‫ס' ק צ ו‬ ‫סעיפי א'ב'‬ ‫גמרא – "תניא‪ :‬אמר רבי מאיר‪ :‬א ה )הכותיות( יושבות על כל ד וד תקנה גדולה היא לה‪ ,‬אלא שרואות ד אדו ומשלימות אותו לד ירוק‪ .‬דבר‬ ‫אחר‪ :‬יו שפוסקת בו )כשהיא זבה גדולה ורואה ג' ימי ופוסקת באמצע היו( סופרתו למני שבעה )כי מקצת היו ככולו(‪ .‬מתקי" לה רמי בר חמא‪:‬‬ ‫ותספרנו ואנ נמי ניספריה‪ ,‬דקי"ל מקצת היו ככולו? אמר רבא‪ :‬א"כ שכבת זרע דסתר בזיבה )זב שראה קרי וקי"ל שסותר ספירתו( היכי משכחת לה?!‬ ‫והא מקצת היו ככולו‪ ,‬אי דחזאי בפלגא דיומא ה"נ‪ ,‬הכא במאי עסקינ דחזאי סמו‪ %‬לשקיעת החמה? וליקו ולימא ליה לקרא כי כתיבא סמו‪%‬‬ ‫לשקיעת החמה כתיבא? אי! על כרח‪ %‬שבקיה לקרא דאיהו דחיק ומוקי אנפשיה"‪) .‬נידה לג‪(.‬‬ ‫גמרא – "אמר רב ששת אמר רבי ירמיה בר אבא אמר רב‪ ...:‬זבה שהפרישה בטהרה בשלישי שלה‪ ,‬סופרתו למני ז' נקיי‪ .‬אמר ליה רב ששת לרב ירמיה‬ ‫בר אבא‪ :‬ככותאי אמרה לשמעתיה‪ ,‬דאמרי יו שפוסקת בו סופרתו למני ז'? כי קאמר רב‪ :‬לבר משלישי"‪) .‬נידה סט‪(.‬‬ ‫רא"ש – אע"ג שרמי בר חמא ענה לרבא שהפסוק לא מדבר כשראתה באמצע היו אלא בסמו‪ %‬לשקיעה‪ ,‬זה רק דיחויא בעלמא ולא עיקר‪ ,‬כי רמי בר‬ ‫חמא לא ידע את טעמו של התנא בברייתא‪ .‬ולכ הסכימו כל הפוסקי שיו שרואה בו לא עולה למני שבעת הנקיי‪.‬‬ ‫ולכ‪ ,‬נשי שלנו שה ספק זבות גדולות‪ ,‬צריכות להפסיק בטהרה לבדוק עצמ שידעו שנסת מעיינה‪ ,‬ולמחרתו תתחיל למנות ז' נקיי‪ .‬ולכ כדי‬ ‫להתחיל לספור ז' נקיי ממחרת יו שפוסקת בו‪ ,‬צריכה לבדוק ביו שפסקה ומצאה שהיא טהורה‪.‬‬ ‫מתי תבדוק?‬ ‫משנה – "נידה שבדקה עצמה ביו השביעי שחרית ומצאה טהורה ובי השמשות לא הפרישה )לא בדקה(‪ .‬לאחר ימי בדקה ומצאה טמאה‪ ,‬הרי זו‬ ‫בחזקת טהורה )כי אומרי שראתה עכשיו וכל הטהרות שנגעה בה עד עכשיו מאז הטבילה טהורות(‪...‬‬ ‫ורבי יהודה אומר‪ :‬כל שלא הפרישה בטהרה מ המנחה ולמעלה הרי זו בחזקת טמאה‪ .‬וחכמי אומרי‪ :‬אפילו בשני לנידתה בדקה ומצאה טהורה ובי‬ ‫השמשות לא הפרישה ולאחר זמ בדקה ומצאה טמאה‪ ,‬הרי זו בחזקת טהורה"‪) .‬נידה סח‪(.‬‬ ‫רש"י – לת"ק בדיקת שחרית בשביעי מטהרת‪ .‬לרבי יהודה אפילו זה לא מטהר עד שתבדוק בבי השמשות‪ ,‬ולחכמי אפילו בדיקת שחרית בשני מועילה‪.‬‬ ‫גמרא – "תניא‪ :‬אמרו לו לרבי יהודה‪ :‬אלמלי ידיה מונחות בי עיניה כל בי השמשות‪ ,‬יפה אתה אומר‪ .‬עכשיו‪ ,‬אימר ע סילוק ידיה ראתה! מה לי‬ ‫הפרישה בטהרה בז' מ המנחה ולמעלה‪ ,‬מה לי הפרישה בטהרה בראשו! בראשו‪ ,‬מי איכא למא דאמר? אי‪ ,‬והתניא‪ :‬אמר רבי‪ :‬שאלתי את רבי יוסי‬ ‫ור' שמעו כשהיו מהלכי בדר‪ ,%‬נדה שבדקה עצמה יו ז' שחרית ומצאה טהורה ובי השמשות לא הפרישה ולאחר הימי בדקה ומצאה טמאה‪ ,‬מהו?‬ ‫אמרו לו‪ :‬הרי זו בחזקת טהורה‪ :‬ששי‪ ,‬חמישי‪ ,‬רביעי‪ ,‬שלישי‪ ,‬שני מאי? א"ל‪ :‬לא שנא‪ .‬בראשו לא שאלתי‪ ,‬וטעיתי שלא שאלתי‪ .‬אטו כולהו לאו בחזקת‬ ‫טומאה קיימי וכיו דפסק פסק‪ ,‬ראשו נמי כיו דפסק פסק‪ .‬ומעיקרא מאי סבר? הואיל והוחזק מעי פתוח"‪) .‬נידה סח‪(:‬‬ ‫רשב"א‪ ,‬רבנו ירוח – מדעת רבי למד‪ ,‬שג ביו הראשו א בדקה ומצאה טהורה‪ ,‬היא טהורה אע"פ שכל נשי שלנו ספק נידות ספק זבות‪ ,‬וא" א‬ ‫פסקה ביו הראשו אולי מעיינה נשאר פתוח‪ ,‬ע זאת‪ ,‬כל עוד שהפסיקה בטהרה טהורה ואפילו ביו הראשו‪ .‬ולכ‪ ,‬א בדקה עצמה בשחרית ומצאה‬ ‫שהיא טהורה אע"פ שלא בדקה בבי השמשות‪ ,‬הרי היא בחזקת טהורה‪ .‬וה"ה ג א ראתה יו אחד בלבד ופסקה בו ביו‪ ,‬טהורה‪ .‬ויש מחמירי‬ ‫מספק הואיל ומעיינה פתוח‪ .‬והדגיש הבית יוס‪ ,‬שג לשיטת המחמירי‪ ,‬א בדקה בבי השמשות א" ביו הראשו טהורה לדברי הכל‪ ,‬אבל בבדיקת‬ ‫שחרית תהיה טהורה לשיטת רק מיו שני‪.‬‬ ‫וסיי הרשב"א‪ ,‬שלעול ילמד אד בתו‪ %‬ביתו שתהא האשה בודקת ביו הפסק טהרתה במו‪ %‬דחוק ושיהא ש כל בי השמשות שזו מוציאה מידי כל‬ ‫ספק‪.‬‬ ‫רמב" ע"פ המגיד משנה – פסק להחמיר כחכמי שבדיקת יו ראשו אינה בדיקה וצריכה להמתי לשחרית של יו שני‪ .