התפתחות המדיטציה היהודית והרלוונטיות שלה לחינוך ילדים ובני נוער ד”ר תומר פרסיקו לא קשה למצוא היום ספרים ,סדנאות ואפילו קהילות המוקדשים למה שמכונה “מדיטציה יהודית” .אמנם ,תחת הכותרת הזאת נכנסים דברים רבים ושונים ,אולם אין כל ספק שלא הייתה בהיסטוריה היהודית תקופה שבה התעניינו רבים כל כך בתרגולות השונות שבעזרתן אנחנו יכולים לשנות את המצב התודעתי שלנו לטובה .לאורך התפתחותה של המסורת היהודית ,תרגולות מדיטטיביות היו נחלתם של בודדים .המדיטציה מעולם לא הייתה במרכז חיי הדת היהודית ,כפי שהיא (לפחות באידיאל המוצהר) ברבות מהמסורות הרוחניות המזרחיות .והנה ,בסוף המאה העשרים היינו עדים לפריחה פנומנאלית של העיסוק היהודי בטכניקות שונות של מדיטציה. אין זה במקרה ,אלא בהתאם לרוח התקופה. העידן המודרני מתאפיין בהפניית המבט פנימה ,אל חיי הנפש .לא בכדי התפתח שדה הפסיכולוגיה לא לפני תחילת המאה העשרים. אנחנו כולנו מתעניינים הרבה יותר ב”מה שבפנים” מאשר בחיצוניות -למעשה ,המונח “חיצוני” הפך עבורנו ממש למילת גנאי .איני בא אם היו שואלים אותי מיהו ההוגה היהודי המומלץ ביותר ללמוד ממנו מדיטציה לא הייתי הולך דווקא לאחד מהמורים בני זמננו (למרות שכמה מהם בהחלט מצוינים) .מבחינתי רבי קלונימוס קלמיש שפירא ,האדמו”ר מפיאסצנה ,הוא העילוי המדיטטיבי המפוספס שלנו ,מפוספס בעיקר משום שלא זכינו ללמוד ממנו והוא לא זכה לפתח בשלמות את תורתו. האדמו”ר מפיאסצנה נרצח בשואה ,ולא זכה להביא את תורתו המדיטטיבית המבריקה להמונים .רשמיו על הנושא נמצאו אחרי המלחמה קבורים באדמת גטו ורשה ,ורק כיום מתחילים להעריך את גאוניותם .הנה למשל ציטוט אחד מתוך תורתו ,המלמד רבות: “הרגשתך מקופלת בך ואין אתה מכירה. לכן הרחב נא אותה במחשבתך”( .הכשרת האברכים ,י’ ,עמ’ קמא) כמה רגישות וחֹכמה יש במשפט הבודד הזה. האדמו”ר מפיאסצנה מצביע בו על האמת צילום :דן פרץ ד”ר תומר פרסיקו מלמד את הקורס “פרקטיקות מדיטטיביות בקבלה ובחסידות”, במסגרת התכנית לתואר שני במדעי היהדות עם התמחות בחינוך יהודי במכון .במהלך הקורס מפגיש פרסיקו את הסטודנטים עם הטכניקות המדידטיביות היהודיות שהתפתחו לאורך ההיסטוריה ,ומדגים כיצד מעבדים ומעדכנים כיום רבנים ומורים רוחניים בני זמננו את הטכניקות העתיקות עבור הקהל המודרני. לטעון שהעניין בחיי הנפש אינו במקום .להֶפך: חשוב שנהיה מודעים לעצמנו ,שנהיה קשובים למה שקורה בתוכנו .והרי לשם כך פותחו הטכניקות השונות של המדיטציה .בהתאם לכך ,מסורות מדיטטיביות שהיו פעם נחלתם של יחידי סגולה או קבוצות מצומצמות שלמדו יחד תורות איזוטריות הופכות היום לנחלת הכלל .אנחנו מתעניינים יותר ויותר במסורות המיסטיות שלנו ,ולא מוכנים להשאיר אותן כרכושה של אליטה אינטלקטואלית או כאות מתה בספרי העבר. הפשוטה שאיננו מכירים את עצמנו .אנחנו לא מצליחים להיות מודעים להרגשותינו ורגשותינו ,מפני שאנחנו עסוקים -פיזית ומנטלית -במרוץ החיים .כפי שלא נטעם באמת אוכל שאנחנו לועסים אם לא נפנה אל החיך את תשומת הלב שלנו ,כך גם לא נראה ,לא נכיר באמת את הרגשותינו אם לא נשים אליהן לב ,אם לא נתבונן בהן באופן מודע מאוד .ואילו כאשר אנחנו מפנים את המודעות שלנו אל המתרחש בתוכנו אנחנו לא רק מכירים יותר את המתרחש ,אלא גם מרגישים אותו יותר ,חווים אותו יותר .כאשר אנחנו “מרחיבים במחשבה” ,כלומר במודעות, את הרגשות וההרגשות שלנו אנחנו מגלים עומקים חבויים ועושר עצום שאצור בתוכן. זו אמת פשוטה כשם שהיא חמקמקה .דווקא כיום אנחנו נוטים לשכוח שצריך תשומת לב על מנת להבין את עצמנו ,שצריך מודעות עצמית על מנת לראות באמת מה ומי אנחנו, ומה אנחנו באמת רוצים .המדיטציה יכולה לעזור לנו להרפות ולו לזמן מוגבל -אבל משמעותי -מהעולם המרצד של המסכים המלבניים ,ולכן היא כל כך חשובה. במיוחד עבור צעירים כיום ,שגדלו לתוך העולם התזזיתי של האינטרנט ,הזמן שבו הם לוקחים הפסקה מהעולם הזה ומתבוננים אל תוך עצמם הוא יקר מפז .בשנים האחרונות החלה תנועה של שילוב תרגולות מדיטטיביות בחינוך בבתי הספר (למשל מאת ארגון “שפת הקשב”) ,ויש לקוות שהיא תימשך ותתרחב. אם כן ,למקורות המדיטטיביים היהודיים יש מה לתרום למפעל החשוב הזה. 7
© Copyright 2024