כפתור ופרח - Simply a Christian

‫<^ ‪www.hebrewbooks.org‬‬
‫ע״י חיים תשם״ט‬
‫ס פ ר‬
‫־ " ־ ' ׳ ׳ ‪.‬‬
‫כפתור ופרח‬
‫על אגדות הקשות שבש״ס בבלי‬
‫וירושלמי יביא פירושים שונים‪ .‬מספרי‬
‫ח כ מ ה ויראה שחברו ראשי הגאונים‬
‫הסדמונים‪ .‬גס ספירי מעשיות נפלאים•‬
‫וחידושי הזוהר בו מובאים‪:‬‬
‫ה ס פ ר הזה נדעסבבאשיליאהשנת‪£#‬״א‪ .‬וב*טש‪1:‬רדם‪#‬נת‬
‫‪n‬‬
‫‪D‬‬
‫׳‬
‫ו א נ כ י‬
‫‪x‬‬
‫ה צ‬
‫עיי‬
‫יהודאהלוילייזנדטגיר‬
‫מישרים‬
‫יליד בוזנאב ה מ ת ג ו ר ר ב ב מ ע א מ ש המוציא‪ :‬לאור ח*ש כ ע ת‬
‫ב ש נ ת תרניא בלביב•‬
‫נעגביפ ב *ובר מצאתיו • שוס בשושלתו לכל נפש‪ .‬כי סי שנים ברושי‪ ,‬האשד‪,‬‬
‫י‪:‬לול מנינים ‪/‬דולים עאכירי יעקב‪ .‬ה״‪-‬־ הרםב״ם‪ .‬והומב״ן‪ .‬הריז‪.‬‬
‫הרשב״א‪ .‬הר^נ״א ‪ .‬דרד אמינה‪ .‬שנילי אמונה‪ .‬נוה *לום ‪ .‬עי״ ‪.‬‬
‫וב״י‪ .‬עק‪-‬ים‪ .‬עקידה‪ .‬בחייי‪ .‬תירת עולה‪ .‬והשני‪ .‬ספ־רי מעשיות נפלאים‪.‬‬
‫הנוגעים ליראה‪ ,‬ולחכמש‪ ,‬ותש־זני רוחי לחדש נעוריי אחרי בלושי‪ .‬בין כה‬
‫ובין כה נזדמן לירי השפ* יפנים חדשית‪ ,‬כי היבא כדפיש ש*לוגיקי שנת‬
‫שד״ם‪ .‬בשינוי הש‪ 0‬כי ק־איטי מ ה ר ת י נ ‪ 5‬מ ר * על שש המש‪:‬ד‬
‫* ‪/ r‬״בית רןזוצ**‪/‬‬
‫‪• y‬י• ״‬
‫הנקרא ר״ י ע ק ב א ש ב נ ז י‬
‫ובהיספיית יקררו‪ .‬הנה והנה מפיזרות‪ .‬לקוחית מספרי גדולי שמפרשי׳ היה‬
‫תהלה לדוד‪ .‬עולת שבת‪ .‬נורא תהלות‪ .‬תפלה למשה‪ .‬דברי שלוש‪.‬ראשית‬
‫דעת‪ .‬מעשה השש‪ .‬ראשית חכמה‪ .‬גור א‪-‬יה‪ .‬ואתאמן ובכל כחי העתקתי‬
‫אותן ההוספות משדפיס המנוושנוש הלז‪ .‬ביג־עה רכה נפוצש־הש קכצתי‬
‫וקרכשי אישם אחד א‪ 1‬אחד ויהיו לאחדים בידי‪ .‬וכספר בפיע‪ .‬ואקרא אישש‬
‫בשמם ק ה ל ת יעקב והוספתי לקרוסס בשש ״השלמת כשחוד וסרח״ בי‬
‫משפשש׳ילהתחכר״ בין מאמרי כו״פ באשר היו בתחלה‪ .‬ולמען דעת א‪:‬ה‬
‫פניהם מועדות‪ .‬הקימותי למו ציונים‪ .‬כאשר אבאר בעהי׳ש בהקדמתי ‪:‬‬
‫‪^31‬‬
‫‪Kaftor Wnferarh‬‬
‫?‪ Juda I.eifner aus Buc7ac‬מ‪0‬ז ‪"Veilag‬‬
‫‪1891‬‬
‫‪W . Salat leirberg‬‬
‫‪A-‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.JL .‬‬
‫‪Des V.‬‬
‫‪Brink‬‬
‫‪Xfi‬‬
‫•כ־־ה‬
‫ן‬
‫לחרשי הסכמות אעתיק ההסכמות אשר על ספר כפתור ופרח הישן‬
‫הנדפס בשנת תס״ט באמשטרלס • וזהו תמונתן ‪ .‬ככתבן‪ ,‬וכלשונן ‪:‬‬
‫‪ .‬הסכמות‬
‫י משני המאורות הגדולים הלא המה שרי צכאויה‬
‫הכמים אב״ד ודמ רקק אשכנזים וספרדים יצ״ו‬
‫פה היא העיר הגדולה אט^מרדמ יעיא‪.‬‬
‫בהילת‬
‫שבונות האגדות• ספר כפתור ופרח‪ .‬הוא ספר נממר זנמים אהוב וחביב‬
‫כשמו כן הוא • ומפני שארט סימיס שלא נדפס לא נמצא כי אס אחד נעיר‬
‫ושנים במשפחה‪ .‬ואפילו בלאותיהן לא נראה ‪ .‬ובכן העיר ה׳ את ריחו של האלוף כמר אשק‬
‫אנש־ל בן האלוף מוהר״ר אצימזר חזן דמתא ק״ק אמשטרדם‪ .‬וברא כרעא דאבוה • זבם‬
‫וזיכה הרבים‪ .‬ה״ס במר אשר אנשיצ שוחט מומחה צרביס שוחט ובודק דמתא הנ״ל‪ .‬והצם׳‬
‫עול לזכיח יוחר להדפיס הספר כפתור ופרח הנ״צ‪ .‬רק מתיירא שלא יבוא אחר אשל‬
‫לא יגע ולא עמל במלאכה ופטולה זאת‪ .‬ויסיג את גבולו צהלפיס הספר סנ״ל ויהא גרמא‬
‫בניזקין נזקי ארס באלם‪ .‬ובכן תוקף גזרותינו בשמתא לרבנן לליתלה אסותאשצא ידפיס‬
‫שים אלם בעילם הספר הזה • הן במתכונתו לא יעשה כמוהו‪ .‬הן בעסק אחר • צא פצ י ד‬
‫עצמו • ולא מל ילי שליח• בין שהוא בן ברית‪ .‬בין שאינו בן ברית• תוך עשרה שנים מיום‬
‫גמר סרפיס‪ .‬רק לו לבלו ולא לזולתו ‪ -‬כי אם ברשותו של האלוף כמר אמר אג׳מיל הנ״ל‪.‬‬
‫סיום יוס ו׳ ב׳ אייר תסס׳׳ל ‪:‬‬
‫גא‪ * 0‬מ י ד כאלפי יהודא ליכ מחוגה פה ק״ק אמשטרדם יע״א קהל אשכנזים והמדינה•‬
‫מאס סעומד על התורה ועל העבודה תיך אמוני עם סגולה ק״ק ספרדים ס״י שבעיר ואם‬
‫בישראל אמשמרלס יע׳׳א‪ .‬איש צעי״ר שלפה בבמס״ר יעקכ אאיצייון זלה׳׳ס‪:‬‬
‫ג‪ 0‬אעתיק לשין סדר סדורות יספר שפתי ישנים אשר כתבו מל אודות הספר וזיל ‪.‬‬
‫‪,‬כפתור ופרח״ ונקרא ג׳׳כ כוונת האגרות ממוה״ר יעקב במוהר״ר יצחק לוצא״מי‬
‫מצפת‪ .‬נלקט מהרבה ספרים• פי׳ יפה על כצ אגדות קשוח שבכל התלמיד בבצי וירושלמי‬
‫ומדרשים ותוספות וחידושי זוהר‪ .‬מסולר כסדר התצפוד‪ :‬ויש בו פשסיס ושיפוד ממשיות‬
‫נפלאות השייכות לכל מסכתא‪ .‬מס מפתח יפה לתררשניס ‪ .‬דפוס באסיציאה ‪.‬שלוה״‬
‫׳‬
‫טגאוגי זמננו וגדוציו לא הבאתי לבר בלשון סשכמס‪ .‬כי מלבד אשר הוא אך למותר ‪.‬‬
‫אמרי אשר ככר כמעט כלם כתבו וחחמו בחתימת ידס‪ .‬לקחת מידי השפר בכסף‬
‫מלא כצאתו לאור‪ .‬באשר מיני הקורא תחזינה מישרים בלוח תפראממנאראנטען • וסיש‬
‫׳הסכנה גדולה מזו‪ :‬הנה הספר נודע ברום ערכו‪ .‬ואינט צריך להסכמה • ולי וסותר‬
‫לנו בהסכמת הראשונים אשר הצגתי בזה‪.‬‬
‫אך‬
‫מכתבי תעודה‬
‫אך לממני‪ ,‬לממני‪ .‬אעשה‪ .‬לממן יחשבני ממי ולאומי‪,‬למזכה את הרכים״ ולא כלומד המו״ס‪.‬‬
‫מצצתי א״מ כמוכרח להביא הנה כשנים ושלשה מכתבים‪ .‬אשר ת״ל נכבדוח ידברו בי היה ‪:‬‬
‫םכתב מהרה״ג מוומליב אשד כה יאמר‪.‬‬
‫» ‪3‬א אלי ה״ר ר׳ יהודא לייזגד םבוטשאםש המופלג בתירה נאה דורש׳ בביהמ״ד י‬
‫דם״ק הרומליב‪ .‬והראה לי ספר‪,‬כפתור ופרח״ אשר המיר ד׳ את רוחו לאדפוסי אדרא‬
‫‪ 1‬מור הפעם כי איננו בנמצא ‪ .‬ועיינתי הרבה בו ומצאתי דברים ערבים לקוראיהם‬
‫ומתוקים לחיו יטעם מדבש ונופת צופים‪ .‬לזאת אמרתי לסעלא שבא יישר חילו • והמקום‬
‫יהיה בעזרו להסיק זממו‪ .‬ובל אפון כי כל מי שיעיין בשפר הזה יתן מ״ק עליו אך לא‬
‫נצרכא אלא להעדפה לממוד לימין הנ״ל להיות מן המס־ימין בדבר מצוה למען יוציא מחשבתו‬
‫לפועל • ואגב נא אמנע מלכתוב מה שעלה על רעיוני בהשקפה ראשונה על דברי הירושלמי‬
‫ברכות שהביא הרב המחבר דף כ״ב ע״א‪ .‬הנהנה בלום ממולם הזה בלא ברכה ממל מר‬
‫שיתירו לו המצות ‪ .‬והוא פלאי לכאורה‪ .‬ולדעתי נראה רמזה ראיה לדעת הרמב״ס דבחולה‬
‫שיש בו סכנה אם אוכל דבר איסור או אוכל ביוה׳׳כ אינו מכרך ‪ .‬ועיין בש״ז סי׳ קצ״ר‬
‫א״כ כוונת הירושלמי עד שיתירו לו המצות היימ שהב׳׳ד ישירו לו המצות לאכול דבר אישור‬
‫או לאכול ביוה״כ אז אינו מכרך אע׳׳ג דהוא כהיתר אצלו אפי׳ הכי אינו מברך כדמם‬
‫הרמב׳׳ם ‪ .‬וע״ז באע״ח יום ב׳ פקודי כ״נ אדר ראשון תרם״ט•‬
‫יעקב וויידעגפעלד אב״ד דק״ק הרימלוב •‬
‫‪1‬‬
‫מכתב מדרה* ג םבערזאן • כה דברו•‬
‫‪ \n‬מוכ׳׳ז ידידי מאז הרב המופלג בתורם נאה דורש מ־ה׳ יהודא לייזנר נ״י‪ .‬יליד בוזנאב‪.‬‬
‫וכעת יתגורר בבוטשאטש בא לפה״ק והיה אצלי משובתי ש״ק ודרש פה בביהכנ״ס‬
‫הגדולה‪ ,‬ודבריו מצאו חן בעיני מביני דעת ויודעי תורה‪ .‬לזאת תהי נא השורה הזאת‬
‫למדה כי האיש הלז ראוי לתמכו ולסעדו בכל מקום בואו כדת של תורה ‪ .‬ומיין באעה״ח‬
‫יום די לסדר ובחרת בחיים כ״ג אלול תרמי* •‬
‫בערזאן הק׳ שלום מרדכי הכהן אכ״ד דק״ק הנ״ל‪:‬‬
‫מכתב מהרהיג משטריא; יאמר בכד״‬
‫נס אנכי אכתוב ידי לקת בל״נ הס׳ כפתור ופרח מאת הרב המופלג נאה דורש מוהרי״ל‬
‫נ״י מביטשאטש כאשר יבצע ד׳ את מעשהו‪ .‬וממני יראו וכן ימשו אוהכי תורת ד׳‬
‫אף חובבי חכמי׳ וסופריה לתמוך ידי הרב המוכ׳׳ז נ״י במשען כסף ממות קדימת• למען‬
‫יראה שכר טוב בעמלו‪ .‬ונוצר תאנה יאכל עריה‪ .‬דבר־ הכו״ח יום ג׳ א׳ דר״ח אלול‬
‫הק׳ אדי׳ ליבוש הלוי איש הורווין אב״ר דקי׳ ק הנ׳׳ל‪.‬‬
‫חרמ״ט סםריא ‪.‬‬
‫עונש ״ההשתמשות במעשה הקוף׳׳ בבר הודימ משה רבינו ע׳׳ה ויאמר מם השפר‪ .‬ארור‬
‫ובכל זאת מור ירי נטויה להדפיס‬
‫מסיג גבול רעהו ‪ .‬ועל המם סקר לאמר אמן •‬
‫איסור השגת נבול‬
‫אשר נתן בידי הרה״ג אבדק סאדיגורא בעמה״ח ס׳ ״יד יהודה״ מל היו״ד וכתוב בו כזה ‪:‬‬
‫‪ * 1‬לפה הרב הדרשן מיה׳ יהודה הלוי לייזנר מבוששאשש וטרח ויגע להעתיק שפר‬
‫קהלת יעקב מאוצר השפריס דהרב הצדיק המנוח מוה״ר נחום דוב זצ״צ‪ .‬והיה לו‬
‫יגיעה רבה בזה הן בגוף הן בממון‪ .‬והספר הוא יקר הערך מהרב המחבר ר״י לוצאשו‬
‫אשר חברו בתחלה בשם כפתור ופרח‪ .‬והדפישו אס״כ שנית‪.‬והוסיף בו הרבה לערד שליש‪-‬‬
‫וגם הוא יקר המציאות‪ ,‬ורוצה המוכ״ז הכיל להרחיקו מחדש לחלקו ביעקב ולהפיצו בישראל‬
‫ס״כ ראוי ונכון ששום אדם לא ישיג גבולו וצא יחזור וידסוס בליר ספר הנ״ל מעת שיצא מביה״ר‬
‫עדס״ו שנים‪ .‬ומי שיעבור יהא בכלל ארור בו׳‪ .‬ומובטחני מל אחיט בני ישרלוצ שלא יעשו מילה‪.‬‬
‫ישמעו לדברי ותבא עליהם ברכת סוב‪ .‬באעה״ח יום ב׳ ח״י מנחם אב שנם תרץ לפ״ק‪:.‬‬
‫ד׳ המעתיק‬
‫»ה םאדיגורא *קי ימוד! ליגו*‪ .‬לאגדא ‪w‬־״‪p! p‬״‪ p‬מגיל‪.‬‬
‫עוללותחידושי המעתיק‬
‫בגמ׳ שבת קי׳׳ט משירין שבא״י במה הן זוכין‪ .‬ופי׳ רש״י לעושר גדול כזה‪ ,‬להבין מ‪0‬‬
‫רצונו במלות אלו נוכל לומר כי הוקשה לו מל שאלת הגמ׳ ״במה הן ז‪1‬בין״ והלא‬
‫המישר אינט תלוי בזכות‪ .‬רק בההכרזה אשר הכריזו מליו קודם הולדו ‪ ,‬כ נ ג מ ׳ ‪ ,‬וגס׳‬
‫ל!מרי בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא אלא במזלא‪ .‬ע״כ פי׳ לעושר גדול ס ס ‪ .‬ר״ל הגם‬
‫שגוף הפרנסה או המשירו׳ לאו בזבותאתליא אבל מושר גדול כזה יוכרח להיות בזכות מה•‬
‫ומליו שאל השואל שאלתו במה הן זובין‪:‬‬
‫בעירונין י״ח טלה זית טרף בפיה אמרה יונה יהיו מזונותי מרירין כזית ומסורין ט ד‬
‫ואל יהיו מחוקין כדבש ומסורין ביד בשר ודם ‪ .‬לפי׳ הרמב״ן ז״ל אשר ל‬
‫רצה להסכים למה שפי׳ רש״י ז״ל בחומש ובגמרא שהיונה דברה ממש בפיה כל הענין מ״ד י‬
‫נסיי‪ .‬אך יפרש לשון אמרה מיד אשר אנו מפרשים כל הפרק שירם‪ ,‬כי אמנם ההתנהגו״•‬
‫של החיו׳ והמופו׳ היא שיחתם ‪ .‬אשר תדבר באזננו ותודימ את מגמתם‪ ,‬כן מנין הבאתם‬
‫את הזית הוא היה אמירתה‪ /‬ישאל השואל איך רמזה כל זה הענין בעלה הזית‪ .‬ואם‬
‫מרירותו את הכל יענה‪ .‬מדוע לא הביאה ראש או למנה ‪ .‬והנני להביא לו מדרש הנותן‬
‫לשאלתו ממנה‪ :‬וז״ל‪ .‬לפי ;יאמרו מל השמן שאינו מקבל מכל לפיכך מושמץ בו המלכים״‬
‫זאת א־מרת כי השמן הבא מן הזית טבעי שלא לקבל התפעלות מאחר‪ .‬ובן נודמ מפי‬
‫הפסיון שהוא צף מל המשקין ועולה ומומר בפני עצמו‪ .‬ואלו יניחהו טבעו לקבל התפעלות‬
‫משנהו‪ .‬היה משיג ״הרכבה מזגית״ והשתחפו׳ והיה א״כ מוכרח להחערב בם ‪:‬‬
‫ובזת נוכל לומר כי בהביאה מלה זית רמזה כל המנץ ‪ ,‬המרירו׳ ממריריתו ׳ ועזרת ד׳‬
‫לבדו לבלי •לייחל לעי לקבל מזונות מידו‪ .‬ממה שטבע הזית ג״כ שלא לקבל מאסר‪.‬‬
‫ואני תפלה לאל מליון הזן ומפרנס לכל שימציא לי ולכל בני ישראל מזונות מידו‪ ,‬וגם שיהיו‬
‫מתיקין כדבש ‪ -‬וטובים השנים מי האחד ‪:‬‬
‫גמדי בה תברכו וכוי מהיכן זכו ישראל לברכת כהניס מאברהם‪ .‬הט אזניך קורא יקר‬
‫ושמע כי דברי רמי׳ק אשר בגמ׳ חולין מ״ט מדברים מתוך גרונו של המדרש הזה‬
‫וזה תוארם ‪ :‬בה תברכו את בני ישראל ר׳ ישמעאל אומר למדנו ברכה לישראל מסי כהנים‬
‫לכהנים עצמם לא למדנו כשהוא אומר ואני אברכם יזי אומר כהניס מברבין לישראל והקב״ס‬
‫מברך לכהניס ‪ .‬רמ״ק אומר למדנו ברכס לישראל מפי כהניס מפי גבורס לא למדנו כשהולן‬
‫אומר ואני אכרכם הוי אומר כהניס מברכין לישראל והקב״ה מסכים על ידם אלא רע״ק•‬
‫נרכס לכסניס מנא ליה אמר רב נחמן בר יצחק מואברכה מברכיך ע״כ‪ .‬היוצא מזה רלרע״לן‬
‫קאי הפסיק ואני אברכם אשר לדעת ר״י הוא ברכה לכהנים מל ישראל‪ .‬משוס שמצא כרכט‬
‫לכסניס מפסוק ואברכה מכרכיך הנאמר כאברהם‪ .‬וז״ש המדרש הלזה מהיכן זכי ישראל‬
‫לברכת כהניס ר״ל מהיכן ‪1‬כי ישראל ליחס להם אותה ברכת ד׳ של ואני אברכם אשר לר״י‬
‫היא ברבה המגיעה לכםנים‪ .‬עז ״א מאברהם ר׳׳ל משום שבבר מצינו ברכה לכהני׳ באברה©‬
‫כבגמ׳ מואברכס מברכיך ודבר זה אמרתי לפני גדולי תורה וקלסוהו‪:‬‬
‫י״ל מאמר בן אמון אלי קורא משעיר שומר מה מלילה שומר מה מליל‪ .‬אמר שומר אתו‪/‬‬
‫כוקר וגםלילס יכו׳‪ .‬כי יספר איך שתלד כל רעתם וצרותיהם בעשטרי הזמן ומערכותיו‪.‬‬
‫ומפני שסגולת היום להאיר והלילה לפרוש מסיה מלטה מל פני תחתיה‪ .‬יזם תליי באמנם בסדור‬
‫סמזלו׳‪ .‬לכן כאשר אכו ליחס רומ מצוקותיהם על סדר הזמן וממרכתו קראוהו לילם ירצס‬
‫הנס כי בן מסודר מזרותיו להחשיך שמש הצלחותיהם רמש חושך באהלי מבטחם כלילם אשר גם‬
‫חשבה יבוא מצד תהלוכות היקף הגלגלים והככביםבמסלותם הנה או הנה‪ .‬וזה ששאלוהו להשומר‬
‫שומר מה מלילה וכו׳ ירצה ער מתי יומשך זה המשטר המר והנמהר המחריב את ארצימ והמגד}‬
‫את אויבינו להיות עלינו אלופים לראש‪ .‬אמר שומר אתא בוקר ירצה לא כשאתם סבורי׳ שהדבר‬
‫סלוי בסדור המזלו׳ שנסידו להעליט ולהחשיך להם כלילה‪ .‬כי אענם לא כן כי גם אס יהיה סדור‬
‫המזלו׳ על אופן היותר אור כי טוב כבוקר העאיר לארץ ולדרים עליהם ״״א אתא בוקר אעפ כ ו)‪$‬‬
‫יועילם ולא יצילם אך חשכס יעש מפיס וז״א וגם לילה ירצה שעכ״ז לילה להם וחושך להם כאין‬
‫מנוס ומסלט‪ .‬ואין הדבר תלוי אלא בתשובה וז״א אם תבעיין בעיו וט׳ אבל לא שהעת תהיס‬
‫*‪4‬רמ& מזקין)הרע מצבם‪ .‬או לאמר כי את שועתס תשמע ותישיעם‪ .‬כ״ר יועדה ביר ‪ » «pr‬י י‬
‫הקדמת המעתיק והמביא לביהיד‬
‫מפי סדרי השבע ומשמרו‪ ,‬מסי מסגות המגולות אלפי הנמצאים ורנכותם ‪ .‬מן הדומם‬
‫והצומח‪ .‬ער הסי והעדבר ‪ /‬קול ברעה נשעע לאמר‪, :‬הלא אב אחר לכלנו ולג‬
‫אמר בראנו"‪ .‬מרבית מנהגיהם יתאסדו‪ .‬ותואר אחר צמו‪ .‬בלמו טרם יצלחו לבל מלאכה‬
‫תחת שבש המכה ‪ /‬תמת מול התלאות ‪ ,‬ראשם ינימו ‪• /‬‬
‫ארץ מענה יצא‪.‬לחם •לא תתן את יבולם פד אשר םאכר בזרוע עוזו‪ .‬יפתח וישדר‬
‫אדמתה ‪ ,‬ירים אתו ומחרשתו ‪ /‬יכתת פניה כתות לא יחמול‪:‬‬
‫אבן הראשה ימאסוה ־הבונים‪/‬מרם יפוצץ השמיש בשטף אף ובאכזריות תימה את קרנותיה‬
‫אשר מסכיכ‪ .‬סלא אם שוס פניה‪ .‬כמו נ ג ד יקרבזה‪ .‬ולראש פנה ישימוה ‪.‬‬
‫ע*י ברושים ואלמוגים והאח אשר בלבטן‪ .‬ישובו מלימו סמון סחרשים ככשיל וכילפות ‪.‬‬
‫והיה אם בץ הכות ‪ .‬יכום מ א ס ‪ .‬ועורם אשר צפר מלימו ישחיתו‪ .‬אחרי כן יצלחו למלאכה‪-‬‬
‫החמה בעודה כאכה לא תטעם לחיך האוכל‪ .‬בראש וראשון תשבע‪ .‬נדודים ופלאות נוראות‬
‫כבכן> הקלע יקלעוה מן השדה אל ע ו ר ן ‪ .‬ומן הגורן אל המרושה‪ .‬ומן המרושה אל תחת‬
‫רסיס ורככ • שם יענו את נפשה • ילמצוה לחן נורא מאד‪ .‬ידכאו חיתה לאין תכלית משם‬
‫מבא במים ובאש ‪ .‬אחרי כן תבא אליה ואכלתם ‪:‬‬
‫הגגון לא תשק את יינה הטוב עד אשר ברגלים תרמסנה אשכלות ענייה‪ .‬ועל סארז כמים‬
‫ישסך דם עסיסה ‪:‬‬
‫הזית תקדול את שמנה‪ .‬פר אשר כובד אבן ונטל החול יפקרו על זיתיה בחזקה ‪st .‬‬
‫פלגי שמן כאפיק נחלים יעבירו‪.‬‬
‫החיה וכל בהמה עבודתם את בעליהם כמוה כאין• טרם יטעמו בקצה המטה ושבט הנוגש בס‪.‬‬
‫הארס אשר בחפני תבונתו יאסוף תבל ומלאה ‪ .‬ובחכמתו יעיף שחקים ‪ .‬בקול מיש‪3‬‬
‫יקרא ולפניו ערום יעמדו השמש והירח‪-‬ימוד ברגע בקנה המרה אשר ביר שכלו ארבס‬
‫ורחבם ‪ .‬יצו עליהם עד פה תבואו ולא תוסיפו‪ .‬ואחרי דברו לא ישנו‪ .‬רגע ישלח מדנים‬
‫בינותם • יקרישס ליום קרב ‪ .‬ויאמרו לו הננו ‪ .‬ומלחמת תנופה ילחמו זה עם זה עד בי‬
‫ממשן כלי מלחמתם תחשך• ה א ת ותשית כליל צלה בתוך צהרים ‪ .‬ורגע‪ .‬ירך לבבו‪ .‬ועד‬
‫מהרה ירון דברו‪ .‬ויקרא לשלום ‪ .‬ולא יתט כתף סוררת‪ .‬ועד ארגיעה תשבת המריבה ‪.‬‬
‫זתשקוש המלחמה ‪ .‬יאמר לשמש‪ .‬הבי‪ .‬לירח מסדרת קדשך‪.‬ומט׳ך שתדי בערס ‪ .‬ולא תמרה‬
‫את פיו‪ .‬לא תקום ולא הטור‪ .‬אך נתן תתן מהירה מליה ושב ורפא לה‪ .‬הכוכבים ממסילותס‬
‫יקרא בשמות‪ .‬יוציא במשפר ראשי צבאותם • יסול מסלות למו לנחותם הדרך ילכו בה‪-‬והמה‬
‫אחריו ינהו‪ .‬לא יטו ימין ושמאל ומכל אשר ידבר לא יפול צרור ארן‪ .‬בכל זאת לא יסוגו‬
‫אחור הליכות חייו מהליכות חוקות המבע וצאצאיו‪ .‬יהמנהג להם כמנהגם משפע אחד לו‬
‫ולטבע‪ .‬גס האדם לא ירא בפלגות נהרי ונחלי שלמות תמורתו פה בשפל‪-‬טרס חצי המצוקות‬
‫הלמו ומחצו את רקתו• ~ בטרם רדת גשם סתלאות על ראשו ‪ .‬טרם קובעת'*"טס סיגיע׳‬
‫הנוראה תמרר את תיתו‪ .‬ותאכל חצי בשרו‪ .‬גם אל האדם המה התלאות והמצוקות• סבות‬
‫ראשיות התומכות גורל אשרו‪ .‬ומנת חלקו כתכל ארצו‪-‬וכאשר יענו אותו תלאותיו בראשיתו‪.‬‬
‫כן ירכה אשרו וכן יפרוץ כאחריתו‪ .‬על כן כאשר לא ימרה אפך כשכרך מל פני השדה‬
‫והנס איש מכה בחמת רצח בכלי משחיתו אשר בידו את רגכי האדמה וירכה פצמיהם חנם‬
‫מל לא חמס בכפם‪ .‬התשאלהו התמן מליו בקולך ‪ :‬אכזר למה תכה אדמתך • ‪ .‬למה תפריד‬
‫לגביה ותשלחם איש מעל אחיו‪ .‬הלא נפשך יודמת מ א ד ‪ .‬בי לא לממן הרע ‪ .‬ונהפוך הוא‬
‫בי לממן תוסיף תת כחה ימשה זאת ולממן תתן פריה במתה‪ .‬לחיות זרע מל פני הארץ‪.‬‬
‫כן באשר תראה איש קשם יום אשר במותי אלוקה ימרטםו‪ .‬ט סחת שואם יתגלגל ואץ וןן‬
‫למצוקותיו‪ .‬מקצה האיץ ומד קצהו ינוד ללחם איה • ישתה במים ט ז וקלון‪ .‬ישבע כעם‬
‫ומכאובים‪ .‬אל נא אחי מתן את פ ץ לשנוא אם בשרך‪ .‬לדבר משפטים נגד פני מציץ ע‪3‬‬
‫אשר ישחת רחמיו ויתאכזר מל כן אדם רםם י ד ם ‪ .‬וילעפ היום כי כל המון המצוקות‬
‫והתלאוס‪..‬יומם יכא ויתהפט כמו לבוש‪ .‬מרירותם יהי בסי םאדם כדכש ומפת ‪ .‬וכאשר‬
‫גמתקו מי מרה מל ירי מן המר אשר השלך בם על ס י ד ביד משה ‪ p‬במכור ימי הרשמ‬
‫ימתקו‬
‫‪¥‬‬
‫הקדמת הטעתיק‬
‫יימחקו כל מניני האדם ישמש אשרו ישיב יזרח מבין ערפלי היגיעות והתלאות אשר חתצוסו‬
‫מימי קדם ‪ .‬הרמון הזה יאמתוהו כל חכמי לב אבל רק מל פי אשר תורם השמרחם הנכונה‪.‬‬
‫ואנכי מישרי חזיתיי ‪ .‬ועיני ראו ולא זר כי האדם יחייבהו טבמ אנושיחי אשר נס אשרו נם־‬
‫נווט ימליטהו בטן היגימה והעמל הרב‪ .‬אנכי האיש אשר רבת שבעה לה נפשי ממל וחלאס‬
‫התקות החמדות אשר‬
‫כמטט מיום עעדי על דעתי לא ראיתי טובה ‪.‬‬
‫נבא לי דמיוני אישר רק מפלגי הקורות אשר הקרה טיר הקטנה ככף איש •היא עיר מולדתי‬
‫* ביזנאב השקה יום יום לרויה את מרונית "" מטעיו‪-‬כלס כלו בעשן כלו‪.‬כבואי לבוטשאטש'‬
‫היא המיר אשר נטיתי בה אהלי לשבת מם נית ביתי אשר הוכיח״ ד׳ לי בה‪ .‬וחיש נוכחתי‬
‫•לרעת כי שקר בימין דמיוני‪ .‬אשר העשירני עושר נדול ייקראו לפני אברך‪.‬רכישי המטט עשה׳‬
‫לו כנפיס‪ ,‬עלה בחוה‪.‬־ ויאבד‪ .‬ולא חצי בי ידים ‪ .‬לא שקטתי ולא נחתי ויבא רוגז‪ .‬החלאות‬‫<‪1‬שר נסו אך פעם אחת הצג כף רגלם בחצר איש יהי מי לא ימהרו יחישו לעזבו‪ .‬ככל קידש‬
‫יקר בעיניהם רצפח ביתי‪ .‬כמאגניט ימשכם אחריו‪ .‬לבקר בהיכלו בפמם בפפס ‪ .‬כאשרתס‬
‫הכסף ותזנח משלום נפשי‪ .‬כצפור נודדת מן קנה נדרתי מביתי וממיר מגורתי לבקש מוצא‬
‫לכסף להחיות את ב״ב ולנהלם בלחם ‪ .‬וברוך ד׳ אשר לא מזב חסדו מאתי בכל מקום בואי‪ .‬י‬
‫אכל כל הצלחות הנודד לא ישיו לו בנזק יגיעותיו‪ .‬ולמרות רוחי ומאויי כל ממייני תקותי‬
‫למצוא חית ידי בביתי ובאהל׳‪ .‬כזיו פד מהרה מימיהם יביל תקופות הימים כאשר בשארית‬
‫בחי‪ .‬ובזימות אפיס חשכתי צי רכוש מ ה ‪ .‬ודמיתי בי אבנה ממנו‪-‬צרור הכסף לקחחי בידי‬
‫ובשמחת לבב שבתי הביתה• ואומר נושעתי‪ .‬לא טבח ימים רבים וכספי נשאוצ נשאל מעמדי‬
‫לאמר ‪ .‬״אלכה נא ואראה את אחיי המה צרורות כספי הראשון אשר עזבוני • וכלכתו ‪p‬‬
‫לא ראיתיו עור‪ .‬כמעט שחה לעפר נפשי‪ .‬אמרתי אוי לי כי נדמיחי‪ .‬כי מה קצי כי‪.‬איחל‬
‫ומס כחי בי אסבול עוד ערירות התלאות הנוראות‪ .‬פתאום אורו עיני ‪ .‬ופניתי לראות‪ .‬חפ‬
‫פני צבאות תלאותי‪ .‬אשר כמו זר נחשבו לי תמיד‪ .‬וכצוררי נפשי המבקשים לססוחס וארא‬
‫וסנה נהפכו מן הקצה אל הקצה ‪ .‬פניהם אשר אש המשטמה התפרצה תמיד מתחת מורס‪.‬‬
‫הפיקו לי פתאים אותות אהבה טהורה‪-‬ידיהם אשר מר לא כביר בצי חמלה רדפוני הדריכוני‬
‫מנוחה‪ .‬ברגשי ירידות נאמנה אשכר ומנחת שלום לי הקריבו‪ .‬פתחו את יד ימיני ויתנו‬
‫בס הספר ״כפתור ופרח" • אשר הוא צרי יקר הערך ‪ .‬הנקטף 'מאשכלית כרמי עין גדי‪.‬‬
‫אשר נטעו רבי הכירמיס בכרס ד׳ צבאות ס׳׳ה גאוני יעקב סנודעיס בשער ‪ .‬אשר סתקו‬
‫ותנובתו הטובה ישמחו אלקים ואנשים ישובבו נפשות רבות אשר עולפו לרעם רוח ״הפליאה׳‬
‫״והזרות״ אשר ירעיש ארז ומלאה‪ .‬מבין שדרות אגדות החידותיות‪-‬בבליות וירושלמיות‪ .‬ובקול‬
‫מנוח חן אלי ענו ואמרו‪ :‬״הא לך זרע קודש זרע נא זרעו ויהיה לברכה בקרב הארץ‪ .‬ואתם‬
‫ימיך תחיה כטתר״‪ .‬פתוני ואפת‪ .‬התכוננתי אליו וארא כי ברכה בו אז אזרתי כגבר חלצי‪.‬‬
‫לימיני‪ ,‬זרעתי זרעו על תלמי הדפוס‪ .‬ויוציא פרי למינהו ‪.‬‬
‫ובמזרח ד׳ אשר ממדה‬
‫לכן שמח לכי ויגל כבודי כי מלבד אשר תקיה גדולה לי נשקפס כי כעיה׳׳ש ברנה אקצורהבוא‬
‫׳‪6‬בא בששון אשא אלומות‪-‬ברכה וישוע׳‪.‬תהי זאת נחמתי מל אבדן ימי עלומי בממל ותלאות אשר‬
‫פצפו משמרות ראש כי אמנם מל ידס סנני כיוס בתור ״מזכה את הרבים״‪ .‬בספר יקר האיכוי!‬
‫דקר המציאותכזה• אשר פריו פרי עץ חיים למחזיקים כי‪ .‬כי לולא הלחן אשר לחצוני ימי‬
‫מוני • איך ומאין הים מולה מל רמתי להדפיס סספר היקר הזה ‪ .‬ואס אמנם למשות שקף‬
‫גנסשי‪ .‬ולאמרכילזאת היתה מגמתי לא אוכל‪ .‬הנה חסרון הכונה הנכונה לא יפסיד ממשה‬
‫סטוב‪.‬מתה אברך את ד׳ צבאות• אשר החל להראני נפלאות‪ .‬להוציא לי מתוק ע ע ז ‪ .‬וראשית •‬
‫ישעי מכאר התלאות‪ .‬וכל עצמותי יקדמו פניו בתודה ובזמירוח יריעו לו‪ .‬וחיכיתי לדי יקייתי‬
‫לו‪ .‬כי כאשר הסל לסראות לי סימן ברכס‪.‬כן ימשכני חסד ישפות שלים לי‪ .‬ובתוך כלל ישראצ •‬
‫ז‬
‫‪T‬‬
‫‪T VT‬‬
‫יברכני ויצליחני א מ ן ‪:‬‬
‫ביר הצמיר יהודה המי לייזנר מגיד מאיריס‪ .‬המתגורר בטסשאסש הפו״ל ספל׳‬
‫כפתור ופרח והשלמתו הוא הספר ״קסלת יעקב׳ אשר העתקתי‪.‬‬
‫הכ״וס יום צ״ג למב״י שנת תרנ״א‪ .‬סס לנונ‬
‫הקדמת הכחבר‬
‫טעם למה נקרא סססר כפתור ופרח ‪:‬‬
‫ככראשית רכה פרשת צ״א רכי טרפון כשראה דכר מתוקן אמר ‪,‬כפתור ופרח*‪.‬‬
‫והפעם מצאתי כתוכ כשם הגאון מהר״ר אליעזר אשכניזי כן הר׳׳ר אליה סרופא‪:‬‬
‫ז״ל וז״ל כי כל חכם הרוצה להכניס כלכ שועעיו מושכל קשה הציור וירצה לרחותו אל ציור‬
‫נקל הנה אס לא ירע המעשה שהיה כיוצא כו יציירנו כדרך משל‪) .‬ואמנם סאלסים יתכרך‬
‫אשר רצינו כלכר מסוס כל פעולה לשעתה‪ .‬הלא כל משליו הנרצים לתורות על לעוריס מס*‬
‫גם הס כלי ספק יתהוו כסועל כי ע׳׳כ הכרח סוא שנאמר כי גם ספורי סתורס אשר רצם‬
‫שיהיו לרמז הנה רצונו ההוא הספיק להוציאם אל היש ואין כשום אופן אמתתם נעררמ‬
‫ע כ ״ ל ( וזהו השעם עצמו שסתומין רברי רז״ל ותתומין מן מיני ססמון‬
‫ודברו בעשל ובחירה כל הגדה שיש כה דבר סתר‪) .‬ולזה נקראו סודות ושתרי תורה‪ .‬ורכרם‬
‫בסם סתורס כלשון בני אדם‪ .‬ואחריה נמשכו הנכיאיס וכל החכעים ובעלי המדרשופ‬
‫והגדות( להיות נגליהס מובנים להמון סאנשים ושנשים ונערים‪ :‬והספיקו לסם בסמסר לסם‬
‫דכרים כקל הציור וכהגדהכמלמא כאשר כבר ראו או ידעו רמותהענין בזמן אמר ובמקום‬
‫אחר‪-‬מעשה כיוצא בו ‪ :‬ועל ככה ראיתי לקרות שם הספר כפתור ופרח ‪ :‬שהוא דכר‬
‫מתוקן ‪ .‬לנער ולזקן ‪ .‬כמאמר רבי טרפון‪ .‬משעם הנזכר לעיל ‪ .‬והוא כי האגדות סם‬
‫חידות קשות הציור וצריך משלים ומעשים כיוצא בהן לצייר דמות הקל להבין‪ .‬לכך תמצא‬
‫בשפר חירות ומשלים ומעשים הנרצים להורוס על למודים קשי הציור ‪ .‬ועוד כי כפתור‬
‫ופרח הוא רמז לדבר נסתר ונגלה‪ .‬ורצה ט הכפתור הוא סתום ועגול מכל צר ואין לו‬
‫ראש וסיף‪ .‬כך התורה אין לס ק׳ן ותכלית כמאמר דוד ע׳יה לכל תכלה ראיתי קז רחכם‬
‫מצותך מאד ‪ :‬ותרגום של כפתור סוא חזור ר״ל חוזר חלילס ‪ .‬ורמז לתורי שצריך למזור‬
‫וללמוד אות׳ כמה סעמים כי ימצא ככל מת חרושים ופרתים וציצין סיוצאים ממנס וכמאמר׳‬
‫ז״ל אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה מאה וא׳‪ .‬ועור אמרו הפוך כה והפוך כ‪0‬‬
‫דטלא בה‪ :‬וכתיב דדיה ירווך בכל עת וכוי‪ :‬וכדגרסינן בפרק חבית דף קמ״ה הבאים‬
‫ישרש יעקב יצץ ופרח ישראל‪ :‬תכי רב יוסף אלו ת׳יח שבבבל שעושין ציצין ופרחין לתורה‪ .‬י‬
‫ירצס סבאיס כשירש אמונת בית ימקב הם הת״ח שבבבל הבלולין מכל השכמות [שעל זם‬
‫נקרא תלמוד בבלי ועיקר האמונה סם םעושין ציצין וסרחין ומחרשין חירושין הם התלמיד׳‬
‫הותיקין‪ .‬וזהו אמרס ז״ל שהראה הקכ״ה לער׳׳עה מה שעתיד כל תלמיד ותיק לחרש והן‬
‫הפרמים והציצין רמז לכונות היוצאות מן הכפתורים סן סמאמרים םסתומים מכל הצדדין׳‬
‫‪:‬‬
‫כנזכר ‪:‬‬
‫תועלות הספל‬
‫ן^ף משפט הספר ומעשהו ומהותו ותומלותיו הן שמנת‪ :‬ר**וגה• יכיא מאמר ויקשה‬
‫כל הדכר הקשה‪ .‬והוא תועלת גדולה לקהויי ולהקשות תחלה‪ .‬כי ער סנה היתם‬
‫סכונה של כל מתבר ערומה‪ .‬אין‪-‬כל קושיא מאומה ‪ .‬והיה נראה כקופה שאין להאזנים‪.‬‬
‫ובשלחן בלתי רגלים‪ :‬שגי״ת במקום סצורך כתבנו פירש״י וחידוש‪ :‬תוספות וביארנו קצפ‬
‫מלות זרות מתיך ספר הערוך או שאר ספרים מרוייקים‪ :‬מ ל י ל י ת כתבנו כינה אחת‬
‫ושתים ושלש מאיזה גאון בגון הרש״בא הר״ן ודומיהן היינו היותר קרובים אל השכל ‪.‬‬
‫ומל שאר סמסרשיס‪ .‬המחדשים‪ .‬גם כן דבר חדש‪ .‬צייננו אצל המאמר ההוא בצר עצ‬
‫הגליון וכן תמצא כספר פלוני או אם המאמר כפל כתכנו מקומו עוד כגמרא סלונית כפרק‬
‫כך או מאמר או דרוש או שער פלוני באופן בי כסרף עין ימצא בנקל בכל המחבדם המחודשים‬
‫איה איפה אנה ״ עור יש כונה רבייעיוו לקטנו שנים או שלשם גרגרים מן סירו״שלמי‬
‫השייכים לאותו מאמר שעדכר כעין אותו ענין לטון יחד‪ .‬אחר כאחר • ועשינו להם גם‬
‫כיוונים כאשר מצאנו בקצת ספרים ישנים עתיקים‪ .‬והוספנו לקת כסממיס ונימוקים ‪5‬‬
‫*פיירית כתכנו מדרשים שנמצאים מפוזרים רבות תנהוט* ילקומ ‪1‬רקי דני אליע»י‬
‫•דחי ומי* •דר* »ומר מונ ודומיהן היינו המכוונין לכוונת סמאמרים וגם כונס לסם‪:‬‬
‫ולסעמים‬
‫הקדמן ‪ 4‬חמו ‪ui‬‬
‫יזלפממיס מדרש הנמלם •‪:‬דרש הזהר להסמיימ מהן המאמרים ‪ .‬ומשלים הרבה ודרשות‬
‫כל השנה‪ .‬מראשיה השנה מד אחרית השנם ‪ .‬שמדת אחר קצת מאמרים ומדרשים כתבנו‬
‫»פשיס נוראים ומופלאיס‪ .‬סמדברים מעין המדרשים לסייוע כרי שכל אחד יראה מעשה‬
‫ויזכור הלכה‪ :‬ויהא זסיר וזריז להרחיק מן הכיעור ומן הדומה • או יקרב ממשיו אל‬
‫סמעשה הפוב ההוא ‪ :‬מובייעית בקצת מקומות של מאמרי הפילוסופים והמחקרים הלכנו‬
‫דרך קצרס ובררנו סמיקר מתוך דבריהם ‪ .‬וסקדמותיהן והצמותיהן הארונית‬
‫םנחנו לאחרים להתגדר בהן‪ .‬כי הזמן יכלם ודבריסן לא יכלו‪ .‬וגם לפעמים כתבנו לשימת‬
‫םהס בטעם לשבח בקיצור ובקל לשין וצח לשון סקודש‪ .‬כי לא כל מוחא ומוחא סביל להון‪:‬‬
‫שמינית תומלת גדולה ‪ .‬כל אחד יוכל לדרוש לעם סגלה ‪ .‬ביומא דב״לה‪ .‬ולברית מילה‬
‫זלשמחח חתן ובלה‪ .‬ולשממות קול יללה ‪ .‬ודיני שאור וחמץ‪ .‬להעביר כל דופי ושמן *‬
‫‪.‬מתשובת ימים נוראים • סודות ופניני׳ נפלאי׳‪ .‬וטעם ראש השנה וצימא רכא • וסיד צ)‬
‫ליל הושענה רבא‪ .‬וכוונת הסיכה למשות כמקה ‪ .‬במהיצותיה ודפנותיה וגובהה ורחכין‬
‫וארכה ‪ .‬והכשירה ושימורה‪ .‬והלולב מס מיניו מל מס מורה ‪ .‬וסוד עתן תורה‪:‬‬
‫נולהיות כי אין כל אדם זיכה לקנות כל סס פרים‪ .‬אשר כזה סספר נכללים ונזכרים ‪j p‬‬
‫כן זה יכלול את כלס ‪ .‬ומה שיאכד זמן להטריח לכקש איזו דרושים או חדי ש י‬
‫מ ל הספרי׳ בנקל יבא למקום חפצו בזה הספר כי הוא שלחן מרוך מכל סמטעמיס עליו‬
‫*מפתח לכל מסגר‪ .‬ממט יזונו ויפרנסו כל בית יע״קב • וכשם שספר שלחן ערוך על ן‬
‫סדינץ שבית יו״סף נטן עציםס כן הספר הזה שו׳׳רש ומיקר פיתח פתח־ כל סררושיס‬‫׳הישנים והחרשי׳ אשר בית יעקב נכין עליהם‪ .‬וקירא אני עציו אשרי מי שבא לכאן ותלמוד‬
‫כל הספרים בידי‬
‫‪ awm‬שאמרו ז״ל שאסור ליהנות מהעולם בלא ברכה‪ .‬לכך פתחנו בירכית לאמי ב ר‬
‫ה׳ אשר זכינו להתמ־ל במלאכת הקודש כן נזכה לגמור ולברך ברוך ס׳ סגוננך‬
‫סלינו‪ .‬ויהא מוזר לני‪ .‬ובכן אשאל מענה לשין וכנזר‪ :‬מאח אמתי העוזר‪:‬‬
‫!‬
‫!‬
‫•‬
‫ס‬
‫ה‬
‫‪:‬‬
‫ו‬
‫!‬
‫ו‬
‫יד‬
‫יי צבאות עטנו משגב לנו אלהי יעקב סלה ‪.‬‬
‫מה ענין הציונים ‪ .‬ואגה הם ס־גיס ‪,‬‬
‫ד ע כי כל המאמרים אשר ״כהשלמת כפ זיר וסרח" היו ניסנית מחוברות כין מ^מדי‬
‫כו״פ‪ .‬וע״י םעתקתי כתשו ונדחו ממקימס ‪ .‬ע״כ רש‪.‬זת־ ס־מנ־ס יציוניס‬
‫•המקומות אשר משם נעקרו‪ .‬למען יזכור הקורא בהניעו אל המק־ם הלז לבקש המא‪:‬נ‬
‫־אשר נחסר משם ‪ .‬ובהגיעי למקום הראשין ירא־ לפניו תעונה כזו‪ ) :‬י ( חס* א‪ .‬ובהגיכנן‬
‫למקום הב׳ יראה תמונה כזו‪ :‬ל ( חסוי כ ‪ .‬וכן כסדר‪ .‬ובמלח ״חס־ א״ יורה על מאנגר‬
‫הא׳ החסר ס ס ‪ ,‬ונמצא מהשלמה ‪ .‬וכן במלת ״חשר ב״ יורה מל המאמר ה ב ׳ ‪ .‬החסד‬
‫כאן ונמצא שם‪ .‬ובלכחו לבקש חסרונו לא יביט שש בההשלמה מל סימני האותיות הראשוני‪/‬‬
‫משמנים אל ציוני סחצאי לבנה‪ .‬בי המה יורו מל הרף לא מל החסרון‪ .‬ד׳מ כשתראש‬
‫שם נרשם )*( א• עא א• תרע כי אות א׳ הא׳ מורס מל דף א׳ מן סכו״פ ‪ .‬וע״א‬
‫־!״ת עמוד א ׳ ‪ .‬ואות א׳ סב׳ עורם ע) חסיון מאמר הא׳ ‪ .‬ור״ל בכו״פ דה' אי‪ .‬עמול‬
‫א׳‪ .‬חסר מאמר א׳‪ .‬והרי הוא לפניך וכן עד״־‪ .‬תלך כסדר‪:‬‬
‫ר‬
‫*& צך לרעת כי ציוני החצאי לבנה והסגולין הנמצאים בין סמאמריס בלי ציויי אותיות‬
‫המה יורו מל גמגים וקישי הבנת כינת המאמר ההיא • ושצריך מתינות יישיב‬
‫&רפס להבינו‪ .‬גם עיון נגיף הספר אשר משם לקח המאמר ההוא ‪ .‬כי כן היה דרך‬
‫ככתבן ‪.‬‬
‫המחבר הזה שלא להעןיק דברים‬
‫ניד הםויל יהיל‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪I‬‬
‫ברכות‬
‫•רק ח מ ק‬
‫דף ג*‬
‫מאםר *•‬
‫ו!‬
‫יש לדקדק בזה המאמר איך ייחס להש׳׳י תארים אנושיים שפלים ונכדם‪ .‬מור קשה למה‬
‫אמר ואשה מספרת עם בעלם ולא אמר איש מססר מם אשתו • עוד קשה מי מונע‬
‫להקב״ה לבנות את ביתו ואת היכלו כבתחילה ויגאל כניו מכין תאומות כשיאמר אוי ו כ ו ׳ ‪.‬‬
‫ונקיים לזה מה שכתב בעל ע״י )עי׳ בע״י מצמו( וזיל מיריעת חלוק משמרות אלו נמשך‬
‫לנו תועלת גדול והוא להעיר כל בעל נפש‬
‫לומר לו מה לך נרדם קום קרא אל אלהיך‬
‫)דרש ליל שימורים וגלות ישראל(‬
‫וכ״כ הרא״ש ז״ל כפסקיו וז״ל וראוי לכל ארם‬
‫ירא שמים שיהא מצטער ודואג כאות©‬
‫השעות וישפוך תחנה מל חורבן כית המקדש‬
‫שנאמר קומי רוני בלילה לראש אשמורות ‪:‬‬
‫אך אמנם ראוי לעיין על סימנים שנתן ממור‬
‫נוער וכו׳ וסוא בא להוסיף אזסרס ותיוב עצ‬
‫כל ירא שמים על סתפצסאו קריאת התורה‬
‫בסוף כל אחד משליש הלילה ואל ילך בדרן‬
‫רבי אליעזר אומר שלש משמרות הוי‬
‫ההרגל והמנהג שבא אדם מעלאבתו בערכ‬
‫הלילה ועל כל משמר ומשמר יושב הקדוש ואכל ושבע ודשן וישן ולזה יקשה עליו להיות‬
‫ברוך הוא ושואג כארי שנאמר יי טמרוס‬
‫באיש אשר יעור משנתו בסוף שליש הלילה‬
‫ישאג וממעון קדשו יתן קולו בוי‪ .‬וסימן‬
‫ובדי לבטל זה הדרך הנפסד אמר שישית אצ‬
‫לדבר משמרה ראשונה חמור נוער‪ .‬שנייה‬
‫לבו כי גם הבעל חי הבהמי ויותר גרוע‬
‫כלבים צועקים‪ .‬שלישית תינוק יונק משדי‬
‫המשותף עמו כאכילה ושינה ועם כל ;ה‬
‫אסו ואשת מספרת עם בעלה כו׳ ‪ .‬אטד‬
‫חמור נוער לנהוג פעולתו הטבעי׳ כעת ההיא‬
‫רבי יצחק ברבי שטואל אטד רב שלש‬
‫וראוי ומחריב אצלו להתעורר גם הוא לנהוג‬
‫משטרות הוי הלילה ועל כל טשטר ומשמר‬
‫פעולתו הנפשית ולהתפלל לפניו כאשר עושים‬
‫יושב הקדוש ברוך הוא ושואג כארי ואוטר המלאכים כשירן חמרן‪) .‬כלל הדבר שילמוך‬
‫אוי וכו׳ ‪:‬‬
‫מהאמור להתעורר משנתו אכל לא לחשוב‬
‫תניא‬
‫בדבר בתמי רק בדבר נפשי כמלאכתן בשמי׳(‬
‫)״( עוד נתן ר׳ אליעזר סי׳ לשוף משמרה שניה להזהיר לבעל נפש שלא יתפתה אל המנהג‬
‫הנהוג לכל אדם להתעורר מהשינה אחר חצות סלילס כסוף שני שלישיות כמו סכלבים כי‬
‫בעת ההיא אינם משחקים רק צועקים לבקש תאות כלכיות ולהרחקת המזיקין והדרך ישטן‬
‫אור לאיש ישראל להתעורר משנתו לצעוק לפניו יתברך ולשיר כשיר המלאכים ‪ .‬מור נתן‬
‫סימן ג׳ לסוף הלילה להזסיר כל א׳ שיסלק עצמו ממנהג האנשים בהמיי׳ שבשוף הלילה הם‬
‫שבעים משנתם חושבים מה נאכל ונשתה כתשוקת תינוק היונק ואשה תשוקתם לכעלה‬
‫בדאיתא בבראשית רבה ד׳ תשוקות הן וכו׳ אין תשוקת אשה אלא לבעלה כו׳ ולכך אמראשה‬
‫מספר׳ עם בעלה ‪ .‬ועוד אמה ז״ל בפסכת סוטה רוצה אשה בקב ותפלות עמו מתשעה‬
‫קבין ופרישות כו׳ ולרמוז אל כונה זו נתן סימן אשה מספרת עם כעלה כי סתם רבדם בעת‬
‫ההיא בדברי הבאי והזהיר יסיר בעת ההיא מחשבותיו מאותן ההבלים ויחוש לשלימות נפש‪1‬‬
‫ט להיות האשה‪.‬נעדרת ההבנה אינה מספרת עם בעלה רק ברברים גופיים לזה הזכיר‬
‫בפרט אשה עכ״ל ‪ :‬וכתב בעל צרור המור פרשת בא משמרה ראשונה חמור נוער כנגד‬
‫מצרים שנאמר כהם אשר כשר חמורים כשרם שניה כלבים צועקים בנגד גלות בבצ שצ‬
‫נבוכדנצר שהיה כמו חיה כשנטרד ממלכותו‪ .‬ג׳ תינוק יונק משדי אמו ואשה מספרת ע©‬
‫בעלה רמז לאסתר עםאחשורוש ומפני ששם התנא כמשמר׳ שלישית כ׳ סימנים תינוק יומן‬
‫וכו׳ שהוא רמז על ד׳ גליות ) י ( ואשה מספרת מם במלה רמז לגלות ד׳ שהאשה היא כ״י^‬
‫תחזור לספר עם בעלה שנאמר תקראו צי אישי לפי שנפרד ממנה הזמן הגלות כאומרו מאנה‬
‫להנחם על בניה כי אינם לא כתיב אלא כי איננו כי אין האיש בביתו ותינוק יונק משרי‬
‫אמו על מלך המשיח דבתיב ביס מי יתנך כאח לי יונק שרי אמי מכ״צ‪ :‬וכתב רבינו במי״י‬
‫פרשת‬
‫‪m‬‬
‫‪-‬‬
‫מאמר א׳‬
‫כונה על ג• פ*םרומ‬
‫פרשת בא בפס־ק צא יחרץ כלב לשינו מניין מיש ‪ (*) :‬ומ״ש אוי וכי' לרמוז בי ר‬
‫במיני ה׳ גלות ישראל ומרנן ביתי שאינם מקרינים לפניו קרננות מל כפרת עונותיהם‬
‫ונשארו בטומאתם ובחנואם ומבע שליחותו יחייב היות רצונו הקדום שפם יי׳ אלם יהיי‬
‫שלמים והם סרו מן הדרך וטבע יושרו יחברך יחייב שיהיו נענשים על חטאחם שכשביצ‬
‫זה נחרכ הכית וככיכול באילו צר לו מל השחתת ממשה ידיו וזהי שנאמר בהשחתת העילס‬
‫במבול ויחמצב אל לבו וכו׳ ואמר הנביא בכל צרוחם לא צר בו׳ וכחיב כיי״י יאמר עמו אנ י‬
‫בצרה בו׳ מול יחבאר מנין זה באר היטב במאמר שאחר ז ה ‪:‬‬
‫ע‬
‫כ‬
‫העשה בזקנה אחת שהיתה מקדמת בכל יום לבית התפלה וקודם עלות השחי אשדד‬
‫חפלה ותחנונים ומאד מעשים טובים ‪ .‬ולאחר םותה באה בחלום למוכיח‬
‫• אמרו לה מה את באותו עולם‪ .‬אסרה להש מבין אותי בדינין גדולים‪ .‬וכאשר < &‬
‫ומ־יקים וצדקניות בשמחה מגרשין אותי מביניהם ‪ .‬ואמרה כשהייתי בחיים היין‪­/‬‬
‫•‬
‫יוצאה מבית הכנסת בסדר קדושה )בספר החסידים( ‪:‬‬
‫ר‬
‫אנונה לזה המאמר על דבר שכתב בעל עין ישראל )מיין במ״י מצמו( וזה לשונו •‬
‫בראות רבי יוסי שכבר מברו ימים רבים אחר החורבן ומדיין משיח לא בא מ ״‬
‫לנו ומחשבתו להתפלל על המנין כאשר עשס דניאל שאמר למלאת לחורבות ירושלם ו ‪,‬‬
‫ואתנה את פני לבקש תפלה בו׳ והאמת שדורו של רבי יוסי היה אחר דורו של ר׳ מקי‪3‬א‬
‫שנצטמר מל איחור ביאת המשיח וטמה‬
‫)דרוש לחרבות ירושצי׳ והגאולה ?שבת חזון‪(.‬‬
‫ימי׳ מספר וחשב שבן בוזיבא היה משיח‬
‫ומל יסור זה נבנה מאמר זה לר׳ יוסי שפעם‬
‫ד ל י י א אמר רבי יוסי םעם אחת ה י י ‪-‬‬
‫׳אחת נכנס להתפלל לחורבה ובו׳ רצס לומר‬
‫מהלך בדרך ונכנסתי ל ח ו ד‬
‫שנתן אל לבו לדרוש את ה׳ טל חרבות‬
‫א׳ מחורבות ירועלים להחםלל ובא אלי '‬
‫ירושלים ומרוב דבקות נפשי בזאת העחשבה‬
‫זכור לטוב ועמר לי על הפתח והמת״‬
‫גאה אליו השגה כדמות נבואה קטנה)שלא‬
‫לי עד שסיימתי תפלתי אמר לי ש ל ן ^‬
‫היתה אפילו על ידי מלאך אצא למטה מזה(‬
‫עליך רבי‪ .‬אמרתי לו שלוס עליך ד‬
‫•מיי אליהו הקיים בגון( יבנהש ‪ :‬ויאמר לו‬
‫ומורי‪ .‬אמר לי בני ממני מה נכנסןן‬
‫מ י מפני מה אתה מצממר בזאת המחשבה‬
‫לחורבה זו‪ .‬אמרתי לו להתפלל ‪» » .‬‬
‫עי אולי ח״ו אפשר שתהיה קורא תגר כנגד‬
‫לי מפני מה לא התפללת בדרך א ש ד‬
‫ממתיו יתברך מדומ אחרו פממי מרכבות‬
‫לו מתיירא הייתי מפני עוברי דרביש‬
‫המשיח וזה דקדוק לשין מפני מה תמורס‬
‫אמר לי היה לך להתפלל תפלה ק{נףך‬
‫‪.‬לשון תימה וצא אמר למה בו׳ והוא השיבו‬
‫באותה שעד‪ ,‬למדתי ממגי נ׳ דבריפ‬
‫ימהר‬
‫•שאין זה כונתו רק להתפלל לפניו ית׳‬
‫למדתי שאין גכגסין לחורבה ‪ .‬ו ל ס ף ^‬
‫לו‬
‫השיב‬
‫*חישה בנין חרבות יהשצי׳ ואליהו‬
‫שטחפללין בררן‪ .‬ולמדתי ש ה ט ת ^‬
‫שרמז‬
‫אפשר‬
‫‪:‬מפני מ ה לא התפללת •בדרך‬
‫בדרך יתפלל הפלד‪ ,‬קצרה אמר לי‬
‫לו‬
‫ודי‬
‫ההיא‬
‫המת‬
‫‪:‬לו כי מדיין לא הגיע‬
‫‪ no‬קול שפעת בחורבה זו‪ .‬א״ל ש פ ן‬
‫שראוי‬
‫לו(‬
‫רמז‬
‫חידה‬
‫שיתפלל בדרך )ובל׳‬
‫בת קול שמנהמת ביוגה ואומרת אוי לכן‪./‬‬
‫זסחיייב אצלו להתפלל על קיים והעמדת‬
‫י‬
‫תניא‬
‫ישראל בכל ימי אורך הגלות הדומה לדרך‬
‫סוח קרוב נעיר‬
‫לעיר‬
‫בהינו הוא‬
‫ואל יחשוב את עצמוו כאילו‬
‫ופצו)כי הנה ימים רבים באים קולם ולבן יתפלל בדרך יזמן אריך ש מ י ד‬
‫ומסרה יניע למחוז חפצי י‬
‫מהיום מאז ער בוא יום ה׳ הגדול והנורא( ולזה השיב לו שהוא היה ירא )י(ממיכרי דרעי‬
‫ט‬
‫נ ן‬
‫י‬
‫כ ד‬
‫ד׳ו‬
‫כ י‬
‫סף‬
‫ת י‬
‫׳‬
‫כ ג י‬
‫) י ] י‬
‫‪%‬‬
‫‪0‬‬
‫ו‬
‫טאםריב•‬
‫ד ף ג*‬
‫ו ר ק ראשון‬
‫ביםח‬
‫מיסת בר בארן ובו׳ ואין זה כפשוטו ממש רק לומר כי בימים ההם יושכי א״י ישיגו לאם‬
‫לאכול ובגד ללטש בלי יגיע׳ ועמל ומלאה הארץ לימה את ה׳‪ .‬ואליהו השיב היה לך להתפלל‬
‫תשלה קצרה לרמוז)'(שתאמת שכפי צרות הגליות אין מקום להתפלל תפל׳ ארוכה‪ .‬ר״ל רבת‬
‫הכמות אצא קצרה הכמות ורבת האיכות וכאשר ראה רבי יוסי שאליהו רמז לו מנינים גדולי׳‬
‫גא למנותם אסר לאהד למצוא חשבין ואמר צמרתי ממנו ג׳ דברים ומלבד שבא להודיענו‬
‫מל דרך הפשע שהם ג׳ דינים חלוקים זח מזה ר״ל שלכתחלה מתפלל בדרך וכן תפלה קצרה‬
‫‪ .‬ולא שנחשוב שמאמ׳ אליהו היה לך להתפלל בדרך סיינו דוקא להנצל מכנישתו לחורבה וכן‬
‫התסלס קצרס לבטל זס ספיריש מנאן ואמר למדתי ממנו ג׳ דברים‪ :‬וגס פ״ד הנסתר בא‬
‫לרמוז‪ .‬שלמד ממנו ג׳ דינים המחודשים בענין התבודדותו סאחר שאין נכנסין לחירבס רמז‬
‫שלא יכניס אדם מחשבתי לשאול טעם לאריכות ימי המשיח‪ .‬וגם שלא להיות ממחשבי‪,‬קצין‬
‫רק אס יתמהמהה חכה לו ויתפלל לפניו ית׳ על קיום העמדתינו בגלות הארוך ולזה תקנו‬
‫ל‪/‬נשי כנסת הגדולה ברכת ראס נענינו וחותם בה גואל ישראל ואין הכונס בו על גאוצס‬
‫ממש אלא מל הצלתינו מצרת הגליות וכן פירשו‪.‬המפרשים במס׳ מנילה וזהו הדבר השני‬
‫שלמד מאליהו והג׳ שזאת התפלה תהיה קצרה ולא קצרה ממש אצא קצרה וארוכה וזאת‬
‫התשוקה זכה היה לו לרבי יוסי במחשבותיו אלה הביאו לשמוע בת קול כו׳ ואומרת אוי‬
‫בו׳ אליהו הוסיף להודיע שמנענע בראשו וכו׳ ורחמנא ליצלן מעניניס אלו כסשיטן ממש‬
‫שהקב״ה אומר אוי כי הפעולות אלה מיוחסים לבני אדם והוא יתברך נבדל מכל זה מלוי רכ‬
‫ודבריס אלו נאמרים ע״ד דברה תורה כלשון ב״א‪ ( ) :‬ובאותו יוס שנכנסים לבתי כנסיות‬
‫ולבתי מדרשות לדרוש את ה׳ מורים על רוב תשוקתם שיתגדל שמו של הקב״ה ויתקיים‬
‫מאמר הנביא ע״ה כי אז אהפך אל עמים שסה כרורה וכו׳ ע״כ הקב״ה מצטער מל גלותינו‬
‫כביכול ומנענע בראשו כדרך לשון בני אדם כשמבהילין ותמהים עומדים ומנענעי׳ בראשיה׳‪:‬‬
‫זאמר עוד מה לאב שהגלה את בניו וכו׳ הבונה בזה להודיענו בזה כי היטב חרה לו על כי‬
‫גרוע בחירת׳ הם עצמם גמלו להם רעה ועל רוב מונס הגלם לבין האומות כי הגלות מכפר‬
‫מון עם היותו אייהס וכל זמן שהם מטיבים מעשיהם בהיותם בגלות ונכנסים לב״ה ולב״מ‬
‫ואומדים אמן יהא שמיה וכו׳ אומר הקכ״ה אשרי המלך שמקלסין אותי בביתי כך הכינה‬
‫להודיענו שהקב״ה מתמרן ומשמח כשישראל אומרים שבחו וכביכול כאילו יש לו צער על‬
‫שאותו קילוס ושבח אינו בבית מקדשו וימשך שתשוקתו וחפצו של הקב׳׳ה להשיב את בניו‬
‫לקדמות׳ ושיקלסוהו בבית מקדשו שאז כל העמי׳ יכירו וידעו כי הוא אדון הבל ויתברכו‬
‫גו גויס וכו׳ ובו יתהללו ובזה הלשין בפרק המוכר חת הססינ׳ במאמר רבה בר בר חנה‬
‫גענין עקרבי ראהדרי להר סיני שהראה לו הסוא טייעא אמר שם בת קול יוצאת מהר חורב‬
‫ואוסר אוי לבנים ובו׳ ואוי על שנשבעתי ובו׳ גס בפרק קמא דחגיגה הזכיר שמה בבי וצער‬
‫גם בפרק הרואה אמרו הקב״ה מוריד ב׳ דמעות אל הים הגדול וכו׳ כולם ע״ר השליח‬
‫ודרך משל אל המעטת העולם בזכיותיהן ותגבורת היצר המסית ומדיח ודברה׳ תורה כלשין‬
‫בני אדם ובכל מאמר הכתוב דוגמא זו בהגיענו שם נחרש ענין ימויין שם ‪:‬‬
‫‪v‬‬
‫וקשה למה הקב״ה מביא יסודן על צדיק בלי מין וחטאת כלל וכתב רש״י ז״ל שהקב״ת‬
‫מביא יסורין על־ו בעוה״ז בלא שום עין כדי להרבות שכר בעוה״ב ויש להקשות‬
‫מל זה וכי קצרה ידו של הקב״ה להראות צו שכרו בעוה״ז מבלי שיביא עציו יסורין בצל כיון‬
‫שהיה צדיק גמור והגדיל לעשות זכיות ה מ ס ונשמר‪ .‬מעבירה ובפרט בעניןהמתמת האלו‬‫‪ .‬למה נתן להם‪ .‬ע״י יסודן וכן‪.‬הקשה הרב‬
‫בעל עיי והשיב כי אפשר להשיב תשובה‬
‫• )דרש התורה וא״י ועיס״ב נתנה ביסודן(‬
‫י ‪ .‬כוללת והיא שיסודן‪.‬סבאים‪,‬עצ‪.‬צדיק הנס‬
‫הם מחיוב ׳המערכה‪ .‬שלו וכמו שהקב״ה‬
‫‪ M J f t j .‬רשב״י אוסר ג ‪ /‬םתגות מונות‬
‫משדד‪.‬םממרכת‪,-‬פעמים‪ .‬רבות צעשנת רצון‬
‫גתן הקב״ה לישראל וכולם ע״י‬
‫יראיו כן יוכל למשות להציל לצדיק הזג*‬
‫ייסורין‪ .‬ואלו הן תורד‪ .‬וארץ ישראל ו ן ו מ‬
‫מיסודו‬
‫»א‬
‫ברכומ • ר ק ראעון‬
‫דף ח•‬
‫י‬
‫טאםר נ*‬
‫מיסודו אכל כשימשה הקב״ה זה היה ראוי שישלם לו תגמול זכיותיו כפוה״כ נצמצו |‬
‫ורצההקב״ס לזכותו ולהוסיף לו גמול כמוהיב כיון שסכל יסוריו שבאו עליו כחייו במנרכתו‬
‫דומה למה שאמרו ברי אצימזר בן פרת במס׳ תענית דלא היל למסעם מרי כסי‬
‫חיוב הממרכה וחכמים צדיקים אחרים ולא היו חפצים שתשתנה הממרבת מבורם בזי‬
‫שלא לממע ממעלת הגמול הרב במוה״ב‬
‫הנא ‪ .‬תורה מנין דכתיב אשרי ייגנד‬
‫ונוכל לומר ע״ר השלוח שהקב׳׳ה בעצמו‬
‫אשר תיסרנו יה וגו׳‪ .‬ארץ ישראל מגי»‬
‫מביא עליו יסורין הללו כמי שיש בידו למחות‬
‫רבתיב וידעת עם לבבך כי כאשי ייסד‬
‫יאינו מוח׳ ביון שלא ביעל חיוב המערכה‬
‫איש את בנו ה׳ אלהיך מיםרך • ןנתיכ‬
‫בענהגו עם הצדיק״ אחרים לפעמים כמו‬
‫בתריה כי ה׳ אלהיך מביאך אל ‪)1‬ףץ‬
‫מם אברהם אבינו‪ :‬ונ״ל )׳י()כאן חסר *(‬
‫םובה וכו׳‪ .‬עולם הבא מנין דכתיב בי '‬
‫)םדושין( מה שתלה אלו השלש׳ מתנות‬
‫מצוד‪ .‬ותורה אור‪ .‬ודרך חיים תוכחות מ ו ס‬
‫כיסורין כי התור׳ צריך סאר׳ לקנות עיי‬
‫)פייו בנוה שלום פ״א מאמר ב׳ דף כט( *‬
‫יסורין כמו שדרשו זיל בפסוק ארם כי‬
‫ימות באהל אין התורה מתקיימת •כו׳‬
‫וכמ״ש ז״ל בפרקי אבות פת במלח תאכל כו׳ ועל הארץ תישן כו׳ כי התורה א י‬
‫מתדבקת במי שמתעדן ומתענג עצמו כ״א בצמר מופלג ועיקר מצות התורה תלויות בארן‬
‫ובפירותיה ובתרומות ומעשרות ולקט שכח׳ ופאה ודומיהן והתורה והמצות כולם בקיומי‬
‫בטוה״ז יזכו לעוה״ב אס כן תלוי זה בזה‪ :‬ונוטה זה צדעת בעל עקיד״ה שמר פ״ז פ״י \ ‪y‬‬
‫להיותם אלו ג׳ מתנות גדולות הערך לא יתכן שינתנו רק ע״י יסורין והוא החריצות העציס‬
‫סמחוייב לעמוד על הזריזין ואזהר׳ טל נקיון חיי האדם וזכותם להשגת האדם היא התור‪-,‬‬
‫דכתיב וגו׳ בי הוא מבואר שהתורה אינה נכנסת רק מ״י יסודן וצמצום בל דברי הקייס‬
‫כמו שאמרו כך היא דרכת של תורה כו׳ ובמעט פרישות כל המנינים המטרידים כי <‪v‬״־‬
‫אמרו בפרק המפלת מל אותן ימים שאדם דר בממי אמו ואין לך ימים שרוי בטובה מאן‪,-,‬‬
‫הימים שנאמר מי יתנני כירחי קרם וגו׳ למדין אותו כל התורה כולה שנאמר ויורני ויא ‪.‬י‬
‫לי וגו׳ ירמוז לימים שהאדם בהם מצומצם ומשוער בעניני הספיק או בלי שיהיה לו ‪Z,jj‬‬
‫פסק מסעסקיס הזמניים כי הוא הנכון והמ זומן ללמוד התורה כולה‪ .‬ואולם מ ה ה ש «‬
‫והצמצום ההוא כולו נשכח בי התור׳ והבדידות בצמצו׳ החיים יצאו כרוכים זה בזה בלי ‪pp-7‬‬
‫והנה המתנה השנית היא מתנות האר! כידוע ליודעי׳ שאין עניני רק ההשערו׳ הק‪* ;,‬‬
‫וצמצומ׳ הנאהבי׳ מהשלמי׳ וכל זה למה לפי שהתורה והארץ היי שני דרכי׳ עצמיי׳ המביא‪,,‬‬
‫אליהם יהיו כמותם בהגבלה נאות׳ וצמצו׳ זך ונקי כמו שאמר ודרך חיים תוכחות מ ו ס ‪-‬‬
‫ירצה שדרך החיים יתכן שיהיה בתוכחות מוסר כמו שהחיי׳ מצמם תכלית המוסר והגיזי‪*.‬‬
‫היישר והטוב מכ״ל‪ ) :‬י (‬
‫בחוב בספר ראשית חכמה טמס לאלו ג׳ מתנות כנגד ג׳ נפשות נפש רוח נשמה ו^‪.‬״״‬
‫שירש אלו מקימי כמדו׳‪ .‬וסטע׳ שהקרי׳ תורה לא״י כי ישראל קודם שזכו לממנמ‬
‫א״י זכו למתנת התורם במדבר וקודם שזכו לה היו ביסודן תחלה ופרעה הקריכ יישאו ‪£ 3‬‬
‫ישראל את עיניה׳‪ .‬ואח״כ קריעת ים סוף ואח״כ מלחמת ממלק‪ :‬וכן במוה״כ נהר ‪7‬־‪_J,‬‬
‫גגיד ונפיק מן קדמוהי ופי׳ בתיקוני׳ דף ד׳ דביה טכלין נשמתי׳ וכו׳ ע״ש בשער התשו‪«5‬‬
‫‪.‬‬
‫פ״נסי׳ קס״ג‪ :‬וכתב מיד שם ו ד ל ‪:‬‬
‫ס‬
‫‪3‬ר‬
‫ר‪:‬‬
‫נ ע‬
‫(‬
‫מ‬
‫ע‬
‫‪1‬‬
‫?‬
‫‪p‬‬
‫^ ‪ V j‬אמרו בזהר שרשת וישב דף קס״א בענין יסודי הצדיקים שיש להם ונםנישנו^—‪.‬‬
‫‪ I‬בחסרון הלבנה וכו׳ ואינון דםבלו עמ סיהרא ההוא םנימא אינון קרבין לה ת ד י ד‬
‫זעל דא להחיות לב נדכאים באינון חילן דאתיין לה לאחחדתא יהא להון חולקוןןן‬
‫*‪Ly‬‬
‫אינון דסבלון עמה יחחדתון עמה ואלין אקרון יסורין של אהבה ‪ .‬של אהבה‬
‫זלאו מניה מה הוא בר נש של אהבה אינון דאיתסגם נהורה של אהבה ‪L 1 r‬‬
‫דאיחדחייא פאהבה רבה ובנין כך אלין אינון חברים טשות»ים באדר‪ .,‬זבאה ח ו ל ^ ן ן‬
‫‪p‬‬
‫בי־־כות‬
‫מדקדאעון דף ה•‬
‫מאמר די‬
‫ז‬
‫בעלמא דין ובעלמא דאתי דאינון זנו להאילמהוי חברים נהרה עלייהוכתיב למען אתי׳‬
‫ורעי וכף עכ״ל ‪ .‬ומטעם זה נוהגין הצדיקים להתענות בערב ר״ח למי שהם מצטערים‬
‫עמ פיהרא דפגימא כנזכר‪ .‬ואומרים שהוא כמור ק ט ן ‪ .‬מלבד טעם אחר אמרם הביאו‬
‫עלי כמרה שמעטתי הירח וכל המצטער בצער השכינה יש לו שכר גדול וקרוב ה׳‬
‫לנשברי לב דרשו שם על המצטעד וסבל בצערא דםיהרא דםנימא וכף ‪:‬‬
‫וקשה והלא אין אדם רשאי לראות‪.‬תיירו כצערו[וכפרט שצערוהו ביותר‪ .‬כמקים שהיה‬
‫לו לנחמו מצמרו כמה שאמרו ליעיין מר כמלית כו׳ כתב בעל פקידה שמר ע׳‬
‫וז״צ כי היסודי׳ הזמניי׳ הם נר דליק ביד ה א ד לדעת מה טיבו עם בוראו ושאין‬
‫‪.‬לרב׳ לבא כי אם בביטול המצות המרחיק נפש האד׳ מאלהיו ושעל ידם ישיב אליו ויתוקן‬
‫ענינו ואמר שאם לא מצא בממשה יבדוק‬
‫ברעות וההתרשלות השתדלות התורה‬
‫)דרש אין יסורין בלא עון(‬
‫והשכלתה וכאשר יקרה שלא יחטא באחת‬
‫מהנה מה שיהיה על צד הפלא הנה באמת‬
‫ד ד הונא הוו ליה אדבע מאות דני‬
‫דחמרא איתקוף עאל לגביר‪ ,‬רב‬
‫הוא ענין אהבה יתירה כענינו של איוב‬
‫יהודה אחוד‪ .‬דרב סלא חםידא ורבנן ואמרו‬
‫וכדומה וכמ״ש הכתיב בי את אשר יאהב ה׳‬
‫ליה ע־יעיין מר במיליד‪ ,‬אמר להר ומי‬
‫יוכיח ‪:‬‬
‫חשידנא בעינייכו אמרי ליה מי השיר‬
‫משל לעבד המלך ונאמן אהבתו אסר מנע‬
‫קב״ד‪ ,‬דעביד דינא בלא דינא ‪ .‬אמר‬
‫ממנו הנהיג בהיותו עומד מל‬
‫להו אי איכא דשמיע עלי מילתא לימא‬
‫משמרתו בי היא ענין האהבה יתירה והשענו׳‬
‫אמרי ליה הכי שמיע לן דלא יהיב מר‬
‫על נאמנותי עכ״צ‪:‬‬
‫שיבשא לאריסיה אמר להו מי קא שביק‬
‫בעל גוה שלום כתב כפרק ראשון מן‬
‫לי מידי • מניה הא קא גניב ליה כוליה‬
‫המאמר השני טעם‬
‫אמרי לי׳ היינו דאטרי אינשי בתר גנבא‬
‫נכון לכל אלו הדכרי׳ וז״צ הערה פקח‬
‫גנובוטעמא טעים אם׳ להו קבילנאעלי‬
‫עיניך וראה התועלות הנמשכות מזה המאמר‬
‫דיהיבנא ליה איכא דאמרי הדר חלא‬
‫הראשין שראוי לכל אדם להצטער מנזק‬
‫‪.‬והוה חמרא ואיכא דאםרי אייקר הלא‬
‫חבירו בהפסד ממונו והראי׳ מאל׳ החכמי׳‬
‫ואזדבן בדטיהטרא ‪:‬‬
‫התעוררות׳ לכא לגבי רב הונא כשהחמיץ‬
‫יינו להורות שיש להם צער מזה ושלזה באר‬
‫אצלו ‪ :‬השני שראוי לכל אדם הנופל תחת המקרי׳ לפשפש במעשיו לסי שאין יסורין בלא‬
‫מון ולא יתלם בקרי שזה נמשך צקישי לב ‪ .‬וזה יורה אומרו ליעיין מר במלי‪ :‬השלישי הוא‬
‫שאסור לאד׳ לחשוד בכשרי׳ וזה יורה אומרו ומי השידנא בעינייכו‪ :‬הרביעי שאין לחשוד‬
‫בפעולותיו ית׳ להיות׳ כולם על קו הדין והיושר המוחלט כמ״ש כי כל דרכיו משפט וזה יורם‬
‫אומר׳ ומי חשיד קב׳׳ה‪ :‬החמישי שראוי לשל׳ לקבל תוכחת הביריו ולהיות מודה על האמת‬
‫וזה יורה אומר אי איבא דשמיע עלי מילתא בו׳‪ :‬הששי הוא שחייב ארם להוכיח חבירו‬
‫מעבירות שבידו שיש מהתיקון בזה מה שלא ימלם כמ״ש הוכח תוכיח וגו׳ וזה יורה אומר׳‬
‫הבי שמיע לן דלא יהיב מר שבישא לאריסיה‪ :‬השייפי שחייב אדם להתודות מה ך ( וצא‬
‫יכחיש לבריות‪ .‬ובפרש לטובי׳ שהם רופאי הנפשות שאין ראוי)*( לחולה הפקח להעלי׳ דכר‬
‫מהרופא המשתדל ברפואתו כרי שיצליח ויעלה על ידו הבריאומ השלם כן צריך חולה הנפש‬
‫שיגלה כל עניניו לרופאי הנפשות שהם החכמי׳ וזהו שאמר ליה מי קא שביק לי מדי‬
‫מניה הרי הודה ולא בוש רק התנצל‪ :‬הח׳ שאין ראוי לשלם לקחת מה שאינו שלו וליהנות‬
‫מהגזל אם לא בעדה במשקל ולא מביר איניש רינא לנפשיה לבלתי תת לגנב הלק הר&וי‬
‫מהשותפות בחשד שחשוד על הגנבה ולעכב את שאינו שלו בידו פן יאונה צו בל און בממדתו‬
‫וזה יורה אומר׳ היינו דאערי אינשי בתר גנבא גנוב וכו׳‪ :‬התשיעי שראד לאד׳ לשמוע‬
‫<שלמי׳ צפשות כבל אשר יורוהו הס יורס אומר ק‪:‬יצ*א עלי ד&יבנא הי׳ להורות כת‬
‫הסצלנומ‬
‫סםבלמת ‪5‬עה גדול וחקון הפעולות שמביאות רפואות לפו;׳ וקורע גזר דני של ארס‬
‫כפו שארז״ל גדולה תשובה שמכיאת רפאות שנאמר ארפא משינת׳ יזה יורה אימר פה איני(‬
‫דאמרי הדר חלא והיה חמרא וכו׳ ‪:‬‬
‫‪ n f e ^ O‬בחפיר אחד היה עני ביותר ונתגלה לו אליהו בדמות ערכי ונתן לו נ׳‬
‫בספים ונשא ונתן בהמ והעשיר ועל ידי משאו ומחנו שכח חפידווו‬
‫ושפוש תפלתו חזר אליו אליהו ונמל מטנו השני כספים וירד מנכסיו ונכנפ אוהו‬
‫שמק לטמיון‪ .‬חזר החסיד לבכות וכו׳‪ .‬חזר אליו אליהו אמר נשבע אתה אפ אגי‬
‫מחזיר לך אותפ ב׳ בסמים שאתה משמר עונת חסידוחך אמר לו הן ונמל ב׳ נספימ‬
‫והעשיר ‪ .‬הרי שלא יסיר חסידותו בעבור מבת עםק הממון‪:‬‬
‫פירש״ צפון לדרי׳ ראש׳ ומרנליסיה זה לצפון וזה לדרי׳ ונראה בעיני שהשכינה במזית‬
‫אי במערב לפיכך נכין להסב דרך תשמיש לרוחות אחרות מ״כ‪ :‬ותוספות דוקא‬
‫כשישן עם אשתו כי הוא דבר ננאי לשכב מם אשתו מקים שכינה ומוכחי קראי‪ .‬וצפמך‬
‫לשון צפון ‪:‬‬
‫ונראה הכוונה של זה המאמר בהקדמה ע״ר‬
‫)כונה למאמר הנותן מפתו בין צפון לדרוס(‬
‫שארז״ל הרוצה להעשיר יצפין הרוצה‬
‫לסחכי׳ יררי׳ • וסימניך שלחן בצפון ‪.‬‬
‫א ^ ף * רבי חםא בר חנינא אמר יגי•‬
‫ומנורה בדרו׳‪ .‬ופירוש דכרי הם להיות כי‬
‫יצחק כל הנותן מפתו בין צפון‬
‫אמרו חכמי המחקר אץ ישיב בדר‪,‬׳ מחמת‬
‫לדרום הווין לו בנים זכרים שנא׳ טמתיש‬
‫רוב חמימות והוא מקום ישוב הדעת ומקום‬
‫ידך ה׳ ממתים מחלד חלקם בחיי‬
‫התבודדות בדוכן לקבל המושכלות ‪ .‬וזהו‬
‫וצפונך תמלא בטנם וכו׳‪:‬‬
‫שאמרו הרוצה להחכי׳ ידרי׳ שאין שם מי‬
‫שינורידהי‪ .‬וזהו ענין החכמי׳ שהזכירו כס׳‬
‫הספינה ברבה ברבר חנה אזיל למדברא והוא מקום התבודדותלסשינ הסישכלית ‪ .‬ועלז‪-,‬‬
‫אמרו וסי׳ מנירם בדרי׳ רצו כי כי המנורה היא רמז בשבעה נרות על שבעה חכמות שה©‬
‫‪,‬‬
‫מושגות מצד דרוס‪ :‬ועוד אמרו הרוצה להפשיר יצפין שנאמר מצפון זהב יאתה רצי בי‬
‫שרוצה להיות משיר כלמוד התורה והחכפה שהיא צפונה במקו׳ צפון וטמון ‪ .‬צריך להצפין‬
‫עצמו ולהטמין מן בני ארס או לחפשה במטמוני׳ שנאמר אס תבקשנה ככס‪ q‬וכמטמוגי‪,‬‬
‫תחפשנה אז תבין וכו׳‪ .‬ומ׳׳ש הכתוב פצפון זהב יאתה ר״ל התורה נקראת כן שנא׳ &‪t‬‬
‫יערכנה זהב‪ .‬ואמר הנחמדי׳ מזהב‪ :‬ונתנו סימן לדבר שלחן נצפין רצו בו החכמי׳ הנקראי‪/‬‬
‫שלחן כמאמר׳ ז׳׳ל ברבי עקיבא שאמר במיתת רבי אלימזר הרבה מעות יש לי ואין שלחני‬
‫לסרצות׳‪ .‬ועוד אמרו בשרא שמינא אפתורא דדזבא ‪ :‬וזה השצחן בצפון רצו בו סתרי תורל‪:‬‬
‫לא היו מנלין אלא לצנומי׳ יצפיני׳ וטמוני׳ שנא׳ ואת צנומי׳ חכמה ‪ .‬ומ׳׳ז אמרו בעאסד‬
‫כל הנותן פטתו בין צפון צררו׳ רמז בנותנו הממה בין צפון צררו׳ יזכור בשמת החבור‬
‫החכמה שבצד דחס ובצד צפון היינו שיחשוב בחכמה ובתורה ובמצות יזכה לבנים זכרי׳ פע)י‬
‫תורס כי הכל תלי בעחשבה כידומ לחכמי המחקר כנזכר וזהו שמביא ראיה מפסוק ממתיס‬
‫ידך ה׳ כו׳‪ :‬רצו בו מי שממית תאותו הכלבית הגשמית ומושב בחכמת אלהות יזכה לבני‪/‬‬
‫שיסיו פוסקי׳ בתורם סנקראת פן חיים וצסונך תמלא בטנם ‪ .‬רצו בו מצד המחשבה לחכמיו‬
‫צסונס שבלבו מאות׳ חכמס צפונה תתעכר אשתו ותוציד כניס זכרי׳ ראויי׳ לאותה חכמין‬
‫אבל נקטת אינן כני תורה וחכמס • לכך אמר כניס זכרי׳ כלומר ראויי׳ לחכמס נסתר!‪/‬‬
‫ומשפיעי׳ מסכמת׳ לנשפמי׳ אחרי׳ כמו שהזכר משפיע לנקבה מן הברכה שהוא מקב}‬
‫מבריכה העליונה • כך משפיעי׳ מחכמת׳ לשלמטה מ ס ס ) י ( ור״ל שהנותן מטתו כין צסול‬‫לדרו׳יזכס לבני׳ זכרי׳ שיס־ו לסם תלמידי׳ והסקרויי׳ בניס דכתיב כניס אתסלה׳ וכל \<‪z‬‬
‫<ןלר מ מ ש ג ה מסורס זקיישס כנזכר‪ :‬או ירצה בין צפון לדרי׳ וט׳ שיטיןגץ אצוםצידי<‬
‫‪.‬ל*‬
‫‪0‬‬
‫מ‬
‫סוי אטיס ז״ר כל הנותן טשומו בין צ*ץ לדרום‬
‫ח‬
‫לסי שבאמצעות׳ ממוזגי׳כין החום הגדול וכין הקור הגדול ומתוך כך יזכור לקרר לעתור‬
‫ולעשות מצות כוראו רק בסריה ורכיה ולעשות קצת רצון יצר הרע ולא כל רצונו כמאמרי‬
‫ז״צ כסוטה יצר ותיניק ואשה שמאל דוחה וימין מקרכ‪ .‬אמני אם הוא ירצה לדחותו מכל וכל‬
‫שלא להשתמש נו כלל אינו דרך הראוי והנכון כי לא תהו כראה לשכה יצרה• על כן אמרו‬
‫השלמי׳ המכוין ביו שתי אלו הקצוות יהיו לו כנים וכרי׳‪ .‬ר״ל הכוכשי׳ יצרם שכן דרכו של‬
‫איש לכבוש שנאמ׳ וכבשוה וכוי אמנם אשה אין דרכה בכך ואדרבה יצר מלבשה כמאמר׳ ‪Y1‬‬
‫בגמר׳ סוטה רו‪5‬ה אשה בקב ותפלות עמו מתשעה קבין ופרישות וכו׳ ובס׳ לא יחפור אמד‬
‫רב יהורא ע״ד יערוף כמטר לקחי זה רוח מערבי שלקחו מעריפו של עולם‪ .‬תזל בטל אמרתי‬
‫זה רוח צפונית שמזלת את הזהב מביס שנא׳ מצפון זהב יאתה וכי׳הא הזלים זהב מכיס‬
‫בשעירי׳ עלי דשא זה רוח מזרחית שעסערת כל העול׳ כאלו שעירי׳ וכרביבי׳ עלי עשב ‪/‬ה‬
‫רות דרומית שהוא ממלה רביבי׳ ומגרל עשבי׳‪ :‬אמר רבי יצחק הרוצה שיתחכם ידרים ‪.‬‬
‫שיתפשר יצפין‪ .‬וסימן שלחן בצפון ומנורה בררו׳‪ :‬לא אמר יתפלל בררו׳ אלא יררי׳ כלומר‬
‫יכוון למרת דרום לאור הבהיר ‪ .‬ועל זה היו נשחטי׳ תודה ושלמי׳ בררו׳‪ .‬והרוצה להתעשר‬
‫יצפין יכוון לבו למרת צפון אשר משם העושר‪ .‬ומפני זה אמרו מפני מה אין ישראל נענין‬
‫שאין יודעין להתפלל בשם כלומר הראוי לאותו מנין ושלא תהא המחשבה זזת מיסוד השם‬
‫באשר בארנו בפ׳ עשרה יוחסין מספר שערי אורה ומשל שתביא שם למי שיש בידו מפתחות‬
‫כי׳ ע״ש ‪:‬‬
‫ובילקז» פרשת ויבש סי׳ קנ״כ כפסוק ויסע ישראל וכו׳ וז״ל א״ר יהושע נ״ל חזרתי עצ‬
‫כל כעלי אגלה שבררו׳ שיאמרו לי פסוק זס וכו״ אם כן מציע שיושכי דרום היו‬
‫מלאים בתורה וכאגדות יתר על שאר סטרין דעלמא מהאי טעמא הנזכר ‪:‬‬
‫אחרי כתבי ב׳יז כא לירי ספר א׳ שמו ראשית חכמה ומצאתי כתוב בשער הקדושה פרק‬
‫ט״ ז וז״ל ידוע כי הקור החזק הוא לפאת צפון והחום החזק הוא לפאת דרום ‪.‬‬
‫וחכמי האמת יודעי׳ בי הרחקת האדם אל הקצוות אינו מדין הטוב והישר אבל המרות‬
‫הבינוניות הם המובחרות וע״ז אמר שלמה הע״ה אל תהי צדיק הרבה ואל תרשע הרבה‬
‫ואל תהי ‪0‬כל ‪ .‬ולפי שצפון ודרום הם שני הפכים לחום ולקור ססתירו דבריה׳ ורמזוס‬
‫באפרם כי המשמש מטתו בהיות מזג גופו ממוצע בין החום ובין הקור ואז יוכלו טבעיו‬
‫לנוח ולא יזריע מהרה אכל יוכל לבעול וימתין ואז סאשת מקדמת להזריע תחלה ונמצא כי‬
‫זרעהאשה כדמיון חומר וכי יבא אחי׳כ זרע האיש נמצא כדמיון היוצר שמצייר צורה בחומר‬
‫זהו סור שאז״ל בשכר שמשהין הצריקי׳ עצ הבטן הוין צהו בניס זכרי׳ שנאמר הנה נחלת‬
‫ה׳ בנים וגו׳ ובהיותך מבין כ״ז תבין סוד כל היותן מטתו בין צפון לדרום וכו׳ וזהו בחצי‬
‫הלילה שכבר שקט הגוף מרתיחת טבע המזון שאכל‪ .‬וכל מי שנולד מטפה ממוצעת בין‬
‫הקור לחום יהיה לעולם חכם יקר רות איש תבונה • ויהיה בדעותיו ומדותיו מעורב עם‪-‬‬
‫הבריות וע״ז נאמר ונתת לאעתך זרע אנשים עכ״ל‪:‬‬
‫מצאנו וז״ל ורזא דא אוליפנא קב״ה יהיכ מעתו בין צפון לררופ ‪ .‬והכי‬
‫‪131‬חר‬
‫אוליף לי אבא והדיין ליה בגין דכרין דהא אתכוון כלםי םהימנותא‬
‫עילאה כשלימות דכולא לגבי קב״ה דאיהו בין צפון לדרוס ודאי שיהיו בנים זכרים‬
‫ונכולא בעי לאחזאה עובדא דלעילא וכמה דאתחזיאו האי עובדא דלתתא הכי ודאי‬
‫אתער לעילא ואוקםוה עכ״ל ‪:‬‬
‫נ ת נ הרקנא״ט ביאור זה סמאמר המופלא יש בו סוד גדול וזהו ביאורו אמר כי הקב״׳ה ית׳‬
‫יהיב מטתו כין צפון לדרום רצה לומר כי מדת הרחמי׳ מקבלת הברכה עצ דרך‬
‫האחדות מדרום ומצפון • מדרום קודש שסוא חסד זאס״ב מן הגבירה שהיא האש הגדולה‬
‫שאמר הכתוב האש הגדולה הזאת לא אראה מור ולא א ש ת ‪ .‬ומשחו של הקב״ה היא מ ת‬
‫התפארת שאמר הכתוב בית קדשינו ותסארתינו וכו׳ וכי השיג מרע״ה שנאמר ככל כיתי‬
‫נאמן הוא כי ורך האדם צרור נניתו וזה הבית הוא‪ ,‬מ ס ת ישראצ שצמפצם ‪:‬‬
‫כתב‬
‫נדבו*‬
‫•רק ראשון‬
‫דף ר‬
‫מאטד ר‬
‫*‪ 3n‬סרשב״א בחרושיו יש בהגרם זו סול נשגב גם הנגלה נאהב מאור כזהב ותחלה אמירן‬
‫מל כונת התפילין שצונו הקב״ה כהנחתן לפי פשנון מלבר מה שנרמז בהם לכעלי‬
‫החכמה ומכאן תבין התפילין שהקב״ה מניח‪ :‬לע כי התפיצין קראם הכתוב מוספות ולשון‬
‫האמור בפ׳ במה אשה יוצאה‬
‫ונצמדנו לסניח כזרומ כנגד הלב לשתי כוונות‬
‫האחד לרמוז מל היות אהבת השם וייחודו‬
‫)דרש למצות תפילין(‬
‫וזכרין מופתיו כחותם מל זרועותינו והשנית‬
‫להורות בי ראשית והשכל ישרש שהוא בלכ‬
‫רבין בר רב אדא אסר רני‬
‫מאתו ית׳ ושהוא ית׳ יסוד הכל וממנו ישאכו‬
‫יצחק מנין שהקב״ה מגיח‬
‫כל השכציס שהוא שורש הכל ושל ראש‬
‫תפילין שנ׳ נשבע ה׳ בימינו ומריע עוזו‪.‬‬
‫לכממת האלו נ״כ להיותו ית׳ תפארתנו‬
‫אין ימינו אלא תורה שנ׳ מימינו אש‬
‫זלממר מצותיו ויחודו עטרת לראשנו בעליון‬
‫דת למו ואין עוזו אלא תפילין שנא׳ ה׳‬
‫המקומות ומקום שהמוח רופס לרמז שהמוח‬
‫עוז לעמו יתן ומנין שהתפילין עוז הס‬
‫שהוא מקום קבול השכל ושהוא מתפשט‬
‫לישראל דכתיב וראו כל עמי הארץ כי‬
‫*ליו מן הלב מאתו ית׳ ושהיא שורש להתחצ׳‬
‫שם ה׳ נקרא עליך‪ .‬ותניא רבי אליעזר‬
‫ולהתפשטות ושל יד בית אחד רמז לאחדות‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫הגדול אומר אלו תפילין שבראש‬
‫ושל ראש ד׳ בתים רמז להתפשטות בשורש‬
‫אמר ליה רב נחמן בר יצחק לחייא גד‬
‫וענפים ואפשר כי ע״ז רמזו ז״ל בפירושם‬
‫אבין תפלי דמארי עלמא מה כתיב בהו‬
‫יד‬
‫האמיתי שאמרו כשהו׳ מניחם מניח של‬
‫אמר ליה וטי כעמך ישראל נוי אחד וטי‬
‫חולין‬
‫ואס״כ מניח של ראש וכשהיא חילז‬
‫נושבה קודשא בדיך הוא בשבחייהן‬
‫של ראש ואח״כ של יד דכתיב יהיה לאות על‬
‫דישראל אין דכתיב את ה׳ האמרת היו‬
‫ידייך ולטטפות כי׳ כ״ז שיהיו בעיניך יהיו‬
‫וה׳ האמירך היום אמר־ להם הקב״ף‪,‬‬
‫וטוטפות‬
‫שתים אות יחידי והוא השורש‬
‫לישראל אתם עשיתיני חטיבה אחו;‬
‫רבים והם פנסי׳ אבל יש שורש אע״פ שלא‬
‫בעולם אף אני אעשה אתכם חטיבד‪,‬‬
‫יתפשטו הענפי׳ וככה ממעיין אמת המיס‬
‫אחת בעולם ‪ .‬אתם עשיתיני חטיבה אחת‬
‫ימשכו הנהרות וכל מה שיש בד׳ בתים‬
‫שמע ישראל כי׳ אף אני אעשה כן‪/‬‬
‫שבראש יש בבית האחד שביד שהפנפי׳ מן‬
‫דנתיכ ומי כעמך ישראל נוי אהד בארץ‬
‫השורש ואין במנפי׳רק מה שיש בכח השורש•‬
‫בו׳ ‪:‬‬
‫והיותם ד‬
‫)בנוה שלו׳ מאמר ב׳ פ״א‪ :‬פקידה פ׳ כי‬
‫בתים כננד ד׳ רוחות להמליכו‬
‫תבא ‪ :‬ובבחיי פ׳ כי תנא(‬
‫סל כל‪ .‬וכמ״ש ז״ל מעלה ומוריד כרי להמליכו‬
‫למעלה ולמטה מוליך ומביא להמליכו על ר׳‬
‫רוחות העולם ומעתה התבונן שהוא ית׳ אחל וייחדנו לו כרכתיכ דוד לי ואני לי ו כ ת י‬
‫ומי כעמך ישראל גוי אחר בארץ רצונו נוי אחל מיוחל למיוחל ונתננו מליון לתהלה ולתפארת‬
‫והמיר שאנו ראשית המחשבה בבריאת עולם דכתיב קודש ישראל לה׳ ראשית תבואתו ושהוא‬
‫יס׳ מעיד בנו שהוא משתבח במולמו כאשר אמ דבקי׳ בעבודתו כדכתיב את ה׳ האמרת‬
‫היום וה׳ האמירך היום וגו׳ וכתיב ישראל אשר בך אתפאר‪) .‬׳(ואלו הן תפילין של ראש וש׳׳י‬
‫שהקב״ה עניח הכונה על דבקות בייחוד יכוונת ההתחלה בבריא׳ מהם ושבראש להיות עליון‬
‫להתפאר בהם ושהעולם מהברך בהם שההתפשטות בטיבות המול׳ וקיומו מ ה ם ‪ .‬ובהם ‪n‬‬
‫בתים שא״א לד׳ רוחות הפול׳ בלא הם וכמ״ש חז״ל פ״ק דע״א כי כד׳ רוחות השמיש‬
‫פירשתי אתכם בית ישראל בד׳ רוחות לא נאמר אלא כד׳ בשסשאיא למול׳ בלא ר׳ רוחות‬
‫‪ V‬א״א לטיל׳ בלא ישראל וכתיב ונברכו בך כל משפחות האדמה עכיל הרשב׳א ‪ :‬וכתב שיי‬
‫כי הבית אמד של תפילין של יד יד׳ בתים שבתפילין של ראש לרמוז כי כל פניני סנס*‬
‫ו » י ף משיעבלים לו ית׳ והגון( הוא מר׳ יסודות‪ .‬והנפש היא אחת אן( כי יש בה כחוק‬
‫מלוקים וכן בתפילין שכנגד הלבבית אחד בלבד ובתוכו ד׳ פרשיות ובתפילין שכנגד!המול‪,‬‬
‫ר׳ בשים כעד ו ׳ יסודות » י ף ‪ ) :‬י ( מפלי התלמוד רצו להסכי׳ ממש חסילין רמרי עלמא ©ש‬
‫מ ו מ ס ת‬
‫ת כ ש י ט‬
‫ן ע ך י ) ן מ ן נ ח‬
‫ל ת פ ל ( ר ת‬
‫פ ‪ 1‬ש ן ן‬
‫ו ל א‬
‫ב נ ו ן נ ן פ ת‬
‫אמר‬
‫ש‬
‫ב‬
‫מרק ראשון‬
‫ברכות‬
‫דף ר‬
‫מאטד ד‬
‫‪0‬ו‬
‫תפילין שלט ר״ל שיהיה חוש הקושר עטדתינו עם השגחתו יש׳ כאופן ‪6‬חד כלא שום חילון«‬
‫וכמו שכתפילין שלו כתוכ כבית א׳ של יד כל מת שכתוכ כר׳ כסיס של ראש כן יהיה‬
‫בתפילין דמרי עלמא ומה שהביא הכתוב לראיה נשבע ה׳ כימינו כו׳ כל זה כלשון מ י אדם‬
‫כמו שהיה דברי הנביא משל וחידה ע׳׳כ ‪:‬‬
‫זקשה על זה המאמר מובא ‪ .‬ראשונה מה שאמר כל הרגיל לבא לכ״ה וכו׳ דמשמע מי שאינו‬
‫רגיל לבא אין הקב״ה משגיח מליו אם כן מציע חוטא נשכר‪ .‬ועוד קשה למה לא‬
‫אמר הקב״ה מענש אותו‪ .‬ועוד קשה למה אמר משאיל בו היה לו לומ׳ שיאל בו‪ .‬למי שואל‬
‫והלא גלוי וידוע לפניו ית׳ כל דלכי איש ולו נתכנו עלילות שנאמ׳ גדול העצה ורב העליליה‬
‫אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם‪.‬‬
‫ע״ק י •‬
‫וכתיב ובוחן •לבות •ה׳‪ .‬״ •‬
‫)כוונה לכל המיל ל א ל ״ה ולא א (‬
‫אם לרכר מצוה‬
‫הלך נגה לו וכו׳) (יהלא איו מצוה נדחית‬
‫במול׳ מפני התסלה שהרי מצות המילה שהיא‬
‫רבין בר רב אדא אמר רבי‬
‫אמך‬
‫שקולה כנגד כל המצות ומיקר מצותה בבקר‪.‬‬
‫יצחק כל הרגיל לבא לבית‬
‫הכנסת ולא בא יום אחד הקב״ה משאיל‬
‫ונדחית מפני התפלה שהיא קודמת לברית‬
‫בו שנא׳ מי בכם ירא ה׳ שומע בקול‬
‫מילה‪ .‬ואם כן איך אמר במל המאמר נוגה‬
‫עבדו אשר הלך חשכים ואין נוגה לו ‪.‬‬
‫לו אם לדבי מצוה הלך ולא לב״ה להתפלל‪.‬‬
‫אם לדבר מצוד‪ ,‬הלך גיגה לו ואם לדכר‬
‫ונקדים תחלה מ״ש רז״ל הקב״ה מדקדק עם‬
‫ד׳רשות הלך אין נוגה לו מאי טעמא‬
‫צדיקיו כחוט השערה שנא׳ וסביביו נשערה‬
‫משוס דהוה לי׳ לבטוח בשם ה׳ ולא בטח‪:‬‬
‫מאד‪ .‬וחטא מרע״ה יוכיח ברבר קטן שחטא‬
‫)מאמר ז(‬
‫נחשב לו לעון גדול לחייבו במיתה כמבואר‬
‫בכל הספרי׳ המס־ישי׳ הדורשי׳ והדורש‬
‫ידרוש משם• ואם אולי איש אחד היה עובר אפילו בגדול מאותה עבירה לא היה מקהיר‬
‫הקב״ה עליו לקוצר ידיעתו ‪ .‬ושטותו אהניאותו‪ .‬וזהו אמרם ז״ל כל הגדול מחכירו יצרו‬
‫גדול ממנו רצו בו עונשו גדול מ מ נ ו ‪ .‬דרך משל איש הקרוב »אד למלך ואהובו שבטח בו‬
‫לב המלך והוא עבר על צווי המלך והגר ברית חק מלכות ‪ .‬בודאי כועס עליו וחמת המלך‬
‫בערת בו יותר מבאיש אחר הנעזב ומשולח ומרוחק מאד מבית המלך ועובר על דת אין‬
‫המלך מקפיד עליו להענישו כ״כ במו אהובו וקרובי המתריס בו ‪ .‬והנמשל יובן‪ .‬ואל כונה‬
‫זו בא רבי יצחק לומר כל הרגיל לבא לבית הכנסת ולא בא יום אתר וכו׳ דרוקא אם רגיל‬
‫בכך בבל יום לשקוד על פתחי בים הכנסת יום יום והוא ודאי אהובי של מלך לכך הקב״ה‬
‫מקפיד עליו ביותר וכועס בו‪ .‬אמנם לרוב אהבתו וחמלתו עליו משאילו מן השואלי׳ דין עליו‬
‫והם המקטרגי׳ מדת הדין‪ .‬ומדת הרשמי׳ משאיל בו ר״ל מבקשי׳ רחמי׳ עליו כמו יתן ה׳‬
‫שאלתך רחנה הוא לשון בקשה‪ .‬וכמו ימלא ה׳ כל משאלותיך וכו׳ והוא לשון השואל והמשאיל‬
‫הנזכרי׳ בדברי רז״ל בב״מ נמצא שמדת הדין השואל‪ .‬והקב״ה הוא המשאיל ומבקש רחמי׳‬
‫שיכבשו רחמיו את כעסו‪ .‬כמו שהזכירו ז׳יל בס׳ זה מאי מצלי אמר רב זוטרא בר טוביה‬
‫אמר רב יהי רצון מלפני שיכבשו רחמי את‪.‬כעסי ויגולו רחמי על מרותי ואתנהג עם‬
‫בני במרת רחמי׳ ואכנס להם לפנים משורת הדיןע״ב‪ .‬וכל זה דוקא בצדיק גמור אמנם‬
‫בסתם בני אדם לא דאפי׳ לא בא לביהבי׳נ בכמה ימים אין הקב״ה משאיל בו ויניחנו ביר‬
‫המקטרגי׳ שימסור אותו ליד המערכה ויעלים עין הקלייה ממנו ומסלק מעליו ‪ .‬וכל זה‬
‫מיירי שהצדיק גמור לא בא לבית הבנשת עביר מצוה עוברת אמת שנזדמן לו אותה שעה ‪.‬‬
‫כמו קבורת מת מצוה או להכניס חתן וכלה לחוסה ‪) :‬כנ״ל המחבר( )בקהלת יעקב(‬
‫ב‬
‫‪3‬‬
‫‪3‬‬
‫י‬
‫ובזוהר‬
‫ריש »רשת אלה הדכרי• זה ל»וגו‪ .‬ר׳ ‪ pmr‬ודי יהודה חוו אזלי‬
‫נאורחא ‪»» .‬ו לההוא אתר דכור •כגין אתארחו באתתא חדא דהוה‬
‫לה ברא תדא זיעירא וכל יואא הוד‪ ,‬ב‪3‬י ‪»8‬רא‪ .‬ההוא יו»א פליק אבי נ*רא ואת*‬
‫לביתא‬
‫ברכוח‬
‫מרק ראשון דף ו‬
‫מאמר ז‬
‫‪ kmS‬חטא לון לאלק ה ט מ י ן ‪ .‬אסרה ליה אטיח קריב לגבי אלין גובוין חכיטין‬
‫עלאין והחוח טנייהו ברנאן‪ .‬מריב לגנייהו ‪ .‬עד לא קריב הדר לאחווא ‪ .‬אטד למ‬
‫לאטיה לא נעינא לקרבא בהדייהו לגבייהו‪ .‬דהא יוטא דא לא קרן ק״ש ‪ .‬והכי‬
‫אוליםנא כל מאן דלא הרי ק״ש נעונתיה בנדוי הוא כל ההוא יומא ‪ .‬שטעו אינון‬
‫ארימו ידייהו ובריבו ליד‪ .,‬אמרי ודאי הבי הוא ויומא דא אשתדלגא בהדיחחן וכלה‬
‫דלא הוד• לון כל צרביהון והוו טחאחרון לאזדוונא ולא הוד‪ .‬בר נש לאשתדלא עלייהו‪.‬‬
‫ואגן אשתדלנא בהו ולא קרינן ק״ש ומאן דאחעסק במצוד‪ ,‬מטור מן הטצות ענ״ל ‪:‬‬
‫וניל לוקא כי האי נוונא ובלומה לזה ראוי לבטל התפלה בזמנה ולעשות המצוה קולס‬
‫ואח״כ יתפלל‪ ,‬אמנם שאר המצות כנון בקור חולים‪ .‬והשכמת בית המדרש‪ .‬והבאת‬
‫שלום שבין ארם לחבירו‪ .‬וגמילות חסדים וכדומה להן זמן תפלה קודם כי היא כלל האמונה‬
‫ועיקר נדול בתורה כמי שביאר בעל עיקרי׳ מאמר ר׳ וז״ש המאמר אם לדבר מצוה הלך‬
‫נוגס לו רצו בו שהקב״ה מצילו מן המקטריני׳ אס עסק במצוה אחרת כנזכר ‪ .‬אבל אם לא‪-‬‬
‫פסק בעצוה רק לדכר הרשות הלך כגון שעסק באיזה עסק שאינו לא מצוה ולא עבירס‬
‫אז חשך לו ואין הקב״ה משאיל בו ויניחנו ביר המקטריגי׳‪ .‬אמני אס איש אחר עשה מצוש‪.‬‬
‫בשעת התפלה ריל אותו שאינו רגיל לכא לביהכ״נ בכל יום אינו ברין זה‪ .‬והטע׳ כיון שאינו‬
‫מורגל לבא לביהב״נ מסתמא אינו מקפיד במצות כ״כ לפי שתתפלה היא גדולה מכל הקרגנות‬
‫ופנה ועיקר גדוצ בתורה והוא ביעט בה אין הקגיה מתיחס ומתעצה במצותיו בי אין‬
‫הקב״ה רוצת בזבח רשעי׳ ותומכה היא לו ומובן הוא ניד המקטריגי׳ לעשות בו כרצונ׳‬
‫ולהשחית גופו ונפשו יקלעו כתוך כ;> הקלע ובו׳ ‪ :‬ובספר הזוהר פ׳ בלק בפסוק ועתש•‬
‫לכה נא ארה יש שם מנין מתוק בדבש בפירוש פסוק זה מי בכם ירא ה׳ שומע בקול עבלן‬
‫אשר הלך חשכים ואין מגה לו יבטח בשם ס׳ וכו׳ וטעם נכון שיקרא ירא ס׳ סבא לבית‬
‫הכנסת סדיר ‪:‬‬
‫!בזוהר‬
‫פירש עוד הרשב׳׳י בפרשת ואדא על םסוק בטחו בה׳ ע ד עד כל יוטוי‬
‫דבר גש בעי לאתתקטא ביה בקדוש ברוך הוא דהכי אטד דוד אלוןי‬
‫בך בטחהי וגו׳ ומאן דשוי כיה בטחוגיה ותוקפיה נדהא יאות לא יכלין לאבאשא ל י ^‬
‫כני עלטא וכו׳ ‪:‬‬
‫וקשה על המאמר הזה במ״ש כל הנהנה כו׳ והלא חייכ לשמח חתן וכלה כלתי שום הנא־!‬
‫בעולם אם כן למה תלה השמחה בהנאתו מור קשה והלא אלו החמשה קולות סי‪5‬‬
‫ששון ט ׳ הס ייעודים לעתיד שהבטיח הנכיא לישראל‪ :‬הנס אכתוב ביאור העאער ע ע‬
‫שפירש בעל נוה שלום סרק ד׳ מהמאמר השני ‪ cp‬ל׳׳א וז״ל‪:‬‬
‫ד ן כי חתן וכלה רועזי׳ לעניני׳ ממוקים‬
‫)דרש חחן ציום חופתו(‬
‫מסודות הבריא׳ עד שכשתעיין תמצא‬
‫יחס כל סנמצאות קצתם לקצת׳ היחס של‬
‫א י ‪ £‬ף רב חלבו אטד רב הונא בל‬
‫החתן והכלה בעצמו‪ .‬להיות מדרך הנמצא"‬
‫הנהנה טסעודת חתן ואי נד‬
‫להשלי׳ האחד לאחר כמו החתן משלים י‬
‫משמחו עובר בחמשה קולות שנאטר קול‬
‫הכלה • ע״ר הזה יתאחד המציאות כלו עד‬
‫ששון וקול שמחה ונו׳ קול אומר הודו ‪.‬‬
‫שיהיה הנמצא בכללו כאיש אחר לכן יתאחדו‬
‫ואמ משמחו מח שכרו אמר רבי יהושןן‬
‫החתן והכלה עד שנא׳ בהם והיו לבשר אחד‪.‬‬
‫ב״ל זוכה לחורה שנחנה בה׳ קולות שנ*‪/‬‬
‫וככר קרעו הראשוני׳ לקרא להצורה זכר‬
‫ויהי ביום השלישי ויהי קולות וקול שופד‬
‫ולנקבה חומר‪ (*) .‬א״כ יחס הצורה לחמר‬
‫ונו׳ נ ויהי קול השופר והאלהיס יענגו‬
‫הוא יחס החתן מס הכלה ‪ .‬וסנה נמשלה‬
‫בקול כ ו ׳ ‪) :‬מאמר ח׳(‬
‫הנפש ‪ qui‬כחתן אל הכלה‪ .‬כמ״ש הנביא‬
‫ישעיה שוש אשיש נס׳ תגצ נסשי גאלסי נוי‪.‬‬
‫רצם‬
‫ברבות‬
‫*רק ר*‪#‬ק דף ז‬
‫מאמר מ‬
‫י‬
‫רצה גזם שראוי לשיש ולשמוח בפעולה האלהית במס שהמציא זה המציאות באופן היותר‬
‫שלם שאפשר כפי הכנת המקנל ולא היה לי ית׳ כילות בהקנאת השפע והשלמות ‪ .‬ולקת‬
‫ראיה ממין גופו והרכבת עצמותו ר״צ התחברות הנפש ‪ qui‬ואמר כי הלבישני מ ד ישע וגו׳‬
‫בלומר הנה הדבר המורכב מחמר וצורה ראוי שימצאו בו עניני׳ מתקני׳ צורתו כפי האפשר‪.‬‬
‫ועניני׳ מתקני׳‪ ,‬חמרו ומכיני׳ אותו להשארות הצורה בו כפי האפשר )*( והשפיע‬
‫בנו כוחות מעולות שבם נהיה טשעי׳ תשועת עולמי׳ והם הכחות השכליות והריעות‬
‫האמתיות והם בגדי׳ לנפש העשכלת שהיא צורת הגוף באמת‪ (*) :‬וידוע שמטוב מוסר‬
‫ההנהגה הסדני' שהנהנה משכוד׳ איש ראוי לו לברכו ולהמציא לו הנאה מה שישממ‬
‫בה • כ״ש הנהנה מסעודת חסן שראוי לשמחו כפי היכולת ביום חתונתו שט החצ‬
‫שובע שעמית שלו בהתחברו עם בת זוגו להיות הדומה יאהב הדומה בשבע וישמח בו מעיו‬
‫ואם זה מחק מושר ההנהגה המדינית כ״ש שיתעלה זה בחק מוהר ההנהגה הרוחנית הניתנת‬
‫באדם להשיג כה שלמותו האחרון ואם ידעת ויש אנשי׳ חטאים הנהני׳ מסעירה מס ולא‬
‫יברכו גם לא יהנו בשים ענין בעל הסעודה הייטב בעיני ה׳ ובעיני העם ) י ( יורה שכצ‬
‫בונת׳ אינו אלא לצבות בטן ולהשביע תאות׳ הכלניות ויותר פחותי׳ שהכלב )יי( יודע‬
‫אדונו ומכיר כטובתו ואלו לא ידעו אדון למצמם ‪:‬‬
‫וראוי שתדע שהאיש המשכיל אם יהנה מסעודת ) * ( אם יתן אל לבו מי הוא בעל סעודם‪.‬‬
‫או אותו הדבר שלקח ממנו הנאה וישתדל לכרכו אז להטיב לו כיש שישתדל לברך את מי‬
‫שאמר והיה העולם שהיא כעל כל ההנאות הגשמיות והנפשיות ‪ .‬ומתון כך יכיר בוראו‬
‫וישתדל להשיגו כפי האפשר ולדבק בי‪ .‬אמ‪:‬׳ הסבל לא יתן אל לבו לדעת מי הוא בעל השמור׳‬
‫וההנאה ועליו אמרו רז׳יל כאילו מעל כוי‪ .‬ואמרו שעובר בחמשה קולות רצו בו לפי שהנאת‬
‫האדם הגופיית תלויה בחמשה חושים ‪ .‬כי כל חוש מתענג במוחשיו ונהנה בהם והחושים‬
‫נתנם הש״י על הכתה הראשונה להשיג השלמות‪ .‬ועל הכונה השנית לקבל הנאה בעניני הגוןו‪.‬‬
‫אם כן מי שישמש עהם על הכינה השנית לבד עובר על האלתית‪ .‬ולוקח מה שבמקליה מקום‬
‫מה שבעצם‪ .‬והנה נודע שהחישי׳ ה׳ לכן אמר בחמשה קולות ולפי שהדבור החצוני יורם‬
‫על• הפנימי שהתיבות שידובר בהם מורות על מה שבנפש‪ .‬ואמני יתנועעו בכלי הדבור ויהיו‬
‫נשמעות בקול לזה אמר קולות‪ .‬יסמכו טנת׳ לכתיב האומר קול חתן וכי• ויש בפסוק חמת‬
‫קולות כאילו יחד לכל חוש קול מיוחד השני קולות הראשוני׳ רמז לשני החושי׳ היותר רוחניי׳‬
‫והם חיש הראות וחיש הריח‪ .‬ולכן באו בתם במלות משותפות לב׳ עניני׳ שהם ששון ושמח׳‬
‫הנאמרי׳ בעיוני׳ רוחניי׳ ג״כ כמ״ש כי ישיש ה׳ ישמת ה׳ ‪ .‬וקול חתן רמז לחוש הטעס‬
‫ש מתחתן עם טעמי׳ הרבה למיניהם• וקול בלה רמז לחוש המשוש‪ .‬קול אומר הודו את ה׳‬
‫רמז לחוש השמע כדכתיב אלהי׳ באזנינו שעמנו‪ ) .‬י ( ואמרו אם שמחו זוכה לתורה שכתוב‬
‫בה׳קולות כאילו רמזו בזה שהעיון יושג בה׳ חושים הפנימיי׳‪ .‬ותחלת קנייתו המרות החשוטת‬
‫במ״ש ראשית חכמה יראת ה׳ וההסתפקות היא ממדות החשובות ותחתיה יכנס הנהנת‬
‫מיגיע כסיי• והנהנה מסעודת חתן ומשמחו נהנה מיגיע כסיו יקרא והססן כהפך‪ .‬ואמכ׳‬
‫אמר והמשממו כאילו מביא תודה רמזו למי שמתודה על הדבר הראוי לסתירות ואינו כפוי״‬
‫טובה ‪ .‬ואמרו כאילו בנה חורבה מחרטת ירישלי׳ למה שהחמר יקרא חרב מצד עצמו‪ .‬ואמב׳‬
‫יבנה באמצעות הצורה ופעולותיה‪ .‬וחרבות ירושל׳ רמז שהמזג האנושי הוא היותר שוה כמו‬
‫שירושלי׳ פכחר הארצות מכיל‪:‬‬
‫י* להקשות בעאער זה והלא הוא ית׳ אדון הכל וכולם צריכין לו ומתפללי׳ לפניו ית׳ זולת־‬
‫העוברי׳ לשריו• או למי יתפלל הוא‪ .‬ורחמנא ליצלן מלפר׳ מתפלל בפשוטו‪ .‬אבל האמת‪.‬‬
‫יורה דרכו שדברי רבי יוסי נאמרו בדרן חידה לרמוז שכמו שכל כוונת תפלתינו לפניו יתי‪-‬‬
‫הם לתת את שאלסינו ושירחם עצינו כן סיא ימי ספן כזאת התשוקה ויותר מזקם להשפיע‪:‬‬
‫עצינו‬
‫־ כוונת החגולה ומאמר הקב׳׳ה מצלי‬
‫•מליט ־סובו כי יותר משהעגל רוצה לינק פרה רוצה להמק ‪ .‬ומ״ז שאל המקשה מאי מצלי‬
‫וכוונת זאת השאלה לידע אם החשק הנמרץ הזה שיש לפניו ית׳ להטיב לנו אם הוא‬‫כשנהיה צדיקים גמורים או גם אם נהיה בעלי תשובה ‪ .‬ורב השיב לזאת השתלם‬
‫טמוקס ואמר שנוסח התפלה יהי רצון מלפני שיכבשו רחמי את כמסי כו׳ וכונת אותה‬
‫*‬
‫•חפצה שהיא ית׳ חפן להתנהג עם בניו‬
‫)כוונת התפל׳ ומאמרהקב״ה מצלי כוי(‬
‫•במרת רחמים וליכנס להם לפנים משורת‬
‫הדין רצה לומר שאס יבואו לפניו בתשובה‬
‫א י ^ ף רבי יוחגן •שום רבי יופי ‪!3‬‬
‫ותפלה כראוי ישלח עינם כי כן חייב רצונו‬
‫זמרא מגיןשהקב״ה מחםלל'‬
‫הקדום זהו דעח ע״י •‬
‫שגא׳ והביאותים אל הר קדשי ושמחחיש‬
‫כבית תפלתי ‪ .‬בבית תפלתם לא נאטר אלא בבית תפלתי מלמד שהקב״ה מצלי‬
‫םאי מצלי אמר רבא יהי רצון טלפגי שיכבשו רחטי אח כעסי ויגולו רחטי על‬
‫מחתי ואתנהג עם בני במרת הרחמים‪ .‬ואכנס להם לפגים משורה הדין ‪:‬‬
‫)בנוה שלום מאמר ב עז(‬
‫לכחב הרשב״א בחדושיו ״״ל יש בהגדה זי סוד נשגב מאד‪ .‬נס יש לה חיצוץ וזזו תירן>‬
‫דבריו והביאו הע״י ואמר בשם הגאון ז״ל כי למדו הקב״ה למשה במראית העין‬
‫סדר בקשת רחמים והתפלה כמ״ש שנתעט‪ q‬הקב״ה כשליח ציבור שיורד לפני התיבה ולמד‬
‫את משה בפרש׳ ויעבור ה׳ על פניו ויקרא כו׳ ועל אותה שעה אמרו מנין שהקב״ה מתפלצ‬
‫וכן פי׳ בתורה כי כן אמר ה׳ ה׳ אל רחים וחנון ארך אפיס ורב חסד ואמת וקאמר משה‬
‫אתה הוריתנו לומר י״ג מדות שנא׳ כאשר דברת לאמר וכן אמר יהי רצון שיכבשו וגו׳ וכת‬
‫עליו ע״י ואמר דרך הגאון ז׳׳ל ישר אס היה לשון ההגדה מסכים ממו ‪ .‬וכדי לישב לש״‬
‫דבריו מת שנאות )‪,p‬‬
‫ההגדה יש»ל> לפרש ‪ .‬ואקדים הקדמה וכי׳ האריך בזה קצת‬
‫ההגדה סןתןהקכ״ס ברא ג׳ מיני בריאה המין הא׳ השכלי׳ הנפרדים והגלגלים המקלסיש‬
‫אותו ית׳ בפעולת׳ התמידיות בהשכלה ‪ .‬והמין הב׳ הנבראי׳ הארציים וגס החי בלתי מדבר‪.‬‬
‫ומשני מיני בריאה האלה קליסו ית׳ בפעולת׳ תמידיות הכרחיות האחת שכלית מהנבראי‪/‬‬
‫משכילים ואחת טבעית מהנבראי׳ ארציים ‪ .‬ואחריהם חייב׳ חכמתו ית׳ לברא נברא אמצע‪,‬‬
‫מורכב מב׳ נבראי׳ הראשוני׳ ושיהא רשות מסור בידו משירה מוחלטת וע״כ נמסר הרצוי‬
‫‪-.‬ביד המין האנושי וא^ כי מסר להם הרשות המוחלטת הוא ית׳ מזהיר׳ ומלמד׳ תעיד‬
‫‪6‬ורחות חיים שנא׳ ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב וגו׳ וכחרת כחיים להודיע‬
‫גי הקג״החפן שנהיה שצמים ומראה להם כאילו מושך את ישראל דרך פיוס כאילו צדקותיו‬
‫או הפך מועילין לו חלילה כמאמר הנביא בשמו ית׳ מה מצאו אכותיכם כי טול כי רחקו מעלי‬
‫וגו׳ שונו אלי ואשובה אליכ׳ וכתיב בתורה מי יתן והיה לבבם זה להם ליראסיאותי וגו‪/‬‬
‫ולכונה זאת אמרו כאן שהקב״ה מתפלל וכאילו בית המקדש הוא מקום לתפלתו מפני שהמקו‪/‬‬
‫ההוא מקים העבודה ומשם שואבי׳ הברכה ומתפלל בו שיתמיד המנין כן כדי שיהא רצוי‬
‫לפניו שיכבשו רחמיו את כעסו וגו׳)'(מפני שהמרה כך היא שהגמול והעונש על ממשה האד^‬
‫וכסי מעשיו הוא נדון והמעשה מסור בידו מוחלט‪ .‬אמר שהוא ית׳ כמתפלל יה״ר מלס י‬
‫שיכבשו רחעי את כעסי ר״ל שיישרו עעשיה׳ עד שיגברו כח רחמיו ‪ .‬י ורצונו כפעולות׳ ‪J55‬‬
‫כעסו וכענין שאמרו חז׳׳ל כ״ז שישראל עושין רצונו של מקום כאילו מוסיפין כח בגכורם ‪JJ5‬‬
‫מעלה שנא׳ ומתה יגדל נא בח ה׳‪ .‬ואמרו כב״ר כפ׳ וירא אצהיס את כל אשר עשה וסכןן‬
‫טוב מאוד רבי חמא אמר משל למה״ד למלך שבנה פלטרי׳ וראה אותה ומרבה לו ואמר הלו^י‬
‫?‬
‫כי‬
‫כ‬
‫‪v‬‬
‫תהא ממלת חן כדרך שהעלית לפני באותה שמה ס׳׳כ ‪) :‬חסר ב ( ) (‬
‫זתיטה גדול מאלו האנשים שלמים למה ספר שלא כוונו בתפלה לכאורה גראה דבר ‪t‬‬
‫ומטער מאד לכל אדם כ״ש לאנשי הממלה והחסידי׳‪ .‬ואם היו אנוסי׳ מ * ^‬
‫לא היו לכתבם על ספר להכשיל בסם רבים‪ .‬פי יחלו באילן גדול לומר שכן ע ש ו ‪:‬‬
‫אמנם‬
‫‪n‬‬
‫ברכות‬
‫פרק דא‪0‬ון‬
‫דף ז‬
‫מאמר י‬
‫יא‬
‫אמנם נ״ל בזה)״( מ״ש בעל פ ק י ד ה ז״ל שער נ״ח ודל ט טיט אלוהחכמי׳להפליג‬
‫הענין ולסגזים בו כפי הראוי שיובן משם לפי מעלת חסירות׳ להוליע שא״צ לומר‬
‫הקיר מתראה כורע ומשתחוה מתודה ומתפלל ולבו שוקע כמצולו׳‬
‫כשישוב פניו אל הקי׳‬
‫שהאדם כש‬
‫מחשבות עסקיו הזמניים אשר הוא פונה אליהם יום יום שעבודתו ־נכריה וזרה גם‬
‫תפלתו תועבה ‪ .‬אלא שגם המחשבה בעין‬
‫• •‬
‫ההיא בדברי׳ סעייונים היא חזקת מאד‬
‫א מ ר רבי חייא סבא אנא ביוטוי‬
‫וכמ״ש זמן תורה לחוד וזמן תפלה לחוד ‪.‬‬
‫לא איבווגית אלא חד זמן‬
‫והנה בהיות החכמי׳ האלה חיים תמיר בתיי‪/‬‬
‫בעית כויגית והרהרית בלבי ואמרית מאן‬
‫ןמחשבייס ואינן יכולין להפנות עצמן מהעיון‬
‫ליעול קמי םלכא קדמאי אלקפתא או‬
‫ריש גלותא ‪ .‬שמואל אמר אני מגיתי‬
‫אפי׳ שעה אחת הס' חושדין עצמן‪ .‬שלא‬
‫״אפרוחיא ]פי׳ עופות הפורחות[ רבי בון‬
‫כוונו יפת כתפלת׳ ומחשיבי׳ עצמם כאילו‬
‫אמר אגי מניתי דומ״םיא‪] .‬פי׳ שורות‬
‫מהרהרים אז בדברי הבאי • והנה רבי חייא‬
‫אבני כותל[ אמר רבי מתניא מחזיק אגא‬
‫יתכן שהיה מתודה כי סעם אחד בהיותו‬
‫טיבולרישי רכד הוד‪ ,‬ממי למודים כרע‬
‫מתבודד בתפלתו אגב עיון תפלה בא לחשוב‬
‫מגרמיה ‪ :‬ירושלמי דכרכות ס׳ היה קורא‬
‫ממדריגות האנשים קצתם מסצתם כמו שאדם‬
‫עשוי לחשוב כן בברכת אבות בזכרו זכותם‬
‫ומעלתם משאר האנשים‪ .‬או ענין בעלי תשובה עם הצדיקים הגמורים בברכת השיבנו וסלת‬
‫לנו או מדריגות הצדיקים והחסידים בברכתם וכדומה ממה שימשך לו מעיון תפלתו ודמה‬
‫אותו לחוש ב מאן ליעול קמיה דמלכא קדמי וכו׳‪ :‬והוא דמיון נאות ‪ .‬ועל זה הדרך אמר‬
‫שמואל שקרה לו בזת בעיונו בברכת אתה חונן בהבריל ענינו בין כחות הנפש אשר נתחלקו‬
‫אל הדעת ואל הבינה ואל השכל שהיא עיון דק ונכבד כמו שנתבאר במאמר ששי מספר‬
‫המרות ולזה אמר אני מניתי אפרוחיא כלומר שהיה מחשב בבחות הנפש ומספרם אשר‬
‫בם יגביה האדם לעוף על כל הנמצאי׳ השפלים כלם וע״ד שאמר הכתוב ונעלמ^מעיני כל‬
‫חי ומעוף השמים נסתר׳ ‪ .‬וגם רבי בון בעברו על מאמר קונה הכל ומה שיצוקל לזה יעלה‬
‫על לבו סדרי בראשית גטה מעל גבוה כמו שהוא מבואר מענינם ‪ .‬ולזה אמר אנא מניתי‬
‫רומסיא כי העמלות ההם הם שורות המין הכללי ומפני גודל ערכם אמרו שאפילו מחשבות‬
‫אלו ודומיהם היו לזרות ונכריות להם כדברי המשלים אשר הניחו‪ :‬אמנם רבי מתניה כ״כ‬
‫היתה כוונתו מעוטה בעיניו שאמר שהיה מחזיק טובה לראשי שכורע במודים לומר שהוא‬
‫כורע ממצמו עם היות שאין כוונתו באותו עומק שהראוי להיות בו לעת הכריעה לפי רוב‬
‫החשק אל ההכנעה אליו ית׳ אשר כידו להשלים צרכי תפלתו כך ראוי לכאר דכרים אלו לפי‬
‫ענינם ולפי שלמות האנשים האלה ‪:‬‬
‫כתב)י(בעל עיקרים ברוך שם משותף יאמר על מקבל הטוכ וכו׳ ויאמר על הנותן הטוב כרוך‬
‫אתהה׳ ויהיה כרוך שם התאר כמו רחום וחנון‪ .‬להיות הפועל המגיע ממנו כרכה‬
‫שסוא תוספת שפע ורכוי המוכה וכו׳ ועוד כתב שהוא לשון שבח והלול‪ .‬ועל מהשכתנ‬
‫שהוא שם התאר יקשה איך יפרש בסי זה אברך ס׳ נברך שאכלנו‪ .‬ישמעאל בני כרמי ־ורכיס‬
‫כהם ולא יקשה זה אם נפרש שהוא לשון‬
‫הלל ושבח שיהיה פירוש כרוך מהולל כמו‬
‫)דרש לרז״ל ישמעאל כני כרמי‪ .‬מאמר י׳(‬
‫מהולל כתשכחות מהולל שם ה׳ אקרא‪ .‬ובן‬
‫אברך נברך אהלל נהלל‪ .‬וכן ישמעאל בני‬
‫‪ J f t‬י א אטד דבי ישמעאל בן אלישע‬
‫ברכני‪(»):‬ועוד בתב הרב הנ״ל בפי׳ ברכה‬
‫טעם אחת נכנסתי להקטיר‬
‫מענין בריכה כדמיון הבריכה שתנחל נמשך‬
‫קטורת לפני לפנים וראיתי אכתריאל‬
‫לתוכה וממנה מספיקים כל הצורך • ודמיון‬
‫יה י״י צבאות יושב על כסא רם ונשא‪.‬‬
‫זה מתישב על נכון בכל מקום שמזכיר ברבת‬
‫ואטד לי ישמעאל בגי ברכני אמרתי‬
‫ה׳ על שום נברא שהכוונה לומר שהוא ית׳‬
‫ל&גיו רבונו של עולם יהי רצון »ל*ניך‬
‫המשפיע‬
‫‪:‬‬
‫ברכות‬
‫פרק ר*‪#‬ןן‬
‫מאמר י‬
‫דף ז‬
‫׳המשפיע כל סוב כדמיון הממלא גריפה להשקות ממנה לכל מובר ושנ מם שלא יתק‬
‫לומר בכרכתינו לפניו ית׳ עכ״ל ‪:‬‬
‫ז נ ת נ )*(בעל עקירה שע״ר וז״ל כי זה השם אכתריאל ע״פ הקבלה שאומרים לספירם ראשינס‬
‫ראש כל סםפיחת אכתריאצ שהוא כתר עליון‪ .‬ובעד י״נ עדות ס׳ ה׳ ט ׳ ‪.‬‬
‫אמנם מעה שאופר לו ברבני רצה בו שעיקר‬
‫שיכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחשיך‬
‫כוונת הברכה בפי המברך הוא הכרת‬
‫פכודו ית׳ וממני יושפעו המוכות כולם ‪ • .‬על מדותיך ותתנהג עם בניך בפדן!‬
‫הרחמים ותכנס להם לפנים משורת הדי‪.‬‬
‫זסוא מצמו ית׳ אינו צריך חיזוק רק לשום‬
‫י‬
‫ונענע לי ראשו‪:‬‬
‫דגר בפיםם לומר כה תברכו מכ׳׳ל ‪:‬‬
‫׳ ש ‪ 1‬ארבע‬
‫)מיין בנוה שלים‬
‫וגהב הרשב׳׳א בחדושיו הכוונה במאמר זה‬
‫שער א׳ גש״ט פ׳ כי תצא(‬
‫וז״ל לא ימלם ממך כי הוא מנין כל‬
‫סכרכות והוא שצמו כתורתו השלימה וברכת‬
‫את ה׳ אלהיך וכתיב כי בו בחר ה׳ לשרתו ולברך בשמו‪ .‬ואל תחשוכ כי הברכה מנין סוד<‪0/‬‬
‫כי הכרכה לשון תוספ׳ ורבוי מלשון וברך את לחמך‪ .‬וככה ברוך ה׳ למדני חקיך יתפלת‬
‫ישרים רצונו וגורמת לסבות הרחמים והחמלה על בריותיו ותפלת הצדיקים כוכשת את ה כ ע‬
‫זסוא מנין תפלת אברהם בהפיכת סדום והוא ענץ כל התפלות ‪ :‬וראיתי יושב מל‬
‫פו׳ כבר מפורש בנכיאיס ואראה אח ה׳ יושב על כסא רם ונשא והרכנת הראש רמז לקכן‪3‬‬
‫התפצה ‪ .‬וראשו כו׳ ע״ד הכתוב ראשו כתם פז ודרך משל דברו הנביאים והחכמים מ כ ץ ‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫זנתב )»(בעל ע׳׳י וז״ל מה שביררתי לעצמי בהבנת ענין זה המאמר הוא כי פי׳ ברכה‬
‫שיה יכל ונועם ההבדל נמשך מחל^ הנושאים כפי מדריגת המברך והמתברך ר ץ ‪I ,‬‬
‫כמו שבברכת השי״ת על ברואיו הטנה בה שהוא ית׳ אשר בידו הכל ממצא חסרוננו ומש״‪,‬״‬
‫מ א מ ר‬
‫ב‬
‫לח‬
‫ב‬
‫ע‬
‫ה ן‬
‫‪.-.‬‬
‫‪...1‬‬
‫‪1 ..,1.».».,-1.-.‬‬
‫‪v‬‬
‫‪u‬‬
‫‪*P‬‬
‫וע״ז האמונה התקועה בלבבנו זהגדתה לפניו ית׳ בפינו ובשפתינו יצדק ע״ד השליח לכניג‬
‫צם שם ברכה כביכול שאט מברבין להקב״ה והוא ברוך ממנו כיון שהכל צריכין אליי ‪JJ.pi‬‬
‫א צ מאתט שים דבר רק מה שחייב שלימיחו להשפיע עלינו בכל הטוב והשפע הזה נ ״ ‪:‬‬
‫לבא אלינו זולתי בהיות בנו ההכנה הנזכרת והוא שנהיה קיימים באמונה ויריעה זו ו ג ם ) ‪i o j‬‬
‫בפינו זאת הכינה עכ״ל והאריך עוד ואני קצרתי ‪:‬‬
‫ונתב רבינו בחיי בפ׳ עקב בפסיק וברכת את ה׳ אלהיך האריך בפירושו ע״ר הפשנן‬
‫*‪1‬‬
‫וגם כתב על דרך הקבלה וכתב בלשון זה ואם לא היתה הברכה והתפלה‬
‫מ ד א ה לבר למה יתאוה לתפלתן של צדיקים וכו׳ ומכאן ממדתי על כוונת הרשנ״א ש א מ י‬
‫‪1‬אל תחשוב כי הברכה ענין הוראה ופו׳ שדל שאל תחשוב שהוא מנין הודאה לבד רק ה ו ד א י‬
‫וכרכה שתיהן יחד עכ׳׳ל‪:‬‬
‫ע‬
‫כ‬
‫‪p‬‬
‫באדם שה‬
‫חכם אחד‬
‫מכנסת ועוד אתה משמש‬
‫‪JlttJPD‬‬
‫בחסיד אחד כשהיה ישן או משמש מפתו׳ היה לו חלוק ל ק לכך‬
‫ג י ח‬
‫‪3‬‬
‫ע‬
‫י‬
‫]‬
‫י ׳ " * ־י**•*!‬
‫מ ע ס ה להתפלל‪ .‬לכך היה לו חלוק םיוחד לשינה זחליק אחי י‬
‫יי‬
‫וזנון לןראת אלחין ימראל ונו׳ )סי׳ ו«״ל בסוד י מסירים( •־‬
‫כתב‬
‫ביכות‬
‫מרק רא‪#‬ץ‬
‫דף ז‬
‫יב‬
‫םאטר יא‬
‫ניוב מה שלום כדרוש השני פאער ד ס״ק וז״ל דע כי כל הדברים השפלים קשורים בפציוטם‪.‬‬
‫וכל הנמצאות קשורות בו ית׳ ובו תדבקנה הבריומ ותתאחונה ואץ כח בשום נברא‬
‫)רמת זה כשלמות כמ״ש הראב׳׳ע בפ׳ כי תשא‪ .‬והנה שלשלת המציאות נחלק לשני חלקים‬
‫האחד השתלשלות הנמצאות וקשר העליונים מם התחתונים וזה נקרא בלשון רז״ל ממשה‬
‫בראשית‪ .‬ולא נודע סור מנין זה מדרך‬
‫החקירה רק מצד חכמת הקבלה האמתית‬
‫)סור קשר של תפילין(‬
‫הנתלים בשוד שם המפורש והשני הוא קשר‬
‫העליונים והשתלשלות קצתם מם קצתם וזה‬
‫את כמי וראית את‬
‫ג״כ לא ישיגנו בשלמות רק נפש הנביא ‪.‬‬
‫אחורי אםד רב חםא‬
‫ובפרט הנביא שהוא אב ככריאות וזה נקרא‬
‫נר ביזנא אסר רבי שטעון חסידא םלםד‬
‫בלשון רז״ל מעשה מרכבה וקשר של תפילין‬
‫שהראה הקב״ה למשה קשר של תפילין‬
‫רמז להשתלשלות השכלים קצתם עם קצתם‬
‫עד באן ‪) :‬מאמר יא(‬
‫ואיך יפול הרבוי והאחדות ביניה׳ ואין‬
‫ישתלשלו מהמלה ראשונה ‪ .‬וכל זה הראה צמרע״ה בשלמות‪ .‬וזה רצו באמרם שהראה לו‬
‫קשר של תפילין‪ .‬והנה חכמי המחקר נתחכש! על זו החקירה‪ .‬והיא אם יאמר אחד‪ ,‬או‬
‫רבים על העצמיות הנבדלות או לא יצדק בהם אחר מהם ובאר זה שלמה שכבר התבאר‬
‫שההשגה והמשיג והמישג הוא בשכל דבר אחד ב מ ס פ ר ‪( • ) :‬‬
‫זכחב הרשב״א בחדושיו בשם רבינו האי גאון ז״ל הכי פרשוהו רבנן שהראהו הקמה קשר‬
‫של תפילין והנחתן ולמדו במראית העין כדרך שלמדו מעשה המשכן שנא׳ כבצ אשר‬
‫יאני מראה אותך את תכנית המשכן‪(*) :‬ועוד כתב על מנין זה כאן כלל ג׳ דברים האלה בלי‬
‫הראות והיו להטפות כין עיניך ששם מקום הנחתן ר״ל על שרשי המינים שהוא ראשית‬
‫המוח והוא על הפנים ומור לזנרון שהוא המשגיח היכול שהשגיח עלינו והוציאנו מבית‬
‫מברי׳‪ .‬וסוא שכתוב בהן לזכרון בין עיניך ולדמיון לקטע בנפשותינו כשם שהתפילין מונחים‬
‫בראשית המוח ורצומות יוצאות מהן ומתקשרות באחרית המוח ומתעגלות ומקיפות בל הראש‬
‫ככה הוא ית׳ תכלית כל דבר האחרון וכן תכלית הכל מקיף ושב אל רצונו ‪ .‬והכל מתקשר זה‬
‫כזה כחפצו ית׳ כאילו תאמר שכרא הש״י השכלי׳ בחפצו כל אחד לסבה שלמשה הימנו‬
‫במדריג׳ מד השכל הפומל והשכל הפועל סבה למה שלמטה מגלגל הירח והכל מתקשר זה‬
‫בזה מסבה לסבה והוא אומרו כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם והכל תלוי בזרועו‬
‫ית׳ וכמ״ש ז״צ הכל תלוי בזרועו שנ׳ ומתחת זרועות עולם לומר שהוא ית׳ מתמיד עטרת‬
‫הכל וקיומם שהוא מקום עולמו וקיום העולם נסמך אליו וקשר אחד יש להם והוא שעלה‬
‫למשה ונראה אליו ולא נמנע ממנו זולתי עצם התפילין שהם על העינים שהוא שורש הכל‬
‫ושנרמז מלשין סנים באומרו לא תוכל לראות את סני אך הקשר כלו הראה לו וזהו קשר של‬
‫תפילין והוא מה שנרמז אליו בכל ביתי נאמן הוא פכ״ל ‪:‬‬
‫ובחב בעל תורת עולה‪.‬פ״ב מח״ב‪ .‬וז״ל והנה להיות כי הש״י הוא נותן החיות לכל העולם‬
‫אשר הוא כדמות האדם ואבריו פ״כ באו התפילין של יד בבית אחד להורות על ה׳‬
‫&חד‪ .‬ולהיות כי הברואים אשר מקבלים החיות מןהש״י הן ארכע מדריגות הת״יוהמרב״ר‪.‬‬
‫‪ ,‬והגלגלי״ם‪ .‬והשכלים הנבדלים‪ .‬וע״י מגלה הש״י גדולתו וגבורתו‪ .‬מל כן באו תפילין של ראש‬
‫ר׳ בתים• יריע שאין קיום מדריגות אלו מכלעדי הש״י על כן תפילין של יר היא ראשונה‬
‫גהנחתה והאחרונה בשלוק׳ להורות על ה׳ אחד שהוא ראשון והוא אחרון ומבלמריו אין שום‬
‫מציאות לשאר מדריגות העולם החשוכים שיש להם חיותב״ש למדריגות השפלים‪ .‬שהם הצומ״ח‬
‫והדומ״ם‪ .‬והיסודות הפשוטים ולהיות כי לכל <מצ<ז ד ס ט ת שהם החומ״ר והצור׳יה הפוע״ל‬
‫והתכלית‪ .‬ואף בש‪:‬לים הנבדלים שאין בהן חמר וצורה מ״מ יש בהם הרכבה מה מצד השגת‬
‫מ‪5‬מ‪ 1‬שסוא כדמות סמר והשגת מלתן שהיא כדמות צורתו ע״כ באו התפילין הלכה למשה‬
‫אלן ״ ) ‪ .‬י ‪ /‬י ״ י ‪:‬‬
‫מסיני צסיוסן מרובעים להור ל ‪,‬‬
‫^‪0‬יף*ןחי‬
‫ןת ע‬
‫ד‬
‫ס‬
‫ט‬
‫ת‬
‫ע ;‬
‫מ‬
‫מ ח‬
‫יש‬
‫פרק רא^ן‬
‫ברכות‬
‫מאטד יב‬
‫דף ח‬
‫*ש לדקדק במאמר הזה מה שאמר רני חנינא )עת מצוא זו אשה וכו׳ וכי זי היא תפגלגו‬
‫‪I‬‬
‫סחסיי הוא דבר תימה כי החסידים כל מגמתם ותשוקתם לפרוש מאשה‬
‫והמד משה ובן עזאי שאמר' ומה אפשה שנפשי חשקה בתורה ולא נשא אשה כל ימיו‪ .‬ע ן ן !‬
‫קשה למ״ר זו מיתה זו קבורה מה מציאה שייך בהו ‪ .‬אדרבה אבדה גדולה הוא • ו י ו ת‬
‫‪I‬‬
‫קשה מל מר זוטרא זו בית סכסא ‪ .‬ובלתי‬
‫‪I‬‬
‫)כוונה לעת מצוא ובו׳(‬
‫מסתבר הוא שבל הסיד יתפלל על דבר גרוע‬
‫‪ .‬כזה‪ .‬ובסרט בממרבא אמרי הא דמר זוטרא‬
‫פריפא מכולהו‪:‬‬
‫זאת יתפלל ל ״מיי אליך לןי״ ‪I‬‬
‫נחב במ* מין ישראל כוונה כיללת יש‬
‫מצוא אמר דבי חנינא לעח םזגו* י ‪I‬‬
‫למאמר זה והוא כי כוונת דוד בזה‬
‫זו אשה שנאמר מצא אשד‪ -‬מ צ א כ ן ן ‪1 ' .‬‬
‫רבי נתן אמר לעת מצוא זו תורה ד יי ‪t‬‬
‫המזמור אשר כפי הנראה בדרך הפשט‬
‫סדרו על סליחת מון‪ .‬בת שבע‪ .‬וגם מל ענין‬
‫יזנחמ ^‬
‫ן‬
‫י י‬
‫אורים שהתודה מל שניהם ואומר אודה‬
‫אמר לעת מצוא זו מיתה מנאיםר לט‪t £1‬‬
‫עלי פשעי לה׳ וסמך ליה על זאת יתפלל‬
‫‪a‬‬
‫חוצאות בו׳ ורבי יוחנן אמר זו קבורף‪,‬‬
‫כל חסיד)״(וראוי לו לבקש ע׳׳ז בעבור עת‬
‫»ר זוטרא אמר לעת מצוא זו ביח הבס* *‬
‫מציא ר״ל שבכל עת‪.‬מן העתים ימציא לו‬
‫אמרי בטערבא הא דמר זוארא עדי‪ ,‬י י‬
‫יש*•‬
‫הקב״ה דרך ישרה בדי שלא יבא לירי חטא‪.‬‬
‫מכלהו ‪:‬‬
‫י;‬
‫ועל זאת הכונה פי׳ רבי חנינא זו אשה‬
‫)רמוז שיעביר מיניו מראות רע באשה אסורה רק לעולם תהיה לו אשה הגונה ע י י ח ד <‪:‬‬
‫ואולי רמז בזס כדמות התנצלות בעד חטאו עם בת שבע לומר כי רוע הקרי וההזדמי ג * ‪5‬‬
‫‪I‬‬
‫קרה לו בעת ההיא הביאו לחטא והוא שקם מעל משכבו להתהלך ע< הגג וירא‬
‫שע? * ‪-‬י*‬
‫אשה רוחצת ותיכף ומיד יצרו אונסו והיה ניצול מזה אם נתעכב עלמטתי‬
‫פחות ועל יסוד זה אמר דוד על זאת יתפלל כל חסיד כלומ׳ גס החסיד פרוש צריך להל!״‪22‬׳״‬
‫בעבור עת מצוא דיל שבכל עת)'(מםעתים תהיה לו אשה חשובה ולא דבר שבערוה• ^ * ! מ |‬
‫יהיה לו כן רק לשטף מיס רבים אליו לא יגיעו ר״ל כל יצר מחשבות לכי לא יגיעו <§‪!-?.‬‬
‫ולא יכול לו אבל אס‪ .‬יקרה לו רוע ההזדמן כאשר קרס לי בכל חסידותו אולי יתקפהו ץ \‬
‫ד‬
‫על‬
‫כ‬
‫מ‬
‫ב ת י‬
‫נ‬
‫ט‬
‫י‬
‫ו‬
‫א‬
‫צ‬
‫י‬
‫ט‬
‫צ‬
‫א‬
‫ח‬
‫י‬
‫י‬
‫ב נ ח ט‬
‫פ‬
‫בר‬
‫ת‬
‫א‬
‫ח צ י‬
‫ר‬
‫בתורה יומם ולילה להזהיר אתמצמו מכל עבירה ולרדוף אחר כל מצום‪) .‬׳(אח׳׳כ בא‪'ii*Z:‬‬
‫נחמן להוסיף מל דבריהם ואמר האמת שבהיות בחיים צריך לעשות כן אבל ראוי לירא ^ » ;‬
‫שמתיראים הצדיקים שמא יגרום החטא וע״כאין הקב״ה מיחד שמו על הצדיקים ב ח י י ן ^ י ג ׳‬
‫לכן אמר זו מיתה וטי‪) .‬י(ור׳ יוחנן הוסיף ואמר זו קבורם לרמוז כי גם אחר המיתה צר"‪<* 5‬‬
‫שיתעסקו קרוביו בקבורתו לככוד הגוף שהיה משכן לנשמה ‪ .‬ומור שנית גדולה עזן ‪ «j‬ר |‬
‫" ס ‪=20‬‬
‫•‬
‫ז‬
‫יז יי‬
‫‪ P‬היי ש‬
‫בלננט‬
‫זוטרא והוסיף על דבריו ואמר זו בית הכסא‪ .‬וכוונתו בכלל להוסיף ולומר כי צריך ל ה ח ‪ ,‬״ ל ‪1‬‬
‫לפניו ית׳ מל כל עת מהעתים שיזמין לו הקב״ה דרך ישרה לעשות רצוט ית׳ ואץ צ״ל !‪ r,?2‬ן‬
‫לו להתפלל על אשה ועל תורה ועל מיתה וקבורה אלא גס על הדבר בלתי לחשב לגריע‪W.5,,‬‬
‫‪£•"'80‬‬
‫כפי הנראה והוא הוצאות בית הכסא צריך ג״כ להתפלל מליו•)'(״‬
‫יעבור על בל תשקצו נפשותיכם וארז״ל זה המשסה נקביו‪ .‬השני בי להיות י ו לשמידמ יי'‬
‫הבריאות‪ (»).‬עוד רמז כמו שצריך האדם לשמור עניני שמירת הגוף כך צריו לשמור ה י י ‪••' £‬‬
‫׳ ‪• p‬‬
‫מכפירס ולדחות בל סברא משוכשת המכיאה לירי כפירה עכ״ל‪:‬‬
‫זלי הכותב נראה דבר נאות‪ .‬כי להיות כל אדם מחאוס וחומר לממון _ ‪:1‬‬
‫‪I‬‬
‫אין תכלית וכל עמל ארם לפיו ואח״כ יוציא הכל בהוצאת כית הבקא‬
‫מ״כ יתפלל שי‪$‬יל אותו השיי מזה ושיתן לו דבר מספיק ומרס טובה ונכונה‪ .‬וזהו ג״כ ע ו ‪ ^ ,‬׳‪5‬‬
‫‪:‬‬
‫מ‬
‫‪:‬‬
‫ת ח י י ת‬
‫ה מ ת י ס‬
‫כ י‬
‫מ‬
‫ת י ל י ס‬
‫ה א ב י ח‬
‫מ ל‬
‫ב‬
‫ת ם‬
‫ב מ‬
‫י ם‬
‫‪0‬‬
‫ר א ו י‬
‫ל ש נ י‬
‫א ח‬
‫ס ב ו ת‬
‫‪5‬‬
‫כ ב‬
‫ה א ח ר‬
‫ר‬
‫‪p‬‬
‫‪:‬‬
‫ע‬
‫ו ;‬
‫לי*‬
‫ברכות‬
‫פרקראעון דף ח‬
‫מאטד יג‬
‫^‬
‫רז״ל בפ׳ במה מדליקין איזה עשיר זה הסומך נית הכסא סמוך לשלחנו ירצה ט זהו משיר‬
‫אם יחשוב בדעתו בתחלת הסעודה קורם שיאכל כי כל מה שיאכל וישתה מן המפעמים‬
‫והממשקים יאבד דרך ב״ה אז יאכל וישתה בפחות שבאכילה ושתיה כמו פת במלח ומי©‬
‫במשורה זהו ודאי יהיה עשיר שלא יבזבז ממונו ביתרונות אבל ימעיש במזונות‪.‬רק לפי‬
‫ההכרח יספיק זה נ״ל ‪:‬‬
‫תנחומ״א פרשת מקץ לעת מצוא אמר רבי אבא לעת מצוא זו הזקנה‬
‫^‬
‫צריך שיתפלל אדם על זקנתו שתהא עינו רואה ופיו אוכל ורגלו‬
‫מהלכת שבזמן שאדם יזקין הכל מסתלק ממנו ‪ .‬ביצחק מה כתיב ויהי כי זקן יצחק‬
‫ותכהינה עיניו ‪ :‬ביעקב ועיני ישראל כבדו מזוקן‪ :‬ופיו אינו אוכל שכן ברזילי אומר‬
‫לדוד אס יטעם עבדך את אשר אוכל ואת אשר אשתה‪ .‬ואם אשמע • עוד בקול שרים‬
‫ושרות‪ .‬ולמה יהיה עבדך עוד למשא לאדוני המלך‪ :‬דבר אחר לעת מצוא יתפלל על‬
‫מיצני הנפש דאמר רבי ישמעאל אין לך קשה מיציאת הנפש האיך יוצאה ‪ .‬רבי‬
‫זה החכם מה״ר אלישע גאליקי׳ו ם לעת מצוא זו מיתה רוצה לומר על מדריגה זאת‬
‫יתפלל שלא ישאר שום חשבון כלל אחר המות‪ .‬והי׳ק לא מבעיא שבעל תשובה צריך‬
‫להתפלל להש״י שיםייעהו על זאת אלא אפילו החשיד גם כן צריך לדקדק שלא ישאר‬
‫אחריו שוס נדנוד עבירה לשצריך ליתן חשבון ‪:‬‬
‫י‪/‬‬
‫וקשה על זה המאמר למה נקרא שנן רע‪ .‬עיר קשה למה אמר בעירו כי היה לו לומר‬
‫בעיר או כל שלא נכנס לבית הכנסת סתם ולמה חייבין בניו גלות ‪ .‬ונראה הכוונה‬
‫ע״ד שכתב בעל נוה שלום ס״ד ממאמר ה׳ וז״ל יש שני מיני בתים לאדם האחד חמרי בלו‪.‬‬
‫והאחד רוחני כלו‪ .‬האחד הוא ביתו של אדם עם אשתו ובניו שמתעסק בי בצרכי החמר‬
‫לפרנסם לחם לפי הטף‪ .‬ויתחלפו בהנהגת‬
‫)כוונה למאמר כל שיש בהכנ״ס בעירו‬
‫זה הבית האנשים‪ .‬שיש מי שיסתפק רסנה‬
‫ואינו נכנס שם כף( ‪:‬‬
‫מיגיע כפיו‪ .‬ויש גוזל אביו ואמו ואומר‬
‫אין פשע ‪ .‬הבית השני כלו רוחני יכנס בו‬
‫רבי לוי כל מי שיש לו בית‬
‫א ‪ £‬ף‬
‫האדם להתפלל לבוראו והוא נק׳ בית הכנסת‪.‬‬
‫הכנסת בעירו ואינו נכנס שם‬
‫ואלו הבתים הם כנגד הגוף והנפש שקבוצם‬
‫להתפלל נקרא שכן רע שנאמר כה אמר‬
‫הוא האדם‪ .‬כן קבוץ אלו השני בתים‬
‫ה׳ על כל שכני הרעים הנוגעים בנחלה‬
‫והסדר בהסכמתם הוא שלמות האדם • וזה‬
‫וגו׳ ‪ .‬ולא עוד אלא שגורס לו גלות‬
‫האדם בשגם הוא בשר הוכרח לו לקחת‬
‫ולבניו שנאמר הננינותשם מעל אדמתם‬
‫מהדברים החמריים ההכרחי שהם המזונות‬
‫ט ׳ ‪] :‬מאמריג[ י‬
‫ויתר הדברים הצריכיס לו בחיותו‪ .‬וכן יצטרך‬
‫לקיום נפשו לרכרים העיוניי׳ והשנים הם‬
‫טובים כאחד כשני השכנים הטובים המטיבים זה לזה‪ .‬לכן אמר כל מישיש לו כיפ הכנסת‬
‫בעירו ואינו נכנס שם נקרא שכן ר ע ‪ .‬כאלו יאמר שכל הרודף אחרי הקנינים המדומים‬
‫ועוזב הרוחניים שתם שלמות הנפש לתת הטוב לגופו מהדברים החמריים זהו כקרא שכן רע‬
‫שלא ירגיש בחסרון נפשו‪ .‬ובהעדר מן השלמות האנושי‪ .‬איל יתרחק מאד מבא בכית‬
‫שלמיהם כאלו היה בית מנוגע‪ :‬וגם הירושלמי מסכים לזה כל מי שאינו נכנס בנית הכנסת‬
‫בעוה״ז אינו נכנס לעולם הבא‪ .‬ומה טעם סביב רשעים יתהלכין ‪ ,‬רבי פנחס בשם רבי‬
‫אושעיא אמר כל המתפלל בבית הכנסת כאלו מקריב מנחה טהורה ‪ .‬ומ׳יט כאשר יביאו בני‬
‫ישראל את המנחה בכלי טהור בית ה ׳ ‪ .‬יראת מכוונת הירושלמי שבית הכנסת רמז לשלמות‬
‫האנושי‪ .‬ולכן אמר מי שלא יכנס בי לא יכנס לעה״ב שהעה״ב יושג בשב׳ זה השלמות ‪:‬‬
‫עוד כוונה שניה להחכם הנ״ל וז״ל כי האדם עולם קטן בדמות עולם הגדול כאשר ביאר ‪.‬‬
‫בארוכה הרב המורי׳ה ז״ל ואחר שהאדם נמשל לעולם ראוי שהנהגתו תהיה כהנהגת העולם‬
‫בכללו •‬
‫בית‬
‫‪m‬‬
‫פרק ראשון‬
‫ברכות‬
‫דה ח‬
‫ה ח ; מ ה‬
‫ס פ י ר ו ת‬
‫מאמר יד‬
‫ב א ד ם‬
‫י מ צ א‬
‫־ ג ש ר‬
‫מ נ ה י‬
‫כ ח י ת‬
‫גות |‬
‫‪P‬‬
‫בכללו‪ .‬וכאשר נמצאו כעולם פשר‬
‫אותו‪ .‬ה׳ תישי׳ פנימיי׳ וחמשה חצוניי׳ וכשם שבכללי׳ העשירי קודש כך בפרעי׳ העשי ‪I ,‬‬
‫יהיה קודש והיא השנל והוא השליח צבור המעיטה בטליתו בכית הכנסת שהיא מקים כנומ ‪I‬‬
‫הצורות שמתם ישכיל והיא המשפיע הטוכ ‪ .‬לעדה שאינה פחותה מי׳ ‪ .‬וכרעיון זה ה ש !‬
‫שבעילם הכללי הוא מיטה איר כשלמה ופשפיע ברכה לעדה הכללית עד שאין דבר ש נ ק ד‬
‫פחות מי׳ וע״כ אמר אלהיס נצכ כעדת אל• וע׳׳כ אמרו ז״ל שהקב״ה נראה למשה כש״ן‬
‫מעוטף כטליתו וקורא י״ג מרות ‪ •.‬ויהיה יפי׳ המאמר כן כל מי שיש כית הכנסת ב ע י ‪.‬‬
‫ש של‬
‫^‬
‫'‬
‫"‬
‫כי׳ שהוא גי‪°1‬‬
‫?‬
‫מ״י מה שהשיגו הח־שים מן החוש אחר שהמוחש קידם למושכל בטבע ההשכלה זהו‬
‫שכן רמ ר׳׳ל חסר ‪ .‬וקראהו שכן לפ־ שהשכל ההיולאני נמצא בנוף אינו מעורב בו ‪v U‬‬
‫נקשר בו בקשר המציאות לבד לא הקשר ערוב כשכן הקרוב למציאות שכינו ואם לא ית ‪!11‬‬
‫בו ‪ .‬ואמרו עוד במאמר ולא עוד אלא שגורס גלות לו ולבניו פ ״ שאץ לך גלות כגלות הנש*!‬
‫לשסוד‬
‫•‬
‫^ ו‬
‫• י‬
‫הנפש החסרה‬
‫מל דלתי ב״היום יום נקרא שק רע• שידוע שרוח הקודש שירה באדם באמצעות ‪I j p r‬‬
‫השלמות והוא הנקרא שכינה אם כן המתרחק מהשלמות מ׳־שתדל לבא לב״ה מקום ה ש ־ י «‬
‫בודאי נקרא שנן רע ‪ .‬לפי שהשכן רע אינו מקפיד ואינו חס על רע שכנו ואינו ח ^ ״ נ‬
‫ומקפיד כלל ממנו‪ .‬כן הא־ש החסר אינו חס על כבוד השכל שהוא שכני ולא יחיש‬
‫כבוד קונו ולכן נוח לו שלא נברא מכייל ‪:‬‬
‫]אדושים[ יש להקשות והלא בב״מ ובתי כנסיות עצמן דורשין ההלכה והס הס השננ‬
‫המצוייניס וסא־ך אמר מבתי כנסיות ובתי מדרשות‪ .‬אף כי בבתי כנסיות מתסללי‪0‬‬
‫ומשבחים ומקדשין שמו הגדול‪ .‬עוד קשה מל רבי חייא בר אשי וכו׳ שאמר מיום שנחרב י ‪ ,‬״‬
‫סמקדש אין לו להקב״ה במולמו אלא ד׳ אמות של הלכה וכי בזמן שבית המקדש קייס ‪,‬־>‪*:,‬‬
‫י‬
‫אוהב שערים המצוייניס בהלכה‪ .‬מיק למס‬
‫)כוונה למאמר אוהב ה׳ שעף‬
‫הזכיר ד׳ אמות כי מה יחס יש למדת אמה‬
‫די ציין יכו׳(‬
‫להלכה‪ .‬אלא הכוונה המסתפק בהכרח‬
‫רב חםדא פ״ד אוהב י״י ^‬
‫ולומד מתוך הדחק כמו שהזכירו בפרקי‬
‫ציון מכל משכנות י ע ק‬
‫אבות ד׳ מדות בלמוד התורה פית במלח‬
‫אוהב י״י שערים הםצויינים בהלכה‬
‫האכל‪ .‬ומי״ס במשורה תשתה ‪ .‬ומל הארץ‬
‫מבתי כנסיות ובתי מדרשות והיינו ן « ‪ £‬י‬
‫מישן‪ .‬וחיי צע״ר תחיה ‪ .‬אלו הן הארבע‬
‫רבי חייא בר אשי מעמיה דעולא ‪ ,‬י‬
‫אמות ר״ל עדות של תורה‪) :‬חסר הרבה(או‬
‫שנח‪-‬ב בית המקדש ‪,‬אין מ ל ה ‪°‬‬
‫ירצה אטה שלתורה היא בת ששה ספחים‪.‬‬
‫‪F‬‬
‫ברוך הוא בעולמו אלא ד׳ אמות‬
‫וארבמ אמות הם כ״ד טפחים‪ .‬ר״ל ארבע‬
‫הלכה בלבד עד כאן ‪:‬‬
‫ומשרים ספרים ‪ .‬ודוד רמז לאלו הטפחים‬
‫אמר טפסות נתתי ימי רצה בו שכל ימיו‬
‫מסק בתורה במרה ובשימור ‪ .‬וכל העולם לא נברא אלא לצוות לזה‪ .‬כמ״ש בפ״ק ר נ ר ע‬
‫ולכך אמר מיום שנחרב בית המקדש רצו בו בזמן המקדש היו ארבע ועשרים משעור‪,‬״"‬
‫בעבודת הקודש והיו מכפרים על עון בטול תורה של כ״ר ספרים מ״כ אמרו מיום שכתר‪,‬‬
‫המקדש וידוע בתחרב בית המקדש שלמטה נחרב נס כן בית המקדש שלמעלה כמו ש ה ו ‪ ,‬״ ‪,‬‬
‫חז״צ בתעניות וז״ל בקרבך קדוש ולא אבא נמיר‪ .‬משוס דבקרבך קדוש צא אבא בעיר‬
‫לא אבא ביחשלם שלמעלה מד שאבא בירושלים שלמטה וכוי‪ .‬ולכן בהיות העבודה נ ; ‪ ,‬י‬
‫במקדש ע״י ישראל נשלם כח ירושלים שלמעלה‪ .‬ובהעדר יושביה תחסר כחה ‪ .‬ולזה צ ‪ ,‬׳‪1‬‬
‫לתת לה מלוי רב וכח חזק בהשלמת התורה שהיא כ״ד ספרים‪ .‬ולזה אמרו ז״ל כל ת״ח >ך‪:,‬נ‬
‫י "‬
‫י‬
‫להיות מקושס ככלס בארבע ומשרים תכש‬
‫וכתיב יקרה היא מפנינים ודרשו יק‬
‫שמצייייי!‬
‫שלהלכה תלוי בחורבן בית המקדש כנזכר ‪ :‬ושערים המצויינים‬
‫'‬
‫ומושין‬
‫ר‬
‫כ‬
‫ו ש ד‬
‫ר‬
‫ה ‪ :‬ן י ס‬
‫כ מ‬
‫ש‬
‫מ י ר‬
‫ו א י נ ו‬
‫י ט‬
‫נ כ נ ס‬
‫ש ם‬
‫‪i‬‬
‫‪p‬‬
‫ו ‪ : ,‬ה ש כ י ל‬
‫‪r‬‬
‫ב‬
‫י‬
‫ד‬
‫ס‬
‫נ ק ר‬
‫ע‬
‫מ ה ש ל מ ו ת‬
‫ע י ד‬
‫ש נ‬
‫‪n‬‬
‫כ י‬
‫ה ש ‪ :‬י נ ה‬
‫ש י ר ס‬
‫ה ‪ :‬נ ס ת‬
‫ב ב י ת‬
‫יסנגצל‬
‫נ‬
‫ע‬
‫די‬
‫‪v‬‬
‫כ‬
‫א‬
‫ס י‬
‫ק ד ו‬
‫‪r‬‬
‫ומ‬
‫כ‬
‫‪3‬ש‬
‫ר‬
‫ה‬
‫ס‬
‫ה ה צ כ ו ת‬
‫ס‬
‫ביינות פ׳״ק ראשון‬
‫דף ח* ׳ מאטד יד י •‬
‫יד״׳״־די^‬
‫ועושין סימנים ורושם לכלתי השכח התורה ושתהא שגורה כפיהם‪ .‬וכל אחר מצרין ומסומן‬
‫בהלכה ויודע בכל עת וככל זמן ובכל מסכתא או פרק או פסוק ויודע להשיכ כהוגן לכל‬
‫שואל מבלתי שוס גמגום כלל‪ .‬וכמו שדרשו ז״ל מפסוק שימה בפיהם מלשון סימן ואות וכו׳‪:‬‬
‫וגו ירצס שמרים המצויינים המסתכניס בעצמם בכרתם ברית מילה ולהראות דיני שחיפה‬
‫ומציינים בצוארס וידוע שהשטן מקטרג בשמת השכנה אעס״כ אינם חוששים מפני‬
‫סביבות המצות ולמוד התורה מליהן והוכיחו מזאת התירה אדם כי ימות וכו׳ רצו בו שמראין‬
‫בעצמם המיתה בהשתדלות הבנת התורה ‪:‬‬
‫* ו ירצה שערים המצויינים הם אשר לא פסקו יומם ולילה מלמוד התורה ותמיד זה נכנס‬
‫בשער וזה יוצא כולם לקכלת התורה נכנשין ויוצאין‪ .‬וכמו שדרשו ז״צ בפסוק לא‬
‫יטשו כי ידברו את אויבים בשמר וכו׳ ‪:‬‬
‫וגו ירצה ד׳ אמות של הלכה להיות כי אמרו רז״ל בירושלמי דשקליס הלחות היו ששה טפחים‬
‫ארכן וששה טפחים רחבן‪ .‬טפחיים בידו של הקב״ה וטפחיים בידו של משה‪ .‬וטפחיים‬
‫כאמצע רמז למאמר׳ זה על ששה סדרים ‪ .‬טפחיים בידו של הקכ״ה רמז לסדר קדשי״ם‬
‫יסדר טהרו״ת ‪ .‬טפחיים בידו של משה רמז לסדר נזיקי׳׳ן וסדר נשי״ס הש שייכים לכני אדם‬
‫מש״כ בקדשי׳׳ם וטהרות שהם כולם שייכים בהקב״ה‪ .‬אמנם טפחיים האמצעיים סדר זרמי״ם‬
‫וסדר מוע״ר הם תלויים ועומדים בין הקב״ה וביו בני אדם‪ .‬אם סדר זרעום מחמת ההנאות‬
‫שיש לאדם צריך לברך אם אוכל או שותה ואם צא פטור מן הירכית‪ .‬הן סדר מועד אמרו‬
‫ז״ל בפ׳ י״ט חצי לה׳ ט ׳ או כולו לכם או כולו לה׳ לחד מי׳ד‪ .‬א״כ תלויים ועומדים אלי ב׳‬
‫סדרים‪ .‬אבל ד׳ סדרים הנזנרים היינו הם ארבע אמות של הלנה הס בעולמו חייבים‬
‫מיום שנחרב בית המקדש כדגרסי׳ בסוף מנחות מיד זאת התירה לעולה למנחה לחטאת ט ׳‬
‫כל העוסק בתורת עילה כו׳ כאילו הקריב עולה בזמנה ממה״ר אברהם דילק״ל וכו׳ ‪:‬‬
‫ובגוה שלום פי׳ שערים המצויינין בהלכה הס ההשכלות הנבחרות המשימות האדם שלם‬
‫בפועל שכאשר ימצא בב״ח ובנמצאים אחרים משובחות זו מזו או אחדות כן‬
‫באופן ההשכלה יש מושכלות למעלה ממושכלות אחרות כאילו תאמר שמושכצ תלמודיות‬
‫ממולה בשבח ממישכל הטבעיות וכן מושכל אלהיות מעולים מכולם ‪ .‬וזהו אוהב ה׳ כו׳ היינו‬
‫מדריגה אחר מדריגה ללמוד כרי שלא יקצן בנטיעות כאלישע אחר‪ .‬ועוד כתב על ענין‬
‫הלכות התנועות יקראו הלכות או הליכות‪ .‬וע״ז אשרו כל השונה הלכות בכל יום מובטח‬
‫צו שהוא בן מולם הבא• ובמס׳ נדה פ׳ המפל׳ מי׳ במאמר תנא דבי אליהו כל השוכה הלכות‬
‫וטי ‪) :‬עי׳ בבחיי פ׳ ויצא‪ .‬בעקידה פ׳ בשלח בעיקרים מאמר ד׳ פ״ר( ‪:‬‬
‫הקשה בעל ע׳׳יי ראשונה יש לדקדק שאם נראו שני אנשים אחד מתפרנס מיגיעו ואינו ירא‬
‫שמים‪ .‬ואחד אינו מתפרנס מיגיעו והוא ירא שמים לעה יהיה יותר שקול בעתן שכר‬
‫הנהנה מיגיעו ואינו ירא שמים‪ .‬וח״ו וחלילה להאמין אמונה זו כי יש הבדל רב ביניהם זה‬
‫דרכו תמיר כל היום כולו להיות יושב ובסל ממלאכה משתעשע שש ושמח ביראתו להש״י‬
‫מבלתי חושב על פרנסתו ואף כי אחרים‬
‫יפרנסו אותו דרך הספק׳ כדרך שאמרו ז״ל‬
‫מאמר טו)כוונה למאמר גדול הנהנת מיגיע‬
‫אלמלא עליא לא נתקיימו אתכליא ט׳• אלא‬
‫כפיו וכו׳(‪:‬‬
‫כוונת רבי חייא לומר אולי יאמר האומר כי‬
‫‪ H t t K‬רבי חייא משמיה דעולא גדול‬
‫משפט הבטרה למי שדבק ביראתו ית׳ לנד‬
‫הגהנה םיגיעו יותר מירא‬
‫ואינו חושש ליהנות מיגימו שהכל כאין נגדו‬
‫שמיס ‪ .‬דאילו גבי ירא שמים כתיב אשרי‬
‫בערך ליראתו לש״י‪ .‬ולבשל הדעת הזה הנפסד‬
‫איש ירא את ה׳ ואלו גבי גהגה מיגיעו‬
‫הודיענו רבי חייא שגדול הנהנה מיגיע כפיו‬
‫כתיב אשריך וטוב לך ‪ :‬אשריך בעולם‬
‫ר״ל שכוונתו ראשונה ליראה את הש״י ולהיותו‬
‫הזה וטוב לך לעוה״ב‪ .‬ולגבי ירא שמיס‬
‫קיים ועומד ביראתו נהנה מיגיעו והנה שכרו‬
‫ל א כתיב ביה וטוב לך עד כאן‪ .‬וכן איתא‬
‫אתו גדול יושר מאד ממי שהוא ירא את ה ׳‬
‫בחולין בסרק אלו טרפות‪:‬‬
‫בלבד ואינו נהנה מיגיעו כי אפשר שיצטרף‬
‫)מיין בעקרים ס׳יו מאמר ר׳(‬
‫לבריות‬
‫ברכות‬
‫פרק ראעון‬
‫דוס ח‬
‫‪I‬‬
‫מאמי טי‬
‫|‬
‫‪I‬‬
‫יי!‬
‫ו‬
‫לבריות‪ .‬ובשבת זה לא יהיה קייס כ״כ ביראתו את ה׳ ‪ .‬עוד שנית ראוי לדקדק ויןשה מאל‬
‫להבין גדול הנהנה מיגיעו וכו׳ ויראה לכאור׳ שכיון שלא הזכיר ונווב לך ביראת ימיי שאין‬
‫• יע״ד‬
‫בו שכר מולם הבא ורחמנא ליצלן מדעת זה ‪ .‬כי האמת שניהם זוכים לעולם‬
‫השלוח אמר גדול הנהנה מיגיעו כלומר כי המשורר האריך לספר בשבחו מה שלא^ הוצרך‬
‫לעשות כן בירא ה׳ כי הוא מצד עצמו משובח כיון שבמצותיו הפ׳ן עאד ולא בשכר מ׳יתין ‪.‬‬
‫איל ‪5‬נהנה עיגיעו היה מקום לטעון ולומר שכיון שכל יגיעו להשגת מזונותיו־ ל־י ט מ י‬
‫יראתו שיזעינם לו בריוח מבלי זכר לשכר מולם הבא וכדי לבטל זה האריך המשורר ל‬
‫ע״ה באומרו וטוב לך • ואפשר לומר שתהיה לו שוס ממלה יתירה לתשלום שכרו כ ‪- «,‬־‬
‫שנצטער וטרח ביגיע כפיו אבל טוב לו בעילם הבא לכל ירא ה׳ אשר מרוב שלימותו במצותין י‬
‫חפץ מאד ולא בשכרן עב״ל ‪:‬‬
‫כתב מהר״י כ ץ ‪5‬שס כמה״ר יוסף פיסו זצ״ל שירא שמיס ר״ל תלמיד המסיפק בהוראה‬
‫בדבר איסור והיתר וירא לנפשו ומחמיר ‪ .‬אמנם הנהנה מיגימו ר״ל תלמיד ה מ י‬
‫עצמו ומוציא הדין לאמתו בין להתיר בין לאסור ולזה נהנה בשני עולמות אבל המחמיר‬
‫שנצל עעונש אבל כיון שלא הוציא הרין לאמתו אין לו שכר מולם הבא ‪:‬‬
‫וכתב בעל נוה שלוס בדרוש א׳ מאמר ז׳ ס״ו וז״ל כוצחו גדול הנהנה כו׳ ר״ל ה נ‬
‫מיגיעת חמרי שטרח הרבה לכובשו‪ .‬כי מנעוריו יצרו רע עליו וקשה לפרוש‬
‫העכירה מש״כ ירא שמיס מנעוריו שאין לו צער ויגיט׳ או טורח‪ .‬מל כן אמר גדול ‪p p?r‬‬
‫כו׳ כי לפוס צערא אגרא‪ .‬ומביא כמ״ד בפרק אין מומדין במקום שב״ת עומדין א ‪^ ,‬‬
‫צדיקים גמורים אינם עומדים שם ‪:‬‬
‫‪y/‬וכחב החכם מהר״ס גלאנט״י בשם אחיו מה״ר אברהם נר״ו בביאורו קהלת ימקב‬
‫ננש‬
‫י‬
‫ר‬
‫שהטעם אשרי כל ירא ה׳ הוא שהם מצות לא תעשה•‬
‫׳ אתש ‪.‬‬
‫י^‬
‫הרי שיר מרע ועשה טיב‪ .‬ואמר בהם אשרי עתה ה‬
‫" ב ו ד יו‬
‫יי‬
‫מאשרו אחר שקיים עשה ולא תעשה כל האושר‬
‫מקום משכן הנשמות מקום שממנו חוצב ומה יתרון לאדם זה בעמלו לזה בא הכתוב ו י ‪1‬‬
‫יגיע כפיך כי תאכל וכו׳ כי עד עתה היית אוכל משלחני של מלו י ‪ 1‬חסי ‪ 1‬י ל ד ל א ן‬
‫שתאכצ'‬
‫ליליה בעית לאסתכולי ביה‪ .‬אבל עתה שקיימת עשה ולא תעשה יגיע כפיך היא‬
‫וזהי אשריך שאמרתי לך אשריך בעוה׳׳ז וטוב לך לעוה׳׳ב הפירות בעוה״ז והקרן לעוה׳׳כ כנ ״}‪ .‬־‬
‫וקשה המאמר הזה טובא לממייניס בו‪ .‬ראשונה במה שאמר החמשה עולמית שלא הקדר*‬
‫כי מן הראוי להקדים עילם היניקה והסתכלות בדדים ‪ .‬ואחר כך עולם ה י ‪ 5‬י‬
‫לאויר העולם והסתכלות הכוכבים ומזלות כי כן סדר הבריאה ‪ .‬עוד קשת בין שני היזו)ק‪,‬‬
‫שזה אומר טעם שלא יסתכל בערוה ‪ .‬וזה‬
‫ניתן טעם שלא יינק ממקום המטפה‪ .‬להיות‬
‫מאמר ט״ז )כוונה למאמר דר בה׳ ו ל מ ו‬
‫כי התינוק אין לו דעת והשכל או להבחין‬
‫ואמר שירה(‪:‬‬
‫בין טיב לרע‪ .‬ואין לי חילוק בין שיראה מקום‬
‫‪,‬‬
‫רבי יוחנן משום רשב״י‬
‫א ^ ף‬
‫טהור או טמא‪ .‬או יריח ריח טוב או ריח‬
‫פיה פתחה בחכמה ותיית ח ס י‬
‫רע‪ .‬א" כ יקשה לשניהם • ועוד קשה במה‬
‫על לשונה ‪ .‬וכי יש הורה שאינה ‪t j j ,‬‬
‫שאמר ראה במפלתן של רשנעס ואמר שירה‬
‫‪.‬‬
‫חסד ‪ . .‬אלא סמוק זד‪ ,‬כ ע ד מי‬
‫ונסתכל ביום המיתה ואמר שירה • אדרבה‬
‫' למות ״‬
‫י‬
‫קינה מבמי ליה‪ :‬ונקדים מ״ש בעל עקידה‬
‫ואמר שירה‪ .‬דר במעי אמו יאמר ׳ ‪l j s‬‬
‫שער י׳ וז״ל שראה שלמה בחכמתו נבואות‬
‫שנאמר ברכי נפשי את ה׳ וכל ק י‬
‫דוד אייו עיה שפתחה פיה בחימ׳ פצימ׳‬
‫לאי״י ייי׳ןולמ‬
‫את שם קדשי •‬
‫במה שסדרה בשיר ותהלה תורת החסד‬
‫ונסתכל בכוכבים ומזלות ואמר ^‬
‫והחנינה שנתחסד הש״י עם האדם בענין‬
‫שנא׳ ברכו ה׳ כל צכאיו וכן‪/‬‬
‫;‬
‫ברכי נפשי א ה׳ ואל תעכחי‬
‫הווייתי וגמר מציאותו היותו על האופן אשר‬
‫גמוליו ‪ .‬שעשה לה דדים במקום ב ־‬
‫זכרני אשר יזכור אות׳ על סדר החמש׳‬
‫מאי‬
‫מולמות‬
‫ה ב א‬
‫ר‬
‫ו ד‬
‫מ‬
‫ג ע‬
‫ס‬
‫ע‬
‫ה ? ה‬
‫מ ן‬
‫‪5‬‬
‫ה‬
‫‪1‬‬
‫‪f‬‬
‫ב ר י כ י‬
‫ה ה ו ל‬
‫מ ‪ 5‬ו ת‬
‫ה י י מ‬
‫ה‬
‫ר ג י ש‬
‫ה י י ו ע‬
‫מ ר‬
‫ה ו א‬
‫ו מ ה‬
‫ה ו א‬
‫ל ח ז‬
‫ה א י ש ר‬
‫א ל‬
‫ת ה ת‬
‫ה ז ה ‪1 5‬‬
‫ה‬
‫כ ס א‬
‫ת‬
‫ו מ א‬
‫ר‬
‫ך‬
‫ז‬
‫‪:‬‬
‫א כ י‬
‫מ ה‬
‫כ‬
‫יא‬
‫ם‬
‫ע‬
