‫חתולה שחורה עם כתם לבן‬
‫מאת‪ :‬דורית מקלף‬
‫לסינופסיס והמחזה בשלמותו – גלול מטה‬
‫כל הזכויות שמורות לעל"ה‪ ,‬העמותה לקידום האומנות הישראלית‬
‫"בימת קדם" ו"בימה לספרות"‪ ,‬רח' מאפו תל‪-‬אביב‪ ,‬טל' ‪30-6994935‬‬
‫‪1‬‬
‫כל הזכויות שמורות לדורית מקלף‬
‫תקציר המחזה חתולה שחורה עם כתם לבן (סינופסיס)‬
‫המחזה עלה כהצגה בבימת קדם‪ .‬מחזה ל‪ 5-‬משתתפים ונגן‪.‬‬
‫גיבורת המחזה‪ ,‬נחמה כבת ‪ ,55‬בת אופיינית לדור הסנדוויץ‪ ,‬נתונה‬
‫בין ג'ני אמה המרירה והשתלטנית לבין יעל‪ ,‬בתה הזרוקה וההריונית‪.‬‬
‫נחמה מתיידדת דווקא עם חתולת רחוב שחורה (מזל רע) עם כתם‬
‫לבן (בכל זאת מזל טוב) והופכת אותה למעין מדריכה ויועצת‪.‬‬
‫בעזרתה מוצאת נחמה את הדרך להשתחרר מהכלא הנשי‪ ,‬לשבור‬
‫את שרשרת הדורות של הסבל ולצאת "מעבדות לחירות"‬
‫אגדה פמיניסטית‪-‬מודרנית משעשעת וכואבת‪ ,‬מבינה אף ללב גבר‪.‬‬
‫על נשיות‪ ,‬אמהות‪ ,‬נטל ואחריות‪ .‬ועל מורשת נשית בעולם שבו‬
‫הגברים הם "אורחים מזדמנים"‬
‫בהפקה השתתפו‪ :‬שושה גורן (נחמה)‪ ,‬חנה ריבר (ג'ני)‬
‫אודי בן משה (רונן החבר של יעל) ליאת אקטע (החתולה)‬
‫ענת סלונים (יעל‪,‬הבת הצעירה)‬
‫ועופר אנקורי בתפקיד הנגן המסתורי בדימיונה של נחמה‬
‫את ההצגה ביים יצחק גורמאזנו גורן‬
‫המחזה‪ ,‬מסתיים באפי‪ -‬הנד ובנסיעה לפריז‪ ,‬מדגיש את תפקיד‬
‫ה"בחירה" החופשית של כל דמות ביחס ל"גורל" שנגזר עליה‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫כל הזכויות שמורות לדורית מקלף‬
‫על"ה‪ ,‬העמותה לקידום האומנות הישראלית‬
‫בימת קדם מציגה‪:‬‬
‫חתולה שחורה עם כתם לבן‬
‫קומדיה חדשה מאת דורית מקלף‬
‫בימוי ותפאורה יצחק גורמזאנו גורן‬
‫מוסיקה עופר אנקורי‬
‫תלבושות צפי סמו‬
‫משתתפים‪:‬‬
‫שושה גורן‪ -‬נחמה‬
‫חנה ריבר ‪ -‬ג'ני‬
‫אודי בן‪-‬משה‪ -‬רונן‬
‫ליאת אקטע –חתולה‬
‫ענת סלונים – יעל‬
‫ועופר אנקורי בנגינה חיה בחליל וסקסופון‪.‬‬
‫גיבורת המחזה‪ ,‬נחמה (שושה גורן)‪ ,‬היא בת אופיינית לדור הסנדוויץ'‪ ,‬נתונה בן אמה‬
‫השתלטנית והילדותית ג'ני (חנה ריבר)‪ ,‬ובין בתה הזרוקה יעל (ענת סלונים) שאליה מתלווה‬
‫חברה המחפש‪-‬בית רונן (אודי בן‪-‬משה)‪ .‬נחמה מתיידדת דווקא עם חתולת‪-‬רחוב‪-‬שחורה‪-‬עם‬
‫כתם‪-‬לבן (ליאת אקטע)‪ ,‬והופכת אותה למין אני‪-‬אחר שלה‪ .‬באמצעותה ובאמצעות נגן מסתורי‬
‫(עופר אנקורי) הנולד בדמיונה‪ ,‬מוצאת נחמה את הדרך להשתחרר מהכלא של עצמה ושל‬
‫סביבתה‪ ,‬ולצאת "מעבדות לחירות"‪.‬‬
‫אגדה מודרנית משעשעת וכואבת על נשיות ועל מורשת נשית בעולם שבו הגברים הם "אורחים‬
‫מזדמנים"‪.‬‬
‫הפקה – משרד קדם‬
‫דליה סוחר‪ ,‬מנהלת הפקה‬
‫בת‪-‬שחר גורפינקל‬
‫‪3‬‬
‫כל הזכויות שמורות לדורית מקלף‬
‫חלק ראשון‬
‫‪ .1‬נחמה‪ ,‬ג'ני‪ ,‬חתולה‪ ,‬נגן‬
‫(על ספסל בחצר הבית יושבת ג'ני‪ .‬היא ישנה‪ .‬מוסיקה קסומה‪ .‬מופיע נגן עם סקסופון‪ .‬אחריו‬
‫נכנסת החתולה ורוקדת כשהיא מסדרת את תפאורת הדירה‪ .‬ג'ני מתעוררת ויוצאת)‪.‬‬
‫קול רך ‪:‬‬
‫בעיירה קטנה אחת‪ ,‬בצפון הנגב‪ ,‬בשרון או בגליל‪ ,‬חייתה אישה אחת ושמה‬
‫נחמה‪.‬‬
‫(נכנסת נחמה חסרת אוויר ומתיישבת על הספסל‪ .‬היא נושאת שקיות אחרי מסע קניות – נעליים‪,‬‬
‫בגדים‪ ,‬לבנים סקסיים‪ ,‬אוכל‪ ,‬יין)‪.‬‬
‫קול רך‪:‬‬
‫בערב קיץ קסום‪ ,‬כשחזרה מקניות בקניון המקומי‪ ,‬פגשה חתולה שחורה עם כתם‬
‫לבן‪ ,‬ושמעה מוסיקה שהגיעה ממרחק‪ .‬זו הייתה חתולה רגילה בלי ייחוד‪,‬‬
‫והמוסיקה – של בן השכן המעצבן‪ ,‬המתאמן בסקסופון‪ ,‬אבל משהו קרה לה‬
‫לנחמה באותו ערב‪ ,‬ובראשה החל להירקם סיפור‪ ...‬סיפור רגיל של קיץ‪ ,‬בעיר‬
‫קטנה בצפון הנגב בשרון או בגליל‪...‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫(מסירה את נעלי העקב) נעלי עקב זו המצאה של גברים‪ ,‬זה ברור‪.‬‬
‫חתולה‪:‬‬
‫(מגיחה מאחוריה) בגיל חמישים להעביר את כל המשקל של הגוף לאצבעות‬
‫בגלל גבר?! (לנחמה) אני – עוד לא פגשתי חתול שאפשר לסמוך עליו‪ .‬את‬
‫בטוחה שהוא שווה את היבלות?‬
‫נחמה‪:‬‬
‫(מתקשה להאמין שחתולה היא זו שדיברה) קישתה! לכי מפה‪ .‬חתולה שחורה ‪-‬‬
‫זה מה שחסר לי היום!‬
‫חתולה‪:‬‬
‫אבל יש לי כתם לבן‪( .‬מגיבה להפתעתה של נחמה) יש לי כתם לבן‪( .‬פאוזה) אף‪-‬‬
‫אחד לא רואה אותו‪ .‬חשבתי שדווקא את תראי‪( .‬מתהפכת ומראה לה את הכתם‬
‫הלבן על הבטן)‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫הוא יפה‪ .‬הכתם הלבן שלך‪ .‬נפל לך כוכב מהשמים ישר על הבטן שלך והחליט‬
‫להישאר כי טוב לו שם‪( .‬פאוזה) אני‪ ...‬מקווה שלא תקחי את זה אישי אבל אני‪...‬‬
‫לא מאלה שמדברות עם חתולים‪ .‬בכלל‪ ,‬זה שהתיישבתי על הספסל הזה של‬
‫הזקנות‪ ,‬זה מקרי לחלוטין‪.‬‬
‫חתולה‪:‬‬
‫בגלל הנעלי‪-‬עקב‪( .‬מרחרחת אותן‪ .‬נחמה מרחיקה אותן ממנה)‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫אני שונאת את הספסל הזה‪ .‬אם את יושבת עליו – סימן שנגמרו לך החיים וכל‬
‫מה שנשאר לך זה לצפות בתהלוכה‪...‬‬
‫‪4‬‬
‫כל הזכויות שמורות לדורית מקלף‬
‫חתולה‪:‬‬
‫של אלה שממהרים ואין להם זמן לחתולים‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫חתולה עם הבנה‪ .‬לא רציתי לדבר איתך‪ ,‬ואני מדברת‪ .‬ככה זה אתי‪ .‬בסוף כולם‬
‫מצליחים לשכנע אותי לעשות מה שהם רוצים והרצון שלי נשאר יתום‪ .‬אולי הרצון‬
‫שלי שחור כמוך ולכן אני בורחת ממנו‪.‬‬
‫חתולה‪:‬‬
‫רצון זה כמו שריר בנפש‪ .‬צריך להפעיל אותו‪ .‬תני לרצון שלך צורה‪....‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫גוף וזנב‪...‬‬
‫חתולה‪:‬‬
‫א בראבו! מחיאות כפיים לנחמה!‬
‫נחמה‪:‬‬
‫גם אבא שלי היה כזה בלי רצון‪ .‬חבל שלא ירשתי את הרצון של אימא שלי‪ .‬הרצון‬
‫שלה הוא מלך השכונה‪ .‬מנהלת שיחת‪-‬נפש עם חתולה‪ .‬יופי לך נחמה‪ .‬די! אני‬
‫חייבת להיכנס הביתה‪ .‬צריך להכין‪ ,‬לסדר‪ .‬אבל האצבעות מסרבות‪.‬‬
‫חתולה‪:‬‬
‫ובצדק‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫הלוואי ויכולתי ללכת יחפה‪( .‬החתולה מלקקת לה את אצבעות‪-‬הרגליים של‬
‫נחמה‪ .‬בהתחלה היא נרתעת‪ ,‬ואחר‪-‬כך דווקא נעים לה‪ .‬נחמה מפזמת שיר‬
‫אהבה בצרפתית שיחזור גם בהמשך‪ .‬החתולה מצטרפת אליה לריקוד‪ ,‬פתאום‬
‫מפסיקה ורצה אל פינתה‪).‬‬
‫‪ .9‬נחמה‪ ,‬ג'ני‪ ,‬חתולה‬
‫(ג'ני מגיעה עם צלוחית שאריות מן המטבח‪).‬‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫מה את עושה פה? ומה זה כל השקיות האלה מאז שבנו פה את הקניון‪ ,‬כולם‬
‫רצים לשם אפשר לחשוב שמחלקים שם בחינם!‬
‫נחמה‪:‬‬
‫בואי הביתה‪ ,‬אימא הרופא אמר שאת צריכה לנוח‪( .‬בוחנת את האוכל שג'ני‬
‫הביאה)‪.‬‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫תפסיקי לנדנד‪ .‬השאריות זה ממרסל‪ ,‬לא ממני‪ .‬הנין שלה‪ ,‬הדבר הראשון כשהוא‬
‫חוזר מהצבא – הוא בא אליה לאכול ולפעמים גם החברים שלו באים‪ .‬שמח לה‬
‫למרסל‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫לקחת את הכדורים שלך היום?‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫אני לא צריכה בייביסיטר‪ .‬תיכנסי הביתה‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫כל הזכויות שמורות לדורית מקלף‬
‫נחמה‪:‬‬
‫בסדר‪ .‬אבל אל תשכחי את עצמך‪( .‬יוצאת מאזור הספסל‪ ,‬ונכנסת אל תוך‬
‫הדירה)‪.‬‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫לשכוח את עצמי‪ .‬הלוואי ויכולתי‪( .‬לחתולה‪ ):‬תאכלי‪ .‬תאכלי‪ .‬זה טעים‪ .‬אני‬
‫בישלתי אצל השכנה שלי מרסל‪ ,‬כי הבת שלי לא מרשה לי לבשל‪ ,‬בגלל הלחץ‬
‫דם שלי והלב‪ ...‬הכול בלי מלח ובלי פלפל‪ .‬בלי טעם‪ .‬מי צריך אוכל אם אין לו‬
‫טעם‪ .‬הרופא אמר‪ :‬אוכלים בשביל לחיות לא חיים בשביל האוכל"‪ .‬היית צריכה‬
‫לראות את הכרס שלו!‬
‫(בינתיים רואים את נחמה‪ ,‬בלבוש קל‪ ,‬מארגנת את הבית לכבוד ה"אורח"‪ .‬ניכרת ההתרגשות‬
‫שלה מן ההכנות‪).‬‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫אצלנו ברומניה אמרו שחתולים מביאים מחלות‪ .‬אבל אני לא מפחדת ממך כמו‬
‫מרסל בגלל שאת שחורה‪ .‬איך שאומרים "מזל שחור"‪ .‬לי כבר היה את כל המזל‬
‫השחור שרשום לי – אם מאמינים בדברים האלה‪ .‬אז בתיאבון לך‪ .‬ואל תהיי‬
‫כזאת בררנית‪ .‬אני רואה שאת בהריון‪ .‬את צריכה לחשוב על הקטנים‪ ,‬לא עלייך‪.‬‬
‫שכל של חתול‪.‬‬
‫(יוצאת‪ .‬בתוך הדירה – נחמה שרה בצרפתית‪ ,‬רוקדת ושותה יין‪ ,‬כשג'ני נכנסת)‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫ממתי את מסתובבת ערומה בבית? מה זה כל החגיגה הזאת? ממתי מבזבזים‬
‫אצלי בבית את הסרוויס של החתונה שלי ביום חול?‬
‫נחמה‪:‬‬
‫זה גם הבית שלי‪ ,‬אימא‪( .‬מצלצלים בדלת‪ .‬היא יוצאת‪ .‬ג'ני מביטה בה המומה‪.‬‬
‫כשהיא חוזרת בידיה זר פרחים גדול‪ .‬שמה באגרטל)‪ .‬הערב נשתמש בסרוויס‬
‫של החתונה שלך כי הערב יש לי אורח‪.‬‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫אורח?! ולי לא אומרים כלום‪( .‬נחמה חוזרת עם האגרטל‪ ,‬מלטפת את הפרחים)‬
‫פרחים יפים‪ ,‬יש לו טעם לאורח שלך‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫זה לא ממנו‪ .‬אני שלחתי לעצמי‪ .‬בחרתי אותם אחד‪-‬אחד‪.‬‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫את השתגעת! ממתי אישה שולחת פרחים לעצמה? (קוראת את הכרטיס)‬
‫"לנחמה‪ ,‬באהבה‪ ,‬מנחמה‪".‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫את רוצה להתקלח? אולי תלבשי את השמלה הכחולה שלך עם הסיכה ההיא‬
‫שאת אוהבת? אני רוצה שהוא יכיר את אימא שלי במיטבה‪.‬‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫שלושים שנה בלי גבר‪ .‬עכשיו נזכרת?‬
‫נחמה‪:‬‬
‫למה את מוכרחה לקלקל‪ ,‬אימא? את לא רואה שאני מאושרת?‬
‫(נכנסת יעל‪ .‬מאד היפרית כדי לכסות על המבוכה מ"החדשות" שלה)‬
‫‪6‬‬
‫כל הזכויות שמורות לדורית מקלף‬
‫‪ .0‬נחמה‪ ,‬ג'ני‪ ,‬יעל‬
‫יעל‪:‬‬
‫מי מאושר? (מחבקת את נחמה ואת ג'ני)‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫תחליפי בגדים‪ .‬את יודעת שאני לא אוהבת שאת מסתובבת בבית עם הבגדים‬
