2 - יד לבנים
דבר המערכת שיח שכולים גליון מס' - 49אייר תשע"ד 2014 עורכת: לילי יפה חברי המערכת: לילי יפה ,שמואל אגבר ,אריה רוזנברג, אסתר אביבי ,עליזה רוזנווסר ,אפרת אבו ,יחיאל שקלים ,שושנה פילוסוף הפקה וניהול: מרכז יד לבנים ניקוד: אפרת אבו יו"ר ארגון יד לבנים: אלי בן-שם מנכ"ל ארגון יד לבנים: רחל לניאדו רכזת מערכת: יוכי פישר תמונות: מתערוכת " 40פעימות לב" לציון 40שנה למלחמת יום-כיפור איורי הכריכה: דן לבני עריכה גרפית והדפסה: "גרף-דף" 077-5536020 - מו"ל :ארגון יד לבנים רח' בית הלל ,2תל אביב 67017 טל' ,03-5629351פקס03-5629354 : www.yadlabanim.org.il [email protected] דבר העורכת השנה הבאה עלינו לטובה היא בסימן שיחות הסדר הקבע בינינו לבין הפלשתינאים. העם על רוב מרכיביו תולה תקווה רבה באנשים המנהלים את המשא ומתן. נקווה שתוצאותיו יהיו טובות לעם ישראל והירי וההרג של הפלשתינאים ושל כוחותינו ,מה שמכונה "כוחות ידידותיים" ,שגבו מחיר יקר של סרן צעיר שעוד לא החל במיצוי יכולותיו האישיים ,ייפסקו!! אנו ממשיכים להספיד את מתינו ,מי ייתן והדבר הנוראי הזה ייפסק ונוכל לצאת אל השדות לראות את יפי פריחת הכלניות ,שצבען אדום לוהט ואת הרקפות הסגולות ,שראשן הזקוף מציץ בינות חגווי הסלע. לצערנו חברנו היקר שאול חפר ,שהיה חבר מתמיד של המערכת וניקד בעבר את כל השירים שכתבו המשפחות השכולות ,נפטר .יהי זכרו ברוך. נסיים בדברי המשורר נתן יונתן: ׁשבֶי ָה הִיא אֹוכֶלֶת אֶֶרץ ׁשֶּיֹו ְ תכֵלֶת וְזָבַת ָחלָב ּוְדבַׁש ּו ְ לִפְעָמִים ּג ַם הִיא עַצְמָּה ּגֹוזֶלֶת אֶת ִּכבְׂשַת הָָרׁש... ׁשּוב ֶה ָחצָב לָבָן ּפֹוֵר ַח ׁשָם ַּבּדֶֶרְך יְחִיִדי סמִין יָׁשִיב נ ִיחֹו ַח ו ְ ַהּי ַ ְ ׁשּלָּה ָהאֲבּוִדים. ׂשְדֹות ַהּזְמַן ֶ ׁש ָּמתְקּו לָּה ְרגָבֶי ָה אֶֶרץ ֶ ּומְלּוחִים ִּכבְכִי ּכָל חֹופֶי ָה ׁשּנָתְנּו לָּה אֹו ֲהבֶי ָה ֶ אׁשֶר יָכְלּו לָתֵת. ּכָל ֲ לילי יפה המערכת מבקשת לשלוח את החומר ל"שיח שכולים" מוקלד במחשב בקובץ WORD למייל של יד לבנים[email protected] : דבר נשיא המדינה דבר ראש המטה הכללי דבר שר הביטחון משפחות יקרות, צפירת האזעקה שתפלח את חלל האוויר בערבו של יום, תהיה סימן להפיכתו של הצער האישי ,המייסר כל כך ,לנחלת הכלל. דומה כי אין אזרח ישראלי שלא חווה את השכול ,בין אם באופן איש ובין אם בהיכרותו חברים שנפלו .חיילים וחיילות שהקריבו את היקר מכל ,נותרו לעד צעירים והותירו אחריהם חלל שלעולם לא יתמלא. קשה לתאר במילים את עומקו של הכאב .את עוצמתם של הגעגועים .את תחושת הפספוס שמלווה בני משפחה וחברים יום יום ,שעה שעה .אך אם יש למילים יכולת להביע ולגעת ,הרי שהן באות לידי ביטוי בחוברת זו .קינה על אהוב ,שיר פרידה מהורה ,מילות געגוע שהנפש אינה מסוגלת להכיל. יד ביד צועדות המילים עם הזיכרונות ,ובכוחן לחשוף עבורנו טפח מאישיותם של מי שמסרו את חייהם למען הכלל .כל אדם הוא עולם ומלואו ,אשר מתאר ומתואר באופן הנוגע והמרגש ביותר. "כשנשבר לבך מצער וכאב וכשכל תא בגופך גווע לאט ונבקע לפרודות ושהעולם כולו חרב עליך מה ,ואיך תאמר מילה מתאימה? את המילים אני חשה בי פנימה הן כואבות וחותכות לא באה שעתן לצאת". כך כתבה אשתקד ,מעל דפים אלו ,חנה גולדל ,אימו של אהוד ז"ל ,איש גולני שנפל בשנת 1988והוא בן .20במילים כואבות וחותכות ,אשר באות לידי ביטוי בכל אות שנכתבת על ידי בני ובנות המשפחות. משפחות יקרות, מדינת ישראל מציינת את יום העצמאות ה 66-שלה .בתקופה הזו הצליחה המדינה ,בזכות האנשים הטובים שבה ,להתפתח ולשגשג באופן שהפך אותה לדגם לחיקוי ברחבי העולם כולו .הכלכלה, הרפואה ,המדע ,התעשייה ,היכולות הצבאיות ,החינוך -אלו ועוד הם סמל לאיכות הנדירה שקיימת כאן .לצד ההצלחות המפוארות שאנו גאים בהן והכישרונות הרבים שהתברכנו בהם ,עלינו להמשיך לזכור כי קיומנו כאן אינו מובן מאליו ,ולמרבה הצער טרם הגענו אל המנוחה והנחלה .אנו לא נירתע .נמשיך לרדוף אחר השלום ,אך נגדע את ידם של אלו המבקשים את נפשנו .נתמודד באומץ ובמסירות עם כל אתגר הניצב בפנינו ,ונצליח במשימותינו אם נפגין נחישות ,אחדות ועמידה איתנה. לדאבון הלב אנו נאלצים לשלם את המחיר הכבד מכול .מחיר אשר בא לידי ביטוי גם מעל דפים אלו. אין מזור לכאב הנורא אשר מציף את הגוף ואינו מרפה .לגעגועים העזים ,לתחושת הריקנות .הם באים לידי ביטוי בחוברת זו ,אך בד בבד מלמדים עוצמה מהי :יכולת העמידה שאתן מפגינות והחזרה לחיי יצירה ועשייה על אף הקושי הכבד והחלל העצום ,הם עבורי שיא הגבורה ,אות ומופת לכולנו. שלכן תמיד, משה (בוגי) יעלון שר הביטחון דבר יושב ראש הארגון משפחות יקרות, שירה ,פיוט ,כתיבה ,הגיג ,משיכת קולמוס ,מה הם אם לא הכלים להשתפכות הנפש שהייתה לו לאדם משחר בריאתו .אותה נפש לעתים חבוטה וכואבת מחפשת מזור ומרפא .לעתים חשקה הנפש באילן גבוה לטפס עליו בכדי להרחיק ראות ,לעתים חפצה הנפש במסתור כמוס, ולעתים הנפש כאילו מבקשת רק לכתוב. בכתיבה היא מוצאת את פורקנה .שם ,ברגע הפרטי ,האישי ,האינטימי של האדם נשאר בודד מול הנייר ...העופרת ,הנוצה ,הדיו ...וכאבו. ברגע המיוחד הזה ,נאספות להן המילים למשפטים ,רוצים לומר 'הנני כאן' ,חי עם הכאב שממאן להרפות ולעזוב .הוא חי לו לצד האובדן ,חי לצד הגעגוע שהולך ומתעצם לו מדקה לדקה ,משעה לשעה ,מיום לימים ...והימים לשנים. אוגדן השירים והסיפורת הקצרה" ,שיח שכולים" ,רואה אור מזה 42שנה .בכל השנים נשמרה תבניתו וקדושתו .כל זאת ,מתוך ההכרה והכבוד למילה הכתובה והמודפסת. עיון קצר במהדורות קודמות מעניק לנו הצצה מופלאה לרגע המיוחד בו הרעיון הופך לאות והאות למילה .הספרון "שיח שכולים" מעניק למילים את העטיפה המגנה ,עטיפה המשמרת את הזיכרון. אני רואה חשיבות רבה בשמירה על מסורת רבת שנים זו .ארגון "יד לבנים" מקפיד באדיקות רבה לשמר את אבני היסוד בדמות אוגדן שירים וסיפורים קצרים .הנצחת הבנים ,הבנות, האחאים והבעלים ,עובר באמצעות שורה של פרטים ודגלים ,מהכרית על המצבה בבית העלמין ,עובר לחדרי היזכור בבתי "יד לבנים" ,אנדרטאות ברחבי הארץ וגם דרך אוגדן השירה והסיפורת "שיח שכולים". ארגון "יד לבנים" מוקיר באופן הזה את הבנים והבנות שנפלו על הגנת המולדת. "שיח שכולים" אינו תחום בזמן ותכניו נכונים לכל עת .ישנם הורים שמצאו את הדרך אל הכתיבה כעבור שנים רבות מיום האובדן ושם מצאו נחמה. חברי ועדת "שיח שכולים" ,העושים מלאכתם נאמנה מזה שנים ,יודעים להביא לכם הקוראים את המהדורה באופן המכבד את כל הכותבים .בהזדמנות זו אודה לחברי המערכת בשם ארגון "יד לבנים" ,תודה על פועלכם. אנו מוקירים לכם תודה על עמלכם ,העמוס בנתינה ורגישות אין קץ .כל שיר וסיפור נקרא בכבוד הראוי .תבונתכם ,לצד רגישותכם ,הינן תולדה של ניסיון החיים וחוכמת הלב. כותבים וקוראים יקרים ,אני בטוח שהקריאה לעיתים לא קלה לכם ,אבל עם זאת היא מקור לגאווה לנו כמוסד היודע לזכור ולהנציח ,גם בשירה ובסיפור ,את זכר הבנים שיקר לנו מכל. מי ייתן ומתוך הכתיבה והשירה תצמח לכל אחת ואחד מאיתנו העוצמה הרוחנית שתחזק את נפשנו ,בכדי להמשיך את המלאכה הקדושה -לזכור ולא לשכוח! שלכם, אלי בן שם ,יו"ר ארגון יד לבנים 10 11 הורים ּגַעְּגּועַ עֹומֶֶדת עַל ַקו ַה ַּמי ִם ּׁש ַמי ִם נֹוׂשֵאת ָראׁשִי אֶל ַה ָ ּקׁשֶת ִקְר ָבתְָך מ ַב ֶ ְ מא ֹד ת ַהּלֶכֶת עַל ּגֶׁשֶר צָר ְ ִמ ְ מע ֹד ׁשמֶֶרת ׁשֶֹּלא לִ ְ נִ ְ ּקׁשֶת לֶ ֱאח ֹז ּבְי ְָדָך מ ַב ֶ ְ מאָז לֶכְּתְָך אֶת ּדְַרּכִי לִי סֹולֵל ֵ עַּמּוד ֶהעָנ ָן ּבַּיֹום וְעַּמּוד ׁשֶל אֵׁש ַּבּלֵיל תּגַעְּגַעַת לְ ַחּבֵק אֹותְָך ִמ ְ אפִיר עֵת ָהאֵׁש ּבְתֹוכִי ִּתּק ֹד וְעָנ ָן י ַ ֲ תנַּג ֵן לֹו ּבְׁשִיר א ֱעלֶה ּבְִדמְיֹונ ִי אֶת קֹולְָך ִמ ְ ֶ מעִיר. ׁשּלִיׁ ,שִיַרת ַחּי ֶיָךֵ , מא ֹד ֶ ָרחֹוק אְַך ְ ּתאִיר ּׁשמֶׁש ָ ּׁשח ֹר ֶהעָבִים ְקצָת ַה ֶ אָז ִמ ְ אלַיּ ,בֶן יַּקִיר. ּת ֵ ׁשבְ ָ ַּבּזֶמֶר ַהּז ֶהַ , יעל ארבלי אמא של שי ז"ל 12 אָבּוד ּדַע לְָך ּכִי אֵינ ִי יֹוֵדעַ אּתָה ,מֵת ּומַּדּועַ ַהחַי ַ אמַר לָנּו אִיׁש ֹלא ָ אֹותָנּו ֹלא ִׁשּתֵף ַּבּמֵידָע ָּבעֻבְּדֹות ּפֶן י ֵ ָחׂשֵף אּתָה ּפָצּועַ ו ְׁשֹותֵת ּדָם וְ ַ עַל אְַד ָמתָם ּבֶָרג ֶל אֹו אּולַי לְיָדָם סּדָה ,רֹובֶה לְי ַד מֹוׁשָב ַק ְ "סופשית" ֶרכֶב ׂשָרּוף ִמ ַּמעֲַרב הַר ּד ֹב ִמּצְפֹון ַההְַרּדּוף לְבַד ָרחֹוק ַּב ַּמ ְחׁשְָך אֵינ ִי יֹוֵדעַ הֵיכָן ׁש ָחטְפּו אֹותְָך אֵּלּו ֶ ּת יֹום ֹקֶדם ּבְבְִרּכַת ׁשָלֹום ּבֵַרכְ ָ ּתכ ֹל עַל ֹראׁשָם ּבֶֶרט ָ מזִּמָה לָהֶם חְָרׁשּו ְ ּבְָך ִּבּצְעּו אֶת ז ְ ָממָם. ּת עֲִדי אֹו עֹמֶר? ַה ָּצעְַק ָ ּת לָהֶם? אמְַר ָ מָה ָ ּת ׁשֶֶדר? ׁשלַ ְח ָ ַה ּ ָ ַהּנִּסִית לִפְֹרץ ַהּג ֵָדר? מּתָ, ת ְ ּסתָם ָח ַ ׁש ְ אֹו ֶ ּת ֹלא ָהג ִיתָ. אמְַר ָ ֹלא ָ ַּבּיַעַר אֹו ּבַחֹוֵרׁש ָּבעִיר אֹו ַּבּכְפָר ּבָאֹור אֹו ּבַּבֹור? מּתָר אָסּור אֹו ֻ ּבְיַחַד אֹו לְחּוד מ ַח אֹו ּגַלְמּוד ׂש ֵ ָ ַּבּי ַ ָּבׁשָה אֹו ַּב ַּמי ִם מ ָהעֵינַי ִם. ָרחֹוק ֵ חיים