4102 ר הקצר לשנת ו תחרות הסיפ

‫תחרות הסיפור הקצר לשנת ‪4102‬‬
‫סיפור מספר ‪0‬‬
‫‪The Dogs Walker‬‬
‫מאז שבגר ועמד ברשות עצמו‪ ,‬קנה לו הרגל מיוחד‪ ,‬שגרם לאחרים להרים‪ ,‬ולא פעם‪ ,‬גבה תמהה למעשיו‪ .‬באדיקות שגובלת בחרדת‬
‫קודש‪ ,‬היה ניגש לפני כל כ"ט בנובמבר‪ ,‬אל החנות הקטנה שבירכתי רחוב קטן שבסוהו‪ ,‬פותח את הדלת וקול המצילה מתנגן באזניו‪,‬‬
‫מתיישב על הכיסא כשהגיע תורו ומתמסר לכאב שגבל במעין עונג מסויים ואף אם לפעמים היתה המחט גורמת לו לדמוע‪ ,‬היה מלעלע‬
‫בגרונות ושותק‪ ,‬עיניו מתרכזות בתמונה הגמורה של הקעקוע החדש‪ ,‬שיעטר את גופו‪ .‬היסטורית מדינת ישראל הקטנה שמעבר לאוקינוס‪,‬‬
‫הישגיה הגדולים והקטנים היו פרושים עליו‪ ,‬לפי הסדר הכרונולוגי של התרחשותם‪.‬‬
‫בין קעקוע אחד לשני‪ ,‬עסק כ ‪ ,Dogs walker‬באפר איסט סייד של מנהטן‪ .‬שמו עבר מפה לאוזן‪ ,‬בין עשירי השדרה החמישית‪ ,‬במיוחד בין‬
‫הגברות הזקנות‪ ,‬שחיבבו כלפי פודל מסופרים‪ ,‬שבטנם עטופה בבד צבעוני‪ .‬פעמים מספר אף הוציא‪ ,‬בו זמנית‪ ,‬כתריסר כלבים לטיול‪.‬‬
‫זרועותיו השריריות‪ ,‬כתוצא מאימוניו המאסיביים בחדר הכושר‪ ,‬אחזו בחזקה רכה את רצועותיהם בדרכם לסנטרל פארק‪ ,‬אל האחת‬
‫מהפינות המיועדות לכלבים‪.‬‬
‫בגופית סבא לבנה‪ ,‬כובע צמר כהה ושרשרת זהב לצווארו‪ ,‬היו זקנו ושפמו מראה מושלם לרוכב אופנוע‪ ,‬מאלה שמסתובבים בחבורות‬
‫מטילות אימה‪ .‬קעקועיו הרבים‪ ,‬שהשתרגו על עורו והחלו מכסים בהדרגה את מרביתו‪ ,‬הוסיפו להתרשמות זו‪ .‬רק עיניו היו רכות‪ .‬רכות‬
‫כשל עיני ילד‪ ,‬היו נשותיו צוחקות והוא שמע צחוקים לא מעטים כאלה בחייו‪.‬‬
‫במהלך השנה כולה‪ ,‬היה מתכונן לארוע‪ ,‬מתכנן בקפידה את הקעקוע החדש‪ ,‬משרטט אותו על ניר ואוצר את הדוגמה‪ ,‬כדי להביאה לחנותה‬
‫הקטנה של וונדה‪ ,‬שהיתה מחייכת לעצמה‪ ,‬כשהיה מסביר לה את משמעותו‪ .‬שמות הרמט"כלים‪ ,‬נשיאי המדינה וראשי הממשלה‪ ,‬עיטרו‬
‫את רגלו השמאלית‪ ,‬כשעל הימנית תפסו מלחמות ישראל מקום כבוד‪ .‬את מגן הדוד‪ ,‬מיקם מסביב לטבורו ומצדיו התנוססו בגאון‪ ,‬שני פסיו‬
‫הכחולים של הדגל‪.‬‬
‫יש שהיה נשבע לעצמו‪ ,‬שכשלא יוותר מקום פנוי לקעקוע חדש‪ ,‬יארוז את חפציו ויסע אל הארץ הרחוקה‪ ,‬שעל סיפוריה גדל בילדותו‪ .‬באותה‬
‫הזדמנות יוכל גם להכיר את העולם הגדול שבחוץ‪ ,‬עליו היה קורא בשקיקה‪ ,‬כאשר היה נמלט משיעורי בית הספר‪ ,‬אל הספריה העירונית‪,‬‬
‫או כאשר התחבא מזעמו של אביו המכה‪ .‬בדמיונו הניח פתק בין אבני הכותל המערבי‪ ,‬הסתובב בעיר העתיקה‪ ,‬שתה בירה כהה מחבית‪,‬‬
‫בפאב או בבית קפה ואף העז לשחות בים התיכון‪ ,‬שנושק לחופי תל אביב‪ .‬הוא הוליך את הכלבים במעלה השדרה ודמיונו חלף‪ ,‬מעל ראשי‬
‫העוברים ושבים מבחין‪-‬לא מבחין בקיומם‪.‬‬
‫הקעקועים החלו פולשים מזרועותיו וחזהו אל גבו וכיסו את הרגלים עד לבהונות‪ .‬רק את פניו וכפות ידיו הותיר חשופות‪ .‬השנה עמד להוסיף‬
‫את מבצע עופרת יצוקה וממש היום אחר הצהרים‪ ,‬עמד לסיים את המלאכה‪.‬‬
‫התרגשות מהולה בעצב החלה מטפסת בו‪ .‬את ההתרגשות הבין וקיבל באהבה‪ ,‬אבל את העצב שנילווה לה לא הבין‪ .‬הן במשך כל השנה‬
‫האחרונה חיכה לרגע הזה‪ ,‬חלם כל דקה ממנו ושזר בדמיונו כל שניה שלאחריו‪ .‬הוא חרג ממנהגו וקיצר במעט את טיולם של כלביו‪ ,‬במוחו‬
‫חלפו משפטי הפרידה לבעליהם‪ .‬שמונה פודלים‪ ,‬הוציא היום ולבעלי הכלבים האחרים‪ ,‬יתקשר מאוחר יותר‪.‬‬
‫השדרה החמישית‪ ,‬פינת רחוב ‪ ,46‬בית יוקרה שנבנה אחרי מלחמת העולם הראשונה‪ ,‬על ידי מורדוך והתנשא לגובה של שש עשרה‬
‫קומות‪ ,‬היתה תחנתו הראשונה‪ .‬השוער המזדקן צלצל אל בעלת הפודל הלבן והודיע לה ש"מיס רוני" ממתינה לה בלובי‪ .‬כעבור דקות‬
‫אחדות‪ ,‬יצאה לקראתו אישה דקיקה ומטופחת‪ ,‬נקישות עקביה הדהדו בקצב אחיד על רצפת השיש הקרה ובזויות שפתיה החיוך המנומס‪,‬‬
‫שהיתה שולחת לעברו‪ ,‬משהחזיר לה את כלבתה‪ .‬הוא בלע את רוקו וניסה להוציא את המילים מפיו‪ ,‬אך הן מיאנו להשמע‪ .‬עיניו הביטו אל‬
‫החוץ ועל הבנינים שהוא כל כך מכיר‪.‬‬
‫"מחר בתשע?"‬
‫"כן" הנהן והביט בתאריך שחרורו של גלעד שליט‪ ,‬המקועקע על אמתו‪" .‬מחר בתשע"‪.‬‬
‫סיפור מספר ‪2‬‬
‫הצהרת בלפור‬
‫חשיבותה המעשית‪-‬מדינית‪ -‬משפטית בין לאומית ‪-‬סינתטית‪ -‬רוחנית‪-‬‬
‫תורנית של הצהרת בלפור מתאריך ‪ 1111/11/2‬להקמת מדינת ישראל‬
‫בתהליך הגאולה‬
‫ָם‪,‬‬
‫ְמֹות עֹול‬
‫ְכֹר י‬
‫("ז‬
‫משמעותה העצומה של הצהרת בלפור‪ ,‬ברוח ובחזרה היסטורית‬
‫ָדֹר" (שירת משה‪ ,‬דברים לב') כפי שהיתה הצהרת כורש ("כֹה‬
‫ְנֹות דֹר‪-‬ו‬
‫ִּינּו ש‬
‫ב‬
‫ַר‪,‬‬
‫ָאמ‬
‫ְנֹות‪-‬‬
‫לב‬
‫ַי ִּ‬
‫על‬
‫ַד ָ‬
‫פק‬
‫ְהּוא‪ָ-‬‬
‫ִּם; ו‬
‫ָי‬
‫שמ‬
‫הָ‬
‫ֵי ַ‬
‫ֱֹלה‬
‫ִּי ה' א‬
‫ַן ל‬
‫ָת‬
‫ָָארץ‪ ,‬נ‬
‫ְכֹות ה ֶ‬
‫מל‬
‫מְ‬
‫ָרס‪--‬כֹל ַ‬
‫ְֶך פַ‬
‫ֶל‬
‫כֶֹרש מ‬
‫ָה‪ ".‬דברי הימים ב' פרק לו'; עזרא פרק א')‪ ,‬וגם ממניעים‬
‫ִּיהּוד‬
‫ֶר ב‬
‫אש‬
‫ָלִּם ֲ‬
‫ִּירּושַ‬
‫ִּת‪ ,‬ב‬
‫ַי‬
‫לֹו ב‬
‫זהים‪" :‬שיבתם של היהודים לציון היא מאורע היסטורי ממדרגה עליונה שנגזר מתוקף צו הבורא"‬
‫(ציטוט נוסח הצהרת בלפור)‪ ,‬מחייבת את תיעודה והודאה לאביר יעקב המעיר‪ 1‬עמינו‪,‬‬
‫לצד גיבורי שליחי המצווה ומעשיהם‪ ,‬שהביאה להקמת מדינת ישראל ‪ 13‬שנה לאחר מכן‪.‬‬
‫עוד מעידה ההצהרה כי קיים ויקיים ה' צבאות הבטחתו המלאה (כמובן לפי התנאי‬
‫התורה) –לקבלת ארץ ישראל השלמה כולל הגדה המזרחית לירדן (על אף שאין גבולות‬
‫מוגדרים במלל ההצהרה‪ ,‬היו מפות‪ ,)2‬כפי שהבטיח הבורא יודע עתידות בברית בין‬
‫ְרם‪--‬‬
‫ֶת‪ַ-‬אבָ‬
‫ָרת ה' א‬
‫ַהּוא‪ ,‬כַ‬
‫ַּיֹום ה‬
‫הבתרים (בראשית ט"ו‪ ,‬י"ח‪-‬כ"א) לאברהם אבינו‪" :‬ב‬
‫ֵאמֹר‪:‬‬
‫ְרית ל‬
‫בִּ‬
‫ַר‪-‬‬
‫ְה‬
‫ָדֹל נ‬
‫הג‬
‫ָר ַ‬
‫ָה‬
‫הנ‬
‫ַד‪ַ-‬‬
‫ִּם‪ ,‬ע‬
‫ְרי‬
‫מצַ‬
‫ַר ִּ‬
‫ְה‬
‫מנ‬
‫ַזֹאת‪ִּ ,‬‬
‫ָָארץ ה‬
‫ֶת‪-‬ה ֶ‬
‫ִּי א‬
‫ַת‬
‫ָת‬
‫ֲָך‪ ,‬נ‬
‫ַרע‬
‫לזְ‬
‫ְ‬
‫ְרת‪( ".‬והיא חלק הארץ ישראל שתורחב עם עוד ‪ 1‬ערי מקלט)‪ ,‬עד שהספר הלבן הראשון של צ'רצ'יל‪,‬‬
‫פָ‬
‫בשנת ‪ ,3211‬צמצם והגביל את הצהרת בלפור בקריעת עבר הירדן המזרחי מתחומי‬
‫‪1‬‬
‫ספר דברי הימים ב' לו'‪:22 ,‬‬
‫ֶת‪-‬רּוח‬
‫ַ‬
‫ִּיר ה'‪ ,‬א‬
‫ֵע‬
‫ָהּו‪--‬ה‬
‫מי‬
‫ִּרְ‬
‫ִּי יְ‬
‫ְפ‬
‫ָה‪ ,‬ב‬
‫ְהו‬
‫ַר‪-‬י‬
‫ְלֹות ְדב‬
‫לכ‬
‫ָרס‪ִּ ,‬‬
‫ְֶך פַ‬
‫מל‬
‫ְכֹורש ֶ‬
‫ַת‪ ,‬ל ֶ‬
‫ַת ַאח‬
‫שנ‬
‫ּובְ‬
‫" ִּ‬
‫ַד‬
‫מּי‬
‫ִּית ִּ‬
‫ָת‬
‫ֶר ש‬
‫אש‬
‫ָלִּם‪ֲ ,‬‬
‫ְרּושַ‬
‫ִּי י‬
‫ְעֹורִּרי‪ ,‬קּומ‬
‫הת ְ‬
‫ְעֹורִּרי ִּ‬
‫הת ְ‬
‫ֵאמֹר‪ִּ " ;".‬‬
‫ָב ל‬
‫כת‬
‫ְמְ‬
‫ַם‪-‬בִּ‬
‫וג‬
‫ְכּותֹו‪ְ ,‬‬
‫מל‬
‫ָל‪ַ-‬‬
‫בכ‬
‫ֶר‪-‬קֹול ְ‬
‫עב‬
‫ֲַ‬
‫וּי‬
‫ָרס‪ַ ,‬‬
‫ְֶך‪-‬פַ‬
‫מל‬
‫כֹורש ֶ‬
‫ֶ‬
‫ְֵך‪,‬‬
‫ְַארת‬
‫תפ ְ‬
‫ְדי ִּ‬
‫בגֵ‬
‫ִּי ִּ‬
‫ְש‬
‫לב‬
‫ִּּיֹון‪ִּ :‬‬
‫ְֵך‪ ,‬צ‬
‫עז‬
‫ִּי ֻ‬
‫ְש‬
‫לב‬
‫עּורי ִּ‬
‫ִּ‬
‫עּורי‬
‫ִּית‪ִּ " ;".‬‬
‫ָצ‬
‫ִּית‪--‬מ‬
‫ָת‬
‫ָה‪ ,‬ש‬
‫על‬
‫ַרֵ‬
‫התְ‬
‫ַת כֹוס ַ‬
‫בע‬
‫קַ‬
‫ֶת‪ֻ-‬‬
‫ָתֹו; א‬
‫חמ‬
‫ֶת‪-‬כֹוס ֲ‬
‫ָה‪ ,‬א‬
‫ְהו‬
‫י‬
‫ָרל ְוָטמֵא‪( ".‬ישעיהו נא'‪ ,‬נב')‪.‬‬
‫ְָך עֹוד‪ ,‬עֵ‬
‫ָבֹא‪-‬ב‬
‫ִּיף י‬
‫ִּי ֹלא יֹוס‬
‫ֶש‪--‬כ‬
‫ַקֹד‬
‫ִּיר ה‬
‫ָלִּם ע‬
‫ְרּושַ‬
‫י‬
‫‪2‬‬
‫ולמצער ספרי הלימוד של משרד החינוך בישראל לא מציינות זאת במפורש‪.‬‬
‫להלן מפות של הצהרת בלפור ‪ ,9191‬והחלטת ועידת סן רמו ‪:9121‬‬
‫‪http://citizenship.cet.ac.il/CETHandler.ashx?n=CetEntities.FileViewer&i=7b6c26a9-ffd0-426d-b508-19d6c9d151f1&id=20628 http://citizenship.cet.ac.il/CETHandler.ashx?n=CetEntities.FileViewer&i=7b6c26a9-ffd0-426d-b508‬‬‫‪19d6c9d151f1&id=20628‬‬
‫‪http://www.edu-negev.gov.il/goel/bet-yatziv/megila/images/m21.jpg‬‬
‫‪http://www.gplanet.co.il/pictures/uploaded/954557.jpg‬‬
‫‪http://israelvets.com/picts/nation_reborn/full_size_images/PalestineMap.jpg‬‬
‫‪http://www.mythsandfacts.org/conflict/mandate_for_palestine/1920-mandate_for_palestine.jpg‬‬
‫‪http://www.manhigut.org/hebrew/images/palestine.gif‬‬
‫‪http://www.google.co.il/imgres?start=132&espv=2&es_sm=93&biw=1280&bih=659&tbm=isch&tbnid=ydGKklmPfJVnWM:&imgrefurl=http://jafi.org/JewishAgency/English/Jewish%2BEducation/Compelling%2BContent/Eye%2Bon‬‬
‫‪%2BIsrael/Maps/2.%2BBritish%2BMandate.htm&docid=D4yKllXp_jkvyM&imgurl=http://jafi.org/NR/rdonlyres/BF1CFEE4-915D-437A-8385‬‬‫‪B5F9EF1CE445/12067/MANDATE.gif&w=402&h=402&ei=QtsGUr6NLM3zsgatyYCYAg&zoom=1&ved=1t:3588,r:36,s:100,i:112&iact=rc&page=7&tbnh=179&tbnw=179&ndsp=21&tx=81&ty=86‬‬
‫‪http://www.google.co.il/imgres?espv=2&es_sm=93&biw=1280&bih=659&tbm=isch&tbnid=vD1EXiPfVY-PMM:&imgrefurl=http://www.deliberation.info/what-is‬‬‫‪zionism/&docid=ZeStxzE_PtjGxM&imgurl=http://www.deliberation.info/wp-content/uploads/2012/08/The-Balfour‬‬‫‪claration.jpeg&w=175&h=300&ei=LdsGUrGKLcLQtAb3oYH4AQ&zoom=1&ved=1t:3588,r:71,s:0,i:297&iact=rc&page=4&tbnh=166&tbnw=97&start=65&ndsp=22&tx=38&ty=131‬‬
‫הבית הלאומי היהודי‪ .‬אך עדיין‪ ,‬עד ספר הלבן השני בשנת ‪ ,3211‬יכלו יהודי כל העולם‬
‫לעלות לארץ ישראל (כל הגדה המערבית לירדן)‪ ,‬ללא הגבלת‪-‬מכסת כמות‪.3‬‬
‫לרב אלקלעי‪ ,‬שהפיח רוח ציונית מעשית בעולם חרדי הנסמך ופאסיבי בגלל המדרש‬
‫האנטי‪-‬ציוני של שלוש השבועות‪ ,4‬ויחד עם הרב קלישר הגו ונבאו שהציונות המעשית‬
‫מתבקשת כעת ומחייבת‪ ,5‬טרם בוא הגאולה הניסית השמימית‪ .6‬כן פירש נכונה את‬
‫משמעותה של תשובה לאומית – היא שיבה משורש שיבה לאומית לארץ העם והלאום‪.‬‬
‫לחיבת ציון ולחלוצי העלייה בפועל – שומעי ומיישמי דבר הקב"ה'‪( 7‬ירמיהו פרק כט')‪:‬‬
‫ִּי‬
‫"כ‬
‫ֶם‬
‫ֵיכ‬
‫אח‬
‫ַזֹאת ֲ‬
‫ִּיר ה‬
‫ָע‬
‫ֵב ב‬
‫ַּיֹוש‬
‫ָם ה‬
‫הע‬
‫ָל ָ‬
‫ֶל כ‬
‫וא‬
‫ִּד ְ‬
‫ָו‬
‫ֵא ד‬
‫ִּס‬
‫ֶל כ‬
‫ֵב א‬
‫ַּיֹוש‬
‫ְֶך ה‬
‫מל‬
‫הֶ‬
‫ֶל ַ‬
‫ַר ה' א‬
‫כֹה ָאמ‬
‫ֶם‬
‫תכ‬
‫אְ‬
‫ְאּו ִּ‬
‫ָצ‬
‫ֶר ֹלא י‬
‫אש‬
‫ֲ‬
‫בַגֹולָה‪.":‬‬
‫ֵר‬
‫דב‬
‫מַ‬
‫ִּי ְ‬
‫ֲצ‬
‫ֶם ח‬
‫ֵיה‬
‫בנ‬
‫"ּוְ‬
‫לאליעזר בן יהודה שתיקן את המעוות שהיה גם בימי נחמיה (יג')‪:‬‬
‫ְכלְשֹון עַם ָועָם"‪ .‬ויפה אומר היום‪ 8‬אבשלום‬
‫ִּית וִּ‬
‫ְהּוד‬
‫ֵר י‬
‫דב‬
‫לַ‬
‫ִּירים ְ‬
‫ַכ ִּ‬
‫ָם מ‬
‫ֵינ‬
‫וא‬
‫ִּית ְ‬
‫ְדֹוד‬
‫אש‬
‫ַ‬
‫קור שטרם חרב בית המקדש השני פסקו חלקים מהעם ומנהיגיהם לדבר בשפת הקודש‪,‬‬
‫וכ‪ 30711-‬שנה לאחר מכן‪ ,‬העם חידש את השימוש בשפה העברית‪ ,‬וכן זכה לאחר מכן‬
‫לעצמאות מדינית בישראל‪.‬‬
‫לרוטשילד‪ ,‬שחזר בתשובה ציונית בעקבות פרעות 'סופות בנגב'‪ ,‬ותמך בכך חלוצי העלייה‬
‫הראשונה (למעט הבילויים בגדרה שסירבו)‪ ,‬עד שקיבל אישית‪ ,‬אולי כנציג היישוב היהודי‬
‫(היסטורית ותורנית)‪ ,‬את ההצהרה (בלפור) מאת הלורד הבריטי בלפור‪.‬‬
‫לחיים ויצמן‪ ,‬שהגיש את ההצעה להצהרת כזו לממשלת בריטניה בשיתוף עם ההנהגה‬
‫הציונית בבריטניה‪ ,‬ואמנם חטא כשסירב לתמוך בעליית המונים לארץ ישראל כיוון שחשש‬
‫‪3‬‬
‫באופן מדהים‪ ,‬גם האנטישמיות זירזה את סילוקינו מארופא ל'פלשטינה'‪ ,‬ולאחר מכן זו היתה הגישה‪-‬פיתרון של הנאצים‬
‫ליהודים במשך ה‪ 4-‬שנים הראשונות‪ ,‬ולאחר מכן ניסיון הסילוק למדגסקר‪ ,‬עד ל'פיתרון הסופי'‪ ,‬ה' ימחל חטאינו ורחם עלינו‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫במדרש הסותר את מצוות ועקרון התורה על הפסוק בשיר השירים ב' ז'‪ ,‬שכביכול נשבע עם ישראל לא לעלות לארץ הקודש‬
‫(כתובות דף קיא)‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫בֹותיהָ ‪ ,‬אֲ קֹומֵ ם‪( ".‬ישעיהו מד')‪.‬‬
‫" מֵ קִ ים דְּ בַר עַ בְּדֹו‪ ,‬ו ַעֲ צַת מַ לְָּאכָיו י ַשְּ לִים; הָ א ֹמֵ ר לִירּושָ ַלִם ּתּושָ ב‪ּ ,‬ולְּעָ ֵרי י ְּהּודָ ה ּתִ ָבנֶינָה‪ ,‬ו ְּחָ ְּר ֶ‬
‫‪6‬‬
‫והאמת היא שיש לפחות שלושה שלבים‪ :‬ציונות סינתטית ואחריה ציונות מדינית (כפי שכבר קרה בשנת ‪ ,)9161‬והיום אנו‬
‫בסוף הציונות הרוחנית לפי שיטת אחד העם‪ ,‬ובקרוב בימינו נזכה לגאולה השלמה של אדון עולם ימלוך עלינו עם משיח צדקנו‬
‫מבית דוד עם כל ברכות התורה‪ .‬בדומה ההיסטוריה חוזרת על עצמה כפי שקרה בתנ"ך‪ ,‬שדוד תחילה מלך בחברון ע"י שבטו‪,‬‬
‫לאחר מכן שיש מספר שלבים‪ :‬נמלך בסתר ע"י שמואל הנביא‪ ,‬נמלך בגלוי ע"י הזקנים וכל העם‪ ,‬ניצח מלחמות ישראל‪..‬‬
‫לאחר מכן העלה את ארון הברית‪ ,‬אף שהיה עיכוב בדרך‪ .‬ולבסוף רק בדור אחריו – בנו זכה לבנות את בית המקדש ולכונן‬
‫מלכות שלמה ושלום עולמי‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫מצוי בנבואת ירמיהו (פרק כט')‪" :‬כִי כ ֹה ָאמַ ר ה' אֶ ל הַ מֶ לֶ ְך הַ ּיֹושֵ ב אֶ ל כִסֵ א דָ ו ִד ו ְּאֶ ל כָל הָ עָ ם הַ ּיֹושֵ ב בָעִ יר הַ ז ֹאת אֲ חֵ י ֶכם אֲ שֶ ר‬
‫ֹלא יָצְּאּו אִ ּתְּ כֶם בַּגֹולָה‪ :‬כ ֹה ָאמַ ר ה' ְּצבָאֹות הִ נְּנִי מְּ שַ לֵחַ בָם אֶ ת הַ חֶ ֶרב אֶ ת הָ ָרעָ ב ו ְּאֶ ת הַ דָ בֶר וְּנָתַ ִּתי אֹותָ ם כַּתְּ אֵ נִים הַ ש ֹעָ ִרים‬
‫ָארץ לְָּאלָה ּולְּשַ מָ ה‬
‫אֲ שֶ ר ֹלא תֵ ָא ַכ ְּלנָה מֵ ר ֹעַ ‪ :‬ו ְָּרדַ פְּ ּתִ י ַאחֲ ֵריהֶ ם בַחֶ ֶרב ב ָָרעָ ב ּובַדָ בֶר ּונ ְַּתּתִ ים (לזועה) ְּלזַעֲ ו ָה לְּכ ֹל מַ מְּ לְּכֹות הָ ֶ‬
‫וְּלִשְּ ֵרקָ ה ּולְּחֶ ְּר ָפה ְּבכָל הַ ּגֹוי ִם אֲ שֶ ר הִ דַ חְּ ּתִ ים שָ ם‪ּ :‬תַ חַ ת אֲ שֶ ר ֹלא שָ מְּ עּו אֶ ל דְּ ב ַָרי נְּאֻ ם ה' אֲ שֶ ר שָ לַחְּ ּתִ י אֲ לֵיהֶ ם אֶ ת עֲ בָדַ י הַ נְּבִאִ ים‬
‫הַ שְּ כֵם ו ְּשָ ֹלחַ ו ְֹּלא שְּ מַ עְּ ֶּתם נְּאֻ ם ה'‪ ," :‬וכן‪ָ " :‬לכֵן אֱ מ ֹר ְּלבֵית‪-‬י ִשְּ ָראֵ ל‪ ,‬כ ֹה ָאמַ ר אֲ דֹנָי ה'‪ֹ ,‬לא לְּמַ עַ נְּכֶם אֲ נִי ע ֹשֶ ה‪ ,‬בֵית י ִשְּ ָראֵ ל‪ :‬כִי‬
‫ְּּתם‪ ,‬בְּתֹוכָם;‬
‫ָאתם שָ ם‪ .‬לו‪,‬כג ו ְּקִ דַ שְּ ּתִ י אֶ ת‪-‬שְּ מִ י הַ ּגָדֹול‪ ,‬הַ מְּ חֻ לָל בַּגֹוי ִם‪ ,‬אֲ שֶ ר חִ ַלל ֶ‬
‫ְּּתם‪ ,‬בַּגֹוי ִם אֲ שֶ ר‪-‬ב ֶ‬
‫אִ ם‪-‬לְּשֵ ם‪-‬קָ דְּ שִ י אֲ שֶ ר חִ ַלל ֶ‬
‫וְּי ָדְּ עּו הַ ּגֹוי ִם כִי‪-‬אֲ נִי ה'‪ ,‬נְּאֻ ם אֲ דֹנָי י ְּהו ִה‪ ,‬בְּהִ קָ דְּ שִ י ָבכֶם‪ ,‬לְּעֵ ינֵיהֶ ם" (יחזקאל לו')‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫עיתון 'ישראל היום' ‪" :21.91.2192‬סליחה שניצחנו"‪.‬‬
‫מהתנגדותם שתחריף (וגם פעילותו השמאלנית כגון הסכם 'ויצמן‪-‬פייסל' עם האמיר פייסל‬
‫מעולם לא באה לכדי מימוש)‪ ,‬אך השכיל לעשות תשובה‪ ,‬להתחרט (התפטר כנשיאּה‬
‫הרביעי של ההסתדרות הציונית) ולהודות לאחר מאורעות תרפ"ט‪ ,‬וכך בשנת ‪ 3211‬כבר‬
‫תבע מוועדת פיל (שנשלחה לארץ ישראל מטעם ממשלת המנדט)‪ ,‬כי יינתן בישראל‬
‫מקלט למיליוני היהודים הנרדפים בעולם‪ .‬שוב חטא כאשר הציע לראשונה את חלוקת‬
‫ארץ ישראל בין היהודים לערבים‪.‬‬
‫לשר החוץ הבריטי ארתור ג'יימס בלפור‪ ,‬שהיה חובב תנ"ך (הברית הישנה בלשונם‬
‫השגוי)‪ ,‬וראש הממשלה דייוויד לויד ג'ורג'‪ ,‬וחסידי אומות עולם אלו‪ ,‬וגם רחובות על שמם‬
‫בירושלים‪.‬‬
‫‪/‬‬
‫לצערינו לא השכיל לממש וליישם את זכות העלייה ללא הגבלת כמות עולים יהודים לארץ‬
‫חמדת אבות‪ ,9‬והסוף המר שלאחר כארבע דורות (החל מעליית תלמידי הגר"א בשנת‬
‫‪ )321110‬של קריאות גאולה לעשות תשובה – עלייה לציון ארץ זבת חלב ודבש‪ ,‬סירבו‬
‫היהודים לעלות‪ ,‬והעדיפו ללכת נגד הטפתו והזהרתו של הנביא יחזקאל (פרק כ')‪:‬‬
‫"והעולה על רוחכם היו לא תהיה‪ .‬אשר אתם אומרים‪ :‬נהיה כגויים‪ ,‬כמשפחות‬
‫הארצות‪ ,‬לשרת עץ ואבן‪ .‬חי אני נאום ה' אלוקים אם לא ביד חזקה ובזרוע‬
‫נטויה ובחמה שפוכה אמלוך‬
‫עליכם"‪ ,‬באה האנטישמיות עד לשואה‪ .‬וקריאות הרחבה‬
‫במאמר על השואה‪.11‬‬
‫‪/‬‬
‫קישור למאמר 'הצהרת בלפור' באתר‪:‬‬
‫‪http://www.tsedek.com/1/%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA/%D7%94%D7%A6%D7‬‬
‫‪%94%D7%A8%D7%AA-%D7%91%D7%9C%D7%A4%D7%95%D7%A8‬‬
‫‪9‬‬
‫אף שההצעה קיבלה תוקף משפטי מחייב ככתבה וכלשונה רק משנת ‪ ,9122‬לאחר שהצהרת בלפור הבריטית קיבלה תוקף‬
‫חוקי של מסמך בינלאומי מחייב בוועידת סן רמו [ אשר עסקה בעתיד השטחים של האימפריה העות'מאנית לשעבר]‪ ,‬ולאחר‬
‫מכן גם הבריטים חזרו ואשרו (שוב – שנית) באותה השנה את הצהרת בלפור‪ ,‬וזוהי הוכחה כי גם שאפשר להציג שהצהרת‬
‫בלפור חלה ברוב עוצמתה רק עד הספר הלבן הראשון של צ'רצ'יל‪ ,‬בשנת ‪ ,9122‬שהגביל את הצהרת בלפור והביא לקריעת‬
‫עבר הירדן המזרחי מתחומי הבית הלאומי‪ ,‬ב ספר הלבן השני של פאספילד‪ ,‬בשנת ‪ – 9121‬באבסורד בלתי ייאמן להענשת‬
‫הנפגעים ממאורעות תרפ"ט‪ ,‬קרי אפשור של עליית המונים (בכמויות של מאות אלפים ומיליונים)‪ ,‬גם אם היו עולים מתנגדים‪,‬‬
‫כמו שהיו השומרונים בשיבת ציון של בית שני‪ ,‬כך בהמשך רוח תורנית ציונית היינו מתגברים על המכשולים והאויבים‬
‫השכנים‪ ,‬וממשיכים לעלות‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫ואף לפני ‪ -‬משנת ‪ 9161‬היו עליות חסידים‪ .‬תחילה יש אהבת ציון ועלייה מרצון ואמונה דתית (קיום מצווה)‪ ,‬ואם לא ממומש‬
‫יש אנטישמיות‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫לשואה‪:‬‬
‫תורניים‬
‫הסברים‬
‫מאמר‬
‫ראה‬
‫‪http://www.tsedek.com/1/%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA/%D7%94%D7%A1%D7%91%D7%‬‬
‫‪A8%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%A9%D7%95%D7%90%D7%94‬‬
‫סיפור מספר ‪3‬‬
‫הלילה חלמתי חלום‪.‬‬
‫אני צועדת ברחוב אלנבי שלובת זרועות‪ ,‬ברל כצנלסון מצד אחד וחיים ברנר מצד שני‪ ,‬לכיוון שפת הים‬
‫לשם תגענה אניות מעפילים מפזורת תבל‪ .‬אנו מגיעים לחוף ובליל שפות נשמע מכל עבר‪ .‬אליעזר בן‬
‫יהודה מתעקש שנדבר רק עברית‪.‬‬
‫קולו של דוד בן גוריון נשמע מרחוק‪" :‬אנו מכריזים בזאת‪ ''...‬משתררת דממה ואחר פורצים כלם במחול‬
‫הורה סוער מעגלים מעגלים‪ .‬המעגלים מסתחררים וחגים באויר בצבעי כחול לבן‪.‬‬
‫שי עגנון מושך בזקנו ולוחש לרופין "אנחנו על המפה ונישאר על המפה!''‬
‫''שבו שבו‪ '',‬מפציר בנו חיים ארלוזורוב‪'' ,‬מיד יתחיל מצעד צה"ל‪''.‬‬
‫סוקולוב ואוסישקין מחייכים בענווה וקדים קידה קלה לעברו של חיים ויצמן‪ ,‬הנשען קלות על עץ‬
‫האקליפטוס שניטע כאן בראשית המאה‪.‬‬
‫חיים נחמן ביאליק מוציא אגורה מכיסו ושואל את נתיבה בן יהודה אם היא מעונינת בגזוז מן הקיוסק‪.‬‬
‫הרב אברהם קוק נושא עיניו השמימה‪ ,‬שם חג מטוס של חיל האויר המצייר מגן דוד‪ .‬לפתע הוא‬
‫קולט צללית נשענת על מעקה המרפסת מגבעת לראשה וזקן המתבדר קלות רוח הבאה מן הים‪.‬‬
‫הדמות מביטה מטה אל החוגגים‪ ,‬מחייכת לעצמה ולוחשת‪...'' :‬בעוד ‪ 1‬שנים לכל היותר ‪ 11‬שנה יכירו‬
‫בה הכל‪ "...‬אחר מביטה הדמות לשמיים‪ ,‬שם חגה יונה ועלה זית בפיה‪ ,‬ולוחשת לעצמה‪:‬‬
‫"אם תרצו‪ ...‬רק אם תרצו‪''...‬‬
‫סיפור מספר ‪2‬‬
‫"לחצות את הגבול"‬
‫לא היה אחד שלא הכיר ואהב את דוקטור דהוד כתאב‪ ,‬ממש כשם משפחתו כן עיסוקו אבל‬
‫בניגוד לרופאים אחרים לא ראה בכך רק מקצוע אלא גם שליחות קדושה‪ .‬צנוע‪ ,‬נחבא אל‬
‫הכלים‪ ,‬טוב לב ונאמן היו רק חלק ממעלותיו הגדולות האינסופיות‪ .‬הוא הקשיב בקשב רב לכל‬
‫אחד ממטופליו‪ ,‬אפילו אם היה זה מטופל זקן שחזר לעיתים קרובות ולא כי לא הרגיש טוב‬
‫אלא כי רצה מישהו לדבר איתו‪ ,‬הדוקטור הצעיר לא הראה שום סימן לכך שהוא יודע זאת‪.‬‬
‫במשך כל השיחה חייך אליו ‪ -‬חיוך אמיתי ‪ -‬ונתן לזקן את התחושה שכרגע אין דבר יותר‬
‫חשוב ממנו‪.‬‬
‫הוא היה בן ‪ 11‬אבל היה נראה יותר כמו נער שחגג לא מזמן בר מצווה‪ .‬מאז איבד את אשתו‬
‫וילדו היחיד לא הראה סימנים שהקמת משפחה נמצאת בראש מעייניו‪ ,‬אולם אף אחד לא העיז‬
‫לומר לו זאת אבל לא מעט ממטופליו חמדו אותו כחתן בסתר ליבם‪ ,‬והיו אף כאלה שלא טרחו‬
‫להסתיר זאת‪" ,‬בת שלי מבשלת טוב"‪ ,‬היו מנסים לגרום לו להתעניין‪ .‬דהוד רצה לומר שאין מי‬
‫שתמלא את מקומה של אשתו סלימה‪ .‬פירושה העברי הוא "שורדת" אך מזלה לא שפר עליה‪,‬‬
‫היא ובנה‪ ,‬בדר‪ ,‬היו במקום הלא הנכון בזמן הלא נכון והחזירו את נשמתם לבורא טרם זמנם‪.‬‬
‫מרפאתו של דהוד הייתה חנות קטנה בשכונה צפונית בבגדאד‪ ,‬אשר שכנה בין החנות של נורי‬
‫דהאן שכונה בפי כולם שקרצ'י‪ ,‬כלומר קונדיטור‪ ,‬אם כי מכר מעט מאוד דברי מתיקה‬
‫וסחורתו הכילה בעיקר פיתות עיראקיות ותבלינים‪ ,‬לבין חנות הירקות והפירות של ג'ורג'י‬
‫בקאל‪ .‬אף אחד לא ידע שבעוד ימים ספורים בלבד שלושת בעלי החנויות הסמוכות יעשו את‬
‫דרכם אל מקום אחר‪ ,‬מקום בו אין להם לא משפחה‪ ,‬לא חברים ואפילו לא מקום לגור בו‪.‬‬
‫דהוד היה הראשון שהגה בפני חבריו‪ ,‬נורי וג'ורגי'‪ ,‬את רעיון העלייה לפלסטין‪ .‬נורי היה נגד‬
‫הרעיון ולא הסכים לשמוע עוד עליו מפי דהוד‪" ,‬אני מרוויח טוב‪ ,‬יש לי פה משפחה‪ ,‬בשביל מה‬
‫להסתכן ולברוח לארץ שבה אין לדעת מה יהיה עליי ואם בכלל אצליח להגיע לשם? לא ולא"‪,‬‬
‫היה אומר בפעמים המעטות שדהוד אזר אומץ ושאל אותו שוב על הנושא‪ .‬עם ג'ורג'י היה‬
‫הרבה יותר קל‪ ,‬הוא היה אלמן בודד ללא ילדים ולאור המצב בעיראק‪ ,‬האנטישמיות‬
‫שהחמירה והחוקים שחוקקו נגד היהודים‪ ,‬אפילו לא חשב פעמיים לפני שאמר לדהוד "אני‬
‫בפנים"‪ .‬דהוד היה בהלם ממהירות התשובה שקיבל מג'ורג'י אך בסתר ליבו שמח שאת המסע‬
‫שהוא עתיד לעשות‪ ,‬לא יעשה לבדו‪.‬‬
‫דהוד קיבל מטופל אחר מטופל אבל היום הוא נראה אחרת‪ ,‬הוא לא היה סבלני ומאופק כבדרך‬
‫כלל‪ ,‬אפילו היה עצבני‪ .‬התאריך המתקרב לא נתן לו מנוחה‪ .‬קצת יותר משנתיים קודם לכן‪,‬‬
‫ביוני של שנת ‪ ,3293‬עולמו השתנה מהקצה האחד אל האחר‪ .‬אותו יום התחיל כמו בכל יום‪,‬‬
‫השעה הייתה מוקדמת בבוקר‪ ,‬אשתו וילדו היו עדיין ישנים אבל הוא‪ ,‬בניגוד אליהם‪ ,‬היה כבר‬
‫לבוש ומוכן לצאת לעבודה‪ .‬אחרי שעתיים שבהן קיבל מטופלים ברצף געגועיו למשפחתו היו‬
‫כמו כאילו מתעוררים‪ .‬אז‪ ,‬ברגעים כמו אלה – שהיו רבים ‪ -‬חיכה לרגע שיניח את‬
‫הסטטוסקופ‪ ,‬ייקח את תיקו וירוץ אל זרועות אשתו וילדו‪ .‬הוא לא ידע שיום האתמול יהיה זה‬
‫היום האחרון בו יראה ויחוש אותם‪ .‬בעוד דהוד חושב על משפחתו‪ ,‬נורי‪ ,‬חברו ושכנו לעבודה‪,‬‬
‫פרץ אל המרפאה – מה שלא עשה מעולם – וחיפש אחריו‪ .‬אחרי שסקר כמה פרצופים‪ ,‬הוא‬
‫נתקל במבטו ההמום של דהוד‪ .‬דהוד ידע שנורי לא מביא עימו בשורות טובות‪ ,‬עיניו היו כבויות‬
‫וגופו שפוף אבל דהוד סירב להאמין שמדובר בדבר כל כך רציני‪" .‬דוקטור אפשר בבקשה לדבר‬
‫איתך‪ ,‬זה דחוף"‪ ,‬אמר לו נורי ולא היה מסוגל להסתכל בעיניו‪ .‬דהוד ונורי נכנסו לדלת צדדית‬
‫ששימשה לאחסון תחבושות‪ ,‬תרופות ותיקי המטופלים‪ ,‬וברגע שהדלת נסגרה ידע נורי שאין לו‬
‫ברירה אלא לספר לדוקטור את הבשורה האיומה‪ .‬נורי היישר מבט אל דהוד ואמר לו "כמה‬
‫עיראקיים‪ ,‬גויים‪ ,‬פרצו לביתך‪ ,‬הם הרסו והחריבו הכל‪ ".‬דהוד רצה להאמין שרק בזה מדובר‪,‬‬
‫למרות שהרגיש מן גוש שהלך וגדל תוך שניות בגרונו‪ ,‬הצליח לשאול על אשתו וילדו‪ .‬רגע לאחר‬
‫ששאל‪ ,‬ראה את מבטו של נורי מושפל חזרה והבין שמשפחתו איננה בין החיים‪ ,‬הוא הבין שלא‬
‫יחזור להיות מי שהיה רק כמה שעות קודם לכן‪ .‬אחרי שבוע שלם שכמעט לא הכניס אוכל אל‬
‫פיו ושאת מרפאתו לא ביקר‪ ,‬החליט לחבור אל התנועה הציונית שפעלה באותו זמן בעיראק‪.‬‬
‫ברוחו ונפשו היה ציוני אבל לא רצה להסתכן בעלייה לא חוקית אל פלסטין‪ ,‬וכשהתחתן ונולד‬
‫לו בנו אפילו לא העלה על דעתו דבר מסוכן שכזה‪ .‬הוא קיווה בכל מאודו שיום יבוא וממשלת‬
‫עיראק תפתח את שעריה בפני כל היהודים הרוצים לצאת מארצה אבל עכשיו ידע‪ ,‬שאם‬
‫וכאשר זה יקרה‪ ,‬משפחתו לא תזכה לכך‪.‬‬
‫בניגוד לדהוד‪ ,‬את נורי דהאן לא כולם חיבבו‪ .‬מעולם לא ידע מחסור‪ ,‬לא באוכל ולא בכסף‪,‬‬
‫הסחורה הנפלאה שלו עשתה לה שם בכל צפון בגדאד‪ .‬כל הסביבה ‪ -‬והיו אפילו כאלה‬
‫שהרחיקו בכדי להגיע אל חנותו – הייתה קונה אצלו‪ ,‬לשבתות וחגים בעיקר אבל גם ביום יום‬
‫גדשו את חנותו אינספור קונים‪ .‬על סחורתו היפה והנקייה האנשים לא רצו לוותר‪ ,‬לכן סבלו‬
‫בשקט את התפרצויות הזעם שהיה נתקף מדי פעם בפעם‪.‬‬
‫היום רק התחיל ונורי כבר הרוויח מספיק בשביל שבוע שלם‪ ,‬הקונים שהיו בחנות מן הסתם‬
‫יקנו דבר אחד לפחות כך שעוד כמה דינרים עתידים להיכנס לכיסו‪ .‬בזמן שלקוחותיו עורמים‬
‫לשקיות כל מיני תבלינים ובאוויר עומד ריחם של הפיתות החזק שמעיד כי נאפו ממש לא‬
‫מזמן‪ ,‬זמזם נורי את אחד משיריהם של האחים סלאח ודאוד‪ .‬בזמן שזמזם סידר את שק‬
‫התבלין שהכיל את התבלין המוכר והאהוב של עיראק‪ ,‬הבהרט‪ ,‬ושפך לתוכו עוד מהתבלין‪.‬‬
‫"מבסוט?"‪ ,‬שאל בחור צעיר שהיה מלווה בכמה חבר'ה בני גילו‪ .‬נורי לא שמע את השאלה ולכן‬
‫המשיך לזמזם‪ .‬הבחור הצעיר ופמלייתו השמיעו קולות גיחוך והפעם הבחור הצעיר שאל את‬
‫השאלה כך שכל מי שהיה נוכח בחנות בודאי שמע אותו‪ .‬כשנורי שם לב שמדובר בוואליד‬
‫וחבריו‪ ,‬מצב רוחו התקדר‪ .‬לפני חודש הפרחחים האלה הגיעו אל החנות ושפכו על הרצפה כל‬
‫דבר שנקרה בדרכם‪ ,‬לקח לו שלוש שעות לנקות את כל הבלגאן שעשו‪ .‬עכשיו כשהביט בהם ידע‬
‫שמשהו הולך לקרות‪ ,‬משהו לא טוב‪.‬‬
‫"בבקשה‪ ,‬אתן לך מה שאתה רוצה‪ ,‬רק אל תהרוס לי את החנות‪ .‬בבקשה"‪ ,‬פנה נורי בתחינה‬
‫אל וואליד‪ .‬וואליד הרים את ידו כאומר לחבריו שהם יכולים להתחיל‪ .‬כמו בובות על חוט‬
‫התחילו לערבב תבלין כזה עם אחר‪ ,‬לקרוע את הפיתות לחתיכות קטנות‪ ,‬ואת הזנגולה‬
‫והמלפוף‪ ,‬הקינוחים שאשתו של נורי הייתה עמלה עליהם‪ ,‬זרקו על הרצפה ודרכו עליהם‬
‫בהנאה גלויה‪ .‬חמש דקות ארוכות היו בתוך החנות במהלכן כל הלקוחות המבוהלים עזבו‪ .‬נורי‬
‫ידע שאין עוד עתידים לקנות ממנו היום‪.‬‬
‫דהוד היה במרפאתו בזמן שוואליד וחבריו בזזו את חנותו של נורי‪ ,‬הוא טיפל בילדה קטנה בת‬
‫שנתיים וחצי‪ ,‬שישבה על סבתה‪ ,‬ועל כל שאלה ששאל אותה השיבה לו בחיוך ביישני‪ .‬כל אותו‬
‫זמן חשב שאילו היה בנו חי‪ ,‬היה בודאי נהנה לשחק איתה‪ .‬צעקות מבחוץ העירו אותו‬
‫משרעפיו‪ ,‬הוא ביקש סליחה מהסבתא ומהילדה הקטנה ומיהר לצאת החוצה‪ .‬כשראה את‬
‫וואליד וחבריו עוברים לידו‪ ,‬השפיל מבט והתפלל בליבו שכמו בכל הפעמים הקודמות‪ ,‬הם פגעו‬
‫אך ורק ברכוש ולא חלילה בנפש‪ .‬לא עברו יותר מכמה שניות עד שראה את התוהו ובוהו ששרר‬
‫בחנות של נורי‪ .‬נורי ישב על הרצפה ודמעותיו לא איחרו לבוא‪ .‬דהוד שראה זאת ניגש אליו‬
‫והתיישב לידו‪ .‬השניים ישבו על הרצפה‪ ,‬זה לצד זה‪ ,‬אף אחד לא פוצה את פיו‪ .‬לאחר שעה קלה‬
‫הסתכל נורי על דהוד‪ ,‬הינהן ואמר "בסדר"‪ ,‬כאילו היו באמצע שיחה‪ .‬דהוד הביט על נורי‬
‫כאומר לו שהוא לא מבין‪" .‬פלסטין‪ ,‬בסדר"‪ .‬הבהיר נורי את דבריו‪ .‬בתוך תוכו דהוד שמח על‬
‫שחברו החליט סוף סוף להצטרף אליו ואל ג'ורג'י אבל לא הראה זאת‪ ,‬במקום זאת הוא שם‬
‫את ידו על גבו של נורי‪ ,‬יוצר מעין חצי חיבוק‪ ,‬ואמר לו‪" :‬שם יהיה הרבה יותר טוב‪".‬‬
‫שלושה ימים לאחר מכן‪ ,‬בשעת לילה מאוחרת נפגשו שלושת החברים‪ ,‬דהוד‪ ,‬נורי וג'ורג'י‪,‬‬
‫במרפאה של דהוד‪ .‬לפעמים דהוד היה נשאר ללון שם בחדר הצדדי לכן ידע שהאורות שבקעו‬
‫מהמרפאה לא יעוררו את חשדו של איש אבל בכל זאת השיחה שהתנהלה בין השלושה הייתה‬
‫חרישית‪.‬‬
‫"זהו זה‪ ,‬בעוד ימים ספורים נדרוך על האדמה הקדושה שדרכו אבותינו"‪ ,‬אמר דהוד‪ .‬מצד‬
‫אחד התרגש ושמח על כך ומצד שני לא הפסיק לחשוב על משפחתו‪ .‬כשיתגעגע לא יוכל לעלות‬
‫אל קבריהם‪ ,‬לשטוף ולטפח אותם‪ .‬זה הכאיב לו למרות שנשא את זכרם לכל מקום שהלך‪.‬‬
‫"נורי אתה צריך להיות מבסוט‪ ,‬וואליד והכולירות האלה כבר לא יוכלו להיכנס אל החנות שלך‬
‫מתי שיתחשק להם"‪ ,‬אמר לו ג'ורג'י כשראה שפניו של נורי נפולות‪" .‬אל המקום שאנחנו‬
‫הולכים אליו יכבדו אותך‪ ,‬אתה צריך להיות מבסוט"‪ ,‬המשיך לעודד את חברו‪.‬‬
‫"אני מפחד שאשתי והבנות שלי לא יצליחו להסתדר בלעדיי"‪ ,‬שיתף נורי את חבריו‪.‬‬
‫"זה רק לזמן מה"‪ ,‬אמר דהוד‪" .‬אתה יודע שהתנועה הציונית עושה ככל יכולתה‪ ,‬אתה האחרון‬
‫שהצטרפת אל הקבוצה שגם ככה הגדולה מבין כל הקבוצות שחצו את הגבול אי פעם‪ ,‬הם לא‬
‫רוצים לקחת סיכון ולצרף את שאר המשפחה שלך‪".‬‬
‫"כמה ימים"‪ ,‬אמר ג'ורג'י‪" ,‬כמה ימים ותראה אותן שוב‪ .‬אל דאגה‪ ,‬חבר"‪.‬‬
‫כל השלושה הנהנו‪ ,‬ספק לעצמם ספק לחבריהם‪ .‬השתיקה שמילאה את החדר לא הביכה אף‬
‫אחד מהנוכחים‪ ,‬היה נראה כאילו כל אחד בעולם משל עצמו‪ .‬ג'ורג'י דמיין את חייו החדשים‬
‫בפלסטין‪ ,‬אולי אפילו יזכה להכיר מישהי ולהתחתן‪ .‬למרות ניסיונות העידוד של חבריו‪ ,‬נורי‬
‫חשב על אשתו ובנותיו ללא גבר שישמור עליהן‪ .‬זוויות פיו של דהוד התעקלו לחיוך‪ ,‬הוא‬
‫הסתכל על חבריו השקועים כל אחד במחשבותיו ודמיין את הרגע בו יגיעו לארץ הקודש‪ ,‬רגע‬
‫שללא ספק יזכרו לעד‪.‬‬
‫סיפור מספר ‪5‬‬
‫זה היה בוקר סגרירי ברחובות ירושלים‪ .‬האוויר הקפוא הקפיא את העוברים ושבים וחתולי הרחוב נשארו מפוחדים‬
‫מתחת לפגושי מכוניות ולפחי מחזור נוטפים‪ .‬בקושי היה ניתן לראות מה נמצא מולך במרחק קטן של אדם‪ ,‬הערפל‬
‫היה כבד וכך גם ההרגשה הכללית‪ .‬עיתונים צהובים וחסרי תוכן התעופפו כמחפשים את דרכם באוויר הבירה‪,‬‬
‫אנשים זעופי פנים ואדומי אפים התרוצצו אף הם כמנסים לברוח מחיית טרף רצחנית שמשוועת להורגם‪ .‬הבחור‬
‫יצא כמידי בוקר לריצתו הקבועה‪ ,‬הצטנף בבגדי כושר חורפיים‪ ,‬תחב את אוזניותיו הצורמות לאוזניו‪ ,‬קשר את‬
‫שרוכי נעליו והחל בריצה המקרטעת ‪,‬שכמידי כל יום‪ ,‬לא מובילה לשום מקום‪ .‬בעודו רץ ופוגש בפרצופו של ההמון‬
‫הזועף‪ ,‬החל הגשם לנקוש על גגוני החנויות היתומות‪ ,‬והבחור‪ ,‬הבחור שמח‪ .‬הבחור אהב חורף‪ .‬רבים יגידו כי‬
‫חורף הוא דבר מדכא‪ ,‬אך הבחור צהל‪ .‬החורף הסגרירי‪ ,‬החושך הטבעי הזה‪ ,‬מעניק לו חיים מתים‪ .‬הבחור היה‬
‫מאושר‪ .‬הבחור לא היה בחור לפי ההגדרה הכללית‪ ,‬לפי המוסכמה החברתית הבחור היה נחשב קשיש‪ .‬הבחור‬
‫ראה בעצמו בחור בתור פיצוי על מה שהם עשו לו‪ .‬בתקופה בה באמת היה בחור‪ ,‬הבחור הרגיש כמו קשיש‪.‬‬
‫הבחור‪ ,‬כשהיה בחור‪ ,‬היה זקן בנפשו‪ ,‬הוא היה מותש‪ ,‬בגללם‪ .‬הוא היה רזה‪ ,‬תשוש‪ ,‬עייף‪ ,‬יתום מכל הכיוונים‪,‬‬
‫הוא היה קשיש‪ .‬אז עכשיו‪ ,‬כשהוא קשיש‪ ,‬הוא מתנהל כמו בחור‪ .‬הוא רץ בבקרים‪ ,‬הולך לסרטים‪ ,‬קורא ספרי נוער‬
‫ושותה עם הנכדים‪ .‬הבחור טען שהוא בחור‪ ,‬למרות שרץ לאט‪ ,‬למרות שקרא עם זכוכית מגדלת‪ ,‬למרות‬
‫שכשנכדיו שתו בירה‪ ,‬הוא שתה תה ירוק עם שתי סוכרזית‪ ,‬אבל הוא היה בחור‪ .‬הבחור טען שהוא בסדר‪ ,‬למרות‬
‫שלכולם היה ברור שהוא לא‪ .‬לבחור היה קעקוע שעיטר את זרועו‪ ,‬הבחור התקשר אל הקעקוע‪ ,‬הבחור אופיין‬
‫לפיו‪ .‬הבחור לא בחר את הקעקוע‪ ,‬אף אחד לא שאל אותו מה הוא רוצה שייצרב לו על העור‪ ,‬אבל הבחור הוא‬
‫כזה‪ .‬בחור קשיש וצעיר בנפשו הפגועה שמתכסה בבגדי ספורט חורפיים וטוענת שהיא בסדר‪ .‬כך היה ‪.A-2174‬‬
‫הוא היה בסדר‪ ,‬באמת‪.‬‬
‫‪ 2174-A‬גר בדירה קטנטנה בשכונת קריית יובל‪ ,‬עם דוד שמש מקרטע ומיטה שחורקת בלילות‪ .‬הוא הסתפק‬
‫בדירה הקטנה שלו‪ ,‬בערבים הגשומים שבילה מתחת לשמיכה המטולאת‪ ,‬ששמר מאז שעוד היה ישן עם לינה‪,‬‬
‫זכרה לברכה‪ .‬גם אם היה רוצה‪ ,‬לא היה יכול לעבור לגור בדירה טובה יותר‪ ,‬כי הפנסיה שהייתה לו מעבודתו‬
‫כחייט אזלה מזמן‪ ,‬והשילומים שקיבל הספיקו לו בקושי לאוכל מספיק‪ ,‬אבל הוא שמח‪ .‬כזה היה ‪,1379-A‬‬
‫אידיאליסט חסר תקנה‪ ,‬הוא לא וויתר על העקרונות שלו בחיים‪ ,‬וכמעט שבמוות‪ .‬עוד אז‪ ,‬כשלקחו אותו לפולין‪ ,‬ידע‬
‫הבחור שלא יוותר‪ .‬ידע הבחור ששום דבר לא יפריד בינו לבין החלום הנחשק שלו‪ ,‬להגיע לארץ ישראל‪ ,‬מחוז‬
‫חפצו‪ ,‬אהובתו הנצחית‪ .‬לפעמים הרגיש הבחור כאילו נישא לחלום‪ ,‬וכך‪ ,‬נשאר מחויב לו ברעב הקשה‪ ,‬בקור‪,‬‬
‫בעוני‪ ,‬בסבל המר ביותר שיכול אדם לחוות‪ .‬הקשיש ידע תמיד שיגיע לחלקת האדמה היבשה הזאת‪ ,‬וכמו‬
‫שהמחשבה עליה החייתה אותו כשהיה כמעט ומת‪ ,‬יגיע אליה ויחיה אותה ויחזיר לה את הטובות שנתנה לו‪.‬‬
‫לפעמים בלילות הקרים‪ ,‬כשהוא מתכנס בעצמו די לזכות בעוד טיפת חום‪ ,‬ומתכדרר בכאבים נוראיים על המיטה‬
‫החורקת שלו‪ ,‬הוא נזכר באותם מקרים קשים‪ ,‬בסטירות הלחי‪ ,‬בעבודת הפרך‪ ,‬בכאב הגופני מהכוויות והמכות‪,‬‬
‫ובכאב הנפשי שמלווה אותו עד היום‪ .‬לפעמים הוא נזכר באמו‪ ,‬שראה בפעם האחרונה כשהיה בן ‪ ,31‬ונזכר‬
‫בצביטה הקשה שחווה בלבבו‪ ,‬ובהבנה שמכאן‪ -‬הכל כבר לא ישוב להיות כמו שהיה‪ .‬באותם לילות‪ ,‬זולגת לו‬
‫דמעה קטנה וחמה שנשפכת על הכרית של לינה‪ ,‬והוא מבין שהוא בודד‪ ,‬ותמיד היה‪.‬‬
‫אך באותם לילות קשים של הבנה וזיכרון‪ ,‬הבחור נזכר שהוא במחוז חפצו‪ ,‬ומתנחם בעובדה שאם היו באים אליו‪,‬‬
‫כשעוד היה במחנה ההשמדה אושוויץ‪ -‬בירקנאו‪ ,‬והיו אומרים לו שיום יבוא והוא ישכב על מיטה‪ ,‬בשכונת קריית‬
‫יובל בירושלים‪ ,‬בירת מדינת ישראל‪ ,‬הוא לא היה מאמין‪ .‬החלום תמיד יותר זוהר מהמציאות‪ ,‬ואולי לא כך הוא‬
‫דמיין את מדינת חלומותיו‪ ,‬אבל לפי דעתו‪ ,‬כל המאמץ והסבל שווים את הזכות הזאת‪ .‬למרות שהוא חיי בדירה‬
‫קטנה ומתקלפת‪ ,‬לבד‪ ,‬בלי יכולת לקנות לעצמו יין לקדוש בשבת‪ ,‬ובלי קשר רב מידי עם ילדיו ונכדיו‪ ,‬הוא שמח‬
‫מאוד‪ .‬הוא היה המאושר באדם‪.‬‬
‫ביום מיוחד אחד‪ ,‬קם הקשיש בבוקר‪ ,‬הוציא מהשידה הקטנה ליד מיטתו עוגה יבשה וקטנה‪ ,‬ששמר במיוחד ליום‬
‫המיוחד הזה‪ ,‬והוציא ממגירת התרופות שלו נר וקופסת גפרורים כמעט וגמורה‪ ,‬שזכר להחביא שמא לא יהיה לו‬
‫כיצד לחגוג ולהאיר את היום הזה‪ ,‬שהוא כל כך אוהב וכל כך מצפה לו‪ .‬וכך‪ ,‬ישב הבחור הקשיש על מיטתו‬
‫החורקת‪ ,‬ליד הכרית הרטובה מדמעות הלילה החולף‪ ,‬הניח את העוגה על יד התמונה הישנה שלו ושל לינה‬
‫המנוחה‪ ,‬הדליק את הנר הכחול‪ ,‬ושר שירי יום מולדת לישראל‪ ,‬אהובתו הנצחית‪ ,‬שליוותה אותו במשך כל חייו‪.‬‬
‫הבחור עצם את עיניו‪ ,‬חייך חיוך גדול ומלא כוונה ואושר‪ ,‬לקח נשימה עמוקה מהאוויר הארץ ישראלי שכל כך אהב‪,‬‬
‫וכיבה את הנר‪ .‬ואותה נשימה מאושרת‪ ,‬הייתה נשימתו האחרונה‪.‬‬
‫סיפור מספר ‪6‬‬
‫בתקווה שלא איחרנו את המועד‬
‫בחוץ שורר שרב כבד‪ ,‬מעיק ומחניק‪ ,‬בעצם כמו בכל עונת מעבר שבין סוף האביב לתחילת הקיץ‪ .‬גלי חום לוהטים‬
‫כובשים בזה אחר זה את הפנים‪ .‬האוויר החם שורף את הריאות המתקשות לנשום בלאו הכי‪ ,‬ואני חש את משקל‬
‫הקסדה שעל ראשי‪ .‬אגלי זיעה נוטפים ממצחי וגולשים אט‪-‬אט לעבר צווארי‪ ,‬ואני מרגיש על לשוני את טעמם המר‬
‫והחמצמץ‪ .‬למרות המאמץ‪ ,‬למרות הדאגה והחשש מפני הבאות ובפני טיבו של פסק הדין האמור להינתן בעוד‬
‫שעה קלה‪ ,‬למרות הלאות המצטברת בגלל אין‪-‬ספור הטיפולים והבדיקות‪ ,‬החלטתי להגיע לשמיעת גזר הדין‬
‫באופניים‪ .‬אני צריך להזי ע והרבה כדי לסלק מגופי החלוש את כל אותם הרעלים המוחדרים בו מדי שבוע בשבוע‪.‬‬
‫כל עוד אוכל לשרוף קלוריות‪ ,‬כל עוד אוכל לשרוף זמן‪ ,‬אעשה זאת‪ .‬הנה‪ ,‬סוף‪-‬כל‪-‬סוף אני רואה את קצה דרך‬
‫הייסורים שלי ושל רגליי המשטות בי‪ .‬הגעתי לכיכר האחרונה‪ ,‬עוד שתיים‪-‬שלוש דקות ואגיע למקום חפצי‪ ,‬אשר בו‬
‫אני לא ממש חפץ‪.‬‬
‫בעזרת מגלה המתכות שבידו‪ ,‬השומר החמוש שבשער הבניין מגהץ באדישות את חולצתי הספוגה בנוזל דביק‪.‬‬
‫הוא מורה לי בסמכותיות להעמיד את אופניי על הגדר‪ ,‬בליווי הזהרה כי אל לי להכניס אותם לתוך המבנה‬
‫שחלונותיו מסורגים בברזלים מפורזלים‪ .‬בכניסה לבניין המהומה רבה‪ :‬זקנים‪ ,‬נשים‪ ,‬אזרחים מכל המגזרים ומכל‬
‫הקבוצות אתניות‪ ,‬זרים‪ ,‬מהגרים‪ ,‬אנשים חובשי כיפה בלבוש מרופט‪ ,‬אנשים מזוקנים‪ ,‬נשים המסתתרות מאחורי‬
‫רעלה‪ ,‬חיילים וגם וילדים אחדים האוחזים בשמלת אמם‪ .‬הכול יוצאים ונכנסים באיטיות‪ ,‬כשעל פניהם ניכר שמץ‬
‫של ליאות‪ ,‬כנראה בגלל החום המעיק‪ .‬למזלי‪ ,‬בפנים האוויר ממוזג‪ ,‬יש גם מתקן לשתיית מים קרים‪ ,‬והמקום לא‬
‫נראה כפי תפקידו האמתי‪ .‬נהפוך הוא‪ ,‬אפשר בטעות להתרשם כי לא מקום להוצאת פסקי דין הוא זה‪.‬‬
‫זומנתי לשעה ‪ 31:31‬אך‪ ,‬כהרגלי‪ ,‬הקדמתי‪ .‬אני מתיישב על ספסל מעץ שחוק ומרעיף מבט סביבי‪ .‬למרות המיזוג‪,‬‬
‫האוויר עדיין דחוס וריח חריף של זיעה מתערבב עם סרחון המצוקה והחמיצות של בושם זול‪ .‬נשים בדואיות‬
‫לבושות שחורים יושבות אילמות ליד בעליהן המשופמים‪ ,‬המשוחחים ביניהם שיחת גברים בסבר פנים רציני‬
‫ונוקשה‪ .‬לידם זוג זקנים‪ ,‬כפי הנראה מהגרים מארץ דוברת רוסית‪ ,‬רבים בשפתם באין מפריע ובקול רם‪ ,‬כאילו אין‬
‫סביבם אנשים‪ .‬למרות האיסור המפורש שבשלטים שלא להשתמש בטלפונים סלולאריים בפרוזדורים ובחדרי‬
‫הקבלה‪ ,‬רבים מהנוכחים מנהלים שיחה סתמית‪ ,‬ממושכת ומשועממת‪ ,‬מי עם ידידה‪ ,‬מי עם קרוב משפחה‪ ,‬עם‬
‫מזכירתו או עם שותף לעסק‪ .‬על פי הבעת פניהם‪ ,‬לא נראה שיש להם מה להגיד או לחדש‪ ,‬אך דומה כי במכשיר‬
‫הקטן הזה טמון כוח מסתורי‪ ,‬שיש בו כדי להפחית או להעלים לרגע קט את כובד בדידותם‪ .‬כל אימת שנשמעת‬
‫ברמקולים הודעה על כניסת הבא בתור לאחד מחדרי הקבלה‪ ,‬עוטים אשכולות של ברנשים נמהרים לעבר אותה‬
‫דלת‪ ,‬בניסיון שווא להשיג בעורמה קיצור של המתנה מייגעת‪ .‬בן רגע‪ ,‬איש או אישה במדים מתייצבים על סף‬
‫הדלת ומכניסים את המוזמן המתאים‪ ,‬והסדר שב כל כנו ‪ -‬עד לקריאה הבאה‪.‬‬
‫מה אני עושה כאן ? שוב אותו ניכור של הגוף ושל הלב‪ ,‬שוב אותה תחושה מוזרה ומנקרת של "לא פה ולא שם"‪.‬‬
‫והשאלה הנצחית‪ :‬מה אני עושה כאן ? הרי כולם זרים‪ :‬זרים לזולת‪ ,‬זרים לעצמם‪ .‬כולם כאן אזרחים במדינה שהיא‬
‫שלי‪ ,‬והם זרים לי‪ :‬אלה עם הכיפה‪ ,‬אלה עם הרעלה‪ ,‬אלה עם הזקן השחור‪ ,‬אלה עם ריח הזיעה‪ ,‬אלה עם המדים‬
‫המגוהצים‪ ,‬כולם‪ ....‬וגם אני זר לעצמי‪ .‬מהגר תמי ד נשאר מהגר‪ ,‬ושום דבר לא משתנה בדרך חייו‪ .‬הוא חי במדינה זו‬
‫כפי שהוא חי בארץ מוצאו וכפי שהיה חי בכל מדינה אחרת‪ .‬רבים לא מצאו את מקומם בנחלת אבותיהם‪ .‬הפרנסה‪,‬‬
‫הנוחיות או הרדיפות הן שאילצו אותם להפנות עורף לכור מחצבתם ולמצוא מקלט במדינה שלי‪ .‬הילידים‪ ,‬המהגרים‬
‫ו העובדים הזרים אומרים שכך רצה הגורל‪ ,‬כך רצה האלוהים‪ .‬אחרי השואה‪ ,‬רציתי לבנות עולם אחר‪ ,‬שונה‪ ,‬ארץ‬
‫משלי‪ .‬הם אנשים שלא מבקשים דבר מהחיים אלא פת לחם לילדיהם‪ ,‬מיטה שיוכלו לישון עליה‪ ,‬קצת שקט נפשי ומדי‬
‫פעם בפעם חדשות מבני המשפחה שנשארו שם‪.‬‬
‫"מספר ‪ ...352‬לחדר מספר‪ ."32 ...‬שוב הייתי למספר הנקרא באיטיות בקול דיגיטאלי‪ ,‬עם הפסקה בין הברה‬
‫להברה‪ .‬תורי הגיע‪ .‬שוב דחיפות וניסיונות פלישה‪ ,‬אך האיש בחלוק הלבן נוטל את הפתקית שבידי‪ ,‬מוודא את‬
‫מספרי ומכניס אותי למשרדו הקר‪ .‬הרופא יושב מעברו השני של שולחן עמוס בפרסומות לתרופות ותוספי מזון‪.‬‬
‫רופא חדש‪ :‬בבניין הזה לא מתמידים במשרה זמן רב‪ ,‬והתחלופה תכופה משום מה‪ .‬סביב צווארו תלוי ונוצץ סמל‬
‫המעמד שלו ושל כמותו‪ ,‬חרף העובדה שלא יעשה בו שימוש כלל ועיקר‪ .‬הסטטוסקופ‪ ,‬אותו מכשיר פלא‪ ,‬פשוט‪,‬‬
‫יוקרתי‪ ,‬מסתורי ומעורר כבוד‪ ,‬המזוזה שבכניסה למקדש הרפואה‪ .‬גם האיש הזה נראה לי מהגר‪ ,‬זר‪ .‬הוא לא‬
‫מכיר אותי ואני לא מכיר אותו‪ .‬מן העבר השני של מסך המחשב‪ ,‬התופס את מרכזו של השולחן ושל תשומת לבו‪,‬‬
‫הכהן בחלוק הלבן מושיט לעברי את ידו הפנויה בלי להישיר אליי מבטו‪:‬‬
‫‪-‬‬
‫כרטיס מגנטי בבקשה‪.‬‬
‫רופא חדש‪ :‬לא ייפלא אפוא כי לבד ממספרי בתור לא בדיוק מעניינת אותו זהותי‪ .‬הדממה‪ ,‬האופפת את אווירת החדר‬
‫הקודר והקריר‪ ,‬מוסיפה טפח לתחושת המרחק שבי‪ .‬האונקולוג מעיין לסירוגין וברפרוף בתיקי האישי‪ ,‬בתוצאות‬
‫ההקרנות‪ ,‬הכימותרפיה‪ ,‬מיפוי העצמות והביופסיה‪ .‬מאחר שהדממה מכבידה על סבלנותי‪ ,‬אני אוזר עוז ושאל את‬
‫הרופא‪:‬‬
‫‪-‬‬
‫יש בעיה דוקטור ?‬
‫הרופא מסיר סוף‪-‬סוף את מבטו מהמסך‪ .‬אפוף כולו בגלימה של שאננות‪ ,‬הוא משיב‪:‬‬
‫‪-‬‬
‫ישנה נסיגה חמורה ביותר מאז טיפולך האחרון והמצב דורש התערבות יסודית ומיידית‪ .‬התוצאות לא‬
‫טובות‪ .‬נראה שנכשלנו בבחירת הטיפול‪ .‬חייבים לתפוש את השור בקרניו ויפה שעה אחת קודם‪ .‬אזמין‬
‫לך תור לניתוח‪ ,‬בתקווה שלא איחרנו את המועד‪....‬‬
‫אורו החיוור והקר של הניאון משתקף במתכת הסטטוסקופ‪ ,‬המשליך לעברי אבוקות של הבזקים מסנוורים‪ .‬לפתע‪,‬‬
‫לבי מגביר את קצב פעימותיו‪ ,‬הדם עולה לראשי‪ ,‬הולם ברקותיי‪ ,‬והזיעה חוזרת ומרטיבה את מצחי‪" .‬בתקווה שלא‬
‫איחרנו את המועד"‪ .‬מה פתאום "איחרנו"‪ ,‬מי איחר ? הוא או אני ?‬
‫בזכות האופטימיות האופיינית לי וכהרגלי בביקוריי הקודמים‪ ,‬לא העליתי בדעתי אפשרות של פסק דין כה חמור‪.‬‬
‫הרי אחרי כל הודעה על תוצאות של ביופסיה‪ ,‬אחרי כל טיפול מתיש והקרנה‪ ,‬אחרי כל "נחכה עוד קצת ונראה איך‬
‫זה מתקדם "‪ ,‬אחרי עוזבי את משרדו של האונקולוג‪ ,‬החיים היו תמיד חזקים מן הפחד לקראת הביקור הבא‪ .‬תמיד‬
‫השתדלתי לגבור על בשורות הרופאים‪ .‬הייתי יוצא מחוץ לבניין והנה‪ ,‬הייתי נבלע במערבולת התקווה והחיים‪ ,‬בין‬
‫העוברים והשבים‪ ,‬בין עשן הפליטה של המכוניות והאוטובוסים‪ ,‬בין הנשים היפות וחיטוביהן המענטזים‪ ,‬וראה זה‬
‫פלא‪ ,‬סופת התשוקות והתקוות הייתה מתחדשת בשצף‪-‬קצף ומשכיחה את גזר הדין‪ ,‬בהעלימה את הבשורה‬
‫האונקולוגית וסיכומי ה‪"-‬נחכה עוד קצת ונראה איך זה מתקדם"‪.‬‬
‫הפעם‪ ,‬פסק דינו של הרופא האלמוני נוגד את ההיגיון שלי‪ .‬והנה‪ ,‬האיש הזה עם הסטטוסקופ המסנוור בא לשים‬
‫קץ בן רגע לרצון שלי העיוור והנחוש לחיות ולאהוב‪ ,‬להיות ולקוות‪ ,‬ליצור ולגלות שוב ושוב את הנסים ואת‬
‫הנפלאות שבקיום‪ .‬האיש הזה אינו מכיר אותי כלל‪ .‬ללא כל הודעה מוקדמת‪ ,‬הוא מכריז על גירושין ביני לבין מה‬
‫שהיו חיי‪ .‬לפתע‪ ,‬חדרו הופך לאולם קולנוע ואני צופה בסרט אימה‪ ,‬אשר בו אני מככב כגיבור‪ .‬נכון‪ ,‬ציפיתי לבשורה‬
‫רעה‪ ,‬כמו בכל פעם שבאתי לכאן ושמעתי כי "מצבך קשה‪ ,‬אבל אין לך מה לדאוג‪ ,‬ההקרנות יתגברו על העניין‪.‬‬
‫נחכה עוד קצת ונראה איך זה מתקדם"‪ .‬אני נחנק‪ ,‬חסר לי אוויר והצעקה השנוקה בגרוני אינה מצליחה להשתחרר‬
‫החוצה‪ .‬אני חש כשחקן משנה באופרת סבון אמריקאית זולה וסוחטת דמעות‪ .‬אם כן‪ ,‬אולי אשאל אותו שאלה של‬
‫אופרת סבון‪:‬‬
‫‪-‬‬
‫כמה זמן נותר לי לחיות‪ ,‬דוקטור ?‬
‫אבל אני לא שחקן משנה באופרת סבון‪ ,‬אלא גיבור ראשי בסרט אימה שהפך למציאות אבסורדית‪ .‬לכן‪ ,‬לא אשאל‬
‫את השאלה‪ .‬חוץ מזה‪ ,‬אני מכיר את התשובה‪ :‬כריתת אונה של ריאה ומחציתה של השנייה איננה עניין פעוט‪.‬‬
‫הקרנות במינון מוגבר בעצמות גם אינן עניין של מה בכך‪ :‬התקפי השיעול‪ ,‬הכאבים בחזה‪ ,‬הליחה המהולה בדם‪,‬‬
‫השלשולים‪ ,‬הבחילות וההקאות‪ ,‬ההתנשפות הגורמת לאפיסת כוחות‪ ,‬שוב הזריקות בווריד‪ .‬הפעם יש תוספת‪:‬‬
‫"בתקווה שלא איחרנו את המועד"‪.‬‬
‫הרופא האלמוני נושם רגיל‪ .‬הוא מתנהג כפי שהתנהג לפני מספר דקות‪ ,‬שעה שקיבל אותי למשרדו‪ .‬סבר פניו‬
‫משדר ריחוק‪ ,‬אדישות ואטימות‪ ,‬ובעיקר זרות‪ .‬הוא עיין בתיקי‪ ,‬קרא בו את העדויות הטכניות המוסמכות ופסק את‬
‫גזר דינו בהתאם‪ .‬אחרי ככלות הכול‪ ,‬כריתת שתי אונות של ריאה היא עניין שבשגרה בעיניו של רופא אונקולוג‪,‬‬
‫מצב נורמאלי בהחלט‪ ,‬בנאלי וברור מאליו‪" .‬בתקווה שלא איחרנו את המועד"‪ .‬מוזר‪ ,‬אינני מפחד יתר על המידה‪.‬‬
‫גזר הדין ניתן‪ ,‬והשמיים לא נופלים‪ .‬המזגן ממשיך לפעול‪ ,‬הכול עומד במקומו‪ ,‬הרופא ממשיך לנשום וכך גם אני‪.‬‬
‫הזיעה שעל מצחי חדלה מלטפטף‪ .‬העולם כמנהגו נוהג‪ .‬האם כך מרגיש נאשם בשעה ששופט חורץ את דינו ?‬
‫דומה כי הרגע הקשה בשמיעת בשורה מרה ובלתי חוזרת היא מלת הנחמה שבסופה‪ ,‬המהווה מעין סעד רגשי‬
‫ורוחני זול ובלתי מחייב‪ ,‬לא כל שכן כשאין לו כל אחיזה במציאות‪" .‬אל תדאג"‪" ,‬יהיה בסדר"‪" ,‬נתגבר‪" ,‬אלוהים‬
‫יעזור"‪ ,‬וכיוצא באלה סטריאוטיפים‪ ,‬משיבי נפש כביכול‪.‬‬
‫"בתקווה שלא איחרנו את המועד"‪ .‬מניין יבוא עזרי ? מי יחלץ אותי הפעם מפסק הדין הסופי והסופני ? תמיד היה‬
‫האל הפרטי שלי לצדי‪ .‬כך הוציא אותי‪ ,‬ביד רמה‪ ,‬מתא הגזים שעה שהנאצים שרפו ככל הבא ליד ילדים כמותי‪ ,‬אף‬
‫כי הייתי קרוב לזה מאוד באותו מחנה מקולל‪ ,‬שם‪ ,‬בארץ מולדתי‪ .‬כך גם עשה עמדי חסד כאשר הציל אותי‬
‫מתאונת דרכים קשה לפני שנים‪ ,‬או כשהפגיש אותי עם משמעות חיי בדמות האהבה‪ .‬אימא שלי היא האל הפרטי‬
‫שלי‪ .‬בעודה בחיים‪ ,‬תמיד שמרה עליי‪ ,‬תמיד הגנה עליי‪ ,‬תמיד עמדה לצדי‪ .‬היא אפילו זו שעוזרת לי למצוא מקום‬
‫פנוי במגרש חנייה מפוצץ או להיפטר משוטר נודניק‪ ,‬המבקש לדעת מדוע אני נוסע בלי חגורת בטיחות‪ .‬אימא‪,‬‬
‫כהרגלה‪ ,‬בטח תוציא אותי מסרט האימה הזה‪...‬‬
‫‪-‬‬
‫‪ ......‬תקבל זימון הביתה‪ ,‬אני מקווה שיהיה בסדר‪ ,‬בהצלחה‪.‬‬
‫הנה‪ ,‬שוב "אני מקווה שיהיה בסדר "‪ .‬הוא מקווה‪ ,‬ממש מקווה‪ !...‬תיכף יקראו למספר הבא‪ .‬אני יוצא מהחדר‬
‫ובבת אחת הסירחון החמים שבפרוזדור חודר לריאותיי החולות‪ .‬בדרכי אל המדרגות‪ ,‬הקול הרובוטי שוב מהדד‬
‫באוזניי באיטיות‪ ,‬עם הפסקה בין מלה למספר ובין מספר למלה‪" :.‬מספר‪ ...352 ...‬לחדר‪ ...‬מספר‪..."32 ...‬‬
‫אם כי השמיים לא נפלו‪ ,‬מסת החום הכבד נוחתת על ראשי הקירח‪ .‬האופניים שלי נותרו במקומם על גדר המתכת‬
‫היוקדת‪ .‬מהר לקסדה‪ ,‬שלא יראו את הקרחת‪ .‬העיניים צורבות‪ .‬השפתיים הולכות ומתייבשות ונסדקות שוב‪ .‬אני‬
‫צמא‪ .‬נראה שהשמים בוערים‪ .‬האור מסנוור‪ .‬יש באוויר ריח של חידלון‪".‬בתקווה שלא איחרנו את המועד"‪ .‬תמיד‬
‫איחרתי את המועד‪ .‬או שמא הקדמתי אותו‪ ,‬מי יודע ? בעיר אכולת השרב‪ ,‬אין טיפת צל והאוויר רוקד כנחשול אש‬
‫על פני האספלט המתרכך מרוב חום‪ .‬במאמץ רב‪ ,‬אני מתחיל לדווש באיטיות לכיוון הבית‪.‬‬
‫גם ראשי מדווש אל הזיכרונות‪ ,‬אל התקוות שעדיין נותרו‪ ,‬אל האהבה למרות הבשורה האכזרית‪ .‬לא לחשוב על‬
‫החולשה שברגליי‪ ,‬לא לחשוב על השרב‪ ,‬לא לחשוב על הניתוח‪ .‬דממת השרב אופפת אותי והאופניים גולשים בין‬
‫גלי החום‪ .‬רק שריקת הגלגלים משמיעה את ניגונה החדגוני על האספלט הבוער‪ ,‬שהתרכך כדונג‪ .‬הגעתי לשכונה‬
‫שלי‪ .‬התרגלתי למראות של זקנות המדדות במדרכה בכותונת לילה‪ .‬התרגלתי לראות את הגברים לובשי פיג'מה‬
‫או גופייה ישובים בפתח ביתם‪ ,‬כשמתוך ביתם הרדיו מפזר לרחוב צרחות של שיר מתבכיין‪ .‬לפתע‪ ,‬צפירה‬
‫מחרישת אוזניים מפלחת את אפיקי החום מעל השכונה‪ :‬ביפ‪ ,‬ביפ‪ ,‬ביפ‪ ...‬ביייייפ‪ .‬מישהו מקשיב לחדשות וגם אני‬
‫מקשיב להן‪ ,‬כי בעלייה אני נוסע לאט‪ .‬אני ממעיט לשמוע חדשות‪ ,‬הן מייאשות אותי‪ .‬בזמן האחרון‪ ,‬הדיווח מתרכז‬
‫בעיקר על רציחות‪ ,‬על מעשי אלימות ושוד כנגד קשישים‪ ,‬על סכינאות בבתי הספר‪ ,‬על התנקשויות כנגד נציגי‬
‫החוק‪ ,‬על קורבנות אין ספור של תאונות דרכים שהפכו למכת מדינה‪ ,‬על מקרי אונס והטרדה‪ ,‬על נהיגה בשכרות‪,‬‬
‫על פדופיליה‪ ,‬על רמאות ומעשי שחיתות של קברניטי המדינה ושל אנשי דת‪ .‬מעט מאוד מדברים על שלום או על‬
‫רווחה לאזרחים‪ .‬מוטב לי לא לחשוב על הפוליטיקאים של היום‪ ,‬שהפכו את הציונות שלי ללאומנות ולקנאות‪.‬‬
‫משום מה‪ ,‬איש בחברה שלנו אינו מעז לקרוא לילד בשמו‪ .‬המלה "סרטן" מפחידה את הבריות והייתה לטאבו‪ .‬זו מחלה‬
‫שעדיף לא להזכיר את שמה אם רצונך לכבד את כללי ההתנהגות וה‪"-‬בון טון"‪ .‬בתרבות המערב בכלל ובארץ בפרט‪,‬‬
‫המין‪ ,‬האיידס‪ ,‬ההומוסקסואליות ומחלת הסרטן הם נושאים שהשתיקה יפה להם‪ .‬במילה סרטן טמון תווית שלילית‪ ,‬אות‬
‫קלון‪ ,‬משהו כמו הדבר של ימי הביניים‪ .‬ללוקים בסרטן יש פחד ממבטו של הזולת‪ ,‬ולבריאים פחד ממחלה מדבקת‬
‫כביכול‪ ,‬פחד ממה שנראה כמעין עונש משמיים‪ ,‬פחד מהמצורעים‪ ,‬מלראות את צל המוות רוקד לצדם‪ .‬לכן‪ ,‬רבים‬
‫מתעלמים משמו המפורש‪ .‬הרופאים בעצמם‪ ,‬וכמוהם אמצעי התקשורת‪ ,‬עוקפים את המלה ומעדיפים לנקוב בשמה‬
‫הגנרי‪":‬פתולוגיה ממאירה"‪",‬מחלה סופנית" ‪" -‬פלוני נפטר לאחר מחלה ממושכת"‪" ,‬אלמוני מת ממחלה חשוכת מרפא"‪.‬‬
‫"בתקווה שלא איחרנו את המועד"‪ .‬אמשיך לדווש ולא אתן לעצמי לשקוע במחשבות של חבלי גסיסה וחידלון‪ .‬ההישגים‬
‫הטכנולוגים של הרפואה בטח יעזרו לי‪ ,‬כפי שעשו עד כה‪ .‬יש לי תחושה שגם אימא שלי תעמוד לצדי גם הפעם‪.‬‬
‫במורד הכביש המוביל לכיכר האחרונה אני מפסיק לדווש לרגע קט ומנצל את הירידה החופשית לתוך האובך כדי לתת‬
‫מנוחה לרגליי הלאות‪ .‬גרגרי החול והאבק הצפים באוויר החם מקשים על הראייה‪ .‬העיניים דוקרות וצורבות‪ .‬המהירות‬
‫גוברת והולכת‪ .‬שריקתם הנעימה של גלגלי האופניים הדוהרים על האספלט ממריצים ומדרבנים את דמי‪ .‬האופניים‬
‫צובר ים עוד ועוד מהירות‪ .‬אני חש זחיחות חושים‪ ,‬מעין הרגשה של התרוממות רוח ושל אופטימיות‪ .‬לפתע רווח לי‪ .‬אני‬
‫מרים את ראשי כדי להרגיש את הזרם המעודן של רוח קלילה המלטפת את מצחי‪ .‬ניצחון על השרב‪ .‬האופניים דוהרים‪.‬‬
‫אני מתרגש‪ ,‬מתלהב‪ ,‬לבי פועם בחוזקה והולם בי‪ .‬המהירות גוברת‪ .‬רגליי קלות‪ .‬אני עף על כנפי הרוח‪ .‬ראשי סחרחר‪.‬‬
‫אני מרגיש חזק‪ ,‬חסין‪ ,‬בלתי מנוצח‪ .‬אני מרחף על הכול‪ ,‬גובר על הכול‪ :‬על הסרטן‪ ,‬על אי הצדק‪ ,‬על האבסורד וגם על‬
‫הזרות‪ .‬אצה לי הדרך‪ .‬העצים שלצדי הכביש בורחים בזה אחר זה ומתחלפים ביעף‪ .‬הנה‪ ,‬עוד מעט אגיע‪ .‬שכן מוכר‬
‫מעריף לעברי סימן בידו‪ .‬חרף המהירות אני קולט את ברכתו‪" :‬אהלן אח שלי‪ ,‬תיזהר‪ .".........‬רכב פרטי‪ ,‬מהיר ממני‪,‬‬
‫עוקף אותי‪ .‬ההגה שלי רועד מעט‪ .‬לא הספקתי להשיב ברכה לשכן החביב כי הוא כבר רחוק מדי‪ .‬אחרי ככלות הכול‪,‬‬
‫גם הוא אח שלי‪ .‬גם אלה עם הכיפה‪ ,‬אלה עם הרעלה‪ ,‬אלה עם הזקן השחור‪ ,‬אלה עם ריח הזיעה‪ ,‬אלה עם המדים‬
‫המגוהצים‪ ,‬אלה שנולדו פה‪ ,‬כולם‪ ,‬המהגרים והזרים‪ ....‬אלה משם ואלה מפה‪ ,‬השכן עם הגופייה‪...‬‬
‫בפתאומיות מפתיעה וכרעם ביום שרב‪ ,‬אני שומע מאחוריי‪ ,‬ומייד לאחר מכן גם לפניי‪ ,‬צפירה ממושכת ומחרישת‬
‫אוזניים של רכב כבד‪ ,‬משאית כנראה‪ ,‬מפלחת את הצהלה‪ .‬רעש המום‪ .‬אני מספיק להיזכר באותו אפקט דופלר‪ ,‬המסביר‬
‫מדוע צופר של משאית נשמע חד וגבוה יותר בשעה שהיא מתקרבת אליך וכצליל נמוך ועמום כל אימת שהיא מתרחקת‬
‫ממנך‪ .‬ההגה של האופניים אינו רועד עוד‪ .‬כהרף עין‪ ,‬דממה מרגיעה משתרעת סביבי‪ .‬אגלי הזעה שעל מצחי האדימו‪.‬‬
‫הם יוצרים על הכביש מעין ציור של טבע דומם ההופך לריקוד בלט איטי‪ .‬השכן החביב‪ ,‬אישה בכותונת לילה וסתם‬
‫עוברים ושבים רוכנים מעליי ועיניהם בוהות‪ .‬שפתותיהם האילמות נעות כמו מנסות להגיד דבר‪-‬מה‪ .‬ידיהם המושטות‬
‫מבקשות לעודד אותי‪ ,‬אך איני זקוק כלל לעידוד‪ .‬טוב לי ורגליי אינן כואבות עוד‪ .‬דומה כי אני מצוי במקום חדש‪ ,‬נטול‬
‫קולות ונטול מכאובים‪ .‬אימא שלי אכן עמדה בהבטחתה‪ .‬היא שוב עומדת לצדי‪ :‬לא יהיה ניתוח‪ ,‬לא יהיו התקפי שיעול‪,‬‬
‫לא כאבים בחזה‪ ,‬לא עוד ליחה המהולה בדם‪ ,‬לא בחילות ולא ההקאות‪ ,‬לא עוד ההתנשפות הגורמת לאפיסת כוחות‪...‬‬
‫אתה רואה דוקטור‪ ,‬לא איחרנו את המועד‪ .‬אולי אתה איחרת‪ .‬אני לא‪ ,‬אני הקדמתי‪.‬‬
‫סיפור מספר ‪7‬‬
‫פְּ גִישָׁ ה‪...‬חֲ צִי פְּ גִישָׁ ה‬
‫מלים‪...‬מלים‪...‬כל בוקר אני יושב בחדר ומלים בידי‪ ,‬דפי עיתון‪ ,‬שפע בלתי נדלה‪ ,‬ים של מלים‪ ,‬גם אם‬
‫תנסה לצלול בים הזה בנסיון לתהות על מצולותיו לעולם אי אתה יכול להגיע עד קרקעיתו‪ ...‬גם הבוקר ניצב‬
‫העיתון נגד עיניי מסתיר מפנַי את העולם ברוב מלל‪ ,‬מגלה טפח ומכסה טפחיים‪ ,‬מזלי הוא שנכדי יושב בחדר‬
‫ונוכחותו התמה מרככת לי את הכותרות השחורות בעיתון וצובעת אותן קצת בוורוד ‪.‬‬
‫לנכדי מלים בידיו‪ ,‬השם 'הָ ארי ּפוֹטֵ ר' מוכר לכם ? בוודאי כן‪ ,‬מי לא מכיר? ובכן זהו השם הכתוב על‬
‫ִ‬
‫גם‬
‫כריכת הספר המצועצעת שבידיו‪ .‬כבר פעם שלישית הוא קורא בו‪ ...‬הוא קורא ואני חושב‪ ,‬כלומר קורא וחושב‪,‬‬
‫מחדש לכל דור את לשוננו או שמא כל דור בורר לעצמו את מילותיו‬
‫ֵ‬
‫דור‪ -‬דור ומילותיו‪ ,‬בורא ניב‪ -‬שפתיים‬
‫ואת ניביו‪' ,‬ניב' גם שן ‪ -‬חותכת במַ שמע‪...‬‬
‫לנכדי על פגישה אקראית שהיתה לי אמש בָ רחוב עם בן‪ -‬כתתי מהימים הראשונים‪,‬‬
‫ִ‬
‫זה עתה גמרתי לסַ פר‬
‫נכדי טרם הגיב‪ ,‬מדוע ? כי ספור חוויותיי יכול לחכות‪ ,‬ואולי לא‪ ,‬נכדי עסוק‪ ,‬הוא שקוע במילות הספר‪ ,‬אינני‬
‫מאיץ בו‪ ,‬עינַי מדלגות בעיתון מכותרת לכותרת ומוחי משוטט לו מדי פעם למקום אחר‪ ...‬ואני חושב (הא‪...‬החופש‬
‫לחשוב‪ ,‬ברכה משמים‪ )...‬המילים 'לשון' 'ניב' 'שפה' כולן נגזרו מקלסתר פָ ניו של אדם ואני שואל את עצמי איך‬
‫אנו נראים בעיני עצמנו וגם נֵראה בעיני אחרים‪ ...‬אנו בני דור אחד עוד מבינים‪ ,‬פחות או יותר‪ ,‬אחד את השני‬
‫האם גם בני הדורות הבאים‪ ,‬הנכדים והנינים שישמעונו מה הם יבינו?‬
‫האם הלשון של דורות ראשונים וגם‬
‫ותפנה דרך לעגה חדשה‬
‫זו שאנו דוברים בה לא תדחֵ ק אל מאחורי הקלעים של הבמה הלינגוויסטית העתידית ְ‬
‫כלשהי שתקום אז ?‪...‬‬
‫"מה כתוב שם בספר הזה שאתה קורא"‪ ,‬אני שומע את עצמי שואל את הנכד‬
‫"אני קורא מילות‪ -‬קסם מיוחדות שפותחות ל'הארי פוטר' פתח בַ קיר והוא נכנס דרכו לארץ הקוסמים"‪ ...‬עונה‬
‫ששמעת מפי בן כיתתך‪ ,‬אלה סתָ ם‪ -‬מלים‪,‬‬
‫ָ‬
‫הנכד ובאותה נשימה ממשיך "סבא‪ַ ,‬אל תתרגש כל‪-‬כך מן הדברים‬
‫כאילּו"‪...‬‬
‫מלים‪ִ -‬‬
‫נכדי מדבר אלי עיניו נעוצות בכתוב ועיני שלי כבר בוהות ‪ּ ...‬כל ימֵ י חלדי לא שמעתי צירופי מלים כאלה‬
‫ועתה הרגשתי את הקרקע כמו רועדת תחת רגלי‪ ,‬לראשונה התגנב צל הספק ללבי אולי צודק הנכד‪ ,‬אולי באמת‬
‫הכל בימינו סתם מילים‪ ,‬האם איבדו המלים מערכן ורק המעשים נשארו שרירים וקיימים כשהיו?‬
‫ועוד הוספתי להרהר‪ ,‬מה הוא פשרם של צירופי המילים 'סתם מילים' 'מילים כאילו' האם הם עדות לדלות‬
‫הלשון‪ ,‬ברירת מחדל ברף נמוך לחמוק מטרחת הקושי להגיע לדיוקי לְ שון‪ -‬אמת שהם כה חשובים וכה נדירים‬
‫בימינו בַ קשר שבין אדם לחברו? או אולי בִ מציאות של עולם‪ -‬אלקטרוני וירטואלי זה בו אנו חיים מילים אלה‬
‫הן אך תוצאה של אין אונות הלשון להדביק את המציאות הדוהרת ולתת ביטוי הולם לדינמיקה הבלתי‬
‫נשלטת של האירועים החולפים סביבנו כה מהר? מי חכם וידע‪ ...‬אלא‪ ...‬וַ י‪ ...‬הפלגתי רחוק מדי בספינת הגיגי‬
‫ומרוב מלל כמעט שכחתי לספר את העיקר‪...‬את הפגישה עם בן כתתי‪ ,‬הנה זה בא מיד‪:‬‬
‫אמש יצאתי לַרחוב הראשי לצעוד בו כמנהגִ י בימי הקיץ‪ .‬רוח קרירה וחום לוהט עדיין ִהתחרו ביניהם על‬
‫הבכורה בִ שעת בין‪-‬ערביים זו אך צל העצים היטיב עם ההולכים והרחוב היה מלא אדם‪ .‬עודני פוסע כך בצעד‬
‫רחב ועיניי תרות בכל מכמני אדם ונוף שהרחוב יכול להציע בשעה זו והנה מולי במורד הדרך רואה אני איש‬
‫שיבה עומד על המדרכה ושקועַ בשיחה‪ .‬אכן‪ ,‬לא היה בְ מראֶ ה זה כל דבר יוצא דופן אלא שהאיש נרָאה לי‬
‫מאתנו מוכן להחמיץ הזדמנות פז כזו לגלות מַ ּכָר ותיק‬
‫מּוּכר‪ .‬האמת היא שרק צדודית פניו נגלתה לי אך מי ִ‬
‫מכל רמז אפשרי ?‬
‫לעברי לא הצלחתי לזהותו‬
‫ִ‬
‫אחרי כמה צעדים עצרתי שוב להתבונן בו אך לשווא‪ ,‬גם כשהאיש הֵ סב את פניו‬
‫ואחרי מבט‪ -‬שווא נוסף המשכתי לצעוד לעברו בתקווה שאולי ִמ ָקרוב איטיב לראותו‪.‬‬
‫ככל שהתקרבתי הלכה דמות האיש והתבהרה אך זהותו שנשארה עלומה כבר דחקה בי השעה להמשיך בדרכי‬
‫ולחלוף על פניו אך בהגיעי אליו מיד עצרתי‪ ,‬הד קולו שהגיע לאוזנַי היה כל‪ -‬כך מּוּכר עד כי לא היה עוד כל‬
‫ספק בַ דבר איש זה הוא ממיודעַ י‪ ,‬אך מהיכן?‬
‫ידעתי‪ ,‬מראה העיניים לעתים מתעתע אך קולו של אדם מזדקן אחרון מכל אבריו‪ ,‬ואני‪ ,‬בוטח בְ חוש השמיעה‬
‫הטוב שלי נכנע ליֶצר הסקרנות הדוחק בי לא להחמיץ פגישת פז כזו עם מַ ּכר ותיק ואם אכן הוא לי חבר‪-‬‬
‫נעורים אולי תּוכל להציל מפיו כמה זכרונות‪ ,‬חוויות ילדּות נשכחות שלי‪ ,‬שלנו‪ ,‬וחוץ מזה מה ְמ ַרגש אדם בַ גיל‪-‬‬
‫השלישי יותר מקצת נוסטלגיה‪?...‬‬
‫"סלח לי אדונִי"‪ ...‬נפלטו המלים מפי‬
‫עיניו שהיו תלויות עד כה בבן‪ -‬שיחו פנו אלי בתהייה חשתי קצת נבוך‪ ,‬עלי לפזר מיד את הערפל "אתה מּוּכר‬
‫לי מאיזה שהוא מקום"‪...‬קראתי‬
‫האיש החל לסרוק את פנַי בתשומת‪ -‬לב ומבטו שבָ הָ ה בי בִ תחילה ִקבל אט‪ -‬אט ַמבָ ע של תוֹבָ נה ופתע קרא‪:‬‬
‫" ָדוִ ד‪ ,‬אתה ָדוִ ד"?!‪...‬‬
‫זהו זה‪ ,‬נוצר הקשר‪ ,‬גם אני התעוררתי "ואתה משה מבית‪ -‬ספר 'יחדיו' ?‪!...‬‬
‫מבטינו הצטלבו‪ ,‬עינינו זהרו רגע‪ -‬קל באור של שמחה‪ ,‬חיוך של הַ סכמה וקורת‪ -‬רוח התפשט על פניו של משה‬
‫כשהנהן בראשו ושנינו קראנו כמעט יחד 'שלום' 'אהלן' עם תקיעת‪ -‬כף ספונטאנית שאחריה טפח משה על‬
‫ִ‬
‫ִשכמי טפיחת‪ -‬חיבה כמנהגו ִאתי בימי הנעורים‪...‬‬
‫מן השמועה ידעתי כי משה ככל צבר ותיק עשה כברת דרך ארוכה בָ ארץ‪ ,‬הוא למד ועבד וגם נלחם במלחמות‬
‫ישראל הראשונות וגם בנה בית והקים משפחה אך זה היה כל מה שידעתי אודותיו ועתה עמדתי מולו דרוך‬
‫להציל מפיו מַ שהו על הימים ההם‪ ...‬אך משה‪ ,‬באורח ֵדי מפתיע‪ִ ,‬במקום לסַ פר על עצמו החל להמטיר עלי‬
‫שאלות שנפלטו מפיו כאילו היו כלואות בו כל השנים ורק ביקשו שעה ראויה כדי לא להחמיץ רגע זה לפני‬
‫שיעלם‪:‬‬
‫"מה נשמע אצלך? איך הבריאות? אתה נשוי? וילדים יש? כמה? ונכדים? כמה? כולם בארץ? כולם בריאים?‬
‫עסקת לפני הפרישה? איך אתה מתמודד עם הזמן הפנוי? איך קרה שכל כך‬
‫ָ‬
‫במה‬
‫יצאת לגִ מלאות? ֶ‬
‫ָ‬
‫וחברים? מתי‬
‫התרחקנו זה מזה"‪?...‬‬
‫נדהמתי מפֶ רץ השאלות ומתכיפותן‪ ,‬ככדורי‪-‬משחק היו המילים עתה בפינו הוא משליך מילים לעברי ואני עונה‬
‫בחבטה‪ ,‬אכן פעם היינו זמן‪ -‬מה ידידים די קרובים הוא היה אז גם מבאֵ י ביתנו אך דרכינו נפרדו‪ ,‬יכולתי להבין את‬
‫התרגשותו גם אני התרגשתי לא מעט‪.‬‬
‫כשקולו של משה נדם רגע הגיע תורי שלי לשאול‪" :‬נו‪ ,‬משה‪ ,‬עכשיו תורך לסַ פר מַ שהו על עצמך‪ ,‬איך אתה חי‬
‫ואיך אתה מרגיש‪ ,‬והילדים‪ ,‬והנכדים‪ְ " ?...‬קצַ ר‪ -‬רוח המתנתי לתשובה‪...‬‬
‫שאלת איך אני חי ואיך אני מרגיש" ענה משה בהטעימו כל מילה ושער הׂשיבה שלו התנופף ברוח "ובכן‬
‫ָ‬
‫"‬
‫אשיב לך בקיצור אני חי בַ זבל ומרגיש עצמי מיּותר‪ ...‬כך בדרך‪ -‬כלל"‪! ...‬‬
‫עוד המלים על דל‪ -‬שפתיו ולפני שהספקתי להגיב ִהפנה משה פניו ממני והחל מתרחק בצעדים רחבים מבלי‬
‫לומר 'שלום' ומיד נטמע בין העוברים‪ -‬ושבים ונעלם מעיני בתוכם כאילו בלעה אותו האדמה‪...‬‬
‫נשארתי עומד קפוא על עמדי‪ ,‬הדיבר ניטל מפי מרוב תימהון ומרוב דאגה‪ ,‬הרגשתי כמי שסתרּו על לחיו ואינו‬
‫יכול להשיב‪ ,‬כל השאלות שהיו בפי נשארו תקועות בגרוני ללא‪ -‬מוצָ א‪ .‬כעבור רגע התעשתתי ורצתי אחריו‬
‫וקראתי בקול‪" :‬משה‪ ,‬משה‪ ,‬חכה‪ ,‬אולי אוכל לעזור" ? אך משה כבר לא היה שם וקולי נבלע בְ רעש הרחוב‬
‫הסואן‪...‬‬
‫כל הלילה צרבו בי אותן מילים מעטות שמשה השמיע באזנַי‪ .‬בני דור‪ -‬תש"ח אנו והמילים העבריות היו‬
‫מאד קרובות ללבנו‪ ,‬צמחנו יחד אתן‪ ,‬גם בעתות משבר היינו גלויי‪ -‬לב איש לרעהו‪ ,‬חיבבנו וכיבדנו זה את זה‬
‫ויותר מכל דבר אחר נזהרנו בבחירת מילים‪ .‬כבני הדור שזכה לא רק לראות את המדינה בהולדתה ולהשתתף‬
‫בהקמתה אלא גם לקחת חלק בחוויה של תחיית הלשון העברית כשפת‪ -‬העם כולו היה חשוב לנו מאד אופן‬
‫השימוש במילים‪ ,‬מילות השפה היו אז עבורנו כחברים טובים שאתם גדלנו‪ ,‬כל מילה חדשה שנולדה היתה לנו‬
‫כתינוקת רכה בת‪ -‬טיפוחים‪ ,‬ליקטנו בחדווה מילים חדשות כמוצאי שלל רב‪ ,‬מילה שהתחדשה ממקורות‪ -‬הלשון‬
‫הקדומים קשרה אותנו לסיפורי אבותינו בעבותות נסתרים‪ ,‬היתה לנו וודאות של המשך‪...‬ניבי‪ -‬לשון עתיקים‬
‫שקמו לתחייה חיברו אותנו איש לרעהו ואת כולנו יחד לַמקורות העבריים ולארץ‪ -‬ישראל‪ ,‬כל מילה חדשה שהופיעה‬
‫והצליחה להשתלב בשפה העברית המתחדשת ולהיקלט בה הרנינה את לבנו‪ ,‬את המלים שנקלטו ִשבצנו בחדווה‬
‫כאבני בנין בכל פסוק אפשרי‪ ,‬הלשון העברית המתחדשת היתה לנו גם כמין קופסת פלא מלאה בהפתעות‪ ...‬מה‬
‫קרה למשה‪ ,‬האם הוא נטמע באופן הדיבור העכשווי המהיר והחטוף עד שלא היו לו מלים להביע רגשותיו‪ ,‬או‬
‫שמא אך ביקש להסתיר ממני משהו בדבריו המעטים אלי‪ ...‬אם כן מדוע ?‬
‫נכדי עוד שקוע בקריאת הספר 'הארי פוטר'‪ ...‬פתע הרים ראשו מן הכתוב‪ ,‬דבר שקורה לו רק לעתים‬
‫נדירות‪ ,‬כנראה שנראיתי לו די מדוכדך הבוקר‪ ,‬ועתה פלט כמה מילים לעברי אולי כדי לעודדני‪" :‬סבא‪ ,‬אתה‬