‫של החיות‪ .‬הכל מלא חיידקים‪.‬‬
‫יעל‪:‬‬
‫(מחפשת בכיסים של סרבל הג'ינס שלה) רגע‪ ,‬איפה הוא? הנה סבתי‪ ,‬הבאתי לך‬
‫חיידק טורף מהכלוב של הארנבים‪.‬‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫(לנחמה) מה את שותקת? רק לפני רגע שלחת אותי למקלחת?!‬
‫יעל‪:‬‬
‫מה אוכלים? מה בישלת לנו‪ ,‬סבתי?‬
‫ג'ני‪,‬‬
‫אימא שלך לא מרשה לי לבשל‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫פסטה‪ .‬קניתי אוכל איטלקי‪ .‬אבל נאכל מאוחר יותר‪.‬‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫לאימא שלך יש אורח‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫אימא!‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫או סליחה‪ ,‬זה סוד‪ .‬סוד גדול!‬
‫יעל‪:‬‬
‫אני המומה‪ .‬כנראה טעיתי בבית‪ ,‬יין‪ ,‬פרחים‪ ,‬מפה‪ ,‬ואימא שלי יוצאת עם גברים?‬
‫נחמה‪:‬‬
‫אנחנו מכירים כבר שלושה חודשים‪.‬‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫שלושה חודשים‪ .‬מאחורי הגב שלי‪.‬‬
‫יעל‪:‬‬
‫ושלי!‬
‫נחמה‪:‬‬
‫הוא במאי תיאטרון‪ ,‬מתל‪-‬אביב‪.‬‬
‫יעל‪:‬‬
‫זה שעושה את הפרויקט של שבעים שנה לעיירה?‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫ואת נתת לו את הכסף לעשות את זה?‬
‫‪7‬‬
‫כל הזכויות שמורות לדורית מקלף‬
‫יעל‪:‬‬
‫אימא היא רק העוזרת של הגזבר‪ .‬את יודעת את זה‪ ,‬סבתי‪ .‬היא לא מחליטה‬
‫הכל לבד‪.‬‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫אבל את בטח שכנעת את הגזבר‪ .‬במקום עצים ומדרכות ושיצבעו את הבתים‬
‫הישנים שלנו‪ ,‬הבאת לנו קרקס‪ .‬לפי דעתי‪ ,‬זה הוא שהיה צריך לשלוח לך‬
‫פרחים‪ .‬את סידרת לו את הפרנסה שלו‪ .‬הנכד של מרסל‪ ,‬יוסי‪...‬‬
‫נחמה ויעל‪:‬‬
‫יוסי של מרסל!‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫את יודעת שהוא שר במועדונים‪ .‬הוא סיפר לי כמה מרווחים האומנים האלה‪.‬‬
‫בושה וחרפה! נראה אותם עובדים יום אחד ברפת‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫מספיק כבר עם יוחאי מהקיבוץ‪ ,‬אימא התחתנת עם אבא יחזקאל‪ ,‬לא עם יוחאי‪.‬‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫אני לא צריכה שתזכירי לי‪ .‬הרבה דברים כבר לא עובדים אצלי אבל הזיכרון ימח‬
‫שמו‪ ,‬עובד מצוין‪ .‬הלוואי ויכולתי לשכוח‪.‬‬
‫יעל‪:‬‬
‫(לנחמה) היא עוד רבה עם סבתא טויה בחלומות?‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫מה את שואלת אותה? אם היית ישנה בבית במקום להסתובב ברחובות‪ ,‬היית‬
‫יודעת בעצמך‪.‬‬
‫יעל‪:‬‬
‫(לכיוון התמונה של טויה על הקיר)‪ ,‬הי‪ ,‬סבתא!‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫מה את קוראת לה סבתא? היא פעם עשתה משהו בשבילך?‬
‫יעל‪:‬‬
‫סבתא טויה מתה לפני שנולדתי‪.‬‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫אפילו באימא שלך היא לא טיפלה‪ ,‬רק סביב הבעל שלי כרכרה כמו תרנגולת‬
‫מיוחמת‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫אימא איך את מדברת? ועוד לפני הילדה?‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫הילדה? הילדה שלך מבינה מה זה סקס יותר טוב ממני וממך‪ .‬גם אם עכשיו‬
‫את מסתובבת לך עם במאים של תיאטרון‪ .‬ומה יש אם היא תדע? ככה היא‬
‫תשמור שלה זה לא יקרה‪ .‬לי לא היה מי שילמד אותי‪ .‬אימא שלי מתה כשהייתי‬
‫ילדה‪ .‬ימח שמם הרוצחים שלה‪ .‬אבל אלוהים לא ריחם עליי‪ ,‬התקמצן על האושר‬
‫שלי‪ ,‬שלח לי בעל שאימא שלו מאוהבת בו כמו כלה‪ .‬לא פלא שהוא לא התחתן‬
‫עד גיל ‪.55‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫אל תדברי ככה על אבא‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫כל הזכויות שמורות לדורית מקלף‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫כן‪ ,‬האבא הקדוש שלך‪ .‬טוב למות בגיל צעיר‪ ,‬ככה לא מספיקים לעשות חטאים‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫נכון‪ .‬הוא היה איש טוב והוא אהב את שתינו‪ ,‬אל תקשיבי לה‪ ,‬יעלי‪.‬‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫אותך הוא אהב‪ .‬אותך ואת אימא שלו‪( .‬קמה) אני חושבת שאני אלך קצת לנוח‪.‬‬
‫מה יחשוב עלי האורח שלך? אני צריכה גם להסתרק ולבחור לי שמלה‪.‬‬
‫יעל‪:‬‬
‫את רוצה שאני אעשה משהו עם הפסטה? זה מסוג הבישולים שאני יודעת‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫גם אני‪.‬‬
‫יעל‪:‬‬
‫היא לא לקחה את הכדורים שלה‪.‬‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫(עומדת בפתח) איפה הכדורים שלי? כל‪-‬כך הרבה בבת‪-‬אחת‪( .‬יעל קמה להביא‬
‫מים)‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫היית צריכה לקחת אותם בזמן‪ .‬בשביל מה סידרתי לך אותם בדיוק לפי השעות?‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫עם כרטיסים צבעוניים היא סדרה לי אותם‪ .‬גזרה ‪ 9‬ו‪ 1-‬בדיוק לפי השעות‪ .‬אימא‬
‫שלך הייתה צריכה להיות גננת‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫עשיתי שיהיה לך יותר קל‪.‬‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫לי כבר קל לא יהיה (בולעת כדור ושותה את המים) היא כל הזמן מסדרת לי‪,‬‬
‫האימא שלך‪ .‬את הבלגן של החיים שלי כבר אי אפשר לסדר‪.‬‬
‫יעל‪:‬‬
‫אז מתי הוא יבוא הבמאי שלך? ובן כמה הוא ומה צבע העיניים שלו? אימא‪ ,‬הוא‬
‫גרוש? אלמן?‬
‫נחמה‪:‬‬
‫(מתחמקת מן השאלה) אנחנו נוסעים לסוף שבוע ארוך בפארי‪ .‬טסים מחר לפנות‬
‫בוקר וחוזרים ביום ראשון‪ .‬זה מין דיל כזה‪ .‬אני רוצה שתישארי עם סבתא בבית‬
‫עד שאני חוזרת‪ .‬שהיא לא תהיה לבד‪( .‬משאירה את יעל המומה)‪.‬‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫הערב הוא בא לאכול ומחר אתם‪...‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫זו העיר הכי רומנטית בעולם ורוז'ה מכיר אותה‪ .‬הוא נולד בצרפת‪ .‬הוא הזמין‬
‫שולחן במסעדה של חבר שלו במונמרטר שמכינים בה סטייק טרטר הכי טוב‬
‫בפריז‪.‬‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫רק צרפתי נאה לה! שורה של מחזרים הביאה לה מרסל‪ .‬אבל לא מספיק טוב‬
‫בשביל הפרינצסה‪ .‬אפשר לחשוב שהיא יצאה מז'ורנל‪ .‬אבל היום – תסתכלי‬
‫עליה‪ .‬פאם פאטאל‪ .‬כבר חודשים אני רואה את השמלות מתקצרות לה‪ .‬איך כל‬
‫פעם ליד המראה היא מכניסה את הבטן‪ ,‬בודקת את ה‪( -‬נוגעת בישבן שלה‬
‫‪9‬‬
‫כל הזכויות שמורות לדורית מקלף‬
‫ועושה תנועה של ענטוז)‪ .‬הייתי צריכה לדעת שהיא יצאה לכבוש את האוורסט –‬
‫האימא שלך‪ .‬זוכרת את הרוסי הזה? היה לו אוטו ועבודה‪.‬‬
‫יעל‪:‬‬
‫וגם כמה שיני זהב‪.‬‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫בדיוק‪ .‬כל פעם שהוא חייך חשבתי על הנדוניה‪ .‬מה רע בזהב? זהב זה כמו‬
‫יהלומים‪ .‬ויהלומים‪....‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫הם החברים הכי טובים של סבתא שלך ושל מרלין מונרו‪( .‬מתחילה לשיר את‬
‫השיר של מרלין מונרו‪ ,‬ושלושתם מתחילות לרקוד‪ .‬יעל מתיישבת)‪ .‬מה יש לך?‬
‫יעל‪:‬‬
‫סתם עייפה קצת‪.‬‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫לא ישנה בלילות – זה מה שיש לה‪.‬‬
‫יעל‪:‬‬
‫(לנחמה) מה זה בדיוק סטייק טרטר?‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫גם האוכל שלה נהייה מהז'ורנלים‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫זה בעצם בשר לא מבושל‪ .‬רוז'ה אומר שזה מעדן מלכים‪( .‬יעל מחזיקה את‬
‫הבטן) יעלי‪ ,‬מה קרה לך?‬
‫יעל‪:‬‬
‫(קמה ויוצאת במהירות) אני צריכה‪ ,‬אני צריכה ל‪...‬‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫להקיא‪ .‬להקיא זה מה שהיא צריכה‪ .‬בשר לא מבושל‪ .‬טוב שאבא שלך כבר לא‬
‫חי‪ .‬זה היה הורג אותו‪( .‬נחמה יוצאת אחרי יעל‪ .‬ג'ני פונה לתמונת בעלה על‬
‫הקיר) אתה לא היית הגורל שלי‪ ,‬יחזקאל‪ .‬שתסלח לי האימא שלך ושיסלחו לי כל‬
‫המתים כולם‪ .‬אני ידעתי את זה‪ .‬וגם אמרתי לך בערב הראשון כשלקחת אותי‬
‫לקולנוע‪ .‬יוחאי היה הגורל שלי‪ .‬הוא הביא אותי לארץ מהתופת שלנו שם‬
‫באירופה‪ .‬אוד מוצל מאש הוא קרא לי‪ .‬הוא שר לי "אוצ'יצ'ורניה"‪( .‬שרה את‬
‫השיר) כבר חמישים שנה מאז שהלכת‪ .‬בזמן הזה בנו אצלנו מדינה ומה אני –‬
‫הבת שלך הביאה לי תינוקת בלי אבא ועכשיו היא נוסעת לה לפריז‪ .‬והנכדה‬
‫שלך‪( ....‬יעל נכנסת‪ ,‬פנים שטופים‪ ,‬לבושה בג'ינס נקי וחולצה)‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫את צריכה לשכב‪( .‬לג'ני) היא הקיאה‪ .‬אני אעשה לך כוס תה‪.‬‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫זה הסטייק טרטר שלך‪ .‬זה מה שעשה לה את זה‪ .‬לנסוע עד פריז בשביל לאכול‬
‫בשר לא מבושל?‬
‫נחמה‪:‬‬
‫יש עכשיו וירוס כזה‪ .‬יש לך חום? להזמין רופא?‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫תיזהרי שלא תידבקי‪ .‬זה יקלקל לך את הטעם של הסטייק‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫כל הזכויות שמורות לדורית מקלף‬
‫יעל‪:‬‬
‫מספיק כבר‪ ,‬סבתא אני לא חולה‪ .‬אני‪....‬‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫בהריון! אלא מה?‬
‫נחמה‪:‬‬
‫איזה עיתוי!‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫ומה עם חתונה?‬
‫יעל‪:‬‬
‫אני לא מתחתנת עם אף אחד‪.‬‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫בטח למה שאצלי יהיה נורמלי? למה שלי תהיה משפחה כמו שיש לכולם? לי לא‬
‫מגיע‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫(מתקשה לנשום) שכחתי משהו בחוץ‪ .‬אני תכף חוזרת‪.‬‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫תברחי‪ .‬תברחי‪ .‬זה הכל החינוך שלך‪.‬‬
‫יעל‪:‬‬
‫אין לי כוח לזה עכשיו‪ .‬אני הולכת לחדר שלי לישון‪.‬‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫אם היית ישנה בחדר שלך במקום לחפש מחזרים בלילות‪ ,‬כל זה לא היה קורה‪.‬‬
‫יעל‪:‬‬
‫(ליד היציאה) לא כל אחד יכול לחיות חיים שלמים על זיכרון של נשיקה אחת‬