‬ואי חילוק בי א בדקה‬ ‫בשחרית ביו ראשו או בי השמשות בסו" יו ראשו‪ ,‬בכל מקרה צריכה להמתי ליו שני‪ ,‬כי בדיקת יו ראשו לא מועילה‪.‬‬ ‫רמב" ע"פ הבית יוס – פסק להחמיר כחכמי שבדיקת יו ראשו אינה בדיקה וצריכה להמתי לשחרית של יו שני‪ .‬וא בדקה בי השמשות בסו"‬ ‫יו ראשו ומצאה טהורה‪ ,‬הרי היא טהורה‪) .‬הגר"א דקדק שתהיה טהורה בבדיקת בי השמשות של יו ראשו רק בבדיקת מו‪ %‬דחוק‪.‬‬ ‫רא"ש ע"פ פרוש הבית יוס – כתב שתבדוק בבי השמשות ביו שפוסקת מלראות בו‪ .‬ולכאורה זה כרבי יהודה‪ .‬אול הסביר הבית יוס"‪ ,‬שהרא"ש‬ ‫כתב את הדברי לצאת ידי חובת כו"ע‪ ,‬ולכ תמיד עדי לבדוק ביו שפסקה בבי השמשות‪ ,‬ואפילו לרשב"א שסבר שא הפסיקה ביו הראשו‬ ‫לראייתה מספיקה בדיקה בשחרית‪ ,‬מ"מ באיזה יו שתפסיק עדיפה בדיקה בי השמשות כדי להוציא את עצמה מכל ספק של נדנוד עבירה‪ ,‬ועדי"‬ ‫לנהוג כ‪ %‬לכתחילה כדי שלא יבואו להתבלבל בי יו ראשו לשאר ימי שפוסקת בה‪ .‬אול בדיעבד א בדקה רק שחרית נראה שסובר כת"ק שזה‬ ‫מועיל רק ביו שביעי‪ ,‬אבל בשאר ימי חייבת לבדוק בי השמשות‪ ,‬כי א"א להעלות על הדעת שהלכה כדעת רבי יהודה שהוא דעת יחיד‪.‬‬ ‫מתי זה בי השמשות המדובר? בית יוס – מדובר קצת קוד הזמ של בי השמשות‪ ,‬כי בי השמשות ממש זה ספק לילה ואולי לא יעלה לה‪ ,‬ולכ‬ ‫בודקת מזמ מנחה קטנה ואיל‪ %‬עד השקיעה‪.‬‬ ‫הא זה תלוי בערבית? תרומת הדש – א התחילו הקהל ערבית בעוד היו גדול‪ ,‬י"א שיכולה לבדוק באותה שעה ותתחיל למנות מיו המחרת‪ ,‬והוא‬ ‫חלק על זה‪ ,‬כי כיו שהתפללו נחשב כבר יו המחרת ולא עולה לה למני ז' נקיי‪ .‬ומהרי"ל התיר כסברה ראשונה‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫מחבר – פסק כגמרא ששבעת הימי שהזבה סופרת מתחילי ממחרת יו שפוסקת בו‪ ,‬וכרא"ש שא רואה ב' או ג' ימי )או יותר( ביו שפוסקת‬ ‫מלראות בודקת לפסוק בטהרה ובדיקה זו צריכה להתבצע סמו‪ %‬לבי השמשות וממחרת מתחילה למנות ז' נקיי‪ .‬וכרשב"א שלעול ילמד אד בתו‪%‬‬ ‫ביתו להחמיר לכתחילה שתהא בודקת ביו הפסק טהרתה במו‪ %‬דחוק ושיהא ש כל בי השמשות שבדיקה זו מוציאה אותה מכל ספק‪.‬‬ ‫דרכי טהרה – לרשב"א‪ ,‬עדי" לבדוק עשר דקות לפני השקיעה כדי שתבדוק בישוב הדעת ותוכל לעשות בדיקה נוספת‪ ,‬ולכתחילה לא יותר מחצי שעה‪.‬‬ ‫א בדקה שעתי לפני השקיעה נחשבת בדיקתה כבדיקה סמו‪ %‬לבי השמשות וכדעה הראשונה במחבר‪.‬‬ ‫רמ"א‬ ‫‪.1‬‬ ‫פסק בדיעבד כרשב"א שאפילו לא בדקה עצמה רק שחרית )מיו ב' לראייתה( ומצאה עצמה טהורה מספיק בכ‪ %‬אע"פ שלא בדקה בי‬ ‫השמשות‪.‬‬ ‫סדרי טהרה – א פוסקת בטהרה ביו שראתה בו )אע"פ שראתה כמה ימי‪ ,‬כגו שראתה שחרית(‪ ,‬צרי‪ %‬שתבדוק סמו‪ %‬לבי השמשות ובמו‪%‬‬ ‫דחוק‪ ,‬כי זה נחשב כאילו היו הראשו‪ .‬ובדיעבד אי זה מעכב כפי שכתב הרמ"א שאפילו בדקה שחרית ומצאה טהורה מהני‪.‬‬ ‫חוות דעת – כתב שהיו לא בקיאי בד זבה ונידה וא פוסקת ביו שרואה בו הוא ממש היו כמו שפוסקת ביו הראשו ומ הדי חייבת‬ ‫בדיקת מו‪ %‬דחוק ובלא זה לא מהני אפילו בדיעבד‪.‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫הביא כי"א את תרומת הדש שא התפללו הקהל ערבית ועדי היו גדול אינה יכולה לבדוק )אע"פ שהיא לא התפללה( אז ולהתחיל למנות‬ ‫ליו המחרת‪ .‬והביא את דעת מהרי"ל‪ ,‬שמותר אפילו הכניסו כ‪ %‬שבת‪ ,‬כמו בספירת העומר שצרי‪ %‬לספור רק משתחש‪ %‬אע"פ שהקדימו‬ ‫בהכנסת השבת‪ ,‬וכ אכילת מצה וישיבת סוכה שחייב להיות משתחש‪ %‬וה"ה כא‪ .‬ונוהגי להיזהר לכתחילה ובדיעבד אי לחוש‪.‬‬ ‫ש" – ממהרי"ל משמע שהקל אפילו היא התפללה ערבית ועשתה כבר שבת‪ ,‬ודברי הרמ"א שאסר מדברי במקרה שג הקהל וג היא כבר‬ ‫קיבלו שבת‪ .‬אבל הש"‪ %‬כתב בש אביו שא התפללה ערבית אי להקל אפילו בדיעבד‪.‬‬ ‫ט"ז בש רש"ל – כיו שנוהגי ממילא למנות נשי שלנו מיו ו' לראייתה‪ ,‬פשוט שיכולה למנות אפילו אחר תפילת ערבית‪.‬‬ ‫דגול מרבבה – הט"ז טעה בהבנת מהרש"ל‪ ,‬שהוא דיבר כאשר ראתה אחר ערבית בעוד היו גדול ואז יכולה למנות‪ ,‬אבל לאחר תפילת ערבית‬ ‫של לילה‪ ,‬אי הבדל בי נשי שלנו לנשי שהחלו לספור מהיו החמישי ושתיה סופרות מיו המחרת‪.