1. No category

‫גיליון ספטמבר‪-‬אוקטובר ‪3102‬‬
‫‪www.buddhism-israel.org‬‬
‫בודהיזם ויהדות‬
‫בודהיזם ויהדות‬
‫בברכת שנה טובה ומועדים לשמחה‬
‫אתר "בודהיזם בישראל" הוקם בהתנדבות ומציג מגוון של פעילויות בודהיסטיות מכל הזרמים המתקיימות‬
‫בישראל וכן ספריית מאמרים בעברית על נושאים בודהיסטיים‪.‬‬
‫בכתב העת שלפניכם‪ ,‬אשר מוקדש בכל פעם לנושא אחר‪ ,‬תוכלו למצוא מבחר חומרים מקוריים ומתורגמים‬
‫המציגים את היבטיו השונים‪ .‬הרחבה וקריאה מעבר לכתב עת זה ניתן למצוא בפירוט רב באתר‪.‬‬
‫ברצוננו להודות לכל הכותבים‪ ,‬המתרגמים והעוסקים במלאכת הוצאת כתב עת זה‪.‬‬
‫תוכן‬
‫האם אלוהים קיים או האם הקיום הוא אלוהים? ד"ר סטיבן פולדר‬
‫‪2‬‬
‫להוסיף מים חמים‪ .‬מדיטציה יהודית‪ .‬ראיון עם הרב ג'ף רות' – תומר פרסיקו‬
‫‪7‬‬
‫הרהורים על היות יהודי ובודהיסט ‪ -‬דניאל סטמבלר‬
‫‪31‬‬
‫וידאו ‪ -‬דב אלבוים מארח את יובל אידו טל ב‪'-‬מקבלים שבת'‬
‫‪36‬‬
‫בודהיזם ויהדות‪ ,‬היילכו שניהם יחדיו בלתי אם נועדו? אביגיל גרץ‬
‫סיפור יונה בראייה בודהיסטית ‪ -‬פניננדו בהיקהו‬
‫‪37‬‬
‫‪22‬‬
‫צילום‪ :‬משה בראל‬
‫האם אלוהים קיים או‬
‫האם הקיום הוא אלוהים?‬
‫ד"ר סטיבן פולדר‬
‫תרגום‪ :‬רונה משיח‬
‫סטיבן פולדר הוא המייסד והמורה הישראלי הבכיר של עמותת תובנה‪ .‬מתרגל מדיטצית ויפאסנה‬
‫משנת ‪ .5791‬סטיבן הוא מדען שהקדיש את חייו לבחינה של רוחניות וריפוי פנימיים וחיצוניים‪:‬‬
‫התמחותו היא בתחום צמחי המרפא‪ ,‬פרסם ‪ 51‬ספרים אקדמיים‪ ,‬מנחה קורסים של מדיטציה‬
‫ודהרמה ברחבי הארץ‪ .‬סטיבן דוגל בשימוש בדהרמה לקידום שלווה בחברה‪ .‬הוא ממייסדי ומחברי‬
‫ההנהלה של שביל זהב‪ ,‬עמותה לקידום אי אלימות‪ ,‬חמלה ושלום בחברה‪ .‬כמו כן‪ ,‬הוא חבר בהנהלה‬
‫של אזרחים למען הסביבה‪.‬‬
‫* * *‬
‫ביום שישי אחד ישבתי עם אשתי ושלוש בנותנו בנות‪-‬העשרה בדירה בהודו‪ ,‬בבית‪-‬ספר של‬
‫קרישנמורטי‪ ,‬שם לימדנו ושרנו שירי קבלת השבת היהודית‪ .‬לפתע פתאום נשמעה נקישה‬
‫בדלת ושם עמדה 'דידי'‪ ,‬אישה הודית שהכרנו‪ .‬כמובן שהזמנו אותה להיכנס‪ .‬היא הקשיבה‬
‫לשירתנו בתמיהה הולכת וגוברת‪' .‬אבל איפה האלים שלכם'‪ ,‬התפרצה‪' .‬בדת היהודית‬
‫אלוהים הוא אחד ובלתי נראה‪ ',‬אמרנו‪ .‬היא שקלה את הדבר לרגע‪ ,‬ואז הנידה את ראשה‬
‫ברחמים‪' :‬אוי‪ ,‬כמה שאתם מסכנים'‪ ,‬אמרה‪.‬‬
‫ההערה היתה בלתי צפויה כפי שהיתה משעשעת‪ .‬כי במסורת המערבית‪ ,‬ישנה בדרך‪-‬כלל‬
‫הנחה שהתפיסה היהודית‪-‬נוצרית של אלוהות עליונה אחת היא נעלה ומתוחכמת יותר‬
‫מהסגידה הפרימיטיבית לכאורה לדמויות‪ ,‬איקונות ואיפיונים אליליים‪ .‬אנחנו מתייחסים לזה‬
‫כאל התפתחות אבולוציונית של האינטלקט‪ ,‬כאל יכולת לתפוס מושג יותר מופשט ופחות‬
‫חומרי של האלוהות‪ .‬יש גם נחמה מסוימת בישות אלוהית אחת במקום פיצול מרובה של‬
‫אלילים‪ ,‬שלרוב רבים זה עם זה בתמונת‪-‬מראה לא נעימה של החיים על פני האדמה‪ .‬אבל‬
‫משהו ברקע נוטה לקלקל את זה‪ ,‬כפי שציינה דידי‪ .‬כלומר‪ ,‬שבהחזיקנו בתפיסה שאלוהים‬
‫קיים‪ ,‬אך בחושבנו על אלוהים בצורה מופשטת‪ ,‬כישות בלתי נראית או כמקור בלתי נראה‪,‬‬
‫אולי איבדנו את אלוהים שבתוך נפשנו‪ .‬האלוהות הופכת להיות רק מחשבה 'גבוהה'‬
‫שחולפת‪ ,‬ובתור שכזאת איננה אלוהות כלל‪ .‬אכן‪ ,‬דימוי האלוהים במחשבה של רוב בני‬
‫האדם מבוסס על ילדותם‪ :‬לרוב מדובר באבא קשוח‪/‬סב מזוקן השוכן בשמים ומחלק שכר‬
‫ועונש‪ .‬במקרה כזה‪ ,‬אולי באמת עדיף שתהיה איקונה למול עינינו‪ ,‬כמו פסל של שיווה הרוקד‬
‫או של ישוע הסובל‪ ,‬או תמונתם של קוואן יין או מריה מלאי החמלה‪ ,‬או המבט הפקוח של‬
‫רמאנה מהרישי‪ ,‬הם לפחות עוזרים לנו לזכור את התכונות האלוהיות האמיתיות‪ ,‬שאותן‬
‫אנחנו יכולים לגלם‪ .‬כפי שאמר פטנג'לי – אלוהים יכול להתחיל כקונספט אבל אחר‪-‬כך הוא‬
‫צריך להיווצר (או להיוולד) כראוי בתוכנו‪ .‬דמויות יכולות לעזור בתהליך הזה למרות שקיים‬
‫הסיכון הברור מאליו שעבודת איקונות ואלילים‪ ,‬פסלו של גאנשה על האח‪ ,‬תיפסק שם‪ .‬אחר‪-‬‬
‫כך באמת נזדקק לאברהם או לבודהה שינתצו את אלילי החומריות ויזמינו שוב את חסר‬
‫הדמות‪.‬‬
‫אלוהים כמחשבה אישית או קולקטיבית כל כך שזור בתרבות שלנו‪ ,‬בהיסטוריה שלנו‪ ,‬בשפה‬
‫גיליון ספטמבר‪-‬אוקטובר ‪3102‬‬
‫‪www.buddhism-israel.org‬‬
‫‪-2-‬‬
‫בודהיזם ויהדות‬
‫שלנו עד שהוא עוטה על עצמו דמות של מציאות כביכול ומתעצם כמו ענן ענק מעלינו‪.‬‬
‫מהילדות מלמדים אותנו שאלוהים הוא בורא העולם‪ ,‬הכוח שמאחורי המציאות‪ ,‬מקור הטוב‬
‫או באופן בסיסי ה'אחר' האוניברסלי‪ ,‬שאנחנו יכולים להודות לו או להאשים אותו כשאנחנו‬
‫חווים חוויות נעימות או לא נעימות‪ .‬בלי שום הסבר קולקטיבי אודות מהותו של האל הבלתי‪-‬‬
‫נראה הזה‪ ,‬אנחנו עדיין משתמשים בו כשנוח לנו‪ ,‬כמו קופסת תכשיטים או פח אשפה או‬
‫מקלט בטוח או סמכות מוסרית או מסתורין מוחלט‪ ,‬כדי לתעל לשם כל מה שאנחנו לא‬
‫מבינים‪ ,‬שהוא מעבר‪ ,‬שהוא תקוות החיים או כאבי החיים‪ .‬למשל‪ ,‬מתוך חוסר בטחון‪ ,‬אנחנו‬
‫לא מסוגלים לשאת את המחשבה על אי‪-‬הוודאות של מה שעתיד לקרות לנו וכך‪ ,‬כמו בספר‬
‫התפילה של צום יום כיפור היהודי‪ ,‬או בקונספט הנוצרי של יום הדין‪ ,‬אנחנו מדמיינים את‬
‫אלוהים בתור פקיד חשוב הכותב את גורלנו בספר חשבונות‪ .‬כמובן שדימוי חושי של ישות‬
‫אלוהית יכול לספק לנו נחמה‪ ,‬הקלה ובטחון במשהו גדול יותר‪ .‬אבל הוא לרוב נוצר על ידינו‪,‬‬
‫מתעתע ותלוי באמונות אישיות‪.‬‬
‫אמונה משמעותה להפוך אירוע שכלי למציאות; יצירת שכנוע עצמי שהוא באמת קיים שם‬
‫איפשהו (למשל 'למעלה')‪ .‬האמונה באלוהים היא אמונה עצומה‪ ,‬לא משנה באיזו אופן‬
‫האמונה מתגלמת‪ .‬גם תאיסטים וגם אתאיסטים שותפים לאמונה זו‪ .‬התאיסטים הכניסו את‬
‫הפיל הענק אך הבלתי‪-‬נראה לחדר‪ ,‬האתאיסטים רוצים לגרש אותו החוצה בבעיטה‪ .‬האמת‬
‫צוחקת על שניהם‪ ,‬ואומרת שהאמת היחידה פה היא שמתוך בורות מזהים את האמונה‬
‫כמציאות‪.‬‬
‫הכתבים הבודהיסטיים תוארו כאתאיסטיים‪ .‬הם רחוקים מכך‪ .‬הבודהה‪ ,‬לפחות לפי הכתבים‬
‫המוקדמים‪ ,‬הבהיר מעל לכל ספק שאת השאלה האם אלוהים קיים או לא מוטב 'להותיר ללא‬
‫תשובה'‪ .‬היו שאלות שהוא סירב לענות אליהן מכיוון שאמר שגם התשובה כן וגם התשובה‬
‫לא‪ ,‬יובילו לבלבול‪ .‬אבל במקרה של קיומו של אלוהים הוא היה הרבה יותר נחרץ‪ .‬מדווח‬
‫שהוא אמר שאמונה כזו‪ ,‬שאלוהים קיים או שאלוהים לא קיים‪ ,‬יכולה לחתור תחת חיים‬
‫רוחניים‪ ,‬ולמעשה לחסום את יכולתנו להבין את המציאות המוחלטת‪ .‬הוא אמר שהיא תוליך‬
‫אותנו לאיבוד במה שאותו כינה 'סבך של דעות'‪ .‬מכיוון שאנחנו יודעים כמה מלחמות‪ ,‬טבח‪,‬‬
‫אלימות‪ ,‬סבל וכאב היו ועדיין נגרמים על ידי מאמינים דתיים‪ ,‬סבך זה אכן עשוי קוצים‬
‫דוקרניים‪.‬‬
‫דרך התרגול הבודהיסטית (הדהרמה) מבוססת על חקירה‪ ,‬כנות חסרת פשרות ואהבת‬
‫האמת‪ .‬לכל הפחות‪ ,‬כנות תקרא לנו לראות אמונה כאמונה‪ ,‬דעה כדעה‪ ,‬שכנוע עצמי כשכנוע‬
‫עצמי‪ ,‬ולא יותר מכך‪ .‬אנחנו צריכים לקחת בעלות ואחריות על האמונות והדעות שלנו ולהכיר‬
‫אותם ככאלה‪ .‬בכך‪ ,‬אומרים הכתבים‪ ,‬אנחנו שומרים על אותנטיות‪ .‬אנחנו מקטינים את‬
‫האשליה שהדעות שלנו נכונות ושל אחרים שגויות‪ .‬האמת מוגנת‪ .‬יש עדיין דרך ארוכה‬
‫להתעוררות שבה למעשה אמת מוחלטת מוגשמת‪ ,‬לא רק מוגנת‪.‬‬
‫בעולם החיים היהודיים האותנטיים‪ ,‬הדגש הוא על פרקטיקה לאורך ‪ 22‬שעות‪ ,‬ולמרות‬
‫שהאמונה באל עשויה להיות סוג של תוכנית שפועלת ברקע‪ ,‬מקור והנחת יסוד‪ ,‬היא לא‬
‫מודגשת כבסיס לחיים דתיים‪ .‬הצדיקים מזהירים מפני התכלות בידי האמונה‪ ,‬שתוביל‬
‫לאובססיה‪ ,‬קיצוניות‪ ,‬עבודת אלילים ומשיחי שקר‪ .‬החכם וההוגה היהודי הגדול בן ימי‬
‫הביניים‪ ,‬הרמב"ם‪ ,‬אמר שכדי לחוות ולחיות עם מה שהוא כינה 'חכמה נעלה'‪ ,‬או האלוהי‪,‬‬
‫עליך לנקות את התודעה על ידי חיים של תרגול מעמיק ‪ 22‬שעות ביממה‪ .‬חיים אלה כוללים‬
‫לימוד‪ ,‬תפילה‪ ,‬רגישות מוסרית‪ ,‬ומצוות‪ ,‬פעולות מצפון‪ ,‬שמעודדות מודעות וקדושה בחיי‬
