳ מאות הלכות בנשיעו קישואין‬ ‫וזהו בוונת בעל המאמר ששברה ש׳ ארזים רמז לחכמי׳ גדולי׳ וגבוהי׳ כמעל׳ כמנהגם‬ ‫לקרות החבמי׳ הגדולי׳ מאד אשלי רברבי כי גם הם נכשלו ל׳ב בדברי התצעיר שנקדמ‬ ‫הכשילו‪ .‬כמאמרם באלישע אחר שקצן בנשימות וזהו באן רמז לקציצתן בנשימות ז‪:‬ו עקירה‬ ‫הארזי׳ וזהו טנת כל המאמר‪ .‬מראשו עד ס ו פ ו ‪ .‬נפלה ביצת כר יוכני ושבעה ס׳ כרכים‬ ‫בחלבון ובחלמון שלה‪ .‬כי החלבון הוא הלבן‪ .‬והחלמון הוא האדום שבתוכו רמז שהי׳ מרא׳‬ ‫להם פני׳ לבני׳ ודבר״׳ המחוורין אמנם בקרבו הי׳ אדום ר״ל מן הצבומי׳ מראי׳ פני׳ יפיס‬ ‫ולבס בל ממהם ומפתה את לב החכמי׳ והשביע׳ ביס התלמוד עד ששתה אותם לדרך אסר‬ ‫כי ממשיך את הלב וזוהי הטביע׳ עייר סכמתי ביון מצולה בחגיגה מ״ד לא יערכנה ‪1‬הכ‬ ‫וזטכי׳ זה ת״ח צריך‪.‬להיו׳ נקי בזהב וכזכוכי׳ מרא׳ כרו מה שכתוכו וזהו שהקשו שם ומי‬ ‫שדי ציה‪ .‬והכתיכ כנף מנים נעלשה ודרשי׳ נעלשה נוטריקין נושא עולה ומתחטא כך פי׳‬ ‫במסכת מנחית פ׳ ר׳ ישמעאל‪ .‬מתחטא ר״ל נושא ביצתה אע׳׳פ שכבר׳ היא יש בה כס‬ ‫לנושאה ועולה מד קנו ומירידה בנחת עכ״ל‪ .‬רצו בו פ״פ טנתינו‪ .‬ומי שדי לה ובו׳‪ .‬וכי‬ ‫דרך החכם הרב לה״חיק ולהשליך מעליו משא תלמידיו‪ .‬והלא כתיב כנף רננ‪-‬ס נעלסה ‪.‬‬ ‫פי׳ והלא דרך החכ׳ לקרב תלמידו ונושא אותו עציו ככן המתחטא לפני אביו‪ .‬פי׳ שהתלמיד‬ ‫הביב עליו כבן התכיב לפני אייו• וזהו ומוריד אותו כנחת ר׳׳צ שמיסדו ומורד אותו‬ ‫בדברי׳ רכי׳ להחזירו אליו במאמר׳ ז״ל ג׳ שמאל תהא רוחה אותם וימין מקרב ותיטק‬ ‫אס׳ מהם‪ .‬והת מיד אצל הרב כתינוק אל אכיו דמי‪ .‬ע״כ משך הקושי׳‪ .‬ומרין ההוא ביצה‬ ‫מוזרתהואי‪ .‬רצה משרא׳ הרב שהוא תלמיד שאינו הגון ואינו ראוי למשות פדו׳ בביצה‬ ‫מחרת שאינה מגדלת אפרוח ואינו מצליח בתלמודו‪ .‬וראה ט סימני טומא׳ ושעתי׳ לצאנן‬ ‫לתרבות רעה‪ .‬אז אמר מיס‪ :‬ילך ממנו זכאי ולא ילך חייב לפיכך דחפו בשתי ידים‪ .‬מד‬ ‫שנשל ונשב׳ כמ״ש בענין בן סורר ומור׳ ירדת תורה לשוף דעתו של ארם לפיכך ימוין‬ ‫*באי ואל ימות חייכ‪ .‬ע״כ‪ .‬ואם יערב על אזן שומעת יונעם לו‪ .‬ישעם טעמו בשכלו‪ .‬ואם‬ ‫צאו צא אצא מכלל פטסיא ראוריתא ואהי׳ מאלו שאמרו ררוש וקבל ש כ ר ‪O :‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪1‬‬ ‫סליק בכורות‪ .‬אמרות מהורות‪.‬‬ ‫מסכת ערכין פרק שבערכין מאמרי‬ ‫)מאמר י׳( כונה לבכור של דוד ושל משיח‬ ‫ושל עוה״כ‪:‬‬ ‫כגור ש ל דוד היתד‪ ,‬ש ל ז׳‬ ‫ת^יא‬ ‫גימק שנאסר שובע שמחות‬ ‫א ת פניך א ל תקרי שובע אלא שבע ‪.‬‬ ‫ש ל ימות המשיח ח׳ שג׳ למטנח על‬ ‫השםיגית‪ .‬על גימא שמיגית‪ .‬שלעו״הכ•‬ ‫עשרה שגאמר עלי עשור ועלי גבל ע״כ‪:‬‬ ‫)מאמר י׳( בתורת עולה כתי פ׳׳ג מח״א‬ ‫וז״ל כונתס כי‬ ‫א^ שהקב״ה שליט ויחיד בעולמו אין‬ ‫ואחדותו ניכר בעה׳׳ז וכמו‬ ‫ממשלתו‬ ‫שנאמר ביום ההוא יהי׳ ה׳ אחד ושמו‬ ‫אחד‪ .‬ונא׳ כי יד על כס י״ה ‪ .‬ומדרשם‬ ‫ז״ל אין הכסא שלם ואין השם שלם ט ׳‬ ‫ולכן בעה״ז אין ההלול והשבח ניכר כ״כ‬ ‫ככל העולם מלכד ישראל שהם מיחדי׳ השיי‬ ‫בס׳‬ ‫צונזז ל כ נ ו ר ש ל ד ו ד ו ש ל‬ ‫מ‪0‬יח‬ ‫ו מ ל עולם הבא‬ ‫בח׳ שבאחד בקריאת שמע‪ .‬אמנם בלא זה אינו משובח דק מ י הילולים • כי ח ‪3‬‬ ‫האומות ניחנים הממשל׳ לז׳ רקיעים רק שעיקר השבח הוא להש״י רק שמשתתכי׳ פעו‬ ‫צבא השמים ושאר כחית מל כן הי׳ התלול ב‪,‬ז׳ נימין‪ .‬אבל בימות המשיח שאז יתגצה‬ ‫אחדותו של הש״י ושהוא מושל על ז׳ נימין אלו ויהי׳ השבח בח׳ נימין וכל זה בעולם ה ז ה‬ ‫שאנו מגדלי״ ומקדשי׳ איתי כמרכנו ומרוממי׳ אותו למעל׳ מן השמי׳ ושמי השמים ישהוא‬ ‫רוכב שעים אבל לעו״הב שיש לנפש הצדיק מהלכי׳ בין המומרי׳ שהם לממל׳ מן השמיש‬ ‫מיקר שבחו כעשר׳ נימין ניגון שהם נגד משר מדריגות השכליי׳ העליוני׳ גם כל המציאות‬ ‫נתלה לעשר מדריגות עכ״ל‪ .‬וכתב הרד״ק בסי׳ לספר תילים במזמור של ח׳ אלפא ביתח ‪.‬‬ ‫וזיל שם תחל׳ יש לשאול למה חבר המזמור הזה מל שמנה לא על פחות ולא על יותר י‬ ‫במקומות אחרים שזוכר לחשבון שכעה או עשרה בי השבע׳ מגר ז׳ ככני לכת שמשמשי׳‬ ‫בעולם‪ .‬וכן ימי עולם שיעה כן יצירת סעולס בששס ימים ובשביעי שבת‪ .‬וכן משרה לסי‬ ‫שסוא כל החשבון‪ .‬אכל שמנה לא נמצא כשום מקו׳ שסוא לסך משכון א״כ למה כוון רוך‬ ‫לזה החשבון רוק׳ והנרא׳ בפיני כי לפי שהמזעור הזה כלו סולך עצ מצות וחקיס ומשפנף‪/‬‬ ‫והרוע׳ להם וכלס בנויי׳ ע״ד שכל וחכמי והדרכי׳ שכהס מןנית החכמ׳ ומדות האדם‬ ‫שבעה• והס ה׳ חושים של מדות האדם מיוחדי׳ אליהם כי בארבמה חושים מבואר הוא‬ ‫כי בעינים יראה האדם בספר החכמ׳ וכאזניו ישמע מפי המלאכי׳!בפה ידבר מה שלוניד‬ ‫ומלמד צאחריס ובידו יכתוב הספרים‪ .‬ומה שצריך לבאר הוא חוש הריח• והוא מיוחס אל‬ ‫סחכמ׳ לפי שנקני האף קרובים אצ שני חללי המוח שבסס כח הציור‪ .‬והדרך השש׳ היא‬ ‫סגדה סמגיריס והוא דנר שלא ידע נאחר מן חישיס האחרי׳ אנל הוא דנר נרור אצלו‬ ‫סנה יגידו המגידים כי קיסטנ״טינה במילם והוא לא הלך שם ולא ראה אבל לפי שכל אשר‬ ‫היו שם מגירים מניינ׳ ואין מכחיש ביניהם יתכרר אצלו שהוא‪ .‬וכן כדרכי החכמ׳ יצנןרך‬ ‫הגדת המגידים• והדרך השכיפי ראיית השכל וידימחו וזה הדרך חזק מכלם• ונשאר דרך‬ ‫אח׳ שאינו מדרכי החכמ׳ ואין השכל מורה‪ .‬עליו אלא שתו׳ עמוד גדיל ויותר חזק לכ‪5‬‬ ‫בעלי תור׳ והיא הקבל׳ שתייבין אנו להאמין בה מכ״פ ובת יתאמת בנפשותיט ויתחזק בלכנו‬ ‫ט מר״עה כתב התור׳ מפי האל ית׳ וחידוש העולם ומעשה בראשית ועניין האבו׳ ו מ ע מ ד‬ ‫י י ולא שמננו‬ ‫סר סיני וכל הניסי׳ שנעשו ע״י וכל הבתובי׳ ע״י הנכיאי׳ אשר לא י‬ ‫אזנינו ובהגדת המגידים נרא׳ לנו כמו שראינו בעיניט והקבלה שהיא ירושס מאבית ל‬ ‫כראשית‬ ‫צחרדור לא נמצא בה מכחיש בכל האומות‪ .‬וגם כל הספרים‬ ‫)א יכח־ש אחד את חבירו לפיכך בא דוד מ״ה וחיבר זה המזמור על שמנה אלפא בי ‪*,‬‬ ‫כנגד שענה דרכים שביארנו‪ .‬ומ״ד כונה זו אמר כאן המאמר כניר של דוד לימות המשי״‬ ‫יהי׳ תי• נימין לפי שאז תמלא הארץ דעה את יי׳ כמיס ליס מכסים‪ .‬ושלימות הארס ת ה י י‬ ‫גאלו שמנם דרכים סנזכרי׳ ומשבחין ומהללים לשכינה כהם כדרך הכנור כמכמול המנגן‬ ‫ומסלסל ומשכח ומשמח כן יהיו אז השמחות )חסר ס( ) י ( כעניין שאמרו בירושלמי דסוכס‬ ‫עתיד הקב׳׳ה לטשות ראשי חולה לצדיקים טה טעם שיתו לבכם לחילה והצדיק ׳ מראים‬ ‫באצבע ואומריי כי זה אלהינו‪ .‬סי׳ כביכול כאילו סקב״ה יושב בעגולה טס הצדיקים יאמצע‬ ‫העגול׳ סוא ראש וזהו פי׳ ראש חולה ראש המגולה וכל הצדיקים נהנין מזיו שכינתו מחמש‬ ‫אלו השמנה דרכים שהשיגו והאמינו בזה העולם ‪:‬‬ ‫כ‬ ‫ס‬ ‫ננינ‬ ‫ר א‬ ‫ס‬ ‫נ‬ ‫ו ר‬ ‫ש נ כ ת ט‬ ‫מ‬ ‫ש‬ ‫ש‬ ‫ת‬ ‫י מ י‬ ‫ת‬ ‫‪,‬‬ ‫פליק מסכת ערכין וסליקא סדר קדשים‪ .‬ישתבח אלזדם קדושים ‪:‬‬ ‫סדר נזיקין פרק הגוזל בתרא מאמר א‬ ‫<מאמר א׳( וקש* על זס םפאפרטונא‪ .‬סשסק •הראשון לעםצוה רב לרבכהנא שלא יקשש‬ ‫כינה‬ ‫פז‬ ‫ל מ מ ד אדי מ ל ז ה ?!ועל‬ ‫צרכי יוחנן ועור קשה למה התנה עמו על ז׳ שנים‪ .‬ועור קשה מאמר ארי נעשה שומל צמה‬ ‫המשילו לשועל ולארי לוקא• או מה הי׳ החטא הגדול של רכ כהנא שהי׳ ראוי לעונש מיתי‪.‬‬ ‫ועניין‪ .‬העכנא למה לא סתמה צו המער׳ ער שהוצרכו לומר יכנס התלשיד אצל הרכ ‪.‬‬ ‫ורש״מ )י( כתכ שרכ כהנא הי׳ אדם גדול כחכמ׳ ובפלפול אמנם הי׳ כחור עדין‪ .‬ור׳‬ ‫יוחנן הי׳ זקן מאד וכעכור זקנתו לא הי׳‬ ‫)מאמר א׳( כונה לרב כהנא עם ר יוחנן‬ ‫יכול להיות כחרור הראשון‪ .‬וחשב שרכ כהנא‬ ‫וכונה על עכנא פתח פיך כו׳ ‪:‬‬ ‫הי׳ מלעיג מענו ונדהו‪ .‬וככר ידעת אמר׳‬ ‫ז״ל מאי שמת׳ שם מית ‪ .‬ואחר שנתאמת‬ ‫^ א מ ף ליד‪ ,‬רב לרב כהגא קום פק‬ ‫מנייני התירו והלך אליו לפיישו‪ .‬ולרכ כהנא‬ ‫לארעא דישראל וקביל עליך‬ ‫ה ו לו תלמידים מחודדים מאד והם אשר‬ ‫שלא תקשי לר׳ יוחנן שבע שגים ‪.‬‬ ‫כנו כשם עכנא‪ .‬כמו בכור שטן ריבמות כי‬ ‫אזיל אשכחי׳ לר״ל דיתיב וקא מסיים‬ ‫שטן ונחש שם אחר להם‪ .‬והם היו מקנאים‬ ‫מתיבת׳ דיומא לרבנן‪ .‬א״ל ר״ל היכן‬ ‫בכבוד רבם‪ .‬והם לא היו נוהגים כבוד ברבי‬ ‫הוא אמרו ליה א מ א י ‪ .‬אמר להו האי‬ ‫יוחנן כי לא קבלוהו עליהם להיות רב ‪.‬‬ ‫קושי׳ והאי קושי׳ האי סירוקא והאי‬ ‫ולכן לא רצו לפתוח לו לר׳ יוחנן הדלת ‪.‬‬ ‫פירוקא אמרו ליה לר׳׳ל‪ .‬אזיל ר״ל א״ל‬ ‫וענין היקף העכנא אפשר שהקיפוהו‬ ‫לד׳ יוחנן ארי עלה מבבל ליעיין מר‬ ‫בשאלות ותשובות וקושיות ותירוצים עד‬ ‫בםתיבהא דלמח‪ 0‬למחר אותבוהו בדרא‬ ‫שהודה להם שהוא ראוי להיות תצמיד רב‬ ‫קפא קםיה דרבי יוחנן אםד מוםעתתא‬ ‫כהנא רבס‪ .‬ורבי יוחנן אז התיר לו נדויו‬ ‫זלא אקשי שםעתתא ולא אקשי אנחתי׳‬ ‫בפניו כי כן צריך‪ .‬וזה אוקמוהו וחלה ממנו‬ ‫אחורי שבע דרי עד דאותביה בדרא‬ ‫שיבא לבית המדרש שלו בבתחל׳‪ .‬ורב כהנא‬ ‫גתרא‪ .‬אמר ליה רבי יוחנן לריש לקיש‬ ‫אמר ליה כ״א הי׳ יכול לקבל מליו שלא‬ ‫ארי שאמרת נעשה שועל ‪ .‬אמר יהא‬ ‫יקפיד ולא יכעוש יותר אז ירצה לילך אבצ‬ ‫רעוא דהני שבע דרי להור חילוף ז׳ ׳«נים‬ ‫בראותו שזה נמנמ במזגו כי הזקנים‬ ‫דאמר לי רב‪ ,‬קס מכרעיה א״ל ניהדר מר‬ ‫השחור׳ גוברת עליהם לא רצה שיבא פעם‬ ‫‪.‬ברישא אמד שמעהתא ואקמי אוקמיה‬ ‫אהד׳ לתקלה‪:‬‬ ‫בדרא קמא‪ .‬אמר שמעתתא ואקשי וכו׳ ‪:‬‬ ‫]חידושין[ נס אס‪:‬ר לומר עניין רב כר\א‬ ‫עם רבי יוחנן הי׳ כי בסיות‬ ‫־שרב כהנא הי׳ מלומד בכל חריר וחריפו׳ הלמוד בנלי‪ .‬חשב שנ״כ תלמוד ירושלמי כן ‪.‬‬ ‫‪.‬מל כן צוה עליו רבו קום סק לארעא דישראל וקביל שלא תקשי לר׳ יוחנן רצה בו שאין בו‬ ‫פלפול כל כך בירושלמי כמו בבבל ועל כן סרט ז׳ שנים‪ .‬כי שבע חכמות הס כנגד ז׳‬ ‫פירות שנשתבחה בהן ארן ישראל ובכל חכמה צריך זמן למוד לכל הפחות שנה תמימה ‪.‬‬ ‫ולכך הוצרך לק‪:‬צ עציו שלא להקשות‪ .‬ואולי הס דברי קבלה עניין ז׳ חכמות ואין להקשות‬ ‫‪:‬פצ הקבלה‪ .‬ולפי שהי׳ נראה לו לרב כהנא עון גדול וחלול התור׳ בהורידו אותו ממעלמו‬ ‫‪ :‬ומדרינתו העליונ׳ להשפילו ולהורידו אחדי שבע דרי אז אמר יהא רעוא דהני שבע דרי‬ ‫<יכוי חילוף שבע שני׳ דאער לי׳ רב וכו׳ ועל כן נקש מניין שבעה כנגר מדריגות ההשפל׳‬ ‫•היו כפרה עצ קבלתי שלא להקשות שבע שנים ותהי׳ עלבון נפש תחת עון נפש‪ .‬ומס‬ ‫שאמר רבי יוחנן ארי שאערת נעשה שועל רצה בו כי ארי הוא משל בדברי רבותיט ז״ל ועל‬ ‫‪,‬גבורת הלמוד ולב טוב זגבור כארי בליחם מלחמתה של תורה כעניין אמרם ארי‬ ‫‪.‬שבחבורה בו׳‪ .‬ועניין השועל הוא ידוע שפקח ברמאות ומחמת פחד ומורא שיש עליו מן‬ ‫‪,.‬המיות הטורפות הגדולות וען בני אדם האורכים לו לצוד נפשו מל כן הוא מצדד עצמו‬ ‫‪0%‬ילך כשפל נמוך ופנוה כדי שלא ישגיחו בו ויניחוהו בשלום לרוב שפלותו מר צארן‬ ‫‪#‬ומך ראשו והוא חושב לרמות כלס בזו‪ .‬המרה‪ .‬לזה המשיצו רבי יוחנן צרב כהנא לשועל ‪.‬‬ ‫׳ ‪ 2‬־ ׳ י י לו שתלמידי בבל סריסים ורמאים וחכמים‪ .‬ביתר שאת ויתר עו; מל בני ארן‬ ‫מראל• תש הי׳ שיתק ויושב ודומם אמר ודאי לרמות אותט נא זה• ואילי יש ויש תמת‬ ‫ירו‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫וע‬ ‫ידו דבר מריש מל כן השפיצו מאד כרי שיפרה לוחי ושיפהח פיו להקשות• יכן אקשיי‬ ‫ממסיים המאמר עד כאן‪:‬‬ ‫‪0‬לי<ן בבא קטא ונתחיל בבא םציעא ביה‪:‬‬ ‫בבא מציעא פרק הזהב מאמר ב‬ ‫ומאמר ‪3‬י( וחידושי![ זקשח זה המאמר מאד למכינים דרכי ה׳‪ .‬והוא לת־ות כי ה י‬ ‫ר׳ אלעזרנל השונות שבמולס ‪ .‬ולא קנלו חכמים הימנו ‪.‬‬ ‫י‬ ‫איבמשממשאין שים תשינה מיד להשיב נטולם‪ .‬ולמה לא קנלו ממני נסר׳ ט לא סחרו‬ ‫חשונוחיו רק לא קנלי דרך נצמון משו ולא כן דרך הפלפול האמחי ומחלוקת לש׳׳ש כאמרס‬ ‫״‬ ‫״_ ‪.‬״ ״‬ ‫״‬ ‫‪.‬‬ ‫ז״ל ומודה על האמח ונו׳ ויותר קשה‬ ‫שהקנ״ה הסכים עמו וחזר מדבריי להסכים‬ ‫)מאמר ני( כונה צמאמר ומעשה תנור‬ ‫עם ר׳ יהושע וחניריו ‪ .‬והלא הי׳ גלוי‬ ‫של מכנאי ‪:‬‬ ‫וידומ לפניו ית׳ כל אותו המנין מתחל׳ ‪.‬‬ ‫ולא איש אל ויכזנ ינן אדם ויתנחם• וככר‬ ‫ף ‪ /‬י י תנור שחתכו חוליות וגחן ח ו ^‬ ‫הי׳ נודמ לו ית׳ שכתונ כחור׳ אחרי רבים‬ ‫י בן חוליא לחיליא‪ .‬ר' אליעזר‬ ‫כמותי‬ ‫)הטוח‪ .‬טוד קשה שאמר אם הלכ׳‬ ‫»טחר וחכמים מטמאין‪ .‬וזהו תנורו * ל‬ ‫סרוכ זה יוכיח‪ .‬ולמה לא שלחו הדין לחכמי‬ ‫עכנאי‪ .‬מאי עכנאי‪ .‬אמר ו ׳ יהודה א מ ר‬ ‫ישראל הקרובי׳ והרחוקי׳ להכרי׳ ביניה׳‪.‬‬ ‫שמואל שהקיסזהו דכריס כעכגא זו‬ ‫ויותר קשה על רבי אליעזר שהסכים עמו מן‬ ‫וטסאוהו‪ .‬תנא באותו יום השיב ‪/‬‬ ‫משמים לשנות טבע סעולס עבור פלפולו ‪.‬‬ ‫אליעזר כל תשומת שבעולה ולא קבלו‬ ‫וכבר ידוע עניין ר׳ יוסי דמן יוקרת‬ ‫טסנו‪ .‬אמר להם אם הלנה כמותי חרוכ‬ ‫שהעניש את בט עבור שהיציא תאנים‬ ‫»ה יוכיח נעקר חרוב ממקי»ו מאד׳ אטה‬ ‫צסוטצי אניו שצא בזמנם בדאיתא במסכת‬ ‫ואסרי לה ד׳ מאוח אמה אמרו לו אין‬ ‫חענית• ועוד קשה צטה נעקר החרוב‬ ‫©ביאין ראיה מן החרוב• חזר ואמר להבו‬ ‫ממקוטו כי די הי׳ לו לנטות וליפול כאשר‬ ‫אם הלכה כמותי אםח המים יוכיח‪ .‬ח ן‬ ‫יותר‬ ‫משו שתלי בית המדרש‪ .‬ומור קשה‬ ‫אםח הסים לאחוריו אסרו לו אין מביאי*‬ ‫מכולם שאמר אליהו קא חייך קב״ה ואומר‬ ‫ראיה »אמת המים חזר ואסר להם א ס‬ ‫<‪5‬חוני כני כו׳ איך שייך לומר דבר כזה‬ ‫הלנה נםותי כותלי כיח הטדרש יוכיחו‪.‬‬ ‫דבר‬ ‫להתייחס אליו יתברך עניין שחוק והוא‬ ‫הטו כותלי בית המדרש ליפול גער כהמ‬ ‫גשמי הטיוחס לארס ובא לו טן הטחול‬ ‫ר׳ יהושע‪ .‬אמר להם אם ת״ח טנ‪-‬צחי«‬ ‫כאשר יגימ לאדם דבר תימה של שמחה‬ ‫זה את זה בהלכה אתם מה מיבכם‪ .‬ל א‬ ‫פתאומית‪ .‬ועור קשה שאמר באותו היום‬ ‫ג*לו מ»ני כבודו של רבי יהושע ו ל א‬ ‫הביאו כל טהרות שטיהר רבי אליעזר‬ ‫זהםו מפגי כבודו של ר׳ אליעזר ועדין‬ ‫ושרפום‪ .‬למה שרפו כל טהרו׳ להיות כי‬ ‫ממק ועומדין‪ .‬חזר ואמר להם אם הלכה‬ ‫תטר‬ ‫»א הי׳ הויטח ביניסס רק טצ אומו‬ ‫כמוחי מן השטים יוכיחו‪ .‬יצאתה כת קול‬ ‫באחרים‬ ‫לגר‪ .‬אס שגג בזה אולי לא שגג‬ ‫ואמרה מה לכם אצל ר׳ אליעזר שהלכה‬ ‫וסי׳ סדין טטו‪ .‬ובפרט כי טניין הבת קול‬ ‫במותו בכל מקום‪ .‬עמד דבי יהושע ע ל‬ ‫מטיד טליו אוטרו טה לכם אצל רכי אליעזר‬ ‫רגליו ואמר לא בשמים היא‪ .‬מאי ל א‬ ‫הקביס‬ ‫*סלכ׳ כטותו בכל טקום‪ .‬ואם חזר‬ ‫כשמים היא‪ .‬אמר ר׳ ירמיה אין משגיחי‪/‬‬ ‫להסכים טס רבי יסושע מכת אחרי רכים‬ ‫בבת סול שכבר כתבת כתורה בהר ת י ו י‬ ‫לסטות‬ ‫אחרי‬ ‫ש‬ ‫ב‬ ‫ץ‬ ‫‪fc‬‬ ‫י‬ ‫‪h‬‬ ‫ר‬ ‫ר‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ I W I / H J U‬נ א י‬ ‫‪>iu‬‬ ‫‪ >1u‬או»«‪u< -‬׳*‪u‬‬ ‫יי להטות מ״מ בשאר טהרות נשאר סלכם כמותו לשי שלא מצינו חולק עליו בשום אחל מן‬ ‫הטסרוח אחרות‪ .‬ועור קשה למה לקה שליש העול׳ בחמי ושליש בזית״ ושליש בשעורים ‪:‬‬ ‫בדרן אמונה כתכ על זה המאמר וז׳׳ל אמר הפלא כי במעשה ההוא שקבל רבי יהושע‬ ‫הערס של חרוש הלמה כששלח כערו רכן גמליאל שיכא אליו כיום הכפוריס שחל להיות‬ ‫בחשבונו הנה עשה שלא כהוגן כי הים‬ ‫מכשל כל העועד׳‪ .‬וענוי צום הנכחר אשר‬ ‫אחרי רבים להמות‪ .‬אשכחיה ו ׳ גחן‬ ‫עונשו בכרת ושביתתו ‪ .‬והיי מכפל כצ‬ ‫לאליהו א״ל מאי קעביד קב״ה בההיא‬ ‫המוערים אשר בביטולם תבטל בצ התור׳‬ ‫שעתא א״ל קא חייך ואמר גצחוגי בגי‬ ‫האלהית‪ .‬אמנם אם רבי אליעזר חטא כרין‬ ‫נצחוני בני‪ .‬אמרו אותו היום הביאו כל‬ ‫הוא שטיהר את התנור בחשבו שאינו מקבל‬ ‫מהמת שמיהר ר׳ אליעזר ושרפום באש‬ ‫טומאה בטענות חזקות‪ .‬הנה זה עון אשר‬ ‫ונמנו עליו וברכוהו וכוי באותו יום לקי׳‬ ‫חטא קטן מאר הוא‪ .‬ועל זה השיעור נרוהו‪.‬‬ ‫העולם שליש בחםיס שליש בזיתים שלי*‬ ‫ולרכי יהושע לא כן‪ .‬והנה חטא רני יהושע‬ ‫בשעורים‬ ‫יותר ויותר כמה פעמים הי׳ חייב כרוי ‪.‬‬ ‫ועוד מאחר שאנחנו מנוויס לשמוע אל דברי הנביא באותות ובמופתים למה לא קכלו רעתו‬ ‫בי זה הפך הראוי אבל עם כל זה ברכוהו‪ .‬ולר׳ יהושע קבלו רבן גמליאל בכבוד ונשקו‬ ‫וקראו רכי כמו שהוא מפורש׳‪ .‬ונראה כי ר׳ יהושע לא בא נגר התור׳‪ .‬כי קבלת העדים‬ ‫שקבל וטעה בלמוריו׳ והי׳ חישב היות האמונ׳ והקבל׳ אמתית ‪ .‬וכי לזה ראוי לקבל‬ ‫*עדים‪ .‬ורבן גמליאל חשב שהקבלה לא תהי׳ על כמו אצה הדברים‪ .‬כי החכמות הלמודיות‬ ‫הם נקנות במופת החקיריו׳ ול‪1‬ה אמר כך מקובלני מבית אבי אכא כוי‪ .‬והכריח לר׳ יהושע‬ ‫לבא אליו במקלו ובתרמילו ובמעותיו להראות צו כי חכמת הלמודית היא אמתית מצר המופת‬ ‫בי האננונ׳ לא תבא עליה ולא תחלוק על מופתיה‪ .‬ולזה לא בא ר׳ יהושמ נגד התור׳ אבל‬ ‫ני היא יקרה בעיניו טללת כל המרים עם שזה טעות אשר מזה הצר לא נתחייב בעונש‪.‬‬ ‫אבל להכריחו בהורא׳‪ .‬ורבי אליעזר השתדל להתאמת ענין טומאה וטהר׳ בטענות חזקות‬ ‫בפי דעתו‪ .‬וזה העניין הוא עניין אלהיית כלומר מן השוה׳ אלהיות אשר בשמירת׳ נקנית‬ ‫ההשגה׳ האלהית‪ .‬כאמרו בי יי׳ אלהיך מתהלך בקרב מחניך והיה מחניך קדיש‪ .‬ואמרו‬ ‫והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני יי׳‪ .‬ודרשו בב״ר על זה הפסיק והתקדשתם וט׳‪.‬‬ ‫הסציוניס לפי שאין יצר הרע בהן קרוש׳ אחת להם‪ .‬דכתיב ובמימר קדישין שאילת׳‪ .‬אבל‬ ‫•תחתונים שיצר הרע בהן ‪ .‬ולואי בשתי קרוש!׳ הדא הוא דכתיב והתקדשתם והייתם‬ ‫קרישים‪ .‬א״ר יהורא בכל יום ויום העליונים מכתירים להקב״ה בג׳ קדושות‪ .‬דכתיב וקרא‬ ‫זה אל זם ואמר ק׳ ק׳ ק׳‪ .‬מה עשה הקב״ה נטל ונתן בראשן קדשה אחת ושתים בראשן‬ ‫של ישראל רכתיכ והתקדשתם והייתם קדושים• מ״כ ‪:‬‬ ‫והכוגה להם ז״ל כזה המדרש כסי הנרא׳ ע״ד כעלעקיר׳ כי העליוני׳ שהם נבדלים מחמר‬ ‫ואינם דבקים ביצר הוא קדשה אחת להם וזה שאמר כמימר קרישין וגו׳ וזה כי‬ ‫הבדלת האל ית׳ אשר זהו הנרא׳ במלת קדשה הוא באופן א׳ בלבד והוא פשיטות המציאות‬ ‫הרוחני כי הם אעיפ שהם מחנים‪ .‬אין רוחניותם כ״כ פשיט כרוחניות האל ית׳ חהו שיש‬ ‫צהם קרושה אחת והתחתוני׳ ב׳ קדושי ‪ .‬ור׳ יהודא הגביל זה באופן אחר אמר כי ככל יום‬ ‫העליוני׳ מכתירי׳ להקב״ה בג׳ קדושות‪ .‬כי הם מכירים ויודעים איך הוא יתברך נבדל מגי‬ ‫סלקי המציאות הבדל מוחלט‪ .‬אמנם ישראל הלא הם מכירים הבדל האל יתברך מזה העולס‬ ‫כמ»תון ומעולם הגלגלים אשר שניהם עולמות גשמיים וזה איננו נעלם להם אבל נעלמלהס‬ ‫‪#‬יך נבדל מעולם השכל‪ .‬אשר הם ג״כ בלתי חמריי׳ והוא לבד ידע זה בשצמות‪ .‬ונזה צקת‬ ‫*לשה אחת ונתן על ראשן‪ .‬כי זאכ הקדוש׳ משר ביט צבין המלאכים לא יוכלו ישראל‬ ‫ר ך והנקותו‬ ‫משיגם ולהכינם• ושתי קדושות נתן כראשיהם של ישראל‬ ‫••וצם הגלגלים ומעולם השפל‪ .‬ולכן ההרחקות הסהרומ והטומאות הן המה להשיג םכלצו‬ ‫‪,‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ט‬ ‫‪w‬‬ ‫ה ב ר ל ו‬ ‫י ת ב‬ ‫מציעא‬ ‫מרק הפועלים‬ ‫מ א מ ר ג י!‬ ‫ימ׳ והנקתוו מהחלק הגשמי לזה אלו הטהרות והטומאות סן הס סודות אלהייות לא ישי‬ ‫השכל האנושי אמתתו בחקירת המיון זולתי באמונת הקבל׳‪ .‬וכאשר רצה ר׳ א‪,‬ימזר לטהר‬ ‫הבלתי טהור נרי אותות ומופתי׳ הנס זה חולק מל יסודות הקכלהאלהית‪ .‬ונזה ברכוהו ‪.‬‬ ‫כרי שלא יבא טור אחר לבקש מופת מל האמונ׳‪ .‬ולזה הי׳ אייב נדוי בשיתרחקמבני ארס בח‬ ‫י‪•,‬״ מושבו כדי שלא יפסיד בני ארס בסברתו טכ״ל‪) :‬חסר סא(‬ ‫ג‬ ‫)מאמר גי( ]חידושין[ לי הכותכ נראה שהי׳ מטש אליהו וא״ר וטשינא לידיס ה ר א‬ ‫צנו כי צריך הארס להיות נקי וטהור בשפת התפל׳ ואמר ז‬ ‫ד ר ך משל‪ .‬לשבר האזן שנתפלל מל ביאת‬ ‫)טאטר ג׳( טמם למלקות שלמעצה שתין‬ ‫משיח ‪ .‬וצוקמינהו בהדדי בו׳ רצת בו כי‬ ‫סלסי מורא ומלקות שלמטה ט׳ וכונת‪/‬‬ ‫זכות הרבים יותר מזכות מומטיס באשר‬ ‫אדאוקמינא לאכרהס משי ידיה ט ׳ ‪:‬‬ ‫הוכיח רש״י ז״ל בפירוש פסוק מאה מכם‬ ‫רבבה ירדופו ט ׳ ‪ .‬ומ״ש מחיוהו לאליהו‬ ‫א ל י ך ן ן * הוה שכיח במחיבחא דרכי‬ ‫שתין פולסי מורא הוא מלקות שלמעלה‬ ‫יומא חד ריש ירחא ד‪,‬ו‬ ‫לפי שאין ממנשין אלא מד כ׳ שנים ושלשה‬ ‫גגה ליה ולא אחא‪ .‬אמר ליה מאי ט ע ^‬ ‫ספמים משרים הם ששים כנגר שלשה‬ ‫גגה ליה סר א״ל אדאוקימגא לאכרהס‬ ‫פעמים י״ג היינו מונש ב״ד שלמטה והוא‬ ‫ומשי ידיה ומצלי ומגגיגא ליה• ו ק ליצחק‬ ‫מלקות ל״ט היינו ג״פ י״ג וכתב כמטרכת‬ ‫וכן ליעקב‪ .‬ולוקמיגהו בהדי הדדי סכרי‬ ‫אצהות שטר ההריסה טעם לטלקות‬ ‫תקפי ברחמי ומ־יתי ליה למשיח כ ל‬ ‫שלטטלס ששים וז׳׳ל מנין שחין כז־ רמז‬ ‫זימגיה‪ .‬אמר ליה ויש דוגמתן בעולם ד‪,‬ז‬ ‫לשש קצות שכל אחד טהס כלול מטשר‬ ‫אמ־ ליה איכא ד׳ חייא ובניו‪ .‬גזר ר^;‬ ‫ע״ש ‪) :‬׳•־(‬ ‫א ובניי אמר‬ ‫תעגיתא אחתינד׳ו לי׳‬ ‫&שיב הרוח וגשיב זיקא‪ .‬אמר מוריד הגשם ואתא מטרא‪ .‬כי מטא למימי מחיה מת•״‬ ‫רגש עלמא אמרו ברקיע מאן גלי היא בעלמא אליהו אחיוה לאליהו מחיוה שתי‪.‬‬ ‫י‬ ‫פולסי דגורא כו׳‪:‬‬ ‫ס‬ ‫ה‬ ‫ה‬ ‫מ‬ ‫א‬ ‫ה‬ ‫ח י י‬ ‫)מאמר ד׳( ‪0‬י( וקשה טל זה המאמר היאך ידמ׳ מאיתן צפרי סימן לדבר שנקכר ש‬ ‫וט״ק למה דווקא תלתא יומי ותלת׳ לילי כוי ומנין שבמ׳ להסס־‬ ‫לוקא• והנה נראה לנו ע׳׳ד שכאר כעל עקייה שער נ״ט ״״ל אמיי ״ל נמ״ק אל תבכו‬ ‫למת יותר מדאי ואל תנודו לו יותר טכשיעור• הא כיצד ג׳ לבכי ושבעה להספד ושלשי״‬ ‫‪°‬‬ ‫לגיהוץ ולתססורת מכאן ואילך אמר הקב״ה‬ ‫אין אחס כשרים לרחם מליו יותר ממני ‪.‬‬ ‫)מאמר די( דרש להשפדת״ח וכונת ס ס י ‪,‬‬ ‫וזה כי הוקכעו ג׳ זמני׳ אלו הנשארים‬ ‫רבה בר נחמני ומנין צפרי דמטצלי וען״ ‪.‬‬ ‫מהאבל לפי שכחסרון האיש השלם יחשהן‬ ‫זנשארי׳ ג׳ ענייני׳ גדולי׳ אשר יושלמו לה׳‬ ‫בר גחטני הוה יחיב א ג י‬ ‫ר^ךן‬ ‫השלם‬ ‫במציאותו האחד מה שהיה האיש‬ ‫דדיקלא וקא גרים וקא מסלני‬ ‫המכס בחכמתו מורה לסם חכמת הת־ר׳‬ ‫במחיבחא דרקיעא אם בהרח קודמת‬ ‫זמהכלר‪ .‬והשני מה שהיו מקכליס ממנו‬ ‫לשער לבן טמא‪ .‬ואם שער לבן ק ו ד ט‬ ‫ויושר‬ ‫דמה והשכל בתקון מרותיהס‬ ‫לבהרת טהור‪ .‬ספק הקב״ד‪ ,‬אומר טהוך‬ ‫מעשיהם ‪.‬לתיקון המריניי׳‪ .‬והשלישי מה‬ ‫וכלהו מתיבתא דרקיעא אמרי ט מ א‬ ‫שמישר׳ בדרך‪.‬מצה וגבירס בעסקים‬ ‫אמרי מאן גוכח‪ .‬רבה בר גחמגי• ד א ט ד‬ ‫הזמניים‪* .‬הנה ‪-‬היו ג׳ לבכי מל ספסר‬ ‫רכח בר גחמגי אג• יחיד נגגעיפ א ג י‬ ‫הזה‬ ‫הראשון כי הסורי היא מוגבלי בעמן‬ ‫יחיד באהלו׳‪ .‬שדרו שליח בתייר׳ לא ה ו‬ ‫ובמספר וה כאמרס בפרק ר״ע בריך רחמנא‬ ‫מצי מלאך המות למקרב ליה מדלא הוד]‬ ‫דסיב‬ ‫קא‬ ‫ס‬ ‫ז‬ ‫ר‬ ‫ר ד א‬ ‫ת‬ ‫ה‬ ‫מאמר ד דר‪ #‬להספד תלטיד חכם‬ ‫‪tfi‬‬ ‫דיהיב אוריין תליתאי לעס חליתאי ע״י תליתאיבירח תליתאי כיומא תליתאי‪ .‬ואמר הסכם‬ ‫הנה כתבתי שלישים במועצו׳ אמנם על העניין השני הי׳ תשלום השבע׳ להספד לסי שבו‬ ‫קיוס העולם כמו שאמר אמרתי עולם הסד יבנה‪ .‬ואמר על ג׳ דברים העולם קיים על ה ד‬ ‫ן‬ ‫ימול‬ ‫ועל האמת ועל השלום• ואלו בלס בחלק המעשי ומספר זנרון השבע׳ הי׳ זכרון לשבעה ימות‬ ‫העולם• והי׳ העניין השני בזמן ובהדגש‬ ‫קא פסיק מומיה מגרםיה‪ .‬אדחכי נשיב‬ ‫להיותו שני במעלה אמנס היו ל׳ יום לגיהוץ‬ ‫זיקא ואווש ביני קני‪ .‬סבר נונדי דפרשי‬ ‫ולתססורת צהרגש החשרון השלישי שהוא‬ ‫נביא ולא‬ ‫הוא אמר חינה נמשיה דד״‬ ‫בעניינים הזמניים אשר אליהם יתנועעו‬ ‫ימסד בידיה דםלכותא‪ .‬כ• הוה הא ניחא‬ ‫האנשי׳ ממקום למקים ומענין לענין כמו‬ ‫נםשיה‪ .‬אמר טהור יצאתה בת קול‬ ‫שהלכי׳ היא מיוחדת להיות דוגמא לו בזה‬ ‫ואמרה אשריך רבה בר נחמני שנופך‬ ‫משאר צבאות השמים ולזה הי׳ המספר בזה‬ ‫מהוד ויצאתה נשמתך בטהרה נפל פיתקא‬ ‫מיוחד אל הרגש החסרון המושג ככמו אלו‬ ‫מרקיעא בפומבדית׳ רבה בר נחמני‬ ‫הענייני׳ הזמנים וכמו שאמרו במסכת‬ ‫נתבקש בישיבה שלמעלה‪ .‬נפקו אביי‬ ‫שמחות שלשי׳ לאבל שלשי׳ לגיהוץ ולתססורת‬ ‫וכלהו רבנן לאיעסוקי ביה לא הוו ידעי‬ ‫ל׳ ליפת תואר ל׳ לאירוסין וכו׳ ואמרו‬ ‫דוכחיה אזלי לאגמ׳ חזו צפרי דמטללי‬ ‫שעל כן יש להתאונן על אבדון הרגש אלו‬ ‫וקיימי אמרי ש״מ דתם הוא‪ .‬ספדו׳‬ ‫החסרונות אבל כדי ליחש אל האמת‬ ‫הלתא יומי ותלתא לילותא נפל פיתקא‬ ‫ולהתאונן על אבדו אין אנו רשאין כי הבנים‬ ‫כל הפורש יהא בנדוי ספדוה שבעה יומי‬ ‫כניו ‪ \1‬הקב״ה הס ואין להם לרחם יותר‬ ‫גפל סיתקא לבו לבתיכם לשלום ע״כ ‪:‬‬ ‫ממנו‪ .‬ולזה הראוי שיובן מרבה בר נחמני‬ ‫שהם כיו מחפשים אחר מדריגתו ומעלתו‬ ‫להזכיר שבחיו ולהספידו בקלושיו כראוי לו• לזה אמר שראו צפרים בו׳ הם רמז לתלמידיו‬ ‫המון התלמידים המתקבצים אליו לשמוע תלמוד ממנו‪ .‬ולפי שגזרו בדעתם שהיא עיקר‬ ‫שלמותו ושם מקום מדריגחו ספדוהו תלתא יומי ותלתא לילותא ובקשו לפרוש כי חשבו‬ ‫שיספיק זה להם כי היא הזמן המיוחד לזה כנזכר אמנם הקפידו עליהם מן השמים• כי‬ ‫איך יתכן שלא ישלימו עליו ההששד על הענין השני הדבק אל הראשון שעליו תלוי קיום‬ ‫העולם כמ״ש אכן כשהשלימו מספר השביעי אמרו לכו לבתיכם לשלום‪ .‬כי תעניין השלישי‬ ‫הוא מניין חצוני מן המבוקש ואיו חיבתו מיעל רק על הקרובים להתאבל‪:‬‬ ‫זבעל עיקריפ פל״ד ממאמר ד׳ כתב ברבת בר נאמני כי שמוך למיתתו בהיותו בורח מפני‬ ‫הפרש פקיר המלך שהיה רוצה לתופשו ראה או שמע בחלום או כמראה שהיו‬ ‫הנפשות אחר המות מתעסקות בדיני הנגעים שהורגלו בסם בחייהם ער ששמע אותן‬ ‫חלוקות ברין זה אם בהרת קודמת לשער לבןוט׳ ושאם הוא ספק‪ .‬מתיבתא לרקיעא אמרי‬ ‫סמא וקודשא בריך הוא אומר טהור• ושעע שהיו אומרי׳ מאן נוכח לנא רבה בר נחמני‬ ‫לבקי באהלו׳ וכו׳‪ .‬שיראה מכל אותו הענין שנזכר שם שהנפשות הן משתוקקות אסר המות‬ ‫להתעסק במה שהורגלו בו בהיותן בחיים‪ .‬וזה שאפילו נסשות הצדיקים סן מתעסקות‬ ‫בדני הנגעים ונמהרות והשומאות שהיו מתעסקות בהן בהיותן בחיים וכבר אמרו‬ ‫ברכינו הקדוש כל כי שמשי הוה אתי צכיתיה ומקדש וכו׳ וזהו דוקא תוך י״נ מורש כי‬ ‫אמר י״כ עולה ואינה יומת עוד רק לאליהו הנכיא עילה ויורד סוד היום ונראה לחסידים‬ ‫ואנשי מעשה כמו שכתוכ ‪:‬‬ ‫© ף ן ף ) י ( פרשת ויקהל וז״ל ורזא אשכחנא בספרא דאדם דאמר כאיגון תולדות‬ ‫דעלסא ורוחא יהא ריחות לעלם׳ בארעא ויחלבש בגופא ואליהו שמי‪.1‬‬ ‫ובחהוא גופא יסלק וישתלל גופיה וישחאר בסערה וגופא דנהורא אוחרא יזדמן ליה‬ ‫לםהוי נו מלאכי ובתר כן יחות ויתלבש בההוא נופא דאשתאר בסערה‪ .‬ובההוא גום*‬ ‫והחד‬ ‫טעםאט»״ג‬ ‫‪vj,‬‬ ‫‪!rj^ if‬ו •׳ן‬ ‫וחחזי לתתא ובגופא אוחרא י י לעילא‪ .‬ודא איהו רזא דמי עלה שמים וירד ל «‬ ‫הוה בר גש דסלימ לעילא וגחית לתתא עב״ל‪ .‬וזהו סוד המלבוש שהזניח ח נ פ י‬ ‫הקבלה ‪) :‬חסר סב( ) י (‬ ‫ח ח ז‬ ‫‪r‬‬ ‫חפלה מםנח מציעא‪ .‬בעזרח גדול ד ע ה‬ ‫בבא בתרא פרק ראשון כאטר ה‬ ‫]פי׳ מונבז הים בנס של הילני סמלכס מזרע חשמונאים[ ‪:‬‬ ‫)מאמר ה( ובאר )*( זה החסיר ה׳ מיני חשרוטת שנמצאות לבל מלך אוצר וסוכן אחד‬ ‫שישתמש מאוצרותיו צמת הצורך לשכור שבירים ואנשי מלחמם‬ ‫למעה אנל מן השמים ילחמו ממו לא יומיל לו אמנם הנותן צדקה יהסך ההוראס שמימיי‪/‬‬ ‫מרעה למובה כמו שאמרו בדו״שלמי דמעשר‬ ‫)מאמר ה( דרך הצדקת וכונת מאמרם אגי‬ ‫שני פרק כרס רבמ׳ אמר רבי כונא בר‬ ‫גנזתי אוצרות׳ למעלה כוי אוצרות נפשות‬ ‫אחא בא וראה כמה גדול כמן של מושי‬ ‫וכו׳‪:‬‬ ‫צדקה שכל השקפה שבתורה בלשון אדר׳‬ ‫וזו בלשון ברכה‪ .