‬‬ ‫‪.3‬‬ ‫מקצת נשי נוהגות שא פסקה קוד ברכו וחזרה וראתה כת או ד תו‪ %‬ימי ספירתה מפסיקות אפילו לאחר ברכו ואי למחות ביד והוא‬ ‫מנהג ותיקי‪.‬‬ ‫ב"ח – משמע מהרמ"א שמדובר דוקא בתו‪ %‬ימי ספירתה‪ ,‬אבל בתחילת ימי ספירתה‪ ,‬א ראתה אחר ברכו אע"פ שעוד היו גדול מפסיקה‬ ‫בטהרה רק ביו המחרת‪.‬‬ ‫ש" – חלק על הב"ח‪ ,‬והסביר אחרת את הרמ"א שא פסקה קוד ברכו וראתה כת או ד מיד אחר ברכו קוד הלילה מפסיקה אפילו‬ ‫לאחר ברכו‪ .‬וזה א בתחילת ימי ספירתה‪ .‬וזו כוונת הרמ"א שכתב שבדיעבד אי לחוש‪ .‬ומה שכתב שנוהגי להיזהר לכתחילה זה היכ‬ ‫שאפשר כגו שאינה רואה ד קוד ברכו‪.‬‬ ‫הדי כשראתה רק יו אחד‪:‬‬ ‫מחבר – פסק כרשב"א‪ ,‬שא ראתה רק יו אחד ופסקה בו ביו‪ ,‬בודקת עצמה במו‪ %‬דחוק ושיהא ש כל בי השמשות ולמחרת הוא יו ראשו של‬ ‫שבעה נקיי‪.‬‬ ‫רמ"א – כרשב"א‪ ,‬שבדיעבד א בדקה עצמה סמו‪ %‬לבי השמשות ומצאה טהורה‪ ,‬אע"פ שלא היה המו‪ %‬כל בי השמשות זה מספיק‪ ,‬אבל בדיקת שחרית‬ ‫בלבד לא מועילה‪ ,‬כי ראתה רק יו אחד ומעיינה פתוח‪ ,‬וזה מועיל רק ביו למחרת‪.‬‬ ‫סדרי טהרה‪ ,‬חוות דעת – בי למחבר ובי לרמ"א חייבת בדיקת מו‪ %‬דחוק כשפסקה ביו הראשו‪ ,‬ובדיקה בלי מו דחוק ביו הראשו לא מועילה‬ ‫אפילו בדיעבד‪.‬‬ ‫דגול מרבבה – בדיקת שחרית לאו דוקא‪ ,‬אלא כל בדיקה שהיא קוד מנחה קטנה לא מועילה כשרואה יו אחד‪.‬‬ ‫מעדני מל – תמה מה הנפק"מ בכל הסעי" הזה‪ ,‬הרי נשי שלנו אפילו ראו יו אחד ממתינות חמישה ימי כולל יו הראיה בגלל פולטת שכבת זרע‪,‬‬ ‫ופוסקת וסופרת ז' ימי נקיי? ותר"‪ ,‬שנפק"מ א חזרה וראתה בתו ימי ספירתה‪ ,‬שכיו שלא ראתה רק יו אחד בימי הספירה בדיקת שחרית לא‬ ‫מועילה אפילו בדיעבד‪ .‬וא ראתה רק כת בדיקת שחרית כ מועילה בי בימי הספירה ובי בתחילה‪.‬‬ ‫סעי" ג'‬ ‫מרדכי בש הרוקח – יו שפוסקת תבדוק עצמה לערב ותלבש חלוק לב‪ ,‬שא תראה עוד שיהא ניכר בחלוקה‪ ,‬ובלילה תשי סדיני לבני במטתה או‬ ‫נקיי מכתמי‪ .‬ומנהג כשר הוא כשהאשה מפסיקה בטהרה לרחו* וללבוש לבני וא רוחצת פניה שלמטה‪ ,‬דיה בכ‪.%‬‬ ‫אגור – אשה ההולכת בדר‪ %‬ואי לה בגדי נקיי ללבוש‪ ,‬תספור שבעה נקיי רק כשהחלוק נקי מד ויש חולקי‪.‬‬ ‫מחבר – פסק כרוקח‪ ,‬שביו שפסקה לראות ובודקת עצמה תלבש חלוק הבדוק לה שאי בו כת ובלילה תשי סדיני הבדוקי מכתמי ומיו‬ ‫המחרת תתחיל לספור שבעה נקיי‪.‬‬ ‫רמ"א – מנהג כשר שתרח* ותלבש לבני‪ ,‬וא רחצה רק פניה שלמטה דיה בכ‪ .%‬וכאגור‪ ,‬שבשעת הדחק כגו אשה ההולכת בדר‪ %‬ואי לה בגדי תוכל‬ ‫לספור ז' נקיי אפילו בחלוק רגיל נקי ובדוק מד‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫פת"ש בש מעיל צדקה – ד במקרה בו אשה החל לספור וראתה כת ואמרו לה חברותיה צריכה להמתי ה' ימי מחדש‪ ,‬ולאחר שני ימי אמרו לה‬ ‫שלא צריכה כי בכתמי לא מצריכי המתנה של ה' ימי‪ ,‬הא יכולה לסמו‪ %‬על הימי שהמתינה בלא כוונה שיהיו נקיי ולהחשיב אות כנקיי‪ ,‬כי‬ ‫אומרת שמכירה את כל הכתמי שבחלוקה הנוכחי וה כול מהכת הראשו שראתה ולא כתמי חדשי‪ ,‬וכ שהניחה סינר חדש והוא נקי‪.‬‬ ‫והכריע המעיל צדקה‪ ,‬שמאחר שהחזיקה ימי מסוימי כימי טמאי אי ימי אלו עולי לה למני ז' נקיי‪ ,‬כי ימי אלו צריכי להיות מוחזקי‬ ‫כטהורי ומכוונת בה לספירה וכפשט הפסוק "וספרה לה"‪ .‬א א לא החזיקה את הימי בטומאה עולי לה כי מכירה את הכתמי שה מימי‬ ‫נידתה ועוד שהסינר החדש שהניחה נקי‪ .‬וכ פסקו הסדרי טהרה חכמת אד‪.‬‬ ‫לח ושמלה )שמלה ס"ק ז'(‪ ,‬שו"ת מהרש" )ח"ג ס' קיד(‪ ,‬חזו"א )צב יא( – ג ימי שמסיחה בה דעתה עולי למני שבעה א אכ היתה נקיה אז‪.‬‬ ‫שבט הלוי – מקל א לא הסירה את הבגדי הלבני‪.‬‬ ‫סעי" ד'‬ ‫הדין מתי צריכה לבדוק במהלך שבעת ימי הספירה‬ ‫משנה – "ופעמי צריכה להיות בודקת שחרית ובי השמשות"‪.‬‬ ‫רמב"‪ ,‬רשב"א‪ ,‬תוספות‪ ,‬רא"ש – לכתחילה צריכה בכל ימי הספירה לבדוק לכתחילה פע אחת ביו‪ .‬והמשנה שדברה על בדיקה פעמי‪ ,‬דברה‬ ‫כשעוסקי בטהרות‪.‬‬ ‫סמ"ג‪ ,‬סמ"ק‪ ,‬ספר התרומה‪ ,‬מרדכי בש הרוקח – לכתחילה צריכה שתי בדיקות בכל אחד משבעת ימי הספירה‪ ,‬אחת בשחרית כשעומדת ממטתה‪,‬‬ ‫ואחת כשהולכת לערבית בבי השמשות‪.