‫סיפורים מהספר העתידי " בין שדות‪-‬וים " ב' "‬ ‫זיכרונות מהלול‬ ‫סיפרו ‪ :‬שרה פוזיילוב‪ ,‬חגי בריכמן‪ ,‬אורה רותם‪ ,‬טל וגמן‬ ‫כתבו‪ :‬שרה פוזיילוב וחגי בריכמן‬ ‫ענף הלול סיפק לעצמו את כל צרכיו‬ ‫מהביצה דרך האפרוח עד לתרנגולת המטילה ביצים‬ ‫לפי זיכרוננו הלול בראשיתו התנהל כמעט כמו משק אוטרקי‪ ,‬שמספק לעצמו את כל צרכיו‪ -‬מהביצה‬ ‫דרך האפרוח עד לתרנגולת המטילה ביצים‪ -‬במחזוריות‪ .‬מבני הלולים‪ ,‬שעמדו לאורך כביש הכניסה‬ ‫לקיבוץ במקביל לשדרת עצי הזית‪ ,‬כללו‪ :‬מדגרה‪ ,‬בית אימון לגידול אפרוחים ולולים לגידול‬ ‫תרנגולות מטילות‪.‬‬ ‫אנחנו הבן והבנות הצטרפנו אל אימנו‪ ,‬ברכה בריכמן ז"ל –‬ ‫בכל העבודות השוטפות‬ ‫זכינו אישית ללוות את ענף הלול עם אימנו‪ ,‬ברכה בריכמן‪ ,‬הצטרפנו אליה לעבודה ויחד‪ * :‬אספנו‬ ‫ביצים מארגזי הגידול * שקלנו ומיינו ביצים * שמנו ביצים להדגרה באינקובאטור * וכשבקעו‬ ‫האפרוחים הצהובים‪ ,‬העברנו אותם לבית האימון‪.‬‬ ‫בדקנו את פוריות כל ביצה –‬ ‫בעזרת מכשיר ידני המאיר לתוך הביצה‬ ‫סביב ההדגרה ובקיעת האפרוחים היתה עבודה רבה‪ ,‬הביצים הוכנסו לאינקובאטור על מגשים‬ ‫גדולים‪ .‬לאחר כמה ימים נערכה בדיקה פוריות על כל הביצים‪ .‬היא נעשתה ידנית בעזרת מכשיר‬ ‫שמאיר לתוך הביצה‪ .‬הביצים הפוריות הושארו לדגירה‪ ,‬והיתר ‪ -‬הגיעו למטבח או למכירה‪.‬‬ ‫כעבור שבועיים היו מתחילות להתבקע הביצים‪ ,‬וכל המבנה היה מתמלא בצפצופים של האפרוחים‬ ‫בני יומם‪.‬‬ ‫בימים הראשונים הלכנו עם אימא "להשכיב את האפרוחים לישון"‬ ‫בביתם החדש‪ ,‬ובהמשך קיבלנו שני אפרוחים לגדל כחיות מחמד‬ ‫היינו מוחאים כפיים כדי שיזוזו אל מתחת לאוהל החימום‪ ,‬שלא יישארו בפינות ויקפאו מקור‪ .‬מתוך‬ ‫הערכה ואהבה לעבודה של אימא בלול‪ ,‬קיבלנו שני אפרוחים לגדל כחיות מחמד ליד חדר ההורים‪.‬‬ ‫בנינו גדר מתחת לחלון הבית‪ ,‬ושם גדלו האפרוחים והפכו לפרגיות‪ .‬לא יכולנו להמשיך לגדל אותם‬ ‫ליד חדר ההורים‪ ,‬ולכן העברנו אותם לפינת החי‪ ,‬והם נקראו בשמותינו‪ :‬שרהלה וחגי‪.‬‬ ‫כשגדלתי השתתפתי בהזרקת חיסונים לאפרוחים‬ ‫בכיתה ח' עבדתי בלול יומיים בשבוע‪ .‬לאחר הלימודים‪ ,‬היינו מחלקים מזון תערובת בעזרת עגלה‬ ‫שנסעה על מסילה‪ .‬את כלי האוכל מילאנו ידנית‪ .‬יחד עם חלוקת המזון אספנו גם ביצים‪ .‬איסוף‬ ‫הביצים נעשה בידיים מכלובי דגירה הישר לסלי מתכת‪ .‬אימא אספה את הביצים בזריזות‪ ,‬לי לקח‬ ‫יותר זמן להזיז את התרנגולת בלי שתנקר אותי‪ ,‬ולהוציא מתחתה את הביצים החמות‪.