‬רצו כז מה שאמרתי‬ ‫ךץר ף רבגן מעשה במוגבז המלך שבזבז‬ ‫שמהפבין ההוראה שמימיית מרמה לטובה‪.‬‬ ‫אוצרותיו ואוצרות אבותיו בשנת‬ ‫חסרון שני שהן גנזו במקום שהיד שולטת‬ ‫בצורח‪ .‬וחברו עליו אחיו ובית אביו אמדו‬ ‫בו ולזה אפשר שיהי׳ עושר שמור לבעליו‬ ‫לו אבוחיך גגזו אוצרוח והוסיפו על ‪bv‬‬ ‫לרעתו• אמנס אני גנזתי במקום שאין היד‬ ‫אבותיו ואתה בזבזת אוצרותיך ואוצרות‬ ‫שולטת בו ‪ W1‬נסתפק בכתוב צדק משמים‬ ‫אבותיך‪ .‬אמר לחם אבותי גגזו אוצרות‬ ‫נשקף• שכבר אפשר ע׳׳י כשופי׳ להכחיש‬ ‫למטה ואני גגזתי אוצרות למעלה‬ ‫»מליא של מעלה לזה הביא כתוב צדק‬ ‫אמת מארץ חצמח וצדק משמים נשקף‪.‬‬ ‫ומשפט שכתוב בו אין מור מלבדו• חסרון‬ ‫אבוחי גגזו במקום שהיד שולטח ואני‬ ‫ג׳ שטם שלא יטאו סהוראית שמימיות‬ ‫גגזתי במקום שאין חיד שולטת כה‪0‬‬ ‫נגדו ועם שלא ישלוט אחר כממונו אולי לא‬ ‫שגאמר צדק ומשפט מכון נסאך‪ .‬אבותי‬ ‫יספיק לכל הצריך ואם יספיק אוצי אותו‬ ‫גגזו דבר שאין עושה סירות ואגי גגזתי‬ ‫הדבר יהי׳ סבת רעתי)שכמה מלכים הולכים‬ ‫דבר שעושה סירות שגא׳ אמרו לצדי*‬ ‫הס אל השונא ונופלים ולזה אמר הכתוב‬ ‫כי טוב פרי מעלליהם יאכלו‪ .‬א מ ת י נגזו‬ ‫אל יתהלל חוגר כבמפחח( אמנם אני גנזתי‬ ‫אוצרות ממון ואגי גגזתי אוצרות נ פ ש ו ת‬ ‫דבר שעושה פדות ופירי פיחת כאילן שלזה‬ ‫שגאמר ‪8‬רי צדיק ע״ן חיים ולוקח נ פ ש ו ת‬ ‫יספיק לכל הצריך • ]והוא ען החיים! ‪.‬‬ ‫חכם‪ .‬אבוחי גגזו לאחרים ואני גגזתי‬ ‫•שרון רביעי שעם שלא תכא סמסרכה‬ ‫לעצמי שגאמר ולך תהיה צדקה־ אכותי‬ ‫נגדו גס לא ישליט בו יד אחרים גס יהי׳‬ ‫גגזו לעולם הזה ואגי גגזתי לעולם הבא‬ ‫לו רטי ממונות שבכל יום ויום מתרבות‬ ‫שגאםר והלך לםגיך צדקך וכבוד *‪/‬‬ ‫*צרותיו מחמת רבוי מסים וארגוניות‬ ‫י*«ך ‪:‬‬ ‫שמביאים אליו מרי יום יום עד שיהי׳ צו‬ ‫ממון רב להשכיר שכירי׳ רבים בחול אשר‬ ‫מצ שפס הים עם ‪:‬ל זם לא יקנה לבטח‪ .‬ואולי לא יהיו לו חיילותיו נאמנים לו• אמנס‬ ‫‪0‬טשן צדקם גונז נפשות‪ .‬ומי לא ישים נפשו תתת מונבז המלך שהחיס אותם בשי בצורת‬ ‫וכמו שאמר ארסטו׳ לאכסנדרוס משול בסס ורדה בהם מה סבתך אלסם כי אז תקמו‬ ‫וזצגנמ• ססרוז מעשי שעם שישיג כל םארנעם דברים סה> כל מם שקנה י לא<ייס ‪.‬‬ ‫אמנם‬ ‫כ‬ ‫‪6‬‬ ‫בבא‬ ‫בתרא םרק רא‪#‬ק‬ ‫טא*דהו‬ ‫צ‬ ‫אמנם הצדקה היא לנותן עצמו בין שיהיו רבים המתנים בין שיה״ יחיד כנכ׳׳צ מם״רי‬ ‫בהן בפירושו איוב‪ .‬ובעל עקידה שער ק׳׳א כתב ודל הראשון שיהי׳ הדבר הנמצא‬ ‫במקום המשתמר שלא יפסד מצד המקום כגון שלא יהי׳ במקום רקב כההיא דאמר אבוה‬ ‫דשעואל אי אכלה ארעא תיטל מריק וע״ז אמר אטתי גנזו אוצרות למטה כי הנה כל מם‬ ‫שאצרוהו לצרכי זה העולם הוא מקום עפר רמה ותזלעה שמכלה ומפסיד הכל ואני גנזתי‬ ‫ואכל ממט מעט לא יעמדו ימים רבים‪ .‬ולזה אמר אביתי גנזו במקום שהיד שולטת מ‬ ‫שהמשגל מעשים טובים עם שאדם אוכל סירותיהם בעולם הזה הנה הקרן קיימת לעולם‬ ‫נפסדים ואס יהי׳ הדבר ההיא מוסיף ומתיקר הנה טוב מאד ולזה אמר אבותי גנזי דבר‬ ‫שאינו עושה פירות ואני גנזתי דבר שעושה פירות שהמצות לא די שלא יחסרו אבל עושות‬ ‫שנ׳ ולך תהי׳ צדקה‪ .‬וכן אמר החכם יהיו לך לברך ואין לזרים אתך והוא האמת הנ‬ ‫להמעשים טובים המה מתעצמים בעישיהס לא יצאו מהם‪ .‬ולזה אין שוס יר שולטת‬ ‫עכ״ל‪:‬‬ ‫)מאמר ה( וקשה למה סרט פרשת ‪3‬לעס‪.‬והלא כתב משה כל התירה אות באות מבראשית ע ד‬ ‫וזאת הברכה‪.‬יע״ק למה אמר רוקא ספר איוב‪ .‬כתב מ ה ד י כץ מם היות פרשת בלעם‬ ‫מכלל ספרו לא תאמר שהעתיקו ממקום אחר אלא כמו ששאר ספרו הוא הי׳ כותב הראשון‬ ‫מפי ה׳ ולכן אין לספק עליה‪ .‬ורצו שלהיות שמעקרי התורה שהכל תלוי בו ההשגחה‬ ‫והאושר הנפשי לכן עשה קיום לתורה והנת‬ ‫)מאמר ה( •‬ ‫יתקיים השטר אם בהודא׳ בעל חובו אם‬ ‫כתב ספרו ופרשת בלעם‬ ‫ע״י עדיםנאמנים‪ .‬וכנגד עדות הודאת בעל‬ ‫ואיוב ‪:‬‬ ‫ריבו הניא הוראת בלעם שעם שבתחלה היי‬ ‫סובר שהעולם נפל למקרה ופגע ולכן חשב לקלל למי שירצה ובסוף הודה ואמר מס אקונ‬ ‫לא קבה אל שהרי הודה על ההשגח׳ ועל ההשארות הנפשיי תמות נפשי מות ישרים‬ ‫וכנגד קיום עדים ״כתב שפר איוב שבין ריעיו ואליהו‪ .‬גם הוא הודה לכסוף על ההשגה׳‬ ‫ועל ההשארות הנפשי‪ .‬ולכן מחריב שגם מצד המחבר יהי׳ זה הספר בתכלית השלמות‬ ‫מ‪#‬זה‬ ‫טכ״ל‪:‬‬ ‫)‪C‬‬ ‫)מאמר וי( פירש רש״י אטו חכם לאו נביא הוא וכי אין חכם ראוי להיות נכיא דקאמר‬ ‫ניטלה נבואה מן הנביאים ונתנה לחכמים מכלל דמעיקרא לא היתם‬ ‫נבואה לחכמים‪ .‬הכי קאמר אע׳׳ס שניסלה‬ ‫מן הנביאים שאינם חכמים‪ .‬מן החכמים לא‬ ‫)מאמר ו׳( בונם למאמר מיום שנפרב ב״ה‬ ‫ניטלה‪ .‬והרמב״ן ז״ל הקשה על פירש״י ו‪/‬״‪5‬‬ ‫נטלה נבואה מנביאים וכו׳‪:‬‬ ‫ויש להשיכ כהרסא אמרינן במסכת כררים‬ ‫אין הקביה משרה שכינת‪ :‬אלא ש; חכם‬ ‫רבי אבדימי דמן הימה מיום‬ ‫אמף‬ ‫גטר ועשיר רש שסשיט שאין הפכי•‬ ‫שחוב ב״מ ניטלה גבואה מן‬ ‫•‬ ‫משרם‬ ‫הגביאיס‬ ‫כבא‬ ‫בחי־א פ י ק ראשון‬ ‫מאפר ז‬ ‫משרה שכינתו בלא הפסק אלא מל חכם אכל נכיא של שלימות כגון נבואת יונה כשליחות‬ ‫<יטה שהוא לפי שעה משרה שכינתו ‪ cp‬מל החסידים שאינם חכמים דאמרינן הת׳ מנלן‬ ‫ממשה ואלו משה לא פסק ממנו נבואתו וזהו לשון משרה‪ .‬ואמ״ג דאייתי נמי עשיר מיונה‬ ‫־נביא בלי ספסק הי׳ ולא נשתלח אלא לנינוה ואין דעתי נוטס• אלא ה׳׳ק אע״פ שכימצה‬ ‫מואת הנביאי׳ שהוא המראה והמזון נבואת‬ ‫הגביאים וגיחגה לחכמים אטו חכם לאו‬ ‫החכמים שהיא כדרך החכעה לא ניפלה אלא‬ ‫גביא הוא‪ .‬ה״ק אע״פ שגימלה סי‬ ‫•יורמי האמת כרוח הקודש שבקרבם‪ .‬ומניין‬ ‫הגביאים מן החכמים לא ניטלה• אמר‬ ‫נבואת השוטים והתנוקות ראיה דמייתי שם‬ ‫אמימר וחכם עדיף מגביא שגאמי וגכיא‬ ‫•בסמוך טסהוא טעשה דההוא שטיא מר בר‬ ‫לבב חכמה כו׳ מי גתלה במי הוי אומד‬ ‫׳רב אשי דהוה אזיל בשוקא שמע לההוא‬ ‫קטן גחרה בגדול וכו׳ אמר ד׳ יוחנן טיוס‬ ‫שטיא רקאמר ריש מתיבתא דמליך במת׳‬ ‫שחרב ביח המקדש ניטלה גבואה ס»‬ ‫•ממסיא וכוי‪ .‬וכן תינוקת כההיא רבת רב‬ ‫הגביאים וגתגה לשוטים ולחינוקות ‪:‬‬ ‫ססדא הוה יחנה בכנפיה דרכ חסדא והוה‬ ‫]עיין כפקידה שער ל׳׳ה ושע״ט דף נ׳[‪.‬‬ ‫קמן רגא ורמי בר חמא אמר לה הי מנייהו‬ ‫בעית אמרה לתרווייהו‪ .‬אמר רבא ואנא‬ ‫בתרה וכן הוה• וכל זה ראיה שלפי שעה שורה נבואה על כל אדם ברצון אלהיי‪ .‬ו ג‬ ‫־סרי׳׳טבא ז״ל כתב בפי׳ מאמר זה וז׳׳ל ניתנס לחכמים פי׳ שישיגו בשכלם דברים הרבה‬ ‫שאין בח בשכל הטבמ להשיגם • וחכם מדיף מנביא פי׳ מאוחו נביא שיש לו כח לראות‬ ‫עתידות ואץ לו דרכי הנכואה שהם מצד החכמה שרוח שכינה מליו וכמו שבאר הרמב׳ס ן״)‬ ‫בספר המורה כי הנכיאה ההיא אינה שירם אלא סל חכם עכ״ל‪:‬‬ ‫*הרב ) י ( רש״ט כתכ שלחסרון רמתם כבחלום גם בהקין לא ידמו כשום דכר־ ולכן ס כ‬ ‫המדמה שלהם פנוי למולם כמו למשכילי׳ כחלום ולכן יגלו להם עהעצמי‪/‬‬ ‫׳הרוחניים וידעו העתידות וזה מין ממינים החסרון• אמנם השלמים פעולתם ע׳׳י כח השכלי‬ ‫*כסבת טרדתם אינם יכולים להשיג כראוי ולכן אמרו ז״ל אין הנכואת שורה אלא מתיך שממה‬ ‫שנאמר ויהי כעננן וכו׳ ותהי עליו רוח ה׳ טכ״ל‪:‬‬ ‫ס‬ ‫ח‬ ‫ובירושלמי דביכות‬ ‫•פירוש )»( ע״י תדמ לך וכו׳ זה המאמר‬ ‫לרבי כא נאמר סמוך למחלוקת‬ ‫ב״ש וב׳׳ה בק״ש שב״ש אומרי׳ בערב כל‬ ‫&ד׳ יטו ויקראו ובבקר יעמדו וכו׳ ואמר‬ ‫מ י טרפון פעם אחת הטיתי לקרות כבית‬ ‫שמאי וסכנתי וכו׳ ואמר ליה כדאי היית ל‪0‬וב‬ ‫בעצמך שמירת מל דברי כ״ה‪ .‬ויעצה לנו‬ ‫מזה תומלת אמוניי גדול הערך והוא שאנו‬ ‫חייבים לשמוע פי׳ התורה והמצות מסי חכס‬ ‫־ישר ונאמן ולמנין זה חכס מדיף ולקיי׳ זס‬ ‫א ו שני מיני ראיה‪ .‬רבי בא ורבי חנינא‪.‬‬ ‫<־בי גא הביא ראיה משורש הדין במופת‬ ‫מבואר נגלה בחוש ורבי חנינא הוטח כן‬ ‫מסופת שכלי‪ .‬ראיית רבי בא היא ממה‬ ‫שראה רבי טרפון בפיניו שהים בסכנה גדולה‬ ‫בניי הלסטיס בשביל מה שנתעכב ואמר ליה‬ ‫שסיה כראי להסתכן מפני שעבר מל דברי‬ ‫ביה‬ ‫מ י‬ ‫דרש חכמים פדיפי מנביאים‪.‬‬ ‫אפר תדע לך שדברי‬ ‫לבי‬ ‫סושריפ חביבים מדברי‬ ‫גביאים שהרי ר׳ מרפק אילו לא קרא‬ ‫לא היה עובר ל בע^יי• יע״י ׳מעבר‬ ‫על דבדי ב׳׳ה חייב מיחד• על שם ומור‪P‬‬ ‫גדר ישכגו גחש‪ .‬ר׳ חגיגא אמר חביבי[‬ ‫דברי זקגים מדברי גביאים דכתיכ א ל‬ ‫חטיםו יטופון וכחיב אטיף לך ליק ולשכר‬ ‫נביא וזקן למה הם דומים למלך ש ש ל ח‬ ‫םלמגטורין למדינה על אחד מהפ כתוכ‬ ‫אם איגו מראה לכם בחב וחותס‬ ‫ופלמגטורי׳ שלי אל תאמיני יי• על א ח ד‬ ‫בחב אפילו לא יראת לכם כתב וחותןן‬ ‫וםלמנמודח שלי חאםיגו לו כך כ נ כ י ‬ ‫כתוב‬ ‫'‬ ‫א‬ ‫א‬ ‫ב ש ל ך ש ה ב ד י ל י ״ א ח ב מ ־ ם ביין נ ס ך ו ח ז י ר‬ ‫טע‪#‬ה‬ ‫צא‬ ‫וזונה‬ ‫ניה‪ .‬יראה מזה שגדול עונש סבלתי שומע לחים נפי׳ המצוה מהנלתי שומעי למצוממצמה‪-‬‬ ‫זר חנינא הביא ראיה שכלית מ״י משל ערב אמתי‪ .‬וזאת בונתו באמרו חביבין דברי זקני©‬ ‫סי׳ חכמים יותר מדכרי נניאים לפי שהנביאים יש ספק אם מתנבאים מעצמם כמו שהיי*‪.‬‬ ‫אומר הנניא נשם כקנ״ה נער נכיאי השקר אעיף לך ליין ולשכר לכן צריך שיתן אות או‬ ‫מופת להוכיח שהוא נניא אמת וזה משל•‬ ‫לכתכ המלך שזה פי׳ סלמנשורין וכמקום‪.‬‬ ‫כתוב ונתן אליך אות או מופת וכזקן‬ ‫אחר נקרא סרוזשגמא וכתונ נו אס אינר‬ ‫כתוב על פי התורה אשר יורוך י‪:‬‬ ‫מראה לכם כתב וחותם ופלמנעורין שלי אל‬ ‫תאמינו לו אבל דברי חכמים יש להם מעלה גדולה שבשכלם הזך וגס מל ירי קבלתם האמתית‬ ‫עדרבינו הקרוש ועד מר״עה אומרים זה פי׳ מצוה זאת כמו עין תחת עין וכדומה לזיז‬ ‫מל שסק שיסתפק בהבנת איז׳ מציה אנחנו חייבים לשמוע ולהאמין אל הפירוש ההוא‬ ‫נןנאמר ועשית ע״פ התורה אשר יורוך וגו׳ ועובר בלא תסור מי שאינו שוממ לו‪ .‬ולכך‬ ‫החמירו לומר כל העובר מל דברי חז״ל חייב מיתת‪:‬‬ ‫‪ ntPJ?<DT‬שהיה במלך גדול ורע מעללים שסו פירנא״נדיקו מושל בכל האקלי*‬ ‫נועץ לקרא לכל חכמיו וזקניו‪ .‬נם קרא י״א חכמים רשומים מבגי עטגד‬ ‫שיבואו לפניו וכאשר באו אליו קם על רגליו והקכילם בכבוד הרחק כמטחוי ק ש ת‬ ‫ממקומו הוא והזקנים אשר עמו‪ .‬ובני ישראל תמהו על הכבוד אשר עשה‪ .‬כי לא נסה‪.‬‬ ‫ויאמר אליהם אהבתי אתכם כבבת עיני‪ .‬ורצוני שתהיו מאוכלי שלחני ‪ .‬בחרו לכם‬ ‫הטוב בעיניכם‪ .‬אחת שאלתי מכם‪ .‬או לאכול בשר חזיר מבושל ומבושם‪ .‬אשם אשם‪.‬‬ ‫או לבעול ארמית‪ .‬במעל ובתרמיח‪ .‬או לשתית יין נסך ודם רסיסי‪ .‬כבודי ופרים ראשי‪.‬‬ ‫אז אדע כי מצאתי הן בעיניכם ואשיבה אתכם‪ .‬קם על רנליו חכם אחד רשום מבני‬ ‫י עמנו‪ .‬סבחר שלומנו‪ .‬עיניו תרדנה פיס‪ .‬והשתחוה אפים ואמר אדוני‪ 15‬פלך האדיר‬ ‫תגה לגו זמן נ׳ ימים‪ .‬נעיין בספרי דברי החכמים ונראה איזה מהם יכשר אם אבר מן החי•‬ ‫או היין והבשר‪ .‬ויען המלך גשאתי םגיכם עשה תעשו כטוב בעיגיכם והחכמים נועדו‬ ‫ויתגודדו בלב הםרמר‪ .‬וקרא זה אל זה ואמר‪ .‬הבו לכם עצה אם גבחר ההזיר היין או‬ ‫האשה‪ .‬כי השעה גחוצה והרחיקו סהם החזיר והאשה‪ .‬כי הוא עון פלילי וישארו‬ ‫לשמצה‪ .‬אך שתיית יין המלך בחרו להם כי איגם יודעים בטיב עע״א ומעשה אבותיהם‬ ‫בידיהם‪ .‬ויבואו למלך ויאמרו אליו אדוננו המלך מצאנו חן בעיניך להחשיבנו ולהושיבנו‪.‬״‬ ‫עם אוכלי שלחניך כל היום וכל הלילה נ ח ה דודים נשתה מיינך‪ .‬כי טובים דודיך‪.‬‬ ‫והמלך הרשע והזקנים שמו מגמתם להכשילם יחד בשלשחם‪ .‬ויאמר המלך אך זה‬ ‫היום שקויתי‪ .‬לאכול מתבשילי מעדניכם אויתי‪ .‬ויין מלכות רב‪ .‬לחיך יערב‪ .‬מתוק‪,‬‬ ‫סתוק םיינומלין וקונדיטון והחכמים עשו לכבוד מלכות מאכלים ותבשילים וםעדגיס‪.‬‬ ‫סיגים ממיגים שוגים וישבו לםגיו‪ .‬גם המלך וזקניו‪ .‬והמלך עשה בערמה שלחין‬ ‫עגול מחגועע בחכמה‪ .‬כפי חפצו יפובבגו ולכל אשר יחפוץ ימנו‪ .‬ויהי הם אוכלימ‬ ‫ושוחים כאשר טוב לבם‪ .‬כי המלך אוהבם‪ .‬וגלה להם סודות המלכות וטעמו‪ .‬ויאכלו‬ ‫וישכרו עמו‪ .‬וכאשר ראם המלך שדעתם מטורפת סבב את השלחן והביא מ א כ ל‬ ‫‪ .‬ל ן כרפס‬ ‫^ ^‬ ‫ן י‬ ‫ק י‬ ‫הח; י ן‪1‬‬ ‫מ‬ ‫‪0‬‬ ‫ם ג י‬ ‫ה ן‬ ‫נ‬ ‫ם‬ ‫ן ם ט‬ ‫מ‬ ‫ה ם י‬ ‫ן מ א כ‬ ‫ש‬ ‫ח נ ן‬ ‫ב‬ ‫ס‬ ‫ר‬ ‫ה‬ ‫ח‬ ‫ד‬ ‫ו‬ ‫ם ב ב א ל י ה ם‬ ‫ן מ‬ ‫א‬ ‫מבשר החזיר והטרפות ויהיו להרפות‪ .‬ולהשמדת למחרתו שם תכשיל היהודיפ להראותו‬ ‫ולעת ערב הציע להמ ממות זהב כלי מלת ושמלות כל אהד ואחד במטתו‪ .‬ואשד׳ זונת‬ ‫שוכבת לצרתו‪ .‬וחוזק היק בהם‪ .‬ש ט וישלשו בחשבם שגשותיהן הן‪ .‬וישכם ה מ ל ך‬ ‫ננוקר ויאמר אהובי קומי מתגומותיכם‪ .‬התפללו בעדכמ מה זה אשר עשיתם ה ל *‬ ‫ח&אה גדולה חטאתם‪ .‬אכלתמ החזיר בגאוה ובתגבורת ‪ .‬והגה התבשיל שהבאתמ‬ ‫למשמרת‪ .‬ובעלתם הגשים הגבריות‪ .‬עםוגיות צדוגיות חתיות והגריות‪ .‬וכאשר ראו‬ ‫מדסחם בחרו מיתתם‪ .‬ובתוך השגה מתו כלם מיתה משוגה‪ .‬ל מ ל ן רחםגא‪ .‬וכל ז *‬ ‫אירע‬ ‫׳‬ ‫טע‪#‬ה‬ ‫ב ז ק ן א ח ד ש ה י ה ‪ #‬ו ת ה יין ה ר ב ה‬ ‫אירע להם בבחרם שתיית היין שהוא מדבריהם אסור בזמן הזה משום חתין יאע׳׳ג‬ ‫דהטלך ובזמן הזה לאו עע״א הם מ״מ החומר׳ ההיא ועונש חז׳׳ל עדיק היא במקומה‬ ‫•עומדת‪ .‬וזהו שהסמיכו ב׳ םרשיוח רחוקוח נרחוק מזרח ממערב והם פרשת נזיר‬ ‫לטרשת סוטר‪ .,‬וזו היא תמיהת המקשה למה נסמכו‪ .‬להיות כי יש םרשיוח אחרוח גם‬ ‫כן שגסמכו ואיגם מדברים בעגין אח׳ מ״מ לא בא׳ הקושיא רק על אלו לפי שהם‬ ‫דחוקות בתכלית הריחוק שהנזיר קדוש כמלאך אלהים והסוטה טומאתה בשוליה‬ ‫זארורה למר‪ ,‬נסמכה ותירצו לפי שכל הרואה סוטי‪ ,‬בקלקולה יזיר עצמו מן היין‪ .‬לפי‬ ‫•שהיין גורם רזגות דכתיב זגות יין ותירוש יקח לב‪.‬ולכך געגשו אלו החכמים שהיו‬ ‫יריאים מבשר החזיר שהוא מן התורה ולקחו בברירת׳ היין גסך שהוא מדבריהם ‪.‬‬ ‫ואחר כך הוברחו לעבור בכלם כגזכר‪:‬‬ ‫מפסר איומה מרגלות‪:‬‬ ‫‪ F f t ^ r D I‬באחד איש זקן היה ואוהב לשחוה יין רב בכל יום והיו לו ארבעה בנים‬ ‫כל אחד מהם היה מפרנסו ומאכילו ומשקהו כל אחד יומו‪ .‬ובכל יום היה‬ ‫שכור פעם אחה יצא חוצה וראה שכור אחד מחפלש ומתגלגל באשפה וכל הגעריס‬ ‫עמדו סביב לרגום אותו באבגים ויהי כאשר הקיץ מייגו שאל אוהו באיזה ח ג ו‬ ‫משקין יין הטוב הזה שמשמח כ״כ אמר לו בחנות פלוגי ומרתף פ לוגי‪ .‬גם הוא הלך‬ ‫־שם לשתות יתר ממה שהיה שותה בביח בגיו ויהי כאשר שמעו בניו הדבר ויתעצכו‬ ‫מאד ויחד להם וגתגוהו בבית הכלא אשר בביתם וסגרו אחריו הדלת ‪ .‬כי היו‬ ‫םכליטין ומחביישים מפגי מעשיו‪ .‬ויהי יום אחד באו לראזח מי‪ ,‬מעשיו ולדבר ‪bf‬‬ ‫לב ו להוכיחו מצאיהו מושכב החח חבית היין ופיו אדוק לברזא והיה ישן אמרו א ס‬ ‫‪ p‬הוא לא שביק לך ברייך גם פה והצדיקו עריהם הדין וגחגו לו לרוב שתייתו‬ ‫כחפצו כי אמרו לכך גוצרת ער סוף ימיו הפיר מעצמו כי גברו עליו הישישוון‬ ‫והתשישוח ומת בחולשה כח ‪:‬‬ ‫ת‬ ‫)מאמר ד ( )׳י( מירש״י משל היה ללמוד הימנו תשוכה למקנתרים מל מדת סדין‪ .‬ושאין‬ ‫אדם נתפס מל צערי• איש היה אלמא הוה‪ .‬אלא ממתה ולרש אין כ<‬ ‫כי׳ וסיסי׳ דקרא ותהי לו לבת מי סוס משום רכתיב ותהי‪:‬‬ ‫מוספות איוב לא היה ולא נברא סאי לא סבר כר״ל דאמרי׳ בב״ר איוב לא היה שבאו עציו‬ ‫יסוד׳ ולמה אמר הכתוב שבאו‬ ‫סליו להודיעך כחו של איוב שאלו כאו עציו‬ ‫)מאמר זי( כינה למאמר איוב לא היה וצא‬ ‫היה יכול צעעוד בהן דאי סיר האי אמור׳‬ ‫נברא אצא משל היה ‪:‬‬ ‫‪ T^3‬הים בעולם א״כ מאי קאמר שמו ושם‬ ‫מ י ה למה טובא אצטריך לאשמועינן עי הוה‬ ‫ההוא מרבנן קמיה דרב שמואל‬ ‫אותו צדיק שהים יכול לממור באותן יסורין‬ ‫בר גחםגי ויתיב וקאמר א י‬ ‫כו׳ עכ״ל‪:‬‬ ‫לא היה ולא גברא אלא משל הי׳ א״ל‬ ‫י ץ עוין איוכ‬ ‫י׳יי׳‬ ‫י קי‬ ‫עליך‬ ‫בתג רש״ט כוונת חז״ל על איוב לא סיס‬ ‫כל‬ ‫שמו‪ .‬א״ל אלא מעתה ולרש‬ ‫וצא נברא אלא משל היה ואפילו‬ ‫כ״א כבשה קטגה א׳ טי הוה אלא מ ש ל‬ ‫<מ״ר שהיה נכתב מניינו לפי שבכמו עניינו‬ ‫בעלמא הוא הכא נמי משל בעלמא הוא‪.‬‬ ‫הגדלהמבוכם בבני אדם והוא מדוע צדיק‬ ‫א״ל א״כ שטו ושם עירו למה לי‪ .‬ד‪/‬‬ ‫<רמ לו רשט וטוב לו ונתבארו בו אלו‬ ‫יוחגן ור׳ אלעזר דאטרי תרוייהו א י ו‬ ‫הספקות ‪ .‬ובארו לנו אצו החכמים סוד‬ ‫מעולי גולה היה ומדרשו בטבריה היה‬ ‫ההשגחה בדברים מועטים טכ״ל ‪:‬‬ ‫ע״נ‪:‬‬ ‫ו ‪3‬‬ ‫א מ‬ ‫א‬ ‫א י ש‬ ‫כ א‬ ‫י‬ ‫כ‬ ‫ןן]עיין בדרשות רבינו שלמה מלכי ז״ל[‪.‬‬ ‫פירוש‬ ‫בבא‬ ‫בחרא פרק‬ ‫ראשון מ א מ ר‬ ‫ח מ‬ ‫צב‬ ‫)מאמר ח׳( פירוש ה ש ק הוא יצר הרס כלומר שמן עזר מן שמס מעליו כלומר המסה‬ ‫מדרך האמת‪ .‬וז״שה ט יצר לב האלם רמ מכשיריו והוא האמת מלאך‬ ‫המות וזה נולד במת שהאלם נער קולם שישלי׳ השכל כאלם כמ״שה לפתח חמאת רובן‬ ‫ואמרו ז״ל זה יצ״הר והוא הנקרא לחז״ל יצ״הר ובני אלהי הם המחשבות‪ .‬ולבן נאמר רק‬ ‫את נפשו שמור כי הוא אין לו כח בנפ ‪1‬‬ ‫)מאמר ח׳( טנה למאמר שמן ופנינה לש׳׳ש‬ ‫השכלית כי היא חיה לעולם‪ .‬ומ״ד סררפ‬ ‫נתכוונו ‪:‬‬ ‫רצה להבדיל בין מעלת אברהם למעלת איוב‪-‬‬ ‫שמעלת איוב היתה במדות לכן אמר איש‬ ‫לוי אמר שטן ופנינה לש״ש‬ ‫לבי‬ ‫תם וישר וירא אלהיט ושר מרע וצא נבון‬ ‫נתכוונו‪ .‬שטן דקא חזי להקפיד!‬ ‫ומכם‪ .‬וממלת אברהם היתה בחכמה מושף‬ ‫דקא נטיי דעתיה בתר איוב אמי דלםא‬ ‫על מעלת המרות לכן לא משל בו השטן‬ ‫זןיוש מנשיי׳ ליה רחימתיה דאברהם ‪.‬‬ ‫כאשר משל באיוב‪:‬‬ ‫סנינה כו׳ אתא מלאך המות ונשקיה‬ ‫אכרעיה‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫)מאמר ש׳( בתורת העולה פ״ט מח׳׳ג כתב וז׳׳ל הנס כוונו בבת על גלנל‪ .‬כי כל נלגל‬ ‫נקרא בת• והשכל המניעו נקרא בן‪ .‬והוא הפעם של פריס‬ ‫ורביה שצריך לאדם שיהא לו בן ובת‪ .‬והנה העצה הראשונה יתברך הוא במדרינת האב‬ ‫והעלול הראשון במדרינת האם‪ .‬והשכל השני עם הנלנל הם בן ובת‪ .‬וצפי שראו אלו‬ ‫סחכמים שעיקר הצלחת האדם היא השגת‬ ‫החכמה בעולם הזה בחלקו כמה שנאמר ויי׳‬ ‫)מאמר ש׳( כונה למאמר בת היתה לאברהם‬ ‫ברך את אכרהם ככל‪ .‬כי במה ברכו ובאיזה‬ ‫ונבל שמה ומרגצי׳ שובה היתה תלויה‬ ‫השגה ברכו‪ .‬רבי מאיר אומר שלא היתה‬ ‫בצוארו של אברהם וכו׳‪:‬‬ ‫לו בת‪ .‬ר״ל כי תכלית השגת אברהם היתה‬ ‫ןיל׳ ברך את אברהם בכל מאי בכל‪.‬‬ ‫שלא היתה לו בת‪ .‬וצבר נתבאר שסאב מור׳‬ ‫ר״ם או׳ שלא היתה לו בת‪ .‬רבי‬ ‫על אלינו שבשמים ית׳ אשר הוא אב לכל‪.‬‬ ‫יהודא אומר שהיתה לו בת‪ .‬אחרים‬ ‫ובהיות כי אברהם ע״ה היה יסור עולם‬ ‫אומרים בת היתד‪ ,‬לו לאברהם ובכל שמה‪.‬‬ ‫ובעבורו היה העולם נברא ראוי לרמותו‬ ‫אימור דשפעי׳ ליה לרבי יהודה דאסילו‬ ‫אליו‪ .‬וכמו שאמר בסרק ערבי ששחים שאמר‬ ‫גרתא לא הפריה רחמגא לאברהם‬ ‫הקב״ה עליו אני יחיד בעילמי והוא יחיד‬ ‫מ ד י פ א מברא מי שמעת ליה ‪ .‬רבי‬ ‫בעולמו אס כן ראוי לדמותו אליו יתברך‬ ‫אליעזר המודעי אומר אצטנגיגות גדולה‬ ‫באמרם שלא היתת י לו בת‪ .‬ודל שאין‬ ‫היתה לו לאברהם שכל מלכי מזרח‬ ‫הקב״ה מניע גלגל בעצמו רק ע״י אמצעי‬ ‫ומערב משכיםיס לפתחו‪ .‬רש״בי אומר‬ ‫וזהו כונתו שלא היתת לו בת אבל לאשתו‬ ‫מרגלית טובה היתד‪ ,‬לאברהם תלויה‬ ‫הית׳ בת והוא האמצעי שבינו לגלגל‪ .‬אמנם‬ ‫מוארו שכל חולה שרואה בה מיד‬ ‫רבי יהודא ראה שתית׳ צו בת והוא בעצמו‬ ‫גתרסא‪ .‬ובשעה שגפטר מן העולם גמלה‬ ‫מניע גלגלו אבל אחרים אומרי׳ בת היתה‬ ‫זזקב״ה ותלאה בגלגל חמה‪ .‬וכן איתא‬ ‫לו ובכל שמה‪ .‬ר״ל הם מיחסי׳ שמי ההצלק׳‬ ‫בביר ‪:‬‬ ‫והוא גלגל השכלי המקיף בכל‪ .‬ולכן נקרא‬ ‫]עיין בעקידה שער ד ׳ [ ‪.‬‬ ‫בכל \‪ cp‬בי השכל משכיל בכל ‪:‬‬ ‫ואמרו אצשגנינות גדולה היתה לו לאברהם‬ ‫ייל כי הים אצמגנינות חוזם ככבים וי״א מרגלית היתה תלויה לו בו׳‪ .‬הנה אצו החכמים‬ ‫סולקין בהשגתו באיזה צד היתה אם על צר העיון המחקרי או מל צד הנבואה‪ .‬והנה רבי‬ ‫אליעזר םמודעי סובר שעצר עיוט הסוב והמחקר השכלי ממד על החכמה‪ .‬וזה אומרו‬ ‫אצ»גנינו׳ גדולה הישה לו שכל מצבי מזרח ומערב משכימין לפתחו והואאיצטגנינות וחכמת‬ ‫הככביס‬ ‫בונה‬ ‫לבת אביהם‬ ‫ושיגלית טובה‬ ‫הכככים אשר מהס ספילוסיף מומר מל מניע נבדל ומ״י זה כל מלכי מזרח ומערב‬ ‫משכימים לפתחו כמו שהוא מניין הפילוסופים שכל ספילוסופיס אשר ממולם אנשי השם‬ ‫המה וסם מלכי מזרח ומערב משכימים לזה ולחקור כה והס היו משכימים לפתחו של אט־הם‬ ‫לחקור בזהממו‪ .‬אמנםרשב״י אמר שמצר הנכואס כא׳ לו וזה הוא מניין המרגלית שהיתס‬ ‫תלויה בצוארו‪ .‬והמרגלית הוא דבר סגוליי הנקרא אכן סגלה‪ .‬כמו שנאמר נישרא‪ ,‬כשעת‬ ‫מ״ת וםייתס לי סגלה‪ .‬והוא דבר נמלם עממו אף כי נראה סגלתו ופעלתי וכן היא הנבואי;‬ ‫בישראל שאף הוא דבר סגוליי ובאו בנבואה מקצת דברים שאין להם פעם והם בסגלה מכל‬ ‫מקום כל חולה שראה אותה מיד נתרפא ר״ל מכל מקום נראה בה שהוא דבר מועיל מאד‬ ‫להסיר כל חולי וכל מרו׳ כמיש כל המחלה כו׳ וכמו שנאמר כי היא חכמתכם וכינתכם‬ ‫לעיני העמים הוא מניין המרגלית שמועלת לכמה דברים והיא דבר סגיליי‪ .‬ונקטו מרגלית‬ ‫יתר משאר דברים אכני סגלה מצד שיש לה קצת התעוררות מצד שתוף השם על גלוי‬ ‫סדכרים הכמוסים וזהו אומרו כל חולה שרואה אותה מיד נתרפא וכשמת תלאה בגלגל‬ ‫חמה והוא מר״עה שאמרו בו ז״ל פני משה כחמה והוא העמיר הנטאה והתירה על‬ ‫אמתת׳ ‪ .‬ולמשל אמרו וסימן אולי יומא אדלי קצירא להיות השמש מרישא‬ ‫ככנפיס ‪) :‬״( )חסר סג(‬ ‫)מאמר י׳( פירוש רבג בנאה אדם גדול הים לפיכך ניתן לו רשות ליכנס כמערת הצדיקים‬ ‫אבל אחר לא‪ .‬בראמרינן התם גדולי׳ צדיקי׳ בעיתתס יותר מבחייהס ‪.‬‬ ‫וסיה נכנס במערס ומורד מדת ארכו ורחבו מכפנים ואחר כך מורד מבחוץ כנגדו ועושה שס‬ ‫ציין סיד כרי להכיר מקום הטומאה ולא יביאו טהרות דרך כאן שלא יאהיל על הקכר ‪.‬‬ ‫אשכחיה לאלימזר דתניא כמסכת דרך ארן‬ ‫שכעה צדיקי׳ קיימין שלא מתו וקא חשיב‬ ‫)מאמר י׳( כונה לרבי בנאה בציון המערות‪.‬‬ ‫בהדייהו אליעזר עבד אברהם‪ .‬בכנסי דשר׳‬ ‫ועקביו של אדם דומין לב׳ גלגלי חמס‬ ‫כדאיתא‬ ‫בזרועותיי‪ .‬ביון דמט׳ לאדם ‪0‬׳‬ ‫וכו׳ ‪:‬‬ ‫בפ׳ כיצד מעברין‪ .‬ממר׳ קרית הארבע‬ ‫א׳׳ר יצחק ד׳ זוגות נקברו שם כוי‪ .‬ברמות‬ ‫ך ד י בנאה מציין טערתא דרבגן כי‬ ‫דיוקני יעקב דאמרי׳ בסמוך שופרי׳ דיעקב‬ ‫מטא למערתא דאברהם אבינו‬ ‫מעין שופרי׳ דאדם• בדיוקני מצמה פי׳‬ ‫אשכחיה לאליעזר עבד אברהם דמאי‬ ‫בדיוקן אדם הא׳ דכתיב גביה בצלם אלפים‬ ‫קמי בב׳ א״ל מאי קא עביר אברהם ‪.‬‬ ‫כו׳ ‪:‬‬ ‫אמר לו גאגי בכנם׳ דשרה ומעיינ׳ ליה‬ ‫ברישיה‪ .‬א״ל זיר אימא ליה כנאד‪ ,‬קאי‬ ‫וקשה בזה םמאמר טובא ספק א׳ שאמר‬ ‫אבבא‪ .‬אזל אמר ליה ליעול וליחי׳ מידע‬ ‫שמצא לאליעזר אבבא דמערח׳ ושאל‬ ‫ידע דיצר הרע בהאי עלמא ליכא‪ .‬ע א ל‬ ‫ליה מאי קא מניר אברםס וכי סמתיס‬ ‫עיין וגטק ‪ .‬כי מטא למערחא דאדס‬ ‫יודעי׳ מאומה מזה העולם כאשר הוכיחו‬ ‫הראשון‪ .‬יצאת׳ ב״ק ואמרה לונסתבלת‬ ‫ז״ל בפרק מי שמתו‪ .‬וטור לאיזה טעם שאל‬ ‫בדמות דיוקני‪ .‬בדיוקני עצמה אל תסתכל‬ ‫אותו‪ .‬ומ״ק מאי קא עביר אליעזר במערת‬ ‫והא בעיג׳ לצייוגי מערת׳‪ .‬כמדת החצינה‬ ‫הצדיקי׳ ברוכי ה׳ והוא ארור או למה שאל‬ ‫כך מדת הפנימי׳ כ ו ׳ ‪ .‬אמר רבי כנאד‪,‬‬ ‫אותו יותר טל מעשה אברהם מן שאר‬ ‫נסתכלתי בשני עקביו של אדם הראשון‬ ‫האבות• או מה טעם מדת החצינה כעדת‬ ‫ודומים לשגי גלגלי חמה‪ .‬הכל בפגי שדד‪,‬‬ ‫הפנימית• ולפה ציין בפנים על הטומאה כי‬ ‫כקוף בפגי אדם ‪ .‬שרה בפגי חי׳ כקו*‬ ‫בפגי אדם‪ .‬חוה בפגי אדם כקוף בטני‬ ‫מי האיש אשר נדב לבו לגשת לפני ולפנים‬ ‫ארם‪ .‬אדם בפגי שבינה כקוף בחני אדם‪.‬‬ ‫במערת הצריקי׳‪ .‬עוד קשה למה דמה‬ ‫שופריה דרב כהגא כעין שוטריה דרכ‪.‬‬ ‫סקניו של אדם כראשון לב׳ גלגלי חמה •‬ ‫עוד‬ ‫ודרב‬ ‫מרק‬ ‫בתרא‬ ‫ח ז ק ת הבתים טאםו‬ ‫ודוב כעין שומריה דובי אבהו ודובי‬ ‫נ‬ ‫אנהוזו כעין שומריה דיעקב אבינו ודיעקב‬ ‫מעק דאדם הראשון‪ .‬דאדם הראשון‬ ‫מעין דשכיגה ע״כ ־‬ ‫י יא יב‬ ‫*נ‬ ‫מזל קשה למה לו להפליג כ״כ בשנה יופי‬ ‫המתי׳ כמ׳׳ש הכל כפני שרה כו׳ ‪( • ) :‬‬ ‫)מסר סד(‪.‬‬ ‫]עיין כעקידה שער ה׳ ושע׳ כב‪ .‬ובמטרת הקודש חלק העכורה סרק י״ט[‪:‬‬ ‫)מאמר יא( דע אתה המעיין כי החכמי׳ הקרומי׳ כשהיו משפרים כענייני הככנים‬ ‫והגלגלים היו מכניס אותם ברגים וחיות וספינות לבל יבינו אלה הסודות‬ ‫רק החכמים כמו שכתב בעל יסוד עולם מאמר שני ס׳ ששי וז׳׳ל רע כי מחלוקת גדולה יש‬ ‫נין סראשונ מחכמי התכונה ובין האתרזני׳ מהם בענהג תנועת גלגל המזלות ונסיעתו‬ ‫בככביו‪ .‬וזהו כי הקדמוני׳ מהם שכבר נשכת‬ ‫)מאמר י׳׳א( כונה או רזילאכריומארהוה‬ ‫זכרם רמזו כי המתקה יש לגלגל המזלות‬ ‫בככביו אבל לא בררו מנהגה ולא הודיעו‬ ‫כהר תבור‪:‬‬ ‫מדתה ולא דברו בזה העניין אלא על ידי‬ ‫חידה ומשל שכך היה מנהג החכמים‬ ‫א ‪ £‬ף רבא לדידי חזי לייאורזילא בר‬ ‫הראשוני׳ להסתיר דברי החכמי׳ ולדבר בהם‬ ‫יומא דהוה כהר תבור והר תבור‬ ‫דרך מידו׳ וכונת׳ בזה היה להגדיל החכמות‬ ‫נטה הויא ארבעים פרסי ‪ .‬וכי משכי׳‬ ‫ולפארן ולהאדירן ולהשתיק מהמון העם‬ ‫צואריה תלתא פרסי וכי מרבעתא דריש׳‬ ‫שאינם הגוני׳ להם‪ .‬ואמרו כי הרימות‬ ‫סדסא ופלג׳ רםא כופת׳ וסכרי׳ לירדגא‬ ‫הראשון רמז להעתקת גלגל המזלות ונשימתו‬ ‫ע״כ‪:‬‬ ‫בככביו וצוה לתלמידיו עליה‪ .‬ואמר הזהרו‬ ‫בספינה התלויה באויר שהיא עולה ד׳ מאוה שנה ויורדות ר׳ מאות שנה‪ .‬וחכמים עמדו‬ ‫אחריהם בזמן מרובה אמרו שדברי הראשוני׳ וחירותם בדבר זה כ״כ היו סתומי׳ וחתומים‬ ‫שלא יוכלו להבין איתס והוצרכו הם להבין אותם מצד עיונם פכ״צ ‪ ) ( • ) :‬ח ס ר נ « (‬ ‫}מדושין[ )מאמר יב( וקשה על זה המאמר שובא חרא למה קרא הצפרדע אקרקת׳ וגם‬ ‫המיר כנה שמה אקרא דהגרוני׳‪ .‬עוד קשה למה המשיל אותה‬ ‫צעיר בת שתין בתים או לאיזה שעם כתב מנין שתין‪ .‬מיק מרב פפא שאמר אי לאו דהואי‬ ‫ממן לא הימני‪ .‬וכי לא האעין רב פפא לדברי רז״ל‪ .‬והלא העניש רבי יוחנן לאותו תלמיד‬ ‫שלגלג וצא האמין לבנין ירושלם שעתיל‬ ‫)מאמר יב( טנה על אקרי דסגרוניא ותנינא‬ ‫לבנות באבנים ישובות ומרגליות וטי‬ ‫ופשקנצא ‪:‬‬ ‫כראיתא כפרק זה; ונראה לנו שכוונת בעצ‬ ‫המאמר הזה הוא ע״ר זה צפי שראה רבג*‬ ‫ב״בח ענייני חכמות הצמודות שלא כסדר‬ ‫אמד רבה בר בר חגה לדידי הזי לי‬ ‫אמ׳ דרך חיל׳ ומשל ל ד ד חזי לי ר״צ לי ראוי‬ ‫ההיא אקדקח׳ דהות בי אקרא‬ ‫ללמוד וללמד ער סון* כל החכמות להשיג‬ ‫והגרוני׳ ‪ .‬ואקרא דהגרוגיא כמה הזי‬ ‫י ד ן ג ת י ‪ .‬אתא תגיג׳ בלעה‪ .‬אתא‬ ‫כל מה שאפשר לשכל האנושי מאח׳ שלשלתי‬ ‫*ישקגצא ובלעה לתגיג׳‪ .‬ופליק יתיב‬ ‫כסדר עולם‪ .