‬‬ ‫מחבר – פסק כמשנה וכסמ"ג וכסמ"ק שלכתחילה צריכה לבדוק פעמי בשבעת ימי הנקיי אחת בשחרית ואחת סמו‪ %‬לבי השמשות‪.‬‬ ‫הדין כשלא בדקה בכל יום משבעת ימי הספירה‬ ‫משנה – "הזב והזבה שבדקו עצמ ביו הראשו ומצאו טהור‪ ,‬וביו השביעי ומצאו טהור ושאר כל הימי שבינתיי לא בדקו‪ ,‬רבי אליעזר אומר הרי‬ ‫אלו בחזקת טהרה‪ ,‬רבי יהושע אומר‪ :‬אי לה אלא יו הראשו ויו השביעי בלבד‪ .‬רבי עקיבא אומר‪ :‬אי לה אלא יו השביעי בלבד"‪.‬‬ ‫גמרא – "תניא רבי יוסי ורבי שמעו אמרי‪ :‬נראי דברי רבי אליעזר מדברי רבי יהושע ודברי רבי עקיבא מדברי כול‪ ,‬אבל הלכה כרבי אליעזר‪.‬‬ ‫איבעיא להו‪ :‬הזב והזבה שבדקו עצמ יו ראשו ויו שמיני ומצאו טהור ושאר הימי לא בדקו‪ ,‬לרבי אליעזר מהו? תחילת וסופ בעינ‪ ,‬והכא תחילת‬ ‫איכא סופ ליכא או דילמא תחלת אע"ג שאי סופ?‬ ‫אמר רב‪ :‬היא היא תחלת אע"פ שאי סופ‪ .‬ורבי חנינא אמר‪ :‬תחלת וסופ בעינ‪ ,‬הכא תחילת איכא‪ ,‬סופ ליכא‪.‬‬ ‫אמר רבי ירמיה בר אבא אמר רב‪ :‬זבה שהפרישה בטהרה בשלישי שלה‪ ,‬סופרתו למני שבעה נקיי‪ .‬אמר ליה רב ששת לרב ירמיה בר אבא‪ :‬רב ככותאי‬ ‫אמרה לשמעתיה‪ ,‬דאמרי יו שפוסקת בו סופרת למני ז' נקיי? כי קאמר רב לבר משלישי‪ .‬בר משלישי פשיטא?‬ ‫לא צריכא‪ ,‬כגו דלא בדקה עד שביעי ואשמועינ הת תחלת אע"פ שאי סופ‪ ,‬והכא קמ"ל סופ אע"פ שאי תחלת )כי בדיקת היו השביעי‬ ‫מחזיקה את כל הימי שקוד כנקיי(‪ ,‬דמהו דתימא תחלת אע"פ שאי סופ הוא דאמרינ דאוקמינהו אחזקייהו‪ ,‬אבל סופ אע"פ שאי תחלת לא‪,‬‬ ‫קמ"ל"‪) .‬נידה סח‪:‬סט‪(.‬‬ ‫רמב"‪ ,‬ראב"ד‪ ,‬רשב"א‪ ,‬רא"ש‪ ,‬רז"ה – הלכה כדעת רב שבדיעבד א בדקה רק ביו הראשו או רק ביו השביעי נקראי הימי כנקיי ועלו לה‪,‬‬ ‫אבל א לא בדקה כלל עד היו השמיני לא נקראו הימי כספורי כי בדיקה צריכה להיות בתו‪ %‬שבעה‪.‬‬ ‫וא בדקה יו אחד באמצע שבעת הימי שאינו ראשו או שביעי‪ ,‬הראב"ד והרא"ש כתבו שג"כ עלה לה‪ ,‬ועדיפה בדיקת האמצע מהסו" כי אז הוחזקו‬ ‫בטהרה כל הימי מכא ואיל‪ ,%‬והוכיח זאת מבדיקת הנידה )של תורה( שיכולה לבדוק באמצע הימי‪ ,‬אבל הרז"ה נחלק עליו ואמר שאי ללמוד‬ ‫מבדיקת הנידה שצריכה הפרשה בי השמשות בלבד‪ ,‬לבדיקת הזבה הגדולה שצריכה ז' נקיי‪.‬‬ ‫הגה"מ בש רמב" ורבנו שמחה‪ ,‬סמ"ג‪ ,‬ספר התרומה – הלכה למעשה שאשה ביו שפוסקת מלראות תלבש בגדי לבני נקיי מכתמי קוד בי‬ ‫השמשות ותתחיל לספור למחרת ז' ימי נקיי‪ .‬ובכל אות ז' הימי צריכה להכניס מו‪ %‬דחוק באותו מקו בעומק לחורי ולסדקי ולראות א ניכר‬ ‫בו שו אדמומית בשחרית כשעומדת ממטתה ובערבית כשהולכת לבית הכנסת קוד הלילה‪ .‬וא בדקה עצמה בערב ביו שפוסקת ולמחרת ביו‬ ‫ראשו שחרית וערבית וכ ביו השביעי שחרית וערבית ובכל הימי שבאמצע שכחה לבדוק‪ ,‬מותרת וטובלת ללילה וטהורה‪.‬‬ ‫וא בדקה רק ביו הראשו או רק ביו השביעי בזה נחלקו רב ורבי חנינא‪ ,‬והלכה כרבי חנינא שראוי להחמיר כמותו‪ .‬ופסק הבית יוס" להחמיר כדעה‬ ‫זאת כי אי מקלי בדבר שהוא ספק איסור כרת‪.‬‬ ‫מחבר – פסק כראב"ד וכרשב"א שפסקו כרב‪ ,‬שא לא בדקה בכל השבעה אלא פע אחת בלבד בי ביו הראשו ובי ביו השביעי או באחד מהימי‬ ‫האמצעיי )חו* מבדיקת הפסק טהרה( עלו לה‪ .‬וא בדקה רק ביו השמיני לא עלו לה‪ ,‬אלא יו השמיני בלבד‪.‬‬ ‫והביא כי"א את הסמ"ג והרמב"‪ ,‬שיש לחשוש לדעת רבי חנינא שצריכה לבדוק ג ביו הראשו וג ביו השביעי אחרת לא עלו לה הימי‪ .‬ואי להקל‬ ‫בזה‪.‬‬ ‫ש" )ס' קצב ס"ק ב( – הבי שהמחבר לא מקל אפילו בדיעבד וחייבת בדיקת ראשו ושביעי‪.‬‬ ‫דגול מרבבה – אפילו לא בדקה ביו הראשו אלא באחד מהימי האמצעיי וג בשביעי ג הסמ"ג יודה שעלו לה‪ ,‬כל עוד שפסקה בטהרה‪.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫נודע ביהודה – סתר מה שכתב בדגו"מ‪ ,‬והכריע שדוקא ראשו ושביעי צרי ‪ .‬וא בדקה בראשו ובשלישי‪ ,‬אז היו השלישי הוא הראשו שלה‪ ,‬ותבדוק‬ ‫שוב בתשיעי ותטבול במוצאי שביעי ואלו יהיו א' וז' בשבילה‪.