‫עוד חושב על אתמול‪ ...‬היום כולם מדברים כך‪ ,‬היום אין זמן‪ ...‬כולם רצים‪ ...‬כולם ממהרים בדרכם לאן‪ -‬שהוא‬
‫ומשליכים בדרכם מילים סתם ושברי‪ -‬מילים לכל עֵ בר ומי שמזדמן להם ולא נזהר נתקל בהם שומע ו‪...‬נפגע‪,‬‬
‫או לא אכפת לו‪ ,‬וממשיך‪"...‬‬
‫למשמע אוזני‬
‫כך אמר הנכד והמשיך לקרוא בספר‪ -‬הספרים הזה לילדים ואני מקשיב לדברי הנכד ולא מאמין ִ‬
‫כאילו"‪" ...‬חיים בַ זבל"‪"...‬מרגיש מיּותר"‪ ...‬מה הן‬
‫"משליכים מילים"‪" ...‬שברי מילים"‪"...‬מילים סתם"‪"...‬מילים ִ‬
‫כל המילים הבלתי מוכרות והדוחות הללו‪...‬מי שבוחל במילים בוחל בחיים‪ ,‬חשבתי ושקעתי בהרהורי‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫לא חלף זמן רב ולחדר נכנסה רעייתי‪ ,‬כדרכה סקרנית וצופיה הליכות ביתה‪ ,‬פתע עצרה התבוננה בי ואחרי‬
‫שאלה‪ָ " :‬דוד‪ ,‬איך‬
‫הייתה‬
‫אמש‬
‫הצעידה‪ "...‬מבטה‬
‫המשיך‬
‫לתור את‬
‫פָ ני‪...‬‬
‫רגע‬
‫ארוך‬
‫‪.‬‬
‫'ככה‪ ,‬ככה‪ '...‬פלטתי בתשובה בתקווה שלא תמשיך לחקור אך היא הרגישה כנראה משהו שאינו כשורה‬
‫אצלי שיפה לו השתיקה ואז שלחה בי מבט בוחן וקראה בעברית עם טעם של פעם‪ָ " :‬דוד‪ ,‬אתה נראה עייף‬
‫‪ .‬שכבתי קצת לנוח‪.‬‬
‫ויגע אולי תשכב על יצועך קצת לנוח"‪?...‬‬
‫*‬
‫סיפור מספר ‪8‬‬
‫מרד במסייעת‬
‫קול ישראל מירושלים שלום רב‪ ,‬השעה ‪ 00:11‬הנה החדשות מפי מלאכי חזקיה ועיקרן תחילה‪:‬‬
‫" ‪ ...‬מרד בגולני ‪ 00‬חיילים עזבו את הבסיס"‪ .‬אחת לכמה זמן אנחנו שומעים בחדשות על מרד של חיילים‪.‬‬
‫הסיפור בד"כ חוזר על עצמו‪ :‬חיילים עזבו את הבסיס בגלל שלא רצו לנקות‪ ,‬לשמור‪ ...,‬מפקד הגדוד הודיע כי‬
‫הוא לא יהסס לפרק את הפלוגה וכי תופעות מאין אלו יטופלו ביד קשה ‪...‬‬
‫הידיעה על מרד של חיילים תמיד גורמת אצלי אי נחת‪ .‬הרי כל השומע ידיעה זו בוודאי חושב לעצמו‪ :‬איזה‬
‫גועל נפש של לוחמים‪ ,‬הם לא מתביישים? המדינה מאוימת מכל החזיתות ואלה חושבים שיש להם הלוקסוס‬
‫לעשות מרד?‬
‫דובר צה"ל מעולם לא יאשר לתקשורת לראיין חיילים ששברו את הכלים כך שהנסיבות למעשה נשארות‬
‫עלומות ומודחקות בשולי ההיסטוריה של לוחמי צה"ל‪.‬‬
‫לפני כמעט ‪ 52‬שנים הייתי צעיר במסייעת‪ .‬אני ממעט לספר על התקופה הזאת‪ ,‬המשפחה ‪ -‬אין צורך לספר לה‪,‬‬
‫החברה‪/‬האשה – לא תבין‪ ,‬החבר'ה הקרביים – לא יאמינו וקל וחומר שאין טעם לשתף אותם במרד שלקחתי‬
‫בו חלק אבל אולי אתם הקוראים‪ ,‬תקראו את הסיפור שלי תאמינו ומי יודע‪ ,‬אולי גם תבינו‪:‬‬
‫מסייעת זונות אוכל!!!‬
‫מדבר יהודה‪ ,‬חום אימים‪ ,‬אני עובר בין כל האוהלים וצועק כמה שיותר חזק ובמקביל מתופף על התוף‬
‫המאולתר שלי שמורכב מכף ענקית וסיר של ‪ 21‬ליטר‪.‬‬
‫מסייעת זונות אוכל!!!‬
‫הפעם ניהלתי את התלוכה לבד‪ ,‬כל הצעירים האחרים היו במשימות אחרות מחוץ לפלוגה‪ .‬במרכז הפלוגה‬
‫עמדו כמה ותיקים‪ ,‬אחד מהם הכה בלי הרף על הרצפה עם שוט כמו של אינדיאנה ג'ונס וציווה עלי לצעוק‬
‫יותר חזק‪.‬‬
‫מסייעת זונות אוכל!!!!!‬
‫גדלתי על ברכי הציונות בדתית‪ ,‬עשיתי שנת שרות לפני הגיוס‪ .‬בחברה שבה גדלתי תמיד היה באוויר תחרות‬
‫סמויה בין התלמידים מי ילך לסיירת מטכ"ל‪/‬לטייס‪/‬שייטת‪ .../‬וזה לדעתי בגלל שבתת מודע של כולם רצה לה‬
‫מחשבה שמי שמשרת ביחידה מובחרת יזכה בבתולה נאה וחסודה‪ .‬אפשר לומר שכל יום נשמתי ציונות‪ ,‬אכלתי‬
‫ציונות‪ ,‬למדתי ציונות אבל מעולם לא רציתי לשרת ביחידה מובחרת ואפילו לא לסיירת‪ .‬התגייסתי לגולני‪,‬‬
‫בזמן שכולם הלכו לגיבוש פנימי וביקשו להיות משובצים בסיירת אני הקדמתי וביקשתי להיות משובץ בגדוד‪.‬‬
‫זה התאים לי‪ ,‬תמיד שאפתי להיות ביחידה לוחמת עם הווי של גבעת חלפון ועם חבר'ה שיש להם תעוזה וניצוץ‬
‫של חיות בעיניים כמו החבורה של מאיר הר ציון מאין שילוב פראי וקטלני‪ .‬הרגשתי שאת השילוב הזה אני לא‬
‫אפגוש בסיירת‪.‬‬
‫בתום המסלול ביקשתי מהמפקד שלי שישלח אותי עם "החבר'ה הטובים" למסייעת‪ .‬למרות שהמפקד שלי‬
‫הכיר אותי הוא בכל זאת הרים גבה‪ ,‬לדעתי בגלל המראה הילד טוב ירושלים שלי‪.‬‬
‫למסייעת עלינו ‪ 01‬חברים‪ ,‬חוץ ממני ויוני כל אחד היה נראה יותר אלפרון מהשני‪ .‬אם לא הייתי מכיר אותם‬
‫ורואה אותם ברחוב הייתי חוצה את הכביש כדי לא להיתקל בהם‪ .‬תענוג של אנשים‪ ,‬חבר'ה שאלמלא השרות‬
‫הצבאי מעולם לא הייתי נתקל בהם‪ .‬חבר'ה צבעונים עם שפה שלא הכרתי לפני זה‪ ,‬הם היו עושים‬
‫אקרובאטיקה של מילים ומהולים אותם בערסיות ודמיון פרוע שכל פעם הפתיע אותי מחדש‪ ,‬הם יכלו ללמד‬
‫את אבשלום קור הרבה על השפה העברית‪.‬‬
‫להבדיל מהחבר'ה שמיד הרגישו כמו דג במים במסייעת לי וליוני לקח מעט זמן להשתלב וזאת למרות כל‬
‫המוטיבציה שלי לשרת שם‪ .‬כשאתה נכנס למסייעת אתה צעיר‪ ,‬משמע לוחם‪ ,‬שומר‪ ,‬מנקה‪ ,‬מבשל‪ ,‬סוחב‪,‬‬
‫שומר‪ ,‬שוטף‪ ,‬משפשף‪ ,‬מדרבק‪ ,‬שוב מנקה ושוב שומר ומקנח עם פעילויות מצבעיות‪ ,‬בעצם אתה עושה הכל!!‬
‫למרות שסיימתי מסלול וידעתי מה זה צבא‪ ,‬כשהגעתי למסייעת הרגשתי כמו אסטרונאוט שנחת בפלנטה‬
‫אחרת‪ .‬אומנם רשמית יש מפקד לפלוגה ויש קציני מחלקה אבל מהר מאוד אתה מבין שמי שמפקד על הפלוגה‬
‫זה הרס"פ ושהסמל שלך הוא המפקד האמיתי שלך‪ .‬אם יש לך בעיה‪ ,‬אם אתה צריך משהו‪ ,‬כל דבר אתה פונה‬
‫לסמל מעולם אתה לא מדבר עם הקצין‪ .‬הקצין הוא על תקן מצורע שמתייחסים אליו רק בעת מבצעים‪ ,‬בשגרה‬
‫הוא לא קיים‪.‬‬
‫הלו"ז הוא כזה‪ ,‬בדרך כלל אתה קם בבוקר‪ ,‬אחרי ‪ 6‬שעות שינה שמתוכם שמרת ‪ 4‬שעות‪ .‬אתה מכין על‬
‫המחבת טוסט מסייעת לותיקים ומניח אותם בשקט בשקט בחדר של הותיק ליד המיטה שלו עם שקית שוקו‬
‫ויוצא מבלי להעיר אותו‪ .‬לאחר מכן יש אין ספור משימות שלא נגמרות שאתה יכול למלא‪ .‬בד"כ בסביבות‬
‫השעה ‪ 00‬בבוקר‪ ,‬היה יוצא מהחדר שלו הרס"פ בגופיה‪ ,‬בוקסר ומגבת בדרך למלקחת בדרך הוא היה עוצר‬
‫מסתכל עלינו כמו עבדים ויורה פקודות בג'בריש לא מובנת שהיו נגמרות ב‪"-‬אני רוצה שכל זה יהיה מוזיאון!!‬
‫הבנתם!!" שוו בדימיונכם את פיני בלילי תוסיפו לו שפם זה בעצם היה הרס"פ שלנו‪.‬‬
‫ותיק במסייעת הוא מלך‪ ,‬אף אחד לא מדבר איתו‪ .‬הוא לא עושה כלום למעט יציאה לפעילויות מבצעיות‪ .‬אם‬
‫הוא מועיל בטובו לשמור אז זה יקרה רק ביום ולא בלילה‪ .‬בעצם ותיק זה כמו לוחם בסיירת רק שלהגיע‬
‫לנחלה ולמנוחה הוא הגיע אחרי שנתיים שמתוכם ‪ 8‬חודשים של צעירות‪.‬‬
‫לאחר תקופה של ‪ 8‬חודשים של צעירות‪ ,‬הצעירים עוברים טקס ע"י הותיקים ומקבלים מה"סבא" כינוי של‬
‫ותיק‪ .‬עד היום‪ ,‬כשאני רוצה להיזכר באחד מהותיקים אז השם שלו‪ ,‬זה הכינוי שלו‪ .‬לסמל שלי היה כינוי‬
‫"טיטוס"‪ ,‬דמיינו לכם איש מערות פראי רק שבמקום אלה היה לו מקוצר‪ .‬הוא היה קשה איתנו‪ ,‬היה קוצץ‬
‫אותנו דק דק עד שהיו כאלה שנרדמו בשירותים או באמצע לתקלט בכלים לבסוף אהבנו אותו אהבת אב‪ .‬היינו‬
‫מסתובבים כמו זומבים‪ ,‬עייפים אבל מאושרים‪ .‬כל היום היינו שותים קפה ומעשנים כדי לא להירדם בעמידה‪,‬‬
‫היינו שומעים מוזיקה שלא הכרתי "אני קם לי בבוקר שותה כוס קפה עם סיגריה" של קוקו מאילת ועוד המון‬
‫שירים של זמר מזרחי כבד‪ .‬את כל השבוע הקשה היינו פורקים ביום שישי בלילה‪ .‬יום שבת זה יום קדוש‪.‬‬
‫לארוחת שישי מגיעים כל החיילים‪ ,‬כאלה שיצא לך לראות רק כשהנחת לצידם ארוחת בוקר כשהם ישנו‪.‬‬
‫אחרי קידוש קצר של הקצין‪ ,‬התחילה ה שירה האמיתית‪ ,‬שירה שלא הייתה מביישת את את כל השירה של כל‬
‫אוהדי בית"ר ביחד‪ .‬כל חייל מצטייד בכוס‪ ,‬הופך אותה ומתחיל להכות אותה על הצלחת וכולם צועקים "תן"‬
‫ואז מתחיל ברפרטואר השירה של המסייעת‪ ,‬בשיא של השירה עולה הסבא על השולחן עם אלה בידו ועושה‬
‫קולות של פרא אדם וכולם חוזרים אחריו‪ .‬מה אומר לכם‪ ,‬פורקן אמיתי‪.‬‬
‫המ"פ של הפלוגה‪ ,‬היה נהדר‪ ,‬בחוכמתו ידע לשלב ולהשתלב עם הפלוגה‪ .‬כל יום ראשון היינו עושים איתו‬
‫ריצת אלונקות‪ ,‬כל הותיקים היו על האלונקה ותמיד דואגים שיהיה מספר אי זוגי ושהמ"פ יהיה לבד בצד שלו‬
‫כך שהיינו רצים והמ"פ היה סוחב לבד את האלוקנה בצד שלו‪ .‬בסוף הריצה היינו מתכנסים כולם עם המ"פ‬
‫ומדרבקים ומעשנים ביחד‪.‬‬
‫אומרים שבדרך שבה אדם רוצה לילך בה מוליכין אותו‪ ,‬זה מה שרציתי בשירות שלי וזה מה שקיבלתי‪ .‬מצד‬
‫אחד היה הווי חזק עם חב'רה שאתם מוכן לצאת איתם למלחמה ומצד שני גם היו לנו בתקופה הזאת המון‬
‫פעילויות מבצעיות‪.‬‬
‫החבר'ה שלי לא היו חבר'ה שאתה יודע שאיתם אתה יכול ללכת לגנוב סוסים אלה חבר'ה שאתה יודע שאתה‬
‫יכול ללכת איתם לעשות את המעצר של המחבל הכי מזוין בקסבה לקשור אותו על הסהר שבכיפה של המסגד‬
‫ולכוון לו את הרמקול לראש ולהשמיע לו את קוקו מאילת‪.‬‬
‫לקראת תום ימי הצעירות‪ ,‬אחרי שכבר עברנו ביחד קילומטראז' עצום של חרא מהול בדבש הגיע לפלוגה פרעה‬
‫חדש שלא ידע את יוסף‪ .‬המ"פ האהוב שלנו עזב והגיע במקומו מ"פ מהאנטרטיקה‪ ,‬שהדיף ממנו קור כלבים‪.‬‬
‫במקביל הגיע מג"ד חדש מהסיירת מאותם הנסיכים שאתה יודע שיום אחד הם יהיו רמטכ"לים‪ .‬כנראה‬
‫שהשניים היו מגובשים בחזית אחידה כדי לעשות "חינוך מחדש" למסייעת‪ .‬מבלי לארגן תכנית עבודה‬
‫מסודרת‪ ,‬מבלי להכיר את השטח‪ ,‬מבלי לדבר עם החיילים‪ ,‬הם באו עם מדיניות בריונית‪ ,‬לשבור כמה ידיים‬
‫ורגליים‪ ,‬להשליט סדר ולהראות לנו מי הבוס כמו בצבא האדום‪.‬‬
‫וכך ביום סגרירי אחד‪ ,‬המ"פ החדש תפס בפרק זמן קצר ‪ 1‬מהחבר'ה שלי שוברים שמירה‪ .‬שפטו במהירות‬
‫הבזק את ‪ 1‬החברים שלנו למחבוש והגרוע מכל דנו אותם להיות ג'ובניקים‪.‬‬
‫ההלם היה חזק‪ ,‬הרגשנו כמו עיראקי מצוי בעת שהאמריקאים היהירים החדירו בבריונות נאורה את‬
‫הדמוקרטיה בארצו‪ .‬כל הקצינים בפלוגה ידעו היטב כי הצעירים במסייעת לא ישנים בלילות עובדים כמו ‪21‬‬
‫פיליפינים ביחד ועם כל זה הם נשלחים לבצע שמירות בשעות הכי קשות בידיעה שאנחנו גמורים מעייפות‪ .‬מה‬
‫שהכי תסכל אותנו היה‪ ,‬שלא קם ולו סניגור אחד מכל המפקדים של הפלוגה בשביל לעזור ל‪ 1-‬החברים שלנו‪,‬‬
‫כנראה שפחדו לפתוח תיבת פנדורה שתגרום להם גם לשבת על ספסל הנאשמים‪.‬‬
‫מתוך ההלם הזה‪ ,‬רובי קבע ש"אם החברים שלנו הולכים לכלא אז גם אנחנו הולכים לכלא" אמירה עם ניחוח‬
‫עז של אחוות לוחמים‪ ,‬שאנחנו בניגוד לאהוד ברק לא מפקירים פצועים בשטח‪ .‬נראה שרובי‪ ,‬שעתיד היה לקבל‬
‫את הכינוי "זורו"‪ ,‬היה מוכן נפשית לרגע הזה‪ .‬אנחנו הסכמנו איתו‪ .‬הרגשנו מרומים‪ ,‬המערכת קיבלה חיילים‬
‫מורעלים בבקו"ם‪ ,‬הפכה אותם ללוחמים‪ ,‬הכניסה אותם לגוף שמתנהל בצורה לא בריאה ולבסוף כמו‬
‫המתנחלים בגירוש מגוש קטיף הקיאה אותם החוצה‪.‬‬
‫הרגשתי שמשהו רע ובלתי נמנע הולך לקרות‪ ,‬משהו שהיה באותו זמן גדול עלי ולא במקרה‪ ,‬המצב הנפשי שלנו‬
‫היה כמו של עם ישראל ערב יציאת מצרים לכן לא הצלחתי למצוא פתרון יצירתי לביעה שנוצרה למעט מרד‪.‬‬
‫היינו כל החבר'ה בחדר‪ ,‬הוחלט שנקום מוקדם בבוקר ונעזוב את הבסיס כמחאה ומשם נחיה ונראה‪ .‬את‬
‫הלילה הזה לא אשכח כל החיים‪ ,‬הדקות לא חלפו‪ ,‬היינו מדוכדכים‪ ,‬מאוד אהבנו את הפלוגה‪ ,‬היינו חלק‬
‫מההווי של הפלוגה‪ ,‬כבר התרגלנו לצעירות ובעיקר רצינו להמשיך לשרת כל החברים ביחד‪ .‬המחשבה שלא‬
‫נהיה כולם ביחד ושככל הנראה לא נשרת יותר במסייעת הייתה מפחידה ולא נעימה‪.‬‬
‫ההחלטה ללכת איתם לא הייתה פשוטה‪ ,‬מצד אחד החברות החזקה שלי וההרגשה של אי הצדק שנעשה ל‪1-‬‬
‫החברים שלנו ומצד שני היה את הבית‪ ,‬החברים מהבית‪ ,‬כל הערכים שלי‪ .‬מרד שאלתי את עצמי? אני? אני‬
‫יכול לדקלם מורשת קרב כמעט מכל מלחמות ישראל‪ ,‬אני אוהב את הצבא ואת המדינה בכל רמ"ח אבריי‪ .‬איך‬
‫אוכל להסתכל יותר בעניים למחנכים שלי? לכל המדינה הזאת? בשבילי הגשמה עצמית היא להיות אזרח‬
‫למופת במדינת ישראל להיות יהודי שאבות אבותיו יכולים להיות גאים שחירפו את נפשם בשביל ילדים‬
‫שכאלה‪ .‬מאז שנולדתי‪ ,‬תמיד הרגשתי שיש לי זכות שלא היה לאבות אבותי‪ ,‬להיות יהודי חופשי במדינת‬
‫ישראל ולשרת בצבא יהודי‪ .‬הייתי מוכן לצאת בכל יום בשנה למעשה גבורה‪ ,‬למרוד כמו בר כוכבא כשכל‬
‫הסיכויים נגדו‪ ,‬להילחם בגטו וורשה עד טיפת הדם האחרונה ואפילו לשים יד בנפשי כמו במצדה‪ .‬איך מצאתי‬
‫עצמי בתוך המציאות הזאת? מה עשיתי ריבונו של עולם?‬
‫יוני‪ ,‬חבר קרוב מאוד שלי שהיה גם כן דתי לאומי אמר לי שהוא לא בא איתנו‪ .‬ההחלטה של יוני לא הייתה‬
‫פשוטה‪ ,‬הרי לא הופעל לחץ על מי שלא רצה לבוא‪ .‬אני קיבלתי החלטה – אני הולך עם החברים שלי‪ .‬החלטה‬
‫לא רציונאלית שהייתי שלם איתה‪ .‬ההרגשה היא כמו לרוץ תחת אש מטורפת כדי לחלץ חבר שמדמם למוות‬
‫שהסיכוי לחלץ אותו הוא אפסי אבל אתה יודע שהמצפון שלך‪ ,‬העד של חייך לא יאפשר לך לחיות בשלווה עם‬
‫עצמך אם לא תעשה זאת‪.‬‬
‫בבוקר קמנו כולם למעט יוני ובשקט והלכנו עזבנו את הבסיס כמו גנבים בלילה‪.‬‬
‫לאחר כמה ימים חזרנו לפלוגה ומשם נשפטנו ונשלחנו למחבוש‪ .‬במשפט המג"ד הסתכל עלי ושאל אותי באיזו‬
‫מגמה הייתי וכמה יח' במתמטיקה עשיתי ועוד‪ ...‬ולבסוף עשה מבט מופתע כאילו הוא לא מבין מה אני עושה‬
‫בחבורה הפראית הזא ת‪ .‬רציתי לפתוח את הלב בפניו ולספר לו מה זה להיות צעיר במסייעת‪ ,‬תנאים שלא‬
‫מאפשרים למלא כראוי תפקיד של לוחם‪ ,‬רציתי לספר לו על ההערכה שיש לי כלפיו ועל האכזבה הגדולה ממנו‬
‫אבל לשוני הייתה נצורה‪ .‬היום בוודאי שהייתי מסנגר על חבריי בצורה מצוינת‪.‬‬
‫חלק מהחברים שלי הועברו לחטיבה לוחמת אחרת והיו שם לוחמים וחלק הוחזרו לגדוד‪ .‬מתוך החברים‬
‫שהוחזרו לגדוד רק אני הוחזרתי לתפקיד של לוחם‪ .‬להמשך השרות שלי היה טעם טפל אמנם הייתי לוחם אבל‬
‫היו בי המון געגועים והמון כעס עצמי על כך שלא הצלחתי למנוע את המרד‪ .‬כשהסתכלתי על המפקדים‬
‫והחילים שהכירו אתותי בגדוד ראיתי בעיניים שלהם הערכה כלפי המעשה שלקחתי בו חלק‪ ,‬אולי חשבו שזה‬
‫היה מעשה אמיץ‪ .‬אני לא יודע‪.‬‬
‫אני חושב שבראשית הציונות מעבר לאידיאולוגיה היה מימד רחב של חברות טובה‪ ,‬הרפתקה ואי רציונאליות‬
‫ממזרית שנותנת טעם לחיים‪ .‬אפשר לומר שבמרד שלקחתי בו חלק לפני ‪ 08‬שנה טעמתי מימד רחב שהיה קיים‬
‫בימי קום המדינה‪.‬‬
‫אני מקווה שחיילים נוספים לא יצטרכו לעמוד בדילמה הקשה הזאת ושהמערכת הצבאית תדע להתנהג כלפי‬
‫החיילים של צבא הגנהל ישראל עם מעט יותר רחמים‪ .‬הרי בסופו של יום‪ ,‬חייל בצבא הגנה לעם ישראל הוא‬
‫שליח ה' הוא לא חייל כמו בצבא ארה"ב או בכל צבא אחר‪.‬‬
‫סיפור מספר ‪9‬‬
‫ציפייה‬
‫‪ 52‬פברואר‪8491 ,‬‬
‫"אמרת שיש לך שמירה היום"‪ .‬היא עמדה כשגבה אליו‪ ,‬אצבעותיה מציירות על החלון‪ ,‬שזה עתה וילונו הוסט ממנו‬
‫בפראות‪.‬‬
‫לא הייתה שמש היום והעננים כאילו השתלטו על השמיים‪ .‬מן אפרוריות מתמשכת לאורך קו הרקיע‪ .‬ובחוץ שקט‪.‬‬
‫נדמה כי שני הצדדים לקחו היום הפסקה במלחמת האזרחים שפרצה אך לא מזמן‪.‬‬
‫"אם תרצה‪ ,‬אוכל להכין משהו‪ .‬אולי אומצה?"‬
‫הוא התיישב על המיטה‪ .‬ראשו הכביד עליו‪ .‬היכן הניח את המדים אמש? זאת לא זכר‪ .‬למעשה‪ ,‬לא הניח‪ ,‬אלא‬
‫זרק בחופזה‪ .‬אות ללילה שעבר‪.‬‬
‫כעת כבר ניתן היה להריח את ריח הביצים המטוגנות‪ .‬הוא קם ותר אחר המדים‪ ,‬מחפש מתחת לסדיני המיטה‪,‬‬
‫בצדי המיטה ומתחת למיטה עצמה‪ .‬שום זכר‪.‬‬
‫"או‪ ,‬המדים? הם על הקולב"‪ .‬הוא הסיט את מבטו לעבר הקולב‪ .‬המדים חיכו לו שם‪ ,‬ישרים כברזנט‪ .‬אחר החזיר‬
‫את מבטו אליה‪ .‬אל הבחורה שאפילו לא זכר את שמה וכבר מטגנת חביתה במטבחו‪ .‬שיערה השחור‪ ,‬עדיין לא‬
‫אסוף‪ ,‬זכר לאמש‪ ,‬השתרך במורד גבה‪ ,‬מבנה גופה רזה וגון עורה בהיר‪ .‬היא חייכה אליו בכל פעם שהסתובבה‬
‫אליו‪.‬‬
‫לאחר שהתלבש‪ ,‬ניגש אל החלון וסרק את האיזור‪ .‬חיילים בריטיים פיטרלו‪ .‬נוכחותם העידה כי אכן לא נורתה‬
‫ירייה זה זמן מה‪ ,‬שכן הממלכה המאוחדת החליטה שלא לקחת שום צעד במלחמת האזרחים ולא להתערב‪ .‬וכך‪,‬‬
‫כשהיו פורצות מהומות‪ ,‬לא היה ניתן לראות ולו בריטי אחד בנמצא‪ .‬אלא שהם ידעו היטב שהבריטים עוזרים‬
‫לערבים‪ .‬בכך לא היה ספק‪.‬‬
‫רעש הנחת הצלחת על השולחן‪ ,‬החזיר אותו למקומו‪" .‬האומצה"‪ ,‬היא אמרה בחיוך‪.‬‬
‫מפקד הפלוגה‪ ,‬בחור גדול בעל כרס עבה וכובע לראשו‪ ,‬כבר היה באמצע התדריך‪ ,‬כשהוא פסע את צעדיו‬
‫האחרונים לתוך המחנה‪ .‬הלה השהה לרגע את דיבורו‪ ,‬הביט בו במבט מלא בוז ואחר חזר לשטוף את החיילים‬
‫במידע העדכני לגבי הגיזרה‪.‬‬
‫האם חשב עליה בכל אותו הזמן? מכל מקום‪ ,‬הוא אינו שם לב שהתדריך כבר הסתיים ושהוא ניצב כעת לבדו מול‬
‫המפקד‪" .‬אמרתי שלפחות הפעם המדים שלך ישרים"‪ .‬הוא נמתח כאות כבוד‪.‬‬
‫"בכל מקרה‪ ,‬עליי להשלים בפניך את המידע שקיבלנו‪ .‬ותדע שהאיחור לא מקובל ואתה תיקנס על כך‪ .‬לגבי‬
‫המידע‪ ,‬מה שחשוב שתדע‪ ,‬הוא שהלח"י שוב עשו שטויות והבריטים זועמים‪ .‬זה אומר שהם מסוגלים לקחת צד‬
‫מסוים‪ ..‬עלינו להיות זהירים‪ .‬זהו‪ ,‬אתה רשאי ללכת לעמדתך"‪ .‬לפני שסיים‪ ,‬גייס שוב את מבטו מלא הבוז והוסיף‪:‬‬
‫"ולמען השם‪ ,‬תעשה עם עצמך משהו"‪.‬‬
‫אמנם אפרורי ומעונן היה היום‪ ,‬אך חם‪ .‬בעודו שומר במחסום המאולתר‪ ,‬שיערו דבוק למצחו ואפודו מכביד עליו‪,‬‬
‫שאל עצמו האם היא תהיה בביתו כשיחזור והעלה השערות בליבו‪ .‬רעש רקע הפריע לו‪ .‬היה זה חברו לשמירה‬
‫שניסה לפתח שיחה‪ .‬חייל נמוך קומה ושיערו שחור‪.‬‬
‫"פשוט נורא‪ ,‬מה שעשו לחברה' שלנו שם‪ .‬נורא"‪ .‬החבר ניגש עתה לידו ונשען על השער‪" .‬אני לא מבין איך לא‬
‫נתנו פקודות חדשות‪ .‬שהלח"י יגנו עלינו? אנחנו לא צריכים אותם"‪.‬‬
‫חייל שלישי שניצב בקרבת המקום‪ ,‬שיערו זהוב וגובהו רב‪ ,‬התקרב אף הוא‪" .‬אתה מדבר על הבריטים? חיות‬
‫אדם‪ .‬כשהמפקד סיפר לנו את זה‪ ,‬לא האמנו‪ .‬לזרוק ככה יהודים לאספסוף הערבי? הם ידעו היטב מה יקרה‬
‫לאותם חיילים"‪.‬‬
‫החייל השחרחר נשף בבוז‪" .‬ידעו גם ידעו‪ .‬ואנחנו צריכים להיות במצב ביניים‪ .‬בין הפעילות של הלח"י והנקמות‬
‫של הבריטים"‪ .‬הזהוב הנהן עם הראש כאות ייאוש ואחר כך חזר למקומו‪.‬‬
‫בתחילה חשב שהיא במקלחת‪ ,‬שכן האור היה דלוק‪ .‬אך הוא לא שמע שום רחש של זרם מים‪ .‬בכל זאת לא יכול‬
‫היה לחכות וניגש מיד לפתוח את דלת החדר‪ .‬מאוכזב‪ ,‬עשה דרכו בחשש‪ ,‬כמו מתוך היסוס‪ ,‬לכיוון המטבח וחדר‬
‫השינה‪ ,‬פוחד להתאכזב בשנית‪ .‬סדר והניקיון היה הסימנים האחרונים למגעה‪ .‬היא לא נשארה בדירה‪.‬‬
‫בעודו יושב על המ יטה מהורהר וחולץ את נעליו‪ ,‬הביט לעבר זגוגית החלון‪ ,‬שנותרה עדיין חשופה מוילון – זכר‬
‫נוסף מהבוקר‪ .‬רעש היריות הרחוקות וריח אבק השריפה חדרו לדירה‪ .‬ריח הטיגון וצליל הצלחת‪ ,‬לעומת זאת‪,‬‬
‫כבר נשכחו‪ .‬הוא קם‪ ,‬פתח את החלון ונעמד מולו‪ .‬רוח קרירה הזדמנה פנימה והביאה עמה משב רוח מרענן‪ .‬הוא‬
‫הוציא מכיסו את קופסת הסיגריות המקומטת‪ ,‬שלף מתוכה אחת והדליק בעזרת גפרורים‪.‬‬
‫כמה זמן עמד כך מול החלון‪ ,‬מעשן את אותה סיגריה? לזאת לא ייחס חשיבות‪ .‬היו אלו קולות הצעדים הסמוכות‬
‫לדירתו שחידדו פתאום את חושיו‪ .‬הוא הסיט את מבטו לעבר הדלת‪ ,‬כאילו אמור לשמוע כך טוב יותר‪ .‬לרגע קט‬
‫נעצרו הצעדים סמוכים לדלתו‪ .‬הוא החל להרגיש את ליבו הולם ושוצף בקרבו‪ .‬לפתע ממש הרגיש את זרימת הדם‬
‫החם בגופו ונשימתו נעצרה מעצמה‪ .‬אך כעבור כמה שניות התחדשו קולות הצעדים במעלה המדרגות והמשיכו‬
‫הלאה‪.‬‬
‫הוא עמד עתה שוב מול החלון‪ ,‬נותן לרוח הקרירה להשתלט על כל פינה בבית‪ ,‬ומחכה‪.‬‬
‫סיפור מספר ‪01‬‬
‫תיקו הירואי‬
‫"יואבי ‪ ,‬תנתק את הטלוויזיה מהחשמל ותארוז את הפלייסטיישן שלך"‪.‬‬
‫"המשחק רק התחיל " ענה בן השש עשרה ‪,‬כשהוא שכוב על מזרן בחדר ריק מלבד טלוויזיה שתלויה על הקיר‬
‫שמולו וה‪ " -‬פלייסטשיין " שכבר היה מנותק ומונח על הרצפה החשופה‪ ,‬כבל החשמל כרוך סביבו‪.‬‬
‫הוא צפה בשידור של המשחק בין נבחרת ישראל לאירלנד ‪,‬הנבחרת הייתה בפיגור של שער כבר לאחר חמש‬
‫דקות של משחק‪.‬‬
‫"אני לא לוקח את הפלייסטיישן ‪ ,‬כבר יוצא דגם חדש יותר ‪ ,‬והוא בטח יעלה שם גרושים "‪.‬‬
‫הוא שמע את רעש רוכסן המזוודה מהדהד מהסלון הכמעט ריק והבין שאמו לא שמעה אותו‪.‬‬
‫"איפה אבא?" הוא הגביר את קולו בתקווה שהפעם תשמע‪.‬‬
‫"אבא ‪ ,‬אה‪ ,‬הלך להיפרד מסבא וסבתא " היא ענתה‪ ,‬הפעם קולה לא הדהד ‪,‬כנראה שהייתה קרובה למסדרון ליד‬
‫חדרו‪.‬‬
‫יואב לא זכר מתי הפעם האחרונה שהוא הלך לבקר את הקבר שלהם והצטער שאביו לא לקח אותו אתו ‪ .‬למרות‬
‫ששניהם נפטרו לפני שמלאו לו ארבע עשר שנים‪ ,‬הוא היה קשור אל שניהם ‪,‬בייחוד לסבא מנחם‪.‬‬
‫כדור ארוך נשלח לרחבת השער של הנבחרת ‪,‬רובי קין ‪,‬חלוץ טוטנהאם ‪ ,‬קבוצה לונדונית ‪ ,‬ארב לכדור וכמו שחקן‬
‫אירופאי טוב כבש בנגיעה ‪ ,‬מכניע את דודו אוואט ‪,‬שאמנם משחק בחו"ל ‪,‬אבל מה אפשר לצפות משוער ישראלי ‪.‬‬
‫‪ 2:1‬לאירים‪.‬‬
‫יואב נזכר כשסבא לקח אותו למשחק האליפות האחרון של מכבי חיפה ‪.‬הוא גם זכר איך שניהם רצו אל המגרש‬
‫עוד לפני שריקת הסיום יחד עם כל הקהל הביתי ‪ .‬אותו דודו אוואט היה אז האליל שלו והייתה זו הפעם הראשונה‬
‫שהוא ראה אותו במציאות ‪,‬ועוד כל כך קרוב‪ .‬רסיסים מהתחושה המשותפת של כל עשרים אלף הצופים באותו‬
‫משחק חזרו אליו לפעמים ‪,‬ולא רק בהקשר של משחקי כדורגל ‪.‬תחושה של חמימות העולה מהבטן ‪,‬אוחזת את‬
‫הלב וקושרת אותו לשאר הנוכחים בחוויה‪.‬‬
‫הטלפון בבית צלצל ‪,‬הוא שמע את הדהוד צעדיה של אמו עד שענתה ‪ ,‬לפי ריכוך הטון בקולה הוא הבין שאבא‬
‫התקשר‪.‬‬
‫"מה זאת אומרת להפסיק? הכול כבר ארוז" הוא שמע אותה אומרת‪.‬‬
‫"אני לא מבינה " המשיכה ‪,‬ואז‪ ,‬שתיקה של מספר שניות‪.‬‬
‫"תגיע לפה ונדבר" היא ניתקה בפתאומיות‪.‬‬
‫מאז שאביו של יואב בישר על הרילוקיישן ללונדון ‪,‬נורית הייתה באופוריה ‪ .‬היא כבר הריצה בראש את ימי ראשון‬
‫בקניות ברחוב אוקספורד ‪ ,‬פנטזה על ההצגות היומיות שהיא תראה בווסט אנד ועל הלימודים של יואב‬
‫בקיימברידג'‪.‬היא הייתה בטוחה שזה הצעד הנכון לעשות ‪,‬למרות שתקופת המעבר הייתה בלתי מוגבלת ‪ .‬אולי‬
‫בגלל שתקופת המעבר היא בלתי מוגבלת ‪,‬כך יואב ‪,‬אולי‪ ,‬לא יהיה בארץ בגיל הגיוס‪.‬‬
‫יואב שמע שוב את הדהוד צעדיה של אמו ‪,‬הפעם בקצב מהיר הרבה יותר ‪,‬לכיוון חדר השינה של ההורים ואז‬
‫טריקת דלת‪.‬‬
‫הוא ידע שלא לגשת אליה מיד עכשיו ‪ ,‬ולא לשאול מה אבא אמר לה‪ ,‬הוא העדיף להמתין עד יעבור זעם לפני‬
‫שינסה לברר מה פשר העניין‪.‬‬
‫כל שיכל לעשות עכשיו הוא לשער‪.‬‬
‫אתמול היה יום השואה ‪ .‬בטלוויזיה שידרו את "הפסנתרן" ‪ ,‬ולמרות שראו אותו הרבה יותר מפעם אחת ‪ ,‬יואב‬
‫ואביו ‪,‬חיים ‪ ,‬צפו בו ‪.‬‬
‫הפעם הזאת הייתה שונה ‪,‬לפחות כך יואב הרגיש ‪ ,‬הוא אפילו היה בטוח שראה לחלוחית בעינו של אבא‪ ,‬דור שני‬
‫לשואה בעצמו‪ ,‬באחת מהסצנות ‪ .‬ובסיום הסרט‪ ,‬הוא שוב הרגיש את אותה תחושה שהרגיש באותו משחק‬
‫אליפות ‪ ,‬רק שהפעם הוא היה בטוח שאביו הרגיש את אותה התחושה ‪,‬משום שידו נחה על ראשו מלטפת את‬
‫שערו ואנחה עמוקה נפלטה מפיו‪.‬‬
‫שריק ת עונשין נשרקה לטובת הנבחרת ‪,‬יוסי בניון לקח את הבעיטה ‪,‬אולם במקום לבעוט אל השער הגביה לרחבה‬
‫‪,‬אבי יחיאל ‪,‬שם של אברך אמנם אבל היה זה השפן בכובע של המאמן אברהם גרנט שכבש‪.‬‬
‫יואב התרומם לישיבה ורצה לזעוק‪ :‬יש!! אבל קול הטריקה של דלת ה"פלדלת" בכניסה לבית קטעה את חגיגות‬
‫השמחה המתוכננות – אבא חזר‪.‬‬
‫הוא שמע את צעדיו האיטיים מתקרבים לכיוון חדרו ‪.‬‬
‫"היי יואבי ‪ ,‬איפה אמא ?"‬
‫"בחדר‪ ,‬משהו קרה?"‬
‫הוא רק חייך והמשיך לחדר השינה ‪ ,‬לפתע הוא חזר לפתח הדלת ‪.‬‬
‫"יש לך דואר ‪ .‬הנחתי אותו על המזוודה שלך"‪.‬‬
‫יואב שמע אותו פותח את הדלת ונתקל בקבלת פנים קרירה ‪ ,‬מנוסה במצבים מהסוג הזה הוא ידע שתכף האווירה‬
‫תתחמם והוא העדיף להתרחק ממקור הרעש הפוטנציאלי‪.‬‬
‫הוא יצא לסלון ‪ ,‬שהיה ריק ‪,‬על הקירות נותרו חורים ‪,‬עדות לתמונות המשפחתיות שהיו תלויות עליהן רק לפני‬
‫כמה שעות‪.‬‬
‫יהודה ‪ ,‬דודו של יואב הציע לטפל בהשכרה של הדירה כולל הצביעה שלה לאחר שיעזבו ‪ ,‬יהיו לו עוד הרבה‬
‫תיקונים לעשות לאחר שיעזבו מחר‪.‬‬
‫ברקע הוויכוח התחיל להתחמם ויואב החל לפלס את דרכו בין השטיחים המגולגלים ‪,‬השידות הריקות והארגזים‬
‫המפוזרים בסלון‪ ,‬לכיוון המזוודה שלו‪.‬‬
‫מעטפה חומה ‪ ,‬נחה לה במרכז המזוודה השכובה ‪ ,‬עליה חותמת משולשת ‪.‬‬
‫ליבו של יואב פעם בחוזקה עד שהרגיש את הפעימות במעלה צווארו‪.‬‬
‫ברקע הוא שמע רסיסים מהוויכוח ‪,‬כנראה שהדלת נפתחה ‪":‬את זוכרת איך זה בגילו ‪ ,‬לא תהיה לו הזדמנות‬
‫נוספת‪ ,‬הגיל הזה יחלוף‪ ,‬לנו תמיד תהיה אופציה לעשות את זה מאוחר יותר"‪.‬‬
‫הוא התכופף והרים את המעטפה ‪,‬הוא אהב את החספוס של המגע שלה‪ .‬הוא כבר הבין מה היא מכילה ‪,‬את‬
‫העתיד שלו ‪ ,‬או לפחות חלק ממנו‪.‬‬
‫השדר מחדרו של יואב זעק ‪":‬הכשלה ברחבה ‪ ,‬פנדל ‪,‬השופט קובע בעיטת אחד עשר מטרים לטובת נבחרת‬
‫ישראל"‪.‬‬
‫צעדי ריצה עמומים נשמעו מכיוון המסדרון‪.‬‬
‫"יואב ‪ ,‬בוא מהר" הוא שמע את אביו זועק‪.‬‬
‫יואב ‪ ,‬עם המעטפה עדיין בידו ‪,‬זינק מעל מסלול המכשולים בסלון עד שהגיע לחדרו ‪ .‬שם חיכה לו אביו‪ ,‬ידיו על‬
‫ראשו ‪,‬מרותק למסך ‪.‬‬
‫אופייני לנבחרת שלנו ‪ ,‬השופט פסל את שתי הבעיטות הראשונות ‪,‬בשלישית גם נורית נכנסה לחדר ‪,‬עיניה‬
‫אדומות ‪,‬עדות לדרמה המשפחתית שכנראה הסתיימה לפני מספר שניות‪.‬‬
‫שיי גיוון ‪ ,‬שם אירי טיפוסי ‪ ,‬שוער של קבוצת צמרת אנגלית ‪ ,‬לא יכול היה לבעיטה של מלך בעיטות העונשין‬
‫הישראלי ‪,‬אבי נמני‪.2:2 .‬‬
‫שאגות שמחה של אב ובנו מחובקים מילאו את החדר הקטן והריק ואפילו נדמה כי חיוך החל להיווצר על שפתיה‬
‫הסדוקות של נורית ‪.‬‬
‫כשהרוחות נרגעו ‪,‬הנבחרות יצאו להפסקה ‪ ,‬הייתה עוד מחצית שלמה לעבור‪.‬‬
‫יואב הושיט את ידו ‪,‬שעדיין אחזה במעטפה לעבר אמו‪.‬‬
‫נורית לקחה ממנו את המעטפה ‪,‬ואמרה בקול צרוד ‪":‬אני כבר יודעת"‪.‬‬
‫נורית וחיים יצאו לסלון ‪ ,‬יואב שמע את לחשי הפיוס ‪.‬‬
‫"צריך לצבוע פה" אמרה נורית ‪" ,‬כן ‪,‬ברור" חיים ענה‪.‬‬
‫העיתונים של מחר בוודאי יכתבו "המשחק נגמר בתיקו הרואי" חשב יואב‪.‬‬
‫סיפור מספר ‪00‬‬
‫‪37.1.1111‬‬
‫נועם‬
‫ביום האחרון של מלחמת לבנון השנייה נסענו לבקר את אלירן‪ ,‬הבן הקטן שלנו‪ .‬בריון‬
‫קשקשים‪.‬‬
‫קולו הצריד טרם עת והידיים העדינות שעד לפני שנה עוד היו שמורות בנפטלין הנעורים‪ ,‬הפכו‬
‫לגרומות ומחוספסות‪.‬‬
‫הגריז של הנגמ"שים עושה נפלאות לילדים האלה‪.‬‬
‫"רמי‪ ,‬הילד התקשר ממטולה‪ .‬יש הפסקת אש‪ ,‬אני חייבת לסוע אליו‪".‬‬
‫כמו שחצינו את צומת אליפלט בואך ראש פינה חטפנו את מכת הריח‪ .‬שרוף‪ ,‬הכל שרוף‪ .‬מכיוון‬
‫היערות של בירייה היתמר עדיין עשן ממספר מוקדים‪ ,‬והעצים‪ ...‬הם עמדו להם שקטים‪,‬‬
‫זקופים ושחורים‪.‬‬
‫"ראו‪ ,‬מתנו זקופים‪ ".‬הכל שחור מסביב‪ ...‬אלוהים אדירים!‬
‫שקט‪ .‬הרעש היחידי שמפר את הדממה מגיע מכיוונם של הרכבים השועטים על הכביש אבל כל‬
‫השאר שקט‪ .‬שום דבר לא זז‪ ,‬דממת מוות‪.‬‬
‫הבעירה עדיין מסביב על ההרים‪ .‬אני מוציא את המשקפת הקטנה שזרוקה אצלי תמיד בתא‬
‫הכפפות ומביט מערבה לכיוון הרכסים‪ ,‬הכל שחור‪ .‬ריח העשן ממלא את הנחיריים ומקשה על‬
‫הנשימה‪.‬‬
‫"תראי מה עשו החיזבאללה הבניזונות האלה‪ ...‬הבעירו לנו את כל הגליל‪".‬‬
‫לילי מתכווצת בכסא וסוגרת באחת את הדלת‪ .‬הריח הורג אותה‪ .‬ריח שריפה שכובתה בהרבה‬
‫מים שנמהלו כנראה בשתן הפרות בשדה‪ .‬כאילו שמישהו הדליק אלפי מדורות ל"ג בעומר‬
‫וכיבה אותם כיבוי צופי‪.‬‬
‫מול בריכות הדגים של עמק החולה אני מפנה את הראש שמאלה לכיוון שיפולי רכס הרי נפתלי‬
‫היורד לכביש‪.‬‬
‫זה צריך להיות בערך כאן בסביבה‪...‬‬
‫פנינה אמרה ששני האפאצ'ים נפלו בדיוק באזור הזה‪ ,‬קרוב לכביש המתפתל היורד לעמק‬
‫החולה מצומת כח‪.‬‬
‫אני חייב לעצור בצד הדרך‪.‬‬
‫"איך אתה יורד לכביש יא חראאאא!" המילה חרא התארכה לי מאוד באוזן אבל הספקתי עוד‬
‫לקלוט את פניו הזועמות של הנהג שחלף הרגע מולי כמו רוח‪.‬‬
‫ההר מולי שחור לגמרי‪ ,‬מעניין אם נשאר משהו בשטח מהמסוקים או שחיל האוויר כבר ניקה‬
‫הכל‪.‬‬
‫לך תאמין‪ ,‬שני מסוקי אפאצ'י חדישים‪ ,‬פסגת הטכנולוגיה‪ ,‬בעיצומה של מלחמת לבנון‬
‫הארורה מתנגשים בלילה אחד עם השני‪ ,‬או שאולי אחד חטף טיל מזדמן ודפק את השני? מי‬
‫יודע‪...‬‬
‫לא מספיק לנו ההרוגים שם בחבל ארץ הארור הזה מעבר לגדר המערכת?‬
‫אני מחייג אליה והיד רועדת לי‪.‬‬
‫"רמי‪ ,‬נעם בטיפול נמרץ אבל עושה רושם זהיר שיהיה בסדר‪",‬‬
‫קולה של פנינה חוזר אלי מרמב"ם‪ .‬כמה חיוניות בקול הזה‪ ...‬מאיפה יש לה את הכוחות‬
‫האלה?‬
‫"הם הצליחו להגיע למסוק שלו דקות אחרי שהתרסק וחילצו אותו‪ .‬עשרות שברים בכל הגוף‪...‬‬
‫עוד לא יודעים מה הנזקים אבל הרופאים הבטיחו שהוא ייצא מזה‪.‬‬
‫איך אני וג'ינג'י חזקים כל כך? אין לי מושג‪ ...‬בחיי רמי‪ ,‬אנחנו כבר שלושה ימים ליד המיטה‬
‫של הילד‪ ,‬לא ישנים וכאילו שרק הרגע התעוררנו‪".‬‬
‫‪1.2.1131‬‬
‫נועם‪ ,‬אני רואה אותך יורד מחר מכבש המטוס‪ .‬המטוס שמחזירך מלונדון אלינו‪ .‬עטוף בבני‬
‫משפחתך‪ ,‬נתמך‪ ,‬קלות בלבד‪ ,‬על קביך‬
‫ומבטך זקוף‪ .‬על חזך מתנוצצות להן שתי מטבעות ענק‪ ,‬קשורות להן בסרטים היורדים‬
‫מצווארך‪ ,‬מדליות קוראים להן‪.‬‬
‫מדליות ארד וזהב‪.‬‬
‫אני רואה אותך יחד עם כל עם ישראל המוחא כפיים בהתלהבות וגאווה אין קץ‪ .‬יצאת אלמוני‪,‬‬
‫חזרת מדליסט‪.‬‬
‫אני מוחא כף כמו כל עם ישראל‪ ,‬מוחה ולא מפסיק‪ .‬אבל מחיאות הכף שלי מופנות הפעם אל‬
‫שניהם‪ ,‬הנחבאים מאחוריך‪ ,‬אל הוריך‪.‬‬
‫את כפיי האישיות מחאתי לך אז‪ ,‬לפני מספר שנים‪ ,‬בחתונה של רננה אחותך‪ .‬מחאתי לך ולא‬
‫הפסקתי‪.‬‬
‫עמדתי אז בגן האירועים בצל עצי הזית‪ ,‬הבטתי בך ולא האמנתי‪...‬‬
‫הרי לא מזמן שכבת ברמב"ם כולך מרוסק‪ .‬כולנו‪ ,‬החברים של הוריך‪ ,‬עקבנו אחריך והחזקנו‬
‫לך אצבעות‪ .‬עדיין לא מאמינים‬
‫איך יצאת מהתופת ההיא ליד שברי המסוק הבוער‪ .‬והנה אתה ניצב מולי‪ ,‬לבוש חולצה לבנה‪,‬‬
‫מכנסיים שחורות‪ ,‬נשען קלות על קביך‬
‫ושולח חיוך של אושר לכל העולם‪.‬‬
‫איך מחאתי לך כפיים אז באותו ליל חתונה של רננה בצל עצי הזית‪...‬‬
‫פנינה וג'ינג'י יקיריי‪ ,‬כפיי מופנות הפעם הזאת אליכם‪ .‬מי כמונו החברים יודעים מה עבר‬
‫עליכם באותם לילות טרופים ללא שינה‪,‬‬
‫מי כמונו החברים יודעים איך חרדתם לגורלו אבל לרגע לא איבדתם את האופטימיות‪.‬‬
‫פנינה יקירתי‪ ,‬אינני זוכר ולו שיחה אחת איתך שלא הסתיימה בחיוך מעברו השני של הקו‪.‬‬
‫אני מוחא לכם כפיים‪ ,‬מגיע לכם‪ .‬מגיע לכם ילד כזה שנוצק בתבנית של מנצחים‪.‬‬
‫ואני יודע שזו רק ההתחלה‪...‬‬
‫נעם גרשוני‪ ,‬טייס אפאצ'י צעיר שמסוקו התרסק על צלע הרי נפתלי ועד היום לא ברור איך‬
‫יצא משם חי‪.‬‬
‫נעם גרשוני‪ ,‬ששכב שבועות ארוכים במחלקת טיפול נמרץ ברמב"ם חיפה ועבר תהליך‬
‫שיקום ארוך וכואב‪.‬‬
‫נועם גרשוני‪ ,‬שמחר טס לייצג את ישראל באולימפיאדת הנכים כאחד המאסטרים הגדולים‬
‫בעולם בטניס‪.‬‬
‫כבוד‪.‬‬
‫סיפור מספר ‪04‬‬
‫ידי השמאלית‬
‫כשהתחלתי לכתוב בידי השמאלית‪ ,‬נעמד מולי הגורל במלוא הדרו והחל להגיד לפני את נאומו‪" .‬אדם‬
‫כמו גם אומה אינם יכולים לברוח מגורלם" אמר "מעשיהם לפעמים יש בהם כדי להיטיב או להעניש‪,‬‬
‫להקשות פה ושם את הגזירה אך גורל הוא גורל ותפקיד הוא תפקיד‪ .‬ואם יש ברצונו של מי שהו לשפר‬
‫את תנאי גורלו עליו להקשיב לדברי המוסר שנמסרו מקדמת דנא ולא להקל בהם ראש"‪.‬‬
‫ומדוע נעמד הוא לפני דווקא כאשר ישבתי למלא אחר שעורי הבית אשר ניתנו לי בסדנת הכתיבה של‬
‫ד"ר דורית זילברמן? משום שאין בעולם דבר הנעשה כשלעצמו לעצמו מבלי שמעשה אחד יגרור אחריו‬
‫שינויים לרוב‪.‬‬
‫עד כמה שהדבר ישמע תמוה באזני הקורא‪ ,‬עם כתיבת המשפטים הראשונים בידי השמאלית‪ ,‬התיישבה‬
‫לידי גם אימי המנוחה ובדיוק באותו רגע ראיתי אותה כפי שהיתה בילדותי‪ .‬אישה קטנה בשנות‬
‫הארבעים לחייה‪ ,‬שיערה בלונד ששיבה שזורה בו‪ ,‬אסוף על עורפה במקלעת צמודה ועגולה‪ ,‬יושבת כמו‬
‫תלמידה בכיתה אלף‪ .‬כיתת אולפן שנפתחה בבית הספר היסודי בשכונת נוף‪-‬ים אליה הגענו עם עלייתנו‬
‫לארץ‪-‬ישראל‪ .‬כיתה אליה נאספו נשים נוספות כמותה‪ .‬מולן ליד הלוח מורה צעירה לעברית שנראתה‬
‫בעיני כאותן נערות הרוקדות בכרמים ושעליהן סופר רבות בגולה ממנה נמלטנו‪ .‬מדברת ב‪-‬ר‪-‬ר‪-‬ר‪-‬יש‬
‫מתגלגלת‪ ,‬אותו סוג של ריש שהגויים באירופה היו מקניטים בגללה את היהודונים שלהם (כך קראו לנו‬
‫שם בגולה)‪ ,‬מדגישה לאט כל אות בכל מילה היוצאת מפיה‪.‬‬
‫ואימי‪ ,‬מול מחברת עם כריכה חומה אפורה משתדלת בכל כוחה לשרבט כל אות כאילו היה ציור‪.‬‬
‫מסתכלת היטב על הלוח במבט אחד ארוך‪ ,‬אחריו מורידה עיניה אל העיפרון והמחברת אחר‪-‬כך שוב‬
‫מבט ארוך נוסף על הלוח ושוב מבטים חטופים על המחברת‪ ,‬על ידה האוחזת בעיפרון‪ .‬מנסה לשרבט‬
‫דבר מה באוויר ורק אחרי כמה מבטים חטופים נוספים על הלוח ועל העיפרון מורידה את ידה ולוחצת את‬
‫העיפרון על גבי דף המחברת‪.‬‬
‫וכך אות אחר אות נוספות הן למילה‪ .‬כך עברו הימים והמפגשים בערבים באולפן בית הספר היסודי של‬
‫נוף ים‪ .‬ובכל אותם שעורים לפני שהספיקה אימי לסיים לכתוב את אוסף המילים והמשפטים הסתומים‪,‬‬
‫נגמר הזמן‪ .‬ומשנגמר הזמן ירדה על פניה השתיקה‪.‬‬
‫מאז שהתיישבה אימי לידי בפעם הראשונה סביב השולחן הארוך באחד החדרים המוחבאים של ספרית‬
‫אריאלה המשמש בבקרים את סדנת הכתיבה בימי רביעי‪ ,‬הפכה אימי למשתתפת קבועה בפגישות אלו‪.‬‬
‫יושבת בצמוד אלי בצידי השמאלי מעבר לכתפי ולוחשת באוזני‪ .‬אזני משתוקקת לדבריה וליבי מתמלא‬
‫בגעגועים אליה‪ .‬כל מילה אני שותה בצימאון‪" .‬ממתי העברית המשובחת הזו מפיה?" שואלת אני את‬
‫עצמי‪ .‬אבל מה זה משנה? אני רואה כמעט בעיני את נוכחותה לידי‪ ,‬אנחנו משוחחות הרבה מעבר לכל‬
‫מה שידענו לדבר אי פעם‪.‬‬
‫אימי מניחה את ראשה על כתפי מציצה על ידי הכותבת במחברת המהודרת שקניתי לכבוד הסדנא‬
‫וצוחקת על הכתב העילג שיוצא תחת ידי‪.‬‬
‫" מחברת נאה ועט נאה ותראי איך שאת כותבת‪ .‬בדיוק כמוני" היא אומרת‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬בדיוק כמוך‪ .‬בדיוק כמוך" אני ממלמלת ואומרת לעצמי "בגלל הכתב העילג הזה חזרת אלי"‪.‬‬
‫"תכתבי‪ .‬תכתבי על הכול" היא אומרת‪.‬‬
‫"על מה לכתוב?" אני שואלת אותה‪.‬‬
‫"תכתבי שאלוהים לא גדול"‬
‫"כתבתי"‪.‬‬
‫"תכתבי שאילו היה גדול היה מקיים את כל מה שהוא כל הזמן מבטיח"‬
‫"כתבתי" אבל מה הוא מבטיח?‬
‫"מה הוא כבר לא מבטיח? ובמיוחד לצדיקים"‬
‫מאז בכל עת שידי השמאלית אוחזת בעט ומנסה לכתוב אות ראשונה‪ ,‬לסיפורים מפי אימי אני מאזינה‪.‬‬
‫סיפור מספר ‪03‬‬
‫מהי ציונות‬
‫לאחרונה אני שומעת המון אמרות מאוכזבות סביב הצעירים של ימינו‪ .‬זקני השבט יושבים‬
‫בשוק מחנה יהודה‪ ,‬על כוס קפה שחור אסלי ומתלוננים כי רק כמעט ‪ 44‬שנים עברו מקום‬
‫המדינה וחלק גדול מן הנוער אינו מכיר וחי את הסיפור האמיתי מאחורי הציונות‪ .‬מלמדים‬
‫בבית ספר סיסמאות כמו "אם תרצו אין זו אגדה" של הרצל‪ ,‬הבטחתו של בן גוריון לזכותם‬
‫של היהודים להיות אנשים "עומדים ברשות עצמם"‪ .‬זורקים באוויר סיפורי גבורה‬
‫מיתולוגיים ושמות מפוצצים‪ ,‬שמוכרים יותר מרחובות הבילוי בתל אביב מאשר כמצביאים‬
‫ואנשי מפתח בהיסטוריה של העם היהודי‪ .‬מחברה שחוותה כה הרבה אסונות‪ ,‬שנראה‬
‫לפעמים שרק וחיזקו את החזון והכוח להמשיך הלאה‪ ,‬הפך בפתאומיות דור העתיד לדור‬
‫קפיטליסט שעסוק בסטטוסים‪ ,‬ציוצים‪ ,‬קופונים‪ ,‬אינסטגרם ומי יהיה כוכב הראליטי הבא‪.‬‬
‫ואיך אפשר לשכוח את הוויכוח הנצחי מה עדיף גלקסי או אייפון ‪ .‬הרבה יותר מעניין ממהי‬
‫הצהרת בלפור‪ .‬זאת כמובן על ג'וינט מעודד בסוף יום עבודה שוחק במרפסת עם החברה‬
‫משקיפים על הים‪ .‬תוהים איך לעזאזל ההוא מהיחידה בצבא הצליח להוציא אזרחות זרה‬
‫ולהקים סטרטאפ בברלין והאם דפקו את אייל גולן בתקשורת רק כי הוא מזרחי‪ .‬ובוא לא‬
‫נתחיל לדבר בכלל על מחיר הקוטג'‪.‬‬
‫כור ההיתוך המפורסם שעליו הושתתה המדינה ונדחף על ידי ערך העליון של‬
‫ציונות‪,‬התחלף בחברה שסועה על כל מגוון רבדיה‪ .‬עולים חדשים וותיקים‪ ,‬חילונים‬
‫ודתיים‪ ,‬מזרחים ואשכנזים‪ ,‬עשירים ועניים וכו'‪ .‬לעיתים נדמה כי אנו עם המונה כמעט ‪1‬‬
‫מיליון יהודים אך עם תהפוכות של יבשת שלמה‪ .‬ממש מהדורה עדכנית של הסדרה‬
‫המצליחה "משחקי הכס"‪ .‬הפכנו לחברה מקוטבת‪ ,‬ספקטרום קיצוני המורכב מילדים‬
‫שגדלים על אפליקציות של דורה וקלפים של סופר גול אבל לא יודעים לנהל שיחה‬
‫וורבלית ‪ ,‬לעומתם ילדים שלא יודעים אנגלית או חשבון אבל מדקלמים בעל פה את‬
‫הגמרא על בוריה‪ .‬מערכת החינוך וההורים לא יודעים איך להגיע לליבם ולראשם של‬
‫הצעירים ולנהל איתם מערכת יחסים אמיתית‪.‬‬
‫קצת לפני שבא להתייאש ולהגיד אולי היה עדיף לנו באוגנדה‪ ,‬אני רוצה לומר למלעיזים‬
‫שצריך לזכור שחלק מהנוער "הדגנרט" הזה והמפונק כמו שההורים אוהבים לומר‪ ,‬מפרש‬
‫את המושג ציונות בדרך משלו‪.‬‬
‫בדרך שלא תמיד המבוגרים "המייסדים" מבינים‪.‬‬
‫על ערך הציונות מילוני נערים ונערות בישראל ‪ 2196‬החליפו תמונתפרופיל בפייסבוק‬
‫לתמונתו של גלעד שליט עד לשחרורו מן השבי‪ ,‬על ערך הציונות בני הנוער ביום הזיכרון‬
‫לובשים לבן מקיימים טקסים ומשנים תמונה לאות סולידריות ואמונה בקידוש ערך החיים‬
‫ליזכור‪ ,‬על ערך הציונות תולים דגלי ישראל במרפסת הבית ובמראות הרכב‪ ,‬על ערך‬
‫הציונות מתפללים תפילה קטנה בלב ומוחאים כפיים כשהמטוס נוחת ורואים את אורות‬
‫תל אביב מנצנצים ביופיים‪ ,‬על ערך הציונות ניסע לטיול משחרר אחרי צבא בג'ונגלים של‬
‫ארגנטינה אבל עדיין נלך בערב שישי לאכול בחב"ד ונתגעגע הביתה לאוכל של‬
‫אימאוטורנירים של סוני עם החברים בשכונה‪ ,‬על ערך הציונות אנו מייצאים אין ספור‬
‫פורמטים ותוכניות טלוויזיה ברחבי העולם‪ ,‬על ערך הציונות אנו תמיד מעודדים את‬
‫נבחרת ישראל בכדורגל גם שברור שאין לנו סיכוי והשופט הגרמני סתם אנטישמי ועל‬
‫ערך הציונות אנו מתגייסים לצבא ונותנים ממיטב שנותינו תוך סיכון חיינו‪ .‬על ערך הציונות‬
‫אנחנו דואגים לעני עירנו הרבה יותר מהממשלה‪ ,‬על ערך הציונות הנוער בישראל הפך‬
‫את המדינה למעצמת הייטק‪ -‬מודל לכל העולם‪ ,‬על ערך הציונות ניתןתמיד טרמפ לחייל כי‬
‫כל ישראל ערבים זה לזה‪ .‬ועל ערך הציונות תמיד נטען כי הפלאפל הוא האוכל הכי טעים‬
‫וישראלי והוא בכלל המצאה שלנו ולא של הערבים‪ .‬גם אם אשקר לסביבה ואגיד שאני‬
‫בכלל מעדיפה סושי‪.‬‬
‫אז בגלל כל הסיבות האלו ועוד המון נוספות אולי בסך הכל לא כזה נורא פה‪ ,‬והדור הבא‬
‫שישמר את המדינה לא יחריב אותה טוטאלוס‪ ,‬אלא יפריח אותה על סמך האינטרפרטציה‬
‫שלו לציונות אמיתית מודרנית‪ .‬לכן כפי שאמר בעבר מנחם בגין "ואם יש יפי נפש‬
‫שמעקמים את האף‪ ,‬אז שהאף שלהם יהיה עקום‪ ".‬כי סה"כ יש לנו ארץ נהדרת ועתיד‬
‫יפה באופק‪ ,‬עם פילטר ורוד אפשרי ביותר ולא רק באינסטגרם‪.‬‬
‫סיפור מספר ‪02‬‬
‫יּו ָדה'לָה‬
‫ָ‬
‫"הואָבכללָעושהָגדנ"ע?"ָסנטהָדודהָרבקהָבאחיה‪ָ,‬יוסף‪ָ,‬שבאָמהעירָהגדולהָלבקרָאותהָ‬
‫בקיבוץ‪ָ .‬‬
‫"מהָזאתָאומרת‪ָ.‬הואָכמוָכולםָעושהָהתעמלותָוגדנ"ע‪ָ ".‬‬
‫"זהָלאָגדנ"ע‪ָ,‬אבא‪ָ,‬זהָשָל"ח‪ָ,‬וגםָלאָהתעמלותָאלאָחינוךָגופני‪ָ",‬תיקןָיהו ָדה‪ָ,‬הבןָשלָיוסף‪ָ,‬‬
‫שחשבָשזהָיעשהָיותרָרושם‪ָ .‬‬
‫דודהָרבקהָתמידָהיתהָאומרתָשיּו ָדה'לָה‪ָ,‬כפיָשקראוָלוָבתוךָהמישפּוחָה‪ָ,‬מפונקָו'עפֱּעסָשָוָואְך'ָ‬
‫ָחלשָכזהָ(היאָתמידָהכניסהָאידישָבשבילָההגזמה)‪ָ,‬והתנפחהָכטווסָכשדיברהָעלָבתהָהשזופהָ‬‫שעבדהָבכותנה‪ָ,‬שכעבורָכמהָשניםָתתחתןָעםָעולהָחדשָמגרוזיה‪ָ,‬שאהבָאתָהטיפהָהמרה‪ָ,‬ותעזובָאתָ‬
‫הקיבוץ‪ָ ָ.‬‬
‫כשביה"סָהיהָבטיולָברמתָהגולן‪ָ,‬הבחיןָיודה'לה‪ָ,‬למרותָהצבעָהחלודָשהתמזגָעםָהצבעָהחוםָ‬
‫שלָהאדמה‪ָ,‬במוקשָשהיהָסמוךָמאדָלדרךָהעפרָבהָהלכהָכיתתו‪ָ ָָ.‬‬
‫"בגללָהגשמיםָהמוקשָנדדָעדָלכאן‪ָ",‬הסביר‪ָ .‬‬
‫"הָצלתָחייָאדם‪ָ",‬שיבחָאותוָמנהלָביה"ס‪ָ,‬ויודה'להָהתמלאָגאווהָשעפֱּעס‪-‬שוואְךָכמוהוָמסוגלָ‬
‫להצילָמישהו‪ָ.‬בדיוקָבאותוָרגעָהואָנזכרָבדודהָמהקיבוץָוהואָלאָידעָאיךָלהוציאָאותהָמראשו‪ָ .‬‬
‫לאחרָמבחניָהבגרותָיודה'להָחלהָבצהבתָומועדָגיוסוָנדחהָבשלושהָחודשים‪ָ ָ.‬‬
‫אחיוָהטייסָואשתו‪ָ,‬שמאדָהתלהבהָמאישיותהָהממגנטתָשלָדודהָרבקהָ‪ָ-‬כךָהיאָאמרה‪ָ,‬ובאיזהָ‬
‫התלהבותָ‪ָ-‬באוָלבקרו‪ָ ָ.‬‬
‫"הואָילךָלצבא?ָהםָבכללָיקבלוָאותו?"ָהתחילהָלטרטר‪ָ .‬‬
‫"למהָלא?"ָאמרהָהאמאָאסתר‪"ָ,‬כמוָכולם‪ָ ".‬‬
‫"קודםָכשהיהָבריאָהואָהיהָמאדָרזהָועכשיוָבקושיָרואיםָאותו‪ָ ".‬‬
‫צריךָלשתולָמגנטיםָבחניכייםָשלהָשלאָתוכלָלדבר‪ָ,‬חשבָיודה'להָבקולָרםָעדָשכמעטָשמעהָ‬
‫אותו‪ָ .‬‬
‫בטירונותָשלחוָאותוָלזחולָבבוץָעלָההריםָשהשקיפוָעלָרמאללה‪ָ.‬האבניםָוהסלעיםָהכאיבוָלוָ‬
‫אבלָהואָסייםָיפהָאתָהטירונותָושובץָלחילָהקשרָבצריפין‪ָ.‬הואָיועדָלהיותָשםָמדריך‪ָ .‬‬
‫'שבעהָחיילים‪ָ,‬ביניהםָהסמג"ד‪ָ,‬נהרגוָאמשָמפגזָמרגמהָשחדרָאתָבונקרָחדרָהאוכלָבמוצבָ‬
‫המָזָח‪ָ,‬בדרוםָהתעלה‪ָ',‬הרעיםָקולוָשלָהקרייןָברדיו‪ָ ָ.‬‬
‫יודה'להָניגשָאלָקצינתָהמיוןָביחידהָוהודיעָלהָשהואָלאָרוצהָלהיותָמדריךָבצריפין‪ָ .‬‬
‫"ומהָאתהָכןָרוצה?" ָ‬
‫"לרדתָלסיני‪ָ.‬אניָרוצהָלהיותָקשרָבמוצבָהמזח‪ָ ".‬‬
‫"אתהָבכללָשומעָאתָמהָשאתהָאומר?"ָצעקהָאליוָהקצינה‪"ָ.‬כולםָרוציםָלצאתָמסיניָואתהָ‬
‫רוצהָללכתָלשם?ָהשתגעתָלגמרי!"ָוהיאָסימנהָעםָהאצבעָעלָרקתהָשהואָלאָנורמלי‪ָ ָ.‬‬
‫יודה'להָהתפלאָאיךָקצינהָבצה"לָמדברתָבזלזולָעלָסיניָוהסבירָלהָלמהָלשרתָבארץָזהָלאָ‬
‫מספיקָציוניָבעיניו‪ָ,‬ושחברָשלוָמהכיתה‪ָ,‬ששירתָבמזחָכחובש‪ָ,‬נהרגָשםָוזהָמאדָהשפיעָעליו‪ָ .‬‬
‫הואָנשלחָלבסיסָשריוןָּביר‪-‬תמאדהָשבסיני‪ָ ָ.‬‬
‫זהָהיהָבאמתָחורָוהחוםָשםָ‪ָ-‬נוראי‪ָ.‬כלָכמהָשעותָהלךָלברזייהָהרחוקהָשעמדהָמחוץָלגדודָבוָ‬
‫שירת‪ָ.‬המיםָבצינורותָהיוָכלָכךָחמיםָשהואָהיהָמוציאָמארגזָהקרחָהסמוךָחתיכותָשלָקרחָתעשייתי‪ָ,‬‬
‫שנועדָלקררָאתָהצינורותָשלָהברזייה‪ָ,‬ומוצץָאותןָכדיָלצנןָאתָגרונו‪ָ.‬הואָחטףָשלשול‪ָ.‬כלָהמחנהָ‬
‫שלשל‪ָ.‬היהָקצתָמסריח‪ָ,‬היהָחם‪ָ,‬אבלָהואָלאָהתלונן‪ָ ָ.‬‬
‫הואָעברָסידרתָאימוניםָשכללהָמטווחים‪ָ,‬הטלתָרימון‪ָ,‬וקפיצהָועלייהָעלָזחל"םָנוסע‪ָ.‬הואָהיהָ‬
‫מרוצהָעדָלבָהשמיים‪ָ .‬‬
‫עכשיוָאניָחייל‪-‬חייל‪ָ.‬אניָשווהָמשהו‪ָ ָ.‬‬
‫באחדָהבקרים‪ָ,‬בדרכוָחזרהָמהברזייה‪ָ,‬הואָהבחיןָבניירָצהבהבָתחובָבחול‪ָ.‬זוָהייתהָחוברתָ‬
‫קטנהָועליהָכותרתָשצעקהָבאותיותָשחורותָוגדולות‪'ָ:‬בדםָואשָיהודהָנפלה‪ָ,‬בדםָואשָיהודהָתקום‪ָ'.‬‬
‫הואָעלעלָבהָתוךָכדיָהליכהָומאדָהתרשםָממהָשהיהָכתובָבה‪ָ .‬‬
‫הואָתחבָאתָהחוברתָלכיסָהדגמ"חָומאזָהיאָהלכהָאיתוָלכלָמקום‪ָ .‬‬
‫"מיָרוצהָללכתָלמזח?"ָשאלָיוםָאחדָהמ"פָאתָחייליָפלוגתָהקשרָבמסדרָהבוקר‪"ָ.‬צריךָ‬
‫להחליףָשםָקשרָשנפצע‪ָ ".‬‬
‫יודה'להָהריםָאתָידו‪ָ .‬‬
‫"אלָתלך‪ָ.‬משםָחוזריםָרקָבארון‪ָ",‬לחשָלוָזהָשעמדָלידו‪ָ .‬‬
‫יודה'להָחתםָעלָטופסָמיוחדָשמיועדָלמיָשהולךָלמקוםָשמשםָחוזריםָבארון‪ָ .‬‬
‫"אתהָמחליףָאתָאסייגָהקשרָשחטףָרסיסָבישבן‪ָ",‬אמרָלוָהמ"פ‪"ָ.‬לךָתכיןָאתָהציוד‪ָ.‬בעודָשעהָ‬
‫המג"דָייקחָאותךָלשם‪ָ ".‬‬
‫הםָיצאוָלדרך‪ָ.‬פתיתיָחולָעפוָברוחָוהכוָבברזנטָהחםָשלָהג'יפָהדוהר‪ָ.‬לבוָשלָיודה'להָפעםָ‬
‫קצתָיותרָמתמיד‪ָ .‬‬
‫"מהָשמך‪ָ,‬חייל?"ָשאלָהמג"ד‪ָ .‬‬
‫זנר‪ָ ".‬‬
‫"יהודה‪ָ,‬המפקד‪ָ.‬יהודהָרוָ ָ‬
‫"הייתָכברָפעםָבמוצבָהמזח?"ָ ָ‬
‫"לא‪ָ,‬לאָהייתיָשםָאףָפעם‪ָ ".‬‬
‫"כשנעצורָשם‪ָ,‬אניָארוץָראשוןָואחריָכמהָשניותָ–ָאתהָתרוץ‪ָ.‬בסדר?ָאתהָיודעָלמה?" ָ‬
‫"למה?" ָ‬
‫"בטחָתהיהָהפגזהָכשנגיע‪ָ,‬אזָשלאָיקרהָשפגזָיפולָויהרוגָאתָשנינוָיחד‪ָ ".‬‬
‫אחריָשהמג"דָרץָראשון‪ָ,‬יודה'להָספרָעשרָשניותָורץָבמהירותָמטורפתָאלָתעלהָשהתפתלהָ‬
‫כמוָנחשָושהובילהָאלָהחָמ"לָשלָהמוצב‪ָ.‬במרוצתוָהואָשיפדָאתָזרועוָעלָגדרָהתיל‪ָ .‬‬
‫"רקָהגיעָוכברָהספיקָלהיפצע‪ָ",‬אמרָמישהו‪ָ.‬היהָלוָחורָפעורָבמעלהָזרועו‪ָ,‬כמוָלועָקטןָשלָהרָ‬
‫געשָמלאָבלבהָאדומה‪ָ ָ.‬‬
‫"נראהָכמוָאחדָשיצאָמאושוויץ‪ָ.‬איזהָרזהָהוא‪ָ",‬פלטָמישהוָויהודה'להָשמע‪ָ .‬‬
‫"מחרָבבוקרָיעשוָלךָסיורָלהכרתָהמוצב‪ָ",‬אמרָלוָמפקדָהמוצב‪"ָ.‬עכשיוָלךָתנוח‪ָ.‬מנוחהָזהָ‬
‫מיצרךָמאדָמבוקשָויקרָכאן‪ָ ".‬‬
‫בבוקרָהואָפגשָאתָהקָתָ"קָ‪ָ-‬מפקדָהתצפית‪ָ.‬בלונדיני‪ָ,‬חסון‪ָ,‬בליָחולצהָאבלָמשוכפ"צ‪ָ .‬‬
‫"שומעָאתָהנקישותָבפח?ָאלהָכדוריםָשלָצלפיםָמצריים‪ָ.‬אתהָגבוה‪ָ,‬תלךָכלָהזמןָכפוףָאםָ‬
‫אתהָלאָרוצהָלחטוףָאחדָכזה‪ָ ָ".‬‬
‫הםָעלוָלתצפית‪ָ.‬יודה'להָהביטָבמשקפתָוהקת"קָאמרָלוָשינמיךָקצתָאתָהראש‪ָ ָ.‬‬
‫"קָשָרוָסָ‪ָ-‬כךָכינוָבמוצבָאתָיודה'להָהקשרָ‪ָ-‬איכפתָלךָלהביאָליָמהמטבחָקנקןָקפהָבשבילָ‬
‫המשמרתָשלי?"ָשאלָאותוָהקת"קָויודה'להָהסכים‪ָ ָ.‬‬
‫להביאָקפהָלעמדהָזהָלאָפחותָחשובָמלסחובָארגזָתחמושת‪ָ,‬חשב‪ָ ָ.‬‬
‫"המטבחָהואָבדיוקָממולָאבלָתלךָמסביבָורקָבתעלות‪ָ,‬שמעת?ָשלאָתעיזָלקצרָדרךָרחבתָ‬
‫המוצבָאםָאתהָלאָרוצהָלחטוףָרסיסָשלָפגזָכמוָההואָשאותוָהחלפת‪".‬‬
‫הקת"קָהסבירָלוָשצריךָלספורָשתיָשניותָמרגעָהישמעָקולָיציאתָהפגזָואזָלשכבָאוָלהספיקָ‬
‫לתפוסָמחסה‪"ָ.‬אםָנשאריםָלעמודָ‪ָ-‬חוטפים!ָאיןָפהָחוכמות‪ָ",‬אמר‪ָ .‬‬
‫החלהָהפגזה‪ָ.‬לפחותָעשרָפעמיםָ‪ָ-‬הואָכברָהפסיקָלספורָ‪ָ-‬נאלץָיודה'להָלשכבָאוָלתפוסָמחסהָ‬
‫עדָשהגיעָאלָהקת"קָעםָקנקןָהקפה‪ָ.‬הואָמצאָאותוָהרוג‪ָ.‬בעמידה‪ָ.‬ראשוָנפולָעלָגביָשקָהחולָשעליוָ‬
‫ניצבָמקלעָהמ"ג‪ָ.‬יודה'להָרץָאלָהחמ"ל‪ָ.‬אחרָכךָראהָאיךָהורידוָאתָהגופהָוכיסוָאותהָבשמיכה‪ָ.‬‬
‫חודשיםָיודה'להָגמגם‪ָ,‬עדָשעברָלו‪ָ .‬‬
‫"בואָמהר‪ָ,‬יהודה‪ָ,‬מישהוָמחפשָאותךָבטלפון‪ָ ".‬‬
‫זהָהיהָאחיוָהטייסָשלפניָחודשָקיבלָאותָהצטיינותָממפקדָהבסיס‪ָ ָ.‬‬
‫"אמאָלאָרגועה‪ָ.‬היאָרוצהָשאוציאָאותךָמהמזח‪ָ ".‬‬
‫"לא‪ָ,‬מהָפתאום‪ָ ".‬‬
‫"גםָאניָחושבָשלא‪ָ.‬אתהָלאָשונהָמאחרים‪ָ.‬טוב‪ָ,‬תשמע‪ָ,‬בעודָרבעָשעהָאניָמגיעָמעליך‪ָ.‬אניָ‬
‫מובילָכמהָמטוסים‪ָ "ָ.‬‬
‫"באמת?" ָ‬
‫"המזחָזהָהריָמולָסואץ‪ָ,‬אזָאניָאהיהָמעליה‪ָ ".‬‬
‫יודה'להָעלהָאלָהתצפיתָוכעבורָרבעָשעהָהםָהופיעו‪ָ.‬אחיוָחגָראשוןָמעלָהעירָסואץָוהשליךָ‬
‫כמהָפצצות‪ָ.‬המצריםָירוָאשָנ"מָלסירוגין‪ָ.‬המטוסָעשהָסיבובָונעלם‪ָ ָ.‬‬
‫ָלאיזהָחיילָיוצאָלראות ָבשידורָחיָאתָאחָשלוָבפעולה? ָ‬
‫הואָהרגישָשהואָמאדָאוהבָאתָאחָשלו‪ָ.‬הואָלאָהיהָבטוחָשאחיוָאוהבָאותו‪ָ ָ.‬‬
‫אשתוָלאָאוהבתָאותי‪ָ,‬הדודהָמהקיבוץָלאָאוהבתָאותי‪ָ,‬אחָשליָ‪ָ-‬ככהָככה‪ָ .‬‬
‫למחרתָהגיעָזחל"מָהשק"םָשהביאָממתקים‪ָ,‬סיגריותָושתייה‪ָ .‬‬
‫"כמהָעולהָסיגריותָטיים?"ָשאל‪ָ .‬‬
‫"ָאתהָבטחָחדשָפה‪ָ.‬זהָהמוצבָהיחידָבתעלהָשבוָלאָלוקחיםָכסףָממיָשימות‪ָ.‬תבחרָלךָשתיָ‬
‫חפיסותָסיגריותָאיזהָשאתהָרוצהָושיהיהָלךָלבריאות‪ָ ".‬‬
‫יודה'להָהרגיש‪ָ,‬אחריָהצהרהָשכזאת‪ָ,‬שהואָנמצאָבמקוםָהכיָקרביָבעולםָוהואָחשָאתָכובדָ‬
‫משקלהָשלָהמדינהָעלָכתפיו‪ָ.‬הואָהביטָבאהבהָעלָחבריוָלמוצב‪ָ.‬הםָהיוָעייפיםָומאובקים‪ָ .‬‬
‫אניָנראהָכמוהם‪ָ .‬‬
‫פעםָאחרונהָשהתקלחָהיתהָמזמן‪ָ.‬הזיעהָשהתייבשהָעליוָיצרהָשכבהָדקהָשלָמלחָונראתהָכמוָ‬
‫פודרהָלבנה‪ָ.‬הצווארוןָהיהָקשהָכקרש‪ָ.‬סיפרוָלוָשהאחרוןָשהתקלחָבמקלחתָהמאולתרתָבקצהָהמוצבָ‬
‫הספיקָרקָלסבןָאתָעצמוָואזָקיבלָכדור‪ָ ָ.‬‬
‫לאָלוקחָצ'אנס‪ָ.‬מצידיָשכלָיםָהמלחָיהיהָעלי‪ָ.‬חוץָמזהָככהָנראהָחיילָבחזית‪ָ .‬‬
‫כשיצאָהביתהָלחופשהָמהמזחָ–ָפעםָבשלושהָחודשיםָ–ָהרגישָכמוָגיבורָמהסרטים‪ָ.‬חשבָ‬
‫שכולםָיסתכלוָעליוָוישאלוָשאלות‪ָ.‬הארץָנראתהָלוָכמוָחוץָלארץ‪ָ.‬הכבישים‪ָ,‬האנשים‪ָ,‬העצים‪ָ,‬הבתיםָ‬
‫הישניםָבשכונהָ–ָכולםָנראוָלוָכמסביריָפנים‪ָ.‬הואָהתאהבָבהםָמחדש‪ָ ָ.‬‬
‫עדָש‪ָ .‬‬
‫זהָתמידָהיהָעדָשפגשָאוָבדודהָמהקיבוץָאוָבאשתָאחיו‪ָ.‬זוָהיתהָהוצאהָלהורגָלפגושָאתָ‬
‫שתיהןָיחד‪ָ ָ.‬‬
‫פעםָהיאָכמעטָגירשהָאותוָכשבאָלבקרָאתָאחיוָהטייסָבבסיסָחילָאוירָבדרום‪ָ .‬‬
‫"איךָאתהָבכללָמעיזָלבואָככה‪ָ,‬מרושלָומלוכלך?" ָ‬
‫"אניָמשרתָבמזח‪ָ,‬אםָאתָיודעתָמהָזהָבכלל‪ָ ".‬‬
‫"כלָחיילָמתקלחָלפניָשהואָנוסעָהביתה‪ָ ".‬‬
‫"ָזהָמקוםָמיוחדָוככהָנראהָמיָשנמצאָשםָואניָבאתיָלבקרָאתָאחי‪ָ ".‬‬
‫הואָישבָבפינתָהמטבחָוחיכהָלו‪ָ.‬קרובָלשעתיים‪ָ.‬הואָלאָהגיע‪ָ ָ.‬‬
‫הואָבטחָבטיסה‪ָ ָ.‬‬
‫היאָלאָהגישהָלוָכיבוד‪ָ ָ.‬‬
‫אפילוָהחיילָבשערָהמחנהָקיבלָאותיָיותרָיפהָממנה‪ָ.‬הואָכמעטָקפץָלדוםָכשאמרתיָלוָאתָמיָ‬
‫באתיָלבקר‪ָ .‬‬
‫הואָהסתלקָמשםָמדוכדך‪ָ ָ.‬‬
‫בצומתָרשפוןָהואָחיכהָמעלָשעהָלטרמפָולאָהביןָלמהָהמכוניותָחולפותָעלָפניוָכאילוָהואָ‬
‫אויר‪ָ ָ.‬‬
‫המכוניתָהבאהָשתעיזָלאָלקחתָאותיָ–ָאניָיורהָבה‪ָ,‬שכהָאחיה! ָ‬
‫ָהואָדרךָאתָנשקו‪ָ ָ.‬‬
‫מכוניתָסיטרואןָישנהָעצרהָלידו‪ָ.‬היהָלהָמספרָזר‪ָ.‬הנהג‪ָ,‬נזירָעטויָגלימה‪ָ,‬יצאָמהרכבָוהלךָלצדָ‬
‫שניָלפתוחָלוָדלת‪ָ.‬הואָסימןָבידוָכאומר‪ָ:‬בבקשה‪ָ,‬היכנס‪ָ.‬הואָנכנס‪ָ ָ.‬‬
‫איזהָכבודָהואָנתןָלי‪ָ.‬כמוָלמלך‪ָ .‬‬
‫הנזירָשאלָאותוָבצרפתיתָלאןָפניוָמועדות‪ָ.‬יודה'להָהיהָטובָבצרפתיתָבתיכון‪ָ.‬תמידָקיבלָמאהָ‬
‫בהכתבה‪ָ.‬הנזירָאמרָלוָשהואָמגיעָלחיפהָכיָהואָממנזרָסטָלָהָמָאריסָשעלָהכרמל‪ָ,‬ויודה'להָענהָשזהוָ‬
‫טרמפָמצוין‪ָ.‬הנזירָאמרָלוָשהואָגאהָבמדינתָישראלָושהואָתמידָמוכןָלתתָטרמפָלחיילים‪ָ ָ.‬‬
‫"אניָרקָלאָמביןָלמהָאחריָשאניָטורחָלצאתָהחוצהָופותחָלהםָאתָהדלתָ‪ָ-‬הםָמסרבים‪ָ",‬התלונןָ‬
‫הנזיר‪ָ .‬‬
‫יודה'להָאזָנזכרָשאסורָלוָלנסועָבמכוניותָזרותָוהואָביקשָמהנזירָלעצורָמייד‪ָ.‬הואָאמרָסליחהָ‬
‫–ָויצא‪ָ .‬‬
‫קיבינימאט‪ָ,‬עדָשמצאתיָטרמפ‪ָ.‬הכומרָהיהָכזהָנחמדָאלי‪ָ,‬יותרָמהנשמותָהטובותָשבמשפחתי‪ָ.‬‬
‫והואָאפילוָציוני‪ָ .‬‬
‫בחופשהָהואָהלךָעםָהחבריםָלדיסקוטקיםָוראהָסרטיםָשלָג'יימסָבונדָשהגיעוָאזָלארץ‪ָ.‬פעםָ‬
‫אחתָהםָהתווכחוָלמהָהואָרוצהָללכתָלסרטָאחרָאחריָשהםָכברָקבעוָללכתָלראותָאתָסופיהָלורן‪ָ ָ.‬‬
‫"תגיד‪ָ,‬לאָנמאסָלךָמהצבאָואתהָעודָהולךָלראותָסרטָהיסטורי?" ָ‬
‫"אניָחייב‪ָ,‬אתםָלאָתבינו‪ָ.‬אניָמרגישָשאניָחייב‪ָ ָ".‬‬
‫הואָקנהָכרטיסָלָ'ירושלים‪ָ,‬ירושלים'ָ‪ָ-‬סרטָדוקומנטריָעלָכיבושָהעירָבמלחמתָששתָהימים‪ָ .‬‬
‫יודה'להָחזרָמהחופשהָלמזחָיוםָלפניָשתמהָמלחמתָההתשה‪ָ.‬ברדיוָהודיעוָשהפסקתָהאשָ‬
‫תיכנסָלתוקפהָבשמונהָבבוקרָשלמחרת‪ָ ָ.‬‬
‫"חבר'הָתיזהרו‪ָ.‬דווקאָבלילהָהאחרוןָשלָהמלחמהָהמצריםָיפגיזוָאתָהאמאָשלָההפגזה‪ָ",‬אמרָ‬
‫מפקדָהמוצב‪ָ ָ.‬‬
‫כלָכמהָשניותָהרעידָפגזָאתָהמוצב‪ָ.‬יודה'להָוהחייליםָהצטופפוָבמעמקיָהבונקרים‪ָ.‬מידיָפעםָ‬
‫רפיָהיהָמגיחָהחוצהָויורהָפגזָמרגמה‪ָ.‬בונקרָהפצצותָנפגעָמפגיעהָישירה‪ָ.‬כלָהמוצבָהסריחָמאבקָ‬
‫שריפה‪ָ.‬רפיָנכנסָלשםָדקהָלפניָשהבונקרָנפגעָכדיָלהוציאָארגזָתחמושת‪ָ.‬הואָהספיקָלצאת‪ָ ָ.‬‬
‫בשמונהָבבוקרָהשתררהָדממהָעלָכלָמוצביָתעלתָסואץ‪ָ .‬‬
‫ָרקָלאחרָיומייםָהעיזוָיודה'להָושארָחייליָהמוצבָלעמודָזקופיםָלידָהתצפיתָבאיןָחשש‪ָ.‬חייליםָ‬
‫מצרייםָעמדוָעלָגגותָהבתיםָוהשקיפוָלעברָהמוצב‪ָ.‬יודה'להָצימחָבתקופתָשירותוָבמזחָשפםָעבותָ‬
‫בסגנוןָשלָפרנץָיוזף‪ָ ָ.‬‬
‫"תראהָיהודה‪ָ,‬ההואָשםָכנראהָמתכווןָאליך‪ָ,‬הואָעשהָעםָידוָסימןָלשפם‪ָ",‬אמרָלוָחברו‪ָ ָ.‬‬
‫עלָגגָאחדָהבתיםָהגבוהיםָבעירָסואץָעמדָחיילָמצריָועשהָעםָידוָסימןָשלָשפם‪ָ.‬יודה'להָנופףָ‬
‫אליוָלשלוםָואזָהמצריָסימןָשובָבידוָוהעבירָאותהָלרוחבָגרונו‪ָ .‬‬
‫"הואָמתכווןָשהואָרוצהָלבואָלשחוטָאותך‪ָ,‬יהודה‪ָ ".‬‬
‫" ָיאָחתיכתָח‪ָ"ָ...‬פלטָיודה'להָוהזדרזָלסמןָבידוָתנועהָמגונהָכלפיָהחיילָהמצרי‪ָ.‬הואָהפךָאתָ‬
‫הרובה‪ָ,‬אחזָבקנהָונופףָלעברוָעםָהקתָכאומרָשהואָישבורָלוָאתָהראש‪ָ .‬‬
‫"יהודה‪ָ,‬בואָנעוףָמפהָלפניָשהואָיתעצבןָוירביץָכדור‪ָ ָ".‬‬
‫לקראתָחופשתָפסחָנערכהָהגרלהָבמוצבָויצאָשיודה'להָיישאר‪ָ.‬הואָבכללָלאָעשהָמזהָעניין‪ָ.‬‬
‫אפילוָהיהָגאהָבכך‪ָ.‬הואָהקדישָמחשבהָרבהָעלָאיךָלהכיןָסדרָפסחָכהילכתוָבמוצבָצה"לָעלָגדותָ‬
‫תעלתָסואץ‪ָ ָ.‬‬
‫הואָפתאוםָשםָלבָשדגלָהלאוםָעלָהרמפהָלידָהתצפיתָקרועָמהרוחָודהוי‪ָ .‬‬
‫"צריךָלהחליףָאתָהדגל‪ָ",‬הואָאמרָלמפקדָהמוצב‪ָ .‬‬
‫"זהָקצתָענייןָרגיש‪ָ,‬יהודה‪ָ.‬המצריםָעלוליםָלהתרגזָולהתחילָלירות‪ָ ָ".‬‬
‫"הדגלָקרועָודהוי‪ָ,‬המפקד‪ָ.‬הגיעָהזמןָלהחליףָאותוָלקראתָלילָהסדר‪ָ.‬אחריָזהָבאָיוםָ‬
‫העצמאות‪ָ",‬התעקש‪ָ .‬‬
‫"ָטוב‪ָ,‬תעלוָאתהָורפיָיחדָלשם‪ָ ".‬‬
‫הםָהלכוָלכיווןָהרמפה‪ָ,‬ואזָרפיָעצר‪ָ .‬‬
‫"אםָיירוָבנו?"ָשאל‪ָ .‬‬
‫"איךָשנשמעָאתָהירייהָ–ָנעוף‪ָ",‬ענהָיהודה'לה‪ָ .‬‬
‫"בתנאיָשלאָנהרגת‪ָ,‬אחרתָאיךָתשמע?"ָ ָ‬
‫הםָצחקוָוטיפסוָעלָהרמפה‪ָ.‬הםָנעמדוָלידָהתורן‪ָ.‬יודה'להָהביטָלעברָבתיָהעירָסואץ‪ָ.‬רפיָהחלָ‬
‫לפרוםָאתָהחבלָשלָהדגלָהדהוי‪ָ .‬‬
‫לפתעָנורתהָירייה‪ָ.‬הדהָכרעםָהתגלגל‪ָ .‬‬
‫רפיָטסָלמטה‪ָ.‬יודה'להָשכבָמוטלָלמרגלותָהתורן‪ָ.‬הואָפונהָבמצבָקשהָלביתָהחוליםָהצבאיָ‬
‫ברפידים‪ָ.‬הואָסבלָמהזיותָשבהןָהופיעוָשתיָכלותָהנובלָלספרותָקשקשנית‪ָ .‬‬
‫‪ָ...‬מה‪ָ,‬גייסוָאותוָבסוף?‪ָ...‬לאָיכולָלהיותָ‪ָ ...‬‬
‫‪ָ...‬הואָלאָהיהָצריךָבכללָלהיותָשםָ‪ָ...‬הואָלאָהתאים‪ָ ָ...‬‬
‫בערבָשבתָנקבעָמותו‪ָ.‬כמהָחבריםָמהמוצבָהגיעוָלהלוויה‪ָ.‬ההיאָמהקיבוץָלאָהגיעהָכיָ'קצתָ‬
‫רחוקָליָלהגיע‪ָ ָ'.‬‬
‫הממוגנטתָהגיעה‪ָ.‬טוב‪ָ,‬לאָהיתהָלהָברירה‪ָ,‬היאָהריָאשתָאחיוָשלָההרוג‪ָ ָ.‬‬
‫סיפור מספר ‪05‬‬
‫בס"ד‬
‫החלילן מבר אילן‬
‫חלילן צעיר אחד היה נודד בעולם לראות את יפי התבל ותפארתה‪ .‬יום אחד‪ ,‬כשהיה מטייל ברמת גן שבארץ ישראל‪,‬‬
‫ראה והנה לפניו אוניברסיטה נאה‪ ,‬ואנשים רבים ונאים נכנסים ויוצאים בשעריה‪ .‬שמח החלילן ואמר בלבו‪ -‬הנה נזדמן‬
‫לידי מקום בו אוכל לראות מינים רבים של חכמות שיפה לאדם להיות בקי בהן‪ .‬נכנס החלילן לאוניברסיטת בר אילן‬
‫וראה הרבה דשאים ואילנות‪ ,‬ובחורים ובחורות יושבים שם ומשוחחים וקוראים בספרים עבים‪.‬‬
‫שמח החלילן בלבו ונכנס לפקולטה לפסיכולוגיה‪ .‬אמר הפרופסור המלומד שבפקולטה לפסיכולוגיה‪ :‬כל מחשבותיו‬
‫ומעשיו של האדם‪ ,‬בשני כוחות מקורם‪ :‬יצר המין ויצר ההרס והמוות‪ .‬והאדם עצמו אינו יודע בעצמו שכך הוא‪ ,‬שאם‬
‫היה יודע היה מת מהבושה‪ .‬תמה החלילן מאוד ושאל את הפרופסור המלומד‪ :‬אם כן משום מה מנגן אני בחליל ומשום‬
‫מה אני נודד בעולם? ענה לו הפרופסור‪ -‬הנגינה בחליל מקורה ביצר המין בשלב האוראלי של התפתחותו‪ ,‬ואילו‬
‫הנדודים אינם אלא יצר ההרס והאובדן‪ ,‬שמתוך שאינך דר במקום אחד אתה מבעט בבית הוריך וכאילו החרבת את‬
‫החברה המיושבת בכלל‪.‬‬
‫נעצב החלילן מאוד על כך שהוא מבעט בבית הוריו ומחריב את החברה המיושבת בכלל‪ ,‬והלך לפקולטה למדעי‬
‫המדינה‪ .‬אמר הפרופסור המלומד שבפקולטה למדעי המדינה‪ :‬הדת והתרבות הנן המצאתם של בעלי ההון‪ ,‬שהגו אותן‬
‫כדי ליצור סולדאריות לאומית‪ ,‬שתגרום להמון לתמוך בהם וללחום זה בזה תחת שילחמו במשעבדיהם‪ .‬זכר החלילן את‬
‫בתי היראה שראה בנדודיו בהודו ובאפריקה ובעולם כולו‪ ,‬ואת תפילתם ואת בכים של הנשים והגברים שבהם‪ ,‬ונעצב‬
‫בלבו מאוד על שרימו אותם בעלי ההון ולשווא הם בוכים ומתפללים‪.‬‬
‫הלך החלילן לפקולטה לפיזיקה‪ .‬אמר הפרופסור המלומד שבפקולטה לפיזיקה‪ :‬על פי תורתו של ניוטון אפשר לקבוע‬
‫בוודאות שהעולם הוא מערכת דטרמניסטית של חוקים‪ ,‬שקבעו כבר מששת ימי בראשית את כל שעתיד להיות‪ .‬כל מה‬
‫שצריך כדי לדעת מה יהיה הוא את נתוני הפתיחה של המערכת‪ .‬אמר החלילן‪ :‬יודע אני בחלילי שטרם יוצאת מנגינה‬
‫ממנו‪ ,‬אין כל העולם יכול לדעת איזה מנגינה ינגן‪ ,‬ואף לא אני‪ ,‬שאני מכיר את כל נתוני הפתיחה שלו‪ .‬התכעס‬
‫הפרופסור על החלילן ואמר‪ :‬אני מדבר אליך בחוקים ואתה משיב לי בחלילים‪ .‬מי אתה? רואה אני שאינך סטודנט שלי‪.‬‬
‫וגם אינך סטודנט חופשי‪ .‬אם כן‪ ,‬איך העזת פניך להיכנס להרצאה בלי לשלם? יצא החלילן מהפקולטה לפיזיקה בבושת‬
‫פנים‪.‬‬
‫הלך החלילן עצב אל הפקולטה לפילוסופיה‪ .‬אמר הפרופסור המלומד שבפקולטה לפילוסופיה‪ ,‬בשם פילוסוף מלומד‪:‬‬
‫אין האדם מצוי בעולם ללא כאב או שעמום‪ ,‬שאם לא כואב לו‪ ,‬משעמם לו‪ .‬הוסיף הפרופסור‪ -‬אין אתם חייבים לקבל‬
‫את דברי שהרי כאן זאת אוניברסיטה וכל אדם יש לו דעה חופשית‪ ,‬אלא שאתם צריכים להביא נימוקים הגיוניים‬
‫לטענותיכם‪ .‬חשב החלילן במה יסתור את דברי הפרופסור ולא מצא‪ ,‬שהרי ידע בעצמו שלא משעמם לו‪ ,‬אבל יתכן‬
‫שכואב לו‪ ,‬משום שנצטער‪.‬‬
‫חלשה דעתו של החלילן ולא נכנס לשום פקולטה‪ ,‬אלא טייל בקמפוס‪ .‬ראה את הסטודנטים שהם חוששים להקדים‬
‫שלום זה לזה שמא אינם לומדים ביחד בהרבה קורסים‪ ,‬וחוששים שלא להקדים שלום‪ ,‬שמא הם לומדים יחד ויהיה‬
‫עליהם פתחון פה שהם גסי רוח‪.‬‬
‫מתוך שתשש כוחו‪ ,‬ישב החלילן תחתיו‪ .‬מתוך שישב תחתיו הוציא את חלילו וניגן בו‪ .‬רצה חלילו וניגן מנגינה מתוקה‬
‫ועריבה מאוד‪ .‬נשתתקו כל הסטודנטים שבקמפוס והאזינו למנגינתו של החלילן‪ .‬הרגישו הסטודנטים שבהרצאות‬
‫שנשתתק העולם‪ ,‬ונשתתקו אף הם‪ .‬הרגישו הפרופסורים המלומדים שנשתתקו הסטודנטים שבהרצאות ונשתתקו אף‬
‫הם‪ .‬ואף הציפורים מענפיהן שמעו מנגינה שהיא מתוקה משלהן ונשתתקו כדי לשמוע‪ .‬וכל מי ששמע את מנגינתו של‬
‫החלילן התמלא לבו שמחה גדולה וגעגועים‪ .‬יצאו כל הסטודנטים מבניין שלייפר ומבניין אקסודוס ומבניין טבע ומבניין‬
‫המנהלה ומכל הבניינים‪ ,‬ונהיה קהל גדול‪ .‬כיוון שנהיה קהל גדול רבתה השמחה והחלו מעטים יוצאים במחול‪ .‬כיוון‬
‫שיצאו מעטים במחול‪ ,‬יצאו רבים מהם במחול‪ ,‬עד שחוללו כולם לחלילו של החלילן בשמחה גדולה‪ .‬קרא סטודנט אחד‬
‫בקול ואמר‪ :‬אם כן‪ ,‬למה לא נעלה לירושלים? קראו כל הרוקדים אחריו נעלה לירושלים‪ ,‬נעלה לירושלים‪ .‬עשו כולם‬
‫שורה ארוכה לצאת משער הרכב לכיוון ירושלים‪.‬‬
‫הגיע פרופסור אחד מהפקולטה למוסיקולוגיה‪ ,‬ואמר אל החלילן‪ -‬אין זאת אלא שאתה מנגן סולמות מזרחיים שיסודן‬
‫במאה הראשונה לפני הספירה‪ .‬נתבלבל החלילן ופסק מנגינתו‪ ,‬לחשוב מה שישיב‪ .‬חזר הפרופסור על דבריו בקול רם‬
‫שמא לא שמע החלילן‪ ,‬והוסיף שאין לחלוק על דבריו משום שבדיוק בנושא זה כתב את הדוקטורט שלו‪ ,‬שתקצירו‬
‫התפרסם בירחון הבינלאומי למוזיקה‪ .‬שמעו הסטודנטים למוסיקולוגיה את דברי הפרופסור והחלו מכווצים את‬
‫גביניהם‪ .‬עמדו והביאו ראיות לדבריו או ראיות שסתרו את דבריו‪ .‬ראו שידיהן אחוזות בידי סטודנטים לפיזיקה‬
‫ולכלכלה ולמשפטים ולשאר מקצועות שאינם מוסיקולוגיה‪ .‬נתקו את ידיהם מידיהם כדי שיוכלו לומר את ראיותיהם‬
‫שהביאו‪ .‬נתביישו כל הסטודנטים שידיהן אחוזות בידי סטודנטים שאינם מכירים‪ .‬עמדו ולא ידעו מה יעשו‪ .‬אמר‬
‫סטודנט אחד‪ -‬והרי כבר הגיעה שעת ההרצאה הבאה‪ .‬נתבהלו כל הסטודנטים על שהפסידו את ההרצאה הקודמת‪,‬‬
‫ומיהרו איש איש אל פקולטתו ואל הרצאתו‪ .‬ראה החלילן שהקמפוס ריק ואין מי שישמע לנגינתו‪ .‬נצטער החלילן מאוד‬
‫על אותו פרופסור‪ ,‬שאילולא נתבלבלה דעתו מדבריו ופסק מנגינתו‪ ,‬היו כל הסטודנטים רוקדים ושמחים עמו ועולים‬
‫לירושלים‪ .‬אסף את חלילו בתרמילו והלך אל מקום אחר‪.‬‬
‫סיפור מספר ‪06‬‬
‫אתה ואני‬
‫זוהי שעת לילה מאוחרת וחשוך מאוד בחוץ‪ .‬חשוך וחנוק גם בפנים ואתה זוחל בחושך הסמיך‪ ,‬מזיע‪ ,‬חול הים הדביק‬
‫שסביבך נדבק לזיעה שמכסה את גופך‪ .‬בידך רובה ועל גופך חגורת נפץ‪ .‬המנהרה ארוכה ואפלה ואתה זוחל‪...‬‬
‫כבר כמעט בוקר‪ .‬עוד מעט המואזין יתחיל לקרוא‪ .‬אני עייף כמו כלב אבל העיניים פקוחות‪ ,‬צמודות לכוונת ואני סורק‬
‫את השטח‪ .‬קר לי‪ ,‬הישיבה על החול הקר לילה שלם בלי לזוז הרגה אותי‪ ,‬אבל אני דרוך‪ ,‬עוד מעט נתחיל קיפול‪ .‬בינתיים‬
‫אני מזמזם לי בראש שיר של בוב מארלי‪ ,‬זה עוזר לי להישאר ערני…‬
‫אתה זוחל כבר מעל שעתיים‪ ,‬לאט‪ .‬אתם זוחלים בשיירה ארוכה ואיטית שעוצרת לעיתים קרובות ואתה האחרון בה‪.‬‬
‫השעון מראה עוד חצי שעה לזמן הפעולה ואתם עוד צריכים לזחול עד פתח המנהרה האפלה והצרה הזאת‪ .‬האדרנלין‬
‫מפמפם לך בעורקים נאבק בפחד‪ ,‬פחד מצמית‪ ,‬משתק‪ ,‬פחד מהלא נודע‪ ,‬פחד מטבילת האש שאתה עומד לעבור‪ ,‬פחד‬
‫ממה שאתה הולך לעשות‪ ,‬להרוג להיהרג‪...‬‬
‫הגיע השעה‪ .‬אני מעיר את כולם שאף אחד לא יהיה עפוץ כשאנחנו מקפלים את המארב‪ .‬שוקיסטים לא חסר‪ ,‬אפילו‬
‫במחלקה שלי‪ ,‬אני מעביר בלחישה פקודת הכנה לקיפול‪ ,‬עוד לילה שקט עבר על כוחותינו ולא קרה כלום‪ .‬בלילה הבא‬
‫בטח נשכב פה שוב כמו בלילות הקודמים‪ ,‬כל לילה באותו מקום‪" .‬יש התרעה חמה בטווח הזמן המידי על מנהרה‬
‫שמובילה למוצב‪ ,‬הלילה אתה נתקל" אמר לי המ"פ לפני שבוע וחצי כשיצאתי לראשונה לשכב פה‪ .‬טוב נו‪ ,‬הוא טעה‬
‫וזאת לא הפעם הראשונה‪ .‬זאת שעת טרום שחר‪ .‬השעה הכי בעייתית‪ ,‬ממש לפני עלית השמש‪ .‬הם‪ ,‬כמו אינדיאנים‪,‬‬