אברהם אבא של בנימין אברהם ז"ל הורים 13 הּנַפְסִיק לִבְּכֹות... ַ עַל ּכִָרית ַּבּלֵילֹות, עֵת ּדְמּותְָך נ ֶ ְחז ֵית מּולֵנּו, אלֶיָך לִּבֵנּו, ּבְׁשֹופְכֵנּו ֵ ִּבתְקֹוף עָלֵינּו י ְגֹונ ֵנּו. ּבְִראֹותֵנּו צִּיּוֶריָך וַעֲבֹודֹותֶיָך, תחֵנּו אֲרֹון ּבְג ֶָדיָך, ּבְפֹו ְ ּבְִראֹותֵנּו ּכִָרית הָאֹותֹות ו ְ ַהּדְָרגֹות, ִּדג ְלֹון ַהּיְחִידָה ו ְ ַהּגְבִיעִים. סּתָרֹות, אלֶיָך נ ִ ְ ּבְ ָהׂשִיחֵנּו ֵ תפִּלֹות, מּדֵנּו לִ ְ ּבְעָ ְ ּבְפֹוְקֵדנּו ִקבְְרָך יַּקִיֵרנּו, ׁשּבָתֹות, סבֵנּו ּבְעְַרבֵי מֹועֲִדים ו ְ ַ ּבְ ָה ְ אׁשֶר נִפְנ ֶה וְנַעֲׂשֶה , ּבְכָל ֲ אבְדָה, ׁש ָ ַּבּתְִקו ָה ַהּג ְדֹולָה ֶ ַהאִם י ֵׁש לָנּו נ ֶ ָחמָה, ת ִפּלָה. ּקׁשָה ּו ְ ַּבּלֵב ּפְנ ִימָה ַּב ָ ׂשמָחֹותֲ ,חתֻּנֹות ּובְִריתֹות, ִּב ְ ׁשבַע ּבְָרכֹות, ַּבחֲנ ֻּכֹות ָּבּתִים ו ְ ֶ מ ָחתָם, מחִים ּבְ ִׂש ְ ׂש ֵ ּתפִים ּו ְ ׁש ָ ֻ מ ַבּכִים אֶת ֶחסְרֹונ ָם. נ ֶ ֱע ָצבִים ּו ְ ׁשּכָחֹות, ּבְ ַהזְּכִיֵרנּו ַמעֲׂשִּיֹות נ ִ ְ תבֶיָך ו ְ ִאמְרֹותֶיָך, ּבְקֹוְראֵנּו ּכְ ָ ספֶָריָך, ּבְִדפְּדּוף וְעִּיּון ִּב ְ אזָנ ָה לְַקּלָטֹות אֲהּובֹות. ּבְ ַה ֲ אלְּבֹומֵי ַהּתְמּונֹות, ּבְעֹובְֵרנּו עַל ּפְנ ֵי ַ ּבְ ִהּזָכְֵרנּו ּבְטִּיּולִים ּו ַמּסָעֹות, ּבְפֹוגְׁשֵנּו ֲחבִֵרים ו ַ ֲחבֵרֹות, ּבְׂשִיחֹות עִם אֲהּובֹות ו ְאֹוהֲבֹות. מי ַ ֲחלִים לְ ָמחָר ׁשֶל אֹור ּג ָדֹול, ְ מעַל י ָם ּכָח ֹל, ׁשחַר יַפְצִיעַ ֵ בֹו ַ ׁש ָחפִים, קֹול ַמּׁשַק ּכַנְפֵי ְ ּוצְחֹוק ׁשֶל ּתִינֹוקֹות ו ִילִָדים ּבְׂשֹוַרת ׁשְלֹום ֱאמֶת לָעָם וְלַ ַחּיָלִים, ּמתִים. ת ִחּי ַת ַה ֵ ו ְֵקץ ַהּי ָגֹון ִּב ְ תחַת ַהּדְמָעֹות יִצְמְחּו ָּבּתִים וְעֵצִים. וְ ַ אורי פיש אבא של אמיר שי ז"ל הורים 14 עֶל ֶם חֲמּודֹות ּדְבִָרים ׁשֶָרצִיתִי לֹומַר ּׁשבִילִים עֶלֶם חֲמּודֹות צֹועֵד ַּב ְ מלַבְלְבִים, ּבֵין ּפְָרחִים וְעֵצִים ְ מ ַחּי ְֵך ָהעֶלֶם חִּיּוְך ּג ָדֹול ְ תי ִם, ׂשפָ ַ ּבֹוְרקֹות ָהעֵינַי ִם לֹוחֲׁשֹות ְ אנ ִי ַקּי ָם, ּג ַן עֵֶדן ּכָאן ֲ ׁשּכֵר, מ ַ ּפְָרחִים ּפֹוְרחִים וְנ ִיחֹו ַח ְ ּׁשפִים רֹואֹות ָהעֵינַי ִם מכֻ ָ ׁשלַל צְ ָבעִים ְ ְ ּׁשבִילִים, עֶלֶם חֲמּודֹות צֹועֵד ַּב ְ מלַּטֵף ּומִֵרי ַח נ ִיחֹו ַח ּפְָרחִים, ְ ׁשלֵו נִּנֹו ַח ָהעֶלֶם, ַמּבָטֹו ָ תנַּג ֵן, ָרחַׁש ַמעְי ַן ַה ַחּי ִים ִמ ְ ּׁש ַמי ִם מצָא ַּב ָ עֶלֶם חֲמּודֹות נ ִ ְ לֹוחֵׁש לִי ּבְקֹול ׁשֵָקט וְנָעִים, ּמתִים, אנ ִי ּבְעֹולַם ַה ֵ מצָא ֲ נִ ְ מלֻּו ֶה ִּבׂשְָרפִים . ׁשלֵו ו ְָרגּועַ ְ ָ אנ ִי ִמּנ ִיחֹו ַח ּפְָרחִים, ׁשִּכֹור ֲ סּומָא ִמּצְ ָבעִים מְַרהִיבִים, מצָא ּבְג ַן ׁשֶל ּפְָרחִים. עֶלֶם חֲמּודֹות נ ִ ְ אכִים... ּסבִיבֹו ִהּלַת ַמלְ ָ ִהּלָה ִמ ְ ּמּנ ִי.... ׁשּנִלְַקח ִמ ֶ ז ֶהּו ּבְנ ִי ַמ ְח ַמּדִי ֶ ּכָל ַהּדְבִָרים ׁשֶָרצִיתִי לֹומַר אמְרּו ּכְבָר. נֶ ֶ ּמפָאֲרֹות, ּכָל ַה ִּמּלִים ַהּי ָפֹותַ ,ה ְ ּתהִּיֹות, ּמ ַצעֲרֹותַ ,ה ְ ַה ְ אמְרּו ּכְבָר. נֶ ֶ ּמכַּבְדֹותַ ,ה ַּמעֲִריכֹות, ּכָל ַה ִּמּלִים ַה ְ אמְרּו ּכְבָר. ַהּנ ֶ ֱאצָלֹות ,ו ְ ַהּמְַרּג ְׁשֹות נ ֶ ֶ ׁשנ ִים, אלְפֵי ָ ו ְ ַה ִּמּלִים נ ֶ ֱאמָרֹות ז ֶה ַ ׁשנ ִים. אלְפֵי ָ לְ ַ ּקׁשִים ּסלְלּו לָנּו ,לַּי ְהּוִדים ָה ִע ְ ׁש ָ לַ ָּבנ ִים ֶ ּמדָנ ִים . אֶת ִקּיּומָם ּבְעֹולַם ַה ְ תּפָס ,הֵיכָן ַה ִהּג ָיֹוןַ ,האִם ּבְצַו ֹלא נ ִ ְ ַה ַחּי ִים? ּכָל ַה ִּמּלִים ׁשֶָרצִיתִי לֹומַר, אמְרּו ּכְבָר, נֶ ֶ עַל ּבְנ ֵי-עַּמִי. אבָל אִילָן, ֲ ׁשּלִי!!! אּתָה הֵָרי ַהּבֵן ֶ ַ ׁשּלִי לַעֲֵדי עַד. ּבְנ ִיּ ,בְנ ִי ֶ מא ֹד. אנ ִי ּגֵאֶה ּבְָך ְ ֲ צבי מור אבא של אילן ז"ל אתי כהן קדוש אמא של מאור כהן קדוש ז"ל הורים 15 ׁשֹותֶֶקת ׁשֹותֶֶקתׁ .שֹותֶֶקת ו ְצֹווַחַת ִמ ִּבפְנ ִים. מכַּסָה אֶת ּפִי. ְ ׁשֹותֶֶקת ,ו ְרֹוצָה אֶת הָעֹולָם לְהְַרעִיד... אְַך ּתַׁש ּכֹוחִי... עֵינ ַי זֹועֲקֹות ּו ַמ ָּבטָן ׁשואֵל לְֹלא ִמּלִים: אּתָה ּבְנ ִי?"... "הֵיכָן ַ ַמּבִיטָה ּבְעַצְמִי ,רֹואָה אֶת ּדְמּותְָך מִּתֹוכִי... ּמפַּלֵ ַח אֶת לִּבִי. ׁשתִיָקהּ ,כְחֵץ ַה ְ זֹועֶֶקת ִּב ְ ׁשֹותֶֶקת ,לִּבִי ׁשֹותֵת ּכְאֵב ,חְַדֵרי ַהּלֵב אֹוִרים וְכָבִים, ּפְעִימֹות ַהּלֵב עָי ֵף ִמּלְ ָהצִיף ּו ִמּלְ ָהכִיל... מ ַבעְ ַּבעַת ּכְכַּדּור אֵׁש יֹוֵקד... ׁשֹותֶֶקת ,אְַך ּכֻּלִי ְ ׁשתִיָקתִי זֹועֶֶקת ,קֹוַרעַת אֶת ֲחלַל ַהּי ְקּום ְ ׁשּתָקּום... אלֶיָך לְהֵיכַל ָהאֱֹלהִים ֶ רֹוצָה לְ ַהּג ִיעַ ֵ ׁשתִיָקתִי רֹועֶמֶת. ְ מלֵאָה ּבְגַעְּגּועִים אֵין ֵקץִּ ,בכְמִיהָה לָגַעַת ּבְיָפְי ְָך ְ אי ִן? אְַך ַ ׁשּוב ׁשֹותֶֶקת ,ו ְצֹווַחַת ִמ ִּבפְנ ִים מכַּסָה אֶת ּפִי. ְ ׁשֹותֶֶקת ,ו ְרֹוצָה אֶת הָעֹולָם לְהְַרעִיד... ו ְׁשּוב ׁשֹותֶֶקת. ספֶת אֶת עַצְמִי ,ו ְנֹוגַעַת ַּב ַחּי ִים. אֹו ֶ יפית איטח אמא של צחי ז"ל הורים 16 על יתרונותיה של המסכה בני יקירי עמרי רציתי לספר לך מעט למה משמשת אותי המסכה .ראשית ,היא מראה לכל רעיי שאצלי הכול בסדר .היא מורחת לי בדרך עלומה בת צחוק בעיניים ,היא מוחקת במטה קסם את הכאב המייסר הנצחי והפצע המדמם שאין לו מזור. היא מסתירה את המימיקה שניבטת מפניי וגם את העצב שבעיניים .למעשה ,היא מסתירה גם את עיניי הכבויות! או אז אני הופך לאדם אחר ,שונה ממצב צבירתי ,אני הופך כאחד האדם אותו רגילים לראות ,אוהב ,שונא ,מתלהב ,פעיל ,מחייך ומזייף ,אוכל ושותה ,בקיצור -כפי שאנשים אוהבים לראותני ולא כפי שאני באמת! אמת ,עמרי ,ישנן דקות מועטות ,לעיתים נדירות ,שבהן אני מעז להסיר את מסכת הפלאים ואז ,מפינות עיניי ,פורץ שק הדמעות הענק ונובע ושופע כמעיין המתגבר! והלחלוחית שבאף גם היא משקה את ניירות הטישו התורנים שבכיסי! וליבי נחמץ עד כלות הנשמה! ואז אני מבהיל את עצמי וחושב ביני לביני ,מי יבין זאת? הוא יצא מדעתו כך חושבים הבריות! מה קרה לו ,דווקא עכשיו? על מה הוא מתייפח? מה עשיתי לו? הבה ונתרחקה הימנו. ולפתע מאי שם נולדת לה מסכת הקסמים ,מופיעה כמלכה גואלת ,כמי שמושיעה מפני שלל השאלות וההסברים המביכים והופכת אותי לאחד האדם ,למי שרוצים לראות ולא למי שאני באמת ,למתייסר ,למשותק ,לדואב ולאותו אב שעולמו חרב עליו כאשר איבד את היקר לו מכול ,את זה שמאד אהב אותך ,בני עומרי. נחמתי הגדולה ברעייתי המסורה גבי ,במשפחתי ,ברעיי האמיתיים שמוכנים לאפשר לי להוריד אותך מסכתי היקרה מפז ,מסכתי האהובה ,לנגד עיניהם -ולהיות מי שאני, האמיתי ולהוריד ממני את הנטל הנורא ,להיות צמוד למסכת האובדן והאבל! שאול צ'יטיאט -צ'יטה אבא של עמרי ז"ל הורים 17 * * * השכול מלווה צער ,יגון וגעגועים עד לשאול .דרור ,בני ,לא קל בלעדיך... מה טוב ומה נעים היה אילו בשורות אלה שאני כותב יכולתי לבשר בשורות טובות, נעימות ומשמחות ,שיעשירו נשמות שלוות ורגועות .אבל לדאבון ליבי מתברר שמכוח עליון, בעוונותיי הרבים ,אין באפשרותי לשנות את סדר העולם ולהתעלם מהטבע .לא נוכל לדעת כיצד להימנע מהמכות שפוגעות בנו ומהמציאות המרה ,המשאירות צלקות ונשמה פצועה שותתת דם... בעל כורכי אני נאלץ לשחות עם הזרם ולהשלים עם הקיים עד שאגיע ,אם ירצה השם ,אי פעם ואם בכלל ,למנוחה ולנחלה ,שזה חלומו של כל אדם. גם השנה ,כבכל שנה ,נישיר מבט כואב לעבר דרור ,בני יקירי ,על קירות הזיכרון ואל שדה האבן בבית העלמין ויותר מכל לעיניי הכואבות כל העת ,את שהיה ולא ישוב. את כאב ליבי לא ניתן להעביר במילים .היד כותבת והנייר סובל .אך זר לא יבין את החלל שנפער בתוכי .אי אפשר לתת לקול פשר או הסבר לאובדני .השכול הוא נוקב וצורב מדי יום ביומו ,הוא שוכן עמוק בליבי ומרטיט את נפשי. אין ספק ,אני נראה כאחד האדם ,כדבר חז"ל" :לב יודע מרת נפשו" .לב? לצערי חוויתי את הטראומה האיומה והנוראה הזו .אכן הצער הכריע! רק עין או אינטואיציה חדה תבחין בכך שמשהו כל כך עמוק וחשוב חסר ,שהענף המרכזי של עץ חיי נגדע באיבו ושבפנים בתוך ליבי ונשמתי שוכנת עצבות נוראה שמעיבה .אני, בהיותי מטבעי אופטימיסט מושבע ומאמין באמונה שלמה ומוצקה בתת המודע ,אינני מסיר מליבי תקווה לעתיד טוב יותר ומנסה לשמור על המראה ,ככתוב" :לב האדם יאיר פניו" ,כי הפנים הם המראה הפנימית ,והעיניים הן חלונות הראווה של הנפש. על משכבי בלילות אני טובע בים של געגוע ,מתייסר ביגוני .בני דרור ,מחמל נפשי ,אוצר שלי ומקור שמחתי .דמעות שוטפות את יצועי ואני חי אותך ואת חייך ,אני הולך במשעולך ואוהב את שאהבה נפשך .הו דרור שלי ,אתה כה חסר לי! תחושת הכאב על אובדנך ,בני ,קשה מנשוא ,אך אני חייב לפתח ולעצב מערכת הגנה המגוננת על נפשי מלהישאב אל התהום .