‬‬ ‫משמרת טהרה – רוב האחרוני פסקו כש"‪ %‬והנודע ביהודה שחייבי ראשו ושביעי‪.‬‬ ‫טהרת ישראל – המקל לאחרי בדיעבד כדגול מרבבה א בדקה ביו ראשו ועוד אחד מהאמצעיי חו* מהפסק הטהרה או אחד מהאמצעיי והיו‬ ‫השביעי אי לערער אחריו‪.‬‬ ‫חת"ס – בדיעבד גדול א כבר היתה ע בעלה‪ ,‬בדיקת יו ראשו או יו שביעי בלבד מספיקות וסומכי על המקלי‪ ,‬אבל א בדקה רק באחד‬ ‫מהאמצעיי יש לחוש אפילו בדיעבד וצריכה לספור מחדש‪ .‬במשמרת טהרה מקל א" כשבדקה רק פע אחת באמצע כשכבר היתה ע בעלה‪.‬‬ ‫משמרת טהרה – הקל א בדקה בראשו כראוי וביו השביעי בדקה בבית השמשות‪ ,‬א" בבי השמשות של ר"ת‪.‬‬ ‫גליו מהרש"א – בכלה הנכנסת לחופה בודאי מועילה בדיעבד רק בדיקה אחת‪.‬‬ ‫סדרי טהרה‪ ,‬ערו השולח – הקלו בבדיקה אחת אפילו לכתחילה כשקשה לה להיטהר‪.‬‬ ‫רמ"א – כרשב"א‪ ,‬שהבדיקה תהיה לאור היו ולא לאור הנר‪ .‬ובדיעבד מועיל אפילו לאור הנר‪.‬‬ ‫הא צריכה לספור בפה? של"ה – חייבת לומר היו כ‪ %‬וכ‪ %‬כמו בספירת העומר‪ .‬נודע ביהודה‪ ,‬רדב"ז – לא חייבת לומר היו וכ‪ %‬וכ‪ %‬ואי זה דומה‬ ‫לספירת העומר‪.‬‬ ‫הדי א יש לה מכה ורואה ד מהמכה‪ :‬חוות דעת – אשה שהיא נדה ויש לה מכה לא תוכל להיטהר עד שתהיה בדיקת הפסק טהרה ובדיקה אחת‬ ‫לפחות משבעת ימי הספירה נקיי לגמרי בלי ד מכה‪ .‬חת"ס – חלק על החוות דעת‪ ,‬שמאחר שעברו מספר הימי שרגילה לראות בה ונסת מעיינה‪,‬‬ ‫תפסוק בטהרה בבי השמשות בהסח דעת מהרהורי ומחשבות וא תרגיש את פתיחת המקור‪ ,‬נחשב כאילו היא פוסקת בטהרה‪ .‬דרכי טהרה – אשה‬ ‫שיש לה פצע ונטמאה נידה‪ ,‬תבדוק עצמה בג' עונות שאינה רואה בה ד נידה אלא ד מכה )כגו שהד בצד אחד של עד הבדיקה( ותפסיק בטהרה‬ ‫וטהורה‪.‬‬ ‫סעי" ה'‬ ‫רשב"א‪ ,‬מחבר – לא בדקה עצמה ביו שפסקה מלראות ובדקה לאחר שלושה או ארבעה ימי ומצאה טהורה‪ ,‬הרי זו בחזקת טמאה עד שפסקה‬ ‫בטהרה‪ ,‬שלעול אינה סופרת עד שתבדוק א פסקה ואז מתחילה למנות למחרת‪.‬‬ ‫סעי" ו'‬ ‫במה בודקת?‬ ‫גמרא – "ת"ש‪ :‬ושל בית מונבז המל‪ %‬היו ג' דברי ומזכירי אות לשבח‪ ...‬ובודקי מטותיה במילא פרהבא )כותנה או צמר נקי ור‪ %‬שמתו‪ %‬שהוא‬ ‫לב נראית בו אפילו טיפה כחרדל(‪...‬‬ ‫מסייע ליה לשמואל‪ ,‬דאמר שמואל‪ :‬אי בודקי את המטה אלא בפקולי או בצמר נקי ור‪...%‬‬ ‫אמר רבא‪ :‬הני שחקי דכיתנא )בלויי פשת( מעלי לבדיקה‪ .‬איני‪ ,‬והא תנא דבי מנשה‪ ,‬אי בודקי את המטה לא בעד אדו ולא בעד שחור ולא בפשת‬ ‫)שאינו לב ואי ד ניכר בו יפה(‪ ,‬אלא בפקולי )כותנה( או בצמר נקי ור‪ ?%‬לא קשיא‪ :‬הא דכיתנא‪ ,‬הא במאני דכיתנא‪ .‬ואיבעית אימא‪ :‬הא והא במאני‬ ‫דכיתנא‪ ,‬הא בחדתי‪ ,‬הא בשחקי‪.‬‬ ‫טור – פסק כלישנא בתרא שבודקת לא בבגד שחור ולא בבגד אדו ולא בבגד פשת חדש אפילו הוא נקי ולב כי הוא קשה‪ ,‬אלא בצמר נקי ור‪ %‬או צמר‬ ‫גפ או פשת יש שהוא נקי ור‪.%‬‬ ‫רמב" – כתב שבודקת דוקא בבגד פשת לב שחוק‪ .‬משמע שכל צבע אחר חו* מלב פסול ולא רק שחור או אדו כמו בני מנשה‪.‬‬ ‫הבית יוס הקשה‪ ,‬שמשמע מכ‪ %‬שזה בא למעט דברי אחרי כמו כותנה וצמר גפ נקי‪ ,‬והרי הגמרא מזכירה שבית מונבז היו בודקי באלו ושיבחו‬ ‫אות? ותר"‪ ,‬שאולי סובר שרבא חולק על שמואל והלכה כרבא שבתראה הוא‪ .‬ועוד תר"‪ ,‬שאי מחלוקת בי רבא לשמואל‪ ,‬וג הרמב" מסכי שכותנה‬ ‫וצמר גפ כשרי לבדיקה‪ ,‬אלא שבדיקת מטלית לא תהיה אלא בשל פשת שחוק לב כי הוא ר‪ .%‬וה"ה כל דבר שהוא נקי ור‪.%‬‬ ‫מחבר – פסק כשמואל ורבא שכל הבדיקות בי של הפסק טהרה ובי של שבעת הימי צריכות להיות בבגד פשת לב יש או בצמר גפ או בצמר לב נקי‬ ‫ור‪.%‬‬ ‫היכן בודקת?‬ ‫גמרא – "בעא מיניה רבי אבהו מרב הונא‪ :‬אשה מהו שתבדוק עצמה בתו‪ %‬שיעור וסת כדי לחייב בעלה חטאת? א"ל‪ :‬מי משכחת לה לבדיקה כשיעור‬ ‫וסת‪ ,‬והתניא‪ :‬איזהו שיעור וסת משל לשמש ועד שעומדי בצד המשקו" ביציאת השמש נכנס עד הוי וסת שאמרו לקנוח ולא לבדיקה"‪) .‬נדה יב‪(.‬‬ ‫ראב"ד – יש ג' בדיקות חלוקות‪ :‬בדיקת קינוח למציאת כת כמו לשלוש נשי שהיו ישנות במטה ונמצא עליה ד‪ .