‫היומיום‪ .‬פרופ' ישעיהו לייבוביץ‪ ,‬ההוגה והאיקונוקלסט המפורסם של המאה הקודמת‪ ,‬אמר‬
‫פעם‪' :‬האם אלוהים קיים? זאת לא שאלה יהודית!'‬
‫ברגע שאלוהים מופיע במוחנו כמחשבה‪ ,‬זהו תוצר מוגבל של התודעה שלנו ואין לו שום דבר‬
‫גיליון ספטמבר‪-‬אוקטובר ‪3102‬‬
‫‪www.buddhism-israel.org‬‬
‫‪-3-‬‬
‫בודהיזם ויהדות‬
‫עם המוחלט‪ .‬המוחלט נמצא הרבה מעבר למחשבה‪ .‬הוא עשוי להיות המקור למחשבה‪ ,‬כמו‬
‫המקור של כל דבר אחר‪ ,‬ולכן אינו יכול להיות מוכל במחשבה‪ .‬מחשבות אודותיו הן כמו‬
‫לנסות לחתוך את כוח הכבידה באמצעות סכין‪ .‬מה שאנחנו רואים ויודעים הוא פרשנות‪,‬‬
‫תבנית מלומדת ומותנית‪ .‬העולם כפי שאנחנו מכירים אותו חרוט במוחנו כרשתות עצביות‪.‬‬
‫ככזה הוא כולא אותנו בתבניות שלנו‪ .‬הדעה על אלוהים היא אחת מהתבניות הללו‪ .‬אם‬
‫אנחנו אוחזים בה‪ ,‬הזמנו את אלוהים להצטרף לכלא אתנו וכלאנו את שנינו‪ .‬זאת אינה הדרך‬
‫לשחרור‪.‬‬
‫דרך אחת להימלט מכך היא למוטט את הדואליות שישנה מציאות מוגבלת יומיומית ושמעליה‬
‫ישנו אלוהים או בורא כל‪-‬יכול אליו עלינו להתפלל ולהתחנן‪ .‬הדואליות נוצרת על ידי ההנחה‬
‫שקיים עולם חיצוני יציב לכאורה‪ ,‬כולל אלוהות‪ ,‬ועולם סובייקטיבי‪ ,‬או עצמי פנימי‪ ,‬שזקוק‬
‫להתפלל לאלוהות החיצונית‪ .‬למעשה אנחנו לא יכולים להימנע מהדואליות כחלק בלתי נפרד‬
‫מהתפיסה היומיומית‪ ,‬מפני שהיא מובנית בהרגלי התודעה שלנו‪ .‬אבל אם אנחנו רציניים‬
‫בנוגע לתרגול דתי ורוחני נצא למסע להפחתת הדואליות ולחיים בנוכחות לא דואלית ומוארת‬
‫כשלעצמה‪ .‬אבל‪ ,‬אם דואליות הופכת להיות התמצית והמוקד של חיינו הדתיים‪ ,‬דרך‬
‫ההפרדה בין שמים לארץ‪ ,‬היא עשויה לקעקע לחלוטין את כל מאמצינו וכל השתוקקותנו‬
‫לחירות רוחנית‪.‬‬
‫באופן פרדוקסלי‪ ,‬אם נסתכל בדקדקנות על חלק מהנוסחאות המסורתיות של רעיון האלוהים‬
‫עצמו הם יוכיחו לנו את זה‪ .‬תחשבו על השמות שאנחנו בעצמנו נתנו לאלוהים‪ .‬באמונה‬
‫היהודית השמות כולם מכוונים אותנו בחזרה לחיים‪ ,‬לא לאי‪-‬שם מעל ומעבר‪ .‬התנ"ך מספק‬
‫לנו שמות כמו סלע ('צור' [במקור בעברית])‪ ,‬מקום ('מקום')‪ ,‬נוכחות ('שכינה')‪ ,‬מקור‬
‫('בורא')‪ .‬בפעם היחידה בתנ"ך שאלוהים נשאל ישירות מי הוא‪ ,‬הוא ענה אני מה שאני‬
‫('אהיה אשר אהיה')‪ .‬אפשר לתרגם זאת מעברית פשוט בתור 'הוויה'‪ .‬מעבר לכך‪' ,‬ביתו'‬
‫המקראי של אלוהים בתוך בית המקדש היהודי היה לב ליבו של בית המקדש‪' ,‬קודש‬
‫הקודשים'‪ .‬זה היה חדר ריק‪ .‬סמנים מיתולוגיים אלה ברורים‪ .‬אם אנחנו רוצים להכיר את‬
‫האלוהי‪ ,‬עלינו להביט לעבר ה'הוויה' או הקיום; והוא ריק מהעולם כפי שאנחנו מכירים אותו‪.‬‬
‫איך נוכל להבין זאת?‬
‫קיום לכשעצמו הוא לא משהו שאנחנו יכולים להסתכל עליו‪ ,‬לרכוש או להבין‪ .‬אנחנו לא יכולים‬
‫להכיל אותו בחוויה הרגילה שלנו‪ ,‬בהתבסס על רשתות עצביות‪ ,‬ועל העצמי והעולם‪ .‬במקרה‬
‫הטוב ביותר אנחנו יכולים להצביע לעברו‪ ,‬לחשוב עליו ולתת לו שמות – כמו אלוהים! אבל‬
‫כדי לראות אותו באמת‪ ,‬אנחנו לא יכולים להשתמש במנגנונים של המוח הרגיל‪ ,‬שהם‬
‫תבניות שנולדו מתוך זמן‪ ,‬זיכרון והתניה‪ .‬הדבר דורש תהליך הרבה יותר עמוק‪ ,‬של‬
‫מדיטציה‪ ,‬חיפוש רוחני ותובנה‪ .‬אם אנחנו לא עושים את זה‪ ,‬אנחנו נותרים רק עם קצה קצהו‬
‫של הקרחון‪ ,‬לא החלק הארי‪ ,‬ולזה אנחנו קוראים אלוהים כדרך לחמוק מלהביט מתחת לפני‬
‫השטח‪ .‬אנחנו מפחדים לעשות זאת מכיוון שכל העוצמה והאמונה של ה'עצמי' נבנים סביב‬
‫תחושה מתעתעת של שליטה בקיום‪ .‬הדבר האחרון שה'עצמי' והשכל רוצים לעשות הוא‬
‫להיספג בקיום‪ ,‬ללכת לאיבוד בלא‪-‬ידוע‪ ,‬להתמזג עם מה שמעבר‪ .‬לכן אלוהים פה הוא‬
‫בריחה קולקטיבית‪ ,‬ואם אנחנו לא רוצים להיתקע שם‪ ,‬עלינו להיכנע‪ ,‬לוותר על ההיקשרות‬
‫לידוע‪ ,‬על ההיקשרות לשליטה ולחקור עם כל החכמה שאנחנו יכולים לצבור את המהות של‬
‫הקיום הזה‪ ,‬רגע אחר רגע‪.‬‬
‫דרך אחת לעשות זאת היא לאפשר לעצמנו להתנסות בחוסר האפשרות לחשוב בכלל על‬
‫אלוהים‪ ,‬לעודד מושגים כאלה לפרק את עצמם‪ ,‬לפוצץ את עצמם‪ .‬אפילו רק על ידי החלפת‬
‫המילה אלוהים במילים כמו המוחלט‪ ,‬המציאות האולטימטיבית‪ ,‬נוכחות‪ ,‬המחשבה נהיית‬
‫פחות בטוחה בעצמה‪ .‬הדבר משחרר הטלת ספק אשר‪ ,‬כמו וירוס‪ ,‬יכולה להתרוצץ במוחנו‬
‫גיליון ספטמבר‪-‬אוקטובר ‪3102‬‬
‫‪www.buddhism-israel.org‬‬
‫‪-2-‬‬
‫בודהיזם ויהדות‬
‫ולבטל הנחות ואמונות‪ .‬כל דרך שבה ניתן לטפל בחשיבה על אלוהים כמו קואן ענק‪ ,‬או חידה‬
‫בלתי אפשרית‪ ,‬תקרב אותנו אל האלוהי‪' .‬החיים אינם בעיה שיש לפתור אלא מסתורין שיש‬
‫לחיות'‪ ,‬כך אומר הביטוי הידוע‪ .‬זה יכול לתת לנו תחושה צנועה שאנחנו יצורים מוגבלים‬
‫ומותנים שמושיטים יד אל מעבר לעצמנו‪ .‬אולם‪ ,‬אם שוקלים זאת בצורה מדוקדקת‪ ,‬בן האדם‬
‫הוא כבר מסתורין מעבר לעצמו‪ .‬האם אנחנו באמת קיימים? באיזה אופן אנחנו יכולים להגיד‬
‫שכן? דקארט אמר שהוא יודע שהוא קיים כי הוא יכול לחשוב‪' .‬אני חושב משמע אני קיים'‪.‬‬
‫אבל זה אומר לנו רק שהמחשבה קיימת‪ .‬השכל לא יכול למעשה להכיל את הקיום של עצמו‪,‬‬
‫לא יכול באמת להבין מה זה להיות קיים‪ ,‬לא יכול להבין ממה הוא בעצם עשוי‪ ,‬לא כל שכן‬
‫איך הוא מופיע כפי שהוא‪ .‬כך שהשאלה אודות קיום האלוהים איננה שונה מהשאלה על‬
‫קיומה של מחשבה‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬חשיבה על אלוהים אינה בהכרח מגלה את אלוהים‪ ,‬היא‬
‫רק מגלה שישנה מחשבה על אלוהים וחשיבה על מחשבה אף היא מגלה רק מחשבה‪ .‬ופה‬
‫אנחנו עוצרים‪.‬‬
‫האם מחשבה לא יכולה להתפשט מעבר לעצמה? כן‪ ,‬ברור שהיא יכולה‪ ,‬אחרת לא היה עולם‬
‫– זיכרון פניה של אמנו או מראהו של עץ זית מייצגים משהו בעולם אפילו אם אנחנו לא‬
‫יכולים לומר בצורה מוחלטת מהו אותו דבר‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬כשמחשבה מנסה להגיע רחוק כל‬
‫כך מעבר לעצמה עד שהיא למעשה מנסה לדעת את המוחלט‪ ,‬את המקור‪ ,‬כולל המקור שלה‬
‫עצמה‪ ,‬כל מה שנותר לה הם כמה מילות שלילה (''בלתי‪-‬רגיל')‪ ,‬או תארים (הכול יכול‪ ,‬הכול‬
‫יודע‪ ,‬מלא החמלה)‪ .‬היא מותירה אותנו בתחושה שאנחנו יושבים בקרקעית באר ומנסים‬
‫להכיר את הצד האחר של השמים‪ .‬ברור שאנחנו צריכים קצת ידע לגבי הכוחות והאמצעים‬
‫שיש לנו אשר יכולים לקחת אותנו אל מעבר‪ .‬איך אנחנו יכולים להשתמש במחשבה כדי לבצע‬
‫קפיצה מעבר למחשבה? בעולם של הידוע‪ ,‬איך אנחנו יכולים לשחרר את כוחו של הלא ידוע‪,‬‬
‫שנראה עצום בהרבה מהמרחב הקטן של הידוע?‬
‫זהו למעשה עצם הבסיס ונקודת המוצא לתרגול של הדהרמה‪ .‬והדרך שמותווית בפרקטיקה‬
‫הזאת היא עצומה‪ ,‬עשירה ומתוחכמת‪ .‬ניתן לבחור נושא אחד או שניים‪ .‬הראשון הוא כיוון‬
‫עקבי לשחרור עצמנו מהתקשרויות ותלותיות‪ .‬מכל הדברים האלה שיוצרים חיים אוטומטיים‪,‬‬
‫שקושרים אותנו אל העולם הידוע של דברים‪ ,‬מושגים‪ ,‬דעות ו'עצמי'ים‪ .‬זה כרוך באימון עמוק‬
‫של ראיית הדברים כפי שהם באמת‪ ,‬ולהרפות מהם – ראיית הדפוסים והתבניות שלנו‪,‬‬
‫וראייה עמוקה שהם במהותם דינמיים וחופשיים‪ .‬זה כמו לחפור באר‪ ,‬ולהשליך הצידה כל מה‬
‫שהוא לא מים‪ .‬אנחנו לא מגדירים מהם מים‪ ,‬הם חמקמקים‪ ,‬קשים לראיה ועמוקים‪ ,‬אבל‬
‫כשנגיע אליהם ‪ -‬אנחנו נדע‪ .‬הכמות הגדולה ביותר של אדמה שיש להיפטר ממנה היא‬
‫האמונה בעצמי ובשלי‪ .‬ההתבוננות במציאות הממוקדת באגו‪ ,‬הסובייקט המוצק שבאופן‬
‫אוטומטי רואה הכול ‪ -‬כולל את העצמי שלו‪/‬שלה ‪ -‬בתור אובייקטים מוצקים‪ ,‬מעצב בבטון‬
‫דואליות מוטבעת שמיושמת בכל רגעי החוויה‪ .‬כולל של האלוהי‪ .‬אנחנו נפטרים מרעיון‬
‫האלוהים ביחד עם רעיון העצמי ביחד עם כל המחשבות כסובייקט‪ .‬זה כולל אימון מדיטטיבי‬
‫עמוק ואימון של מודעות קשובה לטבע החוויה‪ .‬למרבה המזל‪ ,‬כשאנחנו עושים זאת אנחנו‬
‫מגלים שאנחנו לא צריכים לעבוד כל‪-‬כך קשה להיפטר מדברים‪ ,‬הם נעלמים בעצמם‪ .‬כי‬
‫טבעם הבסיסי הוא דינמי וחופשי‪ .‬האדמה נעלמת כשאנחנו מתחילים לחפור‪ .‬כשאנחנו‬