‬תחלה ‪ .‬פשוק הנרמז בעלת‬ ‫נאילגא‪ .‬ת״ח כמה גפיש הילא דאירגא‪.‬‬ ‫אקרקמא לשון קרא‪ .‬וקראי אינם מובנית‬ ‫אמר רב פפא בר שמואל אי לאו הויגא‬‫רק בדרך פירושי המפרשי׳ המוציאי׳‬ ‫בגרונ׳ ובלשוני לתלמידיהם‪ .‬וזהו אקרא‬ ‫המן לא הימגי ע״כ ‪:‬‬ ‫דהגרוני׳‪ .‬מזר ואמר ואקרא דהגרוני׳כמה‬ ‫הויא שתין בתים רצו בזה כאיזה דרך מפורשי׳ הפסוקי׳ על פי החלמור שהם שתין‬ ‫מסכתית‪ .‬ונקרא״ בת ׳ ע״ש התלמידי׳ חכמי׳ המעעידי׳ מועות התורה בבניין אב וגדרות‬ ‫ןוומ‬ ‫יב‬ ‫ע‬ ‫‪,‬‬ ‫בחרא‬ ‫פ ר ק ד ם נ י נ ה ם א פ ר יב‬ ‫שהת ישלש סשרס מרות וקלי׳ וחמורי׳ ודומיהם‪ .‬וכדאיתא נסרק ואלו קשרי׳ לטס ת״ס‬ ‫נפשלו למאים לסי שהם עוסקי׳ בבכיינו של מולם וכו׳ ויהגו ערזנס זהו פלפול התלסילים‬ ‫המוציא״ מן הגרון כמי שדרשו ז״ל כי חיים סם למוצאיהם אל תקר למוצאיהם אלא‬ ‫)מיציאהס מ הפה‪ .‬וזהו שכתכ הרקנאטי סרשת יתרו עיקר שיר הלמוד הוא סלסול‬ ‫התלמיד׳ וזהו *מרם ז״ל מל מהקאי טלמא טל הבל פיהם שלתיטקות‪ .‬אח׳׳כאמריאתא‬ ‫חנינא רמז לטתרת השרצי׳ וטומאתן שהיא חכמס גמלם• וסודה ידוע לחכמי׳ ט״ד ש א ע מ‬ ‫מל הצתס שיורע במ״ט פני׳ טהור ובמ״ט פני׳ טמא‪ .‬ובזה הסוד היה בקי יתר על כל ר ‪,‬‬ ‫אליטזר בפרח הזהב וזהו טניין חנורא של טכנאי והוא רמז התנין הוא אכ לכל השרצי׳‪.‬‬ ‫ה ‪ 4‬י ׳ טל ירו הקב״ס ואמר הכ״קטס לכם אצל ר׳ אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום‬ ‫ר״ל בכל מסים סצוגתתו בזה המניין נטהרת השרצי־ שהיה בקי מכל הדורות שהיו לסניו‪.‬‬ ‫אח״כאמר אתא פושקנצא וכו׳‪ .‬רצו בזה ט״ד שדרשו ז״ל בש״הר מ״ר קוצותיו תלתלים‬ ‫שחורות בעורב‪ .‬צצו זנין וזטת ונרות ונגעי׳ שהם נראות בתחצה כעירות ושחורות כטורכ‪.‬‬ ‫ואח״ב הם מחוורין וצבט׳ יכו׳‪ .‬ובאותה חכמה היה בקי רבה בר נחמני בפרק הפועלי‪/‬‬ ‫הזכירו שם הוי מפלגי ברקימא אם בהרת קוד׳ לשטר לבן טמא או אם שער לכן קוד׳‬ ‫לבהרת טהור ספק הקב״ה אמר טהור וכלהו מתיבתא דרקימא אמרי טמא אמרו שם מאן‬ ‫נוכח רנה בר נחמני שהוא בקי בנגעי׳ ובאהלות‪ .‬וחכמה זו יתירה בממלה ושבת מאכמ׳‬ ‫השרצי׳ וע״ז אמרו בלעם לתנינא וכו׳‪ .‬אח״כ אמר וסליק יתיב באילנ׳ ר״ל כענף האילן ולא‬ ‫באילו גופו‪ .‬רצו בו חכטת היציר׳ והטבט הוא ענף האילן הקור׳ חכמת הקבל׳ וזהו עניי‪,‬‬ ‫נטיטס סישואי׳ שסזכירו חז״ל‪ .‬ומניין סבי דפוטבדיתא טס רב יוסף‪ .‬וטור הזכירו בד׳׳ר}‬ ‫בסרק ר׳ מיתות רבא ברא גברא וכו׳ רבי חנינא ור׳ אושעי׳ הוו יתכי ועסקי כל מעלי יומא‬ ‫דשבתא כהלכות יצירה אכרי להו עגלא תלתא ואכלי ציה וכוי‪ .‬ואל זה בא רב פפא ואמר‬ ‫לאו הוינא תטן צא הימני רצ אי לא סוס וריס בסדר הצמודיות קי לקו צו לצו אלא אם‬ ‫היה מהסד העניין לצמוד המאוחרות קורם צראשיות אז בוודאי היה נעשה אפיקורוס‬ ‫כאשר קרה לאלישע אאר ובן זומא הזכיר עליו רבי יהושע עדין בן זומא מבסיז וכו׳ ‪.‬‬ ‫וזהו שאמר ג״כ בלשון תמיהה תא חזי כמה נפיש חילי ה דהתוא איצנא‪ .‬רצה בו כמה זכות‬ ‫אית ליס למי שבא עד תכונה זו שהיא סוף כל החכמות והוא חכמת הקבלה הייני סכמת‬ ‫אלהות מניין הספירות וסשמית הקודש ומדות של ^שס הגדול ושם המפורש והיא שורן‬ ‫לכל האילן הקדיש הממעיד תחתיו כל שאר החכעות ע׳׳כ ובזי המכמה היה כסי ר׳ יו«‬ ‫ור׳ אלעזר בן ערך כדאיתא בפ׳ אין דורשין ע״כ הכינה‪ .‬כ׳׳ז כעקידה שער כ״ד ) » ( ‪F‬‬ ‫‪3‬‬ ‫ה‬ ‫‪ 3‬ו‬ ‫ווו גפד׳ט מל לרך משנ כמו שמפרש החכם שלמה המלך ע״ה אוהכ כסף לא ישבע‬ ‫המשיל כל קנייני העולם לצפרדע םנקראת בלשונם אקרקתא ומתמת ג׳ ד ר ^‬ ‫סמתיססת להם נקראת כך האחד בקרקוריתא סיה תעיר עלא שירה מרב ובוסר ‪111‬‬ ‫מראה עצמם לתנין אשר םיא על הרוב מוכנת ומזומנת לתנין לפרנסה• השני כי שנוח ‪i!o‬‬ ‫הוא מנומר טקודיס נקודים גם מיניה מאירות כספירי׳ כמו שטוב העולם מתרא׳ ל‪ 3‬י י‬ ‫‪V P‬אל זן לדלג ״‪v‬‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫?יי‬ ‫נזצוא ונקיי‬ ‫המפתן ולקפון מרשות לרשות כדרך ממון םאדם אשר הוא גלגל שחוזר בעולם ואי?‬ ‫אקרא דהגרוניא‪ .‬אקרא לשון קורא דגר ולא ילד עושה עושר ולא במשפט וכו׳ ו ז ה ו ת י‬ ‫באמה שמציאות הרשע שאוהב כסף ולכנוס למלאות גרונו ולהוסיף תאותו ואסף בגזל ‪3‬לי‪2‬‬ ‫שתי ביזי«‬ ‫משות משפט וצדקה הוא כמו הדגר ולא ילי י י ק י י י‬ ‫לרמוז םצ גוף האדם נקרא עיר קטנם במסכת נדרים עיר קטנה זה הגוף ט ׳ ששי בחי׳ן‬ ‫ריל הגוף נקרא בית בע״ש קרבם בתימו לעולם משכנותס לדור ודור קראו בשמיתס‬ ‫אדמות‪ .‬וסזכיר מנין ס׳ כנגד איבריו של אדם שלשים בפיסת היד ושלשי׳ בפיסת הרגלי‪/‬‬ ‫שסם כלי המעשה העושים העבירה והגומרי׳ כמאמר׳ ז״ל‪ .‬או ירצה ס׳ כאשר כיאר ‪.L‬‬ ‫שנש יהודה כנגד ס׳ נמצאות שבעולם והם הארבע יסודות וי״ב מולות וז׳ ככני לכת ו ט י‬ ‫וגם‬ ‫ס‬ ‫ע‬ ‫ם‬ ‫נ‬ ‫ת‬ ‫ב ס כ‬ ‫פ נ י ם‬ ‫ס ש ל י ש י‬ ‫ה‬ ‫א‬ ‫ש ה י ‪6‬‬ ‫א‬ ‫א‬ ‫ה ד י ל ו ג‬ ‫ה ג ר‬ ‫כ י א‬ ‫‪rt‬‬ ‫כ מ ס‬ ‫‪0‬‬ ‫ס ו י‬ ‫ם‬ ‫כונהעלאקיקתאדהגתניא‬ ‫ותנינא ו ^ ז ק נ צ א‬ ‫צד‬ ‫מם הארציים חושכ שם סר הכל שמים הם עם השמים והאח וכל צבאם ע״ש‪ .‬ומאחר‬ ‫שהאדם מוסיף להם רצון לאיברים הצלו לא ישכע כתאותו אצא אתא תניכא זהו יצר הרע‬ ‫שהוא נחש הקרמונן שהשיל זוהעא בסוה והוא סעסית בארם דכתיב ואיבה אשית בינך‬ ‫ונין האשה ואין לנו איבה כנחש יותר משאר שרצים אלא שהכתוב ירמוז בניסתו שהנחס‬ ‫הוא היצר הרע שיהי תמיד למסית לאדם ומל זה אמר הוא ישופך ראש‪ .‬כי האדם רשאי‬ ‫שיתגבר על יצרו ויכתת אותו כתחל׳• ואם לא ואתה תשופנו עקב רמז לך שאם לא ישין«‬ ‫האדם את יצר הרפ הוא הנפש הקדמוני שהוא המסית לאדם והוא השטן ר״ל לאחר שמסית‬ ‫אותו לחטא מיד בא לפני סקדוש ברוך םוא ומסי׳ ומשטין ומקטרג עליו הוא המלאך המית‬ ‫שמקטרג כ״כ ער שיתן לו רשות להמית אותו וזהו אתא תנינא ובלעה ר״צ מאחר שנבססם‬ ‫לצון לתאותו אז לא אמרה הון עד כא עורכ אחד יפרוש כנפיו יקחהו להשמין עליו ולקטרג‬ ‫מהעורב הזה מקול קריאתי גם מקדחת כסותו נכר שהוא שטן הוא מלאך המות אשר‬ ‫הקדרות והשחרו׳ מורה על ההעדר מן העולם‪ .‬ונס מכוון צאמרם ז״ל מ״ר לכני עורב‬ ‫אשר יקראו שהעורב הזה אכזרי על גניו כדדרשינן מלאך המות אכזרי דוח׳ ומטלטל והקטרוג‬ ‫שלו סליק ויתיב באיצנא• ריצ שקיטרוגו לפני הקב׳׳ה אשר כבר נגזרה ונקנס׳ מיתה עליו‬ ‫ופל זרעו אחריו על שעבר עבירת אחת שאכל ובו׳ ומת אדם הראשץ שהיה שופריה מעין‬ ‫שופדה דשכינה כדאיתא בפרק חזקת הבתים צפל שהוא היה עיקר בריאה שלעולם ונקנסה‬ ‫מליו מיתה ועל זרעו אחריו על שעבר עבירה אחת שאכל מזה האילן‪ .‬וזה שמלוכלך בכמה‬ ‫מונות ועל זה אמרו ת׳׳ח כמה נפיש חילים ראילנא‪ .‬רמז לאילן שאכל ממנו אדם שע״י הוא‬ ‫מסטין ומקטרג וממית‪ .‬ואל זה אמר רב פפא אי צאו הוינא תמן לא הימני‪ .‬ירצה אילולי‬ ‫שראיתי מתחלה בעצמי שיותר נושפת רצוני ותאות נפשי מל תאותי היה נחסר תאותי ‪.‬‬ ‫זאס צא הייתי מתגבר עליו לא הית׳ שצי תאותי בידי‪ .‬וכמ׳יש ז״ל במתכת תמיד בעניין‬ ‫לאלכסנדר מוקדון וט׳ על שנתנו לו מרגלית והוא היה בת עין של אדם רמזו לו רמז‬ ‫שאינו שנע העין לעולם פד שימות ויקבר ויתן עפר על עיניו וזהו שהזכירו שם ששקל‬ ‫המרגלית כנגד כל משקל שבעולם ולא הכריע הכף כנגד העין עד ששקל כנגדה מעט מן‬ ‫העפר ומיד הכריע הכף רמז לעפר מעט ישבע אז עינו מ כ מבעל עקידה‪ .‬או י׳ייל כונה‬ ‫דאקרקתא יהי׳ משל מל בני ערב והם המושלים בישראל אחר שנתערבו בהם כמה אימות‪.‬‬ ‫זפושקנצא הוא עורב נקבה רמז לשאר אומות שישראל תחתיהם וגדול כמו של אילן הוא‬ ‫פ ן החיים התורה ונפלאות הש׳׳י היאך יטלין ישראל לחיות עמהם ולקיים תורתם ביניהם‬ ‫זאלמלא שאנו רואים בכל יום ויום נסים ונפלאות הש״י עמנו ביניהם לא היינו מאמינים העניין‬ ‫אם היינו שומעים סרג* מפי אחרים‪ .‬כי אינו דומה שמימה לראיה ‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫״‬ ‫משד• הרב בעל נרי חייל מה יזשיף ומה יתן לענין אזהרת המזמור באומרו שמעו זאת‬ ‫כל העמים וט׳ שתהא חילרה ביס או לא‪ (*) .‬ואפשר שרמז כאן זכרון דרוש‬ ‫״אמוניי התקוע בלב כל מאמין ישראל‪ .‬והוא מה שנתאמת כפי׳ טכע הז׳ יסודות שהארץ‬ ‫סהי׳ בלס מכוסה בים ולא תמצא שום יבשה וידוע נאמנה שכך גזר השם יתברך שתראה‬ ‫היבשה כנגד הטבע שנאמר יקוו המיס‬ ‫מתחת השמי׳ אל מקום אחד ותראה היבשה‬ ‫גונה למאמר ירושלמי בל באי מולם נמשלו‬ ‫ולזכור זאת האמונה אמתי אמרו בני קרח‬ ‫לחולדה וכו׳ וחולדה צא נמצאת נ י ס ‪:‬‬ ‫שמעו והאזינו כל יושבי העולם הזה ודברו‬ ‫בלבבכם כי הש״י רוצה בקיום אתכם ‪.‬‬ ‫דשבת כתיב שמעו‬ ‫ובעבור זה עשה עמכם להפליא‪ .‬וכנגד‬ ‫זאת כל* העמים‬ ‫הטבע צוה להראות היבשה להיות נענע‬ ‫יואזיגו כל יושבי חלד‪ .‬רבי אחא ודבק‪.‬‬ ‫* ד אמר למה הוא ממשיל כל באי עולם‬ ‫שיתקיים המין אנושי על המים‪ .‬ולזה אמר‬ ‫לחולדה‪ .‬אלא לפי שכל מה שיש ביבשה‬ ‫בהלל הגדול לרוקע האר! פצ המיס כ״לח ‪.‬‬ ‫י ש גיס‪ .‬והרבה םיגיס בים שאיגם ביבשה‪.‬‬ ‫ובכל יום ויום אנו מברכין לש״׳ בקומנו‬ ‫וחולדה‬ ‫ממטתינו‬ ‫זבילושלמי‬ ‫בתרא‬ ‫פרק הספינה‬ ‫ט א ם ר יג‬ ‫ממטתינו פל הנס הגמל הזה א״כ ראוי וממוייב אצלינו שעיקר ישיבתיכו כמולם הזה תהיס‬ ‫לעבודתו ית׳ ולקיים מלותיו‪ .‬ולא נמשה עיקר מאסיסת הממון ורפוי נכסים כי ס ע‬ ‫ותעתועים העה‪ .‬ולכונס זאת סזכיר יחד משיר ואביון סבוטחי׳ מל חילם וגי׳• אל תירא‬ ‫כי יעשיר איש וגוי‪ .‬וססוקי׳ אחרים כמשני׳ אל כונה זו‪ .‬ולקבוע בלכנו זאת האזהרה צוכו‬ ‫שנזכיר איך אנחנו משכי חלד רועים לחולדה‬ ‫וחולדה אינה נים‪ .‬ו ה ת א אמר למה הוזו‬ ‫שאיננה נמצאת בים אע״ס שנמצאת שם כל‬ ‫ממשיל בל באי עולם לחולדה‪ .‬פ ח‬ ‫הב״ח הנמצאי׳ ביבשס ‪ .‬וגם אנחנו מיקר‬ ‫חולדה זו גוררח ומגחח‪ .‬גוררח ומנחת‬ ‫מציאתנו ביבשה ולא בים ‪ .‬והש״י ברחמיו‬ ‫ואיגד‪ ,‬יח־עח למי מגחח ‪ .‬כך כל באי‬ ‫השגיח ומשגיח תמיר כל היום מלינו וקולר‬ ‫עולם גוררין ומגיחין‪ .‬ואינן יודעין לקןי‬ ‫חלוי בצוארינו שלא נחוש לסבלי מולם‪ .‬רק‬ ‫מניחין‪ .‬היינו דכתיב יצבור ולא ידע טי‬ ‫נשים טיקר מגטתינו לעבודתו ית׳ ולהכין‬ ‫אוספם ע״כ‪:‬‬ ‫בתורתו כמו שאמר סמזמור אדם בקר ולא‬ ‫)גם בפר׳ העור והרוטב(‬ ‫יבין נמשל כבהמות נדמו‪ .‬ודקדוק לשון חלד‬ ‫]עיין בספר הזהר פרשת בראשית[‪.‬‬ ‫הוא אמתי ונכון מפני שלא אמר חדל כלשון‬ ‫הכתוב וחלדי כאין נגדך‪ .‬מה חדל אני ותנא‬ ‫השני מודה לדברי תנא הראשון שדקדק לשון יושבי חלד כיון על לשון חולדה‪ .‬כיון שלא אמר‬ ‫יושבי חדל‪ .‬אולם חולק מליו במניין המשל לחולדה‪ .‬ואומר שאין לנו צורך בשיהי׳ סעשל‬ ‫בדבר בלחי נודמ אצלנו‪ .‬וצריך שנחקור אס נמצאת ביס או לא‪ .‬אלא שראוי לנו להשני‬ ‫גענינה דבר גדול גלוי וידוע שהיא גוררת וענחת‪ .‬ר״צ שהיא עיגעת עצמת וטורחת בכל‬ ‫מ‬ ‫)מאמר יג( וקשה מל זה המאמר טונא ראשונה יש לדקדק והלא המאמר גופו סותך‬ ‫אהדדי כי בתחלה אמר לא תיחות בו׳ משמע מחמת ממקות התהוס‬ ‫זאח״כ אמר לא משוס דנפישי מיא אלא רררפי עיא כוי‪ .‬עוד קשה איך ידע שלא י‬ ‫הנרגא עד תהום• עור קשה למה אמר עד ארעא• כי אינו שייך לשון זה כמיס רמ ‪-‬‬ ‫ההוס זהו שייך לקרקעית׳ של עים אלא‬ ‫נראה לנו הכינה לזה העאער עד״ז‬ ‫)עאער יג( דרש וכונה על צפרתא דקאי ע ‪,‬‬ ‫להיות כי העולם הזה רועה לים סוער‬ ‫קרסוליה כמיא‪:‬‬ ‫כאשר כתב בעל בחינת עולם ידל‬ ‫העולם רועה ליס סוער וזועף והזמן גשר‬ ‫רבה בר בר חגה חרא זימגא‬ ‫א^ף‬ ‫רעוע וכו׳ ואמר במל המאמר אזילנא‬ ‫אזליגן בםפיגתא וחזא ל ‪,‬‬ ‫גספינתא רמז לארס הכא לעולם ספק מצליח‬ ‫ההיא צפרחא דהוה קאי עד קרסוליך;‬ ‫ספק אינו מצליח כי כאשר סססינה מוכרת‬ ‫בטיא ורישי׳ ברקיעא ואמרינן לידי ליכז!‬ ‫מיא נימות לאקורי גפשין ‪ .‬נפס ״ ~‬ ‫הים הגדול ספק מצליח ספק אינה מצליס ‪.‬‬ ‫ואמר לן לא תיחות להכא דגפלה ל ‪£ ,‬‬ ‫והני צפרי רמז לת״ח נקרא״ צסורי׳ טהורי׳‬ ‫חציגא דגגרא הנא הא שבע שנין ולזו‬ ‫כי בכל מקו׳ שאמר טיף היא כולל טמאי׳‬ ‫םטיא לארעא ולא משום דגפישי ש י‬ ‫ומהורי׳‪ .‬אמנם צפור איני כולל רק טהורי׳‬ ‫אלא משום דרדיםי םיא אמר רכ א ^‬ ‫והוא רמז לת״מ שהם מצסצפי׳ בקולם כצפור‬ ‫עמדי׳‬ ‫ההוא זיז שדי הוא דכתיב יזיז‬ ‫הזה כמו שבאר רבינו בחיי בפרש׳ תולדות‬ ‫ע״כ המאמר‪:‬‬ ‫וז״ל לא ממדי פילוסופי׳ בעולם כבלמס בן‬ ‫]עיין ככקידה שער כד[‪.‬‬ ‫בעור וכאבנימי׳ סגררי נכנסו כל א״ה אצלו‬ ‫&״ל תאמן שאנו יכולי׳ להזדווג לאומה זו‬ ‫*•ל‬ ‫ר ל‬ ‫ע‬ ‫ה ו ה‬ ‫‪3‬‬ ‫א‬ ‫י‬ ‫ש ד י‬ ‫כונה‬ ‫ע ל צמרתא דקאי עד‬ ‫קרסוליה במי*‬ ‫צזי‬ ‫א״ל לכו חזרו על כתי כנסיות וכתי מדרשות אם אתם מוצאי׳ תינוקות מצפצפי׳ כהולם אין‬ ‫אתם יכוצין להם שכך הבסיס אכיהס הקול קול יעקכ וכו׳ כזמן שיעקכ מצוי ככ׳׳כ ובבתי‬ ‫מדרשות‪ .‬אין היליס ילי עשוי ולזה הזכיר הלשון מצפצסים שהם ממין לצפרי׳‪ .‬ועוד אמרו‬ ‫ז״ל צפור דרור שהיא לשון חרות ות״ח ג״כ נקראי׳ בני חורין כמ״ש חרות על הלוחות אל‬ ‫תקרי חרות אלא חירות שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה‪ .‬ואמר דקאי עד קרסולי׳‬ ‫במיא ר׳יל אותן ת״ח שאינן הוגים התור׳ כראוי להם וכהשגתם שהתורה נמשלה למים‬ ‫ורישא עד רקיע ירצה שמחזיקין עצמן במעלה גבוה עד למרום השגתן ומגביהין עצמן‬ ‫ביותר למעלה שאינה ראוי׳ להם• ואמר ואמרינן ליכא מיא ר״ל אין נחשבץ כנגדו כל הת״מ‬ ‫'וכאילו אינם כלום לערכו‪ .‬ובעינן לאקורי נפשין‪ .‬ירצ׳ לדבר דברי תורה נגד גדולי׳ ולדרוש‬ ‫בפניהם‪ .‬ונסק בת קול ואמר אל תיחות הכא ר״ל אל יחשוב אדם לאמר להתנשא ולהתגדל‬ ‫‪).‬לבר לפני גדולי׳‪ .‬כי עליו ועל כיוצא בו נאמר רבי׳ חללי׳ הפילה ועצומי׳ כל הרוגיה ‪.‬‬ ‫נפלה חצינא לבר נגרא ירצה חצינא הוא הגרזן‪ .‬והגרזן רמז נגד מעלת התורה במ׳׳ש ברזל‬ ‫בברזל יחד‪ .‬וז״ש לבר נגרא כי ת״ח נקראי׳ נגרא כמו נגר ובר נגר שבע שנים כו׳ ירצה‬ ‫הרבה פעמי׳ או ירצה שבמ חכמות התורה מ״ר כי שבע יפול צדיקוקם‪ .‬שבע על חנזאתיכם‬ ‫ובו ‪ .‬ועונש המתגדל לפני רבותיו ידוע ממסכת ברכות אצל שמואל הנביא שהיה רוצה‬ ‫לענוש אותו עלי הכהן מל שדרש ששחיטה בזר כשירה‪ .‬גס במשכת מעילה שהיה רש״בי‬ ‫מעניש אותו רא״בי על עיקם שסתיו והשיב על השאלה בלחש שלא ירגיש רשב״י ואע״פכ‬ ‫הרגיש והיה עעניש אתו גם הכתיב מעיד מל זה במשלי בתיב לב חכם ישכיל פיהו ריי׳ל שישמור‬ ‫פיהו נגד ת״ח ועל שפתיו יוסיף לקח ר״ל שאם לבו יתגבר עליו יושף לקש ר״ל שיטיל רשות‬ ‫מרבותיו‪ .‬ואת״כ צוף דבש אמרי נועם ואז מתוק לנפש ומרפא לעצם• אבל הכסיל יש דרך‬ ‫ישר לפני איש זהו המירה הלכה ל ^ רבו אחריתו דרכי מות כי אכף עליו פיהו וע״כ אמר‬ ‫מ י שיש בידו מרה זו לא מטיא לארעא דיל לא מטי למדת ומנוי׳ ירשו ארן‪ .‬ולא משום‬ ‫לעמקי מיא ירצה צא תחשוב דוקא אסור להורות דינין עמוקים אבל ספור הדרש מותר‬ ‫מל כן אמר אפילו ספור הדרש בעלמא אסור וזהו כונת משוס דרדיפי מיא ירצה שדרך הדרש‬ ‫הוא נמהר ונחוץ בכחו כמים הנמהרי׳ ונמשכי׳ לרוץ וזהו אסור גמור כמאמרם ת״ר ולהבדיל‬ ‫בין הקודש ובין החיל אלו דמי׳ ומרכים וחרמי׳ והקדשות‪ .‬ובין הטמא ובין הטהור אלו‬ ‫סומאות וטהרות‪ .‬ולהורות זו הוראה‪ .‬את כל החקיס אלו המדרשות‪ .‬אשר דבר זו תלמוד‪.‬‬ ‫ביד משה זו הלכה למשה מסיני‪ .‬מבאן למדנו שבמקום שאסור להורות אסור לדרוש ואמר‬ ‫מ אשי זיז שדי הוא‪ .‬ירצה בזה שנותן טעם למה אשור לדרוש ולהורות נגד ת׳ ח אלא‬ ‫כל המורה לפניו כאילו דבר נגיד השכינה וזהו זיז שדי הוא כי זיז היא לשון זיו ש״די‬ ‫שת״ח הוא זיו משדי מ״כ רא‪:‬י ליזהר‪ .‬מה״רש• יש סמך לדרוש כמאמר הסמוך וזהו נוסחו‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫) י ( )חסר סו(‬ ‫)מאמר י״ד( ותימה מה מניין אווזי אצל המדבר‪ .‬ס״ק איך שייך לומר שדבר החכם מם‬ ‫האוזות• ומור ספק גדול שאמר בשאלתו אס יהי׳ לו חלק בעלמא דאתי‪.‬‬ ‫וכי יש אכילה ישתיה בע״הב‪ .‬והלא אמרו בכמה דוכתין ובפרס בפרק היה קורא מרגלא‬ ‫בפומיה דרב העולם הבא אין כו לא אכילה ושתיה אלא צדיקי׳ יושבי׳ ועטרותיהם כראשיהם‬ ‫וכוי‪ .‬ועוד וכי הצדיקי׳ מתאוין תאוה גשמית‬ ‫לעולם הכא‪ .‬וענין דלא צי גפא ואטמא ג״כ‬ ‫)מאמר י״ד( דרש וכונה לתרי אווזי דשממו‬ ‫קשה מאד להולמו לפשוטי אי אפשר ‪.‬‬ ‫גדפייהו כו׳ ‪:‬‬ ‫וכודאי רמז רמזו שיש קצת ראיה לדרו‪£‬‬ ‫בפני רבותיט לפעמי׳ אמר מ ה אזלינא‬ ‫רבה בר בר חגה זימגא חרא‬ ‫‪£$$‬ך‬ ‫במדברא ירצה שהיה מתבודד עם שכלו‬ ‫הוה קאזליגן במדברא וחזיגן‬ ‫במפלת התורה שנמשלה למרבר ו נ ת ת‬ ‫*ועהו הרי אווזי דשמסיגדסייהוסעומגייהו‬ ‫ב מ מ ד מ״ר וממדבר מתנה ו ט י ‪ .‬ואוחי‬ ‫ץא נגדי גחלא משחא םתותיהו אםיגא‬ ‫ר״ל‬ ‫להו‬ ‫‪tin‬‬ ‫וכוונה‬ ‫ל ת ד י אווזי ד ש פ פ י גדפייהו‬ ‫ר״ל ת׳׳ח גמלי׳ שרומי׳ לאורז׳ כמ״ש קאקי חוורי‪ .‬וכמו שררשו ז״ל נכרכות פר׳ הרואה‬ ‫יז״ל מאן וחזי אויזא בחלמיש יצפם לסכמ׳‪ .‬ואמר רשמפי גדפייהו וכו׳ ר״ל שהרביצו תורה‬ ‫בישראל והתלמיד׳ הס הכנפיים למשוח שליחוח רבם‪ .‬וקא נגרי נחלי רמשחא מתותיהו ר״‪5‬‬ ‫הת״ח שהם רומין לנחל היוצא מן המעיין‪ .‬ואמינא להו אית לן חלקא בגבייכו למלמא דאתי‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪,‬‬ ‫־‪,‬‬ ‫דיל שאל אותם אם גם *נו נוכל להשפימ‬ ‫להו איח לן בגבייכו חלק* לעלטא דאו‪/‬י‬ ‫שפע התור׳ והחכמה בפני רבותינו בתור׳‬ ‫חרא דלא לי גרסא וחרא דלא לי א ט מ *‬ ‫המכיא׳ למלמא ראתי‪ .‬חרא מ א לי גד א‬ ‫כי אחאי לקשיח דרגי אליעזר אמר ל‪-.‬‬ ‫ירצה רמז למלאכי׳ שהם כמלי כנסי׳‪ .‬ורצו‬ ‫עתידין ישראל ליחן עליהפ אח הדין ע ״ כ ‪:‬‬ ‫גזה כשם שהמלאכי׳ הם משתני׳ ע י ׳‬ ‫לצורת ארס וםממי׳ צצורת מלאן הכל לפי‬ ‫צורך השמה‪ .‬כך צפי צורך שמה טשתנה האדם לרבר בד׳׳ת‪ .‬וחרא דלא לי אטמא פי׳ הרגל‪.‬‬ ‫רמז זמן צורך השעה הוא בזמן המיל׳ שהיא כירך והוא ראש הגויי׳ טקר הגיף והוא עיקר‬ ‫המצוי שהיא שקיל׳ כנגד כל המצות כמו שאמרו גדולה מילה שהיא שקולה כנגד כצ המצות‬ ‫שנא׳ פ״פ הדברי׳ האלה כרתי אתך ברית ים׳‪ .‬או נפרש מל זמן הנישואין וזהו בשנת עשרי‪/‬‬ ‫שהוא זמן הגיע האר׳ לעונש ב״ד של מעלה לפי שאז נשלם בניין הארס בזיווג ואז צריף‬ ‫להתחזק בעמדת הש״י וכמו שאמרו ז״ל שהקב״ס מםסין לארס שישא אשה ער עשרי׳ שכון‬ ‫ואם לא ישא אשה אמר תפח החיה דההוא גברא‪ .‬וזהו שאערו בן עשרים שנה לרדו״‬ ‫פי׳ שירדוף אחר עצותיו להסיר תאות גשמיות וזהו טרם האשם וכמו שדרשו בפסו׳ ראה‬ ‫חיים מס אשה‪ .‬ואחר שהוא נכנס בזה לדכיקות הש״י כמו שאמרו מצא אשה מצא טוב וא״‬ ‫ויפק רצון מיי׳ אז ראוי לו לספר בתורת יי׳ שהוא דומה למלך‪ .‬ומלך כמלכותו יהי׳ צו ‪ p‬״‬ ‫בחיקו‪ .‬ומ״ז קצת ראיה מפסוק מצא אשה מצא טוב• שידבר בט״וב זהו תורה‪ .‬גס כתו*‬ ‫שמחה לאיש במענה פיו ר״ל בזמן שיש שמחה לאיש צריך למנות בפיו ומה ימנה דבר בער«‬ ‫מה טו״ב זהו העת שלו צריך להזכיר בס״ת ‪ .‬ומל זה אמר רני אליעזר עתידיס‬ ‫ישראל ליתן עליהם את ה ד ן ריל אותן שאינם נושאץ אשה לזמן עשרים שנה עכ״‪3‬‬ ‫מה״רש ‪:‬‬ ‫דת הקודש כתב בזה המאמר ט׳‬ ‫וההשגה יהחייוייית‬ ‫שכר <‬ ‫פ‬ ‫פ‬ ‫מ‬ ‫‪r‬‬ ‫הנפש• והירך כנגד הגיף שהוא החלק התחתון שבאדם והכנף כנגר הנפש שהיא רוחנית‬ ‫יתר מהירך לקלות התנועה‪ .‬ולזה נשאל הכנפיים למלאכים‪ .‬ואמר עתידין ישראל ליתי עליהס‬ ‫את הדין לסי שהם מעכבי׳ החבור והיחוד לעעלה בתשובתם עכ״ל ‪) :‬י(‬ ‫וזזנחיי פרשת נצביס כתב על זה העאער הבונה מל ב׳ א‪1‬מות שרוב ישראל מסתוססיכ!‬ ‫וישראל הם המעכבים בתשובתם הגאולה‪ .‬וזהו שאער רבי אליעזר עתידן ישראל ליתן‬ ‫סליהם את ה ד י ן ‪ .‬ובעל טקידה פרשת טטות אצל עניין בני גד כתב עוד כונס‬ ‫עיש‪:‬‬ ‫בורך אמונא שער ר׳ מאמר ג׳ כתב טנה של זה המאמר כי התכס הזה התבודר בשכלן‬ ‫והצץ והשיג במת דבוקו מולם המלאכי׳ ומציאותם וקראם אווזא להיותה‬ ‫בעלי כנסים וסארם בשומן כי הוא מאכל ערב וזך ומשביע הנפש המתאוסכן זאת ההשגה‬ ‫סיא ערבה בתכלית וזנה הנפש והשכל מזון אמתי‪ .‬ואמרו שכנסותיסן משתמעות ונמשכות‬ ‫מסססיהן נחלי שמן‪ .‬יתואר מהות מעלות פעולות המלאכי׳ שהם משפיעי׳ בזה העולש‬ ‫השפל‬ ‫ב ת ר א • ד ק הסכינה פאנ^י ט ו‬ ‫צו‬ ‫השפל כאמצעית הנפתם הגרמים השמימיים השפע להנהיג זה העולם ולקיימו כפי הצריך‪.‬‬ ‫ושאל זה החכם אם יהי׳ לו חלק באותן אוזות כג״ע וכע״הכ‪ .‬אחת ללא צי אטמא• פי׳ הו*‬ ‫רגל בלומר רמז האחד יהי׳ לו חלק מה‪ .‬והאמרת רמזה צו בהלל לו גרםא היא ‪. cpoo‬‬ ‫והתכם כיון כי ההמשך אל המעשי והעיוני הן הן הפעולות‪ .‬אשר ישימו האלם בהצלחתו‬ ‫ויניחו אותו אל ההצלחה האמתית‪ .‬וכירך רמז אל השכל המעשיי אשר יעשה פעולותיו‬ ‫באמצעות האברי׳ הגשמי׳‪ .‬וככנף רמז אל השכל העיוני המולה למעלה פעם יצין פעם‬ ‫יעלים בדרך השכל האמתי‪ .‬והורה זה החכם כי באמצעות אלו השני מעלות יקנה מיי פולס‬ ‫הבא‪ .‬ובאו הדברי׳ לפני רבי אליעזר ‪ .‬והשיב בי זה הצער אשר אלו האוזות מצטערות‬ ‫להתכת שמנן‪ .‬וישראל לא ישתדלו אל שיגאלו כדי שיאכלו אותן אשר לזה עתידן ישראל ליתן‬ ‫עציהם את הדין‪ .‬ורמז שישראל לא יכיח עצמם לקבל אותה השפעה אשר בשב׳ השכל‬ ‫הנבדל להשפיע במעט שהנבדל יצטער על זה רומה למה שנאמר בכל צרותם לו צר ובו׳ ‪.‬‬ ‫ופי׳ הזהר הפשיק זה כי טבע השכינה ומהות׳ כפי זה השתוף להיותה שוכנת בב״ה כפי‬ ‫העבודה השלימה אשר יעשו שם ישראל וםכהנים וכאשר אותה השכינה תסתלק מן הבית‬ ‫ההוא הנה עומדת בזולת מקועה וגדר הגלות עומדת בלא מקומו‪ .‬א״כ השטנה אצל הגלות‬ ‫תגלה וכלי לא תעמוד במקומה ואז השכינ׳ עצמה כביכול בגלות‪ .‬הנה כי הגאלה נפשית‬ ‫מחוברת עם הגשמית‪ .‬ממה״רש ״‬ ‫)מאמר ט׳׳ו( הכוגה בזה המאמר לרטחיט‪ .‬ז״ל בחידה אחרת לומר שנגזרה מיתת מל האדם‬ ‫ומה יהי׳ דינו ובמה יתרצה מבר אל אדוניו‪ .‬ע״ז אמר הוה קאזלינן‬ ‫בספינה זהו רמז לעולם הזה שהוא בספינה העומדת בלב ימים‪ .‬וכמ״ש ז״ל בל העולם ככדור‬ ‫גלב ימים‪ .‬וההוא כוורא מרמז על בני אדם שהם כדגים הנאחזי׳ במצודה ובפח בפתע פתאום‬ ‫יבא וילכד במצודה‪ .‬וזהו אכלה טינא באוסיא‬ ‫זהו שק לרמוז על מלאך המות‪ .‬ע״ד שאמרו‬ ‫)מאמר ט׳׳ו( כונה למאמר טורא דיתכא‬ ‫ו&כלה טונא בו׳ ומלאו מחד גלגלא רעינא‬ ‫ז״ל בשעה שאדם רוצה לילן לבית עולמו בא‬ ‫תלת מאת גרבי משסא ‪:‬‬ ‫מ״ה וחרבו שלופה בידו‪ .‬ועומד עליו ונפלו‬ ‫מחרבו ג׳ טיפות בנחיריו‪ .‬מאחת מת• מאחת‬ ‫מוריקות פניו‪ .‬מאמת מסריח‪ .‬ואח״כבשעת‬ ‫א י < ף רבה בר בר חגה זימגא חרא‬ ‫הוה קאזלינן בספיגתא וחזיגן‬ ‫אז אדחוה מיא‪ .‬ר״צ לפי רבד רז״ל אמרו‬ ‫ההוא כוורא דיתבא ליה ואכלה מיגא‬ ‫כי נשמות טלם הס תולדה ראש מאחר שאמר‬ ‫)פי׳ שרץ קמן( באוסיא )סי׳ בגחיריו(‬ ‫הש״י נעשה אדם כצלמנו‪ .‬והם כולם אצלם‬ ‫ומתה ואדחוה מיא ושדיוה לגודא )סי׳‬ ‫כחדר הנקרא גוף ומאחר שהם תולדה ראש‬ ‫שפת היס( וחרוב מגיה שהין מחוזי‬ ‫אינו יכול לצרף אותו וללכן אותו להיות‬ ‫ומלחו פגיה שתת מחוזי ופלאו מהד‬ ‫כבראשונה ע ל שיתלבנו באש דומי׳ לסצמנלר׳‬ ‫גילגלא דעיגא חלת מאה גרבי משחא‬ ‫הוא עכב׳ האש מן התנורי׳ העושין זכוכית‪.‬‬ ‫וכי הדרן ואתאן לבתר תריסר ירחי שתא‬ ‫והבגד שעושין מענו אימ מתלבן אלא באש‪.‬‬ ‫חזיגן דהוו קא םגסרי כשורא מגרסיה‬ ‫ומבלתי ספק כל נשמה מתלכלכת בעונות כי‬ ‫ממללתא ויהבי לבניגא הגך מחוזי וכו׳‬ ‫אין אדם צדיק בארן אשר יעשה טוב ולא‬ ‫ואמר רב אשי ההוא גילדגא דימא דהות‬ ‫יחטא• ואם תתלכלך קצת בעונות הרוח שלן‬ ‫ליה תדי מיצי ‪: /‬‬ ‫מתרחצת ומתלכנת ומטהרת כנהר דינור‬ ‫שהוא נהר שצ אש ואינו אצא מזיעה של‬ ‫מיות כי אינו גיהנם כלל וכמי שרוח׳ן כטכילה להיותו טהור ומצוק ומיד עוצות אצ המקום‬ ‫&שר היה שם אהלה מתחלה ויזונו שם מאספקלריא המאירה‪ .‬אכל נפשות הרשמי׳ רוצים‬ ‫למצות אל המקום ההוא לטטל שם ואז מממוני׳ מעככי׳ אותם ודומפין אותן ממים הללו‬ ‫ושדיה לאגודא ר יל שדיוה לגיהנם שהיא מקטפת הבריות שהוא לשון גורא‪ .‬כמו גול איטר‪.‬‬ ‫ושם ימסו מד מלאת להם ימי עונש כ ד רשעתם‪ .‬וזהו ומרוב מניה שתין מחוזי ר י ל א‪,‬‬ ‫מסריבים‬ ‫‪m‬‬ ‫ן כ ן‬ ‫כונה לכוורא ד י ח ב א ואכלה מינא‬ ‫מסדינים לשם פמולותיו וכחותיו שימשה בשתין אנריו הייני ל׳ שבסיסת היד ושלשים ברגליה‪.‬‬ ‫שסגימ כהן למחוז חסצס• זהו לשון מחוזי לרמוז על דנו ופל סלקיותו אשר סכל• יכשם‬ ‫שמליח׳ זו מהחלה הוא ממרק הכשר ואחר כך ממתק אותו כךהיסורין אף על פי שמתחלה‬ ‫מצערי׳ וממיקיס אותו וממרקי׳ אח״כ הס ממתקין הארס לקבול שכר מוב למה״ב ונתנו סימן‬ ‫ס״ז אך טוב לישראל אלהים לברי לבב• אך מרב כמספר המלקות מס הקריאה‪ .‬ומשקכל ריט‬ ‫אז אלהיס לברי לבב‪ .‬לזו הכונה אמרו ומלחו מני׳ שתין מחוזי ר״ל מלקות ג״ד שלעעל׳ ה‬ ‫ששים• והטמס למספר זה שאין טונשין לטטה פד י״נ שנה אז מלקיוחו ג׳ פעמי׳ י״נ‪ .‬ואין‬ ‫עונשין למעלה טד ב׳ שנה אז מלקיותו ששים‪ .‬וזהו שאמרו ז״ל וכבדוהו לאליהו שתין סולסא‬ ‫דנורא בפרק הפועלים‪ .‬ולזה כוון החכם הזה רבה שנגדוס ויסרו לאותה נשמה ביסורץ‬ ‫ובמלקיות מל מחוז חפצו שהיה לו בזה העולם‪ .‬ומלאו מחד גלגלא דמינא תלח מאה נרכי‬ ‫דמשחא זהו מ״ד מה שאמרו ז״ל כל צדה וצדיק יש לו ש״י מולמות שיהי׳ לצדיק‪ .‬והרשע‬ ‫יאבד חצקו בשיי עולמות• שנאמר להנחיל אהבי יש ואוצרותיהם אמלא‪ .‬ואמרו כל אדם ‪P‬‬ ‫לו מקום בג״ע ומקום בגיהנס‪ .‬הרשמ יאבד מקומו בג״מ ונותן לצדיק• ימקועו שצ צדיק‬ ‫גגיהנס ירש כרשע ואז יהיו לצדיק שני מקומוח בג״פ ולרשמ ב׳ מקומוח בגיהנס‪ .‬והנה נ ס‬ ‫כן ש׳ י עולמות שיה״ לצדק והרשמ יאבד חלקו בש״י מולמות ויבואו בלס לצדיק‪ .‬ואל‪,‬‬ ‫המולמות רצו לומר הס תענוגי הנפשות שכל תמנוג דומה לעולם כלו‪ .‬ואז השם יתברך יקח‬ ‫ג׳ מאות חלקים ונותן לצדיק תמנוגי׳ פפונגי׳ ביין אפרסמון ובשמן משחת קודש רק י׳‬ ‫חלקי׳ טשייר הקב״ה להנפש הזאת אף אס חטאת‪ .‬אמנם אחר שנשלם זמן גמר מינשה‬ ‫שתהי׳ מצורף ומזוקק שבעתים שאז היא תהי׳ גם בן טהור ומלובן לעצומ אל מקים אהלה‬ ‫אז היא חקבל אופן משר מולמוח‪ .‬ומ״י אותן משר מולמות תהי׳ שסע אצילו׳ התענוג מתרבה‬ ‫וסולך מד שמומר על מקומו בי״ש סולמוח‪ .‬אמנם הצדיק מס שלקח לקח ואינו חוזר כי ה ש‬ ‫יתברך יהיב ולא שקיל וכמו שאמרו ז״ל אצל הנשמ׳ שכל נשמות מתידץ להבראות ג״ס אס‬ ‫היא רפה‪ .‬ודרשו מפסוק הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש מם גבר‪ .‬ואס כן מאחר שנשמה‬ ‫אמת תסכול ג׳ פעמים היינו ג׳ גופים• אס כן למתיד לתתיית המחיס חלילה יתבטלו ‪o‬‬ ‫גוסים‪ .‬אמנם אמרו שהנשמה דומה לנר כמו שאמר הכתיב נר אלהיס נשמת ארס‪ .‬ועשן‬ ‫שמדליקין מנר אחד כמה נרות ואינו נחסר מאורו כלום גס כן נשמה אחת ראויה נסרד״‬ ‫לשלשס‪ .‬והנס גט בחלק המשירי שנשאר לאותה נשמה מתגברת לתענוג גדול עד י״ס‬ ‫ולזה אמר המאמר ומלאו מחד גלגלא רעינא תלת מאה גרבי משחא‪ .