‫בגורן‪ ,‬סבתא‪ .‬נודף פה ריח של מנזר מהקירות‪ .‬את ואימא שתיכן נולדתן בלי‬
‫יצר‪ .‬אבל אני דומה לאבא שלי כנראה‪ ,‬אני צרירה אהבה בשביל לחיות (יוצאת)‪.‬‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫לזה אתן קוראות אהבה? הריון בלי אבא? (יעל יוצאת‪ .‬ג'ני מתחילה לארוז‪.‬‬
‫בינתיים רואים את נחמה מסתובבת ליד הספסל‪ ,‬מחפשת את החתולה‪ .‬החתולה‬
‫מגיעה)‪.‬‬
‫‪ .4‬נחמה‪ ,‬חתולה‬
‫חתולה‪:‬‬
‫שוב את יחפה‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫ברחתי מהבית‪ .‬אישה בת ‪ ,55‬עוזרת לגזבר המועצה‪ ,‬הבת שלה בהריון והיא‬
‫בורחת‪.‬‬
‫חתולה‪:‬‬
‫יחפה‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫כל הזכויות שמורות לדורית מקלף‬
‫נחמה‪:‬‬
‫כמו ילדה קטנה‪( .‬פאוזה) אני לא רוצה את זה‪ ,‬את שומעת?‬
‫חתולה‪:‬‬
‫אהמ‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫זה היום שלי ‪.‬‬
‫חתולה‪:‬‬
‫אהמ‬
‫נחמה‪:‬‬
‫אני לא חוזרת לסרט הזה‪ ,‬ואף אחד לא יכריח אותי!‬
‫חתולה‪:‬‬
‫אני אמרתי משהו?‬
‫נחמה‪:‬‬
‫הכל חוזר על עצמו כמו חלום רע‪.‬‬
‫חתולה‪:‬‬
‫פויה‪ ,‬יעלי‪ .‬קלקלה לנו את החגיגה‪ .‬נו! נו! נו! באמת לא יפה מצדה‪( .‬פאוזה)‬
‫‪ ,By the way‬נחמה‪( ,‬מלטפת לעצמה את הבטן) הריון זה לא אסון לאומי הריון‪...‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫בלי בעל? גומר את החיים שלך‪.‬‬
‫חתולה‪:‬‬
‫לא את שלי ולא את שלך‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫כלום היא לא למדה ממני הבת שלי‪.‬‬
‫חתולה‪:‬‬
‫לא אחריות‪ ,‬לא הישגיות‪...‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫אבל הריון – זה כן!‬
‫חתולה‪:‬‬
‫מזל טוב!‬
‫נחמה‪:‬‬
‫ממש כמו אבא שלה‪.‬‬
‫חתולה‪:‬‬
‫שתי טיפות מים!‬
‫נחמה‪:‬‬
‫עושים מה שהם רוצים‪...‬‬
‫חתולה‪:‬‬
‫בלי לעשות חשבון לאף אחד‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫(נכנסת לפאזה של זיכרון וגעגוע) הבת שלי חושבת שהיא המציאה את הפטנט‬
‫הזה של געגוע של תשוקה‪ ,‬התמכרות לגוף של מישהו עד שנגמר לך האוויר‪.‬‬
‫(מוזיקה והנגן מופיע)‪.‬‬
‫חתולה‪:‬‬
‫שמת לב איך המוזיקה באה תמיד בקטעים של הרגש? שאם את עוד לא מוצפת‬
‫היא תעזור לך לטבוע‪( .‬נחמה נמשכת אחרי הנגן) חצי חיים שלך בילית שם‪,‬‬
‫‪12‬‬
‫כל הזכויות שמורות לדורית מקלף‬
‫חיילת עם המפקד שלה – היום יש חוקים נגד זה בצבא‪ .‬תיזהרי נחמה! את‬
‫נופלת לבור של הזיכרונות‪ ,‬תיזהרי‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫הוא היה כל מה שחלמתי עליו כל השנים‪ .‬להיות אתו זה היה כמו בספרים‬
‫שהחבאתי מתחת לכר‪ .‬כמו בסרטים‪ .‬הוא היה הגאולה שלי מהריח של הבדידות‬
‫שכיסתה את הקירות שלנו כל השנים‪.‬‬
‫חתולה‪:‬‬
‫אבל היו לו אישה וילדים‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫כן‪ .‬בשבוע הראשון עוד לא ידעתי את זה כי לא הייתה לו טבעת ולא רציתי‬
‫לשאול‪ .‬היה לו רעב של גבר לבד‪ .‬זה מה שאמרתי לעצמי‪ .‬לא שהיה לי הרבה‬
‫עם מה להשוות‪ .‬חייתי רק בשביל הלילות אתו‪ .‬אחר‪-‬כך‪ ,‬כשאחת הנשמות‬
‫הטובות בפלוגה דאגה ליידע אותי‪ ,‬כבר היה מאוחר מדי‪ .‬אימא שלי אמרה לי אז‪:‬‬
‫"תתחתני‪ ,‬את צעירה‪ ,‬את מריחה מסקס‪ ,‬עכשיו הזמן שלך" תני לילדה שלך‬
‫אבא‪ .‬אימא שלי‪ ,‬שכל מה שהיא ידעה על אהבה זו נשיקה אחת בגורן‪ .‬אבל אני‬
‫לא יכולתי‪ .‬נשאר לי הזיכרון של האהבה ההיא כמו‪ ...‬ברזל מלובן בבשר‪.‬‬
‫חתולה‪:‬‬
‫הוא ראה את הכתם הלבן שלך‪ .‬יש לך כתם לבן! (יעל מגיעה)‪.‬‬
‫‪ .6‬נחמה‪ ,‬ג'ני‪ ,‬יעל‪ ,‬חתולה‬
‫יעל‪:‬‬
‫סבתא ארזה מזוודה‪ .‬היא הולכת לבית‪-‬אבות‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫איך היא מתכוונת להגיע לשם? ברגל או בנסיעה ישירה על המטאטא שלה?‬
‫יעל‪:‬‬
‫באמת‪ ,‬אימא‪ ,‬וחוץ מזה‪ ,‬מה את עושה פה? יחפה? חשבתי שאת שונאת את‬
‫הספסל של סבתא! (נחמה מתחילה ללכת‪ ,‬יעל מגלה את החתולה) אה‪ ,‬חתולה‬
‫שלי‪ ,‬מה את עושה פה?‬
‫נחמה‪:‬‬
‫את באה?‬
‫יעל‪:‬‬
‫את מדברת אתי (נחמה‪ ,‬החתולה ויעל נכנסות הביתה)‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫מה היא עושה כאן‪ ,‬החתולה?‬
‫נחמה‪:‬‬
‫אני הזמנתי אותה‪ .‬מה זה משנה לך? את הרי הולכת‪.‬‬
‫יעל‪:‬‬
‫(לחתולה) חיפשתי אותך‪ ,‬יא בוגדנית שמנמונת שלי!‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫הילדה בהיריון‪ ,‬לא אכפת לך שהיא תידבק ממשהו?‬
‫נחמה‪:‬‬
‫לאיזה בית‪-‬אבות את הולכת‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫כל הזכויות שמורות לדורית מקלף‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫איפה שהאחות של מרסל‪ .‬יפה שם‪ .‬יש גינה וספסלים וגם יש לה מטבח והיא‬
‫יכולה לבשל כל מה שהיא רוצה שם‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫וזה חינם? הם פשוט מחכים שתבואי‪ .‬את וכל מי שמתחשק לו לבשל?‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫זה לא חינם אני נותנת להם את הדירה‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫את הדירה?‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫הדירה שלי!‬
‫נחמה‪:‬‬
‫שלך? ומי שילם את המשכנתא? ואיפה אנחנו נגור – יעלי ואני? על אחד‬
‫הספסלים שם בגינה של בית‪-‬האבות?‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫את הרי יש לך את הבמאי שלך‪ .‬הוא כבר ידאג לך‪ .‬והילדה – היא ממילא חתולת‬
‫רחוב‪ .‬רק על הקטן כואב לי‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫הקטן?‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫התינוק‪ .‬התינוק שלה‪ .‬הנכד שלי‪ ,‬מה הוא אשם?‬
‫נחמה‪:‬‬
‫הנכד שלך? ומה אני – האימא שלו?‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫מי גידל אותה? את? את ברחת לך לעבודה‪ ,‬ללימודים שלך‪ ,‬כל הזמן‬
‫השתלמויות‪ .‬היה לך ראש למספרים כמו לאבא שלך‪ ,‬אבל הייתה לך בייביסיטר‬
‫בבית ואת ארגנת לך בילויים‪.‬‬
‫יעל‪:‬‬
‫מה אתן רבות כמו שתי תרנגולות? (לנחמה) חשבתי שיש לך אורח‪ .‬את לא‬
‫צריכה להתקלח‪ ,‬להתלבש‪ ,‬לבשל משהו? (לג'ני) ואת‪ ,‬שלא תעשי תכניות על‬
‫ההריון שלי‪ .‬אני לא ספקית של נכדים וגם לא של נינים‪.‬‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫מה את שותקת? הבת שלך הולכת לעשות הפלה ואת שותקת? גם אני נהייתי‬
‫אילמת כשבאת אלי מהצבא עם החדשות האלה? (החתולה מפזרת את הבגדים‬
‫שארזה ג'ני‪ .‬ליעל) מה את נותנת לה להסתובב בין הרגליים? לא מספיק מזל רע‬
‫יש לנו?‬
‫נחמה‪:‬‬
‫לי אין מזל רע‪ .‬לי יש מזל טוב‪ .‬הערב זו החגיגה שלי ואני לא אתן לאף‪-‬אחד‬
‫לקלקל לי אותה‪ .‬אני הולכת להתקלח‪( .‬יוצאת)‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫ככה זה‪ .‬תמיד משאירים אותי לבד‪ .‬אימא שלי‪ ,‬יוחאי‪ ,‬יחזקאל בעלי‪ .‬תמיד לבד‪.‬‬
‫‪ .5‬ג'ני‪ ,‬יעל‪ ,‬רונן‪ ,‬חתולה‬
‫‪14‬‬
‫כל הזכויות שמורות לדורית מקלף‬
‫(נכנס רונן‪ ,‬ג'ני נבהלת‪ .‬החתולה בורחת לחדר השני)‬
‫רונן‪:‬‬
‫הדלת הייתה פתוחה‪ .‬מצטער‪ .‬את בסדר?‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫מי אתה? אתה הבמאי?‬
‫רונן‪:‬‬
‫אני מחפש את יעלי‪ .‬בחנות החיות נתנו לי את הכתובת שלכם‪.‬‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫יכולת לטלפן‪ .‬יעלי‪...‬‬
‫רונן‪:‬‬
‫(לחתולה) מה את עושה פה?‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫זה הבית שלי‪.‬‬
‫רונן‪:‬‬
‫היא תשרוט אותי‪ .‬אני יודע‪ .‬אני צריך את יעלי‪ .‬איפה היא?‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫(לחדר האחר) יעלי יש פה בחור‪...‬‬
‫רונן‪:‬‬
‫רונן‪.‬‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫שצריך אותך‪( .‬יעל נכנסת(‪.‬‬
‫יעל‪:‬‬
‫מה אתה עושה פה?‬
‫רונן‪:‬‬
‫מה אני עושה פה? חזרתי מהחממות לאכול אתך ארוחת‪-‬בוקר ולא היית‪...‬‬
‫ובעבודה שלך כל היום לא ידעו איפה את‪...‬‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫תזמיני אותו לשבת ותזיזי את החתולה‪ .‬הוא לא אוהב חתולים‪ .‬כמוני‪.‬‬
‫יעל‪:‬‬
‫זו החתולה שלו‪.‬‬
‫רונן‪:‬‬
‫זה לא בדיוק ככה‪.‬‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫אם היא לא שלו‪ ,‬אז למה היא שורטת אותו? אין אמונה בחתולים‪ .‬תמיד אמרתי‬
‫את זה אבל הנכדה שלי עקשנית‪.‬‬
‫רונן‪:‬‬
‫זה נכון‪( .‬ליעל) למה ברחת?‬
‫יעל‪:‬‬
‫אני אחת שבורחת‪.‬‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫תישאר לארוחת‪-‬ערב (ליעל) אני בטוחה שאימא שלך לא תתנגד שיהיה לנו עוד‬
‫אורח‪ .‬שב‪ .‬שב‪ .‬אף‪-‬פעם אנחנו לא זוכים לפגוש את החברים שלה‪.‬‬
‫‪15‬‬
‫כל הזכויות שמורות לדורית מקלף‬
‫יעל‪:‬‬
‫ויש לזה סיבה טובה‪ .‬אתה לא ממהר הביתה?‬
‫רונן‪:‬‬
‫רק אתך! הבית ריק כשאת לא שם‪.‬‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫גם אני יודעת מה זה בית ריק‪ .‬שב‪ .‬שב‪ .‬מה תשתה? אנחנו מחכים לאורח של‬
‫הבת שלי‪ .‬הבת שלי – האימא שלה‪ .‬נאכל רק כשהוא יגיע‪ .‬אבל בינתיים אם‬
‫אתה רעב‪ ,‬אני הכנתי מפרום‪ -‬זה מאכל של טריפוליטאים שלמדתי מהשכנה‬
‫שלי‪.‬‬
‫יעל‪:‬‬
‫סבתא!‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫אימא שלך לא מרשה לי לבשל‪ ,‬אז השארתי את הסיר אצל מרסל‪ .‬הם מלקקים‬
‫את האצבעות מהמפרום שלי‪ .‬אני אלך להביא לך את המפרום‪ .‬תמזגי לו יין‪ .‬אני‬
‫כבר חוזרת‪( .‬יוצאת)‬
‫יעל‪:‬‬
‫לא יכולת להגיד לה שאתה לא רעב?‬
‫רונן‪:‬‬
‫למה הלכת בלי להגיד מילה? חמישה שבועות אנחנו דבוקים כמו תאומים‬
‫סיאמיים ופתאום‪...‬‬
‫‪ .7‬נחמה‪ ,‬יעל‪ ,‬רונן‪ ,‬חתולה‬
‫(תוך כדי דבריו נחמה נכנסת לבושה בשמלה סקסית ומאופרת בכבדות)‬
‫נחמה‪:‬‬
‫היא ברחה בגלל ההריון‪.‬‬
‫רונן‪:‬‬
‫של החתולה?‬
‫נחמה‪:‬‬
‫החתולה? (צוחקת) היא למדה את זה ממני‪.‬‬
‫יעל‪:‬‬
‫אימא!‬
‫נחמה‪:‬‬
‫מה "אימא"? לא התכוונת לספר לו? התכוונת להיות גיבורה לבד? זה לא‬
‫משתלם – תאמיני לי‪ .‬איפה הסבתא שלך?‬