‫אוהבים לתקוף בשעה הזאת‪ ,‬כשכבר לא לילה אבל עוד לא ממש יום‪ .‬אנחנו נתקפל ממש בדקות האחרונות של החושך‬
‫לארוחת בוקר קלילה ושינה…‬
‫הגעתם לסוף המנהרה ואתה רואה את מפקד הפעולה שלך מנטרל את מטען החבלה שצמוד לפתח המנהרה‪.‬‬
‫אינסטינקטיבית אתה מתכווץ במקום‪ ,‬רק שלא יתפוצץ לו בפנים ויעיף את כולכם לעזאזל‪ .‬פתאום מתגנבת לליבך‬
‫מחשבה‪ ,‬אתה הרי לא באמת רוצה למות היום נכון? אומנם כשעמדת מול המצלמה הבוקר‪ ,‬עם ספר קוראן ושרשראות‬
‫כדורים הכרזת שאתה גאה למות למען המטרה אבל עכשיו פתאום אתה מבין שלעולם לא תראה שוב את אור היום‬
‫הבא‪ .‬נכון‪ ,‬אחרי הכל אתה בחרת בזה‪ ,‬אתה התנדבת בהתלהבות לפעולת ההתאבדות הזאת אבל מצד שני אתה עוד לא‬
‫בן תשעשרה ויש עוד כל כך הרבה דברים שלא הספקת לעשות בחיים‪ .‬עוד לא הייתה עם אישה‪ ,‬לא הספקת לבנות לך‬
‫בית‪ ,‬להביא ילדים משלך‪...‬‬
‫השעה האחרונה של המארב זו תמיד שעת המחשבות‪ .‬כל הלילה ישבתי‪ ,‬נאבקתי לשמור על ערנות‪ ,‬על הערנות של‬
‫החיילים‪ .‬דיברתי עם הלוחמים שלצידי על הכל‪ ,‬משפחה‪ ,‬בחורות‪ ,‬מסיבות‪ .‬אין דיסטאנס כשאתה שוכב כל הלילה בחול‬
‫המדברי חי מקפה שחור מתרמוס ומנות מארבים‪ .‬עכשיו זה רק אני עם עצמי‪ .‬אסור לדבר‪ ,‬חייבים להיות דרוכים‪ .‬אני‬
‫חושב על חברה שלי בבית שישנה עכשיו לבד‪ ,‬עוד מעט היא תקום ותתארגן לעבודה ואני מקלל את כל העולם על זה‬
‫שאני פה ולא איתה‪ ,‬לא מחבק אותה בלילה‪ ,‬מנשק אותה כשהיא ישנה‪ ,‬מריח אותה‪ .‬ואני מקלל במיוחד את מי שבגללו‬
‫אני שוכב פה בלילה הקר והמחורבן הזה על הדיונה המחורבנת הזו כבר שבוע וחצי רצוף‪ ,‬כל לילה מחורבן…‬
‫המטען נוטרל והפתח נפתח‪ ,‬הראשון יוצא החוצה וטור הזוחלים מתחיל להתקדם‪ .‬כל השרירים שלך כואבים אבל‬
‫האדרנלין שמפמפם לך בוורידים מטביע לך את המוח‪ .‬אתה לא ממש חושב על כלום רק על הנשק שבידיך והאצבע שעל‬
‫ההדק‪ ,‬אתה בטוח בהצלחתך‪ ,‬הרי אללה איתך‪ ,‬וחרבו של הנביא מוחמד בידך‪ .‬זה מה שאמר האימאם לא?‪...‬‬
‫ליטוף באוזן מעיר אותי מהמחשבות‪ ,‬אני מטה את הראש הצידה‪ ,‬הצלף שיושב לימיני מקרב פה לאוזן ולוחש בקול‬
‫כמעט בלתי נשמע "שתי דמויות יצאו ממנהרה"‪ .‬שטף אדרנלין שוטף את כל הגוף שלי ברגע כמו גל צונאמי ענק‪ ,‬אני‬
‫מרגיש אותו פועם לי בעורקים‪ ,‬מטפטף לי למוח‪ .‬הדופק עולה‪ ,‬הזיעה יוצאת ותוך שניה אני הופך מנער מהורהר ללוחם‪,‬‬
‫למפקד‪ .‬אני מרים את משקפת ראיית הלילה שלי‪ .‬בשטח שהיה ריק עד לפני דקה עומדים עכשיו כבר ארבעה דמויות‪,‬‬
‫אני מצליח אפילו לזהות את הנשק שבידיהם‪ .‬אני מתחיל לחלק פקודות בלחישות‪" .‬הכוח‪ ,‬נתקלנו לפנים‪ ,‬לפנינו ארבע‬
‫דמויות שיצאו מהמנהרה‪ ,‬בשעה ‪ 11 ,31‬מטר לפנים‪ ,‬חוליה אחורית להצטרף‪ ,‬ליישר קו‪ ,‬לשים קסדות"…‬
‫האוויר הצח בחוץ עומד בניגוד חריף כל כך לאוויר המחניק שבמנהרה ואתה עומד לרגע מבולבל‪ ,‬הקור החודר בחוץ‬
‫מקפיא את הזיעה שמכסה את גופך ומעביר בך צמרמורת‪ .‬אתה מזהה את המטרה שלכם מיד‪ .‬המוצב מואר כולו‪ ,‬זוהר‬
‫בלילה האפל‪ ,‬חסר הירח‪ ,‬נראה כאילו הוא צף מעל החושך‪ ,‬כמו טירת רפאים מאגדות ילדים‪ ,‬בנויה מבטון מזוין‪ .‬ביניכם‬
‫יש בערך מאה מטר של דיונות וחול עד המוצב שמוקף בעמדות‪ ,‬שומרים עם מכונות ירייה‪ ,‬זרקורים וחוטי תיל‪ .‬אבל‬
‫לעמדות של המוצב יש שטח מת‪ ,‬רק תתקדמו דרך הוואדיון הקטן בין הדיונות ואתם מגיעים למוביל המים שמוציא את‬
‫הביוב מהמוצב‪ .‬אתה לא ממש מוכן עדיין אבל אף אחד לא שואל אותך‪ ,‬מפקד הפעולה חוזר ומפעיל את המטען בפתח‬
‫המנהרה‪ .‬כשהיהוד יבואו לחפש מאיפה באתם הם יתפוצצו לרסיסים‪ .‬אתה נושא תפילה קצרה כמו שלימד אותך‬
‫האימאם "אללה תן לי את הכוח להרוג את הכופרים בשמך ולכבודך" ואתם מתחילים לנוע‪...‬‬
‫אני סופר אותם‪ ,‬שמונה בסך הכל‪ ,‬זה הרבה‪ ,‬יהיה קצת קשה למארב הקטן שלי להתמודד איתם אבל אין ברירה‪ ,‬זה מה‬
‫יש‪ .‬אני מדווח על הזיהוי בקשר ומבקש טנקים ומרגמות לטובתי תוך שניה המ"פ על הקו‪" ,‬דפוק אותם‪ ,‬אנחנו בדרך"‬
‫אני רואה אותם מתחילים להתקדם בוואדיון‪ .‬יופי בדיוק מה שציפינו והתכוננו לו‪ .‬אני מביט ימינה ושמאלה רואה‬
‫סביבי חבורת ילדים בני תשעשרה‪ ,‬נינג'ות אחד אחד‪ ,‬מי כמוני יודע‪ ,‬אני הפכתי אותם מילדים חמודים של אמא לכאלה‪.‬‬
‫אני נושם עמוקות ומתחיל לחלק מטרות‪" .‬היכון היכון" אני לוחש‪ ,‬וכולם חוזרים אחרי בלחישה‪ .‬אני עוצר ומזכיר‬
‫לעצמי שזאת המחלקה שלי‪ ,‬אלו החיילים שלי‪ ,‬אני אחראי עליהם‪ ,‬אני חייב לחשוב היטב ולתת פקודות נכונות גם‬
‫בתנאי הלחץ ולהחזיר את כולם בריאים ושלמים הביתה‪ .‬אני נושא בלב תפילה קצרה "אלוקים‪ ,‬תן לי את כוח והחוכמה‬
‫להחזיר את החיילים שלי הביתה בשלום"‪ .‬ומתחיל לספור "שבע‪ ...‬ארבע‪" ...‬‬
‫סיפור מספר ‪07‬‬
‫להישאר במקום‬
‫השמיים כבר רועדים כל לילה‪ ,‬והשמיים נופלים ללא הפסקה‪ .‬היללות לא פוסקות מלהכאיב את האוזניים‬
‫ושלווה היא בתור חלום שלא יתגשם לעולם‪.‬‬
‫השגרה שהייתה פעם‪ :‬לקום‪ ,‬להתלבש וללכת לבית הספר הפכה ל‪ :‬לקום‪ ,‬להתלבש מהר ולרוץ למקלט‬
‫שנמצא בהמשך הרחוב‪ ,‬ואז לבדוק איפה מה נפל‪ .‬זאת כבר השגרה למשך כבר שמונה שנים‪.‬‬
‫באביב אנחנו‪ ,‬אני ואימא ואח שלי הקטן‪ ,‬היינו הולכים לפסטיבל 'דרום אדום' ליד רעים‪" .‬אתה יודע למה‬
‫קוראים לדרום 'דרום אדום'?" שאלתי את אחי הקטן‪ .‬הוא הנהן לשלילה‪" ,‬כי הדם שנשפך מבני האדם‬
‫שנהרגים מהרקטות הוא אדום‪ ,‬והוא צובע את כול הדרום בצבע אדום מבחיל!" הוא אמר את זה לאימא‬
‫שלי והיא נזפה בי‪ ,‬כמו שהיא תמיד נוזפת בי ‪ ":‬תפסיק לדבר ככה‪ ,‬אתה יודע שזה לא נכון! אחותך‬
‫זיכרונה לברכה נהרגה בשביל לנסות ולהפסיק הכול ואבא שלך זיכרונו לברכה‪ ,‬תקף את עזה בשביל‬
‫שיפסיקו להרוס לנו את החיים! תכבד אותם ותפסיק לבלבל את המוח!"‪ .‬היא אמרה את זה על כל משפט‬
‫שאמרתי שקשור למלחמה הזאת‪ ,‬למלחמה שנמשכת שמונה שנים (אולי יותר‪ ,‬כבר הפסקתי לספור)‪.‬‬
‫אני לא אדם שמקשיב לעלבונות או סוג של עלבונות‪ ,‬אז אני מחזיר‪ ,‬אפילו לאימא שלי‪ .‬אחרי אותו משפט‬
‫חרוש שהיא אמרה חמישים ושלוש פעמים‪ ,‬אני הכנתי משפט נגדי‪ " :‬באודם ירו חמש עשרה פעמים ואת‬
‫המטוס של אבא הורידו מהשמיים‪ .‬תסבירי לי שוב‪ ,‬איך הם בדיוק ניסו להפסיק את זה?!" הפעם לנאום‬
‫הקצרצר שלי הייתה תמיכה‪ .‬שנייה לאחר שסיימתי את הנאום הזה‪ ,‬היה פיצוץ אדיר שזעזע אותי ואז‬
‫אזעקה‪ .‬אימא לקחה את אחי הקטן‪ ,‬תפסה לי ביד ורצה יחד איתי למקלט שהיה במרחק של עשרים‬
‫מטר מאיפה שישבנו‪.‬‬
‫כל הדרך הביתה היא שתקה‪ .‬אולי כי היא הבינה שזה נכון מה שאמרתי‪ ,‬או שאולי היא נפגעה מזה‬
‫שתמכו בי על מה שאמרתי‪ .‬זה היה כאילו הם שמעו אותי‪ ,‬וכיוונו בדיוק כשסיימתי‪.‬‬
‫אנחנו גרים בעיר אופקים‪ .‬יש לנו בית עם דשא ירוק‪ ,‬קירות לבנים ורעפים אדומים בצבע של דם‪ .‬אנחנו‬
‫גרים בתוך בית אגדות‪ ,‬אבל חבל שהחיים שלנו הם לא אגדה‪ .‬אם הם כן יהיו אגדה‪ ,‬הם יהיו כיפה‬
‫אדומה‪ .‬כ מו שכיפה אדומה לא ברחה מהזאב ועוד כיוונה אותו לביתה של סבתא‪ ,‬ככה אנחנו לא בורחים‬
‫מפה כשכל הטילים מכוונים כלפינו‪.‬‬
‫השכונה התרוקנה מזמן‪ .‬אופקים כמעט והפכה לעיר רפאים (לא שהיא לא הייתה מקודם כזאת)‪ .‬רוב‬
‫התושבים עזבו‪ ,‬או יותר נכון ברחו מפה‪ .‬אני לא יודע לאן הם ברחו‪ ,‬אבל אין שום מקום במדינה הקטנה‬
‫הזאת שלא חסין מאותם אזעקות מכאיבות אוזניים שהופכות את הלב שלך לכדור‪ ,‬ומכדררות אותו עד‬
‫שהן יוכלו לזרוק אותו לסל‪ ,‬או מהרקטות שמרעידות את האדמה ומנפצות את המראות שבבואת‬
‫השמחה והשלווה שלנו נתקעה שם ולא מעוניינת לצאת‪.‬‬
‫מידי לי לה אני יוצא אל הדשא העוקצני והמציק ונשכב עליו‪ .‬אני מתבונן אל השמיים ורואה את כל‬
‫הכוכבים‪ ,‬במיוחד את אלו שנופלים עליי‪ .‬אני יושב שתי דקות ואז קם‪ ,‬דורך על הקוצים הקטנים האלה‬
‫ואז צולע אל המקלט הרחוק‪ .‬על כל הדרך שבילים של דם‪ ,‬אדום ובוהק‪ .‬במקלט כבר הוצאתי את כל‬
‫הקוצים אחריי שניים עשר הפיצוצים‪ .‬אני לא מבין למה אימא שלי עדיין רוצה להישאר פה‪ ,‬הרי ברור‬
‫שאין לנו שום דבר לחפש פה‪ ,‬מלבד מוות כמובן‪.‬‬
‫שנים אחר כך‪ ,‬נשארתי רק אני ואימא‪ .‬אחי הקטן לא נהרג במלחמה‪ ,‬כי הוא עדיין לא התגייס‪.‬‬
‫אחי הקטן נשחט‪.‬‬
‫זה היה בלילה בין שישי לשבת‪ ,‬אני הייתי בבית יחד עם אימא שלי‪ ,‬והוא יצא לטיול קצר‪ .‬בשבע ושלושים‬
‫וחמש דקות‪ ,‬ארבעים וחמש שניות הופעלו מערכת הכריזה והיא החלה ליילל בקול‪ .‬אימא ואני רצנו‬
‫למקלט וחיכינו לאחי הקטן‪ .‬אימא החלה לדאוג ולבכות‪ ,‬כי הפיצוץ נשמע קרוב להחריד‪ .‬יום אחרי‬
‫חיפושים שלמים‪ ,‬שמענו דפיקה על הדלת‪ .‬אימא פתחה ומבעד לדלת עמד גבר שמנמן וגבוה עם זקן על‬
‫פניו‪ .‬הוא אמר שהם מצאו את אחי הקטן‪ ,‬שוכב בתעלה ליד הכביש ההיקפי של אופקים‪ .‬הוא אמר‬
‫שהרקטה נחתה שלושה מטרים מאחוריו‪ ,‬והרסיסים פגעו לו ברגליים והוא לא יכול היה לזוז‪ .‬הוא הוסיף‬
‫ואמר שהגופה שלו ריקה מדם‪.‬‬
‫הם שחטו אותו‪ ,‬אמנם שחיטה כשרה‪ ,‬אבל הם שחטו את אחי הקטן!‬
‫אימא ניסתה להיות חזקה‪ ,‬אבל אני ראיתי את קצות שפתיה החלו לזוז בצורה מוזרה‪ .‬היא הייתה בהלם‪,‬‬
‫היא לא יכלה ללכת או לאכול‪ .‬היא פשוט שכבה את הספה בסלון וחיכתה למוות שלה‪ ,‬והוא התקרב עם‬
‫כל אזעקה ופיצוץ‪.‬‬
‫שנה אחר כך‪ ,‬הייתה דפיקה נוספת בדלת‪ .‬אני פתחתי כי אימא כבר לא יכלה ללכת‪" .‬מה אתה רוצה?"‬
‫שאלתי את הגבר במדים חומים שדפק על הדלת‪.‬‬
‫"מיכאל פה?" הוא שאל בקרירות‪.‬‬
‫"עסוק!" אמרתי וטרקתי בפניו את הדלת‪.‬‬
‫הוא בטח רצה שאני יתגייס‪ ,‬ואני בטח רציתי חיים טובים יותר‪ .‬אז אף אחד לא ניצח!‬
‫שנים אחר כך‪ ,‬אני הייתי בן עשרים ושש ואמי הייתה גוססת למוות‪ .‬שלושת הרופאים שהגיעו אליה אמרו‬
‫שהיא סובלת מטראומה ושהיא תמות בקרוב‪ .‬אז זהו‪ ,‬שבקרוב היה לפני חמש שנים‪ .‬היא ידעה שהיא‬
‫תמות בקרוב‪ ,‬ואני קיוויתי לעזוב הכול ולברוח‪ ,‬כמו שאר האנשים‪.‬‬
‫יום אחד היא קמה ממיטתה שהייתה הספה בסלון‪ ,‬בפעם הראשונה מאז מותו של אחי הקטן‪ ,‬דויד‪ .‬היא‬
‫ניגשה אלי כשארזתי את המזוודה השלישית עם כרטיסי הטיסה בפנים‪ .‬היא החלה בנאום שהייתי חייב‬
‫להקשיב לו‪ .‬פעם ראשונה היא מחוץ למיטה ופעם ראשונה היא מדברת‪ ,‬ופעם אחרונה אני רואה או‬
‫שומע אותה‪.‬‬
‫"סבא שלי נולד בשנת ‪ .9121‬הוא נולד בתקופה שבה לא הייתה את המדינה הקטנה הזאת שאתה חיי‬
‫בה עכשיו‪ .‬באותה תקופה לא רק שלא היו מים זורמים וחשמל‪ ,‬לא הייתה רפואה מפותחת כזו ולא‬
‫מערכת כריזה שמתריעה אזעקות‪ .‬הם נאלצו לחיות בלי לדעת מה יקרה להם מחר‪ ,‬ועם זאת הם חיו‬
‫בידיעה מה הם צריכים לעשות‪ ,‬מה שהם חייבים לעשות מחר!" היא עצרה‪ ,‬כי היא לא יכלה לדבר כל כך‬
‫הרבה מבלי לאבד נשימה‪" ,‬כשהוא בן חמש הוא יצא לעבוד בחקלאות ועזר לאבא שלו‪ ,‬סבא‪-‬רבא שלי‪.‬‬
‫עשר שנים אחרי שנולד‪ ,‬אביו חלה במלריה ומת‪ .‬אימא שלו‪ ,‬הוא ושתי האחיות שלו‪ ,‬מרים ורחל נשארו‬
‫ללא בעל ואב‪ .‬הוא גדל להיות לוחם בארגון ההגנה לאחר שאחותו הקטנה‪ ,‬רחל‪ ,‬נאנסה ונרצחה על ידי‬
‫ערבי בשנת ‪ .9122‬אימא שלו מתה בשנת ‪ 9121‬כשירו לה בראש ואחותו‪ ,‬מרים עזבה את הארץ‪ .‬סבא‬
‫שלי‪ ,‬השתתף במלחמת יום העצמאות ואיבד בה את שתי רגליו‪ ,‬ועם זאת‪ ,‬הוא המשיך להילחם על‬
‫המדינה הזו‪ ,‬אם זה בבניית בתים או סלילת דרכים‪ .‬הוא לא יכול היה לעשות הרבה‪ ,‬אבל הוא שמח‬
‫ממה שהוא יכול היה לעשות!" הפסקה‪" ,‬הוא סבל רבות מהמדינה הזאת‪ ,‬הרבה ממה שאתה יכול‬
‫לדמיין" (פה אני רציתי להתערב‪ ,‬אבל בחרתי שלא) " אבל הוא עדיין לא התאכזב ממנה‪ ,‬הוא פשוט נתן‬
‫לה ליצור עוד צלקת ועוד צלקת‪ ,‬אבל הן כולם התאחו‪ .‬הוא לא ברח מהקושי‪ ,‬למרות שהיו לו קשיים‬
‫רבים‪ .‬הוא נלחם על מה שהוא האמין‪ ,‬ומה שהוא האמין היה שצריך להקים מדינה‪ ,‬מדינה שבה יישבו‬
‫כול היהודים הציונים‪ ,‬יקימו ממשלה ויפתחו את פיסת האדמה שלהם‪ .‬סבא שלי נשאר במקום‪ ,‬ואני‬
‫מבקשת ממך להישאר במקום!"‬
‫סיפור מספר ‪08‬‬
‫ציונות אפורה‬
‫כמה ריקות היו עיניך באותו הרגע‪ .‬כמה ריקות‪ ,‬כאילו לא נותר עוד מקום לתחושה אלא רק יצר‬
‫הישרדות‬
‫הפיצוצים החלו בתחנה המרכזית ועברו ליריות‪ .‬לא לקח זמן רב עד שהחלו הצרחות‬
‫ילד קטן תפס בשולי חולצתי‪ ,‬זעק לעזרה‪ ,‬אבל אוזני דיממו ומילותיו נמוגו לדממה‬
‫אוטובוס בוער הצית אישה בשמלה ירוקה‪ .‬האש איכלה אותה עד שכרעה על ברכיה‬
‫היה שם קבצן שבהה בהכל במבט רעב‪ .‬קרי לב היינו‪ ,‬אבל דם חם ניתז לכל כיוון‬
‫אחזת בזרועי חזק‪ .‬כמה ריקות היו עיניך‪ .‬העולם סביבי שקט‪ ,‬כאילו מישהו הנמיך את הווליום‬
‫היורים התקרבו‪ .‬אנשים נפלו על ימין ועל שמאל‪ .‬שני גברים‪ ,‬זיהיתי‪ ,‬אחד עטף פניו במטפחת צהובה‪,‬‬
‫השני כמעט ילד‪ ,‬רזה‪ ,‬זוויתי‪ ,‬כהה עור‪ ,‬מוטרף מבט‪ ,‬שיניו חשופות‬
‫איזה מן ייאוש מביא אדם למעשה כזה‬
‫משיכה חזקה בזרועי והצבת אותי מולך‪ .‬אפילו לא שמעתי את נפץ הירייה‬
‫החושך הכה פתאום‪ .‬כמה ריקות‬
‫כמה ריקות היו עיניך‬
‫המוניטורים הבהבו על הקירות‪ ,‬ובית החולים שקק חיים ומתים‪ .‬כולם דברו ואני שתקתי‬
‫ההורים הגיעו וחבקו ובכו‪ ,‬כמעט כאילו היינו משפחה בלעדיך‬
‫הם אמרו שהשמיעה תחזור‪ .‬הם כתבו מילים חסרות משמעות על לוחות קרטון חומים‬
‫הם התחננו בפני לדבר‪ ,‬אבל עופרת הייתה יצוקה בגרוני‪ ,‬חוסמת את הצרחות‬
‫והחדר‪ .‬כלא מבחירה‪ .‬ארבע קירות ופוסטרים של להקות שאהבת‬
‫אימא נכנסת עם תה ועוגיות ואני מסיבה מבט‪ .‬היא כותבת הלוויה ביום ראשון‬
‫אני חושבת רק כמה קטן הקבר‪ ,‬כמה קטן הארון‪ ,‬כמה צפוף יהיה לך שם‬
‫ככה כולנו גומרים‪ ,‬ככה כולנו‪ ,‬בסוף לכודים בקופסא‬
‫השקט קודח באוזני שלווה כפויה‪ .‬כמה ריקות‪ ,‬כמה ריקות היו עיני‬
‫הטלוויזיה דולקת בלי הפסקה‪ ,‬אבל כבה כשאני באזור‪ .‬ודאגתם חונקת‬
‫מתוקה מדי‪ ,‬כמו כאב הבטן אחרי רחת לוקום‬
‫עוד מעט‪ ,‬עוד מעט תבוא המכשפה‬
‫והריקנות ממלאת כל דבר‪ .‬היא בחלל שבשקערורית הכוס‪ ,‬בין חוליות השרשרת‪ .‬היא בהבל הפה‪ ,‬בין‬
‫עצמות החזה‬
‫היא תהום‪ ,‬היא ריקה‪ ,‬היא אני‬
‫אתה על אלונקה עטוף תכריכים ואפוף הילת פורמלין‪ .‬כמה ריקות‬
‫כמה ריקות היו עיניך‬
‫הם אומרים הספדים וקוברים אותך תחת עץ זית‪ .‬זוכר את האחד‬
‫ליד גן השעשועים ברחביה? היינו מגלגלים פתקים אל בין הסדקים‬
‫מדברים שעות על שעות‪ .‬העץ הכסיף עליו מעל ראשינו הצעירים‬
‫חלמנו על שנות שיבה ורגעי אושר‪ .‬חלמנו על בתי עץ בגינת הבית‪ .‬חלמנו על רכבות צעצוע וטיול‬
‫ללונדון‬
‫ראינו כאב והתעלמנו ממנו‪ .‬ככה זה כשאנחנו צעירים‬
‫אנשים בוכים סביבי ואני שותקת‪ .‬ממילא לא יכולתי לשמוע את זעקותיהם‬
‫אני חושבת על פניך ונרעדת‪ ,‬מקיאה‪ .‬תתרחקו ממני‪ ,‬אני מדבקת‪ ,‬אני מדבקת‬
‫אבא עוטף את כתפי בחיבוק ומוביל אותי למכונית‪ .‬רק הלמות הלב בוערת בתוכי‬
‫לא נכון‪ ,‬כולי בוערת‪ ,‬כמו האוטובוסים ההם‪ ,‬והאישה בשמלה הירוקה‬
‫זה יחזור לאט‪ ,‬אני יודעת‪ ,‬ככה הרופא כותב על הדף‪ .‬כמו שיניים שבוקעות‪ ,‬רק באוזן‬
‫הניתוח עבר בהצלחה‪ .‬היה לך מזל‪ ,‬את שרדת‪ ,‬ואת בסדר‬
‫מה זה מזל‪ ,‬רציתי לשאול‪ .‬מה זה בסדר‬
‫הוא מצפה לתגובה ואני בוחנת את דמותו‪ .‬רבוע‪ ,‬נמוך‪ ,‬זקנו לא מגולח ועיניו אדומות‪ .‬כל כולו אומר‬
‫בזבוז‪ ,‬בזבוז והחמצה‬
‫הוא מהנהן ואוסף את דפיו‪ .‬לרגע הוא מהבהב בזיכרון ילד‪ ,‬רץ במדרון גבעה ירוקה אל זרועות‬
‫בוטחות‬
‫אמא מובילה אותי הביתה ומכינה קקאו לוהט על הגז‪ .‬ריח שרוף פושט בבית ואני בורחת להקיא‪ .‬אבא‬
‫מתגלח‪ ,‬מפנה לי את הדרך וטופח על הגב‬
‫בעדינות‪ ,‬בעדינות‪ .‬לאט עכשיו‪ ,‬את בסדר‬
‫זה מה שאמר? זה מה שהרגיש‪ .‬ומה בעצם ניסה לומר‬
‫נראה לי שהוא ניסה להתנצל‪ ,‬כי קשה לקבוע מה שחור ומה לבן‬
‫בלילות הצרחות מעירות רק את ההורים ואני לא שומעת‪ .‬איזו הקלה‬
‫רק זמזום עמום‪ ,‬כמו בקיעת השן הראשונה‪ .‬מעירים אותי ומחבקים חזק‬
‫כדי שאפסיק להתייפח‪ .‬הם לא מבינים שרק זה‪ ,‬רק זה נותר‬
‫הפיזיותרפיסטית נאה ופניה שזופות‪ .‬היא מחייכת אלי בעיניים בוהקות‬
‫מלמדת אותי את שפת הסימנים‪ .‬איך ארקוד את החיים עכשיו‪ ,‬מפורקת כולי?‬
‫היא אומרת שאני נראית נפלא‪ .‬שקרנית‪ .‬המכנסיים עלי כבר חמישה שבועות והחולצה‬
‫הוכתמה בדמעות וקומטה במאבקי כוחות‬
‫בואי נדבר‪ ,‬היא מתחננת‪ .‬בואי נדבר כשאת מוכנה‬
‫ונוקשת על אוזני בניסיון לגרום להן לפעול‪ .‬אני עוצמת עיניים‪ .‬לפחות למדתי‬
‫שהכול נגמר בסוף‬
‫אני קוראת דיווחי בעיתון‪ .‬הפיצוצים‪ ,‬היריות‪ .‬יש רשימת הרוגים‬
‫חוץ ממך‪ ,‬עוד שני ילדים‪ ,‬גנן‪ ,‬עורך דין‪ ,‬והאישה ההיא‪ ,‬בשמלה הירוקה‬
‫היא לבשה רק ירוק‪ ,‬סיפרה אחותה בראיון אקסקלוסיבי‪ .‬אמרה שככה היא מתחברת‬
‫להכל להכל להכל‬
‫וארבעים פצועים‪ .‬הם רשמו את שמי‪ ,‬אבל לא הוסיפו תמונה‪.‬‬
‫בעיניהם‪ ,‬רק המתים מתים‬
‫על מי את כועסת? כותב הפסיכיאטר ועיניו כואבות איתי את אובדנך‬
‫על מי אני כועסת? על אף אחד‬
‫אני רושמת לאט‪ .‬אין שחור ואין לבן‬
‫תג השם שלו מתנוצץ באורן הרך של מנורות החדר‪ .‬עציצים מדיפים ריח יסמין‪ ,‬ודגים שוחים‬
‫באקווריום עגול בפינה‬
‫הזמזום באוזני כואב‪ .‬כולי כואבת‪ .‬המילים נוטפות על דפי המחברת‬
‫אני רוצה ללכת הביתה‬
‫מה את באמת רוצה? שואל הפסיכיאטר‪ .‬אמרי לי‪ ,‬ונסיים מוקדם היום‬
‫אנחנו שותקים עד סוף הפגישה‪ .‬אבא מגיע לאסוף אותי‪ .‬אני תולשת את הדף ומניחה אותו מולו‬
‫אין שחור ואין לבן‬
‫המראה מכוסה אדים רותחים‪ .‬אצבעותיי עוברות על דמותי המוכרת לא מוכרת‪ ,‬נוגעות בקווי לחיים‬
‫חיוורים‪ ,‬עיקול שפתיים נשוכות‪ ,‬להחזיק אותי בפנים‪ ,‬לדחוף אותי עמוק‬
‫כולי מעורפלת‪ ,‬מתמוססת‪ .‬בקרוב‪ ,‬לא יוותר דבר‬
‫זיכרון הילד האוחז בשולי חולצתי מכה בי‪ ,‬גורם לי לצנוח‪ ,‬רועדת‪ ,‬על ברכיים ערומות‬
‫על מי אני כועסת?‬
‫היורים שניהם נאסרו‪ ,‬שניהם בחיים‪ ,‬נדונו לחמישה מאסרי עולם ועוד כמה עשרות שנים‪ .‬כל אדם‬
‫עולם‪ ,‬אבל בסוף נותרות רק אבנים בשדה‬
‫שערי נושק למותניים‪ ,‬ארוך כל כך‪ ,‬מסיכה נוחה מהעולם ‪ .‬על מי‪,‬‬
‫על מי אני כועסת?‬
‫כולי מעורפלת במראה‬
‫המספריים בידי ואני גוזרת‪ .‬הכל גוזרת‪ ,‬שערות ארוכות נשטפות אל הביוב‬
‫אני מחייכת אל הדמות במראה‪ .‬עכשיו‪ ,‬אני נראית כמוך‬
‫השמיעה חוזרת לאט‪ ,‬בפרצים חדים של סחרור‪ ,‬כמו פיסות משוננות של זכוכית‪ .‬אמא מלטפת את‬
‫שיערי‪ ,‬עדינה‪ ,‬רכה‪ ,‬כאילו היינו‬
‫כאילו היינו משפחה‬
‫אולי אנחנו נעשים‪ ,‬לאט לאט‪ ,‬אולי אנחנו מתקרבים‪ ,‬אולי‬
‫אולי החיים נמשכים‬
‫גם כשאתה אינך‬
‫"העולם הוא לא שחור ולבן‪ ",‬אמרתי‪ ,‬וקרן שמש הכתה מבעד לחלון‪ ,‬מאירה את שיפולי מיטתך‬
‫סיפור מספר ‪09‬‬
‫זה הוא הסיפור הקצר שלי‪.‬‬
‫סיפור חיי מיום הולדתי ועד היום מבוסס על ציונות‪.‬‬
‫נולדתי וגדלתי בפריס‪ ,‬שם הוריי גדלו והכירו בתנועת נוער בית״ר‪.‬‬
‫כל חיי עד גיל ‪ ,07‬שנת עלייה שלנו‪ ,‬שמעתי שיום אחד נעלה לארץ ישראל‪.‬‬
‫ובכן‪ ,‬כשהגיע הטור שלנו להגשים את ה‪-‬חלום‪ ,‬לא הופתעתי וגם לא חששתי לעתיד שיבוא‪.‬‬
‫היום‪ ,‬לאחר כמעט ‪ 09‬שנה בארץ‪ ,‬אין יום אחד שעובר בלי מחשבה אחת קטנה אך כה חזקה שבוררתי‪.‬‬
‫חיי בירושלים עשירים ומאושרים‪ .‬לכל שם של רחוב‪ ,‬וכמעט לכל אבן‪ ,‬יש היסטוריה‪ ,‬סיפור מרגש וגם‬
‫עבר כבד‪.‬‬
‫אין טיול בגליל העליון‪ ,‬ובנגב הקסום שמשאיר את עניי יבשות‪.‬‬
‫אני אוהבת לאמר שיש כאן‪ ,‬בארץ הכל כך קטנה שלנו‪ ,‬את כל הנופים שבטבע‪ :‬בין הרחמון המושלג‪ ,‬לבין‬
‫הערבה הצחיחה‪ .‬מעל הכנרת השקטה‪ ,‬או לים המלח המרפאה‪ .‬מתל אביב השומרת בין כותלי עירה את‬
‫מגילת ההעצמאות‪ ,‬לירושלים השומרת בין חומות העיר את סיפור העם כולו‪.‬‬
‫בין קודש לחול‪ ,‬בין שמחה לעצב‪ ,‬בין תקווה לשכול‪ ,‬יש כאן בארץ ישראל דבר שלא קיים בשום מקום‬
‫בעולם עבור יהודי דתי או חילוני‪ ,‬שמאלני או ימני‪ ,‬קרבי או ג׳ובניק‪ ,‬זו היא הירושה והשייכות‪.‬‬
‫הרבה מעבר לזכות‪ ,‬לגור כאן זאת חובה‪.‬‬
‫כיהודיה שגדלה בחו״ל‪ ,‬באותן שנים בהן הכל היה טוב ויפה‪ ,‬אותן שנים בהן לא הרגשתי אנטישמיות ולא‬
‫״התביישתי״ מהזהות שלי‪ ,‬עדיין ידעתי שהמקום שלי הינו בארץ ישראל‪.‬‬
‫ללא התגשמות של החזון‪ ,‬לא היינו חוגגים היום ‪ 66‬שנה‪.‬‬
‫שיר בית״ר אותו כתב זאב ז׳בוטינסקי‪ ,‬ואותו שרתי כל ילדותי אומר בדיוק מי הוא יהודי ציוני ולמען מה‬
‫הוא נלחם עד היום‪ .‬בראש מורם ובלב שלם‪ ,‬אני חייה היום בישראל‪.‬‬
‫יש לנו ארץ כל כך יפה‪ ,‬עם שמזכיר קשת בענן מרוב שיש בו את כל צבעי האנושות‪ ,‬ממשלה אותה אני‬
‫מכבדת וצבא אותו אני מברכת‪.‬‬
‫ולסיום‪ ,‬הגאווה ההכי גדולה שלי‪ ,‬היא שבתי היקרה‪ ,‬הצברית שלי‪ ,‬תחגוג השנה ב״ה‪ 5 ,‬בה׳ באייר‪....‬‬
‫הכן‪ ,‬ציונות הינו סיפור חיי‪.‬‬
‫תל חי !‬
‫סיפור מספר ‪41‬‬
‫עשר פתיליות עומדות על השיש‬
‫עשר פתיליות עומדות על השיש‪ ,‬פתיליה למשפחה‪ .‬לא ממש משפחות‪ ,‬יותר נכון‪" ,‬שברי משפחות"‪ .‬כל‬
‫משפחה כזאת קבלה חדר במבנה נטוש שהיה פעם‪ ,‬לפני שקמה המדינה‪ ,‬בית מפואר של משפחה‬
‫ערבית אמידה ביפו‪ .‬פעמיים בשבוע מעבירה פרלה את הפתיליה מהמטבח המשותף לכל הדיירים לחדר‬
‫האמבטיה המשותף‪ .‬שם היא מרתיחה מים בדוד גדול וטובלת במים הרותחים את החיתולים של אריק‪,‬‬
‫נכדה התינוק‪ .‬טובלת ומשפשפת‪ .‬פרלה לא צעירה ולא חזקה‪ .‬היא נמוכה ורזה‪ ,‬שערה האפור מהודק‬
‫בסיכות לראשה‪ ,‬מכוסה מטפחת כחולה‪ ,‬דהה‪ .‬הגב כואב לה כאשר היא מעבירה בכוח את החיתולים‬
‫מעלה‪-‬מטה על קרש הכביסה‪ .‬דוד המים כבד מאד וכשהיא מרימה אותו ושופכת את המים המלוכלכים‬
‫לאמבטיה ניתזות טיפות על החלוק הישן שלה‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬יש לה מיטה‪ ,‬יש לה עבודה‪ ,‬יש לה אוכל‬
‫ובעיקר‪ ,‬יש לה נכד שנקרא על שם סבו‪ ,‬אריה‪-‬לייבל‪ .‬אריק קוראים לו כאן‪ ,‬בישראל‪ .‬באמת יותר טוב כאן‬
‫מאשר שם‪ ,‬במחנה העבודה בהרי אורל ובעיר הפליטים טשקנט‪.‬‬
‫כאשר נכנסו הגרמנים לעיירה שלהם היה ללייבל שלה מספיק שכל לברוח‪ .‬האחרים האמינו שיהיה‬
‫בסדר‪ .‬אבל לייבל לא האמין לגרמנים‪ .‬כבר אז הבין‪ .‬הם ארזו שמיכות ובגדים ויחד עם הילדים נעו‬
‫מזרחה עם המוני בורחים‪-‬פליטים כמוהם‪ .‬לילדים‪ ,‬מילק ולאה'לה‪ ,‬הסביר לייבל שתהיה תקופה קשה‬
‫והם יעברו אותה בשלום אם יישארו יחד‪ ,‬יעזרו זה לזה וישמרו על המשפחה‪ .‬הכי חשוב‪ ,‬הדגיש לייבל‪,‬‬
‫לשמור על המשפחה‪ .‬מילק היה בן שתים עשרה ולאה'לה בת ארבע עשרה כשברחו מפולין‪ .‬ברוסיה‪ ,‬כמו‬
‫ברוסיה‪ ,‬כולם פושעים שצריך להעניש‪ .‬כך הגיעו‪ ,‬לאחר מסע של שבועיים ברכבות‪ ,‬לתחנה שכוחת אל‬
‫בהרי אורל עם "פושעים" פולנים רבים‪ ,‬חלקם הגדול יהודים‪ .‬כולם נשלחו למחנה עבודה‪ .‬קיבלו חדר‬
‫מקרשים ללא רצפה ומנהל תקיף‪ .‬כאן‪ ,‬הודיע המנהל‪ ,‬כל אחד יעבוד לפי מקצועו ולפי יכולתו‪ .‬תמורת‬
‫העבודה תקבלו כרטיסי לחם‪ .‬כולם נרשמו‪ .‬פרלה נרשמה כעקרת‪-‬בית‪ ,‬לאה ומילק תלמידים ולייבל מנהל‬
‫חשבונות‪ .‬למחרת בבוקר נשלח לייבל ליער עם קבוצת עובדים‪-‬פליטים כמוהו שהיו לחוטבי עצים‪ .‬את‬
‫מילק סידרו לעבודה בהעמסת פחם בתחנת הרכבת‪ .‬זרזו את המעמיסים‪ ,‬מהר‪ ,‬דחוף לשלוח פחם‬
‫לגרמניה‪ ,‬בת בריתה של ברית המועצות‪ .‬הגרמנים צריכים הרבה פחם לרכבות שלהם‪ .‬הם נוסעים‬
‫מניצחון לניצחון באירופה‪ .‬מילק‪ ,‬אז רק בן שתים עשרה אבל חזק‪ .‬בבית הספר היה ספורטאי מצטיין‪.‬‬
‫הוא העמיס וסחב‪ ,‬נשם אבק שחור והרגיש שכוחותיו עוזבים אותו‪ .‬במשך הזמן העבודה הכבידה יותר‬
‫ויותר כי מילק היה רעב‪ .‬כל הזמן רעב‪ .‬הלחם השחור שקבלו לא היה אכיל ולא מספיק‪ ,‬מין גושי לחם‬
‫מנסורת‪ .‬לאה הייתה מסתובבת ליד התחנה ומחפשת שאריות של אספקה הנשלחת לחזית‪ .‬לפעמים‬
‫מצאה תפוחי אדמה רקובים שנזרקו ומיהרה לאסוף ולהביא לבקתה‪.‬‬
‫לייבל‪ ,‬שניסה לשמור על בני ביתו ולהראות תקווה לעתיד‪ ,‬סבל יותר מכולם‪ .‬בן חמישים היה‪ ,‬כל חייו‬
‫עבד במשרד‪ .‬מעל לכוחותיו היה לחטוב עצים ביער‪ ,‬אבל‪ ,‬הוא ידע שכרטיסי הלחם של פרלה ולאה'לה‬
‫תלויים בעבודתו‪ .‬באחד הימים ראו אותו חבריו מתעוות בכאב ורגע אחר כך נפל ואיבד את הכרתו‪.‬‬
‫כשהתעורר לאחר זמן קצר ניסה לקום ונפל שוב‪ .‬מנהל העבודה החל לצעוק‪ -‬אוכל לחם סובייטי ולא‬
‫עובד‪ ,‬בנדיט שמנצל את העם הסובייטי‪ .‬החברים גררו אותו למחסן כלי העבודה‪ ,‬אספו את משקפיו‪,‬‬
‫השאירו לידו קצת מים והמשיכו לחטוב עצים למען העם הסובייטי ובעלת בריתו‪ ,‬גרמניה‪ .‬בערב סחבו‬
‫אותו למחנה‪ ,‬לצריף‪.‬‬
‫פרלה קיבלה אישור מהממונים ללכת עם לייבל לעיר הקרובה לראות רופא‪ .‬זה היה בחורף‪ ,‬בינואר‪,‬‬
‫‪ .9161‬השניים לבשו את כל הבגדים שנשארו להם וצעדו יחד לאורך מסילת הברזל‪ ,‬לייבל נשען על‬
‫אשתו‪ .‬כעבור שלוש שעות הגיעו לעיר קטנה‪ .‬הם מצאו את בית החולים שהייתה בו רופאה אחת וכמה‬
‫אחיות‪ .‬הרופאה הטובה בדקה את לייבל בדיקה יסודית‪ ,‬היא אפילו הכינה לו בחדרה תה עם קוביית‬
‫סוכר‪ .‬דלקת בקרום הלב‪ ,‬קבעה‪ .‬אסור להתאמץ‪ .‬קשה עכשיו‪ ,‬בזמן מלחמה לנוח‪ ,‬אבל תנסה‪ .‬לפני‬
‫צאתם ברכה הרופאה באידיש‪ ,‬שאלוהים ישמור עליכם‪ .‬לעת לילה הגיעו בחזרה למחנה‪ ,‬טוב שיכלו‬
‫ללכת לאורך המסילה וכך לא טעו בדרך המושלגת‪.‬‬
‫מכאן ואילך יצאו פרלה ולאה לנסר את ענפי העצים ולנקות את הגזעים השוכבים על האדמה לאחר‬
‫הכריתה‪ .‬כך המשיכו לקבל כרטיסי לחם‪ .‬בערב‪ ,‬לאחר העבודה‪ ,‬היו לאה ומילק הולכים לבאר רחוקה‬
‫להביא קצת מים לצריף‪ .‬בבאר הקרובה המים היו קפואים‪ .‬הם אכלו לחם ושתו מים חמימים‪.‬‬
‫העבודה של פרלה כאן‪ ,‬בישראל‪ ,‬הרבה יותר קלה‪ .‬היא מצאה עבודה בבית חולים לחולי שחפת‪ .‬אמנם‬
‫כבר עברה מזמן את גיל החמישים‪ ,‬אבל היא חרוצה ומרוצים ממנה בעבודה‪ .‬כל בוקר נוסעת פרלה‬
‫באוטובוס יותר משעה לבאר יעקב ובערב שבה עייפה ליפו‪ .‬פעמיים בשבוע עושה תורנות לילה וכך ביום‬
‫היא חופשייה לעזור ללאה עם הכביסה של אריק הקטן‪ .‬היא התקבלה לעבודה כי היה לה נסיון בעבודה‬
‫בבית חולים וגם כי לא רבים רוצים לעבוד עם חולי שחפת‪ .‬שוב הודתה בליבה ללייבל שלה שתמיד ראה‬
‫את הנולד וידע איך לחזק את משפחתו‪ .‬הרי גם העבודה בבית החולים בטשקנט הייתה רעיון שלו‪.‬‬
‫היה זה לאחר קיץ ‪ ,9169‬כאשר גרמניה פלשה לברית המועצות‪ .‬לפתע הפולנים כבר לא היו אויב‪.‬‬
‫המשפחות הפולניות שוחררו‪ ,‬אולם רק למזרח ברית המועצות‪ .‬לא לפולין‪ .‬הכול נהרו לטשקנט וסמרקנד‪.‬‬
‫מילאו רכבות ללא כרטיסים‪ ,‬ישבו על גגות הקרונות‪ ,‬העיקר לצאת ממחנות העבודה באורל ובסיביר‪.‬‬
‫לייבל פחד שיזרקו אותם מהרכבת וסירב להתגנב ללא כרטיסים‪ .‬הוא שלח את פרלה למכור את מעיל‬
‫הפרווה שנותר לה ועליו שמרה מכל משמר‪ .‬מילק הלך איתה לאותה עיר קרובה‪ .‬הם שבו בלי מעיל ועם‬
‫כסף לארבעה כרטיסים לרכבת‪ ,‬חמש מאות רובל מחירו של כרטיס לטשקנט‪ .‬בעיר המלאה אלפי פליטים‬
‫פולנים מצאה פרלה חדר בבקתה יחד עם משפחה יהודית נוספת‪ .‬לייבל תכנן איך ידאג לעתידם של‬
‫אשתו וילדיו‪ .‬הוא ידע שימיו עם משפחתו ספורים‪.‬‬
‫ערב אחד ישב לייבל עם בנו והסביר שעכשיו הזמן להיפרד כדי לשרוד‪ .‬שמועה הגיעה שילדי בתי‬
‫היתומים של היהודים יצאו בעקבות הצבא הפולני של אנדרס לארץ‪-‬ישראל‪ .‬לכן העביר לייבל את מילק‬
‫לבית יתומים למרות מחאותיה של פרלה‪ .‬בבית היתומים‪ ,‬הסביר לה‪ ,‬יש יותר אוכל מאשר לנו‪ .‬יש סיכוי‬
‫להגיע לארץ‪-‬ישראל‪ .‬מילק היה יוצא מבית היתומים לראות את אמא ואבא ולאה‪ ,‬לנסות למצוא עבודה‪,‬‬
‫להביא חתיכת לחם‪ ,‬ושב לישון שם‪ .‬עד שהודיעו שמחר יצאו כל הילדים מבית היתומים ברכבת דרומה‪.‬‬
‫פרלה ארזה למילק קצת צימוקים ומעיל קרוע‪ .‬בתחנת הרכבת נפרדו בדמעות ונתנו למילק כתובת של בן‬
‫דוד שעלה לארץ לפני המלחמה‪..‬‬
‫מילק נסע דרומה לטהרן ולייבל אושפז בבית חולים שהקימה ממשלת פולין בטשקנט‪ .‬בשבועות‬
‫האחרונים הוא הרגיש עייפות רבה גם כשלא התאמץ‪ .‬כאבים בחזה תקפו אותו כמעט מידי יום והנשימה‬
‫קשתה עליו‪ .‬באולם גדול ובו מיטות ברזל זו ליד זו שכב לייבל ושכבו חולים רבים נוספים‪ ,‬כולם בבגדיהם‪,‬‬
‫מי שהיה לו סדין הביא מהבית‪ .‬חולה שהוצא ללא רוח חיים‪ ,‬מייד נלקחו הסדין והבגדים ממיטתו על ידי‬
‫החולים האחרים‪ .‬פרלה לא הורשתה להיכנס‪ .‬עם שאר בני המשפחות עמדה ליד הגדר וחיכתה בכול‬
‫ערב שיצא השומר עם רשימה ויודיע מי מת היום ויש לקחת את הגופה‪.‬‬
‫ערב אחד נתן לה השומר פתק מלייבל‪ .‬הוא‪ ,‬לייבל שלה‪ ,‬דיבר עם האחות הראשית‪ ,‬סיפר לה שפרלה‬
‫עבדה בפולין בבית אבות ויש לה ידע ברפואה‪ .‬עליה להתייצב למחרת בבוקר אצל האחות‪ .‬פרלה קיבלה‬
‫עבודה בבית החולים בזכותו של לייבל‪ .‬אפילו חלוק קבלה ומנת לחם כל יום‪ .‬תחילה עבדה במרתף‪,‬‬
‫כיבסה תחבושות ובגדים צואים ומלוכלכים בדם של חולים ואנשי צוות‪ .‬אחר כך נשלחה לנקות את חדרי‬
‫החולים והיא יכולה הייתה לפגוש את לייבל‪ ,‬פגישות חטופות‪ .‬מצבו הלך והחמיר אבל הוא עשה מאמץ‬
‫לחבק לרגע את אשתו‪ ,‬לחייך אליה ולהגיד לה‪ ,‬שהיא ולאה צריכות להגיע לארץ‪-‬ישראל‪ ,‬פעם‪ ,‬כשתיגמר‬
‫המלחמה‪ .‬שם‪ ,‬הוא מקווה‪ ,‬יחכה להן מילק‪ .‬זו התקווה שלנו‪ ,‬בשום אופן לא להישאר ברוסיה‪ ,‬הזהיר‬
‫בכבדות‪ ,‬מתקשה לדבר ולנשום‪ .‬תמסרי נשיקות למילק וללאה'לה‪ .‬בקול חלוש אבל בדברים ברורים‬
‫נפרד לייבל‪.‬‬
‫פרלה המשיכה לעבוד בבית החולים וגם עברה קורסים מקצועיים‪ .‬לאה נשלחה לעבוד‪ ,‬עם צעירים בני‬
‫פולין‪ ,‬במפעל שהכין מנות קרב לחיילי הצבא האדום‪ .‬רוב הפועלים והפועלות הצעירים היו יהודים‪ .‬אלה‬
‫שלא היו יהודים הצליחו להצטרף לצבא של אנדרס הנע דרומה‪ .‬רק שנה לאחר סיום המלחמה‪ ,‬במאי‪,‬‬
‫‪ ,9164‬הצליחו פרלה ולאה לשוב עם משפחות נוספות של פולנים לפולין האחרת‪ ,‬הקומוניסטית‪ .‬את‬
‫לייבל השאירו באדמה הקפואה של טשקנט‪ ,‬ללא ציון במקום קבורתו‪ .‬מאחוריה של פרלה היו שלוש‬
‫שנות עבודה בבית חולים‪ ,‬כולל נסיון בטיפול בחולים ותעודות המעידות על הקורסים שעברה‪ .‬כל רכושן‬
‫היה קצת תמונות ותעודות ששמרו עוד מהבית הישן בפולין וכמה גלויות‪ ,‬ממילק‪ ,‬מהקיבוץ שאליו נשלח‪.‬‬
‫הוא כתב על מסע ארוך‪ ,‬מחנה בטהרן‪ ,‬מחנה בקראצ'י שבהודו‪ ,‬הפלגה לעדן‪ ,‬לסואץ ונסיעה ברכבת‬
‫לעיר בשם רחובות‪ ,‬שם‪ ,‬כתב‪ ,‬קיבלו הרבה הרבה תפוחי זהב‪ ,‬עד שכאבה להם הבטן‪ .‬בנובמבר‪9162 ,‬‬
‫נפרדו ממילק‪ ,‬בפברואר ‪ 9162‬הגיע הבן לארץ‪-‬ישראל‪ ,‬כמו שהבטיח לייבל‪ .‬עכשיו הוא שם‪ ,‬בקיבוץ‪ ,‬ויש‬
‫לו מקום לישון‪ ,‬ובעיקר מספיק אוכל‪ .‬הייתה גם גלויה נוספת‪ ,‬מאמריקה‪ .‬קרובת משפחה של לייבל‬
‫הודיעה ששלחה להם חבילה עם בגדים חמים ואוכל‪ .‬החבילה מעולם לא הגיעה‪.‬‬
‫מפולין הצליחו להבריח את הגבול לגרמניה למחנה עקורים‪ .‬אפילו לא הספיקו לקבל בגדים ממחסן של‬
‫הג'וינט‪ ,‬לא הספיקו לטפל בקבלת הפנסיה של לייבל על עשרים וחמש שנות עבודתו כמנהל חשבונות‬
‫במשרד הדואר הפולני‪ .‬העיקר שיצאו מהארצות הקומוניסטיות‪ .‬היה להן די‪ .‬במחנה העקורים קיבלו‬
‫פרלה ולאה סוף‪-‬סוף בגדים שהגיעו מיהודי אמריקה וזרקו את הסמרטוטים מטשקנט‪ .‬פרלה מצאה‬
‫עבודה בחדר חולים במחנה‪ .‬לאה עבדה במחסן של הצבא האמריקאי‪ .‬את שכרן קיבלו בסיגריות שאותן‬
‫מכרו‪ .‬בחודש מאי‪ 9161 ,‬חגגו עם כל המחנה את הקמת המדינה היהודית ודאגו כמו כולם בגלל‬
‫הידיעות על המלחמה הכבדה‪ .‬למילק כתבו שהן בתור לעליה ומייד כשיגיעו לארץ יודיעו לו‪ .‬הן סיפרו לו‬
‫שבמחנה בגרמניה פגשו את יצחק שהיה אתם בטשקנט והוא ולאה נישאו בחתונה קבוצתית גדולה‬
‫שנערכה שם‪ .‬כבר שש שנים מאז ראו אותו לאחרונה‪ .‬כשנפרדו היה נער צעיר‪ ,‬כמעט ילד‪ ,‬ועכשיו הוא‬
‫גבר‪ .‬הן כל כך מתגעגעות‪.‬‬
‫בספטמבר‪ 9161 ,‬הגיעו פרלה ולאה לחיפה‪ ,‬שוכנו בחדר בבית עולים בקרית שמואל ושלחו גלויה‬
‫למילק‪ ,‬לקבוץ‪ .‬כמו בכל תחנה בנדודיהם‪ ,‬פרלה ולאה מייד חיפשו עבודה‪ .‬הן החלו לעבוד בניקיון בבית‬
‫מלון בחיפה שהבעלים דיבר פולנית והיה קל להסתדר‪ .‬מידי ערב היה שיעור בעברית בבית העולים‪ .‬לאה‬
‫כבר ידעה עברית ממש טוב‪ .‬בינתיים שלחו גלויות נוספות למילק כי הוא לא ענה‪ .‬אולי עבר לקבוץ אחר?‬
‫אולי מתעכב הדואר בגלל המלחמה? באחד הערבים שבו לחדר בבית העולים ומצאו מעטפה חומה על‬
‫השולחן‪ .‬היה כאן חייל והשאיר לכן מכתב‪ ,‬אמרו השכנים מהחדר הסמוך‪ .‬מילק! קראה לאה‪ .‬פרלה‬
‫פתחה בזהירות את המעטפה‪ .‬הייתה בתוכה תמונת פספורט של מילק שלה‪ ,‬נראה בוגר וצעיר גם יחד‪,‬‬
‫מחייך‪ ,‬מביט לעיניה‪ .‬יחד עם התמונה היה פתק בעברית‪ .‬לאה קראה‪" :‬מילק‪ ,‬מרדכי ליכטמן‪ ,‬נפל בקרב‬
‫בלטרון‪ ".21.1.9161 ,‬זהו‪ .‬זה הכול‪ .‬באותו שבוע לא הלכה פרלה לעבודה‪ .‬שכבה על המיטה‪ ,‬בהתה‬
‫בתקרה וחשבה‪ -‬את זה לייבל לא תכנן‪ .‬הכול אירגן וסידר‪ ,‬אבל על הקרב בלטרון לא חשב‪ .‬מה זה בכלל‬
‫הלטרון הזה‪.‬‬
‫בנובמבר‪ ,9161 ,‬קיבלו פרלה ולאה‪" ,‬אמו ואחותו של החלל ליכטמן מרדכי" הזמנה להר הרצל‪ .‬ברחוב‬
‫קינג ג'ורג' המתין אוטובוס למשפחות‪ .‬בית קברות צבאי נפתח בהר הרצל בירושלים‪ .‬הייתה שם לוויה‬
‫ענקית‪ .‬שורות של ארונות ועליהם רק מספרים‪ ,‬ללא שמות‪ .‬עמדו שתיהן עם הקהל‪ .‬לא ידעו לאן ללכת‪.‬‬
‫פרלה נמוכה‪ ,‬במטפחת ראש כחולה‪ ,‬לאה גבוהה‪ ,‬נאה‪ ,‬בהריון‪ .‬חיילת שאלה אותן‪ ,‬למי באתן? אנחנו‪,‬‬
‫ענתה לאה‪ ,‬המשפחה של מילק ליכטמן שנפל בלטרון‪ .‬החיילת אמרה שלטרון זה שם‪ ,‬הלוויה השנייה‪.‬‬
‫כאן קוברים את חללי גוש עציון‪ .‬הלכו ל"שם"‪ ,‬ללוויה השנייה‪ .‬אז יש להן קבר‪ .‬אומנם משותף עם עוד‬
‫חללים‪ ,‬קבר אחים‪ ,‬אבל השם של מילק מצוין עליו‪ .‬גם שמות ההורים‪ ,‬פרלה ואריה‪.‬‬
‫לאחר הלוויה ההמונית שבו באוטובוס לחדר ביפו‪ ,‬החדר שבן‪-‬הדוד הוותיק בארץ סידר להן‪ ,‬בעזרת‬
‫משרד הביטחון‪ .‬עכשיו‪ ,‬אמר לפרלה‪ ,‬יש לך הטבות של משפחה שכולה‪ .‬ופרלה לא הבינה מה טוב יכול‬
‫לצאת מזה שהיא משפחה שכולה‪.‬‬
‫כאשר קיבלו את החדר בבניין ביפו הן היו רק שתיים‪ .‬כעבור חצי שנה הגיע יצחק‪ ,‬בעלה של לאה‪.‬‬
‫החליטו שיישאר באירופה עוד מספר חודשים‪ .‬הוא היה מומחה בגזירה ומצא עבודה במתפרת מדים של‬
‫הצבא האמריקאי‪ .‬חסך קצת כסף לתחילת חייהם בארץ‪-‬ישראל‪ .‬בתחילת ‪ 9161‬הגיע גם יצחק לארץ‪.‬‬
‫כשיצחק עלה ארצה הרגישה פרלה שהיא חייבת לעזוב את החדר המשפחתי ולתת לבת ולחתן פרטיות‪.‬‬
‫למזלה התפנה בקצה הפרוזדור מחסן קטן ופרלה קיבלה אותו כדירה לעצמה‪ .‬כך יש לה חדרון עם‬
‫מיטה‪ ,‬כסא וארון קטן‪ .‬עדיין היא מבשלת על אותו פרימוס יחד עם לאה'לה‪ .‬את רוב הארוחות שלה היא‬
‫אוכלת בחדר האוכל של בית החולים‪ ,‬בעבודה‪ .‬בערב היא מחליפה את הבגדים שבהם הייתה בבית‬
‫החולים‪ ,‬לוקחת את אריק על הידיים‪ ,‬מנשקת ומחבקת אותו‪ .‬אם לאה ויצחק לא שומעים סבתא מספרת‬
‫לו על הדוד שלו מילק שהיה כזה גבוה ויפה וגיבור ורצה להכין מקום בארץ ישראל להוריו ואחותו אבל‬
‫לטרון לקח אותו‪ .‬היא מספרת לו על סבא לייבל שידע לסדר את המשפחה ולהבטיח את עתידה לפני‬
‫שמת‪ .‬כמעט הכול ידע‪ ,‬כמעט על הכול חשב סבא לייבל שלך‪ ,‬היא אומרת לאריק הקטן‪ .‬כמעט על הכול‪.‬‬
‫‪2.2.2196‬‬
‫סיפור מספר ‪40‬‬
‫נשארתי תימהוני‪.‬‬
‫ברחמה התגוררתי שמונה חודשים והיא קוראת לי תימהוני‪ .‬הרמתי עוד כף אשפה‪ ,‬הר האשפה הזה לא נגמר‪,‬‬
‫במשך שנים הם זורקים לכאן את שאריות האוכל‪ ,‬מסורת העוברת מאם לבנותיה במשך דורות‪" ,‬חאאֶ 'ט אלמַ בְּכא"‬
‫קיר הבכי של היהודים‪ .‬בעוד רגעים מספר אנקה כאן פינה קטנה בה אוכל לעמוד ולהרגיש ‪ 111‬שנה אחורה‪,‬‬
‫בנימין מטודלה עומד ורושם את התפעלותו ‪",‬שער הרחמים" כך הוא קורא לכותל‪ .‬רבי עובדיה מברטנורא נפעם‬
‫מגודל האבנים‪ .‬המוני היהודים נשענים על הקיר בדרכם אל ההר‪ .‬תימהוני היא קראה לי‪.‬‬
‫נשארנו אחרונים‪ .‬משפחות שרעבי וחבאני נראות כדמויות מטושטשות במרחק‪ .‬אבא‪ ,‬צריך להמשיך‪ ,‬אני אומר‬
‫לאבי‪ .‬הוא מתרומם באיטיות מן הסלע‪ .‬אנחנו בדרכנו לעדן‪ ,‬עיר הנמל‪ ,‬תחנה אחרונה בדרך לציון‪ .‬מגדלי‬
‫המסגדים נראים למרחוק‪" .‬למען ציון לא אחשה ולמען ירושלים לא אשקוט" לוחש לי אבא‪ .‬אפילו האדמה בוערת‬
‫מחום‪ .‬אבא? אבא?‬
‫שוטר בריטי פונה אליי באנגלית‪ .‬כן‪ ,‬כן אני מהנהן לו עם הראש‪ .‬הוא מוציא את האלה‪ .‬אני אחוז בשרעפים ולא‬
‫שמתי את ליבי לאספסוף הערבי שהתגודד בקצה הר האשפה‪ .‬המהלומה הראשונה נוחתת עליי בהפתעה‪ .‬אני‬
‫נילקח אל ה"קישלה" בית המעצר ליד מגדל דוד‪ .‬שפת הקודש נשמעת באוזניי‪ .‬שוטר בריטי‪-‬יהודי פונה אליי‪.‬‬
‫כועס‪ .‬מאשים‪ .‬אתה ותימהוניים כמוך גורמים לערבים לכעוס‪ .‬בגללכם שונאים אותנו‪ .‬חבל שלא נשארת בתימן‪.‬‬
‫כמה עוצמה יש בה‪ .‬באוניה‪ .‬עיר על המים‪ .‬אנחנו עולים לארץ ישראל‪ ,‬סעדיה שואג בשמחה‪ ,‬ים סוף! אנחנו‬
‫מתקרבים לארץ‪ .‬אל מים אלו קפץ נחשון בן עמינדב‪ .‬בים זה טובעו המצרים הם ומרכבותיהם‪ .‬הבכי של אחותי‬
‫קוטע את התרגשותי‪ .‬אמא ישנה‪ .‬אני מנדנד אותה על ידיים ומספר לה בשקט‪ ,‬ארץ ישראל‪ ,‬ירושלים‪ .‬משוש חיינו‬
‫ומשאת נפשם של אבות אבותינו‪ .‬יהודים בה‪ .‬מפרים את אדמתה‪ .‬בונים בה‪ .‬היא נרדמת וחולמת לה על הארץ‬
‫המתקרבת‪.‬‬
‫הייתי ליד הר המוריה‪ ,‬אמא‪ .‬הם הרסו שם‪ .‬שועלים מסתובבים בו‪ .‬היא מביטה לעברי בכעס‪ ,‬אם אביך היה עוד חי‬
‫הוא היה מחנך אותך‪ .‬לא צריך לקחת הכל‪ .‬אנחנו פה בארץ ישראל‪ .‬זה מה יש‪ .‬את שיגעונות ירושלים שלך תוציא‬
‫לך מהראש‪ .‬ככה היא‪ .‬מסתפקת במועט‪ .‬אני בטוח שאבא גאה בי‪.‬‬
‫עיתון הערב מביא ידיעות ראשונות על פרעות‪ .‬עוד לא עברו עשר שנים ושוב פרעות‪ .‬בירושלים נהרגו ‪ 91‬יהודים‬
‫במהלך היום‪ .‬נשרפו ספרי התורה בכותל המערבי‪ .‬היישוב היהודי בחברון נמחק‪ .‬היהודים בעזה ניצלו‪ ,‬אך גורשו‬
‫מב תיהם על ידי הבריטים‪ .‬זעם אוחז בי‪ .‬אני רץ אל מפקדי‪ .‬ישיבה סוערת סביב השולחן‪ .‬אני קורא לתקוף חזרה‪.‬‬
‫לא רק להגן‪ .‬תימהוני? יהודים נטבחים ושוב אני הוא התימהוני?‬
‫תקנות חדשות בכותל‪ ,‬הבריטים אוסרים עלינו להכניס כיסא או שולחן לרחבה‪ .‬לפחות להתפלל מותר‪ .‬אני מבקר‬
‫כאן ק בוע וכל פעם כפעם הראשונה‪ .‬בעיני רוחי אני צועד ועומד עם המוני יהודים לאורך העבר והווה‪ .‬ליבנו דופק‬
‫בפעימות משותפות‪ .‬נפשנו יוצאת מהתרגשות מהולה בעצב עמוק‪ .‬אנו רוצים אל ההר‪ .‬עיניי נישאות במעלה‬
‫האבנים‪ .‬הכניסה אסורה‪ .‬רק למוסלמים‪.‬‬
‫רגעים מספר לתחילתה של ההפוגה השנייה קורא לי דוד שלתיאל מח"ט עציוני‪ ,‬ננצל את הרגע ונכבוש את העיר‬
‫העתיקה ואת מקום מקדשנו‪ .‬הפגזה ירדנית מקשה את התקדמותנו לעבר החומות‪ .‬דיווחים מתקבלים מכוח‬
‫האצ"ל‪ ,‬הוא נאחז בשער החדש ומחזיק בו‪ .‬אנו מתקרבים אל שער ציון‪ ,‬אני מניח את הקונוס ליד החומה ומדליק‬
‫את הפתיל‪ .‬פיצוץ אדיר מחריד את העיר‪ .‬הלילה מואר לרגע דקיק‪ .‬החומה בשלה‪ ,‬איתנה‪ ,‬לא ניתנת לפריצה‪.‬‬
‫פקודת נסיגה‪ .‬חלומי וחלום העם היהודי מתרחק בדקירת סכין המפלחת את הלב‪ .‬סליחה אבא‪.‬‬
‫תשעה באב מתקרב‪ ,‬אנו עולים לירושלים המחולקת‪ ,‬בליל תשעה באב נשב על הר ציון ונצפה לעבר הכותל‬
‫המערבי‪ ,‬לעבר הר המוריה‪ .‬אלפיים שנה חלמנו‪ .‬עינינו רואות מבעד לדמעות‪ .‬אך ידינו קצרה מלגעת‪ .‬ייסורי‬
‫הגאולה‪ .‬כך היה אבי מתאר את תלאות הדרך אל הארץ‪ .‬ייסורי התקומה‪ .‬אני מתאר את המרחק הפיזי הקטן אך‬
‫הגדול מכל‪.‬‬
‫ידיי אוחזות בכרטיס יקר מפז ‪ -‬כרטיס אל פסטיבל הזמר‪ .‬יושב אני בשורה החמישית‪ ,‬מתופף עם קצות האצבעות‬
‫על ברכיי‪ ,‬ומנגינה העולה מן הבמה מגיעה ישר לליבי‪ ,‬אני מרים את עיניי שולי נתן מזמרת מבין שפתיה מנגינה‬
‫מעוררת וכואבת – "ואין פוקד את הר הבית בעיר העתיקה"‪ ,‬אני קם לוחץ את ידה של נעמי שמר כותבת השיר ‪,‬‬
‫ועולה לירושלים החצויה‪ ,‬מביט מגגות הבתים בערגה‪.‬‬
‫עוזי נרקיס אלוף הפיקוד מבקש שאגיע במהירות לדיון על העיר העתיקה‪ .‬ישנם כמה מתנגדים הוא אומר לי‪ ,‬הם‬
‫מפחדים מלחץ בינלאומי‪ .‬ב‪ 1:11‬בבוקר אנחנו כובשים את הר הזיתים‪ .‬הר המוריה ממולנו‪ .‬ארטילריה כבדה‪.‬‬
‫רסיסים ניתזים מכל עבר‪ .‬השער צר מידי הטנקים לא עוברים‪ .‬אני קורא למוטה שיצטרף אליי לזחל"ם‪ .‬אנחנו‬
‫נכנסים בשער‪" .‬ולמען ירושלים לא אשקוט" אני מלמל‪ .‬אני לוקח את מכשיר הקשר ומעביר למוטה‪ .‬הר המוריה‬
‫בידינו אני אומר לו ופורץ בבכי‪ .‬דמעות מתוקות נכנסות לפי‪ .‬אני מנשק את האדמה‪ .‬מוטה מודיע " הר הבית‬
‫בידנו"‪ .‬הם יורדים אל הכותל להניף דגל ולתקוע בשופר‪ .‬אני נשאר על ההר‪.‬‬
‫נשארתי על ההר‪ .‬יהודים באו והלכו‪ .‬תימהוני הם קראו לי‪ .‬אט אט החלו ההגבלות‪ .‬לא להתפלל‪ .‬לא להכניס‬
‫סידור‪ .‬שעות מוגבלות‪ .‬ואני על ההר‪ .‬בעיניי ירושלים מתפתחת‪ .‬רוח של שינוי‪ .‬שכונות חדשות נבנות‪ .‬ואני על הר‪.‬‬
‫אותיות התפילות המגיעות מהכותל עוברות דרך ההר בדרכן אל יעודן‪ .‬רחשי לב‪ ,‬תחינות ובקשות‪ ,‬הכול עובר‬
‫מכאן‪ .‬אני שומע את זעקות המפגינים על הא ועל דא ברחבי ירושלים‪ .‬אני רואה את התמורות המתרחשות בארץ‪.‬‬
‫וכואב‪ .‬כואב מכאן על ההר‪ .‬כואב את התמוססות שאיפתו של העם היהודי‪ -‬להיות איתי כאן על ההר‪.‬‬
‫מכאן על ההר‪ ,‬אני שומע איך בכל חתונה מודיע החתן אל מול אורחיו "אם אשכחך ירושלים תישכח ימיני"‪ .‬נדבקת‬
‫לשוני לחיכי וצורמת אוזני‪ .‬נשארתי על ההר‪ .‬תימהוני‪.‬‬
‫סיפור מספר ‪44‬‬
‫צו מילואים‬
‫צהריי יום ראשון‪ ,‬אבי ישב עם חברו גידי מהחוג‪ ,‬על הדשא של הקמפוס‪ ,‬עייפים מסוף השבוע הסוער‬
‫שעבר עליהם בפאבים של תל אביב‪ ,‬ורק מחכים שהיום הזה כבר ייגמר‪.‬‬
‫גידי הסתכל על השעון וכבר אחת עשרים ותשע‪ ,‬עוד דקה מתחילה ההרצאה באודיטוריום העמוס‬
‫לעייפה‪.‬‬
‫"אבי בוא ניכנס‪ ,‬ודאי כבר לא נשאר לנו מקום" אמר גידי‪.‬‬
‫באותו רגע צלצל הסלולרי של אבי‪.‬‬
‫זו אימא שלי גידי‪" ,‬תכנס ותשמור לי מקום על ידך"‪.‬‬
‫אבי ענה לשיחה בשמחה רבה והשתמש בה כתירוץ כדי להישאר על הדשא ולהבריז מההרצאה‪.‬‬
‫"אביל'ה‪ ,‬קיבלת צו מילואים לחודש יוני‪ ,‬שבועיים אימון במחנה צאלים" ‪,‬בישרה לו אמו‪ .‬פניו של אבי נפלו‬
‫והשמחה הפכה לתחושת ייאוש נוראה‪.‬‬
‫"למה הצווים נופלים תמיד על תקופות מבחנים?‪ ,‬למה אני צריך לשרת את המדינה תוך כדי היכשלות‬
‫במבחנים‪ ,‬בזמן שחצי מהעם לא שירת את המדינה דקה אחת מחייו?‪ ,‬למה נותנים צווים דווקא‬
‫לסטודנטים? יש מספיק חברה נשואים שישמחו לחופשה מהאישה והילדים"‪.‬‬
‫אבי לקח את תיקו ונסע לדירתו ברמת‪-‬גן‪ .‬עוד לפני שהספיק להגיע לדירה כבר צלצל למפקד הפלוגה‬
‫שלו כדי לבקש שחרור‪ ,‬אך המפקד דחה את בקשתו על הסף תוך מתן נאום סולידריות צבאי עמוס‬
‫בקלישאות בעיניו של אבי‪.‬ודאי אכשל בכל המבחנים‪,‬המדינה רוצה שנלמד ונכנס לשוק העבודה אך לא‬
‫מאפשרת לעשות את זה כמו שצריך‪,‬רגז אבי בשיחתו עם המפקד‪ .‬במשך שבועיים הוא ניסה את כל‬
‫האופציות שעמדו לפניו‪ ,‬כדי לנסות ולקבל את השחרור הנכסף‪ ,‬אך כולן כאחת נדחו על הסף‪.‬‬
‫יום ראשון‪ ,‬החום והלחות של תחילת חודש יוני התל אביבי כבר נתנו אותותיהם על מדי החיילים‬
‫העומדים בתחנה‪ .‬אבי נעמד ליד השלט למחנה צאלים עם אוזניות באוזניים וחיכה בקוצר רוח‬
‫שהאוטובוס יגיע כבר והוא יוכל להתיישב בו‪ ,‬עם מנה גדושה של אויר קר מהמזגן‪.‬‬
‫לאחר עשרים דקות של איחור הגיע האוטובוס לתחנה‪ ,‬אבי עלה עליו‪ ,‬הציג את צו המילואים לנהג ותפס‬
‫מקום בקדמת האוטובוס תוך כדי כיוון המזגן על פדחתו והחלפת השירים באייפוד שלו לשירים רגועים‬
‫יותר‪ .‬לאחר שעתיים של נסיעה‪ ,‬האוטובוס עצר והנהג בקול עצבני וחסר סבלנות כרז שזוהי התחנה‬
‫האחרונה‪ .‬אבי הסתכל אל מחוץ לחלון האוטובוס וראה לתדהמתו שלט המורה שמאלה לעבר דגניה ב'‪.‬‬
‫מבולבל ונסער ניגש אבי לנהג ושאל לפשר העניין‪" ,‬הרי עליתי על קו לצאלים" חשב לעצמו ‪.‬הנהג היה‬
‫חסר סבלנות והורה לו לרדת תכף ומיד‪ .‬אבי ירד בתחנה ונדהם למראה עיניו‪ -‬כביש ישן ולצידו שלט‬
‫רעוע המורה לקיבוץ‪.‬‬
‫"איפה אני לעזאזל? איך דברים כאלה תמיד קורים דווקא לי?" אמר בקול‪.‬‬
‫לפתע כמו משום מקום עצרה על ידו משאית ישנה ובתוכה בחור צעיר בחליפה ולצידו בחורה בבגדי‬
‫עבודה‪.‬‬
‫"שלום בחור צעיר" קרא האיש בחליפה לעברו של אבי‪.‬‬
‫"בוא תעלה‪ ,‬אתה נראה לי אבוד‪ ,‬ארוחת הצהריים החלה כבר לפני חצי שעה"‪.‬‬
‫אבי עלה על המשאית והם החלו בנסיעה‪.‬‬
‫"אתה ודאי הווטרינר החדש בשביל הפרות שלנו שתנובה הבטיחה לנו כבר המון זמן‪ ,‬איך קוראים לך‬
‫בחור צעיר"?‬
‫מבולבל ונסער שתק אבי ורק אמר את שמו בלחש‪.‬‬
‫"הוי איזה צרוף מקרים ‪,‬גם לי קוראים אבי‪ ,‬ליתר דיוק אברהם‪ ,‬וזוהי אשתי שושנה‪ ,‬תכיר"‪.‬‬
‫"נעים מאוד" ענה אבי והמשיך לשתוק‪.‬‬
‫השלושה הגיעו עם המשאית לקיבוץ‪ ,‬ונכנסו היישר אל חדר האוכל‪ ,‬שכבר המה אדם‪ .‬חקלאים בהפסקת‬
‫הצהריים וילדים עם הגננות בהפסקה קצרה מבית הילדים‪.‬‬
‫"סליחה‪ ,‬אני אמור להיות עכשיו במחנה צאלים ומשום מה נהג האוטובוס הוריד אותי פה" פנה אבי אל‬
‫אברהם ושושנה‪.‬‬
‫"מחנה צאלים?" שאל אברהם בפליאה‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬מחנה צאלים חצי שעה מהעיר באר שבע‪,‬ענה"‪.‬‬
‫" תסלח לי בחור צעיר‪ ,‬אני לא יודע על מה אתה מדבר‪ ,‬אני כבר עשרים שנה בארץ‪ ,‬ביקרתי בכל נקודות‬
‫ההתיישבות בדרום ולא שמעתי על מחנה צאלים‪ .‬אך אם אתה מתעקש אתה יכול לתפוס רכב או משאית‬
‫לעיר טבריה הקרובה ושם אולי יתמזל מזלך ומישהו ידע"‬
‫אבי חטף כמה ביסים מצלחתו והרהר עם עצמו על פשר המקום‪.‬‬
‫"למה חשבת שנשלחתי על ידי תנובה אליכם" שאל אבי את אברהם מתוך סקרנות‪.‬‬
‫"מגיע לנו וטרינר לפרות‪ ,‬בזמן האחרון תקפו את הפרות בקיבוץ חוליים שונים ומשונים‪ .‬אבל עזוב הם לא‬
‫עומדים בהבטחות‪ ,‬הכול פוליטיקה בחור צעיר ואני חשבתי שהשארנו אותה באוקראינה‪ ,‬אבל מה לעשות‬
‫פוליטיקה כמו חיה פצועה‪:‬‬
‫היא‪ -‬חיה ובועטת "‪.‬‬
‫מבולבל מדבריו של אברהם‪ ,‬קם אבי והודה לזוג על הארוחה וקבלת הפנים והמשיך בדרכו לטבריה‪.‬‬
‫כשהגיע לצומת שמוקדם יותר הוריד אותו האוטובוס בה‪ ,‬עצרה לו משאית‪ .‬מרוב עייפות ובלבול לא שאל‬
‫אבי את הנהג לאן פניו מועדות‪ ,‬עלה על תא המטען הפתוח‪ ,‬והתרווח בין שאריות עלי הטבק אשר היו‬
‫פרוסים על הרצפה‪.‬‬
‫לאחר כשעה נסיעה שבמהלכה חטף תנומה רצינית‪ ,‬התעורר אבי מהדף חריקת בלמי המשאית‪.‬‬
‫המשאית עצרה לצידו של שדה קטן ומוריק של טבק‪ .‬אבי ירד בבהלה מהמשאית וראה בחורה צעירה‬
‫בבגדי ערבייה ניצבת מולו‪.‬‬
‫"סאלם עלייכום" קרא לעברה‪ .‬צרוף מילים שזכר משירותו הצבאי בשטחים‪.‬‬
‫"שלום לך בני‪ ,‬אני דוברת עברית וקוראים לי שרה‪ ,‬מי אתה?"‬
‫"אני אבי‪ ,‬נעים מאוד‪ ,‬לאן הגעתי אם אפשר לשאול?" נורא מוזר‪ ,‬חשב אבי לעצמו בחורה צעירה דוברת‬
‫עברית לבושה בבגדי פלחית ערבייה‪.‬‬
‫"הגעת לפקיעין בני‪ ,‬פה משפחתי גרה אינשאללה תמשיך לגור‪ .‬אני עובדת את אדמתי שעל רכס ההר‬
‫הצופה לעמק ורואה במו עייני את יהודי התפוצות שבים לאדמת ציון‪ ,‬לאחר שסביי ראו אותם מגורשים‬
‫מאותה האדמה בדיוק‪ .‬האדמה היא אותה האדמה השמיים הם אותם השמיים והעם הוא אותו העם"‪.‬‬
‫אבי בהה בשרה ‪ ,‬בהה עד שהתעורר לקול כריזת הנהג‪ ,‬שבישר על הגעת האוטובוס למחנה צאלים‪.‬‬
‫הוא ירד מהאוטובוס הציג את חוגר המילואים לש"ג בשער ונכנס לשבועיים של אימון שאותם לא יישכח‬
‫לעולם‪.‬‬
‫סיפור מספר ‪43‬‬
‫בתוך מזוודה קטנה (מ)‬
‫מִ ּתֹוְך הָ עֲ ָרפֶל פֹוסַ עַ ת יַלְּדָ ה‬
‫שֶ נֹותְּ ָרה כִמְּ עַ ט ְּלבַדָ ּה‬
‫אֵ ין לַה ִ‬
‫הֹורים‪ ,‬בָעֹולָם הִ יא בֹודְּ דָ ה‬
‫ַרק הַ שֶ קֶ ט פֹוסֵ עַ ְּלצִדָ ּה‬
‫בַשְּ מָ מָ ה שֶ נֹותְּ ָרה ְּבגֵיא הַ הֲ ִריגָה‬
‫הִ יא הֹו ֶלכֶת מְּ לֶָאת אֵ ימָ ה‬
‫ו ְּרֹוָאה ְּבכָל יֹום יַלְּדָ ה עֲ נֻּגָה‬
‫הַ מּו ֶגנֶת ְּבי ָדָ ּה שֶ ל אִ מָ ּה‬
‫ו ְּהִ יא‪ ,‬מִ י מִ תְּ עַ נְּי ֵן בִשְּ לֹומָ ּה‬
‫בְּעֹולָם חָ שּוְך ּומְּ נֻכָר‬
‫ּובְּק ֹשִ י מִ ְּצלִיחָ ה הִ יא לַחֲ ט ֹף ּתְּ נּומָ ה‬
‫כְּשֶ עֵ ינֶיהָ דֹומְּ עֹות עַ ל הַ כַר‬
‫ּובַסּופָה הִ יא מִ טַ לְּטֶ לֶת ו ְּעֵ ינֶיהָ מְּ י ַחֲ לֹות‬
‫ל ְִּראֹות אֶ ת אֶ ֶרץ אֲ בֹותֶ יהָ‬
‫ו ְּהַ ֵ‬
‫בֹורא שֶ הֶ עֱ תִ יד אֹותָ ה ִלגְּדּולֹות‬
‫מְּ ַכּוֵן מִ לְּמַ עְּ לָה פְּ סִ יעֹותֶ יּה‬
‫וְּכְָך מַ מְּ שִ יכָה הִ יא מִ ּגֹולָה אֶ ל ּגֹולָה‬
‫בְּמִ לְּחֶ מֶ ת הַ חַ ּיִים הַ קָ שָ ה‬
‫עַ ד שֶ הִ יא עֹולָה לְּאֳ נִּיָה ּגְּדֹולָה‬
‫ַָארץ הַ קְּ דֹושָ ה‬
‫שֶ בַדֶ ֶרְך ל ֶ‬
‫אַ ְך אֵ ין ְּבי ָדָ ּה אִ שּור ּותְּ עּודָ ה‬
‫ו ְּהַ דֶ ֶרְך ְּרוּוי ָה בְּמַ כְּאֹוב‬
‫הִ יא יֹושֶ בֶת מֶ קֻ וֶצֵת בְּתֹוְך מִ זְּו ָדָ ה‬
‫כְּדִ ינָה בַת י ַעֲ ק ֹב‬
‫ּולְַּאחַ ר שֶ עָ ב ְָּרה אֶ ת י ָם הָ ַא ְּכזָבֹות‬
‫ו ְּעָ ְּגנָה ְּלי ַד הַ נָמַ ל‬
‫סו''ס הִ ּגִיעָ ה לְּאֶ ֶרץ הָ ָאבֹות‬
‫אַ ְך עֲ דַ י ִן ַרב הֶ עָ מָ ל‬
‫ו ְּהִ נֵה הִ ּגִיעּו הַ סַ ָבלִים לַעֲ בֹודָ ה‬
‫ְּלי ִקָ ח הַ מִ ְּזו ָדֹות ַלנָמַ ל‬
‫ּוכְּשֶ הִ ּגִיעַ הַ פ ֹעֶ ל לֶמִ ְּזו ָדַ ת הַ ּיַלְּדָ ה‬
‫בַשִ נּוי חָ ש הַ סַ בָל‬
‫פְּ צָצֹות בַמִ זְּו ָדָ ה צָעַ ק הַ סַ בָל‬
‫ו ְּ ֻכלָם מֵ הָ אֳ נִּיָה י ְָּרדּו‬
‫ּומִ ּיָד בָא הַ חַ ְּבלָן הַ מְּ ב ֹהָ ל‬
‫ּושְּ תֵ י י ָדָ יו ָרעֲ דּו‬
‫ו ְּאֶ ת הַ מִ ְּזו ָדָ ה הּוא פָ תַ ח ַבלָאט‬
‫ו ְּהַ ּיַלְּדָ ה אֶ ת פִ יהָ ֹלא פֹוצָה‬
‫ו ְּ ֻכלָם מִ תְּ פַ לְּאִ ים כְּשֶ הַ מִ זְּו ָדָ ה נִפְּ ּתַ חַ ת‬
‫ֹלא‪ ,‬זֹו ֹלא פְּ ָצצָה‬
‫זֹו ַרק יַלְּדָ ה מִ סְּ ֶכנָה ו ְּ ַגלְּמּודָ ה‬
‫שֶ בָָאה מִ דֶ ֶרְך אֲ פֵ לָה‬
‫ו ְֹּלא הֵ בִיָאה עִ מָ ּה צֵידָ ה‬
‫ַרק פַ חַ ד ו ְּחַ לְּחָ לָה‬
‫אַ ְך אֹוצָר קָ טָ ן אֹוצָר נְּחְּ מָ ד‬
‫מֵ הַ ּגָלּות הֵ בִיָאה עִ מָ ּה‬
‫אֹוצָר שֶ קִ ְּבלָה הִ יא בִשְּ עַ ת הַ שְּ מַ ד‬
‫מִ ִלבָה הָ אֹוהֵ ב שֶ ל אִ מָ ּה‬
‫'' ִזכ ְִּרי בִּתִ י '' חָ קְּ קָ ה הָ אֵ ם‬
‫בְּדַ פֵ י ִלבָּה הַ חֲ לָקִ ים‬
‫'' לְּעֹולָם ּתִ הְּ י ִי מִ ן הַ מֻ כִים מִ ּׂשֹונְּאֵ יהֶ ם‬
‫ו ְַּאף פַעַ ם ֹלא מִ ן הַ מַ כִים ''‬
‫(ע''פ סיפורה של הגברת שולמית וולפא‪ .‬פורסם בספר הייתי שם)‬
‫סיפור מספר ‪42‬‬
‫מעפיל‬
‫מ"אין בית" ל"אין בית"‬
‫"פרוסת לחם אחת ביום בארץ ישראל ולא להישאר באירופה" זה היה משפט ששמעתי‬
‫בבית‪ ,‬לעיתים קרובות‪ ,‬מאימא בעיקר‪ ,‬מאז ששוחררנו מכפרי הגרוש ועד שהגיעה השעה‬
‫לעלות‪ ,‬באורח לא חוקי‪ ,‬כמובן לארץ‪.‬‬
‫אספר בקצרה את שעבר עלינו במהלך המלחמה כהקדמה לסיפור עלייתנו ארצה‪:‬‬
‫נולדתי בדרום טרנסילבניה כשנה לפני פרוץ המלחמה‪ .‬אזור זה נותר בשליטה רומנית עד‬
‫תום המלחמה‪ ,‬על כן שרדנו (הצפון‪ ,‬שסופח להונגריה‪ ,‬הושמד ברובו במלתעות המוות‬
‫שהוביל אייכמן‪ .‬משפחתו של אבי הייתה שם)‪.‬‬
‫אנחנו המשכנו לחיות "כרגיל" בין פשיטה אחת של "הליגיונארים" – חבורות של פשיסטים‬
‫מתוצרת מקומית‪ ,‬לשנייה‪ ,‬עד שעבר הכרוז בעיירה והודיע שכל היהודים חייבים להתייצב‬
‫מחר‪ ,‬בשבע בבוקר ברחבת העירייה‪ .‬איש לא הודיע לנו לאן אנחנו אמורים להיות‬
‫מגורשים‪ .‬שורת תלאות זו נמשכה כשלוש שנים‪ ,‬גורשנו מעיירה לעיירה‪ ,‬השתכנו בבתי‬
‫הכנסת המקומיים‪ ,‬בחצרות הבתים והאורוות (תמורת תשלום למי שהיה לו במה לשלם)‪,‬‬
‫אך שרדנו‪ .‬אבי נלקח לעבודות פרך בצבא הרומני‪ ,‬אבל הצליח לחזור עם השחרור‪,‬‬
‫בעקבות הופעת "הצבא האדום" ומעברה של רומניה אל צד "בנות הברית"‪.‬‬
‫עם תום המלחמה ניסינו לבנות חיים חדשים בעיר מחוז בשם ארד‪ .‬אבי פתח בית מלאכה‬
‫קטן (הוא היה "רצען")‪ ,‬אבל ברור היה לנו שאנחנו נוטשים לארץ ישראל ברגע שהדבר‬
‫יתאפשר‪.‬‬
‫מיד עם תחילת תהליכי הרישום לקראת העלייה הבלתי לגאלית נרשמו הורי וחיכו להודעה‬
‫שתקרא להם אל משרדי הסוכנות בבוקרסט‪ ,‬משם יצאו העולים לדרך‪ .‬שנתיים נמשכה‬
‫ההמתנה‪ .‬והנה‪ ,‬באמצע ספטמבר ‪ 9161‬מגיע הזימון‪ .‬קשה לתאר את האווירה בבית‪.‬‬
‫לצד ההתרגשות והשמחה‪ ,‬צריך לעשות את ההכנות הדרושות‪ ,‬לארוז את שאפשר‬
‫לשאת‪ ,‬למכור את שאפשר למכור (כולל את בית המלאכה הקטן של אבא)‪ .‬להתרוצץ‪,‬‬
‫לספור את השעות‪ ,‬והנה הגיע יום היציאה‪ .‬אנחנו עם המזוודות מוכנות בדירת החדר‬
‫השכורה שכבר החזרנו לבעל הבית את מפתחותיה‪.‬‬
‫בשעה הקבועה בה מגיע מחלק הדואר לשכונה שלנו הוא מזהה את אבי בחצר ומושיט לו‬
‫גלויה‪ ,‬הגלויה היא מהסוכנות היהודית בבוקרסט וכתוב עליה בזו הלשון‪" :‬מצטערים‪,‬‬
‫היציאה שלכם לארץ ישראל נדחית לתאריך לא ידוע"‪ .‬החרדה אוחזת את אבי ואת אימי‪,‬‬
‫אפילו את הלילה הקרוב אין היכן להעביר‪ ,‬אין דירה‪ ,‬אין בית מלאכה‪ ,‬אנחנו ברחוב‪ .‬הם‬
‫מנסים להסתיר ממני את שעובר עליהם אבל אני כבר בן תשע‪ ,‬מומחה בזיהוי מצבים על‬
‫פי הבעות פנים‪ ,‬ואני יודע שמשהו נורא קורה‪ .‬בעוד הוריי אובדי עצות מגיע אלינו השליח‬
‫המקומי של הסוכנות להיפרד ונדהם לראות את הגלויה‪ .‬הוא בוהה בה מעט ואז מישיר‬
‫מבט אל אבי‪ ,‬קורע את הגלויה ואומר לו‪" :‬לא קיבלתם כלום! זה איננו מכתב רשום‪ ,‬צאו‬
‫לדרך ואל תספרו לארבעת המצטרפים אליכם בתחנת הרכבת כאן את דבר קיומה של‬
‫הגלויה (שמתייחסת גם אליהם כמובן)"‪.‬‬
‫אנחנו יוצאים לדרך‪ ,‬בתחנת הרכבת פוגשים את ארבעת העולים האמורים להיות עמנו‬
‫כקבוצה ואנחנו נוסעים אל משרדי הסוכנות בבוקרסט (כשאני אומר אנחנו‪ ,‬מדובר בשני‬
‫הוריי‪ ,‬בי ובאחותי הקטנה בת כשנה וחצי)‪ .‬המצטרפים אלינו מתפלאים לפגוש את אבי‬
‫ואימי במצב רוח כל כך ירוד אבל בהגיענו למשרדים התמונה מתבהרת להם‪" .‬למה‬
‫באתם?" שואלים אותנו "שלחנו לכם גלויה שלא תבואו‪ ,‬מצטערים אתם צריכים לחזור‬
‫לארד‪ ".‬אבי אומר שלא קיבלנו כלום‪ .‬השיחה הופכת לויכוח קולני מלווה בבכייה של אימי‪,‬‬
‫איומיי התאבדות‪ ,‬צעקות‪ .‬בסופו של דבר המארגנים מתרצים‪ ,‬מעניקים לנו שמות בדויים‬
‫ומאפשרים לנו לעלות לרכבת היוצאת בערב לדרך‪ .‬בעקבות האירוע הזה אני מציין תמיד‬
‫שאנחנו היינו אי לגאליים גם בעליה האי לגאלית‪( .‬לשם מה היינו זקוקים לשמות בדויים‬
‫אין לי מושג שכן יציאתנו‪ ,‬מעבר הגבול לבולגריה וההפלגה משם‪ ,‬הכול היה מלווה במתן‬
‫שוחד והעלמת עיין של השלטונות)‪.‬‬
‫כשעלינו לרכבת שוב שמעתי את אימי אומרת משהו בסגנון‪" :‬פרוסת לחם אחת בארץ‬
‫ישראל ולא להישאר כאן יום אחד נוסף‪ ,‬ובעצם אף אם נגיע לקפריסין‪ ,‬זה טוב‪ ,‬זה גם‬
‫מקרב אותנו"‪ .‬הייתה זו רכבת משא מרופדת בקש‪ ,‬עליה התארגנו‪ ,‬די בצפיפות‪ .‬יצאנו‬
‫לדרך! נסענו רק בלילות כדי שהמרגלים העובדים למען הבריטים לא יקבלו אינפורמציה‬
‫מוקדמת על צאתם של מעפילים‪ ,‬כך לפחות נאמר לנו‪ ,‬ועובדה היא שההסוואה הצליחה‬
‫ובצאתנו ממייצרי הדרדנלים חיכו לנו בים רק שבע משחתות בריטיות‪ .‬לנו כלומר‬
‫ל"גאולה" ול"מדינת היהודים"‪ ,‬שתי האוניות שהפליגו יחד‪ .‬הן יצאו לדרך ב‪ 21-‬ספטמבר‬
‫כשעל סיפונה של "גאולה" שלנו ‪ 9211‬מעפילים‪.‬‬
‫אבל אנחנו עדיין לא על הסיפון‪ ,‬עוד סיפור הזויי מתרחש בדרך‪ .‬לפני הגיענו לגבול‬
‫הבולגרי עלו לאוניה שני יהודים שהזדהו כשליחי הסוכנות היהודית‪ ,‬בידיהם היו דליי פח‪,‬‬
‫והם אמרו לנו משהו בערך בזו הלשון‪" :‬אנחנו קרבים לגבול הבולגרי‪ .‬השומרים הבולגרים‬
‫מצווים לאסור או להחזיר לרומניה כל מי שימצא עליו כסף כלשהוא‪ ,‬תכשיטים‪ ,‬זהב וכל‬
‫דבר ערך‪ .‬הם כמובן יחרימו הכול וימנעו את עליית נושאי "האוצרות"‪ .‬התבקשנו אם כן‬
‫לזרוק כל דבר ערך שיש לנו אל תוך דליי הפח‪ ,‬וכמובן כמובן הובטח לנו שהתמורה מכל‬
‫אלה תופנה לטובת הפעילות העתידית של העלייה הבלתי לגאלית‪ .‬זוכר את אבי שולף‬
‫מתוך אותו כיס קטן בקדמת מכנסיו‪ ,‬את הצרור הדל של הדולרים או מה שזה היה שם‪,‬‬
‫וזורק אותו לתוך הדלי‪ .‬כנראה שלא כולם עשו כן‪ ,‬כי זכור לי‪ ,‬בחושך‪ ,‬על רחבת הכניסה‬
‫למעבר הגבול‪ ,‬שליד הרגליים שלנו הופיעה קופסא מלאת תכשיטים‪ ,‬הקופסא הייתה‬
‫פתוחה‪ ,‬מישהו שהתקשה להיפרד ממנה ברכבת עשה זאת כנראה עכשיו‪ .‬אבל אבי לא‬
‫היסס‪ ,‬הוא בעט בה כדי שתרחק מאיתנו‪ ,‬שחלילה לא יחשדו שהיא שלנו ועקב כך לא יתנו‬
‫לנו לעלות לארץ ישראל‪ .‬קצת כואב לחשוב על כל זורקי האוצרות למען הבטחת העלייה‪,‬‬
‫שכן בנקודת הגבול איש לא בדק דבר על העוברים‪ .‬השומרים הסתפקו בספירת ראשים‪,‬‬
‫הם לא עיינו גם בשום ניירות של העוברים‪ ,‬לדעתי השוחד שהם קיבלו היה לפי מספר‬
‫הצללים החולפים‪ .‬עד היום אני תוהה האם היינו קורבן לנוכלים בני עמנו?‬
‫מה אני זוכר מהמשך הדרך? את המדפים שהשתחלנו לתוכם בלילות‪ ,‬את הסיפון שהיה‬
‫גדוש‪ ,‬את אניות הקרב הבריטיות מתחילות לקרוא לנו ברמקול‪ ,‬לבשר לנו שהם יודעים מי‬
‫אנחנו ושאנחנו נאסר אם לא נחזור (כאילו שהיה לאן לחזור)‪ .‬זוכר אותם מופיעים על‬
‫הסיפון‪ ,‬כנראה שלא קל היה לחיילים לעשות מלאכה בזויה זו שכן הם התחילו לחלק‬
‫סוכריות לילדים‪ .‬הכרוז של האוניה אמנם ניסה למנוע מאיתנו לקחת את הסוכריות "כי הן‬
‫מורעלות" אבל מי האמין לו? "גאולה" נקשרה לאונית קרב בריטית‪ .‬נגררנו לחיפה ומשם‬
‫על אונית גרוש מוקפת גדרות תיל מכל עבריה‪ ,‬לקפריסין‪.‬‬
‫ידענו שזה מה שמחכה לנו‪" ,‬גם קפריסין היא קצת ארץ ישראל" חזר ושינן אבא‪ ,‬ואני? אני‬
‫כבר הייתי מתורגל בהחלפת "אין בית" אחד בשני‪ ,‬לא מאד התרגשתי מכך שגם‬
‫בקפריסין עברנו ממחנה קיץ למחנה חורף ואחרי כן‪ ,‬בראשית ‪ ,9161‬כשהותר לנו (בין‬
‫הראשונים)‪ ,‬לצאת מקפריסין לארץ‪ ,‬שוכנו באוהל דולף עם נחל במרכזו‪ ,‬במחנה העולים‬
‫ברעננה‪ .‬הנדודים המשיכו גם בארץ ודומני שהד טלטוליהם ניכר בי עד היום‪.‬‬
‫סיפור מספר ‪45‬‬
‫ירושלים כמשל‪ -‬אי‪.‬א‬
‫דברים טובים קורים כשלא מצפים‪ .‬זה היה סתם עוד יום עם סתם עוד כניסה לפייסבוק וסתם עוד פוסט של חבר‬
‫שלא זכור לי מאיפה אני מכיר‪ .‬אבל בתמונה הייתה‪ ...‬מישהי עוצרת נשימה‪ .‬בנויה לתלפיות‪ .‬בעלת חמוקיים‬
‫כמסותתים באבן‪ .‬פניה מסבירות ומלטפות‪ .‬הייתה לי מין הרגשה שאני מכיר אותה אבל גם שהיא חדשה‪ .‬היה בה‬
‫מין יופי עתיק‪ ,‬ישן‪ .‬האם יתכן שאני מרגיש כל כך קרוב לאדם שאינני מכיר?‬
‫אחרי בירור קצרצר של כמה שעות מצאתי את הפרופיל שלה‪ .‬אבל לפרופיל לא היה שם‪ .‬רק כמה סימנים מוזרים‪.‬‬
‫מה לשלוח? כל מילה חשובה כשמדובר ברושם ראשוני‪ .‬ולמה אין לה שם?‬
‫לאחר לילה של כתיבה ומחיקה וכתיבה מחדש הצלחתי לגמגם הודעה שמציגה את עצמי‪ .‬שאלתי אם אנחנו‬
‫מכירים ושאלתי לשמה‪ .‬להפתעתי היא ענתה לי מייד‪ .‬היא לא זוכרת אותי‪ .‬אולי מגלגול אחר היא אמרה‪ .‬אולי‪.‬‬
‫היא אמרה שיש לה הרבה שמות אבל אני יכול לקרוא לה אריאל‪ .‬אריאל‪ .‬אני אוהב את הצליל‪.‬‬
‫א‪-‬ר‪-‬י‪-‬א‪-‬ל‪.‬‬
‫אזרתי אומץ וביקשתי לצאת איתה‪ .‬מסיבה לא ברורה היא הסכימה‪ .‬כשדברים טובים קורים‪ ,‬צריך לקבל אותם‬
‫בזרועות פתוחות‪ .‬וכך עשיתי‪ .‬מהרגע שראיתי אותה התאהבתי ברמות‪ .‬אני מקווה שהיא הרגישה קמצוץ ממה‬
‫שהרגשתי‪ .‬אין דרך לדעת‪ .‬זה היה במסעדה עם חלונות שקופים במקום קירות‪ .‬המסעדה השקיפה לעמק יפה נוף‬
‫אבל לא יכולתי להסיט ממנה את המבט‪ .‬אני זוכר שגרמתי לה לצחוק‪ .‬אני חושב‪ .‬או שהיא ממש מנומסת‪ .‬בעצם‬
‫אף אחד לא כל כך מנומס‪ ,‬ועושה לי כל כך טוב לדעת שהעליתי חיוך על פניה‪ .‬נפרדנו בתכנון להיפגש שוב‪ .‬אבל‬
‫לא כך רצה הגורל‪.‬‬
‫מעולם היא לא עזבה את מחשבתי אבל אילוצים‪ .‬אוח כמה שאני שונא אילוצים! החוזה שלי תם והייתי חייב לעבור‬
‫לעיר אחרת כחלק ממסלול העבודה שלי‪ .‬למספר הישן שלה היא לא ענתה‪ .‬כאילו שהייתי צריך סיבה נוספת‬
‫לשנוא את חברות הסלולר‪ .‬הדבר הכי גרוע הוא שלא יכולתי להמשיך הלאה‪ .‬לא משנה עם כמה בחורות יצאתי‪,‬‬
‫תמיד חשבתי על אריאל‪ .‬נפשי נקשרה בה ולא ידעתי איך להתיר את הקשר‪ .‬לא רציתי‪ .‬כל הזמן שחלף ולא‬
‫שכחתי אותה‪ .‬המשכתי לדמיין אותנו יחד עם בית וגן ואולי כמה זאטוטים שרודפים אחד אחרי השני להשלמת‬
‫התמונה‪ .‬ואז שיחק לי המזל‪ .‬דברים טובים קורים לאלה שמחכים‪.‬‬
‫הייתה מהפכה בעולם הגרפיקה‪ .‬זה התחום שאני עוסק בו‪ .‬חזרתי לעיר מולדתי‪ .‬וחשוב מכך עירה של אריאל‪.‬‬
‫כמה יזמים עודדו את פיתוח העיר והיא רוממה את הנושא האפור שבו אני שולח ידי‪ .‬אחרי קצת זמן עינויים‪ ,‬ראיתי‬
‫אותה שוב‪ .‬היא נגלתה מול עיניי באמצע רחוב הומה‪ .‬רצתי‪ .‬רצתי כמו שבחיים לא רצתי‪ .‬תפסתי אותה‪ .‬את בידיי!‬
‫הכרזתי קבל עם ועדה‪ .‬את בידיי! נשקתי לה‪ .‬אבל היה במבטה משהו מוזר‪ .‬משהו לא היה כשורה‪ .‬התגעגעתי‬
‫היא אמרה חלושות‪ .‬אבל אנחנו צריכים לדבר‪ .‬החסרתי כמה פעימות‪.‬‬
‫"אתה מבין‪ ,‬בזמן שהתנתק בינינו הקשר"‬
‫"בעל כורחנו!" קטעתי אותה‬
‫"בעל כורחנו" היא הוסיפה בחצי חיוך‪" .‬אתה חייב להבין‪ ,‬זה ממש קשה לי לומר‪"...‬‬