‫ת‬
‫ס‬
‫ד‬
‫‪o i f‬‬
‫ש י ‪ 1‬מ ה‬
‫כ נ ג ד‬
‫ח‬
‫ד‬
‫א ב ץ‬
‫ש ד‬
‫כ ה‬
‫ע ו‬
‫‪r t‬‬
‫ד‬
‫י צ א‬
‫ז י‬
‫ה‬
‫ת‬
‫ג ף ׳‬
‫ברכות‬
‫פרקראעץ דף י‬
‫מאמרטז‬
‫טו‬
‫סולמות שהרגיש במציאותו ויגצ מאד‪ .‬וכמו שאמר ונפשי תגל כיי׳ תשיש וכו׳ ‪ .‬העולם‬
‫הראשון הוא מה שדר במעי אמו שנוצר ונתהוה שם מהחמר היותר שוס והיותר נכון ומזומן‬
‫לקבל צורה יותר שלימ׳ מכל הצורות של ב״ח בעול׳‪ .‬וכמו שאמר אודך על כי נוראות‬
‫נסצאתי וכו׳‪ .‬השני הוא שיצא לאויר העול והסתכל בכבביס וכו׳‪ .‬והו׳ שנמסר לאדם שיתחיל‬
‫בו בצאתו לאויר העולם ר״ל כי בחכמתו‬
‫ובכחו אז יתחיל להבדיל מאישי הבעלי חיי׳‬
‫מאי הוא אמר רבי אבהו כדי שלא‬
‫אשר פניהם כלפי הארץ ואת פועל ה׳ לא‬
‫יסתכל בערוה‪ .‬רב יהודה אמר כדי שלא‬
‫יביטו‪ .‬אבל הוא מסתכל ומתבונן קצת‬
‫יינק במקום הטגופת ‪ .‬ראה במפלתן של‬
‫בהנהגת המציאו׳ הנפלא ויושב ותוהה ומסדר‬
‫רשעיפ ואמר שירה שנאמר יתמו חטאים‬
‫מעשיו על הצד היות׳ נאות שאפשר לו וכמי‬
‫מן הארץ וכו׳ ברכי נפשי וכו׳‪ .‬נסתכל‬
‫שמרגיש מעלה ושלשנות מזולתו על כן ראוי‬
‫ביום המיתה ואמר שירה שנאמר י ברכי‬
‫לשיר שירה‪ .‬העולם הג׳ הוא מה שיינק משד‬
‫גפשי את י‪.‬ה׳ ה׳ אלהי נדלת מאד ונו׳‬
‫אמו והוא משל אל למוד התור׳ האלהית כמו‬
‫עד כאן‪:‬‬
‫שאמר החכם אילת אהכיס ויעלת חן דדיה‬
‫ירווך בכל עת‪ .‬ואחר שנסתכל בדרי התורה ואמר שירה היא האם האמתית דכתיב כי אם‬
‫לבינה תקרא‪ .‬וזהו הפירוש• שאמרו מאי היא שמשה דדים במקום בינה וכו׳‪ .‬והיא מם‬
‫שיתעצ׳ האדם ברעו׳ אמתיו׳ ותבונות ישרות כי זה כל הארס• ומ״ד כדי שלא יסשכל בערום‬
‫הכווכ׳)אל(ככוי אל הדעות המשוכשית והנפשיות‪ .‬כי ע״א מנינה בניאיף בכל מקים‪ .‬ומ״ד‬
‫כדי שלא יינק מן הטניפת היא עניין המעשי׳ הפחיחי׳ אשר בשתי׳ אלו יברלו משאר ב״ח‬
‫ועם אחר‪ .‬העול׳ הד׳ היא שראה במפלתן של רשעי׳ וכו׳ והוא מה שיוסיף עוד האיש השלם‬
‫להוסיף כהתחזקי ביראת ה׳ ובמ׳ניתיו ‪ ]CD‬מאד וירגיש לעצמו מציאות נבדל נקנה בחריצות‬
‫השתדלותו ומושגח עליו בהשגחת בוראו שחוייב מזה שהרשע״ שאינם חרדי׳ לעמוד על‬
‫נפשם שהם יפלו בנופלי׳‪ .‬ולזה אמי בשיר יתמי חטאי׳ כו׳‪ :‬עולם החמישי שנסתכל יום‬
‫המיתה ואמר שירה והוא מה שנתאמת אצלו מעצם מציאותו בסוף עניינו שהיא יום המיתה‬
‫והיא מנין נככד מאד־ וזה כי אחר שהרגיש בעניינו מדי עברו מעול׳ ועד עולם בד׳ עולמות‬
‫שקרמו וראה כי עיר פרא נילר ממעי אמו ושאחרי כן מיום אל יום נתליה אליי שלמית‬
‫מיחש בשכלו עד שכבר נתחזק ענינו ונתהוה אצלו עצם שני נכבד מאי והוא הנותן לו חכמה‬
‫ודעת בכל אשר יעשה ונבר נמצא זולתו כי זה אשר חוייב לו לדעת כי האד׳ אשר ימות‬
‫בסוף הימי׳ הוא אשר נולד ובא לעיל׳‪ .‬אמנם אשר כן נעשה מאליו ונתעצ׳ מאצילות הבורא‬
‫ית׳ הוא הנשאר בלי ספק‪ .‬אוי לו"למי שנא לכאן ונמצא ערירי גבר בשעת פטירתו כי האחד מת‬
‫ואין שני להקימו והוא מה שאמר כי נסתכל ביום המיתה כוי‪ .‬והשכיל בזה הענין הנפלא ואמר‬
‫שיר׳ ברכי נפשי את ה׳ ה׳ אלה‪ :‬גילת מאי ירצה כי זה מת שימ‪/‬׳גידל פעילותיו ועומק מחשבותיו‬
‫בבריאת האדם אשר לא יראה פועל ריק כמו שהקש׳ על זה החנם מה יתרון לאדם כוי‪:‬‬
‫נע׳ בנוה שלום מאמ׳ ח׳ פ׳א יבש״ע פר׳ קרח עקידת פ׳ אמור בדרך אמונ׳ מאמ׳ ב׳ שער א׳(‬
‫במדרש שוחר טוב אצל אמר׳ מה הקדוש ברוך הוא מלא את כל העולם כלו וכו׳ ד א מה‬
‫ה‪:‬שמה אין אדם יודע את מקומה וכו׳ כך הקדוש ברוך הוא אין כל בריה יודעת‬
‫מקומו ואפי׳ חיות הקודש ונו׳‪ .‬עוד במדרש הנ״ל במזמור לדוד ברכי נפשי כו׳‪:‬‬
‫‪7‬‬
‫מעשה באדם אחד שאמר לו לרבן גמליאל באיזה מקום הקב״ה נתון‪ .‬א״ל איני יוד‬
‫אמר לו וכי זו היא תפלתכם וחכסתכם שאתם מתפללין לפניו בכל יום ואין‬
‫‪:‬תם יודעים מקומו‪ .‬אמר לו שאלת ממני דבר שהוא רחוק ממני ה׳ מאות שנה הריני‬
‫!וואלך דבר שהוא נתון אצלך יום ולילה ואמור לי באיזה מקום היא אמר לו ומהו זה‬
‫;ומר לו זו הנפש שהיא נתונה אצלך אמור לי באיזה מקום היא א״ל איני יודע ‪ .‬א״ל‬
‫תפח מחיה דההוא גברא מה זאת שהיא נתונה לך אי אתה יודע מקומה ואתה שואלני‬
‫דבר שהוא רחוק ממגי מהלך ה מאות שנה עד כאן‪:‬‬
‫הנה‬
‫‪,‬‬
‫ברכות פרק ראשון‬
‫דף י•‬
‫טאטר יז‬
‫)מאמר י״ז( הגה שזה החכם הוכיחו אותו בנפשו מל העלם הכרת ממלתו ומדרגתו שהוא ד‬
‫המחוייב לארס ידיעתו מס שאר היריעות שקדמו ודרך כלל אמר החכ׳ תמהני עלמי ש‪. $5‬‬
‫הביר את נפשו ורוצה להשיג אצהיו‪ .‬ולזה אמר המאמר מה הקב״ה מלא את כל העולם ‪,‬‬
‫אן> הנשמה• והכינה מל למוד לקוח מהנפש צהקנו׳ בו דעות אמתיות ואמונות נכונות נעניניש‬
‫האלהיי׳ ולראות מראות אלהי׳ מתיך נפשי‬
‫)דרש שהקב׳׳ה מלא כל המו׳ כבודו ו ״‬
‫המהירה וזה שהיריעות ההכרחיות לכל‬
‫ה׳ ברכי נפשי כנגד מי( ‪.‬‬
‫מקבל מיל מלכות שמים הם ארבפה‪.‬מציאות‬
‫האל יתירך ופשיעתו מחומר ‪ .‬ונצחיותו •‬
‫ףן^י חמשה ברכי נפשי כנגד מי א מ‬
‫ועוצם עלויו ואמרו שטל׳ מתיארו׳ מצד מה‬
‫כנגד הקדוש ברוך הוא ו ה ג ש ש‬
‫שהסימפותחו׳ פתוחי חותס על נפשו אשר‬
‫מה הקדוש ברוך הוא מלא את כל העולש‬
‫נפקדה אתו והוא אמרם מה הקדוש ב ך‬
‫כלו אף הנשמ׳ מלאה כל הגוף‪ .‬מה ה ק ד ו ^‬
‫הוא יכו׳‪ qb .‬הנשמה כר כלומר מא־ן י‬
‫ברוך הוא רואה ואיגד‪ ,‬נראה אף הג^ע‪./‬‬
‫לנשמה זה הענין מהשלמות אס לא היתה‬
‫רואה ואינה נראה‪ .‬מה הקדוש כריך ה ו ״‬
‫ראשונ׳ במציאית הש׳יי והנה אם כן כשנתבאר‬
‫זן את העולם כלו אף הנשמה זנה את ‪£‬‬
‫י ׳‬
‫שימצא בנשמה איזה שלמות י א‬
‫הגוף ‪ .‬מה הקדוש ברוך הוא טהור‬
‫לן‪.‬‬
‫ל‬
‫נמצא בעצם‪ .‬ך י י‬
‫• הנשמ׳ טהור׳‪ .‬מה הקדוש ברוך הוא י ו ‪ #‬׳‬
‫והנה על אמתת צ י א א‬
‫בחדרי חדרים אף הנשמ׳ יושבת ב ח ד‬
‫>יא‬
‫ברור הוא מלא את כל ‪ ,‬צ ׳ י‬
‫חדרים‪ .‬תבא מי שיש בו חמשה ד כ ד י‬
‫י ן לק‬
‫נפשך המפורסם אצלך ‪5‬‬
‫הללו והשבח למי לשיש לו ה׳ דכדיס‬
‫י א ‪,‬יך א‬
‫י‬
‫מכל חלקי ך‬
‫הללו‪) :‬מאמר י״ז(‬
‫א ן < ‪,‬י‪,‬‬
‫ ״‬‫‪,‬‬
‫עד שלא יהיה מקו׳ פנוי מהשכינ׳ וכמו‬
‫שאמר ושוליו מלאי׳ ההיכל ומלאכיו העידו פליו מלא בל הארן כבודו‪ .‬ועל סשינזותו מ ל ן‬
‫אמרו מה הקרוש ברוך הוא רואה בו׳ יראה ממה שאתה רואה נשמתך אתה מאה ו מ ר ג י י‬
‫ב ד‬
‫כ ו‬
‫ה נ‬
‫ר מ‬
‫ה‬
‫רו‬
‫ש‬
‫ת ב‬
‫ה‬
‫ן כ‬
‫ד ר ך‬
‫ה‬
‫ו ת‬
‫ה מ‬
‫ה‬
‫ג ו ס‬
‫מ צ‬
‫א ו ת ו‬
‫ו כ ו‬
‫פ מ‬
‫ע‬
‫ז‬
‫מ מ נ ה‬
‫ה‬
‫ן ס‬
‫מ ו ד‬
‫‪ :‬נ ר ו‬
‫הע‬
‫מ‬
‫ר‬
‫ש נ ו‬
‫מ ה‬
‫ת‬
‫ב כ‬
‫ה ק ד י ש‬
‫כ‬
‫ת‬
‫ד י‬
‫ר א ז מ מ‬
‫מ ה‬
‫ד‬
‫ת ‪3‬‬
‫אצ‬
‫ש א‬
‫ר‬
‫הנגן‬
‫כ‬
‫‪0‬‬
‫ח‬
‫מ ת ת‬
‫כ ל ן‬
‫ומ‬
‫הנצחיות אמר מה הקרוש ברוך הוא זן וכו׳ לומר כי ממה שנרא׳ שהנשמה זנה ו מ ע מ ל ״‬
‫את »‪ cp‬וזולת׳ לא ישוער לו שוס קיום ועמידה כמו שאמר תצא רוחו ישוב לאדמתו ‪,‬‬
‫ר‬
‫סחיות זהו שאמר הכתוב ואחה מחיה את כלס‪ .‬והנה על עוצם מעלתו אמרו מה ה ק ל י !‬
‫בריך הוא יושב בחדרי חדרי׳ וכו׳ ירצה כמו שעם סרסוס מציאת נפשך עמך הנה י ‪£‬‬
‫מהותה נסתר מדעתך בחדרי חדרי׳ סוגרת ומסיגרת כן חוייב אליך לדעת שהאל ית׳ כיס‬
‫ה‬
‫שהיא• במדריגות המראה אצל אלו הפניני׳ הנה היא אינה מראה הציורין והסתוחי׳ הנפלא‪?,‬‬
‫האלס רק בהיותה ברה וזכה ומלוטשת לזה אמר מה הקדוש ברוך הוא עהור אן> ה נ ש _‬
‫טהורה כמו שאמרו במאמר דר׳ שמלאי הוי יודע שהוא טהור ומשרתיו טהורי׳ ונשמס ש כ ״ ן‬
‫י‬
‫בך טהור׳ היא עד כאן לשון עקידה שמר ס״ח‪) :‬י(‬
‫מ‬
‫) מ ׳ י׳'ח(יוקשה זה המאמר צמה כ׳ כסל כל השנה כלה הי׳ די שיאמר כל השנה מתפלל כו׳ וין‪.,‬‬
‫ראו‬
‫־‬
‫‪r‬‬
‫ברכות‬
‫פרק רא^ץ‬
‫דף יג‬
‫טז‬
‫מאטד יח‬
‫ראו רז״ל לומר נוסחא זו יותר באלו הזמנים מבשאר זמנים ולמה בחרו בהמלך המשפנו‬
‫ממלך אוהב צדקה ומשפש ‪:‬‬
‫הגה נקרים מי׳ש בעל נוה שלום במאמר עשירי פ״ח וז״ל דבר ידוע שהתחלפות הזמן עושה‬
‫רושם בעניני העולם השפל ומס היותו ית׳ בלתי משתנ׳ ולא מתפעל מהזמן להיותו נצחי‪.‬‬
‫אמנם מצד היותו מושי לנו מפעולותיו‪ .‬ואמני‬
‫הפעולית מתיחשי׳ אל הזמן הנה ראוי שישוב׳‬
‫)סוד מאמר הקב״ה נראה למשה כש״ז‬
‫מצרנו שבח יורה על אותה הפעול‪/‬המושפע׳‬
‫מאמר י״ח‬
‫מעוטף( ‪:‬‬
‫מאתו ית׳ בזמן המצאה אחר היות׳ מתיחסת‬
‫רבה בר׳ חיננא סבא כל השג׳‬
‫א‪{5‬ך‬
‫אל הזמן ההוא מזולתו יחס מה ולזה להיות‬
‫כלה מתפלל אדם האל הקדוש‬
‫ר״ה ויוה״כ ימים נכבדים לפי הסוד תתוריי‬
‫ומלך אורב צדקה ומשפט חוץ מרי׳ה‬
‫משאר ימות השנה בקבלת השפע האלהי‬
‫וי״כ שמתפלל המלך הקדוש •והטלך‬
‫והדבקו׳ בו ית׳ בעזיבת התאות הגופניות‬
‫המשפט עד כ א ן‬
‫והוא ית׳ משגיח בברואיו ופוקד אותם‬
‫כמשז״ל ארם נדון בכל יום‪ .‬ובפרט בר״ה אמרו וגמר דין‪.‬שלוביוה״כ ‪ .‬הנה ראוי שנזדרז‬
‫גפעולתינו הפעולה הנאצלת מאתו ית׳ בזמן כזה‪ .‬ולזה אמר רבה כל השנה כלה וטי• אמנם‬
‫מחוייב לנו שנתיר תחלה הספק אשר היינו בו למה בחר הש׳׳י באלו הזמנים יותר מככצ‬
‫השנה כמו שבא בקבלה ברייה כל באי עוצם עוברים לפניו כבני מרון וכו׳ ‪ .‬ועוד קשה למס‬
‫צא נתנ׳ התור׳ סכה מבואר׳ כשביתת הימים האלה כמו שיחדה ונתנה טעם נגלה לחג הסוכות‬
‫כי כסוכות הושבתי וכו׳‪ .‬ולפסחע׳יש ופסח וכו׳ רק אמר יום תרועה יהיה לכם בלי נתינת‬
‫סבה לייחוד היום הזה מזולתו‪ .‬וכן ביוה״כ כי ביום הזה יכפר עליכם ולא בארס למה ביום‬
‫הזה יותר משאר ימים‪ .‬וכן כיוצא בזה בחג השבועות יום מתן תורת לא פירש׳ התורה‪ .‬וראוי‬
‫שנתעורר להודיעם ‪ .‬ונאמר כי בשחקרנו מצאנו חיי האדם נחלקים לששה חלקים ג׳ מהם‬
‫עקריים והס גידול‪ .‬עמידה‪ .‬ירידה‪ .‬והס כוללים כל ימי האדם בהכרח שלא ימנע אוי הוא בגידול‪.‬‬
‫או הוא בעמידה‪ .‬או הוא בירידה‪ .‬גס שני הגידול יתחלקו לג׳ חלקים‪ .‬לפי שהאדם ישתנה‬
‫בזמן גידולו בג׳ פנים האחד נקרא שני הטפו׳ והם קודם התנועה וההליך• ואל שני הנערות‬
‫והם אחר ההליכה והתנועה• ואל שני הבחרו׳‪ .‬והוא אחר שיצמח זקנו עד תכלית הגידול‪.‬‬
‫ושנות היריד׳ ג״כ נחלקו לשני חלקים היריד׳ עם הכח והירידה עם החולש׳ בכח‪ .‬ויהיה‬
‫צפי׳יז ימי האדם ו׳ חלקים ימי הטפו״ת ‪ .‬נערו״ת‪ .‬בחרדת‪ .‬זסלה• שיב״ה•) ( ישישו״ת ‪.‬‬
‫והנה הסכימו כל החכמים שהאדם נקרא עולם קטן ‪ .‬וכאלו הו* דפוס שבו יחוקה צורת‬
‫המציאות כלו בכללו‪ .‬והעולם הגדול נחלק ג״כ לששה חלקים היינו לששה ימים נבראו וכל‬
‫יום ויום מהם מציאות בפני עצמו‪ .‬והעולם השפל נחלק לו׳ חלקים בזמן‪ .‬האחד מאדם ועד נמ‬
‫ב׳ מנח עד אברהם‪ .‬ג׳ מאברהם עד משה‪ .‬ד׳ ממשה עד דוד‪ .‬ה׳ מדוד עד רניאל‪ .‬ו׳ מדניאל‬
‫עדי משיח ‪ .‬וכשם שהעולם הגדול נחלק לו׳ חלקים כך הקטן נחלק לו׳ חלקים • כמ״ש בדי‬
‫שיתיחשו זה עם זה‪ .‬ואל זה רמז התנא בפרק חלק שית אלפי שנין הוי עלמא ‪ .‬רמז לשש׳‬
‫מיני מציאות וכן תמצא כיוצא בו השנה נחלק לששה זמנים ר״ל כמו שצות׳ התורה השביתה‬
‫והחג ו׳ פעמים‪ .‬והם פסח שבועות‪ .‬סוכות‪ .‬ר״ה‪ .‬יום כיפור• ושמיני חג עצרת‪ .‬וזה כפי‬
‫הקבלה שהוא רגל בפ״ע‪ .‬וכן כיוצא בזה היום נחלק לששה חלקים ‪ .‬שחרית‪ .‬צהרים‪ .‬ביין‬
‫הערבים‪ .‬ושלש משמרות הוי הצילה‪ .‬ערבית‪ .‬חצות• שחר‪) :‬׳י( )חסר ה( הנה כשתחפש‬
‫תראה שיש לחלקי השנת וליום ערך ויחס עם שנות האדם• שהאביב בשנה‪ .‬והשחרית כיום‪.‬‬
‫נמשלו לשני הנערי׳ באדם• והקיץ בשנה‪ .‬והצהרים ביום‪ .‬נמשלו לשני הבחרות‪ .‬והחורף בשנה‪.‬‬
‫ובין הערבים ביום‪ .‬נמשלו לימי הזקנה‪ .‬והסתיו בשנה והלילה ביום לשני התשישות ‪ .‬ומה‬
‫שיש בין החורף והסתיו• ובין האביב ותקין‪ .‬מתדמות הפרקים בשנה דומה האחי לשני‬
‫הספות‪ .‬והשני לשני השיבה ‪ .‬וביום וחצות לילה לזמן השיבה• ועת השחר עד היום לשני‬
‫הטפות‪ .‬ולהיות חלקי שנות האדם בכלל ג׳ נערות‪ .‬בחרות‪ .‬זקנה‪ .‬חלקו ז׳׳ל חלקי השם לגי‬
‫ותקנו בכל חלק מהם תפלה‪ .‬שחרית‪ .‬מנחה‪ .‬ערבית ‪ :‬והתורה ג״כ תקנה ג׳ רגלים‪ ,‬סמת‬
‫שטעות‬
‫‪:‬‬
‫‪1,‬‬
‫פרק ראשון ידף יג‬
‫ברכוה‬
‫מאטד י׳ח‬
‫שבועות סוכות• ולפי שהאיש החפ! חיי׳ נצחיים צריך שישתדל להשינ נפשו נין הנמלית‬
‫והזקנה אז הוא מבורות‪ .‬לכן יחדה התורה השלימות בין שני אלה הזמנים ר׳׳ל בין הבחרות‬
‫והזקנה שהס נין שבועות לסוכות לפשפש בממשיו וידאג לבו מההפסד הקרה לו מפאת‬
‫החמר• וז״ש יום תרועה יהיס לכס‪ .‬ומתרגמינה יוס יבב׳ כמו נשקפה וכו׳‪ .‬ותיבב אס סיסרה‬
‫מנין דאגה ויללה שראוי למבקש השלמות שיתן אל לבו שמסר הוא ואל מפר ישוב‪ .‬ואס חטא‬
‫שיתפצנ וישוב ושב ורפא לו בסס התשובה לכן נבחרו אלו הימים יותר משאר ימים‬
‫ פכ״ל נ״ש ‪:‬‬‫ונראה מה שאמר כל השנה כולה לפי שהשנה חסרה מו הלבנה עד החמת יי׳א ימי‪0‬‬
‫שהחמה‪.‬יותר ממנה‪ .‬ואמרו ז״ל בכסה ליום חנינו איזה יום שהוא חג שהלבנה‬
‫ככסה בו הוי אומר זה ר״ה‪ .‬לזה אמר במל המאמר שצא תאמר בשנות הלבנה לבד הא)‬
‫הקדוש כו׳ אלא כל השנה כוצה רצו בו שנת החמה שסיא כולה בלי חשרזן ולא כלבנה‬
‫שהיא חסרה י״א ימיס‪ .‬ואלו הימיס של החמה יש סור במכין הימים כמר! מצית ל״ת‬
‫שסם שס״הכמנין שנת )הלבנה(]סחמה[‪.‬וכדאי׳ בסיף מס׳ מכות‪.‬בזה יהיה השטן מנוצח שהוא‬
‫חסר אהד ממנין שס״ה‪ .‬אמנם אס היינו אומרים האל הקדוש אחר שנת הלבנה אז יהיה‬
‫מספר שנות השטן יותר הרבה משנות הלבנה ויהי׳ לו כח לקטרנ ח״ ו ‪ .‬לכן אמרינן המלך‬
‫‪,... . .‬‬
‫המלך ‪ . . ,‬״ ״ _ ‪,‬‬
‫‪.....‬‬
‫משפט דרך צדקה ומסד ר״ללפניס משירת הדין כמ״ש רז״ל לא נחרבה ירושלים אצא שזעמירו‬
‫דבריהם על דין תורה פי׳ שלא משו פשרה אמנס מר׳׳ה ועד יו״כ הקב״ה יושב מל כסא‬
‫המשפט לדון אותם שלא נהגו בצדקה ובחסד כנזכר ודן אותם בקו המשפט כי אם אין דין‬
‫למטה יש דין למעלה‪ .‬לדון אותם שדנו‪.‬רק דינ׳ ולא משו פשרה כאמרה ז״צ ומשית הישר‬
‫‪. ,‬‬
‫והטוב זו פשרת •י‬
‫)מ״יט( וקשה זה המאמר מאד ראשינ׳ למה אמר בסיום ספר איוב סיף אדם למות וייתר ק ש‬
‫מל שחיטת הבהמה איך תליי בספר איוי‪ .‬עוד קשה כמה בהמות מתים מבלתי‬
‫שוס שחיט׳‪ .‬ומהו הכל למיתה עומדים‪ .‬והלא כבר אמר סוף אדם למות‪ .‬ועוד‪.‬שאמר עיש‬
‫נ״ר ליוצרו‪ .‬פשיטא אס עמלו בתורה ובמצות עושה נ״ר ליוצרו‪:‬‬
‫כתב נעל פין יעקב וז״ל ראוי לתת טעם‬
‫)מאמר י״ט(‬
‫ין ״ א ל‬
‫למ׳׳ש בתחלת‬
‫)כוונה מל מאמר סוף אדם למות ‪qW‬‬
‫וכו׳ ונראה שהיה אומר כן כדי להמיר‬
‫בהמה לשחיטה( ‪:‬‬
‫לל‬
‫ולהזהיר לכל משכיל אל י י‬
‫הנוסף לאיוב למשנה ולאורך ימים אחר‬
‫ך ד ו יוחנן כי הוד‪ ,‬מסיים ספרא דאיוב‬
‫היותו נגוע ומוכה ונתן טעס לזה כי בכל‬
‫אמר הכי סיף אדם למות וסוף‬
‫אורך ימים ובמה שהוסיף הש׳׳י כל אשר‬
‫בהמה לשחיטה והבל למיתה עומדים‬
‫לו למשנה לא נשאר בעבור זה קיום נצחי כי‬
‫אשרי אדם שגדל בתורה ועמלו בתור‬
‫בודאי סיף אדם למות כאשר ראינו בעינינו‬
‫ועושה נחת רוח ליוצרו ונדל בש״ט ונפנוד‬
‫שסוף כל בהמה לשחיטה ע״י אדם להיותה‬
‫בש״ט »ן העולם ועליו אמר שלמד‪,‬‬
‫ראוי לאכילת אדם‪ .‬גס יש סבה שחטא מין‬
‫בחכמתו טוב שם משמן מוב וגו׳‪:‬‬
‫האדם יהיא טבע הרכבתו או חטא אדם‬
‫וחוס אם כן איפה מה שראוי להשתדל לכל‬
‫מפן להיות מאישר שיהיה גדל בתורה ועמלו בתורה ועושה ניר ליוצרו ר״ל שאין מושה בן‬
‫ל אלא לעשות נ״ר ליוצרו‪ .‬ובהיות זאת תשוקתו גדל בשייט ונפטר כי הוא מהנמנע‬
‫שישאר חי בעוה״ז‪ .‬וכן אמר שלמה עיה בחכמתו טוב שם כו׳ הנשאר אחרי מותו שעמלו‬
‫בתורה מכל תענוגי החיים המכונים בשמן טוב‪ .‬וכן יום המות טוב מיום הולרו ויש פירושים‬
‫&חרים אבל זהו בדרך הפשט כפי לשון הפסוקים סמוכים לו‪ .‬ואפשר שירמוז ג״כ כאמל־ו‬
‫מ‬
‫ה‬
‫ר ב ר‬
‫ס ו‬
‫ה‬
‫נ פ ת ה‬
‫י ס‬
‫כ‬
‫מ ו ת‬
‫ה נ י ן ב‬
‫ד>‬
‫ל א ס נ ת‬
‫ה מ ו ע י‬
‫ברכות‬
‫פרק ראשון‬
‫דףיג‬
‫מאמ‪-‬יחימ‬
‫‪r‬‬
‫‪ >p‬אדם למות מה שאמרו רז״צ כי המות לאדם הוא סיף ואינו תכלית • אכל שחיטת‬
‫הבהמה היא סוף ותכלית כי די להכהמה שנשחטה למאכל אדם‪ .‬ואדם ובהמה הם משותפי׳‬
‫כמות באשר הוא סיף כל האדם אבל הם חלוקי׳ זה מזה בתכלית אחרון הבא אחר המות‬
‫בי רוח בני האדם היא העולה למעלה ורוח הכהמה יורדת היא למטה לארץ‪ .‬מכאן הערה‬
‫לכל אדם שישי׳ פניו אל התכלית האחרון ׳ ויהיה מאושר שיאמרו עליו אשרי אדם שגדצ‬
‫בתורם וכו׳‪ ) :‬י (‬
‫זכחב מהר״י ל ן בפירוש איוב ודל שאס האדם יאריך ימים כאיוב ויעשה מצות ומעשי׳‬
‫טובי׳ כמוהו עם כל זה סופו למות • ואחר שכמו שהכהמת תכליתה הטוב השחיטה‬
‫שעל ירה חוזרת לחלק האדם כך האדם עם היות שהמת מתעלה במיתתו‪ .‬או רצה וסיף האדם‬
‫הבהמיי לשחיטה שימות בלא עתו אם כן אם בן שנה יהיה או אלף שנים יחיה הכל למיתה‬
‫עומרי׳ וסוסו כלא הי׳ יהי׳‪ .‬אם ק אי אפשר שיהא תכלית האדם ח־י העול׳ הזה אצא האושר‬
‫םנסשיי וזז האושר נמנע שיקנה האד׳ אותי על ידי חקירה אנושי׳‪-‬אמנם יקנה)אותם( אותו‬
‫ע״י התור׳ אלהית• וא״כ אשרי מי שעמלו בתיר׳ כי לא לבד נמשה נחת רוח לעצמו אלא גם‬
‫ליוצרו שכל העול׳ לא נברא אלא בשכיל ז‪ :‬וישיג לזא־ן המדריג׳ בזמן שכבחרותו גדל בש״ש‬
‫גס בזקנותו שלא שנה מעשיו ועליו אמר שלמה טיב שם משמן טוב‪ .‬הדמיון שיש לש״ט עם‬
‫השמן הוא שכמו שהשמן עולה על כל המשקי׳ והטוב עולה על כל •השמני׳ כן כתר שם טוב‬
‫מולה על כל הכתרי׳ ואמר שיותר טוב היא הש״ט עם שלא יהיה היותר טיב שבכל השמות‬
‫מהשמן היותר טוב שיכל השמני׳‪ .‬וראיה לזה מחנניא מישאל ועזריה שהי׳ שמו של דניאל‬
‫גרב משלהה ועם כל זה נצולו מכבשן האש • ונדב ואביהו שנמשחו בשמן המשחה שהוא‬
‫כיותר טוב שבכל השמני׳ נשרפו• אימתי קונה זה הטוביות בזמן שקונה שייט שיש לו ביום‬
‫המות כיוס הולרו‪ 0 :‬י ( ) ח ס ר ו (‬
‫יש להקשות במאמר הזה ט‪.‬יבא פשיטא מ׳ שאינו גוף אינו צריך אכילה זשתיה‪ .‬ונקדים בזה‬
‫מה שכתב בעל עין יעקב וז׳׳ל כי בעולם היא יהיו סצריקי׳ בגיף ובנפש ויתקיימו בלי‬
‫צורך אכילה ושתיה כמו משה רביני עליו השלים עמד ׳בהר ארבעי׳ יום וארבעי׳ לילה לחם‬
‫לא אכל ומים לא שתה‪ ) .‬י ( ודלא כהרמב״ם ז״ל הזכירו בפירוש המשנה בפרק חלק שהעול׳‬
‫הבא אין בו לא אכילה וצא שתיה לא גוף ולא‬
‫)מאמר כ׳־הכונה למאמר עולם הבא'אץ בו‬
‫גוייה אלא נפשות הצריקי׳ בלבד בלא גוף‬
‫אכילה וכו׳( ‪:‬‬
‫כמלאכי השרת וכו ‪ .‬ואם היה כדבריו יקשה‬
‫פש־ט‪ £‬שאינו צריך דברי׳ גופניי׳ ומה בא‬
‫ר^ד‪5‬ד&& בפומיה דר׳ העולם הבא‬
‫ללמדנו בעל המאמר הזה‪ .‬אלא כדפרישית‬
‫י * אין בו לא אכילה ולא‬
‫שבני העול׳ הבא יחיו בגוף ויודיענו חדוש‬
‫שתיה ולא פריה ורביה ולא משא ומתן‪.‬‬
‫גדול שבעול׳ הבא אין בו לא אכילה וצא‬
‫ולא קנאה ולא שגאה ולא תחרות אלא‬
‫שתיה כו׳ כלומר אף על סי שהם בעלי גוף‬
‫!ריקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם‬
‫יהיה ראוי שיהיה להם אלו המקרי׳ אכילה‬
‫את‬
‫זגהנין מזיו של שכיגה שנאמר ויחזו‬
‫ושתיה ומשא ומתן וכו׳ עם כל זה רצה‬
‫זזאלהים ויאכלו וישתו‪) :‬צריך עיון בנוה‬
‫הקדוש ברוך הוא לזכותם ולהבדיל׳ מכל אצו‬
‫שלום מאמר י״א פ״ר ובבחיי פר׳ נצבים‬
‫הדברי׳ ושעם אמרם ומטרותיה׳ בראשיה׳‬
‫ד׳‬
‫רקנאטי פרשת בראשית עיקרים מאמ׳‬
‫כבר נתפרס׳ בסי הדורשץ ענין אמתי ונטן‬
‫לה(‪:‬‬
‫פנ״ ג דרך אמונה שער ב׳ דף‬
‫שרמז בזה לעטרות שהצריקי׳ עצמם קנו‬
‫להם בהיות׳ בחיי׳ על ירי התורה ומעשי׳‬
‫שובי׳ שהיו משגלי׳ בעול׳ הזה על דבר מה שכתוב מי שטרח בערב השבת יאכל בשבת‬
‫בעבור זה יזכו בעול׳ הבא שמטרותיה׳ הללו יהיו מונחי׳ בראשיהם רצה לומר שישיגו אמתת‬
‫הדרושי׳ אמתיי׳ אשר עיינו בהם בהיותם בחיי׳‪ .‬וגס ידיעת טעמי המצות שהרבו בחייה׳‬
‫)חייתם( כי היה נמנע אצלם לעמוד על אמתת כונתס כשלמות כל זמן שהיו בחיי העול׳ הזה‬
‫אבל כעול׳ הכא אחר שנלכשו כגופי׳ נוראי׳ כדברי הר״ר אהרן הצוי ז״צ‪ .‬זכו להשגת האמין‬
‫ווו‬
‫‪,‬‬
‫‪U‬‬
‫‪l‬‬
‫;‬
‫ברכות‬
‫פרק ראשון‬
‫דף יז‬
‫טאטר כ*‬
‫ח! היא הנאותס מזיו השכינה כמו שמלאכי עליון הם מתנגמי׳ כהשגת המושכלוש הנשפעע‬
‫עליהם מזיו השכינה מאתו יתנרך‪:‬‬
‫וכתב הרטכ״ן ז׳׳ל כשער הגמול ומההשגה ההוא לנפש כעול׳ הכא מתעלית לדבקות‬
‫העול׳ העליון והשגת תענוג רוחני‪ .‬וזה מה שמספרין רז״ל כהגלת בצדיקי׳ דסלקין‬
‫ונחתין כמתיכתא ררקיעא כדאיתא כפרק השוכר את הפועלי׳ ואמר הרכ שזהו רעת רז׳׳ל‬
‫וזה רצו כאמרו כי לא יראני האדם וחי‪ .‬אכל כשמת מיתתם רואי׳‪ .‬יראה מכל זה שיש אחר‬
‫המות חרוש השגה שלא היתה כחיי׳ וכן יראה ממה שאמרו ז״ל כירושלמי וכסוכה עתיד‬
‫הקדוש כרוך הוא לעשות מחול לצדיקי׳ בגן מדן וכל אחד ואחד מראה באצכע‪ .‬להורות היות‬
‫זאת ההשגת ברורה בלי שום ספק כאילו היא מוחשת כחוש האצבע מראית החכמה הנמלמ‬
‫מה שאי אפשר זה במור הי! ת הנפש מחוברת בחומר שאין לאדם ירימה בלי שגיאה מצ‬
‫העיון‪ :‬וכתב בעל גוה שלום מאמר י״א פ״א בשם הרב חסדאי בספרו מאמר ג׳ כלל ‪o‬‬
‫בגמול ועונש כתב וז״ל והעולם מכולם שהנפש השלם אמרי הפרדה מהגוף תשיג מה שנמנע‬
‫השגת׳ בעורה בגוף החמר והוא האור הגנוז לצדיקי׳‪ .‬ומור בחב בשם הרלב״ג מאמר א‪/‬‬
‫פרק י״ג וזה לשונו ראוי שנרמ שאי אפשר להשיג אחר המות מושכל לא יראה הפך דברי‬
‫הרמב״ם ז ״ל שאומר בפרק חלק וז״ל מה שיש בעול׳ הבא שישכילו נפשותינו שם מסוד‬
‫הכורא כמו שישכילו בעולם מסודות הככבי׳ והגלגלי׳ וכו׳‪ .‬מור כתב במקו׳ הנזכר וז׳׳ל מ ה‬
‫שאמרו ז״ל ונהנין מזיו השכינה ינעמו במה שישכילו מסודו ית׳ כמו שינעמו חיות הקוהן‬
‫ממה שישכילו עכ״ל נוה שלום‪:‬‬
‫)מכ״א( הכונה של זה המאמר כתב רבינו בחי״י בפירוש כפתור המנורה שהיה עגול‬
‫ופי׳ זה שהקכ״ה כביכול יושב בעגולה מם הצדיקי׳‪ .‬ואמצע המגולה הוא ראןן‪.‬‬
‫זזה פי׳ ראש חולה ראש העגולה וכל הצדיקי׳ נהנין מזיו שכינתו וכביכול מראין כאצבע‬
‫כלומר שמשיגי׳ כל מה שאפשר להשיג וזאת היא ראייה שכליות לא חושיית כי ‪ p‬י ו ר‬
‫הפסוק שהביאו לראיה שיתו לבכם לחילה‬
‫ולא אמ׳ שיתו עיניכ׳‪ .‬פי׳ אחר שהו׳ כלי‬
‫דסוכה רבי ברבי‪•,‬‬
‫שיר נגזר מלשון תוף ומחול‪ .‬מלמות פירשו‬
‫אטד עתיד הקדו‪#‬‬
‫ט פירו׳ האחד שיהיו בריאי׳ וחזק״ כמו‬
‫ברוך הוא להעשוח ראש חולה לןנדיקיש‬
‫לעתיד לבא מה טעם שיתו לבבם לחילה‪.‬‬
‫בימי הבחרו׳ • הפירוש השט לשון זריזות‬
‫והצדיקים מראים אותו באצבע ואוטריש‬
‫כמו העלם ההולך בזריזות ‪ .‬הפיח׳ הג׳‬
‫בי זה אלהיגו עולם ועד הוא יגהגנו‬
‫)מקלס(מולס שאין בו מות‪.‬הר׳ בבית עולמות‬
‫עלמות עלמות בזריזות כהדין עולמת תיגש‬
‫ויבא על נכון פי׳ הכתוב כאשר שמענו כן‬
‫אגקלס הגר עולם שאין בו מות והצדיקיש‬
‫ראינו וגומר כאשר שמענו מפי הנביאי׳ כן‬
‫מראים אותו באצבע ואומרים כי זה וגל‪/‬‬
‫ראיט מתה בשוב ה׳ וכו׳‪:‬‬
‫עלמות בבית עולמות הוא ינהכנו בעוהיז‬
‫חדושין ‪) :‬ולי הכותב נראה שיהיו מראין‬
‫והוא יגהנגו בעולם הבא‪) :‬מאמר כ״א(‬
‫באצכ׳ ממש טעמי תורה מה שלא‬
‫השיגו טומקיה וטעמיה בזה המול׳ ומתוך‬
‫אותן ההשגות והסודות ישיגו מדות אלהיות וזהו כי אומרי׳ כי זה אלהינו ר״ל דרכי אלהינו עול©‬
‫וער רצו בו אותה השגה ישארי בה לעולם ומר באין הפסק(‪ ) :‬י (‬
‫ה‬
‫ר‬
‫ה‬
‫בירושלמי‬
‫סליק םרק היה קורא‬
‫)מכ״ב( יש להקשות במעשה הזה טובא‪ .‬הספק הראשון מ״ש שהלך החסיר ולן בבית‬
‫הקברות‪ .‬והלא אץ זה מדרך החסידי׳ לכעוס ובסרט על אשתו‪ .‬ויותר קשה שהלך‬
‫בכעסו ללון בבית הקברות‪ .‬ובמקום שהיה חייב לטהר עצמו ברגל הלך לטמא בעתי׳‪ .‬ולא ‪1/‬‬
‫גלבד אלא היה דורש אל המתי׳ לידע עתידות מה סורענית בא לעולם‪ .‬ועוד קשם יותד‬
‫מכלם‬
‫ברכות‬
‫פרק שלישי‬
‫דף יח‬
‫מאמר כב‬
‫יח‬
‫מכלם אם היה חסיד למה לא הזהיר לדורו שנם המה יזרעו כרביע׳ שניה כמו שהוא זר*‬
‫לשלא ינקה אותם הברד‪ .‬וכמו שמצינו גבי רבי חנינא בן דוסא בתעניות כשהיה כדרך ומטר‬
‫ירד וכו׳ וכשנכנס לתוך היית אמר רכש״ע כל העולם שרוי בצער וחנינא בנחש־ כי ‪ P‬יאות‬
‫לחסידי׳ ואנשי מעשה להיות כפרה לדורתם‪ .‬וכ״ש הכא שזה החסיד היה כשליה וכבטת‬
‫וזרע הוא לכדו !של כל העולם לקה ישלו‬
‫לא לקה‪ .‬וכן עשה ושנה ושלש־ ע״ק כבצ‬
‫)מאמר כ״ב כונה על ענין שתי רוחות(‪:‬‬
‫הרוח שאמרה איני יכולה שאני קבורה‬
‫כמחצלת של קנים וצמה הרוח אחרת אינה‬
‫ן ץ ^ י א מעשר‪ .‬בחסיד שנתן דינר לעני‬
‫קבורה כמו כן‪ .‬וכי קוברי׳ היו המתי‪/‬‬
‫בערב ראש השנה בשני בצורת‬
‫במחצלת של קנים‪ .‬או היו קוברי׳ מת אחד‬
‫והקגיטתו אשתו והלך ולן בבית הקברות‬
‫במחצלת ומת אחר בדבר אחר • ועור קשה‬
‫ושמע ב׳ רוחית שהיו מספרות זו לזו‬
‫יותר מכלם וכי קוברי׳ הרוחות והלא הגיה‬
‫אמ־ה חדא לחברתה חברתי בואי ונשוט‬
‫צבר קבור והרות והנשמה יוצאין מן הגוה‪.‬‬
‫בעולם ונשמע מאחורי הפרגוד מה פורענות‬
‫אלא נ״ל הכוונה באלו שתי רוחית דיל יצר‬
‫באה לעולם‪ .‬אמרה לה איני יכולה שאני‬
‫הרע ויצר הטיב‪ .‬והחסיר שנתן הדינר הוא‬
‫קבורה במחצלת של קנים אלא לכי את‬
‫רמז אל הנפש המשכלת אשר היא נתנם‬
‫ומה שאתה שומעת אמרי לי‪ .‬הלכה היא‬
‫ברשות העני והוא היצר טוב נקרא כן‬
‫ושטה ובאה ואמרה לה החכרת׳ חברתי‬
‫בקהלת טוב ילד מסכן וכו׳ וכל מחשבותיו‬
‫מ ה נ ש מ ע ׳ מאחורי הפרגוד אמרה לה‬
‫לנצח ולהתגבר ליצת״ר ולכך אמר בערב ראש‬
‫י שמעתי שכל הזורע ברביעי ראשונה ברד‬
‫השנה ליום הדין שאז השטן עומד ומקטרג‬
‫מלקה אותו הלך הוא וזרע ברביעה שגיה‬
‫ביותר‪ .‬וזה היה בשני כצורת ר״ל שהכחות‬
‫של כל העולם לקה ושלו לא לקה‬
‫גופניות כלם רעבי׳ ונוטים וסרים למשמעות‬
‫לשנה האחרת הלך ולן בבית הקברות‬
‫היצר הרע‪ .‬כענין שאמרו ז״ל אבר קטן יש‬
‫ושמע אותן ב׳ רוחות שמספרות זו לזו‬
‫באדם משביעו רעב וכו׳ והקניטתו אשתו‬
‫וכוי אמרה שמעתי שכל הזורע ברביעי‬
‫הו׳ החמר וכהות הגופניו׳ הקניטו להחסיר‬
‫שגיד‪ .‬שדפון מלקה אותו הלך וזרע‬
‫ליל יתן צדקה ולעשות יושר ומשפט‪ .‬אז‬
‫ברביע* ראשוגה של כל העולם לקה‬
‫הלך החסיד לבית הקברות רצת לומר ששלק‪-‬‬
‫ושלו לא לקה כ ו י ‪ .‬אמרה לו אשתו‬
‫עצמו מקצה האחרון של התענוגי׳ וצא אכל‬
‫ספני מה אשתקד של כל העולם לקח‬
‫ולא שתת ופירש מאשתו מכל וכל ואפילו‬
‫ושלך לא לקה‪ .‬ועכשיו גם כן כוי סח‬
‫במוכרת עד שהיה רומה למת מוטל בבית‬
‫לה כל הדברים לא היו ימים מועטים עד‬
‫הקברות ואז זכה לשמוע דמות רוח הקול׳‬
‫שנפלה קטט׳ בין אשתו של החסיד ובין‬
‫מאחורי הפרגוד כי הנפש בעודה בגון>‬
‫אמה של אותה ריבה אמרה לה לכי‬
‫אינה יכולה לשמוע רק אחורי מסך עב‬
‫ואראך בתך שהיא קבור' במחצלת של‬
‫הנקרא בפי החכמי׳ פרגוד והוא פרוכת‬
‫קנים ‪ .‬לשנה ג׳ אמרה כך אמרה לה‬
‫המבדיל בין הנפשות שבגופות ובין הנפשות‬
‫הניחני שכבר נשמעו הדברים לבין החיים‪:‬‬
‫טהורות הנפרדות מן החומר ‪ -‬וזהו שאמר‬
‫)מיין בעבודת הקודש חלק העבודה סכ״ז(‪:‬‬
‫רוח אחרת איני יכולה לפי שאני קטרה‬
‫במחצלת של קנים רמז אל נפש הרשע המשובך בקנייני העולם הזה ולא שבעים מטוב העולם‬
‫הזה מר נקבר הגוף כמו שהזכירו חכמים ז״ל במסכת תמיד בעניין אלכסנדרוס מיקרון וכוי‬
‫וזהו שאחז״ל נפשות הצריקי׳ דומה כמשחיל ביניתא מחלבא אבל נפשות הרשמי׳'כגבבא ע״נ‬
‫חזרא‪ .‬פי׳ נשמות הצדיקי׳ כשנפרד׳ מן העולם דומי ן במי שמוציא שער מתוך החלב כלומר‬
‫בנחת‪ .‬אמנם נפשות םל־שעי׳ מסובך כצמר המסובך בקוצים‪ .‬והשאר מן המאמר בא ליפות‪.‬‬
‫םמשל‪ .‬וענין סזריעה ר״ל הצדקה רכתיב זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד‪ .‬ורצו בל הזורננ‬
‫ברביעה ראשונה וכו׳ ר״ל כל הנותן צדקם בראשית שניו ובנערותו ולא כסוף ימיו ט שנותיו‬
‫של ארם נחלקי׳ לד׳ זמניש ימי נערות‪ .‬ימי בהרות‪ .‬ימי זקנה• ימי ישישות‪ .‬אז ברד מלקי*‬
‫אותו‬
‫כרכות‬
‫פרק שלי^>‬
‫‪ .‬ף י‪ .‬ו‬
‫טאע !_‪a‬‬
‫*‪/‬ותו ר״ל אינו מצליח כ״כ כמו כרביננס שניה‪.‬מה עשה זרע ברביעהשניהביברכיעהראש‪0‬‬
‫•ר״ל בימי נערותו אז כחו של יצה״ר בתקפו ובגבורתו ואינו מניחו לעשות צדק׳ בארן כי אס בקושי‬
‫ומעט מזער שיעשה אינו לש״ש‪ .‬לכך זרע הוא ברגיעה שניה והס ימי בחרות ונחות שצ‬
‫*צר הטוכ הגדילו ומשו פרי ואז יש לו כח וגבור׳ למשות צדקה בארן לכך של בל העול׳‬
‫לקה ושלו לא לקה רצו בו שיותר מקובל לפני הקרוש ברוך הוא צדקותיו מכל העול׳ כי הוא‬
‫?תן במקו׳ הראוי ובזמן הראוי ולאדם הראוי ושיעור הראוי לאחד מרבה ולאחר ממעיט כתי‬
‫המכוון‪ .‬אמנם הראשוני׳ שזרעו ברגיעה ראשונה עושי‪.‬׳ רק דרך מצית אנשי׳ מלמדה בידיהס‬
‫•ודרך גאוה וגיאות‪ .‬אף על פי שהיא טובה הצדק׳ בכל עת כמ״ש אשרי עושה צדקה ככל ע ת‬
‫מ״מ אינה מקובלת כל כך כנ״ל‪ .‬ובשנה שניה שמע בהיפך כל הזורע ברגיעה שניה ולא‬
‫•בראשוני שדפון עלקה אותו‪ .‬רצו בו בל הזורע בבחרותו ומחחיל לעשות צדקה אז ולא ב ש‬
‫ראשונ׳ ר״ל בתחלת ימיו בנערותו אז ודאי שדסון מלקה אותו‪ .‬כי צריך שירגיל מצמו ממעגן‬
‫ט״ר חנוך לנמר וכו׳ כרי שכשיבא לזמן בחרותו אז יהא מורגל בכך וידע ?יעה א מ ת י‬
‫מדת הצדק׳ מנעוריו אף כי היא אז שלא לש״ש כנזכר מכל מקום טוב להרגיל כי מתוך שלא‬
‫•לשמה בא לשמה‪ .‬וכן יבאר שאר המאמר בדרך זה‪ :‬והריטב׳׳א ז״ל כתב כי המעש׳ הזה הכ‪5‬‬
‫הי׳ בחלום ולא במראות העין כלל כי בעת השינה יראה להס הרהורי׳‪ .‬ומה שראה החסיד‬
‫ב׳ רוחות כו׳ אפשר מפני שקרה לו זה ע״י קטטת אשתו הביאתהו אותו לידי מחשב׳‬
‫לציור נשים מתות ילדות בבחרוחן‪ .‬ואולי נראה בזה חלוק נפש ורוח ונשמ׳ והחסיד הזה ס י‬
‫נקשר עם המשכל׳ הנקראת נשמה והי׳ מתאוס לשעבד אליו הנשארת והיותר קרובה ) ‪f‬‬
‫הוא הרוח המכונה בשם חיונית אבל האחרת היא יותר רחוקה כאילו היא קבורה במחילת‬
‫של קנים שזה רמז לנפש הצומחת‪ :‬וכתב מוד החכם הנ״ל שהכל חלם בלילה אחד וראוי‬
‫שנאמר שלא ספר חלומו מיד עד שזרמ כאשר שמע והצליח בשנה ההיא וגס בשנה ב׳ וכא;ן‬
‫י שנתי‬
‫ראה חלומו צודק כסומל הגיד אותו לחכמי׳ להודימ מעלת הצדק׳ כי כמכור דיני‬
‫לצדק׳ יצא מעוני‪ .‬וגס בדי ליסר את הנשי׳ שלא תהיו רגזניות עתקוטטות עם בעליהן אן‬
‫פ ם זו כנדון זה‪ .‬והחכמי׳ מסדרי כל הברייתות סדרו גם זו עמהן‪ .‬ותניא מעשה בחסי‬
‫•אחד בו׳ ורש״י ז״ל בפרק מפנין פירש סתם חסיד רבי יהודה בן בכא או רבי יהודה‬
‫פלאי והוא הי׳ עני ביותר כמו שאמרו ז״ל ששת ׳תלמידי׳ היו מתכסי׳ בטלית אחד ופוסקי‪/‬‬
‫בתורה בדורו ער כאן לשונו‪:‬‬
‫ובדרך אמונה מאמר ב׳ שער א׳ וז״ל הנה השכל מאתנו היא גר ממנו עני וכואב אשר ל ז‬
‫נקרא היצר טוב ילד מסכן וחכם כי כל הפחות שונאי׳ איתי להיותו גר בא מעולס‬
‫השכל והכחות האחרות הס מכח החמר‪ .‬וזה שאמר ואל זה אביט אל עני ונכה‪.‬רוח וחרר כגצ‬
‫דברי שהוא השכל אשר השגחת ה׳ ית׳ דבקה עמו ואחרי שזה כן ספר המעש׳ כי ח ק י‬
‫אחד נמצא בשני בצורת והוא הי׳ זמן רעב‪ .‬לא רעב ללחם ולא צמא למיס כי אס לשמוע ד‬
‫ה׳ וגומר והיתה התורה והחכמ׳ כלתי נמצאת אז והוא נתן דינר אחר לעני כלומר י ש }‬
‫׳אחד לשכלו העני והדל והי׳ הזה בימי ראש השנה שהוא זמן התשוב׳ ומוכן לכל ט ו ‪5‬‬
‫ושלמות ואשתו אשר היא החמר הקניטתו כי מנמהו מהמשך אחר השכל בי היא דרך ה י ‪5‬‬
‫הרע אשר הוא מלך זקן וכסיל‪ .‬כי נולד עם האדם וכל היום מפתה אותו ונותן לו ע צ‬
‫רעות להוליכו לאבדון אשר לזה אמר סכ׳ ) י ( לפתח חטאת רובן‪ .‬ואחר שראה מ ל ח ע‬
‫•המרו השתדל וקבר את עצמו בבית הקברות והחליש החמר ההוא מד שכמעט הי׳ כמת‬
‫וזהו סוד וצא ירע איש את קבורתו כי לא ירע שוס ארם באיזה אופן מרע״ה גבר על חמר‪,‬‬
‫פר שהתיכו וקברו‪ .‬וזהו שאמרו ז״ל שהעליוני׳ העולי׳ בראש ההר נרמה להם קבורת מ ש‬
‫למטה• ואשר בשפל ההר הם רואים הקבור׳ למעל׳ כי העליוני׳ והחוקרי׳ החכמי׳ יראו זאת‬
‫הקבור׳ וההתכה אשר קבר והתיך מרמ״ה חמרו הי׳ בהשתדלות מעצמו‪ .‬ואחרי׳ שפלי׳ נפלאן‬
‫פל זה וידמו שאין זה אפשר לשוס נברא שיתיך חמרו כ״כ כמו שהתיכו משה ע״ה אבל ‪,‬‬
‫זה היי פ״ר הפלא והקדוש ברוך הוא סייעו על זה וזהי שהתחתוני׳ היו רואי׳ קבורת מ ר ע ״‬
‫לנמל׳ ואז החסיד כשקבר ח מ ה בין ב׳ רוחות מספרות זו לזו והם השכל העיוני וסשכצ‬
‫המעשי‬
‫נ ה‬
‫ת‬
‫ז ן‬
‫׳‬
‫‪P‬‬
‫ר‬
‫א ח‬
‫ר‬
‫ד‬
‫ב‬
‫ס‬
‫ד‬
‫כ ר‬
‫מ‬
‫כ‬
‫ה‬
‫ר‬
‫י ת‬
‫ת‬
‫ה‬
‫כ‬
‫ס‬
‫ב! גוו >‬
‫פרק ‪#‬לישי דף יח‬
‫מאמו ‪«u‬‬
‫י&‬
‫המעשי ראה שהשכל המעשי הוא קבור במחצלת של קנים והוא הגיף אשר עשוי מעימות‬
‫ומצלים עצבי׳ וכל שלמותו והשתרלתו של השכל המעש׳ הזה הוא להנהיג ;ה הגוף והשני‬
‫העיוני הוא לבדו עין רואה ולא להוליד ולגדור כרת מה לעשות והלך ושמע שכל הזורע ברביע*‬
‫ראשונ׳ ברד מלקה אותו והוא העושה פעולותיו בשכל המעשי לבדו אשר הוא הרביעה הראשוני‪.‬‬
‫והחלק אחר אשר ראוי שימצא באדם כי הוא קודם בזמן כמו שביארתי ואמת יאמר כי ילקם‬
‫אותו ברד לפי שהוא יתקרר ויהי׳ כלו חומם לא יעלה אל המלוא העליון אבל ירד מטה משה‪.‬‬
‫ובשנה השנית שהיא העיון והחקיר׳ השנית ראה שכל הזורע ברביע׳ שנייה שיפון מלקם‬
‫אותו והוא הנמשך לעייוני לבדו שהוא הרביע׳ השניה ילקה נשרפו! ויהיו פעולותיו דקופ‬
‫ושיופי׳ קדום‪ .‬אבל בשניהם תהיינה הפעולות שלמות עד שאלתו אשתו והכפות הגשמיות‬
‫החמדות בראות זה שאלו הסבת בשלמות אלו הפעולות והוא משיב ובירר העניין ואחר כן‬
‫חזר להקבר יותר וראה אם אפשר להפשיט החמר מכל וכל ולתתדבק בעולם המלאכי׳ שהי*‬
‫מדריג׳ ג׳ ומריבת החמר לא הנחתו ושתהו‪ .‬ולזה השלים ואמר כי כבר נשמעו דבריהם‬
‫לבין החיים כי החיות האנושי אינם ישלם בכל זה כי זה כל האדם‪ .‬ואפשר כי זה החסיר‬
‫הלך להשיג מהות הנפשות והשגתן בעולם ההוא ואי ידעי בתאי עלמא כראיתא‪:‬‬
‫רות הנעלם רבי יהודה בר סימון אמר זכאה מאן דאשתדל למגחנ־‬
‫במךך^ן‬
‫בההוא עלמא דנשמתין תמן מאן דירע ביה ואשתדל למנדע ביה‪.‬‬
‫לית שיעור לחכטתיה‪ .‬רבי פרחיא הוד‪ .‬אמר כל זטנא דגופא לא נה בדוכתיה נפשית‬
‫דילד‪ .‬אוף הכי‪ .‬ואיהו הוד‪ ,‬משתדל תדיר לטנדע בנשמתין וכו׳‪:‬‬
‫ובספר הזהר פ׳ פקודי בהיכלא קדמאה כי כל הנשמות מתהוות מזיווג* דלמילא דקורשא‬
‫בריך הוא ושמתיה והם נכללי׳ זכר ונקבה יחד ואחר שיורדי׳ דרך היכלות של‬
‫עולם היצירה בפתח היכל לבנת השפיר יש שם שני ממוני׳ אחד אל הימין שנישל נשמות‪.‬‬
‫הזכרי׳‪ .‬ואחד אל השמאל שנוטל נשמות הנקבות‪ .‬אחד נקרא סטטורי״א‪ .‬ואחד נקרא אדירי״ה‬
‫סנוני״ה וחוורין להתייחד יחד אלו השתי כחות לחזור ולעשות ולהוות פעם שני הנשמה אשר‬
‫נשתלשלה אליהם מיחיד המליון והוצרכו לזה לפי שהנשמ׳ שנתהוה מייחוד עליון להיותה‬
‫מתאצלת מן האצילות היא רקה מן הדקה‪ .‬וא״א לה לרדת לעולם השפל הזה לכך חוזרין אל‬
‫השני כתות להתייחד כדי להגשימה ולהעבותת כדי שתוכל לרות למטה אל הגוף הנגוף הזה‬
‫הנעשה על ידי איש ואשתו בטינוף ובזוהמא‪.‬וזהו מה שכוון שלמה המלך עליו השלו׳ מה‬
‫שהי׳ הוא שיהי׳ וט׳‪ .‬ואומר מה שהי׳ למעל׳ בייחוד עולם האצילות הוא שיהי׳ למטה בהיכצ‬
‫לבנת השפיר‪ .‬ומה שנעש׳ כלומר מה שנתקנה ביחוד עליון שתיקון גדול הוא לנשמ׳ להיותה‬
‫רקה וזכה מאירה כחמה בבחינת העליוני׳ הוא שיעשה כערךהתחתוני׳ צריכה להתעבות ןזו‬
‫היא תיקון לה גם כן כדי שתוכל לבא לעולם השפל הזה שאס תשאר בתקונה הראשון‬
‫השאר הבת בבית המלך ולא תזדווג לעולם‪ .‬אבל מתה שירדה ונתגשמה תיקון הוא לה וזהו‬
‫מה שנעשה תיקון הוא שיעשה שיחזור ויתקן כדי שתוכל לבא לפי שאין כל חדש תחת השמש‬
‫כלומר וזה למה לפי שאין אות׳ המתחדשות הראשון יכול לבא תחת השמש שהוא העולם‬
‫השפל הזה)עכ״ל מהר״א בשפר ביאור קהלת יעקב(‪ :‬ולפי זה הביאור הנשמות הרוחות‬
‫החוזרות למול׳ הם כדי לתקן עצמן ביותר ולהזדקק בהזהיר העם לעשות תשובה וזו היא‬
‫עניין הזרימה רוצה לומר צדקה וחסד‪ .‬וכל תאו תה של נשמות לשוט בעול׳ הזה השפל כדי‬
‫לתקן עצמן ולהצטער וזהו מנין איני יכולה שאני קבורה בעחצלת של קנים רי׳ל שעדין לא‬
‫הזדקקה מחומרה ואינה רשאה להזהיר העם ולהשמע קולה לבין החיים ער שתצרף ותעבור‬
‫ככור המצרף הנשמות כידוע ליודעי׳ חן‪:‬‬
‫והחכם מהר״ר משה קורדוואד׳ו זצה״ה ת י ק וכתב בפירושיו העניין בתכלית הביאור יאמר‬
‫כי הרשע בהיות כל אבריו טמאי׳ במעשיו הרעים אס יכנס לגיסנ׳ יכלה הכל ככסף‬
‫סיגים דמיון העופרת שכותבי׳ סצורסי׳ בכור הזהב אז הכסף או העופרת כלו כעשן תבליג‬
‫רצא‬
‫‪ B‬ען •«׳״׳*־‬
‫‪n‬‬
‫‪I‬‬
‫"‬
‫‪1‬‬
‫י‬
‫«‬
‫‪.‬‬
‫‪w‬‬
‫ויצא הכסף נקי‪ .‬וכמו כן בעל המחשבות חשב לבלתי ירח ממנו נרח להחזירו לעולם או<י‬
‫יתקן וימשה איזה מצוה כרי שאס אחר כך יכנס בגיהנס יאכל חצי בשרו וישאר חציה והלרא‬
‫בריא• וטעם לגלגולו בבהמ׳ וחיה ושאר ב״ח הוא כי ע״י רוע בחירתו וכיאות א ס ו ר‬
‫הפריד מצמו מהקרוש׳ אל החצוניי׳ ונפשו אותה ויעש נתנו לו מאותו וזוהי רגלוהי ד‬
‫אניש אימן ערכין וכו׳ רגלוי סבותיו כמו ויברך אותך לרגלי וכשנמתק עצמו מסקלו;!‪/‬‬
‫יתגלגל קודם בטהורה ויתקן שישחטוסו כסכין"כרוק ויאכילהו לעם לבני ישראל הקדוןןי‪/‬‬
‫ומשלי׳ נפשו אם יאכל בשרה בשבת וביום טוב ונטשה חלק מחלקי הקרוש׳ ומתקנה ודאי ‪.‬‬
‫ואפשר גם בן שלא יתקן לא יקלקל אס בן יגח או בת יגח‪ .‬ותרנגול שהרגו בירושלי׳ ייכית‪.‬‬
‫ונוראי יש לה צער גדול בהתהפכ׳ מצורה לצורה‪ .‬ומה גס בהגהפכה מזכר לנקנה כ ״‬
‫בבהמ׳‪ .‬ונוראי גם כן יודעת בעונשה וגלגיצה בבהמות וחיות אבל אינה מכרת בשמתגלג)‬
‫סם גבר המין האנושי• שאם הי׳ מ כ ד גלגולו לפעמי׳ הי׳ רואה ומכיר מי שהורגו ן‬
‫חוזר ומתבקש ממנו‪ .‬וכמ׳ מבני אדם נשואי׳ נשותיהם לרעיה׳ וכשהי׳ יורע ז־ המתגלג‪5‬‬
‫שזה הי׳ בת זוגו תתרב׳ הקנא׳ והקטע׳ בעולם‪ .‬מכייל מהר״ס גאלנט״י בשם החכם ‪:‬‬
‫ו ת‬
‫כ ר‬
‫ש‬
‫ת‬
‫ה י ‪/‬‬
‫וכחב עוד וז״ל אחי פקח עיניך וראה הדרוש הגדול הזה על עשק הגלגול אשר הוא מוקי־ס‬
‫בפי כל כקטן כגדול בלי פשפיש וחקיר׳‪ .‬ראוי לרעת אחד צמה הי׳ הגלגול וכי אין ‪5‬‬
‫בגיהנס להתיך זוהמת הרשע ואס אין כח באשו של גהינם יפקד המלך פקידים למזא א‬
‫שבעתי׳ ולא יצטרך להתגלגל‪ .‬ובמס יודע על א־זו ענין נתגלגל או משום תיקון מבירה ש נ ג‬
‫כדי שיחזור וימשנ׳ ויקיימנ׳‪:‬‬
‫והגה לזה צריך לתקדי׳ תחלה כי יש ג׳ מיני גלגולי׳ המין הא׳ להשלי׳ איזה מצוה ש _‬
‫‪p‬‬
‫ת ו כ א‬
‫ב ר‬
‫ח ס‬
‫דור וזה‬
‫‪- .‬‬
‫—‬
‫אכל אץ ״ ״ ‪ .‬׳ ‪ ,‬״ ‪*..,‬״‬
‫‪ P‬־ איך יקיים מצות כהונה שהזר הקרב יומת או מצות שמטה מי שאץ לי קרקנג א ‪,‬‬
‫‪ O‬שאר מצית נוכל לומר כי יש מצות שמדמין דוגמת מצום אחרת וממלין לה שכר כא‪).‬‬
‫משה המצוה בלתי אפשר לעשות כאילו תאמר הבא לדור בארז ישראל נותני׳ לו שכר ‪yfp‬‬
‫קיים מצות שלש רגלים אחר החורבן וההקש מל השאר וזה אינו אלא כשקולו של אל לנגן״‬
‫וזהו פירוש חז״ל מצוה מושה פיחת • או אפשר לומר שאס יחסר ממנו מצות כהוגה מתגלנוי‬
‫משי­‬
‫׳ י‬
‫" '‬
‫בא לתשלי׳ את הדור יעשה‬
‫ש ה שת הכל כדאיתא כתיקוני״ן שלכך היה שם קוכע מדרשות כדאיתא התם• המין הגילגוי•!‬
‫סונושיו אם איני מתקן לשלש פעמי׳ יקרא פושעי ישראל בגופן והצריקי׳ אלף פעמי׳ ח ‪%‬‬
‫להדריך כני דורם מלכד הנשמות הכאות כנודע ליודעי חן בסוד העיבור וכז׳ נבין הלרוג*‬
‫םזס כי הוכרח הגלגול מרוב חשדיו הרכי׳ שחשב צכלתי ירח ממנו נדח כי סגלגול הוא ‪Sjjj‬‬
‫החסר כי כגיעטריא עולה גלגול חש״ד‪ .‬ואם כן איך אפשר לתקן את אשר חסר לנפשו > ‪ .‬י‬
‫אמת מן המצות כגיהנ׳ כי למנין מה שקלקל הי׳ אפשר להעכירו כאש וטהר אבל כ ה ט ל ‪5‬‬
‫מצוה אחת מהמצוח יוכרח להביאו פעם שניה כדי לקיימם‪ .‬וככלל סור הגלגולי׳ אפשר שיתי!‪7,‬‬
‫להביא איזה נפש שהרג וכמו שהוא מוציאו מן סעולס בך יביאנו למולם וכן האכ יביא ‪ j‬״‬
‫יכן לאב‪ .‬ויתגלגל ג״כ להחזיר איזה פישק או גזל וישיא בתו לו ויוצא ירי חובתו או ‪Jf_,‬‬
‫נלכו חשק אהבה לנער אתר יתום ויביאהו לביתו ויאכילהו רשקהו ויהי לו בנן‪ .‬הנה סייגי‪{,‬‬
‫מעניין גלגול הנשמות ושכרן ועונשן וצירופם ותיקינס וטעמם והררישי׳ הם עמוקי׳ וארוכי]‬
‫מארן מדתם ורחבים מני ים והמשכיל יבין מעצמו וידרוש בספר הזהר וכבר פתחנו ‪_pr-5‬‬
‫‪ P‬ישכ״‪7‬‬
‫ז‬
‫הסגור כמחט סדקית ואץ להאריך בהם והוא אחר מ ה ע ק י י‬
‫‪. (0P‬‬
‫ז׳׳ל גלה טפח ומכסה טפחיים עד כאן לשונו‪) :‬עיין בפרק אלו עוביין יש שיי‬
‫־י *‬
‫כתיב‬
‫‪r‬‬
‫‪v‬‬
‫‪r‬‬
‫‪W‬‬
‫)‬
‫‪m‬‬
‫ע ג י ו‬
‫ה‬
‫ש‬
‫ת‬
‫ש ל ( מ ח‬
‫‪1‬‬
‫‪f‬‬
‫י‬
‫ו‬
‫כ‬
‫ח‬
‫י‬
‫ו ז ר‬
‫ע‬
‫מ‬
‫ל‬
‫צ ר‬
‫כ י‬
‫ה‬
‫הגלגול‬
‫‪v‬‬
‫‪v‬‬
‫‪-» a‬ו» *‬
‫כתיב‬
‫ם ‪ j‬ש< י^י‬
‫‪r‬‬
‫דן• י!»‬
‫מאמר כב‬
‫כ‬
‫‪,‬‬
‫בספר חסידים סי תשכ׳׳ט אם שני בני אדם טובים בחייהם נשבעו או נתנו‬
‫אמונתם יחד אם ימות אחד שיודיע לחבית האיד באותו עולם אם‬
‫בחלום או ער ‪ .‬אם בחלום יבא הרוח וילחוש באזני החי או אצל מוחו כמו בעל‬
‫החלום‪ .‬ואם נשבעו שידבר עמו עי ‪ .‬המת יבקש למלאך הממונה להלבישו דמות‬
‫מלבוש והרוח הםפיז־ להדביק יחדו עד שידבר עם חבירו את א׳*ר עשו תנאי ביניהם‬
‫להודיע כיצד יבדוק שהלא הנראה לו ואינו שד או מזיק ישביעהו ולא יוציא שם‬
‫שמים לבטלה‪ .‬ועוד לא יוכל המת להזכיר שם י״השבו נברא העולם הזה והבא‬
‫לפי שאינו בענין עולמות וכתיב לא המתים יהללו יה אלא כל הנשמה תהלל י״ד‪,‬‬
‫עכ״ל ‪:‬‬
‫)עוד )׳י( כת‪ :‬שם לפעמי׳ רוחו של מת בא בחלום לחי שילך עמו ומה יתרון יש למת כי‬
‫פעמי׳ הממונה שולחו או המת מכקש שיתן לו רשות ללכת אחריו כדי שישוב‬
‫בתשובה או להכין תקנתו שהרי נאמד לחזקים צו לכיתך כי מת אתה והחי יתן אל לכו‬
‫לעשות תשובה‪:‬‬
‫‪ H l M f i D‬באחד שאמר לו המת בחלום שיטות‪ .‬פעם אחת אמר לו התודה מהרה‬
‫תמות ועל כל חלום היה מתענה ובתוך החלום היה אומר אליך ה׳ נפשי‬
‫אשא ד־׳ ואחי כך הוידוי כלו היה אומי בבכיה וחלה למות וראה כנגדו כמו ענן‬
‫בדמות •אדם שהיה נושא משא גדול ובידו זהב ודמות אדם אחד שהי׳ מתעטף בטלית‬
‫ואמר הזנו׳ שאתה בחור ואתה מתעטף בציצית שהתחלת מחדש והזהוב שנתת לת״ח‬
‫העני פדאך מן המות ותחיה‪ .‬מיד הזיע ונתרפא כי הטלאך טוען זכותו ויליץ בעדו‬
‫]מרבי יהודה החסיד[‬
‫וכתיב וצדקה תציל מפות ‪:‬‬
‫‪ 3‬ל ל ח ף פרשת אחדי מות אטדו ודל בשעת׳ דאיצטריך עלמא רחמי וחייא אזלי‬
‫ומודעי רהו לנפשייהו דצדיקייא ובכיין על קברייהו אינון דאתחזו לאודעה‬
‫להו‪ .‬מ׳׳פ דשווין רעות׳ דילהון לאתדבקא נ*שאע‪0‬נ&שא‪ .‬כדין אתערין נפשייהו‬
‫רצדיקיא ומתכנסי ואזלין ושייטק לדמוכי חברון ומידיעי להוצערי דעלמא וכלהו‬
‫עמליןבההוא פתחא דנן עדן ומודיעי לרוח‪ .‬ואינון רוחין דמתעטדן בק עדן מלאכיא‬
‫עילאי אזלי בינייהו וכלהו מודיעין לנשמה ‪ .‬ונשמד‪ ,‬אזדעא לקודשא בדיך הוא ‪•.‬‬
‫וכלהו בעיין רחמי על היין וחס קודשא בדיך הוא על עלמא בגיגהון ‪ .‬ועל דא אמר‬
‫שלטה ושבח אני את המתים שכבר מתו וגו׳ עכ״ל ‪:‬‬
‫)מב׳׳ג(וקשו‪ 7‬מל זה המאמר איך עלה על דעת משה עליוהשלוס להמשיל חולשת כח וגבורת‬
‫הקב״ה לחילשת נשים כשאמר יכולת לשון נקיה‪ .‬הי׳ לו לומר מבלתי יכול דהוי‬
‫משמע גם כן שאין בכחו כביכול להצילם‪ .‬וכתב בעל שבילי אמונת בנתיב שמיני וז״ל דע כי‬
‫לא עלה על רעת רבי אלעזר שיש הפרש בלשון הדקדוק בין יכול ליכולת שזה לזכר וזה לנקבה‬
‫שמלת יכולת שם טפל בין לזכר ובין לנקבת רק שדקדק רקרוק עמוק בין פעל לשם והוא כי‬
‫&רון הנכיאי׳ משה ע״ה מאמת הי׳ לפרעה ועמו שיש שבה עליונה שהוא סכת לכל ושליש‬
‫בכל והוא שהכריל העם הזה לחלקו כאמה כה אמר ה׳ בני בכורי ישראל‪ .‬ואמר ברבות‬
‫המופתי׳ על ירו למען תדע כי לה׳ הארץ‪ .‬וכבר ירעת מאמר פרעה שאמר לא ידעתי את‬
‫ה׳ והיה פרעה ועמו חישכים שעשויים ישראל כעניין שאר האומות שנתיני׳ תחת ממשלת‬
‫מזלות הרמים ושיקרום המקרי׳ כמו שיחריב ממערכת הככבי׳ פעמי׳ יתגברו מצד כמ המזל‬
‫המנהיג אות׳ וישסלו פעמי׳ מצד שפלות המזל ההוא שיפגענו כח מזל אחר המנצח וכעניין‬
‫שר יון ושר פרש• וכשגברה יל משה בדבר ה׳ והוציא את העם ממצרי׳ חזרו להודו׳ כאמרו‬
‫ה׳ הצדיק העתירו אל ה׳• ועל ים סיף באמרם בי ה׳ נלחם להם במצרי׳‪ :‬ועכשיו היה‬
‫מדבר»שת בתפלתו שאש יגיע עינשש לכך יהיה פתח לאומות החילקי׳ שאין העם חלק סבת‬
‫הסבו׳‬
‫ברכות‬
‫חפיעי דף מ‬
‫פרל!‬
‫מאטד כנ‬
‫השבוי ית׳ ולומר שמנהיג׳ אין יכולתו יכולת הי‪ .‬ולכן אמר מכלתי יכולת ה׳ ולא אמ׳ יכו}‬
‫שאלו אמי מבלתי יבול ה׳ היה במשממ שהם מודים שישראל הם חלק ה׳ ונחלתו רק‬
‫ביכולתו‪ .‬וזה אי אפשר שעם ההודאה שהוא השם לא תבא הכפירה ביכולתו שאילו היא ס‬
‫לבל הסבות עם ההודאה הזא׳ לא ימלעו מהיות׳ מורים שאין מנימלו ית׳‪ .‬אבל באמור מ כ ל ת י‬
‫יכולת ה׳ תנא הכפירה בו יתבר׳ מצר‬
‫)מאמר כג(‬
‫חולשת הכח חלילה‪ .‬רצוני לומר אחר שהיציאה‬
‫ממצרי׳ בכחו ועכשיו אירמ להם ככת זה‬
‫יכולתה׳ כיל ה׳ מ כ ע י‬
‫מורה שאין יכולתו יכולת ה׳ רק יכולת‬
‫י י נ ׳ אלעןד‬
‫ליי־ •‬
‫אחל ממנהיגי השפלי׳ שאין יכלתיו לעמוד‬
‫אמר משה לפגי הקב׳׳ה רבש״ע ע ע ‪ #‬י‬
‫בפני השרים המנהיגי׳ ארצות ל״א מלכים‪.‬‬
‫יאמרו אוה״ע תשש כהו כנקבה ו«יגך‬
‫ואמרו תשש כחו כנקבה‪ .‬דע שהזכר הוא‬
‫יכול להצילן אמר לו הקב״ה ‪ p‬ע ט י ש‬
‫פועל והנקב׳ פעל הזכר ומראה יה פמולותיו‬
‫והלא‪ .‬כבר ראו נסים שעשיתי להם ‪\yg‬‬
‫ולכוונה זו אמרו שאמר משה עכשיו יאמרו‬
‫הים‪ .‬אמר לפניו רנש״ע עבשיי יאנודן‬
‫וימצאו פתח שאין כחו ית׳ ככח הזכר שהוא‬
‫לפגי מלך אחד יכול לעמוד לפגי ש ל ^ י‬
‫הפועל ואינו מקבל כחו מאחר רק ככח‬
‫ואחד מלכים אינו יכיל לעמוד אמר ד‬
‫הנקבה שהיא מקבלת מאחר ר״ל שיאמרו‬
‫מהגן מנין שחזר הקב׳׳ה והידד׳ לו לט<ןז‬
‫שאין הסבה עליונה לכל הסבות רק כשאר‬
‫שנאמר ויאמר ה׳ סלחתי כדבריך כו׳‬
‫כל צחות שמקבלין מסבה אחרת ויגברו‬
‫סעס יושפלו פעם וזהו תשישות כח‬
‫הנקכה‪ .‬ועל זה הודה לו ית׳ ואמר לו סלחתי כדבריך עד כאן לשינו‪ ) :‬י ( )ע׳ ב ע ק י‬
‫ס׳ שלח לך(‪:‬‬
‫ק גנאי‬
‫ו יי׳‬
‫"י‬
‫"‬
‫' "‬
‫) "י(‬
‫להחלי׳ מין שלם כמין חסר‪ .‬א״כ א״א שירמ׳ תוארי שום נמצא לתאריו ית׳ ‪£L‬‬
‫אמת כי תאריו ית׳ הוא עצמו ותוארי הנביאי׳ טספין עליה׳ וסא ית׳ בלתי כעל ‪{ j U p‬‬
‫א״כ תאריו אשר הם מלמו בלתי בעלי תכלית והנמצאי׳ כלס בעלי תכלית‪ .‬אח״כ הפליא‬
‫ז״ל על הפילוסופי׳ כי דכרו סרס על‬
‫מאמר כ״ד ־)כוונה למשל למלך שמקלקיו‬
‫ידיעת תש״י בהכחיש אותו ונפצו נפילה‬
‫אותו וכוי(‪:‬‬
‫אין להם תקומה ממנו ודעת הרב ז״ל הוא‬
‫דנחית קמיה דרבי חכינ*‬
‫כי האל ית׳ יורע כל הדכרי׳ כמו שהם‬
‫אמר האל הגדול הגכוד‬
‫וכמו שהיו הרברי׳ קודם היותם לא סר‬
‫והגורא והאדיר והעזוז והיראוי החזק‬
‫יודע אותם ואחרי היותם כמו שירע׳ קודם‬
‫והאמיין והודאי והגכבד‬
‫המתין לי ע ד‬
‫נזה אמר רינרי זהב ומקלסץ אותו בשל‬
‫דםיים ‪ .‬כי סיים אמר ליה סייממינהו‬
‫כסף‪ .‬ולא אמר משל למלך שהיו לו אלן>‬
‫לכולהו שבחא דמרך למה ל' כולי ה א י‬
‫אלפים וכו׳ ומקלסיןאותו רק במאה דינרין‬
‫אגן הגי תלת דאמריגן אי לאו ד א מ ד י‬
‫שהיה מידה על זה המשל מל ששלמותו‬
‫משה‬
‫ית׳ יותר שלמות מאלו השלמות אשר יוחסו‬
‫לו רק הם ממינם ואין הענין כן ‪ .‬אבל חכמת זה המשל הוא אמרי דינרי‬
‫ומקלסין אותו בשל כסף‪ .‬להורות שאלו אשר הם אצלינו שלמיות אין אצלו ית׳ ממינם ד‬
‫אלא כלס חסרון בחקו כמו שבאר ואמר יזה המשל והלא ו נאי הוא לו הנה כבר הודעתיך‬
‫שכל מת שתחשבהו מאלו התארים לשלמו׳ הוא חסרון בחקר ית׳ כי היה ממין שאצלנו ‪JJS‬‬
‫כאן לשונו‪:‬‬
‫שמכחישינ‬
‫ב‬
‫מבלתי‬
‫ס‬
‫א מ‬
‫י‬
‫ס‬
‫כ י‬
‫ד>‬
‫‪:‬‬
‫ל ס‬
‫מ כ‬
‫כ ח ב‬
‫ה‬
‫מ‬
‫ה מ ו ר ה‬
‫ס‬
‫נ‬
‫ט‬
‫מ ח‬
‫א‬
‫ע ל‬
‫ה ה י א‬
‫מ ל מ ה‬
‫ל מ ל‬
‫נ י‬
‫ה י ‪/‬‬
‫ב ל י‬
‫ס פ‬
‫ההוא‬
‫ג ה ן‬
‫ב ר‬
‫ברכות‬
‫פרק חעי‪#‬י דף מ מאמר כד‬
‫כ*‬
‫הפרטי שבמדה והתפלל כו ואין לנו רשות לתאר ולהתפלל כי אס בתארי׳ הכוללי׳ הייחו׳‬
‫בגון י״ג מדות של רחמים שהורה אדון המולם לארון הנביאים לסי שכוללים כל השמות‬
‫הנכללים בשם הגדול• או בתארים האמורים מפי משה עליו השלום המראים כללות המרות‬
‫אלו באלו בייחודן כגון הגדול הגבור והנורא שהם כמיץ לשלשה המרות הכוללות השאר שהל‬
‫חג״ת אין בהן שוס מרה קצובה ומוגבלת‬
‫אכלכל אחת כלולה ומיוחדת בחברתם‬
‫משה באורייתא זאתו אנשי כנסת הגדולה‬
‫ותארים כאלה‪ .‬המורים על היחו׳ עם היות׳‬
‫ותקנינהו בתפלה לא הוד׳ יכולין למימר‬
‫חיוביים‪.‬מותרי׳ לסי שאין נוספים על העצם‬
‫להו ואת אמרת כולי האי ואזלת‪ .‬משל‬
‫ולא יחרכה בהן ולזה כעס עליו‪ .‬ואמר‬
‫למלך ב״ו שהיו לו אלף אלפים דינרי‬
‫סיימתינהו וכו׳ כלו׳ נתת בהם שיעור‬
‫זהב וטקלסין אותו בשל כסף והלא גנאי‬
‫וגבול‪ .‬וקצכ כי לקחת לך סקצכ הפרשי‬
‫הוא לו‪ .‬עד כאן ‪:‬‬
‫שבמד׳ וזה סירוד לא ייחור והרי הרא׳ בזס‬
‫שיש גבול במדות שבהן השכח והתפלה לשם הגדול ותארים כאלת נוספים ומתרבים מל‬
‫המצם וחלילה לנו מזה‪ .‬השתא הני תלת קמייתא אנחנו לא היינו מתירי׳ עצמנו לתארו בהם‬
‫לברוח מהוראית שוס רבוי לולא שהתודה התמימה על ידי שלוחה הנאמן עליו השלום‬
‫הרשיתנו להודיע שאין בהן רבוי לפי שמורים על הייחור כמו שכתבתי‪ .‬ולזה הסוד באו‬
‫אנשי כנסת הגדולה שהחזירו עשרת הייחיד ליושנה ותקנום כתפלה להורות שהם מותרים‬
‫בתקו ית׳ אין בהם רבוי ולא תוספת על העצם לפי שהס מורים על הייחוד‪ .‬ומה מאד בא‬
‫המשל מתיחש אל הנמשל באמרו משל למלך שהיו לו אלה אלסין דינרי זהב‪ .‬המשיל הני‬
‫תלת‪.‬קמייתא לזהב להיותן כוללים השאר כנויין והנה כן ככלל אלף אלפים רינרי זהב יש‬
‫אלף אלפין דינרי כסף‪ .‬אכל להיפך לא כמו שאין בכלל העזוז וחזק ובו׳ שאר השלשת‪ .‬אבל‬
‫בכלל השלש ראשונות הנס כל הבנויים‪ .‬וכן המשבא והמתפלל באלה התארים הכוללים‬
‫מגדות ומורים על הייחוד הנה הוא מקלס למלך כמה שישלו והוא שבת לו ואמנם המקלס‬
‫באותם התארים הנותנים קצכ ושיעור מוגכל כייסוד הנה הוא מקלס למלך בדכר שסוג‪/‬‬
‫גנאי לו שמממש ככבודו וביחירו ונותן גבול ושימור למי שאין לו שום שיעור וגבול אבצ‬
‫הו׳ בלתי בעל תכלית ולפי שאין סוף וקץ לייחוד והתפלה היא מיחדת ומקשרת כל הכחות‬
‫הנכללים בשם הגדול צריכה שתעלה מלמטה שלימה ולא באופן שיראה בה דבר היפך הייסור‬
‫שהוא הוראת קצב ושיעור במה שאין בו שימור‪ .‬וכמו שנמשך ונאצל השלמות והיסוד‬
‫מהמחשבה העליונה למעלה עד סופה כן הדברים העולים מצמסה צריך שיעלו שלמים‬
‫ומכוונים כנגדם עד כאן לשונו ‪:‬‬
‫וכתב נום שלום מאמר י״ב פ״א וז״ל נלמוד מזה המאמר שאין לרבות בתאריו ית׳‬
‫כשככר יכיא זה לשני כיטולים‪ .‬האחד שיחשוב כרמי תארים שיש כו ית׳ סלילה‪.‬‬
‫ושני שיחשוב שיש תכלית לשכחיו• שכהכרח ילאה האדם להגיר תאריו כי סכ׳ית לא יוכצ‬
‫לספר ולתאר בב״ת ולזה גער ר״א בזה המרבה תאריו‪ .‬ואמר סיימתינהו בו׳‪ .‬הנ׳ שאץ לו‬
‫ית׳ תארים חיוביים לסי שאנחנו לא נוכל לתארו רק בתארים שוללים כי אין בינו ובין דבר‬
‫מברואיו יחס כלל‪ .‬ולז״א ר״ח מלה״ר למלך ב״ו וכו׳ כלומר כשם שהזםב והכסף ב׳ מיצים‬
‫נבדלים כן סתארים שלנו ותאריו ית׳ שני מינים נבדלים• ולכן התארי׳ שנחייב לו ית׳ אינ‪0‬‬
‫חיוביים לפי שאם היה חיובי היה ממין התארים שלנו ויהי׳ לו ית׳ הרמות מס עם ברואיו‬
‫וזה בשל כמו שאמר הכתוב ואל מיתדמיוני ואשוה וגומר ע״כ לשוני‪ ) (*):‬ח ס י ז(‬
‫)מאמרכ״ה( דרש למשרת ימי תשיבה ומנין‬
‫עוה׳׳ב ‪:‬‬
‫א ‪ £‬ף‬
‫רבי חייא בר אבא אמר רבי‬
‫יוחנן כל הנביאים כלס לא‬
‫גימל‬
‫)מאמר כ׳׳ה( פירוש יין המשומר בענביו‬
‫על דעת הרשכ״א ז׳׳צ‬
‫מפני שהיין משמת את הלב ומשכת דאגות‬
‫המקרים כאומרו ויין ישמח לבב אנוש וכתיב‬
‫ישתה וישכח דשו על כן רמז םשמסס‬
‫וסתעטג‬
‫ברכות‬
‫פרק חמישי דף לד‬
‫מאטד כה‬
‫והתענוג של מולם הכא שלא יתמרבו עמהן צמר ודאגה כיין ואמרו שהיין הול( גנוז ל ת ״‬
‫מפני שהתורה גם היא רמוזה ביין נאמרו לנו שברו ואכלו ולכו שברו בלא כשף וכלא מחיר‬
‫יין וחלב‪ .‬ואמר ושתו ביין משכתי »ל כן אמרו שהיין הוא גנוז למתעסקיס ברבר ס נ ר‬
‫ליין מרה כנגר מרה ואמרו המשומר בענביו מששת ימי בראשית רמז שהוא תענוג מתוקי‬
‫\‪ -<r‬יכןו מפנ‬
‫עודד לזה‬
‫היויירמ מצורף‬
‫משמת היצירה‬
‫רו‪5‬ני‬
‫וו>ייו> ו ו ו‬
‫ושמח‬
‫שטוכות העולם הזה שמששת ימי כראשית‬
‫גתגבאו אלא לבעלי תשנבה אבל צ ד י ק י‬
‫באו‬
‫גמורריס עין לא ראתה אלהים זורו‪/‬יך‬
‫והלאה אינם שלימותיבי יש ממהם מפגעים‬
‫ופליגא‬
‫והמדויס והמיתה אמר שאותו יין ר״ל‬
‫י י אכד‪,‬ו‬
‫י‬
‫יי‬
‫השמחה ההיא תהיה שמחה לא יוסף מצכ‬
‫במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקי‪/‬‬
‫עמה והיא המשימר׳ מפגעים נוהגים מששת‬
‫גמורים עומדים שגאמר שלים לרןןן_‬
‫ימי בראשית והלאה ‪ .‬ומה שאמר ז״ל זה גן‬
‫ולקרוב לרחוק ברישא והדר לקרוב ‪L,j0£‬‬
‫מאי רחוק‪ .‬רחוק מעבירה מעיקרא‪ .‬ק ג‬
‫פדן דע שגן מרן שבו עמר אדם הראשון‬
‫קרוב לעבירה מעקרא ונחרחק ס מ ג ד‬
‫היו אילניו ומעייניו וכל ענייניו ציורין אלו‬
‫השתא‪ .‬ואמר רבי חייא בר אבא אמד '‬
‫לדברים דקים מאד יראה בהם ויתבונן בהם‬
‫יוחגן כל הגביאים לא גתגבאי אלא ל י מ ן‬
‫בעניינים רוחניים וכעניין שנתן לנו יתברך‬
‫המשיח אבל לעולם הבא עין לא ר א‬
‫ציורי המשכן והמקדש וכל כליהם המנירה‬
‫אלהים זולתיך ופליגא דשמואל ד א ׳‬
‫והשלחן והמזבחות לציורים שכליים ולהתבונן‬
‫שמואל אין בין עולם הזה לימות ה מ ‪, #‬‬
‫מהם האמתיות העליונות• ואולם שבגן עדן‬
‫אלא שעבוד מלניות בלבד שגאמר‬
‫שדר בו אדם יותר נגלים מבוארים כפי מה‬
‫כי‬
‫לא יחדל אביון מקרב האר״ן‬
‫שהיה הוא יותר מקידש ויציר כפיו של‬
‫וא״ד ה • ‪^ ,‬‬
‫אמר ר״י כל הגביאים לא גחגבאו‬
‫הקרוש ברוך הוא ומלאך האלהיס ובאילני‬
‫אלא‬
‫הגן ומעייניו רמז לנו סודות מופלאים־ ועדן‬
‫לסשיא בתו לת״ח ולעושה ס ר ק ש‬
‫רמז למקום מוצא המעיין שאמרו ונסר יוצא‬
‫לת״ח ולמהנה ת״ח מגבסיו אבל ך^־‬
‫מערן להשקות את הגן והוא לא נודע לאדם‬
‫עצמן עין לא ראתה אלהים זולתיך ד ״‬
‫ולא השיגו כי לא ממר רק בג״ע‪ .‬גס הוא‬
‫ע ן לא ראתה אמר דבי יהושע בן ‪t,‬‬
‫מתוקן לת״ח‪:‬‬
‫זה יין המשומר בעגביו מששת ‪,‬‬
‫וכתב בעל עטרת הקודש בחלק העבודה‬
‫בראשית‪ .‬ריל אמר זה ג״ע שלא ‪_ n‬‬
‫פכ״ט וז״ל חובה על כל אשר בשם‬
‫י‬
‫עין מעולם‪ .‬וכן איתא בחלק הגדה‬
‫ישראל יכנה להאמין כי יש גן עדן וגיהנס‬
‫)עיין בבעל עק־דה פ׳ כ׳ תצא וברקאננןי י‬
‫ונצ דברי חז״ל באלו העניינים אמונ׳ אומן‬
‫בראש־ת( ‪:‬‬
‫אין בהם נפתל או משל וחידה חלילה‪ .‬וגן‬
‫עדן הוא בארן ממש וכמו שמוכיח מעשה דרבה בר אטה עם אליהו ז״‬
‫ח‬
‫ס ז‬
‫ס‬
‫י ג א‬
‫ב י‬
‫א ב ה‬
‫ד א ט‬
‫ב י‬
‫ד ן‬
‫י‪/‬‬
‫ת‬
‫ת ה‬
‫מ ד‬
‫ח‬
‫מ י א‬
‫ס‬
‫‪ 0‬י‬
‫‪n t‬‬
‫ז ו‬
‫‪1‬‬
‫מ־\ביא עציו השלום העיר כי היין העיב הזה לא שלטת בו עין ולא השיגוהו הנכיאיס ‪2m‬‬
‫דברי בו לעוצם מעלתו וגדלו אלהים זולתיך כי הוא )ברו היודע והמבין דרכי• והיא‬
‫והמונג הממותד לתלמידי חכמים הצדיקים לעולם הבא והוא אמרם כל הנניאיס לא נ ת ר י ‪1‬‬
‫י‬
‫אלא צמשיא בתו לת״ח כי׳ ‪:‬‬
‫ן‬
‫‪ 7‬ב א‬
‫של רשב״י זכרוגו לברכה ודא הוא חדו דתלמיד חכם ו מ‬
‫‪HD!11"1#‬‬
‫דילהון כיון דיעברון מהאי עלמא כמה גחלין עילאק בעולם ‪J3f1‬‬
‫סחראין לדוכתייהו וישתרשון ביה ויסלקון לעילא לעילא כדין עין לא ראתה וגו׳‬
‫פ א ן יעשה דא יובלא ההוא דאקרי העולם הבא‪ .‬לסחכה לו ודאי ד ל בעיין שזונ*‬
‫ז ו נ ‪-‬‬
‫א‬
‫ברכות‬
‫פרק חמישי דף לד‬
‫מאמר כוז‬
‫כה‬
‫ל ע ל מ א ד א ערדאתיין למזונא דילהון ומאי מזונא דילהון העולם הבא ועל דא זכאי?‬
‫י‬
‫• אינון בכלא דעלייהו כתיב עין לא ראתה ונו׳ עד כאן ‪:‬‬
‫)מ‪:‬״ז( רש״י פירש מעל כמי שנהנה מן ההקדש דכחיב לה׳ הארץ ומלואה כדאמרי׳ לקמן לאחר‬
‫ברכה הדי היא לבני אדם‪ .‬גיזל להקדיש ברוך הוא את ברכתו ולכ״י שבחשאי הפירות‬
‫לוקין ואומר אין פשע‪ .‬וצפי שהוא מיקל רואין האחרים ולומדים הימנו לעשות כן ליהנות‬
‫מן העולם הזה בלא ברכה ל‪:‬ך נקרא זה המיקל חבר הוא לאיש משחית לירבעם בן ניט‬
‫שחטא והחטיא אה ישראל כך הוא החונות‪-‬‬
‫מעולם הזה‬
‫כ״ו(י דרש״ כל הנהנה‬
‫והמחטיא עכ׳׳ל רש״י ז״ל‬
‫י‬
‫)מאמר י‬
‫בלא ברכה ‪:‬‬
‫והרשב״א כתב בחדושיו יש בזה סוד‬
‫נשזר והוא שוד הברנות‬
‫ך ^ ^ ן רבנן אסור לאדם שיהגה מן‬
‫ונגלהו שהמברך‪ .‬על הסירות או על אחד‬
‫העולם הזה בלא ברכה וכל‬
‫מהנאות העולם כבר השכים דעתו שהשם‬
‫הנהנה מעולם הזה בלא ברכה מעל כו׳‬
‫יתכרך הוא המשגיח ומנהינ הכל וסבת הכל‬
‫אמר רבי חנינא בר םםא כל הנהנה מן‬
‫שאף על פי שהגלגלים בסכותם והארץ‬
‫בטבעה צמחים ומגדלים אץ כחם מצדם‬
‫העולם הזה בלא ברכה כאלו גוזל‬
‫רק מצר השסע הנשפע עליהם מן הסבה‬
‫להקדוש ברוך• הוא וכנ״י שנאמר גוזל‬
‫העליונה המשגיח הכל ית׳ 'הפך מאמר‬
‫אביו ואמו ואומר אין פשע חבר הוא‬
‫האומרים אלכה אחדי מאהבי מתני לחמי‬
‫לאיש משחית אביו זה הקדוש ברוך הוא‬
‫ומימי צמרי והשתי שמני ושקייי שהיו מתני׳‬
‫שנאמר הלא הוא אביך קניך ואין אמו‬
‫כל הכחות לגלגלים הפועלים בארן בטבעי‬
‫אלא כ״י שנאמר ואל תטוש תורת אמך‪.‬‬
‫ושוללים הכל ממנו ית׳ ועל כן נקרא פי‬
‫מאי חבר הוא לאיש משחית אמר רב*‬
‫שאינו מברך גוזל אביו שסקדוש ברוך הופ‬
‫חגיגא ברבי פפא חבר הוא לירבעם בן‬
‫הוא סבה הראשונה כמו האב סבה לבן וגוזל‬
‫נבט שהשחי‪.‬ח את ישראל לאביהם‬
‫אותו ששואל ממנו ההשגחה ונהנה ממעשה‬
‫שבשמים עד כאן‪.‬וכן אית^בחלק הגדה זו‪:‬‬
‫התחתונים ומי שנהג כן גורס למניעת הטוב‬
‫)עיין בנוה שלום מתמר י״נ פ״א ובעקידה‬
‫מן האומה כמאמר הנביא לנותני הכחות‬
‫שער ע״ז בבחיי פ׳ עקכ בשלחן ארבע‬
‫לרוחניס לכן אשוב ולקחתי את דגני בעתו‬
‫שער א י ( ‪:‬‬
‫ותירושי במועדי מדה כנגד מדה מי שאינו‬
‫מורה בטובות המטיב ראוי שימנמ ממנו המטיב את טובתו ונמצא בענין שהשחית ירבעם‬
‫טובתן של ישראל כי השחיתו אליו לאביהם שבשמים אשר קצץ בנטיעות לבדו והשחית‬
‫האומה ומנמ הטובה מהן עכי׳ל‪..‬עוד כתב בחדושיו בירושלמי על מאמר זה ‪:‬‬
‫י‬
‫‪v‬‬
‫בתיב לה׳ הארץ ומלואה תבל ויושבי בה הנהגה כלום מעולם הזה ) ( בלא כרכה מעל‬
‫פר שיתירו לו המצוות ר׳ תזקיה ור׳ ירמיה ר׳ אבין בשם ר״ל כתיב אמרת לה׳‬
‫אדני אתת טובתי ‪3‬ל עליך אם אכלת וברכת כביכול משלך אכלת ‪:‬‬
‫בחב הרשב״א ז״ל בזה נסתר וכשתבין דבריהם תדע סוד הברכות ותבין למה נוסח הברכות‬
‫כמדבר לנגלה ונסתר גם תבין למה מלבות בפתיחה ולא בחתימה ודעתי של רב לת‬
‫שכחתי ולא עברתי ובו׳‪ .‬ואמנם יש סעם נגלה וגדול התועלת במה שתקנו נוסת הברכה כן‬
‫ר׳׳ל בנסתר ובנגלס לסי שכבר ידעת שב־ יסודות עצומות ועציהם נבנה הכל‪ .‬האחד לדעת‬
‫שהוא מדבר פנים אל סנים וכלי שלא תשתכש המחשכה שהיא ית׳ נמצא כמציאות שתני*‬
‫ממצאים‬
‫פרס שעי‬
‫ברכות‬
‫מאמר כז‬
‫דף נד‬
‫בין מציאותו למציאות׳׳ קנעו לומר מ ד אשר קדשנו בעצותיו לקט*‬
‫ושיש״ יחס ‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫‪ ,‬״‬
‫הממאיס‬
‫בנפשותינו שאע״ס שהוא נמצא מפורסם מהות מציאותו נסתר ונעלם שאי אפשר לדנר‬
‫רק בנסתר ברוך סוא ע״כ‪:‬‬
‫ג‪ •«0‬דרך אמונה סי׳ הטעם כאילו מעל כי יבא לחשוב היות סעבע הוא זן לא הרצון‬
‫האלהי וכפר ומעל באתת כמה שהו׳ אמת‪ .‬ואמרו ג׳ שאכלו מל שלחן ולא אמרו ננ<^‬
‫זברי תורה׳)ך( כאלו אכלו מזכחי מתים וטי כלומר בי העבע לבדו הוא דבר מת אס‬
‫יחיה ויפמל עם החפן האלהי ‪:‬‬
‫‪w w‬‬
‫‪W l‬‬
‫‪s‬‬
‫‪1‬‬
‫‪5‬‬
‫) ט כ ״ ז ( י ע ״ י סירשאמרעוג בלכו מחנה ישראל כמם סוי תלתא פרסאות דכחיב ויחנו מ ‪:‬‬
‫הישימות מר אבל השטים‪ .‬ואמר רבה בר בר חנה לדידי חזי לי ההיא ״כתא ו ה ן ‪, 1‬‬
‫חלתא פרסי פותיא פירוש רוחבם• קמצים נמלים‪ .‬שרבבת לשון אשתרבובי ירדו וגדלו למ‪. -#‬‬
‫משה כמה הוי עשר אמין‪ .‬שהרי סוא הקיס סמשכן שנאמר רקם משה את המשכן ודרשי״ י‬
‫הקים עצמו לקומת המשכן‪ .‬וכתיכ כיה עשר‬
‫)מאמר כ׳׳ז( דרש לגבורות האכות ו ז כ‬
‫אמות אורך הקרש• שוור קסן למעלה ‪.‬‬
‫וכונה למאמר אכן שבקש עוג וכו׳ ‪:‬‬
‫ומחייה בקרסוליה קבי״לא בלע״ז‪ .‬וידי משה‬
‫כבדים ואינו יכול לסישטן כל היום אלא אס‬
‫שבקש עוג מלך הבשן ל ז ‪-‬‬
‫אבי‬
‫בן סומכן בזרועותיו ויקחו אבן וישימו‬
‫י על ישראל גמרא גמירי ל‪!,‬‬
‫תחתיו משמע כמקזמן ואי אפשר זה אלא‬
‫אמר מחגה ישראל כמה הוי תלתא ס ד ‪^ ,‬‬
‫ט״י כליעה כיון דפותייהו ורומו כי הררי‬
‫הוי ואין נפילה נכרת בה אם לא נכלע׳‪ .‬אמר איזל ואעקור מורא בר ת ל ‪.‬‬
‫י‬
‫פרסי ואשרי ערייהו אזל עקר טורא‬‫משים הכי נכלעה והיא לרף נפילה לחומה‬
‫תלתא פרסי ואוהבי׳ ארישיה• א י י ‪,‬‬
‫מ״כ פירש״י ז״ל‪ :‬כתב הרשב״א בחידושיו‬
‫הקדוש ברוך הוא עליה קומצא וגקכוןן'״‬
‫ט זה המאמר כונה מ״ר מאמר אחר‬
‫וגחית ליה ^צואריה בעא למשלסיז‪-‬‬
‫במסכת‪.‬נדה פ׳ האשה ויאמר ה׳ אל משה‬
‫מ ש ט ה שגיד‪ ,‬להאי גיסא ולדיאי ג י ס ^ ‪-‬‬
‫אל תירא אותו כי כירך נתתי וגו׳ מכרי‬
‫ולא מצי לסשלםה‪ .‬והיינו דכתיב ? ‪ , j j‬׳‬
‫סיחון ועוג אחים הוו מפני מה נתירא משם‬
‫רשעים שברת ‪ .‬ואמר ר״ל אל ת ק ‪-‬‬
‫מעוג ולאנתיראמסיחון‪ .‬מתשוכהשלאותו‬
‫שברח אלא שרבבת‪ .‬משה כמה הו‪#‬י•‬
‫צדיק אתה יודע מס בלט של אותו רשע‬
‫עשר אמין שקל גרגא בת עשר א מ י • י‬
‫מלמד שנתירא משה שמא תעמוד לו זטת‬
‫ושוור עשר אמין ומחייה בקרסוליה‬
‫אברסם שנאמר ויבא הפליט ויגד לאברהם‬
‫וקטליה ואבן שישב עליה משה ד ב ו ‪ /‬י‬
‫העברי ואמר מר זה עוג שפלט מן המבול‪.‬‬
‫וידי משה כבדים ‪:‬‬
‫אמר ליה הקרוש ברוך הוא אל תירא אותו‬
‫וגו׳ פ״כ דברי האגרה שם‪:‬‬
‫וכבר ידעת שנמשלו האטת בדברי סנכיאיס לסריס כאומרו קום ריב את הסרים• ו מ י ״ ‪-‬‬
‫מזה הביטו אל צור חוצכתם וכתיב אחריו הביטו אל אברהם אביכם• כשנאו ישי‪?£‬‬
‫)הוריש מים גדולים ועצומים מהם לא בצדקתם רק מצד זכות האבות ומשמרו את השטי* י‬
‫‪2‬‬
‫אשר נשבע להם כמו שהעיר הכתוב לא בצדקתך וביושר לגבך כי אס לעען הסיס‬
‫השבוטה אשר נשבע כוי‪ .‬לסי שהיתה מקטרגת מרת הדין כמו שבא במדרש לנא ל ס ח ת ^‬
‫גוי מקרכ גוי ט ׳ טל כן נתירא משה שמא תעמוד לו זכות אברהם לעיג והיא םמחשי‬
‫שחשכ עוג• ואמר אחרי שאין כח האומה הזו עם רטי העם שמחניה׳ בג׳ סרסאות ‪%‬‬
‫מצד זטת אטתס ואני כנר קדמתי להם בזכות אברהם אס כן הריני עוקר ההר ההיא ע ד ‪£‬‬
‫ואעזור בו להפכו עליהם ‪ :‬והקומצי שבאו ונקט ההר משל לישראל שהם סחגבים ש<‪:‬ל‪'5‬‬
‫בלשונם‪ .‬וכמו שבא במדרש כלתוך השור כו׳ מה השור כפו בלשוט אף ישראל כן } ‪ 2‬׳ ‪:‬‬
‫ט מ‬
‫‪1‬‬
‫י מ‬
‫נ ע‬
‫ת א‬
‫ת‬
‫ד י‬
‫כ‬
‫‪1‬‬
‫ס מ י ה‬
‫ה ס‬
‫ז כ י ת‬
‫א נ ר ה ס‬
‫ס י י מ ה‬
‫‪1 , 6‬‬
‫ע י ג‬
‫נ ת ס פ כ‬
‫' עלי^‬
‫י?‬
‫*‬
‫שבתפלותיהם ותחיטתיסס‬
‫^ י א שירוס מל צוארו והקהה את שניו‪ .‬ומפני שהיה עוג מלך חזק ומצר הטבע וכת מ י י מ ^ י י‬
‫ברמת‬
‫מדק תשיעי‬
‫דף גד‬
‫מאמר מ‬
‫כג‬
‫לא היה להם מעמד בפניו• ועוד שובות אברהם לא היה מן הרין לפגוע בו ע״כ הוצרך‬
‫משה בתפלתו לזכותו יל‪1‬כית השבעים ולזכות האבות כולם‪ .‬והוא אמרו משה כמה הוי‬
‫משר שקל נרגא בת עשי ושיור עשר דיל משה עשר שעמדה לו הזכות והנרגא שלקח רמז‬
‫לזכות העם בכללי שהיה מנגו‪ .‬ומפני שהיו שם • המשילם לכלי המושל בירי שהיה פועל‬
‫ושוור עשר ר״ל זכות האבות• ועל כן המשיל הענין למדלג שמדלג למעלה שהוצרך לדלג‬
‫אצל זכות שכבר קדמו והיו בזמן למעלה ממני ‪ .‬ואחר ביאר למה הוצרך לכל זה להכות‬
‫אותו בקרסוליו• דיל לבשל ממנו ג׳ ססימות שפסע בקרסוליו בשביל אכרהס ואמרו משה‬
‫כמה הוה עשר כי כן היתה מדתי של משת כמו שמוזכר בשב׳‪ .‬וע״כ לקח כל השיעורים‬
‫בעשר ולא שיהיה צריך כאן לכל השיעורים האלו אלא מפני סדור המשל כי הוא ממשל עוג‬
‫כגודל הקומה מאד עד שעקר הר של ג׳ פרסאות ישמו על ראשו‪ .‬ע״כ המשל שיעור גובם‬
‫קרסוליו לשלשי׳ אמה כי כן דרך המשלים לתפו׳ פרטים ניאותיס למשל ההוא שרצה בו‬
‫הכתוב או החכעי׳ וכן עיקר‪ .‬ואייתי ברישיה ובעא למשלסיה כל הדברים נאותים לארור‬
‫המשלים לא לזולת זה ואמרו בברייתא הרואה אבן שבקש עוג לזרוק על ישראל שיראי‬
‫מנגלהו בג יאור שהיתה אבן ממש שרצה לזרוק‪:‬‬
‫דע כי מפני שהיה עוג גדול כח וחסון כאלונים עם קןותו בא עם זכות אכרהם לדעתו‬
‫‪.‬‬
‫ולא מנע עצמו מהיותו מתעסק ליא עליהם בכחו הגדול והיה מכין אכן• או אבנים‬
‫גדולות לזרוק עליהם מה שלא היה כן בנא אחד משאר אנשי המין האנושי‪ .‬ואמנם עיקר‬
‫כטחונו בנצחונו היה בזכות האבות לפי שכבר ראה שנצחו עמים שלא בדרך הטבע ואשר‬
‫נעשה להם ניסיס בקריעת ים סוף ושאר האותות ומופתי׳ אלא בעקרו ההר ההוא מהם‬
‫חזר להיות בכחו כאילו לא היה מן הראוי להנצל העם<מלחמה מממלולי שנעשה להם נס״‬
‫ועל כן הטעיננו בראייתו ברכת הנס מטיל הרשב״א ז״ל‪:‬‬
‫*כתב בעל עקידה שער ס׳יא וז״ל באו רבותינו ז״ל לרמוז בחירתם זאת הנעימה כי הוא‬
‫ראה חוזק האומה הזאת שהוא עומד על ג׳ דברים אלה‪ .‬אם מצר כח עצמם‬
‫ורבויים ואם מהזכות אשר בידם‪ .‬ואס מטעם קדימת אהבת אבותיה׳ הראשונים כי שלשתן‬
‫־זכרן בלעם הרשע בפרשתו• אמר כי מראש צורים אראנו וגו׳ הרי קדימת האבות מי מנה‬
‫מפר יעקב• וגו׳ הרי חזקם מצר רבויים תמות נפשי מות ישרים וגו׳ הרי זכותם והוא מ״ש‬
‫מחנה ישראל כמה הוי תלתא פרסי‪ .‬ואמר שכבר יש אלו העניינים בעצמם ויותר קדומים‬
‫מהם ולזה אמר שיעקור הר שהוא מזה השיעור עצמו וישליכהו עליהם כלומר שינצחם וה׳‬
‫לא חשב כן דאייתי קמצי ונקבוה• ותכונה שהזכיות אשר ביד אישי האומה הזאת הרבים‬
‫רבו וגדלו ועצמו מאד מזכותו והחלישו כחו ובטלוהו‪ .‬והנה נמשכו חז״ל ממש אל כונת‬
‫הכתוב בישעיה אל תיראי תולעת יעקב מתי ישראל אני עזרתיך נאם יי׳ וגואלך קדוש‬
‫ישראל וגו׳‪ .‬ומ״ש בעא למשלפיה משט שני׳ כוונו יפה להתיר השאלת שזכרנו לאמר על מי‬
‫בטח כשיצא להלחם עמם אחרי מות סיחון על ידם אלא תועפות שניו אצו אשר גדלו בעיניו‬‫לכאן וכאן‪ .‬ומעתה אין צריך חזוק אחר‪ .‬והוא עצמו מה שאמה שם משה כמה הוי עשר‬
‫לומין שקל נרגא בת עשר אמין ושוור עשר אמין ומחייה בקרסוליה וקטליה והרי הם‬
‫דברי חידה בראשוני׳ לומר שאין צריך לומר שנמצאו בעם יי׳ אלו סשלשס עניינים באופן‬
‫יותר נפלא אלא אפילו במשה לבדו נמצאו כי הוא עליו השלום מצד עצמו הוא גבור בגבורתו‬
‫ולכך אמר עשר אמות עציו ועוג אינו אלא השמה• ואין הכוונה להם שהיה ממש אלא דרך‬
‫גוזמא כדרכן כמ״ש כפרק קמא דסוכה מעולם לא ירדה שכינה למטה מעשרה‪ .‬ולא עלו‬‫משה ואליהו למעלה מעשרה‪ .‬כי אורך הקרשים כן היו‪ .‬וכן היה גובהו של משכן‪ .‬ורצו בו‬
‫שיותר היה זכיאי של משה שהיו לו עשר אמות שכליים ולעוג רק ט׳ גופניי׳‪ .‬ואמרו שקל‬
‫גרגא וכו׳ דיל כי הזכיות סם כלי קרכ כחצים כיד גכור חנית או גרזן‪ .‬וזה גם כן ממרת‬
‫העשר׳‪ .‬ועל הקרימה אמר שקפץ ותלה עצמו גס משפר עשרה שהיא זטת אבות הראשוני׳•‬
‫והיא קדימה ממולה מקדימתו‪ .‬ומחיי׳ בקרסולי׳ ר׳׳ל שנצח זכות פסיעותיו ששמש בהם‬
‫לאברהם אבינו כמו שזכרט• אבל שלא היה משער בעצמי שהיה מגיע לסיה ג׳ פרסאוס‬
‫אלו‬
‫ברכות‬
‫מדק תשיעי‬
‫דף נמ‬
‫מאמי כיי‬
‫׳אלו שבקרסוליו של עוג‪ .‬והנכון שנגע בשרשיו ובעמודי אלה אשר סננך עציהם יעקרם והרגו‬
‫והוא מש׳׳ל השם יתברך אל חירא כוי‪:‬‬
‫שהיה במלך אחד גדול‪ .‬והשרים והסגגים וכל אגשי סיעתו לא ה י‬
‫‪H t ^ t t l‬‬
‫מכבדים אותו‪ .‬וגתגדל עמו גץ יודע ציד מקטגותו‪ .‬משתו יאכל ובחיקו‬
‫ישכב מרוב אהבתו אותו‪ .‬בשגת שלש למלכותו עשה משתה ביום חתוגתו לכל שריו‬
‫ועבדיו פרשיו ורכביו וישם הגץ לםגיו להתפאר בו‪ .‬וירא הגץ גשר מעופף‪ .‬לקחת גוזל‬
‫מרחף‪ .‬ויתמרמר הנץ ויעף אליו‪ .‬וירמסהו תחת רגליו וישב הגץ ויבא על יד השלך‬
‫אדוגיו כי אמר מצאחי חן בעיגיו‪ .‬וישלח המלך את ידו ויקחהו ואחז בערםו ויפצפצד‬
‫וכל השרים חמהו ולא עגו עוד ויחד להם מאד ‪:‬‬
‫ך י א ל ^ ף י להם המלך אל יחר בעיגיכם ואיל ירע לבבכם‪ .‬זאת ההורה והחקה‪ .‬כי מ י‬
‫שלח ידו במשיח וגקה‪ .‬והגשר צגיף מלוכה צגף‪ .‬ומושל בכל עוף כגה‬
‫והוא מלך על כל בגי שחץ‪ .‬כל המורד בו ראשו ימחץ‪ .‬כמשפט הזה ודרכו‪ .‬י ע ש‬
‫לכל איש המבזה מלכו‪ .‬ויתמהו האגשים על ערמחו וחכמחו ויראו ממגו כל אג?‪1‬י‬
‫מלכותו ‪:‬‬
‫ד‬
‫׳ו<‬
‫ה‬
‫ולפי שעניין עוג עם משה וישראל דמיון זה המעשה האיום והנורא‪ .‬לכך הבאתיו א ^‬
‫גררא‪ .‬וזה כי כבר ידוע שעוג הוא הפליט שנאמר ויבא הפליט ואמרי שני‪}3‬‬
‫בזכות אברהה והיה אהוב להקדיש‪.‬ברוך הוא בטבור אברהם וזרעו שהציל והוא ה ק א ש‬
‫ביד אדונו‪ .‬ובגבהו ורוב גדולתו נדמ׳ לטוף ולרמוס על הנשר וגוזליו הס משה וישראל‬
‫בשם שהנשר מושל בכל עוף כנף כן משה מושל ‪ •pni‬ישראל דכתיב ויהי בישרי! מלך יישראןי‬
‫גוזליו שנאמר מל גוזליו ירחף וכידומ במניין העגל מסר נפשו מליהם שאמר ואס א י ן מ ‪,‬‬
‫נא מספרך וכוי כי אמר משה נייטכ יכנסו החצי׳ בו ולא בבניו‪ .‬וזהו בדברי המעשה ‪,‬‬
‫שלח ידו כמשיחו ונקה‪ .‬גס כן רמז למשה הוא היה משיחם של ישראל‪ .‬ואחר נך אקן‬
‫בטרפו ויפצפצהו רמז לעוג שאמרי מליו כמאמר זה אזל עקר טורא וכו׳ ואותכיה ארישי‬
‫אייתי הקדיש כרוך הוא מציה קומצי ונקכות ינחית ליה אצואריה וכו׳ דיל גברה עליו יך‬
‫המלך משה בכא גבורתו של הקדוש ברוך הוא ונצחו מד שהיו יראים כל ישרא‪5‬‬
‫ממנו‪ ) :‬י ( ) ח ס ר ח׳(‬
‫ג‬
‫ר‬
‫כ י‬
‫ח‪:‬‬
‫מ‬
‫ה‬
‫)מכ״ח()חדושין( וקשה מל זה המאמר למה ייחס להקב״ס תארי׳ נבזים ושפלים ככי ו ל‬
‫ועוד קשה מזה למה מוריד דוקא כ׳ דממות ומ״ק למה מוריד אותם < ‪,‬‬
‫הגדול ומה מנין הקול הנשממ מסוף העולם ומד סוסו‪ .‬ומ״ק והלא בידו של ה ק ט ׳‬
‫לגאול אותם מתוך האומות ומי יאמר לו מה תעשה או מי ימחה בילו‪ ( ) :‬וגס המורה‬
‫מ״ה וס׳ מ׳יו מ״א התמרמר מאד מ״ז‬
‫)מאמר כ״א( טנה למאמר הקב׳׳ס מוריך‬
‫ואמר איך צא נשמרו חז״ל מזה והמה מרו‬
‫כ׳ דממות לים הגדול‪:‬‬
‫ועצבו את רוח קדשו בדבריהם אלו וכו׳ ‪.‬‬
‫אלא נ׳׳ל ח״ו אין בכיה לפניו ית׳ ולא שוס‬
‫ב ^ ע ך ן שהקדוש ברוך הוא זוכר א‬
‫‪5‬מר ודאגה כי הוא מספיק כעצעי ולא‬
‫בגיו ששרויין בצער כי•‬
‫יחסר לו דבר שעליו יחרד או יתעצב אלא‬
‫אומות העולם מוריד שתי דמעוח ליס'‬
‫לבר בבחינת המקכלים וזה כי כל עול‬
‫הגדול וקולם גשמע מסוף העולם ו ע‬
‫שימשכו ממט ית׳ הטוביות סשלמות‬
‫סוסי‬
‫דושפמו מלפניו המעשים המפורסמי׳‬
‫לשלמות המקבלים אותם ר׳׳ל בהמצא השלום‬
‫מ ה ס כ מ ה בין ה כ ס ת תחתיות שניות שלישיות מ״ד שאמר הכתוב והיה ביים ההוא א ע‬
‫מ ע ׳‬
‫ס‬
‫מ‬
‫‪v‬‬
‫ק ‪/‬‬
‫מ‬
‫ד‬
‫‪:‬‬
‫כ מ‬
‫<אם יי׳ אענה את השמי׳ והס ימנו את ה א ח ‪ .‬ו ה א ח תמנה את הרגן ואת התירוש ו א‬
‫היצהר‬
‫ת‬
‫ברכית‬
‫פרק תשיעי‬
‫דף ננ*‬
‫טאמר כח‬
‫כד‬
‫היצהר• והם יענו את יזרעאל ‪ :‬הלא אז תתעלה מעלתו לעיני הכל כי ברבית הטובה‬
‫רבו אוכליה וכרובס כן ירבה השפע היורד מאתו יתברך ובכן נתרבתה השמחה ואמרו‬
‫זכריכם לברכת בתענית )שם בחגיגה( לא אבא בירושלי׳ שלמעלה עד שאבא בירושלים‬
‫שלמטה שנאמר בקרבך קדוש ו ט ‪ .‬והוא מבואר כי בהיות ירושלי׳ שלמטה בישוב וב״ה‬
‫בבניינו וכהנים בעבירתם ולוייס בדוכנם וישראל במעמדם היו כל צנורי המערכות על סדרן‬
‫והיה השסע האלהי יורד מן המקור העליון דרך הצמרות כולם ומחגדל ומתקדש שמו‬
‫בעולם‪ .‬ויתרבו בפי כל התוארים הנפלאים האלהיי׳ ‪ :‬אמנם עתה שישראל שרויים כצער‬
‫בין א׳׳ה הקדוש בדך הוא נעדר מאותו שכח של עולם כי בסעלתו יסעו ונעשו הכל כחדשים‪.‬‬
‫נפסקו מצנורות העליונות והעדר שמחה כלפי מעלה ומנין הככיה והדמעית מצד המקבל ‪.‬‬
‫והצד שני בתי מקדשוח הנחרבות באן אלו שתי דמ עות כלומר שתי הפסקות מהמקורות‬
‫וצנורות עליונות נפסקו• והוריד לים הגדול‪ .‬ששם נגלו ונראו ממשה ה׳ הגדולים ונפלאים‬
‫כדכתיב יורדי הים באניות י וכו׳ המה ראו מעשה יי׳ וכו׳ יודו ליי׳ חסדו ונפלאותיו לב;י‬
‫אדם‪ .‬ומיום שנחרבו המקדשות אין שכח והלול כפי כל רק במעברי ימים כנזכר‪ .‬ואותו קול‬
‫רצו בו אותו שבח מספרים בכל העולם כלו כי הים סוכב את כל העולם• ואילולי מאמרו של‬
‫הקבי׳ה וצוויו עליו האומר ליס עד פה תכא היה מציף את כל העולם‪ .‬וזהו שבחו של מקום‬
‫בכל העולם כולו‪ .‬ומה שהקדוש ברוך הוא אינו גיאל ישראל מבין האומות• הם עצמם‬
‫גורמי׳ להש כי הדבר תלוי בתסיבה כדכתיב ובא לציון גואל ולשבי פשע וכף‪ .‬וזהי שאמר‬
‫רבי אליעזר כפרק הספינה עתידין ישראל ליתן את הדין וכו׳ כאשר פירשנו במקומו •‬
‫ומה שאמר זוכר את בניו ר״ל ברחמים כמו שאומר זוכר יציריו ברחמים ונאמר זכור אזכרנו‬
‫רחם ארחמנו ‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,,‬‬
‫סליק מהכת ברכות ברוך הי‬
‫מסבת שבת‬
‫פרק ראשון‬
‫דף •ב‬
‫מאמר א‪.‬‬
‫)מא״א( וקשה מאד הדבר לומר שמלאכי השרת אין מכירין לשון ארמי‪ .‬והלא שנינו בשיטה דן>‬
‫ל׳יג בשמעון הצדיק ששמע קול מבית קדשי הקדשי׳ שאימר בטלית עבידתא‬
‫דאמרשנא׳ לאייתאה עלהיכלא ונהרג גסקלגס ובטלו גזירותיו וכתבו אותה שעה נכיוונוה‪.‬‬
‫ובלשון ארמי אהרים• איב״א שאני בת קול רלא שעועי עביד‪ .‬איבמיח אימא גבריאל היה‪.‬‬
‫דאמר מר בא גבריאל ולמדו שבעים לשין• הא מדגבריאל ידע כלהו נמי ידעי • ועור‬
‫כדניאל כתיב באדין מן קרמיהי שליח פסא די ידא וכתב׳ דנת רשים ודנה כתבא די רשים‬
‫מנא מנא הקל וסיסין ‪ :‬והנה הכותב ודאי מלאך יי׳ צבאות הוא‪:‬‬
‫והכוונה‬
‫שבת‬
‫‪ pib‬ראעון‬
‫הז יב‬
‫מאטד א‬
‫והטגה לגס ז״צ ע״ד שכל׳ר כעל עקירה שער נ״ח וז״ל כוונת׳ ז״ל לזרז ה&נשי׳ שישתדלו‬
‫לרעת ולהשכיל בתורה ובחכמה ער שיוכר שלמותו בסדר לשונו בבואו להתפלל לסכי‬
‫אלהיו בלשון התורה הקרושה והנקיס מכל סיג כרי שימצאו לו אמצעיים נאותים להשלים‬
‫הוגי ושלא ישים ארס מצמו מכלל שאינם יורעיס לכקש צרכיהס רק בלשון הדוס והוא‬
‫הלעז המשותף לנשים ולנערים‪ .‬כי אנשים‬
‫)מאמר א׳( כונה למאמר אין מצאכיס‬
‫אשר כאלה כאשר יצטרכו לכקש צרכיה‬
‫מכירין כלשון ארמי ‪:‬‬
‫מבוראם לא ימצאו להם מליצים ואמצעיים‬
‫מפני חסרונן‪ .‬והוא מה שאמרו שמלאכי‬
‫השרת אין נזקקין להס לסי שאינם מכירי׳‬
‫בלשון ארמי לומר שאינם מטפלין אל לשון‬
‫הדיוט ולא למתפלל בו‪ .‬כמו שאמר יהי‬
‫מכירך ברוך מצאתי חן במיניך להכירני‬
‫אמנם כמקום חולה שהשכינה למעלה‬
‫מראשותיו של חולם לזון אותו ולפרנס אותו‬
‫ולסעדו המקום כתורת חשד ירחם עליו ולא‬
‫דבי יוחנן כי הוה אזילנא בתריה דרכי‬
‫יקפיד מל ‪-‬חסרונו• וכמו' שאמר שומר‬
‫אליעזר לשיולי בתפיחה זמגין א»ד‬
‫סתאיס סי• וכן בצבור כרפירש״י ז״ל יחיד‬
‫המקום יפקדך לשלום וזמגין אמררחםג^‬
‫‪5‬ייך שיסייעוהו מלאכי השרת ‪ .‬רביס לא‬
‫ידכריגך לשלם היני עביר הכי‪ .‬והאפר‬
‫צריכי להו שנאמר הן אל כביר לא ימאס‪.‬‬
‫רב יהודה לעולם אל ישאל אדם צרכי‪,‬‬
‫ולבן באו כמקדש אלו הקולות סנ״ל לשמעון‬
‫בלשון ארמי ואמר רבי יוחגן כל השואל‬
‫הצדיק וליוחנן כ״ג נצחו טליא דאזלן לאגחא‬
‫צרכיו בלשון ארמי אין מלאכי ה ש ר‬
‫קרב׳ באנטיכיא‪ .‬וכן כסוטה שאר דברי‬
‫גזקקץ לו שאץ מלאכי השרת מכירי‪.‬‬
‫הקודש באו ‪-‬בלשון תרגום‪ .‬לפי כי הדבר‬
‫בלשון ארמי‪ .‬שאגי חולה דשכיגה ע מ ו '‬
‫שבא מל ירי ב״ק או מלאך או איזה שליח‬
‫וכן במסכת סוטה פרק ואלו גאמרין "‬
‫מן השמים• ודאי ישתמש ככל הלשונות כי‬
‫אין לכר נמלס למעלה כמו שתקנו חז״ל‬
‫גוסיח הקדיש בלשון תרגום• לפי שהוא הלעז שלהס כדי לצרף הרבים בהבנתו ולשתף עמי‬
‫הארן למנין עשרה‪ .‬אמנס בתורת זכות וסיוע אין נזקקין ואינן קרוכים ומכירי׳ כי אס א‪5‬‬
‫השואל בלשון תורה צחה וברה• ולזה הטיכו כל החכמי׳ ותחשידיס הראשוני׳ תנאיס ואמוראי׳‬
‫אשר יסדו סיוטים נפלאים וסדרו בתס שבחית ותתלות מגבירות השם יתברך ומעוצספליאותיו‬
‫איש איש ממלאכתו כמו רבינו מאיר ז״ל תקן אקדמות מלין וארכין יציכ פתגם וכן רביכו‬
‫&‬
‫אמר‬
‫«‬
‫ת‬
‫‪:‬‬
‫י תקני;!ו) »\‪1‬‬
‫מקרא ואחד תרגום גם כ נתנה מסיני כראיתא כמגילה; )הסר ט׳( ) י (‬
‫מ״ב( רש״י לז״ל פירש בדאי אתה בתמי׳‪:‬צקישר כתריס כגון דאמרינן פרק הכונה תגא דקו״‬
‫גט רי״ש וכן שעטנ׳׳ז ‪ P‬שריכי׳ כל אות תגי׳ ג׳ זיונים כדאמרינן במנחות רא‪£‬‬
‫ן‬
‫הזין נמתח לימין ולשמאל בגגו מעט וכ‪,‬‬
‫)מאמר ב׳( דרש לשבועות וכונה למאמר‬
‫ראש סשין השמאלי וכן כל ראשי ז׳'‬
‫שטן שאל תורה היכן היא בו׳‪:‬‬
‫אותיות הללו בכל מקום שהם‪ .‬אין שלו׳‬
‫בעירך אין ד ע ליתן שצום במקומך ‪.‬‬
‫רי״בל בשעה שירד מ<ן‬
‫למוזרני תצלח מלאכתך‪ .‬מיד בעליי׳ אחרת‬
‫מלסגי *‪,‬קב׳׳ה בא שטן ו א נ ן‬
‫אמר ומתה יגדל נא כח יי׳ וגו׳ ‪:‬‬
‫לפגיו רבש״ע תורה היכן היא‪ .‬אטד לי‪-,‬‬
‫חוםפות תורה סיכן היא‪ .‬וא״ת השטן לא‬
‫גתתיה‬
‫זד>‬
‫ד‬
‫שבת‬
‫מיק‬
‫רבי עקיבא‬
‫מאמי ב‬
‫כה‬
‫היה יודע מתן תורה• וי׳׳ל ראמרינן במרמז‬
‫להניו ילך דבר שטרדו הקדוש ברור הוא‬
‫לשטן בשעת מתן תורה שלא יקטרג לומר‬
‫אומה שעתידה לחטוא סוף ארבעים יום‬
‫בעגל אתה נותן להם התורה‪ .‬והוא השנןן‬
‫והוא מלאך המות בדאיתא ס״ק דב״ב‬
‫ואמרינן נמי בסנהדרין תישי׳ שנתנם‬
‫בחשאי מן השטן שלא יקטרג עכ״ל ‪:‬‬
‫)י()חשר י׳(‬
‫נתתיה לארץ הלך אצל ארץ א״ל תורה‬
‫היכן היא אמרה ליה אדהים הבין דרכה‬
‫וגו‪ /‬הלך אצל• ים יא״ל אין עמדי‪ .‬הלך‬
‫אצל תהום וא״ל אין בי שג׳ תהום אמר‬
‫לא בי היא‪ .‬אבדון ומות אמרו באזגיגו‬
‫שמענו שמעה‪ .‬חזר ואמר ל פ ג י הקדוש‬
‫ב״ה רבש״ע חפשתי בכל הארץ ולא‬
‫מצאתיה‪ .‬אמר ליה לך אצל בן עמרם•‬
‫הלך אצל בן עמרם אמר ליה תורה שגתן‬
‫לך הקדוש ברוך הוא היכן היא‪ .‬א״ל וכי‬
‫םה אגי שנתן לי הקדוש ברוך הוא תורה א״ל הקב״ה למשה משה בדאי אתה‪ .‬אמר‬
‫לפגיו;רבש״ע חמדה גנוזה יש לך שאתה משתעשע בה בכל יוס אני אחזיק טובה‬
‫לעצמי‪ .‬אמר ליה הקב״ה למשה הואיל ומיעטת עצמך תקיא על שמך שגאמר זכרו‬
‫תורת משה עבדי וגר ‪:‬‬
‫זה המאמר נמנמ להיות כפשוטו במה שאמר הקדיש ברוך הוא למשה אין שלום בעירך כוי‬
‫• כי איך שייך לומר אין שלו׳ כו׳ וסכונ׳)׳י( כתב בעל דרך אמונה במאמר ב׳ שמר ששי‬
‫ויראה כי חשב משה בחקירתו וכפי ‪.‬מה שהושפע עליו מעולם השכל שההצלחה והשלמות‬
‫הוא בחקירה העיוני׳ ועל זה היה מוצא להקדוש ברוך הוא קושר כתרים לאותיות‪ .‬והם‬
‫השלמיות ומעלות לאותיות הנכתבו׳ אשר‬
‫מהם תראה החקירה העיונית ואז אמר‬
‫‪{3&4‬ף רבי יהושע בן לוי בשעה‬
‫ליה הקדוש כ״ה שאין שלום בעירך• והוא‬
‫שעלה משה למרום מצאי‬
‫‪.‬‬
‫מאמר נאמר בניחוח׳ כלומר שלא ישיג‬
‫להקב״ה שהיה קושר כתרים לאותיות‪.‬‬
‫הדבקות באותו האופן והוא הנראה במלת‬
‫א״ל משה אין שלום בעירך‪ .‬אמר לסניו‬
‫שלום‪ -.‬ואומר בעירך רצה במציאותו וגופו‬
‫כלום יש עבד שנותן שלום לרבו‪ .‬אמר‬
‫הנקרא עיר קטנה‪ .‬ואז השיב בחקירה‬
‫ליד‪ ,‬היה לך לעזרגי‪ .‬מיד אמר ליה ועתה‬
‫ההיא כי אי אפשר שיקכל המקבלגומושכלו׳‬
‫יגדל גא כה אדגי כאשד דברת כי׳ ‪:‬‬
‫העיוניות שהם לקוחי׳ מנושאים הווים‬
‫ונפסדים אל השכל הנפרד הנצחי כי היא בצד הראשון עבד נקלה‪ .‬וזה אומרו כלום יש עכר‬
‫נותן שלום לרבו‪ .‬כלומר שאי אפשר שימצא נמצא חסר כזה שיתדבק עם הנבדל הגדול‬
‫והנורא והשיבו בחקירתו הנזכר היה לך לעורכי‪ .‬בלומר האמת הוא שיטבע עצמו החקירה‬
‫זה אי אפשר אבל אס תכין עצמך לקבול הדבקת ההוא או על צד ההשפעה האמוניית‬
‫אשר היא יותר גדולה תתדבק ולזה מיד פתח ועתה יגדל נא כח אדני כי הכח האלהיי‬
‫וההשפעה השכלית היא אז גדולה במה שישיג המאמין מת שאין יכולת בשום חוקר להשיג‪.‬‬
‫ואז מצר זה שלום ודבקות יהיה לו והוא מצד התרה והאמת‪:‬‬
‫הוא מטבע חומריהם‪ .‬אמנם להוציאו מדי גזירה זו המקולקל׳ הושפעה ממנו יתברך השאלה‬
‫ההיא משה אין שלום בעירך‪ .‬ירצה כסמר אתה שאין החוט הזה הקושר והמקיים‬
‫םנמצאות מתקיים מצדי והדומים אליך מבני עירך‪ .‬חזר ואמר כלום יש מבד בו׳ והוא‬
‫שהשכל העיוני יגזור שהקיו׳ הזה הנפלא לא יבא מפאת החמר לפי שאין מטבעו‪ .‬והיתה‬
‫תשובתו היה לך לסייעני כטוכ המעשי׳ התוריי׳ אשר העולם עומד עליהם מיד אמר ועתי*‬
‫יגדל נא כ ו ׳ ‪ ) :‬י ( )חסר יא(‬
‫וקשה'‬
‫שבת‬
‫פרק רב• עקיבא‬
‫מאפר ג‬
‫) ג ( והשה למה היו באים ששים רבוא מלאכי׳ לקשור הכפרי׳• ובכנעת המטא באו כפל ק ״‬
‫רכוא כו׳ והלא אמרו ז״ל למולם מ דה טובה מרובה ממדה פורמנות ואמרו מרה טובה‬
‫עושה פירות ט ׳ ‪) (•) :‬חסר יג(‬
‫דבונה בזה המאמר מ״ד שפירש במל עקידה בתכלית הכיאור וכלל מדבריו העולה הוא כי‬
‫•‬
‫מה שדקדקו ישראל בשהקדימו‬
‫במפנה הראשון לומר כל אשר דכר ה׳‬
‫)מאמר ג׳( כינה לכ׳ כתרים אחד כנגר‬
‫נעשה לבד ולא אמרו אז ונשמע עד הפעם‬
‫נעשה כו׳‪:‬‬
‫השלישית שנאמר ויקח ספר הברית ויקרא‬
‫א י ‪ £‬ף רני סימאי בשעה שהקדימו‬
‫באזני המס ויאמרו כל אשר דבר ה׳ נמשה‬
‫ישראל געשה לנשמע מיד‬
‫י*‬
‫ונשמט יראה שדקדקו היטב בענין הזה‪.‬‬
‫באו ששים רכוא של מלאכי השרת ולכל‬
‫זצכאור׳ קבלו עציהם המעשה לבד לראות׳‬
‫אחד וא׳ מישראל קשר ב׳ כהרים‪ .‬א ח ד‬
‫הוא ענין יותר נקל ומשותף ער שהתבוננו‬
‫כגגד געשה ואחד כגגד גשמע‪. .‬וכיון‬
‫עוד בינה בענין אחר יך ואמרו נמשה‬
‫שחטאו ישראל בעגל‪ .‬ירדו ק״ך רבוז*‬
‫ונשמע בל מה שראו שהמעשה התוריי‬
‫ש ל מלאכי חבלה וםירקום‪ .‬שנאמד‬
‫מטבעו לבוא לידי השכל ועיון בו• ועל ענ‪:‬ן‬
‫ויתגצלו בגי ישראל את עדים‪ .‬אמר דכי‬
‫עצם השתוף האצהי הוא מה שזכו להתקשר‬
‫יוחגן וכלן זכה משה וגטלן‪ .‬שגאמד‬
‫בכתרי׳ ההם האצהיי׳ המעמידים השתיף‬
‫ומשה •יקח את האהל‪ .‬אמר רבי סימון‬
‫זהמחזיקי׳ אותו כענץ קשר האותיות שאמר‬
‫ירן לישראל‬
‫ברוך הוא להחזירז‬
‫לישראל;‬
‫הקדוש ברוך‬
‫עתיד הקדוש‬
‫עתיד‬
‫במקום אחר‪ .‬ונאמרו שהיו הכתרי׳ שנים‬
‫שגאמד ופדויי יי׳ ישובים ובאו ציון‬
‫לכל אחד כוונו אל התומלת השני והוא דרך‬
‫בדגה ושמחת עולם על ראשם‬
‫השנת הענייני׳ זה בזה וקירובו‪ .‬ונאמרו‬
‫שהיו מכתירי הכתרי׳ ששים רכוא כונו אל‬
‫שלא נמצא בהם על זה האופן מי שיהיה נעור ורק מזה השלמות‪ .‬ויאמ רו כי כשחטאו‬
‫הוסרו מל ידי כפלים של מלאכי חכלה יורה בי השלמות הזה הבא על זה האופן בקושי‬
‫יותר‪ .‬וזה שאס היה השלמות בחלק העיוני לכד הנה כהפסד הדמיון יספיק לשיוסר כחש‬
‫מהם• אמ;ס מנשיו שישתתף המעשה לא יסולק השלמות עד שיתקלקל גם בן ה ‪:‬‬
‫המתעורר המניע אל המעשי׳ ולזה אמר שהוצרכו שני מלאכי חבלה להסיר׳ כי אין מדרכס‬
‫להנצל מהם כי אם בזה אחר זה ועל ידי מסירי׳ מתחלפי׳• ואף על פי שיוסרו לפי שע־*‬
‫כבר ישאר הכתר בכל או באנשי׳ השלמי׳ מהם כי זה וזה ראוי לדמות׳ למשה• ולא עוד אלא‬
‫שסופו לחזור כי מעשה רב וכמ׳׳ש ושמחת עולם על ראשם ‪:‬‬
‫ך‬
‫ח‬
‫ובמדרש מוי משל למלך שאמר למבדו מזוג לי ב׳ טסות הללו והיה אומר לו הוי זהיר כאלו‬
‫עד שהו׳ נכנס לפצטין‪ .‬היה עגל אתר שרוי על פתח הפלטין נגח לעבד ושבר אלן‬
‫מסן היה העבד מרתת לפני המלך אמר לו המלך מה‪ .‬לך מרתת‪ .‬אמר לו שלגחני עגל‬
‫ושבר אחד מן הכוסית‪ .‬א״ל המלך א״כ הזהר כשני כך אמר הקכ״ה שני כוסות מזגתס לי‬
‫ד‬
‫'יתירו‬
‫^‪•<!^v‬‬
‫יי^ייי‬
‫‪.‬ץירחח‬
‫דר‪**1‬‬
‫החכם גאליק״ו כתב בפירושו לפי׳ קהלת‬
‫וז״ל ועם כי פשיטותו מספיק‬
‫לכונתינו כי במה שהרד יי׳ את כל החרדה‬
‫הזאת לתת השורה לישראל נודע חשיבות‬
‫המקבלים‬
‫י*‪•,‬י**יי•‬
‫דרש למתן תורה וכונה למאמר כ״ב ‪c)t‬‬
‫רבוא ירדו עם הקב״ה לסיני במ״ת ‪:‬‬
‫א י * ף רבי אבדימי דמן חיפה ב״ב א ל מ‬
‫רבוא‬
‫״‬
‫פ־ק רבי עקיב*‬
‫שבת‬
‫כו‬
‫מאמי ג‬
‫המקילים במאד מאד ומכל מקים בשה שנרד לס־ף הבכת הדברי׳ נגדיל ונאדיר הדבר ביתר‬
‫אמרו אף על פי שהיו רבים דחיקי׳ הי\ זו‬
‫ן • וכי‬
‫סק‬
‫• י‬
‫ק‬
‫וי׳ן ל‬
‫‪ ,‬׳קי‬
‫יי‬
‫י‬
‫בעצי גוף וגשם הס שידחקם המהום‬
‫שנאמר רכב אלהים רבותיה אלפי שנאן‬
‫דאצמריך קרא צאשמועינן שהיו רווחים‬
‫הנאין והמשובחין יכיל אף על פי שהיו‬
‫גם בעניין פירושו ת׳ בם צריך לתת טע‪0‬‬
‫רבים דחוקין היו‪ .‬ת״ל שנאן שאנן‬
‫והבנה קרובה אל השכל מאי קאמרי‪:‬‬
‫והשקט אדני בס אין כתיב ב״״וד ה׳׳א‬
‫וביאור הדברים שאמר הקדוש ברור הוא‬
‫‪ .‬א ל א באל״ף דל״תאדונו של כל העולה‬
‫אנכי ‪Q‬׳ אלהיך להשיר מכשול‬
‫בהם‪ .‬ד״א ה׳ בם אמר רבי לוי טבלא של‬
‫מישראל לפי שפנים בפני׳ דבר יי׳ עמהס‬
‫שם המפורש כתוב על לבם‪ .‬דבר אחר ה׳‬
‫וכמו שהיה בישראל פנים כן הביא הש״י‬
‫בס רבנין אמרין שמו של אלהיס היה‬
‫עמו פנים והם המלאכי׳ כדמסיק צא בשני‪3‬‬
‫מעורב עם כל אהד ואחד מיכאל גבריאל‬
‫שראיתם פנים הרכה וכו׳ ולהוכיח שירדו'‬
‫אפר הקדוש ברוך הוא לא בשביל‬
‫עמו מלאכי׳ הרבה הביא מאמר ר׳ אבדימי‬
‫שראיתם פנים הרבה תהיו סבורים שטא‬
‫דמן חיפה שאמר כ״ב אלף ריבוא ירדו מס‬
‫אלהות הרבה בשמים דעו שאגי היא יי׳‬
‫הקדוש בריך הוא לסיני שנאמר רכב אלהיס‬
‫אחד שגאמר אנכי ה׳ אלהיך )ע״כ‬
‫רכותיס אלפי שנאן‪ .‬ונראה שהוכיח העניו‬
‫המאמר( ‪) :‬במדרש שמות רבת פ׳ כ״ט>‬
‫דקאי רבותיס לאלפי והדר קאי אלפי‬
‫לרבותיי מדכתיכ אלפי שהוא סמוך ולא כתיב אלפים ואם כן הרי כאן שני רביא של אלפי‬
‫רבבות והס עשרי׳ אלף רבוא‪ .‬ועוד דריש אלפי בפני עצמו מרלא כתיב רבבות אלפי אמרו‬
‫רבותי׳ נרא׳ שהוי׳ נכרת מאלפי ודרשי׳ אלפי לחודיה כדאמרן ‪ .‬ואומרו הנאין והמשובתין‬
‫אפשר דדרשיה מלשון פנים שהוא לשון גדולה כמו ויחן את פני העיר שדרשו ז״צ חנן את‬
‫הפני׳ שבעיר‪ .‬התחיל משלח להם דורונו׳ ופו* ואפשר דלרשינן משנאן שהיא לשון נאין‬
‫ומאי דדרשיה בתר הכי מלשון שאנן והשקט תרתי דריש ביה משום שי״ן דכתיב ברישי׳‬
‫דנמצאו אותיות דדן כאותיות דדן‪ .‬ומשוס דלא כתיב שאנן בהדיא אלא הקרים ט״ן קודם‬
‫לאל׳ף הורה מדרשיה כמי מלשון כאין‪ .‬והדבר ברור וזה עיקר דהכי משמע בשאר מדרשות‬
‫דוק ותשכח ‪ :‬ומ״ש אף על פי שהיו רבים דחוקי׳ אם יש את כפשך לישב עכין זה על נקלה‬
‫יש מקום לומר כי עם היות המלאכי׳ בלתי גוף וגשם כלל אלא רוחניים מכל מקום כבר נודע־‬
‫מאמרם ז״ל במראות הסלם שהמלאך שלישו של עולם נראה שגבול יש להם וסיני דמי אלא‬
‫שעם היותם רוחניי׳ מציאות גשם יש להם וכו׳ אלא שהוא זך ודק ורוחני בתכלית הדקות‬
‫מאד ושיעורם גדול ומעתה בירידת כל הרבוי הזה מל הר סיני היה צריך לצמצם שיעמדו‬
‫כלם על ההר ואין לך דוחק גדול מזה כי אפי׳ אחד מהם היא שלישי של עולם באמור ואם‬
‫כן שפיר היה עולה בדעת שהיו שם דתוקי׳ אמר •שאינו כן אלא שאינן והשקט וזהו פשוטן‬
‫של דברי׳ מיוסד על אדני האמת‪:‬‬
‫ובילקוט בסשוק זה עצמו אמר רבי אלעזר בן פרת כמקום שיש אוכלוסין יש דוחק אבל י‬
‫בסיני כשבאהקב״ה ירדו ממו אלף אלפים ורובי רבבות אף עצ פי כן יהיה להם‬
‫ריוח שנאמר אלפי שנאן כד״א שאנן מואכ מנעוריו ע״כ ‪:‬‬
‫ולהשביע כצחצחות נפש רואה רכרינו אלה הנה אנכי בא בדרך אחרת והוא במס שנקדים‬
‫טעם לחשבון כ״ב אלף רכוא למה היו כ״כ לא פתות ולא יתר והעני׳ הוא כיי‬
‫ב י א‬
‫ד ו‬
‫ע ס‬
‫ד‬
‫י ש‬
‫ב ד ו‬
‫א‬
‫ס י נ י‬
‫ש ה‬
‫מ כ ל ם‬
‫מ ה י כ א‬
‫ת י‬
‫א ‪ :‬ע ת י‬
‫שכת‬
‫פ‪-‬ק רבי עקיב*‬
‫טאטרד‬
‫יקכלת התורה היו בשמירתו כ״כ אלף רבו׳ מלאכי׳ ואפשר שהם מכלל ס ע ד שקבלו נהר‬
‫י׳מורב ונאבר בעון העגל וממתה בונת המאמר שאפשר לעלות ברמת ולטמות שבשביל שאט‬
‫רואי׳ שיטור וכחות כל אוח ואות קטן מאד מהכיל אחיזת אלף ריבוא שאפילו אלף מלאכי‪/‬‬
‫״ או רבוא נראה שהם רבי׳ לאות אחת והשכל נותן שיהיו דוחקי׳ את טצמס כדי לאחוז כלס‬
‫יבאו׳ שהם מעטרי׳ אותם כ״ש אלף רבוא‪ .‬ומה גס בי אותיות קטנות בכמו׳ מחברותיהן‬
‫והרמת מכרעת שכן שימורן‪.‬למעלה בריחניותיהן אלו גדולי׳ מאלו ומאחר שהיותר גדולה‬
‫אין לה כי אס כ׳׳ב אלף רביא נראה שאין בה כמות להכיל יותר ואס כן בקטנות יהיו‬
‫׳•רחוק״ כלי ספק לזה אמר שאינו כן חס ושלום אלא כולם היו שאנן והשקט והמנין כי אף‬
‫אם נראה כמות האות קטן אין ריוחניותן על גדר וערך זה כי רומניות האוח גריל מאל‪.‬‬
‫• ונבל קי! יקיז תלויים כה כמה עילמית כנודע ליורמי חן טכ״ל ‪ :‬ומ״ש אדני כס ס י‬
‫בקולם אין כתיב כיו״ד וכו׳ בא לבאר מה שאמר למיל הנאין והמשובחין מהו היופי והשכ‬
‫שישיבהס ואמר דקרא גופיה מפרשו דכתיב ה׳ בס שפירושו ארונו של כל העולם• כס‪.‬ר״)‬
‫שהוראת היותה־ אדון העולם יכול ומשגיח במולס ולמשות בו‪.‬כרצונו הוא בהם שע^ י ר‬
‫ושליחות׳ כאה השגחתו לפועל ולכן נכתב בשם אדנות ‪ .‬והד״א סבירא ליה ארני כפשונןן‬
‫שממש שם אדנות שהו׳ טבלא של שם המפורש כתוב וחקוק בלבם והמנין כי כ ה י ו‬
‫משמרת פקודתי על אותיות התורה כאמור לעיל‪ .‬וידענו כי כל התורה כלה שמותיו של‬
‫הקב״ה לפיכך הם חקוקי׳ בשס להיות להם שייכות והתייחסות עם אותיות התורה ו ש‬
‫המפורש הוא‪.‬שורש ומקור הכל והיה ראוי שהש״ס הזה יהיה חקוק בלבם אצא שמרן‬
‫התעצמותו אי אפשר אלא שס אדנות שהוא היכל לו ואף הוא כתיבה לבד שהו׳ ציור כמור!‬
‫או איכות גדול כדבר דק מאד וכן מנין השגת המלאכי׳ בשם זה מרוכ השתלשלות‬
‫•המדריגות עד מקים גדרם ומציאותם • ודברי הר״א השני פשוטי׳ כעצמם‪ .‬ה?)}‬
‫המולה כי לכל אחר מהם אתי נאין ומשובחין הא כדאיתיה והא כדאיתיה נ‬
‫‪m‬‬
‫נ י‬
‫ק‬
‫ס‬
‫ת‬
‫ס‬
‫ב‬
‫נ ד‬
‫‪v‬‬
‫כאן לשונו ) ( ‪:‬‬
‫) ד ( במדרש שמות רבה מהו קו! גדול ולא יסף ר׳ יוחנן אמר קול אחד נחלק לז׳ קולית‬
‫ישבעס קולות כל אחד נחלק לעשר הרי שבעים נחלק לשבעים אומות• ר״ל אומ '‬
‫קול שנתנבאו ממנו כל הנביאי׳‪ -‬וחז׳׳ל אמיו שלא היה ב״ק‪ .‬אמר רבי יונתן מהו קיל‪.‬יי‪/‬‬
‫בכח אפשר לומר כן והלא אף מלאך אחד אין כל כריה יכולה לממזר בקולו שנא׳ וגויתי‬
‫בתרשיש וקול דבריו כקול המון‪ .‬הקב״ה‬
‫)מאמר די( כונה למאמר כל דבור שיצא מסי‬
‫שכתוב בו את השמי ואת הארן אני מלא‬
‫הקב״ה נחלק למ׳ לשונות ואמרם אם ישרא}‬
‫צריך לדבר ככח אלא קול י״י נכח כל‬
‫מקכלים התורה מוטכ ובו׳‪:‬‬
‫הקולות‪ .‬ועל רעתיה דרבי יוחנן קרא מס־ימ‬
‫ליה דכתיב יי׳ יתן אומר המבשרות צבא‬
‫א י ^ ך רבי עקיבא אמר דיש לקי‪,‬״‬
‫רכ ‪:‬‬
‫מאי דכהיב ויהי ערב ז י‬
‫~‬
‫*כמדרש תיליס מזמור לאסף אל אלהים‬
‫בקר יום הששי מלמד שהחגח הקדו‪^,‬‬
‫יי׳ דבר ויקרא ארץ למה הזכיר‬
‫ברוך הוא עם מעשה בראשית אמר ל ד ‪,‬‬
‫שמו של הקדוש ב״ה ג׳ פעמי׳ ללמד‬
‫אם ישראל מקבלים החורה מוטב ו>»‬
‫שבשלשה שמות ברא הקדוש ב׳׳ה את עולמו‬
‫ל«ו אגי מחזיר אתכם לחהו ובהו‬
‫בנגד ג׳ שמות שבהם נברא העוצם ואלו הם‬
‫אמר רבי יוחנן מאי דכחיב ה׳ יחן א ו ש‬
‫החכמה הדעת והתבונה רכחיב יי׳ בחכמה‬
‫המבשרות צבא רב כל דבור ודבור שיעז‪,‬‬
‫יסר א ת • כינן שמיס בתבונה ‪ .‬כרמתו‬
‫מפי הקדוש ברוך הוא גחלק ל ש ב ע י‬
‫‪-.‬מהומות כבקכנו ‪ :‬וכן סוא אומר כי יי׳‬
‫לשון‪ .‬שגאמר כפטיש ונו׳‬
‫אלהיך אל קנא הוא הרי ג׳ פעמי׳ כנגד ג׳‬
‫שבהם נברא העולם ‪:‬‬
‫!ובפרקי רבי אליעזר בי׳ מאמרות נברא העולם ובג׳ כללו שנאמר יי׳ בחכמה יסד ארן וכ!‪,/‬‬
‫ובג׳‬
‫י‬
‫ר‬
‫ף׳י‬
‫ס‬
‫‪0‬‬
‫‪:‬‬
‫ף‬
‫מ‬
‫‪#‬בת‬
‫־ מיק‪ ,‬רבי עקיכא‬
‫מ‬
‫טאמרה‬
‫ובג׳ אלו נעשה המשכן שנא׳ וימלא אוחו רוח אלהים בחכמה ובתבונת ובדעת• ובג׳ אלו‬
‫נבנה ב״ה וכו׳ ובשלשתן עתיר להבנותו שנא׳ בחכמה יבנה בית וכו׳ ובג׳ עתיד ליתו ג׳‬
‫מתנות לישראל וכו׳‪:‬‬
‫ובמדבר סיני רבה כתוב אחד אומר מינה מספר לכוכבי׳ כו׳ הקב״ה קורא שמות כלם‬
‫באחד מה שאי אפשר לבשר ודם לקרא ב׳ שמות כאשד וכה״א וידבר אלהים‬
‫את בל הדברי׳ האלה לאמר מלמד שכל י׳ )׳יי( דברות נאמרו בדבור אחד ואומר אחל*‬
‫דכר אלהיס שתים זו שמעתי כי עז לאלהים הלא כה דברי כאש נאם יי׳ וכפנרש יפוצז‬
‫סלע כר ‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫)ה( כתב בעל עקירה שמר מ״ה בזה המדרש וז׳׳ל הנה באמת המאמרים האלו הן לכאורה‬
‫תמוהין מאד אלא שנראה שכוונו לומר שכבר נפלת השקפת האלהית‪.‬נפלאה על בל‬
‫דבור ודבור מהם בעניין יעשו את •אשר חס! ה׳ ותצליחו את אשר שלחס וזה בבחינת‬
‫עצם המקבלי׳ אותם ודרך נטייתם אל השמאל כיצד מחשבות לבבם ולזה אמר שהדבור‬
‫יוצא מימינו ית׳ לשמאלן אשר היו נצבים‬
‫)מאער ה׳( דרש על מ״ת וכונה למאמר‬
‫לפניו שמאל כעד ימין ושהיה הדבור‬
‫הדבור עוקף את מחנה ישראל י״ח מיל על‬
‫מסכי׳ ונאות לכ״א ואחד מישראל‪ .‬וכן‬
‫י״ח‪ .‬מיל‪:‬‬
‫אמרו שם שהיה המלאך או הדבור עצמו‬
‫אומר לכ״א ואחד מישראל מקובלני עליך כך‬
‫חז״ית כיצד היה הדבור‬
‫‪ ! 1‬מ ד ר ש‬
‫וכך מצות יש בי כך וכך דינין יש בי כך ־‬
‫יוצא ספי הקב״ה רש״בי‬
‫וכך גזירות׳ כך יכך עונשים וכו׳ כדאיתא‬
‫ורבגין‪ .‬רשב״י אומר מלמד שהדבור היה‬
‫התם‪ .‬ואאר' כך חוזר מימינם לשמאלו‬
‫יוצא מימינו של הקב״ה לשמאלן של‬
‫לומר‪.‬שעל דרך זה כ^ך יהיו מימיני׳‬
‫ישראל וחוזר ועוקף את מחנה ישראל‬
‫בדעתם ומקבלי׳ עליהם עול הדבור‬
‫י׳׳ח מיל על י ח מיל וחוזר ומקיף‬
‫בחומרותיו ובגזרותיו ועונשיו אף כי ישלת‬
‫מיטיגם של ישראל לשמאלו של הקב״ה‬
‫עליהם בערס יד שמאלו שהוא מדת הדין‪.‬‬
‫והקב״ה מקברו בימינו וחוקקו‪.‬על הלוח‬
‫אלא שרבנין ‪.‬אמרין ח״י שיש שמאל‬
‫וקולו הולך מסוף העולם ועד םופו‪.‬‬
‫למעלה וכו׳ רצה בו אין הקדוש ברוך הוא‬
‫להבות‬
‫לקיים מה שגאמר קול יי׳ חוצב‬
‫שולח מרת הדין בשעת מתן תורה כי אין‬
‫שמאל‬
‫למעלה‬
‫אש‪ .‬ורבנין אמרין וכי יש‬
‫מסטין ומקטרג שש‪ .‬והנה אחר בל‬
‫והלא כתיב ימינך יי׳ נאדרי בכה ימ־נך‬
‫ההשקפות האלה קבל האל יתברך הדבור‬
‫וט׳‪ .‬אלא הדבור היה יוצא מפי הקדוש‬
‫בימינו וחוקקו על הלוח כי אמרת אלוה‬
‫ברוך הוא וכו׳ וחמר ומקיף מימינם של‬
‫צרופה וחקוקה מבלי שוס פקפוק וערעור‪.‬‬
‫הוא‬
‫ישראל לימינו של הקדוש ברוך‬
‫וכמו שאמרו שש רבי ברביה בשש רבי חלבו‬
‫‪:‬‬
‫והקדוש ברוך הוא מקבלו וכר‬
‫הדבור עצמו היה נחקק‪ .‬ומ׳יר כתוכי׳ באצבכנ‬
‫אלהים כתלמיד שהוא כותב ורבו מישב סל‬
‫ירו‪ .‬וכלן אמרו כי כשהוא נחקק קולו כשמע מסוף העולם ועד *סופו כלומר שערותיו נאמנו‬
‫מאד כמה שנראה שנתפשטו ככל העולס וכלס קבלום עליהם מבלי פוצה פה ומצפצף וכמו‬
‫שאמרו ע״ז יורוך יי׳ כל מלכי א ח כי שמעו אמרי פיך‪ .‬וכל זם להיות׳ מושקפי׳ בתכלית‬
‫ההשקפה ועוצם ההתכונטת להמשיך הכוונה לפי כח המקכלי׳ ומהותם כמ״ש‪ .‬וגה בענץ‬
‫ל ץ הכס‬
‫י‬
‫החקיקה כוונו לשתפס כעניין שמלאכי השרת משתמשי׳ בו‪ .‬וכמו‬
‫המלאכי׳ לא עמדו מל סוד מכתבך החרות על לוחותיהש‪ .‬ואיך נעמוד אנחט לי לא איתי‬
‫אינישרי כתכא יכיללמיקרי‪ .‬ולזה אמר‪.‬בי היתה חקוקה באלו היתס על לוח לבם ו ה ד הכן‬
‫ע״י זה משתתפי׳ לנמצאי׳ היושבי׳ ראשונה עכ״ל‪: (*) :‬‬
‫וכםררש חז״יתרייבל ורבנן• רי״כל אמר שני דכרותשמעו ישראל מפי הגכורה אנכי וללן‬
‫יהיה לך הה״ד ישקני מנשיקות פיהו‪ .‬מנשיקות וצא כל נשיקות‪ .‬ורבנן אמרי כ‪3‬‬
‫הדכרות‬
‫ש א מ‬
‫ז ה‬
‫ה מ‬
‫עבת‬
‫מאט* ו‬
‫פרק רבי עקיבא‬
‫׳הדברות שממו ישראל מפי הקדוש ב״ה ‪ :‬רבי יהושע דםל‪3‬ין בשפ רבי לו• אמר טעמן ד ר‬
‫ראמרי כל הדברות דבר אתה עמנו ונשמעה• מה עביר ליה רי״בל פליג שאין מוקדם ומאוחר‬
‫׳בתורה• או אינו מדבר דבר אתה טמנו ונשמעה אצא לאחר שטס או שלשה דכרות‪ .‬ר‬
‫עזריה ורבי יהודה ב״ר סימון‪ .‬רבי יהושמ בן ליי תפיס שטתית• כתיב תורה צוה לנו משה‪.‬‬
‫יתורה בגימ״טריא תרי״א מצות• דבר אתה טמנו משה ברם אנכי ולא יהיה לו לא שמענו‬
‫מפי משה אצא מפי הקדוש כרוך הוא הוי ישקני מנשיקות פיהו ט״כ ‪:‬‬
‫ב נ ן‬
‫ב י‬
‫מ ס‬
‫ו ה‬
‫א‬
‫א‬
‫מ‬
‫ה‬
‫ה ז‬
‫ש‬
‫"׳ א" ׳ א עמלץ‬
‫ל‬
‫)ו( ותימה אומות הטולם‪.‬מאי כמו כסיני ומאן דכר ש‬
‫מל הר סיני לא פשקה זוהמתן מהם‪ .‬וכתיב השמע עם קול אלהיס מדבר מתוך‬
‫האש וגו׳ • אמנם הטנה להם ז"ל בעקידה ) ( וז״ל כי בבחינת הדברות הראשונות‬
‫המורים עצ מציאותו ו;‪/‬חדותו אשר הם עניני׳ גזר עציהם העיון הפילוסופי וכמי שאמר‬
‫סרב_המורה ז״צ אנכי ולא יהיה לך מפי‬
‫)מאמר ד ( דרש על מתן תורה וטעס א‬
‫באמת י "‬
‫שמעום הנה ' ־ ־ ־‬
‫גבורת ה"מ פ~ת ־ ־ ־‬
‫לא‬
‫אמרו א״ת כששמעו דנרות ראשונות ל כ ‪-‬‬
‫יקבלו במעמד ההוא שום חועצת למטן‬
‫עצמו הוא דורש וכו׳‪:‬‬
‫האמונה וקבלת העבודה אדרבה העיון‬
‫ההוא הוא מטריד את האנשי׳ ומגרשה‬
‫דרש ר'‬
‫מעבודתו וזה כי תם גזרו בכבוד עצמו‬
‫ב מ ד ר ‪#‬‬
‫א‪!:‬תהא דבי ג׳עיא‪/‬‬
‫יחכרך תכלית הרוחק מכל אלו הענייני׳‬
‫מא דכתיביודוך י י ׳ כל מלכי ארץ ‪5‬‬
‫האנושיי׳ ואינם משערי׳ שרוצה בדבר מהם‬
‫שמעו אמרי פיך‪ .‬מאמר פיך לא גא‪5‬ן‬
‫או ימיאסנו ‪ .‬וגם בדבור השבת אף מל פי‬
‫אלא אסרי פ־ך‪ .‬בשעה שאמר ה ק ״ ‪-‬‬
‫שאף לדברי ארס׳׳טו צא בא מופת על‬
‫אגני ' אליייד ל ייייי׳ ד אלהיט‬
‫סותרו‪ .‬כמו שכתב הרב המורה פרק ס״ו‬
‫אחרים אמרו אומות העולם ל כ ב ו ד י ״‬
‫ח״ב הנה הוא לא היה כידיעה אמתית •‬
‫וגס כל העולם אשר לא בעלי עיון הס כלס‬
‫ר י«וז‬
‫^‬
‫יייא י‬
‫אמך וכו׳ חזרו והורו למאסרוח הראשונות‬
‫היו להם בתורת אמונה לבד ויאמרו כי‬
‫‪£‬‬
‫רבה בר רב יצחק אמר מהכא‬
‫אמתתס ידועה אצל יתברך לבדו ולזה יהיו‬
‫דברך אמת ולעולם כל משפט צ ד _‬
‫הלברי׳ רופפי׳ בידס והמחשבות הרעות‬
‫וכי ראש דברו אמת ולא פוף ד ^ ן '‬
‫הם המכוונות בענייני׳ האלה באומות‬
‫‪'$‬‬
‫אלא מה סוף דברך אמח אף‬
‫העוצם‪ .‬וכמו שאמרו במקום אחר שהשטן‬
‫דברך אמת ‪:‬‬
‫ואייה משיבץ עליהם ני כשהן נוברות על‬
‫אנשי זאת האומה הס קשות כאומות‪.‬‬
‫אמנם כאשר שמעו הדבורים• המדברי׳ בענייני העולם והשגחתו עליהם כמו שהוא כאמרו‬
‫כבד את אביך ומשם והלאה שהם במדריג׳ המוחשות כמה שהכל ירגישו תועלתם הנה א‬
‫יצטרפו הראשונות מם האחרונות להורות וצהודימ כי אלו ואלו דברי אלהיס חיים וצודקיס‬
‫יחדו להישיר האדם אל הצלחתו המכוונת אליו מצד מה שהוא אדם בלי ספק ‪ .‬והנה ההשקסה‬
‫בהם הוא מה שיסתום פי שטן יפיפיות כל האומות המקטרגות ע״ז המכין אשר אל‬
‫היתה הטנה האצהית בזה המממד הקדוש והנכבד‪ .‬וכמס הפליגו חזיצ עוד לדבר‬
‫העניו סנפלא‪ .‬ועור רמז לט בזס סמאמר הנכבד באמרו מס סוף דברך אמת אף ראש דנרך‬
‫אמת ורמז שהקב״ס אוהבהאסתכך סאדסראש לבדו סוא הלב• וסוף דברו הוא הלשץ >‬
‫שלא יהא אחו בסס ואחד בלב וכההיא•‬
‫‪T‬‬
‫מ ר‬
‫ב‬
‫ל‬
‫י‬
‫‪4‬‬
‫ף‬
‫כ‬
‫ה‬
‫א‬
‫ו ר ש‬
‫כ‬
‫ש‬
‫ש‬
‫ל‬
‫נ כ ד‬
‫א‬
‫ת‬
‫א נ י‬
‫ר‬
‫א‬
‫ק‬
‫ש‬
‫ר‬
‫;‬
‫; ה‬
‫? ז ס‬
‫כו‬
‫״ ר א שיצא יום א׳ עם תלמידיו לטייל חוץ לעיר םנע ג ח ‪,‬‬
‫»‪|t#tt‬־•‬
‫אחד נ א מ ן הדרך אסר ליה לרב ספרא ולמה טרח מר כל כך‪ .‬כסכוד‬
‫" * " י‬
‫לא יצאתי אלא לטייל‪ .‬גתבייש‬
‫* י צ א לקראתו להקביל םנין‪' .‬א״ל רב ס‬
‫‪0‬‬
‫ד ו ב‬
‫ד‬
‫‪,‬‬
‫ם ו א‬
‫״סיד אמרו ליה‬
‫*™‬
‫א מ ר ת‬
‫‪3‬‬
‫יי‬
‫א פ ר‬
‫ל ה י‬
‫‪m‬‬
‫™‬
‫לש״וקי׳יי׳ ל י‬
‫שבת‬
‫םאמ‪-‬ו‬
‫פרק רב• עקיבא‬
‫כח‬
‫לשתוק אמר להי אילו שתקתי לא הייתי מקיים ודובר אמת בלבבו‪ .‬ובפרומה לי‬
‫ש ה ת גונב לבבו ודעתו והקדוש ב״ה נקרא אמת ובזמן שהאמת מצויה בארץ‬
‫הקדוש ברוך הוא שולח גשמים בעתם שנאמר א״מת מ״איץ ת״צמח ראשי תיבות‬
‫»*»*‪•1U4‬‬
‫אמת ‪) :‬חסר‬
‫יג( ) ״ (‬
‫‪ , ,g?J?Q‬באדם אחד שלא היה עוסק בתורה אלא בשבת בי בכל ים׳ המעשה‬
‫היד‪ .‬עוסק במשא ומתן‪ .‬שאל לחכס איזו דבר שקול כנגד הכל שיביאהו‬
‫לכך כתוב במאזנים וגם משא ומתן —‬
‫יפות עם הכל והכל באמונה ואל תקםור כנגד חבירך‪ .‬ואל תאמיךלאדם פן תצטרך‬
‫להשביעו וכמו כן אל תקח באמונה ואל יהי משל אחרים בידך בריוח שלך כי מה‬
‫שאתה מרויח הוא יכול להרויח גמצא שכל אותו הריוח גזלתו אף ע״פ שאמרת לו‬
‫תמתין לי כסבור כשיהא לך תפרע לו תזהר באלה ויהא חלקי עם חלקך‪ .‬וכשם שאתה‬
‫צריך להיות נוהג באמ־ונה עם ישראל כך אתה צריך להתנהג עם הגויש‪ .‬ואם טעה‬
‫הכותי מעצמו גם כן יתחלל שם שמים על ידך‪ .‬ואם אין בידך אלא משל אחרים אל‬
‫תתן צדקה שמא לא יהיה לך במח לשלם ‪ .‬ולפי שאסרו זכרונם לברכה בסרק רבי‬
‫עקיבא שבשבת נתנה התורה על כן ראיתי לסדי זה המעשה כאן במסכת שבת בסרק‬
‫רבי עקיבא דאיירי ביה ‪ :‬שוב‬
‫בחבר אחד שהיה בספינה עם סוחרים הרבה‪ .‬היו אומרים לחבר היכן‬
‫‪£5‬ע‪$‬ףן‬
‫סחורה שלך היה אומר להם פדקמטיא שלי נתלה משלכם ‪ .‬בדקו‬
‫בספינה ולא מצאו לו כלום התחילו משחקין עליו נפלו עליהם לסמים בים שללו‬
‫לנמלי כל מה שנמצא בספינה יצאו ליבשה ונכנסו למדינה לא היה להם לחם לאכול‬
‫ולא בנד ללבוש‪ .‬מה עשח אותו חבר נכנס לבית המדרש ודרש עמדו בני המדינה‬
‫וכבדוהו וקבלוהו בכבוד נדול התחילו גדולי הקהל לילך לימינו וכל הקהל לשמאלו‬
‫ומלווין אותו‪ .‬כשראו הסוחרים כך באו אצלו ופייסו ממנו ואמרו לו בבקשה »מך‬
‫עשה עמנו חסד למוד עלינו זכות לפני בני העיר י‪ :‬אתה יודע מה היינו ומה אבדנו‬
‫בספינה בבקשה ממך דבר להם אפי׳ לחם אין לנו לאכול ונחיה ולא נמות אמר להם‬
‫הלא אמרתי לכס שסחורה שלי גדולה משלכם‪ .‬שלכם אבד ושלי קיימת הוי כי לקח‬
‫טוב גתתי לכם‪) :‬־־( )חסר י״ד(‬
‫החכם גאלי״קו כתכ הכונה בזה המאמר במדרש קהלת בפסוק לך אכול בשמחה לחמך ודל‬
‫הנה אפשר לתת טעם לאבותינו הקדושי׳ במה שלא הציצו בעד ישראל מצד ג׳ טענות‬
‫כי אברהם לא היה כמוהו מכיר ויודע רוממותו יתברך והיה מודיע טבעו לרבים לכן לא‬
‫בקש רחמים על ישראל כיון שהיה הגלות כסכת חטא כמאמרם ז׳יל‪ .‬כי עצר טענה זו הים‬
‫מחוייב שיקובל העונש וצא ינתן למחילה*‬
‫ויצחק ראה טענת הכפוי טובם כי אחרי‬
‫)מאמר זי( דרש התשובה וכונה למדרש‬
‫כל הברכות שבירך את זרמ ימקב אם על‬
‫שאלו לחכמה חוטא מה עונשו וכוי‪.‬‬
‫כל השפעה זו שישפיע הש״י עליהם יפרקו •‬
‫מול ראוי שירדו ממעלתם‪ .‬וצפיכך אמר‬
‫רבאלכונא ונוכחה‪ .‬כאן נא‬
‫ד ד ‪ #‬ן‬
‫והיה כאשר תריר וכו׳ וע׳׳ל שפירשו רז״ל‪.‬‬
‫מבעי ליה‪ .‬יאםר ה׳ אמר ה׳‬
‫ויפקב לא בקש רחמי׳ כשרמזו לו הארבעה‬
‫םבעי ליה‪ .‬לעתיד לבא יאמר הקב״ה‬
‫נציות בפסוק ואנכי אעלך גס עלה וכמו‬
‫לישראל לכו גא ונוכחה אומרים לסגיו‬
‫שפירש״י ז״ל‪ .‬לפי שראה היות זאת אמרי‬
‫דבשיע אצל מי נלך אצל אברהם‬
‫קכצת התורה וכיון שאחד כן יעשו מעשי©‬
‫*ואפרת לו ידוע תדע וכי ולא בקש‬
‫אשר‬
‫שבת‬
‫טאשרז‬
‫פרק רבי עקיבא‬
‫אשר לא יעשו באופן שיגרמו הגליות ראוי שיקבלו מונשם ולח ינתן למחילה • ועם‬
‫יובן מאמר כי אתה אבימ בי אברהם לא ידענו וכוי והכוונה ‪ o‬אברהם י^שיב ימחו‬
‫קדושת שמך כי ‪ efi‬אם עברו גליות וגזרות לא הפפיק לתקן מה שנגעו בקדושת שמו יתכך‪-‬‬
‫מצר טענת גדולתו ורוממותו יתברך וכן‪.‬ימקכ מצד התורה לא הספיקו צרותיהם לכפר א‬
‫יצחק כהיות טיקר טענתו בשביל היותם‬
‫רחמים‪ .‬אצל יצחק שבירך את עשו ו ״‬
‫כפויי טוכה יתכפרו בקכלת הרעות והצרות‬
‫כאשר תריד וכו׳‪ .‬אצל יעקב שאמרוז ^‬
‫מדה כנגר ערה‪ .‬ואס לא יספיקו ישלים‬
‫אנכי ארד מצרים ולא בקש רחטיגו י א‬
‫הצרה שעברה עציו כענין העקירה‪ .‬ולוף‬
‫ה׳ וכו׳ אז אמר הקב״ה הואיל ובי ת ל י _‬
‫טל טענת יצחק הוצרך סייעתא רשמיא‬
‫•בטחונכם אם יהיו חטאיכם כשנים וכי‪• /‬‬
‫‪») :‬י(‬
‫מלאו הכי לא הוי• מקום ל‬
‫מ״ד כי אחה אביגו כי אברהם לא יד^ י‬
‫)חסר ״ ן ( ‪:‬‬
‫וכוי‪) :‬כעקירה שער כ״ז(‬
‫ובמדרש שאלו לחכמה חוטא מה עונשו‪.‬‬
‫א״ל חטאים תרדף רמה‪ .‬שאלו‬
‫לנכואה חוטא מה עונשו‪ .‬א״ל הנפש החוטאת היא תמות• שאלו לתורה חוטא מה עונשו * ׳ ״‬
‫‪1‬‬
‫יביא אשם ויתכפר לו• שאלולהקב״ה חוטא מה עונשו• א"ל יעשה תשוכת ויתכפר לו‬
‫הוא דכתיב טוב וישר ה׳ על כן יורה חטאי׳ בדרך‪ .‬והכוונה לסם כי כפי החכמה אשר •>‬
‫שכל האדם היה שופט שאפילו חטא היותר קל והוא •כשעבר על מצות עשה שכתשוי‪-,‬‬
‫מוחלין לו מיד כמאמר רבי מתיא בן חרש ביומא‪ .‬ואפילו בזה לא תקובל התשובה ‪1.‬‬
‫חטאי׳ תרדף ויצקה כיסורין ועונשין מצד טענת כפויי טוכה אשר השכל שופט היות מרת ה כ ס ״‬
‫טובה מרה רמה מאד גורמת לעונש גדול ומצי׳‪ .‬ואמנם אותם שתשיגו מעלת הנכואה אשי‪.‬‬
‫סס מכירין בטיכ רוממותו וגדולתו ית׳ על השכל האנושי כי עין בעין יראו גדלתו י ת י ד ^‬
‫דנהירין להו שבילין רשמיא והוא הטענה השנית השיט הנפש החוטאת היא תמות ‪i v ,‬‬
‫תועיל לה תקון התשוכה גם לא יספיקו היסורין והתורה אשר היא הטענה השלישית כי ‪ 3‬״‬
‫האדם מותרה ועומר אמרה יביא אשם ויתכפר ולא יספיק התשובה לכפר עם שהוא ״‪?.‬‬
‫ל ' משוריצ‬
‫‪1‬‬
‫קל כאמור• והקב״ה בחשדו הגדול השיב ימשת תשובה כי‬
‫הרין כדאמרן עכ״ל• ואחרי כתבי זס מצאתי ספר חדש נקרא עיר גבורים יש טמס כ ״‬
‫לא* הד׳ שאלות וזה לשונו שאלו לחכמה ט ׳ רצו בו כי החכמה רמו למצות מישכלור!‬
‫שהאדם מוצא אותם בחכמתו ושכלו אף בלא צווי ‪ cp‬מל פי שיש לו תקנה בהשבת הג‪/‬ע‪«,‬‬
‫וביוצא בו מדרש זה מדבר במי שככר עבר על מצות הסשכה או שאין לו ואינו יכיל לקי‪,‬״‬
‫ההשבה ואס בן מה יעשה ויתכפר שואל בדרך מצה אס יש לו תקנה אם לא• השיבו יתיןל‬
‫חטאי׳ מן הארץ לפי שגדול עונו מנשוא לפיכך אין לו תקנה ער בזמן אשר יתמו מן‪ .‬ה א ף י‬
‫אמנם כמיתה יכופר עון זה‪ .‬ולפיכך הזכיר לשון יתמו ע׳׳ר תם פינך בת ציון לא י ו ״ ״ ]‬
‫להגלותך עוד • שאלו לנבואה בו׳ ידוע שהנבואה נקראת ללשון תכמי׳ דברי קבלה• וכן כגמר*‬
‫דברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן הרי שהמקובלות נקראו נבואה וזה שאמר שאלו לנבול!‪-‬‬
‫כלומר מי שעובר על הנבואה שהם המקוכלות מה יפשה וכו׳ השיבו הנפש התוטאת‬
‫חמות‪ .‬כלומר שהחוטא הזה הוא רע לנפשו מן הטעם שהזכרנו לפיכך היא תמות כלו««‬
‫יתיסר בייסודן ע״ר אס יחיה ימות ואין הפירוש מיתה ממש רק שבעל יסורין חשוב ‪2Jo‬‬
‫באמרס ז״ל ד׳ חשובין כמתים עני סומא ומצורמ ומי שאין לו בנים‪ .‬ע״ד אמרם ז׳׳ל א י ו ‪ ,‬ך *‬
‫מ‬
‫ע‬
‫ל‬
‫מ ? ס‬
‫מ‬
‫‪ 0‬ף‬
‫ת‬
‫כ ס ר ס‬
‫מ‬
‫ה ל‬
‫ה ן‬
‫ר‬
‫ר צ ו נ י‬
‫כ‬
‫ל ע ש י ת‬
‫ס נ י‬
‫כ‬
‫& ל א‬
‫ג ד ע ת‬
‫ב ד ע ת‬
‫כ ת י ב‬
‫י ה ח כ מ ס‬
‫ת מ י ה‬
‫מ נ ל י ה‬
‫ל ם י כ‬
‫מ י‬
‫ש ה ו א‬
‫י ל א‬
‫ח ; מ ס‬
‫ס ר י‬
‫ה ו א‬
‫ע««‬
‫ר‬
‫י‬
‫וכו׳ שאלו לתורה חוטא מה עונשו היינו מי שעוכר על החקיס הזורניי׳ ע״ד שנאמר‬
‫חקת התורה מה יעשה כר השיבה יביא קרכן ויתכפר אין לפרש קרבן ממש שא״כ כ‪(25*5‬‬
‫ביטול הקרבנות במה מתכפר אלא שהוא רמז שיזבח יצרו ויתורה עציו נרד זבח תודה יכגד״*‬
‫״‬
‫ז ד לו בזה כאמרס ז״ל במדרש אמר משה לפני הקרוש בחך הוא בזמן שבית המקדש‬
‫אנו מקריבים לפניך וכו׳ ובזמן החורבן מה תהא עלינו אמר לו ימסקו בתורה וכו׳ ‪5 *,‬‬
‫שבתלמוד תורה יבטל יצ״הר ע״ר אם פגע בך מנוול משכהו לב״ה ודי לו כזה ואינו צריך ! ן‬
‫יל‬
‫למירוק‬
‫ק‬
‫מ‬
‫י‬
‫ע‬
‫עבת‬
‫מדק ר״ע‬
‫מאמר ח‬
‫כפו‬
‫*מירוק יסודן ושאלו להקביה חושא מה עונשו רצו בו שהחוטא להקב״ה לבר הוא העובר עצ‬
‫הענייני׳ היותר נעלמים ואינן נגלין רק להקב״ה מה יעשה ויתכפר השיב יעשה תשובה ויתכפר‬
‫לפי שבתשובת לבד יתכפר אותו עון כנזכר עכ״צ י• ד (‬
‫)ח( וקש* על המאמר במה שאמר עלה משם למרום כי׳ והלא אמרו בפ״ק דסוכה אמר ד!‬
‫יוסי מעולם צא ירדה שכינה למשה מי׳ וצא עצו משה ואליה למעלה מי׳ שנאמר‬
‫השמים שמים וכו׳ וע׳׳ק למה הגדיל הדכר לומר תעדה נטזה ט ׳ לה׳ וכר ונל׳ק למס‬
‫קראו ילוד אשה ‪:‬‬
‫ורש׳׳י ז״צ פי׳ תתק״עד דורות באלפים‬
‫)מאמר ח׳( בונה למאמר בשעה שעלה‬
‫שנה שקדמה תורה לעולם היו‬
‫דבר‬
‫משה למרום וכו׳ מלאך המוס מסר לו‬
‫עתידים רודות הצלו להבראות שנאמר לאלן*‬
‫וכו׳ ‪:‬‬
‫רור וראה הקב״ה שאין העולם מתקיים‬
‫משה‬
‫שעלה‬
‫בשעה‬
‫דביל‬
‫אגןף‬
‫בלא תורה כל כך והעבירן ולא בראן ונתנם‬
‫השרת‬
‫מלאכי‬
‫אמרו‬
‫למרום‬
‫לב״ו דורות הרי שחסרו תתקע״ר מאלן>‪.‬‬
‫לפגי הקב״ה רבש״ע מה לילוד אשה‬
‫מה אדר שמך אדיר הוא הרבה בארן‪.‬‬
‫ביגיגו‪ .‬אמר להם לקבל תורה הוא בא‪.‬‬
‫ואין ראוי לך ליתן הורו שם כי אם על‬
‫אמרו לפגיו חמדה גנוזה שנגוזה לך‬
‫השמי׳‪ .‬פי׳ שדי מזיו נוטריקון של סרשז‪.‬‬
‫מששת ימי בראשית תתק״עד דורות‬
‫קנאה יש ביניכם שאתם באי׳ על ידה ליד‬
‫קודם שנברא העולם אתה מבקש ליתגה‬
‫רציחה‪ .‬מסר לו‪ .‬למדו‪ .‬באד׳ בשכר שחרפוך‬
‫לבשר ודם מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם‬
‫וקראוך אדם נוצר מאדמה לשון שפלות‪.‬‬
‫כי תפקדנו‪ .‬תנה הודך על השמים‪ .‬אמר‬
‫מסר לו סודו להקטיר מחמה של קטורת‬
‫לו הקבי׳ה למשה חזור להס תשובה‪.‬‬
‫בשעת מגפה ולעמוד בין המתי׳ ובין החיי׳‬
‫אמר לפניו דבש״ע מתירא אני שמא‬
‫ואי לאו רא״ל מלאך המות ענא ידע‪ .‬םלא‬
‫ישרפוני בהבל פיהם‪ .‬אמר לו אחוז‬
‫לא נכתב בתורה פ״כ‪:‬‬
‫בכסא כבודי והחזר להס תשובה‪ .‬שנאמר‬
‫בדרך אמונה כתב בשער ו׳ מאמר ב׳‬
‫מאחז פני כסא סרשז עליו עננו‪ .‬ואמר‬
‫הכינה של זה המאמר ירצה כשעצם‬
‫ר תנחופ שפירש שדי מזיו שכינתו‬
‫משה המתדבק למרום הדבקות וההמשכ׳‪.‬‬
‫ועננו עליו אפר לפניו רבש״ע תורה‬
‫א מ ה מלאכי השרת מה לילוד אשה בינינו‪.‬‬
‫שאתה נותן לי כתיב בה אנכי כר‬
‫בלומר ששאלו בחקירתם מה נצטרך אצ‬
‫למצרים ירדתם לפרעה השתעבדתם תורה‬
‫שלמות לאדם המורכב מחומר וצורה‪ .‬ט‬
‫למה תהא לכס‪ .‬שוב פה כתיב בה לא‬