‫רונן‪:‬‬
‫(ליעל‪ ):‬רק רגע‪ ,‬את באמת ב‪?...-‬‬
‫יעל‪:‬‬
‫(מתחמקת מלהשיב לו) היא אצל מרסל‪ .‬את לא חושבת שהאיפור הזה קצת‬
‫מוגזם לארוחת‪-‬ערב בבית?‬
‫נחמה‪:‬‬
‫את צודקת‪ .‬שלושים שנה הייתי אימא‪ ,‬אבא וכספומט‪ .‬שלושים שנה לא העזתי‬
‫לחשוב על עצמי‪.‬‬
‫‪16‬‬
‫כל הזכויות שמורות לדורית מקלף‬
‫יעל‪:‬‬
‫מי הפריע לך?‬
‫נחמה‪:‬‬
‫אף‪-‬אחד! מי את חושבת החזיק את כל הבית הזה? בשביל מה את חושבת‬
‫הלכתי ללמוד בערבים? בשביל להכיר בחורים?‬
‫חתולה‪:‬‬
‫(רק נחמה שומעת אותה) ואת רוצה להגיד לי שלא הכרת? אפילו לא אחד‬
‫לרפואה?‬
‫יעל‪:‬‬
‫(לרונן‪ ,‬מתייחסת לחתולה) היא כבר לא שורטת אותך‪.‬‬
‫רונן‪:‬‬
‫חתולה בהריון צריכה בית‪ .‬היא לא הייתה צריכה לברוח (לנחמה) יעלי ואני הכרנו‬
‫כשבאתי לחנות החיות בגללה‪ .‬היא כל הזמן שרטה אותי‪ .‬מהרגע שהחברה שלי‬
‫עזבה‪...‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫אז יש לך חברה? יופי יעלי‪ .‬לא יכולת למצוא לך מישהו פנוי?‬
‫יעל‪:‬‬
‫היא עזבה לפני חודשיים‪ .‬נסעה לניו‪-‬יורק‪.‬‬
‫רונן‪:‬‬
‫כנראה שאני מבריח חתולות‪.‬‬
‫חתולה‪:‬‬
‫למה את כועסת כל‪-‬כך? הם לא אשמים שהוא מאחר לך‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫הוא לא מאחר לי‪ .‬בכוונה לא קבענו שעה‪ .‬הוא עובד וזה בסדר מבחינתי‪.‬‬
‫רונן‪:‬‬
‫(ליעל) למה לא סיפרת לי? (רונן ויעל מתמזמזים)‬
‫נחמה‪:‬‬
‫אם אתם מוכרחים להתמזמז‪ ,‬תעשו את זה בחדר אחר‪ .‬לא מול העיניים שלי‪.‬‬
‫רונן‪:‬‬
‫יעלי!‬
‫יעל‪:‬‬
‫מה את רוצה ממני‪ ,‬אימא? אני לא הכרחתי אותך ללדת אותי‪ .‬את רוצה שאני לא‬
‫אהיה יותר? שתוכלי להיות שוב בת עשרים? להתחיל הכל מחדש? (ג'ני נכנסת‬
‫עם סיר)‪.‬‬
‫‪ .8‬נחמה‪ ,‬ג'ני‪ ,‬יעל‪ ,‬רונן‪ ,‬חתולה‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫הבאתי את המפרום שלי (שמה את הסיר על השולחן‪ .‬ליעל) אל תדאגי‪ .‬הוא‬
‫ילקק את האצבעות האורח שלך‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫כל הזכויות שמורות לדורית מקלף‬
‫נחמה‪:‬‬
‫הסיר מלוכלך‪ .‬תראי מה עשית למפה‪.‬‬
‫יעל‪:‬‬
‫זה מה שמפריע לך? הכתם על המפה?‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫בוא‪ ,‬תטעם!‬
‫רונן‪:‬‬
‫אני בטוח שזה מאד טעים‪ .‬כבר שנים לא אכלתי אוכל של בית‪ .‬מאז שאימא שלי‬
‫נפטרה‪ .‬אחר‪-‬כך צבא ונסענו לניו‪-‬יורק‪.‬‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫מי זה נסענו?‬
‫רונן‪:‬‬
‫מיכל ואני‪.‬‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫יש לו חברה‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫היא עזבה לפני חודשיים‪ ,‬נכון?‬
‫רונן‪:‬‬
‫אכלנו בעיקר במסעדות‪.‬‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫מיכל ואתה‪ ...‬זה בטח עלה לכם המון כסף‪.‬‬
‫רונן‪:‬‬
‫מיכל הייתה מומחית במסעדות זולות‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫מיכל לא מעניינת אותנו עכשיו‪.‬‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫יעלי‪ ,‬תביאי לו סכו"ם מהסרוויס‪.‬‬
‫רונן‪:‬‬
‫זה בסדר‪ .‬אני לא רעב‪ .‬אני אוכל אחר‪-‬כך עם כולם‪.‬‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫מה זה לא רעב? בחור צעיר תמיד רעב‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫האימא שלי‪ ,‬היא מבינה גדולה בבחורים צעירים‪ .‬בעיקר אם הם רוקדים הורה‬
‫ועושים אהבה בגורן‪.‬‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫(מביטה בה ומחליטה להתעלם) אני אלך להביא לו סכו"ם המפרום מתקרר‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫איזה סקנדל היא עשתה לי כשרציתי להביא פעם מישהו מהעבודה לארוחת‪-‬‬
‫ערב‪" .‬הילדה ישנה‪ .‬הילדה לא צריכה לראות גברים זרים בבית"‪ .‬פתאום כל‬
‫הנחמדות הזאת‪ .‬תיזהר מהמפרום שלה‪ .‬אבא שלי מת ממנו‪.‬‬
‫יעל‪:‬‬
‫אימא! איך את מדברת?‬
‫‪18‬‬
‫כל הזכויות שמורות לדורית מקלף‬
‫רונן‪:‬‬
‫אולי אני אלך‪ .‬באתי בזמן לא טוב‪.‬‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫באת בזמן מצוין! בדיוק בשביל לראות את הבת שלי לבושה כמו זונה ומקנאה‬
‫בילדה שלה!‬
‫נחמה‪:‬‬
‫תיזהרי ממני!‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫לילדה שלך יש אהבה! לתינוק שלה יש אבא! ואת לא יכולה לסבול את זה‪ ,‬נכון?‬
‫יעל‪:‬‬
‫(לרונן) טוב‪ ,‬בוא נלך מפה‪( .‬קמה וסוחבת את רונן אחריה)‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫אף אחד לא הולך‪ .‬רוז'ה מגיע לפגוש את המשפחה שלי והוא יפגוש‪ .‬את כולכם‪.‬‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫זה לא נכון מה שהיא אמרה על המפרום שלי‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫למה לקחת מהצלחות של הסרוויס?‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫זה הסרוויס של החתונה שלי‪ .‬לא שלך‪ .‬תאכל‪ .‬תאכל‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫תאכל‪ .‬תאכל‪.‬‬
‫רונן‪:‬‬
‫(טועם) טעים מאד‪.‬‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫אתה רק טועם‪ .‬ככה אוכלים אולי בניו‪-‬יורק‪ .‬מפרום אוכלים מכל הלב‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫(מוזגת יין) לחיים!‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫זה אוכל לרעבים‪.‬‬
‫יעל‪:‬‬
‫יש לי בחילה(היא רצה לכיוון השירותים‪ ,‬רונן מהסס ויוצא אחריה)‪.‬‬
‫‪ .9‬נחמה‪ ,‬חתולה‬
‫(החתולה לועגת לאיפור של נחמה)‬
‫נחמה‪:‬‬
‫שלא תעיזי! האיפור‪ ,‬הטכניקולור בשער‪ ...‬סוף סוף אני עושה מה שאני רוצה‬
‫ואף‪-‬אחד לא יגיד לי‪( .‬מחקה את ג'ני)‪" :‬ככה לא הולכים ברחוב‪ .‬אישה צריכה‬
‫לשמור על הכבוד שלה‪ .‬אם תראי את הסחורה שלך לפני השימוש‪ ,‬אף אחד לא‬
‫ירצה לקנות"‪.‬‬
‫חתולה‪:‬‬
‫אני לא אימא שלך‪ .‬לי מותר להגיד לך את האמת‪ .‬ואם כבר באמת עסקינן‪ ,‬איך‬
‫זה ששלושים שנה אף‪-‬אחד לא טיפס על הר‪-‬הגעש של הסקס שלך שמתפרץ‬
‫עכשיו כמו משוגע?‬
‫‪19‬‬
‫כל הזכויות שמורות לדורית מקלף‬
‫נחמה‪:‬‬
‫מי אמר שלא? היו שניסו לטפס עד לפסגה‪ .‬אבל את יודעת איך זה‪ ,‬האוויר דליל‬
‫ומתים באמצע‪.‬‬
‫חתולה‪:‬‬
‫אז סוף סוף יצא המרצע מן השק‪ .‬את הרגת אותם‪ .‬חיסלת את המחזרים שלך‬
‫אשת עכביש שכמוך!‬
‫נחמה‪:‬‬
‫לאו דווקא‪ .‬לא את כולם‪ .‬היה לי מרצה באוניברסיטה –‬
‫חתולה‪:‬‬
‫נשוי – יצא המרצע מן השק!‬
‫נחמה‪:‬‬
‫הוא הזמין אותי לחדר שלו להגיד לי כמה אני יצירתית‪.‬‬
‫חתולה‪:‬‬
‫בתרגום חופשי – אני מריח את הסקס שלך למרחקים ומערות האף שלי עמוסות‬
‫בתשוקה ‪( -‬מחקה אותו) אין לי אוויר! אני נחנק! זקוק להנשמה‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫הוא רצה לעזור לי להתפתח וגם נתתי לו‪.‬‬
‫חתולה‪:‬‬
‫(מחקה אותו) "אני בעד נשים"‪...‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫ועוד מעיירות פיתוח‪...‬‬
‫חתולה‪:‬‬
‫בקיצור ניגנת לו על החליל‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫כן והיו גם אחרים‪.‬‬
‫חתולה‪:‬‬
‫אימא שלך צדקה‪ .‬שום דבר חוץ מההוא לא היה נאה לך‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫אפרופו אימא שלי הבשלנית‪ ,‬מה עושים עם השמנת והצלפים והפסטה שלא‬
‫תהייה דביקה מדי‪.‬‬
‫חתולה‪:‬‬
‫תבקשי עזרה‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫היא ממש תאהב את זה‪ .‬אימא שלי‪ .‬הזדמנות להוכיח כמה אני שווה‪.‬‬
‫חתולה‪:‬‬
‫אולי תפסיקי להילחם אתה תבקשי מיעלי‪ .‬מהבת שלך‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫הבת שלי‪ .‬הבת שלי לא מסוגלת להריח אוכל‪ .‬היא בהריון‪ .‬שכחת? בהריון בלי‬
‫בעל‪ .‬איך היא עשתה את זה?‬
‫חתולה‪:‬‬
‫מעניין איך‪ ...‬בדיוק כמוך‪ .‬זה יצא לה מאהבה‪.‬‬
‫‪21‬‬
‫כל הזכויות שמורות לדורית מקלף‬
‫‪ .11-13‬נחמה‪ ,‬ג'ני‪ ,‬יעל‪ ,‬רונן‪ ,‬חתולה‬
‫רונן‪:‬‬
‫(נכנס עם התיק של יעל‪ ,‬ונראה שהוא ויעל עומדים ללכת ) יעלי‪ ,‬את באה?‬
‫נחמה‪:‬‬
‫יעלי‪ ,‬את מוכנה לעזור לי עם הפסטה? הריח לא יפריע לך?‬
‫יעל‪:‬‬
‫ננסה‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫לא ידעתי שאת יודעת לבשל‪( .‬יעל עוזבת את רונן ומצטרפת לנחמה למטבח‪ .‬זו‬
‫מוציאה ראש לרגע) אם יצלצלו בדלת‪ ,‬תפתח‪.‬‬
‫רונן‪:‬‬
‫(לחתולה) אולי נלך הביתה‪ ,‬את ואני‪ .‬אני לא ממש מרגיש שייך לכל הדרמה‬
‫המשפחתית הזאת‪ .‬וחוץ מזה‪ ,‬אני צריך זמן‪ ,‬אני צריך לחשוב לבד בשקט‪ .‬אני‬
‫לא רוצה לאבד אותה‪ ,‬את יעלי‪ .‬אבל תינוק? רק לפני שלושה חודשים עוד הייתי‬
‫בניו‪-‬יורק‪ .‬כל מה שחשבתי עליו הוא איפה נבלה הערב‪ ,‬כמה כבר חסכנו‬
‫לחופשה בקריביים‪ .‬כן‪ ,‬רוב הזמן חשבתי ברבים‪ .‬זה טבעי אחרי שבע שנים‬
‫ביחד‪ ,‬אבל אף‪-‬אחד לא חשב על נישואים‪ .‬בטח שלא משפחה‪ .‬היה לנו טוב‬
‫ביחד למיכל ולי‪( .‬תוך כדי דבריו ג'ני נכנסת‪ ,‬נשארת לעמוד בפתח ומקשיבה)‪.‬‬
‫נוח‪ .‬כשיש לך מישהו שאתה רגיל אליו זה כמו בית‪ .‬במיוחד כשאתה רחוק‪.‬‬
‫אבל‪ ...‬מיכל חזרה לניו‪-‬יורק‪ ,‬וזה מוכיח לך שמה שהיא אהבה זה החיים שלנו‬
‫שם‪ .‬ולאו דווקא אותי‪.‬‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫ואתה‪ ,‬אתה אהבת אותה?‬
‫רונן‪:‬‬
‫אהבתי‪ ,‬לא אהבתי‪ .‬אני עם יעלי עכשיו‪.‬‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫אז את יעלי שלי אתה אוהב!‬
‫נחמה‪:‬‬
‫(נכנסת) לא צלצלו בדלת? היה נדמה לי‪.‬‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫(לרונן) בוא‪ ,‬תאכל! יוחאי זה קיבוצניק אחד‪ ...‬הפעם הראשונה שהוא ראה אותי‪,‬‬
‫במחנה של הפליטים‪ ,‬איך שנראיתי‪ ...‬שלא נדע ‪ .‬אבל הוא לא שם לב‪.‬‬
‫חתולה‪:‬‬
‫(לנחמה) הוא ראה את הכתם הלבן שלה‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫לי קשה לראות אותו‪.‬‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫כשבאתי לקיבוץ‪ ,‬הייתי מאושרת‪ .‬חדר‪-‬אוכל גדול וכולם אוכלים ביחד‪ .‬אחרי‬