‫בוחנים בקפידה כל אחת מהתבניות שאנחנו מותנים להאמין בהן‪ ,‬כמו זו שאני בעליו של‬
‫הגוף שלי‪ ,‬היא מוכחת כבלתי‪-‬נמצאת‪ ,‬ארעית וחמקמקה‪ .‬מציגים בפנינו את השקיפות של‬
‫המציאות המוצקה כביכול‪ ,‬ואנחנו יכולים לראות דרכה את האלוהי‪.‬‬
‫לנסח את זה אחרת‪ ,‬אם יש רמז לבעלות או זיהוי עם מה שאנחנו מכנים האלוהי או המוחלט‪,‬‬
‫הוא נעלם‪ .‬אלוהים 'שלנו' הוא לא אלוהים בכלל‪ .‬אנחנו לא יכולים לטעון שהקיום שייך לנו‬
‫בדרך כלשהי‪ ,‬או אפילו מתעניין בנו‪ .‬הקיום פשוט ישנו‪ .‬בעלות על אלוהים משמעותו לאבד‬
‫גיליון ספטמבר‪-‬אוקטובר ‪3102‬‬
‫‪www.buddhism-israel.org‬‬
‫‪-5-‬‬
‫בודהיזם ויהדות‬
‫את אלוהים‪ .‬זה גם הולם בדרך יותר מעודנת את נושא החסד האלוהי‪ .‬אם אנחנו הולכים‬
‫בדרך הזו היא מובילה אותנו לאשליות של ציפייה‪ ,‬אשליות שבדרך כלשהי אלוהים נמצא פה‬
‫להעניק ('חסד')‪ :‬תועלת ולא נזק‪ .‬אנחנו שוכחים שתועלת ונזק הינם תיאורי חוויות שמוגדרים‬
‫על ידינו‪ ,‬כסובייקטים‪ .‬הם אינם מוטבעים במציאות עצמה‪ .‬אם אנחנו מאמינים בטוב האלוהי‪,‬‬
‫אז כשמגיע הרע אנחנו מאבדים את אמונתנו‪ ,‬כמו שקרה לכל‪-‬כך הרבה יהודים אחרי‬
‫השואה‪ .‬זה לא הכרחי‪ .‬האלוהי נמצא בגרעין של הרגע המתרחש‪ ,‬בתוך הקסם של הקיום‬
‫עצמו‪ ,‬לא משנה אם הרגע המתרחש נוח או לא נוח לאותו גוף‪-‬נפש‪.‬‬
‫היבט אחר של תרגול רוחני הוא פיתוח של כוחות של התודעה שאחר‪-‬כך מובילים אותנו‬
‫מעבר למחשבה‪ .‬היכולת להיות שלוו‪ ,‬רגוע ודומם‪ ,‬להיות עקבי ומרוכז‪ ,‬ולהצית את אש‬
‫הסקרנות והעניין‪ ,‬הנן דוגמאות‪ .‬המדע הראה כי מדיטציה יכולה לאזן בין הצד הימני של‬
‫המוח‪ ,‬שהוא החלק במוח שמאפשר חוויה גלובלית‪ ,‬דמוית‪-‬אוקיינוס‪ ,‬והמוח השמאלי‪,‬‬
‫שמעורב יותר ביצירת גבולות של העצמי והעולם‪ .‬כשמשתמשים במוח מלוכד שכזה‪,‬‬
‫כשאנחנו מתבוננים על משהו פשוט כמו הנשימה‪ ,‬אנחנו יכולים לראות דרכו את המיידיות של‬
‫החוויה‪ ,‬כמו גם את הטבע הדינמי והלא‪-‬כבול של הדברים‪ .‬אם אנחנו מסתכלים על המשקל‬
‫שלנו המכביד על הקרקע אנחנו יכולים לראות דרכו את משיכת כוח הכבידה‪ ,‬שאיננה‬
‫בבעלותנו‪ .‬כוחות התודעה כוללים את כוחות הלב‪ .‬בהתבסס על אושר וחירות פנימית‬
‫שמורגשים בכל התאים שלנו‪ ,‬כוח האהבה הוא בטבעו חסר גבולות‪ ,‬זהו כוח שפותח עולמות‬
‫ושובר מחסומים‪ .‬כל הכוחות הללו ייקחו אותנו אל מעבר לכלא של המחשבה הדואלית‪.‬‬
‫במקום הזה דברים נראים אחרת‪ .‬אין עוד צורך לבנות 'אחר' מושלם כלשהו ולמקם אותו מעל‬
‫ואותנו מתחת‪ ,‬במקום כלשהו נמוך יותר‪ .‬אנחנו בעצמנו הופכים להיות השדה בו למעלה‬
‫ולמטה נפגשים ואז מתעלים מעבר להם‪ .‬המוחלט והסופי ואפילו הקיום מאבדים את ה'‬
‫הידיעה שלהן והופכים להיות מוחלט‪ ,‬סופי‪ ,‬נוכחות‪ .‬הקיום [‪ ]being‬הופך להיות התקיימות‬
‫[‪ .]beingness‬כמו בכותרת ספרו של רבי קופר‪ ,‬אלוהים הוא פועל ‪.‬‬
‫כדי להגשים את האלוהי‪ ,‬עלינו למות לעולם הרגיל של מושגים‪ ,‬למציאות של הקונצנזוס‪,‬‬
‫לידוע‪ ,‬לעולם המחשבה‪ ,‬לעולם ההזדהות והניתוח‪ ,‬לעולם הרגיל שאנחנו מכירים ובונים‬
‫באמצעות התודעה שלנו‪' .‬תמות עכשיו אל תוך העכשיו' אומר ניסרגדטה מהאראג'‪' .‬אף אדם‬
‫לא יכול להכיר אותי ולחיות' אומר אלוהים בתנ"ך‪ .‬הכוהן הגדול במקדש היהודי היה בסכנת‬
‫מוות כשנכנס לחדר הריק‪ .‬היה עליו לעבור טיהור והכנה פנימית עמוקים בכדי לצאת החוצה‬
‫'בחיים'‪ .‬למען האמת‪ ,‬במקום הזה אנחנו יותר חיים מאי‪-‬פעם‪ .‬זה מקום של הוויה טהורה‪.‬‬
‫אבל הוויה היא גם טבעו של המוחלט‪ .‬בשתיקה של אין‪-‬מושג ואף‪-‬אמונה‪ ,‬בשקט של נוכחות‬
‫טהורה‪ ,‬אלוהים מוצא אותנו‪ .‬באותו מקום המילה אלוהים והמילה אמת מתחלפות זו בזו‪ .‬זה‬
‫מפחיד‪ .‬אנחנו מפחדים לוותר על הידוע‪ .‬מעטים מוכנים לקפוץ לתוך התהום הזאת‪ ,‬אבל אם‬
‫אנחנו מוכנים‪ ,‬וכשאנחנו מוכנים לשחרר‪ ,‬אנחנו עשויים אז להבין שהתנועה אינה כמו קפיצה‬
‫אלא יותר כמו נפילה‪ ,‬וזו נפילה מתוך כמעט כמו שזו נפילה לתוך‪ ,‬והתהום הופך להיות גן‬
‫העדן‪ .‬שיגור זה אל החלל אינו לגמרי בידיים שלנו‪ .‬אבל אנחנו יכולים להכין את הקרקע‪.‬‬
‫ולהיות לגמרי נכונים לשמוע את הקריאה שמעבר‪.‬‬
‫גיליון ספטמבר‪-‬אוקטובר ‪3102‬‬
‫‪www.buddhism-israel.org‬‬
‫‪-6-‬‬
‫בודהיזם ויהדות‬
‫להוסיף מים חמים‬
‫מדיטציה יהודית‪ .‬ראיון עם הרב ג'ף רות'‬
‫תומר פרסיקו‬
‫הרב ג'ף רות'‬
‫מקור‪:‬‬
‫‪http://tomerpersico.com/2010/04/01/jewish-meditation/‬‬
‫מתוך רוח הארץ כתב עת פורסם‪1541/41151 :‬‬
‫הרב ג'ף רות' גדל במדינת אורגון בארה"ב‪ .‬בגיל ‪ 22‬נחשף ללימוד הרוחני של הרב זלמן‬
‫שחטר‪-‬שלומי‪ ,‬ובאותו רגע‪ ,‬על פי דבריו‪ ,‬חייו השתנו לעד‪ .‬הוא נרשם ללימודי רבנות במכללה‬
‫הרקונסטרוקציוניסטית בפילדלפיה והחליט להקדיש את חייו ללימוד והפצת החוכמה‬
‫הרוחנית אותה גילה‪ .‬הוא למד תחת מורים רבים‪ ,‬יהודים ושאינם‪ ,‬וכיום הוא אחד ממורי‬
‫המדיטציה היהודית הבולטים בארה"ב‪ .‬לאחרונה יצא ספרו הראשון‪Jewish Meditation" :‬‬
‫‪ ."Practices for Everyday Life‬פגשתי אותו בקיבוץ חנתון לאחר הקורס שהעביר‪.‬‬
‫איך התחלת להתעניין ברוחניות?‬
‫כשגדלתי התעניינתי מאוד ביהדות ובמסורת הנבואית שלה‪ ,‬באופן שבו היא קוראת לתיקון‬
‫עולם‪ .‬הנביאים מדריכים אותנו באשר לדרך החיים שלנו‪ ,‬הם מדגישים את הדאגה שצריכה‬
‫להיות לנו לחלשים בחברה‪ .‬נקשרתי לחלק הזה ביהדות דרך עבודותיו של הרב ארתור‬
‫ווסקה (‪ )Arthur Waskow‬בארה"ב שערך פעילות פוליטית מגוונת‪ .‬כשהתקרבתי קצת יותר‬
‫ליהדות פגשתי את הרב זלמן שחטר‪-‬שלומי‪ ,‬והוא זה שבאמת הציג בפני את היהדות כתרגול‬
‫רוחני‪ .‬דרכו התחלתי לתפוס את היהדות כדרך אל האלוהי‪ ,‬אל הנוכחות האלוהית‪ .‬משהו‬
‫שהוא לא רק מילים‪.‬‬
‫אם יהודי רוצה להתקרב לאלוהיו‪ ,‬למה שלא פשוט יתחיל לשמור מצוות?‬
‫אענה לך בדוגמא‪ .‬הרב זלמן רצה ללמד אותנו על תפילה‪ ,‬והתרגולת הרוחנית המרכזית‬
‫שהוא לימד אותנו כיוונה להפיכתה של התפילה למשמעותית ובעלת עוצמה‪ .‬רבים מאיתנו‬
‫כבר הכירו את הסידור‪ ,‬ידעו את המילים‪ ,‬הקפידו על המצווה לשאת תפילות במועדן‪ .‬אבל לא‬
‫די בשמירת המצווה הזאת על מנת להפוך את התפילה למשמעותית במובן של פתיחת הלב‬
‫לחוויה של הנוכחות האלוהית‪ .‬כשפגשתי את זלמן כבר הכרתי את התפילות והתפללתי‪,‬‬
‫והתפילה בבית הכנסת היתה נחמדה‪ ,‬אבל למילים לא היתה כל משמעות עבורי‪ .‬הבנתי אותן‬
‫כמובן‪ ,‬אבל לא הן לא נגעו בי בצורה עמוקה‪ .‬הרב זלמן לימד אותנו עשרות טכניקות‬
‫שבעזרתן עבדנו עם התפילות והשתמשנו בשיטות שונות כדי להתפלל‪ ,‬והטכניקות האלו‬
‫החיו את המילים שעל הדף‪.‬‬
‫גיליון ספטמבר‪-‬אוקטובר ‪3102‬‬
‫‪www.buddhism-israel.org‬‬
‫‪-7-‬‬
‫בודהיזם ויהדות‬
‫אתה מתכוון לזה שהן הפכו את התפילה למשהו בעל עוצמה חוויתית?‬
‫כן‪ .‬הרב זלמן היה משתמש במטאפורה‪ ,‬על פיה המילים בסידור הן כמו אבקת מרק שיובש‬
‫בהקפאה‪ .‬כך הן שרדו מאות רבות של שנים‪ .‬אבל הרי אי אפשר לגשת ולאכול אבקת מרק‪.‬‬
‫אתה חייב להוסיף מים חמים‪ .‬וזה מה שלימד אותנו הרב זלמן‪ :‬איך להוסיף את המים‬
‫החמים‪.‬‬
‫ומה היו המים החמים?‬
‫המים החמים היו באופן בסיסי הכנסת המילים פנימה‪ ,‬ואמירתן כאילו הן נובעות מתוך לבך‬
‫אתה‪ ,‬ולא כאילו הן מילים של מישהו אחר שאתה פשוט קורא‪ .‬הוא עשה את זה על ידי אותן‬
‫טכניקות שהוא פיתח‪ .‬הוא קרא לזה "תפילולוגיה" (‪ .)davenology‬מדע התפילה‪ .‬הוא למשל‬
‫מחלק אותנו לזוגות‪ ,‬ומבקש שנתבונן במלים‪ ,‬ואז ניתן אותן למישהו אחר‪ ,‬אבל לא על ידי כך‬
‫שנחזור עליהן כפשוטן‪ ,‬אלא נאמר לאותו אדם איך הן השפיעו עלינו‪ ,‬מה הן עשו לנו‪ .‬ואותו‬
‫אדם היה קורא את השורה הבאה של התפילה‪ ,‬ונותן לך את המילים שם‪ ,‬על פי מה שהן‬
‫עוררו בו‪.‬‬
‫זו‪ ,‬אם כן‪" ,‬מדיטציה יהודית"?‬
‫צריך ראשית להשיב על השאלה‪ ,‬באיזו נקודה הופכת תפילה למדיטציה‪ .‬הרב זלמן היה‬
‫לפעמים קורא לתרגיל שציינתי "מדיטציה בזוגות"‪ ,‬כלומר תרגול של מדיטציה עם אדם נוסף‪,‬‬