‫מצד שאנחט בעלי שכל והשגה שכלית יושלם‬
‫יהיה לך אלהיס כר בין מצרים אתס‬
‫השכל הנבדל הרמוז במלאכי שרת כשלימור!‬
‫שרויים שעובדים ע״א שוב מה כתיב בה‬
‫העיוני ולא נצטרך אל שלמות אמוניי‪ .‬בי‬
‫לא תחמוד קנאה יש ביניכפ מר הרע‬
‫הוא השלמות הראוי לארם המורכב מחומר‬
‫יש ביניכם ) ( מיד הודו להקדוש ברוך‬
‫וצורה‪ .‬ולזה אמרו מלאכי השרת מה לילוד‬
‫*וא שנאמר ה אדוננו מה אדיר וגר‬
‫אשה בינינו והשיב בחקירתו כי לקכצ‬
‫ואלו תנה הודך על השפים לא כתיב‬
‫תורה הוא בא אשר הוא השלמות לנמצאות‬
‫מיד כל אחד ואחד נעשה לו אוהב ומסר‬
‫השכלות ולאמונה השלמה אשר היא שלמות‬
‫לו דבר שנאמר עלית לםרוס שבית שבי‬
‫בשביל זה הוא בא‪ .‬ואז השיבו ואמרו שאם‬
‫לקחת מתנות באדם בשכר שקראוך אדם‬
‫היתת כ״כ מעלת התורה השלמה למה לא‬
‫לקחת מתנות ‪ .‬ואף מלאך המות מסר לו‬
‫נתנה לבעלי שכל בחקירת׳ בצבר‪ .‬כי השלמות‬
‫דבר שנאמר ויתן את הקטורת ויכפר על‬
‫האנושי הוא מתיחס להם לבדם‪ .‬ולכך אמרו‬
‫אעם ואומר ויעמוד בין המתים ובין‬
‫ממדה גטזה ובו׳ בי החמדה הזאת אשר‬
‫ממיים וגר ‪ .‬אי לאו דאמר ליה מגא‬
‫היא כ״כ בשלמות אץ ראוי שישלם בה זם‬
‫מור‪ .‬ידע‪ :‬ע״כ\‬
‫המורכב החסר אשר ישלם בה הנפש השכלית‬
‫צבר‬
‫דלת‬
‫‪,‬‬
‫‪T‬‬
‫‪,‬‬
‫שבח‬
‫פרקר׳ע‬
‫מאטד ח‬
‫צבל‪ .‬אשר הוא מפולס גלחי נעלם וממקום מליון שמימי‪ /‬אמנם הסבה בהגכילס‬
‫סמספר הוא נפמך אליו מל פסוק דבר צוס לאלף דור אשר היא התורם שהיתם ר א ו י‬
‫להתקבל אחר אלף דור וקבלוה אחר כ׳׳ו דורות לבריאת סולם אשר חסרו אם כן מאל‪-‬‬
‫חתק״סד• ואיך זה השלמות הגדול ינתן לכמל חומר כלומר כי הוא ראוי ונאות לשכ‪,‬י‬
‫ספומצ ולאדם במס שהוא שכלי לא זולת‪ .‬וזהו פה שהשלים תנה הודך מל השמים כלומר ן‬
‫הסוד סנמלס הוא ראוי אל החלק סשמימיי והעליון מבלי שיפפצ בזה חלק חמרי• אז ה ש י‬
‫לו הקדוש ברוך הוא שיחזיר להם תשובה ושיברימ ויבאר איך זה השלמות הוא ראן‪,‬‬
‫ומחריב לילוד אשה מורככ משכל וגוף‪ .‬כי האמונה הנזכרת היא נאותה אליו גמה שהןא‬
‫כן ואז עלה מש‪ 9‬וראה שהמענות השכליות הלא חזקות וכי השכל מטבעו יכיל להוליך‬
‫תולדותיו בחוזק‪ .‬ולזה אמר מתירא אני שמא ישרפוני בסבל פיסס‪ .‬ואז בהמשכה ה ז י *‬
‫נסן לו גבוצ אמצמי ממנו ישיב• והוא שאמר לו יתברך אחוז בכסא הכבוד שלי וכו׳ ו‬
‫כי השמי׳ הס גשמיי׳‪ .‬נוראים אלסייס וסם מצטרפות למשות פמולות מתחלפות אלהי‬
‫ואס להם בעצמם עצם שבלי שלם משלים אותו גם אנחנו נשלם בפעולות סתוריות אשר '‬
‫נקנה השצמות במו שיקנו השמי׳ מצד פעולותיהם ותנועותיהם‪ .‬ובפרט עם ההשסננ‪-,‬‬
‫האצהית אשר היא לממלה מכל מקיר׳ בהשיגנו אמונות אמתיות בנקלה ממנה ברצוי‬
‫המשפימ יתברך שמו‪ .‬וזהו מלמד שפירש מציו הקדוש ברוך הוא מזיו שכינתו• ואז ח ק ר‬
‫והוליד צורך האמונה אל האדם המורכב מצר שהחימר יטריד השכל וצא יוכל לאמת ‪•X‬‬
‫הדברי׳ על בוריין‪ .‬והסטעות אשר יקבל השכל יסירהו ויטרירהו מן ההצלחה‪ .‬וכן הפעולות‬
‫המגונות הבאות מהכרח סחמריות יחשיטהו‪ ,‬ואער כי לכל זה יצטרך םתורם אס להםי!‬
‫סהטעות הנקנות בהרגל האומות הרעות הסכלות אמר תורה מה כתיב בה אנכי ‪,‬‬
‫וכן לא יהיה לך כוי• והיא טמנה אמתית מוליד׳ צורך התורה אל האדם המורכב ט ש ‪1‬‬
‫וטרה‪ .‬אחר כן הביא כי בהכנת זאת התורה והאמין אותה כראוי ישיגו השכלים הנכד<ייס‬
‫ויבינו אותם כי אץ סכמה ואין פצה ואין תבונה אשר לא נזכרה בה כפירוש מכ״ל‪:‬‬
‫במראות אלהים בחלק התכלית ס׳׳ו אמר הכונה המעלה אשר עלה אליה ארון הנביאיס‬
‫לא עלה אליה שום נברא זולתו והוא שהעיד׳ התורה ומשה מלה ‪S,‬‬
‫האצסיס והכוונה אל מדריגת אלהיס שסיא מציונה שבכל המדריגות‪ .‬והוא שרמז עוד כאומרו‬
‫ויהי שם עם ה׳ וגו׳‪ .‬וכתיב ואתם פה עמוד ממרי וגו׳ כלומר שויס כביכול‪ .‬ר‪,‬׳‪/‬‬
‫)חסר מז( וסוא אמרם בשעה שעצם מעה למרום‪ .‬וכשראו מלאכי השרת מעלתו הרגיל‬
‫ז‬
‫מ‬
‫ס‬
‫?‬
‫ס ן א‬
‫ו׳‬
‫ב י‬
‫כ ן‬
‫ע‬
‫יכס‬
‫והוא אמרם לקבל תורה בא• וסם באו בב׳ טענות חזקות לענוע נתינתם לבשר ו '‬
‫האחת והיא קדמתה בזמן הרבה למקבלים‪ .‬והיה נראה להם שהמורכב די לו ברת טבכני!‬
‫או שכלית• וצזס צריך קדימת סמקבל‪ .‬וסשניס כי גס בי נסבול זס אס בשביל חומלת ו ן ^‬
‫\‬
‫המתן כי גס הוא נהנה בשיקבלוה‪ .‬הנה אינו צריך לזה‪ .‬כי גס בהיותה אצלו נהנה‪.‬‬
‫הראשונה אמרו חמדה גטזה לפניך וט׳‪ .‬ואל השנית ואתה משתעשע בה• ולפי‬
‫סשוטי׳ מחומר ראו שהיא יותר ראייה להם כי גם היא ועורכה שם היתה השיטה‪.‬‬
‫ד ם‬
‫‪1‬ר‬
‫יבחן כשיראו הם שהמקבל יחזירם אחור מטענותיהם ורמתם י ק ‪\ -‬‬
‫ולהודיע זה להם רצה הקב״ה שיהיה הוא המשיב להם‪ .‬ולזה א״ל משה החזיר להפ תשו ׳׳ '‬
‫ומשה ע״ה ראה שהשלם בתורה גדול מסס בסכמם וחשש שיכא לו שים ספסר והעדר מ י‬
‫סודם שקבלה והוא אומרו פתירא אני וכו׳ אז אמר לו שסדגקי׳ בו חיים ובטוחי׳ מכל כ‬
‫י*‬
‫כי מגדל עוז שם ה׳ והוא אומרו אחוז בכסא כבודי‪ ) :‬י ( ) ח ס ר י״ז( ‪:‬‬
‫רש׳י‬
‫ה‬
‫כ‬
‫ז‬
‫( ש‬
‫ע‬
‫שבת‬
‫פרק רבי עקיבא‬
‫מאטד פו‬
‫)‪ (p‬ו ע י י ז״ל פירש עליה דרב חסרא לפני רב חסדא‪ .‬לפי שרב סשדא יושב והורשו מועד‬
‫קאמר עליה רדומה כמי שהמומר למעלה מן היושב‪ .‬אוריין תליתאי תורה‬
‫נביאים כתובים‪ .‬לעס תליתאי פירוש כהנים לוים ישראלי׳‪ .‬ע״י תליתאי תליתאי ל״וו‬
‫מרים אהרן ומשם• ביום תליתאי לפרישה‪ .‬דכתיב םיו נכונים לשלשת ימים• תחתית ההר‬
‫ת שמטילין בם‬
‫•‬
‫י‬
‫)מאמר ט׳( בונה למאמר בדך בו׳ דיהיב לו‬
‫שכר‪ .‬מודעה רבה שאס יזמינם לדין למה‬
‫אוריין תציתאי מל יד תליתאי וכוי ‪:‬‬
‫לא קיימתם מה שקבלתם עליכם יש להם‬
‫תשובה שקכלוה באונש‪ .‬בימי אששורמן‬
‫ך ף ‪ #‬ן ההוא נלילאה עליה דרבחסדא‬
‫מאהבת הנס הנעשה להם מכ״ל ‪:‬‬
‫בדיך רחמנא דיהיב אוריין‬
‫והחופפות פירשו כפה מליהם הר טי‪.‬‬
‫חליתאי לעס תליתאי על יד תליתאי ‪.‬‬
‫ואף על פי שככר הקדימו‬
‫ביום תליחאי בירחא תליתאי כסאן כרבנן‬
‫נעשה לנשמע שמא היו חוזרי׳ כשראו האש‬
‫אכדיםי‬
‫ויתיצבו בתחתית ההר אמר רבי‬
‫הגדולה שיצאה נשמת׳ ‪ .‬והא דאמריע‬
‫הוא‬
‫ברוך‬
‫בד חמא מלמד שכפר‪ .‬הקדוש‬
‫בפ״ק דעי׳א כלום כפית ההר כגיגי׳ עלינו‬
‫עליהם את ההר כגיגית‪ .‬ואמר להם אם‬
‫כך יאמרו אומות העולם‪ .‬דמשמע ראם כפה‬
‫אתפ מקבלים התורה מומב‪ .‬ואס לאו‬
‫עליהם לא היה תשוכה והכא אמר דמודע׳‬
‫ברבי‬
‫שם תהא קבורתכם אמר רב אחא‬
‫רבה לאירייתא היינו מל מה שקכלוה• אכל‬
‫אמר‬
‫יעקב מכאן מודעה רבה לאוריתא‪.‬‬
‫מה שלא קיימוה איכא תשובה‪:‬‬
‫ובא אף על סי כן הדור קבלוה בימי‬
‫זהרשב״א ז׳יל כתב בחדושיו הא דאמדנן‬
‫אחשורוש וכתיב קימו וקבלו היהודים‬
‫בהגדה מכאן מורמה רבה בר‬
‫בעקידה‬
‫קיימו מה שקבלו כ ב ר ‪) :‬עיין‬
‫ומתרץ קבלוה בימי אחשוהש• קשיאלי ובי‬
‫שער מ״ר דף קמ״ו( ‪i‬‬
‫מה קבלה זו עושה מסוסו של עולם לתחלתו‬
‫אם קורם אחשורוש לא היו מצווין• למה‬
‫נענשו‪ .‬ואם נאמר מפני שעברו מל גזירת מלכם אם כן בטלה מודעס זו ‪ .‬ועוד למה‬
‫הוצרטלקבצה וברית‪ .‬ונ׳׳צ דמתחצה אף על פי שהיה להם מורמה מכל מקום לא כתן להם‬
‫ה א ת אלא כרי שיקיימו את התורם‪ .‬כמו שמפ־רש בתירה בכמה פרשיות רכתיב ויתן להם‬
‫ארצות גוים ט ׳ במטר ישמרו וגו׳ ולפיכך כשעברו על התורה עמר והגלם מן האדן‪.‬‬
‫ומשגלו יש מורע׳ על הדבר דכתיב והעולה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אומרים‬
‫כהים כגרם וגומר‪ .‬וכדאמרינן באגדת יחזקאל עבד שמכרו רבו כלים יש לו עליו‪.‬‬
‫לפיכך כשבאו צארן בביאה שניי׳ בימי עזרא ממדי מעצמן וקבלוה ברצון שלא יטענו עור‬
‫שום תרמומת• והייט ימי אחשורוש שהוציאם ממיתה והיה זה חביב להם יותר מגאולת‬
‫מצרים מכ״ל ‪:‬‬
‫ובנוה שלום ) י ( פרק רביעי מאמר משירי כתב להיות כי כונת׳ להורות היות תורתינו‬
‫נצחית להמצא בה חמשה מיני שלימות ונעדרו ממנה המכריחות שנר‬
‫התורה‪ .‬אם תחלה מצר שלימות התורה הנה נמצא תורה זו כוללת כל החכמות שיש בעולם‪.‬‬
‫־ומס נרמזו כל סודות המציאות ככללו‪ .‬ויש כת כחות ופעולות נוראות נתאמתית למקובלים‬
‫בחכמתה אם כן אי אסשר שתמצא שום תורה שלמה מזו• וזה אמרו בדיך ריהב לן אוריין‬
‫תליתאי‪ .‬כלומר תורה משיצשת שטצצת שצמותה סכמת בצ שלש׳ חלקי םמציאות‪ .‬חכעת‬
‫מולם השבע‪ .‬וחכמת מולם הגלגצי׳‪ .‬וחכמת עוצם המלאכי׳ ‪ .‬נם היא עצמה נחלקת לגי‬
‫הלקים כמו שאמרנו גם יש תורם נביאים וכתובים• תורה לרמוז לעולם השכלים‪ .‬נביאים‬
‫לעולם הגלגלי׳‪ .‬כתובים לעולם הזם‪ .‬אמנם היחס השבה השנית והוא יחש התורה אל‬
‫הזמן‪ .‬כי יש ג׳ חלקי זמן מזמני התורה‪ .‬הא׳ זמן התורה שנצטוה כה אדם הראשון‪ .‬הב׳‬
‫הזמן שנצשוה בה נח‪ .‬הג׳ זמן התורה שנצטוה בה אברהם‪ .‬ויריע שזה הזמן היה יותר שלם‬
‫׳מהשנים בתורה‪ .‬ואמרו ז׳׳ל שאברהם קיים אפי׳ ערובי תבשילין‪ .‬ולזה ני״סן ירמוז לזמן אדם‬
‫בראשון שבו יתמיצי םצמחים והארץ תוציא צעמס‪ .‬ובפרט לרמת האומר שבניסן נברג!‬
‫ת‬
‫ח‬
‫ת‬
‫ה ה‬
‫מ מ ש‬
‫נ ע י ת‬
‫ו ב א‬
‫העולם‬
‫שבת‬
‫מרק רב• עקיבא‬
‫מאמר י יא‬
‫*העולם ‪ :‬וחדש איייר לזמן נח‪ .‬וסייון ירמוז צאכרהם וט נתנה התורה‪ .‬להורות ש ה א י‬
‫השלם נמסרה לו התורה‪ .‬וכה השלים נפשו‪ .‬וכן נתנה לכניו כחודש שרומז לו• אס‬
‫נתנה התורה כזמן כולל כל הזמני׳‪ .‬ואס כן לא תשתנה מצר הזמן‪ .‬וזהו אמרם טרח תליתאי י‬
‫אמנס הסכה ‪4‬׳ מצר תנאי הנתינה‪ .‬הנה כשנחקור‪ .‬נמצא שהתורה נתנה אחר ההסרס‪,‬נ‬
‫והקדישה כמו שאמר הגכצ את ההר וקדשתו ט ׳ ‪ .‬ואו׳ היו נכונים לג׳ ימים‪ .‬וזה לסי ש כ ס ‪5‬‬
‫האשה נקבע המום האנושי‪ .‬שמוה השיאם לאדם הראשון כמ״ש האשה אשר נתת עמדי ו‬
‫ואין קטיגור נמשה סניגור‪ .‬ולז״א ז״ל כשבא נחש מל חוה הטיל בה זוהמא ישראל שעמד‪,‬‬
‫מל הר סיני פסקה זוהמתן‪ .‬וזהו אמרם ביום תליתאי‪.‬אמנם הסבה הד׳ מסני שלמות ס ע‬
‫בשתדקרק סיטב תמצא שישראל היו םשלמים אז במדריגה היותר שלימה שאין שום ברי‪;,‬‬
‫יבולה להיות‪ .‬וזהו אמרם לעם תליתאי‪ :‬וססבה הה׳ והיא יתס ה ת ו מ אל האמנעי ש *‬
‫על ידו סעידה סתורה מליו בכל ביתי נאמן הוא‪:‬‬
‫כ ן‬
‫ת‬
‫כ ן ‪/‬‬
‫‪0‬‬
‫נ י ן נ‬
‫‪w‬‬
‫) י ( המגה בזה המאמר רצו בי שאס היה דעתם במאמר נשמע לשמיעת האוזן לבד‬
‫באמת היה להם לומר נשמע ונעשה שקדימתהאזן היא הכרחית לעעשה ו ה מ ע ^‬
‫הוא מעולה ממנה והוא תכליתה‪ .‬אמנם כשהקדימו נמשה לנשמע על כרהיט היתס טנתס ל״‬
‫שמיעת הלב וההשכל הבא אחר העעשה והנמשך ממנו כמו שהי׳ הענין ג״כ בקנייני המעצו‪/‬‬
‫שמ‬
‫האנושי״ וכמו שאמרו שהתלמוד מביא‬
‫)מאמר י׳‪ (.‬בונה למאמר בשעה שהקדימ‪,‬‬
‫צירי ממשה‪ .‬ולזה יצאתה ב״ק ואמרה מי‬
‫י‬
‫ישראל נעשה לנשמע ו ט ׳ ‪:‬‬
‫גלה רזי לכני אדם למון שמלאכי השרת‬
‫משתמשים כו‪ .‬וזה שכהם לא נאמר לשון‬
‫רבי אלעזר בשעה שהקדיט‪,‬‬
‫א ‪ £‬ף‬
‫דברו‬
‫שמיעה רק על ההשכל דכתיב מישי‬
‫ישראל געשה לנשמע ין‪,‬״ י‬
‫לשמוע בקול דברו‪ .‬והראיה ההכרחי׳ היא‬
‫בת קול ואמרה מי גלה רזי לכגי * ך י '‬
‫כי נאמר מושי ברישא והדר לשמוע‪ .‬ואס על‬
‫לשון שמלאכי השרת משתמשין ‪?-‬‬
‫שמיעת האזן היה אומר לשמו׳ ברישא והדר‬
‫שגאמר ברכו יי׳ מלאכיו גמדי כח עו»«‬
‫מושיס‪ .‬הגס ששמעו והשכילו מענין העלות‬
‫דברו לשמוע בקול דברו עושי ב ד י ‪,‬‬
‫מעלות׳ מכל האנשי׳ ולשומה בהכדל‬
‫והדר לשמוע ע״כ ‪:‬‬
‫וסגולה במעלת מלאכי השרת ו ה‬
‫וקבלו עליהם מלה במלה ע״כ מבעל עקידה שמר מ"ד‪:‬‬
‫ה‬
‫כ‬
‫מ‬
‫ע א‬
‫ס‬
‫ס ‪ 3‬ר ן‬
‫)יא( וקשה למה אמר על יעקכ שהיה ראוי לירד למצרים וט׳ כי מה חטאתו ומה סשיי‪,‬‬
‫שאמר שראוי היה לזה• ועור קשה למס סביא רבי סנחס המשל מן שחיט״‬
‫הפרה שהיא עומדת לישחט וסופה למוח‪ .‬ויעקב אין סופו להיות קבור שם כאשר כשאורי‬
‫וקברוהו כחברון אס כן אץ המשל דומה לנמשל כלל‪:‬‬
‫‪v‬‬
‫ג ע ל עקידה בסב שמר ל״א וזה לשונו‬
‫לסיו׳ כי אביט יעקב ממלא‬
‫קסרוט בירידת׳ למצרים להקביל פני נדחו‬
‫בשמחה ובטיב לבב אמרו ז׳׳לכיראוי היה‬
‫יטקב לירד למצרי׳ בשלשלאות של בחל וכו׳‬
‫והטנה כי אמרו ז״ל מעשה אבות סימן‬
‫)בניס‪ .‬וכל מה שאירע לאבות אירע לכנים‬
‫בגלותא דוגמתם‪ .‬והטנה להם ז״ל כי‬
‫בהשקפת אלו התועציות ספצומו׳ אשר לסי‬
‫שעה ובבחינת השצמיות המקווים לעתיל‬
‫הנה כשלא ירד אחריו כבודו אלא שיורידוהו‬
‫)מאמר יא( טנה למאמר ראוי היה י נ נ‬
‫ליתי למצרים בשלשלאות של במל ט ׳ ‪fa‬‬
‫משל לפרה שהיו רוצין למשוך אותה למקוציי‬
‫שלה ו ט ׳ ‪:‬‬
‫ס ב‬
‫‪1‬‬
‫רני יוחגן ראוי היה יעקב ליד‪.,‬‬
‫למצרים בשלשלאות של ‪tytv‬‬
‫*‬
‫ובקול‪ p‬ועשה הקב״ה כמח עלילות כ ‪,‬‬
‫שירד שם שגאפר לעבד נמכר י ו ‪-‬‬
‫ייקיא י ע על י ׳ ח • י י ד לס!?‬
‫דבא ישראל מצרים ‪ :‬ובביר אשר « ;‬
‫‪0‬גחס‬
‫ד‬
‫ס‬
‫ב‬
‫א‬
‫י‬
‫כ‬
‫ד‬
‫עבת‬
‫פרק שואל‬
‫מאטד יב לא‬
‫שם בכבלי ברזל ובשלשלאות אז שוב לו‪ .‬והנה נתחסד עמו הש״י שהורידוהו שמה בשיטת‬
‫יותר ניאותות ובעלילות הבני׳ במכירת׳ ליוסף מצרים וירידתם אחריו במו שאמר לעבד‬
‫נמבר יוסף ויקרא רעב על הארן וכ״כ למה ויבא ישראל מצרים וכו׳‪ .‬וייחס הירידה הזאת‬
‫למצרים אל יעקב דוקא יותר משאר האבות פ נ י אשר ירד עציו הוא בעצמו ומפני היותו‬
‫האב הקרוב אל קהל מדת הבנים אשר ללן‬
‫נמצא פסול בזרעו והיה מליו מושל להביאם‬
‫מנחם משל למה הדבר דומה לפרה שהיו‬
‫לכלל שלמותם ‪ :‬ואמר רבי פינחס משל כף‬
‫רוצין למשוך אותה לםקולין שלה ולא‬
‫כי כמו שתכלית כעל ספרה כגירוצה הוא‬
‫היתד‪ ,‬נמשכת מה עשו משכו את בנה‬
‫להביאה אל מקולי! שלה כי הוא תכלית‬
‫תחלה והיא רצתה אחריו כך עשה הקב״ד‪.‬‬
‫מציאות׳ אצל בוראה וכמו שאמרו בפ׳ היה‬
‫כדי שירד יעקב אבינו למצרים שנאמר‬
‫קורא בברכות סוף כהמה לשחיטה כי הוא‬
‫בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה ‪:‬‬
‫סוף כשרונה כמו שאמרו נשחטם בחזקת‬
‫כשרה עומדת וכו׳ עם כל זה מקוצר רעתה והרגשה לא נמשכה שם לרצונה עד שמושכין כנה‬
‫תחלה לפניה והיא רצה אחריו כן אבינו ית׳ וית׳ שמו הוא עשנו ולו אנחנו עמו וצאן מרעיתו‬
‫והכונה הראשונה מיום ברוא אלהיס אדם היה הכונה להביאנו אל המעמר הנכבד והנורא‬
‫ההוא הר סיני‪ .‬והנה לא נמשכו לבא שמה כי לא לאדם לבא בנקל תחת פול התורה והמצות‬
‫ער שהמשיכן ע״י הבן הזה למצרים אשר שמה יקבלו הכחית הטבעיו׳ והתאות סחמריו׳ ובו‬
‫יזכנו לקבל השלמיות כמ״ש בהוציאך את העם ממצרי׳ תעבדון את האלהים וכו׳ ולזה אמר‬
‫בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה כי עם שנראה להש בתחלס סבת ירידתם צירים וחבלי‬
‫יולדה לסוף נמשכו בעטתו׳ אהבה כי הכל הי׳ לאהבת יי׳ אותם ולשומרו את הברית ואת‬
‫המסד ואת השבועה אשר נשבע לאברהם אוהבו בין הבתרי׳‪ .‬עכ׳׳ל‪) :‬וכן לעת שדברי‬
‫שצום( ‪:‬‬
‫מ‬
‫)יב( כתב החכם גאל׳׳יקו במדרש קהלת וז״צ באמת מאמר זה קשה שיישוב ובפרט לרעת‬
‫מאי דעתיה דרב מרי או ררב נחמן שתפס רעתו לאמת וצדק ביישוב הכתובים‬
‫בי ודאי ידמי קרא דמשלי‪ .‬וגס למה צא הקשה לו מיד מקרא לכי עפר אתה‪ .‬וגם לדעתיה‬
‫לרב נחמן מאי אשמומינן שלמה זיל קרי בתורה הוא ‪ .‬ונ״ל דרב מרי הכריח דקרא דין‬
‫איירי בצדיקים גמורי׳ מלכתיב בתריה‬
‫והרוח חשוב אל האצהים ואין זה בי אס‬
‫א‬
‫)מאמר י״ב( ר ש על הרחקת‬
‫בצדיקי׳ גמורי׳ כיון ששבה הרוח מיד אל‬
‫לן ‪:‬‬
‫האלםיס ואם כן נמצא רעתידין צדיקים‬
‫דהוומפרא‪ .‬ורב נחמן נמיסבירא ליה הכי‬
‫‪ yr\Tt‬קפולאי דהוו קפלי בארעא‬
‫והסכים לדכריו ואף על גכ לקרא כתיב כי‬
‫דרב נחמן בר יצחק גהר בהו‬
‫מסר אתה וכו׳ ס״צ לאצטריך שלמה‬
‫אחיא בד אושעי׳‪ .‬אתו ואמרו ליה לרב‬
‫צאשמועינן וישוב העפר וט׳ משום רהום‬
‫גחמן נחר בן גברא הבא אתא ןא״ל מאן‬
‫אפשר לומר לאין זה דרך כלל כי אם בבשר‬
‫גיהו מר‪ .‬אמר אנא אחא בר אושעי׳‪:‬‬
‫ועור וגירין‪ .‬אבל מצמות ישארו קיימים‬
‫א״ל והלא אמר רב מרי עתידי צדיקי‬
‫בצדיקי׳ ואשמועינן שלמה באומרו וישוכ‬
‫דהוו עפרא א״ל ומנו מרי דלא ידענא‬
‫העפר אל הארץ כשהי׳ דהיינו לגמרי כשהי׳‬
‫ביה‪ .‬א׳׳ל והא כתיב וישוב העפר אל‬
‫שאפילו עצמות וקרא רמשלי לא קשיתיה‬
‫הארץ כשהיה‪ .‬אמר ליה דאקרייך קהלת‬
‫לס״צ דהיינו למהר הרקבץ• אבל כשאין‬
‫ל א אקרייך משלי דכתיב חיי בשרים לב‬
‫קנאה לא יחיש הרקבון ושיבה עפר ער‬
‫מרפא ורקב עצמות קגאה‪ .‬מי שיש בו‬
‫מבור זמן רב ולעוצם אמר זמן ישובו לעפר‬
‫קנאה וכו׳ נששיה חזייה דאית ביה‬
‫והכי לייק לשון שתילים וכו׳ דמשמע ריחו׳‬
‫םששא‪ .‬א״ל ליקום מר לגבי דביתהו‬
‫זמן קצת ולכן רב נסמן כשבא• ואמרו לר‬
‫א״ל גלית אדעתך דאסילו נביאי׳ לא‬
‫מר‬
‫ה ק נ‬
‫ו ה ת‬
‫ו ס‬
‫ס‬
‫שבת‬
‫טאטר יב‬
‫פרק שואל‬
‫מ ר בן גנרא לא אמר כלום מד ששאלו לו מאי ניהו מר דאוצי היה איזה צדיק שמת‬
‫ע ו מ ס ומדיין היה קיים במציאו׳ מצמותיו שאמרו התוספות ז"ל שם מל לאתר שנים כנשך‬
‫חודש נשמתו עולה ואינה יורדת דאף מל פי כן כשהיא רוצה היא יורדת ואתר שאמר ‪5‬‬
‫שהיה אחאי בר יאשיה שככר מכר זמן רב כי היה בדורות הראשוני׳ קודמים אליו כזמן א‬
‫הקשה לו והאמר רב מרי ובו׳ והוא השיב‬
‫קרית דכתיב נסתחי א ת קברותיכש‬
‫לו ומנו רב מרי וכו׳ צומר שלא היה חושש‬
‫והא כתיב כי עפר אתה ואל ע ס ר ת ^ *‬
‫לוונע״ש רש״י ז״ל‪ .‬אז אמר לו דמוכרחים‬
‫אמד ליה שעה א ח ת קודם ת ד ו ״ *‬
‫דבריו שהרי קרא קאמר רכתיב וישוב המפר‬
‫המתים ••‬
‫זכו׳‪ .‬והוא אמר לו דאקרייך קהלת לא‬
‫אסלייך משלי ורקב עצמות קנאה וכו׳‬
‫והטונה כמו שכתב רש״י ז״ל מי שיש לו קנאה ותחרות על חבירו עצמותיו מ י ? ! ועצי‪,‬‬
‫כתיכ‬
‫<אמר וישוב המפר אל הארז ובו׳ ולאו למימרא רברשמיס איירי י‬
‫והרוח תשיכ וכו׳ אלא צדיקים נינהו רק בדבר הזה שיש להם קנאה יצאו מכלל צדיק‪!,,‬‬
‫ש‬
‫‪W‬‬
‫י‬
‫‪1‬‬
‫גמורים וא״כ שסיר קאמר והרית תשי י ׳‬
‫מיד בנקל חשוב כי מכלל הצדיקים הי׳ כאמור‪ .‬וכפל ואמר כל מי שאין בלבו קנאה א «‬
‫מצמוחיו מרקיבין לדחות מ״ש למיל בסברת רב נחמן שהקנאה ממהר הרקבון אכל אין ה׳׳‪,‬‬
‫י‬
‫ז‬
‫ו ב‬
‫‪, 3 ,‬‬
‫א י‬
‫ב‬
‫וכ‬
‫ש ס ו א‬
‫לשו‬
‫ע ת י‬
‫כ י‬
‫ע ל‬
‫ה כ י‬
‫פ י‬
‫ה י כ י‬
‫ש א י נ ה‬
‫ב ד‬
‫זסשש שמא לא היה בשאר גופו כמו כמקום שנגע וממשמש‪ .‬ומפני הכביר צא רצה ליג«‬
‫גל גופו‪ .‬וכדי לגלות הדבר א״ל לימול מר לביתא כשאמר לו שהיה עעוכב מבלי רשות‬
‫‪.‬כסכית‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫י ב מרי ורב נחמן‪ .‬והוא השיב לו דההוא בשעה אחת קודם תחיי׳ המתים ואין חילוק י ‪,‬‬
‫<‪i,j5‬שר לפצמות ואיירי בצדיקים גמורים דכוותיה דאחי בר יאשיה שלפיס סס בגופם ער ‪P‬‬
‫אחת קודם תחיית סמתים יאין ספק כי שם נמשך להם אור ומדון מצד הנפש הצרורה כצריר‬
‫סחייס כאעור עכ״ל‪:‬‬
‫ב‬
‫א ו אפשר הנהו קפולאי רמז לחכמים סיו מקפלים ושונים נזה סדריש רצם לומר ע מ י _‬
‫העצעות זמן רב בעניין תבא בהם התחייה ורב נחמן נפלא איך יממדו העצמות זמן‬
‫כמהו בלי שום שנד ורקבון והלא כל מורכב הרכבתו הוא השחתתו‪ .‬ואפשר העור היה ע ״‬
‫קייס‪ .‬וזהו שאמר חזייה גששים וכו׳ וגלו לו כי הסבה גזה טוב המזגתו ושווי הרכבתו ‪L 1‬‬
‫שלא נתקנ׳ בשום אדם‪ .‬כי הקנאה כאה מרוע התכונה וההמזגה ‪ .‬ומ״ש ליקום מר ל ב י ‪,‬‬
‫ביתא כי חשב שבגוף ונפש היה בקבר שאס לא כן איך יממדו המצמו׳ בלי שנוי והיא‬
‫<ו כי אין שם הנפש• וזהו אשר רמז בפתחי את קברותיכם‪ .‬וכתוב אחריו ונתתי רוחי ג ‪1 ,‬‬
‫וחייתם והנחתי אתכם על אדמתכם‪ .‬ולכן חזר והקשה לו אם כן שאין כאן הנפש ה מ ע נ ג‬
‫הגוף איך יעמרו העצמות בלי שנוי והלא כל הנחות הגשמיות נמלי תכלית‪ .‬אמנם י ‪£‬‬
‫תכלית קרוב ויש תכלית רחוק ) י ( כפי ההמזגה‪ .‬ולכן יש םהס לא יעמדו שנה ו מ ה ״‬
‫יעמדו אל‪ >1‬שנים וזהו שעה אחת קודם תחיית המתים• כלומר זמן מוגבל כפי ה מ ז ג ח ‪,‬‬
‫יי‬
‫עכ״ל‪) :‬רש״ט(‬
‫ר‬
‫ר‬
‫‪P‬‬
‫כ‬
‫‪r‬‬
‫ג‪£‬ע‪#‬ח‬
‫באיש אחד שנ&טר מצאוהו החופרים גשרה בקברו שהיה חי שלא ש ל‬
‫בו רםה ושאל לו רב גחמן מאיזה סבה והשיב ש ל א היה בו קגאה ו ^‬
‫‪3‬מח אזגו לשמוע דברים במלים ו נ ו ׳ ‪ :‬בתיא דבי אליהו(‬
‫וקשה‬
‫ע‬
‫ל‬
‫שבת‬
‫מרקעואל‬
‫מאמר‬
‫יג‬
‫לב‬
‫)יג( וקשה )*( זה המאמר מאד למדקדקים בו‪ .‬ראשונה יש לספק לעניין מה נותן המלך‬
‫זה הסקלון של מלבוש אם לפקדון לבד‪ .‬או להשתמש בהן‪ .‬אם לפקלון‬
‫לבר קשה שאין הענין מורה כן‪ .‬חרא שנראה שבמס המלך לקראת השפשים מפני שהחזירום‬
‫מלוכלכים‪ .‬והרי אם אפי החזירום מגוהצים היה לו לכעוס על מציאות הלבישה שפשעו‬
‫בפקדון‪ .‬ומה גם בבגדי מלכות שהיו מרימין‬
‫)מאמר י״ג( כונה למלבוש המלך ומשל‬
‫יד במלך ללטש את בגדיו‪ .‬וכן קשה‬
‫לנשמה הטהורה של צדיקים וההפך הפך‪.‬‬
‫בפקחים שהחזירום מגוהצין נראה דאפילו‬
‫אם היו לובשים אותם לא היה מקפיד כיון‬
‫ף ן ^ ן רבנן והרוח תשוב אל האלהיס‬
‫שהחזירום מגוהצי׳ והלא היו פושעים‬
‫וכו׳ תנה לו כםו שנתנה לך‬
‫כפקדון ‪ .‬ועור קשה שכפי הנמשל שהוא‬
‫בטהרה אף אתה בטחרה םשל לטלך ב״ו‬
‫הנשמה אי אפשר לפרש לא בסקדון שהרי‬
‫שחלק בנדי מלבות לעבדיו פקחיןשבהם‬
‫הנשמה משמשת בגוף ולא במתנה לגמד‬
‫קסלום והניחו׳ בקופ•׳‪ .‬טפשיםשבהם‬
‫כי סוף אדם למות ולכן נראה שחילוק זה‬
‫הלכו ועשו בהם מלאכה‪ .‬לימים בקש‬
‫היה לומר שילכשוס לככור ולתפארת וגדולה‬
‫המלך את כליו פקחים שבהם החזירום‬
‫להראות לעיני העמיס דאינון מבני היכלא‬
‫לו כשהן מגוהצים םפשיס שבהם החזירום‬
‫דמלכא מר אשר יתחזקו בממשלתה ואחר‬
‫לו כשהן מלוכלכים שמח המלך לקראת‬
‫כך יחזירום באשר יעלה ברצון המלך לבקשם‬
‫הפקחין וכעס לקראת הטסשין וגתגום‬
‫והנה הפקחים אף אס היו לובשים אותם‬
‫בבית האסורין וכו׳ אף חקביה על גופן‬
‫בעת הנהגת הגדולה ובהיותם בטלים‬
‫של צדיקים אומר יבא שלום מ ׳ ועל‬
‫להתעשר בהם כאשר היו עוסקים ברבר‬
‫וכו‪/‬‬
‫נשמתן אומר והיתה נפש אדוני‬
‫מה וגם בהיותם בבתיהם היו מקפלים‬
‫שלום‬
‫ועל גופן של רשעים אומר אין‬
‫ומניתי׳ אותם בקופסא כרי שלא יתלכלכו‬
‫אפר ה׳ לרשעים ועל גשמתן אומר ואח‬
‫ויממדו בקיום נקיותם ונמשך מזה שכבל‬
‫גסש אויביך יקלעגה בכף הקלע וכו׳ ‪:‬‬
‫עת שהיו לובשים אותם בהכרח היו מייפים‬
‫ומנקים ומתקנים אותם באופן שהיו יפים‬
‫יותר ממציאותם הראשון‪ .‬וכן כשהיו מפשיטין אותם לא היו מניחים אותם אלא בקופסא‬
‫ונמצא בזה בשהחזירום למלך היו יפיס ומאירי׳ ומזהירי׳ ביתר שאת מכראשונה‪ .‬וז״ש‬
‫כשהן מגוהצין מה שלא נזכר קורם‪ .‬והרי כאן דמיון הנשמה נקיה בסור מרע ושלמה‬
‫במשה טוב ‪ .‬ואמנם הטסשין הלכו ועשו בהם מלאכה נמצא שלא התנהגו בהם בכבוד אלת‬
‫חללום כמלאכת׳ ונתלכלכו הבגד׳‪ .‬באופן שאף אם היו מתקני׳ ומקפצי׳ אותם לפעמי׳ צא‬
‫אהני משכת הלכלוך והוא דמיון גדול לנשמה שמשתמשין כה למלאכת גופם ותאוותיהם‬
‫ופוגמי׳ אותה בחבילות אשפותיהם באופן שעם שלפעמי׳ מקיימי׳ קצת מצות אין בהם לי‬
‫שלימות כלל בי מבירה מכבה מצוהבנולע ‪ .‬ומעתה המשל לומה לנמשל בעצם כי כמו שבגד‬
‫מלכות אלו נתנו לזמן ללבוש ולהתפאר בכבוד המלכות אשר חלק מכבודו להם כן עניין‬
‫הנשמות הם בגדי מלטת שהלק הקב״ה לאדם להיותם משתמשי׳ בהם לתפארת ולתהלם‬
‫ולבטל המלטת וסצדיקי׳ מוסיפי׳ בהם יופי ותיקון המצות מלבד הנקיות ממון והרשעים‬
‫פוגמי׳ ומלכלכי׳ אותן במעשה יליהס כנולע וכאשר הגיע עת הפקורה להחזיר אליו הנשמות‬
‫הוא שמח לקראת הצריקי׳ וכועס לקראת הרשמי׳ ודוק‪ .‬כי מה שאמר וקפלום והנימוס‬
‫בקופסא לא להניחם שם תמיד כי ללבישה נתנן אלא בעת שהיו מסוקי׳ כרי לשמור נקמתם‬
‫ולהוסיף כתקונם כאמור ‪ .‬ואפשר שהביא המשל גס כן לתקן לשונו שאמר תנה לו כמו שנתנה‬
‫לן‪ .‬נראה שכל הנשמות נתונות לו ית׳ וחוזרות אליו בין טהורות בין בלתי טהורות אצא‬
‫שמזהיר שיתטם בטהרה אבל לא תשאר הבלתי טהורה בלי נתינה לו והדבר קשה כי‬
‫שמות ה ש ע י ׳ אינם נראות לפניו ית׳ כי כמה כתות מזיקים יסגעום בלרך ויסררום‬
‫לגיהנם ולזה הכיא המשל לומר כי דכרה תורה כלשון בני ארס‪ .‬וגס כי בהיות הנמשל גם‬
‫‪ p‬שנתינת הנשמות הם ע״י בקשתו ית׳ וגזירתו יאמר מל הנתינה שהיא לו אף אותן‬
‫‪,‬‬
‫שאינן‬
‫שבת‬
‫פרס‬
‫מ א ט ד יג י ד‬
‫שואל‬
‫‬‫שאינן נראות לפניו ית׳• ואומר שמח המלך לקראת פקחים וכו׳ להורות כנמשל דכר‬
‫והיא כי בעת סטירת אדם צדיק יש ייחוד וקישור לפעלה בכל העולמות ע״י עליית ; ; ן ‪: 1‬‬
‫זמסף שמחה וגיל במליוני׳ וככל נשמות סצדקי׳‪ .‬וכן לסיפך בפטירת ארס רש ב ה י ו מ‬
‫; ‪i -‬‬
‫גפשו פגומה נותנת כח לקליפה וצד הטומאם ונוסף עצב עמה כנראה מתוך ספר‬
‫מכמה דוכתין וכיון שכן הקב״ה ככיכול הוא משתעשע ושמח כמה שהוא רואה צ ק א ?‬
‫היפקמין וצדיקים שהכל שממין לפניהם וכועס במה שהוא רואה לקראת!הרשמים ]הנזסןןיט‬
‫כאמור‪ .‬עכ״ל החכם גאל״יקו מצ״פת ‪:‬‬
‫ג ר ן‬
‫מ‬
‫ע‬
‫‪P‬‬
‫ר‬
‫ן ד ס פ ל‬
‫א ת מ ש כ‬
‫‪ nc‬דף קמ״א וז״ל נופיחזןדצדיקיאדלא‬
‫הזהר טרשי תחמה‬
‫עלמא בחר הנא‬
‫זנאין דההיא קליםא חקיםא וי־נאין י ע‬
‫ינוני‬
‫י כה*י‬
‫ז ייליה‬
‫ייח‬
‫י‬
‫מדיליה לית ליה רשו עליהון כלל זכאה איהו מאן‬
‫א ת ה נ י‬
‫ר א‬
‫כליי!‬
‫םייליד׳‬
‫))יד( ראוי »( לדקדק גזה המאמר שאמר ב׳ מלאכים ט ׳ למה מנין אלו המלאכים‬
‫הקב״ס רואה כל מעשה האדם ותחבולותיו‪ .‬ויותר קשה בענין מניית א^י‬
‫שלסס• דמה בכך שאם עבר אדם ולא הכין לשבת אחד כראוי וכהלכתו יבול להיות ‪13‬י‪1‬די‬
‫לשבת אחר אולי לא היה לו יכולת בשבת זה לטבוח טכח והכן‪ .‬אולי יזכה לשבת שלאיזיכ^‬
‫׳־*^׳חרין‪.‬‬
‫_ ‪>.‬״‪.‬‬
‫—־״‪,‬יי‪->-v~ *-‬‬
‫ובשלמא מלאך רע יענה אמן דדרכו בכך‪.‬‬
‫)מאמר י״ד( כונה לכ׳ מלאכים המלייס \ _‬
‫אגל מלאך טוב למס יאמר בעל ברחו אמן‪.‬‬
‫בערב שבת ומהו יצ״ט ויצ״הר‪ :‬י‬
‫כי מרה טובה לעולם מרובה ממרת סורענו׳•‬
‫ועוד מי הכריחו לכך‪ .‬ונראה להקדים באן‬
‫רבי יוסי ברבי יהודא‬
‫ף^יא‬
‫בריתא דפר׳ הרואה תניא רבי יוסי הגלילי‬
‫שני מלאני השרת מלוין ‪L‬‬
‫אומר צדיקים יצר הטוב שופטן שנאמר לני‬
‫לביתי• »‪\n‬‬
‫לארס בע״ש מבית‬
‫חלל בקרבי‪ .‬רשעים יצר הרע שופטן• שנאמר‬
‫טוב ואחד רע‪ .‬וכשבא לביתו ומזנ^ ‪,‬‬
‫נאם פשע לרשע בקרב לבי‪ .‬ובינוני ׳ זה‬
‫דלוק ושלחן ערוך ומטתו מוצעת ‪bo»2‬‬
‫וזה שופטן• שנאמר בי יעמוד לימין אביון‬
‫טוב אומר יהי רצון שתהא לשבת « ‪ ,‬ר‬
‫להושיע משופטי נפשו ע״כ‪ .‬צריך לדקדק‬
‫מהו יצר הטוב ויצר הרמ• הכתוב אומר בכל‬
‫י• וא«‬
‫ן‬
‫י‬
‫ך ל א ך יע‬
‫ל מ ך ר״ל בב׳ יצריך ביצר הרע וביצר הטוב‪.‬‬
‫־‬
‫לאו‪ .‬מלאך רע אומר יהי רצון ׳ ן‬
‫ובפרשת בראשית כתיב כי יצר לב האדם‬
‫לשבת אחרת כך ומלאך טוב עונד‪!11> .‬‬
‫ל מ ‪ .‬וכתב הר׳רק ז״ל נקראת תאית לב‬
‫בעל ברחי• יבביאשייז י " ל א ס ר‬
‫האדם ורעיוניו יצר‪ .‬ואמר שפירו׳ יצר סמו׳‬
‫י‬
‫רבי מאיר עשה אדם מצוה אחה נ‬
‫לו מלאך אחד‪ .‬ב׳ מצות נוחניס ל ‪T ,‬‬
‫הוא על יצר הטוב מסאי׳ סצדי׳ ססעוך‬
‫מלאכים‪ .‬מצית הרבה נותנים לו מ ל ‪ ,‬ז‬
‫ונשען עליו תצרהו מרע לתת לו שלום בי בו‬
‫ך‬
‫הרבה שנאמר ני מלאכיו יצוד‪ ,‬לך‬
‫בסיס ‪ .‬כתב עין ישראל לקרב אל השכל‬
‫הבנת ב׳ יצרים ראוי לומר שכמו שהאדם‬
‫ש«י‬
‫)בעקיר׳ ׳ י ^‬
‫׳׳*‬
‫סרק ט ׳ ( ‪:‬‬
‫מורכב מגוף ונפש‪ .‬ובעבור שיתקיימו‬
‫שניהם הושמו לו כמות אלו להשלמת‬
‫‪1Mn‬‬
‫‪1‬‬
‫א‬
‫י‬
‫ם‬
‫א‬
‫ה נ ג ם ת‬
‫‪,‬‬
‫ח‬
‫כ‬
‫ע י ג ד‬
‫ו מ‬
‫כ ן ‪ 5‬ל‬
‫א מ‬
‫כ י ח‬
‫ז ת ה‬
‫כ ה ח‬
‫י ת‬
‫א כ‬
‫כ ן ‪/‬‬
‫ס‬
‫ה נ ח יני‬
‫ו־מיו יצדק מאמרם ז״ל שסי‬
‫ח מ צ‬
‫‪IP' 1‬‬
‫ו כ ס י נ‬
‫‪,‬‬
‫ש‬
‫מ‬
‫ה‬
‫י‬
‫ש ל י ם‬
‫מ‬
‫א‬
‫;‬
‫" ״ ; ״ ‪::‬ז;׳‪,‬‬
‫י‬
‫נ‬
‫כי מיל הוא מתאוס לינק ומל זה נאמר לסתת משלית י י ז ־‬
‫ו ב ה י י ת ו ס ל ך‬
‫תשוקה‬
‫מ‬
‫ר‬
‫^ ליעי‬
‫ז ת‬
‫ה‬
‫עבת‬
‫פרק‬
‫כל כתבי‬
‫מאטד‬
‫יד‬
‫לג‬
‫חשוקה גופיית מד שמגיע לי״ג שנה כקרוכ ואז יתעורר כו כח השכלית ומשם והלאה כאשר‬
‫יאמר ח‪ ,‬נבו הלא טוב לנו להשתמש מאיתו כת המתעורר למה שלא יהיה כליון לנפש כמו‬
‫ליקה המזון הראוי והמשגל כעתו כפי הראוי‪ .‬ויהיה נשמר מן העריות שאםרה תורה‪ .‬וגם‬
‫אם יקדש ענמו במותר לו ובתנאי שלא יהא פרוש לגמד אלא יקח אשה רארה להוליד בנים‬
‫עובדי השם בתורה ובמצות זה הכח השכלי מחובר עם המתעורר נקרא יצר שוב ויצר סמוך‪.‬‬
‫וכשאמר סתם או לי מיצרי הוא כנוי ליצר הרע‪ .‬וכונת התנא במה שפיו״ בכל לבבך מ ׳‬
‫יצריך שאזהרת הכתוב הוא לומר שיכניע יצר הרע לאהבתו יתכרך אבל לא יסגף עצמו לבשל‬
‫יצר הרמ לגמרי אצא יהיו שניהם מחוברי׳ יחד• ויעשה מהעיקר עיקר ומן השפל מפל‬
‫ולכוונה זאת דרש רבי יושי הגלילי צדיקים יצר טוב שוסטן ליל שהוא שופט כל כחות הגון!‬
‫אבל לא להמיתן לגמרי אלא כל תאות הנכללות בלשון יצר הרע הן הנה כעברים המשרתים‬
‫נכנעים אל מצות השופט שהוא היצר טוב‪ .‬והרשעים בהפך שאדון הבית הוא יצר רע‪ .‬ואם‬
‫לפעמים הולך בדרך יצר טוב הוא במקרה להשלים רצון הגוף כמעשה הצכועים וכדומה כזה‪.‬‬
‫ויהיה יצר טוב מלאך טוכ‪ .‬ויצר רע שד או מלאך רע והוא מצאך המות‪ .‬ולא שיהיו שני‬
‫נבראי׳ מחודשים באדם ‪ .‬וזהו בונת אמרם ב׳ מלאכי השרת הם שני יצרים המשרתים את‬
‫האדם בזה העולם שהוא כנוי לערב שבת• וזהו אמרם מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת‬
‫ואס הולך האדם בזה המולם דרך התורה והמצות שהם ב׳ נרות דכתיב כי נר מצוה ותורם‬
‫אור מלאך טוב אומר בו׳ לשבת סבא׳ שהוא עולם הבא יהיה כמו כן‪ .‬או בעולם הזה יזכם‬
‫אחר מותו כן כענין ר׳ רכל בי שמשי הוה אתי לביתיה ומקדש‪ .‬ומלאך רע בעל ברחו כוי‬
‫הוא יצר הרע ומלאך המות אץ שילטון כי החסידי׳ אין טומאה בהם כדאיתא סרק הנושא‪.‬‬
‫וזהו כונת צוואת רבי נר דלוק במקומו כו׳‪:‬‬
‫)מדושין(והכוגה להם ז׳׳ל להיות כי כל ימי השבוע יש להם פעולה מיוחדת בבריאה שבכל יום‬
‫ויום מששת ימי בראשית היה בכל יום מלאכתו המיוחדת‪ .‬אמנם בשבת שכת הקכ׳׳ס‬
‫ולא היה שם מעשה כלל‪ .‬לזה כאילו מתרעם השבת שהיא בטלה ואין לה חלק ומעשם‬
‫מריאה וזהו אמרם בן זוג ולא בת זוג כמאמר בכל מקום להזכיר כת זוג‪ .‬והטעם כי הזכר‬
‫הוא הפועל ומשפיע לנקבה ‪ .‬לזה באם‬
‫התשובה כנסת ישראל יהיה בן זוגך כלומר‬
‫ו ג ! מ ד ר ‪ #‬ז רש״בי תגא אשרה שבת‬
‫היותר שלמים שבהם יתעסקו ויסמלו בס‬
‫לפגי הקב״ה לכל גתת‬
‫י‬
‫מלאכת ה׳ והוא למוד התורם שכך הקבלה‬
‫בן זוג ולי לא נתת בן זוג‪ .‬אמר לה‬
‫שנתנה שבת לישראל כדי שיתעסקו בם‬
‫מ פ ת ישראל יהיה בן זונך‪ .‬וכיק שעמדו‬
‫ביותר באותו יום וזהו סור ושמרו בני ישראל‬
‫ישראל על הר סיני אמר להם הוו‬
‫את השבת והיא זמן םעונ׳ של תלמידים‬
‫זכורין לאותו דבר שאמרתי לשבת כנסת‬
‫חכמים בשבת הנקראת כלה וזהו בן זוג‬
‫ישראל יהיה בן זונך הה״ד זכור את יום‬
‫של שבת והס הקידושין ממש וזהו זכור את‬
‫השבת לקדשו עכ״ל ‪:‬‬
‫יום השבת צקלשו בקידושין ואומר והוו‬
‫זכורין מיום השבת הנדוצ הנעלם והצפון שנתקדשתם בהר סיני‪:‬‬
‫וכתב בעל מיקרים ) י ( ז״ל פי״א מאמר ב׳ וז״צ אמרה שבת לפני הקב״ה רבונו שנ עולם‬
‫לכל נתת בן זיג וכו׳ הנה באמרס אמרה שבת בלשון נקבה יורה שירמוז עצ מדס‬
‫שהיא מושפעת ולא משפעת והוא השכל העשירי וקראוהו שבת לפי שחכמי הקבצה יימסו‬
‫כל יום מימי בראשית אל עלול אחד מן הז׳ שכציס האחרוני׳ ויקראו העלולים ספירות ‪.‬‬
‫ויאמרו שהג׳ הראשוני׳ הם דבר רומני ויקראו אותם אור שאינו נתפס‪ .‬והז׳ האחרונים‬
‫ייחסו כל אחרמםם אל יום מזי ימי בראשית ויקראו את המשירי שבת לפי שהוא אחרון‬
‫םמלולים ובו שכת ההשתלשלות ויאמרו שהשכל האחרון שהו׳ השכל העשירי והוא השכל‬
‫הפועל והוא הספירה העשירית שיקראוה שבת נתרפמ׳ לפני השם יתברך למה השבת בם‬
‫ההשתלבות ולא היה לה כת זוג‪ .‬כלומר נמצא אחר שיהיה שכצ עומר נעצמו וכמו שהו<‪/‬‬
‫בשאר‬
‫ש ב ת‬
‫מ א מ ר יד‬
‫טרק כל כתבי‬
‫בשאר השכלים שיה״ מושפע מענה מר שנשארה היא הנקנה ומושפמת וצא משפעת‬
‫‪^ .‬‬
‫‪UkM.‬‬
‫‪_ .‬‬
‫‪mm‬‬
‫•‪•V^XWl IkVkk• •tUtlta M«t‬‬
‫מאמרם‬
‫הנשמה יתירה שיש נארם נשנת ובמוצאי שנת נמלית הימנו שנאמר שנת וינפשו וי א‬
‫נפש והמשכיל ינין ‪ :‬וזהו מנין‬
‫‪ 3‬ל |‬
‫‪ J l E W t t r f‬שאמר לו קיסר לרבי יהושע בן חנניא סדוע תבשיל של שכת די‪-‬״‬
‫גורף‪ .‬אמר ליה תבלין יש לגו ושבת שמה ואגו מטילין אותו ל ת י י‬
‫י‬
‫זמתוך כך ריחו נודף‪ .‬אמר לו תן לי טמנו• אמר ליה מי שמשמר השבת מועיל ל‬
‫שאינו משמר את השבת אינו מועיל לו ‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫ו כ ן‬
‫י<‬
‫‪v‬‬
‫והבונה של זה המעשה ששאל זה הקיסר על שכת הנעלם מלוע ריחו נודף רצה ט שיסי‪-‬‬
‫מנוחה לנשמה שם ינוחו כל יגימי כת המנוריהיס עצמם כזה העולם ושאל ‪ 3‬י‬
‫״‬
‫זט לאותו ריח טוב של שמן אפרסמון ושאר ריחות שכגן עלן שהנשמה נהנית מהן‬
‫<‪--^X‬‬
‫תבלין יש לנו ובו׳ רנה ט בשביל השומר שכת כזה סעולם יזכה לאיתי שנא‬
‫בערב שבת יאכל בשבת ועול רמז לו בל מי שאינו מאמין בשבת בראשית ששבת בי ה ק י ״ ‪3‬‬
‫לא יזכה לאותו שבת‪:‬‬
‫מ‬
‫א‬
‫ע ״ ד מ י‬
‫ס‬
‫_‬
‫‪ H E ^ t t l‬באדם אחד שהאריך ימים ולא מצאו לו שום זכות אלא שלא‬
‫ן יע״ג ל'‬
‫י‬
‫ן‬
‫אלא‬
‫י ? ״ל עי‬
‫^‬
‫‪ 3117‬מעשה בנכרית אחת שרית שמתה וכששמטו אותה בקבר עמדה ואמרה כ ע ו ל !‬
‫אחר הייתי‪ .‬ראיתי יהודים בגן עדן ובתוכם אשה אחת יהודית הכירה יאשד‪!,‬‬
‫טחבייתך אטיה ‪avo‬‬
‫שראתה בית יד שלה מטונף בחלב ואמרה לה למה אח‬
‫אחת הדלקתי נד בשבת לכך נעשה לי זה הבוש* שבית יד שלי מפוגף בחלב לו*‪«,‬‬
‫*‬
‫ולזכיין‪ .‬על כן יש ליזהר מאד להדליק בעוד יום ‪:‬‬
‫בטורגםרוםוס שפגע ברבי עקיכא אמר לו מה היום מיומיפ‪ .‬אמר ‪u‬‬
‫‪I‬‬
‫ומה גכר בגובדין‪ .‬אמר לו ומה אמרתי לך זמה אמרת לי‪ .‬אפר לו ‪! 3‬‬
‫עקיבא אמרת לי מאי שגא יום שבת משאר ימים ואמרתי לך ומאי שגא טורגוסרו ‪,‬‬
‫מן שאר גוברין‪ .‬אמר ליה אני מלך מלכים רצה לכבדני‪ .‬אמר לו רבי עקיבא ו ‪f 1‬‬
‫מלכים רצה שיכבדו ישראל את השבח‪ .‬אפר לו ואם כן למה הוא עושה בו מ ל א כ י‬
‫אמר לו ואיזה מלאכה הוא עושה אמר ליה משיב הרוח ומוריד הנשם וכו׳‪ .‬א״ל ‪rl‬״‬
‫עקיבא שנים הדרים בחצר א׳ אם אין זה נוחן עירוב וזה נותן עירוב שמא מותרין ‪! J .‬‬
‫לטלטל בשבת‪ .‬אבל אם דר אדם אחד בחצר אחד נ ח ל אפילו כאנטוכי»»' ?״‬
‫מטלטל בחצירו לסי שאין לאחר רשות עטו‪ .‬והקב״ה י׳ח‪ .‬השמים כםאו והארץ‬
‫ת ל י ו מ ל א כ ל הארץ בבודי ואין לאחר רשות עטו לפיכך מטלטל בעולמו‪ .‬ולא ‪J L‬‬
‫אלא המן יוכיח שהוא היום יום שבת קודש לפי שבכל השבוע היה יורד ובשבת ‪ : { ,‬י‬
‫היה יורד‪ .‬ולא עוד אלא נהר סמבטיון יוניח שבכל יום הוא רץ ומושך אבנים וכ<א ״‬
‫דוא נח• ולא עוד אלא קבר אביך יוכיח שבכל השבוע עולה עשן מקברו‪ .‬ובשבת‬
‫נח הלך וראה שהוא כך וכף ‪ ) :‬י ( )חסר ייח(‬
‫ד י‬
‫ט‬
‫? | י‬
‫‪3‬‬
‫‪ 3‬ב‬
‫ב‬
‫ש ב ת‬
‫ב ש מ‬
‫ז י ת ‪:‬‬
‫ס פ‬
‫ח ס י י י ם‬
‫ס י ט‬
‫מ ש ו נ ה‬
‫סעשה‬
‫ד‬
‫ם‬
‫מ‬
‫ד‬
‫כ‬
‫סליק מסכת שבח ונתחיל מסכת ןירובץ בסייעתא דשמיא‪.‬‬
‫א‪0‬יר‬
‫ט ם כ ת עירובין פ ר ק‬
‫ראשון‬
‫מאמר טו טז‬
‫לד‬
‫)מאמר ט״ו( כונה למאמר ז׳ל ג׳ שנים‬
‫ומחצם וכוי נוח לאדם שלא נברא משנברא‬
‫וכר וכונה על אלו אמרה הלכה כמותינו‬
‫ט׳‪:‬‬
‫)שו( הדטב״א זכרונו לברכ׳ כתכ על אלד‬
‫ואלו דברי אלהיס חיים‬
‫כר• ) י ( שאלו רכני צרפת זכרונס לברכי‬
‫היאך אפשר שיהיו שניהם דכרי אלהים חיים‬
‫בהיות שזה אוסר וזה מתיר‪ .‬ותרצו כי‬
‫כשעלה משה למרום לקבל תורה הראו לו‬
‫על כל לבר ודבר מ״ש פנים לאסור ומ׳ינן‬
‫להיתר‪ .‬ושאל להקדיש ברוך הוא על זה‬
‫ואמר שיהא זה מסור לחכמי ישראל שבכל‬
‫דור ודור ויהי׳ ההכרע׳ כמות׳ ונטן הוא‬
‫לפי הדרש‪:‬‬
‫ו ׳ אבא אמר שמואל נ׳ שנים נחלקו‬
‫ב״ש וביה הללו אומרים הלכה במותינו‪.‬‬
‫והללו אמרו הלכה במותינו‪ .‬יצתה בת קול‬
‫ואמרה לחפ אלו ואלו דברי אלהים חיים‬
‫הן‪ .‬והלכה כדברי ב׳׳ה‪ .‬וכי מאהד דדברי‬
‫אלהים חיים הן כלם למה זכו ביה‬
‫לקבוע הלכה כםותס מפני שנוחי׳ הם‬
‫ועלובים הם‪ .‬ושונין דבריהם ודברי ביש‬
‫ולא עור אלא שמקדיםין דברי ג״ש‬
‫לדבריהם ‪:‬‬
‫)פז( וכדרך האמת יש שעם וסור בדבר‪.‬‬
‫יפשפש במעשיו ואמרי לה‬
‫ימשמש ט ׳ פירוש יפשפש שייך לשעבר‬
‫כדאמרינן במי שיסודן באין עליו• וימשממ‬
‫שייך להבא שיזהר מכאן ואילך לדקדק תמי‬
‫במעשיו וליזהר בהם ולהזכיר׳ על לט‬
‫תעיד וכענין שאמרו תייב אדם למשמש‬
‫בתפליו בבל שעה וחייב ארם למשמש‬
‫בכגדיו עכ״ל‪:‬‬
‫אמר‬
‫‪S‬‬
‫‪m‬‬
‫ב‬
‫ש פ ר כ‬
‫‪7‬‬
‫ל‬
‫ר‬
‫" ^ ^ ^ ^ ^ ^ ‪2 1‬‬
‫׳ יי '‬
‫בדרך אמונה מאמי '‬
‫שהשכל האנושי הוא עצם מוכן מטבעו וכי באמצעו׳ החושים וההשתדלות‬
‫ל ‪ .‬ולזה אומר שיותר שלמות לו היותו נברא‬
‫ל‬
‫מהיותו בלתי נברא כי בהיותו בלתי נברא צא יצא מן הכח אל הפועל‪ .‬והשני חשב שהשכל‬
‫האנושי הוא שכל בפועל מטבעו ושלם‪ .‬ו ט‬
‫היותו מלובש בהכנה הוא מקרה קרה לו‬
‫)מאמר ט״ז( כונה למאמר נוח לו לאדם‬
‫וכי אין מטבעו‪ .‬לזה אמר נוח לו שלא‬
‫שלא נברא משנכרא וכו׳ ‪:‬‬
‫נברא כף כי בהיותו בלתי נברא הוא שכל‬
‫בפומל‪ .‬ובבואו הנה ישוב בכח ונמנו וגמרו‬
‫רבנן שתי שגים ומחצה נחלקו‬
‫ף^ן‬
‫כי נוח לו שלא נברא ונטו אל הדפת ההוא‬
‫ביש וב״ה הללו אומרים נוח‬
‫ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו יראה שאפילו‬
‫לו לאדם שלא נברא משנברא והללו‬
‫שלא ירויה דבר בבואו הנה אחר שהוא‬
‫אומרים נוח לו לאדם שנברא יותר משלא‬
‫סמל הנה אס עויין לו קניין השכל המעשי‬
‫נברא נמנו וגמרו גוה לו לאדם שלא‬
‫אשר איננו נמצא לו בהיותו שכל בפועל‪.‬‬
‫נברא יותר משנברא ועכשיו שנברא‬
‫אבל כאשר יחובר לו הנוף אז יהיה אפשר‬
‫יפשפש במעשיו‪ .‬ואמרי לה ימשמש‬
‫לו קניית השכל המעשי׳ ולזה מה שאמר‬
‫במעשיו ע״כ‪ .‬סליק ‪:‬‬
‫עכשיו שנברא יפשפש במעשיו כלומר ישתלל‬
‫י ש י ג‬
‫מ ש ל מ ן ת‬
‫ן י ‪ 5‬א‬
‫מ ן‬
‫ה כ ח א‬
‫ה פ ן ע‬
‫‪,‬בעבודת הקודש חלק העבודה םכ״כ כתב טונה על זה המאמר כי האומרים נוח לו לארם‬
‫שלא נברא משנברא‪ .‬לפי שמצד חמרו והשטן העומד מל ימיט מוכן ומעותר‬
‫אל‬
‫מרק ראשון‬
‫עירובין‬
‫יז‬
‫מאטדטז‬
‫יאל הנטיה אל הפך מה שניצר עליו וטוב לו‪ .‬עור שס‪ .‬ולא יברא להגריצ פשע ולסרט״ א ש ‪.‬‬
‫לאדי שלא ישלים הייחוד שטצר לייחוד אכצ יקצץ ויפרי׳ מחובי וזה הפך מה שכיון בנריאתו‪.‬‬
‫והאומרים נוח לו לאדם שנברא‪ .‬צפי שאס ברא יצר הרמ וחמדו יטהו מני הרק־ • ה כ ה‬
‫ברא לו תורה תבלין והיא תימצהו לשמור גריאותו לכלתי ימליא ותדריכסו בדרך הי!שר‬
‫למצוא דברי מפץ להשלים התכלית המכוון בו שהוא הייסוד ושלמות ה ב ט ל ‪ .‬נמנו ו ג מ‬
‫טח לו שצא נברא‪ .‬צפי שאפשרות נטותו מן הדרך קרוב מאור מצד חמרו ויצרו סרכג‬
‫ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו ויבדוק מצמו ממכירות שמשה כבר ויבמרס‪ .‬כלומר י ת ו‬
‫וישוב ויתכפר• ואמרי לה ימשמש שיתן מיניו מל דרכיו ולא יסית רמתו כלל‪ .‬ויזהר ב מ ע י י ן‬
‫דתן אל לבו הכונה בכריאתו שהוא היחוד והמכורה וישלימנה ע*כ ‪) :‬חסר כ(‬
‫‪0‬‬
‫ה‬
‫ר ן‬
‫‪m‬‬
‫ל ה‬
‫‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫ס מ י‬
‫ה‬
‫נ‬
‫נ ס ה‬
‫כנ}‪,‬ן‬
‫" ק‬
‫<יז( יש להקשות מל זה המאמר למה לא נתקבלה תשובתו‪ .‬יא'" ניני‬
‫ואין להמלט מזה מעטיו של נחש אס כן למה עשה כ״כ תשובה גדולה‪ .‬ועוד ק‬
‫*‬
‫למה לא הזכיר שגס חוה משתה תשיבה ‪ .‬מ׳׳ק למה משה אלו ג׳ מיני תשובה דוקא ‪.‬‬
‫למה כלס נק״ל שנת ‪ .‬אלא נ״ל כי אלו ג׳ מיני תשובות נגד ג׳ מיני חטא שחטא‬
‫שניארס בעל תירת העולה בפי ס״ט מח״ג‬
‫)מאמר יז( כוונה למאער אדה׳׳ר ‪p p‬‬
‫והביא הרמב״ס ז״ל שכתב כשמינה פרקים‬
‫גדול היה‪ .‬ודרש לתשובי‪-‬‬
‫ובס׳ מדע שזהו מחכמת הרופאים הגופות‬
‫וענין חטא אדם ‪:‬‬
‫וסנסשות שאס נטה האד׳ אל א׳ מן הקצוות‬
‫צדכין לקרכו אל קצה השני כדי להרחיקי‬
‫ך^י מאיר אומר אדם היאשון ח ס י ‪-‬‬
‫ממה שהורגל עד שישאר אח״כ כמיצוע ‪.‬‬
‫גדול היה ביון שראה ש ג ק ‪.‬‬
‫וכן היה כענין האד׳ לסי שהיה כרוך אחר‬
‫עליו מיתה ישב בתעגיח ק׳׳ל שגה ו ‪ . 0‬׳‬
‫״‬
‫צ‬
‫י‬
‫האשה יותר מדאי‬
‫מן האשד‪ ,‬ק״ל שגה והעלי׳ זייזין‬
‫< ‪,‬‬
‫יותר מדאי ק״ל שנה מד שהרגיש‬
‫תאנה על בשרו ק״ל שנה כו׳ ‪.‬‬
‫שאח״כ היה בדרך המיצוע ‪) .‬תשר בא(‬
‫)*( ולזה נאמר ויחי ארס מאה ושלשים‬
‫ש נ ס ‪ .‬ויולד בדמותו בצלמו ויקרא את שמו שת ר״ל כי הארס הוא האמצעי‬
‫סמליוני׳ השכלי׳ הנברלי׳ וכין התמתוני׳ שאין להס שכל כלל ‪ .‬ולזה נאמר כי ) ‪L‬‬
‫•ק״צ שנה הוליד בדמותו וצורתו שהוא דרך מיצומ ויקרא את שמו שת כי זהו י ‪ ,‬״‬
‫העולם‪ .‬ולזה אחרי הטומאה צותה התירה לישב בדמי טםרס‪ .‬גם כן להורות שא!« שמצד‬
‫<ווס הס טמאים מ״מ מצר האדם הס טהורים כי שב עליסם בתשובה גמורה ‪ .‬ובהיות ;‬
‫חשוכתו תוך אותן ק״ל שנה היתה טוכ מצד ורע מצד כי מצד כוונתי להרחיק מ י ת ר ‪,‬‬
‫המשגל היה טוב אמנם מצר העעשה במצמו היה רע‪ .‬לז־ הדס טוהר הוא מצד טהור ו >‬
‫טמא כי מצד בעלה הם טהורים‪ .‬והס הבמילית המותרות שכיון בהם להמטיטן אמנם מ‪^5‬‬
‫מצמן היה טמא‪ .‬וע״כ אל המקיש לא תבא ובכל קודש לא תגע כי נאמת הוא רע ״‬
‫שהוא טהור נגד בעל ואשתו • והיה מספר ימי טוהר ל״ג בזכר יס״ו בנקבה כי ס״י חצי ‪P‬׳‪y‬״‬
‫ול״ג הוא רביעית ק״ל מלבד רביעי יום י ו ת ׳ ‪ .‬וזהו מאמר׳ ז״ל שהאדם מטעא בלובי‬
‫והאשה באודם ‪ .‬כי האדם חזר בחשובה והוא הצוק ‪) .‬חסר נ נ ( ) י ( וחוה מ כ י '‬
‫•באודם כי היא עדיין בחטא ולא טשתס שוס תשוב׳‪ .‬והנה בהיות כי חטא כזה ‪* $‬‬
‫יסורין גדולים ותעניות עבור האכילה שאכל למ״ר אתרוג ולמ״ר תאני שבשביל זה ה ב‬
‫ש‬
‫ד‬
‫ע‬
‫ן‬
‫א‬
‫כ‬
‫‪r‬‬
‫נ ס‬
‫ס‬
‫ר ש‬
‫ע‬
‫מ ‪ :‬ן נ‬
‫מ ו‬
‫‪M‬‬
‫ד‬
‫‪f i‬‬
‫ב י ן‬
‫סן‬
‫כ‬
‫ד‬
‫מ‬
‫ר‬
‫א‬
‫ו מ‬
‫ר‬
‫ע ג‬
‫עירובין‬
‫פ ר ק ע ו ‪ #‬ק פסין‬
‫מ א ט ד יז‬
‫לה‬
‫נמשכת‪ .‬ואמרי הנבעלת לערל קשה לפרוש והוא מבואר‪ .‬וי״א טפר בעיקר היה זהו דעל*‬
‫שבחשו בהשגחת ה׳ ובשכר ועונש‪ .‬וי״א צדוקי היה הוא דעת המקובל שיאמר ב׳ רשויופ‬
‫הן‪ .‬ומה שלא עשתה תשובה גס היא שלא נצטותה עליה כי אס לארס כפי כוונתה ודעתה‬
‫צכך נתקללה יותר כקלל׳ טבעית שאמר לה הרבה ארבה עצבונך וט׳ ודם נדות • וזהו‬
‫סור שהאמה מטמאה באודם כי נשארה בחטאה רשום בגופה‪ .‬ואדה״ר ירע שנקנשה עליו‬
‫מיתם אעפ״כ לא נמנע מלשוב כרי שבעוה״ב לא יהא עונשו שמור שם להכריתו בי עבד‬
‫על מצות ל״ת וכריתות וחלול השם‪ .‬וגרם מיתה לו ולכל העולם כולו‪:‬‬
‫כתב ע׳׳י בב״ר בתוב ענין זה על פשוק וייצר ת׳ את האדם‪ .‬מלך במשפט יעמיד א ר ן ‪.‬‬
‫מלך זה מלך ממ״ה הקב״ה • במשפט יעמיד ארץ שכרא את העולם בדין שנא׳‬
‫בראשית ברא אלהים‪ .‬ואיש תרומות יהרסנ׳ זה אדם שהיה גמר חלתו של עולם ונקראת‪:‬‬
‫מלה תרומה שנ״ ראשית עריסותיכ׳‪ .‬א״ר יוסי כאשה הזאת שהיא מקשקשת עיסתה במים‬
‫ומגבהת חלת׳ מבנתים כך בתחל׳ ואד יעלה‬
‫דרש לג׳ מצות נשים(‬
‫)ירושלמי רשבת‬
‫מן הארן ואח״כ וייצר את האדם עכ״ל ב״ר‪.‬‬
‫עור בב״ר מפני מה מהלכות הנשים אצל‬
‫‪ Q ^ J J‬הראשון חלה טהורה היה‬
‫העת תחלה ע״י שגרמו מיתה לעולם‪ .‬ומפד‬
‫לעולם כדכתיב וייצר ה׳‬
‫מה ניתן לה מצות נדה ע״י ששפכה דמו של‪.‬‬
‫אלהיס את חאדם וגו׳‪ .‬ואתיא כההיא‬
‫אדם‪ .‬ומפני מה ניתן לה מצות תלה ע״י‬
‫דאמר רבי יופי משהאשה הזאת מקשקשת‬
‫שקלקלה אלס״ר שהיה גמר חלתו של עוצם‪.‬‬
‫עיסתה היא מגבהת חלתה‪ .‬וגרמה לו‬
‫ומפני מה ניתן לה מצות נר של שבת ע״י‬
‫זןוה מיתה ‪ .‬לפיכך נמסרה מצות חלה‬
‫שכבתה נרו של עולם והוא נשמ׳ אדה״ר ע׳׳כ‪,‬‬
‫לאשה‪ .‬אדם הראשון דמו של עולם היה‬
‫וכל המצווה ועושה הוא גדול המעלה ‪.‬‬
‫הה״ד שופך דם האדם וגו׳ ‪ .‬וגרמה לו‬
‫והאשה נצטוות בג׳ מצות רשומות רומזות‪,‬‬
‫חוה מיתה ‪ .‬לפיכך גמסרה מצות נדה‬
‫לג׳ מעלות על חטאתה אשר חטאה בכל א׳‬
‫לאשה‪ .‬אדם הראשון גרו של עולם היה‪.‬‬
‫מהנה והלא זה עול וחמס מה שאין ראוי‬
‫חוה‬
‫הה״ד גד ה׳ נשמת אדם‪ .‬וגרמה לו‬
‫לחשוב במעשי הש״י כל זה הביא בעל ע י ׳ י ‪.‬‬
‫לאשה‪:‬‬
‫מיתה לפיכך גמסרה מצות הגר‬
‫וכ׳ עוד להבנת המאמר כשלימות כי אדה״ר‬
‫נגזרה עליו מיתה כי שמע לקול אשתו וכרי‬
‫ש^א תזיק&ז מול היה מן הראוי להפרידה ממנו לגמרי אבל זה נמנע לאדם שיהיה בלא‬
‫אשה שלא לי שיש לו צורך גדול אליה להוליד בדומה אלא גם לענין השלמות אמתי האפשרי‬
‫לארם להשיג בעיון ובמעשה צריך שירות האשה כי הוא לבדו לא יוכל לשרת א״ע וצהתטרר‬
‫בעיונו‪ .‬וזה אומרו צא טוב היות האדם לבדו‪ .‬ואיך יתוקן העתיד שלא תגרום עוד נזלן‬
‫האשה לארס ולכך נצטוותה במצות דוגמות אותו הדכר שקלקלה כראשונה כדי שתמיד‬
‫כל היום תהיה זהיר׳ מלהוסיף פשע ואשמה ותזכור עונה ‪ .‬וזה למדתי מלשון ב׳׳ר מפכי‬
‫פ ה מהצט׳ אצ המת תחלה מ״י שגרמו מיתה ט ׳ ר״ל שהרגיל הקב״ה טכעה להיותה‬
‫הולכת לגמול חסד מם המתים בראשוני כדי שע״י מרה עורה הזאת תזכור כי היא גרמה‬
‫מיתה ותהיה זהירה מלגרום עור נזק אחר והזכיר לשון נתינת מצוה בכל אחד מג אלה‬
‫לרמוז למה שאמרתי כי בכל עת שתבא לירה נתינת׳ עיסת׳ וזמן נדתה והרלק׳ הנר תזכור‬
‫מצותו ית׳ בבל אחד מהן ותהיה זהירה בהן שלא תחטיא עוד לאדם ‪ .‬עוד כתב הע״י*‬
‫טונה לזה המאמר וז״ל איך האלם נברא מגוף ונפש שנא׳ וייצר ה׳ את האדם עפר מן‬
‫האדמה ויפח כאסיו נשמת מיי׳ וכנגד הגוף כט אותו כשם חלה שכמו שכעשי׳ מקמל‪1‬‬
‫ומי׳ כן גוף האלם מורככ מעפר ומים ושאר יסודית‪ .‬וכנגד הנפש הזכירו נר ה׳ נשמת‬
‫אלם‪ .‬מור נרמז במאמר זה אל כ׳ מציאות והס מציאות מחדש ומציאות מתמיל ‪ .‬ובאלנ*‬
‫נתחלש מציאותו מן המסר והיסודות הלומה לחלה‪ .‬ומציאותו המתמיל הוא בסבת הל«‬
‫בי הלם הוא הנפש ר׳׳צ סבת העמדתה והתמדת שכח החיוני וכוונתם ז״ל ללמדנו שאעי׳פ‪.‬‬
‫שנגזר׳‬
‫‪,‬‬
‫ירושלמי‬
‫דעירובץ‬
‫מ א ט ד יז‬
‫שעזר׳ מיתה על האדם בסכת אשתו עריץ נשאר מקום לשניה׳ לתקן עוותם ויהיו נונן*•‪,‬‬
‫בם כסכת קיום המצות מיוחסות לגוף ולנפש וקלקלתו תקנתו ריל כי האש׳ מלמ׳ ש נ י מ ‪/‬‬
‫לו מיתה היא תהי׳ סכת השארות נפשי ס״י קיום סמצות ויזכו לאורך ימים‪ .‬עוד כיונה‬
‫כוונת כל התור׳ וכלל המצות נחלקו צכ׳ מיני׳ הא׳ מצות מעשיית כהפרש׳ חלה ידם‬
‫כי שתים סנה איות למ״מ • ושמירת נרה מצות צ׳׳ת ושתיהן ממין מצות מעשיית‬
‫' מ‪0‬‬
‫המין הכ׳ מצות מיונית נמשלת כנר ‪ .‬והיות האש׳ מזר לאיש כמ״ע יל״יי‬
‫<זלוקי׳ זוכה האש׳ לעשות עזר צכעצ׳ כאמצעות טונ שירות׳ וימשך מזה שבאמצעו‪-‬‬
‫‪i ,‬‬
‫שניה׳ להיות׳ ימים רבים בעיה״ז הנפסד ולקיום השארת נפשות׳ בעול׳ הנצחי‪.‬‬
‫גורמת השלום למס׳ ולמעל׳ בדגרסי׳ בירושלמי רעירובין‪) :‬חסר כד( )*(‬
‫נ‬
‫כ‬
‫ו ב כ ל‬
‫‪/‬‬
‫מ‬
‫‪v‬‬
‫ד‬
‫א‬
‫‪p‬‬
‫להקשות במאמר זה מה שואל המקש׳ מפני מה מערכין בחצרות‪ .‬והצא ‪-J55J5‬‬
‫תקן עירובץ למשית סייג לשמירת שבת כדי שלא יממו להוציא מרה״י לרה״ר‬
‫אלא זאת היא השאל׳ של ריכ״ל כיון שלא הית׳ כוונת שלמה בתקני ז׳ אלא לתריש כ ש י ל‬
‫מקרב סעס ואל יטעו בהוצאת שבת ט ׳ הי׳ לו לתקן רכר יותר קל ע י ן שכ״א מ י ק י ‪, ,‬‬‫החצר ישים על פתחי לחי קט‪:‬׳ להכיר׳‬
‫)כוונה למאמר מפני מה מערבים ב ת ‪5‬‬
‫במלמא ודי בזה לשמיר׳ מן הטעות או‬
‫כו׳ מפני דרכי שלום( ‪:‬‬
‫כתיקון אחר יותר קל מרוט הטדיחפ לשיתן‬
‫כל במ״נ ככר לחם א׳ והיא שאלה חשובה ‪.‬‬
‫ריב״ל ס‪6‬גי סד‪ .‬מ ע ד‬
‫והחשוב׳ באה מפני דרבי שלום• ר״צ שמלבד‬
‫בחצרות מפגי דרכי ‪ ctbv‬י‬
‫הכוונ׳ הראשוני לרז״ל בכל תקנ׳ לצורך‬
‫מעשה באשה א׳ שהיחד‪ .‬דנובה ל ח כ ד '‬
‫התקין רכר פרטי ‪ .‬מוד יש לסם כוונה‬
‫שלחה ערובה גבי ברה נסבתיה נמסו‪/‬י ׳‬
‫כוללת להממיד ההנהג׳ מדינית‪ .‬ושיהיו כל‬
‫ישראל אחים ורעים אהוכיס זל״ז דכקיס‬
‫' י ׳ אשדי‬
‫?‬
‫י‬
‫וגשקתיה•‬
‫בקיום תורתו ית׳‪ .‬ע׳׳כ זאת האשה שהית׳‬
‫הכין הוח רחמא לי ולא היינא י ד ן‬
‫שנוא׳ עם שכנתה שהעירוב הי׳ מונח‬
‫מתוך כך עשו שלום ההיו דרכיה‬
‫גוזם וכל נתיבותיה שלום עיב ‪:‬‬
‫בביתה לא רצתה להוליך היא עצמה ערוכה‪.‬‬
‫י״צ חלת לחם שלה ‪ -‬לסי שכך הי׳ מנהגם‬
‫כל אחד מבני החצר סי׳ נוחן ככר לחם וניתנים כל הבכרות בבית א׳ ‪ .‬ומנהג הנשיס ג‪-‬״‬
‫שהן עצמן היו עושין סעירוכ אס כן זאת האשה שהית׳ שנוא׳ פס שכנתה שלחה ‪ 5‬י‬
‫גנה • והאשה בעלת הבית קבלה ספת מיד הנער והחזיק׳ בו ונשקה לו ותמבקהו בא׳שע‪/‬‬
‫בדרך נשים לנערים קטנים‪ .‬ויבא הנער ויגד לאעו ותאער כן הית׳ שכנתי אוהבת ‪•5‬‬
‫י א קי‪ 1‬לסדור‬
‫ולא הייתי יודמת‪ .‬מתוך כך באס לדבר עם שכנתה ומשי‬
‫״ בתלןוי‬
‫המדיני לסממיד ולהתמיד השלום‪ .‬ולקיום הסדור ז‬
‫* לבלי‬
‫מרובי חצירות‪ .‬כי לסיות יסור הטמות בתשמישי י‬
‫• וקן*‬
‫הוא רשות הרבים ראה כי טוב למשות מעשה שיורה על בטול זאת המחשנס‬
‫שיהיו נהשבים כבעל הבית באעצעות שתוף מאכלם‪ .‬ונמשך מפועל;זה הוראה ברורה ש ‪,‬‬
‫הם נקשרים ומתאחדים זס מס זה‪ .‬וכל יחיד מהם אומר לחבירו שלי שלך ושלך שלי ‪,‬‬
‫שאר‬
‫ו‬
‫‬‫אנשים אחים אנחנו‪ .‬וזאת תהי׳ להם סתחל׳ שהיא יותר‬
‫^ לבקע‬
‫מנייני׳ שיהיו ביניהם איש את רמהו ימזירו ולאחיו יאמר חזק‪ .‬ומזאת ה‬
‫שלום• ימשוך שלום פרטי כי יהי׳ ריב בין ב׳ אנשים מסם כאשר קרה בין שתים נשים ה ~ ‪5‬‬
‫ע״י‪O:‬‬
‫שעל ידי זאת המצוה פשו שלום ביניסן פ״כ פי׳‬
‫מ‬
‫רן‬
‫כ י ן‬
‫תף‬
‫ד‬
‫א‬
‫א‬
‫ת‬
‫א‬
‫ט‬
‫ר‬
‫א ט‬
‫ו ט י‬
‫נ א‬
‫ד ד כ י‬
‫ל‬
‫ש ג י ס‬
‫א ה‬
‫י י ט ס ם‬
‫ס י ת ס‬
‫| צ י ר י ת‬
‫ב י ו נ ת‬
‫מ ח ש ב ת‬
‫יה‬
‫ת‬
‫ש צ מ ה‬
‫פ‬
‫ס ס מ ו ן‬
‫ס‬
‫ב ה ש‬
‫ט‬
‫ז‬
‫ב‬
‫ר‬
‫ת‬
‫ס ר‬
‫כ‬
‫מ ח‬
‫י‬
‫ה כ ל‬
‫ש י נ נ ש ו‬
‫כ‬
‫כ ו נ ה‬
‫ב כ ל‬
‫כ י‬
‫ת‬
‫ה‬
‫ובעקידה )*( שער א׳ כתב וז״ל הנה שנתעוררו שתמצוה ההיא הית׳ לסם מאירת כ נ י‬
‫במה שהיו סומים בתחלה‪ .‬והכינה הממדים הראויים צהמצא להסכמת השל!‪/‬‬
‫זעם זה ראו שהתור׳ האלהית דרכי׳ הרחכים והעקרים סס דרכי נועם ססצצח׳ הנצק‪ .‬י‬
‫*•‬
‫אשר‬
‫כי‪/‬‬
‫מאמריו‬
‫יח‬
‫לושר מליה אמר לחזות בנומס יי׳ וכו׳‪ .‬והכתיבו׳ הקטנות היוצאות הנה והנה הם לצורך מיי‬
‫השלום• וטיב םמריניות לסיותינו ביום הזה מכ״ל‪:‬‬
‫)מדושיז( ולפי שער כאן רברנו בעני׳ השלום הביש החצוני‪ .‬נדבר ג״כ בשלום בית הפנימי פי‬
‫לכל אדם ב׳ בתים בית הגוף וכית הנפש דהיינו לעשות שלום בין יצר הנווב וכין יצר הרע‬
‫להשקיט הגוף והנפש כי בשלומם נבנה העיר קטנה ובית זבול ומקים מקדש מלך מלכי‬
‫המלכים שהיא הנשמה הטה־רה להחזירה לארמון המלך כבתחלה‪ .‬ומי ממככ אותה כ״א‬
‫שאור שבמיסה והנחתום מעיד עליה כמאמר׳ ז״ל עלובה העיסה שהנחתום מעיר מליה שהיא‬
‫רעה שנאמר כי יצר לב האדם רע וכו׳ והנה נקדים חחל׳ מה שראוי להקדים מעניין ד׳‬
‫שאלות שכתובות בתורה בן חכם ותם' וכו׳ ומי הראוי לדבר באלו הענייני׳ ומי שאינו ראוי‬
‫לזה כי לאו כל מוחא ומוחא סביל• ולאו מילתא זוטרתא היא לירא את ה׳ כדכחיב מה ה׳־‬
‫שואל מעמך כי אם ליראה וגו׳‪ .‬גרסינן בירושלמי דפסחים תני רבי חייא וכו׳‪:‬‬
‫)יח( והקשה על זה המאמר בעל ע״י דלכאור׳ נראה קשה מרישא אסיסא‪ .‬בי ביון שאמר‬
‫ק״ו לטסשי׳ יראה שמאמר יפה שתיקה הוא מבירר וצורך בטסשים יותר‬
‫מבחכמים ולזה הוצרך רבי שייא להודיע חדיש מאמרו בחכמים איל בטפשי׳ הוא מב אר‬
‫מעצמו ואין צריך רבי חייא לאומרו כי מק״ו אנו למדים אוחו ובשיף דבריו אמר אצל א בם‬
‫מחריש‪ .‬זה יורה שמאמר רבי חייא מכו רר‬
‫וצודק בחכמי׳ מיטפשים• שהרי אמר‬
‫)מאמר י״ח( כונה למאמר כנגד ד׳ בנים‬
‫שהחכם הוא פשוט מעצמו ואין צריך‬
‫דברה חורה ט׳‪ .‬דרש לפשח או שבת הגדול‪:‬‬
‫לאומרו‪ .‬וזה הפך דבריו הראשוני׳‪ ) .‬י (‬
‫וזו אינה קושיא כאשר נעיין במיון דק כי‬
‫ן ן ^ ו רבי חייא יפה שתיקה לחכםים‬
‫יש הבדל כין מאמר יפה שתיקה למא מר‬
‫ק״ו למסשים‪ .‬וכן שלמה ע״ה‬
‫חכם יחשב‪ .‬שהרי בטפשי׳ יותר מאומת‬
‫אמר אויל מחריש חכם יחשב איגו עריך‬
‫שהשתיקה יפה יוחר מבחכמים‪ .‬אבל מאמר‬
‫לומר חכם מחריש‪:‬‬
‫חכם יחשב יותר מאומת בחכמי׳ שכבר הכו‬
‫ף ] ^ י ר׳ חייא כגגד ד׳ בגים דברה‬
‫חכמי׳ מקדם‪ .‬והחלוש גדול הוא שהנעדר‬
‫תורה בו׳ בן החכם מה הוא‬
‫אומר מה העדות והחקים והםשפמיס אשד‬
‫יחשב כחכם ‪ .‬וכך יתישב פשט הפסוק‬
‫גוה יי אלהיגו אתכם אף אתה אמור לו‬
‫בדרך זה‪ .‬גם אויצ מחריש חכם יחשב אוטם‬
‫גחחק יד הוציאנו יי׳ ממצרים‪ .‬בן רשע‬
‫שפתיו נבון אחר שהאויצ שתתחיל לדבר‬
‫מה הוא אומר מד‪ .‬העבודה הזאת לכס‪.‬‬
‫בדרוש מה ואחר כך שתק והפסיק דבורו‬
‫ממ הפורח הזה שאתם מפריחים עליו‬
‫חכם יחשי‪ .‬שכיון שלא הפציר להאריך‬
‫בכל שנה ושנה‪ .‬מכיון שתוציא את‬
‫בדברי עקשו׳ כרי להחזיק דבריו זה יורם‬
‫עצמו מן הכלל‪ .‬אף אתה אמור לו והקהה‬
‫שיש בו מדת החכם שעל מם שצא שמע‬
‫את שניו בעבור זה עשר‪ ,‬יי׳ לי בצאתי‬
‫אמר לא שמע והנבון ששותק יש לו מעלה‬
‫ממצרים לי עשה ולא לו עשה‪ .‬אילו היה‬
‫רבת ע״ז שאעי׳פ ששניהם שרם נשתיק׳‬
‫אותו האיש במצרים לא היה נגאל משם‬
‫כפי הנראה יש הבדצ גלול ביניהם כי שתיקת‬
‫לעולם‪ .‬בן מפש מה הוא אומר מה זאת‪.‬‬
‫הנבון אינו אצא סתימת השפתים בלבד‪.‬‬
‫אף!אתה למדו בהלכות הספח אק םפפירק‬
‫אמנם דרכי העיף פתותו׳ לו בתוךלבו שבשביל‬
‫אחר הפסח אפיקומן ‪:‬‬
‫זה נקרא נבון שמבין דבר מתוך דבר• אמנם‬
‫שתיקת האויל הוא העדר הידיעה שלא‬
‫ירע מה להשיב• והרי הוא אוסס שסתיו ולבו ונפשי בחסרון ידיעתו‪ .‬ועם כל זה יחשב‬
‫כחכם‪ .‬כיון שהתחיל לדבר כדרוש ההו׳ ואחר כך שתק זה יורה שאינו מדבר בבלי דעת ‪:‬‬
‫תגי ר׳ חייא כגגד ד כגיס דברה תורד׳ י‬
‫ז^שה מה יחס יש בין זה המאמר יפה שתיקה לזו הברייתא בנגל ל׳ בנים כי׳ • ששנה‬
‫אותם ביחד‪ .‬אלא נראה הקשור הוא הטמם לפי שאעד למעלה יפה שתיקה‬
‫‪,‬‬
‫‪4‬‬
‫ט׳‬
‫ירושלמי‬
‫יח‬
‫דפסחיס טאטר‬
‫מ ׳ ‪ .‬ה״ו למסשיס בא כאן במאמר השני לגלות סענין משאלת החכם סמאייו כלשונו‬
‫ובדבורו ‪ .‬הרי הוא משובח שג״ב צריך להשיבו ברכרים הארוכים כי השואל כהוגן י ש י‬
‫צו כהוגן‪ .‬והוא שאמר מה המרות ט ׳ ‪ .‬והיושב ורומס הוא בתכלית המרחק שהרי כ כ‬
‫גשם בן חכם לשואל שאלתו ומאריך בדבריו‪ .‬והיושב ורומס הזכירו לגנאי נמדד הידפ׳ ‪.‬‬
‫אמר עליו ושאינו יודע לשאול את פתח לו‪ .‬והבן שתתחיל לשאול שאלתו בדרך קצר׳ ‪.‬‬
‫קראו טפש או תם מפני שלא ירט להעמיק שאלתו אלא ב׳ מלות בלבד מה זאת • ו ה‬
‫האחר הנקרא רשמ לא מפני שהאריך בדבור אלא שטעה שהיה לו לומר מה העבודה ‪fao‬‬
‫לנו ולא אמר אלא לכס שהוציא את עצמו מן סכלל‪ .‬ואס היה אומר לנו לא היי כקרא‬
‫רשע ‪ .‬אכל לא הי׳ חכם‪ .‬כיון שקצר דבריו ולא האריך כ״כ כמו הנן הראשון ‪.‬‬
‫מבואר לרבי הייא מתוך הברייתא השני׳• שהדבור הוא שבח והשתיקה גנאי ‪ .‬שאס ‪_ ,‬‬
‫כוונת רבי חייא בברייתא ראשונה שהדבור הוא שבח ליושב ודומם היו דבריי שיתריס‬
‫זה את זס ודוק ‪ .‬וצריך מיון שיש חלוק בין הנוסחא זו לנוסחא שלנו לשאלת י י מ ו כ ״ ן‬
‫סתם והחכם שככאן השיב לחכם כחוזק יד הוציאנו כו׳ ולתם אין מפטירין‪ .‬ונוסחא ‪-JJ5‬‬
‫להפך עיין בע״י הטעם הוא כי כששאל החכם מה החוקים כצל בזה לומר כיין שעיקר‬
‫סיום בקרבן פסח למה אנו אוכלים חגיגה קודם הפסח שהוא עיקר ביום הזה • ותשו‪5‬־‬
‫כי אנו עושים ‪ p‬לקיים הלכות הפסח שהוא נאכל על סשוכע • ואילי שכוונת ייייישלמי‬
‫א י י שנאמר‬
‫׳‬
‫• י‬
‫שכיון ששאלת תכם הוא בפרשת ואתמכו‬
‫ואמרת לכנך עכדים היינו וגוי‪ .‬ואותנו הוציא וגו׳‪ .‬ויצונו ה׳ לעשות וגו׳ איך יפליל תשובס‬
‫לכל זה באמרו אין מפטירין כ ו ׳ ‪ .‬לכן שנו בכאן שאינה אלא תשוכה לשאלת סטפש‬
‫ואין פירוש תם תמים אלא טפש שאע״ס שיש לו רמת ותבונה מם להתחיל ולשאול ד ‪* -‬‬
‫‪ 3‬ו‬
‫ל‪£‬ו‬
‫ב ן‬
‫ס‬
‫‪p‬‬
‫י‬
‫ר‬
‫‪p‬‬
‫ת‬
‫ל ר ב ר י‬
‫ה כ ל‬
‫ש ם‬
‫ה ת ש י ב‬
‫כ ה‬
‫ה י א‬
‫ב‬
‫מ‬
‫ל ב ר י‬
‫ס‬
‫נ י ס ש‬
‫נ ע י ר‬
‫ז ה‬
‫ה ר נ י י‬
‫ה י ד י ע‬
‫ש א י נ ו‬
‫מ נ ג מ י‬
‫ב ש א ל ת י‬
‫א ל א‬
‫ש ו א ל‬
‫ס‬
‫ת‬
‫ם‬
‫מ‬
‫ה‬
‫ז א ת‬
‫• י ק ראוי‬
‫?‬
‫'‬
‫לסשיכ לו מל פי דרכי ולאמר לו אין מסטירין ט ׳ כלומר אל חחשיב שאם אנחנו מ ר ‪ ,‬י‬
‫בעניני חג זהו להתענג כרכר מאכל ומשתה ויבא הטפש לחשוב כן בראותו לקיחת שה ל י ״‬
‫אטת ושתיית ד׳ כוסות ושאר כל הסדר‪ .‬אלא דע לך שאין זאת הכוונה רק כיי שע״י‬
‫אכילת פסח זה נזכר אמונות טובות וישארו קבועות בנפשותינו‪ .‬ולכן אסור לאכול ‪5‬‬
‫לבר אפילו פיחת אחר אכילת ספסח‪ .‬ובזה לא יהיה רשאי טפש כמוך ללכת מחבורמ‬
‫לסטרס אחרת לכקש ממדניס ולאכול הפסח לאכילה גסה רק בכוונם רצויס לקיים מצותיו י ‪ ,‬״‬
‫לזטר יציאת מצריס כמ״ש ז״ל כמסכת נזיר על פסוק כי ישרים דרכי ס׳ ‪:‬‬
‫ובעקידה ) י ( שער ל״ת וז״ל דברה תורה כנגד ד׳ סכותיו החומרית והצורית והפועל‪.,‬‬
‫והתכליתית‪ .‬כמו שנודע אצל החוקרים ‪ .‬הנה כל אחד מ ק תשוב״‬
‫שאלס מיוחדת כפי דעתו או קיצור או אריכתו‪ .‬המשל אס יושאל לך מאיש שוגה ו מ ס ‪^ ,‬‬
‫ב‬
‫ב‬
‫ז ו ס‬
‫מ ה‬
‫ה י ס‬
‫ת ה‬
‫ל ס י‬
‫ה ש י ג ו ת ל‬
‫ש ה ץ‬
‫ננצי‬
‫ו א ב נ י י‬
‫כ נ ר‬
‫מ נ ת ו‬
‫י ת פ י י ש‬
‫הג‪0‬‬
‫י‬
‫י‬
‫י‬
‫יא‬
‫*‬
‫‪,‬ויחשוב אפשרות מציאותו למציאות חומרו בחיוב‪ .‬אמנם אס יחסר קצת פחיתתו לא י ‪f 3‬‬
‫בזה מלשאול‪ .‬כמה פעמים הוא רואה מציס ואבנים מבלי שיהיה מהם דבור מם בצ ״*‬
‫כ‬
‫& ס‬
‫ת ש י ב ה ו ג(ז‬
‫ב ס ב‬
‫ה פ ו נ נ ל ת‬
‫ו ת‬
‫מ ר‬
‫לו‬
‫ל פ י‬
‫ש ה י ׳‬
‫פ ל י נ י‬
‫ה ח ר ש‬
‫ש‬
‫מ‬
‫א‬
‫ו‬
‫מ‬
‫י יססייז?‬
‫•‬
‫א‬
‫'‬
‫לו נ ׳ הסבות האלה לחיוב מציאותו‪ .‬אבל אס סי׳ יותר פקח ‪ .‬גם בזה לא תתי׳ן !‬
‫ימתו ער שיודיעוהו הצורה המכיא אל הפועל לכנותו‪ .‬וכשיאמרו לו שתכליתו למקס‪7‬‬
‫ולמסתור ‪ .‬כבר ישתוק משאלתו‪ .‬אמנם האיש הלבוב לא ישקוט ולא ינוח עד יעמוד‬
‫מל צורת סבית ותכונתו בכללו וחלקיו‪ .‬עד שמתוכן ידע שאין סתכלי׳ להיות סתר \‬
‫‪J‬‬
‫לבד כ״א יהי׳ בית זטל ומקו׳ עק־ש מלך‪ .‬והיא שכלי׳ הידע׳ ושלמות׳‪ .‬וסנה‬
‫החכם נתיחס׳ סבה צורית עם כלל שאר הסבות ואל הרשע נתיחס׳ התכליתית עס של‪2‬‬
‫ימלט מהחומרית והס־עצת‪ .‬ואל התם הפועלת עס החומרית • יאל שאינו יורע לשאול‬
‫נתיחל׳ הממרית לבדה והוא ענין נכבד עוד האריך ואני קצרתי‪ :‬נמיישין[ ולזה‬
‫'‬
‫הכונ׳ אמרו ז״ל בפ׳ השותפין ובנ״ר ובירושלמי דשקלי׳ הלוחות היי ו׳ טפחים ארכן‬
‫ספחים רחבו וכו׳ טפתיים בידו של משה טפחיים בידו של הקב״ה וכו׳ וכיין ש ב ­‬
‫ישראל‬
‫‪5‬‬
‫ך ו‬
‫‪w‬‬
‫ירושלמי‬
‫‪1*^*1‬‬
‫‪ iDMkj‬מ*‬
‫‪t /‬‬
‫ישראל אותו מעשה בקש הקב׳׳ה לחוטפן מידו שלמשה גנרה יה של משה וחנופו ממנו‬
‫וט׳ רמז לאיש החכם בשגם יעבור על אי ממצות התורה יכיל הוא להחזירה בתחלתו‬
‫ובהתגברות שכלו ודבורו ויודע לרצות את בוראו מש״כהרשע או התם או •שאינו ייודע‬
‫לישאל וזהו אמרם הצדיקים מהפכים מרת הדין לרחמים‪ .‬והשתא דאתא לירן נימא כים‬
‫מלתא‪ .‬ולשלימות הענין נבאר אותו בביאור ארוך ‪:‬‬
‫כתב ) י ( בעל ע״י פי׳ מהות הלוחות היא אבן יקרה ממש‪ .‬וכמותם היה מצומצם ו*‬
‫טפחים על י׳ טפחים‪ .‬ואיכותם מכתכ עשרת הרכרות חרות על הלוחות בכתיבה‬
‫וחקיקה ממש ‪ .‬וכאשר רצה הקב״ת לזכות את ישראל בתתו להם לוחות כתובי׳ י׳ הדברים‬
‫באמצעות רבן של נביאים ראוי ומחוייב שיהי׳ חלק הלוחות מוחזק ואדוק ביר משה רביע‬
‫מקבל הלוחות וגם ישאר חלק שום תחת‬
‫)מאמר י״ט( סנה לב׳ לוחות היו ו׳ טפחים‬
‫כנסי שכינתו ית׳ נותן הלוחות‪ .‬לרמוז איך‬
‫אורכן ורחכן ט ׳ ‪) :‬ירושלמי שקלים(‬
‫הנותן והמקבל שניהם אוחזין ואדוקים‬
‫בהעמדת מציאתם וקיומם‪ .‬כי מידם היתם‬
‫‪ 1^*1‬שמואל בר גחמגי אמר הלוחות‬
‫זאת הממלה ושלמות המגעת לכל ישראל‪.‬‬
‫היו ארכן ו׳ טסח‪-‬ם‪ .‬והיה משה‬
‫וכל אחד משניהם עושה מת שעליו לעשות‬
‫חופ׳ בטפחיים‪ .‬והב״ה בטפחיים וטפחיים‬
‫הקב״ת נותן הלוחית מצוה ומורה לשמור‬
‫ריוח באמצע‪ .‬וביון שעשו ישראל אותו‬
‫דרך עץ החיים• והמקבל משה עליו השלו׳‬
‫מעשה בקש הקדוש ברוך הוא לחוטפן‬
‫מחזיק ככל כמו לשמור את דרך מן התיים‪.‬‬
‫מידו של משה‪ .‬גברה ידו של משה‬
‫והמקבל מר״עה מקבל בכל כחו לשמור‬
‫וחטפן ממגו‪ .‬הוא שהקב״ה משבחו בסוף‪.‬‬
‫ולעשות את כל דברי התורה הכתובים‬
‫ולכל היד החזקה יהא שלמא על ירא‬
‫בלוחות‪ .‬ע״כ ימשיך לפי זאת הכוונה שלא‬
‫דגברר‪ ,‬על ימיגא‪ .‬ר׳ יוחנן אמר הלוחות‬
‫יהי׳ ביניהם מרחק רב רק במידת השיעור‬
‫דייו מבקשץ לפרוח והיה משה תופשן‬
‫המוחזק ביר כל אחד מהם‪ .‬יתחייב מזם‬
‫היינו דכתי׳ ואתפוש בשני הלוחות בו׳‪:‬‬
‫שהנותן ית׳ והמקיל יהיו מוחזקי׳ כל אחר‬
‫וכן איתא‬
‫מהם בשליש הלוח‪ .‬וישאר ביניהם השליפ‬
‫אמצעי דוח לא פחות ולא יותר‪ .‬להודיע‬
‫בפרק השותפין‪ .‬ובשמות רבה בפרשת ומשה‬
‫כי תמיר בל היום לא ימיש הקב״ה השפעתו‬
‫מלה אל ה׳‪ .‬ונם בפרשת כי תצא ובתנתומא‬
‫מעל משה מקבל הלוחות‪ .‬ועור ראוי להיופ‬
‫פ׳ ע ק ב ‪:‬‬
‫כן ר׳׳ל שיישאר השליש האמצעי ריוח ומקום‬
‫פנוי לתת יד פשיטה לכל הבא למלאית ירו בקיום השורה ומצותיה שהרשות נתונה אליו‬
‫להחזיק באותו שליש האמצעי כפי מאמרם ז״ל במסכת יומא כתב תורה מונח לכל באי‬
‫מולם הרוצה ליטול יבא ויטיל\‪ t1 .‬היתה סיה מחוייבת להיות הלוחות ארכן כרתבן כדי‬
‫שיהי׳ שום שיעור הלוח מכל צר שיתי׳ נתפש בין אם יתפש מצר האורך בין מצר הרוחב‬
‫יהי׳ תמיר טפחיים שהם השליש הראשון תחת מאמר שכינתו ית׳ וטפחיים שהם השליפ‬
‫האחרון תחת המקבל שהוא מר״עה‪ .‬וטפחיים שהם השליש האמצעי ריוח מונח לכל באי‬
‫עוצם‪ .‬מה שלא יוכל להיות אם יהי׳ האורך גדול מהרוחב• ומל יסוד זה הנני ממשיך פי׳‬
‫סוף המאמר ופירוש כל המלות‪ .‬מה שכתב משה תופש טפחיי׳ הוא כפשוטו ממש• מקן‬
‫שכתב והקב״ה בטפש־י׳ דברת תורה כלשון בני אדם• וח״וש לתזכיר בו תפישת יד ממש‪.‬‬
‫ונאמר׳ ז״צ בשמות רבת אמר רבי ברכי׳ הלוחות היו ו׳ טפחי׳ ארכן כביכול היו בידו של‬
‫הקכ׳׳הכו׳‪ .‬הרי שהקדים לומר כביכול כלומר דבר זה נמנע כמעט לאומרו• וכן בכל מקום‬
‫שהזכירו חז״ל כביכיל פירושי כן‪ .‬וכתב המורה ז״ל בכמה מקומו׳ מנין זה מצהגשי׳ השכינפ‬
‫והאריך מאד בכעת פרקים על זה‪:‬‬
‫עוד בונה לזה המאמר ב׳ טפחים רמז לתירה שבכתב ושב־גל פה שהן שתים ונתנם השם‬
‫יתברל‬
‫הא‬
‫כ מ ה ואורך לרוחב הלוחו*‬
‫יחנרך מידו ליד משה‪ .‬לפיכך היו טפחיים כיד כל אחר מהם‪ .‬ומר טפחיים איזיפייס לכל‬
‫הרוצה לזכות כשתיהן‪ .‬ומנין ו׳ באורך רמז לוי סדרי משנה‪ .‬וכאשר יתחלק מרוכמכזהשיש‬
‫}‬
‫ט ו׳ טל ו' לג׳ רצומות כמו שנזכר במאמר תהי׳ בל רצומה מהן ב׳ טל ו׳ רמז שיש‬
‫רצופה תורה שבכתב ותורה שבטל פה שהן ב ׳ ‪ .‬ואין לסשוכ ח״וש שיש שום שנוי במחשבותיו‬
‫יתברך בנראה מפשט מאמר זה שבראשונה נקש הקדוש ברוך הוא לחטפן וגברה ידו ‪30‬‬
‫משה בו׳ וחזר הוא יתברך להסכי׳ מ מ ו ‪ .‬אלא הכונה כוללת באלו המנייני׳‪ .‬לרמוז ‪J5P‬‬
‫סמטת החייוב והזכות גלויות וסדורות לפניו יחברך‪ .‬והוא גוזר וגומר הדין בצדק יכמשס‬
‫וברחמי׳ ובחסד כיון שעשו ישראל את המגל ומברו מל מה שכתוב בלוחות‪ .‬טבע ‪v‬‬
‫וצדקתו יחברך מחייב שלא יראו הם הלוחות ולהסיר אותם מיד משה‪ .‬וטענה אחרת קיימת‬
‫ההפך שראוי לחלק ככור למשה המכיא הלוחות כידו אחרי שנתמכב בהר מ׳ יום להביאם‬
‫מדוע יטשה לו מלכון גדול כזה לסלקה מידו אס ישראל חטאו‪ .‬הוא עלה שמים וירי כמלאד‬
‫הי‪ .‬וימש כל מה שטליו למשות באמת ובאמונה‪ .‬וזהו פירוש גברה ידו שגכרה מדת כן‪•.,‬‬
‫ז ילקחס‬
‫^‬
‫•‬
‫יי‬
‫יז‬
‫וכיון שמדת ה ז‬
‫בחזקה• והקדוש ברוך הוא רב חסר ממס כלפי חסד הסכים על ידו ונשארו כידו מ י שראה‬
‫ישראל משי העגל וישבר אותם חחת ההר בו׳‪:‬‬
‫‪ 3‬כ‬
‫מ‬
‫‪P‬‬
‫‪n‬‬
‫‪55‬‬
‫לי‬
‫מ ח י י ב‬
‫ב ע‬
‫י ש ר א ל‬
‫ש ל א‬
‫י ה י י‬
‫ע‬
‫ב י ר י‬
‫ה ר י‬
‫ח נ י פ‬
‫ה ו א‬
‫והמורה ז״ל כתב פ׳ כ״ז מחיג וזיל שכוונת התורה היא לתקן הנפש והגוף‪ .‬התיקון הנסש‬
‫היא נתינת דעות אמתיות כפי היכולת‪ .‬ותיקון הגוף להסיר סחמס מבין הבריות‬
‫ט׳• וידומ שכל חלק אחד הוא כולל מצות עשה ולא תעשה ‪ .‬על זה כתב בעל תורת ‪JyV‬‬
‫מנה על מסחיי׳ של לוחות וכוי כי נתינת דימות האמתיות שהם טפחיי׳ המליוני׳ הס י י ‪-‬‬
‫הקדיש כרוך הוא כי אי אפשר לקבלן מכלתי סמזר סאלהי המסייע לתורה כי לא לי נתינת‬
‫התורה ואי אפשר ביר האדם להשיגם‪ .‬אמנם השניים שסם לתקן אותן וזה כי הרכה מצות‬
‫גמורה שאינן אלא לתקן גוף האדם כמו מקצת מאכלות האסירות ושמירת הגוף מבעילות‬
‫• האסורות‪ .‬וכל שהוא לשמירת גוף סארם יוכל האדם מצמו להזהר מזה‪ .‬ולכן היו ביד מ ש‬
‫פצמו ‪ .‬ונראה ט אף הנהגת המרינה אפשר לתקן מצר האדם כמו הנהגות הנימוסיות‬
‫שסנהגחן חסרה‪ .‬כמו שביאר בעל מיקרים ריש ספרו‪ .‬אמנם המרות הישרות והאמתיות‬
‫הם ממוצמים בין הקדיש ברוך הוא ובין האדם כי אי אפשר לאדם להשיגן מל אמתתי‬
‫ומכל מקום תלויין באדם• ולא בשכל נבדל מאחי שתלויין במעשה‪ .‬וידוע כי מניין התלמוד‬
‫והמשנה עקרו מדבר מחלק האמצמי שהוא השלמת המעשיים התורניים וסמצוה אשי ציס ‪,‬‬
‫את עשה לעשות• ובהיות כי חלק האמצעי שני ספחי׳ בא גבהו שבעה אצבעות ש‬
‫סםחיים חסר אצבע שסוא רבר עועט ונחסר זה המשהו להיות בו חסר ממט ממה ש נ צ ע‬
‫יייאלמוד‬
‫משה כהר כי ההלכות אינן פסוקות כמי שקבלן משה‪ .‬ואף כי כל דנרי‬
‫ונרי אלהים חיים• מכל מקום הוא חסרון ממט כאשר אין הלכה ססוקה כמון ה ד‬
‫ס‬
‫ה‬
‫ה ם‬
‫יה‬
‫מ ש נ ה‬
‫ו ר י ת‬
‫עכ״ל‪:‬‬
‫ובעקידה שער נ״ו דף קע״ה כתכ וז״ל וזה מהידוע שבלוחות סללו נכללו ג׳ ענייני׳• ה ר א ש ״‬
‫טבעי וזה מצד שהם מחצכ מה‪ .‬השני מלאטת־י מצר מה שהן כעלי תמונה קי«‪1‬‬
‫במעשה‪ .‬והשליש־ אצהיי‪ .‬נרד שאמר והמכתב מכתב אלהים הוא ואין ספק שבכל א_‪1‬‬
‫משלשתן ימצאו ש;י ענייני׳ כי כמה שסם טבעיות ימצא כם ההיולי והצורה הגשמית‪ .‬ו ‪2 £‬‬
‫עיגיל‬
‫שהם מלאכותית ימצא בה הזמנת חמר המיוחד וקבלת‬
‫ובמה שהם אלה־ות ימצא בהן גם כן חמר סכתיכה‪ .‬וטנתם אס כפשוט־ או כצורת״‬
‫תימ‬
‫•‬
‫'‬
‫סמושכלת‪ .‬והנה אס ‪P‬‬
‫להסתיר דבר• וע״ד שאמר וימיני ספחז שמים• אשר טפחתי ורכיתי‪ .‬כלומר י׳ עניייצ‬
‫מולי׳ או עשויס‪ .‬והנה הזמנת התמר ההיא והקנותו אותי התמונה סמלאכיי׳ החזיק ‪Z.1‬‬
‫נכת־ר‪,‬נ‬
‫׳‬
‫פשה כי ה‪,‬־א עשאש שנאמר ססל לך שני לוחות אבני׳ כרל׳&ינ ׳•‬
‫^‬
‫החזיק‬
‫ב‬
‫ת מ ו נ ת ם‬
‫י ש‬
‫ב ס ש‬
‫ש ‪ :‬ן ה‬
‫ע ‪ :‬י י נ י‬
‫נ ל י ח י ת‬
‫ס ר א ‪ ,‬י ס‬
‫‪,‬‬
‫ג ר ב ו ע‬
‫א ל י‬
‫ו ש‬
‫י‬
‫ה‬
‫י ש י ע י ר‬
‫ה ח ‪ :‬מ י ס‬
‫ש פ ח י ס‬
‫ט ש‬
‫ש‬
‫לח‬
‫כ ו נ ה לאודןי ורוחב ה ל ו ח ו ת‬
‫החזיק בהם הקרוש בריר היא שנאמר וכתבתי סל הלוחות‪ .‬הנה שלא נשאר בין מה‬
‫שהחזיקו בו שניהם רק ב׳ שפחי׳ שכבר החזיק בהם הטבמ בחכמת ביראו כשאר המסצבי׳‬
‫מיום ברוא אלהיט אי! ושמים‪ .‬ולזה הפליגו לומר שנשארו ב׳ שפסי׳ מם 'שהאל יתברך‬
‫יוצר הכל הוא‪ .‬כי מצד שהה לוחית הברית‪ .‬מה שנעשה בהם עשו שניהם בשוס ומה ש‪:‬שאר‬
‫כשאר לשניהם‪ .‬ולשעה זו צא עשה בו זה יותר‪ .‬והשוו מדת רחכן לארכן להשלמת היזליצ׳‪.‬‬
‫לומר כי בכל צר שתפשו בהן ימצא הענין על ידי האופן הזה עכ״ל ‪)(*) :‬חסר כה(‬
‫)מדושין( ומאחר שדברנו כל צרכו מעניין הלוחות וכוונת כל התורה כלה לתקן הכסש‬
‫והג‪.‬ין> לכך אמר טפחיים *בידו של הקדיש ברוך הוא כנגד תקון הנסש‪.‬‬
‫טפחיים בידו של משה מ נ ד תקון הגיף ולרמז שצריך לשתיהן בשיעמוד המולם כי זה בלא‬
‫זה אי אפשר כי האדם משחלת הבריאה היתה בונת•• יתכרך כדרך זה לכך נברא מעלימי׳‬
‫ומן החיחוני׳ כמאמר׳ ז״ל בב״רלכך צריך האדם לתור ולבקש בכל יכלתו בכל דרכיו לישר מעת‬
‫מעדו על דעתי סיד כשיכנס לזמן עינש ב״ד התחתין שהוא לי׳׳ג שנה ויום אחד וזהו כינתם‬
‫ז״צ בפסחים אור לי׳׳ר בודקין את החמץ וכו׳‪:‬‬
‫סליק מסכת עירובין ונתחיל מסכת פסחים בסייעתא דשםיא ‪:‬‬
‫מ ס כ ת פשחים‬
‫פ י ק רא‪#‬ון‬
‫מאמר כ‪.‬‬
‫)מאמר כ׳( וקשה למה האריך התנא כ״כ בלשונו לכתיב אור לי׳׳ד וכו׳ היה לו לומר‬
‫בודקין את הסמן לאור הנר בערב פסח‪ .‬וממילא היה נשמע בלילה כי‬
‫שרגא בסיהרא מאי אהני‪ .‬ומור כי היה נכלל נם כן בזה הלשין כשיכ־וק ביום לא יבדוק‬
‫אלא בנר כמסקנא דמלתא שאפילו ביום צריך לבדוק לאור הנר‪ .‬אלא רמז לכו השנא מנין אחר‬
‫בזה הלשון הקא‪ .‬אור לארבעה משר רצה בו‬
‫בי״ד שנים לאדם הוא בא לכלל איר התורה‬
‫<מאמר ט ( דרש לשבת הגד ל‪ .‬ולמה נקרא‬
‫ואור השכל יאיר אז וצריך לבדוק באותו נר‬
‫יצה״ר שאור‪:‬‬
‫הממן והשאיר לבטל הוא היצר הרע נקרא‬
‫חמן ושאור כמאמר׳ ז׳יל ומי מעכב שאור‬
‫שבעיסה כי כאשר השאור מועט יפה צעיסה‬
‫&‪g‬‬
‫ורטי מעפש ומחמץ המיסה כן היצר הרמ‬
‫‪S‬‬
‫»‬
‫מיעוטו יפה לשמש ט ההכרחי לאדם ולא‬
‫‪Jg‬‬
‫י*'‬
‫‪SS‬‬
‫המותרי כי יתחמן בתוכו ויתעסשו מעשיו‪.‬‬
‫״‬
‫§ ‪ f * 6 f & S‬ו ז ה ו שכתב רבי אלכסנדרי בתר דמצציאמר@‪$€‬‬
‫הכי רבוט של עולם גלוי וידוע לפניך‬
‫שרצוניט לעשות רצונך ומי מעכב שאור‬
‫לארבעה עשר בודקק את החמץ לאור‬
‫שבעיסה כמו שכתב בעל גוה שלום‬
‫הגר וכו׳‪:‬‬
‫פ״א וב׳ מאמר י״א וז״ל ‪:‬‬
‫דבי אלכסנררי בתר למצלי אמר רבש׳׳ע גלוי וידוע לפניך שרצזניט לעשות רצונך ומי מעכב‬
‫שאור שבעיסה סירש״י יצר הרע המחמיצנו‪ .‬וכן במקום אחר מלוכה פיסה שנחתומה‬
‫מעיד עליה שהיא רעה קראו רכותינו ז״ל היצה״ר שאור שכעיסס‪ .‬וכעיסה הכוללת השאור‬
‫שכאשר השאור המועט מחמין מיסה גדולה ומפסיד׳ כך היצס״ר מפסיד הארס• וידוע‬
‫שהשאור משוי מרתיחת החום והצחות שאותה הרתיחה מכיאה לירי עפוש אס יתמהמה‪.‬‬
‫ולכן הוא הסבם להממין העסה כרתימתו‪ .‬וכן היצה״ר הנולד מרתיחת הלם מביא החמר‬
‫לירי הפשר ולכלוך התאוות‪ .‬ולהיות השאור חמר צעשוש במומו ובלחותו לא רצתה התור׳ שימי‬
‫כשום‬
‫כ ו נ ה ל ס ר ב ן פ ס ח ויציאת מצו ים‬
‫*שום קרנן אשה ליי׳ כמו שאמר כי כל שאור וכל רכש לא תקטירו ממנו אשה ציי*‪.‬‬
‫השאור להיותו חמר לעפוש• וסדנש להיותו מיתר הדבורים‪ .‬ולפי שתכלית יציאת מצרים היש‬
‫לקכל התורה ולא תשלם שמירת התורה כראוי רק כהכנעת היצ״הר הנמשל בשאור ‪.‬‬
‫הזהירה התורה לא יראה לך שאור‪ .‬וצותה לא תשחט על חמן דם זכחי שאין ראוי שהקרבת‬
‫הנפש המשכלת ישחט על ענין שיש ט עפוש שהיא לא תתמפש ולא תפפר‪ .‬אמנם איך‬
‫יתאמת שזה קרכן הנפש המשכלת לפי שלא בא מימי קדם רק להורות היכולת סאלתי‬
‫והשגחתו והושם חיוב המטרכת כרם טל הפתח‪ .‬וכל זה מיון הנפש והשכלת׳ בקרכן הקסל‪4‬‬
‫וזה שאמר ואמרתם זכחפסחהוא ליי׳ פי׳ ואמרתם כמו אמרתי אני בצבי שמניינו ההשכלה‬
‫והדבור הפנימי‪ .‬וכאלו באר שראוי שישכילו בעשיי׳ זה הקרבן ג׳ מנייני׳‪ .‬האחת הערמת‬
‫האל ית׳ להתוות פתחיהם בדם בדי שינצלו מחיוב גזירת מכת בכורות‪ .‬והמיר דם כ ר ס ‪.‬‬
‫במו שארז״ל מתבוססת בדמייך דם ססח ודם מילה• רם פסח להצילם מדם מכת כנורות‬
‫שאמר בי אין בית אשר אין שם מת‪ .‬אבל יש חלוק בין דם לרם ובין מת למת• כי בבתי‬
‫ישראצ‬
‫המצריי׳ מתו הבכורות‪ .‬ובבתי ישראל מת השה‪ .‬בבתי המצריים מתו בכוריהם‬
‫נשפך דם קרבנס‪ .‬וזהי ואמרתם זבח פסח הוא• כלומר הקרבן הזה וזביחתו בא לעכיי‬
‫הפסיח׳ והדילוג כמו שאמר וראיתי את הדס ופסחתי מל הפתח‪ .‬השני להורות יכולתו י ;‬
‫וזה אמרו ליי׳ שבידו לשדר חיוב המערכות ולעשות כרצונו‪ .‬ובאר מנין הפסיחה מה היא‬
‫אלסיס לאשר‬
‫ואמר אשר פסח על גת׳ בני ישראל כלומר שבעת קללת מצרים הבחין ן‬
‫לא ע נ ד ו ‪ .‬השצישי אופן ההשגחה במה שנגף המצריים והציל בתינו‪ .‬וזס אמרו בנגפו א‬
‫מצרים ואת בחינו הציל ומכח אותה השגחה נשמרו ב׳ שמירות מעולות‪ .‬אחת שמירת׳ מחיוכ‬
‫מכת בבורות‪ .‬שנית מצד שמירתם מיד המצריים שלא סזיקו אותס בזובחס אלהיסס לעיניהס‪.‬‬
‫וזה שאמר ליל שמורים הוא ליי׳ שמורים הוא• לשון רבים רמז לשני אלה השמורים גם ‪p‬‬
‫בגלות‪ .‬כי בטון ביטול התורה‪ .‬המערכה שילטת בהם ומצד אחד שולטת בהם ומצד אחר‬
‫נמסרי׳ ביר אויב כגלותס להשמיד לזה ההורה האלהית אמרה שכמו שהיו מושגה״ בשני‬
‫אלה השמורי׳ בליל יציאת מצרים כן יהיו מושגחי׳ לעולם‪ .‬וזה שאמר הוא הליל׳ הזה כלומר‬
‫שמורי הליל׳ הזה המיוחס ליכולת האלהי ולהשבחתו אותם השמורי׳ במצמס יהיו שמורים‬
‫לכל בני ישראל לרורותם כי לא יגמלם לכלוחם‪ .‬אס כן קרכן הפסח מורה מל השכלת‬
‫העיקרי׳ שסם שלימות לנפש המשכל׳ ומזונה הוא ההשכלה‪ .‬וכולה הוא מצה בלי שוס ע פ ו מ‬
‫והפסד שאין המו המשכיל כח גופי׳ ולא מסתבך בחמר כלל רק הקשר מציאות‪ .‬ומצד ‪at‬‬
‫רצתה התורה שלא ישחט קרבן כזה מל חמן הכא מהיצ׳׳הר מעוול ומומן‪ .‬וזו היא ה ס י‬
‫שהקפידה עליו התורה כ״כ לא יראה לך שאור וגימר‪ .‬שיש לשאול אחר שמניין מצה ‪JU‬‬
‫גמקרס כ״ש כי גורשו ממצרים וגוי‪ .‬ונותן ג׳ סבות באפיית הבצק מצה מוחלטת כלי שוס‬
‫ממן אחת מצד המצריים הממהרי׳ לגרשם מפחדם סן ימותו אס ימכטס שס• הכי מצר‬
‫הפועל הנס שלא נתנם להתעכב שם כי בא טת פקודתם‪ .‬כמ״ש כי גורשו ממצרים וכמ״«‬
‫ולא יכלו להתמהמ׳‪ .‬הג׳ מצד ישראל שלא היה להם שום מזון להשיכ נפשם רק אותו הבצמ‬
‫שהוציאו והוצרכו לאוכלו טרס יממן למלא נפשם כי ירעבו‪ .‬וזה אמרו וגס צידה לא עשו )‪VJJJ‬‬
‫ואחר שעני׳ המצה בא במקרה לא הקפידה עליו התורה כ״כ יותר משאר הדבריס ‪^c,‬‬
‫בעולם אם לא לרמוז שתכלית יציאת מצרים היה להסיר שאור שבעיסה באמצעות ה נ ה ג ״‬
‫סתורה המקנה לו שלמות הנפש והגוף יחד כמו שאמרו רז״ל ושמתם סם תם נמשלה מתור‪,‬־‬
‫לסם חיים כמו שאמרו בס״ק לקידושין‪ .‬התבאר אס כן שמונמ השלמות היצר הרמ והשתעכר‬
‫הנפש לכחות הסמליות וזס שאמרו שאור שבעיסה מכ״ל נוה שלום • )‪C‬‬
‫ו ב ב ת י‬
‫ת‬
‫בי‬
‫ע י ב ד‬
‫ת‬
‫מ‬
‫‪3p‬‬
‫)מאמר כא( בעבודת הקווי* בחלק העבודה פ׳ ל״ר וז״ל ראה והבן בני אם יאכל א‬
‫הנהמה הראוי׳ להתעלות ואין בס עוד חטא משפט‬
‫וצא דסיי׳ אלא עלייה מעלוי לעלוי‪ .‬זהו שנאמר כי תאוה נפשך לאכול בשר ריל נפש ‪Jjmp‬‬
‫אשר הוא כנפשך בכל אות נפשך ר״ל שיש טנתך להעלות נפשך היא נפש מאכל אשר‬
‫נפש‬
‫ד ם‬
‫ס‬
‫ה ן‬
‫ו‬
‫ת‬
‫םםחיס‬
‫§ ד ק א ל ו עיב־יין‬
‫למ‬
‫מאטד כא‬
‫׳אכלנו בלא טנ׳ עד שילך גם הוא לאביון• שוב לו לאכול משכ הארץ ממה שיגרום לנפשו‬
‫הרעה הזאת ע״כ ‪ :‬ובעל התמונה כתג‬
‫)מאמר‪ ,‬כא( כונה למאמר ז׳׳ל עם הארז‬
‫בספר הייחוד בזה הלשון לכן את זה תאכלו‬
‫ואסור‬
‫מותר לנוחרו בי״כ שחל להיות בשבת‬
‫ואת זה לא תאכלו בסוד בעוף ובבהמות‬
‫לאכול בשר כ י וסוד השחיטה ‪:‬‬
‫הנקרבות שכם כח היודע בסוד הנפלא‬
‫בקרבנות בסוד כל מתקרכ לנז־תקו אס נפשו‬
‫רבי אלעזר עם הארץ מותר‬
‫א ^ ף‬
‫ואם תמורתו בסורו ע׳יכ‪ .‬ופ דבריו כפי‬
‫לנוחדו ביום הכפירים שחל‬
‫מה שפירשו חכמי האמת ר״ל שעל כן‬
‫להיות בשבת‪ .‬אמרו לו תלמידיו ר אמור‬
‫צותה לנו התורה שלא נאכל דברי׳ המטמטמין‬
‫לשוחטו אמר להם זה טעון ברכה וזה‬
‫את הנפש ובו ‪ .‬ועוד על דבר אחר כי‬
‫אינו טעון ברכה‪ .‬ואמר ר״א ע״ה אסור‬
‫לפעמים נמצאים נפש שו‪ 1‬צדיק בשום‬
‫לאכול ב ש ר ‪] .‬ואמר רבי אלעזר ע״ה‬
‫בהמה או עוף טהורים שהיא מגולגלת נפש‬
‫אסור להתלוות עמו בדרך שנאמד כי היא‬
‫הצדיק ההוא בגיף הבהמה או העוף ההוא‪.‬‬
‫ולכן יכוה לכי בתירה שיביאו לקרבן על נפש‬
‫הייך ואורך ימיך‪ .‬הוא על חייו לא חם‬
‫אותו צדיק שיעלה ע׳יד שעולה אותו קרבן‬
‫על חיי חבירו לא כ״ש ‪ :‬אמר רבי שמואל‬
‫לרצון ציי׳ ע״כ‪ .‬ויש להם ז״צ על מה‬
‫בר נחמני אמר רבי יהונתן עם הארץ‬
‫שיסמכו בתורה ממה שאמרה כשור שהמית‬
‫מותר לקורעו כדג‪ .‬אמר רבי שמואל‬
‫את הנפש סקל יסקל השור‪ .‬ואמרו בו שיש‬
‫בדבי יצחק ומגבו ‪ :‬תגיא אמר רבי‬
‫לו טעם בסוד הנלנול‪ .‬וגםברכרי חז׳׳לבמה‬
‫עקיבא כשהייתי ע״ה אמרתי מי יתן לי‬
‫שאמרו במתכת עדיות פרק ששי רבי יהורם‬
‫ח״ח ואגשכגו כחמור אמרו לו תלמידיו‬
‫כן בבא העיד וכו׳ ועל תרנגול שהשקל‬
‫דבי אמור ככלב אמר להם זה נושך‬
‫בירושלים על שהרנ את הנפש‪ .‬ועור אמרו‬
‫ושובר חעצם וזה נושך ואינו שובי‬
‫בעונש הבא על הבהמ׳ סופו לבא בעטלף‪.‬‬
‫העצם ‪:‬‬
‫כי נתעטף בעביר׳ ודוקא בשלא עשת תשוב׳‬
‫ובעל התמונה בחלק נ׳ באות הה׳׳א אמר בזה הלשין וראוי לנו לתקן הסס חיי׳ לצער‬
‫בעלי חיים בסוד ה׳ דברי׳ המססידי׳ השחיטה וברור לו מיתה יפה דכתיב ואהבת לרעיך‬
‫כמוך ושלא תפשיר את השחיטה ותפסל הכהמ׳ על ידיך ואוי נא לנו כי פטאנו‪ .‬ופי׳ דבריו‬
‫כך וממנה יהי׳ תיקון לנפשות הצדיקי׳ שלא יהא צמר לבמצי חיים כי הם ראויי׳ לחיים‪.‬‬
‫•ולכן תקנו שתשחט הבהמ׳ הזאת בלי צער משום רכר מחמשה דכרי׳‪ .‬על כן צריך שתהי׳‬
‫השחיטה יפה ובדוקה בעבור שכתוב ואהבת לרמיך כמוך ומל זה אמר אוי נא לנו כי חטאנו‬
‫והמשכיל ידום‪ .‬ואוי לשוחטים מ ״ כ ‪ .‬ולזה אמר רבי אצעזר מ״ה אסור לאכול בשר כי אינו‬
‫יודע לכוון הכשר שחיטה‪ .‬וע״כ אערו ז״ל תלעיד חכם צריך לידע ג׳ דברי׳ הלכות שחיטה‬
‫וקשר תפילין ומוהל‪) :‬י( )חסר כו(‬
‫י‪/‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫זחורת העולה כתב בחלק ב׳ ס״ג וז״ל מאי חזית דדם האדם שיש לו הפסל אמונה ומאמין‬
‫קדמות העולם סומק טפי מדם הבשר שרוצה לשחוט לנפשו ולכן האדם כאשר‬
‫חטא ונטה אחר היצר הרע וידוע שכל חטא ומרי נמשכו אחר אמונה רעה זו• כי בהאמנת‬
‫מדוש העולם ושהש׳׳י יטל לעשות כחפצו בכל• אין אדם חוטא כרצון שאין מדרכו של אדם‬
‫לרמת רבונו ולכוון למרוד בו אלא כל חוטא רוח הטומאה מתעורר בי לכפור בהשגת׳ ובשכר‬
‫זבעונשהנמשכין אחר הקדמי׳ וחושב שהעולם כמנהגו נוהג‪ .‬ולכן נאסר דור אדם לאכול בשר‬
‫וכל הרשעי׳ אסורין צאכלו מאחר שמראין במעשיהם שאינם מאמיני׳ בהפסד הבשר ודוגמתו‬
‫שהוא הססר העוצם עכ״צ‪:‬‬
‫ובשקידה‬
‫פסחים‬
‫ס ו ף פ ר ק א ל ו עוברין‬
‫טאער בכ‬
‫זבעקידה כתב בשער ט׳׳ו מ׳׳ה שרברו בו הוא הבור אשר אמרו עליו שאסור ללות עמו ב ד‬
‫ושמותר לנוחרו ביום כיפורים שחל להיות בשבת והוא שההורג נפש ביום הו<ן‪2‬‬
‫בהחרא׳ איסור היום הנה הוא פטור מל הרציחה כי וין הרוצח בחנק ולין ההורג כ ש ‪5‬‬
‫בסקילה וקיס ליה בררבה מיני׳ ולזה אמר שהרוצח בו כיום שהוא פטור ומותר מ ר ט ו ה ו א‬
‫הדין לכל אדם אלא שאמרו דרך צחות המציצה כאילו מתירין דמו לפחיתחו‪ .‬כי א ‪,‬‬
‫כזה ודאי נאכלו אש הבשר ממעט אש הדמות בהחליף בשר שור בכשר חמור ש ה ו א‬
‫הוא ‪ ) :‬י ( )חסר כז(‬
‫ר ך‬
‫ת‬
‫ש‬
‫דיןןףןך‬
‫יי׳ אחד ושמו אחד חדין יחודין יחוד תחאה אחייחד לפום י י ח‬
‫דאתייחד ייחודא דלעילא יי׳ אלהיגו יי׳ גווגין םתימין דלא אתחזי‪.,‬‬
‫ואחקשרו אל מקופ א׳ ייחוד חרא עילאה גווגין דק׳ש לתתאה דאחייחדא כהו חי״ ז‬
‫וסוימק וי׳׳רוק‪ .‬כגווגא דגווגין םחימין ואיגון יחודא אחרא ח א ושמו אחד כ ש כ ט י ל ‪,‬‬
‫ייחודא דלתחאה ייחודא עילאה ובו׳‪ ) :‬י ( )חסר נ״ח(‬
‫ו ד א‬
‫)כב( והגה לפי *ה המאמר כתב הרק״נטי שפירושו יי׳ אחר כייתור העליון• כלומר שיתייסר‬
‫התפארת בבינה• ושמו אחד בייחוד שני שתתייתד השכינה בתפארת ישראל ונו מ ו כ י‬
‫ראש הפסוק שנא׳ והיה יי׳ למלך על כל הארז שיתעלה לתשיכ׳ הנקרא מלך על בל הארץ‬
‫רדפת פי׳ כל ופי׳ הארץ ואז יבא המשיח ויהי׳ השלמות גמור מה שלא היה מעולם ואז י ^ ‪; ,‬‬
‫השם הגדול אחר בגולות עליות• והשם‬
‫)מאמר כב( כונה למאמר על בשורות ר ע‬
‫הנכבד הנקרא שמו אחד כגולות תחתיות‪.‬‬
‫או׳ ברוך דיין האמת ועל כשירות טוכות אי‪,‬‬
‫ואז יהי׳ אור הלבנה כאור החמה וישתמשו‬
‫הטוכ והמטיכ‪:‬‬
‫ב׳ מלכים בכתר א׳‪ .‬וכתכ בעל עקידה‬
‫שער ס׳ וזה לשונו בי בטור שיתחנפו‬
‫ההוא יהיה יי׳ אחד ושמו א ח‬
‫האנשים בפעולותיהם בין טוב לרע חוייב‬
‫אמו עד האידנא לאו אחד הוא"‬
‫שיהי׳ כמו כן מתחלף כל הבא עליהם‬
‫אםר רני מפי בשם רבי חגיגא בשם ר ב ‪,‬‬
‫פםאת מפלה‪ .‬אמנם בהתיחד מעשיהה‬
‫יוחגן לא נהעולס הזה ד׳ע׳־ל= הכן‪.‬‬
‫<טונ יהי׳ האל יחברך הטונ והמטינ לגמרי‪.‬‬
‫העולם הזה על בשורות רעות אופר ב ד י !‬
‫ובן הוא העניין בהשגות הטיונות נאלהיות‬
‫דיין ה>‪ >u -‬ועל ע״יעית טונות כו־ו‪4‬‬
‫כי בעוד שיהיו המעיינים מקצרים בהם‬
‫הטוב והמטיב לעולם הבא כלו שן‪:‬״‬
‫יהי׳ שם מהות יש׳ לעולם ונקרא כשמות‬
‫ואוםר *טוב והמטיב‪ .‬ושטו אחד א ש ‪,‬‬
‫התארי׳ אמנם כשתמלא הארץ דעה את יי׳‬
‫האידנא לאו שמו אחד‪ .‬אמר רב י ה ו‬
‫וכצס ידמו אותו מקטנס ו»ד גרולס הנה אז‬
‫אמר שמואל בעולם הזה גכחבבי״וד ה י א '‬
‫יסכימו כלס להשייצ ולקרא בשם יי׳‬
‫וגקרא בא״לף דליית‪ .‬העהיב גכתנ כ י ״ ן !‬
‫ולעבדו שכס אחד‪ .‬כי אז כלס יקפידו על‬
‫היא‪ .‬וגקרא ביויד היא ‪:‬‬
‫זמנם המשועבד בידם כאשר אמרנו‪ .‬ויקוייס‬
‫מאמר הנביא שאמר והיה אור הלבנ׳ כאור‬
‫החמה ואור החמה שבעתים וכו׳ ‪:‬‬
‫)חדושין( וקשה ע״ז המאמר למה יברך מל שמומות רמות בריך דיין האמת• ט משמינ‬
‫שעל בשורות טובות כביטל אינו ריין אמת‪ .‬הרחמן ליצלן מרעת זה‪ .‬אלא‬
‫ניל שהרעות שבעולם הזה אין ידוע לאדם אש הם טוכות או רעות כי יכול להיות שהקב״‬
‫ישלח מטה עוז ומהל על צדיק בעולם הזה כדי ליסרו על מעט עונות שכירו כדי לזכותו לעיה״ל‬
‫וכן כלם והוא בכלל צדיק ורע לו ובו׳ אמנם הקרוש ברוך הוא לבדו יודע אם לטובתו א ‪,‬‬
‫לרמתו כי הוא היודע כאמתי‪ .‬לכך מברכים ברוך ריין האמתי ‪ :‬או ירצה להיות כי ‪5‬‬
‫*מדברים אין ידוע לחכירו המדבר כנגדו אס הוא מדבר אחד בפה ואחד בלב‪ .‬אכל ה ק ״‬
‫ה ו א היודע מה שבלב ר ע דבתיב טחן ל ט ת יי׳ לכן על בשורות רעות וט׳ כי כל דביר נוכחי‬
‫הוא‬
‫מ‬
‫ו ת‬
‫בין‪3‬‬
‫ד‬
‫ד ף‬
‫מ‬
‫כ‬
‫ב‬
‫מ‬
‫ירושלמי דחגיגה‬
‫םאטרכב‬
‫מ‬
‫הוא אמת ושוב אבל דבור הסנימי הוא רע כשאין ההסכמה בלב ‪) O‬חסר פ ט ( ‪ :‬ציר‬
‫אמרו השלמים כל הדן דין אמת לאמתו כעשה שותף להקב״הבממשה בראשית‪ .‬וכל הדובר‬
‫אמת אינו נכשל לעולם‪:‬‬
‫)בירר דתעניתכתיב לא איש אל ויכזב וכר( ‪:‬‬
‫שהיה בבחור א׳ בכל ימי נערותו הלך אחרי ברירות לבו ותאותו‪.‬‬
‫‪fUJ^ttl‬‬
‫ועזב יחס אביו וכל משפחתו‪ .‬שנה אל רהבים‪ .‬וחברי גנבים‪ .‬עד ט‬
‫גדל מאד מכל הננביס באמונתו ‪ .‬ויהי היום ותחל רוח ה׳ לפעמו‪ .‬להשיבו אל יחס‬
‫אביו ואמו‪ .‬ונתחרט על כל מה שעשה‪ .‬כי מעכב שאור שבעיסה‪ .‬ויבא שם אל‬
‫הסערה אשר לו וקיטון‪ .‬ויבך שם על כי לא יכול להכגע כי הרגל על כל דבר שלטת‪.‬‬
‫הלך וגשתטח לסגי שמעון בן שטח‪ .‬ואטד לו ר׳ ר׳ אבי אבי אגוש כאבי‪ .‬וחובי‬
‫בחובי‪ .‬ועקבי סביבי‪ .‬ובקרבי ארבי‪ .‬אמרתי אגי בלבי‪ .‬לשוב‪ .‬לא ירםגי חמת עכשוב‪.‬‬
‫ויען לו בגי שב לימיגי‪ .‬אל תבך ואל תתעצב כי בדבר גקל אמציא תרופה למחלתך‪.‬‬
‫ותעלה למכתך‪ .‬אך השמד בני מן הכזב בכל עניינך‪ .‬והתרחק בגי מן השקר במשאך‬
‫ובמתנך‪ .‬ידוע תדע כי לא תכשל‪ .‬ונפשך מכל צרה תנצל‪ .‬ויאמר לו דבר קטן הוא‬
‫ואקיימנו‪ .‬כדברך כן אעשנו‪ .‬ויאמר השבעה לי וישבע לו‪ .‬וישוב ל א ה ל ו ‪ .‬ויהי היום‬
‫הלכה לבית המרחץ שכנתו• וגברה עליו תאותו‪ .‬וגנב כל אשר אתה בבית כלי כסף‬
‫וכלי זהב ושמלות‪ .‬לא השאיר עוללות‪ .‬ובצאתו אמר בלבו‪ .‬וחשב בקרבו‪ .‬אם ת מ ו‬
‫השכגה‪ .‬האשה האלמגה‪ .‬ותצעק עלי על ממוגה‪ .‬מה אשיבנה‪ .‬אם אומר זך אני‬
‫בלי פשע הריני מכזב בדברתי‪ .‬ומשקר בתשובתי‪ .‬ואיה איפה שבועתי‪ .‬אז השיב‬
‫כל מה שלקח‪ .‬והבין חכמות שמעון בן שטח ע״כ‪ :‬מספד איומה כגגדלות ‪:‬‬
‫‪ F I E‬ביגאי מלכא אמר לדביתהו אל תתיראי מן הפרושים אלא מן הצבועים‪^/Sl‬‬
‫שממין לפרושים העושים מעשה זמרי ומבקשק שכר בפינחס אשר הס‬
‫כמו דינר המזוייף שחצונו זהב ותוכו נחושת כך הוא האדפ שאין תוכו כברו ואיגו‬
‫דובר אמת בלבבו‪ .‬איש שלום את רעהו ידבר ובקרבו ישים ארבו ‪:‬‬
‫פירוש כה״א כראם כלומר בלי שוס יגיעה כמו דבור אות ה״א הנאמר מעצמו‪ .‬וגם עולם‬
‫הבא עם היותו גחל מעולם הזה לא יצטרך לש״י צבראתו רק בהאות יותר קטנה‬
‫במעשה מכל האותיות שהיא היו״ד אבל במעלה היא רב׳ וגדולה להיותה סוף כל המנין‪.‬‬
‫שכל הענייני׳ הם*כצים במנ ׳ עשרה‪ .‬וכיון שראה דור וכו׳ אע״פ שדוד ראה זה העילם‬
‫בחוש הראות‪ .‬והעול׳ הבא אינו נודע רק‬
‫בעיון ובאמונה הקדים הי״וד בקלוסי לש״י‬
‫)כב( טעם למה אמרו זה העולם בה׳׳א‬
‫ואמר י׳יה ולא ה״י כי משפט הבכורה‬
‫ועוה״ב ביו״ד נכרא‪) .‬ירושלמו חגיגה(‬
‫לעולם הבא והמאמר הזה אומר דרשוני‬
‫בסודות עשוק״ משני נעלמים ‪:‬‬
‫א ^ ף רבי אבהו בב׳ אותיות גבראו‬
‫בתורת העולה בחלק שני פרק ב׳ ודל ע״ר‬
‫העולם הזה והעולם הבא ‪.‬‬
‫הפשט בי סרא עולם הבא‬
‫שגאמר כי ביה י•׳ צוד עולמים‪ .‬ואיז‬
‫עולם השכלי ואמי שנברא בי׳ שהוא י׳‬
‫אגו יודעים איזה מהם גברא בה׳‪ .‬ואיזה‬
‫מדריגות כמו שמכאן הרמב״ם בספר המדע‬
‫םהס גברא ביו״ד אלא מן מה דכתיב‬
‫חלק ב׳• ומולם הזה בת׳ כי הוא ה׳ יסודות‬
‫אלה תולדות השמים והארץ בהביאם‬
‫עם הגשם החמשי שהוא גשם השמים שאינו‬
‫בה״א בראם‪ .‬הוי אומר העולם הזה‬
‫כאחד מר׳ ישירות שתחת הגלגל כמו שכתי‬
‫גברא בה״א והעולם הבא ביו״ד‪ .‬מה ה׳‬
‫בסטר המדע פ״ד ובמורה ח״ב ואמר כי‬
‫הסר מלמטח‪ .‬רמז לבל באי עולם שהם‬
‫אפשר כי המולם הזה נברא בי׳ והעולם‬
‫יורדין לשאול‪ .‬מה היא יש לה נקודה א׳‬
‫הבא בה״א שאפשר צסדר המדריגות בעמן‬
‫•למעלה רמז מאחר שהס יורדיפ הפ‬
‫אחר‬
‫‪m‬‬
‫‪,‬‬
‫פשח ם‬
‫פי‬
‫ממום שנהנו‬
‫מאשר‬
‫כג‬
‫אחר כי הגלגלי׳כו׳ וחומר ראשון הוא עשירי או נאמר כי מדריגות עולם השכל הם תשעה‪.‬‬
‫וסוער‬
‫מד״בר ו ס ו‬
‫הומר ראשון ד׳ יסודות ד׳ מדריגות סמורכני׳ שהם דו״מס צו״מח ח״י מד״נר‬
‫כגלגלי׳ בכלל והוא עשירי‪ .‬והמולס הנא כה׳ כמו שביארנו כי יש לחלוק מדריגות ע ו )‬
‫השכלי׳ על ה׳ חלקי׳‪ .‬והחכם מס״רי אלי״ש< גאלי״קו כתב כפ ריש קהלת וז״ל כי כ‬
‫שהעולם הכא נעלם ונסתר וגס קייס ונצחי‬
‫עתידץ לעלות‪ .‬שג׳ יי׳ מטית ו מ ח י‬
‫כן הירד סיא אוח קטנס שחורס בלי‬
‫מוריד שאול ויעל‪ .‬מה הירד םתווןך‪,‬‬
‫לבטניות כלל בגופה מל ההתעלמה ומקוכצת‬
‫מכל צדדים כך םחח לכל בעלי תמיוכד‪,‬‬
‫במציאותה בלי התפשטות וגלוי וכן היא‬
‫‪,‬‬
‫כו׳ וכיון שראה דוד כן החחיל מקלס‬
‫רבתסמנין וגדר םמספר ואמנם אות ה״א‬
‫אותיוח הללו י״ח הללו אל בקדשו ‪«.‬‬
‫יש לובן בגופה להורות סל הגלוי וגס היא‬
‫הגשמח תהלל י״ה ‪) :‬נם כמנחית מ ־ ר ‪-‬‬
‫מוטסת המספר בערךהיו״ר וכן העולם‬
‫י‬
‫הקימן מאמר זה ‪:‬‬
‫הזה אינו מולם קייס ונצחי נמצא כי יש‬
‫התיחסות גדול להיות בריאת העולם הזה‬
‫גה״א ועולם הבא ביו״ד כפי פשטן של דברים ומה שקדם יו״ר לה״א כי כסי העולמו׳ ״‬
‫ראוי להקדים אות הי‪ 6‬אלא שבהיות עולם הזה העולם העיקרי בתכלית כונת הבריא׳ ה ו א‬
‫פולס הבא בדאמרן כי העולם הזה הוא עראי וטפל לו‪ .‬ולא נברא כי אם להכנת השגת ה ע ו )‬
‫הבא כנודע‪ .‬ובהיות העולם הזה מולם סהכנ׳ ומולם הבא מולם התכלית לפיכך הקרי׳ י ו ״‬
‫לה״א כי הכל הולך אחר התבלי׳ ונמצאו אותיות בריאת העולמית בדרך ישר בשמו ית׳ יו«‪-‬‬
‫על היא כדכתיכ כי בי׳׳ה יי׳ צור עולמים ‪) (.*):‬חסר ל (‬
‫ומזה זנלמוד כי המקיים תכלית הכונה ומושה מיקר מהמיקר מקיים אותיות השם ביושר‬
‫כתקנן ורחמי׳ מצויי׳ במולס• והמהפך השיטה ועושה עיקר מהטפל הרי הוא מ ה‬
‫האותיות והוי ה״א מל יו״ד שמורה דין וזהו אמרם ז״ל הרשעי׳ מהפכי׳ רחמיי לרין ותקצור‬
‫בזה יפה עד כאן לשיני ‪:‬‬
‫מ ר‬
‫ם‬
‫מ י‬
‫ה‬
‫כ כ‬
‫כ‬
‫ה‬
‫ס‬
‫ר‬
‫ס ר‬
‫)מאמר כ״ג( םידוש רש׳׳י אצו הן באר וכו׳ והוא הסלע שיצאו ממנו סמים ע״י משה ואסרי‬
‫ומגיל במו כבר׳‪ .‬ומתגלגל ממהן בכל מקום שסם הולט׳‪ .‬כתכ קריא״‬
‫שם האותיות• המכת׳ זה חקיקת צורתן כך שממתי‪ .‬ול׳׳נ כתכ זו חקיקתן וצורתן‪ .‬והמכתי‬
‫זהו עט בחרט שנכת׳ בו חקיקת הלוחות כי ההיא דקידושין מנין לרבות הסול ו ה ס י ר‬
‫והמכתב‪ .‬ונראין דברי דקריא׳ לא קרי כתי‬
‫)מאמר כ״ג( כונה לעשרה דברי׳ שנבראו‬
‫ומערה שממד בה משה ואליהו דכתיב‬
‫במ״ש בין השמשות ‪:‬‬
‫ושמתיך בנקרת הצור ושכותי כפי עציך מר‬
‫עברי‪ .‬וכן אליהו ויבא ער הר האלה ס‬
‫עשרה דברים גבראו ב ע י *‬
‫מורנה ויבא שם אל המערה וילן שם•‬
‫אלו הן‬
‫״\ ״י‪-‬כאר‬
‫לבלוע את הרשעי׳ עדת קרח• אילו של‬
‫*ר‬‫בין השמשות ״ ‪7‬‬
‫׳־ י‬
‫אברהם‪ .‬והפרד אין כל חדש תחת השעס‬
‫המן וקשת כתב ומכתב ולוחות‪ .‬ו ק כ‬
‫ופרד הראשון נברא מן האר! ולא בא‬
‫של משה‪ .‬ומערה שעמד בה ט ^ ך‬
‫מהכלאים‪ .‬השמיר כמין תולעת היא ואין כל‬
‫ואליהו‪ .‬וםחיחח םי הז‪!.‬זון‪ .‬ופחיחת '‬
‫הארץ לבלוע אח הרשעים וי״א אף * • ל ‪,‬‬
‫לבר קשה העומר בפניו שלא יתפרק בו בנה‬
‫של אהרן שקריה ופיח׳׳‪ .‬וי״א א ‪.‬‬
‫שלמה את ב״ה כראיתא במסכת גיטין ‪.‬‬
‫המזיקים וייא אף בגדיו ׳«ל אדגן‬
‫הצבת טינייילש של ברזל צבתא שעישין‬
‫הראשון‪ .‬רבי נחסיר‪ ,‬אומר םשום א נ י ‪,‬‬
‫מכש־י בצבת מתטבדת פ״י צבת אחרת היא‬
‫אף האור והפרד‪ .‬רבי יאשיה אומי א »‬
‫משיי׳ שאוחז בצכת ומכה בקורנס טד‬
‫איל ושמיר‪ .‬רבי יהודה אומר אף הצבת‪.‬‬
‫שנעשית‪ .‬בגדיי של ארס הראשין שהיו‬
‫הוא היה או׳ אף צבתא בצבחא מחענדף‪.,‬‬
‫חקיקות בהן כל מין חיה ועוף ובהמה והיו‬
‫נמסרי׳ לנמרור מ״כ הי׳ גביר ציד ובא עשי יהרגו לנוטלן לפיכך היה איש‪ .‬״ •‬
‫בתורת‬
‫ס‬
‫תניא‬
‫‪1‬‬
‫ד ן‬
‫ש י‬
‫פ ס ח י ם פי־יק מ ק י י ם ש נ ה ג ו‬
‫מאטד‬
‫כד‬
‫מא‬
‫גתורת העולה פי״ח מחלק ב׳ וז״ל הנה הרב הטורה כתב בסרק מ״נ מח״כ שהי׳ במראי‬
‫הנכוא׳‪ .‬וכן כתב הר״לבג בפרשת בצק והנה רבי׳ פקפקו עציו מזה המאמר‬
‫ופשט בזה המקים צהתגדר כו וכו׳ וכתב הוא ז״ל שאצו הרברי׳ השנויי' כאן שנכראו כע״ש‬
‫אמר שהם )‪ C‬בונת דברי׳ מבעיי׳ כשאר דברי׳ הבדואי׳‪ .‬ואלו הי׳ פי האתון כפשוטו הים‬
‫רבד נסיי ולא דבר טבעי‪ .‬לכן אמרו שנברא בין השמשות שהוא ספק יום וספק לילה של יום‬
‫השביעי‪ .‬וידוע שכל מה שנברא בששת ימי בראשית הי׳ חרש לא הי׳ נברא בדרך הטבע‪.‬‬
‫ומיום השביעי והלא׳ הי׳ העול׳ מתנהג כפי טבע הנוהג• והנ׳ הנברא בין השמשות של עיש‬
‫הוא ספק אם הוא מכלל הנבראי׳ בששת ימי בריא׳ אי אם היא מעה שנברא מיום שבעם‬
‫והלא׳ שהרי אותו העת הוא ספק יום ו׳ או ליל ז׳• ולבן מני דברי׳ אלו‪ .‬ואף מל פי שנראה‬
‫רברנסיי י״ל בהן שהוא דבר טבעי ‪ .‬ה ן ׳ פי ה*‪1‬ון הוא דבר טבעי לרעת המורה שהי׳‬
‫בנבוא׳‪ .‬וכן הלוחות והמכתב הם דברי׳ מבעיי׳ לדעת המור׳ כמי שבאר זה ח׳א פסיו‬
‫בעניין הלוחית‪ .‬גם אילו של יצחק אינו יוצא מגדר הטבע גם פי הארץ הוא נמצא לפעמי׳‬
‫בטבע כקיעת הארן ע״י הרעש הגדול‪ .‬ועם כי ע״י משה הי׳ נסיי כמ״ש אם בריאפ‬
‫יברא מ״מ לנגד הרואי׳ לא הי׳ נכר הנס גס הקשת הוא רבד טבעי כמי שהאריך בזה בעל‬
‫מקידה פ׳ לח‪ .‬גם המטה והשמיר גם הס טכעיי׳• והבאר הוא גם כן דבר טיעיכמו שכתב‬
‫האפוד סר׳ כ״ט מח״ג מספר המורה ז״ל אף לפי מדרש חז״ל שהבאר הי׳ מתגלגל עמסם‬
‫בכל מקים‪ .‬ומנין המן אף שהוא דבר נסיי שאין למעל׳ ממנו מ״מ מאחד שהי׳ מאודיי והיי‬
‫נמשך זמן רב שכ בעיני הבריות טבעי בי כל דבר שזמנו ארוך אין חדיש בעיני הבריות‪.‬‬
‫נפלא מור׳ על ענינם ואמת׳ צרכם וזה ש‪:‬ן אל־ נבראו מקדם ונשאר׳ השלמתן תלוי׳ ועומדת‬
‫צאת אל פועל אחד משני קצות האפשר כבחירת איש מכל אותם אשר נעש׳ בשבילו הן‬
‫פד את‬
‫לזכות הן לחוב׳ שאילו לא בחרו בהן לא יצאו‪ ) :‬י (‬
‫)מאמר כ׳׳ר( דרש לחנניה משאל ועזריה‬
‫נשאו ק״ו מצפרדעים ־‪.‬‬
‫ך ף י מ תודוס איש רומי םה ראו‬
‫חנניה מישאל ועזריה שמסרו‬
‫עצמן לכבשן האש נשאו קיו בעצמן‬
‫מצםרדעיפ ומה צפרדעים שאין פצווין‬
‫על קדושת השם כתי׳ בהם ובאו בביתך‬
‫ובחדר משכבך ועל טטותיך ובתנוריך‬
‫‪1‬כך תמיהת המקשה‬
‫של מלכי׳ הית׳ ולא ע״א ונקש המלך מהם‬
‫שישתחוו לסצור׳ כמו שמשתחוים למלכים‬
‫ושרים וכזרמי׳ לפניהם מפני אימת מלכות‪.‬‬
‫והם לא רצו להשתחוות לאותו דמות קיו‬
‫מצפרדמי׳ ומס צפררעי׳ שאינם מצווים מל‬
‫קדוש השם שאין להם דעת ותבונה רק‬
‫בטבע עשו מה שנכנסו לכי‪.‬שן האש מכפ‬
‫דבור ובאו בתנוריך וט׳ אבצ צא דרך מצוה‬
‫כי אירס בני מצוה• אמנם אט בני אדם ויע‬
‫צט‬
‫‪6‬רק‬
‫מ ק ו ם ש נ י ע ו ט א ‪ £‬ר כד<‬
‫דעת והשכל ומצות עלינו לתיש השם ק״ו שראוי לנו ליכנש לחנור שלא יתחלל ש״ש ס ן‬
‫לנו ת‬
‫יאמרו הצסרדמי׳ קדשו השם ליכנס באש ואלו לא נכנסו‪ .‬ולכן כחח להם מיתה קשה כזו‪.‬‬
‫לפי שכל המומתין כוחרי׳ להן מיתתן הקלה כי כך דרכן של מלכי׳ היה לתת את נ ס ש‬
‫בשאלתם ומכח ק״ו כחרו להן מיתת אש ושאין קדוש השם נכר בכל שאר המיתו׳ כמו ב ש ר‬
‫אש ובני אתרן יוכיחו כתיב בהן בקרובי‬
‫משאות מ * ו י‬
‫יבמשארותך איםת׳‬
‫אקדש ועל פני בל העם אכבד ומיתת׳ הית׳‬
‫בחגור בשעה מהחגור חם אנו על א ח ‪, ,‬‬
‫באש כדבתיב ותצא אש מלפני ה׳ וכו׳ ‪:‬‬
‫כמה וכמה‪:‬‬
‫ובעל אבן שועיג כתב וזיל כי חנניה‬
‫שוחר טוב ומד‪,‬‬
‫י ד מ ל ל ^‬
‫משאל ועזריה)צא( היו צריכין לקיו דהרג‬
‫להם הקדוש ברוך ה‪{,,‬‬
‫ואל יפטר לפי שהי׳ אנדרטי של מלבים‬
‫שבל הצפרדעים מתו ואוחן שירדו לתנור‬
‫ולולי םק״ו לא היו נמנעים מלהשתחוות‬
‫לא מתו מפגי שמסרו עצמן לשרשר‪. ,‬‬
‫ולקדוש םשס השליכו מצמן לכבשן האש‬
‫על׳ל ‪:‬‬
‫ס‬
‫ש ת‬
‫ה‬
‫ס‬
‫ע‬
‫ר‬
‫)כ״ה(»ירוש רש׳ י לא היו מססיקין נין אחד לואהבת וצריך להאריך באחד ולהפסיק ‪. ,‬‬
‫קבלת מלכות שמים לדברי׳ אחרי׳ שכל אחד ואחד מקבל עול מלכות שמיס• ואין אחד סוא‬
‫אלפינו פצינו בסס •ק ראשון ופסוק ב׳ לשין צווי הוא ‪ :‬מנין אמר שלא היו מפסיק״ ן ה ש‬
‫לאחד בי דין הוא שיפסוק בין סשם לאחד‪:‬‬
‫ובירושלמי מפרש כן רבי יהודה או‬
‫)מ^מד כ״ס( ]מקדה שמר פ״ג רף ר ״ ק ן‬
‫מפסיק״ היו אלא שלא היו‬
‫*ומרי׳ נשכ״מלו ‪ :‬יש כורכין את שמע‬
‫יריחו היו כורכים אח ש מ ע‬
‫כלומר שהיו מדנייךן כל הקריא׳ כמו‬
‫ולא מיחו בידם חכמים ושאלו‬
‫שהוא ולא היו מוסיפי׳‪ .‬ואית דגרסי שהיו‬
‫בגמרא דרכי עבדי וכו׳ ‪ :‬חגו רבנן כ י *‬
‫אומרי׳ קץ הימין שיחזיר ימינו לפניו‪:‬‬
‫מרכין את שמע‪ .‬אומר שמע ישראל יי‪/‬‬
‫זהו״{ ‪:‬״ל כתכ לא היו מפסיקין כלומ׳ נין‬
‫אלהיגו יי׳ אחד‪ .‬ולא היו מפסיקים ד כ ד י‬
‫שמע ישרצל לשם‪ .‬דמשעע שהיו‬
‫ו״מ ו׳ יהודא אומר מפסיקים היו ו כ ו ‪/‬‬
‫מתפללין לשם שישמע לישראל יימנה עיכ ‪:‬‬
‫*ריש נ; פזי ייקרא יעהכ אל בגיו ב ק ^‬
‫שמע ישראל לא כי סס היו אומרי׳‪ .‬לימריה‪.‬‬
‫יעקב לגלות אתי ‪ ffn‬לבגיו גםחלקו‪-‬‬
‫לסאי נשכ״מצו כקריאת שממ• ציקי קדרה‬
‫מטגו שכיגה אמד שמא ח״ו יש פ ס ו ל‬
‫אר׳׳ש ארורה כלס״; ‪,‬־כל‪::‬י אשכנז ניוויר״ז‪.‬‬
‫במטחי באברהם אבי כוי‪ .‬אמרו ‪ycv‬‬
‫יש לה צפר כגופה מחמת התמוה ‪( * ; :‬‬
‫ישראל כ‪ ".‬אצר‪ :‬״נגן היכי נעביד ניפרין‪-‬‬
‫)חסר לב(‬
‫לא אפרו משה‪ .‬לאיגיטריה הא אסרין‪-‬‬
‫ודרך אטונה נמאמר שני שער כ׳ כחנ‬
‫יעקב‪ .‬התקיגו שיהיו אומרים אוווו‬
‫ודל הנה במה שאמר ימקנ‬
‫בחשאי • אמר רבי יצחק דבי ר׳ א ש י‬
‫ורצו בו החקיר׳ האנושית וההשג׳ העיונית‪.‬‬
‫משל לבת מ ל ן שדריה׳ ציהי הדירו‪-‬‬
‫והנס היה ישראל לאמונת׳ האעתי אשר היא‬
‫תאמר‪ .‬יש לה גגאי לא תאפר יש ן «‬
‫השלמות האחרון והיו לו בנים מלומדים‬
‫צער החחילו והביאו לה בחשאי‪:‬‬
‫בחקיר׳ אטשית מם שלא סרו מאמונתם‬
‫אמנם מר״עה הים לו חומה גדול׳ הברח‬
‫שהיו שלמי׳ באמונה וכי אין להם שלימות עיוני חקיריי רצוני לכלס במה שסם אומה ג ד ו <‬
‫ולזה כשבקש ימקבס״ס לגלות הקן לבניו והוא לבאר לסם התכלית האמרון המכוון גבריאל‬
‫פאנישית נסתתמס ממט כי נסתלק ממנו שכינה ‪ .‬וזה כי א״א היות זה השלימות אשר ס ו *‬
‫• י ה מבקש לגלות לבניו מצר היותו יעקבוחקיריי כ״א לאיש• וזה אמר מסיר ושנים ממשסמ'‬
‫‪ £4‬לכללות עם ולרבו אנשי׳ או חשב שאס יסבב זה היות פמיתו׳ בניו שאינם יכולי׳ לקבל ז‬
‫•שלימי׳ ולזיא שמע ישראל כלומר מצד האמת אשר מצרה קרא ישראל ואז השיב ס ן ‪ ,‬״‬
‫*‬
‫נשכ״מלו‬
‫ב‬
‫ב י‬
‫ס‬
‫ד‬
‫ל‬
‫מ‬
‫‪,‬‬
‫ה‬
‫מי־ק מ ק ו ם ש נ ד ג ו מ א מ ר כ ה‬
‫מ נ‬
‫בשכ״מלו• ט הוא לא יזכר אליהם כאמונה לכר אשר מאותו הצר נקראו ישראל כמו שהורו‬
‫בממרם שמ‪.‬ג ישראל טי‪ .‬אבל כי מצר החקיר׳ היה רוצה שירעו ויכינו מציאותו ית׳ וז״א כרוך‬
‫שכ מלו‪ .‬כי מצר השפיעו השפעתו השלימם אשר לא תפסק ולא תסור יראת מציאותו ית׳‬
‫וזה אומרו בשב׳ימלו כלומר ראוי שנהי׳ אליו יתברך נכנעי׳ ולשם כבור מלכותו אשר הול*‬
‫מהותו הנעלה והיקר שהוא אדון והתחל׳ ראשונ׳ ומסדר ומנהיג בל המציאות כהנהג׳כצתי‬
‫פושקות שהוא הרצון באמרי לעולם ועד‪ .‬אמנם משה לא אמר זה לפי שאומתו לא תשלם‬
‫בחקיר׳ ולא ראה להעתיק׳ מן המקוכל אל המושכל כי בזה אומה גדול׳ כזו לא יושלמו אבצ‬
‫יגיע להם בזה חסרון לפיכך מר״עה לא אמר ברוך שש כבוד מלטתו ל״ו ויעקב אמרו‬
‫והשכימו לאומרו בחשאי וגס ביום הכיפורים דוקא בקול רם אשר כלנו חיים שכליים‬
‫ורוחניים שהוא יום הדבקו׳‪ .‬וראה שלמות מה שהמשיל רבי אמי משל לבת מלך וכו׳ בי‬
‫החקיר׳ ודרך ההיקש הן הם ציקי קררה• ובת מלך היא האומ׳ הישראלית מם האמונה‬
‫האלהית ובהיות לאומה הזאת האמונ׳ השלמה הזאת לה גנאי לזה לכטת רתיחת השבצ‬
‫המשתוקק ולשלמות האמונ׳ נעריה בתשאי‪ .‬ור׳ ש״ט הקשה על מאמר זה דימקב בקש לגלות‬
‫את הקן לבניו ט ׳ הספק הראשון למה נסתלקה נבואה ממנו במבור גלותו את הקן לבכיו‪.‬‬
‫השנית למה אמר ס״וש יש פסול בממתי• ספק ג׳ למה אמר בשכ״מלו‪ .‬ספק ד׳ למה אמר‬
‫נימריה לא אמרו משה‪ .‬לא נימריה אמרו ימקכ• שאם בדין הוא שנאמר אותו מה לי ל*‬
‫אמרו משה או אמרו יעקב‪ .‬ולמה נמריה בחשאי• כי במו שאמרו חז״ל מפני מראית העץ‬
‫אסור‪ .‬אפי׳ בחדרי חדרים אסור‪ .‬ומהו הוד׳ באמרו משל לבת מלך בו׳‪ .‬ופירוש זה‬
‫המאמר הנכבד כי למה שהוא מבואר כי כיאת הגואל סשימו עם שנאמין כי בא יבא *‬
‫הנה ביאתו מאוחרת וכל עם ה א ח אם ירמו שהמשיח לא יבא בזמנו‪ .‬ושיתאמר הזמן‬
‫אשר נתאחר‪ .‬מעטים הם אשר ישארו יהודים אבל יתערבו באומות‪ .‬והנם אם ימקב היה‬
‫מגלה זה הסוד והוא הקן משיחנו‪ .‬ימשך מזה רמ גדול‪ .‬ולכן נסתלקה ממנה שכינה ‪.‬‬
‫זסראס יעקכ שנסתלקה ממט שכינה אמר מ׳׳וש יש פסול במטתי ר״ל ח׳׳וש יש בבני מ^‬
‫שיעבוד הש״י בעבור ביא׳ הגואל‪ .‬ואם לא יבא בימיו יתמרב בין האומות‪ .‬וזה שהשיט לו‬
‫כאמרם שמע ישראל וגו׳ כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד‪ .‬וכמו שיעקב‬
‫קבל הגרות ושיתקיים כזרעו כי גר יהי׳ זרעך וגו׳ כך הם מקבלים אצהותו ואחדותו‬
‫וניירותיו ויבא מלר המשיח ולא יבא‪ .‬יי׳ אלהינו יי׳ אחד‪ .‬כששמע הזקן אמר בשכ״מלו כי‬
‫הוא בבור גדול לאב היות צו בניס רבים וכונס צדיקי׳ וטוב״׳ כ׳ ‪:‬שני ‪:‬נים שהיו לאבותיו‬
‫יי• * ציי״ ואחד רשע‪ .‬וליעקב היו י״ב בנים וכלם חסידי עליון ולכן נתן הוראות‬
‫ותושבחות ע״ז הכבוד שהיי ל‪ r r :‬שלא היה לאטחיו‪ .‬והנה משה לא אמר בשכ׳׳מלו כי‬
‫בניו צא היו ראוים‪ .‬אבל בני יעקב היו צדיקים ולכן לא אמר בשכ״מלו כי לא נתכבר‬
‫בבניו כ״א ביהושמ ולכן אין ראוי לאומרו ‪ :‬והנה יחריב לכל איש ידמה לאמ השלמים‪:‬שי‬
‫הסובל והאפשר‪ .‬ולכך משו פשרה לאומרו בחשאי כי כל איש מכל האנשי׳ לא ימלט או״‬
‫יהי׳ כמשה שלא היי לו כנים ולא היה יכול להתכבד בבניו‪ .‬או יהי׳ במו יעקב מתכבד‬
‫בבניו• ועליך שתבחן המשל שרביא ע״כ‪ :‬או ירצה פירוש אחר כי כא לרמוז כי יעקב‬
‫היה משתמש בזה העולם בכבודות המדומות בעושר ובנים ובהצלחות האנושיות השתעשמ‬
‫נלוצ כי היו לו צאן מבד ושפחה ובנים רבים ונהנה מזה העולם משמי ולכן אמר בשכ״מלו‪.‬‬
‫כי היה לו מהככו׳ די‪ .‬והנה מרימה לא נשתמש מכל כבוד זה העולם דבר ט לא תמצא‬
‫בתורה שאכל ושתה ולא שקרב אל אשה‪ .‬ואם שבא ונתקרב אל צפורה להוליד כנים ממכה‬
‫לא אמר ותהר ותלד לו‪ .‬ואם שקראו לאטל לחם לא מצינו שאכל רק כתב לחם לא אכל כוי‬
‫ולא היו לו צאן ובקר ונכסים בי לא השתמש מזה העולם רק מן ההר אל העם ומן העם‬
‫אל ההר‪ .‬ולכן לא אמר בשב״מלו‪ .‬והנה פירוש כמריה ר״ל שנשתמש במדומות והצצסופ‬
‫המקריות כמו שנשתמש יפקכ זה לא יאות לשלם כי יפול הצלחתו הננייונית‪ .‬ואם לא נשתמש‬
‫מהם כמו שלא נשתמש משה מזה העולם הוא הכרחי להשיג המעלה המרותית כי לבדם‬
‫רכים נמשים מם כלים והרבה מצות נעשה בהם‪ .‬אם בן המסר והכבול הם הכרחיים יחוייצ‬
‫שיקח‬
‫פ ר ק טקוס שנהגו‬
‫טאםרכה‬
‫שיקם מהם הצריך לקיים התורה והמצית ונעזוב השאר‪ .‬יזהו שאמר נמריה בתשאי‬
‫<קח ההכרחי ונמזוב המותר בי המותר מזיק מ״כ‪ :‬ויש מיד סיד נמלם בדבר‪ .‬וזהו ה ב י א ו ר‬
‫בכר ידעת כי כל הנביאים סיה נבואתם מ״י המלאך כמו שאמר יעקב המלאך הגואל א ו‬
‫!‬
‫בו׳ וכתב רש״י הרגיל לכא אצלי ככל צרותי וכר‪ .‬ומשה לא נשתמש אצא בשמו הגדול‬
‫נפלאותיו אשר משה היו בשם המפורש שהוא שם יי׳ ואהיה אשר אהיס‪ .‬והנה ‪v-P‬‬
‫פרתינו אין ראוי לקרוא לא למלאך ולא לשרף אלא לש״י אשר הפליא ממנו למשות ‪5J5‬‬
‫מעשה משה‪ .‬ולמה שהיה יעקב משתמש בכל ענייניו מ״י מלאך והמלאכי׳ הם כ ט ד‬
‫או יקרא דיי׳‪ .‬לכן ברך ימקנ למלאך הרגיל אצלו ואמר בש״כע ‪ .‬והנה עצר שיש ‪j j‬‬
‫להורות שיש מלאכי עליון וכי הנביאה תכא לאנשי׳ מידם ומאתם וע״י נעשים ג ז י ר ו ״‬
‫סמולם ראוי שנזכירם בעי שהזכירם יעקב‪ .‬אכל מצוה שלא זכר משה כ״א לשפ הגדול‬
‫אין ראוי לאימה והנה‪.‬אנחנו כדי שנרמה לאלו השלמי׳ בבל יכלתנו לאב האמתי ולמלכי!‬
‫מושיעמ ראוי לצאת ידי חוכת שניהם נאמר אותן כחשאי‪ .‬והנה מיש משל לכת מלך שהרימו־‬
‫ציקי קררה וכו׳ כי המלאכי׳ הס נרגשים כעולם• ואס לא נזכירם יהי׳ צער לנו כאילן \ ‪1‬‬
‫נרמס‪ .‬ואם נאמר להם בגלוי ובפרסום היא גנאי לעס יי׳‪ .‬כי לא נאוה להזכיר לסס לא ׳ ן !‬
‫ולא מלאך ולא שרף‪ .‬ולכן התקינו שנא׳ אותו בחשאי‪ .‬כי מציאות המלאך הוא מורגש ו ‪^ ,‬‬
‫מפורסם‪ .‬כי כבור השם מלא מולם והש״י הוא מנימ כללי כמ׳׳ש רוככ שמים כעזיד וגו׳‬
‫ואלו הם מניעים חלקיים ויש לה׳ גדול הבדל בזה ‪:‬‬
‫ת י‬
‫ו כ‬
‫ובספר הזהר שמע ישראל וגו׳ האי קרא תינח בשמתא דאמרי בנוי דיעקב'לאטהון י*‪.‬‬
‫משה לישראל‪ .‬אבל השתא דכולי מלמא שממ ישראל‪ .‬מאי ישראל ק א מ ד !‬
‫אלא הא תנינן לא מית יעקב וקייס חתים ליה גו כורסיה יקריה למהוי תדיר ס ס ד א‬
‫בנוי דקא מייחד שמים בכל יום חרין זמנין וכד אינון מיחדץ שמיה דק״בה ואמרי מ מ י ז‬
‫ישראל סוי סהיד מלון דאינון מימדי שמא דקב׳׳ה כדקא יאות‪ .‬בההיא שמתא נסלי לי‪-,‬‬
‫ליעקב בד׳ גדפין פרישן לד׳ סטרי מלמא וסלקי לי‪ :‬קמיה קב״ה ומברך ליס כשכמ ביכאו‬‫פתח ואמר זכאה הוא אבא הרע דא אוליד בארעא זכאי! אינון בנין דקא מענורין לאביהוי‬
‫הכי בההיא שעתא בל קלי שמיא פתחי ואמרי בשכ״מילי• וימקב מתמטר בתריסר נהר!‬
‫אפרסמונא רכייא וקאים תדיר כקרתא מקפא שיר על בנוי קמי קניה ולא שביק ך י *‬
‫הקיפא לשלטאה מלייהו וכל כני מלמא לא יכלין לשלטאס לין רכתיכ ואתה אל תירא ע ‪,‬‬
‫ימקב טכ״ל‪:‬‬
‫ר‬
‫ב ד‬
‫כתב הרקנאסי בס׳ ט״מ וז״ל בי יעקב הוצרך לאומרו במבור כי נסתלקה שכינה מ ע י ו‬
‫באמרם ז״ל שנקש לגלות הקן וכו׳ המשיך ברכה ורצון מלעעלה למטה בדי שתשרה‬
‫עליו שכינה אכל מרמיה לא הוצרך כי השכינה היחס ממו ומפיה היה כותנ ‪ .‬אמנם הי‪!,‬‬
‫לרומם ולהעלות נקדש• ולכך יש לפרש זה הדעת אמרו קצת חכמי הקנלה כי המכוון למלות‬
‫אינו רשאי לומר נשכמל׳׳ו כי גנאי הוא לנרך מדה של מטה נאחרונס ‪ .‬וסטעס הנכון‬
‫בעיני כי משה לא אמה לפי שהים נמקים כנסת ישראל ומפיה היה כותב • וא״ת היא‬
‫שנח עצמה יש לה גנאי כמיש חאמר יש לה גנאי‪ .‬לפי״ז אין לחלק נין ארס לאדם רק‬
‫אדם יכוון כיחור מלמטה למעלה ולפי שלא הוזכרה השכינה ניחוד ססוא רק נרעז הד׳ רבתי‬
‫שבאחד צריך לחתום בשכפל״ו ומצות ק״ש ננוקר ובערב בעת השתנות הזמנים כ מ מ ש ל‬
‫כל מרה וערה על פעולתה ואז יתיחד הכל ממטה לממלה וממטלה למטה • בק״ש של יוס‬
‫אמת מארן תצמח‪ .‬ובקי׳ש של לילה וצדק משטים נשקף זהו נם ה׳ יתן הטוב וארצנו ת‬
‫עולסמכ״צ‪ .‬וכתב עור בת מלך שהריחה ציקי קדירה היא השכינה שהרגישה שהשבנןיס‬
‫היו מיתרים ש״ש בלב א׳ בפס א׳ ול׳ ציקי כמו לה׳ מצוקי ארן‪ .‬וכשלא היה לה זכר כאותו‬
‫יחוד כביכול היתה עצטערת כשלאנתיסרה כבודה בכבוד שמים כלומר שכשם שסוא א‬
‫<ד היא יחידה שאין יחודו ניכר ונודע אלא בה‪ .‬ואס סיתה אוערת שבח בעצמה בפיה יש ל‪-,‬‬
‫גנאי‬
‫כ ל‬
‫ת‬
‫ת ן‬
‫ח ד‬
‫‪r‬‬
‫עיבי‬
‫פטרויס‬
‫מג‬
‫כ* מר כו‬
‫גנאי‪ .‬אכל ישראל שהם מכריה !הם עיקר החבה הזכיר שם המיוסר לה בחשאי שלא יה*‬
‫לה גנאי עכ״ל ‪:‬‬
‫)מכ״ו( בדרן אמונה ש״א וז־׳ל הנה כי גבריאל שרו של אש הוא בהקד חו מבחין יחמ*‬
‫בעצם ויקרר במהרה וזהו כפנים כי כמשכו ס»וס אצ חיז ישאר הפנימי‬
‫קר והוא במקרה הנה כי הסומלים שני מינים מין פועל בטבע ויפעל ההפך הראשון בעצם‬
‫ן ) * ( פיעל ברצון ויפעל כ׳ הפכים בעצם כפי הרצון מכ״ל )‪) C‬חסר לג>‬
‫קי‬
‫ש‬
‫וקשה קצת במ״ש אני יחיר בעולמי והוא‬
‫)מאמרכ״ו()כוונם למאמרם אמר גבריאל‬
‫יחיר בעולמו כו׳ והלא כתיב לה׳‬
‫אלך ואציל הצדיקים וכוי(‪:‬‬
‫הארן ומלואה כו׳ ואיך ייחס העילם כולו‬
‫לאברהם‪ .‬ועור קשה למה לא אמר גבריאל‬
‫יוחנן אמר ואמת ה׳ לעולם‬
‫באברהם אעשה נס בתוך נס כמ״ש גבי‬
‫הללו יד׳ גבריאל אמרו‬
‫חננ" מישאל בו׳‪ .‬ובעל עקירה שער מיו‬
‫שבשעה שהפיל גםרוד הרשע את אברהם‬
‫וז״ל רע בא וראה כמה הפליגו להורות‬
‫זג״ה בכבשן הא*‪ .‬א‪8‬ר גבריאל לפגי‬
‫הסוד הזה בנסי׳‪ .‬לפי שכבר יחשבו קצת‬
‫הקביה רבשיע ארד ואמן ואציל את‬
‫המעיינים שמנין הנס הוא בכמו אלו םעניני׳‬
‫הצדיק מכבשן האש ‪ .‬אסר לו הקב״ה‬
‫לשדר כח הנמצא ולהפוך טבעו אל הסך‬
‫אגי יחיד בעולמי והוא יחיד בעולמו ‪.‬‬
‫מהותו או איטתו כמ״ש שרו של ברר‬
‫גאה ליחיד להציל את היחיד ‪ .‬ולפי‬
‫שיהפוך טבע האש הגדולה בעוצם קרירותו‪.‬‬
‫* א ק הקב״ה מקפח שכר כל בדיה איל‬
‫לזה אמר שאמר גבריאל שר האש שאץ‬
‫תזכה ותציל ג׳ מבגי בגיו ‪ .‬כדרר׳ ריש‬
‫כבור מלכותו של נרה ניכר בכך כי לא יורגש‬
‫מגדוגי בשעה שהפיל גבוכדגצר את חגגיה‬
‫ע״ז האופן מוצם חכמתו וגבורתו בםכנימ‬
‫מי*אל ועזריה לתוך כבשן האש‪ .‬אסר‬
‫טבעי הנמצאים כולם אל הנמצא הנכבד‬
‫יורקםו שר הברד לפגי הקב״ה רבשיע‬
‫הזה הנברא בצלמו ודמותו אבל שירד‬
‫ארד ואצגן את הכבשן ואציל הצדיקים‬
‫הוא במה שהוא שר האש ושומר ט שלמות‬
‫אםרלו גבריאל אין גדלותו ש ל א ב י ה‬
‫צורתו ובהיותו בתכלית חזקו בהינעו לפני‬
‫בכך שאתה שר של ברד והכל יודעי[‬
‫מלכו אשר בראו נכנע גם הוא לשוערי‬
‫שהםים ‪9‬כבים את האש אלא אגי שר‬
‫ברית צלמו ודמותו ‪ .‬וע״ז האופן יקרר‬
‫של אש אלך ואקרר םב‪6‬גים ואקדימ‬
‫אליהם מבפנים בטבעו המעולה איך ירים‬
‫&בחו»ן ואעשה גס בתוך גס‪ .‬אמר הקב״ה‬
‫יד במלכו והוא מבעו האחד אשר הוא »ז‬
‫רד ‪ .‬באותה שעה •חח גבריאל ואמר‬
‫אצל ההמון‪ .‬אמנם שיהסך טכעו זה וישנהו‬
‫ואםת ה לעולם הללויה ‪:‬‬
‫להקריר ולהקדיש מבחוץ לשר^ הרשעים‬
‫המלשינים אותס אשר הוא נס גמיר אצ^ו‬
‫דכתיב וגובריא אלין וט׳ קטול ממון שביכא דטרא ‪ .‬וזהו וראי הנס האמיתי הידוע‬
‫אצל הטבע ‪ .‬וז״ש אעשה נס בתוך נס ט שני םטכמים האלה כיא נס אצל מ נ ח ‪.‬‬
‫ומה שיקדיח מבחו׳ן יהיה נס אמיתי בתוך הנס המפורסם שיהיה בקררו מבסנים ולזין‬
‫אמר ואמת ם׳ למולם הללויה ‪ .‬כי מאמתת גדולתו וקיו׳ אמונתו בטבע הנמצאות תיתם‬
‫זאת‪ .‬ואי אתה יכול לפרשו מל קיומו של מה שהבטיחו מימות אברהם תזכה ותציל‬
‫מבניו שהרי לא זכה בשליחתו רק בחוזק טענתו ומזה הטע׳ הפליגו לומר שהקב״ה בכבודו‬
‫ובמצמו הציל את א״א מצר יחידתו במולמו לומר שאילו הונח שלא ימצא טבע הצלת זו‬
‫בצורת סאש והיתה האש מטבעה שורפת סיבים ורעים הוא ית׳ לעוצם זכותו אשר התל‬
‫)פרסם אעתתו לעולם יצילהו בכחו מבלי א‪1‬צעי רק בעצמו כמ״ש אני ה׳ אשר הוצאתיך‬
‫מאור כשדים אמנם זה הכח הניתן לשרו שיי עולם ביינו םענינים הוא נשאר ועומד לשאר‬
‫הצדיקים כדניאל וחבריו אשר יורעים שמו ית׳ עכ׳׳ל ‪:‬‬
‫זה‬
‫ו ה‬
‫נ י‬
‫ג מ‬
‫ו א י‬
‫ה‬
‫רבי‬
‫‪,‬‬
‫‪:‬‬
‫כח‬
‫ערבי פשתים מ א מ ר כז‬
‫<מכ״ז( זה המאמר תמיה מאד לכל משכיל בכל מקידה שמר ק׳׳ג כתב יז״ל• לסי שהחסיי‪,‬‬
‫מהן בבמי;‬
‫השלם הזס סוא בא אחרי החסיונות הראשונוח י י‬
‫ו מל וככנמ‬
‫קדימת הזמן‪ .‬ואס לסי שבסיף כשהאדם‬
‫האמת חחתם ולא סר מלקבל אותם ולהציל אותם ממרת הדין המתוחה מל הסריס מאחריו‬
‫כי כשנתקרבו בדיסותיסס ובלבושם הנס‬
‫)מכ״ז( )כוונה למאמר וידו של ס ‪_ .‬‬
‫הוא ית׳ יקריבם ויסתיר׳ בסתר כנסיו ויגן‬
‫פרושות‬
‫עליסם נסתר עליון ובצל שדי‪ .‬והנה לפי‬
‫^לי תשובה‬
‫ק‬
‫משני מדת הדין( ‪:‬‬
‫שתומלת הזם מזא׳ החסיה הגמורה שאין‬