‬רצו בו טל ידי גלגל עיכא‬ ‫שלא שבע בעלם מכל תאות אבד ג׳ מאות עולמות שהם םצאיס טוב כשמן‪ .‬והזכיר לוה*‬ ‫גלגל עינא‪ .‬מ״ר שהזכירו חדל במסכת תמיד באלכסנדר מוקיון שנתנו לו גלגל עינא ע ׳ ‪3‬‬ ‫וכו׳‪ .‬ואמר סמאער וכי הדרן ואתאן בתר תריסר יראי שתא‪ .‬זהו רצו בו על דין הנסשוש‬ ‫כמו שאמרו ז״ל כל ייב חודש הנשמה מולה ויורדת באין מנוחה צה מד י׳׳כ חודש ע מ ר ד י ״‬ ‫לפי עונשו‪ .‬ואז חזינן דסוה קא מנסרא כשירי מנרמיה‪ .‬ר*צ שהנשמה בממצתה וכיהי־תה‬ ‫כנראשונ׳‪ .‬ואז נותנין אותם במקום מנוחתה להיותה מוכנת לגופה‪ .‬וזהו אמרה ו י‬ ‫למגנינסו הני מחוזי וכוי• ואחר כך ספר מור בחירם ופירש איזה מהם יממדו לתחיית סמתיס‬ ‫שעליהם נאמר הקיצו שוכני עפר וכוי‪) .‬י( אמר הוה קא אזלינן בספינתא חזינן ההוא כוורן*‬ ‫‪ wr‬רמז לבדות הנאחזי׳ בפח ובמצודה‪ .‬דיחבי ליה חלתא אגביה וקרס אגמא עלייהו‬ ‫לרמוז אותם שנשארו בעפר עד דוד דורות ואין להם תקומה עוד‪ .‬וכמו שאמרו זיל ס י ס‬ ‫דריה סמוסרין בו׳ יורדין לגיהנס ונידונים בה לדורי דורות• שנ׳ ויצאו וראו בפגרי האנשים‬ ‫וגו׳‪ .‬גיהנס כלה וסם אינם כלים‪ .‬שנאמר וצורם לבלות שאול מזבול לו‪ .‬ומי הס• זהו םברייי‬ ‫ינשתא‪ .‬רוצם לומר שיש אמנס יבשתא זהו האפיקורוס״ שאערו זכרוני לברכה עליהם שאיי‬ ‫לסם חלק למולם סבא‪ .‬ואותן סלקו ואפו אותם‪ .‬וכד חס גבים רוצה לומר מאחר שמבשליי‬ ‫ואופין אוחן אמר כך אתהפך גניה רוצם לומר שמשימים אוחן למיס שיהא גוף חדש יבריא!‬ ‫<ודשס ואמר ע רטן אותם‪ .‬ואי לאו דמקרבן ספינחא רצו ט שאלמלא בשכיצ הכריוה‬ ‫מיקנלו מוסר היה טונפן‪ .‬הצם לומר סקניה טובען ומבטצן לגמרי בלתי שים ‪ O P‬יאח״כ‬ ‫בא‬ ‫ס‬ ‫ס‬ ‫ה ב י‬ ‫ן ק ן‬ ‫כונה ל מ ו ר א‬ ‫דםלאוטחדגמל עינאתלת‬ ‫טאה‬ ‫גרבי ט‪#‬ףןא‬ ‫עז‬ ‫‪,‬‬ ‫נא לפרש איך תהי התחייה ואמר להוה אזלינן כססינתא ואמר וסנאי ספינת׳‪ .‬כי האדם‬ ‫דומה לספינה כמו שדרשו באיכה רבתי‪ .‬ובכחינת מולם‪ .‬אחר כך אמר והואי כין שיצא לשיצא‪.‬‬ ‫רצו בו כשם שעל ידי השיצא הדג מנהיג בו גוסו כלו כך הנשמה הנהגתה של הגוף והגוף‬ ‫הנהגת הנשמה כדאיתא בפר׳ חלק בשעה שמין הגוף והנשמה וההוא משל מסומא וחיגר‬ ‫וכר‪ .‬והיה בין שיצא לשיצא וכי׳• זהו כונתם מל דרך שאמרו זברונם לברכה שהנשמה היא‬ ‫ממתנת כארץ ישראל מל הגוף שמת כחוצה צארן כי התחייה תהיה כארץ ישראל‪ .‬והגוף‬ ‫גא שמה על ידי גילגול מחילות ואותה גלגול תהיי בזמן שלשה ימים ושלשה לילו׳ זהו שאמר‬ ‫נין שיצא לשיצא שלשה ימים וכר• איהו בזקיפא רוצה לומר הנשמה היא עומדת בזקיפא‬ ‫וממתנת‪ .‬ואנן בשיפולי רוצה לומר הגון> בשסולי היינו גלגול מחילות‪ .‬ואחר כך באר יותר‬ ‫ורלמא צא מסגיא ססינתא סובא‪ .‬רצו בו‪ .‬וא״ת שהעולם לא יהי׳ לו קיום ארוך אחר התחייה‪.‬‬ ‫כי אתא רב דימי אמר כמיחם קימקמי דמיא משגיא שתין הרסי רוצה צומר הפרסה היא‬ ‫מרמז על השנה דרך רבוי במלמא אמר כן וגיזמא קתני• ושאדי סרשא גירא וקדמא ליה רמוז‬ ‫נזה שאותן א״ה רצו לשדי גירא בישראל אותו גירא קדמא ליה ולא יהי׳ להם תקומה רק‬ ‫אותן האומות שיעבדו לישראל יהי׳ להם קיימא שיביאו מנחה לישראל‪] .‬עיין באבקת רוכל[‬ ‫וע״ז אמר רב אשי ההוא גילדנא דימא הויא רהות ליה תרי שיצי‪ .‬רוצה צימר השיצים הם‬ ‫האומות עובדי עבודת חצילים יאכדו לתחיית המתים• דאית ליה תרי שיצי רצו כו מי שיש‬ ‫לסם שתי ריעות לעבודת השם יתברך ולעבוד׳ אלהים אחרי׳ הס יאבדו וקרנות ישראל תרום‬ ‫בכבוד‪ .‬ובעל סרלס דמונים כתב בזה המאמר על דרך התכונה וזה לשונו ירעוז לגלגל היומי‬ ‫המקיף כל הגלגלי׳ ומוליכם עמו המס אהת בכל יום ממזרח למערב‪ .‬וכל ברואי עולם‬ ‫בתוכו כגרגיר החרדל בתוך הים הגדול כאשר הסכימו חכמי התכונה וכל הפילוסופים‬ ‫אצשגנינייס‪ .‬ובין שיצא לשיצא רמז לשני קשבי הגלגל שמליהם ישוב וכו׳ רוצה לומר‬ ‫שהספינה רומז לגלגל החמה או לגלגל הלבנה ומהיר יותר בתנומתו בהפך גלגל היומי‬ ‫רוצה לומר ממערב למזרח ‪ .‬וזהו שאמר רב אשי ההוא גילדנא דימא היא כלומר הדג‬ ‫הגדול שביס‪:‬‬ ‫)מאמר טז( הבוגד‪ ,‬בזה המאמר רצה בו במדבר רוצם לומר בהתבודדות התור׳ שהיא דומה‬ ‫למדבר כנזכר ואתלוי בהדן ההוא טייעא רוצה לומר השיחר רוצה בזה‬ ‫כשס שהסותר שהוא רואה איזו סחורה יפה לקנות ואיזו סחורה רעה לקנות כך השקל‬ ‫»סרא הם המצות שסם ד‪-‬מין למפר שנאמר מי מנה עפר יעקב כו׳ ואמר הא אורחא לדוכת׳‬ ‫סלן וכו׳ רוצה לומר זו המצוה היא גדול׳‬ ‫ומביאה לידי שכר גדול וזו איכה גדולה כ״כ‪.‬‬ ‫)מאמרטז( כונה למאמר ההוא טייעא בו׳‬ ‫וככר אמרו חין אדם יודע מתן שכרן של‬ ‫היכא משקי ארעא ורקימא ־•‬ ‫מצות כי נעו מעגלותיה לא תדע וכן׳ ע״כ‬ ‫כל המדקדק בזה אמרי׳ ציה ר״צ עליו ‪.‬‬ ‫* * מ ף י רבה בר בר חגה זימגא חרא‬ ‫כמה מרחקינן ממיא‪ .‬ירצה כמה הוא רחוק‬ ‫הוה אזליגא במדברא ואתרוי‬ ‫מהתורה עוד אמר תא ואחר לך היכא משקי‬ ‫בהדן ההוא מייעא דהוה שקיל עסרא‬ ‫ארעא ורקיעא וכו׳ רצו מ מנין בריאת עולם‬ ‫ומורח לה ואמר הא אורחא לדוכתא‬ ‫וחדושו מתחלה ונשקיה מלשין נשק ודין כמו‬ ‫&לן והא אורחא לדוכתא םלן‪ .‬אםריגן‬ ‫נשקו כר וכו׳‪ .‬אזלי וחזאי דעכד כוי כוי ר״ל‬ ‫ליה כמה םרחקינן מםיא ואמר לן הבו‬ ‫שהשם יתברך ראה מראשית סנריא׳ ונסתכל‬ ‫לי עםרא‪ .‬יהביגא ליה ואמר לן מרחקיגן‬ ‫כל הדורות שעתידין להיות ומה יהיו ואיך‬ ‫‪».‬זמגי פרסי‪ .‬תגיגן ויהביגן ליה וכו ‪ .‬אמר‬ ‫יהיו מעשיהם‪ .‬וכמו שדרשו ז״ל זה ספר‬ ‫ליה תא ואחוי לך היכא ד ג * ? אחנא‬ ‫תולדות אדם מלמד שהראה סקב׳יה לאדם‬ ‫ור?יעא אהדדי‬ ‫דור דור ומרשיו דור דור וסרנסיו‪ .‬מד כשבא‬ ‫לדורו של ר״ע‪ .‬והנה כאן ראה הקב״ה איתן רשעי׳ וקומטי׳ אותם כמי שמצינו בס׳ אין רורשין‬ ‫אלו‬ ‫‪,‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ב ח ר א פ ר ק ה ס פ י נ ה מ א מ ר יז י ח‬ ‫אלו תתקע״ד דורות שקמטי להבראס קודם שנברא העולם ולא בראן לפי שראה שיהיו‬ ‫רשעי׳‪ .‬וזהו שכתוב דבר צוה לאלף דור שעלת׳ ברעתו ליתן תורה לאלף דור וקמט תתקע׳׳ד‬ ‫רותת ונתנה למשה שהיו כיו דורות מאדם ער משה וזהו שאמר שקילשי לתילתאי‪ .‬רמזו בזה‬ ‫אותו הסל דוגמת החדרי׳ שאותן הנשמו׳ היו בהן היו מנחי בטותא דרקיע וצא בראן ‪.‬‬ ‫וברא אדם הראשון‪ .‬אדמצלינא במיתי׳ ולא אשכחתי׳ זהו רמז לאדם הראשון שבו ביום שנברא‬ ‫נטרד מן סמולם‪ .‬ומליו אמר םמשורר ארם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו• ר׳ל שלא‬ ‫התפלל שום תפלה בג״ע• ולא אשכחו אותו שהיה נטרר כמ״ש הכתוב ויעבור ואינט ‪.‬‬ ‫ואשכמהו ולא נמצא‪ .‬אמרי ליה איבא גנבי הכא‪ .‬ר״ל ב״ד שלמעלה אמרו להקג״ה אם ‪p‬‬ ‫אותן דורות סנקטטים הס בגנכה כאן מאחר שנבראו להיות׳ נבראי׳ כמולם ואינו טרא(‬ ‫סשיב סש״י גלגלא דרקיעא הוא ר״ל בטין הגלגל שאץ ב׳ יטיס בשנה שיהלוך בשביל א ח ל‬ ‫רק מתרבה או מתמטט‪ .‬בקץ מתרבה הגלגל להליך באמצמ השמים‪ .‬ובחורף מתמענן‬ ‫והולך מדי יום ביימו להליך בשפיעי של עולם סביכ כך הדורות הצלו הם נכראי׳ בכל דור ודור‪.‬‬ ‫והן הן פזי פנים שבדור וזהו שאמר נטר עד למחר ר״ל לדורות הבאי׳ ואשכחתא ציה כי י‪5‬ן‬ ‫מחר לאחר זמן• ממס׳׳רש ‪) (*) :‬חסר סז(‬ ‫)מאמר י״ז( הנוגה שזה העולם דומה לספינה בדלעיל‪ .‬וההוא טרא דאסיק רישיה ממיא‬ ‫רצו ט בי הקניה העביר מן הבריות ממין לדגי׳ הנאחזי׳ כנ״ל מדת הריי‬ ‫שסוא דימם ליס שנאמר טשסטיך תסוס רבה‪ .‬וזהו נאמר על דור י ל שהש״י השפיע להה‬ ‫טובה כט״ש ז״ל אם הבריות חטאו בהמית מס חטאו‪ .‬יאם בהמית חטאי סארן מה חטאה‬ ‫דכתיב וחשחת האר!• ואוטר וירא אלהיס‬ ‫)מאמר י״ז( מניין אמרם ההוא כוורא דאסיזן‬ ‫את הארץ והנה נשחתה‪ .‬מל מה יי׳ עשם‬ ‫רישא ממיא כ י ׳ ‪:‬‬ ‫ככה לארץ‪ .‬אמנם תרע כי היה גדול מינם‬ ‫מנשוא‪ .‬והס חטאו בארן כשראו בתיהם‬ ‫יוחגן טשתעי זיטגא חרא ה ו ה‬ ‫טלאים כצ טוב וסירות הארז היו צוטחיס‬ ‫אזלינא בססיגתא יחזיק ה ה ו א‬ ‫להם שלא כטנהג טכע הארץ כאמרס ז״ל‬ ‫כוורא דאםיק רישיה מטיא כף ‪:‬‬ ‫שהיו זורטיס בארן כפטס אחת והיתה‬ ‫מצמח׳ להרבם שטס ולכן נגזר אחר דור‬ ‫המבול דבר יום ביוטו זרט וקציר בכל שנה במכין שיהיו מיניהם נשואות לשמים• ו ל ב ר ר ם‬ ‫הש״י להשחית את ה א ק במכין שידמו כי יוצר הכל הוא והוא בראה והוא יטל להסכמ‬ ‫לווהו ובהו‪ .‬וזהו וירא ה׳ כירבסרעת האדם וכדאיתא בצרור הפור פרשת בראשית ו מ י י‬ ‫נטל הקב״ה כבנים מכ״ימה והביא מבול למולם כדאיתא כמסכת ר״ס דמיי׳ עייניה כתרי‬ ‫סיהרי זהו נ ׳ ככבים כתרי מברי דסורא• מטה״רש • )*(‬ ‫ה מ נ‬ ‫)מאמר י״ח( הכוגה כזה המאמר ההוא טורא ר״ל דור הפלגה‪ .‬דאפיקו רישא ממיא‬ ‫כן ר״ל שהקנ״ה השפיע להם טיכה‪ .‬יאית ליה קרנא ר״ל שכאו ללחו״‬ ‫‪°‬‬ ‫עם הקב״ה כביכול כמו שאמרו ז״ל בחלק אמר‬ ‫)מאמר י״מ( עניין אמר׳ אנא בריס קצה‬ ‫^ ‪,‬‬ ‫רבי ירמיה בר אלעזר ד‬ ‫שביס והוינ׳ תלת מאה פרסי ו ט ׳ ‪:‬‬ ‫{‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫ף ו • ספרא משתעי זיטגא חרא הוד‪,‬‬ ‫אומרת נעלה ונעטר ע״א‪ .‬ואחת אומרת‬ ‫קאזליגן בספיגחא וחזיגן ה ה ו א‬ ‫געשס מלחמם עם כביבול‪ .‬זו שאוערת נמלה‬ ‫כוורא דאפיק רישיה םטיא ואייו ליזן‬ ‫ונשב שם הסיצס ם׳ וזו שאוסרת נעשם‬ ‫קרני וכו׳ וחהיק עלה אגא כריה ‪jfyp‬‬ ‫מלחמה נעשו קופץ ורוחין ושדין ולילין ‪.‬‬ ‫שביי והוינ׳ תלחא טאוח פרסי ו א ז ל ‪* /‬‬ ‫וזו שאומרת נעלם ונעטר אלילים• כי שם‬ ‫לטו&יה דלויתן וכו׳‪ .‬רב אשי ח»* ועץ‬ ‫גלל ה׳ שפת כל האיץ‪ .‬אמר רבי יוחנן‬ ‫עיזא די‪8‬א כ ו ׳ ‪:‬‬ ‫מגמל שליש נשרף‪ .‬שליש נבלע‪ .‬שליש סיים‪.‬‬ ‫וס׳יש‬ ‫‪3‬‬ ‫‪N‬‬ ‫ו ר‬ ‫כ ת ו ש‬ ‫א מ ש‬ ‫ן מ ר ת‬ ‫נ ע‬ ‫כ פ ל ג ה‬ ‫ה‬ ‫ן נ ש ‪3‬‬ ‫נ‬ ‫ח‬ ‫‪C P‬‬ ‫ל ג‬ ‫א‬ ‫ח‬ ‫ת‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪0‬‬ ‫בתרא‬ ‫מ ר ק הספיגה מ א מ ר יח יט‬ ‫צח‬ ‫ומ״ש הקיק עליה אנא כריה קלה וטי זהו רמז שעשו להם במחשבתם המגדל כ ד צהנצצ־'‬ ‫מן המבול כבדה קלה שבים הממהרת לשוט וזהו והוינא תלת עאות פרסי ואזלינ׳ לפומיס‪-‬‬ ‫ללויתן‪ .‬ד ל שנפוצו מפי הש״י‪ .‬כי לויתן רמז לעומק החכמה במו לזית חן הם לראשך‬ ‫רב אשי חזי הני עזא ט פ שראו דור הפלגה פורענות שעברה מל רור המטל ‪ cp‬מל‬ ‫פי כן לא נפנו אחור מלהרשיע והעיזו פנים כמו עז‪ .‬כמו שאמרו רבותינו ז״ל ג׳ בנזין הם‬ ‫וכו׳ עז ככהמות וכי׳ •י )‪C‬‬ ‫‪k‬‬ ‫‪,‬‬ ‫י‪/‬‬ ‫)מאמר י״ט( הנוגה לזה המאמר פירוש קרטלית׳ היינו תיבה‪ .‬זהו אברהם שהיה מגין‬ ‫בשני מ״ה שאז היו הצנורות מתפילין לקלקל מרור הפלגה ואילך ‪.‬‬ ‫ובא אברהם ותקן הצנורות והוא היה דוגמת התיבה של נח שהקב״ה הציל העולם באותט‬ ‫תיבה‪ .‬והוה מקבמי אבנים טובות ומרגליות במו שאמרו בב״ר מרגלית היתה תלויה בצוארו‬ ‫של אברהם שכל חולה שהיה רואה בת‬ ‫)מאמר י״ט( בונה למאמר דביתהו דרבי‬ ‫מתרפא‪ .‬וזהו רמז לגלגל חמה שקודם מיתתו‬ ‫חנינא בן רוסא עתידא דשדי׳ תכלתא‬ ‫היה הוא המפרס׳ מציאות השם ואדמתו ‪.‬‬ ‫לצדיקי ט ׳ •‬ ‫וזהו החולי נפש היה המתרפא בלשונו‬ ‫ורגילות ספורו באלו הענייני׳ זהו לשון‬ ‫יוגתן הוה משתעי זימגא חרא‬ ‫ל^י‬ ‫מרגלית‪ .‬ואחר שמת עשתה החמה מגז‬ ‫הוה קאזליגן בספיגתא וחזיגן‬ ‫שהוא היה עושה‪ .‬וזהו שאמר המאמר והדרי‬ ‫אהוא קרטליחא דהוה מהבעי ביה אבגים‬ ‫ליה מיני רטורי ד ל מתחלה היו הבריות‬ ‫אובות ומרגליות והדרי ליה מיגי דכוורי‬ ‫מינים‪ .‬ועתה קראו אותם בירשיא ר״ל אמרי‬ ‫ומקרי בירש׳‪ .‬גחי בר אמוראי לאתויי‬ ‫צאן כלומר חסיד׳ כי התרגום כל ל׳ ברשינא‬ ‫זיקא‬ ‫ודגש ובעי לםישמטי לאטמא ודדא‬ ‫הוא ל׳ אמרי צאן‪ .‬וכאשר ראה הש״י‬ ‫דחלא וגחת גפק בת ק ל א ואמר מאי‬ ‫צדקותיו וזהירות שלו נחי׳ בר אמוראי לאתויי‪.‬‬ ‫אית לכו בהדי׳ קרטלית׳‪ .‬דדביתהו דרבי‬ ‫ד ל הקב״ה נקרא כך שהוא אומר ומושט‬ ‫מניגא בן רופא עתידא דשדיא תכלתא‬ ‫גוזר ומקיים‪ .‬לאתויי ד ל הקב״ה הושיב‬ ‫לצדיקי לעלמא דאתי זכו׳‪:‬‬ ‫אותו אצלו‪ .‬וזהו שאמר הכתיב נאם ה׳‬ ‫לאדוני שב לימינ* וגו׳ זהו המזמור נאמר‬ ‫מל אברהם‪ .‬ורגש ובפא דלשמטי׳ לאטמא רצה לומר שנמרוד רגש נגדו והפיל אותו לכבשן‬ ‫האש‪ .‬ואז דרא זיקא חילתא ונחת‪ .‬רמז בזה היה מצנן את הכבשן כמו שהחומ׳ןיפה לשרב‪.‬‬ ‫ואז נסק בת קלא ואמר מאי אית לכו בהדי קרטליתא דרביתהו לרבי חנינא בן לוסא ״‬ ‫זהו רמז במאמר רבותינו ז״ל מ״ר יפה כלבנה ברה כחמה‪ .‬ניתן היופי ללבנה והברור‬ ‫לסמה‪ .‬בי הלבנה היא דוגמת אשה שאין אשה אלא ליופי‪ .‬וכמו שהלבנה היא מקבלת איריז‬ ‫מן החמה כן האשה היא מקבלח כל השפעתה מן הזכר כך הצדיקי׳ הם מקבצי׳ שפע‬ ‫ואצילות מכתר עליון ער המלכות וממלכות על הארץ‪ .‬וזהו דדביתהו דרבי חנינא‪ .‬הוא רמץ‬ ‫הש״י שהוא חטן ורחום שהוא כנוי משם בן ע״ב‪ .‬וזהו לו״סא חושבן דדן במושבן לדין‬ ‫מם הקריאה שהוא מדת הרחמי׳ להציל אהביו‪ .‬וזהו רשדיא תכלתא ביה לצדיקי׳ לעלמ*‬ ‫ואמי רמז בזה שהקב״ההציצ את אברהה בשביל בית יעקב שיקבלו התור׳ שהיא מרומ‪/‬׳‬ ‫נסבלת כמ״ש זיל ציצית שקולה בנגל כל התורה בלה וזה למדו זברונם לברכה מן כתוב כת‬ ‫אמר ה׳ אצ בית יעקב אשר פרה את אברהם‪C):‬‬ ‫‪,‬‬ ‫)מ״כ(*כוגה בזה אבן סבא ד ל לוחות האבן והתורה נקראת אבן שתייה ונקראת לוחת האבן‪,‬‬ ‫דהדרי ציה תנינא‪ .‬רצו ט שהמלאכי׳ נתקנאו בנתינת התורה יקטרגו על ישראל‬ ‫מ מ ת נתינה כלאיתא בפרק רבי עקיבא כשעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת מה לילוד‬ ‫‪.‬אשה ביניט וטי‪ .‬נמית בר אעוראי זהו הקב״ה כללעיל‪ .‬ובא אצ עמו שיקבל התורה ‪.‬‬ ‫גראיתא במסכת מטרת אלילים אתא תנינא קא בלעיס לספינתא רצו ט שעשו מתמצה הי‪3‬‬ ‫חצם‬ ‫ב ח ר א פי הספינה‬ ‫מאמר כ כא‬ ‫?רוצה לקבל התור׳ בדי לירש עולם הבא עד שבא פישקנצא זהו העורב והשטן‪ .‬ומסיתו שלא‬ ‫לקבל‪ .‬וזהו פסקיה לרישיה‪ .‬ואז השיבו מה כתיב בתורה לא תרצח‪ .‬אז אמר הלא עיקר‬ ‫הברכה שבירך אותנו זקנינו ועל ח מ ך תחיה וכו׳ וזהו אתהפיבו מיא ובו׳ רוצה לומר ה פ ט‬ ‫ימן התורה הנקראת מיס‪ .‬אחא חנינא חברי׳ ר״ל שהקב״ה בא אצל ישממאצ ורצה לתלות‬ ‫התירה על צוארו ואחי׳ רוצה לומר בשביל‬ ‫)מאמר כ׳( כונה על מאמר אבן טנא לסלרי‬ ‫הברכה שבקש אברהס לו ישמעאל יחיה‬ ‫ליה תכיכא‬ ‫לפניך כמו שבאר בעל צרור המור באותה‬ ‫השעה שלקח אברהם את הגר נחתם גזר דין‬ ‫יהודה היגדאה חזינא ההיא אכן‬ ‫מל ישראל שיהיו בגלות חסת ישמעאל ‪.‬‬ ‫טבא דהדרי ליה תגינא כו׳‬ ‫וזהו סוד שהיתה שרה עקרה כדי שיקח‬ ‫נחיה בר אמוראי אחא תגיגא קא בלעי‬ ‫אנרהס את הנר ויוליד א י א ל ן‬ ‫לסםיגחא וכו׳ עד שבא פישקגצא וכן‪/‬‬ ‫״‬ ‫שאמר לו ישמעאל יחיה לפניך אמר‬ ‫מיד אחהםיכו טיא והוו דמא כ ו ׳ ‪:‬‬ ‫ן‬ ‫ולישמעאל שמגיתיך‪ .‬א י א‬ ‫סוף פרשת וארא ע״ש‪ .‬ואז כ‪:‬י ישמעאל גס‬ ‫יכן רצו לקבל התורה בא העורב הוא השטן ומסית ומדיח אותה ושאלו מה כתיב בתורה לא‬ ‫תגנוב‪ .‬השיבי שכל ברכת זקיכם הוא יהי׳ פרא אדם ידו בכל‪ .‬ולא רצי לקכל התור׳ ולכל‬‫אוטות בא הקב״ה קידם ולא רצו לקבלה‪ .‬טד שלקס לההוא )‪/‬בן טבא ושדייה לספניתא לרמוז‬ ‫למה שאמרו רבותינו ז״ל בפרק קמא דיומא שלשה כתריס הן בחר בהונה לזרעו של אסרן‬ ‫התר מלכות לזרעו של דוד וכתר תורה הדי היא מונחת בקרן זוית כל מי שירצה ליטול יטול‬ ‫וזהו שדיוה הוו צפרי מליחי רוצה לומר הס ישראל שנקראו צפרים ומליחי רוצה לימר הס ביי‬ ‫האומות בשי טבור ונגלית יבשר המליח אותבינהו בהדייהו‪ .‬רוצה לומר שהם קבלו התור׳ ופרחו‬ ‫רצו בו כי זכו למעלת המלאכים כמ״ש ז״ל הקדיש ברוך הוא לעתיד לבא פושה לצדיקיס‬ ‫מפיס כנשרים ושטיס על ס‪:‬י הס־ם כיונים שנאמר על בן לא נירא בהמיר ארן‬ ‫ובמוט הריס בלכ ימים‪ .‬או ט״א סרוח לשין פריסת הגפן שהוא עיקר ניצת ספרי‬ ‫זע״ז אמר הכתיב כתפוח בעני ה־ער בצלו חמדתי יישבתי יפריו מתוק לחכי ‪0‬״‪j‬‬ ‫ממהר״ש ‪ ) :‬י ( ) ח ס ר סח(‬ ‫‪:‬‬ ‫ת‬ ‫ש מ פ‬ ‫ו נ‬ ‫ה ק ב‬ ‫ו כ ד‬ ‫ח‬ ‫‪ 3‬ס ס ר‬ ‫ה‬ ‫מ ן‬ ‫ה‬ ‫ן ה ר‬ ‫)מאמר כ״א( המגה של זה המאמר מתיד גבריאל למשות קניגיא מס לויחן רצו בו מלחממ‬ ‫מס לויתן שר של אדום כדצתיב מי זה בא מאדו׳ וה״ק לג״ע וכי יעשי‬ ‫ממנו ישראל סעידה הכל מובן מדברינו כמו שנ׳ יאכצ גויס צריו וגו׳ עכ״ל הרשכ״א זיל‬ ‫פודסירש הוא ז״ל לפי שכל חבור העולם הזה השפל וצרו יש לו קצב ובא אל תכלית ועתיד‬ ‫ציחרב כמו שאמרו ז״ל שתא אלפי שנין עלמא‬ ‫)מאמר כ״א( כונס למאמר עתיד גבריאל‬ ‫וחד חריכ‪ .‬מל כן אמר כאן שמתיר גבריחי‬ ‫למשות קניגיא מס לויתן ‪:‬‬ ‫למשות קנוניא ר״ל מלחמה פמו שינצח‬ ‫הסידור הזה ויבטלנו • ולפי שסם ז״ל כנו‬ ‫אתא רב ריסי אמר ר׳ יונתן עתיד‬ ‫בבל מקום מדת הדין לגבריאל באמרה בא‬ ‫גבריאל לעשות קגיגיא עם לויתן‬ ‫גבריאל וחבטן כקרקע‪ .‬בא להסיךאתסדיס‬ ‫שגאטר תטשוך לויתן בחכה וכחבל‬ ‫בא גבריאל ועשה לה זנב בדאיתא בכגנילה‬ ‫תשקיע לשוגו‪ .‬ואלמלא הקדוש ברוך ״‬ ‫במנין ושתי‪ .‬והמלה גזירה מן גבורה לסייך‬ ‫עוזרו איגו יכול לו שנאטר העושו י‬ ‫כט העניין הזה בגבריאל‪ .‬ואמרם אלמלא‬ ‫חרבו וני׳ •‬ ‫הקב״ס פוזרו אינו יכול לו לסי שהעולם‬ ‫השסל הזם עם היותו פרטיו םווין ונססדין‪.‬‬ ‫כלליו נשמרץ ואי אפשר למין אחד טן הטעין שיססד ויבטל כלו במו שאי אפשר ש י פ ס‬ ‫ויבטלו הגלגלים כי אס ברצונו ית׳ שמשאן ולא יחב‪-‬ילו בכח מזל או גלגל וצא בכת אחד פ ן‬ ‫השרים ואף בכח הראשונים לפי שהוא ית׳ משאן מנין חזק שאי אפשר שיבטל •מד ש ״ י‬ ‫סק!‬ ‫ה ו‬ ‫ג מ‬ ‫ין‬ ‫ע‬ ‫כונה‬ ‫ע ת י ד ג ב ר י א ל ל ע ‪ #‬ו ת קניגיא ע ם ל ו י ת ן‬ ‫צ*‬ ‫הקן שחייב׳ חכמתו יתנרך לבשלו ואין סכל אלא מרצונו המתכוין יתני־ו שמשאו ורוצו*‬ ‫בקיומו עד קצב אחר עכ״ל • )י(‬ ‫)מאמר כ״א( בדרך אמונה מאער שני שער ב׳ דף ל״ש ודל הפוכה בזה המאמר על‬ ‫מדריג׳ המתדבקי׳ והמשיגי׳ לש״י ולפי שהשגת הש״י‬ ‫וסהאחרות אשר יתדבקו עמו המשיגים והמתדבקים יהי׳ כפי השיגם מדריגות שם המפורש‬ ‫אשר הוא על ד׳ פנים אם זכה שישיג השם המפורש אשד הוא בן ד אותיו׳ והוא השיגו‬ ‫מהותו יתברך במעלה העליונ׳ לאין סון>‬ ‫)מאמר כ״א( דרש סעודת הצדיקים מנשה‬ ‫כפי מה שאפשר לאדם ובמו שהשיגו‬ ‫של לויתן ומעורו סוכה והשאר סורסו על‬ ‫מרעיה עושין לו סיכה סיככת ומקפת אותו‬ ‫חומות ירושלם ‪:‬‬ ‫באומו השגה אשר בה מן ההצלת׳ והתענוג‬ ‫אשר לא ישוערו ואם לא ישיג אלא השם‬ ‫רבה בר בר חגה אמר רבי יוחגן‬ ‫המסורש בן י׳׳ב אותיות בהשיגו עולם־‬ ‫עתיד הקב״ה לעשות סעודה‬ ‫השכל עושין צלצל והוא סוכת בלא דפנות ט*‬ ‫לצדיקים מבשרו של לויתן שנאמר יכרו‬ ‫אין שם שלימות האחרון אשר אין למעלת‬ ‫עליו הכריס‪ .‬ואין כירה אלא סעודה שג׳‬ ‫ממנו ולזה יהי׳ בלתי מוקן> בהצלח׳• ואם‬ ‫אלא‬ ‫ויכרה להם כיה גדולה‪ .‬ואין חברים‬ ‫ישיג השם המפורש אשר הוא בן מ״ב לבד‬ ‫ת״ה שג׳ היושבת בגגים הברים מקשיבי׳‬ ‫זה בהשיגו מעולם הגלגלי׳ מהותם וסעולתם‬ ‫לקולך והשאר חולקי׳ אותו ועושין בו‬ ‫עישין צו ענק שהוא מדריגה יותר חסירה‪.‬‬ ‫סחורה שגאטר יחצוהו בין כנעגיים ואין‬ ‫ואס ישיג מעולם ההווי׳ וההפסד כפי השם‬ ‫בידו‬ ‫כגעגיים אלא תגרים שגאםר כנען‬ ‫המפורש בן ע״ב‪ .‬ורואה מהותה ופעולות‬ ‫םאזגי סרטה לעשוק אהב‪ .‬ואיבעית אימא‬ ‫אשר מצדו יתרמו אל האל ית׳ יהי׳ להם‬ ‫מהכא אשר סוחריה שרים כגעני׳ גכבדי‬ ‫קמיע ממנו והוא חלק קטן‪ .‬ואומר והשאר‬ ‫ארץ‪ .‬ואמר רב׳ אמר ר״י עתיד הקב״ה‬ ‫סורסו על חומות ירושלים הוא רמז למה‬ ‫לויתן‬ ‫לעשות סכה לצדיקים מעורו של‬ ‫שיושג על צר האמונ׳ אשר בה נשיג ההצלח׳‬ ‫לו‬ ‫עושין‬ ‫שג׳ התמלא בסכה עורו‪ .‬זכה‬ ‫כמו שנשיג הדבקות ותאומות טלם יקבל‪1‬‬ ‫שגאמר‬ ‫צלצל‪.‬‬ ‫סכה לא זכה עושין לו‬ ‫אותת מירושלים כי מציון תצא תורה ודבר‬ ‫לו‬ ‫עושין‬ ‫זכה‬ ‫ובצלצל דגים ראשו‪.‬‬ ‫ה׳ מירושלים ואמר מעורו של לויתן רצו בו‬ ‫צלצל‪ .‬לא זכה עושק לו עגק‪ .‬שגאמד‬ ‫מהחצוניו׳ ישיגו האומות‪ .‬אמנם הפנימיו׳‬ ‫ועגקים לגרגרתיך‪ .‬זכה עושין לו עגק לא‬ ‫ישיגו ישראל והצדיקים שבהם‪(*) :‬‬ ‫זכה עושיץ לו קמיע‪ .‬שג׳ ותקשרגו וכו׳‬ ‫וכתב )י( מהר״י כהן ז״ל רצו בזה שעם‬ ‫והשאר סורסו הקב״ה על חומות ירושלים‬ ‫היות מטבע כל אדם למות לעתיד‬ ‫וזיוו הולך מסוף העולם ועד סוסו ‪.‬‬ ‫לבא יתקיימו הצדיקי׳ לעולם במה שיעשה‬ ‫שגאטר והלכו גויס לאורך וכו׳‪:‬‬ ‫להם סעודה מבשרו של לויתן שהוא ב״מ‬ ‫שנברא מששת ימי בראשית שברא השם ית׳‬ ‫•צו טבע חזק שיהי׳ קיים לעולם ובזה יתחדש להם טבע הלויתן שיתקיימו לעולם כררך‬ ‫כל ניזון שמתחרש במזגו שבע המזוטת שאוכל‪ .‬ולהיות טבע כל מורכב ממותר למקרים לזה‬ ‫אמר שיעשו לו מעורו סכה להגין מכל צדדיו‪ .‬אמנם מי שלא זכה להגנה כללית יזכה להגין‬ ‫לו על האברים הראשיים כמו הראש‪ .‬אמנם מי שלא זכה לזה יזכה לענק שיגין על מקום‬ ‫השחיטה‪ .‬ומי שלא זכה גס לזה יזכה לקמיע שהיא שמירה יותר קלה שאינה מועילה לכל‬ ‫אלא לאותם פרטים שנעשים בשמו והשאר פורסו על חומו׳ ירושלים באופן שכל כלי משחיל!‬ ‫לא יזיקו לחומות ירושלים כמו שלא היו מזיקין ללויתן‪ .‬ותאיר אורה באור של לויתן שכתוב‬ ‫גו ועיניו כעפעפי שחר‪ .‬או רצה ט שאין להםלא על הנוראות הנאמרות על הצריקי׳ שיהיו‬ ‫נצחיים ועל ירושלים שכתוב כו כל כלי יוצר עליך צא יצלח שהרי כתוב כל זה כלויתן‪ .‬ובן‬ ‫האור שכתוכ כה והלכו גויה לאורך שהרי הלויתן כתוכ נו ועיניו כעפעפי שחר‪ .‬ו כ פ י ; פ‬ ‫למרט‬ ‫א‪£5‬ד‬ ‫בחרא‬ ‫פרק הספינה‬ ‫מאסר כא‬ ‫למדט שכל אחד ישיג מדריג׳ כפני עצמו‪ .‬ונרא׳ מיד שכונו כזה לאושר סנפשיי אישר‬ ‫העולם הבא שהוא להיות הצדיקי׳ יושבי׳ ומטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינ׳ והנס‬ ‫גדולת חכמתו ית׳ הוא הים הגדול ורחב ידים אשר ממנו נבראו כל הנבראי׳ רמש וחיות‬ ‫קטנו׳ וכוי שם אניות דעות בני סאדס יםלכון‪ .‬אמנם הרב׳ הס אותם שטבעו מאותן שיצאו‬ ‫לשלום ע״כ נקראו בשם אניות מאנינית כי הרכ׳ מושת אונניס‪ .‬וכבר דמו רז׳׳ל נפש הארס‬ ‫לספינה הנוסעת למסעיס‪ .‬אמנם לויתן היא סתור׳ אשר נקראת לוית חן יצרת באמת לשחק‬ ‫בו שבה טשתטשע הקב״ס שנאמר ואסי׳ שעשומי׳ יום יום‪ .‬ואמר שלעתיד לבא כשירצה‬ ‫לשלם שכר טוב לצדיקי׳ בטטלם יטשה הקב׳ס סטודה• והנה יש לתורה שתי צורות• אחד‬ ‫צורה כםצוני׳ אשר היא יריטת סשסי סכתובי׳ מס עשיית המצו׳ ב׳• הצור׳ הפנימ ת אשר‬ ‫היא סודות התיר׳ אשר אין משיג אמתתה אצא הוא יתברך‪ .‬ואמר שלעתיד צבא יעשה הקביס‬ ‫סעודם מבשרו שילמדם הסירות הפנימיות שהן ככשר שהוא מכוסה במור‪ .‬ולהיות י‬ ‫התור׳ אין לה תכלית‪ .‬כ׳׳ש סודותיה לזה אמר כי יעשו סחורה שרוב סודות תתיר׳ יודען‬ ‫בין צדיקי ישראל כי מה שלא ידמ זה ירמ חכירו ולזה ילמדו אחד מחכירו מה שיודע ‪.‬‬ ‫אמנם הצור׳ החצונית פשט התיר׳ היא כדמות העור שהוא הדבר החצוני מהגוף ייעשה‬ ‫ממנו סכה שיגן עלינו מיום הדין הגדול שעתיד ללהט הרשעי׳ ויהי׳ צדיק שיזכה לסכה‬ ‫שיגין על כל סגוך> ויש שלא יספיק זכותו אלא על ראשו להגין על השכל אכל לא על הגו*‬ ‫»יש שלא יספיק גס נזה אלא למנק להגין מיציא׳ נשמה לכר ויש שלא יספיק זכותו גס לזה‬ ‫ואמר שיעשה ממנו קמיע שיתן לו סקב״ס משלו כדי לשומרו כמו שהקמימ הוא דבר חצוני‬ ‫מהנשמ׳‪ .‬והשאר סירסו וטי שהאומות יבואו ללמוד אור התור׳ הצור׳ סחצונית מירישליס‬ ‫כי זאת הטדריג׳ מהאור יקבלו מישראל• או יש לפרש להפך שהבשר היא מעשה סעצומ‬ ‫׳ כשלחן עייר ויעשו‬ ‫‪1‬‬ ‫<יעשה סעודה שלא תשאר הלב׳ מסופקת‬ ‫החורה שילמדו עשיית המצות למולם• אמנם המור הוא צרו‪ $‬האותיות התור׳ אשר עליי‬ ‫<אמר מי כמוני ותד׳ שידע לצרף אותיות התור׳ כמו שמצרס׳ הקב״ה ואמר שיש מי שיזיה‬ ‫למדריגת סכה רצה שמי שמשיג יותר מזאת המדריג׳ זה יתכסה יותר ע״ש ויסתר משס‬ ‫׳פניו וסשרפי׳ מתכסיס בשש כנפיס והחיות בארבע‪ .‬כי כצ זמן שיותר משיג יותר מכיר‬ ‫חסרונו ומתכסה יותר‪ .‬וצכן יש שהוא נמדריגת השרסי׳ וצריך כסוי לכל הגיף יהיא הסבה‬ ‫‪ Pt‬שהוא במלריג׳ החיות ומספי׳ לו בצל מל ראשו לבד ויש שגס זה אינו צריך אלא מ ס פ י ג‬ ‫לו במנק שישמור פיו ע׳יש דבש ותלב תחת לשונך• ויש שלא הגיע גם לזאת המדריג׳ א &‬ ‫כעין קמיע אותם שיתחילו להבין ולהשכיל באותן ססודות שיעשו להם קמיע לשמור א ו ‪ £‬״‬ ‫ממזיקי הרמות‪ .‬וזאת הירימ׳ יפרוס אות׳ הקכ״ה על חומות ירושלים כי בירושלי׳ י ו ש ״‬ ‫לולה הידיעות מה שלא ימצא לכל העולם ויבואו מכל העוצם לזה האור אשר כאמת יזריד‬ ‫״‬ ‫זאת החכמ׳ מסוף העולם וער סוסו‪ .‬עכ״ל‪:‬‬ ‫כ‬ ‫‪ 5‬ע נ י‬ ‫מ‬ ‫ע‬ ‫ש‬ ‫ה‬ ‫ה מ צ י ת א‬ ‫א‬ ‫*‬ ‫ו‬ ‫ר‬ ‫י‬ ‫ע‬ ‫במצרי אחד שעשה סעודה לכל בגי‬ ‫אותי;יש‪.‬‬ ‫לאותה סעודה עם כל בגי עידו ולא היה חסר שלחגו מכל מ מ ע ט י !‬ ‫שבעולם אלא אגוזי פרך בלבד מה עשה נמל את הטבלא מלםגינו שהיתה י ״ מ‬ ‫יותר מששה ככרי כסף ושברה אמרתי לו מסגי מה עשית כך אמר לי אתם אוטריס‬ ‫שהעולם הזה שלנו והעולם הבא שלכם אס אין אגו אוכלק עכשיו אימתי‬ ‫אוכלים קראתי עליו ובמן רשעים ת ח ס ר ‪:‬‬ ‫| ) נ ו‬ ‫)מאמר כ׳ ‪ (3‬ו‪8‬שה זה המאמר מאד למבינים כי אס נאמין זה שיכנה ירושלים כ א ב נ י‬ ‫טובות ומרגליות מ״מ המלאכי׳ אי אפשר שיהיז הס חרשי׳ ובנאיה ״‬ ‫אותו בנין העתיד ביד הש״י בעצמו כדכתיב אני יי׳ אהי׳ לה מומת אש נאם ה׳ וכו‪/‬‬ ‫ובניתיה כימי עולם כוי‪ .‬עוד קשה יותר מה זה כדין וכדין שאס יהי׳ הבניין מישסה לא‬ ‫יהי׳ משהם‪ .‬ואס משתם צא יהי׳ מישפה אש כן מה זה כדין וכדין‪:‬‬ ‫וכתכ‬ ‫‪0‬‬ ‫^‬ ‫כונה‬ ‫ק‬ ‫ל מ ק ירושלים באבנים ט ו ב י ה ומרגליות‬ ‫יי ) י ( וכתנ מל זס המאער כעל רש״ט וז״ל ככר ידעת הכתיב ויראו את אלהי ישראל ותחמ‬ ‫רגליו כמעשה לכנת הספיר ותרגום אנקלס אכן מבא עכ״ל‪ .‬וכוונת המאמר‬ ‫שמע׳ כדין וכדין ד ל שהקביה מסכים לשתי הכתות היינו כת המלאכים וכת האעוראי׳ ‪.‬‬ ‫כי המלאכי׳ דברו בב״ה שלמעל׳‪ .‬והאמוראי׳ הפליגו בב״ה שלמט׳‪ .‬וזהו כרץן וכדין‪ .‬ד ל‬ ‫יהיו מכוונים יחד‪ .‬ב״ה שלמטה מם ב״ה‬ ‫)מאמר כ״ב( כונה לכנין ירושלים כמרגליותיו‬ ‫שלמעלה‪ .‬וכמו שהזכירו זה העניין כמסכ׳‬ ‫באבנים מוכות שלשים על ל׳‪:‬‬ ‫תעני׳ מיד בקרב׳ קדוש ולא אכא כעיר‬ ‫ובו׳• צא אבא בביה שלמעלה עד שאבא‬ ‫‪ V‬כדבר שמשותייך וכו׳ אמר‪)£JtJfi‬‬ ‫כב״ה שלמטה וזהו כעיר שחברה צה יחדיו‪.‬‬ ‫ר״ש בד גחמן פליגי ביה תרי‬ ‫וכונת ר׳ יוחנן שלמתיד לימות המשיח כתיב‬ ‫אמוראי בארעא יהודה וחזקי׳ בגי ר׳ חייא‪.‬‬ ‫ומלאה הארן רעה את יי כי כלם ירעו‬ ‫ותרי מלאכי ברקיע מיכאל וגבריאל‪.‬‬ ‫אותו מקטנם ועד גדול׳‪ .‬כלו׳ שבימי׳ ההם‬ ‫חד אמר דשהם וחד אמר דישפה‪ .‬א״ל‬ ‫יגדל השצימות ככני אדם על שכלם קטנים‬ ‫מקב״ה ליהוי כדין וכדק‪ .‬ושעריך לאבגי‬ ‫וגדולים ידמו אותו ית׳ אשר הוא תכלית‬ ‫אקדח‪ .‬כי הא דיתיב ר׳ יוחגן וקא דריש‬ ‫השלימות שאפשר כמו שאמר ככתוכ כ״א‬ ‫להביא אבגים »ובות‬ ‫עתיד הקב׳׳ה‬ ‫כזאת יתהלל העתהלל השכל וידוע אותי ‪.‬‬ ‫ומרגליות שהן ל׳ על ל׳ וחוקק בהן י׳‬ ‫וכן אמר ר״י שעתיר הקכ״ה כזמן שיכנה‬ ‫בתם כ׳‪ .