‬בדיקת בית חיצו עד מקו שהשמש‬ ‫דש לנדה‪ ,‬זבה‪ ,‬להפסק טהרה ובדיקת שבעה‪ .‬בדיקת חורי וסדקי לטהרות‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫רמב" – בדיקת הפסק טהרה שמעלה אותה מטומאה לטהרה‪ ,‬צריכה להיעשות בחורי ובסדקי ובדיקת שבעת הימי הנקיי מספיק שיעור כלשהו‪,‬‬ ‫כי היא בחזקת טהרה‪.‬‬ ‫רא"ש‪ ,‬רשב"א‪ ,‬הגה"מ‪ ,‬רבנו ירוח‪ ,‬סמ"ג‪ ,‬סמ"ק‪ ,‬ספר התרומה – צריכה להכניס את המו‪ %‬לחורי ולסדקי עד מקו שאבר התשמיש מגיע )מקו‬ ‫שהשמש דש(‪ .‬וא לא עשתה כ לא הוי אלא קינוח ולא יצאה ידי בדיקה‪ .‬ודבר זה הוא בי בבדיקת הפסק טהרה ובי בבדיקה שבעה‪.‬‬ ‫בית יוס – תמה על בדיקה זו‪ ,‬שהרי א"א לאשה להכניס העד כ"כ בעומק‪ ,‬וא תדחוק להכניסו כ"כ בעומק‪ ,‬תקלקל עצמה בכ‪ %‬שתשרוט את עצמה‬ ‫וירד לה ד‪ ,‬ויצא העד אדו מד שאינו מ המקור אלא מחמת דוחק הבדיקה‪.‬‬ ‫הבית יוס הביא את תרומת הדש‪ ,‬שמספיקה בדיקה יפה לחורי ולסדקי )ללא עד מקו שאבר תשמיש מגיע(‪ ,‬כי א"א לנשי יותר מזה והנח לה‬ ‫לישראל‪ .‬וכ‪ %‬משמע מחלק מהראשוני הנ"ל שתכניסנו בעומק‪ ,‬הכוונה עד מקו שהיא יכולה ולא נתנו גבול לכ‪.%‬‬ ‫וסיכ הבית יוס שזו ג דעת הרשב"א‪ ,‬הסמ"ק‪ ,‬הסמ"ג וספר התרומה והרמב" שתבדוק בעומק עד היכ שיכולה‪ ,‬אמנ מדעת רבנו ירוח משמע‬ ‫שחייבת בדיקה עד מקו שהשמש דש אחרת לא עלתה לה טבילה‪.‬‬ ‫הב"י תמה לאלו הסוברי שצריכה בדיקה עד היכ שהשמש דש מני למדו זאת? ואי ללמוד זאת מבדיקה של אשה הרואה ד מחמת תשמיש‪ ,‬כי ש‬ ‫צרי‪ %‬לוודא א הד באמת בא מ המקור או מ הצדדי וזה לא קשור לכא‪.‬‬ ‫והסביר הב"י‪ ,‬שהרי האשה טמאה ברגע שיצא ד לבית החיצו‪ ,‬ומקו שהשמש דש הוא בית החיצו ולכ צריכה בדיקה עד ש‪.‬‬ ‫להלכה כתב הב"י‪ ,‬שכיו שהרא"ש ורבנו ירוח והגה"מ הצריכו שהבדיקה תהיה עד מקו שהשמש דש‪ ,‬יצווה אד בביתו שבדיקה שבודקת בהפסק‬ ‫טהרה ובדיקה אחת מבדיקות שבעת הנקיי תהיה עד מקו שהשמש דש‪ ,‬ושאר בדיקות יהיו עד היכ שהיא יכולה‪ ,‬כי מרוב הפוסקי משמע שהלכה‬ ‫כרב שמספיקה בדיקה אחת בימי השבעה‪ ,‬ואע"פ שלכתחילה הצריכו בדיקה בכל יו‪ ,‬לעני בדיקה עד מקו שהשמש דש שהיא קשה‪ ,‬מצריכי אותה‬ ‫רק בבדיקות המוכרחות שה הפסק טהרה ופע אחת בימי השבעה‪ ,‬בהתחלה‪ ,‬באמצע או בסו"‪ .‬וכתב הב"י‪ ,‬שעדי" שתעשה בדיקה זו תמיד ביו‬ ‫הראשו לימי השבעה‪ ,‬כדי שא תשכח יהיו לה עוד ימי נוספי לתשלומי‪.‬‬ ‫מחבר – פסק כרא"ש והרשב"א‪ ,‬שתכניסנו באותו מקו העומק לחורי ולסדקי עד המקו שהשמש דש ותראה א יש מראה אדמומית‪ .‬וכדבריו‬ ‫בבית יוס"‪ ,‬שא קשה לה להכניס כ"כ עמוק תעשה זאת לפחות בבדיקה של הפסק טהרה ובדיקה של יו ראשו משבעת ימי הספירה‪.‬‬ ‫רמ"א – כבית יוס"‪ ,‬שא לא עשתה כ בבדיקת היו הראשו‪ ,‬תעשה כ פע אחת מבדיקת שאר הימי‪ .‬ובדיעבד א לא עשתה כ אלא שבדקה‬ ‫בחורי ובסדקי כפי כוחה אע"פ שלא הגיע למקו שהשמש דש מספיק לה‪ .‬וכ"פ בטהרת הבית א לפוסקי כמחבר‪.‬‬ ‫דגול מרבבה‪ ,‬נודע ביהודה – א כואב לה הרבה‪ ,‬תבדוק רק ביו ראשו וביו שביעי וקינוח כלשהו מבחו*‪ .‬והקל עוד שרק בדיקה של הפסק טהרה‬ ‫צריכה חורי וסדקי‪ ,‬אבל שאר בדיקות אפילו של יו ראשו די בבדיקה קלה‪ .‬וכשבהפסק הטהרה המו נמצא כל בי השמשות זה עולה לה ג‬ ‫להפסק טהרה וג לבדיקת יו ראשו‪ .‬ומצרפי את שיטת רש"י שספירת הלילה נחשבת ספירה‪.‬‬ ‫סדרי טהרה – לשיטה המצריכה בדיקה בראשו ובשביעי הבדיקה היא משו הספירה ולא חזקת הטהרה וספירת הלילה לא נחשבת ספירה‪ ,‬ולכ‬ ‫הבדיקה צריכה להיות ביו דוקא‪.‬‬ ‫סעיפי ז'ח'‬ ‫משנה – "החרשת והשוטה והסומא ושנטרפה דעתה‪ ,‬א יש לה פקחות‪ ,‬מתקנות אות )בודקות אות( וה אוכלות בתרומה"‪.‬‬ ‫גמרא – "חרשת‪ ,‬איהי תבדוק לנפשה‪ ,‬דתניא‪ :‬אמר רבי‪ :‬חרשת היתה בשכונתנו‪ ,‬לא דיה שבודקת לעצמה‪ ,‬אלא שחברותיה רואות ומראות לה? הת‬ ‫במדברת ואינה שומעת‪ ,‬הכא בשאינה מדברת ואינה שומעת ‪ ,‬כדתנ‪ :‬חרש שדברו חכמי בכל מקו אינו שומע ואינו מדבר‪.‬‬ ‫הסומא‪ :‬איהי תבדוק לנפשה ותיחזי לחברתה? א"ר ברבי חנינא סומא אינה משנה‪ .‬ושנטרפה דעתה‪ :‬היינו שוטה? שנטרפה דעתה מחמת חולי"‪) .