‫"בבקשה דברי! אני צריך לדעת"‬
‫"הייתי לבד ובודדה‪ ,‬הרגשתי הפקר‪ ,‬עד שהתחלתי להיפגש עם גבר אחר"‬
‫שתיקה מייגעת‬
‫"וזה לא הכל‪ ,‬לאחר זמן מה גבר נוסף החל לחזר אחריי‪ ,‬ועניתי לחיזוריו"‬
‫סכין בלב‪ .‬איך זה קרה לי? איך קרה שאני מאוהב עד מעבר לראש באישה כל כך מחוזרת‪ .‬אין ערך למחמאה הזו‪.‬‬
‫הייתי מעדיף שאף אדם לא יראה את היופי שלה חוץ ממני‪ .‬אבל לא כך הדבר‪ .‬נגזר עליי לחלוק את משאת נפשי‬
‫עם גברים אחרים‪ .‬היא איננה שלי בלבד לא עוד‪ .‬ואני לא מצליח להשלים עם העובדה הזו‪ .‬ומה יהיה בעתיד?‬
‫האם לנצח נחלוק שלושתנו אהבה? האם דברים טובים ימשיכו לקרות? או שפדיתי כבר את כל מזלי?‬
‫סיפור מספר ‪46‬‬
‫עת לשלום‪ -‬א‪.‬י‪.‬ה‬
‫אי שם‪ ,‬מספרים‪ ,‬פינת עולם נאצלת‬
‫במילים של שלום איננה נגאלת‬
‫הולכת על חרבה‪ ,‬בידה מאכלת‬
‫על אדמת ארגמן קללה נאפלת‬
‫וממשיך הסיפור‪ ,‬והעלילה שוב נפתלת‬
‫כי תפשה לה שררה‪ ,‬מחשבה של איוולת‬
‫זילות בעבר הפכה כה נסבלת‬
‫ולראות באוב הקהילה כל כך נבהלת‬
‫קרקע בניירות חתומים‪ -‬היא נמהלת‬
‫ואותה דרך על מאזניים שוב נשקלת‬
‫המדינה למראות הדם‪ ,‬חזור ונרגלת‬
‫אנשי השלום כבר יצאו מן הדלת‬
‫אם על בנה ממשיכה מפללת‬
‫אך שעת רצון איננה אוזלת‬
‫אומה אמיצה לא בפחד דוגלת‬
‫יעלה על כל נס‪ ,‬יכתב על כל שלט‬
‫מגנו של דוד וחרב ניטלת‬
‫ובסוף‪ ,‬מה בסוף? השאלה הנשאלת‬
‫מבטחינו לא יושם על מדינה שנבדלת‬
‫תהילה בגבורה כחבל גודלת‬
‫חברת בני החושך תהיה סתם נובלת‬
‫ויחד איתם תיפול דרכם הנואלת‬
‫כי מי יוכל לקבוצה כה נשכלת‬
‫דעת ובינה למחייה היא רוכלת‬
‫ורק התקווה לעולם לא נופלת‬
‫תלם ניצחון בשקידה היא סוללת‬
‫אחוות יהודים במלחמה שגומלת‬
‫שלום אמיתי כמציאות מיוחלת‬
‫סיפור מספר ‪47‬‬
‫אבסורד‬
‫שנים שלא כתבתי לך מכתב בעט נובע‪ .‬מכתב שבו סיפרתי לך שעצוב או שמח בי‪ ,‬שיש‬
‫לי או אין‪ .‬פעם הייתי כותבת לך יותר‪ ,‬זוכר? מילים על גב מילים שמעולם לא קראת‪.‬‬
‫המעטים שסיפרתי להם על זה הנוהל‪ ,‬היה זה בתקופת התיכון השותקת‪ ,‬צחקו עלי בטענה‬
‫שזה מיותר ושולי‪ ,‬אבל עבורי זה היה מתבקש‪ .‬זה עדיין‪ .‬באופן הזה אני חשה שאינך‬
‫מפספס אותי כשם שפספסתי אותך‪.‬‬
‫כותבת לך‪ ,‬כי חשבתי שתשמח לדעת שבבוקר יום ראשון האחרון נסעתי סוף סוף‬
‫לירושלים‪ .‬הפעם לא קניתי בתחנה המרכזית כרטיס נסיעה‪ ,‬הלוך‪-‬חזור‪ ,‬והענקתי אותו‬
‫במתנה לאחד הנוסעים המופתעים‪ .‬הפעם לא ברחתי לפני שנהג האוטובוס התניע‪ ,‬אף לא‬
‫אחרי‪ ,‬אף לא באמצע הדרך‪ .‬הפעם לא התחננתי לעצור בעודי מודה שפעם אהבתי את‬
‫ירושלים‪ ,‬וכיצד ביקשתי אותה שתשגיח עליך היטב‪.‬‬
‫נכנסתי אמיצה לעיר הבירה‪ .‬המזג היה נעים‪ .‬פושר‪ .‬אנשים שונים ומשונים הגיעו לברך‬
‫ולקבל ברכה‪ .‬אחרים הגיעו לכפר על חטאים‪ ,‬לצעוק את הסליחות‪ .‬אני הגעתי לתקן‪.‬‬
‫שמעתי תפילות חרישיות‪ ,‬שמעתי אותן חזק באוזן שמאל שבה כמעט ואינני שומעת מאז‬
‫הנפילה ההיא‪ .‬לא היית שם כשנפלתי‪ .‬לא היית שם כשפקחתי את עיניי ולא שמעתי דבר‪.‬‬
‫בבוקר יום ראשון האחרון‪ ,‬שמעתי את קולך קורא לי 'טלי'‪ .‬הסתובבתי למרות שזה לא‬
‫השם שלי‪ ,‬למרות שביקשתי ממך בעבר לוותר בשבילי על האות י' אף על פי שהיא‬
‫ממוזלת‪ .‬ראיתי אותך תלוי שוב על אחת האבנים המובילות לכותל‪ .‬ראיתי את פניך‬
‫השחומות‪-‬חיוורות מסתתרות תחת זקן אפור‪ ,‬ואת העיניים החומות‪-‬יפות שלך מביטות בי‬
‫במורא מתחת לכיפה‪ .‬בבירור‪ ,‬ראיתי את המילה המודגשת 'נעדר' ואת סימן הקריאה‬
‫שמוקם אחריה‪ ,‬וסחרחורת פקדה את כולי‪ .‬או אז הבנתי שאני מדמיינת‪ ,‬שהאבן נקייה‬
‫מכל מודעה‪ ,‬שהעונות שחלפו לקחו אותך עמן‪ .‬ליטפתי אותה‪ ,‬את קרירותה‪ ,‬והשתדלתי‬
‫לנשום אוויר הרים‪ .‬בין נשימה לאחרת‪ ,‬בכיתי הרבה‪ ,‬נשענת על האבנים הקדושות‪.‬‬
‫בכיתי בכי דומה לזה שבכיתי כשהודיעו לי שזה נגמר‪.‬‬
‫שמצאו אותך‪.‬‬
‫***‬
‫הודעה בפייסבוק‪ .‬אני מחייכת‪ ,‬בטוחה הייתי שכבר שכח את ההבטחה הבלתי פורמלית‬
‫שלנו 'לא להיעלם'‪.‬‬
‫'היי' עם שלוש נקודות הוא כותב לי בזמן שאני משתדלת להיזכר בפעם האחרונה שבה‬
‫נפגשנו‪ .‬היא היתה מזמן‪ .‬המגע שלו‪ ,‬ליטוף גופי‪ ,‬הצחוק המתגלגל של מאיר לנוכח כל‬
‫שיגעון בדמותי‪ ,‬הם חסרים לי דווקא עכשיו‪.‬‬
‫הוא תוהה איך פסח עלי הפסח‪ ,‬ואני מתיישרת בכיסא המחשב‪ ,‬נמתחת‪ ,‬כמו ניתן היה‬
‫לראות דרך המסך את הבטן הקטנטנה שצמחה לי בחג‪ .‬אני מספרת לו שבערב החג נסענו‬
‫לחברים במושב‪ ,‬שאכלתי דגים מתוקים מהכנרת‪ ,‬שהשנה לא פתחנו לאליהו הנביא כי‬
‫'אלי' שלי כבר לא יחזור‪ .‬הוא שואל אם אני ממשיכה לכתוב לו מכתבים‪.‬‬
‫בצ'אט האינטרנטי‪ ,‬אנחנו מפארים את הנוסטלגיה‪ .‬לאחר מכן הוא בוחר לספר לי על‬
‫האקסית‪ ,‬אחת שהכול אצלה מושלם מלבד לעובדה שהיא לא יהודייה‪' .‬בסוף זה לא החזיק‬
‫מעמד' כותב לי‪ .‬מוסיף שבשנה האחרונה הוא השתנה‪ ,‬התבגר‪ .‬שהוא לא עוד גאון כי אם‬
‫בעל חוכמה‪.‬‬
‫אני נזכרת בימים שלנו‪ .‬את מאיר הכרתי בצבא‪ .‬נפגשנו באחד מצמתי החיים‪ .‬הוא היה‬
‫יוצא אחת לשבועיים‪ ,‬ובשבתות שבהן נגזר עליו להישאר בבסיס‪ ,‬הייתי נוסעת לבקר‬
‫אותו‪ ,‬מביאה לו חומוס אמתי‪ ,‬שניצלים עבים שהכנתי לכבודו‪ ,‬וסלט קצוץ בשבילי‪ .‬הוא‬
‫היה כותב לי מכתבים ומוסר לי אותם בשבת‪.‬‬
‫תכף יום העצמאות‪ ,‬אני חוששת‪ .‬אותו ערב מבלבל שנע בין עצב לבין רינה‪ .‬אין מדינה‪,‬‬
‫יש מדינה‪ ,‬השכול אינו מרפה אך נכנע לאהבת המולדת שעודה נשארת‪ .‬מדי יום‬
‫העצמאות אני תולה דגל ומחכה לנס‪.‬‬
‫מאיר מספר שהוא עוזב‪ .‬שישראל אכזבה אותו ושזה רק הולך ומתעצם‪ .‬מסביר לי‬
‫במילים כתובות שציונות זו שייכות‪ ,‬ומתנצל על כך שלא מתחשק לו להיות עוד שייך‪.‬‬
‫הוא כועס מאוד על האחראים למצב שאליו נקלענו‪ ,‬ומוסיף שהתגעגע אלי‪.‬‬
‫אני מבולבלת‪ .‬לא מכירה בחלקה אחרת‪ ,‬רק בכוחן של אי‪-‬אילו אבנים קדושות‪ .‬אינני‬
‫מבינה מדוע בוחר לבלבל דעתי‪ ,‬לנער את ההווה‪ .‬מציע לי להצטרף‪.‬‬
‫בערב‪ ,‬כילדה קטנה אני רועדת‪ ,‬שואלת את אמא למה‪ .‬למה היא בכלל עלתה לכאן‪,‬‬
‫השאירה את כל המשפחה מאחור‪ ,‬מדוע ואיך היא לא מתחרטת? הרי שמשפחה קדושה‬
‫יותר מאבנים‪.‬‬
‫היא מסבירה בשקט שהיא התאהבה בנופים‪ ,‬בצמצום‪ ,‬בפירות ובירקות‪ ,‬בשפע הפיוטי‪,‬‬
‫באבא שלי‪" .‬התאהבתי בעיקר בשפה‪ ",‬מבארת‪ ,‬ומי כמוני אותה מבינה‪ .‬אני כותבת‬
‫וחולמת בעברית‪.‬‬
‫"ציונות זו פעימה בלב‪ ,‬אחת כזו שלא שומעים‪ ,‬רק מרגישים‪ ,‬רק כאן‪ ,‬בארץ ישראל‪".‬‬
‫היא חותמת‪ .‬אני מספרת לה שמאיר כתב לי שהוא מתגעגע ושבקרוב הוא עוזב‪ .‬אמא‬
‫יודעת שבינינו‪ ,‬בין מאיר לביני‪ ,‬זה נותר פתוח‪ ,‬ושכרגע אני מוכנה לאהבה‪ .‬היא חשה‬
‫שברצוני להשליך לכיוונו את המפתח למפתן גן עדני הנעול‪ ,‬אך שכרגע הוויתור עלול‬
‫להיות גדול מנשוא‪ .‬מזוודות אינן דבר‪-‬מה קל‪.‬‬
‫אנחנו מדברות‪ ,‬ואני בטוחה שיותר מכל מאיר יתגעגע לכלום שיש פה‪ ,‬לאוויר הדחוס‪,‬‬
‫לאנשים התחרותיים‪ ,‬לפיח של תל אביב‪ .‬יתגעגע ל'מכבי' הקרה והתוססת שלנו‪ ,‬בצהריים‬
‫מסוימים שבהם זרחה לנו השמש‪ ,‬וישבנו צמודים שעות‪ ,‬הוא ואני‪ ,‬על הספסל שבשכונה‪.‬‬
‫"יש לי הזדמנות לחיות בשלום‪ ,‬עם עצמי‪ ,‬עם שכניי‪ ".‬אני מדמיינת‪" .‬מאיר חכם‪",‬‬
‫מוסיפה‪" ,‬אמא‪ ,‬בואי איתנו‪".‬‬
‫אבל אמא שותקת להחריד‪ .‬אני מסוגלת לשמוע את השקט שלה מחריש את חיי‪.‬‬
‫לנוכח השתיקה הרועמת אני מוותרת‪ .‬בלילה נרדמת עם הכמיהה שהכול לטובה‪ ,‬עם‬
‫הידיעה שלמאיר יהיה טוב בכל מקום שבו יבחר להתחיל מהתחלה‪ ,‬ואין לי ספק בכך‬
‫לאור מעלותיו‪ .‬עם זאת‪ ,‬אני חוששת שהוא יהיה זר לשאר בעוד עבורי הוא תמיד יישאר‬
‫מוכר כל כך‪ .‬מפחדת שייפער בי חלל בדמותו ההולכת ושבה‪ ,‬הנעלמת והנאלמת ממני‪,‬‬
‫מבטיחה לי 'לא להיעלם'‪.‬‬
‫למחרת הוא משכנע‪ ,‬מבהיר עד כמה לא פשוט פה‪ ,‬אינו מחדש לי דבר‪ .‬אמא שלי עובדת‬
‫משבע עד חמש‪ ,4247 ,‬מלבד לשבת ולשעות הנוספות שמקזזים לה‪ .‬היא מרוויחה בקושי‬
‫ארבע אלף‪ .‬תכף‪ ,‬החסכונות שלי מתקופת המלצרות ימסו‪ ,‬ואז נפסיק לקנות ב'שופרסל‪-‬‬
‫אקספרס' ונתחיל לקנות בשוק כשם שאמרנו שנעשה עשרות אלפי פעמים‪ ,‬גם אם זה לא‬
‫נוח ומסורבל לסחוב ברגל קניות‪ ,‬ולטפס עמן קומות שמובילות לדירה שכורה של חדר‬
‫וחצי; ונפסיק לאכול בחוץ‪ ,‬פעם בשלושה שבועות‪ ,‬כדי להזין הנפש‪ ,‬כי בקושי יישאר לנו‬
‫כסף לטיפ; ואמא תמשיך לישון על הספה הקרועה שבסלון‪ ,‬ואני על מיטת הנוער‬
‫המתבלה; ובקיץ לא יהיה לנו מזגן; וכיור המקלחת הסדוק יתנפץ‪ ,‬ולא יהיה עוד כיור שבו‬
‫לכבס ביד‪.‬‬
‫מאיר צודק‪ ,‬לאחרונה הארץ אינה זבת חלב ודבש‪ .‬לא אחת לעג לי על כך שאני‬
‫אופטימית‪ ,‬בעוד אני בתמימותי חשבתי שנרקם בינינו משהו‪ ,‬אז‪ .‬משהו נדיר כזה של‬
‫אהבה של פעם בחיים‪ ,‬שזו הסיבה שהוא הניח לאקסית והתגעגע אלי‪ .‬נאיבית שמאמינה‬
‫שדופק ניתן להחיות‪.‬‬
‫הוא עוזב לתקופה אך מבטיח לחזור‪ .‬יודע שלא אחכה לו‪ ,‬שכן הבטחתי לעצמי לא להיות‬
‫עוד כלואה‪ .‬אני תוהה בדבר ההבטחות שלו‪ ,‬בדבר שלי‪ .‬מעולם לא רציתי שיתקרב כשם‬
‫שאני רוצה כעת‪ ,‬רגע דל בטרם הוא מתרחק ממני‪ .‬אני מכבדת רצונותיו‪ ,‬משחררת אותו‬
‫לחופשי‪ ,‬למרות שבלבי נמתח ונפער געגוע‪.‬‬
‫***‬
‫כותבת לך‪ .‬רציתי שתדע שהכול רקוב כאן לאחרונה‪ ,‬שמעמד הביניים הולך ודועך‪.‬‬
‫שאנשים סביב משתגעים ללא הרף‪ .‬שלא פלא שהלכת לאיבוד‪ .‬שבימים שכאלה‪ ,‬נטולי‬
‫תקוות‪ ,‬אני בורחת לים‪ .‬נזכרת כמה טוב שהוא קרוב‪ .‬שבימים אלה‪ ,‬בין ייאוש לפשרה‪,‬‬
‫אני קוראת שירה זכה מתובלת במלח הארץ‪.‬‬
‫אולי חיים חדשים ומחדשים ממתינים לי על גב דבשת אחרת‪ .‬אולי עלי לנסוע עם מאיר‬
‫לשם‪ ,‬אל הלא נודע‪ ,‬אל הנמצא הרחק מכל פעימות הלב המוכרות‪ ,‬ולו רק מפני שמאיר‬
‫הגאון הצליח להפעים את חושיי‪.‬‬
‫זה אבסורד שאני כותבת לך‪ ,‬מתייעצת איתך כמו יודע אתה את התשובה‪ ,‬בוחנת אותך‬
‫בדבר הוודאות אודות כל אשר לא מנסים‪ .‬טוב שניסית‪ ,‬גם אם זה נגמר רע‪.‬‬
‫***‬
‫מאיר נסע‪ .‬הייתי עמו בשדה והתחבקנו‪ .‬הריח שלו נדבק לי לעור‪ .‬קעקוע בלתי נראה או‬
‫נדלה‪.‬‬
‫אמא אופטימית‪ ,‬היא לוחשת שהדברים בקרוב ישתנו‪ .‬שחיוך רחב יהיה מנת חלקנו‪ ,‬חיוך‬
‫שאין בו איפור שמטשטש עצבות וחוסר‪ ,‬חיוך שאין בו בדידות‪ .‬היא מבקשת סליחה‪.‬‬
‫מתנצלת על כך שהיא האמינה להבטחות השווא ההן‪ :‬קיבוץ‪ ,‬שוויון‪ ,‬גאווה‪.‬‬
‫חשבתי שכדאי שתדע שעצוב לי‪ ,‬כי מאיר חסר‪ ,‬והמשפחה רחוקה‪ ,‬ואתה לא עונה‬
‫למכתבים שלי‪ .‬אף לא שומע דמעותיי‪ .‬עם זאת‪ ,‬בצל הצרות הללו‪ ,‬אני חשה מוגנת באופן‬
‫אבסורד‪ .‬יש לי חלקת אלוהים קטנה‪.‬‬
‫אני נזכרת בטקס שלך‪ ,‬ואיך חיפשתי מניין‪ .‬נזכרת בנר הנשמה שהדלקתי לחייך הקצרים‪,‬‬
‫מדקלמת המילים שהרב דרש שאגיד‪ .‬קולי הפך עילג וחשתי אשמה‪ .‬כאבתי עד כלות את‬
‫מותך הצעיר‪.‬‬
‫נפשי נסדקה‪ ,‬אבא‪ ,‬מול הנותר ממך‪ .‬וכל שנותר לי הוא כותל‪.‬‬
‫סיפור מספר ‪48‬‬
‫סבא שלי ז"ל‪ ,‬עזבת בבחרותך את מולדתך הונגריה‪ ,‬את כל משפחתך העשירה הנחת להם‪ ,‬ובאת לארץ ישראל‬
‫אשר כה אהבת‪ ,‬הכל עזבת אך את חייך הרווחת‪ ,‬כי קצת לאחר עזיבתך עלה הכורת על יהודי הונגריה‪.‬‬
‫כאן בישראל בן התפנוקים בילדותך קיפלת שרבולים ובנית במו ידך את הארץ החדשה המדינה שבדרך‪ ,‬לא חפצת‬
‫בעבודה משרדית או מסחרית אלא ביגיע כפיים להזיע ולאמץ שרירים למען תקומת הארץ‪.‬‬
‫סבא זכית בחייך הארוכים לראות את התפתחות המדינה המדהימה במהירות התקדמותה‪ ,‬במשך מעל יובל‬
‫שנים בארצנו הקטנה‪.‬‬
‫סבא את מה שאומר לך עכשיו אתה לא זכית לראות‪ ,‬אני כן‪.‬‬
‫סבא ראית רצון לשלום שמוביל את העם ככולו בימיך? אני כן‪ ,‬סבא היום כמעט כולם כן רובו חפץ בשלום‪ ,‬לא‬
‫לכבוש עוד ולהתעצם בשטח‪ ,‬אלא ויתור איפוק‪ ,‬מי היה מאמין סבא שממשלה לא שמאל אלא ימין מדברת שלום‬
‫ברצינות‪ ,‬סבא אל תצחק‪ ,‬זה רציני‪ ,‬כי לא לא היה איחד בין חמאס לפתח‪ ,‬כי הם עדיין לא בשלים לשלום כמונו‪.‬‬
‫סבא אולי יגיע היום שאתה חלמת ואני אזכה בכך‪ ,‬אני יחיה בארץ חפצה בשלום כן זו דעת הקהל‪.‬‬
‫כי הלעולם תאכל חרב‪.‬‬
‫סבא תודה על בניית המדינה‪ ,‬ואני כאן יחד עם העם האהוב נשמור עליה בשלום בלי מלחמות‪.‬‬
‫סיפור מספר ‪49‬‬
‫האירוניה של ״לרדת מהארץ״‬
‫בעוד היותי סטודנט‪ ,‬טיילתי באוקראינה‪ ,‬טיול מסורת וקברי צדיקים שכזה‪ ,‬שלא ממש ידעתי מה יהיה בטיול הזה כי‬
‫אני לא ממש דתי‪ ,‬אבל זרמתי‪ ,‬ושם הבנתי משהו חשוב שילך איתי עד סוף חיי‪ .‬שם באוקראינה הקפואה הבנתי מה‬
‫ישראל גרמה לעם היהודי‪.‬‬
‫במהלך הטיול‪ ,‬כאשר עצרנו את האוטובוס לראות חנוכייה קטנה אשר הייתה מונחת באמצע רחוב‪ ,‬וכשאז לפתע הגיעו‬
‫כמה גלוחי ראש‪ ,‬והחלו לצעוק לעברנו קללות אנטישמיות ועשו לנו את ההצדעה הנאצית המפורסמת‪ ,‬וכתגובה‪ ,‬אנחנו‬
‫הישראלים שבהתחלה ממש התחממנו ורצינו להחזיר‪ ,‬התחלנו להתקבץ והתחלנו לרקוד‪ ,‬ולהראות שאנחנו ״לא סופרים‬
‫אותם״‪ ,‬לאחר האקט המחאתי‪ ,‬ששוחחתי עם אחד יהודי מקומי‪ ,‬ושאלתי אותו בהיסוס‪ :‬״למה‪ ...‬אתה ישבת בצד? למה‬
‫אתם לא עושים עם זה משהו?!״‪ ...‬אז הוא ענה לי‪ :‬״ככה זה‪ ,‬אין מה לעשות‪ ,‬התרגלנו ומנסים להסתדר ולא רוצים‬
‫להחמיר את המצב״‪ ...‬ואז הבנתי‪:‬‬
‫כאשר העם היהודי היה בגולה‪ ,‬הוא היה מפוזר‪ ,‬חלש ובודד‪ ,‬הוא היה תלוי בחסדיהם של השליטים‪ ,‬תמיד הוא היה‬
‫מיעוט ועשה מה שאמרו לו‪ ,‬לטוב ולרע‪ ,‬בדרך כלל לרע (בלשון המעטה) וכך היהודים פיתחו התנהגות‪ ,‬רפויה וחלשה‬
‫שמקבלת מרות‪ ,‬אבל היו כאלו שחשבו אחרת‪ ,‬שלא רצו להיות נשלטים‪ ,‬שלא רצו להיות ״פראייר״ יותר! הם העזו‬
‫וחלמו! עשו ונלחמו! והקימו מדינה!‪...‬‬
‫עכשיו בוא נהיה גלויים‪ ,‬מדינה לא הכי להיט כן?‪ ,‬קשה פה‪ ,‬כלכלית‪ ,‬צפוף‪ ,‬פוליטי‪ ,‬ביטחוני‪ ,‬ערבובי וכו‪ ,‬אבל מה‬
‫שהמדינה כן עשתה‪ ,‬זה הפכה אותנו להיות פשוט ״לא פראיירים״ יותר! העם היהודי כבר לא מקבל מרות‪ ,‬יש לו מדינה‬
‫משלו‪ ,‬הוא אחראי לגורלו! ולא צריך טובות מאף אחד‪ ,‬במדינה הזאת יהודי יכול להסתובב עם שרשרת של מגן דוד על‬
‫הצוואר בלי לחשוש! הוא יכול להתפלל בלי לפחד! והוא יכול לעשות מה שהוא רוצה! לא מפלים אותו והוא לא סוג ב!‬
‫הוא יהודי חזק ועצמאי‪ ,‬והכי חשוב‪ :‬לא פראייר!!‬
‫עכשיו מה שאירוני פה‪ ,‬אירוני זה שדווקא התכונה שהעם היהודי פיתח בזכות המדינה שלו‪ ,‬דווקא היא גורמת לו לרדת‬
‫מהארץ‪ ,‬כי הוא ״לא פראייר״ יותר‪ ,‬הוא לא רוצה לחיות במקום עם סכסוך ומצב כלכלי קשה ומיסים‪ ,‬ופקקים‪ ,‬והכל‬
‫ידוע‪ ,‬אז הוא מעדיף לחיות במקום נוח יותר‪ ,‬אבל אז‪ ,‬בלי לשים לב‪ ,‬חזרנו לאותו מקום כמו בתחילת הסיפור‪ ,‬על‬
‫היהודי בגולה‪.‬‬
‫לכן‪ ,‬לדעתי‪ ...‬מבין לליבי היורדים כי אין ספק שקשה לחיות פה‪ ,‬מכל הבחינות‪ ,‬אבל זה הקשה שלנו! והקשה הזה‪,‬‬
‫עדיף מ״מלכודת הדבש״ שמחכה איי שם‪ ,‬כי מתי שהוא זה יעלם! או יקום שליט אחר‪ ,‬או אם זה באחוז ההתבוללות‬
‫הגבוהה (רק לאחרונה פורסם כי ‪ 58%‬מיהודי אמריקה‪ ,‬התחתנו נישואי תערובת) ואם זה הבדידות והחוסר שייכות ועד‬
‫לחגים ולמשפחה והסוג ב והכל‪ ,‬ואז מה? לעבור לעוד מדינה אחרת!? אז במקום לברוח למקום אחר‪ ,‬אותם יורדים‬
‫צריכים לחשוב על איך הם משפרים את הבעיות במדינה שלהם! איך הם נלחמים כדי שיהיה פה יותר טוב לכולם! ואיך‬
‫הם יכולים לתרום לכלל החברה ולא רק על האינטרסים האישיים שלהם‪...‬‬
‫אני אוהב את המדינה הזאת! אני אוהב את האנשים במדינה הזאת! ולא אעזוב לעולם! בשום מצב ובעד שום מחיר!‬
‫ואם כבר אוקריינה אז נצטט יליד המקום‪ :‬״אם טובה ואם רעה‪ ,‬אם קלה ואם קשה‪ ,‬אם זולה ואם יקרה‪ ,‬זוהי ארצי!״ ‪-‬‬
‫זאב ז׳בוטינסקי‬
‫סיפור מספר ‪31‬‬
‫קטנה שלי‪ ,‬את ישנה עכשיו‪ .‬הגיע הזמן לנח‪ ,‬מקל הנדודים עוד בידך‪ .‬אבל עוד מעט המסע הזה יגיע לסופו‪ ,‬והפעם יקרה‬
‫שלי‪ ,‬הסוף טוב‪ .‬אני חושבת על השנים שחלפו להם ומבינה שזו הייתה הילדות שלך‪ -‬השנים בצל המלחמה גרמו לך‬
‫להיחשף על העולם במלא עוצמתו‪ ,‬להכיל את הרוע והאכזריות ולהבין שאנחנו נטע זר‪ .‬האמביוולנטיות הזו‪ ,‬איך לפתע‬
‫המילה לאומית קיבלה יוקרה וזוהר משלה‪ ,‬כך שאווירת קודש אופפת את כל הקשור בה‪ .‬מחד הולכת ומתעצמת הרגשת‬
‫האיחוד הקולקטיבי סביב הלאום‪ .‬אך מאידך‪ .‬אוי מאידך כמה שנאת הזר‪ ,‬השונה והאחר‪ .‬איך ראו בך‪ ,‬קטנה שלי איום‬
‫על אחדות האומה הגדולה‪.‬‬
‫אבל זה עוד מעט נגמר‪...‬עוד קצת‪ .‬הבטחתי לך עולם חדש וטוב‪ ,‬ואת פיקחית שכמותך שאלת כיצד? אסביר לך‪ ,‬יש‬
‫מקום אליו נגיע בקרוב‪,‬שם למרות שפניהם של כל היושבים שונים זה מזה‪ .‬כולם כל כך דומים בעברם‪ ,‬על גבם מונח‬
‫תרמיל הנדודים‪ .‬ושם‪ ,‬אין צורך להכביר במילים יקרה שלי‪ ,‬כי כולם מבינים את שפת הלב‪ .‬ואת‪ ,‬את תתוודעי מחדש‬
‫לאורה של השמש המחממת וקרניה ילטפו את פניך וישלחו לך נחמה פורתא‪ .‬ולעת ערב‪ ,‬תסתכלי לשמים ותזכרי את‬
‫דברי הנבואה לאבי האומה‪ -‬שיום אחד נהפוך לעם עצום ככוכבי השמים לרב‪ .‬כן‪ ,‬גם לך יהיה חלק בשרשרת הדורות‬
‫הזו‪ ,‬ואת תישאי על כתפייך האיתנות את כובד האחריות הלאומית‪ .‬אך אינני דואגת לך‪ ,‬כי עוד טרם תינשאי אני צופה‬
‫לך גדולות‪ .‬קטנה שלי‪ ,‬איך הסיפורים על המחתרות היהודיות הפיחו בך רוח חיים‪ .‬אני נזכרת בברק שבעינך שהאיר‬
‫בעוצמתו את חלל החדר‪ ,‬עת קראת את הידיעה מהעיתון שהצלחת להבריח‪ .‬אך תמו להם ימי הבריחות ואותם יחליפו‬
‫ימי בחירות‪ .‬עוד בטרם ימלאו לך שמונה עשר תצטרכי לבחור בכל יום מחדש‪ .‬אך אני מבטיחה להעניק לך מציאות‬
‫אחרת‪ ,‬מעט שונה‪ -‬כך שתחת חומות של שתיקה‪ ,‬אתן לך את חומות ירושלים שיהיו לך למשענת איתנה‪ .‬הקיר הזה‪,‬‬
‫האבנים הללו כל אחת מהן תלחש לך את סיפורי כל אלפי המתפללים שראו בה תקווה לאורך השנים‪ .‬ואת‪ ,‬בקולך הנוגה‬
‫תשיבה לה כי הגיעה העת‪ ,‬ובנים חוזרים לגבולם‪.‬‬
‫האביב הגיע והביא עימו את הרוח הנעימה‪ .‬אני אומרת לך ומכסה את גופך הצנום‪ .‬ומבטיחה לעצמי לדאוג להכיר לך‬
‫את הארץ‪ ,‬כי טובה היא מאד מאד‪ .‬אך יש אחת היא ואין לה תחליף‪ ,‬ואחריה נלך יחפות בארץ לא זרועה‪ ,‬ותמתק דקירת‬
‫כל קוציה ודרדריה‪ .‬כי קוצים של ארץ ישראל הם וכל אחד מהם‪ ,‬כמונו‪ ,‬נישא על כנפי הרוח ונחם רק על אדמת המולדת‪.‬‬
‫כן יקרה של י‪ ,‬מולדת‪ .‬איך צליל קולה של המילה הביא לך מרגוע בתום יום רועם מתותחי הפגזים‪ .‬כמו אז כן עכשיו‪.‬‬
‫מולדת אהובה‪ .‬ובאהבה כמו באהבה המסמא את עיננו לראות את כל פגמיה ורק ללכת‪...‬ללכת שבי אחריה‪.‬‬
‫****‬
‫‪ ,0791‬באר שבע‪ ,‬אני יושבת וכותבת לך‪ ..‬אמא‪ ,‬הנחתי את מקל הנדודים‪ ,‬אך דויד שלי לא‪ .‬הוא עכשיו יוצא למסע שלו‪,‬‬
‫אני רואה אותו פוסע והולך‪ .‬עלם חמודות‪ ,‬אהוב שלי‪ .‬ביום שהתקבל צו המילואים אורו פניו‪ ,‬וכעסתי עליו כי הוא הולך‬
‫עכשיו למלחמה ומי הבטיח שיחזור? ומי אמר שהאהבה לאמא אדמה חזקה יותר מאהבת אם לבנה? ונשאתי עיניי‬
‫לשמים‪ ,‬כפי שביקשת‪ .‬והכוכבים היו שם‪ ,‬וכוכב הצפון היה נחוש להראות לי את הדרך‪ .‬אך אני כמעט ואיבדתי את‬
‫הצפון שלי‪ ,‬אמא‪ .‬התזמון הזה‪ ,‬ערב יום הכיפורים‪ ,‬תרועת השופר הוחלפה באזעקה‪ ,‬ארונות התפילה הוחלפו בארונות‬
‫אחרים‪ ,‬הלבן‪ .‬הטהור הזה הוכתם בדם‪ .‬כל כך הרבה שאלות ותשובה אחת לכולן‪ ,‬מולדת‪ .‬מולדת אהובה‪.‬‬
‫אני רק נושאת תפילה חרישית לרוח‪ ,‬ואותיות מרחפות באוויר ולוחשות לי את סוד הדורות‪,‬ואעבור עלייך‬
‫ואראך מתבוססת בדמייך ואומר לך בדמייך חיי‪,‬בדמייך חיי‪.‬‬
‫מנסה לשמור על שפיות‪ ,‬הרדיו הפך לחלק בלתי נפרד מגופי‪ ,‬מאזינה לקולו ומנסה לשמוע אודותייך‪ ,‬היכן אתה אהובי‬
‫שלי? האם יש לך מספיק אוכל? האם לשלוח לך תחתונים וגופיות? זה ידוע שכולם שם כמו חיות אך מזל‪ ,‬שהמורל‬
‫גבוהה‪ .‬האופוריה ממלחמת ששת הימים עוד באוויר‪ ,‬אז יהיה קשה להוציא לנו את הרוח מהמפרשים‪ .‬הו‪,‬הנה ידיעה‬
‫חדשה הם אומרים שסאדאת נחוש לבצע מהלך צבאי להחזרת השטחים‪ ,‬ואף הצליח לשכנע את הסורים להשתתף‬
‫ביוזמה‪ .‬הוא הורה למפקדי צבאו להכין תוכניות אופרטיביות לכיבוש סיני‪ .‬שמישהו יגיד להם שהראל שלי בשטח‪,‬‬
‫שהתוכנית שלהם צריכה להשתנות‪ .‬ואני‪ ,‬ממאנת להינחם מנסה לשנן לעצמי מילים טובות בעת לגימת הקפה‪,‬אולם‬
‫טעמו מר‪ .‬מר כל כך‪ ,‬אך המילים של גולדה מאיר "מצבנו לעולם לא היה טוב יותר" מנסות להמתיק את טעמו‪ ,‬אכן‬
‫מילים אלו ערבות לחיכי גם אם אין הם מתארות את המציאות נכוחה‪ .‬אומנם התוצאות הטקטיות בקרבות הרבים‬
‫במהלך מלחמת ההתשה הגבירו את תחושת הביטחון אך נראה שכל פעם מישהו בא וטורף את הקלפים‪ .‬רק שהאל‬
‫ישמור עליך מפני הטורפים‪.‬‬
‫מריחה את ריח המדים‪ ,‬והריח כל כך מוכר ומנוכר בו בזמן‪ .‬תגיע כבר‪ ,‬אנחנו מחכים לך‪ ,‬הכל כבר מוכן‬
‫לקראתך‪ .‬אתה יודע שדויד כבר שבוע מתאמן לקראת מלחמת הורדת הידיים‪ .‬ואני? אף פעם לא אומר נואש‪ ,‬אני לא‬
‫ארים ידיים‪ .‬הבטחתי לך‪ ,‬ובאותה היד גם חתמתי על הטופס שמאשר שתלך לקרבי‪ .‬נו בטח מה חשבתי לעצמי? אך‬
‫הידיים החסונות שלך‪ .‬שחיבקו אותי באותה העת גרמו לי לזכור את היד האחרת‪ ,‬זו שלמעלה שמכוונת הכול ושומרת‬
‫עלינו‪ ,‬ומהסה בתנועת שתיקה את כל הללו שאומרים שאיננו צריכים לנקוט אצבע לשינוי המצב‪,‬הם‪..‬הם אינם מכירים‬
‫את אויבנו‪ .‬אלו שלא יודעים שובע וכאשר אנו נותנים להם אצבע‪ .‬הם‪ .‬הם רוצים את כל היד‪ ,‬ובדבריו של ראש הממשלה‬
‫"ידנו תושט תמיד לשלום‪ ,‬אך אצבעותיה יהיו תמיד על ההדק"‪.‬‬
‫ואני פה‪ ,‬מחזיקה אצבעות שתחזור מלבנון‪ .‬אוגדה ‪" ,78‬אמא תזכרי זה כמו הציון האידאלי במתמטיקה"‬
‫אמרת לי וצחקת‪ .‬אני זוכרת בן שלי‪ ,‬אני זוכרת‪ .‬שמעתי שאתה תחת פיקודו של עמוס ירון וחברתם יחד לכוחות השריון‬
‫משום מה זה הרגיע אותי מעט ונתן לי לישון בלילה‪ .‬צנחן שלי‪ ,‬תמיד אמרתי שיש בך שילוב כזה‪ .‬הראש בעננים‬
‫והרגליים על הקרקע והלב? נמצא בחלל הזה בין שמים וארץ‪ .‬נותן נחמה לחבר כואב‪ ,‬לאמא שדואגת ומכיל‪ .‬ומכיל את‬
‫כולם ומזרים דם לכל איברי הפלוגה ומחייה ונותן כוח‪ ,‬כל רגע‪ .‬כל דקה‪ .‬עם תחילת הלחימה הובלת את החטיבה בציר‬
‫ההרי לאורך הרי השוף יחד עם יאיר‪ ,‬שהאיר עליך מאורו והאציל מסמכותו עליך‪ .‬יחד נלחמתם בקרבות קשים‪ .‬ולבסוף‬
‫ההחלטה הזו לבחור דווקא בציר ההרי שהייתה אמורה לעכב אתכם‪ ,‬השתלמה‪ .‬והגעתם ראשונים לכוח בבירות‪ .‬נו בטח‪,‬‬
‫לא חשבתי אחרת‪ .‬מקשיבה לרדיו‪ ,‬ומתמלא גאווה‪ .‬ראשון שלי‪ ,‬רק חזור הביתה‪ .‬אצלי אתה תמיד ראשון‪.‬‬
‫עכשיו הלב שלי מדמם‪ .‬שותת דם והוא לא מרפה‪ ,‬הגיעה לאוזני כעת השמועה על הזיהוי השגוי של מטוס‬
‫הפנטום הישראלי את השיירה של צה"ל כשיירה סורית ובשל כך נקטפו חייהם של ‪ 56‬פרחים‪ .‬זה כבר כמה ימים שהחום‬
‫של הקיץ כבר שורף פתאום כלהבות ומזכיר לי כמה האהבה הזו לארץ מקודשת בדם ואיך לעיתים גם אנחנו טועים‬
‫בזיהוי‪ .‬אבל על הזהות שלנו אנחנו נדע לשמור‪ ,‬זהות היהודי הלוחם‪ .‬שואפת לתוכי אוויר ומתאמצת לנשום‪ .‬וברקע‬
‫מטוסים‪ .‬אומרים שמבצע ערצב ‪ 07‬החל ומערך טילי הקרקע‪ -‬אוויר הסורים סופגים מכה קשה‪ .‬פתאום כל מטוס‬
‫בשמים נראה לי כמו כוח עליון‪ ,‬נמצאים קרוב לשמים ומתנהגים כמלאכים‪ ,‬רק שישמרו לי עליך‪ .‬מלאך שלי‪.‬‬
‫***‬
‫אתה עומד שם ליד המנגל ולפתע נראה כי ממש לידך מתמר ועולה לו עמוד עשן‪ ,‬מסתכלת עליך צוחק מול האש‪ ,‬כאילו‬
‫אתם כבר צמד רעים ואתה מורגל בנוכחותה‪ .‬ואז‪ ,‬בלי משים יוצאת לי שוב משאלת לב קטנה‪ ,‬שעמוד האש ההולך לפני‬
‫המחנה ינחה את דרככם ויהיה לכם לחומה מימינכם ומשמאלכם‪ .‬אתה קוטע את מחשבותיי בבקשה "תעבירו את‬
‫הפלאפלים" ואבא שלך עסוק בלחייך‪ ,‬אתה שואל לפשר החיוך המסתורי‪ .‬והוא משיב לך‪ ,‬שכמו שהוא מכיר אותך רק‬
‫פלאפל אחד מעניין אותך‪ ,‬ולא תנוח ותשקוט עד אשר הוא יהיה מונח על כתפייך החסונות‪ .‬ואתה שותק במבוכה‪.‬‬
‫שתיקה כהודאה‪ ,‬גם אני מחייכת ומעבירה לך את הקערה‪.‬‬
‫ירושלים‪,‬טקס מסע כומתה ליהונתן – ברמקול נשמע המפקד בקול בטוח‪:‬ימין‪,‬שמאל‪,‬ימין‪ .‬ואני כבר לא כ"כ‬
‫בטוחה מהו הימין ומהו השמאל אך ברור לי שיש רק כיוון אחד‪ ,‬וכולם מכוונים את ליבם אלייך‪ -‬הבירה‪ .‬קולו של‬
‫המפקד ממשיך וקורא את דבריו של יהונתן נתניהו‪" -‬אני חייב להרגיש‪ ,‬שלא רק ברגע מותי אוכל להגיש דין וחשבון על‬
‫התקופה שחייתי‪ ,‬אלא שבכל דקה ודקה מחיי אהיה מוכן להתייצב בפני עצמי ולומר כך וכך עשיתי‪ "...‬ואני מסתכלת‬
‫עליך יהונתן שלי‪ ,‬ועל הקהל הגדול‪ .‬ואיך כולנו יוצרים ביחד פסיפס אנושי שלם‪ .‬וכל אחד מאיתנו עושה למען המדינה‪,‬‬
‫כל אחד בדרכו שלו‪.‬‬
‫***‬
‫דרום אמריקה‪ .‬ואני מנסה להסביר לך למה אני חייב לחזור לארץ‪ -‬דרום אדום אני מסביר לך‪ ,‬זה לא רק תיאור‬
‫של פריחה‪ .‬והלב נקרע‪ .‬אני באמת רוצה להישאר איתה‪ ,‬הקסם שבה‪ ,‬הרוך והאצילות נפש פשוט העניקו לה כרטיס‬
‫למחלקה הראשונה במקום ההוא‪ ,‬שכבר נשאר סגור‪ ,‬יש הקוראים לו לב‪ .‬והיא כדרכה בקודש‪ ,‬מוצאת את הדרך לפתור‬
‫הכול בפשטות ואומרת לי – אל תפגע בי‪ ,‬לעזבך לשוב מאחריך‪ ,‬כי אל‪-‬אשר תלך אלך‪ .‬עמך עמי‪ ,‬ואלוהייך אלוהיי‪ .‬אני‬
‫מחייך‪ ,‬מצאתי את שאהבה נפשי‪ .‬רות‪ ,‬עבור‪.‬‬
‫סיפור מספר ‪30‬‬
‫היום בבצפר היה תרגיל אש וכולם היו צריכים לרוץ למקלטים‪ .‬כל הילדים התחילו לצרוח ולרוץ ולהיתקע אחד בשני‬
‫והמורה צעק מעליהם‪ ,‬זה רק תרגיל! זה רק תרגיל!‪ .‬עד שסוף סוף הגענו למקלט כבר אמרו לנו לחזור לכיתה‪.‬‬
‫אבל הילדים התחילו לבכות שהם לא רוצים שטיל יפוצץ אותם‪ .‬שאלתי את המורה למה עושים תרגיל אם זה לא‬
‫אמתי ורק גורם לכולם לבכות‪ .‬הוא הסתכל עליי לרגע‪ ,‬מצמץ פעמיים ורץ להוריד מהארון ילד שטיפס וירק על‬
‫ילדים מלמעלה‪ .‬בצהריים נסעתי עם אימא באוטו ושמענו חדשות‪ .‬השדרן אמר " עכשיו זה רשמי‪ ,‬כולם צריכים‬
‫להיות ערוכים לגרוע מכל ולבדוק אם יש מקלטים קרובים אליהם לבית"‪ .‬אימא למה צריך מקלטים? שאלתי אותה‪.‬‬
‫אבל היא רק ענתה ששש! אני צריכה לשמוע‪ .‬אולי גם הגדולים עושים בעבודה תרגיל אש? חשבתי‪ .‬מעניין אם גם‬
‫הם צורחים ומשתוללים בו‪.‬‬
‫היום לפני ארוחת הערב אימא התקשרה ליניב ושאלה אותו בקול רועד אם הוא יוצא גם‪ .‬יוצא לאן? לאן יניב יוצא?‬
‫שאלתי‪ .‬אבל היא רק ענתה‪" ,‬רגע חמוד זה חשוב"‪ ,‬ושאלה את יניב אם הוא רוצה שנביא לו משהו לבסיס לפני‬
‫שהוא יוצא‪ .‬למה ליניב מגיע מה שהוא רוצה ולי לא? שאלתי‪ ,‬ולמה יניב יוצא? נגעתי באימא‪ .‬אבל היא רק ביקשה‬
‫מאבא שייקח אותי למקלחת‪ .‬בלילה לא נרדמתי‪ ,‬ושוב שמעתי את אימא ואבא משוחחים את שיחה הזאת‪ ,‬אימא‬
‫אמרה‪" ,‬גבי אני לא יכולה ככה יותר‪ ,‬ואבא ענה‪ ,‬אין מה לעשות‪ .‬אני יודע‪ ,‬אבל זה מה שיש"‪ .‬אימא לחשה‪" ,‬עם‬
‫שלושה בנים זה מה שיש לא מספיק‪ .‬אני משתגעת"‪ .‬ופתאום היא התחילה לבכות ולחשה‪" ,‬אני לא מוכנה לאבד‬
‫עוד אחד"‪ .‬לאבד עוד מה? תהיתי‪ .‬מה אימא איבדה? רציתי למצוא בשביל אימא את מה שהיא איבדה‪ ,‬אימא לא‬
‫בוכה אף פעם‪ ,‬זה כנראה היה משהו נורא חשוב‪ .‬אימא לחשה‪ ,‬שמעתי שיש שם בתי ספר טובים‪ ,‬אנשים נחמדים‪,‬‬
‫ונדבר עברית בבית‪ .‬אבא לחש‪" ,‬תמר‪ ,‬פה זה הבית"‪ .‬ואימא שוב התחילה לבכות‪ .‬קמתי מהמיטה והתגנבתי אל‬
‫החדר שלהם‪ .‬לחשתי‪ ,‬אימא אל תבכי‪ ,‬והחלקתי לתוך המיטה שלהם‪.‬‬
‫היום בבצפר חילקו לנו מסכות בתוך קופסת קרטון‪ .‬אמרו לנו לקשט את הקופסה‪ ,‬אבל לא הסכימו לנו לפתוח‬
‫אותה‪ .‬מה זה שווה ככה?‪ ,‬שאלתי את המורה‪ .‬המורה קימט את פניו בכעס והלך לשחרר ילד שהדביק את עצמו‬
‫לכיסא בנייר דבק‪ .‬נתנו לנו את הקופסאות מסכות מתנה הביתה‪ .‬זרקתי את שלי בפינה של החדר‪ .‬פתאום שמעתי‬
‫את אימא קוראת‪" ,‬הם הפציצו בחיפה"!‪ ,‬מי הפציץ? צעקתי ורצתי לסלון‪ .‬בימים האחרונים אימא משאירה את‬
‫הטלוויזיה פתוחה על החדשות כל היום‪ .‬היא לא מסכימה לי לראות טלוויזיה בכלל‪ .‬אז אתמול הלכתי לראות‬
‫טלוויזיה אצל צילה השכנה‪ ,‬וגיליתי שגם היא רואה חדשות כל היום‪.‬‬
‫מי הפציץ בחיפה? שאלתי את אימא ומשכתי לה בחולצה‪ .‬אבל אימא שוב אמרה לי "ששש! זה חשוב! שקט"‪.‬‬
‫ורצה להתקשר לאבא‪ .‬היא שאלה אותו אם הוא בסדר‪ ,‬ואמרה לו שהיא פוחדת‪ ,‬ושיבוא מוקדם הביתה‪" .‬מה קרה‬
‫לאבא?" צעקתי‪ .‬אבל אימא הלכה למטבח‪ .‬ואני רצתי לחדר וטרקתי את הדלת‪ .‬התחפרתי מתחת לשמיכה‬
‫במיטה‪ .‬אף אחד לא עונה לי‪ ,‬לחשתי ובכיתי‪.‬‬
‫אימא אבא ואני נשארנו בבית היום‪ .‬הם אמרו לי שהיום לא צריך ללכת לבצפר‪ .‬כל רעש קטן שנשמע מהרחוב‬
‫הקפיץ את אימא במקום והיא צרחה‪ .‬כל היום היא ישבה ליד הטלפון‪ ,‬ואמרה לאבא‪" ,‬גבי הוא לא עונה לי"‪ ,‬ואבא‬
‫ענה‪" ,‬איך הוא יכול לענות‪ ,‬הוא לא בבסיס"‪ .‬הם דיברו על יניב כנראה‪ .‬אני הייתי עדיין ברוגז כי אף אחד לא דיבר‬
‫איתי‪ .‬אבל אף אחד לא שם לב שאני כועס‪ .‬אימא דיברה עם כל המשפחה בטלפון‪ ,‬ובהתה בחדשות‪ ,‬ואבא עבד‬
‫מהבית‪ .‬אני ישבתי בפינה של החדר ובעטתי בקופסת מסכה‪ ,‬ואז החלטתי לפתוח אותה וקרעתי את הקרטון‪,‬‬
‫ובפנים הייתה מכסה מפחידה ומכוערת כמו של מפלצות‪ .‬לא אכלתי צהריים‪ ,‬כי כעסתי‪ ,‬ואף אחד לא הכריח אותי‪.‬‬
‫אחר כך הייתי רעב‪ ,‬ואבא הכין לי סנדוויץ' עם שוקולד אפילו שכבר היה כמעט ארוחת ערב‪ .‬אני חשבתי שחטפו‬
‫את ההורים שלי והחליפו אותם ברובוטים משוגעים ומרושעים‪ .‬אימא בכתה שוב כל הלילה‪.‬‬
‫למחרת בכיתה דנה אמרה שאח שלה לא יחזור יותר הביתה‪ ,‬כי הוא הלך לגן אחר שיותר טוב שם מפה‪ ,‬וקוראים‬
‫לו גן עדן‪ .‬אח של דנה היה נחמד‪ ,‬תמיד כשבאתי אליה הוא היה נותן לנו ממתקים מקופסה סודית שהייתה לו‬
‫בחדר‪ .‬הוא היה קורא לי ממזר קטן ועושה לי שק קמח‪ .‬היה לי עצוב שאני לא אראה אותו יותר‪ .‬קיוויתי שהוא‬
‫ייהנה בגן עדן ‪.‬אולי דנה ואני נלך לבקר אותו שם פעם‪ ,‬חשבתי‪ .‬אימא של דנה באה לקחת אותה באמצע השיעור‪,‬‬
‫העיניים שלה היו אדומות‪ ,‬וראו שהיא בכתה‪ .‬למה כל המבוגרים מתחילים לבכות? לחשתי לרון‪ .‬רון אמר שיכול‬
‫להיות שיש להם אלרגיה‪ .‬המורה ניגש אל אימא של דנה ואמר שהוא יקפוץ לבקר‪ .‬למה המורה קופץ לבקר את‬
‫דנה? כעסתי על המורה‪.‬‬
‫למה הוא לא קופץ לבקר גם אותי? שאלתי את אימא בדרך חזרה הביתה‪ .‬אימא אמרה‪" ,‬תודה לאל שהוא לא בא‬
‫לבקר אותנו"‪ ,‬והבטיחה שגם אנחנו נלך לבקר את דנה הרבה בקרוב‪ .‬למה אימא לא רוצה שהמורה יבוא לבקר‬
‫אותנו? היא שונאת את המורה? רציתי לשאול אותה‪ ,‬אבל אז התחילו החדשות ברדיו והשתתקתי מיד‪ .‬אימא‬
‫הגבירה את הקול והקריין אמר‪" ,‬זהו‪ ,‬זה נגמר רשמית"‪ .‬ואימא פתאום צרחה מאושרת‪ .‬הקריין המשיך‪" ,‬הכוחות‬
‫שלהם נסוגו‪ ,‬כולם חוזרים הביתה‪ ,‬חברים‪ ,‬המלחמה נגמרה"‪" .‬מלחמה? אימא מה נגמר"? שאלתי‪ .‬אימא פשוט‬
‫חייכה ולא ענתה‪" .‬אימא מה נגמר?" קראתי שוב ותפסתי לה בכתף‪ .‬ואימא חייכה וליטפה לי את הראש‪ .‬היא‬
‫הסתכלה רחוק מכאן לאופק וענתה‪ ,‬בקול מרוחק‪" ,‬המלחמה נגמרה"‪.‬‬
‫השמש שקעה כתומה מאחורי הבניינים ואני השענתי את הראש כבד על החלון‪.‬‬
‫מוזר‪,‬‬
‫אף אחד לא סיפר לי שהייתה מלחמה‪.‬‬
‫סיפור מספר ‪34‬‬
‫תנו קצת קרדיט‬
‫לכבוד נשיא מדינת היהודים‪ ,‬מר פרופסור חיים וייצמן הנכבד‬
‫יג' בתמוז תש"ט‪-‬סידני‪ ,‬ניו סאות' ווילס‪ ,‬אוסטרליה‬
‫אדוני ורבי‪ .‬שמי ג'רלד שיין‪ .‬איני יודע אם שמעת אודותיי‪ ,‬אך הריני להבטיחך כי ברחבי אוסטרליה שמי הולך‬
‫לפני‪ ,‬כיהודי העשיר ביותר בהמיספרה הדרומית‪ .‬עד מאי ‪ 9191‬הייתי ידוע יותר בשם גרשון שידלובסקי וחבריי‬
‫כינו אותי בשם גרישה‪ ,‬אבל אם להודות על האמת הרי שלא הייתי ידוע‪ ,‬שכן מעט הנפשות שהכרוני עד אז‪ ,‬רחשו‬
‫לי בדרך כלל רגשי טינה ואפילו שנאה של ממש‪.‬‬
‫ששים שנותיי ניכרות בי‪ ,‬גופי תש ועייפותי גוברת‪ ,‬ובשבועות האחרונים אני נזקק לשינה מרובה ואיני מתהלך בין‬
‫הבריות‪ .‬הליכתי כפופה ואני זקוק לסיוע תמידי ממשרתיי הרבים‪ .‬איגרתי אליך‪ ,‬נשיאנו‪ ,‬נועדה לאשר דבר תרומת‬
‫כל הוני‪ ,‬הנאמד בעשרות מיליוני דולרים והכולל רשת חנויות תכשיטים ונכסים רבים בשטח‪ ,‬למדינת ישראל‬
‫הצעירה‪ ,‬ראשית גאולתנו‪.‬‬
‫על מנת לאשר את דבר התרומה‪ ,‬אבקשך לוודא כי מתקיימים מספר תנאים אותם אפרט בסוף האיגרת‪.‬‬
‫מנהל נכסיי‪ ,‬האדון מלקולם דבנפורט‪ ,‬יהיה עדה של מדינת ישראל ונציגי לצורך ביצוע הפעולות הנדרשות בתמורה‬
‫להעברת כל הוני כמפורט‪.‬‬
‫ודאי חושב הנך‪ ,‬מה לו למולטי‪-‬מליונר רב כוח לדרוש דרישות פעוטות מאת המדינה הצעירה‪ ,‬ולשם הבנתך את‬
‫דרישותיי‪ ,‬אבקש ממך להאריך ולקרוא את יתר האיגרת‪.‬‬
‫נולדתי בשנת ‪ 9111‬בפלונ סק שבפולין שהייתה אז שם דבר ואור לגויים‪ ,‬למרות שמן הבחינה גיאוגראפית גרידא‬
‫הייתה רק מחט בערימת השחת של האימפריה הרוסית הגדולה‪ .‬העיירה עצמה הייתה מחזה נטול הוד‪ ,‬שלמרות‬
‫חזותו העלובה ידע להצמיח מרחובות העפר והבוץ קהילה יהודית מפוארת לבטח מזו אליה נולדת אתה‪ ,‬רבי‪,‬‬
‫בעיר מוטולה‪ .‬איני יודע לאשורו את מצבה של פלונסק כיום‪ ,‬אולם לבטח תידמה פלונסק שלי ככרך גדול ומצויץ‬
‫לעומת פלונסק של היום‪ ,‬לאחר הפרעות שערכו בה הנאצים יימח שמם וזכרם‪.‬‬
‫גדלתי בעוני קשה ובתנאים הרחוקים מלהוות הולמים‪ .‬אמי עליה השלום הייתה‪ ,‬במחילה‪ ,‬הזונה היהודיה היחידה‬
‫בפלונסק‪ ,‬מה שהקנה לי הקטן מעמד חברתי נשגב כבן הזונה היהודי היחיד בפלונסק‪ .‬האיש שאימי ייחסה לו את‬
‫עובדת היותו אבי היה חייט ברחובה הראשי של העיירה‪ ,‬אבל למעשה היה שיכור שסיים את חייו כשניסה לקפוץ‬
‫מגג האסם של לייבל גנצ'רביץ'‪ .‬הוא לא הגיע לשום מקום מלבד הרצפה הקפואה למרגלות אותו אסם‪ ,‬שם מצאתיו‬
‫כשבושש להגיע הביתה ואני בן שבע שנים‪ .‬טרם זלגה הדמעה הראשונה מעיניי‪ ,‬זכרתי את עצתה של אמי‬
‫שתמיד נהגה לומר "הגונב מגנב פטור" וגם‪" -‬אם תראה איש זקוק לעזרה‪ ,‬ראשית ראה מה יש בכליו"‪ ,‬אז לקחתי‬
‫את שעון הזהב שהיה בכיסו והלכתי לספר לאמא מה קרה‪.‬‬
‫כשהתבגרתי מעט יותר הצטרפתי לחבורת נערי רחוב וביחד עסקנו בפעילות חברתית מגוונות ורבות מעללים כגון‬
‫גניבות קטנות והתעללות בחיות משק‪ .‬באותה התקופה התאהבתי בציפורה גרין‪ ,‬השכנה מהבית ממול‪ .‬ציפורה‪,‬‬
‫בתו של אביגדור גרין‪ ,‬שהיה המורה ב"חדר"‪ ,‬הייתה הילדה היפה ביותר בפלונסק‪ ,‬וכבר בעודה בת ‪ ,92‬קטנה‬
‫ממני בשנתיים בלבד‪ ,‬הסכימה לנשק שפתותיי בחצר הקטנה מאחורי ביתה‪ .‬מאות נשים נישקתי וחפנתי מאז‬
‫אותה נשיקת ילדות מגושמת ונפלאה‪ .‬לצערי הרב באותו הרגע נכנס לחצר אחיה הגדול דוד‪ ,‬ילד מוצק ונמוך‪ ,‬בעל‬
‫שיער דליל ומחושמל ולאחר שהבין את המתרחש‪ ,‬תפס אותי בשתי ידיו החזקות וטלטל אותי טלטול כביר‪ .‬הוא‬
‫השביע אותי כי לא אניח יותר ידי על אחותו‪ ,‬שכן בפעם הבאה בה אתפס בשעת מעשה‪ ,‬יקצוץ את שתי ידיי‪ ,‬למען‬
‫יראו וייראו‪ .‬יותר לא התקרבתי לציפורה והעדפתי לגלות את נפלאות האהבה עם הגויות‪ .‬אותו דוד היה גם הגורם‬
‫הראשי לבואי לארץ ישראל‪.‬‬
‫אני השתעממתי בחיי הלא‪-‬כלום בפלונסק‪ .‬מקצוע לא רכשתי‪ ,‬ב"חדר" לא למדתי‪ ,‬ולמעט עבודות סבלות‪ ,‬עגלונות‬
‫ופריצה לבתי הגויים לא צברתי כל ניסיון תעסוקתי הולם‪ .‬ביליתי שעות וימים בישיבה על מפתן הבית‪ ,‬מחכה‬
‫לצאתה של ציפורה‪ ,‬להצצות חטופות במראה דמותה הנאווה‪ ,‬אותן שניות ספורות של חסד בצאתה ובבואה‪.‬‬
‫אהבת נפש אהבתיה‪ .‬מרחוק ראיתיה ונצמדתי לאחיה במטרה להסתופף גם בקרבת ציפורה‪.‬‬
‫במהלך שנות התבגרותנו דוד גרין הקים ארגון של נערים ציוניים‪ ,‬ואני עשיתי עבורם שליחויות ומשימות קטנות‬
‫תמורת מזון ותמורת העובדה שלא נגעתי בציפורה‪ ,‬וכשהם התחילו לשלם לנערים בהגעתם לשיעורי עברית‪,‬‬
‫הגעתי גם אני‪ .‬כך למדתי עברית‪ .‬דוד נהג לומר לי במשובה כי עליו לעזור לי ללמוד עברית ולעסוק בציונות כאילו‬
‫אין הוא אחיה של ציפורה‪ ,‬ולשמור על ציפורה מפני כאילו אין אני ציוני דובר עברית‪.‬‬
‫כשאימא שלי מתה לאחר שלקוח שלא הצליח לבוא על סיפוקו בדרכים קונבנציונליות יותר חנק אותה למוות הייתי‬
‫כבר בן שמונה עשרה שנה וחיפשתי את דרכי בעולם‪ .‬גרין חזר אז מוורשה‪ ,‬עסקן גדול‪ ,‬והציע לי ולחבורת נערים‬
‫מעירנו פלונסק לעלות איתו לארץ ישראל‪ .‬הוא אמר ששם חם ויש עבודה לכולם‪ ,‬אז באתי‪.‬‬
‫כשהגענו לישראל הבנתי שעשיתי את עסקת חיי‪ .‬מיד עם ירידתנו מהספינה בנמל יפו‪ ,‬אלמוני גנב לגרין את‬
‫המזוודה עליה הגן בחירוף נפש בכל טלטלות השיט לפלשתינה ואני הבנתי שמה שבפלונסק היה עניין אסור ובזוי‪,‬‬
‫בארץ ישראל הוא גזרת גורל‪ ,‬וכי עלי לשפר את כישורי הגניבה‪ ,‬השוד‪ ,‬המרמה וההונאה שלי‪.‬‬
‫באתי לפתח תקווה והשתכנתי שם‪ .‬היה קשה מאד‪ .‬החום היה כבד‪ ,‬וחברה נאותה לא מצאתי לי‪ .‬הכסף המועט‬
‫שצברתי נעלם כלא היה ואני ביקשתי לי עבודה‪ .‬יום אחד בא בחור והציע לי לבוא לטבריה‪ ,‬שם יש ים‪ .‬נסעתי‪,‬‬
‫ברם התברר כי יעד נסיעתו לא הייתה טבריה‪ ,‬אלא קבוצה קטנה בשם כינרת‪ .‬גם שם היה חם מאד‪ ,‬ושם גם עבדו‬
‫בעבודת אדמה‪ ,‬כי כסף לא היה‪ .‬בזכות ניסיוני בהובלת סוסים נתמניתי לעגלון הקבוצה והייתי נוסע עם העגלה‬
‫לטבריה‪ ,‬שם ניהלתי רומן בסתר עם בתו של רב הקהילה‪ ,‬נערה מוצקה ובשרנית שלימדתני אורחות גבר באישה‪,‬‬
‫אדון בשפחה‪ ,‬עבד באדוניתו ושאר אהבהבים‪.‬‬
‫יום אחד נזדמן לעגלתי בחור גבוה וחסון‪ .‬הציג עצמו בשם יוסף‪ ,‬יוסף טרומפלדור‪ .‬עוד עסקן‪ .‬דיבר גבוהה‪-‬גבוהה‬
‫כל הדרך לחצר‪ ,‬על רצונו להקים קהילה שיתופית חדשה‪ .‬צקצקתי ושאלתיו מדוע הוא לא בא לתת יד בעבודה‬
‫בכנרת במקום להקים עוד נקודה חדשה‪ .‬הוא לא הגיב ואת יתרת הדרך העברנו בשתיקה‪ .‬מאד תמהתי‪ ,‬ורק‬
‫לכשירד מן העגלה הבחנתי שבתוך אחד השרוולים שלו היה אוויר במקום שבו הייתה צריכה להיות יד‪.‬‬
‫לאחר שחבריו הגיעו למגדל והנקודה החדשה קמה‪ ,‬שמעתי אודותיו רבות ונצורות‪ ,‬ואם לומר את האמת‪,‬‬
‫התרשמתי אף אני מכושרו וממנהיגותו‪ .‬למרות הכול‪ ,‬אחרי חצי שנה בערך הקבוצה במגדל התפרקה‪ .‬גם אצלי‬
‫הדברים עם הקבוצה בכנרת לא הסתדרו כל כך‪ ,‬כאשר מתוך שעמום ובעיקר מתוך רעב הבאתי למותה בטרם עת‬
‫של זהבית‪ ,‬התרנגולת הפורה ביותר בחצר‪ .‬מישהו תחב את אפו לעניין והלשין‪ ,‬אז חזרתי ליפו‪.‬‬
‫היה קשה למצוא עבודה‪ ,‬וגם קשה להתפרנס מתרמיות קטנות‪ .‬הערבים אז היו חריפים ומהירים להתלקח‬
‫וליהודים לא היה כסף‪ ,‬חוץ מכמה משפחות שהקימו את תל אביב‪ .‬גרתי במרתף של משפחת שלוש‪ ,‬עבדתי קצת‬
‫בבניין ובסך הכול לא הייתה תקופה יפה‪.‬‬
‫אז פרצה המלחמה והתורכים אמרו שמי שנמצא בפלשתינה צריך להיות אזרח תורכי‪,‬למעט הגנבים הפושעים‬
‫והציונים‪ .‬אני עניתי על לפחות שניים מהקריטריונים‪ ,‬כך שמצבי דאז היה לא פשוט‪ .‬היו גם שמועות שבקהיר יש‬
‫הרבה עבודה‪ ,‬אז נסעתי לקהיר וברדתי מהרכבת פגשתי שוב את טרומפלדור‪ .‬עברו כבר שלוש שנים מאז‬
‫פגישתנו החטופה על חוף הכינרת והוא לא זכר אותי‪ ,‬אך שמח לשמוע קצת רוסית‪ .‬הבנתי שהוא מארגן קבוצה‬
‫צבאית שתילחם בטורקים ותשחרר את ארץ ישראל מידיהם האכזריות‪ .‬חשבתי לעצמי‪ ,‬שממילא אף אחד לא ייתן‬
‫ליהודים להילחם ואם נגזר עלי להעביר ימים ושנים בחמסין המצרי‪ ,‬לפחות כדאי שמישהו ישלם לי על זה‪ .‬גם לפי‬
‫הניסיון של טרומפלדור במגדל‪ ,‬ידעתי שלדבר הוא יודע יפה‪ ,‬אבל לארגן הוא קצת פחות טוב‪ .‬אז הייתי החייל‬
‫הראשון בגדוד העברי הראשון‪.‬‬
‫התאמנו קצת‪ ,‬הביאו לנו פרדות‪ ,‬היה חם והמפקדים דיברו אנגלית‪ .‬טרומפלדור היה המפקד שלנו‪ ,‬החברייה היו‬
‫בסדר ולא היה קשה מדי‪ .‬היו גם עניינים לא מעטים במחנה בהכנה למלחמה‪ .‬רבים מעמיתיי ספגו מלקות ועונשים‬
‫גופניים מאת המפקדים האנגלים‪ ,‬אולם אני הצלחתי לחמוק מעניין זה‪ ,‬כאשר דאגתי לספק לקולונל פיטרסון את‬
‫מנת האלכוהול המובחר שלו מדי ערב‪ -‬בתור האפסנאי הראשי של הפלוגה הצלחתי לארגן לו בכל ערב בקבוק‪.‬‬
‫בתקופה הזו נתגלה לי גם הכשרון המיוחד השני שלי‪ ,‬נוסף על זריזות ידיים ועורמה רבה‪ ,‬ניחנתי גם בכשרון רב‬
‫במשחק כדור הרגל‪ ,‬אותו לימדתנו הבריטים‪ .‬נמניתי על נבחרת הגדוד ובמספר התמודדויות אף ניצחנו את‬
‫המפקדים הבריטים‪ .‬אני קיבלתי יחס מיוחד מאותם ג'נטלמנים‪ ,‬אשר כינו אותי בובי פארקר אוף דה מידל איסט‪,‬‬
‫כשמו של שחקנה של אגודת אברטון‪ ,‬מלך השערים של הליגה אנגלית‪.‬‬
‫וכך יצא שחייתי לא רע‪ ,‬עד שיצאנו לגליפולי‪ .‬עוד פעם ספינה בים התיכון‪ ,‬אבל הפעם אני חייל עברי גאה‪ ,‬עם צרור‬
‫נאה של מזומנים‪ ,‬שבע וטוב לבב‪.‬‬
‫עם הגעתנו לחופי גליפולי‪ ,‬עשן מיתמר וריח שריפה קיבלו את פנינו‪ .‬כבר באותו הלילה‪ ,‬לקחתי תפוח אדמה‪,‬‬
‫שפשפתי אותו חזק לעורי ובמכה קטנה שברתי לעצמי את האמה‪ .‬פציעה קטנה שתמנע ממני לנהג פרדה או‬
‫לשאת כל משקל‪ .‬חישבתי‪ ,‬כי הפציעה הזו תהיה כרטיס הנסיעה שלי בחזרה לימי אושר בעיר הגדולה‪ ,‬כאשר‬
‫מענק הפציעה הגבוה בכיסי‪.‬‬
‫מה רבה הייתה אכזבתי כאשר טרומפלדור הסתכל בי בעיניו היוקדות ואמר כי בשעה שכזו כל חייל עברי הוא נכס‬
‫לעם היהודי ולמלחמה בכוחות האופל‪ ,‬וכי עלי לספוג את הכאב ולהילחם איתם שכם אל שכם‪ ,‬כתף אל כתף‪ ,‬וכי‬
‫חייל עברי לא צריך שתי ידיים‪ ,‬מספיק לו לב ציוני פועם אחד‪.‬‬
‫לא עבר שבוע מאז רדתנו את האונייה ונכנסנו לקרב‪ .‬גם בקרב היו מעמדות‪ .‬הקצינים הבריטים והאוסטרלים‬
‫ישבו ועישנו‪ ,‬החיילים הפשוטים ישבו בחפירות ואנחנו‪ ,‬היהודים‪ ,‬הולכנו את החמורים העיקשים בין קווי העמדות‬
‫לבסיסי האספ קה‪ .‬והיה גם טרומפלדור שהסתובב על סוס לבן‪ ,‬שם עצמו דואג לנו ובעצם נהנה ממראות הקרב‪.‬‬
‫מצאתי כי הקרב כשלעצמו הוא דבר שיש בכוחו לעורר את הטוב שבאדם‪ ,‬את יצר ההישרדות בצורתו הנעלה‬
‫ביותר‪ .‬כך הסתובבתי בין עמדותיהם של החיילים האוסטרלים‪ ,‬סחרתי באלכוהול‪ ,‬במעילים ובערדליים שהצלחתי‬
‫לשים את ידיי עליהם בעזרת רשת מסועפת של שוחד וטובות הנאה‪.‬‬
‫הקפדתי להימצא הרחק מקווי החזית בעת הקרב‪ ,‬ומיד כאשר שככו הדיו התנדבתי לבוא אל הקווים הקדמיים‪,‬‬
‫להוביל גופות ובדרך גם להפשיט את האוסטרלים המנוחים מחפצים אשר לא יוכלו לעשות בהם שימוש‪ ,‬אך הקנו‬
‫לי‪ ,‬החי‪ ,‬עושר יחסי‪.‬‬
‫וכך קרה שגם אני נפגעתי‪ .‬זו הייתה פשוט שטות‪ .‬ירדה הפגזה‪ ,‬כולם הסתתרו ואני ופירדתי הנאמנה פייגלה‪,‬‬
‫שבאותה העת הובלנו ארגז ווסקי יקר לקפטן אוסטרלי שההין לשלם במזומן‪ ,‬חטפנו את מלוא הפגיעה‪ .‬התמלאתי‬
‫שרפנלים בכל הגוף וידעתי שאני הולך‪ .‬כל כך כעסתי‪.‬‬
‫פינו אותי על גב פרדה אחרת‪ ,‬לא פייגלה המסכנה שנפחה נשמתה‪ .‬היה לי קר וידעתי שזהו‪ .‬ירד גשם ורעש‬
‫הפגזות‪ .‬החושך גבר ואני הרגשתי כיצד בכל צעד של הפרד‪ ,‬חיי הולכים ואוזלים מגופי‪ .‬עברו לנגד עיני מראות‬
‫מילדותי‪ ,‬דמויותיהן של אבי ואמי‪ ,‬ציפורה הראשונה והנחשקת‪ ,‬החצר בכנרת‪ ,‬חיי בתל אביב והסדרים רומנטיים‬
‫שהיו לי מדי פעם בפעם‪.‬‬
‫ואז הניחוני בשורה ארוכה של פצועים באורח קשה‪ ,‬חלקם מהגדוד וחלקם גויים‪ .‬בצפרירי הבוקר שמעתי את‬
‫נקישות פרסותיו של הסוס של טרומפלדור‪.‬‬
‫הוא גחן למראשותיי ואמר ברוסית קולחת‪:‬‬
‫"אח‪...‬גרישה גרישה‪ .‬אי ך נפלו גיבורים‪ .‬לא שכחתי לך את היציאה המלוכלכת בדרך מטבריה‪ .‬הגיע יום נקם‪ .‬אתה‬
‫החייל העברי הראשון שנהרג בקרב מזה אלפיים שנים‪ ,‬ודווקא אתה‪ .‬גנב פשוט‪ ,‬ילד עירוני‪ ,‬בן זונה אמיתי‪ .‬ודווקא‬
‫אתה‪ .‬בשביל ארץ הקודש היינו צריכים לבחור קורבן אחר‪".‬‬
‫מבעד למעטה הייסורים‪ ,‬השבתי לו בקריצה‪" -‬אין דבר טרומפלדור‪ -‬הלוא טוב למות בעד ארצנו‪"...‬‬
‫טרומפלדור רקק מלוא פיו על האדמה למראשותיי‪ ,‬התנער מעפר תחנת האיסוף הרגימנטלית‪ ,‬עלה על סוסו‬
‫והתרחק‪.‬‬
‫כשהעלטה ירדה‪ ,‬ידעתי כי הגיע מסלול חיי לקיצו‪ .‬דא עקא‪ ,‬כי לאחר יומיים של שינה ויקיצה‪ ,‬התעוררתי‪ .‬מתוך‬
‫האינסטינקט הקמאי‪ ,‬הושטתי ידיי אל החייל האוסטרלי ששכב לידי‪ ,‬עיניו פקוחות‪ ,‬רגליו קטועות ונשימתו קטועה‬
‫אף היא‪ .‬מתוך צקלונו הקט הוצאתי ערימת מכתבים וניירות‪ ,‬ובעזרת האנגלית הרצוצה שרכשתי במחנה‬
‫ההכשרה‪ ,‬הצלחתי להבין כי המייג'ור ששוכב על ידי ונושם את נשימותיו האחרונות‪ ,‬הוא בעליה החוקיים של‬
‫חלקת אדמה גדולה בווקלוז‪ ,‬פרבר של סידני‪ .‬מובן כי הדבר סייע מאד להתאוששותי המופלאה‪ ,‬ולמותו המצער‬
‫כתוצאה מחנק של אותו מייג'ור אוסטרלי‪.‬‬
‫לא חלפו שנתיים ואני כבר בעליה של שכונת מגורים יוקרתית שנבנתה על מנת לאכלס את דור הנובורישים‬
‫האוסטרלים והבריטים שהפכו את סידני המנומנמת לעיר מסחר ענפה‪ .‬מאז צברתי הון רב בעסקאות נכסי דלא‬
‫ניידי‪ ,‬בהלוואות ובניהול נכסיהם של רבים מעשירי העיר שנתרוקנו מנכסיהם לאחר המשבר הכלכלי הגדול של‬
‫‪ , 9121‬כיוון שלא יכלו לעמוד בהלוואות שהענקתי להם אני‪ ,‬גרישה הקטן מפלונסק‪.‬‬
‫כמוני כאחרון הפרדות‪ ,‬עקר‪ .‬צאצאים לא העמדתי‪ ,‬וקשריי החברתיים סבבו על בסיס של כדאיות עסקית‪ .‬ועכשיו‪,‬‬
‫זקן ערירי שכמותי‪ ,‬רוצה אני לתרום הוני למדינת ישראל הצעירה והרעננה‪ .‬כפי שהזכרתי בראשית האיגרת‪,‬‬
‫דרישותיי פעוטות המה‪ ,‬אך בעלות משמעות רבה עבורי‪ ,‬ולאחר שיתרשם נציגי מר דבנפורט כי נתמלאו‪ ,‬יועבר‬
‫כלל הוני לידי מדינת ישראל‪.‬‬
‫ולהן פירוט בקשותי הצנועות‪:‬‬
‫‪ .9‬יבוטל יום י"א באדר‪ ,‬או לחילופין ייקרא יום גרשון שידלובסקי וזאת מהסיבה המנוייה לעיל‪ ,‬היא בעלותי‬
‫החוקית על אותה האמרה המיוחסת לאיכר הבולבוסי חסר היד‪.‬‬
‫‪ .2‬מאותה הסיבה‪ ,‬אגודות בית"ר השונות‪ ,‬העוסקות בפעילות ספורט‪ ,‬יוסב שמן לברית הגרשונים ואילו‬
‫אוהדי קבוצות הכדורגל של אגודות ברית הגרשונים‪ ,‬יתבקשו לקרוא בקול גדול מדי התמודדות‪ -‬יאללה‬
‫ביג"ש יאללה!‬
‫בברכה ובהוקרה רבה‪,‬‬
‫ג'רלד (גרשון‪-‬גרישה) שיין (שידלובסקי)‬
‫סיפור מספר ‪33‬‬
‫האדמה היא מרחק‬
‫מאת‪ :‬שי כהן‬
‫נשלח‪ 42 :‬באפריל ‪08:51 4118‬‬
‫אל‪ :‬רעות אלקבץ כהן‬
‫נושא‪ :‬סורי‪ ,‬בייב‬
‫הודעה‪:‬‬
‫בייב‪ ,‬לא מגיע בסוף הערב‪ .‬יוצאים לפעילות‪ .‬דווקא בערב יום העצמאות‪ ,‬כמה סימבולי‪ .‬סורי‪ .‬תחשבי עלי‪.‬‬
‫מאת‪ :‬רעות אלקבץ כהן‬
‫נשלח‪ 42 :‬באפריל ‪44:25 4118‬‬
‫אל‪ :‬שי כהן‬
‫נושא‪ :‬סורי‪ ,‬בייב ‪Re:‬‬
‫הודעה‪:‬‬
‫אני חושבת‪ .‬אני חושבת בעיקר על המרחק בינינו‪ .‬על זה שאתה משרת במקום‪ ,‬בארץ‪ ,‬שכל כך רחוקה מאתנו; נמצא במרוץ‬
‫סביב הזנב אחרי פלסטינים שהמוחות "הקודחים" שלהם עסוקים בלתכנן פיגועים‪ ,‬בלייצר חומרי נפץ‪ ,‬בלהתפוצץ לנו‬
‫בקניונים‪ .‬אני חושבת שברגעים האלה אתה דופק על דלת איזה בית באיזו שכונה בבית חנון‪ ,‬מעיר את כל יושבי הבית‪ ,‬מוציא‬
‫את האישה והילדים הרדומים מהחדרים ומרכז אותם בסלון‪ ,‬ואחר כך נכנס עם החיילים שלך ועם החיילים מפלוגת ההנדסה‬
‫לרוקן את כל הארונות‪ ,‬להזיז אותם‪ ,‬ואז במהלך הלילה להוריד קירות בפיצוצים מתוכננים שיגרמו ל"נזק מזערי"; אני חושבת‬
‫על זה שעוד מעט תעצור את בעל הבית‪ ,‬שנשבע בחיי הילדים שלו ובחיי האימא שלו ובחיי אללה שאין להם מחסן תחמושת‬
‫בחדר צדדי או מפעל לייצור קסאמים במרתף חבוי או כרוזים של ה'תנזים' מתחת למזרונים‪ ,‬תוציא אותו מהבית לעיני הילדים‬
‫בשעת זריחה‪ ,‬כשהוא לבוש במכנסי טרנינג ומעיל עור תפוח שנתתם לו ללבוש ביציאה‪ ,‬ותוביל אותו לג'יפ שמחכה בעיקול‬
‫הדרך‪ ,‬הבל הפה שלך מתערבב בשלו כמו סילונים של פוגות במופע חיל האוויר לקול קריאת המואזין הראשונה של היום‪.‬‬
‫על כל זה חשבתי בזמן שצפיתי בטלוויזיה בטקס הדלקת המשואות בהר הרצל‪ ,‬שאתה תמיד כל כך נהנה לראות –‬
‫עומד מול הטלוויזיה בדום מתוח ובעיניים מבריקות‪.‬‬
‫מאת‪ :‬רעות אלקבץ כהן‬
‫נשלח‪ 45 :‬באפריל ‪11:34 4118‬‬
‫אל‪ :‬שי כהן‬
‫נושא‪ :‬סורי‪ ,‬בייב ‪Re: Re:‬‬
‫הודעה‪:‬‬
‫חזרתי עכשיו מהחגיגות במרכז‪ ,‬אני והבטן הענקית שלי והרצל הקטן שבתוך הבטן שלי‪ .‬ראינו את הזיקוקין‪ .‬לא ענית‬
‫לי‪ .‬זה לא מפתיע‪ .‬אתה חי בארץ אחרת‪ ,‬על אדמה אחרת‪ ,‬כמו דון קישוט חושף אדמות חקלאיות של מטעי זיתים‪ ,‬שבדיוק‬
‫באותו הבוקר ילדים בכפכפים נגסו פיתות שטוחות בישיבה על חביות פח לוהטות‪ ,‬ונשים לבושות שחור טבלו בדים בפיילות‬
‫סגלגלות וגברים מסקו אותם בחצי גוף עירום‪ .‬אבל עכשיו כולם עלולים לסכל את הפעילות הצבאית שלכם‪ .‬אז במקום להיות‬
‫פה איתי במיטה‪ ,‬במקום ללטף לי את הבטן העגולה ולנחש איך הרצל שלנו ייראה ואז לעשות איתי אהבה‪ ,‬אתה עסוק בלזהות‬
‫תנועות חשודות בין הצריפים‪ ,‬מורה על פתיחה באש‪ ,‬וכדורי המתכת שלך מפלחים את הגיא בין פלחי ההרים‪...‬‬
‫מאת‪ :‬רעות אלקבץ כהן‬
‫נשלח‪ 45 :‬באפריל ‪12:07 4118‬‬
‫אל‪ :‬שי כהן‬
‫נושא‪ :‬סורי‪ ,‬בייב ‪Re: Re: Re:‬‬
‫הודעה‪:‬‬
‫אני פשוט רוצה להגיד לך שיש כל כך הרבה דרכים‪ ,‬ושלא כולן מובילות לאותו המקום‪ .‬שיש דברים חשובים יותר‬
‫מההמנון‪ ,‬מהדגל ומהאדמה הקדושה‪ ,‬מחירוף הנפש והגוף‪ .‬שקיימת גם הפשטות של החלומות שנערמים עם הכביסה בסל‪,‬‬
‫הפשטות של לחלוץ את הכפכפים ולהגביה את כפות הרגליים על הכורסה‪ ,‬ואחרי זה חפיפת השער בכיור ושטיפת המחשבות‬
‫עם המים‪ ,‬של הכבסים שמנשבים ברוח על מתקן התלייה לפנות בוקר‪ ,‬של ליווי הנמלים על השיש במבט ארוך‪ ,‬של המגע בין‬
‫גוף לגוף שכמעט ונשכח ומלווה אותי כמו זיכרון רחוק‪ ,‬כמעט משיחי‪ .‬אני רוצה לדבר איתך על האדמה הקשה הזאת שלהם‬
‫ועל אדמת הטוף הרכה הזאת אצלנו בגינה בכניסה לבית שלנו במודיעין‪ ,‬על המרחק‪ .‬על המרחקים המתארכים‪ .‬על המרחקים‬
‫שבינינו‪ ,‬שי‪.‬‬
‫מאת‪ :‬מ"פ ‪351‬‬
‫אל‪ :‬סמג"ד ‪351‬‬
‫נושא‪ :‬מבצע מגש הכסף‬
‫הודעה בדואר מסווג‪:‬‬
‫המפקד‪ ,‬פעילות הושלמה‪ .‬אין נפגעים לכוחותינו‪.‬‬
‫נשלח‪ 45 :‬באפריל ‪17:35‬‬
‫מאחורי פרצה שפרצנו בקיר הדְ רום‪-‬מערבי של הבית עם הציוד ההידראולי נמצא הסליק של הבקת"בים‪ ,‬נשקים ומחרטת‬
‫הקסאמים‪ ,‬שדווח עליהם במידע המודיעיני‪.‬‬
‫סמיר אל עמיס אסעד‪ ,‬בן ‪ ,37‬נעצר‪ .‬יידענו את האג"מ ואת החפ"ק‪ .‬נלקח לשב"כ‪.‬‬
‫תחקיר מבצעי כיתתי יתבצע בשעה ‪ 18:31‬ויועבר לידיעת המג"ד והסמח"ט כמקובל‪.‬‬
‫מאת‪ :‬שי כהן‬
‫נשלח‪ 45 :‬באפריל ‪19:29 4118‬‬
‫אל‪ :‬רעות אלקבץ כהן‬
‫נושא‪ :‬מרחקים?‬
‫הודעה‪:‬‬
‫אני רוצה שתביני איך המחשבות מתחילות לרוץ כשאנחנו מתקרבים לבית המיועד‪ ,‬מריחים את הריח של גללי הצאן‬
‫במדורות‪ ,‬שומעים את נביחות הכלבים‪ .‬אני רוצה שתביני את הפחד שמתחיל לבעור כשאנחנו מגיעים לבית‪ ,‬ואחד החיילים‬
‫זורק אבן על דלת הבית וצועק "אפתח אל באב"‪ .‬אני רוצה שתדעי שמאחורי הזעקות של האישה שהערנו אותה באישון לילה‪,‬‬
‫עומדת אישה שמניקה את ילדיה בשנאה ובשטנה‪ ,‬ושאת‪ ,‬עם הנפש האמנותית שלך לא יכולה לתאר‪ ,‬שהילדים שמתכנסים על‬
‫ספת הסלון – גם הילד בין השמונה‪-‬תשע – כבר נשלח לבצע פעולות נגד החיילים‪ ,‬לזרוק אבנים‪ ,‬לשמש פיתיון כדי להוציא‬
‫את החיילים מהמוצבים ולפגוע בהם כשאינם מוגנים‪ ,‬להשתחל בתוך המנהרות האינסופיות שהם חופרים מהבתים שלהם דרך‬
‫האזור הביטחוני המיוחד ועד למוצבים‪ .‬אני רוצה שתראי דרך העיניים שלי את אב המשפחה‪ ,‬את המבט ההמום‪ ,‬את התשובות‬
‫המיתממות‪ ,‬התעודות שהוא לא מפסיק לשלוף מכיסי מכנסיו‪ ,‬את העיניים המתגלגלות שלו‪ ,‬עאלק‪ ,‬ולשמוע את השבועות‬
‫והחרמות שהוא משפריץ לכל עבר‪ ,‬כשאני מורה לו להרים ידיים ולהפשיל את החולצה‪ .‬אני מורה לו לרכז את כל בני הבית‬
‫בחדר אחד‪ .‬אנחנו סורקים את כל החדרים בבית‪ ,‬האצבע על ההדק‪ .‬אי אפשר לדעת מאיפה זה יבוא‪ .‬בתחילה הצצה מהירה‬
‫לכל החדרים‪ ,‬אחר כך חיפוש בשטחים המתים של הבית‪ .‬ובסוף אנחנו מגלים מאחורי פרצה שפרצנו בקיר הדְ רום‪-‬מערבי של‬
‫הבית עם הציוד ההידראולי את הסליק של הבקת"בים‪ ,‬נשקים ומחרטת הקסאמים הפרטית שפתחו לו בבית‪ .‬אז למה את רוצה‬
‫להאמין?!‬
‫מאת‪ :‬שי כהן‬
‫אל‪ :‬רעות אלקבץ כהן‬
‫נושא‪ :‬מרחקים? ‪Re Re:‬‬
‫הודעה‪:‬‬
‫אז אני אומר לו‪" :‬תעאל! תעאל ע‪ -‬ג'יפ!"‬
‫נשלח‪ 45 :‬באפריל ‪00:15 4118‬‬
‫אשתו מתחילה לצעוק‪.‬‬
‫"קונדרה בעדין‪ ".‬נעליים הוא אומר לי‪ .‬הנעליים יכולות לחכות‪.‬‬
‫הוא מתבכיין על איזו מחלה כרונית‪.‬‬
‫אני שומע שריקת אר‪ .‬פי‪ .‬ג'י‪ .‬מאי שם‪.‬‬
‫"אוסּכות‪ ,‬יא סמיר‪".‬‬
‫אחד החיילים מזהה את המשגר ומבקש אישור לירות‪ .‬אני מאשר‪.‬‬
‫שיעולים של בוקר‪.‬‬
‫"כוס אם אמו‪".‬‬
‫אני צועק לנער שמתגנב לעבר החדר הפנימי‪.‬‬
‫"עצור אותו‪ ,‬בוריס!"‬
‫בוריס מסיט את האם‪ 06-‬המקוצר ודוחק בו בקנה לחזור למקום‪.‬‬
‫"שים על הכלב איזה מעיל ותעלה אותו במיידי לג'יפ‪ .‬ידע את האג"מ ואת החפ"ק‪ .‬תודיע לחופני מהשב"כ שהוא‬
‫בדרך‪" .‬‬
‫"כוס אם אם אמו‪".‬‬
‫מאת‪ :‬שי כהן‬
‫נשלח‪ 45 :‬באפריל ‪04:15 4118‬‬
‫אל‪ :‬רעות אלקבץ כהן‬
‫נושא‪ :‬מרחקים? ‪Re: Re: Re:‬‬
‫הודעה‪:‬‬
‫בייב‪ ,‬נו‪ ,‬תעני לי‪ .‬את סתם כועסת על זה שלא יצאתי בסוף‪ ,‬שבילית את ערב החג לבד עם הבטן המתוקה שלך‪ ...‬ומה זה‬
‫הדיבורים האלה על זה שאני מקדש את ההמנון‪ ,‬את הדגל‪ ,‬את טקס הדלקת המשואות? אני מכיר אותך‪ .‬שתדעי לך שמי‬
‫שמתרגשת מפתותי השלג על גג המכונית במופע יחיד כל חורף בירושלים‪ ,‬מהרוחות שחובטות חול באוהל המצ'וקמק שלנו‬
‫במדבר‪ ,‬מי שמתנשמת מהפריחה המשכרת בדרך לגולן וקוטפת בתזזיתיות דובדבנים במטולה ומלקטת עשרות פטריות ביער‬
‫בן שמן‪ ,‬מי שעוצרת את המכונית בצדי הכביש כדי להתפעל מערמות התבואה שנאספות בדרך לצומת קסטינה ואומרת לי שזה‬
‫"כמו מדרגות סדורות בזהוב מסחרר בדרך לגן עדן" – שלא תאשים אותי בפטישיזם‪ .‬אני מכיר את דיבורי הנמלים המטיילות‬
‫על השיש‪ ,‬את קשקשת אדמת הטוף הרכה שלנו ואת ברבורי הכביסה המתנפנפת שלנו‪ ,‬לעומת פיילות הכביסה על האדמה‬
‫הקשה שלהם‪ .‬אבל כל אלה‪ ,‬בייבי‪ ,‬לא יכולים להתקיים בלי‪...‬‬
‫טוב‪ ,‬עזבי‪ ,‬נדבר כשאחזור‪.‬‬
‫מסרון שהתקבל בטלפון הנייד של רעות אלקבץ כהן מ"שושי"‪83:21 ,‬‬
‫בייב?‬
‫מסרון שהתקבל בטלפון הנייד של רעות אלקבץ כהן מ"שושי"‪83:21 ,‬‬
‫אני בדרך‪ .‬המג"ד הגיע וביקשתי להשתחרר‪ .‬אבל חייב לחזור מחר על הבוקר‪ .‬כרגע בטרמפ לראשון‪ ,‬אתפוס משם טרמפ‬
‫הביתה‪.‬‬
‫מסרון שהתקבל בטלפון הנייד של שי כהן מ"בייב"‪82:21 ,‬‬
‫איזה כיף שאתה מגיע!‬
‫מסרון שהתקבל בטלפון הנייד של רעות אלקבץ כהן מ"שושי"‪82:28 ,‬‬
‫נוכלת‪ ,‬מה סיננת אותי ככה? כבר חשבתי שאני חוזר לבית ריק ולנמלים בכיור‪...‬‬
‫מסרון שהתקבל בטלפון הנייד של שי כהן מ"בייב"‪82:21 ,‬‬
‫לא סיננתי – רק עכשיו התעוררתי‪ .‬ברור‪ ,‬טיפשון‪ ,‬חולה על המנורה ועל ענפי הזית‪ ,‬על מגש הכסף‪ ,‬על הדגל שמנתר לראש‬
‫התורן‪ ,‬על 'נפש יהודי' במלעיל‪ ,‬על הזיקוקין דינור‪ ,‬על "תפארת מדינת ישראל" ועל הרס"ר של בה"ד ‪ .0‬בוא כבר‪.‬‬
‫מסרון שהתקבל בטלפון הנייד של שי כהן מ"בייב"‪82:38 ,‬‬
‫אני והרצל מחכים לך על המרפסת‪.‬‬
‫אולי תספיק ל'גבעת חלפון'‪.‬‬
‫מסרון שהתקבל בטלפון הנייד של רעות אלקבץ כהן מ"שושי"‪82:33 ,‬‬
‫הנהג ואשתו מתעקשים להקפיץ אותי למודיעין‪ .‬זה מה שגורמים מדי ב' מאובקים במדינה שלנו‪.‬‬
‫מסרון שהתקבל בטלפון הנייד של שי כהן מ"בייב"‪82:31 ,‬‬
‫רקמה אנושית אחת חיה‬
‫***‬
‫סיפור מספר ‪32‬‬
‫ציון‬
‫אני מניח את הרגליים שלי על שולחן העץ הנמוך הצמוד לספת העור הסדוקה והמרופטת‬
‫בסלון שלנו‪ .‬אני מתקן את עצמי אוטומטית‪ -‬בסלון של ההורים שלי‪ .‬עוד כמה ימים זה‬
‫כבר לא יהיה הבית שלי‪ .‬זו הרגשה כאילו נשפך עליי בקבוק של דבש‪ ,‬אבל באיזו שהיא‬
‫מקום אני מרגיש גם טיפטיפה של חומץ‪ .‬בכל זאת אני יושב בדיוק בתנוחה הזאת ‪29‬‬
‫שנה‪ .‬בכל זה שינוי‪ .‬מבורך‪ .‬מבורך‪ .‬אני מזכיר לעצמי‪.‬‬
‫אני מוציא את הפנקס והעט מהכיס‪ .‬נראה מה עוד צריך לעשות לפני מנחה‪.‬‬
‫זר פרחים לנעמה לשבת – ווי‬
‫לארוז את הדברים שלי‪-‬ווי‬
‫לסדר את החדר‪-‬ווי‪ .‬אמא לא תאמין שאירגנתי את החדר בלי ניג'וזים‪.‬‬
‫לקנות מכנסיים לחופה‪ -‬אין ווי‪.‬‬
‫מה אני אעשה? כמה חיפשנו בשבוע שעבר כשעוד היה מותר לנו להסתובב יחד‪ .‬בסוף‬
‫אמרתי שנקנה דגמ"ח וזהו אבל השפתיים של אמא התהדקו והיא אמרה‪" :‬סבא שלך‬
‫התחתן בטוקסידו עם כובע גבוה‪ .‬אבא לבש חליפה‪ .‬גם לזה אתה לא מסכים אבל לפחות‬
‫תלבש מכנסיים נורמאליות!"‬
‫ויתרתי לה‪ .‬הקרובים שלה באים והיא תתפדח אם אני אהיה יותר מידי שלומפר‪ .‬גם ככה‬
‫היא שונאת את הפאות הארוכות והציצית שמשתחלת מחוץ לחולצה שתמיד מחוץ‬
‫למכנסיים ואף פעם לא תחובה בפנים‪ .‬גם ככה היא שונאת את המוסיקה שלנו ולא יכולה‬
‫לסבול את הלהקה שבחרנו‪ .‬אז אני לא יכול פעם אחת בחיים ללבוש מכנס שהיא בחרה?‬
‫הבעיה שהיא קנתה לי מידה גדולה מידי ומישהו‪ ,‬קרי ‪:‬אני צריך ללכת לחנות ולמצוא‬
‫משהו אחר שמתאים‪.‬‬
‫אני גומר לעבור על הרשימות ואני רואה שגם צריך לקפוץ לחנות מוצרי החשמל לחתום‬
‫שם על כמה מסמכים‪.‬‬
‫אני נפרד מהשקע המקובע בספה ומניח רגליים על הרצפה‪ .‬כנראה אני פולט איזה אנחה‬
‫כי אמא באה במרוצה מן המטבח‪.‬‬
‫"מה קרה? למה אתה קם? תנוח‪ ,‬תנוח!"‬
‫אמא שלי החליטה שהשבוע הזה מיועד למנוחה שלי‪ .‬היא כל היום במטבח‪ ,‬מפנקת אותי‬
‫עם מרק קובה ולזניה‪ .‬רוצה שאני רק אנוח‪ ,‬אלמד ואצבור כוח‪.‬‬
‫"אמא‪ ,‬אני צריך ללכת להחליף את המכנסיים ולחתום על ההזמנה של המקרר‪.‬רק איפה‬
‫אבא שם את המפתחות?"‬
‫אמא מרימה את כפות ידיה באוויר כאילו היא מתפללת‪" .‬השתגעת? שאתה תנהג? ועוד‬
‫לבד? תישאר בבית ונעשה לך את כל הסידורים!"‬
‫אני מתאמץ בכל הכוח לא להתעצבן‪" .‬אמא‪ ,‬כבר ניסית לקנות לי את המכנסיים ועם כל‬
‫הכבוד זה לא ילך‪".‬‬
‫הקול של אמא כבר דומה יותר לצעקה‪" .‬אז מה אתה מציע? שאני אבוא איתך? בכל זאת‬
‫תצטרך לנהוג‪".‬‬
‫אני נושך את השפה התחתונה שלי‪ .‬אני כל כך משתדל‪ ,‬בשבוע האחרון בחיים שאני גר‬
‫איתם‪ ,‬לנסות לכבד אותם ואפילו ויתרנו על כמה דברים בחתונה כדי לרצות אותם‪ .‬אבל‬
‫ליווי? נראה לי שפעם אחרונה שאחד ההורים ליוו אותי זה היה לגן‪ .‬הם מצידם‪ ,‬נותנים לי‬
‫ולכל האחרים הרבה עצמאות‪ .‬מה קרה פתאום עכשיו? למה בן אדם מבוגר לא יכול לנוע‬
‫לבד למרכז המסחרי? מסלול שהאוטו כמעט נוסע בו לבד?‬
‫אני פוסע אל החלון ומסתכל בערגה במכונית המזדה הלבנה עם הכיתוב "אוטוטו חתן"‬
‫שיושבת בחנייה‪ .‬מי יודע מתי אי פעם יהיה לי שוב אוטו? זו לא העדיפות הראשונה של‬
‫זוג צעיר‪ .‬גם במקום שנגור לא יהיה קל או כל כך פשוט לקפוץ בקלות למרכז המסחרי‪.‬‬
‫קולה של אמא רודף אחריי ‪",‬אתה בשום פנים ואופן לא נוהג‪ .‬חכה עד שאבא יבוא והוא‬
‫יקח אותך‪ .‬או שציפי תגמור את הלימודים‪ .‬היא מה זה תשמח שניתן לה את המכונית‪".‬‬
‫"מה אמא‪ ,‬את סומכת יותר על הנהיגה של הפספוסה הזו‪ ,‬שקיבלה לפני חודשיים רישיון‪,‬‬
‫מעליי?"‬
‫אמא מנגבת את הידיים המקומחות שלה בסינר‪ ,‬ואומרת‪ ",‬זה לא שאני לא סומכת עליך‪,‬‬
‫זה השטן (טפו‪ ,‬טפו) שאני לא סומכת עליו‪ .‬חתן לא מסתובב בלי שומר‪ ".‬אמא מתכופפת‬
‫ודופקת על השולחן שלש פעמים ‪.‬‬
‫"אני פשוט לא מבין‪ .‬השומר שלידי‪ ,‬מה הוא בדיוק יכול לעשות?"‬
‫"מנחם ציון"‪ ,‬אמא מסתכלת על הרצפה‪ ,‬לכיוון תמונת הכותל ואפילו אל החלון‪ .‬רק לא‬
‫עליי‪" .‬יש לנו במשפחה סיבה מיוחדת להיזהר יותר‪ .‬בבקשה‪ ,‬אל תלך‪".‬‬
‫אבא נכנס בערב בחמישה לשש‪ .‬יופי‪ ,‬אם נמהר עוד נספיק לסיים את הסידורים עד‬
‫שהחנויות ייסגרו בשבע‪.‬‬
‫"חכה חמוד‪ ,‬נגיש לאבא את הקפה שלו ותלכו אחרי החדשות‪ ".‬אחרי שאמא גומרת לגמד‬
‫אותי חזרה לגיל היסודי‪ ,‬אבא לוקח את כוס הקפה בידו ומכבה את המכשיר לצלילי הביפ‪.‬‬
‫אמא מסתובבת מהכיריים עם מבט של פליאה בעיניה‪.‬‬
‫"יש חדשות לא טובות ועדיף שתשמע את זה ממני ולא מהרדיו‪ ".‬הוא מכחכח בגרון‬
‫ומתחיל למשוך את פרקי אצבעות הידיים‪" .‬היה פיגוע במרכז המסחרי‪".‬‬
‫אני מתיישב‪ .‬אמא מחווירה וצועקת "וואי ‪ ,‬וואי‪".‬‬
‫אני שואל‪" .‬היו נפגעים?"‬
‫אבא מהנהן לידיים שלו‪" .‬שניים נהרגו‪".‬‬
‫אמא אומרת "אם לא הייתה מקשיב לי הייתה בדיוק שם‪".‬‬
‫אני קם לחבק אותה ואומר לה‪" :‬הצלת את החיים שלי‪".‬‬
‫היא נותנת לי נשיקה על הלחי ואומרת‪" ,‬לא‪ ,‬ה' הציל אותך כי קיימת כיבוד הורים‪".‬‬
‫אנחנו מגיעים לחתונה ואני בכל זאת לבוש במכנסיים שאמנם לא הייתי בוחר‪ ,‬אבל חי‬
‫איתם בשלווה לפעם האחת והיחידה שאני שאלבש אותם‪ .‬הרי כמה נעמה השקיעה‬
‫בשמלת הכלה שהיא סך הכל תלבש פעם אחת?‬
‫"כל ששון וכל שמחה‪ ,‬כל חתן וכל כלה"‪.‬‬
‫הפנים שלי נסדקים מרוב חיוכים‪ .‬אני מרגיש כאילו כשאני רוקד‪ ,‬הרגליים שלי לא נוגעות‬
‫בקרקע‪ .‬שיר רודף שיר‪ ,‬ואני מסוגל רק לראות את החיוך הרוטט על פניה של נעמה‪.‬‬
‫נעמה שכל כך התגעגעתי אליה‪ .‬אנחנו יוצאים מהאולם‪ .‬אני מביט בפני כלתי שמעתה אני‬
‫מצווה לשמור עליה יותר מעל גופי ומרגיש שאני האדם המאושר בכל העולם‪.‬‬
‫בשבע ברכות בסלון המהדהד של החברים של אבא‪,‬ישנו שולחן ערוך לגברים ושולחן‬
‫לנשים‪ ,‬כשהם מתחברים בנקודה בה נעמה ואני יושבים יחד‪ .‬השולחנות ערוכים בבד רך‬