‫המלחמה‪ ,‬זה כל מה שרציתי – משפחה גדולה‪ .‬אבל לא יצא‪ .‬האבא שלה בא‬
‫ולקח אותי‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫הוא לא לקח אותך בכוח‪.‬‬
‫‪21‬‬
‫כל הזכויות שמורות לדורית מקלף‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫הם חיו פה בדירה‪ ,‬הוא ואימא שלו‪ .‬אין אחים‪ .‬אין אחיות‪ .‬ביקשתי משפחה‪.‬‬
‫קיבלתי דוגמית‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫אני הולכת להחליף בגדים‪ .‬בתיאבון‪.‬‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫(לנחמה) גבר שרוצה‪ ,‬מה שחשוב לו זה האישה לא הבגד‪( .‬לרונן) הייתי ילדה‬
‫יתומה מרומניה ופתאום היה לי בעל עיראקי עם דירה וחמות‪ .‬בהתחלה חשבתי‬
‫שהיא תהיה לי כמו אימא‪ .‬אבל למטבח היא לא נתנה לי להתקרב‪" .‬את תשרפי‪,‬‬
‫חראם!" כן‪ ,‬היה לי בעל שהיה נשוי לאימא שלו ולבישולים שלה‪ .‬ותאמין לי‪ ,‬זה‬
‫הפריע לנו במיטה‪ .‬תאכל‪ ,‬תאכל! אז לא היה כל הפטנטים האלו – הויאגרה‬
‫שעושה אותך נמר‪ .‬השכנה שלי‪ ,‬מרסל‪ ,‬החליטה ללמד אותי את המפרום – שזה‬
‫מה שבעלה הכי‪ ,‬שזה הכי עשה לו חשק‪ .‬הלבשתי את הילדה נחמל'ה בבגדים‬
‫הכי יפים‪ ,‬וגם אני התלבשתי והתאפרתי כמו שצריך‪ .‬המפרום היה מוכן והרגשתי‬
‫כמו מלכה‪ .‬סוף סוף אישה בבית שלה מחכה לגבר שלה שיבוא ויביא לה שמחה‪.‬‬
‫הוא נכנס‪ ,‬הריח ומת‪ ,‬תאכל‪ ,‬תאכל! כמה אחים יש לך?‬
‫‪ .19‬נחמה‪ ,‬ג'ני‪ ,‬יעל‪ ,‬רונן‪ ,‬חתולה‬
‫יעל‪:‬‬
‫(נכנסת‪ ,‬מניחה את הפסטה על השולחן) הוא בן יחיד‪ .‬אבל בחממות שלהם יש‬
‫הרבה תאילנדים‪ .‬תוכלי לבשל להם סירים שלמים‪.‬‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫אין מזל במשפחה שלנו‪ .‬בן יחיד!‪.‬‬
‫יעל‪:‬‬
‫מה דעתך‪ ,‬סבתי? נשים מודעה בלוח המודעות של הסופר‪" :‬מחפשת חתן‬
‫ממשפחה ברוכת ילדים!" אימא הפסטה מוכנה!‬
‫רונן‪:‬‬
‫אני חושב שאני צריך ללכת‪.‬‬
‫יעל‪:‬‬
‫אם אתה צריך‪ ,‬אז אתה צריך‪.‬‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫מה פתאום? תיכף יגיע האורח‪ .‬למה את מגרשת אותו?‬
‫יעל‪:‬‬
‫אני לא מגרשת אותו‪ .‬אני שולחת אותו לחופשי‪( .‬נחמה נכנסת לבושה חליפה‬
‫רשמית) באמת‪ ,‬אימא‪ ,‬מה זה השאנל חמש הזה? את נראית כמו סבתא שלי‪.‬‬
‫נחמה וג'ני‪:‬‬
‫תודה רבה‪.‬‬
‫יעל‪:‬‬
‫די! אני אלווה את רונן למטה‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫בסדר תורידי את הזבל בהזדמנות הזאת‪.‬‬
‫‪22‬‬
‫כל הזכויות שמורות לדורית מקלף‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫למה את אומרת בסדר? מה פה בסדר? (רונן קם ומתחיל ללכת)‪.‬‬
‫רונן‪:‬‬
‫(לחתולה) בואי‪ ,‬נו‪ ,‬בואי‪( .‬ליעל) אני לא יודע איך לקרוא לה‪ .‬אני צריך למצוא לה‬
‫שם‪.‬‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫היא לא רוצה ללכת‪ .‬היא רוצה להישאר אתי‪( .‬מחזיקה בזנב של‬
‫החתולה)‪.‬תודה רבה‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫את מושכת לה בזנב‪ ,‬זה כואב לה‪( .‬החתולה נוהמת ומשתוללת)‬
‫יעל‪:‬‬
‫תיזהר‪ ,‬היא תשרוט אותך‪( .‬החתולה בורחת מהחדר‪ ,‬יעל ורונן רצים אחריה)‬
‫נחמה‪:‬‬
‫(לג'ני) היא השתגעה‪ .‬את שיגעת אותה‪.‬‬
‫יעל‪:‬‬
‫היא ברחה דרך החלון של המטבח‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫(לעצמה) הלוואי וגם אני יכולתי לברוח‪.‬‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫מה אמרת?‬
‫נחמה‪:‬‬
‫מה את מתערבת בכל דבר? מספיק דייסות בישלת עם החיים שלי‪ .‬זה העתיד‬
‫שלהם‪ .‬תני להם להחליט‪.‬‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫דייסות? זה התודה שאני מקבלת? איזו אימא בזמנים של אז הייתה מקבלת‬
‫את הבת שלה עם הכרס ועם הבחילות כמו שאני קיבלתי‪ .‬אבל אני לא נתתי‬
‫שהנכדה שלי תהיה בושה‪ .‬אני שמחתי שיש לנו תינוקת בריאה ויפה‪ .‬היית צריך‬
‫לראות את הגומות שהיו לה בטוסיק‪ .‬יש לי תמונה באלבום שלי‪ .‬כולה ערומה‬
‫וצוחקת‪.‬‬
‫רונן‪:‬‬
‫אני חייב לראות את זה‪.‬‬
‫יעל‪:‬‬
‫הוא מכיר את הגומות שלי‪ ,‬סבתא‪.‬‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫התכוונתי בטוסיק‪.‬‬
‫יעל‪:‬‬
‫גם אני‪ .‬לא צריך להביא את האלבום‪.‬‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫למה לא? התמונה תעשה לו חשק‪ .‬לגברים אין חשק לתינוקות עד שהם רואים‬
‫אותם‪ ,‬עד שמחזיקים בפעם הראשונה‪) .‬מגניבה לרונן את האלבום)‪.‬‬
‫רונן‪:‬‬
‫איזה טוסיק מדליק!‬
‫‪23‬‬
‫כל הזכויות שמורות לדורית מקלף‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫אבא שלך בא במיוחד מהצבא לבקר בבית‪-‬החולים אחרי שנולדת‪ .‬תאמיני לי‪,‬‬
‫הוא בקושי הלך משם‪.‬‬
‫יעל‪:‬‬
‫אבל הלך!‬
‫נחמה‪:‬‬
‫אני הולכת להתקשר לרוז'ה‪ .‬כבר מאוחר‪( .‬מתחילה לצאת)‪.‬‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫אז הילד הוא לא של מישהו אחר‪ ,‬נכון? זה הילד שלך‪ .‬כל מה שצריך עכשיו זה‬
‫לקבוע תור ברבנות וכמה שיותר מהר‪ ,‬יעלי שלי יודעת לעשות הכל בבית‪ .‬אני‬
‫לימדתי אותה‪ .‬אולי היא עושה את עצמה שלא יודעת אבל‪ ,‬תאמין לי‪ ,‬היא תהיה‬
‫אישה טובה ואימא טובה‪ .‬ראית איך היא מטפלת בחיות‪ .‬לב של זהב‪ .‬עקשנית‬
‫אבל לב של זהב‪( .‬נחמה חוזרת) נו?‬
‫נחמה‪:‬‬
‫הפלאפון שלו סגור‪.‬‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫אולי הוא טעה בכתובת‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫רשמתי לו פתק בארנק‪ .‬אני חושבת שכדאי שנאכל‪ .‬האוכל מתקלקל‪.‬‬
‫רונן‪:‬‬
‫חיכינו עד עכשיו‪ .‬אפשר לחכות עוד קצת‪ ,‬נכון‪ ,‬יעלי? את רעבה?‬
‫יעל‪:‬‬
‫נראה לי שאני לא אהיה רעבה עוד הרבה הרבה זמן‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫תתחילו לאכול אני יוצאת לחכות לו בחוץ (יוצאת)‪.‬‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫(טועמת את הפסטה) זה דווקא לא רע האוכל הזה של הגנגסטרים של‬
‫המאפיה? תאכלו‪ ,‬תאכלו‪ .‬אוכל לא עומד על השולחן בשביל שיסתכלו עליו‪.‬‬
‫אתה שותה יין (ליעל) לך אסור‪.‬‬
‫יעל‪:‬‬
‫גם לך‪.‬‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫רק בשביל לחיים‪ .‬נו‪ ,‬ילדים‪ ,‬תרימו כוסיות‪ .‬לחיי הנכד שלי!‬
‫יעל‪:‬‬
‫נין!‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫נין‪ ,‬נכד‪ ,‬תאומים‪ ...‬מה שיהיה! לחיים!‬
‫רונן‪:‬‬
‫(משיק כוס עם יעל) לחיים! (שניהם משיקים כוס עם ג'ני)‪ .‬לחיים‪.‬‬
‫‪ .10‬נחמה‪ ,‬חתולה‪ ,‬נגן ואחר‪-‬כך גם‪ :‬ג'ני‪ ,‬רונן ויעל‬
‫‪24‬‬
‫כל הזכויות שמורות לדורית מקלף‬
‫נחמה‪:‬‬
‫(הולכת לספסל‪ .‬לחתולה) ידעתי שלא תוותרי עליי‪ .‬אבא של יעל ויתר עליי‪.‬‬
‫כשהייתי קטנה חשבתי שאבא שלי מת כי הוא ויתר עליי כי עשיתי יותר מדי‬
‫רעש כמו שסבתא טויה אמרה‪( .‬מחקה מבטא עיראקי) "אבוכי שלך חולה‪,‬‬
‫מסכן‪ ,‬הוא לא צריך שיפריעו לו"‪ .‬אבל הוא ויתר על החיים‪ ,‬ואני למדתי ממנו‬
‫לוות ר‪ .‬עד שפגשתי את רוז'ה‪ .‬בפעם הראשונה שהוא לחץ לי את היד‪ ,‬הכול‬
‫רעד לי מבפנים‪ .‬כאילו כל השרירים התפוררו והעצמות ריחפו אי שם בין שמים‬
‫וארץ‪.‬‬
‫חתולה‪:‬‬
‫כולה זיון‪ .‬ואת תמיד שוכחת את זה‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫למה את גסה?‬
‫חתולה‪:‬‬
‫אני חתולת רחוב‪ .‬שכחת? (לנגן) לך! לך כבר! (דוחפת את הנגן)‬
‫נחמה‪:‬‬
‫אני אוהבת את הגבר הזה‪ .‬הוא החזיר אותי לחיים‪.‬‬
‫חתולה‪:‬‬
‫מוסיקה זה דבר מסוכן‪ .‬אני שונאת מניפולציות רגשיות (לנגן) למה אתה‬
‫מחכה? הקיו שלך עבר‪ .‬קישתה! (הנגן יוצא) לא נראה לך מסוכן להיות‬
‫מחוברת בווריד ללב של מישהו אחר? הוא מאחר רוז'ה!‬
‫הוא יגיע‪ .‬בתיאטרון לא עובדים עם סטופר‪ .‬וכשנטייל בגני הטווילרי‪ ,‬אני אחשוב‬
‫נחמה‪:‬‬
‫עליך‪.‬‬
‫(נשמע צלצול טלפון בתוך הבית‪ .‬יעל רצה לענות‪ .‬בינתיים גם נחמה ממהרת לנעול נעליים‬
‫ונכנסת הביתה)‬
‫יעל‪:‬‬
‫אימא‪ ,‬היה לך טלפון‪ .‬הוא אמר שהוא יתקשר עוד מעט‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫אמרתי לכם?‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫(ליעל) הוא בסדר הבחור שלך‪ ,‬אם את לא תתחתני אתו‪ ,‬אני אתחתן אתו‪.‬‬
‫רונן‪:‬‬
‫יעלי‪ ,‬התנשאי לי?‬
‫נחמה‪:‬‬
‫אני חושבת שיעלי ורונן צריכים לדבר‪ .‬בואי ניתן להם קצת פרטיות‪( .‬נחמה וג'ני‬
‫יוצאות)‬
‫‪ .14‬יעל‪ ,‬רונן‬
‫רונן‪:‬‬
‫היא צודקת‪ ,‬אימא שלך‪ .‬אנחנו צריכים לדבר‪.‬‬
‫‪25‬‬
‫כל הזכויות שמורות לדורית מקלף‬
‫יעל‪:‬‬
‫אני מצטערת שנפלת לכל המהומה שלנו‪ .‬אני אף‪-‬פעם לא מביאה חברים‬
‫הביתה‪.‬‬
‫רונן‪:‬‬
‫למה?‬
‫יעל‪:‬‬
‫אתה עוד שואל למה?‬
‫רונן‪:‬‬
‫אבא שלי ואני כבר שנים מדברים על כדורגל או על מצב החקלאות ולפעמים‬
‫הוא גורר אותי לויכוחים על פוליטיקה‪ .‬אני בטוח שהוא כועס שברחתי‬
‫לאמריקה‪ .‬אף‪-‬פעם לא דברנו על הבדידות שלו‪ .‬כשחזרתי מניו‪-‬יורק במיוחד‬
‫בשבילו‪ ,‬ניסיתי לדבר אתו‪ .‬וזה לא יצא‪ .‬כשלא רגילים לשתף‪ ,‬זה קשה פתאום‬
‫גם כרוצים‪ .‬אצלכם‪...‬‬
‫יעל‪:‬‬
‫אצלנו משתפים בלי בושה‪ .‬עד הפירור האחרון‪ .‬אימא שלי‪ ,‬למשל‪ ,‬יש לה את‬
‫הגבר הזה‪ .‬סוף סוף מישהו עבר את מבחן היפים והאמיצים שלה‪ .‬אז שתעבור‬
‫אתו על כל הקאמה סוטרה בפריז – למה היא צריכה להכיר לו את המשפחה‬
‫כאילו הוא איזה חתן מיועד‪.‬‬
‫רונן‪:‬‬
‫מה יש לך נגד חתונות?‬
‫יעל‪:‬‬
‫אמרתי לך כבר בלילה הראשון‪.‬‬
‫רונן‪:‬‬
‫אמרת לי‪ ,‬אבל הייתי הרוס ממך ולא ממש ירדתי לסוף דעתך‪.‬‬
‫יעל‪:‬‬
‫ירדת למקומות אחרים וזה מה שחשוב‪.‬‬
‫רונן‪:‬‬
‫לא‪ .‬אני באמת רוצה להבין‪.‬‬
‫יעל‪:‬‬
‫לא צריך בשביל זה יום לימודים ארוך‪ .‬אני לא חושבת שאהבה זה משהו‬
‫שקושרים עם חבל כדי שלא יברח‪ .‬חבל סביב הצוואר – זה מנתק את אספקת‬
‫האוויר‪ .‬ואני לא יכולה בלי אוויר‪.‬‬
‫רונן‪:‬‬
‫מאיפה את יודעת? אף‪-‬פעם לא ניסית להיות עם מישהו בלי לחשוב על דרכי‬
‫מילוט‪.‬‬
‫יעל‪:‬‬
‫רק בגלל ששבע שנים עשית כביסה עם מישהי והשארתם דלת פתוחה‬
‫בשירותים זה לא הופך אותך למומחה‪ .‬ושההריון הזה לא יבלבל אותך‪ .‬אנחנו‬