‫מטבעה לנא כ״א אחר סנסיונות הגדולות‬
‫אשר יחהלכו צמו נצל המפיס האחרים כולם‬
‫אדם תחת כנפיהם • א ט _‬
‫כנזכר ‪ .‬סכל סיס גלוי וידופ לפניו יח׳‬
‫כהגא בשם רבי ישמעאל *‬
‫־בתחלה ואליו נוון ככל התלאות הרכות ההן‬
‫רבי יוסי ואמרי לה רבגן בשפ רבי י ה ^ ג‬
‫במו שאמרנו לא נמנמ רצונו ית׳ ממשות‬
‫כת‬
‫ידו‬
‫גשיאה‬
‫י " י י י י ש י הקכ״י׳‬
‫את כל אלם עתחלה וע״ס וכמש״ה כנשר‬
‫שהם פרושות תחת החיות לקבל כ ע ל י‬
‫*עיר קינו על גוזליו ירחף וכו׳ יאמר שכל‬
‫תשובה ממגי מדת הדין ‪:‬‬
‫היסורין והרעות שהביא עליהם היה ע״ד‬
‫ההתלמדות כנשר יעיר קנו והוא בנוי אצ הנלס כאשר ירצה ללמדם לפרוח כאויר‬
‫אז יפריחס אל הנפילה ממקום גנוה ייטוש דרך מטה להקדימ׳ ולקכלס על ככ‬
‫ילישאם על אכרתו קודם שיגיעו לארז ‪ .‬וכן הכוונה האלהית בכל אלי הרמות והיסוד‬
‫א ש ר ימוררם כהם לא היה אלא כ ד ללמד׳ ולהודימ׳ דרך חיים תוכחת מושר ‪nM‬‬
‫׳הכל כי יפול קנו זה לא יוטל כי סוא ית׳ סומך ידו לנהג׳ ולנהל׳ ער לבסוח י ״ ‪1 ,‬‬
‫יסרוש‬
‫מסיו יקחהו ישאהו על אברתו ‪ .‬וכמ״ש מה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל‬‫כנסיך‬
‫יחסיון מכ״ל‪ ) :‬י (‬
‫כ א ל‬
‫ג א‬
‫ל י ד י‬
‫ס כ ר ה‬
‫ג מ ו ר ה‬
‫ל מ ס ה‬
‫ס ו א‬
‫י צ א ו‬
‫בו‬
‫ט ל‬
‫ק ב‬
‫ת ח ת‬
‫ס ח י ו ת‬
‫ב ל‬
‫ל‬
‫‪3‬‬
‫וידי‬
‫ר‬
‫י‬
‫ב‬
‫ד‬
‫י‬
‫כ י‬
‫י‬
‫)מכ״ח( ובמדרש הוא‬
‫‪ 1‬א ‪ 1‬א׳ אי! טובה‬
‫׳‬
‫הוא מרומים ישכון היא א י‬
‫וגו׳ • אל שולחן מרוך בתיך הגן שנא׳ אתהלך לפני ס׳ בארצות‬
‫*‬
‫החיים• וכביכול הקב׳׳ה מיסב כראש והאטת וכל הצדיקים יושבין לרגליו שנא׳ והס‬
‫לרגלך‪ .‬והקכ״ה מכיא לפניה׳ כל מיני סירות מג״ע ומאכילן ממן החיים ואח״כ מברכיי‬
‫י‬
‫לבעל הסעודה והכל חילקין כבוד להקב״ס‬
‫)טונה למאמר נותנים כיס לברך לאברהם‬
‫שהוא צוה לברך והקב״ה אומר למיכאל ברך‬
‫ולאבות וט׳( ‪:‬‬
‫ומיכאל לגבריאל וגבריאל לאבות העולם‬
‫)מאמר כ״ח(‬
‫•ואבית העולם חולקין כביד לדור ואומרים‬
‫ך ן * ‪ #‬ז רב עוירא ז פ ק אמד ל‬
‫המלך שבירכנו הוא יברך למלכו של עולם‬
‫משמיה דרבי אטי‪i• 30‬‬
‫־ומחנים את סכיס לפניו ונוטל את םטס‬
‫א״ל משמיה דר׳ אפי ם״ד ויגדל חיל^‬
‫ואומר כוס ישוטות אשא ובשם ס׳ אקרא‬
‫ויגמל ויעש אברחם משתה גדול כ י‬
‫ע׳׳כ המדרש‪:‬‬
‫הגמל את יצחק אאי ביום הגמל‬
‫יצחק ‪ .‬עתיד הקניה לעשות סעודח‬
‫יוקשה מ״ז המאמר והמדרש שאערו שיאכלו‬
‫לצריפי׳ ניום שיגמול עם זרעי ש י י * ח‬
‫למתי׳ וישמחו וכביכול הקב׳׳ה מיסב‬
‫‪ P‬י י כוס‬
‫לאחד שאונלין ושיחי(‬
‫בראש ט׳‪ .‬עיר קשה מהו הכבוד שחלקו‬
‫של ברכה לאברהם לברך אומדים ל ‪,‬‬
‫להקב״ה כשהוא יצוה לברך‪ .‬ואחר שצוה‬
‫ברך‪ ,‬אומר להם אני לא אברך ‪ .‬ל ^‬
‫למיכאל צמה לא יברך והוא יצום צנכריאצ‬
‫שבבר יצא מפני ישמעאל ‪ .‬נוו*י‪ 0‬ל ‪,‬‬
‫וגבריאל לאבות העולם ‪ .‬עוד קשה לפה‬
‫ליצחק אומר להם איני ראוי לביד * ‪* r‬‬
‫יתטלברך למיכאל וגבריאל בהיות שלא אכלו‬
‫ממני עשו‪ .‬בוחנים לו ליעקב אומר ל‬
‫מאותה סעודה ‪ .‬עוד קשה למה לא הזכירו‬
‫אני‬
‫ה י‬
‫כ י ‪ :‬י ב‬
‫ט ה‬
‫א ל ה י‬
‫מ ב י‬
‫ת ו‬
‫ה‬
‫‪r‬‬
‫ו ‪0‬‬
‫ת‬
‫א‬
‫ק‬
‫‪f l U‬‬
‫ד‬
‫ערבי פסחים מ א מ ר‬
‫מ מ ׳ גס שיתנו לברך למלאכים ‪.‬‬
‫כח סוכה מאמר כ»‬
‫עוד קשם‬
‫מד‬
‫לסם מסל יוד )אוס לברך לסיופו יותר‬
‫סמט‬
‫מל הכתוכ שאמר הכתיב הוא מרומים ישכון‪.‬‬
‫הוא סי׳ םסררש סקכ״ס מיסב בראש כי‬
‫*גי לא אברך לסי שכנר נשאתי שתי‬
‫כזה יוכר רצונו המוסלש בהשפעתו מוג וחסד‬
‫אחיות בחייהן שעתידה התורה לאופק‬
‫על השלמים אשר כאח‪ .‬ואם המה רחוקים‬
‫עלי‪ .‬אומרין לו לפשה סול וברך אומר‬
‫ממדריגתו ית׳ שיעור בלתי בית ואמר‬
‫להם אני לא אברך לפי שלא זכיתי‬
‫שהקב״ס מביא לפנים׳ כל פיני פיחת מג״»‬
‫לינגס לאיי לא בחיי ולא במותי‬
‫והוא מזון החלק הבשריי ועל הררי שנזכר‬
‫אומרים לו ליהושע מול וברך או איגי‬
‫ומאכילן ממ! החיים הוא המזון המושכל‬
‫מברך שלא זכיתי לבן‪ :‬דכתיב גון בגו ‪:‬‬
‫הלקוח מהסעודה לחלק לשכל סנסרר שנו‬
‫יהושע בנו ‪ :‬אומרים לו לדוד פול אחה‬
‫יאמר כאמת מזוןשפלה״ש ניזונים ט ואס״כ‬
‫וברך אזמר להם אגי אברך ולי גאה‬
‫מברכין לכפל הסעודה כי הוא עצמו תכלית‬
‫לברך שגאמר כוס ישועות אשא ובשפ‬
‫כל השעורה ההיא כמ״ש שם ב א ת ואכלת‬
‫ה׳ אקרא ‪:‬‬
‫ושבעת וכרכת את ה׳ אלהיך כי תכלית‬
‫הכל ההכרה ומהותה ויודו לשמו על כל הנעשה אתם בהשגחה עצומה ‪ .‬והקב״ה‬
‫אומר למיכאל וגבריאל‪ .‬אע״פ שאינם מוז‪:‬רים באותה סמורה ‪ .‬רוא׳ אני שלקחו חז״ל‬
‫למשל מיכאל וגבריאל לשני מדריגות האדם ‪ .‬כי הנה מיכאל הוא כנוי אל השכל הנקלה‬
‫ההיולני כי מך הוא כתחלתו כהיות כל שלמיותיו ככח ‪ .‬אמנם גכריאל הוא כטי אל‬
‫השכל הנקנה אחרי בואו בשלמותו‪ .‬והם כ׳ מלאכים המלווים לו לאדם והקכ״ה‬
‫מצוה למיכאל לבע והוא השגת השלמות גם םוא יצום לגבריאל וגם לאבות העולם‬
‫והס ישיגו השלמות ויותר מכולם דוד בי לא נמצא בכולם שברך להקכ״ס בזה העולם כמוהו‬
‫כמיש אברכה ה׳ בכל יום תמיד תהלתו בסי בכל יום אברכך ואהצלה שמך לעולם ומד ‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫)י(‬
‫)חסר לד(‬
‫סליק םםבת פסחים וגחחיל מסכת סוכה נסייעתא דשטיא‬
‫מסכת סוכה פרק א מאמר בט‬
‫)כט(הריפביא ז״ל פירש צא ירדה השכינה לממה מי׳ שממינ׳ דצמעלה מי׳ רשות אחרת הו*‬
‫שהרי ארון ט׳ וכפרת טפח הרי כאן י׳ וכתיכ ונועדתי לך ש ם ‪ .‬ובירושלמי‬
‫מייתי מגיש נאמר כאן דטר ושמרתי לך שם ודכרתי ‪ .‬ונאמר להלן כי מן השפים דברתי‬
‫ממכם‪ .‬מה דטר לסלן רשות אחרת ‪ .‬אף דבור כאן רשות אמרת מכ״ל הריסב״א זיל ‪.‬‬
‫ולמדתי מזה טונת המאמר כי אמ״פ שהזכיר‬
‫כשכינה וירד מל הר סימ • וכן ועמדו‬
‫)מאמר כט( כמנה למאמר ממוצם צא ירדה‬
‫רגליו מצ הר הזתים‪ .‬אין הידרה צרשותינו‬
‫השכינה צמטה ממשרה וט׳(‬
‫ממש אלא לרשות גטה עצ רשות שלט ‪.‬‬
‫והוא קרוב אל רשותיט ‪ .‬וכן מה שנאמר‬
‫ת י י א רבי יוסי אומר מעולם לא‬
‫במשה מלה ובאליהו• צא שעצו לממל׳‬
‫" י ״ ירדה שכינה לפטה מי׳ ולא‬
‫ממש ‪ .‬אלא האמת שעצו צעמור ברשות‬
‫עלו סשה ואליהו למרום ‪ :‬שנאמי‬
‫גבום מליט חבל הוא רשות למטה מי׳‬
‫דשפים שמים לה׳ והארץ נתן לבני אדם‪:‬‬
‫בערך אל השמים ר״ל שיש י׳ מן השמים‬
‫ו ל א ירדה שכינה לפטה סעשרה‪ :‬והכתיב‬
‫אל‬
‫יירי‬
‫מאפר‬
‫כוונה ע ל הסיבה ודפנוחיה‬
‫ל‬
‫‪:‬ו׳ עליין בערך תל עצמנו ותמתין למכן׳‬
‫‪6‬ל המקום שעמדו בו‪ .‬וא״כ פלו אל רשו׳‬
‫*ל‬
‫שרמז ‪,‬לי׳ ‪ .‬״ י^‬
‫אפשר‪j u‬‬
‫זה ‪c'»j‬‬
‫פשע‪p v‬‬
‫יסיר‪u y‬‬
‫‪-JJ‬׳‪ny‬‬
‫•שמיס ברשית >«!‬
‫‪1‬‬
‫׳‬
‫היותר‪• v‬קרוב לשמים‬
‫) י ( עקירה בזה ה מ א מ ד‬
‫ודעת בעל‬
‫שכלים • ואלהי אמת ינחנו בדרך אמת ‪.‬‬
‫שמר מ״ד וז׳׳ל ני אט׳׳ם שנזכר בו יח‪P5‬ירידה דכתיב וירד הי‪ .‬על הר סיני וכדומה ‪P‬‬
‫»נעולם לא ירדה שכיני ממעל׳ קדושתה‬
‫‪.‬‬
‫וירד ה׳ על הר סיני‪ .‬למעלה שי׳‬
‫ותמיד היאלמעצ׳ ממשרה ומשם הושפע‬
‫והכתיב ועטרו רגליו ביום ההוא ע ל *‬
‫השפע האלהי מל סמולם הזה השפל מהכל‬
‫הזתים ‪ :‬למעלה מעשרה ‪ :‬ולא‬
‫באמצעות העשר המתמצעו׳ כינינו לבינו‬
‫משה ואליהו לפרוס ‪ :‬והנתיב וםשד‪ ,‬ןי__‬
‫אשר נתן לנביאי ולחוזים מהלכי׳ כתוכם‪.‬‬
‫אל האלהים ‪ .‬לפטה מעשרה ו ה כ ת י ג‬
‫והוא כוונת מאמר ודברתי אתך שם מעל‬
‫י־״«»י»י־‪ ••-‬ל ס ‪^ ,‬‬
‫נפערה השמיפה‬
‫יי*‬
‫ויעל אליהו‬
‫הכפור׳• מבין שני הכרובים־‪ .‬ירצה בהיותי‬
‫מעשרה והכתיב האח? פגי כסא‬
‫‪6‬ני על הכפור׳ שהוא לממל׳ ממשרה ואתה‬
‫בין שני הכרובים כלומר שיהיו לך מהלכי׳‬
‫" טי * מ י ‪/‬‬
‫עליי ע • י י יי י‬
‫שכליי׳ בין העימדי׳ ההה שהם סימן‬
‫ע עי ל ס ‪-‬‬
‫י‬
‫יי‬
‫לעולם המלאכי׳‪ .‬וגם אע״ס שסופר מקצתם‬
‫״‬
‫מעשרה מימ מאחז פגי כסא כ ת י‬
‫שמלו אל ה׳ או אל השמי׳ שהוא המרום‬
‫'‬
‫דאשתדבובי אשתרבב ליה כסא‬
‫עשרה וגקים ביה ע״ב ‪:‬‬
‫המוחלט ממולם לא מלו לממל׳ מעשר׳ ‪.‬‬
‫*כל סיתה התפשטות׳ בתיך עשרס ‪.‬‬
‫אמנם מפני שהשגת משה היא למעלה מכולן אמרו דאישתרבכ ליה כסא ונקיע ‪_ ,‬‬
‫שיראה שההשג׳ הזאת רחבה אצלו משאר בל הנביאים שיעור מספיק להבדל גבואיול‬
‫מנבואת כולם הנדל גדול מאוד ‪:‬‬
‫)מאמר ל( הכוונה של זה המאמר עייר שביאר בעל עקידה ) י ( שער ס" ז וז״צ הישן‬
‫סמטה בסיכה לא יצא י״ח אם מפני שיור׳ זה על היות שים אמצעי ‪ ,‬״‬
‫לבין צלו של הקנ״ה וכן לא ימשה ‪ .‬ואם מפני שיורה שאינו מודה במה שתרמוז מ ‪: : ,‬‬
‫העראי שהוא השיחרזר ממכרות זה העולם ‪:‬חסשיותו ממנו ‪ .‬ולזה מ״ש כי קצתה שי‪«-‬‬
‫גוסגץ בזה היה להם לתוכחת מוסר מה‬
‫שהגיד ר״ש מממשי מבי עבדו וט׳ ושלגלג‬
‫)מא״ל( )כוונה על הסוכה ורפנותיס ו א _‬
‫עליו ר״ג בסני הזקני׳ שאמי ראית׳ טני‬
‫ורחבה וגבהה( ‪:‬‬
‫מבדי שהוא ת״א ויודע שהעבדים פטורים‬
‫ף ‪ ^ /‬י הישן חחת המטה בסונה ‪^ t ,‬‬
‫‪;,‬ף‬
‫יצא ידי חובתו גוהגין‬
‫מן הסוכה כלומר הדין עמו לא מפני‬
‫שהכשר ישיבת סוכה הוא בכך אלא שהעכרי׳‬
‫פטורים ממנה והנה בכלל שיחתו ולגלוגו‬
‫פליו יש תלמוד גדול בשני דברים שסם עיקר‬
‫רחשנו‪ .‬הא׳ שהעבד׳ פטורים מן הסיב׳‬
‫יודע שהעבדים פטורים מן הסוני׳ ל י _‬
‫ט ידוע הוא שאין מטבע העברים לשכת‬
‫בא לו וישן חחת הספה ‪ .‬תגיא ‪X j j i‬‬
‫בסוכה זו כי הס נמכרים לעבדות הזמן‬
‫ריש משיחתו ש ל ריג למדגו שני ד ז ^‬
‫וססוכה הזאת ענינ׳ הוא הגאול׳ והשחרור‬
‫למדנו שהעבדים מפורים מן הסוכר‪. ,‬‬
‫ממנה וזה נרמז בפטור סעכרים ואף‬
‫‪\ty‬‬
‫ולמדנו שהישן תחח המטה בסוכה‬
‫הטובים מהם אם יקבלו קצת ממנו את‬
‫יצא ירי חובתו‪ .‬לפה ליה למיפר מ ש י ת ו ף‬
‫טלו לא יוכלו שאת‪ .‬ח״ש בפ״ק דט״א כי‬
‫פלתא ז ו‬
‫ליפא מדבריו של ר י ג ‪.‬‬
‫ביום הדין אומ׳ להם הקכ״ה לאוהיע‬
‫אורחיה קפיל ‪ .‬כי הא דאםר רב ‪fflt‬‬
‫מצוה קטנה יש לי וסוכה שמה לכו ועשו‬
‫נר ארא אפר רב המגונא אפר רב ס ‪ ,‬ן‬
‫אותה וכשיוציא הקב״ה חמה מנרתק׳‬
‫שאפילו שיחת תלמיד חבס צריבה ת ל » ״ ‪1‬‬
‫והכונס להם רז״ל‬
‫מיד יבעטו כה •‬
‫שנאפר ועלהו לא יבול ‪:‬‬
‫לפי שמנין סבטחון גאל ית׳)צאת לשבת‬
‫בצלו‬
‫מ‬
‫ה‬
‫‪,‬‬
‫ן ן ל י‬
‫‪,‬‬
‫ג נ י‬
‫ש‬
‫ט ז י‬
‫א מ‬
‫ש כ י נ ״ ו‬
‫ן נ ח ו ס‬
‫י‬
‫״ ו‬
‫‪2‬‬
‫‪1‬‬
‫י י‬
‫ש‬
‫כ‬
‫ע‬
‫ג‬
‫ת‬
‫‪p‬‬
‫‪3‬‬
‫ר‬
‫ד‬
‫ר ר‬
‫‪J‬‬
‫ה‬
‫כ‬
‫ש‬
‫כ ד‬
‫ג ב‬
‫ג‬
‫‪V‬‬
‫י‬
‫י‬
‫כוונה‬
‫על‬
‫ח ס ו נ ה ודמנותיה‬
‫מאמר‬
‫ל‬
‫מה‬
‫גצלוהוא לבר נקל בעיני האנשים לא יחשטהו למצוה ובמעש שבאו לכללה הנם בצאת הנסיוו‬
‫מיל בעשו בה‪ .‬והמכין השני שהישן תחש המשה כסוכ׳ לא יצא שלפיכך אמר שמבי מבלו‬
‫‪5‬רק לשבת כמ״ש והנה שיסת חכמים מיז המנין וראי היא תלמודן רכתיב ועלהו‬
‫לא יבול ‪:‬‬
‫ומד! הדעת נותן כי כמו המצוי הזאת תכלול מנין מה שהנחנו מהשחרור העולמי כי‬
‫באמת יושב בסתר עליון ובצל שדי הוא סי חיים בםוחים ושמחים מרוב העמל‬
‫והשררה אשר תחת עול הענינים הזמניים ובו יעזכו האנשים כל עניני הכסן> והזהב וסשמורו׳‬
‫ויוצאיןאל שוכהקטנה זו אשר אין בה רקארחת ירק יום ביומו ועל הרוב מטה ושולמו‬
‫וכסא ומנור׳ שהוא התעוררות נפלא שלא יתעשק האד׳ להרבות מאלו הקנינים כי לי‬
‫בסברחי לבד כל ימי היותו כפרוזדור הזה שהוא דירת מראי כמ׳׳ש התנא העולפ הזה‬
‫לומה לפרוזדור בפני העולם הבא וכו׳‪ .‬וכמו כן כשימור הכשרה בארכה ורחבה וגבהה‬
‫שהיא שבעה טפחים באורך ושבעה ברחב ועשרה בגובה ‪ .‬בי זה מה שיורה תחלה על חיי‬
‫הפסוק והצמצום כלומר צמצם עצמך כתוך ההכרחי ואל תבקש גדולות בי אם תרגיל מצמך‬
‫בכן לא יחסר לך כלום ואם תתיר לך היתרונות לא יספיק לך כל‪ .‬גם ירמזו אלו השיעורי׳‬
‫למספר ימי הארס אשר הוא מומר בזאת המצודה וע״ד שאמר המשורר ימי שנותינו כסם‬
‫שבמים שנה וגו׳ והם כמספר טפחי האורך והרוחכ כשיעלו לעשיריות כמנהג‪ .‬וכבר אמר‬
‫לוד מל ימיו הקצובים ע׳׳ז המססר הנה טסחות נתת ימי מי יודע אם כיון לזה ‪ .‬ולכיונה זו‬
‫היו הדפנות למלות לארץ מתחת בתוך שלשה טפחים במספר הממ״ר והצור״ה וההעדר‬
‫והיא נאחזת בכבוד אשר למעלה ממשרה כמו ששנינו בגמ׳ סוכה פרק ראשון הארון השעם‬
‫טפחים‪ .‬והכפרת טפח ‪ .‬וכתיב ודברתי אתך מעל הכפורת ‪ .‬וא״ר יוסי מעולם לא י מ ם‬
‫‪.‬‬
‫שכינה למטה מעשרה ולא עלו משה ואליהו למרום כמו שפירשט במקומו‬
‫המנץ הב׳ צריך שתהיה תתת השמים ולא יהיה סכך אחר מבדיל כלומר הבט מה למעלם‬
‫ממך השמים וכל צבאם וראה מי ברא אלם וקבל מליך מול מלכות שמים שלמה וכמ״ש דהי‬
‫מורא שמים מלינם‪ .‬והמכין הג׳ צריך שתהיה צלתה מרובה מחמת׳ כי זה מה שיורם‬
‫הוראה שלימה מל שיהיה מיקר היותו טל החסיה והבטחין בצל סכתו של הקב״ה בכל מעשיו‬
‫ומשסיו יותר ממה שיבטח במצמו ולא בטוב מזלו בי אע״ס שטוב העולם ופרנסתו מוסל על‬
‫ב׳ הנהגות יחל המחריכ יהיה ענין הצל הנזכר רב על החמה והיא רמז שיאמין כי מ ס‬
‫שיתנהג כו הוא יותר ויותר מצד ההשגמ׳ ומעש מל צל ההנהג׳ השמימיית המכונה בחמם‬
‫ופיל שאמר שלמה ע״ה בפפרו קהלת תחת השמש כלומר הששים‪ .‬אמנם צריך שיראו בו ככבי‬
‫שמים כי צריך האר שיכיר את טראו מפאת מעשיו המפורסמים כמ״ש השמים מספרים‬
‫כטד אל וגז׳ ‪:‬‬
‫!‪ JIM‬יש מנין ל׳ שאמרט בהכשרה שתים כהלכתן ושלישית אפי׳ מפס לטין אל התשוקות‬
‫האטשיו׳ אשר ראוי לתת לב אליהם שהם הטוב והמועיל והערב אשרכלהאנשי׳‬
‫יכספום אמנם המומיל וםמרב מהם הם אשר צריטם שעירה חזקה כי יצר לב האדם משתוקי‬
‫לעבור בהם הגבול בשימור נ מ ק ולזה ה ו דסנות הסיכה שתים כהלכתן‪ .‬לפי שלפני אלו‬
‫הענייני׳ צ ד ן מחיצה חזקה ושלימה מומרת בפני רוח מצויה • אמנם אמרו השלישית אפילו‬
‫מפס כי עם שצדן גם כן ליגדר בעניין הטוב שיהי׳ בתקונו בכוונה ובהגבלה מכל מקו<‪>£‬מענז‬
‫מסזירוז יספיק לזרז המוזהר כבר לפי שאין תשוקת היצר להרוס מצכה ולפרו׳ן גררה כ‬
‫הראשיטת‪ .‬ולפי שכבר נמצאת תשוקת האנשי׳ הפרוצים רביעית והיא רעה ופרוצה מבלי‬
‫שום טנה נאותה כלל שאליה כוונו חז״ל כאמרם ואין תשוקת היצ״הי אלא לקין וסניריי אשר‬
‫ל‪6‬רכמתן אמרו ארכע תשוקות הן אין משמך אשםאלאלכעל׳‪ .‬אין תשוקת הגזעי׳ אלא לארז‬
‫*ין תשוקת הקב״ה אלא לישראל‪ .‬אין תשוקת יצ״הר אלא לדן וחבידו‪ .‬והרביעית אין לם‬
‫שם כלל בתשוקות האטשיית‪ .‬והנה הסוכה הזאת אשר על זה האופן צדקי' יבואו גה ולא‬
‫»צ‪6‬ו ממנה בשום לכר של קכיעום כמו שלא הותר להשתמש חון מענה רק אכילה ושתי׳ סמותם‬
‫!כשישר‪ .‬אמנם צימוד של ע ק הותר לפי שהלמוד םוא עצמו גוף סנ*כמ ושעמה כמ״ש ג‬
‫יאמר‬
‫‪,‬‬
‫מ ן‬
‫‪P‬‬
‫כ ו נ ה ע ל ד• מינים ש ג ל ו ל ב ו פ ע ^ ה ‪#‬הי?‬
‫‪.‬‬
‫ואחר שביארנו מניין הסוכה נבאר גס כן עניין ארבעס מינים שבצוצב‬
‫כמדרש הגעלמ אילן יש לו להקב״ה במוצמו וצולב שמו וישראל קדושים הם מעלין א ו ת ו ‪1 .‬‬
‫אילן והתמרים מצדו וענפים בצד אחר ולולב באמצמ בך ישראל נוטלין י ‪! .‬‬
‫האילן שהוא לב סמולם שיש בו ל״ב נתיבות וכו׳‪ .‬יורו שגוף האילן בעצמו הוא לב ה ע } ‪2‬‬
‫שממנו תוצאות חיים לכל בעלי החוש והתנועה מעליוני׳ והתחתוני׳‪ .‬וישראל קרישים וי ‪:1‬‬
‫' געולס‬
‫י‬
‫'‬
‫‪V‬‬
‫‪P‬‬
‫צות י י "‬
‫ל סלולי‬
‫‪1‬‬
‫י י‬
‫כי התור׳ והטבוד׳ הס שני קטבים שהמציאוה‬
‫יותר משאר מינין‪ .‬ומור רמז שהוא דומה לעוצם המלאכי׳ שהוא המליון מהשלשה עולמו״‬
‫ו יאל ה ש א {‬
‫אז‬
‫כמו שהצולב מהשלשה הכי נכבד וגדול ועליון מהם• י‬
‫בסדר נבון כמי שנאמר עליהם בנבוא׳ וכל צבא השמים מומרים מימינו ומשמאלו ו א מ ר ו ‪ ,‬״‬
‫אלו מלמרין זכות ואלו מלמדין חיכה‪ .‬ולזה הטעם לוקחין אותו כימינו מל שם ארס וכחי‬
‫אורך ימים בימינה‪ .‬אמנם האתרוג לקיחתו בשמאל לסי שהוא מכוון כנגד הלב ט״ש ו א ד י ״‬
‫את יי׳ אלהיך בכל לבבך והוא בעין הנחת תפילין‪ .‬ומפני זה ראוי שיקפידו מליו על‬
‫וסידורו ושצימותו וטוב מראהו כמו שחוייב לדבר שיוקמ לרמז אל היותר שלם שכשלמי״‬
‫ע‬
‫י‬
‫ז‬
‫ס א ל ה י ת‬
‫ה ת‬
‫‪C‬‬
‫‪D‬‬
‫‪,‬‬
‫ש נ י ב‬
‫‪1‬‬
‫ס ז ס‬
‫ה‬
‫ס‬
‫י‬
‫ב‬
‫ת‬
‫ב‬
‫ה נ ה‬
‫ו‬
‫ע‬
‫א‬
‫ג‬
‫י‬
‫ס מ ז ב ח‬
‫ו‬
‫ל ז ה‬
‫י‬
‫יוצ‬
‫ע ל י י‬
‫ל ה ב י א‬
‫י‬
‫ח‬
‫ה ב ר כ הע‬
‫מ ב ר כ י‬
‫א ל‬
‫י ם‬
‫ה י מ י‬
‫ע‬
‫י‬
‫אילי ש ע ל‬
‫מ נ ש כ ו חז‬
‫ז ה ה מ ש ל‬
‫ל נא‬
‫" ‪-‬‬
‫מרס‬
‫ש ה א י ל‬
‫ז‬
‫א ת ר ו ג‬
‫שאכל א ר ם הראשון‬
‫ה י ה‬
‫ש־א‬
‫טוב המן למאכל• איזו אילן שמצו נאכצ בפריו זה אתרוג ואתיא במ״ד קיצץ בנטיעית היוי•'‬
‫• י •' ' האתי׳־י‬
‫יי‬
‫י‬
‫? "‬
‫י‬
‫וכבר אמרו בפי׳ פ י ז‬
‫חמור בהכשרו בענייני יפיי ובריאותו ביותר משאר מיניו ‪ .‬וענף ען אכות שהיא ה י ‪% -‬‬
‫גם הוא שמו ותמונתו יורה מליו ומליו ומספריו יוכיחו שהוא לקוח לרמז עןלם הנל\יי‬
‫הבא אחר י הלולכ שהוא מולם המלאכי׳ כנזכר ולפי שזאת המדריג׳ היא התחלת ה צ ״ ‪-‬‬
‫הנשואות בחומר לזה יורה עליו שס עבות לומר שמס שהם חמר דק ונקי מאד מכל ‪2‬‬
‫‪,‬‬
‫ע‬
‫ה‬
‫י‬
‫ה‬
‫ז ה‬
‫ה‬
‫נ‬
‫ש נ א מ‬
‫ה ו ד‬
‫ל ב ש ת‬
‫י ה‬
‫‪,‬‬
‫‪ 0‬ס י‬
‫י ס‬
‫י ת‬
‫ע‬
‫ד י ר ‪ nn‬צורות יצמת נוראס ‪3‬ממ‪5‬ה חמר מה‪ .‬ולפי שאלו רנרמיח יחח!י*י ‪ : i t‬־ ‪ £‬י ס‬
‫כ ב ר‬
‫ה‬
‫ס‬
‫צ ו ח ת‬
‫י‬
‫ס‬
‫ב י ר א ס‬
‫ב מ ע ב ה‬
‫ח‬
‫מ‬
‫ר‬
‫מ ה‬
‫ו ‪ : ,‬ם י‬
‫ה ג ר מ י ס‬
‫ש א ל ו‬
‫י ת ח ל‬
‫? י אל ‪At‬‬
‫•‬
‫^‬
‫מינים עצם סגלגלים שהם םסירייס וגרס הככבים המאירים ממצמס‪ .‬וגס הירח שאי‬
‫ס ס י‬
‫י ג ס‬
‫א י נ ו‬
‫מ א י ר‬
‫מ ע צ מ י‬
‫ל ז ה‬
‫ה‬
‫י כ‬
‫ב ה כ ש‬
‫ש ‪ 1‬ש ס‬
‫כ‬
‫ד‬
‫ע ל י‬
‫כ מ ס ס‬
‫ענ‬
‫י ״‪ « >1‬׳ ‪5‬‬
‫ו‬
‫י‬
‫׳י י‬
‫ייי•‬
‫פט״מ‪ .‬ואמרו שאם יבשו או נשרו מליו ונשארו בכל אחת מהן תלתא בחד קינא שסם כשרי*‬
‫לפי שפם זס היו שלש של שלש שלש שהם ט״ו‪ .‬והם מספר הגלגלי׳ הגדולי׳ המקיתיס א‬
‫ה א ס מם הגלגל סחוק סיומי• ואם חסר מזה פסול שכבר נסגמס סוראתס ואמר ‪-‬‬
‫קינא כי בהיותם על זה האופן תהי׳ סוראתס מכוארת מה שלא יהי׳ כן אס היו ‪v c‬‬
‫ויורדות ‪ .‬וערבי נחל גס הם שמס ותכונתם ימיר שסם מורים על עולם ההוי׳ וההפסד‬
‫אין בהם לא מאכל ולא ריח כמו שאצו הנמצאות השפלות הס סחותו׳ בשכליסם ו נ ע ע ש י ‪-‬‬
‫״‪°‬‬
‫גדלים על הנמצי׳ שהמים ממירים מקומם כהס תמיר כמו שאלו הנמצא״ סס משתני׳‬
‫בטבעם ובלתי עועדי׳עלמצב מיוחד‪ .‬וגם שהם קלים להפסד• וגם כי‪.‬בתמונתה דומה‪11:‬‬
‫הלשון או אל השפתי׳ לרמוז אל החי מדבר שהוא מבחר כל השםלי׳ והוא הראוי לבא באניד*‬
‫עם הפליוני׳ עד שיקשרו העולמות כלן והוא מכין קשר האגודה שצריך לקשרם יחד שלמיף‬
‫טל ג׳ עולמות שנקשרין יחד זה לזה‪ .‬ואמנם הוקבעה הברכה על הלולב ט הט‪4‬י י‬
‫ל‬
‫מוטלת עליו לדרוש ולבקי על שיגיע בעיוניו אל הלולב ומשם ואילך כבוד אלהיס ‪ 0‬ם «‬
‫דבר ‪9‬כ״ל ‪.‬־ ורמז לאלו ד׳ מינים לאגדם יחד לישראל שצריך להם להיות כלס כ ל ‪2 3‬‬
‫נקשרי׳ ונאספים יחד להתפלל ולבקש על עוטתיהס וכשם שבאתרוג אוכל וריח• וההדס ד ‪,‬‬
‫ולא אוכל וסערבה לא טעם ולא רית ולא אוכל וכאיס יחד לכפר כך סצדיקי׳ ו ה כ י י ת‬
‫‪2‬‬
‫זהרשעי׳ כלם באים יחד‪ .‬ואיט יכול לפרוש הצדק מן הצבור לומר כי הם אינם כראי‪-‬‬
‫^ימ‬
‫ישא בעול עמהם ) ״ ( )חסר לה( ובבר אירע‬
‫בדבי אבהו כשבא להסתלק מן העולם נכגסו חכמי ישראל > ‪ j‬״ ‪t‬‬
‫‪HttfttD‬‬
‫יילא ^ יטיד י ״ י‬
‫ומצאוהו שהוא בוכה אמרו רו למה אתה‬
‫*‬
‫בתורה *׳?מ‬
‫ס ת‬
‫כי‬
‫ת‬
‫ר מ ״‬
‫נו‬
‫ב ו כ ה‬
‫י‬
‫ס ו ד צ ל היעזענה ר ב ה ו ט ע ש ת ש־זי*‬
‫מו‬
‫בתורה תלמידים הרבה העמדת ולא עוד אלא שמדד׳ יתירה היתה בך שלא‬
‫נתעסקת בצרכי הריני״ אטד להם עליה אני בוכה שלא נשאתי במשאן שר ישראל‬
‫וקיימתי מה שנאמר ואיש תרומות יהרפנה‪ .‬סי׳ כתרומה הפרושה מן העיפה כך הפורע‬
‫מדרכי צבור זה הורם עולם ומחריבו‪:‬‬
‫‪ ! " 0‬ז ך ן ך רבי חייא ורבי יופי הוו אזלי באורחא חםא חד יודאי דהוה אתי‪ .‬אפר‬
‫רבי יוסי האי בר נש יוראי הוא‪ .‬שאלו ליה אמר לון שלוחא דמצור‪,‬‬
‫אנא‪ .‬דהא אנא דיירי בכפר דרומאי וסמי זיםנא דחג ואנו צריכין ללולב ומינין דעטיה‬
‫דסקדא לון למצוד• אזלו כחדא‪ .‬אטד לון ההוא יודאי הני ד׳ מינין דלולב דכלהון‬
‫אחיין לםצו׳ לריצויי על םיא שטעתון אמאי אנו צריכין לון בחג אמר לו ככר אתעמ‬
‫בהאי חבריא אבל אי מלה חדת׳ אית תחת ידך אימא לי‪ .‬אמר לון ודאי ההוא אתר‬
‫דאנן דיירין ביה הוא זעיר וכליון דדיירי ביה עםקין באוריתא‪ .‬ואית עלן צורבא מרבנן‬
‫רשמיה רבי יצחק ברבי יוסי סחוזנאה ובכל יומא אםר לן מלין חדתא‪ .‬ואמר דנה*‬
‫דםנין זמנא הוא לשלטאה כל אינון רברבון די ממנו על שאר עשין וסתברכין‬
‫מסנורא די ישראל‪ .‬וקרינן להון מים זידונים כד״א המיס הזידונים בגין לשלמאין‬
‫אתינא ברזא דשטא קדישא‪ .‬ולאתערא עלן מים קדושים לנסכ׳ ע״ג מזבח עכ׳׳ל ‪:‬‬
‫מכאן תבין סוד ניסוך הסיס ש ב ח ג ‪:‬‬
‫דקאנטי סיד השינה פ׳׳ד הקבלה כי׳ כי היא רומזת למנשה ע)יינה שהיא חיפה צהקב״ה‬
‫והיא בית נתיבות לכל ה ש ?רות‪ .‬ובעבור כי הי׳ רומזת לחכמה מציונה כמי שפירש‬
‫בפרש׳ בראשית‪ .‬פ״נ הנשר שיכה בג׳ דפנות שכן הב׳ מוקפת בג׳ ריחות ‪ .‬והכשר דופן‬
‫ו׳שפחי׳ דכתיב וימינו שפחהש‪:‬נים שפח לנלרקימ לז׳ רקימים‪ .‬וממס גבוהי׳ ירומנמצל!‬
‫הבשר פונה רומזת לחנמ׳ אחרונ׳ ולכן היא דירת עראי ודירת קבע‪ .‬וגם רמזו כל האזרח‬
‫בישראל ישבו בסכת חשד לרמוז סיכת דור הניפלת תנתנת לישראל לכד כי הם תחת כנפי‬
‫השכינ׳ להיות צל ראשם להצילם מרעתם ‪ .‬ובפרשת שלח לך כתב על פסוק סר צילם מעליהם‬
‫ודל ימיין שירמוז צמה שנודע כי בליל החיתם לא יהי׳ צל לראש האיש אשר ימית בשנת‬
‫ההיא ולכד נאמר כי סר צילם מעליהם ונגזר עליהם מיתה ויי׳ אתנו על באן‬
‫לשינו ‪:‬‬
‫והרטב״ן ז׳׳ל פי׳ סר צילם מעליהם שהוסר הצל מעל ראשם ממה שידוע כי בליל החיתם‬
‫הגדול של הושענה רבה הוא יום כ״ו לבריאח עולם לא ימצא צל לראש מי שעתיר‬
‫למות כאותה שנה וזה כאילו אמר כנר נגזר ‪ .‬וע״כ יזהר כל אדם כשירא׳ עצמו והשתנה‬
‫הסר שיעשה תשיבה‪ .‬כי מראין לו לארם שיעשה תשיכה כמו שמראין לו לאדם חלומות רעים‬
‫וסימני׳ רעיס הכל כרי שיעשה תשוכה ‪:‬‬
‫ומעשה‬
‫‪1‬‬
‫י *‬
‫‪,‬‬
‫* * *‬
‫‪mmai‬‬
‫‪,‬‬
‫שהיה באדם אחד שלא היה לו צל ובאותה לילה עצמה עשה תשובה‬
‫וגתחרט ויגהס ה׳ על הרעה‪ .‬ובאותה לילה עצמה ראה צילו להצילו‬
‫מרעתו‪:‬‬
‫כחזכ שעם לאותה לילה כי בחג נידונים על המים והוא יום אחרון שבחג שאז‬
‫נסתם לחיים כי כפי צורך החיים כך המיס כאים לעוצם עכ״ל ‪:‬‬
‫שעם הנענועים מל דרך האמת וסמיכת האתרוג ללוצכ ועניין סור שמיני עצרת‪.‬‬
‫והרקגיאם כתכ ועתה אודיעך כוונח הניענזעין וההקפה פ״ד הקכלה אנו מנענעים צפני‬
‫המלך שהיא התשוכה להראות מלכו׳ ככל משלה וכל הנבראין 'נרתעי׳ מענג‬
‫זמזלמזעין מצפניו כי ממט נשתכלל הבניין‪ .‬ומנענעץ לד׳ רוחות העולם וככר ירעפ‬
‫הולם כנגר ד׳ אותיות הקרושות ומניין הנענועין הס לץ רמז לל״ו צדקי׳ המתקיימיפ‬
‫בעוצם‬
‫‪^j,‬‬
‫*מולם וסמולם עומר עליכם ‪ .‬ועוד כתכ סרב צדך לסמוך האתרוג עם ש*ר סמינין‬
‫יסרידם מן הבניין‪:‬‬
‫מעשה )י(‬
‫זה שגגלה אלי בחלום בליל י״מ של סוכות בהתאכסן אצלי ח ^‬
‫‪,‬‬
‫אחד אשבגזי הר״ר יצחק שמו ראיתי בחלום שהיה כותב השם‬
‫ד ™ ‪v V ' P ^ P‬‬
‫והיה מרחיק ה׳ אחרוגה מן הג׳ אותיות• י א מ י י לי י ׳ יי׳• י‬
‫ואגי מחיתי בו‪ .‬וכחבתיו שלם •חובר ואשחוםם על המראח ואין מבין‪ .‬למחר‬
‫גמילת לולב ראיתי שלא היה מגעגע רק הלולב ומיגיו בלתי סמיכח אחרוג‪£ .‬‬
‫הבגתי פתרון חלומי וחזר בו עב״ל‪.‬‬
‫ן‬
‫! ! ! ״ מ ח ד מאי שמיגי עזנרת כתרג‪:‬׳ כגישי כל טאן י י‬
‫ן ‪r#bV‬‬
‫" לכם'‬
‫לא יגקי מגי׳ אחרגין בר ישראל בלחייייי׳י י ן ד‬
‫*‬
‫‪.‬לבס ולא לשאר עטין לכס ולא לשאר ממגן ועל דא אימן מרצו על המים לטיד׳כ ‪'ty‬‬
‫חולק ברכאן דיחעסקון בה ולא יחערבון בחדוות׳ דישראל כד יגק־ן ברכאן עלאי‪! ,‬‬
‫למלבא דזפין רחוטאי בסעודת׳ עילאה דעבד ליד‪ ,‬אמר מלכא הא אגא בעי למחדי ‪* J‬‬
‫דחימאי יעלון כל איגון ממגן ויחבין עמגא לסתורא למפעד סעודתא בחדוות* ‪°Z‬‬
‫רחימאי‪ .‬מה עבד אקדים ההוא רחומוי קפטורין ובשרא דחורי ואקרב קסייי׳י לסיכ‪*,‬‬
‫לבחר יתיב מלכא עם רחימוי לההו׳ סעידתא עלאה מכל עדוגיי דעלמא וחדי ש ל ‪1‬‬
‫ורחימוי בלחודייהו ולא אחערבו אוחרגין ביגייהו כך ישראל עם הקדוש ברוך ף *‬
‫בג״כ ביוס השםיגי עצרת תהיה לכם עכ״ל הזהר ‪:‬‬
‫‪0‬‬
‫ד‬
‫ת‬
‫ה < מ י ב כ‬
‫ט‬
‫ע‬
‫ך‬
‫ב נ‬
‫‪l m‬‬
‫ש‬
‫בגי‬
‫ט א י נ י‬
‫כ‬
‫ב י כ א‬
‫ב ת י ב‬
‫ת ה‬
‫כ‬
‫כך אמר להפ הקדוש ברוך הוא לישראל אחס הצאן ואני ה ר ‪ . ,‬״ ‪.‬‬
‫‪£^*"!£531‬‬
‫אתם הצאן דכתיב ואתן צאגי צאן מרעיחי אדם אחם וכוי‪v r L .‬‬
‫ואנ‬
‫•‬
‫איע‬
‫הרועה דכתי׳ רועה ישראל האזיני׳• ע ׳ לי י‬
‫השומר‪ .‬אתם הכרם דכתיב כי כרם יי׳ צבאות בית ישראל‪ .‬ואגי השומר דכתיכ ז‪"?!-‬‬
‫יכתיי‬
‫• א י‬
‫לא יגוס ולא ישן שומר ישראל‪ .‬עשו לי סיבי׳ שאשטיי‬
‫בגיס אתם לה׳ אלהיכס‪ .‬ואגי האב דכתיב עמרת זקגים בגי בגיס ותפארת בגים א ן ‪* 1‬‬
‫לבו עשו לי בית שאתר ביגיבם הה״ד ועשו לי מקדש ושכגתי בתוכם עכ״ל ‪:‬‬
‫ןיו‬
‫י ר‬
‫ע‬
‫א ת ב ם‬
‫ה‬
‫א ת כ ם‬
‫א ח ם‬
‫ת ם‬
‫ה נ י ס‬
‫‪ ,‬ב נ י ם‬
‫ת‬
‫ב‬
‫ידון לכל משכיל שזה סמררש איט כסשוטו והוא מרמז ענייני׳ גדולי׳ ‪ .‬ונקדים ‪v-n‬‬
‫הספקות הנופלות בו‪ .‬ראשונה איך יאמר שנתאוה הקדוש ברוך הוא כביכול‬
‫בתחתוני׳ במקום סוכה או בית וכו׳ והלא כתיב אחה בית אשר תבנו לי וכו׳ וכתיב ‪25‬‬
‫ה א ק ומלואה ושמי השמים לא יכלכלו אותו ואףכי הבית הזה• ועוד קשה למס ירצה ‪In‬‬
‫ק י לשרי‪,‬‬
‫מיי י‬
‫י‬
‫־ י‬
‫י• י‬
‫השבינ׳ בישראל ממת צאתם מארן מצרים מד שיבא הגואל ויבנה המקדש ג׳ ‪ .‬הדיר‬
‫!לול על המשכן שעשו במדבר‪ .‬וכי כמהו נעשה מקרשים מטולטל ׳ ושם הי׳ רועה אותס?‪1‬‬
‫ארבעי׳ שנה שהיו רועיה במדבר מן ושלו ובאר ‪ .‬וכס׳׳שס מ׳ שנה צא חסרת לבר‪ .‬א ‪' ,‬‬
‫הבית אשר בנה שלמה‪ .‬לפי שלא נתקיים לא הית׳ בו דרת קבע לשכינ׳ כמו שהית׳ ה ‪ 0‬י «‬
‫ג ד‬
‫פ מ ם‬
‫ב ס י כ ה‬
‫ס ע ם‬
‫י ג י ת‬
‫ה נ ס‬
‫ה כ י י נ ה‬
‫נ ז ה‬
‫ס‬
‫מ ז‬
‫ש‬
‫מ‬
‫‪0‬‬
‫מ ו ת‬
‫‪,‬‬
‫מ‬
‫'ין קסועק ו ק מ י ר ק ‪ rip‬ג&ת»ונ ג׳ לפטה ו ה ס ק ר‬
‫הנה על הדפנות שהם נפרצות במלואן אמר וגדרתי את פרציהן• ועל הריסת הסכך א «‬
‫הנה ‪C‬ש ה ו צ י א‬
‫אקים‪ .‬ועל ‪.‬קיומה״ והממדתה צעד אמר ובניתיה כיפי פולס‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫והריסותיו ‪,‬‬
‫מכלל סוכה וסעלס אותה לכלל בית קבועה ודירה למר לשלם• יהיא אשר כווט חז״ל בעןי‪^.,‬‬
‫»גשל השלישי אתם הבנים ואני האב עשו לי בית וכפו שאמר ליחזקאל אתם בן אדם סגל‬
‫זנית ישראל אס »אית דכלמו נממטתיה׳ וס׳‪ .‬יראם *יבלני משוטתיהם אשר ב ע ט ר ‪* T‬‬‫ם‬
‫נתישכס‬
‫‪r‬‬
‫מן‬
‫ס ו כ ה מ ר ק הי^זן מ א ט ד ל א‬
‫מישנה עדין חצר וסוכם לבד‪ .‬אמנם מכאן ואילך יי׳ ימלוך למולם ועי• לזה אמר כבוד‬
‫הוא לאב וכוי‪ .‬מכ״ל בעל שקידם ‪(») :‬‬
‫)מאמר ל״א( רעיי שי׳ לא הניח מקרא משנה• ס״ דבר משנה וברייתא של ו׳ סדרים‬
‫ות״׳כ• יסיסרי‪ .‬תלמוד זו היא סברא שהיו התנאי׳ אחרוני׳ מדקדקי'׳‬
‫ברברי הראשוני׳ הששומי׳ לסרשן ולישן להם שמם כמו שמשו האמוראי׳ אסר התנאים‬
‫שפירשו דברי התנאי׳ שלפניהם וקבעו להם גמרא ואותן דקדוק׳ שבימי התנאי׳ הי׳ נקרא‬
‫׳‪*"*-‬ו*•‬
‫)מאמר ל״א( טנה לשימת מלאכי׳ ושיחת‬
‫שדים ואילנות וכו׳ וכל פוף פורח נשרף ‪:‬‬
‫רבנן שמוגיס תלמידים היו לו‬
‫להלל הזקן שלשים מהס‬
‫ראוים שתשרה שכיגה עליהם כמשה ע״ה‪.‬‬
‫ושלשים מהם ראוין שתעמוד להם חסה‬
‫כיהושע‪ .‬ועשרים מהם בינוגיים ‪ :‬גדול‬
‫שבכלן יוגתן בן עוזיאל‪ .‬וקטן שבכלן‬
‫דיי בן זכאי‪ .‬אמרו עליו על רי״בז שלא‬
‫הגיח מקרא משגה תלמוד הלכות והגד־ת‪.‬‬
‫דקדוקי תורה‪ .‬ודקדוקי סופרים‪ .‬קלות‬
‫וחמורות וגזירות שוות תקופות וגימטריאו׳‬
‫*יחת מלאכי השרת ושיחת שדים‪.‬‬
‫ושיחת ‪.‬דקלים‪ .‬משלות כובסים‪ .‬משלי‬
‫־*ועלית‪ .‬דבר קטן ודבר גדול‪ .‬דבר גדול‬
‫מעשה מרכבה דבר קטן הוויות דאביי‬
‫*רבא "לקיים מה שגאסר להנחיל אהבי‬
‫י ש ואוצרותיהם אטרא‪ .‬וכי מאחר שקטן‬
‫שבכלן כך גדול שבבלן עא״כו‪ .‬אמרן‬
‫עליו על יונתן בן עוזיאל שבשעה שהי׳‬
‫•דאב ושונה ועוסק בתורה כל עוף שמודח‬
‫עליו באויר מיד נשרף ‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫׳‪I-VV‬׳‪•J-‬‬
‫‪V P M‬‬
‫‪Vm/JV‬‬
‫‪•V'MW‬‬
‫׳«‪JW‬‬
‫גו״ל ולבו״ר ודו״פן עקומה• שימור״ין ‪.‬‬
‫ואצי״צין‪ .‬מסי׳׳צין עשר נטי׳עות‪ .‬ער״בה‬
‫וניסוך המי״פ ‪ .‬ודקלוקי תורה ‪ .‬רמיי‬
‫אות״יות שבאין לדקדק לרחש בהן רבויין‬
‫ומיעוסין‪ .‬כתיב האזרח להוציא הנשים‬
‫שדקדקה תור׳ בלשינה לכתוב אות יתירה‬
‫ללמד‪ .‬ודקדוקי סופרי׳• שהוסיפו לרקדן‬
‫אחר מעשה הבריות ולהחמיר לפשות סייג‬
‫ואזני׳ לתור׳ וגזרו גזירות להרחיק האדם‬
‫מן העביר׳‪ .‬ורכותה בבכורות גרסינן הבא‬
‫לקבל רבד תורה חון מדבר זה אין מקבצין‬
‫אותו‪ .‬קלי׳ וחמורי׳ דברי׳ הלומד׳ בקיו‬
‫שניתנו לדון מעצמם לכל ארם ולא פירשו‬
‫כולן בסיני ‪ .‬תקופו׳ חשבון הלוך חמם‬
‫ולבנה‪ .‬וגזירות שוות‪ .‬דברי׳ הלומדים‬
‫בגזיר׳ שוה‪ .‬שיחת מלאכי השרת כו׳ לא‬
‫ירמנא מאי היא ‪ .‬משלו׳ כובסים משלי‬
‫שועלים דברי חכמה שיסדו קדמוני׳ לתת‬
‫אמתלאות לתובחיתם‪ .‬ומלין אותם בכובסי׳‬
‫ובשוכגלי׳ כגון מאזני צדק ט ׳ האמורים‬
‫בסרק חלק אבות יאכלו בישר ט ׳ ‪ .‬ובימי‬
‫האמוראי׳ נשתכחו‪ .‬נשרף שהיו מלאכי‬
‫השרת סביביו ומתקבצין לשמוע תורה‬
‫‪\'JU‬‬
‫‪.‬‬
‫זהרימב״א ז״ל כתב בחדושיו דבר גדול מעשה מרכבה‪ .‬פי׳ מרככה העליונ׳ הקדוש׳ שלא‬
‫נסתכלז בה הנביאי׳ מעולם• וסודם ידוע לבעלי האמת‪ .‬לבר קטן הווית דאביי‬
‫ורבא‪ .‬סיהש לבר קטן הוא לגבי מששה מרכבה‪ .‬והווית דרבא הם קישיזס ותירוצים‬
‫וסשקות שלהם שלא נתבררו להם מפני שלא ירלו לעומקו של תצמור כחכמי׳ הראשוני׳‪,‬‬
‫ולפי שהי זה מחסרון ירימה קרי ליה לבר קסן בחכמת המשני‪ .‬אבל גדול הוא מכל שאר‬
‫החנמו׳ ‪ :‬אמרו עציו על יונתן בן עוזיאל כו׳ כל מי‪ >1‬נשרף פי׳ שהיו הרכרי׳ כיום שנתנו‬
‫בשיני שהית׳ האש שולפת פכ׳׳ל‪ .‬ובפ׳ יש נומלין הוסיס הרי״סבא ז״ל הוויות דאביי כו׳‬
‫הם נקראי׳ קשן לפי שהם פלפלו פלפולי׳ מריפים וחדורי׳ לפי שלא ירדו לשיף דעתם‬
‫של תנאי׳‪ .‬ורי״בז מרוב •כמתו הי׳ אומר בל פה שיכול שום אדם לפלפל ולדקדק על‬
‫דברי התנאי׳• שיחת דקלים כתכ רכינו האי גאון ז״צ כי בדורו הי מר אברהם קאבסי שהי׳‬
‫מכיר מסירות בנעטע האילנות ביום שאין רוח משבת ט ‪ .‬והי׳ מכסה האילן בסדינין והיא‬
‫חכמה מסוארה עיכ‪:‬‬
‫והרשביא‬
‫‪,‬‬
‫״‬
‫כונה ע ל המאורות לוקות מאמר ל ב‬
‫זדושב״א זיל כחב נחרישיו וז״ל חוטי רוח סשבו כי משיי׳ המצוה שאגיי ורבא נ ו ש א י ״‬
‫עשייתן‬
‫וכותבי׳ בהם הוא דבר קטן שלא מלה ביד המחמסק נהס‬
‫לפי שאין בעשיית׳ אלא שקייס בטשייח׳ מצות נורא ית׳ שנותנן לדעת לצרף דעת יש ‪1*,‬‬
‫אותמ‬
‫‪P‬‬
‫י‬
‫אס יגישו כמצותי׳ אם לאו וכמלך ש‬
‫צואה תועלת בין שאין בה תוטלת זולתי ההורא׳ שמורה המושם רצון אדוניו כאשר ‪^ 5‬‬
‫וזהו שכתוב כל י^מרת אלוה צרופה כו׳ ובא בביר אמר׳ ז״ל וכי מה איכפת לי׳ להקב״ס‬
‫לשוהט מן הטורף או לשוח׳ מן הצואר לא נתנו המצו׳ אלא לצרף את הבריות ״‬
‫זהויות דאביי ורבח לא נא רק ניאיר חקוני הפעול׳ והמצות• ולא לבאר טממי המצות‬
‫הרמוזו׳ ומורכנו׳ בחובן‪ .‬ורייבז פשה הסצי׳ באח׳ ונתן דעחו להתבונן אף במורכבו׳‬
‫והשיג הכל ע׳׳כל‪:‬‬
‫א ל א‬
‫ש כ ר‬
‫ר‬
‫ר ו ‪ 5‬ה‬
‫ל נ ס‬
‫ח‬
‫ל ( ת‬
‫ה מ ס‬
‫‪0 6‬‬
‫י ש ו ‪ :‬י ט ו‬
‫ר ‪ 5‬ו נ י‬
‫ש י ש ‪5‬‬
‫‪k‬‬
‫בחורה העולה בחב כל טוף הפורח נשרף ירצה שהיה שורף כל סריסות סנפסרות א‪-‬ן‪-‬‬
‫הס מתנגדי׳ אל האמונ׳ ולקח כל הדכרי׳ הקרוכי׳ אל השכלי׳ הנסר ‪17‬‬
‫והס המלאכי׳‪ .‬והשליך כל שאר הרימות הרמות מד ששרםן מכיל‪) :‬״(‬
‫בשם רש״ט בפירוש הרב הפורייה פ״ו מחלק א ׳ ‪:‬‬
‫ד‬
‫)מאמר ל׳׳ב( רש״י בשביל ד׳ דברי׳ כוי לא שמטתי ממם בדבר• מאורות ירח יככביס‬
‫טתבי פלסתר‪ .‬שטרות מזוייפי׳ ומכתבי ממל לשים דופי טל א ‪1‬‬
‫<כתיב בשמו מה שלא צום‪ -‬מגדלי בהמה דקה מחריכין את סארן שאינם יכולים לשמרים‬
‫עלרעות בשדות מביריהס‪ .‬ומצ קוצצי אילנות מוכות ואפי׳ הס שלהם שמשחיתים ‪ - ,‬ב‬
‫־י‪°‬‬
‫ונראים כבופמין בברכתו של מקים שמשפיעו‬
‫)מאמר ל״כ( כונה מל המאורות לוקוס וי•‪-,-‬‬
‫טובה ‪:‬‬
‫סספרלחכם‪:‬‬
‫מ ו נ ה בזה המאמר פ״ר שפירש בטצ‬
‫מקידה בהקדמתי וזיל ואנו צריכין‬
‫ך ] ^ ף רבנן בשביל ד דברים ח ש‬
‫<קבל האמת ממי שאמרו‪ .‬ולרמת שאין‬
‫לוקה‪ .‬על אב ב״ד שמת ו * ‪' ,‬‬
‫טונת הדכרי׳ האלה למניחיה׳ כפשיטן רק‬
‫נס»* כהלכתו‪ .‬ועל הגערה הםאורסז‪-‬‬
‫להורות בתם ענייני׳ נכבדי׳‪ .‬פ׳׳ד סי־מז‬
‫שצעקה בעיר ואין מושיע לה‪ .‬וןי‪1‬‬
‫יושגו למעייני׳ בהם בדברי׳ יש קצת יחס‬
‫משכב זכור‪ .‬ועל שגי אחים שגשםך ד ״‬
‫להם מם עליהם‪ .‬אמנם מה שירצה שכווט‬
‫כאחד‪ .‬ובשביל ד׳ דברים מאורות לוקין‬
‫נזה מ״ד החידה כמנהגם וזה כא להורות‬
‫על כוחבי פלסחר‪ .‬ועל מעירי עדות ‪Jjptf‬‬
‫הסבות אשר בעבורם ילקו השפלים האנושי״‬
‫ועל מגדלי בהמי׳ יקי׳ ״ י • יעל קו*זגי‬
‫וילאו להשיג אור האמת וישתבשי במושגיהם‬
‫אילגוח מובות‪:‬‬
‫ויוציאו משפט ממיקל‪ .‬האחד המשכם אחר‬
‫]צריך פיון בסהר תורח העול׳ כפ״ח מח״א־ן‬
‫כזבי הדמיון וגזרם מציאות והוויות אל‬
‫ענייני׳ בסלים שאין להם שוס מציאות מיד‬
‫האמת וירמיז לזה באמרס על כותבי פלסתר‪ .‬ויאמת זה פירוש רשיי זיל בהוראת זה ‪p r‬‬
‫שאמר שהוא עניין שטרות סמזוייםי׳ ומבחני עםל לשוס דופי על ארם אחד לכתוב כשמי‬
‫מה שלא צוה עכ״ל‪ .‬וזסו מניינם ממש שגוזרי׳ מציאות והויות אשר צא צוה הממצי!‬
‫והמהוה ולא טלה טל לבו ‪ :‬השני המשכי אחרי גזרות השכל ההיואלני בדברי׳ שהמוחל‬
‫יגזור ביטולם במו שנודע מקצת סחוקרי׳ הקדמוני׳ שסכחישוס כזה החכמים האמתייס‬
‫המקובל ׳ כמו שאמרנו והוא שאמרו מעיד עדות שקר‪ :‬השלישי על הוראת הקרעות א ש‬
‫יראה פרסומם אמתי נאות‪ .‬ונמשכו מסם אחר במה מופתי׳ דמות נפסדות טזטת‪ .‬ו ‪£ ,‬‬
‫הסבה הששית מההסך והסתירה שזכר הרב המורה ‪ :‬ולזה אמרו מגדלי בהמה דקה ט מצך‬
‫»צטו אין רמ ולא נאסר רק מפני מגזל הנמשך מהם ‪ :‬הרביעי מל סכחישס ה ס נ‬
‫*אמתיות המקובלות מצד החור׳ האלסית‪ .‬או נהסיל מעקר בעקרי׳ ססק וחשד בשום ס נ י‬
‫וזה‬
‫ר‬
‫מ‬
‫ד‬
‫ג‬
‫פ‬
‫ב א‬
‫‪p‬‬
‫‪,‬‬
‫ר‬
‫ק‬
‫ת ן ת‬
‫‪> 0‬‬
‫מ״יק החליל ‪ J‬א״ד־דכ‬
‫וזה רמוז באמרי קוצצי אילנות שובות‪ .‬והוא לשון ידוע להם ז׳׳צ לאשר זרחה במצחם רומ‬
‫שטות כאמרם קוצן בנטיעות הוה ־‪ .‬ואותו ענין עצמו הכונה במאמר הסמוך על ר׳ רברים‬
‫חמה לוקה בו׳ על אב ב״ר שמת ר׳׳ל הוא הכח המדמה שהוא קרוב אל השבל שהוא‬
‫הנשיא ואיבד ומשנהו שנתרמה אל הסך האמת ולא הורגש ובנה עליו מצודים גלולים‬
‫והנערה מאורסה שצעקה וכו׳ הוא התרשלות הנופל בלמודי׳ כי אף על סי שימצאו אליו‬
‫ההכנות ונקל לו להזדווג אל שלימותו הוא כעצלותו איננו מושיע ונמצאת נפשו שוקקם‬
‫וריקה ואין מושיע לה‪ .‬והנכון שכוונו אל צעקת התורה על קציצת נטיעותיה הנעימי׳ כמו‬
‫שאמרו עליה כמקום אחר אל תקרי מורשה אלא מאורסה‪ .‬ומשככ זכור הוא שימשך המוש‬
‫אסר השכל הסך ממה שראוי להיות‪ .‬כי השכל חוייב להמשך כהתחלות אחר החיש ‪.‬‬
‫ושני אחיס שנשפך דמם הם השו״מר והז״וכר שהם אחים תאומי׳‪ .‬כמה דאת אמר זכור‬
‫ישמור בדבור אחד נאמרו‪ .‬והוא שנשפכו ונמחקו הצורות המחוקות כם כמיס הנגרי׳ ואין‬
‫מאשף כלומר שאינם שומרי׳ תמונתם ולזה לא יוכל להשתמש בעיוניו בהקדמות האמיתיים‬
‫אשר כבר ידעם‪ .‬וזו היא סבת נפלתם אל השב׳ הששית ובשער ל״ב אמר כונה אחרת‬
‫הנערה מאורס׳ היא הנשמה אשר צעקה יאין מושיע לה בשובה אל מעונתה העליונה‬
‫מחמת החמר המאנס אותה בעונות‪ .‬וארבע׳ דברי׳ שהמאורות צוקים הם רמז לד׳ כתות‬
‫מפניהם עב״ל‪:‬‬
‫ובהודןד‬
‫פ׳ אחרי מות כל המצטער על אבדן של צדיקיא או אשיר דמעין‬
‫עלייהו קב״ה מכריז עליה וסר עוגך וחטאחך תטסר ולא עוד אלא דלא‬
‫יםותון בגוי ביומוי‪:‬‬
‫ואמר‬
‫)מאמר צ״ג( רש״י פירש אם אני כאן הכל כאן וכו׳ היה דורש לרבים שלא יחטאו ואמ‬
‫הזם‬
‫בשמו של הקב״ה אם אני כאן הכל כאן כל זמן שאני חפן בבית הז‬
‫יבא‬
‫שכינתי‪ .‬מי יב‬
‫ואין ‪»^vp‬־•‬
‫תחטאו וקין‬
‫ואם תסעמו‬
‫כאן‪ .‬זמם‬
‫הכל כחן‪.‬‬
‫ויבואו הכנ‬
‫קיים ויבוחו‬
‫כבודו קייס‬
‫ושכינתי שרויה ט יהא כטדו‬
‫פאן‪ .‬ה״ג בתוספתא הוא הי׳ אומר למקום שאני אוהב רגלי מוליכות אותי‪ .‬אם תבא אתם‬
‫כוי• ונ״ל שאף כאן צריך לגרוס כן‬
‫אל ביתי ט ׳‬
‫‪...‬‬
‫מדאמר רבי יוחנן בתר רגלוהי דבר איניש!‬
‫)מאמר ל״ג( כונה למאמר שמחת בית‬
‫ואי לא גרשינן לה מה שייך דרבי יוחנן הכא‬
‫השואבה‪ .‬ומ׳ אבוקות וכו׳ ‪:‬‬
‫עכ״ל •‬
‫מ י י א אמרו עליו על הלל הזקן‬
‫כשהיה שמח שפחת בית‬
‫הרי״טבא ז״ל כתב בחדושיו אם אני כאי‬
‫השואבה היה אומר אם אגי כאן הכל‬
‫הכל כאן פי׳ כננד השכינ׳ הוא‬
‫אומר שאם השכינ׳ בינינו הבל יבואו‪ .‬והוי‬
‫כאן‪ .‬ואמ אין אגי כאן מי כאן‪ .‬למקום‬
‫שאגי אוהב רגלי מוליכו׳ אותי‪ .‬ואף‬
‫יודע שכל השמת׳ היתיר׳ םיתה להלל‬
‫הקדוש ברוך הוא אומר אמ אתה תבא‬
‫ולהודות לה׳ על כל הטוב׳ שנמשס לישראל‬
‫לביתי אבא לביתך‪ .‬ואס אתה לא תבא‬
‫להשרות שכינתו כתוכם‪ .‬וגם כנגד העולם‬
‫אל ביתי אגי לא אבא אל ביתך שגאמר‬
‫אלא כרי‬
‫הבא הנתון לצדיקי׳ וצפיכר‬
‫בכל םקוס אשר אזכיר את שמי אבוא‬
‫גדולי׳ וחסידי׳ שלא יראה כקלות ראש‬
‫אליך וברכתיך‪:‬‬
‫ובשעחת בחורי׳‪ .‬וזהו ששנימ חסידים‬
‫כ״א[‬
‫פ׳‬
‫התכלית‬
‫]עבודת הקודש בחלק‬
‫פ‬
‫ואנשי מעשה היו מרקר לפניה׳ באטסות‬
‫של אור ואומד׳ ל ב ד שירות ותישבחות‬
‫והלויים מונים בכסרות ובצלצל שיר בלא מספר והיו עומדים מל שיו ממלות היומיות‬
‫ל א‬
‫ה י ה‬
‫‪,,‬‬
‫מעזרת‬
‫הרג!‬
‫ממזרת ישראל לעזרת נשים שעליהם הלוים עומדים לשיר שירה זו של בית השואכ׳ ואלו‬
‫שירים על הדוכן היו נאמרים כמקומם‪:‬‬
‫‪ ? * , ' X‬ם!אני‪° £‬‬
‫גייך אמונה כתכ מאמר ב׳ שער י׳ י י ״ " " ״ ״ ‪5‬‬
‫* * ‪^ ^ ^ • S i ^ ^ L ^ f‬‬
‫׳‬
‫י ז ״ ר ^‬
‫‪.‬המלא המליון רוח הקודש אשר הוא הנרמז וסנרצ׳ בשמחת ‪S ?25‬‬
‫ה ס ושתית מאשר ישאטן הנערי׳ זה שמח׳ בית השואב׳ ‪ .‬ולמה נקראת בית ה ש ו א‬
‫»‪ * «<,‬י ר»נינ ד * ‪.‬‬
‫ששואבי׳ רוח הקודש שנא׳ ושאבתם מים‬
‫^ ‪ ' S‬׳‬
‫‪ 2‬י ‪ :‬י ‪J‬״‬
‫בששון מממיני הישומ׳‪ .‬ולפי שאות׳ הדטק‬
‫י בל« ‪5‬‬
‫?‬
‫«‬
‫‪.‬‬
‫״‬
‫'‬
‫׳‬
‫ואותס‬
‫‪ 2‬ט יט ע ‪J i , T‬״« ״ * *‬
‫י׳יי׳‬
‫משיג‬
‫השמח׳‬
‫והיחס‬
‫בשלמות‬
‫כמוהו‬
‫שתסי׳‬
‫נ ל‬
‫״ ‪ ?1‬ייי«ח י ‪^ 1‬‬
‫ממשיגי סהשג׳ היתה אות׳ ההשג׳ בשמחה יזייקז‬
‫? ‪ 2 1‬ר׳ ייילי‪ ^ ,‬׳‬
‫י‬
‫מצומ׳ לפי שכאשר היו משיגי׳ אות׳ ה ה * ׳‬
‫״‪ *11‬ז‬
‫^ ^ ‪V v X‬‬
‫^‬
‫*‬
‫היו משימי׳ מצמס במדריגות הנצחיו׳• יאמיי‬
‫‪H‬‬
‫‪^ S m S W i‬‬
‫׳‬
‫י‬
‫י״‬
‫פל רשב״ג שהיה נוטל ח׳ אנוסי׳‬
‫‪J‬‬
‫*‬
‫^‬
‫‪1‬‬
‫? ‪« Sm52 * . 2‬דיי «‬
‫׳‬
‫ולא ערב החכמות זה בזה ויגילו זה‬
‫דשנו׳ מ ל כ א ב ח ׳ ^ י ד ח מ ר א א נ י י ק ״‬
‫‪,‬‬
‫דרבא‪,‬נח נ ז •‬
‫החכמות ויהא אז דרושיו ומישיגיו אמתיות‬
‫ולא כל אדם יכול למשות זה להבדיל בין‬
‫קודש לחול בין קבלה לסיליסיפיא ותכונה או שאר חכמות ‪ .‬וגם שהיה משתחוה אל הרצסן‪-‬‬
‫ונושק מש״כ כל כריה יכולה למשות רצו ט שהיה^לוקח מהחלק הגשמי כדי פרנסתי ה י‬
‫שצא‬
‫'‬
‫• יהיה ‪^P‬‬
‫מ ע ן ב׳ גודליו והיה שוחק ומלע־ג על החלק הנומרי‬
‫יתלכלך שכלו בחמרית ולא יתבלכלו השגותיו ואין שום אדם יכול לעשוי זה • ולוי היה ע‬
‫‪ .‬זה בחי סכינים כי הסכינים הס חדים רמז שהיה מישס קישיחז חלות דלקות ב ח כ ע ‪/‬‬
‫באמוני • ושמואל היה עישה זס נח׳ כסי דחמרא שהיה מדמה החכמו׳ כל אחת ל ע צ‬
‫כשם שהכוסות מתחצפי׳ זה מזה כן החכמות מתחלסו׳ מצכד שהיין נכנס יצא סוד ה ת ו ר‬
‫י‪.‬‬
‫ונמשל ליין כש׳ה שתו ביין מסכתי ורמז המשורר זה שאמר למנצח מל השמינית‬
‫במורח פולה כתכ פ״ו מח״א אמרו פ׳ החציל תיקון גדול היו מחקנים כשמחת כית ה ש ו א ^‬
‫כו׳ הנשים למעל׳ ואנשים מלפט׳ וזהו תיקון גדול הכונה להם ז״ל כשהיו שמלזיס‬
‫שמחת בית השואבה והיו שואבים רוח הקודש והשגת שכציות מצמעל׳ היו הנשים למעצ<‬
‫דוגמת השכל הסומל שתש כחו כנקבה יהאנשי׳ החסידי׳ והנביא" שואבי׳ ממני ל מ‬
‫חהו הטעם שכאו הנשים על האנשי׳ וכדרך שדרשו ז״ל בנ״ר אמר׳ שכת לפני ה ק *‬
‫לכל נתת בן זוג ולי לא נתת בן זיג אמר לה הקב״ה כנסת ישראל יהיה בן זונך והכוכ‪-,‬‬
‫להם בזה שהשכל הפועל האחרון שבו שכתוך השכלי׳ הנבדלי׳ אמר לפני הקכ״ה שלו איי‬
‫לגר לפעול כדרך שאר שכלים הנבדלי׳ שכלם עילות למה שתחתיה׳ ואז אמר לו שיסע ‪5‬‬
‫)י( ובעל פקידה ו ל‬
‫בישראל שכל לפועל ‪ .‬וכבר האריך בעל מיקרים ז״ל מ׳׳ב פ״י‬
‫מבואר שתשש כתו כנקיבה של שכל הפועל ‪ .‬שבו פסקה ההשפע׳ ולזה הוא במרריגת א ש‬
‫מד שלזה כוונו ג׳כ באמרם והביטו אחרי משם מלמד שמשדוהו באשת איש ‪ .‬והנהבתלזצ‪5‬ן‬
‫הדעת הוא מאמר זר אבל בדרך זה הוא מבואר שחשדוהו שנבואתו באה לו מפא׳ ‪ 5‬ן‬
‫הסופל באדם שסו׳ אסהן שבשכלי׳‪ .‬ועור אמרו שם מי שלא ראה שמח׳ בית השואכ<*‬
‫צא דאה שעח׳ מימיו והוא האעת כי אין שמחה כשמחת התור׳ והשגת השכליי׳ כמ״׳ן‬
‫ה ק ו ד ה׳ ישרי׳ משמחי לב‪ .‬וכבר כתב חכם אחד שלא ממם טעם שמח׳ מי שלא ט ע ס ה ת ר‬
‫סססיקות השכליו׳‪:‬‬
‫ותימה‬
‫‪p‬‬
‫ש‬
‫מ‬
‫ח‬
‫ת‬
‫‪ 3‬י ח‬
‫י ס י א‬
‫ס ש י א ג‬
‫ח י‬
‫‪J‬‬
‫י ש מ ע י‬
‫ש‬
‫ר‬
‫ב מ‬
‫א‬
‫ה ס ש ה ע‬
‫ס י א‬
‫ס ה צ ל ח‬
‫א ש ר‬
‫א‬
‫י‬
‫ע י‬
‫ב‬
‫א‬
‫נ י ט‬
‫א‬
‫ח‬
‫י נ‬
‫ח‬
‫ה‬
‫‪1‬‬
‫ח‬
‫א‬
‫י א י (‬
‫ה י א‬
‫ת‬
‫ק‬
‫כ‬
‫ז‬
‫ת ד‬
‫‪1‬‬
‫ל‬
‫ר‬
‫< מ י ה ד‬
‫‪V‬‬
‫מ ז ה‬
‫מ נ ו‬
‫ש ר א ר‬
‫ל ב צ‬
‫מ נ ‪0‬‬
‫ש ל &‬
‫ב ו ל ‪ 3‬צ ו‬
‫י‬
‫י‬
‫י ה‬
‫י‬
‫ק ‪ 0‬י‬
‫ש‬
‫א ‪ 5‬צ ן‬
‫ה‬
‫ה ז ה‬
‫‪lr‬‬
‫ת י כ‬
‫‪£‬‬
‫כ ר י‬
‫י ש ס‬
‫מ ס‬
‫ה‬
‫ס ס‬
‫מ‬
‫ב‬
‫י‬
‫‪p f‬‬
‫מ‬
‫כ ‪5‬‬
‫ת‬
‫פרק‬
‫החליל‬
‫מאטד‬
‫לד‬
‫מפו‬
‫)מאמר לד( ותימה איך שייך לומר לשון שחיטה ביצר שאימ דבר חמרי רק יתר תאום •‬
‫מור יקשה למה שוחטו בפניהצדיקי׳ שלא שימשיכו כל מיקר בעוה״ז‬
‫או למה המשילו להר ‪ .‬טה שלוה כס׳ הששי ממאמר העשירי כתב ון״ל ראה איך המשילו‬
‫םיצה״ר לחזיקי ושרי צבאותיו הם הנחות החומריות הסרים אל משמעתי • ולכן שמם‬
‫התורה האלהית רמז לזה הר מיבל וצום‬
‫)מאמר ל״ר(‬
‫לתת שם הקלל׳ הנמשכת מיצה׳׳ר ‪ .‬והברכ׳‬
‫ך י ף ש רבי יהודה ברבי אלעאי‬
‫שהי׳ הפכה על הר גריזים ולשי שהתור״‬
‫לעתיד לבא הקב״ה מביא‬
‫האלהי׳ תיישר החמר שלנו ותכני׳ היצת״ר‬
‫ליצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ובפני‬
‫הרשעים ‪ .‬צדיקים נדמה להפ כהר גבוה‬
‫כמ״ש בס״ק דקימשין בראתי לו תורם ‪.‬‬
‫רשעים נדמה להם כחוט השערה ‪ .‬הללו‬
‫לכן צות׳ התור׳ לכתוכ רכד התור׳ על‬
‫מכין והללו בוכין‪ .‬צדיקים בוכין ואומרים‬
‫האבני׳ ולהקימם על הרעיבל שהוא הר‬
‫האיך יכולנו ליכבוש את ההר הגבוה הזה‪.‬‬
‫הקלל׳ להורות׳ שהקלל׳ הנאמרת שם תשיר‬
‫דשעיס בוכין ואומרים האיךלא יכולנו‬
‫אות׳ התור׳ ותהפך לברכ׳ ותוציא יקר‬
‫ליכבוש את חוט השערה הזה ‪ .‬ואף‬
‫מזולל ולפי שהברכ׳ והשליפות ישפ׳ מהשלם‬
‫באמצעות השלמים צוהה התורה שיעמדו‬
‫הקב״ה חמה עמהם שגא׳ כי ימלא בעיני‬
‫השבטים היותר נבחרים בנתינת הברכ׳ על‬
‫שארית העם הזה ‪:‬‬
‫הר גריזים ובקלל׳ היותי שכלים במדריג׳‬
‫נמצא שהר גריזיסרמז לשלמות וליצה״ט כמש״סונתת את הברכ׳ וגו׳ )*( והכל להורומ‬
‫שתקון יצה״ר היא התור׳ וגם להיות מרע״ה ואהרן היותר שלמים שימין האנושי היתמ‬
‫מיתתם בהר זה בהר ההר וזה בהר העברים‪ .‬לסי שבתייה׳ רצו לעלות בהר ה׳ שהוא כנוי‬
‫השלמית עכ״ל ‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫)מאמר לה( כתב ) ( בעל עקידה שער צ״ז טמם לאלו ז׳ שמות של יצה״ר חה בהקרא לו‬
‫הקב״ה רע הוא באמת בהיותו במדרינ׳ סראשינ׳ בחזקתו וגובה לבו‪.‬‬
‫שאם יונח על טבעו לא יקווה ממנו רק רמ כל היום‪ .‬אמנם משה קראו ערל לומר שאס‬
‫היא השה להביאו אל היושר מצד מרלתו ואעימתו משמוע הנה אינו נמנע במו שהערל עם‬
‫שהוא קשה בעיניו להמ־ל ‪ .‬אמנם השרמ‬
‫)מאמר ל״ה׳(‬
‫הערל׳ אינה נמנעת איל היא אפשרית‬
‫ד ף ‪ #‬ן רב עוידא ואיתימא ריב״ל ז׳‬
‫בהרצאת דמים‪ .‬ודוד קראו מעא והוא ע ^‬
‫שמות יש לו ליצה״ר‪ .‬הקב״ה‬
‫שלישי יותר נקל מהקודם כמו שירידת האר׳‬
‫קראו רע שנא׳ כי יצר לב האדם רע‬
‫אל הנהר אל הטביל׳ הוא יותר נקל מהסר׳‬
‫מנעוריו‪ .‬משה קראו ערל שגא׳ ומלתם‬
‫הערל׳‪ .‬ושלמה קראו שונא לומר בהרגיל‬
‫את ערלת לבבכם‪ .‬דוד קראו טמא שנ‬
‫נפשו על הענין הקודם כבר יהי׳ יותר קל‬
‫לב טהור ברא לי אלהיס מכלל דאיכא‬
‫ההסר׳ עד שלא יצנדך אל טורח הטביל׳‬
‫טמא ‪ .‬שלמה קראו שונא שנ׳ אם רעב‬
‫המטהרת הטמא רק ש יהרהר בלבו כמו‬
‫שונאך האכילהו לחם בו׳‪ .‬ישעיה קראו‬
‫שישסיק זה למי שירצ׳ להעביר שנאת השונא‬
‫מכשול שנ׳ ואמר סולו פנו דרך הרימו‬
‫אשר מם לבבו כמה שיגמור בלבו להשלים‬
‫מכשול מדרך עמי ‪ .‬יחזקאל קראו אבן‬
‫ע מ ו ‪ .‬ישעיה קראו מכשול והוא שכבר יהי‪/‬‬
‫שנ׳ והמירותי אח לב האבן מבשרכם ‪.‬‬
‫החטא למכשול בעיניו יוצא ונתקל בו והוא‬
‫יואל קראו צפוני שנ׳ ואת הצפוני ארחיק‬
‫עומד ומשער עצמו ממנו‪ .‬יחזקאל קראו <‪pf‬‬
‫םעליכמ ‪:‬‬
‫_ ‪k‬‬
‫‪.^W‬י‪.‬‬
‫‪te‬‬
‫והוא ענין ששי יותר מעולה והיא שאפילו‬
‫למבשולאיט בעיניו רק לאבן מעמש׳ מונחת בקרן זוית שאינו יטל להנזקבה בשום פנים‪.‬‬
‫וכבר נתקיים בו מ״ש אם אבן הוא נמומ ‪ .‬יואל קראו צפוני הוא הענין השביעי המעול׳‬
‫מטצן כאשר יהי׳ היצר טמון וצפון בלתי נרא׳ בו כלל והוא מעצת אצהיי׳ כרבינו הק׳ וחבריו‬
‫ואס הם מונגטים• אמנם נתייחסו אצו השעות מל סדר השלמים שנמצאו בעולם האל יעי‬
‫בראש‬
‫‪,‬‬
‫ד ר ש ע ל ‪#‬בעד‪.‬‬
‫‪ #‬ל י צ ה ׳ ד מ א ט ד ׳‪-‬״׳׳•‬
‫ש מות‬
‫‪1‬‬
‫ע ל‬
‫ככ<‪ 5‬י‬
‫ה ע י ל ס‬
‫בראש ואחריו משה‪ 01‬נביאו נאמן ביתו ואחריו דוד וכן על הסדר להיייי‬
‫כאיוילו הוא איש א׳‪) .‬וצ״ע בפי׳ הרמב״ן ;״ל פ׳ בראשית( ‪:‬‬
‫קראו‬
‫זבחב רש״ט בדרשות תשוב׳ טפס לאלו ז׳ שמות שליצה״י • הקב״ ק י‬
‫ערל למה שכל רשע סכל וכו׳‪ .‬והסכל שילך לאבדון כבהמ׳ במ״ש והנה היצס׳׳ר‬
‫‪,‬‬
‫<ו ב׳ תארים מגונים רע וסכל‪ .‬ודוד קראו טמא כי טמא הפאר עס אחרים הוא דבר‬
‫זשסוי‪ .‬והנה המונות סם כתמים וחלוד׳ לנפש והס טימא׳ וסם לה נגע צרמת וכמו ש ה‬
‫ירוחק מכ׳׳א כן ראוי שירוחק האיש החוטא וכן הזהירו חז״ל שלא להתחבר מס ה ר ש ע י ‪-‬‬
‫בשום חבור׳ במ״שאל תתחבר לרשע בי אוירו מזיק יותר מדבר אשר באופל יהליר • ו ש ‪- 5‬‬
‫האי*׳‪.‬‬
‫יל‬
‫^ראו שונא כי הרשמים שנואין מצדיקים ושנואים ממצמם • וישעי׳ ק י‬
‫סדשע הוא מכשול כי יכשיל את אחרים ממו וגס כי האנשי׳ סצריקי׳ אומרים כי כ< ‪| 1‬‬
‫שנפש׳ בטיר הכל יאמרו שהטא‪ q‬והגזלן עשהו שלא עלה כרעתו לעשותו‪ .‬ויחזקאל ק ר א !‬
‫*בן כי כאגן דומם בי תכליחו לילך לאבדון וגס האיש הרט לא יקבל תוכחת ולא ירגיש ש ן ״‬
‫‪ 1‬תסת«‬
‫מ ר כמו האכן‪ .‬דואל קראו צפוני למה שכל רע וכל הפסד יבא מצפין כמ״ש‬
‫ה ר ע ׳ ‪ .‬וגם כי הצפון הוא שמאל ולכ כסיל לשמאלו ‪:‬‬
‫)עי׳ בתורת עולה פ׳ כ׳׳ו מח״ב(‬
‫גטדרשו שלרשביי ע״ה בהיכלות של צד הטומא׳ שבע׳ שמהן איכון לי׳‪ .‬רמ טמא ׳ ‪.‬‬
‫אינון שנע שמסן לקבל שבע דרגין רסיבלין רכלםו סטר מסאנא כדקאמק למ י‪1‬‬
‫ה‬
‫י מ ש ה‬
‫א י ר ע‬
‫ב ז ן‬
‫? ז ע א‬
‫מ‬
‫ר א‬
‫כ י‬
‫מ כ ש‬
‫ר‬
‫מ צ ס ו‬
‫א‬
‫ט‬
‫‪3‬‬
‫*יו‬
‫ש‬
‫מ‬
‫ג‬
‫ס‬
‫מ ס‬
‫א‬
‫נ‬
‫ד א י‬
‫ב ה י‬
‫ג י ה ג ם‬
‫א‬
‫ת‬
‫י‬
‫א‬
‫ת‬
‫ר‬
‫ח י י ב י א‬
‫ט‬
‫מ ג ל מ א‬
‫יהי‬
‫י‬
‫סיי‬
‫ש ו ' יו‬
‫שחת• דומי‪ .‬צלמות‪ .‬טיט היון‪ .‬ארן תחתית‪ .‬שאול זבו׳ ‪:‬‬
‫י א ל י‬
‫‪5‬‬
‫^ י ן בור‬
‫סליק מפכח סובה וגחחיל טסבת ר״ח בסייעתא דשטיא‬
‫מסכת ראש השנה פרסו א מאמר לו‬
‫ס סשי‪/‬‬
‫י ׳•"‬
‫)מליו( טי׳ ג׳ ספרי ־יס ספרי זכרץ הס של סבריות‪.‬בתיס׳‬
‫משמט דצריקים גמורים קרי מי שזכיותיו מרובים ורשעים גמורים‬
‫בינונים ‪.‬מע‬
‫*עונותיו מרובי׳ • ופממים דצדיקים נחתמים למיתה ורשעים לחיים דבתיב ומשלם לשיכא״‬
‫וגו׳ ואמרינן בספ״ק דקדושין מי שמונותיו מרובים מזכיותיו דומה כמי ששרמ את התורה ‪\to‬‬
‫מרובין‬
‫שייר ממנה אות אחת ומי שזכיותיו‬
‫)מאמר לו( כוונה לג׳ ספרים נפתחין י ‪ .‬״‬
‫מעונותיו דומה כמי שקיים כל התורה‪ .‬וכל‬
‫*‬
‫וכו׳ •‬
‫ורו׳‬
‫‪ w‬קרי הבא גבי רשמים מיתה וגבי צדיקים‬
‫•‬
‫מיים כלומר לחיי המוה״ב מ״כ פירש׳׳י‬
‫ר׳ כמספד אי אטד דבי י ן ‪. -‬‬
‫*ירש״י ליום הרין• כשיחיו המתים כרמוכחי‬
‫י ׳ *חן‪1‬‬
‫׳‬
‫קראי ואמ״ם שכבר נדונו לאחר‬
‫מול !ריקים גטוריס‪ .‬ואחר של ר׳*«י‪2‬‬
‫»יתתם לג״ע או לגיהנם מפני סנפש עדיין‬
‫גמורים‪ .‬ואחד ע ל ביגוגים‪ .‬של צ ד י ‪ -‬״‬
‫יהי׳ רץ אח׳ אם יזכו לחיי עוה״ב שהוא קיים‬
‫גכתגים וגחתמים לאלתר לחיימ ‪.‬‬
‫להוה״ב • ויש שמתים שקבלו כבר דינם רשעים גכחבים וגחתמים לאלתר ‪Zpctib‬‬
‫בגיהנ׳ אפשר שיזכו ועליהם אמר דוד אהבתי‬
‫וביגוגים תלויים ועומדים מראש ה ^ ‪1 1‬‬
‫מ ס י ב ביה אפפוני חבלי מות וכתיב דלותי‬
‫גכי;״‬
‫^‬
‫יי"‬
‫*י‬
‫ולי יהושיפ כשהוא דל במצות רב חסד מטס‬
‫למיתה‪ .‬אמר רבי אבהו מאי קראה י ~ ‪1‬‬
‫דלס‬
‫ומושיע כדררשינן לקטן ‪ .‬אי נמי מל׳‬
‫מספר חיים ועפ צדיקים אל יכתבו‪ .‬ישן‪?,‬‬
‫חלוק‬
‫דלה‪ .‬ויש להקשות באלו המאמרים מהו‬
‫טסטר זח ס פ ק של רבועים גטודיש‬
‫*ם הרין של ביש וייה של ריי שאער ג׳‬
‫חייט זח סטרן של צדיקיט ג ט ו ד י מ ‪* .‬‬
‫הסריס וט׳ ועוד כי מציט כמס רשעים‬
‫צדיקים אל יכתבו ‪ m‬סטרן של גיגוביס״‬
‫גמורים‬
‫נ ח ז מ י ס‬
‫ל א ל ת‬
‫מ ד‬
‫‪0,,‬‬
‫א‬
‫‪i7‬‬
‫אמר‬
‫ג‬
‫י ר נ‬
‫ז נ י‬
‫ס ‪ 6‬ר י ם‬
‫נ י ת ב י‬
‫נ פ ת ח י ם‬
‫‪8 , ,‬‬
‫ג‬
‫א‬
‫״ ד‬
‫ז כ י‬
‫ש‬
‫! א ש » ‪.‬שנה‬
‫‪,‬‬
‫פרק א‬
‫ב״ש אומרים ג כתות ליום‬
‫ח^יא‬
‫הדין אחד של צדיקים גמורימ‬
‫ואחד של ניגונים ואחד של רשעים‬
‫גמורים ‪ .‬של צדיקים גמורים גכתכיס‬
‫לחיי עולם ה נ א ‪.‬‬
‫וגחתמים לאלתי‬
‫של רשעים גמורים גכתכים וגחתמיס‬
‫לאלתר לגיהנמ שני ורבים םישגי אדמת‬
‫עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרמו׳‬
‫ולדראון עולם ‪ .‬ניגוגים יורדים לגיהנם‬
‫ומצפצפים ועולים שגא׳ והבאתי את‬
‫משלישי׳ באש ‪ .‬ועליהם אמרה חגה ה׳‬
‫•מית ומחיה וגו ‪ .‬וב״ה אומרים רב חפר‬
‫סטה כלפי הסד ועליהם אמר דוד אהבתי‬
‫כי ישמע ה׳ את קולי כו ‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫מאטד‬
‫לו‬
‫נ‬
‫גמורים שלא מתו כרוב השנים בבא משפנןל‬
‫לסני ה׳ וכמה צדיקים וחסידים גמורים‬
‫נכרתים ימיהם ואיך אמר שהצדיקי׳ הגמורים‬
‫נכתבי׳ ונחתמים לאלתר לחיים והרשעים‪.‬‬
‫למות ‪ .‬ויש מתרצים הקו׳ הזאת שאינ‬
‫ניכרים מעשת הצדיקים ומעשה הרשעיל‬
‫כעוה״ז ומי יודע אם הרשע המאריך ימים‪.‬‬
‫הוא הצדיק גמור כמצסוניו הידועי׳ אצ‪3‬‬
‫השי׳י‪ .‬וכן הצדיק הנכרת בחצי ימיו הוא‪.‬‬
‫בהפך• ויש אומרים שהמית׳ והחיים הנזכרי׳‬
‫בזה המאמר הם הנפשיות אשר בעוה״ב‬
‫אשר עין לא ראתה היפר גזרתם ‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫והגה הרמב״ן ז״ל כתחלת שער הגמול כתב‬
‫כי משפע הנשמות אשר לעוה׳׳כ הוא‪.‬‬
‫מנין זולתי זה הזכירוהו סז״ל במאמר השני דכ׳יש אומרים ג׳ כתות ליום הדין וכף ‪-‬‬
‫הרי משפע מוה׳׳ז לחוד כר׳׳ה ‪ .‬ומשפש עוה״כ לחוד ליום הדין הגדול‪ .‬והיתר הספק ש‪3‬‬
‫המאמר כי צדיקים גמורים הנזכרים במאמר של רבי יוחנן הם צדיקים בדינם ואפילו רשעים‬
‫גמורים או רשעים בדינם ואפילו צדיקים גמורים‪ .‬עד שכבר יהיה גדול שבנביאים כשנדון‬
‫ונחתמים לאלתר לחיים‬
‫אמגס מה שיראה לי בזח אבתבנו‪ .‬אחר הציעי הצעה זאת הנה ה׳ יבא במשפש עם בני‬
‫עמו ופפרי מעשיהם טובים ורעים נפתחין לפניו ועל פיהם ישפוט אותם במשפטיו‬
‫הצדיקים איזה לחיים ואיזה למות יאותה המיתה הנגזרת על הרשע לפי מעשיו הרעים היא‬
‫)ו במקום מיתת כ״ד כי אם אין ד ן למטה יש דין למעל׳ ואין ספק כי מיתה כזו מכפרת‬
‫עונותיו ‪ .‬ואמנם נלמוד לעניו הדיו שלש׳ כללי׳ אמתיי׳ אשר בביאורם יתבאר טעם ‪91‬‬
‫ ‪- -‬‬‫נפשיות לעוה׳׳ב שאינן נכנסין בזה הדין ‪* -v .‬‬
‫דנו היא מצר רוע מעשיו יתסייב ג״כ שלא יכנס בזה הדין ענין המיתה הטבעית שהרי‬
‫המיסה הטבעית נקנס׳ על האדם מעשיו של נחש ויש אותה מיתה כלא חטא מחודשת ‪:‬‬
‫ועתה אחרי זאת ההצע׳ וכלליה נבא לשוף דעתן של רז׳׳ל בענין הרין הזה והותרה הקו׳‬
‫העצומ׳ שזכרט‪ .‬וזה כי האל ית׳ יושב ביום ההוא על כסא ד ן ועם שכצ בני‬
‫העולם מוכרין לפניו ככני מרון לפקוד על כללותם איזה לחרכ איזה לשלו׳ איזה לרמכ אתו*‬
‫לשובע ובריות ט יפקדו דוקא עם ישראצ שעמדו מל הר סיני ‪ .‬אמנם כצ שלא עמדו‬
‫מל הר סיני ולא קבצו בריתו נאמר עליהם צפנין זה כצ המים כאין נגדו מאפס ותהונחשבג‬
‫לו‪ .‬והנה אותם שימצאו צדיקי׳ כמעשיה׳ מאישי זאת האומה הן שצא חטאו חטא משפע‬
‫מות‬
‫רא‪#‬‬
‫מאפר‬
‫ה‪#‬נה פיק א‬
‫לו‬
‫מוח או שתסאו ויש בידם זכיות ש־גינו עליהם או שעשו תשובה כולם רן אותם לחיים לאלתר‪.‬‬
‫אמנם אותם שימצאו בידם עונות המחייבים מיתה בלי תשיבם ומע״מ שיגינו נגזר עליהם ‪#‬‬
‫המית׳ הגופיית הממרקת המונית יישארו זוכים למוה״ב‪ .‬ואלו הם שאמרו צ״ג נכתכין ו כ ו ‪/‬‬
‫ורשעים גמורי׳ נכתכי׳ וכו׳ ‪ .‬ואין הכונ׳ בגזיר׳ זו שימותו כל הרשמי׳ כמו רגע ו י ר‬
‫אללי ה׳ פתע פתאום חליל׳ לו מאכזריות חמת ושטן> אי>‪ .‬אך שמיל תסתלק שמירת ההשגלן‪/‬‬
‫האלהית מסם וינתן כ״א ביר הקידס ממקרי תזמן שיפגמ כו וימות‪ .‬ואס לא תיימן מותן‬
‫טל יריסס הוא ישלח מלאכו לקחת מרובתו תוך שנתו ‪ .‬וכמ״ש לוד או יומו יבא או‬
‫יגפנווגו׳‪ .‬אמנ׳ אם רצה להפיל עצמו מל החרב או מן הגג כי וראי לא תצילהו סגזיר‪/‬‬
‫ההיא הנגזר מליו לחיים בי צא תציל השוטי׳ הפוגמי׳ במצמ׳ ‪ .‬או שנאמר שנגזר ע<י‬
‫שיטש׳ הסכלות או החטא ההיא והוא יותר מגונה ‪ .‬וכן הוא הרין אם אחר שנדון ל ח י י ‪.‬‬
‫•סרג אח הנפש או בא על המרות או חצצ את השבת וכ־ו״ב ההצצ תצילהו הגזירה ההיא ע י‬
‫ב׳׳ד או מיד גואל הדם ודאי צא‪ .‬והצדיק אשר נכחב לחיים לא הובס‪ !:‬שלא יתפרש ‪,»jp‬‬
‫׳ ת אשר‬
‫לבר יחייבהו סמות מפאת מעשיו םתיריים או הכחיריית אי הרצונייה‬
‫יעשה א׳ מהנה בעונו אשר עשה בה ימות וגס הרשמ הנדון צמיתה בשינו מדרכיו ו מ ש‬
‫משפט וצדקה מעצמו הוא את נפשי יחיה‪ .‬אלו הן הכתות של צ״ג ורשעי׳ גמור ם במשסשי ‪/‬‬
‫אלו ומזה יובן דינם שלבימניס בי הוא מנין אחי‪ .‬אמנם אל אצילי ב׳׳יהחשירי׳ אשר ז‬
‫למלאות ימיהם בטוב לא שלח ירו בהם בגזרה הסיא כי אותם לא מתים רק במסיו של גסנן‪:‬‬
‫) י ( )חסר לו(‬
‫<מאמר לז( רשיי פי׳ ס׳ ס׳ מרת רחמים הוא אני מרחם קידם שיחטא ואני מרמס )אגוך‬
‫שיחטא אם ישוכ‪ .‬כרית כרותה לי״ג מרות הללו שאס יזכירו׳ ישראל כתשצמ‬
‫ממניח אינם חוזרי׳ ריק׳‪ .‬הנס אנכי כורת כרית מל האמור לממל׳ ‪ .‬לכסוף כשרואה שאיי‬
‫הטולם מתקיי׳ בדין ־•‬
‫)כיונה לי׳׳ג מדות ו נ ת ע ^‬
‫)מאמר ל‪0‬‬
‫תוססות י״ג מדות אומר ר׳׳ת רב׳ שמות‬
‫"‬
‫כשליח צנזר(‬
‫הראשוני׳ סס ב׳ המרות כרררשינן‬
‫הכא אני הוא קודם שיחטא כו׳ לרחם מליו‪.‬‬
‫ה׳ על פניי ייקיא• א מ ד‬
‫ויעביד‬
‫ואני מרמם לאחר שיחטא אס ישיכ מדהיר‬
‫רבי יוחנן אלמלא מ ק ד *‬
‫הוא ולא הוי כאלה״ שהוא מ׳׳הד• מון ופשט‬
‫כחוב אי אפשר לאומרו‪ .‬מלמד ש נ ת ע מ מ‬
‫וחטאה ונקה הס נמנין כד׳ כדאמרי׳ ביומא‬
‫הקכ״ה כשליח צבור והראה לו ל ם ‪#‬‬
‫פ׳ שני שעירי׳‪ .‬עונות סם זדונות • פשמי׳‬
‫סדר החסלה אמר ליה בל זמן שישדאן•‬
‫אלו המרד׳• וחטאת אלו השגגות‪ .‬ומגילת‬
‫חוטאין לפגי יעשו לפגי כסדר הזה ואכ•‬
‫סתרי׳ דרכינו נסים אין מונס שם הראשון‬
‫אמחול להם עוגותם ‪ .‬ה׳ ה׳ אני‬
‫שיש פסיק בין ב׳ השמות משים דס״ק קרא‬
‫קודם שיחטא אדם אגי הוא אחר ש י ח » *‬
‫הקב״ה ששמו ה׳ קרא ה׳ אל רחום וחנון‬
‫אדם ויעשה תשובה ‪ .‬אל רחום יחגן״‬
‫ונוצר חסד לאלפי׳ מונה בב׳ מדות דטצר‬
‫ארך אפים ורב חסד ואמת ‪ .‬אמד ‪£‬‬
‫מסד היינו מרה א׳ ולאלפי׳ מרס אחרת‬
‫יהודה ברית כרותה לי״נ מדות ש א י ‪.‬‬
‫שמדה טובה ת״ק על מדת סורטנית דסתס‬
‫חוזרות ריקם שג׳ הגה אגכי טרת כדין‪1‬‬
‫כתיב על רבעים והכא לאלפי׳ • בתחל׳ כי‬
‫י‬
‫וגו׳ ‪:‬‬
‫אתה תשלס ום״ק קרא ולך ס׳ חסד ליכנס‬
‫בחיי ס׳ וילך‪ .‬מקידה שמר כ״ר תורת ע ן ל‬
‫לפני׳ משורת סדין כשאתה ה א ס שאין‬
‫פי״ל פח׳׳א‪:‬‬
‫העול׳ מתקיי׳ כשתשל׳ לאיש עעשהו עכ״ל‪.‬‬
‫והגאוני׳ פי׳ כי כוונת׳ יעשו לפני כסדר‬
‫הזה אין סטונ׳ לבד טל עטיפת סטצית אלא שימשו סדר המרות שלמד הקניה למשה שהוא‬
‫אל רחום וסטן היינו מס הוא רחום ‪ cp‬אתה וכו׳ ‪:‬‬
‫ג ד ר ן אמונה שער ל׳ ‪ cp‬ל׳ אמר כי שם ראשון ה׳ שם הראות השם המפורש נמעל׳ ר ע ה ‪.‬‬
‫וה׳ השני יאמר מל גלגל טרנוש אשר הוא ית׳ ממציאותו נכח עצום אשר סג‪5‬ג<י<‬
‫האחר״‬
‫;‬
‫בן‬
‫ז‬
‫ם‬
‫ר‬
‫כ מ ״ ש‬
‫י ס‬
‫ד‬
‫ה‬
‫‪0‬‬
‫כ ן‬
‫‪M‬‬
‫‪0‬‬
‫מ‬
‫ד‬
‫ג‬
‫ס‬
‫םאסרי׳ יתמעמו ממי כתנומתו‪ .‬ואמרו א״ל ליכולת גלגל המזלות לישר כו יכולת גלול‬
‫ואמרו רחו״ם מלשבת״י הממונה על הביכ״האשר הוא רחמי׳ גדולי׳ ‪ .‬ואמרו חנו״ן מ‪5‬‬
‫צד״ק הממונה על הבנים ‪ .‬כי הכ״ח הם נפשדי׳ כאיש אכל חונן להם ההשארות במין בזם‬
‫סכח הנשפע מצדק ‪ .‬ואמרו ארך אפים הוא על מארי״ם אשר הוא מסכע שפיכות דמי‪$‬‬
‫וסש״י שומר ברואיו ממט עם שלו גם תועלות בדם• ובאדומה כמו שנודע • ואפרו ורכ מס״ד‬
‫הוא מל השמיש המוציא צורות מן הכח אל הפועל בחומו ואין נשתר מחמתו והוא מסד‬
‫להורות נזה המול׳• ואמרו ואמ׳׳ת והוא על נוג׳׳ה אשר בחלקו אהבת האמת‪ .‬ואמרו טצר‬
‫מסר לאלפי׳ הוא לככ״נ אשר הוא ממונה על המכמ׳ והיריפ׳ ויהי׳ אלפי׳ מלשון מלםנו‬
‫מכהמות‪ .‬ואמרו ניש״א פון ללבנ״ה אשר בחלקו השכח׳• ופש״ע כנגד הצמחי׳ כי אע׳׳פ‬
‫שהם ח ס ד ׳ הרבה ישפיע מליה׳‪ .‬ואמרו וחטא״ה כנגד הב״מ שהם במרריג׳ בלתי שלימי‪.‬‬
‫ואמרו ונק״ה כנגד האדם אשר נקה אותו מההעדר להוויות השכלות והיא המרה הי״ג‬
‫אס״כ נתן השבה למה ימצאון במין האנושי באישיו חסרונות יחלאי׳ ‪ .‬וז״א לא ינקה וגף‬
‫שר״ל שאים לא ינקה אות׳ מרעות מה הסבה לזה הוא פוקד פון אבות על בנים וגו׳ ר״ל‬
‫שהוא פוקר ונותן חסרון ההתחלו׳ אשר מהם הורכבו המורכבי׳ במורכבי׳ והם הנקראי בני׳‬
‫והתחלף האבות‪ .‬ולזה ארז״ל האומר י״ג מדות בכוונה אינם חוזרות ריקם ‪ .‬והוא אמין‬
‫אין ססק בו בי מי שיכ׳;׳ ויצייר׳ ציור קשר המציאות וסוד שם המפורש לא ישוב אחור יד‬
‫שכלו להשפיע באמצעות תפלותיו ‪:‬‬
‫נ א מ ד הכבוד כתב מלמד שנתעטף הקב״ה באותו טלית לבנה שנתעטף בבריאתו של עולס‬
‫שעליה נאמר מוטה אור כ‪5‬ןלמה שהבהיק מסיף העול׳ןעד סוסו‪ .‬וקבלו כולם אצילי׳‬
‫כרכה ושפע קדוש׳ ‪ .‬וכשהוא מתעטף באיתו טלית שהוא מקום לבון של ישראל מטה כלפי׳‬
‫חסר ורחמי׳ ומוחל לישראל שנא׳ לה׳ אלהיט הרחמי׳ והשליחות עכ״ל ‪:‬‬
‫ונכיר ד שמעון בן יהוצדק שאל לרכי שמואל כר נחמני כשכיל ששמעתי עליך שאתה בעל‬
‫הגדה כיצד ברא הקב״ה את האורה אמר נתעטף הקכ״ה כשמלה והבהיק את העול׳‬
‫סלו באורו הוא קאמר צי׳ כלחישה‪ .‬אמר לו ולא מקרא מלא היא עוטה אור כשלמה ‪ .‬א״ל‬
‫בשם שקבלתי בלחישה כן אמרתי בלחישה מכ״ל ‪:‬‬
‫מ*יפי ד א שמים מהיכן נבראו מאור לבושי של םקכ״ה‪ .‬לקח ונטה כשלמה והיו נמקחי׳‬
‫והולכי׳ שנ׳ מוטס אור כשלמה וכו׳ הארן מהיכן נכראת משלג שתחת כסא הכבוד‬
‫לקח וזרק שנ׳ כי לשלג יאמר ה ו י א ק עכ״ל‪:‬‬
‫]סדושין[ עם כי מאמרי׳ אלו הס מכלל סתרי תורה‪ .‬וכבר התמרמר הרב המורה ! ‪V‬‬
‫על ר׳אלעזר שאמר עליו שכתב ר״א הגדול דברי׳ זרי׳ מאד ובפרט כמאמר‬
‫הזה ולא ידעתי מה המאמין וכו׳ אמנם אני אומר שפתר ר׳א דבריו לפי כבשונו של מול׳‬
‫ולעת הרב המורה רחוק מרמתו כרחוק מזרח ממערב כאשר ביאר בעל מראות אלהים «‬
‫ואומר אני שזה המאמר ודומיה׳ מרמדן אל מדת הרחמי׳ וזהו העסיפה והוא המצטש‬
‫» ה ו ר אשר בו נברא העול׳ כאמר׳ שת* מדה״ר וט׳ וזהו אזרו הרמוז בלבושו שמתחצ׳‬
‫היה סמול׳ חושך ממדס״ד הקשה‪ .‬ואח״כ נתעטן* ונתלבש במדה״ר וזהו שכתוב במיאל‬
‫למשי׳ כתלג חיור ‪ .‬ודמה הארז לשלג שתחת כסא הכבוד רמז לתשובה של יושבי האדן‬
‫שנעמת פר כסהיכ שנ׳ שובה ישראל ער ה׳ וגו׳ואז׳׳צער כסה״כ וז״ש כיצר ברא האות*‬
‫ולא־אמרםאור‪ .‬ט אורה היא רמז לאורה של תורה ודרך התשובה שהיא מדרכת ומישרת‬
‫‪6‬ת סאלם בדרך הישר והסוב וז״ש מורה סטאי׳ ב ל ע ‪ .‬וזה המלבוש הטהור הזכיר רוך‬
‫עזים אמר ה׳ מלן גאות לבש וכזי אף הטן תבל בל תמוש‪ .‬כלומר אע״ס שמתחלה גברא‬
‫מנןצ׳ באן> ריצ מדמ״ד‪ .‬מ״מ אס״כצבש צטש סרחמי׳ ונתגאה עצ מלה״ר להפכו‬
‫וזהו מאמר׳ ז״ל שקצדיסי׳ מכפכין מדה״ל צמדה״ר וזהו המצית למס שהזכיר אוצר סכבןך‬
‫שנתעטף נם בברייתו של מולם‪ .‬פ״כנ״ל הכותב‪ .‬וקבלתי מןהגאין מהו׳ אציעזר אשכנזי־‬
‫‪» p‬ר״ר אציה הרופא מל מאפר זה לר׳ ששאל בר נמעני וכפריא וזו כלל טונתם• שעי‪0‬‬
‫•סיכן נבראו וכו׳ ירצה ט אם ישאצ השואל עצ השמי׳ והאר! פהיק נבראו‪ .‬והאירה ט‪$‬ד‬
‫‪,‬‬
‫ברא‬
‫דאעהענה‬
‫פ ר ק א ם אינן פכירין‬
‫מאפר לח‬
‫! ״ל סמומר ו ץ ס מ מ י ס ס‬
‫‪,‬‬
‫לצו בו השגה גשמית חמדת זה יוכל להשיג מאלו העניני׳ שהם סתרי תורה וצכך כסס ננתיק‬
‫יומין בלבושו כלומר לא תשיג רק החצוני וצא הפנימי במור שהנשמה בגין( והוא כ מ )‬
‫־לנשמה טיכ אין לשאול מה לממלה ומה למטה וזהו שהזכיר השמי׳ והארן צרמוז ל }‬
‫זלמטס‪ .‬ט׳׳כ דמת הרב המורה ז״ל רחוק מדעת רבי אליעזר כרחוק שמים מן הארן‬
‫) י ( )חסר לז(‬
‫הצל־דן וזה כי אחר שראשי השנים והחדשי‪/‬‬
‫<מל״ח( זה המאמר תמיס ונפלא מאד מכל הצדדי‬
‫לגלגציש׳‬
‫בטניןו זולתי התחצת‬
‫הם מהדברי׳ ההכרחי ׳ שא״א היות‬
‫הסטכי׳ ׳׳געכי‪,‬״‬
‫‪•'•"•<w‬‬
‫להיות ב‬
‫אשר הוא מדע מעיוני הקדמוני׳ שהשתדלו מאור לדעת מספר ימות הסנובי׳ ההם ו ס י מ ‪,‬‬
‫להם חדשי׳ ושנים בתכלית הדיוק כמו שנודמ מססרי החכמי׳ אשר מעול׳ כחכמת ה ת ־ י ״ ]‬
‫וממנהיגיהם סיממי׳ א״כ מה תועיל ישיבת‬
‫)מל׳׳ח( כוונה למאמר אתם אפי׳ ש ו נ ג י‬
‫הסנהדרין עליה׳ ואיך יחחבמו ויתיעצו על‬
‫אפי׳ מזילין אין לי אלא אלו ‪:‬‬
‫הדברי׳ הכרחיי׳ שא״א להיות׳ בענין אח׳‬
‫והוא דבר שלא יסבלהו טבע סעצ׳ ואם נקבל‬
‫שהיה ממש כדבריה׳ איך נקבל שהקב״ה‬
‫״יי׳י ‪ w V Y‬י י ד‬
‫אחר‬
‫•זסנהדראות שלמעל׳ נמשכי׳ כמעשיה׳‬
‫אקרא לאלהים ע ל י ­‬
‫גומר עלי״‬
‫לאל ׳ י‬
‫**‬
‫מעש׳ ב״ד של מטה בזה הענין המופלא‬
‫שהוא ממלים ית׳ שפי ש ל ד׳קכימ‬
‫כ״ש שאמרו בין בזמנן בין שלא בזמנן אין‬
‫וגומר עם ישראל‬
‫לי מוטדי׳ אצא אלו‪ .‬ויותר קשה אמרם אתם‬
‫^‬
‫שהם עושים בגוהג שבעולם מלך‬
‫אסי׳שוגגי׳ אתם אפי׳ מזידי׳ אפיימוטעי׳‬
‫גוזר גזירה אם מכקשין םגקליטין ‪^,‬לן‬
‫חליל׳ וחס לאל מהסכי׳ מם השוגגין והמוטמין‬
‫לבטלה אינם יכולין אלא בין כרזנינפ‬
‫מכ״ש עם סמזידי׳‪-‬וכי מפני הטועי׳ ישתבשו‬‫י • אכל‬
‫בין שלא ברצוגם ק י י ן‬
‫סדרי העול׳ ‪ -‬ועור כי מס לו ית׳ אל‬
‫הוא עצמו אם מבקש מקיים אם פ ל נ ק ^‬
‫סנהדראות של מעלה אל סדר השנים וקבועי׳‬
‫מבטל‪ .‬אימתי בראש השגה שהםנד׳ד^ן‬
‫המועדים ‪:‬‬
‫יושבין נעשה ר״ה יום םלוגי‪ .‬מיד הקכ‪#‬ן‪1‬‬
‫זה‬
‫של‬
‫הכוונה‬
‫ס״ז‬
‫כ ת ג בעל מקידה שמר‬
‫מושיב םגהדרין של מלאכים ואומר ל‬
‫וזהו‬
‫אקצר‪.‬‬
‫ואני‬
‫באריכות‬
‫המאמר‬
‫לכו וראו אם גזרו התחתוגים ונטרן‬
‫כלל כוונתו גזה‪ ..‬הראשונה שיחשוב החישב‬
‫םשיבין לו דנש״ע בך גזרו שיהא *‬
‫שירד לסוף אמתת החשכון וצדקות המנין‬
‫ביום םלוגי מיד הקב״ה יושב באותו ד ‪ ,‬י‬
‫כא׳‬
‫ולרוב הנחי׳ שיש להשקיף כי כבר טעה‬
‫לדון עולמו שגא׳ עלה אלהים בתדןןןץן‬
‫מעייניו יעלה בחשבונו פחות אז יותר כטנין‬
‫ונו׳ והכסאות מוצעות והספרים נ ט ו ‪/‬‬
‫רבי יהושע ור״ג שטעה בחשטנו והסכים עם‬
‫י ן לש;י‪,‬‬
‫וסנהדרין ש ל מלאכיה‬
‫העדי׳ שאמרו ראינוהו בזמנו וליל עבורו לא‬
‫שג׳ חזי הוית עד די כרסוון רמיו ועתי‪-‬‬
‫נראה ולא שמע לדברי רבידוסא שא״לעדי‬
‫אלוש מ ש ע י ‪! ,‬‬
‫יקימוןם י ן י‬
‫קדמוהי ל ף א ל‬
‫רבבן )נאמר א‬
‫ורבוא‪1‬יתי׳‪.‬‬
‫יומין‬
‫מלמדיי'‬
‫שקר הם איך מעירי׳ מל האשה שילדה‬
‫‪ .....‬ואלו מ ל מ ד ן חובה למה ב י ‪ -‬י‬
‫זכות‬
‫ולמחר כרסה בין שניה‪ .‬יראה שעל החשבון‬
‫לישראל הוא ואח״כ משפט לאלהי יע‪£-‬‬
‫ה פ ך לא על העדי׳ וטע׳ בו לפיכך גזר‬
‫שהוא מקיים גזרותיהם ומסכימ עמי׳ס י‬
‫מליו ר״ג שיבא אצלו במקלו ובתרמילו‬
‫בא וראה מה כתיב יום תרועה יהיה ל *‬
‫ביוה״ב שחל להיות בחשטנו‪ .‬והב׳ בשכבר‬
‫לי לא נאמר אלא לכמ וכד׳״א אלה מוע‪£,‬‬
‫יקבל ההטמ׳ מזולתו כההי׳ דגרסי׳ ס״א‬
‫ה׳ וגף בק בזמנן בין ש ל א בזמנן‬
‫בקשי ביתוסי׳ להטמות החכמי׳ וכוי‪ .‬וסג׳‬
‫י‬
‫לי אלא א ל ו ‪:‬‬
‫שכבר יורגש החושב שיצא מהחשבון האמיתי‬
‫זסמרוייק‪ .‬אענם גזר ברעתו לדחות אותו‬
‫ולשנותו מפני שוס א׳ מן ס מ ו י ׳ שאז״ל אם מפני האביב או התקופה או מ י י ' י ה נ ש ^ ‪,‬‬
‫אש‪,‬״‬
‫מליוש ישראל שנעקרו ממקומי וכו׳ ולא הסכימה‬
‫י‬
‫חשטס‬
‫< ב ר ‪6‬‬
‫ן ט ׳‬
‫ב ל מ ה‬
‫ש א י ן ה‬
‫מ ש י כ‬
‫ל ן‬
‫ב ע נ י נ י‬
‫א ל ן‬
‫ל א‬
‫י ש < נ‬
‫ר ק‬
‫ס‬
‫נ ו ש ר‬
‫כ י ש‬
‫מ ע‬
‫עני‬
‫‪,‬‬
‫ז י נ ת י‬
‫ס‬
‫)‪lJ;npi‬‬
‫? ‪v‬‬
‫ס‬
‫במדרש‬
‫‪w‬‬
‫‪3‬‬
‫מ‬
‫כ‬
‫ס‬
‫מי‬
‫ה א מ ת כ י‬
‫‪tt‬‬
‫מ צ ו ת י‬
‫ד > ‪0‬‬
‫ה‬
‫ד‬
‫ו‪0‬‬
‫ח י ‪0‬‬
‫י ו ע ב‬
‫כ‬
‫‪K‬‬
‫‪,‬‬
‫ד ע מ ו‬
‫ה י ו‬
‫ס ט ‪ :‬ג מ י ‪/‬‬
‫‪r‬‬
‫ד א ‪ #‬השנה מאמר לח‬
‫נב‬
‫גושנום מספיקי׳ לדחיס זו ‪ .‬וכמו שסידרו מססכמם האלםית זמנים מתמלסי׳ נאותים‬
‫מ מ ר מ מ י ההכרחי דכתיב וסיו לאותות ולמועדי׳ רמים ושנים ‪ .‬וכתיב מור‬
‫מ ע י האח זרע וקציר וגוי לא ישטתו• שכן יתחדשו זמנים נכונים לפי הרצין אשר בםם‬
‫יושנמו הענייני׳ לפי סהשגח׳ והמה אלה המומדי׳ הנרשמי׳ והנזכרי׳ בחורם אלסים וזםו‬
‫ששנינו נגמרת ר״ה כארכעה פרקים העולם נדון‪ .‬כפסח על התבואה‪ .‬בעצרת מל סירות‬
‫םאיצן‪ .‬בדיה כל באי עולם מוברין לפניו ככני מרון‪ .‬וכחננדונין על המים מ״כ‪ .‬ועוד אמרו‬
‫שישראל היו ראשית העחשב׳ בבריאה דכתיב בראשית ברא אצהים בעבור ישראל וטי•‬
‫ונעטר התור׳ שנקראת ראשית‪ .‬וכאילו שאין לו להקב׳׳ה בעולמו רק ישראל‪ .‬ונאמר והייתם‬
‫גי סגלה מכל העמים ואתם תהיו לי ממלכת כהני׳ וגוי קרוש וגו׳ ואומר כי היא חכמתכם‬
‫ובינתכם לעיני העמיס‪ .‬ולכן אלו מפתחות כל אלו סדרי הזמנים וקטעי המועד׳ נמסרו‬
‫להם ולא לזולתם והעבודות והקרבנות‪ .‬ויחוייב מזה שהקביעות םאעתי לא יהי׳ כשום זמן‬
‫זולתי אותו אשר יוכל להסכי׳ עליו רמת המכמי׳ שככל דור ודור כמות שהם בין‪ .‬שיסכימו‬
‫אצ האמת הברור בין שיימינו בין שישמאילו להסבה מהסכו׳ וזהו אשר כווט חז״ל אפיי‬
‫שוגגין אפי׳ מומעין אפי׳ מזידין‪ .‬כי השעו׳ אשר הנחנו הוא שוגג ודאי‪ .‬והענין השני םוא‬
‫וראי מוטעין ט מהזול׳ כמו שאמר העד הנאמן בקשו להשעות חכמי׳ וכו׳‪ .‬אמנם הג׳ הוא‬
‫המזיר לא שזדו לעשות שלא כראוי ח״וש אלא שהשעות הזה ככר עשאוהו מרמתן כסבורין‬
‫שהיו צדכין לטעות כדי לתקן‪ .‬וכן אמרו כי יזיל איש על רעהו להורגו במרמה להוציא‬
‫האב ההד׳ את בכו * והרב כתלמידו שאף על פי שהן מזידין אינן מערימין‪ .‬והכוונ׳ כי אם‬
‫שהיו יודעין בהכאה ומטוני׳ כה צא כוונו לסרוג כי אס ליסר וכן אלו כוונו לטעות מהחשבון‬
‫אבל לא כוונו לקלקל כי אס לתקן‪ .‬ובכלס אמרו שתסכי׳ בהם דעת עליון אחר שסדר זמניי‬
‫אצו אינם אלא לצרכם‪ .‬ובדבר זה התנס׳ רבי יהושע כשאמר לו רבי מקיבא דרשה זו והשיב‬
‫נסמתני והכוונ׳ כי אף על סי שיחשב לו לטעות ממשה ר״ג כבר הסכימו בו מן השמים‬
‫מ״כ וע״ס הדברי׳ האלה אמרו חז״ל תינוקת סחותה מבת ג׳ שנים ויום אחד בחוליה‬
‫חוזרי׳• בת שלש שני׳ ויום אחד אין בתוליה חוזרין‪ .‬ואם מברו ב״ד את השנה בתולים‬
‫מוזרין‪ .‬דכתיב לאל גומר עלי‪ .‬הנה שבארו שהפעולות הטבעיות הנמשכות אחר תקופת•‬
‫השנה ימשכו אחר סדר הסכמת ב״ר שבכל דור ודור בין שוגגין בין מוטעין בין מזידין‪.‬‬
‫והוא לבר נפלא נמשך לסגלת המצות האלהיות בכל שאר הלברי׳ הטבעיים הנסתד׳ ומפורסעי׳‬
‫הנכנעי׳ אליהם בלי ספק עכ״ל עקי״רה שער ס״ז ‪C) :‬‬
‫)כתכ הר״קנמי כשם ספר הזהר נר״ה אתערותא קדמא׳ איהז בעלמא מאי אתערותא‬
‫קדמאה רא בי דינ׳ רלתתא ראתער למידן מלמ׳ וקב״ה יתיכ כדינא וראין פלמי‬
‫ושלסא האי בי דנ׳ למירן מלמא מר יומא רכפוד מהרין אנפאה וצא אשתכח הויא‬
‫ללמורא בעלמא דאיסו אתעסק במה דאתטון ליה שעיר דאיהו מסיטרא לרומא מסאבא‬
‫כדקא חזי ליס ומין ראתעשק בההוא שעיר צא קריב למקדש‪ .‬ורזא לא שעיר לר׳׳ח‬
‫ביה ואנהירו אנפאה בראש השנה ועל רא ישראל משבחן זחליין קמי קב״ס ואתעבר‬
‫מוביהזן עכ״ל ומנין ג׳ ספרים הנכתבים בר״ה רמז לג׳ אבות‪ .‬והם חסר ודן ורחמים•‬
‫שאי אפשר לו לאלם לפעול פעלה בלתי אחת מאילו ג׳ מלות ע״כ העוצם נלון בהם ע״כ‬
‫מרקנאטי‪:‬‬
‫בספר הזוהר תא חזי ביומא ר ד ה מצמא אחרון ובי לינא דקביה יתיכ ולן כצ ע^עא‬
‫ואיהו ס״יראחרא קאיס אשטרא לא וכל אימן ראיתדנולמותא אשגחעציים‬
‫ואתרשימוקמיה בשעשא דישראל מ ת ע ד רחמי על־ ׳;ו בההןא קול רשופר כדין אתערבט‬
‫כוצא לצא ידמי וצא משגיחי באינון לאיתלנו על ללבתר כל איטן ללא מהררי בתשוב׳ ואגזר‬
‫מלייסו מותא וראי נפקין פתקין מכי מלכא ואתמסרו ליה כיון דאתמסרו ליה לא אתדרו‬
‫סתקין ער דיתעביד דנא וישראל כלהו בעיין צאסטמרא מניס עכ״ל וכו׳‪ .‬וכתב הרקנסי‬
‫מ ם המקובל רבי עזדאל ז״צ כטעם מצוה זו‪ .‬וז״ל וממה שאתה צריך צרעת כי הש״י דתי‬
‫מנהיג מוצמו ע׳׳י מדותיו הן לרחמי׳ סן לרין וכשהוא מרחם על בריותיו בדרך אחד מדרכי‬
‫הרחמי׳‬
‫רא‪#‬‬
‫ה ‪ #‬נ ה מאשר לח‬
‫מרשמי׳ ודין'כשפת הכעס מתגלגלין גס הס ע״י מלת הדן לכך לונו אומד׳ בר״ה ייגזלו‬
‫יסמיך על מדותיך‪ .‬לכך בתקימ׳ שופר נרמדן כה מדותיו של הקב״ם דין ורחמי׳ ה ת ר ו ע‬
‫ז סוכ‬
‫ז "‬
‫של‬
‫וסשבריס דין‪ .‬והתקיעה רחמי׳ ואט מזכירי׳ ומתמוררי׳‬
‫במדיט‪ .‬והתקימה היא למולם באחרוני שהיא כנגד סרחמי׳ ומל ססניין סזס אמרו כ מ ד ר «‬
‫סליים רבי יסורא בר נחמן בשם רבי לוי אמר כיון שעלה הקב׳׳ה לדין ויושב על ה כ ס א‬
‫‪.‬‬
‫טין שתוקמין בשופר הוא מולה והופך מיהר למדת רחמים‪ .‬וכשמריעיה מולה‬
‫וכשסשופר עולס בתקיעס מולם ברחמים רכתיב יי׳ בקול שופר‪ .‬וכתיכ יי׳ יי׳ אל רלווס‬
‫וחנון וט׳ עכ׳׳צ( •‬
‫)דרש נקשו הכייתוסיס להטעית כ״ד(‬
‫ג‪ H # 17£‬שבאו שנים עדים ואמרו ראינוהו שחרית במזרח וערבית במערב א‬
‫י י ׳ ק״יז י • יעיד כ א י‬
‫י׳ י י ז ק י י י עיי ק י י׳ן י‬
‫אונים ואמרו ראיגוהו בזמנו וליל עבורו לא נראה וקיבלן ר״נ ‪ .‬אמר רבי דוס* ‪L‬‬
‫הרכיגס עדי שקר הן האיך מעידין על האשה שילדה ולמח׳ כריסה בין שניד‪ ,‬י‬
‫אמר לו רבי יהושע רואה אני את דבריך ‪ .‬שלח לו רינ לר׳ יהושע נוזר אני ‪L,1yy‬‬
‫שחבא אצלי במקלך ובמעוחך ביום שחל יוה״כ להיות בחשבונך‪ .‬הלך ומצאן ‪I‬‬
‫עקיבא מיצר אמר לו יש לי ללמד שבל מה שעשה ר״ג עשוי שגא׳ אלה מועדי ‪,‬‬
‫טקראי קודש אשר חקדאו אתם אפילו מוטעים אפילו שוגגים אפילו מזידין בו׳ _ י‬
‫בזמנן ובין שלא בזמגן אק לי מועדות אלא א ל ו ‪ .‬בא לו אצל ר׳ דוסא כן הדכיני!‬
‫אמר לו אם באין אנו לדון אחר ב״ד של ר״נ צריכים אגו לדון אחר כל ביד ן‪-‬״‪!,‬‬
‫* ע מ ד לחן לישראל טימות משה עד עכשיו שנא׳ ויעל משה ואהרן נדב ואג•^״‬
‫ושבעים מזקגי ישראל•‪ .‬למה לא נתםרשו שמותם של זקנים ללמדך שבל ‪/‬‬
‫אוגחמגו ב״‬
‫ב״ד על ישראל הרי הן כביד של משח ‪ .‬גטל מקלו ומעותיו כידו ן‪.5,-‬‬
‫מ‬
‫מ ר ו ת י ו‬
‫ב‬
‫ה‬
‫ה‬
‫ל ש ל י‬
‫ב ד י‬
‫‪6‬‬
‫חנ‬
‫נ‬
‫ש‬
‫י מ ד‬
‫כ ש ב א‬
‫י‬
‫״ נ‬
‫ף‬
‫ג‬
‫ליבגה אצל רבן גמליאל ביום שחל יוהיב להיות בחשבונו ‪ /‬עמד ר״נ ו נ ש ק ו ל‬
‫*‬
‫ראשו א מ י לו בא בשלום רבי ותלמידי שקיימת את דברי ע״ב ‪:‬‬
‫ד‬
‫‪r‬‬
‫‪ rwfn‬היאך אמר המאמר שהחכמים יקבלו שוס ססמאס מבני אדם שאינם מסוגני׳ ו‬
‫י אר!מ‬
‫‪P‬‬
‫•‬
‫'‬
‫עציהם כי היא חכמתכם‬
‫*פילו שוגגיס ט ׳ ובי סיאך סליק אדעתין שסקב״ס יסכים עם המוםעי׳ וכ״ש טס ה מ ז י ל ה‬
‫הלא מאמר זר מארי הוא לפרשו כפשוטו‪ .‬אלא נרא׳ לנו לישב כל זס בשנקדי׳ ת ח )‬
‫י י ש י כני ל ‪« 3‬‬
‫!ירים שסגרסינ׳ בר״ה פ ע ם אחת בסשי * י י ' *‬
‫ט ״ מאוח זוז אחד משלט ואחד משלהם שלהם העיר פדותו יצא• שלנו אמרו לן ‪ 7‬ב‬
‫י א י ס אש סלבנס אמר להם מולה הייתי במעלה אדומים וראיתי שהוא ר ט ! בין שתי ס ל ע י ״‬
‫לי כין י י כ ו ת י ד‬
‫וראשו דומם למגל יאזניו ממות לגרי‪ .‬וקרניו יומית ל ל י‬
‫והצץ בי ונרתמתי ונפלתי לאמורי‪ .‬ואס אין אתם מאמיני׳ לי הרי מאתים זח צ ך ‪: 1‬‬
‫מ ד ע י ‪ .‬אמרו לו מי הזקיקך לכך‪ .‬אמר שמעתי שבקשו להסעות את םחכעי׳ אמת!י ל ‪5‬‬
‫ואודימ לסם שמא יבואו בני אדה שאינם מסוגנ* ויטעו אלן החכמי׳‪ .‬א מ ת לו מאתיס ‪T,‬‬
‫נתונות לך במתנה והשוכר ימתח על העמוד עיב ‪) :‬׳י(‬
‫כ ת י‬
‫ו נ י ג ת כ ם‬
‫ל מ י נ י‬
‫ס פ מ י‬
‫כ י ‪/‬‬
‫‪c p‬‬
‫פ ו ר‬
‫מ‬
‫ה‬
‫ש א מ‬
‫ס‬
‫‪9‬‬
‫ס נ י ע י ת‬
‫ת‬
‫א‬
‫ה ח ב ע י ‪/‬‬
‫י ש כ‬
‫כ י‬
‫ני‬
‫ן ג ט‬
‫מ י נ ש ת‬
‫ר ן‬
‫‪r‬‬
‫מבון הגוי הגדול הזה‪ .‬והנה מסט שהירח היתה סימן האיעה הזאת• לבן כשנשאל * ‪2‬‬
‫_לר‬
‫ךאה אותה הוא טון אל הנמשל ואמר כי סי׳ עולה בפעלה אדומים כי ישראל אשר‬
‫‪9‬ם‪1‬א מ י ו ת מ ת יי אדום‪ .‬ואםר שראה הירש רטצה וגולה בין שתי אופות‪ .‬טללות ז ה‬
‫*־ום ישמעאלי׳ וסי׳ סבם זס כי ראש סאומס סזאת דימה לעגל כלומר שסראשיתס ‪J^ao‬‬
‫בסגל‬
‫א‬
‫ב‬
‫ם‬
‫> אש השגה מרק א ם אינם מכירים‬
‫מאטד לח לט‬
‫נג‬
‫נעגל• ומשם ואילך צא שיו ממחשכת ע׳׳א כל ימיהם‪ .‬ואזניו צג יי כי כמג שהגדי בקטנותו‬
‫הוא טיב לעאנל ועולה בשלחז מלכי׳ וכל עוד שיגדל הולך ופוחת כך היו ישראל ראשיתם‬
‫»וב למשמע אזנים כשאמרו כסיני נמשה ונשמע ואח״כ נזורו אחור כי נעשו תישים גדולים‬
‫לנגח כלפי מעלה‪ .‬וקרניו לצבי כי כמי שהיו קרני הצכי חלושות ומדי שנה כשנה הן‬
‫נעקרות ונופלות כן היו קרני העת אשר לזאת האימה כבר נגדעו ותעלולים ימשלו בם‬
‫וכמו שנ׳ גדע בחרי אה בל קרן ישראל‪ .‬ועוד ראה שזנבו מונחת לו בין ירכותיו‪ .‬כי הוא‬
‫סימן הפחד ומורך הלב בהיות בעמדי לפני הבי׳ח המושלי׳ עליהם‪ .‬וגם בנפילה אל‬
‫החעאו׳ כאילו שחשבו עליהם הכיתוסי׳ כי אין עוד נביא להגיד להם מה יענו‪ .‬בבל זם‬
‫נרתע ונפל לאחיריו‪ .‬ואמר שכבר נדבה רוחי אותו להפשיר הארבע מאות זוז משכירתו‬
‫ולגלות אזן החכמי׳ לכיון שלא משה שליחתו צריך היא להחזיר‪ .‬ויחוייב מזה שהקטע‬
‫האמתי לא יהי׳ בשים זמן זולתי לזיתו אשר יוכל להשכי׳ עליו דעת שחכמי׳ שבכל דור ודור‬
‫במות שהם בין שיסכימו אל האמת הברור בין שיימינו או ישמאילו כאשר כונו חז״ל באמרם‬
‫אתם אפי׳ םייגנים אפי׳ מיטעים אפילו מזירים‪ .‬כי השעות בחשבון שהנחנו ראשונה הוא‬
‫שוגג ודאי• והענין הב׳ הס ודאי מוטעים בו מהדלי וכמו שאמר העד הנאמן בקשו‬
‫להטעות את החכמים‪ .‬והמדד לא שזדו לעשות שלא כראוי ח׳ייש אלא שהמעות היא כבר‬
‫פשאוהו מדעתן כסיורין שהיו צריכות לטעית כדי לתקן‪ .‬וכן אמרם וכי יזיל איש על רעהו‬
‫להרגו בערמ׳ להוציא האי הרודה את בכי והדכ כתלמידו שאע״פ שהן מזירין איכן מערימין‬
‫וסכונה בי אם שהיו יודעין בהכאה ומכוונים יה לא כיונו להריג כי אם ליסר‪ .‬ובן אלו כונו‬
‫לטעות מהחשבון אבל לא כווני לקלקל כי אס לתקן‪ .‬ובכולן אמר שהשכים בהם דעת עליון‪.‬‬
‫אחר שסדר זמנים אלו אינם אלא לצרכם‪ .‬ובדבר זה התנחם ר׳ יהושע כשאמר לו ר׳ עקיבא‬
‫לרשה זו‪ .‬והשיב עקיבא ניחמתני‪ .‬והכוונה כי אע״ס שיחשכ לי לטעות ממשה ר״ג כבר‬
‫הסכימו בו מן השמים ‪ :‬סליק מס׳ ר״ה‬
‫)לסדווהפשו בגמר׳ והאמר ר׳ חנינא סנן הכהניס אני ראיתיה רבוצה ככלב• לא קשיא‪.‬‬
‫כאן במקדש ראשון כאן במקדש שני‪:‬‬
‫בתורת העולה ו»( פ״ב מח״ג כתיכ להיות כי אין האש יורד מלמעל׳ אלא בהמצאו‬
‫למט׳ הראויי׳ לקבל הכחההוא והדברים שלמטה הם צערן זה דוגמת‬
‫הדברי׳ שיעלי חיים ניזוני׳ בהם ומספיקים‬
‫לבעלי החיים ד סזוהן כן היא שעניין‬
‫‪) i‬מאמר ל״מ( כונה למאמר אש ירדה מ ו צ‬
‫שלמט׳ הוא מזין הכחו׳ של מעלה מל בן‬
‫כארי ‪:‬‬
‫אמרו שימקדש ראשין שהיו צדיקי׳ גלולים‬
‫«‬
‫כארי‬
‫הדורס ואוכל ומזונו מצויים‪ .‬אמנם במקדנן‬
‫<‪5‬‬
‫•יי ••*•י‬
‫שני שנתמעטו הדורות הית׳ רובצת ככלב‬
‫‪S‬‬
‫‪5‬‬
‫ר״ל דלה וענייה ממזונותיה והמשילו הדבר‬
‫‪g‬‬
‫‪liuw‬‬
‫•‬
‫לכלב במו שדרשו במסכת שבת יוד׳ צדימ‬
‫‪M‬‬
‫רץ דלים יורע הקב״ה בכלב שמזונותיו‬
‫‪tf£*£8‬‬
‫מזעסין כי׳ שאין לצ בבהמות במזונו׳ ככלכ‬
‫ואין משיר במזונות כחזיר‪ .‬וא׳׳ת למה לא‬
‫א * ירדה מן‪ .‬המפיס רבוצה כארי כי‬
‫מלק ואמר כאן כמקדש ראשון כי׳ כחזיר‬
‫אן״מ ש*ש ירדה סן העמיס מצוה‬
‫צ?י שהוא דבר מזוהם ימאוס לא רצה‬
‫להביא ק ההדיומ‪:‬‬
‫להמשילו בו והמשילו כארי שהוא מלך בחיות‪.‬‬
‫וגם מציט שהקביה נמשל לארי בכתוב ובגמרא בכתוב אריה שאיג מי לא יירא ובגמר*‬
‫ברטת שואג בארי ואומר ט ׳ ואמרו ארים דני מילאה כף ‪:‬‬
‫וקשה‬
‫יין‬
‫ץ‬
‫ס‬
‫‪6 3‬‬
‫י‬
‫מאפר מ טא‬
‫י ו מ א פ ר ק יום זזכ‪6‬ורים‬
‫‪) .‬מאמר מי( וקשי? מל זה המאמר וכי היי אוכלין סירות של ;סב‪ .‬או מה מינן של פירור!‬
‫ת בהי‬
‫אלו האם באו לסייע לכת הזן ומור קשה שאמי‬
‫ק י • אצלן‬
‫גישריס מה רכותא אשמועינן והלא כל הסירות נושרות כשהרוח נושכ כה!‬
‫בראה הכונה בזה המאמר הוא כי שלמה ע״ה חבר ג׳ ספרים חמוד׳ מזהכ ופנינים‬
‫שאמר הכתוב תסיחי זהב במשכיו׳ כס‪q‬‬
‫)מאמר מי( כונה לסירות של זהב ש י‬
‫דבר רבור על אופניו• וכאשר היו החכמי׳‬
‫שלמה ע״ה ־•‬
‫מדברי׳ בהם היו מפקתי׳ כל שמעם וזה‬
‫כשהי׳ הרוח וכו׳ וכשנכנסו האויבים לסבת‬
‫א ‪ £‬ף רבי אושעיא בשעה א»בן_‬
‫נודדות הזמן נאכדו אותן ספריי‪ .‬והחכמים‬
‫שלמה ביח המקדש נ ט ע ‪U‬‬
‫״‬
‫שהיו יורמים הסכמי ההיא‪ .‬אמנם לימית ־‬
‫כר מיני מכדים של זהב והיו ט י ע י א י י‬
‫המשיח תחזור העטר׳ ליושנה כמש״ה‬
‫י‬
‫םירוח בזמנם וכשהרוח נושכת‬
‫זמלאה הארץ דעה את יי׳‪ .‬אי אפשר רמז‬
‫׳)‬
‫נושרין שנא׳ ירעש כלבנון פ‬
‫גזה לגודל העושר שהי׳ בימי שלמה ער‬
‫^אשד'‬
‫קי ‪f‬‬
‫וכשגכגסו טיט‬
‫שאמר הכתוב אין כס‪ q‬נחשב בימי שלמה‬
‫לבנון אומלל‪ .‬ועתיד ז־׳קדו‪*,‬‬
‫ומרח‬
‫לכלום ואמרו כמדרש שכל המרות שהין‬
‫תםדח‬
‫ברוך הוא להחזירם שנאמר‬
‫בימי שלמה היו של זהי‪ .‬וכאלו אילניהס‬
‫ותגל וגו׳‪:‬‬
‫היו סל זהב כ״כ היה הרבוי מייד גוזמא‬
‫כמי ערים גדולות בצירות בשמים ואמר רבא‬
‫וכי׳ וכאשר באו האויבי׳ נאבדו‬
‫קתני יט׳‬
‫גוזמא ןתני‬
‫נאכדו כלס ולימות המשיח תחזיר הדבר ליושצ׳ כננ״גזי‪-‬‬
‫תחת הנחושת אביא זהב ותחת הכרז צ אכיא כס‪ q‬וגו׳ ע״כ‪ :‬רש״מ )‪C‬‬
‫ט ש ג‬
‫ב ש ה ר ו ח‬
‫ב ח ז‬
‫כ‬
‫ע‬
‫ו‬
‫ע ע‬
‫‪ 3‬ד‬
‫ד י ן‬
‫י ב ש ו‬
‫ב מ‬
‫פ י ו ח‬
‫ס‬
‫מ‬
‫א‬
‫ה כ ו נ ה‬
‫‪T‬‬
‫ב ז ה‬
‫ס‬
‫מ‬
‫א‬
‫מ‬
‫ר‬
‫פ י‬
‫ש ‪:‬‬
‫מ‬
‫ה‬
‫ש י ח נ ו א‬
‫ה‬
‫ד ס‬
‫ב‬
‫ה ו א‬
‫" י ^ י בשיי‬
‫^‬
‫׳‬
‫ל‬
‫) (‬
‫)מאמר " (‬
‫חלקיו‪ .‬אס בחלק הנסשיי כמה שהרהר כעבירה י ה ק ‪_ , -‬‬
‫בעשייתה‪ .‬ואס בחצק הג־פיי כמה שצרפה למעשה‪ .‬והנה כל מה שיחטא האדם ‪ 1 L j‬־‬
‫י מהעוסק והנזילה מהממון והכבוד וכיוצא כו היתה תשיכתו כשישיכ את הגזילת אשר ‪I . ,‬‬
‫׳‬
‫או את העוסק אשר עשק מה שאי אפשר‬
‫)מאמר מ״א( דרש ליום הכפורים •‬
‫למשות רק בכלי גופו עצמם אשר כהם חטא‬
‫כי לא ינקה יי׳ את אשר ישא את שמו‬
‫״‬
‫ז‬
‫ע ז י י ד‬
‫ב י‬
‫א‬
‫ז‬
‫«‬
‫‪H‬‬
‫חטאתיכם למגי ה׳ ת ט ה ר ו‬
‫עבירות שבין אדם למקום יום ה כ ש *‬
‫מכפר‪ .‬עבירוח שבין אדם לחבירו א י י ״‬
‫הכםורים מכפר‪:‬‬
‫לע י‬
‫׳ מכי‪ P‬י‬
‫‪*}V‬‬
‫ולא יגיד במה שיהי׳ זבות או חובה לחבירו‬
‫אע׳׳פ שיעני את נפשו או יקבל מלקית טל‬
‫השבוע׳ חס לא שישיכ את הנזילה אשר‬
‫גזל באותה שטעה‪ .‬יאע״פ שישיב עדין‬
‫ככתם העון בנפש החוטא אשר הטיל בת‬
‫זיהמא וטמא׳ במחשבתו המכוערת וצריכה הזאה ונוביל׳ לשוכ אל טהרתה והטוהר‬
‫כוונו האל ית׳ ביום הזה אשר בו נאמר לפני יי׳ תטהרו• וזה כי העבירות שבין ‪ZZtj‬‬
‫לחביח והם סה שיחטא כחלקי גופו אין יום הכיפודס מכפר שהרי מוייכ לי שיכוסד‬
‫קודם לכן בתשובה הגופיית אל המחוייבת להם‪ .‬אבל העבירות שבין אדם למקים י ד‬
‫ימ«*‬
‫כתמי הנפש וטומאת׳ הירומים לו ית׳ אס מאלו המכירות אם מעיכירימ‬
‫בסנה רק למקום ב״ה יום הכפורי׳ מכפר כי הוא כמו מקום טהרה לנפש בו תקכל ה ט ?‬
‫כמו הכלי שצריך טבילה במקוה אחר שמורק ‪ qwa‬והוא עצמו מה שאמי י ׳ כ נ מ י י ל‬
‫אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם הקכ״ה מטהר אתכם ש‪:‬׳ ו ז ר ‪ -‬״ ״‬
‫הנועאי‬
‫סליכם מיס טהורים וטתרתם ונא׳ מקוה ישראל יי׳‪ .‬מה המקוה הזה מטהר‬
‫אם הקרוש ברוך הוא מטהר את ישראל‪ .‬ובגמרא שם אמרו אמר ר׳ יוסי ל סמקנינו א ?‬
‫ה נ י ח אפילו גרגרים צריך לפייסו שנאמר בני אם ערבת לרעיך וגוי‪ .‬עשה זאא אפוא ‪5 5‬‬
‫והנצל‬
‫ו ר י‬
‫א ח ר ו ת‬
‫ש ל א‬
‫‪r f i‬‬
‫כ‬
‫ע ?‬
‫י ו מ א פ ־ ק יום ה מ ו ר י ש‬
‫טאפד טב‬
‫נד‬
‫וסנצצ כי כאת בכף רעיך לך התרפס וגו׳‪ .‬אמר שם רב הוה לי׳ מילתא בהדי ההוא טכתא‬
‫נטר תריסר ירחי שתא ולא אתא כי משא מעצי יומא דכסורי אמר איזיל ואסייסיה ואפיה‬
‫ליה מדעתי׳ פגע ביה רב הונא א״ל להיכא אזיל מר‪ .‬א״ל לפיוסי לסלניאקא אזיצנא‪ .‬א׳׳ל‬
‫קאזיל אבא לקסלא נפשא אזל קרא אבבא‪ .‬א״ל זיל לית לי מילתא בהדך הוה קא פלי רישא‬
‫פלט נרגא ומחייה ארישיה וקטליה‪ .‬למדנו מזה גידל מעלתו של רב ללכת‪.‬אחרי האיש הטבת‬
‫םהוא להוציא הדברים שבלבו קל וחומר לכל אדם אצל השיה לו ונ׳יש לגדול הימנו‪ .‬כדי שלא‬
‫יוכל המקטרג להסטין עליו ביום כזה כדאיתא‪:‬‬
‫)מאמר מ״ב( בירושלמי דדס‪:‬ת שבת בתחלה היו קישרין כל אחד ואחד מישראל לשין של‬
‫זהורית בעלייתו בחלונו וכפי מעשיו של אותו האיש ה מראה‬
‫לו והיו מתביישין זה מזה התקינו שלא יהיו קושרין אלא בחיל ועדין היו מתביישין‪ ,‬כל‬
‫'ישראל כשלא היה מלבין התקינו שיהו קושרין בהיכל שלא היה נראה לאנשים ולנשים ועיין‬
‫היו מתביישץ התקינו •שיהא כלו בראש‬
‫)מאמר מ״ב( דרש יום כפוריה»כונה למאמר‬
‫השעיר המשתלח ולא היה רואה אלא‬
‫ראה סמאל שאין הטא בישראל ט ׳ ומנין‬
‫מוליכו לבדו והוא מקשר לשון של זהורית‬
‫עזאזל‪:‬‬
‫חייו כסלע וחציו בין קרניו ירופפו ולא הי׳‬
‫מגיע אל חצי ההר עד שנעשה כצו‬
‫דכי אליעזר פרק מ׳׳דוזיל‬
‫ד ^ ך ד י‬
‫איברים איברים כי הרע מפסיד את‬
‫‪ I‬אמר סמאל לפגי ד‪-‬קב״ה‬
‫עצמו‪ :‬ואמרו‬
‫רבש״ע נתת לי רשות על כל העולם ועל‬
‫במדרש משל לרועה •שנכנס זאב לעדרו‪.‬‬
‫*שראל לא נתת לי רשות א״ל הרי לך‬
‫מה עשה השליך לו תיש גדול‬
‫•רשות עליהם כיום הכפורים אם יש בהם‬
‫שבכלם ובעוד שהוא מתעסק ׳ונלחם ב ו ‪.‬‬
‫חטא‪ ,‬ואם לאו אין לך רשות עליהם‪.‬‬
‫הוא מציל צאנו‪ .‬כך הקי״ה הוא רועה צאן‬
‫ולפיכך היו גותגים לו שוחד בי״כ שג׳‬
‫ישראל דכתיב צאן מרעיתי ארם אתם ‪.‬‬
‫בודל אחד לעזאזל וכו׳ ראה סמאל שלא‬
‫והשטן הוא הזאב וסשצייך לו השעיר לעזאזל‬
‫לפגיו‬
‫גמצא בישראל הטא בי״כ אמר‬
‫והוא מציל צאנו‪ .‬וס״ק דיומא אמרו שם א״ל‬
‫רבש״ע יש לך עפ אהד כמלאכי השרת‬
‫אליהו לרב יהירה אחוה •דרג סלא חסירא‬
‫מה מלאכי השרת ובו׳‪:‬‬
‫•אמריתו אמאי לא קאתי משיאא והאימא‬
‫יומא דכפורי איבעול כמה בתולות׳ בנהרדעא‪.‬‬
‫א״ל והקב״ה מאי קאמר לפתח חטאת רובץ‪ .‬א״ל ושטן מאי א״ל שטן ביומא דכפורי לית‬
‫ליה רשותא לאסמי״‪ .‬אמאי דאמר רמי בר חמא הש״טן בגימט׳ שס״ד הוי תלת מאה התין‬
‫•*ארבע יומי אית ליה ושותא לאשטוני ביומא דכפורי לית ליה רשותא לאסטוני‪' .‬הנך רואה כי‬
‫להיות החטא בעועטין ואן( כי חינו נאסר תשמיש בפירוש במקרא רק אכילס ושתיה ומלאכה‬
‫> ואלו לבדם הם בכרת ואידך איסורא דרבנן דאסמכוה אקרא‪ .‬ולזה אמר אמריתו אמאי לא‬
‫<|אתי'משיחא דהא ודאי בזנזתא תליא וראוי שיהא הדור זכאי כלי בבל הדברים קל>ם וחמורים‪.‬‬
‫״זענין השוחד שאנו נותנים לשטן הוא ודאי רמז להעדר עונות אשר בו־יעור עיני השטן‬
‫ומכריחו לענות אמן בע״כ ולומר יש לך מם אחד בארן כמלאכי'השרת וכו׳ רצה נו שנתקי״‬
‫בהם ממלכת כהניס ומלאכי אלהי׳ לבושים לבנים וכו׳ והבונה שיושלמו ישראל ביום הקדוש‬
‫םזה בשלשה עניינים שזכרם שמעון הצדיק שהעולם עומד עליהם והבונה ביחסי רגל שאינם‬
‫‪ 5‬ד ט ׳ שמור כי תורתן משמרתן ובכל מקום אשר תדרוך כף רגליהם הוא בטוח להם שלא‬
‫י• ינגפו כמו שאמר כי מלאכיו יצוה לך וגו׳ על כפיס ישאונך פן תניף באבן רגליך על שחל‬
‫י‪1‬פתן תדרוך וגו׳‪ .‬והוא כמכין שאמה רז״ל בסרק אין עומדין ברבי חכינא בן דוסא כההוא‬
‫מרור שדרש לתלמידיו אין הערוד ממית כו׳ והוא ג״כ טעם אמרו במשה מהושע של נעלך‬
‫ימעל רגלך‪ .‬ובזה המכין ירמו למלאכי אלהים ששלמותן משמרם בכל מקום• ובאמרס שאין צהם‬
‫קפיצה ירמוז אל זריזות העכורה אשר משני המינים אשר עציסס‪-‬אמר העבודה וגמילות חסריע‬
‫י‪/‬‬
‫;‬
‫‪:‬‬
‫כי‬
‫י ו ט א פ ר ק יום ד ב פ ו ד י ם טאט!‬
‫ה נ ה‬
‫‪$>J‬‬
‫ב ש נ י‬
‫ה ע נ י ע י ם‬
‫ה א ח ר י‬
‫׳ אשי‪-‬‬
‫בי הס זריזים נהם ולא ישקיטו ולא ינומו מפעולתיהם• י‬
‫זכרו פירשו אלו הראשונים כי אמרם שהם נקיים מכל חטא היא עניין יחפי רגל ע צ‬
‫״ »״״ ״ ״ ‪-1‬‬
‫‪1‬‬‫ק‬
‫ן‬
‫מ ו‬
‫ה ע ן‬
‫ה ו א‬
‫ה מ ן י‬
‫ל י ל ן ס י ם‬
‫כ‬
‫י‬
‫ן ל מ מ‬
‫אשר בהם יושלם בשלום גמור ו‬
‫כמו שנזכר ובין םמלי׳ שלמטה‬
‫עדוחו דהודאש במל דין כמאס מרים דמי‪ .‬וזה אמרם‬
‫ישלימו מצמס במצות התור׳ האלהית כבל אשר יעשה להם ובהקריב קרכמתיהס כהלכותיו הכ‪4‬‬
‫י צדקת״‬
‫באמת בטל זינם הוא שטן הוא יצר רע נהפך לאוהב ויהי׳ בעגרס יליז‬
‫‪°‬‬
‫ואין לך שוחד גדול מזה )עכ״ל בעל עקי״רה( ‪(*) :‬‬
‫ג ע ר ס‬
‫ר ג י‬
‫‪v‬‬
‫ה כ י‬
‫כ י‬
‫י ס‬
‫ה צ ב י ר‬
‫‪t-ro‬‬
‫*יי‬
‫בצדיק אחר היה רגיל להתפלל בר״יי וביים‬
‫‪rflJ^D‬‬
‫י י '' י׳ *‪Zn‬‬
‫בו לפי שהיה צדיק ובסוף ימיו לא רצי׳ להתהלל‪-‬‬
‫משגה מחםלחך של כל השגים שאחד‪ ,‬רגיל בה‪ .‬אמר להם אם יחםלל וימות י א ס י כ י‬
‫אגי רוצה להתפלל תחת אבי והוא איגוראוי לכך ואני רוצי שבימי יחפלל אלט ד י י‬
‫תבקשו מלוגי בר פלוגי שהוא צדיק וחכם בתור׳ ובגמילות חפרים‪ .‬ועל זד׳ נ ע ט ע ' ל ן‬
‫ל ק ?] ל ל ל כד*‬
‫הכהן שהיה לו להעביר בגיו ולבחור בכהנים צדיקיפ•‬
‫י*‬
‫וי״הכ עכ״ל ספר חסידים סי׳ תש׳׳גח‪:‬‬
‫‪ n t $ S ? 0‬באיש אחד שהיו לו בגיס ובגות ולאחר נישואין מתו‪ .‬והיה מספר ל ­‬
‫אחד אמר לו מעריםא אחד ) י ( כוחי אח׳ היה לי ומת ‪, 1‬‬
‫המעריםא שלי ואח״כ מחו בגי ובגוחי והממון גשאר לחחגי ולכלחי כיון ‪, #bv‬‬
‫להעמיד חולדוח למה לא מחו קודם שגישאו שלא יבוא ממוגי מידי לידם ‪:‬‬
‫ד׳ס«‬
‫אמר כל זמן שהיה אוחו אדם כוחי חי היח לי הצלחה• " י‬
‫היה בידו בעולה אמר לו מימי לא עשיחי לשום אדם עול ורעה »לא לאותו‬
‫י׳‬
‫? ״‬
‫?‬
‫ל ד י י לי‬
‫לעשוקים בין ישראלים בין לכותים •י לכן לא ת ש ו שארית ישראל עולה ל א ל י ד ‪,‬‬
‫ולא לכותי עכיל סי׳ חר״סא ‪:‬‬
‫בחסיד אחד שחי׳ בקיץ שוכב על הארץ‪ .‬ובחורף תיה משיט רגלי‪. _ _ ,‬‬
‫מלא מים עד שהיו רגליו דבוקים בקרח א״ל חבירו למה אתה ‪-rtffiV‬‬
‫והלא כתיב אך א ת דמכם לגםשוחיכם אדרוש ולמה אחה מפחכן " ׳ ״ ד •‬
‫ו מ א ח י מון חמור כל כך ואי אפשר שלא חטאתי בעוגות קלות ובשביל זה ל « ‪ Z‬י *‬
‫יחי‬
‫ל‬
‫צריך לעשות לי יםורים גדולים אלא הצדיקים פובלימ עוגות הדיף‪,‬‬
‫רוצה שיסבול שום אדם עוגוחי אלא אגי‪ .‬ועוד אעשה חסד לרבים כשהצדיק *י*}‬
‫יסורק נהגים רבים מזה כמו ר׳ אלעזר בר רבי שטעק בפרק הפועלי׳ ורביגו ‪ ,‬״ ‪ 2‬ל‬
‫ודומיהן היו העולם נהנים כשהם היו ביםורח‪ .‬וכאילו בידים עשו להם טובות‪ .‬ו ד ‪ ! £‬י ‪ £‬י‬
‫חלמיד היה ירא מ ל א יענש באוחו עולם על היסודין‪ .‬לטי שלםעמיס היי׳ ‪ uSo‬י‬
‫עליו אש על בשרו‪ .‬וכשנפטר הצדיק הלך התלמ‪ T‬ונשתמח על קניי י י י ע א ס ‪T Z,‬‬
‫על יםוריו שהביא עליו ובקש רחטים להודיע לו בחלום ובא אליו החסיד בחליס י * ‪£‬‬
‫גוא ואראך והביאו לג״ע א״ל טקוטי באותו מקומ‪ .‬ואם תעשה יותר זכיות תמי« ג ! ׳‬
‫"ייי‬
‫למעלח והיה התלמיד שטח על אותה נדולד‪ .‬שנחנה שם ‪:‬‬
‫א מ ר י‬
‫‪0‬‬
‫‪1‬‬
‫ג‬
‫צ ד י‬
‫ו ר א ו י‬
‫ה ת ט‬
‫ך‬
‫ק‬
‫ד‬
‫י ‪ /‬י‬
‫ה ח נ פ‬
‫א‬
‫< ‪ 8‬ט א‬
‫א י ת ו‬
‫ךךיז‬
‫ה י י ח י‬
‫צ ! ‪ 1‬ט ע ה‬
‫א י ת ו‬
‫ה י י‬
‫כ‬
‫ש‬
‫מ‬
‫ת‬
‫א י ת ו‬
‫ט‬
‫א‬
‫ניד‬
‫ו צ ע‬
‫‪1 , 5‬‬
‫< ה‬
‫י ה‬
‫ה ע י ש‬
‫ב‬
‫מ‬
‫'יי״י‬
‫מעשה‬
‫‪0‬‬
‫ח‬
‫א ג י‬
‫א כ‬
‫ה‬
‫ב‬
‫)מאמר סיג( *חבט גאלייקו כתב פירוש ססוק עתיליס שאמר דוד ע״ס טל‬
‫והוא אשרי שוי סשפ כסוי םטאס וס״פ אשרי מ*ו י? •_״״י י‬
‫שהי׳ שוי במעלה והתנשאות מחעתהפשע והואשזדוטת נעשו לו כזכיות באיק * ה ו א י‬
‫מחמת הסשע וג״כ אשרי מי ששב מיראה שהוא מכסה הפשע ב»טאת ח׳׳ש כסוי ח ט א ק ‪ .‬׳ ‪ 0‬י י‬
‫שזדונות מגנו לו כשגגות‪ .‬ואיתא בססי׳קתא רבתי אשרי נשוי פשע אל סהי קייא ס ׳ א ל * *‬
‫מסו‬
‫‪5‬‬
‫‪p‬‬
‫י ו מ א פ ר ק יום ה כ פ י ר י ם מ א מ ר מ ג‬
‫נה‬
‫מהו נשר אמר רבי ברכיה הכהן דהוא מנשי חוכינן וסולח לעונינן ככל שנה ושנה שנאמר‬
‫והיסה זאת לכס לחקת עוצם לכפר מל בני ישראל‪ .‬אתה מוצא ביום כפור בא הששן לקנןרג‬
‫את ישראל והוא פורט עונותיהם ואומר רטן העולמי׳ גנבי׳ הס ישראל‪ .‬והקב״ה פורנו‬
‫זכיותיהן של ישראל מה עושה נוטל קנה של מאזנים והוא מעיין את העונות כנגד הזכיות‬
‫והן שוקלין אלו כנגר אלו ושתי כפות של‬
‫מאזנים שיות והשטן הולך להביא מינות‬
‫׳)מאמר מ״ג( דרש לתשובה וכונה על פסוק‬
‫וליתן בכף עונות וצהכריעה מה הקבי׳ה‬
‫אשרי נשוי פשע וגר ‪:‬‬
‫עושה ניטל את העונות מתוך הכף ומטמינם‬
‫תחת פורפירא שלו והשטן גא ואינו מיצא‬
‫ר״ל גדולה תשובה שזדוגות‬
‫{‪£$‬ך‬
‫שה עין שנ׳ יביקש את כנין ישראל ואיננו ‪.‬‬
‫געשו לו כשגגות איגי והאטד‬
‫כיו; שהשטן רואה כן אומר לפניו רבש״ע‬
‫דיל גדולה תשובה שזדוגות געשו לו‬
‫נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה לכך‬
‫כזכיומ וכו׳ ל» קשיא כאן מאהבה כאן‬
‫דוד משכמם לישראל שנ׳ אשרי וכו׳ ע״כ‪.‬‬
‫מיראה וכו׳ ע״כ ‪:‬‬
‫והנה צריך לדקדק בזה המדרש מה הכריחו‬
‫)ומר אל תהי קורא ס׳ אלא ש׳ וכי׳ שאש כפשוטו מלשין סליחה קשה אמאי שני ואפיק‬
‫סליחה בלשון נשוי‪ .‬ועוד דקשה סיפא דקראארישא דרישא משמע שבהיות אדם נשוי פשע‬
‫אשריו אפ״פ שעדיין יהיו לו סטאות ושגגות ואמ״כ אמר כסוי חטאה שנראה שאינו משיג‬
‫האושר אלא שיהי׳ נקי גס מחטאת ושיגג שאדם דש בעקביו וא״כ הי׳ לו לומר אשרי כסזי‬
‫*מאה שאפילו שגגות אין לו וכ״ש סשעיס‪ .‬ולכן הירש המאמר רלאו ביחיד השב בתשוב׳‬
‫איירי אלא בכללות ישראל כדמפרש ואזיל ואמר אל תקרי נשוי בס׳ אלא בש׳ ר״ל אל תהי‬
‫קורא כסיבולת תש״ין אלא בשיבולת והפוכה מלשון שכחת כמו נשיתי טובה‪ .‬ופריך מסו נשוי‬
‫כי מה אושר לארס שיהיו פשעיו שכוחים אם אינם מחולים שהרי סוף סיף אין שכחם‬
‫לפני הקב״ה וישלם לו כמעשהו ומשני דהוא מנשי חובינן וכו׳ ליל שהש״י עושה חסר עם‬
‫ישראל שסולח עונותיהם ביום הכפורי׳ בכל שנה עם שאותם העונות עצמס נכשלו בהם‬
‫בשנים שעברו ונמחלו ביום הכפוריס והשכל היה מחייב שכיון שחטאו בהם בשנה אחת‬
‫ונתבהרו ושנו בהם בשנה שניה ונתכפרו וחזרו ושלשו בהם בשלישי׳ שלא יכופרו וכ׳׳ש‬
‫מ נ י ם רבות זו אחר זו כיון שאינם נזהר׳ מלהכשל בהם ולשוב ולחטוא בהם ככלב‬
‫השב על קיאו וככסיל שונה גאולתו והקל׳ה בחסדו איט שם מגמת פניו פונות השני׳‬
‫שעברו אלא מעבירם מנגד עיניו וכאילו שוכח אותם ככיכול ובזה יש מסו׳ ליום סכפורי׳‬
‫לכפר בכל שנה‪ .‬ודש דמנשי חובינן וסולח לעונינו בכל שנה ושנה וכו׳ ולתכי אייתי קרא‬
‫לראי׳ והיתה זאת לכם לחקת עוצם ר״ל מק ולא יעבור בכל שנה ושנה ואמר שהשטן פורט‬
‫את עונותיהם ואומר גנבים הם ישראל אין הכונה שהם חוטאים בגנבת עמון או נפשות‬
‫שהד בכלל פורט מינותיה׳ הוא• אלא הכונה גונבי דעת עליונה לוער אף אם הראה איתם‬
‫‪ .‬בהכנעה ותענית נונני דעת סם ותשובת של רמאות הס עושים ולכן הבמ אל העונות שאני‬
‫מזכיר‪ .‬וסקב״ה לסכור פי השטן המקטרג פורט זכיותיהן‪ .‬ולפי שלכאורה העונות רבים‬
‫מל הזכיות בשימור גדול לכן הקב״ס נוטל קנה של מאזנים בידו‪ .‬והכונה שהוא כביכול‬
‫שוקל העונות והזכיות כעצמו ומטין לפשות כן לפי שפועל זה געשה ע׳׳י והוא הוא השוק;‬
‫ראוי שיהי׳ פועל העשקל כסי מדת סובו וחסרו כי כל פועל ומעשה יבחן כפי השישה ובזה‬
‫נמצא ויתור גדול כמשקל שמככידים הזכיות קצת יותר משאם היו נשקלים ע״י אחר וזהו‬
‫צר אחד מפסה כלפי מסד ומצורף לזה מעיין אלו כנגר אצו ונמצא שמצוה אחת ת כ ד ע כנגר‬
‫כמה מבירות בהכחן הזמן והעת והכונה כנודע• ואין מי שיודע שיקול זה כמוהו ית׳ שהוא‬
‫שוקל דעות ובוחן לבות וכליות‪ .‬ואפשר שיובן אומרו ממל קנה של מאזנים מם מם שכאר‬
‫בספר הזהר פרשת פקודי שכהיכל ד׳ היכל זטת שם סעאזנים והמשקל ששוקלי׳ בו‪ .‬זכיות‬
‫ופוטת וע׳׳י מעונה אחד ששמו יאז׳׳מה ותחתיו שני ממונים אחר ששעו יאז׳׳ניה ותסתיו‬
‫*ני ממונים אחרים אסר לימין שהוא מכרימ לזכות‪ .‬ב׳ לשמאל והוא מכריע לחיבה• ואמר‬
‫פה‬
‫י‪,‬‬
‫כ ו נ ה ל ט א מ ר הב־־ה נ ו ט ל ק נ ה ע ל מ א ז נ י ם ו‬
‫יען׳*‬
‫פס כי לתקן ממשה השטן הקב״ה נוטל קנס של מאזנים ר״ל שאינו מניח שיקיל זס ט‬
‫הממונה הפקיד טציו תמיד אלא כביכול הוא השוקל לסי שהוא מעיין אלו כנגד אלו‪ .‬ו א‬
‫טור המדרש הנזכר לעיל כי השטן הולך להביא עונות בדי לתת בכף מאזנים והקניה נונ!צ‬
‫המונות ומטמינה תחת פורפירא שלי• הכונה תחת מלכיש של רחמים שלו שגזר וחקק שמצי מ ‪1‬‬
‫של י״כ מכפר שאין זה משורת הרין רק במרת חסדיו וזהו מטמינה תחת פורפורא ש‪5‬‬
‫באופן שכאשר חזר שם• השטן איט מוצא שם עונות שכבר נתכפרו בעצמותי של י‬
‫הכיפורים‪ .‬ואז אמר נשאת פון עמך ר״ל בבר אני רואה שנשאת טון עמך בעצמותו ‪j p‬‬
‫י״כ אבל אין זה אלא כסוי שאינו מן הדין כאמור וזה שאמרו כסית כל ח ט א ת‬
‫סלה ‪ ) :‬י ( )חשר לח(‬
‫כזוהר‬
‫ד‬
‫ע ד‬
‫ר‬
‫ו ס‬
‫ם‬
‫וכרוז׳‬
‫‪,‬־ ‪ -‬״‬
‫ ־ ‪,-‬‬‫׳ • י ‪.•. . .‬‬
‫‪.‬‬
‫הוא לתחא •• ־‬
‫חוביה לעילא הה׳ ד יגלי שמיס עונו וכו׳ וכד בר נש אזיל באורחים דמאריה ואשתז‪«,‬‬
‫בפולחניה ואזדמן ליה חטאה חד כלא מכסין עליה עלאין ותתאין רא אקרי כסוי חמאה‪.‬‬
‫אמר ליה ר׳ אבא וכו׳ אי הכי מכסה חטאה מבעי ליה מהו כסוי חטאה אלא תרי מי)‪,‬‬
‫דחכמתא אית ביה ותרווייהו דכי חד כמה דתניני דטובדין טבץ דבר נש מביר בהסיי*׳ מלמא‬
‫טבדין ליה נההוא טלמא למשא יקירא מילאה צאחלבשא בהו וכד כר נש אתקין טוכדין טכיי‬
‫וגברין טליס עובדין בישין ואשגח ביה קב״ה ועובריי בישין סגיאין ואיהו רשע ד א ש ת כ‬
‫חטאה קמיה מאריה ותוהא טל איכון טבין דעביד בקרמיתא דאאתאכיר הוא מכלא מ ה א י‬
‫מצמא ומעצמא דאתי מה עביר קודשא ברין־ הוא מאינון טבאן דעכיד האי חטאה בקדמיתא‬
‫אלא קודשא בריך הוא אע׳יג דאיהו רשט אתאביד אינון עכאן וזכיין לא אתאביוו א ת צ ד י‬
‫ראזיל בארחוי דמלכא מצאה ואתקין לבישוי מעובדוי קודשא בריך הוא אשלים ליה מ א י ט י‬
‫עיבדן דעביד האי רשע חטאה ואשלים לבושיי לאתתקנא בהו בההוא עלמא הדא ‪L p‬‬
‫תקין הלא ה ו א‬
‫דכתיב יכץ רשע וצדיק ילבש ההוא חטאה ק ן ייק י‬
‫'דכתיב כסוי קעאס כסוי הוא מירא דחטאה אתחסי מחטאה ומל זה צא כתיב מכסה א)‪*,‬‬
‫כסוי‪ .‬וחד כד אתחפי ההוא חטאה דהאי זכאה כאינון ראיקרון מצולות יס דהא מאן דנסי‪3‬‬
‫במצולות יס לא אשתכח צעלמין נגין דמיין חפיין עצייהו מאן מצולות ים כד׳א ותשלך במצולות‬
‫ים כל חטאת׳‪ .‬עכ״ל ‪:‬‬
‫ובמדרש שוחר טוב מזמור ס״כ ולך יי׳ החסד כי אתם תשלם לאיש כמטשהו‪ .‬רכי נהוראי‬
‫ורבי נחמיה אמרי מדת פורענות טקרה היא ואינה מושה פיחת• מל‪4‬‬
‫טובה עושה פירות שנאמר זרעו לכס לצדקה‪ .‬מה הקדוש כריך הוא מושה גובה מ ה א ל ״‬
‫עונותיו ונותן לו שכרו‪ .‬ורבנן אמרו אפילו עונותיו אינו גובה ממנו בבת אחת שנאער ״‬
‫אתה יי׳ אלהיט חשבת למטס מעונינו‪ .‬רבי אלימזר ורבי יוסי בר חנינא אמרי ‪ >P‬מאזניים‬
‫מעויין הוא כאן טונות וכאן זכיות ומה הקדוש ברוך הוא טושה מטה כלפי חסד‪ .‬ר׳ יוסי ^‬
‫חנינא אומר עה הקדוש ברוך הוא טושה חוטף שטר אחר של עונות שהם בכף זעיר ה ז כ י‬
‫מכריעות שנאמר ויט אליו חסד‪ .‬ורבנן אמרי מסייע לכף מונות!מעלהו מיד הזכיות מכריע‪,‬״‬
‫וכן הוא אומר נושא עון ועובר על פשע• עב״ל‪ .‬הנה אלה ב׳ חכמים הראשוני׳ י י שהי‪£‬‬
‫עושה פירות להכריע טל הזכיות יותר משימורו‪ .‬ורבנן אמרו אף לכטל מונות‪ .‬אמנם השלש‪!,‬‬
‫אחרים בארו ענייני׳ נפלאים‪ .‬בי הנה רבי אליטזר בא מטעם יוקר הדבר הנשקל י ח ש י ‪,‬‬
‫וכי הוא ידוע כי הזהב והשוהם כשהוא ממויין במשקלו מיד יחשכ למוכרע ילא יביקש מ ה י ‪.‬‬
‫הכרטת השקל‪ .‬וטזה הטעם מבואר כי כשיהיו הזכיות מעויינות עם העונות שהיא ר א ״‬
‫שכף של זכיות יחשב למוכרע לסי יוקר הדבר הנשקל‪ .‬וכיש שהעונות אשר לטומתס א‪,,‬‬
‫במו כרעים לפי פחיתות׳‪.‬ולזה אמר נן« מאזנים ממרין הוא מטה כלסי חסד• אענס‬
‫יוסי בר חנינא נ א נגטעס השווי‪ .‬וזהבי הדבר הסקל בכלי עם שהוא מעויין מם מה ‪jlfjjp‬‬
‫בלא‬
‫‪v‬‬
‫ח‬
‫מ‬
‫)‪£‬ת‬
‫י‬
‫וצ‬
‫ל‬
‫ת ש פ י‬
‫מ מ ה‬
‫ד א י ה ו‬
‫‪3‬‬
‫י ת‬
‫א מ‬
‫ב ו ת‬
‫‪7 9‬‬
‫נו‬
‫כלנה לשיקול העונות בסאזנים‬
‫בלא כלי הנה כשהוציא משקל הכלי יהי׳ שכנגדו מכריע כל משקל הכלי ההיא ודאי‪ .‬והנה‬
‫העונות בלי ספק יראה כאילו הם נשקלים ככלי כבר והוא החומר הגופיי שהם בקרט‬
‫וכשתוציא ממשקלם קצת עונות שאין ראוי לחשבם מצד הכרחית חמרם ועוצם נטייתם אליו‬
‫הנה ישאר כף של זכיות מכריע מאד כי סם נשקלי׳ בלי כבד לפי שנושאם ותחלתם היא‬
‫הנפש השכלית שאין לה שום כבדות והוא מה שאמר שהקדוש ברוך הוא חוטף שטר א׳‬
‫מהעונות‪ .‬אמנם רבנן באו מצד חסד השוקל לדקות תחבולתו לסיים לטובה מכלי םרגשת‬
‫המנגד כי כשראה שכף מאזנים הוא מעויין הוא מסייע כדרך התגרים הבקיאים בזה ״‬
‫תהו אמרם מסייע לכף עונות ומעלהו‪ .‬ונאמר נושא עון ועובר על פשע )טנ״ל טקירה‬
‫שער נייד( ‪:‬‬
‫‪ r i t t t t t t t f‬כיהודי אחד הלך לםדהוק ודאה יהודי אהד בהלוס שהיו העליונים‬
‫שוקלים אותו שהלך בכף מאזגים ועוגותיו בכף טאזגים והכריעו‬
‫׳*"**יי‬
‫עונותיו‪ .‬אמרו כיון שעוגותיו מכריעים אין לו הלק לעולם הבא‪ .‬באו אחרים ואפרו‬
‫לא שקלתם יפה ושמו עורות של שועלים לשאר עורות על איש והכריע האיש‪ .‬אמרו‬
‫מדי הוא מ עולפ הבא‪ .‬והאיש שראה בחלום היה םבור שהוא חי ובשעה שחלפ היה‬
‫מת הגשבל ואמרו אותם עורות שהניחו עליו היו עודות שנתן לטפ וכתיב וגוגשייך‬
‫צדקה כשהקהל מחרימים לתת כך וכך למס ונותן באמונה נחשב להם לצדקה• והנוף‬
‫*שהלל מפני שאמרו תקלתא 'במאזניא ואשתכחת הסיר‪ .‬ד״א לפי שבגופו טרח‬
‫בגמילות חסדים‪) :‬חסר לט( ) ‪C‬‬
‫]מספר חסידים תרניד[ ‪:‬‬
‫ץ‬
‫פליק מסכת ילטא ונתחיל מסכת מנילה בסייעתא ד ש מ י א ‪:‬‬
‫מםבת מגילה פרק א מאמר מד‬
‫)מאמר מיד( בבראשית רבה רבי יהושע פתת ואהי׳ אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום‪.‬‬
‫אמון מכוסה כמת דאת אומר האמונים עלי תולע‪ .‬מוצנע ויהי אומן‬
‫את הרסת‪ .‬מיין בספר אור השכל תבין מה חלוק יש בין אמון מכוסה ובין מוצנע וכו׳‬
‫ועל מה הביא ראיה מן ויהי אומן את הדסה וכתבו המקובלים הדסה רמז אל ההדס‬
‫של לולב לכך אמר אסתר ירקרקות היתה‬
‫רמז שמצותה בירקרק וברטיבות‪ .‬ב׳ ערטת‬
‫)מאמר מ״ד( כונה לאשתר למה נקראת‬
‫הם רמז לשני למורי יי׳ ולולב אחד העלים‬
‫הדסה ומאמר אסתר ירקרקות היתה וסוד‬
‫זו על זו והכל תלוי בדבר אחד‪ .‬וזהו אמרתי‬
‫ד׳ מינים של לולב ‪:‬‬
‫אעלה בתמר ולא לחנם לקחו ר׳׳ג באלף זוז‬
‫אלא שהוא רמז לכבוד של מעלה מכבוד וכן‬
‫רבי יהושע בן קרחה אסתר‬
‫אמף‬
‫הוא אומר כ׳ גטה מעל גטס שומר‪ .‬ולולב‬
‫ירקרקית היתה וחוט של חסד‬
‫צריך אגד בימינו להורות כי אז העליס הס‬
‫משוך עליה‪ .‬אסתר שמה ולמה גקראת‬
‫נפרדים הכל הוא מדבר אחד‪ .‬וזהו החוט‬
‫הדסה על שפ הצדיקים‪ .‬והיא עומדת בין‬
‫של לולב שמאגדין אותו וכירכין סביב לסו‬
‫ההדסים‪ .‬כאשד היתה באטנה אתו •‬
‫‪ 1‬על אסתר‬
‫ולחסד רמז למוט של‬
‫מלמד שהיהה יוצאת מחיקו של אחשורוש‬
‫שהיא ההדסה הצדקת והלילב רמז לצדימ‪.‬‬
‫וטובלת ויושבת בחיקו של מ ר ד כ י‬
‫ונהגו בישיבה לשום ההדס בלילב בגעטריא‬
‫ס״מ ושנים כנגד הדס ואתרוג‪ .‬וכבר ידעת מה שאמרו ז״למהו אותו אילן שאכצ אדם הרסשון‬
‫אסרוג‬
‫ס כ | י‬
‫‪:‬‬
‫מ ש ו‬
‫פרק ראעון טאטר טד ט ה‬
‫טגילה‬
‫טו‬
‫אתרוג הי׳ היא הנקרא הדר וכן הוא אומר והדרן צלח רככ וכו׳ רמז ציופי׳ והדרה ‪5‬ן‪5‬‬
‫אסתר הצליחה ברכיבת מרדכי כשושן דכשיב וירכיכו למרדכי וכו׳ ורוח והצלה ליהודיס‬
‫ושמחה כשם שכתוב בלקיחת הלולב ושמחתם ובו׳ ‪:‬‬
‫וראיתי טטס נכון שכתב בספר יוסף לקח ע׳׳ד הפשט למה נקראת אסתר הרסה‪ .‬ומהו‬
‫ויהי אומן וז׳׳ל ידומ שאמרו היא אסתר שנראה כאילו ירצה לפרסם יותר מי ה י א‬
‫זאת הנזכרת‪ .‬והנה ודאי אין באומרו היא אסתר פרסום נוסף אחרי שלא הוזכרה כ מ ק ו‬
‫אחר כמו שאמרנו באומרו הוא אחשורוש נם יש לדקדק למה היו לה ב׳ שמות‪ .‬ואפילו היו‬
‫לה מה צורך להזכיר שניהם ואל תכלית תוטלת מה הזכיר אותם‪ .‬וידמה שמרדכי אחרי‬
‫סיוחו רוצה לסמלים ממה ומולדתה לסבה אשר נבאר‪ .‬ואמנם היא תית׳ שמה הדסה ומן‬
‫השם הזה שהוא בלשון מברי היה מתפרסם עמה היותה עברית על כן קראת אסתר בלשול‬
‫ארמי שכן קורין להדס אס״תא‪ .‬ויהי׳ אומרו היא אסתר במו פור הוא הגורל‪ .‬ובן היפוכו‬
‫הוא מורש ניסן שפירש בארמי החודש הראשון שהוא כקרא ניסן‪ .‬כמו כן אמר הדסה שכלש״‬
‫ארמי נקראת אסתר ולכך לא הוזכרה בכל האיגרת הזאת זולתי בשם אסתר‪ .‬ולהודיע לכו‬
‫הכתוב שרצה להעלים את עמה הודיענו שנוי השם מן העברי אל הארמי‪ .‬וגס הודיכנכו‬
‫שמרדכי שנה שמה כלשון ארמי• לא שהצדקת ההיא שינת׳ שמה ח״וש וכמו שאמרו חז״ל לא‬
‫נגאלו ישראל אלא מפני שלא שט שמותם מכ׳׳ל‪ .‬ומור כתכ שם מל ויהי אומן ודל כי איי‬
‫לה אב ואס דרשו ז״ל כשעברת׳ מת אכיה‪ •.‬כשילדתה מתה אמה‪ .‬ויצא להם ז׳׳ל כן מאומרו‬
‫כי אין לס אב ואס• שהיה לו לומר כי אביה ואמה מתו אבל אומרו אין לס ר״ל שמעולס‬
‫אפילו שעה אחת לא היה לה‪ .‬ולפי הפשט נראה שלא יתכן לומר שאביה ואמה מתו שאיי‬
‫מיתת האב והאם סבה להיותו הוא אומן‪ ,‬אבל אמר שהוא היה אימנה ומלמד׳ להיעיל• לסי‬
‫שאין לה אב ואס ללמד אותה‪ .‬ואומרו ויהי אומן אין זה אימון גידול הינקות אבל גידוצ‬
‫הלמוד וההדרכס כמו שנאמר ומאמר מרדכי אסתר עושה כאשר היתה באמנה אתי שודאי‬
‫פירושו מל גידול כלמוד והדרכה‪) .‬י( והוא כפתור וסרח‪) :‬חסר מ(‬
‫ס‬
‫)מאמר מ״ה( םירשיי מלמי שפרח׳ בה‬
‫צרמת ויליף בירושלמי‬
‫מאשר נגזר עליה• וכתיב בעוזיהו וישב‬
‫ל ו‬
‫׳‬
‫צרעת אף כאן צרעת• ועשה לה זנב יליף‬
‫לה ממלי׳ ולהלן הוא אומר וירם הטכ׳ את‬
‫השוק והטליה אמר רבי יוחנן השוק והאלי*‬
‫מה להלן אליה אף כאן אליה ‪) :‬י(‬
‫)חסר מ«(‬
‫ג י י ח‬
‫ס ח פ ש י ת‬
‫כ י‬
‫נ ג ז ר‬
‫מ נ י ח‬
‫יי‬
‫מ ם‬
‫הל‬
‫גבריא‪5‬‬
‫)מאמר מ״ה( כונה למאמר בא‬
‫ומשה לה זנב ‪:‬‬
‫המלכה ושתי מכדי פרתנות^‬
‫י הויא‪ .‬דאמר מר ש נ י ד ‪,‬‬
‫לדבר אחד נתכוונו‪ .‬אמאי לא אתאי ‪.‬‬
‫אמר רבי יוסי ברבי הגינא מלמד שמדחד‪,‬‬
‫בה *רעת‪ .‬בטתניתא תנא בא נ ב ר י א ן‬
‫ועשה לה זנב ‪:‬‬
‫‪0‬‬
‫ר ח ב ב‬
‫ס ע מ י‬
‫ו נ נ י ד‬
‫שה‬
‫מ ר ג‬
‫נ ח‬
‫* ן למד‬
‫?‬
‫׳•‬
‫'‬
‫]סדושין[)מאמר מ׳׳ו( וקשה למה אמר רחנ‬
‫נכנס בסכנת היצר הרמ ומי הכריחו לכך לממוד על הנקיו‪,‬‬
‫וזהו יורה אומרו ולא אכפית לי• ופ״ק למה הזכיר כפל יודעה ומכירה• ע״ק למה אמרו ן י‬
‫יוקא ברחב• והלא אחות תובל קין סיתה יותר היסס בנשים בעולם שטעו מלאכי ה ש ר‬
‫אחרה ולא הזכירו בה כך‪ .‬גס לעה הצריט‬
‫)מאמר מ״ו( כונה למאמר כל האומר רג!‬
‫כל הג׳ תנאיי הללו• ונראה כי א מ ה אלו‬
‫רחב מיד נקרי‪:‬‬
‫השלשה תנאים דוקא ברחב כי שמה גרס‬
‫<ה להרחיב לבו של אדם ונס לב כל רואם‬
‫• א ‪ £‬ף רבי יגחק כל ה«ומר רחב י ח‬
‫אותה בפרט ביודעה רצו בי לשון ו מ‬
‫מיד נקרי אמר ליה רב נחשן‬
‫ירט אש חוה ט ׳ וכמו וידע אלקנה את‬
‫ה‬
‫ת‬
‫‪3‬‬
‫( ד ם‬
‫כ‬
‫פרק ראשק‬
‫מגילה‬
‫טאטר טו‬
‫נז‬
‫חנה אשתו אשר ביאורו שכיבה‪ .‬וזהו באור המאמר ביודעה ועכירת שאם כבר ידע אותה‬
‫והכיר אותה שהיא היתה אותה ישישיה שרא׳ ביום שהיא רחב וגרמי להרחיכ גם לב הרואה‬
‫אותה שיהרהר אחריה תמיד ולוקח כלכו כעפעפי עיניו את יופיה כמנין אמרם ז״ל לבא‬
‫ועינא תרי סרסורא דעכיר׳ נינהו והם ברמז כ׳ תנאים כמכירה ובהזכיר שמה‪ .‬ולבסוף‬
‫כלי המעשה גומרין העבירה והוא יודעה‬
‫והיא השכיכה ממש• ואל זה כונת המאמר‬
‫אנא אמיגא לה ולא איכמית לי‪ .‬איל כי‬
‫בהזכיר שמה וביודעה ומכירה מיד נקרי‬
‫קאטינא ביודעה ומכירה ובמזכיר שטה ‪:‬‬
‫לא שר״ל מיד כיום נקרי אלא רצו כאותם‬
‫]וכן איתא פ״ק דתענית[‪:‬‬
‫לילה ממש נקרי כשיאמר ויזכור ג׳ תנאים‬
‫הנזכרים היינו שיזכור שמה הסוב המרחיב לב האדם ויזכור ביופיה ובתאר דמותה ויזכור‬
‫הנאתו שהיה לו מענה והיא היריעה הנזכרת במאמר אז בודאי נקרי בחשבו בחלומו שהיא‬
‫היא שוכבת בחיקו‪ .‬ורב נחמן שהכניס עצמי להזכירה בלכדלאאכפיתליה כי צריך ג׳ תנאים‬
‫הנזכרים ודעתו של רב נחמן היה להראות גבורתו נגד היצר הרע כעניין שאמרו בהרבם‬
‫סכעיס הלכו לפתח הזונות ועברו כפניהן לכינה כרי להקניט היצר הרע ולהראות גבורתם‬
‫עד התלמידים וצא עלתה על דעתם דבר אחר‪ .‬ולכך כשהזכיר רב כתמן רחי‪ .‬לכד נעשה כאלו‬
‫וכבר אירע )יי(‬
‫עבר על פתח הזונה י‬
‫בבחור אחד עשיר טאד וחשקה נפשו כאשת הכירו יפה כחמה‪ .‬לא נתן‬
‫‪fttyVQ‬‬
‫לעפעפיו תנומה‪ .‬וכמעט לא גשאר בו נשמה‪ .‬וישלח לה את גערו מאת‬
‫דבק לדבר לה ולתת לה מהונו חלק‪ .‬לעשות דצוגו ולחבק כפשפט כל חושק‪ .‬ותמאן‬
‫האשד‪ .‬ותאמר חלילה לי לעזוב אלוף געורי ולהפר ברית בעלי לא אשמע אליו ולא‬
‫אסיק זממו‪ .‬ולילה אחת ראה הבחור בחלומו על משכבו בנוטו‪ .‬והנה התשוקה אדוק׳‬
‫עמו בחזקה‪ .‬ומן הלילה ההיא לא העיר עוד את האהבה‪ .‬כי החלום השביע נםמו‬
‫יעבה‪ .‬ויודע הדבר לעגלה יסיפיה‪ .‬ותחזק בו ותבוא אל המלך בעין בוכיה‪ :‬ותאםר‬
‫אדוגי המלך הצבי הזה יטים רבים אהבני‪ .‬אך עתה הלאני‪ .‬כי בחלומו למשכבו הביאני‬
‫ויצו המלך לתת לה משאות ומתנה תחת אשר עגה‪ .‬ייתן לה הבחור כמצות המלך מגה‬
‫ויצאו שניהם וילכו לדרכיהם‪ .‬זה שמח וזה גונח‪ .‬וצוד‪ .‬המלך לרדוף אחריהם‪ .‬טרם‬
‫יכגסו באהליהם להביאם לפגיו לפגי חכמיו וזקניו‪ .‬ויקה מיד האשד‪ ,‬הזהב‪ .‬ויושב‬
‫לאשר אותה אהב‪ .‬ותםול האשה לפגי הטלך לרגליו ותאטר אליו רמה זד‪ ,‬ניחם אדוגי‬
‫אחדי אשר הוציא לאור דיני‪ .‬מה פשעי ומה גדול עוני‪ .‬אני מלאה הלכתי וריקם‬
‫השיבני ‪ :‬ויען הטלך חי ה׳ אשר ברא אהבה ואחוה• ואסר את הערוה‪ .‬לא ניחמתי‬
‫על הדין אשר שפטתי‪ .‬כי זה הבחור בחבלי השוא טשך אהבתו‪ .‬ובהבל השיג תאותו‬
‫ולריק גלה את עדותו‪ .‬ויתן בך את שכבתו‪ .‬גס את כן לריק בכסף גתת אהבתך‪.‬‬
‫ושוא ודבר כזב שמת שמחתך‪ .‬כשתחת החולם אשד גלה עדותך ‪ :‬ויאטר המלך‬
‫לבחור תנה נא דינרך והונך‪ .‬לענייך ולאביוגך‪ .‬שיכפר האל עוגך‪ .‬כי הרהורי עבירת‬
‫קשה מעבירה‪ .‬זאת הקת התורה‪:‬‬
‫]ע״כ מספר איומה כנדגלות[ ‪:‬‬
‫הב ונה מזה המעשה הנורא שהאיש האצהי ידבק כאהובתו ויחלחק מאשת עמיתו‪:‬‬
‫ובזהר פרשת בראשית רב המנונא סבא אמר אל תתן את שיך לחמיא את בשרך ללא‬
‫יהיבבר נש פומיה למיתי להרהורא בישאויהא גרים למחטי ה לההוא בשרא קרישא‬
‫למתים ביה ברית קדישא דאלו מביר בן משכין ליה לגיםנס וההוא למעונא על גיהנם לו״מם‬
‫שמיה וכמה רבוא דמלאבי סבלה בהדי׳ וקאיס על פתסא לגיהנ׳ זכל לנטרו ברית קדישא‬
‫בהאי עלמא צי לי׳ רשו למקר׳ בהדי׳ וכי׳ עג׳ ל‪:‬‬
‫ונמצא‬
‫‪,‬‬
‫וגמצא פי׳ הפס יק אל תתן את פיך לדבר דכריס המביאים לידי סרהיר שיגרמו להחטיא‬
‫את בשר קודש בי הוא מון גדול שיהי׳ נמסר מליו ביד דומה למישהו לגיהנס‪ .‬ואצ‬