‬נידה‬ ‫יג‪(:‬‬ ‫רמב" – לאחר שנשי פקחות בדקו לה את הוסתות וקבעו לה וסת יהיו מותרות לבעליה והרי ה כשאר כל הנשי‪ .‬וא לא הוקבע לה וסת חוששת‬ ‫משלושי יו לשלושי יו ובודקות ע"י פקחות‪.‬‬ ‫מחבר – פסק כמשנה וכגמרא שסומא בודקת עצמה ומראה לחבירתה‪ .‬וכרמב"‪ ,‬שהחרשת ששומעת ואינה מדברת או שמדברת ואינה שומעת הרי היא‬ ‫כפיקחת‪ ,‬אבל א אינה שומעת ואינה מדברת וכ השוטה או שנטרפה דעתה מחמת חולי‪ ,‬צריכה פיקחת אחרת לבדוק אות ולקבוע לה וסת כדי‬ ‫שתהיינה מותרות לבעליה‪ .‬וכשהוקבע לה וסת הרי ה ככל הנשי‪ .‬וא לא הוקבע חוששות לשלושי יו ובודקות ע"י פקחות‪.‬‬ ‫סעי" ט'‬ ‫משנה – "כל היד המרבה לבדוק בנשי משובחת"‪) .‬נדה יג‪(.‬‬ ‫משנה – "כל אחד עשר יו בחזקת טהרה‪ .‬ישבה לה ולא בדקה‪ ,‬שגגה‪ ,‬נאנסה‪ ,‬הזידה ולא בדקה‪ ,‬טהורה‪ .‬הגיעה שעת וסתה ולא בדקה הרי זו טמאה )עד‬ ‫שתבדוק("‪) .‬נידה לח‪:‬לט‪(.‬‬ ‫מחבר – פסק את המשניות‪ ,‬שהאשה שמרבה לבדוק בי בימי ספירתה ובי בימי שלא ראתה בה‪ ,‬הרי זו משובחת אע"פ שיש לה וסת קבוע‪.‬‬ ‫סעי" י'‬ ‫‪6‬‬ ‫גמרא – "‪...‬דתניא‪... :‬וספרה לה שבעת ימי ואחר תטהר‪ ,‬אחר אחר לכול‪ ,‬שלא תהא מפסקת טומאה‪) ."...‬נדה לז‪(.‬‬ ‫ספר התרומה‪ ,‬מדרכי‪ ,‬הגה"מ – שלושה ימי של ספירת ז' נקיי צריכי להיות טהורי לגמרי‪ ,‬וא מצאה בה כת אע"פ שיכולה לתלות במכה או‬ ‫חבורה אינה תולה‪.‬‬ ‫תרומת הדש – מדובר דוקא בכת כגריס‪ ,‬אבל פחות מזה אי צור‪ %‬לתלותו בחבורה או מכה אלא תולי בד כינה‪ ,‬שא לא כ‪ ,‬אי ל‪ %‬שו אשה‬ ‫בעול שיכולה להיטהר‪ ,‬כי אי ל‪ %‬מטה שאי עליה כמה טיפי ד מאכולת‪.‬‬ ‫דרכי משה – מ הדי היה צרי‪ %‬לתלות במכה ג בשלושת הימי הראשוני כמו ברואה ממש מחמת תשמיש שתולי במכתה באותו מקו‪ .‬אבל‬ ‫למעשה יש להחמיר לכתחילה במכה עוברת בשלושת הימי הראשוני כי אפשר להיזהר מזה‪.‬‬ ‫הט"ז דחה את ראית הרמ"א מרואה ממש מחמת תשמיש‪ ,‬כי ש היא בחזקת טהורה ובאי להוציאה מחזקתה זו‪ ,‬ולכ תולי במה שאפשר‪ ,‬אבל כא‬ ‫שהיא בחזקת טמאה צרי‪ %‬שלושה ימי נקיי לגמרי‪ .‬אלא שכת פחות מגריס א"א להיזהר בו כלל‪ ,‬ואפילו לא מרגישה שיוצא ולכ לא מקפידי בזה‬ ‫אפילו בשלושת הימי הראשוני‪ .‬וג במכה‪ ,‬במה שאפשר להיזהר יש להיזהר‪ ,‬ובמכה שא"א להיזהר בה‪ ,‬כגו שיודעת שמוציאה ד כל הזמ תולה‬ ‫במכה‪.‬‬ ‫מחבר – פסק כברייתא‪ ,‬ששבעת הימי הנקיי צריכי להיות רצופי‪ ,‬ואפילו א ראתה ד בסו" היו השביעי סתרה את כל הימי וצריכה לפסוק‬ ‫בטהרה ולחזור ולמנות שבעה נקיי‪.‬‬ ‫ט"ז – הבית יוס" ציי שאי בדי זה נפק"מ לימינו שיש את חומרת רבי זירא‪ ,‬כי אפילו א תראה טיפת ד כחרדל יושבת ז' נקיי מחמת הראיה‬ ‫החדשה‪ .‬ובכל זאת יש נפק"מ בדי זה שאע"פ שאשה שיש לה וסת קבוע בחזקת טהורה ולא צריכה בדיקה כל הזמ‪ ,‬מ"מ בשבעת הימי הללו היא‬ ‫בחזקת טמאה וצריכה פעמי ביו‪.‬‬ ‫רמ"א‬ ‫‪.1‬‬ ‫הביא את דעת מרדכי וספר התרומה‪ ,‬שיש אומרי שבשלושת הימי הראשוני של הספירה א מצאה כת אי תולי אותו להקל כמו שאר‬ ‫כתמי‪ ,‬כי ה צריכי להיות נקיי לגמרי )ובג' הימי הראשוני אינה בחזקת טהרה(‪ ,‬אבל אח"כ דינו כשאר כת ומנסי להקל בו‪ .‬וכ‬ ‫נוהגי‪.‬‬ ‫ופסק עוד את תרומת הדש‪ ,‬שדוקא בכת שהוא יותר מגריס ועוד‪ ,‬אבל פחות מזה תולה בכינה אפילו בג' הימי הראשוני‪.‬‬ ‫פת"ש בש חמדת שלמה – כת שנמצא על בגד שאינו מקבל טומאה לא חוששי לו ג בשלושת הימי הראשוני כי אי גזרת כתמי בדבר‬ ‫שלא מקבל טומאה‪ .‬וה"ה א נמצאו כתמי בבגד צבוע ג"כ הדי כ‪) %‬מעיל צדקה(‪ ,‬ולא בזה דיבר הרמ"א‪.‬‬ ‫דגול מרבבה – א סופרת ז' נקיי על כת‪ ,‬א מצאה כת בג' ימי הראשוני יש להקל‪ ,‬וכ"ש בתבעוה להינשא ונתפייסה ומצאה כת‪ ,‬כי‬ ‫בעלת כת רגיל צריכה הפסק טהרה וזו שתבעוה להינשא לא צריכה הפסק טהרה‪.‬‬ ‫תורת השלמי בש צמח צדק – המקל בכת תו‪ %‬ג' ימי לז' נקיי אפילו מטע כלשהו לא הפסיד‪ ,‬כי הרבה מקלי בכתמי‪.‬‬ ‫טהרת הבית – לדעת המחבר מקלי בכת בכל ז' הימי כמו שמקלי בימי שטהורה )עיי ס' קצ סע' מא(‪ ,‬ולכ תולה את הכת א" במכה‬ ‫שלא ידוע שמוציאה ד )כדלקמ(‪.