‫כזה בצבע תכלת‪ ,‬ועליו צלחות חד פעמיות בצבע שבעניי הוא לבן אבל שמעתי שבעלת‬
‫הבית אומרת שהוא קרם‪ .‬יש סידורי פרחים בורדרד ולבן שנראו לי קצת מוכרים‪ ,‬ואמא‬
‫אומרת שלקחו אותם מהאולם ובינתיים היו בכל השבע ברכות‪ .‬מעניין שרק עכשיו שמתי‬
‫לב‪.‬‬
‫אחרי המנה הראשונה של הסלט שנעמה אכלה ממש בתיאבון‪ ,‬מגישים את המנה‬
‫האהובה עליי‪ ,‬לזניה‪ .‬לצידו אמא אפתה שניים שלושה פשטידות ושכנה בישלה תפוחי‬
‫אדמה מוקרמים ברוטב שמנת‪ .‬בעת הגשת המנה האחרונה של עוגת הגבינה עם רוטב‬
‫אוכמניות וגלידת שוקולד עם מנטה אבא קם לדבר‪" ,‬מנחם ציון‪ ,‬החתן המהולל‪ ,‬נעמה‪,‬‬
‫כלתנו היקרה‪ ,‬מחותננו המכובדים‪ ,‬ובעלי הבית הנכבדים‪"...‬‬
‫אני מעיף מבט בנעמה‪ .‬היא מחייכת אליי‪ .‬אבא ממשיך‪" .‬כולכם ודאי זוכרים שד"ר רובין‪,‬‬
‫בעל הבית‪ ,‬כיבד אותנו בשבע ברכות בחתונה‪ .‬אני הייתי רוצה לספר כאן למחותנים‬
‫ולכלה המהוללה על הקשר המיוחד שיש בינינו למשפחת רובין‪".‬‬
‫אמא קמה בשקט מעזרת הנשים והולכת לשבת על הספה מאחורי אבא‪" .‬בשבוע לפני‬
‫החתונה שלי חבר ליווה אותי לכל מקום‪ .‬היינו חברים הכי טובים עוד מהגן‪ .‬היינו כל כך‬
‫קרובים שבכל השכונה קראו לנו בשם אחד "מושון"‪ .‬מושון תעזרו לי‪ ,‬מושון תביאו קרשים‬
‫למדורה‪"...‬‬
‫אבא נשען על השולחן‪" ,‬נסענו העירה לקנות לי חולצה לבנה ועניבה לחליפה‪ .‬הסתובבנו‬
‫בין החנויות וצחקנו שעוד מעט נצטרך להוסיף את השם של אמא ל "מושון " ויהיה‬
‫לחבר'ה קשה להגיד חוהמושון‪ .‬ואז שמעתי רעש תלוש שעדיין מהדהד באזניים שלי‪ .‬אני‬
‫זוכר חבטה שהפילה אותי לארץ ואז‪ -‬כלום‪".‬‬
‫אבא שותק וכל הסלון שותק יחד איתו‪.‬‬
‫"אחר כך הסתבר שציון כנראה קלט בשבריר שניה שמדובר בפיגוע והשתטח עליי‪.‬‬
‫מחבלים התחילו לירות לכל עבר ובגלל שהייתי על הרצפה‪ ,‬פספסו אותי‪ .‬אני יצאתי רק‬
‫עם זעזוע מח מהנפילה כשציון הפיל אותי‪ .‬הוא קיבל את הכדורים שהיו מכוונים כלפינו‪".‬‬
‫אבא החווה בידו כלפי ד"ר רובין‪ ".‬ציון רובין‪ ,‬ה' יקום דמו‪ ,‬היה השומר שלי ושמר עליי תוך‬
‫הקרבת חייו‪".‬‬
‫אבא משתנק ואז ממשיך‪ ",‬הסיפור הזה תפס הדים בכל רחבי העולם והביא לקידוש ה'‬
‫גדול‪ .‬כולם ידעו על החבר שמסר את נפשו להגן על החתן‪".‬‬
‫אבא לקח כוס ולגם ממנו‪" .‬קראנו לך על שמו והוספנו עליו את השם מנחם שה' ינחם את‬
‫משפחתו ואותנו‪".‬‬
‫הדמעות של אבא התגלגלו על לחיו‪" .‬לא עזבנו את משפחת רובין לרגע‪ .‬היינו בכל‬
‫האזכרות והשתתפנו תמיד בכל השמחות אחד של השני‪.‬היה ברור ש'סבא רובין' ‪,‬כמו‬
‫שהילדים שלנו קראו לו‪ ,‬יתכבד בשבע הברכות בחתונה של הילד שנקרא על שם בנו‪".‬‬
‫הוא מסתכל עליי ולא ממשיך עד שאני מהנהן‪.‬‬
‫"אני רוצה להגיד תודה‪ ,‬שוב‪ ,‬למשפחת רובין על שהפעם‪ -‬ציון הציל את מנחם ציון‪ ".‬אבא‬
‫הסתכל סביב וכנראה קלט את מבטי התמיהה‪ ,‬כי הוא המשיך מיד‪,‬‬
‫"בגלל הסיפור המשפחתי‪ ,‬הקפדנו מאוד שהחתן יצא מהבית רק עם שומר‪ .‬הבן שלנו לא‬
‫הבין מה הקשר של הסיפור לחיים שלו‪ ,‬אבל הוא מכבד את הוריו וחיכה לשומר כדי לצאת‬
‫לסידורים‪ .‬אינכם יודעים‪ ,‬אבל הוא תכנן לצאת בדיוק בזמן הפיגוע‪".‬‬
‫דר' רובין פולט קריאת הפתעה‪.‬‬
‫אבא ניגש לדר' רובין ולוחץ לו את היד‪ .‬דר' רובין מושיט את שני ידיו ואבא מתקפל בתוכם‬
‫בחיבוק‪ .‬אני קופץ מהמקום ומצטרף אליהם‪.‬‬
‫כל הנוכחים בשבע ברכות מתחילים למחוא כפיים‪ .‬אני לא יודע אם הם מתכוונים לציון‪ ,‬או‬
‫שהם שמעו לראשונה על זה שהייתי אמור להגיע למרכז העיר‪ .‬בטח שנעמה לא שמעה כי‬
‫לא דיברנו בשבוע לפני ולא הסכמתי שיספרו לה‪.‬‬
‫הנוכחים מתחילים לשיר " איי‪ ,‬איי ‪,‬ציון "‪ .‬אני מחבק את אבא ואת דר' רובין ולאט לאט‬
‫החיבוק הופך לריקוד והגברים מצטרפים אלינו לרקוד‪ -‬תפילה של הודיה וכאב‪.‬‬
‫סיפור מספר ‪35‬‬
‫חברה של כולם‬
‫סיפור‬
‫נתז לוהט צרב את קצה אפי‪ .‬הנחתי את הקומקום הרותח ומיהרתי לשלוף קוביית קרח מן המקרר‪ ,‬והנחתי על‬
‫מקום הכווייה‪ .‬מים החלו ליזול על לחיי וצווארי‪ .‬צלצול טלפון טורדני‪ .‬השלכתי את קוביית הקרח לכיור‪ .‬זה בדיוק‬
‫מה שהיה חסר לי‪ ,‬רטנתי‪ .‬זה היה יואב‪ .‬נוריתי‪ ,‬מה שלומך? איך את מסתדרת? מה שלום הילדים? אני סומך‬
‫עלייך‪ .‬תהיי חזקה‪ .‬הכל יהיה בסדר‪ ,‬בעזרת השם‪ .‬נתגבר‪ .‬אני חוזר בשבוע הבא‪ .‬את לא צריכה לחכות לי בשדה‬
‫התעופה‪.‬‬
‫האיש נשמע מבוהל מעט אבל בשליטה‪ .‬קולו חם ובוטח‪ ,‬אבל מהירות הדיבור לא אופיינית‪ ,‬חשבתי‪ .‬אני חושבת‬
‫לבטל את ההזמנה לאולם ב"אשל השומרון"‪ ,‬אמרתי בקול ענות חלושה‪ .‬מה פתאום?! הזדעק יואב‪ .‬ולהזמין‬
‫באולם החתונות בגני יהושע‪ ,‬הוספתי‪ .‬אין ברירה‪ .‬ל"אשל השומרון" לא יגיעו אנשים בימים טרופים אלו‪ .‬ממש אין‬
‫ברירה‪ ,‬הוספתי כמתנצלת‪.‬‬
‫יבואו אלו שאינם מפחדים‪ ,‬אמר יואב בקשיחות‪ .‬לא‪ ,‬יואבי‪ ,‬ממש לא יכולה לשאת את הרעיון שהשמחה של רועי‬
‫לא תהיה שלמה‪ ,‬כמו שצריך‪ .‬מצטערת‪ ,‬יואבי‪ ,‬אבל הפעם תצטרך לוותר‪.‬‬
‫שתיקה השתררה מהעבר השני של הקו‪ .‬יואב? שאלתי בחרדה‪ .‬שתיקה‪ .‬שתקתי גם אני‪ .‬אם לא אכפת לו לבזבז‬
‫כסף על שתיקה‪ ,‬אז גם לי לא‪ .‬ואז שמעתי אותו‪.‬‬
‫נורית?‬
‫כן?‬
‫למה את שותקת?‬
‫כי אין ברירה ופשוט מוכרחים להזמין אולם למטה‪ ,‬הזדחל לקולי קוצר רוח‪ .‬נשכתי את שפתי‪.‬‬
‫אז נדאג לאוטובוס ממוגן ירי‪ ,‬לא ויתר יואב‪ .‬וקולו רך‪.‬‬
‫עזוב‪ ,‬יואב‪ .‬אמרתי‪ .‬לא יבואו גם עם אוטובוס ממוגן ירי‪ .‬אולי רבע מן האנשים‪ .‬ואני לא מוותרת הפעם‪ .‬לא על‬
‫חשבון רועי‪ .‬אחרי מה שהוא עבר מגיע לו שמחה כמו שצריך‪.‬‬
‫עוד נראה‪ ,‬אל תשני בינתיים עד שאני אחזור‪ .‬אני חוזר בשבוע הבא ואז נחליט‪ .‬בינתיים תהיו חזקים כמו שאתם‬
‫יודעים‪ ,‬ובעזרת השם הכל יסתדר‪ .‬בעזרת השם‪ ,‬הצטרפתי לתקוותו‪.‬‬
‫הנחתי את שפופרת הטלפון‪ .‬ידעתי‪ ,‬האינתיפאדה הזו לא תסתיים כל כך מהר‪ .‬החלטתי לא להמתין ולהזמין אולם‬
‫בגני יהושע‪ .‬מיהרתי להתקשר כדי לא להחמיץ סיכוי להשיג אולם בתאריך שקבענו‪ .‬למזלנו התאריך היה פנוי‪.‬‬
‫נשמתי לרווחה‪ ,‬אבל נקיפת לב קטנה פרפרה בתוכי כשדמיינתי את פניו של יואב כשישמע‪ .‬עכשיו אני עוד צריכה‬
‫לרדת לפתח תקווה לביקור השבועי אצל ההורים‪ ,‬ואחר להיכנס לחנות של סימה למדוד שמלה לחתונה‪ ,‬חשבתי‪,‬‬
‫אבל לפני כן אני צריכה להגיד את המנה היומית שלי‪ .‬מאז שרועי התמודד עם מחלתו הקשה ומאז החלמתו‪ ,‬אני‬
‫מקפידה לומר שבעה פרקי תהילים כל יום‪ .‬מנת הפרוזק שלך‪ ,‬קוראת לזה לימור גיסתי‪ ,‬בעוקצנות חביבה‪ .‬לימור‬
‫ביקרה אצלנו בפעם האחרונה לפני חמש עשרה שנים‪ .‬לא יכולתי לעמוד בלחץ של אודי‪ ,‬אמרה לי כמתנצלת‪ .‬אודי‬
‫אחי מגיע אלינו לביקור בלי אשתו פעם בחודש לערך‪ .‬בתו נגה‪ ,‬גם כן לא מגיעה‪ .‬לימור התוודתה בפני שהגגות‬
‫של בתי המתנחלים מעוררים בה בחילה קלה‪ .‬אתם חבורה של סנובים אליטיסטיים‪ .‬איזו שיבת ציון אתם עושים‬
‫עם ועדות קבלה‪ ,‬מועמדות לשנה ובדיקות גרפולוגיות‪ ,‬הטיחה בי פעם בחביבות יתרה‪ .‬אנו נפגשות באירועי‬
‫שמחה משפחתיים בלי צו פיוס ומשוחחות במידה של חיבה הדדית‪ .‬אתם מונעים את הסיכוי להגיע לפיוס עם העם‬
‫השכן הטבעי בארץ הזו‪ ,‬לחשה לי באוזני באחת השמחות הרועשות במיוחד‪ .‬כל טענותי על אשליית השלום‬
‫באזורנו‪ ,‬ועל אלף שנות מלחמות עקובות מדם באירופה הנאורה עד מלחמות העולם הזוועתיות במאה העשרים‪,‬‬
‫עד שהגיעו שם לשוק ומטבע משותפים וגבולות פתוחים‪ ,‬לא שכנעו את לימור‪ .‬אבל כשנגה בתה נסעה להתארח‬
‫במשפחה גרמנית בגרמניה בחילופי תרבות ונוער‪ ,‬הגיע התור שלי להרגיש בחילה קלה‪ ,‬אבל לא אמרתי לה‪.‬‬
‫אחרי המנה היומית יצאתי לדרך‪ .‬נכנסתי למכונית ופתחתי את מכשיר הקשר ואת הפלאפון‪ .‬העפתי מבט במד‬
‫הדלק‪ .‬יש מספיק להלוך וחזור‪ .‬עברתי ברחוב הראשי של שכונתי‪ .‬שני גברים עמדו בגינתם צופים במשקפת על‬
‫מוצב צה"ל בגבעה ממול‪ .‬מה הם עושים בביתם באמצע היום? מוזר‪ .‬והמוצב הענק הזה‪ ,‬למה תקעו אותו אצלנו‪.‬‬
‫ילדה זהובת שער החליקה על גלגיליות‪ .‬צפרתי שתיזהר וקינאתי באושרה הילדותי‪ .‬אחזה בי התשוקה להחליק‬
‫כמֹוהַ ‪.‬‬
‫אני כבר במורד הגבעה‪ ,‬נכנסת לחוצה שומרון‪ .‬תפילת הדרך והכביש דוהר אפור ונוצץ באור הצהריים‪ .‬לא סתם‬
‫כביש אלא אוטוסטרדה ארבעה נתיבים‪ ,‬לשכמותו חיכינו שנים ארוכות‪ .‬שנים חלמתי שיופיע כביש זה בחיינו‪ .‬עוקף‬
‫הכפרים הערביים‪ .‬שיבואו כבר כל אלו שחששו להגיע לביקור בגלל הכפרים הללו‪ .‬אבל הוא נסלל ובמהירות‬
‫מדהימה רק לאחר פרוץ מאורעות הדמים‪ ,‬חודשיים אחרי ראש השנה תש"ס‪ .‬עדיין יש קטעים לא גמורים‪.‬‬
‫דחפורים ומכבשי ענק עובדים בכבדות אטית ובמסירות‪ .‬אבל עכשיו‪ ,‬למרות הכביש היפה‪ ,‬הנוצץ המהיר ועוקף‬
‫הכפרים‪ ,‬מי יבוא‪ .‬שוב כולם חוששים‪ .‬מתעקשים לראות בנו את מחוז הסכנה‪ .‬כאילו שבישראל של הקו הירוק לא‬
‫התפוצצו כבר מספר בלתי נסבל של יהודים‪.‬‬
‫מכשיר הקשר התעורר לחיים‪ .‬לכל מנויי ברק‪ ,‬לכל מנויי ברק‪ ,‬כביש המנהרות נפתח לתנועה‪ ,‬הוא מכריז‪ .‬חבל לי‬
‫על תושבי גוש עציון‪ .‬אחרי רבע שעה אני שומעת‪ :‬לכל מנויי ברק‪ ,‬לכל מנויי ברק‪ ,‬כביש המנהרות נסגר לתנועה‪,‬‬
‫ניתן לנסוע דרך עמק האלה‪ .‬עמק האלה‪ ,‬חשבתי‪ ,‬איזה עמק יפה‪ .‬דוד ניצח שם את גולית‪ .‬מה יפית עמק נווי‪ .‬אבל‬
‫איזה סיבוב ארוך כדי להגיע הביתה אל הילדים והאישה‪ .‬הלוואי והיינו מנויי ברק בן אבינועם‪ .‬הוא עשה משהו‬
‫למען לא ייסעו בני ישראל עקלקלות בארצם‪ .‬לעומתו ברק אהוד משותק ואינו עושה דבר‪ .‬א‪-‬לוהים‪ ,‬מה יהיה הסוף‬
‫איתנו‪.‬‬
‫בשעה שלוש כבר הייתי בדרך חזרה מפתח‪-‬תקווה הביתה‪ .‬הביקור אצל ההורים עבר בשלום‪ .‬הם לא הזכירו לי‬
‫כמה חבל שהלכתי לגור בלוע הארי‪ ,‬אבל הציעו שאשאר לישון אצלם אם אתעכב עד הערב‪ .‬הורים יקרים‪ .‬אהבתם‬
‫מלווה אותנו לאורך כל הדרך‪ .‬מדדתי מספר שמלות‪ .‬אבל לא הצלחתי לבחור אחת מתאימה‪ .‬המחירים יקרים‬
‫בטירוף‪ .‬הדרך עכשיו יפה עוד יותר‪ .‬השמש שוקעת ומשקפי השמש שלי צובעים את הנוף בזהוב ורוד ענוג‪ .‬עוד‬
‫חוזר הניגון שזנחת לשווא והדרך עודנה נפקחת לאורך‪ ...‬התנגן בתוכי השיר היפה של אלתרמן‪ .‬פתחתי ערוץ‬
‫שבע‪ .‬נשמע קול מוכר‪ .‬הקול של משה חלמיש‪' .‬זהו שיר של המשוררת נגה שקד אמר‪ .‬עכשיו קרא שיר‪ .‬הקשבתי‪.‬‬
‫כשסיים אמר‪ :‬נגה מתגוררת בשומרון וכותבת שירי נוף ארצנו ונופי השומרון‪ .‬שירים יפים‪ .‬חבל שאין מכירים אותם‬
‫די‪ ,‬אפילו בין המתיישבים ביש"ע‪ .‬ואולם באמת אנו זקוקים בימים קשים אלו לשירה אחרת‪ .‬לשירת זעקה‪ .‬לשירה‬
‫שתציג את פצעינו השותתים עם גאוותנו הממאנת להבליג‪ ,‬כדוגמת שירי אורי צבי גרינברג לפני שבעים שנה‪,‬‬
‫בתקופת מאורעות הדמים של תרפ"ט ותרצ"ח‪ .‬יש צורך גדול בזעקת הארץ האהובה ובניה'‪.‬‬
‫ואז הוא קרא שיר משירי "לא אל לא מלך לא גיבור" של אורי צבי‪ .‬סמרמורת עברה בגופי‪.‬‬
‫רוחי תעתה לרגעים וחדלתי להקשיב לו‪ .‬חשבתי על השירים שאני אוהבת לקרוא בעתות פנאי‪ .‬רחל‪ ,‬לאה‬
‫גולדברג‪ ,‬אסתר ראב‪ .‬קולו של משה חלמיש עדיין זרם ברדיו אבל את עיני צדה נערה בצדי הכביש המניפה יד‬
‫לטרמפ‪ .‬הבטחתי לעצמי לא לקחת טרמפים בימים טרופים אלו‪ ,‬אבל משהו בעמידתה עורר אותי להאט‪ ,‬לבדוק‪.‬‬
‫אולי בכל זאת‪ .‬עמדה שם נערה בכיסוי ראש אפור ושמלה ארוכה עד הרצפה‪ .‬הורדתי את שמשת המכונית‪ .‬לאן‬
‫את צריכה‪ ,‬שאלתי‪ .‬למכללת אריאל‪ ,‬ענתה במבטא גרוני ערבי‪ .‬פניה נעימות‪ .‬היכנסי‪ ,‬אמרתי‪ .‬נכנסה והתיישבה‬
‫לצדי‪ .‬השמשה עולה‪ .‬המכונית מגבירה מהירות‪ .‬אז את צריכה למכללה? שאלתי‪ .‬כן‪ ,‬ענתה‪ .‬ניסיתי לפענח את‬
‫החידה‪ .‬מאין הגעת לכאן? מן הכפר שלי‪ .‬ומה את עושה במכללה? לומדת‪ .‬מה? בסיכולוגיה‪ .‬ואפשרו לך ללמוד‬
‫במכללה? כן‪ .‬למה לא‪ .‬ונעים לך לבד בין כל היהודים? את לא כועסת שאני שואלת? לא‪ ,‬מה בתאום‪ .‬זה בסדר‬
‫גמור שאת שואלת‪ .‬יש עוד הרבה בלסטינאים שלומדים מן הכפרים‪ .‬ואת לא מפחדת לבוא ללמוד שם היום? לא‪.‬‬
‫למה לפחד‪ .‬אני חברה של כולם‪ .‬ולקחת טרמפ‪ .‬את לא מפחדת?‪ .‬לא‪ .‬הכל מן אללה‪ .‬שתקנו‪ .‬ישבה זקופה‪ ,‬עצורה‬
‫ושלווה‪ .‬הגענו למכללה‪ .‬היא ירדה‪ .‬ביי‪ ,‬תודה‪.‬‬
‫ביי‪...‬‬
‫סיפור מספר ‪36‬‬
‫לאחר בדיקה נמצא כי הסיפור כבר הוגש בשנה שעברה ולכן‪ -‬נפסל להשתתפות בתחרות גם השנה‪.‬‬
‫סיפור מספר ‪37‬‬
‫רחוק מהקיבוץ‬
‫שורות האקליפטוס בצד הכביש יצרו תחושה כאילו האוטובוס דוהר דרך שדרה מפוארת‪.‬‬
‫ציון הביט דרך החלון בעודו מתאושש מחלום גרוע במיוחד‪ .‬האוטובוס הישן של אגד‪ ,‬קו‬
‫תלת ספרתי‪ ,‬לא היה בנוי לנסיעות הארוכות האלה ודווקא הקשיש המתפרק הזה היה‬
‫מוצב שם להביא את כל הנוסעים אל השממה‪ .‬בין רווחי העץ הצליח ציון להרכיב תמונה‬
‫נושנה של נוף המוכר לו היטב‪ ,‬עצום באורכו‪ ,‬המצולק בגבעות אפורות ונגמר בהרים‬
‫הגבוהים‪ .‬עד כמה היה קרוב לגבול‪ ,‬זאת לא ידע‪ .‬הוא העדיף לנמנם את הנסיעה הזאת‪,‬‬
‫כך אולי הסיוט הזה יגמר עוד לפני הצהריים‪.‬‬
‫רעש חזק של מנוע הכשיל את ניסיונו להתעורר בקלות‪ .‬טרקטור ועליו נהג חצי מנומנם‬
‫חלפו על פניו בצד הדרך‪ .‬ציון ניסה להגות את שם תחנת הדלק הבלויה שהבליחה‬
‫בהמשך הכביש‪ ,‬סדש‪ ,‬וניסה למנות את מספר הפעמים שראה את תחנת הדלק הזו אי‬
‫פעם‪ .‬האוטובוס ביצע פנייה חדה שמאלה מבלי שהאט והעיף את ציון אל החלון‪ .‬למעט‬
‫אישה קשישה שישבה שלושה מושבים מאחוריו‪ ,‬איש לא שמע אותו רוטן‪ .‬האוטובוס החל‬
‫להתמלא בריח מוכר ולא רצוי‪ .‬הרפת‪ ,‬החציר המתיישן וצואת המשק‪ .‬ריחו של הקיבוץ‪.‬‬
‫"חבלי ארצנו" היה קיבוץ קטן אפילו במונחים של קיבוץ‪ .‬ציון וחבריו האמריקאים התנדבו‬
‫בו לפני שנים רבות‪ .‬כל כך רגילים הם היו לנוחות הפרברים עד כי לא יכלו לנחש כמה אי‬
‫סדר יכל להתקיים במקום אחד‪ .‬המנטליות האחרת‪ ,‬שלא לדבר על מוסר העבודה‬
‫המשונה‪ .‬הקיבוץ שנגלה מול עיניו היה נראה כאילו הוריו שכחו אותו בצעירותו ומאז גדל‬
‫להיות פרא‪ .‬הבתים היו מפוזרים והכבישים מיושנים וסדוקים‪ .‬הוא לא הופתע מכך‬
‫שהקיבוץ נראה ככה היום‪ .‬הוא תמיד ידע ששום דבר טוב לא יצא מכאן‪.‬‬
‫הוא לא הבחין ברחוב אחד מאז שנכנס‪ ,‬ועל יומנו היה רשום כי עליו להגיע לרחוב רותם‪.‬‬
‫האוטובוס נעצר כ – ‪ 21‬מטרים מהתחנה המיועדת לו‪ .‬ציון הופתע לגלות זאת‪ ,‬במיוחד כי‬
‫הירידה מהאוטובוס כללה מעבר בשלולית גדולה ובוצית במיוחד‪ .‬הוא נאנח בכעס‪ .‬הכול‬
‫סביבו היה מוכר כל כך ועם זאת חדש לו‪ .‬לא מעט התחבט באם לחזור למקום המקולל‬
‫הזה‪.‬‬
‫הנהג ירד גם הוא מהאוטובוס ואמר לציון כי יש לו עוד שלוש שעות עד שיצא עוד פעם‪,‬‬
‫ואחריו כבר יצטרך למצוא סידור אחר‪ .‬ציון התחלחל מהמחשבה שיצטרך להישאר במקום‬
‫הזה יותר זמן משהתחייב לו‪ ,‬ושאל אותו אם יודע היכן נמצא בית הספר החקלאי "רמות"‪.‬‬
‫"ברחוב רותם"‪" .‬ואיפה רחוב רותם?"‪ ,‬התעמק ציון‪ .‬הנהג כיוון אותו לנקודה מסוימת‬
‫בתנועות יד מוגזמות וחזר לעיסוקיו‪ .‬ציון מיהר‪ ,‬המבחן מתחיל בעוד דקות ספורות‪.‬‬
‫מחוץ לבית הספר הבחין ציון בגדר תיל ומאחוריה מספר פרות‪ .‬הן לא נראו שחוקות‬
‫במיוחד‪ .‬בוודאי לא חלק מקבוצת החליבה‪ ,‬חשב לעצמו‪ .‬הן פה כדי ללדת ולהישחט‪ .‬ציון‬
‫היה אלוף הקיבוץ בחליבה‪ .‬מוסר העבודה שלו היה שווה לזה של ארבעה ילידי קיבוץ‪.‬‬
‫מנהל העבודה שלו‪ ,‬אדם מבוגר ורב ניסיון בפרות דרום אפריקאיות‪ ,‬העיד כי אם יעשה‬
‫הסבה לשחיטה וודאי לא יישארו פרות לחלוב מהן חלב‪ .‬ימי העבודה הקשים הפכו את‬
‫ידיו של ציון לבלויות ואת אמונתו לחזקה‪ .‬הוא וחבריו לגרעין ידעו כי בעבודה קשה יביאו‬
‫את החלום הציוני לשממה‪ ,‬ורק בעבודה קשה‪.‬‬
‫בתור מורה ביום ובוחן בחינות בגרות בקיץ ידע ציון עבודה קשה מהי‪ .‬מעולם לא החסיר‬
‫יום עבודה‪ ,‬מעולם לא וויתר על שום תלמיד‪ ,‬הזוי ככל שיהיה‪ .‬כאשר קראו לו למבחן‬
‫התייצב בדיוק בזמן ועשה את עבודתו נאמנה‪ .‬דווקא מוסר העבודה הטבוע בו כמו שנאתו‬
‫לקיבוץ הוא שגרם לו להסכים לשינוי המוזר שנכפה עליו מלמעלה‪ ,‬ממשרד החינוך‪ .‬הוא‬
‫השלים עם הגזרה‪ ,‬הרי זה רק שלוש שעות עבודה והדורות וודאי התחלפו בעוד הוא‬
‫תופר את הפצעים הישנים ההם‪ .‬הוא היה צריך כל אגורה שיכל להרוויח‪ .‬הקיץ עוד ארוך‬
‫והאוכל לא ישלם את עצמו‪ .‬אין ברירה‪ ,‬חשב‪ .‬הוא בהחלט ילך אך בוודאי לא ייהנה מזה‪.‬‬
‫בפתח בית הספר נח לו שלט קטן שנתלש מחולשתו של נייר הסלוטייפ‪ ,‬וכיוון את הנכנסים‬
‫לכיתת המבחן‪ .‬החץ הראה עכשיו את הדרך אל מסדרון ארוך ואפור‪ .‬ציון המשיך ללכת‬
‫במסדרון עד שראה פח העולה על גדותיו והחליט כי זו הכיתה‪ .‬הניחוש התברר כנכון‬
‫ובתוך הכיתה הסתובבו בבת אחת ראשיהם של כעשרה תלמידים למראהו של הבוחן‬
‫האלמוני‪ .‬ציון ניסה לעטות על פניו ארשת רצינית ככל שיכל ונכנס באיטיות עד שנעמד‬
‫בראש הכיתה והכריז על מה אסור ומה מותר‪ .‬בתוך כך העביר ציון מבט על הנוף שמחוץ‬
‫לכיתה‪ .‬הפרות המשיכו לטייל במרחב שלהן וכמה ילדים נעמדו מחוץ לגדר ודיברו ביניהם‪.‬‬
‫ציון איבד ריכוז לרגע אך מיד חזר לסדרו והנחית על התלמידים חלולי ההבעה את‬
‫החוקים הידועים‪.‬‬
‫ציון אהב את השעה הראשונה‪ ,‬השעה שבה הבוחן הממוצע בוחן את הכיתה שלפניו‬
‫ומסיק מסקנות‪ .‬ילדים באופן כללי גרמו לו אי נחת‪ .‬בדרך כלל הסתדר עם מה שהיה‬
‫במרכז‪ ,‬אותם ילדים קלי דעת שכל אופנה חולפת משנה אותם וכל אדם חסר כישורים‬
‫מכתיב להם דעה חסרת ערך אחרת‪ .‬כל כך הרבה אי סדר בראש אחד‪ ,‬חשב לעצמו‪ .‬הוא‬
‫ידע כי תרבות העיר הרקובה חלחלה עמוק לתוך גבולות הקיבוץ‪ .‬הוא הבחין בתלמיד עם‬
‫החישוקים העצומים בתנוך האוזן ובז לו‪ .‬אחת שישבה לידו‪ ,‬בחורה מושכת במיוחד‪,‬‬
‫התלבשה בחולצה הגדולה עליה בכמה מידות וחשפה כתף וצד אחד של החזה שלה‪.‬‬
‫מאחוריה ישב בחור מתולתל בעל פרצוף אדיש וחצי חיוך מרגיז‪ ,‬אשר חולצת סוף‬
‫המסלול שלו הייתה גזורה מכתף אל כתף‪ .‬את כולם ככולם תיעב ללא סיבה‪ .‬הוא לא צריך‬
‫סיבה‪ ,‬הרי הכול כבר מובן לו‪ .‬הוא חווה על בשרו את כור ההיתוך הישראלי‪.‬‬
‫השעה השנייה עברה פחות בנעימים‪ .‬זיכרון מוכר קפץ לביקור לא רצוני‪ .‬אותו רגע בו עלו‬
‫על המטוס עשרה חברים‪ ,‬חדורי מטרה ושטופי זעם ציוני טהור‪ .‬המפעל ההתיישבותי‬
‫עדיין נושם‪ ,‬עדיין חי ומתפתח‪ .‬חיי המותרות בפרברים אינם ההגשמה העצמית שלכם‪.‬‬
‫פועלי ופועלות הקיבוץ מחכים רק לכם‪ .‬כל יד מקדמת אותנו אל הגשמת החלום‪ .‬כמה‬
‫תמימות הייתה בהם אז כדי להקשיב לסיסמאות האלה‪ .‬כמה אומץ היה בהם כדי לזרוק‬
‫את החלום האמריקאי הישן והטוב לטובת חלום לא מוכר במערב הפרוע‪ .‬כמה הופתעו‬
‫לגלות את המפעל הציוני מנומנם על ערסל‪ ,‬בעוד המתנדבים מזיעים את לשד עצמותיהם‬
‫לטובת עוד חליבה מוצלחת או קציר שבוצע ביעילות‪.‬‬
‫אז עוד לא קראו לו ציון‪ .‬הוא הגיע בשם מייקי גריפנשטל‪ .‬מנהל העבודה שלו הדביק לו‬
‫את השם ציון ומאז התקבע בתודעתו שהוא ציון‪ .‬בשבועות הראשונים הביט יום יום אל‬
‫השממה וראה בה רק הזדמנויות‪ .‬הנה עוד מקום לרעות בו עדר‪ ,‬ולידו שטח המתאים‬
‫לחקלאות‪ .‬ציון ניסה לשתף בהתלהבותו את שאר בני הקיבוץ אליהם ניסה להתחבר‪ ,‬אך‬
‫אלה היו אדישים וכבשו את צחוקם בכל פעם שמד הפאתוס עלה בטון דיבורו‪ .‬לאט לאט‬
‫הימים נהפכו קשים והחלום קיבל גוון מציאותי ומייאש‪ .‬מוסר העבודה שלו דחף אותו כל‬
‫יום למלא כדים שלמים של חלב בעוד ההספק של חבריו הישראלים היה פחות מכך‬
‫בהרבה‪ .‬מנהל העבודה לא היה רגיל להספק שכזה ובחמדנותו דרש מכולם לעמוד בקצב‬
‫של ציון‪.‬‬
‫רעש נייר מתקמט הפריע את בהייתו בשעון שמעל דלת הכיתה‪ .‬התלמיד עם החולצה‬
‫הגזורה תלש דף ממחברתו‪ ,‬קיפל אותה לכדור והעיף אותה בתנועה לא מאומצת לפח‬
‫שבפינה שציון היה צמוד אליה‪ .‬הכדור לא נכנס לפח‪ ,‬וציון בהה בילד מספר שניות‬
‫בתדהמה‪" .‬טיוטה"‪ ,‬השיב הילד לשאלה שלא נשאלה בכלל‪" .‬בוא ותרים את זה" השיב לו‬
‫ציון‪" ,‬אני לא מרים את הזבל שלך"‪ .‬הילד התרומם באיטיות והתקדם לכיוון שולחן המורה‪,‬‬
‫הרים את הכדור והשליך אותו כאילו היה כדור כדורסל במהלך מטופש ומלא בעצמו שגרר‬
‫אחריו כמה קולות צחוק מהכיתה‪ .‬הוא מנסה לחמם אותי‪ ,‬חשב ציון‪ .‬הוא בודק את‬
‫הגבולות שלי‪ .‬הוא עקב אחרי התלמיד במבטו והתרתח כשחילק מבטים לשורת‬
‫התלמידים האחרים המובילה אל כיסאו‪" .‬שב מיד!"‪ ,‬דרש‪ .‬התלמיד ישב באיטיות מכוונת‬
‫תוך גרירת הכסא אחורה ברעש מתמשך ונוראי‪" .‬מה השם שלך?" שאל אותו ציון בטון‬
‫מאיים‪" .‬גיל" השיב לו התלמיד החצי חיוך‪" .‬גיל אורבאך"‪ .‬הוא רשם לעצמו את השם בצד‬
‫היומן‪" .‬תתרכזו במבחן שלכם"‪ ,‬פנה אליהם בזעם‪.‬‬
‫הוא ידע בדיוק מה השם אורבאך אומר בקיבוץ "חבלי ארצנו"‪ .‬השם היה מוכר לו ונצרב‬
‫בזיכרונו עוד מאז‪ .‬מבטו המלגלג של גיל דמה לזה של חבריו של ציון לרפת כאשר הם‬
‫שמעו על כוונתיו הקפיטליסטיות של מנהל העבודה‪ .‬ציון מעולם לא היה אהוד במיוחד על‬
‫בני הקיבוץ‪ ,‬הרבה בגלל שהביא איתו מטען איתו לא יכלו להשלים‪ .‬הוא העדיף להשקיע‬
‫כמה שיכל בכל מטלה שביצע במהלך חייו‪ .‬הוא העדיף את הסדר שבסיום יום עבודה‬
‫מפרך על חוסר ההספק שנוצר עקב יום עבודה איטי ועצל‪ .‬בני הקיבוץ העדיפו את סגנון‬
‫העבודה השני ולא הניחו לו כאשר נאלצו להדביק את קצב העבודה שלו‪ .‬הם סיננו לעברו‬
‫קללות‪ ,‬סירבו לדבר איתו ואחד אף ירק על עורפו בעוד ציון מרוכז בעבודתו‪.‬‬
‫חבריו לגרעין הרגיעו אותו‪ .‬אמרו כי העוינות תחלוף‪ ,‬וכי מה שהוא עושה‪ ,‬זה הדבר‬
‫האמיתי‪ .‬פועלי ופועלות הקיבוץ אילצו את חלק מהם להוריד את הספק העבודה בכוונה‪.‬‬
‫רבים אף השלימו עם הלך הרוח האיטי‪" .‬אתה עוד במנטליות של ארצות הברית‪ .‬כאן לא‬
‫יפטרו אותך"‪ .‬אך זה לא היה העניין מבחינתו‪ .‬הוא רצה את הסיפוק החמקמק הזה כאשר‬
‫אדם מיישם את הרעיון שבוער בתוכו‪ .‬את ההבטחה כי החלום הציוני הוא חלומם של‬
‫אנשים רבים וכי כולם נרתמים למאמץ‪ .‬באותו הלילה בא הקיבוץ על סיפוקו‪.‬‬
‫הוא עקב בעיניו אחרי גיל אורבאך‪ .‬עוד חצי שעה נשארה למבחן הזה‪ .‬חלק נכבד‬
‫מהתלמידים סיים לפני הזמן והכיתה הייתה ריקה יותר ממקודם‪ .‬רק גיל‪ ,‬הבחורה עם‬
‫המחשוף וציון נשארו בכיתה‪ .‬גיל תיפף עם אצבעותיו בעצבנות והביט אל עבר החלון‬
‫בבהייה שסימלה כי אין בו עוד רצון לסיים את המבחן‪" .‬סליחה‪ ,‬סיימת את המבחן?" שאל‬
‫אותו ציון‪" .‬יש לי הארכת זמן" החזיר לו גיל וברגע אחד החריב את עולמו של הבוחן‪.‬‬
‫האוטובוס צריך לצאת‪ .‬הוא חייב להספיק לאוטובוס‪" .‬שעה לפחות‪ .‬לוקח לי זמן עם‬
‫השאלות הפתוחות האלה"‪ .‬לעזאזל איתך‪ ,‬חשב ציון‪ .‬העיפרון שבידו כמעט ונשבר בין‬
‫כותלי אצבעותיו‪ .‬אין הוא יכול להישאר כאן דקה נוספת‪.‬‬
‫לפתע הבחין ציון כי הבחורה מעבירה משהו בנסתר‪ .‬הוא היה מנוסה בתרגילים שחוקים‬
‫כאלה‪ ,‬זה קורה כל הזמן ובכל כיתה ואם רק יתן חלון לפורענות שכזו היא תתרחש‪ .‬הוא‬
‫חייב לנצל את ההזדמנות‪ .‬בין רגע דפק על השולחן בעוד שני התלמידים מביטים בו‬
‫באימה מוחלטת‪ .‬הפתק אפילו לא הספיק לעבור ונחת על הרצפה‪ .‬ציון הצביע על גיל‬
‫ואמר לו להביא אליו את המבחן‪ .‬גיל התרומם והביט בתימהון בנערה שהחזירה לו מבט‬
‫מבולבל‪ .‬ציון התרומם גם הוא מכיסאו והביט במבט יוקד שנאה בשיקוץ הזה שעמד מולו‪.‬‬
‫כל כך מלא ביטחון בהופעתו החיצונית עד שלא שם לב שיש חוקים שחלים גם עליו‪,‬‬
‫וההעתקה בזמן מבחן בגרות היא דבר שלא יעלה על הדעת בכל קנה מידה‪ .‬הוא לקח‬
‫ממנו את המבחן מהיד וקרע אותו מול עיניו המשתאות‪ .‬היה בו סיפוק רב אך הוא השתדל‬
‫לכבוש אותו בעוד לחייו של גיל התמלאו סומק עז‪ .‬הוא השליך את הגזרים לפח ואמר‬
‫"אתה יכול להגיש ערעור למשרד החינוך‪ .‬אני איתך סיימתי"‪ .‬גיל יצא בסערה מהכיתה‪.‬‬
‫הבחורה נשארה להביט בציון ומיד חזרה אל המבחן וכתבה במרץ‪ .‬ציון התרווח בכיסא‬
‫והתמתח‪ .‬הוא הביט דרך החלון והבחין בגיל עובר דרך הגדר של הפרות וחוצה אותן‬
‫במהירות לכיוון לא נודע‪ .‬אולי היום הזה רק הולך ומשתפר‪ .‬אולי שכרו בנוסף למשכורת‬
‫יהיה סיפוק בניצחון ההיסטורי שהתרחש כאן‪.‬‬
‫שכן באותו לילה אפל בקיבוץ "חבלי ארצנו" נחשף ציון למנטאליות משפחת אורבאך‪ .‬בנו‬
‫של מנהל העבודה‪ ,‬אליעזר אורבאך‪ ,‬היה מנשה "מולי" אורבאך‪ .‬באותו לילה‪ ,‬לאחר יום‬
‫העבודה הקשה שידעו מימיהם‪ ,‬התאגדו הוא וחבריו לרפת לפעולת תגמול שתראה‬
‫לאמריקאי חדור המוטיבציה רוח קרב מהי‪ .‬באותו ערב ציון רק רצה לשכוח את היום‬
‫ולקוות כי השינוי אולי יתחולל מעצמו‪ ,‬ואולי לפעיל הזר והנלהב הזה תהיה מורשת עבודה‬
‫משלו בה יוכל להתגאות‪ .‬בעודו עוצם את עיניו נכרכה סביב פיו גרב מסריחה‪ ,‬וכמה שצעק‬
‫לחבריו לעזרה איש לא קם‪ .‬הם גררו אותו החוצה‪ ,‬שלושה בני קיבוץ חסונים ומולי‬
‫ביניהם‪ .‬אל תוך הרפת‪ ,‬מתחת לפרות‪ .‬הוא ניסה להתנגד אך הם אילצו אותו להצמיד את‬
‫פיו אל עטין הפרה‪ .‬אילצו אותו לשתות את החלב העכור‪ .‬הם אילצו את ראשו להתפלש‬
‫ברפש שלמרגלות הבהמה‪ .‬הוא צרח לעזרה וברגע אחד אור מרוחק נדלק‪ .‬רגע אחרי כבר‬
‫התפזרה הכנופיה והשאירה את ציון להתבוסס בדמעותיו‪ .‬לא הספיקו המילים המנחמות‬
‫וההבטחות למצות את הדין אם רק יספק את שמות האשמים‪ .‬כמובן שהוא לא ציין‪ .‬הוא‬
‫ידע מה יקרה אם יעשה כן והעדיף לשתוק‪ .‬מכאן‪ ,‬ידע‪ ,‬הדרך היא רק החוצה מהקיבוץ‪.‬‬
‫אחוות פועלים הוא לא מצא כאן‪ .‬שום זכר לערכים שבלע בשקיקה עד שהסכים לעזוב את‬
‫הפרבר שהיה ביתו לטובת הצריפים בהם נאלץ להתגורר כעת‪ ,‬אל הריח שמעולם לא‬
‫התרגל אליו‪ .‬עמוק אל תוך הניכור והבדידות שבעבודתו הקשה של היחיד מול עצלותם‬
‫של רבים ממנו‪ .‬כאן‪ ,‬חשב‪ ,‬לא נמצא עתידו בארץ ישראל‪ .‬כאן לא השליחות‪ .‬הכיוון‪ ,‬ידע‪,‬‬
‫נמצא בחינוך‪ .‬הכול מתחיל בחינוך‪.‬‬
‫חבריו לגרעין ידעו על כוונתו לעזוב והבינו‪ .‬עם הזמן הקיבוץ ננטש כמעט לחלוטין‬
‫ממתנדבים‪ .‬חלק אף עזבו את הארץ כדי לחזור לחלום הישן והמוכר באמריקה‪ .‬ציון לא‬
‫שמע יותר על הקיבוץ‪ .‬במפגשים עם חבריו לגרעין כל הנושא טיאטא את עצמו מתחת‬
‫לשטיח‪ .‬עכשיו חש ציון כמנצח יריבים רבים באגרוף אחד‪ .‬היום יוכל לחזור לביתו בגאווה‪.‬‬
‫היום יוכל לישון על מיטתו ולצחוק אל תוך השינה העריבה ביותר שחווה כבר שנים‪.‬‬
‫המבחן הסתיים ברגע שבו הבחורה חשה מספיק ביטחון להגיש לבוחן את המבחן‪ .‬בלבול‬
‫רב מילא את פניה‪ ,‬שכן היא אשמה בהעתקה הזו לא יותר מגיל‪ .‬ציון היה מודע לפרדוקס‬
‫שיצר‪ ,‬שוודאי רק גרם לנזק‪ ,‬אך לא היה אכפת לו‪ .‬הוא אפילו לא ווידא שרשמה את שמה‬
‫על טופס הבחינה‪ .‬הוא חייך אליה חיוך רחב‪ ,‬אמר תודה ואסף את המבחנים אל תיקו‪.‬‬
‫בדרך החוצה אסף את השלט המורה לכיוון הבחינה‪ ,‬גילגל אותו לכדור והשליך אותו אל‬
‫הפח הקרוב בקלילות‪ .‬נותרה לו עוד רבע שעה לפחות עד שיצא עם האוטובוס משערי‬
‫הקיבוץ והוא החליט לגשת אל הפרות לרגע התייחדות אחרון‪.‬‬
‫בשטח המגודר המשיכו הפרות לרעות את עצמם באדישות מופלאה‪ .‬כמה היו חמים‬
‫עטיניהם כשחילץ מתוכן את החלב אל תוך הדליים במקצועיות האמריקאית שלו‪ .‬עבודה‬
‫קשה בהחלט זו הייתה‪ ,‬והוא זכר עדיין כל חלקיק קטן ממנה‪ .‬אם תינתן לו ההזדמנות יוכל‬
‫בין רגע למלא לפחות שלושה דליים של חלב מהפרות האלה‪ .‬אבל זו הזדמנות שהיה‬
‫שמח שלא לקבל בשנית‪ .‬דרכו בעולם החינוך לוותה בהצלחות רבות‪ ,‬תלמידים רבים שלא‬
‫חלמו כי תהיה להם תעודת בגרות ביד מסיימים היום תארים ראשונים ושניים‪ .‬סוף כל‬
‫סוף‪ ,‬ידע‪ ,‬מוסר העבודה שלו מחלחל גם לילדים שמורגלים בהצלחות מיידיות החולפות‬
‫באותה מהירות שבאו‪ .‬לרגע תהה האם הפרות הללו שמולו‪ ,‬אולי הן צאצאות של הפרה‬
‫ההיא‪ .‬אולי הן מעבירות את הסיפור הזה בירושה‪ ,‬על בן האנוש שכל כך התלהב‬
‫משליחותו בארץ הקודש עד שינק את החלב היישר מהעטינים המלוכלכים של הפרה‬
‫ההמומה‪ ,‬שבטח נותרה המומה עד יום השחיטה‪ .‬ואולי הן לא יודעות‪ .‬זהו סוד שהעדיף‬
‫לסחוב איתו רחוק מהקיבוץ‪ ,‬רחוק מהפרות‪ ,‬רחוק ממולי אורבאך‪.‬‬
‫"היי‪ ,‬מר בוחן!" ציון הסתובב אחורה וראה את אשר חשש בליבו אך חשב כי לא קיים עוד‪.‬‬
‫הרי זה מולי אורבאך במלוא תפארתו‪ .‬הוא השמין וגידל על עצמו מדי עבודה עם מגפיים‬
‫תואמים‪ .‬הוא אחז בידיו קלשון חקלאי מאיים במיוחד‪" .‬אדוני אני רוצה לדבר איתך‪ .‬יש לך‬
‫דקה?"‪ .‬פניו הביעו בלבול ואותו חצי חיוך מכוער שציון זיהה בבנו התנוסס על פרצופו‬
‫כמבקש להתיידד‪ ,‬רק שבמקום השיניים היפות של אז הצטופפו שיניים מרקיבות וצהובות‬
‫מסיגריות‪ .‬ציון הבחין כי מולי לא מזהה אותו‪ .‬בנו עמד שם ברקע על יד האוטובוס המאיים‬
‫לצאת בכל רגע‪ .‬מולי הגיע אליו והחל לתחקר אותו לגבי מה שאירע‪ .‬הוא רצה לדעת‬
‫בדיוק מה קרה ולמה בנו היה צריך לחזות בפרי עמלו נקרע מול פניו‪" .‬הוא לא עמל ולא‬
‫כלום‪ .‬הוא ילד עצלן‪ ,‬הוא צריך לדעת את המקום שלו‪ .‬אני לא יודע איך זה אצל בוחנים‬
‫אחרים‪ ,‬אבל אני לא עובד ככה‪ .‬אני לא מעביר תלמיד שחושב שהעתקה היא הדרך לציון‬
‫מאה‪ .‬אמרתי לו ואני אומר גם לך‪ ,‬מר אורבאך‪ ,‬את התלונות יש לשלוח בטופס ערעור‬
‫למשרד החינוך‪ .‬עכשיו‪ ,‬אם תסלח לי‪ ,‬אני צריך להגיע לאוטובוס"‪.‬‬
‫לשנייה אחת הרגיש ציון את הניצחון המתוק ביותר שחייו נתנו לו להשיג‪ .‬לשנייה אחת‬
‫המעגל האיום שבראשו נסגר ונאטם‪ .‬זו הייתה השנייה היפה ביותר שיכל לייחל לה ביום‬
‫שכזה‪ .‬זה היה מושלם‪ .‬פניו של גיל הביעו אימה אדירה ולאחריה המהלומה לא איחרה‬
‫לבוא‪ .‬ציון הרגיש את מלוא כובד הקלשון פוגע בכתפו ומפיל אותו לרצפה‪" .‬אתה לא‬
‫תעביר לבן שלי את השטויות שלך‪ ,‬מר בוחן‪ .‬לא אכפת לי כמה אתה דגול מחוץ לקיבוץ‪,‬‬
‫כאן אתה רק הבוחן‪ .‬ואם הבן שלי מעתיק אז מה אכפת לך לתת לו? לא בחנת אף פעם‬
‫ילדי קיבוץ? תן לו את הציון שלו ולך חזרה מאיפה שבאת‪".‬‬
‫"לא‪ ,‬מר אורבאך‪ ,‬אבל אני מכיר אתכם טוב מדי כדי לתת לילד הזה להתחמק עם‬
‫העצלות המפורסמת הזאת שלכם"‪ .‬הוא הרים את עצמו מהקרקע הבוצית והביט היישר‬
‫אל תוך עיניו של מולי המשתאה‪ .‬במוחו הריץ רבות את העימות הזה‪ ,‬על גרסאות שונות‬
‫בין אלימות לאלימות קשה יותר‪ .‬אך ליבו אמר לו שכדאי לעלות כמה שיותר מהר‬
‫לאוטובוס‪ .‬הוא לא רוצה להישאר בקיבוץ הזה עוד דקה אחת נוספת‪ ,‬על העימות הזה ידע‬
‫כי הוויתור יעשה לו טוב אם ישאר אי שם בחלל הקיבוץ‪" .‬אני אפגוש אותך שוב בבית‬
‫משפט‪ ,‬מולי‪ .‬מצידי תביא את כל החברים שלך מפעם שיעזרו לך‪ ,‬אתה הולך לאכול מהיד‬
‫שלי את כל החרא שגרמת לי לאכול"‪.‬‬
‫הוא הסתובב מהר וחלף על פני גיל המבולבל‪ .‬בזווית אוזנו שמע את השם ציון נזרק אל‬
‫האוויר‪ .‬מולי עוד לא היה מודע להיקף צירוף המקרים החד פעמי שנחת עליו בקיבוץ‬
‫"חבלי ארצנו"‪ .‬הוא עמד במקומו והיה המום‪ .‬הנהג השקיף על הכול והסכים לשמש כעד‬
‫כשהזמן יגיע‪" .‬אין להם אלוהים‪ .‬עושים מה שבזין שלהם ואנחנו עדיין שופכים עליהם‬
‫ערימות של כסף‪ .‬תאמין לי‪ ,‬אם יש מישהו שצריך לחנך‪ ,‬זה אותם"‪ .‬לא אותם‪ ,‬הבין כעת‬
‫ציון‪ .‬את כולם לא יכל להכליל לתוך הקבוצה הזאת שיצר איפשהו בשלהי שנות השמונים‪.‬‬
‫לא יהיה זה הוגן כלפי אותם אנשים שאת שמם הוא לא זוכר ואף לא התכוון לכך‪ .‬זה רק‬
‫אורבאך‪ ,‬תודה לאל שזה רק הוא‪.‬‬
‫כשעלה לאוטובוס עשה זאת בגאון רב למרות הכאב שהתחלש עם כל צעד‪ .‬הקיבוץ עבר‬
‫על פניו בעוד האוטובוס יוצא מן השערים הצהובים אל תוך שמש הצהריים שהייתה בשיא‬
‫כוחה והאירה את אורה החזק על יום מוזר שכזה‪ .‬שוב אותה שדרת איקליפטוסים‪ .‬שוב‬
‫אותו נוף מצולק המורכב בין רווחיהם‪ ,‬בפעם האחרונה כך קיווה‪ .‬והנה הוא נרדם על אדן‬
‫החלון‪ .‬בחלומו ראה ציון עדרים רבים של פרות שמנות המביטות בו כאילו כל חייו רעה‬
‫את עדריהם‪ .‬בחלומו הניף את הקלשון והביא אותם למקום אחר‪ ,‬רחוק מגדר התיל‪ ,‬אל‬
‫מרעה שטומן בתוכו הזדמנויות רבות‪.‬‬
‫סיפור מספר ‪38‬‬
‫נולדתי וגדלתי באיראן‪.‬‬
‫בהיותי בגיל חמש שנים‪ ,‬גמלה בלב משפחתי ההחלטה‪ ,‬לעזוב את העושר שהיה באיראן‬
‫ולעלות לארץ הקודש‪ ,‬לאושר אחר‪.‬‬
‫ההתארגנות התארכה‪ ,‬כדי לוודא סידורי קליטה‪ ,‬נקבע תאריך טיסה‪.‬‬
‫יומיים לפני מועד הטיסה‪ ,‬סבי נפטר‪.‬‬
‫ההורים בחנו אפשרות להעלות את גופתו של סבי לארץ ישראל‪ ,‬וכשהבינו שזה בלתי‬
‫אפשרי ביטלו את מועד העלייה לארץ‪ ,‬ונשארנו לסידורי קבורה ומנהגי האבלות באיראן‪.‬‬
‫חלפו ימים‪ ,‬המשפחה החליטה כי לא ניתן להשאיר את סבי ולעלות לארץ ישראל‪,‬‬
‫התקבלה החלטה‪ ,‬דוחים בשנה את העלייה‪.‬‬
‫לאחר שנה מיום פטירת סבי‪ ,‬נקבע מועד טיסה‪.‬‬
‫זוכר אני כי הטיסה נקבעה ליום החמישי חודש יוני לשעה ‪ 16:11‬בבוקר‪.‬‬
‫התארגנו לקראת היום המיוחל וכולנו נרגשים‪.‬‬
‫ביום ובשעה היעודה‪ ,‬עלינו על המטוס נרגשים כולם וטסים לארץ הקודש‪.‬‬
‫עיכוב קטן בהמראה גרם לנו למתח ולבסוף המראנו נרגשים‪.‬‬
‫פחדתי קצת מהטיסה ופתאום מצאתי עצמי מתוח מחבלי הקליטה ומניתוק הקשרים עם‬
‫חברי הילדות שלי‪ .‬בעודי תוהה מה צפוי לי‪ ,‬שקעתי בשינה עמוקה‪.‬‬
‫נחתנו בארץ ישראל‪ .‬במוחי עדיין חרוט אותו הרגע‪ ,‬בו אבא מנשק את אדמת הקודש ואני‬
‫אחריו‪.‬‬
‫עברנו את תהליך הקליטה בנמל התעופה‪ ,‬ומשם נסענו לקרובי משפחה‪.‬‬
‫שכניהם של קרובי המשפחה היו מוסלמים ערביים‪ .‬מיד התחברתי לשני ילדיהם‪ ,‬ומדי יום‬
‫היינו נפגשים ומשחקים יחדיו‪ .‬מאוד נהניתי ממערכת היחסים שנרקמה ביני לבין "אחמד"‬
‫ואחיו "מוחמד"‪ .‬הלכתי לביתם והם באו לבית משפחתי וכך נוצרה לה מערכת יחסים‬
‫מדהימה‪ .‬נפגשו רבות ושיחקנו‪ .‬אט אט הבנתי מהו אותו כור היתוך המדובר‪.‬‬
‫תמיד הם עזרו לי וגם לימדו אותי את השפה העברית והערבית‪.‬‬
‫היינו אוכלים יחד ולפעמים מאותה הצלחת‪ ,‬שוחים יחד באגם והולכים יחד לבית הקולנוע‪.‬‬
‫הרגשתי שלא יכולתי לייחל לטוב מכך‪ ,‬זה השלום האמיתי‪ ,‬זו האחווה‪ ,‬זו מוסריות‬
‫בהתגלמותה ומה עוד אני צריך בחיי‪ ,‬זה האושר‪.‬‬
‫לפתע הרגשתי יד מלטפת וקול מפוחד‪ ,‬היה זה קולה של אימי שניסתה להרגיעני‪.‬‬
‫אורי תתעורר‪ ,‬אנו לקראת נחיתה בארץ ישראל‪.‬‬
‫פקחתי עיניי ושאלתי היכן "אחמד" ואיפה "מוחמד"?‪ .‬אימי הסבירה לי שחלמתי חלום‪.‬‬
‫לפתע נשמע קול דרמטי של קברניט המטוס "ברגעים אלו ממש נשמעת אזעקה בארץ‬
‫ישראל‪ .‬ממגדל הפיקוח נמסר שמשמעות האזעקה היא‪ ,‬מלחמה בין ישראל לצבאות ערב‪.‬‬
‫הקברניט הורה לכל הנוסעים להתרכז לאחר הנחיתה בשדה התעופה‪ ,‬ולהמתין להנחיות‬
‫ולמעבר למקום המקלט"‪.‬‬
‫לימים קראו למלחמה זו "מלחמת ששת הימים"‪.‬‬
‫סיפור מספר ‪39‬‬
‫העדּות האמיתית‬
‫שמי המקורי מהבית הוא עלמה שמעוני‪.‬‬
‫נולדתי בשנת ‪ .4142‬אבי נפטר בגיל צעיר‪ ,‬אמי נישאה בשנית‪ ,‬ונולדו לי שני אחים נוספים‪ .‬גרנו‬
‫בחיפה‪ ,‬רחוב הגפן מספר ‪ ,05‬בקומה השנייה‪ .‬המשפחה שלי הייתה ציונית נלהבת‪ .‬אבל היא הייתה‬
‫במיעוט קטן‪ .‬הציונות כבר בכלל לא הייתה אז באופנה והפוסט‪-‬ציונות חגגה‪.‬‬
‫הרי כל המטרה של הציונות הייתה להקים מדינה‪ .‬והמדינה הייתה קיימת כבר עשרות שנים‪.‬‬
‫יש מאורע שאני חייבת לספר אודותיו‪.‬‬
‫זה הסיפור האמיתי של סוף הציונות ומה שבאמת קרה לה‪ .‬כל שאר הסיפורים הם רק ניסיון לשכתב‬
‫את ההיסטוריה‪.‬‬
‫פעם עשו את זה הגרמנים‪ .‬עכשיו עושים את זה היורשים שלהם‪.‬‬
‫אלה שלמדו מהם היטב את השיטה‪ ,‬אבל למדו מהשגיאות של היטלר‪ ,‬וביצעו הכול עד הסוף‪.‬‬
‫מעבר לנהר הירדן היו האיראנים‪ ,‬שהגיעו אחרי שממלכת ירדן נפלה‪ .‬בשנת ‪ ,4124‬בסוף ינואר או‬
‫בראשית פברואר‪ ,‬הביאו משם הערבים שבויי מלחמה יהודים לחיפה‪ ,‬ורצו למסור אותם לממשלה‬
‫הפלסטינית המנצחת‪ .‬הפלסטינים סירבו לקבל אותם‪ .‬הערבים הובילו את קבוצת השבויים דרך רחוב‬
‫הגפן לעבר היציאה מהעיר‪ .‬מבעד לחלון ביתי ראיתי תמונה‪ ,‬שאותה לא אוכל לשכוח לעולם‪.‬‬
‫בקור מקפיא הלכו החיילים היהודים ‪ -‬יחפים‪ ,‬קרועי בגדים‪ ,‬כמעט עירומים‪ .‬עלובים כל כך‪ ,‬אומללים‬
‫כל כך‪ .‬הלב נצבט ונשבר‪.‬‬
‫שעה קלה אחר כך‪ ,‬כשהגיעו לסוף רחוב הגפן ‪ -‬אחרי בניין המסגד הגדול‪ ,‬מחוץ לעיר ‪ -‬ירו בהם‬
‫והרגו את כולם‪.‬‬
‫ואני‪ ,‬אשר במו עיניי ראיתי את העלובים האלה הולכים אל מותם‪ ,‬חושבת‪ :‬האם שרד עוד מישהו‬
‫לספר זאת?‬
‫כאשר הגיע משלוח שני של שבויי מלחמה יהודים לחיפה‪ ,‬הסכימה הממשלה הפלסטינית לקלוט אותם‪.‬‬
‫אז הוקם מחנה לשבויי מלחמה יהודים בשכונת רוממה‪ ,‬במקום שהיה בו קודם מגרש ספורט‪.‬‬
‫אני עבדתי מחוץ לגטו‪ .‬הייתי זונה‪ ,‬ויכולתי להביא לחם הביתה‪ .‬מכון הליווי היה ברחוב הרצליה‪ .‬לפני‬
‫המלחמה שכן שם בית‪-‬קולנוע גדול‪ .‬מאחורי הקולנוע הייתה דירה‪ ,‬שלימים שימשה כמכון ליווי‪.‬‬
‫הסרסור היה צעיר ערבי מרחוב עבאס‪ ,‬ושמו יוסוף נאסר‪ .‬על הדירה השגיח איש צבא יהודי‪ .‬היהודי‬
‫היה איש פשוט‪ ,‬מבוגר‪ .‬מפאת גילו לא נשלח לחזית‪ ,‬והיה די מרוצה מהתפקיד הלא‪-‬מסוכן שהוטל‬
‫עליו‪ .‬אני הייתי עובדת מסורה וחרוצה‪ ,‬ולכן העריכו אותי ואהבו אותי‪ .‬בייחוד התחבבתי על זונה‬
‫רוסייה נוצרית קשת יום‪ .‬היא הייתה אישתו של שבוי מלחמה‪ ,‬מטופלת בשני ילדים קטנים‪ .‬כשלא‬
‫יכלה לעבוד – עזרתי לה ועשיתי גם את עבודתה‪.‬‬
‫באמצע מארס ‪ 4124‬הזהיר אותנו השכן הערבי שלנו‪ ,‬משתף הפעולה ‪" :‬תברחו"!‬
‫ברחנו‪ .‬בעת שנלקחו להשמדה בבלקינד רוב יהודי חיפה‪ ,‬התחבאו הוריי בכל מיני מקומות‪ .‬אני הייתי‬
‫במכון הליווי‪.‬‬
‫כשהסתיים חיסול גטו חיפה‪ ,‬צריך היה לעבור לנשר‪ .‬היינו מאחרוני האנשים שהגיעו לשם‪ .‬לא הייתה‬
‫לנו תעודת "יהודי חיוני"‪ .‬היינו בלתי לגאליים‪ .‬לא היה לנו מקום לישון בו‪ ,‬ובלילה נאלצנו לישון‬
‫בחוץ‪.‬‬
‫ב‪ 41 -‬באפריל לפנות בוקר לקחו אותנו למגרש ריק‪ .‬שם עשו סלקציה‪.‬‬
‫מי שלא הייתה לו תעודת "יהודי חיוני" נשלח לנווה שאנן‪ .‬הלכנו ברגל לנווה שאנן‪.‬‬
‫בכניסה לנווה שאנן היה מגרש מכוסה דשא‪ ,‬ומאחוריו עמדו שני צריפים זה מול זה‪ .‬הצריף מצד ימין‬
‫הוא הצריף המשמש היום לתצוגת המזוודות והנעליים‪ .‬הצריף שהיה מצד שמאל איננו קיים היום‪.‬‬
‫כל היום היינו על הדשא‪ .‬אלפי יהודים‪.‬‬
‫בלילה דחסו אותנו בשני הצריפים‪.‬‬
‫היה צפוף כל כך – לא היה מקום לשבת ועמדנו כל הלילה‪.‬‬
‫האדמה הייתה רטובה וטובענית‪.‬‬
‫לאחר הלילה הנורא הוציאו אותנו בבוקר שוב אל הדשא‪.‬‬
‫מפעם לפעם הגיעו אנשים וקראו בשמות יהודים‪ ,‬שהיו להם קשרים או כסף‪ .‬הוציאו אותם מנווה‬
‫שאנן והחזירו אותם לנשר‪.‬‬
‫לפנות ערב קראו בשמי‪" :‬עלמה שמעוני"‪.‬‬
‫בחודש אפריל לפנות ערב עדיין יש אור בחוץ‪.‬‬
‫ישבתי שם עם אמי והדודות‪ .‬אחי הצעיר היה חולה‪ .‬ראשו היה על ברכיי‪.‬‬
‫הוא שמע ואמר לי‪" :‬לכי‪ ,‬קוראים לך"‪.‬‬
‫לא רציתי ללכת‪ ,‬לעזוב את אמא‪ .‬בכיתי כל כך‪.‬‬
‫אבל אמא והדודות אמרו‪" :‬לכי‪ ,‬אולי תעזרי גם לנו"‪.‬‬
‫הלכנו לכיוון הכביש‪ .‬והנה‪ ,‬בצד הכביש‪ ,‬עמדה עגלה‪ .‬עליה ישב הערבי מהדירה ברחוב הרצליה‪ ,‬והוא‬
‫אמר לי‪" :‬איפה את? אני מחפש אותך כבר הרבה זמן‪ .‬את חסרה לנו בעבודה!"‪.‬‬
‫מאוחר יותר סיפר לי יוסוף נאסר‪ ,‬הסרסור‪ ,‬כי הוא שיחד את המזכירה‪-‬המאהבת של הערבי‪ .‬היא‬
‫רשמה אותנו בתור עובדים הנחוצים מאוד לעבודה במכון הליווי‪ .‬בייחוד עכשיו‪ ,‬לפני פסח‪ .‬היא‬
‫שיכנעה את הערבי לבקש אישור בשבילנו ולשחרר אותנו‪.‬‬
‫הגעתי לנשר‪.‬‬
‫איפה אישן?‬
‫הלכתי אל אחמד מנסור‪ ,‬אותו מוכר עניבות שגבה מאתנו דמי חסות‪.‬‬
‫"זה איש עם קשרים"‪ ,‬חשבתי‪" .‬הוא יוכל לעזור לי"‪ .‬היה לו חדר לא גדול‪ ,‬שכבר היה מלא אנשים‪.‬‬
‫גם אני נכנסתי לשם‪.‬‬
‫חיכיתי ל"יהודי חיוני"‪ .‬ללא "יהודי חיוני" מאת הרשות אי אפשר היה לצאת לעבודה‪ .‬על כל "יהודי‬
‫חיוני" הייתה מלחמה גדולה‪ ,‬וגם שולמו הרבה כספים עבור תעודה זו‪.‬‬
‫ביקשתי ממנסור שינצל את הקשרים שלו‪ ,‬וישיג תעודות לבני משפחתי שנשארו בנווה שאנן‪ .‬הוא‬
‫ענה‪" :‬עכשיו אני לא יכול לעזור לך‪ .‬אי אפשר להיכנס עכשיו לנווה שאנן‪ .‬הערבים מוציאים את‬
‫היהודים מנווה שאנן‪ ,‬שולחים אותם לבית אורן והורגים אותם שם"‪.‬‬
‫כך נודע לי על מות משפחתי‪.‬‬
‫הייתי בהלם‪.‬‬
‫כל אלפי היהודים בחיפה‪ ,‬שהייתי אתם בנווה שאנן‪ ,‬ניספו ביערות בית אורן‪.‬‬
‫שבועות ארוכים לא ידעתי מה קורה לי‪.‬‬
‫העובדה שנשארתי בחיים היא מקרה‪.‬‬
‫הכל היה מקרי‪ .‬הרף עין הפריד בין חיים ומוות‪.‬‬
‫דברים לא חשובים חרצו גורלות‪.‬‬
‫מקריות קבעה מי יחיה ומי ימות‪.‬‬
‫לא מזל‪.‬‬
‫מקרה‪.‬‬
‫חצי שנה הייתי בנשר‪.‬‬
‫בימים הייתי עובדת במכון הליווי שבעיר התחתית‪ ,‬ובלילות חזרתי לישון בנשר‪.‬‬
‫בימים הראשונים של חודש נובמבר הרגשנו כולנו שמשהו רע עתיד להתרחש‪.‬‬
‫בלילה שלפני התשיעי בנובמבר לא חזרתי לנשר‪ .‬ישנתי אצל הרוסייה שהתיידדתי אתה בעבודתנו‬
‫המשותפת בדירה‪ .‬היא זכרה אותי לטובה ואמרה לי‪" :‬אני אעזור לך"‪ .‬היא נתנה לי תעודת לידה של‬
‫בת דודתה המתה‪ ,‬נינה‪.‬‬
‫מצוידת בתעודה הזאת נסעתי לאל‪-‬קודס‪ ,‬שפעם נקראה ירושלים‪ ,‬עבדתי שם כזונה רוסייה עד לסוף‬
‫המלחמה‪.‬‬
‫נשארתי בשם הזה‪ ,‬נינה‪ ,‬כי כבר מתו כל האנשים שהכירו אותי בשמי‪.‬‬
‫איך אוכל לתאר מה הפחד יכול לעשות לבן‪-‬אדם?‬
‫הייתי באל‪-‬קודס בזהות בדויה‪.‬‬
‫פחדתי מאוד‪ ,‬שמא יגלו את זהותי האמיתית‪ .‬חששתי שאדבר בלילה בשנתי‪ .‬על חלומותיי הטלתי‬
‫פיקוח‪ .‬שכחתי את שפת אמי‪ .‬שכחתי לדבר עברית‪.‬‬
‫כדי לחיות סגרתי עמוק בתוכי את עברי‪.‬‬
‫אחר כך קשה היה לי לחזור ולהיפתח‪.‬‬
‫עברית שכחתי ואנגלית לא ידעתי טוב‪.‬‬
‫קשה היה לי לדבר‪.‬‬
‫ובעצם‪ ,‬מה שרציתי היה לספר‪.‬‬
‫רציתי לספר‪ ,‬ולא יכולתי לספר‪.‬‬
‫ולא סיפרתי‪.‬‬
‫היו לי רגשות אשמה על שלא סיפרתי‪.‬‬
‫כאשר אני מספרת היום ‪ -‬לא הגורל האישי שלי הוא החשוב‪ .‬חשוב לדעת כיצד הרגו את יהודי חיפה‬
‫ביערות בית אורן‪ .‬זהו פרק שכמעט ואינו ידוע בתיאור מהלך השמדתם של היהודים בשטח שפעם‬
‫הייתה עליו מדינה ציונית בשם ישראל‪.‬‬
‫חששתי פן אמות‪ ,‬ואיש לא יידע מה היה בבית אורן‪.‬‬
‫שנים רבות כל כך שמרתי את עדותי בלבי‪.‬‬
‫עכשיו‪ ,‬כשיודעים זאת‪ ,‬אני יכולה למות‪ .‬כבר אין טעם לחיים כאלה‪.‬‬
‫אני עובדת היום במשק בית באל‪-‬קודס‪ ,‬בווילה הענקית של אחמד מנסור‪.‬‬
‫יום אחד ישבתי לנוח לרגע מהעבודה הקשה בקרן זווית שבחצר הבית‪ .‬לא רחוק‪ ,‬ליד עץ ענק‪ ,‬ישב‬
‫אחמד ולידו הבן הקטן שלו‪ ,‬ואליד‪ .‬הם אכלו חומוס וטחינה‪ .‬יכולתי לשמוע אותם מדברים‪.‬‬
‫פתאום שמעתי את אחמד אומר‪:‬‬
‫"תסתכל סביב‪ ,‬יא איבני‪ ,‬ותראה את האדמה הירוקה והטובה‪ .‬כל זה שלנו‪ .‬פעם גרו כאן יהודים‬
‫'ציונים' והם בנו כפרים וחרשו את השדות ואהבו את עבודת האדמה והפריחו את השממה"‪.‬‬
‫ואליד שאל‪" :‬ומה אנחנו עשינו‪ ,‬יא באבא?"‬
‫"אנחנו‪ ,‬יא איבני?"‪ ,‬השיב אחמד‪" ,‬אנחנו נלחמנו ביהודים כי חשבנו שהם באו לגזול את האדמה‬
‫שלנו‪ .‬מאה וחמישים שנה לחמנו בהם‪ .‬אבל הם חרשו את האדמה והיו מוכנים להילחם ולמות‬
‫בשבילה‪ .‬הם הקימו יישובים בכל הארץ‪ ,‬וגם מדינה יפה‪ ,‬יא איבני‪ ,‬מדינה 'ציונית'‪ ,‬ולא הצלחנו לנצח‬
‫אותם"‪.‬‬
‫"לאן הלכו כל היהודים‪ ,‬אם הם היו חזקים כל כך?" שאל הבן‪.‬‬
‫"הרוח לקחה אותם‪ ,‬יא איבני‪ .‬הם נעלמו כמו טיפות הטל על העלים‪ .‬פתאום נמאס להם מהמלחמה‪,‬‬
‫נמאס להם מהאדמה‪ ,‬והם רצו שלום וכסף ולא רצו יותר להילחם בשביל האדמה‪ ,‬ולא היו מוכנים‬
‫שימותו יותר החיילים שלהם במלחמה"‪.‬‬
‫"בחייאת אבויה! רק שלום בלי אדמה? מה יעשו היהודים רק עם שלום בלי אדמה?"‬
‫"נעשו מג'נונים היהודים ורק שלום עניין אותם"‪ ,‬הסביר אחמד‪" .‬הם כבר לא אוהבים אדמה‪ ,‬הם‬
‫אפילו שכחו מי היו הציונים שפעם בנו יישובים והפריחו את השממה‪ .‬הם הפסיקו לקרוא לאדמה‬
‫מולדת והם קוראים לה נדל"ן‪ ,‬וכמה שהנדל"ן יותר קרוב לים הם אוהבים אותו יותר‪ ,‬כי הוא נותן‬
‫להם יותר כסף"‪.‬‬
‫"וככה הצלחנו לנצח את הציונים?"‬
‫"כן"‪ ,‬ענה אחמד‪" .‬לאט לאט לקחנו עוד ועוד אדמות‪ ,‬עד לים‪ .‬אנחנו הערבים לא היינו מוכנים לוותר‬
‫אפילו על גרגר אדמה אחד‪ .‬הם‪ ,‬הציונים‪ ,‬רבו ביניהם‪ .‬חלק היו מוכנים לוותר כמעט על הכול וחלק‬
‫לא‪ .‬רק שיהיה שלום‪ .‬וככה בסוף‪ ,‬לאט לאט‪ ,‬הצלחנו לנצח אותם‪".‬‬
‫"ועכשיו ‪ -‬יש לנו שלום?"‪ ,‬שאל ואליד‪.‬‬
‫"זה לא חשוב‪ ,‬יא איבני‪ .‬מה שחשוב זה שתזכור תמיד‪ ,‬שאדמה זה הדבר הכי חשוב והכי יקר שיש לבן‬
‫אדם‪ ,‬יותר יקר מאישה שלו‪ ,‬מבן שלו‪ ,‬יותר יקר מחיים שלו‪ ,‬יותר יקר משלום‪ .‬מי שלא מוותר על‬
‫אדמה שלו הוא זה שנשאר עליה בסוף"‪.‬‬
‫אחמד ובנו הקטן קמו‪ ,‬הביטו סביב אל המרחבים הירוקים של האדמה המקודשת שעברה מיד ליד עד‬
‫שהובאה על מגש של כסף למי שנצמד אליה יותר‪.‬‬
‫אני נכנסתי לבית‪ ,‬התיישבתי בפינה חשוכה‪ ,‬וסוף סוף‪ ,‬בפעם הראשונה אחרי המון שנים‪ ,‬פרצו דמעות‬
‫מהעיניים שלי‪.‬‬
‫בכיתי‪ ,‬ולא יכולתי להפסיק‪.‬‬
‫סיפור מספר ‪21‬‬
‫אישה זקנה בסמטה אלמונית‬
‫זה היה יום אביב עם מזג אויר נעים‪ ,‬ולאחר שסיימתי את יום העבודה נסעתי לשוק‬
‫בצלאל‪ .‬התמזל מזלי ובאותו יום הדוכנים היו עמוסי כל טוב ‪ -‬בגדי אביב וקיץ‪ ,‬ובגדי חורף‬
‫במחירי חיסול‪ .‬בתוך הררי הסחורה מצאתי המון בגדים יפים במחירי מציאה‪ .‬שמחתי‬
‫במיוחד במעיל צמר איכותי עם צווארון גדול שקניתי לעצמי לחורף הבא‪.‬‬
‫בתום סיבוב הקניות המוצלח יצאתי בידיים מלאות שקיות אל רחוב קינג ג'ורג‪ ,‬והלכתי‪,‬‬
‫שמחה וטובת לב‪ ,‬לכיוון תחנת האוטובוס לרמת‪-‬גן‪ .‬פתאום חשתי נגיעה קלה בגבי‪.‬‬
‫הסתובבתי – אישה זקנה‪ ,‬מדובללת שיער‪ ,‬לבושה שכבות בגדים מרופטים‪ .‬נרתעתי‪ .‬היא‬
‫ביקשה משהו‪ .‬לא הבנתי‪ .‬היא הסבירה שוב‪.‬‬
‫מהלומה של צער ורחמים היכתה בי כשהבנתי מה ביקשה‪ .‬היא רצתה שאוחז בזרועה‬
‫ואעזור לה לרדת מהמדרכה לכביש‪ .‬בסך הכל לרדת מהמדרכה לכביש‪ ,‬אבל היא לא‬
‫היתה מסוגלת לעשות זאת בלי לאבד את שיווי משקלה‪.‬‬
‫העברתי את השקיות מידי הימנית לידי השמאלית‪ ,‬ותליתי את כולן על זרועי‪ ,‬בידי‬
‫השמאלית אחזתי את עגלת הקניות שלה‪ ,‬ובימיני חבקתי את זרועה ותמכתי בה כשירדנו‬
‫יחד מהמדרכה וחצינו את הכביש הצר של סמטה אלמונית‪ .‬כשעלינו על המדרכה מהעבר‬
‫השני‪ ,‬היא הודתה לי‪ ,‬ואני אמרתי לה שאלווה אותה עד ביתה‪ .‬היא השיבה‪" :‬אינני רוצה‬
‫להטריח אותך"‪ .‬הסברתי שממילא אני הולכת באותו כיוון כמותה‪.‬‬
‫בדרך שוחחנו מעט‪ ,‬והיא סיפרה לי שחזרה מהמכולת‪" .‬איפה יש כאן מכולת?" הרהרתי‪,‬‬
‫"אני מכירה היטב את האיזור‪ ,‬אין שום מכולת בסביבה‪ .‬אולי המכולת שלה בתוך שוק‬
‫הכרמל? האם יתכן שבכל פעם שהיא צריכה לקנות אוכל‪ ,‬היא עושה את הדרך הארוכה‬
‫הזו? צועדת על מדרכות משובשות‪ ,‬מתמודדת עם אבני שפה גבוהות‪ ,‬חוצה כבישים ‪ -‬כל‬
‫זה כשהיא בקושי הולכת‪ ,‬בקושי שומרת על שיווי משקל?" שאלתי אותה אם יש מישהו‬
‫שעוזר לה לפעמים‪ ,‬אם יש לה משפחה‪ ,‬ילדים‪" .‬אין לי קרובי משפחה"‪ ,‬השיבה‪" ,‬מעולם‬
‫לא נישאתי‪ ".‬עיניה היו כחולות וזכֹות‪ ,‬פניה בהירות ועדינות‪ ,‬עצמות לחייה מסותתות‪,‬‬
‫שיערה הדהוי היה בלונדיני פעם‪ .‬ניכר שהיתה יפהפיה כשהיתה צעירה‪ .‬היא היתה צלולה‬
‫לחלוטין‪ ,‬והעברית שבפיה רהוטה ומשובחת‪.‬‬
‫"מה שמך?" שאלתי‪ ,‬והיא ענתה‪" :‬דבורה"‪ ,‬במלרע‪.‬‬
‫"העברית שלך יפה מאוד" אמרתי‪" ,‬נעים לשמוע אותך‪".‬‬
‫"תודה על המחמאה‪ ",‬השיבה‪ ,‬וסיפרה לי שהיתה מורה לעברית בגמנסיה הרצליה‬
‫במשך ‪ 61‬שנה‪.‬‬
‫"מורה לעברית! ועוד בגמנסיה הרצליה!" התלהבתי‪ .‬הבעתי את התפעלותי מכך‬
‫שהיתה שותפה לחינוכם של ראשוני התלמידים בעיר העברית הראשונה‪ .‬אמרתי לה‬
‫שבעיני הוראה היא אחד המקצועות החשובים בכל חברה‪ ,‬בפרט בחברה שנמצאת‬
‫בהתהוותה‪ .‬סיפרתי לה שבת דודתי לומדת חינוך לגיל הרך‪ ,‬ושבסוף כל סמסטר אני‬
‫שואלת ממנה את ספרי הלימוד שלה‪ ,‬וקוראת אותם בעניין רב‪ .‬היא חייכה ואמרה‬
‫שבגמנסיה התלמידים לא בגיל הרך‪ ,‬וש"לפעמים קשה להיות מורה צעירה‪ ,‬בגלל נערים‬
‫פוחזים‪ ,‬את יודעת‪".‬‬
‫חייכתי בהבנה‪ .‬כפי הנראה תלמידים מתבגרים הציקו למורה היפהפיה הרווקה‪.‬‬
‫היא הלכה באיטיות‪ ,‬בצעדים זהירים ומהוססים‪ .‬חצינו עוד כביש‪ ,‬חלפנו על פני תחנת‬
‫האוטובוס שלי‪ ,‬והמשכנו ללכת לכיוון דיזנגוף סנטר‪ .‬סיפרתי לה שאני אוהבת מאוד את‬
‫האיזור‪ ,‬את הרחובות אלנבי‪ ,‬רוטשילד‪ ,‬אחד העם‪ ,‬בעיקר בגלל הבתים הישנים שבנויים‬
‫בסגנון אקלקטי‪ .‬אומנם הם מוזנחים ומכוסים שכבות פיח‪ ,‬אבל אם מסתכלים היטב‪,‬‬
‫אפשר להבחין במעקות ברזל אומנותיים‪ ,‬דלתות עץ מגולפות‪ ,‬פיתוחי אבן‪ .‬אפשר לראות‬
‫כמה יפים הם היו פעם‪ ,‬בימי ראשית תל‪-‬אביב‪.‬‬
‫"איך היה לגדול כאן‪ ,‬איך היה להיות ילדה בתל‪-‬אביב הקטנה?" שאלתי‪.‬‬
‫"לא גדלתי בתל‪-‬אביב"‪ ,‬השיבה‪" ,‬הגעתי לתל‪-‬אביב כשהייתי כבר בחורה‪ .‬גדלתי‬
‫בברלין‪ ,‬גרמניה‪ ,‬עליתי ארצה בשנת ‪".9124‬‬
‫הופתעתי‪.‬‬
‫"בגלל העברית המשובחת שלך‪ ,‬בלי שום מבטא‪ ,‬הייתי בטוחה שאת ילידת הארץ!"‬
‫"למדתי עברית עוד בברלין‪".‬‬
‫"איך למדת עברית בגרמניה אחרי עליית היטלר? מי לימד אותך?"‬
‫"למדתי מספרים ומתקליטים‪ ,‬עברית במבטא ספרדי‪ ,‬כפי שמדברים בארץ ישראל"‪.‬‬
‫היא שקעה בהרהורים‪ .‬הרגשתי שהעצבתי אותה‪ .‬התכוונתי לנהל שיחה קלילה ונעימה‬
‫עד שנגיע‪ ,‬אבל במקום זה גרמתי לה להיזכר בזמנים קשים‪ ,‬בבני משפחה שנרצחו‪ .‬הרי‬
‫היא אמרה לי קודם שאין לה קרובי משפחה‪.‬‬
‫כדי לשבור את השתיקה שאלתי אותה אם ביתה רחוק‪.‬‬
‫"אני מעכבת אותך?" שאלה בחשש‪" ,‬את ממהרת?"‬
‫"לא‪ ,‬בכלל לא!" השבתי‪" ,‬אנחנו הולכות בדרך שהתכוונתי ללכת בה ממילא‪ ,‬ואני גם‬
‫שמחה ללוות אותך‪ ,‬אני נהנית לדבר איתך‪ .‬אלך איתך עד הבית וגם אעזור לך במדרגות‪".‬‬
‫בבת אחת נמחקה ארשת פניה הנעימה‪ ,‬היא נדרכה ושאלה בחשדנות‪:‬‬
‫"את מכירה אותי? איך את יודעת שיש לביתי מדרגות?!"‬
‫נאלמתי דום לשניות אחדות‪.‬‬
‫"א‪ ...‬כל ה‪ ...‬אנחנו באמצע העיר"‪ ,‬התעשתתי‪" ,‬אין כאן בתים פרטיים‪ ,‬בכל הבתים יש‬
‫מדרגות‪".‬‬
‫נחה דעתה‪ ,‬והמשכנו ללכת‪.‬‬
‫החשדנות שלה הדאיגה אותי‪ .‬תהיתי אם אנשים שמכירים אותה "דוחפים את האף"?‬
‫מטרידים את הקשישה הערירית שבבעלותה דירה במרכז תל אביב? מנסים להשתלט‬
‫עליה?‬
‫כשהגענו לרחוב בורוכוב היא פנתה ימינה ‪ ,‬ואני אחריה‪ .‬הלכנו לאורך כל הרחוב כמעט‪,‬‬
‫עד שנעצרה ליד בניין באוהאוס צהבהב‪" .‬כאן אני מתגוררת" אמרה‪ .‬נכנסנו אל חדר‬
‫מדרגות מרוצף בדוגמת משבצות שחור‪-‬לבן‪ .‬היא עלתה לאִ טה במדרגות‪ ,‬ואני בעקבותיה‬
‫עם עגלת הקניות שלה‪ .‬עלינו ועלינו במדרגות התלולות‪ ,‬עד שהגענו לקומה השלישית‪.‬‬
‫המסכנה הזו גרה בקומה האחרונה‪ .‬לקינוח המסע משוק הכרמל עד קצה רחוב בורוכוב‪,‬‬
‫היא צריכה לעלות שלוש קומות‪.‬‬
‫עמדתי במרחק מה מאחוריה בשעה שהכניסה את המפתח אל המנעול וסובבה אותו‬
‫באיטיות‪ .‬בינתיים הצלחתי לפענח את הכתוב על שלט הנחושת הדהוי שהיה מקובע‬
‫לדלת‪" :‬מלמד"‪ .‬הדלת נפתחה‪ ,‬ואני קירבתי את עגלת הקניות והנחתי אותה על הסף‪ .‬לא‬
‫הצצתי לתוך ביתה‪ ,‬ולא התעכבתי‪ .‬לא רציתי להלחיץ אותה או לעורר שוב את חשדה‪.‬‬
‫בירכתי אותה לשלום‪ ,‬ומיהרתי לרדת במדרגות‪.‬‬
‫הלכתי לדרכי נושאת מועקה גדולה בלבי‪.‬‬
‫היה ברור שהיא זקוקה לעזרה בקניות‪ ,‬בכביסה‪ ,‬סביר להניח שגם ברחצה‪" .‬אני צריכה‬
‫לבוא אליה מדי פעם ולהביא לה מצרכים‪ ",‬אמרתי לעצמי‪" ,‬אולי צריך לפנות לעירייה? יש‬
‫מחלקה שעוזרת לקשישים? אבל היא חשדנית‪ ,‬וחוששת מחדירה לפרטיותה‪ ".‬לא ידעתי‬
‫מה לעשות‪ ,‬לא ידעתי מהיכן להתחיל להתיר את הסבך הזה‪ .‬לו פגשתי אותה היום‪ ,‬הייתי‬
‫נכנסת לאינטרנט‪ ,‬מתייעצת ומבררת‪ .‬אבל זה התרחש לפני ‪ 91‬שנה‪ ,‬האינטרנט היה‬
‫בחיתוליו‪ ,‬לא היה בו מידע בנושאים כאלה‪.‬‬
‫כעבור שבועות אחדים נסעתי אליה‪ .‬בדרך נכנסתי לסופרמרקט בדיזנגוף סנטר וקניתי‬
‫מצרכים‪ :‬לחם‪ ,‬חלב‪ ,‬חבילת שקיקי תה‪ ,‬קילו סוכר‪ ,‬כמה תפוחים וחפיסת שוקולד‪ .‬דפקתי‬
‫על הדלת‪ ,‬צלצלתי בפעמון‪ ,‬המתנתי‪ ,‬אך לא היתה תשובה‪ .‬הנחתי את שקית המצרכים‬
‫על סף הדלת‪ ,‬קרעתי דף מיומני‪ ,‬וכתבתי עליו "לדבורה בידידות"‪.‬‬
‫חזרתי הביתה בלב כבד‪.‬‬
‫זמן קצר אחר כך בעלי סיים את לימודיו האקדמיים‪ ,‬מצא עבודה בצפון‪ ,‬ועברנו דירה‬
‫מרמת‪-‬גן לחיפה‪.‬‬
‫דבורה מלמד צפה ועלתה שוב ושוב במחשבותי‪ .‬חששתי לשלומה‪.‬‬
‫כעבור שלוש שנים חזרנו לרמת‪-‬גן‪ .‬מייד רציתי לנסוע לתל אביב ולברר מה שלומה‪ ,‬אבל‬
‫זה לא התאפשר‪ .‬בינתיים הפכתי אם לתינוק‪ ,‬סדר היום שלי נעשה לחוץ‪ ,‬לא יכולתי‬
‫להתעכב אחרי העבודה‪ ,‬הייתי חייבת להגיע הביתה בזמן‪ ,‬המטפלת של בני לא אהבה‬
‫שאני מאחרת‪ .‬בעלה הפנסיונר היה מחכה לה בחוסר סבלנות במכוניתו בכניסה לבניין‬
‫מגורי‪ ,‬כדי להסיע אותה הביתה בסוף יום העבודה שלה‪ .‬בביתם המתינה לה ארוחת‬
‫צהריים חמה שבישל לה‪ .‬אם האוכל היה מתקרר – הוא היה מתרגז מאוד‪.‬‬
‫יום אחד סיימתי את העבודה מוקדם‪ ,‬והחלטתי לנצל את ההזדמנות ולנסוע סוף סוף‬
‫לבדוק מה שלומה של דבורה מלמד‪ .‬נסעתי לדיזנגוף סנטר‪ ,‬ונכנסתי לסופרמרקט כדי‬
‫לקנות לה מצרכים‪ .‬זה היה בתחילת החורף‪ ,‬וסמוך לכניסה ניצב דוכן עם מטריות מסוגים‬
‫שונים‪ ,‬צעיפים וכובעים‪ .‬כובע צמר כחול צד את מבטי‪" .‬הוא בדיוק בצבע העיניים היפות‬
‫שלה‪ ",‬אמרתי לעצמי‪" ,‬הוא גם יחמם אותה וגם יחמיא לה‪ ".‬הכנסתי אותו לעגלת הקניות‪,‬‬
‫הוספתי לחם‪ ,‬חלב‪ ,‬תה‪ ,‬סוכר‪ ,‬עוגיות‪ ,‬אבקת מרק‪ ,‬תפוחים ושוקולד‪ ,‬שילמתי במהירות‬
‫ויצאתי לכיוון רחוב בורוכוב‪ .‬הלכתי לאורכו עד שמצאתי את בניין הבאוהאוס הצהבהב עם‬
‫חדר המדרגות המרוצף שחור‪-‬לבן‪ .‬נכנסתי‪ .‬כדי לוודא שלא טעיתי בזיהוי הבניין‪ ,‬הרי‬
‫עברו כמעט ארבע שנים מאז הפעם הקודמת שביקרתי בו‪ ,‬בדקתי את השמות על תיבות‬
‫הדואר‪ .‬על התיבה השמאלית התחתונה היה מודבק פתק מודפס‪" :‬יורשי דבורה מלמד"‪.‬‬
‫היא איננה‪.‬‬
‫היא נפטרה‪.‬‬
‫יצאתי החוצה נסערת‪ ,‬מלאת צער‪ ,‬אכולת חרטה שלא באתי קודם‪ ,‬ובראשי מתרוצצות‬
‫מחשבות‪" :‬מתי היא נפטרה? זמן קצר או ארוך אחרי שפגשתי אותה? מִ מה? האם נפלה‬
‫ברחוב? האם חלתה? האם מישהו סעד אותה בימיה האחרונים? מיהם "יורשי דבורה‬
‫מלמד"? דודנים מדרגה חמישית? שכנים?"‬
‫התחיל לרדת גשם חזק ולא היתה לי מטריה‪ .‬זקפתי את הצווארון הגדול של המעיל שלי‪,‬‬
‫המעיל שקניתי ביום שפגשתי אותה‪ ,‬ורצתי אל תחנת האוטובוס‪.‬‬
‫כשהגעתי הביתה לא ידעתי מה לעשות בשקית המצרכים שקניתי לה‪ .‬לא הייתי מסוגלת‬
‫להשתמש בהם‪ .‬לבסוף לקחתי דף גדול‪ ,‬כתבתי עליו באותיות גדולות "משלוח לרחוב –‬
‫וכאן כתבתי את הכתובת שלי – קומה ‪ 2‬דירה ‪ ."1‬הוצאתי את הכובע מהשקית‪ ,‬הכנסתי‬
‫לתוכו את הדף‪ ,‬ועליתי חֶ ֶרש לקומה השניה‪ .‬הנחתי את השקית ליד דלת דירתו של שכן‬
‫קשיש שמתקשה בהליכה‪ ,‬וחמקתי בחזרה לביתי‪.‬‬
‫הכובע הכחול שלה שמור אצלי למזכרת‪.‬‬
‫‪-‬‬
‫סיפור מספר ‪20‬‬
‫לאחר בדיקה נמצא כי הסיפור כבר הוגש בשנה שעברה ולכן‪ -‬נפסל להשתתפות בתחרות גם השנה‪.‬‬
‫סיפור מספר ‪24‬‬
‫לאחר בדיקה נמצא כי הסיפור כבר הוגש בשנה שעברה ולכן‪ -‬נפסל להשתתפות בתחרות גם השנה‪.‬‬
‫סיפור מספר ‪23‬‬
‫ריחות השוק בכל מקום‪ ,‬אני פוסע ברחוב‪ .‬כבר ממש חשוך‪ ,‬אך אצלי אור גדול‪ .‬איני יכול להשתחרר‬
‫מהתחושה הנפלאה שממלאה את כל גופי עם צליחת המשוכה‪ ,‬הצלחנו לפגוע בבריטים אי חוזר ומשנן לעצמי‪.‬‬
‫אין מקום לקפוא על השמרים‪ ,‬עבודה רבה לפנינו אולם נראה כי נפתח צוהר למאבק המחתרתי‪ .‬דבריו של‬
‫מורי ורבי עוד מהדדים באוזניי‪ ,‬עלינו לפעול בעצמנו למען מולדתנו‪ .‬איחוד הכוחות בין תנועות המרי הביא‬
‫לליל הרכבות הגדול‪ .‬שריקה‪ ,‬אסור לי להסתובב‪ ,‬הם מחפשים אותנו בכל מקום ועלי לנהוג בזהירות‪ ,‬כך אני‬
‫מזכיר לעצמי‪ .‬לבסוף אני מבחין כי זהו שזוהי אישה כבדת ראייה וכלבה המגששים באפלה אל עבר ביתם‪ .‬רב‬
‫בנינו הדומה על השונה‪ ,‬גם אני בדרכי לביתי שלי‪ .‬אולם מתי אוכל להגיד כי יש בית לאומי לעם היהודי‬
‫בארצו? וממלחמה אחת למלחמה אחרת‪ .‬גם בבית הרוחות סוערות‪.‬‬
‫אני בריטי למחצה יעיד על כך המראה שלי‪ ,‬זה שמעורר בה רגשות מעורבים‪ .‬אני יודע שהיא אוהבת את שיערי‬
‫הזהוב‪ ,‬אני מרגיש את זה בלטיפות הקטנות לעת ערב‪ ,‬אולם דווקא מראה זה מזכיר לה כל העת את האויב‬
‫והסכנה הכרוכה בכך‪ ,‬המתח אל מול השלטונות גבר עם ריבוי הפעולות נגד המחנות הצבאיים ומתקנים‬
‫ממשלתיים‪ .‬אני מבטיח לה שאהיה זהיר אך היא מפצירה בי שאשתדל כפליים‪ .‬אני מכניס את המפתח למנעול‬
‫ומסובב בעדינות‪ ,‬אני לא רוצה להעיר אותה‪ .‬אולם אני נוכח לדעת כי היא ערה‪ ,‬היא לא מסוגלת להירדם עד‬
‫אשר היא שומעת את פסיעות רגליי המבשרות את בואי מעוד יום‪ .‬היא סוגרת אחריה את הדלת‪ ,‬ממאנת‬
‫להינחם‪ .‬אני לוחש לה‪ ,‬שרה‪ .‬עוד יבואו ימים אחרים ומניח לה אשכול ענבים ליד הדלת‪ ,‬אם רק תרצי זה מונח‬
‫שם‪ .‬היא מחייכת‪ ,‬אני יכול לראות את זה מבעד לדלת‪ ,‬זו התחלה‪ .‬היא פותחת עוד כפתור מחולצתה‪ ,‬שהיושב‬
‫במרומים י ראה את ליבה הפצוע‪ .‬ככה‪ ,‬ללא מסכות‪ .‬היא פותחת חלון‪ ,‬אני שומע את הצליל החורק של הציר‪.‬‬
‫אני נזכר‪ ,‬אני חייב לשמן אותו‪.‬‬
‫עולה הבוקר ולפתע נשמע צלצול בדלת‪ ,‬הבן של השכן מבקש מעט סוכר‪ .‬היא שומעת את קולו וממהרת להביא‬
‫לו מעט עוגת סולת‪ .‬המלאך שלה‪ ,‬כך היא קוראת לו‪ .‬אני מנצל את פרק הזמן עד שהיא שוב תחזור לקיטונה‪.‬‬
‫אני כמעט מפספס ואז מבטיח בקול חנוק‪ ,‬הפעם זה יקרה‪ .‬והיא שכבר מורגלת היטב למצב מביעה אנחה‬
‫ממושכת‪ .‬נשימה‪ ,‬רק עוד נשימה‪ .‬אני כבר יכול לשמוע את המחשבות שחולפות בראשה‪ ,‬ואיך כל אחת מהן‬
‫מרגישה בטוחה כבת בית‪ ,‬והם רצות מהר‪ ,‬רגע‪ .‬לא נותנות לאור לחדור‪ ,‬וחשוך שם‪ .‬שמישהו יפתח סדק אור‪,‬‬
‫הם מתנגשות אחת בשנייה גם בלי לבקש סליחה‪ .‬כי שם אין מקום לחמלה‪ .‬רק להגיון‪ ,‬זהו הקול הרציונאלי‬
‫שמדבר פתאום‪ ,‬קולה משתנה‪ .‬אני מכיר את הטון הזה‪ ,‬הבטוח והנחוש שלא מהסס לקבוע נחרצות כי זה כבר‬
‫לא יקרה‪ ,‬לא יהיה עולל אשר יישא את כתפיו הקטנות את שם משפחתנו‪ .‬אילן היוחסין יגדע באחת‪ .‬את מכבה‬
‫את האור‪ ,‬חושך בחדר‪ .‬גם האור בעינייך כבר כבה‪ ,‬וזה כבר תשעה ימים שאת לא שמה אודם‪ .‬אני סופר‪ ,‬אני‬
‫יודע‪.‬‬
‫אני מוזג לי כוס יין אדום‪ .‬ומטביע את יגוני בשיכר‪ .‬כי מה עוד ניתן להיאמר שלא נאמר? מעביר עוד‬
‫עמוד בעיתון המחתרתי וקורא עוד ידיעה‪ .‬אני חושב על כברת הדרך בזוגיות שלנו‪ ,‬למענך שרה עזבתי את בית‬
‫הורי ואת ארצי‪ .‬כזו את חזקה מהרוח‪ ,‬וסוחפת אחריך בלהט הדיבור‪ .‬ואני רק מלמל לעצמי‪ ,‬ללכת ששבי‬
‫אחריך‪ .‬אני זוכר לך חסד נעורים‪ .‬כיצד הלכנו יחד אל ארץ לא זרועה‪ .‬אני חושב לעצמי‪ ,‬כל כך הרבה ניסיונות‪,‬‬
‫אולם הקשה שמכולם עוד לפנינו‪ .‬עיני צדות אחר ידיעה חדשה המבשרת על עוצר ומשטר צבאי בחלקים מן‬
‫הארץ כתגובה לשרשרת האירועים המכוונים נגד הממשל‪ .‬בצעד מהוסס אני פונה למזווה‪ ,‬השאלה האם נותר‬
‫די אוכל מטרידה את מחשבותיי‪ ,‬אולם כל זאת לא מונע מבעדי להגיש לשרה בכל יום מנה אחת אפיים‬
‫ולהזכיר לה עד כמה היא יפה כשהיא לובשת ירוק‪ .‬ירוק זית‪ ,‬כזה שמבליט את העיניים הגדולות שלה‪ .‬אני לא‬
‫יכול להפסיק להסתכל עליה‪ ,‬אני לוחש לה‪ .‬היא מסתובבת ומבקשת שאפסיק‪ .‬אני מחבק אותה חזק מאחור‬
‫עד שקשה לה לנשום‪ .‬ומסביר לה שככה אני‪ ,‬נאחז באוויר שהיא איננה‪ .‬שרה שלי‪.‬‬
‫הבית כבר לובש חג‪ ,‬אווירה מתוחה באוויר‪ .‬חג הפסח תמיד מביא איתו קושיות נוספות‪ ,‬ומה נשתנה‬
‫הלילה הזה מכל הלילות? והיא כולם ביחד‪ ,‬החכם התם ושאינו יודע לשאול‪ .‬אצלנו אין רשע‪ .‬יש מספיק רוע‬
‫בעולם היא מנמקת‪ ,‬כמו תמיד נדלג על חלקו בהגדה ואומר לך היפה בנשים‪ ,‬ששנה הבאה כבר נהיה בני חורין‪,‬‬
‫חופשיים באמת‪ .‬מכל המוסכמות והתכתיבים‪ ,‬מחדרי המיון והרופאים‪ ,‬מההפלה הנוספת והעצות הגרועות של‬
‫אחותי‪ ,‬אני נזכר שבאמת כדאי להוריד את כל הבצלים מהשולחן‪ ,‬הם רק גורמים לך לבכות יותר‪ .‬היא טוענת‬
‫שזו סגולה לפריון‪ .‬ואני לא מבין ואומר לה שאני אוהב אותך ככה‪ .‬שחורת שיער‪.‬‬
‫היא פותחת את הדלת‪ .‬אני מביט בה במבט חטוף ומגלה שיש משהו שונה‪ .‬אני רואה מעט סומק‬
‫בלחייה אך מתלבט אם לשאול‪ ,‬מדוע? אך ארוחת הערב כבר מעלה בי חשד נוסף‪ ,‬הריחות עולים ומתפשטים‬
‫בכל הבית‪ ,‬ופתאום עולה לה תחושה מוכרת‪ .‬והבית מרגיש לי רחב ידיים וגדול ומכיל ויש לו מקום לשנינו‪ .‬אני‬
‫שואל אותה איך עבר עליה יומה בעבודה ומה שלום עוזרת הבית והיא מפרטת בסדר מופתי את כל קורות‬
‫היום‪ ,‬אולם היא מפסיקה באחת‪ .‬לוקחת נשימה ארוכה‪ .‬אני מפחד שהיא תספר לי ששמעה על עונש המלקות‬