‫תאמר לפני המלאך דומה כי שגגה היא כי לא יומיל כלל ‪:‬‬
‫גזהד פרשת קדושים דה סייג תנינן אסור ליה לבר נש לאסתכלא כשפירו דאתתא בגין‬
‫דלא ייתי כהרהורא כישא ויתמקר למלאאחרא‪ .‬וכך הוה רבי שמעון עכיד כד ה ו ה‬
‫אזיל במת׳ והוו חברייא אזלין אבתריה וחמא לאינתו שפירן מאמן מיניה והיה אמר לחבריא‬
‫אל תפנו• וכל מאן ריסתכל בשפירי דאינתתא ביממא אתי להרהורא בליליא ואי סלקא ה ה ו א‬
‫הרהורא בישא מלוויה עבר משום ואלהי מסכה לא תמשו לכם מכ״ל •־‬
‫‪ H t ^ t f t t‬שהיה בד׳ מחיא בן חרש שחיה יושב בבית המדרש ועוסק בתור׳ והיד‪,‬‬
‫זיו םגיו המוח לחמה וקלסתר פגיו דומות למלאכי השרת שמימיו ‪#b‬‬
‫^*‬
‫נשא עיניו לאשה בעולם‪ .‬מעם אחת עבר שטן וגחקגא בו אמר אפשר אדם כמו זז‪-‬‬
‫ל א חטא אמר לפגי הקב״ה רבש ע רבי מתיא בן חרש מה הוא לפניך א״ל צ ד ה נ מ ו ד‬
‫הוא‪ .‬אמר לפניו תן לי רשוח ואסיחגו א״ל אין אתה יכול לו אעפ״נ אמר לו ל ך ‪,‬‬
‫נדמה לו באשה יפה שלא היחד‪ -‬כדמוח׳ מעולם מימוח נעמה אחות תובל קין ש ט ע ו‬
‫בה מלאכי השרת שנא׳ ויראו בני האלהים את כנות האדם‪ .‬עמד לפניו‪ .‬כיון שראו•‬
‫אותה הפך פנ־ו ונתן לאחוריו‪ .‬שוב בא ועמד לו על צר שמאלו הפך פניו לצד ימין‪.‬‬
‫היה מתה&ך ל‪,‬י מכל צד‪ .‬אמר מתיירא אני שמא יתגבר עלי יצר הרע ויחטיאני מ מ‬
‫עשה אותו צדיק קרא לאוחו תלמיד שהיה משרח לפניו אמר ליה לך והבא לי א ‪#‬‬
‫ומסמר הביא לו מסמרים ונתנומ בעיניו‪ .‬כיון שראה השטן כך נזדעזע ונפל לאחוריו‬
‫באותה שעה קרא הקכ״ה לרפאל אמר ליה לך לרפא את רבי מתיא בן חרש‪ .‬כ»!‬
‫ועמד לפניו א״ל מי אחה א״ל אני הוא רפאל ששלחני הקב׳׳ה לרפא את עיניד‬
‫אמר ליה הניחני מה שהיה היה‪ .‬חזר לפני הקב״ה א»ר לפניו רבש״ע כך וכך א מ ד‬
‫לי מתיא‪ .‬אמר ליה לך ואמור לו אני ערב שלא ישלוט בו יצר הרע‪ .‬מ־ד רש‪#‬‬
‫אותו ‪ :‬שוב‬
‫‪ H E ^ D‬ברבי עמרם שפדה כל השבויים ושנויות‪ .‬והנשים והבתולות היו דירתס‬
‫בעליה בביתו לבדן‪ .‬פעם אחת הדליק בו השטן אש התאוה והעמיד‬
‫הסולם לעלות אליהן וביון שבא על מעלות הסלם התחיל לזעוק בקול גדול נוד»<‬
‫בי עמרם נורא בי עמרם‪ .‬ובאו אגשים לכבות האש ולא מצאו שום דליקה רק היתד‪,‬‬
‫כוגתו לבטל ממגו א ש התאוה וגתבטלה מחשבתו וגתקררה דעתו‪ .‬ושאלו אותו למדן‬
‫יהתל בהם אמר להן וכי זו לא אש הוא גדולה מכל אשות שבעולם שהוא א ‪#‬‬
‫גיהגם‪) ( ) :‬חסר מב(‬
‫‪-‬‬
‫ד‬
‫פליק מסכת מגילה וגתחיל מסכת מועד קטן בסייעחא דשמיא ‪:‬‬
‫מועד קטן פרק ואלו מנלחין םאמר מז‬
‫]חדושין[ )מאמר מ״ז( וקשה מ״ז המאמר‬
‫והלא משה‬
‫פירש מאשתו שהיתה יפה מאד כאשר‬
‫הוכיחו מז״ל מאשה כושית לקח והיא ע ד‬
‫סגינסור‪ .‬וע״ז לקתה מרים אתותו שדכרה‬
‫באחיה‬
‫)מאמר ׳יז( כונה למאמרי מלמד שחשדו‬
‫למשה כא״א‪:‬‬
‫מ‬
‫מרק ואללמגלחץ ט א ם י‬
‫מח‬
‫נח‬
‫גאחיה פל אודות הפריש׳‪ .‬אס כן הוא מאמר מגונה מאד שכל אחד קינא צאשתר‬
‫ממשה‪ .‬ונראה להקדים מאמר כעין זה בירושלמי לכיכוריס יותר מכואר רוע כונתם עליו‬
‫וז״ל והביעו אחרי משה מלמד שחשדוהו באשת איש וכו׳‪ .‬ונראה כי קרח ועדתו הם היו‬
‫המערערין והמלעיגין על השגת נבואתו‪ .‬כי אמרו כי העדה כלם קדושים ונביאים כמהו‬
‫ומדוע תתנשאו על קהל יי' וכו׳ רצה בד‬
‫בני ואת אתם מתנשאי׳ לאדר שתקכלר‬
‫אמר מלמד שכל אחד קינא לאשתו‬
‫הנבואה מסי יי׳ ולא מ״י אמצעי כי נבואת‬
‫ממשה‪:‬‬
‫כל הנביאי׳ ע״י המלאכי׳ היו‪ .‬אמנם משם‬
‫היתה נבואתו ע״פ יי׳ ית׳ כמו שנא׳ פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות‪ .‬וזוהו‬
‫סאססקלריא מאירה הנזכר ‪:‬דרז״ל שהיה מר״עה מסתכל על כל הנביאים‪ .‬וזהו שאערו‬
‫באתה לו ע״י המלאך הנשפע‬
‫שנבואתו‬
‫קשרוהו בש״א רצו בו סשדוהו‬
‫מאיש שהוא הקב״ה נקרא איש מלחמה‪ .‬כי כשם שהאשה היא מקבלת השפעתה נרי‬
‫אמצעי והוא אישה‪ .‬כך חשבוהו למשה וחשדוהו שקבל נבואתו מן המלאך גבריאל שהוא‬
‫שר אעצעי על הנבואה כדכתיב בדניאל שראה איש לבוש הנדים וכזי וע׳׳י התנבא ושם‬
‫כתיב שגבריאל דבר עמו‪ .‬וזהו שהזכירו כאן בזה המאמר ויקנאו למשה במחנה וכו׳ שכ‪3‬‬
‫אחר קינא לאשתו ממשה רצו בו כל אחד היה חישדו בנבואתו שהשיג ע״י אמצעי כאשם‬
‫שנשפעת מן האיש ואמרו מה אנו חסרים בנבואה ממשה והלא גם הוא בעל אשס ר״צ‬
‫נבואתו נרי אמצעי כנזכר‪) :‬י(‬
‫)מח(כ׳ בדרך אמונה פי׳ כי אין בזכות הדבר תלוי כפי המציאות השבעי‪ .‬אבל על דרך פלא‬
‫ובשכר המצוו׳ ושינכו מן הזכיות אבל יש לו הטיה מה והכנת טבעית‪ .‬וכפי כח החום‬
‫הטבעי הנשפע מן המערכה וביארו זה מחיפוש שני חכמים אלו שהם רבה ורב חסדא לא‬
‫יכחישו שאם היה מתפצל רבה על צרותיו והיה רוצה שינכו לו מזכיותיו • שהשי׳י יוציאהו‬
‫ויצילהו מצרותיו אבל השלמי׳ היו מצילים‬
‫)מאמר מח()דרש על הממרכ׳ וחם הגזרם‬
‫נסשותיס׳ ושומרי׳ נס עדנס אשר הוא הדבר‬
‫אמת וחריצות שקר(‪:‬‬
‫המיוחד עליה׳ לעצמם על כל הדברי׳הגשמיי׳‪.‬‬
‫לא שירצו כי לא נקנה בתפלתם ובמעשים‬
‫רבא היי בגי ומזוני ל א‬
‫טובים בני חיי ומזוני כי נקנה אותם על‬
‫בזכות׳ תליא מילתא אלא‬
‫צד הפלא האלהי ואלה לא דברו בי אס על‬
‫במזלא תליא מלתא דהא רבה ורב הסדא‬
‫צד טבע המערכ׳‪ .‬לא יחלוק זה המאמר על‬
‫תרווייהו רבגן צדיקי הוו‪ .‬מר מצלי ואתי‬
‫פשטי התורה כלל‪ .‬וענין זה כתוב בפ׳ מי‬
‫םםרא‪ .‬ומר מצלי ואמי מטרא רב חסדא‬
‫שהששיך כתוב בסנקסיה דריב״ל האי מאן‬
‫חיה תשעין וב׳ שגין‪ .‬רבה היה ארבעק‪.‬‬
‫דאתילר בחד בשבא יהא גבר ט ׳ ולאחדא‬
‫בי רב חסדא שתק הלולי‪ .‬בי רבה שתק‬
‫ני׳‪ .‬מאי וצא חדא ביה לטשו‪ .‬והאמר רבי‬
‫מכלי‪ .‬בי רב חסדא גהמא רסמידא‬
‫אשי אנא ובר קוזית׳ בחד בשבת הוינא אנא‬
‫לכלביא לא מתבעי‪ .‬בי רבה גהמא דשערי‬
‫מלך והוא ריש גנבא‪ .‬אלא או כולא לטשו‬
‫לאגשי לא משתכח ג‬
‫או כולא לטיבו‪ .‬האי מאן דבתרי בשבתא‬
‫ט ׳ איר חנינא עד סוקו אמרו ליה לבר‬
‫הנה זה החכם ר׳ יהושע סירר המזגים‬
‫ליואי לא מזל יום גורם אלא מזל שעה גורס‬
‫והנטיות כסי ימי הבריאה אשר נבראו בששת ימי בראשית‪ .‬וכמו שאותן הששה ימים לא‬
‫נברא מהן דבר כפי חיוב המערכת אבל הכל בחס! אלהי פשוט רצה בכל יום ויו׳ שיתהום‬
‫בריאה מחולפת למה שנברא ביו׳ הראשון‪ .‬וכסו כן מי שיתילד בכל יום ויו׳ מהם יהיס‬
‫טבעו כפי טבע הבריאה הנבראת ביום ההוא הנמשכת לרצון אלהי והורה ט אין למערב׳‬
‫שום טבע ומבוא בדברי׳ אפילו על הבחינה השניה כ״ש על הבחינה הראשונה ‪ .‬ור׳ חנינא‬
‫היה מפיץ על צד הטבע והפעולה השגילית הנמצאת בהם אשר לזה היה רופא כסי מה שסופר‬
‫ממט‬
‫אמר‬
‫דר‪0‬ו ע ל‬
‫הגדרה והחריצות‬
‫־ממנו הורה במ»רכה מל הבחינה השנית וחלק בנגר ריב׳׳ל באומרו כי יש שמוח מ ח ו ל ס ו‬
‫בכל אחד מששת ימי בראשיס והתחלפות השמות בלידת האנשים יחייב התחלפות׳ ה מ ז ג י‬
‫לכל איש מס יצדק זה אם סיתה הסברא הנפנה במר ריב״ל צודקת ‪ .‬ויש מזל משי ‪ >1‬ו כ ו »‬
‫פעם ירצה לומר פמם בכב ‪ .‬ופמם כח שמיפיי ופפם איזה משפימ שיה״ אם אלוה ו א ״‬
‫זולת זה נגזר מן מזל כמו שהתכאר למי שראה דכרי חז״ל‪ .‬וא״ר חנינא שמזל שעה ג ו‬
‫והוא הכוכב השולט בכל שמה ושמה כמו שסודר אצל חכמי התכונה‪ .‬ורמתו שכממרענ‬
‫והכוכב השולט בכל שעה ישעה הוא המעה והנוחן סכנה על הבחיני הב׳ ברברים ו ‪^ ,‬‬
‫הצומח והשוקע וכח הכתים והכוכבים השליטים אשר ישתנו ככל עת ועת עכ״ל דיך‪ .‬אמוכק‬
‫שפר ג׳ »מאמר א ׳ ‪) (*j :‬חסר מ׳׳ג(‬
‫׳}חדושין[ א‪8‬ד מכוח! יקשה הלא אמרו פ׳ מי שהחשיך אין מזל לישראל שנא׳ אשר ‪j , p‬‬
‫ס׳ אותם לכל העמים ואתכם לקח לו למס וכו׳ מ׳׳ק והלא כתינ י י חריצי?‬
‫חמשי׳ א״כ משמע שהגזרה שקר והמריצו׳ אמת‪ .‬וכל התורה מלאה מזה שהרי כתיכ ביבוי‬
‫•בגי׳ והפרתי יהרבתי אחכם וספור רחל ורבק׳ וחנה‪ .‬אס במושר ימוד התורה רבים סמיעל־י‪/‬‬
‫בשכר מצות מושר ונכסי׳ נס חיים לרוב כאומרו והארכת ימי׳ ‪ .‬ונרא׳ דלא קשה מידי ‪V,‬‬
‫השכר האמיתי הואלנפש לבדה למס שהגוף אינו לארם במה שהוא ארס ‪ .‬אכל הארס סו‪*,‬‬
‫ & ליכא‬‫י‬
‫״‬
‫אדם בנפש א״כ ראוי שיהיו הגמילי׳ האמת ׳ ל •‬
‫אבצ היעוד׳ הגופיי׳ אשר בזה העול׳ הם לטבע השלמות בו ישלים סש״י יו י יעכרין‬
‫כשיחסרו כל ויתפללו אליו יציל׳ ויוציא׳ עצרה אם אין להם בניס יתן להם בני׳ כע שע^‪1‬‬
‫לאכרה׳ ואחרי׳ וכשמואל נאמר כי מה׳ שאלתיו‪ .‬וכן יאריך יעיה׳ כעו שעשה לחיקי׳ הצלי!‬
‫‪P‬‬
‫ט״י תפלתו נאמר סנני יוסיף ט״ו שנים וגו׳ ‪:‬‬
‫»דאוי לרעת מה זה ועל מה זה לתת לזה יותר מזה בפרט היות׳ שניה׳ ' ולילי שהאיר‬
‫עינינו הרשב״י ז״ל בזוהר בפ׳ וישב על פסוק כי פועל אדם ישלם וט׳ היה ‪Zyjo‬‬
‫תימה עמיד עליו כי הוא סוד גדול‪ .‬וכן בתיקונין הבי׳ העניי׳ פצעו וזיל )בס׳ וישב סי׳ ׳ ‪_ /‬‬
‫דסא חמינן כמה רחימין הוו צריקיא קמיה קב׳׳ס ולא אתברו במרעין ולא במכאובין ך‪2%‬‬
‫אתחלש גופא דלהון לעלמין אמאי לאו אלין כאלין ראלו אתברו ואלין קיימין בגוסייסו כ ‪1 -‬‬
‫יאות‪ .‬ואי תימא בגין דאינין צדיקי בני צדיקי ואיהי זכאה אמאי אתבר גופיה במכאובין ‪5 J‬‬
‫יומר בצטרא אלא הכא רזא איהו דהא כל טובדוי בקשוט וזכו בי פועל אדם ישלם לי וכאר«‬
‫איש ימציאנו וטי( וכלל סדברי׳ ההם צריבי׳באור רב מאוד אמנם בדרך קצרה נבארהסאמד‬
‫הקדוש ההוא שם העוסק בדרוש צדיק ורע לו ורשע וטוב לו וכלצ התי׳ הוא כי פוסל א ך ק‬
‫ישלם לו‪ .‬הקב׳׳ה לא עביר רינא בלא דינא ששעת היציאה לעולם גרעה צו ‪ .‬ואס תהשמ‬
‫מעיקרא דדינא פירכא אמאי נסיק נשמתא דההוא דסבלי יסורין וערעין בישין• תירז ‪o‬‬
‫פועל אדם ישלם לו וכאורח איש יעציאנו קב״ה הוציא הנ&עה ההיא שיודע שרשה ונלגולע‬
‫־ י ז י שסיא‬
‫י ש‬
‫י ו‬
‫יליתיו‬
‫ל^י י‬
‫'‬
‫ק "‬
‫י‬
‫הראשונות ימציאנו ממציא *ותה שתצא למוהיז ואין הרברי׳ במשמען • הלבנה ס ת‬
‫׳חלילה כי היה ראוי לפייז חצי הטיל׳ מוצלח״ וחציי׳ מדולדצי׳ שכן טיו ימיה קיימא בשליית‬
‫וטיו ימים בסגיטו אלא בסיהרא קדישא בפי בחיטתיה המתהסטת טצד עעשה התחתונים‬
‫‪ p‬היא מתנהגת וזהו אמרם זיל ישראל מונין ללבנם וכוי‪ .‬כי בל מעשיה׳ וטניניה׳ ו ה נ ה ג ו ת י ו‬
‫טלם מושרשות נלבנה סליונם וסל סיס הסול׳ נוסג ודברי׳ סללו עמוקי׳ סס עמוק ‪Zgp‬‬
‫קכ ‪r‬‬
‫'‬
‫י* * *‬
‫*‬
‫‪°‬־‬
‫מי ימצאני• ועמוד ל‬
‫**‪'- k t‬‬
‫י׳* * ״‬
‫**‬
‫חסידיה י*‬
‫•במפר‬
‫י‬
‫עוסקים נגח »תראה מ‪1‬וז? בזוי* או תורד‪* ,‬אין למ *וסקימ‬
‫מתראה בני עירך מתעם»ין ולומדים סדר •ועד וסדר נעים וסדר מי׳יי ו ט ׳ וןן‪!,‬‬
‫\‬
‫זזועאזין ללמוד מועד קטן ום׳ מי עמתו אתה תלמדם ותקבל ‪9‬כר נ ת ל כננד כ ל‬
‫הס דוגמת מח מ*וח ל*י »אץ בני אדם רגילק ב מ ‪ » • .‬ל לאדמ‪» ,‬ד‪,‬יו לו‬
‫ת‬
‫מ‬
‫פ‬
‫ר ‪/‬‬
‫כ‬
‫‪p‬‬
‫‪,,‬‬
‫ו ל ז‬
‫נ פ ש‬
‫א‬
‫י ת‬
‫ש כ ר מ‬
‫ב ה א י פ‬
‫רצ‬
‫מ‬
‫א י ו‬
‫י‬
‫י‬
‫ג‬
‫‪5‬‬
‫ק‬
‫ר‬
‫מ מ ‪ 5‬י א‬
‫א ו ת ה‬
‫נ‬
‫ש ת צ א‬
‫ה‬
‫נ ש ע ה‬
‫מ מ צ י & ה‬
‫ד ס י ה ר א‬
‫ש ת צ א‬
‫ג פ נ י מ‬
‫ב ש ע ת‬
‫ש כ‬
‫ד ס י ה ר א‬
‫ג ר מ‬
‫‪5 3‬‬
‫מ ע‬
‫״ ה‬
‫י ו‬
‫ש ת צ א‬
‫ו כ ‪ 6‬ר פ‬
‫ג ש ע ס‬
‫& י ש‬
‫זו‬
‫י פ צ י א ג י‬
‫{‬
‫כ‬
‫כ פ י פ פ‬
‫ת ת ן‬
‫ס ס י נ י &‬
‫פ‬
‫ם‬
‫רס‬
‫ס‬
‫ס ת ם‬
‫א ה י ב‬
‫י א כ פ‬
‫ל‬
‫א‬
‫פ כ ״ ל ‪0 0‬‬
‫ת‬
‫‪,0‬‬
‫‪ 0‬ג‬
‫לנט‬
‫ח ם ה‬
‫י‬
‫ק ס ל ת‬
‫ב פ י‬
‫י ע‬
‫‪0‬‬
‫‪TO‬‬
‫כ‬
‫ת‬
‫‪0‬‬
‫ב‬
‫כ‬
‫נ‬
‫חגיגה פ י ק א ם א ש ר ט מ‬
‫כפו‬
‫לאגשים‪ .‬אבל למה נתת לי אומנות שהכל מרחיקים ממנה לארוג בגדי אבל לתכריכים‬
‫מחים‪ .‬אמר לה אביה אני משבח אותך שהכל ילכו אצלך‪ .‬כך אמרה מםכת מועד קמן‬
‫רבש״עלטה אין עוסקימ בי כמו בשאר מסכתות‪ .‬והקב״ה השיב לה מובהרי כבר נאמר‬
‫מזב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה באשר הוא‪ .‬סוף כל אדם והחי יתן אר‬
‫לבו עכיל‪ .‬ובראותי ז״ה עיכ גתתי אל לבי לגגוע בקצה המטה בםעמ הדרוש הזה ש ל‬
‫»״‪ p‬הלא מצער היא ותהי גמשי ‪:‬‬
‫פליק •סכת מועד קטן וגתחיל טסכת חגיגה בםייעתא דשטיא ‪:‬‬
‫מסכת‬
‫חגיגה‬
‫פרק א‪.‬טאםר מט‬
‫]חדושין[ )מאמר מט( רש״י סי׳ אלו ואלו דברי אלהי׳ חיים כי כשעה שמשה עלה למרום‬
‫הראה לו הקב״ה כל מה שעתיד לדרוש כל תלמיל *ותיק‪ .‬וארז ״ל במגיל׳ מה‬
‫ראתם אסתר לזמן את המן ורבו בהן הדעות וטלן מוצץ לטעם א׳‪ .‬וגם בסירי שאכלה חוה‬
‫הזכירו חז״ל זה אומר חטה וזה אומר אתרוג וזה אומר תאני וטלן יש להם טעמי׳ נכבדי׳‬
‫כנזכרי׳ במפרשי׳ ‪ .‬וכולם כוונת׳ להעמיד‬
‫)מאמר מט( )כוונה למס הללו מטמאין‬
‫התורה ותמצות על הצד היותר שלם שאסשר‬
‫והללו מטהרץ וכו׳ וכוונת‬
‫להפיק רצון האלהי שהנחילה לנו ולזה היו‬
‫אמרם ג׳ נובלות הן ‪:‬‬
‫כל הסברות ההם נכנסות תחת גדר ההגבל׳י‬
‫ההיא ומקיימין אותה כמ״ש ע״ז כולם נתנו‬
‫אםווות אלו ת״ח שיושבים‬
‫מרוטה א׳‪ .‬ולזה הטמם אמרו כל מחלוקת‬
‫ועוםקין‬
‫אפופות אסופות‬
‫שהוא לש״ש סופה להתקיים‪:‬‬
‫בתורה הללו גטטאין והללו טטהרין‬
‫ומדרש רשב״י תא חזי לית לך מלה דאמרי‬
‫הללו אוםרין והללו טתירין‪ .‬הללו מוסלין‬
‫כלהו חברי׳ דא הכי ודא הכי‬
‫והללו םכשירין‪ .‬האיך אגו לומדים תורה‬
‫באוריתא דלא אזיל כלא לאתר חד ולמבוע‬
‫מעתה תיל גתגו פרועה אהד טלן אל‬
‫חד אתכניש הה״ד כל הנתלי׳ הולט׳ אל הים‬
‫אחד גתגן פרגס אחד א מ ק מפי אדון‬
‫והים איננו מלא‪.‬וכתיב הכל הולך אל מקו׳ א׳‪:‬‬
‫כל המעשים ביה שג׳ וידבר אלהים את‬
‫החכם מהרר״א גאליקו כתב פי׳ הכתוב‬
‫כל הדברים האלה לאטד אף אתה עשה‬
‫כעלי אסופות ואפי׳ יהיו הדברי׳‬
‫אזגך כאפרכסת לשמוע דברי כולן ‪:‬‬
‫מבעלי אסופות ר״צ שהם אספו וקכצו אותם‬
‫מאחרי׳ וקבלו מרבים מתחלפי׳ ואינם‬
‫יודעים להסביר טוב טעם ודעת להשקיט את החוקר בדבריהם מ״מ צריך אדם לקבל׳ ולא‬
‫יהרהר אחריהם כיון שהם אמונות שנמות על דרכי התורה כי טלם נתנו מרועה אמי־‬
‫למשה מסיני ‪:‬‬
‫בעלי‬
‫‪4‬‬
‫נ•׳ צקט שכחה ושאם ארז״ל שבעים פנים לתורה והפנים משתנים זה לזה לסמא ולטהור‬
‫לאיסור ולסיתר וכל זם כי דטר אשר נאמר מליו קול גלול וצא ישן( היו כו כצ הפנים‬
‫המשתמשים ומתהפכי' למסור ולטמא‪ .‬לאסור ולמותר לססוצ ולכשר ‪ .‬כי לא יתכן שיהים‬
‫הקול ההוא מסר כצום ולכך אפשר בקול ה מ א היות הלבד״‪ -‬מתהםכי׳ צכצ צל את זה צפזמכ*‬
‫‪ w4‬וכלהחכמים םעתילים לעמול בכצ רור ודור קבצו מהר סיר שנאנר את כצ הדברים‪,‬‬
‫סאלה רכר ה׳אצ כל קהלכם‪ .‬וכולם נתט מסי אצ אמר‪ .‬סרנס אחר אמרן‪ .‬מפי אלון כצ המעשים‬
‫שנאמר דרבראצהים ט׳‪5..‬ריך לרעת מ ׳ פעצות אצו צמהופצ פה מורים ‪ .‬במדרש א'‪1‬‬
‫חנינא ?זצשה טבלומ ‪ . p‬טבצות מימה שינה‪ .‬טבלות נטאה מצום‪ .‬טנצום מום״ב שבת‪ .‬מיי‬
‫הפרי‬
‫חנינה ם י ק א ט א ט ר נ‬
‫•הסך כשאינו מבושל כל צרכו ונופל מן האילן נקרא נובלות‪.‬כן דברי החלום כן דברי ה נ ב ו א ה‬
‫הכל אינם גמורים וכן כולם‪ .‬ובמדרש שה״ש אמרו כנגד ג׳ עילמות האחד שירו של כניה״‪,‬‬
‫שהיא מל ז׳ )אמוניס(]נימין[שנאי שבע כיוס הללתיך‪.‬השני טל שירו של משיח שהוא על מ ׳‬
‫שנאמר למנצח על השמינית‪ .‬ג׳ של עוה׳יב שהוא על עשר שנאמר צנכל עשיר אזמרה לך ‪.‬‬
‫)מ״כ מצאתי בספר לקט שכחה ופאה( )חסר מד( ) י (‬
‫שתסיר כל דעת משובש וכל אמונה נפסדת‪.‬‬
‫וגם הגיעו למודים על הדרך היותר נאות‬
‫שאפשר כמ״ש דרכיה דרכי נועם וכל‬
‫נתיבותיה שלום‪ .‬וממה שיחזיק כח הלימוד‬
‫הזה וירבה תועלותיה הוא היות הקורא מלך‬
‫ישראצ ביופיו טולה טצ בימה גדולה שהיו‬
‫פישין אל הקריאה הזאת כי כל העם ישמעו‬
‫וייראו יותר ממה שישמעו מפי קורא אחר‬
‫והוא מכיאר‪ .‬והלמידה לאנשים והשמימה‬
‫לנשים תשמענה לירא את ה׳ ולהענע‬
‫ממשות כל מצות ל״ת שישנן בשמירתן כמו‬
‫האנשים ולזה אמר בה‪:‬׳ ייראו את ה׳‬
‫אלהיכם ישמרו לעשות כיהשמר פן ואל‬
‫•אינו אלא ל׳ית‪ .‬ועל הטף אמר ובניכם אשר‬
‫׳לא ידעו ישמעוזלמדו ליראה את ה׳ בבואם‬
‫בימים שתמול עליהם חובת שמירת המצית‬
‫וקיומם‪ .‬וכבר תקל משא האבות וטרחס‬
‫י ק׳> ת ם‬
‫׳ י‬
‫׳מרנלית‬
‫המוטל עליהם להביאם בעול מ״ש כמה‬
‫לאבד׳‪.‬ממני ע״כ ‪:‬‬
‫שקדם להם מההרגל בקטנות לבא שמה ‪.‬‬
‫זהוא צדעתי ענין המרגלית שזכר ר׳ יהושע בזה המנין במאמר • לפי שכבר אפשר ל ס ד ‪-‬‬
‫מאמר ובניהם אשר צא ידמו ישמעו ולמדי וגו׳ ‪ .‬על הדורות הבאים כמ״ש עלי‪*.,‬‬
‫‪,‬‬
‫הד‬
‫)כוונה ע ‪ .‬שמיעת‬
‫)מאמר נ(‬
‫ומרגלית טובה כוי(‪:‬‬
‫טעמה ב י ט י ז ב ז נ י ו ק ד ‪,‬‬
‫ףן״ף‬
‫ור״א בן חםטא מהלכי ל ה ק ב י ל‬
‫את םגי רבי יהושע בפקיעין אמר ל‬
‫מה חרוש היום בב״ה ‪ .‬אמרי ליד‪,‬‬
‫תלמידיך אגו ומימיך אני מוחים ‪ .‬א‬
‫להם אעפ״ב א״א לבית השריש ב ל‬
‫ה ח ש ‪ .‬שבת של מי היחד• שבת ש ל ‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫אלעזר בן עזריה היחד‪ . ,‬ובמה‬
‫ההגדה היום אמרו לו נ פ ר מ ת הקהל‬
‫ומה דרש בה ‪ .‬הקהל את העם ה א נ ^ י ס‬
‫והנשים והטף‪ .‬אם אנשים באים ל ל ט ז ד‬
‫נשים באים לשמוע‪ .‬טף למה באיס כ ד י‬
‫להקביל שכד למביאיהם ‪ .‬אמר‬
‫י‬
‫ר ש ה‬
‫ה נ‬
‫ף ׳ ס‬
‫ד‬
‫כ‬
‫י‬
‫מ‬
‫ד‬
‫א‬
‫ד‬
‫ת ה‬
‫ה‬
‫ל‬
‫ט ו י ד‬
‫ל י י א ה‬
‫א‬
‫ת ה‬
‫א ‪ 1‬ה י כ ס כ ל‬
‫ה י מ י ׳ א‬
‫א‬
‫ש‬
‫ס‬
‫ת‬
‫ח י י ס‬
‫נ נ ל‬
‫ז י ת ה‬
‫ה א ד מ ה‬
‫כ י י כ ס‬
‫ו א ״ כ‬
‫ה‬
‫ש‬
‫כ‬
‫י מ צ א‬
‫ג א‬
‫‪o,C‬‬
‫־‬
‫י‬
‫'‬
‫בביאיז‬
‫סעס לביאת הטף לשם • ורבי אלעזר סירשו שהוא יהי׳ טמם ביאת הטף‬
‫שיראו‬
‫י•‬
‫ז‬
‫•י ‪1‬‬
‫ר‬
‫ז‬
‫*‬
‫' בבוא‬
‫יי‬
‫^‬
‫י ל בסלומ‬
‫׳‬
‫זמן מייוב׳ אשר בזה יקבלו האבות המחריבים‬
‫הטורח‪ .‬והוא מה שרצהו להביא שכר למביאיה׳‪ .‬לזה אמר ר׳ יהושע כמתרעם עליד‪/‬‬
‫מרגלית טובם בו׳ כמשפט לאוהבי החכמ׳ העכברי׳ ומיקרי׳ אותה עכ״ל ׳*‬
‫‪.‬‬
‫״‪ ..._.‬י‬
‫]חדושץןו‬
‫הלק׳ בשכר‬
‫ש‬
‫ש מ י ע‬
‫ב ז מ‬
‫ה ה ו א‬
‫ה נ כ ב ד מ פ י מ ל‬
‫י ש ר א ל‬
‫ה מ ו כ‬
‫בזמ‬
‫מ כ ל‬
‫ס‬
‫ל ס ב י א‬
‫לחכם יליא} ‪ w« ywmv VUJ Uiwi‬׳« ‪i v w‬‬
‫א ל‬
‫ס‬
‫ה צ ד ד י >‬
‫כ נ ז כ‬
‫ר ו ש ס חז‬
‫ז א ת‬
‫\ ‪ v j‬׳‪n‬‬
‫מ‬
‫ה י ר א ה‬
‫כ י‬
‫ה‬
‫ו מ מ ה‬
‫ל י ר א ז‬
‫ת י נ ג ל ו ת‬
‫א‬
‫ה‬
‫ה‬
‫ה ג ר‬
‫‪ turnup •wvjj‬ג^יק ‪ 1‬־‬
‫ודעתן על מיה׳ שמא יפלו וכדומה‪ p i .‬אמר שיקבלו גס שכר מאותה כוונה טובה שיכיא‪3‬‬
‫בניה׳ הקטני׳ ר״ל גמולי חלב ויונקי שדים‪ .‬אבל מ״ש הכתוב לממן ילמדו ונו׳ רצי כי הנע‪]^,‬‬‫הקטני׳ אשר בבר הגיטו לחינוך צריך להרגיל׳ ולתנכ׳ בהליכת׳ להררשה הגם כי לא י<‪-,.‬‬
‫קין לא‬
‫" יר ־ י‬
‫מ ״ מ לאחר זמן גס כי יזקיני לא יסייי‬
‫יייייי! •‪:‬‬
‫ימיי* ממנה‬
‫יסור‬
‫הקשה‬
‫מ‬
‫ה‬
‫ס‬
‫כ מ ש‬
‫ה חנ‬
‫‪1‬‬
‫‪255‬‬
‫נ נ ״ ס‬
‫י ר כ י‬
‫ג‬
‫ס כ י‬
‫י;‬
‫חגיגה‬
‫&רא‬
‫ס‬
‫מאשי נא‬
‫ז ר ו ת‬
‫ליחס אליו ית׳‬
‫)מאמר נא( הקשה ) י ( במל פקידה ששר פיז ח״ל שיראה מהקושי ו ה‬
‫הבכי והדאגה ע״ז השיעור שאם הוצרכ׳ התורה להשתמש בתוארי׳ האלהיי׳‬
‫אשר לא כדת לשכך אוזן ההמון שירגישו מעלתו והשגחתו ויכולתו על האופן אשר יורגש להם‬
‫הנה לא הותר ליחס לו ית׳ תארים ויחשי׳ נבזי׳ ושפלי׳ מוריי על אלו הפעולות המגונות‬
‫כמ״ש כ״ז הרב המירה פ' מ״ה וסמ״ו‬
‫)מאמר נא( דרש לשבת סזון וכוונה למאמר‬
‫ח״א וז״ל ואיך לא נשמרו חז׳ל מזה והמם‬
‫ג׳ דמעות הללו למת כו׳ ‪:‬‬
‫מרו ועצבו את רוח קדשו בדבריה׳ אלו אשר‬
‫זכרנו וכיו״ב‪ .‬ועוד קשה דאמר יש לו מקו׳‬
‫לא תשמעוה במסתרים תבכה‬
‫שהוא בוכה ומסתרים שמו ‪ .‬והלא הוא‬
‫נפשי מפגי גוה פאי מפגי‬
‫מקומו של עולם‪ .‬וכבודו מלא בל הארץ ‪.‬‬
‫גוה‪ .‬אמר רב שמואל בר׳ אויא משמיה‬
‫ועוד קשה דקאמר דאפי׳ מלה״ש בכו דמשמע‬
‫דרב מקום יש לו להקב״ה שבוכה בו‬
‫כ״ש הקב״ה דבי׳ עסקינ׳ אמנם נראה‬
‫ומסתרים שמו‪ .‬ומאי מפני גוה ‪ .‬אפר רב‬
‫דכוונת׳ הוא ע׳יר הרב‬
‫יצחק מפני גאותן של ישראל שנטל‬
‫המורה בהרב׳ מפרקי החלק הראשון וז׳יל‬
‫מהם ונתנה לאו״ה‪ .‬רב שטואל בר נחמני‬
‫הנה יש מין מהתואר ׳ שלא יחוייב‬
‫אומר מפגי נאותה של מלכות שמים‬
‫צו מהם שנוי ורבוי בעצמותו ית׳ כשיבחן‬
‫שגטלד‪].,‬עי׳בם׳ עבוד׳ הקדש חלק התכלי'‬
‫בשוב ההשקפ׳ והוא הנא׳ בצרון* אל זולתו‬
‫סג״ו עיקרים מאמר ד פכ״ג וכפ׳ הפרדס‬
‫כי הוא יורה על ענין מה על הזולת ההוא‬
‫קב״ה‬
‫בחגיגה[ ‪ :‬ומי איכא בכיה קמיה‬
‫לא עליו‪ .‬דרך משל השמש עצם פשוט כלי‬
‫לפגי‬
‫והא אמר רב פפא אין עצבות‬
‫שוס הרכב׳ וכשיתיך השעו׳ ויקםי׳ המלח‬
‫המקום שנא׳ עוז והדוד‪ .‬במקומו ‪ .‬ל״ק‬
‫הוא מבואר היות זה לחלין> החמרים לא‬
‫הא בבתי נואי הא בבתי ביאי‪ .‬ובבתי‬
‫לחלופו כלל‪ .‬וכמ״ש הרב המורה פנ״כ ח״א‬
‫‪.‬בראי ליכא עצבות‪ .‬והא כתיב ויקרא‬
‫יותר בארוכה וכן הדבר בו ית׳ כי הוא‬
‫ה׳ צבאות לבכי ולמספד ולקרח׳ ולחגור‬
‫הפשוט בתכלית הפשיטות והוא הטיב האמתי‬
‫שק‪ .‬שאני הרבן ב״ה דאפי׳ מלאה״ש‬
‫אשר אין בו חליף ושנוי בלל • והנה איש‬
‫בכו‪ .‬שנא׳ הן אראלים צעקו חוצה‬
‫הטוב יקבל ממנו הטוב והאיש הרע יקבל‬
‫הדמע‬
‫מלאכי שלום מר יבכיון ודמוע‬
‫ממנו הרע‪ .‬כי עצם הטוב הוא היות רשע‬
‫‪.‬‬
‫ה׳‬
‫עדר‬
‫ותרד עיני דמעה כי נשבה‬
‫ורע לו כמו שהעצם הרע יהיה בהיפך ‪.‬‬
‫למה‬
‫הללו‬
‫אטד רבי אלעזר ג׳ דמעות‬
‫והנה הכל הוא טוב בהשקפה א״ע‪ .‬אמנם‬
‫אחת על מקדש ראשון ואחת על טקדש‬
‫י לחלופה זה קבל הטוב לעצמו‪ .‬וזה קבל הרע‬
‫שגי‪ .‬ואחת על ישראל שגלו ממקומן‪.‬‬
‫לעצמו‪ .‬אמנם הצדיק הוא ברבר שמתחזק‬
‫ע״כ ‪:‬‬
‫ומתקיים בו‪ .‬ולזה לא די שלא יקבלו ממנו‬
‫הרע אבל שישמחו וישישו לפני אלהים הרי‬
‫שהתאר הצרופיי הזם לח יחייב לו ית׳ לא‬
‫י לטי ולא שנוי ‪ qiJw‬המקבצים ורכויים ‪ .‬וכבר המשילו חז״ל זה לארם העומר אצל העמוד‬
‫פעם לימינו ופעם לשעאצו והעעול לא ;ז ממקומו‪ .‬והכוונה שאם נרגיש שנוי במצבינו‬
‫אצלו ית׳ פעם אנו עומדים לימינו ככנים האסוכים אציו ופעם לשמאלו כעברים המרוחקים‬
‫מאדוניהם אמרתי כי זה חצי שצי הוא כמ״ש המשורר פ״ה חלותי היא שנות ימין עליון‬
‫< ^ ׳ ז ׳ האופן נתבאר שעם שבצד נתאמת שאין שים מקום‪-‬לצייר ולשער אשר צסניו יבוא‬
‫^ ‪#‬ום עצב דאגה ובכיה בשום צד ית׳ ממרי׳ המציאות ממשרונות כאלי • וצא עוד אצא כי‬
‫אלהמיסשים לו השממה והעונג גס הפכיהם במשלים קרוכי׳ • ••וזה כי כל טול שימשט‬
‫• ^ ב נ מ נ ו *ת׳הטיט׳" השלמוע י וייסעו מלפניו המעשי׳ העפורתמי׳ ׳ לשלמות המקבלי׳ אותם‬
‫ייל״צ בהמצא ‪ b ' t e‬י־ להסכמה גץ הכתות‪-‬תחתיות •שניות ושצישיות ערש״ה‪-‬והיה ניו״ם‬
‫י&&‪1‬א אענה נאום ה׳ אענה השמים והס יעט אתוהארן‪ .‬והארץ תענה את הדגן' את התירוש‬
‫מ ת היצהר והם יענו את יזרעאל‪ .‬הלא אז תתעצ׳ מעלתו צעיני הכל כי ברבות הטובה‬
‫דיו‬
‫י•‬
‫•׳׳'‬
‫‪,‬‬
‫ואם‬
‫‪,‬‬
‫‪J‬‬
‫‪5‬‬
‫חגיגה‬
‫נא‬
‫פ״א‪ .‬ט א ט ר‬
‫רבו אוכליה וכתבם כן ירכה השפמ היורד 'מאתו ית׳ וכן יפרון וכן נתרבתה ה ; ן _‬
‫הרוטל‬
‫י‬
‫והעונג לפניו וכמו שנא׳ ישמח יי׳ במפשיו מוז ומדו׳ במקומי‪-‬‬
‫בהפסד ההסכמי והשלום כין הכתות המחבלים ויתלש חוט החסד המשוך מציהס כשיעיד•‬
‫הסבה המניט׳ וכ׳׳ש אס תספיק להפסיקו לגמרי‪ .‬אז וראי ישחט אילי אלי ה ת ו א י‬
‫הצהפיים ער שיהפך אליהם ממשפיע אל לא משפיע וממטיב אל לא מטיב‪ .‬ובכחיכית ‪°\b‬‬
‫יסעס ע*"‬
‫יאער עליו לפעמים חנון ורחום ולפעמים קנוא וכיקם‪ -‬י א‬
‫מבלי שיגימ שים ‪ qiJn‬ושנוי במצמותו בלל‪ .‬אבל היא מפאת העקבליס‪ .‬ואילם כאשר י ^‬
‫החטא להתיש הכח כמ׳׳ש הנה הוא ית׳ ידמה אלינו ההפסק חחלה כי הוא המקור ה כ נ ל ׳‬
‫י׳‬
‫ה חוייב בטול השמחה והעונג הדבקים אל התמדת הטוב וקייומו ובאו תחתיו‬
‫מ‬
‫א מ נ ס‬
‫י‬
‫‪:‬גר‬
‫ש ה ו א‬
‫כ א ש‬
‫ס ע ם‬
‫מ‬
‫י ג ר י ס‬
‫‪1‬‬
‫ש מ ח‬
‫‪5‬‬
‫ג‬
‫ס‬
‫ס ד א ג ׳‬
‫ט נ נ ם‬
‫ו ס ו א‬
‫י מ ב כ ה‬
‫ב י כ ה‬
‫ב‬
‫לה‬
‫ה‬
‫ע מ ה‬
‫ס נ כ י‬
‫כ י א י‬
‫ו ה ע ‪ 5‬ב‬
‫י‬
‫ב א‬
‫־ המשליס ד‬
‫ו‬
‫•‬
‫יו "‬
‫•‬
‫י‬
‫ק יש ?‪1‬‬
‫•‬
‫ההבטל מן הפטולות השלמית‬
‫להקב״הששס ביכה ומסתרי׳ שמו‪ .‬ירצו שאם על דרך האמת אין בכיה לפניו י ת ׳ ו ל א‬
‫צער ודאגה בי הוא מספיק בעצמו ולא יחסר לו דבר שעליו יחרד או יתעצב הנה י ע ל ?‬
‫מ‬
‫פנים יש שוס מקי׳ גורם שיש לפניו עצב ובכיס בשו׳ צד ומסחרי׳ שעו׳ לא ש ה מ ק ן‬
‫ה ה ע י י‬
‫יעו‪£‬‬
‫שיאמר זה געניז‬
‫ו יק•‬
‫במסתרים א ב ל ה י א מ י ד ס ה ע י ו ו ‪°‬‬
‫בעיון הדק והוא מה שנופל שם השנוי הצרופיי הנזכר ממטיב אל לא מטיב ומעשפיכנ אל ‪*A‬‬
‫י ינמזי*‬
‫במסתרים‬
‫משפיע בבחינת המקנלי׳ כמו שאמרנו‪ .‬והנה להמלמתם ביאור‬
‫י א כ י ‪\6‬‬
‫ו "‬
‫יי• י‬
‫י ? • יי‬
‫‪:‬׳י‪°‬‬
‫י מר בכיון‪ .‬כי מניין ירושלים וב״ה גדול הוא מאד אצל הנמצאות הכוללות ויש לן‬
‫אמין וחזק בטנייני׳ הטליוני׳ בי ביישוכ ירושלי׳ שלמטה נתישכה ירושלי׳ שלעעלל‪-‬‬
‫אמרו ז״ל בתמניו׳ לא אבא בירושלים שלמעלה עד שאבא בירושלים שלמטה שנאמר ן ' יי ‪1‬‬
‫קדוש ולא אבא נמיר‪ .‬והוא מבואר כי נסיות ירושלים שלמטה בישובה וב״ה בבניינו ו ג ל ‪T‬‬
‫בעבודת׳ ולוייס בדוכנם וישראל במממדס היו כל צטרי המערכות טל סדרן והיה ‪£ - ,‬‬
‫י י א י ז ומחי !‬
‫ייי‬
‫־‬
‫האלהי יורד מן המקור העליון ייר‬
‫ומתקדש שאו בעולם ויתרבו בפי הכל התואריס סנסלאיס האלהייס‪ .‬ובהעלותם יסמי ו י « ‪! 2‬‬
‫הכל בחרשים ואין שבחו של בורא עולם נזכר בפי כל בריה ורבה המזוגה ועיבי‪-‬‬
‫שמחה ובאו יגון ואנחה ־ ולזה ה»ננין סנסלא הכתיב סקב״ה לעצמו בכי ומספד‪ .‬ףיא יי מ‬
‫לדקדק מלומר במסתרים‪ .‬לסי ששנוי המגיע כמולס מהמניניס הנזכרים הוא נסתר' ו«י ‪v‬‬
‫יי‪%‬‬
‫י‬
‫כמשחז׳ל כ"( שאין ב״ה קיים אין הכסא שלם ולא השם שלם ואמרו כ״ז‬
‫שכינה בגלות כביכול שנא׳ עמו אנכי בצרה ‪ .‬ולזה אמה שאפילו מלאכי שלום מר ‪ v‬י‬
‫‪a1‬‬
‫צו שהם אמצעיים להמשיך הטוב ממנו ית׳ אל אשרתחתיהה בכו ג״כ כי גם את‬
‫ההוא לי( יקבלוהו מאת האלהיס ולא ישפיעוהו מל זולתם ‪ .‬והוא מה שביארו דכי צוי**‬
‫בר נחמני' באומרו מפני גאותן שלמלטת שמיס• שכביכול במלכות שעים עצמה היתה הנזי!*‬
‫ראוי לגטת עלים וסוא קרוב סמנין יותר ממי שאמר מפני באותן של ישראל שניטלה «‬
‫מהם‬
‫‪,‬‬
‫ובו׳ עם שהענינים קרובים‪ .‬ורבי אליעזר השלים ביאור סענין ״‬
‫ראשוןי ם וט׳ כי העקדש ראשון בכאן הוא על דרו שאמר הכתוכ כקא ד‬
‫אחת סל מקדש‬
‫מ‬
‫• ימיזדצז ‪2 2‬‬
‫י'‬
‫י• ש י ה אש ס י‬
‫*‬
‫?‬
‫מדאשין‬
‫מרום‬
‫נמ‬
‫ישיאל ע ע‬
‫‪1‬‬
‫מ א ב י ה שלמטה ש מ ס י‬
‫)מי׳ בס׳ הרואה בסופו במכין ב׳ ל ע ע * ^‬
‫וראוי‪,‬להוריד רמפות מל שלשתן מכיל ‪:‬‬
‫״‬
‫ה מ ע נ ג ו ת‬
‫א‬
‫ת‬
‫כ י י נ ח ס‬
‫מ ‪ 5‬מ ה‬
‫ב מ ה‬
‫מ‬
‫ש א מ ר ו‬
‫י ס‬
‫מ‬
‫?‬
‫ס‬
‫נ ס ת ר‬
‫כ ל י מ ר‬
‫כ י נ ת‬
‫ש ה י א‬
‫‪5 5‬‬
‫ת י א ר ש ם‬
‫ה י‬
‫‪0 ,‬‬
‫ע ל י י‬
‫ש ה‬
‫מ ש נ י‬
‫מ א מ‬
‫ח ו ר ב‬
‫ש א נ י‬
‫ש מ‬
‫ה‬
‫‪3‬‬
‫מל‬
‫ד א פ י ל‬
‫ק‬
‫ר‬
‫ש‬
‫כ‬
‫‪5‬‬
‫כ‬
‫כ י ם‬
‫ה צ נ י ר י ת‬
‫כ ל ם‬
‫י י מ < ‪ :‬א‬
‫א ת‬
‫מ‬
‫‪55‬‬
‫כ ל‬
‫ש‬
‫ש ר א ל‬
‫‪, 5‬‬
‫‪5‬‬
‫ס‬
‫‪ 3‬מ‬
‫ז‬
‫‪8‬‬
‫‪1‬‬
‫ס ו א‬
‫‪TO‬‬
‫ש‬
‫מ‬
‫ו י יו‬
‫מ ט‬
‫)מג״ב( גדיד אמונם כתב שער א׳ «ל‬
‫בראשי( הגביל ממידת שארן באמצע‬
‫לטבעה הפשיס שהיא הצורם משמית אורך‬
‫רמג סומק אשר קראם ממורים‪ .‬ואצו טבפס‬
‫ל‬
‫^ י‬
‫ח‬
‫‪t‬‬
‫‪t‬‬
‫‪w‬‬
‫י ד‬
‫‪w‬‬
‫‪x‬‬
‫פ‬
‫ו ם מ י ‪0‬‬
‫‪m‬‬
‫ם נ ם‬
‫‪m‬‬
‫‪r‬‬
‫‪x‬‬
‫ס ׳‬
‫ו מ ח י ג‬
‫‪0‬‬
‫י ד י י‬
‫ש‬
‫י י י י ש‬
‫ש נ י ה ס‬
‫ג ת ח י י ‪3‬‬
‫ג‬
‫ד מ ס ן ת‬
‫ס ל ל ן‬
‫ש ג מ ע ג ס‬
‫ג ל ו ת‬
‫מ‬
‫)מאמר גב( טונה למאמר איי להם)בדי‪,‬‬
‫שרואות ואינן יויעות ס ‪ ,‬י ת‬
‫״י'‬
‫‪,‬‬
‫רגץופי אוהד אוי‪ ,‬להס ל ע ד ‪. ,‬‬
‫ית‬
‫*רואות ואינם יודעות‬
‫ייאות‬
‫חגיגה ס ר ק‬
‫אין דור^וץ‬
‫טא&ר‬
‫נב‬
‫סא‬
‫שהוא האויר והאויר ברוח שהוא יסוד האש אשר היא אויר מתלהב והאש בתנועה‬
‫•שמיימית אשר היא הסערה למהירות תנועתה ויתנועעו להשכלתם מהסבה הראשונה‬
‫וחכמים הגבילו ישיבתה למול מערכת כאוםרם על י״ב והם המזלות אשר נתנו להנטיי׳‬
‫להיות׳ כאמצננ־ וי״א הגביל עמידת׳ כי מקרה קרה לה‪ .‬וז״א על ז׳ עמודי׳ והם ז׳ טכני‬
‫לכת המוכרחות כתנועות היומית והיא דומ׳‬
‫רואות‪ .‬עומדות ואיגן יודעות על מה הן‬
‫אל התנועי המקרית ור׳ אלעזר בן שמיע‬
‫עומדות‪ .‬האיץ על מה היא עומדת על‬
‫הגביל זה מהרצו׳׳ן וזה אומרו וצדק יסיר‬
‫העמודים שנ׳ ועמודיה יתםלצון‪ .‬ועמודים‬
‫עולם‪ .‬ולא זכרו בה סבה בשירית ‪ .‬למה‬
‫על המים שג׳ לרוקע הארץ על המים‪.‬‬
‫שהיא גשם עה בבלי בחירה‪ .‬ואכרה׳ אבינו‬
‫יעמדו‬
‫ומים על ההרים שנא׳ על ההרים‬
‫ע״ה בעת ששלח אליעזר לקחת אשה לבנו‬
‫אים‪ .‬וההרים על רוח שנא׳ יוצ־ הרים‬
‫אמר ה׳ אלהי השמי׳ ואלהי הארז כלומר‬
‫ובורא חמ ‪ .‬ודרוח בסערה שנאי רוח‬
‫שהוא למעלה מהעערכ׳ ולמעלה מהשב׳ אם‬
‫הערה עושה דברו‪ .‬וסערה תלויה בזרועו‬
‫היותו למעלה מהמערכ׳ ואין לעערכ׳ זולת‬
‫של הקביה שנא׳ ומתחת זרועות עולם ‪.‬‬
‫רצונו אמר ה׳ אלהי השמי׳ ‪ .‬ואם היותו‬
‫וחכמים אומרים על י״ב עמודים היא‬
‫למעלה מן הטבע כי השבע לא יסמל אלא‬
‫עומדת שנ׳ יצב גבולות עמים למסמר בני‬
‫ברצונו אמר ואלמי הארן ואז שאל העבד‬
‫ישראל וי״א על ז׳ עמודים שנא׳ חצבה‬
‫על הסבה היחיריית אילי לא תאבה וגו׳ וכי‬
‫עמודיה שבעה ‪ .‬רבי אלעזר בן ש שוע‬
‫אולי הסבה הבחיריית אשר היא סבה פועלת‬
‫אומר על עמוד א׳ עומדת וצדיק שטו‬
‫לא תסכי׳ בזה אז ענהו כי ישמור עזה‬
‫שנא׳ וצדיק יסוד עולם ‪:‬‬
‫השבת בנו שמה‪ .‬וכי ה׳ אלהי השמי׳ אשר‬
‫הוא כסי האמת מתנועמי׳ בבחיר׳ והסכמי‬
‫מסודרת‪ .‬והגס ית׳ יניעם ורצונו עומר עליה׳ מש״כ בבחיר׳ האנושית וכי הוא ישלח מלאכו‬
‫)׳י( )חסר מה(‬
‫וגו׳ והיא השגחתו‪:‬‬
‫]חרושין[ אפר הכותב לצ עוד כוונה בזה המאמר אוי להם לבריות כו׳ רצו בו שרואות‬
‫המיל׳ כמנהגו נוהג השמש והירח מסיבין העול׳ והכוכבי׳ וד׳ היסודות‬
‫ומזלות שהם כילם משרתי׳ לזה העול׳ השפל וחושבי׳ שהעול׳ קדמון כי כך נוהגי׳ מימי‬
‫קדם ואינם רואי׳ שלצורך ב״א הם נבראי׳ כרי לעשו׳ רצון קונם היינו שיאירו לעול׳ יוכלו‬
‫לעביר הש״י בלמוד התור׳ ושמירת המצות ועיקר׳ תלויין במאורות עליונות כמש״ה והיו‬
‫לאותות ולמועדי׳ ולימי׳ ושנים ‪ .‬ונתיב והיו למאורות ברקיע השמי׳ להאיר על האדן ‪.‬‬
‫או ירצה רואות ואינן יודעות מת רואות‪ .‬ר״ל שרואות בעניני הויות העול׳ הגשמי ומשתמשי׳‬
‫מן המאורות העליוני׳ שלא לצורך מצוה כי לא לזה נבראו כ״א להאיר ללומדי התורה ושומרי‬
‫מצות יה לזה אמר ג״כ מועדות ואינן יודעות על מה הן מומרות רצו בו כי שבורים שהעול©‬
‫מומר על הממון המקים האדם על רגליו וזהו כל היקום אשר כרגליה׳ וכו׳ ואמרו סכמי‬
‫העחקר הכשן> נשפע מן הלבנה והזהב מן החמה ‪ .‬וז״ש אוי לבריית שהם יתט המעלות‬
‫וסכחזת לעליוטת יחסו לכוכבי׳ ולמזלות כל המאורעות או לד יסודות או לז׳ טכבי לכת‬
‫אי למזלות‪ .‬כי קול ס׳ בכח קול ה׳ בהדר ומענו ית׳ ויתעלה באי כל העניני׳ שנא׳ לי םנס^‬
‫ולי הזהב אמר ה ׳ ‪ .‬לזה הזכיר האר! על מה היא עומדת רמז ליסוד המפר ‪ .‬ומיס ע‪3‬‬
‫ההרי׳ רמז ניסור העיס‪ .‬והדם על הרוח רמז ליסוד הרוח‪ .‬וסרוח בסערה וסערה תלויה‬
‫בזרועו של הקב״ס רמז ליסוד האש שהשערה ב* מן גלגל האש‪ .‬ורמז שהכל תלוי בזרו!‬
‫ו מ ט ר ת האל ית׳ ורמז אל האדם שהוא מורכב מן ד׳ ישירות ואינו רואה ואינו מבין שהוא‬
‫תולה בזרועו של מקום והוא בחימר ביד היוצר שהוא הגבילו מן הר׳ יסודות העליונות ‪.‬‬
‫והוא נחשב ככלי חרש נשבר לזהאמרעתמת זרועות עולם רמז שצריך להשפיל ער שאוצ‬
‫תחתית כתכלית השסלות ועל זם קיים העולם כמכין שכתוב וענרם ירשו ארן‪ .‬ונאמר וםארן‬
‫לעולם עומדת ‪ .‬ויי׳א עלי״כ עמודים רמז לי״ב פזלות כמשפר כני ישראל שהיו י״כ שבטים‬
‫ו״צ בזטת ייב שבטים קיים מנול׳ וסובבין העזלום מביב תביב פעמים צררו׳ פעמים‬
‫צצסון‬
‫מיין‬
‫ח ג י ג ה פ ר ק א י ן דו!‬
‫_‪At J«M‬‬
‫לצפון כפי הזמן לקין ‪ (pirn‬לא ישבותו‪ .‬לזה אמר אוי וט׳ שרואות ואינן יודעות מה ר ו א ן‬
‫כי חושבי׳ שהעולם מתנהג כפי הממרכה ואינו כן ישראל אינם תחת המזלות כאמר<ש א ״‬
‫ה נ ל‬
‫שבתי או כח מאדים ודומיהן משה לי כל הרמה או נולדתי בזה הכככ ר ז‬
‫י ת ב‬
‫מ ל ‪5‬‬
‫י ש ל ן י מ ר י‬
‫‪,‬‬
‫א‬
‫י ש‬
‫ניי‬
‫ד‬
‫ח‬
‫ו ס ו א‬
‫ש ה ע ו ל ס‬
‫ה פ מ י ד‬
‫ע ל י י‬
‫ע ו מ ר‬
‫ר מ ז‬
‫א‬
‫מ‬
‫ת‬
‫הש«‬
‫ל ת ו ר ה ה ו א‬
‫הכנמז?‬
‫י?‬
‫'‬
‫ו‪ •1‬י‬
‫של שיש טהור והצדיק המקיימה הוא יסור המולס‪ .‬כי אפילו שנגזרה גזירה של ס ו ר ע ט •‬
‫ג‪*1‬‬
‫מה על המולס מכל אצו העליוני׳ הצדיק מבטלה וזהו שאמרה במ״ק מושל באדם אני ומי‬
‫בי הצדיק שאני גוזר גזרה והוא מכטלה וזהו אומר מל עמוד אחד מומרת וצדק שמו‪- .‬״?‬
‫‪J‬‬
‫מ״ש הצדיק לבד עומד העולם שהוא בא מן יסוד התורה ומצותיה המשרד המערכת‪.,‬‬
‫י‬
‫שדרשו ז״ל בכתובות דרש בר קפרא גדולים צדיקים יותר מממשה ממיס וארץ וכי׳ רצ‪,‬‬
‫' יי יז ג ד ?‬
‫‪1‬‬
‫המדרש שאס נגזר מן השמים וכל צבאם וסאה יכל‬
‫מלך ‪V.t‬‬
‫‪,‬בחי שיורע לרצות הש״י ורצון יראיו יעשה‪ .‬לקפח ולנצח העליוני׳ והתחתוני׳ ישתבח‬
‫מ‬
‫‪5‬‬
‫ה‬
‫צ נ א ה‬
‫ע נ י י‬
‫ב ע ו ל‬
‫פ ו ר ע נ ו ת‬
‫י‬
‫ה‬
‫‪5‬‬
‫ש‬
‫ס‬
‫ג‬
‫ט‬
‫ר‬
‫ח ס ר ו‬
‫י ע ו‬
‫ע ל י ט‬
‫ב ז ה‬
‫ו ס ו ד‬
‫ה‬
‫מ‬
‫א‬
‫ר‬
‫מ‬
‫כ י ר ת‬
‫ל ח כ פ י‬
‫ס‬
‫א‬
‫מ‬
‫ח‬
‫ב י ר י נ ו‬
‫ו א י‬
‫לסו‪r-‬‬
‫'‬
‫* ‪1‬‬
‫י‬
‫אותו ויש לחפות עליו ולכסות משוס כבוד אלהיס הסתר דבר ‪ :‬ובספר הבהיר תמצא מ מ י‬
‫אחר יש מן הארץ עד לרקיע וצדיק שמו• על שם הצדיק וכשישראל צדיקי׳ מתגכר יא‪1\ 0‬‬
‫משחלש‬
‫•‬
‫יהיא ש ו ב ל כ ל העיל׳ כרכתיבוצדי‬
‫י ס ו ר עולס‬
‫ק‬
‫•‬
‫ל פ י כ‬
‫ו‬
‫א סא י‬
‫ז‬
‫בעול‬
‫'‬
‫א ל א צרי‬
‫ק‬
‫ח ר‬
‫מממיד המול׳‪ .‬מהרק״נטי‪ ) :‬״ ( )חסר םו(‬
‫)מאמר נ״ג( בססו־ ) י ( גור ווריד‪ .‬פ׳ ואתתנן כתכ טעם לקומת ארס מאה אמס ומן‬
‫למערב ומן סארץ לרקימ וכי׳ וז״ל מפני שהאדם ר•??‬
‫‪ 7‬כת‬
‫׳‬
‫'‬
‫צורת האדם התמתוני׳ ער ה ר ק‬
‫לבני אדם• אס כן םתסתוני׳ כלם כמו שהם האדם סוא צורתן שאס לא הי׳ הארה ק!]‬
‫התחת ני׳ בריאס חסירה שתם בעלי חומר‬
‫)מאמר נ״ג( בונה למאמר על ארם ‪p‬‬
‫בלבד יאין בהם שלימות בלל ומה שנברא‬
‫י‬
‫והעמידו מל ק׳ אמה ‪:‬‬
‫האדם בתחתוניי הוא השלמת התחתוני׳ ‪.‬‬
‫ונמצא שסאדם השלמת כל הנמצאי׳ התחתוני׳‬
‫רגיאלעזר אדם ה ר א * ״‬
‫אמר‬
‫שהוא לבד בריאה שלימה והוא משלים כל‬
‫הארץ עד לרקיע היד׳ ‪*\9‬‬
‫סתחשוני׳ ער שאתה שואל מל הים שהוא‬
‫היום א ע ר ברא אלהיט אדם על ד * ג ע‬
‫בקצה העולם מה הוא השלעת צורתו‪ .‬תשיב‬
‫וביק עסרמ הגיח הקניה ידו עליו ׳ ‪ 1‬י ץ‬
‫נו שהאדם הוא העשציס צורתו ואת עציאוש‬
‫התחתוני׳ »רי האדם צורת הכל‪ .‬נעצא‬
‫אחיי ו ‪ 3‬ד‬
‫׳ *‬
‫ותעמידי ^ ?׳‬
‫גרתני ות»ת עלי בפך‪ .‬אסר רג ידוד‬
‫שהאדם קורה שחטא הי׳ מתפש׳ בכל‬
‫אחר ישסט׳ נטס‬
‫»‬
‫י‬
‫‪ 1‬י׳עילש‬
‫ז‬
‫שהאדם הוא הכל• אמנם י‬
‫ילין‬
‫•בל‬
‫ביקר‬
‫אחר החמר‪ .‬וכמישה אדם‬
‫סופו היא‪ .‬מג׳ למקזנה העמים ועף ‪ £ 1‬י‬
‫נמשל כבהמות נרמה ר׳׳ל אחר שנמס בעצמו‬
‫ממיטים וביק *ופרח הגיח הקביה ‪* 7‬‬
‫אל החמרי שהוא הבהמי׳ אס כן איך יהיה‬
‫עליו וסיעפו שגא׳ אחור וקרס כי‪"* /‬י‬
‫היא צורה של כל הנמצאי׳ והרי הוא בהמי‬
‫]וכן איתא כחלק[‬
‫אוגרי שנס׳ אחריו‪ .‬ולכך מאז לא נחשב מור‬
‫‪.‬‬
‫שהוא ראוי להיות צורת כל הנמצאי׳ ומיעטו‪ .‬וקאמר שם וכיון שסרח הניח ידן‬
‫ומימשו והעמידו מל מאה &מה• וכן איתא בס׳ סלק‪ .‬ודרשו ערכתי׳ ותשת עלי כסך ‪ ,‬״ י‬
‫מדריגות סנמצאי׳ שכמו שממצאי׳‬
‫בגימטריא מאס‪ .‬ופי׳ כי מדריגות המספר ע ד מדריגות‬
‫מדריגות הפשיטי׳ וסם ארבע יסודות שהם פשוטים‪ .‬ואח״כ מרריגות מורכבי׳‪.‬‬
‫יאא׳׳י•‬
‫^ כי אאת« ר‪1‬‬
‫'־‬
‫'‬
‫'‬
‫*‬
‫• י* ""•‬
‫י׳‬
‫הוא‬
‫ה ע‬
‫ש ז י א‬
‫יע‬
‫כ ר כ ת י ב‬
‫ל ע ל י י נ י‬
‫ה ש מ י ם‬
‫ש מ י ס‬
‫ל י י‬
‫י ה א ר‬
‫־ ‪C J‬‬
‫מ‬
‫‪tJ3‬‬
‫ו ש‬
‫א ט ד‬
‫א‬
‫כ‬
‫ט‬
‫א‬
‫ד‬
‫פ‬
‫‪1‬‬
‫ה ר א ע י‬
‫י‬
‫י‬
‫נ א ‪/‬‬
‫‪D‬‬
‫‪D‬‬
‫‪:‬‬
‫מ‬
‫מ ד ר י ג‬
‫ס ן מ מ י ם‬
‫‪1‬‬
‫מ‬
‫ר‬
‫ד‬
‫ג‬
‫ה ‪ 5‬ע‬
‫י‬
‫ה ח י י ס‬
‫י א מ‬
‫כ‬
‫מ ר ד ג ׳‬
‫ב ״ ס‬
‫ה מ ד ב ר י‬
‫י י י י ע‬
‫כ י‬
‫הוא יסור המספר‪ .‬אבל איט מספר בעצמו• והרי הוא כמו ד׳ יסורות שהם פשוטי׳ והם‬
‫יסודות הנברא ׳• ואח״כ מספר הפרטיי׳ דהיינו מד תשמ׳‪ .‬והוא כנגד המורכב• שהרי ‪to‬‬
‫מספר הוא מורכב מאחרי׳ שהוא יסוד מספר‪ .‬ואחר כך מספר עשרה כנגד מדריגת‬
‫הצמחי׳• ואחר כך מספר המאה שהוא נגד ב׳׳ח‪ .‬ואחר כך מדריגת מספר אלף כנגר האדם‬
‫שהוא סי מדבר• ולא תמצא בכתוכ מספר יותר כי מספר רבבה אע״ג שייכל לספר כמו‬
‫שאמר הכתוב שש מאות אלף וגו׳ לא אמר ששים רבוא אבל מס‪•:‬ר אלף בכל מקום שבא‬
‫לכלל מספר אלף מונה אותו ולא יאמר שלשים מאה רק שלש אלף‪ .‬ולכך רבבה אינו משפר‬
‫כמו שאר מספר־ ואם הוא משפר כנגד מדריגת המלאכי׳ שהם עיר מדריגה אחרת על סאדם‬
‫ואמרו במאמר זה כיון ששרח העמידו על מאה שהרי נאמר עליו נמשל ככהמות נדמו לפי‬
‫שהמא׳ כנגד מדריגת הבהמה‪ .‬ולפי פירוש זה יהי׳ לחשרון האדם אותה המעט׳‪ .‬וכתב‬
‫החכם הגאון בעל הסר ניר אריה שאין פירוש זה נכון בעיניו• וכתב רעתו כזה הענין‪ .‬וז״ל‬
‫אבל עיקר פירוש מאמר זה כן הוא דע כי האדם כאשר נברא ראוי שיהי־ נברא בעניןזה‬
‫שיסי׳ מסוף העוצם ועד סופו ומן הארן ועד הרקיע‪ .‬לפי שהאדם נתנה לו האדן בתחתוני׳‬
‫שנאמר השמים שמים ליי׳ והארץ נתן לבני אדם‪ .‬והאדם הזה בראו מן התחשוני׳ בלבד‬
‫בצלם אצהיס שנאמר כי בצלם אלהים עשה את האדם‪ .‬וכיון שנברא בצלם אלהים הוא טצל כצ‬
‫מוצמו כתחתוני׳ כמו שהש״י הוא סכל ואין זולתו‪ .‬אם כן נקרא הכל עולמו עד לרקיע שנאמר‬
‫השמים שמיס ליי׳ כו׳‪ .‬ועוד כיון שנברא האדם בתחתוני׳ בצלם אלהיס אי אפשר שלא יהי׳‬
‫לצורתו אשר הוא צלם אלהים כוללת בתחתוני׳‪ .‬ולכך אמרו שנברא מן הארץ עד הרקיע‬
‫וממזרח ער ממרב‪ .‬וזה הצלם שאמרנו אינו צלם אלהי לגמרי כמי העציוני׳ שהרי יש לו שם‬
‫אדם עציו• ולפי מנין אלהי שיש ט יאמר עליו שהוא הכל כמו שיש לש״י בעליוני׳‪ .‬והאדם‬
‫שנברא בצלם אלהי׳ בתחתוני׳ יאמר עליו שהוא בעולם התחתון הכל ואיט חלק וזהו עיקר‬
‫צורת סארם‪ .‬אמנם כיון שסרח וחטא ונטה אל החמר שהוא היצ״הר כי אץ בדבר שהוא‬
‫אלהי והחטא הוא הגוף ולכך מיעטו והממירו מל מאה אמה• ר״ל אע׳׳ס שמיעט ממנו הצלם‬
‫האצהי שראוי צו לא הי׳ בטל לגמרי רק שמיעט אותו‪ .‬אבל מ״מ נשאר לו ענין אלהי מה‬
‫וצא בטל ממנו סבל וכל‪ .‬רק קורם שחטא הי׳ בו צלם אלהי בענין זה שהי׳ מן ה א ת עד‬
‫הרקיע ומן המזרח לממרב שזה יורה שיש לו צלם אלהים בתחתוני׳ כשלימות אבל אחר‬
‫שחטא לא הי׳ לו לגמרי ולפיכך אמר שהעעידו על ק׳ אמה‪ .‬ורצו ט כי מאה אמה יש צו‬
‫סגלה שאין בכל המספרי׳‪ .‬וזה הוא כי מאה הוא סכום משפר שהוא מאה ולא תעצא ט‬
‫מלק כלל וזהו כי כאשר תרכע את המספר הזה מד שסוא שלם כי מספר המרובע הוא שלם‬
‫שהרי ארכו כרחבו‪ .‬ואם אינו מרובע אינו שלם שהרי חסר מן הרוחב אומן האורך‪ .‬וכאשר‬
‫הרבע אותו להשלימו הרי צלעותיו עשרה שלימות והוא סכום מספר‪ .‬אבל כאשרתרכע משפר‬
‫משרה אין צלעותיו שלימות רק אמות שבורות‪ .‬וכן אלף אין צלמותיו שלימות רק אמות שביתת‬
‫לכן מספר מאה הוא מתראה אל הכל שהי׳ קודם ממזרש מד המערב שהוא הכל ואינו חלת‬
‫כאשר ראוי לצלם אלהים כי החלק הוא לרכר גשמי ולכך הי׳ קודם שהסא ממזרח עד מערב‬
‫*מן ה א ח מד הרקיע שהוא הי׳ הכל‪ .‬וכאשר מעטו הי׳ נשאר ט מנין אלהי מה ולא הוסר‬
‫׳מכל וכל‪ .‬ולכך העמידו מל מספר שלם שלא תמצא כו חלק‪ .‬וכל שאר מספרי׳ יש להם‬
‫הצק‪ .‬ועוד האדר יעויין שם ואחר כך כתב וכמו שנחשב קומתו קורם מסוף העולם ומד‬
‫סופו בשביצ צלם אצהי שבו כך יחשב אחר קומתו מאה בשביצ שיש בו צלם אלםים מה‪ .‬עוז‬
‫האריך ואט קצרתי מיש‪:‬‬
‫זרע״מ כתב ט האדם קודם שחטא היה משיג כצ טבע וענייני המציאות והשתלשלותו‬
‫והתקשרו זה כזה כל העולמות‪ .‬ואחר שנטה אחר תאות הגשמית הפסיד קצת סכמתו‬
‫משאר לו קצת יוכל להשיג בתחתוני׳ לבד לכך נסר׳ ונגר׳ מג״ע זו היא ההמעע׳ והשפל׳‬
‫בהשגותיו ועיוניו עכ״צ‪:‬‬
‫זבםדרע בשעה שברא הקכיה את אדם הראשון נעצו והחזירו על כל איצני ג״ע ואמר לו‬
‫ראה מעשי כמה נאים ומשובמי׳ וכצ אשר בראתי בשבילך בראתי תן דעתך שצ*‬
‫תקצקצ‬
‫‪,‬‬
‫חנינה‬
‫‪6‬דק‬
‫‪ythn‬‬
‫אץ‬
‫םאנור נד‬
‫שקלקל ותחרינ את עולמי• שאס קלקלת אין מי שיתקן אחריך‪ .‬ולא עור אלא שאתה‬
‫מיתה לאותו צדיק משה עבדי עים‪ .‬משל צמה הדבר דומה לאשה מוכר׳ שהיתה תבישי*‬
‫בבית האסורים ילדה שם וגדלה שס ומתה שם לימים עבר הפלך על חתח האשורי׳ כ ש ה כ ו ל‬
‫מובר סתמיל אוחו סבן לצמוק אל המלך כאן נולדתי כאן גדלתי באיזה חטא א ט כד‪11‬י‬
‫ה‬
‫כ ת י בכ א‬
‫‪ P P‬ימיר ל » י ‪1‬‬
‫ו ו אי‬
‫באן איני יורכב‪ -‬א ‪ ^ M‬א מ ר כ ר‬
‫יי*‬
‫וכוי ע״כ ‪:‬‬
‫אנוגמ עיר שב‪6‬ר החכם מה״ר םשמ גלאגמי מצפת וז״ל ניל ענייני סאיל ״ ע ה ס ) ‪, . -‬‬
‫לנשמות העתידי׳ להכראות של צריק־ס והן העין לאילני ניע כי הס נקיא ׳ כנויעי‬
‫מטמ ה׳ להתפאר‪ .‬והחזירו על כל אחד מהם שלא יגרום עליהם מיתה ומכללם א י ן ‪V‬‬
‫כל כך פחד כביכול כי אס עעשה הצדיק שהוא לכדו שקול כנגר כל ישראל שאר‬
‫נטי*‬
‫כדחמרן‪:‬‬
‫א י נמי הם אילני ג״ע מעש וללמוד לנו כי השקאת אילני ג׳׳ע וסצמחתס הס מצד בנע«י‬
‫ואד ימלה מן הארץ והשקה‪ .‬ואם מ״וש אין אנו מתקנין עעשינו עתביישיס ואיי \י‬
‫לאותה בושה ואוי לאותה כלימה למי שמבייש גז המלך• ויש בזה סוד ואין ראוי ל לן‪* -‬׳«‬
‫מן הסה לאזן ואם ידעת עד סיכן מגיע פגם ועלטן החוטא חרע פי׳ מאמר זה ומ<‪, -‬‬
‫‪°‬‬
‫יי‬
‫בנשמתו של עשה יאלתתן את פיך למנרא את בשרך כתי׳»כ״ל‪:‬‬
‫ובכ״ר ס״א רבי יהישמ בר נחמי׳ ורבי יסור׳ בר סימון בשם ד אלטזר אמר מלא‬
‫סמולס נראו מן המזרח לממרב מנין שנאמר אחור וקדם צרתני• מצפון לדי ׳ ־‬
‫מנין שנאמר וצמקצה השמים ומד קצה סשמים‪ .‬ומנין א^ לחללו ש״מ שנאמר ותש«‬
‫י עלי‬
‫בסכה ובו׳ ‪:‬‬
‫ט ו ב הכונה מס״ר אלישע גאליקו בפי׳ קכלת וז״ל ולהוראה זו שסוא עיקר הבריא״‬
‫תלויים בל העולמות ברא אותו השם ית׳ דוגמת כל העולמות בגופו ועצמותו ״ י‬
‫וכמו שאמרו בספר חזהר פרשת שצח לך ותורף דבריהם שהתקין הקבימ את האדם‬
‫‪ qu‬אחד והתקין אברי הגיף סביבות סצב והלכ סונס כאמצע וכל סאיברי׳ ניזונים ל‪1!.£‬‬
‫ג ו ר‬
‫מ ר‬
‫ה‬
‫ל י‬
‫ם‬
‫ס י ה‬
‫ו כ ת י ב‬
‫‪1y,‬‬
‫מ‬
‫נוח ג‬
‫‪,‬‬
‫‪p‬‬
‫ג‬
‫ג‬
‫‪5‬‬
‫‪,‬‬
‫ס‬
‫‪5 1‬‬
‫הבית‪ .‬והר הבית ל»זחם‪ .‬והמזרות ללשכת הגזית• ולשכח סגזית לאולם• והא״וליםילע^‬
‫המזבח להיכל‪ .‬וההיכל לדביר‪ .‬והדביר לבית קדשי הקדשי׳ אשר הוא לכ כל העו‪*5‬‬
‫מ ש ס‬
‫נ ת י נ י ס‬
‫י ג‬
‫ח ל ק י‬
‫מ ק י מ ו ת‬
‫ה י י ש י ב‬
‫ש‬
‫ז‬
‫ם‬
‫א נ י י‬
‫ג י‬
‫ה ע ו ל ס‬
‫ו ס‬
‫‪ :‬ב‬
‫מ מ ו ח‬
‫א דרי‪5‬נ‬
‫• ׳ "יי‬
‫^‬
‫י‬
‫והוא בית המקדש שעליון• ושם מבאר כל העולמות םעליוני׳ שסם על דמיון זה עמוד יי*‬
‫י‬
‫טנילכונתסזהר‪:‬‬
‫י‬
‫ע‬
‫ג‬
‫י‬
‫)מאמר נ׳׳ד( )י( גטראוא אלהים בסב בחלק ס״ת סיא פירוש סתרי תורה ר׳׳ל‬
‫בראשית ומעשם מרכבה‪ .‬והתנו ש‪6‬ין מוסריז אות‪ 0‬י ?‬
‫אס לטי שיתאברו בו אלו סזברי׳‪ .‬וכבר פירשם לםלן בגמרא‪ .‬שיר חסשיס הטנס ט כ ס י‬
‫אחת הלשונות שצריך שיהי' בן חמשיס שנה• וטעם זם כי הוא בדוגס׳ עליונה בזה הזמן‬
‫^‬
‫הוא למסור לו סוד מעש׳ בראשית שנו‬
‫)מאפר נ״ר( אין מוסרים סוד סתרי ‪w - n‬‬
‫ככללי׳ »משים ש ע ד בי״נה‪ .‬וצריך לשמור‬
‫אלא למי שיש ט ם׳ דברים ‪:‬‬
‫היחס בדברי׳ סעליוני׳‪ .‬ונ״שוא פנים שיסי״‬
‫במל ממשים גדולי׳ בקיום סמצות בפומל‬
‫אש* ר אמי אין מוסרק סתרי‬
‫לשמן בכוונם הרצויה עד שמשאין סניה‬
‫‪2,‬‬
‫אלא למי שיש בו‬
‫׳לדורו בעבורו למסלה כגון רני מנינא בן‬
‫דברים שר אסשיס‪ .‬תשוא םגיס‪ .‬י ו ‪ -‬ב *‬
‫דוסם מ׳׳ם שהים שלם מאד בעטרמ וביסוד‬
‫ואנס אושי• ‪ .‬ונבון לאש נף ‪- T£y‬‬
‫‪$‬ד ‪5‬סי׳ אהוב למעלה כי ‪ p‬כתוב אני‬
‫מ‬
‫ע‬
‫ש‬
‫חש‬
‫‪1‬‬
‫אוהבי אהב והוא המיחד האמתי‪ .‬יוע״ן אמרו בו זה שיורע לעבר שנים ולקבוע חלשי©‬
‫ושעם זה לסי שיש ב*נים אלה למיון ויחס סם ממשה בראשית ומעשה מרכבה‪ .‬הכ״ם זה‬
‫המחכים את רבותיי וידוע בגדרו שהוא חכם בתורה ובעל פלפול וסכרא על שמחכים את‬
‫רבותיו בשני פנים• האחד שמתיך משאו ומתנו ממהם יתנו צב להתבונן ולעיין‪ .‬והשני‬
‫שיחדש להם מסברתו הלכות ודינין‪ .‬והוא הנרצה‪ .‬ותכם חר״שים אומן גדול כזה עד שנעשים‬
‫לפניו המכמי׳ כחרשי׳ בשעה שפותח פיו בדברי תורה• והכוונ׳ בשני דרטם שכתבנו ‪.‬‬
‫ונ״בון זה שמבין דבר מתוך דבר והוא שמכין מרמתו מה שהתנו שמוסרין לו סתרי המרכב׳‬
‫בראשי פרקים והוא יבין מרמתו סוד הרברי׳ ופירושן ולא יצטרך לשאול בי יבין דבר לאשורו‪.‬‬
‫נבון לח״ש כלומר לזה שממולא במדות הללו ראוי למסור הדברי׳ שנתנו בלחש ובסוד והם‬
‫התרי תור׳‪ .‬הנה אלה המלות נפלאות בשלשה והן חכמה ובינה ומעשה‪ .‬והוא השלמות‬
‫בן־וגמא עליונה‪ .‬עכ״ל עבולת הקורש בחלק סתרי תורה פרק א י•‬
‫‪,‬‬
‫)מאמר נ״ה( ) י ( רש״י פירש פרדס עלו לרקיע ע׳׳י שם‪ .‬שיש טהור‪ .‬מ&היק כמים‬
‫צלולים‪ .‬אל תאמרו מיס מים יש כאן איך נלך ע׳׳כ‪:‬‬
‫גערוך פי׳ ברייתא זו וז״ל ל׳ נכנסו לפרדס זהו מפורש בהלכות רבתי והלכות זוטרתי שהיו‬
‫עושי׳ מעשים ומתפללים תפלות בטהרה ומשתמשין ככתר וצופין בהיכלות ורואין‬
‫היאך משמרו׳ מלאכים במממרם והיאך‬
‫)מאמר נ״ה( כונה למאמר ר׳ נכנסו‬
‫היכל אחר היכל ולפנים מהיכל‪ .‬וקאמר להד‬
‫לפרדס וכו׳ ‪:‬‬
‫ר׳ עקיבא כשאתם מגיעין לשיש טהור כו׳‬
‫סי׳ מי שהיא מגיע בצפייתו לאותו מקום‬
‫ד׳ נכגסו לפרדם‪ .‬אלו הן בן‬
‫נראים לו שס מים רבים ואין שם מים אלא‬
‫עזאי‪ .‬ובן זומא ‪ .‬ואחר ור׳‬
‫דמות בעולס נראית• ואם אמר הרי אצו‬
‫עקיבא אמר להס עקיבא כשתכנסו אצל‬
‫מים נהיף לפי כי שקר הוא אומר‪ .‬וכן‬
‫אבגי שיש טהור הזהיו שלא תאםרו מיפ‬
‫מפורש בהלכות רבתי בל״ז מפני ששומרי‬
‫סיס משום דכתיב דובר שקרים לא ימן‬
‫פתח ההיכל שיש שם מסילין אלף אלפי׳ גלי‬
‫לגגדעיגי‪ .‬בן עזאי הציץ וסת ועליו‬
‫מי‪ 0‬ואין שם אסילו טפה א׳ אלא אויר זיו‬
‫הכתוב אומר יקר בע־גי ה׳ המותר‪.‬‬
‫אבני שיש טהור שהן צלולות כהיכל שהיה‬
‫לחסידיו‪ .‬בן זומא הציץ וגפגע‪ .‬עליו‬
‫זיו פניהם דומה למיס‪ .‬ואס אמר מים‬
‫הכתוב אומר דבש מצאת אכול דייד &ן‬
‫הללו מה טיבן וט׳ ברייתא וצא שהן פולין‬
‫חשבעגו והקאתו‪ .‬אחר קצץ בגטיעות ‪.‬‬
‫במרו׳ אלמ בחדרי לבם רואי׳ וצוסין כאדם‬
‫הרוא׳ בעיניו דבר ברור ושומעין ואומרי׳‬
‫רבי עקיבא יצא בשלום ‪:‬‬
‫ומלברי׳ כעין הסוכה ברוח הקילש זה פי׳‬
‫‪1‬פיין בניה ש;יס מקמר ז׳ דרוש א׳‬
‫ר״ח ז״ל ע״כ פי׳ רב נתן בעל הערוך •‬
‫ובפרדס דמונים בדרך אמונה מאמר שני‬
‫ורביגו האי ז״ל כתב ולשאלתון הא לתנו‬
‫שער ב׳ דף מ״ג[‪.‬‬
‫רבנן ד׳ נכנסו לפרדס ט׳‪ .‬זהו‬
‫הפרדס מהו ובמה סצץ ונפגע‪ .‬פגיעה זו מה היא‪ .‬ומהו קצץ בנטיעות ומה הן נטיעות‬
‫הללו‪ .‬ורבי עקיבה שנכנס לאיזה מקום נכנס‪ .‬ומפני מה נכנס בשלו׳ ויצא בשלום‪ .‬א״ת‬
‫מרוב צדקתו‪ .‬הלא בן עזאי וחנירו צדיקי׳ היו יפרש לנו אדונינו הלכה זו כי רבו הדעות‪.‬‬
‫דפ כי אנו מעודנו אין דרכנו לחסות על דבר ולפרש אותו שלא מרעת מי שאמרו כדרך‬
‫שחחיי׳ עושי׳‪ .‬כשמבקש לצפות במרכבה ולהצי׳ן בהיכלו׳ של מלאכי מרום יש לו דרכי׳ צנגשמ!‬
‫צישב בתענית ימים ירועי׳ ומניח ראשו בין ברכיו ולוחש לארן שירות ותושנחות הרבה‬
‫שהן מפורשות‪ .‬ובכן מצין מפנימיו וחדריו כמי שרואה בעיניו היכלות שבעה וצ־פת כאיצד‬
‫הוא נכנס מהיכל להיכל ורואה מה שיש ונקראי׳ היכלות רבתי היכלות זוטרתי והעלו שם‬
‫ההיכלות פרדס‪ .‬ועל זה שניט בן עזאי הצץ ונפגע ד ל כמי שנשתטה מן המראות‬
‫המבהילות אותו שלא הכילה דעתו לשבלס• ודומה לפגמים ראמרינן איזהו שיר של פגעימ‬
‫יושב‬
‫תיר‬
‫ח נ י נ ה פ ר ק אין ד ו ר ^ י ן‬
‫נהנו‬
‫מאמר‬
‫^‬
‫יושב בסתר עליון כי׳• וזו ששנינו ממשה ברבי יהושע בן חמיה שהיה עומר ע״ג מעצה‬
‫הבית וראה בן זימא ולא ממד מפניו‪ .‬אמר ליה מאין לאין בן זומא‪ .‬ושון( המשנה‬
‫להם רבי יהושע לתלמידיו מדין בן זומא בחון כלומר שיצא מכלל מרעת‪ .‬ופירש אחר ק ‪5‬‬
‫בנטיעות‪ .‬משל הוא על עיקר הדכר וד׳ נכנסו לפרדס• וכיון שהפסיד אחר והשחית י ע י ס ו •‬
‫למי שנכנס לפררס יקץ גנטיעית בי אחר חשב שיש ב׳ רשויות‪ .‬ורבי עקיבה היה שלם מ כ ל י‬
‫כי הציץ כהוגן וצפה לראוי והכיל רמתו אותן גבורות ובקלות ונתן לו הקדיש י י ו היא ח י י ‪/‬‬
‫ויל דבר שצפה חשב בו מחשכה נכונה כדעת נכוחה‪:‬‬
‫והמורה כתב פ׳ ציב מח״א דעחי זה בקצר׳ בן זומא הצין ומת וזהו לעומק המושג ילקוצי‪-‬‬
‫' • יכן מזאי‪-‬‬
‫המשי׳ אשר ר‪-‬א המית׳ וההעדר ההשגה כמו שהחי ׳ ‪P‬‬
‫הציץ ונסגט‪ .‬כי ‪ n o‬י־ישלי הנביאות ונפת׳ להמשכו אחר ההרגל ומה ששמע בעת הנכנרויו‬
‫למד‪ .‬ואלישע אחר שמיס מאוהבי השררה והניצוח ובדעתו ורצונו מלק נגד האמת והכתיבזו‬
‫ל י תי־ידי״‬
‫קי‬
‫י‬
‫י'‬
‫*‪P‬‬
‫ורבי ק‬
‫מביאית אל דרך ההמשכ׳ והדבקות הנקר׳ שלים וכאילו חלקו החבמי׳ המעייני׳'לא‪4‬‬
‫א בספד‬
‫המדריגות והס מדריגות המביאי׳ אל המחלוקת עכ׳׳ל‪ .‬והרב במל ריר‬
‫וכתב גס היא כינה אחרת ביירוכה ‪] :‬ע״ש במאמר שייט שער ב׳ דן> ע״ב[‬
‫נסגכיי‬
‫'‬
‫]חדושין[ ולי הטחב‬
‫להשי‬
‫י‬
‫י‬
‫'‬
‫יי"'‬
‫במהירות החכמה אחרונ׳ ללמד׳ ולהשיגה תחלה והוא חכמה אלהית • ולא הלכו ד ‪4‬‬
‫הסולס מדריג׳ אחר מדריג׳ כי ד׳ פנים לתורה והסימן פר״דס ״פשט ״רמ ׳> ״ י י ‪1‬‬
‫תורה מש׳׳כ רבי עקיבה שנכנס בפלוס ויצא בשלים• ואלו ד׳ מדריגות רמזס ד ? ד ? ‪1‬‬
‫רשביי כמדרשו ודל ת״ח אית לכושא ראתחזי לון שפירא ואיכון טפשין כי ממאן לבר‬
‫בלבישא ראתחזי לין שפירא לא מסתכלן יחיר חשיבו דתתוא לטשא מפא‪ ' - .‬י‬
‫^‬
‫לגופא נשמתא• בהאי גונא אוריתא אית לה גופ* ומלין דאוריית׳ דאיקרין גופי תורה‬
‫גופא מתלבש׳ ‪3‬ל‪3‬ושין דאינון סטירין דהאי מלמא• טמשין דמלמא לא מסתכלי אלא ב ד « *‬
‫• יאיהי ת ח י‬
‫לנישא ראיסו ספיר דאוריתא‪ .‬דידעי יתיר לא מסתהלאן‬
‫ההוא לבישא• חכימין עברוי דמלכא מילאה אימן דקיימי׳ בטורא דסיני לא מסתכלאו‬
‫בנשמה דאיהי עקרא רכלא אוריתא מעש ולעלמא דאתי זמינין לאסתבלא בנשמתא דנשי*״‪£‬‬
‫א‬
‫דאוריתא כו׳‪:‬‬
‫ואלו הג׳ שנכנסו לפני ולפנים בסמס ראשוני להשיג נשמתא דנשמתא ראיהו הקניה‬
‫הקיצוץ והפירוד‪:‬‬
‫‪3‬‬
‫ז‬
‫‪3‬‬
‫‪,‬‬
‫פ‬
‫י ג ה‬
‫נ‬
‫מ‬
‫ס‬
‫ו י ‪ 5‬א‬
‫ב ש ל‬
‫ב ‪ :‬ז ל ו ס‬
‫כ ל ו מ‬
‫ה‬
‫ש נ נ ש ז‬
‫ה‬
‫מ ו ח‬
‫ס‬
‫‪,‬‬
‫ה ה ש ג‬
‫א מ ת י י ת‬
‫ל ה ו‬
‫א מ י נ ה‬
‫נ י א ה‬
‫ש א ל ו‬
‫ו מ ת י‬
‫א ר ב ע‬
‫‪11,5‬‬
‫ל א‬
‫ש נ מ ס ו‬
‫ל פ ר י ס‬
‫כ י‬
‫ב ל מ ו ד י‬
‫ה ח כ מ ס‬
‫כ ל‬
‫א ח‬
‫י‬
‫ה ‪ 5‬י‬
‫מ‬
‫ג‬
‫‪1x00‬‬
‫ו‬
‫ה‬
‫י‬
‫ס‬
‫צ ה‬
‫ג‬
‫דרש‬
‫ז‬
‫‪5‬‬
‫ב ל ב ו ש א‬
‫א ל א‬
‫ע ו פ א‬
‫מ‬
‫ת‬
‫ק י‬
‫)מאמי י״י( ) ״ ( ימו להקשות במאמר הזם מובא‪ .‬הספק הראשון למה יצא רייכן‬
‫לירושלי׳ ללמוד מעשה מרכב׳ והלא היא טיר הקודש ומקים‬
‫ק י ימר״ל‬
‫*זי‬
‫׳ "‬
‫מוכן לקבל המושכלים כמאמרם ז״ל אוייא י א‬
‫גגד ירושלים שלמעלה‪ .‬עוד ספק שני למה רכב על חמור בהיות שיצא רק חון לירושלי י!‬
‫י‬
‫למה לא רכב סל סיס דרך כבור‪ .‬ועוד ספק‬
‫)מאמרנ״ו( כונה למאמר רי״כז ור׳ אלכי‬
‫ג ׳ למה ישב ע״ג אבן• ודיקא תחת זית‪.‬‬
‫ב״ע רורשין בממשס מרכבה ולמה י*ב ‪• to‬‬
‫א ס לצל יותר צל נאה יש לאילן אחר תאנה‬
‫האבן תחת הזית‪:‬‬
‫או אגוז או רמץ או טנביס וטובים גס‬
‫לאכילה מש׳׳כ בזית• ספק ד׳ לטה ברט‬
‫׳*הי*‬
‫ג ר ג י ייחנז בז‬
‫י ק‬
‫בבן לאברהם ולא שאי א‬
‫רוכב על החשור ו י ‪* -‬‬
‫גדרך אטוגה שמר ב׳ ממאמר א' וז׳׳ל זה‬
‫מירושלים והיה רבי אלעזר בן ערך ס ח מ ?‬
‫החכם ר׳ אלעזר בן ערך‬
‫אחריו‪ .‬א״ל השניני פרפ‬
‫פרק אחד פ טפ*ע‪- **,‬״‬
‫•הלמוד רי״בז התבודד בשכלו בחכמי האלהות‬
‫^‬
‫נ רכבה‪ .‬א״ל לא בך שגיתי לבס‬
‫העליונה נקרא ממשה מרבבה וראי המציאות‬
‫במעשה‬
‫כלו‬
‫ח‬
‫‪, ,‬‬
‫מ ח כ י‬
‫ב‬
‫ש‬
‫י ר ו ש ל ם‬
‫‪0‬‬
‫ה מ‬
‫׳‬
‫ש‬
‫ס‬
‫ס י‬
‫ע ?‬
‫נ ו ת‬
‫א ו‬
‫צ‬
‫י‬
‫י ם ‪:‬‬
‫מע‪#‬ז‪1‬ו‬
‫ז ב א י‬
‫ן ל‬
‫מ א מ ר נו כונה לשירה ‪ #‬א מ ר ו‬
‫סד‬
‫כלו המוחש והמושכל‪ .‬והשיג מושכלו כשכלו יסדרו וערכו אשר לוה נקרא כן ערך עם העזר‬
‫האלהי והרצון המעולה אשר לזה נקרא ר׳ אלעזר שהאל ברצונו שלח מלאכי ועוזרו והיה‬
‫תלמיד ר׳ יוחנן מי שחככו האל כזכותו ובהשתדלותו להשיג השלמות אשר לזה נקרא רכן‬
‫יוחנן בן זכאי ויצא מירושלי׳ כלומר יצא אל ההתבודדות נבדל מבין חברת האנשים כמ״שהנבי׳‬
‫מי יתנני במדבר מלון אורידם ואםילו‬
‫השלעיס שבירושלי׳ יעיקו האנשי׳ החבמי׳‬
‫במעשה מרכבה ביחיד אא״כ היה חכם‬
‫ויסירום מדכקות׳ אל השכינה והעד ירמים‬
‫ו»בין מדעתו‪ .‬א״ל הדשגי לומר למגי׳‬
‫שהיה כירושלים והתאוה למדכר‪ .‬וזהו רבי‬
‫דבר אחד ממה שלטדתגי‪ .‬א״ל אמור מיד‬
‫אלעזר המזור מן רצון האלהי היה מחמר‬
‫ירד ר יוחנן בן זכאי מן החמור וגתעטף‬
‫אחריו כלומר מכיר המעיקים והחלקים‬
‫וירד וישב על האבן תחת הזית איל רבי‬
‫החמריים וזהו אמרם מחמר אחריו כלומר‬
‫•פני מה ירדת מן החמור א״ל אפשר‬
‫שהיה נעזר מן החמר ונמשך אליו כפי הצורך‬
‫שאתה דורש במעשה מרכבה ושכינה‬
‫לבדו על הדרך אשר הי׳ משתמש ממנו רי״בז‬
‫עמנו ומלאכי השרת מלוין אוחנו ואני‬
‫הנזכר‪ .‬ואז כשהשיג זה והסיר מותרות‬
‫ארכוב על החמור מיד פתח רבי אלעזר‬
‫התומר והשתיקק לדרוש במעשה מרכבם‬
‫בן ערך במעשה מרכבה ודרש ירדה אש‬
‫שהיא החכמה העליונ׳ וראה שאין ההשגם‬
‫»ן השמים וםכבה את האילנות שבשדה‬
‫הזאת אפשרית לבא ממלמד בשלמות כי‬
‫ואמרו שירה‪ .‬ומה שירה אמרו אז ירגגו‬
‫הדברי׳ האלהיים אי אפשר במלות הגשמיות‬
‫עצי היער וענה המלאך מתוך האש הן‬
‫לבארם וללמדם ולכן לא ילמדו מפי מלמד‪.‬‬
‫הן מעשה מרכבה מיד עמד ר׳ יוחנן ‪P‬‬
‫ולזה אמרו שאין דורשין במעשה מרככה‬
‫זכאי ונשקו על ראשו ואמר ברוך ה׳‬
‫כיחיד אלא אם כן היה חכם ומכין מדעתו‬
‫אלהי ישראל שנתן בן לאברהם שיודע‬
‫כי בשכלו ותבונתו יכיא המוחש מושכל•‬
‫לדרוש במעשה מרכבה‬
‫ולכן זה ר׳ אלמזר שהיי חכם לא למד מרבו‬
‫את החכמ׳ ע״ד ממה שכבר למד ממנו בהוציאו דבר מתוך דבר וזאת היתה טנת רבי יומנן‪.‬‬
‫לא שרצה לימד שר׳ אלעזר לא סי׳ חכם ומיין מדעתו אחר שאמרו עליו שהוא כמעיין המתגבר‬
‫ואז ישהתחיל לדרוש במעשה מרכבה ירד רי״בז מן החמור כלומר הסירו ממנו מכל וכל ולא‬
‫סי׳ בעיניו אז אלא כדמות האכן לשבת עליו לא שישתמש ממנו בלל בפעולותיו כי זהו דרך‬
‫המתבודדים בחכמה הרמה הזאת ולזה נתעטף בצורתו השכלית המקפת עליו וישב על אבי‬
‫יומם אשר לא ישתמש ממנו כי אס למשא לא זולתו ורבי אלעזר בהמשכו אחר הנבואה ראה‬
‫בתשובת שאלתו כי לדרישת החכמה האלהית הזאת לא די בהיותו מחמר אחרי רבו אלא‬
‫שירד מכל וכל מעל החמיר ויקטנו מאבן דומם תחת הזית אשר ממנו שמן המשחת להאיר‬
‫ולהזהיר עיני השכל המתדבק בי היא אז מלאך ונבדל והוא שכל הפועל וזהו אמרם ומלאכים‬
‫מלוים אותנו והוא ממי מלוה הקשר המציאות דבק דבקות ההשג׳ וגס השכינה שוכן עמו‬
‫שהוא השכל הסיעל ולזה ירדה אש מן השמים בדבקות רבי אלעזר כלומר שהשכל הפועל‬
‫נתדבק עמו ונתעצם מס שכלו בחיים ח יתו‪ .‬ואמרו וסבבו האילנות רמז לנפשו החיונית‬
‫והצומחת אשר הס מצע הנפש השכלית כי לא תבא השכלית אלא אמרי הצומחת והחיונית‬
‫ומפני שכת• הצומחת והחיונית לש״י שעשה עמהן כל זה החסד לחול שכינתו עליהם‪ .‬וזהו‬
‫פתחו כל אותן האילנות ואמרו שירה‪ .‬ואמר שבא המלאך מתיך האש ואמר הן הן משש׳‬
‫מרכבה‪ .‬כי כל העולם הכירו היות החכם באות׳ חכמה העליונה ואז נשקו רי״בז רבו‬
‫המתדבק כמהו ואמר ברוך יי׳ אשר נתן בן לאברהם‪ .‬הורו בזה כי מצד האמונה האמתית‬
‫<‪ cpy‬על החקירה באה לו ההשנ׳ הזאת• ולזה ייחש זה הבן לאברהם המתחיל האמונ׳ כי‬
‫גם אברהם היה אב בחכמה הזאת האלהית בידוע מסתר יצירה שחבר אברהם כפי הקבלה‬
‫זהו כינת סמאמר עכ״ל‪:‬‬
‫סוד מים העליונים וסוד שמחת בית השואבם ושיש טהור ‪:‬‬
‫במ©ר יצירה כתב ב׳ אבנים בוטת שני בתים‪ .‬ר״ל ב׳ אותיות בונות ב׳ לבורים הנה קרא‬
‫לאותיות‬
‫‪,‬‬
‫‪:‬‬
‫חגיגה‬
‫נ ת י‬
‫אץ דורעין‬
‫פרס‬
‫ו נ ״ ה‬
‫ת ב י‬
‫ש ת י ה‬
‫א ב‬
‫מ א מ ר נז‬
‫ש מ מ נ ה‬
‫ה י ש ת ת‬
‫‪71131‬‬
‫ה נ ג ו ל ס‬
‫קו ת מ י‬
‫ן ז‬
‫לאומיות אכניס• ולתיבות ‪• °‬‬
‫ואבני בהו שהם אבנים מסולמות המשוקעות בתהום שמהם המ־ס יוצאי׳‪ .‬והעמיס הסס ‪1 -‬‬
‫‪rl‬‬
‫מיס בכת אצל המקובלי׳‪ .‬ובסמל אצל הפננלי׳ ודומים למים במצס על צד ההמשל‬
‫והממשלה כי קול יי׳ טל המיס מיס רבים כקוצ שדי ומהם נשפטי׳ ממט ממט ומנ־וי‪,‬״‬
‫הצמאים תמיר ופממי׳ שופטים לרוב ושוטפים בני המבול המתחייב״ כחמס המשפיתי׳ ‪zL‬‬
‫לכבות‬
‫ל‬
‫י‬
‫י‬
‫הכשר‪ .‬ומימי היאור נהפכו לדם‪ .‬וימס לנ‬
‫האהכס וט׳ והרקיט מצמו מן המיס נתהוה‪ .‬וזהו שאמר דכי מקיבא לתלמידיי אל ת א « *‬
‫מיס מיס רצה בו אל מאמרו מיס ממש שאם תאמרו כן ודובר שקרי׳ לא יכין לנגד כני י‬
‫'‬
‫בי הס מים מציוני׳ ושאבתם מים בששון מממייני הישועה‪ .‬ר׳ל ממיין החכמה ‪•to‬‬
‫שאיבת מיס שצ בית השיאבה‪ .‬ומי שצא ראה אותה שמחה צא ראה שמח־ מננולס ‪.‬‬
‫‪r‬‬
‫‪1‬‬
‫‪n‬‬
‫ה‬
‫ע‬
‫י ה י ו‬
‫ס‬
‫ל מ י ס‬
‫כ י‬
‫ב י ם‬
‫מ י ס‬
‫א‬
‫י ו כ ל ו‬
‫ע‬
‫כ‬
‫‪n‬‬
‫)מאמר נ״ז( ) י ( וקשה מאד הדבר שאמר ששמע מאח־רי הפרגיד שינו בנים כו׳ ״‬
‫מאלישמ אחר‪ .‬והלא ימינו פשוטה נקבל שבים אפילי ט ס ‪J.‬‬
‫מבירות החמורות שנ׳ תשב אנוש עד דכ״א‪ .‬ר״ת שפיכות דימיס‪ .‬כ׳׳סירת• א״שת א י ^‬
‫פי׳ אם יהיו עוברי׳ על ‪ p‬התשובה מועלת ובפרט לחכם גדול כזה למה זכות ה ת ו ר !‬
‫‪,‬ויה‬
‫לא הגינה מליו כדאיתא בגמרא סיטה סרק‬
‫)מאמר נ׳׳ז( כונה לאלישע אחר למה \‬
‫היה מטל• שהתורה מגינה על האדם בין‬
‫נתקבל בתשובה ‪:‬‬
‫גשע׳ שעוסק בה בין שמינו עוסק בה ‪.‬‬
‫מש״כ שאר מצות כוי‪ .‬ועור והא ממשה‬
‫לרבי אלעזר בן רירדיא שדחוהו מן השמים‬
‫אחר אח רבי מאיר ל א ח ד‬
‫הושיבוהו‬
‫ואן> על פי כן קבלוהו וביו נגידי׳‬
‫דעה‬
‫לתרבוח‬
‫שיצא‬
‫מ*‪•8‬‬
‫כדאיתא במסכת פי׳א‪ .‬וכאלה רבים ‪:‬‬
‫דכחיב לא יערכנה זה וזכוכית וגן‪/‬‬
‫אםר• לו אלו דברי תודה שקשין יקניוזן‬
‫ובמדרש איתא רבי מאיר הוה יתיב ודריש‬
‫ככל‪.‬יי זהב ובלי פז וגוחין לאבדן כ כ ל ;‬
‫בבי כנשת׳ דטבריה וסוה איישע‬
‫זכוכית‪ .‬א״ל רבי עקיבא רכך לא אמל‬
‫יגיה רכיב מל סוסי׳ בשבת׳‪ .‬אמרין לר׳‬
‫אלא מה כלי זהב וכלי זכוכית אןן״^‬
‫מאיר אלישט רבך קאי בשוקי דטכריה אזיל‬
‫שגשתברו יש להם תקנה אף ת״ח א ע «‬
‫ליה שאל ליה מאי דרשת מאיר וט׳ על‬
‫שסר׳ יש לו תקנה‪ .‬א״ל אף אתה ח‬
‫שהגיפ לפסוק זה טוב אחרית דבר מראשיתו‬
‫בך א״ל כבר שמעתי האחורי השדגוד־‬
‫ומה אמרת ביה אמר יש לך ‪.‬אדם שהוא‬
‫״ ‪-‬‬
‫שובו בגים שובבים חוץ מאחי‬
‫קונה סחורה בנמרותו והוא מפסיד ובזקנותו‬
‫מעשה באחר שהיה רוכב על ד ׳ ש ו‬
‫הוא חוזר טליה הוי טוב אחרית וכו׳ אמר‬
‫בשבת והיה ר׳ טאיר מהלך אחר ל ל ס ן‬
‫ציה רבי טקיבא רבך לא כך אמר אלא טוב‬
‫תורה מסיו‪ .‬אםר לו מאיר חזוי ל א ח ז ד י ך‬
‫אחרית דבר כשהוא טוב מראשיתו‪ .‬וכן היי‬
‫שכבר שיערתי בעקבי סוס עד כאן ת ת ו ^‬
‫מעשה אבויה אבא היה מגדולי סדור וכשבא‬
‫שבת איל אף אתה חזור בך א״ל ו ל ^‬
‫למילני קרא לכל גדולי הדור וקרא לר׳ אליעזר‬
‫כבר אט־־תי לך ששמעתי מאחורי הסו־גוד‬
‫ילרבי יהושע ממהס וכשאכלו ושתו שרון‬
‫שובו בכים שובבים וכו׳‪:‬‬
‫אלין אמרץ מזמורין ואלין אלפייה בייתין‬
‫‪t‬‬
‫ך‬
‫כ‬
‫מ‬
‫ז ן ד‬
‫‪:‬‬
‫ד‬
‫מ‬
‫ס‬
‫‪,,‬‬
‫ד‬
‫אמי י י י אליעזר יהושע אלין עסקין‬
‫התורה לנביאי׳ ומן נביאי׳ לכתוב״‬
‫בדדהין יאנן לית אנא משקין בדירן התחיל! בתורה‬
‫אל אברה להץ מה דין באתה א‬
‫'סם שממיס כנתינתן מסיני'והאש‬
‫‪£‬‬
‫‪ a n X‬ט י ‪ °‬באש והשיבו לו שהיו דבריהם כ״כ טובים כיוס מתן תורה עיקר נ ת י נ‬
‫^ נ ח נ ו ' באש שאמר וההר טער באש ער לב השמים אמר הואיל וכך הוא כחס ‪£‬‬
‫י י ר ‪ 5‬י‪6‬ם מתפייס לי הרינינותט לתורה‪ .‬ועצירי שלא היתה כוונתו ימיזשבע‪,‬‬
‫™‬
‫י ? אעית‬
‫‪,? I‬דתי‪ .‬ימה אמריתו טו‪ ,‬לא ימרכנ׳ זסנ ״ט־‪-‬יי •‬
‫״‬
‫‪ , ,‬א״ל רבי עקיבא רכך לא ‪ P‬אמר‬
‫ל‬
‫י * ^‬
‫״ ^‬
‫ר‬
‫ו מ ן‬
‫מ ל ה ס ת‬
‫ס ט נ ה ו ן‬
‫< י‬
‫יש‬
‫תן‬
‫‪,‬‬
‫‪1‬‬
‫ש ק ש ץ‬
‫ק ט ת ן‬
‫כ י‬
‫י‬
‫כונה‬
‫לאלישע אחד למה לא נתקבל בתשובה‬
‫םה‬
‫•א״ל וכל בך חכמה אית בך למה אינך מזר בך א״ל לית בחילי‪ .‬א״ל רוככ הייתי על הסוס‬
‫זמםייל אחוד בית המקדש ביום הכיפורי׳ שמל להיות בשבת ושמעתי ב״ק מסוצצת ואומרת‬
‫שובו בניס שובבים שובו אלי ואשובם אליכם מוז מאלישמ אחר שהיה יורע כחי ומרד בי‪.‬‬
‫ומהיכן הי׳ לו המעשה הזה‪ .‬אמרו פעם אחת היה יושב ושונה בבקעת מוסר ועלה אדם‬
‫אחד לראש הדקל ונשל אם על הבנים וירד בשלו׳‪ .‬ובמוצאי שבת ראה אדם אחר עלה לראש‬
‫הדקל נשל הבכי׳ ושלח את האס וירד והכישו נחש ומת‪ .‬אמר כתיב שלח תשלח וכר למען‬
‫יישב לך וכו׳ היכן שובו של זה והיכן אריכות ימים של זה‪ .‬ולא ידע שדרשה רבי עקיבא‬
‫למען יישב לך לעולם שכלו סיב והארכת ימים לעולם שכלו ארוך• ויש אומרים שראה לשונו‬
‫של רבי יהודה הנחתום נתון בפי הכלב אמר מה הלשון שיגע כתורה כל ימיו כך לשון‬
‫שאינו יודע ויגע בתורה על אחת כמה וכמה‪ .‬אמר אה כן לא יש מתן שכר לצדיקי׳ ולא‬
‫תחיית המתים‪ .‬ויש אומרי׳ ע״י שכשהיתה אמו מעוברת עברה על בתי עע״א והריחה‬
‫ונתנו לה מאותו מין ואכלה והיה מפעפע בכרסה כארש של נחש‪ .‬לאחר ימיס חלש אלישע‬
‫אתון אמרין לרבי מאיר אלישע חולה‪ .‬אזל לגביה א״ל מזור בך‪ .‬א״ל ועד כדון מקבצין ‪-‬‬
‫א״ל ולא כתיב תשב אנוש ע־ דכא‪ .‬עד דכדוכה של נפש‪ .‬באותה שעה בכה אלישע ומת ‪.‬‬
‫והיה רי‪:‬י מאיר שמח ואמר דומה שמתיך תשיבה נסתלק רבי‪ .‬וכיון שקברוהו באת האור‬
‫לשרוף את קירו אתון אמרין ליה לרבי מאיר קבר רבך נשרף יצא ופירש מציתו עליה ‪.‬‬
‫א״ל ליני הלילה בעו״הז שכלו לילה אם יגאל זה הקדוש ב״ה והיה בבקר במולם שכלו שוב‬
‫אס יגאלך טוב זה הקב״ה שנאמר שוב ה׳ לכל‪ .‬ואס לח יחפיז לגאלך וגאלתיך אנכי‬
‫ע״כ ‪:‬‬
‫בתג מהד״ם גאלגמי מצפת בפירוש ^חלת יעקכ ודל עתה אחי ראה ופקח עינך לרר״זל‬
‫במעשה דכ כזה הט אזנך ושמע וקכצ ;‪:‬יסר ביעי חרפי נצטערתי הרבה בהגיעי‬
‫בכל עת וזמן למאמר הזה היותו נענש על כך ע״י שלא היתש כוונתי לש״ש ודבר מתמיה‬
‫הוא זה כי לא הי׳ הדבר מכוער כ״כ כדי שיארע בו דבר מגינה כזה‪ .‬עוד יקשה מאד‬
‫מנין רבי מאיר שהפיל רבו לכבשן האש בגיהנם ואמר ציני הציל׳‪ .‬למה לא עשה כמו‬
‫שמשה רבי יוחנן כראיתא גג‪1‬רא סרק מין דורשין דאמר חד הוה בינינו וכו׳ מתי אמול!‬
‫ואכבה עשן מקברו‪ .‬עוד יש לעורר למה פירש םליתו עליו‪ .‬ומיד המה דקדוקין יש‬
‫בענין זה ‪:‬‬
‫ז א ק ואומר כי כוונת אבויה לא הי׳ כ״כ מכוער‪ .‬אבל להיות כי לא היתה כוונתו כ״כ‬
‫לשמה לא הנץ התורה עליי שמן הדן הי׳ ראיי להגין עלי־ כד־ך־מא לן אבל להיות‬
‫כי תחלתו לא הי׳ כ״כ הגין בהצטרף אליו מהשבתו הרעה שקצן לא הגין התור׳ עציו‪.‬ובא וראה‬
‫כמה איכא לת״ח שסרח לעס האדן שכששמע מטלפי הסיס אלישע אחר שיי׳ מאיר הגיע‬
‫ער תחום שבת ולא רצה להחטיאו על ידו וראיתי כתוב בספרי הגאונים שבשכר זה זכה‬
‫שיזכר שמו בפרקי אבות אלישע בן אכויה נקוב שמו אצל חסידי עולם יאין הקב״ה מקפמ‬
‫שכר כל בריה ותוקף חטאתו הי׳ זה כי כשאמר לו רבי מאיר חזור בך והשיב פעם אחת‬
‫שמעתי ב״ק מקדש הקדשים שובו בנים שובבים חון מאלישע שידע כבודי ומרד בי בזה‬
‫טעה טעות גמור והוא שלא הי׳ לחוש לב״ק זה אלא אע׳׳פכ הי׳ לו להתפלש באפר ושק‬
‫ואפר יציע אדמת׳ שלא יקבלוהו מן השמים והקב״ה ית׳ שמו הגס כי אמר לו כך ידו‬
‫פתוחה לקבל שביס צא ולמד מרבי אלעזד בן דורריא הנ״ל• ויכניה שאע״פ שנשבע הקביים‬
‫חי ה׳ כי אם יהי׳ יכניהו חותם ע״י ימיני וכו׳ ואח״כ קבלהו‪ .‬ושממתי מפי מורי החכם‬
‫השלם מה״ר משה קרדוואורו נ״ע שזהו פי׳ כל מת שאומר לך במל בית משה תו! מצא‪.‬‬
‫שאמרו מז״צ כמסכת דרך ארן סוד שהבונה הוא אס חטאת ותרצה לשוב ותרצה לשוב‬
‫ותראה איזה ענין מן השמים שיראת שדוחין אותך אל תחוש‪ .‬וזה בל מה שיאמר לך וטי‬
‫שהבעל כית הוא כעל העוצם ית׳ כל מצותיו שמור חון מצא ד ל כשאומרים לך צא מפני‬
‫מאסתיו אל תחוש כביכול לדבריו כי אל רמוס יי׳ אלתיך לא ירםך‬
‫לול תרמוס חציי‬
‫*לא ישסיתך וצא ישכח את ברית אבותיך כי אע״פ שחטא ישראל הוא וגדול כחם של ב׳׳נו‬
‫לשקוד‬
‫כ י‬
‫כונה לרבי‬
‫מאיר שפירש טליחי ע ל‬
‫ר‪,‬בר > ח ר‬
‫ן‬
‫י‬
‫}‬
‫‪ /^*•r w^> ivx/ ijjwm‬׳*<!‪V>.**p*lD33?1‬‬
‫‪;JM K V 1 /‬‬
‫ץ ׳• י‬
‫אבל כשישוב ואו׳ אפ״פ שחמשה בי נקמות צא אצא מכיתך אדרבה נכמרים רחמיו עליו *‬
‫השיב לו רבי מאיר למרתנו רבינו תשב אנוש מד דכא ר׳׳ל כתיב באלף כי מן הדין להיות‬
‫בתוב בה״א דכה‪ .‬אצא לרמוז על ג׳ מכירות החמורות הנ״ל שהוא ר״ת של דכ״א‪ .‬ועכייי‬
‫פריש׳ סליתו מליו ואמר לו ליני הלילה נראה לע״ד שחשב רבי מאיר בלבו אס אינו מבקגן‬
‫רחמים מליו עד ישליכו אותו לגיסנם פן יתפשוהו הקליפות והמזיקים ויקלעו את כס׳ןן‬
‫‪ 5cp‬הקלמ ואין לו מור ת ק ו מ י ל כ ן בקש רחמים עליו והלבישו טליתו עליו כלומר חלושא‪.‬‬
‫דרבנן סלבוש הרוחני של רבי מאיר תלמידו שנעשה מהתורה והמצות הלכישתו עד י ע ‪ ,‬י‬
‫זעם ויכנס בעדור הניסנס ואז אפשר אחר ירידתו שם אפשר לתקנו ולהעלותו מ ש ­‬
‫ובבי פירשנו מציאות הלבוש ממור עליו‪ .‬וכונתו של דכי מאיר להעלות עשן מקכרו ט כ ת ו‬
‫©יה בדי שיחזרו העולם בתשובה על יד עשן זה שכשיהיו רואים עולה עשן מקבת‬
‫אחד ואחר מהרהר תשובה בלבו ויצדיק לאמר אית ד ן ואית דיין‪ .‬וכמי שבחייו נתחלל ‪p‬‬
‫שמיס על ידו לכך התיקון הזה כנגד זה שמל ידי זה המוני עם יחזיר כל אחד מ מ ע ש י ‪,‬‬
‫הרטיס• מכ״ל ‪:‬‬
‫‪w‬‬
‫ר‬
‫ב‬
‫כ ל‬
‫‪c‬‬
‫ומאמר נ׳׳ח( ) י ( רש״י פירש קלני מראשי רני מאיר אמרם במסכת סנהדרין ‪ >P‬מ״‪.1‬‬
‫ובמדרש קללת אלהים תלוי‪ .‬קל לית‪ .‬סי׳ אינו קל אלא כנוד• ‪#p.M‬‬
‫מעליא כתיכ כלפי ממלה כלומר בבר אני מזרועי שיצרתי זה שמת ‪:‬‬
‫]חדושין[ ‪ m‬המאמר יש לו סוד ליודעים חן אמנם לפי מדרש הנגלה הוא מבואר‪ .‬ו מ ­‬
‫להיות כי ישראל הם היו‬
‫ראשית המחשבה בבריאה שנאמר קדש‬
‫)מאמר נ״ח( כונה מל מאמר קלני מראשי‬
‫ישראל לה׳ ראשית תבואתו‪ .‬והתורה היא‬
‫קלני מזרועי וכו׳ ‪-‬י‬
‫היתה עיקר הבריא׳ וראשית המחשבה‬
‫דכתיב יי׳ קנני ראשית דרכו‪ .‬וכתי׳ מעול׳‬
‫רבה כר שילא ל א ל י ^‬
‫נסכתי מראש וכר• ובהפקד סצדיק מן‬
‫א״ל מאי קא ? כ י ד‬
‫מ׳•* ‪-‬‬
‫ראשינו בית‬
‫העולם אז נרמה כאילו‬
‫<ןכ״ד‪ ,‬א״ל קאמ׳ שמעחתא םפומייז־ן‬
‫קדשינו ותפארתנו כמאמר׳ זיל שקולם‬
‫ל ק«‪0‬י‪.‬‬
‫דכלהו רבגןוםשוםי׳ ד י‬
‫מית׳ מצדיקי׳ לפני הקב״ה כשריפת בית‬
‫א״ל אםאי משום דקא גמר ש מ ע ‪1‬‬
‫טפומיה דאחר‪ .‬א״ל אמאירבימאי׳ ד‬
‫אלהיט• וכמאמר׳ ז״ל בב״ק בפרק הכונס‬
‫מצא חובו אכל קליפחו זיק• א״ל ה ש ^‬
‫אמר רבי יוחנן אין פורענות באה למולם‬
‫»אמ׳ מאיר בגי אומר בזמן שאדם מצ»«‪/‬‬
‫אלא בזמן שהרשעי׳ בעולם ואינה מתחלת‬
‫שכינה מה לשון אומרח קלגי מ ר * ‪ #‬י‬
‫אלא מן הצדיקים תחיל׳ שנאמר ונאכל גדיש‬
‫קלגי מזיחןי אם כך הקביה מצטע׳ ‪tjy‬‬
‫וכו׳ נמצא שתחל׳ הפורענות מן סראשים•‬
‫ד»ן של רשעים קיו על דמן של צדיק•‪-‬‬
‫ו ק אמר הכתוב קח את ראשי סעם יהוקע‬
‫שגשפך ‪:‬‬
‫אותם נגד השמש וכו׳‪ .‬וזה לשון השכינה‬
‫אומרת קלני מראשי על חסרון וצער סצדיקי׳‬
‫הנשרפי׳ באש השטן וכחוחיו כאמור• ולשון קלני כמו קלי וכרמל• ועל הרשמי׳ אומר ‪ 1‬״‬
‫מזרועי שהוא לשון גבורה וכח במו זרוע נטויה וכו׳ ור׳׳ל שע״י הרשעים החוטאים‬
‫א‪#‬כחיה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ב י‬
‫פ א י ר‬
‫א‬
‫ת‬
‫ש ן ן‬
‫ת‬
‫‪r‬‬
‫ק‬
‫־‬
‫‪:‬ין נבצתי טצ המן כי קללת חנהים תנוי וגו׳ ואמרו זכרונס צברכה משנ נשני א ק י‬
‫מאומי׳ שסיו דומים זם לזה אחד מגשם מלך ואחד נתפס לצסטיות ונתלה‪ .‬כל הריאה אן‪5,‬‬
‫אומר‬
‫ט‬
‫‪v‬‬
‫כונה‬
‫ע ל מ א מ ר קלני מ ר א ש י קרני פזרו עי‬
‫סו‬
‫*ומר העלך תלוי• והאדם הוא כדיוקנו של מקום‪ .‬ע״כ צוה לקבור אותו כיוס ההוא• על כר‬
‫ב»שתפך דם הרשע אומר קלני מראשי שהוא דומה בדיוקנו‪ .‬קלני מזרועי כאילו חסר‬
‫ס״וש כח השפעתו וגבורתו וזרועו וכ״ש בצדיקי׳ שהם יותר מתדמים לו בצורתם ובצלמם‬
‫בתורה ובמצות ובמעשים שובים והס קדושי׳ כמו שאמרו זכרונס לברכה מה הוא קדוש אן>‬
‫אתה קדוש מה הוא רחום אף אתה רחום מה הוא טהור אף אתה טהור וכו׳ שהוא כביטצ‬
‫מצטער יותר כי פנה זיוה פנס הודה פנה הדרה של עוצם העליון והתחתון כי זה בזם‬
‫תלויים‪ .‬אמנם כשהצדיק בעיר הוא מגין על הדור ומל המולם כלו שנאמר וצדיק יסור עולם‪.‬‬
‫ור״מ אמר זה על רבו כאילו ככיכול מצטער במיתתו לפי שמת בחצי ימיו והיה ראוי‬
‫להיות עוד חי עד הגיעו לזמן הקצוב והיה מת בעטיו של נחש כדרך הצדיקים שמאריכים‪.‬‬
‫ימיהם ושמתם בנעימים‪ .‬ורבי מאיר תלמידו אמר עליו זה המאמר בהספדו ולזה אמרי‬
‫שם עליו אלישע קוצן בנסיעות הוה ולכך מת קודם זמנו‪ .‬ומיתתו היתה כפרתו עליו‬
‫כמאמר רבי מאיר שאמר כמדומה לי שמת בבכיה וזו היא חרטתו ותשובתו כנראה בגמר׳‪.‬‬
‫ע״כ חידושיו ‪:‬‬
‫‪ • n t ^ O‬באדם אחד שלא למד כל ימיו אלא מסכת חגיגה‪ .‬ובמותו באו כלם‬
‫לגמול חסד עם המת ומצאו שסעומד עליו דמות אשד• מעוטםת לבנים‬
‫ושאלו על שמה ואמרה להם חגיגה שמה ומבקשת שם רחמים עליו לפי שהוא עסק‬
‫נ ח כל ימיו ולא באחרת לכך זכה לזה שהמסכתא חגיגה הגינה עליו‪ .‬וכן כל המצוות‬
‫המכוון לעשותן לשיש נכונה שלימה מגיגים עליו ‪:‬‬
‫)מאמר נ׳יט( )י( פירוש והבונה בזם‬
‫)מאמר נ״ט( כונה למאמר אס דומה הרב‬
‫המאמר שהחכם‬
‫למלאך ה׳ יבקשו תורה מסיו ט ׳ ‪:‬‬
‫והכהן צריך שיהיו בקיאים ובעלי ירא׳‬
‫אלהים ושיהיו דיני התור׳ שגורי׳ ושעורי׳‬
‫‪ * V ^ t t‬ז* יוחנן מ״ד כי שפתי כהן‬
‫בפיהם‪ .‬אמנם החכ׳ הוא שבחו שלא יססוק‬
‫ישמדו דעת ותורה יבקשו‬
‫הדין פתאום מבלתי דרישה וחקירה מתוך‬
‫•פיהו כי מלאך ה׳ צנאות הוא אם‬
‫הספרים מש״כ הכהן צריך שיהא רגיל‬
‫דומה הרב למלאך ה׳ יבקשו תורה מפיו‬
‫ושגור בשפתיו להשיב כשיבקשו מסיו ולא‬
‫ואם לאו אל יבקשו עיכ ‪:‬‬
‫מפי ספרים כי הוא שלומו של מקום‬
‫ורומה למלאך יי׳ צבאות ‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫ומעוזה‬
‫שהיה במלך גדול ועצום מאד ושמו ארפונא״ש והיה לו יועץ יהודי‬
‫םבגי הכהנים אשר שמו החכם מהר׳ שמואל סק״יל• ויהי חיום היה‬
‫יהודי מסוחרי הארץ וכנעגיה‪ .‬םגכבדי העיר ואציליה‪ .‬וללכת ליאמי״ארקה שם חפצו‬
‫ובאשר יצא רדפו אחריו אנשים דקים ופוחזים ויקחו ממגו את כל אשר היה אתו ואת‬
‫הזוזים‪ .‬וילך הלוך ובכה ונואק• בבכי ואנק‪ .‬והנה איש קורא אליו וצועק‪ .‬בן אדם מה‬
‫יהיה שכרי‪ .‬כי יבא דברי‪ .‬ותנקם מאויביך‪ .‬הבוזיס זהביך ‪:‬‬
‫ן י ‪ £ 2 * $‬ף לו היהודי הסוחר קום רדוף אחריהם ואל תאחר‪ .‬וקח לך העשירית‪ .‬ותן‬
‫לי השארית‪ .‬וכאשר לא רצה‪ .‬א״ל אתן לך מחצה על מחצה‪ .‬וכאשר ל א‬
‫שמע בקולו אמר לו עשה בכל מאודך הנה הכל בידך‪ .‬תנה לי את אשר תאהב ותערב‬
‫אם מעט ואס רב‪ .‬ויכרתו ברית שניהם‪ .‬וישימו במכתב תנאיהם ואת כל דבריהם‪.‬‬
‫וירדוף אחריהם רץ כצבי וקל כגשר וגבור בכה‪ .‬ויצל את השלל ואת המלקוח‪ .‬ויקה‬
‫ד״גבור הרודף כל דבר מאוס וגמה‪ .‬ויתן ליהודי הזה וערכו טעגותיהם לפגי המלך‬
‫ארפונאמ אדוניהמ‪ .‬והשיב המלך מה אעשה על ענייניך‪ .‬הגה שמת במכתב התגאי‬
‫גיגו וביגך‪ .‬ועם כל זה הגישו טענותיכם לפני החכם ה״רר שמואל הכהן‬
‫אוהבי ‪:‬‬
‫והמלך‬
‫‪1‬תמלך‬
‫יושב על כנו וכל השרים מימינו‪ .‬ושמואל הכהן אםר למזניר ליןרוא א ו ן‬
‫י המגילה אות באות ומלה במלא בקול רם לפגי הקהלה‪ .‬ויכן מ ת ו ך‬
‫דשאלה‪ .‬והתשובה כווגת היהודי והסוד אליו גגלה‪ .‬ויאמר לרודף להשיב את הנזיל‪/‬‬
‫ליהודי הסוחר בעלה והדבר הגמאס תקח לך שכר פסיעתך ועמלך‪ .‬וגתון התן ליהודי‬
‫דוסוחר החלק אשר אתה בוחר‪.‬כי הוא הוא אשר אהבת ולתת את אשר תאהב ערבת ‪.‬‬
‫כן משפטך אחה חרצח ‪:‬‬
‫המלך על דקותו‪ .‬אך חשב בלבו שלעזור ליהודי שכמותו‪ .‬שם מגפתו‪.‬‬
‫‪H^rPI‬‬
‫ויאמר הכהן אדוני המלך אל יחשדגי‪ .‬כי הגה בשמים עדי ומהרי כי ל *‬
‫~‬
‫נתכווגתי לעזור ליהודי‪ .‬רק הבנתי מתוך השטר ומכתבו‪ .‬כוגת ואוגס היהודי ומחשבו‪.‬‬
‫ואון אין בקרבו‪ .‬ויקראהמלך והשרים ליהודי וגשבע באלהי אמת ובתורתו‪ .‬כי כ ט ש ש מ‬
‫הכהן כן היה כוגתו‪ .‬ולכן האריך בשטר מגילתו פרמי הדבר מתחלתו להורות ש א נ ו ס‬
‫היה בדברתו‪ .‬והותר לו לרמותו ולא יעבור על שבועתו‪ .‬אז ידע חכמת הכהן ודקותו‪.‬‬
‫!והוסיף אהבה על אהבתו‪ .‬ויברך ארפי״גאס המלך לה׳ ויאמר ברוך ה׳ אלהי האלהיש"‬
‫אשר בחד בישראל ובג• אהרן הכהן‪:‬‬
‫ס ל ק מפכח חגיגהוגחח־ל מסכתתעגיתבסייעתאדשטיא‪:‬‬
‫מסכת תענית פרק א מאמי ס‬
‫<מאמר סי( כחב )*( רבי ש׳׳ט הכינה בזה המאמר וזיל כי יש מקומות יראו כסם נסי‬
‫״‬
‫הש״י וגבורתו וכבודו מזולתו כס־ כח המשרת שלמעלה‬
‫המשרת שלו שבתי שהיא כפכ של ישראל כמו שהסכימו האצטגנינים מל זה‪ .‬וכמו שכת‪3‬‬
‫הראב״ע ז׳׳ל סרשת תרומה‪ .‬ולכן בהיות העבודה נמשית במקדש מיי ישראל נשלס כ‬
‫ירושל״ שלמעצ׳‪ .‬ובהעד׳ יושביה תחסר‬
‫כחה ונקרא׳ ירושל׳ מ״ד מציון תצא תור׳‬
‫)מאמר ס׳( כונה לירושלים שלעעלה ואיי‬
‫וכו׳ ‪:‬‬
‫ב״ה של ממלה גטה מכיה של מסה רק י׳׳ס‬
‫כתב בעל עקידה דל שמר ל״א מהיו׳‬
‫מיל ‪:‬‬
‫ההנהגה העליונה מסודר׳ מהרצון‬
‫האלהי על כל המעשי׳ האנושי ׳ ‪/‬לי ספק‬
‫א י ^ ף ליה רב גחמן לרב יצחק ״ ך‬
‫בקרבך קדוש ולא אבא ב ע י‬
‫אשר זה המניין מייחוד המקום הזה במיטב‬
‫משום דבקרבך קדוש לא אבא בעיר‪ .‬א ״ ל‬
‫השפט ראשוני והתפשטו משס אל כל‬
‫הבי א״ר יוחנן אמר ד׳קב״ד׳ ל א ב א‬
‫האקלי׳ המשובח‪ .‬ואחר כך לכל קצות האר!‬
‫בירושלים שלמעלה עד שאבא בידושליס‬
‫וזהו שאמר המשורר ספרו מגדליה ושיחו‬
‫שלמטה‪ .‬ומי איכא ירושלים למעלה אין‬
‫לבכם לחילה ססגו חרמנותיה ט ׳ הכל במרה‬
‫דכחיב ירושלים הבנויה כעיר שחברה ל{‪1‬‬
‫ובמספר כנגד ירושלים שלמעלה ולמען‬
‫יחדו ‪:‬‬
‫תספר לדור אחרון וכו׳ ‪:‬‬
‫ובב׳׳ר פרשת ויצא אמר רש״כי אין ב״ה‬
‫שלמעלה גבוה מב״ת שלמטס רק י״מ מיל‪ .‬מאי סממא וז״ה שער השמים כמניין‬
‫וז״ה וכת׳ בתורת המולה הכמה כזס כי טון צי״ח גלגניס שכוללים המקדש שלמעצס‬
‫פכ״ל‪:‬‬
‫ה‬
‫ו ‪3‬‬
‫ח‬
‫‪,‬‬
‫‪0‬‬
‫ר‬
‫א‬
‫)מאמר ס״א( יש להקשות בזה המאמר וסלא אמרו ז״צ ודבר בעתו מס מוכ שלא ל ד ‪-‬‬
‫ממנייני אבל בבית משתה של שמחה וכן להפך וכי לא היו מאנגן•״״‬
‫אחרים‬
‫ב‬
‫תענית פ״א מ א ט ד םא‬
‫םז‬
‫אמרים שגורים בפיהם מענייני שמחת‪ .‬ועוד קשה סשיטא שאינו מת לפי שכל סצדיקינז‬
‫אפילו אחר מיתתם קרויים חיים• עוד קשה הי׳ לו לומר ישראל לא מת כי לא נכתב בתורם‬
‫שמח רק ביעקב כתיב ויספדו ויחנטו ויקברו וכו׳‪ .‬ונקדים לזה מ״ש במדח« הנעלם ‪n‬׳‪3‬‬
‫חאנא והיתה נפש ארוני צרורה בצרור החיים את יי׳ אלהיך‪ .‬נשמת אדוני מבעי ליה אלא‬
‫כמה דאמרן זכאה חולקאה דצריקיא דכלא‬
‫)מאמר ס״א( כונה למאמר יעקב לא מת ‪:‬‬
‫אתקשר דא ברא נסש ברוח ורוח בנשמה‬
‫ונשמה בהקב״ה אשתכח דנפש צרורם‬
‫גחמן ורבי יצחק הוו יתבי‬
‫ך ד‬
‫בצרור החיים עכ׳׳ל‪ .‬וכבר ידוע שהיו‬
‫בסעודתא איל רב גחמן לרבי‬
‫ליעקב ג׳ שמוח כנגד ג׳ נפשות אלו חלה‬
‫יצחק ליםא מר מילתא דאגדתא‪ .‬א״ל‬
‫הדבר הנכבד הזה בו וזה בי הוא נקרא‬
‫הני אמר ריי אק משיחין בסעודה שמא‬
‫ימקכ בבחינת השלמי׳ הראשון הנקר׳ אצלם‬
‫יקדים קגה לושמ לבתר דסעיד‪ .‬אמר הכי‬
‫נפש• ישראל על שלימותו השני המתעצ׳ כן‬
‫א״ר יוחגן יעקב אביגו לא מת‪ .‬א״ל וכי‬
‫הנקר׳ אצלם רוח• והשלישי מה שאמרו ז״צ‬
‫בכדי ספדו ספדיא וחנטו חנמי׳ וקברו‬
‫שנקר׳ אל‪ .‬שנאמר ויקרא לו אל אלהי ישראל‬
‫<בריא‪ .‬א״ל מקרא אני דורש שנ׳ ואתה‬
‫והוא כנגד תשלימות האחרון הנקרא אצלם‬
‫כי‬
‫אל תירא עבדי יעקב ואל תחת ישראל‬
‫נשמה שהזוכים בו הנם מועטים‪ .‬ולזם‬
‫הנני מושיעך מרחוק וכר מקיש הוא‬
‫אמר בחכמה עצומה יעקב אבינו לא מת‬
‫לזרעו מה זרעו בחיים אף הוא בחיים‬
‫לומר כי זאת היסש אינה מיתה בצדיקים‬
‫ע״כ‪:‬‬
‫אבל היא מתעצמת עם השכלי׳ המתעצמי׳‬
‫עמה ונשארת עמהם‪ .‬וזהו רמזו בשם יעקב‬
‫ואפשר שהיו מסובין בסעודת תיח והוא השכל נקרא כך והוא מכואר שהשלחטת אשר צא‬
‫נאמרו עליכם דברי תירס או לא כיון בהם במאכל אשר יאכל בהם אל העבודה האלהית‬
‫יאמר עציהת כי כל שולחנות עלאו קיא צואה בלי מקום‪ .‬אמנם המכוונים להעמיד הכת‬
‫מדברי מה נאמר בהם זה ה שלחן אשר לפני יי׳‪ .‬ועם כי אלו החכמים היו אוכלים סעידה‬
‫גופיי׳‪ .‬אי־לו גם כן סעודה רוחנית נפשית כי בהתחזק הניד׳ הגופיית יתחזקו הנפשית‬
‫וזהו שרמז יצחק לעשו כשאמר לו להביא ציד בפיו בעבור תברכך נפשי וכי׳ וכי דברו אצו‬
‫החכמים בהשארות הנפשות וכי יש עילם אוחרן לנפש המשכלת וזהו אמרם יעקב אביט‬
‫לא מת‪ .‬ותחלת הסעודה אמר אין משיחין בסעור׳ כו׳ רצו ט שאין משיחין שוס שיחם‬
‫בטלה וטענה על סעודה זו שממנה יקח ראיה על ביטול הנפש בביטולה אבל בהתמדה‬
‫סעודות כאלו הן על ירי אכילה או זולת׳ תתעצם הנפש ותתקיים קיום עצמי שא״א להבטל‬
‫בהבטצ המעשים הגשמיים והנה אם כן טענת הסכלים על חולשת מציאת הנפש אינה‬
‫טמנה‪ .‬והנה כששממ השומע והבין כונתו והקשה עליו וכי בבדי חנטו חנטיא וספדו ספדיא‬
‫בו׳ כלומר אם כדבריך כן הוא שהצורה החמרית הזאת היא נקשרת ונשארת עם הנאצלת‬
‫צמה יבט למת וינידו לו מאחר שלא נטרד ממנו האישיות עצמו אשר הוא עציו‪ .‬מזמור שיר‬
‫קינה מבעי ליה‪ .‬והזכיר חנטו חנטיא וקברו קבריא כי הכל הוא ממין האבל וההספד‬
‫המיוחס אל הקוכרים‪ .‬והשיכ מקרא אני דורש שנ׳ ואתה אל תירא מ כ ד יעקכ ואל תחת‬
‫ישראל שהיא תשובה נצמית לפי העניין כמו שאמרנו‪ .‬ולזה העניין כיון רש״י ז״ל באומרד‬
‫ומאי דחנטו סנטיא וספרו ספדיא איט אצא שנדמה להם שמת ואיט כן כי ע״ר האמין‬
‫אין לכטםו וצסופדו אסר שצא מת‪ .‬אמנם הוא אמר עצ עצמו הנה אנכי מת‪ .‬ויראו אמי‬
‫מסן( כי מת אכיסם ט ׳ לפי שגויעח הגון( הי׳ הכרחית אף לקדושים אשר באת המה לאותו‬
‫סברס מבעי וכבר נמצאו כתלמוד מעשים מוכיחי׳ וססורי׳ מעירים פל שיהי׳ כבר ‪5‬ד עניין‬
‫הנוף עצמו מם זאת הנפש כעניין הנפש עם הנשמה האצולם פר שכבר ימצא לו פמהם ‪5‬ד‬
‫מה להקשר והעירוב שיספיק להעמידו על קיום מה משאר גופים‪ .‬ונניח עתה לאליהו ז״צ‬
‫וצרי״בצ לסי מס שסופר מח״זל וגם צרכינו הקדוש כפרק הטשא רכל בי שמשי הוה אתי‬
‫צגימיה שהוא מניין םמתצבשזמ הרד) אצצ הסכמי׳ אשר נדבר ממנו בסירוש אמנם נק‪#‬‬
‫ראיה‬
‫<־איה ממה שאמרו בסרק השוכר הפומלי׳ שנתקיים רבי אלפזר ברבי שמעון י״ח ‪ 5‬ן י‬
‫אחרי מותו והיו שומטים מפיו הוראות כל הזמן ההוא‪ .‬וגס בפרק השיאצ מהנהו קסוצ‪^,‬‬
‫בארמא דרב נחמן בר יצחק נהיס בהו גבראוהוהר׳ אחא כריאשיה וכו׳‪ .‬וצק אמר • ע ק‬
‫אבינו צא מת יותר משאר צדיקים צפי שהיה נקדש בג׳ קדושות‪ .‬קדושת אברהם וקדושת‬
‫יצחק אביו וקדושת עצמו וזהו אבינו ריל כל קדושת האבות היו נכללים בו‪ .‬וזהו אמרם ׳ ‪y‬‬
‫*עקב הי׳ תשלום המרכב׳‪ .‬וצורת ימקב חקיקה ככסא הכבוד‪ .‬והוא מה שאמרו ב ס ^ ה מ א מ ר‬
‫קבלוה‬
‫‪P‬‬
‫מקיש הוא לזרטו מה זרמו בחיים אף הוא בחייס רצו בי התורה‬
‫ילומד‬
‫' »" ‪P‬‬
‫בניו וקיימוה או> הוא אמ״פ שצא נתנה התור׳ בז»י י י ן‬
‫ומקיימה מייל‪ ) :‬י ( )חסר מ ‪0‬‬
‫״‬
‫י‬
‫!חדושיך‬
‫כ‬
‫ס‬
‫ב‬
‫‪f P‬‬
‫ה י א‬
‫מ ״ מ‬
‫ע‬
‫ח י י ס‬
‫ה י‬
‫ב ה‬
‫‪,f‬‬
‫ס‬
‫קורס כמעלה כאשר באר הרב המירה בפרק כ״ז מח׳׳ג וז״צ כלל כל התורה כלה כנגד '‬
‫ו י־ י '• * י א ס י ד ״‬
‫ו ו‬
‫י"‬
‫י ת '׳ה ה י ״‬
‫ק‬
‫י •‬
‫*ממלה אח״כ כדרך השלמיות והשפמ ממדריגה‬
‫הגופני קורס• כדי שאח״כ יוכל להשיג נכח השסע הנבואי ‪ .‬וכן לאלישע ויהי כמנגן וכול‬
‫מ י בומיז‬
‫בתסצס ואח״כ ותהי עציו רוח אלהיס‪.‬וכן במאמר הזה רמז אל העולם הזה‬
‫וצריך להקדימו ומ׳׳כ הוא כוין ונשחת תכף אחר המית׳ מה שא״כ הקנה שהוא עומד ‪ZT.‬‬
‫ושלם זמן רב‪ .‬רמז למולם הזה שהוא כלס נפסד וסמולס הכא קיים ונצחי או ירצה ה ו ש «‬
‫הוא כוון ונרחב רמז שביד האדם צהרחיבו כפי רצונו או לקצרו בצמצום אכילתו• ומתוך ד ?‬
‫י *‬
‫יבא לידי הקנה שהוא עה׳׳ב וזהו‬
‫‪3‬‬
‫י‬
‫ל‬
‫ו‬
‫נ‬
‫פ‬
‫ש‬
‫ע ו ל ס‬
‫ס‬
‫ז‬
‫ה‬
‫ו‬
‫ע‬
‫י‬
‫ס נ א‬
‫ל‬
‫צ ר י‬
‫צ י ת‬
‫ל ש נ י ה ס‬
‫כ ח‬
‫ה ש י י‬
‫כו‬
‫‪00‬‬
‫ש ה‬
‫יכ‬
‫ס‬
‫ל מ ד‬
‫ע ״ כ‬
‫י נ ה‬
‫י צ ח‬
‫מ ח ז‬
‫ה י ה‬
‫‪,‬‬
‫ס ג ו‬
‫‪D‬‬
‫‪ J"J$JJO‬בימים קדמוגים היה מלך גדול ועצום ויהי לו בן בקי ככל חכמי‪-‬‬
‫ע ג • אך נ כ ד *‬
‫"*י‬
‫^‬
‫׳‬
‫ג ו כתרשיש ברי׳‬
‫עליו חאוה הכלביים מקטגוחו זה דרכו מיום היוחו‪ .‬מעשח שלחנו כבש א ח ד ‪, 1‬‬
‫‪£‬‬
‫שגחו צלי או מבושל‪ .‬וששים לחם אשר בסל‪ .‬זה דרכו בכל יום פעמים‪.‬‬
‫פברבוריפ אבוסים ודגים אשר במים‪ .‬והמלך כאשר ראה מעשה הגער וחאוו‪*21. /‬‬
‫הרעבגית‪ .‬חשב להכוחו בחוב ובחגיח‪ .‬וגכמרו רחמיו על הגער ועגוחגוחו כי גדל ט «‬
‫בעיגי עמו ועדחו‪ .‬נועדו לב יחד כסיל וגבער להכות אח הגער‪ .‬ובעבור ׳«לא ת ר י « ‪2‬‬
‫האומה עשו בערמה‪ .‬לאמר שהיה שולח אח בגו לארץ הודו עיר שארשה• ‪Zno'J‬‬
‫לו לאשר׳ את בת דודו המלך אדגאי ושמה ואומה יפה כלבגה וברה כחמה‪* 1 , ^ .‬‬
‫י יעלי ‪ul3‬‬
‫עמו גם רכב גם פרשים וחמושים עלו כל גמרי אביו טזויגים• ל‬
‫זבל טיגי נוונים‪ .‬לגגן בעת האוכל כי כן דרנו וזאח לפגים‪ .‬וביד הגער איגרת‬
‫אביו לחח אל דודו סוגרת ומסוגרת‪ .‬וזה אשר כתוב בתוכה ‪:‬‬
‫ברעיוגי‪ .‬ורחוק טעיגי‪ .‬כל מעייגי ועיגי‪ .‬חםלך האדיר אחי אדגאי‪.‬‬
‫ע ל י ׳ על ל ‪£‬‬
‫שלחתי אליך את בח עיגי בגי איש ל טיי׳ללי• י י‬
‫‪I‬‬
‫בני גילו‪ .‬בטבעיוח מדיגיוח ואלהיוח לבד במאכלו הוא משוגה מכל הכריך״‬
‫שה תמים בן שגה‪ .‬לבד מברבורים ובגי יוגה ואת הלחם ששים‪ .‬ומפעמים מ מ ך ‪ , ,‬י‬
‫י׳^ני ‪° n‬‬
‫ל יקי‬
‫בכציס זה דרכו בכל יום םעטים את הכבש‬
‫‪f‬‬
‫הערבים ‪:‬‬
‫אחיהן לי נפשי בשאלתי‪ .‬והורדת ‪ prn‬שאולהשיבתי‪ .‬העתתמיתגו ו ‪ -‬י ‪, .‬‬
‫אל תחום על רוב חכטחו‪ .‬ואגי עגי כאשר שכולתי שכלתי מאת אחיך ‪ J‬ר‬
‫*ד‬
‫וגאגח עד כ״ל המכתב ־•‬
‫‪* 1‬י גדי­‬
‫י^‬
‫עי׳־‬
‫י ^‬
‫אחיי י ׳ י י‬
‫‪• f f i‬‬
‫ונבעה‪ .‬ישב הנער להפנות על היאור תתת מ צ » ו ‪ -‬ראה נ ו ל ^ י ־ ׳‬
‫יי‬
‫אמת‬
‫כ ח מ י‬
‫י ת ו‬
‫ש פ‬
‫‪1 , 3 3‬‬
‫ב ע י נ י‬
‫יו‬
‫ני‬
‫ח‬
‫ע‬
‫פ י‬
‫א‬
‫ח‬
‫ד‬
‫י א י‬
‫י‬
‫י‬
‫כ ב‬
‫י‬
‫ן ג ש י‬
‫י י ח י ד י‬
‫ו א ת‬
‫ה‬
‫כ‬
‫כ‬
‫ע‬
‫‪1‬‬
‫ט‬
‫ה נ ע‬
‫‪0‬‬
‫א ב י ו‬
‫י ט י ם שב‬
‫ה ס‬
‫ה‬
‫כ י ט‬
‫ב ת ו‬
‫‪7‬‬
‫‪:‬אחת שצפה על פגי המים בגזירת שוכן מטים‪ .‬ואהריה גויה אשר הנו בצדייה ‪.‬‬
‫והלך הראש בשפף הגהר וםרוצתו אך הגוף מפגי כבדותו א ש י עליו בא אל הש*׳‪.‬‬
‫תחת הצפצפה מקום אשר הנער ישב ותנע לרגליו ויבט הנער בכל נתחיו ובדמות כל‬
‫האברים‪ .‬אמיץ לבו בנמרים‪ .‬ויבן בצוארו והשכיל דיעה‪ .‬כי הקגה הושפ לדבור‬
‫והושט לבליעה‪ .‬והקנה בכפות ענולו לא גגרע ולא נופף‪ .‬והוושט נחסר נתכווץ‬
‫נפקד בית מושבו‪ .‬ושם אצבעו האחת והכילו‪ .‬ואחר אצבעים וכלכלו‪ .‬ואחד הזדמן‬
‫כלו‪:‬‬
‫ידע הגער כי רוב מאכלו תלוי ברוע הרגלו וירא כי יכול לו ויאמר אוי לה לאותה‬
‫בושה כשיצא דודו להקבילו‪ .‬אוי לה לאותה כלימה לכשיושיבהו למולו ומה‬
‫יעשה כשיקראהו להאכילו‪ .‬ובכה לבלי חק וגמר בלבו לעשות ה?‪ .‬וכאשר בא אל‬
‫המחנה קרא אל אהובו המענה להביא לםגיו את הכבש אהד חסר הזרוע והלחיים‪.‬‬
‫בהמשך יום או יומים‪ .‬הסד משם הקרב והכרעים ובשאר התרגגולים והדנים המבושמי•‬
‫ובששים הלחם והמטעמים הולך ופוחת כל הימים עד שבמספר ששים‪ .‬הורגל בשאר‬
‫אגשים‪ .‬והגער והמשגה שמחים וששים ‪:‬‬
‫ח ף ‪ /‬ן ך ^ ן השלישי לצאתם מארץ מצרים באו מדבר םרא״שה‪ .‬דחן שם בן המלך‬
‫גגד נהר טיסה‪ .‬והמלך ארגאי יצא לקראתו בעם כבד ובעושר כבוד‬
‫מלכותו‪ .‬ובבא אליו ירד הגער אעל מרכבתו וגפל ארצה לפגי דודו מלא קומתו ‪.‬‬
‫והמלך הרכין עצמו ונולמו‪ .‬ובשתי ידיו הקימו וכאשר ראה זהר קלסתר פגיו וטיב‬
‫טעמו‪ .‬ברך ברוך שככה בעולמו׳ וישלח הגער את ידו ויקה את האגרת על חיקו‬
‫•תשב סוגרת ומסוגרת ונתנו לדודו המלך בההבא במחתרת‪ .‬והמלך כאשר קראה‬
‫נשתנו םגיו ורוח אין בקרבו כי אהבת עולם אהבו‪ .‬ולעת האוכל צוד‪ .‬המלך דודו‬
‫לשים לכל השרים לחם לכל אחד כפי כבודו ולנער בן אחיו לבדו כמי שיעור‬
‫מאכלו הנכתב בכתב אשר בידו‪ .‬והמלך ארנאי והמלכה ישבל לצדו‪ .‬והנער לקת‬
‫בשתי אצבעות מהמטעםים ושאר דברים כמשפט הנברים ועוד מכל מאכל וםונעם‪.‬‬
‫סאן בל״עם‪ .‬והמלך‪ .‬והמלכה חשבו שכבש את תאותו מרוב חרפתו וכליםתו ‪.‬‬
‫ויהי בבקר למחרתו שמו לו לבדו כמספר אכילתו‪ .‬והמלך ארנאי ושגלתו יושבימ‬
‫במחבא לראות מה תהא אחריתו‪ .‬ואחרי אשר אכל ושתה קרא לאהד מאגשיו‬
‫הםדתםיס ‪ .‬להסיר הלחם והמטעמים ‪ .‬והמלך והמלכה תמהו ‪ .‬כי לא ידעו‬
‫מה הוא‪:‬‬
‫ב ל י ל ף ? ההוא בא המלך והגבירה אל הגער החדרה‪ .‬ויאמרו אליו דבר אתה עמנו‬
‫וגשטעה‪ .‬הגידה גא אליגו וגדעה‪ .‬הגה כתב אשר הבאת ע מ ן לבשמ*‬
‫ולבשת ערות אמך ואיך כבשו! תאותך‪ .‬לשנות הרגל נערותך‪ .‬ויען אליו אדוני המק־‬
‫והמלכה התמה‪ .‬ידוע תדעו כי מצאתי חלל באדמה‪ .‬והוא למדני חכמה‪ .‬וס‪1‬ר לה‪8‬‬
‫זזדברים כהוייתן‪ .‬תטידין כסדרן ומוססין כהלכתן‪ .‬והמלך והמלכה תמהים על ד^ות‬
‫חריפתו‪ .‬וגודל חכמתו‪ .‬ונתנו לו את הבח החשובה ל א ש ה ‪:‬‬
‫]ע׳ כ מספר איומה כנדגלות[‪:‬‬
‫]מדושין[ )מאמר ס״ב( יש *דקדק בזה הממשה מאד‪ .‬ראשונה צריך צעורר צמה הזכיר‬
‫שבא מעיר ומבית רבו ורכ^ ׳‪:‬צ הסמור ומנריצ מל שפת הנהר‬
‫וכצ שאר הענין הוא אך צמותר‪ .‬ועור קשה בהזדמן צו ארס מנומר ביותר צמה הפציג ב״כ‬
‫<ה»אמר לספר כגנותו לומר שהיה מטער כיותר כי אס הי׳ נראה בעיני ר׳ אצעזר מכו»ר‬
‫דיו שיזכירו ברברי ר׳ אלעזר לומר ריק׳ כמה מכוער את וכף‪ .‬פ״ק כיון שידע שחש* ירד‬
‫מן החמור וכו׳‪ .‬ועי לא הי׳ יודע כתחלה שהוא חמא גמור וכנון פלילי לגנות וצקנתר ולהלנין‬
‫סני הברות וכיש לשחק על היוצר כל הבריות שבצלם אלהים עשה את האדם• אלא נרא׳ לי‬
‫הכונה שצ זה המעשה הוא זה כי ר׳ אצמא־ צמד תורה הרכה מרבו וגדר בעדו גדר גדוצ וגגו׳‬
‫מאד‬
‫‪6‬רק סדר תעניות‬
‫טאטר סב‬
‫מאד כמגדל להפריש מכל התענוגי׳ כי כך דרכ׳ של תורה להיות פרוש מכל תענוג‬
‫שקראו מגדל גדור‪ .‬ע״ש המעשה ואמר מבית רבו‪ .‬והוא השכל המיוני המלמדו להיכני‪3‬‬
‫ומישרו לדרך הטוב והישר‪ .‬והיה רוכב מל החמור ר״ל היה מכניע ומכבש תחתיי ה ת א ו ׳‬
‫גשמית החמרית‪ .‬ומטייל על שפת הנהר ושמח שמחה גדול׳ רצו בו שהי׳ שמח בשמחת ה ת ו ר ‪,‬‬
‫הנמשלת למים כדכתיב כל צמא לכו לע־ס‪.‬‬
‫)מאמר סיב( כונה לר׳ אלעזר שפגע ב א ד‬
‫ואמר שפת ריל הי׳ עוסק כפרסראות‬
‫מכוננר אמר כמה מכוער כלי זה ‪:‬‬
‫סחכמות כמו גימנוריאית וחשבינות ותשבור׳‬
‫ומכעת ההנדסה שיודע לשער כמה מסין‬
‫בים‪ .‬והה כלם נקראים פרפראות החכמה‬
‫ר^ע^ךן שבא ר׳ אלעזר בן ׳ ‪» 8‬‬
‫וסוא שפת הנסר‪ .‬ופל כן הי׳ דעתו‪ .‬גסה‬
‫\‬
‫ממגדל נדור מבית‬
‫׳••י*׳•"‬
‫עציו ר״ל שנעשה שכלו עב וגס• לפי שהיה‬
‫?‪v‬‬
‫והיה רוכב על החמור וםמייל על‬
‫נראה לו שלמד ה ירה הרב׳ ולא חש עיר‬
‫גהר ושטח שמחה גדולה והיחד׳ ד ן‬
‫ללמוד רק דכרי׳ ה ־‪:‬משיכי׳ את הצכ כנזכר‪.‬‬
‫נסה עליו מפני שלמד חורה הרבה• נזדמן‬
‫נזדמן לו אדם א׳ שהי׳ מכוער ביותר רצו‬
‫לו אדם אחד שהיה מיוער ביותר א ט ד ‪,‬‬
‫בו אליהו סנביא בא להוכיחו שלא ירגיל‬
‫שלום עלך רבי ולא החזיר לו• אטד ל‬
‫מצמו בכך וסוא סירש״י ותיס׳ אמנם נוכל‬
‫ריקא כמה מכוער אותו האיש ש ט * ל‬
‫לומר אדם מכוער הוא השטן המלאך המות‬
‫בני עירך סכוערין כמותך• א״ל איני י ו‬
‫סמשחית פני הכריות נזדמן לו כדי להחטיאו‬
‫אלא לך ואמור לאומןב י שעשאני כשד‪,‬‬
‫וצהסיתו‪ .‬ולכך פתח לג ואמר שלום עליך ר׳‬
‫מכוער כלי זה שעשית• יז שייע ע * ט ו‬
‫רצה בו אכול ושתה י־טיב לבך ושלום‬
‫‪ch‬‬
‫שחטא ירד סן החסוי ונשתטח‬
‫לנפשך שכך דרכו של שטן היום אומר לו‬
‫וא״ל געניתי לך מחיל לי• אטי לי איג•‬
‫אכול ושתה וכו׳ ולמחר יאמר טבור ט׳׳א‪.‬‬
‫טוחל לך עד שתלך לאומן שעשאני וכל‪/‬‬
‫ולא סחזיר לו שלום ר״ל לא אשגח ביס‬
‫היה ממייל אחריו עד שהגיע לעירי י צ א ו‬
‫לאמר שצום טליך נפש־‪ .‬א״ל ריקא כמס‬
‫בגי עירו לקראתו והיו אומרים לי מ ז ל‬
‫מכוער אותו איש שמא כל בני עירך כעורים‪.‬‬
‫עליך רבי רבי מורי מורי‪ .‬אמר להם ל מ י‬
‫רצו בו‪ .‬כי אולי בל בני עירו סס מכוערים‬
‫אתם קורים רבי רבי‪ .‬אמרו לו ל‬
‫במותו‪ .‬עיר ר״ל ע״ד שדרשו רז׳ ל בנדרים‬
‫שמטייל אחריך אמר להם אם זד‪,‬‬
‫‪ 9‬ואנשים בה מעט אלו‬
‫י ?‬
‫אל ירבה כמותו בישראל‪ .‬אסרי לי פ ‪,‬‬
‫האברים וכו׳‪ .‬והשיב לו שמא בל בני עירו‬
‫טה‪ .‬אמר להם כך וכך עשה לי• אשדן ל ‪,‬‬
‫מכוערים ר״ל סכחות הגיפניות הם בלס‬
‫אע״פכ מחול לו שאדם גדול בתורה ד ‪,‬‬
‫משועבד׳ ונכנעים אליו ישרים למשממתו‪.‬‬
‫אמר להם בשבילכם הייג• מוחל ‪,‬‬
‫מד שהוא וסם דבר אחד ועל בן הרחיק‬
‫‪.‬‬
‫ובלבד שלא יהא רגיל לעשות בן‪.‬‬
‫עצמו מסן ע״ד אמרם הרחק מן הכיעור‬
‫דרש רבי אלעזר לעולם יהא אדם ר ‪-‬‬
‫ומן הדומה לו‪ .‬וסשיב לו השטן עם כחותיו‬
‫״‬
‫הקגה ואל יהא קשה בארז‪:‬‬
‫לך אל האומן שעשאני ר״ל שברא אותי‬
‫הבורא ית׳ לצורך בני אדם לםנאת סעוצם ולטובתו דכתיב וסנה טוב עאד ודרשו רז״ל טוב זי‪-‬‬
‫יצר ססוב מאד זה יצר סרט• לסי שאס לא הי׳ נברא יצר הרט סי׳ האדם בטל מפריה ור ‪!1,‬‬
‫ו ז ס ן‬
‫ם‬
‫ע ת‬
‫‪,‬‬
‫ר ב‬
‫‪rC‬‬
‫} ת ן‬
‫ל‬
‫ר‬
‫כ‬
‫ד ע‬
‫ג‬
‫‪v3‬‬
‫י ש‬
‫ז ה‬
‫ד‬
‫נינה‬
‫ע י‬
‫‪w‬‬
‫י‬
‫כ‬
‫ס ג‬
‫ש ב‬
‫ו מ‬
‫ל‬
‫ד‬
‫ט‬
‫‪3‬‬
‫מ כ ל‬
‫י ב‬
‫י ל כ‬
‫ב ר א י כ י‬
‫ל א‬
‫ת ה ו‬
‫נ ר א ס‬
‫ל ש ב ת‬
‫י צ ר ה‬
‫ס י א‬
‫מ ר ח י‬
‫ו‬
‫מ מ נ‬
‫ו מ ש ל י ט‬
‫ו א י ו ‪rr‬‬
‫י‬
‫ק‬
‫• י‬
‫ו‬
‫י•‬
‫י‬
‫הדרך כי אמרו»״ל ג׳ תםא שמאל דוחס וימין מקרכ יצר אשה ותינוק• כיון שידע בעצמי‬
‫שחטא ירד מן הממזר ונשתטח לפניו‪ .‬רצה בו הרגיש כעצעו שאין כמו עתה ככחו א ‪,‬‬
‫מחלש וחש בראשו ובכל גופו באופן שלא יוכל לטטד הבורא בתורה ובמצות• וזה ג ר \ [‬
‫ם‬
‫ן השיעור נסשט להמזיק ולהסאען נכח על כן אמר נשסמס לפניו‪ .‬ואמר נעניתי לך ‪5v,j0‬‬
‫וכל‬
‫‪v‬‬
‫כונה‬
‫לר־א בן ‪#‬טעון ‪ #‬א מ ר‬
‫ל א ד ם א• כ מ ה מ כ ו ע ר כ ל י ז ה‬
‫סמ‬
‫וכל לעשות כל בקשתך‪ .‬ולא רצה למחול כי אמר עד ששלך ששלם לאומן שעשאני דיל‬
‫שיקבל תשובה על שחטא לצער הנפש וישוב אל יי׳ וירחמהו והיה מעייל אתריו‪ .‬ר״ל היה‬
‫ממשיך אבתריה דיצר הרע דרך טיול בעלמ׳ ולא משאו מיקר כנזכר שמחל דוחה וכו׳ ער‬
‫שהגיעו לעירו‪ .‬ר״ל ע׳׳ד שאמרו בס״ק דברכות כל מי שיש לו ב״ה בעירו ואינו נכנש לתוט‬
‫להתפלל נקרא שכן רפ‪ .‬ורצו בו כאשר באר בעל גוה שלומ )*( שיש לארם בעולם הזה‬
‫ב׳ בתי משיות אחד בביתו עם אשתו ובניו ומשרתיו במאכליו ומשתיו והוא נקרא בית‬
‫הבנשת הגופית כנגד הגוף‪ .‬ובית הכנתת אחרת והוא מקוס מיוחד ונכנס שם להתסלצ‬
‫ולצמר ילשרת את הש״י כנגד הנפש השכלית והוא הנשמה‪ .‬על כן אמר המאמר עד שהגיע‬
‫לעירו והוא ב״ה המיוחד להחכם והוא בית הנפש יצאו לקראתו בני עירו כלם והס כמות‬
‫הנפש לסיימו ולקבלו בשלום וזהו אמרם ז״ל הכא לטהר מסייעין אותו מן השעיס והוא‬
‫הנשמה וכחיתיה מן השמים כאמרה ז״ל יקרא אל השמים ממל זו הנשמה וכו׳‪ .‬ובעל כרסו‬
‫הוכרח למחול לו השמן וכחותיו להיותה משועבדים ונכנמי׳ תחת אדוניהם השכלי עם כחותיו‬
‫לכך מחל‪ .‬וזהו שדרש ר׳ אלעזר לעונש יהא אדם רך כקנה ולא יהא קשה כארז ר״צ רך‬
‫בקנה שיהי׳ רך ונוח רמז ליצר ה^וב שהיה נח לעשות רצון קונה וקשה להתפתות מיצר הרע‬
‫כארז שהוא קשה‪ .‬דמה היצר שיב לקנה רכה ורצוצה כך דרכו של יצר הטוב להיות רצון‬
‫כל הימים ומת להתפתות לבל אמנע היצ׳׳הר נמשל לגובה הארזים מחמת גבהו ותקפו‬
‫וגבורתו בעולם‪ .‬וזהו מאמר דיל טובה קללת אחיה השלוני מברכתו של בלעם לפי שקללם‬
‫בקנ׳ שנאמר והכה את ישראל כאשר ינוד הקנה ורמז למכה רכה כקנה רך‪ .‬אבל בצעם‬
‫ברכס בארז קשה שהוא נשכר כרוח גדול והיפבתי על פניו ועוקרתו מעקומו ‪.‬‬
‫ומה שאמר שלא ירגיל בכך רצה בי‪ .‬שיוכל האדם לסבול צער מועט לסי שעה להכניע‬
‫המומר כמו להתענות פעם אחת בשמע או שתים או בימי תשובה לסגף עצמו בשביל‬
‫מירוק עונותיו‪ .‬אבל לא ירגיל עצמו בכך כי ממעט במלאכת שמים להיותו נעדר הכת‬
‫וחולשה מהגבר עליו ‪:‬‬
‫ולפי שאירע המעשה ברבי אלעזר על גסית הרוח שהזיח דעתו עליו מ*מת רוב חכמתו‬
‫שלמד על כן העליתי ה מ ע ז ־ הנורא הזה כאן מה שמצאתי בספר אחד נקרא‬
‫איומה כנדגלות‪ :‬וז״ל‬
‫מע‪1#‬ה‬
‫שהיה במלך גדול ועצום בחכמחו‪ .‬זחה עליו דעתו בגאותו וכאשר הרגיש‬
‫בחליו ואת מריו• שלח לחכם גדול בדורו‪ .‬לשמוע על פי דברו מה‬
‫* *‬
‫לעשות לגהות מזורו‪ .‬שלח וצוהר מועצות להמעיט בחיילות וגייסות‪ .‬עשה ולא הועיל‬
‫שלח לו שגית רצים גחוציס להסיר הבגדים המנוהצ*ם‪ .‬עשה ולא הועיל עד ששלח‬
‫המלך ובא החכם לפניו כאחד מסגגיו‪ .‬החכם והמלך טיילו בגגות ובפרדסים לקול‬
‫הסוסים בין הציצים ומבועי מיס טהורים ומעיינות ומיני ערונות ומנדים כפרים עם גררימ‬
‫ופדות וצמחים‪ .‬ממגד תבואת שמש וטמנד נרש ירחים‪ .‬פרי עץ הדר וכפות חמרימ‪.‬‬
‫ודבש יערים‪ .‬פרחה הנסן הנצו הרמונים‪ .‬מר ואהלות עפ כל ראשי בשמים‪ .‬הלכו משם‬
‫ויעבדו אל המקומות אשר היו שופכים שס הזוהטות‪ .‬נדף ש ל רעי וקיתק של מימי‬
‫רגלים בתי כסאות‪ .‬ועמד החכם הגדול שם משתאה מחריש‪ .‬על החריץ עד שהמלך‬
‫מצטער ואמר לו מה טיבה של עמידה‪ .‬על הסירחון וההקפדה‪ .‬אמר אדוגי המלך‬
‫אגי שאלתי למגופת שאלה חזקה וגוכחת‪ .‬השיבגי תשובה גצחת‪ .‬שאלתי מה לכס‬
‫הצמחים הגאהביפ והגהדריפ שגהפך ריחכם הגערב‪ .‬לסירחון רב‪ .‬זה הגתעב‪ .‬השיבוני‬
‫אתה הבאשת את ריחגו שהעברת אותה במעברי נ ו פ ך ויסטוק המלך את כפיו ויקזן‬
‫מוסר ויחי מחליו‪ :‬ע״כ‬
‫בן אדם התבוגן שאם היית מוציא מפיך המאכל כשהוא גלעס כמה היו?‬
‫‪1‬אתה‬
‫נתעב ונאלח ובעיגיך גסאס‪ .‬ואם היית משיבו אל פיך היית מקיא כל אשר‬
‫אכלת מרוב המיאוס‪ .‬והנה המאכל ההוא כן היה בראשיתו נ פ ץ כאשר היה אמרי‬
‫צאתו‬
‫©ית‬
‫‪l s‬‬
‫‪i W‬‬
‫‪<,‬‬
‫מעשה להרחיק גסות הרוח‬
‫‪ iwt‬מסיך• לא התעיכאותו כי אם ר»יי* עיניך ומחשבות רעיונך‪ .‬ואם בטבע‬
‫זזדםיון ויפת אליו הרעיון‪ .‬הירא את דבר ה׳ יש לו להזהיר «ת שבילו ושכלו י י ‪* * -‬‬
‫*"כ‬
‫אל לבו מה הוא לבלתי רום לבבו ולא יבימ אח מראהו‪ :‬עינ‬
‫<מאמר ס״ג( מירשיי מביר מילתא םקיז דם• »־א דתומא טלה של שים• ציציתא ד *‬
‫‪•P‬‬
‫מאםותיה מחוטם‪ .‬באסקוטלא• באגודל כלומר באצבטו‪:‬‬
‫יקשה למה לא התפלל טל מזונות במו שאמר יעקב ונתן לי לחם לאכול וכו׳ והיר ‪-‬‬
‫לאלהיס‪ .‬וכרבי חנינא בן רוסא בטי רחמי ושרי ליה כרעא ררהבא כראיתא יסי‪ «-‬י‬
‫׳־׳‪-‬יק ז ס ‪.‬‬
‫אלא י״ל שהי׳ ירא שמא ינכו לו מזכיותיו‬
‫)מאמר כדג( כונס צמאער י״נ כהרות‬
‫ויקבל שכר מולם הבא בטולם הזם ‪.‬‬
‫אפרסמון שהראו לו לרבי אלעזר ‪:‬‬
‫•וסקב״מ למה טכב על ירו טזונותיו‬
‫ההכרחיות בדי חייו והלא סוא ית׳ מפרנס‬
‫ף ד ו אלעזר בן פדת הוה דחיקא ל י‬
‫מקרני ראמים פד ביצי כינס• ובפרט לאיש‬
‫מלתא םובא עבד מילתא ן ל‬
‫חכם וחסיד כמוהו‪ .‬הי! לולהמצי׳מזונותיו‬
‫כד‬
‫הוה ליה מדי למטעפ‪ .‬אשכח‬
‫בדוח‪ .‬אלא הקב״ם נתאוס לתפלת הצדיק ׳‬
‫דתומא שדא לסוסיה‪ .‬חלש לבידי דנייש‪.‬‬
‫והחסידים‪ .‬והוא לא רצה להתפלל שלא ינכו‬
‫עיילו רבנן לשיולי ביה‪ .‬חדו׳ ד ב כ י‬
‫לו מזכיותיו‪ .‬וכשהיה מדוחק בתכלית הרחק‬
‫ואחיך ונפה צתיתא דנזדא טאפותי‪/‬‬
‫אז אמר טד אימתי אזיל כסאי דוחקא ‪.‬‬
‫כי אחער אמרו ליה מ״מ בכי מר ו ה א י ך‬
‫והשיבו הקב״ה שנוצר במזל כך• וא* אפשר‬
‫נפיק זנוציתא דנורא מאפותיה א י‬
‫לו לשנות מזלו כ״א בהולדו םמס שנית ‪.‬‬
‫דחזאי שכינה• יאמיי ק ׳ עי א י מ ת י‬
‫לשטח‬
‫וזהו ניחא ליך דאחריב םמוצם ר״ל‬
‫אדבר ואזיל בהאי דוחקא• ואפר ל ‪,‬‬
‫מבע המזל‪ .‬ואין צורך בעולם כ״א לצורך‬
‫ניחא לך דאיחריבא לעלמא והדד אכדייך‪,‬‬
‫גדול כמו עקרות האבות בשביל אועס שלימ׳‬
‫וכו׳ ואמר לי יהיבנא לך לעלמא ד א ת י‬
‫הוצרך לשנות מזלם‪ .‬או למניין מציה רבה‬
‫חליסר גהרי דטשכ׳ אפרספא דםעכגת‬
‫כלאיתא בפ״ק דחולין בעניין ר׳ פינחס בן‬
‫בהו וכו׳ ‪:‬‬
‫יאיר בגינאי נםי־א שסוצרך לשנות טבע סמים‬
‫מטר סטצוס רנס‪ .‬אבל בעגיין אחר לא כי‬
‫ל י‬
‫ה‬
‫א‬
‫מ‬
‫‪,‬‬
‫ל‬
‫מיד‬
‫איל« ב»ר<ן המדיר רשב״י הוה יתיב אתליסר תכי דםיזא כר(‬
‫תענית‬
‫פרק‬
‫סדר תעניות א מ‬
‫מאפרסג‬
‫םד‬
‫ע‬
‫גדרך אסונה עאער ג׳ שער ה׳ כחנ וז״ל רמז צי״ג נהרי אפרסמות רצה שיהי׳ סיים נצחי•‬
‫בעונג ההוא מל שקיים י׳׳ג מיקרי׳‪ .‬והאמין באמונה שלימה כייג מציאות‬
‫אשר השיגו בחייסס ונשארו עם אותה השגה‪ .‬וכן כשנכנש רי״בל לגיע שהיה מכריז א יהו‬
‫פנו עקום לבר ציואי אשכחיה לרש׳׳בי דה־ס יתיב אתליסר תכי פזא וטי׳ ר״ל שהי׳ משיג‬
‫בהשגת אלו י״ג עיקרים‪* .‬ו י״ג מדות של הקב״ס ועניין אפרסמון הוא דבר שמרימ נןוכ‬
‫לרמוז כי הנשמה בעודה בגוף נהנית מריח שוב של מצום ג״כ בעולם הבא תקבל אותו ריח‬
‫ותהא נהנית מזיו השכינה‪ ) :‬י (‬
‫;‬
‫)מאמר ס׳׳ד( וקמה למה היה מטרית ר׳ מנינא להקב״ה כביכול לשתוצרך לשנות טבע‬
‫העולם ללא צוע גדול ובבר ידוע מניין דר׳ יוסי דמן יוקרת שהעניש‬
‫את בט ע׳׳ז שהתבשל התאנה שלא כזמנה להאכיל לפועלי אביו‪ .‬ואמר לו בני אתה הטרפת‬
‫את קונך להוציא תאנה שלא בז‪:‬גנה תתאסף בלא זמנך נו׳ כראיתא בפרק זה ועוד קשה‬
‫צמה אמר ר״מ מי שאמר לשמן וידליק כ‪:‬‬
‫)מאמר ס״ד( דרש לתשובה וטנה למאגר‬
‫היה די שיאמר שידליק המומן מה צו‬
‫רבי סנינא לבתו מי שאמר לשמן וידליק‬
‫להזכיר השען• ע״ק שאמר שאפי׳ אחרים‬
‫יאמר למומן וידליק ‪:‬‬
‫הדליקו להכדלה ממנו איך שייך הבדלם‬
‫כע״ש שהי׳ לו לומר אחרים הדליקו נרות‬
‫של שבת‪:‬‬
‫& ע ש ך י י ן בבתו מ ל רבי הגיגא בן‬
‫דוםא שהיתה עציבהבערב‬
‫יי **•׳‬
‫בתורת העולה כתב סרק י״ש מחלק ב׳ וז״ל‬
‫מי שנתן לצדיק טוכתו‬
‫* ב ת ‪ .‬אמר לה רבי חגיגא למה עציבת‬
‫הנמשל לשמן טוב‪ .‬כדכתיב סוב שם מש״מ‬
‫‪:‬אמרה לו לפי שגתחלף לי כד של מ מ ן‬
‫כן יאער לרשע הנמשל לחומץ וידליק כמו‬
‫בכד של חומץ‪ .‬אמר רבי חגיגא מי‬
‫שאמרו סומן בן יין‪ .‬ור״ל שיקבל חרטתו‬
‫שאמר לשמן וידליק יאמר לחומץ‬
‫וישפיע מליו מטובו‪ .‬ומניין התחלף לבתו‬
‫יידליק‪ .‬וכן היה דולק עד שהדליקו נם‬
‫כר של שמן וכו׳ דיל שעשתה איזו מעשה‬
‫אחרימ מםגו להבדלה ע״כ‪:‬‬
‫שלא היה ראוי וע״ז היתה סציבה כי‬
‫הרשעים מלאי׳ חרמות ‪ .‬ופתח בתשובה ובקש עליה רחמים שחומ! שלה תדליק וכן היה‬
‫עד שהדליקו ממנו נר להבדלה‪ .‬אמרו כן בדרך משל שנתקרבו מעשיה והשגגות נעשו צם‬
‫כזכיות ער שאחרים לקחו מוסר ממנה והדליקו נרות להבדיל בין טמא לטהור בין קודש למול‪.‬‬
‫*לזה תלה הדבר בשמן רצה בו כי החונק ידליק כשה שהשמן ידליק לאחרים שיכדצו כין‬
‫טמא לטהור כך החומן כמוזכר מכ״ל‪:‬‬
‫‪1-‬‬
‫‪ H f e t t J E Y‬בבתו של רבי נחוניא חוסר שיחק שנפלה לבור עמוק באו והודיעו‬
‫הדבר לרבי חנינא בן רוסא שעה ראשונה אמד להו שלום מ ע ה‬
‫״׳•*"יי‬
‫מ ג י ה א״ל שלום שעה שלישית עלתה‪ .‬א״ל בתי מי העלך אמרה לו זכר אחד של‬
‫רחלים נזדמן לי וזקן אחד םנהינו ]פי אלו של יצחק ואברהם סנהינו‪ [.‬א״ל וכי‬
‫־נביא אתה‪ .‬א״ל לא גביא אני ולא בן נביא אלא אמרתי דבר שהצדיק נתעסק כר‬
‫יכשל בו זרעו‪:‬‬
‫]מירושלמי דפרק בתרא דיבמות[ ‪) :‬־׳י(‬
‫‪,‬‬
‫<מאמר ס״ה( רשיי אינשי כיתי ר״ל אשתי כלומר מיתה בעורה‪ .‬קא מיגנדרא •‬
‫רוחה עליה‪:‬‬
‫גספ‬
‫]בספר מחי״ר יין כתב[‬
‫וה המאמר נמנע להיות כפשושו כי איך שייך לומר כהרף עין היה משנה אותק משחרות*‬
‫ליפ‪:‬‬
‫העניה‬
‫פ ר ק םדר העניות אלו מ א ט ד ס ה סו‬
‫‪^ 3‬‬
‫־‪5‬׳;יפה וכסרח מין תחזור לשחרורית‪ .‬וט׳׳ק אמר שקר החן והכל היופי ח״ח‬
‫‪,‬זהריה בזה כי אשם יראת יי׳ היא תתהלצ‪ .‬אלא רצה לומר כי להיות שזה החלמיי של ר כ י‬
‫נזהר‬
‫יצחק אולי היה בו מרת הקנאה וכנו שמה חנה כי ידוע שחנה היתה מקנאה את ס כ י‬
‫צרחה עביר הבנים בידוע‪ .‬מ״כ קרא שמה כך‪ .‬ואולי רבי מני היה בו זו סמרה בתכלימ‬
‫לקנא כל אדם‪ .‬לכך אמר תתיפה חנה‬
‫)מאמר ס״ה( כונה למאמר תתיפה‬
‫רצה בו שלא יקנא כלל אפילו במקום‬
‫ונתיפיז׳ כו׳ תחזור לשחרורית׳ וחזר׳‬
‫שהקנאה יפה במו קנאת סופרים תרבה‬
‫ואמר קא מרדה‬
‫וחזר‬
‫הכמס ‪.‬‬
‫ר ד ו פני הוה שכיח קםיה דרבי י *‬
‫בי ‪ .‬רצה בו שמדת הקנאה מררה‬
‫בן אלישב אפר ליה דכי ל ‪£‬‬
‫־גו והלכה לה ואינו מקנא עוד אפילו לקנאת‬
‫מהכלא עלי אינשי ביתי• א״ל פ ה ‪#‬‬
‫סופרים על כן אמר רכי יצחק תחזור חנה‬
‫חנד‪,‬‬
‫י‬
‫•‬
‫׳‬
‫אמר ליי׳‬
‫קצת לשחרורית׳ רצה בו למדת הקנאה של‬
‫ונתיםחה‪ .‬א״ל קא מגנדרא עלי‪ .‬א פ ר‬
‫סופרים ות״מ כי מבלמרה אין טוב כי רוב‬
‫תהמר חנה לשהרוריחה וחזרה ח‬
‫החכמים שמרבים בתורה ובחכמה קנאת‬
‫לשחדוריתה ע״כ ‪:‬‬
‫איש מרעהו תעשה זאת ‪:‬‬
‫נ ה‬
‫‪:‬‬
‫ח ע‬
‫ט‬
‫ח נ ד‬
‫ש מ ה‬
‫א מ‬
‫ה‬
‫ת ת י ם י‬
‫ג ף‬
‫)מאמר ס״ו( ) י ( בדרך אמונה שמר ׳ מאמר שני כתב ודל לא שיהיו כל ה ד כ ‪,‬‬
‫״‬
‫הנמצאים תכלית מזון לתכלית שום *דם כי‬
‫החבאר חילופו אכל כי לשלמותו אשר ממהית טבע סדכרים היותם מוכדיס לשלם• סי‪4‬‬
‫כלם צריך וראוי שיעבדוהו שם שהוא בשלימותו מסתפק ולא היותו נעבד מהם כי ט י ‪5‬‬
‫שלמותו הביאו להבחין ולקחת הצורך למזונו‬
‫)מאמר ס״ו( דרש כל העולם ניזון בשביצ‬
‫לא יותר וזהו חנינא בני דיו בקב חרובין‬
‫חנינא בני וחנינא כני די לו כקכ חדוכיו‬
‫מע׳׳ש לע״ש ובזה תכליתו השלם שהוא‬
‫י‬
‫וכו׳‪:‬‬
‫היות שכלו בהשכלה ובהשגה ובהמשכ׳ לא‬
‫גחסר בל‪ .‬אם בהשכלה שהי׳ חכם בעייוני‬
‫א מ ך רב יהודה אמר רב כל ה ע ו ל ש‬
‫וחוקר כמו שנודע ממאמריו וענייניו וכמו‬
‫איגו גיןון אלא בשביל ח נ י‬
‫ששאלה לו אשתווכו׳‪ .‬והכוני לסם ז׳׳ל הנה‬
‫בגי ‪ .‬וחגיגא בגי די לו בקב חרוכין‬
‫זה החכם היה מאכלו כריאס כדרך בעלי‬
‫מערב שכח לע״ש ‪ .‬דביחהו דרבי ח נ י נ *‬
‫מולם הבא בשלחן של ג׳ רגלים‪ .‬והוא‬
‫בן דוםא הוה רגילא כל מעלי ‪KDV‬‬
‫ההשגה אשר בה ג׳ חלקי המציאות ואמרה‬
‫קו»ר‪#‬‬
‫דשבחא הוה טחממא הנורא‬
‫לו אשתו והוא היצר הרע המפתה שיניח‬
‫בחנורא משום כםופא ‪ .‬הוה לה ה ח י *‬
‫אחד מ‪.‬־ החכמות או מאלקי ההשג׳‪ .‬ובזמן‬
‫שבובתא בישחא ‪ .‬אמרה ידעינן ד מ ד י‬
‫השתדלותו בס שישתדל בססקי)העה״ב(‪.‬‬
‫ליח לה אטאי מחממא תנורא ע י י ל *‬
‫ןהעה״ז[ ואז יהי׳ לו מושכל גס בעס״ז‪ .‬וכן‬
‫ואזלא מרפה אבבא כי חזית א ב ס י פ *‬
‫משה וראה בחלומו היות השגתו אשר ממנה‬
‫םיגד‪ ,‬וןיילא לאיגדרוגא ]פי׳ לחדר־!‬
‫יאבל מזון נפשי בעולם הבא רעועה‪ .‬בי‬
‫אתרחיש לה גיסא מליא אגגא ל י ‪£ #‬‬
‫יחסר ממנה רגל אחד ומלק אחד‪ .‬בקש‬
‫ותגורא מליא ריפחא אמרה מיניתי‬
‫רחמים ושב בהשתדלותו ה נ מ ק לעיין‬
‫•לגיחא חזי היפי חדיך ליך ריפוזא‬
‫באותה החלק השלישי אשר הניח וחזרה‬
‫אמרח אף אגי גטי להביא מרדה נ כ נ ס ת י '‬
‫שלחנו שלימס‪ .‬וגדול הנס האחרון יתר מן‬
‫ת א נ א א ף ה י א נ מ י להכי נ פ ג ס ד ׳ ‪; 0‬‬
‫הראשון‪ .‬כי ירידת סאדס משלימות סעיון‬
‫שמלומדת בגיסיס היחד‪ : .‬זימנא ח ^‬
‫להיות נסתה אל החמרות הוא קל מאד‪.‬‬
‫ל ינ*ע‬
‫אמרה לו דכיתהו עד י׳יק‬
‫יאבל בסיותו עסוק ומשתדל בהשתדלות‬
‫אשרוד‬
‫ט ל י האי‪ .‬אטד לה ומיי‬
‫*שמי ומפותה בסם שישוב ויעל׳ במישכליו‬
‫ליה •מיבותיך דגגזי לך לעולם ה כ *‬
‫וימזוג מתיקות העולם הגשמי זה רמוק‬
‫ר‬
‫ב‬
‫ז ס‬
‫‪0‬‬
‫כ ‪5‬‬
‫ג א‬
‫מ ד י י‬
‫פ ג‬
‫ד‬
‫נ י <‬
‫ד‬
‫מאז‬
‫כעי‬
‫עא‬
‫תענית ערק סדר תעניות מ א פ ר סו סז‬
‫מ א ד ‪ .‬ולא רבים יחכמו ‪ .‬ולזה צריך השתדלות נמרן‪ .‬מכ״ל לרך אמונם זיל ב‬
‫זרשיט כת׳ בעניני הניסיס אין לנו לחשש‪ .‬ובפרט לשלמים בתכלית כר׳ חנינא בן רומא‪.‬‬
‫אמנם מה שצריך כונה מנין השלחן והרגלים‪ .‬הוא שזה החכם ואשתו שאלו עושי‬
‫ממת הש״י והשי׳י נתן לה׳י או הבטיח׳ עליו והם ראו בחכמת׳ או הזכיר השם בחלום‬
‫שהעושר איננו מעלה לשלמים אך יזיקם‬
‫כשיטרידס עהשיג מה שבכח׳ להשיג ‪.‬‬
‫בעי רחמי דליתגו לך‪ .‬בעא רחמי ושדו‬
‫והוא שאין אדם זוכה לשתי שלחנות‪ .‬ואמר‬
‫ליה כרעא דםחורא דדהנא‪ .‬אתחד ליה‬
‫החכם יותר קל שיכנס הפיל במין המחש‬
‫בחלמא כלהו צדיקי אכלו אפתורא דאית‬
‫משיזכה העשיר לג׳׳ע‪ .‬ועניין השלחן הוא‬
‫ליה חלחא כרעי ואיהו אפתורא דלית‬
‫עולם הבא כמ״שה זה השלחן אשר לפני ה׳‪.‬‬
‫לה אלא תרתי כרעי‪ .‬אמרה ליה בעי‬
‫והשלוש רגלים רמז לשלש עוצמות שמתעל׳‬
‫רחמי עליה דלישקלוה‪ .‬בעא רחמי אתא‬
‫בהן נפש הצדיק והם עולמו ועולם הגצגצי'‬
‫מלאך ושקליה תאגא גדול הנם האחיח‬
‫ועולם המלאכי׳‪ .‬ורמזו אליהם שאילו היו‬
‫‪ w‬מן הראשון דנמירי מן שמי׳ מיה׳‬
‫להם עושר צא יזכו לכבלו׳ לעולם המלאכים‪.‬‬
‫יהבי מישק׳ לא שקלי ע״כ‬
‫וכאילו לא יזכו רק לעולם הגלגלים‪ .‬וראה •‬
‫איך יעיד המשל אל הנמשל‪ .‬אמרי כלתו צדיקי אכלי אפתורא דתלת כרעי ולא אמרו‬
‫ארבעה כשאר שלחנות וכאשר השכילו זה שאלו מהש״י יסיר מהם העושר ההוא‪ .‬ועם‬
‫היות שגזירת הש״י לטיב לא תשתנה כמ״ש ירמיהו לחנניה בן עזור בה אמר יי׳ הנביאים‬
‫אשר היו לפניך מן העולם וינבאו על ארצות רבות ועל ממלכות גדולות למלחמה ובו׳‬
‫הנביא אשר ינבא לשלום בבוא דבר הנביא יודע דבר הנביא אשר שלחו י באמת‪ .‬הודיע‬
‫לנו שהבטחת הש״י לטובה לא תחזור לאחור בשום צד כמו הבטחתו ברע‪ .‬כי בתשובה‬
‫תחזור צאחיר כמניין נינוה‪ .‬אמנם הטוב לא‪ .‬וזהו שאמר גמירי מן שמיא מיהב יהבי‬
‫מישקל לא שקלי‪ .‬אמנם לצורך הדבקים בו משנה היבר להועילם‪ .‬ולכן סחר יעקב מעשו‪.‬‬
‫עם היות שהבטיחו הש״י לטובה כי פחד אולי יגי־ום החטא וישנהו הש״י לטוב׳ לו לעתיד‬
‫בענין זה‪ .‬ומנין מליא אגנ׳ לישא כן נדמ׳ לאות׳ אש׳‪ .‬או אפשר שהי׳ כן בפועל כעניין‬
‫הצרפי׳ ואשה אחת מבני הנביאי׳ עכ״ל‪:‬‬
‫}שדושין[ ולי נראה מעשה שהי׳ כך היה ואין מפקפק וכונה‪ .‬רק אמת ואמונה‪ .‬כדרך‬
‫החסידים המלומדים בניסים כמו רבי פנחס בן יאיר בגינאי נהרא‪ .‬ודומיהן‬
‫ורצון יראיו יעשה וכו׳ ועניין השלחן על דרך לשון״רבותינו זכרונם לברכה שלא יהא שלחנך‬
‫מלא ושלחן של רבך ריקן‪ .‬ועוד אמרו בשרא שמינא אפתורא דדהבא‪ .‬והרבה מעות יש לי‬
‫להרצות ואין שלחני להרצותם ובלם ביאורם חורה וחכמה ‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫י‪/‬‬
‫)מאמר ס׳׳ז( זה המאמר קשה מאד מכל סצדריס ראשונה שאמר לא היו י״ס לישראל‬
‫כי״כ וכט׳יו באב‪ .‬דבשלמ׳ י״כ הוא יום סליחה וכפר׳‪ .‬וגם הוא דרך‬
‫בכך ללבוש לבנים כמלאכי השרת אלא ט״ו באב מאי היא שהשוה לי״כ‪ .‬עיק וכי בי״כ חלות‬
‫בין הכרמים ושואלים באנשים‪ .‬והלא אין פרצות גדול מזה‪ .‬ובפרס שידברו עם הבחורים‬
‫דברים כאלו‪ .‬ובפרט ביום הצום הגדול‬
‫ואדרבא צריך לפרוש כל אמד מאשתו‪ .‬או‬
‫)מאמר ס״ז( דרש לנישואין וכונ׳ למאמר‬
‫מה טעם ד׳ משפחות היו ביהשצי׳ ומם‬
‫לא היו י״ט לישראל כט״ו באבוכי׳׳ב‪:‬‬
‫שבח להן בזה שאומרו׳ לבחורי׳ ט ׳ ‪.‬‬
‫ונקדים לזה מה שכתב בעל מקידה שער ל״א‬
‫רשב״ג לא היו י״מ לישראל‬
‫א ע ך‬
‫וז״ל וזה כי כמו שהצום הגדוצ והקדוש‬
‫כפיו באב וכיום הכסורים‬
‫הסו׳ וסדר עבודותיו וכפרותיו היא עמוד‬
‫שבהם בגות ישראל יוצאות בכלי לבן‬
‫גדול והכרחי להשיב הנפשית הנדמות‬
‫שאולים כדי שלא לבייש למי ש א ק לו‪.‬‬
‫והנהרסות מתוך מצבן אל עניינם הראשון‬
‫ובל הכלים טעוגין טבילה ובגות ישראל‬
‫ולהעמידם‬
‫יוצאות‬
‫‪ #‬ל ג• ר ג ל י ם ו כ ר ע א‬
‫דרעו ‪ 0‬ל ח ן‬
‫ד ח ע א‬
‫זלםממידםפל עמירת׳ וזולתו א״א להתקיי׳ לפי הכרח רומ הרככשס וכמו שאמר א ס ע ו כ מ ן‬
‫תשמור יה « מי יממוד‪ .‬ככה היה היום ההוא שנתן משארית פליט׳ גמימין יום בשודס•‬