למרות הכל ,הזמן החיצוני החולף מאלץ אותי להמשיך בחיי ולצעוד במשעולי הזמן ,לאור העובדה הנהירה כל כך כי "ימינו כצל עובר, אמשיך לפסוע בדרך המלך"... אוהב אותך לנצח! יחיאל שקלים אבא של דרור ז"ל הורים 18 ּדָנ ָה ּת יֹותֵר ְרחֹוָקה א ְ ׁש ַ ּכְכָל ֶ מאִיָרה ּבְיֶתֶר עָצְמָה ּדְמּותְֵך ְ הָאֹור ו ְ ַהּצֵל ּבְ ַחּי ֵינּו הַּמּוז ִָרים ּׁשנ ִים. טׁשִים ו ְהֹולְכִים עִם ַה ָ ׁש ְ ּט ְ ִמ ַ ׁשנ ִים ּתׁשַע ָ וְכְָך ָחלְפּו לָהֶן ֵ ׁשנ ִים ׁשֶל ּגַעְּגּועִים ּתׁשַע ָ ֵ אלִים מׁשִיכִים אְַך ּג ַם ׁשֹו ֲ וְאָנּו ַמ ְ ַהאִם ַהּזְמַן אֶת ׁשֶּלֹו יַעֲׂשֶה י ַ ֲהפ ְֹך אֶת ַהּכְאֵב לְיֹותֵר ֵקהֶה? אבִיב ׁש ַחּיַי ְִך ַהּנִפְלָאִים נִגְּדְעּו ָּב ָ מַה ּמּוז ָר ֶ ּמׁשָם ּת לְ ַמ ְ סּפְַק ְ וְנ ְִראֶה ּכְאִּלּו ֹלא ִה ְ תּגַּלִים סִּפּוִרים ֲחדָׁשִים ׁשנ ָה ִמ ְ אבָל ּבְכָל ָ ֲ מעֵבֶר לְ19 - ׁשֶל ּתְרּומָה ּומִּמּוׁש הְַרּבֵה ֵ ׁשנ ִים. ָ ּמתְַקּתֵק ַה ַּמ ְחלִיף ּדַּפִים ו ְ ַהאִם ַהּׁשָעֹון ַה ְ ּׁשנ ָה ּבְלּו ַח ַה ָ ׁשּמָא לְאֹוי ֵב וְצָָרה צְרּוָרה י ַ ֲהפ ְֹך לְי ִָדיד אֹו ֶ ּקׁשָה ֹלא נ ְעּוצָה אלָה ַה ָ ּׁש ֵ אבָל ַהּתְׁשּובָה לַ ְ ֲ ַּב ִּצ ִּפּי ָה אנַחְנּו מּוכָנ ִים לִהְיֹות וְלַעֲׂשֹות אּלָא מָה ֲ ֶ ַּבעֲבֹודָה ָקׁשָה ׁשבָה ׁשּפִיעַ עַל ַה ַּמ ְח ָ וְאָז ַהּזְמַן הַחֹולֵף ֹלא י ַ ְ ׁשּפִיעַ עַל ַהּתְִקו ָה ו ְ ָהאֱמּונ ָה. אּלָא י ַ ְ ֶ הָאֹורֹות ו ְ ַהּצְלָלִים הֵם ּבְנ ֵי ַהּלְוָי ָה אחֲרֹונ ָה ּׁשנִּי ָה ָה ַ ׁשֶֹּלא יַעַז ְבּו אֹותָנּו עַד ַה ְ ׁש ִהכְַרז ְנּו עַל ַה ִּׁשכְחָה וְאֶת ַה ִּמלְ ָחמָה ֶ מׁשִיְך וְנִּלָחֵם ּבְעָצְמָה ַרּבָה. נַ ְ ׁש ַה ָּמחָר יָבִיא עִּמֹו ּבְׂשֹוָרה ּתנ ָה ֶ מ ָ ַה ַה ְ ּתּנ ָה לֶאֱמּונ ָה ּבִיכָלְּתָנּו לְִראֹות אֶת ׁש ַ ִמ ְ ַהּתְִקו ָה סבֶל ו ְ ִצ ִּפּי ָה ּו ִבמְקֹום לִחְיֹות ַחּי ִים מִּתֹוְך ֵ הֲזּוי ָה אחְָריּות לְ ַחּי ֵינּו " ַה ֲחדָׁשִים" ָּבחְַרנּו לַָקחַת ַ ׁשמָעּו ִתּי ִים. מנ ָם ּבְלִי ּדָנ ָה אְַך ֹלא ּפָחֹות ַמ ְ א ְ ָ מעַט וְאִם ַהּדְבִָרים ַהּנ ֶ ֱאמִָרים נ ְִראִים לָכֶם ְ מּוז ִָרים ּתפִים ׁש ָ אּתֶם ֻ ׁשּג ַם ַ אפְׁשָר לֹומַר לָכֶם ֶ ֶ אנַחְנּו ֹלא לְבַד ׁש ֲ ּת רֹואָה ּדָנ ָה ֶ א ְ וְ ַ ּסבִיבָה נִלְ ֶחמֶת ִאּתָנּו י ָד ּבְי ָד וְכָל ַה ְ לִזְּכ ֹר אֹותְָך מִּתֹוְך צְמִיחָה ּונְתִינ ָה ׁשמָה ּג ְדֹולָה. ׁשּיָאֶה לְָך נ ְ ָ ּכְפִי ֶ ורדית וחיים זמורסקי הורים של דנה הורים 19 ׁשבַע עֶׂשְֵרה ׁשָנ ִים ו ְיֹותֵר ...נִּסָיֹון ְ אּתָה וַאֲנ ִי ּבָּה ּבָעֵת... לִהְיֹות ַ הֵָרי מַה ּנִּתָן לִכְּת ֹב ׁשֶֹּלא נִכְּתַב ּכְבָר? מבִין אֵיְך אֵינ ְָך מְַקּטֵר ו ְֹלא י ֵׁש ִעּתִים אֵינ ִי ֵ ִמתְלֹונ ֵן... אּתָה יֹותֵר ִמּז ֶה -אֵיְך אֵינ ְָך אֹומֵר "ּכַּמָה ַ תּגַעְּגֵעַ"... ִמ ְ ׁשאַר ִּבפְנ ִים ,לְעֹולָמִים? ַהּכ ֹל ִּבפְנ ִים ,נ ִ ְ מנַּסֶה לְ ַמּלֵא י ִעּוד ׁשנ ִים ו ְיֹותֵר ְ ׁשבַע עֶׂשְֵרה ָ ְ ַחּי ַי... מ ַחּפֵׂש ּדְמּותְָך... ׁשנ ִים ו ְיֹותֵר ְ ׁשבַע עֶׂשְֵרה ָ ְ ׁשנ ִים ו ְיֹותֵר ׁשבַע עֶׂשְֵרה ָ ְ אנ ִי יָצָאנּו לַּדֶֶרְך... ׁשּלִי ו ַ ֲ מאָז ַהּצֵל ֶ ֵ ּמתִים... מׁשִיכִים לִכְּת ֹב אֹותָנּו ַה ֵ אָז ַמ ְ אְַך ּג ַם אֹותָנּו ַה ַחּי ִים... ו ְ ַהּסֵֶדר צִָריְך ָהי ָה לִהְיֹות הָפּוְך! מׁשִיכִים "לְִראֹות ּבְעֵינ ַי -עֵינ ָיו" ּו ַמ ְ אּתָה? אנ ִי? מִי ַ מִי ֲ עֵינ ַי /עֵינ ֶיָך... תחִיל... אנ ִי ַמ ְ ּתּי ֵם ֲ - ס ַ אּתָה ִמ ְ ׁש ַ הֵיכָן ֶ תחִיל... אּתָה ַמ ְ ּתּי ֵם ַ - ס ַ אנ ִי ִמ ְ ׁש ֲ הֵיכָן ֶ לְִראֹות ּבְעֵינ ָיו ּ -כִי עֵינ ַי ּכֹואֲבֹות... ׁשנ ִים ו ְיֹותֵר הֹולְֵך ּבְִדָרכֶיָך... ׁשבַע עֶׂשְֵרה ָ ְ סעַ ּבְנַעֲלֶיָך... ׁשנ ִים ו ְיֹותֵר ּפֹו ֵ ׁשבַע עֶׂשְֵרה ָ ֶ מ ַחּבֵק ּומִֵרי ַח ׁשנ ִים ו ְיֹותֵר ְ ׁשבַע עֶׂשְֵרה ָ ְ אֹותְָך... אלָפִים ּכָאן וְׁשָם... נ ֵרֹות זִּכָרֹון לְמֵאֹות ו ַ ֲ אֵין ּכָל ַקו ַמפְִריד... ׁשנ ִים ו ְיֹותֵר ׁשבַע עֶׂשְֵרה ָ ְ תי ִם... ׁשלְׁשֹום הַּיֹום ָמחָר ּו ָמחֳָר ַ אתְמֹול ו ְ ִ ֶ ׁשנ ִים הְַרּבֵה ו ְיֹותֵר... ָ אריה רוזנברג אבא של שחר ז"ל הורים 20 ּגַעְּגּועִים ַהּיָמִים חֹולְפִים ַמהֵר ו ְעֹובְִרים ׁשאָר ז ֶה ּגַעְּגּועִים ׁשּנ ִ ְ מַה ֶ מא ֹד ֲחז ִָקים ּגַעְּגּועִים עַּז ִים ְ אבַד ו ְֹלא י ַ ְחז ֹר לְעֹולָמִים. ּׁש ָ עַל מַה ֶ סּפִיקּו לְמַּצֹות עַצְמָם טֶֶרם ִה ְ ׁשאַר ֶהעָנ ָן הָאֹור ּכָבָה נ ִ ְ ׁשּפָחָה ׁשח ֹר ִּכּסָה ַה ִּמ ְ עֲנ ַן ָ אבֵלָה. מא ֹד ֲ ׁשאֲָרה י ְתֹומָה ּו ְ ׁשּנ ִ ְ ֶ ׁשאַר עָבָר אֵין הֹוו ֶה וְעָתִיד נִ ְ ּכָבָה אֹורֹו ׁשֶל ַהּלַּפִיד ּתמְרּוִרים ַהּלֵב ּבֹוכֶה ּבְכִי ַ ּגַעְּגּועִים עַּז ִים וְאֵין נ ִחּומִים ַחּי ִים עַל עָבָר ׁשֶל זִכְרֹונֹות אבֵק עִם ַה ַּצּלָקֹות ו ְלֹומְִדים לְ ֵה ָ וְאִם ּבַּסֹוף ּג ַם ַמצְלִיחִים מֹוצְאִים ַּב ַהצְלָחָה אֶת ַהּנ ִחּומִים. ציונה מאירי אמא של שלומי ז"ל הורים 21 אייל יקירנו שש שנים לנפילתך וליבנו דואב וכואב. השנים עברו ואנו מתגעגעים לנוכחותך ,לחיוך ולשיחה הנעימה איתך. אייל ,התבונן נא ממרום השמים אלינו ואנו נזכור אותך ואת השתעשעותך עם ילדיך האהובים והנחמדים ועם רעייתך המסורה. הבט נא סביבך למרחבים ,רוחך מתהלכת בענן וזרועותיך נשלחות בברקים ,נופלות כגשם ומרוות את השדות הפורחים שבהם טיילת והשתעשעת. לפני חצי שנה הגיע בכורך קורלי למצוות ורק אתה היית חסר לחגוג איתנו את המאורע. שלושת ילדיך האהובים הולכים בדרכך ועושים חיל בלימודים ובספורט ואנו תפילה לאלוהים שיזכה אותם לגדול בבריאות טובה. אנו נזכור אותך ולא נשכח אותך לעולם. יוסף קיויתי אבא של אייל ז"ל הורים 22 בדרך לשם הגיע הרגע שאני צריכה לעשות את מה שחשבתי לנכון מזה שנים ,ללכת לשם ,פשוט לעלות ולחבק את המצבה בלי טקס ,בלי קבוצת אנשים תומכת ובלי זרי פרחים. פשוט לשבת לצידך ,ליאור ,ולדמות כאילו "לא היו הדברים מעולם" ואני מצטטת את המשוררת רחל בלובשטיין האהובה עליי מאד ,כי ב 14 -באוקטובר ליד המצבה במשמר הנגב ,או אולי זה היה ה 13-באוקטובר ואולי כל תאריך אחר ,כל עולמי סובב סביב החודש הזה 6 ,באוקטובר ,יום פרוץ המלחמה " -מלחמת אוקטובר" שכונתה בצביעות שאין כדוגמתה מצד יוזמיה ומבצעיה" ,מלחמת האין ברירה" ,אך לגביי ולגבי רבים אחרים "מלחמת המחדל".שבועיים הילכנו כסהרורים ,נתן ואני ,באי הוודאות הנוראה שאין צורך לפרטה .לאחר שבועיים ידענו שמחכה לנו קבר במשמר הנגב ,לשם נאספו כולם. עם תמונת ליאור הצמודה אל חזי ,מוקפת הורים המבכים בקולי קולות את מה שעל ליבם. ואני בשתיקה זועקת .לידי שלמה פרי ליד מצבת אחיו ספי ,מין קשר הנשמר עד היום מאותו זיכרון נוקב. קשר מוזר כשלאחר ימים התברר לי שהיה תלמידו של אבי (יוסף שה לבן) בבית הספר התיכון ברחובות. ואיך אמשיך הלאה את חוט הסיפור? אולי בתיאור קצר מאוד .איני מרבה לספר על כך אלא בעקיפין .מצאתי דרך של זעקה ,זעקת מחאה שפרצה ממני באין מעצור בתחום מה שמכונה "הפוליטי" .הייתי כביכול דוברת מחאה לא אישית ,על מחדלי מלחמת האין ברירה ,מלחמת המחדל וכל מה שתרצו לכנותה ועל יוזמיה ומבצעיה .זו היתה הדרך שלי להגן על עצמי ובחרתי בדרך האפשרית ביותר להגן גם על בני זיו ,מול העימות עם המציאות הבלתי אפשרית של הרג אחיו .וכמה חרטה יש בי על הבחירה הזו. הייתי רוצה לתת חופש לעצמי ולזעוק ,אך האיפוק התרבותי שגזרתי על עצמי החניק את הצעקה ,בהימנעות מגילויים בלתי נשלטים. מטבע הדברים ,הגיעה עת הדעיכה .מלאה הסאה מאותן תחושות בלתי פתורות ,אולי הגיע הזמן לקבל את ה'יש' .והנה אני יושבת כאן וכותבת ,ולא לוחמת באראלים ומצוקים. אסתפק במספר שורות אלה ,כשאני עולה בגבעה התלולה אל בית הקברות בקיבוץ שריד, לבדי לגמרי ,ללא טקסים ,לחבק את מצבת בני ליאור. צפירה יונתן אמא של ליאור ז"ל הורים 23 נִּסָיֹון ו ְהּוא נִּסָה... מנַּסֶה... ו ְהּוא ְ מנַּסֶה ְ יֹום יֹום, ׁשעָה. ׁשעָה ָ ָ אֲַקּבֵל? מחָה? ּבְ ִׂש ְ א ֲהבָה? ּבְ ַ ּבְ ַהכְנָעָה? ׁשעָה ּכָל ָ נִּסָיֹון ָחדָׁש דם המכבים -זכרונות לֶ ֱאס ֹף זִכְרֹונֹות ז ֶה ֹלא ּפֶׁשַע לְ ַהנְצִי ַח זִכְרֹונֹות ז ֹאת ֹלא ִמצְו ָה, אנ ִי ַחּי ָה ּבֵין לְבֵין. ֲ אנ ִי זֹוכֶֶרת ׁשהֶָרג ֶׁש ּגֹובֵר ֲ ּכְ ֶ אנ ִי ׁשֹוכַחַת. ת ִחּי ָה ֲ אנ ִי ָקמָה לִ ְ ׁש ֲ ּוכְ ֶ אנ ִי ַחּי ָה אֶת ַחּי ַי. ּכִי ֲ אנ ִי זֹוכֶֶרת, ו ְיֹום יֹום ֲ ׁשּכָז ֶה, מִן ַמ ֲהלְָך ֶ סּבִיר ׁשֶֹּלא ָקׁשֶה לְ ַה ְ ׁש ִאּבֵד ּבֵן. לְמִי ֶ ּובְ ִעבְִרית צֶחָה ּׁשכַל ּבֶן ַחּי ָל. ׁש ָ מִי ֶ ׁשּתֵף ַרק ָרצִיתִי לְ ַ ו ְֹלא ַרק ּבְזִכְרֹונֹות אֶת ִרג ְׁשֹותַי וְגַעְּגּועַי לִבְנ ִי ַה ָּצעִיר וְהָָרחֹוק. פנינה ישמח אמא של יוחנן ז"ל רינה מזרחי אמא של איתי ז"ל הורים 24 25 לערן בני יקירי עברו כ 24-שנים מאז קיבלתי את בשורת האיוב .הכאב והגעגועים רק הולכים ומתעצמים עם הזמן .בספר שיצא לאור לאחר מותך נשאר דף ריק ,משום שלא היה בי אז הכוח לשתף בסיפורים אודות זכרך. ערן ,נהניתי מכל יום בגידולך וזכיתי לנחת ממך .כל מי שהכיר אותך גמר עליך את ההלל. היית ילד רגיש ,חברותי ,חם ,חכם ותלמיד טוב ,ילד אשר החיוך תמיד נסוך על פניו. בהגיעך לבגרות ,התגבשו אצלך עקרונות והשקפת עולם שלא תמיד הלמו את הנורמות שהיו מקובלות בסביבה שבה גדלת .