סיפורים מהספר העתידי " בין שדות-וים " ב' " זיכרונות מהלול סיפרו :שרה פוזיילוב ,חגי בריכמן ,אורה רותם ,טל וגמן כתבו :שרה פוזיילוב וחגי בריכמן ענף הלול סיפק לעצמו את כל צרכיו מהביצה דרך האפרוח עד לתרנגולת המטילה ביצים לפי זיכרוננו הלול בראשיתו התנהל כמעט כמו משק אוטרקי ,שמספק לעצמו את כל צרכיו -מהביצה דרך האפרוח עד לתרנגולת המטילה ביצים -במחזוריות .מבני הלולים ,שעמדו לאורך כביש הכניסה לקיבוץ במקביל לשדרת עצי הזית ,כללו :מדגרה ,בית אימון לגידול אפרוחים ולולים לגידול תרנגולות מטילות. אנחנו הבן והבנות הצטרפנו אל אימנו ,ברכה בריכמן ז"ל – בכל העבודות השוטפות זכינו אישית ללוות את ענף הלול עם אימנו ,ברכה בריכמן ,הצטרפנו אליה לעבודה ויחד * :אספנו ביצים מארגזי הגידול * שקלנו ומיינו ביצים * שמנו ביצים להדגרה באינקובאטור * וכשבקעו האפרוחים הצהובים ,העברנו אותם לבית האימון. בדקנו את פוריות כל ביצה – בעזרת מכשיר ידני המאיר לתוך הביצה סביב ההדגרה ובקיעת האפרוחים היתה עבודה רבה ,הביצים הוכנסו לאינקובאטור על מגשים גדולים .לאחר כמה ימים נערכה בדיקה פוריות על כל הביצים .היא נעשתה ידנית בעזרת מכשיר שמאיר לתוך הביצה .הביצים הפוריות הושארו לדגירה ,והיתר -הגיעו למטבח או למכירה. כעבור שבועיים היו מתחילות להתבקע הביצים ,וכל המבנה היה מתמלא בצפצופים של האפרוחים בני יומם. בימים הראשונים הלכנו עם אימא "להשכיב את האפרוחים לישון" בביתם החדש ,ובהמשך קיבלנו שני אפרוחים לגדל כחיות מחמד היינו מוחאים כפיים כדי שיזוזו אל מתחת לאוהל החימום ,שלא יישארו בפינות ויקפאו מקור .מתוך הערכה ואהבה לעבודה של אימא בלול ,קיבלנו שני אפרוחים לגדל כחיות מחמד ליד חדר ההורים. בנינו גדר מתחת לחלון הבית ,ושם גדלו האפרוחים והפכו לפרגיות .לא יכולנו להמשיך לגדל אותם ליד חדר ההורים ,ולכן העברנו אותם לפינת החי ,והם נקראו בשמותינו :שרהלה וחגי. כשגדלתי השתתפתי בהזרקת חיסונים לאפרוחים בכיתה ח' עבדתי בלול יומיים בשבוע .לאחר הלימודים ,היינו מחלקים מזון תערובת בעזרת עגלה שנסעה על מסילה .את כלי האוכל מילאנו ידנית .יחד עם חלוקת המזון אספנו גם ביצים .איסוף הביצים נעשה בידיים מכלובי דגירה הישר לסלי מתכת .אימא אספה את הביצים בזריזות ,לי לקח יותר זמן להזיז את התרנגולת בלי שתנקר אותי ,ולהוציא מתחתה את הביצים החמות. כשגדלתי השתתפתי גם בהזרקת חיסונים לאפרוחים ,עלי הוטל לתפוס את האפרוחים ולהגישם אחד אחד למבוגר ,שהזריק להם ושיחרר אותם. עם השנים עבר הלול מהפיכת מיכון עם השנים עבר ענף הלול מהפיכת מיכון .מחלוקת מזון תערובת בעגלה ,להאבסה אוטומטית לתוך כלים מיוחדים ,מיכלי מים ,לפעמוני מים אדומים התלויים מהתקרה ומתכווננים בגובה לפי גדילת העופות. חברים ונוער התגייסו למשלוחי עופות בלילות ענף הלול בארץ עבר מהפיכה ,כאשר כל מגדל התמקד בתחום מסוים ,בשדות ים הוסבו החממות ללולים לגידול עופות לבשר ,והופסק גידול תרנגולות מטילות .המטרה היתה ,לגדל עופות לבשר בזמן קצר של 8שבועות ,בהוצאות מינימאליות ובמטרה לקבל תרומה מרבית. גידול עופות לבשר הכניס את המושג האהוב" :משלוח עופות" .בבגרותי זכיתי להשתתף במשלוחי העופות שהתבצעו בלילה בעבודה עצמית של חברים ונוער. כמו כל ענף גידול בעלי חיים ,גם הלול דרש התמסרות לאורך היממה בחגים ובשבתות ,והיו חברים שנשאו בעול זה לאורך השנים. " פגישתי הראשונה עם שדות ים" חניתה לוי הספור שלי מתחיל בשנת .9191אימא בניו יורק -פגשה באקראי שליח של הבונים דרור ,והיא ללא אידיאלים ובלי ידע למה לצפות – החליטה לעלות עם המשפחה לישראל .