‫בכלל לא מכירים אחד את השני‪ .‬זה שנגענו אחד בשני ביסודיות בכל הפינות‬
‫עוד לא אומר עלינו שום דבר‪ .‬זה הכל יצרים ואינסטינקטים‪.‬‬
‫רונן‪:‬‬
‫אנחנו לא חתולים‪ ,‬יש לנו‪ ,‬יש לי רגשות‪..‬‬
‫‪26‬‬
‫כל הזכויות שמורות לדורית מקלף‬
‫יעל‪:‬‬
‫שלא קשורים לאיפה שהזין שלך נמצא? אם יש לך רגשות‪ ,‬איך זה שאתה לא‬
‫מודאג מזה שהחתולה שלך משתגעת שם למטה ואולי הולכת לאיבוד בתוך‬
‫עצמה‪.‬‬
‫רונן‪:‬‬
‫אני באמת ממש לא יודע ממה להיות מודאג קודם‪ .‬מזה שהחברה שלי בהריון‪,‬‬
‫מזה שאני לא יודע אם היא רוצה בכלל להיות חברה שלי‪ ,‬מזה שהחיים שלי‬
‫משתנים בקצב של אם‪.‬טי‪.‬וי ולפעמים אני מרגיש שאני בסרט על מישהו אחר‪.‬‬
‫יעל‪:‬‬
‫בוא נרד לראות מה שלום החתולה שלך‪.‬‬
‫רונן‪:‬‬
‫אז את לא ממש שונאת אותי‪ .‬ככה זה נראה לפחות‪.‬‬
‫(צוחקת ומושכת אותו) נו בוא כבר‪( .‬יוצאים‪ .‬הטלפון בדירה מצלצל‪ .‬נחמה מרימה)‬
‫נחמה‪:‬‬
‫(בציפייה) רוז'ה? (חושך – הפסקה)‬
‫‪27‬‬
‫כל הזכויות שמורות לדורית מקלף‬
‫חלק שני‬
‫‪ .16‬נחמה‪ ,‬יעל‪ ,‬רונן‪ ,‬חתולה‬
‫(נחמה בקומבינזון‪ ,‬פנים נקיים מאיפור‪ ,‬אוחזת בטלפון ברפיון‪ .‬היא מכבה את האור ויושבת‬
‫כשראשה על השולחן בחושך‪ .‬במקביל‪ ,‬יעל רצה ליד הספסל‪ ,‬רונן הולך אחריה)‬
‫יעל‪:‬‬
‫היא נעלמה‪ .‬היא הייתה כאן קודם ועכשיו היא נעלמה‪.‬‬
‫רונן‪:‬‬
‫טוב‪ ,‬אז‪( ...‬מנסה למשוך משם את יעל)‪.‬‬
‫יעל‪:‬‬
‫צריך לתת לה שם‪ .‬אם היה לה שם היינו יכולים לקרוא לה שתבוא‪ .‬היא בטח‬
‫כל‪-‬כך לבד בחושך‪.‬‬
‫רונן‪:‬‬
‫היא חתולה‪ .‬היא רגילה להיות לבד‪.‬‬
‫יעל‪:‬‬
‫כשהייתי בורחת מהבית‪-‬ספר התפללתי שאימא שלי לא תוכל למצוא אותי והיא‬
‫תהיה מוכרחה לקרוא לאבא שלי שיבוא וירכיב אותי בחזרה‪.‬‬
‫רונן‪:‬‬
‫מה זאת אומרת "ירכיב"?‬
‫יעל‪:‬‬
‫זה כמו פאזל שהוא פירק כשנולדתי ורק הוא יכול לבוא להרכיב אותו‪.‬‬
‫רונן‪:‬‬
‫והוא בא?‬
‫יעל‪:‬‬
‫היועצת בבית‪-‬הספר היא לא הבינה אז ברחתי משם‪.‬‬
‫רונן‪:‬‬
‫הכי קל זה לברוח‪.‬‬
‫יעל‪:‬‬
‫אתה מדבר על מיכל? (מבחינה בחתולה) היא שם‪ .‬היא הייתה שם כל הזמן‪.‬‬
‫היא בוחנת אותך‪ .‬תן לה שם‪.‬‬
‫רונן‪:‬‬
‫איך נותנים שם? (מביט ביעל) עיניים שחורות‪.‬‬
‫יעל‪:‬‬
‫למה? העיניים שלה לא שחורות‪.‬‬
‫רונן‪:‬‬
‫עיניים שחורות זה שיר אהבה ברוסית‪.‬‬
‫יעל‪:‬‬
‫עיניים שחורות‪.‬‬
‫‪28‬‬
‫כל הזכויות שמורות לדורית מקלף‬
‫רונן‪:‬‬
‫אימא שלי הייתה נמסה שאבא שלי היה שר לה את השיר הזה‪( .‬הוא מזמזם‪.‬‬
‫בתוך הבית – ג'ני נכנסת)‪.‬‬
‫‪ .15‬נחמה‪ ,‬ג'ני‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫(נתקלת באחד הכיסאות) למה חושך? כבר מאוחר? איפה האורח?‬
‫נחמה‪:‬‬
‫האורח?‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫היה לי חלום כל‪-‬כך יפה שהחזקתי אותו בכוח שלא יעוף‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫הכלים במטבח‪ .‬אני צריכה לסדר‪.‬‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫לא‪ .‬לא חשוב עכשיו‪ .‬תשמעי‪ ,‬תשמעי‪ .‬החלום שלי זה היה על אבא שלך‪ .‬כבר‬
‫שנים שלא חלמתי עליו‪ .‬פחדתי‪ .‬פחדתי שמהאוכל הוא מת‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫הוא היה חולה‪ ,‬אימא‪ .‬הלב שלו לא היה בסדר‪ .‬את יודעת את זה‪.‬‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫אבל סבתא טויה‪ ,‬היא לא נתנה לי מנוחה‪ .‬בלילות היא הייתה ממלמלת מתוך‬
‫שינה‪ ,‬מדברת אתו שלא יאכל‪ ,‬שלא ייגע ברעל שלי‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫הוא היה הבן היחיד שלה‪ .‬היא הייתה אשה זקנה‪ .‬אלמנה‪.‬‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫אלמנה? אפשר לחשוב שהיא המציאה פטנט‪ .‬לא חשוב‪ .‬זה לא מה שרציתי‬
‫לספר לך‪ .‬אבא שלך‪ ,‬הוא בא אלי בחלום‪ ,‬יפה‪ ,‬צעיר ובריא‪ .‬הוא התקרב אליי‬
‫קרוב‪-‬קרוב ולחש לי באוזן‪ :‬המפרום שלך ג'ני – יש בו כל הטעמים‪ .‬והוא נצמד‬
‫אלי שפתיים לשפתיים‪ .‬והנשיקה שלו היה לה טעם של יוחאי וריח של הגורן וכל‬
‫הכוכבים רדפו אחרינו במין ריקוד כזה שלא נגמר‪( .‬פאוזה) אף‪-‬פעם לא הייתי‬
‫מאושרת כל‪-‬כך (פאוזה) אני שמחה שהזמנת את האורח‪ .‬אהבה זו המתנה הכי‬
‫יפה שאלוהים נתן לאנשים‪ .‬הקומבינזון שלך יפה‪ .‬כמו בז'ורנלים של מרסל‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫כן‪ .‬אני ממש נראית בת עשרים! נכון‪ ,‬אימא‪.‬‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫מה בסך‪-‬הכול אמרתי? אמרתי שמתאים לך השיק הזה מפריז‪ .‬אני זוכרת‬
‫בבוקרשט לפני המלחמה‪ ,‬אימא לקחה אותי לראות סרט של מבוגרים‪ .‬הייתי‬
‫הילדה היחידה בקולנוע והייתה שם שחקנית מאוד יפה והיא לבשה קומבינזון‬
‫מפריז שהמאהב שלה קנה לה‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫אני קניתי לעצמי‪.‬‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫זה טוב לאישה להיות עצמאית‪ ,‬אבל גם טוב שיהיה מי שיקנה לה‪.‬‬
‫‪29‬‬
‫כל הזכויות שמורות לדורית מקלף‬
‫‪ .17‬נחמה‪ ,‬ג'ני‪ ,‬יעל‪ ,‬רונן‬
‫נחמה‪:‬‬
‫איפה הייתם?‬
‫יעל‪:‬‬
‫אימא למה את לא לבושה?‬
‫רונן‪:‬‬
‫אנחנו בדרך הביתה‪ .‬באנו רק לקחת את החתולה‪ .‬היא ברחה לנו!‬
‫נחמה‪:‬‬
‫במקום לשחק עם חתולים הייתם צריכים להחליט מה יהיה עם ההריון הזה‪.‬‬
‫יעל‪:‬‬
‫אנחנו נחליט מה שנחליט מתי שנחליט ואף‪-‬אחד לא יעמוד לנו על הראש עם‬
‫סטופר‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫ומי יטפל בו כשתישארי לבד? איך תפרנסי אותו – מלמכור אוכל לחתולים‬
‫ודגים? כבר שנים את לא עושה כלום עם עצמך‪ .‬אבל הריון הצלחת לעשות!‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫נחמה! מה קרה לך? מה את רוצה מהילדה?‬
‫נחמה‪:‬‬
‫מה אני רוצה? מה אני רוצה? לי לא הייתה בררה‪ .‬אני לא יכולתי ללכת‬
‫לאוניברסיטה אבל לך – לך נתתי הכול‪ .‬לא דרשתי ממך לעשות כלום בבית‪,‬‬
‫רק שתלמדי‪ .‬שיהיה לך עתיד‪ .‬אבל את חיה כאילו אין עתיד‪ .‬כאילו הוא אף‪-‬‬
‫פעם לא יגיע‪ .‬אז יש לי חדשות בשבילך‪ .‬העתיד כבר פה‪( .‬מצביעה על רונן)‬
‫והוא דאג לזה (לרונן) יש לך אש?‬
‫יעל‪:‬‬
‫מה את רוצה ממנו? גם אני הייתי שם‪ .‬כן‪ ,‬אימא‪ .‬אני אוהבת לשכב עם גברים‪.‬‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫פוי‪ ,‬יעלינקה‪ ,‬איך את מדברת? מה הוא יחשוב עלייך הבחור? אישה טובה לא‬
‫מדברת ככה‪.‬‬
‫יעל‪:‬‬
‫אישה מתה לא מדברת ככה‪ .‬אישה חיה יש לה רצונות‪ ,‬כן‪( .‬לרונן) בגיל שש‪-‬‬
‫עשרה הבנתי שאני חיה במנזר ושאם לא אברח‪ ,‬יכניסו אותי לכת הסודית‬
‫וינעלו לי את השמחה על מנעול ובריח‪ .‬כמו אצלן‪ .‬את המפתח הן זרקו לים‪.‬‬
‫תסתכלי עליך אימא! כמה שנים לקח לך למצוא אותו את המפתח הזה‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫(מגלה שיעל אורזת בתיק שלה חולצה שלה) זה שלי בכלל!‬
‫יעל‪:‬‬
‫(יעל חוטפת לה את החולצה‪ ,‬והן רבות עליה כמו שתי ילדות‪ .‬רונן נוטל מידי‬
‫יעל את החולצה ומחזיר אותה לנחמה) בבוקר‪ ,‬לפני שנסעתי לפנימייה‪ ,‬הפכתי‬
‫את הארונות שלך‪ .‬לפחות ויברטור‪ ,‬אמרתי לעצמי‪ .‬לא ייתכן שהיא חיה ככה‬
‫בלי להרגיש את עצמה כבר שנים‪ .‬כמובן שלא מצאתי‪ .‬אז הלכתי לפנימייה כדי‬
‫שלי יהיו גברים והרבה‪ .‬בדקתי אותם כמו שבודקים סחורה ונהניתי‪ .‬לימדתי את‬
‫עצמי ליהנות‪ .‬העתיד שלך הוא לא העתיד שלי‪ ,‬אימא‪( .‬לרונן) כל החיים שלי‬
‫הייתה לי אימא עם פרצוף של קרבן – ישו קטן עליה‪ .‬ומי צלב אותה? אני‪.‬‬
‫‪31‬‬
‫כל הזכויות שמורות לדורית מקלף‬
‫(לנחמה) לא יכולת ללמוד באוניברסיטה‪ ,‬בתי‪-‬קפה‪ ,‬קולנוע – כי הייתה לך‬
‫תינוקת‪ .‬לא יכולת להכיר מישהו כי עבדת ולמדת והרשימה עוד ארוכה‪.‬‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫אני לא מבינה‪ .‬חשבתי שצריך לבוא אורח‪ .‬ככה מתנהגים כשיש אורחים? ואת‬
‫לא צריכה לדאוג‪ ,‬נחמה‪ .‬תיסעו לפריז‪ .‬אני אהיה בסדר‪.‬‬
‫יעל‪:‬‬
‫סבתא תבוא אתנו‪ .‬היא תבשל מפרום לתאילנדים כדי שלא יאכלו חתולים‪.‬‬
‫רונן‪:‬‬
‫אני חושב שיעל ואני צריכים לדבר על הכל לבד בשקט‪( .‬לוקח את יעל בידו‬
‫ומושך אותה בעדינות) בואי יעלי‪ ,‬נלך הביתה‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫הביתה? מי אתה חושב שאתה? ארבעה שבועות זיינת את הבת שלי‪ ,‬ואתה‬
‫לוקח אותה הביתה?‬
‫רונן‪:‬‬
‫חמישה שבועות‪ ,‬אבל מי סופר?‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫(נסערת) יחזקאל‪ ,‬יחזקאל‪ ,‬תעזור לי עכשיו‪.‬‬
‫יעל‪:‬‬
‫יהיה בסדר‪ ,‬סבתי‪ .‬אנחנו הולכים‪ .‬אני אדבר אתך מחר‪.‬‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫אל תלכי‪ ,‬יעלי‪ .‬לא צריך‪ .‬אני אעזור לך עם התינוק‪( .‬לנחמה) אני אלך לבית‪-‬‬
‫אבות אם צריך‪ .‬תוכלו לגור פה‪ .‬את והאיש הזה‪ .‬העיקר לא לריב‪ .‬מי יש לי?‬
‫רק אתם‪ .‬משפחה קטנה אסור לפרק‪( .‬ג'ני הולכת ליעל‪ ,‬מחבקת אותה)‬
‫רונן‪:‬‬
‫(לנחמה) מה את מנסה להשיג? את רוצה שגם אני אסתלק‪ ,‬כמוהו? לא כל‬
‫הגברים הם אותו דבר‪ .‬אני לא מאלה שעוזבים כשקשה‪ .‬אבא שלי חולה‪ ,‬ואני‬
‫עזבתי חיים טובים באמריקה כדי לעזור לו להציל את החממות‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫תסלח לי אם לא אעניק לך פרס הצטיינות על זה שעשית מה שכל ילד צריך‬
‫לעשות‪.‬‬
‫רונן‪:‬‬
‫הציניות שלך מקלקלת הרבה‪ .‬הערב הזה היה יכול להיות ערב שמח‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫שמחה גדולה!‬
‫רונן‪:‬‬
‫אני מבין שהחדשות האלה מדאיגות אותך‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫האלה?‬
‫רונן‪:‬‬
‫אבל יעל היא לא תינוקת וגם אני לא ילד‪.‬‬
‫‪31‬‬
‫כל הזכויות שמורות לדורית מקלף‬
‫נחמה‪:‬‬
‫אתה אולי לא ילד‪ .‬אבל הבת שלי בחיים לא לקחה אחריות על מישהו‪ .‬חמישה‬
‫שבועות היא אתך‪ .‬באמת שברת שיא אצלה‪ .‬אבל אל תדאג‪ .‬זה לא אומר‬
‫שתקבל קביעות‪.‬‬
‫יעל‪:‬‬
‫למה שאני אקח אחריות? את עשית את זה כל החיים בשביל כולנו‪ .‬אני מכורה‬