‫להשיב בנין האומה הזאת אשר כמטט נהרס ונותן ממצבם אל תוכן מצב׳ להקרא עליה ‪ 5‬ן‬
‫ישראל שלם כבתחילה‪ .‬וזהו היה טעעו של רוב צער אבינו יעקב ע״ה שהיה מתאבל י‬
‫‪,‬‬
‫מראי ועתקשה באבלו‪ .‬כעני׳ שנ׳ ויעאן‬
‫יוצאות וחולו׳ בכרמי׳‪ .‬ומה הן א ו מ‬
‫להחנחם וגו׳ מב״ל‪:‬‬
‫בחור שא עיגיך וראה מה אחה בורר ל ‪-‬‬
‫וחדישיח וגיל שלכך היו בנות ישראל‬
‫א ל תתן עיניך בגוי חן עיגיך ב ם ש מ | ‪.‬‬
‫יוצאות ושממו׳ וחולות‬
‫וכן הוא אומר צאגה וראגה כנות ‪t‬‬
‫לסי שאין יצר הרמ כיוס ההוא הקדוש‬
‫ונו׳‪ .‬חגו רבגן ד׳ משפחות היו כירו^וליצ‬
‫והנורא כי כלם לנושים לכנים אחד אנשים‬
‫יפיפיות שבהן אופרות חגו עיגיבם כיוש*‬
‫ואחר נשים כדרך המלאכים‪ .‬וגס י י ן‬
‫שאין אשד‪ ,‬אלא ליופי‪ .‬םיוחפות ש‬
‫באב שהוחרו לבא זה בזה יום שהוחרו שבט‬
‫אומדות תנו עיניכם במשפחה‪.‬‬
‫בניטץ היו טחטטסין לבנים ושטחים ני‬
‫אשה אלא לבנים‪ .‬עשירות שבהן אושרןןי‬
‫הוא מלבוש מורה טל התשובה כרכתי׳ י ל‬
‫תנו עיניכם בטמון‪ .‬בינוניות ו ע נ י‬
‫מ ת יהיו בגדך לבנים ומשוררות בשיריהן‬
‫אומהת קחו טקחנם ל ש י ע ו ב ל‬
‫ומזמרות בזמר והלל אומרות כן ולא בפני‬
‫שתעטרונו מהובין •‬
‫א‬
‫‪ 1‬י‬
‫ק <‬
‫‪,‬‬
‫בלבה כך‪ .‬טשירות וטניו• ומיוחסות כל‬
‫אחת עושה צמצמה שיר הראוי לה ונכון לפי דעתה ומחשבתה ולכך הבינוניות והעניות‬
‫אומרות כשידיהן אין לנו תה ליתן לך ואדרבה קחו טקחכם צש׳ש ותטטרונו בזהוביס‪.‬‬
‫אבל אינן אומרות בלל בפני סבחורי׳ כי בנית ירושלים מצוייני׳ היו בצנימות ויראני‬
‫אלהיס על פניהן ‪:‬‬
‫‪1‬חדושין[ ג ו נפרש פ״‬
‫גמצוס ן‬
‫? י ק כ לכך‬
‫גיופי האומות ובכספם וזהבם תן עיניך ביחס משפחה‬
‫מביא הכחוב צאנה וראנה בנות ציון ובי׳ ביום חתונתו זו מתן תודה וביום שמחת לבו ‪3r‬‬
‫בנין ב״ה שיבנה במהרם בימינו‪ ) :‬״ ( )חכר םח(‬
‫‪J‬‬
‫ס‬
‫ו ת ר‬
‫ד ו ת‬
‫‪1‬‬
‫ח ד‬
‫‪f r 3‬‬
‫ב‬
‫ו ם‬
‫ט‬
‫כ‬
‫ן‬
‫ה‬
‫ב‬
‫ו ת‬
‫כ ד‬
‫ס ב מ ו ר י‬
‫כ‬
‫ר‬
‫א‬
‫מ‬
‫ת‬
‫ס‬
‫ל‬
‫ע‬
‫ת‬
‫ה‬
‫ו מ ר ה‬
‫ו ס ם‬
‫ב נ י‬
‫ק ב ר ה ס‬
‫ינמ‬
‫יע‬
‫י ) מ א מ ר ס״מ( ןחידושץ[ הבונה בזה העאער עתיד הקב״ה וט׳ ממול הוא דבר מ ג ו ל ס כ י‬
‫רצו בו שתסי׳ ססשג׳ בשלמות מכל הצדדים מבלתי ‪^ , p‬‬
‫קן בדרך מחול שהיא סגול מבלתי שוס קן ותכלית• והקב״ה ביניהם בג״מ ומראים באצמנ‬
‫ובו׳ רצו בו שיראו ראייה שבלית נבואית כאילו כל אמר עראה באצבע• וישיגו מדותיו ןן‪3‬‬
‫מקום ביה בשליפות רב• ויאערו כאשר‬
‫)מאמר ס״ח( כונה למחול שעתיד;הקבין;‬
‫שמענו כן ראיט ירצס כאשר שמענו מסי‬
‫לעשות לצדיקים ‪:‬‬
‫הנביאים שהיו מדעין הצורה ליוצרה שנאער‬
‫ודמות מליו כמראה אדם‪ .‬בן ראיט וזכינו‬
‫א י ן ך רבי אלעזר עתיד הקב״‪,,‬‬
‫לראות ולחזות בנועם ה׳ כמו הנניאי׳‪.‬‬
‫לעשות מחול רצדיקיס ו ה ו *‬
‫וכרגרסינן בירושלמי רסוכה רבי ברכיה‬
‫יושב ביגיהס בניע וכל אחד ו א‬
‫אמר עתיד סקב״ה להעשי׳ ראש מולה‬
‫מראה באצבעו שגאסר ואמר ביום ה מ ו *‬
‫לצדיקים לעתיד לבא מה טעם שיתו לבכם‬
‫הנה אלהינו זה קזינו לו ויושיענו זד ‪40‬‬
‫למילה והצריקי׳ מראים עליו באצבע יאומרי׳‬
‫קוינו לו ננילה ונשמחה בישועתו ‪:‬‬
‫כי זה אלהינו ובו רצו בו שאז בזמן הגאול׳‬
‫)והיתא בסוכה בירושלמי בסגנון אמר(‬
‫ישיגו כל פ ה שאפשר להשיג מן השכינה‬
‫ומולה לשון מטלה וכל דבר מגיל אין לו‬
‫©ה כבדור כלומר באין הפסק תהי׳ אותם השגה לכך הביא ראיה מססוק שיתו לבכם‬
‫ימנו‬
‫י‬
‫‪3‬‬
‫ח ד‬
‫׳‬
‫‪7‬‬
‫‪:‬‬
‫תענית‬
‫מרק ג מר קים מ א ט ד ס ח‬
‫עב‬
‫יתט צכ ויראו החכמה והסשג׳ כעניין שאמר החכם וצבי ראה הרכה חכמה ורעת• ומראים‬
‫מציו כאצכע רצו ט שיהיו קרוכים אצ ההשג׳ השכצית וכאיצו מראין כאצכע שממי תורם‬
‫הנגלים להם כעת ההיא מה שהיה נסתר בעולם הזה כעניין שנאמר ומצאה הארץ רעם‬
‫כמים ליס מכסים וכו ומי שיה״ נגלה לו הנסתרים כאילו רואה מראה שכינה כי כצ‬
‫הנדבק בתורתו כאילו נדבק בשכינה שנאמר ואתם הדבקים כה׳ אלהיכם סיים ו ט ׳ ‪( « ) :‬‬
‫)חסר מט(‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫]עיין בירושלמי רשוכה יש חידוש שם ובמסכת שבת[‪:‬‬
‫פליק •סכת תעגית וסליק סדר מועד‪ .‬ברוך מום כבודו לעולם ועד ‪:‬‬
‫סדר גשים כתובות פרק ראשון‬
‫)מאמר א׳( וקשה|זה המאמר מאד איך ייחס להש״י תארים גשמי׳ כמו ידים ואצבמות ושמא‬
‫תאמר גם הנביאים דברו הרבה כיוצא באילו‪.‬זה אינו ראיה כי דברו דרך בני אדם לשבר‬
‫האזן‪ .‬אמנם אלו החכמים רצו לדקדק בכתוב ממש כמו ידיו או ידו כתיב ובו׳‪ .‬עוד קשה‬
‫צמה לא אמר הצדיקים גדולי׳ משמים וארן‪ .‬והלא כל צבא השמים וצבא הארץ עשועבדין‬
‫ונכנעים להם ואפילו המלאכים כדאיתא בכמה דונתין ובפרש בפרק מרבי פסחים ובפרק‬
‫חלק גדולים צדיקים ממלאכי השרת שנאמר אנא חזה גוברין ט ׳ דמם לבר אלהין *•‬
‫נדרך אמוגה כתכ בשער א׳ וז׳׳ל טנתם כדי לתת מלוי לפעולות הרצוניות עצ‬
‫הפעולות הסבעיות וסבת זה היות להם יכולת לעשות שני‬
‫ההפכים ולזה אמר גדולים מעשה הצדיקים והם הפעולות הרצוניות‪ .‬כי הצדיקים הס‬
‫צדיקים כאשר יפעלו ברצון ממעשה שמים וארץ ר״נ הפעולות הטבעיות ונתן הסבם כי‬
‫מעשה שעים וארץ והס הפעולות הסכמיות‬
‫כתיב ידי יסדה ארץ שהוא יד אחד וימין‬
‫)מאמר א׳( דרש גדולים צדיקים משמים‬
‫וארץ ‪:‬‬
‫אחד להורות כי הפעולות הסכמיות יסעלו‬
‫פעולה אחד והוא אחד מן ההפכים לא זולת‪.‬‬
‫ך ן י ‪ #‬בר קפרא גדולים מעשי‬
‫אמנם כפעולות הצדיקים נאמר מקדש אדני‬
‫צדיקים ממעשה שאים וארץ‪.‬‬
‫כוננו ידיך‪ .‬כי הצדיקים הם אשר עשו‬
‫דאילו במעשה שמים וארץ כתיב אף ידי‬
‫המקדש‪ .‬ואמר בהם ידיך להורות שלםם‬
‫יסדה ארץ וימיגי טפחה שמיס‪ .‬ואילו‬
‫פעולות שני הפכים וייחס אותם אל האל‬
‫במעשה ידיהמ של צדיקים כתיב מכון‬
‫יתברך לפי שהיא סבת הסכות כי לא יפעלו‬
‫ידיך‪.‬‬
‫לשבחך פעלת ה׳ מקדש הי מגגו‬
‫שבפי הדברים בלתי רצוט הדבק עמהם‬
‫השיב בבלי אחד ורבי חייא שמו ויבשת‬
‫ואמר בך השיבו הבבלי אמד שהיה מבולבל‬
‫ידיו יצרו ידו כתיב‪ .‬והכתיב יצרו אמר‬
‫בזה הדרוש במה שראה שכבר יפעל הפועל‬
‫רב גחמן בר יצאק יצרו אצבעותיו‪.‬‬
‫בטבע שני ההפכים אמר והכתיב ויבשת‬
‫נדכתיב כי אראה שםיך מעשה אצבעותיך‬
‫ידיו יצרו‪ .‬אם כבר יאמר ידיו לשון רבים גם‬
‫אל‬
‫וגו׳‪ .‬םיתיבי השפים םפםרים כבוד‬
‫כן בפעולות הטבמיו׳‪ .‬והשיט כי ידו כתי׳‪.‬‬
‫ומעשה ידיו מגיד הרקיע‪ .‬ה״ק מעשה‬
‫וזה כי יקרא ידיו לבעטר אשר כבר יפעל‬
‫ידיהם של צדיקים מי מגיד הרקיע ‪.‬‬
‫ההפך השני במקרה• אבצ בכתיבה יזו‬
‫ופאי גיהו‪ .‬פ ט ר ‪:‬‬
‫כתיב להורו׳ כי ססעוצ׳ האמת היא לו‬
‫בעצם‬
‫ס ד ר נ‪#‬ים כתובית פ ר ק ראשון‬
‫מ א ט ד אי‬
‫‪,‬‬
‫גפצס והשני במקרה‪ .‬לפי שהמקר׳ יותר קרוב להיותו שם מהיותו מניין לזה אמר‬
‫יקרא ידיו• אבל בכתיב׳ ירו בתי׳‪ .‬ואחר כך השיב יצרו ופירש יצרו אצבעותיו של ה ק ״‬
‫רצה גזה כי הסבות המחייטת הפעולות הטבעיות מם הרצון האלהי הדבק בהם התנועות‬
‫השמימיות אשר סם רבות‪ .‬ולזה הביא ראיה באמרו כי אראה שמיך ממשה אצכעותיך‬
‫אח״כ אמרו וממשה ידיו מגיד הרקיע‪ .‬שיראה היותן פעולות טבעיות והשיב כי הסעוצה‬
‫הסבטית אשר לרקיט שהוא המטר הוא מורה החמולות הרצוניות של צדיקים כי כ ש ס‬
‫שלימו׳ יטטיר הרקיט וכשהם בהפך לא יטטיר טכ״ל ‪ :‬ובעל עקידה ) י ( בשער ט״ו כ ת ‪5‬‬
‫כונה בזה המאמר כי כל המתאחר בבריאה גדול במרריג׳ לקודם אליו‪ .‬והמתאחר הוא צ ו ר‬
‫לשלפניו‪ .‬והיה טטבע הצור׳ לפעול יוטבע החמר להתפמל חוייכ שתמתאחר יהי׳ ל ש ל י‬
‫והפוטל בכל אשר לפניו וכולם מתפעלים ממנו כמ״ש רבי יהודה ברבי סימון כל מה שנברא‬
‫אחר חבירו שליט בחבירו‪ .‬מד שיתחייב מזה שתמצא לכל הנמצאות כלן הכנעת ישיעכור‬
‫מגטי אלא מין הארס למה שהוא באדריגה השליטות והצור׳ לבלן וכלן הם תחתיו ב ס ד‬
‫מדריגותיהן וזהו מבואר שנמצאו בטולס שני טיני טבטים הראשון הוא המפורסם לא ל‬
‫ולא תבונה בו אבל נוהג על מניין אמד תמיד בלי כשקפה כי היא התנאי שהותנה עמו כ כ נ‬
‫הבריא׳ כמ׳׳ש ז״ל כביר וישב הים לפנות בוקר לאיתנו לתנאו הראשון• והוא שיהא נגר‪/‬‬
‫כ‬
‫ה‬
‫‪3‬‬
‫ס‬
‫ה‬
‫ס‬
‫ר‬
‫ת‬
‫ע‬
‫ת‬
‫ונדבק כבתמלה ‪:‬‬
‫אמנם השני הוא טבמ הזה המפולס הפוטל ברצון ובמינה שכלית אשר הוא גס כן ה ת נ א י‬
‫שהותנה טטו טבע הבריאה כמ״ש תנאי התנה הקב״ה על הים שיקרע יעל ה א‬
‫שלא ישרוף וכו׳ ומזה נראה שכל פה שהוא נס לפי התנאי השני‪ .‬ועל זה האופן ש ו ל‬
‫זה הטבע המעולה השני בכל האנשים וככל העניינים אשר תמצא יד ההשגח׳ ה א ל ה י‬
‫מליהם 'לפי טטשיהם יטה שנטשו אז שנוי גדול מהמנהיג הטכמי קראוהו ההמוניים‬
‫לפי הטבמ המפורסם והנכר להם• אמנם אצל המשכילי׳ המתבוננים במעשה יי׳ כי נורא‬
‫הוא הנה הוא טבט גמור באמת וזהו מניין נפלא אמתי מאד ביארוה רז״ל במדרש ב״ר‬
‫פרשת יקוו המיס וכו׳ ‪:‬‬
‫אמר רבי יוחנן תנאי התנה הקב״ה טס הים שיהא נקרט לבני ישראל הדא הוא ד כ ת י‬
‫וישב הים לפנות בקר לאיתנו לתנאו •ראשון שהתנה הקב״ה ממו‪ .‬אמר רבי ירמיה‬
‫מ־בי אצטזרצא טס הים בלבד סתנס אלא מס כל מה שנברא בששת ימי בראשית ה ה ״‬
‫חני ידי נטי שמיס וכל צבאם צויחי‪ .‬צויתי הים שיהא נקרמ לבני ישראל‪ .‬צויתי שמיס וארן‬
‫שישתקו לפני משה שנאמר האזינו השמים ואדברה‪ .‬צויתי את השמש והירח שיטמדו צ ‪,‬‬
‫יהושע שנאמר שמש בגבעון דום וירח בעמק אילץ‪ .‬צרתי את העורבים לכלכל אליהו‬
‫שנאמר וסעורבים מביאים לו לחם ונשר וכי׳ צויתי האריות שלא יזיקו לדניאל שנאעראלהי‬
‫שלח מלאכיה וסגר פוס אדוות׳‪ .‬צויתי האור שלא תזיק לחנני׳ מישאל ומזריה שנאמר ו ר י‬
‫ליטר לא עדת בהון‪ .‬צויתי את השמים שיפתחו ליחזקאל שנאמר נפתחו השמים ואראה ו ג ‪/‬‬
‫צרתי את הדג שיקיא את יונס אל היבשה שנאמר ויאמר יי׳ לדג ויקיא את יונה אצ‬
‫היבשה‪ .‬עד כאן •‬
‫» ך רואה העניין הזה בעצמו בפי ב׳ החכמים האלה כי מפני שהיה רבי יונתן מתאר‬
‫ומדמה מניין הנסים מל הדרך המפורסם נהם רצוני לומר שהטבמ הגמור הוא שינסג‪,‬‬
‫במנהגם‪ .‬ומנין הנס הוא שישתנה טבעו הטיוחד בטת ההיא ואמר כך ישוב למנהגו• וצור‪-‬‬
‫התנאי ממת הבריאה היה לבד להתרחק מממש הרצון האצהי ושנוי באלו המניינים כמו ש כ ת‬
‫סרב המורה פרק כ״ט מח״ב‪ .‬לזה אמר לו רבי ירמיה כי התנאי ההוא לא מס הים או ע‬
‫האש בלבד הותנה מד שנאמר שהוא דבר זר ומסור׳ אצל הנטצאות מר שלא ימצא נ מ צ א מ ע ^‬
‫שיבא הצורך אליו מצר סהשגח׳ שלא יהא נכון ומזומן לכל מה שיאות לו לעשותן בהפך ה ‪j & v‬‬
‫המפורסם• יעל זה האופן הוא מה שנמצא היוס כי הטבע הראשון מזק טאר והנמצאות כלי‬
‫כסי מה שסוייב ממט יתקוממו על מין האדם והאש שורפו והרוח דוחפו והמיס יסנקמ‪-‬ו‬
‫\יוכס באגן או באגרוף ימצאהו הדונ והאר והכהו נפש‪ .‬וכל זס סוא נס גמור ושדוד טביגו‬
‫המיוחד‬
‫מ‬
‫מ‬
‫ת‬
‫ס‬
‫כ‬
‫ב‬
‫ד‬
‫ס ;‬
‫ח‬
‫י‬
‫ב‬
‫‪0‬‬
‫ו^מנה ל פ א מ ־ ת נ א י ה ת נ ה ה ק ב ־ ־ ה ע ם ה י ם ‪ #‬י ה א נ ק ר ע‬
‫עג‬
‫המיוהד בעונש האדם על בלתי שימרו תנאי זאת הממשלה כאומרו ארם בצלמנו בדעותינו בוי‬
‫שהטנה שיהי׳ האדם שומר צלמו ותמונתו ודמותו המיוחד במה שתהי׳ נפשו השכלי׳ מושל‬
‫מל כל חלקי הגוף‪ .‬וזה העניין בעצמו דבר בר קפרא דצמיצ מן טבע ראשון ושבע שני‬
‫והיונה להם שמעשה שמים וארן שהוא הסדור הטבעי המפורסם אינו אלא ע״ד אחת‬
‫בלתי משתנה מטבעו כלל• אמנם מעשה הצדיקים והוא טבע השני המופלא החכם אשר‬
‫נמצא אצל הצדיקים ככל המעשי׳ העגיעי׳ להם ע״ד ההשגח׳ האישיית הנה הוא נכתב‬
‫באמת בשתי ידים• כי הדברים עצמן שנראים בנגר השבע היא עצעו הטבע האמתי‬
‫המזטכע כהם בתחלת היצירה‪ .‬ועל סי התנאי שהתנה עליהם כמו שאמרנו‪ .‬ולפי זה כבר‬
‫תהיינה לטבע הזה המעולה שתי ירים זוכות כאחת‪ .‬ותשיב אותי נבלי והא כתיכ ויכשת‬
‫ידו יצרו כלומר מאי איריא מעשה הצדיקים שהרי בטבע תפשוט נמצא שכתוב כן‪ .‬והשיב‬
‫ידו כתיב והיא תשובה נפלאה ליעי שכן היא כדבריו שהיא טבע אחד אלא שבבחינת כלל‬
‫העם טומן ירו הימנית ומשתמש באח׳ לבדה‪ .‬אמנם אצל הצדיקים נעצאות לו ב׳ ידים‬
‫ימינות ומשתמש בשתיהן‪ .‬וחזרו להשיב ממעשה ידיו מגיד הרקיע‪ .‬ולראות אם יעמור‬
‫זה הסימן הנפלא בתורה על זה הטבע החכם והעמידו וקיימו כי על מטר שהוא ממעשה‬
‫הצדיקים ק"‪.‬מר והיא היתה תשובה נכונה לקיים ולהעמיד אמתת זה המניין הנכבד‬
‫מהכתובים מכ״ל‪:‬‬
‫ו‪1‬רק אלומגלחין אמרו מושל באדם אני ומי מושל בי צדיק שאני גוזר גזירה והוא מכטצם‪.‬‬
‫ובספר המורה בדף ל״ב ובספר שערי צדק דף כ״ה אמרו שהקב״ה גוזר גזירם‬
‫והשפיר׳ בינה שהיא התשובה העתוארת מ״י עבטלה ‪ .‬שנאמר יי׳ צבאות יען ומי יסר ‪.‬‬
‫וכן בלי ספק לאידך גיס׳‪ .‬הייני שיש כח ביד מי ומי שיהי׳ משלנו להפך מדת הרוגז והחסד‬
‫בקלקול או בכשרון ?מעשים כדבר יחזקאל בשוב צדיק וכו׳ ובשוב רשע וכו׳ ‪:‬‬
‫ל‪)2‬וחף‬
‫אמרו פרשת ויקהל בר״ש ורבי אלעזד בגו‪ .‬פעפ אחת הלכו לכרמ‬
‫וראה ריש שמשא דהות אוכם וירוקא וראה נחש חותר ובא מן החור‬
‫אמר רשביי לבגו חזי דגזירתא אית בעלמא‪ .‬מיד אמר רשב״י לההוא חויא דבר ואמר‬
‫חרא חויא לך לאותה חויא דלעילא ותימר עוד רשב״י הי בעלמא וכו׳ מיד חתר׳‬
‫בראשה בחורה ואזלה רה וחזא רשביי שמשא דהות גהירא וחיור ואמר לבדיה ח ד‬
‫דבסילגא לגזירתא הה״ד מושל כאדם אגי‪ .‬ומי מושל בי דא צ ד ק שאגי גוזר גזירה‬
‫והוא מבטלה עכ׳׳ל ‪:‬‬
‫)מאמר ב( וקשה על זה המאער למה צום רבי לבניו על אלו השצשם דברים דוקא •‬
‫ולמת הקפיד הקא שיהיו כולם במקומו‪ .‬ומה שעם הוה אתי לכיתיה‬
‫כל כי שמשי וכי׳ ‪:‬‬
‫במראות אלהיס כתכ• כחלק העבודה פ״כו וז ״ל כל זה מצר הנשמ׳ המתלבשת בגוף דק ריחני‬
‫תראה כו לזכי העין ולאשר חחפון כאחר‬
‫)מאער ב׳( דרש הספר לחכם וענין סטירת‬
‫המשרתים העליוני׳ ושאר צדיקי׳ עם שלא‬
‫רבי ונר דלוקבעקומו ו כ ו ׳ ‪:‬‬
‫מלו אל המדריג׳ העלית׳ הזאת מכל מקז'‬
‫נשמתם מתלבשת במלבוש ההוא שהכינו‬
‫כפי עבודתם להקביל ולהכיל האור והדו‬
‫ף ] ו ן רבנן בשעת פטירתו של רבי‬
‫אמר לבני אני צריך‪ .‬גכנסו‬
‫הגדול המעותד פכ״צ‪ :‬ובעל עיקרים פ״לג‬
‫בנץ אצלו‪ .‬אמר להם הזהרו בכבוד‬
‫ממאמר ד׳ כתב ודל עניין הצער ומונע‬
‫אמכם‪ .‬נד יהא דולק במקומו‪ .‬שלחן‬
‫הנפש באשר הי׳ םאדס בחייו רודף אחר‬
‫יהא ערוך במקומו‪ .‬מטה תהא מוצעת‬
‫התאום והדברי׳ הגשמיים זתסרוד נפשו‬
‫במקומו‪ .‬כל בי שמשי הוה אתי לביתיה‬
‫מעשות רצון הש״י ותרגיל מעשה בפי טבע‬
‫וכו׳‪:‬‬
‫הגוף שהוא הסך טבע׳ תמה להדבק בצורות‬
‫עליונות‬
‫כתובות מרק הנועא‬
‫ב‬
‫ט אמד‬
‫עליונות הנכדליס מחומר ותשוקק עליהן ואין לה התחלו׳ ולמור וסרגל כזה יי אי א פ ש ר‬
‫להשיג התעטג ההוא מי שלא הורגל בחייו‪ .‬וע״כ הנפש תשוקקת לשני צדדים כאחד‬
‫האחד הוא הצד המעלה• ואח׳ הוא הצד המטה‪ .‬ובזה יש צה צער מכאיב מכצ צער שבעולס‬
‫שיש לה שתי תאוות מתנגדות זו לזו ואי אפשר להשיג לה אמד מהן‪ .‬וזהו כונתם ‪y‬‬
‫במסכת תמיר חגא דני אליהו גיסנס סוא לממל׳ מן הרקיע• ויש אומרים אחורי הרי ח ו ש ד‬
‫וט׳ טיין שם‪ .‬ולזה רביט הקדוש ז״ל בהיותו בחייו נוטה לצר הרוחניות ביותר שלא י ‪/‬‬
‫כסנה ען העוצם אפילו באצכע קטנה וט׳ טר כי אחרי מותו לא סי׳ לו שום צער ‪,‬‬
‫י *סומד‬
‫ל‬
‫התאוות כי כלם כאחד טובים בחייו ובמותו ע״כ השיזוקק י‬
‫מקום תורה שהרביץ ונתן לו אלהיס שאפילו אחרי מותו נראת כאיצו עשה מצית ב ס ר ט‬
‫ישימ‬
‫יי‬
‫י‬
‫‪•)P‬‬
‫לקיים קדיש‬
‫הגדול ששבת חי העולמים( ) ״ ( ‪:‬‬
‫‪f‬‬
‫ק‬
‫ב‬
‫ה ת א י ה‬
‫ס ש כ ת‬
‫ג ד ר‬
‫א נ ‪ ,‬י נ ד ‪,‬‬
‫‪pc1J‬‬
‫ב ש נ נ ר‬
‫כ נ ג ר‬
‫ד‬
‫ס ב י א‬
‫כ ל‬
‫ס‬
‫ח‬
‫מ א מ ר‬
‫ו‬
‫י‬
‫ז ה‬
‫ה‬
‫ד‬
‫מ‬
‫״‬
‫נ‬
‫ז‬
‫ל מ י‬
‫ס‬
‫‪:‬‬
‫ת‬
‫נ‬
‫ש‬
‫ר‬
‫ט‬
‫ת‬
‫ה ע ו ל ס‬
‫ב ש ע ת‬
‫ל ב א‬
‫ב י ת ו‬
‫ו ש ב ת‬
‫ב‬
‫נ ר א ש י ת‬
‫ש ל‬
‫ס נ ז י י ת י‬
‫י‬
‫ב ז‬
‫י " אמו•‬
‫ד‬
‫לתלמידיו פט הכלים מפני הטומאה והכיני כסא למלך חזקיהו שנא‪ .‬ו ר ‪, 5‬‬
‫ישאל•‬
‫• יה״לק‬
‫כי החלק הצוריי יתפר׳ מהחמרי בשפת המיתה והפטירה‬
‫או הסד‬
‫י‬
‫מרום מהצורה והנפש ואז יהי' מטמא כדרך גופות המאמינים האמחיים‬
‫קברי אומות עע״א דבשר חמורים קרויים ואינם מטמאים‪ .‬והסבה אצלי לפי שהכלתי מאמי?‬
‫בהיותו חי הוא מת כי רשעים אפילו בחייסם קרויים מתים כמו שביארו רז״ל מן הססויד‬
‫האומר ואחה חלל רשמ• ולכן אץ הבדל גו במיתתו למה שהי׳ בחיותו ולפן ל יטמא ‪Jno‬‬
‫כי אינו אלא גשם מעמי• והאמין כשימות יאבד גופו אבדם גדולה ואז לא יעשה התרשמו״‬
‫גלול ולזה אמר פנו הכלים מפני הטומאה• אמנם אוטרו סכינו כסא צמזקיהו וכו׳ םר>״‬
‫שיציע הצמה להתרבק במולס השכל אשר הוא מוכן להתדנק ממו כצאת נפשי מנוסו י‬
‫ואענס הוא לעולם השכל חזקי׳ מלך יהודה שהוא י״ר מלכים מרוד ואילך כמו ‪ 5‬ן ‪* .‬‬
‫השכל הוא י״ר למדריגות שסם בעולם השכל• והם דרמם• צו״מח• ח״י• א״דס• ו ס ‪5 £ 6‬‬
‫גלגלי הש״כל הרי י״ר‪ .‬וכן בשלש עשרה מרות כלל הפעולות המוגבלות ני׳׳ג חלקי העולים‬
‫״ '‬
‫סכ׳׳ל‪:‬‬
‫ןי‬
‫ה ח מ ר י‬
‫ה ה י א‬
‫י ט מ‬
‫א ש‬
‫א‬
‫ז ע ו‬
‫‪c‬‬
‫מוספי על משכנס כלומ׳ שלמעלת׳ הגדולה נשאר חמר׳ יותר זך ונקי משאר הממרים‬
‫והיה קיים זמן רב שלא כמנהג‪ .‬וכמעשה דהנהו קפולא׳ דרב נחמן כדאיתא בפ׳ השואל *‬
‫יומא חד אתיא שביבתא רמז לההתחלת ההפסד כי ההוי׳ וההפסדה שני שכנים שיגאיס ‪I ,‬‬
‫סרכ ר‪5‬‬
‫ל י‬
‫לזה וזהו קרא אככא כל זה לרמוז כי כל כחיה הי‪>1‬‬
‫״‬
‫השחתתו בהכרח• אמרה לי׳ אמתיה שתוק דר׳ יתיב• רמז שקיי׳ החמר והיא אשר‬
‫באמתי׳ הי׳ כ״כ לכבודה והיא הנשמ׳ כי בה האדם מה שהוא‪ .‬ואמרו שבמאמר שמע ‪o‬‬
‫תו לא *תא שלא להוציא לעז מל שאר צדיקי׳ רמז שכח שנשא׳ מן הנפש פנה ‪ 1‬לו כרי‪,‬‬
‫כל מורכב‪ .‬ולכן נשאת הגוף וכלה‪ .‬ואמר כל בי שמשי רמז שבעת הזאת תתחדש כגוסומ‬
‫דמות כח בתולדות סכ׳׳ל‪) :‬חסר נ(‬
‫*מגם הרשמי׳ אמרו רז״ל עליהם ג׳ כתות של מלאכי חבלה יוצאי׳ לקראת הרשמי׳ א‬
‫אומר׳ אץ שלום אמר השם לרשמי׳‪ .‬ואתת אומרת למעצבה תשכבון‪ .‬ואחת א ו מ ‪0‬‬
‫רדה וסשכב׳ את <״( ]היינו ערלי לב[ ערלים• ויש לעורר במדרש הזה למה יאמרו עלי)‪-‬״‬
‫ג׳ לשונות אלו וכלשון זה ודאי כי כוונו דל איזו הערה‪ .‬והנראה כי על נפילת כחוחין‬
‫ומל אבדת משתנותיו וסור ממשלתו מהשתעש עוד מעושר ומקר׳ אשר קרה לו בנפלו עצ‪,‬‬
‫משכב היא הכת הראשונה אשר הפרס בריתו ואספה שלומו‪ .‬אמנם ממות השלים לשלול א ו ח ‪,‬‬
‫לגמר מר כלתי השאיר לו כיא שארית בשרו וצררא בר «זא אשר בו משכיבין איתי ב י ‪ ,‬ו‬
‫קברו‬
‫ג‬
‫ג ע ל י‬
‫ה כ‬
‫י ת‬
‫כצ‬
‫מ ו ר כ ב‬
‫ב‬
‫כ‬
‫ס ל‬
‫‪p‬‬
‫ח ת‬
‫ל ב ר ן‬
‫ב‬
‫כתובות‬
‫פרק‬
‫הנו‪#‬א‬
‫מאמר‬
‫ב‬
‫י‬
‫עד‬
‫קברו‪ .‬ועל ‪/‬ה אמר בסבה רבה ששוכבין אותו למעצבה ונערי המלך שומרי דיר ‪ p‬החיים‬
‫ידסוהו משם אל בי׳ האשפו׳ היא האומרת רדה והשכב׳ לות ערלים יורדי בור ושאול מתמר!‬
‫מקום שגופן כלה ונשמתן נשרפת וכוי‪ .‬וראיתי עוד כונה לאלו ג׳ בתות מספר נדפס חד‪£‬‬
‫נקרא עיר גבוריס כתב בפתיחה שניה וזיל ג׳ כתות רמז לג׳ עולמות שהם מתקיימץ‬
‫בזטת הצדיק כאומרו וצדיק יסוד עולם‪ .‬ונקראו כלם מלאכי השרת כי כלם משרתים‬
‫ומהללים לפניו ‪ .‬האחת אומרת יבא שלום‪ .‬רמז לעולם העליון ששם שבה םנשמה אצ־‬
‫האצהים שכל נתיבותיה שצום‪ .‬השנית אומרת ינוח בשלום הוא העילם התחתון ששם שב)‪V‬‬
‫העפר הגוף כשהיה וינוח שם בשלום‪ .‬וגס רימה לא תשלוט בו• והעולם האמצעי שהנשמה‪:‬‬
‫בעליית׳ לעעלה עוברת דרך שם על כן הוא אומר הולך נכוחו כלומר בדרך הישר ומתוקן‬
‫כליא נוכח ה׳ דרככם‪ .‬ולפי שג׳ עולמות אלו קיימין כזכותו על כן הן מקבלין אוסו‬
‫בשמחה בקיום התורה הוא יסוד העולם העליון וכן התורם נקראת שלום וט׳‪ .‬עוד האריך‬
‫שם ואני קצרתי‪) :‬׳י( )חשר נא(‬
‫סליק מסכת כתובות ונתחיל מסכת יבמות בס״ד‪.‬‬
‫מסכת יבמות פרק הבא על יבמתו מאמר ג‬
‫)מאמר ג׳( דאוי לדקדק כזה המאמר צמה אמר כל אלו הפחיתיות הבאות לאדם כשמנמ‬
‫אשתו ראשונה ולא שני׳ או שלישית‪ .‬ואדרכם יותר מצליח לפעמים כשנים‬
‫שבראשונה‪ .‬ועוד קשה למה המשילה לחורבן כ״ה‪ .‬או למ״ר פסימותיו מתקצרות‪ .‬או מ ס‬
‫ססרון בד־ר‪ .‬אדרבה יותר שבס ומעלה בססיע׳ קצרה‪ .‬כאמרם ז״ל פשיעה גשה נוטל מאור‬
‫עיניו‪ .‬או לנדר עצתו נופלת‪ .‬ולמה ייחס•‬
‫כולם אל אשתו ראשונה בהפקר ממנו יותר‬
‫)מאמר ג׳( דרש לנישואין וכונה למאמר‬
‫משניה‪:‬‬
‫כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה‬
‫ובעל עקידה )*( כתכ שער כ״כ כזה‬
‫ט ׳ ־•‬
‫המאמר מנין ע״רמשצ‬
‫וכאומר׳ ז״ל רשעים כחייהס קרויים מתים‬
‫א מ ל ר׳ תגהום א״ר הגילאי כל אדם‬
‫כמו שאמר התכם תאות עצל תמיתנו כוי‬
‫שאין לו אשד‪ .‬שרוי בלא‬
‫כי כשמתה בחייו ואינה פועלת פעולותיה‬
‫שמחה‪ .‬בלא ברכה‪ .‬בלא טובה‪ .‬בלא‬
‫שפחה דכתיב ושמחת אתה וביתך‪ .‬בלא‬
‫המיוחדות אל הדרך אשר זכרן החכם הנם‬
‫ברכה דכתיב להגיח ברכה אל ביתך ‪.‬‬
‫באמת מרב בית מקדשו ובשלה העמדה!‬
‫בלא טובה דכתי׳ לא טוב היות האדם‬
‫המיוחדת אל החלק השכלי והיא מעשה‬
‫לבדו‪ .‬בםערבא אמרי בלא תורה ובלא‬
‫המרות המעולו׳ והמעשים התוריים ומזה‬
‫מ פ ה ‪ .‬ברא תורה דכתיב האמ אין‬
‫שחשך אור השכל באהלו הראוי להאיר‬
‫גקבה‬
‫עזרתה בי ונוי‪ .‬בלא חומה דכתיב‬
‫אסרי זיכוך המעשים‪ .‬וכן כענייני העוצם‬
‫תסובב גבר‪ .‬רבא בר עולא אמר אף בלא‬
‫פסיעותיו מתקצרות‪ .‬כי צא יעזר ממכם‬
‫שלום דכתיב וידעת כי שלומ אהלך‪.‬‬
‫כראוי אל השצמתן‪ .‬וכן עצתו הראויה צהמצאי‬
‫כאילו‬
‫נל שמתה אשתו ראשוגה בימיו‬
‫בהם היא נופלת‪ .‬הנה שגזרו על ד׳ פעולות‪.‬‬
‫אומר‬
‫אלכ‪8‬גדרי‬
‫חרב ב״ה בימיו‪ .‬דבי‬
‫שנים כחלק השכלי• ושנים בחלק המעשי‪,‬‬
‫פסיעותיו‬
‫אומר‬
‫אסי‬
‫עולם חשוך בעדו‪ .‬ר׳‬
‫ובכולם חסר מהם בהפקר ממט אשתו‬
‫מתקצרות‪ .‬רבי אבהו אומר עזנתו נוטלת‬
‫ראשונה הנולדת עמו• ולזה אמר ג״כ רבי‬
‫עיכ ‪:‬‬
‫תנחום אמר רבי סניצאי כל אדם שאין צו‬
‫אשה‬
‫וכונה ל ם א מ ר םי שאין לו אש׳ז וכוי‬
‫ד ר ש לנישואין‬
‫־&שה שרוי כלא שמחה כוי‪ .‬רצו בו על אשתו ראשונה כשנפקר׳ ממנו אין לו שממה כי הכשות‬
‫•נפשיות מתחזקו׳ ומשמקו׳ כהחחזק וכהשמח כחו׳ הגופניות‪ .‬והמר אלישע שאמר ו י ‪,‬‬
‫כמנגן המנגן ותהי מליו ריח ה׳‪ .‬וכמניין מטעמי׳ של יצחק‪ .‬ואכילת הזקנים עם מ ש‬
‫וחותנו‪ .‬טכ״צ ‪:‬‬
‫ס‬
‫ה‬
‫י מ ע ^ ה באיש אחד אמר לחכם רוצים ליחן לי אשד‪ ,‬וםיוחסח לי ואין לה ט מ ו ן‬
‫לחח לי‪ .‬וגם אין לי במה להחפרנס ואגי דואג פן אצטרך לכריות * ו‬
‫•לגגוב ולגזול‪ .‬ורוצים ליתן לי במקום א׳ יותר מסון אבל איגד‪ ,‬טיוחםח כל כך ‪,‬‬
‫אטד ליה החכם טוב שתקח במקום עושר ואיגד‪ ,‬םיוחסח כ״כ ש ל א חצטרך לגנוכ‬
‫ליקח צדקה‪ .‬ואם מן השמים נגזר בניך יהיו טובים ועשירים יהיו קרובין ש מ ת י ש‬
‫• עייל ס פ‬
‫שיתחחגו בהמ כיון שאחד‪ ,‬לוקח לשם שטים כדי שלא ת‬
‫חסידים ‪:‬‬
‫‪ *)FJtZlY‬פרשח בראשיח רבי שמעון הוה יחיב ולעי באוריחא בליליא דכלז•‬
‫אחחבר׳ בבעלה‪ .‬דתניגן כל איגון חבריא דבגי היבלא דכלה אצטריבא‬
‫בההיא ליליא דכלה אזדמג׳ למהוי ליום׳ אחרא גו הופה בבעלה לםהוי עמה כ‬
‫ההיא ליליא‪ .‬ולמיחדי עמה בתקוגהא דאיהי אחחקגח למלעי באוריה׳‪ .‬מחודד‪,‬‬
‫^ ן אינמ‬
‫ביאים‪ .‬ומנביאים לכתובים ובדרשוח דקראי‪ .‬וברזי דחוכמתא• ‪P‬‬
‫חיקוגין דילה ותנשיטהם‪ .‬ואיהי ועולמתהא עמלה וקיימח על ראשיהון ואתתקכון‬
‫בהו‪ .‬וחדאח בהו כל ההוא ליליא‪ .‬וליומא אחדא לא עאלאח לחופה אלא ב ה ד י י‬
‫ואלין אקרון בג* חופתא‪ .‬וכיון דאעלח לחוםתהא הא קב׳יה שאיל עלייהו ומברך ל "‪P‬‬
‫ומעטר לון בעטרה׳ דכלה‪ .‬זכאה חולקיהון‪ .‬והו׳ ר׳ שמעון וכלהו חבריא םרנכי‪.‬‬
‫גרנה דאוריתא‪ .‬ומחדשין מלין דאוריח׳‪ .‬כל חד וחד טגייהו‪ .‬והוד‪ ,‬הדי ר י ע ו מ א ד‬
‫חבריא‪ .‬אמר לון רבי שמעון בגי זכאה חולקכון בנין דלטחר לא חיעול כלה לחושד‬
‫י‬
‫אלא בהדייכו‪ .‬עכ״ל ‪:‬‬
‫ומם כי דברי סתר וקבלה אלה הדברים מ״מ ילסינן מניה חבור ודוג לשיש לרריש ולומר‬
‫מלין דאורייתא כשעת החופה דוגמת יחודא וזיוגא דצעילא כנזכר במאמר הקרוש ‪:‬‬
‫ן‬
‫א‬
‫ח ג ‪ 5‬א‬
‫ד‬
‫ל‬
‫ד‬
‫א‬
‫‪3‬‬
‫י‬
‫הו‬
‫סליק מסנה יבמוה וגחחיל מפכח סוטה בפייעתא דשפיא ‪:‬‬
‫מסכת סוטה פרק ראשון מאמר ד‬
‫]חדושין[)מאמר ר׳( וקשה בזה המאמר טיבא‪ .‬ראשונה במה שאמר כי סתחר״לבסוטו‪-‬‬
‫וכו׳ כי איך תלה זה סזיוג בסוטה‪ .‬ולמה דוקא בשעת סתיח‪9‬‬
‫&מר סכי אץ מזיוגין וכו׳‪ .‬מור קשה אם הגזירה אמת של ב׳׳ק ממ׳ יום וכי׳• החריצות שקר‬
‫שאמר אץ מזווג־ן אצא לסי מעשיו‪ .‬וגם יקשה מאמר דמ״ק תזכירו שם מותר לארס במועל‬
‫‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫שמא יקדימנו אחר ברחמים וט׳ ואם‬
‫)מאמר ל׳( דרש לנישואין וטעם א ע ר‬
‫החריצות אמת תפלת הצדיקי׳ ומעשיהם‬
‫קשה צזויגן כקריעת ים סון>‪.‬‬
‫הטובים• א״כ הגזיר׳ שקר ואס כמה שתילי׳‬
‫‪.‬‬
‫הא בזיווג ראשון האבזווג שני‪ .‬למה תהי׳‬
‫אמר רב שמואל בר רב יצחק כ י‬
‫גזא׳ בשום זיווג מהם רמס לי ראשי! ימס‬
‫םתזו ר״ל בסוטה אשר הכי‪,‬‬
‫לי שני‪ .‬ומי שלא נשא ^ א א‬
‫ם‬
‫ש ה‬
‫‪,‬‬
‫א‬
‫מ‬
‫ח ת‬
‫ח‬
‫'הבל עול גמור• ומיד שהי‬
‫על יבמתו כל שמתה אשתו‬
‫&‬
‫בימיו‬
‫ד צ‬
‫ר‬
‫א‬
‫ס ‪ 5‬ס‬
‫״י*‬
‫ש ן נ ה‬
‫‪r‬‬
‫ט ז י י ג י ז‬
‫ל‬
‫י‬
‫מ‬
‫*!‪3‬‬
‫*‬
‫מעשיו שגאמר ני לא ינוח שבט ה ר *‬
‫ז ז ל‬
‫י‬
‫ע‬
‫מ נ ה ל מ א ט י א ץ מזווגים א ‪ #‬ה א ל א ל‪6‬י ט ע ש י ו‬
‫עה‬
‫בימיו כאלו חרב ב׳׳ה בימיו ט ׳ אלמא הראשונה עיהר‪ .‬ועוד אמרו ז״ל הכל יש חליפין חוד‬
‫מאשת נעורים‪ .‬ויותר הי׳ לוער כל זה על אשתו שנייה המזוינת לו לפי מעשיו השובים‪.‬‬
‫ועוד קשה למה העשיל קשוי הזווג לקריעת ים סוף‪ .‬ונראה לתרץ שסק ראשון מ״ש כי פתמ‬
‫ריל בסוטה רצו בו כי פתח לדרוש בפרשת סוטה לא פתח כגנות עניין הסוטה ומעשיה ‪p‬‬
‫פתח בהגדה טובה של שבח ואמר כי לא‬
‫על גורל הצדיקים‪ .‬אמד רבה בר בר חנה‬
‫יניח שבש הרשע וגו׳ ואין מזווגיפ לו‬
‫אמר רבי יוחנן וקשה לזווגן כקריעת ים‬
‫לאדם וכו׳ ר*ל כי הוא גרס במעשיך‬
‫‪0‬וף‪ .‬שגאמר אלהיס מושיב יתירים ביתה‬
‫שנעשית אשתי סוטה להיות כי אמרו ז״ל‬
‫מוציא אסירים במשרות‪ .‬אל תקרי מוציא‬
‫ס ‪ f‬מסכת גיסין ג׳ מדות כאדם עם אשתו‬
‫אלא כמוציא‪ .‬איגי והאמר רב יהודה‬
‫וכו׳‪ .‬משל לאדם אחד אשר מצא זכוכ‬
‫אמר רב ארבעים יום קודם יצירת הולד‬
‫כטסו• יש מהן אשר שופך היין מן הכוס‬
‫וכו׳ לא ק׳ הא בזיווג ראשון והא בזיווג‬
‫עכל וכל• ויש ששותהו עכ״פ ומוצץ הכוס ע ד‬
‫שגי ‪:‬‬
‫שנשאר הזבוב לבדו ככוס‪ .‬ויש ששופך מעע‬
‫אחר[‪:‬‬
‫בסיגנון‬
‫]ובמ״ק איתא נסחא זו‬
‫חוצה עם הזבוב והשאר שותה וזו מדם‬
‫בינונית‪ .‬וכן הדבר הזה של מנהג אדם ע ם‬
‫אשתו יש שאינו מנית לצאת אשתו מן הכית וסוגר אותה בחדר לבדה נשארת גלמודה כזם‬
‫ששות׳ כל הכוס ער השארות הזבוב לבדה בכוס‪ .‬וזה גורם שאשתו יוצאת ביותר‪ .‬כי‬
‫היצר הרע נדחק אל דבר האסור ביותר וזהו מאמר כאן ט פתח ר״ל בשוטה אמר הכי‬
‫וט׳ ר׳׳ל שהוא הי׳ גורם כשכש הרשע שהי׳ מניח עציה שנעשית סוטה מרשעת כמותו‬
‫רשע‪ .‬דאס הי׳ צדיק לא נפלה בגורלו דכתיב ולצדיק לא יאונה כל רע‪ .‬ולכך אמר בעל המאמר‬
‫אין מזווגי׳ צו אשה אלא לפי מעשיו‪ .‬שנאער כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצריקי׳‪ .‬עיכ‬
‫ובעל עקירח כתב שער ח׳ וז״ל יש לאדם שני מיני זיווגים‪ .‬האחד ההבור הטבעי הנולד‬
‫עמו והוא החמר המחובר אל הצורה הנמצא ככל איש ואיש שעליו נאמר זכר ונקבה בראם‬
‫ויקרא את שמם אדם הוא אשר קראוהו זיווג ראשון‪ .‬אמנם הזיווג השני הוא המפורסם‬
‫אצל האנשים אשר יעשה כמלאכה כי יקח איש אשתו הוא הזיווג השני כי הוא המאוחר‬
‫אצל הטבע ואשר הוא שני לכל אדם בלי ספק וזהו אשר אמרו עציו שהוא נעשה בבחירת‬
‫האדם ושיזמינהו האלהים כסי מעשיו‪ .‬אמנם הראשון הוא אשר יחוייב מטבעו שיעשה בפי‬
‫מה שיזדמן בו מבח העניינים שנתחברו בהווייתו הן לטוב הן למוטב‪ .‬והוא אשר מכריזין‬
‫מליו קודם יצירת הוולד‪ .‬לפי שההכנות וההזמנות הפועלות בו אז היא זמנם‪ .‬ואם יזדמנו‬
‫להיות טוטת מכל הצדדים הרי הוא זיווג טוב ונחמד מאד כמו שכתב החוקר פ״י מהמאמר‬
‫הג׳ מספר מרות וז׳׳ל• ואשר לפי האמת יתאוה הטוב יהי׳ מולד טוב• ואשר יהי׳ לו‬
‫בטבעו במולרו יהי׳ זה דבר גדול וטוב מאד וכו׳ ולמדנו מה שרצינו אליו מהיות העניין‬
‫מוסכם בלשונם ובמאמרם לצמד על החבור הטבע בארם עם שהוא קודם אצל הטבע מן‬
‫החבור השני המתאחר אצלו לםיות יותר מפורסם אס במהותו ואס בכל ענייניו‪ .‬ועם זה ‪pv‬‬
‫בנקל המאמר ההוא כי פתח ריל כסוטה ט ׳ ונסתכל בגנו׳ המשיגים אותה מהדופי ומכשוצ‬
‫האיסור סנטפלים אליה אשר טוב לפני האלהים ימלט ממנה וחוטא ילכד כה גזר ואמר‬
‫שא״א שדבר בזה אשר הוא כיב קרוב אל הצצחתו סאמתית לקרב או לרמק שתהי׳ צו רק‬
‫מצד מעשיו המיוחדים אליו מצד בחירתו אשר הצלחת האדם דבקה בהם‪ .‬ולזה אמר רבם‬
‫בר בר סנה וקשה לזווגן כקדעת ים סוף‪ .‬יראה שכמו שקריעת ים סו^ והדומה לו הן*‬
‫מניין נסיי עשאו אצהים כנגד סכע העוצם‪ .‬להשכיר ולהעניש לבעלי הבחירה כן הוא מן‬
‫הראוי צהכריח איזו התמצה סכע או מזצ שימצא כעניין הזה צהושיכ יחידים ביתה כפי מ ם‬
‫שימריכ מפעולות הכתירה פיר השכר והעונש אם צהמציאהטוכ אצ הראוי אליי אוצעומנו‬
‫מהבצתי ראוי פכ״צ ‪C) :‬‬
‫)מעשם של נער ונערה נשבעו;ה לזו ולקסו צמרים טר ומולרה והשמים(‪:‬‬
‫מעשה‬
‫מעשה‬
‫‪n‬‬
‫של נער ונע‪-‬ה שנשבעו‬
‫‪:‬‬
‫לזו והעדים ש ל ק ח ו‬
‫‪3‬‬
‫ף‬
‫*‬
‫ד‬
‫ח‬
‫י‬
‫ה‬
‫ש‬
‫‪ ,‬בנערה‬
‫ד‬
‫‪«£s‬‬
‫׳‬
‫יי!‬
‫*‬
‫*‬
‫י י והלכי׳‬
‫^‬
‫*‬
‫* א ר וחבל דלי קשור נשתלשלה וירדה לבוד לאחר ש ש י ׳ ? ? * « ‪2‬‬
‫‪ 1 ? 2‬״ ״ י יי׳* ״?‬
‫*יתד‪ ,‬יכולה בנחה וצעקי־ ע נ י ע ׳‬
‫י לי׳ מ ז ' ‪ .‬ו ׳ א ' ‪ J °‬צ ? ? ‪ .‬״‬
‫•ולא היה יכול להבחין ליי‬
‫׳‬
‫‪V‬‬
‫‪2‬‬
‫‪A‬‬
‫‪I‬‬
‫עי׳ י י ‪,‬‬
‫לה השבע' לי שחזדק? עמי‬
‫י‪ / °!!,^7^!1‬י‬
‫מעלל ״ א ם ‪ ,‬נ י י ׳א נ יי׳•־ כ ד י‬
‫המעשה אמר אם‬
‫ליני‬
‫׳ ‪i T‬‬
‫י ׳ז‬
‫‪L J2?2‬איזה עם אחה אמר לה ממקום *‬
‫םםשפחה םלוניח אמרה לו עם •דוש כמוהן שבחר בן הקניה סנל י׳״יאל ז א ת ה‬
‫מבקש לעשוח כבהמה בלא קידושין ובלא כחובה בוא אצל אבי ואפי ואני ס ת א ד‬‫לך נחנו בריח זה לזה אמר מי יהיר‪ ,‬עד‪ .‬והיתד‪ ,‬חולדה כננדן‪ .‬איל חששיס ו ח ו ל ד ה‬
‫» ובור עד שאין אנו מכזבין זה מ ה הלכו כל אחד לדרכו הנער׳ עמדה כאטינ־‪/‬ז‪-‬‬
‫‪-pt‬‬
‫*כל מי *תובעה היתד‪ ,‬ממאנח עליו כיון שהחזיקו בה נהנה עצמה כשוטה‬
‫&;‪rn‬‬
‫‪?1‬‬
‫‪.‬מדיה ובגדי נוגע בה עד שנמנעו בני אדם ממנה והיא כיין ש ע נ י‬
‫זנשא אשה ונחעברה וילדה חנקחו חולדה‪ .‬ועוד נתעברה וילדה בן וגמל לבור א פ ר ד ‪,‬‬
‫אשחו אם כדרך בני אדם היו מתים הייתי אומר צדוק הדין‪ .‬ענשו שטתי מ ל א כ ד ר ך‬
‫‪.‬בני אדם במיתה משוגד‪ ,‬עון הוא ספר לי מעשץי‪ .‬גלה לה המעשה וגחנרש׳ ס פ נ ו ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫אמרה לך אצל חלקך שגתן לך הקב״ה‪ .‬הלך ושאל בעירה אמרו לו נכפית‬
‫זמשחט׳‪ .‬הלך אצל אביה פירש לו כל המעשה וא״ל אגי מהכל מימיי׳ בא א * ל ד ‪,‬‬
‫‪,‬ך‬
‫התחילה לעשוח כמגהגה ספר לה מעשה חולדה ובור אמרה לו עמדחי בבריתי‬
‫‪.‬גת־שבד‪ ,‬דעתה ופרו ורבו בבנים ונכסים‪ .‬ועליהם הכתוב אומר עיגי בגאמני אר״ן ו נ ו ‪.‬‬
‫מספר הערוך ומעשה באשקלון‪:‬‬
‫‪.‬בספר הזהר ר׳ חזקיה פתח אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך‪ .‬מה נסן לא מקבל׳ ע צ‬
‫אלא מדידה‪ .‬כך אתתא דישראל קיימא כהאי גיונא דלא מקבלא עלה אלא מ ה ה ו א‬
‫•בר זוגא• ועל לא כתיב כגפן פ ו ד ה ‪ .‬מת פוריה פורחת לאפיק שנפין לכל סטיא• וא‪/‬‬
‫בירכתי ביתך ולא לבר בגין דלא ליתי לשקרא בברית מצאה• ושלמה מ״ה אמר העוזבת אל״>‬
‫נעוריה ואת ברית אלהיה שכחה‪ .‬מאן ברית אלהיה הסוא אתר ראקרי ברית• והיא א ת ק ש‬
‫גיס בגיני כך בירכתי ביתך‪ .‬אמר רבי חזקית תונב׳ ייתי מל ההיא בר נש דשכיק לאנמתי‪/‬‬
‫דאתחזי משערא דרישא לבר ואפילו בכית׳ והוא חד מאינוי צניעות׳ יניאא י א ת ת א‬
‫דאסיקת לשערה דרישא לכר לאתתקנא כיה גרים מסבנותא לביתא וגרס לבנתא ‪03‬‬
‫יתחשבון בדרא וגרים מלה אחרא דשריא בביתא מאן גרים דא ההוא שערא ד א ת ת ז י‬
‫‪.‬מרישא לבר‪ .‬ומס בביתא האי כ״ש בשוקא וכ׳׳ש חציפותא אחרא ומיני ‪ V‬אשאך כ נ ס ן‬
‫סוריה בירכתי כיתך מכ״ל‪:‬‬
‫ב ל א‬
‫ו ב‬
‫י‬
‫ה ג י ע‬
‫נ‬
‫ח ג י‬
‫צ ט א ד‬
‫‪0‬‬
‫י‬
‫ת ת‬
‫א ד מ‬
‫ליר‬
‫י ש פ ע‬
‫‪I?2‬‬
‫ד ‪,‬‬
‫י‬
‫ת‬
‫ע פ י‬
‫ל‬
‫‪,‬‬
‫י‬
‫א נ י‬
‫א ט‬
‫נ נ‬
‫א י ם‬
‫נ ש ב‬
‫א מ י‬
‫מ ה‬
‫י‬
‫ת נ‬
‫ל‬
‫א ת ד‬
‫י‬
‫ה ע‬
‫י א מ‬
‫‪B‬‬
‫ה‬
‫י‬
‫י ר צ ה‬
‫א ט ר ד‬
‫ל‬
‫י‬
‫מ‬
‫ס ת‬
‫‪rT‬‬
‫יה‬
‫א‬
‫ה‬
‫ש‬
‫‪,‬‬
‫ס‬
‫ל ת‬
‫ד‬
‫]חידישין[ )מאמר ו׳( וקשה היאך אפשר לפס־מ פסיעה גדולה כזו‪ .‬ולעניין מס אצעריך‬
‫ליה לעשות ססיטה גדולה כזו ובפרס שקרב פת מ י ת ת ו‬
‫שממהר בפסיע׳ אחת טה שהי׳ יכול לעשות כשנים עשר‪ .‬וע״ק לענין טס שלחו ש‬
‫׳לראות קבורתו להיות כי בתורה כתיב בפירוש ולא ירע איש קכורתו וע״ק איך נדמה ל ה‬
‫‪ . .‬״ ״‬
‫‪,‬‬
‫שקבורת משה למעלה או לפטה להיות כי‬
‫)מאמר ו׳( כונה למאמר י״נ ממצית ס י ‪,‬‬
‫אין בידיעתינובלל על קבורתו‪ .‬אלא סכונה‬
‫בהר נבו ופסען משה בלן בפסיעה א ח‬
‫מזה המאמר עד״ז שזה ידוע שהר נבו‬
‫‪ .‬״‪.‬‬
‫וקבורת משה נבראו במ׳׳ש בין השמשות‬
‫ף ‪ ^ /‬י א שגים עשר מעלות י׳יי כ ע ד כ ו‬
‫כאסר מן שאר דברים סהשוביס כלאיתא‬
‫מואנ ו פ ס ק םשח נ‪:‬לן‬
‫גפרק אלו עובדיו• ומשה סי׳ מנצח קבורתו‬
‫‪0‬‬
‫ש‬
‫‪t‬‬
‫ז‬
‫‪:‬‬
‫ת‬
‫יי״‬
‫ל ח מ ר‬
‫י‬
‫מ ת ח ל ת‬
‫בריאתי‬
‫ע ד‬
‫ייס‬
‫מיתי‬
‫‪mn‬‬
‫*™‬
‫יני׳‬
‫™ ‪2‬ל‬
‫יי*‬
‫*רקהםקנאמאםד‬
‫סופח‬
‫עו‬
‫‪n‬‬
‫גלל בש״ש‪ .‬ונפסד כש״נן‪ .‬נולד כש״נו רבתי׳ בלידתו ותרא אתו כי סוב‪ .‬ונתמלא סכית כלס‬
‫מורה‪ .‬ונסשר בש״ט דכתיב ומשה איש האלהיס‪ .‬לזה אמרו ייב מעלות היו בערבות מואב‬
‫בהר נבו ורמזי על זמן חיי משה מאס ועשרים שנה והס י״ב עשיריות וכלן פסעו משם‬
‫בפסיעה אתת רצו ט שמתחלה ועד סוף ימיו הי׳ צדק גמור והחליש ממרו וזהו אמרם ז״ל‬
‫הוא החמר שרכב עציו אברהם סוא החמר‬
‫‪,‬‬
‫שרבב עליו משה‪ .‬והוא החמר שמתיד‬
‫א‪1‬ל גסארא ) פ *דרה( של בית פעוי‬
‫לרכוב משיח‪ .‬ורמז אל חולשת החמר שכולם‬
‫הדאיגו היכן משה קבור עמדו למעלה‬
‫שוין צדיקים גמורים ולזה שלחו המלכות‬
‫נדמה להמ לממה למאה נדמה להם‬
‫אנשים חשוכים לראות אם יוכלו הם גיכ‬
‫למעלה ‪ .‬גחלק לשתי כיתלח אותן‬
‫לכבוש את חמרם כמשה מיה וצא הצליחו‬
‫שעמדו למעלה נדמה להא לםמה ואותן‬
‫כי קצתם פירשו מן העולם מזה מכל וכצ‬
‫שלםמה נדמה להם בלמעלה לקיים מד׳‬
‫צהדמות למציונים‪ .‬ונפצו למטה לארן מחמת‬
‫שנאמר ולא ידע איש את קבורתו ‪:‬‬
‫חוצשת גופם‪ .‬וקצתם מבני אדם ירדו צמסם‬
‫)וכן איתא כפ״ק מרה(‬
‫וצא ככשו חמרם כ״כ מפני יראת צפר‬
‫וסיגוף גופם‪ .‬על כן נרע׳ להם שקבורת עשה למעלה מהם רצו כי כי צא הגיעו צשיעור רכ‬
‫כככישת ממרס כמו משה כי הוא ממר כסר מ׳ יום נ׳ פעמים כנגר ימיו שסיו מאם‬
‫ועשרים שנה וכולן פשמן משה בפשיעה אחת ר״ל בכבישה אחת‪ .‬וזהו לא ירע איש קבורתו‬
‫ד ל היאך כבש חערו‪ ) :‬י (‬
‫י‪/‬‬
‫‪:‬‬
‫סוטה‬
‫םרק כ‪#‬ס‬
‫‪#‬רםים‬
‫בודקק‬
‫םאםר ז‬
‫)מאמר ז׳( וקשה והלא אמרו ז״ל אין הנבואה שורם אלא על חכם גיור ועשיר והיאך‬
‫אפשר שיהי׳ ראוי לנבואה מי שאין בו תנאי הנבואה ואין בו רמת ורנור‪.‬‬
‫<זה יקשה גם לאומרם ראתה שפמה מל הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי והיאך אפשר‬
‫שהנשים והשפחות חשד הדעת יזט לנבוא׳‪ .‬ושתהי׳ מררינתן גדולה משל יחזקאל הנביא ‪.‬‬
‫ויש שרוצץ להוציא הדברים כאלו מפשטן‬
‫ואמרו כי אינן נאמרין כפשטן וכי הם‬
‫)מאמר ז׳( כונה למאמר אפילו עובדן במעי‬
‫משלים וחירות כורי׳ פירושים ז ד ם מלכם‬
‫אמן אמרו שירה ‪:‬‬
‫ואינם מאמינים כי אס מה שעיניהם רואות‬
‫וחושיםם משיגים ומס שהוא סין מן השכצ‬
‫ר׳ מאיר מגק שאפילו עובדץ‬
‫ומן ססבע אינם מאמיני׳ כלרך הפילוסופי‪./‬‬
‫במעי אמן אמרו שירה שגאמר‬
‫אמנם מי שיש בלט אמונה ואין לכו מעלם‬
‫ד‪ '.‬ממקור ישראל מן את מקורה הערה‬
‫טינא יאמין שהש״י בורא חלשות נ א ק כסי‬
‫זכר שאותן העוברק שהיו בדחס אמרו‬
‫השעה וכפי הזמן‪ .‬ואם הש״י נתן מתנ*‬
‫שירה ־‪.‬‬
‫וחן גלול ורוצה שיזכו לנטא׳ כל ישראצ‬
‫ראויים ואינן ראןיימ ואפי׳ הנשי׳ כדרך מתן תורה שהיו כצ ישראל נביאים רכתיכ בעבור‬
‫ישפע העם בדבד עמך‪ .‬וכתיכ כי מי כצ בשר אשר שמע קול וגו׳‪ .‬וגם ראינו שאול המלך‬
‫לא הי׳ ראוי לנכואה והתנכא והיו תמהים מליו כצ חמיו ואמרו הגם שאול בנביאים‬
‫ואפילו המלאכים ששלח נמשו נביאים ויתנבאו כתוכס‪ .‬כי יש נכיא שאינו סכם וזהו מאמרם‬
‫זיל ככתרא סכם מדיף מנביא‪ .‬בלונר מנביא שאינו חכם‪ .‬לאי נביא ומכם היאך חכם עלי^‬
‫מנכיא הכא חד והכא תרי• ואין צתמוה ממאמרם ז״צ ראתה שפמה על הים וט׳ ועוברים‬
‫גמעי אמן אמרו שירם‪ .‬והלא כתוב ענין אתון בצעם לכרה צפי שעה שהוא יותר נמנע ‪.‬‬
‫ומנין הפרות שדרשו רז״ל וישרנה הפרות שאמרו שירה והזכירו השירה שהיו אומרין מ י‬
‫רני השיטה וט׳ ורבו בהן הרעות ואס הש״י עשה צמי שאין סכעו לומר שירם ואינו ממין‬
‫םמדברים כיש לעשוס ב*נע כני אדם שהם ממין םנכיאים לתת להם כח וזכותו בת‬
‫מחודש‬
‫כוגה‬
‫ל ס א מ ר אפילו עוברים במעי‬
‫א מ ן א מ ד ו שירד•‬
‫מחודש להגלות עתה מה שעצה כמחשב׳ קודם בריאת העולם‪ .‬ומ״ז אמר שלמה ע ׳ ׳‬
‫התאנה חנטה פגיה כלומ׳ אותן שאינן ראויין לכך משאן נכיאים קורס הזמן כמי ס ס‬
‫ספגה מתכשל קודם זמן‪ .‬מ׳יכ יש לנו להאמין בדכרי רז״ל שהיו מקובלים ממרע״ה‪ .‬ו כ ב ר‬
‫אמרו רז״ל גבסו ש) מן ס׳ אמה ומי שאינו מאמין בזה אל יראת באותה טובה ש נ א מ ר‬
‫&ל ירא בפלגות נהרי נחלי רכש וגו׳ ואמרו כמכילתא גדול כת האמונה שבזכות ה א מ ו נ ה‬
‫נצחו ממלק רכתיב ויהי ידיו אמונה ובזכות האמונה שרתה שכינס בישראל וזכו לראותה‬
‫דכתיכ ויאמינו כה׳ ‪ ) :‬׳ י ( )חסר גב(‬
‫ס‬
‫ר י‬
‫סליק םסבח סוטה וגתחיל מסכה גדה בפייעתא דשטיא ‪:‬‬
‫מסכת גדה פרק כל היד מאמר ח‬
‫)מאמר ח׳( וקשה זה המאמר מאד כי איך שייך לומר מל מלאך קדוש נוטל טסה‬
‫רו׳‪ .‬או למנין מה הוא אומר כך חכם או סכל כוי• ועיי הלא‬
‫מ י מ י י ת היא‪ .‬כי באיזה ככב נולד כך יהי׳ ומור יקשה יוחר הי׳ הכרח השאלה מ צ‬
‫ורשמ כאשר ישכימו המצאך הוי צדק וצא רשמ כוי‪ .‬ועוד קשה למיין מת כתב ‪£ p‬‬
‫המצאך ומה נפקותא כידיעת שמו‪:‬‬
‫)מאמר ח׳( כונה צמאמר מצאך ה מ מ ו נ ה‬
‫*ופירה כתב שמר כ״ב יז״ל הכח שמסר‬
‫על הריון לילה שמו‪:‬‬
‫הש״י ביר המלאך ההוא בתחצת‬
‫‪.‬‬
‫יעריאה ומשם תי;י׳ לה כח מל כל אחד‬
‫ף ף ^ רבי חענא בו פמא אותו מ ל‬
‫‪ m‬החואריס ההם אם צמכנלה ‪.‬‬
‫»‪3j‬‬
‫הממונה על ההריון לילה‬
‫י‪*<£‬ת‪ .‬הנה לא יפה כחו בהם כשיהיו‬
‫שגאטר והלילה אמר הורה גבר‪ .‬נ ו ט ל‬
‫י ו מ נ י ה אכל ישאר האדם יכול ורשאי‬
‫אוחד‪ ,‬טיפה ומעמידה לפגי הקדוש ב ר ו ך‬
‫גהשחלצות שכצי וקריצות אנושי להריח‬
‫הוא ואומר לפניו רבש״ע טשה זו שין‬
‫\ י ו רמת הוראתו ויקכל את הטוב מאת‬
‫תהא עליה חכם או סכל עשיר או ע‬
‫מעמיס עדשיהפך מזה מצד אל צד אס‬
‫גכור או חלש‪ .‬אבל צדיק ורשע ל‬
‫«« י אל עשיר כמו שנאמר ויד חרוצים‬
‫קאמר כדאמר רבי חגיגא הכל בידי * ‪,‬‬
‫״«שיר ואס מפסי אל חכם כמו שנאמר‬
‫חוץ מיואח שטים שגאמרועחה י * ל‬
‫‪ ? £‬ך א ת חכמים יחכם‪ .‬ומחלש אל ‪:‬בור‬
‫מה ה שואל כו •‬
‫‪.‬‬
‫ן‬
‫‪,,‬‬
‫י‬
‫ולפחות יהי׳ לאל ידו לעמוד כעד אלו‬
‫י אותס‬
‫ההוראות עד שלא יכנע צדקו מפניהם כמו שיש בח גרוע בתירתו וקלקול ר‬
‫‪5‬מ‪ 0‬עס היות הוראתם לסוכה עליי‪ .‬וזה אמר׳ צדיק ורשע לא קאמר כלומ׳ אבל א‪5‬ן‬
‫״ ‪ 7‬י ר ׳ לא ימשלו על האדם באופן שבעבורם יהי׳ צדיק ורשע בהכרת אבל הכרעתי ‪,‬‬
‫מצמר על שהצליח והרשע המה ימשלו בהם‪ .‬והנה באמת הי׳ מאמרם זה• ש ;‬
‫שאמר רבי טהיבא הכל צפוי והרשות נתונה‪ .‬ורמז גמל רמז רבי חנינא בקריאת ס ע צ א ן‬
‫ססוא ציצה וגם שלא נזכר שם לשון גזירה כ״א שאלה לבר אמר מפה זו מה תהא מלה \‬
‫ח ה ש ז ע סלילה שהוא מושך הוא מסוגל בשני לנריס• םאחד בעת שאין ענייני י ק ה ע ד ר‬
‫ש ילות האר• סשני שהיא זטן סתקוס ותוחלת כמ״ש משומרים לבוקר והנה באמת המלאך‬
‫‪ £ \ ™ r S‬ס נ י ס על ההריון על האופן שזכרנו ראד שיקרא בשם הזה לפי שככר‬
‫של צי??ל‬
‫ק‬
‫' יראי‬
‫מ א ל ה זו מנין סליל׳ יסגלותיו• וזה ט שא‬
‫לצל השכל האנושי שלא יסבול היות דבר גזור נסשאר טבע סבחירס קייס ביר הארס ו ג ^‬
‫ס‬
‫}‬
‫ק‬
‫ר‬
‫ו‬
‫ח‬
‫ג‬
‫ד‬
‫ר‬
‫ץ‬
‫ד י ס‬
‫‪p‬‬
‫א ך‬
‫ו א ס‬
‫מ‬
‫מ מ‬
‫ג י‬
‫א‬
‫‪0‬‬
‫‪0‬‬
‫ד א‬
‫א מ ר‬
‫ד ם‬
‫ן נ ‪ 1‬ס ר‬
‫‪0‬‬
‫א ן מ‬
‫‪P‬‬
‫‪j‬‬
‫ר ב י ו‬
‫ל ה ס‬
‫י‬
‫א‬
‫ה‬
‫מ‬
‫ה‬
‫ס‬
‫לה‬
‫ה‬
‫א ת‬
‫פ מ ו‬
‫ס‬
‫ו ח ש כ ז‬
‫כ ח ש כ ה‬
‫‪0‬‬
‫ס‬
‫נ ד ה מ ר ק ה ט ם ל ה ט א ט ר פו‬
‫עז‬
‫כי הסגלה השנית להיות הכל תלוי ועומר פר שירון בפי מעשיו והרי הגזירה היא בתוחלת‬
‫ממושכה עד הזמן ההוא‪ .‬ולזה באמת בהיות היראה כיה הכל כירו כמאמר החכם שלמם‬
‫»״ס סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא‪ .‬וכפרשת עקכ כתיכ מה ה׳ שואל מעמך כי‬
‫אס ליראה‪ ) :‬י (‬
‫]לפי שזה הדבר תלוי בבחירתו ולא בצווי משי״ת בי עיקר היראה מסור צלב ארם במו‬
‫שהוכיחו מפסוק ויראת מאצקיך אני ד [ ‪:‬‬
‫)מאמר ט׳( וקשה זה המאמר מתחלה ומד סוף ראשונה מה שאמרו נר דלוק מל ראשו ט ׳‬
‫לעניין מה צריך לו אותו הנר או לאיזו עניין מאיר לו‪ .‬וגס מחמפ‬
‫הלמוד שמלמלין אותו ללא צורך מאחר שאין קיום המצות שם באותו עולם• ובפרט שמשבית‬
‫כל הטובה ההיא‪ .‬ע״ק מהו זה שאמר צופה ומביט מהיף העולם ועד סופו‪:‬‬
‫ובמדרש ילמדנו פרשת פקודי מניחין לו‬
‫)מאמר טי( בונה למאמר צמה הולד דימה‬
‫נר דלוק על ראשו וצופה‬
‫במעי אמו כו׳ ונר דלוק על ראשו ו ט ׳ ‪:‬‬
‫ט מסוף העולם וער סופו שנאמר בהלו‬
‫נרו עלי ראשי וגו׳ בבקר נוטלו המלאך‬
‫ף ף י ‪ $‬רבי שמלאי למה הולד דומה‬
‫ומוליכו לג״ע ומראה לו הצדיקים שהם‬
‫במעי אמו לםינקפ ש מ ט פ ל‬
‫יושבים ועטרותיהם על ראשיהם• והמלאך‬
‫ומונח ידו על שתי צדעיו ושתי אציליו‬
‫אומר לו תדע מי הצלו שאתה רואה הללו •‬
‫על שתי ארכבותיו ושגי עקביו על שתי‬
‫נוצרו במוחך בתוך מעי אמן ויצאו• בעולם‬
‫עגבותיו וראשו על ברכיו ופיו סתום‬
‫ושמרו מצותיו של הקב״ה ולכך זכו ונזדמנו‬
‫וטבורו פתוח‪ .‬ואוכל ממה שאמו אוכלת‪.‬‬
‫לטובה וכף‪ .‬וכן מוליכו לגיהנם ומראה לו‬
‫ושותה ממה שאמו שותה‪ .‬ואינו מוציא‬
‫הרשעים כו׳‪:‬‬
‫רעי שמא יהרוג אח אסו‪ .‬וכיון שיצא‬
‫הגה בארו כי הנשמה אינה לקבל כחכמה‬
‫לאויר העולם נפתח הסתום ונסתם‬
‫אבל היא חכמה ויורמת ומשגת טרם‬
‫לחיות‬
‫הפתוח‪ .‬שאלמלא כן אינו יכול‬
‫בואה אל הגוף• ומה שאין הגוף חכם בגיחו‬
‫אפי׳ שעה אחת‪ .‬וגר דלוק לו על ראשו‬
‫מרחם יצא לפי שהמלאך מכבה נרו שהיא‬
‫וצופה ומבימ מסוף העולם ועד סופו‬
‫ההשג׳ והמדע ומשכחת ממנו בגזרתו ש‪3‬‬
‫לך‬
‫שגאםר בהלו נדו• עלי ראשי כוי ואין‬
‫הקב״ה‪ .‬והטעם בזה כי האדם עשוי‬
‫ימים שאדם שרוי בטובה יותר מאותן‬
‫ומתוקן בדמות םכטר העליון והי׳ זה כן‬
‫שנאמר מי יתנגי כירחי‬
‫היפים‬
‫כדי שיתקן הכבוד בתורתו ובמעשיו העובי׳‪.‬‬
‫ומלמדים‬
‫וכו׳‬
‫ישמרגי‬
‫אלוה‬
‫כימי‬
‫קדם‬
‫ואלו יצא לאויר העולם כשהוא חכם ויולננ‬
‫לאויר‬
‫שיצא‬
‫וכיון‬
‫וכו׳‪.‬‬
‫התורה‬
‫כל‬
‫אותו‬
‫וזוכר כל מה שראה ולמד שם הנה לא היי‬
‫העולם <א המלאך וסופר על פיו ומשכי‬
‫מקום אל ההשתדצו׳ בתקון הכפול וצ<*‬
‫ממנו כל התורה‪ .‬ואינו יוצא משם עד‬
‫תשלם הטנה בייחוד כי כן הי׳ הרצון‬
‫תהא‬
‫שמשביעים אותו תהא צדיק ואל‬
‫מתחלה הוצרך המלאך לכבות נרו ולשבחו‬
‫טהור‬
‫רשע וכו׳ והוי יודע שהקב״ה‬
‫זה כל מה שראה וירע ואז יטריח וישתדל‬
‫ומשרתיו טהורים ונשמה שנתן בך‬
‫להשלים הבונה בבריאתו ומידו יבא וישלם‬
‫טהורה כו׳‪:‬‬
‫היסוד בהיותו תמיר משתדל להשיכ אשר‬
‫נסתם ממנו בגיחו מרחם ולזכור את אשר‬
‫שבח וצא יסור מלטרוח תמיר בזה ובזה תשלם הכוונה בבריאה וא״כ לטובה חשבה האצהים‬
‫לשטח ממט כדי שיהי׳ יגע תמיד באין הסשק וכל זה רמוז במדרש רבה ודל לשובתו שצ‬
‫אדם למד תורה ושוכח• שאלו הי׳ אדם למד תורה ולא שוכח הי׳ מתעסק בתורה שתים‬
‫ושלש שני׳ ומוזר ומתעסק כמלאכתו ולא הי׳ משגיס לעולמ כל ימיו אלא מתוך שאדם למד‬
‫תורה ומשכחה אימ מזיז ואיט מזיע את עצמו מדכרי תור׳‪ .‬עכ״ל‪ .‬ובעקידה שערכ״ח כתב‬
‫טנה זו על מ&מר בר קפרא פתח ט אתה תאיר נרי אמר הקניה לאדם נרך בידי ונרי כירך‪.‬‬
‫יוד‬
‫כרך‬
‫כונה ע ל הולד במעי אטו ונד דלוק ע ל ראשו‬
‫ברך בידי נר אלהים נשמת אדם‪ .‬נ ד בירך להעלות כר תמיד‪ .‬אמר הקב״האםאתה ת א י ר‬
‫נרי אני מאיר נרך ע״כ המדרש‪ .‬וכתב במל מקידה הנה הודיענו בכאן היות האדם מ ת ח ל ת‬
‫יצירתו כהני להשיג השצמיות הנכללות בהשתדלות יריעת התורה האלהיה‪ .‬והוא מה שאמרנו‬
‫שמלמרין אותו כל התורה כלה‪ .‬ובאור המדרש דבר קפרא שצורת האדם ונפשו סדברית אשר‬
‫היא נפוחה מנשמת שלי והוא אצצו אסםקצריא זכה וזהירה מימת לקבל אמתיית ע י י ‪,‬‬
‫הנמצאות כלן‪ .‬וזהו סירוש נרי בידך נרך בירי‪ .‬וע״ר שאמר החכם כי נר מציה ותירס אור‪.‬‬
‫וזה כי כמו שהנר או האיר ‪ .‬הכולצ הוא אמצעי המוציא לפועל כח הראות כן ה ע ר ו ת‬
‫המצוה והתורה לכל בני ישראל אור במושבומם‪ .‬אלא שהמצות מפני שהיא חלקית למה אותן­‬
‫‪ }{,‬סנר החצקי‪ .‬והתורה הכוללת למה אותת אל האור הכלליי וזהו נרי בידך היא ה ת ו ר ה‬
‫האור הגדול נרך בידי הנשמה שהיא נפוחה בו ופקדון ביד האדם כזה העולם• יזהו הכר‬
‫שמלק בראשו ברחם אמו‪ .‬רצו בו שתחצת יצירתו הוא בשביל התורה‪ .‬ע״ד שמן על ר א‬
‫לא יחסר ט ׳ ולפי שרוב העולם הס מתרשלי׳ •‪ .‬בלימודה ולפנות זמנם אל הבלי עילס‬
‫ותמורותיו אמרו שבצאתו מרחם אמו בא מלאך וסטרו על פיו‪ .‬והמלאך הוא בבר מסורסס‬
‫אשר‬
‫גאטרו לפתח חטאת רובן כי ודאי החוטא בזה מצאך אכזרי‪ ,‬ישולח‬
‫בכחו להשיגו‪ .‬ועניין השבועה הזאת היא למרות שאף עצ פי שביציאתו צאוירהעילס נשכחו‬
‫ממנו אלו היריעות כנזכר מכל מקום הכרעה גדולה יש אל זכירתן מצר התחלפו זאת‪ .‬ו ל‬
‫אמר שהוא מושבט וטומד שיהי׳ צדיק ולא רשע שכנר הוא מוכרע לזהמתחצת היצירה‬
‫וגתט עצה נמנה מאל שיתנהג בעניין הצרקית כפי מה שיתנהג בבקשתו התשוקית הזמניות‬
‫כמו העושר וכדומה לזה כי אן> על פי שאמרו עציו כצ העוצם שהוא עשיר תמיד הוא‬
‫מחזיק מצמו כעני והוא רודף אחריהם‪ .‬ואס יעשה כן במצוח ובמעשים טובים יתעשר מ ‪-‬‬
‫כמו שאמר החכם אם תבקשנה ככסף יגי׳ אז תבין ובו׳‪ .‬ולפי שכל אלו הענייני׳ לא יוש‪/‬ו‬
‫אליו רק במת שתהי׳ זכה וברה כמו ש״מרנו כי בזה יזרככו בו כל הענייני׳ שנתנו ב כ מ ה‬
‫ויראו רשמי כחיתיה באר היטב לזה אמר שכללו בשבועתו זאת הוי יורע שהקיי׳ה ט ה ו ר‬
‫ומשרתיו טהורים ונשמה שנתן בך הקב״ה טהורה• שאם אתה עענצידה כטהרתה אחה מכיר‬
‫מתוכה נפלאות מבורא העולם ומלאכי׳ הקדישי׳‪ .‬אמנם אס תעלה טליה חלודה וחלאת‬
‫המחשבות הנכריות וזוהמת המעשים המכוערים סנה כאמת אז יחשכו פניה כשולי‬
‫ההדרה וכל זיזה המס ימס • ולזה הי׳ התנאי הכרחי בשתהי׳ הנשמה ט ה ו ר‬
‫נ‬
‫נ‬
‫ש ך‬
‫ב ו‬
‫ל ה ש כ י ח ו‬
‫א ת‬
‫ז ה‬
‫ה‬
‫מ‬
‫עכ״ל ‪ ) :‬י (‬
‫בזבח פסח כתב בסופו כוכה לזה המאמר וז״צ כי כמו שהולד לא יצא לאויר העילם מבלתי‬
‫שיתחדשו במקום אשר הוא יושב שמה כאבים חזקים וחבלי יולדה ככה כשהוציא‬
‫סקב״ס ישראל ממצרים הכה במצרים מכות רבות‪ .‬וכמו שהולד ביציאתי לא יורגל מיד‬
‫בלקיחת סטאכלי׳ הגסים• כי אס ממאה ודבש יאכל מר סגימו לגבול ההתחזקות לאכו)‬
‫לשובע ועם זה יצטרך לחינוך וגילול וללמוד רמת כרי שיתישר במעשיו לאביו שבשמים כ‬
‫בצאת ישראל ממצרס האכילם הש״י המן מ׳ שנה וסביאם במדבר בחינוך ולמור התורה כ ‪,‬‬
‫שאחרי כן ידעו את יי׳ ויתדבקו במנורתו ו כ ו ׳ ;‬
‫‪,‬‬
‫כ ס‬
‫ל‬
‫זגמראות אלהים כתב בחלק סעבודס סכ׳ג וז״ל ואנחנו אל חכמי הקדושים נשמע א‬
‫קבלו האמת מסי נביאי האמת והצדק והס אשר ידעו האמת טל בורי‪,‬‬
‫בי מנפש בטאה אל סגוף מכמה סיא עתחלח היצירה‪ .‬והכתוב טעיל לט באפרו ז י‬
‫גאסיו נשמת סיים וסיודמים מקו׳ אצילתס ירעו כי באה משם כלולה בחבטה ובינה והסוד‬
‫ונשמת שדי שבינם‪ .‬ומה שכתב המאמר שםוא צוסס ומביט רצו בו םז״ל כנו סחכמ׳ ל‬
‫יאמרו שהוא מלק טל ראשו רמז לנשמתו שהיא מאירה בחכמה סליזנ׳‪ .‬ואמרו שמלמדי‬
‫‪ £‬מ ו כל התורם כלס כו׳ הנס גלו לנו חז״ל כי סמכמה והתורה שטתיר ללטוד מ י א ו באלה‬
‫הסייס אם יזכה מומו שם מתחכם ויודע הכל טכ״ל •‬
‫ש ר‬
‫ס מ‬
‫כ ר‬
‫‪0‬‬
‫נ ד ה פ ״ ק ה ש פ ל ת מ א מ • י יא‬
‫עח‬
‫והרשב״י כמדרש הנעלם אמר וז״ל אפילו כל אינון נשעתין רבני נשא עד לא יחתון לעלמא‬
‫כלהו גלימן קנליה כרקיעא כההוא דיוקנא ממש דאיטן כהאי עלמא וכל מה דאוציפאן‬
‫כהאי עלמא כלא ידעי עד לא יחתי לעצמא כו׳ עכ׳יל ‪:‬‬
‫»‬
‫נדה פ י ק המפלת‬
‫מאמר י‬
‫)מאמר י( כתב המכס ר״א ארמליך וז״ל צריך אתה לדעת מפני מה סמך את שכמותי‬
‫תשמורו לאביו ואמו תיראו‪ .‬וככר ידמת מדרך הקכלת מפני מה אכיו‬
‫מזריע לובן כסי עיקר קבלתו ע״ש כרחם אב על בניס‪ .‬ואמו מזרעת אודם כפי קכלתה‪.‬‬
‫ומכאן שהנשים דברניות כתולדות האש לשרוק ולהשמיע קול• !מיס בראשו הוא מאביו ובו‬
‫כל רוח והתולדות שלפניו כי עכ״פ מוח הבן‬
‫נמשך ממות האב‪ .‬והמוח הוא כמין ירד ובו‬
‫)מאמר י׳( כונה וס‪:‬ד למאמר ג׳ שותסין‬
‫החכ׳׳מה והבי״נה כי אם יבא במיח שום‬
‫בארם כי׳ ושעם למה אמרינן שלא משאני‬
‫הפסד מיד המראה מבולבל בדעתו ובו‬
‫אשה ‪:‬‬
‫עומרו׳ בכת כל סתולדו׳ ומשם יפדרו והם‬
‫בו כעין רשומות דקות בתכלית הדקות •‬
‫ך | ^ ן רבנן ג׳ שותםין יש באדם אביו‬
‫עכ״פ התאוה באה מרצון הנפש ונשמת‬
‫ואמו והקב״ה ‪ .‬לובן שהאיש‬
‫הזכר יונק מנשמת הזכר‪ .‬ונשמת הנקבה‬
‫מזריע נוצרים טמנו עצמות וגידין וצפרניש‬
‫יונקת מנשמת הנקבה‪ .‬ולכך התקינו בתפל׳‬
‫ומוח שבראש ולובן שבעינים וכר ‪.‬‬
‫לומר שלא עשאני אשה‪ .‬כי לפממי׳ מתחצפו׳‬
‫אודם שבו שהאשה מזרעת נוצרים ממנו‬
‫הנשמות‪ .‬ומטעם זה בא העקרות‪ .‬וע״י‬
‫עור ובשר ושחור שבעין ושערו׳‪ .‬והקב״ה‬
‫התאוה ורבקת הנפש בנפש באה הטשם‬
‫‪1‬ותן בו רוח ונשמה וקלסתר פנים ושמיעה‬
‫ממעיין המוח רותחת מתולדת הראש שהות‬
‫וראייה וחכמה וכו ‪:‬‬
‫מאש ד ע נקבי השדרה זה מזה וזה מזה‬
‫ומתערב במים היוצאים מנקבי הבטן שהוא ממיס ומתגלגלת עדהגוייה שהוא מרוח שהוא‬
‫כנוד נפוח קשה והרוח ההוא קשה ורחוק מאד שם‪ .‬ומתוך הקושי הגריל מן האש הרוצה‬
‫צצאת רוחה מרוח הטסה ורוחה אותה בכותלי כית הרחם‪ .‬ע״כ אמרו ז״ל כל ש‪:‬בת זרע‬
‫שאינו יורה כחן אינו מזריע‪ .‬וע״כ קורא הכתוכ המשכב ידיעה לפי שהטפה באה ממקום‬
‫ידעה והשכל‪ .‬וצפי שהטפה באה משם הזהירו רז״ל לקדש עצמו במחשבתו כשעת תשמיש‬
‫שנאמר בקיבך קדוש ‪ .‬ולפי שכמוח כל תולדות האדם אמרו בסנהדרין קול רעי אחיך‬
‫ד ם אחיך לא נאמר אלא דמי דמו ודם זרמיותיו‪ .‬וצפי שבמוח החכמה והבינה אמר הדרש‬
‫הקב״ם נותן בו שכל ובינה וכר‪ .‬וכבר ירעת כי השכל הוא רמז לחכמה עם הזברי׳‬
‫התלויים בה‪ .‬עכ׳׳ל‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫במלך הערביים ששאל א ת רבי עקיבא אגי כושי ואשתי כושית וילדה‬
‫ו מ ע ‪ #‬ה‬
‫לי בן לבן הורגה אגי שזגתה תחתי‪ .‬א ״ ל צורות ביתך שחורות‬
‫״**״יי‬
‫לבגות‪ .‬איל לבגות‪ .‬א״ל כשהיית עוסק עמה עיגיה גתגה בצורות לבגות וילדה כיוצא‬
‫בהם‪ .‬ואס תמה אתה בדבר למד מן צאגו של יעקב שמן המקלות היו מתיחשות‬
‫שגאמר ויחמגה הצאן אל המקלות‪ .‬ותמה מלך הערביים על חכמתו של דכי עקיבא‪.‬‬
‫מרי כל אשה שמייחדת עם בעלה בקדושה הקדוש ברוך הוא מעמיד םםגה כפי‬
‫מחשבתה‪O : ,‬‬
‫או‬
‫נדה‬
‫פ ־ ק ה ש פ ל ת מ א מ ר יא‬
‫)מאמר יא( אין םפק לכל משכיל שסגרה זו צריך כוונה מחמת כמה ספקית‪ .‬ספק הראשון‬
‫צמה‬
‫נ ד ה מ ר ק ה ט פ ל ת ט א ט ר יא‬
‫‪$‬מה תלה ריצת הצבי בקובר מתים הייתי כי מה שייכות ביניהן‪ .‬ועוד ספק נ ׳ למס רז״‬
‫ופל מה ח אחר הצבי ויותר קשה מכולם שלא קלתה הקולית ע ׳ פרסאות יזה ה ד י ר‬
‫של מ ת‬
‫י^ ־‬
‫*‬
‫י‬
‫י‬
‫מתנגד לשכל מאי•‬
‫עד חועעי‪ .‬וכי אפשר לפשעת המכין רברכזה‪-‬ורשיט ז"לכ׳‪.‬קוכר מתיםר״ל מברית ר ש ע י ס‬
‫כמ״שה ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאי‪.‬‬
‫)מאמר י״א( כונה למאמר לקולית של‬
‫כי הרשעים רודפים אחר התאוו* הגשמיות‬
‫ג׳ פרסאות‪ .‬וטעם אמרו עמדתי כגלגל‬
‫קרויים מתים לפי האמת‪ .‬כמ״ש רשעים‬
‫מינו של מת מד חוטמי‪:‬‬
‫אפילו כחייהם קרויים מתים‪ .‬ואמר פעם‬
‫אחת רצתי אחר צבי וכו׳ ר״ל פעם אחת‬
‫ך ] ‪ 3‬י א אבא שאול אומר קובר מ ת י ״‬
‫סטמהו כח המתאוה והוא אשר בנוהו צצבי‬
‫אחי•‬
‫•‬
‫לקלות תנועתו‪ .‬וכן דרך פז׳׳ל ליחס לדמיון‬
‫צבי גכגפ בקוליח של מת ורצתי א ח ר י ו ‪/ ,‬‬
‫המממ׳ כצכי שסו׳ יופי ולשון צכיון‪ .‬כמו‬
‫פרסאוח‪ .‬וצבי לא הגעחי וקולית ל ״‬
‫שאמרו ז״ל כב״ר בקומתן נכראו ובצכיונס‪.‬‬
‫כלחה‪ .‬כשחזרתי לאחורי אפרו לי ‪fiL‬‬
‫ובחלק אמרו ארמי ליה כסביא• והוא שמשך‬
‫~‬
‫עוג מלך הבשן היה ‪:‬‬
‫לדבר מה מהתאוות‪ .‬וז׳׳הש נכנסתי בקולית‬
‫של מת ‪ .‬כלומר נמשכתי אחר התאוות‬
‫הגשמיות ‪ .‬או טעמו נמשכתי אחר איזו רשע שהי׳ בימיו הי׳ גדול בעיני העם ‪ .‬א ו‬
‫רמז לג׳ כחות ארציות אשר הם כח כגוף ותם נפש״יות• טכע״יות• חיי״וניות • כלומר‬
‫^‬
‫שנמשך אחר שלשתן ולא זכר לכח השכלי‪ .‬ועם כל זה התאוה לא כלתה כי כן דרכה‪.‬‬
‫שאמר החכם לעלוקה שתי בנות כו׳ ‪.‬‬
‫ו ג ם‬
‫י י‬
‫ש ה‬
‫מ א מ‬
‫ש נ י‬
‫ש ל‬
‫א נ א‬
‫של(ו‬
‫ש א מ ר‬
‫ע מ ר ת י‬
‫ע י נ י ו‬
‫‪,‬‬
‫ע‬
‫ג‬
‫י‬
‫;‬
‫ה י י ת י‬
‫פ ? נ ם‬
‫א‬
‫ח‬
‫ת‬
‫״ נ ת י‬
‫כ‬
‫ף ] ו י א אבא שאול אומר קובר מ י‬
‫הייתי פעפ אחת נפחחד׳ מערד‪,‬‬
‫תחתי ועמדתי בגלג׳ עיניי של מ ת ןןר‬
‫חוטמי‪ .‬כשחזרתי לאחורי אמרו עינו ‪ #‬ל‬
‫אבשלום היה‪ .‬ושמא חאמר אב« ? ו א ו ל‬
‫גגם הוה‪ .‬אבא שאול ארוך בדורו כן‪/‬‬
‫ואבא שאול ארוך בדורו הוה ר״ל תכמתו‬
‫אין ערך לגודל ארכה וערכה‬
‫בדורו• שהיו יתומים בחכמי נגדו‪ .‬ורצו בו‬
‫הגם כי אבא שאול בנביאי׳ וראוי להיות‬
‫נזהר מאלו התאות הגשמיות יותר מאחרים‬
‫מ״מ לרוב חכמתו יצרו גדול ממט כמ״ש כל‬
‫כגדול מחבירו יצרו גדול ממנו‪ .‬ואריך‬
‫מלשון ארך האבר דנבוכדנאצר כאמור ביחזקאל‪ ) :‬י ( )חסר גג(‬
‫פ‬
‫ת‬
‫‪:‬‬
‫)מאמר י״ב( פירוש הלכות משנה ובריתא הצנה למשה‪ .‬תוס׳ תנא רבי אליהו אית ס ס י‬
‫דלא גרסינן ליה מיהו בפי׳ רש״י איתא ‪:‬‬
‫וריח הגיה בספרו ובן נראה ראיירי ראיירילעיצ בסלכתא מייתי ליס לסיים בדבר ט ו ‪.‬‬
‫איתא פרק בתרא למגילה ובפרק אין מומלץ‪ .‬וכן מצינו בנביאים סיימו דברי‪•-,‬‬
‫במניין טוב• בגוה שלוס בפרק ראשון‬
‫)מאמר י״ב( כונה למאמר כל השונה הלכות‬
‫ממאמר ז׳ וז״ל התנועות יקראו הליכות או‬
‫בכל יום טונממ שהוא בע״הב‪:‬‬
‫הלכות• וע״ז אמר כל השונה הלכות טובטמ‬
‫לי שהוא בן פוה״ב‪ .‬ולפי שיצר לב האדם רע‬
‫ף ‪ ^ /‬א דבי אליהו בל השוגה ה ל‬
‫מנמוריו והמקר‪-‬ס הזמניי׳ ימנמוהו משלמותו‬
‫בכל יום מובטח לו שהוא‬
‫להטותו מדרך הישר אשר המוחש• צריך‬
‫עולם הבא שגאטר הלינות עולפ לו אל*‬
‫שישנה פעמי׳ רבו׳ להרגיל טבע הגוף‬
‫תקרי הליכות אלא הלכוח ע׳׳ב‪:‬‬
‫וחושיו להוליכ׳ בלרך הטוב‪ .‬כמרגיל בהמי‬
‫להוליכה ביושר במתג ורסן‪ .‬וכן ה*יש הזה‬
‫• יר}‬
‫צרך לשנות פעמים רבים ער ישוב המדומה מושכל• ולכן אמר כל השונה ה‬
‫כל המתמיד ללכתולהתטטע באותם ההלטת‪ .‬ר״לסתטעות הצריכו׳ להשיג השלמות מזכמ^‬
‫ר‬
‫ב‬
‫ס‬
‫ן כ‬
‫כ ו ת‬
‫מ‬
‫ל ט ת‬
‫ט >‬
‫מ‬
‫נדה‬
‫פיק המפלה מאמר‬
‫יב‬
‫עט‬
‫לו כו׳‪ .‬ולזה יחס מאמר זה לאליהו להיות מפורשה מאליהו היותו חי בגוף ונפש‪ .‬ואם‬
‫התורה תחיה הגוף המת בטבעו כ״ש שמחיה הנפש שאין משכמה לקבל ההפסד‪ .‬ואם‬
‫כבר תקבל נפש הרשע האסיס׳ והאבדון ‪ .‬א״כ לפי זה התנועה הנמשית לאדם להשיג‬
‫‪ ,‬השלמות הנפשי תקרא הלכה בלשונם ז׳׳ל‪ .‬ויובן ממנה תנועת העיון בלבד‪ .‬ובאומר הלנית‬
‫ירצו שני מיני תנועות שהם עיון ומעשה ע״כ ‪) :‬״( )חסר גד(‬
‫עיין בפיק דברכות במאמר אוהב ה׳ שערי ציון ונו׳ ‪:‬‬
‫סליק‬
‫נדה‬
‫מסנת נדרים פרס ארבעה נדרים מאמר יג‬
‫)מאמר י״ג( לקשה בזה המאמר למה אמר רכי אלעזר מאוסה היא הערלה כוי הי׳ לו‬
‫לומר רעה היא ערלה שנהגנו בה הרשעים‪ .‬עוד קשה במה שאמר רבי‬
‫נחמיה גדולה היא המילה שהיא דוחה את הנגעים‪ .‬ומה גדולה בזה או חידוש בזה בי‬
‫המילה באה לסהר ולצרף וכעניין שאמרו באברהם שלא נקרא חמים עד שמל‪ .‬והנגעים‬
‫מטמאין‪ .‬עוד קשה מה ראי על ככה שכל‬
‫)מאמר י״ג( דרש מל המיצה ‪:‬‬
‫אחד מהחכמים אלו הביא ראי׳ לדבריו‬
‫מפסוק א׳ דמשמע שהמילה גדולה רק‬
‫מחמת פירושו ולא הוד׳ לא׳ מסי לגדלתם ‪.‬‬
‫האחרים ‪:‬‬
‫והמורה זיל כתב פר׳ מ״ט ח״ג וז״ל‪ .‬בבר‬
‫‪9‬‬
‫חשבו שזאת המילה היא השלמת‬
‫חסרון היצירה ומצא כל חולק מקו׳ לחלוק‬
‫* ‪; 8‬‬
‫ולומר איך יהיו הדברי׳ הטבעיים חסרים‬
‫היא‬
‫מאוסה‬
‫אומד‬
‫עזריה‬
‫בן‬
‫אלעזד‬
‫עד שיצטרכו להשלמה מחון עס מה שיתבאר‬
‫כל‬
‫כי‬
‫שג׳‬
‫הרשעים‬
‫בה‬
‫שגתגגו‬
‫הערלה‬
‫מהתועלת העור ההוא לאבר ההוא‪ .‬וצא‬
‫הגוים ערלים וכל בית ישראל ערלי לב‪.‬‬
‫נתנה מצוה זו להשלים חסרון היציר׳ רק‬
‫ר׳ ישמעאל או׳ גדולה היא מילה שי״ג‬
‫להשלים חסרון המרות עכ״ל‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫בריתות נכרתו עליה ‪ :‬ר יוסי הגלילי‬
‫אומר גדולה היא המילה שהיא דוחה את‬
‫השבת החמורה ורבי יהושע אומר גדולה‬
‫המילה ש ל א גתלה למשה עליה אפילו‬
‫מלא ש ע ה ‪ .‬רבי גהמיה אומר גדולה‬
‫מילה שהיא ד‪:‬חה הגגעים ‪ :‬רבי מאיר‬
‫אומד גדולה מילה שכל מצות שעשה‬
‫אברהם אביגו לא גקרא שלם עד ש פ ר ‪.‬‬
‫שגאטר התהלך לפגי והיה תמים‪ .‬ד״א‬
‫גדולה מילה שאלמלא היא לא ברא‬
‫הקביה א ת עולמו‪ .‬ש ג א מ ר א ם ל א בריתי‬
‫יומם ולילה כו׳‪ .‬רבי אומר גדולה מילה‬
‫שהיא שקולה כגגד כל המצות שבתורה‬
‫שג׳ הגה דם הברית אשר כרת ה׳ עמכם‬
‫על כל הדברים ‪:‬‬
‫ובמדרש שאל ט־רנוסרופוס את רבי עקיבא‬
‫איזה מעשים נאים של בשר ודם‬
‫או של הקרוש ברוך הוא אמר לו של בשר‬
‫ודם אמר לו השמים והארץ אתה יכול לעשות‬
‫אמר לו רבי עקיבא לא תאמר בדבר שהוא‬
‫למעלה ואין הבריות שולטות אלא בדברים‬
‫שהם מצויים בבני ארם‪ .‬אמר לו למה אתם‬
‫מהולים א״ל אני הייתי יורע כי מל רבר זה‬
‫אתה שואלני ולכך הקדמתי לך שממשה ב״ו‬
‫נאים‪ .‬הביא לו גליסקאות ושבילים‪ .‬א״צ‬
‫אלה מעשס הקב״ה ואצה מעשה ביו ‪.‬‬
‫א״ל הואיל והוא חפץ במילה למה לא נולד‬
‫מהול ממעי אשו • א״ל רבי עקיבא למה‬
‫שררו יוצא צו תמתיז ואמו ח ו ת כ ו ‪.‬‬
‫ומור‬
‫פרק‬
‫א ר ב ע ה נ ד ר י ם מ א מ ר יג‬
‫זמוד שלא נתן הקרוש כרוך הוא המצו׳ לישראל אלא לצרפן כהס שנאמר כל אמרח אלוס‬
‫צרופה וכו׳ ‪:‬‬
‫]חידישין[ וקשה בזה המררש על תשיבת רבי מקיבא למה הביא לו מסל מגלוסקאות‬
‫ושכולים יותר משאר דכריס‪ .‬כי מנין אכילת הבשר גם כן איני מ ת ו ק י‬
‫לאכול לפני הארס כ״א אחר מלאכות רבות כמו שחיטה והפשט ונתוח ומליחה יכישול ‪.‬‬
‫או ל״ניין לביש׳ ג״כ הי‪-‬יבה מלאכות נטשית ט״י ב״ו למשוח לחקן הצמר וטייס יאריגה‬
‫והרבה בדומיהן‪ .‬אלא רבי פק‪,‬יבא מביא משל השוה לברית מילה במעשים הפרטיי׳ שבאו‬
‫סבור הכרית קידם להיותו אדם אשר תכליתו להיות שיתפו של הקרוש ברוך הוא בבריאת‬
‫הארס כמאמר׳ ז׳יל ג׳ שיתפין באדם כוי• וזה כי בראשונה נמשה ה׳ מצות במילה ע צ מ ה‬
‫והם המילה‪ .‬יהפריעה‪ .‬והמציצה‪ .‬והרפואה‪ .‬והכרכה‪ .‬סם חמשת מצית• אחר כך מכן חידש‬
‫חייב במצות הפדייה דכח־ב מבן חודש חפרה כי׳‪ .‬אחר כך חייכ ללמדו תורת מכן ח מ ש‬
‫י מ נ נ ל ה‬
‫כ א מ י ס ז‬
‫ל ב‬
‫ח מ ש ל מ‬
‫א‬
‫י כ ת י‬
‫כ י‬
‫ו ל מ ר ת ם‬
‫ל ( ת‬
‫א ח ״ כ‬
‫ג נ י כ ס‬
‫כ ש י ג י ע‬
‫לזמן‬
‫‪"°‬־‬
‫י‬
‫'‬
‫סי‬
‫" ו‬
‫׳ י • י י י ‪ 1‬ל י י ברוד‬
‫ל‬
‫י״ג שנים אז נקרא איש והוא בי י י‬
‫שפטרני מעונשי של זה‪ .‬ולכשיגיע לזמן נישואין אז מקיים מצות‪ .‬אישית ומברכין עליו \!‬
‫ברכות יכו׳‪ .‬ולכשיהיו לו בניס מהיגנים ויקיים מצות פריה ירכיה בבנים לשם שמים ^‬
‫נעשה ^‪ qn‬להקב״ה כנזכר‪ .‬ונתקיי׳ מחשבתו יתברך בבריאת אדם שנאמר לא תהי ברא‪^,‬‬
‫לשבת יצרה‪ .‬ואלו הן משרה מצות המחקיימים טל ירי האדם טרם בואו לכלל אדם‪ .‬וא\ ‪ ,‬נ‬
‫הכינה הכיא לו רכי טקיכא המשל מהשכיליס‪ .‬שנעשים גם משרה מלאכות בהן טד התכלית‪.‬‬
‫המכוון והוא האכילה‪ .‬כמו שהזרירו רז״ל ואלו הן חרישה‪ .‬זרימה קצירה‪ .‬דישה• המריזי־‬
‫ברירה‪ .‬טחינה‪ .‬הרקדה• לישה‪ .‬אפייה• והתבואה נקראת בר שנאמר ויצבר יוסף בר יכו‪*/‬‬
‫והבן זכר נקרא בר‪ .‬והתורה נקראת בר• שנאמר נשקו בר‪ .‬וכחיב מונע בר• לכך ניחא ‪ a‬י‬
‫לרבי עקיבא להביא משל מן השכולים ע״כ‪ .‬ובעל עקידה בחב שטר י״ח ודל ראה תשיבמ‬
‫ע^מי‪-‬‬
‫לי י א‬
‫י‬
‫רבי עקיכא‬
‫כטבור או איזה דבר שרוע הנולד ממוסרי החמר שהיא גנאי באדם והוטל עליו לסלקו להסיר‬
‫חרפתו ממנו‪ .‬וכמי שאמרו השלמים בני יטקכ כי חרפה היא לנו‪ .‬כי גהסירחרסת ה ע ר ל ר‬
‫מטליו יתוקנו המרות כולם• והוא מה שישיב רבי עקיבא בתשובה שנית‪ .‬יעיד לא _ ן י‬
‫הקכ׳׳ה המצות לישראל כי׳ ר״ל להיות מוס חייבה להסירה מכ׳׳פ‪ .‬וכמת שאמרת שישלימי‪-‬ד‬
‫הטבט חדע כי טדרך הטבע הוא מ ך ‪ .‬ומיד שאם נולד מהול לא ימשך התועלת ה מ ג י ^‬
‫גהסרתה אחר שנולד בהחליש האבר הזה ולזה חוייב שיהי׳ טטשהו בידי בשר ודם כשאי״‬
‫המצות שנתנו לצרף בהם הבריות• ולדברי רבי אלמזר שאמר טאוסה לא לבר אטר‬
‫רמה אלא שהיא מאיסה עד שתלוי גנאי הרשעים בה כהתלות נתלות ביתר המומיה ‪-X‬‬
‫שיהי׳ שום אומר הפלשתי הערל הזה כאומר הפלשתי המאוס כדומה• והכה אל צד ה ה ס ד‬
‫‪L‬‬
‫הקשוט והנוי אמר רבי מאיר גדולה מילה שכל המצוח שמשה אברהם אבינו לא‬
‫שלם כ״א עליה שנאמר התהלך לפני והיה חמים וסוא מבואר כי התמים היא ה‬
‫הבעל מום‪:‬‬
‫ובמדרש רבי לוי אומר משל למטרונה שאמר לה המלך עברי לפני עברה ונתכרכמו ס י‬
‫אמר׳ תאמר שנמצא בי פסולת‪ .‬אמר לה המלך אין בך פסולת אלא צפית אצבעיד‬
‫קטנה גדולה קימעה תעביר אותה ותבטל המום ממך כך התהלך לפני והיה תמים‬
‫ביאורו שכונתו רצויה בכל ממשיו• וששאור שכמיסה מעכב קימעא ובהסירו יושלם ת '‬
‫וסנה ר׳ אלעזר בן עזריה ורבי מאיר אמרו דבר אחד• אלא שר׳ אלעזר דבר בגנות מציאן!;‬
‫‪.‬ורבי מאיר ביוסי ובקישוט המגימ בהמרדה‪ .‬אמנם יש תועלות אחרות גדולות מצדדי‪/‬‬
‫אמרים אשר מצד מציאות׳‪ .‬ואם מצד מהותה ואם מצד זמנה• ואס מצד סשייתס ימסועמ‬
‫יהיו בלם שנעה‪ .‬התועלת הראשון כתבנו‪ .‬והתועלת השני אשר מצד מציאותה כאשר י‪,,-,‬‬
‫צהם בו כל בני ברית אשר יהי׳ להם בו אות ורושם נפלא בכללם לםתקשר כלם כ ק ‪^ .‬‬
‫אסנס ולשווך השלום בריס ביניהם להיות לב אחד לקרא כלס בשם אלהיסס אשר הוא ‪*53‬‬
‫יי‬
‫ברית׳‬
‫ה‬
‫מ‬
‫ל ח י י ב‬
‫ע‬
‫כ ל‬
‫ח‬
‫ה מ‬
‫א נ י‬
‫מ י‬
‫פ‬
‫ז‬
‫ב ז ה‬
‫ה מ‬
‫ר ש‬
‫ש ה ש י ב‬
‫‪3‬‬
‫ש ו נ ה‬
‫ה י א‬
‫ט צ מ ה‬
‫מ‬
‫ה‬
‫ש א מ מ י‬
‫מ ה י ו ת‬
‫ה ע י ל ה‬
‫כ‬
‫ס‬
‫ף‬
‫ך‬
‫נ‬
‫ה‬
‫ק‬
‫ן‬
‫‪tthn‬‬
‫על הטילח‬
‫*‬
‫ברית׳ ונושאים חותמו וישמרו ברית שלום זה לזה‪ .‬ולזה אמר רבי ישמעאל גדוצ מיצה‬
‫שנכרתו עליה י״ג בריתות והוא המספר הנמצא בפרשת מילה יפליג להורות האהב׳‬
‫הנוסך* ביניהם‪ .‬אמנם התועל׳ השלישי הוא מצר מהותה‪ .‬וזה כי העור המותר ההיא הוא‬
‫מרבה מאד התאוה ומעורר בעליו בהפלגה אל פועל הזמה אם מצדו ואם מצד הנקבה‬
‫וכמו שאיירו דל הנבעלת לערל קשה לפרוש‪ .‬ואחריה ימשיך בל התאות החמריות בלן‪.‬‬
‫אמנם כשייסד זה העור המותר ישאר על שוויו אס מצדו ואס מצדה; ויועיל ולא יזיק והוא‬
‫מה שרמז אליי ר׳ יוסי באמרו גדולה מילה שהיא לוחה את השבת החמורה כ״א היות‬
‫שהדין תיא כן שלגודל מעלת המילה בזמנה דוחה את השבת‪ .‬מ״מ רמז שהמילה דומה‬
‫רביי הנוסף והערבות לתאוות החמריות ובפרש אל תאזת המשגל‪ .‬ובאומרו שבת החמורה‬
‫•ירצה העונג יהתאוה נוספת‪ .‬בן השבת עם התענוג הוא ודכוותה אמרו תשמיש אחד מששים‬
‫בעה״ב‪ .‬התועלת ה ד הוא מהות עצמה‪ .‬וזה כי עם היות שהעור הזה יועיל תועלת מם‬
‫לשמירת האבר ההוא מ״מ היא גדולה לבא אל ההפסד לסבת החמוס המופלג ועפומ‬
‫הזרע המתקבץ בו עד שכמה פעמים הוצרכו למול ערלים שלא לשמה• ומילה בזמנה בלי‬
‫ספק מצלת מכל נגע ומחלה‪ .‬וזהו שרמז רבי נחמיה באומרו גדולה מילה שהיא דוחה אין‬
‫הנגעים‪ .‬עם היות שהדין כך שצרעת פורחת בערלה קוצצת ואינו חושש ללאו האמור בה‬
‫השמר בנגע הצרעת‪ .‬ואז״ל שלא תקוץ בהרתו‪ .‬התועלת הה׳ מצד זמנה שאמרו ז״ל שניתנה‬
‫לאברהם אבינו ע״ה קודם שיוליד את יצחק כדי שיהא תקינה מושרש ומושבמ בקדימ׳ בל‬
‫הדורות הבאים אחריו ולזה לא נתנה מצוה זו בכלל בל המצות הנתנו •בסיני‪ .‬וזהו שאמר‬
‫ר׳ יהושע גדולה מילה שלא יתלה לו למשה עליו השלום אפילו שעה אחת‪ .‬ועם היות שכבר‬
‫נודע מה שאירע לו למשה לולי זריזות צפורה אשתו ‪ .‬התועלת הששי‬
‫מצד‪ ,‬מצות עשייתה מצד היותה נעשית במצות הבורא ית׳ כאחת מכל המצות אשר הודה בה‬
‫שלא נמשית לתכלית שהתכליות האנושיות אשר יעשה האדם לרצון שכלו או בחירתו כי‬
‫אע״פ כי נמשכו ממנו כל התועלות הנזכרו׳ לא מפני זה יתעורר האדם כלל למשות אם לא‬
‫מפני היותה מציה אלהית אשר לזה נאמר •התהלך לפני והים תמים‪ .‬והוא מה שאמר‬
‫גדולה מילה שאלמלא היא לא ברא הקב״ה העולם לומר שהיא סבה לבריאת שמיס וארן‬
‫דכתיב אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי‪ .‬התועלת השביעי מצד‬
‫מקומה‪ .‬והוא נתבאר ממאמרים הראשונים מצד התקין הנעשה בשרש הגוי* יועיל לתקון‬
‫כל הגופים הכחות הגופיות ונמצא עם זה שהמצוה הזאת סבת קיום כל המצות האלסית‬
‫כי הוא מכינה אותו להיות נשמע לכולן‪ .‬וזה עצמו מה שאמר ר׳ שמעון גדולה מילה שהיא‬
‫שקולה כנגד כל המצות‪ .‬שנאמר הנה דם הברית אשר כרת יי׳ עמכם על כל הרברי׳ האלה‬
‫עכ״ל עקידה‪ ) :‬י ( ) ח ס ר גה(‬
‫‪ J l t t t y t t l‬במונבז המלך ובגיו שהיו יושבין וקורין בפםר בראשית כיון שהגיעו‬
‫לפסוק וגמלתם את בשר ערלתכפ הפך זה פגיו לכותל ובכה‪ .‬וזה סגיו‬
‫לכותל ובוכה‪ .‬הלכו שניהם וגימולו‪ .‬לימים היו יושבין וקודין בספר בראשית כיון‬
‫שהגיעו לפסוק הזה וגמלתם כו׳ אמר אחד להכירו אי לך אחי‪ .‬א״ל את אי לך‪ .‬לי ל א‬
‫אוי‪ .‬גלו את הדבר זה לזה כיון שהרגישה אמס הלכה ואמרה לאביהם בגיך עלתה‬
‫גיסא בבשרם )סי׳ יבלת( וגזר הרופא שימולו‪ .‬אמד לה ימולו‪ .‬מה פרע לו הקכ״ד‪,‬‬
‫אמר ר׳ םיגחס בשעה שיצא למלחמה עשה לו סיעה של פיס״טון )פי׳ מאדכים(‬
‫וירד מלאך והצילו ע״כ ‪) :‬חסר גו(‬
‫)מאמר י״ד( וקשה בזה המאמר לעניין מה אמרו ז׳ דברים נבראו קורם שנברא העוצם‬
‫ומה יחס יש בהקדמה זו ‪ .‬עוד קשה למה אמרו שמו שצ‬
‫משיח ולא משיח עצמו‪ .‬פול קשה והלא כתוב בתויה התשובה דכידב ושבת פד יי״‬
‫אצהיך ‪:‬‬
‫הכונה‬
‫נ ד ר י ם פ ר ק אין בין ה ט ו ר ד‬
‫מ א מ ר י‪.‬‬
‫ז?כונה נזה‪:‬המאמר ניאר נחכלית הנאור הרשב״א ז״ל והר״ן ן״ל והביאו ע׳׳ינהקרמה ״ ‪5‬‬
‫מבואר נגלה שאין קדימה זו זמניי׳ כפומל כי הוא דנר סותר את עצמו שהרי א‬
‫" כאמר‬
‫מאמינים שהקב״ה ברא זה המולם והמציאו מן האפ׳ המוחל׳ והאין הגמיי•‬
‫מניין סותר לזה שקודם בריאתו היו נמצאים ג״ע וגיהנס וב״ה‪ .‬ומוד כי אין שום דרך לצייד‬
‫‪.‬‬
‫ולהבין בשכל איך מציאות תורה ותשובה‬
‫)מאמר י״ד( דרש לתשובה ופעם בז׳ דבריס‬
‫ישמו של משיח יהי׳ קודם בריאח העולם‪.‬‬
‫נבראו קודם שנברא המו‪,‬ס‪:‬‬
‫אלא וראי האמח יורה דרכו שרמזו בכאן אל‬
‫ססכה תכליתית אשר קרמה לפ;י מחשכתו‬
‫י קודמ‬
‫שבעה יביים‬
‫ית׳ בבריאת סעולם‪ .‬וככר מצאני ליי״ל‬
‫שנברא העולם ואלו ה י‬
‫שמשתמשים בלשון קדימה מל המחשבה‬
‫חורה וחשובה‪ .‬ג״ע וגיהגם‪ .‬וכסא הכג־וד‬
‫הראשונה המ‪5‬ויי‬
‫וב״ד‪ -‬ושמו של משיח‪ .‬תורה דכתיכ ד‪/,‬‬
‫ק ‪,‬‬
‫קודם שיתחיל לעשותה כמו ששנינו‬
‫קנני ראשיח דרנו כו׳ תשובה ד י‬
‫ממסכת אכית ד׳ חכינא ן ד א א‬
‫בטרם הרים יולדו ונו׳ תשב אגו׳^ו ‪,‬‬
‫‪ ,‬״‬
‫אן ק‬
‫שיראת‬
‫דכא וחאמר שובו בו׳ גיע דכחיב ו י‬
‫ק ‪,‬‬
‫הברייתא‬
‫ה׳ אלקימ גן בעדן מקדם‪ .‬גיהנם ד כ ת י‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫כי ערוך מאתמול חסתה‪ .‬כסא ה כ ב ו ד‬
‫‪,‬‬
‫א‬
‫דכחי׳ גכין כסאך מאן‪ .‬ב״ה דכתיב כ‬
‫י‬
‫י י׳‬
‫סאמתי ל א‬
‫כבוד »רום מראשון מקום מקדשנו‬
‫‪,‬‬
‫שמו של משיח‪ .‬דכחיב יהי שמו ל‬
‫‪.‬‬
‫א י‬
‫לו דטיון עם‬
‫‪.‬‬
‫לפגי שמש יגון שמו ‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬ן‬
‫א‬
‫וזסו שאמרו ז״ל מחשבתן של ישראל קודם‬
‫שנברא העולם ולהגעת שלמותה רצה הקב״ה לזכות קת ישראל בתורה ובמצות־ס כי‬
‫הלמוד והעיון בהם יוכלו להיות כמלאכי השרת וזהו מסכים למאמרי׳ רבים שהעולם‬
‫נברא אלא בשביל ישראל והתורה א״כ אחר שקדם לני במקו׳ אחר מחשבתן של י ‪£ ,‬‬
‫קדמה לכל הסבם תכליתי׳ כשיתקיימו סס ישראל ויהיו כמלאכי׳ היא שתהי׳ להם ס ת ו ר ד‬
‫<כלל להאיר להם את הדרך ילכו כה‪ .‬והתכלית האחרון הזה לא יהי׳ קייס למולם זוליזי‬
‫גאמצמית ו׳ דכריס אחרים שהם כמו ממידי׳ מעמידי׳ התכלית הזה הראשי! היא התש‪,‬־כ‪4‬‬
‫להיות קרוב לנמנ׳ שתתקיים התורה זולתה כי אין צדיק בארן ובו׳ לתקן זה מלה כמחשבתו‬
‫ית׳ לברוא התשובה תכ!‪ 0‬לבריאת התורה ‪ .‬ואין להקשות טל דברי אלה ממה שסלחתי‬
‫א אלות‬
‫י‬
‫למעלה כי תורה שקדמה לעולם‪ .‬הכינה במאמר זה חייה י י‬
‫מתרי״ג מצית‪ .‬כי אין מקים כלל כאן לקושיא זו‪ .‬כי פירוש לשון תורה טצ הסתם נאמר ©‪$‬‬
‫איש ישר חפ! לשמוט בקול התורה ולא מל המיטא ופורש ממנה במכור זה ד י ה הסד״י‪-‬‬
‫קיל ה ת ו ‪ ,‬נ‬
‫להפלות במחשבתו הקדוטה בבריאת הטולס כ׳ דרכים דרך ישר אחד‬
‫יש שיי‬
‫•‬
‫ודרך אחרת לחוטא אשר נפרש ונפרד ממנה שיהא לו חקנה בתשיבה‬
‫ממודם מעמידים ומקיימים סתכלית הראשון הנזכר הלא המה ג״מ וגיהנם להיות תעטג•‬
‫נדול מעולה לנפשות הצדיקים יישביס וטטרותיסם בראשיהם בג׳מ כמת צאתם והפרדס‬
‫מחברת הגוף ביום עלותם לישיכה של מעלם‪ .‬וגם נפשית הרשעים מן ההכרח להם פ מ י ד מ‬
‫בגיסנס זמן מה כסי רשעם להתלבן מחטאחס אשר חטאו בנפשותס בעוצם הזה• כ׳ ה ק ״‬
‫ו ז‬
‫נ ו‬
‫ו א ח‬
‫תניא‬
‫כ‬
‫נ י י א‬
‫־‬
‫מ‬
‫רמ‬
‫ש‬
‫ס‬
‫ה פ ע ו ל ה‬
‫פ ו ט ל‬
‫כ פ ר‬
‫‪3‬‬
‫ו ד מ ת‬
‫ח מ‬
‫כ ד ר ך‬
‫ט‬
‫ק‬
‫ד‬
‫ח מ ל ‪0‬‬
‫מ‬
‫ז ה‬
‫בר‬
‫& ד ם‬
‫מ‬
‫ט‬
‫מ ן‬
‫ל‬
‫מ ל‬
‫מ נ ש ה‬
‫ד ס‬
‫כ י‬
‫ה ע ל‬
‫כ מ ו‬
‫ב א ש ר‬
‫ו נ‬
‫ש‬
‫פ ל ס‬
‫פ‬
‫ה ת ח ת ו נ‬
‫ע ו ‪ 3‬ד‬
‫מ ע ל ה‬
‫ד‬
‫ל ‪ 3‬ר י ס‬
‫ט ע‬
‫ה י‬
‫ה ר מ ‪3‬‬
‫ה‬
‫ו ל ן ה‬
‫כ ת‬
‫ן פ‬
‫ת כ ל י ת ו‬
‫ו מ ן‬
‫ש‬
‫‪ r‬׳‬
‫כ ל‬
‫כ‬
‫‪ 3‬ד‬
‫מ נ ח ש ‪ 3‬ת ו‬
‫ה ש פ ל‬
‫ו ע ט ן‬
‫כ‬
‫כ ו‬
‫ה נ א מ ר ת‬
‫ה ע ן ל ם‬
‫‪ 3‬מ ח ש ‪ 3‬ה‬
‫ו מ ר‬
‫ל ח כ מ ת ן‬
‫ד י מ‬
‫ה מ ח ש ‪ 3‬י י‬
‫ל ‪ 3‬ר‬
‫ש‬
‫ה‬
‫וס‬
‫‪x‬‬
‫ס‬
‫ס‬
‫א‬
‫ש י ס י ׳‬
‫ע ו ל ס‬
‫א מ ר‬
‫ז ״ ל‬
‫( ל א‬
‫ש ר‬
‫מ צ ו ת‬
‫ו ה ת ש‬
‫ל ש מ ו ע‬
‫ג ה‬
‫ה י‬
‫ב‬
‫ר‬
‫ה ג ו נ ה‬
‫ע ו ד‬
‫ב‬
‫ס‬
‫טקוס כבוס חצאת נפשו׳ החטאים‪ .‬עוד ב׳ דכריס אחרים צהגעת סתכלימ‬
‫ן‪£‬‬
‫המשובח האמור שהוא שלימות עם ישראל באמצעות סתורה והס שיהא מקום טיוחד‬
‫לכל סבא למלאת ידו ולעבוד את השם בקרבן או בתפלה לבד ומעלת המקים ההוא ת י ‪1‬‬
‫שלימות לעובר את ה׳‪ .‬וכיון שרצה הקב״ה לזכות את ישראל נמכור זה כחר להם מ מ ו ט‬
‫מיוחד‬
‫ב א‬
‫ב‬
‫‪Y‬‬
‫ט ע ם לז• דברים * נ ב ר א ו קודם ‪ #‬נ ב ר א העולם‬
‫‪ 1‬א‬
‫׳מיוחד לעבודתי והוא כ״ה‪ .‬ויתחייב מזה שנאמר שהקכ״ה קובמ כסא כבודו בשמים כנגדה‬
‫מכוון כנגד ב ה שלמשה‪ .‬כמי שאמר הנביא ז״ל השמים כשאי והארן הדום רגלי כו׳ כי זאת‬
‫יורה על השגחתו ית׳ פל הארן‪ .‬לזה אמרו שכסא הכבוד וב״ה היו במחשבתו המרומם‬
‫בבריאת העולם להיותן צורך גדול לישראל שמחשבתן קרמה לכל‪ .‬ובעבור שלא האריכו ימי‬
‫סמקרש שנחרב בעונינו סעמיים הביא הצורך קדימה אחרת במחשבתו ית׳ והיא ביאת‬
‫המשיח והוא יחזיר בניין ביה לקדמותו ויהי׳ קיי׳ מתמיד לעד‪ .‬והשמם שאמר שמו של‬
‫משיח ולא אמר משיח אוצי הית׳ כונת במל המאמר כדי להסכים )במל( דבורו אל הפסוק‬
‫שהבי׳ ממנו ראי׳ לקדמותו שאמר לפני שמש ינון שמו‪ .‬והרשכ״א כתב כי להיו׳ הקדימ׳‬
‫הזאת מחשביית ולא שעליית בעבור זה אמר שמו של משיח לרמוז שלא קדם המשיח עצמו‬
‫רק מחשבתו ית׳ בהבאתו‪ .‬ואיפשר שכוון לומר שיצא מבעו בעולם וכל גייס ימברוהו מ״ר‬
‫מאמר הכתוב ואגדלה שמך‪ .‬או ס״א לרמוז כי לא בלבד קדמה מחשבתו ית׳ במציאות‬
‫משימ כשיתחדש אלא נס קוד׳ הוויתו כמו בדורותינו ובדורות הקדומים כי כלנו מצפים‬
‫כיאתו‪ .‬וזאת האעונ׳ היא שעמד׳ לאבותינו ולכו לתשועת נפשנו כאמרם ז״ל צפית לישועה‬
‫וט׳ בעבור זה אמר שמו של משיח לרמוז בי גם בימים האלה שאין לנו רק הכרת שמו‬
‫והאמונ׳ יו‪ .‬הקב״ה משגיח עלינו כאילו יהי׳ לנו ב״יה ומשיח• סוף דבר שכונת ברייתא‬
‫זאת שאלו השבע׳ דברים קדמו לעולם קריממ מחשב׳ ולא קדימ׳ ס צליות כאשר ביארנו‬
‫יפת למעל׳ עכ״ל ‪:‬‬
‫״‬
‫עיין בתורת עולה בפרק מיז מח״ג תמזנא עוד כונה זףד התכוגה‪ .‬כנגד ז׳ טעגות של‬
‫הפילוסופים נגד התורה שהיא ז׳ ספדיס ‪:‬‬
‫ובעקידה שער ק״א כתב וז״ל כי הכרחיותס אל מציאות האדם והצלחתו פקדי׳ אותם‬
‫קדימה שבעי׳ לבריאת עולם כמכין שאמרנו שקדע׳ לעולם בריאת התיר׳‪ .‬ועל‬
‫הענין הראשון אמרו כסא הכבוד‪ .‬כי הוא באמת הכרת התכלית האמתית אשר אליו יכוומ‬
‫כל כשלמי׳ בכל סמוצותיהס כי אל זה נקרא בכל מקום מסיו ית׳ אני ראשין ואני אחרון ‪.‬‬
‫ולזה אמר נכון כסאך מאז כי מאז סי׳ מכון כסאו זה מכוון להיותו תל שאליו יכוונו ויפנו‬
‫כל השלמ< על השני אמרו תו״רה‪ .‬הוא הוראת הדרך אשר סירש באומרו אשר אנכי מצוך‬
‫סיום וכו׳ כי היא הדרך הישר מכל דלתם‪ .‬אשר מכלל עצותיה ועקרן הוא הענין השלישי‬
‫אשר אמרו תשו״בה‪ .‬כי מן ההורא׳ לשוב אל הדרך כאשר ימעה ההולך בה‪ .‬ואלו הדברי׳‬
‫קדמו למולם אס להשלמת מציאות בריאת האדם ואס להצדיק מצותיו של יוצר בראשיע‬
‫צססכיס ביושרו ומדת טובו כמו שאמר שוב וישר ה׳ על כן יור׳ חסאים בדרך‪ .‬ועל העניין‬
‫הרבי״עי אמרו ג״ע והוא השם המיוחד לחכמינו ז״ל לחיים הערבים אשר שם הצדיקים‬
‫יושבים ומטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השטני‪ .‬והוא אשר נאמר עציו וישע יי׳ אלהים‬
‫גן בעדן מקדם‪ .‬כי הצלחת הנפש וקיומה בונ׳ מתחלת הבריא׳‪ .‬וכן ג״כ מנין סמיישי‬
‫והוא גיהנס אשר הוא על העונש הנפשי כי האל ית׳ הקרי׳ במחשבתו שיושג עונש והםסר‬
‫צמקלקל דרכיו ומשבש ארחותיו שנאמר כי ערוך מאתמול תפתה‪ .‬ועל הענין השישי אמרו‬
‫ביה‪ .‬כי הנה באמת בהיות ב״ה על מכונו ועבוד במעמד׳ הית׳ השגחת הש״י מצוי׳ באלפי‬
‫ההיא הית׳ מתברכת לפניהם ולא תחסר כל בה‪ .‬ועל זה נאמר מרום מראשון וכר• בי‬
‫באמת מראש כוונה חכמתו לשבתו בבית הגדול והקדוש• והנה על הענין השביעי אמר שמו‬
‫של משיח ולא אמר המשיח עצמו‪ .‬לפי שלא כוון בהם רק במה שיור׳ מליו השם שהוא‬
‫רועה ומנהיג בצדק וביושר‪ .‬וזהו שאמר וזה שמו אשר יקראו יי׳ צדקנו והוא אמרו צפני‬
‫שמש ינון שמו‪ .‬והכוני שהוא מור׳ שלטנות ושרר׳ ואדמת כיושר ‪ .‬כי צפני המצא‬
‫אור המאורות המוציא לפועל השג׳ החושים ראתה חכמתו להמציא מלמל עד כאן‬
‫לשונו‪ ) •:‬י (‬
‫הקשי^‬
‫כונה‬
‫ל מ א מ ר עיר ק ט נ ה זה הגוף‬
‫‪ 3‬מ ד ר ש‬
‫‪rtc,‬‬
‫ב י‬
‫מ‬
‫ח ר‬
‫‪ 1‬ה‬
‫ק ב ז נ ה‬
‫י ר‬
‫•‬
‫‪^ 1 5‬״‪,‬‬
‫‪P‬‬
‫)מאמר נרו( הקשה הרב רבי אלישע גאליקי‬
‫ודאי אנשיה הס טטטיס ואפילו תימא שר׳ל אנשיה מומטיס אסיצן‬
‫גמרך העיר מ״מ קשה אמאי אצטריך ליולי סאי והלא אפילו יהיו אנשיה רבים כפרך ה ע י ר‬
‫ממלך גדול שסבב אותה ובנה מליה מצורים גלולים‪ .‬ומור קשה מ א י‬
‫חכמ׳‬
‫גדול׳ היא להצילה ממלך‬
‫‪.‬‬
‫אצטרך למלך גדול לסככ המיר ולכנות‬
‫)מאמר ט״ו( כונה למאמר מיר קט‪/:‬‬
‫טצודים וטי יטבב בידו כניסת הטיר וככישת׳‬
‫הגוף וכו׳ ‪:‬‬
‫נדד וטור קשה למה איט אומר ואנשים‬
‫טוטטים בה‪ .‬אלא נ׳׳ל דהכי סי׳ שכוין‬
‫רמי בר אבא מאי ד כ ת י כ ע י‬
‫לדחות רמי בר אבא פירושים אחרים הובאו‬
‫קטבה ואגשים ׳ ‪ °‬ע ט ו כ ן ‪. /‬‬
‫במדרש רבתי ואינם מיושבים מל לשין‬
‫עיר קטגה' זה הגוף‪ .‬ואנשים י ׳ מ ע מ‬
‫הפסוקים‪ .‬והוא רצה שידוקרק כל לשון‬
‫אלו האברים‪ .‬ובא מ ל י גדול ו ס כ כ א ו ת ה ‪-‬‬
‫הכתובים וז״ש מ״ד עיר קטנה וכו׳ ופי׳‬
‫זד‪ .‬יצה״ר‪ .‬ובגד‪ ,‬עליה מצודים ל י ע ו נ ד ת '‬
‫טיר קטני זה הגוף וכו׳ והנה צכאור׳ קשה‬
‫ומצא בה איש מסבן וחכם זי׳ י צ ״ ה ע *‬
‫בפירי׳ זה מדא דכשלמא לפשעיה דקרא אתי‬
‫ומלט הוא א ת העיר בחכמתו זו ו ז ׳ מ ו כ ה‬
‫שפיר שהעיר הוא דבר אחד והאנשים דבר‬
‫ומעשים טובים וכזי ‪:‬‬
‫אחר ‪ .‬כי העיר היא הבניינים והנחים‬
‫והשווקים ורמובית‪ .‬והאנשים דרים ויושבים‬
‫בחוכם• אמנם צפי הפירוש הזה הכל לבר אחד בי הגוף הוא האברים והאברים היא ה ג י « ‪.‬‬
‫זאת ופול אחרת כי כפי במוח הנוף האיברי׳ הס רבי׳ שהם רם״ח איברים בשימור כ מ י ת‬
‫יש ה מ‬
‫קטן‪ .‬ולכן נרא׳ שכונת רמי בר אבא לפרש עיר קטג׳ באופן שי^ל כשם‬
‫אשר בה והוא הוא קטון העיר וז״ש זה הגוף והם הם האיברים‪ .‬ומ״מ ואנשים בס מכני!‬
‫דייק דלא כתיב ואנשיה מוטטיס אלא ואנשים בה רי׳צ טס היות׳ טיר קטנה וקרובה ליכנש‪-‬‬
‫והי׳ ראוי שיהיו אנשיה זהירים בשמירת׳ ומשתדלי׳ בתועלת׳ אין הדבר כן אלא אנשים ‪^ 2‬‬
‫חיל משתדלי׳ בה ובתועלת׳ הס מעט לפי שהם איברי׳ חומרי׳ וכלם כלים מסייעי׳ ליצ׳׳הך‬
‫~ ואינם משתדלי׳ בתועלת האדם לשומרו מידי חטא‪ .‬וזה אומרו ואנשים בה עעט אלו א י ב ר י‬
‫ובא עליה מלך גדיל וסב׳ אוח׳ לומר שבהיות איברי הגוף חומריי׳ מוצא היצ״הר מקום לטמ‪.‬‬
‫בכלס והם עוזרי׳ וכלים לו באיסן שסיא סובב ומקיח את כל הגוף ונח ככלי ולכן אמר ו ת י י‬
‫אותה זה יצ״הר‪ .‬וממחה אמרו מלך גדול דכתיב באין לאו מל הזמן קאמר שהוא בא ק ^‬
‫יצר הטוב י״ג שנה• דאי הכי סוס ליה למימרמלך זקן כדאמר לעיל‪ .‬אלא על שיש לי עוזרי‬
‫ז‬
‫ה‬
‫ד‬
‫ב ד‬
‫כ‬
‫א‬
‫מ י ע‬
‫ז ה‬
‫ס‬
‫ס‬
‫ו ד‬
‫יייויייו יוועיו \ייז*ייייו»י יי‪*»«1‬י ייי«‪ 1‬״•‪ • *«%‬״ • «‪ > v w m . n l —1- >..«...‬יייית‬
‫ו^ייו" יווו•‬
‫ כאן בפועל ומלטו היצ״הט מהם בתשוכ׳ לא כסיצ‪-‬סן*‬‫*‪-‬״‬
‫‬‫—‬
‫שהי׳ מכמין פצודות ורשתות להפילו ולהחטיאו והיצ״הט הצילו שלא חטא‪ .‬דא׳'כ‪.‬לא א ת י ש ס י‬
‫ואד׳ לא זכר את האיש וכי׳ כמי שנבאר מלבר דובנ׳ מציה מצודים משמ׳ יותר שמין עונות‬
‫הי׳ כאן‪ .‬ואמרו וטצא בה איש טסכן וחים זה יצ״ט קשה לכאור׳ דלאו קושטא קאמי שכאשר‬
‫בא היצ׳׳הר עדיין אין שם יצר הטובישהרי מקדיטו י״ג שנה‪ .‬וכד מטיינינן בה אין כאן קושי‪/‬‬
‫כלל ועצל[ דקאמר לאו לביאה קאי אלא לובנה קאי שהם הטונות‪ .‬ואימחי הס חשוכים ע י ט ת‬
‫גשהוא בן י״ג שנה ואז כבר בא יציהט‪ .‬נמצא שכשיצ״הר בא לבנות מצירים ולהחטיא א ת‬
‫האדם הרי הוא מוצא שם את יצ״הט והיצ״הט גם אם האדם נצוד במצודת היצ״הר ממלט אותר‬
‫בתשוב׳ ובמעשי׳ טובים‪ .‬ויצדק יפה בחכמתו כי אחר שהאדם נצור כבר צריך החחכמית נלו‪3‬‬
‫•להטלטיותר מקורם שיטעום טעם חטא ואמר ואדם לא זכרונו׳‪ .‬משעת סיצ״היוט׳ ה י ג י נ ן‬
‫היכי סאמר דצא זכר הרי זכר אותו כיון שמשה תשוב׳ ומעשים‪ .‬ותיק שהכוני על הימן שעבר‬
‫י אבא‬
‫דבשע׳ שיצ״הר כאשר נתגבר מליו לית דטדכר ליה ליצר הטיב זהו ביאיר י‬
‫‪,‬‬
‫עכ״צ ‪ ) :‬״ (‬
‫*יי* י ן ^ י י ט ״‬
‫י‬
‫&ליק מסכת נדרים בשם יוצר הרים • יסליקרי‬
‫ר‬
‫מ‬
‫ם ד‬
‫נ < מ י ם‬
‫י ע ז ר ח‬
‫‪3‬‬
‫ב‬
‫סב‬
‫סדר קךשים‬
‫חולין פ ד ק ר א ‪ #‬ו ן‬
‫מאמר‬
‫א‬
‫)מאמר אי( רש״י סי׳ גינאי נםרא שם הנהר ‪ .‬רצון קוני כל מחלים הולכים אל היס‬
‫בגזירת המלך• ספק עושה‪ .‬שמא צא יתנו לך בפדיון‪ .‬דבמצו׳ קא‬
‫מסיק• רבתיב ושמרתם את המצות רמתחל׳ טחינ׳ והרקר׳ בעינ׳ שימור לשם מצה‪ .‬דלווס‬
‫בהדי׳ נתחבר עמס בדרך • מייעא סוחר ערבי‪ .‬כך עושין בתמיהה ‪ .‬לבני צייה• לבני‬
‫חבירה שמניחו והילך‪ .‬דלמא הבא נמי חדל!‬
‫זימנא אלא מתיירא הי׳ שלא יחזרו המים‬
‫)מאמר א׳( כונה לויכוח ר׳ פינחס בן יאיר‬
‫י וישטפו השנים והי׳ מדבר עליהם שימתין‬
‫מם גינאי נהרא וכו׳‪:‬‬
‫להם שנהר כמשה ושתין רבוון שנחלק להם‬
‫הים סוף‪] .‬עיין בדרך אמינ׳ מאמר כ׳‬
‫הקב״ה מביא תקלה ע״י בהמתן‬
‫של צדיקים דר׳ סיגחם בן יאיר‬
‫שער ד׳ פ״ב עקידה פרשת בשלחי[ ‪:‬‬
‫הוה קאזיל לפדיון• שבויים‪ .‬פגע בגינא‬
‫ותוספות כתבו א״ל אתה הולך כי׳• שמא‬
‫גהרא‪ .‬א״ל גינאי גהרא חלוק לי מימך‬
‫שר של ים השיב לו כך‪ .‬אי נמירבי‬
‫ואעבור בך‪ .‬א״ל אתה הולך לעשות רצון‬
‫פינחס הי׳ מחשב בלבו שלכך הי׳ מנימ‬
‫קוגך ואני הולך לעשות חנון קוגי‪ .‬אתה‬
‫מלתלוק לו ‪ .‬וכענין זה צריך לפרש כפ״גן‬
‫ספק עושה ספק אי אתה עושה‪ .‬ואני‬
‫דע״א גבי רבי אליעזר בן דורדיא דאמר‬
‫ודאי עושה‪ .‬א״ל אם אי אתה חורק ‪.‬‬
‫שמים בקשו עלי רחמים ‪:‬‬
‫גוזרגי עליך שלא יעברו בך מים לעולם ‪.‬‬
‫והרשב״א ז״ל כתב הכונ׳ בזה המאמר‬
‫דרי‬
‫חלק ליה‪ .‬הוד‪ ,‬ההוא גברא דהוה‬
‫לפרסם לנו סנה גדול׳ והוא שמן‬
‫גמי‬
‫ליה‬
‫הטי לפסחא‪ .‬אמר ליה חלוק‬
‫המתוייכ להיות אדם נמנע וכ׳יש החסידים‬
‫להאי‪ .‬דבמצוה עסיק‪ .‬חלק ליה‪ .‬הוה‬
‫להוציא הדברי׳ הטבמיים מגדר הטבע לפלא‬
‫ההוא טייעא דלווה בהדיה א״ל חלוק‬
‫מהם בי אם לצורך גדול ולמצו׳ הצריכ׳‬
‫ליה להאי‪ .‬דלא לימדו כך עוש־ן לבגי‬
‫לשעת׳‪ .‬עם היות להם ממשל׳ מצד מעלת‬
‫לוויה חלק ליה וכו׳ ‪:‬‬
‫הנפש לפעול בפלא ‪ .‬וכבר ידעת שהעניש‬
‫ר׳ יושי דמן יוקרת את בנו בהוציאו תאנים‬
‫מן התאנ׳ שלא בזמנם כמוזכר במשכת תענית‪ .‬על בן גלו שהחסיד הזה הוצרך לסעוצ‬
‫עכשיו בפלא מפני שגדל הנהר ופגעו ולא יוכל לעבור ומעכבו מפדיון שבויים הוצרך לשעתו‬
‫ההיא מצוה רבה‪ .‬כמו שאמרו מאי מצוי רבה פדיון שבויים‪ .‬ואמרו שבוי דכלהו ביה אתנהו ‪.‬‬
‫ונמשך העניין כי לולי הצורך שהי׳ טרוד וממהר למצי׳ רבה הי׳ מן הראוי שלא יבטל אפילי‬
‫שעם אתת מנהג הנוהג במעשי כראשית כי זה כלו מסידר מנהג העוצם רצהו ית׳‪ .‬ואולם‬
‫מחמת מצו׳ לצורך שעם מותר ואע״פ שאינו ודאי שיוכל לסדותו והוא אומר׳ כאילו השיבו‬
‫הנהר או שר הנהר אני הולך לעשות רצון קוני כוי‪ .‬ועם כל זה נמנ׳ החסיד מלגזור עציו‬
‫ולפעול הפלא להתעפק כפדיון שכויים‪ .‬ועוד גלה לנו שאפשר לו להמשיך אותו לצורך מצו׳‬
‫אחרת ממצות התור׳ בהשתדלות להביא חטים ואע״פ שהי׳ באסשר שהי׳ נמנע לפעול בעבור‬
‫זה בתחל׳ באותו הפלא‪ .‬ואף למצות ניהוג האהב׳ והחבור׳ לבעלי החבור׳ כטייע׳ שנתלו׳ עמו‬
‫המשיט כי זה מיישוב העולם לנהג ביושר מם החברי׳ ולא שיהי׳ כל דבר מאלו ראוי לפעצ‬
‫עציו נפלא בתחצת מניינ׳ אלא להמשיך עליהם הפלא אחר התחלתו לצורך‪ .‬והוא שרמוז סענין‬
‫כצו במה שאמררכ יוסף נפיש האי גברא וכו׳ והית׳ התשוב׳ ה״ק כמשה כו׳ לומר שלא סעצ‬
‫בהם אלא המשיך בעבורם‪ .‬מצורף עוד לזה כלו לגלות לנו מעלת הנפש בי יש בכח החסידים‬
‫בהדבק נפשם בשרשם להתעלות על בל מעש׳ התחתוני׳ ולשנות הטבעי׳ ואס הם נפעלים‬
‫וממנהגי׳ בכת ולהוציאם לגמרי מגדר הטבע כקריעת ים סוף כעייץ שעשה משה בים ‪.‬‬
‫וכ״ש מה שאינו יוצא מגדר הסכע לגמרי כמניע׳ משיכת הנהרות שהם מתישבים ופוסקים‬
‫לעתיד וזהו כלו מפני שהם מתעלים צמעצ׳ והעליון פועל בתחתון והוא מה שרמז כאן‬
‫באמרםנפיש ט ׳ ‪) :‬חסר מ ( ‪0 0‬‬
‫הרשב״א‬
‫אין‬
‫חריין **ק ‪ptfn‬‬
‫מ*מ‪-‬ב‬
‫<מאמר ב׳( הרשב״א ז״ל כתי בחדישיו וזי׳ל יש בזה סיד נעלם ועלהו‪ .‬כבר ידע׳ שאבינו‬
‫חטא וחטאי שהלך אחרי תאות הצב ונסר׳ מן השכל והגביר תאותו‬
‫ולקש ססריהען ואח״כ הכיר במה שעש׳ שנתבייש ותפר עלה תאני שתאנ׳ הית׳ מה שאכל‬
‫־והוא מאמרם ז״ל בדבר שנתקלקל בה נתקן ואע״פ שיש בה דמות אחרות כמה שאכל כאמרם‬
‫חטה הית׳ א‪!:‬שר שהכל טול׳ לטעם אחר‬
‫)מזמר ב׳( בונה למאמר שור שהקריב ארס‬
‫סי׳ המשכתו אמר תאות הלב‪ .‬ולפי שהפריד‬
‫הראשון קרן אח׳ הי׳ לי במצחו בו׳‪:‬‬
‫׳ספרי טן הען קראו חטאו קצין בנטימית‪.‬‬
‫ואסר שהזכירו ית׳ המן הען אכלת התור׳‬
‫א ^ ו * רב יהודה שור שהקייב א ד ם‬
‫והתפלל והקריב קרבן הקריכ כמו ופרמה‬
‫הראשון קרן אחה היה לו‬
‫הקריב ‪ .‬וכמעש׳ האכ או כדומ׳ לו עשו‬
‫במצחו שנאמר והיטב לה׳ משור סר‬
‫הבנים במדבר והיא החטא שכבר ידמת ‪.‬‬
‫מקרין מפרים‪ .‬מקרין חרחי משסע א ט ד‬
‫*על כן הי׳ הקרבן שור‪ .‬ובגר ידעת מאמרם‬
‫רב גחמן מקרן כחיב־ ‪ :‬ואמר רב יהודה‬
‫ז״ל ששמטו אחד ממט״ראמוצין שכמרככ׳ שנ׳‬
‫קרניו קוד‬
‫^אשון^קרגיו‬
‫קודמי*‬
‫שור שהקייב אדם הראשון‬
‫•ופני שור מהשמאל לארבעת׳‪ .‬ומ״כ הקריכ‬
‫לפרסותיו‪ .‬שגאמר וחיטב לה׳ משור ספדד‬
‫שיר שהוא דורון נאה לבעלי ת ׳‬
‫מקרין מפריס מקרין ברישא והדר מפריס‪.‬‬
‫שאמרו ז״ל מפני מה נאמר אל פתח איהל‬
‫מםייעא ליה לרבי יהושע ב״ל דארי״בל‬
‫מועד נפר מה שלא נאמר בשאר קרבנות ‪.‬‬
‫כל מעשה בראשית בקומתן גבראו בדעת*‬
‫משל לאוהבו של מלך שהביא דורון נאה וטי‪.‬‬
‫גבראו בצביוגם גבראו שגאמר ויכלו‬
‫•ואמר קרן אחת הי׳ במצחו ללמד מלי היחור‬
‫השמים והארץ וכל צבאם אל תקרי צ ב א ‪0‬‬
‫כי הסך סירוד היחיד ומ״כ אמר בי הקריב‬
‫אלא צביוגם‪:‬‬
‫שיר בקרן אחת כי חזר לאחדות שיהא אחוז‬
‫]וכן איתא בסרק במה מדליקין ובע׳׳א[ ‪.‬‬
‫לבו בשכלו ורא׳ כי טוב לו אז בהיותו בעל‬
‫)עיין דרך אמוני מאמר ב׳ שמר הי• תורון‬
‫שכל• ואמרם שהי׳ לו קרן ושאיני אלא אחת‬
‫מילה פע״ב מח״ג( ‪:‬‬
‫ושהי׳ במצחו ולא מן הצדדים‪ .‬הבונות רבות‬
‫זיע שהקרן מור׳ להחזיק מלכות‪ .‬כאמה דוד‬
‫*שלמה נמשחי כקרן‪ .‬נמשכ׳ מלכותם דכתי׳ וירם קרן משיחו‪ .‬גס הכתובים רמזו ל ז‬
‫אמרו במאמר מולוס דניאל אל חוזק מלכות אלכסנדר קרן חזות בין עיניו‪ .‬עוד רמז במצחו‬
‫כי המצח באמצע הנקוד׳ האמצנני׳ באדם לרמז טל מטאו שהעז שאכל ממנו הי׳ בתוך הגן‬
‫ותרגום במציעות גינת׳‪ .‬ואמרו קרניו קדמו לפרסותיו כבר ירמת שקרן מורה עצ עצמו ‪j p‬‬
‫דבר תרגום של בעצם היו׳ הזה בכרן יומא הדין‪ .‬ופרסם רמז לסכה אחרונ׳• כאמרס לא‬
‫אשאר סרס׳ ופרסה מענין רגל‪ .‬והרגל סבה‪ .‬ואדם הניח העיקר שהוא האילן ולקח ה פ ר י‬
‫באלו רצה להגביה המסובב‪ .‬ועתה חזר בתשיב׳ והקריב שור שקרניו קודמו׳ לפרסותיו יקודמו׳‬
‫לא בזמן רק במעל׳ וסכל מבואר פכ״ל הרשב״א ז״ל‪ .‬או י׳׳ל קרנותיו קודמות ט ׳ י״ל שכ‪3‬‬
‫מעשה בראשית בקומתן נבראו ובצביונו נבראו ע״כ ראוי כפי הבריא׳ להיותן קודמות את‬
‫<זמן שבתחל׳ הוציאם מן האר! סראש עם סקרנים ואחר כך הגוף והרגלי׳ כי כן דרך גדילתן‬
‫של ממשה בראשית כן היו מ״כ ‪:‬‬
‫ג מ ה שלום )*( ס״ד מאמר ט׳ וז״ל הכונ׳ לפי שעיון השכלי קודם לקרבן ומעולם ממנו‪.‬‬
‫ואם שניהם כאחד טובים‪ .‬והי׳ ארס בסבת מטאו שפסק השפט העייוני‬
‫ממט שהי׳ בינו ובין הש״י והטיל זוהמא בבריא׳ האנושיות אז״ל שהקרבן להחציף תמורת‬
‫מה שנחך מאותו השסע היו קרנותיו קודמות לפרסותיו כלו׳ לחלק הטליון טטט שהיא סקרן‬
‫קודס לפרס׳ שהוא החלק השפל‪ .‬כן קדם הקרבן השכליי לקרבן הממריי בטטל׳ ובזמן ן‬
‫נתטורר קין והבל בטנין זה רק שקין הכיא מנחה ליי׳ מסרי הארמי‪ .‬והנס לא יסכים ט ס ‪i,f‬‬
‫העיון השכלי שהוא הקרבן הרוחני כט׳׳ש‪ .‬לפי שאין לפירות נפש חיונית‪ .‬אבל הכל שהביא‬
‫מבכורות צאנו ומחלביהן נתרצה כי נתמלית כונסו‪ .‬טכ״ל ניה שלום ‪ :‬וכעקידה ש״מ כ ת ב‬
‫שהפיוס והרצוי המגיע מהארס לאלהיו על חטאתו אשר חטא ההוא יקרא שור קרבנו או ס‬
‫לעת‬
‫ש ו ‪3‬‬
‫ו כ מ ו‬
‫ס‬
‫י ‪9‬‬
‫ר ל‬
‫חולין‬
‫פרק‬
‫אלו טריפות מ א פ ר ג‬
‫פג‬
‫לעת ההיא כמיש קחו ממכם דברים כי׳ ונשלמה סריס שפתינו‪ .‬וכשהפיוס והרצוי הוא כהוגן‬
‫ברברים נאותים נקיים מהאשמה והכפל החטא אז ודאי שור פרו הוא מפריס כי הסרס‪#‬‬
‫צו שימן טהור׳‪ .‬וכלשון חז״ל מפריז על המרה‪ .‬אבל כשהפיוס הוא מרומה וכטמנות‬
‫נפסדו׳ המוסיפות כעס לפני קונו הנה אז באמת שיר סרו הוא מקרין ונוגח בי הקרן הוא‬
‫בצי מפצו ומשחיתי ולהנצל מזה בקש המשורר אהללה שם אלהים בשיר ואגדלנו בתורה‬
‫ותיטב לה משור פר וכו׳‪ .‬ומפני שראה רב יהודה שהפייס וההתנצלות שנתנצצ אדם מצ‬
‫מטאו באמרו האשה אשר נתתה עמדי ט ׳ הי׳ מזה המין אמר כי ודאי הפר שור אשד‬
‫שלמו שפתיו על תטאתו והי׳ כמו זה שהמלין עליו המשורר שקרניו קודמות לפרסותיו או‬
‫צפחות שבאו כאח׳ כמניין כל מעשה בראשית בקומחן נבראו ובצביוכן וכף וכה״ג אמר רב‪.‬‬
‫יהודה בתחל׳ קרן אחד ה״ במצחו דחזקו יותר מצוי ונכר ובזה האשם נפלה האשה גם כן‬
‫באמרה הנחש השיאני וכו׳ עב״ל‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫)מאמר ג׳( וקשה על זה המאמר טובא ראשונה במה שקטרנה הלבנה באמרה אי אפשר‬
‫לשני מלכים כו׳ וקשה למה לא אמרה שני עברים בעבורה אחת בהיותם‬
‫עבדים ומשרתים להקהש ב״ה ולמה נטלה גדולה לעצמת להקרות לה שם המליכ׳‪ .‬ובבד‬
‫ידוע עני! חטא אוריה החתי שאמרו עליו מורד במלכות היה באשר אמר לפני המלך ואדוני‬
‫יואי מבייש כאן לדבר לפני המלך מלכי‬
‫המלכים ולומר אי אפשר לב׳ מלכים כר‪.‬‬
‫)מאמר ג׳( טנה לקטרוג הלבכ׳ על החמה‬
‫עיר קשה אם שאלה כהוגן למה אמר לה‬
‫וטעם אמרם הביאו כפרת שמעטתי הירח ‪:‬‬
‫השה יתברך לכי ומעטי כיי‪ .‬ויותר קשה־‬
‫שמעון בן פזי רמי כתיב רעש‬
‫מכלם שאמר לבסוף המאמר הביאו מלי‬
‫אלהיפ את שגי המאורות‬
‫כפרה כו׳ איך הזכירו כפרה על השכינ׳‬
‫הגדולים‪ .‬את המאור הגדול לממשלת‬
‫ח״וש‪ .‬או מי ימחה בידו יתכרך להגדיל‬
‫היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה‪.‬‬
‫ולהאמין ענין אור הירח ולעשות לה אור‬
‫אמרה ירח לפגי הקדוש ברוך הוא רבש״ע‬
‫גדיל כחמה‪:‬‬
‫אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר‬
‫והרשב״א במסכת שבועות כתב וז״ל דע‬
‫אהד אמר לה הקדוש ברוך הוא לכי‬
‫שהלבנ׳ אין לה אור רק מסשמ‪£‬‬
‫ומעטי עצמך‪ .‬אמרה לפגיו רבש״ע מפגי‬
‫וכשהיא פנים בפנים עם השמש ובן היה‬
‫שאמרתי לך דבר הגון אמעט את עצמי‪.‬‬
‫בתחלת הבריא׳ שידוע שכל מעש׳ בראשית‬
‫אמר לה משול ביופ ובלילה ‪ .‬ומאי‬
‫בקומתן נבראו ולזה אמר את שני המאורות‬
‫רבותא שרגא בטיהרא מאי אהגי אמר‬
‫הגדולים ריל ששניהם בגדלתם‪ .‬ואחר כך‬
‫לה לך ולימגו בך ישראל ימים ושגימ ‪.‬‬
‫אמר את המאור הגדול‪ .‬לפי שעמר בגדלו‬
‫ביה‬
‫לדידי׳ גטי לא סגיא דלא למגו‬
‫יקרא האחד המאור הקטן לפי שאינ׳ עומדת‬
‫דכתיב והיו לאותות ולמועדים ולימים‬
‫בגודלה שנבראה בו‪ .‬וכשהרגישה הלכנ׳‬
‫ושגים‪ .‬אמר לה צדיקים יקראו על שמך‬
‫שהיא מאירה וצא באור עצמה אצא שהית׳‬
‫‪.‬‬
‫יעקב הקטן שמואל הקטן דוד הקטן‬
‫מקבלת מהשמש נתרעמה ואמרה האור שצי‬
‫ברוך‬
‫לא הות מיתבא דעתה אמר הקדוש‬
‫אס הי׳ שלי אף אם איט בהיר כאור השנמ‬
‫הוא הביאו כפרה לסי שםעטתי הירח ‪.‬‬
‫לא הייתי מתרעם אכל כשאינו בסיר כאור‬
‫והייגו דאמר ר״ל מה גשתגה שעיר של‬
‫השמש למה אינו מעצמי ‪ .‬והייתי נראם‬
‫ברוך‬
‫ר״ח שגאמר בו לה׳ אמר הקדוש‬
‫כמלך שאינו צריך לשום אדם• אבל להפך‬
‫שטעמתי‬
‫‪ am‬שעיר זה יהא כפרה על‬
‫כי כל אדם צריך למלך‪ .‬גם כן כל אדם צריך‬
‫את הירח ע״כ‪:‬‬
‫לאור החמה להאיר להם על הארן כמלך‬
‫שמאיר לפניהם וכשם שצריך האדם לאוד‬
‫הממה ב״כ צורך גדוצ יש באור הלבנ׳ בבישוצ פירותיה כמכין שנאמר וממגד גרש ירמים‪.‬‬
‫וצריך גם כן להאיר בליל׳ להוצכי דרכים צהאיר צהם הדרך יצכו בה‪ .‬מש״כ פתה שהחמ<‪$‬‬
‫היא‬
‫כונה לקטרוג‬
‫ה ל ב נ ה ובזעיר ח מ א ת ש ל ר א ש ח ו ד ש‬
‫פ נ י‬
‫י ה ו ש ע‬
‫כ ל ב נ ה‬
‫פ נ י‬
‫מ ש ה‬
‫־היא מלך ואני כמשרתת לה‪ .‬כאשר אמרי‬
‫•בושה אוי לאותה כלימה‪ .‬רצוני לומר דמה הלכנ׳ ליהושמ משרת משה והחמה למשה * ‪ 5‬ך ‪.‬‬
‫שנאמר ויהי כישורו מצך כו׳ אס כן ראוי להקרות שם מלכים למה שתחתיהם שכל הננולס‬
‫משרתים לסם‪ .‬ויש כתות שטעו אחריהם לקכלם עליהם באצהו׳ ער שהוצרך תכתיב להזהיר‬
‫וסן תשא עיניך השמיטה וראית את השמש ואת הירח וגו׳‪ .‬אס כן השוו בכתוכ כגדולתם‬
‫ה ו א‬
‫מ ד ה‬
‫א ח ת‬
‫ל‬
‫ש א י‬
‫א פ ש ר‬
‫)‬
‫ה‬
‫ש‬
‫י‬
‫ס‬
‫‪ 1 < 1 ^ 5‬י‬
‫י׳׳‬
‫מממשלחס‪ .‬והכחר שאמי׳‬
‫אחת שהי׳רכוי האחת ללא תומלת‪ .‬אלא שזה משמש מרה יזחת וזה מרה שניה כאצו תאמר‬
‫שישתמש זה שתים משרה שמית במרת לילה ויהי׳ אור הצבנ׳ באור החמה זה במותו ‪ 0‬ה‬
‫במדתו‪ .‬אמר לה הקב״ה יפה אמרת שאי אפשר להשתמש יחד אבל להשתמש זה אחר ז ה‬
‫בעניין אחר גם כן אי אפשר שלא יתקן תיקון העולם מל צד זה עד שתהי׳ מרה א ח ת‬
‫למלאכי וה־א' מרת יום‪ .‬ומרה אחת למניח׳ וזו היא מדת לילה‪ .‬אס כן לכי ומעטי עצמך‪.‬‬
‫הכונ׳ לברא מאור אחר קטן מקבל אור החמ׳ להיות משמש במרת לילה אחר סיר מרת ייס‬
‫להמציא לנבראים מת מנוח‪ .‬וכרי להרגילט מלמדת ההשיי׳ ולהתרחק מדרך מעלת הקנאה‬
‫גאו כל שאר מנייני הויכוח מפני שאמרתי דבר הגון• וכלל המכין צא עצ צר תכוון‪ .‬ואמנם‬
‫מפני ששניהם משלימים תיקון העולם במצות בוראם השוה להם התועלת בקיום העולס‪.‬‬
‫ואנחנו שאין אנו יורע‪-‬ח תכלית המבוקש בבריאת העולם יזמנו כאמת שתכלית סכיני בבריאת‬
‫המולס השפל הוא באנישי שהוא בעל שכל מכיר את בוראו ית׳ כפי מה שיש כח השכל‬
‫האנושי להכיר ולהתבונן בו ית׳ מצד םמילותיו והמי‪-‬יקש מן המין ה־׳נישי הס ישראל ‪.‬‬
‫והמבחר מישראל הס סצריקי׳ והחסידי׳‪ .‬וכבר המיר תכתוב בזה מדות מטאר בהכתל עליון‬
‫גויס וגו׳ בי חלק ה׳ עמו יעקי חבל נחלתו ישראל אשר כך אתפאי וכאלה רבים‪ .‬ועל‬
‫אמר כאן כי אם היו‪ :,‬לחמה מעל׳ בהנהגת העילם‪ .‬סכיני בזת ותכלית העביקש כ נ ‪:‬‬
‫קיום העולם בישראל שנאמר אס לא בריתי יומם וליל׳ כוי‪ .‬וקייס ישראל ככפרת׳‪ .‬וכפרת׳‬
‫בקרבנות‪ .‬מל כן להשוות החומלת •בלבנ׳ ומעלתה בקיום העולם בתיעלת םחמ׳ ומעלתה‬
‫באותה המד׳ הבסיס הבורא ית׳ שיכפר לישראל וימש׳ ברית חרש בהתחדש׳ לבנה יכמ‪5‬א‬
‫קיום העולם עומר על הלבנ׳ וזהו יישוב הרעת שנתישבה הלבנ׳ ואמר הביאו טלי כ ס‬
‫כוי כלומר בסיבת שמיטטתי את הירח הביאו כפרה שעיר אחד שאכפר לכם בכל התל‪.‬ד‬
‫הלבנ׳ כ<־י שיהא קיום המולם כקייומו כחמה‪ .‬ומצי פי׳ סרכ אלפס פ״ק דשכומות שהיא‬
‫כמו אלי‪ .‬וא׳׳לף וע״ין מתחצף יכמו צפני‪ .‬מצורף לזה לקבוע בנפשותינו לנהוג ככל סעילותיט‬
‫מרח ההשוי׳ ושלא להטיל קנאה רק טצד טענ׳ הכרחיית כי הוא יתכרך עם היות‬
‫מכריו ומעשה ידיו נהג כן עם נביאיו ויש צנו צכוין דעתינו צצד זה מה שכחרו םשס יתברך‬
‫ולהתמיד לו בכל דרכינו הו׳ שהזהירנו בתורתו ית׳ והלכת בדרכיו ולרבקה בו‪ .‬ואמנם בעיקר‬
‫בריאת שני המאורות אחל גלול ואחד קטן‪ .‬ושהקטן מסבל את האור׳ מן הגדול ועניי‬
‫נעצם שהם לתבנית המרכב׳‪ .‬וכעל העקידה ז״ל כתב כונה אחרת‬
‫סיד נעצם‬
‫בו סיד‬
‫יש בו‬
‫הסרבן יש‬
‫הקרגן‬
‫הולך לבינתו בח׳׳ג סכ״ב־• וכתב‬
‫ז״ל‬
‫מעולה‬
‫תורת‬
‫בעל‬
‫וגס‬
‫בארוכ׳‪.‬‬
‫בא‬
‫פרשת‬
‫ג*ער ל״ז‬
‫ג״ער‬
‫ו‬
‫• ••׳‬
‫ל״ז פרשת בא גל!;!‪ w-. .V‬׳‪.‬״‬
‫לבסוף רעת המור׳ ז״ל ח׳׳ג פ״מו כי נאמר חטאת ציי׳ בחרבן ר״שכד שלא ידמו המביא‪,‬‬
‫שהם מביאי׳ ללבנ׳ כמו שהיו עושין המצריי׳ בהקריבם ללבנ׳ כל ר״ח קרבן לכן נאמר בו‬
‫מטא׳ ליי׳ ולא ללבני‪ .‬ואין לחוש לזה החשש בשעירי הרגלי׳ וצא בזולתי אמר שהימי׳ איכס‬
‫ימים מסויימי׳ ללבני‪ .‬ונרא׳ שלזה אמר כאן ז״ל ללא מיתנה לעתה רצה הקב״ה לסייס״‬
‫ילעשות לס כבור שיקריבו ישראל כל יום ר״מ קרבן והוא לס לכבוד ולתפארת אע״ס שכוונת‬
‫הקרבן לסשם יתברך‪ .‬וסנס אף על סי שיש בזם קצת חשש עבודה זרה מי״ש ע״כ א‬
‫הביאו עלי כסרס ר״צ סמכו עלי שאני מצוום ולא תחושו לדברי הטועי׳‪ .‬וע״כפ הפירוש הוא‬
‫כאמרו טלי קללתך בני ע ״ כ ‪:‬‬
‫כ ן‬
‫גט‬
‫י ת‬
‫ש‬
‫ה כ ל‬
‫מ ר‬
‫י ת י י ה ד‬
‫' ‪1‬‬
‫‪1 1 1‬‬
‫פרמזח םיגחס סבת אטרו הניאו עלי כפרה בגין דאזעריח לה בגין סכת‬
‫דילי אחון צרינין דא‪ .‬ונתב עוד ש‪ 0‬ויבואו בגי האלהים להחיצכ ‪yy1‬‬
‫חולין פ ר ק‬
‫גיד ד נ ע ה‬
‫מאסר‬
‫ד‬
‫מד‬
‫ה ' וכי על ה׳ קיימו אלא בשעתא דאילן קיימן על דיגא קדמא דכלא סאן הוא דלא‬
‫מוקיר שמא קדישא ודלא יוקיר לאורייתא ולעבדוי‪ .‬אוף הנא מאן דלא חייש ליקרי׳‬
‫מאן הוא דלא יקר לשמא דא• ואסשר שזהו אמרם הביאו עלי כפרה ר ל על קדושת‬
‫שמים ש ל א יתחלל עכ׳׳ל ‪) :‬חסר נח( ‪O‬‬
‫)מאמר ד ( המנה בזה המאמר ע״ר שכתכ כעל דרך אמונה שפר ד׳ ממאמר שני וז׳׳צ‬
‫כבר ידוע מאמר חז״ל מאן מלאכי השרת רבנן• והחכמי׳ הסם חוקרי׳‬
‫ומשיגים ממלת אלהות בחקירתם וישראל הן מס האמוני ומלאכי השרת הם חכמי המחקר‬
‫וצא יאמרו שירי כ״א פעם אחת ביום או פעם א׳ בשבוע או בשנה שזהו מה שביאר הרב‬
‫בנביאי׳ שיש מי שיאור עליו היום בתכיפות‬
‫)מאמר ר׳( טנה למאשר חביבין ישראל‬
‫ופעמי׳ •רבות• יש מי שיאיר עליו באיחור‬
‫מן המלאכים ושירת המלאכים ‪:‬‬
‫ער שיש מי שיאו׳ עליה׳ פעם אחת בכל‬
‫ימיהם ואלו הם אשר נאמר עליהם ויתנבאו‬
‫א י ן ך רב שלשה כיתות של מלאכי‬
‫ולא יספו ולכן יתחלפו החכמי׳ כסי שיאור‬
‫השרת אומרות שירה בכל יום‬
‫עליהם האור׳ האמת״ כי יש מי שישבמ‬
‫אחת אומרת קדוש‪ .‬ואחת אומרת קדוש‬
‫האל ותדבק בו בשבת ההו׳ פעם א׳ ביום‪.‬‬
‫ה׳ ואחת אומרת קדוש ה׳ צבאות ‪.‬‬
‫או פעם א׳ בשבוע כי׳• וזה כפי חלוף‬
‫יותר‬
‫מיתיבי הביבין ישראל לפני הקב״ה‬
‫מדריגות החכמי׳ הנזכרי׳ ולפי זכו‬
‫ממלאכי השרת שישראל אומרים שירה‬
‫השגותיה׳‪ .‬אמנם ישראל והם המאמיני׳‬
‫בכל שעה‪ .‬ומלאכי השרת אין אופריפ‬
‫ישכחו אותו ויזכירוהו ויתדבקו בו‪ .‬ואומרי׳‬
‫לה‬
‫שירה אלא פעם אחת ביום‪ .‬ואמרי‬
‫‪ .‬שמלאכי השרת יזכרו את השם לאחר ג׳‬
‫אחת‬
‫פעם אחת בחדש ואמרי לח סעם‬
‫תיבו׳ רצוני כו שחחכמי׳ החיקרי׳ יתדבקו בו‬
‫בשנה ‪ .‬ואמרי לה פעם אחת בשבוע‬
‫ית׳ אחרי השיגם ג׳ חלקי׳ המציאות אשר‬
‫ואמרי לה פעם אחת ביובל‪ .‬ואמרי לה‬
‫הס עוצם השכל ועולם הגלגגי׳ ועוצם‬
‫פעם אחת לעולם וכו׳‪:‬‬
‫המלאכי׳ אשר הוא יתברך מובדל ומופרש‬
‫מהם‪ .‬אמנם ישראל הם מזכירי׳ איתו‬
‫ומתרבקי׳ בו אפרי שתי תיטת‪ .‬והן הם המצר האמונו׳ אשר הם כ׳ חלקי׳ משלימי׳ לכל‬
‫מאמין‪ .‬ואמנם אמרם שאין מלאכי השרת אומד׳ שירה עד שישראל ט ׳ הנם דעתם בזה‬
‫רעת מי שחשכ שאין יריעה נקנית וסקירה שלא יצשרך אל הקדמה מה מקוכלת‪ .‬וכי אי‬
‫אפשר להקדמו׳ כולן שתשיכנה אל המושכלות הראשונות‪ .‬ואם גם הראשונות יצמרפו כצר‬
‫מה ליסודיות השכל אשר משכע אצו המושכלות‪ .‬והוא רמז אמרם ואף מלאכי השרת איך‬
‫אומרים כי׳ כלו׳ שאין החוקרי׳ יטלי׳ לכמת חקירותיה׳ ולהמשיך עיון שכלם על השלמות‬
‫צצא שיקכלו הקרמה מה כר ןירות׳ וז״א עד שישראל אומדם שירה למטה וזהו אומרם ז״ל‬
‫גדולי׳ צדקי׳ יותר ממלאכי שרת הנה הצריקי׳ הם המאמיני׳ אשר הם צדיקי׳ מתני׳ החק‬
‫הראוי צשכצ האנושי‪ .‬ולכן הנה הם גדולי׳ ומעולי׳ ממלאכי השרת המעייני׳ ומחוקרי׳‬
‫כחקירה שכלית ע״כ‪) :‬י(‬
‫מ ע ט ר ת חכודש חלק התכלית ם״ז בשם רז״ל כזה הלשון כשעה שמגימ זמן לומר שירה‬
‫שממיאל המלאך השר הגדול ו ם נ מ י והנורא עומר על חלוני רקיע‬
‫התחתון לשמוע קול שירות ותושכחות תעירות העולות מן הארץ מכל כתי כנסיות להשמיע‬
‫צפני פרטת ומפני מה עושה כן שאין רשות למלאכי השרת לומר שירה תחצה ער‬
‫שפוסחים ישראל‪ .‬מכ״ל‪:‬‬
‫)מאמר ה׳( כתב ) ״ ( בדרך אםוגה שער כ׳ הכונ׳ ירמוז כהשתדלות הזה מטריד שכלו‬
‫של יעקכ אןינו להשיג החיש ההוא ולהתדכק עמו‪.‬‬
‫וזהו העצתם אכק העצות המושכל הסמרי אל המופשט במושכל והשכלי‪ .‬ואומר על עלול;‬
‫השחר‬
‫חולין מ ר ק ג י ר ה נ ע ה‬
‫ר א ו י ה‬
‫מאפר ן•‬
‫‪S^ SS SSAS1‬‬
‫» ? \ ‪ \™5? * J‬ט ׳ ירצה<‪$fis‬‬
‫י ס ג י נ ה‬
‫)‬
‫ל ה ש ת ר צ‬
‫‪xxd‬‬
‫השחר ירצו ט שהשע׳ הסיא ידועה‬
‫‪ £‬ר כנר נשלם הנניכיל י *‬
‫‪?1‬יגי מהיאמ־מ^!‬
‫והחסיר׳ סתבודדות אמנם אמר י י‬
‫יעקב שלאה‪ -‬יטצ להשיג זאת ססשג׳ העצומ׳ נקש הסב׳ בזה ואמר כ י ס א ה ה ת ר ב ק ו *‬
‫צ א‬
‫מ י נ ע‬
‫י ה א‬
‫א‬
‫& ש ר‬
‫פ ס‬
‫‪5‬‬
‫ו ז ס‬
‫ס ה מ‬
‫י י ג מ‬
‫א י מ ח‬
‫כ י‬
‫‪q : 3‬‬
‫'־‬
‫** י‬
‫ירינו‪ .‬או אפשר שהשב׳ היא ההתעסקי׳‬
‫נ צ ר י י ^ נ י ת ^ ו ן סמי׳ הדני׳ אשר היו צו‬
‫מנעוהו מההשג׳ השלימ׳ ההי׳ ולזה השלים‬
‫ע‬
‫ת‬
‫כ‬
‫י ר ר‬
‫יאמר י ס י‬
‫שהתקע׳ ההיא '‬
‫מ ?‬
‫‪,‬‬
‫>‬
‫י‬
‫ל‬
‫־ ש י ג‬
‫ה מ ן מ ר‬
‫ס ה ש ג‬
‫א ת‬
‫י נ נ ‪ 5‬ז נ י ב י‬
‫ה פ‬
‫יס‬
‫מ מ ח < צ ת ו‬
‫ה ה י א‬
‫׳‬
‫כ צ י‬
‫ב י‬
‫׳‬
‫מ מ ? ו מ י‬
‫צ ה ש ת ל צ‬
‫ן נ ח ר ח ק‬
‫'‬
‫ב ן‬
‫‪0‬‬
‫י כ י צ‬
‫) מ א‬
‫מ‬
‫‪,‬‬
‫ה ע ן ל‬
‫(‬
‫ס נ ש‬
‫כ מ י‬
‫א ס‬
‫י ג ע‬
‫ץ ^ ‪ -‬י י ר׳־ז יונח אמר׳ מלמד שהעלו אד*‬
‫™‬
‫‪.‬‬
‫נרגליהם ער כסא סנט‪ -‬יטעם לגיד‬
‫' י‬
‫ג ס‬
‫א פ ש ר‬
‫כ פ‬
‫צ א‬
‫‪C‬‬
‫**"י‬
‫רייבל ויאבה איש עמו י י ‪/‬‬
‫אבק רי‪~1,,‬‬
‫‪£‬ד‪$‬לי « י ״‬
‫«\«‬
‫ברגליהפ‬
‫ןלםדי ישהעלו‬
‫עד כפא הכבוד ‪.‬‬
‫וססבל ולא יגיל לסנת הטרדו׳ האחרות‬
‫»י״ל‪ .‬וכתב וש״מ ז״ל עניין התאבקו׳ יעקב מס המלאך היא שרו שצ עשו ונתאבק ע ע ו‬
‫בליהליל׳ הוא רמז לגלות החשיך והדאיב לבבות בצרות ובגלגולין שמתגלגצץ על בני י ע ק‬
‫»ן אז וער עתה ונתאבק ממו מר היום‪ .‬הוא מלות שחר הגאול׳ כי מידו אנו מתידיס‬
‫לסבל הממצכ׳ והוא רמז במנין לידתם שבת־ב וירו אוחזת גמקכ משו‪ .‬ומנין ‪ >P‬הירך‬
‫שהרע לו וצולע רמז לו שכניו עתידין להיות צולעי׳ תחת שיעטרו של עשו והיא אומרו‬
‫בייעוד הגאול׳ ואת הצולע׳ אקב־ן‪ .‬ואמרו ויבא יעקכ שלס מיר שנס הרמז לסוף שיטאו בניו‬
‫שלס לירושלים‪ .‬זהוא אומרו ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון‪ .‬והוא שנתן לו השם יתברך‬
‫מצום זו נכה הירך להגן מל יוצאי הירך שצוה היא יתברך וקיימו סס• ונאמרו ואראך‬
‫מתבססת נלמיך ואומר לך בדמיך חיי כ!׳‪ .‬ואמרו ז״ל שהם נ׳ למיס‪.‬דם מילה ודם ס ס ח‬
‫שנתן להם השם יתכרך כלי שיגאלו בהם‪ .‬ועתה דע והבן מאמר ריב״ל מלמד שהעלו א ב‬
‫ברגליהם על כסא הכבול‪ .‬סכוונ׳ בזה‪ .‬בבר ידעת שרגל ר״ל סבה כמו ויביך יי׳ א ו ת ן‬
‫לרגלי ואבק לנר המתילר מן העפר בתניעו אותו‪ .‬ומד כסא הכבול רמז להגעת ע נ י נ י‬
‫אל העיקר האמת הנכון‪ .‬זהו שרמז לי המלאך ליעקב שיאבקו בניו ותולדותיו עס מ י מ ש ו‬
‫אחיו עד שיסבנו לקעקע אס ביצתס ויריעו לסס אך לא יוה־יו להם• ושיעלו אבקה ‪ct‬‬
‫וענייני סטתיסס עד כסא הכבוד‪ .‬וזה כולל שני ענייני׳• האחד שעניינינו עם אחינו עשו‬
‫ב‬
‫ס‬
‫ם‬
‫אתר עכיל‬
‫סליק מסכת *ולין וגתחיל מסכת מנחות בסיד‪.‬‬
‫מסכת מנחות פיק ראשון מאמר ף‬
‫)מאמר ו׳( מ ה זאת ההגד׳ בארה לנו‬
‫ששה עקרים גדילים•‬
‫^‬
‫ס ו א ש ן ן‬
‫‪ j p‬־ ‪c p‬‬
‫י ן ל ע‬
‫כ ל‬
‫ב ל ר ך‬
‫כ ל‬
‫מלין‪-tt-‬יחייב ההכרח לפועל• והיא אשי‬
‫רמז בידיעת השם עניין מ י עקיבא וגזרתו‬
‫זעם כל זה הי׳ נחשב לפניו מאד‪:‬‬
‫)מאמרו׳( טנה למאמר שעתיד לעמיי ‪/‬‬
‫‪S‬‬
‫שידרוש על כל קין וקון תלי תלים‬
‫ץ׳» < ! י* * ס מ כ ו ס ‪:‬‬
‫‪ft‬‬
‫‪v‬‬
‫אמר רב יהודא אמר י י ‪.0*1‬‬
‫שעלה משה לטרום ‪! 5 0‬‬
‫‪,‬‬
‫להקכ׳ה שיושב וקושר כתרים ל ןו‪55‬״‬
‫א‬
‫טנחות‬
‫פ ־ ק ד א ‪.#‬ץ‬
‫טאטי•‬
‫ו ז ח‬
‫פד‪,‬‬
‫יושגי להודיע שהשם יתכרך לא ישנה המערכה רש להכרח גדול‪ .‬וזהו שאמר כך עלגן•‬
‫במחשכה לפני‪:‬‬
‫משלישי להודיע סוד צדיק ורע לו רשע ושוב לו‪:‬‬
‫הרביעי להודיע סוד שהנטא׳ אין כל המוכנים אליה ישיגוה רק ברצון השם יתברך והוא‬
‫אשר רמז באמה אדם כזה יש לך ואתם‬
‫אמר דבש״ע ומי מעכב על ידך‪ .‬אמר לו‬
‫נותן תורי על ידי‪ .‬ואמר לו השם יין׳ כך‬
‫אדס שעתיד להיות בסוף כמה דורות‬
‫עלה במחשב׳‪.‬‬
‫ועקיבה בן יוסף שמו שעתיד לדרוש על‬
‫החמישי להודיע כי אין להקיש ידיעתנו‬
‫כל קו״ן וקוץ תילי תלים של הלכות ‪.‬‬
‫וממשבתינו לידיעתו ומחשבתו‬
‫אמר לפניו דבש״ע הראהו לי‪ .‬אמר ליה‬
‫יתברך וזהו שאמר כך עלה במחשב׳ ‪:‬‬
‫חזור לאחורך הלך וישב לסיף ששוגה‬
‫עשר שורות ‪< .‬א היה יודע מה הס‬
‫הששי הודענו שאין דברי תור׳ כפשטן רק‬
‫אומרים‪ .‬תשש כחי כיון שהגיעו לדבר‪.‬‬
‫שבעים פנים לתור׳ וזה שרמז באוערו‬
‫אמרו לו תלמידיו רבי מנין לך‪ .‬אם^להם‬
‫קושר כתרים לאותיות כלומר מעטרן בכתר‬
‫הלכה למשה מסיגי נתישבה דעתו‪ .‬הזר‬
‫מלכות‪ .‬כי העיקר הוא הפנימיות לא הפשמ‬
‫וזה שאמר גם כן עתיד לדרוש על כל קוץ‬
‫ובא לפני הקדוש ברוך הוא אמר למגיו‬
‫וכו׳‪ .‬כ״כ הרש״ט‪:‬‬
‫רנש״ע יש לך אדם כזה ואתה גותן‬
‫מורה על ידי אמד לו שתוק כך עלה‬
‫במחשבה לפני ‪ .‬אמר לפניו דבש״ע הראיתני תורתו‪ .‬הראני שכרו‪ .‬אמר לו חזור‬
‫לאחוריך דאה ששוקלין בשרו במקולין אשר לפניו רבש״ע זו תורה וזו שכרה‪ .‬אמר‬
‫ליה שתוק כך עלה במחשבה לפני ע״כ ‪:‬‬
‫)מאמר זי( בתורת העולה סי' י״ו מחלק א׳ אמר וז״ל ונרא׳ מכוונתם דל כי ג׳ כלים אלו‬
‫תבניתם ירד באש והיא התור׳ הנתנ׳ באש כמו שנאמר מימינו‬
‫אש דת למו בי המטר׳ היא דוגמת התור שבכתב‪ .‬ותשלחן דוגמת התור׳ שבע״פ והארון‬
‫ער י׳ דברות‪ .‬אמנם שאר הכלים נאמר בהם כמשפטם כי היו דוגמת חלקי העולם ששייך‬
‫לומר בהן משפט והוא הנהגות הטבעיות‬
‫)מאמר ז׳( כונה למאמר ארון של אש וכו׳‬
‫הנקרא בפי החכמים משפט כמו שפי׳‬
‫בעל העקידה באערו בתחל׳ עלה במחשב׳‬
‫ירדו‪.‬מן השמים •‬
‫לברוא את העולם במרת הדין יכו׳ וכן כתב‬
‫‪ M M j l‬אמר רבי יוסי ברבי חגיגא‬
‫הר״לנג פרשת בראשית ואמרו שגבריאל הי׳‬
‫*‪ • .‬ארון של אש ומגורה של אש‬
‫חגור ססקי׳ והרא׳ למשה מעשה המנור׳‪.‬‬
‫ושלחן־ של אש ירדו מן השמים וראה‬
‫והוא כנוי לכח אלהיי שהי׳ למלאך עם‬
‫נ?וה ועשה כדוגמתן שגאמר וראה ועשה‬
‫משה שלמד התור׳‪ .‬ונקט גבריאל כמורגצ‬
‫כתבגיתה ‪:‬‬
‫בסיהם כמו שאמרו אתא גבריאל ו כ ו ׳ ‪:‬‬
‫)מאמר ח׳( כונה למאמר מיכאל השר הגדול‬
‫)מאמר ח( וקשה איך שייך קרבנופ‬
‫עומר ומקריכ קרכן‪:‬‬
‫להקריב למעל׳ שאין‬
‫חוטאין והקרבנות באים על העונות זאשעוע‬
‫רב גידל אמר רב מזבח בגוי‬
‫כני אדם• אלא הכונ׳ כזה להם כי הקרבנית‬
‫למעלה ומיכאל שר הגדול‬
‫כאות להשפיע כחות עליונות מן שכצ‬
‫עומד ומקריב עליו קרבן‪:‬‬
‫הפועל ברצון השם ב״ה על בעל הקרכן‪.‬‬
‫או להני׳ כמס מ״ה כדעת הרמכץ ן״צ‬
‫בפרשת רקרא‪ .‬או רמז שמתטעות הגלגלים יתמייב בעולם השפל ההוייה וההפסד והו‪$‬‬
‫אשר‬
‫יא‬
‫פרק חדי עלי םאשר ח‬
‫טנחוה‬
‫אשר כנה כשם מזכח ומיכאל המעל׳ מליו רמז לשכל הפומל המשפיע מליו גצי זמן ותנוע׳‬
‫מיכ ברש״מ ) י ( ) ח ס ר גט(‬
‫סליק מסכח מנח ו ח וגחחיל מסכח בכורות בסייעתא דשמיא‪.‬‬
‫מסכת בכורות פרק מעער בהמה מאמר ט‬
‫]חזישין[ )מאמר ע׳( םירשיי בר יוכני סוף גדול‪ .‬טכע» ששים כרכים בחלכון וחלמון‬
‫שלה‪ .‬ידוע צכל משכיל שדברי אגרה זו צריך באור רב ‪.‬‬
‫יש לספק כי לא ימלט מחליקה אחת מאלו‪ .‬שאס נאמר נפל׳ הביצ׳ תחל׳ על הנרכי׳ וטבננס‬
‫בחלמון ובחלכון שלה א״כ כבר נשבר׳ ואינה ראויה מור לשבר הארז ׳‪ .‬ואס נאמר ששברי‬
‫תחל׳ הארזי׳ ואח״כ הטנימ׳ הכרכי׳ הי׳‬
‫)מאמר ט׳( כונה למאמר נפצה ביצת בר‬
‫צריך שיאמר המאמר כתחל׳ שכרי ש׳ ארזי׳‬
‫יוכני וטכעה ס׳ כרכים וכו׳ שכרה ש׳‬
‫וטי‪ .‬ואם נאמר שבפטס אחת טשתה הכל‬
‫ארזים‪:‬‬
‫צריך להיות שהכרכי׳ והארזי׳ היו סמוכים‬
‫וכלן שרם בגובה אחת וקומה אתת להס‪.‬‬
‫טעם אחח גמלה ביצת בד‬
‫‪P‬‬
‫•‬
‫י *‬
‫י‬
‫ודכי י ק‬
‫יונגי ומבעה ששי׳ כרבים‪.‬‬
‫צריך באור‪ .‬וזהו הנ׳׳ל כי זה החים מלבד‬
‫ושברה ש׳ אחים‪ .‬וטי שדיא ליה‪ .‬והא‬
‫שכיון להגייל העניין ולהפליג גדולת‬
‫כתי׳ כגף רגגים געלםה‪ .‬אמר רב אסי‬
‫י ל‪,‬‬
‫אלהיט וכח גבורתו שבא ל ה ש י‬
‫ההיא מוזרתא הואי ע״כ ‪:‬‬
‫ל‬
‫י ל ל‬
‫בעולמו עוף גמל‬
‫הממשי׳ האלו כיכלתי של אל טליון‪ .‬אמנם‬
‫ביון לעניין אחר גדיל ואמר דרך י חידה ומשל כמניין רבה בר בר חנה בפרק סססינ׳‬
‫הזכיר שס ההיא צפרת׳ דהוה קאי מד קרסוליה במיא ורישי׳ ברקימא וסרב׳ מימיהן‪ .‬ו י ן‬
‫צו מנין וסוד להסו׳ מאמר כאשר ביארנו במקומו כל הצורך עיין מליו‪ .‬וסבלתי ספק בעל‬