‫שבו אתה מתקשר עם הזולת‪ ,‬אבל אתה מתקשר את אותו מקום פנימי עמוק שבו אתה נוגע‪,‬‬
‫ועצם הדיאלוג עם הזולת גם לוקח אותך ואותו למקום עמוק יותר‪ .‬רבות מהשיטות שהוא‬
‫לימד היו למעשה אינטראקטיביות‪ ,‬כלומר שניים‪ ,‬שלושה או יותר אנשים שהיו מתפללים‬
‫במשותף‪ .‬אבל הייתי אומר שהדגש שם היה יותר על תפילה מאשר על מדיטציה‪.‬‬
‫אז מדיטציה כתרגול עצמאי למדת ממורים אחרים…‬
‫כן‪ .‬המורה הראשונה שלי היתה סילביה בורשטיין‪ .‬הזמנתי אותה למרכז המדיטציה שייסדתי‬
‫עם אשתי כדי שתלמד בו‪ .‬ישבתי עם מורים נוספים רבים‪ ,‬אולי שלושים‪ ,‬כולם מזרמים שונים‬
‫בתוך העולם הבודהיסטי‪ ,‬אם כי כולם לבד מאחד מערביים‪ .‬כשהתחלנו להוביל קורסים‬
‫במדיטציה יהודית הדבר היה חדש לגמרי‪ .‬כלומר‪ ,‬אנשים כתבו ספרים על מדיטציה יהודית‪,‬‬
‫אבל אף אחד לא ערך קורס שלם‪ ,‬בן כמה ימים‪ ,‬או אפילו לימד באופן אישי‪ .‬אנחנו התחלנו‬
‫עם זה באמצע שנות התשעים‪ .‬במהלך עשרים השנים האחרונות יותר ויותר יהודים‬
‫מתרגלים עוד ועוד פרקטיקות תחת הכותרת "מדיטציה יהודית"‪ ,‬חלקן עם שורשים עמוקים‬
‫במסורת היהודית‪ ,‬וחלקן לא ממש‪.‬‬
‫גם אתם משלבים יהדות ובודהיזם‪ ,‬לא?‬
‫כשהתחלנו לערוך קורסים של מדיטציה יהודית איש לא עשה זאת‪ .‬יצרנו מבנה של קורס‬
‫בשתיקה‪ ,‬שחשבנו שישקף גישה יהודית אותנטית למדיטציה‪ ,‬ובד בבד רצינו שאותם קורסים‬
‫יהיו בעלי עוצמה ובעלי משמעות למשתתפיהם‪ ,‬ולכן השתמשנו במסורת החיה שכולנו‬
‫התנסנו בה‪ :‬כולנו ישבו בקורסי מדיטציה בודהיסטית‪ ,‬וכולנו חווינו את העוצמה שבזה‪.‬‬
‫גיליון ספטמבר‪-‬אוקטובר ‪3102‬‬
‫‪www.buddhism-israel.org‬‬
‫‪-8-‬‬
‫בודהיזם ויהדות‬
‫הרגשנו שהמשימה שעומדת לפנינו היא יצירת קורס מדיטציה שיהיה נאמן לערכים יהודיים‪,‬‬
‫תוך שימוש בחוכמה הקיימת והמוכחת‪.‬‬
‫אבל לא רק המבנה של הקורס דומה לזה של הקורסים הבודהיסטים‪ .‬גם שיטות‬
‫המדיטציה שאתם מלמדים דומות לשיטות מדיטציה בודהיסטיות‪.‬‬
‫אני מאמין‪ ,‬מהניסיון שלי‪ ,‬שמה שאני למדתי ומה שהמורים היהודיים האחרים שאני עובד‬
‫איתם למדו הוא מדע כללי ובסיסי שחוקר את טבע התודעה ואת דרכי פעולתה‪ ,‬ואחת היא‬
‫אם מדובר בתודעה בודהיסטית או תודעה יהודית‪ .‬למעשה המושגים הבודהיסטים שלמדנו‬
‫היו כאלה שחולצו מההקשר הדתי שלהם והפכו מבחינתי לתורות בסיסיות בנוגע לטבעה של‬
‫התודעה‪ .‬אותן תורות הובאו בעיקר‪ ,‬אגב‪ ,‬על ידי יהודים שנכנסו אל העולם הבודהיסטי לפנינו‬
‫וחזרו כדי ללמד‪ .‬הם לימדו צורת תרגול שהופשטה למעשה ממטען תרבותי זר‪ .‬הם לימדו‬
‫את העקרונות ההכרחיים לתשומת לב‪.‬‬
‫מהי לדעתך החשיבות בחקירת טבעה של התודעה?‬
‫אני חושב שעבור חיים בריאים חשוב מאוד להבין מה קורה בחיי הנפש שלנו‪ ,‬אני חושב שזה‬
‫טיפול חיוני למצבנו הרגיל‪ ,‬שמפגין כמויות גדולות של חמדנות ותאווה‪ ,‬ושנוטה מאוד להיות‬
‫שלילי וביקורתי‪ .‬כפי שאנחנו רואים בעולם‪ ,‬תודעתם הרגילה של האנשים גורמת להרבה‬
‫מאוד סבל‪ .‬כל דת‪ ,‬וכל תרבות אמורה לדעתי לחקור מה הן הבעיות שבנפש האנושית‬
‫שמובילות לכל כך הרבה עשייה שלילית‪ ,‬אלימה וחמדנית‪ .‬כדי שנוכל ליצור עולם טוב יותר –‬
‫דבר שאני מאמין שהוא אחד הערכים העליונים ביהדות – כדאי להשתמש בטכניקות האלה‪.‬‬
‫יחד עם זאת‪ ,‬הטכניקות הללו אינן רק שיטות פסיכולוגיות שאמורות להביא לרפואת‬
‫הנפש‪ .‬אתה הרי חושב שהן גם יכולות להכניס אדם תחת כנפי השכינה‪ ,‬ליצור מגע בינו‬
‫ובין האלוהות‪.‬‬
‫נכון‪ .‬עבורי המוקד המרכזי שנותן לתרגול הזה אופי יהודי הוא שעל גבי השיטות שמביאות‬
‫ליתר מודעות‪ ,‬אנחנו מכוונים גם לאותה מטרה שכיוונו אליה המיסטיקנים היהודיים מאז‬
‫ומעולם‪ ,‬והיא הבאתנו לחוויה בלתי‪-‬אמצעית של הנוכחות האלוהית‪ .‬במילים פשוטות‪ ,‬אנחנו‬
‫מתמקדים באלוהים‪ ,‬וזה בהחלט שונה מהמיקוד בעולם הבודהיסטי‪ .‬הגישה שם איננה‬
‫תאיסטית כלל‪ .‬זה ההבדל הגדול ביותר אני חושב‪.‬‬
‫וזה מה שהופך את המדיטציה הזו למדיטציה יהודית לדעתך‪.‬‬
‫בין השאר‪ .‬זה מה שמכניס את כל התרגול להקשר של מגע עם האלוהות‪ ,‬שניתן לכנות אותו‬
‫"דבקות"‪ ,‬בכל רגע ובכל פעולה‪ .‬ישנם הבדלים נוספים‪ ,‬אבל זהו ההבדל הגדול ביותר לדעתי‬
‫בין מדיטציה בודהיסטית למדיטציה שאנחנו מלמדים‪.‬‬
‫האלוהות שאתה מלמד איך הקשור עמה קשר היא אלוהות אימננטית מאוד‪ .‬היא שונה‬
‫לחלוטין מהאל שאנחנו מכירים מהמקרא‪.‬‬
‫כשפגשתי לראשונה את זלמן‪ ,‬הלימוד הראשון שהוא לימד אותנו‪ ,‬היה מפי הבעש"ט‪ ,‬והוא‬
‫שהכל הוא האלוהות ואין דבר מלבד האלוהות‪ .‬זו תפיסה שהתפתחה החל מזמן פרסום‬
‫גיליון ספטמבר‪-‬אוקטובר ‪3102‬‬
‫‪www.buddhism-israel.org‬‬
‫‪-2-‬‬
‫בודהיזם ויהדות‬
‫הזוהר‪ .‬בהיותנו חיים בעולם בתר‪-‬זוהרי‪ ,‬יש לנו לימוד כזה‪ ,‬שהכל הוא האלוהות‪ .‬כמובן‪ ,‬זה‬
‫לא שולל שקיים גם מימד טרנסצנדנטי לאל‪ ,‬שעליו אי אפשר לומר דבר…‬
‫ולמרבה המזל‪ ,‬על פי לימודך על האל האימננטי אנחנו יכולים לא רק לומר משהו‪ ,‬אלא‬
‫גם לדעת אותו בצורה חוויתית‪.‬‬
‫כן‪ ,‬אני חושב כך‪ .‬לכן השלב הבא במדיטציה היהודית שאני מלמד היא תורה נוספת של‬
‫הבעש"ט‪ ,‬שבמקרה חופפת לתורה בודהיסטית שמצביעה על הדברים שכדאי לשים אליהם‬
‫לב‪ :‬משה רבנו אומר "אנוכי עומד בין ה' וביניכם בעת ההיא"‪ .‬הבעש"ט מורה שמשמעות‬
‫הפסוק היא ש"אנוכי"‪ ,‬הוא מה שעומד ביניכם ובין האל‪' .‬אנוכי' היא תחושת העצמי‪ ,‬תחושה‬
‫שיש כאן 'אנוכי' שיש לו קיום נפרד‪ ,‬זה מה שמבדיל בינך ובין האל‪.‬‬
‫לוז המדיטציה היהודית בדרך שאני מלמד אותה הוא שימוש בשתיקה ובטכניקות של‬
‫המדיטציה כדי לחקור בצורה עמוקה מהו טבעו של העצמי‪ .‬מאיפה הוא מגיע? מהם‬
‫מרכיביו? הבעש"ט לא אומר שאין עצמי‪ ,‬אלא רק שתחושת העצמי מבדילה בינינו לבין האל‪,‬‬
‫שעד כמה שהאדם כלוא ב'מוחין דקטנות'‪ ,‬בתודעה המצומצמת של 'אני ושלי'‪ ,‬כך הוא לא‬
‫מרגיש קשור לדבר מלבד לעצמו – לא לאנשים אחרים ולא לאלוהים‪ .‬למרות שלמדתי‬
‫מיסטיקה יהודית לפני שלמדתי מדיטציה יהודית‪ ,‬לא מצאתי דרך טובה יותר להתמודד עם‬
‫בעיית תחושת העצמי שעומדת כמכשול בדרכנו להרגיש אחדות מאלו שאנחנו מלמדים‪,‬‬
‫כלומר תשומת לב למה שמתרחש בתודעה‪.‬‬
‫נראה שיש התעוררות משמעותית של רוחניות יהודית בארה"ב‪ .‬איך אתה רואה את‬
‫התופעה הזו?‬
‫ההתעוררות קיימת‪ ,‬ואני חושב שהיא בגדילה‪ .‬היא עדיין קטנה יחסית‪ ,‬למרות שכמה‬
‫מהדברים המוצלחים שנולדו בתנועת ההתחדשות היהודית כבר אומצו על ידי התנועות‬
‫האחרות‪ ,‬ולכן יש להתחדשות הזאת השפעה גדולה יותר מאשר סך חבריה‪ .‬במעגלים האלה‬
‫יש ניסיון רציני של התמרה בת זמננו לרוחניות יהודית‪ .‬כאשר יהודים שמעורבים בהתחדשות‬
‫הזו הולכים לבית הכנסת הם מרגישים שהחוויה היא משהו בעל עוצמה מעבר למגע‬
‫הקהילתי בלבד‪ .‬ורוב האנשים האלה מגיעים מבתי כנסת שבהם התפילה לא היתה עבורם‬
‫משמעותית בצורה הזו‪ .‬הם היו הולכים לשם ומשתעממים‪ ,‬ולא מוצאים בתפילה שום דבר‬
‫שרלוונטי לחייהם‪.‬‬
‫לסיום שאלה קשה‪ :‬האם לדעתך ההתחדשות היהודית הזו תיצור צורה חדשה‪ ,‬אולי‬
‫רוחנית יותר‪ ,‬של יהדות‪ ,‬או שמא אנשים פשוט הופכים "רוחניים"‪ ,‬כלומר פשוט נהיים‬
‫"מחפשים רוחניים" אוניברסלים‪ ,‬ללא זהות יהודית דווקא‪.‬‬
‫אני חושב ששני הדברים מתרחשים‪ .‬אני חושב שיש אנשים שמשתמשים בתרגולות הללו‬
‫כתרגול הרוחני המרכזי שלהם‪ ,‬הלוז של הדתיות שלהם‪ ,‬ועבור אחרים זו תוספת משמעותית‬
‫שהם משלבים בצורה מוצלחת בחיים יהודיים רחבים הרבה יותר‪ ,‬שמכסים את כל התחומים‬
‫שחיים יהודיים בדרך כלל עוסקים בהם‪ .‬ומהנסיון שלי‪ ,‬האנשים שמתרגלים את השיטות‬
‫האלה מגלים ששאר המנהגים היהודיים שהם שומרים עליהם‪ ,‬אפילו אם הם עשו אותם לפני‬
‫כן‪ ,‬מועצמים מאוד‪ .‬הם מוצאים מחוייבות חדשה ותחושה של משמעות עמוקה יותר בכל‬
‫הרבדים של היהדות שלהם‪ .‬כי התרגול הזה מלמד אותנו כיצד לשים לב וכיצד למלא את‬
‫גיליון ספטמבר‪-‬אוקטובר ‪3102‬‬
‫‪www.buddhism-israel.org‬‬
‫‪- 01 -‬‬
‫בודהיזם ויהדות‬
‫הפעולות שלנו בחיים‪ .‬כאשר אתה ניגש לדבר מה בתשומת לב ערה הכל חי יותר‪ .‬לכן אני‬