‬ומעמיד בשערי ירושלים ליגלג‬ ‫כ״ה ציתן חכמה כצכ כל חכם לכ ער שישיגו‬ ‫עליו אותו תלמיד השתא כביעתא‬ ‫מנייני׳ גדולי׳ כהשגה כפצי כםצים יותר ממה‬ ‫רצילצלת׳ לא משבחי׳ כולי האי אשכחגן‪.‬‬ ‫שהשיגו אצילי בני ישראל שהם לא השיגו‬ ‫לימים הפליגה ספיגתו בים חזא מלאכי‬ ‫רק כמו לבנת הספיר המשל שהוא אבן טוב׳‬ ‫דקא םגסרי אבגים טובות‬ ‫השרת‬ ‫והוא השגה קטנה ‪ .‬ובזמן כיאת המשיח‬ ‫ומרגליות שהם ל׳ על ל׳ וחוקק בהם י׳‬ ‫ישיגו כפלי בסלים‪ .‬והתלמיד שהשיג מליו‬ ‫גרום כ ‪ /‬אמד להד הנהו למאן אמדי‬ ‫ולגלג אמר שזה נמנע‪ .‬לפי שראה שהחכמ׳׳‬ ‫ליה שעתיד הקב״ה להעמידן בשערי‬ ‫שבימיהם הית׳ חסרה מאד וככל יום הית׳‬ ‫ירושלים אחא לקמיה דר׳ יוחגן א״ל‬ ‫הולכת וחסו׳ יותר‪ .‬וכמו שהזכירו בירושלמי‬ ‫דרוש ר׳ ל ך גאה לדרוש כאשר אמרת‬ ‫אם הס היו מלאכי׳ אכן בני נשא‪ .‬ואם הן‬ ‫כן ראיתי‪ .‬א״ל ריקה א ל מ ל א לא דאית‬ ‫היו בני נשא אנו כחמורים וגרו׳ יותר‬ ‫ל א האמגת גתן עיגיו בו וגעשה גל ש ל‬ ‫מחמורו של רבי פינחס בן יאיר וכו׳ ואם‬ ‫עצמות ע י כ ‪:‬‬ ‫לבן של ראשונים כסתחו של אולם לק של‬ ‫כשרק של מחט בו׳ וא״כ אמר‬ ‫‪, .‬‬ ‫אחרוני‬ ‫התלמיד שאי אפשר צהמזיר מטר׳ ליושנ׳‪ .‬ואיר׳ צו שהפלי׳ ספינתו כים ומצא חכמים‬ ‫גדולים מלחים בתורה כים מצא‪ .‬והספינ׳ רמז צרב גלול המושל ככל מבר הים ובדבריהם‬ ‫מורים לאדם גדול קכרניט׳ לספינת׳ והוא התורן המנהיג הססינ׳‪ .‬ועל כן אמר שמצא חכמי׳‬ ‫!רוצים ראוים צנכואה ולא הי׳ הסר מהם רק הרצון האלהי כי הנבוא׳ אין כל המוכטם‬ ‫אליה תבא עציהם רק כרצון אלהיי לכן אמר הנביא ויי׳ העצים מ מ נ י ‪ .‬גם כי אין כל‬ ‫סארצו׳ ראויות‪ .‬ולכן ברח יונה תרשישה‪ .‬ואפשר שהיו מחברים מסרים גדולים ועמוקי׳‬ ‫גמכמות ומציהם אמר המצמיד והני צמאן כי אין בזמן הזה רארין צזה‪ .‬ואמרו לו ינא זמן‬ ‫שיכספו צו כני אדם ויהיו ראויים לזו המעלה והמדריג׳• והוא )זמן המשיח• ולפי שראה ר׳‬ ‫יוחנן שאותו תלמיר הי׳ כמסופק בזמן המשיח מנש אותו‪ .‬ובפרדס דמונים כתב אפשר‬ ‫שקראו הת״מ שמתו כבר מלאכי השרת לפי שנשמתם צרורות בצרור החיים עם השיי ולא‬ ‫היו חולקים על שם כדכד לבד כי מל דברי׳ נכבדים היו מחלוקות רמזו בזה לשני מיני‬ ‫ההשגו׳ במה שלמעלה מעולם האמצעי והוא אשר כנה גשה״ס שהיא אבן בהיר׳ אין שום‬ ‫צבע לה כן עולם העליון אין שום תעונה בו והשני ההשגה בענייני עילם האמצעי ומה‬ ‫ש לעט׳‬ ‫בחרא‬ ‫פ ר ק הספינה מ א מ ר כג‬ ‫שצמט׳ ממנו והוא אשר מ ס כישפה שיש צה צבע ירוק והוא צבט מורכב כן העניינים הסס‬ ‫מורכבים מכל החכמות מכ״צ‪:‬‬ ‫וסדושיח למאמר כ״ד( והמה מל זה המאמר מה עניין החופות לעולם הבא הא אמרו‬ ‫חז׳׳צ מולם הבא אין בו לא אכילה ולא שחייה וכו׳ אלא‬ ‫צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ‪ .‬מור קשה איך שייך לומר בעולם הבא עיניו‬ ‫מתמלאות משן‪ .‬מור קשה מה תועלת לירושלים בחופות אלו‪ .‬אלא נרא׳ סכוכם של וה‬ ‫המאמר לפי שאמר החכם שלמה ע״ה‬ ‫)מאמר כ״ג( דרש לנישואין כונה לד חוסות‬ ‫חכמות בנתה ביתה חצבה עמודיה שכמה ‪.‬‬ ‫שעתיד הקכיה למשות לכל צדיק ועשרה‬ ‫ואלו החכמות אין קבלתם רק בא״י כי שם‬ ‫חופות שעשה לאדם ‪:‬‬ ‫ביתם ומל כן אמר מל מכון הר ציון כי שם‬ ‫מ ט ן וממין החכמות ומצויינות ורמז לשערי׳‬ ‫אי^ף רבה אמר ר׳ יוחנן עחיד הקכ׳׳ד‪,‬‬ ‫המצויינות בהלכה שס כי שם צוה ה׳ את‬ ‫לעשות ז׳ חופות לכל צדיק‬ ‫סברכ׳ לקכל ממישכלו׳ ולזה קראו לחכמות‬ ‫וצדיק שג׳ וברא ה׳ על מכון הר ציו*‬ ‫חופות‪ .‬רצו בו אורות אלהיות והשגות ‪.‬‬ ‫;על טקיאיה וכו׳ טאי כ׳ על כל כבוד‬ ‫ויהיו לעתיד לצדיקים לסוכה ולמחסה מהשטן‬ ‫חופה טלטד שכל אחד ואחד עושה ל ו‬ ‫המקטרג לא יוכל לססטין עליו‪ .‬ולציון ג״כ‬ ‫הקכ״ה חופה לפי כבודו ‪ .‬ועשן כחומה‬ ‫יהי׳ הנאה באותן החוסות כי ישכין יי׳‬ ‫למה אמר ר׳ חניגא כל מי שעיגיו צ מ ו ‪,‬‬ ‫ככודו שם חופף כבראשונ׳ תחזור השבינ׳‬ ‫בח״ח בעולם הזה עיגיו מחטלאוח עשן‬ ‫לציון כי מציון תצא תורה וכו׳‪ .‬או טכל‬ ‫בעולם הבא‪ .‬ואש בחופה לטדי אשר ר'‬ ‫לפרש איפשר שכוון באלו ז׳ חופות תם רמז‬ ‫חניגא מלטד שכל אחד ואחד נכוה‬ ‫לשכעה ככבי לכת‪ .‬ורצו כו כי עתה החמ׳‬ ‫מחופתו של חבירו‪ .‬אוי לאוחה בושך‪,‬‬ ‫בגורלו של עשו והלננ׳ בגורלו של יעקכ כי‬ ‫אוי לאותה כלימה וכוי‪ .‬עשרה חופות ע ש ה‬ ‫הסדר לבנ׳ הקרוי לנו ע״ד שצ״ס חנ״כצ‪.‬‬ ‫הקב׳׳ה לאדם הראשון בג״ע שגי כ ע ת‬ ‫ולפי שלא רצה יעקב להשתמש בעולם הזה‬ ‫גן אלהים היחד‪ ,‬כל אכן יקרה מסוכת'‬ ‫כצ עיקר שהוא הממה שכל התענוג* באים‬ ‫אודם פטדה יהלום תרשיש ושהם ו י ש פ ה‬ ‫משם• והספיק כזה העולם רק מן הלבנה‬ ‫גופך ספיר זהבוברקח ע״כ‪:‬‬ ‫שהוא דבר הכרחי לאדם לפיכך כירר לחלקו‬ ‫הלבנה וזהו אמרם צורת יעקב חקוקה בלבנ׳‬ ‫ולכך שנת הלבנ׳ שנ״ד ימים י״א ימים חסר משנות החמה אמנם עשו הקדים עצמו לבר‬ ‫לו מלק היפה להוא החמה כדי להמשיך אחר תענוג עולם הזה ולכך היו מוכין שנתן מו‬ ‫החמס שס״ה ימים• אבל לעתיד לבא כל צדיק וצדיק תהי׳ לו הבחיר׳ והברירה לברור האוגל‬ ‫מתוך הפסול׳ והוא הממס שאז תתן תענוג רומניי׳ וכמאמר הנביא והיה אור הלבנה כאור‬ ‫הממה ואור החמה וטי• והכל היא מורה על השגת האור העליון‪ .‬ומנין העשן שיעלה‬ ‫בעיניו להיות כי הי׳ עכזה עיון של ת״ח נפרע לו מרה כנגד מרה שיצא עיונו כעשן ‪ ,‬ן‬ ‫שכלו כעשן כלה נגיהנס וענין האש בחופה וכו׳ מצער שכל אחד נכוה וכו׳ ירצה כשיראה‬ ‫צדיק אחר משיג יותר מסבירו וקרוב אל השם ית׳ אז ירע לחבירו ויצטער כאילו נכוה באה‬ ‫וזהו אמרם אוי לאותה בושה וט׳‪ .‬וכענין שהזכירו בתענית בר׳ חנינא שאמר לאשתו ניחא לד‬ ‫דכלהו צדיקי אכלי אפתורא דתלת כרעי ואנן אתרתי‪ .‬ועניין עשרה חוסות ראדס הס רמן‬ ‫לעשר ססירות החכמה שהי׳ טשיג‪ ):‬י ( ) ח ס ר סט(‬ ‫‪P‬‬ ‫!ר‬ ‫ו ר ו‬ ‫ויזכו להתענג באור הראשון‪:‬טוב הצפון לצדיקים בגוף ונפש עכ״ל‪:‬‬ ‫טנה‬ ‫כונה‬ ‫ל א ר ב ע נ ה ר ו ת ו‪0‬וטנד‪ .‬ה ד ס י ם ל צ ד י ק י ם ל ע ה ־ ב‬ ‫קא‬ ‫)כונה לשני שערי כרכר יש מ ן מרן ועציםם ששים רבוא מלאכי השרת‪(:‬‬ ‫ונמרח* הילקוש פרשת בראשית פרק ג״ע אמר רי״בל שני שערי כרכר יש מ ״ מ ועליהן‬ ‫משים רבוא מלאכי השרת וכל אחד מהם זיו פניו בזוהר •הרקיע מבהיק ובשעמ‬ ‫שהצדיק בא אצלם מפשיסין מעליו הבגד׳ שעמר בהם בקבר ומלבישין אותו שמונה בגדים שצ‬ ‫מנכי כבוד ושני כתרי׳ נותני׳ על ראשם אמת של אבני׳ מונות ומרגליו׳ ואחת של זהב פרוים‬ ‫ונותנים שמונה הדסי׳ בידו ומקלסין אותו ואומרי׳ לו לך אכול בשמחה לחמך ומכניסי׳ אותו‬ ‫)מקום נחלי מים במיני ורדים והרסי׳ וכלאחר ואחר יש לו חופ׳ בפני מצמו ולפי כבודו שני‬ ‫ני על כבור חוסה ומושכין ממנה ד׳ נהרו׳ אחד של חלב• ואחד של יין‪ .‬ואחד של אפרסמון ‪.‬‬ ‫ואחד של דבש‪ .‬וכל חופה וחוסה לעעלה ממנה גפן של זהב ושלשי׳ מרגליו׳ קבועות ט וכצ‬ ‫אחר מבהיק זיוו כזיו הנוגה וכו׳ ינגויין שם המדרש זה ארוך ואני קצרתי‪:‬‬ ‫אמגס אין ראוי לכל משכיל להבין הרברי׳ אלו וכיוצא בהן כפשוטן‪ .‬כי מה לה לנשמה עם ח׳‬ ‫הדסים והנחלים של חלב ודבש ושאר העניניים‪ .‬ועניין ב׳ שערי כרכר לג״ע למה ‪.‬‬ ‫אלא נ׳׳ל לסרש זה המאמר מ״ר שבאר‬ ‫נספר קהלת יעקב וז״ל על עניין ב׳ שערים שער אחד לצדיקי׳ גמורי׳• ושער שני לבעלי‬ ‫תשובה‪ .‬כי מצינו שסוק אחד אומר זה השער לה׳ צדיקים וט׳ נראה שהוא אחד ‪.‬‬ ‫והנביא ישעי׳ אמר סתחו שערים ויבא גוי צדיק‪ .‬וכן ג״כ סתחו לי שערי צדק נראץ שני‬ ‫שערים• והא כיצד הענין הוא דוד המלך ע״ה שהוה ב״ת וצדיק גמור שלא הי׳ ראוי לאותו מעשם‬ ‫אלא ללמוד התשובה לעם ה׳ כמו שאמרו ז״ל במסכת ע״א‪ .‬ולכן אמר שני שערים מדור אחל‬ ‫שלב״ת‪ .‬ומדור של צדיקי׳ גמורי׳ כי כמו שבמקום שב״ת עומדים וט׳כך כניסתם לג׳׳ע ובל‬ ‫אמד נכנם במקום הראוי לו‪ .‬וטעם היות ששים ריבוא של מלאכי׳ על השערי׳ ההם הוא‬ ‫בלי לקבל נשמתם של ישראל שהם ששים רבוא וכל אחד יוצא לקבל נשמתו לו בשעה שהצדיק‬ ‫בא אצלם מסשיטין מעליו הבגדי׳ שממד בהם בקבר‪ .‬הנה יש לתמום כי הנשמם אץ עלים‬ ‫נגדים שעמר בהם בקבר ולא הנפש‪ .‬ויראה לי שרמז לנו מה שגלה הרשב״י ז״ל שאין מראין‬ ‫לארם צדיק סימנים כלל מהג״ע עד שנפרעין מ‪$‬נו מכל חובותיו ועונשין ואס״כ מראין לו‬ ‫הסוד הנעלם‪ .‬א״כ הבנדי׳ הס הבגדי׳ הצואים מצר העונות שע״י יתלבש ובהם יקבל בקבר‬ ‫קצת עונש ונרחץ מכל הטנופת שבבגרי׳ מכל מיני פורעניות ומלבישץ אותו ומרפאין אותו‬ ‫מכל מכותיו‪ .‬ומלבישין אותו שמונה בגדים‪ .‬המנץ הנשמות של צדיקי׳ הם נמשלות צכהנים‬ ‫גדולים שהיו מתלבשי׳ בת׳ בגרי כהונה ואתם כהני יי׳ תקראו‪ .‬וזהו הסוד משעה שהכםנים‬ ‫נכנסים לאכול בתרומתן שהם הנשמות שהולכות כל אחת לקחת כל אחת מהם טרפם וסשסעוח״‬ ‫מהשכינ׳• וסוד שמונה בגדים הס ארבע אותיות שבשם ההוי׳‪ .‬וארבע אותיות שבשם אדנות‬ ‫תהו רמז ח׳ בגדי׳ של כ״ג‪ .‬ד׳ בגרי לבן הם סיר הוי׳‪ .‬וארבע בגרי זהב הם סוד אדנות‬ ‫יין‪-‬למתק ביום הכפורי׳ הדני׳‪ .‬אבל הנשמ׳ הם שמנה בגדי׳ של ענני יקר שהם רמוזי׳ כלם‬ ‫מסד ויתקיים ממלכת כהנים וגוי קדיש• ומכין שתי כתרים‪ .‬אחד של אבנים טובות‪ .‬ואחד של‬ ‫זהב םרוים‪ .‬לרמז תורה שבכתב ותורה שבע״פ‪ .‬אבנים טובות הם תורה שבכתב שעל כל‬ ‫ןיז יקוץ תיליתיליםשל הלכות‪ .‬זהב פרזיס רמז לתורה שבע״פ מנין שמנה הרמי׳ הםכ״ד‬ ‫נרמוז שצריך הנשמ׳ להתקשט ככ״ר מיני קשומין כמו שהכלה מתקשטת בכ״ד קישוטץ כמו‬ ‫שענה אותם ישעיה בפרשת כיום ההוא יסיר ה׳ תסארת המכסים וט׳‪ .‬וכדאיתא כפרשת‬ ‫בראשית ויבאה אל האדם שקששה בב״ר קישוטין כמנין ויב״אה‪ .‬וזהו; הטעם שכיון רבינו‬ ‫הקדוש לחבר ב״ד פרקים במסכת שבת לקשט שבת מלכתא בכ״ד קישוטין‪ .‬וכן בדוריכו‬ ‫ראיתי כמם גדולים ואנשי מעשה בכל שבת ושבת שונים אלו כ״ד פרקים לקשט הכלם‬ ‫העליונה‪ .‬וכן להבין ד׳ נהרות הם רמז לד׳ זעניס שעוברים על האדם זמן הילדות זמן הבחרות‬ ‫זמן הזקנה זמן הישישות ושכר כל אחד מהם משונה מחבירו כי אינו דומה התיר׳ והמעש׳‬ ‫שלומד ומושה האדם בזמן הבחרות וכושה יצרו אינו כלמוד הזקנה • וכן הנערות וכן‬ ‫סישישות ולכל אחר ואחד יש לו זכות בפי הזמן וזהו סוד ד׳ נהרות אחל של מלב בערך‬ ‫זמן למיד הנערות‪ .‬ואחד של יין זהו זמן הכתרות שהוא תוקן> הכח ומתגכר מליו‪ .‬זאמד‬ ‫של‬ ‫‪r‬‬ ‫בתרא‬ ‫פ י ק הספינה‬ ‫ס י י מ‬ ‫מ ר ח י‬ ‫מאפר כד‬ ‫ס ו נ י ס‬ ‫‪i5p,fK‬‬ ‫א‬ ‫ת הנש‬ ‫ה‬ ‫?' ??‪. ?K«1‬‬ ‫ז‬ ‫של אפרסמון הוא הזקג׳ משוש סכח וציד‬ ‫כנגד הישישות‪-‬ונדרך זה יוכל הממיין להוסיף באיר כאות נפשו כל‪-‬המדרש ההוא מ ש עכ ל<»(‬ ‫‪ n n t f T I‬פרשת ויחי כחב דיש דף רי״ט תאנא א ר נ ן סמנין זםיגין וחד דיוקנ*‬ ‫דגוםא בידייהו םתלבשא ביה בחדווחא ויתיבח בההוא טדורא עד‬ ‫ןמגא דאחנזר לבתר ברחא קרי ועמודא דתלת גווגים אזדמן וההוא עמודא אתקדי‬ ‫מכון הד ציון דכתיב וברא ה׳ על מכון הר ציון וגו׳ אש להבה םלקא בההוא‬ ‫עמודא לםחחא דצדק דציון וירושלים ביה אי זכי לסלקא יתיר טב חולקיה וכו׳ ‪:‬‬ ‫וחדושין[ )מאמר כ״ד( וקשה )*( בזה סמאמר איך ייחס נהש׳׳י תמרים נבזים ושסליס‬ ‫לאמר אוי ט׳‪ .‬ומור קשה שאמר מי מפר לי והלא אש‬ ‫סיומוזרין בתשובס סי׳ מקבלם כדאיתא פרק כל שעה וידי ארם תחת כנפיהם אמר רב כסנא‬ ‫זכר ידו כתיב אלו ידיו של הקב״ה שהם פרושו׳ תחת המיות לקבל בעלי תשוב׳ מפני מדת‬ ‫ה ד ן הנגזר וכו׳ ועור קשה איך שייך לכשר‬ ‫)מאמר כ״ד( דרש התשובה וכונת בכל מקוה‬ ‫ודם להפר שטעת הקכ״ס ועור קשה היאך‬ ‫שהזכירו בת קול ‪:‬‬ ‫סלה הב״ק בעקרבי דקיימי כי חמרא חיוורת׳‪.‬‬ ‫רבה ב‪ -‬בר חגה אמר לי ה ד ‪,‬‬ ‫&לא נראה לט לפרש מאמר זה ע״ד ופי׳‬ ‫טייעא חא אחו‪.‬י לך הר סיני ‪.‬‬ ‫ה ב ע ת י מן הגלו׳ כדכתיבי קראי טובא‬ ‫אזל• וחזאי דהדרן ליה עקרבי וקיימן‬ ‫דילעא‬ ‫מביאי׳‪ .‬ורבה בר בר חנה סבר‬ ‫כי חמר׳ חיוורתי‪ .‬שמעתי בח קול שאומ׳‬ ‫שטמתא דעבול דכתיב אשר נשבעתי מעטר‬ ‫אוי שגשבעתי ועכשיו שגשבעתי מי מפד‬ ‫מי גס‪ .‬איתה שבועם לא סי׳ רוצת לספר‬ ‫לי ‪ .‬כי אחאי לקמייהו דרבנן אמרו לי‬ ‫כי סן יחריב העולם במבול‪ .‬ולפיכך לא רצה‬ ‫כל אבא חמר׳ וכל בר בר חגה םיכםא‬ ‫לססר‪ .‬חפרא פי׳ שיטה כחמור‪ .‬כל אבא‬ ‫)פי׳ שוטה( הוה לך למימר מופר לך ;‬ ‫<זמרא‪ .‬רבה בר חנה היינו אבא‪ .‬וכמו כן‬ ‫ורבה בר בר חגה סבר דילמא משבוע׳‬ ‫וההוא‬ ‫רבינא כמו כן רב אבינא כך סירש״י‪.‬‬ ‫דמבול קאמר‪ .‬ורבגן‪ .‬א״כ אוי למה ע״כ ‪:‬‬ ‫סיימא רצו ט חכס גדול הי׳ ורצה לסראות‬ ‫<ו אחה חכם גדול מקוכל הלכ׳ למשה מסיני‪ .‬וחזאי דהוו ליה מעיקין רבות וצרות סבטסו‬ ‫קרי לבטלו מן לטיל התורה‪ .‬והיא הי׳ השטן כט שמי עקרב‪ .‬וזהו מקרכ דר׳ חנינא בי‬ ‫לוסא בתעניות שאמר שם אוי למי שפגע בעקרב• ואוי לו לעקרב שפגט בר׳ מנינא• יאמר‬ ‫יקיימי כי םמרא‪ .‬ד ל כי אין אדם עובר עבירסאלא א״כ נכנס בו רוח של שטות ועניין‬ ‫הימרתי ע׳׳ל שאמרו ז״ל מעולם לא שאלני אדם על מכת פרירה לכנה וחי‪ .‬או רמז לתשובה‬ ‫י״ל שיש תיקון נתשוב׳‪ .‬ועניין הבת קיצ רמז שכל העולם כלו קייס על צדיק אחר כדכתיכ‬ ‫וצדיק באמונתו יתיה‪ .‬א״כ ראויס היו ישראל לגאלם עצדו‪ .‬אכל נשכע שלא לגאול מצד‬ ‫הרשעי׳ שבהם שלא יחזרו בתשובה‪ .‬וזהו עניין ר׳ אלעזר בפייק הספינה שהשיב על ענייי‬ ‫שתי אווזות‪ .‬עתירין ישראל ליתן עציהם את הדין בשביל עכוב התשוכה‪ .‬ועניין ההסרה‬ ‫ורוגז החכמים מל רבה רמז שהוא הי׳ מעכב מלהזהיר ישראל לעשות תשוב׳ וכילי למחות‬ ‫הי׳‪ .‬ורבה סבר לא יהיו מקבלין תוכחה מענו‪ .‬וכן יאמר לו הדור מד שאתה אומר לי הסר‬ ‫קיסם מבין פניך יאמרו לו ססר קורה מכין עיניך• ושבר ג״כ מוטב שיהיו שוגגיס יאל יהיו‬ ‫מזידן‪ .‬ועניין אוי וכו׳ כביכול כאילו צר צו בצרותינו דכתיכ בכל צרתם לו צר‪ .‬וכתיב עמו‬ ‫אנכי בצרה‪ .‬ודברה תורה כלשון בני אדם‪ .‬ומנין סבת קול ירומ מאמר ז״ל סרק בני העיר‬ ‫במאמר רבי יוחנן מנין שמשתמשין בב״ק שנאמר ואזנך חשממנה רכר מאחריך‪ .‬וסיים ש‬ ‫ה״מ קל גברא במתא‪ .‬וקל אתתא כדברא‪ .‬ודאמר הן הן ולאו לאו‪ .‬וחוס שצ חסד זה הוא‬ ‫לבדו נשאר גס בגלותינו הזה לאות ולעד כי לא יטוש ה׳ את עמו‪ .‬וכמאמר ז״ל סעמי׳ מ י ה ‪.‬‬ ‫כההיא דםיק דעירובין יצא׳ בת קול ואמרה אלו ואלו דברי אלהים חיים‪ .‬ובפרק הזה י יצא‬ ‫ב״ק ואמ׳ מס לכס אצל רני אליעזר שהלכת כמותו בכל מקום‪ .‬ופיק קמא רברכות שמעתי‬ ‫ב״ס שמנהמת כיונה וכר‪ .‬ובפרק כסוי הדס יצאה בת קול כוס של ברכה שית מ׳ זהוביה‬ ‫וא‬ ‫ס‬ ‫וכן רבים כהנה שבדרז״ל‪:‬‬ ‫וקשה‬ ‫ב ת ד א מ ר ק הםשדנה‬ ‫^‬ ‫מאמר‬ ‫קב‬ ‫כה‬ ‫)מאמר כ׳׳ה( וקשה מל זה המאמר שאשר סירס את הזכר וסרג את הנקבה• הי׳ די שיסרס־‬ ‫הזכר או שיהרוג הנקבה‪ .‬מור קשה שאמי אל^לא קקין זה מס זה‬ ‫היו מחריבין את העולם והלא דגים אין חיותן אלא במים והיאך יחריבו העולם• ואף בהמות‬ ‫בהררי אלף זכר ונקבה בראם ואלמלא נזקקין זה עם זה היו מחדיבין את העולם‪ .‬והלא יש‬ ‫נז‬ ‫‪SSK‬‬ ‫לויתן ובת‬ ‫והפיל והרומי להם ונזקקים ]ה עם זה וחין‬ ‫ב״ם(‪.‬דרש לנישואין ומניןי ‪.‬‬ ‫‪....‬‬ ‫י‬ ‫שטן ואין פגע רע ושומרי׳ תמונת׳ וצווי‬ ‫*‬ ‫*‪°*»»P‬‬ ‫הקב״ה שאער ונתת־ שלום באק והשבתי‬ ‫רב יהודה אמד רב כל מה‬ ‫א^ל‬ ‫חיה רעה מן הארץ וט׳ כאשר ביאר הרמבץ‬ ‫שברא הקדוש ביה בעולמו‬ ‫כפרשת כחקותי אס כן למה אלו יהיו מחריבין‬ ‫»ר ונקבה בראם• ואף לויתן זכר ונקבה‬ ‫הסולם יותר מכל בהמה וחיה‪ .‬ע״ק שאמר‬ ‫בראם ‪ .‬ואלמלא גזקקק זה עם זי׳‬ ‫המאמר ושמר׳ לצליקיס למתיד לבא‪ .‬וכי יש‬ ‫מהריבק את כל העולם מה עשה‬ ‫אכילה ושתיה בעוצם הבא‪ .‬ובעל עקידה‬ ‫הקדוש ברוך הוא סירס את הזכר והרג‬ ‫כתכ פרשת שמיני שער ס׳ ו ז״ל כי ענין לויתן‬ ‫א ח הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לכא‬ ‫הוא חבור השכל והחמר בכריאת האדם‬ ‫־מגאמר והרג את התנין אשר ביס• ואף‬ ‫והס נבראים זכר ונקבה כי לוית חן הם‬ ‫בהמות בהררי אלף זכר עקבה בראם•‬ ‫ליוצרם שנאמר זכר ונקיה בראם ויקרא שמס‬ ‫ואלמלא גזקקין זה לזה מחריבין את כל‬ ‫אדם• ואמרו שאס היו נזקקין וכו׳‪ .‬רצו בו‬ ‫העולם‪ .‬מה עשה הקביה סרס את הזכי‬ ‫שאס יוזקק הכח השכלי לגמרי להשצי׳ תאוות‬ ‫מ י נ ן אח הנקבה ושמרה לצדיקיפ לעתיי‬ ‫הכח המתעורר הנה יססר העניין השכלי‬ ‫ל *‬ ‫דתבטל לגמרי‪ .‬וכן אם יוזקק הכח המתעורר אל עכורת השכל לגמרי יתכטל העניין הגשמי‬ ‫והזמני בהחלט‪ .‬ובכל אחד מאלו ב׳ הענייני׳ לא יתקיים רצונו יתבר׳ בעניין כריאת האדם‬ ‫פל אופן בריאתו‪ .‬לזה ראתה חכמתו שיהי׳ זה החבור בעניין שיתקיימו שניהס ובמה שימצא‬ ‫אצלו בהם יושלם מנייט‪ .‬וזה במה שנתן כח אל השכל לכבוש את הכח התאיני כמ״ש הכתוב‬ ‫יאלץ תשוקתו ואתה תמשול בו‪ .‬עד שמה שימנע בעבורו מפעולו׳ השכל לא יהי׳ ביטול גמור‬ ‫‪ p‬עטב לבר‪ .‬והנה מם זה יקבל שירות ממנו וימול שכר על כבישתו‪ .‬וזהו אמרם סירס את‬ ‫הזכר והרג את הנקבה ומלחה לצדיקי׳‪ .‬וכן במה שאמרו בהמות בהררי אלף שנבראו זכר‬ ‫ונקבה ושרס את הזכר וצנן את הנקבה כי הענייני׳ קרובים והיו לאחדים‪ .‬להגיד כי אם‬ ‫<חטר הזה עצמו סרש את השכל מהיותו שלם שכל בפועל ככל אחד סשכצים הנבדצי׳‪ .‬הנה‬ ‫‪ 01‬סטרו זה יספיק להרוג את הנקב׳ כלומר צתתקומם עציה לכבשה ולררותה עד שלא ישאר‬ ‫מ ר שלא יועיל לשכל השכלי והנם הבטש והרדוי הזה הוא השמור לצדיקים לעתיד לבא‬ ‫כרית מלח עולם שלא יפסל כלל‪ .‬הוי נוצר תאנה יאכל פריה‪ .‬והוא עצמו מה שאמרו ביין‬ ‫המשומר כענכיו כי כן גם היין כטי אל מיני התעטגי׳ והמותרות כי על בן באה המצוה אל‬ ‫אהרן יין ושכר אצ תשת וגו׳ עכ״ל‪:‬‬ ‫» ת ב הרשב״א ז״ל וזיל ואף צייתן וכו׳ פי׳ אין אומה נופלת אצא כיד מלכות הקמה עליה‬ ‫ונכלעה כה בזכרות בנקבות‪ .‬וכן היו ארבע מלכיות המושצי׳ בישראל שלא ימשלו ב׳‬ ‫פצכיות בישראל‪ .‬לויתן זה אדים• ובהמות בהררי אלף זה מלכות ישמעאל‪ .‬ועיר פי׳ הרכ הנ״ל‬ ‫חה לשונו אל תרחק להיות לצדיקי׳ לעולם הבא סעודה כפשטי הדכרי׳ שכא צהס ז״ל כמקצת‬ ‫מ ד ו ת שאין תכלית כונת׳ ז״ל על מלוי הכרס ולהנאת הגרון שאין זם עניין עולם הבא אלא‬ ‫שיתעוררו כחות הגופניו׳ ויתעוררו ויתחזקו גם כן כחית הנפשיות לאיזה עניין שיכוין‬ ‫האוכל לפי שהמאכל והמשתה סבות גמלו׳ לשמחת הלב והשכל ולהרחיק העצבון והדאגה‬ ‫שאז יותר יוכל להשיג כעושבצות כעניין האמור באלישע קחו צי מנגן וכוי‪ .‬ועוד אמרו ז״ל‬ ‫&ין הנבואה שורה לא מתוך עצלות ולא מתוך מצבות אצא מתוך שמחה‪ .‬וכענין מטעמי׳ של‬ ‫יצמש ושעודס משם ואהרן לפני סאלסיס‪-‬ושמואל ובני הנביאי׳ שלא היתה תכלית הטנ׳ בהם אלא‬ ‫<קבנ המושכלות וצא לתענוגו‪ .‬כן יהיו עושים לעתיד צבא לשבוע מטוב האל מטיל סרשב״א ז״ל;‬ ‫כתב‬ ‫‪1‬‬ ‫ף ד‬ ‫; י ג י ז כ ר‬ ‫ו כ י‬ ‫ב‬ ‫‪:‬‬ ‫ד ר ש לנישואין‬ ‫וענין ל ו י ח ן ו ב ת זוגו ז כ ר ו נ ק ב ה ב ר א ם‬ ‫מ ב רש״מ מל בהמות בהררי אלף ו‪1‬״צ בנם כסות הטף בבהמות לפי שהם רבים• גם‬ ‫שנמצאים בבהמות ואמרו שהוא רומס אל‪ >,‬סריס רוצה לומר שתאוותה לא תמלא‪ .‬ואמרו‬ ‫שנבראו זכר ונסבה‪ .‬ר״ל שהם צריכים לתמר הגוף וכליו שלכל כת ישלו אבר מיותר• והכתות‬ ‫נ ס כצור׳ לגוף וכליו‪ .‬ואמרו ואלמלא נזקקין זה לזה ר״ל שאס אלו הכפות לא ישתדלו כיא‬ ‫בקיום ‪ quo‬ישחת המולס והוא סאדס נקרא מולם קען וכן אס כלי הגוף ילכו אמרי אצו‬ ‫הכמות לא יתקיים הגוף‪ .‬לפי שממכע אלו הכחית שלא לנוח ולא ימס ולא יישן כרי להשיג‬ ‫מסבלי סמול׳ יותדלכן סרס את הזכר במנין שינוח טשטיפחו‪.‬וצנן את הנקכ׳ כמניין שתסי׳ מצלה‬ ‫ללכ‪#‬אמרי סשטיסס‪ .‬אמנם לא הרגה צפי שצריך ממט לנהוג אחרי סכחות כמ״ש חז״ל אלמלא‬ ‫השוטי׳ לא נחקייס המולם• ושארדכרי האגל׳ הס ב‪£‬ים ליפות המשל עכ״ל‪ ) :‬י ( )מסר ע א (‬ ‫ז ל י ה ר פרשת ויחי פסוק ותרב חכמה שלמה וגו׳• אטד שש‬ ‫ודחהו*‬ ‫כחיקוגים הםיהרא אלף טורין רברבי׳ קמה וכלהו גשיבה•‬ ‫‪IWW-H‬‬ ‫»־ הוו לקמה אלף גהרין סגיאן לה ובגמיעה חרא גמיעה לון עכ״ל‪ .‬וכן כפרשת‬ ‫פנחס דף ר״מ וזיל אלא רזא הוא בגין דאית בהמה רביעא על אלף מורק ו א ל ף‬ ‫מורין אכלת בכל יןמא וכלהו אקרון בהמות‪ .‬ועל דא חגיגא דאית בעיר דאכיל בעיר‪,‬‬ ‫ומטה הוו מאשא‪ .‬וכלהו לח־ך לון בלחיכא חרא‪ .‬הה״ד כי ה׳ אלהיך אש אוכלה הו*‬ ‫אל הנא וכל מיא דירדן מלא בשיח שנין היא עברית ליה גמיעה חדא הה״ד באיוב‬ ‫יבטח כי יגיח ירק אל פיהו עכ״ל‪:‬‬ ‫פליק םסכחא בחרא וגחחיל מפכח םגהדרין בםייעחא דשמיא ‪:‬‬ ‫‪r‬‬ ‫מסכה‬ ‫סנהדרין מ ר ק‬ ‫חלק‬ ‫מאמר‬ ‫כו‬ ‫)מאמר כיו( ) י ( וקשה זה המאמר מאד למביני׳ דרכי ה׳ סספק הראשון אס כוונתי לומר‬ ‫שכל איש ישראל אחד חכם ואחד רשע כלם כאחר יש להם חלת‬ ‫לעולם הבא הנה הוא באמת טול גמור וכי משוא פנים יש בדבר לזכות כלס לחיי עולם סבא‬ ‫והיה כצדיק כרשע חלילה לו‪ .‬אצו הספקית התעורר בעל עקירה ז״ל וכתבו במדרש שמואל‬ ‫גיזאיזי י״ו* טלה !יייאייי י\ י•**״‬ ‫ועוד כי ימשך מזה התרשלו׳ לאדם בעבורה‬ ‫‪*< O f‬״ * * י ל‪ .‬ישראל ימ‬ ‫<‬ ‫בוראו ביין ש׳בלא טורח יהי״ לו איזה ממו״הכ‬ ‫‪^ : L ^ t S L‬‬ ‫ו‬ ‫וטור שהכתיב שמביא לראיה איעי‬ ‫מ א מ ר‬ ‫כ‬ ‫ה פ‬ ‫בחיריק תחת העין הכל לשין יחיד‪ .‬וגם ראוי להתבונן בלשון רש״י זיל שכתב בסירוב‬ ‫הבבא סזאת ו ז״ל דמעיקרא איירי בארכע פיתוח ופפרש לסו ואזיל והדר פסרש הני לאין‬ ‫לסם חלק לעולם הבא ע״כ הספקות‪ .‬וכתב בשם לב אטת ע״ז וז״ל רוצה סייתי לסתלמן‬ ‫)פני רבני הישיבות מה עניין אומרו והדר פפרש הני דאין להם חלק לע״הב על סירן;!‬ ‫גבת כל ישראל יש לסם סלק עוס״ב וט׳‪ .‬ואני אומר מל זה שהוקשה לו לרש״י זיל ל‬ ‫סידר רבינו הקרוש זאת הבבא בכאן כי אין לס שייכו׳ ולא קשר כלל מם המשניות הקודמי‪/‬‬ ‫ואין כאן מקומי‪ .‬לכן כסב רש״י מעיקרא איירי בארבע מיתית בית דין ומפרש להו ואזיל‪.‬‬ ‫בלומר אף בבא ‪/‬ו דחנא כל ישראל יש להם חלק לעולם הכא איט פנין אחר כפני עצמו אל‪.$‬‬ ‫גס זס נפשך אל סקורס והוא סיום דבריו הראשוני׳ דאלו הן הנחנקין והנשרפין ועריץ‬ ‫מפרש צהו ואזיל‪ .‬וסכוונה כי צפי שהייתי אומר בי אלו שמיתת׳ במיתת ב״ד על המון א‬ ‫טשו שאין להם חלק עולם סבא כי גדול מונס מנשוא ואין מיתתם כפרתם• לז׳׳א כל ישרא‪3‬‬ ‫וכו׳ לומר כי אף אותם שמתו בארבע עיתות ב״ריש לסם חלק לעולם סבא בי עיתתס כסרתס‪.‬‬ ‫וכבר התודו את מונס אשר עשו‪ .‬וזה שאמר רש״י ז״ל מעיקר׳ איירי וט׳ ומדיין מפרש לסו‬ ‫•זאזיל‪ .‬וסדר מפרש סט לאין להם מלק לעסיב‪ .‬וזה ירויק במלת יסדר לקאמר‪ .‬כי לסי סתירון‬ ‫הראשון‬ ‫ע ה‬ ‫ש ר‬ ‫כונה‬ ‫ל&אטר כ ל י ‪ 0‬ר א ל י‪ #‬להם ה ל ק לעולם‬ ‫הבא‬ ‫קנ‬ ‫הראשון הוה ליה למתני שאין להם חלק ברישא והביא התנא ראיה לזה מקרא דכתיכ ועמך‬ ‫בלם צדיקים לפי שאף אם יחשא האדם יקנל עונשו אחר שנענש מתכפר ושפיר יקראו כלם‬ ‫צדיקים ולעולם ירשו ארן‪:‬‬ ‫ולתרץ שאר הקושיות אומר אני שכונת התנא תוכן כשנפרש דעה״ב הנזכר כאן הוא מולם‬ ‫מתחיה‪ .‬והכי משמע מ מ ׳ דקאמר גכי אלו שאין להם חלק לעה״כ הכופר כתחיית‬ ‫המתי׳ שהוא ית׳ מודד מרה כנגד מרה‪ .‬הוא כפר כתחיית המתים לכן לא יזכה לתחיית המתים‪.‬‬ ‫ועם זה נאמר שכיון שהוא ית׳ חשב מחשכות לכללי ירח ממנו נדח כידוע לחכמי אמת ‪.‬‬ ‫ולא ישא אלהים נפש הרשע עד כי ברוב הימים ימצאנ׳ משוהרה ואז נגנזת במחיצת‬ ‫הצריקי׳ ועולה ושוב אינה יורדת‪ .‬וכן על זה הדרך לכל הנשמות עד שיתוקנו כלם‪ .‬וידוע‬ ‫שאץ בן דור בא ער שיכלו כל הנשמות שכגוף דהיינו אוצר הנשמות העתידות לבא לזה‬ ‫העולם כלס בתוכו‪ .‬והוא נקרא גוף‪ .‬וכרבו׳ רשמים בעולם אי אפשר שיכלו הנשמות שבגוף‬ ‫מר שיתוקנו‪ .‬ואין נשמות שבאוצר באיה כדי שיכלו אבל אם יעשו תשובה שאז הנשמה עולה‬ ‫ואינה יורדת יבואו לעולם מן הנשמות שבאוצר ויכלו במהרה ועם זה מובן מה שאמרו ז״ל‬ ‫גדולה תשובה שמקרבת את הגאולה ולא אמר שמביאה את הגאולה‪ .‬וער״ז שמעתי מאת‬ ‫החסיד הקדיש כה״ר יצחק ז״ל לוריא על מש״ה הקטן יהי׳ לאלף והצעיר לגוי עצום אני יי׳‬ ‫בעתה אחישנ׳‪ .‬דאיכא למידק הרי הן שתי תיבות זה הפך זה‪ .‬אם אחישנה אין זה עתה‪.‬‬ ‫ואס הוא בעתה אין זה אחישנ׳ עד שהוכרחי ז״ל לומר זכו אחישנה‪ .‬לא זכו בעתה‪ .‬ואף‬ ‫כי דבריהם נכונים *פשר לומר כי בהיות הקטן לאלף והצעיר לגוי עצום זה יעשה הוא ית׳‬ ‫•שתלר אשה אחת רבוי גדול בכרס אחד באופן שיכלו כל הנשמות שבאוצר והרי כשתבא‬ ‫אח״כ הגאולה הרי היא באה בעתה שכבר כלו כל הנשמות שכגוף‪ .‬וזהו אחישנה כי המהירו׳‬ ‫׳הוא ית׳ עשאו במה שנתן לקטן אחד אלף בניס ולצעיר גוי עצום‪ .‬נמצא כשיכלו כל הנשמו׳‬ ‫שבנוף בהכרח הוא שכל הנשמות הם מתיקנו׳ וצדקניו׳‪ .‬וכולם אחר ביאת המשיח בעולם‬ ‫התחיה יש להם חלק לעוה״ב‪ .‬וזהו מה שאער התנא הכא כל ישראל יש להם חלק למוה״ב‬ ‫דאז כבר נתקנו כל הנשמית וז״ש הכתיב ועמך כלס צדיקים‪ .‬כלוער בהכרח יהיו כלם צדיקי׳‬ ‫<פי שהוא ית׳ חשב מחשבות לכלתי ירח ממני נדת‪ .‬וכבר נתקנו כלם ואז לעולם ירשו ארן‪.‬‬ ‫*אמר הקב״ה למה אני עושה כל זה צפ* שהם נצר מטמי וא״כ מוכרח הוא שמעשה י ד‬ ‫־להתפאר‪ .‬ומה שאער נצר כלש־ן יחיד הוא ע״ר כל הנפש היאה ליעקב‪ .‬לפי שכל הנשמות‬ ‫של ישראל הם כאות מהעשר ספירות* כנודע• וכמו שהספירות הם כלם אחדות אחר כן כל‬ ‫הנשמות הם אחדות אחד לסי שהם נצר אחד של מטעי כלומר של אותם עשר נשימות אשר‬ ‫האציל הוא ית׳ ואס כן ראוי הוא שמעשה ידי להתפאר ‪:‬‬ ‫*ראוי ליתן טעם למה נהגו לומר משנה זו קידם המשכת׳ של פרקי איות וכראש כל פרק‬ ‫בכל שבס‪ .‬כתכ סרכ הר״ר משה אלםושגינו ז״ל וז״ל להיות כי לכל פעולה שיפעל‬ ‫האדם ראוי להקדי׳ אליה התכלית המכוון בה אשר הוא תחלת המחשב׳‪ .‬וזולת זה הוא פועל‬ ‫בטל‪ .‬מלבד זה אם ירצה האדם להנהיג לחכירו בדרך אחר אם לא מדמהו תסלם תכלית‬ ‫הדרך ההוא לא ילך בה בשמחה ובטוב לבב רק בדאגה ובעצבון בהיותו בלתי מצייר תכלית‬ ‫פעלתו‪ .‬וצריך עוד לידע בתחלת הפעולה השלימה קלות השגתו כי כפי קלות השגת התכלית‬ ‫תגדל שעחת הפועל אותה‪ .‬וכפי שימור וגודל השמחה יהי׳ הזריזות והתנועה אליו על כן ראו‬ ‫מתקני קריאת המסכת׳ הזאת בזמן הנזכר להקדים התכלית וקלות השגתו כעשיית הפעולות‬ ‫השלימות וקיום המוסרים ככל פרק וסרק מהפרקים הנזכרי׳ והוא השגת החיים הנצסיים‬ ‫וסם חיי הפה״כ‪ .‬ואמר שכל איש אשר כשם ישראל יכונה לא תמנע ממנו השגת העולם הבא‬ ‫וזהו שאמר כל ישראל יש לסם וכו׳‪ .‬כי ישראל הוא שם מורה מל שלימות ויושר שכל ותבונ׳‬ ‫האיש הישראלי עכ״ל הרכ כמל מדרש שמואל כשם הרכ האלמושנינו ה‪:‬״צ‪ .‬והוא ז״ל כתכ‬ ‫לרעתי טעם אחר לשבמ‪ .