‫שנגזר על צעיר מהמחתרת עקב פגישה בגשרים ובמסילות הרכבת‪ ,‬אני כבר מכין בראשי נאום חוצב להבות על‬
‫האידיאל שמאחורי הלחימה וכי אמונתנו בארץ ישראל אינה עניין שברגש עיוור‪ ,‬מיסטי למחצה‪ ,‬אלא מסקנה‬
‫הנובעת מתוך חקירה בלתי משוחדת של מהות תולדותינו ‪ .‬היא קוטעת את מחשבותיי ואומרת לי שהיא‬
‫צריכה להתחיל לאכול בשביל שניים‪ .‬ופתאום כל המספרים כבר לא חשובים‪ .‬רק שניים‪ .‬אני חוזר ומשנן‪.‬‬
‫שניים‪.‬‬
‫לאט ובזהירות‪ ,‬היא הולכת בזריזות‪ .‬שלא יבחינו חלילה‪ .‬שלא ידברו‪ ,‬היא לוחשת לה תפילה חרישית‬
‫וחולפת במהירות בשכונה‪ ,‬בליל הקולות הנשמעים בשאון הרחוב מקל מעליה‪ .‬הם אינם דוברים את שפתה‪,‬‬
‫אולם צליל קולם מזכיר לה נשכחות‪ .‬האוכלוסייה הולכת וגדלה‪ .‬היא שמחה‪ ,‬פתאום זה לא מפריע לה‪ .‬כי‬
‫הבטן שלה הולכת ותופחת אף היא‪ .‬היא מאמינה‪ ,‬שהפעם זה שונה‪ .‬הרוחות סוערות בחוץ‪ ,‬ההרכב ההטרוגני‬
‫בחברה משנה את פני השטח‪ .‬אך שום דבר מזה אינו נוגע לה‪ .‬הומוגני היא אומרת זה שם של חלב‪ .‬ואותה‬
‫מעניין רק חלב אחד‪ ,‬חלב אם‪.‬‬
‫אם ואם ואם‪..‬כל השאלות הללו נפתרות באחת‪ .‬זה יהיה בן היא קובעת ברורה ומחייכת‪ .‬אני אוהב‬
‫שהיא מחייכת‪ ,‬אני מושיט לה קופסא קטנה‪ .‬היא אומרת לי שהיא אוהבת דברים שמגיעים באריזות קטנות‪.‬‬
‫היא עונדת אותו לראשה‪ ,‬ואני מתלבט מה מוסיף יופי? העדי לפניה או פניה לעדי? ירושלים של זהב‪.‬‬
‫אני מביט עליך‪ ,‬ירושלים הנצורה‪ .‬כמו אז כן עכשיו משוש תבל‪ ,‬הקרבות היו קשים ובסופם הלגיון‬
‫הירדני ניצח‪ ,‬אך זו רק מצב זמני‪ ,‬אני מבטיח‪ .‬התקיפות היו מכל עבר‪ ,‬הסורים שעטו אל עבר חיפה בניסיון‬
‫לכבוש אתה כמו כן גם המצרים חפצו בתל אביב ויושביה‪ ,‬צבאותינו היו חסרים באמצעי לחימה‪ .‬לו רק יכולת‬
‫לראות איך הדפנו את הטנקים הסורים הגדולים באמצעות בקבוק מולוטוב‪ ,‬כמו אז כן עכשיו ‪ -‬מעטים ביד‬
‫רבים‪ .‬אולם כל אחד מאתנו היה חדור אמונה בצדקת הדרך‪ ,‬באוזנינו עוד נשמעה הכרזת המדינה ובגדי החג‬
‫עוד לגופינו‪ .‬כמו נער המסרב לראות באהובתו נופלת לזרועות אחר‪ ,‬כך גם את עיר שחוברה לה יחידו‪ .‬עוד מעט‬
‫נשוב להיות יחד‪.‬‬
‫‪. 085‬שתיים אני שומע‪ ,‬מאה שמונים ושתיים‪ .‬זהו מניין ההרוגים בקרב עליך קריה נאמנה‪ ,‬ואנחנו‬
‫נשבעים אמונים‪ .‬אני פושט את המדים ומספר לך ולהראל על הלילה ההוא‪ ,‬כיצד חגו בשמים מטוסי חיל‬
‫האוויר בעוד אנחנו כבשנו את העיר העתיקה‪ .‬תמו ימי החלוקה‪ ,‬עכשיו היא שלמה‪ .‬והמילים חוזרות על‬
‫עצמם‪..‬אפילו הראל כבר יודע‪ ,‬הר הבית בידנו‪ .‬אני מסתכל עליו ויודע שזה הקטן גדול יהיה‪ ,‬כל ילדי השכונה‬
‫רואים בו מנהיג‪ .‬ואני יודע‪ ,‬יש אנשים שנועדו לגדולות‪.‬‬
‫קחי לך את בנך יחידך אשר אהבת‪,‬ותני לו ללכת למחוזות לא ידועים‪ ,‬אל לילות טרופים ללא שינה עד‬
‫אשר אביט בחלון ואראה אותך חוזר הביתה‪ .‬עם חיוך גדול‪ ,‬מחבק אותי חזק‪ .‬בצבא הכי חזק שבעולם‪ ,‬אתה‬
‫מתגאה בסיכה החדשה שקיבלת ומסביר לי את המשמעות שלה‪ .‬ראש הממשלה אומר "תדע כל אם עברייה‬
‫שהפקידה גורל חיי בניה לידי המפקדים הראויים לכך"‪ .‬אולם מה קורה עם האימהות שאינם יודעות ? שחוסר‬
‫הידיעה המתמיד מלווה את שגרת חייהם? שכל דפיקה בדלת מסעירה את עולמם‪ ,‬כל חיי הם בני יחידי ועכשיו‬
‫אני נדרשת להפקיד אותו בידי ערך עליון ונשגב לא פחות‪ .‬ילדים לבושים במדים‪ ,‬אני מביטה עליכם‪ .‬ובכל‬
‫ידיעה חדשותית בעיתון‪ ,‬משהו בי מת וחי מחדש‪ .‬חי את הזכות להילחם על המולדת‪ .‬אני חשה כי הכוחות‬
‫שאתה מקבל הם משרשרת הדורות שמלוות את צעדיך‪ ,‬זוהו הנשק הסודי שלנו ילדי‪ .‬בעת משבר‪ ,‬מיד קמים‬
‫ועולים בי דמותם של מגורשי ספרד‪ ,‬שמזכירים לי שלנו יש בית כרגע‪ ,‬בית לאומי‪ .‬ומאידך כל אותם יהודי‬
‫תפוצות באשר הם מזכירים לי כי אנחנו רוב בארצנו‪ ,‬לא עוד מיעוט מדוכא‪ ,‬והמספרים על ידי הניצולים‬
‫מעלים בי את הידיעה שכעת אנחנו חיים ביחד מתוך רצון‪ .‬ואנחנו לא עוד אוסף ספרות אלא כל אחד הוא עולם‬
‫ומלואו‪ ,‬וזה מעניק לי נחמה פורתא‪ .‬אני סוגרת את העיתון די לי בידיעות להיום‪ ,‬אני יודעת מספיק‪ .‬אולי‬
‫מוטב לפעמים לא לדעת‪.‬‬
‫יודעת היטב לחכות‪ ,‬הזמן לא אוהב שדוחקים בו‪ .‬הגעת פתאום‪ ,‬והנה אתה בבית‪ .‬הכול מוכן וערוך‬
‫לבואך‪ ,‬ועדיין שובך מפתיע ומעורר בי רגשות שכבר חשבתי שאינם קיימים בקרבי‪ ,‬הלב מתמלא עד אשר נדמה‬
‫לי שעוד מעט יתפוצץ‪ ,‬מעומס אהבה‪ ,‬מכובד דאגה‪ .‬ואתה רק רוצה להסיר מעלייך את עול התרמיל שעל כתפיך‬
‫החסונות‪ .‬ואתה נח‪ ,‬אולם אני יודעת שגם חלומותיך כמו המציאות‪ ,‬כולם מוקדשות למחשבה על מבצע "אביב‬
‫נעורים"‪ ,‬מבצע שיצא לפועל בתגובה להתקפות טרור שהגיעו מלבנון‪ .‬מטרתו‪ ,‬אתה מספר לי בפתוס גדול‪,‬‬
‫הייתה חיסול מחבלים מארגוני הפת"ח והחזית העממית ופגיעה בתשתיות הארגונים בביירות ובצידון‪.‬‬
‫שתי אצבעות מצידון‪ ,‬השריקות נשמעות בכל עבר‪ .‬והטילים ארוכי הטווח לעבר יישובי צפון הארץ‬
‫הפכו לדבר שבשגרה‪ .‬אתם נכנסים ללבנון‪ ,‬אתה מספיק לומר לי את שלושת המילים הללו‪ ,‬שמסעירות את כל‬
‫עולמי‪ .‬ודי‪ ,‬אתה חייב לנתק אתה מסביר‪ ,‬אבל אני רוצה לשמוע עוד קצת ממך‪ ,‬ועליך‪ .‬ולא להסיק מידע‬
‫מחצאי ידיעות‪ .‬ה קרב על הבופור‪ ,‬אותו מוצב צלבני שנחשב ליעד חשוב הוטל על חטיבת גולני‪ .‬לימים תשוב‬
‫ותספר לי אודות אותו קרב עקוב מדם‪ .‬איך התחלתם לנוע לעבר הציר הקדמי ונתקלתם במחבלים חמושים‪,‬‬
‫איך יריות פילחו ברגע את חייהם של חבריך לפלוגה‪ ,‬תחת אש כבדה הצלחתם להגיע לתעלות הלחימה שעל‬
‫הבופור אתה מסביר לי‪ ,‬וליבי הולם בחוזקה‪ .‬אימא‪ ,‬צלחנו את המשוכה‪ .‬הבופור בידנו‪ .‬אני מחזיקה בידך‪,‬‬
‫לוודא שאתה כאן איתי וכל זה אינו בגדר חלום‪.‬‬
‫על חומותיך ירושלים‪ ,‬היינו כחולמים‪ ,‬הולכת ברחובות העיר ומחשבותיי נודדות אליך‪ .‬בטח עכשיו‬
‫אתה פורק מחסנית‪ ,‬ואני‪,‬אני רק רוצה לפרוק לך את אשר על ליבי‪ .‬בינתיים אני מחכה‪ ,‬ולא אספיק לחכות‪ .‬עד‬
‫רגעי החסד הבא‪ ,‬עד אשר ארגיש אותך שוב‪ .‬חיילים עוברים לידי רצוא ושוב‪ ,‬כולם דומים בעיני המתבונן‪ ,‬אך‬
‫לא בעיניה של אימא שיודעת שיש כאלה שהולכים ואינם חוזרים‪ .‬בחזרה אליך יקירי‪ .‬עד רגע החסד הבא‪.‬‬
‫סיפור מספר ‪22‬‬
‫איש הנעליים שלי‬
‫ברחוב מרכזי בעירי הייתה שורה גדולה של חנויות יוקרתיות‪ ,‬מסעדות‪ ,‬בתי מלון‪ ,‬מספרות‪,‬‬
‫אבל חנות אחת השבה את תשומת ליבי באופן מיוחד‪ ,‬הייתה זאת חנות מוזנחת ללא שלטים‪ ,‬ללא ריהוט‬
‫ומדפים‪ ,‬חדר קטן ובמרכזו ערימת נעליים ענקית מכל מיני גדלים וצורות‪ ,‬נעלי ילדים‪ ,‬גברים נשים‪ ,‬מימי‬
‫מרלין מורו לפניה ואחריה‪,‬נעלים לא ממוינים‪ ,‬לא ממוספרים‪ ,‬לא ארוזים‪.‬‬
‫הקירו ת היו מפויחים וריח של עובש עלה באפי בכל פעם שעברתי משם‪ .‬לא הצלחתי להבין כיצד ברחוב‬
‫מרכזי עם פוטנציאל רווחי ותיירותי שוכנת חנות כה מוזנחת‪.‬‬
‫אך יותר מכל סקרנה אותי הדמות שניהלה את המקום‪ .‬הוא ישב במרכז החנות ונראה כמו חתיכת בשר‬
‫שנערמה‪ .‬זקן מדולדל ולא מסופר‪ ,‬כרס ענקית הוא לבש מעיל שחור ללא כפתורים‪ ,‬ברגל אחת נעל נעל צהובה‬
‫ובשנייה נעל אדומה‪ .‬איש מוזר‪ ,‬לא מוכר לא קונה‪ ,‬איש אינו נכנס ואיש לא יוצא‪.‬‬
‫כאילו החנות רואה ואינה נראית‪ .‬בליבי קראתי לו "איש הנעליים‪".‬‬
‫יום אחד בשיעור ספרות המורה ביקשה לכתוב חיבור על "איש דמיוני"‪.‬‬
‫יש! חשבתי לעצמי אמנם האיש שלי מוחשי‪ ,‬אבל ראיתי בכך הזדמנות להתייחס לתופעה המוזרה ובליבי‬
‫קיוויתי לגרום לאיזה שהיא התעוררות סביבה‪.‬‬
‫לבית ספרנו היה שם טוב בעיר והיינו ידועים במעשי החסד הרבים שנהגנו לעשות בסיוע ועד ההורים‬
‫והנהלת בית הספר‪.‬‬
‫מעל גבי שלושה עמודים תיארתי איך הכיתה מגיעה לעזור לחלץ את האיש ואת רכושו‪.‬‬
‫מתגייסים לנקות ולסדר את המקום‪ ,‬למיין להבריק ולמספר את הנעליים‪ ,‬המפעל של "תשובה" תורם‬
‫קופסאות לאריזת הסחורה‪ ,‬אב הבית של בית הספר מתקין מדפים כדי להניח את זוגות הנעליים‬
‫הלבשנו לו חולצה משובצת מכנס ג'ינס נעלי בוקר לרגליו‪ .‬הנחנו כובע קש על ראשו‪ ,‬הוא נראה כמו דמות‬
‫שיצאה מתוך מערבון‪ .‬הצטלמנו כולנו בנעלי "איש הנעליים" כשהוא יושב במרכז התמונה וחיוך עולה משפתיו‬
‫מאירות את עיניו הכבויות‪.‬‬
‫עיקר החבור נסב על הדרך בה טפלנו ב"איש הנעליים שלי"‪ .‬ומסתיים בתיאור כתבה בעיתון המקומי כאשר‬
‫תמונה שלנו עם איש הנעליים מתנוססת על דף השער ומנהל בית הספר מר ניסים סרוסי מקבל את אות‬
‫"יקיר העיר"‪ .‬הייתי כל כך גאה בחיבור שכתבתי ועל ההזדמנות‪.‬‬
‫בסוף החיבור כתבתי‪:‬‬
‫נ‪.‬ב מורתי "איש הנעליים" הוא אמיתי והייתי מאוד רוצה שנעזור לו‪".‬‬
‫למע ן האמת הציון לא כל כך עניין אותי רק רציתי לעורר את הנושא ולגרום לכך שהמורה תעמוד בראש‬
‫הפרויקט כדי שכולם יתגייסו למשימה‪.‬‬
‫מילא קבלתי ‪ 05%‬בחיבור! אבל שהמורה בטי בטי הג'י'ינגית תכתוב לי‪:‬‬
‫"יש לך כישרון כתיבה מעולה חבל שבזבזת אותו על איש מוחשי ולא דמיוני כפי שנתבקשת"‪.‬‬
‫נתמלאתי זעם על תגובתה של המורה שבדרך כלל חלקה לי ציונים נדיבים בספרות ‪.‬‬
‫בהפסקה פרצתי לחדר המנהל ומחיתי בפניו על כל העניין‪.‬‬
‫"אני בטוח שבפעם הבאה תוכלי לשפר את הציון" אמר לי מר סרוסי והניח את ידו על כתפי‪.‬‬
‫ציונים? מי בכלל מדבר על ציונים! סתם צבועים‪...‬מלמלתי לעצמי‪ .‬איפה "אהבת חינם"‬
‫וגמילות חסדים שהם מטיפים לנו תמיד? יצאתי מחדרו של המנהל מאוכזבת ומתוסכלת‪.‬‬
‫שנים רבות חלפו ותחושת ההחמצה של "איש הנעליים" לא פגה‪ .‬תמיד לוותה אותי ההרגשה שלא‬
‫עשיתי מספיק‪ .‬אולי הייתי צריכה לגייס את וועד ההורים או את מועצת התלמידים‪ .‬עד כדי כך זה העסיק את‬
‫מחשבותיי שערב לפני החתונה שלי חלמתי שאני מתחת לחופה ועוד מעט הכוס תישבר לזכר חורבן הבית‬
‫ועיני צדה את שתי רגליי האחת בנעל אדומה והשנייה בנעל צהובה ‪.‬‬
‫לא מזמן ביום חורף גשום וסוער הגעתי לעיר ועברתי ברחוב‪ .‬המטריה שלי קרסה ונפלתי בדיוק על‬
‫פתחה של חנות הנעליים‪ ,‬אותו ריח מוזר של עובש שוב עלה באפי‪" .‬איש הנעליים" ישב כמו תמיד במרכז‬
‫החנות ומולו ערמת הנעליים קצת יותר גבוהה ממה שזכרתי‪.‬‬
‫הוא רזה מאוד איש הנעליים שלי‪ ,‬הזדקן‪ ,‬התקמט והתכווץ‪ .‬הכרס הייתה שטוחה‪ ,‬הזקן שלו הלבין ושערו נשר‪,‬‬
‫הוא השתעל בכבדות ואני נאנחתי מכאב וקולותינו השתלבו למקהלה מושלמת‪.‬‬
‫לפתע הבחנתי באשה גבוהה לבושה בשכמיה מהודרת ניגשת לאיש הנעליים מניחה יד אחת על כתפו וכוס‬
‫תה בידה השנייה ואומרת לו‪:‬‬
‫"תשתה חם‪ ,‬תשתה משהו בבקשה!" אחר כך פנתה אלי ואמרה‪:‬‬
‫"גברת תכנסי זה בסדר את יכולה לנוח קצת‪".‬‬
‫"זה בסדר" אמרתי "התקשרתי לבעלי הוא יבוא לקחת אותי‪".‬‬
‫הקול היה פתאום מוכר‪ ,‬הבטתי בעיניה‪ ,‬זה לא יכול להיות! זו בטי! המורה לספרות! איפה שתי הצמות‬
‫הג'ינג'יות שלה? איך שהיא התבגרה בטי! אבל מה היא עושה באן בחנות איש הנעליים שלי?‬
‫והיא מזמינה אותי להיכנס? מה לה ולאיש הנעליים?‬
‫"את מכירה אותו"? שאלתי במהירות וסובבתי מעט את ראשי מחשש שתזהה אותי‪.‬‬
‫היא לקחה שרפרף עברה לשבת לידי והחלה לספר כאילו היינו חברות מהפלמ"ח‪.‬‬
‫"יוסף כמו שאת רואה אותו הוא היה בכור במשפחה ברוכת ילדים ואמידה מאוד מהונגריה‪ .‬כשהוא‬
‫היה בן ‪ 61‬המשפחה קבלה התראה לפנות את הבית‪ .‬ההורים שלו החביאו בחצר קופסא עם כל התכשיטים‬
‫וכלי הכסף‪ .‬הגרמנים הגיעו והעלו את כולם כמו כבשים לרכבת ונסעו עד שהגיעו לאושוויץ ושם הפרידו‬
‫ביניהם‪ .‬ההורים והילדים הקטנים נלקחו לכבשנים ויוסף ואחיו הצעיר מנדי נלקחו למחנה עבודה‪ .‬החייל‬
‫הגרמני יימח שמו וזכרו ציווה עליהם להתפשט ולטבול בנהר שמימיו קפואים‪" .‬‬
‫"רק כך ימותו הכינים שבגופכם" אמר להם בלעג‪ .‬הוא צווה עליהם לעמוד ולא לזוז ולפשוט ידיים לצדדים‬
‫ולכן חלק קפאו למוות‪".‬‬
‫אלוהים! את הסיפור הזה הכרתי המורה בטי נהגה לספר לנו אותו תמיד לקראת ההכנות לטקס יום השואה‬
‫והגבורה‪ .‬זה היה הרגע בו הבנתי לראשונה מה פירוש המילה ‪,‬צמרמורת‪ ,‬מה פירוש שהדם קופא בעורקים‪.‬‬
‫זרמים חצבו את גופי והזיעה שנטפה ממני נתערבבה עם טיפות הגשם שטרם יבשו על פניי‪.‬‬
‫המורה בטי המשיכה לספר ‪" :‬את יודעת איך יוסף ניצל"?‬
‫היא שאלה וגם ענתה‪ .‬נהלה "מונולוג" בעברית צחה אופיינית למורה לספרות‪.‬‬
‫"הוא שמר את נעליו מחוץ למים‪ .‬וכשיצא מהמים הקפואים הוא מצא רק נעל אחת צהובה שהייתה שלו ולידה‬
‫הייתה מונחת נעל אדומה‪ ,‬יתומה ללא כתובת‪.‬‬
‫הוא נעל מהר את האדומה ואת הצהובה‪ ,‬בשארית כוחותיו דלג על רגליו וכך גופו החל להתחמם לאט‪.‬‬
‫לפתע הבחין שאחיו הצעיר מנדל שנכנס למים בנעליו מוטל על הארץ קפוא‪ ..‬גוסס‪.‬‬
‫יוסף מיהר להגיע אליו‪ ,‬חלץ מיד את נעליו ובמהירות רבה נעל אותם לרגלי אחיו הצעיר תוך שהוא משפשף‬
‫את כפות רגליו במטרה להזרים ולהשיב להם את חום גופו‪.‬‬
‫אך ניסיונותיו כשלו ומנדי הקטן קפא למוות בזרועות יוסף המיילל בבכי‪.‬‬
‫אחרי המלחמה יוסף הלך למקום המסתור והוציא את קופסת הכסף והתכשיטים שנשמרו בחצר הבית‪ ,‬הוא‬
‫עלה לישראל והתחתן עם זלדה שהכיר באונייה‪.‬‬
‫הוא הפך להיות איש מאוד עשיר אך בעיקר אדם שתקן‪ .‬הוא פיתח אובססיה לנעליים ואסף אותם ללא‬
‫הבחנה‪ .‬בכל יום הגיע הביתה עם זוג נעליים חדשות שקנה‪ ,‬שאסף מתוך פחי אשפה‪ ,‬שסחב ממרפסות או‬
‫שגנב מחנויות עד שאשפזו אותו בבית חולים לחולי נפש‪.‬‬
‫אשתו זלדה עליה השלום הבטיחה לשקם אותו וקנתה לו את החנות הזאת ומאז הוא פה‪.‬‬
‫ממלמל מדי פעם את שמו של אחיו "מנדי‪ ..‬מנדי " שמת בזרועותיו יחף וחולה‪.‬‬
‫הוא בטוח עד היום שאילו היה מבחין במנדי רגע קודם הוא היה ניצל ‪.‬‬
‫הוא מאשים את עצמו שלא נתן בזמן את נעליו לאחיו‪".‬‬
‫המורה בטי הוציאה מטפחת קנחה את אפה נגבה את דמעותיה‪ .‬פנתה לזקן ואמרה לו‪:‬‬
‫תשתה‪ ,‬זה התקרר תשתה‪ .‬היא ספרה וספרה ולא חקרה את פניי‪.‬‬
‫"את רוצה לשתות" שאלה שוב‪" .‬זה בסדר" אמרתי "בעלי הגיע אני הולכת תודה על האירוח‪".‬‬
‫בדרך הרהרתי בנסיבות החיים‪ ,‬כל הלילה לא ישנתי‪ ,‬אולי הייתי צריכה לחשוף את עצמי בפני המורה‬
‫בטי‪ ,‬להזכיר לה מי אני ואת החיבור שכתבתי בכיתה‪ .‬אומרים שדברים אינם קורים סתם‪.‬‬
‫פתאום קלטתי עד כמה הייתי המומה שלא פעלתי כפי שנתבקש‪ .‬אבל אף פעם לא מאוחר לתקן‪.‬‬
‫ביום ראשון הגעתי נרגשת למקום עם עוגיות שאפיתי לכבוד המפגש המיוחד‪.‬‬
‫החנות הייתה סגורה ובמרכזה ערימת נעליים ובראשן נעל אדומה ונעל צהובה‪.‬‬
‫על הדלת התנוססה מודעת אבל‪ ,‬רצתי במהירות כדי להספיק להשתתף בלוויה בשיכון וותיקים בנתניה‪.‬‬
‫מרחוק זיהיתי את המנהל סרוסי הוא תמך בבטי‪ ,‬הכפלתי את צעדיי לקראתם‪ ,‬הרגשתי כמו משפחה שמזמן לא‬
‫נפגשה וכשהתקרבתי שמעתי את מר סרוסי אומר לבטי‪:‬‬
‫"אביך היה צדיק בטי‪ ,‬בדרכו שלו הוא הנציח את כל מחוסרי הנעליים"‬
‫"אביך היה צדיק בטי‪ .....‬אביך היה צדיק בטי‪..‬‬
‫הדהד המשפט באוזניי‪.‬‬
‫חיכיתי שהקהל יתפזר ניגשתי בשקט לקברו של "איש הנעליים שלי"‬
‫הנחתי פרח אדום ופרח צהוב‪.‬‬
‫סיפור מספר ‪25‬‬
‫מים זכים‬
‫כשהייתי קטנה אמא נהגה לקחת אותי ואת אחיותיי אחת לחודש לחמאם השכונתי‪.‬‬
‫"מי שלא יתנהג יפה יישאר בבית" הייתה מבצירה בנו ואנו הקפדנו על הכנת שיעורי הבית ושאר מיני מטלות‬
‫כדי לא להחמיץ חלילה את החוויה החודשית לה חיכינו בקוצר רוח‪.‬‬
‫אני כותבת שורות אלו ועולות בדמיוני תמונות מקוטעות‪ :‬אחיותיי‪ ,‬סביחה המטפלת‪ ,‬אימא‪ ,‬פקידת‬
‫הקבלה היפה‪ ,‬המלתחות של הבנות‪ ,‬המחצלות שעליהן ישבנו בקומת היציע של החמם השכונתי‪.‬‬
‫תחילה אמא מרחה לנו "חינה" על הראש‪ ,‬שתפקידו היה לחזק את שורשי השיער ובעיקר להקנות לו צבע‬
‫אדמדם בדומה לשערה של זו שתמונתה התנוססה על שפופרת החינה‪.‬‬
‫את שאריות העיסה של החינה נהגנו למרוח על כפות הידיים והרגליים ולאחר שהחומר נספג‪ ,‬נותר צבע‬
‫אדמדם טבוע כפותינו וכאשר הצבע דהה ידענו כי חלף חודש‪.‬‬
‫אמא הייתה מכניסה כל אחת מאתנו לחוד לסאונה‪ .‬מסירה במסרק גדול את החינה שהתייבשה‪,‬‬
‫שופכת על הראש כמות גדושה של שמפו בצבע צהוב ובריח סביונים‪ ,‬מורחת על ליפה ענקית סבון עשוי משמן‬
‫זית‪ ,‬ייצור ביתי של סבא וסבתא‪ ,‬ומשפשפת באמצעותו את חלקי הגוף‪.‬‬
‫את השטיפה עשתה בעזרת צינור עם פיה מחוררת‪ .‬אחרי שהיינו נקיים‪ ,‬זהובים ולבושים היא הלבישה לנו‬
‫חלוק מגבת לבן רקום בפרחים אדומים וירוקים והושיבה אותנו על המחצלות בקומת היציע של החמם‪ .‬היא‬
‫התיישבה כמלכה במרכז המחצלת והוציאה "לנסיכים" מתוך תיק גדול מקש‪ ,‬לחמניות טריות עם ריחות הבית‪.‬‬
‫איזה ריח! אני כמעט מתעלפת כשאני נזכרת בריח הילדות והבית‪.‬‬
‫ועוגיות מתוקות עגולות‪ .‬היא מילאה אותנו בכל טוב ואז הפקידה אותנו בידי חביבה המטפלת המסורה‬
‫והולכת לה‪.‬‬
‫לאחר כחצי שעה הייתה חוזרת עטופה בחלוק סאטן בצבע כחול עמוק‪ ,‬שיערה המתולתל רטוב וטיפות מים‬
‫נוטפות ממנו וגולשות על פניה היפות והזוהרות‪ .‬אני זוכרת איך הייתה מכפילה את צעדיה לקראתנו בודקת‬
‫שנשארנו בריאים ושלמים ולאחר שהמטפלת סיפרה שהיינו ילדים טובים ואכלנו יפה אמא הוציאה חפיסת‬
‫שוקולד של ‪ nestles‬חילקה שתי קוביות לכל אחד מאיתנו ואפשרה לנו ללכת לפינת המשחקים‪ .‬שחקנו קלס‪,‬‬
‫תופסת‪ ,‬חמש אבנים ושלום אדוני המלך‪ .‬ו ‪une tablette de chokolad‬‬
‫מעולם לא שאלנו לאן אמא הולכת‪ ,‬זה היה כאילו חלק מכל הטקס והחוויה שכל פעם שמגיעים לחמאם אמא‬
‫נעלמת לחצי שעה‪ .‬אבל אני הייתי ילדה סקרנית וחטטנית ולא יכולתי לעבור בשקט על התופעה הזאת שאמא‬
‫נעלמת באופן מסתורי בכל פעם‪ .‬גם הידיעה שאנחנו בקרוב עולים לישראל הגבירה בי את הסקרנות לדעת‬
‫לאן אמא נעלמת לפני שנעלה לישראל ולא אדע מהו סודה ומה היא מסתירה‪.‬‬
‫החלטתי לעקוב אחריה‪.‬‬
‫כשהגענו כעבור חודש לחמאם שמתי לב שלאחר שהיא מפקידה אותנו בידי המטפלת חביבה היא‬
‫ניגשת לפקידת הקבלה מקבלת מפתחות יורדת לקומה התחתונה וצועדת לאורך המסדרון שם נעצרת מול‬
‫דלת קטנה בצבע כתום שהייתה מעוטרת בציורים של גפן רימונים ותאנים‪ .‬פותחת את המנעול ונעלמת לתוך‬
‫ה"בפנים‪".‬‬
‫"מה זה הבפנים הזה שאמא נעלמת בתוכו? למה היא לא לוקחת אותנו לתוך ה'בפנים'? לפחות אותי אני כבר‬
‫גדולה‪ ,‬ילדה בת שבע‪ .‬מה היא עושה שם? מה זה? חדר של סודות? איזה סוג של סודות יש לאמא שם בתוך‬
‫הבפנים?"‬
‫מועד העלייה לישראל הולך ומתקרב ואני חייבת לגלות את הסוד‪ .‬כשחזרנו כעבור חודש בזמן שאמא הייתה‬
‫עסוקה בסאונה עם אחת מאחיותיי‪ ,‬התגנבתי למשרדה של פקידת הקבלה ואמרתי לה‪:‬‬
‫"אמא מבקשת את המפתחות של החדר הכתום"‬
‫הפקידה היפה לא חשדה בכלום חייכה אלי מסרה לי את המפתחות וחופן סוכריות ואמרה‪" :‬תמסרי ד"ש‬
‫לאמא שלך היפה ותגידי לה שיש לה ילדה גדולה וחכמה‪".‬‬
‫לבי פעם בחוזקה‪ ,‬לקחתי את המפתחות‪ ,‬ירדתי לקומה הראשונה ופסעתי לאורך המסדרון מביטה לצדדים‬
‫בודקת שאיש לא רואה אותי‪ .‬הגעתי לדלת הכתומה עשיתי כמה סיבובים עם המפתח עד שהמנעול נפתח‪.‬‬
‫פתחתי בזהירות את הדלת ואט‪ ..‬אט‪ ..‬נבלעתי בתוך הבפנים‪...‬וואווא‪ ..‬כמה מים! ממש בריכה‪ ,‬בריכה ענקית!‬
‫מעולם לא ראיתי בריכה רק שמעתי עליה בספורים וראיתי תמונות‪.‬‬
‫"בטח צריך לדעת לשחות‪ .‬מה אמא שוחה? זה הסוד שלה? למה היא שומרת את זה בסוד?" מלמלתי לעצמי‬
‫בהתפעלות‪" .‬היא לא סיפרה לנו על זה אף פעם!"‬
‫התיישבתי על שפת הבריכה החלקתי על הטוסיק למדרגה הבאה ועוד החלקה על המדרגה השנייה ועוד‬
‫החלקה והמים כיסו אותי עד צוואר וחשתי שאני נשאבת פנימה לתוך ה"בפנים" ונעלמת‪.‬‬
‫התעוררתי בבית חולים כולם סביבי היו בחלוקים לבנים ופנים מודאגות‪ .‬אמא חיבקה אותי והגישה לי כוס‬
‫מים‪.‬‬
‫"לא רוצה מים! לא רוצה מים!" התחלתי לצעוק תוך כדי שאני דוחה את ידה של אימא‪.‬‬
‫"כבר שתיתי את כל הבפנים של הבריכה‪".‬‬
‫אמא וחבקה אותי חזק ואמרה‪" :‬זה בסדר בתי‪ ,‬אלוהים אוהב אותנו והתערב בדקה האחרונה‪ .‬אלה מי גשמים‬
‫ומעיינות חיים‪ ,‬מים מזוקקים של המקווה‪.‬‬
‫עכשיו את טהורה וזכה לעלות לארץ ישראל‪".‬‬
‫סיפור מספר ‪26‬‬
‫סטירת לחי‬
‫זו הייתה סטירה לחי מצלצלת‪ ,‬כואבת‪ ,‬מעליבה‪ ,‬פוגעת ומשפילה‪ .‬הייתי תלמידה בכיתה א' בבית ספר‬
‫אקסטרני‬
‫‪ ecole primaire de l'internat‬בעיירה סוק‪ -‬אל‪ -‬כמיס שבטוניסיה‪ ,‬בו למדו ילדים יהודיים צרפתים‬
‫ואיטלקים‪ .‬בשבת נהגנו להגיע עם הספרים‪ ,‬אך ללא מחברות וללא כלי כתיבה‪ .‬כולם ידעו כי עקב קדושת‬
‫השבת התלמידים היהודים לא יכתבו אלא יקשיבו בלבד‪.‬‬
‫באותה תקופה לא כתבנו בעטים או בעפרונות‪ .‬במרכז השולחן הייתה מונחת בתוך מתקן מיוחד‪ ,‬קסת לבנה‬
‫שהכילה דיו כחולה‪ .‬בכל פעם שהקסת התרוקנה היינו ממלאים אותה בדיו ממיכל שהיה מונח בארון המורה‪.‬‬
‫בי ום שבת אחד למדנו על לוח הכפל‪ .‬אהבתי מאוד חשבון והצבעתי מספר פעמים כדי לענות מהר‬
‫ומדויק על שאלות המורה‪ .‬לקראת סוף השיעור המורה הורתה לנו להעתיק את התרגילים שכתבה על הלוח‪.‬‬
‫היא ידעה שאני לא כותבת בשבת אולם הדבר לא מנע ממנה לפעול כאשר קלטו עיניה אותי יושבת בחיבוק‬
‫ידיים ומתבוננת בתרגילים ומחשבת אותם בעל פה‪ ,‬היא צעדה אליי בנחרצות‪ ,‬עיניה רושפות ובקול צורמני‬
‫ותקיף שאלה‪" :‬מדוע אינך כותבת?"‬
‫הכיתה השתתקה ועיניים רבות ומלגלגות הופנו לעברי‪ .‬הצטנפתי בתוכי‪ ,‬ידי רעדו‪ ,‬השפלתי את ראשי ודפיקות‬
‫לבי גברו‪ .‬מרוב פחד‪ ,‬אחזו ידי הרועדות בעט שהיה מונח על השולחן‪ ,‬ניסיתי לטבול אותו בקסת ולנסות‬
‫לכתוב‪ ,‬למרות השבת‪ ,‬אך ידי המהססות הפכו את הקסת על פניה וכתמי הדיו התפשטו על פני השולחן ונספגו‬
‫בספרים ובמחברות שלי ושל שותפתי לשולחן‪ .‬לא ידעתי את נפשי מרוב בושה ופחד‪ .‬בעוד עיני רואות את‬
‫אשר חוללתי שמעתי את נקישות עקבי נעליה של המורה עושות עוד צעד מאיים לעברי‪ .‬ביד אחת המורה‬
‫אחזה בסנטרי ובידה השנייה סטרה על פני בכוח‪ .‬פני בערו כאש מכאב ומעלבון עמוק אשר לא יימחה לעולם‪.‬‬
‫"מדוע אינך מתלבשת"? שאלה אמי ביום ראשון בבוקר‪" .‬את תאחרי לבית הספר‪".‬‬
‫"איני רוצה ללכת יותר לבית הספר‪ ",‬אמרתי לאמי ופרצתי בבכי‪.‬‬
‫אמא חיבקה אותי והושיבה אותי על ברכיה ובעודה מלטפת את שערי אמרה‪:‬‬
‫"משהו כואב לך? האם לא ישנת בלילה מבלי ששמתי לב? בואי נבדוק את החום"‪.‬‬
‫"לא! לא!" מלמלתי‪" ,‬יש לי כתמי דיו על הספרים‪ ,‬אלוהים העניש אותי כיוון שרציתי לכתוב ביום שבת‪ ".‬כולי‬
‫רועדת ספרתי לאימא את מאורעות אתמול הכואבים‪ .‬אימא המשיכה ללטף את ראשי ואמרה‪" :‬אל תדאגי בתי‬
‫אלוהים לא מעניש צדיקים קטנים"‪.‬‬
‫"אבל הוא כן העניש אותי‪ ",‬יללתי בבכי‪.‬‬
‫אימא הגישה לי כוס שוקו חם‪ ,‬סירקה את שערי ואמרה‪:‬‬
‫"תתגברי ילדה‪ ,‬את עוד תראי בסוף יהיה טוב"‪ ,‬ובשקט לחשה‪" :‬יש לנו מדינה ואנחנו נעלה בקרוב לארץ‬
‫ישראל‪ .‬שם בארץ הקודש כולם יהודים‪ ,‬שם בית הספר סגור בשבת וכולם הולכים לבית הכנסת ומטיילים‬
‫במקומות בהם טיילו אבותינו‪ .‬זה סוד חשוב ואסור לך לספר לאף אחד"‪.‬‬
‫"הארץ המובטחת?" שאלתי‪.‬‬
‫"כן!" השיבה אימא "בקרוב נהיה חופשיים בארץ המובטחת‪ ,‬אסור להתייאש גם ברגעים הכי קשים‪ ,‬בקרוב‬
‫נגיע לשם אבל את צריכה לשמור על כך בסוד‪".‬‬
‫דבריה של אמא חיזקו אותי כמו מים המרווים צמא במדבר‪ .‬טעונת כוחות ואמונות על ארץ הקודש חזרתי‬
‫לבית הספר‪.‬‬
‫רעש המטוס שהביא אותנו לארץ הקודש עדין זמזם בראשי‪ .‬ירדנו מהמטוס נרגשים מהצעדים‬
‫הראשונים על אדמת הקודש‪ .‬ידי בידו של סבא ירדנו במדרגות כבש המטוס‪ .‬סבא כרע על ברכיו ונשק את‬
‫האספלט החם ולאחר מכן עטף את כולנו בטלית גדולה ובקול רם ורועד ברך‪:‬‬
‫"ברוך אתה ה' ‪ ....‬שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה‪".‬‬
‫המונית הובילה אותנו לעיירה קטנה במרכז הארץ והבנתי כי כאן נגור‪ ,‬בתוך פיסה יפה וקטנה מארץ‬
‫הקודש‪ .‬היה זה ערב חג העצמאות‪ .‬הארץ לבשה כחול לבן ודגלים התנופפו בגאווה בכל מקום‪ .‬עמדתי על‬
‫גבעת חול ענקית בסמוך לצריף בו נגור ודמיינתי שבמקום הזה משה קיבל את לוחות הברית‪.‬‬
‫ממול צפיתי ברחבה ענקית שממנה התנגנה מוסיקה שלא הכרתי אבל הצלחתי לזהות את קולות השיר "הבה‬
‫נגילה" ו"ישמחו השמים" שלמדנו בחוג לעברית בעיירה סוק אל קמיס שבטוניס‪ .‬שם למדנו לרקוד ולשיר עת‬
‫עטרנו נרות בפרחי יסמין לכבוד החגים‪ .‬הפרחים והנרות הזוהרים מטוניס התחלפו בהמוני אנשים לבושים‬
‫בחולצות לבנות וסנדלים תנ"כיות‪ ,‬אוחזים ידיים ואצבעותיהם שזורים נסחפים אל הורה בוקעת מתוך‬
‫המעגלים‪ .‬נשמתי עמוקות וליבי גאה‪ ,‬חשתי כי חיים חדשים ניטעים בתוכי ומכים שורשים בארצי שלי‪.‬‬
‫ירח מפואר האיר מעל גבעת החול והשמיים היו שזורים בכוכבים‪ .‬אבא אמר שגרגירי החול של ישראל הם‬
‫כמו יהלומים זוהרים וטהורים‪ .‬עכשיו אני כאן חלק ממשי מסיפורי התנ"ך שליוו את סעודות השבת בטוניס‬
‫הרחוקה‪ .‬ספורים אלה היו אפופים בריח החלות שאמא אפתה הקוסקוס ומרק הירקות החם שהתערבב בעשן‬
‫נרות השבת‪ .‬ריחות העבר התמזגו עם ריח הפלאפל והכרוב החמוץ שעלה באוויר ונטמע בקולות הפטישים‬
‫הצבעוניים והרעשניים‪.‬‬
‫מטר זיקוקין שטף את פני השמים לציון ‪ 61‬שנים לעצמאות לישראל‪.‬‬
‫איזה יופי! איזה מראה! איזו חגיגה! אנשים ממש שמחים כאן‪.‬‬
‫מחר אדליק נרות שבת עם אמא ואחיותיי ואלך לבית הכנסת בפעם הראשונה בארץ ישראל‪ .‬איזו התרגשות!‬
‫אצעד ברחוב עם שאר ילדי ישראל שאינם מבקרים בבית ספר ביום שבת‪.‬‬
‫סטירת הלחי של המורה המרשעת כבר כל כך רחוקה ולא מציאותית‪.‬‬
‫לבשתי את השמלה הלבנה ונעלתי את נעלי הסירה החדשות ומיהרתי להגיע לבית הכנסת שם אולי אכיר‬
‫חברים חדשים‪.‬‬
‫החזקתי את ידו של סבא ובגאווה צעדתי אתו לבית הכנסת‪ .‬לפתע חלפה משאית על הכביש הצר‬
‫ומאחורי המשאית נסעו שלושה ילדים על אופניים‪" .‬סבא‪ ",‬קראתי בשקט‪" ,‬היום זה יום שבת‪ .‬איך זה‬
‫שנוסעים במכוניות ובאופניים בשבת הרי כאן כולם יהודים"‪?.‬‬
‫"יש יהודים מכל מיני סוגים" אמר סבא‪" ,‬חלקם שומרים מצוות וחלקם עדין לא למדו או שבחרו אחרת‪ ,‬אבל‬
‫כולם יהודים טובים ואחים שלנו‪".‬‬
‫"סבא"‪ ,‬המשכתי לנדנד "אבל כאן זו הארץ המובטחת‪ ,‬אמרתם שבית הספר סגור ונהיה חופשיים‪".‬‬
‫סבא אחז בידי נעצר לרגע הביט בפניי וליטף את שערי ואמר‪:‬‬
‫"אנחנו בארצנו ואנחנו חופשיים‪ ,‬אלוהים העניק לנו את התורה וגם נתן לנו את חופש הבחירה‪".‬‬
‫לא כל כך הבנתי‪ ..‬כי בדיוק חלף מולנו בחור צעיר שסלסל טבעות עשן מפיו‪ .‬ענני העשן שקעו והתפשטו כמו‬
‫כתמי דיו על טליתו של סבא ועל שמלת השבת שלי‪.‬‬
‫סטירת הלחי הרחוקה הצליפה בי שוב‪.‬‬
‫התפכחתי! התגברתי והתבגרתי‬
‫סיפור מספר ‪27‬‬
‫שמלת הכלה‬
‫כשסבתא שלי נפטרה אמא אספה את כל המשפחה הוציאה מעטפה מכיסה‪ ,‬וקראה את הכתוב על גב‬
‫המעטפה‪" :‬אני מבקשת שתקראו את המכתב לפני ההלוויה שלי"‪.‬‬
‫לאחר מכן פתחה את המעטפה הוציאה שני דפים צהובים ודהויים‪ .‬והחלה לקרא את אשר סבתא כתבה‬
‫כשמידי פעם נשמעים קולות חנוקים של בכי אמא מנגבת דמעותיה ומקנחת את האף‪.‬‬
‫"מוריס קראו לו ואני קראתי לו מורי‪ ,‬הוא היה גדול ממני בעשר שנים וממנו למדתי על העולם ועל‬
‫חז"ל‪ ,‬כל מילה ומשפט היו כמו מרגליות וכמו ריח הפרחים בשדה אשר המיסו את חושיי‪ .‬במחיצתו חשתי‬
‫מוגנת ואהובה‪".‬‬
‫"אני אחכה לך נסיכה" נהג לומר לי בכל פעם שנפגשנו‪.‬‬
‫"אני אגדל מהר יותר מכפי שאתה חושב" השבתי בביישנות‪.‬‬
‫"בזמן שתגדלי ותלמדי אני אעבוד כדי שאוכל לשלם את המוהר עבורך‪ .‬את ראויה לכל סכום"‪ ,‬נהג לומר מבלי‬
‫שחש את הרעד שחלף בגופי כשדיבר וליטף את שערי‪.‬‬
‫כשהוריי גילו שאני נפגשת עם מורי הם בקשו שאנתק עמו את הקשר‪" ,‬את מיועדת לויקטור בן דודך ומעכשיו‬
‫והלאה אסור לך להיפגש עם מוריס‪".‬‬
‫"אבל אני אוהבת את מורי " מחיתי‪" ,‬הוא כבר עובד בשביל המוהר ואני לא רוצה אף אחד אחר‪ .‬ויצאתי‬
‫מהבית בטריקת דלת‪ .‬אבא רץ אחרי תפס אותי בידי והכניס אותי הביתה‪.‬‬
‫"זו הפעם האחרונה שאת מתחצפת לאבא שלך‪ .‬זה התפקיד שלי לקבוע מי יהיה החתן שלך ויותר איני רוצה‬
‫לשמוע שאת נפגשת עם מוריס וזהו!"‬
‫" אבל" ניסיתי להתגונן‪" .‬אין אבל"! קבע אבא בהחלטיות "יותר לא מדברים על זה"‪.‬‬
‫שבועות לא יכולתי להירדם‪ .‬לא אכלתי לא שתיתי ובעיקר שתקתי‪ .‬עד שאבא ואמא החליטו להוציא‬
‫מתוכי את הדיבוק באמצעות טקס שנקרא "סטנבלי"‪ .‬השכנה פורטונה בת ה‪ 05-‬התנדבה לנהל את הטקס‪ .‬היא‬
‫הניחה מיכל ענק במרכז הפטיו מילאה אותו בקטורת והבעירה אותו‪ .‬המקוננות ישבו על הרצפה מסביב שרו‬
‫פייטו וקננו תוך שהם מבקשות מהשדים והרוחות להסיר ממני את הכישוף שמוריס הדביק בנפשי‪.‬‬
‫"קומי" אמרה לי פורטונה ומשכה אותי בשתי ידיה‪..‬‬
‫"קומי והסתובבי שבע פעמים סביב הקטורת כדי שהדיבוק יסתלק מגופך‪".‬‬
‫היא גררה אותי מסביב למיכל הקטורת וקולותיהן של הנשים המקוננות חלחלו לראשי עד שקול גדול בקע‬
‫מתוכי והתחלתי לצרוח לרוץ‪ ..‬ליפול לקום‪ ..‬לבכות בקול גדול ‪ ..‬חושיי התערפלו ולא ידעתי להבחין בין‬
‫הקולות שלי לקולותיהן של המקוננות‪ .‬עיני בערו מעשן הקטורת ראשי הסתחרר מהריח המשכר שעמד באוויר‬
‫נפלתי ארצה מייללת ובוכה‪.‬‬
‫"יופי יופי" קראה פורטונה "תוציאי את כל השדים והרוחות מתוכך‪ ,‬תתנקי מהדיבוק כדי שתוכלי להתחתן עם‬
‫ויקטור החתן היפה שלך"‪.‬‬
‫חזרה על דבריה שוב ושוב‪ ,‬עד כי נפשי בקשה שתבלע היא בתוך הר המילים‪ .‬תפילתי לא נענתה וייסוריי‬
‫נמשכו‪ .‬הקפתי שבע פעמים את המעגל תוך שאני נופלת וקמה בוכה צורחת כואבת וכמעט מעולפת‪ .‬בסיום‬
‫טקס ה"סטנבלי" כל המשתתפות נכנסו לבית הורי התיישבו סביב השולחן ערוך מכל טוב ואותי הושיבו בראש‬
‫השולחן‪ .‬אם החתן המיועד לי{דודתי} העניקה לי סלסלה עם כותונת לבנה רקומה‪ ,‬נעלי בית‪ ,‬בושם‪ ,‬אודם‪,‬‬
‫ופודרה ובאריזה מיוחדת ואף מסרה לי את שמלת הכלה‪.‬‬
‫"הנה שמלת הכלה שלך‪ ",‬אמרה "היא עוברת מדור לדור ואת צריכה לשמור על הטוהר שלה‪ .‬ופורטונה הזקנה‬
‫הוסיפה‪" :‬אסור לך להראות אותה לאיש עד החופה ומרגע זה את מוציאה מראשך את מוריס זהו נגמר יצא‬
‫השד‪ .‬דעי לך שהדיבוק מסתובב עם השדים ואם תפגשי עם מוריס תגרמי לכך שיתרחש אסון במשפחה‪".‬‬
‫הטעימה פורטונה בקול תקיף‪.‬‬
‫המקוננות צהלולו צהלולים ארוכים ומסיבת האירוסין החלה ואני חשבתי רק על דבר אחד מה יהיה עם מוריס‬
‫אהובי‪ .‬באותו ערב לא יכולתי להירדם‪ .‬מצד אחד השתכנעתי שליבי טוהר כדי להתחיל חיים חדשים עם החתן‬
‫המיועד אולם מצד שני חשתי מחויבות להיפגש עם מוריס כדי להיפרד ממנו ולספר לו את אשר אירע‪ .‬למחרת‬
‫מצאתי תירוץ לצאת מהבית ונפגשנו בחשאי‪ .‬עמדתי מול אהובי רועדת כולי עד שאזרתי אומץ לספר לו את‬
‫שאירע‪.‬‬
‫זעקה יצאה מפיו "לא! לא!"‬
‫"אני מצטערת" אמרתי לאהוב ילדותי ונעוריי‪.‬‬
‫"לו ידעתי מה היו התוכניות של הוריי לא הייתי נפגשת אתך ולא הייתי מטפחת בנו תקוות שווא‪".‬‬
‫מוריס סירב לשמוע ובקול מתחנן בקש‪:‬‬
‫"לא! לא! את חייבת להילחם‪ ,‬בואי נברח ניסע מכאן נתחיל חיים חדשים במקום אחר‪".‬‬
‫"אני לא יכולה אסור לי‪ ".‬שנינו בכינו‪ .‬נשקתי למוריס במצחו והוא לפת את ראשי בשתי ידיו ולטף את לחיי‪,‬‬
‫רציתי להישאר כך לעולמים‪ ,‬אבל אסור לי‪ .‬ניתקתי את עצמי ממוריס וברחתי כל עוד נפשי בי‪ .‬הגעתי הביתה‬
‫מבוהלת ומבולבלת עליתי לחדרי הוצאתי את שמלת הכלה הצמדתי אותה על גופי ועמדתי מול המראה‬
‫והדמעות זרמו ללא שליטה‪ .‬דמיינתי את עצמי צועדת לחופה לבושה בשמלה‪ ,‬מבעד למראה ניצבה דמותו של‬
‫ויקטור ואחר כך של מוריס וכך הן התחלפו זו אחר זו וגל של חום שטף אותי וערפל את חושי‪".‬‬
‫הרהורים עלו בראשי "אולי אברח עם השמלה‪.. .‬אולי מוריס צודק ואסור לי לוותר‪ .‬אולי נתחתן בסתר‬
‫ונברח לארץ ישראל המובטחת‪".‬‬
‫אבל שוב הדהד בראשי קולה של פורטונה הזקנה‪" :‬אסון גדול יתרחש במשפחה אם תפגשי עם מוריס‪".‬‬
‫לפתע אמא נכנסה לחדר נעמדה מולי וצרחה‪" :‬תורידי מיד את השמלה את לא מבינה שזה מביא מזל רע‬
‫למדוד או להוציא את השמלה לפני החופה?"‬
‫צעקותיה של אמא התערבבו עם הצעקות שבקעו מן הקומה הראשונה‪ .‬היו אלה הגרמנים אשר פלשו‬
‫לטוניס ובחרו דווקא בבית שלנו להפוך אותו למפקדה‪ .‬הם השליכו את כל החפצים שלנו לחצר וציוו שנעזוב‬
‫מיד את הבית ללא רכוש‪ .‬לאחר שנזרקנו מהבית כתבה סבתא‪ ,‬פשטתי מעלי את שמלת הכלה קיפלתי אותה‬
‫ירדתי לקומה התחתונה ועליתי על העגלה שהורי שכרו‪ .‬כך התרחקנו מהבית וממוריס אהובי‪ .‬בלילה כאשר‬
‫עצרנו כדי לנוח מהדרך התלולה‪ ,‬העגלון הארור ברח בחסות החשיכה עם הכסף והתכשיטים שאבא ואמא‬
‫הצליחו להבריח מפני הגרמנים וגם עם שמלת הכלה שלי הוא לקח עמו‪.‬‬
‫אלוהים! אסור היה לי למדוד את השמלה! אסור היה לי להיפגש עם מוריס ולהרהר בכלל באפשרות‬
‫לברוח אתו‪ ,‬כמה שאמא והזקנה פורטונה צדקו זה הביא מזל רע חשבתי בליבי‪.‬‬
‫אבל אחי הבכור בנימין‪ ,‬לא וויתר לעגלון המושחת‪ ,‬רדף אחריו עד שהשיג אותו וכעבור שעתיים חזר פצוע‪,‬‬
‫מדמם‪ ,‬צולע‪ ,‬אבל שמלת הכלה הייתה בידיו‪ .‬אמא שמעולם לא חשפה טפח מגופה‪ ,‬קרעה את תחתית‬
‫שמלתה ובעזרת רצועת הבד משובל השמלה הפרחונית חבשה את רגלו המדממת של בנימין‪ .‬זו הייתה הפעם‬
‫הראשונה שרגליה הלבנות נגלו לעינינו‪ ,‬הבטתי בה וכל כך אהבתי אותה‪ ..‬הבטתי באחי בנימין המדמם והכואב‬
‫וחיבקתי אותו חזק‪ .‬זו הייתה גם הפעם הראשונה שראיתי את אבא בוכה‪ ,‬הוא פרם את הגרביים שלו הוציא‬
‫מהם את החוטים ובעזרתם קשר והידק את החבישה כדי לעצור את הדימום‪.‬‬
‫המשכנו ללכת רעבים צמאים בקור המקפיא עם שמונת האחים הקטנים שלי עד שהגענו מותשים‬
‫לבית משפחת החתן בעיר נבל שבמערב טוניסיה שם קרס אחי בנימין ומת מפצעיו‪.‬‬
‫אבל נפל על שתי המשפחות ואני התייסרתי אלוהים! איך? איך? אחי נהרג על מזבח שמלת הכלה שלי והכול‬
‫בגללי‪ ,‬אסור היה לי למדוד את השמלה ולהיפגש עם מוריס‪ .‬אסור היה לי להרהר על בריחה אתו אני זו‬
‫שהרגתי את אחי‪ ,‬אני הרוצחת! הבאתי אסון על משפחתי‪.‬‬
‫רגשות אשם הציפו אותי ולא רציתי להתחתן‪.‬‬
‫"חתונה לא מבטלים נחכה חודש ונערוך חופה צנועה" אמר אבא‪.‬‬
‫עכשיו הרגשתי שאני חייבת להישמע למה שאבא אומר פן יקרה אסון נוסף‪ .‬לאחר חודש נערכה חופה קטנה‪..‬‬
‫צנועה ואני סירבתי בתוקף ללבוש את שמלת הכלה‪ .‬לא הייתי מסוגלת להביט או לגעת בשמלה שהביאה‬
‫אסון על המשפחה ועל אחי האהוב‪.‬‬
‫מאז בכל שנה באזכרה של אחי בנימין נהגתי להיכנס לחדר ולנעול את הדלת‪ .‬הוצאתי את השמלה‬
‫מתוך שקית רקומה שבה היו מונחים הטלית והתפילין של אחי בנימין‪ .‬עמדתי מול הראי כאשר שמלת הכלה‬
‫פרושה על גופי ודמיינתי את בנימין עטוף בטלית ומלווה אותי לחופה‪.‬‬
‫"בקשתי האחרונה היא להיקבר עם שמלת הכלה והטלית של בנימין‪".‬‬
‫סיימה סבתא את מכתבה‪.‬‬
‫אמא קפלה את המכתב הכניסה אותו לארנקה כמו ששומרים על קמע התחבקנו כולנו ואבא החל‬
‫בסידורי הלוויה‪ .‬כיוון שע"פ מנהג היהודים לא נהוג לקבור מתים עם בגדיהם הנחנו את ההינומה על גופתה‬
‫של סבתא כשהיא מכסה את פניה‪ .‬הגברים נשאו את האלונקה לקבר הטרי ובמקהלה שרו את הפיוט‬
‫המסורתי‪" :‬אשת חיל מי ימצא ורחוק מפנינים מכרה‪ ,‬בטח בה לב בעלה‪ ,‬ושלל לא יחסר‪ ,‬גמלתהו טוב ולא‬
‫רע"‪ .‬כל פסוק שנאמר כמו סרק את גופי במסרקות הברזל‪ .‬הנחתי אבן על החול התחוח והרהרתי בתוכי איך‬
‫זה שאדם חי בין חיתוליו לתכריכיו‪ .‬אבל חייה של סבתא הצטמצמו בין אחיה בנימין לשמלת הכלה‪ .‬ביום‬
‫הזיכרון של סבתא עליתי לחדר של אמא הוצאתי מהארון את השקית הרקומה שם מונחים היו הטלית‬
‫והציצית ושמלת הכלה של סבתא‪ .‬עמדתי מול המראה נרגשת וסמוקה ומדדתי את שמלת הכלה המקוללת‪.‬‬
‫לפתע אימא נכנסה ואמרה‪:‬‬
‫"איזה יופי! איך את מרגשת אותי‪ ,‬זה יפה לך! זה הולם אותך! את ממש דומה לסבתא שלך היפה והטובה ואת‬
‫יודעת מה? השמלה הזאת כבר לא מקוללת ‪ ..‬סבתא שלך שלמה את המחיר ובכך הסירה את הקללה ורק‬
‫ברכה שורה עכשיו על השמלה ברכתה של סבתא שלך האהובה‪".‬‬
‫אני לעומת סבתא צעדתי לחופה עם בחיר לבי כשהטלית של דוד בנימין פרוסה מעלינו‪.‬‬
‫בסיום החופה הרמתי את עיני לשמיים שומעת את סבתא ודוד בנימין מברכים אותי במקהלה‪:‬‬
‫"אשרך שזכית ללבוש את שמלת הכלה"‬
‫סיפור מספר ‪28‬‬
‫למרומים ָ‬
‫‪ָ1‬‬
‫בשעת הצהריים חזר עומרי לביתו ונטל את תיקו על שפת הסלון‪ .‬זוג הוריו ישבו על הספה‬
‫ולפני שנכנס עיניהם היו ממוקדות לכיוון הדלת‪ .‬לא היה לו מושג כמה דקות או שעות הם‬
‫ישבו שם וחיכו לשובו וגם לא למה‪ .‬הוא רק שם לב שהתמונה הממוסגרת של אבירם‬
‫עברה ממדף הספרים לשולחן הסלון ואמו החזיקה מכתב לבן בידה שגרם לעומרי‬
‫להחסיר נשימה‪.‬‬
‫"זה מה שאני חושב שזה?" הוא גמגם‪.‬‬
‫אמו הסתכלה עליו ושתקה במשך כמה שניות כדי לדחות את הבלתי נמנע‪" .‬כן‪ ,‬הזמן‬
‫הגיע"‪ .‬היא קמה ממקומה‪ ,‬תפסה בידו של עומרי והניחה בה את המכתב‪ .‬אביו עקב אחר‬
‫תנועת אצבעותיו לוקח את המכתב ממנה‪ .‬עומרי לחץ אותו בין שתי ידיו‪ ,‬סיבב אותו וראה‬
‫את חתימת צבא הגנה לישראל‪ .‬מיד הוא קימט את המכתב לכדור והשליך אותו להתגלגל‬
‫על הרצפה‪ .‬אמו מיד השמיעה שריקה איומה מפיה‪ ,‬הרימה את המכתב מהרצפה וגיהצה‬
‫אותו בידה‪.‬‬
‫"אתה חושב שזה צחוק?" אביו נעמד מולו ושאל‪.‬‬
‫"שום צחוק‪ ,‬אני רציני לגמרי‪ .‬אני לא מתכוון לשרת שלוש שנים מהחיים שלי"‪.‬‬
‫"ומה עם כל השאר שכן משרתים? הזמן שלהם שווה פחות?!" הוא צעק והאם קראה‬
‫בשמו כדי שיירגע‪ .‬הוא היה צריך להבין את עומרי ולצפות לכך שזו תהיה התגובה שלו‪.‬‬
‫עומרי הרים את תיקו מהרצפה ועלה במדרגות לכיוון חדרו‪ ,‬קריאה אחת של אמו לפני‬
‫שסיים לעלות עצרה אותו‪.‬‬
‫"מה אבירם יגיד על זה?" היא שאלה בקול חרישי כשבעלה עמד מאחוריה‪.‬‬
‫עומרי הסתכל על התמונה שוב‪ .‬אבירם נראה בה צעיר כל כך‪ ,‬צעיר מדי‪.‬‬
‫"הוא היה מסכים אתי"‪ .‬עומרי אמר וטרק את הדלת אחריו‪ .‬הוא נכנס למייל שלו‪ ,‬מחשב‬
‫תמיד היה אמצעי להסחת דעת בשבילו וגילה הודעה חדשה מהמורה לתיאטרון‪ .‬עומרי‬
‫הקליק בעכבר וקרא את ההודעה‪.‬‬
‫‪91:99 2/6‬‬
‫עומרי‪ ,‬השנה כמעט נגמרת ועוד לא השתתפת אפילו בהצגה אחת בגדר השיעורים‪ .‬אם תמשיך‬
‫ככה‪ ,‬לא תקבל ציון בתיאטרון ולכן נתתי לך את תפקיד הטייס בהצגה שאנחנו מקיימים לכבוד‬
‫יום העצמאות‪ .‬החזרות יתחילו ביום ראשון‪.‬‬
‫עומרי נאנח‪ ,‬הוא היה בטוח שאם יבחר ללמוד תיאטרון יהיו לו חיים קלים‪ .‬ודווקא טייס‬
‫מכל התפקידים? הוא לחץ על כתוב מכתב חדש וכתב למורה‪:‬‬
‫‪22:21 6/6‬‬
‫לא אכפת לי שלא יהיה לי ציון‪ ,‬תתני את התפקיד למישהו אחר‪.‬‬
‫עומרי בקושי החליף מילה עם הוריו מאז מה שקרה‪ .‬בוקר אחד‪ ,‬הוא ישב בשולחן הפרטי‬
‫שלו בכיתה כשעל שולחנו מונח עוד נכשל בהיסטוריה לאוסף‪ .‬אחת מהבנות שלומדות‬
‫איתו באותה כיתה‪ ,‬טלי התקדמה אליו וישבה בכיסא לידו‪.‬‬
‫"הלו‪ ",‬הוא אמר‪" .‬מי אמר שאת יכולה לשבת במקום שלי?"‬
‫"מה זאת אומרת?" טלי שאלה‪" .‬אנחנו משחקים ביחד בהצגה של זיוה‪ ,‬אז חשבתי‬
‫שכדאי שאכיר את מי שאני משחקת אתו כמעט כל ההצגה"‪.‬‬
‫עומרי הסתכל עליה כלא מאמין‪" .‬היא לא מחקה אותי מרשימת המשתתפים?" טלי‬
‫הנידה את ראשה לשלילה וקפצה מהמקום‪.‬‬
‫"אולי אם תעשה אתי כמה חזרות לפני אעזור לך קצת בהיסטוריה"‪ .‬היא אמרה בחיוך‬
‫והלכה‪ .‬עומרי הנבוך הסתכל על המבחן שלו ודחף אותו אל תוך התיק‪ .‬יום אחד‪ ,‬בשיעור‬
‫השישי לא היתה לו ברירה‪ ,‬אלא להתייצב בחדר החזרות‪ ,‬זו היתה המערכת שלו‪ .‬אפילו‬
‫שזה לא היה ברור לו למה‪ ,‬הוא הרי היה מחמיץ שיעורים על ימין ועל שמאל ללא כל‬
‫בעיה‪ .‬עומרי קלט את טלי מחייכת לכולם ועוזרת להם לסדר את התפאורה ולהתאמן על‬
‫השורות‪ .‬וברגע שהיא קלטה אותו מסתכל עליה‪ ,‬הוא הלך מהמקום‪.‬‬
‫"עומרי!" היא קראה ויצאה אחריו‪.‬‬
‫"הי הנה הוא‪ ,‬המשתמט!" אמר אחד מתלמידי השכבה הגבוהה לעומרי כשקלט אותו‬
‫יוצא החוצה‪ .‬עומרי לא הכיר אותו באופן אישי וגם הוא לא הכיר אותו‪ ,‬אך שמועות רצות‬
‫מהר‪ .‬בליווי של שני חברים הם הקיפו את עומרי מכל צד ואותו אחד דחף אותו צעד אחד‬
‫לאחור‪" .‬שמעתי שכבר קיבלת צו ראשון פעם שלישית ושעוד פעם אתה לא מגיע עוצרים‬
‫אותך"‪ .‬הוא צחק‪.‬‬
‫"זה לא עניינך‪ ,‬נכון?" עומרי התכוון ללכת‪ .‬התלמיד עצר אותו בידו‪.‬‬
‫"כבר הולך? רק רציתי לבדוק איך אתה‪ ,‬אחרי שהאח הפראייר שלך מצא את עצמו‬
‫מתחת לאדמה‪ .‬ממש בושה למשפחה אתה בהשוואה אליו"‪ .‬עומרי לא התאפק אפילו‬
‫לשנייה אחת והכניס לו אגרוף הישר בלחי הימנית‪ .‬בזמן שהבחור מעד עומרי לפתע קלט‬
‫את טלי עומדת מאחור ומסתכלת לכיוון‪ .‬לפני שהוא שם לב הוא חטף אגרוף עמוק לבטנו‬
‫ונפל על ישבנו‪.‬‬
‫"אתה תצטער על זה"‪.‬‬
‫עומרי ישב בקרבת אולם הספורט במקום מרוחק מחדר המורים‪ .‬הלחי שלו דממה‬
‫ובטנו כמעט התהפכה מהאגרוף ההוא ממקודם‪ .‬עיניו ראו אדם מתקדם אליו וקלט שזו‬
‫הייתה טלי‪ .‬היא החזיקה בידה צמר גפן רטוב והתיישבה לצידו‪.‬‬
‫"נראה שיש לך כישרון מיוחד בלהסתבך בצרות"‪ .‬היא אמרה והצמידה את צמר הגפן‬
‫ללחי שלו‪ .‬עומרי הדף את ידה‪.‬‬
‫"למה לא סיפרת למנהלת או לאחת המורות על מה שקרה?"‬
‫"זה לא ברור? הן היו מעיפות אותך‪ .‬גם ככה אתה לא נחשב לתלמיד השנה‪ .‬למה‬
‫התחרפנת ככה קודם?" היא שאלה‪.‬‬
‫"הייתי חייב"‪ .‬הוא השיב‪" .‬שיגידו עליי מה שהם רוצים אבל לא על אחי"‪.‬‬
‫"מה קרה לו‪ ,‬לאח שלך?" היא שאלה בישירות ולעומרי לא נותר עוד דבר לעשות פרט‬
‫מלענות בכנות‪.‬‬
‫"אבירם‪ ,‬הוא היה טייס בצבא‪ .‬הוא נפטר בתאונה לפני חמש שנים והתרסק בלב הים‪.‬‬
‫זה שבר את המשפחה שלי‪ ,‬אני אף פעם לא יכולתי להיות בן מוצלח כמו שהוא היה"‪.‬‬
‫טלי הביטה רגע לשמיים ואמרה‪" ,‬אל תנסה להיות הוא‪ ,‬אתה לא תצליח"‪ .‬עומרי הביט‬
‫עליה בדממה‪" .‬אל תבין אותי לא נכון‪ ,‬אני לא אומרת שאתה פחות טוב‪ .‬אני אומרת‬
‫שאתה יכול להיות מוצלח בדרך שלך‪ ,‬אין רק דרך אחת להיות בן טוב או אזרח טוב"‪.‬‬
‫כאשר עומרי יצא אל בית הספר למחרת עם מצב רוח טוב במיוחד‪ ,‬הוא פתח את תיבת‬
‫הדואר והשחיל את ידו פנימה‪ .‬רוב המכתבים שהוא דחף נפלו לרצפה ובין החשבונות‬
‫והמיסים‪ ,‬מכתב נוסף היה רשום על שמו מצבא הגנה לישראל‪ .‬הנה הלך המצב רוח‪.‬‬
‫עומרי פתח את המכתב במהירות ובו היה תאריך לצו הראשון שאותו פספס בפעם‬
‫הקודמת מבלי להודיע‪ .‬עומרי דחף את המכתב עמוק אל תוך תיקו והלך‪.‬‬
‫בשיעור תיאטרון עומרי חזר לשבת בצד כהרגלו‪ ,‬מסתכל על כולם עושים חזרות‪.‬‬
‫התפקיד שלו היה קטן‪ ,‬ולכן המורה עוד לא אמרה לו כלום על חוסר ההשתתפות שלו‪,‬‬
‫למרות שהעניין הדאיג אותה‪ .‬טלי קפצה מהבמה ומשכה את ידו‪.‬‬
‫"נו‪ ,‬בוא!" היא אמרה‪ .‬עומרי עקב אחריה לבמה במבוכה וההתקדמות הכי גדולה‬
‫שהסכים לעשות היום היא לצפות בהם משחקים ממנה ולא מלמטה‪ .‬מה שאף אחד לא‬
‫שם לב זה שיום העצמאות התקרב בצעדי ענק‪.‬‬
‫בשיעור החמישי‪ ,‬קראו בשמו של עומרי בכרוז ואמרו לו להגיע אל חדר המנהלת‪ .‬כאשר‬
‫עומרי נכנס לחדר‪ ,‬להפתעתו ישבו בו זוג הוריו כשמולם המנהלת‪ .‬אבא שלו אמר‪" ,‬בדיוק‬
‫המנהלת שלך סיפרה לנו שהכנסת אגרוף לתלמיד מהשכבה מעליך‪ .‬יש לך משהו להגיד‬
‫להגנתך?" עומרי שתק מרוב הלם‪.‬‬
‫"אתה שומע? יש לך הזדמנות אחת לעשות סיבוב של ‪ 911‬מעלות‪ ,‬או שאנחנו לא נוכל‬
‫להחזיק אותך בבית הספר הזה יותר"‪ .‬אמרה המנהלת‪.‬‬
‫"עומרי‪ ,‬אנחנו צריכים לדבר"‪ .‬קרא אביו כשהם חזרו הביתה‪ .‬עומרי עלה במדרגות‬
‫ונכנס לחדרו‪.‬‬
‫הוא נמנע מלהגיע לבית הספר כמה ימים‪ ,‬אבל כשהיה חייב טלי מיד רצה אל כיוונו‪.‬‬
‫"עומרי‪ ,‬זו לא הייתי אני‪ ,‬אני נשבעת!" ודמעות זלגו מעיניה‪ .‬עומרי לא הקשיב לה וחלף‬
‫על פניה‪ .‬לא היה אכפת לו מכלום יותר‪ .‬במשך כל הימים האלה‪ ,‬עד יום העצמאות‪ ,‬עומרי‬
‫המשיך להיכשל במבחנים ולהבריז מהשיעורים‪ .‬בין טלי ובינו חלפו אינספור מבטים‪ ,‬אך‬
‫הוא לא יכול היה לסלוח לה על מה שהיא עשתה‪ .‬הוא לא ענה לה לשיחות בנייד ולא‬
‫להודעות‪ .‬טלי שלחה לו גם מיילים‪ ,‬עומרי עיין בכל אחד מהם אבל מעולם לא כתב שום‬
‫דבר חזרה‪.‬‬
‫‪64:25 4/72‬‬
‫עומרי אני גיליתי מי זה‪ ,‬זה אותו הבחור מהשכבה העליונה סיפר‪.‬‬
‫‪66:50 1572‬‬
‫אתה חייב להאמין לי‪ ,‬אם אתה תחזור לעצמך עכשיו הכול יחזור להיות כמו קודם‪.‬‬
‫‪61:14 470‬‬
‫אתה באמת רוצה להתנהג כאילו כל זה לא קרה ולחזור למה שהיית לפני שהכרנו?‬
‫ערב החגיגות המיוחל הגיע ועומרי שכב על מיטתו ולא טרח לחלוץ את נעליו‪ .‬הוא זרק‬
‫לקיר ותפס כדור מטקות פעם ועוד פעם‪ .‬אוזניו לא יכלו לפספס את הילדים הצוחקים ואת‬
‫קול הזיקוקים מתפוצצים‪ .‬עיניו ראו אותם דרך החלון מתפזרים בשלל צבעים ונפתחים‬
‫כמו פרח‪ .‬ואז נשמע צליל סמס מהנייד ועל המסך היה כתוב "אתה בא? טלי"‪.‬‬
‫עומרי הניח את המכשיר חזרה לצידו כשהוא הפוך ולא טרח לענות‪ .‬הוא המשיך לזרוק‬
‫את הכדור עד ששמע קריאה רפה של אמו ומעט מהוססת‪ .‬את המדרגות עומרי ירד‬
‫באותו היסוס ומצא את זוג הוריו מחכים לו כשבידה של אמו מכתב נוסף‪ .‬לא היתה לו‬
‫תחושה טובה לגבי זה‪ .‬המכתב האחרון שקיבל ממנה הוא זה שגרם לכל הבעיות‪ .‬אבל‬
‫יצאה אווירה שונה מהמכתב הזה ומהבזק האור שמילא את עיניהם של הוריו‪.‬‬
‫"מה זה?" עומרי שאל כאשר החזיק את המכתב בין אצבעותיו‪.‬‬
‫"מכתב מאבירם לפני התאונה‪ ,‬עכשיו היה נראה לנו הזמן המתאים להביא לך אותו"‪.‬‬
‫עומרי הפך את המכתב על צידו וכשקרע את הלשונית ידע להבחין שאף אחד לא קרא‬
‫ממנו קודם לכן‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬הדף נראה ישן ומעט אפרפר‪ ,‬כתב היד היה נראה זר אבל‬
‫הכותרת החסירה פעימה בליבו‪ .‬הוא קרא את המכתב פעמיים מההתחלה ועד הסוף‪.‬‬
‫הוריו במשך כל הזמן הזה לא זעו מהמקום והמתינו בסבלנות‪ .‬עומרי העלה שוב את עיניו‬
‫אליהם ואביו הנהן לו כאישור שהדבר אמתי‪ .‬עומרי עלה באיטיות במדרגות ובהדרגה החל‬
‫לרוץ ולקפוץ עד הסוף‪ .‬ידו הרימה את המכשיר הנייד מהמיטה ואצבעו הקישה "אני בא"‪.‬‬
‫הוא החליף לחולצת פולו וסגר את דלת החדר אחריו‪.‬‬
‫בסופו של דבר עומרי השתתף בהצגה של המורה זיוה בתור תפקיד הטייס אבל זה לא‬
‫הפריע לו בכלל‪ ,‬למעשה הוא די נהנה‪ .‬ההורים שלו ישבו בשורה הראשונה ואמו אפילו‬
‫שרקה בעוצמה כזו בסוף שגרמה לעומרי להתפלל שאיש לא זיהה שהוא מכיר אותה‪.‬‬
‫הציונים שלו השתפרו כי טלי הציעה לשבת וללמוד אותו‪ ,‬הסילוק על תנאי בוטל ואז נשאר‬
‫רק עוד דבר אחד לטפל בו‪.‬‬
‫עומרי הבין שבחיים קיימים כל מיני סוגים של הקרבות‪ .‬יש הקרבה למען מישהו אחר‬
‫ויש הקרבה של עצמך‪ ,‬שמונעת ממך להגיע ליעדים וגורמת לך לדרוך במקום‪ .‬עכשיו הוא‬
‫יודע‪ ,‬שכאשר מפחדים ממשהו ההישג הוא הרבה יותר גדול ורק כך תוכלו להגיע למקום‬
‫שלא רבים הגיעו אליו‪ ,‬והוא תמיד מחכה לכם‪ .‬אבירם‪ ,‬הוא אמר לו בראשו‪ ,‬אני לא אוכל‬
‫לטוס ליעדים שהצבת לעצמך‪ .‬אבל זה בסדר‪ ,‬כי אני אטוס בכל זאת‪ .‬גם אם לא באוויר‪,‬‬
‫אטוס על הקרקע‪.‬‬
‫ועכשיו עומרי יורד מהתחנה‪ ,‬בדרכו אל התחנה הראשונה‪ ,‬הצו הראשון‪.‬‬
‫לאחי הקטן‪,‬‬
‫בזמן שתקרא את המכתב הזה‪ ,‬אני כנראה כבר לא אהיה בחיים‪ .‬כנראה שלא‬
‫אהיה בחיים כמה שנים ואין דבר שאני שונא יותר מלהזכיר לכם זיכרונות‬
‫כואבים‪ .‬אבל כשידעתי שהגיע הסוף‪ ,‬ביקשתי מחבר קרוב שלי לכתוב את‬
‫המכתב הזה בשבילך ומאמא ומאבא לתת לך אותו בזמן המתאים‪ ,‬ואני בטוח‬
‫שהם בחרו בזמן הטוב ביותר‪ .‬יכול להיות שבעיתונים אני אחשב לנעדר‪,‬‬
‫ואם כן אל תחכה לי‪ .‬אל תחיה בציפייה שיום אחד אחזור ונתראה‪ ,‬כי אם‬
‫זה יקרה אח יקר‪ ,‬זה יהיה רק בעולם הבא‪.‬‬
‫אבל רציתי להגיד לך שבשמחה אוותר על חיי אם זה אומר שהאנשים אהובים‬
‫עליי ביותר ימשיכו לקיים את חייהם הרגילים‪ .‬ואני לא היחיד שחושב‬
‫ככה‪ ,‬הגישה הזו היא היחידה ששמרה את קיום המדינה שלנו ואת רוח‬
‫הלחימה שלנו בחיים‪ .‬ובקרוב יגיע התור של הדור שלך‪ ,‬אני בטוח שבזמן‬
‫שנעדרתי מצאת לעצמך אנשים חדשים שיקרים לך‪ .‬אני בטוח שגם אם לא תלך‬
‫בדרך כמו שלי ותהיה טייס כמו שאבא רצה‪ ,‬תמצא דרך משלך לשמור עליהם‪.‬‬
‫ועד אז אח יקר נתראה כשהזמן המתאים יגיע‪,‬‬
‫בנתיים תנצל כל יום כאילו שהוא האחרון אם האנשים שאתה אוהב ואל‬
‫תראה דבר ממה שיש לך כמושג בקלות‪ .‬תהיה אסיר תודה לכל האנשים‬
‫שבזכותם אנחנו נמצאים כאן‪ ,‬צוחקים ובוכים‪ ,‬חיים‪.‬‬
‫אבירם‪.‬‬
‫ כעבור ‪ 0‬שנים‬‫ביום רביעי בערב‪ ,‬קצין נכנס לבית הקברות הצבאי ונעצר על יד אחד הקברים‪ .‬היה זה‬
‫קבר מלוכלך ואפור והשם שהיה כתוב עליו הפך לדהוי‪ .‬הקצין כרע על ברכו והניח ליד‬
‫הקבר זר פרחים ובקבוק ויסקי‪ .‬הוא שפך מים מבקבוק על הקבר וניקה את כל הבוץ בידו‪.‬‬
‫אחד מהקברנים במקום קלט אותו והתקדם לכיוונו‪.‬‬
‫"לא ניקו את הקבר הזה כבר כמה שנים‪ .‬אתה מכיר את האיש הזה?" האיש שאל‪.‬‬
‫הקצין הסתובב לכיוונו וחייך‪" ,‬כן‪ ,‬זה אחי הגדול"‪.‬‬
‫סיפור מספר ‪29‬‬
‫לבכות‪ ,‬לחיות‬
‫אינני זוכר עתה עם מי שוחחתי בפלאפון או על מה‪ .‬זיכרון אשר נחתך לפתע מבלי להישמר‪ ,‬כמו קובץ המועתק ממחשב‬
‫אל דיסק און קי אשר נשלף באמצע‪ ,‬נמחק‪.‬‬
‫אני זוכר רק כי ידי היו עסוקות בהצתת סיגריה‪ ,‬ניצלתי טור ארוך של מילים רודפות זו אחר זו מעברו השני של הקו‬
‫בכדי לנעוץ סיגריה בקצה שפתי‪ .‬לחצתי על כפתור המצית‪ ,‬המתנתי‪ ,‬אך היא כלל לא הוצתה‪ .‬לחצתי שוב ובאיטיות‪,‬‬
‫המתנתי‪ ,‬אך שוב נתעצלה מלבעור‪ ,‬בגדה‪ .‬שוב לחצתי כמו הייתי בוס עיקש אך מיד שיחררתי‪ ,‬חסר תקווה‪ ,‬בכדי ללחוץ‬
‫שוב‪ .‬הספקתי לראות רק לרגע כי היא בערה בטרם הנחתי לה‪ ,‬התייאשתי‪.‬‬
‫משלב זה אני זוכר כל פרט כביכול צופה אני בו כעת ובהילוך איטי‪ .‬מתברר כי כאשר מאטים הסרטים את ריצוד‬
‫גיבוריהם ברגעי ההתרחשות הקריטיים‪ ,‬ברגע בו הכל קורה‪ ,‬זה לא בכדי שאוכל להבין‪ ,‬להבחין בכל‪ ,‬זה פשוט אכן כך‬
‫מתרחש במציאות‪ .‬הזמן מסתרבל מוסיף לעצמו משקל רב‪ ,‬הכל קורה אט אט ובמדוייק‪ .‬לכל הפחות בעיני הברדלס‬
‫והאיילה אשר לעברה הוא מסתער‪.‬‬
‫שלושה ילדים כבני שמונה מזנקים מן המדרכה ממהרים לחצות את הכביש‪ .‬פזיזים‪ ,‬חמקמקים לא פחות מחתולי רחוב‪,‬‬
‫האמת‪ ,‬אולי אכן מעט פחות‪ .‬נדחקים הם בטור עורפי אל בין שתי המכוניות החונות בשולי הכביש‪ ,‬לרגע לא עוצרים‪,‬‬
‫הראשון מביט אל שמאלו וכבר עף כחץ מקשת אל עברו השני של הכביש‪ .‬השני אחריו משליך מבט חטוף תוך כדי ריצה‬
‫כביכול שתי מטלות נפרדות הן אשר אינן תלויות זו בזו‪ .‬וכבר השלישי גמיש אך שביר ניתז אחריהם כבאיסטינקט אף‬
‫אינו טורח לבדוק‪ ,‬לפזר מבט קלוש‪.‬‬
‫הוא נעלם‪.‬‬
‫דממה‪.‬‬
‫כבמטה קסמים‪ ,‬כמו הנחש אשר עשה משה מן מטהו לעיני פרעה‪ ,‬רכב שטח‪ ,‬מאזדה‪ ,‬בוהק בלובנו עומד עתה על מקומו‬
‫היכן אשר היה קודם הילד‪ .‬דומם‪ .‬אפשר כי לרגע שמעתי חריקת בלמים עזה אך קצרה כמו לא הייתה‪.‬‬
‫הסיגריה התגלגלה באוויר סובבה את עצמה באיטיות מספר פעמים בטרם נחה למרגלותי‪ ,‬נעלמה ממני לתמיד‪ .‬כנראה‬
‫זהו פי אשר נפער לרווחה ‪.‬‬
‫עיני נמתחו‪ ,‬התעגלו לחלוטין‪ ,‬לבשו להן תימהון‪ .‬בוחנות את המחזה בעצמן‪ ,‬מבט ראשון בטרם יחווה המוח את דעתו‪.‬‬
‫נדהמות מן הפלא‪ ,‬הנס אשר התרחש לנגדן‪ .‬לא‪ ,‬לא נס אשר התרחש לילד‪ ,‬תעתוע הרכב היפהפה אשר נעמד במקום בו‬
‫עמד רגע קודם ילד‪ .‬היה זה רגע קצר כל כך אשר אפשר אף כי לא היה ונתדמיין הוא עתה בתוככי זכרוני‪.‬‬
‫רכב כל כך יפה ניצב‪.‬‬
‫ילד כל כך יפה היה‪.‬‬
‫זינקתי‪ ,‬נדחקתי אל בין זוג המכוניות היכן אשר עמדו קודם הילדים מביט אל הכביש‪ .‬הנהג עומד מחוץ לרכב תמה‬
‫(ניקוד‪ :‬פתח‪ .‬צירה)‪ ,‬היה נראה לו כי פגע קלות בילד אשר התפרץ בפתע אל הכביש אך עתה אינו רואה דבר ‪.‬‬
‫להיכן נעלם הילד?‬
‫כשראיתי‪ ,‬היה זה רגע תמידי‪ ,‬רגע אשר אינו סר למרותו של הזמן‪ ,‬נדמה כנצח‪ .‬עיני בוהות בראשו של הילד המבצבץ‬
‫מתחתית הרכב מאחורי הגלגל הקדמי כשכל גופו חבוי תחת הרכב‪ ,‬ואינן מבינות‪ .‬ראש יפה עגלגל עתה רוטש‪ ,‬אבדה לו‬
‫תומתו‪ ,‬משל היה ירח של שלהי חודש‪ ,‬מגיר סביבו שלולית מתפשטת של דם נראה כמו היה נמס‪.‬‬
‫רגע חדש בא במקומו‪ .‬משיב אותי באחת אל קצבו הדוחק של הזמן‪.‬‬
‫"הילד מתחת לאוטו ‪".‬אני צועק את המילים לאט אל עבר הנהג‪ .‬תחושה חמוצה בפי‪ ,‬טעם המילים הלעוסות‪.‬‬
‫הוא מביט בי‪.‬‬
‫אני מביט בו‪.‬‬
‫הוא שותק‪.‬‬
‫אני שותק‪.‬‬
‫שנינו מביטים בילד‪.‬‬
‫הילד שותק‪ .‬דממה‪.‬‬
‫אגרוף נשלח בתוכי לופת באכזריות את ליבי‪ .‬מכאיב‪ .‬מטריף את הדעת‪.‬‬
‫הלב מצפה לסערה‪ ,‬ליללות סירנה‪ ,‬לצרחות‪ ,‬להמולה‪ ,‬אך דממה‪.‬‬
‫"יש פה מישהו שיודע עזרה ראשונה"?‬
‫זה אני שרץ אל הצומת וצועק‪ ,‬צורח‪.‬‬
‫"מישהו יודע‪ ...‬יש ילד מחוץ מתחת לרכב בחוץ"‬
‫אני צועק בכניסה לסופרמרקט שמאחורי‪ ,‬נבוך מעט מההתחרזות הכל כך שלא במקומה‪.‬‬
‫אני מתפרק‪.‬‬
‫מרגיש כמו הותר הקשר המחבר את כל החוטים בתוכי המפעילים את גופי‪ ,‬החושבים בתוך ראשי‪ ,‬והכל רופס‪ ,‬נושר‪.‬‬
‫אני חש כמו הותכתי הפכתי לנוזל‪ ,‬נמס‪ .‬עוד רגע אתאדה אתמזג עם אוקיינוסים של ריק אטמוספרי‪.‬‬
‫אינני כלום‪ ,‬חסר אונים כמו כולם סביבי‪.‬‬
‫כבאיסטינקט של חיה נרדפת חלשה וחסרת אונים אני מחייג בסלולרי אחד ואפס ואחד אל היכולים‪ ,‬אל היודעים‪ ,‬ודעתי‬
‫מסתחררת‪ ,‬נטרפת מזמן ההמתנה האכזרי‪ .‬כאשר היא כבר דיברה איתי מעבר לקו זה רק היה יותר גרוע‪ .‬חשבתי כי אני‬
‫משוחח עם סטאלין בכבודו‪ ,‬שלווה צוננת שלא במקומה לכדה אותי בתוכי עוד יותר מתרוצץ מוכרח לפרוץ את חוסר‬
‫האונים‪ .‬כעת אני מבין כי דיברתי בהול‪ ,‬מבולבל‪ ,‬נסער‪ .‬היא הייתה מוכרחת לאסוף פרטים‪ .‬אבל למה לעזאזל היא לא‬
‫יכולה לדבר מהר יותר?‬
‫אינני בטוח שניתקתי‪ ,‬אינני יודע איך סיימנו‪ ,‬אני רק זוכר אותה צועקת‪ ,‬מזהירה" אל תגעו בו ‪!",‬בוחשת את שיירי‬
‫צלילותי לכדי טירוף מוחלט‪ .‬אני מביט אל הילד בפנים קמוטות חרושות קפלים אשר לא ידעתי עד עתה על קיומם‪,‬‬
‫מתרוצץ כעכבר במלכודת‪ ,‬אף כי נדמה לי ניצב אני עוד על עומדי‪ ,‬מתרוצץ בתוכי חסר אונים‪.‬‬
‫מדוע רכב צריך להיות כה גדול? כה קשוח?‬
‫מדוע ילד צריך להיות כה קטן? כה רפה?‬
‫הצעיר הנאה נהג הרכב סובב סביב גוש הפלדה הרובץ על הילד עיניו מתרוצצות בחוריהן כמו מבקשות היו להימלט‪.‬‬
‫סיטואציה מסובכת עבורו יתר על המידה‪ .‬עומד הוא על כורחו להמית את הילד הלפות בזרועות הענק המטורף אשר‬
‫בשליטתו ואינו יכול לעשות דבר‪ ,‬ייקרע הוא לגזרים עם כל תנועה של הרכב ‪.‬‬
‫הוא מביט במחזה כמו רואה לנגד עיניו בריון שרוע על זקינה לופת את גרונה חונק‪ ,‬החמצן אוזל אך הוא חסר אונים‬
‫מפחד להתערב ‪.‬‬
‫שני הילדים אשר זינקו ראשונים לכביש מבצבצים עתה מבין שני רכבים בעברו השני של הכביש מביטים בחרדה אל‬
‫שלולית הדם המתפשטת במהירות‪ ,‬חברם הנמס‪ ,‬נעוצים למקומם מבוהלים"‪.‬איך קוראים לילד "?אני צועק לעברם‪,‬‬
‫מוכרח להיות תועלתי איכשהו‪ .‬הם נבהלים נמלטים באחת‪.‬‬
‫הקולות העולים מן הרדיו ברכב‪ ,‬איש לא טרח לכבות‪ ,‬הם היחידים הבוטחים בעצמם כעת‪ .‬עניינים כרגיל‪ .‬לא אנשי‬
‫הרדיו המורגלים בשבעת סבלי תבל יפסקו משיחתם ידממו לרגע לילד מעוך‪ .‬קבוצה של מומחים מלהגים משהו על מרד‬
‫גטו ורשה‪ ,‬לוהטים זה לזה בטון של יודעי דבר‪ ,‬זהו יום השואה‪.‬‬
‫דבוקת אנשים מסביב בוהה בשתיקה‪ ,‬ועיניהם של כולם מתחננות‪.‬‬
‫גם ליבי זועק בדממה‪.‬‬
‫"תבכה ילד‪ ,‬רק תבכה‪ ,‬למען השם תחיה לבכות"‬
‫אך דממה‪.‬‬
‫לא בכי‪.‬‬
‫לא סירנה‪.‬‬
‫אף לא המולה‪.‬‬
‫אשה מבוגרת מזה מים על פניו‪ ,‬מלטפת מרטיבה ברכות משל היו המים סם קסם משיב חיים‪ .‬מעשיות מאולצת‪ .‬פניה‬
‫מכווצות מתחננות בדממה" תבכה‪ ,‬רק תבכה‪".‬‬
‫משהו נשבר בתוכי‪ .‬אני מרגיש כמו עומד אל מול הגרדום מביט אל אהובי נגרר איליו בשלווה צוננת‪ ,‬התליין מתמהמה‬
‫עיתותיו בידו ודרכו לא אצה לו‪ .‬זמן לפעול יש אך מבלי אפשרות‪.‬‬
‫יבבה חנוקה קורעת את הדממה‪.‬‬
‫צרחות חדות מסתערות אחריה כמו אלפי סכינים קורעות את הלב‪ ,‬משסעות ‪.‬‬
‫הילד החיוור‪ ,‬התמים‪ ,‬החלש‪ ,‬הילד המת‪ ,‬בוכה‪.‬‬
‫עיניו עצומות אינו רואה דבר מהמתרחש סביבו‪ ,‬מבריון הפלדה הרובץ על גביו מבקש לרוצחו נפש‪ ,‬משלולית הדם‬
‫המאיימת להטביעו‪ ,‬להטביעו בדמו שלו‪ .‬והוא צורח בחיות פראית‪.‬‬
‫דמעה דקה מתלחלחת‪ ,‬מתאספת אל פינת עיני‪ .‬עשויה מטיפות זעירות רבות חלקם של חרדה אך חלקם של אושר‪ ,‬אולי‬
‫רובם‪.‬‬
‫האם ילד אשר שרוע תחת רכב שטח כבד מעוך ועדיין בוכה זה טוב או אולי זה רע? אינני יודע‪ .‬אינני יודע כלל את הטוב‬
‫ואת הרע‪ .‬יודע אני רק לשים את ליבי להבחין בין עליות למורדות‪ .‬אכן‪ ,‬ילד אשר גלגל הרכב כבש את ראשו זה עתה‪,‬‬
‫עודנו לכוד תחתיו‪ ,‬והנה עתה הוא בוכה‪ ,‬זוהי עליה דרמטית‪ .‬זו דמעה אשר את רעותה כבר פגשתי במותה של סבתא‬
‫אהובה‪ ,‬חכמה‪ ,‬אוהבת‪ ,‬אשר נלכדו חייה בסופם אל בין לפיתת מלקחי הסבל‪ .‬ידעתי כי אכן זוהי איננה צורתו של הטוב‪,‬‬
‫אך זוהי עלייה‪.‬‬
‫אני מישיר בו עתה עינים‪ ,‬מזועזע להבחין כמה חיות ניכרת בפנים מיוסרות‪.‬‬
‫"אל תזוז חמוד‪ ,‬אנחנו מטפלים בך‪ ,‬הכל יהיה בסדר‪".‬‬
‫לוחשת לו הגברת המבוגרת חסרת אונים ‪.‬‬
‫מעט שלווה נמזגת אכן בין תווי הפנים המתוחים‪ ,‬החרדים‪ ,‬מרככת מעט‪.‬‬
‫לא‪ ,‬לא פניו של הילד‪ ,‬פניה שלה‪ .‬אולי גם מעט בשלי‪.‬‬
‫וברדיו עוד מהללים את מרד גטו ורשה כביכול מתכננים אותו כעת‪ ,‬עדיין לא היה‪ .‬כביכול סופו עדיין לא ידוע להם‪ ,‬סופו‬
‫אשר כבר כתוב בדפי ההיסטוריה‪ ,‬כתוב בדם‪ .‬מרד זעיר כושל של שיירי אומה שחוטה‪.‬‬
‫כך זה היה נראה בעיני עד עתה‪.‬‬
‫עתה משום מה נעשה יקר בעיני בכי קורע לב של ילד מת כמו גם מרד זעיר וכושל של שיירי אומה שחוטה‪ .‬סימן חיים‪.‬‬
‫או אולי זהו סתם מצב מוזר‪ ,‬אנרכיה של מחשבות‪ .‬דברים רבים מידי נראים לי דומים זה לזה‪.‬‬
‫סיפור מספר ‪51‬‬
‫‪o‬‬
‫‪o‬‬
‫‪o‬‬
‫רז בין השמשות‪:‬‬
‫גחליליות זהרו במעבה הסמטאות בעיר העתיקה הצפתית‪ ,‬הרב יהושע העשיל אייזן ניצל את‬
‫אורן הקלוש‪ ,‬להתעמקות בתורת הסוד‪.‬‬
‫זה לו ג"ל שנים מאז השיל מעליו את אורח החיים הגלותי‪ ,‬עלה לארץ הקודש וקשר את ליבו‬
‫בצפת עיר הגליל והמסתורין‪ .‬את בני משפחתו הקרובה העלה עמו‪ ,‬שיכנע אותם בטוב טעם‬
‫שהגלות שוקעת וקץ הפלאות מתקרב‪ .‬המציא להם מקורות קבליים שאין הארץ נפדית אלא‬
‫במעשה האדם‪ ,‬לא בשירת המלאכים‪.‬‬
‫והם עלו אחריו בעיניים פקוחות‪ ,‬נאחזים בחזון גאולת הארץ ברגליים‪ .‬שומעים את קול התור של‬
‫בין השמשות‪ ,‬עת הדמדומים שבין הגלות לגאולה‪ .‬חולמים על הסיהרא בשלימותה‪.‬‬
‫‪ o‬בתוככי העיר העתיקה יצא לר' העשיל שם של איש פלא‪ .‬מעשיות ומופתים לרוב נקשרו בשמו‪,‬‬
‫מקרוב ומרחוק ייחלו לברכתו‪ ,‬ואפילו ערביי הסביבה שיחרו לפתחו‪ .‬אך הוא לא שם את ליבו לכך‬
‫והמשיך באורח חייו הסגפני שכולו היה קודש לה'‪ .‬את המעט שבמעט שהרוויח כמלמד הוציא על‬
‫פרנסת אנשי ביתו‪ .‬ולמעט נסיעה קבועה לרבי שמעון בכל ג"ל לעומר‪ ,‬כמעט ולא יצא ר' העשיל‬
‫מקירות ביתו‪.‬‬
‫‪ o‬ר' העשיל ציפה בכל יום לבשורת הגאולה‪ ,‬אולם השמש סירבה לשקוע‪ ,‬הימים היו לאחר תקופת‬
‫הפרעות של "מרד הפאלחים"‪ ,‬ג"ל ימים רצחו‪ ,‬אנסו ובזזו כפריים מקומיים את יהודי צפת חסרי‬
‫האונים‪ ,‬ורק צבאו הזר של איברהים פאשה עצר את הפורעים‪ .‬הייאוש פשה בכל עבר ורבים רצו‬
‫לרדת חזרה לארצות הניכר‪ .‬נדמה היה ששעת בין השמשות תימשך לנצח‪ .‬אולם ר' העשיל‬
‫המשיך בשלו‪ ,‬עודד את כולם שבין השמשות יחלוף כהרף עין ואור הלבנה יפציע בקרוב‪ .‬קהילת‬
‫צפת ליקקה את פצעיה‪ ,‬כל משבריה וגליה של צפת עברו על העשיל‪ ,‬והוא שימש לה רופא‬
‫מנחם‪ ,‬החובש את מכותיה באהבה‪.‬‬
‫‪ o‬ר' העשיל נאה דרש ונאה קיים‪ ,‬ועל אף ההפצרות הרבות סירב בכל תוקף לעבור מצפת הנופלת‪,‬‬
‫לא זז מדלת אמותיו ובכל עונות השנה ניתן היה למוצאו ספון בחדרו הצר‪ ,‬או במרפסת ביתו‬
‫הרעועה‪ ,‬ספרי קודש ישנים ומאובקים פתוחים לצידו‪ ,‬וריח טחב עתיק עולה מהם‪.‬‬
‫בכל עונות השנה‪ ,‬בין אם בחוץ שלג מלבין או חמסין מהביל‪ ,‬תמיד ר' העשיל נמצא מכונס פנימה‪,‬‬
‫שקוע בספריו המתפוררים‪ .‬מזמזם בהבל פיו במין מתיקות מיוחדת‪ ,‬הרחק מהבלי העולם הזה‪.‬‬
‫אפילו בעת בין השמשות‪ ,‬עת קרני השמש האחרונות הציצו מעל הרי מירון‪ ,‬גם אז ר' העשיל נע‬
‫בין שמיים לארץ‪ ,‬מתגבר כארי בתורת האר"י‪ ,‬זורח מאור החכמה העילאה‪ .‬לא רואה את עלטת‬
‫הליל המתקרבת בשעטה למורדות צפת‪.‬‬
‫‪o‬‬
‫‪o‬‬
‫‪o‬‬
‫בכל העיתים נוות ביתו‪ ,‬מרת רויז'ה רבת החיל והחסד‪ ,‬תמכה בו בגלוי ובנסתר כדי שישקוד‬
‫בנחת על תלמודו הגלוי והנסתר‪ .‬רויז'ה ידעה נחת מחייה החדשים בארץ ישראל ומבית התורה‬
‫והחסד שהחזיקה במו ידיה העדינות‪ .‬היא חשה מימוש עצמי מחנות הסדקית הזעירה שפתחה‬
‫במחסן ביתם‪ ,‬חנות שקהל לקוחותיה הלך וגדל‪ ,‬ממש כפי שמניין צאצאיה הלך וגדל ברבות‬
‫השנים‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬לעיתים רחוקות תכפו את רויז'ה געגועים לבית הוריה החם בגלות הרחוקה‪ ,‬אך היא לא‬