‫חושב שיש לשיטות האלה השפעה אדירה לשני הכיוונים‪.‬‬
‫אחד הדברים שאני מדגיש‪ ,‬שכל הקורס למעשה בנוי סביבו‪ ,‬הוא המדרש מפרקי אבות‬
‫שתחילתו "על שלושה דברים העולם עומד‪ :‬על התורה‪ ,‬ועל העבודה ועל גמילות חסדים"‪.‬‬
‫אלו שלושת עמודי התווך של הלימוד שלנו‪ :‬אנחנו מלמדים איך שהתורה‪ ,‬כלומר החוכמה‬
‫שאתה מפתח על ידי התרגול‪ ,‬פותחת את הלב שלנו‪ ,‬ומאפשרת את עבודת הלב; לא רק‬
‫כלפי שמיים‪ ,‬אלא כלפי הזולת‪ .‬כל זה כמובן מוביל לאפשרות לפעול בעולם מתוך חמלה‬
‫גדולה‪ ,‬וזוהי גמילות חסדים‪ .‬אני באמת חושב שאנשים שמתרגלים איתנו יוצאים מכאן יהודים‬
‫טובים יותר ובני אדם טובים יותר‪ .‬אנשים חכמים יותר ומתחשבים יותר‪ .‬אני חושב שיש לזה‬
‫השפעה על העולם‪ ,‬ואין צורך להזכיר עד כמה יהודי זה‪.‬‬
‫נספח‪ :‬המדיטציה מבחינה הלכתית‬
‫לסוגיית כשרותה של המדיטציה מבחינה הלכתית נדרשו רבנים באופן טבעי החל מתחילת‬
‫העניין בה‪ ,‬כלומר משנות השבעים‪ .‬בשנת תשל"ז דיבר הרב עובדיה יוסף ברדיו כנגד "תורת‬
‫המדיטציה של כת 'הגורו'"‪ ,‬והתכוון כנראה למדיטציה הטרנסאנדנטלית‪ .‬באותה שנה קבע‬
‫גם הרצי"ה קוק שאף ככלי "לחיזוק הגוף ושמירתו" יש צורך באישור אישי מיוחד על ידי‬
‫רופאים על מנת לתרגל מדיטציה‪ .‬גם הרב חיים דוד הלוי יצא (בשנת תשמ"ב) נגד המדיטציה‬
‫הטרנסאנדנטלית‪ ,‬וקבע שאף ש"עצם הטכניקה אינה אסורה" מומלץ להימנע מהשימוש בה‪.‬‬
‫בשנת תשמ"ה פרסם הרב שלמה אבינר מאמר ב"תחומין" תחת הכותרת "הסתייעות‬
‫במדיטציה ובטכניקות דומות" בו הוא קובע כי "עניינים רוחניים מוסריים וחינוכיים אנו יונקים‬
‫ממקור דבר ה' אשר לישראל‪ ,‬ולא ממקורות זרים שמבלבלים ומטמאים את השכל והרוח‪,‬‬
‫הנפש והגוף של אדם מישראל"‪ ,‬ושיש להמנע מ"תרגילים של ריכוז מחשבתי ריקניים כחזרה‬
‫על מילה טיפשית ממקור אלילי כמו במדיטציה הטרנסאנדנטלית"‪ ,‬ולהעדיף על פניה את‬
‫ריכוז המחשבה ב"שמע"‪.‬‬
‫דברים אלה על המדיטציה מנקודת מבט הלכתית הופיעו כבר בתשנ"ח במאמר ב"תחומין"‪,‬‬
‫שנכתב על ידי הרב ד"ר נתן אופיר‪ .‬הרב אופיר‪ ,‬שהוא כנראה המומחה הגדול ביותר‬
‫למדיטציה יהודית לסוגיה בארץ‪ ,‬קיבל הסמכה לרבנות מהרבנות הראשית לישראל‬
‫ודוקטוראט מהאוניברסיטה העברית בירושלים שם שימש כרב האוניברסיטה משנת ‪0282‬‬
‫עד ‪ .0228‬הוא למד מדיטציה בצורה שיטתית בשנות ה‪ 71-‬והתחיל ללמד מדיטציה יהודית‬
‫בשנת ‪ 0222‬במסגרת עבודתו בהר הצופים‪ .‬בתגובה של הרב אופיר שנצמדה לכתבה‬
‫שפורסמה ב"מקור ראשון" (איילת קדם‪ ,‬דיוקן‪ ,‬י"ב שבט תשס"ב) על חוקר החסידות יואב‬
‫אלשטיין שגילה את הבודהיזם הוא התייחס לצדדים החיוביים שבמדיטציה‪:‬‬
‫דומה שככל שיגדל מספרם של היהודים השבים ממנזרים ומאשרמים בטיבט או מטיפוסים‬
‫בהרי ההימלאיה כשהם מלאי התפעלות מחוויות רוחניות‪ ,‬אי אפשר עוד להסתפק בפסילה‬
‫על הסף‪ .‬נצטרך לתת את הדעת לעצם התופעה ולדחפים ולמאווים שבשורשה‪ ]...[ .‬אסתכן‬
‫ואומר שעצם ההתלהבות והרצינות בחיפוש הרוחני מעודדת‪ ,‬בחושפן את הצימאון הסמוי‬
‫בנשמה היהודית‪ .‬תופעות כאלה עשויות לדרבן לקראת מציאת מענה תורני הולם אשר לא‬
‫יסתבך בבעיות הלכתיות ולא ייכשל בעבודה זרה של סינקרטיזם‪.‬‬
‫גיליון ספטמבר‪-‬אוקטובר ‪3102‬‬
‫‪www.buddhism-israel.org‬‬
‫‪- 00 -‬‬
‫בודהיזם ויהדות‬
‫הרב אופיר השתתף בקורס המדיטציה של רות'‪ ,‬ואומר היום שיש עוצמה רבה בשתיקה‬
‫במשך ‪ 8‬ימים‪ ,‬וזה יוצר מקום להרבה כוונה בתפילה‪ ,‬הקשבה לשירת הבריאה והתחברות‬
‫לריבונו של עולם‪ .‬ג'ף וג'ואנה רעייתו קיבלו הסמכה מתנועת היהדות הרקונסטרוקטיבית‬
‫(שייסד מרדכי קפלן)‪ .‬הם הושפעו רבות הן מתנועת הפמיניזם היהודי והן מתורת ר' זלמן‬
‫שכטר שלומי אותו הם רואים כרבם הרוחני‪ .‬הם מתרגלים מיינדפולנס שמקורו ב‪-‬‬
‫‪ ,Theravada‬שהוא זרם של הבודהיזם‪ ,‬אך עשו לכך הסבה יהודית מעשית‪ .‬לשאלתך‪,‬‬
‫יהודים שומרי הלכה יתקשו לקבל את מכלול החידושים כגון התפילות המעורבות עם אמירת‬
‫קדיש יתום וקדושה ושינויי נוסח פמיניסטיים ליטורגיים‪.‬‬
‫לומר תורה‬
‫רצוני להורות לכם את הדרך הטובה ביותר לומר תורה‪.‬‬
‫אל ירגיש אדם את עצמיותו כלל‪,‬‬
‫אלא יהיה כולו אוזן השומעת מה שהעולם כולו מדבר בו‪.‬‬
‫משיתחיל לשמוע דברי עצמו‪ ,‬יפסיק מיד‪.‬‬
‫מתוך "האור הגנוז"‬
‫צילום‪ :‬משה בראל‬
‫גיליון ספטמבר‪-‬אוקטובר ‪3102‬‬
‫‪www.buddhism-israel.org‬‬
‫‪- 02 -‬‬
‫בודהיזם ויהדות‬
‫הרהורים על היות‬
‫יהודי ובודהיסט‬
‫דניאל סטמבלר‬
‫תרגום‪ :‬אורנה טאוב‬
‫דניאל סטמבלר ‪ -‬ד"ר לפילוסופיה‪ ,‬מתרגל דהרמה מזה כ‪ 59-‬שנים‪ .‬הושפע בעיקר ממסורת נזירי‬
‫היער של אג'האן צ'ה ומתרגול סוטו זן‪ .‬תרגל במנזר ואט פא נאנאצ'אט בתאילנד ובמנזר קופאן‬
‫בנפאל‪ ,‬ולאחרונה תרגל במנזר זן‪-‬מאונטיין בניו‪-‬יורק בהדרכתו של ג'ון דאידו רושי‪ .‬הושפע עמוקות‬
‫מהלימוד של סוזוקי רושי ומייזומי רושי‪ ,‬מחלוצי הזן היפני בארה"ב‪ .‬גדל בקנדה‪ ,‬עלה לישראל‬
‫בתקווה לאפשר תרגול זן בארץ וחי בירושלים עם אשתו וילדיו‪ .‬משמש כמורה המנחה של מרכז הזן‬
‫בירושלים‪ ,‬כותב ומנגן‪ .‬עבודת הדוקטורט שלו מתמקדת בחקר הבודהיזם במערב‪.‬‬
‫* * *‬
‫לפני עשרים שנה הייתי לקראת סיום הטיול שלי מסביב לעולם‪ ,‬בתום לימודי באוניברסיטה‪,‬‬
‫ומצאתי את עצמי ביערות צפון‪-‬מזרח תאילנד‪ .‬כבר טיילתי יותר משנה‪ ,‬והייתי מוכן להתיישב‬
‫במקום אחד למשך כמה חודשים – הייתי די עייף‪ .‬במרכזי דהרמה בהם התארחתי ברחבי‬
‫תאילנד‪ ,‬שמעתי על ואט פא נאנאצ'אט‪ ,‬מנזר המכשיר נזירים מערביים מיסודו של אג'אהן‬
‫צ'ה‪ .‬נראה היה לי שזה המקום הנכון לחזק את תרגול המדיטציה שלי כדי שאוכל לשמור על‬
‫איזון בשובי לקנדה ובהמשך לישראל‪ ,‬לשם התכוונתי לעבור להתגורר‪ .‬היו לי ציפיות גבוהות‪.‬‬
‫הזמן בו שהיתי בנאנאצ'אט היה מעצב ויצר בסיס מוצק לאימון‪ ,‬אולם בדרכים שלא צפיתי‪.‬‬
‫הייתי נתון לטלטלה כל העת ונאלצתי לפקפק ולחקור מי אני ומה אני חושב שאני עושה‪.‬‬
‫המפגש הבא הינו דוגמא טובה לכך‪ .‬מכיוון ששהיתי במנזר לאורך זמן‪ ,‬נאלצתי לגלח את‬
‫ראשי (ואת גבותיי‪ ,‬דבר די מבהיל כשאתה מביט במראה בפעם הראשונה)‪ ,‬וללבוש בגדים‬
‫לבנים‪ .‬המנזר היה ידוע מאד בגלל קשריו עם אג'אהן צ'ה ומדי פעם הגיעה באוטובוס קבוצה‬
‫של תיירים תאילנדים לטייל בשטחו ולחלוק כבוד לנזירים‪.‬‬
‫ישנם שבילי הליכה צרים רבים המובילים ממקום למקום‪ ,‬והשתמשתי בהם למדיטצית הליכה‬
‫במשך היום בזמן התרגול האישי‪ .‬בוקר אחד‪ ,‬בשעה שהלכתי לאיטי באחד השבילים‪ ,‬פגשתי‬
‫קבוצה גדולה של תאילנדים שביקרו במנזר‪ .‬הם היו קבוצה אמידה‪ ,‬לבושה היטב‪ ,‬עם משקפי‬
‫שמש ומצלמות (פלאפונים לא היו אז)‪ ,‬ואני נעצרתי וזזתי הצידה כדי לאפשר להם לעבור‪.‬‬
‫הם ראו אותי‪ ,‬ובבת אחת‪ ,‬מבלי לומר מילה‪ ,‬כולם נפלו על ברכיהם‪ ,‬כפות ידיהם לחוצות זו‬
‫כלפי זו במחוות תפילה‪ ,‬ראשיהם קדים ועיניהם באדמה‪ .‬הייתי בהלם מוחלט‪ ,‬זיעה קרה‬
‫כיסתה אותי ונאלצתי להשתלט על הדחף העז להימלט מהמקום‪ .‬מחשבה אחת הידהדה‬
‫בראשי‪" :‬זוהי טעות איומה! לו רק ידעו שאני רק ילדון יהודי מאונטריו!"‬
‫אף אחד לא זז‪ ,‬אז עברתי את הקבוצה במהירות והמשכתי לרדת בשביל‪ .‬כמובן שכשנרגעתי‬
‫הבנתי שהם קדים לדהרמה‪ ,‬ושאני רק מייצג אותה‪ ,‬אך ההתנסות היתה כה זרה לי‬
‫ולתחושותי כיהודי קנדי‪ ,‬שנשארתי כל אותו אחר הצהריים באולם המדיטציה‪ ,‬בתהייה מי אני‬
‫ומה המשמעות של להיות בודהיסט‪ ,‬יהודי‪ ,‬אפילו זכר‪ ,‬או אדם חי‪ .‬נזכרתי בסיפור ששמעתי‬
‫ממורה אחר שהכרתי‪ ,‬הרב דויד קופר‪ ,‬המלמד מדיטציה יהודית‪ ,‬על פגישתו עם סיידו או‬
‫פנדיטא‪ ,‬מאסטר המדיטציה הבורמזי הנודע‪ .‬בזמן ריטריט עם סיידו מתקיים מפגש יומי בו‬
‫המודט – המכונה יוגי – מדווח על התנסויותיו למורה‪ .‬ברגע שהוא נכנס לחדר‪ ,‬היוגי אמור‬
‫גיליון ספטמבר‪-‬אוקטובר ‪3102‬‬
‫‪www.buddhism-israel.org‬‬
‫‪- 03 -‬‬
‫בודהיזם ויהדות‬
‫להשתטח על הרצפה לפני המורה‪ ,‬כאות כבוד‪ .‬הרב קופר שהה באחד הריטריטים וכשהגיע‬
‫תורו להתראיין‪ ,‬הוא אמר לסיידו‪" :‬במסורת שלי איננו משתחווים בפני אחרים‪ ".‬סיידו נעמד‪,‬‬