‫זה המאמר רמז לנו דבר במציצתו וחידתו• וזה הוא כונתו לדמתי הקליש׳ כי ראה כימיו איןו‬
‫תלמיד שאינו הגון ואינו מצליח בתלמודו‪ -‬וטל כן קראו ביצה מחרת וסחכס מצמו נקרא בר‬
‫יומי ופירש״י מיף גדול רמז לחכם גדול שסורח בשכלו ער למרום‪ .‬וכמו שהזכירו סז״ל‬
‫בכמה דוכתי חכמים לכנותם צפרים• ובפרט בפרק הפועלים במנין ס‪1.‬ירת רנה בר נחמני‬
‫אמרו נפל פיתקא נסומבדיתא רבת נתבקש בישיב׳ שלמעל׳ נפקו אביי ורבנן לאעסוקי ב י‬
‫ולא הוו ידעי דוכתיה חזי סני צפרי דקייטי וטנדי מולא עליה‪ .‬ואמרי ש״מ דסתס הוא ו ט ׳‬
‫ורמזו להני צפרי תלמידי חכטיס היו שם וטבדי טולא ר״ל היו טציצין אותו בצל החכמ<‬
‫ואומד׳ עליו שמועותיו והוראותיו כרי שיהיו שפתותיו דובבות בקבר כמאמר׳ ז״ל ‪5‬‬
‫האומר דבר וכו׳ שנאמר דוככ שפתי ישנים‪ .‬וכנה שמו של ת״ח בר יוכני רצה כי שהוא‬
‫מוכן לתורה נקראת בר שנאמר נשקו בר‪ .‬ולכן המשילו צבר יוכט כי כשם שהבר הוא נקי‬
‫מכל סיג ותערובת פון וקש כך ת׳׳ח הו׳ מוכן ונקי ומוכן בממשיו ומאכליו ומשתיו ומלבושיו‬
‫מופרש ומובדל משאר בני אדם שזהו הכנ׳ לתור׳ וזהו נפלה ביצת בר יוכני‪ .‬ובספר ה‬
‫פרשת בי תצא פסוק כי יקרא קן צפור לפניך וכו׳ אפרוחים או בצים וכו׳ בארו שם בצי‬
‫אלו התלמיד״ אפרומי׳ אלו ח״ח וכו׳ ורבותינו ז״ל הראו לתלמיד שאינו סגון ומור׳ אפרוק‬
‫שלא נתפתחו מיניו‪ .‬ומור דרשו ז״ל מ״ר רכים חללים הפילה וכו׳ זס תלמיד שלא ה י‬
‫להוראס ומורם וזהו הנפיל' שנפל ונבדל חרבו וטבעה ששים כרבים בחלבון ובחלמון ש ל‬
‫ר״ל ששים כרכים הם רמז להתלמור שיש נו ששים מסכתות‪ .‬ולכך קורא אותם כרכים ‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ח ו‬
‫ה י א‬
‫״‬
‫ל ה ש כ ל‬
‫מ א‬
‫אמרן‬
‫ע ל‬
‫מ ע ש ה‬
‫מ‬
‫כ ז ה‬
‫ש‬
‫וכ‬
‫פנו ש‬
‫מ ש ו ת‬
‫ש‬
‫כ‬
‫ס‬
‫כ‬
‫ז ה ר‬
‫ם‬
‫ע‬
‫ג‬
‫ס‬
‫כ‬
‫פדק םע‪#‬ד בהםה מאטד‬
‫ט‬
‫מ ג ת ביצת‬
‫ב ד יחנני‬
‫פו‬
‫כל אחת מבונה לעצמה בלינץ ופסקים ומצר‪ .‬וכל כרך יש בו בתים ובכייני׳ מגדלים כן‬
‫מל א׳ מן המשכתו׳ יש בנין בו קלים וחמורים וגזירות שיות בלם בנויים על אמי הצלע‬
‫ושקולים במאזני האמת ומשפס שנין ונתין כהדין קנשיר׳‪ .‬ובספר יצירה ב׳ אבני׳ בונות'ב׳‬
‫בסים‪ .‬ר״ל ב׳ אותיז׳ בונות ב׳ דבורי׳‪ .‬וידוע מאמר׳ ז״ל בס׳ חלק ובפר׳ ארבע מיתות‬
‫אמרם שלש מאות הלבות במנדל הפורח באויר וזהו עניין ש׳ ארזים הזכירו ג׳ מאופ־‬
‫כמנהגם ואיתא שם בעניין רבי אליעזר שלמדו לר׳ עקיבא ג׳ מאות הלכות בנשיעו קישואין‬
‫וזהו בוונת בעל המאמר ששברה ש׳ ארזים רמז לחכמי׳ גדולי׳ וגבוהי׳ כמעל׳ כמנהגם‬
‫לקרות החבמי׳ הגדולי׳ מאד אשלי רברבי כי גם הם נכשלו ל׳ב בדברי התצעיר שנקדמ‬
‫הכשילו‪ .‬כמאמרם באלישע אחר שקצן בנשימות וזהו באן רמז לקציצתן בנשימות ז‪:‬ו עקירה‬
‫הארזי׳ וזהו טנת כל המאמר‪ .‬מראשו עד ס ו פ ו ‪ .‬נפלה ביצת כר יוכני ושבעה ס׳ כרכים‬
‫בחלבון ובחלמון שלה‪ .‬כי החלבון הוא הלבן‪ .‬והחלמון הוא האדום שבתוכו רמז שהי׳ מרא׳‬
‫להם פני׳ לבני׳ ודבר״׳ המחוורין אמנם בקרבו הי׳ אדום ר״ל מן הצבומי׳ מראי׳ פני׳ יפיס‬
‫ולבס בל ממהם ומפתה את לב החכמי׳ והשביע׳ ביס התלמוד עד ששתה אותם לדרך אסר‬
‫כי ממשיך את הלב וזוהי הטביע׳ עייר סכמתי ביון מצולה בחגיגה מ״ד לא יערכנה ‪1‬הכ‬
‫וזטכי׳ זה ת״ח צריך‪.‬להיו׳ נקי בזהב וכזכוכי׳ מרא׳ כרו מה שכתוכו וזהו שהקשו שם ומי‬
‫שדי ציה‪ .‬והכתיכ כנף מנים נעלשה ודרשי׳ נעלשה נוטריקין נושא עולה ומתחטא כך פי׳‬
‫במסכת מנחית פ׳ ר׳ ישמעאל‪ .‬מתחטא ר״ל נושא ביצתה אע׳׳פ שכבר׳ היא יש בה כס‬
‫לנושאה ועולה מד קנו ומירידה בנחת עכ״ל‪ .‬רצו בו פ״פ טנתינו‪ .‬ומי שדי לה ובו׳‪ .‬וכי‬
‫דרך החכם הרב לה״חיק ולהשליך מעליו משא תלמידיו‪ .‬והלא כתיב כנף רננ‪-‬ס נעלסה ‪.‬‬
‫פי׳ והלא דרך החכ׳ לקרב תלמידו ונושא אותו עציו ככן המתחטא לפני אביו‪ .‬פי׳ שהתלמיד‬
‫הביב עליו כבן התכיב לפני אייו• וזהו ומוריד אותו כנחת ר׳׳צ שמיסדו ומורד אותו‬
‫בדברי׳ רכי׳ להחזירו אליו במאמר׳ ז״ל ג׳ שמאל תהא רוחה אותם וימין מקרב ותיטק‬
‫אס׳ מהם‪ .‬והת מיד אצל הרב כתינוק אל אכיו דמי‪ .‬ע״כ משך הקושי׳‪ .‬ומרין ההוא ביצה‬
‫מוזרתהואי‪ .‬רצה משרא׳ הרב שהוא תלמיד שאינו הגון ואינו ראוי למשות פדו׳ בביצה‬
‫מחרת שאינה מגדלת אפרוח ואינו מצליח בתלמודו‪ .‬וראה ט סימני טומא׳ ושעתי׳ לצאנן‬
‫לתרבות רעה‪ .‬אז אמר מיס‪ :‬ילך ממנו זכאי ולא ילך חייב לפיכך דחפו בשתי ידים‪ .‬מד‬
‫שנשל ונשב׳ כמ״ש בענין בן סורר ומור׳ ירדת תורה לשוף דעתו של ארם לפיכך ימוין‬
‫*באי ואל ימות חייכ‪ .‬ע״כ‪ .‬ואם יערב על אזן שומעת יונעם לו‪ .‬ישעם טעמו בשכלו‪ .‬ואם‬
‫צאו צא אצא מכלל פטסיא ראוריתא ואהי׳ מאלו שאמרו ררוש וקבל ש כ ר ‪O :‬‬
‫‪,‬‬
‫‪1‬‬
‫סליק בכורות‪ .‬אמרות מהורות‪.‬‬
‫מסכת ערכין פרק שבערכין מאמרי‬
‫)מאמר י׳( כונה לבכור של דוד ושל משיח‬
‫ושל עוה״כ‪:‬‬
‫כגור ש ל דוד היתד‪ ,‬ש ל ז׳‬
‫ת^יא‬
‫גימק שנאסר שובע שמחות‬
‫א ת פניך א ל תקרי שובע אלא שבע ‪.‬‬
‫ש ל ימות המשיח ח׳ שג׳ למטנח על‬
‫השםיגית‪ .‬על גימא שמיגית‪ .‬שלעו״הכ•‬
‫עשרה שגאמר עלי עשור ועלי גבל ע״כ‪:‬‬
‫)מאמר י׳( בתורת עולה כתי פ׳׳ג מח״א‬
‫וז״ל כונתס כי‬
‫א^ שהקב״ה שליט ויחיד בעולמו אין‬
‫ואחדותו ניכר בעה׳׳ז וכמו‬
‫ממשלתו‬
‫שנאמר ביום ההוא יהי׳ ה׳ אחד ושמו‬
‫אחד‪ .‬ונא׳ כי יד על כס י״ה ‪ .‬ומדרשם‬
‫ז״ל אין הכסא שלם ואין השם שלם ט ׳‬
‫ולכן בעה״ז אין ההלול והשבח ניכר כ״כ‬
‫ככל העולם מלכד ישראל שהם מיחדי׳ השיי‬
‫בס׳‬
‫צונזז ל כ נ ו ר ש ל ד ו ד ו ש ל‬
‫מ‪0‬יח‬
‫ו מ ל עולם הבא‬
‫בח׳ שבאחד בקריאת שמע‪ .‬אמנם בלא זה אינו משובח דק מ י הילולים • כי ח ‪3‬‬
‫האומות ניחנים הממשל׳ לז׳ רקיעים רק שעיקר השבח הוא להש״י רק שמשתתכי׳ פעו‬
‫צבא השמים ושאר כחית מל כן הי׳ התלול ב‪,‬ז׳ נימין‪ .‬אבל בימות המשיח שאז יתגצה‬
‫אחדותו של הש״י ושהוא מושל על ז׳ נימין אלו ויהי׳ השבח בח׳ נימין וכל זה בעולם ה ז ה‬
‫שאנו מגדלי״ ומקדשי׳ איתי כמרכנו ומרוממי׳ אותו למעל׳ מן השמי׳ ושמי השמים ישהוא‬
‫רוכב שעים אבל לעו״הב שיש לנפש הצדיק מהלכי׳ בין המומרי׳ שהם לממל׳ מן השמיש‬
‫מיקר שבחו כעשר׳ נימין ניגון שהם נגד משר מדריגות השכליי׳ העליוני׳ גם כל המציאות‬
‫נתלה לעשר מדריגות עכ״ל‪ .‬וכתב הרד״ק בסי׳ לספר תילים במזמור של ח׳ אלפא ביתח ‪.‬‬
‫וזיל שם תחל׳ יש לשאול למה חבר המזמור הזה מל שמנה לא על פחות ולא על יותר י‬
‫במקומות אחרים שזוכר לחשבון שכעה או עשרה בי השבע׳ מגר ז׳ ככני לכת שמשמשי׳‬
‫בעולם‪ .‬וכן ימי עולם שיעה כן יצירת סעולס בששס ימים ובשביעי שבת‪ .‬וכן משרה לסי‬
‫שסוא כל החשבון‪ .‬אכל שמנה לא נמצא כשום מקו׳ שסוא לסך משכון א״כ למה כוון רוך‬
‫לזה החשבון רוק׳ והנרא׳ בפיני כי לפי שהמזעור הזה כלו סולך עצ מצות וחקיס ומשפנף‪/‬‬
‫והרוע׳ להם וכלס בנויי׳ ע״ד שכל וחכמי והדרכי׳ שכהס מןנית החכמ׳ ומדות האדם‬
‫שבעה• והס ה׳ חושים של מדות האדם מיוחדי׳ אליהם כי בארבמה חושים מבואר הוא‬
‫כי בעינים יראה האדם בספר החכמ׳ וכאזניו ישמע מפי המלאכי׳!בפה ידבר מה שלוניד‬
‫ומלמד צאחריס ובידו יכתוב הספרים‪ .‬ומה שצריך לבאר הוא חוש הריח• והוא מיוחס אל‬
‫סחכמ׳ לפי שנקני האף קרובים אצ שני חללי המוח שבסס כח הציור‪ .‬והדרך השש׳ היא‬
‫סגדה סמגיריס והוא דנר שלא ידע נאחר מן חישיס האחרי׳ אנל הוא דנר נרור אצלו‬
‫סנה יגידו המגידים כי קיסטנ״טינה במילם והוא לא הלך שם ולא ראה אבל לפי שכל אשר‬
‫היו שם מגירים מניינ׳ ואין מכחיש ביניהם יתכרר אצלו שהוא‪ .‬וכן כדרכי החכמ׳ יצנןרך‬
‫הגדת המגידים• והדרך השכיפי ראיית השכל וידימחו וזה הדרך חזק מכלם• ונשאר דרך‬
‫אח׳ שאינו מדרכי החכמ׳ ואין השכל מורה‪ .‬עליו אלא שתו׳ עמוד גדיל ויותר חזק לכ‪5‬‬
‫בעלי תור׳ והיא הקבל׳ שתייבין אנו להאמין בה מכ״פ ובת יתאמת בנפשותיט ויתחזק בלכנו‬
‫ט מר״עה כתב התור׳ מפי האל ית׳ וחידוש העולם ומעשה בראשית ועניין האבו׳ ו מ ע מ ד‬
‫י י ולא שמננו‬
‫סר סיני וכל הניסי׳ שנעשו ע״י וכל הבתובי׳ ע״י הנכיאי׳ אשר לא י‬
‫אזנינו ובהגדת המגידים נרא׳ לנו כמו שראינו בעיניט והקבלה שהיא ירושס מאבית ל‬
‫כראשית‬
‫צחרדור לא נמצא בה מכחיש בכל האומות‪ .‬וגם כל הספרים‬
‫)א יכח־ש אחד את חבירו לפיכך בא דוד מ״ה וחיבר זה המזמור על שמנה אלפא בי ‪*,‬‬
‫כנגד שענה דרכים שביארנו‪ .‬ומ״ד כונה זו אמר כאן המאמר כניר של דוד לימות המשי״‬
‫יהי׳ תי• נימין לפי שאז תמלא הארץ דעה את יי׳ כמיס ליס מכסים‪ .‬ושלימות הארס ת ה י י‬
‫גאלו שמנם דרכים סנזכרי׳ ומשבחין ומהללים לשכינה כהם כדרך הכנור כמכמול המנגן‬
‫ומסלסל ומשכח ומשמח כן יהיו אז השמחות )חסר ס( ) י ( כעניין שאמרו בירושלמי דסוכס‬
‫עתיד הקב׳׳ה לטשות ראשי חולה לצדיקים טה טעם שיתו לבכם לחילה והצדיק ׳ מראים‬
‫באצבע ואומריי כי זה אלהינו‪ .‬סי׳ כביכול כאילו סקב״ה יושב בעגולה טס הצדיקים יאמצע‬
‫העגול׳ סוא ראש וזהו פי׳ ראש חולה ראש המגולה וכל הצדיקים נהנין מזיו שכינתו מחמש‬
‫אלו השמנה דרכים שהשיגו והאמינו בזה העולם ‪:‬‬
‫כ‬
‫ס‬
‫ננינ‬
‫ר א‬
‫ס‬
‫נ‬
‫ו ר‬
‫ש נ כ ת ט‬
‫מ‬
‫ש‬
‫ש‬
‫ת‬
‫י מ י‬
‫ת‬
‫‪,‬‬
‫פליק מסכת ערכין וסליקא סדר קדשים‪ .‬ישתבח אלזדם קדושים ‪:‬‬
‫סדר נזיקין פרק הגוזל בתרא מאמר א‬
‫<מאמר א׳( וקש* על זס םפאפרטונא‪ .‬סשסק •הראשון לעםצוה רב לרבכהנא שלא יקשש‬
‫כינה‬
‫פז‬
‫ל מ מ ד אדי מ ל ז ה ?!ועל‬
‫צרכי יוחנן ועור קשה למה התנה עמו על ז׳ שנים‪ .‬ועור קשה מאמר ארי נעשה שומל צמה‬
‫המשילו לשועל ולארי לוקא• או מה הי׳ החטא הגדול של רכ כהנא שהי׳ ראוי לעונש מיתי‪.‬‬
‫ועניין‪ .‬העכנא למה לא סתמה צו המער׳ ער שהוצרכו לומר יכנס התלשיד אצל הרכ ‪.‬‬
‫ורש״מ )י( כתכ שרכ כהנא הי׳ אדם גדול כחכמ׳ ובפלפול אמנם הי׳ כחור עדין‪ .‬ור׳‬
‫יוחנן הי׳ זקן מאד וכעכור זקנתו לא הי׳‬
‫)מאמר א׳( כונה לרב כהנא עם ר יוחנן‬
‫יכול להיות כחרור הראשון‪ .‬וחשב שרכ כהנא‬
‫וכונה על עכנא פתח פיך כו׳ ‪:‬‬
‫הי׳ מלעיג מענו ונדהו‪ .‬וככר ידעת אמר׳‬
‫ז״ל מאי שמת׳ שם מית ‪ .‬ואחר שנתאמת‬
‫^ א מ ף ליד‪ ,‬רב לרב כהגא קום פק‬
‫מנייני התירו והלך אליו לפיישו‪ .‬ולרכ כהנא‬
‫לארעא דישראל וקביל עליך‬
‫ה ו לו תלמידים מחודדים מאד והם אשר‬
‫שלא תקשי לר׳ יוחנן שבע שגים ‪.‬‬
‫כנו כשם עכנא‪ .‬כמו בכור שטן ריבמות כי‬
‫אזיל אשכחי׳ לר״ל דיתיב וקא מסיים‬
‫שטן ונחש שם אחר להם‪ .‬והם היו מקנאים‬
‫מתיבת׳ דיומא לרבנן‪ .‬א״ל ר״ל היכן‬
‫בכבוד רבם‪ .‬והם לא היו נוהגים כבוד ברבי‬
‫הוא אמרו ליה א מ א י ‪ .‬אמר להו האי‬
‫יוחנן כי לא קבלוהו עליהם להיות רב ‪.‬‬
‫קושי׳ והאי קושי׳ האי סירוקא והאי‬
‫ולכן לא רצו לפתוח לו לר׳ יוחנן הדלת ‪.‬‬
‫פירוקא אמרו ליה לר׳׳ל‪ .‬אזיל ר״ל א״ל‬
‫וענין היקף העכנא אפשר שהקיפוהו‬
‫לד׳ יוחנן ארי עלה מבבל ליעיין מר‬
‫בשאלות ותשובות וקושיות ותירוצים עד‬
‫בםתיבהא דלמח‪ 0‬למחר אותבוהו בדרא‬
‫שהודה להם שהוא ראוי להיות תצמיד רב‬
‫קפא קםיה דרבי יוחנן אםד מוםעתתא‬
‫כהנא רבס‪ .‬ורבי יוחנן אז התיר לו נדויו‬
‫זלא אקשי שםעתתא ולא אקשי אנחתי׳‬
‫בפניו כי כן צריך‪ .‬וזה אוקמוהו וחלה ממנו‬
‫אחורי שבע דרי עד דאותביה בדרא‬
‫שיבא לבית המדרש שלו בבתחל׳‪ .‬ורב כהנא‬
‫גתרא‪ .‬אמר ליה רבי יוחנן לריש לקיש‬
‫אמר ליה כ״א הי׳ יכול לקבל מליו שלא‬
‫ארי שאמרת נעשה שועל ‪ .‬אמר יהא‬
‫יקפיד ולא יכעוש יותר אז ירצה לילך אבצ‬
‫רעוא דהני שבע דרי להור חילוף ז׳ ׳«נים‬
‫בראותו שזה נמנמ במזגו כי הזקנים‬
‫דאמר לי רב‪ ,‬קס מכרעיה א״ל ניהדר מר‬
‫השחור׳ גוברת עליהם לא רצה שיבא פעם‬
‫‪.‬ברישא אמד שמעהתא ואקמי אוקמיה‬
‫אהד׳ לתקלה‪:‬‬
‫בדרא קמא‪ .‬אמר שמעתתא ואקשי וכו׳ ‪:‬‬
‫]חידושין[ נס אס‪:‬ר לומר עניין רב כר\א‬
‫עם רבי יוחנן הי׳ כי בסיות‬
‫־שרב כהנא הי׳ מלומד בכל חריר וחריפו׳ הלמוד בנלי‪ .‬חשב שנ״כ תלמוד ירושלמי כן ‪.‬‬
‫‪.‬מל כן צוה עליו רבו קום סק לארעא דישראל וקביל שלא תקשי לר׳ יוחנן רצה בו שאין בו‬
‫פלפול כל כך בירושלמי כמו בבבל ועל כן סרט ז׳ שנים‪ .‬כי שבע חכמות הס כנגד ז׳‬
‫פירות שנשתבחה בהן ארן ישראל ובכל חכמה צריך זמן למוד לכל הפחות שנה תמימה ‪.‬‬
‫ולכך הוצרך לק‪:‬צ עציו שלא להקשות‪ .‬ואולי הס דברי קבלה עניין ז׳ חכמות ואין להקשות‬
‫‪:‬פצ הקבלה‪ .‬ולפי שהי׳ נראה לו לרב כהנא עון גדול וחלול התור׳ בהורידו אותו ממעלמו‬
‫‪ :‬ומדרינתו העליונ׳ להשפילו ולהורידו אחדי שבע דרי אז אמר יהא רעוא דהני שבע דרי‬
‫<יכוי חילוף שבע שני׳ דאער לי׳ רב וכו׳ ועל כן נקש מניין שבעה כנגר מדריגות ההשפל׳‬
‫•היו כפרה עצ קבלתי שלא להקשות שבע שנים ותהי׳ עלבון נפש תחת עון נפש‪ .‬ומס‬
‫שאמר רבי יוחנן ארי שאערת נעשה שועל רצה בו כי ארי הוא משל בדברי רבותיט ז״ל ועל‬
‫‪,‬גבורת הלמוד ולב טוב זגבור כארי בליחם מלחמתה של תורה כעניין אמרם ארי‬
‫‪.‬שבחבורה בו׳‪ .‬ועניין השועל הוא ידוע שפקח ברמאות ומחמת פחד ומורא שיש עליו מן‬
‫‪,.‬המיות הטורפות הגדולות וען בני אדם האורכים לו לצוד נפשו מל כן הוא מצדד עצמו‬
‫‪0%‬ילך כשפל נמוך ופנוה כדי שלא ישגיחו בו ויניחוהו בשלום לרוב שפלותו מר צארן‬
‫‪#‬ומך ראשו והוא חושב לרמות כלס בזו‪ .‬המרה‪ .‬לזה המשיצו רבי יוחנן צרב כהנא לשועל ‪.‬‬
‫׳ ‪ 2‬־ ׳ י י לו שתלמידי בבל סריסים ורמאים וחכמים‪ .‬ביתר שאת ויתר עו; מל בני ארן‬
‫מראל• תש הי׳ שיתק ויושב ודומם אמר ודאי לרמות אותט נא זה• ואילי יש ויש תמת‬
‫ירו‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫וע‬
‫ידו דבר מריש מל כן השפיצו מאד כרי שיפרה לוחי ושיפהח פיו להקשות• יכן אקשיי‬
‫ממסיים המאמר עד כאן‪:‬‬
‫‪0‬לי<ן בבא קטא ונתחיל בבא םציעא ביה‪:‬‬
‫בבא מציעא פרק הזהב מאמר ב‬
‫ומאמר ‪3‬י( וחידושי![ זקשח זה המאמר מאד למכינים דרכי ה׳‪ .‬והוא לת־ות כי ה י‬
‫ר׳ אלעזרנל השונות שבמולס ‪ .‬ולא קנלו חכמים הימנו ‪.‬‬
‫י‬
‫איבמשממשאין שים תשינה מיד להשיב נטולם‪ .‬ולמה לא קנלו ממני נסר׳ ט לא סחרו‬
‫חשונוחיו רק לא קנלי דרך נצמון משו ולא כן דרך הפלפול האמחי ומחלוקת לש׳׳ש כאמרס‬
‫״‬
‫״_ ‪.‬״ ״‬
‫״‬
‫‪.‬‬
‫ז״ל ומודה על האמח ונו׳ ויותר קשה‬
‫שהקנ״ה הסכים עמו וחזר מדבריי להסכים‬
‫)מאמר ני( כונה צמאמר ומעשה תנור‬
‫עם ר׳ יהושע וחניריו ‪ .‬והלא הי׳ גלוי‬
‫של מכנאי ‪:‬‬
‫וידומ לפניו ית׳ כל אותו המנין מתחל׳ ‪.‬‬
‫ולא איש אל ויכזנ ינן אדם ויתנחם• וככר‬
‫ף ‪ /‬י י תנור שחתכו חוליות וגחן ח ו ^‬
‫הי׳ נודמ לו ית׳ שכתונ כחור׳ אחרי רבים‬
‫י בן חוליא לחיליא‪ .‬ר' אליעזר‬
‫כמותי‬
‫)הטוח‪ .‬טוד קשה שאמר אם הלכ׳‬
‫»טחר וחכמים מטמאין‪ .‬וזהו תנורו * ל‬
‫סרוכ זה יוכיח‪ .‬ולמה לא שלחו הדין לחכמי‬
‫עכנאי‪ .‬מאי עכנאי‪ .‬אמר ו ׳ יהודה א מ ר‬
‫ישראל הקרובי׳ והרחוקי׳ להכרי׳ ביניה׳‪.‬‬
‫שמואל שהקיסזהו דכריס כעכגא זו‬
‫ויותר קשה על רבי אליעזר שהסכים עמו מן‬
‫וטסאוהו‪ .‬תנא באותו יום השיב ‪/‬‬
‫משמים לשנות טבע סעולס עבור פלפולו ‪.‬‬
‫אליעזר כל תשומת שבעולה ולא קבלו‬
‫וכבר ידוע עניין ר׳ יוסי דמן יוקרת‬
‫טסנו‪ .‬אמר להם אם הלנה כמותי חרוכ‬
‫שהעניש את בט עבור שהיציא תאנים‬
‫»ה יוכיח נעקר חרוב ממקי»ו מאד׳ אטה‬
‫צסוטצי אניו שצא בזמנם בדאיתא במסכת‬
‫ואסרי לה ד׳ מאוח אמה אמרו לו אין‬
‫חענית• ועוד קשה צטה נעקר החרוב‬
‫©ביאין ראיה מן החרוב• חזר ואמר להבו‬
‫ממקוטו כי די הי׳ לו לנטות וליפול כאשר‬
‫אם הלכה כמותי אםח המים יוכיח‪ .‬ח ן‬
‫יותר‬
‫משו שתלי בית המדרש‪ .‬ומור קשה‬
‫אםח הסים לאחוריו אסרו לו אין מביאי*‬
‫מכולם שאמר אליהו קא חייך קב״ה ואומר‬
‫ראיה »אמת המים חזר ואסר להם א ס‬
‫<‪5‬חוני כני כו׳ איך שייך לומר דבר כזה‬
‫הלנה נםותי כותלי כיח הטדרש יוכיחו‪.‬‬
‫דבר‬
‫להתייחס אליו יתברך עניין שחוק והוא‬
‫הטו כותלי בית המדרש ליפול גער כהמ‬
‫גשמי הטיוחס לארס ובא לו טן הטחול‬
‫ר׳ יהושע‪ .‬אמר להם אם ת״ח טנ‪-‬צחי«‬
‫כאשר יגימ לאדם דבר תימה של שמחה‬
‫זה את זה בהלכה אתם מה מיבכם‪ .‬ל א‬
‫פתאומית‪ .‬ועור קשה שאמר באותו היום‬
‫ג*לו מ»ני כבודו של רבי יהושע ו ל א‬
‫הביאו כל טהרות שטיהר רבי אליעזר‬
‫זהםו מפגי כבודו של ר׳ אליעזר ועדין‬
‫ושרפום‪ .‬למה שרפו כל טהרו׳ להיות כי‬
‫ממק ועומדין‪ .‬חזר ואמר להם אם הלכה‬
‫תטר‬
‫»א הי׳ הויטח ביניסס רק טצ אומו‬
‫כמוחי מן השטים יוכיחו‪ .‬יצאתה כת קול‬
‫באחרים‬
‫לגר‪ .‬אס שגג בזה אולי לא שגג‬
‫ואמרה מה לכם אצל ר׳ אליעזר שהלכה‬
‫וסי׳ סדין טטו‪ .‬ובפרט כי טניין הבת קול‬
‫במותו בכל מקום‪ .‬עמד דבי יהושע ע ל‬
‫מטיד טליו אוטרו טה לכם אצל רכי אליעזר‬
‫רגליו ואמר לא בשמים היא‪ .‬מאי ל א‬
‫הקביס‬
‫*סלכ׳ כטותו בכל טקום‪ .‬ואם חזר‬
‫כשמים היא‪ .‬אמר ר׳ ירמיה אין משגיחי‪/‬‬
‫להסכים טס רבי יסושע מכת אחרי רכים‬
‫בבת סול שכבר כתבת כתורה בהר ת י ו י‬
‫לסטות‬
‫אחרי‬
‫ש‬
‫ב‬
‫ץ‬
‫‪fc‬‬
‫י‬
‫‪h‬‬
‫ר‬
‫ר‬
‫‪1‬‬
‫‪ I W I / H J U‬נ א י‬
‫‪>iu‬‬
‫‪ >1u‬או»«‪u< -‬׳*‪u‬‬
‫יי להטות מ״מ בשאר טהרות נשאר סלכם כמותו לשי שלא מצינו חולק עליו בשום אחל מן‬
‫הטסרוח אחרות‪ .‬ועור קשה למה לקה שליש העול׳ בחמי ושליש בזית״ ושליש בשעורים ‪:‬‬
‫בדרן אמונה כתכ על זה המאמר וז׳׳ל אמר הפלא כי במעשה ההוא שקבל רבי יהושע‬
‫הערס של חרוש הלמה כששלח כערו רכן גמליאל שיכא אליו כיום הכפוריס שחל להיות‬
‫בחשבונו הנה עשה שלא כהוגן כי הים‬
‫מכשל כל העועד׳‪ .‬וענוי צום הנכחר אשר‬
‫אחרי רבים להמות‪ .‬אשכחיה ו ׳ גחן‬
‫עונשו בכרת ושביתתו ‪ .‬והיי מכפל כצ‬
‫לאליהו א״ל מאי קעביד קב״ה בההיא‬
‫המוערים אשר בביטולם תבטל בצ התור׳‬
‫שעתא א״ל קא חייך ואמר גצחוגי בגי‬
‫האלהית‪ .‬אמנם אם רבי אליעזר חטא כרין‬
‫נצחוני בני‪ .‬אמרו אותו היום הביאו כל‬
‫הוא שטיהר את התנור בחשבו שאינו מקבל‬
‫מהמת שמיהר ר׳ אליעזר ושרפום באש‬
‫טומאה בטענות חזקות‪ .‬הנה זה עון אשר‬
‫ונמנו עליו וברכוהו וכוי באותו יום לקי׳‬
‫חטא קטן מאר הוא‪ .‬ועל זה השיעור נרוהו‪.‬‬
‫העולם שליש בחםיס שליש בזיתים שלי*‬
‫ולרכי יהושע לא כן‪ .‬והנה חטא רני יהושע‬
‫בשעורים‬
‫יותר ויותר כמה פעמים הי׳ חייב כרוי ‪.‬‬
‫ועוד מאחר שאנחנו מנוויס לשמוע אל דברי הנביא באותות ובמופתים למה לא קכלו רעתו‬
‫בי זה הפך הראוי אבל עם כל זה ברכוהו‪ .‬ולר׳ יהושע קבלו רבן גמליאל בכבוד ונשקו‬
‫וקראו רכי כמו שהוא מפורש׳‪ .‬ונראה כי ר׳ יהושע לא בא נגר התור׳‪ .‬כי קבלת העדים‬
‫שקבל וטעה בלמוריו׳ והי׳ חישב היות האמונ׳ והקבל׳ אמתית ‪ .‬וכי לזה ראוי לקבל‬
‫*עדים‪ .‬ורבן גמליאל חשב שהקבלה לא תהי׳ על כמו אצה הדברים‪ .‬כי החכמות הלמודיות‬
‫הם נקנות במופת החקיריו׳ ול‪1‬ה אמר כך מקובלני מבית אבי אכא כוי‪ .‬והכריח לר׳ יהושע‬
‫לבא אליו במקלו ובתרמילו ובמעותיו להראות צו כי חכמת הלמודית היא אמתית מצר המופת‬
‫בי האננונ׳ לא תבא עליה ולא תחלוק על מופתיה‪ .‬ולזה לא בא ר׳ יהושמ נגד התור׳ אבל‬
‫ני היא יקרה בעיניו טללת כל המרים עם שזה טעות אשר מזה הצר לא נתחייב בעונש‪.‬‬
‫אבל להכריחו בהורא׳‪ .‬ורבי אליעזר השתדל להתאמת ענין טומאה וטהר׳ בטענות חזקות‬
‫בפי דעתו‪ .‬וזה העניין הוא עניין אלהיית כלומר מן השוה׳ אלהיות אשר בשמירת׳ נקנית‬
‫ההשגה׳ האלהית‪ .‬כאמרו בי יי׳ אלהיך מתהלך בקרב מחניך והיה מחניך קדיש‪ .‬ואמרו‬
‫והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני יי׳‪ .‬ודרשו בב״ר על זה הפסיק והתקדשתם וט׳‪.‬‬
‫הסציוניס לפי שאין יצר הרע בהן קרוש׳ אחת להם‪ .‬דכתיב ובמימר קדישין שאילת׳‪ .‬אבל‬
‫•תחתונים שיצר הרע בהן ‪ .‬ולואי בשתי קרוש!׳ הדא הוא דכתיב והתקדשתם והייתם‬
‫קרישים‪ .‬א״ר יהורא בכל יום ויום העליונים מכתירים להקב״ה בג׳ קדושות‪ .‬דכתיב וקרא‬
‫זה אל זם ואמר ק׳ ק׳ ק׳‪ .‬מה עשה הקב״ה נטל ונתן בראשן קדשה אחת ושתים בראשן‬
‫של ישראל רכתיכ והתקדשתם והייתם קדושים• מ״כ ‪:‬‬
‫והכוגה להם ז״ל כזה המדרש כסי הנרא׳ ע״ד כעלעקיר׳ כי העליוני׳ שהם נבדלים מחמר‬
‫ואינם דבקים ביצר הוא קדשה אחת להם וזה שאמר כמימר קרישין וגו׳ וזה כי‬
‫הבדלת האל ית׳ אשר זהו הנרא׳ במלת קדשה הוא באופן א׳ בלבד והוא פשיטות המציאות‬
‫הרוחני כי הם אעיפ שהם מחנים‪ .‬אין רוחניותם כ״כ פשיט כרוחניות האל ית׳ חהו שיש‬
‫צהם קרושה אחת והתחתוני׳ ב׳ קדושי ‪ .‬ור׳ יהודא הגביל זה באופן אחר אמר כי ככל יום‬
‫העליוני׳ מכתירי׳ להקב״ה בג׳ קדושות‪ .‬כי הם מכירים ויודעים איך הוא יתברך נבדל מגי‬
‫סלקי המציאות הבדל מוחלט‪ .‬אמנם ישראל הלא הם מכירים הבדל האל יתברך מזה העולס‬
‫כמ»תון ומעולם הגלגלים אשר שניהם עולמות גשמיים וזה איננו נעלם להם אבל נעלמלהס‬
‫‪#‬יך נבדל מעולם השכל‪ .‬אשר הם ג״כ בלתי חמריי׳ והוא לבד ידע זה בשצמות‪ .‬ונזה צקת‬
‫*לשה אחת ונתן על ראשן‪ .‬כי זאכ הקדוש׳ משר ביט צבין המלאכים לא יוכלו ישראל‬
‫ר ך והנקותו‬
‫משיגם ולהכינם• ושתי קדושות נתן כראשיהם של ישראל‬
‫••וצם הגלגלים ומעולם השפל‪ .‬ולכן ההרחקות הסהרומ והטומאות הן המה להשיג םכלצו‬
‫‪,‬‬
‫‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫ט‬
‫‪w‬‬
‫ה ב ר ל ו‬
‫י ת ב‬
‫מציעא‬
‫מרק הפועלים‬
‫מ א מ ר ג י!‬
‫ימ׳ והנקתוו מהחלק הגשמי לזה אלו הטהרות והטומאות סן הס סודות אלהייות לא ישי‬
‫השכל האנושי אמתתו בחקירת המיון זולתי באמונת הקבל׳‪ .‬וכאשר רצה ר׳ א‪,‬ימזר לטהר‬
‫הבלתי טהור נרי אותות ומופתי׳ הנס זה חולק מל יסודות הקכלהאלהית‪ .‬ונזה ברכוהו ‪.‬‬
‫כרי שלא יבא טור אחר לבקש מופת מל האמונ׳‪ .‬ולזה הי׳ אייב נדוי בשיתרחקמבני ארס בח­‬
‫י‪•,‬״ מושבו כדי שלא יפסיד בני ארס בסברתו טכ״ל‪) :‬חסר סא(‬
‫ג‬
‫)מאמר גי( ]חידושין[ לי הכותכ נראה שהי׳ מטש אליהו וא״ר וטשינא לידיס ה ר א‬
‫צנו כי צריך הארס להיות נקי וטהור בשפת התפל׳ ואמר ז‬
‫ד ר ך משל‪ .‬לשבר האזן שנתפלל מל ביאת‬
‫)טאטר ג׳( טמם למלקות שלמעצה שתין‬
‫משיח ‪ .‬וצוקמינהו בהדדי בו׳ רצת בו כי‬
‫סלסי מורא ומלקות שלמטה ט׳ וכונת‪/‬‬
‫זכות הרבים יותר מזכות מומטיס באשר‬
‫אדאוקמינא לאכרהס משי ידיה ט ׳ ‪:‬‬
‫הוכיח רש״י ז״ל בפירוש פסוק מאה מכם‬
‫רבבה ירדופו ט ׳ ‪ .‬ומ״ש מחיוהו לאליהו‬
‫א ל י ך ן ן * הוה שכיח במחיבחא דרכי‬
‫שתין פולסי מורא הוא מלקות שלמעלה‬
‫יומא חד ריש ירחא ד‪,‬ו‬
‫לפי שאין ממנשין אלא מד כ׳ שנים ושלשה‬
‫גגה ליה ולא אחא‪ .‬אמר ליה מאי ט ע ^‬
‫ספמים משרים הם ששים כנגר שלשה‬
‫גגה ליה סר א״ל אדאוקימגא לאכרהס‬
‫פעמים י״ג היינו מונש ב״ד שלמטה והוא‬
‫ומשי ידיה ומצלי ומגגיגא ליה• ו ק ליצחק‬
‫מלקות ל״ט היינו ג״פ י״ג וכתב כמטרכת‬
‫וכן ליעקב‪ .‬ולוקמיגהו בהדי הדדי סכרי‬
‫אצהות שטר ההריסה טעם לטלקות‬
‫תקפי ברחמי ומ־יתי ליה למשיח כ ל‬
‫שלטטלס ששים וז׳׳ל מנין שחין כז־ רמז‬
‫זימגיה‪ .‬אמר ליה ויש דוגמתן בעולם ד‪,‬ז‬
‫לשש קצות שכל אחד טהס כלול מטשר‬
‫אמ־ ליה איכא ד׳ חייא ובניו‪ .‬גזר ר^;‬
‫ע״ש ‪) :‬׳•־(‬
‫א ובניי אמר‬
‫תעגיתא אחתינד׳ו לי׳‬
‫&שיב הרוח וגשיב זיקא‪ .‬אמר מוריד הגשם ואתא מטרא‪ .‬כי מטא למימי מחיה מת•״‬
‫רגש עלמא אמרו ברקיע מאן גלי היא בעלמא אליהו אחיוה לאליהו מחיוה שתי‪.‬‬
‫י‬
‫פולסי דגורא כו׳‪:‬‬
‫ס‬
‫ה‬
‫ה‬
‫מ‬
‫א‬
‫ה‬
‫ח י י‬
‫)מאמר ד׳( ‪0‬י( וקשה טל זה המאמר היאך ידמ׳ מאיתן צפרי סימן לדבר שנקכר ש‬
‫וט״ק למה דווקא תלתא יומי ותלת׳ לילי כוי ומנין שבמ׳ להסס־‬
‫לוקא• והנה נראה לנו ע׳׳ד שכאר כעל עקייה שער נ״ט ״״ל אמיי ״ל נמ״ק אל תבכו‬
‫למת יותר מדאי ואל תנודו לו יותר טכשיעור• הא כיצד ג׳ לבכי ושבעה להספד ושלשי״‬
‫‪°‬‬
‫לגיהוץ ולתססורת מכאן ואילך אמר הקב״ה‬
‫אין אחס כשרים לרחם מליו יותר ממני ‪.‬‬
‫)מאמר די( דרש להשפדת״ח וכונת ס ס י ‪,‬‬
‫וזה כי הוקכעו ג׳ זמני׳ אלו הנשארים‬
‫רבה בר נחמני ומנין צפרי דמטצלי וען״ ‪.‬‬
‫מהאבל לפי שכחסרון האיש השלם יחשהן‬
‫זנשארי׳ ג׳ ענייני׳ גדולי׳ אשר יושלמו לה׳‬
‫בר גחטני הוה יחיב א ג י‬
‫ר^ךן‬
‫השלם‬
‫במציאותו האחד מה שהיה האיש‬
‫דדיקלא וקא גרים וקא מסלני‬
‫המכס בחכמתו מורה לסם חכמת הת־ר׳‬
‫במחיבחא דרקיעא אם בהרח קודמת‬
‫זמהכלר‪ .‬והשני מה שהיו מקכליס ממנו‬
‫לשער לבן טמא‪ .‬ואם שער לבן ק ו ד ט‬
‫ויושר‬
‫דמה והשכל בתקון מרותיהס‬
‫לבהרת טהור‪ .‬ספק הקב״ד‪ ,‬אומר טהוך‬
‫מעשיהם ‪.‬לתיקון המריניי׳‪ .‬והשלישי מה‬
‫וכלהו מתיבתא דרקיעא אמרי ט מ א‬
‫שמישר׳ בדרך‪.‬מצה וגבירס בעסקים‬
‫אמרי מאן גוכח‪ .‬רבה בר גחמגי• ד א ט ד‬
‫הזמניים‪* .‬הנה ‪-‬היו ג׳ לבכי מל ספסר‬
‫רכח בר גחמגי אג• יחיד נגגעיפ א ג י‬
‫הזה‬
‫הראשון כי הסורי היא מוגבלי בעמן‬
‫יחיד באהלו׳‪ .‬שדרו שליח בתייר׳ לא ה ו‬
‫ובמספר וה כאמרס בפרק ר״ע בריך רחמנא‬
‫מצי מלאך המות למקרב ליה מדלא הוד]‬
‫דסיב‬
‫קא‬
‫ס‬
‫ז‬
‫ר‬
‫ר ד א‬
‫ת‬
‫ה‬
‫מאמר ד דר‪ #‬להספד תלטיד חכם‬
‫‪tfi‬‬
‫דיהיב אוריין תליתאי לעס חליתאי ע״י תליתאיבירח תליתאי כיומא תליתאי‪ .‬ואמר הסכם‬
‫הנה כתבתי שלישים במועצו׳ אמנם על העניין השני הי׳ תשלום השבע׳ להספד לסי שבו‬
‫קיוס העולם כמו שאמר אמרתי עולם הסד יבנה‪ .‬ואמר על ג׳ דברים העולם קיים על ה ד‬
‫ן‬
‫ימול‬
‫ועל האמת ועל השלום• ואלו בלס בחלק המעשי ומספר זנרון השבע׳ הי׳ זכרון לשבעה ימות‬
‫העולם• והי׳ העניין השני בזמן ובהדגש‬
‫קא פסיק מומיה מגרםיה‪ .‬אדחכי נשיב‬
‫להיותו שני במעלה אמנס היו ל׳ יום לגיהוץ‬
‫זיקא ואווש ביני קני‪ .‬סבר נונדי דפרשי‬
‫ולתססורת צהרגש החשרון השלישי שהוא‬
‫נביא ולא‬
‫הוא אמר חינה נמשיה דד״‬
‫בעניינים הזמניים אשר אליהם יתנועעו‬
‫ימסד בידיה דםלכותא‪ .‬כ• הוה הא ניחא‬
‫האנשי׳ ממקום למקים ומענין לענין כמו‬
‫נםשיה‪ .‬אמר טהור יצאתה בת קול‬
‫שהלכי׳ היא מיוחדת להיות דוגמא לו בזה‬
‫ואמרה אשריך רבה בר נחמני שנופך‬
‫משאר צבאות השמים ולזה הי׳ המספר בזה‬
‫מהוד ויצאתה נשמתך בטהרה נפל פיתקא‬
‫מיוחד אל הרגש החסרון המושג ככמו אלו‬
‫מרקיעא בפומבדית׳ רבה בר נחמני‬
‫הענייני׳ הזמנים וכמו שאמרו במסכת‬
‫נתבקש בישיבה שלמעלה‪ .‬נפקו אביי‬
‫שמחות שלשי׳ לאבל שלשי׳ לגיהוץ ולתססורת‬
‫וכלהו רבנן לאיעסוקי ביה לא הוו ידעי‬
‫ל׳ ליפת תואר ל׳ לאירוסין וכו׳ ואמרו‬
‫דוכחיה אזלי לאגמ׳ חזו צפרי דמטללי‬
‫שעל כן יש להתאונן על אבדון הרגש אלו‬
‫וקיימי אמרי ש״מ דתם הוא‪ .‬ספדו׳‬
‫החסרונות אבל כדי ליחש אל האמת‬
‫הלתא יומי ותלתא לילותא נפל פיתקא‬
‫ולהתאונן על אבדו אין אנו רשאין כי הבנים‬
‫כל הפורש יהא בנדוי ספדוה שבעה יומי‬
‫כניו ‪ \1‬הקב״ה הס ואין להם לרחם יותר‬
‫גפל סיתקא לבו לבתיכם לשלום ע״כ ‪:‬‬
‫ממנו‪ .‬ולזה הראוי שיובן מרבה בר נחמני‬
‫שהם כיו מחפשים אחר מדריגתו ומעלתו‬
‫להזכיר שבחיו ולהספידו בקלושיו כראוי לו• לזה אמר שראו צפרים בו׳ הם רמז לתלמידיו‬
‫המון התלמידים המתקבצים אליו לשמוע תלמוד ממנו‪ .‬ולפי שגזרו בדעתם שהיא עיקר‬
‫שלמותו ושם מקום מדריגחו ספדוהו תלתא יומי ותלתא לילותא ובקשו לפרוש כי חשבו‬
‫שיספיק זה להם כי היא הזמן המיוחד לזה כנזכר אמנם הקפידו עליהם מן השמים• כי‬
‫איך יתכן שלא ישלימו עליו ההששד על הענין השני הדבק אל הראשון שעליו תלוי קיום‬
‫העולם כמ״ש אכן כשהשלימו מספר השביעי אמרו לכו לבתיכם לשלום‪ .‬כי תעניין השלישי‬
‫הוא מניין חצוני מן המבוקש ואיו חיבתו מיעל רק על הקרובים להתאבל‪:‬‬
‫זבעל עיקריפ פל״ד ממאמר ד׳ כתב ברבת בר נאמני כי שמוך למיתתו בהיותו בורח מפני‬
‫הפרש פקיר המלך שהיה רוצה לתופשו ראה או שמע בחלום או כמראה שהיו‬
‫הנפשות אחר המות מתעסקות בדיני הנגעים שהורגלו בסם בחייהם ער ששמע אותן‬
‫חלוקות ברין זה אם בהרת קודמת לשער לבןוט׳ ושאם הוא ספק‪ .‬מתיבתא לרקיעא אמרי‬
‫סמא וקודשא בריך הוא אומר טהור• ושעע שהיו אומרי׳ מאן נוכח לנא רבה בר נחמני‬
‫לבקי באהלו׳ וכו׳‪ .‬שיראה מכל אותו הענין שנזכר שם שהנפשות הן משתוקקות אסר המות‬
‫להתעסק במה שהורגלו בו בהיותן בחיים‪ .‬וזה שאפילו נסשות הצדיקים סן מתעסקות‬
‫בדני הנגעים ונמהרות והשומאות שהיו מתעסקות בהן בהיותן בחיים וכבר אמרו‬
‫ברכינו הקדוש כל כי שמשי הוה אתי צכיתיה ומקדש וכו׳ וזהו דוקא תוך י״נ מורש כי‬
‫אמר י״כ עולה ואינה יומת עוד רק לאליהו הנכיא עילה ויורד סוד היום ונראה לחסידים‬
‫ואנשי מעשה כמו שכתוכ ‪:‬‬
‫© ף ן ף ) י ( פרשת ויקהל וז״ל ורזא אשכחנא בספרא דאדם דאמר כאיגון תולדות‬
‫דעלסא ורוחא יהא ריחות לעלם׳ בארעא ויחלבש בגופא ואליהו שמי‪.1‬‬
‫ובחהוא גופא יסלק וישתלל גופיה וישחאר בסערה וגופא דנהורא אוחרא יזדמן ליה‬
‫לםהוי נו מלאכי ובתר כן יחות ויתלבש בההוא נופא דאשתאר בסערה‪ .‬ובההוא גום*‬
‫והחד‬
‫טעםאט»״ג‬
‫‪vj,‬‬
‫‪!rj^ if‬ו •׳ן‬
‫וחחזי לתתא ובגופא אוחרא י י לעילא‪ .‬ודא איהו רזא דמי עלה שמים וירד ל «‬
‫הוה בר גש דסלימ לעילא וגחית לתתא עב״ל‪ .‬וזהו סוד המלבוש שהזניח ח נ פ י‬
‫הקבלה ‪) :‬חסר סב( ) י (‬
‫ח ח ז‬
‫‪r‬‬
‫חפלה מםנח מציעא‪ .‬בעזרח גדול ד ע ה‬
‫בבא בתרא פרק ראשון כאטר ה‬
‫]פי׳ מונבז הים בנס של הילני סמלכס מזרע חשמונאים[ ‪:‬‬
‫)מאמר ה( ובאר )*( זה החסיר ה׳ מיני חשרוטת שנמצאות לבל מלך אוצר וסוכן אחד‬
‫שישתמש מאוצרותיו צמת הצורך לשכור שבירים ואנשי מלחמם‬
‫למעה אנל מן השמים ילחמו ממו לא יומיל לו אמנם הנותן צדקה יהסך ההוראס שמימיי‪/‬‬
‫מרעה למובה כמו שאמרו בדו״שלמי דמעשר‬
‫)מאמר ה( דרך הצדקת וכונת מאמרם אגי‬
‫שני פרק כרס רבמ׳ אמר רבי כונא בר‬
‫גנזתי אוצרות׳ למעלה כוי אוצרות נפשות‬
‫אחא בא וראה כמה גדול כמן של מושי‬
‫וכו׳‪:‬‬
‫צדקה שכל השקפה שבתורה בלשון אדר׳‬
‫וזו בלשון ברכה‪ .‬רצו כז מה שאמרתי‬
‫ךץר ף רבגן מעשה במוגבז המלך שבזבז‬
‫שמהפבין ההוראה שמימיית מרמה לטובה‪.‬‬
‫אוצרותיו ואוצרות אבותיו בשנת‬
‫חסרון שני שהן גנזו במקום שהיד שולטת‬
‫בצורח‪ .‬וחברו עליו אחיו ובית אביו אמדו‬
‫בו ולזה אפשר שיהי׳ עושר שמור לבעליו‬
‫לו אבוחיך גגזו אוצרוח והוסיפו על ‪bv‬‬
‫לרעתו• אמנס אני גנזתי במקום שאין היד‬
‫אבותיו ואתה בזבזת אוצרותיך ואוצרות‬
‫שולטת בו ‪ W1‬נסתפק בכתוב צדק משמים‬
‫אבותיך‪ .‬אמר לחם אבותי גגזו אוצרות‬
‫נשקף• שכבר אפשר ע׳׳י כשופי׳ להכחיש‬
‫למטה ואני גגזתי אוצרות למעלה‬
‫»מליא של מעלה לזה הביא כתוב צדק‬
‫אמת מארץ חצמח וצדק משמים נשקף‪.‬‬
‫ומשפט שכתוב בו אין מור מלבדו• חסרון‬
‫אבוחי גגזו במקום שהיד שולטח ואני‬
‫ג׳ שטם שלא יטאו סהוראית שמימיות‬
‫גגזתי במקום שאין חיד שולטת כה‪0‬‬
‫נגדו ועם שלא ישלוט אחר כממונו אולי לא‬
‫שגאמר צדק ומשפט מכון נסאך‪ .‬אבותי‬
‫יספיק לכל הצריך ואם יספיק אוצי אותו‬
‫גגזו דבר שאין עושה סירות ואגי גגזתי‬
‫הדבר יהי׳ סבת רעתי)שכמה מלכים הולכים‬
‫דבר שעושה סירות שגא׳ אמרו לצדי*‬
‫הס אל השונא ונופלים ולזה אמר הכתוב‬
‫כי טוב פרי מעלליהם יאכלו‪ .‬א מ ת י נגזו‬
‫אל יתהלל חוגר כבמפחח( אמנם אני גנזתי‬
‫אוצרות ממון ואגי גגזתי אוצרות נ פ ש ו ת‬
‫דבר שעושה פדות ופירי פיחת כאילן שלזה‬
‫שגאמר ‪8‬רי צדיק ע״ן חיים ולוקח נ פ ש ו ת‬
‫יספיק לכל הצריך • ]והוא ען החיים! ‪.‬‬
‫חכם‪ .‬אבוחי גגזו לאחרים ואני גגזתי‬
‫•שרון רביעי שעם שלא תכא סמסרכה‬
‫לעצמי שגאמר ולך תהיה צדקה־ אכותי‬
‫נגדו גס לא ישליט בו יד אחרים גס יהי׳‬
‫גגזו לעולם הזה ואגי גגזתי לעולם הבא‬
‫לו רטי ממונות שבכל יום ויום מתרבות‬
‫שגאםר והלך לםגיך צדקך וכבוד *‪/‬‬
‫*צרותיו מחמת רבוי מסים וארגוניות‬
‫י*«ך ‪:‬‬
‫שמביאים אליו מרי יום יום עד שיהי׳ צו‬
‫ממון רב להשכיר שכירי׳ רבים בחול אשר‬
‫מצ שפס הים עם ‪:‬ל זם לא יקנה לבטח‪ .‬ואולי לא יהיו לו חיילותיו נאמנים לו• אמנס‬
‫‪0‬טשן צדקם גונז נפשות‪ .‬ומי לא ישים נפשו תתת מונבז המלך שהחיס אותם בשי בצורת‬
‫וכמו שאמר ארסטו׳ לאכסנדרוס משול בסס ורדה בהם מה סבתך אלסם כי אז תקמו‬
‫וזצגנמ• ססרוז מעשי שעם שישיג כל םארנעם דברים סה> כל מם שקנה י לא<ייס ‪.‬‬
‫אמנם‬
‫כ‬
‫‪6‬‬
‫בבא‬
‫בתרא םרק רא‪#‬ק‬
‫טא*דהו‬
‫צ‬
‫אמנם הצדקה היא לנותן עצמו בין שיהיו רבים המתנים בין שיה״ יחיד כנכ׳׳צ מם״רי‬
‫בהן בפירושו איוב‪ .‬ובעל עקידה שער ק׳׳א כתב ודל הראשון שיהי׳ הדבר הנמצא‬
‫במקום המשתמר שלא יפסד מצד המקום כגון שלא יהי׳ במקום רקב כההיא דאמר אבוה‬
‫דשעואל אי אכלה ארעא תיטל מריק וע״ז אמר אטתי גנזו אוצרות למטה כי הנה כל מם‬
‫שאצרוהו לצרכי זה העולם הוא מקום עפר רמה ותזלעה שמכלה ומפסיד הכל ואני גנזתי‬
‫ואכל ממט מעט לא יעמדו ימים רבים‪ .‬ולזה אמר אביתי גנזו במקום שהיד שולטת מ‬
‫שהמשגל מעשים טובים עם שאדם אוכל סירותיהם בעולם הזה הנה הקרן קיימת לעולם‬
‫נפסדים ואס יהי׳ הדבר ההיא מוסיף ומתיקר הנה טוב מאד ולזה אמר אבותי גנזי דבר‬
‫שאינו עושה פירות ואני גנזתי דבר שעושה פירות שהמצות לא די שלא יחסרו אבל עושות‬
‫שנ׳ ולך תהי׳ צדקה‪ .‬וכן אמר החכם יהיו לך לברך ואין לזרים אתך והוא האמת הנ‬
‫להמעשים טובים המה מתעצמים בעישיהס לא יצאו מהם‪ .‬ולזה אין שוס יר שולטת‬
‫עכ״ל‪:‬‬
‫)מאמר ה( וקשה למה סרט פרשת ‪3‬לעס‪.‬והלא כתב משה כל התירה אות באות מבראשית ע ד‬
‫וזאת הברכה‪.‬יע״ק למה אמר רוקא ספר איוב‪ .‬כתב מ ה ד י כץ מם היות פרשת בלעם‬
‫מכלל ספרו לא תאמר שהעתיקו ממקום אחר אלא כמו ששאר ספרו הוא הי׳ כותב הראשון‬
‫מפי ה׳ ולכן אין לספק עליה‪ .‬ורצו שלהיות שמעקרי התורה שהכל תלוי בו ההשגחה‬
‫והאושר הנפשי לכן עשה קיום לתורה והנת‬
‫)מאמר ה( •‬
‫יתקיים השטר אם בהודא׳ בעל חובו אם‬
‫כתב ספרו ופרשת בלעם‬
‫ע״י עדיםנאמנים‪ .‬וכנגד עדות הודאת בעל‬
‫ואיוב ‪:‬‬
‫ריבו הניא הוראת בלעם שעם שבתחלה היי‬
‫סובר שהעולם נפל למקרה ופגע ולכן חשב לקלל למי שירצה ובסוף הודה ואמר מס אקונ‬
‫לא קבה אל שהרי הודה על ההשגח׳ ועל ההשארות הנפשיי תמות נפשי מות ישרים‬
‫וכנגד קיום עדים ״כתב שפר איוב שבין ריעיו ואליהו‪ .‬גם הוא הודה לכסוף על ההשגה׳‬
‫ועל ההשארות הנפשי‪ .‬ולכן מחריב שגם מצד המחבר יהי׳ זה הספר בתכלית השלמות‬
‫מ‪#‬זה‬
‫טכ״ל‪:‬‬
‫)‪C‬‬
‫)מאמר וי( פירש רש״י אטו חכם לאו נביא הוא וכי אין חכם ראוי להיות נכיא דקאמר‬
‫ניטלה נבואה מן הנביאים ונתנה לחכמים מכלל דמעיקרא לא היתם‬
‫נבואה לחכמים‪ .‬הכי קאמר אע׳׳ס שניסלה‬
‫מן הנביאים שאינם חכמים‪ .‬מן החכמים לא‬
‫)מאמר ו׳( בונם למאמר מיום שנפרב ב״ה‬
‫ניטלה‪ .‬והרמב״ן ז״ל הקשה על פירש״י ו‪/‬״‪5‬‬
‫נטלה נבואה מנביאים וכו׳‪:‬‬
‫ויש להשיכ כהרסא אמרינן במסכת כררים‬
‫אין הקביה משרה שכינת‪ :‬אלא ש; חכם‬
‫רבי אבדימי דמן הימה מיום‬
‫אמף‬
‫גטר ועשיר רש שסשיט שאין הפכי•‬
‫שחוב ב״מ ניטלה גבואה מן‬
‫•‬
‫משרם‬
‫הגביאיס‬
‫כבא‬
‫בחי־א פ י ק ראשון‬
‫מאפר ז‬
‫משרה שכינתו בלא הפסק אלא מל חכם אכל נכיא של שלימות כגון נבואת יונה כשליחות‬
‫<יטה שהוא לפי שעה משרה שכינתו ‪ cp‬מל החסידים שאינם חכמים דאמרינן הת׳ מנלן‬
‫ממשה ואלו משה לא פסק ממנו נבואתו וזהו לשון משרה‪ .‬ואמ״ג דאייתי נמי עשיר מיונה‬
‫־נביא בלי ספסק הי׳ ולא נשתלח אלא לנינוה ואין דעתי נוטס• אלא ה׳׳ק אע״פ שכימצה‬
‫מואת הנביאי׳ שהוא המראה והמזון נבואת‬
‫הגביאים וגיחגה לחכמים אטו חכם לאו‬
‫החכמים שהיא כדרך החכעה לא ניפלה אלא‬
‫גביא הוא‪ .‬ה״ק אע״פ שגימלה סי‬
‫•יורמי האמת כרוח הקודש שבקרבם‪ .‬ומניין‬
‫הגביאים מן החכמים לא ניטלה• אמר‬
‫נבואת השוטים והתנוקות ראיה דמייתי שם‬
‫אמימר וחכם עדיף מגביא שגאמי וגכיא‬
‫•בסמוך טסהוא טעשה דההוא שטיא מר בר‬
‫לבב חכמה כו׳ מי גתלה במי הוי אומד‬
‫׳רב אשי דהוה אזיל בשוקא שמע לההוא‬
‫קטן גחרה בגדול וכו׳ אמר ד׳ יוחנן טיוס‬
‫שטיא רקאמר ריש מתיבתא דמליך במת׳‬
‫שחרב ביח המקדש ניטלה גבואה ס»‬
‫•ממסיא וכוי‪ .‬וכן תינוקת כההיא רבת רב‬
‫הגביאים וגתגה לשוטים ולחינוקות ‪:‬‬
‫ססדא הוה יחנה בכנפיה דרכ חסדא והוה‬
‫]עיין כפקידה שער ל׳׳ה ושע״ט דף נ׳[‪.‬‬
‫קמן רגא ורמי בר חמא אמר לה הי מנייהו‬
‫בעית אמרה לתרווייהו‪ .‬אמר רבא ואנא‬
‫בתרה וכן הוה• וכל זה ראיה שלפי שעה שורה נבואה על כל אדם ברצון אלהיי‪ .‬ו ג‬
‫־סרי׳׳טבא ז״ל כתב בפי׳ מאמר זה וז׳׳ל ניתנס לחכמים פי׳ שישיגו בשכלם דברים הרבה‬
‫שאין בח בשכל הטבמ להשיגם • וחכם מדיף מנביא פי׳ מאוחו נביא שיש לו כח לראות‬
‫עתידות ואץ לו דרכי הנכואה שהם מצד החכמה שרוח שכינה מליו וכמו שבאר הרמב׳ס ן״)‬
‫בספר המורה כי הנכיאה ההיא אינה שירם אלא סל חכם עכ״ל‪:‬‬
‫*הרב ) י ( רש״ט כתכ שלחסרון רמתם כבחלום גם בהקין לא ידמו כשום דכר־ ולכן ס כ‬
‫המדמה שלהם פנוי למולם כמו למשכילי׳ כחלום ולכן יגלו להם עהעצמי‪/‬‬
‫׳הרוחניים וידעו העתידות וזה מין ממינים החסרון• אמנם השלמים פעולתם ע׳׳י כח השכלי‬
‫*כסבת טרדתם אינם יכולים להשיג כראוי ולכן אמרו ז״ל אין הנכואת שורה אלא מתיך שממה‬
‫שנאמר ויהי כעננן וכו׳ ותהי עליו רוח ה׳ טכ״ל‪:‬‬
‫ס‬
‫ח‬
‫ובירושלמי דביכות‬
‫•פירוש )»( ע״י תדמ לך וכו׳ זה המאמר‬
‫לרבי כא נאמר סמוך למחלוקת‬
‫ב״ש וב׳׳ה בק״ש שב״ש אומרי׳ בערב כל‬
‫&ד׳ יטו ויקראו ובבקר יעמדו וכו׳ ואמר‬
‫מ י טרפון פעם אחת הטיתי לקרות כבית‬
‫שמאי וסכנתי וכו׳ ואמר ליה כדאי היית ל‪0‬וב‬
‫בעצמך שמירת מל דברי כ״ה‪ .‬ויעצה לנו‬
‫מזה תומלת אמוניי גדול הערך והוא שאנו‬
‫חייבים לשמוע פי׳ התורה והמצות מסי חכס‬
‫־ישר ונאמן ולמנין זה חכס מדיף ולקיי׳ זס‬
‫א ו שני מיני ראיה‪ .‬רבי בא ורבי חנינא‪.‬‬
‫<־בי גא הביא ראיה משורש הדין במופת‬
‫מבואר נגלה בחוש ורבי חנינא הוטח כן‬
‫מסופת שכלי‪ .‬ראיית רבי בא היא ממה‬
‫שראה רבי טרפון בפיניו שהים בסכנה גדולה‬
‫בניי הלסטיס בשביל מה שנתעכב ואמר ליה‬
‫שסיה כראי להסתכן מפני שעבר מל דברי‬
‫ביה‬
‫מ י‬
‫דרש חכמים פדיפי מנביאים‪.‬‬
‫אפר תדע לך שדברי‬
‫לבי‬
‫סושריפ חביבים מדברי‬
‫גביאים שהרי ר׳ מרפק אילו לא קרא‬
‫לא היה עובר ל בע^יי• יע״י ׳מעבר‬
‫על דבדי ב׳׳ה חייב מיחד• על שם ומור‪P‬‬
‫גדר ישכגו גחש‪ .‬ר׳ חגיגא אמר חביבי[‬
‫דברי זקגים מדברי גביאים דכתיכ א ל‬
‫חטיםו יטופון וכחיב אטיף לך ליק ולשכר‬
‫נביא וזקן למה הם דומים למלך ש ש ל ח‬
‫םלמגטורין למדינה על אחד מהפ כתוכ‬
‫אם איגו מראה לכם בחב וחותס‬
‫ופלמגטורי׳ שלי אל תאמיני יי• על א ח ד‬
‫בחב אפילו לא יראת לכם כתב וחותןן‬
‫וםלמנמודח שלי חאםיגו לו כך כ נ כ י ­‬
‫כתוב‬
‫'‬
‫א‬
‫א‬
‫ב ש ל ך ש ה ב ד י ל י ״ א ח ב מ ־ ם ביין נ ס ך ו ח ז י ר‬
‫טע‪#‬ה‬
‫צא‬
‫וזונה‬
‫ניה‪ .‬יראה מזה שגדול עונש סבלתי שומע לחים נפי׳ המצוה מהנלתי שומעי למצוממצמה‪-‬‬
‫זר חנינא הביא ראיה שכלית מ״י משל ערב אמתי‪ .‬וזאת בונתו באמרו חביבין דברי זקני©‬
‫סי׳ חכמים יותר מדכרי נניאים לפי שהנביאים יש ספק אם מתנבאים מעצמם כמו שהיי*‪.‬‬
‫אומר הנניא נשם כקנ״ה נער נכיאי השקר אעיף לך ליין ולשכר לכן צריך שיתן אות או‬
‫מופת להוכיח שהוא נניא אמת וזה משל•‬
‫לכתכ המלך שזה פי׳ סלמנשורין וכמקום‪.‬‬
‫כתוב ונתן אליך אות או מופת וכזקן‬
‫אחר נקרא סרוזשגמא וכתונ נו אס אינר‬
‫כתוב על פי התורה אשר יורוך י‪:‬‬
‫מראה לכם כתב וחותם ופלמנעורין שלי אל‬
‫תאמינו לו אבל דברי חכמים יש להם מעלה גדולה שבשכלם הזך וגס מל ירי קבלתם האמתית‬
‫עדרבינו הקרוש ועד מר״עה אומרים זה פי׳ מצוה זאת כמו עין תחת עין וכדומה לזיז‬
‫מל שסק שיסתפק בהבנת איז׳ מציה אנחנו חייבים לשמוע ולהאמין אל הפירוש ההוא‬
‫נןנאמר ועשית ע״פ התורה אשר יורוך וגו׳ ועובר בלא תסור מי שאינו שוממ לו‪ .‬ולכך‬
‫החמירו לומר כל העובר מל דברי חז״ל חייב מיתת‪:‬‬
‫‪ ntPJ?<DT‬שהיה במלך גדול ורע מעללים שסו פירנא״נדיקו מושל בכל האקלי*‬
‫נועץ לקרא לכל חכמיו וזקניו‪ .‬נם קרא י״א חכמים רשומים מבגי עטגד‬
‫שיבואו לפניו וכאשר באו אליו קם על רגליו והקכילם בכבוד הרחק כמטחוי ק ש ת‬
‫ממקומו הוא והזקנים אשר עמו‪ .‬ובני ישראל תמהו על הכבוד אשר עשה‪ .‬כי לא נסה‪.‬‬
‫ויאמר אליהם אהבתי אתכם כבבת עיני‪ .‬ורצוני שתהיו מאוכלי שלחני ‪ .‬בחרו לכם‬
‫הטוב בעיניכם‪ .‬אחת שאלתי מכם‪ .‬או לאכול בשר חזיר מבושל ומבושם‪ .‬אשם אשם‪.‬‬
‫או לבעול ארמית‪ .‬במעל ובתרמיח‪ .‬או לשתית יין נסך ודם רסיסי‪ .‬כבודי ופרים ראשי‪.‬‬
‫אז אדע כי מצאתי הן בעיניכם ואשיבה אתכם‪ .‬קם על רנליו חכם אחד רשום מבני‬
‫י עמנו‪ .‬סבחר שלומנו‪ .‬עיניו תרדנה פיס‪ .‬והשתחוה אפים ואמר אדוני‪ 15‬פלך האדיר‬
‫תגה לגו זמן נ׳ ימים‪ .‬נעיין בספרי דברי החכמים ונראה איזה מהם יכשר אם אבר מן החי•‬
‫או היין והבשר‪ .‬ויען המלך גשאתי םגיכם עשה תעשו כטוב בעיגיכם והחכמים נועדו‬
‫ויתגודדו בלב הםרמר‪ .‬וקרא זה אל זה ואמר‪ .‬הבו לכם עצה אם גבחר ההזיר היין או‬
‫האשה‪ .‬כי השעה גחוצה והרחיקו סהם החזיר והאשה‪ .‬כי הוא עון פלילי וישארו‬
‫לשמצה‪ .‬אך שתיית יין המלך בחרו להם כי איגם יודעים בטיב עע״א ומעשה אבותיהם‬
‫בידיהם‪ .‬ויבואו למלך ויאמרו אליו אדוננו המלך מצאנו חן בעיניך להחשיבנו ולהושיבנו‪.‬״‬
‫עם אוכלי שלחניך כל היום וכל הלילה נ ח ה דודים נשתה מיינך‪ .‬כי טובים דודיך‪.‬‬
‫והמלך הרשע והזקנים שמו מגמתם להכשילם יחד בשלשחם‪ .‬ויאמר המלך אך זה‬
‫היום שקויתי‪ .‬לאכול מתבשילי מעדניכם אויתי‪ .‬ויין מלכות רב‪ .‬לחיך יערב‪ .‬מתוק‪,‬‬
‫סתוק םיינומלין וקונדיטון והחכמים עשו לכבוד מלכות מאכלים ותבשילים וםעדגיס‪.‬‬
‫סיגים ממיגים שוגים וישבו לםגיו‪ .‬גם המלך וזקניו‪ .‬והמלך עשה בערמה שלחין‬
‫עגול מחגועע בחכמה‪ .‬כפי חפצו יפובבגו ולכל אשר יחפוץ ימנו‪ .‬ויהי הם אוכלימ‬
‫ושוחים כאשר טוב לבם‪ .‬כי המלך אוהבם‪ .‬וגלה להם סודות המלכות וטעמו‪ .‬ויאכלו‬
‫וישכרו עמו‪ .‬וכאשר ראם המלך שדעתם מטורפת סבב את השלחן והביא מ א כ ל‬
‫‪ .‬ל ן כרפס‬
‫^ ^‬
‫ן י‬
‫ק י‬
‫הח; י ן‪1‬‬
‫מ‬
‫‪0‬‬
‫ם ג י‬
‫ה ן‬
‫נ‬
‫ם‬
‫ן ם ט‬
‫מ‬
‫ה ם י‬
‫ן מ א כ‬
‫ש‬
‫ח נ ן‬
‫ב‬
‫ס‬
‫ר‬
‫ה‬
‫ח‬
‫ד‬
‫ו‬
‫ם ב ב א ל י ה ם‬
‫ן מ‬
‫א‬
‫מבשר החזיר והטרפות ויהיו להרפות‪ .‬ולהשמדת למחרתו שם תכשיל היהודיפ להראותו‬
‫ולעת ערב הציע להמ ממות זהב כלי מלת ושמלות כל אהד ואחד במטתו‪ .‬ואשד׳ זונת‬
‫שוכבת לצרתו‪ .‬וחוזק היק בהם‪ .‬ש ט וישלשו בחשבם שגשותיהן הן‪ .‬וישכם ה מ ל ך‬
‫ננוקר ויאמר אהובי קומי מתגומותיכם‪ .‬התפללו בעדכמ מה זה אשר עשיתם ה ל *‬
‫ח&אה גדולה חטאתם‪ .‬אכלתמ החזיר בגאוה ובתגבורת ‪ .‬והגה התבשיל שהבאתמ‬
‫למשמרת‪ .‬ובעלתם הגשים הגבריות‪ .‬עםוגיות צדוגיות חתיות והגריות‪ .‬וכאשר ראו‬
‫מדסחם בחרו מיתתם‪ .‬ובתוך השגה מתו כלם מיתה משוגה‪ .‬ל מ ל ן רחםגא‪ .‬וכל ז *‬
‫אירע‬
‫׳‬
‫טע‪#‬ה‬
‫ב ז ק ן א ח ד ש ה י ה ‪ #‬ו ת ה יין ה ר ב ה‬
‫אירע להם בבחרם שתיית היין שהוא מדבריהם אסור בזמן הזה משום חתין יאע׳׳ג‬
‫דהטלך ובזמן הזה לאו עע״א הם מ״מ החומר׳ ההיא ועונש חז׳׳ל עדיק היא במקומה‬
‫•עומדת‪ .‬וזהו שהסמיכו ב׳ םרשיוח רחוקוח נרחוק מזרח ממערב והם פרשת נזיר‬
‫לטרשת סוטר‪ .,‬וזו היא תמיהת המקשה למה נסמכו‪ .‬להיות כי יש םרשיוח אחרוח גם‬
‫כן שגסמכו ואיגם מדברים בעגין אח׳ מ״מ לא בא׳ הקושיא רק על אלו לפי שהם‬
‫דחוקות בתכלית הריחוק שהנזיר קדוש כמלאך אלהים והסוטה טומאתה בשוליה‬
‫זארורה למר‪ ,‬נסמכה ותירצו לפי שכל הרואה סוטי‪ ,‬בקלקולה יזיר עצמו מן היין‪ .‬לפי‬
‫•שהיין גורם רזגות דכתיב זגות יין ותירוש יקח לב‪.‬ולכך געגשו אלו החכמים שהיו‬
‫יריאים מבשר החזיר שהוא מן התורה ולקחו בברירת׳ היין גסך שהוא מדבריהם ‪.‬‬
‫ואחר כך הוברחו לעבור בכלם כגזכר‪:‬‬
‫מפסר איומה מרגלות‪:‬‬
‫‪ F f t ^ r D I‬באחד איש זקן היה ואוהב לשחוה יין רב בכל יום והיו לו ארבעה בנים‬
‫כל אחד מהם היה מפרנסו ומאכילו ומשקהו כל אחד יומו‪ .‬ובכל יום היה‬
‫שכור פעם אחה יצא חוצה וראה שכור אחד מחפלש ומתגלגל באשפה וכל הגעריס‬
‫עמדו סביב לרגום אותו באבגים ויהי כאשר הקיץ מייגו שאל אוהו באיזה ח ג ו‬
‫משקין יין הטוב הזה שמשמח כ״כ אמר לו בחנות פלוגי ומרתף פ לוגי‪ .‬גם הוא הלך‬
‫־שם לשתות יתר ממה שהיה שותה בביח בגיו ויהי כאשר שמעו בניו הדבר ויתעצכו‬
‫מאד ויחד להם וגתגוהו בבית הכלא אשר בביתם וסגרו אחריו הדלת ‪ .‬כי היו‬
‫םכליטין ומחביישים מפגי מעשיו‪ .‬ויהי יום אחד באו לראזח מי‪ ,‬מעשיו ולדבר ‪bf‬‬
‫לב ו להוכיחו מצאיהו מושכב החח חבית היין ופיו אדוק לברזא והיה ישן אמרו א ס‬
‫‪ p‬הוא לא שביק לך ברייך גם פה והצדיקו עריהם הדין וגחגו לו לרוב שתייתו‬
‫כחפצו כי אמרו לכך גוצרת ער סוף ימיו הפיר מעצמו כי גברו עליו הישישוון‬
‫והתשישוח ומת בחולשה כח ‪:‬‬
‫ת‬
‫)מאמר ד ( )׳י( מירש״י משל היה ללמוד הימנו תשוכה למקנתרים מל מדת סדין‪ .‬ושאין‬
‫אדם נתפס מל צערי• איש היה אלמא הוה‪ .‬אלא ממתה ולרש אין כ<‬
‫כי׳ וסיסי׳ דקרא ותהי לו לבת מי סוס משום רכתיב ותהי‪:‬‬
‫מוספות איוב לא היה ולא נברא סאי לא סבר כר״ל דאמרי׳ בב״ר איוב לא היה שבאו עציו‬
‫יסוד׳ ולמה אמר הכתוב שבאו‬
‫סליו להודיעך כחו של איוב שאלו כאו עציו‬
‫)מאמר זי( כינה למאמר איוב לא היה וצא‬
‫היה יכול צעעוד בהן דאי סיר האי אמור׳‬
‫נברא אצא משל היה ‪:‬‬
‫‪ T^3‬הים בעולם א״כ מאי קאמר שמו ושם‬
‫מ י ה למה טובא אצטריך לאשמועינן עי הוה‬
‫ההוא מרבנן קמיה דרב שמואל‬
‫אותו צדיק שהים יכול לממור באותן יסורין‬
‫בר גחםגי ויתיב וקאמר א י‬
‫כו׳ עכ״ל‪:‬‬
‫לא היה ולא גברא אלא משל הי׳ א״ל‬
‫י ץ עוין איוכ‬
‫י׳יי׳‬
‫י קי‬
‫עליך‬
‫בתג רש״ט כוונת חז״ל על איוב לא סיס‬
‫כל‬
‫שמו‪ .‬א״ל אלא מעתה ולרש‬
‫וצא נברא אלא משל היה ואפילו‬
‫כ״א כבשה קטגה א׳ טי הוה אלא מ ש ל‬
‫<מ״ר שהיה נכתב מניינו לפי שבכמו עניינו‬
‫בעלמא הוא הכא נמי משל בעלמא הוא‪.‬‬
‫הגדלהמבוכם בבני אדם והוא מדוע צדיק‬
‫א״ל א״כ שטו ושם עירו למה לי‪ .‬ד‪/‬‬
‫<רמ לו רשט וטוב לו ונתבארו בו אלו‬
‫יוחגן ור׳ אלעזר דאטרי תרוייהו א י ו‬
‫הספקות ‪ .‬ובארו לנו אצו החכמים סוד‬
‫מעולי גולה היה ומדרשו בטבריה היה‬
‫ההשגחה בדברים מועטים טכ״ל ‪:‬‬
‫ע״נ‪:‬‬
‫ו ‪3‬‬
‫א מ‬
‫א‬
‫א י ש‬
‫כ א‬
‫י‬
‫כ‬
‫ןן]עיין בדרשות רבינו שלמה מלכי ז״ל[‪.‬‬
‫פירוש‬
‫בבא‬
‫בחרא פרק‬
‫ראשון מ א מ ר‬
‫ח מ‬
‫צב‬
‫)מאמר ח׳( פירוש ה ש ק הוא יצר הרס כלומר שמן עזר מן שמס מעליו כלומר המסה‬
‫מדרך האמת‪ .‬וז״שה ט יצר לב האלם רמ מכשיריו והוא האמת מלאך‬
‫המות וזה נולד במת שהאלם נער קולם שישלי׳ השכל כאלם כמ״שה לפתח חמאת רובן‬
‫ואמרו ז״ל זה יצ״הר והוא הנקרא לחז״ל יצ״הר ובני אלהי הם המחשבות‪ .‬ולבן נאמר רק‬
‫את נפשו שמור כי הוא אין לו כח בנפ ‪1‬‬
‫)מאמר ח׳( טנה למאמר שמן ופנינה לש׳׳ש‬
‫השכלית כי היא חיה לעולם‪ .‬ומ״ד סררפ‬
‫נתכוונו ‪:‬‬
‫רצה להבדיל בין מעלת אברהם למעלת איוב‪-‬‬
‫שמעלת איוב היתה במדות לכן אמר איש‬
‫לוי אמר שטן ופנינה לש״ש‬
‫לבי‬
‫תם וישר וירא אלהיט ושר מרע וצא נבון‬
‫נתכוונו‪ .‬שטן דקא חזי להקפיד!‬
‫ומכם‪ .‬וממלת אברהם היתה בחכמה מושף‬
‫דקא נטיי דעתיה בתר איוב אמי דלםא‬
‫על מעלת המרות לכן לא משל בו השטן‬
‫זןיוש מנשיי׳ ליה רחימתיה דאברהם ‪.‬‬
‫כאשר משל באיוב‪:‬‬
‫סנינה כו׳ אתא מלאך המות ונשקיה‬
‫אכרעיה‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫)מאמר ש׳( בתורת העולה פ״ט מח׳׳ג כתב וז׳׳ל הנס כוונו בבת על גלנל‪ .‬כי כל נלגל‬
‫נקרא בת• והשכל המניעו נקרא בן‪ .‬והוא הפעם של פריס‬
‫ורביה שצריך לאדם שיהא לו בן ובת‪ .‬והנה העצה הראשונה יתברך הוא במדרינת האב‬
‫והעלול הראשון במדרינת האם‪ .‬והשכל השני עם הנלנל הם בן ובת‪ .‬וצפי שראו אלו‬
‫סחכמים שעיקר הצלחת האדם היא השגת‬
‫החכמה בעולם הזה בחלקו כמה שנאמר ויי׳‬
‫)מאמר ש׳( כונה למאמר בת היתה לאברהם‬
‫ברך את אכרהם ככל‪ .‬כי במה ברכו ובאיזה‬
‫ונבל שמה ומרגצי׳ שובה היתה תלויה‬
‫השגה ברכו‪ .‬רבי מאיר אומר שלא היתה‬
‫בצוארו של אברהם וכו׳‪:‬‬
‫לו בת‪ .‬ר״ל כי תכלית השגת אברהם היתה‬
‫ןיל׳ ברך את אברהם בכל מאי בכל‪.‬‬
‫שלא היתה לו בת‪ .‬וצבר נתבאר שסאב מור׳‬
‫ר״ם או׳ שלא היתה לו בת‪ .‬רבי‬
‫על אלינו שבשמים ית׳ אשר הוא אב לכל‪.‬‬
‫יהודא אומר שהיתה לו בת‪ .‬אחרים‬
‫ובהיות כי אברהם ע״ה היה יסור עולם‬
‫אומרים בת היתד‪ ,‬לו לאברהם ובכל שמה‪.‬‬
‫ובעבורו היה העולם נברא ראוי לרמותו‬
‫אימור דשפעי׳ ליה לרבי יהודה דאסילו‬
‫אליו‪ .‬וכמו שאמר בסרק ערבי ששחים שאמר‬
‫גרתא לא הפריה רחמגא לאברהם‬
‫הקב״ה עליו אני יחיד בעילמי והוא יחיד‬
‫מ ד י פ א מברא מי שמעת ליה ‪ .‬רבי‬
‫בעולמו אס כן ראוי לדמותו אליו יתברך‬
‫אליעזר המודעי אומר אצטנגיגות גדולה‬
‫באמרם שלא היתת י לו בת‪ .‬ודל שאין‬
‫היתה לו לאברהם שכל מלכי מזרח‬
‫הקב״ה מניע גלגל בעצמו רק ע״י אמצעי‬
‫ומערב משכיםיס לפתחו‪ .‬רש״בי אומר‬
‫וזהו כונתו שלא היתת לו בת אבל לאשתו‬
‫מרגלית טובה היתד‪ ,‬לאברהם תלויה‬
‫הית׳ בת והוא האמצעי שבינו לגלגל‪ .‬אמנם‬
‫מוארו שכל חולה שרואה בה מיד‬
‫רבי יהודא ראה שתית׳ צו בת והוא בעצמו‬
‫גתרסא‪ .‬ובשעה שגפטר מן העולם גמלה‬
‫מניע גלגלו אבל אחרים אומרי׳ בת היתה‬
‫זזקב״ה ותלאה בגלגל חמה‪ .‬וכן איתא‬
‫לו ובכל שמה‪ .‬ר״ל הם מיחסי׳ שמי ההצלק׳‬
‫בביר ‪:‬‬
‫והוא גלגל השכלי המקיף בכל‪ .‬ולכן נקרא‬
‫]עיין בעקידה שער ד ׳ [ ‪.‬‬
‫בכל \‪ cp‬בי השכל משכיל בכל ‪:‬‬
‫ואמרו אצשגנינות גדולה היתה לו לאברהם‬
‫ייל כי הים אצמגנינות חוזם ככבים וי״א מרגלית היתה תלויה לו בו׳‪ .‬הנה אצו החכמים‬
‫סולקין בהשגתו באיזה צד היתה אם על צר העיון המחקרי או מל צד הנבואה‪ .‬והנה רבי‬
‫אליעזר םמודעי סובר שעצר עיוט הסוב והמחקר השכלי ממד על החכמה‪ .‬וזה אומרו‬
‫אצ»גנינו׳ גדולה הישה לו שכל מצבי מזרח ומערב משכימין לפתחו והואאיצטגנינות וחכמת‬
‫הככביס‬
‫בונה‬
‫לבת אביהם‬
‫ושיגלית טובה‬
‫הכככים אשר מהס ספילוסיף מומר מל מניע נבדל ומ״י זה כל מלכי מזרח ומערב‬
‫משכימים לפתחו כמו שהוא מניין הפילוסופים שכל ספילוסופיס אשר ממולם אנשי השם‬
‫המה וסם מלכי מזרח ומערב משכימים לזה ולחקור כה והס היו משכימים לפתחו של אט־הם‬
‫לחקור בזהממו‪ .‬אמנםרשב״י אמר שמצר הנכואס כא׳ לו וזה הוא מניין המרגלית שהיתס‬
‫תלויה בצוארו‪ .‬והמרגלית הוא דבר סגוליי הנקרא אכן סגלה‪ .‬כמו שנאמר נישרא‪ ,‬כשעת‬
‫מ״ת וםייתס לי סגלה‪ .‬והוא דבר נמלם עממו אף כי נראה סגלתו ופעלתי וכן היא הנבואי;‬
‫בישראל שאף הוא דבר סגוליי ובאו בנבואה מקצת דברים שאין להם פעם והם בסגלה מכל‬
‫מקום כל חולה שראה אותה מיד נתרפא ר״ל מכל מקום נראה בה שהוא דבר מועיל מאד‬
‫להסיר כל חולי וכל מרו׳ כמיש כל המחלה כו׳ וכמו שנאמר כי היא חכמתכם וכינתכם‬
‫לעיני העמים הוא מניין המרגלית שמועלת לכמה דברים והיא דבר סגיליי‪ .‬ונקטו מרגלית‬
‫יתר משאר דברים אכני סגלה מצד שיש לה קצת התעוררות מצד שתוף השם על גלוי‬
‫סדכרים הכמוסים וזהו אומרו כל חולה שרואה אותה מיד נתרפא וכשמת תלאה בגלגל‬
‫חמה והוא מר״עה שאמרו בו ז״ל פני משה כחמה והוא העמיר הנטאה והתירה על‬
‫אמתת׳ ‪ .‬ולמשל אמרו וסימן אולי יומא אדלי קצירא להיות השמש מרישא‬
‫ככנפיס ‪) :‬״( )חסר סג(‬
‫)מאמר י׳( פירוש רבג בנאה אדם גדול הים לפיכך ניתן לו רשות ליכנס כמערת הצדיקים‬
‫אבל אחר לא‪ .‬בראמרינן התם גדולי׳ צדיקי׳ בעיתתס יותר מבחייהס ‪.‬‬
‫וסיה נכנס במערס ומורד מדת ארכו ורחבו מכפנים ואחר כך מורד מבחוץ כנגדו ועושה שס‬
‫ציין סיד כרי להכיר מקום הטומאה ולא יביאו טהרות דרך כאן שלא יאהיל על הקכר ‪.‬‬
‫אשכחיה לאלימזר דתניא כמסכת דרך ארן‬
‫שכעה צדיקי׳ קיימין שלא מתו וקא חשיב‬
‫)מאמר י׳( כונה לרבי בנאה בציון המערות‪.‬‬
‫בהדייהו אליעזר עבד אברהם‪ .‬בכנסי דשר׳‬
‫ועקביו של אדם דומין לב׳ גלגלי חמס‬
‫כדאיתא‬
‫בזרועותיי‪ .‬ביון דמט׳ לאדם ‪0‬׳‬
‫וכו׳ ‪:‬‬
‫בפ׳ כיצד מעברין‪ .‬ממר׳ קרית הארבע‬
‫א׳׳ר יצחק ד׳ זוגות נקברו שם כוי‪ .‬ברמות‬
‫ך ד י בנאה מציין טערתא דרבגן כי‬
‫דיוקני יעקב דאמרי׳ בסמוך שופרי׳ דיעקב‬
‫מטא למערתא דאברהם אבינו‬
‫מעין שופרי׳ דאדם• בדיוקני מצמה פי׳‬
‫אשכחיה לאליעזר עבד אברהם דמאי‬
‫בדיוקן אדם הא׳ דכתיב גביה בצלם אלפים‬
‫קמי בב׳ א״ל מאי קא עביר אברהם ‪.‬‬
‫כו׳ ‪:‬‬
‫אמר לו גאגי בכנם׳ דשרה ומעיינ׳ ליה‬
‫ברישיה‪ .‬א״ל זיר אימא ליה כנאד‪ ,‬קאי‬
‫וקשה בזה םמאמר טובא ספק א׳ שאמר‬
‫אבבא‪ .‬אזל אמר ליה ליעול וליחי׳ מידע‬
‫שמצא לאליעזר אבבא דמערח׳ ושאל‬
‫ידע דיצר הרע בהאי עלמא ליכא‪ .‬ע א ל‬
‫ליה מאי קא מניר אברםס וכי סמתיס‬
‫עיין וגטק ‪ .‬כי מטא למערחא דאדס‬
‫יודעי׳ מאומה מזה העולם כאשר הוכיחו‬
‫הראשון‪ .‬יצאת׳ ב״ק ואמרה לונסתבלת‬
‫ז״ל בפרק מי שמתו‪ .‬וטור לאיזה טעם שאל‬
‫בדמות דיוקני‪ .‬בדיוקני עצמה אל תסתכל‬
‫אותו‪ .‬ומ״ק מאי קא עביר אליעזר במערת‬
‫והא בעיג׳ לצייוגי מערת׳‪ .‬כמדת החצינה‬
‫הצדיקי׳ ברוכי ה׳ והוא ארור או למה שאל‬
‫כך מדת הפנימי׳ כ ו ׳ ‪ .‬אמר רבי כנאד‪,‬‬
‫אותו יותר טל מעשה אברהם מן שאר‬
‫נסתכלתי בשני עקביו של אדם הראשון‬
‫האבות• או מה טעם מדת החצינה כעדת‬
‫ודומים לשגי גלגלי חמה‪ .‬הכל בפגי שדד‪,‬‬
‫הפנימית• ולפה ציין בפנים על הטומאה כי‬
‫כקוף בפגי אדם ‪ .‬שרה בפגי חי׳ כקו*‬
‫בפגי אדם‪ .‬חוה בפגי אדם כקוף בטני‬
‫מי האיש אשר נדב לבו לגשת לפני ולפנים‬
‫ארם‪ .‬אדם בפגי שבינה כקוף בחני אדם‪.‬‬
‫במערת הצריקי׳‪ .‬עוד קשה למה דמה‬
‫שופריה דרב כהגא כעין שוטריה דרכ‪.‬‬
‫סקניו של אדם כראשון לב׳ גלגלי חמה •‬
‫עוד‬
‫ודרב‬
‫מרק‬
‫בתרא‬
‫ח ז ק ת הבתים טאםו‬
‫ודוב כעין שומריה דובי אבהו ודובי‬
‫נ‬
‫אנהוזו כעין שומריה דיעקב אבינו ודיעקב‬
‫מעק דאדם הראשון‪ .‬דאדם הראשון‬
‫מעין דשכיגה ע״כ ־‬
‫י יא יב‬
‫*נ‬
‫מזל קשה למה לו להפליג כ״כ בשנה יופי‬
‫המתי׳ כמ׳׳ש הכל כפני שרה כו׳ ‪( • ) :‬‬
‫)מסר סד(‪.‬‬
‫]עיין כעקידה שער ה׳ ושע׳ כב‪ .‬ובמטרת הקודש חלק העכורה סרק י״ט[‪:‬‬
‫)מאמר יא( דע אתה המעיין כי החכמי׳ הקרומי׳ כשהיו משפרים כענייני הככנים‬
‫והגלגלים היו מכניס אותם ברגים וחיות וספינות לבל יבינו אלה הסודות‬
‫רק החכמים כמו שכתב בעל יסוד עולם מאמר שני ס׳ ששי וז׳׳ל רע כי מחלוקת גדולה יש‬
‫נין סראשונ מחכמי התכונה ובין האתרזני׳ מהם בענהג תנועת גלגל המזלות ונסיעתו‬
‫בככביו‪ .‬וזהו כי הקדמוני׳ מהם שכבר נשכת‬
‫)מאמר י׳׳א( כונה או רזילאכריומארהוה‬
‫זכרם רמזו כי המתקה יש לגלגל המזלות‬
‫בככביו אבל לא בררו מנהגה ולא הודיעו‬
‫כהר תבור‪:‬‬
‫מדתה ולא דברו בזה העניין אלא על ידי‬
‫חידה ומשל שכך היה מנהג החכמים‬
‫א ‪ £‬ף רבא לדידי חזי לייאורזילא בר‬
‫הראשוני׳ להסתיר דברי החכמי׳ ולדבר בהם‬
‫יומא דהוה כהר תבור והר תבור‬
‫דרך מידו׳ וכונת׳ בזה היה להגדיל החכמות‬
‫נטה הויא ארבעים פרסי ‪ .‬וכי משכי׳‬
‫ולפארן ולהאדירן ולהשתיק מהמון העם‬
‫צואריה תלתא פרסי וכי מרבעתא דריש׳‬
‫שאינם הגוני׳ להם‪ .‬ואמרו כי הרימות‬
‫סדסא ופלג׳ רםא כופת׳ וסכרי׳ לירדגא‬
‫הראשון רמז להעתקת גלגל המזלות ונשימתו‬
‫ע״כ‪:‬‬
‫בככביו וצוה לתלמידיו עליה‪ .‬ואמר הזהרו‬
‫בספינה התלויה באויר שהיא עולה ד׳ מאוה שנה ויורדות ר׳ מאות שנה‪ .‬וחכמים עמדו‬
‫אחריהם בזמן מרובה אמרו שדברי הראשוני׳ וחירותם בדבר זה כ״כ היו סתומי׳ וחתומים‬
‫שלא יוכלו להבין איתס והוצרכו הם להבין אותם מצד עיונם פכ״צ ‪ ) ( • ) :‬ח ס ר נ « (‬
‫}מדושין[ )מאמר יב( וקשה על זה המאמר שובא חרא למה קרא הצפרדע אקרקת׳ וגם‬
‫המיר כנה שמה אקרא דהגרוני׳‪ .‬עוד קשה למה המשיל אותה‬
‫צעיר בת שתין בתים או לאיזה שעם כתב מנין שתין‪ .‬מיק מרב פפא שאמר אי לאו דהואי‬
‫ממן לא הימני‪ .‬וכי לא האעין רב פפא לדברי רז״ל‪ .‬והלא העניש רבי יוחנן לאותו תלמיד‬
‫שלגלג וצא האמין לבנין ירושלם שעתיל‬
‫)מאמר יב( טנה על אקרי דסגרוניא ותנינא‬
‫לבנות באבנים ישובות ומרגליות וטי‬
‫ופשקנצא ‪:‬‬
‫כראיתא כפרק זה; ונראה לנו שכוונת בעצ‬
‫המאמר הזה הוא ע״ר זה צפי שראה רבג*‬
‫ב״בח ענייני חכמות הצמודות שלא כסדר‬
‫אמד רבה בר בר חגה לדידי הזי לי‬
‫אמ׳ דרך חיל׳ ומשל ל ד ד חזי לי ר״צ לי ראוי‬
‫ההיא אקדקח׳ דהות בי אקרא‬
‫ללמוד וללמד ער סון* כל החכמות להשיג‬
‫והגרוני׳ ‪ .‬ואקרא דהגרוגיא כמה הזי‬
‫י ד ן ג ת י ‪ .‬אתא תגיג׳ בלעה‪ .‬אתא‬
‫כל מה שאפשר לשכל האנושי מאח׳ שלשלתי‬
‫*ישקגצא ובלעה לתגיג׳‪ .‬ופליק יתיב‬
‫כסדר עולם‪ .‬תחלה ‪ .‬פשוק הנרמז בעלת‬
‫נאילגא‪ .‬ת״ח כמה גפיש הילא דאירגא‪.‬‬
‫אקרקמא לשון קרא‪ .‬וקראי אינם מובנית‬
‫אמר רב פפא בר שמואל אי לאו הויגא‬‫רק בדרך פירושי המפרשי׳ המוציאי׳‬
‫בגרונ׳ ובלשוני לתלמידיהם‪ .‬וזהו אקרא‬
‫המן לא הימגי ע״כ ‪:‬‬
‫דהגרוני׳‪ .‬מזר ואמר ואקרא דהגרוני׳כמה‬
‫הויא שתין בתים רצו בזה כאיזה דרך מפורשי׳ הפסוקי׳ על פי החלמור שהם שתין‬
‫מסכתית‪ .‬ונקרא״ בת ׳ ע״ש התלמידי׳ חכמי׳ המעעידי׳ מועות התורה בבניין אב וגדרות‬
‫ןוומ‬
‫יב‬
‫ע‬
‫‪,‬‬
‫בחרא‬
‫פ ר ק ד ם נ י נ ה ם א פ ר יב‬
‫שהת ישלש סשרס מרות וקלי׳ וחמורי׳ ודומיהם‪ .‬וכדאיתא נסרק ואלו קשרי׳ לטס ת״ס‬
‫נפשלו למאים לסי שהם עוסקי׳ בבכיינו של מולם וכו׳ ויהגו ערזנס זהו פלפול התלסילים‬
‫המוציא״ מן הגרון כמי שדרשו ז״ל כי חיים סם למוצאיהם אל תקר למוצאיהם אלא‬
‫)מיציאהס מ הפה‪ .‬וזהו שכתכ הרקנאטי סרשת יתרו עיקר שיר הלמוד הוא סלסול‬
‫התלמיד׳ וזהו *מרם ז״ל מל מהקאי טלמא טל הבל פיהם שלתיטקות‪ .‬אח׳׳כאמריאתא‬
‫חנינא רמז לטתרת השרצי׳ וטומאתן שהיא חכמס גמלם• וסודה ידוע לחכמי׳ ט״ד ש א ע מ‬
‫מל הצתס שיורע במ״ט פני׳ טהור ובמ״ט פני׳ טמא‪ .‬ובזה הסוד היה בקי יתר על כל ר ‪,‬‬
‫אליטזר בפרח הזהב וזהו טניין חנורא של טכנאי והוא רמז התנין הוא אכ לכל השרצי׳‪.‬‬
‫ה ‪ 4‬י ׳ טל ירו הקב״ס ואמר הכ״קטס לכם אצל ר׳ אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום‬
‫ר״ל בכל מסים סצוגתתו בזה המניין נטהרת השרצי־ שהיה בקי מכל הדורות שהיו לסניו‪.‬‬
‫אח״כאמר אתא פושקנצא וכו׳‪ .‬רצו בזה ט״ד שדרשו ז״ל בש״הר מ״ר קוצותיו תלתלים‬
‫שחורות בעורב‪ .‬צצו זנין וזטת ונרות ונגעי׳ שהם נראות בתחצה כעירות ושחורות כטורכ‪.‬‬
‫ואח״ב הם מחוורין וצבט׳ יכו׳‪ .‬ובאותה חכמה היה בקי רבה בר נחמני בפרק הפועלי‪/‬‬
‫הזכירו שם הוי מפלגי ברקימא אם בהרת קוד׳ לשטר לבן טמא או אם שער לכן קוד׳‬
‫לבהרת טהור ספק הקב״ה אמר טהור וכלהו מתיבתא דרקימא אמרי טמא אמרו שם מאן‬
‫נוכח רנה בר נחמני שהוא בקי בנגעי׳ ובאהלות‪ .‬וחכמה זו יתירה בממלה ושבת מאכמ׳‬
‫השרצי׳ וע״ז אמרו בלעם לתנינא וכו׳‪ .‬אח״כ אמר וסליק יתיב באילנ׳ ר״ל כענף האילן ולא‬
‫באילו גופו‪ .‬רצו בו חכטת היציר׳ והטבט הוא ענף האילן הקור׳ חכמת הקבל׳ וזהו עניי‪,‬‬
‫נטיטס סישואי׳ שסזכירו חז״ל‪ .‬ומניין סבי דפוטבדיתא טס רב יוסף‪ .‬וטור הזכירו בד׳׳ר}‬
‫בסרק ר׳ מיתות רבא ברא גברא וכו׳ רבי חנינא ור׳ אושעי׳ הוו יתכי ועסקי כל מעלי יומא‬
‫דשבתא כהלכות יצירה אכרי להו עגלא תלתא ואכלי ציה וכוי‪ .‬ואל זה בא רב פפא ואמר‬
‫לאו הוינא תטן צא הימני רצ אי לא סוס וריס בסדר הצמודיות קי לקו צו לצו אלא אם‬
‫היה מהסד העניין לצמוד המאוחרות קורם צראשיות אז בוודאי היה נעשה אפיקורוס‬
‫כאשר קרה לאלישע אאר ובן זומא הזכיר עליו רבי יהושע עדין בן זומא מבסיז וכו׳ ‪.‬‬
‫וזהו שאמר ג״כ בלשון תמיהה תא חזי כמה נפיש חילי ה דהתוא איצנא‪ .‬רצה בו כמה זכות‬
‫אית ליס למי שבא עד תכונה זו שהיא סוף כל החכמות והוא חכמת הקבלה הייני סכמת‬
‫אלהות מניין הספירות וסשמית הקודש ומדות של ^שס הגדול ושם המפורש והיא שורן‬
‫לכל האילן הקדיש הממעיד תחתיו כל שאר החכעות ע׳׳כ ובזי המכמה היה כסי ר׳ יו«‬
‫ור׳ אלעזר בן ערך כדאיתא בפ׳ אין דורשין ע״כ הכינה‪ .‬כ׳׳ז כעקידה שער כ״ד ) » ( ‪F‬‬
‫‪3‬‬
‫ה‬
‫‪ 3‬ו‬
‫ווו גפד׳ט מל לרך משנ כמו שמפרש החכם שלמה המלך ע״ה אוהכ כסף לא ישבע‬
‫המשיל כל קנייני העולם לצפרדע םנקראת בלשונם אקרקתא ומתמת ג׳ ד ר ^‬
‫סמתיססת להם נקראת כך האחד בקרקוריתא סיה תעיר עלא שירה מרב ובוסר ‪111‬‬
‫מראה עצמם לתנין אשר םיא על הרוב מוכנת ומזומנת לתנין לפרנסה• השני כי שנוח ‪i!o‬‬
‫הוא מנומר טקודיס נקודים גם מיניה מאירות כספירי׳ כמו שטוב העולם מתרא׳ ל‪ 3‬י י‬
‫‪V P‬אל זן לדלג ״‪v‬‬
‫•‬
‫י‬
‫?יי‬
‫נזצוא ונקיי‬
‫המפתן ולקפון מרשות לרשות כדרך ממון םאדם אשר הוא גלגל שחוזר בעולם ואי?‬
‫אקרא דהגרוניא‪ .‬אקרא לשון קורא דגר ולא ילד עושה עושר ולא במשפט וכו׳ ו ז ה ו ת י‬
‫באמה שמציאות הרשע שאוהב כסף ולכנוס למלאות גרונו ולהוסיף תאותו ואסף בגזל ‪3‬לי‪2‬‬
‫שתי ביזי«‬
‫משות משפט וצדקה הוא כמו הדגר ולא ילי י י ק י י י‬
‫לרמוז םצ גוף האדם נקרא עיר קטנם במסכת נדרים עיר קטנה זה הגוף ט ׳ ששי בחי׳ן‬
‫ריל הגוף נקרא בית בע״ש קרבם בתימו לעולם משכנותס לדור ודור קראו בשמיתס‬
‫אדמות‪ .‬וסזכיר מנין ס׳ כנגד איבריו של אדם שלשים בפיסת היד ושלשי׳ בפיסת הרגלי‪/‬‬
‫שסם כלי המעשה העושים העבירה והגומרי׳ כמאמר׳ ז״ל‪ .‬או ירצה ס׳ כאשר כיאר ‪.L‬‬
‫שנש יהודה כנגד ס׳ נמצאות שבעולם והם הארבע יסודות וי״ב מולות וז׳ ככני לכת ו ט י‬
‫וגם‬
‫ס‬
‫ע‬
‫ם‬
‫נ‬
‫ת‬
‫ב ס כ‬
‫פ נ י ם‬
‫ס ש ל י ש י‬
‫ה‬
‫א‬
‫ש ה י ‪6‬‬
‫א‬
‫א‬
‫ה ד י ל ו ג‬
‫ה ג ר‬
‫כ י א‬
‫‪rt‬‬
‫כ מ ס‬
‫‪0‬‬
‫ס ו י‬
‫ם‬
‫כונהעלאקיקתאדהגתניא‬
‫ותנינא ו ^ ז ק נ צ א‬
‫צד‬
‫מם הארציים חושכ שם סר הכל שמים הם עם השמים והאח וכל צבאם ע״ש‪ .‬ומאחר‬
‫שהאדם מוסיף להם רצון לאיברים הצלו לא ישכע כתאותו אצא אתא תניכא זהו יצר הרע‬
‫שהוא נחש הקרמונן שהשיל זוהעא בסוה והוא סעסית בארם דכתיב ואיבה אשית בינך‬
‫ונין האשה ואין לנו איבה כנחש יותר משאר שרצים אלא שהכתוב ירמוז בניסתו שהנחס‬
‫הוא היצר הרע שיהי תמיד למסית לאדם ומל זה אמר הוא ישופך ראש‪ .‬כי האדם רשאי‬
‫שיתגבר על יצרו ויכתת אותו כתחל׳• ואם לא ואתה תשופנו עקב רמז לך שאם לא ישין«‬
‫האדם את יצר הרפ הוא הנפש הקדמוני שהוא המסית לאדם והוא השטן ר״ל לאחר שמסית‬
‫אותו לחטא מיד בא לפני סקדוש ברוך םוא ומסי׳ ומשטין ומקטרג עליו הוא המלאך המית‬
‫שמקטרג כ״כ ער שיתן לו רשות להמית אותו וזהו אתא תנינא ובלעה ר״צ מאחר שנבססם‬
‫לצון לתאותו אז לא אמרה הון עד כא עורכ אחד יפרוש כנפיו יקחהו להשמין עליו ולקטרג‬
‫מהעורב הזה מקול קריאתי גם מקדחת כסותו נכר שהוא שטן הוא מלאך המות אשר‬
‫הקדרות והשחרו׳ מורה על ההעדר מן העולם‪ .‬ונס מכוון צאמרם ז״ל מ״ר לכני עורב‬
‫אשר יקראו שהעורב הזה אכזרי על גניו כדדרשינן מלאך המות אכזרי דוח׳ ומטלטל והקטרוג‬
‫שלו סליק ויתיב באיצנא• ריצ שקיטרוגו לפני הקב׳׳ה אשר כבר נגזרה ונקנס׳ מיתה עליו‬
‫ופל זרעו אחריו על שעבר עבירת אחת שאכל ובו׳ ומת אדם הראשץ שהיה שופריה מעין‬
‫שופדה דשכינה כדאיתא בפרק חזקת הבתים צפל שהוא היה עיקר בריאה שלעולם ונקנסה‬
‫מליו מיתה ועל זרעו אחריו על שעבר עבירה אחת שאכל מזה האילן‪ .‬וזה שמלוכלך בכמה‬
‫מונות ועל זה אמרו ת׳׳ח כמה נפיש חילים ראילנא‪ .‬רמז לאילן שאכל ממנו אדם שע״י הוא‬
‫מסטין ומקטרג וממית‪ .‬ואל זה אמר רב פפא אי צאו הוינא תמן לא הימני‪ .‬ירצה אילולי‬
‫שראיתי מתחלה בעצמי שיותר נושפת רצוני ותאות נפשי מל תאותי היה נחסר תאותי ‪.‬‬
‫זאס צא הייתי מתגבר עליו לא הית׳ שצי תאותי בידי‪ .‬וכמ׳יש ז״ל במתכת תמיד בעניין‬
‫לאלכסנדר מוקדון וט׳ על שנתנו לו מרגלית והוא היה בת עין של אדם רמזו לו רמז‬
‫שאינו שנע העין לעולם פד שימות ויקבר ויתן עפר על עיניו וזהו שהזכירו שם ששקל‬
‫המרגלית כנגד כל משקל שבעולם ולא הכריע הכף כנגד העין עד ששקל כנגדה מעט מן‬
‫העפר ומיד הכריע הכף רמז לעפר מעט ישבע אז עינו מ כ מבעל עקידה‪ .‬או י׳ייל כונה‬
‫דאקרקתא יהי׳ משל מל בני ערב והם המושלים בישראל אחר שנתערבו בהם כמה אימות‪.‬‬
‫זפושקנצא הוא עורב נקבה רמז לשאר אומות שישראל תחתיהם וגדול כמו של אילן הוא‬
‫פ ן החיים התורה ונפלאות הש׳׳י היאך יטלין ישראל לחיות עמהם ולקיים תורתם ביניהם‬
‫זאלמלא שאנו רואים בכל יום ויום נסים ונפלאות הש״י עמנו ביניהם לא היינו מאמינים העניין‬
‫אם היינו שומעים סרג* מפי אחרים‪ .‬כי אינו דומה שמימה לראיה ‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫״‬
‫משד• הרב בעל נרי חייל מה יזשיף ומה יתן לענין אזהרת המזמור באומרו שמעו זאת‬
‫כל העמים וט׳ שתהא חילרה ביס או לא‪ (*) .‬ואפשר שרמז כאן זכרון דרוש‬
‫״אמוניי התקוע בלב כל מאמין ישראל‪ .‬והוא מה שנתאמת כפי׳ טכע הז׳ יסודות שהארץ‬
‫סהי׳ בלס מכוסה בים ולא תמצא שום יבשה וידוע נאמנה שכך גזר השם יתברך שתראה‬
‫היבשה כנגד הטבע שנאמר יקוו המיס‬
‫מתחת השמי׳ אל מקום אחד ותראה היבשה‬
‫גונה למאמר ירושלמי בל באי מולם נמשלו‬
‫ולזכור זאת האמונה אמתי אמרו בני קרח‬
‫לחולדה וכו׳ וחולדה צא נמצאת נ י ס ‪:‬‬
‫שמעו והאזינו כל יושבי העולם הזה ודברו‬
‫בלבבכם כי הש״י רוצה בקיום אתכם ‪.‬‬
‫דשבת כתיב שמעו‬
‫ובעבור זה עשה עמכם להפליא‪ .‬וכנגד‬
‫זאת כל* העמים‬
‫הטבע צוה להראות היבשה להיות נענע‬
‫יואזיגו כל יושבי חלד‪ .‬רבי אחא ודבק‪.‬‬
‫* ד אמר למה הוא ממשיל כל באי עולם‬
‫שיתקיים המין אנושי על המים‪ .‬ולזה אמר‬
‫לחולדה‪ .‬אלא לפי שכל מה שיש ביבשה‬
‫בהלל הגדול לרוקע האר! פצ המיס כ״לח ‪.‬‬
‫י ש גיס‪ .‬והרבה םיגיס בים שאיגם ביבשה‪.‬‬
‫ובכל יום ויום אנו מברכין לש״׳ בקומנו‬
‫וחולדה‬
‫ממטתינו‬
‫זבילושלמי‬
‫בתרא‬
‫פרק הספינה‬
‫ט א ם ר יג‬
‫ממטתינו פל הנס הגמל הזה א״כ ראוי וממוייב אצלינו שעיקר ישיבתיכו כמולם הזה תהיס‬
‫לעבודתו ית׳ ולקיים מלותיו‪ .‬ולא נמשה עיקר מאסיסת הממון ורפוי נכסים כי ס ע‬
‫ותעתועים העה‪ .‬ולכונס זאת סזכיר יחד משיר ואביון סבוטחי׳ מל חילם וגי׳• אל תירא‬
‫כי יעשיר איש וגוי‪ .‬וססוקי׳ אחרים כמשני׳ אל כונה זו‪ .‬ולקבוע בלכנו זאת האזהרה צוכו‬
‫שנזכיר איך אנחנו משכי חלד רועים לחולדה‬
‫וחולדה אינה נים‪ .‬ו ה ת א אמר למה הוזו‬
‫שאיננה נמצאת בים אע״ס שנמצאת שם כל‬
‫ממשיל בל באי עולם לחולדה‪ .‬פ ח‬
‫הב״ח הנמצאי׳ ביבשס ‪ .‬וגם אנחנו מיקר‬
‫חולדה זו גוררח ומגחח‪ .‬גוררח ומנחת‬
‫מציאתנו ביבשה ולא בים ‪ .‬והש״י ברחמיו‬
‫ואיגד‪ ,‬יח־עח למי מגחח ‪ .‬כך כל באי‬
‫השגיח ומשגיח תמיר כל היום מלינו וקולר‬
‫עולם גוררין ומגיחין‪ .‬ואינן יודעין לקןי‬
‫חלוי בצוארינו שלא נחוש לסבלי מולם‪ .‬רק‬
‫מניחין‪ .‬היינו דכתיב יצבור ולא ידע טי‬
‫נשים טיקר מגטתינו לעבודתו ית׳ ולהכין‬
‫אוספם ע״כ‪:‬‬
‫בתורתו כמו שאמר סמזמור אדם בקר ולא‬
‫)גם בפר׳ העור והרוטב(‬
‫יבין נמשל כבהמות נדמו‪ .‬ודקדוק לשון חלד‬
‫]עיין בספר הזהר פרשת בראשית[‪.‬‬
‫הוא אמתי ונכון מפני שלא אמר חדל כלשון‬
‫הכתוב וחלדי כאין נגדך‪ .‬מה חדל אני ותנא‬
‫השני מודה לדברי תנא הראשון שדקדק לשון יושבי חלד כיון על לשון חולדה‪ .‬כיון שלא אמר‬
‫יושבי חדל‪ .‬אולם חולק מליו במניין המשל לחולדה‪ .‬ואומר שאין לנו צורך בשיהי׳ סעשל‬
‫בדבר בלחי נודמ אצלנו‪ .‬וצריך שנחקור אס נמצאת ביס או לא‪ .‬אלא שראוי לנו להשני‬
‫גענינה דבר גדול גלוי וידוע שהיא גוררת וענחת‪ .‬ר״צ שהיא עיגעת עצמת וטורחת בכל‬
‫מ‬
‫)מאמר יג( וקשה מל זה המאמר טונא ראשונה יש לדקדק והלא המאמר גופו סותך‬
‫אהדדי כי בתחלה אמר לא תיחות בו׳ משמע מחמת ממקות התהוס‬
‫זאח״כ אמר לא משוס דנפישי מיא אלא רררפי עיא כוי‪ .‬עוד קשה איך ידע שלא י‬
‫הנרגא עד תהום• עור קשה למה אמר עד ארעא• כי אינו שייך לשון זה כמיס רמ ‪-‬‬
‫ההוס זהו שייך לקרקעית׳ של עים אלא‬
‫נראה לנו הכינה לזה העאער עד״ז‬
‫)עאער יג( דרש וכונה על צפרתא דקאי ע ‪,‬‬
‫להיות כי העולם הזה רועה לים סוער‬
‫קרסוליה כמיא‪:‬‬
‫כאשר כתב בעל בחינת עולם ידל‬
‫העולם רועה ליס סוער וזועף והזמן גשר‬
‫רבה בר בר חגה חרא זימגא‬
‫א^ף‬
‫רעוע וכו׳ ואמר במל המאמר אזילנא‬
‫אזליגן בםפיגתא וחזא ל ‪,‬‬
‫גספינתא רמז לארס הכא לעולם ספק מצליח‬
‫ההיא צפרחא דהוה קאי עד קרסוליך;‬
‫ספק אינו מצליח כי כאשר סססינה מוכרת‬
‫בטיא ורישי׳ ברקיעא ואמרינן לידי ליכז!‬
‫מיא נימות לאקורי גפשין ‪ .‬נפס ״ ~‬
‫הים הגדול ספק מצליח ספק אינה מצליס ‪.‬‬
‫ואמר לן לא תיחות להכא דגפלה ל ‪£ ,‬‬
‫והני צפרי רמז לת״ח נקרא״ צסורי׳ טהורי׳‬
‫חציגא דגגרא הנא הא שבע שנין ולזו‬
‫כי בכל מקו׳ שאמר טיף היא כולל טמאי׳‬
‫םטיא לארעא ולא משום דגפישי ש י‬
‫ומהורי׳‪ .‬אמנם צפור איני כולל רק טהורי׳‬
‫אלא משום דרדיםי םיא אמר רכ א ^‬
‫והוא רמז לת״מ שהם מצסצפי׳ בקולם כצפור‬
‫עמדי׳‬
‫ההוא זיז שדי הוא דכתיב יזיז‬
‫הזה כמו שבאר רבינו בחיי בפרש׳ תולדות‬
‫ע״כ המאמר‪:‬‬
‫וז״ל לא ממדי פילוסופי׳ בעולם כבלמס בן‬
‫]עיין ככקידה שער כד[‪.‬‬
‫בעור וכאבנימי׳ סגררי נכנסו כל א״ה אצלו‬
‫&״ל תאמן שאנו יכולי׳ להזדווג לאומה זו‬
‫*•ל‬
‫ר ל‬
‫ע‬
‫ה ו ה‬
‫‪3‬‬
‫א‬
‫י‬
‫ש ד י‬
‫כונה‬
‫ע ל צמרתא דקאי עד‬
‫קרסוליה במי*‬
‫צזי‬
‫א״ל לכו חזרו על כתי כנסיות וכתי מדרשות אם אתם מוצאי׳ תינוקות מצפצפי׳ כהולם אין‬
‫אתם יכוצין להם שכך הבסיס אכיהס הקול קול יעקכ וכו׳ כזמן שיעקכ מצוי ככ׳׳כ ובבתי‬
‫מדרשות‪ .‬אין היליס ילי עשוי ולזה הזכיר הלשון מצפצסים שהם ממין לצפרי׳‪ .‬ועוד אמרו‬
‫ז״ל צפור דרור שהיא לשון חרות ות״ח ג״כ נקראי׳ בני חורין כמ״ש חרות על הלוחות אל‬
‫תקרי חרות אלא חירות שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה‪ .‬ואמר דקאי עד קרסולי׳‬
‫במיא ר׳יל אותן ת״ח שאינן הוגים התור׳ כראוי להם וכהשגתם שהתורה נמשלה למים‬
‫ורישא עד רקיע ירצה שמחזיקין עצמן במעלה גבוה עד למרום השגתן ומגביהין עצמן‬
‫ביותר למעלה שאינה ראוי׳ להם• ואמר ואמרינן ליכא מיא ר״ל אין נחשבץ כנגדו כל הת״מ‬
‫'וכאילו אינם כלום לערכו‪ .‬ובעינן לאקורי נפשין‪ .‬ירצ׳ לדבר דברי תורה נגד גדולי׳ ולדרוש‬
‫בפניהם‪ .‬ונסק בת קול ואמר אל תיחות הכא ר״ל אל יחשוב אדם לאמר להתנשא ולהתגדל‬
‫‪).‬לבר לפני גדולי׳‪ .‬כי עליו ועל כיוצא בו נאמר רבי׳ חללי׳ הפילה ועצומי׳ כל הרוגיה ‪.‬‬
‫נפלה חצינא לבר נגרא ירצה חצינא הוא הגרזן‪ .‬והגרזן רמז נגד מעלת התורה במ׳׳ש ברזל‬
‫בברזל יחד‪ .‬וז״ש לבר נגרא כי ת״ח נקראי׳ נגרא כמו נגר ובר נגר שבע שנים כו׳ ירצה‬
‫הרבה פעמי׳ או ירצה שבמ חכמות התורה מ״ר כי שבע יפול צדיקוקם‪ .‬שבע על חנזאתיכם‬
‫ובו ‪ .‬ועונש המתגדל לפני רבותיו ידוע ממסכת ברכות אצל שמואל הנביא שהיה רוצה‬
‫לענוש אותו עלי הכהן מל שדרש ששחיטה בזר כשירה‪ .‬גס במשכת מעילה שהיה רש״בי‬
‫מעניש אותו רא״בי על עיקם שסתיו והשיב על השאלה בלחש שלא ירגיש רשב״י ואע״פכ‬
‫הרגיש והיה עעניש אתו גם הכתיב מעיד מל זה במשלי בתיב לב חכם ישכיל פיהו ריי׳ל שישמור‬
‫פיהו נגד ת״ח ועל שפתיו יוסיף לקח ר״ל שאם לבו יתגבר עליו יושף לקש ר״ל שיטיל רשות‬
‫מרבותיו‪ .‬ואת״כ צוף דבש אמרי נועם ואז מתוק לנפש ומרפא לעצם• אבל הכסיל יש דרך‬
‫ישר לפני איש זהו המירה הלכה ל ^ רבו אחריתו דרכי מות כי אכף עליו פיהו וע״כ אמר‬
‫מ י שיש בידו מרה זו לא מטיא לארעא דיל לא מטי למדת ומנוי׳ ירשו ארן‪ .‬ולא משום‬
‫לעמקי מיא ירצה צא תחשוב דוקא אסור להורות דינין עמוקים אבל ספור הדרש מותר‬
‫מל כן אמר אפילו ספור הדרש בעלמא אסור וזהו כונת משוס דרדיפי מיא ירצה שדרך הדרש‬
‫הוא נמהר ונחוץ בכחו כמים הנמהרי׳ ונמשכי׳ לרוץ וזהו אסור גמור כמאמרם ת״ר ולהבדיל‬
‫בין הקודש ובין החיל אלו דמי׳ ומרכים וחרמי׳ והקדשות‪ .‬ובין הטמא ובין הטהור אלו‬
‫סומאות וטהרות‪ .‬ולהורות זו הוראה‪ .‬את כל החקיס אלו המדרשות‪ .‬אשר דבר זו תלמוד‪.‬‬
‫ביד משה זו הלכה למשה מסיני‪ .‬מבאן למדנו שבמקום שאסור להורות אסור לדרוש ואמר‬
‫מ אשי זיז שדי הוא‪ .‬ירצה בזה שנותן טעם למה אשור לדרוש ולהורות נגד ת׳ ח אלא‬
‫כל המורה לפניו כאילו דבר נגיד השכינה וזהו זיז שדי הוא כי זיז היא לשון זיו ש״די‬
‫שת״ח הוא זיו משדי מ״כ רא‪:‬י ליזהר‪ .‬מה״רש• יש סמך לדרוש כמאמר הסמוך וזהו נוסחו‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫) י ( )חסר סו(‬
‫)מאמר י״ד( ותימה מה מניין אווזי אצל המדבר‪ .‬ס״ק איך שייך לומר שדבר החכם מם‬
‫האוזות• ומור ספק גדול שאמר בשאלתו אס יהי׳ לו חלק בעלמא דאתי‪.‬‬
‫וכי יש אכילה ישתיה בע״הב‪ .‬והלא אמרו בכמה דוכתין ובפרס בפרק היה קורא מרגלא‬
‫בפומיה דרב העולם הבא אין כו לא אכילה ושתיה אלא צדיקי׳ יושבי׳ ועטרותיהם כראשיהם‬
‫וכוי‪ .‬ועוד וכי הצדיקי׳ מתאוין תאוה גשמית‬
‫לעולם הכא‪ .‬וענין דלא צי גפא ואטמא ג״כ‬
‫)מאמר י״ד( דרש וכונה לתרי אווזי דשממו‬
‫קשה מאד להולמו לפשוטי אי אפשר ‪.‬‬
‫גדפייהו כו׳ ‪:‬‬
‫וכודאי רמז רמזו שיש קצת ראיה לדרו‪£‬‬
‫בפני רבותיט לפעמי׳ אמר מ ה אזלינא‬
‫רבה בר בר חגה זימגא חרא‬
‫‪£$$‬ך‬
‫במדברא ירצה שהיה מתבודד עם שכלו‬
‫הוה קאזליגן במדברא וחזיגן‬
‫במפלת התורה שנמשלה למרבר ו נ ת ת‬
‫*ועהו הרי אווזי דשמסיגדסייהוסעומגייהו‬
‫ב מ מ ד מ״ר וממדבר מתנה ו ט י ‪ .‬ואוחי‬
‫ץא נגדי גחלא משחא םתותיהו אםיגא‬
‫ר״ל‬
‫להו‬
‫‪tin‬‬
‫וכוונה‬
‫ל ת ד י אווזי ד ש פ פ י גדפייהו‬
‫ר״ל ת׳׳ח גמלי׳ שרומי׳ לאורז׳ כמ״ש קאקי חוורי‪ .‬וכמו שררשו ז״ל נכרכות פר׳ הרואה‬
‫יז״ל מאן וחזי אויזא בחלמיש יצפם לסכמ׳‪ .‬ואמר רשמפי גדפייהו וכו׳ ר״ל שהרביצו תורה‬
‫בישראל והתלמיד׳ הס הכנפיים למשוח שליחוח רבם‪ .‬וקא נגרי נחלי רמשחא מתותיהו ר״‪5‬‬
‫הת״ח שהם רומין לנחל היוצא מן המעיין‪ .‬ואמינא להו אית לן חלקא בגבייכו למלמא דאתי‬
‫‪. . .‬‬
‫‪,‬‬
‫־‪,‬‬
‫דיל שאל אותם אם גם *נו נוכל להשפימ‬
‫להו איח לן בגבייכו חלק* לעלטא דאו‪/‬י‬
‫שפע התור׳ והחכמה בפני רבותינו בתור׳‬
‫חרא דלא לי גרסא וחרא דלא לי א ט מ *‬
‫המכיא׳ למלמא ראתי‪ .‬חרא מ א לי גד א‬
‫כי אחאי לקשיח דרגי אליעזר אמר ל‪-.‬‬
‫ירצה רמז למלאכי׳ שהם כמלי כנסי׳‪ .‬ורצו‬
‫עתידין ישראל ליחן עליהפ אח הדין ע ״ כ ‪:‬‬
‫גזה כשם שהמלאכי׳ הם משתני׳ ע י ׳‬
‫לצורת ארס וםממי׳ צצורת מלאן הכל לפי‬
‫צורך השמה‪ .‬כך צפי צורך שמה טשתנה האדם לרבר בד׳׳ת‪ .‬וחרא דלא לי אטמא פי׳ הרגל‪.‬‬
‫רמז זמן צורך השעה הוא בזמן המיל׳ שהיא כירך והוא ראש הגויי׳ טקר הגיף והוא עיקר‬
‫המצוי שהיא שקיל׳ כנגד כל המצות כמו שאמרו גדולה מילה שהיא שקולה כנגד כצ המצות‬
‫שנא׳ פ״פ הדברי׳ האלה כרתי אתך ברית ים׳‪ .‬או נפרש מל זמן הנישואין וזהו בשנת עשרי‪/‬‬
‫שהוא זמן הגיע האר׳ לעונש ב״ד של מעלה לפי שאז נשלם בניין הארס בזיווג ואז צריף‬
‫להתחזק בעמדת הש״י וכמו שאמרו ז״ל שהקב״ס מםסין לארס שישא אשה ער עשרי׳ שכון‬
‫ואם לא ישא אשה אמר תפח החיה דההוא גברא‪ .‬וזהו שאערו בן עשרים שנה לרדו״‬
‫פי׳ שירדוף אחר עצותיו להסיר תאות גשמיות וזהו טרם האשם וכמו שדרשו בפסו׳ ראה‬
‫חיים מס אשה‪ .‬ואחר שהוא נכנס בזה לדכיקות הש״י כמו שאמרו מצא אשה מצא טוב וא״‬
‫ויפק רצון מיי׳ אז ראוי לו לספר בתורת יי׳ שהוא דומה למלך‪ .‬ומלך כמלכותו יהי׳ צו ‪ p‬״‬
‫בחיקו‪ .‬ומ״ז קצת ראיה מפסוק מצא אשה מצא טוב• שידבר בט״וב זהו תורה‪ .‬גס כתו*‬
‫שמחה לאיש במענה פיו ר״ל בזמן שיש שמחה לאיש צריך למנות בפיו ומה ימנה דבר בער«‬
‫מה טו״ב זהו העת שלו צריך להזכיר בס״ת ‪ .‬ומל זה אמר רני אליעזר עתידיס‬
‫ישראל ליתן עליהם את ה ד ן ריל אותן שאינם נושאץ אשה לזמן עשרים שנה עכ״‪3‬‬
‫מה״רש ‪:‬‬
‫דת הקודש כתב בזה המאמר ט׳‬
‫וההשגה יהחייוייית‬
‫שכר <‬
‫פ‬
‫פ‬
‫מ‬
‫‪r‬‬
‫הנפש• והירך כנגד הגיף שהוא החלק התחתון שבאדם והכנף כנגר הנפש שהיא רוחנית‬
‫יתר מהירך לקלות התנועה‪ .‬ולזה נשאל הכנפיים למלאכים‪ .‬ואמר עתידין ישראל ליתי עליהס‬
‫את הדין לסי שהם מעכבי׳ החבור והיחוד לעעלה בתשובתם עכ״ל ‪) :‬י(‬
‫וזזנחיי פרשת נצביס כתב על זה העאער הבונה מל ב׳ א‪1‬מות שרוב ישראל מסתוססיכ!‬
‫וישראל הם המעכבים בתשובתם הגאולה‪ .‬וזהו שאער רבי אליעזר עתידן ישראל ליתן‬
‫סליהם את ה ד י ן ‪ .‬ובעל טקידה פרשת טטות אצל עניין בני גד כתב עוד כונס‬
‫עיש‪:‬‬
‫בורך אמונא שער ר׳ מאמר ג׳ כתב טנה של זה המאמר כי התכס הזה התבודר בשכלן‬
‫והצץ והשיג במת דבוקו מולם המלאכי׳ ומציאותם וקראם אווזא להיותה‬
‫בעלי כנסים וסארם בשומן כי הוא מאכל ערב וזך ומשביע הנפש המתאוסכן זאת ההשגה‬
‫סיא ערבה בתכלית וזנה הנפש והשכל מזון אמתי‪ .‬ואמרו שכנסותיסן משתמעות ונמשכות‬
‫מסססיהן נחלי שמן‪ .‬יתואר מהות מעלות פעולות המלאכי׳ שהם משפיעי׳ בזה העולש‬
‫השפל‬
‫ב ת ר א • ד ק הסכינה פאנ^י ט ו‬
‫צו‬
‫השפל כאמצעית הנפתם הגרמים השמימיים השפע להנהיג זה העולם ולקיימו כפי הצריך‪.‬‬
‫ושאל זה החכם אם יהי׳ לו חלק באותן אוזות כג״ע וכע״הכ‪ .‬אחת ללא צי אטמא• פי׳ הו*‬
‫רגל בלומר רמז האחד יהי׳ לו חלק מה‪ .‬והאמרת רמזה צו בהלל לו גרםא היא ‪. cpoo‬‬
‫והתכם כיון כי ההמשך אל המעשי והעיוני הן הן הפעולות‪ .‬אשר ישימו האלם בהצלחתו‬
‫ויניחו אותו אל ההצלחה האמתית‪ .‬וכירך רמז אל השכל המעשיי אשר יעשה פעולותיו‬
‫באמצעות האברי׳ הגשמי׳‪ .‬וככנף רמז אל השכל העיוני המולה למעלה פעם יצין פעם‬
‫יעלים בדרך השכל האמתי‪ .‬והורה זה החכם כי באמצעות אלו השני מעלות יקנה מיי פולס‬
‫הבא‪ .‬ובאו הדברי׳ לפני רבי אליעזר ‪ .‬והשיב בי זה הצער אשר אלו האוזות מצטערות‬
‫להתכת שמנן‪ .‬וישראל לא ישתדלו אל שיגאלו כדי שיאכלו אותן אשר לזה עתידן ישראל ליתן‬
‫עציהם את הדין‪ .‬ורמז שישראל לא יכיח עצמם לקבל אותה השפעה אשר בשב׳ השכל‬
‫הנבדל להשפיע במעט שהנבדל יצטער על זה רומה למה שנאמר בכל צרותם לו צר ובו׳ ‪.‬‬
‫ופי׳ הזהר הפשיק זה כי טבע השכינה ומהות׳ כפי זה השתוף להיותה שוכנת בב״ה כפי‬
‫העבודה השלימה אשר יעשו שם ישראל וםכהנים וכאשר אותה השכינה תסתלק מן הבית‬
‫ההוא הנה עומדת בזולת מקועה וגדר הגלות עומדת בלא מקומו‪ .‬א״כ השטנה אצל הגלות‬
‫תגלה וכלי לא תעמוד במקומה ואז השכינ׳ עצמה כביכול בגלות‪ .‬הנה כי הגאלה נפשית‬
‫מחוברת עם הגשמית‪ .‬ממה״רש ״‬
‫)מאמר ט׳׳ו( הכוגה בזה המאמר לרטחיט‪ .‬ז״ל בחידה אחרת לומר שנגזרה מיתת מל האדם‬
‫ומה יהי׳ דינו ובמה יתרצה מבר אל אדוניו‪ .‬ע״ז אמר הוה קאזלינן‬
‫בספינה זהו רמז לעולם הזה שהוא בספינה העומדת בלב ימים‪ .‬וכמ״ש ז״ל בל העולם ככדור‬
‫גלב ימים‪ .‬וההוא כוורא מרמז על בני אדם שהם כדגים הנאחזי׳ במצודה ובפח בפתע פתאום‬
‫יבא וילכד במצודה‪ .‬וזהו אכלה טינא באוסיא‬
‫זהו שק לרמוז על מלאך המות‪ .‬ע״ד שאמרו‬
‫)מאמר ט׳׳ו( כונה למאמר טורא דיתכא‬
‫ו&כלה טונא בו׳ ומלאו מחד גלגלא רעינא‬
‫ז״ל בשעה שאדם רוצה לילן לבית עולמו בא‬
‫תלת מאת גרבי משסא ‪:‬‬
‫מ״ה וחרבו שלופה בידו‪ .‬ועומד עליו ונפלו‬
‫מחרבו ג׳ טיפות בנחיריו‪ .‬מאחת מת• מאחת‬
‫מוריקות פניו‪ .‬מאמת מסריח‪ .‬ואח״כבשעת‬
‫א י < ף רבה בר בר חגה זימגא חרא‬
‫הוה קאזלינן בספיגתא וחזיגן‬
‫אז אדחוה מיא‪ .‬ר״צ לפי רבד רז״ל אמרו‬
‫ההוא כוורא דיתבא ליה ואכלה מיגא‬
‫כי נשמות טלם הס תולדה ראש מאחר שאמר‬
‫)פי׳ שרץ קמן( באוסיא )סי׳ בגחיריו(‬
‫הש״י נעשה אדם כצלמנו‪ .‬והם כולם אצלם‬
‫ומתה ואדחוה מיא ושדיוה לגודא )סי׳‬
‫כחדר הנקרא גוף ומאחר שהם תולדה ראש‬
‫שפת היס( וחרוב מגיה שהין מחוזי‬
‫אינו יכול לצרף אותו וללכן אותו להיות‬
‫ומלחו פגיה שתת מחוזי ופלאו מהד‬
‫כבראשונה ע ל שיתלבנו באש דומי׳ לסצמנלר׳‬
‫גילגלא דעיגא חלת מאה גרבי משחא‬
‫הוא עכב׳ האש מן התנורי׳ העושין זכוכית‪.‬‬
‫וכי הדרן ואתאן לבתר תריסר ירחי שתא‬
‫והבגד שעושין מענו אימ מתלבן אלא באש‪.‬‬
‫חזיגן דהוו קא םגסרי כשורא מגרסיה‬
‫ומבלתי ספק כל נשמה מתלכלכת בעונות כי‬
‫ממללתא ויהבי לבניגא הגך מחוזי וכו׳‬
‫אין אדם צדיק בארן אשר יעשה טוב ולא‬
‫ואמר רב אשי ההוא גילדגא דימא דהות‬
‫יחטא• ואם תתלכלך קצת בעונות הרוח שלן‬
‫ליה תדי מיצי ‪: /‬‬
‫מתרחצת ומתלכנת ומטהרת כנהר דינור‬
‫שהוא נהר שצ אש ואינו אצא מזיעה של‬
‫מיות כי אינו גיהנם כלל וכמי שרוח׳ן כטכילה להיותו טהור ומצוק ומיד עוצות אצ המקום‬
‫&שר היה שם אהלה מתחלה ויזונו שם מאספקלריא המאירה‪ .‬אכל נפשות הרשמי׳ רוצים‬
‫למצות אל המקום ההוא לטטל שם ואז מממוני׳ מעככי׳ אותם ודומפין אותן ממים הללו‬
‫ושדיה לאגודא ר יל שדיוה לגיהנם שהיא מקטפת הבריות שהוא לשון גורא‪ .‬כמו גול איטר‪.‬‬
‫ושם ימסו מד מלאת להם ימי עונש כ ד רשעתם‪ .‬וזהו ומרוב מניה שתין מחוזי ר י ל א‪,‬‬
‫מסריבים‬
‫‪m‬‬
‫ן כ ן‬
‫כונה לכוורא ד י ח ב א ואכלה מינא‬
‫מסדינים לשם פמולותיו וכחותיו שימשה בשתין אנריו הייני ל׳ שבסיסת היד ושלשים ברגליה‪.‬‬
‫שסגימ כהן למחוז חסצס• זהו לשון מחוזי לרמוז על דנו ופל סלקיותו אשר סכל• יכשם‬
‫שמליח׳ זו מהחלה הוא ממרק הכשר ואחר כך ממתק אותו כךהיסורין אף על פי שמתחלה‬
‫מצערי׳ וממיקיס אותו וממרקי׳ אח״כ הס ממתקין הארס לקבול שכר מוב למה״ב ונתנו סימן‬
‫ס״ז אך טוב לישראל אלהים לברי לבב• אך מרב כמספר המלקות מס הקריאה‪ .‬ומשקכל ריט‬
‫אז אלהיס לברי לבב‪ .‬לזו הכונה אמרו ומלחו מני׳ שתין מחוזי ר״ל מלקות ג״ד שלעעל׳ ה‬
‫ששים• והטמס למספר זה שאין טונשין לטטה פד י״נ שנה אז מלקיוחו ג׳ פעמי׳ י״נ‪ .‬ואין‬
‫עונשין למעלה טד ב׳ שנה אז מלקיותו ששים‪ .‬וזהו שאמרו ז״ל וכבדוהו לאליהו שתין סולסא‬
‫דנורא בפרק הפועלים‪ .‬ולזה כוון החכם הזה רבה שנגדוס ויסרו לאותה נשמה ביסורץ‬
‫ובמלקיות מל מחוז חפצו שהיה לו בזה העולם‪ .‬ומלאו מחד גלגלא דמינא תלח מאה נרכי‬
‫דמשחא זהו מ״ד מה שאמרו ז״ל כל צדה וצדיק יש לו ש״י מולמות שיהי׳ לצדיק‪ .‬והרשע‬
‫יאבד חצקו בשיי עולמות• שנאמר להנחיל אהבי יש ואוצרותיהם אמלא‪ .‬ואמרו כל אדם ‪P‬‬
‫לו מקום בג״ע ומקום בגיהנס‪ .‬הרשמ יאבד מקומו בג״מ ונותן לצדיק• ימקועו שצ צדיק‬
‫גגיהנס ירש כרשע ואז יהיו לצדיק שני מקומוח בג״פ ולרשמ ב׳ מקומוח בגיהנס‪ .‬והנה נ ס‬
‫כן ש׳ י עולמות שיה״ לצדק והרשמ יאבד חלקו בש״י מולמות ויבואו בלס לצדיק‪ .‬ואל‪,‬‬
‫המולמות רצו לומר הס תענוגי הנפשות שכל תמנוג דומה לעולם כלו‪ .‬ואז השם יתברך יקח‬
‫ג׳ מאות חלקים ונותן לצדיק תמנוגי׳ פפונגי׳ ביין אפרסמון ובשמן משחת קודש רק י׳‬
‫חלקי׳ טשייר הקב״ה להנפש הזאת אף אס חטאת‪ .‬אמנם אחר שנשלם זמן גמר מינשה‬
‫שתהי׳ מצורף ומזוקק שבעתים שאז היא תהי׳ גם בן טהור ומלובן לעצומ אל מקים אהלה‬
‫אז היא חקבל אופן משר מולמוח‪ .‬ומ״י אותן משר מולמות תהי׳ שסע אצילו׳ התענוג מתרבה‬
‫וסולך מד שמומר על מקומו בי״ש סולמוח‪ .‬אמנם הצדיק מס שלקח לקח ואינו חוזר כי ה ש‬
‫יתברך יהיב ולא שקיל וכמו שאמרו ז״ל אצל הנשמ׳ שכל נשמות מתידץ להבראות ג״ס אס‬
‫היא רפה‪ .‬ודרשו מפסוק הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש מם גבר‪ .‬ואס כן מאחר שנשמה‬
‫אמת תסכול ג׳ פעמים היינו ג׳ גופים• אס כן למתיד לתתיית המחיס חלילה יתבטלו ‪o‬‬
‫גוסים‪ .‬אמנם אמרו שהנשמה דומה לנר כמו שאמר הכתיב נר אלהיס נשמת ארס‪ .‬ועשן‬
‫שמדליקין מנר אחד כמה נרות ואינו נחסר מאורו כלום גס כן נשמה אחת ראויה נסרד״‬
‫לשלשס‪ .‬והנס גט בחלק המשירי שנשאר לאותה נשמה מתגברת לתענוג גדול עד י״ס‬
‫ולזה אמר המאמר ומלאו מחד גלגלא רעינא תלת מאה גרבי משחא‪ .‬רצו בו טל ידי גלגל עיכא‬
‫שלא שבע בעלם מכל תאות אבד ג׳ מאות עולמות שהם םצאיס טוב כשמן‪ .‬והזכיר לוה*‬
‫גלגל עינא‪ .‬מ״ר שהזכירו חדל במסכת תמיד באלכסנדר מוקיון שנתנו לו גלגל עינא ע ׳ ‪3‬‬
‫וכו׳‪ .‬ואמר סמאער וכי הדרן ואתאן בתר תריסר יראי שתא‪ .‬זהו רצו בו על דין הנסשוש‬
‫כמו שאמרו ז״ל כל ייב חודש הנשמה מולה ויורדת באין מנוחה צה מד י׳׳כ חודש ע מ ר ד י ״‬
‫לפי עונשו‪ .‬ואז חזינן דסוה קא מנסרא כשירי מנרמיה‪ .‬ר*צ שהנשמה בממצתה וכיהי־תה‬
‫כנראשונ׳‪ .‬ואז נותנין אותם במקום מנוחתה להיותה מוכנת לגופה‪ .‬וזהו אמרה ו י‬
‫למגנינסו הני מחוזי וכוי• ואחר כך ספר מור בחירם ופירש איזה מהם יממדו לתחיית סמתיס‬
‫שעליהם נאמר הקיצו שוכני עפר וכוי‪) .‬י( אמר הוה קא אזלינן בספינתא חזינן ההוא כוורן*‬
‫‪ wr‬רמז לבדות הנאחזי׳ בפח ובמצודה‪ .‬דיחבי ליה חלתא אגביה וקרס אגמא עלייהו‬
‫לרמוז אותם שנשארו בעפר עד דוד דורות ואין להם תקומה עוד‪ .‬וכמו שאמרו זיל ס י ס‬
‫דריה סמוסרין בו׳ יורדין לגיהנס ונידונים בה לדורי דורות• שנ׳ ויצאו וראו בפגרי האנשים‬
‫וגו׳‪ .‬גיהנס כלה וסם אינם כלים‪ .‬שנאמר וצורם לבלות שאול מזבול לו‪ .‬ומי הס• זהו םברייי‬
‫ינשתא‪ .‬רוצם לומר שיש אמנס יבשתא זהו האפיקורוס״ שאערו זכרוני לברכה עליהם שאיי‬
‫לסם חלק למולם סבא‪ .‬ואותן סלקו ואפו אותם‪ .‬וכד חס גבים רוצה לומר מאחר שמבשליי‬
‫ואופין אוחן אמר כך אתהפך גניה רוצם לומר שמשימים אוחן למיס שיהא גוף חדש יבריא!‬
‫<ודשס ואמר ע רטן אותם‪ .‬ואי לאו דמקרבן ספינחא רצו ט שאלמלא בשכיצ הכריוה‬
‫מיקנלו מוסר היה טונפן‪ .‬הצם לומר סקניה טובען ומבטצן לגמרי בלתי שים ‪ O P‬יאח״כ‬
‫בא‬
‫ס‬
‫ס‬
‫ה ב י‬
‫ן ק ן‬
‫כונה ל מ ו ר א‬
‫דםלאוטחדגמל עינאתלת‬
‫טאה‬
‫גרבי ט‪#‬ףןא‬
‫עז‬
‫‪,‬‬
‫נא לפרש איך תהי התחייה ואמר להוה אזלינן כססינתא ואמר וסנאי ספינת׳‪ .‬כי האדם‬
‫דומה לספינה כמו שדרשו באיכה רבתי‪ .‬ובכחינת מולם‪ .‬אחר כך אמר והואי כין שיצא לשיצא‪.‬‬
‫רצו בו כשם שעל ידי השיצא הדג מנהיג בו גוסו כלו כך הנשמה הנהגתה של הגוף והגוף‬
‫הנהגת הנשמה כדאיתא בפר׳ חלק בשעה שמין הגוף והנשמה וההוא משל מסומא וחיגר‬
‫וכר‪ .‬והיה בין שיצא לשיצא וכי׳• זהו כונתם מל דרך שאמרו זברונם לברכה שהנשמה היא‬
‫ממתנת כארץ ישראל מל הגוף שמת כחוצה צארן כי התחייה תהיה כארץ ישראל‪ .‬והגוף‬
‫גא שמה על ידי גילגול מחילות ואותה גלגול תהיי בזמן שלשה ימים ושלשה לילו׳ זהו שאמר‬
‫נין שיצא לשיצא שלשה ימים וכר• איהו בזקיפא רוצה לומר הנשמה היא עומדת בזקיפא‬
‫וממתנת‪ .‬ואנן בשיפולי רוצה לומר הגון> בשסולי היינו גלגול מחילות‪ .‬ואחר כך באר יותר‬
‫ורלמא צא מסגיא ססינתא סובא‪ .‬רצו בו‪ .‬וא״ת שהעולם לא יהי׳ לו קיום ארוך אחר התחייה‪.‬‬
‫כי אתא רב דימי אמר כמיחם קימקמי דמיא משגיא שתין הרסי רוצה צומר הפרסה היא‬
‫מרמז על השנה דרך רבוי במלמא אמר כן וגיזמא קתני• ושאדי סרשא גירא וקדמא ליה רמוז‬
‫נזה שאותן א״ה רצו לשדי גירא בישראל אותו גירא קדמא ליה ולא יהי׳ להם תקומה רק‬
‫אותן האומות שיעבדו לישראל יהי׳ להם קיימא שיביאו מנחה לישראל‪] .‬עיין באבקת רוכל[‬
‫וע״ז אמר רב אשי ההוא גילדנא דימא הויא רהות ליה תרי שיצי‪ .‬רוצה צימר השיצים הם‬
‫האומות עובדי עבודת חצילים יאכדו לתחיית המתים• דאית ליה תרי שיצי רצו כו מי שיש‬
‫לסם שתי ריעות לעבודת השם יתברך ולעבוד׳ אלהים אחרי׳ הס יאבדו וקרנות ישראל תרום‬
‫בכבוד‪ .‬ובעל סרלס דמונים כתב בזה המאמר על דרך התכונה וזה לשונו ירעוז לגלגל היומי‬
‫המקיף כל הגלגלי׳ ומוליכם עמו המס אהת בכל יום ממזרח למערב‪ .‬וכל ברואי עולם‬
‫בתוכו כגרגיר החרדל בתוך הים הגדול כאשר הסכימו חכמי התכונה וכל הפילוסופים‬
‫אצשגנינייס‪ .‬ובין שיצא לשיצא רמז לשני קשבי הגלגל שמליהם ישוב וכו׳ רוצה לומר‬
‫שהספינה רומז לגלגל החמה או לגלגל הלבנה ומהיר יותר בתנומתו בהפך גלגל היומי‬
‫רוצה לומר ממערב למזרח ‪ .‬וזהו שאמר רב אשי ההוא גילדנא דימא היא כלומר הדג‬
‫הגדול שביס‪:‬‬
‫)מאמר טז( הבוגד‪ ,‬בזה המאמר רצה בו במדבר רוצם לומר בהתבודדות התור׳ שהיא דומה‬
‫למדבר כנזכר ואתלוי בהדן ההוא טייעא רוצה לומר השיחר רוצה בזה‬
‫כשס שהסותר שהוא רואה איזו סחורה יפה לקנות ואיזו סחורה רעה לקנות כך השקל‬
‫»סרא הם המצות שסם ד‪-‬מין למפר שנאמר מי מנה עפר יעקב כו׳ ואמר הא אורחא לדוכת׳‬
‫סלן וכו׳ רוצה לומר זו המצוה היא גדול׳‬
‫ומביאה לידי שכר גדול וזו איכה גדולה כ״כ‪.‬‬
‫)מאמרטז( כונה למאמר ההוא טייעא בו׳‬
‫וככר אמרו חין אדם יודע מתן שכרן של‬
‫היכא משקי ארעא ורקימא ־•‬
‫מצות כי נעו מעגלותיה לא תדע וכן׳ ע״כ‬
‫כל המדקדק בזה אמרי׳ ציה ר״צ עליו ‪.‬‬
‫* * מ ף י רבה בר בר חגה זימגא חרא‬
‫כמה מרחקינן ממיא‪ .‬ירצה כמה הוא רחוק‬
‫הוה אזליגא במדברא ואתרוי‬
‫מהתורה עוד אמר תא ואחר לך היכא משקי‬
‫בהדן ההוא מייעא דהוה שקיל עסרא‬
‫ארעא ורקיעא וכו׳ רצו מ מנין בריאת עולם‬
‫ומורח לה ואמר הא אורחא לדוכתא‬
‫וחדושו מתחלה ונשקיה מלשין נשק ודין כמו‬
‫&לן והא אורחא לדוכתא םלן‪ .‬אםריגן‬
‫נשקו כר וכו׳‪ .‬אזלי וחזאי דעכד כוי כוי ר״ל‬
‫ליה כמה םרחקינן מםיא ואמר לן הבו‬
‫שהשם יתברך ראה מראשית סנריא׳ ונסתכל‬
‫לי עםרא‪ .‬יהביגא ליה ואמר לן מרחקיגן‬
‫כל הדורות שעתידין להיות ומה יהיו ואיך‬
‫‪».‬זמגי פרסי‪ .‬תגיגן ויהביגן ליה וכו ‪ .‬אמר‬
‫יהיו מעשיהם‪ .‬וכמו שדרשו ז״ל זה ספר‬
‫ליה תא ואחוי לך היכא ד ג * ? אחנא‬
‫תולדות אדם מלמד שהראה סקב׳יה לאדם‬
‫ור?יעא אהדדי‬
‫דור דור ומרשיו דור דור וסרנסיו‪ .‬מד כשבא‬
‫לדורו של ר״ע‪ .‬והנה כאן ראה הקב״ה איתן רשעי׳ וקומטי׳ אותם כמי שמצינו בס׳ אין רורשין‬
‫אלו‬
‫‪,‬‬
‫‪:‬‬
‫ב ח ר א פ ר ק ה ס פ י נ ה מ א מ ר יז י ח‬
‫אלו תתקע״ד דורות שקמטי להבראס קודם שנברא העולם ולא בראן לפי שראה שיהיו‬
‫רשעי׳‪ .‬וזהו שכתוב דבר צוה לאלף דור שעלת׳ ברעתו ליתן תורה לאלף דור וקמט תתקע׳׳ד‬
‫רותת ונתנה למשה שהיו כיו דורות מאדם ער משה וזהו שאמר שקילשי לתילתאי‪ .‬רמזו בזה‬
‫אותו הסל דוגמת החדרי׳ שאותן הנשמו׳ היו בהן היו מנחי בטותא דרקיע וצא בראן ‪.‬‬
‫וברא אדם הראשון‪ .‬אדמצלינא במיתי׳ ולא אשכחתי׳ זהו רמז לאדם הראשון שבו ביום שנברא‬
‫נטרד מן סמולם‪ .‬ומליו אמר םמשורר ארם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו• ר׳ל שלא‬
‫התפלל שום תפלה בג״ע• ולא אשכחו אותו שהיה נטרר כמ״ש הכתוב ויעבור ואינט ‪.‬‬
‫ואשכמהו ולא נמצא‪ .‬אמרי ליה איבא גנבי הכא‪ .‬ר״ל ב״ד שלמעלה אמרו להקג״ה אם ‪p‬‬
‫אותן דורות סנקטטים הס בגנכה כאן מאחר שנבראו להיות׳ נבראי׳ כמולם ואינו טרא(‬
‫סשיב סש״י גלגלא דרקיעא הוא ר״ל בטין הגלגל שאץ ב׳ יטיס בשנה שיהלוך בשביל א ח ל‬
‫רק מתרבה או מתמטט‪ .‬בקץ מתרבה הגלגל להליך באמצמ השמים‪ .‬ובחורף מתמענן‬
‫והולך מדי יום ביימו להליך בשפיעי של עולם סביכ כך הדורות הצלו הם נכראי׳ בכל דור ודור‪.‬‬
‫והן הן פזי פנים שבדור וזהו שאמר נטר עד למחר ר״ל לדורות הבאי׳ ואשכחתא ציה כי י‪5‬ן‬
‫מחר לאחר זמן• ממס׳׳רש ‪) (*) :‬חסר סז(‬
‫)מאמר י״ז( הנוגה שזה העולם דומה לספינה בדלעיל‪ .‬וההוא טרא דאסיק רישיה ממיא‬
‫רצו ט בי הקניה העביר מן הבריות ממין לדגי׳ הנאחזי׳ כנ״ל מדת הריי‬
‫שסוא דימם ליס שנאמר טשסטיך תסוס רבה‪ .‬וזהו נאמר על דור י ל שהש״י השפיע להה‬
‫טובה כט״ש ז״ל אם הבריות חטאו בהמית מס חטאו‪ .‬יאם בהמית חטאי סארן מה חטאה‬
‫דכתיב וחשחת האר!• ואוטר וירא אלהיס‬
‫)מאמר י״ז( מניין אמרם ההוא כוורא דאסיזן‬
‫את הארץ והנה נשחתה‪ .‬מל מה יי׳ עשם‬
‫רישא ממיא כ י ׳ ‪:‬‬
‫ככה לארץ‪ .‬אמנם תרע כי היה גדול מינם‬
‫מנשוא‪ .‬והס חטאו בארן כשראו בתיהם‬
‫יוחגן טשתעי זיטגא חרא ה ו ה‬
‫טלאים כצ טוב וסירות הארז היו צוטחיס‬
‫אזלינא בססיגתא יחזיק ה ה ו א‬
‫להם שלא כטנהג טכע הארץ כאמרס ז״ל‬
‫כוורא דאםיק רישיה מטיא כף ‪:‬‬
‫שהיו זורטיס בארן כפטס אחת והיתה‬
‫מצמח׳ להרבם שטס ולכן נגזר אחר דור‬
‫המבול דבר יום ביוטו זרט וקציר בכל שנה במכין שיהיו מיניהם נשואות לשמים• ו ל ב ר ר ם‬
‫הש״י להשחית את ה א ק במכין שידמו כי יוצר הכל הוא והוא בראה והוא יטל להסכמ‬
‫לווהו ובהו‪ .‬וזהו וירא ה׳ כירבסרעת האדם וכדאיתא בצרור הפור פרשת בראשית ו מ י י‬
‫נטל הקב״ה כבנים מכ״ימה והביא מבול למולם כדאיתא כמסכת ר״ס דמיי׳ עייניה כתרי‬
‫סיהרי זהו נ ׳ ככבים כתרי מברי דסורא• מטה״רש • )*(‬
‫ה מ נ‬
‫)מאמר י״ח( הכוגה כזה המאמר ההוא טורא ר״ל דור הפלגה‪ .‬דאפיקו רישא ממיא‬
‫כן ר״ל שהקנ״ה השפיע להם טיכה‪ .‬יאית ליה קרנא ר״ל שכאו ללחו״‬
‫‪°‬‬
‫עם הקב״ה כביכול כמו שאמרו ז״ל בחלק אמר‬
‫)מאמר י״מ( עניין אמר׳ אנא בריס קצה‬
‫^ ‪,‬‬
‫רבי ירמיה בר אלעזר ד‬
‫שביס והוינ׳ תלת מאה פרסי ו ט ׳ ‪:‬‬
‫{‬
‫ל‬
‫א‬
‫ף ו • ספרא משתעי זיטגא חרא הוד‪,‬‬
‫אומרת נעלה ונעטר ע״א‪ .‬ואחת אומרת‬
‫קאזליגן בספיגחא וחזיגן ה ה ו א‬
‫געשס מלחמם עם כביבול‪ .‬זו שאוערת נמלה‬
‫כוורא דאפיק רישיה םטיא ואייו ליזן‬
‫ונשב שם הסיצס ם׳ וזו שאוסרת נעשם‬
‫קרני וכו׳ וחהיק עלה אגא כריה ‪jfyp‬‬
‫מלחמה נעשו קופץ ורוחין ושדין ולילין ‪.‬‬
‫שביי והוינ׳ תלחא טאוח פרסי ו א ז ל ‪* /‬‬
‫וזו שאומרת נעלם ונעטר אלילים• כי שם‬
‫לטו&יה דלויתן וכו׳‪ .‬רב אשי ח»* ועץ‬
‫גלל ה׳ שפת כל האיץ‪ .‬אמר רבי יוחנן‬
‫עיזא די‪8‬א כ ו ׳ ‪:‬‬
‫מגמל שליש נשרף‪ .‬שליש נבלע‪ .‬שליש סיים‪.‬‬
‫וס׳יש‬
‫‪3‬‬
‫‪N‬‬
‫ו ר‬
‫כ ת ו ש‬
‫א מ ש‬
‫ן מ ר ת‬
‫נ ע‬
‫כ פ ל ג ה‬
‫ה‬
‫ן נ ש ‪3‬‬
‫נ‬
‫ח‬
‫‪C P‬‬
‫ל ג‬
‫א‬
‫ח‬
‫ת‬
‫‪t‬‬
‫‪t‬‬
‫‪t‬‬
‫‪t‬‬
‫‪0‬‬
‫בתרא‬
‫מ ר ק הספיגה מ א מ ר יח יט‬
‫צח‬
‫ומ״ש הקיק עליה אנא כריה קלה וטי זהו רמז שעשו להם במחשבתם המגדל כ ד צהנצצ־'‬
‫מן המבול כבדה קלה שבים הממהרת לשוט וזהו והוינא תלת עאות פרסי ואזלינ׳ לפומיס‪-‬‬
‫ללויתן‪ .‬ד ל שנפוצו מפי הש״י‪ .‬כי לויתן רמז לעומק החכמה במו לזית חן הם לראשך‬
‫רב אשי חזי הני עזא ט פ שראו דור הפלגה פורענות שעברה מל רור המטל ‪ cp‬מל‬
‫פי כן לא נפנו אחור מלהרשיע והעיזו פנים כמו עז‪ .‬כמו שאמרו רבותינו ז״ל ג׳ בנזין הם‬
‫וכו׳ עז ככהמות וכי׳ •י )‪C‬‬
‫‪k‬‬
‫‪,‬‬
‫י‪/‬‬
‫)מאמר י״ט( הנוגה לזה המאמר פירוש קרטלית׳ היינו תיבה‪ .‬זהו אברהם שהיה מגין‬
‫בשני מ״ה שאז היו הצנורות מתפילין לקלקל מרור הפלגה ואילך ‪.‬‬
‫ובא אברהם ותקן הצנורות והוא היה דוגמת התיבה של נח שהקב״ה הציל העולם באותט‬
‫תיבה‪ .‬והוה מקבמי אבנים טובות ומרגליות במו שאמרו בב״ר מרגלית היתה תלויה בצוארו‬
‫של אברהם שכל חולה שהיה רואה בת‬
‫)מאמר י״ט( בונה למאמר דביתהו דרבי‬
‫מתרפא‪ .‬וזהו רמז לגלגל חמה שקודם מיתתו‬
‫חנינא בן רוסא עתידא דשדי׳ תכלתא‬
‫היה הוא המפרס׳ מציאות השם ואדמתו ‪.‬‬
‫לצדיקי ט ׳ •‬
‫וזהו החולי נפש היה המתרפא בלשונו‬
‫ורגילות ספורו באלו הענייני׳ זהו לשון‬
‫יוגתן הוה משתעי זימגא חרא‬
‫ל^י‬
‫מרגלית‪ .‬ואחר שמת עשתה החמה מגז‬
‫הוה קאזליגן בספיגתא וחזיגן‬
‫שהוא היה עושה‪ .‬וזהו שאמר המאמר והדרי‬
‫אהוא קרטליחא דהוה מהבעי ביה אבגים‬
‫ליה מיני רטורי ד ל מתחלה היו הבריות‬
‫אובות ומרגליות והדרי ליה מיגי דכוורי‬
‫מינים‪ .‬ועתה קראו אותם בירשיא ר״ל אמרי‬
‫ומקרי בירש׳‪ .‬גחי בר אמוראי לאתויי‬
‫צאן כלומר חסיד׳ כי התרגום כל ל׳ ברשינא‬
‫זיקא‬
‫ודגש ובעי לםישמטי לאטמא ודדא‬
‫הוא ל׳ אמרי צאן‪ .‬וכאשר ראה הש״י‬
‫דחלא וגחת גפק בת ק ל א ואמר מאי‬
‫צדקותיו וזהירות שלו נחי׳ בר אמוראי לאתויי‪.‬‬
‫אית לכו בהדי׳ קרטלית׳‪ .‬דדביתהו דרבי‬
‫ד ל הקב״ה נקרא כך שהוא אומר ומושט‬
‫מניגא בן רופא עתידא דשדיא תכלתא‬
‫גוזר ומקיים‪ .‬לאתויי ד ל הקב״ה הושיב‬
‫לצדיקי לעלמא דאתי זכו׳‪:‬‬
‫אותו אצלו‪ .‬וזהו שאמר הכתיב נאם ה׳‬
‫לאדוני שב לימינ* וגו׳ זהו המזמור נאמר‬
‫מל אברהם‪ .‬ורגש ובפא דלשמטי׳ לאטמא רצה לומר שנמרוד רגש נגדו והפיל אותו לכבשן‬
‫האש‪ .‬ואז דרא זיקא חילתא ונחת‪ .‬רמז בזה היה מצנן את הכבשן כמו שהחומ׳ןיפה לשרב‪.‬‬
‫ואז נסק בת קלא ואמר מאי אית לכו בהדי קרטליתא דרביתהו לרבי חנינא בן לוסא ״‬
‫זהו רמז במאמר רבותינו ז״ל מ״ר יפה כלבנה ברה כחמה‪ .‬ניתן היופי ללבנה והברור‬
‫לסמה‪ .‬בי הלבנה היא דוגמת אשה שאין אשה אלא ליופי‪ .‬וכמו שהלבנה היא מקבלת איריז‬
‫מן החמה כן האשה היא מקבלח כל השפעתה מן הזכר כך הצדיקי׳ הם מקבצי׳ שפע‬
‫ואצילות מכתר עליון ער המלכות וממלכות על הארץ‪ .‬וזהו דדביתהו דרבי חנינא‪ .‬הוא רמץ‬
‫הש״י שהוא חטן ורחום שהוא כנוי משם בן ע״ב‪ .‬וזהו לו״סא חושבן דדן במושבן לדין‬
‫מם הקריאה שהוא מדת הרחמי׳ להציל אהביו‪ .‬וזהו רשדיא תכלתא ביה לצדיקי׳ לעלמ*‬
‫ואמי רמז בזה שהקב״ההציצ את אברהה בשביל בית יעקב שיקבלו התור׳ שהיא מרומ‪/‬׳‬
‫נסבלת כמ״ש זיל ציצית שקולה בנגל כל התורה בלה וזה למדו זברונם לברכה מן כתוב כת‬
‫אמר ה׳ אצ בית יעקב אשר פרה את אברהם‪C):‬‬
‫‪,‬‬
‫)מ״כ(*כוגה בזה אבן סבא ד ל לוחות האבן והתורה נקראת אבן שתייה ונקראת לוחת האבן‪,‬‬
‫דהדרי ציה תנינא‪ .‬רצו ט שהמלאכי׳ נתקנאו בנתינת התורה יקטרגו על ישראל‬
‫מ מ ת נתינה כלאיתא בפרק רבי עקיבא כשעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת מה לילוד‬
‫‪.‬אשה ביניט וטי‪ .‬נמית בר אעוראי זהו הקב״ה כללעיל‪ .‬ובא אצ עמו שיקבל התורה ‪.‬‬
‫גראיתא במסכת מטרת אלילים אתא תנינא קא בלעיס לספינתא רצו ט שעשו מתמצה הי‪3‬‬
‫חצם‬
‫ב ח ר א פי הספינה‬
‫מאמר כ כא‬
‫?רוצה לקבל התור׳ בדי לירש עולם הבא עד שבא פישקנצא זהו העורב והשטן‪ .‬ומסיתו שלא‬
‫לקבל‪ .‬וזהו פסקיה לרישיה‪ .‬ואז השיבו מה כתיב בתורה לא תרצח‪ .‬אז אמר הלא עיקר‬
‫הברכה שבירך אותנו זקנינו ועל ח מ ך תחיה וכו׳ וזהו אתהפיבו מיא ובו׳ רוצה לומר ה פ ט‬
‫ימן התורה הנקראת מיס‪ .‬אחא חנינא חברי׳ ר״ל שהקב״ה בא אצל ישממאצ ורצה לתלות‬
‫התירה על צוארו ואחי׳ רוצה לומר בשביל‬
‫)מאמר כ׳( כונה על מאמר אבן טנא לסלרי‬
‫הברכה שבקש אברהס לו ישמעאל יחיה‬
‫ליה תכיכא‬
‫לפניך כמו שבאר בעל צרור המור באותה‬
‫השעה שלקח אברהם את הגר נחתם גזר דין‬
‫יהודה היגדאה חזינא ההיא אכן‬
‫מל ישראל שיהיו בגלות חסת ישמעאל ‪.‬‬
‫טבא דהדרי ליה תגינא כו׳‬
‫וזהו סוד שהיתה שרה עקרה כדי שיקח‬
‫נחיה בר אמוראי אחא תגיגא קא בלעי‬
‫אנרהס את הנר ויוליד א י א ל ן‬
‫לסםיגחא וכו׳ עד שבא פישקגצא וכן‪/‬‬
‫״‬
‫שאמר לו ישמעאל יחיה לפניך אמר‬
‫מיד אחהםיכו טיא והוו דמא כ ו ׳ ‪:‬‬
‫ן‬
‫ולישמעאל שמגיתיך‪ .‬א י א‬
‫סוף פרשת וארא ע״ש‪ .‬ואז כ‪:‬י ישמעאל גס‬
‫יכן רצו לקבל התורה בא העורב הוא השטן ומסית ומדיח אותה ושאלו מה כתיב בתורה לא‬
‫תגנוב‪ .‬השיבי שכל ברכת זקיכם הוא יהי׳ פרא אדם ידו בכל‪ .‬ולא רצי לקכל התור׳ ולכל‬‫אוטות בא הקב״ה קידם ולא רצו לקבלה‪ .‬טד שלקס לההוא )‪/‬בן טבא ושדייה לספניתא לרמוז‬
‫למה שאמרו רבותינו ז״ל בפרק קמא דיומא שלשה כתריס הן בחר בהונה לזרעו של אסרן‬
‫התר מלכות לזרעו של דוד וכתר תורה הדי היא מונחת בקרן זוית כל מי שירצה ליטול יטול‬
‫וזהו שדיוה הוו צפרי מליחי רוצה לומר הס ישראל שנקראו צפרים ומליחי רוצה לימר הס ביי‬
‫האומות בשי טבור ונגלית יבשר המליח אותבינהו בהדייהו‪ .‬רוצה לומר שהם קבלו התור׳ ופרחו‬
‫רצו בו כי זכו למעלת המלאכים כמ״ש ז״ל הקדיש ברוך הוא לעתיד לבא פושה לצדיקיס‬
‫מפיס כנשרים ושטיס על ס‪:‬י הס־ם כיונים שנאמר על בן לא נירא בהמיר ארן‬
‫ובמוט הריס בלכ ימים‪ .‬או ט״א סרוח לשין פריסת הגפן שהוא עיקר ניצת ספרי‬
‫זע״ז אמר הכתיב כתפוח בעני ה־ער בצלו חמדתי יישבתי יפריו מתוק לחכי ‪0‬״‪j‬‬
‫ממהר״ש ‪ ) :‬י ( ) ח ס ר סח(‬
‫‪:‬‬
‫ת‬
‫ש מ פ‬
‫ו נ‬
‫ה ק ב‬
‫ו כ ד‬
‫ח‬
‫‪ 3‬ס ס ר‬
‫ה‬
‫מ ן‬
‫ה‬
‫ן ה ר‬
‫)מאמר כ״א( המגה של זה המאמר מתיד גבריאל למשות קניגיא מס לויחן רצו בו מלחממ‬
‫מס לויתן שר של אדום כדצתיב מי זה בא מאדו׳ וה״ק לג״ע וכי יעשי‬
‫ממנו ישראל סעידה הכל מובן מדברינו כמו שנ׳ יאכצ גויס צריו וגו׳ עכ״ל הרשכ״א זיל‬
‫פודסירש הוא ז״ל לפי שכל חבור העולם הזה השפל וצרו יש לו קצב ובא אל תכלית ועתיד‬
‫ציחרב כמו שאמרו ז״ל שתא אלפי שנין עלמא‬
‫)מאמר כ״א( כונס למאמר עתיד גבריאל‬
‫וחד חריכ‪ .‬מל כן אמר כאן שמתיר גבריחי‬
‫למשות קניגיא מס לויתן ‪:‬‬
‫למשות קנוניא ר״ל מלחמה פמו שינצח‬
‫הסידור הזה ויבטלנו • ולפי שסם ז״ל כנו‬
‫אתא רב ריסי אמר ר׳ יונתן עתיד‬
‫בבל מקום מדת הדין לגבריאל באמרה בא‬
‫גבריאל לעשות קגיגיא עם לויתן‬
‫גבריאל וחבטן כקרקע‪ .‬בא להסיךאתסדיס‬
‫שגאטר תטשוך לויתן בחכה וכחבל‬
‫בא גבריאל ועשה לה זנב בדאיתא בכגנילה‬
‫תשקיע לשוגו‪ .‬ואלמלא הקדוש ברוך ״‬
‫במנין ושתי‪ .‬והמלה גזירה מן גבורה לסייך‬
‫עוזרו איגו יכול לו שנאטר העושו י‬
‫כט העניין הזה בגבריאל‪ .‬ואמרם אלמלא‬
‫חרבו וני׳ •‬
‫הקב״ס פוזרו אינו יכול לו לסי שהעולם‬
‫השסל הזם עם היותו פרטיו םווין ונססדין‪.‬‬
‫כלליו נשמרץ ואי אפשר למין אחד טן הטעין שיססד ויבטל כלו במו שאי אפשר ש י פ ס‬
‫ויבטלו הגלגלים כי אס ברצונו ית׳ שמשאן ולא יחב‪-‬ילו בכח מזל או גלגל וצא בכת אחד פ ן‬
‫השרים ואף בכח הראשונים לפי שהוא ית׳ משאן מנין חזק שאי אפשר שיבטל •מד ש ״ י‬
‫סק!‬
‫ה ו‬
‫ג מ‬
‫ין‬
‫ע‬
‫כונה‬
‫ע ת י ד ג ב ר י א ל ל ע ‪ #‬ו ת קניגיא ע ם ל ו י ת ן‬
‫צ*‬
‫הקן שחייב׳ חכמתו יתנרך לבשלו ואין סכל אלא מרצונו המתכוין יתני־ו שמשאו ורוצו*‬
‫בקיומו עד קצב אחר עכ״ל • )י(‬
‫)מאמר כ״א( בדרך אמונה מאער שני שער ב׳ דף ל״ש ודל הפוכה בזה המאמר על‬
‫מדריג׳ המתדבקי׳ והמשיגי׳ לש״י ולפי שהשגת הש״י‬
‫וסהאחרות אשר יתדבקו עמו המשיגים והמתדבקים יהי׳ כפי השיגם מדריגות שם המפורש‬
‫אשר הוא על ד׳ פנים אם זכה שישיג השם המפורש אשד הוא בן ד אותיו׳ והוא השיגו‬
‫מהותו יתברך במעלה העליונ׳ לאין סון>‬
‫)מאמר כ״א( דרש סעודת הצדיקים מנשה‬
‫כפי מה שאפשר לאדם ובמו שהשיגו‬
‫של לויתן ומעורו סוכה והשאר סורסו על‬
‫מרעיה עושין לו סיכה סיככת ומקפת אותו‬
‫חומות ירושלם ‪:‬‬
‫באומו השגה אשר בה מן ההצלת׳ והתענוג‬
‫אשר לא ישוערו ואם לא ישיג אלא השם‬
‫רבה בר בר חגה אמר רבי יוחגן‬
‫המסורש בן י׳׳ב אותיות בהשיגו עולם־‬
‫עתיד הקב״ה לעשות סעודה‬
‫השכל עושין צלצל והוא סוכת בלא דפנות ט*‬
‫לצדיקים מבשרו של לויתן שנאמר יכרו‬
‫אין שם שלימות האחרון אשר אין למעלת‬
‫עליו הכריס‪ .‬ואין כירה אלא סעודה שג׳‬
‫ממנו ולזה יהי׳ בלתי מוקן> בהצלח׳• ואם‬
‫אלא‬
‫ויכרה להם כיה גדולה‪ .‬ואין חברים‬
‫ישיג השם המפורש אשר הוא בן מ״ב לבד‬
‫ת״ה שג׳ היושבת בגגים הברים מקשיבי׳‬
‫זה בהשיגו מעולם הגלגלי׳ מהותם וסעולתם‬
‫לקולך והשאר חולקי׳ אותו ועושין בו‬
‫עישין צו ענק שהוא מדריגה יותר חסירה‪.‬‬
‫סחורה שגאטר יחצוהו בין כנעגיים ואין‬
‫ואס ישיג מעולם ההווי׳ וההפסד כפי השם‬
‫בידו‬
‫כגעגיים אלא תגרים שגאםר כנען‬
‫המפורש בן ע״ב‪ .‬ורואה מהותה ופעולות‬
‫םאזגי סרטה לעשוק אהב‪ .‬ואיבעית אימא‬
‫אשר מצדו יתרמו אל האל ית׳ יהי׳ להם‬
‫מהכא אשר סוחריה שרים כגעני׳ גכבדי‬
‫קמיע ממנו והוא חלק קטן‪ .‬ואומר והשאר‬
‫ארץ‪ .‬ואמר רב׳ אמר ר״י עתיד הקב״ה‬
‫סורסו על חומות ירושלים הוא רמז למה‬
‫לויתן‬
‫לעשות סכה לצדיקים מעורו של‬
‫שיושג על צר האמונ׳ אשר בה נשיג ההצלח׳‬
‫לו‬
‫עושין‬
‫שג׳ התמלא בסכה עורו‪ .‬זכה‬
‫כמו שנשיג הדבקות ותאומות טלם יקבל‪1‬‬
‫שגאמר‬
‫צלצל‪.‬‬
‫סכה לא זכה עושין לו‬
‫אותת מירושלים כי מציון תצא תורה ודבר‬
‫לו‬
‫עושין‬
‫זכה‬
‫ובצלצל דגים ראשו‪.‬‬
‫ה׳ מירושלים ואמר מעורו של לויתן רצו בו‬
‫צלצל‪ .‬לא זכה עושק לו עגק‪ .‬שגאמד‬
‫מהחצוניו׳ ישיגו האומות‪ .‬אמנם הפנימיו׳‬
‫ועגקים לגרגרתיך‪ .‬זכה עושין לו עגק לא‬
‫ישיגו ישראל והצדיקים שבהם‪(*) :‬‬
‫זכה עושיץ לו קמיע‪ .‬שג׳ ותקשרגו וכו׳‬
‫וכתב )י( מהר״י כהן ז״ל רצו בזה שעם‬
‫והשאר סורסו הקב״ה על חומות ירושלים‬
‫היות מטבע כל אדם למות לעתיד‬
‫וזיוו הולך מסוף העולם ועד סוסו ‪.‬‬
‫לבא יתקיימו הצדיקי׳ לעולם במה שיעשה‬
‫שגאטר והלכו גויס לאורך וכו׳‪:‬‬
‫להם סעודה מבשרו של לויתן שהוא ב״מ‬
‫שנברא מששת ימי בראשית שברא השם ית׳‬
‫•צו טבע חזק שיהי׳ קיים לעולם ובזה יתחדש להם טבע הלויתן שיתקיימו לעולם כררך‬
‫כל ניזון שמתחרש במזגו שבע המזוטת שאוכל‪ .‬ולהיות טבע כל מורכב ממותר למקרים לזה‬
‫אמר שיעשו לו מעורו סכה להגין מכל צדדיו‪ .‬אמנם מי שלא זכה להגנה כללית יזכה להגין‬
‫לו על האברים הראשיים כמו הראש‪ .‬אמנם מי שלא זכה לזה יזכה לענק שיגין על מקום‬
‫השחיטה‪ .‬ומי שלא זכה גס לזה יזכה לקמיע שהיא שמירה יותר קלה שאינה מועילה לכל‬
‫אלא לאותם פרטים שנעשים בשמו והשאר פורסו על חומו׳ ירושלים באופן שכל כלי משחיל!‬
‫לא יזיקו לחומות ירושלים כמו שלא היו מזיקין ללויתן‪ .‬ותאיר אורה באור של לויתן שכתוב‬
‫גו ועיניו כעפעפי שחר‪ .‬או רצה ט שאין להםלא על הנוראות הנאמרות על הצריקי׳ שיהיו‬
‫נצחיים ועל ירושלים שכתוב כו כל כלי יוצר עליך צא יצלח שהרי כתוב כל זה כלויתן‪ .‬ובן‬
‫האור שכתוכ כה והלכו גויה לאורך שהרי הלויתן כתוכ נו ועיניו כעפעפי שחר‪ .‬ו כ פ י ; פ‬
‫למרט‬
‫א‪£5‬ד‬
‫בחרא‬
‫פרק הספינה‬
‫מאסר כא‬
‫למדט שכל אחד ישיג מדריג׳ כפני עצמו‪ .‬ונרא׳ מיד שכונו כזה לאושר סנפשיי אישר‬
‫העולם הבא שהוא להיות הצדיקי׳ יושבי׳ ומטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינ׳ והנס‬
‫גדולת חכמתו ית׳ הוא הים הגדול ורחב ידים אשר ממנו נבראו כל הנבראי׳ רמש וחיות‬
‫קטנו׳ וכוי שם אניות דעות בני סאדס יםלכון‪ .‬אמנם הרב׳ הס אותם שטבעו מאותן שיצאו‬
‫לשלום ע״כ נקראו בשם אניות מאנינית כי הרכ׳ מושת אונניס‪ .‬וכבר דמו רז׳׳ל נפש הארס‬
‫לספינה הנוסעת למסעיס‪ .‬אמנם לויתן היא סתור׳ אשר נקראת לוית חן יצרת באמת לשחק‬
‫בו שבה טשתטשע הקב״ס שנאמר ואסי׳ שעשומי׳ יום יום‪ .‬ואמר שלעתיד לבא כשירצה‬
‫לשלם שכר טוב לצדיקי׳ בטטלם יטשה הקב׳ס סטודה• והנה יש לתורה שתי צורות• אחד‬
‫צורה כםצוני׳ אשר היא יריטת סשסי סכתובי׳ מס עשיית המצו׳ ב׳• הצור׳ הפנימ ת אשר‬
‫היא סודות התיר׳ אשר אין משיג אמתתה אצא הוא יתברך‪ .‬ואמר שלעתיד צבא יעשה הקביס‬
‫סעודם מבשרו שילמדם הסירות הפנימיות שהן ככשר שהוא מכוסה במור‪ .‬ולהיות י‬
‫התור׳ אין לה תכלית‪ .‬כ׳׳ש סודותיה לזה אמר כי יעשו סחורה שרוב סודות תתיר׳ יודען‬
‫בין צדיקי ישראל כי מה שלא ידמ זה ירמ חכירו ולזה ילמדו אחד מחכירו מה שיודע ‪.‬‬
‫אמנם הצור׳ החצונית פשט התיר׳ היא כדמות העור שהוא הדבר החצוני מהגוף ייעשה‬
‫ממנו סכה שיגן עלינו מיום הדין הגדול שעתיד ללהט הרשעי׳ ויהי׳ צדיק שיזכה לסכה‬
‫שיגין על כל סגוך> ויש שלא יספיק זכותו אלא על ראשו להגין על השכל אכל לא על הגו*‬
‫»יש שלא יספיק גס נזה אלא למנק להגין מיציא׳ נשמה לכר ויש שלא יספיק זכותו גס לזה‬
‫ואמר שיעשה ממנו קמיע שיתן לו סקב״ס משלו כדי לשומרו כמו שהקמימ הוא דבר חצוני‬
‫מהנשמ׳‪ .‬והשאר סירסו וטי שהאומות יבואו ללמוד אור התור׳ הצור׳ סחצונית מירישליס‬
‫כי זאת הטדריג׳ מהאור יקבלו מישראל• או יש לפרש להפך שהבשר היא מעשה סעצומ‬
‫׳ כשלחן עייר ויעשו‬
‫‪1‬‬
‫<יעשה סעודה שלא תשאר הלב׳ מסופקת‬
‫החורה שילמדו עשיית המצות למולם• אמנם המור הוא צרו‪ $‬האותיות התור׳ אשר עליי‬
‫<אמר מי כמוני ותד׳ שידע לצרף אותיות התור׳ כמו שמצרס׳ הקב״ה ואמר שיש מי שיזיה‬
‫למדריגת סכה רצה שמי שמשיג יותר מזאת המדריג׳ זה יתכסה יותר ע״ש ויסתר משס‬
‫׳פניו וסשרפי׳ מתכסיס בשש כנפיס והחיות בארבע‪ .‬כי כצ זמן שיותר משיג יותר מכיר‬
‫חסרונו ומתכסה יותר‪ .‬וצכן יש שהוא נמדריגת השרסי׳ וצריך כסוי לכל הגיף יהיא הסבה‬
‫‪ Pt‬שהוא במלריג׳ החיות ומספי׳ לו בצל מל ראשו לבד ויש שגס זה אינו צריך אלא מ ס פ י ג‬
‫לו במנק שישמור פיו ע׳יש דבש ותלב תחת לשונך• ויש שלא הגיע גם לזאת המדריג׳ א &‬
‫כעין קמיע אותם שיתחילו להבין ולהשכיל באותן ססודות שיעשו להם קמיע לשמור א ו ‪ £‬״‬
‫ממזיקי הרמות‪ .‬וזאת הירימ׳ יפרוס אות׳ הקכ״ה על חומות ירושלים כי בירושלי׳ י ו ש ״‬
‫לולה הידיעות מה שלא ימצא לכל העולם ויבואו מכל העוצם לזה האור אשר כאמת יזריד‬
‫״‬
‫זאת החכמ׳ מסוף העולם וער סוסו‪ .‬עכ״ל‪:‬‬
‫כ‬
‫‪ 5‬ע נ י‬
‫מ‬
‫ע‬
‫ש‬
‫ה‬
‫ה מ צ י ת א‬
‫א‬
‫*‬
‫ו‬
‫ר‬
‫י‬
‫ע‬
‫במצרי אחד שעשה סעודה לכל בגי‬
‫אותי;יש‪.‬‬
‫לאותה סעודה עם כל בגי עידו ולא היה חסר שלחגו מכל מ מ ע ט י !‬
‫שבעולם אלא אגוזי פרך בלבד מה עשה נמל את הטבלא מלםגינו שהיתה י ״ מ‬
‫יותר מששה ככרי כסף ושברה אמרתי לו מסגי מה עשית כך אמר לי אתם אוטריס‬
‫שהעולם הזה שלנו והעולם הבא שלכם אס אין אגו אוכלק עכשיו אימתי‬
‫אוכלים קראתי עליו ובמן רשעים ת ח ס ר ‪:‬‬
‫| ) נ ו‬
‫)מאמר כ׳ ‪ (3‬ו‪8‬שה זה המאמר מאד למבינים כי אס נאמין זה שיכנה ירושלים כ א ב נ י‬
‫טובות ומרגליות מ״מ המלאכי׳ אי אפשר שיהיז הס חרשי׳ ובנאיה ״‬
‫אותו בנין העתיד ביד הש״י בעצמו כדכתיב אני יי׳ אהי׳ לה מומת אש נאם ה׳ וכו‪/‬‬
‫ובניתיה כימי עולם כוי‪ .‬עוד קשה יותר מה זה כדין וכדין שאס יהי׳ הבניין מישסה לא‬
‫יהי׳ משהם‪ .‬ואס משתם צא יהי׳ מישפה אש כן מה זה כדין וכדין‪:‬‬
‫וכתכ‬
‫‪0‬‬
‫^‬
‫כונה‬
‫ק‬
‫ל מ ק ירושלים באבנים ט ו ב י ה ומרגליות‬
‫יי ) י ( וכתנ מל זס המאער כעל רש״ט וז״ל ככר ידעת הכתיב ויראו את אלהי ישראל ותחמ‬
‫רגליו כמעשה לכנת הספיר ותרגום אנקלס אכן מבא עכ״ל‪ .‬וכוונת המאמר‬