למרות זאת ,באופן עיקש ואמיץ ,נאבקת על אמונתך לחיות את חייך באופן המתאים לך .כל ניסיון להטות אותך מדרכך נתקל בהתנגדותך .אני קיבלתי את דרכך בהבנה ,באהבה ואף בהערכה ,על דרכך העצמאית .תמכתי בך ככל שיכולתי -הן נפשית והן חומרית ,גם במצבים שבהם קשה לי מאד -זו נקודת הנחמה עבורי :עשיתי ככל שיכולתי כדי להקל עליך .יחד עם זאת ,יש בי תחושת כישלון שלא הצלחתי לשמור עליך יותר. ערן ,תמיד היית גאוות חיי ,ידעת להעריך את כל מה שעשיתי למענך. עוצמת הכאב גוברת באירועים ,בשמחות בהם אני נפגשת עם חבריך שמעלים זיכרונות מהעבר .רובם הקימו כבר משפחות ,נולדו להם ילדים -גם לאחיך ותמיד עוברת בי המחשבה ,אילו היית בחיים -איך הייתי נהנית לראות את הצמיחה וההתפתחות בחייך. כמה חבל שלא זכיתי בכך. אתה תמיד אתי. מתגעגעת ,אמא אביגיל שוהם אמא של ערן ז"ל הורים 26 חּיָל ִים ׁשֶֹּלא נָפְלּו ּבַּקְָרב... ה ַ זֵכ ֶר ַ ּתפְִקידָם" הֵם נָפְלּו "ּבְעֵת מִּלּוי ַ הֵם מֵתּו " ִּבזְמַן ׁשֵרּותָם ַהּצְ ָבאִי" ֹלא ּבְ ַמאֲָרב אֹו ּבְִקָרב עָֹקב ִמּדָם, אכְז ִָרי. ּתעֲרּות אֶל מּול אֹוי ֵב ַ ס ַ אֹו ּבְ ִה ְ ּג ַם הֵם הָיּו ַחּיָלִים טֹובִים ּו ָמע ֳָרכִים ָרצּו לְׁשֵָרת ַּב ָּצבָאּ ,כְמֹו ּכֻּלָם, אְַך ּתְאּונ ַת אִּמּונ ִים אֹו ּתְאּונ ַת ּדְָרכִים, מלָל. א ְ טעָה ּבְֶרג ַע ֻ אֶת ּפְתִיל ַחּי ֵיהֶם ָק ְ אלָפִים ּׁשנ ִים י ֵׁש ּג ַם מֵאֹות ו ַ ֲ מׁשְֶך ַה ָ ּובְ ֶ ַחּיָלִים ׁשֶֹּלא יָכְלּו עֹוד ,וְׂשָמּו ֵקץ לְנַפְׁשָם. ּג ַם הֵם ָרצּו לִהְיֹות ַחּיָלִים טֹובִים אְַך ִסבְלָם ִ -הכְִריעַ אֹותָם. ּבְיֹום ַהּזִּכָרֹון נַצְּדִיעַ לַּנֹופְלִים ַּבּקְָרבֹות, ׁש ָהלְכּו. ׁשאַר ַה ַחּיָלִים ֶ אְַך ּג ַם נ ְַרּכִין ֹראׁש לִ ְ ׁשּפָחֹות ּכֹואֲבֹות, מאָחֹור ִמ ְ ׁשאִירּו ֵ ּכֻּלָם ִה ְ ת ַהּפְכּו. ׁש ַחּי ֵיהֶם ִה ְ אָב וְאֵם ֶ וְאַף ׁשֶּמֹותָם ֹלא ָהי ָה הֶרֹואִי ּומְַרׁשִים, אבְדָן, סבֶל ָה ָ ׁשּפָחֹות נֹוׂשְאֹות אֶת ֵ ּכָל ַה ִּמ ְ אׁשִים, ׁשּלְ ֶחלְָקם ֶחׁשְּבֹון נֹוֵקב ּו ַמ ֲ וְאַף ֶ אֵין ִׁשבְרֹון ַהּלֵב ַמבְחִין ּבֵין ּדָם לְדָם. ׁשּג ַם עִם ׁשֹוְך הְַקָרבֹות וְת ֹם ַהּי ְִרּיֹות, עָצּוב לַָדעַת ֶ ּתפְִקידָם, מׁשִיכּו לָמּות ַחּיָלִים ּבְעֵת מִּלּוי ַ יַ ְ אּבְֻדּיֹות, ת ַ ִּבתְאּונֹות ּדְָרכִיםּ ,בְאִּמּונ ִיםּ ,בְ ִה ְ אֶת ּכֻּלָם נִזְּכ ֹר ,נִבְּכֶה עַל ּכֻּלָם. אבשלום אדרת אבא של ערן ז"ל הורים 27 ג'קי היקר !!! ָּבחְַרנּו ַּב ַחּי ִים לַמְרֹות ַהּכ ֹל אנ ִי אּבָא ו ַ ֲ ׁשבְנּו ַ ּׁשנ ָה הִָראׁשֹונ ָה ָח ַ ּכִי ַּב ָ אחֲרֹונ ָה ׁשנָתֵנּו ָה ַ ׁשֶּזֹו ְ מׁשִיכִים לַמְרֹות ַהּׁשְכֹול ַחּי ֵינּו ַמ ְ ּכִי ּבְמֹותְָך ִאּבְַדנּו אֶת ַהּי ָָקר לָנּו ִמּכ ֹל. ּתמִיִדי ו ְ ַהחַד לְצַד ַהּכְאֵב ַה ְ מחָה עַל מַה ּׁשֶּנֹותָר לָנּו ׁשנ ָּה ּג ַם ַה ִּׂש ְ יֶ ְ מנַּסִים לְ ַהעֲנ ִיק לַּנֹותָר לָנּו אָנּו ְ ׁשּנִּתַן אֶת ּכָל מַה ֶ לַמְרֹות ַהּכְאֵב ֶהעָמ ֹק ו ְ ַהחַד. מׁשִיכִים ּבְ ִׁשג ְַרת ַה ַחּי ִים הַּיֹומְיֹומִית. אָנּו ַמ ְ מׁשִיְך ׁשּנ ַ ְ ת רֹוצֶה ֶ ׁשּכְָך ָהי ִי ָ אמִינ ָה ֶ אנ ִי ַמ ֲ ֲ ג ֶ'ִקי ַהּי ָָקר לָנּו ִמּכ ֹל. רינה פיצו אמא של יעקב (ג'קי) ז"ל הורים 28 29 יום הולדת צביקה ,הכול כבר מוכן .השולחן הגדול בסלון ערוך ,מפה לבנה ,ערימת צלחות ערוכה בצורה דקורטיבית .מפיות תואמות ,פרחים ,נרות ריחניים וכסאות מפוזרים בכל פינות הבית. היום ט"ו באב -יום הולדתך! היום המאושר בחיינו ,ילד נולד לנו ,ביום האהבה! בן נולד למשפחה שציפתה לבן שיפצה על האובדן של יקרים בשואה ,דור המשך ,איזה אושר! היום אנו מציינים 57שנים להולדתך ,מתוכם 17שנה למותך .ביום הולדתך ה 40-נהרגת. מדי שנה ,ביום הולדתך ,מגיעים חבריך מביה"ס ,מהצופים ,חבריך מהמילואים ,עמיתיך לרפואה .כולם מגיעים לחגוג את יום הולדתך -לזכור את יום מותך -להיות עמנו. אני מתבוננת בפני הבאים ורואה כיצד השנים חרטו קמטים בפניהם ,שיבה בשיער ,גם קרחות כבר מבצבצות ,מי מהם כבר נושא כרס לפניו ונאבק להסתירה ,טופחים על שכם לסבא הטרי ,מוציאים אייפונים ומציגים תמונות הילדים ,הנכדים .אנחנו משתתפים בשמחתם בכנות ובכל הלב ,הרי הם גדלו אל מול עינינו .הם נושאים את זיכרונך ,ילדיהם יודעים לספר עליך ,שלפי דברי הוריהם היית יחיד ומיוחד ,רק בשבילנו היית "הילד שלנו". אור נר הזיכרון מפיץ הילה על פניך הממוסגרות ,חצי חיוך מרצד על שפתיך ,עיניים של טוב לב מתבוננות בנו ,אתה איתנו. חוגגים יום הולדתך -זוכרים יום מותך. עליזה רוזנווסר אמא של צביקה ז"ל הורים 30 * * * ׁשנ ִים מׁשְֶך הְַרּבֵה ָ ּבְ ֶ מעַל ׁשְלֹוׁשִים ֵ סּתִָרים תבְּתִי ַּב ִּמ ְ ּכָ ַ עַל ַהּׁשְכֹול עַל חִּבּוטֵי נֶפֶׁש, ֲהג ִיג ִים. ַהּכ ֹל ּבֵינ ִי לְבֵין עַצְמִי אתָה, עַי ִן ֹלא ָר ֲ אפִּלּו ַהּנֶפֶׁש ֲהכִי ְקרֹובָה. ֲ הֲֵרי ָהיְתָה ּבִי ַה ַהּכָָרה תבִים אֹו מְׁשֹוְרִרים ׁשאֵינ ִי ּבֵין ּכֹו ְ ֶ אכְּת ֹב ַּבחֲרּוז ִים? ּומַה ִּפתְאֹום ֶ אנ ִי רֹואָה ו ְ ִהּנ ֵה ּבְ"ׂשִי ַח ׁשַּכּולִים" ֲ ׁשּלְכָל הֹוֶרה ׁשַּכּול אֹותָּה נ ְ ִטּי ָה. ֶ מצ ֹא אֶת הַּצּוָרה לְ ַחּפֵׂש ִמּלִים ,לִ ְ אֵיְך לְ ַבּטֵא אֶת ַהּמְצּוָקה, ׁשּפ ְֹך אֶת ַהּלֵב מצ ֹא ּבִּטּוי אֵיְך לִ ְ לִ ְ מעֵין ו ִּדּוי ַהּמֵֵקל עַל ַהּכְאֵב. ֵ מא ֹד מְַרּגְׁשִים ָמצָאתִי ּבְ"ׂשִי ַח ׁשַּכּולִים" ּדְבִָרים ְ ׁשנ ִים אחֲֵרי ּכָל ּכְָך הְַרּבֵה ָ טּתִי ַ ו ְ ֶה ְחלַ ְ לְ ָהבִיא ּג ַם אֶת ּדְבַָרי ַּבּכְתּובִים. טוני אילון אמא של אבישי ז"ל הורים 31 * * * מֵעֹולָם ֹלא יָכְלּו מֵעֹולָם ֹלא יָכְלּו ַהּדְבִָריםּ ,כַנְִּראֶה, ׁש ִהּנ ָם אחֶֶרת ִמּכְפִי ֶ לִהְיֹות ַ וְאִם עָבַר ּבְָך צֵל הְִרהּור עַל אִּלּו ו ְאּולַי, וְאִם נִצְנ ֵץ ּבְָך ז ִיק ׁשֶל ַרעְיֹון ּתכֵן, אפְׁשָר וְי ִ ָ עַל ֶ טָעּות הִיא, טָעּות ׁשּלְעֹולָם ֶ חֹוז ֶֶרת. ּכִי ז ֶה סֵֶדר ַהּדְבִָרים. אנָשִים טֹובִים, אמְרּו לָנו ֲ ּכָך ָ שעָה הָָרעָה ַההִיא ּ ַב ּ ָ ּקשָה ַההִיא, שעָה ַה ָ ּ ַב ּ ָ אמִינ ִים ּבְכ ֹל לֵב ּובְת ֹם לֵב ַמ ֲ א ִמּתָם. אמִיָרתָם ּו ַב ֲ ַּב ֲ אנ ִי מְַקּנְאָה ֲ סי ָג ּתמִימֵיָ -האֱמּונ ָה לְֹלא ְ אנְׁשֵיְ - ּבְ ַ אמְרּו לִי ׁש ָ ֶ ַהּכ ֹל נִגְז ַר וְנִכְּתַב וְנ ֶ ְחּתַם מֵֹראׁש ׁשּקַָדם. ּבְיֹום ַהּדִין ֶ וְאֵין לְהְַרהֵר. וְאֵין לְעְַרעֵר. אחֲרֹון יַּמַי אנ ִי -עַד ַ וַ ֲ מׁשִיְך א ְ אֹוסִיף ו ְ ַ לְהְַרהֵר ּולְעְַרעֵר. דבורה קוזוינר אמא של דדי ז"ל הורים 32 ׁשּל ָנּו, הּי ָָקר ֶ י ָרֹונ ִי ַ אׁשֶר ַמּג ִיעִים לְג ִיל אְַר ָּבעִים ּכַ ֲ מְֻקּבָל ּבְֶדֶרְך ּכְלָל ּבֵין ֲחבִֵרים, אפִים ּובָלֹונ ִים ּתעָה עִם ַמ ֲ מ ִסּבַת ַהפְ ָ לִּז ֹם ְ ּׁשכֶם וְחִּבּוִקים. טפִיחֹות עַל ַה ֶ חִּיּוכִים ְ ספִים, מעַל י ָרֹונ ִי ,אֹו ֲהבֶיָך ּכָאן נ ֶ ֱא ָ צְפֵה ּוְראֵה ֵ ׁש ִּבמְקֹום ּבֵיתְָך ,אָנּו ּכָאןּ ,בְנַחַל צִין. ֶ ּׁשחִָקים. ּת ַּב ְ ס ָ ּט ְ ׁש ַ ּת ּבְעֵת ֶ א ַהבְ ָ ּת ו ְ ָ ׁש ֶהעֱַרצְ ָ מָקֹום ֶ אּג ָדֹות, ַה ֲחסִידֹותּ ,בְסִּפּוֵרי ָה ַ ׁשּפָחֹות. מבִיאֹות לַ ִּמ ְ עֹולָלִים ִּבמְקֹוָרן ְ אֹותָן ֲחסִידֹות טָעּו ִּבמְעֹופָן, ׁש ַחּי ֶיָך ִהּג ִיעּו אֶל ִקּצָם. ו ְָקבְעּו ֶ ׁשּפָחָה וְכָל ַה ֲחבִֵרים, מהִים ּכֻּלָנּוַ ,ה ִּמ ְ ּכַּמָה ּכְ ֵ הּלְַדּתְָך, לָחּוׁש אֹותְָך ,לְ ַחּבֵק אֹותְָךּ ,בְיֹום ֻ ׁשֶּנֹותָר ּבְג ֶֶדר חֲלֹום. חֲנֻּכָה הַּיֹום ,אֹורֹות וְנ ֵרֹות מְַרּצְִדים אְַך לָנּו ,אֹור ּכָבָה ,ו ְֹלא ָקרּו ּכָאן ַהּנִּסִים. ּׁש ַמי ִם, אנְּדְַרטָה ַהּנִּצֶבֶת ּכָאן ,ז ְקּוָרה אֶל ַה ָ ַמּבָט אֶל ָה ַ אבֵנּו אֶל אֱֹלהִים. זֹועֶֶקת אֶת ּכְ ֵ ֹלא ָהי ָה ּבְָך ,לַּיֶלֶדּ ,בְאֹותֹו ֶרג ַע ַר ֲחמִים? מזל ולואיס ויונטה הורים של ירון ז"ל הורים 33 ׁשּל ִי הּצְבָעִים ֶ ֶקׁשֶת ַ ׁשח ָֹרה אצְלִי ַהּׁשְכֹול אֵינֶּנּו עֲנָנ ָה ְ ֶ סעַת ִאּתִי ִמּמָקֹום לְמָקֹום. ׁשֶּנֹו ַ ׁשּלִי הּוא צֶבַע מְיֻחָד ַהּׁשְכֹול ֶ ׁשֶּצֹובֵעַ אֶת ּכָל ַמ ְחׁשְבֹותַי, ּתְמּונֹותַי ,עֲבִָרי. אחֵר. ּבְגָו ֶן ָחדָׁשַ , לִי י ֵׁש צֶבַע ָחדָׁש: צֶבַע ׁשְכֹול. ּבְֶקׁשֶת ַהּתְמּונֹות ׁשֶל ַחּי ַי הָיּו צְ ָבעִים ַרּבִים, אלְּבֹום יַלְדּותִיַּ ,בג ְרּותִי- ַמּבִיטָה ּבְ ַ נְפִילָתְָך ָצבְעָה ַהּכ ֹל אחִֵרים, ִּבצְ ָבעִים ֲ אֹותֹות ַה ִּמכְחֹול נִּכִָרים ׁשנ ִים ,עַּתִיִקים, ּג ַם ּבְסִּפּוִרים י ְ ָ ּקׁשָה טֹופַחַת ַּבּפָנ ִים: ו ְ ָה ֱאמֶת ַה ָ ׁשּלְָך? מנ ַ ֶהלֶת אֶת ַהּׁשְכֹול ֶ ּת נֹוְר ָמלִית? ְ א ְ ׁש ַ ׁשבֶת ֶ "חֹו ֶ ּת אֵם ׁשַּכּולָה ,אֵם ׁשַּכּולָה ,אֵם ׁשַּכּולָה!" א ְ טעִית! ַ ָ מלֵאִים ו ְטֹובִים, ׁשמָעּו ִתּי ִיםְ , אנ ִי ַחּי ָה ַחּי ִים ַמ ְ וְג ַם אִם ֲ אּתֵן לַּז ֶה לַעֲלֹות, עָמ ֹק עָמ ֹק ִּבפְנ ִים ,אִם ַרק ֶ ׁשמַע ׁשָם צְעָָקה" :מַהּותְֵך הִיא אֵם ׁשַּכּולָה". א ְ ֶ אורה לפר-מינץ אמא של רז ז"ל הורים 34 ּׁשמֶׁש ּכְבָר ֹלא ּג ָָרה ּכָאן? ה ֶ ַ ַה ִּדמְּדּומִים ּכְבָר ּכָאן, ָהעֶֶרב יֹוֵרד לֹו אַט אַט.... ּׁשמֶׁש ׁשְָקעָה, ַה ֶ הִיא ֹלא ּג ָָרה ּכְבָר ּכָאן לָאֹפֶק י ְָרדָה. א ְחז ֹר ָמחָר". לָ ֲחׁשָה לִיֶ " : אלֶיהָ. ִחּיַכְּתִי ֵ ַהּלַיְלָהַ ,החֹׁשְֶך ַּבּפֶתַח, הְִדלְַקּתִי אֹורֹות ַּב ַּבי ִת. מּתִין. אנ ִי ַמ ְ עַכְׁשָו ֲ הָָרִקיעַ , ַהאִם ַהּב ֶֹקר יַּג ִיעַ? שמואל אגבר אבא של רותם ז"ל הורים 35 שייקה בן יקר שלי, ׁשנ ָה ׁשנ ָה רֹוֶדפֶת ָ יֹום רֹוֵדף יֹום ָ זֹוהִי ִמלְ ָחמָה לְֹלא נִּצָחֹון ִמלְ ָחמָה ּבֵין ּכֹוחֹות ַהחֹׁשְֶך לְכֹוחֹות הָאֹור ּקּיֶמֶת ׁשֶּנֹולְדָה מִּתֹוְך ִׁשג ְַרת ַחּי ִים ׁש ַ ִמלְ ָחמָה ֶ ׁשאִירּו חֲלֹום מֵת ׁש ִהתְַרּסְקּו ו ְ ִה ְ ַחּי ִים ֶ ּגַעְּגּועַ לָגַעַת לְ ַחּבֵק. ׁשּנ ַָדם ּגַעְּגּועַ לַּקֹול ֶ ּגַעְּגּועַ לְכ ֹל ֶרג ַע ּבְ ַחּי ֵינּו ׁשאֵין ּבֹו יֹותֵר ּתְִקו ָה. ּגַעְּגּועַ ֶ לך בני שי יקירי ישנה כתובת אחת מצבה לבנה מעליך ועליה אותיות חרוטות שמעידות על יום שבו נולדת ועל יום מותך. האבן הדוממת עטורה בצמחיה שאבא ואני משקים ממים חיים. האבן נשארת קרה לחה מדמעות של בכי וגעגוע. בקיץ השמש שולחת קרניים ומאירה. בחורף הגשמים שוטפים את האבן שנשארת נקייה מהשלכת של הסתיו. שייקה ,אתה שהיית נפש טהורה אהבת את כולם וכולנו אהבנו אותך .היית כל כך קשוב לכולם דרך העיניים הירוקות שלך ראית ושמעת הכול. האהבה שהענקת לכולם ,החיבוק החם החיוך שלא נמחק .גם היום תמונות שעל קירות הבית הם הוד והדר .תמונה עם חיוך ועוד תמונה ורבות הן התמונות .מביטה אני אליך עוצמת את עיניי ברקע אני שומעת את קולות הצחוק שלך מהדהדים באוזניי ומרעידים את גופי .נשארו חלומות רבים של זרועות ארוכות שמחבקות את עיניך הירוקות המקרינות אור. זוכרים את כל מה שהיית ובוכים על מה שיכולת להיות. אוהבת אותך ,מתגעגעת אליך. צביה שי אמא של שי דדון דנור ז"ל הורים 36 37 משפחה אחי הגדול שלמה האם אתה שומע? האם אתה יודע שהשמש עוד עולה כל בוקר. אמנם עברו כ 40-שנה מאז נפילתך במלחמת יום כיפור ,אבל הכאב עדיין חד כאילו קרה זה אתמול. אין יום ,שבוע ,חודש או שנה שאיני חושבת עליך ,אחי היקר. אני מתגעגעת אליך ,לחיבוקים שלך ,כי להיות בזרועותיך זה להרגיש בטוחה ומוגנת מכל רע .בלכתך השארת חלל עצום ,השארת לבד את ציפי אישתך ואת בנך בן השנתיים אלעד, שהיום כמו גבר אמיתי מנסה עד כמה שהוא יכול למלא את החלל התהומי הזה. יש בי רגשות של כעס וכאב המהולות בדמעות ,על כך שעזבת אותי. אני יודעת ,שלמה ,שהחיים שלי היו נראים כל כך אחרת אילו היית עדיין עימנו. למעלה מחצי שנה היית נעדר והייתה לנו תקופה קשה מנשוא ,של ציפייה ותקווה שאולי אתה בין השבויים במצרים ,אולי עוד תחזור הביתה יום אחד. לצערנו זה לא קרה והבשורה המרה שזיהו את גופתך ,לפי צילום שיניך ,הגיעה. שלמה יקירי ,היית בן 27במותך ,כל כך צעיר ,אבל כל כך גדול מהחיים. דמותך איתי לעד ונפשי קשורה בנפשך לעולמים. ....אתה עם אבא ואמא שם למעלה ואני מתגעגעת אליכם כל כך, אני יודעת שאתם שומרים עליי ועל כולנו. אתה המלאך שלי ,אוהבת אותך תמיד! חיה גרנית אחותו של שלמה כהן ז"ל 38 הַּיֹום ּבֹו... ׁש ַמעְּתִי נ ְִקיׁשָה ַּבּדֶלֶת. הַּיֹום ּבֹו ָ ׁשח ֹר, הַּיֹום ּבֹו לָבָן ָהפְַך ָ ו ְאֹור ָהפְַך לְחֹׁשְֶך. אתְמֹול ֹלא ּדֹומֶה לְהַּיֹום. הַּיֹום ּבֹו ֶ אתְמֹול. ּתהֵא ּדֹומָה אַף ּפַעַם ...לְ ֶ מחָה ֹלא ְ הַּיֹום ּבֹו ַה ִּׂש ְ ּׁשאֵר ָצעִיר לָנֶצַח, אּתָה ִּת ָ הַּיֹום ּבֹו ַ הַּיֹום ּבֹו ַהחֶֶדר יִּוָתֵר י ָתֹום, ּׁשאֵר ֵריק, הַּיֹום ּבֹו ַה ִּכּסֵא ַּבחַג י ִ ָ תעְַרּבְבּו ּבֶ ָחלָל. וְהֵָריק וְהִָריק י ִ ְ הַּיֹום ּבֹו ַהּבֶכִי ִאּבֵד אֶת עַצְמֹו לַָדעַת, מהָה לַָדעַת ׁשמָה ּכָ ְ הַּיֹום ּבֹו ַהּנ ְ ָ ּׁשאֵלֹות אֵין ּתְׁשּובֹות. הַּיֹום ּבֹו לַ ְ הַּיֹום ּבֹו ַהּכַעַס ָחצָה ּג ְבּולֹות, ּׁשתִיָקה רֹועֶמֶת, הַּיֹום ּבֹו ַה ְ ז ֶה הַּיֹום ּבֹו נ ַָדם לִּבְָך. ּׁשמֶׁש ּכְהְֶרּגֵלָּה ׁשְָקעָה ַה ֶ אֱֹלהִים עַכְׁשָו ִאּתְָך, אנ ִי ֹלא ִּכתְמֹול ִׁשלְׁשֹום. וַ ֲ אביבה קריספיל אחותו של רודס קריספיל ז"ל משפחה 39 היי אחי!!! בתקופה שלך "היי אחי" זה היה משהו אישי ,זה היה משהו קרוב שיוצא מהלב .כשהייתי אומר את זה ,באמת התכוונתי אליך כי היית הבכור מכולנו ותמיד ידעת הכל .בעיקר שהיית מביא את המתנות הגדולות ידענו תמיד שאצלך זו הבחירה הטובה ביותר בשבילנו. אבל היום "היי אחי" זו סתם קריאה לחבר או לסתם זר .גם אני שהתכוונתי בעבר למשהו אחר ,משתמש בקריאה זו כמו כולם כעוד קריאה למישהו זר או סתם חבר .אני באמת מתגעגע ל"היי אחי" האמיתי ,עם כל הכוונה מאחורי זה. למרות שאתה לא היית היחיד מבין אחיי ,בטוח שאיתך זה היה קורה בטיבעיות של "היי אחי" אמיתי .אהבתי אותך תמיד אז למה שלא יחזור ה"היי אחי" האמיתי!!! "יולי" חודש "יולי" הוא חודש שתמיד הזכיר לי משהו טוב .תקופה שתמיד זוכרים בכל משך השנה .לא משנה באיזה תקופה של החיים ,זה חודש ,קיץ וכייף חיים .אם היה עלי לבחור חודש להיוולד ,הייתי בוחר בחודש "יולי"!! אם היה עלי לבחור חודש להתחתן ,הייתי מתחתן בחודש "יולי" אם את מותי הייתי צריך לבחור ,הייתי בוחר בחודש "יולי" אתה את מותך לא בחרת ,אבל נשאת תמיד שם זה. "יולי" זהו שם שבאמת נותן לי הרגשה טובה בלב .חבל שאינך פה לידי כדי לומר את השם הזה בהרגשה מלאה של חופש ,כייף ואהבה מלאה אליך .למרות שאתה לא פה איתי, אמשיך לזכור את התקופה של חודש "יולי" אמשיך לאהוב את החופש ,קיץ וכייף שיש בשם הזה. "יולי" אפי שנצר אח של אליעזר (יולי) שנצר ז"ל משפחה 40 אבא שבתאי האבא שלי ,שבתאי ניצחון נפל ב 9-אוקטובר 1973בקרב ברמת הגולן ,במלחמת יום הכיפורים .הוא הבחין בתנועה ערה בזמן התפילה בבית הכנסת ביום הכיפורים ומיהר לביתו ,שם חיכינו לו אמא ואני .הוא ארז את החפצים שלו ויצא לתפוס טרמפ לצפון.בעת שהמתין לטרמפ ,אמא שלי שאלה אותו בתמימות "איך אתה יכול לעזוב אותנו כל כך מהר, רק הגעת מבית הכנסת ,אני רק בת 21ושלומי רק בן 11חודשים? והוא ענה לה "אני חייב ללכת" והלך ללא מחשבה שניה ,בלי להביט לאחור ...אל אבק המלחמה! הייתי בן 11.5חודשים ,השבעה הסתימה כמה ימים לפני יום ההולדת הראשון שלי .וכך גם האזכרה בכל שנה .כשגדלתי ,שאלו אותי איך זה היה לגדול בלי אבא? ואני עניתי "בדיוק כמו בכל בית אחר" .התגובה שלי היתה מהירה ובלי הרבה מחשבה .כל מה שרציתי היה לשנות את הנושא .לא היה לי מושג על מה הם שואלים ,בראש שלי לא הייתי שונה מכל ילד אחר .ההבדל היחיד הוא שאבא שלי היה גיבור ,לוחם והתנדב לכל המשימות המסוכנות במלחמת יום הכיפורים .הוא היה אדם גדול וכולם אהבו אותו ...זה מה ש"כולם" תמיד אומרים. איך יכולתי לדעת את המשמעות של השאלה? איך יכולתי לדעת את המשמעות של אהבה אבהית? איך יכולתי לדעת שאבא שלי היה יכול לעזור לי בצעדיי הראשונים כתינוק? היה יכול לעזור עם שיעורי הבית והפרויקטים של בית הספר? היה יכול ללמד אותי לרכב על האופניים הראשונים שלי? אבא שלי יכול היה ללמד אותי שיעורים בהתבגרות ,להדריך ולעודד אותי בצמתים המרכזיים של החיים .האם יכל? ...האם היה? ...כל המחשבות הן דמיוניות והתחושות מבוססות על ניסיון שלא קיים... איך זה לגדול בלי אבא ,שאלו אותי? רק היום ,כשאני עומד לצד שתי בנותיי היפות ,שובל ותבל ונותן להן אהבה ללא תנאי בכל יום ביומו ,סובל איתן בכאבן ,סועד אותן כשהן חולות ,תומך בצעדים הראשונים שלהן ,יושב שעות על גבי שעות ומסייע להן בשיעורי הבית ,עונה להן על שאלות ,לא משנה כמה זעירות הן נשמעות לי ,אך מבין שבשבילן זה עולם חדש ואני חייב להיות שם -לתמוך ,להדריך ,לעודד ולאהוב מעבר לכל גבול פיזי ...רק אז אני מבין את מה שהפסדתי ...כמה מהותי זה היה יכול להיות עבורי ,רק אז אני באמת מבין את השאלה. אבא ,התשובה שלי היום לעולם לא תהיה אותו הדבר כמו לפני מה שהיום אני יודע. אני רוצה להודות לאמי שרה ,שניסתה לתמוך בי כמיטב יכולתה בכל שלב ושלב של חיי, בדרך הטובה ביותר שידעה ,למרות שעברה בעצמה את ההרס של המלחמה ואת אובדנו של בעלה והייתה חייבת להמשיך בחיים שלה ,בגיל ,21לבד עם תינוק בן 11חודשים. מחיר המלחמה הוא עצום והוא משפיע על החיים אפילו 40שנים אחרי שהיא נגמרה. עם ישראל תמיד מתמודד עם אתגרים ...