‫אחז את ידיו של רבי קופר וקרא‪" :‬אנחנו אחים!"‬
‫זמן מועט לאחר שעזבתי את נאנאצ'אט מצאתי את עצמי במקלאוד גאנג'‪ ,‬דהרמסלה עלית‪,‬‬
‫בצפון הודו‪ ,‬במקום בו יושבים הדלאי לאמה וקהילת הפליטים הטיבטים שלו‪ .‬באותה עת ניתן‬
‫היה להיפגש איתו‪ ,‬במיוחד אם היית מערבי ונרשמת מראש אצל מזכירו האישי‪ .‬הלכתי‬
‫למשרדי הממשל הטיבטי הגולה ונכנסתי לחדר רחב ידיים‪ ,‬מרוהט במכתבת עץ ישנה‬
‫ומרשימה ומספר כיסאות עץ פשוטים לפניה‪ .‬כמה פוסטרים של טיבט היו תלויים על הקירות‪,‬‬
‫ובהם נופיהם של להסה וארמון פוטלה‪ ,‬וכמובן תמונותיו של הדלאי לאמה‪ .‬גבר מטופח בגיל‬
‫העמידה‪ ,‬לבוש בחליפה בסגנון מערבי‪ ,‬ישב מאחורי השולחן וקיבל את פני באנגלית‬
‫מושלמת‪ .‬הוא בחן את הדרכון שלי ורשם מספר פרטים במחברת‪ .‬הוא הרים את מבטו ועם‬
‫ניצוץ בעיניו אמר‪" :‬האם אתה יהודי?" נעצרתי‪ ,‬חש מעט מופתע מהשאלה‪ ,‬ועניתי כן‪ ,‬כשאני‬
‫חש מיד את התחושה המוזרה אך המוכרת של חוסר מפלט‪ .‬ישבנו יחדיו בשקט משך כמה‬
‫רגעים‪ ,‬מחייכים זה אל זה‪ ,‬כאילו שאנו חולקים משהו משמעותי‪ ,‬רק שלא הייתי בטוח בדיוק‬
‫מהו‪.‬‬
‫בחיפושי אחר בודהיזם נתקלתי כל פעם בזהות היהודית שלי‪ ,‬אפילו מזכירו של הדלאי לאמה‬
‫הכיר בכך‪ .‬הדרכון שלי היה קנדי‪ ,‬לא ישראלי‪ ,‬ושמי אינו מסגיר הרבה ‪ -‬לפחות לא לטיבטי ‪-‬‬
‫וכך גם המראה שלי‪ .‬בתקופה שלאחר מכן התחלתי להבין שאיני מחליף את יהדותי‬
‫בבודהיזם‪ ,‬אלא שהאימון עוזר לי להרחיב נקודת מבט שהכילה את שניהם – ביחד עם‬
‫ההבדלים הבלתי ניתנים ליישוב לכאורה‪ .‬אפשר להיעזר כאן בוולט ויטמן‪" :‬האם אני סותר‬
‫את עצמי? טוב ויפה‪ ,‬אזי אני סותר את עצמי‪ ,‬אני גדול‪ ,‬אני מכיל המונים‪( ".‬מתוך "השיר של‬
‫עצמי")‪.‬‬
‫לא מצאתי תשובות אמיתיות לשאלות הזהות שהמשיכו לעלות בראשי במשך שהייתי‬
‫בנאנאצ'אט‪ ,‬או למען האמת‪ ,‬במשך השנים והריטריטים הרבים שבאו בעקבותיה‪ .‬אפשר‬
‫אולי להגיד שאני חש נוח יותר עם השאלה‪ ,‬ופחות זקוק לתשובה‪ .‬במידה רבה‪ ,‬השאלה‬
‫מנחמת אותי‪ ,‬כיון שהיא מזכירה לי לא להיתקע באיזשהו רעיון של מי ומה אני‪ .‬בסיום‬
‫שהייתי בתאילנד‪ ,‬שאלתי את ראש מנזר סוואן מוק‪ ,‬מנזר בדרום המארח מערביים‪ ,‬מדוע כל‬
‫כך הרבה יהודים נמשכים לבודהיזם‪ .‬פגשתי מעט מאד אמריקנים‪ ,‬ועוד פחות קנדים‪,‬‬
‫במסעותי למרכזי תרגול במזרח אסיה‪ ,‬אולם פגשתי מספר לא פרופורציונלי של ישראלים –‬
‫ואפילו הצפון אמריקנים שפגשתי היו לעיתים קרובות יהודים‪ .‬ראש המנזר‪ ,‬אמריקני בגיל‬
‫העמידה שחי את מרבית חייו הבוגרים במנזר‪ ,‬אמר בחיוך אירוני‪" ,‬הם מכירים דוקהה‪".‬‬
‫שאלת היחסים בין יהודים לבודהיזם הפכה לנושא עבודת הדוקטורט שלי‪ ,‬בעקבותיו ראיינתי‬
‫מספר מורים בודהיסטים בולטים שהיו במקורם יהודים‪ .‬דוגן כתב כידוע‪ ,‬שללמוד את דרך‬
‫הבודהה היא לחקור את העצמי‪ ,‬ובשבילי הדוקטורט היה דרך לחקור את הזהויות‬
‫המשתלבות שלי‪ ,‬היהודית והבודהיסטית‪ .‬ערכתי ראיונות ארוכים עם מורים ממסורות‬
‫בודהיסטיות שונות בתקווה להגיע לתובנות בנוגע לדינמיקה של הזהויות הללו‪ .‬במובן מסוים‪,‬‬
‫היתה זו דרך לשאול את אותה שאלה נושנה בדרכים חדשות‪ :‬מי אני? מצאתי שלמורים עם‬
‫תרגול בוגר לא היתה כל בעיה עם יהדותם‪ ,‬בדיוק כפי שלרוב האנשים אין בעיה עם צבע‬
‫עיניהם‪ .‬כל תחושת הזהות שלהם היתה קלילה יותר‪ ,‬כך שלא נותרה מעמסה שיש לדחותה‬
‫או להיאחז בה‪ .‬היא פשוט שם‪ ,‬והיא מקובלת‪.‬‬
‫כשנעשיתי מעורב בבודהיזם לראשונה בשנות העשרים המוקדמות לחיי‪ ,‬ניהלתי שיחה על כך‬
‫עם חברה סינית שלי במונטריאול‪ .‬התלוננתי בפניה שאני חש קונפליקט באשר להיותי יהודי‬
‫שמתרגל בודהיזם – הייתי בטוח שהם אינם עולים בקנה אחד‪ .‬היא הביטה בי בבלבול‪ ,‬וגם‬
‫גיליון ספטמבר‪-‬אוקטובר ‪3102‬‬
‫‪www.buddhism-israel.org‬‬
‫‪- 02 -‬‬
‫בודהיזם ויהדות‬
‫עם מעט רחמים‪ ,‬ואמרה בפשטות‪" :‬מה הבעיה?" בשבילה‪ ,‬לא היה זה שונה מהיותה סינית‬
‫וקנדית גם יחד‪ ,‬לא היה כל ניגוד בין הדברים‪ .‬מורים בודהיסטים אוהבים להגיד‪" :‬אין עצמי‪,‬‬
‫אין בעיה"‪ ,‬אך הבעיה שלי היתה שהייתי מרוכז כל כך בעצמי‪ :‬האם יהדות ובודהיזם יעבדו‬
‫בשבילי ומה ייצא לי מזה‪ .‬כשהתרכזתי פחות בעצמי ויותר בתרגול‪ ,‬ואיך הוא יעזור לשים קץ‬
‫לסבל ויטפח אהבה גדולה יותר וחמלה כלפי עצמי ואחרים‪ ,‬אזי נעלם הקונפליקט כמו חלום‬
‫בהקיץ בזמן מדיטציה‪.‬‬
‫כמורה לבודהיזם בירושלים‪ ,‬אני מקבל לעיתים שאלות מתלמידים – חלקם יהודים‬
‫אורתודוכסים‪ ,‬חלקם חילונים – על הניגודים הנראים לעין בין יהדות ובודהיזם‪ .‬בדרך‪-‬כלל‬
‫השאלות נוגעות בדבר מה בבודהיזם שעל פניו אינו מסתדר עם יהדות‪ .‬חלק מהאנשים‬
‫מודאגים מפסל הבודהה באולם המדיטציה (עבודת אלילים!)‪ ,‬חלקם אינם אוהבים את‬
‫השירה (תפילות!)‪ ,‬בעוד אחרים מסתבכים בשאלות התיאורטיות יותר‪ ,‬כמו‪ ,‬האם הריקות‬
‫היא אותו דבר כמו אלוהים? האם אלוהים ריק? היו תלמידים שבאופן פחות תגובתי‪ ,‬תיארו‬
‫את הדרכים שבהן המדיטציה השפיעה על התרגול היהודי‪ ,‬או איך ניתן לראות חלק‬
‫מהתרגול היהודי כתרגילי תשומת לב‪ .‬כל השאלות חוזרות לנקודה אחת‪ :‬מה באמת אני‬
‫עושה? כששואלים את זה‪ ,‬תוהים באופן בלתי נמנע‪ :‬ומי באמת עושה את זה?‬
‫שיטו סיצ'יאן‪ ,‬אחד מהאבות הסינים של הזן מהמאה השמינית‪ ,‬התבקש להסביר את הדרך‬
‫על‪-‬ידי תלמידו הקרוב‪ .‬באותה עת היתה מחלוקת ועוינות רבה בזן בין בתי הספר של הזרם‬
‫הצפוני והזרם הדרומי בסין‪ .‬שיטו אמר‪" :‬הדרך הזו אינה מספקת‪ ,‬וגם הדרך שאיננה זו אינה‬
‫מספקת‪ ,‬ושניהם ביחד – הדרך הזו והדרך שאיננה זו‪ ,‬אינם מספקים‪ .‬איך זה עבורך?" כך‬
‫בדיוק אני מרגיש בנוגע לדרכים של היהדות והבודהיזם כפי שחי אותם היחיד – לא כבעיה‬
‫תיאורטית‪ .‬מילות המפתח בתשובתו של שיטו הם‪" :‬איך זה עבורך?"‪ ,‬כיון שהם מעבירים את‬
‫האחריות לכל אדם להבין – לתרגל! – את הדרך הרוחנית שלו‪ .‬התשובה שלי אינה‬
‫התשובה שלך‪ ,‬אבל היא יכולה לעודד אותך לחפש את התשובה שלך‪ .‬בזן אנו אומרים שאנו‬
‫מתרגלים את השאלה הגדולה של חיים ומוות‪ ,‬שמשמעותה היא שאנו תמיד שומרים את‬
‫השאלה בסמוך ללבנו‪ ,‬ולא את התשובה‪ .‬זה מה שגורם לי להמשיך לתרגל‪.‬‬
‫הגישה של אי ידיעה‪ ,‬של אי היאחזות בחוזקה בהגדרה של מי שאנחנו‪ ,‬מכונה גם תודעת‬
‫המתחיל‪ .‬אין זה אומר שלא יכולים להיות לנו רעיונות וזהויות‪ ,‬אך הם אינם נתפשים כקבועים‬
‫ובלתי משתנים‪ .‬אנו נשארים פתוחים אל הלא נודע‪ ,‬אל האחר‪ ,‬ואל העצמי הגמיש שלנו‬
‫המסוגל להכיל יותר משאנו לעיתים קרובות מגדירים‪ .‬האימרה הידועה ביותר של סוזוקי רושי‬
‫היא‪" :‬בתודעת המתחיל ישנן אפשרויות רבות‪ ,‬בתודעת המומחה יש מעט‪ ".‬אני חושב שזו‬
‫גישה טובה לבודהיזם וליהדות שבתוכנו‪ .‬לפני כמעט מחצית המאה‪ ,‬באותה תקופה שסוזוקי‬
‫רושי לימד בסן פרנציסקו‪ ,‬זמרת העם ג'וני מיטשל כתבה את השיר "עננים"‪ ,‬שבו מהדהד‬
‫רעיון דומה‪" :‬בחנתי את החיים משני הצדדים עכשיו‪ ,‬מניצחון והפסד ועדיין‪ ,‬אני נזכרת דווקא‬
‫באשליות של החיים‪ ,‬אינני מכירה את החיים כלל‪".‬‬
‫‪“I've looked at life from both sides now,‬‬
‫‪From win and lose and still somehow,‬‬
‫‪It's life's illusions I recall,‬‬
‫”‪I really don't know life at all.‬‬
‫שיטו היה זה שכתב את הסנדוקאי‪ ,‬שיר שמדוקלם מדי יום במנזרי זן ברחבי העולם עד היום‪.‬‬
‫אפשר לתרגם את "סנדוקאי" כ"ההרמוניה של היחיד והרבים"‪ ,‬והשיר מתאר כיצד ההבדלים‬
‫בין החוויות שלנו לבין העולם‪ ,‬יכולים להגיע לכדי הרמוניה‪ .‬זה קורה על ידי הבנת האחדות‬
‫גיליון ספטמבר‪-‬אוקטובר ‪3102‬‬
‫‪www.buddhism-israel.org‬‬
‫‪- 05 -‬‬
‫בודהיזם ויהדות‬
‫של כל הדברים‪ ,‬מבלי להפוך את הכל לאחד ‪ -‬כלומר‪ ,‬מבלי להתעלם מן ההבדלים ביניהם‪.‬‬
‫בשיר נכתב‪" :‬לכל אחד מאין ספור הדברים יש את ערכו‪ ,‬הבא לידי ביטוי בהתאם לתפקידו‬
‫ומקומו‪ ".‬חיפוש הערך‪ ,‬היתרון שנובע מהשונות‪ ,‬הינו תרגול מועיל; הוא מסיר את מעמסת‬
‫הניגודים‪.‬‬