‬‬ ‫כשגדלתי השתתפתי גם בהזרקת חיסונים לאפרוחים‪ ,‬עלי הוטל לתפוס את האפרוחים ולהגישם‬ ‫אחד אחד למבוגר‪ ,‬שהזריק להם ושיחרר אותם‪.‬‬ ‫עם השנים עבר הלול מהפיכת מיכון‬ ‫עם השנים עבר ענף הלול מהפיכת מיכון‪ .‬מחלוקת מזון תערובת בעגלה‪ ,‬להאבסה אוטומטית לתוך‬ ‫כלים מיוחדים‪ ,‬מיכלי מים‪ ,‬לפעמוני מים אדומים התלויים מהתקרה ומתכווננים בגובה לפי גדילת‬ ‫העופות‪.‬‬ ‫חברים ונוער התגייסו למשלוחי עופות בלילות‬ ‫ענף הלול בארץ עבר מהפיכה‪ ,‬כאשר כל מגדל התמקד בתחום מסוים‪ ,‬בשדות ים הוסבו החממות‬ ‫ללולים לגידול עופות לבשר‪ ,‬והופסק גידול תרנגולות מטילות‪ .‬המטרה היתה‪ ,‬לגדל עופות לבשר‬ ‫בזמן קצר של ‪ 8‬שבועות‪ ,‬בהוצאות מינימאליות ובמטרה לקבל תרומה מרבית‪.‬‬ ‫גידול עופות לבשר הכניס את המושג האהוב‪" :‬משלוח עופות"‪ .‬בבגרותי זכיתי להשתתף במשלוחי‬ ‫העופות שהתבצעו בלילה בעבודה עצמית של חברים ונוער‪.‬‬ ‫כמו כל ענף גידול בעלי חיים‪ ,‬גם הלול דרש התמסרות לאורך היממה בחגים ובשבתות‪ ,‬והיו חברים‬ ‫שנשאו בעול זה לאורך השנים‪.‬‬ ‫" פגישתי הראשונה עם שדות ים"‬ ‫חניתה לוי‬ ‫הספור שלי מתחיל בשנת ‪ .9191‬אימא בניו יורק ‪ -‬פגשה באקראי שליח של הבונים דרור‪ ,‬והיא ללא‬ ‫אידיאלים ובלי ידע למה לצפות – החליטה לעלות עם המשפחה לישראל‪ .‬במשפחה היינו ‪ :‬אימא‪,‬‬ ‫בעלה זאב ‪,‬ואנחנו הילדים‪ :‬חניתה וראובן ‪.‬‬ ‫איך הפכתי לחניתה ‪. . .‬‬ ‫באוניה היה פקיד עליה שרשם את ש מות העולים‪ ,‬וציין שהשמות שלנו אינם יהודיים‪ ,‬ועל המקום‬ ‫החליף את שמותינו‪:‬‬ ‫אימא ששמה היה רייה ‪ -‬הפך לרעיה‪.‬‬ ‫אחי שהיה ריצ'רד ‪ -‬הפך לראובן‪.‬‬ ‫ואני שמי היה אנט נהייתי חניתה ‪ ,‬על שם הקבוץ חניתה ‪.‬‬ ‫הלינו אותנו על הרצפה בבית חנה‬ ‫מהאוניה נשלחנו לקבוץ כפר מנחם ‪ .‬אימא לא הצליחה להסתדר עם אורח החיים בכפר מנחם‪,‬‬ ‫וכששמעה על משפחה אמריקאית בשם טרכטמן‪ ,‬שנקלטו בשדות ים ‪ -‬ביקשה לבוא לבקרם ‪.‬‬ ‫הלינו אותנו בבית חנה על הרצפה‪ .‬עד היום זכור לי המבנה של בית חנה ‪ -‬כמבנה גדול‪ ,‬לבן‪ ,‬בודד‬ ‫וסביבו רק חול וחול ‪ -‬ומולו הים ‪ .‬אני ילדה שגדלה בניו יורק‪ ,‬סביבה חולית כזאת היתה עבורי‬ ‫מאוד מוזרה ‪ .‬עד היום ‪ -‬בעוברי ליד בית חנה ורואה שהכול ירוק ופורח‪ ,‬אני נזכרת באותו ביקור‬ ‫ראשון ‪ -‬והבניין הבודד‪ .‬לאחר הביקור באה ההחלטה לעבור לשדות ים ‪.‬‬ ‫משחק הגולגולים בהפסקה – קבע את מערך הלימודים‬ ‫אני צורפתי לכתת ארז והמורה המחנך היה אריה קסל ‪.‬‬ ‫לאריה היו דעות מיוחדות על חינוך‪ ,‬והיה לנו קל מאוד למשוך אותו בהפסקה למשחק הג'ולים‪,‬‬ ‫שפשוט לא נגמר‪ ,‬וההפסקה וכל מערך שעות הלימודים השתנה בהתאם ‪.