‬וז״ל בהיות שכל המוסרים הללו נתנו למשה מסיני והאדם צריך‬ ‫לקיימם ואסשר שכשישמע האדם יכבד עליו עול כובד משא המצוות ואולי יתייאש מן הרחמי׳‬ ‫גמושכו שצא יזכה צחיי העוצם הכא מד שיקיים כל מלי דאבות ויראה בעיניו בי אפילו‬ ‫ממט‬ ‫טעס למה קבעו לומר ‪ n*to‬זו בהחלת כל ‪ p-m‬מאבות‬ ‫מטט מזמר ממלי ראכות קשה לקיימם האדם כ״ש כולם ויתייאש לומר שאי אפשר לו לזכות‬ ‫)שיי המולם הכא לכן הקדימו הכבא הזאת ללמר רמת את סמס שכל ישראל יש להם חלק‬ ‫)עס״כ• ואף אס לא יקיימו כל מלי ראכות שאי אפשר לכל ישראל שיקי‪.‬ימו את כלס ואן>‬ ‫על סי כן יש להם חלק לעה״ב ובוודאי דצא פליג תנא דהכא רכל ישראל וכו׳ עם סתנאיס‬ ‫שנשנו כמשנה כמסכת אכות ומה שדכרו כססיא ססכת׳ הוא להיישיר את האדם כדי שיתי‪/‬‬ ‫חסיד שהוא לפנים מן השורה‪ .‬ובן דייקי רז״ל בדבריהם שאמרו מאן רכמי למהיי חסילא‬ ‫וכו׳ ולמולם אף מי שלא יקיים אותה יש לו מלק לפס׳׳כ מכיל‪ :‬ובפרק חבית‬ ‫משל למלך בשר ודם שנכנס הוא ומבדיו כמדינה כשהם נכנסים נשער אחד כשהם )כיס‬ ‫מתנין לכל אחד מדור לפי כבודו ‪:‬‬ ‫ובמדרש תיליס אמר רבי יצחק כר נתן כל צדיק וצדיק יש לו עולם כפני עצמו שנא׳ יגתל‬ ‫עמיך תשקם אם הוא חסיד זוכה לעולם שבו כתות של חסידים מדורו צתי‬ ‫מסידוחו‪ .‬וכן אס הוא גמר שמתגבר מצ יצרו שאינו רשאי צממור בכת סצדיקיס סחסידיס‬ ‫פומד בכתות הגבורי׳ לפי כחו כית עולעו וגן עדנו‪ .‬ומה שאמרו זיצ כמקומו׳ רכות אין לו‬ ‫חלק עולם הבא• שר״ל אין לו פנאי לעצעו או אוצר שהוא ברשותו והיה עושל עליו‪ .‬ח‬ ‫מושין לו מדור בפני מצמו לפי כבודו ‪:‬‬ ‫ובמדרש תגחומא טצאתי אני אעכיר בל טובי טל פניך טובי מרת הטוב ומדת הסורעכו׳‪.‬‬ ‫וחנותי את אשר אחין באותה שעה הראה לו כצ אוצרות ומתן שכרן ‪j p‬‬ ‫צדיקים כלאחר ואחד צפי מעשיו והוא שואצ האוצר הזה של מי הוא והשיבו לו של מכבלסן‬ ‫ס ן‬ ‫וט׳‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫כשם הרר׳׳י אלמליך ז״ל‪:‬‬ ‫ובעל העבידה )׳י( זיל שער ס׳ ר״ל כל ישראל אשר הוא ישראל גדל על הסתישרורן‬ ‫ההנהג׳ כי כמוהו מושה ממשה ישראל‪ .‬ילזה אמר הנניא יעעך כלס‬ ‫צדיקים דכתיב שארית ישראל לא ימשו מולה ולא ירכרו כזב וכו׳ ‪ -‬כי כלם נשתחסו בחנוכס‬ ‫מל התור׳ האלהית ונממש׳ מצופיה וכל מנהגיה ואף מל סי שלא ישתתפו בדברי עיונים‬ ‫וחכעותיס לתת טעם לדבריה ולרדת אל סודותיה כי זה לא נתן אלא למיוחדים שבהם‬ ‫וזס טעם ועמך כלס צדיקים וסיא ראיה שלימה שכל ישראל יש להם חלק לעה״ב ואמר נצר‬ ‫טממי טטשה ירי להתפאר‪ .‬להורות על התנאי שאמרנו בזאת הגדרה שיהי׳ שס ישראל קורא‬ ‫מליו באמת לומר כי מי שאינו ממשס ידיו לסתפאר אינו ממטעיו ונצר שרשיו בלי ספק עכ״ל •‬ ‫וראוי שנחקור לדעת אם התורה האלהית נותנת שלמות ככללה או בחלקיה‪ .‬ובזה נחלתו‬ ‫רבותינו ז״ל• ונתכארלפימה שאמרו כי מצום אחת כלבד חספיק לתת השלמות האנושי‬ ‫ואולם מה שנמצאו בתורה מצות רבות לא הי׳ זה על צר ההכרח אבל סל צר היותי סוב כלי‬ ‫שלא יטלט אדם מישראל שלא יזכה לחלק מה מן סעולם הבא ע״י אחת מהן הנמשית ‪ ,‬י‬ ‫סכוונ׳ הראויה• ויש התחלפו׳ הכוני וגם כן תתחלף מסן שכרה המשל בזה כ׳ אנשים שויס‬ ‫בחכמה יבפישר• האחד נתן אלף זוז לצדקה בממס אחל בכוונה ראויה‪ .‬והשני נתן אלף‬ ‫באלף פעמים‪ .‬כי אף אם הצדק׳ שוה בכמות תהיי מדריג׳ השני יותר גדולה מנמ־רי!‪/‬‬ ‫ע‬ ‫‪JJJ‬‬ ‫‪JJ J‬‬ ‫‪WJ‬‬ ‫׳׳י‬ ‫ו׳‪1‬י׳‬ ‫״‬ ‫‪/ -‬‬ ‫‪w‬‬ ‫~‬ ‫—י •‬ ‫״י‬ ‫־ —‬ ‫י‪-‬‬ ‫־ •‬ ‫‪ -‬י‬ ‫־‪--‬‬ ‫‪-‬‬ ‫שס לבו‬ ‫‪MS‬‬ ‫אל דבר סשס בכל פרמי מניניו אך מה שמשה ממס מזמר מן הראשון‪ .‬אבל נחכיין למלאות‬ ‫רצון השי״ת בלי ספק יקנה לו מדריג׳ יוחר גדולה כמו שאמרו חז״ל יש קונה מילמו בשע‪/‬‬ ‫ממדריגן‪/‬‬ ‫כל מטשיו הטוני׳ לתת לו אלא מררגם אחת קטנה‬ ‫מי שלא‪fci-‬יספיק‬ ‫אחת וכו׳ ויש‬ ‫\‪.-‬י«יו‪! /‬ימיו ‪1‬י« ‪ hVh‬ו י י ד י ו ? ‪ r.nh‬י־וייד >‪\^rr‬״‪«.‬״‬ ‫*‪l‬‬ ‫‪ «...‬״ ‪.‬‬ ‫_‪J‬‬ ‫הטס״ב‪ .‬וימצא גם כן אדם שמשה כל ימיו רטי מניח׳ ולסוף ימיו ישוב וניחפ ייעשה עצו׳‬ ‫אחת בטונם ראויה וימות מתוך אות׳ כונה תספיק לו אותם בונם לתת לו טוצם הבא ‪.‬‬ ‫ובמטר זה אמרו כל ישראל יש להם חלק לטם״בט״כ מספר מרפא לנפש ‪:‬‬ ‫)י( למה לו ללואג אלו השלש׳ מלאכים‪ .‬ולמה לזקא ‪o‬‬ ‫ומרושיח )מאמר *ן(‬ ‫עונשין אלו‪ .‬פיק למס פזרו עסרו בבתי כנסיות ו ב ט *‬ ‫מררשות‬ ‫כ‬ ‫‪1‬‬ ‫ו מ ע ה‬ ‫‪r‬‬ ‫‪ pit p V U D‬ח ל ק ‪1y |«i ifcHtt‬‬ ‫ץו‬ ‫מדרשות אדרבה הי׳ לו לפזר על הים כדאית׳ בטישוס בסרק הניזקץ• ולא במקום קדושה‬ ‫וטהר׳‪ .‬אלא נראם כי להיות כי מטבע התורה להגין מל לומריה מאשו של גיהנם כמ״ש‬ ‫כחגיגה בפר׳ חומר כקודש• אמר ר׳ אכהו אמר רכי אלמזר ת״ח אין אור של גיהנם‬ ‫כמסכת סוטה פ׳ הי׳ נוטל התור׳ עגינ׳ מל‬ ‫שולטת כהם ק״ו מסלמנררא וט׳‪ .‬וכדאיתא ‪. . . .‬‬ ‫לומדי׳ בין כעימ׳ דעסיק כה כין כערנ׳ דלת‬ ‫)מאמר כ״ז( כונה למאמר ג׳ מלאכי סכלה‬ ‫מסיק בה ‪ .‬ולזה אמר המאמר שמתחלם‬ ‫נזדמנו לו לדואג וכו׳ ‪.‬‬ ‫שכתוהו התור׳ כדי שלא תגין עליו‪ .‬ומה‬ ‫רבי יוחנן שלשה מלאכי חבלה‬ ‫שאערו שסזרו עסרו וכו׳ לסי שלמד תורה‬ ‫גזדמגו לו לדואג‪ .‬אחד ששכח‬ ‫הרכה זכה לשיפזר לכתי כנסיות וכתי מדרשו׳‬ ‫תלמודו‪ .‬ואחד ששרף גשמתו‪.‬ואחד שפזר‬ ‫היינו מקום למודו שם‪ .‬וכמו שהזכירו ז״ל‬ ‫עפרו בבתי כגפיות ובבתי מדרשות ע״כ ‪:‬‬ ‫כפרק אין דורשץ שאל אמר את ר׳ מאיר מ׳יד‬ ‫גם את זה לעומת זה משה האלהים‪ .‬אמר‬ ‫ציה כל מה שברא הקב״ה ברא כנגדו ברא הרים כרא גכעו׳כראימיםכרא נהרות‪ .‬א״ל ר׳‬ ‫עקיב׳ רכך צא כך הי׳ דורש אלא ברא צדיקים ברא רשעים‪ .‬כרא ג״עכרא גיםנם‪ .‬וכל אסר‬ ‫יש לו ב׳ חלקי׳ אחד בג״ע ואחד בגיהנ׳‪ .‬זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בג״ע‪ .‬כונת רבי מאיר‬ ‫שמה שחשר זה ממלא זה וכנגדו באדם מה שחסר היצר הרע ממלא היצר טוב בתשוב׳‬ ‫ובמעשי׳ טובי'‪ .‬ואחר שלמד תורה זכה לשיזכרו תורתו‪ .‬כמו שאמרה שם בתו של אחר צרי‬ ‫)מאיר( זכור תורתו ואל תזכור ממשיו‪ .‬וכן אמרו שם נדייני׳ הא למד ט ׳ ולכך אמר םמאמר‬ ‫אחד ששרף נשמתו‪ .‬כנגד ביטול מצוות התור׳ שלמד ולא קיים נשמת התור׳‪ .‬והם המצוות‬ ‫והמעשי׳ טובי׳ שכולם נשמת התור׳‪ .‬ושלא יזכר שמו על ההלכ׳ כמו שהזכירו ז״ל בפ״ת‬ ‫וברכות בדוד ע״ה מ״ר אגורה באהליך עולמים וכי אפשר צו צאדם לדור בשני עוצמות אצא‬ ‫בך אמר דוד יהי רצון שתהא נאער׳ התורה ו ט ׳ ‪:‬‬ ‫)מאמר כ״ח( באוד )י( אלו הדברים צריך ביאור ארוך‪ .‬אמנם נפיש כפי הצור׳ בקיצור‪.‬‬ ‫אמרו רז׳׳ל בפרק השואל תניא רבי אליעזר אומר נפשותיהן של‬ ‫צדיקי׳ גנחו׳ תחת כסא הכבוד שנא׳ ותית׳ נפש אדוני צרורה בצרור החיי׳ את יי׳ אלהיך‬ ‫שלרשעים מלאך אחד עומד בסיף העולם ומלאך אחר בסופו ומקלעין אות׳ מזה לזה שני‬ ‫ואת נפש אויביך יקלענ׳ בתיך כף הקלע ‪.‬‬ ‫וכל זה בא לרמוז עצ שתי התשוקו׳ הפכיו׳‬ ‫)מאמר כ״ח( כונה למאמר גיף ונשמ׳ יטלין‬ ‫שיש לה• ושל צדיקים שאין להם תשוקה אל צד‬ ‫לפטור מיום הלין ושכר ועונש‪:‬‬ ‫העטה אלא על צד המעלה נדבקת מיד אל‬ ‫לו אגטוניגוס לד׳ יכולין גוף‬ ‫אמף‬ ‫מה שהוא בטבעה שהוא לשבת תחת כסא‬ ‫הדין‬ ‫מן‬ ‫עצמן‬ ‫לסטור‬ ‫ונשמה‬ ‫הככור‪ .‬וכמו שהתענוג הוא למעלה מכל‬ ‫גוף אומר גשמה חטאה כי מיום שפירשה‬ ‫התענוגים שאפשר שירומה‪ .‬כן הצער הוא‬ ‫ממגי חריגי כאבן מוטל בקבר ונשמה‬ ‫יושר גדול מכל צער שבעולם יותר משריפת‬ ‫אומרת גוף חטא שמיום שפירשתי מטנו‬ ‫אש ויותר מצער הקור והקרח הפרא ויופר‬ ‫הרי אני כצפור פורחת באייר‪ .‬אמר לו ‪.‬‬ ‫מהכאות סכינים וחרבות ומנשיכת נחשים‬ ‫אמשול לך משל למה הדבר דומה למלך‬ ‫ועקרבים‪.‬ט כמו שיצטער האדם כשיטה באע‬ ‫בשר ודם שהיה לו פרדס גאה ובכורו׳‬ ‫ואין הצפר ההוא לגוף אלא לנפש ולא מצר‬ ‫וכו׳ אף הקב״ה מביא הגשמה וזורקה‬ ‫שישלוט בו האש כי איןהאש שולט ברב׳ רוחני‪.‬‬ ‫בגוף ודן אותם כאחד שנאמר יקרא אל‬ ‫אבל מאשרהכח החייוני ה־ א ‪ :‬ח בגק> ושוכן ט‬ ‫השמים מעל ואל הארץ לדין עמו‪ .‬אל‬ ‫בהיו׳ חלקיו מדונקי׳ קצתם בקצתם וכאשר‬ ‫השמים מעל זו הנשמה ואל הארץ לדין‬ ‫תרגש הנפש פירוד חלקי הניף קצתם מקצת©‬ ‫עפו זה הנוף וכו׳ ־‬ ‫ע״י האש או הקור או מ״י החרב או זולג!‬ ‫» ממיני פרוק החבור ותרגיש בצער הכת החיוני שהוא מצטער בהפרד חלקי הגוף שהן‬ ‫למשכן לו ודואג על הפסדו‪ .‬וזה הצער הכאה לנפש אחר הפרדה מן הגוף כי תכפוף לאותן‬ ‫הדכרי׳‬ ‫מנה‬ ‫ל ט א ט ר ו מ ש ל גוף ו נ ע מ ה ו כ ד ועזכר ו ע ו נ ע‬ ‫מלבד׳ שהרגילה ותטה אליהן והי׳ אין לה כלים להשיגן ומצל טנטה תטה להלבק בצורו׳‬ ‫הטליונות הנבדלי׳ מחומר ותשתוקק אליהן והיא אין לה התחל׳ וצמוד וסרגל בטבילת‬ ‫סשס יש׳ כי אי אסשר להשיג התמנוג ההוא מי שלא הרגיל בכך נפשו והבין עצמו לזה‬ ‫כמו שאמרו רז״ל אין הקב״ה טחן חכמה אלא למי שיש כו חכמה שכ׳ יהכ חכמתא לחכימץ‪.‬‬ ‫־ועל כן תהי׳ הנפש משחוקק׳ לשני הצדדי׳ כאחד צד הממצה וצר המטה כמו שאמרנו‪ .‬ואל‬ ‫כונס זו אמרו במאמר גוף ונשמה יכולין לפטר מן יום הדין וט׳ כונו לו׳ כי אע״ס שהנשמ׳‬ ‫דבר רוחני שאינה נתפשת במקום השס ית׳ יגבילה כמקום והוא שקראו ‪ qu‬כדי שתקבל‬ ‫צער ועונש מל מעשיה והמקום ההוא נקרא גיהנס וקראוהו גוף לומר כי כמו שהגיף יגביל‬ ‫מקום לנפש כי אמ״פ שאינ׳ במקום אחר שאינה חון לגוף היא מוגבלת בגוף בהכרח כן‬ ‫מקום ניהנס שנקרא גוף יגכיל הנפש כדי שחקבל בו עונשה‪ .‬והסתכל ממאמרם זה שלא אמרוהו‬ ‫אצאעצ העונש והצער שלא יצוייר שיגיע פינש לנפש אלא בהיות׳ מוגבלת במקו׳ אכל לא‬ ‫אמרוהו מצ סשכר והחמנוג הריחני כי זה כבר יצוייר שתשיגו הנפש בזולת הגבלת מקום ‪.‬‬ ‫ואולי זס סי׳ מקום הטעות לאותן שאמרו שצריך שיזדקקו הגופות לקכולוהשכר‪ .‬ושאי! שכר‬ ‫לנסש כזולת הגוף שחשכו כי כמו שנזכר הנכלת מקום לדין שהוא העונש כן צריך הגבלת‬ ‫מקום לקבול השכר ואינו כן כי המונש והשכר לנפש בלבד הוא אלא שצריך הגבלת מקי׳ לקבול‬ ‫העונש ואינו כן בשכר כמו שביארנו‪ .‬והעונש והשכר הזה אס לגוף ולנפש ביחד‪ .‬ואס לנפש‬ ‫בלבד יחחלף באנשי׳ כפי חלוף מדריגותיהם כי מי שיש בידו מעשים טיייס קצת ויש בילו‬ ‫קצת מבירות אי אפשר שיהי׳ נדון תמיד בצמר המופלג ההוא שאמרני‪ .‬כי הזמן יספיק לשבת‬ ‫ססרגצ והמנהג‪ .‬וצפי מה שאמרו רז״צ שהזמן הזה הוא י״ב חודש‪ .‬ואחר י״ב ח ישי׳ שהתמיל‬ ‫בעונש ההוא יזכו למדריג׳ מה בפי הממשי׳ הטובים אשר בידם• ויש שאחר שנים משר חודש‬ ‫שנשתכח מהם ההרגל והמנהג ע״י הצער ההוא ואין כידס מעשי׳ טוכי׳ כדי שיזכו בהם ועליהן‬ ‫אמרו רז״ל לאחר י״ב חודש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי הצריקי׳‪.‬‬ ‫ויש רשמים אחרי׳ שנדונין במונש נצחי כפי ממשיהס והס אותם שכפרו בתיר׳ ובמיקריה כמו‬ ‫שהזכירו במשנ׳ חלק ואלו צריך הגבלת מקי׳ אל הנפש להתמיד בו העונש• ויש שאחר י״ב‬ ‫•חידש יזט למדריג׳ גדיל׳ שהרי שמואל הנביא שהי׳ צדיק גמור שכל י״כ חדשים ראשונים‬ ‫יהית׳ נשמתו מוצה ויורדת‪ .‬ובעבור זה בעצת אוב הית׳ יכיל׳ להעלותו לפי שהי׳ תוך י״ב‬ ‫חודש• אבל אחר י״ב חדשים עולה ואינ׳ יורדת‪:‬‬ ‫)כל זה באיר ממיקרים מאמר ד׳ סל״ג ול״ד(‬ ‫)מאמר כ״מ( פירוש שעתיד הקב״ה להחיות׳ לימות המשיח בין לטת״ב אלא הכשר מתקיים‬ ‫עליהם עד שישונו ויחיו למתי׳ לכא ואותן שני׳ שמתיר סקכ״ה לחדש‬ ‫<‪ rt‬עולמו ויהי׳ עולם זה מרוב אלף שנים אותן צדיקי׳ היכן הס הואיל ואינם נקנרי׳ ב א מ ‪.‬‬ ‫לא נירא בהמירארן כשמחליף הקב״האת הארץ לא נירא לסי שאנו בלב ימים‪ .‬וקווי ה׳ יחליפו‬ ‫כמ שיסא לסם כח לשוט ולעוף בלי צמר ונילף ממתים שהחי׳ יחזקאל שחזרו ומתו כך צדיקי׳‬ ‫שמתי׳ להחיות יחזרו למפרס‪ .‬כך שמטתי ט״כ‪:‬‬ ‫נתורת העולה ס״במח״כ כתב וזיל מאחר שיססד המולס צדיקים מה הס עישיס והשיבי הש׳׳י‬ ‫מלביש להן כמלאכי׳ והס הכנפי׳ כמו שנ׳ שש כנפי׳ לאחד ושטיס מל פני המיס‪.‬‬ ‫&סשר שר״צ סמים המליוני׳ אשר מממל‬ ‫אלף שנים‬ ‫)מאמר בים( טנה למאמר‬ ‫•לרקיט ולא יפסיד כ״א מולם הגשמי והמיס‬ ‫וכו׳ צדיקים מה מושין וט׳ ‪:‬‬ ‫המליוני׳ אינן גשם כמו שאמר רבי פהיבא‬ ‫ף]^ דבי אליהו צדיקים שעתיד‬ ‫לתלמידיו אל תאמרו מיס מיס רק תצורות‬ ‫הקכ״ה להחיותן אינן חוזרי‪.‬‬ ‫•הטליוני׳ סנסרדי׳ נקראי׳ מיס‪ .‬כמו שכחב‬ ‫לעסק שג׳ והי׳ הגשאר בציון‪ :‬יד׳נותד‬ ‫הרב רבי יצחק ישראלי בספרו יסוד עולם•‬ ‫בירושלם קדוש יאמר לו‪ .‬כל הבתוכ‬ ‫ובעל עקידה פרשת בראשית‪ .‬ואם רצונך‬ ‫לחייס בירושלים‪ .‬מה קדוש לעולם קייס‬ ‫לומר שהמים שהצדיקים שטים עליהם הס‬ ‫אף הם לעולם קיימים‪ .‬וא״ת איה! אלה‬ ‫מים ממש‪ .‬וכוונת׳ שיחזה הדבר׳ לקדמותן‬ ‫שגיס‬ ‫ויחזרו‬ ‫סנהדרץ‬ ‫פ ר ק ח ל ק מ א ט ד כפו ל‬ ‫קה‬ ‫ויחזרו המים בשכמם ויבשו הארץ כמו שנא׳ קודם הבריא׳ המיושב׳ רוח אלהי׳ מרחפת‬ ‫‪.‬מל פני המיס אין היזק כזה• וככר ידוע שזהו דעת החכם אבן מזרא ז״ל בפסוק עוד‬ ‫כל ימי סארן כפרשת נח כמניין המכוצ ‪ .‬וככר הארכו שם מפרשי דכריו עכ״ל‪) :‬י(‬ ‫וכתב עוד כפ׳ כ״ה ודקדק במה שאער באותן אלף שנים שיחדש עולמו ולא אמר יחריב‪ .‬לכן‬ ‫נראה כי כאותן אלף שנים שאמרו עליו וחד‬ ‫חרוכ אף הצדיקים והמים צא יהיו על סני כל‬ ‫שנים שעתיד הקביה לחדש בהן את‬ ‫*ולמו שנ׳ ונשגב ה׳ לבדו ביום ההוא‬ ‫הארץ רק הכל ישוכ לעפר על יסודו כאשר הי׳‬ ‫צדיקים מה הם עושים הקב״ה עושה לדם‬ ‫בתחילת הבריא׳ אמנם כאלף השנייה יתחדשו‬ ‫כנםים כנשרים ושמין עיים המים שנ׳ על‬ ‫המים ונפשן של צדיקים ישימו על פני המים‬ ‫כן לא נירא בהםיר ארץ ונו׳ ושמא‬ ‫כאשר הי׳ נ״כ בשעת הבריא׳ כמ״ש ורוח‬ ‫תאמר יש להפ צער ת״ל וקווי ה׳ יחליפו‬ ‫אלהי׳ מרחפת על פני המים ודרשו רז״ל זה‬ ‫כה יעלו אבר כנשרים כו׳ ‪:‬‬ ‫דחו של משיח‪ .‬וה״ה לכל רוחות ונפשות‬ ‫הצדיקים ‪] :‬חדושין[ ״ולי נרא׳ שאותן‬ ‫המי׳ לא מיס ממש רק רמז תורה הנמשלה למים ורצו בו שהנפשות ישיגו בהשגתם התורה‬ ‫אז בהתחדש העולם גס הן יתן להם רוח חדש כדכתיב ביחזקאל וכו׳‪ .‬וזהו השאלה מה הן‬ ‫מושין ר״ל מה וכמה תהי׳ ההשג׳ שלהן אמר שמין ע״ס המים רצו בו שלא ישיגו עדיין תוכן‬ ‫החכמות וההשגו׳ ההן עד ירגילו בתחלה דרך העברה בעלמא לשוס ושם ירגילו שכלם‬ ‫לשיוכלו אח״כ להשיג׳ השגה שלימה ואז ומלאה הארץ דעה את יי׳ כמיס ליס מכסים‪ .‬ר׳צ‬ ‫יעמיקו הרבה בחכמת אלתות כמלוא הים ולא ישוטו עוד ע״ס המים רק ירדו לתהום רבה‬ ‫פד מיס שאין להם סוף כנ״ל הכותב‪ .‬גם לדעת זו כיון הרב בעל תודת העולה פר׳ ל״ג מח״ג‬ ‫מל פסוק ותחסרהו מעט מאלהיס חמשים שערי בינה נבראו בעולם ונמסרו למשה מ״ה‬ ‫חון מאחד מהן והוא הביא ראיה מן המקובלים ע״ש ‪:‬‬ ‫)מאמר ל׳( רש״י סי׳ אי אפשר לאומרו שהקב״ה גלחו לסנחרי׳ דאייתיתינהו לבנייהו כדאי‬ ‫שהבי׳ עמו ארבעי׳ וחמש׳ אלף בני מלכי׳• אשני נפשך• שנה עצמך כדי‬ ‫שלא יכירוך‪ .‬ואגזיי׳ אנא‪ .‬אני אגלחך‪ .‬קשייתא גרעיני תמרים טחון אלו עצמות‪ .‬ונתן לך‬ ‫משפרי׳ והיינו דכתי׳ בתער השכיר׳ על שכר שטרח נתנו לו תער לגלח‪ .‬ואיזה שכר נתן‬ ‫בעברי נהר דבריס שדרכן לעשות ע״י נהר‬ ‫דהיינו טחינ׳ רחים וגם את הזקן תססה‬ ‫)מאמר ל׳( כונה לעניין סנחריב כו׳ ואתא‬ ‫לשון כלוי‪:‬‬ ‫הקב״ה אירמי ליה כגברא סבא כו׳‪:‬‬ ‫בהורת הזגולה פ׳ י״ח מחלק א׳ וז״ל אני‬ ‫אומר שזה המאמר אי אפשר‬ ‫‪ $ $‬י ‪ * | £‬רבי אבהו אלמלא מקרא כתוב‬ ‫לאומה או להאמינו כפשוטו ח״וש ואמר כי‬ ‫אי אפשר לאומרו‪ .‬דכתיב‬ ‫כל זה הי׳ בחלום‪ .‬והבי׳ ראיה מספר המורה‬ ‫ביום ההוא יגלח ה׳ בתער השכירה ‪.‬‬ ‫ז״ל מעניין חלומו׳ דאבימלך ולבן‪ .‬ולכך אמ׳‬ ‫אתא קב״ה ואדמי ליה כגבר׳ סבא‪ .‬א״ל‬ ‫כאן אלמלא מקרא כתו׳ כי׳ כרי שלא יבין‬ ‫כי אזלת ‪.‬לגבי מלכי מזרח ומערב‬ ‫השוממ כפשוטו אף ט תי׳ בחלום‪.‬או ירצ׳שסי׳‬ ‫דאיתיתיגהו לבגייהו וקמלתיגהו ‪ .‬מאי‬ ‫הכל כהקיןונדמהלילפנחריב לפי דמיונו של‬ ‫אמרת להו • א י ל ההוא גברא בההוא‬ ‫סנחריב שהי׳ עובד ט״א וםי׳ מגשי׳ בדעתו‬ ‫מחדא גמי יתיב א״ל היכי געביד‪ ,‬א״ל‬ ‫האלוה ית׳ מזה מלוי רב‪.‬ולזה אמרו שסנחריכ‬ ‫ד ל ושגי גסשך ‪ .‬במאי אשגי‪ .‬א״ל זיל‬ ‫מצא איזה גברא סבא והיה ההוא גברא חשוב‬ ‫אייתי לי מספר׳ ואיגךיך‪ .‬מהיכא‪ .‬א״ל‬ ‫בדוה‪ .‬על כן‪,‬סנחרי׳ הי׳ עובדו זהי׳ חושט‬ ‫ץיל לההוא ביתא אייתי אזיל אשכחגהו‬ ‫לאלוה‪ .‬ואצ תתמה עצ שטותו שהרי ספרו שם‬ ‫מלאכי ואידםו ליה כגברי‪ .‬והוו קא מחגי‬ ‫שהי׳ משתחוה לבית נשחך אלהיו וגו׳ ‪.‬‬ ‫קשיית׳ א״ל הבו לי מססר׳‪ .‬אמיו ליה‬ ‫ונבוכדנאצר הי׳ מוכר לדניאל כמו שנ׳ ולדניאל‬ ‫מחין חד גריוא דקשיית׳ וביתן לך מהן‬ ‫הוי סגיד וגו׳‪ .‬לזה אמרו גם כאן שהי׳ חושב‬ ‫זזד גריוא דקשיית׳ ויהבין ליה מ ס פ ר ת ‪/‬‬ ‫עד‬ ‫שזה‬ ‫פרק חרק‬ ‫סנהדרין‬ ‫מאפר‬ ‫ל‬ ‫לא‬ ‫שזה האיש ח״וש הוא אלוה ובאמת שאלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו שהקב״ה ס ת‬ ‫לו להטעותו כמו שנ׳ משגיא לגוי׳ כף ואמרו הבא לטמא פותחין לו‪ .‬וצזס זמן צו הש׳׳י‬ ‫מלאכי דהוו מחני קשיית׳‪ .‬ואמרו ללא הוה שבע חוכ׳ מניה‪ .‬להורות מל מה שנ׳ ב א ט ד‬ ‫רשעי׳ רינה לומר שסופן של רשעי׳ כלייה והפסל ולבסוף לא נשכע חוכא מניה‪ .‬עניין‬ ‫ת‬ ‫ש נ ח ר י ב‬ ‫מל‬ ‫ש צ‬ ‫ב מ ו‬ ‫*י‬ ‫אמי אמי ננל א ‪1‬‬ ‫מצרים וכל סמראס סזאת הית׳ בסרוס שהיי‬ ‫**יי ^ "‬ ‫׳•‬ ‫לנין כסו שצ‬ ‫• ?יי‬ ‫נלמסצו כגברא סכא• יישב ליי!‬ ‫שאמרו אין אומה כופלת א‬ ‫תחלה כמו שנ׳ יסקול יי׳ על צכא סמרוס‬ ‫במרום‪ .‬ומניין גצוח םשמרות סוא ססרת הכחות מלממצה כמו שסי׳ כמנין שמשין• וכמו שכתכ‬ ‫מ־פגטי שהשטרות רומזות לכהות עליונר‪ .‬ועניין הטחינס שאמרו רומז על עניין הכנעות‬ ‫שסי' נכנמ לסני מלאכי ישראל שהיו טוחנין מל סנס ר״ל שהיו נכנטי׳ תחלה לפניו ואמר‬ ‫שטחנו קשיית׳ מלשון קושי הוא עול סשיעכור וההכנע׳‪ .‬או כא הרעז על שר ישראל גבריאל‬ ‫ששוחק מן לצדיקי׳‪ .‬ועניין גרעיני תמרי הוא רמז למה שאמרו שמקריכ נשמותיה׳ של צליקי‪/‬‬ ‫מקראי׳ תמר שנ׳ צדיק כתמר יפר&‪ .‬וגדעון הוא הדבר הפנימי המקיים התמרה כדמות‬ ‫סנשמס שעוף‪ .‬ועניין םשאלס שאמרו אלו אתית לגבי מלכי מזרח וממרב כיי להורי׳ שהדין‬ ‫הוא על הרעם שאכר כ״כ נפשו׳‪ .‬ואמרו אדאת׳ אסשך בו׳ רמז לסמדר׳ כחותיו הנמשל‬ ‫להעדר סחושך‪ .‬עור טנס שם יעויין שם )י( )חסר עב( ‪:‬‬ ‫ו צ ן ה‬ ‫ס נ ח ר י‬ ‫‪0‬‬ ‫‪5‬‬ ‫ע ל י י‬ ‫&ל‬ ‫א ״ כ‬ ‫ש ר ה‬ ‫נ י פ ל ת‬ ‫עד דאתא איחשך‪ .‬א״ל זיל אייתי נורא‬ ‫אזל ואייתי נ ו ר א ‪ .‬בהדי דקא נ פ ת‬ ‫אחלי בי׳ גורא בדקגיה• אזל גזיי לרישיה‬ ‫ודיקגיה ‪ .‬חייגו דכחי׳ וגס את הזמן‬ ‫חםטה וכו׳ ‪:‬‬ ‫ז‬ ‫‪w‬‬ ‫)מאמר ל״א( וןשה היאך שייך לומר קצב זמן על מי שאין צו קצב׳ לשנותיו וכלתי בע>‬ ‫תכלי׳‪ .‬ואין חילוק בין אס נא׳ שיום אחד הוא ברגע קטן או שהוא‬ ‫מורה אלף שנה והימים הס זמן מאה שנה אלף שנה‪ .‬מ״מ לסוף יכלה הזמן• וכן הקשה‬ ‫הרב בעל תורת העולה פ׳ ס״ב מסיג והביא דעת סרב המורה ז״ל יז״ל וככר ידעת מה שכת׳‬ ‫סרב המור׳ פ׳ ייד ממיב וז׳׳ל שאלו אמר׳‬ ‫)מאמר ל״א( כונה לאמרס יומו שלהקב״ס‬ ‫מ״ל משל שהשם ית׳ ברא עולמות רטת‬ ‫אלף שנים ‪:‬‬ ‫קורס זה על מספר כאלו סמולס מלוא חררל‬ ‫‪,‬‬ ‫‪L‬‬ ‫‪fc_t*L4‬‬ ‫סי׳ כסצטרף אל מציאתו ית׳ אשר אין תכלית‬ ‫א מ ר ן רז״ל יומו של הקב״ה א ל ף‬ ‫לו כאלו אמרת שהשם ית׳ ממשהמוצס ‪,‬‬ ‫שגים שנאמר כי אלף שניט‬ ‫<‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ולזה אי א ס ל‬ ‫בעיגיך כיום אחמול כו׳ ‪:‬‬ ‫|‬ ‫י‬ ‫ט‬ ‫ש ר‬ ‫ש נ ס‬ ‫צ א‬ ‫מ צ ל‬ ‫ה י ן ם‬ ‫י מ ר‬ ‫‪w‬‬ ‫ב ע ‪ 5‬מ ן ן ל א‬ ‫ש ל‬ ‫ה ק ‪ 3‬״ ה א‬ ‫מ ‪ 5‬ל ה‬ ‫ז מ ן‬ ‫ה ק צ‬ ‫׳‬ ‫* שהיא אלף שנה מאחר שאין ית׳ נופל תחת הזמן כלל והוא נצחי ואין לומר כי אף שליומ‪,‬‬ ‫יש זמן מ״מ לרוב םימים ושנותיו אין זמן והוא נצחי כי זה אינו כי אי אפשר לפשות מדבר‬ ‫בלתי תכלית רכר תכלית ט אז יהי׳ דבר ב״ת גדול מדבר בלתי ב״ת ולא שייך למימי ביד‬ ‫שום הגבלה וקצב• ולכן קיימו וקבלו מלית׳ האלהיית שאין לו התלות בזמן• ואילו הי׳ שיעור‬ ‫לימיו הי׳ נתלה בזמן‪ .‬ולפי פשט המאמר נצטרך לומר אלף שנה לאו דוקא אלא הוא מסתר‬ ‫כללי מורס על מספר גדול כמו שאמר יוסף יי׳ עליכם ככם אלף פעמים ובאמרה ז״ל אתי׳‬ ‫באלף צא בטיל וזהו פשוטו של מקרא שאמר כי אלף שני׳ במיניך כיוס אתמול נקט המספר‬ ‫מ מ ל שאפשר‪ .‬אמנם צפי הנראה ממדרשיסס ז״ל הרבה מקומות שנ;טי העניין בדקדוק ע‬ ‫שלמדו מזה שהתורה קרמה לעולם שני אלפים שנה‪ .‬ע״כ נראה שכוונת׳ אינו מל ימי חייו ‪j p‬‬ ‫סקביס ית׳ למר ולנצח נצחי׳ אמנם כוונו לימי בראשי׳ שהם הימים של הקכ״ה שהעל י ע ש‬ ‫בהן ברואיו סם נקראים ימיו של סקכ״ה כמו שנ׳ ונשגב יי׳ לבדו ביום ההוא יהי׳ ה׳ א ת‬ ‫ושטו אחד• וכן ימי בראשית שאמרו שתא אלסי סוי עלמא וחד חרב‪ .‬ואוסן סימיס כל יוס הוא‬ ‫&צן« שט׳ כי סס מורי׳ על ימי עמידת המולס שסם אלפים‪ .‬וכמו שהאריך סרמב״ן זי‪5‬‬ ‫בפרשת בראשי׳־•)•()מסר ענ(‬ ‫וראר‬ ‫ר‬ ‫ה‬ ‫ר‬ ‫סנהדרין‬ ‫פרק חלק מאמר‬ ‫קו‬ ‫לב‬ ‫)מאמר ליב( וראוי )י( לדקדק בזה המאמר התמוה מאד וזר אל השכל רמאי תפשי בעלו‬ ‫ואמר ליה חזור בך וכי ידי ב׳׳ו לו ית׳ חלילה‪ .‬ועוד קושיא אח׳ ממ‬ ‫םיתה כונתו של ירבעה לישאלמי בראש‪ .‬הנה נ״ע ארוב׳ מארן מרה ורחבה מכי ים‪ .‬ומהו‬ ‫מ ר השיוצ ובן ישי ליעינו וירכעם לשמאלו• ועוד למז״ל כדכרי׳ אלו רכי׳ וכמו והתהלכתי‬ ‫בתוככם אשייל עמכם בנ״ע ודבריהם הללו‬ ‫חתומי׳ הם‪ .‬והנה באור לזה המאמ׳ ומאערי׳‬ ‫)מאמר צ״ב( סוד חלוקא דרבנן וכונת אמרם‬ ‫הדומי׳ ע׳׳ד שכאר החכם ר׳ משה נלאננףי‬ ‫מי בראש בן ישי בראש ‪:‬‬ ‫אחך‬ ‫ה ד נ י ה‪.‬ה ל א‬ ‫‪°‬יי י• "י " י‬ ‫נ‬ ‫‪0‬‬ ‫* נ יונעם‬ ‫׳״" י‬ ‫‪0 6‬‬ ‫‪,!,‬־ניד‪ ,‬ליונעם נ נ נ י ו וא־־ר ליד ״׳וי נ י‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫בוא׳* איל ב ישי נ י « ש • א״י « יי י‬ ‫ייי;י*‬ ‫«יי״״‪L‬״״‬ ‫י ‪r‬״‬ ‫‪S‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪f‬‬ ‫‪v‬״‪£‬י‬ ‫^‬ ‫כמבוא׳ בספר הזהר בפ׳ אמור פ ‪ P‬א ע״ש‪.‬‬ ‫לאב*‪,,‬״ ‪.‬‬ ‫והנה גם לפנינו בפסיק ושנאתי אני את כל‬ ‫י‬ ‫עמלי וט׳ וזהו סור יכין וצדיק ילבש‪ .‬שמצינו כמה אנשים שהשתדלו לעשות הלביש הזם‬ ‫ואחר גמר מלאכתן חזרו על הראשונות ונאבד ממנו הלבוש ההוא ונמסר לחוטא ששב בתשוג״‬ ‫בכל לט ואין לאל ידו לעשו׳ לבוש זה כי הניע זמנו ליפטר מן העולם ולכן הקב׳יה נותן לו‬ ‫הלבוש של אותו האיש שתה׳ לזה ששב בתשובה ונקרא׳ כסוי חטאה באופן שלא נאבד הלט‪£‬‬ ‫ההוא וזהו תפסו הקב״ה בבגדו וכו׳‪ .‬ומנין מי בראש העניין הוא בהקדמה שיש לנו מהקרון‬ ‫רשב״י ז״ל בס׳ הזהר במקומות רבים שמסבה ראשונ׳ עד הדברים השפלי׳ הכל הולך בסוד‬ ‫פלה ועלול והמשפי׳ בערך הנשסע יהי׳ המשפיע כסוד זכר והעושפע בסוד נקבה‪ .‬וכן כל‬ ‫הרכרים המשתלשלים מסכה ראשונה עד כל העולמות אצילה בריאה יציר׳ עשויה‪ .‬ובזה נא׳‬ ‫ט סוד הטיול הוא חלק אלוה הטרא ית׳ המתלבשת כתיך שרשי נשמותיהם למעלה של צדיקי׳‬ ‫להשפיע לעולמות וזהו והתהלכתי בתוככם שתהיינה נשמותיכם צרורו׳ להריק השפע׳ לעולמות־‬ ‫בדרך עלם ועלול באופן שירבעם בידיעתו והשגתו שהשיג שאם בן ישי יהי׳ לפניו יםי׳‬ ‫ה ס ע ממנו ויהי׳ בן ישי בסוד הזכר וירבעם בסוד הנקבה‪ .‬וזהו פי׳ מי ילך בראש כלו׳ נד‬ ‫ימול חלק בראש כדמיון עשרה ראשונים המשכימים לב״ה שהם נעשים ראשי ההשפעה‬ ‫ותחתיהם יונקים כל הבאים אחריהם כדאית׳ בס׳ הזהר פ׳ נשא בהג״הה‪ .‬וזה טטל שכר‬ ‫כנגר כלם שהוא נוטל שכר כל הבאים אחריו‪ .‬ולפי שהיו לו עשר שבטים הי׳ נראה לו שהוא•‬ ‫יוסר הגון להיות קודם לבן ישי שלא נשאר לו כי אס שני שכטים‪ .‬ולכן גסות הרוח שהי׳ לו‬ ‫צירבעס טרה מן העולם‪ .‬ואתה אחי שים לבך לדברים הללו שהם כבשונו של עולם• ובפרמ‬ ‫בענין הלטש‪ .‬וכדאיתא בפסר‬ ‫‪v‬‬ ‫ה*ףןך‬ ‫בפרשת ויקהל סי׳ ר״י זכאה חולקאה מאן חכי להגי לבישין דקאמרן‬ ‫דמתלבשן בהו צדיקי׳ בג׳׳ע אלין מעובדין מבין דעביד בר גש בהאי‪-‬‬ ‫ן ל מ א בפקודוי אורית׳ ובאליץ קיימ׳ גשמתא בג״ע דאתלכשי בהני לבושין יקרמ‬ ‫כד סלקא גשפתא בההוא פתחא דרקיעא לעילא אזדמגן לה לבושין יקרין אחרגין‬ ‫עלאין דאינון מדעותא וכונה דלבא באורייתא ובצלותא כד סלקא מתעטרא מההוא‬ ‫עמדה מאן דמתעמרא ואשתאר חולקא לההוא בר נש ואתעביד מניה לבושין‬ ‫דנהורא לאתלבשא בהו נשמתא לסלקא לעילא ואע״נ דאוקמוה דאינון לבושין‬ ‫בעובדין תליין אלין לא תליין אלא ברעותא דווח׳ כפה דאתמר לקיימא בו מלאכי?‬ ‫רוחין קדישק ודא הוא ברירו דמלה ובוצינא קדישא אוליף רבי הכי מאליהו‬ ‫לבושיןןדלתתא בננתא דארעא בעובדקלבושין דלעילא ברוחא ורעותא וכונה דלבא עכ״ל‪:‬‬ ‫)ובפרשת פקודי סימן רמיז אמר וז״ל( בהיכל תניינ׳ תםן קיימין כל אינון מלבושי!‬ ‫דנשמתהון דצדיקיא כו׳ ע״ש‪:‬‬ ‫)ובפרשת דחי דף דכ״ד( תאנא זכאין אינון צדיקיא וכו׳ ואתעבידו לבוש יכד‬ ‫וכספר‬ ‫לאתלבשא ט׳ * ״ ש ‪:‬‬ ‫סוד חלוקא דרבנן‬ ‫זסםמד זזזהר כפסוק וירח את ריח כגדיו ונס׳ ויחי סימן כ״א וז״ל כל איש ואיש אשר יזדכך‬ ‫נשמתו מזמנין לו לטש של אור אשר בו יתעטף כחחן יכהן פאר במת פטירתו‬ ‫וסלטשההוא נעשית מכל מצוהומצוה וכסי כח מלותיו וממשיו ככה יאיר הלבוש ההוא לא ‪p‬‬ ‫הרשמים כי אשר הפנימו את נשמתן כפי רשמת׳ אין כסות כקרה‪ .‬ונשארו מרומים איי ל‬ ‫לאותה נישה ובפ׳ אמור מל פסיק אשרי נשוי פשע וכו׳ שנא׳ זה מל האנשים הפושעים‬ ‫באחריתם ותהו על הראשונות והמצות ההם נמשו כסות לנשמה ונקראת חלוקא ררננן מ ס‬ ‫כמשה מהלבוש ההוא יזמינה האל לבטל חשובה שלא הצליח בבחרותו ובזקנותו חזר בו ואץ‬ ‫לאל ידו לתקן החלק ההוא כי הזמן מוטט אז הסנ״ה יתן הלביש וכסות ההוא ש‪,‬א זכה חבירן‬ ‫ועיין שם הדרוש הזה כי הוא גזול הערך‪ .‬ומור כתוכ כפסוק וזרח השמש וכי׳ שמעלת‬ ‫עצמותה היא לאין חכלית כי כל זמן שהנשמה לא ירדה לננה״ז היא מימרת כלי לטש המצור!‬ ‫כי המצות והתירה למשוח מהם חלוקא דרבנן אשר בהתלבשה במלבוש ההוא תאיר מ א ו ר‬ ‫ותזהיר זהרה כי ממשבצות זהב לבושה כי כן תלבשנה בנות המלך יי׳ צבאות הנשמות הקדושו‪/‬‬ ‫לא בן הנשמות אשר מדין לא הגימו למדה זו לרדת במה״ז שאלו משלחן גטה הן זוכות וזהו‬ ‫סי׳ דרח היא שם כי ק‪:‬תה וזכתה אל הצטש של אוד וזרח הואשם כהליט שם‪:‬‬ ‫<מאמר ל״ג( ר ש י י ) י ( פי׳ חד חריב אלף אחד יהי׳ חרב חון לששה אלפים דהיינו אלן>‬ ‫שביעי חרי אלפי הוי חרב‪ .‬חלף ז׳ ואלף ח׳ יומי של הקב״ה אלף שנים שנא‪/‬‬ ‫<ו׳ אלה שנים במיניך כייס אתמול‪ .‬משמט ונמשה חרנ שכילו שבח‪ .‬ב׳ אלפים מהן הי׳ ת ה ו‬ ‫שלא נתנה עדין תורה והי׳ המול׳ כתהו מאדה״ר ועד שהיו לו לאברסם חמשיס ושתים ש‬ ‫איכא אלפים שנה כדמוכחי קראי וכש‪:‬שלטו‬ ‫)מאמר ל״ג( דרש שית אלפי סיי עלמא ‪:‬‬ ‫•אלפיס שנה טסקאכרהס בתורה שנא׳ ואת‬ ‫•הנפש אשר משו בחרן‪ .‬ומתרגמ־נ׳ דשעבדו‬ ‫א ‪ £‬ך רב קטיג׳ שיח אלפי שגה ‪,‬‬ ‫לאורייתא בחרן ואמרינן במ׳׳א פ״ק גמירי‬ ‫עלםא וחד חייב שג׳ גשגכ ד‪/,‬‬ ‫ההוא שמת׳ הוה אברהם בר חמשים ותרתין‬ ‫לבדו ביום ההוא נו׳ ‪:‬‬ ‫שנין‪ .‬וב׳ אלפי׳ תירה מן היפש אשר עשו‬ ‫בחרן טד שיבא משיח ‪ .‬ב׳ אלפים תורה ‪.