‫לפני שחזרתי לקנדה מהמזרח הרחוק נפגשתי עם למה זופא רינפושה‪ ,‬לאחר שביליתי‬
‫מספר חודשים במנזרו בקופן והתכוננתי לעזוב‪ .‬שאלתי אותו אם עדיף לי להישאר בקנדה או‬
‫לעבור לישראל – מה יועיל לי יותר מבחינת התרגול? הוא הוציא שקית בד קטנה‪ ,‬קשורה‬
‫בחוט‪ ,‬ופתח אותה כדי להוציא כמה חתיכות של עצם יאק‪ .‬אלה היו סוג של קוביות בהם‬
‫השתמש כדי לבחון את העתיד‪ .‬הוא החל לגלגל אותם על הקרקע ולאחר כל גלגול בחן אותם‬
‫מקרוב‪ ,‬ואז שב וגלגל‪ .‬זה נמשך לפחות חמש דקות‪ ,‬וככל שהזמן חלף לאיטו חשבתי שעתיד‬
‫מזעזע לבטח מחכה לי‪ .‬הוא נעצר‪ ,‬אחסן את הקוביות ואמר בפשטות‪" :‬קנדה טוב‪ ,‬ישראל‬
‫טוב‪ .‬אולי תנסה את ישראל‪ ".‬זה מה שעשיתי‪ ,‬ואני יודע ששני הצדדים עכשיו הינם טובים‪.‬‬
‫עיקר‬
‫אחרי פטירת ר' משה מקוברין‪ ,‬נזדמן אחד מתלמידיו לפני ר' מנדל מקוצק‪,‬‬
‫שאל אותו הצדיק‪" ,‬איזה דבר היה העיקר אצל רבך?"‬
‫"מה שהתעסק בו אותה שעה היה אצלו העיקר"‪.‬‬
‫תודה ליעקב רז‬
‫וידאו‬
‫דב אלבוים מארח את יובל אידו טל ב‪'-‬מקבלים שבת' ‪ -‬פרשת בא‪( ‎‬יציאת מצרים)‬
‫‪ 27‬דקות‬
‫לצפייה‬
‫גיליון ספטמבר‪-‬אוקטובר ‪3102‬‬
‫‪www.buddhism-israel.org‬‬
‫‪- 06 -‬‬
‫בודהיזם ויהדות‬
‫בודהיזם ויהדות‪,‬‬
‫היילכו שניהם יחדיו‬
‫בלתי אם נועדו?‬
‫אביגיל גרץ‬
‫אביגיל גרץ ‪ -‬מתרגלת מדיטציה ואת דרך הדהרמה מ‪ .111/-‬מחזאית‪ ,‬מלמדת קולנוע‪ ,‬טקסטים‬
‫יהודיים‪ ,‬ומדיטציה במסגרות שונות‪ .‬בעלת טור שעסק בתרגול בודהיסטי בחיי היום‪-‬יום באתר ‪NRG-‬‬
‫מעריב‪ ,‬ב ‪ 1151‬התפרסם ספרה הראשון "בת של רב"‪ .‬גרה באבו‪-‬גוש‪.‬‬
‫* * *‬
‫מורה הדהרמה‪ ,‬כריסטופר טיטמוס‪ ,‬תמיד אומר שבבסיס כל הדתות‪ ,‬בגרעין העמוק שלהן‪,‬‬
‫מצויה האהבה‪ .‬הבעיה היא שאף דת לא מלמדת ולא נשארת רק עם אותו גרעין של אהבה‬
‫ושלום בין בני האדם אלא היא בונה תילי תילים של הפרדות‪ ,‬הנחיות משעבדות ושיפוט של‬
‫כל מי שאינו בן דתך‪.‬‬
‫כמי שגדלה בבית דתי (אם כי קונסרבטיבי‪ ,‬היינו פלורליסטי) אני יכולה להעיד שהפער הזה‬
‫הוא כל ההבדל כולו והניסיון לגשר עליו‪ ,‬ניסיון שהחברה הישראלית החילונית הדמוקרטית‬
‫כולה נמצאת בו‪ ,‬וגם אנשים בתרגול הבודהיסטי הוא ניסיון נואש הקשור בקושי לוותר על‬
‫זהותנו המולדת‪.‬‬
‫סדר הפסח שהתקיים לא מזמן ממחיש את הפער‪ .‬אנשי הרוח או הניו‪-‬אייג' ינסו להראות עד‬
‫כמה עקרון החירות הוא רלבנטי ומשמעותי אך בפועל‪ ,‬הקניות‪ ,‬הניקיונות‪ ,‬ההתחשבנויות‬
‫המשפחתיות שסביב החג שלא לדבר על כך שההגדה מדברת רק על חירותו של צד אחד‪,‬‬
‫הם אלו שבאים לידי ביטוי בחיי היום יום שלנו‪.‬‬
‫כמובן שיש ניסיונות וחידושים בתנועות הפלורליסטיות היהודיות‪ ,‬אך גם הן מתקשות לוותר‪,‬‬
‫או עדיין נושאות את הידיעה שהמקור הוא אחרת‪ .‬למשל באמירה "שפוך חמתך על הגויים"‬
‫שכבר בימי הביניים בווארמייזה הייתה קהילה שבגלל פחד שהשכנים יבינו שינתה את‬
‫הטקסט ל"שפוך אהבתך על הגויים"‪ .‬גם בשינוי הגרסא עדיין יש היצמדות לזהות‪ ,‬יש הפרדה‬
‫מקוממת בין אנחנו לבין האחרים‪ .‬הפרדה שבמסורת הבודהיסטית אין לה מקום‪.‬‬
‫במסורת הבודהיסטית אין אלוהים שאפשר להיתלות עליו‪ ,‬לבני אדם יש את הכוח‪ .‬את הכוח‬
‫לחולל בעצמם טרנספורמציה‪ .‬אין העדפות בין בני‪-‬אדם‪ ,‬כולם באמת שווים‪ .‬כולם רוצים‬
‫להיות מאושרים ולא לסבול וההגדה של פסח עומדת בסתירה לעקרונות הללו‪ .‬אם אנחנו‬
‫הולכים בדרך הדהרמה אין באמת מקום וטעם לספר ביציאת מצרים כפי שהיא נמצאת עכשיו‬
‫בהגדה‪ .‬יש מקום לדבר על "מה נשתנה" ועל "יציאה מחירות לעבדות" אבל אי אפשר לכלול‬
‫את בסיס ההגדה שיוצרת הפרדה בין עמים ומעניקה את הכוח‪ ,‬את המילה הסופית לכוח‬
‫זרועו של אלוהים‪.‬‬
‫את האמירה הסופית הזו ביטאתי גם בספר הפרוזה שלי "בת של רב" שיצא לאור השנה ובין‬
‫השאר הוא עוסק בהתמודדות של ילדה מרדנית בבית גידולה הפלורליסטי‪ .‬מרד שלעיתים‬
‫יותר מורכב ממאבק אל מול משהו קשיח ונוקשה‪.‬‬
‫"אבא אכן קם בחוסר נוחות ואמר שאולי באמת אלך להביא את סבתא ואז שב והתיישב‬
‫ואמר שכמו בכל דיון תיאולוגי אין ברירה מלומר שיש דברים שקטונו מלהבין‪ .‬מכיוון שניסיתי‬
‫גיליון ספטמבר‪-‬אוקטובר ‪3102‬‬
‫‪www.buddhism-israel.org‬‬
‫‪- 07 -‬‬
‫בודהיזם ויהדות‬
‫להבין אם זה הרגע המתאים ללכת לסבתא או לא‪ ,‬לא אמרתי שזה פאנץ' ליין שאני שונאת‪.‬‬
‫הרי אם מדגישים שנבראנו בצלם אלוהים‪ ,‬למה בסופו של כל דיבור אודותיו אנחנו מתכווצים‬
‫מולו כחגבים ּבורים"‪.‬‬
‫פמה צ'ודרון בספרה "כשהדברים מתפרקים" מדברת בדיוק על זה כשהיא מצביעה על‬
‫הקושי של בני‪-‬אדם במערב‪ ,‬כולל כאלו המגדירים עצמם כבודהיסטים לוותר על אלוהים‪:‬‬
‫"אמונה באל היא שכנוע עמוק במציאותה של יד כלשהי לאחוז בה‪ :‬אם רק נעשה את‬
‫הדברים הנכונים‪ ,‬מישהו יעריך אותנו וידאג לנו"‪ .‬אתיאיזם אמיתי היא אומרת הוא הירגעות‬
‫עם הערפול ואי הוודאות של רגע ההווה בלי להזדקק למשהו‪/‬מישהו שיגן עלינו‪ .‬הרי‬
‫הדהרמה לא נותנת לנו שום דבר להיאחז בו ובכל נקודת שיח המנסה להשוות ולהראות את‬
‫הדמיון בין המסורת היהודית לבודהיסטית הזו ישנו הפער הזה שלעולם לא יכול להיות לו‬
‫מענה‪.‬‬
‫כמובן שהעובדה שיש זרמים שונים ביהדות‪ ,‬כולל הזרם החילוני‪ ,‬אל לנו להקל בה‪ .‬היא‬
‫משמעותית מאוד כי זו התרבות בה אנו חיים‪ .‬אבא שלי שכאמור הוא רב קונסרבטיבי תמיד‬
‫אומר לאנשים שלא יאמינו כשאומרים להם שהיהדות מצווה כך וכך‪ ,‬תמיד לזכור שזה יהודים‬
‫שאומרים כך וכך‪ .‬בני אדם שמפרשים טקסטים וצוברים כוח‪ .‬מנסים לפרש לעצמם את‬
‫תרבותם וזהותם‪ ,‬לחיות איתה בשלום‪.‬‬
‫בספר הפופולארי של ד"ר מיכה גודמן על "מורה נבוכים" מאת הרמב"ם אפשר לראות כיצד‬
‫הספר מביא פרשנות של יהודי על פרשנות של עוד יהודי וזה לא אומר שזה מה שמשקף את‬
‫היהדות‪ ,‬זה לא בהכרח כרטיס הביקור שלה‪ .‬וגם אם לחלק הוא מספיק ואת החלק השני הוא‬
‫מרגיע‪ ,‬עדיין ישנם הפרטים הקטנים בסוף התמונה הכוללת‪.‬‬
‫"ביסוד התורה עומדת האמונה שלאדם יש בחירה חופשית‪ .‬האדם לא רק מעצב את דרכו‪,‬‬
‫הוא גם מכונן את אישיותו‪ .‬הוא אינו נתפס כמי שלכוד בהרגליו או נעול בחוויותיו‪ ,‬אלא כמי‬
‫שבכוחו לשחרר את עצמו מכל אלו ולברוא את עצמו מחדש‪ .‬יכולת זו מכונה במסורת‬
‫היהודית ‪ -‬התשובה‪ .‬אם השבת מגלמת את האמונה באלוהים כבורא העולם כולו‪ ,‬אזי‬
‫התשובה מגלמת את האמונה באדם כבורא עולם‪ ,‬כמי שיכול לברוא את עולמו הפנימי"‪.‬‬
‫הטקסט הנ" ל יכול להישמע מאוד דהרמי אבל בשבילי עצם נוכחותה של המילה אמונה‬
‫שומטת את הקרקע ו"מוכיחה" את טענתי‪.‬‬
‫ההזמנה לכתוב על שתי המסורות האלו גרמה לי לבחון את הדרך שעשיתי עם שתיהן‪.‬‬
‫בסוכות ‪ 2112‬עת הלכתי לריטריט הראשון שלי בעמותת תובנה אל מול מחאותיהם של‬
‫משפחתי שאעדר מהחג התחלתי גם לעבוד ב"בינה" ארגון העוסק בחקירה של זהות יהודית‬
‫חילונית‪ .‬מקום שעל אף הנחתו שיש כזה דבר ‪ -‬זהות‪ ,‬הפך לי לבית וגם לו יש חלק גדול‬
‫בהתפתחות הפנימית שלי‪ .‬שני היסודות החדשים בחיי‪ ,‬שאולי קצת סתרו זה את זה‪ ,‬הפכו‬
‫למקלות ההליכה שלי‪ .‬מלבד מקום עבודה‪" ,‬בינה" נתנה לי את האפשרות להגדיר מחדש‬
‫ממקום אחר ופתוח את יחסי עם הבית היהודי שלי אבל למעשה לא אפשרה לי (או יותר נכון‬
‫אני לא אפשרתי לעצמי) להתרחק באמת‪ .‬לראות את הדברים כסיפור שאני מספרת‪ .‬הייתי‬
‫זקוקה לעסוק בזהות יהודית כדי לא להיוותר חלילה ללא זהות כלל‪ ,‬חופשייה כמו הבודהה‪.‬‬
‫למעשה עסקתי רבות בנסיון לגשר ולחבר בין שתי המסורות ואף כתבתי טור שבועי שפירש‬
‫את פרשות השבוע בזווית בודהיסטית‪ .‬כן הבחנתי לאורך השנים‪ ,‬במיוחד כשהתחלתי‬
‫להנחות מדיטציה ודברים הקשורים לדהרמה שיש הבדל עצום בצורת ההוראה שלי‪ .‬כשאני‬
‫מלמדת טקסטים יהודיים ישנו מאבק‪ ,‬ישנו ניסיון להראות את החוכמה היהודית‪ ,‬להגן עליה‪,‬‬
‫לפרש אותה‪ ,‬להתאמץ שהיא תתחבב על הלומדים‪ .‬ואילו כשאני מלמדת דהרמה‪ ,‬ה"אני"‬
‫שלי יוצא מהתמונה‪ .‬אני רק צינור שהחוכמה עוברת דרכו‪ .‬לדהרמה יש כוח משלה ואם יש‬