במשפחה היינו :אימא, בעלה זאב ,ואנחנו הילדים :חניתה וראובן . איך הפכתי לחניתה . . . באוניה היה פקיד עליה שרשם את ש מות העולים ,וציין שהשמות שלנו אינם יהודיים ,ועל המקום החליף את שמותינו: אימא ששמה היה רייה -הפך לרעיה. אחי שהיה ריצ'רד -הפך לראובן. ואני שמי היה אנט נהייתי חניתה ,על שם הקבוץ חניתה . הלינו אותנו על הרצפה בבית חנה מהאוניה נשלחנו לקבוץ כפר מנחם .אימא לא הצליחה להסתדר עם אורח החיים בכפר מנחם, וכששמעה על משפחה אמריקאית בשם טרכטמן ,שנקלטו בשדות ים -ביקשה לבוא לבקרם . הלינו אותנו בבית חנה על הרצפה .עד היום זכור לי המבנה של בית חנה -כמבנה גדול ,לבן ,בודד וסביבו רק חול וחול -ומולו הים .אני ילדה שגדלה בניו יורק ,סביבה חולית כזאת היתה עבורי מאוד מוזרה .עד היום -בעוברי ליד בית חנה ורואה שהכול ירוק ופורח ,אני נזכרת באותו ביקור ראשון -והבניין הבודד .לאחר הביקור באה ההחלטה לעבור לשדות ים . משחק הגולגולים בהפסקה – קבע את מערך הלימודים אני צורפתי לכתת ארז והמורה המחנך היה אריה קסל . לאריה היו דעות מיוחדות על חינוך ,והיה לנו קל מאוד למשוך אותו בהפסקה למשחק הג'ולים, שפשוט לא נגמר ,וההפסקה וכל מערך שעות הלימודים השתנה בהתאם . נכנסתי לבית הלוחם במצדה ללא דפיקה בדלת מלכיאל בן-צבי החלטנו לוותר על לימודים ולצאת לחפור במצדה באמצע שנות השישים החלטנו ,מחנכי הנעורים :ראובן פורת מחנך כיתת י"ב "-נרקיס" ואני מחנך כיתת י"א – " חבצלת " -לצאת בשליש האחרון של שנת הלימודים ולהשתתף כמתנדבים ב "חפירות-מצדה" .באותה תקופה היו הרבה מתנדבים לחפירות מהארץ ומחו"ל. רוב העבודה שלי התמקדה בהעברת אבנים ממקום למקום – בלי להבין את תכליתה. הסתקרנתי והתקרבתי באחד הימים לאחר סיום העבודה והירידה למחנה -נתקלתי במבנה בגובה כ – 88ס"מ ועל התחתית המכוסה אדמה גוחנות שתי חניכות :סמדר לבית אשל ונורית לבית שחר מרגבים. משהתקרבתי ראיתי אותן מנקות קטע קטע בכפיות. נתגלה לעיני בית מגורים של משפחת הלוחם לתדהמתי ראיתי בקיר הצפוני של המבנה הנמוך רכב ושכב לטחינת קמח מחיטה או שעורה .לידם על האדמה מונחות כמה קדרות-חרס בגדלים שונים מפויחות ,ועל ידן עוד כמה אביזרי בישול. למראה התמונה הרגשתי שעולה באפי ריח העשן והחריכה של הבישול... המחסן בוער יפה מיכל ז"ל (פורסם בעלון) הגעתי לעבודה כרגיל בשעה ,80.88הרמתי את השלטר החשמלי ,וכתמיד ,נדלק גם התנור החשמלי. יצאתי לי למזוג כוס קפה אצל דניאלה ברודציאק ,ופתאום אני מריחה ריח חרוך. רצתי מיד לצריף המחסן ,פתחתי את הדלת והנה הכול בלהבות מהתנור שעל הרצפה ועד התקרה, הוילון בוער והבגדים שעל המדפים נשרפים. מה עשיתי? מה עשיתי? פעולה ראשונה קפיצה לתוך הלהבות והורדתי את השלטר ,פעולה שנייה קפיצה לבחורים שלנו ,מנחם הררי וקורט שטרן .וכבר אני פותחת את ברז המים בחוץ וצועקת" :בחורים שריפה!" . הבחורים לא הוציאו מילה מהפה ,וכבר היו במחסן עם דליי מים ,שופכים דלי ועוד דלי על הלהבות. החצי השני של הצריף היה מלא בבדים גזורים – אך היכן המפתח? בחצי השני של הצריף המדפים היו מלאים בקופסאות קרטון כשבתוכם בדים גזורים לכלי מיטה, כמויות עצומות שיספיקו לכל הילדים .באלפי לירות. דלת החדר השני הייתה נעולה .היה ברור שמוכרחים להיכנס ולהציל את התכולה ,אך היכן המפתח? המפתח נמצא ובכוחות משותפים כיבינו את האש. דרורה התקשרה מיד למכבי האש . . . דרורה ,כשראתה את העשן מיד התקשרה למכבי אש והודיעה שזו הייתה "תקלה חשמלית". נשרפו הרבה דברים, אבל הצריף ה "מפואר" נותר עומד על מקומו ,והמשיך לשרת אותנו שנים רבות. -סוף -
© Copyright 2024