‬‬ ‫•איידי דאמר ב׳ אלפים חהו אמר נמי כ׳ אלפים תורה• ולא שתכלה חורה אחר ב׳ אלסיס‪.‬‬ ‫ושני אלפי׳ ימות המשיח שלאחר ב׳ אלפים של חורה הי׳ רינן שיבא טשיח ויבטל שיעבוד‬ ‫מישראל‪ .‬אבל בשביל טונותינו שרבו‪ .‬לא בא משיח לסון> ד׳ אלפים ויצאו טהן פה שיצאו ועדין‬ ‫הואממוכבלבא מ״כ ‪:‬‬ ‫*המורה ז״ל פי׳ סרק כ״ז מח״ב וז״צ ומאמר זה אינו מורה המדר המציאות לגמרי‪ .‬ואמרו‬ ‫וחד חרוב הורה על השאר הזמן‪ .‬וזה עוד על מאמר יחיד והוא מל צורה אתת ט ‪. /‬‬ ‫כל זה אינו מוכרח כי רוב החכמיס קבלו וקייטו טליהם שהדכר כפשוטו• כמו שאמרו שמיס‬ ‫שסם עתידים להבראית בו׳ ופי׳ הרב בעל תודח העולה וז״ל ומה שאמר הרב שאמרם תר‬ ‫מרוב חורה מל השאר הזמן אינו הכרחי מאחר שאמרו אלפים שנה קודם שנבר׳ העולם נברא‬ ‫התורה ואז לא הי׳ הזמן מדין נברא אצא אמרו אלפים לפי מה שנשאר בזמן אחר שנתסווס‬ ‫כן הוא אמרם חד חרב עכ״צ‪:‬‬ ‫•רורסנאטי בספר טעמי מצי׳ שצו כתב כונה בזה המאמר שית אלפי שנה הוי מצמא יכו׳ ון׳ל‬ ‫תדקדק מאד היאך אמר וחד חרוב וצא אמר ובתר כן‪ .‬גלה לנו שלא יהי׳ ח ר ו‬ ‫לגמרי כמתחלה קודם החרוש שא׳׳כ סי׳ לו לומר וכתר כן חרוב‪ .‬אלא כיון שאמר וחד‬ ‫גלה לנו שעדיין יחזור סעולס לקדמותו כמתחצ׳ מד היובל ואח׳ היובל הוא מולם אחר‬ ‫•שמצימ שנקר׳ יובל עולם שנ׳ ועבדו ל־‪-‬ילס ודרשו רז״ל לעולמו של יובל‪ .‬א״כ נדע כ י א‬ ‫‪6‬ותי האלף החרוב יהחד׳ ויחזו׳ לקדטיתו ער שבע שטטו׳‪ .‬ולאח׳ שבע שעטו׳ יהי׳ ש‬ ‫סיובל הגדול יטליוכא׳ בשנת היובל ישוב השדה לאשר קנסו טאתי לאשר לו אחזת ה א ק וזס‪,‬‬ ‫ההבדל שבין השמיטה ליובל‪ .‬וכן מה שאמרו ן״ל וחל חחב איני ר״צ ׳חרוב^׳כמתחלה אלא‬ ‫י״לשתפשק ההמשכ׳ בב״ח ובדברים המורכבים‪ .‬אבל השמים והאר! לברם יהיי^קיימי‪,‬‬ ‫ס‬ ‫ס‬ ‫ג ס‬ ‫ה ו‬ ‫ב‬ ‫ק ר ו ב‬ ‫מ ג ן‬ ‫ס ר‬ ‫כ ת‬ ‫מ‬ ‫קז‬ ‫סנהדרין מ ר ק ח ל ק טאשר ל נ ל ד‬ ‫אותי שבע השפיטות עד שנת היובל הגדיל ולא ישבשלו כשאר רברים כעיור שהיובל הוא כנגר‬ ‫השמים והאר! העליונים אכל יוכל קטן יתכטלו שאר הרכרים כמתחלה‪-‬עכ״ל )*( )חסר עז(‪:‬‬ ‫)מאמר ל״ר( מי׳ אין משיח לישראל שחזקיה היי משיח ועליו נאמרו כל הנכואות אצמיח קרן‬ ‫לבית ישראל• שרי ליה מרא ימחול לו הקב״ה שאמר דכרים אשר לא כן‪.‬‬ ‫אין להם משיח לישראל אלא הקב״ה ימליך בעצמו ויגאלם לבדו‪:‬‬ ‫ובתורת העולה ח״א ס״יט כתי כונה ר״ל שמצד ישראל לא יבא משיח מאחר שחוטאי׳ ואינם‬ ‫שנים אך הש״י יכיאו למען שמו הגדול לכל‬ ‫יתחלל יגויס• וביחזקאל נא׳ כה אמר ה׳ לא‬ ‫)מאמר ל״ר( דרש אין משיח לישראל כי׳ ‪:‬‬ ‫למענכם אני עישה ונו׳ וזהו אמרו שכבר‬ ‫‪.‬‬ ‫אכלוהו בימי חזקי׳ כמו שאמרו במסכ׳ שבת‬ ‫ר׳ הלל אין להם משיח‬ ‫א‪£‬ף‬ ‫שבימי חזקי׳ כבר נשלם זכות אבות‪ .‬ולכן‬ ‫לישראל שכבר אכלוהו בימי‬ ‫נאמר בכל מקום אשר אזכיר שמי אבא אליך‬ ‫חזקיה‪ .‬אמר ר׳ יוסף שרא ליה סרא‬ ‫וגו׳ ר״ל בכל מקום אשר אזכיר שמי שלג*‬ ‫לרבי הלל חזקיה אימת הוה בבית ראשון‬ ‫יתחלל בגוים אבא וגו׳‪ .‬וכמו שאמר יהושע‬ ‫ואלו זכריה קא מתנבא בבית שני •‬ ‫ומה תעשה לשמך הגדול‪ .‬ועד״ז נא׳ נפצה‬ ‫ואמר גילי מאד בת ציון הריעי בח‬ ‫לא תוסיף קום בתולת ישראל‪ .‬ונא׳ כמקום‬ ‫ירושלים הגה מלכך יבא לך צדיק ו ג ו ש ע‬ ‫אחר אקים סוכת דור הנופלת‪ .‬כי ישראל‬ ‫מצל זטתן לא תוסיף קום אך הש״י למען שמו הגדול יקים אותה‪ .‬וכמו שאמרו במדרש‬ ‫הנעלם משל לההיא מטרונית׳ כו׳‪ .‬ומה שאמר רב יוסף שרי מרא להלל חזקיהו אימת הוי‬ ‫בבית ראשון וזכריה מתנבא בבית שני שנ׳ גילי מאד בת ציון וגז׳ הנה מלכך יבא לך וגו׳‬ ‫סנה רב יוסף תסס על ר׳ הילל שלא חשש על כבוד ישראל והוכיח זה מדברי זכרי׳ שאמר‬ ‫הנה מלכך יבא וגו׳ דמשמע מצד זכותם כו׳‪:‬‬ ‫)מאמר ל״ה( מידוש שמש וירח ממד זבולה כו׳ לעיל מניה כתיב תכקע ארן‪ .‬בשע׳ בקיעת‬ ‫הארץ שנבלע בקרקע שמש וירח עלו לאותו רקיע ששמו זטצ ואמרו‬ ‫להקב״ה אם אי אתה עושה דין לבן עמרם מקרח ועדתו לא נצא ונאיר לעולם‪ .‬בכבודי צ*‬ ‫מחיתי שהרי בכל יום מלכי מזרח ומערב בשעה שמניתי׳ כתריהן בראשם משתחוים לחעת•‬ ‫והאימא לא נפקי מאחר שראו שהקפיד הקנ״ה שלא מיחו לכבודו עד דמחו להו לא נפקי‬ ‫שמחו לבביד םמקום על בני ארם שמשתחויס לשמש וירס‪ .‬ובונת הרשב״א ז״ל במאמר ה‪</‬ז‬ ‫הוא בסיות כי אמרו ז״ל מחשבת׳ של ישראל קודם שנברא העולם בשביל התורה שקדמם‬ ‫לכל וצעזצס אלפים שנה‪ .‬והמאורות נקבעו ברקיע לקייום השפלים להאיר על הארן‪,‬זצמשזל‬ ‫כיום ובלילה‪ .‬נמצא שתכלית ט נ ת העולם השפל התורה וקייוםהעו׳ במאורו׳ בגזירת בוראם‬ ‫ית' ובל מי שגורם סתירת התורה כמסבכ סתירת העולם טלו ככללו‪ .‬וא״כ כל המטיל שבוע‬ ‫‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪0‬‬ ‫א‬ ‫ת‬ ‫ה‬ ‫)מאמר ל״ם( בינה צמאמי‬ ‫‪. ,‬‬ ‫\‬ ‫״‪' Zl‬‬ ‫; ‪™ J J‬‬ ‫* * י •‬ ‫ם ל מ ^ ל ‪*5, ,‬‬ ‫זבולד‬ ‫י‬ ‫*‬ ‫«‬ ‫מר״ לזכיל‬ ‫עושה דק לבן עםרמ נצא ואם לאי לא‬ ‫ר‬ ‫ז‬ ‫ש‬ ‫עד‬ ‫‪.‬‬ ‫נכבודי לא מחיתם‪ .‬בכבוד ב״ו ם‬ ‫‪: ^ ,‬‬ ‫ל‬ ‫)ג״כ בם׳ הנודר‪ .‬ובתנחומא פ׳ הרח(‬ ‫ר י‬ ‫ע‬ ‫ל כ ן‬ ‫מ‬ ‫ר‬ ‫ם‬ ‫נ ‪ 5‬א‬ ‫את התירס ואם אי תורה אי אסשרנקיופ‬ ‫העול׳‪ .‬ומם זה נתבטלה כוכלן המאורו׳‬ ‫וכאילו אינם צריכי׳ להיות׳ ברקיע להאיר על‬ ‫י ? ' ?‪ 5B‬ר ^ כ ל ל ^‬ ‫?ף‬ ‫ן ט‬ ‫‪1‬‬ ‫‪n‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪P‬‬ ‫*‪2**1‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪1‬‬ ‫״ * ‪! ^ • 2 3 ? .55? /‬‬ ‫‪5‬‬ ‫?״»‪2KJrtS25‬‬ ‫*‬ ‫‪F‬‬ ‫?‪f™S ,E‬‬ ‫^‬ ‫מן ה ר ס ל‬ ‫השליח הנאמן ככל כית יי׳ שתי׳ קרח ממיל‬ ‫שבוש בשליחותו‪ .‬ואמרו אם אתה שישה ד ן‬ ‫כו׳ כי יש תורה ויש עולם אם אתה מושם‬ ‫דן‪ .‬ואם לאו אין תורם ואין פולס• ואמר להם הקב״ה כן מפני שוטים אלו שקלקלו אי אפשר‬ ‫לבטל המולס שנם לשמש ולירה עוכרים ואין העולם מתכמל אלא עולם כמנהגו נוהג בי בן יסד‬ ‫המלך‬ ‫ח ץ ‪ /‬פ‬ ‫ו ה א י ד נ א‬ ‫א‬ ‫נ‬ ‫ט‬ ‫?‬ ‫‪v‬‬ ‫ד מ ח‬ ‫י ע‬ ‫ז ב ו ל‬ ‫ש י כ ת ן‬ ‫‪J‬‬ ‫פ‪-‬ק הלק‬ ‫סנהדרין‬ ‫פאט‪-‬‬ ‫לה‬ ‫יסמלו ית׳ ואלו הן חצים וחניתות שזורקין בה׳ בכל יום ושוטים שקלקלו עמיד׳ ליתן את‬ ‫•סליו' כמו שאמרו בסרק ר׳ ישמעאל שאל טפסר אחז אס אין צורך בע״א למה אינו מבטלה‬ ‫<א״ל אס לרבר אמר ט ו עובדן סיית אומר ‪ p‬אלא סן עוכדיןלחמה וללבנ׳איכיאבדעולמו‬ ‫מפני סשיטיס טיין בעקירס עוד כונס ‪) :‬י(‬ ‫םלי^ סגהדרק ונתחיל מכות נסייעתא דשטיא ‪:‬‬ ‫מ כ ו ת פ ר ק א ל ו הן הלוקין מ א מ ר לו‬ ‫מסכת‬ ‫<סאמר ל״ו׳> פירוש ושאלת שלוס בשם ואין כאן היצאת שם לכטלה שנא׳ ויאמר לקוצרים ס׳‬ ‫ממכס והסכימו ביר שלמעלה על ידן דקאמר ליס מלאך לגדעו׳ ס׳ פמך‬ ‫גביר החיל‪ .‬וסבא׳ טעשר צכ״ס כדי שלא יקכלוס לויס שאינם הגוני׳ איש מאס מכרו• וצא‬ ‫ימלקוס בנ״ה לטובדי טבודה נכרי׳ דכתיב בדברי היטיס וכפרו! הדבר וט׳ ותקנת חזקיס‬ ‫הוא לסכין לשטת בב״ה להניא את כל‬ ‫)מאמר ל״ו( כונה למאסר ג׳ דברי׳ משי ביד‬ ‫המעשרות בסן כדי שלא יקבלו׳ סלויס מוכרי‬ ‫שלמטה והסכימו ב״ד שלממלס ‪:‬‬ ‫סבור׳ נכרים דכתי׳ סתם ויאמר חזקיהו להכין‬ ‫» ‪/‬‬ ‫לשטת בבית ה׳ וגו׳‪ .‬והס‪:‬ים סקב״ה מ״‬ ‫אמך ריב״ל שלשה דברים עשו כ י‬ ‫מ ת י ׳ במלאכי הביאו את המעשר אל בית‬ ‫דין של מטה‪ .‬והסכימו כיד‬ ‫״‬ ‫‪,‬‬ ‫של מעלה על ידן אלו הן מקרא מגילה‪.‬‬ ‫שלא רצו לעלות עם מזרא מיכ טי׳ ״ ‪:‬‬ ‫ושאלח שלום בשם ‪ .‬והבאת מעשר ‪.‬‬ ‫י‬ ‫‪,‬‬ ‫זבמיךח‬ ‫מקרא מגילה דכחיב קיימו וקבלו היהודית‬ ‫י‬ ‫‪,‬‬ ‫קיימו לפעלה מה שקבלו לפטה‪ .‬שאלת‬ ‫עין ״‬ ‫שלום בשם דכחיב והגה בועז בא םכית‬ ‫‪,‬‬ ‫נפשיות א ‪,‬‬ ‫לחם ויאמר לקוצרים ה׳ עמכם‪ .‬ואומר‬ ‫ושלמותם• ואם א שלימות המעלות השכליף‬ ‫ה׳ עמך גנור החיל‪ .‬הבאת מעשר דכתיכ‬ ‫האלהית‪.‬לזה מה שיראי שכוונו חז״צ במאמר‬ ‫ו כ פ ‪ p‬הדבר הרבו בגי ישראל ראשית‬ ‫‪,‬‬ ‫*‬ ‫^‬ ‫דגן וגו׳ וכתיב הביאו את המעשר אל‬ ‫דברים טשי ב״ד שלטט׳ ורסכימו מליה׳ ב״‬ ‫בית האוצר ויהי טרף וגו׳‪ .‬והריקותי לבס‬ ‫־‬ ‫שצמעלם‪ .‬״‬ ‫ברנה עד בלי ד י ‪.‬‬ ‫הדברים מתטורר׳ צ ‪,‬‬ ‫וגמר שלימות׳ בא מליהס מפאת מעלם ואמר שסם מקרא מגיל׳ וסבאת מעשר ושאלת שלום בשם‪.‬‬ ‫והנה במקרא מגילה כוונו אל עניין הראשון כיבאעתישיע׳ הגיפי׳ והצלת׳ היה ליהודים אן‬ ‫מגזירת הטן הרשט נתפרסם טאר היות טל זה האופן כמ״ש אסתר לך כטס את כל היהודי‪/‬‬ ‫הנמצאים בשושן וצוטו טלי וכו׳‪ .‬והוא טכואר כי בכל טיר וטיר וט׳ אבל גלול ליהוליס ע‬ ‫חשובי וזעקה גדולה הי׳ ליהודים וכמ״ש גדולה נתינת טבטת לישראל טמ״ס נביאים שהיי ל ה‬ ‫לישראל‪ .‬והנה מניין סתשוכה מצמס כך הוא כמיש שיתעורר אדם מליו מהכת הכולל הנתון‬ ‫גו בשמת הבריאה כמ״ש ז״ל שהתשובה היא מהדברים שקדמו למולם• ואחר התעוררות{‬ ‫למטה מחזיקים ידיו למעלה‪ .‬ולזה אמר שקיימו לממלה מקרא מגילה וסוא״סלילם של ישועת‬ ‫מצר מה שקכלוה למטה‪ .‬ומל המניין השני אמר והכאת ממשר כי הנם הוא מבואר שהוא‬ ‫מניין שנופל תחת הפעולת המרותיות• והנה המרות בך סם בלי ספק‪ .‬והנה הוא מבואר שכל‬ ‫התחלת המרות המעשיות הן ביד האדם כשירגילם נרי למוד‪ .‬אמנם אחר שישלים הרגל‬ ‫וקיימי מליו מלמעלה כשאר הצורות הפישפעות לסי שהקניין השלם הוא כעין הצירה אל הכת‬ ‫&שר בו• ואמר הכתוב משר תמשר כפל כמניין נתון חחן לו‪ .‬כי בהתמדת הפמולו׳ מ ל מ ט‬ ‫במעשים הגופייה יתחזקו ויתקיימו הקנייני• למפלה בנפש‪ .‬וכמו שאמרו הבאת שנה זי תביא‬ ‫׳באחרת‪ .‬ולזה מ׳׳ש שהיאת מעשר סיא מהדברים אשר משו ב״ר שלטסה וקיימו ב״ד שלעעלה‬ ‫וזה שהם התחילו להביא אותו מעצמם שנאמר ובסרון הדבר הרט בני ישראל ראשית דגי‬ ‫ותירוש וגו׳ וכתי׳ הביאו את בל המעשר אצ בית האוצר ובו׳‪ .‬ועל העניין הג׳ והיא שאלת‬ ‫שלום‬ ‫‪,‬‬ ‫ת‬ ‫כ‬ ‫ס ל ) ו צ ר‬ ‫‪ttp‬‬ ‫י נ ז צ ן ס‬ ‫ד‬ ‫כ ת כ‬ ‫״‬ ‫ש א‬ ‫ר ג ר ס‬ ‫נ ס‬ ‫ה ג ו נ‬ ‫ה ר‬ ‫‪OT‬‬ ‫ח‬ ‫כ‬ ‫‪D‬‬ ‫‪r‬‬ ‫‪J‬‬ ‫ש ל ש ס‬ ‫ג י ס ן ת‬ ‫ש ר‬ ‫‪D j y‬‬ ‫& ס‬ ‫ס א ו ס‬ ‫ש ‪ 0‬ו ג‬ ‫נ ן ו ב ו‬ ‫ס ‪ 5‬ן ו ט ש‬ ‫ג ו ס נ‬ ‫ן ס י י ן מ ם‬ ‫ח ל ק ו‬ ‫מ ס‬ ‫ו ח‬ ‫א ן‬ ‫מ מ ש‬ ‫ט י ט ת‬ ‫ה מ ע ש ץ‬ ‫‪p‬‬ ‫מ‬ ‫ס‬ ‫מ‬ ‫א ש ר‬ ‫ס ד ר ן ש‬ ‫א מ ר ו‬ ‫ג‬ ‫ל‬ ‫י ה‬ ‫מלי‪pr55‬ס‬ ‫מ ש‬ ‫ג כ ג‬ ‫מ ו ת‬ ‫ת‬ ‫‪J‬‬ ‫מ ש פ ט ס ל ן נ ש י ם‬ ‫‪0‬‬ ‫ס‬ ‫ס‬ ‫מכות אלו הן הלוקץ מאטד לו ‪\h‬‬ ‫קח‬ ‫שצום בשם הוא היותר מטאר כי זה מס שיטזנו ט אל השלמות השכלי והדבקות הנפשי‬ ‫אשר הוא שלום בין פמליא של מסה ובין פמליא שלמעלה והוא מטאר שלא יושג זה השלום‬ ‫אם לא בשיקדי׳ התלמיד שלום )רב וכמיש ז״ל אמר לו משה אין שלום בעירך ובו׳ כאשר‬ ‫' י ׳ קיבא• ולז״א שזה ממלין משו אותו כ״ד שלממה וקיימוהו ב״ד‬ ‫אי‬ ‫שלממצה‪ .‬וראיית׳ מכומז וכו׳ ירצו הנה הוא לבר לקוצרי׳ מאותו דבקות מצמו באומרו יי׳‬ ‫פמכ׳ והם מנו אותו יכרכך יי׳ כי לפי מדריגתו כבר קויים ט זה העניין האלהי פכ״ל ‪:‬‬ ‫)*( )חסרעה(‬ ‫)מאמר ל״ז( דשיי סי׳ רמ״ח מ״מ דכל אבר ואבר אומד לו משה מצוס‪ .‬שס״ס מצות ל״ת‬ ‫שעזהירים בכל יום ויום עציו שלא לעבור מסי השם‪ .‬והעמידו על י״א‬ ‫שבתפלה היו צדיקי׳ והיו יכולים לקבל מזל‬ ‫)מאמר ל״ז( כונה למצות עשה ומצות לא‬ ‫מצות הרבה‪ .‬אבל דורות האחרונים לא היו‬ ‫תעשה ‪.‬‬ ‫צדיקי׳ כ״כ ואם באו לשמיר כלם אין לך א «‬ ‫נאמרו‬ ‫מצות‬ ‫תדי״ג‬ ‫רבי שמלאי‬ ‫שיזכה‪ .‬ובא והעמידן וט׳ כ ד שיזט אם‬ ‫לו למשה בסיגי שס״ה ל א ק‬ ‫יקיימו ייא מצח הללו וכן כצ שעה רודות‬ ‫כמגיין ימות החמה ‪ .‬רמ״ח עשיים כנגד‬ ‫הולט׳ וממעשי׳ אותן‪ .‬כא דוד והממידן וכר‬ ‫אבריו ש ל אדם‪ .‬אמר רב המגוגא ומאי‬ ‫וכן ישעים וכן כלס לאו למימרא דאי מביר‬ ‫קראה תורה צוד‪ .‬לגו כו׳ תורה בגיממדי׳‬ ‫הני כלחוד זכו לחיי עה״כ ראם כן בסל מונשן‬ ‫יהיה‬ ‫הכי הוי תורה חרי״א הוו אגכי ולא‬ ‫של מכירות ושכרן של מצות אלא משום‬ ‫יוד‬ ‫בא‬ ‫לך ממי הגבורה שמעגום ‪.‬‬ ‫רקיימא לן דמאן דמקיי׳ לה לתורה כולה‬ ‫׳‬ ‫ה‬ ‫ד‬ ‫ו‬ ‫ד‬ ‫ל‬ ‫מזמור‬ ‫והעמידם על י״א דכתיב‬ ‫מסייע ליה קב״ה ומגין מציה ללא ציתי ליד‬ ‫מי יגור באהליך כו ‪ .‬בא ישעיה והעמיק‬ ‫הרהורא ואזיל לסהוא מלמ׳ בלא חסא אבל‬ ‫על שש שגאסר הולך צדקות ודובר‬ ‫מאן דלא מקיימ׳ לה לכולה תורה אע״ג לאית‬ ‫מישרים וכו׳ בא סיכה והעמיק על ג׳‬ ‫ציה הבא זכיות לא מסתייע מן שמיא לאגוכי‬ ‫שגאמר הגיד לך אדם מה טוב ומה ה׳‬ ‫מציה מיצ״ה כלאמרינן בסרק שלוס הקן •‬ ‫דורש ממך כו׳ בא ישעיה והעמידן על‬ ‫וכיון לחזא ד ל להוו מממשי ל ד ואזלי במא‬ ‫משפט‬ ‫שחים שגאמר כה אמר ה׳ ש מ ה‬ ‫רחמי ואוקמינהו למצות לעגני מיצהיר וכן‬ ‫על‬ ‫והעמידו‬ ‫זעשו צדקה כו׳ בא חבקוק‬ ‫הדורות הולכים ומתממסין עכ״ל הרמ״ה ז״ל‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫יחיה‬ ‫באטוגתו‬ ‫אחת שגאםר וצדיק‬ ‫עיקדם ז״ל במאמר ג׳ ם״ל כחב וז״ל‬ ‫אין הכוונה לומר כי במשיי׳ י״א מצות או שלש תקנה מן השלישות האנושי המדריגה שמושג‬ ‫מצד בל מצות התורה או שבהן יק;‪ 1‬מדריגה מה מהשלמות ולא נפחו׳ אלא שכל אסל מן‬ ‫מביאי׳ הי׳ מתכוין לעשות כללי׳ קצרי׳ טללים מצות רטת מהתורה ומדות סוטת מירך שבני‬ ‫אדם עושים כדי שני* ידם י ‪ -‬׳ האדם מדריגה גדולה מהשלמו׳בי למה שיקשה מל כל אלם‬ ‫צסעעיס על עצמו תרי׳ג מנות וגם יקשה עליו צעשו׳מצו׳כתקנ׳מכל הצדלין מצ דעשביארנר‪(*).‬‬ ‫נעקידח כתב שער צ׳ וז״ל אין ספק שהי׳ זה להם באופן מאופני םחקוי והציור אשר הוא‬ ‫מפעולות המדמ׳ והמחשב יחד על דרך החלוק והרושם כתלות מצוי אחת מצוות רטת‬ ‫אם גסעיט׳ או בשייכות או בצד מהצדדי׳ אשר הורגלו בתחבולה ההיא‪ .‬ומור כתב חמשה‬ ‫תלמידים היו לו לרבן יוחנן בן זכאי שנתקרבו לכלול אותם בממס סיממם‪ .‬כמו שאמר‬ ‫הנביא חבקוק וצדיק באמונתו יחי׳‪ .‬אלא שהוא מבואר ש‪:‬ל עוד שיהיו הסימנים או הכללים‬ ‫יותר מועטים יהי׳ הזכרון אצלם יותר חזק אבל החלו?> והחלוק יותר קשה ולזה ראוי לאיש‬ ‫הנלבב שיתחכ׳ בזה בשיהי׳ משוה הטורח והקושי בעניינים ההם כמו שנהגו חכמי התלמור‬ ‫בסימניהם הידועים בסוגיות כי זה וכל אשר ממינו ימשך מכל איש אשר בו דעת ויראת ה׳עכ׳׳ל‪:‬‬ ‫ובםרםא לגסש כתכ כוונה למשפר תרי״ג מצות שס״ה מצות ל״ת רמ״ח מ׳׳ע להראות איך‬ ‫יצוייר שתהי׳ קניית השלמות במצות ל״ת כמו שבמי׳ע עם היותם הפכיש כי‬ ‫עשה ול״ת בלי ספק הפכיי׳‪ .‬וזה כי בהיות׳ מספ׳ מ״מ רמ״ש כנגד אבריו שצ אדם הוא הורא׳‬ ‫שלימה כי כמו שהאברים להיותם נמצאים בפיעל יגיע בהם השלמות המכוון בהם לארם במה‬ ‫שהוא‬ ‫ג י‬ ‫נ ו‬ ‫ס כ ו נ ס‬ ‫מ‬ ‫ב ס‬ ‫ן*ף‪$‬‬ ‫‪,‬‬ ‫כונה לפצות ע ‪ #‬ה ומצות ל א‬ ‫תעשה‬ ‫שהוא ארס כפל חי• כן המצוות שהם מ׳ מ יגימ מהם השלמות המכוון גסס לארס במת‬ ‫שהוא אדם• בהיותם עושים בפועל לא על צד האמונה והידיעה כלנר‪ .‬ומצות ל״ת מ י ו ת ס‬ ‫שס״ה כמניין ימות החמה יש כזה הוראה כי אלו המצות אן> אם הס דברים בלתי נמצאים‬ ‫בפועל הן נותטת שלמות לנפש הארס• כי כמו שהזמן הוא דבר כצתי נמצא כסומל כי העמ•‬ ‫איט נמצא והעתיר לא יצא עדיין אל הפועל וההווה אינו אלא העת הקושר בין העבר והעתיר‪.‬‬ ‫ואולם העתי מצמו אינו זמן על דרך האמת שיקבל חלוקה אם כן אין הזמן נמצא בסועל \‬ ‫ואעפ״כ הוא נותן שלמות המציאות לכל הדברים הנמצאים כזמן‪ .‬כן מצות ל״ת אן> אס הם דברי‪/‬‬ ‫בלתי נמצאים בפעל נותנות שלמות אל הנפש האנושי עצר היותם רכריס בלתי נמצאים ‪.‬‬ ‫ולזה באו במספר שס״ה להורות כי כמו שהזמן כלתי נמצא כך אלו המצוות ראוי שיהיו‬ ‫שאמרנו ששום שלימות אטשי א״א שיושג אצא באמצעות האברים הנמצאים בסומל ובאמצעות‬ ‫הזמן הנצחי נעצא בפועל כי כן שלימו׳ האנושי יושג‪ .‬אך אמנם מהלך שבילי הדעת לאנשים‬ ‫אשר קרבתאצהיס יחפצון יובחן מן הפסיק אסר אמר הנביא אל יתהצל החכם במכמתו וכו׳‪.‬‬ ‫רוצה לומר ראוי •שיתבונן האדם בפעולותיו אצ התכצית הזה צעשות רצון סש״י וישתדצ‬ ‫הנדס במימתו להשפיע לאמרי׳ כרי להגיעם אל השלמות והגבור בגבורתו להציל משוק מיד‬ ‫עושקו‪ .‬והעשיר בעושרו לחונן דלים כמו שהוא ית׳ חונן ונותן כי על זה סתאר סס רצויס‬ ‫לפניו ית׳ ••‬ ‫)מאמר ל״מ( ופשה זה המאמר מאד למכיני׳ כי היאך אפשר שישמעו קול המון לערחק גדול‬ ‫כזה‪ .‬וע״ק למה להם לתלות שריפת כ״ה כהשקט וכטח ושלו׳ סכותיי׳ וגס מכלתי‬ ‫זה צריך כל איש תירא את דבר יי׳ וחרר אל דבריו לכבו׳ ולהתאונן על חורבן ב״ה כמ״ש ז״צ‬ ‫שישו אתה כלהמתאבלי׳ מ ׳ מלמד שיל המתאבל על ירושצי׳ יזכה בשמחת׳ וני׳‪ .‬וט״ק במאמר‬ ‫»‬ ‫??'׳ *״ ״ ? ‪2‬‬ ‫במאמ׳ שני‪ .‬ע״ש צמה אמרו ב פ נתמתנו •‬ ‫״‬ ‫‪J‬‬ ‫™‬ ‫)‬ ‫‪C‬‬ ‫ה מ א מ ר‬ ‫‪J c‬‬ ‫ע‬ ‫י ה י ׳‬ ‫פ‬ ‫ש ב א ר‬ ‫ל‬ ‫ו ע ת ה‬ ‫יאה‬ ‫בטל טקילה שעי ״ ח יי״ל‬ ‫כי אצו׳שני מנייני׳ נזכרים באלו המאמרים‬ ‫הראשון באמרו עליו עטעם קול המינ׳של ארס‬ ‫רצס ט קול המיית התצלחת הזמניות אשר‬ ‫הם שקטים ושלוים בתזקת׳ ותוקפ׳ וגבורת׳‬ ‫חסו שכנו סרברי׳ בשם ארס ע״ש רוממו׳‬ ‫וגללו׳ סאשיס המעשיכי׳ אחרי התענוגי׳‬ ‫י׳‬ ‫י‬ ‫והשחוררן׳ אלו טל אל‪ ,‬ל‬ ‫בשמעם מיל ששון וקיל שעת׳ באהליס׳ ואין‬ ‫איש שם על לב חרבן ירושלי‪ ./‬״ י‬ ‫ק״ן‬ ‫״‬ ‫‪.‬‬ ‫חסדיו לעוברי רצוט‪ .‬לעושי ר‬ ‫‪,‬״ ‪,‬‬ ‫א‬ ‫•‬ ‫״‬ ‫־‬ ‫כ ן‬ ‫ן ע‬ ‫ה‬ ‫ב ו כ‬ ‫י‬ ‫ו ר‬ ‫ל)‪£‬י‬ ‫ן‬ ‫ס‬ ‫ף‬ ‫מ‬ ‫א‬ ‫פ‬ ‫ג‬ ‫מ‬ ‫ש‬ ‫מ‬ ‫ש ה‬ ‫ע‬ ‫ר ן‬ ‫ה נ ב י א‬ ‫ר‬ ‫ג א‬ ‫^‬ ‫‪0‬‬ ‫ת‬ ‫מ‬ ‫ה מ א ע ר ס ש נ י‬ ‫ר ב י‬ ‫נ ט ר ת‬ ‫צונן‬ ‫‪t‬‬ ‫ח‬ ‫י ר נ ר ה‬ ‫‪o‬‬ ‫ס‬ ‫ס‬ ‫ן ר ב‬ ‫‪n‬‬ ‫כ‬ ‫ד‬ ‫ט ן כ ן ׳‬ ‫‪ 3‬א ו א צ‬ ‫ביתו והי ק‪ £‬י *‬ ‫< ק י ב‬ ‫פ‬ ‫ט ו ט‬ ‫ס‬ ‫ש ל‬ ‫ע י נ ר י‬ ‫מ‬ ‫ט‬ ‫ע‬ ‫ס‬ ‫ש מ מ י ת‬ ‫ו ס י א‬ ‫^ <‬ ‫ה נ ט א ן ת‬ ‫י ע ר‬ ‫)מאמר צ״ח( דרש לשבת חזין וכונה למאמר‬ ‫‪£‬ייייי ייי; יי*‪ -,-!.‬״!‪,‬י‪.,«.‬״‪>,‬״« ‪ /«,‬יי;יי ‪m‬״‬ ‫שמעו קול המונה של ארמאיס ק׳ מלין ו ט ׳ ‪:‬‬ ‫היו רבן גמליאל ורבי יהושע‬ ‫וו׳ אלעזר בן עזריה ודני‬ ‫עקיבא טחלכין בדרך ושפעו קול הסונר‪,‬‬ ‫של ארם מאנטיפיפ מאה מילין התחילו‬ ‫הם בוכים ור׳ עקיבא משחק א ט מ ל ו‬ ‫מפגי מה אחה משחק אמר להם ו ט ש י‬ ‫מה אחס בונים ‪ .‬אמרו לו כותייס‬ ‫שםשחחוים לעצבים ומקטרים לאלילים‬ ‫הם שקטים ושלוים ובית הדוט דגלי‬ ‫אלהיגו גשרף באש ולא נגבה‪ .‬א‬ ‫להם לכך אגי משחק אם לעובדי חנונד‬ ‫כך לעושי רצוגו על אחת כמה וכמה ‪.‬‬ ‫ושוב טעם אחת היו אלו החכמים ע ו ל ‬ ‫לירושלים וראו שועל שיצא מבית ק י ׳ ע י‬ ‫קדשים והתחילו בלס בוכים ורבי עקיב*‬ ‫ג‬ ‫מ ד‬ ‫?‪ *;J‬ממיז‬ ‫עקב[‬ ‫י־י* בספרי סרשת‬ ‫וייי סוא‬ ‫]וכן‬ ‫שאחר שנתקיימו דברי הייסורין םעפרקי׳ את םעוטש המבדילים בינם לבין אלהיסס א״א ‪tbf‬‬ ‫ישוב עשר* ליושנה וססזור פטרם למקומ׳ והרבקו׳ האלםיי יגלה ויראה כבתחלס כי <סתו‪$‬‬ ‫תוחלת‬ ‫ט מ ת‬ ‫»רק‬ ‫בחרא טאםר לח‬ ‫קפו‬ ‫תומלת הנפש אשר עליו אמרה פצ כן אומיל לו‪ .‬והמשורר אמר תנמומיך ישעשעו נפשי‪ .‬וסכצ‬ ‫שני הענייניה האלו אמרו לו תשוכ על שתי תשובותיו נחמתנו כ׳ פעמים ולהורות על אמתת‬ ‫זה הקפידו כמאמר שני לו׳ כפל ולא כמאמר ראשון אפי׳ פעם אחת נחמתנו כי לא נתישכ׳‬ ‫דעתם כתשוכה ראשוני כלל‪ .‬לעוכרי רצונו כך לעושי רצונו כ״ש‪ .‬כי להיות שרן יףו מעצמו‬ ‫ולא הוכיח הענין מן םבתוביס‪ .‬אענם כתשוכ׳ השנית שהוכיח הדבר בכתובים נתישכה דעתם‬ ‫ונתפייסו והודו לו גם כמאמר הראשון‪ .‬ולכך השיכו כמאמר כ׳ עקיכא נחמתנו ענןיכא נחמתט‪.‬‬ ‫והוא דיוק נככד חוזר אל שני המעשי׳ אשר היו לו עמה׳ הנה הם הסכוכי׳ אשר היו להם‬ ‫והגלגולים אשר הורגלו בהם עם אלהינו ואשר היינ‪* :‬גליהם בזמנים העוכרים והווים וכמס‬ ‫שאנו מקוים אליו לעתיד כשיכמרו רחמיו מלינו אמן סלה ‪:‬‬ ‫ובםדח* אמר ר׳ לוי שלשה אמרו כלשון איכה‪ .‬משה ישעיה ירמיה‪ .‬מל׳׳הד למטרונה שהיו‬ ‫לה ג׳ שושבינין• אמד ראה אות׳ כשלותה ואחד ראה אותה כפחזות׳‪ .‬ואחד ראה‬ ‫אותם בניוולה‪ .‬בך משה ראה אותם בשלותם אמר איכ׳ אשא לכרי טרחכם ומשאכם וריבכםי‬ ‫ישעיה ראה אות׳ בפמזותן חמר איכה היתס לזונה וגו׳ ירמי׳ ראה אותן בניוולןאמר איכ׳‬ ‫ישבה בדד וט׳ ורצו כו כי מלת איכה היא בלשון תמיהה והפלא׳ על ענייני׳ מאודי׳ הן‬ ‫לטוב הן למוטב‪ .‬ולזה צדקו יחדו על שלותהועצ שחזותה ועל קלקולה• וידוע הוא כי משם‬ ‫אדונינו נרם הוא השושבין אשר נתיחד לעסוק בשלות׳ מכל זולתו'כי הוא אשר הפכי׳ זה‬ ‫השלום וגמר הששון( וההשכמ׳ בין עליונים ותחתוני׳ כמו שנתבאר מהמעמד הנבבר והנורא‬ ‫אשר בו נא׳ מפתה ירדו עליונים לעסה ותחתוני׳ יעצו למעלה והוא ית׳ התחיל שנא׳ וירד יי׳‬ ‫מל הר סיני ומשם ואילך ועלית אתה ואהרן עמך כמו שנתבאר שם היטב ומתוך ברימ‬ ‫השלופ הםוא ותוקפו הושפעו שפע שבע רצון וירבו ויעצמו במאד מאד בשני מיני ההצלחות‬ ‫לזם אמר וםנכם היוםבככבי השמים לרוכ וגו׳ איכה אשא לכדי וגו׳ כי הכל הי׳ לשבש ומעלה‬ ‫וכבוד אמנם ישעי׳ הוא אשר התחיל כענין פמזותה והוכי* אות׳ כחזקה כמו שצעק עלים׳‬ ‫בתחצת דכריו כאמרו שמעו שמים והאזיני א ת כי יי׳ דבר כנים גדלתי וכו׳ איכ׳ היתס‬ ‫לזונה וט׳ והנה בזה באר מיקר פחזותה של אומה זו אשר עליו המשיך הדבר עד שכא עליה‬ ‫בתורת תמיהה ופליאה ואמר איכ׳ היתה לזונה וכר‪ .‬והנה זכר בתעהוט מאמר משה רבן‬ ‫לכך הפך לומר תחלה שמעו שמים וכו׳ ובהיות׳ בשלותה לרוב ממה והצלחת׳ אמר איכה‬ ‫אשא לבדי ט ׳ הבי לכם אנשים חכמים וגו׳ ושפטתם צדק וכוי• ופסה הכל בהפך והוא אמרו‬ ‫צדק ילין בה בימי משה ועתה בימי כלם מרצחי׳‪ .‬הנה שכמצתאיכה כלל תעהונו ותמהזן רבו‪.‬‬ ‫ו&ה ירמיה נתיחל לזכור קלקולה וראה אותה בעניו לכתיב אני הגבר ראה וכר ויסד עציה‬ ‫קינה אשר בה התחיל ג׳ פעמים במצת איכה‪ .‬יראה שכיוון לשלש אותם לכלול מאמרי משם‬ ‫וישעיה כי ראוי שיעצה זכרונן לפניו והנה נצטער עליהם מאד והארך כהספדן כדין כל‬ ‫סמתאכל מל ירושלים יזכה לראי׳ בנחמת׳ ובבטינ׳ דכתיכ שישו אתה פשוש כצ המתאבל״‬ ‫עליה וטי‪ .‬ע״כ עקירה שפ״ז‪:‬‬ ‫ונםדרש איכה רבתי אמר רב נממן אמר שמואל משוס דיכל קרא הקכ״ה למה״ש ואמר‬ ‫להם מלך ב״ו כשמת לו מת והוא מתאבל מה לרט ל‪1‬שות אמרו לו חוצה שק על‬ ‫פתחו אמר להם הקכ״ה אן> אני אעשה כן םם״ד אלביש שמים קדחת וגו׳‪ .‬מלך ביו מה דרכו‬ ‫צמשות א״ל מככה את הפנסין פלו אמר הקכ׳׳ה אף אני אעשה כן שנ׳ שמש ירח קררו וככבי׳‬ ‫אספו עהם‪ .‬מלך כ״ו מה דרכו לעשות ט פ ה את המסית אן> אני אעשה כן שנא׳ יי׳ בסופה‬ ‫ובסערה דרכו‪ .‬מלך ב״ו מה ררט לעשות מבזע פורפיר׳ ליציה אף אני אעשה כן הה״ד‬ ‫עשה ה׳ אשר זמם בצפ אמרתו ותרגומו בזע פורפר׳ דליה‪ .‬מלך ב״ו יושב וטכ׳ ‪ cp‬אני‬ ‫אמש׳ כן הה״ד ויקרא יי׳ צבאות כיום ההוא לבכי וגז׳ ע״כ‪ .‬וכבר בארנו בחגיגה כל הענייני׳‬ ‫האמורי׳ בבכי׳ אצל הקב״ה או כוכה ומבכ׳ צמצאכים ולחע׳ וללבנה כלם כאח׳ יבארו בטונ׳‬ ‫אח׳ כלם לשון סססק השפע ראשונ׳ מאלו המקכצי׳ כי אפי׳ מה״ש שהם אמצעיי׳ להמשיך‬ ‫סמוכ מענו יס׳אל שתחתיה׳‪ .‬וסם כעל ירושצי׳ שלמעלה‪ .‬וטכ׳ כנגד המאורות הוא סלון‬ ‫השפע מן השמי׳ וכסילהם וט׳ כמו שפי׳ בעל מקי׳ שפ״ז‪ .‬וכספר מסר״רי כם׳ כסופו כינה‬ ‫עצ מדרש זה רמזו על ד סבו׳ *כעדה בחרבן ביה סכת הצורים החמ״ריס םפונגל״ת התכילית‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ד‬ ‫פל‬ ‫לעבת‬ ‫דר‪#‬‬ ‫חזק‬ ‫מל הערר שלמות הממר״ית אמר תולה שק על פתחו שהוא נקיי׳ כלי החמרי פ״י הזכוך‬ ‫והמירוק באופו שתרנק׳ יפה כמר צמר נקי והוא רמז אצ מקיר׳ ע ל הגופיי שהוא לכוש‬ ‫הנפש‪ .‬וכשלא תתנקה ותקנחיפ׳ ע״י המירוק והזטך נשאר בצוי ומטר כבגר שק הבלתי‬ ‫נאות ללבישת הנפש באשר הוא מ‪0‬ך המבדיל בין הנפש וכין פתחי חלוני אור המושכלר‪ .‬על‬ ‫סמדר הצור״ית וחשכס אור השכלי רמזו בהכנת נר הפנסין בו׳ וקדרו׳ שמש וירח רמז‬ ‫לחשכת ב׳ חלקי הנר'השכלי עיוני ומעשי‪ .‬על העדר התב״לית רמזו בעניין הפיכת המעש‬ ‫היינו שסדר פעולותיי ומולדו׳ מפתו הס הפוכות ונבוכות בצחי יוצאות אל סוב התכלית העכוון‪.‬‬ ‫מל סמדר הפומ״לח הנחלקה לב׳ מיני פמולות מרות אנושיות ומרות אלהיות כנרמזו בב׳ מיני‬ ‫עלי׳ של שבת ושל מול‪ .‬על סמדר מרות אנושיות וספשפת בגדי » ) רמזו בסליכת יחף‪.‬‬ ‫ועל סמדר מרות אלהיות הרמוזות בנגלי שבת רמזו בקריעת פורפר׳ שהיא כל* מילת‪• .‬בכי‬ ‫הוא הורדת דממות מפיני פנימיים שכליים מל הצו״ריי‪ .‬מספר המשבר את הגוף הוא העדר‬ ‫סוב הפעולות ורוע םפמולות סחסרות הס משכרי׳ כח אנושיו׳ כיותר‪ .‬לקרחת הוא העדר‬ ‫התכלית שנשאר קרח מכל חלקי סמולותיו‪ .‬חגורת שק הוא סעדר סחמרית כנזכר‪ .‬ועניין‬ ‫כנר הבכי להקכ״ה הוא עניין הפסקת סשפע וסתימת סצנורות העליונות וכו׳‪ .‬נם המדרש‬ ‫דרבי יב״ל שלשה אמרו בלשון איכה ביאר‪ .‬משה ראה אותן בשלוותן הוא השתעשותן בכת‬ ‫השכלי במת השצמות ישעיה בפחזותן היא שמושן ככח חיוני האמצעי‪ .‬ירמיה בנוולתן הוא ע‬ ‫שמושן נכח הטבמי שמ״י נחרט בל בתי הנפש ונככה נר הנפשי כהמדר ד׳ סכות הצורית וכו׳‪:‬‬ ‫סליק מכות וגתחיל האלילים בפייעחא דשמיא ‪:‬‬ ‫)״( )חסר עו(‬ ‫ת‬ ‫ה א ל י ל י ם פ ‪ -‬ק ר א ‪ #‬ו ן מ א מ ר לפו‬ ‫מסבת‬ ‫)מאמר ל״ט( רשיי ז״ל סי׳ לא משו ישראל את המגל כלו׳ שליטי׳ ביצרם היו ולא סיוראויי‪/‬‬ ‫להתגבר יצרם עליהם אלא גזירת מלך הי׳ לשליט בס יצ״הר כדי ליתי‬ ‫פ״פ‪.‬לבמלי תשובה שאס יאמר החוטא לא אשוב שצאיקילוני אומר לו צא ולמד ממעשה עגל‬ ‫שכפרו בטקר ונתקבלו בתשובס מי יתן וסיס לבבם זה בל• הימים בסיני נא׳ אלמא גביר יאמין‬ ‫לבה ביראתם היו‪ .‬לאותו עעשה רבת שבע‪ .‬לבי חלל יצ״הר חלל בקרבי ואין לו כח לשלו׳ בקרבי‪:‬‬ ‫וקשה )י( מאמר זה מאל במה שאמר לא עשו ישראל את העגל אלא כרי ליתן כו׳ א״כ לעס‬ ‫סיס הכעס הגליל בסריג׳ ג׳ אלמי איש וכו׳ ויותר קשה לרש״י ז״ל באומרו כי גזירת‬ ‫מלך היה ליתן רשות לשטן לשליט עליהם להחטיא׳ בדי שיהא פ״פ לבעלי תשונה‪ .‬ואפי׳ מחילת‬ ‫)טל״ט( טנה למאמר לא הי׳ דוד ראיי לאותו‬ ‫איני צריכים כי במקום שיש סכרח אין שם‬ ‫ממשה ולא ישראל כו׳אצא כרי ליחןפ״םלב״ק‬ ‫חטא* ואם יחרדו בשביל הבנים המתירים‬ ‫א ^ ד דיב״ל‪ ,‬לא עשו ישראל‬ ‫לתסוא‪.,.‬מס לסם להטיל קילל ננ*‬ ‫העגל אלא כדי ליחן ש ״‬ ‫להמ לממתין טד שיחס׳ הכני׳ וישיט ויממול‬ ‫לבעלי חשובה שג׳ מי יחן והיה ל כ כ‬ ‫להם יישארו דוגמא לדורות‪ .‬וקשה טור מזס‬ ‫זה להט ליראה אוחי כל הימים והייגן‪-‬‬ ‫שאמרו שלא סיו ראויי׳ לאותו ממשה כי איך‬ ‫דאמר ר׳ יוחגן משום דשב׳׳י לא ד‪,,‬״'‬ ‫לא סיור&ויי׳‪.‬לכך‪ .‬כי מאסהשמשאוסו ולאי‬ ‫דוד ראוי לאותו מעשה ולא ישראל‬ ‫היו ראףי׳ לכך‪ .‬וע״ק והא אמרו חז״ל• כפר׳‬ ‫ראוים לאוחו מעשה‪ .‬לא היה דוד ראוי‬ ‫במה בהמ׳ ראויה הית׳ בת שנפ ללוד מששת‬ ‫לאותו מעשה דבתיב ולבי חלל בקרבי‬ ‫ימי‪.‬בראשית וט׳‪ .‬והכוני לזה המרד וביאורו‬ ‫ולא ראוים ישראל לאותו מעשה דכתיכ ־‬ ‫היא זה כלומר &ס םיה אפשר לשום ארם לא‬ ‫מי יתן והיה לבבם זה להם ולא ע‪,‬ןן ‪.