‫בה אמת היא תעשה את שלה על השומעים‪ .‬היא לא מסתירה שום שפן מתחת לכובע‪ .‬ושוב‪,‬‬
‫גיליון ספטמבר‪-‬אוקטובר ‪3102‬‬
‫‪www.buddhism-israel.org‬‬
‫‪- 08 -‬‬
‫בודהיזם ויהדות‬
‫היא לא מספקת הבטחות‪ ,‬היא דרך‪ .‬כמו שכותבת פמה צ'ודרון "דהרמה היא הערכה מלאה‬
‫של הארעיות והשינוי‪ .‬התורה מתפוררת‪ ,‬כשאנחנו מנסים לתפוס אותה‪ .‬הדהרמה לא נועדה‬
‫להיות אמונה"‪.‬‬
‫כמו במשל הבודהה על קורת העץ אני מניחה לעת עתה למקל ההליכה היהודי שלי‪ .‬לא שאין‬
‫בו טעם ושמחה וחלק מעיצוב זהותי אבל אני רואה‪ ,‬בדיוק כפי שכריסטופר הצביע‪ ,‬רואה‬
‫יותר ויותר את המגבלות שהוא שם על יכולתי לאהוב ולהיות חופשייה בעולם‪.‬‬
‫צילום‪ :‬אפי פז‬
‫גיליון ספטמבר‪-‬אוקטובר ‪3102‬‬
‫‪www.buddhism-israel.org‬‬
‫‪- 02 -‬‬
‫בודהיזם ויהדות‬
‫סיפור יונה‬
‫בראייה בודהיסטית‬
‫פניננדו בהיקהו‬
‫פניננדו בהיקהו ‪ -‬יליד הארץ‪ ,‬בן ‪ ,15‬נזיר במסורת נזירי היער של צפון‪-‬מזרח תאילנד‬
‫* * *‬
‫ביום הכיפורים אחר הצהריים נהוג לקרוא בבתי הכנסת את ספר יונה‪ ,‬בעיקר בגלל הפסוקים‬
‫המתארים את סלחנותו של אלוהים ואת האפשרות לחזור בתשובה ולהינצל מעונשו‪ .‬ואולם‪,‬‬
‫בקריאה בודהיסטית ספר יונה‪ ,‬למרות שהוא משובץ בין תרי‪-‬עשר הנביאים ולמרות שכל‪-‬כולו‬
‫סיפור‪-‬מעשה‪ ,‬הנו ספר חכמה מובהק‪ ,‬עמוק אף יותר מספר איוב‪ .‬בקריאה כזו מתפקד‬
‫אלוהים כמורה החכם‪ ,‬המוליך את יונה צעד‪-‬אחר‪-‬צעד אל ההתפכחות וההארה‪.‬‬
‫בראשית הסיפור אנו פוגשים את יונה במצב של תסכול‪ :‬כח עליון שולח אותו לשליחות‬
‫שאינה טובה בעיניו‪ .‬בנקודה זו אין תגובתו – לברוח – מוסברת‪ ,‬אבל במועד מאוחר יותר‬
‫ישה‪ :‬כִ י י ַָדעְ ִתי כִ י‬
‫ַאדמָ ִתי‪ ,‬עַ ל‪-‬כֵּן ִק ַד ְמ ִתי לִ בְ רֹחַ ַת ְר ִש ָ‬
‫הוא מסביר‪" :‬הֲ לוֹא‪-‬זֶ ה ְדבָ ִרי עַ ד‪-‬הֱ יו ִֹתי עַ ל‪ְ -‬‬
‫אַ ָתה אֵּ ל‪-‬חַ ּנּון וְ ַרחּום‪ ,‬אֶ ֶרְך אַ פַ יִ ם וְ ַרב‪-‬חֶ סֶ ד וְ נִחָ ם עַ ל‪-‬הָ ָרעָ ה"‪ .‬אם אנו חושבים לרגע מה מציק‬
‫ליונה באופן שאיננו יכול להשלים אתו‪ ,‬הרי שזו הדרך בה מתנהל העולם‪.‬‬
‫הבריחה שהוא בורח מזכירה במידת מה את הסיפור על "הפגישה בסמארה" שבו המשרת‬
‫מנסה לברוח מן המוות אבל בורח דווקא למקום שבו צפוי לו מותו‪ :‬יונה רוצה לברוח מן‬
‫השליחות לנינווה‪ ,‬אבל רגליו מוליכות אותו לעלות דווקא על אניה המפליגה לתרשיש‪ ,‬צפונה‬
‫בכיוון נינווה‪ .‬יונה העולה על האניה בטוח שלקח את גורלו בידיו ואינו רואה את יד הגורל‬
‫המוליכה אותו‪.‬‬
‫על האניה אלוהים "מנער" את יונה נער‪-‬היטב בסערה‪ ,‬והוא נאלץ לשנות את נקודת‬
‫השקפתו‪ .‬להבנתו בשלב זה‪ ,‬הוא טעה בזאת שנמלט מן היבשה אל הים‪ ,‬כי אלוהים הוא‬
‫אלוהי השמיים אשר עשה את הים ואת היבשה‪ .‬יונה מבין שאין בשלושת אלו מקום שיד האל‬
‫לא תשיג אותו‪ ,‬הוא נואש מניצחון חזיתי על הגורל‪ ,‬אבל הוא עדיין מבקש לבחור יעד שאינו‬
‫בשמים‪ ,‬בים או ביבשה‪ :‬הוא משדל את הספנים להטביעו‪ ,‬וכך יימלט מגורלו‪.‬‬
‫אלא שהמוות מסרב לקחת אותו‪ ,‬וגורל רע ממות מחכה לו‪ .‬במעי הדג זוכה יונה לאחד משני‬
‫הרגעים בהם הוא מגיב באופן ישיר למה שקורה לו‪ ,‬ולא לדרך בה מתנהל העולם‪ .‬כאן אינו‬
‫מחשב חישובים איך צריך העולם להתנהל‪ ,‬כאן הוא פשוט משווע להצלה‪ .‬חוויה זו‪ ,‬יחד עם‬
‫ההצלה הבאה בעקבותיה‪ ,‬משנים שוב את נקודת המבט של יונה‪ .‬להבנתו עכשיו‪ ,‬גם מותו‬
‫הוא ביד אלוהים ואין עצה כי אם לשתף‪-‬פעולה‪ .‬הוא קם והולך אל נינווה למלא את שליחותו‪.‬‬
‫למרות שני שנויי התפיסה שעבר יונה‪ ,‬והעובדה שביצע את שליחותו כנדרש‪ ,‬עמדתו‬
‫הבסיסית עדיין לא השתנתה‪ .‬הוא עדיין לא משלים עם הדרך בה מתנהל העולם והדבר‬
‫גיליון ספטמבר‪-‬אוקטובר ‪3102‬‬
‫‪www.buddhism-israel.org‬‬
‫‪- 21 -‬‬
‫בודהיזם ויהדות‬
‫חורה לו‪ .‬גם אם המות ביד האל‪ ,‬עדיין הוא יכול לפחות לבקש את אלוהים ‪ַ :‬קח‪-‬נָא אֶ ת‪-‬נַפְ ִשי‬
‫ִממֶ ִּני ‪:‬כִ י טוֹב מו ִֹתי מֵּ חַ יָי‪ ,‬ובכך לשמור על אוטונומיה אכזיסטנציאלית‪ .‬תשובתו של האל‬
‫חידתית‪ :‬הַ הֵ יטֵ ב חָ ָרה לְָך? ויונה‪ ,‬שאינו מבין אותה בשלב זה‪ ,‬אינו עונה‪ ,‬יוצא את נינוה‬
‫ומקים במרחק‪-‬מה ממנה סוכה בה הוא יושב לראות מה יקרה בעיר‪ .‬להבנתו כעת‪ ,‬העם‬
‫בנינוה יחזרו לסורם והוא "יוכיח" כי הצדק היה כל הזמן אתו‪ :‬בני נינוה אינם ראויים לרחמים‪.‬‬
‫עכשיו ממתין ליונה הלקח האחרון‪ .‬יש לו סוכה ויש לו צל‪ ,‬אבל אלוהים מזמן לו קיקיון שנותן‬
‫לו צל נוסף‪ ,‬ויונה שמח על הקיקיון שמחה גדולה‪ .‬זוהי ההזדמנות השנייה שבה יונה מגיב‬
‫באופן ישיר למה שקורה לו‪ ,‬ואינו מחשב חשבונות‪-‬עולם‪ :‬הוא שמח שמחה גדולה‪ ,‬כפי‬
‫שבמעי הדג הוא קרא לעזרה‪ :‬עכשיו טוב לו‪ ,‬כפי שבמעי הדג היה לו רע‪ ,‬בלי קשר לדרך‬
‫שבה מתנהל העולם‪ .‬וכדי לחדד את המסר – מיד משחיתה תולעת את הקיקיון והוא נובל‪.‬‬
‫והנה‪ ,‬הסוכה שבנה לשם צל כבר אינה מספיקה לו‪ ...‬הוא מרגיש את השמש במלא עוזה‬
‫יקיוֹן? ותשובתו‬
‫ושוב רע לו‪ .‬ובהיותו בתוך הטלטלה הזו הוא נשאל‪ :‬הַ הֵּ יטֵּ ב חָ ָרה‪-‬לְ ָך עַ ל‪-‬הַ ִק ָ‬
‫מנהמת‪-‬לבו – הֵּ יטֵּ ב חָ ָרה‪-‬לִ י עַ ד‪-‬מָ וֶ ת‪.‬‬
‫חשוב לשים לב להבדל בין השאלה הראשונה לשנייה‪ :‬בראשונה הוא נשאל כאשר מה‬
‫שהכעיס אותו היה ניהול העולם‪ ,‬והעובדה שהוא נאלץ להיות חלק מעולם בלתי‪-‬צודק ובלתי‪-‬‬
‫מובן זה‪ .‬בשנייה הוא נשאל כאשר מה שמכעיס אותו הוא אבדן הקיקיון‪ ,‬שלא עמל בו ולא‬
‫גדלו‪ ,‬שבן‪-‬לילה היה ובן‪-‬לילה אבד‪ .‬אבל מילות השאלה הן אותן מילים‪ ...‬וכל עניינן של‬
‫השאלות הוא להסב את תשומת לבו שהחרון "עד מוות" שהוא חש בשני העניינים‪ - ,‬וזה‬
‫המסר האלוהי‪ ,‬או הלקח הבודהיסטי – הוא אותו חרון‪.‬‬
‫אותו חרון? היתכן? מצד אחד קיקיון בן חלוף שלא היה בו צורך מלכתחילה‪ ,‬ומצד שני ניהול‬
‫העולם כולו‪ ,‬או לפחות גורלה של ִנינְוֵּ ה הָ עִ יר הַ גְ ד ֹולָה‪--‬אֲ ֶשר יֶש‪-‬בָ ּה הַ ְרבֵּ ה ִמ ְש ֵּתים‪-‬עֶ ְש ֵּרה ִרב ֹו‬
‫ָאדם אֲ שֶ ר ֹלא‪-‬י ַָדע בֵּ ין‪-‬יְ ִמינ ֹו לִ ְשמֹאל ֹו ‪ּ,‬ובְ הֵּ מָ ה ַרבָ ה‪ ,‬שניהם מעוררים ביונה אותו חרון עד מוות?‬
‫ָ‬
‫השאלה נשארת תלויה באוויר‪ .‬אלוהים‪ ,‬כמו בשלבים הקודמים שבהם הוא מניח ליונה לגבש‬
‫הבנה חדשה‪ ,‬מניח לו להתבונן בליבו פנימה ולתהות – אך הפעם לא על הדרך בה העולם‬
‫מתנהל‪ ,‬אלא על הדרך בה הוא עצמו מתנהל‪:‬‬
‫·‬
‫·‬
‫·‬
‫·‬
‫·‬
‫על המקום ממנו צומח הכעס הזה בשני ההיבטים שלו;‬
‫על ההיאחזות שלו בדעתו איך צריך להתנהל העולם – כפי שהתקשר לקיקיון שלו‬
‫שנתן לו קצת יותר צל;‬
‫על כך שפעמיים כבר שינה את הבנתו‪ ,‬ומתברר שהיא אינה קבועה יותר מן הקיקיון;‬
‫על זה שהמהירות בה הוא נתפש כל‪-‬פעם להבנה החדשה גדולה כל כך עד שאינו‬
‫מודע כלל לשינוי‪ ,‬ובשבילו זו תמיד "דעתו" שהוא נלחם עליה;‬
‫על זה שבעצם אין מדובר לא בקיקיון ולא בדעה‪ ,‬אלא בדיוק באוטונומיה‬
‫האכזיסטנציאלית שעליה הוא נלחם וב”אני” השברירי שעליו הוא מגונן‪.‬‬
‫אם ימשיך יונה בקו זה‪ ,‬הוא עוד עשוי להגיע להארה‪ .‬ואולי מסתיים הספר בשאלה מפני‬
‫שהיא אכן הביאה את יונה אל סוף הדרך‪.‬‬
‫גיליון ספטמבר‪-‬אוקטובר ‪3102‬‬
‫‪www.buddhism-israel.org‬‬
‫‪- 20 -‬‬
‫בודהיזם ויהדות‬
‫התבודדות‪ .‬צעקה‪ .‬דממה‪.‬‬
‫מי שרוצה לטעום אור הגנוז‪ ,‬ירבה בהתבודדות‪ .‬ובזה יסורו מעליו כל‬
‫הפחדים‪ .‬ועל ידי זה שמתבודד מפנה ליבו מכל עסקי העולם הזה ומבטל‬
‫הכל עד שמבטל את עצמו לגמרי‪ .‬שלא יהיה בו שום גאות ושום ממשות‪.‬‬
‫ועל ידי זה נכללת נפשו בשורשו‪ .‬ועל ידי זה נכלל כל העולם עמו בשורשו‪,‬‬
‫דהיינו שנכלל עימו הכול באחדותו יתברך‪.‬‬
‫יכולים לצעוק בקול דממה דקה‪ ,‬בצעקה גדולה מאד‪ ,‬ושום אדם לא‬
‫ישמע כלל‪.‬‬
‫ר' נחמן מברסלב‬
‫הצטרפו ל‪'-‬בודהיזם בישראל' בפייסבוק‬
‫עורך‪ :‬משה בראל מערכת‪ :‬אבי פאר‪ ,‬אילן לוטנברג‪ ,‬דורון מלכא‪ ,‬מרב ראט‬
‫מנהלת האתר‪ :‬ענת הירש מרכזת קבוצת פייסבוק‪ :‬אלה זוהר‬
‫גיליון ספטמבר‪-‬אוקטובר ‪3102‬‬
‫‪www.buddhism-israel.org‬‬
‫‪- 22 -‬‬
‫בודהיזם ויהדות‬