אני רק יכול להתפלל שעם ישראל לא יידע עוד מלחמה. שלומי ניצחון בן של שבתאי ז"ל משפחה 41 מּל ָה... עֹוד ִ ּׁשאֵר ִאּתְָך ׁש ִּת ָ ַרק ָרצִיתִי עֹוד ִמּלָה ּ -כָז ֹאת ֶ עֹוד חִּבּוק ׁ -שֶֹּלא ּתְַרּג ִיׁש לְבַד ׁשּלְָך חִּיּוְך ּג ָדֹול לִזְּכ ֹר אֹותָנּו ַּב ַּמּסָע ֶ ּתעָלֵם לָעַד. ׁש ֵ לִפְנ ֵי ֶ ּׁשנ ִים ַּבהֲָקלָה ּת ְחז ֹר נּוכַל לְבַּכֹות אֶת ַה ָ ׁש ַ ּוכְ ֶ ו ְֹלא נִכְעַס ּכִי ּכְבָר עָבָר וְנ ֵס ּג ָדֹול ָקָרה אּמֵץ אֹותְָך ָחז ָק ׁשֶֹּלא ּתֵַדע ַרק נ ְ ַ אֵיְך עַד ּכְלֹות י ִ ַחלְנּו לְׁשּובְָך. תי ִם ּקנ ָה ּבֵינ ְ ַ סבְתָא ִהזְּדַ ְ אּתָה רֹואֶה אֵיְך ָ ַ סבְתָא ּבְעַצְמָּה אֵיְך ִאּמָא ָ ּכֻּלָנּו ַמיְׁשִיִרים ּבְָך עֵינַי ִם ׁשנ ָה. אפִּלּו ּבְ ָ ּת ֲ ּקנ ְ ָ אּתָה ֹלא ִהזְּדַ ַ ַ מׁשִיְך ַרק ָהאֱֹלהִים יֹוֵדעַ ׂשּכַלְנּו לְ ַה ְ אֵיְך ִה ְ מעֵבֶר לַּז ְ ַמּנ ִים מֹוׁשִיטָה לְָך י ָד אֶל ֵ מעַ אּתָה ׁשֹו ֵ אִם ִּתּג ַעַ-רק ִּתּג ַע אּולַי ַ ׁשּלִי חֹוצָה ּג ְבּולֹות ַחּי ִים א ֲהבָה ֶ אֵיְך ָה ַ מחִים ִּבלְעֶָדיָך ׂש ֵ ַחּג ִים ֹלא הָיּו ְ ׁשּלְָך ספְרּו אֶת ׁשְנֹותֶיָך ֶ הּלֶֶדת ָ יְמֵי ֻ ּתמִיד עָמְַדנּו הִּכֹון לְַקּבֵל אֶת ּפָנ ֶיָך ָ ׁשעָה ׁשּנ ֶה ּבְאֵיזֹו ָ מ ַ ֹלא חָׁשּוב ּבְאֵיז ֶה ּג ִיל ֹלא ְ סּכִין ׁשנ ִים אֲֻרּכֹות חַּדֹות ּכְמֹו ַ ָ אנ ִי עֹוִדי עֹומֶֶדת ׁשּכָאן ֲ ּתֵַדע ֶ אמִין ּת ְחז ֹר רֹוצָה לְ ַה ֲ ׁש ַ מ ַחּכָה ֶ ְ אּתָה עֹומֵד ַּבּדֶלֶת. ׁש ִהּנ ֵה ַ ֶ ּׁשאֵר ִאּתְָך ׁש ִּת ָ ַרק ָרצִיתִי עֹוד ִמּלָה ּ -כָז ֹאת ֶ אחָד ׁ -שֶֹּלא ּתְַרּג ִיׁש לְבַד עֹוד חִּבּוק ֶ ׁשּלְָך חִּיּוְך ּג ָדֹול לִזְּכ ֹר אֹותָנּו ַּב ַּמּסָע ֶ ּתעָלֵם לָעַד. ׁש ֵ לִפְנ ֵי ֶ סיגלית גולדרינג אחיינית של יורי חרנש ז"ל משפחה 42 43 ּתבְטִיחַ" " ַ ּב ֶֹקר יֹום ִׁשּׁשִי ּתעָה תכְנ ֵן לִי ַהפְ ָ מ ַ אּתָה ְ ַהּׁשְכּונ ָה ְרגּועָה ַ ּקצֵה הְָרחֹוב, ּומֹופִיעַ ִמ ְ ּתצֵא לְבַּלֹות עִם ִהּלָה, ָּבעֶֶרב ֵ ׁשּלָּה ׁשּלְָך ו ְ ֶ ו ְעֹוד ֲחבִֵרים ֶ ִּבׁשְלּולִית ַהּפָאּב ַּבּקְָריֹות. ּת אֶת ִׁשמְָך עַל ַהּקִיר תבְ ָ ּבְכָל מְקֹום ּכָ ַ ת ִּבכְלָל לְ ַהזְּכִיר לִי ּולְָך, אּתָה ָרצִי ָ אּולַי ַ ׁשּי ֵׁש לִי אֹותְָך. ֶ ׁשּג ִיחַ, ּת ְ ׁשעַל עַצְמְָך ַ ּתבְטִי ַח ֶ ַ ׁשָם ּבַחֹולֹותַּ ,בח ֹם ּו ַבּק ֹר אּולַי ִּתּקַח אֹותִי? ׁשּג ִי ַח ׁשָם ַּב ָּצבָא, ּת ְ ַ ּׁשּבָת ַה ָּבאָה. ׁשּתָבֹוא ַּב ַ מ ַחּכֶה ֶ ְ ׁשּכַח אֹותִי, אחִי ,אַל ִּת ְ ׁשּכַח ָ אַל ִּת ְ ּדֶֶרְך ּכְבִיׁש הַחֹוף ַּבּׁשְִקיעָה, הַהֹוִרים ׁשּוב ָרבִים ַּבּנְסִיעָה, מאָחֹור. אּתָה ׁשֹומֵר ֵ ַ ׁשעַר ֵריק, אּתָה רֹואֶה אֹותִי לְבַד ,מּול ַ ַ מ ַחּבֵק, אּתָה ְ אנ ִי ַמבְִקיעַ ו ְ ַ ֲ מְַקּנְאִים ּבִי ּכֻּלָם, ּבְיַחַד נ ִ ַּצחְנּו אֶת הָעֹולָם. יוני פוליקר אח של קובי פוליקר ז"ל משפחה 44 " 18שנים לנפילתו"... עופר ,אני זוכר איך נתקלתי פעם ,לאחר מותך ,במודעת אבל ובה רשום 18" :שנים למותו ."...נשארתי המום לרגע .לא עיכלתי איך ניתן לחיות 18שנים ללא אח ,ילד ,בן- זוג ,ועוד בטרם עת .לא יכול להיות שזה מה שקורה לנו ,למשפחה שלנו .עוד הייתי בשלב ההכחשה. אחר כך בא שלב הכעס ,למה זה קורה דווקא לי? לאמא ואבא? למה כשהכול היה כה ורוד? לא לקח הרבה זמן עד שהגיע השלב הקשה מנשוא ,שלב הדיכאון .ההרגשה שהכול מתגמד עכשיו ואין טעם לעתיד .לאח או אחות השלב הזה קשה ביותר -גם להתאבל על מותך וגם לראות את אבא ואמא נעים על קו התפר שבין חוסר תפקוד לניסיונות תמיכה בנו .השלב האחרון הוא שלב הקבלה ,שהכול יהיה בסדר ,שנדע להתמודד .פירוש הדבר הינו בעצם פרידה ממך וזה מצב בלתי אפשרי! עופר ,גם היום 18 ,שנים אחרי ,עדיין קשה לקבל את דבר מותך .להאמין שאתה לא עמנו וגם לא תהיה .שלא תתקיים עוד פגישה ,אפילו אחת ,קצרה .כל כך הייתי רוצה שתכיר את המשפחות שהקמנו ,המשפחה שלך .את הילדים החמודים שלנו ,האחיינים שלך .שתראה את אבא ואמא שהתבגרו כמעט בעשרים שנה .איך הם מחייכים כאשר הנכדים סביבם .תראה איך אבא הפסיק לעשן כמו שביקשת ,ואמא הולכת כל חודש לספר עליך מול כיתות מלאות תלמידים .אתה היית עמוד התווך ,הבסיס המוצק לאושר שלנו. למדתי ממך כל כך הרבה ,כמה חשוב לחבק את אבא ואמא ועוד יותר להראות להם את זה .איך למרות ההצלחה ,לשמור על הצניעות ותמיד לנסות לעזור לאחר .להתמודד בשלווה ובקור רוח עם כל בעיה וגם כשקשה -תמיד לחייך. אומרים שהשלב הזה ,שלב הקבלה ,מגיע רק כאשר האדם מצליח לעבור את השלבים הקודמים .אני חושב שבתוך תוכנו ,עופר ,כולנו עדיין תקועים אי שם בשלב הדיכאון .זר לא יבחין בכך ,אנחנו מחייכים ומעמידים פנים שקיבלנו את הגורל והשלמנו עם לכתך. אנחנו קמים בבוקר ,הולכים לעבודה ,מגדלים את המשפחה ותומכים אחד בשני. אבל עמוק בפנים ,אין יום שעובר בלי שאנחנו חושבים עליך ,מתגעגעים. לעולם אשאר חב לך אחי היקר! אוהב, חן שוורץ אח של עופר ז"ל משפחה 45 ל ְרֹונ ִי סּפֵר לָכֶם אּתֶם יֹוְדעִים ָרצִיתִי לְ ַ ַ ׁשּג ַם לִי י ֵׁש אָח ֶ הּוא ּג ָר ׁשָם ּבְ ֶחלְַקת הַּנֹופְלִים ַּבּמָקֹום ֲהכִי י ָָקרָ ,צעִיר וְיָפֶה ָּבעִיר. ּתְנּוּ ,תְנּו לִי לַחְֹלם ּתפְִריעּו לִי. מּתָר ,אַל ַ ּג ַם לִי ֻ אחִי ַמּג ִיעַ לְ ִמפְּתָן ּבֵיתִיּ ,דֹופֵק ַּבּדֶלֶת, ִהּנ ֵה ָ ּתחַת ו ְהּוא נִּצָב מּולִי. הִיא נִפְ ַ מ ַהּלְבָנֹון חֹוז ֵר ֵ אּבָק ִמּיָמִים ׁשֶל ְקָרב מ ֻ לָבּוׁש ּבְסְַרּבָל י ָֹרקְ , אחֲרֹונ ָה. ּבְִדּיּוק ּכְמֹו ִּבתְמּונ ַת ַחּי ָיו ָה ַ חִּיּוְך ָרחָב נ ָסּוְך עַל ּפָנ ָיו עֵינ ָיו ַהּי ְֻרּקֹות זֹוהֲרֹות ּפָנ ָיו ּפְנ ֵי ַמלְאְָך הּוא ׁשֹותֵק ו ְׁשֹותֵק תפֵי ֵרעֵהּו אחָד עַל ִּכ ְ אלָיו וְאָנּו נֹופְלִים ֶ אנ ִי ָרץ ֵ ֲ אלַי ָקרֹוב ָקרֹוב. מ ַחּבֵק אֹותֹו ָחז ָק ָקרֹוב ֵ אנ ִי ְ וַ ֲ אנ ִי מְאֹוד אֹוהֵב לִנְסֹעַ ׁש ֲ סּפֵר לָכֶם ֶ ָרצִיתִי לְ ַ ַּבּכְבִיׁש הָעֹוֵקף אחִי מִּׁשּום ׁשֶהּוא עֹובֵר ּבְסָמּוְך לְִקבְרֹו ׁשֶל ָ תנ ֶה מ ְ ּובְכָל ּפַעַם ּכְמֹו ֶרפְלְֶקס ֻ ּקבָרֹות מסִיט אֶת ַמ ָּבטִי לְעֵבֶר ּבֵית ַה ְ אנ ִי ֵ ֲ ו ְחֹוׁשֵב עָלָיו. סעִים ִאּתִי ּבְֶרכֶב ׁש ַהּיְלִָדים נֹו ְ לִפְעָמִים ּכְ ֶ אּבָא ּבֹוא נֵלְֵך לְ ַבּקֵר אֶת אָז הֵם אֹומְִרים לִי ַ הַּדֹוד מ ַהּתְמּונֹות ׁשהֵם ַמּכִיִרים ֵ אֶת הַּדֹוד ֶ אנ ִי מְַרּג ִיׁש עִם ז ֶה אלִים אֵיְך ֲ אּתֶם ּבֶטַח ׁשֹו ֲ ַ אנ ִי מְַרּג ִיׁש טֹוב. אַל ּתְִדאֲגּוֲ , ׁשּלִי ּמצִיאּות ֶ ׁשּג ַם ַּב ְ ּתְנּו לִי לַחְֹלם ו ְלּו לְֶרג ַעֶ , אנ ִי הֹולְֵך לְ ַבּקֵר אֹותֹו י ֵׁש לִי אָח ,ו ַ ֲ ו ְהּוא אֹומֵר לִיּ ,וו ָאּו אֵיְך ַהּיְלִָדים ּג ְָדלּו וְהֵם קֹופְצִים עָלָיו א ֲהבָהּ ,כְמֹו ׁשֶַרק הֵם מ ַמּלְאִים אֹותֹו ּבְ ַ ּו ְ יֹוְדעִים לָתֵת. סּפֵר לָכֶם ָרצִיתִי לְ ַ ׁשּג ַם לִי י ֵׁש אָח ֶ ׁש ַּמּׁשֶהּו ִמּמֶּנּו זֹוֵרם ּבִי ֶ צָרּוב עָמ ֹק ּבְתֹוַדעְּתִיּ ,בְנַפְׁשִיּ ,בְדָמִי. ּותְמּונֹות ַחּי ָיו ַחּי ֵינּו מ ַמּלְאֹות אֹותִי ְ אנ ִי אֹוהֵב אֹותֹו ׁש ֲ אחִי ֶ ָרצִיתִי לֹומַר לְ ָ ו ְֹלא ַמפְסִיק לַ ְחׁש ֹב עָלָיו תּגַעְּגֵעַ תּגַעְּגֵעַ לְ ִה ְ תּגַעְּגֵעַ לְ ִה ְ ּולְ ִה ְ לוי סבג תמיר אח של רוני ז"ל משפחה 46 * * * ּמעַּצְבֹות ׁש ְ אבְנ ֵי ַהּׁשְכֹול ֶ ָ ׁשּורֹות ׁשּורֹות ׁשֶל ַמּצֵבֹות ׁשנ ָה ׁשֶל ּגַעְּגּועַ ו ְעֹוד ָ ּוכְמִיהָה אֶל הַֹּלא -י ָדּועַ ׁשעָצְרּו ִמּלֶכֶת ּכְאֵב ַהּנ ְעּוִרים ֶ מׁשִיְך לָלֶכֶת ׁש ַּמ ְ ׁשאַר הָעֹולָם ֶ ּו ְ תּפָס אְַך זֹו ּדֶֶרְך ּכָל ָּבׂשָר ז ֶה ֹלא נ ִ ְ ׁשאַר ׁשּנ ִ ְ ׁש ָהלְַך וְאֶת ז ֶה ֶ י ֵׁש אֶת ז ֶה ֶ תפָיו ׁשאַרַ ,ה ַּמּׂשָא עַל ּכְ ֵ ׁשּנ ִ ְ ּולְמִי ֶ אהַב ׁש ָ אנָׁשִים ֶ עֵדּות ִאּלֶמֶת לָ ֲ אֹותָם יִּׂשָא עַד ּכְלֹות ׁשּורֹות ׁשּורֹות ׁשֶל ַמּצֵבֹות ארז לוי אח של רפאל ז"ל משפחה 47 עוצמה של עם כמה עוצמה יש בעם אחד שלם ,עומד ליד מיטת הילד ושר את ההימנון... הילדים ישנים ,לידם פרחים ודגל ,דגל קטן ותאריך הקרב שבו נרדמו לעד. מישהו קורא קדיש על כל הילדים ורק פרפר אחד לבן נוחת על כתף של אם שכולה, נח לרגע ונעלם ,מחזה בלתי רגיל ,כאילו כדי לנחם ועובר הלאה .יש עוד הרבה הורים לנחם. כמה עוצמה יש ביום אחד שבו כל העם מאוחד ,כולם מנומסים ,נזהרים לא לדרוך ,לא להכאיב ,אין עין שנשארת יבשה ,אין אחד שלא מדבר קצת יותר בשקט. אין מי שלא מכיר שכן ,אח ,ילד ,דוד ,קרוב ,רחוק ...לכולם יש ילד. כמה עוצמה יש ביום הזה ,שבו כולנו נזכרים למה אנחנו כאן בעצם ,בארץ הקטנה ,החבוטה ולמודת המלחמות ,פתאום כולם נזכרים שבעצם אין לנו מקום אחר ,אין לאן ללכת ,אין ארץ אחרת ואולי ,לא כל כך רע כאן. כמה עוצמה יש בחיילים ,כומתות אדומות ,כחולות ,חומות ,ירוקות ,כמו גן פרחים ,פרחים בשלל צבעים ,גן שלם שצומח מאדמה רוויית דם ,פרחים מחייכים ,פורחים ,מפיצים אור וריח .פרחים ,כדרכם של פרחים ,נקטפים. יש מי שרוצה את התום ,את הטוהר ,את היופי והאור אצלו בגינה. כמה עוצמה יש בעם שחוגג מיד אחרי הבכי .דמעה מהולה בחיוך. עם שחוגג את עוצמתו שלו ,חוגג עוד שנה של חיים ,עוד שנה של הישרדות. חוגג את היותו עם חופשי בארצו ואומר תודה. תודה ושוב תודה לילדים שהלכו לישון ולא התעוררו עוד לעולם. הלכו לישון כדי שאנחנו נוכל להיות עם ישראל ,במדינת ישראל. אושרת ברבי אחיינית של יוחנן נגר ז"ל משפחה 48 * * * אם ...