‬‬ ‫יחטא• אס לטוב טבעו‪ .‬ואם לםישחתויותר‬ ‫אלא לומר לך שאם חטא יחיד אוטדיס‬ ‫ל‪.‬‬ ‫מאחדססנסלא היו ישראל עושין א‬ ‫כלך אצל יחיד שעשה תשיבי‪ -‬אף א מ ת ‪-‬‬ ‫‪ .,‬אס ‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫עשה תשובה אם חטא צבור אומרים ל ‪,‬‬ ‫פל שבגר נתאים בוראם ית׳ שיהיו‬ ‫־ לבו אצל צבור שעשו תשובה אף א ת ‪.‬‬ ‫‪ .‬י׳ ל‬ ‫״‬ ‫זה ט ׳ וםעישרים להם היו בתכלית השלמות אבל מתוך מה שעשו יראה שאין מאפשרות‬ ‫האמז שלא לחטוא מזה ישאר לרך נכון ופתח פתוח לבעלי חשו׳ צאער סן בעין חוללנו ובחטא‬ ‫נסיסלט‬ ‫ה י ה‬ ‫צ י א ר ׳‬ ‫ש‬ ‫ס‬ ‫ש‬ ‫י‬ ‫מ ס ע ג‬ ‫ה ר ן ר‬ ‫ר‬ ‫ה ה ו ‪6‬‬ ‫ה י ן ב נ ) ‪ 3‬ע‬ ‫ש כ‬ ‫ה ש ל מ‬ ‫ש ר ו‬ ‫‪W‬‬ ‫ע ל‬ ‫ה ש ל מ ן ת‬ ‫‪M‬‬ ‫ס ס ן א‬ ‫כ מ‬ ‫ש‬ ‫מ י‬ ‫‪p‬‬ ‫ן ה‬ ‫‪T‬‬ ‫מ ם‬ ‫ס‬ ‫לאהיח‬ ‫דוד ו מ ו ר א ל ראוים‬ ‫לאוחז א ע ‪ #‬ה‬ ‫ך ‪n‬‬ ‫בתיסרכו על שאפילו הדור השלם בישראל שזבו לעמוד על ה״ס ובוראם אמר אליהם מי יתן‬ ‫והיה לבבם זה כל הימים וכד למען ייסכ להם‪ .‬חטאו חשא גדול כזה הנה א״כ אין כל שלמות‬ ‫׳ האדם תלוי בבלי חטוא כלל רק שכאשר יחטא יזדרז על התשובה וימחל וזהו מנין שהית׳ ידיעתו‬ ‫הכרחי׳ אל שלמות האדם והגעת הצלחתו‪ .‬והוא מ״ש ר״י לא היו ראויי׳ ישראל לאותו מעש׳ ולא‬ ‫הי׳ דוד ראוי לאותו מעש׳‪ .‬אם ישראל מהטעם שאמרנו‪.‬ואס דור שכבר אמר על עצמו ברומ‬ ‫יקדשו ולבי חלל בקרבי אלא מפנימה חטאו שאם חטא יחיד וכו׳ כלו׳ מפני מה שחסאו‪-‬גמשך‬ ‫׳שאם חטא ימיר אומרים לו כלך אצל יחיל וט׳‪.‬ולא יאמר נואש מפני שזבו׳ היחיד הוא מעמ‪.‬‬ ‫•ואם חטאו רבים ילך אצל צבור ולא יאמרו הואיל ונתפרסם אין להשיב ואין עוד תקנה לפי‬ ‫׳שרבים גס כן יראו ממנו ויחטאו וכל המחטיא הרבים אין לו תשובה עולמית על כן אמר‬ ‫ליתן פ״פ וגו׳‪ .‬מעשירה שער נ״ג‪:‬‬ ‫ובמדרש רבי נחמיה אמר בשעה שעשו ישראל העגל עמד משה לפני הקב״ה אמר לפניו‬ ‫רבש״ע בניך עשו לך סיוע ואתה כועס עליהם• העגל הזה יהי׳ מסייעך אתה מזרימ‬ ‫את החמה והוא את הלבנה‪.‬אתה את‪-‬הככבים והוא את המזלות‪-‬אתהמשיב הרוח והוא מומר‬ ‫את הטל‪.‬אתה מוריד גשמים‪-‬והוא מעלה צמחיס‪.‬א״ל אף אתה טועה כמותם שאין ט כמ לשום‬ ‫לברא״ל משה א״כ הוא שאין בו ממש למה אתה כועס על כניך זש״ה למה יחר׳ אפך בעמך‪.‬ע״ב‬ ‫הגה שהורו מל חכמתו הנפלאה במה שבקש לפוטרם מצד המעשה שאין ט ממש ‪.‬‬ ‫משל לאשה שמושה צלמי זכר מען ואבן כסף או זהב ותנאף בס‪.‬כי עם שהוא שטות ובהמות‬ ‫גדול ראוי להעתיקם ממנה וליסרה‪.‬אבל אינו כדאי שיקנא לה בעצה על זה‪. .‬ואיט כתוב‬ ‫בתורה שאתה אל קנא רק על עבודת צבא השמים שיש בהן קצת ממש במו שנ׳ הודו לאלםי‬ ‫האלהים‪.‬לכך אמר למה ימרה אפך בעמך ועורמה היה צריך לו׳ אשר הוצאת מ א ק מצרים‪:‬‬ ‫ובמדרש א״ר הונא בשם רשב׳׳י משל לאדם שפתח ‪-‬לו מנות של בשמים בשוק של ?וסח<נ‪$‬ן‬ ‫את בנו עליו המבוי עשה שלו‪.‬והחנו׳ עשתה שלה והבחור עשה שלו‪.‬יצא הבן לתרט׳ רעם‬ ‫ובא אביו ותפסו סם הזונה התחיל מצמק ואומר הותך אני‪.‬מבר אהובו התתיצ אומר אתם‬ ‫אבדת את הנער הזה ואתה צועק כנגה הנחת כל אומניות שבעולם ולא למדת את בנך אצא‬ ‫בשס‪.‬הנחת כל המבואות ולא הושבת אותו אלא בשוק של זונות‪ .‬כך אמר משם לפני הקב״ס‬ ‫רבש׳ע הנחת כל כעולם ולא העבדת את בניך אלא במצרים והמצריים עובלי טלאי׳ הם ולמדו‬ ‫מהם ואף הם עשו לפיכך אמר אשר הוצאת אותם מארץ מצרים והיא טענה חזקה‪ .‬וגם הוצרך‬ ‫צו׳ ביר חזקה בכח גדול ולמה יאמרו מצרים וכו׳‪.‬כיאם יכלה אותם עטר חטא זה יפסיד כל‬ ‫כטורח אשר טרח להגעת זה התכלית הנכבד וכבחי׳ זאת כביכול איהו דאפסיר אנפשיה בי‬ ‫כל פועל למענהו ותם לריק כחו וזרועו הנטויה אשר עשה עמהם להפליא ויצטרך לבמת‬ ‫מולם הדש לעשות לו שם תפארת‪ .‬ואם שעל דרך הכתוב לדור רורים שנותיו מכל מקום מאי‬ ‫לאזיל אזיל ללא תומלח וגם הבאים אחריהם אינם בטוחי׳ שלא לחטוא כהס ומזה הצד ראוי‬ ‫לאדון למחול על כבודו‪ .‬ולזו הבונה אמרו ז״ל לא היו ישראל ראוים לאותו מעשה וט׳‪ .‬כי‬ ‫מצר המקום ומצד השכנים משו מה שמשו כנזכר‪:‬‬ ‫)מאמר מ׳( רשיי פירש וידום השמש כיהושע‬ ‫)מאמר מ׳( בונת עמידת חמה ולבנה ליהושע‬ ‫כתוב בשנלח׳ מס הצרים מל הגבעוני׳‪.‬‬ ‫אזל שית וקס שית‪:‬‬ ‫והבא נקט לה משום דםליגי למיל רבי אליעזר‬ ‫‪ 1‬ך ן ‪ 0‬השמש וירח עמד עד יקום גוי‬ ‫ורבי שמואל בר נחמני במדרש פסיקא לוישרנ׳‬ ‫אויביו הלא היא כתובה על‬ ‫הפרו׳ופליגי נמי במרר׳ לויעמול השמש וירום‪.‬‬ ‫ספר הישר• מאי ספר הישר‪ .‬אמר רבי‬ ‫שתקמלומרשירה שבבל מס לכתי אינו שוחק‬ ‫חייא בר אבא אמר ר׳ יוחגן זה ספר‬ ‫ובעמידתו שותק ויהושע אמר שירה בשטלן‬ ‫*ברהם יצחק ויעקב שגקראו ישרים‬ ‫דכתיבאזידבריהושטצה׳ביוםתתוגו׳ההוא‬ ‫י‪#‬גאםר המוח גפשי מות ישרים וגו׳ ‪.‬‬ ‫ער יקום טי ינקו׳ ישראל מאויגיו־ספר אברים׳‬ ‫ודיכא דמיזא וזרעו יהיה מלא הגוים‬ ‫ספר בראשית שמעשי אבות כתובי׳ ט והיכא‬ ‫אימתי יהיה מלא הגוים בשעה שעמדה‬ ‫רמוז בכראשי׳ שמתי׳ יהושע לנס זה יהושע‬ ‫לו הסה ליהושע‪ .‬ר׳ אלעזד אומר זה ספר‬ ‫משבט אפרים בארבתיב למסה אפרי׳ רושע‬ ‫משגה תורה ואמאי קרי ליה ־ספר הישר‬ ‫דכהיב‬ ‫‪P‬‬ ‫י‬ ‫האלילים‬ ‫פ ר ק ראעוץ מ א פ ר‬ ‫קי‬ ‫לנו‬ ‫בן טן ויממוד השמש יש כמשעע שט עכבות אחד בחציסשמי׳ רסייט בחצי סיוס• ואחי סמוך‬ ‫לשקיעת החמ׳ דכתי׳ ולא א! לבא אלא ששהה כיוס תטיס וסיינו ביד שעו׳ דיוס אינו נשלם אצא‬ ‫לילופמו‪ .‬כ״י שעו׳ הי׳ אותו יוס טטצותהשחרטד צאת סבכביס ויוס תמי׳ אכולי מילתא ק‪^,‬‬ ‫אהליכס וממירה‪ .‬אזל שית ער חצי סשעיס וקס שית דכתיב ויעמוד• ואזל שית ער הערב ו ק ס‬ ‫שית יכתיב ולא אץ לבא‪:‬‬ ‫דכתיב ביה ועשית הטוב והישר כעיני ה ׳‬ ‫מ מ ד ו ש ילטרט אמרו בזה הלשון זהו שאמי‬ ‫וגו׳ והיבא רטיזא בהם עטים ינגח יחד‪,‬‬ ‫הכתוב טטזרח שטש טד מטאו טסולל שם יי׳‬ ‫אפסי ארץ‪ .‬אימתי בהם עמים יגגח יחד‪,‬‬ ‫משטה שהשטש זורח מר שהוא שוקמ מקלס‬ ‫כוי‪ .‬בשעה שעמדה לו חטה ליהושע‬ ‫להקביה וכן אתס מוצא בשמה שממד יהושט‬ ‫ויעמוד השמש בחצי השמים‪ .‬וכמה א ט ד‬ ‫מבטון ובקש לשתק את הממה לא אמר שמש‬ ‫ריב״ל עשרים יאיבעי׳ שעי • « ל ש י‬ ‫גגבטוןטמוד אלא שמשבגבטון דום‪ .‬אלא כל‬ ‫ו‪,‬ם שית אזל שית וקם שית כולה מ ל ת *‬ ‫שעם שםוא טסלך הוא טקלס להקב״ס וכל שט׳‬ ‫כיום חמים ‪:‬‬ ‫שסוא מקלס יש בו כמ למעוד לכך אטר לו‬ ‫יהושט דום‪.‬אמר לו השמש אתה צומר לי דום‬ ‫יש קטן פותח סיו ואוטר לגדול כיטנו דוס‪ .‬אני נבראתי ברביעי ואתה נבראת בששי ואתת‬ ‫אומ׳ לי דוס‪ .‬אטר ליה יהושע בן חורין קטן שיש לו עבר זקן אינו אוטר לו שתיק• לא ק נ‬ ‫אברהם אבינו השמים וכל מס שכתובו שנא׳ ברוך אברס לאל מליון קונס שמיס וארן‪ .‬ולא‬ ‫‪ v‬בלבר אלא שנשתחוית כמכר לפני יוסף שנ׳ וסנס סשמש וסירח ואחד משר ככבים משתלוויס‬ ‫לי‪ .‬אמר לו םשמש אתם אומר לי שאדוס ומי אומר קלוסו של הקב״ס אמר לו שתוק ואני‬ ‫אומר שנא׳ אז ידבר יסושמ‪ .‬אין אז אלא שירם שנא׳ אז ישיר משם מכייל‪( ) :‬‬ ‫ת‬ ‫מ‬ ‫‪T‬‬ ‫‪31‬‬ ‫במטלגוי למיזל עם שיריח׳ דהוא אמר ולא הוה בי גש דשמע לין•‬ ‫גר ממשה דהוה מהימן מלכא ויהושע דמשמש ליה וכד אצטריך ליה יהושע והו*‬ ‫שמע קל געימוחא וגהימוח׳ דשמש׳ לא יכיל ליה למםבל מה כחיב ויאמר לעיני‬ ‫ישראל שמש בגבעק דום‪ .‬מאי דום דום מלומד שירה דום מקל געיםותא וגהימותא‬ ‫דילך דהוא הוה שמע קל מטלגוי במטלגוחיה ע״כ ‪:‬‬ ‫בפראות אלהיט בחלק התכלית כחכ וז״ל הנה כלל כטמנחו זאת שני דברי׳ אשר מצדם אין‬ ‫לו להשמע ולהכנע אליו האחת מצד האשיכות והעעלה אשר לעליון טל התחתון לפי‬ ‫מבס המציאות וכטו שטמנו בעלי זה הרמת והיא קדימת ממלה‪ .‬והשני מצד קדימתו כזמן‬ ‫ואס הבא אחרון במעשה בראשים הוא יותר חשוב מהקודם אציו הנה זה יובן בחחתוניס‬ ‫לא בעליונים ויהושע השיבו לשתיהן תשובה נצחית‪ .‬והשיב סל אחרון ראשון בי אברהם א ב י‬ ‫קדם בזמן אליו כלומר מחשבתו וזכותו והוא אמרו לא קנה אברהם אבינו השמים וכו׳‪-‬ובב״‬ ‫א״ריהושמ בן קרחה בסבראם באברהם בזכותו של אברהם נמצא א״כ הזמן נברא באברהס‬ ‫כי הוא סבת הזמן והזמן משועבד אליו‪ .‬אבל הוא אינו משומ?ד אל הזמן והוא שאמר יהושע‬ ‫אל השמש בן חורין קטן שיש לו מבר זקן וט׳ ומל ראשון אחרון השיכו כי ככר יצא א‪5‬‬ ‫הטציאות הכנטותו אל הצדיק כי הזטן נשעע אליו כטכר וכבר החחיל להשחפבר בפוטל א‬ ‫אשר קנהו אברהם זקנו ומשם ואילך הרי הוא ירושת אבותיו הוא אמרו ולא זו בלכד אלא‬ ‫שנשתחוית כמכר וכו׳‪:‬‬ ‫ובניד אמר ליה מבראבישא לא זביני׳ דאבא את וכו׳אח״כ טמן השמש מצד הקייוסשאס‬ ‫ישתוק יעמוד וינוח מהתנוטה לגטרי אחר שהתנוטה תלויס בקילוס ולא יתקיים סעולס‬ ‫אסר שקיומו הוא התנועה והוא אמרו אתם אומר לי דוס ומי יאמר קילוס וכו׳ כ ל ו‬ ‫״ך ש רי‬ ‫ומי יקיים הסולם במקומו והשיב שישתוק והוא יקלס ובקילוסו הוא יקיים ה‬ ‫וספוק בצדיק לקיים העולם בעבודתו וכמו שכתוב וצדק יסוד מולם‪ .‬ולזס אמרי ' ל ‪p p‬‬ ‫פ ק ט של אדם הראשון היה מכהה גלגל חמס כלומר כי מהפועל הגופיי הנמשצ כתפוח ע ק‬ ‫וכשרון הממשי׳ יפשך הקיום אל כל הנבראי׳ ובאורו יראו אור פר שלא יצטרכו לאור ולקין‪/‬‬ ‫נלנל חמס כי גו די וספוק לקיו׳ זה העולם‪ .‬ולזה אמר יהושמ שתוק ואני אומר מ כ ״ } ‪.‬‬ ‫נן‬ ‫ר‬ ‫ק ר‬ ‫מ ר‬ ‫ע ו ל ם‬ ‫י‬ ‫ז‬ ‫‪p1‬‬ ‫ב‬ ‫כונה ל מ א מ ר מצוה ק מ נ ה י ‪ #‬לי וסוכה‬ ‫‪#‬מדז‬ ‫קיא‬ ‫)מאמר מ״א( מיחש השממת לין מ״ת‪.‬בתחלה יראה שמא צא יקבלו ישראצ התורה ותחזור‬ ‫האדן לתסו ינסו‪ .‬ולסוף כשקבלוה מעשי ונשמע שקט׳‪ .‬בטרוניא במלילה‪.‬בראשגגו‪.‬‬ ‫רוב תשמישן על סגנו׳ שאינ׳ משוסמיי‪-‬מקדר לשון נוקב‪ .‬כצו׳מנקבת בכח מום גלול כמו‬ ‫מקררין בהרים רעירובין ענין נקב וחתן בתקומת תמוז שמושן כל ג׳ חלשים על תקופת‬ ‫תשרי למשב׳ תקופת תמוז‪.‬ואץ תקופת תשרי‬ ‫״‬ ‫לן‬ ‫טפלת ער לאחר החג‪-‬אין שחוק לפניהקב״ה‬ ‫לי וסוכם שמה וכו‬ ‫רק אותו היום והא דאמרינן בהזהב קא חייך‬ ‫חזקיה ם״ד משמים השמעת דק‬ ‫ואמר נצתוני בני‪.‬אינו אלא בדיחותא במלמא‪:‬‬ ‫ארץ יראה ושקמה אם יראה‬ ‫כתכ במל מיקרים פי״ו ממאמר השני על‬ ‫למה שקפה ואם שקטה למה יראה ‪.‬‬ ‫עניין שחוק ולעג המיוחש להש״י וזה כי‬ ‫אלא בתחילה יראה ולכפוף שקטח ‪.‬‬ ‫השחוק ימשון לארם על צר הצמג ממה שראוי‬ ‫אמר הקב״ה להן יבואו סכם ויעירו‬ ‫לסלעיג עליו‪-‬וזה כשאר׳ משע׳ בזולתו חסרון‬ ‫בישראל שקיימו את התורה כלה‪ .‬יבא‬ ‫מה במאמרו או במעשיו ויראה א‪.‬י ירגיש‬ ‫גמרוד ויעיד באברהם שלא עבד ע״א ‪.‬‬ ‫כעצמו יתרון כאשר לא יבשל הוא במה שנכשל‬ ‫יבא לבן ויעיר ביעקב בו׳ שנאמר יתנו‬ ‫חבירו במעשה או ברבור ומתון כן יתסרש‬ ‫עדיהם ויצדקו כו׳ אומרים לפניו רבש״ע‬ ‫השחוק ררן לעג כשירא׳ חבירו שאינו עושה‬ ‫תנה לנו מראש ונעשנה ‪ .‬אומר להם‬ ‫או אומ׳ מה שראוי כפי החק האטשי או כפי‬ ‫הקב״ה שוטים מי שטרח בע״ש יאכל‬ ‫מדריגתו ובעבור׳ ייוחס אליו ית׳ השחוק‬ ‫בשבת אלא אף עס״כ מצוה ״קלה יש לי‬ ‫והלעג באמרי יושב בשעי׳‪.‬ישחק יי׳ ילעג צמו‪.‬‬ ‫וסכה שמה לכו ועשו אותה וכו׳ ואסאי‬ ‫והוא שרואי אות׳ אומרי׳ננתק׳ את מוסרותימו‬ ‫קרו לה קלה לפי שאין בה חסרון כיס‬ ‫וגו׳ שהם דברים שאין מחק האדם צאימרם‬ ‫מיד כל אחד ואחד עושה סכתו בראש גגו‬ ‫כמו שאמרו ז״ל למה נסמכה פ׳אבשלו׳ לפ׳ גוג‬ ‫והקב״ה מקדיר עליהם חטה כתקופת תפוז‬ ‫ומגוג שאס יאמר לן אדם כלום יש פכר‬ ‫‪1‬ם»ד כל אחד בועט בסוכתו ויוצא שנ׳‬ ‫שמורד כרכו נאמר כלום יש כן שמורד על‬ ‫גנחקה את מוסרותיםו כו׳‪ .‬מקדיר והאמרת‬ ‫אביו וט׳ אלא הוה הא נמי הוה• שיראה‬ ‫אין הקב״ה בא בטרוני׳ עם בריותיו משום‬ ‫מדבריהם ז״ל שזה דבר זר במק האדם עד‬ ‫דישראל נמי זמנין דמשכ׳ להו תקופת‬ ‫שראוי להצעיג על האומר כן‪ .‬וע״ז הדרן‬ ‫•תמוז עד שיתסד בתשרי ומצטער‪ .‬והאמר‬ ‫ייוחס השתיק להש״י או לאדם ‪:‬‬ ‫רבא מצטער סטור מן הסכה‪ .‬נדו* דםטור‬ ‫]חרושין[ אמר הכותב בעניין הסוכה שינסה‬ ‫בעוטי נמי מבעטו‪ .‬והקב״ה יושב ומשחק‬ ‫בה עע״א וסם בועטין בה ויוצאין‬ ‫•עליהם‪ .‬שנאמר יושב בשמים ישחק ‪.‬‬ ‫רצו בו דברו דרן משל שנותן להס עניין‬ ‫•אמר ר׳ יצחק אין שחוק לפני הקב״ ה‬ ‫כעולם הנשמות דומה לסוכה שממנו יודע‬ ‫אלא אותו היום לבר ‪:‬‬ ‫שיהיו קצים כמצוות כשיגיעם הטורח בהם‬ ‫]בשבת בפרק רבי עקיבא כתוב מאמר זה‬ ‫כדרך שהגיע מהס לישראל בעולם הגשמי‪.‬‬ ‫כסיגנון אחר[‪) .‬עיין בעקידה שער ס״ז(‬ ‫ודומה לו מס שאמרו שם אין גיסנם לעתיד‬ ‫לבא אלא הקב״ה מוציא חמה מנרתק׳ רשעים נדונים בה שכ׳ ולהט אותם היום הבא וצדיקי׳‬ ‫מתפדנין כה שנ׳ שמש צדקה ומרפא ככנסיה וגיהנם כבר נודע שהוא נאמר להם בכל מקום‬ ‫כעולם הנשמות ועכ״ז לא נמנע מלומר שהשמש תלהט אותם ושהצריקים מתעדנין כה אע״פ‬ ‫שאין השמש הזה הגשפי פועל בנפשות בחומו ולא מעדן כעדונו רק שהם משלים ורמזים‬ ‫לדברים דקים פנימיים שהם נרמזים במזל השמש וככה כמצות השובה והשמש המרתיח היוצא‬ ‫מנרתקו והצדיקים מתערנין בה והווה להם לצדקה‪ .‬כן באר בעל ע״י ‪(*) :‬‬ ‫)מאמר מ״ב( אמר הכותב וקשה במאמר זה למה מענישין למי שלא קבל תורה‪ .‬ויותר קשה‬ ‫שאמרו חז״ל בהרבה מקומות ובפרט בשנהדרין בפרק ארבע מיתות כוסי שעוסגן‬ ‫־בתורה חייב מיתה‪ .‬עוד קשה לעה הזכיר רוקא פארן ושעיר ותימן יותר משבעי׳ אומות אלא‬ ‫‪5‬״ל הטנה של זה המאער ע״ד שבאר בעל עיקרים במאמר א׳ סרק משד׳ וזיל בהיות כי‬ ‫םזביר רק אצו כ׳ אומות לא היה הכונה רק על אלו כ׳ אומות לא לכל ע׳ אומות כלוי לסי‬ ‫) מ‬ ‫מ ר‬ ‫מ‬ ‫א (‬ ‫כ ן נ ס‬ ‫צ מ א מ ר‬ ‫ע צ ן ה‬ ‫שצפה‬ ‫האלילים פ ר ק ראשון מ א מ ר ט ב‬ ‫שצפה הקב״ה שיהיו מתידין לקום בעולם מנימי דתות בשמיר שהי׳ אומות אדום והמוסליס‬ ‫אליה‪-‬ובפארן שהיא אומת ישממאליס והנטפליס אליה שאלו הן שתי אומות כוללות כל סעולס‬ ‫והס מזרע אברהם שהיה ראש המאמיני׳ לפיכך פרסם להם נתינת התורה לישראל להורות‬ ‫שהדת האלהית צריך שתתפרסם בנתינת׳ פרסום גדול וכל דת שלא תתפרסם נפינת׳ פרסום‬ ‫גדול כזה אינה אלהית‪.‬וזה בי הדבר המצטוו׳‬ ‫)מאמר מ״ב( דרש קטן כל סעמים על ק מ ס‬ ‫לנביא בינו ובין השם יש חשש או ספק לזולתו‬ ‫התורה‪:‬‬ ‫וכיש‬ ‫הקבל׳ ההיא ואפי׳ למומרים בדיר ההוא‬ ‫רבי יהושע נ״ל כל מ צ ו ת‬ ‫א ^ ך‬ ‫בו‬ ‫האמינו‬ ‫לבאים אמריהם שהרי מר״מה לא‬ ‫שישראל עושין בעולם הזה‬ ‫מ״ת‬ ‫יום‬ ‫עד‬ ‫ישראל בנבואתו אמונה שלימה‬ ‫הן באות ומעידות עליהן לעולם הבא כו׳‬ ‫שכתבני‪.‬‬ ‫כמו‬ ‫ששמעו את הקול מדכר אליו‬ ‫דרש ר׳ חג־נא ואיתימא ר׳ ש מ ל א י‬ ‫צאכרהם‬ ‫בשלמות‬ ‫ובמטר זה לא נחנה החורה‬ ‫לעתיד לבא מביא הקב״ה לפטר תורד‪,‬‬ ‫בניו‬ ‫את‬ ‫איחה‬ ‫שיצוה‬ ‫או ליצחק או צימקב‬ ‫ומגיחו בחיקו ואומר כל מי שעוסק‬ ‫אך>‬ ‫בי‬ ‫השם‬ ‫דרך‬ ‫שישמרו‬ ‫ואח ביחו אחריו‬ ‫בהורה יבא ויטול שכרו ומתקבצים ובאי‪£‬‬ ‫אס תהיה הקבלה מסס נמשכח מאבות לבנים‬ ‫א״ה בערבוביא שגאמר כל הגויס נקבצו‬ ‫כבר הים אפשר שיסול חשש וספק בלב‬ ‫יחדו וגוי‪ .‬ואומר להם הקדוש ברוך ה ו ^‬ ‫סנמשכי׳ אחריהם בדורות סנאים לסיוח‬ ‫אל תכגםו לפגי בערבוביא אלא תכנת‬ ‫סמקבלי׳ ליחידים מש״כ ברבר המתברר במיש‬ ‫כל אומה ואומה וסופריה שגאמר ו ל א‬ ‫לאנשים רבי המספר מאד שהיו בהם אנשים‬ ‫מלאם יאטץ‪ .‬ופי איכא ערבוביא קמי‬ ‫חכמים ונבונים‪ .‬ורבו י דמות מחחלפוח לזה‬ ‫שמיא אלא כי היכי דלא ליעדבינהו‬ ‫נחנה חורה ע״י מריעה בפרסו׳ גדול כזה כמו‬ ‫איגהו בהדי^הדדי דלשמעו מאי ד א מ ר‬ ‫בלב‬ ‫שאמרנו כרי שלא ישאר שים חשש וספק‬ ‫להו וכו׳ אמרו ל‪6‬גיו רבש״ע כלום נ ת ת‬ ‫הבאים‬ ‫המקבלים והנטפליס אליכם ולא בלב‬ ‫לגו ולא קכלגוה‪ .‬ומי מצי למימר הכי ״‬ ‫ואמתית‬ ‫אמריסס בלל ותהיה הקבלה נכונה‬ ‫והכחיב ה׳ מסיגי בא כו׳ וכחיב א ל ו ה‬ ‫בתכלית מה שאפשר וזהו שאמרו כאן במאמר‬ ‫מתימן יבא‪ .‬מאי בעי בשעיר ומאי בעי‬ ‫סזס לעיל מביא הקב׳יס ס״ת ברויקו וכו׳‬ ‫בפארן‪ .‬א״ר יוחגן מלמד שלקח התודה‬ ‫האומות‬ ‫כונתם לומר כי לע״ל יביא השם כנ‬ ‫והחזירה דקב״ה על כל האומוח והלשונות‬ ‫שאמרו‬ ‫ר׳הו‬ ‫לדין מצ שלא קיימו חירהאלהות‬ ‫ולא קבלוה‪ .‬אלא אטרי הכי כלות‬ ‫יאמרו‬ ‫והס‬ ‫מסקחם‬ ‫שיאמר לסם הקנייה במה‬ ‫קכלגוה ולא קיימנוה‪ .‬ועל דא חברתהון‬ ‫בו׳‬ ‫מולם‬ ‫של‬ ‫יישובו‬ ‫שנתעסקו בדברים שהם‬ ‫אמאי לא קבלוה‪ .‬אלא כך אומרין לפניו‬ ‫שעשו‬ ‫מס‬ ‫כל‬ ‫כי‬ ‫הקב״ה‬ ‫\)‪ q\03‬משיג לכס‬ ‫כלום כםיח עליגו הר כגיגית כדרך שכפית‬ ‫בכם‬ ‫יש‬ ‫כלו׳‬ ‫וכו׳‬ ‫מצמן‬ ‫לצורך‬ ‫לא משו אלא‬ ‫על ישראל ולא קבלגוה שגאמר ויתיצכו‬ ‫ישיבו‬ ‫והם‬ ‫אלסית‪.‬‬ ‫תורה‬ ‫שקיים‬ ‫מי שיאמר‬ ‫בחחתיח ההר וכו׳ ואמר רב דיטי כוי‬ ‫לקבל‬ ‫להם‬ ‫יש‬ ‫שישראל‬ ‫כמו‬ ‫כי‬ ‫לפניו‬ ‫ויאמרו‬ ‫א״ל ראשוגות ישמיעגו שגאמר וראשונות‬ ‫שכר טל קיייס תורתם שקיימו מצר קבלתה‬ ‫ישמיעונו כו׳ אמר להם הקב״ה ש ב ע‬ ‫כן ראוי לס׳ לקבל שבר מל קייוס תורתם‬ ‫מצות בגי גח שקבלתם ה־כן קיימתם כ ן ׳ ‪:‬‬ ‫‪0‬‬ ‫שקיימו מצד קבלתה‪ .‬וסש״י ישיב להם מי‬ ‫בכס יגיד זאת וראשונות ישעיעינו כו׳ יתנו עדיהם ויצדקו כלו׳ כי האומות האוסרות שסמט‬ ‫על קבלתה‪.‬ראשונות ישמיעינו‪-‬כלו׳ ראוי להם שיודיעינו סחחלת רתס שקבלו וסמכי מליסס‬ ‫כיצד יתבארו אס נתבאר מן החוש ובפרסום גליל כמו שנתבארו החחלות תורת עשה יתנו‬ ‫מדיהם ויצדקו כו׳ וישמעו סמקבליס ויאמרו אמת כמו שיתנו עדיהם מקבלי תורת משש‬ ‫שנתפרסמו התחלת זתס בס׳ רטא המקבלים את התורם וזס שסיים הכתוב אתם מרי כו‪/‬‬ ‫בלומר כל ישראל מלים בנתינת התורה מן השמים שכם שמטו קול ה׳ טדבר מחוך היש ט ׳ ‪.‬‬ ‫ורש״פ ב׳ לרמוז לנו טל ג׳ מיקרים גדולים וסם טו״הב ומניין המיית המתים ומניין ההשגסס‪.‬‬ ‫סוליטנו תחלס שבקיום התורה וסצותיה יזכה האדם לעולם שכלו טוב והיא מ״ש כל מי‬ ‫שמשה בתורם יבא ויטיל‪ .‬ומ״ש טביא הקביה ס״ת בחיקו כלשון ‪3‬״א‪.‬וכט״ש הכחוגלקוחאת‬ ‫םיתהזה וט׳‪.‬וכן כתובים באצבמ אלהיס‪.‬פור רמז לנו שההשגחה בפרטית והוא שאמר יכנס‬ ‫אומה‬ ‫\‪\:‬‬ ‫רא‪0‬ו‪/‬‬ ‫האלילים ס ר ק‬ ‫מאמר‬ ‫טב פג‬ ‫י‬ ‫קיב‬ ‫•מס וסופריה‪.‬ורמז לנו שההשגחה מאתו ית׳ הוא בדרך כל בעניין שלא יתחייב עמנו שנוי יריעה‬ ‫•י‪0‬ם ית׳ והוא שאמר מי איכא ערבוביא קמי שמיא והלא הש״י ידעם כלס בדרך הבללות והשלמות‬ ‫!קנו׳ בידיעה אחת‪-‬לא שיתחדש לו יריעה א׳ ידיעת ביריעת האדם‪-‬והשיב כי היכי רלא ליערבט‬ ‫‪^.‬ינהו •וטענת האומות כי הרב׳ שווקים תקננו וכו׳וכולם לא עשיט אצא בשביל ישראל שיעסקו‬ ‫גתורם‪.‬רמז בזה שעה שהשאיר הש״י לאה״ע הוא כרי שיעשו שירות וטובות לשלמים עושי רצוט‬ ‫ית׳ וזהו שאמ׳ הכתו׳לא אגרשנו מפניך בשנה אחת פן תהי׳ הארןשממה ורבה עליך חית השד׳‬ ‫מעט מעט אגרשנו מפניך עד אשר תפרה וירשת וכו׳ וזוהי טענתה‪ .‬ולולי אנחנו שהשתדלנו‬ ‫בישוב העולם לא היה להם לישראל קיום‪ .‬והש׳יי השיבם אילו היה כוונתכם בזה זכיתם‪ .‬אבל‬ ‫גסיות כונתכס לצירךמצמכ׳ ולא בעדם חייבתס‪.‬ולמד לנו יותר שאפי׳גוי ועוסק בתור׳זוב׳ לעה״ב‪.‬‬ ‫זהוא אשר אמר אליהס ז׳מצו׳בנ נח שנתתי לכס כלום קיימתם‪.‬והודיענו יותר שהעה״ב הוא כפי‬ ‫ןסהשג׳ויושר המעשי׳בעה״ז‪-‬והוא אשר רמז באמרו מי שטרח בע״ש יאכל בשב׳ עכ״ל‪*):‬ח׳עז(‬ ‫!}ממ״ג( במראות אלר\ם)*(כתב בחלק העבודה בס׳ל״ז וז״ל חכמי האמת קבלו בסודו בי כל‬ ‫הנשמות יזדקקו קוד׳ בא המשיח בסוד העיבור והיא אמרם מד שיכלו כל הנשמו׳ שבגוף‬ ‫{!‬ ‫‪ jfif‬יזכו החדשות לצאת ושבגו׳אערו בו שבגוף ה א ד ובאור הכתובי׳כך בי צא לעולם אריב עם‬ ‫;*שראל ולא לנצח אקציף שלא לגאול אותם ומה המעכב שאיני גואל אותם הרוחו׳ שסם יוצאות‬ ‫מלפני שמריץ לא כלו כלו׳ לא נזדקקו ובהכרח‬ ‫״‪.‬‬ ‫‪«,‬״‬ ‫הןצריכי׳להזדקק והוא אומרו יטטוף הרו׳ הוא‬ ‫? ^ י״?‪ * ™ ? 1‬י‬ ‫?‬ ‫מאח׳ ומעכב הגאולה מלשון ה ע ט ו פ י ם ללבן‪.‬‬ ‫*"™‪. 1‬‬ ‫*™‬ ‫? י וכשי זדקקו אז הנשמות חדשות שאני משיתי‬ ‫‪J‬‬ ‫ז ל י * ‪* /7‬‬ ‫יצאו ואז יצא המשיח בכללן וזה רעת חכמי‬ ‫י‬ ‫^ * *?י‬ ‫ה^ י‬ ‫וירי ‪2T‬״ ‪ ? 5 l , ^ ? J , ^ ,‬״ האמת‪.‬אמרו כמדרשו של רבי נסוניה בן הקנה‬ ‫ס״ה בשמם שישראל טובים הנשמות זוכות‬ ‫‪£‬‬ ‫ק‬ ‫^‬ ‫לצאת ולבא לעס״ז ואם אינם טובים לא יצאו‪ .‬והיינו דאמרינן אין בן דוד בא עד שיכלו כל‬ ‫•׳הנשמות שבגוף מאי בל הנשמות שבגוף הוי אומר שכגוף האדם ויזכו החרשות לצאת ואן‬ ‫בן דוד זוכה להולר היאך כי נשמתו תצא חדשה בכלל האחרות ע״כ‪ .‬ודעת סרמבץ ז״ל ט‬ ‫‪,‬לכך נסעט ושבת עדיי׳ אלהיך וגו׳‪ .‬אתת ובניך בכל לבבך ובכל נפשך ושבת עד יי׳ אצהיך‬ ‫׳לרמוז לזה‪-‬כצו׳כשתשוט אתה ובניך וכל נפשות ישראל יזדקקו וישובו אצ יי׳והוא סוד אין בן‬ ‫• דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף‪-‬ואמרו חכמי האמת שגם זה מכוון אצ מה שאמרו בפ׳‬ ‫‪ p‬אמר ר״י איןבןרור בא אלא בדור שכלו זכאי אי בדור שכלו חייב שכלו זכאי דכתי׳ וירא‪%1‬‬ ‫| ני איןאיש וישתומם כי איןמפגיע‪.‬כי זה ראוי להיות בהכרח כשיכלו כל הנשמות שבגוף‪-‬ואז‬ ‫‪ :‬יבא במל המשפט ויעביר רוח הטומאה מן הטרן־והמצך המשיח שיגלה ב״ב הוא אשר יחזיר‬ ‫י ‪5‬עטרה ליושנה והוא אשר ישוב הממשלה הראשונה למכונ׳ואז תשלם הכוונה בבריא׳ ויחזיר‬ ‫‪31‬עולם על מה שהוטבע ט מהטוב והשלמות קודם שערר וחטא אדה״ר והנביאי׳עדי׳ נאמני׳‪.‬‬ ‫צמ״ש וגלתי בירושצי׳ וששתי בעמי וצא ישעע בה עוד קול בכי וקול זעקח‪.‬וכ״ר רבותינו זיל‬ ‫)ב״רפ׳י״ב אמרו שם אמר רבי שמואל בר נחמן כל תולדת שבמקר׳ חסרים בר מן תרץ אצה‬ ‫י *ולרות פרן וגו׳‪.‬והרץ ומפני מה אינון חסרין ר׳ יורן בשם ר׳ אבין אמר כנגד ששה דברים‬ ‫>נסלו מאדה״ר ואלי הן‪.‬זיוו‪.‬חייו‪.‬וקומתעפרי הארן‪.‬ופירות האיצן‪.‬ומאורות‪.‬ע״כ‪.‬נראהמכאן‬ ‫‪.‬וןעתידי׳לחזור כימי המלך המשיח הבא מפרן‪.‬ולכך תוצדוסיה׳מצאיס שהוא ימלא חסרוןהעול׳‪.‬‬ ‫*ךאמרו שם רכי כרכיה בשם רבי שמואל אומר אע״פ שנאמרו הדברי׳ על מציאותן כיוןשחשא׳‬ ‫‪0‬דה״ר נתקלקלו זעוד אינ׳ חוזרין לתיקונן עד שיבא בן פר! שנ׳אלה תולרו׳ פרזמצא בשביצ ששם‪.‬‬ ‫{יחזרו אליו‪-‬וכספרא שנינו ונתנ׳ הארןיטלה צא כדרך שהיא עוש׳עכשיו אלא כדרך שעשיאנ! בימי;‬ ‫ודס״יזט‪/‬והקשה הרב הנ״צ ממה שאמרו ז״ל בס׳אין עועדץאמר רבי חייא'בר אבא אפר רבי‬ ‫זסנןכל ׳הנביאי׳כלם לא נתנבאו אלא צימר המשיח אבל צעס״נ עין‪.‬לא ראתה אצהיס זוצסךופליג׳‬ ‫ןשמואל דאמר שמואל אין בין הע״; לימות המשים אלא •שיעטר מלכיות בלבד שנ׳ כי צא יחדל‬ ‫מיון מקרב הארן־שנרא׳דעת שמואל שלא יתחדש דבר בימות המלך המשיח על מה שהעולם‬ ‫‪.‬׳פג בו היום ואצ זה הרמת נטה הרןגב״ם;״צבפ׳ י״נמהצכות מצכים ומלחמותיהם אמר ש ם‬ ‫בזה‬ ‫י ו י‬ ‫) מ‬ ‫י‬ ‫(‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫מ‬ ‫‪M‬‬ ‫ב‬ ‫ש כ ל ו‬ ‫ע‬ ‫ת‬ ‫ב‬ ‫ב‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫א‬ ‫ת‬ ‫ת א‬ ‫נ‬ ‫ב פ ר‬ ‫ס נ א‬ ‫‪n‬‬ ‫ע צ‬ ‫כ‬ ‫ב מ ת ו‬ ‫י ח‬ ‫‪:‬‬ ‫ביאת חם‪#‬יח וםייום הספר‬ ‫בזה הלשון אל יטלה על לב שבימות המשיח יבטל דנר ממנהגו של עולם או יהיה שם חידוש‬ ‫בממשה בראשית אלא מולם כשנהגו הולך וט׳‪-‬ואטשר לתקן זה כשנאמר כי כוונה שמואל שלא‬ ‫יחדש הקב״ה רכר חון טן הטכט אכל יהי׳כל הדכרי׳טל טכעם ושרש׳במו שתיו בתחלת הויתם!‬ ‫ובריאתס‪.‬והנס ידוע כי בחחלח הבריאה בבר הוטבע העילס לטובות האדם והנאותיו על השצטוין‬ ‫והטוב שכפנים האששר לו‪.‬גם כיון בו שיחיה חיים נצחיים כמו שכתבנו בבר‪.‬וםטאו גרם לו‬ ‫שישחנה טכעו של עולם עציו ועל כל הכאים אחריו וסוף אדם לטות‪.‬וכעו שהעיד הכתו׳ טלי;•‬ ‫באמרו ומחה סן ישלח ידו ולקח גס מען החיים ואכל וחי לעולם‪.‬ואמרו רבותינו ז״ל בס׳ אי[‬ ‫דורשיןכיוןשסרח הניח הקכ״ה ידו מליו ומיטטו‪-‬נרא׳מבל זה שנכח האדם הי׳כל השלמו׳האסשרי‬ ‫לו‪.‬לולא שטיטטו טל חטאו ומיסו וכמו שיראה ממונש אדם ואשתו‪-‬וכןהאדמ׳נמנשה כשלא תוס)>‬ ‫תת כסה ומס שהוטבמ בה בחחלח הכריא׳‪.‬וכזה יתוקנו הכחובי׳שמטידי׳כי לע״ל ישובו םממלו׳‬ ‫והטובות אל טבמם ושלמוחס שהיו בו בתחלת הכריא׳ ונתמעטו כסכת החטא‪.‬והוא שדייק באמרי‬ ‫הגפן תחן פריה‪-‬כלו׳מפרי הראוי לתת לה כמו שהיה בתחלת הבריאה ונתמטטו בסבת החט‬ ‫וכן ה א ק תחן יבולה וכל סדברים יחזרו ליושנן וצתיקונס וצאתם ממטוטס‪-‬וישוכ המאמר כמי!‬ ‫שאמר שדטח רכי יוחנן כי טס שנבאו הנביאי׳ טסוטת ונחמות יהיו דברים יחחדשו בימי‬ ‫מלך המשיח שלא סיו בזמן סבריא׳‪-‬וקודם שחטא אדה״ר‪.‬ודמת שמואל בי אין בדברי׳ ססם‬ ‫שנכאו סנכיאים כי אס חזרת הטולס אל טבמו ומנהגו הראשון שהיה נוהג בחחלת הבריא׳‬ ‫קורה החטא וכשחטא אדה״ר נשחנה הטבמ ויחזיר ליושנו בימות המשיח כי חשלם אז הטוני‬ ‫הטליונ״‪.‬כיסד פתה נמשכה ונתסשטה כוונת רוכב נחש אשר ראה את אדה׳׳ר והחסיאו‪-‬וטתיין‬ ‫הקב״ה בבוא טת דודים צהטבירו טן סטולס ואז תשלם כוונתו ככריאה‪.‬ואל זה רמזו אנשי כנס״ ‪:‬‬ ‫‪.‬בחפלח ר ס באטרם טל בן נקוה לך יי׳ אלהיט לראות טהרה בתפארת טוזך וט׳‪.‬והבוונ׳ להם‬ ‫ז״ל צרמוז כי סשם הגדול ושכינת טוזו יראו פנים בפנים לעינינו ויגלו בעול׳ אמר שהיו נמלמי'‬ ‫טד טתהולא הי׳הייחוד טחגלה ספני קלקול החחתוני׳וזה הגלויוההראות יסי׳לספבירגצולי'‪,‬‬ ‫שהם סתטורות סוד צד סטומא׳ מן סאת ססליונה בי סיו נאחזי׳ בכח ויונקים ממנה ‪to‬‬ ‫החחתוני׳ בקלקולה וחטאם בצר ססוא‪-‬ואז והאלילים כרות יכרתון צטטה בי בהטביר םצד סהואן‬ ‫)טעצה אז תכרת כל ע״א שבעולם לטטס בי טשט היא נטשכת הט״א והטוטא׳וסקלקול בעולם‬ ‫‪6‬‬ ‫‪5‬‬ ‫ג‬ ‫מ‪5‬ר‬ ‫‪,‬‬ ‫טסמלטתישלרסיא״וכדמתהתחזירנה^צמקוטה‬ ‫הכל ואז ואתה תמלוך מליסס‬ ‫חס תיקון םטולס וחזרת טסרם ליושנם וכלם יפנו אצ *יחוד כי נסתלה המסך המכדל והמונמ‬ ‫אז חשליס הבונה ביריאת־ונזכס לביאח מש־ח ולבנין ירושלים אכ״יר סצ ‪ ) :‬י ( )רסר עח(‬ ‫סליק מסכה עבודח אלילים‪ .‬במם אל אלים‪ .‬וםליהא פדר ״ימין‪ .‬עם חרושי הותיקה‬ ‫וסליק ספר טנות ההגדוח‪ .‬לחכטי חידוח‪ .‬ה׳ ישלח לעטו טדוח‪ .‬לשבטי יה לישראל עדות‪:‬‬ ‫ו ק ^ ך • דעת י•‬ ‫סכום המאטרים מכל המטר מאה וששים וחטשה וסיטגיך לב‬ ‫ה‬ ‫אכף לאלהי טרום ובטה אקדטגו כי אם בברכת הודאה קטגח‪« .‬וזאת ד׳י‬ ‫‪3HD‬‬ ‫הטגה‪ .‬והוא המבוקש והגרגה טהפין האגושי‪ .‬וטאםר הגביא אם ב*ץ‬ ‫גפני וחטאת גםשי‪ .‬כילו חמיה תהלה• והכל שלו מה למטה ומה למעלה‪ .‬וזר‪-‬יעי‬ ‫ל י א חפרו‪.‬‬ ‫^‬ ‫ל ‪, .‬ך‬ ‫רוחי עולה‪ .‬לברט בפי בשבח‬ ‫ורב סובו נטלני להחזיקני ועזרגי עד כה לסיים ספר הישר‪ .‬דברי יושר‪ .‬ואמרי טשר‪.‬‬ ‫הבמימ וחידותם‪ .‬בטאטרם וטונתט‪ .‬בחזנריהם ובםירותם איה איטה טקוםות מושבותפ‬ ‫ועלינו לשבי! ולבקש לאל‪ .‬יש״רש יעיפב יגיץ וטרח ישראל‪ .‬כעת יאמר ליע^פ‬ ‫ולישראל‪0 .‬ה פעל • ל ‪ .‬וברוך ה׳ לעולם אטן ואמן אכ״יר‪:‬‬ ‫ו ת ד (‬ ‫ה‬ ‫ב ו‬ ‫ש‬ ‫ם‬ ‫ב ב ן ד ו <‬ ‫ב י‬ ‫ע ב ד ו‬ ‫ה פ‬