‫שמע׳ כדין וכדין ד ל שהקביה מסכים לשתי הכתות היינו כת המלאכים וכת האעוראי׳ ‪.‬‬
‫כי המלאכי׳ דברו בב״ה שלמעל׳‪ .‬והאמוראי׳ הפליגו בב״ה שלמט׳‪ .‬וזהו כרץן וכדין‪ .‬ד ל‬
‫יהיו מכוונים יחד‪ .‬ב״ה שלמטה מם ב״ה‬
‫)מאמר כ״ב( כונה לכנין ירושלים כמרגליותיו‬
‫שלמעלה‪ .‬וכמו שהזכירו זה העניין כמסכ׳‬
‫באבנים מוכות שלשים על ל׳‪:‬‬
‫תעני׳ מיד בקרב׳ קדוש ולא אכא כעיר‬
‫ובו׳• צא אבא בביה שלמעלה עד שאבא‬
‫‪ V‬כדבר שמשותייך וכו׳ אמר‪)£JtJfi‬‬
‫כב״ה שלמטה וזהו כעיר שחברה צה יחדיו‪.‬‬
‫ר״ש בד גחמן פליגי ביה תרי‬
‫וכונת ר׳ יוחנן שלמתיד לימות המשיח כתיב‬
‫אמוראי בארעא יהודה וחזקי׳ בגי ר׳ חייא‪.‬‬
‫ומלאה הארן רעה את יי כי כלם ירעו‬
‫ותרי מלאכי ברקיע מיכאל וגבריאל‪.‬‬
‫אותו מקטנם ועד גדול׳‪ .‬כלו׳ שבימי׳ ההם‬
‫חד אמר דשהם וחד אמר דישפה‪ .‬א״ל‬
‫יגדל השצימות ככני אדם על שכלם קטנים‬
‫מקב״ה ליהוי כדין וכדק‪ .‬ושעריך לאבגי‬
‫וגדולים ידמו אותו ית׳ אשר הוא תכלית‬
‫אקדח‪ .‬כי הא דיתיב ר׳ יוחגן וקא דריש‬
‫השלימות שאפשר כמו שאמר ככתוכ כ״א‬
‫להביא אבגים »ובות‬
‫עתיד הקב׳׳ה‬
‫כזאת יתהלל העתהלל השכל וידוע אותי ‪.‬‬
‫ומרגליות שהן ל׳ על ל׳ וחוקק בהן י׳‬
‫וכן אמר ר״י שעתיר הקכ״ה כזמן שיכנה‬
‫בתם כ׳‪ .‬ומעמיד בשערי ירושלים ליגלג‬
‫כ״ה ציתן חכמה כצכ כל חכם לכ ער שישיגו‬
‫עליו אותו תלמיד השתא כביעתא‬
‫מנייני׳ גדולי׳ כהשגה כפצי כםצים יותר ממה‬
‫רצילצלת׳ לא משבחי׳ כולי האי אשכחגן‪.‬‬
‫שהשיגו אצילי בני ישראל שהם לא השיגו‬
‫לימים הפליגה ספיגתו בים חזא מלאכי‬
‫רק כמו לבנת הספיר המשל שהוא אבן טוב׳‬
‫דקא םגסרי אבגים טובות‬
‫השרת‬
‫והוא השגה קטנה ‪ .‬ובזמן כיאת המשיח‬
‫ומרגליות שהם ל׳ על ל׳ וחוקק בהם י׳‬
‫ישיגו כפלי בסלים‪ .‬והתלמיד שהשיג מליו‬
‫גרום כ ‪ /‬אמד להד הנהו למאן אמדי‬
‫ולגלג אמר שזה נמנע‪ .‬לפי שראה שהחכמ׳׳‬
‫ליה שעתיד הקב״ה להעמידן בשערי‬
‫שבימיהם הית׳ חסרה מאד וככל יום הית׳‬
‫ירושלים אחא לקמיה דר׳ יוחגן א״ל‬
‫הולכת וחסו׳ יותר‪ .‬וכמו שהזכירו בירושלמי‬
‫דרוש ר׳ ל ך גאה לדרוש כאשר אמרת‬
‫אם הס היו מלאכי׳ אכן בני נשא‪ .‬ואם הן‬
‫כן ראיתי‪ .‬א״ל ריקה א ל מ ל א לא דאית‬
‫היו בני נשא אנו כחמורים וגרו׳ יותר‬
‫ל א האמגת גתן עיגיו בו וגעשה גל ש ל‬
‫מחמורו של רבי פינחס בן יאיר וכו׳ ואם‬
‫עצמות ע י כ ‪:‬‬
‫לבן של ראשונים כסתחו של אולם לק של‬
‫כשרק של מחט בו׳ וא״כ אמר‬
‫‪, .‬‬
‫אחרוני‬
‫התלמיד שאי אפשר צהמזיר מטר׳ ליושנ׳‪ .‬ואיר׳ צו שהפלי׳ ספינתו כים ומצא חכמים‬
‫גדולים מלחים בתורה כים מצא‪ .‬והספינ׳ רמז צרב גלול המושל ככל מבר הים ובדבריהם‬
‫מורים לאדם גדול קכרניט׳ לספינת׳ והוא התורן המנהיג הססינ׳‪ .‬ועל כן אמר שמצא חכמי׳‬
‫!רוצים ראוים צנכואה ולא הי׳ הסר מהם רק הרצון האלהי כי הנבוא׳ אין כל המוכטם‬
‫אליה תבא עציהם רק כרצון אלהיי לכן אמר הנביא ויי׳ העצים מ מ נ י ‪ .‬גם כי אין כל‬
‫סארצו׳ ראויות‪ .‬ולכן ברח יונה תרשישה‪ .‬ואפשר שהיו מחברים מסרים גדולים ועמוקי׳‬
‫גמכמות ומציהם אמר המצמיד והני צמאן כי אין בזמן הזה רארין צזה‪ .‬ואמרו לו ינא זמן‬
‫שיכספו צו כני אדם ויהיו ראויים לזו המעלה והמדריג׳• והוא )זמן המשיח• ולפי שראה ר׳‬
‫יוחנן שאותו תלמיר הי׳ כמסופק בזמן המשיח מנש אותו‪ .‬ובפרדס דמונים כתב אפשר‬
‫שקראו הת״מ שמתו כבר מלאכי השרת לפי שנשמתם צרורות בצרור החיים עם השיי ולא‬
‫היו חולקים על שם כדכד לבד כי מל דברי׳ נכבדים היו מחלוקות רמזו בזה לשני מיני‬
‫ההשגו׳ במה שלמעלה מעולם האמצעי והוא אשר כנה גשה״ס שהיא אבן בהיר׳ אין שום‬
‫צבע לה כן עולם העליון אין שום תעונה בו והשני ההשגה בענייני עילם האמצעי ומה‬
‫ש לעט׳‬
‫בחרא‬
‫פ ר ק הספינה מ א מ ר כג‬
‫שצמט׳ ממנו והוא אשר מ ס כישפה שיש צה צבע ירוק והוא צבט מורכב כן העניינים הסס‬
‫מורכבים מכל החכמות מכ״צ‪:‬‬
‫וסדושיח למאמר כ״ד( והמה מל זה המאמר מה עניין החופות לעולם הבא הא אמרו‬
‫חז׳׳צ מולם הבא אין בו לא אכילה ולא שחייה וכו׳ אלא‬
‫צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ‪ .‬מור קשה איך שייך לומר בעולם הבא עיניו‬
‫מתמלאות משן‪ .‬מור קשה מה תועלת לירושלים בחופות אלו‪ .‬אלא נרא׳ סכוכם של וה‬
‫המאמר לפי שאמר החכם שלמה ע״ה‬
‫)מאמר כ״ג( דרש לנישואין כונה לד חוסות‬
‫חכמות בנתה ביתה חצבה עמודיה שכמה ‪.‬‬
‫שעתיד הקכיה למשות לכל צדיק ועשרה‬
‫ואלו החכמות אין קבלתם רק בא״י כי שם‬
‫חופות שעשה לאדם ‪:‬‬
‫ביתם ומל כן אמר מל מכון הר ציון כי שם‬
‫מ ט ן וממין החכמות ומצויינות ורמז לשערי׳‬
‫אי^ף רבה אמר ר׳ יוחנן עחיד הקכ׳׳ד‪,‬‬
‫המצויינות בהלכה שס כי שם צוה ה׳ את‬
‫לעשות ז׳ חופות לכל צדיק‬
‫סברכ׳ לקכל ממישכלו׳ ולזה קראו לחכמות‬
‫וצדיק שג׳ וברא ה׳ על מכון הר ציו*‬
‫חופות‪ .‬רצו בו אורות אלהיות והשגות ‪.‬‬
‫;על טקיאיה וכו׳ טאי כ׳ על כל כבוד‬
‫ויהיו לעתיד לצדיקים לסוכה ולמחסה מהשטן‬
‫חופה טלטד שכל אחד ואחד עושה ל ו‬
‫המקטרג לא יוכל לססטין עליו‪ .‬ולציון ג״כ‬
‫הקכ״ה חופה לפי כבודו ‪ .‬ועשן כחומה‬
‫יהי׳ הנאה באותן החוסות כי ישכין יי׳‬
‫למה אמר ר׳ חניגא כל מי שעיגיו צ מ ו ‪,‬‬
‫ככודו שם חופף כבראשונ׳ תחזור השבינ׳‬
‫בח״ח בעולם הזה עיגיו מחטלאוח עשן‬
‫לציון כי מציון תצא תורה וכו׳‪ .‬או טכל‬
‫בעולם הבא‪ .‬ואש בחופה לטדי אשר ר'‬
‫לפרש איפשר שכוון באלו ז׳ חופות תם רמז‬
‫חניגא מלטד שכל אחד ואחד נכוה‬
‫לשכעה ככבי לכת‪ .‬ורצו כו כי עתה החמ׳‬
‫מחופתו של חבירו‪ .‬אוי לאוחה בושך‪,‬‬
‫בגורלו של עשו והלננ׳ בגורלו של יעקכ כי‬
‫אוי לאותה כלימה וכוי‪ .‬עשרה חופות ע ש ה‬
‫הסדר לבנ׳ הקרוי לנו ע״ד שצ״ס חנ״כצ‪.‬‬
‫הקב׳׳ה לאדם הראשון בג״ע שגי כ ע ת‬
‫ולפי שלא רצה יעקב להשתמש בעולם הזה‬
‫גן אלהים היחד‪ ,‬כל אכן יקרה מסוכת'‬
‫כצ עיקר שהוא הממה שכל התענוג* באים‬
‫אודם פטדה יהלום תרשיש ושהם ו י ש פ ה‬
‫משם• והספיק כזה העולם רק מן הלבנה‬
‫גופך ספיר זהבוברקח ע״כ‪:‬‬
‫שהוא דבר הכרחי לאדם לפיכך כירר לחלקו‬
‫הלבנה וזהו אמרם צורת יעקב חקוקה בלבנ׳‬
‫ולכך שנת הלבנ׳ שנ״ד ימים י״א ימים חסר משנות החמה אמנם עשו הקדים עצמו לבר‬
‫לו מלק היפה להוא החמה כדי להמשיך אחר תענוג עולם הזה ולכך היו מוכין שנתן מו‬
‫החמס שס״ה ימים• אבל לעתיד לבא כל צדיק וצדיק תהי׳ לו הבחיר׳ והברירה לברור האוגל‬
‫מתוך הפסול׳ והוא הממס שאז תתן תענוג רומניי׳ וכמאמר הנביא והיה אור הלבנה כאור‬
‫הממה ואור החמה וטי• והכל היא מורה על השגת האור העליון‪ .‬ומנין העשן שיעלה‬
‫בעיניו להיות כי הי׳ עכזה עיון של ת״ח נפרע לו מרה כנגד מרה שיצא עיונו כעשן ‪ ,‬ן‬
‫שכלו כעשן כלה נגיהנס וענין האש בחופה וכו׳ מצער שכל אחד נכוה וכו׳ ירצה כשיראה‬
‫צדיק אחר משיג יותר מסבירו וקרוב אל השם ית׳ אז ירע לחבירו ויצטער כאילו נכוה באה‬
‫וזהו אמרם אוי לאותה בושה וט׳‪ .‬וכענין שהזכירו בתענית בר׳ חנינא שאמר לאשתו ניחא לד‬
‫דכלהו צדיקי אכלי אפתורא דתלת כרעי ואנן אתרתי‪ .‬ועניין עשרה חוסות ראדס הס רמן‬
‫לעשר ססירות החכמה שהי׳ טשיג‪ ):‬י ( ) ח ס ר סט(‬
‫‪P‬‬
‫!ר‬
‫ו ר ו‬
‫ויזכו להתענג באור הראשון‪:‬טוב הצפון לצדיקים בגוף ונפש עכ״ל‪:‬‬
‫טנה‬
‫כונה‬
‫ל א ר ב ע נ ה ר ו ת ו‪0‬וטנד‪ .‬ה ד ס י ם ל צ ד י ק י ם ל ע ה ־ ב‬
‫קא‬
‫)כונה לשני שערי כרכר יש מ ן מרן ועציםם ששים רבוא מלאכי השרת‪(:‬‬
‫ונמרח* הילקוש פרשת בראשית פרק ג״ע אמר רי״בל שני שערי כרכר יש מ ״ מ ועליהן‬
‫משים רבוא מלאכי השרת וכל אחד מהם זיו פניו בזוהר •הרקיע מבהיק ובשעמ‬
‫שהצדיק בא אצלם מפשיסין מעליו הבגד׳ שעמר בהם בקבר ומלבישין אותו שמונה בגדים שצ‬
‫מנכי כבוד ושני כתרי׳ נותני׳ על ראשם אמת של אבני׳ מונות ומרגליו׳ ואחת של זהב פרוים‬
‫ונותנים שמונה הדסי׳ בידו ומקלסין אותו ואומרי׳ לו לך אכול בשמחה לחמך ומכניסי׳ אותו‬
‫)מקום נחלי מים במיני ורדים והרסי׳ וכלאחר ואחר יש לו חופ׳ בפני מצמו ולפי כבודו שני‬
‫ני על כבור חוסה ומושכין ממנה ד׳ נהרו׳ אחד של חלב• ואחד של יין‪ .‬ואחד של אפרסמון ‪.‬‬
‫ואחד של דבש‪ .‬וכל חופה וחוסה לעעלה ממנה גפן של זהב ושלשי׳ מרגליו׳ קבועות ט וכצ‬
‫אחר מבהיק זיוו כזיו הנוגה וכו׳ ינגויין שם המדרש זה ארוך ואני קצרתי‪:‬‬
‫אמגס אין ראוי לכל משכיל להבין הרברי׳ אלו וכיוצא בהן כפשוטן‪ .‬כי מה לה לנשמה עם ח׳‬
‫הדסים והנחלים של חלב ודבש ושאר העניניים‪ .‬ועניין ב׳ שערי כרכר לג״ע למה ‪.‬‬
‫אלא נ׳׳ל לסרש זה המאמר מ״ר שבאר‬
‫נספר קהלת יעקב וז״ל על עניין ב׳ שערים שער אחד לצדיקי׳ גמורי׳• ושער שני לבעלי‬
‫תשובה‪ .‬כי מצינו שסוק אחד אומר זה השער לה׳ צדיקים וט׳ נראה שהוא אחד ‪.‬‬
‫והנביא ישעי׳ אמר סתחו שערים ויבא גוי צדיק‪ .‬וכן ג״כ סתחו לי שערי צדק נראץ שני‬
‫שערים• והא כיצד הענין הוא דוד המלך ע״ה שהוה ב״ת וצדיק גמור שלא הי׳ ראוי לאותו מעשם‬
‫אלא ללמוד התשובה לעם ה׳ כמו שאמרו ז״ל במסכת ע״א‪ .‬ולכן אמר שני שערים מדור אחל‬
‫שלב״ת‪ .‬ומדור של צדיקי׳ גמורי׳ כי כמו שבמקום שב״ת עומדים וט׳כך כניסתם לג׳׳ע ובל‬
‫אמד נכנם במקום הראוי לו‪ .‬וטעם היות ששים ריבוא של מלאכי׳ על השערי׳ ההם הוא‬
‫בלי לקבל נשמתם של ישראל שהם ששים רבוא וכל אחד יוצא לקבל נשמתו לו בשעה שהצדיק‬
‫בא אצלם מסשיטין מעליו הבגדי׳ שממד בהם בקבר‪ .‬הנה יש לתמום כי הנשמם אץ עלים‬
‫נגדים שעמר בהם בקבר ולא הנפש‪ .‬ויראה לי שרמז לנו מה שגלה הרשב״י ז״ל שאין מראין‬
‫לארם צדיק סימנים כלל מהג״ע עד שנפרעין מ‪$‬נו מכל חובותיו ועונשין ואס״כ מראין לו‬
‫הסוד הנעלם‪ .‬א״כ הבנדי׳ הס הבגדי׳ הצואים מצר העונות שע״י יתלבש ובהם יקבל בקבר‬
‫קצת עונש ונרחץ מכל הטנופת שבבגרי׳ מכל מיני פורעניות ומלבישץ אותו ומרפאין אותו‬
‫מכל מכותיו‪ .‬ומלבישין אותו שמונה בגדים‪ .‬המנץ הנשמות של צדיקי׳ הם נמשלות צכהנים‬
‫גדולים שהיו מתלבשי׳ בת׳ בגרי כהונה ואתם כהני יי׳ תקראו‪ .‬וזהו הסוד משעה שהכםנים‬
‫נכנסים לאכול בתרומתן שהם הנשמות שהולכות כל אחת לקחת כל אחת מהם טרפם וסשסעוח״‬
‫מהשכינ׳• וסוד שמונה בגדים הס ארבע אותיות שבשם ההוי׳‪ .‬וארבע אותיות שבשם אדנות‬
‫תהו רמז ח׳ בגדי׳ של כ״ג‪ .‬ד׳ בגרי לבן הם סיר הוי׳‪ .‬וארבע בגרי זהב הם סוד אדנות‬
‫יין‪-‬למתק ביום הכפורי׳ הדני׳‪ .‬אבל הנשמ׳ הם שמנה בגדי׳ של ענני יקר שהם רמוזי׳ כלם‬
‫מסד ויתקיים ממלכת כהנים וגוי קדיש• ומכין שתי כתרים‪ .‬אחד של אבנים טובות‪ .‬ואחד של‬
‫זהב םרוים‪ .‬לרמז תורה שבכתב ותורה שבע״פ‪ .‬אבנים טובות הם תורה שבכתב שעל כל‬
‫ןיז יקוץ תיליתיליםשל הלכות‪ .‬זהב פרזיס רמז לתורה שבע״פ מנין שמנה הרמי׳ הםכ״ד‬
‫נרמוז שצריך הנשמ׳ להתקשט ככ״ר מיני קשומין כמו שהכלה מתקשטת בכ״ד קישוטץ כמו‬
‫שענה אותם ישעיה בפרשת כיום ההוא יסיר ה׳ תסארת המכסים וט׳‪ .‬וכדאיתא כפרשת‬
‫בראשית ויבאה אל האדם שקששה בב״ר קישוטין כמנין ויב״אה‪ .‬וזהו; הטעם שכיון רבינו‬
‫הקדוש לחבר ב״ד פרקים במסכת שבת לקשט שבת מלכתא בכ״ד קישוטין‪ .‬וכן בדוריכו‬
‫ראיתי כמם גדולים ואנשי מעשה בכל שבת ושבת שונים אלו כ״ד פרקים לקשט הכלם‬
‫העליונה‪ .‬וכן להבין ד׳ נהרות הם רמז לד׳ זעניס שעוברים על האדם זמן הילדות זמן הבחרות‬
‫זמן הזקנה זמן הישישות ושכר כל אחד מהם משונה מחבירו כי אינו דומה התיר׳ והמעש׳‬
‫שלומד ומושה האדם בזמן הבחרות וכושה יצרו אינו כלמוד הזקנה • וכן הנערות וכן‬
‫סישישות ולכל אחר ואחד יש לו זכות בפי הזמן וזהו סוד ד׳ נהרות אחל של מלב בערך‬
‫זמן למיד הנערות‪ .‬ואחד של יין זהו זמן הכתרות שהוא תוקן> הכח ומתגכר מליו‪ .‬זאמד‬
‫של‬
‫‪r‬‬
‫בתרא‬
‫פ י ק הספינה‬
‫ס י י מ‬
‫מ ר ח י‬
‫מאפר כד‬
‫ס ו נ י ס‬
‫‪i5p,fK‬‬
‫א‬
‫ת הנש‬
‫ה‬
‫?' ??‪. ?K«1‬‬
‫ז‬
‫של אפרסמון הוא הזקג׳ משוש סכח וציד‬
‫כנגד הישישות‪-‬ונדרך זה יוכל הממיין להוסיף באיר כאות נפשו כל‪-‬המדרש ההוא מ ש עכ ל<»(‬
‫‪ n n t f T I‬פרשת ויחי כחב דיש דף רי״ט תאנא א ר נ ן סמנין זםיגין וחד דיוקנ*‬
‫דגוםא בידייהו םתלבשא ביה בחדווחא ויתיבח בההוא טדורא עד‬
‫ןמגא דאחנזר לבתר ברחא קרי ועמודא דתלת גווגים אזדמן וההוא עמודא אתקדי‬
‫מכון הד ציון דכתיב וברא ה׳ על מכון הר ציון וגו׳ אש להבה םלקא בההוא‬
‫עמודא לםחחא דצדק דציון וירושלים ביה אי זכי לסלקא יתיר טב חולקיה וכו׳ ‪:‬‬
‫וחדושין[ )מאמר כ״ד( וקשה )*( בזה סמאמר איך ייחס נהש׳׳י תמרים נבזים ושסליס‬
‫לאמר אוי ט׳‪ .‬ומור קשה שאמר מי מפר לי והלא אש‬
‫סיומוזרין בתשובס סי׳ מקבלם כדאיתא פרק כל שעה וידי ארם תחת כנפיהם אמר רב כסנא‬
‫זכר ידו כתיב אלו ידיו של הקב״ה שהם פרושו׳ תחת המיות לקבל בעלי תשוב׳ מפני מדת‬
‫ה ד ן הנגזר וכו׳ ועור קשה איך שייך לכשר‬
‫)מאמר כ״ד( דרש התשובה וכונת בכל מקוה‬
‫ודם להפר שטעת הקכ״ס ועור קשה היאך‬
‫שהזכירו בת קול ‪:‬‬
‫סלה הב״ק בעקרבי דקיימי כי חמרא חיוורת׳‪.‬‬
‫רבה ב‪ -‬בר חגה אמר לי ה ד ‪,‬‬
‫&לא נראה לט לפרש מאמר זה ע״ד ופי׳‬
‫טייעא חא אחו‪.‬י לך הר סיני ‪.‬‬
‫ה ב ע ת י מן הגלו׳ כדכתיבי קראי טובא‬
‫אזל• וחזאי דהדרן ליה עקרבי וקיימן‬
‫דילעא‬
‫מביאי׳‪ .‬ורבה בר בר חנה סבר‬
‫כי חמר׳ חיוורתי‪ .‬שמעתי בח קול שאומ׳‬
‫שטמתא דעבול דכתיב אשר נשבעתי מעטר‬
‫אוי שגשבעתי ועכשיו שגשבעתי מי מפד‬
‫מי גס‪ .‬איתה שבועם לא סי׳ רוצת לספר‬
‫לי ‪ .‬כי אחאי לקמייהו דרבנן אמרו לי‬
‫כי סן יחריב העולם במבול‪ .‬ולפיכך לא רצה‬
‫כל אבא חמר׳ וכל בר בר חגה םיכםא‬
‫לססר‪ .‬חפרא פי׳ שיטה כחמור‪ .‬כל אבא‬
‫)פי׳ שוטה( הוה לך למימר מופר לך ;‬
‫<זמרא‪ .‬רבה בר חנה היינו אבא‪ .‬וכמו כן‬
‫ורבה בר בר חגה סבר דילמא משבוע׳‬
‫וההוא‬
‫רבינא כמו כן רב אבינא כך סירש״י‪.‬‬
‫דמבול קאמר‪ .‬ורבגן‪ .‬א״כ אוי למה ע״כ ‪:‬‬
‫סיימא רצו ט חכס גדול הי׳ ורצה לסראות‬
‫<ו אחה חכם גדול מקוכל הלכ׳ למשה מסיני‪ .‬וחזאי דהוו ליה מעיקין רבות וצרות סבטסו‬
‫קרי לבטלו מן לטיל התורה‪ .‬והיא הי׳ השטן כט שמי עקרב‪ .‬וזהו מקרכ דר׳ חנינא בי‬
‫לוסא בתעניות שאמר שם אוי למי שפגע בעקרב• ואוי לו לעקרב שפגט בר׳ מנינא• יאמר‬
‫יקיימי כי םמרא‪ .‬ד ל כי אין אדם עובר עבירסאלא א״כ נכנס בו רוח של שטות ועניין‬
‫הימרתי ע׳׳ל שאמרו ז״ל מעולם לא שאלני אדם על מכת פרירה לכנה וחי‪ .‬או רמז לתשובה‬
‫י״ל שיש תיקון נתשוב׳‪ .‬ועניין הבת קיצ רמז שכל העולם כלו קייס על צדיק אחר כדכתיכ‬
‫וצדיק באמונתו יתיה‪ .‬א״כ ראויס היו ישראל לגאלם עצדו‪ .‬אכל נשכע שלא לגאול מצד‬
‫הרשעי׳ שבהם שלא יחזרו בתשובה‪ .‬וזהו עניין ר׳ אלעזר בפייק הספינה שהשיב על ענייי‬
‫שתי אווזות‪ .‬עתירין ישראל ליתן עציהם את הדין בשביל עכוב התשוכה‪ .‬ועניין ההסרה‬
‫ורוגז החכמים מל רבה רמז שהוא הי׳ מעכב מלהזהיר ישראל לעשות תשוב׳ וכילי למחות‬
‫הי׳‪ .‬ורבה סבר לא יהיו מקבלין תוכחה מענו‪ .‬וכן יאמר לו הדור מד שאתה אומר לי הסר‬
‫קיסם מבין פניך יאמרו לו ססר קורה מכין עיניך• ושבר ג״כ מוטב שיהיו שוגגיס יאל יהיו‬
‫מזידן‪ .‬ועניין אוי וכו׳ כביכול כאילו צר צו בצרותינו דכתיכ בכל צרתם לו צר‪ .‬וכתיב עמו‬
‫אנכי בצרה‪ .‬ודברה תורה כלשון בני אדם‪ .‬ומנין סבת קול ירומ מאמר ז״ל סרק בני העיר‬
‫במאמר רבי יוחנן מנין שמשתמשין בב״ק שנאמר ואזנך חשממנה רכר מאחריך‪ .‬וסיים ש‬
‫ה״מ קל גברא במתא‪ .‬וקל אתתא כדברא‪ .‬ודאמר הן הן ולאו לאו‪ .‬וחוס שצ חסד זה הוא‬
‫לבדו נשאר גס בגלותינו הזה לאות ולעד כי לא יטוש ה׳ את עמו‪ .‬וכמאמר ז״ל סעמי׳ מ י ה ‪.‬‬
‫כההיא דםיק דעירובין יצא׳ בת קול ואמרה אלו ואלו דברי אלהים חיים‪ .‬ובפרק הזה י יצא‬
‫ב״ק ואמ׳ מס לכס אצל רני אליעזר שהלכת כמותו בכל מקום‪ .‬ופיק קמא רברכות שמעתי‬
‫ב״ס שמנהמת כיונה וכר‪ .‬ובפרק כסוי הדס יצאה בת קול כוס של ברכה שית מ׳ זהוביה‬
‫וא‬
‫ס‬
‫וכן רבים כהנה שבדרז״ל‪:‬‬
‫וקשה‬
‫ב ת ד א מ ר ק הםשדנה‬
‫^‬
‫מאמר‬
‫קב‬
‫כה‬
‫)מאמר כ׳׳ה( וקשה מל זה המאמר שאשר סירס את הזכר וסרג את הנקבה• הי׳ די שיסרס־‬
‫הזכר או שיהרוג הנקבה‪ .‬מור קשה שאמי אל^לא קקין זה מס זה‬
‫היו מחריבין את העולם והלא דגים אין חיותן אלא במים והיאך יחריבו העולם• ואף בהמות‬
‫בהררי אלף זכר ונקבה בראם ואלמלא נזקקין זה עם זה היו מחדיבין את העולם‪ .‬והלא יש‬
‫נז‬
‫‪SSK‬‬
‫לויתן ובת‬
‫והפיל והרומי להם ונזקקים ]ה עם זה וחין‬
‫ב״ם(‪.‬דרש לנישואין ומניןי ‪.‬‬
‫‪....‬‬
‫י‬
‫שטן ואין פגע רע ושומרי׳ תמונת׳ וצווי‬
‫*‬
‫*‪°*»»P‬‬
‫הקב״ה שאער ונתת־ שלום באק והשבתי‬
‫רב יהודה אמד רב כל מה‬
‫א^ל‬
‫חיה רעה מן הארץ וט׳ כאשר ביאר הרמבץ‬
‫שברא הקדוש ביה בעולמו‬
‫כפרשת כחקותי אס כן למה אלו יהיו מחריבין‬
‫»ר ונקבה בראם• ואף לויתן זכר ונקבה‬
‫הסולם יותר מכל בהמה וחיה‪ .‬ע״ק שאמר‬
‫בראם ‪ .‬ואלמלא גזקקק זה עם זי׳‬
‫המאמר ושמר׳ לצליקיס למתיד לבא‪ .‬וכי יש‬
‫מהריבק את כל העולם מה עשה‬
‫אכילה ושתיה בעוצם הבא‪ .‬ובעל עקידה‬
‫הקדוש ברוך הוא סירס את הזכר והרג‬
‫כתכ פרשת שמיני שער ס׳ ו ז״ל כי ענין לויתן‬
‫א ח הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לכא‬
‫הוא חבור השכל והחמר בכריאת האדם‬
‫־מגאמר והרג את התנין אשר ביס• ואף‬
‫והס נבראים זכר ונקבה כי לוית חן הם‬
‫בהמות בהררי אלף זכר עקבה בראם•‬
‫ליוצרם שנאמר זכר ונקיה בראם ויקרא שמס‬
‫ואלמלא גזקקין זה לזה מחריבין את כל‬
‫אדם• ואמרו שאס היו נזקקין וכו׳‪ .‬רצו בו‬
‫העולם‪ .‬מה עשה הקביה סרס את הזכי‬
‫שאס יוזקק הכח השכלי לגמרי להשצי׳ תאוות‬
‫מ י נ ן אח הנקבה ושמרה לצדיקיפ לעתיי‬
‫הכח המתעורר הנה יססר העניין השכלי‬
‫ל *‬
‫דתבטל לגמרי‪ .‬וכן אם יוזקק הכח המתעורר אל עכורת השכל לגמרי יתכטל העניין הגשמי‬
‫והזמני בהחלט‪ .‬ובכל אחד מאלו ב׳ הענייני׳ לא יתקיים רצונו יתבר׳ בעניין כריאת האדם‬
‫פל אופן בריאתו‪ .‬לזה ראתה חכמתו שיהי׳ זה החבור בעניין שיתקיימו שניהס ובמה שימצא‬
‫אצלו בהם יושלם מנייט‪ .‬וזה במה שנתן כח אל השכל לכבוש את הכח התאיני כמ״ש הכתוב‬
‫יאלץ תשוקתו ואתה תמשול בו‪ .‬עד שמה שימנע בעבורו מפעולו׳ השכל לא יהי׳ ביטול גמור‬
‫‪ p‬עטב לבר‪ .‬והנה מם זה יקבל שירות ממנו וימול שכר על כבישתו‪ .‬וזהו אמרם סירס את‬
‫הזכר והרג את הנקבה ומלחה לצדיקי׳‪ .‬וכן במה שאמרו בהמות בהררי אלף שנבראו זכר‬
‫ונקבה ושרס את הזכר וצנן את הנקבה כי הענייני׳ קרובים והיו לאחדים‪ .‬להגיד כי אם‬
‫<חטר הזה עצמו סרש את השכל מהיותו שלם שכל בפועל ככל אחד סשכצים הנבדצי׳‪ .‬הנה‬
‫‪ 01‬סטרו זה יספיק להרוג את הנקב׳ כלומר צתתקומם עציה לכבשה ולררותה עד שלא ישאר‬
‫מ ר שלא יועיל לשכל השכלי והנם הבטש והרדוי הזה הוא השמור לצדיקים לעתיד לבא‬
‫כרית מלח עולם שלא יפסל כלל‪ .‬הוי נוצר תאנה יאכל פריה‪ .‬והוא עצמו מה שאמרו ביין‬
‫המשומר כענכיו כי כן גם היין כטי אל מיני התעטגי׳ והמותרות כי על בן באה המצוה אל‬
‫אהרן יין ושכר אצ תשת וגו׳ עכ״ל‪:‬‬
‫» ת ב הרשב״א ז״ל וזיל ואף צייתן וכו׳ פי׳ אין אומה נופלת אצא כיד מלכות הקמה עליה‬
‫ונכלעה כה בזכרות בנקבות‪ .‬וכן היו ארבע מלכיות המושצי׳ בישראל שלא ימשלו ב׳‬
‫פצכיות בישראל‪ .‬לויתן זה אדים• ובהמות בהררי אלף זה מלכות ישמעאל‪ .‬ועיר פי׳ הרכ הנ״ל‬
‫חה לשונו אל תרחק להיות לצדיקי׳ לעולם הבא סעודה כפשטי הדכרי׳ שכא צהס ז״ל כמקצת‬
‫מ ד ו ת שאין תכלית כונת׳ ז״ל על מלוי הכרס ולהנאת הגרון שאין זם עניין עולם הבא אלא‬
‫שיתעוררו כחות הגופניו׳ ויתעוררו ויתחזקו גם כן כחית הנפשיות לאיזה עניין שיכוין‬
‫האוכל לפי שהמאכל והמשתה סבות גמלו׳ לשמחת הלב והשכל ולהרחיק העצבון והדאגה‬
‫שאז יותר יוכל להשיג כעושבצות כעניין האמור באלישע קחו צי מנגן וכוי‪ .‬ועוד אמרו ז״ל‬
‫&ין הנבואה שורה לא מתוך עצלות ולא מתוך מצבות אצא מתוך שמחה‪ .‬וכענין מטעמי׳ של‬
‫יצמש ושעודס משם ואהרן לפני סאלסיס‪-‬ושמואל ובני הנביאי׳ שלא היתה תכלית הטנ׳ בהם אלא‬
‫<קבנ המושכלות וצא לתענוגו‪ .‬כן יהיו עושים לעתיד צבא לשבוע מטוב האל מטיל סרשב״א ז״ל;‬
‫כתב‬
‫‪1‬‬
‫ף ד‬
‫; י ג י ז כ ר‬
‫ו כ י‬
‫ב‬
‫‪:‬‬
‫ד ר ש לנישואין‬
‫וענין ל ו י ח ן ו ב ת זוגו ז כ ר ו נ ק ב ה ב ר א ם‬
‫מ ב רש״מ מל בהמות בהררי אלף ו‪1‬״צ בנם כסות הטף בבהמות לפי שהם רבים• גם‬
‫שנמצאים בבהמות ואמרו שהוא רומס אל‪ >,‬סריס רוצה לומר שתאוותה לא תמלא‪ .‬ואמרו‬
‫שנבראו זכר ונסבה‪ .‬ר״ל שהם צריכים לתמר הגוף וכליו שלכל כת ישלו אבר מיותר• והכתות‬
‫נ ס כצור׳ לגוף וכליו‪ .‬ואמרו ואלמלא נזקקין זה לזה ר״ל שאס אלו הכפות לא ישתדלו כיא‬
‫בקיום ‪ quo‬ישחת המולס והוא סאדס נקרא מולם קען וכן אס כלי הגוף ילכו אמרי אצו‬
‫הכמות לא יתקיים הגוף‪ .‬לפי שממכע אלו הכחית שלא לנוח ולא ימס ולא יישן כרי להשיג‬
‫מסבלי סמול׳ יותדלכן סרס את הזכר במנין שינוח טשטיפחו‪.‬וצנן את הנקכ׳ כמניין שתסי׳ מצלה‬
‫ללכ‪#‬אמרי סשטיסס‪ .‬אמנם לא הרגה צפי שצריך ממט לנהוג אחרי סכחות כמ״ש חז״ל אלמלא‬
‫השוטי׳ לא נחקייס המולם• ושארדכרי האגל׳ הס ב‪£‬ים ליפות המשל עכ״ל‪ ) :‬י ( )מסר ע א (‬
‫ז ל י ה ר פרשת ויחי פסוק ותרב חכמה שלמה וגו׳• אטד שש‬
‫ודחהו*‬
‫כחיקוגים הםיהרא אלף טורין רברבי׳ קמה וכלהו גשיבה•‬
‫‪IWW-H‬‬
‫»־ הוו לקמה אלף גהרין סגיאן לה ובגמיעה חרא גמיעה לון עכ״ל‪ .‬וכן כפרשת‬
‫פנחס דף ר״מ וזיל אלא רזא הוא בגין דאית בהמה רביעא על אלף מורק ו א ל ף‬
‫מורין אכלת בכל יןמא וכלהו אקרון בהמות‪ .‬ועל דא חגיגא דאית בעיר דאכיל בעיר‪,‬‬
‫ומטה הוו מאשא‪ .‬וכלהו לח־ך לון בלחיכא חרא‪ .‬הה״ד כי ה׳ אלהיך אש אוכלה הו*‬
‫אל הנא וכל מיא דירדן מלא בשיח שנין היא עברית ליה גמיעה חדא הה״ד באיוב‬
‫יבטח כי יגיח ירק אל פיהו עכ״ל‪:‬‬
‫פליק םסכחא בחרא וגחחיל מפכח םגהדרין בםייעחא דשמיא ‪:‬‬
‫‪r‬‬
‫מסכה‬
‫סנהדרין מ ר ק‬
‫חלק‬
‫מאמר‬
‫כו‬
‫)מאמר כיו( ) י ( וקשה זה המאמר מאד למביני׳ דרכי ה׳ סספק הראשון אס כוונתי לומר‬
‫שכל איש ישראל אחד חכם ואחד רשע כלם כאחר יש להם חלת‬
‫לעולם הבא הנה הוא באמת טול גמור וכי משוא פנים יש בדבר לזכות כלס לחיי עולם סבא‬
‫והיה כצדיק כרשע חלילה לו‪ .‬אצו הספקית התעורר בעל עקירה ז״ל וכתבו במדרש שמואל‬
‫גיזאיזי י״ו* טלה !יייאייי י\ י•**״‬
‫ועוד כי ימשך מזה התרשלו׳ לאדם בעבורה‬
‫‪*< O f‬״ * * י ל‪ .‬ישראל ימ‬
‫<‬
‫בוראו ביין ש׳בלא טורח יהי״ לו איזה ממו״הכ‬
‫‪^ : L ^ t S L‬‬
‫ו‬
‫וטור שהכתיב שמביא לראיה איעי‬
‫מ א מ ר‬
‫כ‬
‫ה פ‬
‫בחיריק תחת העין הכל לשין יחיד‪ .‬וגם ראוי להתבונן בלשון רש״י זיל שכתב בסירוב‬
‫הבבא סזאת ו ז״ל דמעיקרא איירי בארכע פיתוח ופפרש לסו ואזיל והדר פסרש הני לאין‬
‫לסם חלק לעולם הבא ע״כ הספקות‪ .‬וכתב בשם לב אטת ע״ז וז״ל רוצה סייתי לסתלמן‬
‫)פני רבני הישיבות מה עניין אומרו והדר פפרש הני דאין להם חלק לע״הב על סירן;!‬
‫גבת כל ישראל יש לסם סלק עוס״ב וט׳‪ .‬ואני אומר מל זה שהוקשה לו לרש״י זיל ל‬
‫סידר רבינו הקרוש זאת הבבא בכאן כי אין לס שייכו׳ ולא קשר כלל מם המשניות הקודמי‪/‬‬
‫ואין כאן מקומי‪ .‬לכן כסב רש״י מעיקרא איירי בארבע מיתית בית דין ומפרש להו ואזיל‪.‬‬
‫בלומר אף בבא ‪/‬ו דחנא כל ישראל יש להם חלק לעולם הכא איט פנין אחר כפני עצמו אל‪.$‬‬
‫גס זס נפשך אל סקורס והוא סיום דבריו הראשוני׳ דאלו הן הנחנקין והנשרפין ועריץ‬
‫מפרש צהו ואזיל‪ .‬וסכוונה כי צפי שהייתי אומר בי אלו שמיתת׳ במיתת ב״ד על המון א‬
‫טשו שאין להם חלק עולם סבא כי גדול מונס מנשוא ואין מיתתם כפרתם• לז׳׳א כל ישרא‪3‬‬
‫וכו׳ לומר כי אף אותם שמתו בארבע עיתות ב״ריש לסם חלק לעולם סבא בי עיתתס כסרתס‪.‬‬
‫וכבר התודו את מונס אשר עשו‪ .‬וזה שאמר רש״י ז״ל מעיקר׳ איירי וט׳ ומדיין מפרש לסו‬
‫•זאזיל‪ .‬וסדר מפרש סט לאין להם מלק לעסיב‪ .‬וזה ירויק במלת יסדר לקאמר‪ .‬כי לסי סתירון‬
‫הראשון‬
‫ע ה‬
‫ש ר‬
‫כונה‬
‫ל&אטר כ ל י ‪ 0‬ר א ל י‪ #‬להם ה ל ק לעולם‬
‫הבא‬
‫קנ‬
‫הראשון הוה ליה למתני שאין להם חלק ברישא והביא התנא ראיה לזה מקרא דכתיכ ועמך‬
‫בלם צדיקים לפי שאף אם יחשא האדם יקנל עונשו אחר שנענש מתכפר ושפיר יקראו כלם‬
‫צדיקים ולעולם ירשו ארן‪:‬‬
‫ולתרץ שאר הקושיות אומר אני שכונת התנא תוכן כשנפרש דעה״ב הנזכר כאן הוא מולם‬
‫מתחיה‪ .‬והכי משמע מ מ ׳ דקאמר גכי אלו שאין להם חלק לעה״כ הכופר כתחיית‬
‫המתי׳ שהוא ית׳ מודד מרה כנגד מרה‪ .‬הוא כפר כתחיית המתים לכן לא יזכה לתחיית המתים‪.‬‬
‫ועם זה נאמר שכיון שהוא ית׳ חשב מחשכות לכללי ירח ממנו נדח כידוע לחכמי אמת ‪.‬‬
‫ולא ישא אלהים נפש הרשע עד כי ברוב הימים ימצאנ׳ משוהרה ואז נגנזת במחיצת‬
‫הצריקי׳ ועולה ושוב אינה יורדת‪ .‬וכן על זה הדרך לכל הנשמות עד שיתוקנו כלם‪ .‬וידוע‬
‫שאץ בן דור בא ער שיכלו כל הנשמות שכגוף דהיינו אוצר הנשמות העתידות לבא לזה‬
‫העולם כלס בתוכו‪ .‬והוא נקרא גוף‪ .‬וכרבו׳ רשמים בעולם אי אפשר שיכלו הנשמות שבגוף‬
‫מר שיתוקנו‪ .‬ואין נשמות שבאוצר באיה כדי שיכלו אבל אם יעשו תשובה שאז הנשמה עולה‬
‫ואינה יורדת יבואו לעולם מן הנשמות שבאוצר ויכלו במהרה ועם זה מובן מה שאמרו ז״ל‬
‫גדולה תשובה שמקרבת את הגאולה ולא אמר שמביאה את הגאולה‪ .‬וער״ז שמעתי מאת‬
‫החסיד הקדיש כה״ר יצחק ז״ל לוריא על מש״ה הקטן יהי׳ לאלף והצעיר לגוי עצום אני יי׳‬
‫בעתה אחישנ׳‪ .‬דאיכא למידק הרי הן שתי תיבות זה הפך זה‪ .‬אם אחישנה אין זה עתה‪.‬‬
‫ואס הוא בעתה אין זה אחישנ׳ עד שהוכרחי ז״ל לומר זכו אחישנה‪ .‬לא זכו בעתה‪ .‬ואף‬
‫כי דבריהם נכונים *פשר לומר כי בהיות הקטן לאלף והצעיר לגוי עצום זה יעשה הוא ית׳‬
‫•שתלר אשה אחת רבוי גדול בכרס אחד באופן שיכלו כל הנשמות שבאוצר והרי כשתבא‬
‫אח״כ הגאולה הרי היא באה בעתה שכבר כלו כל הנשמות שכגוף‪ .‬וזהו אחישנה כי המהירו׳‬
‫׳הוא ית׳ עשאו במה שנתן לקטן אחד אלף בניס ולצעיר גוי עצום‪ .‬נמצא כשיכלו כל הנשמו׳‬
‫שבנוף בהכרח הוא שכל הנשמות הם מתיקנו׳ וצדקניו׳‪ .‬וכולם אחר ביאת המשיח בעולם‬
‫התחיה יש להם חלק לעוה״ב‪ .‬וזהו מה שאער התנא הכא כל ישראל יש להם חלק למוה״ב‬
‫דאז כבר נתקנו כל הנשמית וז״ש הכתיב ועמך כלס צדיקים‪ .‬כלוער בהכרח יהיו כלם צדיקי׳‬
‫<פי שהוא ית׳ חשב מחשבות לכלתי ירח ממני נדת‪ .‬וכבר נתקנו כלם ואז לעולם ירשו ארן‪.‬‬
‫*אמר הקב״ה למה אני עושה כל זה צפ* שהם נצר מטמי וא״כ מוכרח הוא שמעשה י ד‬
‫־להתפאר‪ .‬ומה שאער נצר כלש־ן יחיד הוא ע״ר כל הנפש היאה ליעקב‪ .‬לפי שכל הנשמות‬
‫של ישראל הם כאות מהעשר ספירות* כנודע• וכמו שהספירות הם כלם אחדות אחר כן כל‬
‫הנשמות הם אחדות אחד לסי שהם נצר אחד של מטעי כלומר של אותם עשר נשימות אשר‬
‫האציל הוא ית׳ ואס כן ראוי הוא שמעשה ידי להתפאר ‪:‬‬
‫*ראוי ליתן טעם למה נהגו לומר משנה זו קידם המשכת׳ של פרקי איות וכראש כל פרק‬
‫בכל שבס‪ .‬כתכ סרכ הר״ר משה אלםושגינו ז״ל וז״ל להיות כי לכל פעולה שיפעל‬
‫האדם ראוי להקדי׳ אליה התכלית המכוון בה אשר הוא תחלת המחשב׳‪ .‬וזולת זה הוא פועל‬
‫בטל‪ .‬מלבד זה אם ירצה האדם להנהיג לחכירו בדרך אחר אם לא מדמהו תסלם תכלית‬
‫הדרך ההוא לא ילך בה בשמחה ובטוב לבב רק בדאגה ובעצבון בהיותו בלתי מצייר תכלית‬
‫פעלתו‪ .‬וצריך עוד לידע בתחלת הפעולה השלימה קלות השגתו כי כפי קלות השגת התכלית‬
‫תגדל שעחת הפועל אותה‪ .‬וכפי שימור וגודל השמחה יהי׳ הזריזות והתנועה אליו על כן ראו‬
‫מתקני קריאת המסכת׳ הזאת בזמן הנזכר להקדים התכלית וקלות השגתו כעשיית הפעולות‬
‫השלימות וקיום המוסרים ככל פרק וסרק מהפרקים הנזכרי׳ והוא השגת החיים הנצסיים‬
‫וסם חיי הפה״כ‪ .‬ואמר שכל איש אשר כשם ישראל יכונה לא תמנע ממנו השגת העולם הבא‬
‫וזהו שאמר כל ישראל יש לסם וכו׳‪ .‬כי ישראל הוא שם מורה מל שלימות ויושר שכל ותבונ׳‬
‫האיש הישראלי עכ״ל הרכ כמל מדרש שמואל כשם הרכ האלמושנינו ה‪:‬״צ‪ .‬והוא ז״ל כתכ‬
‫לרעתי טעם אחר לשבמ‪ .‬וז״ל בהיות שכל המוסרים הללו נתנו למשה מסיני והאדם צריך‬
‫לקיימם ואסשר שכשישמע האדם יכבד עליו עול כובד משא המצוות ואולי יתייאש מן הרחמי׳‬
‫גמושכו שצא יזכה צחיי העוצם הכא מד שיקיים כל מלי דאבות ויראה בעיניו בי אפילו‬
‫ממט‬
‫טעס למה קבעו לומר ‪ n*to‬זו בהחלת כל ‪ p-m‬מאבות‬
‫מטט מזמר ממלי ראכות קשה לקיימם האדם כ״ש כולם ויתייאש לומר שאי אפשר לו לזכות‬
‫)שיי המולם הכא לכן הקדימו הכבא הזאת ללמר רמת את סמס שכל ישראל יש להם חלק‬
‫)עס״כ• ואף אס לא יקיימו כל מלי ראכות שאי אפשר לכל ישראל שיקי‪.‬ימו את כלס ואן>‬
‫על סי כן יש להם חלק לעה״ב ובוודאי דצא פליג תנא דהכא רכל ישראל וכו׳ עם סתנאיס‬
‫שנשנו כמשנה כמסכת אכות ומה שדכרו כססיא ססכת׳ הוא להיישיר את האדם כדי שיתי‪/‬‬
‫חסיד שהוא לפנים מן השורה‪ .‬ובן דייקי רז״ל בדבריהם שאמרו מאן רכמי למהיי חסילא‬
‫וכו׳ ולמולם אף מי שלא יקיים אותה יש לו מלק לפס׳׳כ מכיל‪ :‬ובפרק חבית‬
‫משל למלך בשר ודם שנכנס הוא ומבדיו כמדינה כשהם נכנסים נשער אחד כשהם )כיס‬
‫מתנין לכל אחד מדור לפי כבודו ‪:‬‬
‫ובמדרש תיליס אמר רבי יצחק כר נתן כל צדיק וצדיק יש לו עולם כפני עצמו שנא׳ יגתל‬
‫עמיך תשקם אם הוא חסיד זוכה לעולם שבו כתות של חסידים מדורו צתי‬
‫מסידוחו‪ .‬וכן אס הוא גמר שמתגבר מצ יצרו שאינו רשאי צממור בכת סצדיקיס סחסידיס‬
‫פומד בכתות הגבורי׳ לפי כחו כית עולעו וגן עדנו‪ .‬ומה שאמרו זיצ כמקומו׳ רכות אין לו‬
‫חלק עולם הבא• שר״ל אין לו פנאי לעצעו או אוצר שהוא ברשותו והיה עושל עליו‪ .‬ח‬
‫מושין לו מדור בפני מצמו לפי כבודו ‪:‬‬
‫ובמדרש תגחומא טצאתי אני אעכיר בל טובי טל פניך טובי מרת הטוב ומדת הסורעכו׳‪.‬‬
‫וחנותי את אשר אחין באותה שעה הראה לו כצ אוצרות ומתן שכרן ‪j p‬‬
‫צדיקים כלאחר ואחד צפי מעשיו והוא שואצ האוצר הזה של מי הוא והשיבו לו של מכבלסן‬
‫ס ן‬
‫וט׳‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫כשם הרר׳׳י אלמליך ז״ל‪:‬‬
‫ובעל העבידה )׳י( זיל שער ס׳ ר״ל כל ישראל אשר הוא ישראל גדל על הסתישרורן‬
‫ההנהג׳ כי כמוהו מושה ממשה ישראל‪ .‬ילזה אמר הנניא יעעך כלס‬
‫צדיקים דכתיב שארית ישראל לא ימשו מולה ולא ירכרו כזב וכו׳ ‪ -‬כי כלם נשתחסו בחנוכס‬
‫מל התור׳ האלהית ונממש׳ מצופיה וכל מנהגיה ואף מל סי שלא ישתתפו בדברי עיונים‬
‫וחכעותיס לתת טעם לדבריה ולרדת אל סודותיה כי זה לא נתן אלא למיוחדים שבהם‬
‫וזס טעם ועמך כלס צדיקים וסיא ראיה שלימה שכל ישראל יש להם חלק לעה״ב ואמר נצר‬
‫טממי טטשה ירי להתפאר‪ .‬להורות על התנאי שאמרנו בזאת הגדרה שיהי׳ שס ישראל קורא‬
‫מליו באמת לומר כי מי שאינו ממשס ידיו לסתפאר אינו ממטעיו ונצר שרשיו בלי ספק עכ״ל •‬
‫וראוי שנחקור לדעת אם התורה האלהית נותנת שלמות ככללה או בחלקיה‪ .‬ובזה נחלתו‬
‫רבותינו ז״ל• ונתכארלפימה שאמרו כי מצום אחת כלבד חספיק לתת השלמות האנושי‬
‫ואולם מה שנמצאו בתורה מצות רבות לא הי׳ זה על צר ההכרח אבל סל צר היותי סוב כלי‬
‫שלא יטלט אדם מישראל שלא יזכה לחלק מה מן סעולם הבא ע״י אחת מהן הנמשית ‪ ,‬י‬
‫סכוונ׳ הראויה• ויש התחלפו׳ הכוני וגם כן תתחלף מסן שכרה המשל בזה כ׳ אנשים שויס‬
‫בחכמה יבפישר• האחד נתן אלף זוז לצדקה בממס אחל בכוונה ראויה‪ .‬והשני נתן אלף‬
‫באלף פעמים‪ .‬כי אף אם הצדק׳ שוה בכמות תהיי מדריג׳ השני יותר גדולה מנמ־רי!‪/‬‬
‫ע‬
‫‪JJJ‬‬
‫‪JJ J‬‬
‫‪WJ‬‬
‫׳׳י‬
‫ו׳‪1‬י׳‬
‫״‬
‫‪/ -‬‬
‫‪w‬‬
‫~‬
‫—י •‬
‫״י‬
‫־ —‬
‫י‪-‬‬
‫־ •‬
‫‪ -‬י‬
‫־‪--‬‬
‫‪-‬‬
‫שס לבו‬
‫‪MS‬‬
‫אל דבר סשס בכל פרמי מניניו אך מה שמשה ממס מזמר מן הראשון‪ .‬אבל נחכיין למלאות‬
‫רצון השי״ת בלי ספק יקנה לו מדריג׳ יוחר גדולה כמו שאמרו חז״ל יש קונה מילמו בשע‪/‬‬
‫ממדריגן‪/‬‬
‫כל מטשיו הטוני׳ לתת לו אלא מררגם אחת קטנה‬
‫מי שלא‪fci-‬יספיק‬
‫אחת וכו׳ ויש‬
‫\‪.-‬י«יו‪! /‬ימיו ‪1‬י« ‪ hVh‬ו י י ד י ו ? ‪ r.nh‬י־וייד >‪\^rr‬״‪«.‬״‬
‫*‪l‬‬
‫‪ «...‬״ ‪.‬‬
‫_‪J‬‬
‫הטס״ב‪ .‬וימצא גם כן אדם שמשה כל ימיו רטי מניח׳ ולסוף ימיו ישוב וניחפ ייעשה עצו׳‬
‫אחת בטונם ראויה וימות מתוך אות׳ כונה תספיק לו אותם בונם לתת לו טוצם הבא ‪.‬‬
‫ובמטר זה אמרו כל ישראל יש להם חלק לטם״בט״כ מספר מרפא לנפש ‪:‬‬
‫)י( למה לו ללואג אלו השלש׳ מלאכים‪ .‬ולמה לזקא ‪o‬‬
‫ומרושיח )מאמר *ן(‬
‫עונשין אלו‪ .‬פיק למס פזרו עסרו בבתי כנסיות ו ב ט *‬
‫מררשות‬
‫כ‬
‫‪1‬‬
‫ו מ ע ה‬
‫‪r‬‬
‫‪ pit p V U D‬ח ל ק ‪1y |«i ifcHtt‬‬
‫ץו‬
‫מדרשות אדרבה הי׳ לו לפזר על הים כדאית׳ בטישוס בסרק הניזקץ• ולא במקום קדושה‬
‫וטהר׳‪ .‬אלא נראם כי להיות כי מטבע התורה להגין מל לומריה מאשו של גיהנם כמ״ש‬
‫כחגיגה בפר׳ חומר כקודש• אמר ר׳ אכהו אמר רכי אלמזר ת״ח אין אור של גיהנם‬
‫כמסכת סוטה פ׳ הי׳ נוטל התור׳ עגינ׳ מל‬
‫שולטת כהם ק״ו מסלמנררא וט׳‪ .‬וכדאיתא ‪. . . .‬‬
‫לומדי׳ בין כעימ׳ דעסיק כה כין כערנ׳ דלת‬
‫)מאמר כ״ז( כונה למאמר ג׳ מלאכי סכלה‬
‫מסיק בה ‪ .‬ולזה אמר המאמר שמתחלם‬
‫נזדמנו לו לדואג וכו׳ ‪.‬‬
‫שכתוהו התור׳ כדי שלא תגין עליו‪ .‬ומה‬
‫רבי יוחנן שלשה מלאכי חבלה‬
‫שאערו שסזרו עסרו וכו׳ לסי שלמד תורה‬
‫גזדמגו לו לדואג‪ .‬אחד ששכח‬
‫הרכה זכה לשיפזר לכתי כנסיות וכתי מדרשו׳‬
‫תלמודו‪ .‬ואחד ששרף גשמתו‪.‬ואחד שפזר‬
‫היינו מקום למודו שם‪ .‬וכמו שהזכירו ז״ל‬
‫עפרו בבתי כגפיות ובבתי מדרשות ע״כ ‪:‬‬
‫כפרק אין דורשץ שאל אמר את ר׳ מאיר מ׳יד‬
‫גם את זה לעומת זה משה האלהים‪ .‬אמר‬
‫ציה כל מה שברא הקב״ה ברא כנגדו ברא הרים כרא גכעו׳כראימיםכרא נהרות‪ .‬א״ל ר׳‬
‫עקיב׳ רכך צא כך הי׳ דורש אלא ברא צדיקים ברא רשעים‪ .‬כרא ג״עכרא גיםנם‪ .‬וכל אסר‬
‫יש לו ב׳ חלקי׳ אחד בג״ע ואחד בגיהנ׳‪ .‬זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בג״ע‪ .‬כונת רבי מאיר‬
‫שמה שחשר זה ממלא זה וכנגדו באדם מה שחסר היצר הרע ממלא היצר טוב בתשוב׳‬
‫ובמעשי׳ טובי'‪ .‬ואחר שלמד תורה זכה לשיזכרו תורתו‪ .‬כמו שאמרה שם בתו של אחר צרי‬
‫)מאיר( זכור תורתו ואל תזכור ממשיו‪ .‬וכן אמרו שם נדייני׳ הא למד ט ׳ ולכך אמר םמאמר‬
‫אחד ששרף נשמתו‪ .‬כנגד ביטול מצוות התור׳ שלמד ולא קיים נשמת התור׳‪ .‬והם המצוות‬
‫והמעשי׳ טובי׳ שכולם נשמת התור׳‪ .‬ושלא יזכר שמו על ההלכ׳ כמו שהזכירו ז״ל בפ״ת‬
‫וברכות בדוד ע״ה מ״ר אגורה באהליך עולמים וכי אפשר צו צאדם לדור בשני עוצמות אצא‬
‫בך אמר דוד יהי רצון שתהא נאער׳ התורה ו ט ׳ ‪:‬‬
‫)מאמר כ״ח( באוד )י( אלו הדברים צריך ביאור ארוך‪ .‬אמנם נפיש כפי הצור׳ בקיצור‪.‬‬
‫אמרו רז׳׳ל בפרק השואל תניא רבי אליעזר אומר נפשותיהן של‬
‫צדיקי׳ גנחו׳ תחת כסא הכבוד שנא׳ ותית׳ נפש אדוני צרורה בצרור החיי׳ את יי׳ אלהיך‬
‫שלרשעים מלאך אחד עומד בסיף העולם ומלאך אחר בסופו ומקלעין אות׳ מזה לזה שני‬
‫ואת נפש אויביך יקלענ׳ בתיך כף הקלע ‪.‬‬
‫וכל זה בא לרמוז עצ שתי התשוקו׳ הפכיו׳‬
‫)מאמר כ״ח( כונה למאמר גיף ונשמ׳ יטלין‬
‫שיש לה• ושל צדיקים שאין להם תשוקה אל צד‬
‫לפטור מיום הלין ושכר ועונש‪:‬‬
‫העטה אלא על צד המעלה נדבקת מיד אל‬
‫לו אגטוניגוס לד׳ יכולין גוף‬
‫אמף‬
‫מה שהוא בטבעה שהוא לשבת תחת כסא‬
‫הדין‬
‫מן‬
‫עצמן‬
‫לסטור‬
‫ונשמה‬
‫הככור‪ .‬וכמו שהתענוג הוא למעלה מכל‬
‫גוף אומר גשמה חטאה כי מיום שפירשה‬
‫התענוגים שאפשר שירומה‪ .‬כן הצער הוא‬
‫ממגי חריגי כאבן מוטל בקבר ונשמה‬
‫יושר גדול מכל צער שבעולם יותר משריפת‬
‫אומרת גוף חטא שמיום שפירשתי מטנו‬
‫אש ויותר מצער הקור והקרח הפרא ויופר‬
‫הרי אני כצפור פורחת באייר‪ .‬אמר לו ‪.‬‬
‫מהכאות סכינים וחרבות ומנשיכת נחשים‬
‫אמשול לך משל למה הדבר דומה למלך‬
‫ועקרבים‪.‬ט כמו שיצטער האדם כשיטה באע‬
‫בשר ודם שהיה לו פרדס גאה ובכורו׳‬
‫ואין הצפר ההוא לגוף אלא לנפש ולא מצר‬
‫וכו׳ אף הקב״ה מביא הגשמה וזורקה‬
‫שישלוט בו האש כי איןהאש שולט ברב׳ רוחני‪.‬‬
‫בגוף ודן אותם כאחד שנאמר יקרא אל‬
‫אבל מאשרהכח החייוני ה־ א ‪ :‬ח בגק> ושוכן ט‬
‫השמים מעל ואל הארץ לדין עמו‪ .‬אל‬
‫בהיו׳ חלקיו מדונקי׳ קצתם בקצתם וכאשר‬
‫השמים מעל זו הנשמה ואל הארץ לדין‬
‫תרגש הנפש פירוד חלקי הניף קצתם מקצת©‬
‫עפו זה הנוף וכו׳ ־‬
‫ע״י האש או הקור או מ״י החרב או זולג!‬
‫» ממיני פרוק החבור ותרגיש בצער הכת החיוני שהוא מצטער בהפרד חלקי הגוף שהן‬
‫למשכן לו ודואג על הפסדו‪ .‬וזה הצער הכאה לנפש אחר הפרדה מן הגוף כי תכפוף לאותן‬
‫הדכרי׳‬
‫מנה‬
‫ל ט א ט ר ו מ ש ל גוף ו נ ע מ ה ו כ ד ועזכר ו ע ו נ ע‬
‫מלבד׳ שהרגילה ותטה אליהן והי׳ אין לה כלים להשיגן ומצל טנטה תטה להלבק בצורו׳‬
‫הטליונות הנבדלי׳ מחומר ותשתוקק אליהן והיא אין לה התחל׳ וצמוד וסרגל בטבילת‬
‫סשס יש׳ כי אי אסשר להשיג התמנוג ההוא מי שלא הרגיל בכך נפשו והבין עצמו לזה‬
‫כמו שאמרו רז״ל אין הקב״ה טחן חכמה אלא למי שיש כו חכמה שכ׳ יהכ חכמתא לחכימץ‪.‬‬
‫־ועל כן תהי׳ הנפש משחוקק׳ לשני הצדדי׳ כאחד צד הממצה וצר המטה כמו שאמרנו‪ .‬ואל‬
‫כונס זו אמרו במאמר גוף ונשמה יכולין לפטר מן יום הדין וט׳ כונו לו׳ כי אע״ס שהנשמ׳‬
‫דבר רוחני שאינה נתפשת במקום השס ית׳ יגבילה כמקום והוא שקראו ‪ qu‬כדי שתקבל‬
‫צער ועונש מל מעשיה והמקום ההוא נקרא גיהנס וקראוהו גוף לומר כי כמו שהגיף יגביל‬
‫מקום לנפש כי אמ״פ שאינ׳ במקום אחר שאינה חון לגוף היא מוגבלת בגוף בהכרח כן‬
‫מקום ניהנס שנקרא גוף יגכיל הנפש כדי שחקבל בו עונשה‪ .‬והסתכל ממאמרם זה שלא אמרוהו‬
‫אצאעצ העונש והצער שלא יצוייר שיגיע פינש לנפש אלא בהיות׳ מוגבלת במקו׳ אכל לא‬
‫אמרוהו מצ סשכר והחמנוג הריחני כי זה כבר יצוייר שתשיגו הנפש בזולת הגבלת מקום ‪.‬‬
‫ואולי זס סי׳ מקום הטעות לאותן שאמרו שצריך שיזדקקו הגופות לקכולוהשכר‪ .‬ושאי! שכר‬
‫לנסש כזולת הגוף שחשכו כי כמו שנזכר הנכלת מקום לדין שהוא העונש כן צריך הגבלת‬
‫מקום לקבול השכר ואינו כן כי המונש והשכר לנפש בלבד הוא אלא שצריך הגבלת מקי׳ לקבול‬
‫העונש ואינו כן בשכר כמו שביארנו‪ .‬והעונש והשכר הזה אס לגוף ולנפש ביחד‪ .‬ואס לנפש‬
‫בלבד יחחלף באנשי׳ כפי חלוף מדריגותיהם כי מי שיש בידו מעשים טיייס קצת ויש בילו‬
‫קצת מבירות אי אפשר שיהי׳ נדון תמיד בצמר המופלג ההוא שאמרני‪ .‬כי הזמן יספיק לשבת‬
‫ססרגצ והמנהג‪ .‬וצפי מה שאמרו רז״צ שהזמן הזה הוא י״ב חודש‪ .‬ואחר י״ב ח ישי׳ שהתמיל‬
‫בעונש ההוא יזכו למדריג׳ מה בפי הממשי׳ הטובים אשר בידם• ויש שאחר שנים משר חודש‬
‫שנשתכח מהם ההרגל והמנהג ע״י הצער ההוא ואין כידס מעשי׳ טוכי׳ כדי שיזכו בהם ועליהן‬
‫אמרו רז״ל לאחר י״ב חודש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי הצריקי׳‪.‬‬
‫ויש רשמים אחרי׳ שנדונין במונש נצחי כפי ממשיהס והס אותם שכפרו בתיר׳ ובמיקריה כמו‬
‫שהזכירו במשנ׳ חלק ואלו צריך הגבלת מקי׳ אל הנפש להתמיד בו העונש• ויש שאחר י״ב‬
‫•חידש יזט למדריג׳ גדיל׳ שהרי שמואל הנביא שהי׳ צדיק גמור שכל י״כ חדשים ראשונים‬
‫יהית׳ נשמתו מוצה ויורדת‪ .‬ובעבור זה בעצת אוב הית׳ יכיל׳ להעלותו לפי שהי׳ תוך י״ב‬
‫חודש• אבל אחר י״ב חדשים עולה ואינ׳ יורדת‪:‬‬
‫)כל זה באיר ממיקרים מאמר ד׳ סל״ג ול״ד(‬
‫)מאמר כ״מ( פירוש שעתיד הקב״ה להחיות׳ לימות המשיח בין לטת״ב אלא הכשר מתקיים‬
‫עליהם עד שישונו ויחיו למתי׳ לכא ואותן שני׳ שמתיר סקכ״ה לחדש‬
‫<‪ rt‬עולמו ויהי׳ עולם זה מרוב אלף שנים אותן צדיקי׳ היכן הס הואיל ואינם נקנרי׳ ב א מ ‪.‬‬
‫לא נירא בהמירארן כשמחליף הקב״האת הארץ לא נירא לסי שאנו בלב ימים‪ .‬וקווי ה׳ יחליפו‬
‫כמ שיסא לסם כח לשוט ולעוף בלי צמר ונילף ממתים שהחי׳ יחזקאל שחזרו ומתו כך צדיקי׳‬
‫שמתי׳ להחיות יחזרו למפרס‪ .‬כך שמטתי ט״כ‪:‬‬
‫נתורת העולה ס״במח״כ כתב וזיל מאחר שיססד המולס צדיקים מה הס עישיס והשיבי הש׳׳י‬
‫מלביש להן כמלאכי׳ והס הכנפי׳ כמו שנ׳ שש כנפי׳ לאחד ושטיס מל פני המיס‪.‬‬
‫&סשר שר״צ סמים המליוני׳ אשר מממל‬
‫אלף שנים‬
‫)מאמר בים( טנה למאמר‬
‫•לרקיט ולא יפסיד כ״א מולם הגשמי והמיס‬
‫וכו׳ צדיקים מה מושין וט׳ ‪:‬‬
‫המליוני׳ אינן גשם כמו שאמר רבי פהיבא‬
‫ף]^ דבי אליהו צדיקים שעתיד‬
‫לתלמידיו אל תאמרו מיס מיס רק תצורות‬
‫הקכ״ה להחיותן אינן חוזרי‪.‬‬
‫•הטליוני׳ סנסרדי׳ נקראי׳ מיס‪ .‬כמו שכחב‬
‫לעסק שג׳ והי׳ הגשאר בציון‪ :‬יד׳נותד‬
‫הרב רבי יצחק ישראלי בספרו יסוד עולם•‬
‫בירושלם קדוש יאמר לו‪ .‬כל הבתוכ‬
‫ובעל עקידה פרשת בראשית‪ .‬ואם רצונך‬
‫לחייס בירושלים‪ .‬מה קדוש לעולם קייס‬
‫לומר שהמים שהצדיקים שטים עליהם הס‬
‫אף הם לעולם קיימים‪ .‬וא״ת איה! אלה‬
‫מים ממש‪ .‬וכוונת׳ שיחזה הדבר׳ לקדמותן‬
‫שגיס‬
‫ויחזרו‬
‫סנהדרץ‬
‫פ ר ק ח ל ק מ א ט ד כפו ל‬
‫קה‬
‫ויחזרו המים בשכמם ויבשו הארץ כמו שנא׳ קודם הבריא׳ המיושב׳ רוח אלהי׳ מרחפת‬
‫‪.‬מל פני המיס אין היזק כזה• וככר ידוע שזהו דעת החכם אבן מזרא ז״ל בפסוק עוד‬
‫כל ימי סארן כפרשת נח כמניין המכוצ ‪ .‬וככר הארכו שם מפרשי דכריו עכ״ל‪) :‬י(‬
‫וכתב עוד כפ׳ כ״ה ודקדק במה שאער באותן אלף שנים שיחדש עולמו ולא אמר יחריב‪ .‬לכן‬
‫נראה כי כאותן אלף שנים שאמרו עליו וחד‬
‫חרוכ אף הצדיקים והמים צא יהיו על סני כל‬
‫שנים שעתיד הקביה לחדש בהן את‬
‫*ולמו שנ׳ ונשגב ה׳ לבדו ביום ההוא‬
‫הארץ רק הכל ישוכ לעפר על יסודו כאשר הי׳‬
‫צדיקים מה הם עושים הקב״ה עושה לדם‬
‫בתחילת הבריא׳ אמנם כאלף השנייה יתחדשו‬
‫כנםים כנשרים ושמין עיים המים שנ׳ על‬
‫המים ונפשן של צדיקים ישימו על פני המים‬
‫כן לא נירא בהםיר ארץ ונו׳ ושמא‬
‫כאשר הי׳ נ״כ בשעת הבריא׳ כמ״ש ורוח‬
‫תאמר יש להפ צער ת״ל וקווי ה׳ יחליפו‬
‫אלהי׳ מרחפת על פני המים ודרשו רז״ל זה‬
‫כה יעלו אבר כנשרים כו׳ ‪:‬‬
‫דחו של משיח‪ .‬וה״ה לכל רוחות ונפשות‬
‫הצדיקים ‪] :‬חדושין[ ״ולי נרא׳ שאותן‬
‫המי׳ לא מיס ממש רק רמז תורה הנמשלה למים ורצו בו שהנפשות ישיגו בהשגתם התורה‬
‫אז בהתחדש העולם גס הן יתן להם רוח חדש כדכתיב ביחזקאל וכו׳‪ .‬וזהו השאלה מה הן‬
‫מושין ר״ל מה וכמה תהי׳ ההשג׳ שלהן אמר שמין ע״ס המים רצו בו שלא ישיגו עדיין תוכן‬
‫החכמות וההשגו׳ ההן עד ירגילו בתחלה דרך העברה בעלמא לשוס ושם ירגילו שכלם‬
‫לשיוכלו אח״כ להשיג׳ השגה שלימה ואז ומלאה הארץ דעה את יי׳ כמיס ליס מכסים‪ .‬ר׳צ‬
‫יעמיקו הרבה בחכמת אלתות כמלוא הים ולא ישוטו עוד ע״ס המים רק ירדו לתהום רבה‬
‫פד מיס שאין להם סוף כנ״ל הכותב‪ .‬גם לדעת זו כיון הרב בעל תודת העולה פר׳ ל״ג מח״ג‬
‫מל פסוק ותחסרהו מעט מאלהיס חמשים שערי בינה נבראו בעולם ונמסרו למשה מ״ה‬
‫חון מאחד מהן והוא הביא ראיה מן המקובלים ע״ש ‪:‬‬
‫)מאמר ל׳( רש״י סי׳ אי אפשר לאומרו שהקב״ה גלחו לסנחרי׳ דאייתיתינהו לבנייהו כדאי‬
‫שהבי׳ עמו ארבעי׳ וחמש׳ אלף בני מלכי׳• אשני נפשך• שנה עצמך כדי‬
‫שלא יכירוך‪ .‬ואגזיי׳ אנא‪ .‬אני אגלחך‪ .‬קשייתא גרעיני תמרים טחון אלו עצמות‪ .‬ונתן לך‬
‫משפרי׳ והיינו דכתי׳ בתער השכיר׳ על שכר שטרח נתנו לו תער לגלח‪ .‬ואיזה שכר נתן‬
‫בעברי נהר דבריס שדרכן לעשות ע״י נהר‬
‫דהיינו טחינ׳ רחים וגם את הזקן תססה‬
‫)מאמר ל׳( כונה לעניין סנחריב כו׳ ואתא‬
‫לשון כלוי‪:‬‬
‫הקב״ה אירמי ליה כגברא סבא כו׳‪:‬‬
‫בהורת הזגולה פ׳ י״ח מחלק א׳ וז״ל אני‬
‫אומר שזה המאמר אי אפשר‬
‫‪ $ $‬י ‪ * | £‬רבי אבהו אלמלא מקרא כתוב‬
‫לאומה או להאמינו כפשוטו ח״וש ואמר כי‬
‫אי אפשר לאומרו‪ .‬דכתיב‬
‫כל זה הי׳ בחלום‪ .‬והבי׳ ראיה מספר המורה‬
‫ביום ההוא יגלח ה׳ בתער השכירה ‪.‬‬
‫ז״ל מעניין חלומו׳ דאבימלך ולבן‪ .‬ולכך אמ׳‬
‫אתא קב״ה ואדמי ליה כגבר׳ סבא‪ .‬א״ל‬
‫כאן אלמלא מקרא כתו׳ כי׳ כרי שלא יבין‬
‫כי אזלת ‪.‬לגבי מלכי מזרח ומערב‬
‫השוממ כפשוטו אף ט תי׳ בחלום‪.‬או ירצ׳שסי׳‬
‫דאיתיתיגהו לבגייהו וקמלתיגהו ‪ .‬מאי‬
‫הכל כהקיןונדמהלילפנחריב לפי דמיונו של‬
‫אמרת להו • א י ל ההוא גברא בההוא‬
‫סנחריב שהי׳ עובד ט״א וםי׳ מגשי׳ בדעתו‬
‫מחדא גמי יתיב א״ל היכי געביד‪ ,‬א״ל‬
‫האלוה ית׳ מזה מלוי רב‪.‬ולזה אמרו שסנחריכ‬
‫ד ל ושגי גסשך ‪ .‬במאי אשגי‪ .‬א״ל זיל‬
‫מצא איזה גברא סבא והיה ההוא גברא חשוב‬
‫אייתי לי מספר׳ ואיגךיך‪ .‬מהיכא‪ .‬א״ל‬
‫בדוה‪ .‬על כן‪,‬סנחרי׳ הי׳ עובדו זהי׳ חושט‬
‫ץיל לההוא ביתא אייתי אזיל אשכחגהו‬
‫לאלוה‪ .‬ואצ תתמה עצ שטותו שהרי ספרו שם‬
‫מלאכי ואידםו ליה כגברי‪ .‬והוו קא מחגי‬
‫שהי׳ משתחוה לבית נשחך אלהיו וגו׳ ‪.‬‬
‫קשיית׳ א״ל הבו לי מססר׳‪ .‬אמיו ליה‬
‫ונבוכדנאצר הי׳ מוכר לדניאל כמו שנ׳ ולדניאל‬
‫מחין חד גריוא דקשיית׳ וביתן לך מהן‬
‫הוי סגיד וגו׳‪ .‬לזה אמרו גם כאן שהי׳ חושב‬
‫זזד גריוא דקשיית׳ ויהבין ליה מ ס פ ר ת ‪/‬‬
‫עד‬
‫שזה‬
‫פרק חרק‬
‫סנהדרין‬
‫מאפר‬
‫ל‬
‫לא‬
‫שזה האיש ח״וש הוא אלוה ובאמת שאלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו שהקב״ה ס ת‬
‫לו להטעותו כמו שנ׳ משגיא לגוי׳ כף ואמרו הבא לטמא פותחין לו‪ .‬וצזס זמן צו הש׳׳י‬
‫מלאכי דהוו מחני קשיית׳‪ .‬ואמרו ללא הוה שבע חוכ׳ מניה‪ .‬להורות מל מה שנ׳ ב א ט ד‬
‫רשעי׳ רינה לומר שסופן של רשעי׳ כלייה והפסל ולבסוף לא נשכע חוכא מניה‪ .‬עניין‬
‫ת‬
‫ש נ ח ר י ב‬
‫מל‬
‫ש צ‬
‫ב מ ו‬
‫*י‬
‫אמי אמי ננל א ‪1‬‬
‫מצרים וכל סמראס סזאת הית׳ בסרוס שהיי‬
‫**יי ^ "‬
‫׳•‬
‫לנין כסו שצ‬
‫• ?יי‬
‫נלמסצו כגברא סכא• יישב ליי!‬
‫שאמרו אין אומה כופלת א‬
‫תחלה כמו שנ׳ יסקול יי׳ על צכא סמרוס‬
‫במרום‪ .‬ומניין גצוח םשמרות סוא ססרת הכחות מלממצה כמו שסי׳ כמנין שמשין• וכמו שכתכ‬
‫מ־פגטי שהשטרות רומזות לכהות עליונר‪ .‬ועניין הטחינס שאמרו רומז על עניין הכנעות‬
‫שסי' נכנמ לסני מלאכי ישראל שהיו טוחנין מל סנס ר״ל שהיו נכנטי׳ תחלה לפניו ואמר‬
‫שטחנו קשיית׳ מלשון קושי הוא עול סשיעכור וההכנע׳‪ .‬או כא הרעז על שר ישראל גבריאל‬
‫ששוחק מן לצדיקי׳‪ .‬ועניין גרעיני תמרי הוא רמז למה שאמרו שמקריכ נשמותיה׳ של צליקי‪/‬‬
‫מקראי׳ תמר שנ׳ צדיק כתמר יפר&‪ .‬וגדעון הוא הדבר הפנימי המקיים התמרה כדמות‬
‫סנשמס שעוף‪ .‬ועניין םשאלס שאמרו אלו אתית לגבי מלכי מזרח וממרב כיי להורי׳ שהדין‬
‫הוא על הרעם שאכר כ״כ נפשו׳‪ .‬ואמרו אדאת׳ אסשך בו׳ רמז לסמדר׳ כחותיו הנמשל‬
‫להעדר סחושך‪ .‬עור טנס שם יעויין שם )י( )חסר עב( ‪:‬‬
‫ו צ ן ה‬
‫ס נ ח ר י‬
‫‪0‬‬
‫‪5‬‬
‫ע ל י י‬
‫&ל‬
‫א ״ כ‬
‫ש ר ה‬
‫נ י פ ל ת‬
‫עד דאתא איחשך‪ .‬א״ל זיל אייתי נורא‬
‫אזל ואייתי נ ו ר א ‪ .‬בהדי דקא נ פ ת‬
‫אחלי בי׳ גורא בדקגיה• אזל גזיי לרישיה‬
‫ודיקגיה ‪ .‬חייגו דכחי׳ וגס את הזמן‬
‫חםטה וכו׳ ‪:‬‬
‫ז‬
‫‪w‬‬
‫)מאמר ל״א( וןשה היאך שייך לומר קצב זמן על מי שאין צו קצב׳ לשנותיו וכלתי בע>‬
‫תכלי׳‪ .‬ואין חילוק בין אס נא׳ שיום אחד הוא ברגע קטן או שהוא‬
‫מורה אלף שנה והימים הס זמן מאה שנה אלף שנה‪ .‬מ״מ לסוף יכלה הזמן• וכן הקשה‬
‫הרב בעל תורת העולה פ׳ ס״ב מסיג והביא דעת סרב המורה ז״ל יז״ל וככר ידעת מה שכת׳‬
‫סרב המור׳ פ׳ ייד ממיב וז׳׳ל שאלו אמר׳‬
‫)מאמר ל״א( כונה לאמרס יומו שלהקב״ס‬
‫מ״ל משל שהשם ית׳ ברא עולמות רטת‬
‫אלף שנים ‪:‬‬
‫קורס זה על מספר כאלו סמולס מלוא חררל‬
‫‪,‬‬
‫‪L‬‬
‫‪fc_t*L4‬‬
‫סי׳ כסצטרף אל מציאתו ית׳ אשר אין תכלית‬
‫א מ ר ן רז״ל יומו של הקב״ה א ל ף‬
‫לו כאלו אמרת שהשם ית׳ ממשהמוצס ‪,‬‬
‫שגים שנאמר כי אלף שניט‬
‫<‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ולזה אי א ס ל‬
‫בעיגיך כיום אחמול כו׳ ‪:‬‬
‫|‬
‫י‬
‫ט‬
‫ש ר‬
‫ש נ ס‬
‫צ א‬
‫מ צ ל‬
‫ה י ן ם‬
‫י מ ר‬
‫‪w‬‬
‫ב ע ‪ 5‬מ ן ן ל א‬
‫ש ל‬
‫ה ק ‪ 3‬״ ה א‬
‫מ ‪ 5‬ל ה‬
‫ז מ ן‬
‫ה ק צ‬
‫׳‬
‫* שהיא אלף שנה מאחר שאין ית׳ נופל תחת הזמן כלל והוא נצחי ואין לומר כי אף שליומ‪,‬‬
‫יש זמן מ״מ לרוב םימים ושנותיו אין זמן והוא נצחי כי זה אינו כי אי אפשר לפשות מדבר‬
‫בלתי תכלית רכר תכלית ט אז יהי׳ דבר ב״ת גדול מדבר בלתי ב״ת ולא שייך למימי ביד‬
‫שום הגבלה וקצב• ולכן קיימו וקבלו מלית׳ האלהיית שאין לו התלות בזמן• ואילו הי׳ שיעור‬
‫לימיו הי׳ נתלה בזמן‪ .‬ולפי פשט המאמר נצטרך לומר אלף שנה לאו דוקא אלא הוא מסתר‬
‫כללי מורס על מספר גדול כמו שאמר יוסף יי׳ עליכם ככם אלף פעמים ובאמרה ז״ל אתי׳‬
‫באלף צא בטיל וזהו פשוטו של מקרא שאמר כי אלף שני׳ במיניך כיוס אתמול נקט המספר‬
‫מ מ ל שאפשר‪ .‬אמנם צפי הנראה ממדרשיסס ז״ל הרבה מקומות שנ;טי העניין בדקדוק ע‬
‫שלמדו מזה שהתורה קרמה לעולם שני אלפים שנה‪ .‬ע״כ נראה שכוונת׳ אינו מל ימי חייו ‪j p‬‬
‫סקביס ית׳ למר ולנצח נצחי׳ אמנם כוונו לימי בראשי׳ שהם הימים של הקכ״ה שהעל י ע ש‬
‫בהן ברואיו סם נקראים ימיו של סקכ״ה כמו שנ׳ ונשגב יי׳ לבדו ביום ההוא יהי׳ ה׳ א ת‬
‫ושטו אחד• וכן ימי בראשית שאמרו שתא אלסי סוי עלמא וחד חרב‪ .‬ואוסן סימיס כל יוס הוא‬
‫&צן« שט׳ כי סס מורי׳ על ימי עמידת המולס שסם אלפים‪ .‬וכמו שהאריך סרמב״ן זי‪5‬‬
‫בפרשת בראשי׳־•)•()מסר ענ(‬
‫וראר‬
‫ר‬
‫ה‬
‫ר‬
‫סנהדרין‬
‫פרק חלק מאמר‬
‫קו‬
‫לב‬
‫)מאמר ליב( וראוי )י( לדקדק בזה המאמר התמוה מאד וזר אל השכל רמאי תפשי בעלו‬
‫ואמר ליה חזור בך וכי ידי ב׳׳ו לו ית׳ חלילה‪ .‬ועוד קושיא אח׳ ממ‬
‫םיתה כונתו של ירבעה לישאלמי בראש‪ .‬הנה נ״ע ארוב׳ מארן מרה ורחבה מכי ים‪ .‬ומהו‬
‫מ ר השיוצ ובן ישי ליעינו וירכעם לשמאלו• ועוד למז״ל כדכרי׳ אלו רכי׳ וכמו והתהלכתי‬
‫בתוככם אשייל עמכם בנ״ע ודבריהם הללו‬
‫חתומי׳ הם‪ .‬והנה באור לזה המאמ׳ ומאערי׳‬
‫)מאמר צ״ב( סוד חלוקא דרבנן וכונת אמרם‬
‫הדומי׳ ע׳׳ד שכאר החכם ר׳ משה נלאננףי‬
‫מי בראש בן ישי בראש ‪:‬‬
‫אחך‬
‫ה ד נ י ה‪.‬ה ל א‬
‫‪°‬יי י• "י " י‬
‫נ‬
‫‪0‬‬
‫* נ יונעם‬
‫׳״" י‬
‫‪0 6‬‬
‫‪,!,‬־ניד‪ ,‬ליונעם נ נ נ י ו וא־־ר ליד ״׳וי נ י‬
‫י‬
‫נ‬
‫בוא׳* איל ב ישי נ י « ש • א״י « יי י‬
‫ייי;י*‬
‫«יי״״‪L‬״״‬
‫י ‪r‬״‬
‫‪S‬‬
‫‪t‬‬
‫‪f‬‬
‫‪v‬״‪£‬י‬
‫^‬
‫כמבוא׳ בספר הזהר בפ׳ אמור פ ‪ P‬א ע״ש‪.‬‬
‫לאב*‪,,‬״ ‪.‬‬
‫והנה גם לפנינו בפסיק ושנאתי אני את כל‬
‫י‬
‫עמלי וט׳ וזהו סור יכין וצדיק ילבש‪ .‬שמצינו כמה אנשים שהשתדלו לעשות הלביש הזם‬
‫ואחר גמר מלאכתן חזרו על הראשונות ונאבד ממנו הלבוש ההוא ונמסר לחוטא ששב בתשוג״‬
‫בכל לט ואין לאל ידו לעשו׳ לבוש זה כי הניע זמנו ליפטר מן העולם ולכן הקב׳יה נותן לו‬
‫הלבוש של אותו האיש שתה׳ לזה ששב בתשובה ונקרא׳ כסוי חטאה באופן שלא נאבד הלט‪£‬‬
‫ההוא וזהו תפסו הקב״ה בבגדו וכו׳‪ .‬ומנין מי בראש העניין הוא בהקדמה שיש לנו מהקרון‬
‫רשב״י ז״ל בס׳ הזהר במקומות רבים שמסבה ראשונ׳ עד הדברים השפלי׳ הכל הולך בסוד‬
‫פלה ועלול והמשפי׳ בערך הנשסע יהי׳ המשפיע כסוד זכר והעושפע בסוד נקבה‪ .‬וכן כל‬
‫הרכרים המשתלשלים מסכה ראשונה עד כל העולמות אצילה בריאה יציר׳ עשויה‪ .‬ובזה נא׳‬
‫ט סוד הטיול הוא חלק אלוה הטרא ית׳ המתלבשת כתיך שרשי נשמותיהם למעלה של צדיקי׳‬
‫להשפיע לעולמות וזהו והתהלכתי בתוככם שתהיינה נשמותיכם צרורו׳ להריק השפע׳ לעולמות־‬
‫בדרך עלם ועלול באופן שירבעם בידיעתו והשגתו שהשיג שאם בן ישי יהי׳ לפניו יםי׳‬
‫ה ס ע ממנו ויהי׳ בן ישי בסוד הזכר וירבעם בסוד הנקבה‪ .‬וזהו פי׳ מי ילך בראש כלו׳ נד‬
‫ימול חלק בראש כדמיון עשרה ראשונים המשכימים לב״ה שהם נעשים ראשי ההשפעה‬
‫ותחתיהם יונקים כל הבאים אחריהם כדאית׳ בס׳ הזהר פ׳ נשא בהג״הה‪ .‬וזה טטל שכר‬
‫כנגר כלם שהוא נוטל שכר כל הבאים אחריו‪ .‬ולפי שהיו לו עשר שבטים הי׳ נראה לו שהוא•‬
‫יוסר הגון להיות קודם לבן ישי שלא נשאר לו כי אס שני שכטים‪ .‬ולכן גסות הרוח שהי׳ לו‬
‫צירבעס טרה מן העולם‪ .‬ואתה אחי שים לבך לדברים הללו שהם כבשונו של עולם• ובפרמ‬
‫בענין הלטש‪ .‬וכדאיתא בפסר‬
‫‪v‬‬
‫ה*ףןך‬
‫בפרשת ויקהל סי׳ ר״י זכאה חולקאה מאן חכי להגי לבישין דקאמרן‬
‫דמתלבשן בהו צדיקי׳ בג׳׳ע אלין מעובדין מבין דעביד בר גש בהאי‪-‬‬
‫ן ל מ א בפקודוי אורית׳ ובאליץ קיימ׳ גשמתא בג״ע דאתלכשי בהני לבושין יקרמ‬
‫כד סלקא גשפתא בההוא פתחא דרקיעא לעילא אזדמגן לה לבושין יקרין אחרגין‬
‫עלאין דאינון מדעותא וכונה דלבא באורייתא ובצלותא כד סלקא מתעטרא מההוא‬
‫עמדה מאן דמתעמרא ואשתאר חולקא לההוא בר נש ואתעביד מניה לבושין‬
‫דנהורא לאתלבשא בהו נשמתא לסלקא לעילא ואע״נ דאוקמוה דאינון לבושין‬
‫בעובדין תליין אלין לא תליין אלא ברעותא דווח׳ כפה דאתמר לקיימא בו מלאכי?‬
‫רוחין קדישק ודא הוא ברירו דמלה ובוצינא קדישא אוליף רבי הכי מאליהו‬
‫לבושיןןדלתתא בננתא דארעא בעובדקלבושין דלעילא ברוחא ורעותא וכונה דלבא עכ״ל‪:‬‬
‫)ובפרשת פקודי סימן רמיז אמר וז״ל( בהיכל תניינ׳ תםן קיימין כל אינון מלבושי!‬
‫דנשמתהון דצדיקיא כו׳ ע״ש‪:‬‬
‫)ובפרשת דחי דף דכ״ד( תאנא זכאין אינון צדיקיא וכו׳ ואתעבידו לבוש יכד‬
‫וכספר‬
‫לאתלבשא ט׳ * ״ ש ‪:‬‬
‫סוד חלוקא דרבנן‬
‫זסםמד זזזהר כפסוק וירח את ריח כגדיו ונס׳ ויחי סימן כ״א וז״ל כל איש ואיש אשר יזדכך‬
‫נשמתו מזמנין לו לטש של אור אשר בו יתעטף כחחן יכהן פאר במת פטירתו‬
‫וסלטשההוא נעשית מכל מצוהומצוה וכסי כח מלותיו וממשיו ככה יאיר הלבוש ההוא לא ‪p‬‬
‫הרשמים כי אשר הפנימו את נשמתן כפי רשמת׳ אין כסות כקרה‪ .‬ונשארו מרומים איי ל‬
‫לאותה נישה ובפ׳ אמור מל פסיק אשרי נשוי פשע וכו׳ שנא׳ זה מל האנשים הפושעים‬
‫באחריתם ותהו על הראשונות והמצות ההם נמשו כסות לנשמה ונקראת חלוקא ררננן מ ס‬
‫כמשה מהלבוש ההוא יזמינה האל לבטל חשובה שלא הצליח בבחרותו ובזקנותו חזר בו ואץ‬
‫לאל ידו לתקן החלק ההוא כי הזמן מוטט אז הסנ״ה יתן הלביש וכסות ההוא ש‪,‬א זכה חבירן‬
‫ועיין שם הדרוש הזה כי הוא גזול הערך‪ .‬ומור כתוכ כפסוק וזרח השמש וכי׳ שמעלת‬
‫עצמותה היא לאין חכלית כי כל זמן שהנשמה לא ירדה לננה״ז היא מימרת כלי לטש המצור!‬
‫כי המצות והתירה למשוח מהם חלוקא דרבנן אשר בהתלבשה במלבוש ההוא תאיר מ א ו ר‬
‫ותזהיר זהרה כי ממשבצות זהב לבושה כי כן תלבשנה בנות המלך יי׳ צבאות הנשמות הקדושו‪/‬‬
‫לא בן הנשמות אשר מדין לא הגימו למדה זו לרדת במה״ז שאלו משלחן גטה הן זוכות וזהו‬
‫סי׳ דרח היא שם כי ק‪:‬תה וזכתה אל הצטש של אוד וזרח הואשם כהליט שם‪:‬‬
‫<מאמר ל״ג( ר ש י י ) י ( פי׳ חד חריב אלף אחד יהי׳ חרב חון לששה אלפים דהיינו אלן>‬
‫שביעי חרי אלפי הוי חרב‪ .‬חלף ז׳ ואלף ח׳ יומי של הקב״ה אלף שנים שנא‪/‬‬
‫<ו׳ אלה שנים במיניך כייס אתמול‪ .‬משמט ונמשה חרנ שכילו שבח‪ .‬ב׳ אלפים מהן הי׳ ת ה ו‬
‫שלא נתנה עדין תורה והי׳ המול׳ כתהו מאדה״ר ועד שהיו לו לאברסם חמשיס ושתים ש‬
‫איכא אלפים שנה כדמוכחי קראי וכש‪:‬שלטו‬
‫)מאמר ל״ג( דרש שית אלפי סיי עלמא ‪:‬‬
‫•אלפיס שנה טסקאכרהס בתורה שנא׳ ואת‬
‫•הנפש אשר משו בחרן‪ .‬ומתרגמ־נ׳ דשעבדו‬
‫א ‪ £‬ך רב קטיג׳ שיח אלפי שגה ‪,‬‬
‫לאורייתא בחרן ואמרינן במ׳׳א פ״ק גמירי‬
‫עלםא וחד חייב שג׳ גשגכ ד‪/,‬‬
‫ההוא שמת׳ הוה אברהם בר חמשים ותרתין‬
‫לבדו ביום ההוא נו׳ ‪:‬‬
‫שנין‪ .‬וב׳ אלפי׳ תירה מן היפש אשר עשו‬
‫בחרן טד שיבא משיח ‪ .‬ב׳ אלפים תורה ‪.‬‬
‫•איידי דאמר ב׳ אלפים חהו אמר נמי כ׳ אלפים תורה• ולא שתכלה חורה אחר ב׳ אלסיס‪.‬‬
‫ושני אלפי׳ ימות המשיח שלאחר ב׳ אלפים של חורה הי׳ רינן שיבא טשיח ויבטל שיעבוד‬
‫מישראל‪ .‬אבל בשביל טונותינו שרבו‪ .‬לא בא משיח לסון> ד׳ אלפים ויצאו טהן פה שיצאו ועדין‬
‫הואממוכבלבא מ״כ ‪:‬‬
‫*המורה ז״ל פי׳ סרק כ״ז מח״ב וז״צ ומאמר זה אינו מורה המדר המציאות לגמרי‪ .‬ואמרו‬
‫וחד חרוב הורה על השאר הזמן‪ .‬וזה עוד על מאמר יחיד והוא מל צורה אתת ט ‪. /‬‬
‫כל זה אינו מוכרח כי רוב החכמיס קבלו וקייטו טליהם שהדכר כפשוטו• כמו שאמרו שמיס‬
‫שסם עתידים להבראית בו׳ ופי׳ הרב בעל תודח העולה וז״ל ומה שאמר הרב שאמרם תר‬
‫מרוב חורה מל השאר הזמן אינו הכרחי מאחר שאמרו אלפים שנה קודם שנבר׳ העולם נברא‬
‫התורה ואז לא הי׳ הזמן מדין נברא אצא אמרו אלפים לפי מה שנשאר בזמן אחר שנתסווס‬
‫כן הוא אמרם חד חרב עכ״צ‪:‬‬
‫•רורסנאטי בספר טעמי מצי׳ שצו כתב כונה בזה המאמר שית אלפי שנה הוי מצמא יכו׳ ון׳ל‬
‫תדקדק מאד היאך אמר וחד חרוב וצא אמר ובתר כן‪ .‬גלה לנו שלא יהי׳ ח ר ו‬
‫לגמרי כמתחלה קודם החרוש שא׳׳כ סי׳ לו לומר וכתר כן חרוב‪ .‬אלא כיון שאמר וחד‬
‫גלה לנו שעדיין יחזור סעולס לקדמותו כמתחצ׳ מד היובל ואח׳ היובל הוא מולם אחר‬
‫•שמצימ שנקר׳ יובל עולם שנ׳ ועבדו ל־‪-‬ילס ודרשו רז״ל לעולמו של יובל‪ .‬א״כ נדע כ י א‬
‫‪6‬ותי האלף החרוב יהחד׳ ויחזו׳ לקדטיתו ער שבע שטטו׳‪ .‬ולאח׳ שבע שעטו׳ יהי׳ ש‬
‫סיובל הגדול יטליוכא׳ בשנת היובל ישוב השדה לאשר קנסו טאתי לאשר לו אחזת ה א ק וזס‪,‬‬
‫ההבדל שבין השמיטה ליובל‪ .‬וכן מה שאמרו ן״ל וחל חחב איני ר״צ ׳חרוב^׳כמתחלה אלא‬
‫י״לשתפשק ההמשכ׳ בב״ח ובדברים המורכבים‪ .‬אבל השמים והאר! לברם יהיי^קיימי‪,‬‬
‫ס‬
‫ס‬
‫ג ס‬
‫ה ו‬
‫ב‬
‫ק ר ו ב‬
‫מ ג ן‬
‫ס ר‬
‫כ ת‬
‫מ‬
‫קז‬
‫סנהדרין מ ר ק ח ל ק טאשר ל נ ל ד‬
‫אותי שבע השפיטות עד שנת היובל הגדיל ולא ישבשלו כשאר רברים כעיור שהיובל הוא כנגר‬
‫השמים והאר! העליונים אכל יוכל קטן יתכטלו שאר הרכרים כמתחלה‪-‬עכ״ל )*( )חסר עז(‪:‬‬
‫)מאמר ל״ר( מי׳ אין משיח לישראל שחזקיה היי משיח ועליו נאמרו כל הנכואות אצמיח קרן‬
‫לבית ישראל• שרי ליה מרא ימחול לו הקב״ה שאמר דכרים אשר לא כן‪.‬‬
‫אין להם משיח לישראל אלא הקב״ה ימליך בעצמו ויגאלם לבדו‪:‬‬
‫ובתורת העולה ח״א ס״יט כתי כונה ר״ל שמצד ישראל לא יבא משיח מאחר שחוטאי׳ ואינם‬
‫שנים אך הש״י יכיאו למען שמו הגדול לכל‬
‫יתחלל יגויס• וביחזקאל נא׳ כה אמר ה׳ לא‬
‫)מאמר ל״ר( דרש אין משיח לישראל כי׳ ‪:‬‬
‫למענכם אני עישה ונו׳ וזהו אמרו שכבר‬
‫‪.‬‬
‫אכלוהו בימי חזקי׳ כמו שאמרו במסכ׳ שבת‬
‫ר׳ הלל אין להם משיח‬
‫א‪£‬ף‬
‫שבימי חזקי׳ כבר נשלם זכות אבות‪ .‬ולכן‬
‫לישראל שכבר אכלוהו בימי‬
‫נאמר בכל מקום אשר אזכיר שמי אבא אליך‬
‫חזקיה‪ .‬אמר ר׳ יוסף שרא ליה סרא‬
‫וגו׳ ר״ל בכל מקום אשר אזכיר שמי שלג*‬
‫לרבי הלל חזקיה אימת הוה בבית ראשון‬
‫יתחלל בגוים אבא וגו׳‪ .‬וכמו שאמר יהושע‬
‫ואלו זכריה קא מתנבא בבית שני •‬
‫ומה תעשה לשמך הגדול‪ .‬ועד״ז נא׳ נפצה‬
‫ואמר גילי מאד בת ציון הריעי בח‬
‫לא תוסיף קום בתולת ישראל‪ .‬ונא׳ כמקום‬
‫ירושלים הגה מלכך יבא לך צדיק ו ג ו ש ע‬
‫אחר אקים סוכת דור הנופלת‪ .‬כי ישראל‬
‫מצל זטתן לא תוסיף קום אך הש״י למען שמו הגדול יקים אותה‪ .‬וכמו שאמרו במדרש‬
‫הנעלם משל לההיא מטרונית׳ כו׳‪ .‬ומה שאמר רב יוסף שרי מרא להלל חזקיהו אימת הוי‬
‫בבית ראשון וזכריה מתנבא בבית שני שנ׳ גילי מאד בת ציון וגז׳ הנה מלכך יבא לך וגו׳‬
‫סנה רב יוסף תסס על ר׳ הילל שלא חשש על כבוד ישראל והוכיח זה מדברי זכרי׳ שאמר‬
‫הנה מלכך יבא וגו׳ דמשמע מצד זכותם כו׳‪:‬‬
‫)מאמר ל״ה( מידוש שמש וירח ממד זבולה כו׳ לעיל מניה כתיב תכקע ארן‪ .‬בשע׳ בקיעת‬
‫הארץ שנבלע בקרקע שמש וירח עלו לאותו רקיע ששמו זטצ ואמרו‬
‫להקב״ה אם אי אתה עושה דין לבן עמרם מקרח ועדתו לא נצא ונאיר לעולם‪ .‬בכבודי צ*‬
‫מחיתי שהרי בכל יום מלכי מזרח ומערב בשעה שמניתי׳ כתריהן בראשם משתחוים לחעת•‬
‫והאימא לא נפקי מאחר שראו שהקפיד הקנ״ה שלא מיחו לכבודו עד דמחו להו לא נפקי‬
‫שמחו לבביד םמקום על בני ארם שמשתחויס לשמש וירס‪ .‬ובונת הרשב״א ז״ל במאמר ה‪</‬ז‬
‫הוא בסיות כי אמרו ז״ל מחשבת׳ של ישראל קודם שנברא העולם בשביל התורה שקדמם‬
‫לכל וצעזצס אלפים שנה‪ .‬והמאורות נקבעו ברקיע לקייום השפלים להאיר על הארן‪,‬זצמשזל‬
‫כיום ובלילה‪ .‬נמצא שתכלית ט נ ת העולם השפל התורה וקייוםהעו׳ במאורו׳ בגזירת בוראם‬
‫ית' ובל מי שגורם סתירת התורה כמסבכ סתירת העולם טלו ככללו‪ .‬וא״כ כל המטיל שבוע‬
‫‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫‪:‬‬
‫‪6‬‬
‫‪0‬‬
‫א‬
‫ת‬
‫ה‬
‫)מאמר ל״ם( בינה צמאמי‬
‫‪. ,‬‬
‫\‬
‫״‪' Zl‬‬
‫; ‪™ J J‬‬
‫* * י •‬
‫ם ל מ ^ ל ‪*5, ,‬‬
‫זבולד‬
‫י‬
‫*‬
‫«‬
‫מר״ לזכיל‬
‫עושה דק לבן עםרמ נצא ואם לאי לא‬
‫ר‬
‫ז‬
‫ש‬
‫עד‬
‫‪.‬‬
‫נכבודי לא מחיתם‪ .‬בכבוד ב״ו ם‬
‫‪: ^ ,‬‬
‫ל‬
‫)ג״כ בם׳ הנודר‪ .‬ובתנחומא פ׳ הרח(‬
‫ר י‬
‫ע‬
‫ל כ ן‬
‫מ‬
‫ר‬
‫ם‬
‫נ ‪ 5‬א‬
‫את התירס ואם אי תורה אי אסשרנקיופ‬
‫העול׳‪ .‬ומם זה נתבטלה כוכלן המאורו׳‬
‫וכאילו אינם צריכי׳ להיות׳ ברקיע להאיר על‬
‫י ? ' ?‪ 5B‬ר ^ כ ל ל ^‬
‫?ף‬
‫ן ט‬
‫‪1‬‬
‫‪n‬‬
‫‪0‬‬
‫‪P‬‬
‫*‪2**1‬‬
‫‪0‬‬
‫‪1‬‬
‫״ * ‪! ^ • 2 3 ? .55? /‬‬
‫‪5‬‬
‫?״»‪2KJrtS25‬‬
‫*‬
‫‪F‬‬
‫?‪f™S ,E‬‬
‫^‬
‫מן ה ר ס ל‬
‫השליח הנאמן ככל כית יי׳ שתי׳ קרח ממיל‬
‫שבוש בשליחותו‪ .‬ואמרו אם אתה שישה ד ן‬
‫כו׳ כי יש תורה ויש עולם אם אתה מושם‬
‫דן‪ .‬ואם לאו אין תורם ואין פולס• ואמר להם הקב״ה כן מפני שוטים אלו שקלקלו אי אפשר‬
‫לבטל המולס שנם לשמש ולירה עוכרים ואין העולם מתכמל אלא עולם כמנהגו נוהג בי בן יסד‬
‫המלך‬
‫ח ץ ‪ /‬פ‬
‫ו ה א י ד נ א‬
‫א‬
‫נ‬
‫ט‬
‫?‬
‫‪v‬‬
‫ד מ ח‬
‫י ע‬
‫ז ב ו ל‬
‫ש י כ ת ן‬
‫‪J‬‬
‫פ‪-‬ק הלק‬
‫סנהדרין‬
‫פאט‪-‬‬
‫לה‬
‫יסמלו ית׳ ואלו הן חצים וחניתות שזורקין בה׳ בכל יום ושוטים שקלקלו עמיד׳ ליתן את‬
‫•סליו' כמו שאמרו בסרק ר׳ ישמעאל שאל טפסר אחז אס אין צורך בע״א למה אינו מבטלה‬
‫<א״ל אס לרבר אמר ט ו עובדן סיית אומר ‪ p‬אלא סן עוכדיןלחמה וללבנ׳איכיאבדעולמו‬
‫מפני סשיטיס טיין בעקירס עוד כונס ‪) :‬י(‬
‫םלי^ סגהדרק ונתחיל מכות נסייעתא דשטיא ‪:‬‬
‫מ כ ו ת פ ר ק א ל ו הן הלוקין מ א מ ר לו‬
‫מסכת‬
‫<סאמר ל״ו׳> פירוש ושאלת שלוס בשם ואין כאן היצאת שם לכטלה שנא׳ ויאמר לקוצרים ס׳‬
‫ממכס והסכימו ביר שלמעלה על ידן דקאמר ליס מלאך לגדעו׳ ס׳ פמך‬
‫גביר החיל‪ .‬וסבא׳ טעשר צכ״ס כדי שלא יקכלוס לויס שאינם הגוני׳ איש מאס מכרו• וצא‬
‫ימלקוס בנ״ה לטובדי טבודה נכרי׳ דכתיב בדברי היטיס וכפרו! הדבר וט׳ ותקנת חזקיס‬
‫הוא לסכין לשטת בב״ה להניא את כל‬
‫)מאמר ל״ו( כונה למאסר ג׳ דברי׳ משי ביד‬
‫המעשרות בסן כדי שלא יקבלו׳ סלויס מוכרי‬
‫שלמטה והסכימו ב״ד שלממלס ‪:‬‬
‫סבור׳ נכרים דכתי׳ סתם ויאמר חזקיהו להכין‬
‫» ‪/‬‬
‫לשטת בבית ה׳ וגו׳‪ .‬והס‪:‬ים סקב״ה מ״‬
‫אמך ריב״ל שלשה דברים עשו כ י‬
‫מ ת י ׳ במלאכי הביאו את המעשר אל בית‬
‫דין של מטה‪ .‬והסכימו כיד‬
‫״‬
‫‪,‬‬
‫של מעלה על ידן אלו הן מקרא מגילה‪.‬‬
‫שלא רצו לעלות עם מזרא מיכ טי׳ ״ ‪:‬‬
‫ושאלח שלום בשם ‪ .‬והבאת מעשר ‪.‬‬
‫י‬
‫‪,‬‬
‫זבמיךח‬
‫מקרא מגילה דכחיב קיימו וקבלו היהודית‬
‫י‬
‫‪,‬‬
‫קיימו לפעלה מה שקבלו לפטה‪ .‬שאלת‬
‫עין ״‬
‫שלום בשם דכחיב והגה בועז בא םכית‬
‫‪,‬‬
‫נפשיות א ‪,‬‬
‫לחם ויאמר לקוצרים ה׳ עמכם‪ .‬ואומר‬
‫ושלמותם• ואם א שלימות המעלות השכליף‬
‫ה׳ עמך גנור החיל‪ .‬הבאת מעשר דכתיכ‬
‫האלהית‪.‬לזה מה שיראי שכוונו חז״צ במאמר‬
‫ו כ פ ‪ p‬הדבר הרבו בגי ישראל ראשית‬
‫‪,‬‬
‫*‬
‫^‬
‫דגן וגו׳ וכתיב הביאו את המעשר אל‬
‫דברים טשי ב״ד שלטט׳ ורסכימו מליה׳ ב״‬
‫בית האוצר ויהי טרף וגו׳‪ .‬והריקותי לבס‬
‫־‬
‫שצמעלם‪ .‬״‬
‫ברנה עד בלי ד י ‪.‬‬
‫הדברים מתטורר׳ צ ‪,‬‬
‫וגמר שלימות׳ בא מליהס מפאת מעלם ואמר שסם מקרא מגיל׳ וסבאת מעשר ושאלת שלום בשם‪.‬‬
‫והנה במקרא מגילה כוונו אל עניין הראשון כיבאעתישיע׳ הגיפי׳ והצלת׳ היה ליהודים אן‬
‫מגזירת הטן הרשט נתפרסם טאר היות טל זה האופן כמ״ש אסתר לך כטס את כל היהודי‪/‬‬
‫הנמצאים בשושן וצוטו טלי וכו׳‪ .‬והוא טכואר כי בכל טיר וטיר וט׳ אבל גלול ליהוליס ע‬
‫חשובי וזעקה גדולה הי׳ ליהודים וכמ״ש גדולה נתינת טבטת לישראל טמ״ס נביאים שהיי ל ה‬
‫לישראל‪ .‬והנה מניין סתשוכה מצמס כך הוא כמיש שיתעורר אדם מליו מהכת הכולל הנתון‬
‫גו בשמת הבריאה כמ״ש ז״ל שהתשובה היא מהדברים שקדמו למולם• ואחר התעוררות{‬
‫למטה מחזיקים ידיו למעלה‪ .‬ולזה אמר שקיימו לממלה מקרא מגילה וסוא״סלילם של ישועת‬
‫מצר מה שקכלוה למטה‪ .‬ומל המניין השני אמר והכאת ממשר כי הנם הוא מבואר שהוא‬
‫מניין שנופל תחת הפעולת המרותיות• והנה המרות בך סם בלי ספק‪ .‬והנה הוא מבואר שכל‬
‫התחלת המרות המעשיות הן ביד האדם כשירגילם נרי למוד‪ .‬אמנם אחר שישלים הרגל‬
‫וקיימי מליו מלמעלה כשאר הצורות הפישפעות לסי שהקניין השלם הוא כעין הצירה אל הכת‬
‫&שר בו• ואמר הכתוב משר תמשר כפל כמניין נתון חחן לו‪ .‬כי בהתמדת הפמולו׳ מ ל מ ט‬
‫במעשים הגופייה יתחזקו ויתקיימו הקנייני• למפלה בנפש‪ .‬וכמו שאמרו הבאת שנה זי תביא‬
‫׳באחרת‪ .‬ולזה מ׳׳ש שהיאת מעשר סיא מהדברים אשר משו ב״ר שלטסה וקיימו ב״ד שלעעלה‬
‫וזה שהם התחילו להביא אותו מעצמם שנאמר ובסרון הדבר הרט בני ישראל ראשית דגי‬
‫ותירוש וגו׳ וכתי׳ הביאו את בל המעשר אצ בית האוצר ובו׳‪ .‬ועל העניין הג׳ והיא שאלת‬
‫שלום‬
‫‪,‬‬
‫ת‬
‫כ‬
‫ס ל ) ו צ ר‬
‫‪ttp‬‬
‫י נ ז צ ן ס‬
‫ד‬
‫כ ת כ‬
‫״‬
‫ש א‬
‫ר ג ר ס‬
‫נ ס‬
‫ה ג ו נ‬
‫ה ר‬
‫‪OT‬‬
‫ח‬
‫כ‬
‫‪D‬‬
‫‪r‬‬
‫‪J‬‬
‫ש ל ש ס‬
‫ג י ס ן ת‬
‫ש ר‬
‫‪D j y‬‬
‫& ס‬
‫ס א ו ס‬
‫ש ‪ 0‬ו ג‬
‫נ ן ו ב ו‬
‫ס ‪ 5‬ן ו ט ש‬
‫ג ו ס נ‬
‫ן ס י י ן מ ם‬
‫ח ל ק ו‬
‫מ ס‬
‫ו ח‬
‫א ן‬
‫מ מ ש‬
‫ט י ט ת‬
‫ה מ ע ש ץ‬
‫‪p‬‬
‫מ‬
‫ס‬
‫מ‬
‫א ש ר‬
‫ס ד ר ן ש‬
‫א מ ר ו‬
‫ג‬
‫ל‬
‫י ה‬
‫מלי‪pr55‬ס‬
‫מ ש‬
‫ג כ ג‬
‫מ ו ת‬
‫ת‬
‫‪J‬‬
‫מ ש פ ט ס ל ן נ ש י ם‬
‫‪0‬‬
‫ס‬
‫ס‬
‫מכות אלו הן הלוקץ מאטד לו ‪\h‬‬
‫קח‬
‫שצום בשם הוא היותר מטאר כי זה מס שיטזנו ט אל השלמות השכלי והדבקות הנפשי‬
‫אשר הוא שלום בין פמליא של מסה ובין פמליא שלמעלה והוא מטאר שלא יושג זה השלום‬
‫אם לא בשיקדי׳ התלמיד שלום )רב וכמיש ז״ל אמר לו משה אין שלום בעירך ובו׳ כאשר‬
‫' י ׳ קיבא• ולז״א שזה ממלין משו אותו כ״ד שלממה וקיימוהו ב״ד‬
‫אי‬
‫שלממצה‪ .‬וראיית׳ מכומז וכו׳ ירצו הנה הוא לבר לקוצרי׳ מאותו דבקות מצמו באומרו יי׳‬
‫פמכ׳ והם מנו אותו יכרכך יי׳ כי לפי מדריגתו כבר קויים ט זה העניין האלהי פכ״ל ‪:‬‬
‫)*( )חסרעה(‬
‫)מאמר ל״ז( דשיי סי׳ רמ״ח מ״מ דכל אבר ואבר אומד לו משה מצוס‪ .‬שס״ס מצות ל״ת‬
‫שעזהירים בכל יום ויום עציו שלא לעבור מסי השם‪ .‬והעמידו על י״א‬
‫שבתפלה היו צדיקי׳ והיו יכולים לקבל מזל‬
‫)מאמר ל״ז( כונה למצות עשה ומצות לא‬
‫מצות הרבה‪ .‬אבל דורות האחרונים לא היו‬
‫תעשה ‪.‬‬
‫צדיקי׳ כ״כ ואם באו לשמיר כלם אין לך א «‬
‫נאמרו‬
‫מצות‬
‫תדי״ג‬
‫רבי שמלאי‬
‫שיזכה‪ .‬ובא והעמידן וט׳ כ ד שיזט אם‬
‫לו למשה בסיגי שס״ה ל א ק‬
‫יקיימו ייא מצח הללו וכן כצ שעה רודות‬
‫כמגיין ימות החמה ‪ .‬רמ״ח עשיים כנגד‬
‫הולט׳ וממעשי׳ אותן‪ .‬כא דוד והממידן וכר‬
‫אבריו ש ל אדם‪ .‬אמר רב המגוגא ומאי‬
‫וכן ישעים וכן כלס לאו למימרא דאי מביר‬
‫קראה תורה צוד‪ .‬לגו כו׳ תורה בגיממדי׳‬
‫הני כלחוד זכו לחיי עה״כ ראם כן בסל מונשן‬
‫יהיה‬
‫הכי הוי תורה חרי״א הוו אגכי ולא‬
‫של מכירות ושכרן של מצות אלא משום‬
‫יוד‬
‫בא‬
‫לך ממי הגבורה שמעגום ‪.‬‬
‫רקיימא לן דמאן דמקיי׳ לה לתורה כולה‬
‫׳‬
‫ה‬
‫ד‬
‫ו‬
‫ד‬
‫ל‬
‫מזמור‬
‫והעמידם על י״א דכתיב‬
‫מסייע ליה קב״ה ומגין מציה ללא ציתי ליד‬
‫מי יגור באהליך כו ‪ .‬בא ישעיה והעמיק‬
‫הרהורא ואזיל לסהוא מלמ׳ בלא חסא אבל‬
‫על שש שגאסר הולך צדקות ודובר‬
‫מאן דלא מקיימ׳ לה לכולה תורה אע״ג לאית‬
‫מישרים וכו׳ בא סיכה והעמיק על ג׳‬
‫ציה הבא זכיות לא מסתייע מן שמיא לאגוכי‬
‫שגאמר הגיד לך אדם מה טוב ומה ה׳‬
‫מציה מיצ״ה כלאמרינן בסרק שלוס הקן •‬
‫דורש ממך כו׳ בא ישעיה והעמידן על‬
‫וכיון לחזא ד ל להוו מממשי ל ד ואזלי במא‬
‫משפט‬
‫שחים שגאמר כה אמר ה׳ ש מ ה‬
‫רחמי ואוקמינהו למצות לעגני מיצהיר וכן‬
‫על‬
‫והעמידו‬
‫זעשו צדקה כו׳ בא חבקוק‬
‫הדורות הולכים ומתממסין עכ״ל הרמ״ה ז״ל‪.‬‬
‫‪:‬‬
‫יחיה‬
‫באטוגתו‬
‫אחת שגאםר וצדיק‬
‫עיקדם ז״ל במאמר ג׳ ם״ל כחב וז״ל‬
‫אין הכוונה לומר כי במשיי׳ י״א מצות או שלש תקנה מן השלישות האנושי המדריגה שמושג‬
‫מצד בל מצות התורה או שבהן יק;‪ 1‬מדריגה מה מהשלמות ולא נפחו׳ אלא שכל אסל מן‬
‫מביאי׳ הי׳ מתכוין לעשות כללי׳ קצרי׳ טללים מצות רטת מהתורה ומדות סוטת מירך שבני‬
‫אדם עושים כדי שני* ידם י ‪ -‬׳ האדם מדריגה גדולה מהשלמו׳בי למה שיקשה מל כל אלם‬
‫צסעעיס על עצמו תרי׳ג מנות וגם יקשה עליו צעשו׳מצו׳כתקנ׳מכל הצדלין מצ דעשביארנר‪(*).‬‬
‫נעקידח כתב שער צ׳ וז״ל אין ספק שהי׳ זה להם באופן מאופני םחקוי והציור אשר הוא‬
‫מפעולות המדמ׳ והמחשב יחד על דרך החלוק והרושם כתלות מצוי אחת מצוות רטת‬
‫אם גסעיט׳ או בשייכות או בצד מהצדדי׳ אשר הורגלו בתחבולה ההיא‪ .‬ומור כתב חמשה‬
‫תלמידים היו לו לרבן יוחנן בן זכאי שנתקרבו לכלול אותם בממס סיממם‪ .‬כמו שאמר‬
‫הנביא חבקוק וצדיק באמונתו יחי׳‪ .‬אלא שהוא מבואר ש‪:‬ל עוד שיהיו הסימנים או הכללים‬
‫יותר מועטים יהי׳ הזכרון אצלם יותר חזק אבל החלו?> והחלוק יותר קשה ולזה ראוי לאיש‬
‫הנלבב שיתחכ׳ בזה בשיהי׳ משוה הטורח והקושי בעניינים ההם כמו שנהגו חכמי התלמור‬
‫בסימניהם הידועים בסוגיות כי זה וכל אשר ממינו ימשך מכל איש אשר בו דעת ויראת ה׳עכ׳׳ל‪:‬‬
‫ובםרםא לגסש כתכ כוונה למשפר תרי״ג מצות שס״ה מצות ל״ת רמ״ח מ׳׳ע להראות איך‬
‫יצוייר שתהי׳ קניית השלמות במצות ל״ת כמו שבמי׳ע עם היותם הפכיש כי‬
‫עשה ול״ת בלי ספק הפכיי׳‪ .‬וזה כי בהיות׳ מספ׳ מ״מ רמ״ש כנגד אבריו שצ אדם הוא הורא׳‬
‫שלימה כי כמו שהאברים להיותם נמצאים בפיעל יגיע בהם השלמות המכוון בהם לארם במה‬
‫שהוא‬
‫ג י‬
‫נ ו‬
‫ס כ ו נ ס‬
‫מ‬
‫ב ס‬
‫ן*ף‪$‬‬
‫‪,‬‬
‫כונה לפצות ע ‪ #‬ה ומצות ל א‬
‫תעשה‬
‫שהוא ארס כפל חי• כן המצוות שהם מ׳ מ יגימ מהם השלמות המכוון גסס לארס במת‬
‫שהוא אדם• בהיותם עושים בפועל לא על צד האמונה והידיעה כלנר‪ .‬ומצות ל״ת מ י ו ת ס‬
‫שס״ה כמניין ימות החמה יש כזה הוראה כי אלו המצות אן> אם הס דברים בלתי נמצאים‬
‫בפועל הן נותטת שלמות לנפש הארס• כי כמו שהזמן הוא דבר כצתי נמצא כסומל כי העמ•‬
‫איט נמצא והעתיר לא יצא עדיין אל הפועל וההווה אינו אלא העת הקושר בין העבר והעתיר‪.‬‬
‫ואולם העתי מצמו אינו זמן על דרך האמת שיקבל חלוקה אם כן אין הזמן נמצא בסועל \‬
‫ואעפ״כ הוא נותן שלמות המציאות לכל הדברים הנמצאים כזמן‪ .‬כן מצות ל״ת אן> אס הם דברי‪/‬‬
‫בלתי נמצאים בפעל נותנות שלמות אל הנפש האנושי עצר היותם רכריס בלתי נמצאים ‪.‬‬
‫ולזה באו במספר שס״ה להורות כי כמו שהזמן כלתי נמצא כך אלו המצוות ראוי שיהיו‬
‫שאמרנו ששום שלימות אטשי א״א שיושג אצא באמצעות האברים הנמצאים בסומל ובאמצעות‬
‫הזמן הנצחי נעצא בפועל כי כן שלימו׳ האנושי יושג‪ .‬אך אמנם מהלך שבילי הדעת לאנשים‬
‫אשר קרבתאצהיס יחפצון יובחן מן הפסיק אסר אמר הנביא אל יתהצל החכם במכמתו וכו׳‪.‬‬
‫רוצה לומר ראוי •שיתבונן האדם בפעולותיו אצ התכצית הזה צעשות רצון סש״י וישתדצ‬
‫הנדס במימתו להשפיע לאמרי׳ כרי להגיעם אל השלמות והגבור בגבורתו להציל משוק מיד‬
‫עושקו‪ .‬והעשיר בעושרו לחונן דלים כמו שהוא ית׳ חונן ונותן כי על זה סתאר סס רצויס‬
‫לפניו ית׳ ••‬
‫)מאמר ל״מ( ופשה זה המאמר מאד למכיני׳ כי היאך אפשר שישמעו קול המון לערחק גדול‬
‫כזה‪ .‬וע״ק למה להם לתלות שריפת כ״ה כהשקט וכטח ושלו׳ סכותיי׳ וגס מכלתי‬
‫זה צריך כל איש תירא את דבר יי׳ וחרר אל דבריו לכבו׳ ולהתאונן על חורבן ב״ה כמ״ש ז״צ‬
‫שישו אתה כלהמתאבלי׳ מ ׳ מלמד שיל המתאבל על ירושצי׳ יזכה בשמחת׳ וני׳‪ .‬וט״ק במאמר‬
‫»‬
‫??'׳ *״ ״ ? ‪2‬‬
‫במאמ׳ שני‪ .‬ע״ש צמה אמרו ב פ נתמתנו •‬
‫״‬
‫‪J‬‬
‫™‬
‫)‬
‫‪C‬‬
‫ה מ א מ ר‬
‫‪J c‬‬
‫ע‬
‫י ה י ׳‬
‫פ‬
‫ש ב א ר‬
‫ל‬
‫ו ע ת ה‬
‫יאה‬
‫בטל טקילה שעי ״ ח יי״ל‬
‫כי אצו׳שני מנייני׳ נזכרים באלו המאמרים‬
‫הראשון באמרו עליו עטעם קול המינ׳של ארס‬
‫רצס ט קול המיית התצלחת הזמניות אשר‬
‫הם שקטים ושלוים בתזקת׳ ותוקפ׳ וגבורת׳‬
‫חסו שכנו סרברי׳ בשם ארס ע״ש רוממו׳‬
‫וגללו׳ סאשיס המעשיכי׳ אחרי התענוגי׳‬
‫י׳‬
‫י‬
‫והשחוררן׳ אלו טל אל‪ ,‬ל‬
‫בשמעם מיל ששון וקיל שעת׳ באהליס׳ ואין‬
‫איש שם על לב חרבן ירושלי‪ ./‬״ י‬
‫ק״ן‬
‫״‬
‫‪.‬‬
‫חסדיו לעוברי רצוט‪ .‬לעושי ר‬
‫‪,‬״ ‪,‬‬
‫א‬
‫•‬
‫״‬
‫־‬
‫כ ן‬
‫ן ע‬
‫ה‬
‫ב ו כ‬
‫י‬
‫ו ר‬
‫ל)‪£‬י‬
‫ן‬
‫ס‬
‫ף‬
‫מ‬
‫א‬
‫פ‬
‫ג‬
‫מ‬
‫ש‬
‫מ‬
‫ש ה‬
‫ע‬
‫ר ן‬
‫ה נ ב י א‬
‫ר‬
‫ג א‬
‫^‬
‫‪0‬‬
‫ת‬
‫מ‬
‫ה מ א ע ר ס ש נ י‬
‫ר ב י‬
‫נ ט ר ת‬
‫צונן‬
‫‪t‬‬
‫ח‬
‫י ר נ ר ה‬
‫‪o‬‬
‫ס‬
‫ס‬
‫ן ר ב‬
‫‪n‬‬
‫כ‬
‫ד‬
‫ט ן כ ן ׳‬
‫‪ 3‬א ו א צ‬
‫ביתו והי ק‪ £‬י *‬
‫< ק י ב‬
‫פ‬
‫ט ו ט‬
‫ס‬
‫ש ל‬
‫ע י נ ר י‬
‫מ‬
‫ט‬
‫ע‬
‫ס‬
‫ש מ מ י ת‬
‫ו ס י א‬
‫^ <‬
‫ה נ ט א ן ת‬
‫י ע ר‬
‫)מאמר צ״ח( דרש לשבת חזין וכונה למאמר‬
‫‪£‬ייייי ייי; יי*‪ -,-!.‬״!‪,‬י‪.,«.‬״‪>,‬״« ‪ /«,‬יי;יי ‪m‬״‬
‫שמעו קול המונה של ארמאיס ק׳ מלין ו ט ׳ ‪:‬‬
‫היו רבן גמליאל ורבי יהושע‬
‫וו׳ אלעזר בן עזריה ודני‬
‫עקיבא טחלכין בדרך ושפעו קול הסונר‪,‬‬
‫של ארם מאנטיפיפ מאה מילין התחילו‬
‫הם בוכים ור׳ עקיבא משחק א ט מ ל ו‬
‫מפגי מה אחה משחק אמר להם ו ט ש י‬
‫מה אחס בונים ‪ .‬אמרו לו כותייס‬
‫שםשחחוים לעצבים ומקטרים לאלילים‬
‫הם שקטים ושלוים ובית הדוט דגלי‬
‫אלהיגו גשרף באש ולא נגבה‪ .‬א‬
‫להם לכך אגי משחק אם לעובדי חנונד‬
‫כך לעושי רצוגו על אחת כמה וכמה ‪.‬‬
‫ושוב טעם אחת היו אלו החכמים ע ו ל ­‬
‫לירושלים וראו שועל שיצא מבית ק י ׳ ע י‬
‫קדשים והתחילו בלס בוכים ורבי עקיב*‬
‫ג‬
‫מ ד‬
‫?‪ *;J‬ממיז‬
‫עקב[‬
‫י־י* בספרי סרשת‬
‫וייי סוא‬
‫]וכן‬
‫שאחר שנתקיימו דברי הייסורין םעפרקי׳ את םעוטש המבדילים בינם לבין אלהיסס א״א ‪tbf‬‬
‫ישוב עשר* ליושנה וססזור פטרם למקומ׳ והרבקו׳ האלםיי יגלה ויראה כבתחלס כי <סתו‪$‬‬
‫תוחלת‬
‫ט מ ת‬
‫»רק‬
‫בחרא טאםר לח‬
‫קפו‬
‫תומלת הנפש אשר עליו אמרה פצ כן אומיל לו‪ .‬והמשורר אמר תנמומיך ישעשעו נפשי‪ .‬וסכצ‬
‫שני הענייניה האלו אמרו לו תשוכ על שתי תשובותיו נחמתנו כ׳ פעמים ולהורות על אמתת‬
‫זה הקפידו כמאמר שני לו׳ כפל ולא כמאמר ראשון אפי׳ פעם אחת נחמתנו כי לא נתישכ׳‬
‫דעתם כתשוכה ראשוני כלל‪ .‬לעוכרי רצונו כך לעושי רצונו כ״ש‪ .‬כי להיות שרן יףו מעצמו‬
‫ולא הוכיח הענין מן םבתוביס‪ .‬אענם כתשוכ׳ השנית שהוכיח הדבר בכתובים נתישכה דעתם‬
‫ונתפייסו והודו לו גם כמאמר הראשון‪ .‬ולכך השיכו כמאמר כ׳ עקיכא נחמתנו ענןיכא נחמתט‪.‬‬
‫והוא דיוק נככד חוזר אל שני המעשי׳ אשר היו לו עמה׳ הנה הם הסכוכי׳ אשר היו להם‬
‫והגלגולים אשר הורגלו בהם עם אלהינו ואשר היינ‪* :‬גליהם בזמנים העוכרים והווים וכמס‬
‫שאנו מקוים אליו לעתיד כשיכמרו רחמיו מלינו אמן סלה ‪:‬‬
‫ובםדח* אמר ר׳ לוי שלשה אמרו כלשון איכה‪ .‬משה ישעיה ירמיה‪ .‬מל׳׳הד למטרונה שהיו‬
‫לה ג׳ שושבינין• אמד ראה אות׳ כשלותה ואחד ראה אותה כפחזות׳‪ .‬ואחד ראה‬
‫אותם בניוולה‪ .‬בך משה ראה אותם בשלותם אמר איכ׳ אשא לכרי טרחכם ומשאכם וריבכםי‬
‫ישעיה ראה אות׳ בפמזותן חמר איכה היתס לזונה וגו׳ ירמי׳ ראה אותן בניוולןאמר איכ׳‬
‫ישבה בדד וט׳ ורצו כו כי מלת איכה היא בלשון תמיהה והפלא׳ על ענייני׳ מאודי׳ הן‬
‫לטוב הן למוטב‪ .‬ולזה צדקו יחדו על שלותהועצ שחזותה ועל קלקולה• וידוע הוא כי משם‬
‫אדונינו נרם הוא השושבין אשר נתיחד לעסוק בשלות׳ מכל זולתו'כי הוא אשר הפכי׳ זה‬
‫השלום וגמר הששון( וההשכמ׳ בין עליונים ותחתוני׳ כמו שנתבאר מהמעמד הנבבר והנורא‬
‫אשר בו נא׳ מפתה ירדו עליונים לעסה ותחתוני׳ יעצו למעלה והוא ית׳ התחיל שנא׳ וירד יי׳‬
‫מל הר סיני ומשם ואילך ועלית אתה ואהרן עמך כמו שנתבאר שם היטב ומתוך ברימ‬
‫השלופ הםוא ותוקפו הושפעו שפע שבע רצון וירבו ויעצמו במאד מאד בשני מיני ההצלחות‬
‫לזם אמר וםנכם היוםבככבי השמים לרוכ וגו׳ איכה אשא לכדי וגו׳ כי הכל הי׳ לשבש ומעלה‬
‫וכבוד אמנם ישעי׳ הוא אשר התחיל כענין פמזותה והוכי* אות׳ כחזקה כמו שצעק עלים׳‬
‫בתחצת דכריו כאמרו שמעו שמים והאזיני א ת כי יי׳ דבר כנים גדלתי וכו׳ איכ׳ היתס‬
‫לזונה וט׳ והנה בזה באר מיקר פחזותה של אומה זו אשר עליו המשיך הדבר עד שכא עליה‬
‫בתורת תמיהה ופליאה ואמר איכ׳ היתה לזונה וכר‪ .‬והנה זכר בתעהוט מאמר משה רבן‬
‫לכך הפך לומר תחלה שמעו שמים וכו׳ ובהיות׳ בשלותה לרוב ממה והצלחת׳ אמר איכה‬
‫אשא לבדי ט ׳ הבי לכם אנשים חכמים וגו׳ ושפטתם צדק וכוי• ופסה הכל בהפך והוא אמרו‬
‫צדק ילין בה בימי משה ועתה בימי כלם מרצחי׳‪ .‬הנה שכמצתאיכה כלל תעהונו ותמהזן רבו‪.‬‬
‫ו&ה ירמיה נתיחל לזכור קלקולה וראה אותה בעניו לכתיב אני הגבר ראה וכר ויסד עציה‬
‫קינה אשר בה התחיל ג׳ פעמים במצת איכה‪ .‬יראה שכיוון לשלש אותם לכלול מאמרי משם‬
‫וישעיה כי ראוי שיעצה זכרונן לפניו והנה נצטער עליהם מאד והארך כהספדן כדין כל‬
‫סמתאכל מל ירושלים יזכה לראי׳ בנחמת׳ ובבטינ׳ דכתיכ שישו אתה פשוש כצ המתאבל״‬
‫עליה וטי‪ .‬ע״כ עקירה שפ״ז‪:‬‬
‫ונםדרש איכה רבתי אמר רב נממן אמר שמואל משוס דיכל קרא הקכ״ה למה״ש ואמר‬
‫להם מלך ב״ו כשמת לו מת והוא מתאבל מה לרט ל‪1‬שות אמרו לו חוצה שק על‬
‫פתחו אמר להם הקכ״ה אן> אני אעשה כן םם״ד אלביש שמים קדחת וגו׳‪ .‬מלך ביו מה דרכו‬
‫צמשות א״ל מככה את הפנסין פלו אמר הקכ׳׳ה אף אני אעשה כן שנ׳ שמש ירח קררו וככבי׳‬
‫אספו עהם‪ .‬מלך כ״ו מה דרכו לעשות ט פ ה את המסית אן> אני אעשה כן שנא׳ יי׳ בסופה‬
‫ובסערה דרכו‪ .‬מלך ב״ו מה ררט לעשות מבזע פורפיר׳ ליציה אף אני אעשה כן הה״ד‬
‫עשה ה׳ אשר זמם בצפ אמרתו ותרגומו בזע פורפר׳ דליה‪ .‬מלך ב״ו יושב וטכ׳ ‪ cp‬אני‬
‫אמש׳ כן הה״ד ויקרא יי׳ צבאות כיום ההוא לבכי וגז׳ ע״כ‪ .‬וכבר בארנו בחגיגה כל הענייני׳‬
‫האמורי׳ בבכי׳ אצל הקב״ה או כוכה ומבכ׳ צמצאכים ולחע׳ וללבנה כלם כאח׳ יבארו בטונ׳‬
‫אח׳ כלם לשון סססק השפע ראשונ׳ מאלו המקכצי׳ כי אפי׳ מה״ש שהם אמצעיי׳ להמשיך‬
‫סמוכ מענו יס׳אל שתחתיה׳‪ .‬וסם כעל ירושצי׳ שלמעלה‪ .‬וטכ׳ כנגד המאורות הוא סלון‬
‫השפע מן השמי׳ וכסילהם וט׳ כמו שפי׳ בעל מקי׳ שפ״ז‪ .‬וכספר מסר״רי כם׳ כסופו כינה‬
‫עצ מדרש זה רמזו על ד סבו׳ *כעדה בחרבן ביה סכת הצורים החמ״ריס םפונגל״ת התכילית‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ד‬
‫פל‬
‫לעבת‬
‫דר‪#‬‬
‫חזק‬
‫מל הערר שלמות הממר״ית אמר תולה שק על פתחו שהוא נקיי׳ כלי החמרי פ״י הזכוך‬
‫והמירוק באופו שתרנק׳ יפה כמר צמר נקי והוא רמז אצ מקיר׳ ע ל הגופיי שהוא לכוש‬
‫הנפש‪ .‬וכשלא תתנקה ותקנחיפ׳ ע״י המירוק והזטך נשאר בצוי ומטר כבגר שק הבלתי‬
‫נאות ללבישת הנפש באשר הוא מ‪0‬ך המבדיל בין הנפש וכין פתחי חלוני אור המושכלר‪ .‬על‬
‫סמדר הצור״ית וחשכס אור השכלי רמזו בהכנת נר הפנסין בו׳ וקדרו׳ שמש וירח רמז‬
‫לחשכת ב׳ חלקי הנר'השכלי עיוני ומעשי‪ .‬על העדר התב״לית רמזו בעניין הפיכת המעש‬
‫היינו שסדר פעולותיי ומולדו׳ מפתו הס הפוכות ונבוכות בצחי יוצאות אל סוב התכלית העכוון‪.‬‬
‫מל סמדר הפומ״לח הנחלקה לב׳ מיני פמולות מרות אנושיות ומרות אלהיות כנרמזו בב׳ מיני‬
‫עלי׳ של שבת ושל מול‪ .‬על סמדר מרות אנושיות וספשפת בגדי » ) רמזו בסליכת יחף‪.‬‬
‫ועל סמדר מרות אלהיות הרמוזות בנגלי שבת רמזו בקריעת פורפר׳ שהיא כל* מילת‪• .‬בכי‬
‫הוא הורדת דממות מפיני פנימיים שכליים מל הצו״ריי‪ .‬מספר המשבר את הגוף הוא העדר‬
‫סוב הפעולות ורוע םפמולות סחסרות הס משכרי׳ כח אנושיו׳ כיותר‪ .‬לקרחת הוא העדר‬
‫התכלית שנשאר קרח מכל חלקי סמולותיו‪ .‬חגורת שק הוא סעדר סחמרית כנזכר‪ .‬ועניין‬
‫כנר הבכי להקכ״ה הוא עניין הפסקת סשפע וסתימת סצנורות העליונות וכו׳‪ .‬נם המדרש‬
‫דרבי יב״ל שלשה אמרו בלשון איכה ביאר‪ .‬משה ראה אותן בשלוותן הוא השתעשותן בכת‬
‫השכלי במת השצמות ישעיה בפחזותן היא שמושן ככח חיוני האמצעי‪ .‬ירמיה בנוולתן הוא ע‬
‫שמושן נכח הטבמי שמ״י נחרט בל בתי הנפש ונככה נר הנפשי כהמדר ד׳ סכות הצורית וכו׳‪:‬‬
‫סליק מכות וגתחיל האלילים בפייעחא דשמיא ‪:‬‬
‫)״( )חסר עו(‬
‫ת‬
‫ה א ל י ל י ם פ ‪ -‬ק ר א ‪ #‬ו ן מ א מ ר לפו‬
‫מסבת‬
‫)מאמר ל״ט( רשיי ז״ל סי׳ לא משו ישראל את המגל כלו׳ שליטי׳ ביצרם היו ולא סיוראויי‪/‬‬
‫להתגבר יצרם עליהם אלא גזירת מלך הי׳ לשליט בס יצ״הר כדי ליתי‬
‫פ״פ‪.‬לבמלי תשובה שאס יאמר החוטא לא אשוב שצאיקילוני אומר לו צא ולמד ממעשה עגל‬
‫שכפרו בטקר ונתקבלו בתשובס מי יתן וסיס לבבם זה בל• הימים בסיני נא׳ אלמא גביר יאמין‬
‫לבה ביראתם היו‪ .‬לאותו עעשה רבת שבע‪ .‬לבי חלל יצ״הר חלל בקרבי ואין לו כח לשלו׳ בקרבי‪:‬‬
‫וקשה )י( מאמר זה מאל במה שאמר לא עשו ישראל את העגל אלא כרי ליתן כו׳ א״כ לעס‬
‫סיס הכעס הגליל בסריג׳ ג׳ אלמי איש וכו׳ ויותר קשה לרש״י ז״ל באומרו כי גזירת‬
‫מלך היה ליתן רשות לשטן לשליט עליהם להחטיא׳ בדי שיהא פ״פ לבעלי תשונה‪ .‬ואפי׳ מחילת‬
‫)טל״ט( טנה למאמר לא הי׳ דוד ראיי לאותו‬
‫איני צריכים כי במקום שיש סכרח אין שם‬
‫ממשה ולא ישראל כו׳אצא כרי ליחןפ״םלב״ק‬
‫חטא* ואם יחרדו בשביל הבנים המתירים‬
‫א ^ ד דיב״ל‪ ,‬לא עשו ישראל‬
‫לתסוא‪.,.‬מס לסם להטיל קילל ננ*‬
‫העגל אלא כדי ליחן ש ״‬
‫להמ לממתין טד שיחס׳ הכני׳ וישיט ויממול‬
‫לבעלי חשובה שג׳ מי יחן והיה ל כ כ‬
‫להם יישארו דוגמא לדורות‪ .‬וקשה טור מזס‬
‫זה להט ליראה אוחי כל הימים והייגן‪-‬‬
‫שאמרו שלא סיו ראויי׳ לאותו ממשה כי איך‬
‫דאמר ר׳ יוחגן משום דשב׳׳י לא ד‪,,‬״'‬
‫לא סיור&ויי׳‪.‬לכך‪ .‬כי מאסהשמשאוסו ולאי‬
‫דוד ראוי לאותו מעשה ולא ישראל‬
‫היו ראףי׳ לכך‪ .‬וע״ק והא אמרו חז״ל• כפר׳‬
‫ראוים לאוחו מעשה‪ .‬לא היה דוד ראוי‬
‫במה בהמ׳ ראויה הית׳ בת שנפ ללוד מששת‬
‫לאותו מעשה דבתיב ולבי חלל בקרבי‬
‫ימי‪.‬בראשית וט׳‪ .‬והכוני לזה המרד וביאורו‬
‫ולא ראוים ישראל לאותו מעשה דכתיכ ־‬
‫היא זה כלומר &ס םיה אפשר לשום ארם לא‬
‫מי יתן והיה לבבם זה להם ולא ע‪,‬ןן ‪.‬‬
‫יחטא• אס לטוב טבעו‪ .‬ואם לםישחתויותר‬
‫אלא לומר לך שאם חטא יחיד אוטדיס‬
‫ל‪.‬‬
‫מאחדססנסלא היו ישראל עושין א‬
‫כלך אצל יחיד שעשה תשיבי‪ -‬אף א מ ת ‪-‬‬
‫‪ .,‬אס ‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫עשה תשובה אם חטא צבור אומרים ל ‪,‬‬
‫פל שבגר נתאים בוראם ית׳ שיהיו‬
‫־ לבו אצל צבור שעשו תשובה אף א ת ‪.‬‬
‫‪ .‬י׳ ל‬
‫״‬
‫זה ט ׳ וםעישרים להם היו בתכלית השלמות אבל מתוך מה שעשו יראה שאין מאפשרות‬
‫האמז שלא לחטוא מזה ישאר לרך נכון ופתח פתוח לבעלי חשו׳ צאער סן בעין חוללנו ובחטא‬
‫נסיסלט‬
‫ה י ה‬
‫צ י א ר ׳‬
‫ש‬
‫ס‬
‫ש‬
‫י‬
‫מ ס ע ג‬
‫ה ר ן ר‬
‫ר‬
‫ה ה ו ‪6‬‬
‫ה י ן ב נ ) ‪ 3‬ע‬
‫ש כ‬
‫ה ש ל מ‬
‫ש ר ו‬
‫‪W‬‬
‫ע ל‬
‫ה ש ל מ ן ת‬
‫‪M‬‬
‫ס ס ן א‬
‫כ מ‬
‫ש‬
‫מ י‬
‫‪p‬‬
‫ן ה‬
‫‪T‬‬
‫מ ם‬
‫ס‬
‫לאהיח‬
‫דוד ו מ ו ר א ל ראוים‬
‫לאוחז א ע ‪ #‬ה‬
‫ך ‪n‬‬
‫בתיסרכו על שאפילו הדור השלם בישראל שזבו לעמוד על ה״ס ובוראם אמר אליהם מי יתן‬
‫והיה לבבם זה כל הימים וכד למען ייסכ להם‪ .‬חטאו חשא גדול כזה הנה א״כ אין כל שלמות‬
‫׳ האדם תלוי בבלי חטוא כלל רק שכאשר יחטא יזדרז על התשובה וימחל וזהו מנין שהית׳ ידיעתו‬
‫הכרחי׳ אל שלמות האדם והגעת הצלחתו‪ .‬והוא מ״ש ר״י לא היו ראויי׳ ישראל לאותו מעש׳ ולא‬
‫הי׳ דוד ראוי לאותו מעש׳‪ .‬אם ישראל מהטעם שאמרנו‪.‬ואס דור שכבר אמר על עצמו ברומ‬
‫יקדשו ולבי חלל בקרבי אלא מפנימה חטאו שאם חטא יחיד וכו׳ כלו׳ מפני מה שחסאו‪-‬גמשך‬
‫׳שאם חטא ימיר אומרים לו כלך אצל יחיל וט׳‪.‬ולא יאמר נואש מפני שזבו׳ היחיד הוא מעמ‪.‬‬
‫•ואם חטאו רבים ילך אצל צבור ולא יאמרו הואיל ונתפרסם אין להשיב ואין עוד תקנה לפי‬
‫׳שרבים גס כן יראו ממנו ויחטאו וכל המחטיא הרבים אין לו תשובה עולמית על כן אמר‬
‫ליתן פ״פ וגו׳‪ .‬מעשירה שער נ״ג‪:‬‬
‫ובמדרש רבי נחמיה אמר בשעה שעשו ישראל העגל עמד משה לפני הקב״ה אמר לפניו‬
‫רבש״ע בניך עשו לך סיוע ואתה כועס עליהם• העגל הזה יהי׳ מסייעך אתה מזרימ‬
‫את החמה והוא את הלבנה‪.‬אתה את‪-‬הככבים והוא את המזלות‪-‬אתהמשיב הרוח והוא מומר‬
‫את הטל‪.‬אתה מוריד גשמים‪-‬והוא מעלה צמחיס‪.‬א״ל אף אתה טועה כמותם שאין ט כמ לשום‬
‫לברא״ל משה א״כ הוא שאין בו ממש למה אתה כועס על כניך זש״ה למה יחר׳ אפך בעמך‪.‬ע״ב‬
‫הגה שהורו מל חכמתו הנפלאה במה שבקש לפוטרם מצד המעשה שאין ט ממש ‪.‬‬
‫משל לאשה שמושה צלמי זכר מען ואבן כסף או זהב ותנאף בס‪.‬כי עם שהוא שטות ובהמות‬
‫גדול ראוי להעתיקם ממנה וליסרה‪.‬אבל אינו כדאי שיקנא לה בעצה על זה‪. .‬ואיט כתוב‬
‫בתורה שאתה אל קנא רק על עבודת צבא השמים שיש בהן קצת ממש במו שנ׳ הודו לאלםי‬
‫האלהים‪.‬לכך אמר למה ימרה אפך בעמך ועורמה היה צריך לו׳ אשר הוצאת מ א ק מצרים‪:‬‬
‫ובמדרש א״ר הונא בשם רשב׳׳י משל לאדם שפתח ‪-‬לו מנות של בשמים בשוק של ?וסח<נ‪$‬ן‬
‫את בנו עליו המבוי עשה שלו‪.‬והחנו׳ עשתה שלה והבחור עשה שלו‪.‬יצא הבן לתרט׳ רעם‬
‫ובא אביו ותפסו סם הזונה התחיל מצמק ואומר הותך אני‪.‬מבר אהובו התתיצ אומר אתם‬
‫אבדת את הנער הזה ואתה צועק כנגה הנחת כל אומניות שבעולם ולא למדת את בנך אצא‬
‫בשס‪.‬הנחת כל המבואות ולא הושבת אותו אלא בשוק של זונות‪ .‬כך אמר משם לפני הקב״ס‬
‫רבש׳ע הנחת כל כעולם ולא העבדת את בניך אלא במצרים והמצריים עובלי טלאי׳ הם ולמדו‬
‫מהם ואף הם עשו לפיכך אמר אשר הוצאת אותם מארץ מצרים והיא טענה חזקה‪ .‬וגם הוצרך‬
‫צו׳ ביר חזקה בכח גדול ולמה יאמרו מצרים וכו׳‪.‬כיאם יכלה אותם עטר חטא זה יפסיד כל‬
‫כטורח אשר טרח להגעת זה התכלית הנכבד וכבחי׳ זאת כביכול איהו דאפסיר אנפשיה בי‬
‫כל פועל למענהו ותם לריק כחו וזרועו הנטויה אשר עשה עמהם להפליא ויצטרך לבמת‬
‫מולם הדש לעשות לו שם תפארת‪ .‬ואם שעל דרך הכתוב לדור רורים שנותיו מכל מקום מאי‬
‫לאזיל אזיל ללא תומלח וגם הבאים אחריהם אינם בטוחי׳ שלא לחטוא כהס ומזה הצד ראוי‬
‫לאדון למחול על כבודו‪ .‬ולזו הבונה אמרו ז״ל לא היו ישראל ראוים לאותו מעשה וט׳‪ .‬כי‬
‫מצר המקום ומצד השכנים משו מה שמשו כנזכר‪:‬‬
‫)מאמר מ׳( רשיי פירש וידום השמש כיהושע‬
‫)מאמר מ׳( בונת עמידת חמה ולבנה ליהושע‬
‫כתוב בשנלח׳ מס הצרים מל הגבעוני׳‪.‬‬
‫אזל שית וקס שית‪:‬‬
‫והבא נקט לה משום דםליגי למיל רבי אליעזר‬
‫‪ 1‬ך ן ‪ 0‬השמש וירח עמד עד יקום גוי‬
‫ורבי שמואל בר נחמני במדרש פסיקא לוישרנ׳‬
‫אויביו הלא היא כתובה על‬
‫הפרו׳ופליגי נמי במרר׳ לויעמול השמש וירום‪.‬‬
‫ספר הישר• מאי ספר הישר‪ .‬אמר רבי‬
‫שתקמלומרשירה שבבל מס לכתי אינו שוחק‬
‫חייא בר אבא אמר ר׳ יוחגן זה ספר‬
‫ובעמידתו שותק ויהושע אמר שירה בשטלן‬
‫*ברהם יצחק ויעקב שגקראו ישרים‬
‫דכתיבאזידבריהושטצה׳ביוםתתוגו׳ההוא‬
‫י‪#‬גאםר המוח גפשי מות ישרים וגו׳ ‪.‬‬
‫ער יקום טי ינקו׳ ישראל מאויגיו־ספר אברים׳‬
‫ודיכא דמיזא וזרעו יהיה מלא הגוים‬
‫ספר בראשית שמעשי אבות כתובי׳ ט והיכא‬
‫אימתי יהיה מלא הגוים בשעה שעמדה‬
‫רמוז בכראשי׳ שמתי׳ יהושע לנס זה יהושע‬
‫לו הסה ליהושע‪ .‬ר׳ אלעזד אומר זה ספר‬
‫משבט אפרים בארבתיב למסה אפרי׳ רושע‬
‫משגה תורה ואמאי קרי ליה ־ספר הישר‬
‫דכהיב‬
‫‪P‬‬
‫י‬
‫האלילים‬
‫פ ר ק ראעוץ מ א פ ר‬
‫קי‬
‫לנו‬
‫בן טן ויממוד השמש יש כמשעע שט עכבות אחד בחציסשמי׳ רסייט בחצי סיוס• ואחי סמוך‬
‫לשקיעת החמ׳ דכתי׳ ולא א! לבא אלא ששהה כיוס תטיס וסיינו ביד שעו׳ דיוס אינו נשלם אצא‬
‫לילופמו‪ .‬כ״י שעו׳ הי׳ אותו יוס טטצותהשחרטד צאת סבכביס ויוס תמי׳ אכולי מילתא ק‪^,‬‬
‫אהליכס וממירה‪ .‬אזל שית ער חצי סשעיס וקס שית דכתיב ויעמוד• ואזל שית ער הערב ו ק ס‬
‫שית יכתיב ולא אץ לבא‪:‬‬
‫דכתיב ביה ועשית הטוב והישר כעיני ה ׳‬
‫מ מ ד ו ש ילטרט אמרו בזה הלשון זהו שאמי‬
‫וגו׳ והיבא רטיזא בהם עטים ינגח יחד‪,‬‬
‫הכתוב טטזרח שטש טד מטאו טסולל שם יי׳‬
‫אפסי ארץ‪ .‬אימתי בהם עמים יגגח יחד‪,‬‬
‫משטה שהשטש זורח מר שהוא שוקמ מקלס‬
‫כוי‪ .‬בשעה שעמדה לו חטה ליהושע‬
‫להקביה וכן אתס מוצא בשמה שממד יהושט‬
‫ויעמוד השמש בחצי השמים‪ .‬וכמה א ט ד‬
‫מבטון ובקש לשתק את הממה לא אמר שמש‬
‫ריב״ל עשרים יאיבעי׳ שעי • « ל ש י‬
‫גגבטוןטמוד אלא שמשבגבטון דום‪ .‬אלא כל‬
‫ו‪,‬ם שית אזל שית וקם שית כולה מ ל ת *‬
‫שעם שםוא טסלך הוא טקלס להקב״ס וכל שט׳‬
‫כיום חמים ‪:‬‬
‫שסוא מקלס יש בו כמ למעוד לכך אטר לו‬
‫יהושט דום‪.‬אמר לו השמש אתה צומר לי דום‬
‫יש קטן פותח סיו ואוטר לגדול כיטנו דוס‪ .‬אני נבראתי ברביעי ואתה נבראת בששי ואתת‬
‫אומ׳ לי דוס‪ .‬אטר ליה יהושע בן חורין קטן שיש לו עבר זקן אינו אוטר לו שתיק• לא ק נ‬
‫אברהם אבינו השמים וכל מס שכתובו שנא׳ ברוך אברס לאל מליון קונס שמיס וארן‪ .‬ולא‬
‫‪ v‬בלבר אלא שנשתחוית כמכר לפני יוסף שנ׳ וסנס סשמש וסירח ואחד משר ככבים משתלוויס‬
‫לי‪ .‬אמר לו םשמש אתם אומר לי שאדוס ומי אומר קלוסו של הקב״ס אמר לו שתוק ואני‬
‫אומר שנא׳ אז ידבר יסושמ‪ .‬אין אז אלא שירם שנא׳ אז ישיר משם מכייל‪( ) :‬‬
‫ת‬
‫מ‬
‫‪T‬‬
‫‪31‬‬
‫במטלגוי למיזל עם שיריח׳ דהוא אמר ולא הוה בי גש דשמע לין•‬
‫גר ממשה דהוה מהימן מלכא ויהושע דמשמש ליה וכד אצטריך ליה יהושע והו*‬
‫שמע קל געימוחא וגהימוח׳ דשמש׳ לא יכיל ליה למםבל מה כחיב ויאמר לעיני‬
‫ישראל שמש בגבעק דום‪ .‬מאי דום דום מלומד שירה דום מקל געיםותא וגהימותא‬
‫דילך דהוא הוה שמע קל מטלגוי במטלגוחיה ע״כ ‪:‬‬
‫בפראות אלהיט בחלק התכלית כחכ וז״ל הנה כלל כטמנחו זאת שני דברי׳ אשר מצדם אין‬
‫לו להשמע ולהכנע אליו האחת מצד האשיכות והעעלה אשר לעליון טל התחתון לפי‬
‫מבס המציאות וכטו שטמנו בעלי זה הרמת והיא קדימת ממלה‪ .‬והשני מצד קדימתו כזמן‬
‫ואס הבא אחרון במעשה בראשים הוא יותר חשוב מהקודם אציו הנה זה יובן בחחתוניס‬
‫לא בעליונים ויהושע השיבו לשתיהן תשובה נצחית‪ .‬והשיב סל אחרון ראשון בי אברהם א ב י‬
‫קדם בזמן אליו כלומר מחשבתו וזכותו והוא אמרו לא קנה אברהם אבינו השמים וכו׳‪-‬ובב״‬
‫א״ריהושמ בן קרחה בסבראם באברהם בזכותו של אברהם נמצא א״כ הזמן נברא באברהס‬
‫כי הוא סבת הזמן והזמן משועבד אליו‪ .‬אבל הוא אינו משומ?ד אל הזמן והוא שאמר יהושע‬
‫אל השמש בן חורין קטן שיש לו מבר זקן וט׳ ומל ראשון אחרון השיכו כי ככר יצא א‪5‬‬
‫הטציאות הכנטותו אל הצדיק כי הזטן נשעע אליו כטכר וכבר החחיל להשחפבר בפוטל א‬
‫אשר קנהו אברהם זקנו ומשם ואילך הרי הוא ירושת אבותיו הוא אמרו ולא זו בלכד אלא‬
‫שנשתחוית כמכר וכו׳‪:‬‬
‫ובניד אמר ליה מבראבישא לא זביני׳ דאבא את וכו׳אח״כ טמן השמש מצד הקייוסשאס‬
‫ישתוק יעמוד וינוח מהתנוטה לגטרי אחר שהתנוטה תלויס בקילוס ולא יתקיים סעולס‬
‫אסר שקיומו הוא התנועה והוא אמרו אתם אומר לי דוס ומי יאמר קילוס וכו׳ כ ל ו‬
‫״ך ש רי‬
‫ומי יקיים הסולם במקומו והשיב שישתוק והוא יקלס ובקילוסו הוא יקיים ה‬
‫וספוק בצדיק לקיים העולם בעבודתו וכמו שכתוב וצדק יסוד מולם‪ .‬ולזס אמרי ' ל ‪p p‬‬
‫פ ק ט של אדם הראשון היה מכהה גלגל חמס כלומר כי מהפועל הגופיי הנמשצ כתפוח ע ק‬
‫וכשרון הממשי׳ יפשך הקיום אל כל הנבראי׳ ובאורו יראו אור פר שלא יצטרכו לאור ולקין‪/‬‬
‫נלנל חמס כי גו די וספוק לקיו׳ זה העולם‪ .‬ולזה אמר יהושמ שתוק ואני אומר מ כ ״ } ‪.‬‬
‫נן‬
‫ר‬
‫ק ר‬
‫מ ר‬
‫ע ו ל ם‬
‫י‬
‫ז‬
‫‪p1‬‬
‫ב‬
‫כונה ל מ א מ ר מצוה ק מ נ ה י ‪ #‬לי וסוכה‬
‫‪#‬מדז‬
‫קיא‬
‫)מאמר מ״א( מיחש השממת לין מ״ת‪.‬בתחלה יראה שמא צא יקבלו ישראצ התורה ותחזור‬
‫האדן לתסו ינסו‪ .‬ולסוף כשקבלוה מעשי ונשמע שקט׳‪ .‬בטרוניא במלילה‪.‬בראשגגו‪.‬‬
‫רוב תשמישן על סגנו׳ שאינ׳ משוסמיי‪-‬מקדר לשון נוקב‪ .‬כצו׳מנקבת בכח מום גלול כמו‬
‫מקררין בהרים רעירובין ענין נקב וחתן בתקומת תמוז שמושן כל ג׳ חלשים על תקופת‬
‫תשרי למשב׳ תקופת תמוז‪.‬ואץ תקופת תשרי‬
‫״‬
‫לן‬
‫טפלת ער לאחר החג‪-‬אין שחוק לפניהקב״ה‬
‫לי וסוכם שמה וכו‬
‫רק אותו היום והא דאמרינן בהזהב קא חייך‬
‫חזקיה ם״ד משמים השמעת דק‬
‫ואמר נצתוני בני‪.‬אינו אלא בדיחותא במלמא‪:‬‬
‫ארץ יראה ושקמה אם יראה‬
‫כתכ במל מיקרים פי״ו ממאמר השני על‬
‫למה שקפה ואם שקטה למה יראה ‪.‬‬
‫עניין שחוק ולעג המיוחש להש״י וזה כי‬
‫אלא בתחילה יראה ולכפוף שקטח ‪.‬‬
‫השחוק ימשון לארם על צר הצמג ממה שראוי‬
‫אמר הקב״ה להן יבואו סכם ויעירו‬
‫לסלעיג עליו‪-‬וזה כשאר׳ משע׳ בזולתו חסרון‬
‫בישראל שקיימו את התורה כלה‪ .‬יבא‬
‫מה במאמרו או במעשיו ויראה א‪.‬י ירגיש‬
‫גמרוד ויעיד באברהם שלא עבד ע״א ‪.‬‬
‫כעצמו יתרון כאשר לא יבשל הוא במה שנכשל‬
‫יבא לבן ויעיר ביעקב בו׳ שנאמר יתנו‬
‫חבירו במעשה או ברבור ומתון כן יתסרש‬
‫עדיהם ויצדקו כו׳ אומרים לפניו רבש״ע‬
‫השחוק ררן לעג כשירא׳ חבירו שאינו עושה‬
‫תנה לנו מראש ונעשנה ‪ .‬אומר להם‬
‫או אומ׳ מה שראוי כפי החק האטשי או כפי‬
‫הקב״ה שוטים מי שטרח בע״ש יאכל‬
‫מדריגתו ובעבור׳ ייוחס אליו ית׳ השחוק‬
‫בשבת אלא אף עס״כ מצוה ״קלה יש לי‬
‫והלעג באמרי יושב בשעי׳‪.‬ישחק יי׳ ילעג צמו‪.‬‬
‫וסכה שמה לכו ועשו אותה וכו׳ ואסאי‬
‫והוא שרואי אות׳ אומרי׳ננתק׳ את מוסרותימו‬
‫קרו לה קלה לפי שאין בה חסרון כיס‬
‫וגו׳ שהם דברים שאין מחק האדם צאימרם‬
‫מיד כל אחד ואחד עושה סכתו בראש גגו‬
‫כמו שאמרו ז״ל למה נסמכה פ׳אבשלו׳ לפ׳ גוג‬
‫והקב״ה מקדיר עליהם חטה כתקופת תפוז‬
‫ומגוג שאס יאמר לן אדם כלום יש פכר‬
‫‪1‬ם»ד כל אחד בועט בסוכתו ויוצא שנ׳‬
‫שמורד כרכו נאמר כלום יש כן שמורד על‬
‫גנחקה את מוסרותיםו כו׳‪ .‬מקדיר והאמרת‬
‫אביו וט׳ אלא הוה הא נמי הוה• שיראה‬
‫אין הקב״ה בא בטרוני׳ עם בריותיו משום‬
‫מדבריהם ז״ל שזה דבר זר במק האדם עד‬
‫דישראל נמי זמנין דמשכ׳ להו תקופת‬
‫שראוי להצעיג על האומר כן‪ .‬וע״ז הדרן‬
‫•תמוז עד שיתסד בתשרי ומצטער‪ .‬והאמר‬
‫ייוחס השתיק להש״י או לאדם ‪:‬‬
‫רבא מצטער סטור מן הסכה‪ .‬נדו* דםטור‬
‫]חרושין[ אמר הכותב בעניין הסוכה שינסה‬
‫בעוטי נמי מבעטו‪ .‬והקב״ה יושב ומשחק‬
‫בה עע״א וסם בועטין בה ויוצאין‬
‫•עליהם‪ .‬שנאמר יושב בשמים ישחק ‪.‬‬
‫רצו בו דברו דרן משל שנותן להס עניין‬
‫•אמר ר׳ יצחק אין שחוק לפני הקב״ ה‬
‫כעולם הנשמות דומה לסוכה שממנו יודע‬
‫אלא אותו היום לבר ‪:‬‬
‫שיהיו קצים כמצוות כשיגיעם הטורח בהם‬
‫]בשבת בפרק רבי עקיבא כתוב מאמר זה‬
‫כדרך שהגיע מהס לישראל בעולם הגשמי‪.‬‬
‫כסיגנון אחר[‪) .‬עיין בעקידה שער ס״ז(‬
‫ודומה לו מס שאמרו שם אין גיסנם לעתיד‬
‫לבא אלא הקב״ה מוציא חמה מנרתק׳ רשעים נדונים בה שכ׳ ולהט אותם היום הבא וצדיקי׳‬
‫מתפדנין כה שנ׳ שמש צדקה ומרפא ככנסיה וגיהנם כבר נודע שהוא נאמר להם בכל מקום‬
‫כעולם הנשמות ועכ״ז לא נמנע מלומר שהשמש תלהט אותם ושהצריקים מתעדנין כה אע״פ‬
‫שאין השמש הזה הגשפי פועל בנפשות בחומו ולא מעדן כעדונו רק שהם משלים ורמזים‬
‫לדברים דקים פנימיים שהם נרמזים במזל השמש וככה כמצות השובה והשמש המרתיח היוצא‬
‫מנרתקו והצדיקים מתערנין בה והווה להם לצדקה‪ .‬כן באר בעל ע״י ‪(*) :‬‬
‫)מאמר מ״ב( אמר הכותב וקשה במאמר זה למה מענישין למי שלא קבל תורה‪ .‬ויותר קשה‬
‫שאמרו חז״ל בהרבה מקומות ובפרט בשנהדרין בפרק ארבע מיתות כוסי שעוסגן‬
‫־בתורה חייב מיתה‪ .‬עוד קשה לעה הזכיר רוקא פארן ושעיר ותימן יותר משבעי׳ אומות אלא‬
‫‪5‬״ל הטנה של זה המאער ע״ד שבאר בעל עיקרים במאמר א׳ סרק משד׳ וזיל בהיות כי‬
‫םזביר רק אצו כ׳ אומות לא היה הכונה רק על אלו כ׳ אומות לא לכל ע׳ אומות כלוי לסי‬
‫) מ‬
‫מ ר‬
‫מ‬
‫א (‬
‫כ ן נ ס‬
‫צ מ א מ ר‬
‫ע צ ן ה‬
‫שצפה‬
‫האלילים פ ר ק ראשון מ א מ ר ט ב‬
‫שצפה הקב״ה שיהיו מתידין לקום בעולם מנימי דתות בשמיר שהי׳ אומות אדום והמוסליס‬
‫אליה‪-‬ובפארן שהיא אומת ישממאליס והנטפליס אליה שאלו הן שתי אומות כוללות כל סעולס‬
‫והס מזרע אברהם שהיה ראש המאמיני׳ לפיכך פרסם להם נתינת התורה לישראל להורות‬
‫שהדת האלהית צריך שתתפרסם בנתינת׳ פרסום גדול וכל דת שלא תתפרסם נפינת׳ פרסום‬
‫גדול כזה אינה אלהית‪.‬וזה בי הדבר המצטוו׳‬
‫)מאמר מ״ב( דרש קטן כל סעמים על ק מ ס‬
‫לנביא בינו ובין השם יש חשש או ספק לזולתו‬
‫התורה‪:‬‬
‫וכיש‬
‫הקבל׳ ההיא ואפי׳ למומרים בדיר ההוא‬
‫רבי יהושע נ״ל כל מ צ ו ת‬
‫א ^ ך‬
‫בו‬
‫האמינו‬
‫לבאים אמריהם שהרי מר״מה לא‬
‫שישראל עושין בעולם הזה‬
‫מ״ת‬
‫יום‬
‫עד‬
‫ישראל בנבואתו אמונה שלימה‬
‫הן באות ומעידות עליהן לעולם הבא כו׳‬
‫שכתבני‪.‬‬
‫כמו‬
‫ששמעו את הקול מדכר אליו‬
‫דרש ר׳ חג־נא ואיתימא ר׳ ש מ ל א י‬
‫צאכרהם‬
‫בשלמות‬
‫ובמטר זה לא נחנה החורה‬
‫לעתיד לבא מביא הקב״ה לפטר תורד‪,‬‬
‫בניו‬
‫את‬
‫איחה‬
‫שיצוה‬
‫או ליצחק או צימקב‬
‫ומגיחו בחיקו ואומר כל מי שעוסק‬
‫אך>‬
‫בי‬
‫השם‬
‫דרך‬
‫שישמרו‬
‫ואח ביחו אחריו‬
‫בהורה יבא ויטול שכרו ומתקבצים ובאי‪£‬‬
‫אס תהיה הקבלה מסס נמשכח מאבות לבנים‬
‫א״ה בערבוביא שגאמר כל הגויס נקבצו‬
‫כבר הים אפשר שיסול חשש וספק בלב‬
‫יחדו וגוי‪ .‬ואומר להם הקדוש ברוך ה ו ^‬
‫סנמשכי׳ אחריהם בדורות סנאים לסיוח‬
‫אל תכגםו לפגי בערבוביא אלא תכנת‬
‫סמקבלי׳ ליחידים מש״כ ברבר המתברר במיש‬
‫כל אומה ואומה וסופריה שגאמר ו ל א‬
‫לאנשים רבי המספר מאד שהיו בהם אנשים‬
‫מלאם יאטץ‪ .‬ופי איכא ערבוביא קמי‬
‫חכמים ונבונים‪ .‬ורבו י דמות מחחלפוח לזה‬
‫שמיא אלא כי היכי דלא ליעדבינהו‬
‫נחנה חורה ע״י מריעה בפרסו׳ גדול כזה כמו‬
‫איגהו בהדי^הדדי דלשמעו מאי ד א מ ר‬
‫בלב‬
‫שאמרנו כרי שלא ישאר שים חשש וספק‬
‫להו וכו׳ אמרו ל‪6‬גיו רבש״ע כלום נ ת ת‬
‫הבאים‬
‫המקבלים והנטפליס אליכם ולא בלב‬
‫לגו ולא קכלגוה‪ .‬ומי מצי למימר הכי ״‬
‫ואמתית‬
‫אמריסס בלל ותהיה הקבלה נכונה‬
‫והכחיב ה׳ מסיגי בא כו׳ וכחיב א ל ו ה‬
‫בתכלית מה שאפשר וזהו שאמרו כאן במאמר‬
‫מתימן יבא‪ .‬מאי בעי בשעיר ומאי בעי‬
‫סזס לעיל מביא הקב׳יס ס״ת ברויקו וכו׳‬
‫בפארן‪ .‬א״ר יוחגן מלמד שלקח התודה‬
‫האומות‬
‫כונתם לומר כי לע״ל יביא השם כנ‬
‫והחזירה דקב״ה על כל האומוח והלשונות‬
‫שאמרו‬
‫ר׳הו‬
‫לדין מצ שלא קיימו חירהאלהות‬
‫ולא קבלוה‪ .‬אלא אטרי הכי כלות‬
‫יאמרו‬
‫והס‬
‫מסקחם‬
‫שיאמר לסם הקנייה במה‬
‫קכלגוה ולא קיימנוה‪ .‬ועל דא חברתהון‬
‫בו׳‬
‫מולם‬
‫של‬
‫יישובו‬
‫שנתעסקו בדברים שהם‬
‫אמאי לא קבלוה‪ .‬אלא כך אומרין לפניו‬
‫שעשו‬
‫מס‬
‫כל‬
‫כי‬
‫הקב״ה‬
‫\)‪ q\03‬משיג לכס‬
‫כלום כםיח עליגו הר כגיגית כדרך שכפית‬
‫בכם‬
‫יש‬
‫כלו׳‬
‫וכו׳‬
‫מצמן‬
‫לצורך‬
‫לא משו אלא‬
‫על ישראל ולא קבלגוה שגאמר ויתיצכו‬
‫ישיבו‬
‫והם‬
‫אלסית‪.‬‬
‫תורה‬
‫שקיים‬
‫מי שיאמר‬
‫בחחתיח ההר וכו׳ ואמר רב דיטי כוי‬
‫לקבל‬
‫להם‬
‫יש‬
‫שישראל‬
‫כמו‬
‫כי‬
‫לפניו‬
‫ויאמרו‬
‫א״ל ראשוגות ישמיעגו שגאמר וראשונות‬
‫שכר טל קיייס תורתם שקיימו מצר קבלתה‬
‫ישמיעונו כו׳ אמר להם הקב״ה ש ב ע‬
‫כן ראוי לס׳ לקבל שבר מל קייוס תורתם‬
‫מצות בגי גח שקבלתם ה־כן קיימתם כ ן ׳ ‪:‬‬
‫‪0‬‬
‫שקיימו מצד קבלתה‪ .‬וסש״י ישיב להם מי‬
‫בכס יגיד זאת וראשונות ישעיעינו כו׳ יתנו עדיהם ויצדקו כלו׳ כי האומות האוסרות שסמט‬
‫על קבלתה‪.‬ראשונות ישמיעינו‪-‬כלו׳ ראוי להם שיודיעינו סחחלת רתס שקבלו וסמכי מליסס‬
‫כיצד יתבארו אס נתבאר מן החוש ובפרסום גליל כמו שנתבארו החחלות תורת עשה יתנו‬
‫מדיהם ויצדקו כו׳ וישמעו סמקבליס ויאמרו אמת כמו שיתנו עדיהם מקבלי תורת משש‬
‫שנתפרסמו התחלת זתס בס׳ רטא המקבלים את התורם וזס שסיים הכתוב אתם מרי כו‪/‬‬
‫בלומר כל ישראל מלים בנתינת התורה מן השמים שכם שמטו קול ה׳ טדבר מחוך היש ט ׳ ‪.‬‬
‫ורש״פ ב׳ לרמוז לנו טל ג׳ מיקרים גדולים וסם טו״הב ומניין המיית המתים ומניין ההשגסס‪.‬‬
‫סוליטנו תחלס שבקיום התורה וסצותיה יזכה האדם לעולם שכלו טוב והיא מ״ש כל מי‬
‫שמשה בתורם יבא ויטיל‪ .‬ומ״ש טביא הקביה ס״ת בחיקו כלשון ‪3‬״א‪.‬וכט״ש הכחוגלקוחאת‬
‫םיתהזה וט׳‪.‬וכן כתובים באצבמ אלהיס‪.‬פור רמז לנו שההשגחה בפרטית והוא שאמר יכנס‬
‫אומה‬
‫\‪\:‬‬
‫רא‪0‬ו‪/‬‬
‫האלילים ס ר ק‬
‫מאמר‬
‫טב פג‬
‫י‬
‫קיב‬
‫•מס וסופריה‪.‬ורמז לנו שההשגחה מאתו ית׳ הוא בדרך כל בעניין שלא יתחייב עמנו שנוי יריעה‬
‫•י‪0‬ם ית׳ והוא שאמר מי איכא ערבוביא קמי שמיא והלא הש״י ידעם כלס בדרך הבללות והשלמות‬
‫!קנו׳ בידיעה אחת‪-‬לא שיתחדש לו יריעה א׳ ידיעת ביריעת האדם‪-‬והשיב כי היכי רלא ליערבט‬
‫‪^.‬ינהו •וטענת האומות כי הרב׳ שווקים תקננו וכו׳וכולם לא עשיט אצא בשביל ישראל שיעסקו‬
‫גתורם‪.‬רמז בזה שעה שהשאיר הש״י לאה״ע הוא כרי שיעשו שירות וטובות לשלמים עושי רצוט‬
‫ית׳ וזהו שאמ׳ הכתו׳לא אגרשנו מפניך בשנה אחת פן תהי׳ הארןשממה ורבה עליך חית השד׳‬
‫מעט מעט אגרשנו מפניך עד אשר תפרה וירשת וכו׳ וזוהי טענתה‪ .‬ולולי אנחנו שהשתדלנו‬
‫בישוב העולם לא היה להם לישראל קיום‪ .‬והש׳יי השיבם אילו היה כוונתכם בזה זכיתם‪ .‬אבל‬
‫גסיות כונתכס לצירךמצמכ׳ ולא בעדם חייבתס‪.‬ולמד לנו יותר שאפי׳גוי ועוסק בתור׳זוב׳ לעה״ב‪.‬‬
‫זהוא אשר אמר אליהס ז׳מצו׳בנ נח שנתתי לכס כלום קיימתם‪.‬והודיענו יותר שהעה״ב הוא כפי‬
‫ןסהשג׳ויושר המעשי׳בעה״ז‪-‬והוא אשר רמז באמרו מי שטרח בע״ש יאכל בשב׳ עכ״ל‪*):‬ח׳עז(‬
‫!}ממ״ג( במראות אלר\ם)*(כתב בחלק העבודה בס׳ל״ז וז״ל חכמי האמת קבלו בסודו בי כל‬
‫הנשמות יזדקקו קוד׳ בא המשיח בסוד העיבור והיא אמרם מד שיכלו כל הנשמו׳ שבגוף‬
‫{!‬
‫‪ jfif‬יזכו החדשות לצאת ושבגו׳אערו בו שבגוף ה א ד ובאור הכתובי׳כך בי צא לעולם אריב עם‬
‫;*שראל ולא לנצח אקציף שלא לגאול אותם ומה המעכב שאיני גואל אותם הרוחו׳ שסם יוצאות‬
‫מלפני שמריץ לא כלו כלו׳ לא נזדקקו ובהכרח‬
‫״‪.‬‬
‫‪«,‬״‬
‫הןצריכי׳להזדקק והוא אומרו יטטוף הרו׳ הוא‬
‫? ^ י״?‪ * ™ ? 1‬י‬
‫?‬
‫מאח׳ ומעכב הגאולה מלשון ה ע ט ו פ י ם ללבן‪.‬‬
‫*"™‪. 1‬‬
‫*™‬
‫? י וכשי זדקקו אז הנשמות חדשות שאני משיתי‬
‫‪J‬‬
‫ז ל י * ‪* /7‬‬
‫יצאו ואז יצא המשיח בכללן וזה רעת חכמי‬
‫י‬
‫^ * *?י‬
‫ה^ י‬
‫וירי ‪2T‬״ ‪ ? 5 l , ^ ? J , ^ ,‬״ האמת‪.‬אמרו כמדרשו של רבי נסוניה בן הקנה‬
‫ס״ה בשמם שישראל טובים הנשמות זוכות‬
‫‪£‬‬
‫ק‬
‫^‬
‫לצאת ולבא לעס״ז ואם אינם טובים לא יצאו‪ .‬והיינו דאמרינן אין בן דוד בא עד שיכלו כל‬
‫•׳הנשמות שבגוף מאי בל הנשמות שבגוף הוי אומר שכגוף האדם ויזכו החרשות לצאת ואן‬
‫בן דוד זוכה להולר היאך כי נשמתו תצא חדשה בכלל האחרות ע״כ‪ .‬ודעת סרמבץ ז״ל ט‬
‫‪,‬לכך נסעט ושבת עדיי׳ אלהיך וגו׳‪ .‬אתת ובניך בכל לבבך ובכל נפשך ושבת עד יי׳ אצהיך‬
‫׳לרמוז לזה‪-‬כצו׳כשתשוט אתה ובניך וכל נפשות ישראל יזדקקו וישובו אצ יי׳והוא סוד אין בן‬
‫• דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף‪-‬ואמרו חכמי האמת שגם זה מכוון אצ מה שאמרו בפ׳‬
‫‪ p‬אמר ר״י איןבןרור בא אלא בדור שכלו זכאי אי בדור שכלו חייב שכלו זכאי דכתי׳ וירא‪%1‬‬
‫| ני איןאיש וישתומם כי איןמפגיע‪.‬כי זה ראוי להיות בהכרח כשיכלו כל הנשמות שבגוף‪-‬ואז‬
‫‪ :‬יבא במל המשפט ויעביר רוח הטומאה מן הטרן־והמצך המשיח שיגלה ב״ב הוא אשר יחזיר‬
‫י ‪5‬עטרה ליושנה והוא אשר ישוב הממשלה הראשונה למכונ׳ואז תשלם הכוונה בבריא׳ ויחזיר‬
‫‪31‬עולם על מה שהוטבע ט מהטוב והשלמות קודם שערר וחטא אדה״ר והנביאי׳עדי׳ נאמני׳‪.‬‬
‫צמ״ש וגלתי בירושצי׳ וששתי בעמי וצא ישעע בה עוד קול בכי וקול זעקח‪.‬וכ״ר רבותינו זיל‬
‫)ב״רפ׳י״ב אמרו שם אמר רבי שמואל בר נחמן כל תולדת שבמקר׳ חסרים בר מן תרץ אצה‬
‫י *ולרות פרן וגו׳‪.‬והרץ ומפני מה אינון חסרין ר׳ יורן בשם ר׳ אבין אמר כנגד ששה דברים‬
‫>נסלו מאדה״ר ואלי הן‪.‬זיוו‪.‬חייו‪.‬וקומתעפרי הארן‪.‬ופירות האיצן‪.‬ומאורות‪.‬ע״כ‪.‬נראהמכאן‬
‫‪.‬וןעתידי׳לחזור כימי המלך המשיח הבא מפרן‪.‬ולכך תוצדוסיה׳מצאיס שהוא ימלא חסרוןהעול׳‪.‬‬
‫*ךאמרו שם רכי כרכיה בשם רבי שמואל אומר אע״פ שנאמרו הדברי׳ על מציאותן כיוןשחשא׳‬
‫‪0‬דה״ר נתקלקלו זעוד אינ׳ חוזרין לתיקונן עד שיבא בן פר! שנ׳אלה תולרו׳ פרזמצא בשביצ ששם‪.‬‬
‫{יחזרו אליו‪-‬וכספרא שנינו ונתנ׳ הארןיטלה צא כדרך שהיא עוש׳עכשיו אלא כדרך שעשיאנ! בימי;‬
‫ודס״יזט‪/‬והקשה הרב הנ״צ ממה שאמרו ז״ל בס׳אין עועדץאמר רבי חייא'בר אבא אפר רבי‬
‫זסנןכל ׳הנביאי׳כלם לא נתנבאו אלא צימר המשיח אבל צעס״נ עין‪.‬לא ראתה אצהיס זוצסךופליג׳‬
‫ןשמואל דאמר שמואל אין בין הע״; לימות המשים אלא •שיעטר מלכיות בלבד שנ׳ כי צא יחדל‬
‫מיון מקרב הארן־שנרא׳דעת שמואל שלא יתחדש דבר בימות המלך המשיח על מה שהעולם‬
‫‪.‬׳פג בו היום ואצ זה הרמת נטה הרןגב״ם;״צבפ׳ י״נמהצכות מצכים ומלחמותיהם אמר ש ם‬
‫בזה‬
‫י ו י‬
‫) מ‬
‫י‬
‫(‬
‫י‬
‫נ‬
‫מ‬
‫‪M‬‬
‫ב‬
‫ש כ ל ו‬
‫ע‬
‫ת‬
‫ב‬
‫ב‬
‫י‬
‫מ‬
‫א‬
‫ת‬
‫ת א‬
‫נ‬
‫ב פ ר‬
‫ס נ א‬
‫‪n‬‬
‫ע צ‬
‫כ‬
‫ב מ ת ו‬
‫י ח‬
‫‪:‬‬
‫ביאת חם‪#‬יח וםייום הספר‬
‫בזה הלשון אל יטלה על לב שבימות המשיח יבטל דנר ממנהגו של עולם או יהיה שם חידוש‬
‫בממשה בראשית אלא מולם כשנהגו הולך וט׳‪-‬ואטשר לתקן זה כשנאמר כי כוונה שמואל שלא‬
‫יחדש הקב״ה רכר חון טן הטכט אכל יהי׳כל הדכרי׳טל טכעם ושרש׳במו שתיו בתחלת הויתם!‬
‫ובריאתס‪.‬והנס ידוע כי בחחלח הבריאה בבר הוטבע העילס לטובות האדם והנאותיו על השצטוין‬
‫והטוב שכפנים האששר לו‪.‬גם כיון בו שיחיה חיים נצחיים כמו שכתבנו בבר‪.‬וםטאו גרם לו‬
‫שישחנה טכעו של עולם עציו ועל כל הכאים אחריו וסוף אדם לטות‪.‬וכעו שהעיד הכתו׳ טלי;•‬
‫באמרו ומחה סן ישלח ידו ולקח גס מען החיים ואכל וחי לעולם‪.‬ואמרו רבותינו ז״ל בס׳ אי[‬
‫דורשיןכיוןשסרח הניח הקכ״ה ידו מליו ומיטטו‪-‬נרא׳מבל זה שנכח האדם הי׳כל השלמו׳האסשרי‬
‫לו‪.‬לולא שטיטטו טל חטאו ומיסו וכמו שיראה ממונש אדם ואשתו‪-‬וכןהאדמ׳נמנשה כשלא תוס)>‬
‫תת כסה ומס שהוטבמ בה בחחלח הכריא׳‪.‬וכזה יתוקנו הכחובי׳שמטידי׳כי לע״ל ישובו םממלו׳‬
‫והטובות אל טבמם ושלמוחס שהיו בו בתחלת הכריא׳ ונתמעטו כסכת החטא‪.‬והוא שדייק באמרי‬
‫הגפן תחן פריה‪-‬כלו׳מפרי הראוי לתת לה כמו שהיה בתחלת הבריאה ונתמטטו בסבת החט‬
‫וכן ה א ק תחן יבולה וכל סדברים יחזרו ליושנן וצתיקונס וצאתם ממטוטס‪-‬וישוכ המאמר כמי!‬
‫שאמר שדטח רכי יוחנן כי טס שנבאו הנביאי׳ טסוטת ונחמות יהיו דברים יחחדשו בימי‬
‫מלך המשיח שלא סיו בזמן סבריא׳‪-‬וקודם שחטא אדה״ר‪.‬ודמת שמואל בי אין בדברי׳ ססם‬
‫שנכאו סנכיאים כי אס חזרת הטולס אל טבמו ומנהגו הראשון שהיה נוהג בחחלת הבריא׳‬
‫קורה החטא וכשחטא אדה״ר נשחנה הטבמ ויחזיר ליושנו בימות המשיח כי חשלם אז הטוני‬
‫הטליונ״‪.‬כיסד פתה נמשכה ונתסשטה כוונת רוכב נחש אשר ראה את אדה׳׳ר והחסיאו‪-‬וטתיין‬
‫הקב״ה בבוא טת דודים צהטבירו טן סטולס ואז תשלם כוונתו ככריאה‪.‬ואל זה רמזו אנשי כנס״ ‪:‬‬
‫‪.‬בחפלח ר ס באטרם טל בן נקוה לך יי׳ אלהיט לראות טהרה בתפארת טוזך וט׳‪.‬והבוונ׳ להם‬
‫ז״ל צרמוז כי סשם הגדול ושכינת טוזו יראו פנים בפנים לעינינו ויגלו בעול׳ אמר שהיו נמלמי'‬
‫טד טתהולא הי׳הייחוד טחגלה ספני קלקול החחתוני׳וזה הגלויוההראות יסי׳לספבירגצולי'‪,‬‬
‫שהם סתטורות סוד צד סטומא׳ מן סאת ססליונה בי סיו נאחזי׳ בכח ויונקים ממנה ‪to‬‬
‫החחתוני׳ בקלקולה וחטאם בצר ססוא‪-‬ואז והאלילים כרות יכרתון צטטה בי בהטביר םצד סהואן‬
‫)טעצה אז תכרת כל ע״א שבעולם לטטס בי טשט היא נטשכת הט״א והטוטא׳וסקלקול בעולם‬
‫‪6‬‬
‫‪5‬‬
‫ג‬
‫מ‪5‬ר‬
‫‪,‬‬
‫טסמלטתישלרסיא״וכדמתהתחזירנה^צמקוטה‬
‫הכל ואז ואתה תמלוך מליסס‬
‫חס תיקון םטולס וחזרת טסרם ליושנם וכלם יפנו אצ *יחוד כי נסתלה המסך המכדל והמונמ‬
‫אז חשליס הבונה ביריאת־ונזכס לביאח מש־ח ולבנין ירושלים אכ״יר סצ ‪ ) :‬י ( )רסר עח(‬
‫סליק מסכה עבודח אלילים‪ .‬במם אל אלים‪ .‬וםליהא פדר ״ימין‪ .‬עם חרושי הותיקה‬
‫וסליק ספר טנות ההגדוח‪ .‬לחכטי חידוח‪ .‬ה׳ ישלח לעטו טדוח‪ .‬לשבטי יה לישראל עדות‪:‬‬
‫ו ק ^ ך • דעת י•‬
‫סכום המאטרים מכל המטר מאה וששים וחטשה וסיטגיך לב‬
‫ה‬
‫אכף לאלהי טרום ובטה אקדטגו כי אם בברכת הודאה קטגח‪« .‬וזאת ד׳י‬
‫‪3HD‬‬
‫הטגה‪ .‬והוא המבוקש והגרגה טהפין האגושי‪ .‬וטאםר הגביא אם ב*ץ‬
‫גפני וחטאת גםשי‪ .‬כילו חמיה תהלה• והכל שלו מה למטה ומה למעלה‪ .‬וזר‪-‬יעי‬
‫ל י א חפרו‪.‬‬
‫^‬
‫ל ‪, .‬ך‬
‫רוחי עולה‪ .‬לברט בפי בשבח‬
‫ורב סובו נטלני להחזיקני ועזרגי עד כה לסיים ספר הישר‪ .‬דברי יושר‪ .‬ואמרי טשר‪.‬‬
‫הבמימ וחידותם‪ .‬בטאטרם וטונתט‪ .‬בחזנריהם ובםירותם איה איטה טקוםות מושבותפ‬
‫ועלינו לשבי! ולבקש לאל‪ .‬יש״רש יעיפב יגיץ וטרח ישראל‪ .‬כעת יאמר ליע^פ‬
‫ולישראל‪0 .‬ה פעל • ל ‪ .‬וברוך ה׳ לעולם אטן ואמן אכ״יר‪:‬‬
‫ו ת ד (‬
‫ה‬
‫ב ו‬
‫ש‬
‫ם‬
‫ב ב ן ד ו <‬
‫ב י‬
‫ע ב ד ו‬
‫ה פ‬