לכל אחד ואחד מהם יש אם משלו. אם יוחנן היה בחיים ,היה לו אייפון או גלאקסי? אם יוחנן היה בחיים ,הוא בטוח היה מצייץ בטוויטר שלו על עוד ניסוי מוצלח בכימיה שהוא עשה. אם יוחנן היה בחיים ,בוודאי שהיה לו דף פרטי בפייסבוק ,שבו הוא היה מראה לכולם את ילדיו ,את החופשה האחרונה שלו עם משפחתו וכמובן תמונות מהמילואים. אם יוחנן היה חי ,אז הוא בטח היה גר במושב או בישוב קהילתי ,שבו הוא יכול היה לתרום ולתת. אם יוחנן היה חי ,הוא היה נוסע לבקר את חברו הטוב ג'רי בארצות הברית ועל הדרך בא לבקר גם אותי ואת שושי. אם יוחנן היה חי ,הוא היה הולך לבקר את ממה וסבא באותו בית ,לפחות פעמיים ביום. אם יוחנן היה חי ,אז סבתא שלי הייתה צלולה ומאושרת וסבא שלי כנראה היה יותר שלם עם עצמו. אם יוחנן היה בחיים ,אז לבני הדודים שלי יוחנן נגר ,יוחנן מרקמן ויונית ישראלי ,היו שמות אחרים. אם יוחנן היה חי ,אז נראה לי שהוא היה הולך לבקר גם את שרה אחותו ומשפחתה. אם יוחנן היה חי ,אמא שלי הייתה אדם הרבה יותר מאושר. אם יוחנן היה חי ,הוא בטח היה צועד בהפגנה למען צדק חברתי. אם יוחנן היה חי ,אז היה לי עוד חבר לדבר ולשוחח אתו .משום מה נראה לי שהפספוס אדיר. אם יוחנן היה חי ,אז יכול מאד להיות שלכולם במשפחה היה יותר טוב. אם יוחנן היה חי ,אז הרבה דברים היו נראים אחרת. אבל הוא לא חי ,הוא מת! נח בקברו בהר הרצל כבר 30שנה. אם ואם ואם ואם ,זה מה שנשאר!!! אוהד ברבי אחיין של יוחנן נגר ז"ל משפחה 49 יום כיפור לפני 40שנה ...דוד שלי גיבור יצא למלחמה לפני 40שנה בשלהי יום הכיפורים התייצבו חיילינו למשמר ,להגן על מדינתנו הקטנה. חיילי הסדיר הוזעקו מיד בבהלה למלחמה המפתיעה וחיילי המילואים ,גם אלו שלא נקראו מיד ,עזבו הכל ומיהרו להצטרף לאחיהם לנשק .שמוליק היה אחד מהם ,עם ניסיונו מהמלחמה הקודמת ,הוא היה בטוח שזה ייגמר מהר .אחיו הצנחן ,הצעיר ממנו ,הוזעק יום לפני וירד לסיני .שמוליק ישב על קוצים ,מתי יקראו לו .זוכרת היטב את סבתי כמו בשיר ואמא שוב דואגת ,מנסה לעצור את הדחיפות שבו לרוץ למלחמה .אמא ,אל תדאגי לי .נחזור מהר הביתה וביום המחרת נפרד מאיתנו לשלום ,כדי לצאת למלחמה. שמוליק עלה לרמת הגולן להיות הטנקיסט שכה ידע .והוא ידע שאמא דואגת וכנראה ברגע פנוי ,בחטף ,כתב גלויה ,כפי שעשה במלחמה הקודמת ,בה כתב שהוא בסדר ושנדאג לאחיו הצעיר ,שזוהי מלחמתו הראשונה .על הגלויה כתב כמובן תאריך ושעה .זו היתה גלוייתו היחידה ,הראשונה והאחרונה .שעות ספורות לאחר מכן ,הצטרפה יחידתו לקרב הפריצה נגד הסורים ליד חאן-ארנבה. 11באוקטובר ,1973היה זה הקרב האחרון ,נשימתו האחרונה ,חיוכו האחרון שחרוט לנו בזיכרון .הוא נחשב כנעדר כמה שבועות והיתה תקווה שאולי ינגב לנו את הדמעות .אני זוכרת את הלך הרוח של משפחה מבוהלת .משהו בסבתי ידע. היא ידעה ברגש של אמא שאת בנה היא לא תזכה יותר לראות .עקבתי אחריה ,הייתי ילדה ,עוד לא הבנתי את עוצמת הכאב של משפחה עם תווית של משפחה שכולה... היה לי דוד כזה גיבור ,הוא היה בן ואח וחבר ,אך משפחה וילדים משלו לא הספיק להקים ב 26-שנותיו. היום הוא מלאך ,יושב בין מלאכיו האחים וגם עם אלוהים ...שמוליק שלנו יקר ,זו פעם ראשונה לך אני כותבת ממש ביום כיפור ,ביום הסליחות והמחילות .ברצוני לבקש סליחה ממך ומחיילים שכמותך ,שלא זכו לחזור הביתה .שנתתם לנו את היקר מכל -החיים עצמם. במותכם ציוויתם לנו חיים .זיכרונך בדמעות ייחרט ,בלב דואב ,שאתה לא עימנו כבר 40 שנה ,של משפחה מתרחבת וגדלה. הוריך נפרדו מאיתנו גם הם ויכול מאד להיות שאתה יושב עימם בשמיים ומבדר אותם כמו שרק אתה יודע .החיים נמשכים ,אך לעולם לא נשכח את מי שהיית לכל אחד ואחת מאיתנו .כל אחד יזכור את שחווה איתך ויש כאלה שרק שמעו עליך מסיפורים .אך דבר אחד בטוח ושווה לכולם -לעולם תישאר צעיר לנצח ,זיכרונך הוא עדות חיה בליבנו. זו הזדמנות לומר לך תודה על מי שהיית בחייך ואת שהיית בחיינו. מיכל בונה אחיינית של שמואל אסטרחן ז"ל משפחה 50 הּכְלָבִים מִּיְחִיַדת "עֶֹקץ" ּקמֶץַ , ה ֹ ל ְזֵכ ֶר ַ ׁשּכְׁשּו ַּבּזָנ ָב הֵם ִּכ ְ ׁשּיָצְאּו לַּקְָרב. לִפְנ ֵי ֶ הֵם ָרצּו ּכְחֵץ מהִירּות ׁשֶל נ ֵץ, ִּב ְ לְתֹוְך נָהָר ׁשֶל אֵׁש. הֵם ִקּבְלּו אִּלּוף, אהֲבּו לִּטּוף, וְ ָ הֵם ִצּי ְתּו לַּפְֻקּדָה מפַּקֵד ַהּיְחִידָה. ׁשֶל ְ מ " ָהע ֶֹקץ" הֵם הָיּו ֵחלֶק ֵ מהֶם ּבְג ַן עֵֶדן אחָד ֵ וְכָל ֶ ּכְכֹוכָב נֹוצֵץ. והרמטכ"ל ַּבחֲלֹומִי לִי לָחַׁש אּנ ָא ּכְת ֹב לְזִכְָרם ׁשִיר ָ ּבְתֹור צל"ש. במערכות ישראל נפלו מעל למאה כלבים מיחידת "עוקץ". הנתון האחרון שידוע לי עליו מחודש מאי 2011עומד על .102 יהי זכרם ברוך. עדי שמעון אלון אחיינו של שמעון אלקלס ז"ל משפחה 51 אּול ַי ּת ִהּי ָה ׁשנ ִים ׁשֶל ְ ָ ׁשנ ִים ׁשֶל ּתְִקו ָה ָ אּולַי?... ׁשנ ִים ׁשֶל חֲלֹומֹות ָ ׁשלָיֹות א ְ ׁשנ ִים ׁשֶל ַ ָ אּולַי?... ׁשנ ִים ׁשֶל זִכְרֹונֹות ָ ׁשנ ִים ׁשֶל אֱמּונֹות ָ אּולַי?... ׁשבָה ׁשנ ִים ׁשֶל ַמ ְח ָ ָ ׁשנ ִים ׁשֶל עֲלָטָה ָ אּולַי?.... אכְזָבָה ׁשנ ִים ׁשֶל ַ ָ ׁשנ ִים ׁשֶל ַהפְנָמָה ָ ֹלאֹ ...לא אּולַי! ׁשנ ִים ׁשֶל ּבֶכִי ו ְ ַצעַר ָ ּׁשעַר... ּכִי ֹלא ִּתּכָנְסִי ׁשּוב ַּב ַ מרב אליהו גיסתה של אושרית אליהו ז"ל משפחה 52 הבֶת הַּנ ֵר ׁשּל ַ ֶ ֶ אֶל ֲחלַל ֶחסְרֹונ ְָך נֹוצְַרנּו ִקּיּומֵנּו ׁשָזּור עִם ָהאֵין תלִים מפַעֵם ּבֵינֹות ּכְ ָ זִּכָרֹון ְ א ֲהבָה ּבְ ִמּלִים אֹוסֵר ַ פזמון ׁשנ ָה אחֲִרית לְֵראׁשִית ּתְִקַרב ,עֹוד ָ ַ ׁשמֶׁש סתָו יְפַּז ֵר זֹהַר ֶ ֵרי ַח ְ ׁשּוב יִצְֹרב ַהּכְאֵב וְאֵימַת ִמלְ ָחמָה אמֶׁש. ׁשּוב נ ְִרעָד הֵן ָהי ָה ז ֶה ַרק ֶ טּוב ו ְַרּכּות ,זְהִיִרים נ ֶ ֱאּסָף מ ַצּי ְִרים אֶת ּדְמּותְָך טטִים ְ ַקּו ִים רֹו ְ אצִילּות נַפְׁשְָך לְחֵָרף אֵיְך ָצלְחָה ֲ אֵיְך ָרְקמָה עֲִדינּות ׁשֶל ּתֹוָרה לֶכְּתְָך ׁשעַר ּבְעֵת נְעִילָה ּפְתַח לָנּו ַ ּכִי ּפָנ ָה יֹום ּכִי יֹומֵנּו ָחׁשְַך ַרק יָמֵינּו חֹולְפִים יְג ַּלּו ִּבפְלִיאָה אלֶי ָה עֹולָה. מ ֵ ׁשּלַ ֶהבֶת ַהּנ ֵר ֵ ֶ יעל חורי כהן אחיינית של אבנר יונה ז"ל משפחה 53 זיכרון 47שנים חלפו ,אך ליבי מסרב לקבל זאת ,מתקשה להאמין והפצע אינו מגליד. במהלך התנדבותי באוגמ"ר ,80כשאני נתקלת ב"קיטבק"" ,מעיל" ופריטי לבוש אשר השם "יוסף" רשום עליהם ,מציפים אותי זיכרונות ודמעות שמרטיבים אותם ועוברים לחייל ,ספוגים מעצב וגעגוע ,אך עם תחושות דאגה עמוקה ,לאותו חייל "יוסף" שיחזור הביתה בשלום. תחושת הכאב מלווה אותי עד לרגעים בהם אני מתנדבת ואז תחושת הכאב מתחלפת בתחושת רווחה. כאב הופך להקלה ברגע שאני תורמת מעצמי ומזמני לשמר את זכרך אחי. אוהבת ומשמרת. חוה ענקרי אחותו של יוסף ז"ל משפחה 54 גלעדי אחי האהוב, נפרדנו ממך במוצאי ש"ק 'ויצא' .עלית לאימון ברמת הגולן ולא שבת אלינו .נלקחת לגנזי מרומים .אך סמלי הדבר שהלכת מאתנו לאחר קריאת פרשת 'ויצא יעקב'. התמדת בחייך לאחוז בדרכו של יעקב אבינו. * 22שנה היה יעקב רחוק מבית אביו -ואף אתה היית עמנו הרחק מאביך שבשמים 22שנה. * יעקב אבינו ,שליש אוריים ,בגבורה ובהתמדה אחז בכל מעשיו במידת האמת והיושר. * אף אתה ,בגבורה ובהתמדה אופיינית ,ביקשת לך את האמת ,את התמימות השלמה. היית ישר דרך ,לא אהבת עקמומיות .חבריך מכל התקופות -החל מישיבת הליכות עולם, ההדרכה בבני עקיבא ,ועד לישיבת תורת החיים וישיבת ההסדר בקרני שומרון -יעידו שדבקת באמת הפנימית שלך ולא ויתרת ,גם כשזה דרש ללכת נגד הזרם. * יעקב אבינו נמצא אצל חמיו ,לבן הארמי ,משפחה גדולה עם ארבע נשים ו 11-ילדים, אחַי ת ִמּכ ֹל ּכְלֵי-בֵיתֶָךׂ--שִים ּכ ֹה ,נֶג ֶד ַ ּת אֶתּ-כָלּ-כֵלַי ,מַהָּ -מצָא ָ ׁש ָ ּׁש ְ ומסוגל להגיד ללבן 'ּכִיִ -מ ַ ׁשנ ֵינּו'. אחֶיָך; ו ְיֹוכִיחּוּ ,בֵין ְ וְ ַ מי מאיתנו יכול להגיד דבר כזה .להיות עם כל המשפחה אצל ההורים שנים ארוכות ואפילו כפית קטנה לא נעלמת עם אחד הילדים בפינת הבית. * אתה גלעדי ,דקדקת להחזיר להורים את כל מה ששילמו עליך בשנותיך בישיבה .לא הסכמת ליהנות משל ההורים. * עם חיוך קטן ומבויש על הפנים ,אהבת לעזור לכל אחד והיית אהוב מאד על כולם. * ספנת עצמך כיעקב בבית המדרש ועמלת יומם ולילה בתורה בהתמדה רבה והתגייסת לצבא .קנית לך תורת חיים וגם בצבא היה הספר מצוי תמיד בכיסך. אכָלְּתִיָ ...הי ִיתִי בַּיֹום אנֹכִי ִעּמְָךְ ,ר ֵחלֶיָך ו ְ ִעּז ֶיָך ֹלא ִׁשּכֵלּו; וְאֵילֵי צ ֹאנ ְָךֹ ,לא ָ ׁשנ ָה ָ 'ז ֶה עֶׂשְִרים ָ מעֵינ ָי' ,כך אומר יעקב ללבן. ׁשנָתִיֵ , אכָלַנ ִי ח ֶֹרב ,ו ְֶקַרח ַּבּלָיְלָה; ו ַ ִּתּדַד ְ ֲ * וכך יכול אתה להשיב למפקדיך בתותחנים שמסרו לך את הפיקוד על האלפא .היית מופת גדודי למסירות וחריצות בשמירה על סטנדרטים גבוהים של מוכנות צבאית ואישית. ואולי יכול אתה לומר כך לאבינו שבשמים על מסירות וחריצות מתמדת למצות את כל שנותיך וכישרונותיך לעשות רצונו יתברך. שניר סרי אח של גלעד ז"ל משפחה 55 יוסי אח יקר -סליחה! כשביקשו ממני לכתוב דברים ,אמרתי לעצמי "כבר כתבתי מספר פעמים ,כבר הקריאו באירועי זיכרון שונים ,אמרתי הכול בעבר". האם הכול נאמר? האם באמת נותרתי ללא מילים? יתכן מאוד. אנחנו ,המשפחות השכולות ,האחים והאחיות ,כבר כתבנו כמה קשה בלעדיכם. כמה הכול השתנה אחרי היום הנורא ,כשהתבשרנו על הרע מכול. אבל יוסי אחי ,נזכרתי בעוד דבר אחד ,שעדיין לא הספקתי להגיד לך -סליחה! כן ,סליחה אנו מבקשים ממך. על ימי הזיכרון ,שפחות ופחות אנשים מגיעים ,שהזמן ומירוץ החיים מקהים את הכאב. סליחה על שהמשכנו הלאה בלעדיך. נכון ,זו דרכו של עולם ואולי זה הכי טבעי שיקרה ואולי זה גם מה שאתה היית רוצה שיהיה .