‫לחופש‪ ,‬אימא‪ .‬את יודעת למה מהרגע שיכולתי ללכת רצתי לחצר‪ ,‬התחברתי‬
‫לכל בעל‪-‬חיים שעבר בסביבה כאילו הוא המשפחה שלי? כי נחנקתי מבית‪-‬‬
‫הסוהר שבנית לעצמך‪ .‬פחדתי שגם אני ארקב בפנים‪ .‬שאם לא אזהר ולא‬
‫אשים לב – יום אחד כבר לא אוכל לצאת יותר‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫אז אני אשמה לכולכם! מצוין! אני אלך לתלות את עצמי! (מתחילה ללכת לחדר‬
‫שלה)‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫לאן את הולכת? מה עם האורח? מה נגיד לו?‬
‫נחמה‪:‬‬
‫תגידו לו שיחזור לאשתו‪ .‬כי זה מה שהוא ממילא החליט לעשות‪( .‬היא יוצאת‪.‬‬
‫יעל וג'ני יוצאים אחריה‪ .‬רונן מצית סיגריה ומתיישב‪ ,‬מותש)‬
‫‪ .18‬נחמה‪ ,‬חתולה‪ ,‬נגן‬
‫(נשמע השיר "הנה הבאתי לך פרחים" של ז'ק ברל‪ .‬נחמה מתקרבת יחפה עם מעיל על‬
‫הקומבינזון לספסל ובידיה הפרחים שהיו באגרטל‪ .‬נכנסים החתולה והנגן)‬
‫חתולה‪:‬‬
‫(לנגן) תן לה לשיר‪ .‬היא מזייפת‪ ,‬אבל זה עושה לה ספונג'ה בנשמה (נחמה‬
‫מושיטה פרחים לחתולה) ‪ .NON, MERCI‬פרחים זה לא הקטע שלי‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫הלוואי ויכולתי להקיא את כל זיכרונות האהבה שלי‪.‬‬
‫חתולה‪:‬‬
‫חשבת פעם על החיבור המיתולוגי בין פרחים לאהבה? מביא פרחים מביא‬
‫הבטחה שנובלת יחד אתם‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫כשבאתי אליו בפעם הראשונה לדירה הוא שר לי שנסונים צרפתיים ועשה לי‬
‫פנטומימה‪ .‬צחקתי‪ ,‬בהתחלה במבוכה ואחר‪-‬כך עם כל הגוף כמו בת שש‪-‬‬
‫עשרה‪( .‬פאוזה) הוא בעצם אף‪-‬פעם לא נתן לי משהו ממשי אבל בדמיון שלי –‬
‫חתולה‪:‬‬
‫הבנתי את עיקרון הוירטואליות‪ .‬שלא תיכנסי לי לנוסטלגיה עכשיו‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫א ת חיכית לי‪ .‬נכון? חיכית לי במיוחד‪ .‬אני שונאת את הספסל הזה‪ .‬ידעתי‬
‫שאסור לי לשבת עליו‪ .‬הייתי כל‪-‬כך עייפה מהקניות וההכנות וההתרגשות –‬
‫‪32‬‬
‫כל הזכויות שמורות לדורית מקלף‬
‫חתולה‪:‬‬
‫והנעלים לחצו לך‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫כן‪ .‬עכשיו זה מצחיק‪ .‬קניתי נעלי‪-‬עקב ומאז אני הולכת יחפה‪ .‬אסור היה לי‬
‫לשבת על הספסל הזה‪.‬‬
‫‪ .19‬נחמה‪ ,‬חתולה‪ ,‬יעל‪ ,‬רונן‬
‫יעל‪:‬‬
‫אני צריכה ללכת לראות מה קורה אתה‪ .‬היא ירדה לספסל של סבתא‪.‬‬
‫רונן‪:‬‬
‫אני חושב שהיא צריכה להיות לבד‪.‬‬
‫יעל‪:‬‬
‫מאיפה אתה יודע?‬
‫רונן‪:‬‬
‫אני לא יודע‪ .‬אין סיכוי שמישהו אחר ידע בבית הזה‪ .‬אתן כולכן יודעות הכל הכי‬
‫טוב‪ .‬אולי בגלל זה הוא לא בא‪ ,‬הבמאי שלה‪ .‬הוא ידע שאין לו פה מקום‪ .‬גברים‬
‫הם מחוץ לתחום‪.‬‬
‫יעל‪:‬‬
‫אני חושבת שכדאי שתלך‪ .‬עכשיו‪.‬‬
‫רונן‪:‬‬
‫את בטוחה? כי אני לא אחזור‪ .‬לא אחרי מה שקרה כאן‪.‬‬
‫יעל‪:‬‬
‫מה שקרה כאן זה החיים שלי‪ .‬ואם לא תחזור‪ ,‬אז זו הבחירה שלך‪( .‬פאוזה –‬
‫רונן מביט בה) אני לא אתחנן שתישאר – אם לזה אתה מחכה‪( .‬רונן מגיע‬
‫במהירות לספסל‪ .‬יעל ניגשת לחלון ועוקבת אחריו בהגיעו אל הספסל)‬
‫רונן‪:‬‬
‫באתי לקחת את החתולה שלי הביתה‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫היא לא שלך‪ .‬היא חתולת רחוב‪.‬‬
‫רונן‪:‬‬
‫גם אותה את רוצה לקחת ממני? (לחתולה) בואי‪( .‬לוקח את החתולה שאינה‬
‫מתנגדת‪ ).‬נתתי לה שם והיא שלי‪( .‬רונן מבט ביעל)‬
‫נחמה‪:‬‬
‫איך קוראים לה?‬
‫רונן‪:‬‬
‫עיניים שחורות‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫העיניים שלה לא שחורות (מביטה ביעל) הוא עיוור צבעים החתן שלך‪ .‬אבל‬
‫עכשיו זה כבר לא משנה כי את גירשת אותו‪ ,‬נכון? אמרת לו ללכת והוא צייתן‬
‫כמו אבא שלך‪ .‬הנה הוא הולך‪ .‬כל הכבוד ליעלי שלי (קדה) !‪( CHAPEAU‬עושה‬
‫תנועה של הסרת כובע)‬
‫רונן‪:‬‬
‫יעל‪ ,‬צ'אנס אחרון‪ .‬את באה?‬
‫‪33‬‬
‫כל הזכויות שמורות לדורית מקלף‬
‫נחמה‪:‬‬
‫אבל למה שילך תגידי לי‪ .‬סוף סוף יש לנו גבר במשפחה‪( .‬מסתובבת סביבו)‬
‫צעיר‪ ,‬שרירי‪( ,‬רונן נבוך‪ .‬ליעל) מה את עושה פרצוף? כבר חמישה שבועות את‬
‫בודקת את הסחורה (טופחת על ישבנו) יסודי‪ ,‬יסודי‪( .‬לרונן) אז מה אתה אומר‪,‬‬
‫בונבון – אני שווה? מתחילה לשיר לו "בזה מה מוצ'ו" ורוקדת סביבו ריקוד‬
‫בטן)‬
‫יעל‪:‬‬
‫אימא‪ .‬את שלא תגידי לי "אימא" אמרת שגדלת במנזר‪ .‬חיפשת אצלי ויברטורים‬
‫– אז הנה לך – אימא עם אורגזמות בדיוק כמו שרצית‪.‬‬
‫רונן‪:‬‬
‫שכנעת אותי‪ ,‬נחמה‪ .‬אני אוהב את הבת שלך‪ ,‬אבל גם אני הולך‪ ,‬כמו כולם‪.‬‬
‫תמשיכו לבד עם הסרט התורכי שלכם! (לחתולה) בואי‪ ,‬עיניים שחורות‪ ,‬הולכים‬
‫הביתה! (יוצא)‬
‫יעל‪:‬‬
‫(לרונן שכבר נעלם) לך‪ .‬לך כבר! למה אתה מחכה?‬
‫חתולה‪:‬‬
‫יופי‪ ,‬נחמה‪ .‬יופי של סצנה‪ .‬הבמאי שלך היה מבסוט ממך עכשיו‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫את תשתקי! את הולכת אתו! את בוגדת! מי בכלל רוצה לדבר עם חתולים?‬
‫(החתולה מצטרפת לרונן)‬
‫(נחמה‪ ,‬כמו בובה שכל האוויר יצא ממנה "מתפרקת מנשקה") בואי‪ ,‬אימא‪ .‬תעלי הביתה‪.‬‬
‫(נחמה נכנסת לבית‪ .‬במקביל ג'ני לבושה במעיל והארנק ביד‪ ,‬עומדת בחדר אורחים)‬
‫‪ .93‬נחמה‪ ,‬יעל‪ ,‬ג'ני‬
‫יעל‪:‬‬
‫לאן עכשיו סבתא?‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫צלצלתי למרסל שתיקח אותי לסבא שלך לבית‪-‬הקברות‪ .‬ליחזקאל שלי‪...‬‬
‫יעל‪:‬‬
‫בשעה כזו? באמצע הלילה כבר שנים שלא הלכת אליו‪ ,‬סבתי‪ .‬חשבתי שאת לא‬
‫מאמינה במצבות‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫איפה הנעליים שלי? אני לא יכולה ללכת ככה יחפה‪ .‬למה לא אמרתם לי שאני‬
‫יחפה? (יעל מביאה את נעליה‪ .‬נחמה מפעילה מערכת ונשמע דיסק של אדית‬
‫פיאף)‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫סבא שלך יעזור הוא כבר ידע מה לעשות‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫אתן מכירות את השיר הזה? אדית פיאף‪( .‬שרה ומתנועעת)‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫היא השתגעה‪ .‬השם ירחם‪( .‬יעל מכבה את המכשיר)‬
‫‪34‬‬
‫כל הזכויות שמורות לדורית מקלף‬
‫נחמה‪:‬‬
‫למה כיבית? אני פיאף‪ .‬את פיאף לא מורידים מהבמה! (מדליקה שוב‪ ,‬שרה)‪.‬‬
‫יעל‪:‬‬
‫אימא‪ ,‬מספיק‪ .‬כבר מאוחר‪ .‬תעירי את השכנים‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫ממתי אכפת לך מהשכנים? את ילדת השדות והפרחים שלי‪ .‬ממה את‬
‫מפחדת? שיגידו – אימא שלה השתגעה – ולא יבואו יותר חתנים‪ .‬מי צריך‬
‫אותם‪ ,‬תינוקת שלי? אנחנו שתינו משפחה‪ .‬כמו שאמרתי לאבא שלך ביום‬
‫שנולדת‪ .‬היא ואני‪ ,‬אמרתי לו‪ ,‬אנחנו לו צריכות אף‪-‬אחד‪ .‬יחד נעשה לנו קן‪ .‬היא‬
‫תהיה הגוזל שלי‪ .‬ואני אהיה הגוזל שלה‪ .‬הוא לא הבין‪ .‬הוא אמר שאם אוותר‬
‫עליך‪ ,‬הוא יגדל אותך עם הילדים שלו‪ .‬שאשתו מסכימה‪ .‬אבל את אחזת את‬
‫האצבע שלי חזק‪-‬חזק וכאילו אמרת לי‪ :‬שילך‪ .‬אנחנו לא צריכות אף‪-‬אחד‪ .‬שתינו‬
‫משפחה‪.‬‬
‫יעל‪:‬‬
‫אבל אני צריכה‪ ,‬אני צריכה מישהו‪ .‬את גירשת מפה את רונן‪ .‬אני אפילו לא‬
‫יודעת אם אני יכולה לחיות אתו‪ ,‬אבל לא נתת לנו צ'אנס‪ .‬למה גירשת אותו?‬
‫נחמה‪:‬‬
‫אני גירשתי? הוא הלך‪ .‬כמו שהם תמיד הולכים‪ .‬רוז'ה ואני היינו בשבוע שעבר‬
‫בסוכנות הנסיעות‪ .‬זה היה אחרי שבילינו אחר‪-‬צהריים שלם במיטה שלו‪.‬‬
‫מזרונים על הרצפה וקטורת מסביב‪ .‬הוא קרא לי חתולת‪-‬מין שלו‪ .‬הוא אמר לי‬
‫שיש לו מזל שלא חטפו אותי מזמן להרמון של איזה שייח פרסי‪.‬‬
‫‪ L'APRES-MIDI" "L'AMOUR A‬קוראים לזה בצרפתית‪ .‬שלושה חודשים של‬
‫אהבה אחר‪-‬הצהריים‪ .‬הוא אמר שאני מזכירה לו את אדית פיאף‪ .‬הוא נישק את‬
‫כל הקמטים שלי כאילו יש בהם זהב‪.‬‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫אבל יש לו אישה‪ ,‬נחמה‪ .‬לא עושים דברים כאלה‪ .‬מאיפה זה בא לך? לא ממני‬
‫ולא מאבא שלך?‬
‫נחמה‪:‬‬
‫כן הבת שלך מלאה חטאים‪ .‬פעם בשלושים שנה השד יוצא לה מהקופסה‬
‫ואלוהים מעניש ובגדול‪ .‬הוא אמר לי שהוא פנוי‪ ,‬אימא הוא אמר שהוא יתגרש‬
‫בשבילי‪.‬‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫הוא אמר לך מה שרצית לשמוע‪ .‬הוא היה צריך שתתני לו כסף להצגה הזאת‪.‬‬
‫שבעים שנה לעיירה – שמחה גדולה! שבעים שנה שכלום לא קורה כאן‪ .‬יש‬
‫אנשים שגרים בתל‪-‬אביב והיו כבר בחצי עולם ובעיירה שלנו לא עברו אפילו‬
‫פעם בטעות‪ .‬אולי בתל‪-‬אביב לא נתנו לו עבודה‪ .‬בא ועכשיו הוא הולך‪ .‬ברוך‬
‫שפטרנו!‬
‫נחמה‪:‬‬
‫גם על יוחאי אמרת – צריך לשכוח וברוך שפטרנו? שנים שטעם הנשיקה היא‬
‫בגורן לא יוצא לך מהפה‪ .‬אבא המסכן בקושי שרד בצל הנשיקה המיתולוגית של‬
‫הגרסה הצברית של פול ניומן‪ .‬בלורית‪ ,‬עיניים כחולות ושרירים‪ .‬קשוח‪ ,‬עדין‬
‫וטוב לב‪ .‬שכחתי משהו? (מחטטת בארנק של ג'ני ומוציאה תמונה קטנה עטופה‬
‫במטפחת‪ ,‬פותחת ומראה ליעל) מה אמרתי לך? שנים היא מסתובבת עם‬
‫התמונה שלו בארנק כמו אוצר‪ .‬פעם הזמינו אותנו לחג ביכורים בקיבוץ‪ .‬סבתא‬
‫‪35‬‬
‫כל הזכויות שמורות לדורית מקלף‬
‫שלך לא רצתה ללכת אבל אבא אמר – בשביל הילדה‪ ,‬שתראה‪ .‬הייתי בת חמש‬
‫ורציתי לראות "סלינו על כתפינו" כמו שסיפרו בגן‪ .‬בסוף הלכנו ויוחאי היה שם‬
‫עם אשתו וההורים שלו וגם ילד קטן כמעט בגילי‪) .‬פאוזה) אבל את התמונה‬
‫היא שומרת בתוך מטפחת עם בושם‪ .‬לא באלבום חלילה‪ .‬שאף אחד לא יראה‬
‫(פאוזה) הייתה לו חברה ליוחאי שלך כל הזמן הזה בקיבוץ והוא גם התחתן‬
‫אתה‪.‬‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫הוא נולד בקיבוץ‪ .‬הילד הראשון שלהם‪ .‬ילד ראשון לא נותנים ביכורים לאחת‬
‫שנראית כמו שיקסע‪ .‬אני הייתי יפה‪ .‬יופי של רומנייה‪ .‬לא משלהם‪ .‬את לא‬
‫צריכה לשמוע אף‪-‬אחד‪ .‬לא אותי‪ ,‬לא את אימא שלך‪ .‬רק הלב שלך יודע‪ .‬אני‬
‫חושבת שבעוד כמה זמן‪ ,‬אם מרסל תרצה לבוא אתי‪ ,‬נלך לבית‪-‬אבות‪ .‬הנכדים‬
‫שלה יבואו לבקר והנינים‪ .‬וגם הנין שלי‪ .‬לא יהיה לנו משעמם‪( .‬קמה והולכת‬