‬‬ ‫נכנסתי לבית הלוחם במצדה ללא דפיקה בדלת‬ ‫מלכיאל בן‪-‬צבי‬ ‫החלטנו לוותר על לימודים ולצאת לחפור במצדה‬ ‫באמצע שנות השישים החלטנו‪ ,‬מחנכי הנעורים‪ :‬ראובן פורת מחנך כיתת י"ב ‪"-‬נרקיס" ואני מחנך‬ ‫כיתת י"א – " חבצלת " ‪ -‬לצאת בשליש האחרון של שנת הלימודים ולהשתתף כמתנדבים‬ ‫ב "חפירות‪-‬מצדה"‪ .‬באותה תקופה היו הרבה מתנדבים לחפירות מהארץ ומחו"ל‪.‬‬ ‫רוב העבודה שלי התמקדה בהעברת אבנים ממקום למקום – בלי להבין את תכליתה‪.‬‬ ‫הסתקרנתי והתקרבתי‬ ‫באחד הימים לאחר סיום העבודה והירידה למחנה ‪ -‬נתקלתי במבנה בגובה כ – ‪ 88‬ס"מ ועל‬ ‫התחתית המכוסה אדמה גוחנות שתי חניכות‪ :‬סמדר לבית אשל ונורית לבית שחר מרגבים‪.‬‬ ‫משהתקרבתי ראיתי אותן מנקות קטע קטע בכפיות‪.‬‬ ‫נתגלה לעיני בית מגורים של משפחת הלוחם‬ ‫לתדהמתי ראיתי בקיר הצפוני של המבנה הנמוך רכב ושכב לטחינת קמח מחיטה או שעורה‪ .‬לידם‬ ‫על האדמה מונחות כמה קדרות‪-‬חרס בגדלים שונים מפויחות‪ ,‬ועל ידן עוד כמה אביזרי בישול‪.‬‬ ‫למראה התמונה הרגשתי שעולה באפי ריח העשן והחריכה של הבישול‪...‬‬ ‫המחסן בוער‬ ‫יפה מיכל ז"ל‬ ‫(פורסם בעלון)‬ ‫הגעתי לעבודה כרגיל בשעה ‪ ,80.88‬הרמתי את השלטר החשמלי‪ ,‬וכתמיד‪ ,‬נדלק גם התנור החשמלי‪.‬‬ ‫יצאתי לי למזוג כוס קפה אצל דניאלה ברודציאק‪ ,‬ופתאום אני מריחה ריח חרוך‪.‬‬ ‫רצתי מיד לצריף המחסן‪ ,‬פתחתי את הדלת והנה הכול בלהבות מהתנור שעל הרצפה ועד התקרה‪,‬‬ ‫הוילון בוער והבגדים שעל המדפים נשרפים‪.‬‬ ‫מה עשיתי?‬ ‫מה עשיתי? פעולה ראשונה קפיצה לתוך הלהבות והורדתי את השלטר‪ ,‬פעולה שנייה קפיצה‬ ‫לבחורים שלנו‪ ,‬מנחם הררי וקורט שטרן‪ .‬וכבר אני פותחת את ברז המים בחוץ וצועקת‪" :‬בחורים‬ ‫שריפה!" ‪.‬‬ ‫הבחורים לא הוציאו מילה מהפה‪ ,‬וכבר היו במחסן עם דליי מים‪ ,‬שופכים דלי ועוד דלי על הלהבות‪.‬‬ ‫החצי השני של הצריף היה מלא בבדים גזורים – אך היכן המפתח?‬ ‫בחצי השני של הצריף המדפים היו מלאים בקופסאות קרטון כשבתוכם בדים גזורים לכלי מיטה‪,‬‬ ‫כמויות עצומות שיספיקו לכל הילדים‪ .‬באלפי לירות‪.‬‬ ‫דלת החדר השני הייתה נעולה‪ .‬היה ברור שמוכרחים להיכנס ולהציל את התכולה‪ ,‬אך היכן המפתח?‬ ‫המפתח נמצא ובכוחות משותפים כיבינו את האש‪.‬‬ ‫דרורה התקשרה מיד למכבי האש ‪. . .‬‬ ‫דרורה‪ ,‬כשראתה את העשן מיד התקשרה למכבי אש והודיעה שזו הייתה "תקלה חשמלית"‪.‬‬ ‫נשרפו הרבה דברים‪,‬‬ ‫אבל הצריף ה "מפואר" נותר עומד על מקומו‪ ,‬והמשיך לשרת אותנו שנים רבות‪.‬‬ ‫‪ -‬סוף ‪-‬‬