‫גילתה זאת לאיש‪ ,‬בטח לא לשכנות ההולכות רכיל תדיר‪ ,‬ובטח לא לאהובה‪ ,‬כדי לא לצערו‬
‫ולטורדו מלימודו‪ .‬היא השתדלה להתנתק מאילן היוחסין של הגולה‪ ,‬היא רצתה שהדורות הבאים‬
‫יתחילו לספור מהאילן שלה‪ ,‬אילנא דחיי באדמת הקודש‪.‬‬
‫בשעת בין השמשות‪ ,‬רגע לפני שילדיה זהובי השיער‪ ,‬קוראים קריאת שמע שעל המיטה‬
‫ונרדמים‪ ,‬נהגה רויז'ה לקחת אותם להציץ לאביהם השקדן‪ ,‬כדי שיירדמו מתוך תורה‪ .‬בדממה‬
‫אילמת רויז'ה הייתה מצביעה לעבר פניו האציליים של בעלה אהובה‪ ,‬ושואלת את הילדים חידה‬
‫קבועה‪:‬‬
‫"האם עיני הדבש שלכם מבחינות באלומת האור סביב פדחתו הצהובה של אבא"?‬
‫"האם היום אתם רואים את ההילה הדקה המקיפה את זקנו הלבן של אבא?"‬
‫‪o‬‬
‫כל לילה הילדים ענו במקהלה שקטה שאינם רואים מאום‪ ,‬רויז'ה צחקה כל לילה מחדש למשמע‬
‫התשובה‪ ,‬עיניה הירוקות‪-‬אפרפרות הבחינו בכך‪ .‬בעצם רק היא ראתה‪ ,‬זה היה הרז האישי שלה‬
‫ושל העשיל שלה‪.‬‬
‫הימים חלפו בקצב צפתי ונערמו אט אט לשנים רבות‪ ,‬קהילת קודש צפת גדלה וקלטה עולים מכל‬
‫התפוצות‪ .‬שלל ריחות וגוונים עטף את אבני הברזל של צפת‪ .‬העולים הישנים כבר התהדרו‬
‫בתואר "זקני צפת" והעולים החדשים השתלבו חיש קל ביישוב הישן‪ .‬לא רק קול התורה התפשט‬
‫בחללה של צפת‪ ,‬גם קול הלמות פטישים נשמע במצודתה‪ ,‬צפת פתחה שעריה לבניה בוניה‪.‬‬
‫למרות הדלות הנוראה ואסונות הטבע התכופים‪ ,‬בני משפחת אייזן תמכו יתידותם כברזל‬
‫באדמת הארץ‪ ,‬בניו ובנותיו של ר' העשיל נישאו והקימו משפחות ענפות לתפארת‪ ,‬חלק הרחיקו‬
‫נדוד לאש הבוערת של ירושלים‪ ,‬חלק ירדו לרוגע של נביעות טבריה ומעטים נשארו בגבורת‬
‫הסוד הצפתית‪ ,‬המועדת לפורענות של רעידות אדמה‪ ,‬בשל היותה חצובה תחת כיסא הכבוד‪,‬‬
‫המזדעזע בעוונם של ישראל‪.‬‬
‫ר' העשיל התקרב לשנתו השבעים‪ ,‬ממרום גילו הוא שבע נחת מלימודו הפורה ומצאצאיו‬
‫שהמשיכו בדרכו‪ ,‬כוחו מעט תש וראייתו כהתה‪ ,‬אך כבכל עונה הוא המשיך ללמוד תורה‬
‫בהתמדה‪ ,‬צופה מחלונו לעבר רבי שמעון במירון ועמל בתורתו‪ ,‬אפילו בשעת בין השמשות‪.‬‬
‫החורף של שנתו השבעים של ר' העשיל היה סוער וקר‪ ,‬שלגים כבדים כיסו את גגותיהם הנוטים‬
‫ליפול של חורבות צפת‪ ,‬מלבינים את אדני החלונות התכולים‪ ,‬נערמים על כל אילן וגזע עתיק‬
‫יומין‪ ,‬עוטים על צפת ארשת של לובן עליון ושגב עילאי‪.‬‬
‫השלג הגיע לשיא עומקו בחג החנוכה‪ ,‬וזקני צפת חלקו בדעתם האם השלג של שנים דאשתקד‬
‫גבה יותר‪ .‬כולי עלמא חשו איך הלבן המתוק משכיח קמעא את חבלי בין השמשות‪ .‬אולם‬
‫בתחילת חודש טבת חל מהפך עונתי‪ .‬בחלוף חג האורים חל שינוי מהותי באטמוספירה הרוחנית‬
‫של צפת והרי הגליל‪ .‬השמש שכמעט לא נראתה עד אז‪ ,‬החלה יוקדת בעוז‪ ,‬הגשמים נפסקו‬
‫בפתאומיות ורוחות חמסין בישרו על הקדמת האביב‪.‬‬
‫שינויי מזג האוויר התישו את רוחו של ר' העשיל‪ ,‬שחש שההוויה לוחשת לו סוד‪:‬‬
‫"הינך קרב לסוף ימיך הגליליים בעיר הקבלה‪ ,‬לא תזכה לעבור את שעת בין השמשות‪ ,‬לא תיכנס‬
‫לארץ המובטחת של ימי הגאולה‪ ,‬עוד חודש וכשאריות השלג שנמסו ונעלמו‪ ,‬כך גופך הארצי‬
‫הולך להיעלם‪"...‬‬
‫‪o‬‬
‫ר' העשיל כינס את כל בני ביתו בבין השמשות של יט' טבת או שמא כ' טבת‪ ,‬והודיע להם‬
‫שעוד חודש כעת חיה‪ ,‬חייו לא יהיו לו עוד‪.‬‬
‫את החודש הנותר שנקצב לו‪ ,‬ר' העשיל לא ניצל לעריכת צוואה‪ ,‬לא היו לו כלל נכסים דלא‬
‫ניידי וגם לא עניינו אותו כעת ענייני העולם הזה‪ .‬בזמן שנשאר לו להיות נייד בין שמיים‬
‫לארץ‪ ,‬הגביר ר' העשיל את קצב לימודו ואת עוצמת שירתו בלילות שבת‪ .‬הוא הרעיף חום‬
‫יותר מתמיד על קרוביו אוהביו‪ ,‬ובעיקר על רויז'ה עצם מעצמיו‪ ,‬חוזר בפניהם על תקוות‬
‫הגאולה‪ ,‬כמתכונן לפרידת עולמים‪.‬‬
‫בני ביתו מנגד השתהו נוכח התנהגות ראש משפחתם‪ ,‬תהו אולי נטרפה עליו דעתו‪ ,‬שמא‬
‫תעתעועי זקנה ביעתוהו‪ ,‬פן הציץ ונפגע מעוצמת הפרד"ס‪ .‬מיאנו להאמין בלכתו‪ .‬גם לא‬
‫האמינו שקיים איש שיצעד למותו בראש מורם‪ ,‬ללא ייאוש כלל‪ .‬אך ר' העשיל בשלו‪ ,‬רק‬
‫הגביר את להבת כיסופיו לקראת קץ‪ .‬ובכל יממה בעת בין השמשות‪ ,‬חזר שוב ושוב באימרה‬
‫רוגעת לרויז'ה‪" :‬אני רק כעובר מחדר לחדר‪ ,‬עדיין תוכלי להציץ בי עם הילדים בחדר האחר"‪,‬‬
‫כך אמר ולא יסף לפרש‪.‬‬
‫ירח ימים חלף‪ ,‬בין השמשות של יט' בשבט הופיע וכך היה‪ ,‬ר' העשיל שחש את עונתו‪ ,‬החזיר‬
‫את נשמתו צחה כשלג לבורא העונות‪ .‬האם ר' העשיל עבר את בין השמשות ונפטר בכ' שבט?‬
‫רז זה איש לא ידעו‪ ,‬גם לא רויז'ה‪ .‬אולם צאצאיו הרבים בארץ ישראל זכו לעבור את שעת בין‬
‫השמשות‪ ,‬הם ראו עין בעין את מה שר' העשיל צפה בשיא האפילה‪ ,‬הם חזו בנחמת ציון‬
‫ושחרור צפת‪ ,‬צפו בצה"ל בגבורתו‪ ,‬זקפו קומתם בתקומת מדינת ישראל‪ ,‬וגם אחרי שישים‬
‫ושש שנים של עצמאות המורשת המשפחתית עוברת הלאה‪ ,‬דור שנת אלפיים לא מפחד מגלגל‬
‫ההסתר החוזר במעברי הגאולה‪ ,‬יש לו את הרז של העשיל ‪ -‬את רז בין השמשות‪.‬‬
‫‪o‬‬
‫‪o‬‬
‫‪o‬‬
‫‪o‬‬
‫‪o‬‬
‫‪o‬‬
‫‪o‬‬
‫‪o‬‬
‫‪o‬‬
‫‪o‬‬
‫סיפור מספר ‪50‬‬
‫צריף בנגב‬
‫*‬
‫יום חשך ויהי ערב‪ .‬ירח נדלק‪,‬‬
‫מתנכר ורע עין‪ ,‬מול ארץ סיני‪.‬‬
‫ואנחנו נכנסנו‪ ,‬לצריף הדק‬
‫שברוח רעד כמו חי‪.‬‬
‫‪ ...‬בבואנו ראינו בצריף נערה‪.‬‬
‫היא בספר קראה‪ .‬לה צמה וסינר‪,‬‬
‫ורק עובי של קרש בין צחור סינרה‬
‫ובין ליל הגופרית וחוקת המדבר‪.‬‬
‫‪ ...‬רק אחרי שיצאנו לשוב למכונית‪,‬‬
‫הזכירנו השחק עצום הכיפה‪,‬‬
‫כי עברנו על פני העמדה הקדמית‬
‫אשר נפש העם בכפה‪.‬‬
‫‪ ...‬אך נודה‪ :‬לא קונגרס ציוני‪ ,‬אדונים‪,‬‬
‫ואף לא הסוכנות‪ ,‬כמובן‪,‬‬
‫לא היו נחשבים לגורם מדיני‬
‫בלעדיה ובלי סינרה הלבן‪.‬‬
‫‪ ...‬גם ללונדון היה במזרח התיכון‬
‫קל יותר‪ ,‬אילולא היא וספרה שצנח‪.‬‬
‫ ‪ -‬עת ראשי ממשלות עוצמים עין לישון‪,‬‬‫אור חדרה משנה את מפת המזרח‪.‬‬
‫( קטעים מתוך צריף בנגב‪ -‬נתן אלתרמן)‬
‫אני הנערה‪ .‬אני הנערה מהשיר‪.‬‬
‫צמתי החומה‪ ,‬הדקה‪ ,‬כבר מזמן הלבינה‪ .‬בתחילה טלאים אפורים הנצו בשערי‪ ,‬אחד‪-‬אחד‪ ,‬לצד קמטי צחוק‬
‫ודמע‪ ,‬שחרצו את פניי‪ .‬אהבתי את הזקנה שמלאה את כל כולי‪ ,‬משאירה עדות לכך שהזמן עובר‪ ,‬שהחיים לא‬
‫קופאים במקום‪ ,‬שהעולם ממשיך להשתנות‪ .‬קיוויתי שאם אני משתנה העולם שסביב ישתנה גם הוא‪ .‬איך‬
‫יכולתי לדעת שאפסה התקווה לשינוי‪ ,‬שאת אחרון ימיי אבלה במקום הזה‪ ,‬צריף שכוח‪-‬אל‪ ,‬נידון לרוחות‬
‫המדבר המקפיאות‪ ,‬ללא אדם לצדי‪ .‬איך יכולתי לדעת שהמדבר הזה‪ ,‬שכה ייחלתי לו וקיוויתי לו‪ ,‬יביא את‬
‫מותה של ילדתי‪.‬‬
‫*‬
‫הייתי בת עשר כשפרצה המלחמה הגדולה באירופה‪ .‬אני הייתי בירושלים‪ ,‬בת למשפחה חרדית אדוקה‪ ,‬דור‬
‫שביעי בירושלים‪ .‬הידיעות הגיעו אלינו רק לאחר שנים‪ ,‬רחוקות ועמומות‪ .‬קל היה לי להאמין שבידיעות האלה‬
‫אין ממש‪ .‬קל היה להוריי לספר לי סיפורים בעיניים נוצצות‪ ,‬על יהודים קדושים ועל ירושלים‪ ,‬ובכך להעלים‬
‫את הנעשה באי רופה הרחוקה‪ .‬ידיעות מועטות הגיעו אלינו באותם הימים‪ ,‬קלושות ורחוקות‪ ,‬וקשה היה‬
‫להאמין‪ .‬ובשגרת החיים המעיקה‪ ,‬כשחילקתי את זמני בין הלימודים בבית הספר ובין הטיפול באחיי הקטנים‪,‬‬
‫קשה היה לי לשים את ליבי למתרחש באירופה‪ .‬עד שיום אחד אברם הגיע לשכונתי‪.‬‬
‫הוא הגיע מפולין‪ .‬ברח בזמן‪ ,‬בדרך‪-‬לא‪-‬דרך‪ ,‬והצליח לעלות לארץ ישראל‪ .‬בסתיו ‪ 0741‬הוא הגיע לשכונתנו‪.‬‬
‫נטע זר היה‪ ,‬בעיניו העצובות‪ ,‬הבוהות למרחקים‪ ,‬בבגדים החמים‪ ,‬הבלויים‪ ,‬בדעותיו המהוססות‪ ,‬הכועסות‪,‬‬
‫שהעז להשמיע באוזניי בלבד‪ .‬בן שבע‪-‬עשרה היה‪ ,‬נער צנום‪ ,‬על פניו נסוך עצב תמידי‪ .‬לא הבנו את העצב הזה‪.‬‬
‫ילדי השכונה היו זורקים עליו אבנים‪ ,‬צוחקים עליו על זקנו הקצוץ‪ ,‬על הליכתו הכפופה‪ ,‬על עיניו העצובות‪ .‬לא‬
‫ידענו שעל גבו הכפוף הוא נושא את זכרם של בני משפחתו שנספו במשרפות‪ .‬לא ידענו שבליבו הנרעד הוא‬
‫שומר את הבטחתו האחרונה לאמו‪ -‬לעלות לארץ ישרואל‪ ,‬ליישב אותה‪ ,‬לאורכה ולרוחבה‪ .‬למלא את ההבטחה‬
‫האלוהית‪ .‬באלוהים כבר מזמן הפסיק להאמין‪ ,‬והיה מגדף אותו בליבו‪ ,‬אבל את הבטחה זו שמר‪.‬‬
‫היינו יושבים בשכונה בימים החמים‪ ,‬לא מעיזים לגעת האחד בשניה‪ .‬האחד‪ ,‬נער צנום שעצב תהומי מתנוסס‬
‫על פניו דרך קבע‪ ,‬כופר באלוהים ובאדם‪ ,‬מספר חרוט על זרועו‪ .‬והשניה‪ ,‬נערה בשמלה ארוכה‪ ,‬טרודה בבעיות‬
‫בית הספר‪ ,‬יראת שמיים‪ .‬דומה שחיץ הבדיל בינינו‪ ,‬מכשול בלתי נראה שהפריד אותנו זה מזו‪ .‬היינו יושבים‬
‫שעות ארוכות ושותקים‪ ,‬כל אחד שקוע בהרהוריו‪ .‬והיו גם שיחות‪ .‬בלב נרעד היינו מדברים‪ .‬הוא נותן לי לרגע‬
‫הצצה לעולמו‪ ,‬לא נותן לי להיכנס לחלוטין‪ ,‬לא רוצה שאציץ ואפגע‪ .‬אני הייתי מספרת לו סיפורים מחיי בית‪-‬‬
‫הספר‪ .‬הוא היה לי עוגן‪ ,‬אני הייתי לו כתף‪ .‬ובאחד הימים‪ ,‬כשגבו נרעד ביבבות חנוקות‪ ,‬העזתי לראשונה‬
‫להושיט יד מנחמת‪ -‬וללטף‪.‬‬
‫כך היינו שנינו‪ ,‬בעולמות מקבילים‪ ,‬נוגעים‪-‬לא‪-‬נוגעים‪ .‬עד שיום אחד גמלה בליבו ההחלטה‪ :‬פלמ"ח‪ .‬להישאר‬
‫כאן אינו יכול יותר‪ ,‬לא בעוד אחיו נלחמים‪ .‬לא זה מה שהבטיח לאמו‪ .‬חייב הוא להילחם על הארץ וליישבה‪,‬‬
‫ובהיסוס העז לשאול‪ -‬האבוא?‬
‫נישאנו באותה השנה‪.‬‬
‫הוא הצטרף לאימוני הפלמ"ח‪ .‬היה חוזר לאחר ימים רבים בעיניים נוצצות‪ .‬גופו הצנום תפח‪ ,‬העלה שרירים‪.‬‬
‫בעיניו נראה ניצוץ של חיים‪ .‬לראשונה לאחר שנים‪ ,‬העזה התקווה להתגנב לליבו‪ .‬אותי שיכנו בצריף בודד בנגב‬
‫שהוקם במבצע אחת‪-‬עשרה הנקודות‪ .‬חיינו חיים מאושרים‪ -‬אני הייתי יושבת בצריף וסורגת‪ ,‬וכשהיה מגיע‬
‫הביתה היינו יושבים שעות עם כוס תה ומדברים‪ .‬הוא היה שר לי שירים נושנים שאמו הייתה שרה לו בילדותו‬
‫בפולין‪ ,‬אני הייתי מבשלת זכרונות‪ ,‬וחיינו את חיינו‪ .‬היה קר בצריף‪ ,‬ופעמיים כמעט והתמוטט בגלל הרוחות‬
‫העזות‪ -‬אך נוכחותו של אברם ותחושת ההגשמה ששנינו הרגשנו גרמו לקור להיות נסבל‪ ,‬לחיינו להתמלא‬
‫במשמעות‪ .‬לאחר כשנה גיליתי שאני בהיריון‪ .‬לחיי ושדיי התמלאו‪ ,‬פניי זהרו בזוהר מיוחד השמור לנשים‬
‫בהיריון‪ .‬הוא נישק את בטני וישבנו לרקום חלומות‪ .‬לכמה חודשים‪ ,‬היה נדמה שהחיים שבים כסדרם‪,‬‬
‫שהחיים החדשים שלנו מצליחים למחוק מחלומותיו את זוועות המלחמה‪ .‬הוא הפסיק לצעוק בלילות‪ ,‬והייתי‬
‫מצטנפת בגופו‪ ,‬מאושרת‪.‬‬
‫אך המדבר נתן את אותותיו‪ .‬הוא חבר והוא אויב‪ ,‬הוא מחבק והוא אורב‪ .‬המרחבים האינסופיים של המדבר‪,‬‬
‫שגרמו לי להתפעם מנוכחותו של אלוקים בכל גרגר חול ואבק‪ ,‬המרחבים האינסופיים הללו הם שהטו את כף‬
‫המאזניים‪ ,‬הם שגרמו לי לכאב עצום כל כך‪ .‬כשהייתי בחודש השישי להריוני ורוחות חזקות מאי פעם נשבו‪,‬‬
‫בטני התחילה לכאוב‪ .‬נשכתי שפתיים והדחקתי את הכאב‪ ,‬יודעת שעלולות לעבור שעות עד שרופא יגיע למקום‬
‫שכוח האל שאנחנו נמצאים בו‪ .‬ידעתי שהפעם אני ואברם נאלץ להסתדר לבדנו‪ .‬השעות נקפו ובטני הוסיפה‬
‫לתקוף במדקרות של כאב‪ .‬כוחי לא עמד לי והתמוטטתי‪ .‬כשהקצתי מעלפוני‪ ,‬פניו של אברם היו חיוורות‪-‬‬
‫התינוקת לא שרדה‪ .‬ספק היה שאני אשאר בחיים‪ .‬לרופא שהגיע היו חדשות רעות‪ -‬לא אוכל להיכנס להיריון‬
‫לעולם‪.‬‬
‫מאז אותו הרגע אברם השתנה‪ .‬פניו כמו קפאו בזמן‪ .‬עיניו הכחולות נראו כחולות מאי פעם‪,‬משוטטות‬
‫בעולמות רחוקים‪ .‬הפסקנו לנהל את השיחות השקטות שלנו מול האח‪ .‬במשפט חטוף שהסכים לומר לי מדי‬
‫פעם הזכיר את העובדה שהדבר היחידי שהחזיק אותו לאחר המלחמה היה המחשבה על כך שיקרא לבתו על‬
‫שם אמו‪ .‬החלום נגוז‪ .‬ימיו בפלמ"ח הלכו והתארכו‪ ,‬והפכו ללילות ושבועות‪ .‬כשנודע לי שנהרג במלחמה‪ ,‬כבר‬
‫לא עמד בי הכוח לבכות‪.‬‬
‫*‬
‫בין חולותיו של המדבר מצאתי לי שלווה בראשונה‪ .‬בין חולותיו של המדבר בניתי את ביתי‪ .‬מתחת למיליון‬
‫כוכביו הייתי נאהבת‪ .‬אותם הכוכבים צפו בי בשקט בעודי מאבדת בת‪ ,‬בעודי מאבדת בעל‪ ,‬בעודי מאבדת‪ ,‬לאט‬
‫לאט‪ ,‬את שפיותי‪.‬‬
‫היום אני עדיין כאן‪ .‬אברם נהג לצייר לי את המדבר בצבעים עזים‪ ,‬היה לוחש לאוזני‪ -‬יבוא יום והחולות‬
‫יתמלאו ירוק‪ .‬הפרחים יפרחו במיליון שקיעות וזריחות‪ .‬המדבר יתמלא בקולות שחוק ודמע‪ ,‬בקולות ילדים‬
‫משחקים‪ .‬החולות האלה‪ ,‬השממה הזאת‪ ,‬יתמלאו בחיים‪.‬‬
‫הבטחה זו לא מומשה‪ .‬עברו חמישים שנה‪ ,‬ואני עדיין אותה הנערה בצריף במדבר‪ .‬הרוחות ממשיכות לנשוב‪,‬‬
‫נושאות זכרונות ממרחקים‪ .‬על החיים שחייתי ועל החיים שיכולתי לחיות‪ .‬היום אני כבר לא כועסת‪ .‬היום כבר‬
‫אבדה לי התקווה‪ .‬אני יכולה לעזוב את קורות העץ האלה‪ ,‬שצפו בי דרך כל השנים‪ .‬בין הקורות האלה‪,‬‬
‫הקירות האלה‪ ,‬הבאתי חיים ואיבדתי אותם‪ .‬הקירות הם אלו שצפו בי מחייכת‪,‬מתעגלת‪,‬נשברת‪ .‬הקירות הם‬
‫אלו שראו את צמתי החומה הולכת ומאפירה‪ ,‬מלבינה‪ ,‬את הקמטים ממלאים את פניי‪ .‬אני יכולה לעזוב את‬
‫צריפי במדבר‪ ,‬אבל כבר אין לי זמן‪ ,‬וגם אין לי לאן‪.‬‬
‫סיפור מספר ‪54‬‬
‫סיפור מספר ‪53‬‬
‫היינו כחולמים‬
‫עיקר הדבר‪ ,‬להיות עם חופשי בארצנו‪.‬‬
‫הואיל ודרכנו משחר הבריאה זכה כלבנה‪ ,‬ובזוכרנו את ציון היינו כחולמים‪.‬‬
‫הו אז‪ ,‬היינו תמימים‪ .‬כזוג עולים במרכבה בואכה ארצה‪ .‬כעלם החמודות היוצא להגן בעד אדמת ארצנו‪.‬‬
‫משוש תבל‪ .‬אור וירושלים‪ .‬ישראל‪.‬‬
‫אורות התשובה הדהדו לאורך מסע עלייתי ארצה‪ .‬מן הגלות‪ .‬מן השבות‪.‬‬
‫מהיציאה ממצרים‪ ,‬מהכלים השלובים‪ ,‬מיציאתנו מפולין ומגרמניה וכל ארצות הקניבל שניסו להשמיד עם‬
‫רק מעצם היותו עם‪ .‬עם עם טעם יש לומר‪ ,‬ועם משמר‪ .‬משמר‪-‬יה‪.‬‬
‫משומרים לבוקר‪ ,‬שומרים לבוקר‪.‬‬
‫'ושכנתי בתוכם'‪ .‬בתוך עם‪ .‬כך שלהיכן שנלך ואם תורתו נשמור הוא ינחנו במישור ובלאומים‪ .‬אך בציון‬
‫היינו כחולמים‪.‬‬
‫בארץ קיבוץ הגלויות‪ .‬ארץ כל האפשרויות‪ .‬העלה אותנו כאחת האדם וכאחד העם‪.‬‬
‫מדרגה‪ ,‬מדרגה‪ ,‬עוד סימון יום בשעון השמש בחול‪ ,‬וברקיע חלון זבת חלב ודבש‪.‬‬
‫ניחוחות טעם הזיכרון הישן שאינו מרפה מכל הנשמות‪ ,‬שהיו כאן אתנו‪ ,‬ועוד זיכרונם חי‪.‬‬
‫עם ישראל חי‪ .‬משמעות הליבה של העם היהודי‪ .‬בכל מקום אשר ילך‪ ,‬חי הוא‪.‬‬
‫אל רחום וחנון‪.‬‬
‫כולנו בוכים בימי הזכרון‪ .‬בין בפנים‪ .‬בין כלפי חוץ‪ .‬גם שר החוץ‪.‬‬
‫חוץ מזה שזה כואב זה גם מעורר חיוך כאוב של זיכרון בלבב‪ .‬בזוכרנו את האהובים שהיו כאן ובתפילתי‬
‫לתחיית המתים‪ .‬לגאולת האדמה מכל הנשמות הטמונות שם‪,‬‬
‫ולחיבורן מעלה למקור עליון‪ .‬לירושלים של מעלה אם תרצו‪.‬‬
‫הציון של הזיכרון‪ .‬המשמרת שהפקידו כאן כל הרוגי המלכות‪ .‬כל מגני התרבות‪.‬‬
‫כל שומרי הזכות‪ .‬אבותינו‪ .‬אמותינו‪ .‬הם היו כאן‪ .‬הם עוד כאן‪ .‬הם המזכרת והמורשת‪,‬‬
‫שלמענם אנחנו עם‪ .‬כאן‪.‬‬
‫חסד השירים‪ .‬פיוטי השבת‪ ,‬ניגוני החסידים בחצרות ישראל‪ .‬משירת הלוואים ועד דורנו‪.‬‬
‫יש בנו משהו משותף מאז ועד היום‪ .‬ניצוץ המחבר בין כל ישראל בשירת הים‪ ,‬ובשירת כל מקהלות עם‪.‬‬
‫הניגון הוא משהו נצחי‪ .‬כך גם השיר‪ .‬בשיר יש מורשת‪ ,‬ובמורשת יש את שיר השירים‪ .‬משוררים כנתן‬
‫יונתן‪ ,‬אלתרמן‪ ,‬גולדברג‪ ,‬ר׳ שלמה אבן גבירול‪ ,‬ר׳ יהודה הלוי‪,‬‬
‫וכל משוררי שירת הבקשות קיבלו השראתם מהשיר השלם שהוריש לנו שלמה המלך‪ .‬בהם וגם באותות‬
‫התהילים ובמגן דוד נצחנו וראינו גבורות ישראל‪ .‬אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה׳‪.‬‬
‫אלו תפילות יגעי הכפיים של דוברי העם בכל דור‪ .‬בפרט מאז יש לנו ארץ‪ .‬ארץ מיושבת‪.‬‬
‫עם שירה בלב‪ ,‬גם בכאב‪ .‬יצאנו לשדה הקרב‪ .‬שרדנו את הגלות‪ .‬עד באנו לביתנו‪.‬‬
‫באותו המנון נוחמנו מכל אלו‪ ,‬ומאלו הללו מלאכי השרת ומלאכי עליון גם כשלא היה באפשרות עמנו‬
‫לשיר לאל עליון את ברכות שבת השלום והתקווה‪.‬‬
‫הבית‪ .‬ביתי‪ .‬ביתנו‪ .‬ארץ ישראל‪ .‬לשיר עם המשפחה את רינת קדושת השבת‪.‬‬
‫ערך מוערך שעמנו שמר בעמל‪ .‬המשפחה היא ארץ ובארץ המשפחה יש המון טעמים‪.‬‬
‫זוכרת‪ ,‬זוכרת שאיפה שהוא שם‪ ,‬היה עם‪ .‬שנס על חייו‪ .‬ושמר כמה שמר‪ .‬על אדמת חייו‪.‬‬
‫ומה שיש לנו כאן‪ .‬ארץ‪ .‬מדינה‪ .‬צבא ההגנה‪ .‬כל אלו פירות עמל הדורות‪.‬‬
‫הזכות לחיות בארץ ובה כל יושביה שרים את אותו השיר‪ ,‬זוהי זכות שהייתה שייכת בעבר רק ללוואים‪,‬‬
‫וכיום שייכת לרשות הרבים‪ .‬השירה במקורה פותחת שערי שמים‪.‬‬
‫כמו בחוק זכויות היוצרים המבוסס על עקרונות חוקת חצר המלך הבריטי‪ .‬אם עסקינן בזכויות השירים‪,‬‬
‫משוררים‪ ,‬ומורשת אז הם אכן הגדירו כללים ברורים ונוקשים‪ ,‬כמו הכלל ששיר אחרי שבעים שנה עובר‬
‫לרשות הכלל‪.‬‬
‫מוסיקה קלאסית שייכת לכלל ובאופן תמוה נתפסת כמופרדת ומורמת מהעם‪.‬‬
‫אולי כי חלק גדול מהיצירות נכתבו כמורל לחיילים ומארשים לפני צאתם לקרב או לסירוגין שירי נחמה‬
‫ושכול‪ ,‬כי בכל עם המנגינה היא משהו המעורר נצוץ פעולת הנשמה במלאכתה‪ .‬עיקר היצירות ולא משנה‬
‫לאיזה מטרה נכתבו הם משהו שנולד מהלב והמעין‪ .‬הם כמעט תמיד נפגשים אך לא בהכרח משיקים‪ .‬אי‬
‫אפשר להשיק בהכרח‪ .‬רק מרצון‪ .‬סביבת ההתרחשות של אלו תהיה צופיה פנימה‪.‬‬
‫המשותף ביצירה‪ ,‬כמו הכמיהה למדינה‪ .‬הכול נולד מפגם קטן הדורש תיקון‪ .‬כך גם הגלות‪ .‬פגם הדורש‬
‫תיקון‪.‬‬
‫נכון‪ .‬שבנו בנים ובנות לגבולנו‪ .‬שבנו לכאן‪.‬‬
‫אף שולם מחיר שהעם היה חלוק בו‪ .‬אף היה בפדות אחדות ששמחנו בה כולנו‪.‬‬
‫ולא עשינו מהילד גלעד‪ .‬החיינו והשבנו את בננו‪ .‬אך כעם היינו כבמבחן עקדת יצחק‪.‬‬
‫מה יפה הגאולה אם אין בה את כל אחד מבנינו וכל אחת מבנותינו?‬
‫עמנו זוכר לתקן כל עוד הנר דולק‪ .‬כל עוד האש על המזבח תוקד תמיד‪.‬‬
‫בעמוד ענן ידבר אליהם וכבארה של מרים נלך אחריהם‪.‬‬
‫אחר אמותינו‪ ,‬אחר אבותינו‬
‫באחרית הימים‬
‫בימים בהם אנו חיים ונושמים בארץ חמדת לבבנו ושרים ׳ומה יפה ירושתנו׳‪.‬‬
‫זוהי האחריות שקיבל עליו משה רבנו‪ ,‬מנהיגנו‪.‬‬
‫החולם והמגשים לנו את ארץ ישראל מצל מרפסת ההר‪.‬‬
‫וזוכרים לו את גבורת האותות והמופתים שעשה בהם‪ ,‬ואת בקיעת שערי הים והרקיע‪.‬‬
‫ראו כולם קולות‪ ,‬זכרו לדורות‪ .‬כך גם אנחנו כל ישראלי וישראלית‪ .‬כל ששון וקול שמחה‪.‬‬
‫נעשה ונשמע את התורה‪.‬‬
‫ויש בייננו האחים והאחיות כאלו שבחרו אחרת בארץ האפשרויות‪.‬‬
‫בחרו בהשכלה‪ ,‬בחרו בלקיים ואהבת לרעך כמוך בדרכם‪ ,‬שגם היא יפה כמוך‪.‬‬
‫התיקון שלנו כאן כארץ נהדרת‪ .‬זה שמירת השלום בבית‪.‬‬
‫לאפשר ולהכיל את האחר והשונה בחברה‪ .‬בין אם הוא יהודי שומר הלכה ובין אם הוא חילוני שומר‬
‫כהלכתו‪ .‬כל אחד וכל אחת אילן נטוע בבסיס הגנתו באוהל מועד‪.‬‬
‫ילדי הגן אומרים שגן עדן התחיל כאן‪ .‬נפקא מינא שכבר הגשמנו את חלום ציון‪.‬‬
‫כל עליה הביאה איתה צבע אחד בצבעי הקשת‪ .‬הרעיפה אהבה‪ ,‬הביאה גאווה‪,‬‬
‫ובין כל אלו הקמנו בית ומדינה בארץ אהבתנו‪ .‬ארץ ישראל היפה‪.‬‬
‫העם היהודי ידוע בחלומותיו‪ .‬עוד יוסף ה׳ עליכם ככם אלף פעמים‪ .‬אלפי חלומות‪.‬‬
‫להבדיל אלף אלפי הבדלות‪ .‬אלפי שבתות‪ .‬יוסף‪ .‬אחיו‪ .‬החלומות‪ .‬איך הציל עם אכזר ונהיה למלך עליו‪.‬‬
‫איך ניצל וניצל את מעמדו להציל עמו‪ .‬הליבה שם בסיפור‪ .‬היא שנאת חינם בתוך המשפחה‪ .‬בבית‪.‬‬
‫ייקח כל עוד אדם משל יוסף וימשילו לביתו‪ .‬יבחן פנימה איפה היה הוא כשר עם האחר‪ .‬איפה הבין‬
‫שהאחר הוא אח המושיט לו יד‪ .‬גם בעת כעס‪ .‬יש לזכור‪ .‬לנצור‪.‬או אז לנשום‪.‬‬
‫סופו של אדם מקשיב הוא שיקשיבו לו‪ .‬יוסף הקשיב לחלומות כי לא היה לו אוזן קשבת למפרע‪ .‬הוא‬
‫האזין לסוד הגנוז בחלומותיו והלך אחריהם מבלי לזוז מילימטר מהבור‪.‬‬
‫הבור‪ ,‬הגלות אליו נשלך על ידי אחיו באכזריות‪ .‬אותו הבור של אותם בורים ועמי הארץ שבאו מכור‬
‫המשפחה ונהיו לאטום‪ .‬אטמו את הבור‪ .‬חשבו שכך יעבור‪ ,‬וידום בו זעם‪.‬‬
‫אגש לרובד הנסתר‪ .‬אל מאחורי הקלעים של סתרי ההר‪ .‬אותו האח‪ ,‬יוסף‪ ,‬מחד התגאה עליהם‬
‫בידיעותיו‪ .‬מאידך גיסא ההורדה לבור הביאה להצלה ולגאולה של עם ישראל ועמים אחרים‪ .‬הייתכן‬
‫שהאחים‪ ,‬שהם מאותו שורש נשמה‪ ,‬ומאותו גוף שבראם‪ ,‬גם הם נחנו בכישרון זהה‪ ,‬והורידו אותו מטה‬
‫לזכור וללמוד את מידת הענווה‪ ,‬ובאמצעות האדמה להתחבר לירושה שנתנה למשפחה?‬
‫הרי גם הם היו בני יעקב‪ ,‬ומתוך שלא לשמה בא לשמה‪.‬‬
‫התורה באה ללמדנו את עיקרי ישראל‪ .‬מה ערכה של מידה כשהיא עולה על גדותיה הרבה מעבר לכפי‬
‫מידתה‪ .‬איך היא יוצאת מגדרה מחוץ לטווח הניתן להגדרה‪.‬‬
‫אהבת חינם‪ .‬מאהבת חינם עלינו ארצה‪ .‬כל יהודי נחקקה בנשמתו ארץ ישראל וחיבת ירושלים‪ .‬אלו‬
‫כיסופים נצחיים‪ .‬גם בעודי חיה כאן על אדמת ארצנו‪ .‬מרגישה אין סוף געגוע לאחדות משפחת הארץ‬
‫והאדמה‪ .‬ליום בו נגיע להבנה שאפשר פשוט להסתדר‪ .‬בפרט עם האחר‪.‬‬
‫משה העביר את התורה ליהושע ויהושע מסרה לזקנים וכך היא עברה וטיילה לאורך השנים בין כל‬
‫העמים‪ .‬בין כל אותם הגלויות תמיד שבנו לכאן‪ .‬בית אחר בית‪ .‬הקמנו מחדש‪.‬‬
‫רוממה נפשנו באדמתנו‪ .‬מעולם לא ויתרנו על ירושתנו‪.‬‬
‫גם בהרים גם בגירוש ספרד ותור הזהב‪.‬‬
‫הקווים המנחים היו ברורים‪ .‬יהודי תמיד ישמור על יהודי ועל יהדותו וייעודו בכל מקום אשר נמצא ולכל‬
‫מקום אשר ילך‪.‬‬
‫הוא גם ישמור על כל גוי ועמים‪ .‬ינהיגם כבכל המישורים בם הוא מגדל בנים‪ .‬חכמים ונבונים אוהבי ה׳‬
‫יראי אלוקים‪.‬‬
‫עם שהולך תמיד ביראה הינו עם עם ערך מוסף‪ .‬עם שיודע שההשגחה שם תמיד‪.‬‬
‫עם שיודע לאן לחזור‪ .‬עם שהותקן לו חוק השבות‪ .‬בחסות הרשות‪ .‬הרשות הנתונה וזו שנתנה לנו‬
‫כמדינה חדשה ופורייה‪.‬‬
‫מהי המדינה ביחס לארץ‪ .‬אם נשים אותן על כף מאזניים‪ .‬נשווה אותן בבוחן המציאות של הישראליות‬
‫החדשה‪ .‬מה הרווחנו יחד לאורך השנים?‬
‫את השייכות‪ .‬את המקום אליו תמיד נרצה לחזור‪.‬‬
‫האברך שיצא לקירוב לבבות בגלות ונכסף לאותה נקודה‪.‬‬
‫החייל המשוחרר שנסה לקרב לבבו לאחר קרב באיים אבודים‪ ,‬ונכסף לנקודה טובה‪.‬‬
‫אותם בנים שלחמו על קדושת ה׳‪.‬‬
‫האחד השומר ומגן בשדה הקרב‪ ,‬בחירוף נפשו וגופו‪.‬‬
‫השני השומר בשדה התפילה בשערי שמים להגנת השומרים הסובבים בעיר‪.‬‬
‫שניהם יצאו מאותה נקודה ושבו לאותה נקודה טובה‪ .‬המחשבה על האחר‪.‬‬
‫הם משלימים אחד את השני‪ .‬הם צריכים לשרת בסימוכין זה לזה‪ .‬מלאכי השרת ומלאכי עליון‪ .‬בחלומי‬
‫רואה את החייל והאברך לבושים מדי תכולבן מגנים על אדמתנו ועל רקיע עוזנו‪ .‬יחדיו‪ .‬בחברותא ובדרך‬
‫ארץ‪ .‬את לי ארץ‪.‬‬
‫הרי גם דוד המלך וכל צבאותיו למדו בתורה ונלחמו להגנת עם ישראל‪ .‬גם משורר וגם מגן‪ .‬רוח‬
‫וחומר‪ .‬הרעיון הוא להכיל ולכבד ובעיקר להיערך למיזוג תרבויות‪ .‬בעיקר מזה כולם מפחדים‪'.‬והעיקר לא‬
‫לפחד כלל'‪ .‬הגם ש'כל העולם כולו גשר צר מאוד'‪ ,‬וכשהגשר צר איך אפשר שלא לפחד?‬
‫לתת לו לפחד מקום קטן וממוקד‪ .‬לזכור שיצאנו מחשכת מצרים לאורה ונהיינו לעם גדול‪.‬‬
‫יש בנקודת הראות הזו משהו מנחם ומעודד‪ .‬שתמיד יש אור בקצה המערה‪ .‬בעם שלנו תלמידי חכמים‬
‫נאלצו להסתתר במערת הסתרים‪ .‬בין הרי מרון ובעיר המקובלים‪ ,‬צפת‪ .‬התקבצו מאות שנים לפני קום‬
‫המדינה גדולי המקובלים‪ .‬העם היהודי עם שומר סוד‪.‬‬
‫הולך בפרד״ס ומיטיב להתמיד להעביר את הסוד רק ליודעי ח״ן‪.‬‬
‫ניצוצות הרזים החלו להראות ניצנים בפיוטי המקובלים שהועברו בין העם היהודי ממשפחה למשפחה‬
‫וממדינה למדינה עד הגענו ארצה‪.‬‬
‫ארץ ישראל הייתה ועודנה ידועה בעמים כעם עם סגולה וערך רוחני‪.‬‬
‫מתי נבחין בערכו של אוצר כאוצר? בידענו שאיננו יכולים להשיגו‪.‬‬
‫על כן עמים רבים רבים על מדינה אחת קטנה‪ .‬אם הייתה היא רק פיסת אדמה דהיינו‪,‬‬
‫פיס אוף חומר‪ ,‬אז היה כאן פיוס‪ .‬כל אחד היה מתמקם בחלק מהנחלה‪ .‬היה כאן שלום עכשיו‪ .‬האם גם‬
‫יהיה מחר?‬
‫העניין הוא שישראל היא רוח‪ .‬הרוח הנושבת באפנו‪ ,‬בשכבנו ובקומנו‪.‬‬
‫בעובי הקורה הבינו כל עמים‪ .‬בירושלים אוויר הרים‪.‬‬
‫מאמינה שיש אלוהים אחד והוא נמצא בכל אחד‪.‬‬
‫אומר השיר 'לכל איש יש שם שנתן לו אלוהים'‪ .‬הווה אומר יש לו שם‪ .‬כמו 'שכנתי בתוכם'‪.‬‬
‫האלוהים בהשגתי ברא כל אדם באשר הוא אדם‪ .‬משורש האדמה‪ .‬האדם הזכר והנוקבא‪ ,‬אדמה‪ .‬בזעיר‬
‫אנפין‪ ,‬ככל שיראה את עצמו כענף בעץ הדעת‪ ,‬יבין שכל אחיו הם ענפים השלובים וקשורים אחד בשני‪.‬‬
‫חלק מהשלם‪ .‬ירושלם‪.‬‬
‫הוא ברא אותנו עם בינה‪ ,‬וכעס על הבן שאינו יודע לשאול‪.‬‬
‫הוא דורש מאתנו כעם לשאול‪ ,‬לדרוש‪ ,‬להבין‪ ,‬לשנות‪ .‬מבלי לגעת באות‪.‬‬
‫זה מסתדר רק לאחר שההבנה מתיישבת‪ .‬כמו ההתיישבות‪ .‬ידענו שאדמת ישראל היא אדמתנו‪ .‬הגענו‬
‫באניות‪ ,‬ייבשנו ביצות‪ ,‬הכנו תשתיות‪ ,‬לחמנו מערכות ובנינו בית בישראל‪.‬‬
‫יש במוסיקה עולמות מקבילים שלא תמיד משיקים אך תמיד ייצאו מאותה נקודת הנחה‪.‬‬
‫כך גם עם מקימי הארץ ובין המתיישבים הראשונים‪ ,‬שהביאו איתם את מנהגי אירופה וארצות אחרות‪,‬‬
‫ובאמצעותם התארגנו לקבוצות מחתרת שהעלו ארצה עליות נוספות לצד עזרת המחתרת היהודית‬
‫השוהה בגולה‪ ,‬ופעלו לקידום העלייה‪.‬‬
‫לצידם המתיישבים הותיקים שישבו דורות על האדמה‪ .‬ביניהם יהודים וביניהם העמים השכנים‪ .‬לכל אלו‬
‫נוספו עליות מארצות המזרח עם צבע חדש ושונה מהאופי האירופאי‪.‬‬
‫היו את היהודים ההדוקים מהאורתודוכסיה והיו את המתירים‪ .‬כולם דרו באותה אדמת מעפילים‪ .‬כור‬
‫היתוך פלורליסטי‪.‬‬
‫מגילת העצמאות היא מפלאי קום המדינה ויש לזקוף לזכותה את הסכמתם של שועי עולם ומגדולי מקימי‬
‫ארץ ישראל‪ ,‬שהסכימו פה אחד שישראל הינה מדינה הומניטארית שמכבדת כל אדם‪ ,‬מכל גזע‪ ,‬דת‬
‫ומין‪ .‬ובה עיקרי זכויות האדם במדינה‪.‬‬
‫בהסכמה זו‪ .‬עם סטאטוס קוו מאוזן‪ .‬אפשר להקים מדינה ואפשר לכונן שלום‪.‬‬
‫כמו ניקוי הכלים בפסח‪ .‬הכלים החיצונים מקבילים לכלים הפנימיים‪ .‬אחד משליך על השני‪ .‬כמו תשליך‪.‬‬
‫מירוק כלים של הנשמה‪ .‬כי יש לה זיכרונות‪ .‬הכנת הקיבולת בכלי לקבלת אורות מקיפים חדשים‬
‫באמצעות שיווי מעמד‪ .‬כדי שיבחין בחירותו אדם עובר דרך מדרגת עבדות‪ .‬שיזכור תמיד את הקושי‬
‫בדרך לפשטות‪.‬‬
‫׳יעשה שלום במרומיו וברחמיו יעשה שלום עלינו‪ ,‬ועל כל עמו ישראל׳‪.‬‬
‫גם ממרומים נשלחו אלינו מידות החסד והרחמים‪ .‬יעשה שלום לביתו‪ .‬למולדתו‪.‬‬
‫למען ישכון שלום גם בין שכננו‪.‬‬
‫אם נשכיל להיות חברים אז נזכה לחזות בשידור חוזר מממלכת הכוזרים המאמצת לחיקה את התרבות‬
‫היהודית‪ .‬אור לגויים‪ .‬זה כל מה שהוא ביקש מאתנו כעם להיות‪.‬‬
‫כעם נרדף מחובתנו לזכור ולשמור על צלם אנוש‪ ,‬ועל אחוות החירות‪.‬‬
‫משמעות הדבר היא לקחת אחריות על מוצא פיך ומעשייך‪.‬‬
‫החברות היא ערך עליון וכמו שאנחנו הישראלים עוזרים בחול אחד לשני כשכל מה שמשותף בייננו זה‬
‫התעודת זהות ובה הערך המוסף‪ ,‬תושב‪/‬ת מדינת ישראל‪.‬‬
‫כך גם בביתנו נושיט יד לאחר‪ .‬נכבד את ההורים ואת הדורות הותיקים‪.‬בהדגש על כל הניצולים‪ .‬חלומות‬
‫מגשימים‪ .‬לעשות את הימים שנותרו להם בריאים ומאושרים‪ .‬זו אחריות מדינית ומצפה כאן להסכמה‬
‫מכל ילד וילדה כבהסכמת המגילה‪ ,‬כבתחילה‪.‬‬
‫האחריות שלנו כהורים וכמורים לשפר ולשמר את המורשת‪ .‬לעשות למען התפתחות הישוב היהודי‪.‬‬
‫תמיד יש לאן לשאוף וללמוד ולהתפתח‪.‬‬
‫עמנו עם אוהב לימוד ודעת‪ .‬אפשר שיהיה כאן הכי יפה‪ .‬שנסתדר כל העמים‪ .‬שנאהב את הבריאה‬
‫ונתכנס בכנפי השכינה‪ .‬באורות המנורה‪ .‬במנוחת היונה בצל ענפי הזית‬
‫ובאור ערי יהודה‪ .‬בדברי שבח והודיה‪ .‬במזמור לדוד‪ .‬בדברי הימים‪ .‬בכתובים‪ .‬בנביאים ובתורה‪ .‬הקו‬
‫המנחה הוא אמונה‪.‬‬
‫סיפור מספר ‪52‬‬
‫שם הקטע‪ :‬פרדס הנשיקות המושלמות‬
‫גשם מטורף‪ ,‬זועף!‬
‫סערה‪ ,‬סערה קשה ואנו בשדה התפוזים שמעבר לגבול‪ .‬הולכים שפופים‪ ,‬עייפים ורצוצים אך יודעים שבקרוב‪ ,‬היא‬
‫תבוא‪.‬‬
‫והיא באה‪ ,‬מכת האש שכל כך צפינו אך לא לה ציפינו‪.‬‬
‫הקרב התחיל‪ ,‬ישנן צעקות בכל מקום ושלי נשמעו עמומות‪ .‬גופי זז במהירות ורכב על גל האדרנלין ואילו מוחי‬
‫באיטיות‪ ,‬מין ‪ slow Motion‬כזה‪.‬‬
‫קראתי פקודות בקול רם וזעקני לחיילי בתוך כל התופת הזו במין טירוף מציל חיים ובשגעון פראי חסר כל הגיון‬
‫אשר אוכל כל פיסת שפיות מן הנפש‪.‬‬
‫הם הקשיבו וביצעו את פקודותיי בתוך כל ים הקליעים הנותבים‪ ,‬זעקות הפצועים‪ ,‬הפיצוצים והגשם‪.‬‬
‫הגשם‪ ,‬הוא הנורא מכל שמוסיף לקרב את הטירוף הבלתי נדלה שמוביל להקרבה ללא גבולות‪ ,‬כאן בפרדס‬
‫שמעבר לגבול‪.‬‬
‫והנה היא‪ ,‬הולכת לה‪ ,‬פשוט דילגה לה בין הגופות והחיילים הנלחמים‪ .‬מסביבה היתה מין הילה גדולה ולבנה אשר‬
‫גורמת לכל לעצור מלכת‪ .‬היא זו שמייצגת את השפיות הכי גדולה בתוך ים אי‪-‬השפיות שיש פה‪ .‬עברה בין‬
‫הקליעים כאילו הם לא קיימים כשבעצם הם כולם היו מכוונים אליה‪.‬‬
‫היא הגיעה אליי‪ ,‬סרן עידן המ"פ‪ ,‬אחזה בכתפי וניענעה אותן כמין אות של חיזוק בדיוק כמו שאני תמיד עושה‬
‫לחיילי‪ ,‬חבריי וחברותי הטובים ביותר‪.‬‬
‫היא נגעה בחלק ההוא שמחבר בין כתפיי לידיי‪ ,‬ליטפה וחיבקה חיבוק חם ואוהב‪ .‬רק נישקה נשיקה אחת קטנה‬
‫ותמימה ופוף‪ .‬היא נעלמה לה כאילו כל מה שקרה כאן היה הזיה ולא באמת קרה‪.‬‬
‫הקרב המשיך‪ ,‬אך הפעם בצורה שונה לגמרי‪ ,‬היא‪ ,‬זו שיודעת מי‪ ,‬נסכה בי כוח וגרמה לכל חלקי גופי ונפשי לעבוד‬
‫באותו הקצב‪ ,‬בקור רוח אך ברגישות מושלמת‪.‬‬
‫זה קרה אחרי שכל השנים הייתי אדם רגיש שניסה לאזן בין הרגש והשכל אך אף פעם לא קלעתי לעמק השווה‪,‬‬
‫לנקודת הקליעה‪ .‬הפעם כן‪.‬‬
‫לפתע‪ ,‬ראיתי את סגני‪ ,‬סגן דודי‪ ,‬חברי הטוב ביותר עוד מגן החובה נופל‪ .‬נופל ולא קם‪.‬‬
‫אני‪ ,‬המפקד‪ ,‬לא יכולתי להרשות לעצמי להתעסק במות חברי למרות שתוך כדי לבי בכה בכי מר כמו שמעולם לא‬
‫בכיתי‪.‬‬
‫מוחי עבד בקדחתנות ונשאר כך עד שתם הקרב והאויב נסוג‪ .‬את האמת? הכל קרה בזכות תעוזת רוחם של‬
‫החיילים‪.‬‬
‫בלוויה שלו‪ ,‬של סגן משנה דודי‪ ,‬לא הצלחתי לבכות‪ .‬הבכי הענק והאדיר שנפשי בכתה מרגע נפילתו על הארץ לא‬
‫הצליח לקרות עכשיו ולהגיע למצב צבירה נוזל‪.‬‬
‫גרוני היה עצור‪ ,‬פניי אדומות ורטובות מדמעות‪ .‬אך אף לא בכי אחד‪.‬‬
‫והנה היא‪ ,‬יצאה לה בין האנשים שמסביבי‪ ,‬דילגה לה שוב במין ריחוף עם הילה לבנה‪ ,‬כמו אז בקרב ההוא‪.‬‬
‫היא ניגשה אליי‪ ,‬אחזה בכתפי וניענעה אותן כמין אות של חיזוק‪ ,‬כמו שאני תמיד עושה לחיילי‪ ,‬חבריי וחברותי‬
‫הטובים ביותר‪.‬‬
‫רק נגעה בחלק שמחבר בין כתפיי לידיי‪ ,‬ליטפה וחיבקה חיבוק חם ואוהב‪ ,‬נישקה נשיקה אחת קטנה ותמימה‬
‫ופוף‪.‬‬
‫שוב נעלמה לה כאילו כל מה שקרה כאן היה הזיה ולא באמת קרה‪.‬‬
‫ואני בוכה‪ ,‬בוכה עליו כל כך הרבה‪ ,‬בוכה על החברות האמיצה שלנו‪ ,‬על הפיקוד שהנהיג תחת פקודותיי‪ ,‬על‬
‫השמחה שלנו‪ ,‬על העצב שלנו ובעיקר‪ ,‬על המוות שלו‪.‬‬
‫מודה‪ ,‬בפינה אחת קטנה במוח גם על זה שהיא הלכה‪ ,‬האישה עם ההילה הלבנה‪.‬‬
‫האישה עם ההילה הלבנה‪..‬במשך כמה חודשים שאלתי את עצמי מי היא היתה ובבוקר יום שישי אחד‪ ,‬אחרי‬
‫שעמדתי בכניסה‪/‬יציאה מבית הקברות עם פנים בוהות לשום מקום הבנתי‪ .‬האישה עם ההילה הלבנה היא‬
‫האישה שייחלתי שתהיה איתי בכל השנים שבהם הייתי בצבא ולא התפנתי לעבודת הלב והתעסוקה המתמשכת‬
‫שבו‪ .‬זו הסיבה שהאישה עם ההילה הלבנה נשארה רק האישה עם ההילה הלבנה‪.‬‬
‫עזבתי את הצבא‪ .‬בכסף שחסכתי במשך כל שנותיי בצבא השתמשתי למחיה כשלא עבדתי מבחירה‪ .‬זו היתה‬
‫תקופת החורף הקר בירושלים‪ ,‬גשום מאוד היה‪ .‬שכרתי דירה בשכונה עם בתים יפים מצופים באבן ירושלמית וכל‬
‫מה שעשיתי היה לכתוב‪ .‬לכתוב עליו‪ ,‬עליה‪ ,‬עלינו‪ ,‬על החיים ושירים‪ .‬הרבה שירים בגשם החזק שירד בחוץ‪.‬‬
‫אתם יודעים? הגשם בירושלים מדהים‪ ,‬ירושלים מדהימה‪ .‬הלוואי והייתי שם עכשיו‪.‬‬
‫אבל לא‪ ,‬אני שוכב עכשיו בבוץ בפרדס התפוזים שמעבר לגבול‪ ,‬בגשם‪.‬‬
‫חזרתי לצבא‪ ,‬כשהבנתי שדודי לא היה רוצה שאפסיק את הגנתי המחרפת‪ ,‬חלומותיי ואהבותיי בגלל מותו‪.‬‬
‫החלטתי ללמוד לשלב בין הלב והצבא‪ .‬כבר אין רק אחד מהם‪.‬‬
‫אני אוהב אותו‪ ,‬אני אוהב אותה‪ ,‬אני אוהב אותי‪ .‬אני אוהב‪ ,‬את ירושלים‪ ,‬את ישראל‪ ,‬את החיים‪ ,‬את הכתיבה‪ ,‬את‬
‫חיילי‪ ,‬אני אוהב שאני שוכב כאן עכשיו בבוץ ואורב לאלו שארבו לנו‪.‬‬
‫אוהב את זה שאני כאן וירושלים נמצא ‪ 211‬ק"מ מאחורי גבי כשאני מגן עליה ויודע שהיא הכי מוגנת בעולם‪.‬‬
‫אני אוהב‪.‬‬
‫סיפור מספר ‪55‬‬
‫ב"ה‬
‫המסע לציון שבלב \ חנה צ'ווה‬
‫למרגלות הר כנען‪ ,‬במושבת הראשונים ראש פינה‪ ,‬נעצרו סבי ומשפחתו על ידי חיילים אנגלים‪" .‬לאן?" שאל‬
‫החייל האנגלי‪" .‬לחתונה‪ ,‬בירושלים" השיב סבי‪" .‬איך תסתדרו פה‪ ,‬יש אתכם מספיק כסף?" חקר החייל‪ .‬סבי‬
‫הצביע על אחד החמורים‪" ,‬בשקים שנושא החמור‪ ,‬יש זהב שהבאנו עימנו מפרס"‪ .‬למעשה רק בדים היו‬
‫בשקים הללו‪ ,‬אך תשובתו זו של סבי גרמה לחיילים להאמין לדבריו ולאפשר להם להמשיך לכיוונה של‬
‫ירושלים מבלי לבדוק אפילו את שקיהם‪.‬‬
‫המסע לציון החל בראשיתו של חודש ניסן בשנת תרפ"ה (‪ ,)0752‬בבוקרו של אותו יום התכנסו כל יהודי העיר‬
‫יאזד ב'מיידן השאה'‪-‬כיכר המלך‪ ,‬היתה זו הכיכר המרכזית בעיר שנקראה על שמו של השאה מלך פרס‪ .‬בכיכר‬
‫הפעם היתה הסיבה שונה‪ ,‬היה‬
‫זו התרחשו כינוסים ציבוריים להודעות חשובות מפי נציגיו של השאה‪.‬‬
‫זה כינוס של יהודי העיר‪ ,‬שבאו להיפרד מבבא שמואל הכהן ומשפחתו לפני יציאתם למסע העליה לציון‪.‬‬
‫התרגשות גדולה היתה בקרב המתכנסים‪ ,‬הכהנים הרימו ידיהם ובתנועות מיוחדות שעשו עם אצבעותיהם‬
‫וכפות ידיהם ברכו את משפחתו של בבא שמואל בברכת‪-‬הכהנים ואף הוא השיב וברך את הקהילה בברכה‬
‫השגורה בפי כל כהן‪ -‬יברכך ה' וישמרך‪ ,‬יאר ה' פניו אליך ויחונך‪ ,‬ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום‪ .‬הפרידה‬
‫היתה עם דמע ושחוק‪ ,‬כאבו על הפרידה מיקיריהם‪ ,‬ושמחו על שזוכים הם אחרי אלפיים שנה לשוב לציון‪.‬‬
‫כחצי שנה ארך המסע‪ ,‬בתחילתו של חודש ניסן יצאו מיאזד רכובים על חמורים‪ ,‬עברו באספהאן‪ ,‬המאדן‪,‬‬
‫עברו את הגבול לבגדד ומשם לדמשק‪ .‬ככה פתאום החליט אביו של סבי שהגיעה העת לעלות לציון‪ .‬החלומות‬
‫היו גדולים אך המציאות הרבה פחות‪ .‬לאחר שנה‪ ,‬באותה הנחישות החליט אביו של סבי שהמשפחה חוזרת‬
‫לפרס‪ .‬את השנה התמימה שחי סבי בירושלים הוא לא ישכח לעולם‪ ,‬כך הוא יחזור ויספר ברבות הימים לילדיו‬
‫ונכדיו‪ .‬ירושלים נחרטה בו עמוק כל כך עד שבחרה גם היא להיחרט בשמו‪ ,‬כאשר שבו ליאזד דבק בהם הכינוי‬
‫בפי כל יהודי העיר משפחת ירושלמי‪ .‬הג'י אור חיים ירושלמי הכהן‪ ,‬כך היה שמו החדש של סבי לאחר שחזרו‬
‫מירושלים לפרס‪ .‬הכינוי הג'י היה תואר הכבוד שניתן על ידי היהודים בפרס‪ ,‬לכל יהודי שזכה לראות את פניה‬
‫של ירושלים בחייו‪.‬‬
‫סבי היה נער בן חמש‪-‬עשרה כאשר עלה ארצה עם הוריו ואחיו בפעם הראשונה‪ .‬עבורו הקשיים שהיו אז בארץ‬
‫רק הוכיחו לו‪ ,‬שעלייתם אכן היתה המעשה הנכון‪ ,‬שהרי "ארץ ישראל נקנית בייסורים"‪ ,‬נהג לצטט מהגמרא‪.‬‬
‫אותה תקופה קצרת המועד בה שהה עם משפחתו בירושלים‪ ,‬רק גרמה לו לאהוב יותר‪ ,‬לרצות יותר‪ ,‬להאמין‬
‫שאכן הגיעו למנוחה ולנחלה‪ .‬כאשר נודע לסבי שאביו רוצה לשוב לפרס‪ ,‬חבריו הציעו לו לברוח למצרים‪,‬‬
‫להמתין עד שאביו יתייאש מלמצאו ויחליט להישאר או לחזור לפרס בלעדיו‪ .‬סבי שהיה בכור המשפחה ידע‬
‫שזה יהיה שבר גדול מנשוא להוריו ובעיקר לאמו‪ .‬כאשר הלך להיוועץ בחכם ירושלמי‪ ,‬הוא פסק לו שיחזור‬
‫לפרס עם הוריו ואחיו‪" ,‬ויבוא היום שירושלים תקרא לך בשנית‪ ,‬לשיבת עולם‪ ".‬ניסה לנחמו‪.‬‬
‫"חזרתי בשבילך" נהג סבי לומר לסבתי‪" ,‬כדי שנחזור יחד לציון"‪ .‬זאת הוא הבטיח לה ביום חתונתם‪ ,‬ולאחר‬
‫שישים ואחת שנה קיים את הבטחתו‪ .‬נחמתו היחידה היתה סבתי‪ ,‬נישואיהם ניחמו אותו כאשר געגועיו לציון‬
‫גברו‪.‬‬
‫סיפור מסעו לציון של סבי בימי עלומיו‪ ,‬התגלה לי כאשר הייתי כבר ציונית גאה‪ ,‬גאה מידי‪ .‬הציונות נקשה‬
‫בשערי ליבי עוד בהיותי ילדה קטנה‪ ,‬בסתר היא הצליחה להיכנס פנימה ולהגיע אל מעמקי לבבי‪ .‬בכיתה ד'‬
‫נחשפתי לראשונה‪ ,‬בעזרת ספרה של דבורה עומר 'הבריחה אל החופש' אל ימיה הזוהרים של הציונות‪ .‬היה זה‬
‫סיפור נועז על לוחמי המחתרות‪ .‬הגילוי התרחש ממש במקרה‪ ,‬כשהחלטתי לפנות בין אגפי הספריה הציבורית‬
‫ימינה במקום לשמאל‪ .‬מאותו היום‪ ,‬אלו הספרים שצדו את עיניי‪ ,‬שגנבו את ליבי‪ .‬אותם סיפורים על ימי‬
‫החלוצים‪ ,‬על אנשי המחתרות ומעשי גבורתם‪ .‬הלוחמים והלוחמות שפגשתי מבין דפי הספרים היו כל עולמי‪,‬‬
‫ההשראה שלי במשך שנות ילדותי ונעוריי‪.‬‬
‫כאשר שאלתי את אימי לתומי‪" ,‬הכיצד סבא לא עלה בימי עלומיו?" שהרי ידעתי את חיבתו הגדולה לציון‪ ,‬את‬
‫כמיהתו ואהבתו העזה לירושלים‪" .‬מדוע הוא עלה לארץ רק בימי שיבתו?!" אימי חייכה חיוך מבוייש‪ ,‬כאילו‬
‫מתנצלת על כך שלא סיפרה לי עד היום‪" .‬סבך עלה פעמיים‪ ,‬רק בפעם השניה זכה לתקוע יתד ולהישאר"‪ .‬וכך‬
‫החלה לספר ולתאר את מסעו לפרטי פרטים מראשיתו ועד סופו‪ .‬ואני הייתי המומה ומלאת התרגשות‪.‬‬
‫רק לעיתים רחוקות‪ ,‬תהיתי ביני לבין עצמי‪ ,‬מדוע איני פוגשת בספרים שאני קוראת סיפורים ודמויות כסיפורו‬
‫של סבי‪ .‬הרי גם הם התגעגעו לציון‪ ,‬אף הם חלמו על ירושלים וערגו אליה ימים רבים‪ ,‬חלקם ניסו לעלות‬
‫ארצה ולא צלח בידם‪ ,‬חלקם עלו ונשארו‪ ,‬חלקם נלחמו ומסרו נפשם עליה‪ .‬לתהייתי לא היתה תשובה‪ .‬גם‬
‫למורה להיסטוריה לא היתה תשובה לשאלה זו‪" ,‬מדוע בשיעורים על התקופה הציונית‪ ,‬אינך מלמדת גם על‬
‫העליות של היהודים מהמזרח?"‪.‬‬
‫תמה הילדות ועימה תמה התמימות‪ .‬החל המסע האישי‪ .‬סבי היה נוהג לומר "כאשר חלים תמורות בעולם‪,‬‬
‫חלים תמורות גם בנפשו של האדם‪ ".‬לא הבנתי אז למה הוא התכוון‪ .‬רק כאשר סבי נפטר החלו לחלחל‬
‫מילותיו אלה עמוק בנפשי‪ ,‬ואכן חלו התמורות‪ .‬מלחמת לבנון השניה היתה סמוך לפטירתו של סבי ושני‬
‫מאורעות אלו זעזעו את נפשי ואת עולמי‪ .‬כולם היו כואבים במהלך המלחמה ולאחריה‪ .‬הכאב הפך לזעם על‬
‫אותם מנהיגים שהתגלו בבושתם ובחוסר מנהיגותם‪ .‬ועם הזמן הזעם הפך לתמיהה גדולה שנותרה ימים רבים‬
‫ללא תשובה‪ .‬מחשבה נוקבת ניקרה במוחי‪" ,‬בשביל מה ובשביל מי?" פתאום הבנתי לליבם של כל אותם‬
‫הציונים שהפכו לציניים‪ .‬האם היתה זו התפכחות או התבגרות? העדפתי להישאר בתמימותי אך היא אבדה‬
‫והצטרכתי להכיר בזה‪.‬‬
‫מספר חודשים לאחר המלחמה‪ ,‬מצאתי את עצמי בהודו‪ .‬הודו חיבקה את כל הצעירים הישראלים שהגיעו‬
‫אליה בהמוניהם‪ .‬כל אחד מצא את שליבו חפץ‪ ,‬טרקים‪ ,‬נופים‪ ,‬אנשים‪ ,‬מאכלים חדשים‪ ,‬עישונים‪ .‬וכולם גם‬
‫חיפשו משהו‪ ,‬לא היה ברור מה‪ .‬משהו שהלך לאיבוד וחייב למצאו בשנית‪.‬‬
‫כשאני ממשיכה לחפש אי שם בהודו ועוד לא מוצאת‪ .‬מצאה אימי את יומנו של סבי‪ .‬יומן המסע שכתב‬
‫בצעירותו בעת שעלה בפעם הראשונה עם הוריו‪.‬‬
‫אימי התלבטה אם לשתף אותי במציאת היומן‪ .‬רצתה להעניק לי את החופש‪ ,‬כך תספר לי אחר כך‪ .‬היא לא‬
‫ידעה כמו שלא ידעו השאר‪ ,‬שאכן יש לנו במזרח הרחוק חופש גדול‪ ,‬גדול מאוד אפילו‪ ,‬אבל הוא כבול‪.‬‬
‫לאחר טרק של שלושה שבועות בהרי ההימלאיה‪ .‬יצרתי קשר‪ ,‬תוך כדי שיחת הסקייפ עם משפחתי‪ ,‬הבחנתי‬
‫שאימי רוצה לספר לי דבר‪-‬מה אך היא מנסה להימנע מכך‪ .‬לחצתי עליה‪ ,‬ולא נותרה לה ברירה‪ .‬היא סיפרה‬
‫את שמצאה‪ .‬וכך קרה שמצאתי את עצמי קוראת מתוך דפי צילום‪ ,‬שצולמו מיומנו של סבי על מסעו לציון‪.‬‬
‫דפים שנשלחו מישראל אל כפר קטן ונידח אי שם בצפון הודו הרחוקה‪ .‬ובדפים האלו נכתב מסע אחד ארוך‬
‫שהחל מפרס והמשיך לציון‪ ,‬ובעצם ממשיך ונודד עד היום‪ .‬מסע אחד מתערבב במסע אחר ושניהם נהפכים‬
‫לאחד‪.‬‬
‫התחלתי לקרוא בהתרגשות שגרמה לי לבלבל את סדר הדפים‪" ,‬הגענו לציון‪ .‬החלום התגשם‪ .‬אני זוכר איך‬
‫ליבי הלם בחוזקה כאשר פסענו את פסיעותינו הראשונות ברחובותיה של ירושלים‪ .‬התרגשתי עד דמעות‪,‬‬
‫לנוכח המילה הראשונה בעברית שנשמעה מפי התושב היהודי הראשון שפגשנו‪ ,‬שבירכנו לשלום‪".‬‬
‫המשכתי לדפדף‪ ,‬סבי תיאר את הימים הראשונים שעברו עליהם בארץ‪ .‬תיאר את האנשים‪ ,‬המקומות‪ ,‬ואת‬
‫ההתרחשויות שהיו באותם הימים‪.‬‬
‫באחד מהדפים צדה עיני במשפט‪" ,‬לא אשקר‪ ,‬לא קל בארץ הקודש‪ .‬כמה היא יפה כך גם קשה וקשוחה"‪ .‬הוא‬
‫תיאר כיצד הפרנסה בדוחק‪ ,‬וכיצד מתנכלים הערבים מידי פעם בפעם‪ ,‬ומעוררים מהומות‪ .‬הכי חרה ליהודים‬
‫כאשר היו מתפללים בכותל המערבי כאשר נדחקו בסמטה הצרה שהיתה אז‪ ,‬ולפתע היה מגיח ערבי רכוב על‬
‫חמורו ומטיל את אשפתו וחמורו מטיל את צואתו בסמטה‪ ,‬מחייך לעצמו ומסנן קללה בערבית וממשיך בדרכו‪.‬‬
‫ובכל זאת המקום החביב ביותר על היהודים הירושלמים וגם היהודים שבערים האחרות היה אותו הכותל‬
‫שאליו‬
‫בבוקרו של יום עזיבתם‪ ,‬השכים סבי קום‪ ,‬לפני עלות השחר החל לצעוד לבדו בסמטאות העיר העתיקה‪.‬‬
‫כשהגיע לכותל המערבי‪ ,‬נשען על אבני הכותל‪ ,‬בכה בכי חרישי‪ .‬טמן באבני הכותל את הפתק הקטן ובו נכתבו‬
‫מילות שיר ערגה שעוד כתב ביאזד‪ ,‬סמוך למועד נסיעתם לכיוון ירושלים‪.‬‬
‫אהבת ירושלים‬
‫"זהובת עין‪ ,‬לב העולם את ירושלים‪ .‬זכיתי להלך בין חומותייך‪ ,‬צעדי רגליי התעדנו בפסיעתי בין שכונותייך‬
‫וסמטאותייך‪ .‬בנויה לתלפיות את ירושלים‪ .‬ונפל גורלי ועלי לעזבך‪ ,‬בכי עליי וקראי לי שאשוב אלייך במהרה‪,‬‬
‫כי כבשת את ליבי‪ ,‬ירושלים‪ .‬מצפה לישועתי הקרובה שאשוב ואראך בששונך בת ציון‪ .‬כלילת יופי‪ ,‬הינך‬
‫ירושלים‪".‬‬
‫סבי נשק לכותל‪ ,‬שאף שוב ושוב את ריחן המיוחד של האבנים הגדולות‪ .‬ופסע אחורנית כשפניו אל מול אבני‬
‫הכותל‪ .‬ומלמל כי מחכים אנו בני ציון לשוב אל ציון‪.‬‬
‫קראתי שוב ושוב את מילותיו של סבי‪ ,‬נזכרתי שהיה עודנו נער צעיר כשכתב את המילים האלו‪.‬‬
‫"הוא לא ויתר על ירושלים‪ ,‬הוא המשיך לחלום על שובו לציון‪ ".‬מילמלתי לעצמי‪" ,‬ומה איתך?"‪ ,‬הרהרתי‪,‬‬
‫"האם תחליטי לוותר‪ ,‬או לאחוז גם את בחלום שאחז סבך בכל מאודו?!"‬
‫נזכרתי בעיניו הטובות‪ ,‬ועיניי נתמלאו דמעות‪" .‬צריך להאיר ולהוסיף על הטוב הקיים‪ ".‬כשומעת את קולו‪,‬‬
‫"הרע מתפוגג‪ ,‬כאשר מוסיפים טוב‪ ,‬כאשר מוסיפים צדק‪".‬‬
‫"אהבת אמת גוברת על כל המכשולים‪ .‬תאהבו את ארצכם באהבה שאינה תלויה בדבר‪ ".‬היה נוהג לומר לנו‬
‫תמיד‪ ,‬נזכרתי‪" .‬גם אם נולדתם בה‪ ,‬אדרבא אל תיקחו את ארצכם כמובנת מאליה‪ .‬זכרו שלפניכם היו דורות‬
‫רבים שכספו אליה‪ ,‬אך לא זכו לשוב אליה‪".‬‬
‫ונשבעתי לעצמי להמשיך את מסעו של סבי‪ ,‬להמשיך את המסע לציון‪ ,‬לציון שבלב‪.‬‬
‫סיפור מספר ‪56‬‬
‫זה שיר פרידה‬
‫נסעתי מערבה‪ ,‬הרי השומרון מאחורי‪ ,‬תל אביב לפני והדרך‪ ,‬אוי הדרך‪ ,‬ארוכה מאי פעם‪.‬‬
‫ידעתי שאני נפרדת‪ " ...‬כמו חופים שים עוזב‪ ,‬אני עובר עכשיו ממך ‪.‬‬
‫בין דמעות ובין כאב ‪,‬אני הולך אני‪ "...‬השיר התנגן ברקע‪,‬הוא נכתב בדיוק עבורי‪ ,‬בדיוק לרגעים‬
‫האלה‪.‬‬
‫רצינו להיות חלוצים‪ ,‬לעשות מעשה ציוני משמעותי לדורנו‪.‬‬
‫רצינו ליישב את הארץ‪ ,‬להיות שותפים להקמת ישוב‪ ,‬אבל לא סתם ישוב‪ ,‬אלא ישוב שמחובר‬
‫לקרקע וראשו‪ ...‬מגיע השמיימה‪...‬‬
‫אני הייתי סטודנטית‪ ,‬הוא היה חייל בהסדר‪.‬‬
‫הוא לא האמין שאני רצינית‪ ,‬חשב שאני עוד אחת מאלה המופיעות פעם‪ ,‬פעמיים ונעלמות‪.‬‬
‫אולי מוטב שהייתי נעלמת?‬
‫אבל אני ידעתי‪ ,‬אני‪ ,‬באתי להגשים‪ ,‬אני לא טיפוס של דיבורים אני‪ ,‬טיפוס של מעשים‪.‬‬
‫עוד לא ראיתי אותו‪ ,‬הוא בכלל לא עניין אותי‪ ,‬אני פה כדי ליישב‪ ,‬להתיישב ולהגשים – יש‬
‫לעסוק בעיקר!‪ ,‬מה לי רגש‪ ,‬מי לי אהבה!‬
‫באנו להגשים חלום ולהפוך אותו למציאות‪ ,‬באנו להעביר מסר ולהביא לכאן אנשים‪.‬‬
‫מידי שבת היו מגיעות קבוצות‪ ,‬של נערים ונערות‪ ,‬בחורים ובחורות ומקיימים דיונים לתוך‬
‫הלילה‪ ,‬בין האוהלים‪ ,‬מי אנחנו‪ ,‬לאן פנינו מועדות‪.‬‬
‫היו מאלה שבאו ויותר לא ראינו אותם והיו אלה שהפכו לחלק מהנוף הקבוע של הגרעין‬
‫הקבוע‪.‬‬
‫ואנחנו בניהם‪.‬‬
‫וכמו בכל גרעין‪ ,‬היינו צריכים למזכירות גרעין‪ ,‬וכך קרה‪ ,‬שמנערת שוליים‪ ,‬מצאתי עצמי לפתע‬
‫חלק מהגרעין הקשה של הקבוצה‪ .‬החיים נראו מבטיחים‪ ,‬נדמה היה שיש לנו השפעה‬
‫משמעותית על מה שקורה‪ .‬השפעה משמעו עיצוב החזון‪ ,‬מימוש – ואור לגויים!‬
‫היינו מקיימים דיוני מזכירות‪ ,‬רבים ומתווכחים‪ ,‬מחליטים ומבצעים‪.‬‬
‫והחיים מסביבנו סוערים‪ .‬עוד קורס ועוד מבחן‪ ,‬עוד עבודה ועוד‪...‬‬
‫במעשינו הגדולים‪ ,‬עברה לה עוד שנה ועוד אחת‬
‫בתכנון‪ ,‬ובבנייה הן בחומר והן ברוח‪ ,‬ונרקמו קשרים ונפרמו‪ ,‬כהרגלם של בני הנעורים –ידם‬
‫האחת במחרשה והשנייה בהורמונים‪ .‬ופתאום החל מזדחל בחלל גופי חומר אחר ‪ ,‬חמקמק‬
‫ולא ברור‪ ,‬לא צפוי ומאיים‪ ,‬שכל מטרתו הייתה להסיט אותי מהעיקר‪ .‬רגש חמקמק ולא ברור‪,‬‬
‫רגש לא צפוי ומאיים‪.‬‬
‫מאיפה הגיח פתאום?! מי הזמין אותך אדוני? אין לך מינימום התחשבות לעצור אותנו באמצע‬
‫המשימה לאומית! אין כאן מקום להתאהבות ודמיונות‪.‬‬
‫עליי לגדוע אותך וכל הדומים לך לפני שאתבע בעוצמת הפיתוי ואאבד שליטה‪...‬‬
‫הזמנתי אותו לשיחה‪ ,‬או יותר נכון להצהרת כוונות‪ .‬נכנסנו למבנה היחיד שהיה בין האוהלים‪,‬‬
‫מבנה פח ששימש כחדר אוכל ואני הודעתי לו‪ ,‬לא שאלתי‪ ,‬לא בררתי‪ ,‬לא בדקתי‪ ,‬לא גיששתי‪,‬‬
‫פשוט הטחתי בבחור המופתע וההלום שעמד כעלה שזלזליו צנחו מעטרת ראשו בכל פעם שהוא‬
‫מקבל נזיפה וסיננתי‪ " :‬אם יש בך רגש אלי‪ ,‬אם עלתה בך המחשבה‪ ,‬תמחק הכול עכשיו ומיד!‬
‫וזהו‪ ,‬אני פורשת‪ "!...‬אולי ציפיתי שיגיד שהוא דווקא כן‪,‬שיגאל אותי משטף הבלבול שגאה‬
‫מפי באי סדר מופתי‪ ,‬שיאמר איזה מילה חמה ומנחמת‪.‬‬
‫אך‪ ,‬הוא לא הוציא מילה‪ ,‬כאילו אינו מבין מאיפה זה הגיע‪ ...‬יש לנו ישוב להקים‪ ,‬יש לנו‬
‫חלומות להגשים‪...‬‬
‫אבל הוא לא‪ ,‬אז גם אני‪ ,‬כמוהו‪ ,‬שלא ייקח לעצמו קרדיט שאני לא מוכנה לתת לו‪ ,‬החנקתי‬
‫את ההזדחלות סביב ליבי ובטני‪ ,‬דחפתי אותה הלאה ממני‪ ,‬כאילו מעולם לא היינו קשורות‪,‬‬
‫לא אתן לו לבלבל אותי‪ ,‬לא מסוגלת להתאכזב‪ ,‬לא אגלה לו לעולם שעם השנים התחלתי‬
‫להתאהב‪ ,‬לפתח ציפיות‪ ,‬לחלום חלומות‪.‬‬
‫והוא? לא מניה ולא מקצתיה‪ ,‬עסוק במזכירות‪ ,‬מתאם ומארגן פגישות‪ ,‬ועדת תרבות‪ ,‬ועדת‬
‫עלון‪ ,‬כל הציונות כולה על הכתפיים שלו‪ ,‬ולא רואה אותי!‬
‫הנני‪ ,‬כאן לפניך‪ ,‬עירומה‪ ,‬חשופה ובודדה‪ ,‬רצה על הגבעות‪ ,‬מתמרנת בין האידיאלים של כלל‬
‫ישראל לבין המחשבות והרגשות שכמהו רק אליך ואליך‪ ...‬ראית משהו מכל אלה?‬
‫לא הבנת‪ ,‬לא ראית‪ .‬רצית אומנות ורוחניות‪ ,‬שירה ותנועה‪ ,‬אבל אותי שלידך לא קראת‪ ,‬לא‬
‫שמעת‪.‬‬
‫אז‪ ,‬אז אמרתי לך‪" :‬אם יש לך מחשבות לגבי‪ ,‬תשכח מהן כי אני עוזבת"‪" .‬מה את מבלבלת את‬
‫המח" השבת לי‪" ,‬הרי אנחנו בועדת עלון‪ ,‬צריכים להוציא את העלון"‪" .‬אני הודעתי לך‪ ,‬שאני‬
‫עוזבת‪ "...‬לא יכולתי לומר משהו עלינו‪ ,‬וגם הוא לא‪.‬‬
‫השארתי לו את ההר הקירח‪ ,‬השארתי לו את השליחות הציונית ונסעתי לתל אביב‪ ,‬לעיר‬
‫הגדולה‪ .‬בעיר ההומה‪ ,‬ארקום לי חלום של בדידות‪.‬‬
‫עברו השנים‪ ,‬כל אחד פנה לדרכו‪.‬‬
‫הוא התחתן‪ ,‬אני התחתנתי‪ ,‬הבאנו ילדים לעולם‪.‬‬
‫אני עברתי להמשיך ולהגשים בדרום‪ ,‬הוא יצא לשליחות לחו"ל‪.‬‬
‫החיים התגלגלו ואני מצאתי את עצמי שבה לבית הורי‪ ,‬עם ילדי הרכים ומתגרשת מבעלי ובונה‬
‫חיים חדשים‪.‬‬
‫עוד אני מלקקת את פצעי‪ ,‬אחי מספר לי כי בקבוצת השליחים שבה הוא חבר הוא פגש אותו‪,‬‬
‫שליח בארץ נכר‪.‬‬
‫מעיי התהפכו בקרבי‪ ,‬נפתחו ערוצים ישנים שנסתמו כמו בארות מים שחצבו הרועים וסתמו‬
‫אותם הפולשים‪.‬‬
‫אחי קישר בניינו מחדש וכאילו לא עברו השנים‪...‬‬
‫באחת משיחות הטלפון‪ ,‬פתאום סיפר בסערת רגשות כי אשתו עזבה אותו‪ ,‬עם הילדים ופתחה‬
‫בהליכי גרושין‪.‬‬
‫השתתפתי בצערו אך בליבי שב ועלה החלום‪.‬‬
‫חלום שחלמתי מזמן‪ ,‬חלום שהשתקתי עם השנים וקברתי בתחתית תהום הנשייה‪.‬‬
‫חלום בו שנינו שוב נפגשים וממשים את האהבה‪...‬‬
‫קבענו להיפגש לכשיגיע לבקר בארץ‬
‫והביקור הגיע ובא‪.‬‬
‫כמו חזרנו ‪ 02‬שנה אחורה‪ ,‬נער ונערה נרגשים‬
‫ונלהבים‪ ,‬אך כמו אסתר המלכה שהזמינה את אחשוורוש והמן למשתה בפעם הראשונה אך לא‬
‫חשפה את הסיבה להזמנה‪ ,‬כך גם אני נהניתי מהמשתה‪ ,‬אך את צפונות ליבי עוד לא פתחתי‪.‬‬
‫הפעם‪ ,‬ידעתי שאסור לי להחמיץ את ההזדמנות‪.‬‬
‫הפעם‪ ,‬אמרתי לעצמי‪ ,‬לא אברח ולא אבהל‪ ,‬אומר את אשר על ליבי ואבקש גם ממנו לראות‬
‫אותי‪.‬‬
‫הוא סיים את ביקורו בארץ‪ ,‬טיפל בענייניו האישיים‪ ,‬התגר מאשתו ושב לחו"ל‪.‬‬
‫המשכנו להיות בקשר טלפוני יום יומי ואני חיכית וייחלתי לביקור הבא‪.‬‬
‫ואכן הוא הגיע‪.‬‬
‫לקחתי חופש של יומיים ונסענו לטייל‪.‬‬
‫האווירה הייתה מדהימה‪ ,‬הקרבה הייתה רבה ושאלתי‪,‬הצעתי‪ ,‬בא ניסע לישוב שלנו‪ ,‬בא ניראה‬
‫מה התפתח מאז עזבנו‪.‬‬
‫הוא הסכים‪.‬‬
‫נסענו‪.‬‬
‫הגענו לישוב‪ ,‬בתים החליפו את האוהלים‪ ,‬משפחות החליפו את חבורת הגרעין ורק מבנה חדר‬
‫האוכל‪ ,‬הצריף‪ ,‬נותר כמבנה זיכרון לימי הקמת הישוב‪.‬‬
‫ביקשתי שניכנס שוב למבנה חדר האוכל שבינתיים הפך למוזיאון זעיר‪.‬‬
‫שאלתי אותו‪" ,‬אתה זוכר את השיחה שהייתה לנו כאן לפני ‪ 02‬שנה?"‬
‫"כן‪ ,‬בטח "הוא ענה לי‪" ,‬עד היום לא הבנתי מה חשבת אז‪ ,‬מה רצית ממני‪".‬‬
‫הלב שלי דפק ‪ ,‬ידעתי שזו ההזדמנות שלי לתקן‪ ,‬אולי הפעם יש סיכוי לאהבה‪...‬‬
‫"עזוב את מה שהיה אז‪ ,‬אני חושבת על היום‪ ,‬אתה יודע‪ ,‬כששמעתי שהתחתנת‪ ,‬היה לי מן‬
‫חזיון כזה שראיתי אותך נשוי ואותי נשואה ואח"כ כל אחד מאיתנו חוזר להיות ללא בן זוג‪,‬‬
‫אנחנו שוב נפגשים ומשהו מתפתח בניינו‪"...‬‬
‫"את רצינית?!" לא הצלחתי להבין אם הטון שלו אומר‪ ,‬כן גם אני חיכיתי לרגע הזה או שהוא‬
‫מלגלג עלי ושוב סותם את בארות המים החיים שנפתחו בקרבי‪.‬‬
‫"ניראה לך?! "‬
‫"אם היינו מתחתנים‪ ,‬ברור שהיינו מתגרשים מיד‪"...‬‬
‫רציתי לשאול‪ ,‬להבין‪ ,‬אבל שום הגה לא יצא מפי הפעור בהלם‪.‬‬
‫כנראה שגם פני איבדו מצבעם‪ ,‬כי לרגע הוא ראה אותי לידו ושאל אם הכול בסדר‪ ,‬כשכלום לא‬
‫היה "בסדר"‪.‬‬
‫והוא המשיך וחידד‪ .‬וסובב את הסכין שנעץ עמוק עמוק בליבי כך שהפעם זה יהיה ברור ולא‬
‫ישאיר שום מקום לספק או מחשבה‪.‬‬
‫"אני בכלל לא נמשך אליך‪"...‬‬
‫"זה שיר פרידות‬
‫תמיד אומרים בין השורות‬
‫כמו חידות‬
‫פרידות גם הן אינן פתורות ‪.‬‬
‫אין בי מנוחה ‪,‬‬
‫רוחך שבי‬
‫גם היא בוכה‪".‬‬
‫סיפור מספר ‪57‬‬
‫עפרונות עבים ודפים דקים‬
‫‪.‬לבת שלי‪ ,‬לבעלי‪ ,‬ולמשפחה"‬
‫כול מקום זה אותו הדבר‪ ,‬אותו הבולשיט על הדף החדש שאני מקבלת‪ ,‬כשבאמת הם רק מוחקים את הכתוב ומשאירים‬
‫‪.‬אותי עם אותו הדף‪ ,‬מחוק‪ ,‬מקומט‪ ,‬ונקרע כול פעם שמשהו חדש מנסה להיכתב‬
‫בגלל זה כול כך כול כך רציתי להתגייס‪ ,‬לא הייתי חייבת‪ ,‬אבל ידעתי ששם אף אחד לא ידע את ההיסטוריה שלי‪ ,‬ומי‬
‫שידע‪ ,‬זה לא ישנה לו‪ ,‬כול כך רציתי להתגייס‪ ,‬ותמיד ידעתי שלקרבי‪ ,‬אני לא חכמה מספיק למודיעין‪ ,‬לא יפה מידי‬
‫לפרוטקציות ולא מספיק נואשת לכול דבר אחר‪ ,‬בקרבי אני יוכל לממש את המירב מעצמי‪ ,‬אולי אהפוך להיות שם‬
‫‪.‬גיבורה על דברים שהיו הופכים אותי לנגועה בעבר‬
‫ביום הגיוס לא הצלחתי להירדם מהתרגשות‪ ,‬שהלכה וגברה כול יום שעבר‪ ,‬ריצות‪ ,‬בוץ ואף אחת לא מדברת על‬
‫‪.‬בגדים‪ .‬אני רוצה לחתום קבע‪ ,‬זה כול מה שיכולתי לחשוב עליו‬
‫רציתי להתגייס בשביל להתרחק מהחברה שהכירה אותי בשפל‪' ,‬זו הילדה שילדה בגיל ‪' '.41‬ואי נורא‪ ,‬שמעתי שהיא‬
‫גם התדרדרה לסמים‪ '.‬טעות‪ ,‬אחרי טעות אחרי טעות‪ ,‬ואף אחד לא עזר לי לעצור‪ ,‬אפילו לא אני לעצמי‪ ,‬אבל‬
‫כשהמפקד שלי הציע לי לחתום קבע‪ ,‬הסכמתי בגלל המדינה יותר משביל עצמי‪ ,‬אולי יותר בשביל הלוחמים‪ ,‬אחוות‬
‫לוחמים הייתה בשבילי יותר מבית‪ ,‬אז רק רציתי להתחיל את המכתב בזה שעל פי כול מה שקרה‪ ,‬אני לא מתחרטת על‬
‫‪.‬דבר‬
‫ביום שבו חטפו אותי באמצע מבצע 'פרפר' ידעתי שזו הייתה טעות לנשור מבית ספר‪ ,‬לא ידעתי מילה בערבית וכשהם‬
‫צעקו עלי אני לא חושבת שאפילו הם הבינו שאני לא מבינה‪ ,‬וכשהם הרביצו לי‪ ,‬אני לא חושבת שהם מבינים שאני‬
‫‪.‬אמות לפני שאתן להם מידע‬
‫שמונה שנים אני בצבא‪ ,‬מספיק גבוהה בסולם הדרגות בשביל לספק אפילו את עצמי‪ ,‬והמידע שאני יודעת לא יעבור‪,‬‬
‫‪.‬אפילו בקמצוצו‪ ,‬למישהו שמייחל לחסל את המדינה שלי‬
‫אני יודעת שזה נורא מה שעשיתי‪ ,‬זאת אומרת אעשה‪ ,‬אבל כשאתם קוראים את זה בטח כבר עשיתי‪ ,‬שאתם לא‬
‫‪.‬מסוגלת להבין‪ ,‬אני גם לא מצפה מכם‬
‫כול ניסיונות הבריחה מהחאמס נחלו כישלון כבד‪ ,‬והם עלו לי בזעקות רבות‪ ,‬לפעמים אני רק רוצה לספר להם כול מה‬
‫שאני יודעת שרק יעזבו אותי בשקט‪ ,‬ובלילה‪ ,‬כשאני כמעט נרדמת‪ ,‬אני מתביישת מעצמי‪ ,‬מפחדת כול כך שמחר כבר‬
‫‪.‬אשבר‬
‫‪.‬רק עוד יום‪ ,‬אני אומרת‪ ,‬רק עוד יום והם יבנו שאני מיותרת‬
‫שהיא ***‪ ,‬מדברת איתי לפעמים‪ ,‬היא יודעת קצת אנגלית‪ ,‬והיא סיפרה לי על העסקה‪ ,‬היא סיפרה לי שאתם ‪***,‬‬
‫הולכים לשחרר מספר ענקי של אסירים עברים עבורי‪ ,‬מוותרים על כול כך הרבה דברים בשביל לקבל אותי‪ ,‬גם אני‬
‫‪.‬רוצה לקבל את עצמי בחזרה ואני לא חושבת שזו הדרך הנכונה‬
‫האנשים שישתחררו יהרגו אחרים‪ ,‬רבים וגדולים ממני בערכם‪ ,‬אנשים שלא אמרו לחמאס איפה המפקדה הסודית‬
‫שלנו‪ ,‬אני מצטערת‪ ,‬כול כך מצטערת‪ ,‬הם הציתו אותי‪ ,‬הם אמרו שהם ייתנו לי להישרף למוות‪ ,‬פחדנית שכמותי‪ ,‬נתתי‬
‫להם את המידע שחשבתי שיעזור להם מספיק בשביל להשאיר אותי בחיים ולא יהרוס לכם – כבר התחלתי להגיד לכם‪,‬‬
‫‪.‬ולא לנו‪ -‬יותר מידי‪ .‬עכשיו אני יודעת שזה היה מיותר‬
‫‪.‬זה היה היום שבו ידעתי שאני חייבת‪ ,‬שזה בלתי נמנע‪ ,‬הפתרון האופטימלי ביותר‪ ,‬בשבילי ובשביל המדינה‬
‫נתנה לי סכין גילוח והבטיחה לי למסור את המכתב הזה‪ ,‬הבטחתי לה שאתה לא תפרסם אותו מעולם‪ ,‬אבל יש לה ***‬
‫‪.‬אישור ממני לשנות דברים ולהעלים את שמה אם היא חושבת שזה יביא עליה אסון‬
‫אני אוהבת אותכם‪ ,‬כנירה יותר ממה שאני אוהבת את עצמי‪ ,‬אבל אני יודעת שלא אוכל לעמוד תחת הכאב עוד ימים‬
‫ארוכים‪ ,‬וגם אם אצא מכאן‪ ,‬המחיר כבר מדי‪ ,‬החיוך שלי לא שווה אלף אסירים‪ ,‬והתפקיד שלי יכול להיות ממלוא על‬
‫‪.‬ידי מישהו אחר‪ ,‬ואת אהבה שלי תוכלו לקבל מאחרים‬
‫תמיד רציתי להפוך להיות גיבורה‪ ,‬ציונית למופת‪ ,‬להביא את המדינה למקום טוב יותר‪ ,‬בסוף אני אסירה שוויתרה על‬
‫‪.‬מידע מודיעיני‪ ,‬ופחדנית‪ ,‬אני יודעת שאתם חושבים שמה שעשיתי הוא אנוכי‪ ,‬ואתם כניראה צודקים‬
‫מצטערת על הכתב המסורבל‪ ,‬היו לי רק עשר דקות לכתוב את המכתב הזה‪ ,‬תודה ל*** שהיה לי בכלל את הזדמנות‬
‫לכתוב‪ ,‬ובבקשה אל תראו את זה כמו מכתב התאבדות‪ ,‬תראו את זה כמו מכתב פרדה‪ ,‬אני אוהבת אותכם‪ ,‬ואני כבר לא‬
‫”‪.‬משנה‪ ,‬הרי מה שאני לא אנסה לכתוב – הדף יקרע‬
‫סיפור מספר ‪58‬‬
‫אוהדי הצלחות‬
‫פעם ראשונה זה חודשיים שכל החבר'ה של אייל בבית‪ ,‬והם מבזבזים את זה על לראות משחק‪.‬‬
‫מילא הם היו נהנים מהמשחק‪ ,‬אבל כאייל הסתכל על חבריו הוא ראה רק ייאוש ועצבים‪.‬‬
‫כולם‪ ,‬חוץ מאייל כמובן‪ ,‬היו אוהדים של מכבי חיפה‪ ,‬ומשום מה היה נראה להם הגיוני לנצל ערב חופשי מהצבא על להתעצבן‬
‫מהמשחק שלהם‪.‬‬
‫אייל אפילו לא ידע נגד מי הם משחקים‪ .‬כנראה שנגד קבוצה גרועה‪ ,‬כי החברים שלו אמרו שלהפסיד הפעם יהיה ממש‬
‫משפיל‪.‬‬
‫אייל לא יכול היה להרשות ל עצמו לפסיד מפגש עם החברים בהרכב מלא‪ ,‬אז הוא הצטרף אליהם לראות את המשחק‪ ,‬אפילו‬
‫שלא היה לו איכפת בכלל מכדורגל‪.‬‬
‫בכלל‪ ,‬כל הקונספט הזה של לאהוב קבוצה היה משונה בעיניו‪.‬‬
‫הוא שמע את החברים שלו מתוננים על מאמן שלא מבין מהחיים שלו‪ ,‬על בעלים שלא איכפת לו בכלל מהקבוצה‪ ,‬על‬
‫השחקנים האימפוטנטים ועל חלק מהאוהדים שלטענתם מביישים את המועדון לא פחות‪.‬‬
‫אייל לא הצליח להבין מה בדיוק הם אוהדים‪ ,‬אם הם לא מרוצים משום דבר במועדון‪.‬‬
‫גם המועדון היה נראה אחרת לגמרי כשהם התחילו לאהוד את הקבוצה‪ ,‬הדברים היחידים שנשארו הם השם והסמל‪.‬‬
‫כשאייל ש אל אותם לא מזמן איך הם עדיין אוהדים את הקבוצה גם כשהיא בקרשים‪ ,‬ואיך הם לא עוברים לאהוד קבוצה קצת‬
‫יותר מוצלחת שלא תאכזב אותם כל פעם מחדש‪ ,‬הם הזדעזו ואמרו שאוהדי ההצלחות הם הכי גרועים‪ ,‬ושלקבוצה נשארים‬
‫נאמנים תמיד‪.‬‬
‫הם אמרו שהם דואגים לעשות את המועדון טוב יותר‪ ,‬אבל אייל לא חשב שהם באמת יכולים לשנות משהו‪ .‬למען האמת‪ ,‬לא‬
‫היה נראה לו שהם האמינו בזה לגמרי בעצמם‪.‬‬
‫אחרי שעה וחצי של קללות ועצבים‪ ,‬המשחק נגמר‪.‬‬
‫מכבי חיפה שוב הפסידה‪.‬‬
‫מאוכזבים‪ ,‬כולם סיימו את הבירה שלהם והתארגנו לצאת‪.‬‬
‫אייך עזר לארז‪ ,‬המארח‪ ,‬לסדר קצת‪.‬‬
‫"אני לא י ודע איך אני חוזר לצבא מחר בבוקר אחרי הפסד כזה‪ "...‬התמרמר ארז‪.‬‬
‫"כמה נשאר לך?"‬
‫"‪ 2‬וחצי‪ ...‬יום אחרי אני כבר על מטוס לדרום אמריקה‪".‬‬
‫"לכמה זמן?"‬
‫"משהו כמו חצי שנה‪ ,‬אבל לארץ אני כבר לא חוזר‪ .‬אני הולך לעבוד אצל דוד שלי בארצות הברית‪".‬‬
‫אייל היה בהלם‪ .‬הוא בחיים לא חשב שאחד החברים שלו יירד מהארץ‪.‬‬
‫"איך אתה יכול לעזוב את ישראל?"‬
‫"מה לי ולמדינה הזאת כבר? לממשלה ולכנסת לא איכפת מאיתנו בכלל ואני לא רואה איך אני קונה פה דירה בחיים‪ 2 .‬שנים‬
‫אני נותן למדינה ולא מקבל שום דבר בחזרה‪ .‬אין מה לעשות פה יותר‪ ,‬המדינה בקרשים‪".‬‬
‫אייל שתק והצטרף לשאר החברים שכבר יצאו חזרה לבתיהם‪.‬‬
‫כששכב באותו הלילה במיטתו‪ ,‬אייל עדיין לא הצליח להתגבר על התדהמה מההכרזה של ארז‪.‬‬
‫גם לו היה קשה‪.‬‬
‫הוא חשב על כל הפעמים שבאותו הרגע היה כל כך רוצה לגור במקום אחר‪ ,‬פשוט יותר‪.‬‬
‫הוא חשב על כל הפעמים שכבר נמאס לו מהצבא והוא בקושי הצליח לאסוף את הכוחות כדי לעלות שוב על האוטובוס לבסיס‪.‬‬
‫הוא חשב על כל הדברים שהממשלה עושה והוא לא מסכים אליהם‪.‬‬
‫הוא חשב על זה שלו יהיה קשה עוד יותר מארז‪ ,‬שההורים שלו הרבה יותר מבוססים‪ ,‬לקנות פה דירה‪.‬‬
‫אבל הוא עדיין רצה להישאר פה‪.‬‬
‫הוא לא ראה את עצמו חי בשום מקום אחר‪ .‬הוא רצה לפעול על מנת להפוך את המדינה לטובה יותר‪.‬‬
‫שניות ספורות לפני שאייל נרדם‪ ,‬הוא שמח על זה שהוא לא אוהד הצלחות‪.‬‬
‫סיפור מספר ‪59‬‬
‫פתיחתא של הציונות‬
‫ויהי בימי מלך ישראל‪ :‬הוא בנימין בן בנציון‪ .‬בשנת אחת־עשרה למָ לכו‪ ,‬שיא הנהנתנות הישראלית‪ .‬ויום‬
‫אחד בשנה‪ ,‬בחודש השני הוא חודש אייר‪ ,‬אשר בו השכול והאובדן מתכנסים לאחד את בני ישראל‪:‬‬
‫לעצור את המשתה המְּ שַ טֶ ה הזה ולהתמקד בלאום ובעם היהודי‪ .‬ויהי ביום ההוא‪ ,‬שני יהודים יוצאים‬
‫מגבעתיים‪ ,‬המכונה בירת השמאל ומתל אביב‪ ,‬שבעת ההיא אינה אלא התגלמות של שושן מן ממלכֹות‬
‫פרס ומדי‪ .‬וישימו פניהם ויעלו לירושלים עיר הקודש ולבושם לבן‪.‬‬
‫ויהי כי יבואו אל ציון‪ ,‬ויצעק יהודה לשומרון‪:‬‬
‫‪-‬‬
‫זְּהירות! עוד אחד שלא עוצר בַתמרור‪ .‬שמע ישראל‪ ...‬זו מדינה בלי גשרים‪ :‬לא עוצרת בעצור‪,‬‬
‫מקיצונות אחת לאחרת‪ .‬תפנה פה ימינה‪.‬‬
‫‪-‬‬
‫שוב אתה מתחיל?‬
‫‪-‬‬
‫ממפא״י לליכוד‪ ,‬שזה כמו קפיצה מימי הביניים למודרנה‪ .‬ואיפה הרנסאנס איפה?‬
‫‪-‬‬
‫חלק מהסקרים צפו לתחייה מעל עשרה מנדטים‪...‬‬
‫‪-‬‬
‫ואיך יבואו לה? כשהעדר לא חושב פעמיים‪ ,‬ומהמר על אדום או על כחול‪ .‬עדר שועט שבשבילו‬
‫צומת היא עיכוב ולא מפגש או גשר‪ .‬וככה קיבלו רק חמישה מנדטים‪.‬‬
‫‪-‬‬
‫אז בצומת של ״אין מה לעשות״ פינת ״איזו מדינה״‪ ,‬יש לך תשובה‪ ,‬יהודה˚?‬
‫‪-‬‬
‫אני אתן לך תשובה‪ ,‬יא שומרון˚‪ .‬התשובה של רפאל איתן‪ ,‬שלטים בכל מוסדות החינוך שיאמרו‪:‬‬
‫״כאן מכינים את הדור הבא של המדינה ושל העם״‪.‬‬
‫‪-‬‬
‫ואחרי שנזכרנו שיש מדינה ויש עם‪ ,‬שהוא דרך אגב‪...‬‬
‫‪-‬‬
‫יהודי‪ ,‬יהודי‪ .‬עוד פעם אתה והאחדות שלך‪ ,‬שוב התחלת?‬
‫‪-‬‬
‫זו לא רק אחדות‪ ,‬זו הסיבה שאתה פה וממשיך להיות כאן‪ ,‬ה־‪.raison d'être‬‬
‫‪-‬‬
‫טוב פטפוטים בעלמא בצד‪.‬‬
‫‪-‬‬
‫קדימה למעשה‪ ,‬מה? יהודים או לא יהודים?‬
‫‪-‬‬
‫זהו שהמסורת דורשת‪ :‬תורה ועבודה‪ ,‬אפס פנאי‪ .‬ואנחנו עכשיו‪ ,‬כאמור‪ ,‬בדרך לקיצוניות‪ ,‬או‬
‫שחור או לבן‪.‬‬
‫‪-‬‬
‫תורה ותורה‪ ,‬עבודה ועבודה‪.‬‬
‫‪-‬‬
‫ומה תגיד על כל הנסיעות לחו״ל?‬
‫‪-‬‬
‫לא לשם פנאי‪ ,‬אלא פנאי לאסוף כח כדי לעבוד עוד‪ .‬ופנאי למען הילדים לא בשבילנו‪ .‬ובדרך‬
‫לדרוך זה על זה‪ ,‬כי דרך ארץ זה שם של חברת כבישים‪.‬‬
‫‪-‬‬
‫העיקר שאנחנו מתקדמים‪ ,‬לשון ׳קדימה׳‪ .‬זה אפילו נכנס ללקסיקון של המגעילים‪ :‬״תתקדם!״‪.‬‬