‫לחדר שלה‪ .‬בפתח) זה טוב שאני אלך לבית‪-‬אבות‪ .‬אימא שלך צריכה את‬
‫הפרטיות שלה‪ .‬אני עייפה‪ .‬אני מוכרחה לנוח‪( .‬יוצאת)‬
‫‪ .91‬נחמה‪ ,‬יעל‪ ,‬חתולה‬
‫יעל‪:‬‬
‫אני לוקחת את הדברים שלי‪ .‬אני עוברת לרונן‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫יופי! גם את החלטת שאני צריכה את הפרטיות שלי? כולכם פתאום נדיבים כל‪-‬‬
‫כך‪.‬‬
‫יעל‪:‬‬
‫רוז'ה ראה מה שאני רואה בך‪ ,‬אימא‪ ,‬את אישה יפה‪ .‬לפעמים כשהיית חוזרת‬
‫בלילה בלי לחייך אלי אפילו חיוך אחד‪ ,‬הייתי מנסה לדמיין אותך כמו שאבא שלי‬
‫ראה אותך בפעם הראשונה‪ .‬יפהפייה ומלאת חיים‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫(נוגעת בה) אל תלכי‪ ,‬יעלי‪ .‬אני‪...‬‬
‫יעל‪:‬‬
‫אני מוכרחה ללכת‪ ,‬אימא אני חייבת‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫אני לא מבינה מה בוער‪.‬‬
‫יעל‪:‬‬
‫נכון‪ .‬את באמת לא מבינה‪( .‬יוצאת)‬
‫חתולה‪:‬‬
‫(מתגנבת) אני הייתי מייעצת לך עכשיו לגזור על עצמך שתיקה‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫אני לא מקבלת אורחים בשעה כזאת‪ .‬וחוץ מזה‪ ,‬הרי הלכת אתו – עם החתן‪.‬‬
‫גם בעיני הבת שלי הוא מוצא חן‪.‬‬
‫חתולה‪:‬‬
‫אם לא תשתקי תאבדי אותה‪ .‬ואני מזהירה אותך‪ ,‬בדידות היא מחלה‪ .‬יש‬
‫אנשים שמתים ממנה גם חתולים‪ .‬אלה שנדרסים‪ ,‬אלה שהולכים לאיבוד ואף‪-‬‬
‫אחד לא מוצא אותם‪ .‬אני מזהירה אותך‪.‬‬
‫‪36‬‬
‫כל הזכויות שמורות לדורית מקלף‬
‫נחמה‪:‬‬
‫הזקנה קופצת עלייך פתאום כמו חתול שחור מפינה אפלה‪.‬‬
‫חתולה‪:‬‬
‫אני לא נעלבת מזה רק שתדעי‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫כן‪ .‬כן‪ .‬שמענו עלייך‪ .‬לך הרי יש כתם לבן‪ .‬וזה עושה את כל ההבדל‪ .‬אז למה‬
‫את הכתם הלבן שלי אף‪-‬אחד לא רואה?‬
‫חתולה‪:‬‬
‫אני‪ ,‬כמה פעמים ביום‪ ,‬נשכבת לי על הגב ומציגה את הכתם הלבן שלי לראווה‬
‫לכל מי שמעוניין‪ .‬ככה אני אף‪-‬פעם לא שוכחת שהוא שם‪ .‬וגם אחרים לא?‬
‫יעל‪:‬‬
‫אין תשובה אצל רונן‪ .‬שוב התא הקולי‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫היא אף‪-‬פעם לא הייתה אחראית כל‪-‬כך ומתחשבת‪.‬‬
‫חתולה‪:‬‬
‫היא כנראה בכל זאת‪( ...‬מפזמת נעימת אהבה)‬
‫נחמה‪:‬‬
‫אולי הוא יצא לבלות עם התאילנדים‪.‬‬
‫יעל‪:‬‬
‫אם מה שאת רוצה זה לריב‪ ,‬תצטרכי לחפש לך מישהו אחר‪(.‬נכנסת שוב לחדר)‬
‫חתולה‪:‬‬
‫(לנחמה) למה את מוכרחה לקלקל?‬
‫נחמה‪:‬‬
‫(לחתולה) לא התכוונתי‪ .‬יצא לי‪.‬‬
‫חתולה‪:‬‬
‫גם למלכה הרעה באגדות יצאו צפרדעים מהפה‪ .‬אבל אם את זוכרת – הסוף‬
‫שלה היה עמוק עמוק בביצה‪ .‬אז תיזהרי לך!‬
‫יעל‪:‬‬
‫אני לוקחת את שמיכת‪-‬הפוך שלי!‬
‫נחמה‪:‬‬
‫(לחתולה)היא מתכוונת להחזיק אתו מעמד עד החורף! (מתרצה) בטח‪-‬בטח‪,‬‬
‫מתוקה שלי‪ ,‬קחי אותה‪ .‬קחי את שמיכת‪-‬הפוך‪.‬‬
‫יעל‪:‬‬
‫חוזרת עם תיק נוסף אני חושבת שזה הכול‪ .‬תגידי לסבתא שאני אתקשר‬
‫בבוקר‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫אבל איך תיסחבי עם כל זה באמצע הלילה? את בהריון – שכחת? אסור לך‬
‫לסחוב‪ .‬וחוץ מזה יש לי רעיון‪...‬‬
‫יעל‪:‬‬
‫אני לוקחת אתי את החתולה‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫אתם תטוסו במקומנו לפריז‪ ,‬את ורונן‪ .‬רוז'ה ממילא שילם על הכרטיסים‪.‬‬
‫‪37‬‬
‫כל הזכויות שמורות לדורית מקלף‬
‫יעל‪:‬‬
‫עכשיו כל מה שאני רוצה‪ ,‬אימא‪ ,‬זה להגיע לרונן‪ .‬ובשביל זה לא צריך כרטיס‬
‫טיסה‪( .‬פאוזה) אני אנסה שוב להתקשר יכול להיות שהוא ישן ולא שומע את‬
‫הטלפון‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫(מוזגת לעצמה יין) לחייך! פיאף! אין אהבות שמחות! כל החיים מנסים‬
‫להתעטף בשמיכה של אהבה כמו ברחם‪ .‬ומישהו מושך ומושך ואי אפשר‪ .‬קור‬
‫כלבים‪ .‬מקצות האצבעות עד קצות הנשמה‪ .‬ובסוף‪ ,‬בבור‪ ,‬בתכריכים‬
‫דקים‪ .‬החום של האדמה‪ .‬מאוחר‪ .‬מאוחר מדי‪( .‬מביטה בראי) אם אלו הפנים‬
‫שהוא אהב ‪ ,‬אז למה הוא עזב‪.‬‬
‫‪ .99‬נחמה‪ ,‬חתולה‪ ,‬יעל‪ ,‬רונן‬
‫רונן‪:‬‬
‫(נכנס) הדלת הייתה פתוחה‪...‬‬
‫(נחמה מסמנת לו לשתוק ומעמיסה עליו את התיקים שהשאירה יעל‪ ,‬ואז הולכת להביא אותה‪.‬‬
‫יעל נכנסת מהחדר השני‪ ,‬כשהיא אוחזת בטלפון הסלולרי‪ ,‬אינה מבחינה ברונן)‬
‫יעל‪:‬‬
‫שוב התא הקולי (מחקה הודעה בתא‪-‬קולי) הגעתם לבית של‪...‬‬
‫רונן‪:‬‬
‫(משלים)‪ ...‬לבית של יעל ורונן‪ .‬אם אתם רוצים להשאיר הודעה‪...‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫רוצים! רוצים! (דוחפת בעדינות את יעל לעבר רונן‪ .‬זו רצה אליו והם מתחבקים‬
‫ויוצאים)‬
‫חתולה‪:‬‬
‫כל הכבוד!‬
‫נחמה‪:‬‬
‫לכם קל יותר‪ .‬משפחתולוגיה היא לא אישיו בשבילכם‪ .‬כל אחד לגורלו‪ ,‬לאן‬
‫שהדרך מובילה‪.‬‬
‫חתולה‪:‬‬
‫לנו יש צרות אחרות‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫עשיתי הכול כדי לא לספר לאימא שאני בהריון‪ .‬חשבתי שזה יהיה הסוף שלה‪.‬‬
‫חודש לא באתי הביתה‪ .‬המצאתי תירוצים על תורניות ושמירות‪ .‬מרסל‬
‫התקשרה ואמרה שאימא שלי מתגעגעת אליי‪ .‬למרסל תמיד היה יותר קל לדבר‬
‫על רגשות‪ .‬נשמתי עמוק‪ .‬עליתי על האוטובוס ובאתי‪ .‬הבית היה מלא ריחות‪.‬‬
‫אימא הכינה לי את המאכל המיוחד שלה‪...‬‬
‫חתולה‪:‬‬
‫מפרום‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫פתחתי את הדלת‬
‫‪38‬‬
‫כל הזכויות שמורות לדורית מקלף‬
‫חתולה‪:‬‬
‫ורצת מיד להקיא‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫איך את יודעת?‬
‫חתולה‪:‬‬
‫זה מתבקש מהסיפור‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫רציתי לקבור את עצמי מיד במקום‪ .‬אימא המסכנה והמפרום שלה שהרג את‬
‫אבא‪ .‬ככה היא חשבה‪ .‬היא הגישה לי מגבת רטובה לשטוף את הפנים ואמרה‪:‬‬
‫אל תדאגי‪ .‬אני פה‪ .‬אני לא הולכת לשום מקום‪ .‬בכיתי כמו שלא בכיתי שנים‪.‬‬
‫והיא רק עמדה שם‪ ,‬לא ניחמה אותי‪ ,‬לא נגעה‪ ,‬רק אמרה‪ :‬כשנולדת הייתי עוד‬
‫אפופת חלומות והרדמה‪ .‬אני נולדתי בניתוח קיסרי‪.‬‬
‫חתולה‪:‬‬
‫שמת לב איך שהיא קראה לך – נחמה‪ .‬שם שמרפא כאבים‪.‬‬
‫‪ .90‬נחמה‪ ,‬חתולה‪ ,‬ג'ני‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫(עומדת בפתח מולה) חלמתי שאימא שלי מחייכת אלי מעל המיטה ואומרת‪ :‬אל‬
‫תדאגי היא קטנה ועקשנית התינוקת‪ ,‬אבל היא תהיה בסדר וגם את‪ .‬רציתי‬
‫שהיא תחבק אותי‪ ,‬אימא שלי‪ ...‬אבל היא שלחה לי נשיקה באוויר ונעלמה‪.‬‬
‫וידעתי ששום דבר לא יחזיר אותה‪ .‬רק את‪ ,‬נחמה‪ .‬את הצלחת להרגיע אותי‪.‬‬
‫כששמו אותך בידיים שלי הפסקתי פתאום לבכות‪ .‬את היית הנחמה שלי‪.‬‬
‫הבמאי הזה‪ ,‬רוז'ה קוראים לו? אולי הוא ידע לעשות הצגות‪ .‬אבל הוא לא רואה‬
‫זהב גם כשזה עף לו מול העיניים‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫אולי הוא מצא מישהי צעירה יותר‪.‬‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫הוא הפסיד אותך‪ .‬כמו שיוחאי הפסיד אותי בגלל מה יגידו בקיבוץ‪ .‬עם אבא‬
‫שלך ניסיתי‪ ...‬אבל גם לא היה לנו מספיק זמן‪ .‬יעלי והבחור שלה להם יהיה‬
‫זמן‪ .‬מה החתולה עושה פה?‬
‫נחמה‪:‬‬
‫קוראים לה עיניים שחורות‪( .‬מתחילה לשיר את השיר‪ ,‬וג'ני שרה אתה ומתקנת‬
‫אותה) את ידעת? את צריכה לתת לי בהזדמנות את המתכון של המפרום שלך‪.‬‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫כשתחזרי מפריז‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫פריז זה לא מקום שנוסעים אליו לבד‪.‬‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫אישה שנוסעת לבדה הרבה דברים יכולים לקרות לה‪ .‬ככה זה בסרטים וככה זה‬
‫יהיה גם אצלך – אם רק תרצי‪ .‬נחמל'ה‪ ,‬תעשי כל מה שאני לא עשיתי‪ .‬תיקחי‬
‫את העולם ותשתי אותו‪.‬‬
‫‪39‬‬
‫כל הזכויות שמורות לדורית מקלף‬
‫נחמה‪:‬‬
‫ואת? איך תסתדרי‪ ,‬אימא?‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫מרסל פה ויש לי נכדה ולנכדה יש חתן‪ .‬תסעי בשלום ותחזרי בשלום‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫אני ארשום לך את הטלפון שלהם על המקרר‪ .‬והכדורים שלך על השיש ליד‬
‫הקומקום‪.‬‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫אל תתעכבי‪ .‬שלא תאחרי את המטוס? (נחמה יוצאת לחדר השני‪ .‬לחתולה) אז‬
‫קוראים לך עיניים שחורות? חתולה שחורה עם כתם לבן אצלנו בבית‪ .‬היית‬
‫מאמין יחזקאל? (מלטפת לה את הבטן)‪ .‬אז כמה יש לך שם? זה נראה כמו‬
‫משפחה גדולה‪ .‬כמו המשפחה שאנחנו רצינו‪ ,‬יחזקאל‪ .‬ליעלי יש תינוק או‬
‫תינוקת‪ .‬וגם יש להם אבא‪ .‬כזה שלא בורח‪ ( .‬נחמה נכנסת עם המזוודה ונראית‬
‫מצוין) אבל הנה המזל הגדול מכולם – תסתכל על הבת שלך‪ ,‬יחזקאל – איך‬
‫שהיא פורחת‪.‬‬
‫נחמה‪:‬‬
‫(מחייכת) את מדברת לאבא?‬
‫ג'ני‪:‬‬
‫מה יש? שיהיה לו קצת נחת‪ .‬תעשי לי מזל שיחזקאל יחזור אליי בחלום‪ .‬היינו‬
‫באמצע הנשיקה‪.‬‬
‫‪ .94‬נחמה‪ ,‬חתולה‪ ,‬ג'ני‬
‫נחמה‪:‬‬
‫(לחתולה) העיניים שלה עצומות‪.‬‬
‫חתולה‪:‬‬
‫היא מנסה לחלום‪ .‬אל תפריעי לה‪ .‬לה נשארו רק החלומות‪ .‬לך יש עוד זמן‬
‫להגשים אותם‪( .‬לנגן) עכשיו זה הזמן למוזיקה שלך! תצבע לה את השמיים‬
‫באדום! תתלה חצי ירח‪ ,‬איזה כוכב קטן‪ .‬א ביינטו‪ ,‬מון שרי!‬
‫נחמה‪:‬‬
‫אין לי אומץ‪.‬‬
‫חתולה‪:‬‬
‫את עומדת פה עם כרטיס טיסה ביד‪ ,‬לבנים סקסיים במזוודה וכל מה שאת‬
‫צריכה לעשות זה לעלות על המטוס ולארגן לך הרפתקה חדשה‪ .‬ועכשיו‪,‬‬
‫קישתה! פארי מחכה לך! מיאללה! (נחמה לוקחת את המזוודה‪ .‬הנגן מנגן‪.‬‬
‫מתחילה ללכת לאט)‬
‫נחמה‪:‬‬
‫מכאן אני כבר יכולה להמשיך לבד! מעיפה אליהם נשיקה ויוצאת)‬
‫אפילוג‪:‬‬
‫אורות פריז‪ .‬החתולה מתנערת מ"חתוליותה" ורוקדת עם יעל בעליצות‪.‬‬
‫נכנסת נחמה עם מזוודות‪ ,‬מצטרפת לריקוד‪ .‬וכן גם רונן וג'ני‪.‬‬
‫‪41‬‬
‫כל הזכויות שמורות לדורית מקלף‬
‫קול רך‪:‬‬
‫ונחמה חיה באושר ובעושר עד עצם היום הזה‪ ,‬אם כי לא בפריז‪ ,‬אלא בעיר‬
‫קטנה בצפון הנגב‪ ,‬בשרון או אולי בגליל‪...‬‬
‫‪-‬סוף‪-‬‬
‫‪41‬‬
‫כל הזכויות שמורות לדורית מקלף‬