אבל ,אני מרגיש צורך ענק להגיד לך ,יוסי אחי ,מילה קטנה -שנאמרת ברגש גדול. סליחה! ציון סחייק אח של יוסי ז"ל משפחה 56 אחי היקר 21שנים חלפו ועברו ,כל כך הרבה שנים ,כל כך הרבה שינויים. ואין זמן שאני לא חושבת עליך לו רק יכולתי אתך שוב לדבר ואין זמן שאני לא נזכרת בך לו רק יכולת לחזור ממקום אחר. באמת אתה לא כאן ,באמת עברו כל כך הרבה שנים .התחושה כאילו עבר רק מעט. קשה להפנים ולהבין כל פעם מחדש ,איך ילד חייכן ומלא חיים כמוך ,כבר אינו בין החיים. אנחנו לא יודעים מה קורה אתך במקום שאתה נמצא ,אך כאן למטה קורים כל הזמן דברים ,אם קיים דבר כזה "העולם הבא" אז אתה בוודאי רואה ויודע. אז ממקומך אחי ברך את כולנו בבריאות ,אושר ,שלווה והצלחה בכול. ובמיוחד את אמא ואבא בבריאות ואריכות ימים. במהלך כל השנים אנו מנסים להפנים שאתה לא אתנו אבל לא תמיד מצליחים .יש רגעים, בדרך כלל בחגים ואירועים משפחתיים ,שאנחנו כל כך מתגעגעים... מקווה שטוב לך במקום אליו הלכת ,שקט ,רגוע ונטול דאגות .מקווה שתמשיך להתבונן בנו מלמעלה ,ובדרכך שלך תמשיך אותנו ללוות. אני יודעת שאתה רואה ושומר ,אז המשך לשמור עלינו אחי. אתה בליבנו ואנחנו כל הזמן זוכרים. תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים! מתגעגעת המון. שאולית מאיר אחות של ששי (ששון) לוי ז"ל משפחה 57 זכרו של אורון אדרי ז"ל לפני 17שנים קיבלתי ברכה ליום ההולדת מחבר טוב. לפני 5שנים ,נהרג אחי הצעיר אורון אדרי ז"ל לוחם ימ"מ בעת מילוי תפקידו והוא רק בן .26 מספר ימים לאחר נפילתו ,כשהרשיתי לעצמי בפעם הראשונה לגעת בחפציו האישיים, נתקלתי בפתק מקופל בתוך הארנק שלו. כשפתחתי את הפתק ,זיהיתי מיד בכתב ידו של אורון את אותה ברכה שקיבלתי בגיל .17 היה כתוב שם בכתב ידו: "ברכה שניסים ידיד של טל כתב לה ליום הולדת "17וזו לשונה: האמיצים האמיצים לוקחים סיכונים ,הם חוששים כמו כל אחד אך לא מאפשרים לפחד להשתלט עליהם. האמיצים לא מתייאשים ,כשהחיים נעשים קשים, הם מחכים בסבלנות עד שהמצב ישתפר. האמיצים הם אנשים גמישים ורואים שיש יותר מדרך אחת, הם מוכנים לנסות את כולן. האמיצים יודעים שהם אינם מושלמים, הם מודעים לחולשותיהם. האמיצים נופלים לעיתים ,אך שבים וקמים ומסרבים לתת לכישלון להשתלט עליהם. האמיצים מאמינים בדרך בה בחרו ,גם אם הדרך קשה וגם כאשר הם לא רואים את סופה. האמיצים הם בעלי סבלנות ,הם יודעים כי ערכה של מטרה נמדד על פי מידת המאמץ הנדרש כדי להשיגה. (כתבה SUSAN POLIS SCHUTS :תורגם ע"י :עטרה אופק) נשארתי חסרת אוויר והמומה מהידיעה שהברכה הזו התוותה את הדרך בה הלכת ,כך החלטת לחיות את חייך וכך גם מצאת את מותך ...אמיץ! טל אדרי-עוזיאל אחות של אורון אדרי ז"ל משפחה 58 רחלי וולשטין גיסתו של שי וולשטין ז"ל הי"ד משפחה 59 ׂשִָרית אֲחֹותִי הַּי ְָקָרה ּתפִּל ָה ְ ּת ִמּבְלִי ׁשּוב לְעֹולָמְֵך ֶהעָלּום ָהלַכְ ְ ּת אֹותִי ּכָאן לְבַד ַמּמָׁש הָמּום ׁשאְַר ְ ִה ְ אלֶיָך אֱֹלהִים תּפַּלֵל ֵ אנ ִי ִמ ְ ֲ אִם י ֵׁש אֱֹלהִים? ׁש ָמתִי אֱֹלהִים ַהּצֵל אֶת נ ִ ְ ׁשמָה? אִם י ֵׁש נ ְ ָ אלְפֵי ַחּיָלִים ׁשּנָׂשְאּו ַ ּת ִפּלָה ֶ ְ ּבְעִּתֹות ִמלְ ָחמָה ּבְכָל ַהּקְָרבֹות, ּבְכָל ַהּׂשָפֹות, ּובְכָל ַהּצְ ָבעִים ּתפִּלֹות נָׂשְאּו ְ לְֹלא ִמּלִים אֱֹלהִים! ָהי ִית עֲבּוִרי עֹולָם ּומְלֹואֹו ּכְכָל ּבֶן אֹוהֵב וְנ ֶ ֱאמָן לְאִּמֹו ּׂשג ִים ּת אֹותִי לְ ִתפְאֶֶרת ו ְ ֶה ֵ ּגִּדַלְ ְ מאָז לֶכְּתְֵך ּדָעַכְּתִי ּכְָך ּכֻּלָם מְַרּג ִיׁשִים ֵ ׁשּפָחָה ַמּמָׁש לְ ִתפְאֶֶרת ּת ִמ ְ מ ְ הֵַק ְ אחִיְך אֲהּובְֵך אֵינ ָּה ׁשֹומֶֶרת ׁשעַל ָ ֶ ּת מ ָ אלִי לְכָל ז ֶה ּג ַָר ְ וְכִי לָּמָה ֵ ּת סּבְַר ָ ּתְׁשּובָה ֹלא ִק ַּבלְּתִי וְג ַם ֹלא ִה ְ שושנה אפק (גלז) אחותו של אריה גלז ז"ל מא ֹד לְי ֵָדְך ִׁשמְִרי לִי מָקֹום ָקרֹוב ְ אחֵד ׁש ַהּׁשֵם אֹותָנּו י ְ ַ לְבֹוא הַּיֹום ֶ ַחּי ַי אֵינ ָם ַחּי ִים מִּיֹום ּפְֵרדָתֵנּו א ֲה ָבתֵנּו ּכִי מִי יּוכַל לְ ַהפְִריד אֶת ַ ׁש ָמתְֵך ַהּטְהֹוָרה ּתָנּו ַח ּבְׁשָלֹום נ ִ ְ ׁש ָהי ִית ּבְ ַחּיַי ְִך טֹובָה וְזַּכָה. ּכְפִי ֶ צביקה לביד אח של שרה נעמי בן-צור ז"ל משפחה 60 * * * היום לפני 5שנים נכנסתי לסיוט שעוד לא נגמר ואני עדיין מתפלל להתעורר ממנו. הרבה השתנה פה בשכונה ,בארץ ובמשפחה הקטנה שלנו ואני עדיין זוכר ,עדיין חושב ,עדיין מחכה לך ועדיין אומר לילה טוב ערני לפני שאני נרדם. יוצא לי הרבה לחשוב על מה שהיה ,על המון דברים שהיה אפשר לשנות בשביל שלא תצא ושתחזור הביתה בשלום ,אבל כל פעם הסטירה של המציאות יותר ויותר חזקה. אני באמת מעריך אותך שהלכת עם העקרונות שלך ושלא ויתרת גם אם זה היה הכי קשה והיית צריך להקריב את חייך .ואני רוצה להגיד תודה על כל מה שלימדת אותי ושחבל שהלימוד נעצר באמצע .יכול להיות שלך הייתה דרך משלך ושהשיעור האחרון היה ללמד אותי להיות גבר ולעמוד מעל הקבר שלך ולשתוק ,לחשוב שהכול בסדר ,וגם אם מתקשרים אליי כשהדמעות המלוחות חונקות אותי -להגיד ש"הכול בסדר אני בטיול נדבר יותר מאוחר" ,ודקה אחרי זה לפרוץ שוב בבכי .המעבר מחיוך לבכי הוא דק כמו שמש ואור, השם החדש שלי תמיד מזכיר לי שגם מחר תזרח השמש. ערני ,אני נשבר הרבה בגלל הזיכרונות שיש לי איתך והזיכרונות שלא הספקתי ליצור איתך, אבל בזכותך אין אדם בעולם שיכול להגיד עליי שאני בן אדם עצוב .בתמונה הכוללת אני תמיד חזק ...בדיוק כמו שלימדת אותי כשנקשרתי אל הדלת בחדר שלך ואמרת לי "עד שאתה לא מפסיק לצעוק ואתה מחייך אני לא משחרר אותך". אז זהו אחי הגדול ,המילים לא יעזרו לי לשתף ולהגיד מה שאני מרגיש וחושב עליך ,אני אסיים פה ואגיד... ערני שמך חרוט לא רק על הסלע .אוהב אותך עד אין סוף. גיא סאנרייז דן גור אח של ערן ז"ל משפחה 61 * * * השמיים כבר לובשים שמיכה אפורה ,מתכסים בעננים כמו מכינים עצמם ליום הזה... למשפחת השכול יום הזיכרון אינו מתחיל בצפירה ומסתיים בהדלקת המשואות וחגיגות העצמאות. ...היום הזה הוא רק יום אחד שבו חווים המשפחות חלק מהכאב היומיומי. אותו כאב שצריך להתמודד איתו בכל יום מחדש... והשקט שאחרי הצפירה ...השקט הזועק מהעיניים של אמא שלי ,הכאב שהגוף שלה לוחש... מתחנן כולו בכל שנה מחדש. הניצוץ בעיניים שבוקע מעיניה בכל פעם שהיא נזכרת בו ,באיך שהוא ויתר על החיים שלו בשביל שאנחנו נחיה כאן ונקום כל בוקר מחדש לשגרה היומיומית... הוא ,ועוד מלאכים רבים, ולא, אני לא מדברת על מלאכים עם הילה מעל הראש ,או כנפיים לבנות... אני מדברת על אותם מלאכים עם קסדה על הראש ,לבושים מדי זית חדורי מטרה... אותם מלאכים שאינם בחיים כבר... אלה שבזכותם בעוד כמה שעות כולם יצאו לרחוב לחגוג את הקיום שלנו ושל המדינה... כולם מלבד אלה שאיבדו את היקר להם מכול... השנה מלאו 26שנים למותך 26שנים של כאב שרק הולך וגדל... 26שנים של עיניים רטובות מדמעות.... 26ימי זיכרון ועוד אלפי ימים אחרים מלאים בכאב וזיכרון אחד לילד שהיית ..ושאינך עוד. יהי זכרך ברוך. אופיר עזרא בת אחותו של יצחק אוחנה ז"ל משפחה 62 חסר... הם לא הכירו אותו ,הילדים הקטנים שלי (שהם למעשה כבר בכלל לא קטנים ,לפחות לא מבחינתם וחגיגות בר המצווה כבר מאחוריהם). הם לא הכירו אותו ,את קולו ,את חיוכו ,את ידיו וצעדיו. בשבילם הוא פנים המביטות מן התמונות המפוזרות ברחבי הבית. באחת מן התמונות ,הוא מחובק עם בני הבכור ,שזכה לראותו ,אך ככל הנראה אינו זוכר שום דבר ממנו -לא את קולו ,לא את חיוכו ,לא את ידיו ולא את צעדיו.... רגינה גולדין (גורודניצקי) אחותו של רדיאון גולדין ז"ל משפחה 63 64 אחרים ׁשמִי ְ זֹוכְִרים אֹותִי ּכְבֶן יַּקִיר ׁשמִי חָרּוט עַל ִקיר, ּכִי ְ י ֹאמְרּו עָלַיָ :הי ָה חָמּוד ּתמִיד צָמּוד. וְחִּיּוכֹו אִּתֹו ָ ּכָל ַהּבָא אֹותִי יַזְּכִיר ׁשמִי חָרּוט עַל ִקיר, ּכִי ְ י ֹאמְרּו עָלַיָ :הי ָה ּג ִּבֹור ׁשנ ִים לִצְּב ֹר. סּפִיק ָ ו ְֹלא ִה ְ ּגּופִי ּכְבָר ֹלא י ָנּועַ ׁשמִי ּ ...כְבָר ֹלא צָנּועַ, ּו ְ מאָז ׁשֶהּוא חָרּוט עַל ִקיר ֵ אֹותִי אֵין מִי ׁשֶֹּלא ַמּכִיר. הֵן ׁשָרֹות אֶת ַהּתְִקו ָה ׁשֶֹּלא ִּת ְהי ֶה יֹותֵר אֵיבָה, עֹומְדֹות ּבְֹדם הֵן וְׁשָרֹות לְאֹוָרם ׁשֶל ַהּנ ֵרֹות. ּׁשמִי חָרּוט עַל ִקיר ׁש ְ מאָז ֶ ֵ ּג ַם ַה ִהמְנֹון אֹותִי ַמּכִיר, אּמִי וְאֶת ַה ִהמְנֹון ַהּלְ ֻ ׁשמִי. ׁשָרֹות הָאֹותִּיֹות ׁשֶל ְ ׁשמִי מֹופֵת ּבְכָל ּבֵית אָב ְ ּׁשו ְא, ׁשמִי אֵינֹו נִּׂשָא לַ ָ ּו ְ מנ ָם ַּבּקִיר הּוא מְקֹומִי א ְ ָ ׁשמִי. אְַך י ֵׁש עֹוד ֲחׁשִיבּות לִ ְ דוד אשל לזכרם של הנופלים 65
© Copyright 2025