‫ותוריד הילוך בחייך‪ ,‬אתה גומר את הברקסים‪ ,‬הכביש כאן בדרך לבית זית זה לא גבעתיים‪.‬‬
‫‪-‬‬
‫ככה בסדר?‬
‫‪-‬‬
‫בסדר‪ .‬וכנס בבגין‪.‬‬
‫‪-‬‬
‫על מה עכשיו?‬
‫‪-‬‬
‫על ימית!‬
‫ובעת יחנו שומרון ויהודה ב־׳גימנסיה׳‪ ,‬ויבוא שמעון מירושלים ויצטרף אליהם‪ .‬והיה שמעון בלשון חולין‪:‬‬
‫״חוזר בתשובה־ליברלי״‪( .‬לא‪ ,‬לא‪ ,‬לא שמאלני‪ ,‬ליברלי וימני‪ .‬יש חיה כזאת‪ ,‬תתפלאו)‪ .‬בניגוד גמור‬
‫לתרבות המשתה המשטה‪ :‬הסעודה – ָאכֹול ו ְּשָ תֹו – והקניות בגולה‪ ,‬בעל תשובה היה שמעון וצנוע‬
‫בהליכותיו כמו בלבושו‪ .‬ושווה אמונתם ושונה התנהגותם‪ ,‬בשמעם צפירה‪ :‬יקרא הוא תהילים מחשש‬
‫לגזל זמן‪ ,‬והם יעמדו‪ .‬בלשון חולין צבאית על דבר מובן זה היו אומרים‪ :‬״בנוהל״‪ .‬אנשי התקשורת‬
‫שאמונתם שונה והתנהגותם ברובה זהה‪ ,‬דנים כמנהגם את הקוראים תהילים לכף חובה‪.‬‬
‫‪-‬‬
‫מה העניינים‪ ,‬חבריא? מה איתך‪ ,‬שומרון‪ ,‬עוד כותב?‬
‫‪-‬‬
‫כותב הרבה‪ ,‬מעלה מעט‪ .‬אין ביקוש למחזות פוליטיים מהצד הלא נכון‪.‬‬
‫‪-‬‬
‫בוא לגן הפעמון‪ ,‬לאמפי‪ ,‬חופשי˚־חופשי˚‪ .‬אני מארגן לך את הישיבה שלי‪ .‬רק תופיעו צנוע‪ ,‬כן?‬
‫‪-‬‬
‫ומה אתה עשית בשביל מדינה לאחרונה? שאל יהודה‪.‬‬
‫‪-‬‬
‫הלכתי את שביל הגולן‪ ,‬לבּוש שחורים עם חמישה ילדים וג'ריקן ‪ 21‬ליטר על הגב שלי‪ ,‬איך?‬
‫‪-‬‬
‫הפכת לאטרקציה? יא פלקט‪ .‬מבקש כסף על תמונות?‬
‫‪-‬‬
‫מי שם לב אלינו? אנחנו מתמזגים יופי עם הפרות‪ .‬הכוונה לצבעים‪ ,‬כן‪.‬‬
‫‪-‬‬
‫ומה אם שביל ישראל? שאל יהודה‪.‬‬
‫‪-‬‬
‫נו‪ ...‬כשהוא יכלול את יהודה˚ ושומרון˚‪ ,‬נלך גם אותו‪.‬‬
‫אתם צריכים להיות מרוצים מהטקס היום‪ ,‬לא? יש דגל‪ ,‬יש מסורת‪ ,‬יש חיילים‪ .‬אפילו חרדי אחד‪,‬‬
‫אני‪.‬‬
‫‪-‬‬
‫אבל גימנסיית רחביה‪ ,‬זאת לא דּוגמא‪ ,‬אמר שומרון‪.‬‬
‫‪-‬‬
‫לא דוגמא מייצגת‪ ,‬אבל כן דוגמא‪ ,‬תיקן יהודה‪.‬‬
‫וידע שמעון כי יום זיכרון ויום עצמאות יש לא מעט אצל האומות‪ ,‬אך ישראל אינה מדינה ככל‬
‫המדינות‪ .‬וייסעו הם לגן הפעמון אשר בירושלים‪ .‬וישבו באמפי‪ .‬ותבוא ציונה אשת שמעון ותיתן להם אוכל‬
‫ומשקה ותאמר להם‪:‬‬
‫‪-‬‬
‫ידעת שאבוא נכון? הרי ״ו ְֹּלא י ַעֲ בֹור‪ :‬אֲ שֶ ר ֹלא‪ָ -‬תבֹוא ו ַשְּ ִּתי ִל ְּפנֵי הַ מֶ לְֶך אֲ חַ שְּ ו ֵרֹוש‪ּ ,‬ומַ לְּכּותָ ּה י ִֵּתן‬
‫הַ מֶ לְֶך ל ְִּרעּותָ ּה הַ ּטֹובָה מִ מֶ נָה״‪.‬‬
‫ויאמר שמעון‪:‬‬
‫‪-‬‬
‫איך את אומרת דבר כזה‪ ,‬לא אחליף אותך בחיים‪ .‬אם אשכחך ציונה‪...‬‬
‫‪-‬‬
‫אתה לא‪ ,‬אבל הרבה ישראלים ישמחו כן לשכוח את ציון‪ ,‬ולקבל אזרחות במדינה אחרת‪ .‬ויחפשו‬
‫את הטוב בשבילם‪ ,‬אמר יהודה‪.‬‬
‫‪-‬‬
‫נו כשאתה יוצר דימוי של דמוקרטיה ליברלית‪ ,‬ככל המדינות‪ ,‬אתה מעודד את האזרחים לעשות‬
‫כטוב בעיניהם‪ ,‬והם בוחרים לא להסתכל לא ימינה ולא שמאלה‪ ,‬רק קדימה‪ ,‬השיב לו שמעון‪.‬‬
‫ויחדד כותב המחזות‪ ,‬שומרון‪:‬‬
‫‪-‬‬
‫ואם אפשר שתהיה מראה מקדימה‪ .‬כזו המזכירה להם מה חשוב להם‪ ,‬מול העיניים‪.‬‬
‫‪-‬‬
‫שמעון‪ ,‬אני שומעת את הרב כהנא בתוך דבריך‪ ,‬שהראה כי דמוקרטיה ויהדות עומדים בסתירה‬
‫במטרותיהם‪ :‬״מטרת היהדות היא אחרת‪ ,‬לשרת את השם ולהפוך לאנשים טובים יותר״‪.‬‬
‫ובחזרה לפסוק‪ :‬״ולא יעבור״‪ ,‬יש כאן קביעת חוק שלא יבוטל ההופך ניאוף ורעיה בשדות זרים –‬
‫דבר הגון‪.‬‬
‫‪-‬‬
‫וניסוח החוק היה על ידי יועץ‪ .‬מרבה כח‪ ,‬מרבה יועצים‪ .‬זו התוצאה של היועצים וחוסר הידע‪.‬‬
‫ובכלל לדעתי יש בקיאות דלה בהיסטוריה ובמסורת ישראל לדורותיה‪ .‬אפשר לראות כאן‬
‫תסמונת מסוכנת לשלמות ארץ ישראל‪ ,‬״ַאנְּשֵ י לָצֹון מ ֹשְּ לֵי הָ עָ ם״‪ ,‬אמר יהודה‪.‬‬
‫‪-‬‬
‫ובחזרה לעם ישראל ולגרים ולפוסט ציונים שבתוכנו – רב אמצעים‪ ,‬דל ערכים – הוסיף שמעון‪,‬‬
‫תוך שהוא נוגס בכריך דק עם פרוסת נקניק וחסה‪.‬‬
‫‪-‬‬
‫אני חושב שאם אפשר לדבר על מסר במגילה‪ ,‬אז המרד היחידני הזה של ושתי ואחר כך של‬
‫מרדכי ושל אסתר‪ ,‬זה קול קורא למסירות נפש‪ ,‬גורל העם בידו‪ .‬במושגים שלנו‪ ,‬ציונות כדי‬
‫להשיג הצלה למדינת ישראל באחדותו של העם היהודי‪ ,‬אמר שומרון‪.‬‬
‫ויקשה יהודה על שומרון‪:‬‬
‫‪-‬‬
‫והרצון להיות ככל העמים והנסיעות לחו״ל?‬
‫‪-‬‬
‫קשיים חיוניים בדרך שצריך להתגבר עליהם‪ .‬אגב בראייתי נסיעות לחו״ל צריכות להיות רק לשם‬
‫חיזוק הקשרים עם הקהילות שבתפוצות‪.‬‬
‫ויבואו ח מישה יהודים ״חילונים״‪ ,‬בלשון התקשורת‪ .‬ובידיהם כדור‪ .‬ויאמרו לשמעון‪ :‬״אנחנו כאן הרוב‪,‬‬
‫הסתלקו לנו מהמגרש שלנו״‪ .‬ותשב ציונה ליד שמעון על הבימה‪ ,‬ועברו שומרון ויהודה‪ ,‬ה־״מסורתיים״‬
‫בלשון התקשורת‪ ,‬מן מושבי האבן וישבו עמם‪ .‬ויאמרו להם‪ :‬״מה מעשכם כאן ביום הזיכרון?״‪ .‬והילדים‬
‫תמימים וחוצפה יהודית בגרונם‪ :‬״מעשינו‪ ,‬מעשה ילדים‪ ,‬יום חופש הוא לנו ובערב זה כבר יום‬
‫העצמאות״‪ .‬והיו חמשת הילדים מקדימים מוקדם למאוחר‪ .‬וחדלו מן השיחה והחלו משחקים בעוד‬
‫הארבעה ישּובים‪.‬‬
‫ובעת ההיא חיי שעה והוללות הילכו ביחד עם קשר רשעים‪ .‬אותה ״דמוקרטיה״‪ ,‬בלשון היוונים‪,‬‬
‫ייצוגית היא‪ ,‬דא עקא‪ ,‬היא פתח להכשרת החלטות הנוגדות את האמת שביהדות‪ .‬ובבוא העם לומר את‬
‫דברו עלול להיווצר קשר רשעים‪ ,‬שיקולים של אני לעצמי ועצמי לי‪ .‬ותאמר ציונה‪:‬‬
‫‪-‬‬
‫הא לכם הדמוקרטיה‪ ...‬וזה עוד רק בינינו היהודים‪ .‬קל וחומר‪ ,‬הגֵרים‪.‬‬
‫ומעניין לעניין באותו עניין‪ ,‬שאל שמעון את חבריו‪:‬‬
‫‪-‬‬
‫ודאי שמעתם על פתיחתא? ומשנדו חבריו עוד מימי הגימנסיה בשלילה המשיך‪ :‬דעו כי פתיחתא‬
‫היא התחלה בפסוק מֵ רחוק ופרשנות עד לפסוק מפרשת השבוע‪ .‬והרי לפסוק שאנו דנים בו קשר‬
‫ָארץ ‪:‬כִי‪-‬ג ִֵרים ו ְּתֹושָ בִים‬
‫ָארץ‪ֹ ,‬לא תִ מָ כֵר ִל ְּצמִ ֻתת‪--‬כִי‪-‬לִי‪ ,‬הָ ֶ‬
‫ישיר לפסוק זה אליבא ד׳פרֹושנּו‪ :‬״ו ְּהָ ֶ‬
‫אַ ּתֶ ם‪ ,‬עִ מָ דִ י״‬
‫[פרשת בהר]‪.‬‬
‫וישיב לו יהודה‪:‬‬
‫‪-‬‬
‫והרי זה‪ ,‬בניגוד לאותו דין יועצים‪ ,‬דין תורה‪ .‬מכרת את האדמה‪ ,‬מכרת את עצמך‪.‬‬
‫ויוסיף שומרון‪:‬‬
‫‪-‬‬
‫מכרת את אחדות העם היהודי‪.‬‬
‫ותוסף ציונה‪:‬‬
‫‪-‬‬
‫ותפקידו‪ .‬ומכרת את אלוהיך‪ .‬כי זוהי אדמתו ולא שלנו‪ .‬אין כאן רעותה הטובה ממנה‪ ,‬זהו שקר‪.‬‬
‫וידוע ממילָא כי אין היא תשרת עם אחר‪ :‬״ו ְּשָ מְּ מּו עָ לֶיהָ אֹיְּבֵיכֶם״‪.‬‬
‫וכדורגל‪ ,‬בצבעי שחור ולבן‪ ,‬עף השמיימה‪ ,‬ולכן נדדה שנתו של המלך‪.‬‬
‫וישכנעו המבוגרים את הילדים להחליף משחק במשחק‪ .‬ויציעו להם להצטרף אליהם מיד למלאכת‬
‫הכתיבה וההצגה של מחזה בן תשע דמויות העוסק בציונות‪.‬‬
‫והיה ביום ההוא‪ ,‬תעלה ההצגה‪ ,‬ותוצב שם דלת בתור גשר בין הקהל לשחקנים‪ .‬ובקהל יהודים‬
‫מזרמים שונים וממוצאים רבים‪ .‬וכי תבוא התחייה התרבותית הציונית באיחור של מספר עשורים ותפרה‬
‫ותרבה בכל המדינה‪ ,‬ובכל מחוזותיּה‪ ,‬מֵ הַ ר חרמון ועד אילת‪.‬‬
‫והיה ביום היום‪ ,‬יקרא המלך בנימין אליו את שומרון ואת יהודה‪ ,‬את שמעון ואת ציונה‪ ,‬ואת הילדים‬
‫שעמהם בי ָזמתם‪ ,‬ויברך אותם ויודה להם על פועלם‪ .‬והייתה התחייה מקור גאווה ואחדות וצומת של‬
‫מפגש בין חלקי העם‪.‬‬
‫סיפור מספר ‪61‬‬
‫זה היה מזמן‪ ,‬כה רחוק עמום ומעורפל‪ .‬כמעט ששכחתי מהי אהבה‪ ,‬כמעט ואבדו חיי‪.‬‬
‫פעמים דימיתם כזרים‪ ,‬ופעמים נוכחתי לראותם חוזרים‪.‬‬
‫כבר איני זוכרת את שמי‪.‬‬
‫הוא נקבר אי שם תחת קורי זמן ואובדן כח‪ ,‬אילו יכולתי‪ -‬אולי היה פוסק מלטרוד‪ ,‬נותן מנוח‪.‬‬
‫*‬
‫*‬
‫*‬
‫לילה‪ .‬צעקות‪ ,‬ריח שריפה וזעקות שבר‪ .‬רגליים נתונות בכבל כושלות אליי‪ ,‬אבל אני חסרת אונים‪ .‬וקצרה ידי‬
‫מלהושיע‪ .‬עיניהם דומעות בפרידה‪ ,‬רפרוף שפתיים כאוב‪ .‬ידיהם חופנות אותי בשעה בה נקרעת אחיזתם מעליי‪,‬‬
‫בשעה בה הם מורחקים באכזריות‪ ,‬נכחדים‪ .‬אילו רק יכלו לאסוף אותי בכפות ידיהם הסדוקות‪ ,‬אילו רק יכלו לשאני‬
‫בחיקם לנצח‪.‬‬
‫אילו רק לא נותרתי מופקרת מאחור‪ ,‬יתומה‪.‬‬
‫אני כמעט בטוחה שהם לקחו את הלב שלי בלכתם‪ ,‬לא יכול להיות שאני חיה בלעדיהם‪.‬‬
‫אני אומללה;‬
‫קוראת‪ ,‬ואין איש שומע‪ .‬מתהלכת שוממה‪ ,‬נתונה למרות זרים‪ .‬כמהה לאהבה‪ ,‬לידיים מסורות‪ .‬איני יודעת לומר‬
‫כמה זמן עובר‪ ,‬זה מרגיש כמו נצח‪ .‬הכאב‪ ,‬התוגה מכלה אותי בבעירתה‪ .‬אנשים מנסים לעזור מסביב‪ ,‬אבל הם‬
‫פשוט לא מבינים שזה לא יעזור‪ ,‬לפחות לא עד שתשוב נפשי ותמצא את אשר חשקה‪ .‬והם כולם עוזבים בזה אחר‬
‫זה‪ ,‬מעדיפים לשכוח‪ .‬אני מניחה שגם אני שכחתי‪ .‬כבר איני זוכרת כיצד לחיות‪ ,‬כיצד לצמוח‪ .‬אני מניחה לזמן‬
‫לעשות את שלו‪ .‬צונחת לתרדמה‪ ,‬נותנת לשממה לעטוף אותי‪.‬‬
‫*‬
‫*‬
‫*‬
‫התעוררתי‪ .‬עיניים דלות תלו בי תחינתם‪ ,‬עיניים מוכרות כל כך‪ ,‬אבל הזיכרון כה רחוק ושבוי באפלה‪ .‬הם מתחננים‬
‫בפניי שאגיב‪ ,‬מטלטלים אותי בדמעות‪ .‬לוחשים באוזניי ללא הרף‪.‬‬
‫אני רוצה להחזיר אהבה אך שנים של פרידה מחקו רגשותיי‪ ,‬איני מצליחה להיזכר כיצד לדמוע‪ .‬ידיים מחבקות‬
‫בכיסופים עזים‪ ,‬שפתיים נושקות בערגה‪ .‬והנה לפתע משהו רחוק מתעורר‪...‬‬
‫המבט‪ .‬איך יכולתי לשכוח? מבט חולם והוזה גם יחד‪ .‬רווי תקווה ועוז‪ .‬רק ליחידי סגולה יש מבט שכזה בעיניים‪.‬‬
‫אמונה עיוורת‪ ,‬חסרת כל בסיס נראה לעין‪.‬‬
‫נשטפתי בפרץ עז של דמעות‪ .‬יקיריי חזרו! וליבי עימם‪ .‬שוב אני שלמה‪ ,‬שוב אוכל לחיות‪.‬‬
‫קמתי לתחיה מן העפר‪ ,‬שבתי לביתי‪.‬‬
‫סיפור מספר ‪60‬‬
‫פטיש בראש‬
‫לאיתי היה רעיון‪ .‬השנה בערב יום העצמאות כשכל החבר'ה ייפגשו כמו בכל שנה למנגל‬
‫החגיגי‪ ,‬הוא יארגן משהו מקורי לכבוד יום ההולדת למדינה שלנו‪ .‬הוא יביא להם פטישיי‬
‫יום עצמאות‪ ,‬ממש כמו שהיו פה פעם‪ ,‬הרבה לפני שהתחילו עם הקצף‪ ,‬שזה בעצם שמפו‬
‫לשטיחים‪ ,‬שאם זה נכנס לעין אז הלך על העין פחות או יותר‪ .‬זוכרים את הפטישים של‬
‫יום העצמאות? מי לא זוכר! פטישי פלסטיק צבעוניים כששני צידיו של החלק המכה‬
‫בפטיש עשויים פלסטיק קפיצי ורך וכשנותנים אותו בראש הוא משמיע מין גיעגוע או‬
‫געגוע מכאני חמוד כזה ‪" -‬קניק‪-‬קוואק" ועושה טוב על הנשמה‪ .‬זה יחזיר את החבר'ה‬
‫שנים לאחור‪ ,‬ואולי ככה בקטנה‪ ,‬אף יוכיח שבעצם לא כל כך השתנינו‪ ,‬אנחנו עדיין אותם‬
‫צברים מתוקים מבפנים וקצת קוצניים מבחוץ שבאמת שמחים ביום ההולדת של המדינה‪.‬‬
‫איתי החל לתכנן את ההפתעה‪ .‬הוא עלה לירושלים לבית של אימא שלו שמאוד התפלאה‬
‫ואף שמחה לראותו ככה סתם באמצע השבוע בביקור לא רשמי ובלי המשפחה שלו‪ ,‬קרה‬
‫משהו? היא שאלה בדאגה קלה‪ ,‬והוא ענה שלא‪ .‬היא שאלה אם הוא רוצה לאכול משהו‬
‫כי יש לה מרק גריסים מעולה‪ ,‬שזה עתה בישלה‪ ,‬אבל הוא אמר שהוא אכל בעבודה והוא‬
‫דיי ממהר ובא רק לקחת משהו מהבוידעם‪ .‬היא בכל זאת קצת נבהלה‪ .‬בוידעם זה‬
‫מילואים‪ .‬היא שאלה מה קרה? הרי אתה כבר לא עושה מילואים‪ ,‬אך לא התחשק לו‬
‫לספר לה על הרעיון שלו כי היא בטח הייתה בדרכה קצת מלגלגת עליו עם הדאגנות‬
‫שלה‪ ,‬ואומרת לא אוי אתה עם הרעיונות שלך בשביל מה‪ ,‬אתה צריך את זה? ומנסה‬
‫להניע אותו מהרעיונות שעלולים להיגמר רע כדבריה והוא היה אומר לה אוי את תמיד עם‬
‫הדאגות שלך‪" .‬לא‪ ,‬לא מילואים"‪ .‬אמר לה‪" ,‬כבר לא לוקחים אותי למילואים‪ ,‬רק 'איזה‬
‫משהו'"‪ .‬ולא פירט‪ .‬איתי סחב כיסא מהמטבח ונכנס לחדר שעד שעזב את הבית אחרי‬
‫הסדיר‪ ,‬היה החדר שלו‪ ,‬וטיפס לבוידעם והזיז הצידה את המזוודה הישנה ששימשה‬
‫את ההורים כשהיו נוסעים לחו"ל פעם בשנה לאירופה הקלאסית‪ ,‬והזיז הצידה את‬
‫הקיטבג הצבאי שלו שעדיין יש בתוכו נעליים צבאיות‪ ,‬מעיל דובון וזוג מדי ב' למרות שהוא‬
‫כבר לא עושה מילואים‪ ,‬ואחר כך הזיז הצידה את הקיטבג הצבאי שהיה של אבא שלו‬
‫המנוח‪ ,‬מהתקופה שאבא שלו עוד עשה מילואים והלך למלחמות – עד גיל חמישים‬
‫וחמש האב עשה מילואים‪ .‬ובפנים עדיין יש קפל"ד ונעליים צבאיות כבדות מאוד‪ ,‬עם‬
‫ברזלים בקצוות‪ ,‬ואפילו מסטינג מברזל חיוור כזה‪ .‬והזיז הצידה את שק אוספי הפרסות‬
‫שלו‪ ,‬ואת שק עם אוספי המאובנים שלו‪ ,‬וארגז עם אלבומי הבולים‪ ,‬ואז הוא מצא תחוב‬
‫עמוק בתוך הבוידעם ממש בקצה‪ ,‬את השק עם פטישי הפלסטיק של יום העצמאות‪ .‬זה‬
‫היה בשנת העשרים ומשהו למדינה כשהוא היה בכיתה ה' וכל הכיתה יצאה העירה‪,‬‬
‫והבנים עשו תחרות מי מצליח לסחוב יותר פטישי פלסטיק מהחוגגים‪ ,‬והוא פיתח שיטה‬
‫של ריצה מהירה‪ ,‬זיהוי הפטיש אצל ילד קטן‪ ,‬אחיזת הפטיש ומשיכה קטנה כדי לנתקה‬
‫מידו של הקורבן האומלל ובריחה מהירה אל תוך ההמונים החוגגים עדיף אל תוך מעגל‬
‫גדול של רוקדיי ההורה‪ .‬כך הוא לבד אסף‪-‬גנב איזה ‪ 21‬פטישים וחיפש כל הזמן את‬
‫הפנים של צילי שהייתה המלכה של הכיתה‪ .‬מאז הפטישים שוכבים בתוך השק‪ .‬מלא‬
‫מלא פטישי פלסטיק של יום העצמאות (עוד לפני שקראו לו יום העצבנות) קצת מעלים‬
‫אבק אבל ניתן לנקותם בנקל‪ .‬איתי סגר את הדלת של חדר ילדותו ונתן לעצמו‬
‫בראש פטיש פטיש לוודא שכולם עובדים ומשמיעים את הגעגוע המכאני הזה קניק‪-‬קוואק‪,‬‬
‫שיש בו להעלות שרידי נוסטלגיה‪ .‬גיעגוע וגעגוע‪ .‬פעם יום העצמאות היה יום העצמאות‪.‬‬
‫פלסטיק היה פלסטיק‪ .‬כול הפטישים עבדו היטב‪.‬‬
‫ובערב יום העצמאות‪ ,‬יום הולדת של המדינה כל החברה נפגשו בפנטהאוז של מיקי וחגית‬
‫בצפון החדש של תל‪-‬אביב ואז איתי אמר להם שיש לו הפתעה‪ .‬הוא קרא תאדדאאם ואז‬
‫שלף את השק ושפך את כל הפטישים הצבעוניים על הרצפה‪ .‬והחבר'ה מה זה התרגשו‪,‬‬
‫ושמחו והחלו להכות אחד על הראש של השני ופתאום הייתה כזו נוסטלגיה נפלאה ואושר‬
‫וחזרה לשנות השבעים שהיינו נערים ותמימים‪ ,‬מתוקים מבפנים וקצת צברים מבחוץ‪.‬‬
‫וכולם אמרו לאיתי שזה אחלה רעיון ואמרו לו שאפפו ושהוא שיחק אותה‪.‬‬
‫איתי הציע שעד שהאו‪-‬פר הרומנייה של מיקי וחגית תפעיל את המנגל ותתבל את כל‬
‫הסטייקים והפרגיות ותיתן ליינות לנשום‪,‬הם ייצאו לסיבוב בכיכר וייגשו לעוברים‬
‫והשבים ויתנו להם בראש עם הפטיש‪ .‬איתי אפילו הזכיר למי ששכח איך לעשות את זה‪:‬‬
‫קפיצה קטנה‪ ,‬נתינה בראש ותוך כדי אמירה "חג עצמאות שמח"‪ .‬והחבר'ה אהבו את‬
‫הרעיון ממש כמו פעם ובתוך דקות כולם יצאו החוצה ונכנסנו למכוניות עם הדגלונים של‬
‫ישראל מצד אחד ואמריקה הגדולה מצד שני ונסעו לכיוון הכיכר לתת לאנשים בראש‬
‫בפטיש הפלסטיק שמשמיע "קניק‪-‬קוואק" ולברך אותם בחג עצמאות שמח לכבוד יום‬
‫ההולדת של המדינה‪ .‬אחר כך אולי ילכו לראות קצת את הזמר שמופיע שם‪.‬‬
‫דני מאוד אהב את המדינה‪ .‬כשהיה נוסע על כביש שש לא היה מפסיק להתפעל‬
‫מהמדינה‪ .‬מביט לצדדים ואומר למי שלידו‪ ,‬תראה איזה יופי‪ ,‬כולה שישים שנה בקושי‪,‬‬
‫מה לא עברנו? ותראה איזה יופי‪ ,‬כמה בנינו‪ ,‬כבישים‪ ,‬גשרים‪ ,‬מפעלים‪ .‬איזה הישגים יש‬
‫לנו וככה מלכלכים על המדינה שלנו! הערבים שמקיפים אותנו מסביב רק רוצים להרוג‬
‫אותנו ולא עושים רבע ממה שאנחנו עשינו ואנחנו כולה כאלה 'זריר' על המפה‪ .‬לא ככה?‬
‫ומסמן על חצי הזרת שלו‪ .‬רק השמאלנים שככה מבאסים פה את העניינים‪ ,‬מלכלכים‬
‫עלינו‪ .‬אני אומר לך‪ ,‬פה עשר‪ .‬עשר‪.‬‬
‫אמא של דני אמרה עליו שהוא כה אוהב את המדינה עד שאפילו לא מוצא זמן למצוא לו‬
‫אישה‪ .‬אבל בערב יום העצמאות הוא יצא עם כרמית קצת להסתובב בכיכר ואחר כך אולי‬
‫ילכו למנגל אצל גיסו של דני‪ .‬הוא ביקש מכרמית שתחכה לו רגע כי יש בצד 'שבע פי‬
‫שלוש'‪ ,‬שזה בן אדם עומד מאחורי פחית הפוכה מפזר מהר שלושה קלפים ומי ששם כסף‬
‫על השבע מקבל פי שלושה כסף ממה ששם‪ .‬זה עשה לדני נוסטלגיה נהדרת לפעם‪,‬‬
‫כאשר בערב יום העצמאות היו בשכונה דוכנים של שבע פי שלוש על חבית הפוכה‪ .‬דני‬
‫אמר שינסה פעם פעמים ילך מה טוב‪ ,‬לא ילך ‪ -‬כפרה‪ .‬אז כרמית עמדה בצד וחיכתה‪ .‬לא‬
‫הלך‪ .‬דני היה בטוח שהוא מזהה את השבע אבל המפעיל היה ממזר עם ידיים מהירות‪,‬‬
‫הצליח לבלבל אותו‪.‬‬
‫בהתחלה הלך לאיתי לא רע עם הפטיש‪ .‬האדם הראשון והשני וגם השלישי שפגש‬
‫חייכו ואף השפילו כמעה את הראש לעזור לו לתת להם בראש‪ ,‬ואף ענו לו 'יום עצמאות‬
‫שמח גם לך'‪ .‬אז הוא ראה בחורה שמנמנה שנראתה לו בודדה עומדת בצד‪ .‬מה הוא בסך‬
‫הכל רצה? קצת לשמח אותה זה הכל‪ .‬אז איתי ניגש אליה נתן קפיצה קטנה‪ ,‬היכה לה‬
‫בראש עם הפטיש הצבעוני‪ .‬זה השמיע מיד את צליל הקניק‪-‬קוואק שלו‪ ,‬ועוד בטרם‬
‫הספיק להגיד לה חג שמח היא צעקה אמאל'ה‪ ,‬כי היא לא הבינה מה בא עליה‪ .‬דני לא‬
‫יודע מה קרה לו‪ ,‬עלה לו הדם לראש‪ .‬איך שנשמע ה "קניק‪-‬קוואק" ואיך שכרמית צעקה‬
‫אמאל'ה‪ ,‬הסתובב‪ ,‬עזב את השבע פי שלוש‪ ,‬ניגש לאיתי תפס אותו בצווארון והרים אותו‬
‫קצת באוויר ואמר לו "יא מאנייק למי נתת בראש?" ואיתי אמר לו‪" ,‬אח שלי זה יום הולדת‬
‫של המדינה‪ ,‬מה אתה מתעצבן תזרום‪ ,‬תזרום‪ ,‬זה בסבבה"‪ ,‬ודני עוד יותר התעצבן‪ ,‬אולי‬
‫כי חשב שזה יש לו דיבור של שמאלני‪ ,‬והוא לא אהב שמאלנים‪ .‬הוא אמר לו "אני לא אח‬
‫שלך‪ ,‬ופטיש בראש תיתן לאמא שלך" וכבר בא להכות אותו‪ ,‬אבל כרמית נצמדה לדני‬
‫ואמרה לו בקול מתחנן "מאמי דיי‪ ,‬נשמה‪ ,‬בשבילי עזוב אותו‪ ,‬הוא לא עשה כלום באמת‪,‬‬
‫וקראה לו שוב מאמי"‪ .‬ודני קצת נרגע ועזב את איתי לא בלי שהוא ממלמל "תזרום הוא‬
‫עושה לי‪ ,‬למה מה אני ברז? מאנייק"‪ .‬והדגיש את המם‪ .‬כל העניין כמעט ונגמר בשלום‪,‬‬
‫אבל אז ‪ -‬אולי בגלל שאיתי ראה את שאר החבר'ה מתקרבים ‪ -‬הוא נזכר שהצד השני‬
‫של הפטיש הוא גם משרוקית בקצה שמשמיעה מין שריקה כזו שמזכירה רכבת ישנה‪,‬‬
‫ואז הוא הכניס את הפטיש בהפוכה לפה ונתן שריקה ארוכה‪.‬‬
‫דני כבר הספיק להחזיר את המבט שלו לשבע פי שלוש ונזכר כי 'השאיר' שם ‪ 211‬שקל‬
‫שלא נהפכו כלל לשש מאות‪ .‬אז הוא שמע את הצפצוף הארוך‪ .‬הוא ניגש לאיתי כאילו‬
‫לחבקו‪ .‬העומדים בצד היו בטוחים שהכול הסתיים‪ ,‬ושני הצברים הללו יסיימו את הויכוח‬
‫השטותי הזה בחיבוק ובכמה מילים טובות לחיי המדינה‪ ,‬אבל אז איתי הרגיש‬
‫דקירה בבטן בצד‪ ,‬ומיד כתם גדול של דם‪ ,‬והוא נפל והתעלף‪ ,‬אשתו של איתי הייתה‬
‫הראשונה שקלטה מה קרה וצעקה "הוא דקר אותו‪ ,‬תביאו אמבולנס תביאו אמבולנס‪ ,‬הוא‬
‫דקר אותו"‪ ,‬ודני עזב את כרמית וברח והגיע אמבולנס והגיעו משטרות‪ ,‬וזה היה ממש‬
‫ליד האנדרטה איפה שרצחו את רבין‪ ,‬ועכשיו איתי מאושפז בכירורגית באיכילוב והרופא‬
‫אומר שהיה חסר מילימטר בדיוק כדי שהטחול היה הולך לגמרי‪ ,‬ואיתו אולי גם איתי‪.‬‬
‫ברדיו דווח על דקירה בערב יום העצמאות‪ ,‬בכיכר‪" .‬כתבנו מוסר שקטטה פרצה בין שני‬
‫חוגגים לאחר שהאחד תקף את השני ללא סיבה ובתגובה זה דקרו"‪.‬‬
‫סיפור מספר ‪64‬‬
‫מחתרת עם ישראל חי‬
‫עידו‪:‬‬
‫אתה צוחק איתי? מי? המחתרת היהודית של שנות ה‪ ?81-‬נערי הגרפיטי של תג מחיר? תנועת כ"ך? זה‬
‫בדיחה!!‬
‫מאיר‪ :‬תפסיק לצעוק למה אתה כל כך מתעצבן??‬
‫עידו‪ :‬למה אני מתעצבן? אתה חושב שהיינו מקימים מדינה בלי האצ"ל והלח"י? בלעדיהם לא היה לנו‬
‫מדינה ולא היו חיים היום יהודים על האדמה הזאת‪ .‬כולם היו נטבחים ע"י המוסלמים!‬
‫את עידו הכרתי בשנת ‪ 5114‬בטיול של משפחה אחת בלונדון‪ .‬אני בא ממשפחה של ‪ 8‬ילדים‪ ,‬בשנת ‪5115‬‬
‫איבדתי את אבא שלי ואת אחי הגדול בפיגוע ירי ליד הישוב עפרה‪ .‬עידו איבד כמעט את כל המשפחה בפיגוע‬
‫הזוועתי במסעדת סבארו בירושלים בשנת ‪ ,5110‬איבד את ההורים ואת שלושת האחים הגדולים רק הוא‬
‫ואחותו הקטנה נותרו בחיים‪ .‬עידו בא ממשפחה חילונית‪ ,‬מהאליטה הישנה של רחביה‪ ,‬הוריו היו מרצים‬
‫באוניברסיטה העברית והוא למד אז בליד"ה‪ .‬אני גדלתי בישוב שילה שבשומרון למשפחה אידאליסטית‬
‫ופשוטה ולמדתי בישיבה בגוש עציון‪ .‬כשנפגשנו בטיול החיבור בנינו היה מיידי‪ ,‬שנינו היינו נערים אדישים‬
‫שאיבדו בין לילה את התמימות ואת שמחת החיים‪ ,‬היה בנו כעס עצום כלפי כל העולם‪ ,‬בערה בנו שנאה כלפי‬
‫האיסלאם שמחנך לשנאה ולרצח‪.‬‬
‫מאז הטיול אני ועידו הפכנו לחברי נפש‪ .‬מבלים ביחד כל הזמן‪ ,‬ברחנו מהבית ספר ונסענו בטרמפים לשום‬
‫מקום ברחבי הארץ‪ .‬בהתחלה היינו מבקרים בחריפות את המדינה על מוסדותיה בשל המדיניות הפושרנית של‬
‫ישראל בכל הנוגע לענישה של המחבלים‪ .‬להיות מחבל מתועב בישראל משמעותו להפוך להיות סטודנט מלומד‬
‫המקבל שכר כל חודש על מפעל החיים שלו‪ .‬בנוסף לכל הטירוף הזה אותו מחבל מתועב עלול להיות משוחרר‬
‫וכל זה בחסות מדינת ישראל‪ .‬אבל עם הזמן הביקורת הפכה לשנאה‪.‬‬
‫בשנת ‪ 5116‬כשדווח בחדשות על החטיפה של גלעד שליט ידענו היטב שהחטיפה נעשתה בשל המדיניות העלובה‬
‫של ישראל נגד הטרור‪ .‬מהר מאוד החל קרנבל תקשורתי לשחרור "הילד" תמורת מחבלים‪ .‬האווירה בישראל‬
‫הייתה שיש חובה מוסרית לשחר מחבלים תמורת הילד‪ ,‬המכונה המשומנת שנקראת התקשורת הישראלית‬
‫וכל האליטה הישראלית נרתמו יחד כדי לעשות שטיפת מח לאזרחי ישראל‪.‬‬
‫עידו‪ :‬הגענו לתחתית‪ .‬אני אומר לך אם ג'ורג' אורוול היה רואה את השמאל שמושך בחוטים בישראל הוא‬
‫לא היה כותב את הספר שלו או הוא היה משנה את השם ל"ישראל הנאורה"‪ .‬חבורה של נבלות‪ ,‬איך בן אדם‬
‫יכול לחשוב ששחרור רוצח שרצח אנשים‪ ,‬נשים וילדים וריסק משפחות יכול מכל סיבה שהיא להתשחרר???‬
‫מאיר‪ :‬אם כבר משחררים אני בעד שישחררו חייל אחד תמורת מחבל אחד‪ .‬לא יותר מזה‪.‬‬
‫עידו‪:‬‬
‫נראה שגם המח שלך עבר שטיפה רצינית‪ .‬מה קשה להבין?? מי שנכנע לבריון פעם אחת יחטוף כל חייו‬
‫מכות‪ .‬אם אתה משחרר חייל אפילו תמורת מחבל בודד אחד אז מחר יחטפו לך עוד חייל ולדבר הזה אין סוף‬
‫מאיר איפה נעלם השכל הישר שלך?? המדינה הגיעה לפשיטת רגל מוסרית‪ ,‬היא כבר לא מייצגת את עם‬
‫ישראל‪ .‬תראה‪ ,‬למה אתה חושב שהוקמו גופים כמו אם תרצו‪ ,‬תנועת השומר החדש ושורת הדין? אם מדיניות‬
‫ישראל ה ייתה ציונית לא היה צריך את הגופים האלה‪ .‬אם במשרד החינוך היו יושבים אוהבי ציון לא היה‬
‫צריך לקום תנועה כמו אם תרצו‪ ,‬אם במשרד לביטחון פנים היה חשוב להגן על היהודים בישראל לא היה צריך‬
‫להקים את תנועת השומר‪ ,‬אם משרד המשפטים היה מפסיק למצוא תקדימים לשחרור מחבלים והיה קובע‬
‫מדיניות קשה נגד מחבלים לא היה צריך את שורת הדין‪ .‬המדינה הפסיקה להיות ציונית היא אדישה לכל מה‬
‫שקורה פה!‬
‫הכעס שלנו הפך לשנאה כלפי הממסד הצבוע‪ ,‬ראש ממשלה ימני מגרש יהודים מביתם בלי סיבה‪ ,‬ראש ממשלה‬
‫ימני שכתב ספר אודות המלחמה בטרור מוביל אותנו לכניעה מתמדת בטרור‪ .‬התקשרות מהללת את כל‬
‫היהודים שרוצים להפוך את המדינה שלנו למדינה של כלל אזרחיה‪ .‬כל פעם שפותחים חדשות אתה מקבל‬
‫שטיפת מח‪ .‬להיות אוהב ישראל זה כבר לא באופנה היום מי שצריך להיות חלק מהברנג'ה צריך לשנוא את‬
‫המתנחלים‪ ,‬לשנוא את החיילים ולשנוא כל מכשול לשלום בין אם זה אומר להעלות את כל היהודים לספינה‬
‫ולהטביע אותה‪.‬‬
‫באחת ההפגנות שהלכנו אני ועידו ביחד עם עמותת אלמגור מול המאהל של משפחת שליט‪ ,‬לא התאפקנו יותר‪,‬‬
‫רצינו לראות את הפנים של אותם אנשים שמושכים אחריהם את כל האליטה הישראלית ועלולים להוביל את‬
‫הממשלה לשח רר מחבלים תמורת חייל בודד‪ .‬עזבנו את השלטים ונכנסו למאהל של משפחת שליט‪ ,‬הצגנו‬
‫עצמנו ודיברנו עם היושבים במאהל‪ ,‬עידו נכנס עם היושבים לשיחות פילוסופיות על תורת המוסר‪ .‬משמעות‬
‫חייו של אדם ומקומו בחברה‪ .‬מתי ראוי להעמיד את הינטרסים הפרטי שלך לפני האינטרסים של החברה?‬
‫לאור הסטטיסטיקה המראה כי אחוז מסוים של מחבלים המשתחרים חוזרים לטרור‪ ,‬האם חיי אדם שנקנו‬
‫בשחרור מחבלים ראויים הם? מאחר ומעשה של שחרור מחבלים בוודאי יגרור חטיפות נוספות הרי יושבים‬
‫בכלא הישראלי אלפי מחבלים‪ ,‬חושבים אתם שגלעד שליט יוכל להסתכל על עצמו בעניים במידה ושמחבלים‬
‫יצליחו לחטוף חייל נוסף? היה רגע שלא אשכח בחיים‪ ,‬בזמן שעידו דיבר הסתכלתי לאבא של גלעד שליט‬
‫בעיניים והוא הסתכל עלי‪ .‬המבט שלו אמר‪ ,‬לא יעזור כלום‪ ,‬אני רוצה את הבן שלי חזרה בכל מחיר‪ .‬הבנתי‪.‬‬
‫אמרתי לעידו‪ :‬בוא נלך אין לנו מה לחפש פה‪ .‬עדיו עצר את רצף השיחה‪ ,‬הסתכל עלי‪ .‬קמנו והלכנו‪.‬‬
‫הבנו שהבעיה הרבה יותר עמוקה ממה שחשבנו‪ .‬הדמוקרטיה יצרה אינדיוידואליסטים שדורשים זכויות בלי‬
‫חובות‪ .‬זכויות בלי חובות‪ .‬אני קודם לכל ואחרי המבול‪.‬‬
‫לאחר שנה‪ ,‬ביום ‪ 08‬לאוקטובר ‪ 5100‬ראש הממשלה בנימין נתניהו חתם על העסקה עם ארגון טרור לשחרור‬
‫‪ 0,159‬מחבלים תמורת החייל גלעד שליט‪ .‬כל האליטה השמאלנית צהלה ושמחה "ניצחון" "ניצחון"‪ .‬אני ועידו‬
‫עברנו על רשימת כל המחבלים שעתידים להשתחרר‪ ,‬ראינו ביניהם מחבלים שרצחו חיילים‪ ,‬נשים‪ ,‬ילדים‪,‬‬
‫זקנים בגרזן‪ ,‬בהפצצת אוטובוסים‪ ,‬בסכין‪ ,‬בירי מטווח אפס‪...,‬‬
‫עסקת שליט גרמה לי ולעידו להרגיש שיש הפקרות מוחלטת‪ .‬איבוד ערכים מוחלט וידוע לכל שמדינה שאין לה‬
‫ערכים סופה לאבדון‪ .‬משמעות העסקה עבורנו הייתה שמי ששולט במדינה הזאת זו האליטה השמאלנית‬
‫שגורמת למנהיגים של המדינה לקבל החלטות פופוליסטיות‪ ,‬מסוכנות כדי לא להתנגש באותה אליטה‪.‬‬
‫בחודש דצמבר ‪ ,5100‬ראינו בטלוויזיה את התמונות של אוטובוסים שמובילים רוצחים מתועבים אל ביתם‪ ,‬אל‬
‫נשותיהם שמחים ומסמנים עם האצבעות "ניצחון"‪ .‬אני ועידו היינו מזועזעים‪ ,‬הם באמת ניצחו‪.‬‬
‫עידו‪ :‬תשמע‪ ,‬מדינה שנכנעת לטרור ומובלת באף ע"י האליטה השמאלנית זאת מדינה ללא עתיד‪ .‬לעולם לא‬
‫אסתכל יותר מהצד איך מנהיגים בזויים משחררים מחבלים‪.‬‬
‫מאיר‪ :‬אני מסכים איתך‪ .‬אני חושב שאם מחתרת הייתה מפוצצת את האוטובוס הזה המדינה הייתה‬
‫מתעוררת‪ .‬אין דו שיח במדינה הזאת‪ .‬צריך לעשות מעשה קיצוני כדי להשיב את המדינה לאיזון הנכון‪.‬‬
‫מבלי לומר זאת‪ ,‬סיכמנו שאם פעם נוספת תצא לדרך עסקה לשחרור מחבלים נדאג שהמחבלים האלה יפגשו‬
‫את ‪ 95‬הבתולות שלהם לפני שיטעמו את טעם החופש‪.‬‬
‫החלטנו לקרוא לעצמנו "מחתרת עם ישראל חי" עידו אפילו צייר את סמל המחתרת שלנו‪ .‬בהתחלה כתבתי‬
‫תקנון ארוך עם הסבר מדוע הקמנו את המחתרת וכו' כשעידו ראה את זה הוא מיד שרף את כל הדפים "תקנון‬
‫זה לחלשים‪ ,‬אנחנו לא דברנים אנחנו אנשי מעשה‪ ,‬מי שישמע על מחתרת עם ישראל חי יבין מיד את מהותה‪".‬‬
‫למדנו לאט לאט איך לתכנן לתכנן את הפעילות שלנו שכלל לימוד הרכבת פצצות‪ ,‬הטמנה‪ ,‬הפעלה‪ .‬כחלק‬
‫מההכנות‪ ,‬צילמנו סרט קצר‪ ,‬בסרט הודענו כי מחתרת עם ישראל חי לוקח אחריות על הפעולה והסברנו מדוע‬
‫הפצצנו את האוטובוס‪ .‬הסרט צולם במקלט ואנחו היינו מחופשים היטב כך שאיש לא יוכל לזהות אותנו‪.‬‬
‫לא איחר הרגע מההכנות שלנו וכבר בשנת ‪ 5116‬הודיע ראש הממשלה כי הוא רוצה לקדם את השלום ובשל כך‬
‫הוא מוכן לשחרר ‪" 014‬אסירים" דהיינו מחבלים למי שעדיין שכר ישר בראשו‪ .‬לא מדובר בעסקה לשחרור‬
‫חייל מהשבי או לחתימה על הסכם שלום אלא בשביל שיינתן לנו הכבוד לשאת ולתת עם טרוריסטים על‬
‫המדינה היקרה שלנו‪.‬‬
‫לאחר כמה ימים הודיעו בתקשורת שביום ‪ 01‬לאוגוסט ‪ 5101‬ישראל תשחרר ‪ 56‬מחבלים‪ .‬ידענו כי מתוכם ‪04‬‬
‫אסירים ישוחררו לעזה‪ .‬שיערנו שהאוטובוס הזה יסע באותו נתיב שנסעו האוטובוסים בשחרור של עסקת‬
‫גלעד שליט‪ .‬כבר עמד לרשותנו די חומר נפץ כדי להפציץ את האוטובוס‪ .‬הזמן שהיה ברשותנו היה קצר‪ ,‬לאחר‬
‫מספר נסיעות על המסלול נסיעה הוחלט להטמין את הפצצה המאולתרת כ‪ 1-‬קילומטרים ממעבר ארז‪.‬‬
‫בלילה של ה‪ 00-‬לאוגוסט הטמנו פצצה במקום המיועד‪ ,‬במרחק של ‪ 011‬מטר הצבנו מצלמה מזערית שמתעדת‬
‫את נתיב הנסיעה כך שנוכל לדעת בדיוק מתי להפעיל את הפצצה בעזרת מכשיר נייד שקנינו‪.‬‬
‫יום ‪ 01‬לאוגוסט ‪ :5101‬הודיעו בחדשות ששחרור המחבלים צריך להיות בשעות המאוחרות כדי למנוע חגיגות‬
‫בצד השני‪ .‬השעה ‪ 50:11‬בערב ישבנו בדירה שלנו בתל אביב‪ .‬היינו מאוד מתוחים צפינו בחדשות ועקבנו‬
‫מהמחשב אחר תנועת אוטובוסים לראות שלא הקדימו את שחרור המחבלים‪ .‬בשעה ‪ 0:14‬הפעלנו את הפצצה‪.‬‬
‫מיד לאחר הפעולה הלכנו לקפה אנטרנט בדרום תל אביב ומשם העלינו את הסרט ל‪.YOUTUBE-‬‬
‫סיפור מספר ‪63‬‬
‫השאלה‬
‫הכל מעורפל‪ ,‬מוחי נדלק ונכבה חלופות כנורת מחסן תשושה‪ .‬לאן הם לוקחים אותי‪ ,‬מרחף כך על דרגש קשיח בין‬
‫שמי ניגריה ואדמתה? ולמה‪ ,‬לכל הרוחות‪ ,‬כל כולי עונג וביטחון על אף אסוני?‬
‫החלטתי היתה סופית‪ -‬אני יורד מהארץ‪ .‬על תפקיד כמו זה שהוצע לי מתיאטרון ברלין‪ ,‬לא יכול שום שחקן לוותר‪.‬‬
‫חברים‪ ,‬משפחה‪ ,‬זיכרונות ילדות‪ -‬אין בכל אלה כדי לקצץ כנפיו של אומן‪.‬‬
‫אך טרם המעבר לגרמניה‪ ,‬נותר עוד מחזה אחד אחרון בו הייתי אמור להשתתף בארץ‪ -‬מחזה מקורי וחדש‬
‫אודות אנתרופולוג נודע המתחקה לצרכי מחקר אחר שבט בניגריה שבאפריקה‪ ,‬נקשר אל הילידים ומתאהב‬
‫באורח החיים הקמאי‪ ,‬עד אשר הופך אחד מהם ולא שב על עקבותיו לעולם‪ 911 .‬הצגות התחייבתי להעניק לקהל‬
‫ובכוונתי היתה להעניק לו אותן כמתנת פרידה שלא תישכח במהרה‪ .‬לתת לו את המשחק הטוב ביותר שיכול‬
‫שחקן לתת למי שבמו תשואותיו ברא אותו‪ .‬ולרמת משחק כזו ניתן להגיע רק דרך תחקיר מעמיק‪.‬‬
‫על כן הגעתי לניגריה‪ .‬בכדי לנשום אותה כנשום האנתרופולוג שעמדתי לגלם‪ .‬להזין בה את עיניי כפי שניזונות‬
‫עיניו‪ ,‬לשמוע את רחשיה ולחוש את אדמתה‪.‬‬
‫האוויר כאן בניגריה כמו מתרגש על אזניך‪ .‬אל תגביה לבב‪ ,‬הוא מזהיר‪ ,‬הרי אורח הינך ותו לא‪ ,‬בסלון הפרא הזה‬
‫של הבורא‪ .‬נשמע כמוכה שמש? ייתכן‪ ,‬אך אלו מכם שדרכו בניגריה יאשרו את דבריי ואף יחזקום‪ .‬כי אכן סלון‬
‫פרא הוא זה‪ .‬נפרש הוא ממרומי המזרח הטרופי והר דימלנג‪ ,‬משתפל אל מישורי הדקלים האינסופיים‪ .‬דרך‬
‫הביצות ומרבצי הנפט של דלתת נהר הניז'ר הוא ממשיך עד לסוואנה הצפונית הצחיחה בואכה מדבר סהרה רווי‬
‫האגדות‪ .‬את האופנוע רכשתי באחד המוסכים במרכז אבוז'ה‪ ,‬הבירה‪ .‬את כבודתי כרכתי בחבלים אל ירכתי‬
‫המושב ונטול קסדה יצאתי אל דרכי‪ .‬בין סמטאות העיר המאובקות רשרשתי‪ ,‬חלפתי על פני חמורים עמוסים‬
‫לעייפה‪ ,‬רוכבי אופניים לבושי גלביות ותרבושים משונים ומשאיות מלאות תירס ושאר תבואות‪ .‬כך עד שמצאתי את‬
‫כביש המפלט החוצה מן העיר‪ ,‬אל המרחבים‪.‬‬
‫להקת צבועים שפופי אגן שרועים בבוץ‪ ,‬עיט עצום מימדים על חודו של עץ עירום‪ .‬שוטטתי בשבילים ספוגי‬
‫הגשמים‪ ,‬ללא תכנית או מסלול ידוע מראש‪ .‬וכל העת ההיא פקדה חלופות את ראשי אותה שאלה שלא נענתה‪.‬‬
‫כשבוע לפני כן ישבנו זה מול זה בסלון ביתי‪ ,‬כתב הבידור שראיין אותי ואני‪ .‬כוס קפה‪ ,‬כוס תה ומכשיר הקלטה‬
‫חצצו בינינו כחצוץ גבול בין שתי מדינות‪ .‬ואחרי ששאל אותי אודות המחזה החדש‪ ,‬ואודות הדור הבא של‬
‫השחקנים בארץ‪ ,‬והמאבקים בתיאטרון על תנאי השכר ועוד שלל נושאים שאינני זוכר‪ ,‬ביקש להתעכב על הירידה‬
‫שלי מהארץ‪ .‬ולכשסיימתי להרצות בפניו על כנפיו של האומן אשר מרימות אותו אל מעל לכל גיאוגרפיה‪ ,‬החמיר‬
‫מעט פניו ואמר‪' ,‬עכשיו אני רוצה לשאול אותך משהו שלא תכננתי'‪ .‬הוא לקח לגימה מהתה‪ ,‬כחכך מעט בגרונו‬
‫והמשיך‪' .‬אתה מרגיש יהודי?' שאל‪.‬‬
‫השאלה חבטה בי חבוט היטב‪ .‬מה זאת אומרת אם אני מרגיש יהודי? הכיצד אמור להרגיש יהודי? ומדוע לא‬
‫שאל אם אני חש בעליו של שיער שחור? או אם בן זכר? או בנאדם? מדוע? אך בעוד האור האדום המשיך להבהב‬
‫על צג מכשיר ההקלטה‪ ,‬ובעודי יושב אל מול פניו הנוקשות כמצבה ומחכות למוצא פי‪ ,‬התחלף בקרבי הכעס אודות‬
‫השאלה בשאלה עצמה‪ .‬האם באמת אני מרגיש יהודי?‬
‫ורק לכשסיים הגורל למלא כרסו בשמחה נוכח מבוכתי‪ ,‬שלח לי עזרה‪ .‬הסוכנת שלי התקשרה‪ ,‬הקפיצה אותי‬
‫מתוך נפתולי מחשבתי ואמרה שעלינו לסיים כי המונית לשדה התעופה מחכה למטה‪ .‬בדמיוני קמתי ונישקתי‬
‫אותה‪ ,‬על שחילצני מהמוקש שהטמין לי האויב‪ .‬ללא עיכוב ניצלתי את ההזדמנות למלט את עצמי וכך נותרה לה‬
‫השאלה יתומה ממענה‪.‬‬
‫והנה עכשיו‪ ,‬עת רכבתי נגד הרוח הלחה של מזרח ניגריה‪ ,‬מצאה לה פנאי‪ ,‬השאלה הלזה‪ ,‬לצאת ממקום‬
‫מחבואה ולהתדפק על ראשי‪ ,‬לתור אחר תשובה‪.‬‬
‫אך נכנסתי לחבל ביאפרה הפראי שבמזרח וגלגלי אופנועי קורעים בשלוליות‪ ,‬נגלה לעיני מעבר לעקלתון חד‪ ,‬כיש‬
‫מאין‪ ,‬ג'יפ שחור העומד בחסמו את הדרך ולצידו חמסנים חמושים‪ -‬חמישה במספר‪ .‬הבלימה הפתאומית שלי‬
‫וחדות הפנייה השכיבו את האופנוע ואותי עד לכדי נשיקת השביל ושלחו את הרכב הדו גלגלי הרחק ממני‪ .‬כמאה‬
‫מטרים הפרידו ביני לבין חמשת החמסנים שהחלו רצים לעברי ונשקם מרצד לצידם‪ .‬אין זה זמן לתחיית פחדים‪,‬‬
‫גם לא לראיית שחורות! הרמתי את גופי הדואב ופתחתי בריצה אל איזור מיוער‪ ,‬כמה מאות מטרים מעבר לשול‬
‫הדרך‪ .‬אני זוכר שריקת כדור‪ ,‬ואחריה עוד אחת ואז עוד אחת‪ ,‬ואז ‪ -‬אחרי שנכנסתי ליער והעמקתי ולבטח חלפו‬
‫דקות ארוכות‪ ,‬ונעמדתי והסתובבתי על עקביי וראיתי שאין עוד רודף אחריי – הכל סביב נדם וכל שיכולתי לשמוע‬
‫היו פעימות ליבי שלי‪.‬‬
‫כעת שוו לכם בבקשה יער לא סבוך במיוחד‪ ,‬צלליות ענפים נחות למשכב על מצע רווי עלים צהובים‪ ,‬קולות‬
‫ציפורים וקופים נשזרים במשב הרוח מבלי יסגירו מוצאם‪ ,‬זרימת מים עדינה בין סלעים מתנקזת לכדי בריכה‬
‫קטנה‪ .‬שוו לכם את ניצחון הפסטורליה הזה ואז‪ ,‬חברים‪ ,‬שוו לכם אותי‪ ,‬קרוע בגדים ומשופשף כתף עד השריר‬
‫ממש‪ ,‬כורע ברך אל אותה בריכה קטנה‪ ,‬עיניי גדולות וקפואות‪ ,‬כפות ידיי רועדות‪ .‬זמן רב עבר עליי בזו התנוחה‪,‬‬
‫עד שטבלתי ראשי במים כמו היה שקיק תה והבריכה ספל מהביל‪ .‬שטפתי את הכתף הפגועה‪ ,‬נשימתי אט אט‬
‫חזרה לסדרה והתודעה למצב החדש – ממש כמו השמש באותה השעה – החלה שוקעת‪ .‬נשכבתי פרקדן לאחור‪,‬‬
‫פניי החלו דומעות‪ .‬ניסיתי לפלס לי מבט רחוק ככל הניתן מבעד לצמרות שוקקות החיים‪ ,‬אל אחרון העננים ואז‬
‫לחשתי בקול רועד‪" :‬למה"?‬
‫כמעט ולא קיימים מעשי איוולת כמעשה שינה ליד מקור מים באמצע יער באפריקה ובכל זאת‪ ,‬הנה התעוררתי‬
‫ביום המחרת באותו מקום בדיוק‪ ,‬בריא ושלם‪ .‬נעמדתי‪ ,‬התנערתי‪ ,‬הסתכלתי סביב ונחשול של פחד שטף אותי‪.‬‬
‫הכיוון ממנו נכנסתי אל היער אבד לי עוד באותו הרגע שרצתי בו אמש‪ .‬כל כיוון היה יכול להגשימו באותו הבוקר או‬
‫לחילופין להגשים את הכיוון אל ליבת היער‪ .‬אך מעמידה במקום – כך ידעתי – לא תבוא לי הגאולה‪ .‬בחרתי כיוון‬
‫אקראי והתחלתי לצעוד‪ ,‬הרי בסופו של דבר אפילו כאן באפריקה אין יערות שנמשכים לנצח‪ .‬יבוא הרגע בו אצא‬
‫מהיער הזה ואז אחפש לי דרך לעלות עליה‪.‬‬
‫איומה מכל היא הרגשת העירום‪ .‬כזו היא ההרגשה ללא תיק על הגב או טלפון נייד בכיס‪ ,‬עירום מכל כלי לזירוז‬
‫הישועה‪ .‬רק ללכת ישר‪ ,‬כל הזמן ישר‪ ,‬מיובל ליובל‪ ,‬לשים לב לאדמה הנרמסת‪ ,‬לעצים‪ ,‬לא לעורר זעמו של נחש‪,‬‬
‫לא של עכביש‪ ,‬בסוף אצא מכאן‪.‬‬
‫וגם בזמנים קשים אלו הרהיבה השאלה עוז לצוץ‪ .‬ילד קטן עלה בדמיוני והוא מושך בכנף בגדי כדרכם של ילדים‬
‫קטנים ושואל וחוזר‪ :‬אתה מרגיש יהודי? ותשובה אין‪.‬‬
‫ארבעה ימים‪ .‬ארבעה ימים שאוכל לא בא בפי‪ ,‬ארבעה ימים ששינה רצופה לא באה בנפשי‪ .‬ארבעה ימים צעדתי‬
‫בין עצים אפריקאיים‪ ,‬עיקמתי קרסוליים על סלעים אפריקאיים והאמת היא שאינני יודע איזה מרחק פסעתי עד‬
‫שהבנתי שפסיעותיי אלה נוחות ומסודרות הן ושבעצם עליתי על שביל! הלב אז נפעם‪ ,‬הצעדים הוחשו‪ ,‬הרעב שכח‬
‫לבינתיים והשאלה? היא רק הלכה וגאתה‪ ,‬הארורה‪ ,‬כמו ניסתה להטביע אותי‪.‬‬
‫אך אם חושבים אתם כי השביל כמוהו כצלצולו של הגואל‪ ,‬כדאי שתשמעו גם על חסרונותיו‪ .‬ראשית‪ ,‬איזה מין‬
‫שביל הוא שביל שאין עוב רים בו ולו נפש החיה הקטנה ביותר? שנית‪ ,‬אותו שביל עליו בירכתי קילומטרים רבים‬
‫של צעדה הרחיקני מכל מקור מים שהיו זמינים למדי בתוך היער ושלישית‪ ,‬הוא נטל ממני כל מגן מפני השמש‬
‫הברברית של ניגריה‪ .‬די כמובן בחסרונות אלה כדי לערער נפשו של אדם‪ .‬הנה למשל התהלך לצידי לכמה רגעים‬
‫האנתרופולוג בכבודו ובעצמו‪' .‬שלום אדוני'‪ ,‬בירכתיו בקול חלוש‪' .‬אתה לא מכיר אותי אבל אני עומד לגלם את‬
‫דמותך במחזה חדש‪ .‬מקווה שתאהב‪ .‬דרך אגב‪ ,‬אולי יש לך איזו עצה או שתיים לשיפור מצבי? אך הוא פרח‬
‫ונעלם לו‪ .‬צעדיי קטנו והאטו‪ ,‬ברכיי רשפו אש‪ .‬הנה שב הילד המושך בכנף בגדי‪' .‬אין לי תשובה ילד'‪ ,‬התנשפתי‬
‫ואמרתי‪' ,‬אבל אשמח לקצת מזון ושתייה אם יש לך'‪ .‬אך הוא דרש תשובה‪ ,‬ללא עוד דיחוי‪ .‬האם מרגיש אני יהודי‬
‫או לא? שאלה כה פשוטה ועם זאת כה מסובכת‪' .‬פעם‪ '...‬לחשתי‪' .‬פעם הרגשתי‪ ...‬יום שישי עם אבא בבית‬
‫הכנסת‪ ,‬חולצה לבנה‪ ,‬נרות‪ ,‬חלה‪ ,‬פעם‪ '...‬אבל הוא החל לרוץ והתרחק ממני עד כלות הראייה‪.‬‬
‫שעתו של הגוף לבגוד בבעליו תמיד מגיעה‪ .‬עברתי לזחילה על שש‪ .‬ידעתי שאם לא אמצא מים בקרוב‪ ,‬כלייתי‬
‫מובטחת לי‪ .‬עוד יד מושטת לפנים‪ ,‬עוד ברך עוקבת אחריה וזהו‪ ,‬זה נגמר‪ .‬הצמדתי בטני אל הקרקע‪ ,‬כך גם את‬
‫לחיי‪ .‬דחפתי מעט עפר לפה אך לא יכולתי לבלוע‪ .‬עצמתי עיניים וחיכיתי לסוף‪.‬‬
‫הכל מעורפל‪ ,‬מוחי נדלק ונכבה חלופות כנורת מחסן תשושה‪ .‬לאן הם לוקחים אותי‪ ,‬מרחף כך על דרגש קשיח‬
‫בין שמי ניגריה ואדמתה? ולמה‪ ,‬לכל הרוחות‪ ,‬כל כולי עונג וביטחון על אף אסוני?‬
‫הכרחתי את עצמי להחזיק את עיניי פקוחות‪ .‬ארבעה אנשים – מקומיים לפי צבעם – הביטו אליי מלמעלה‬
‫בנושאם אותי‪.‬‬
‫"אתה מסוגל לשתות"? אחד מהם שאל אותי באנגלית‪ .‬הנהנתי והוא הוציא מימייה מחגורתו‪ ,‬מזג אל הפקק‬
‫והשקני כאחות רחמנייה‪ .‬תאמינו או לא‪ ,‬כך גמעתי את כל ארבעת המימיות שלהם‪ .‬אחר כך הוצע לי מעט לחם‬
‫שחור ויבש שטעם לי כטעם בגט פריזאי‪ .‬מישהו נוסף‪ ,‬שלא מבין מחזיקי הדרגש‪ ,‬סחט מעל למצחי סמרטוט רטוב‬
‫ונתן לטיפות לנשור על פניי‪ .‬מצבי הוטב עד שהגענו לכפר שלהם‪ .‬ילדים מלווים בכלבים ועיזים רצו לקראתנו בקול‬
‫רוגש‪ .‬נושאיי הנמיכוני בעדינות באמצע רחבת עפר מוקפת בתי בוץ ותבן‪ ,‬ליד באר מים שכמותה ניתן לראות‬
‫ברבים מכפרי ניגריה‪ .‬אישה צעירה ודקיקת רגליים‪ ,‬עטופת סחבה אדומה הציבה כיסא לידי וסימנה לי לשבת‪.‬‬
‫שניים מנושאי הדרגש אחזו בזרועותיי והרימו אותי אל הכיסא כבובת סמרטוטים‪ .‬נדמה היה לי כי הכפר כולו הגיע‬
‫אליי באר והקיפני וסקרני דרוכה‪ .‬גם אני סקרתי אותם בעיניים מלאות אבק‪ .‬סקרתי פעם‪ ,‬סקרתי פעמיים ואז זה‬
‫קרה‪ .‬האסימון נפל‪ .‬ברגע אחד הפלא נגלה בפניי התשושות‪ .‬הגברים חבשו כיפה! כולם‪ ,‬גם הילדים! ועל דלתות‬
‫הבתים שמאחור הוטבעו מגיני דוד כחולים! חום נעים פשט בי‪.‬‬
‫"שלום"‪ ,‬ניגש אליי אדם מבוגר ומכובד לבוש ולחץ את ידי‪.‬‬
‫"שלום"‪ ,‬גייסתי מאמץ רב כדי לענות‪.‬‬
‫"אנחנו בני שבט האיבו" הוא אמר באנגלית רכה‪.‬‬
‫"איבו‪ "...‬מלמלתי לעצמי‪ ,‬מעבד את השם‪ ,‬נובר בזיכרון השברירי‪ ,‬עוצם עיניים‪ ,‬נופר עוד‪ ...‬מוצא! פוקח עיניים!‬
‫"איבו"! אמרתי‪" .‬כן‪ ,‬קראתי עליכם‪ .‬אתם יהודים"‪ ,‬הצלחתי לחייך‪.‬‬
‫"טוב‪ ,‬לא כל בני האיבו יהודים" אמר‪" .‬אבל כן‪ ,‬אנחנו כפר יהודי"‪.‬‬
‫"גם אני‪ ...‬יהודי" אמרתי‪.‬‬
‫"אני שמח לשמוע‪ ,‬חבר‪ .‬מה קרה לך"?‬
‫"היו שודדים‪ ...‬ג'יפ שחור‪ ...‬ברחתי ליער‪"...‬‬
‫הוא חייך חיוך גדול ונראה שעצר בעדו מלצחוק ממש‪" .‬שודדים"? חזר אחריי‪" .‬אין באזור הזה שודדים‪ .‬אין את מי‬
‫לשדוד פה‪ .‬השודדים נמצאים רק באזור הערים‪ ,‬תאמין לי‪ ,‬אני גר פה כבר ‪ 11‬שנים"‪.‬‬
‫"אבל‪"...‬‬
‫"כנראה דמיינת‪ ,‬חבר"‪.‬‬
‫בהיתי ברצפה‪ .‬הייתכן הדבר? לא היה ג'יפ שחור? לא היו חמישה חמסנים חמושים שפתחו בריצה? כל שעבר‬
‫עליי עבר משום מצג שווא פרי דמיוני? הרמתי את הראש וראיתי ילד קרב ובידו חולצה לבנה מקופלת‪ ,‬צחה כענן‪.‬‬
‫הוא נתן לי אותה‪.‬‬
‫"אתה מסוגל לרחוץ את עצמך ולהחליף בגדים?" שאל אותי המבוגר‪" .‬יום שישי היום‪ ,‬עוד מעט נלך לבית‬
‫הכנסת"‪.‬‬
‫סיפור מספר ‪62‬‬
‫משחקי מילים‬
‫כשהיו קטנים לימדו אותם לשחק משחקי מילים‪ .‬הם ישבו עם דפי נייר ועיפרון‪ ,‬מחדדים עד דק את המחשבה‬
‫והיצירתיות‪ ,‬ויוצאים לדרך‪ .‬זאת היתה דרך שקטה ופרטית של כל אחד מהם‪ ,‬בה מילים כתובות החליפו‬
‫מילים מדוברות‪ .‬כל אחד מהם חידד את עפרונו בצורה שונה‪ :‬האחד‪ ,‬נקרא לו מיכאל‪ ,‬אהב לחדד את העיפרון‬
‫עד כדי שבירת החוד ברגע שנלחץ אל הנייר‪ .‬אחיו השתמש בעפרונות קצרים ומתומצתים ובחוד פחוס‪,‬‬
‫והשלישי העדיף את סוג העפרונות הגמישים והתזזיתיים וחוד קצר וקל תנועה‪.‬‬
‫אף אחד מהם לא חשב שזה מצחיק לשחק משחקי מילים בבית נטול מילים‪ ,‬בו צריך לגשש בין מילים‬
‫מרומזות ושתיקות ולהבין את העולם דרכן‪ .‬רק שנים מאוחר יותר מיכאל יעלה בדעתו מה הם איבדו בתוך‬
‫השתיקה ומה חסר להם ולו‪ .‬ועד אז‪ ,‬השתיקה והמילים המעטות ילוו את עולמו ויעצבו אותו בשקט בשקט‪.‬‬
‫דרכן הוא למד על סבא וסבתא ועל המשפחה שלא הכיר‪ .‬ארבעה אנשים‪ ,‬שני סבים ושתי סבתות‪ ,‬שהקדישו‬
‫את חייהם להנחלה של אהבת הארץ לילדיהם‪.‬‬
‫הם היו ציוניים‪ ,‬בדומה לרבים בתקופתם‪ .‬ילידיי מזרח ומערב אירופה שבחרו בארץ ישראל וביהדות על פני‬
‫הגולה וההתבוללות‪ .‬בעוד הוריו של סבא זאב נלחמו לשמר את יהדותם ואת משפחתם על ידי שליחתו של בנם‬
‫הצעיר לארץ ישראל‪ ,‬נלחמו הוריה של סבתא אלזה על אותו הדבר בדיוק‪ ,‬על ידי העמדת משפחה ענפה‬
‫והתיישבות בחברון ובחיפה‪ .‬סבא ברוך בחר להלחם בשורות הבריגדה הבריטית במדבר המערבי של מצריים‬
‫ולהקים יישובים יהודיים בעמק חפר ובעמק החולה‪ .‬סבתא חיה בחרה לשמר את החיים ולגדל את ילדיה‬
‫בשמחה ובאהבה של אחרי כאב המלחמה‪.‬‬
‫ארבעתם בחרו להוליד ולגדל את ילדיהם בארץ‪ .‬ארבעתם נקרעו כשבכוריהם בחרו לצאת ולטייל בעולם‬
‫והשתהו בו יותר משקיוו‪ .‬בארבעתם שקטה הסערה כשאלה שבו והולידו פה את ילדיהם‪ .‬וכעת הנכדים‪,‬‬
‫שלושה צברים‪ ,‬שרועים על שטיח פרסי‪ ,‬מולם דף ובראשו מלה‪ ,‬תחתיה עמודות גדושות מילים‪ ,‬ובידם כלי‬
‫כתיבה‪ .‬כל אחד בשתיקתו ובעולמו הפנימי והדמיוני‪ ,‬נפגשים לרגעים בודדים‪ ,‬משחקים במילים‪ ,‬במציאויות‪,‬‬
‫בהיסטוריה וברעיונות‪.‬‬
‫המשחק המועדף על שלושתם היה למצוא מילים בתוך מלה אחת‪ ,‬שנבחרה מראש‪ ,‬או כפי שנקרא לו כאן‪,‬‬
‫בשמו הקליט והפופולרי‪" ,‬הוצאת מילים ממלה"‪ .‬המטרה הרשמית היתה למצוא כמה שיותר מילים הנמצאות‬
‫בתוך המלה הנתונה ושניתן להרכיב אותן מתוך כלל האותיות שלה‪ .‬המטרה האמיתית היתה לנצח‪ .‬לאורך‬
‫השנים נבחרו מילים רבות‪" .‬פסנתר!"‪ ,‬צעק הבכור וכולם התגייסו למשימה ופנו אל הנייר‪ :‬סתר‪ ,‬פן‪ ,‬פס‪ ,‬תר‪,‬‬
‫פנתר‪ ,‬ספן‪ ,‬פרס‪ ,‬פתר‪" .‬יש עוד"‪ ,‬מישהו השיב‪.‬‬
‫אינספור חפצים‪ ,‬מושגים ועולמות שעטפו אותם נכנסו לעולם המשחק‪ ,‬עברו בו שינויים‪ ,‬החליפו צורות‬
‫וצבעים ויצאו ממנו בצורות שונות‪ ,‬מפתיעות‪ ,‬מצחיקות ומרעננות‪ ,‬שפתחו בפניהם עולמות נוספים‪ .‬כל מלה‬
‫טמנה בחובה מילים חדשות‪ ,‬דמיונות ומשחקים‪.‬‬
‫המשחק איפשר להם חויות של שמחת חיים ושל פיסות היסטוריה משפחתית‪ :‬ביום הולדתו נטולת נוכחותו‬
‫של סבא ברוך‪ ,‬ה"קונגרס" עלה לאוויר וקיבץ סביבו את כולם‪ .‬מילים התאספו על דפים‪ ,‬הצטופפו יחד לכדי‬
‫מכלול של שעשוע‪" :‬גורן‪ ,‬סרוג‪ ,‬קר‪ ,‬קרן‪ ,‬קו‪ ,‬נגר‪ ,‬נגס‪ ,‬גרס‪ ,‬רק‪ ,‬רקון"‪ .‬רקון? "זה לא בעברית‪ ,‬יש לומר‬
‫דביבון"‪ ,‬ציינה האם‪ .‬הם התעקשו‪" ,‬רקון!"‪ .‬שלושתם צחקו‪ ,‬אחד מהם עצם את עיניו וגישש באפלה‪ ,‬מחקה‬
‫את תנועות החיה הלילית‪ .‬ואז פינה השעשוע את מקומו להיסטוריה והאם סיפרה שסבא השתתף בקונגרס‬
‫הציוני החמישי‪" .‬נסע במיוחד‪ ,‬נער צעיר שגילה את עצמאותו‪ ,‬לבאזל‪ ,‬כדי לקחת חלק בפרויקט הציונות"‪.‬‬
‫בספרים שאולי תכתוב‪ ,‬היא תשתמש בניסוח הבא‪" -‬פרויקט הציונות שהחל קורם עור וגידים"‪ ,‬אבל במילים‬
‫מדוברות היא מאפשרת לה ולילדיה מעט פשטות‪.‬‬
‫"פשטות"‪ .‬יש שיחשבו שלמיכאל חסרה מעט פשטות בחייו‪ ,‬ולכן הוא מנתח ומפרק כעת את המלה ומחפש בה‬
‫את עצמו‪ .‬פשט‪ ,‬שט‪ ,‬תש‪ ,‬שפט‪ ,‬שופט‪ ,‬שטות‪ ,‬פת‪ ,‬שותף‪ .‬הוא נגוע בפואטיות בינונית‪ ,‬משתדל לעמוד לצד‬
‫האופטימיות וכותב כך‪:‬‬
‫"תש כוחי‬
‫עייפה נפשי‪.‬‬
‫כעת מבקש אני‬
‫לשוט על גלי הפשטות‪,‬‬
‫ללא שיפוט ובשותפות"‪.‬‬
‫הוא שרוע על השטיח הפרסי המפורסם‪ ,‬בטנו לרצפה‪ ,‬ראשו מונח על הצד ומבטו בוהה בחלל‪ .‬סביבו דממה‬
‫והיעדרות‪ .‬הוא נזכר במשחקי המילים‪ ,‬מהרהר בפשטות‪ ,‬בדיבור ובנוכחות‪ .‬השתיקה השקטה קיבלה מקום‬
‫של כבוד בבית‪ ,‬הפכה ליישות נוכחת ושולטת ולקחה איתה את הנוכחות‪ .‬היא בלעה את ההורים‪ ,‬ניתקה בין‬
‫האחים והותירה רק את משחקי המילים‪.‬‬
‫אין ברירה אלא לשחק בהן‪.‬‬
‫תוך משחק מילים זריז הוא מבחין ש"ציונות" מכילה בתוכה רכיבים מכל אחד מהם‪ .‬ציונות היא נוכחות‬
‫ודיבור ומעשים‪ .‬ציונות היא שפה‪ .‬היא משלבת בין שלושת דורות המשפחה ומאחדת אותם‪ .‬בין אנשי המעשה‬
‫והפעולה‪ ,‬בין אנשי השיח והדיאלוג ובין אנשי השתיקה‪ .‬מיכאל יודע שבעברית למילים יש שורש ומקור‪ ,‬ולכן‬
‫המלה הראשונה שעולה בו היא 'ציון'‪ ,‬במובן של הכינוי לירושלים ולמקום בו הם כולם גדלו‪ .‬ואז עולה המלה‬
‫'ציון'‪ ,‬כציון דרך‪ ,‬כיוון או הכוונה‪ ,‬למטרה או למקום‪.‬‬
‫מיכאל יודע שאפשר למצוא מילים נוספות‪ .‬אפשר למצוא 'צין' ולהעלות בדמיון תמונה של נחל צין הרחב‪ ,‬את‬
‫נופי הארץ והמדבר‪ .‬ומיכאל יכול כעת להזכר בטיולים המשפחתיים‪ ,‬בהם האב היה האחראי על תכנון הדרך‬
‫ועל הניווט בעזרת המפות‪ ,‬האם על ההסברים והסיפורים הנוגעים למקום והילדים על הדילוגים והנפילות‪.‬‬
‫אפשר למצוא את ה'תו' ולדמיין מוזיקה שמלווה את הנרטיב האישי של כל אחד מהם‪ ,‬ושנוגעת בכל אחד‬
‫מהם במקומות נסתרים‪ ,‬נחבאים‪ ,‬נטולי שם ובעלי רגש‪ .‬מיכאל מזכיר לעצמו שהאב‪ ,‬שהיה פסנתרן חובב‪,‬‬
‫לימד אותו ואת אחיו את אהבת המוזיקה ואיחד אותם סביבה‪ .‬וכך‪ ,‬הוא מאמין‪ ,‬ה'תו' מאפשר לשמוע מוזיקה‬
‫שמנגנת אותם כבודדים וכקולקטיב משפחתי‪ ,‬קהילתי ולאומי‪ ,‬ומסמנת להם את עולמם ומספרת אותו‪.‬‬
‫אפשר למצוא את המלה 'צו' ולשאול שאלות על הדברים בהם הם מצטווים‪ .‬הבחירות של דור הסבים מצווה‬
‫עליהם לבחור בחיים בארץ ובשימור הגרעין המשפחתי‪ .‬צו הלב מצווה עליהם ללכת בדרכם ולצד אהבותיהם‪,‬‬
‫וצו השעה מצווה עליהם למצוא את הדרך המשלבת בין השניים‪.‬‬
‫ברגעים של שתיקה‪ ,‬מחשבות וחיפוש העצמי‪ ,‬מיכאל תוהה האם הציונות יכולה לאחד את המשפחה‪ .‬ברגעי‬
‫אופטימיות ואופוריה הוא מאמין שכן‪ ,‬ומזכיר לעצמו שהיא היתה הכוח המניע של סביו‪ .‬היא שהביאה אותם‬
‫לארץ ישראל‪ ,‬איחדה ביניהם כבני זוג‪ ,‬הביאה אותם לבחור בפועלם ובדרך גידול ילדיהם‪ .‬וכעת הציונות‪ ,‬על‬
‫שלל מרכיביה וגווניה‪ ,‬יכולה להפוך להיות הכוח המניע שלו ושל אחיו ולאחד ביניהם‪.‬‬
‫מיכאל מתייצב ונעמד על השטיח הפרסי‪ ,‬מבטו ניעור ובעוד רגע הוא יעלה בדעתו שהציונות מאפשרת את‬
‫האיחוד של שלושת דורות המשפחה בארץ‪ ,‬את עולמו של כל אחד מהם‪ ,‬את אהבותיו וכעסו‪ ,‬שאיפותיו‬
‫ותשוקותיו‪ ,‬שתיקתו ודיבורו‪.‬‬
‫**‬
‫סיפור מספר ‪65‬‬
‫אמהות בחלון‬
‫פרק א‪:‬‬
‫אתכבעל‬
‫אדמת שולי המדבר היהודי הייתה זרועה אבנים‪ .‬מזרחה‪ ,‬אל תוך המדבר‪ ,‬הזמן טחן את הסלעים לחצץ‪ ,‬ואת‬
‫החצץ לחול גס שנדד עם הרוח‪ .‬אך כאן‪ ,‬בשיפולי שדרת ההר‪ ,‬דרומית מזרחית להר הקדוש‪ ,‬האבנים החדות‬
‫בקצותיהם חתכו את צדי כפות רגליו של אתכבעל‪ ,‬ודמו נקרש פעם אחר פעם תחת השמש הלוהטת‪ ,‬עד שלא‬
‫הרגיש בכאב‪.‬‬
‫הוא הוציא מאמתחתו פיתה רזה וזיתים ירוקים טבולים בשמן‪ ,‬וכשהעיזים פנו לרבוץ בצל הצהריים ולהעלות גרה‪,‬‬
‫הוא התיישב‪ ,‬נשען עם גבו על גזע העץ והחל לסעוד את ארוחתו‪.‬‬
‫"אלצורי!" הוא שמע לפתע מישהו צועק‪ .‬לרגע קט תהה למי מופנית הקריאה‪ ,‬אך מיד נזכר בשמו העברי והתרומם‬
‫על רגליו‪.‬‬
‫"אני כאן" צעק חזרה‪.‬‬
‫אצל בני בנימין ‪ -‬אף עובדי האל העברי ‪ -‬קראו לו אתכבעל‪ ,‬בשם שאביו העניק לו עם לידתו‪ ,‬כמחווה לאל הכנעני‬
‫אותו עבד‪ .‬אך כאן‪ ,‬אצל היהודים‪ ,‬שם שכזה היה מביא עליו ועל משפחתו שונאים וצרות‪ ,‬ולכן הוא בחר להציג‬
‫עצמו בשם העברי‪ ,‬השם שבחרה לו אמו‪.‬‬
‫ראש קטן ומעליו שיער מתולתל לרוב צץ מתוך העמק‪ ,‬ולאחריו עלה גוף רזה‪ ,‬שרירי ושזוף‪" .‬אלצורי‪ ,‬היכן אתה?"‬
‫"כאן אדירעם!" הוא יצא מתוך העלווה אל השמש‪" .‬מה בפיך?"‬
‫שאר הנערים הרועים התרחקו ממנו‪ ,‬ובמיוחד אלו מהמשפחות היהודיות המיוחסות‪ ,‬אך לא אדירעם הקטן‪ .‬הוא‬
‫היה צעיר מידי וממשפחה ענייה מידי בשביל להבין את ההתנשאות של הנערים בני שבטו ולחקותה‪.‬‬
‫"פושטים עמונים נראו עולים מים סדום‪ .‬עצתי היא שתרעה את המקנה חזרה לבית לחם" פלט אדירעם‬
‫בהתרגשות ונחפז חזרה‪ .‬אתכבעל נדרך מיד‪ .‬הוא שלף את סכינו מנדנה‪ ,‬העיר את כלביו בצעקות‪ ,‬ובצעידה‬
‫מהירה פנה עם עדרו מערבה‪.‬‬
‫כפרסה משולי העיר וביטחון חומותיה פנה לאחור וראה את חבורת הפושטים כשהיא מתפצלת לשניים ומאגפת‬
‫אותו ואת עדרו מצפון ודרום‪ .‬השמש החלה לשקוע אט אט אל מאחורי בתי העיר ובחישוב זריז הבין אתכבעל שלא‬
‫י ספיק להגיע אל שעריה‪ .‬מערה! הוא חשב לעצמו‪ .‬זו האפשרות היחידה‪ .‬בעזרת האל הפושטים לא יבחינו לאן‬
‫נעלם‪ ,‬אך גם אם כן‪ ,‬יהיה להם קשה לתקוף אותו כקבוצה‪ ,‬וכשהפתח הצר יכריח אותם לנסות ולהיכנס אחד אחד‪,‬‬
‫יהיה לו קל יותר להגן על עצמו‪.‬‬
‫המערה שהוא מצא הייתה בדיוק לטעמו‪ .‬מסדרון צר של אדמה סלעית הקדימה את הפתח הקטן ותוכה ‪ -‬על פי‬
‫מה שהצליח להבחין מבחוץ ‪ -‬היה מספיק גדול להכיל את עדרו הצנוע‪ .‬אתכבעל הרים את סכינו‪ ,‬ניגש אל הפתח‬
‫וצעק לתוכו‪ .‬הוא ציפה לדוב או נמר שיסתערו לקראתו‪ ,‬אך המערה הריקה החזירה לו רק את הד קולו‪ .‬אתכבעל‬
‫לא התמהמה ובזריזות רעה את עדרו וכלביו פנימה‪.‬‬
‫קולות העירו אותו מתפילתו‪ .‬הוא זחל אל הפתח ולאור הירח המלא הבחין בדמויות על קו הרכס‪ ,‬מתקדמות אליו‬
‫אט אט‪ .‬הם לא פחדו להיראות‪ ,‬הוא הבין‪ .‬הם ידעו שהוא שם ושהוא לבד‪.‬‬
‫"מה לכם?" צעק אתכבעל בעמונית בניסיון לבלבל את הצרים‪.‬‬
‫" צא נער‪ ,‬לא נרע לך כלל" צעק חזרה אחד הפושטים בעברית בעלת מבטא עמוני כבד וצחק בגסות‪ .‬על רקע‬
‫השמיים מלאי הכוכבים‪ ,‬הבחין אתכבעל באחד הפושטים מתנתק מהחבורה ונע לעבר הפתח‪.‬‬
‫"אלוהים חזק את המאכלת שבידי לשפוך דם אויבך" לחש אתכבעל לאוויר המדברי הצונן ונבלע באפלת המערה‪.‬‬
‫פרק ב‪:‬‬
‫מקסים‬
‫אימא ישבה מול הטלוויזיה ובכתה‪" .‬בא לכאן" היא אמרה לו כשהוריד את הילקוט בכניסה‪ .‬מקסים ניגש אליה‪,‬‬
‫חושש לפתוח את פיו ולשאול‪" .‬בא אלי" היא אמרה כאילו לעצמה וחיבקה אותו כל כך חזק עד שהרגיש מסוחרר‬
‫ומנוחם בא זמנית‪" .‬מה קרה אימא?" הוא אזר אומץ‪" .‬למה הגענו לכאן?!" היא ענתה לו בשאלה ודמעה גדולה‬
‫איימה להתנתק מזווית עינה ולגלוש במורד פניה העייפות‪.‬‬
‫"עוד פעם פיצוץ‪ ,‬עוד פעם אוטובוס‪ ,‬מלחמה‪ ,‬מלחמה ארורה!" ענתה סבתו במקום אמו‪" .‬לאן הבאנו אותך‬
‫מקסימצ'יק‪ ,‬לאן?" היא שאלה‪ .‬מקסים לא ידע מה לענות ובתוכו הבין שהיא לא באמת מצפה לתשובה‪.‬‬
‫לא‪ ,‬אל תראה את זה‪ ,‬לך לחדר‪ ,‬לך תכין שיעורים" פקדה עליו אמו כשניסה להציץ אל תוך המקרן‪" .‬היה פיגוע‬
‫אימא? תעני לי!" הוא התעקש‪" .‬כן" היא ענתה והחלה לדמוע שוב‪" .‬איפה?" הוא שאל את סבתו‪" .‬איפה איפה‪ ,‬פה‬
‫במרכז העיר איפה" היא ענתה עגמומית מתמיד‪ .‬הוא התיישב‪ ,‬חיבק את אמו ופלט קללה בעברית‪ ,‬מקווה שהן לא‬
‫הבינו אותו‪.‬‬
‫הם עלו לפני כשנה וחצי‪ .‬הוא‪ ,‬אביו‪ ,‬אמו וסבתו‪ .‬עד גיל ‪ 92‬גדל מקסים בפרבר כפרי של דונייצק‪ ,‬עיר הכורים‬
‫האוקראינית‪ .‬ליד ביתו הדו‪-‬קומתי גדל עץ אלון עתיק ורחב‪ ,‬ומקסים נהג לטפס עליו כל אימת שחבריו לרחוב רדפו‬
‫אחריו‪ ,‬זרקו עליו אצטרובלים וצעקו לעברו "פרצוף של ז'יד"‪ .‬מגיל חמש הוא כבר ידע למה הם מתכוונים‪ ,‬אימא‬
‫שלו חשבה שחשוב שידע‪.‬‬
‫חצי שנה לאחר שעלו עזב אותם אביו וחזר לאוקראינה‪" .‬כדי לעבוד" הוא אמר למקסים לפני שעלה על המונית‬
‫לנמל התעופה‪ .‬בברית המועצות הוא היה מנהל מחלבה מס' ‪ ,62‬ולאחר נפילת הסוציאליזם פוטר ועסק בעבודות‬
‫מזדמנות‪" .‬הוא לא יחזור" שמע מקסים את אמו אומרת לסבתו לאחר שהמונית ובה אביו נעלמה מאחורי העיקול‪.‬‬
‫"הוא הכיר מישהי אחרת‪ ,‬אני יודעת!"‪.‬‬
‫שבוע לאחר מכן הלך מקסים פעם ראשונה לבית הספר‪ .‬לאחר כמה שעות כבר הכיר שלוש מילים חדשות‬
‫בעברית; "רוסי מסריח" ו"הלכה" שזו מישהי שקובעת מי יהודי ומי לא‪ ,‬והיא קבעה שהוא לא!‬
‫פרק ג‪:‬‬
‫אתכבעל‬
‫צעקות רמות וצלילי קרב משכו את אתכבעל אל פתח המערה‪ .‬הפושטים ירדו מקו הרכס והוא התקשה לראות את‬
‫הנעשה על רקע הגבעה הכהה‪ .‬הרעש גבר וסקרנותו הכריחה אותו לצאת ולרדת מעט במורד הגבעה‪ .‬הירח‬
‫שהיה מוסתר פרץ לפתע מבעד לשולי הענן שמאחוריו הסתתר‪ ,‬והאיר באור חיוור וחזק את שהתרחש בוואדי‪.‬‬
‫חבורת הפושטים‪ ,‬כמאתיים איש‪ ,‬הצטופפו בתווך בין שתי קבוצות של פרשים שסגרו וקיצצו בהם בגלים‪ ,‬פעם‬
‫מימין ופעם משמאל‪ .‬אתכבעל צפה בהם מהופנט‪ .‬מי אלו‪ ,‬חשב לעצמו‪ ,‬שיוצאים בגלוי נגד העמונים וקוצרים בהם‬
‫כאילו היו שיבולי שעורה בשלים?‬
‫השחר שעלה ממזרח העיר על אחרון העמונים שהתחנן על חייו‪" .‬גש אלינו" הוא שמע קול אישה צרוד מעט‪.‬‬
‫"אתה" הוא ראה אותה מצביעה עליו עם חרבה‪ .‬אתכבעל נעמד והחל לרדת לכיוון הפרשים‪ .‬יהיה מה שיהיה חשב‪.‬‬
‫"אמות למחרת אם זה לא הנבלה הבנימינית‪ ,‬בן הקדשה שעזבה את שבטה והלכה אחר עובד הבעל והאשרה"‬
‫אתכבעל הכיר את הקול‪ .‬היה זה אבשלום בן מרחב‪ ,‬שכנו ובן לאחת המשפחות המיוחסות והעשירות של בית‬
‫לחם‪" .‬שתוק שוטה" אמרה האישה בכעס‪ .‬היא ישבה על סוס מלחמה שחור ולבשה שריון מעוטר‪ .‬היא הייתה‬
‫האישה הכי יפה שאתכבעל ראה מעודו‪.‬‬
‫"אני דבורה החוזה" אמרה "ומי אתה?"‬
‫"אני אתכבעל או אלצורי‪ ,‬איך שרוצה הנביאה!"‬
‫"למה שארצה? זהו שמך ואתה צריך לבחור!" היא חייכה בשעשוע‪.‬‬
‫אתכבעל היה מוקסם! נביאת האל שאינה מסתייגת משמו הכנעני‪" .‬רגיל אני באתכבעל!"‬
‫"למה לנו להשחית את עיתנו על כנעני זה?" צעק מישהו מבין הפרשים‪.‬‬
‫"אתה כנעני או עברי" שאלה דבורה‪.‬‬
‫"עברי אני‪ ,‬נביאה‪ .‬בן לאב בנימיני ולאם יהודיה‪".‬‬
‫"ומה מעשיך כאן‪ ,‬אצל שבט אימך? האם מת אביך?"‬
‫"לא מת‪ ,‬אך ספר כריתות נכתב בין אימי לאבי‪ ,‬ואני העליתי בדעתי לדבוק בה‪".‬‬
‫"למה?" היא שאלה בפשטות והביטה בריכוז בעיניו‪.‬‬
‫"אבי בגד באל היחיד ועבד אל אחר‪ ,‬ואני עובד את האל היחיד!" הוא ענה בכנות‪.‬‬
‫"טוב"‪ .‬היא לא בזבזה זמן‪" .‬הנה לפניך השודד האחרון‪ .‬הילחם עמו‪ .‬אם הניצחון שלו יהיה‪ ,‬יחזור שלם לארץ‬
‫אבותיו‪ ,‬ואם הניצחון עמך‪ ,‬רצוני שתצטרף אל לוחמיי‪ .‬הבחירה שלך‪ ,‬התסכים?"‬
‫אתכבעל הצטמרר מהתרגשות‪ .‬בזווית עיינו ראה את הפרשים מחמיצים פנים‪ ,‬אך פני הנביאה שמולו נותרו כנות‬
‫והפיחו בו גבורה ותקווה‪ .‬אתכבעל הרים את סכינו ופנה אל הקרב‪ .‬השודד העמוני חייך‪ ,‬הרים את חניתו‪ ,‬מוקיר‬
‫תודה לאליו על מזלו הטוב ועל הנביאה העברית הטיפשה ששלחה נער צעיר וחסר ניסיון להילחם בו‪.‬‬
‫"בא קטן" הוא הוא פלט לעבר אתכבעל‪ .‬רגע לאחר מכן סכין הבזיקה ביעף מהיר‪ ,‬רטטה מתוך ליבו והוא נפל על‬
‫אחיו ההרוגים‪.‬‬
‫"לך אל א מך‪ ,‬בשר לה‪ ,‬וחזור עלינו לכאן" פקדה דבורה ואתכבעל הוציא את עדרו מהמערה וצעד בקלילות אל בית‬
‫לחם‪.‬‬
‫פרק ד‪:‬‬
‫מקסים‬
‫"לא‪ ,‬בשום פנים ואופן לא!" צעקה אמו כשדמעות בעיניה‪" .‬אני לא חותמת לך!"‬
‫"אבל אימא‪ ,‬זה החלום שלי‪ ,‬זה החיים שלי" צעק מקסים חזרה‪.‬‬
‫"ואני אימא שלך ואת החיים שלך אני נתתי לך ואני אחראית עליהם"‬
‫כבר שנה שמקסים מתאמן‪ .‬כל בוקר הוא רץ מביתו שבקרית היובל‪ ,‬מקביל לפסי הרכבת הקלה‪ ,‬ועד גשר‬
‫המייתרים וחזרה‪ .‬בצהריים הוא לומד עם מורה פרטי יהדות כדי שיהיה מוכן לקורס "נתיב" לגיור בצבא‪ .‬ובערב‬
‫הוא שוחה עד שאינו מרגיש את גפיו‪ .‬וכך כל יום‪ ,‬כל יום מאז שסיים בית ספר‪.‬‬
‫החברה בשכונה נפגשים כל שישי בערב ליד המרכז המסחרי וכל אחד שוטח את תקוותיו‪" .‬אני?! אני רק מג"ב!"‬
‫אומר קובי‪ .‬אבא שלי היה מג"בניק‪ ,‬אח שלי היה מג"בניק‪ .‬אצלנו זו מסורת"‪" .‬אני כבר התקבלתי לחובלים" מכריז‬
‫דימה במבטא רוסי‪" .‬עברתי השבוע גיבוש ומבחנים‪ ,‬כל מה שצריך"‪.‬‬
‫"אני לצנחנים!" אומר אפי בביישנות‪ ,‬בוחן אם הצליח להרשים את לימור‪.‬‬
‫"נ"מ"‬
‫"קרקל"‬
‫"כפיר"‬
‫"טייס" צועק לפתע חיים וכולם צוחקים‪" .‬מי ייתן לך להיות טייס?" אומרת שירן‪" ,‬איך שאתה נוהג‪ ,‬לא הייתי נותנת‬
‫לך להתקרב לאופניים‪ .‬אז על איזה מטוס אתה מדבר?"‬
‫"‪"1211‬‬
‫"דובדבן"‬
‫ורק מקסים יושב בשקט‪" .‬מה אחי?" שואל קובי וטופח על כתפו‪" .‬לאן אתה מתכונן ללכת עם כל הריצות‬
‫המטורפות שלך?"‪" .‬קרבי" הוא לוחש ומשפיל את מבטו‪.‬‬
‫וכל שישי הוא חוזר הביתה‪ ,‬והוויכוחים עם אימא מתחילים‪" .‬את תחתמי‪ ,‬בבקשה תחתמי" מתחנן מקסים‪" .‬אין‬
‫סיכוי" צועקת אימא ומתחילה שוב לבכות‪.‬‬
‫פרק ה‪:‬‬
‫מקסים‬
‫על קרחת יער רחבה בגליל העליון‪ ,‬לא רחוק מגבול לבנון‪ ,‬גדוד ‪ 19‬של גולני נערך לתזוזה‪" .‬כמו שאתם בטח כבר‬
‫יודעים" נואם המג"ד לפני חייליו‪" .‬לפני ימים אחדים‪ ,‬מחבלי החיזבאללה חטפו חיילים שלנו‪ ,‬ועכשיו הגיע הזמן‬
‫להחזירם" הוא מרעים בקולו‪ .‬מקסים לא נעצר להקשיב‪ .‬הוא כבר שמע את הנאום הזה לפני כמה שעות‪ ,‬בישיבת‬
‫המפקדים‪ .‬את הזמן שנשאר הוא מנצל להכנות אחרונות‪ .‬מקסים פוסע חרש בין חיילי כיתתו ומוודא שלאף אחד‬
‫לא חסר ציוד‪ ,‬שכל הנשקים נקיים‪ ,‬הפק"לים מאורגנים‪ .‬אף את המימיות המוחרשות הוא לא שוכח לבדוק‪ .‬הכול‬
‫חייב להיות מושלם!‬
‫שנה לפני כן‪ ,‬יום לפני שסיים את תהליך הגיור הצבאי‪ ,‬כשכבר השלים עם הליכתו לתפקיד עורפי‪ ,‬קרה הנס! אמו‬
‫שינתה לפתע את דעתה‪ ,‬חתמה לו על האישור‪ ,‬ושלחה אותו לטירונות בחטיבת גולני‪ .‬מה שינה את דעתה של‬
‫אמו? הוא שאל אותה ואת עצמו מאות פעמים‪ .‬למה היא מסתירה ממני את הסיבה? הוא תהה‪.‬‬
‫"זזים" נשמעה בקשר הפקודה והעירה את מקסים ממחשבותיו‪ .‬זזים הוא סימן לחייליו ופנה בראש שני הטורים‬
‫צפונה‪.‬‬
‫פרק ו‪:‬‬
‫אימהות בחלון‬
‫שלוש אימהות עמדו באותו לילה קיציי וחיכו לבניהם‪.‬‬
‫חצור‪ :‬מחלונה השקיפה אם סיסרא ותהתה היכן בנה וצבאו האדיר? למה זה הוא מתבושש להגיע? ופתאום רוח‬
‫חמה מערבית לחה ליטפה את לחיה‪ ,‬ומתוך הרוח היא שמעה קול דק שבדקים "כרע ונפל בנך" ותיבב אם סיסרא‪.‬‬
‫בבית לחם‪ :‬בראש חבורת הפרשים שהתקרבה לביתה של אם אתכבעל רכבה אישה ובידה חרב ושריון מעוטר‬
‫בכפיר שואג‪" .‬חרבו ושריונו של בנך אלו‪ ,‬אם אתכבעל" פנתה אליה האישה בקול צרוד ומנחם‪ .‬היא עצרה את‬
‫דמעותיה ושאלה בקול רועד "האם על חירות עמו נפל בני?" האישה הגבוהה ירדה מסוסה והחוותה אל עבר‬
‫הדלת‪" .‬כנסי" הזמינה אם אתכבעל‪" .‬דבורה אני‪ ,‬חוזה ולוחמת" אמרה האישה "ולאחר ניצחון העברים‪ ,‬בדרכי‬
‫לביתי שבהר אפרים נפלה עלי תרדמה‪ ,‬ובחלומי חזיתי ביוצא חלצייך וראשו מגיע השמימה‪ ,‬והנה ארזים מצפון‪,‬‬
‫נופלים על עם אדוני‪ ,‬ובנך בידו האחת מסוכך ממעל ובידו השנייה קוצצם בחרבו‪ .‬ואביט והנה מלאך אדוני צבאות‬
‫ויצוו עלי ויאמר לכי אל אם אתכבעל וספרי לה את חזונך אשר ראית"‬
‫"ברוך אדוני" צעקה אם אתכבעל ונפלה על כתף דבורה בבכי‪.‬‬
‫ירושלים‪ :‬ב אותו ערב‪ ,‬במרחק אלפי שנים עמדה בחלון אמו של מקסים והביטה בריכוז על הכניסה לחצר הבניין‪.‬‬
‫בחדשות אמרו שהתחילה הפסקת האש אך היא לא שמעה מבנה כבר יממה שלמה‪" .‬איפה הוא?" היא שאלה את‬
‫אימה המבוגרת בפעם העשירית‪" .‬אני לא יכולה יותר" היא אמרה ויצאה החוצה‪.‬‬
‫הערב הירושלמי היה חמים‪ .‬עצי הברוש שעל המדרכה לא נעו ומין שקט כמעט קדוש נפל על רחובות קריית היובל‬
‫שבבירה‪.‬‬
‫"אימא" היא שמעה את הקול מאחוריה והסתובבה בפראות‪ .‬מולה עמד בנה‪ ,‬רזה‪ ,‬מלוכלך‪ ,‬שדוף שמש ורוחות‬
‫ומחייך‪ .‬בנה מקסים‪ .‬היא פרצה בבכי וחיבקה אותו ארוכות‪.‬‬
‫"אימא‪ ,‬אני חייב לשאול אותך" מקסים הצליח להשתחרר מהחיבוק החזק‪" .‬למה הסכמת בסוף לחתום לי על‬
‫האישור ללכת לקרבי? אני חייב לדעת!"‬
‫"לילה לפני שחתמתי" היא אמרה והוליכה את בנה אל ביתם‪" .‬נרדמתי על הספה בבית‪ ,‬ובחלום שלי הופיעה בפני‬
‫אישה גבוהה ויפה על סוס שחור עצום‪ ,‬ואמרה לי לחתום‪ .‬בהתחלה נסתי להתווכח אך היא נגשה אלי‪ ,‬חיבקה‬
‫אותי והראתה לי אותך עומד איפשהו בחושך וראיתי אותך מחייך והיית נראה גדול יותר ויותר עם כל רגע עד שלא‬
‫ראיתי כלום והתעוררתי‪ .‬בהתחלה נסתי לבטל את כל העניין הזה של החלום‪ .‬אמרתי לעצמי שזה בטח העייפות‬
‫והלחץ‪ .‬אך החלום היה כל כך מוחשי שהוא לא עזב אותי לרגע‪ ,‬האישה המרשימה הופיעה שוב ושוב מול עיני‪ ,‬עד‬
‫שלבסוף לא יכולתי יותר‪ ,‬התקשרתי למפקד שלך‪ ,‬וביקשתי לחתום‪.‬‬
‫מקסים הביט לרגע באמו במבט של פליאה‪ ,‬נישק אותה ונכנס למקלחת‪.‬‬