‬‬ ‫כת שודאי הגיע מגופה כגו ע"י קנוח‪ :‬חוות דעת‪ ,‬סדרי טהרה – סותר את ספירת ז' הנקיי‪ .‬חת"ס‪ ,‬חזו"א‪ ,‬הגרשז"א – לא סותרת ז'‬ ‫נקיי ודינו כמו כת הנמצא‪.‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫וה"ה א היתה לה מכה בגופה שיודעת שמוציאה ד‪ ,‬תולה בה אפילו ביותר מגריס ועוד‪ ,‬אבל במכה שלא ידוע א מוציאה ד לא תולי‬ ‫בשלושת הימי הראשוני כפי שכתב בדרכי משה‪.‬‬ ‫ש" – הארי לדחות את דברי הרמ"א שתולה במכה‪ ,‬וחשש להחמיר שלא תולה במכתה בשלושת הימי הראשוני אא"כ היא מוכת שחי‬ ‫וד יוצא ממנה תדיר‪ ,‬אבל סת מכה לא מוציאה ד תדיר אלא לפעמי‪.‬‬ ‫ט"ז – לעיל ראינו שהרמ"א התכוו למכה שאי אפשר להיזהר בה שלא תלכל‪ %‬אותה‪ ,‬כי היא יודעת שהיא מוציאה ד כל הזמ‪.‬‬ ‫סעי" יא'‬ ‫גמרא – " בעי רמי בר חמא‪ :‬פולטת שכבת זרע‪ ,‬מהו שתסתור בזיבה‪ ,‬רואה היתה וסותרת או דילמא נוגעת היתה ולא סתרה? אמר רבא‪ :‬לפו חורפא‬ ‫שבשתא‪ ,‬נהי נמי דסתרה‪ ,‬כמה תסתור‪ :‬תסתור שבעה‪ ,‬דיה כבועלה )זב‪ ,‬שסותר רק יו אחד א ראה קרי(‪ ,‬תסתור יו אחד‪ ,‬ואחר תטהר אמר רחמנא‪,‬‬ ‫אחר אחר לכול‪ ,‬שלא תהא טומאה מפסקת ביניה! וליטעמי‪ ,%‬זב גופיה היכי סתר‪ ,‬לטהרתו אמר רחמנא שלא תהא טומאה מפסקת ביניה! אלא מאי‬ ‫אית ל‪ %‬למימר‪ ,‬שלא תהא טומאת זיבה מפסקת ביניה )אבל קרי לא נחשב הפסקה(‪ ,‬הכא נמי שלא תהא טומאת זיבה מפסקת ביניה"‪) .‬נידה לג‪.‬לג‪(:‬‬ ‫גמרא – בעא מיניה רב שמואל בר ביסנא מאביי‪ :‬פולטת שכבת זרע רואה הויא או נוגעת הויא? נפקא מינה לסתור ולטמא במשהו‪ ...‬אמר ליה‪ :‬רואה‬ ‫הויא‪ .‬אתא שייליה לרבה‪ .‬א"ל‪ :‬רואה הויא‪ .‬אתא לקמיה דרב יוס"‪ :‬אמר ליה רואה הויא‪ .‬הדר אתא לקמיה דאביי‪ ,‬א"ל‪ :‬כולכו ברוקא חדא תפיתו‬ ‫)כול שמעו שמועה אחת(‪ ,‬אמר ליה‪ :‬שפיר אמרי ל‪ ,%‬עד כא לא קאמר ר"ש אלא לטמא בפני כבחו*‪ ,‬אבל לסתור ולטמא בכל שהוא רואה הויא"‪) .‬נדה‬ ‫מב‪(.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫גמרא – "ת"ר‪ :‬פולטת שכבת זרע ביו השלישי טהורה‪ ,‬דברי רבי אלעזר ב עזריה‪ .‬רבי ישמעאל אומר‪ :‬פעמי שה ד' עונות‪ ,‬פעמי שה ה' עונות‪,‬‬ ‫פעמי שה ו' עונות‪ .‬רבי עקיבא אומר‪ :‬לעול ה'‪ ...‬אמר רבי חייא ברבי אבא א"ר יוחנ‪ :‬זו דברי רבי ישמעאל ורבי עקיבא‪ :‬אבל חכמי אומרי ו' עונות‬ ‫שלמות בעינ"‪) .‬שבת פו‪.‬פו‪(:‬‬ ‫רא"ש‪ ,‬רבנו יונה‪ ,‬ר"י )תוספות(‪ ,‬סמ"ג‪ ,‬סמ"ק‪ ,‬ספר התרומה‪ ,‬הגה"מ – מכיו שלא פשטה הגמרא את הבעיה‪ ,‬יש להחמיר בזה בפולטת שסותרת יו‬ ‫אחד‪ .‬וכ פסקו הלכה כדעת חכמי שצריכי ו' עונות שלמות‪ .‬ולכ‪ ,‬כל אשה צריכה להתחיל לספור ז' נקיי מיו חמישי לאחר ששימשה פע אחרונה‪,‬‬ ‫כגו‪ :‬א שימשה במוצ"ש אינה מתחילה לספור עד יו חמישי‪ ,‬כי אי שכבת זרע מסרחת אלא לאחר שש עונות‪ ,‬ולכ א תפלוט בליל רביעי עדי היא‬ ‫בתו‪ %‬שש עונות ואז סותרת‪ ,‬ולכ יו חמישי יהיה היו הראשו לספירתה‪ .‬וכ הכריע הבית יוס להלכה‪.‬‬ ‫ראב"ד – חלק על הרא"ש וכתב שלא אמרו פולטת שכבת זרע אלא לטהרות בלבד‪ ,‬אבל לבעלה אינה סותרת‪.‬‬ ‫רשב"א – כתב שאע"פ שמשמע מהגאוני כדעת הראב"ד‪ ,‬מ"מ בעל נפש יחוש לעצמו להחמיר כדעת רוב הראשוני‪ .‬וכתב שזה שהרי" השמיט די זה‪,‬‬ ‫אי זה ראיה שהוא חולק עליו‪ ,‬כי נית להסביר שדי זה לא מצוי כ"כ‪ ,‬כי בד"כ נמשכי ימי ראיית של נשי ה' או ו' ימי ואינ צריכות לדי זה בכלל‪,‬‬ ‫כי בכל מקרה מתחילות לספור רק לאחר ה' או ו' ימי אפילו א לא שימשו מיד לפני כ‪.‬‬ ‫רמב"‪ ,‬אור זרוע – הסכי שפולטת שכבת זרע סותרת יו אחד מספירתה כמו זב שראה קרי‪ ,‬אבל פסק כרבי אלעזר ב עזריה‪ ,‬שכתב שזה רק בתו‪%‬‬ ‫שלוש עונות לשימושה )ולא שש כמו דעת הרא"ש(‪ ,‬וא פלטה לאחר שלוש עונות הרי היא טהורה כי נפסדה צורתה‪ .‬וחישוב העונות הוא יו או לילה‪,‬‬ ‫ולכ א שימשה בליל שבת‪ ,‬יש לה שלוש עונות‪ :‬יו שבת‪ ,‬ליל ראשו וראשו‪ ,‬וא פלטה מליל שני והלאה‪ ,‬טהורה‪.‬‬ ‫תרומת הדש – יש להוסי" עוד יו אחד‪ ,‬שלא תתחיל לספור עד יו ששי לשימושה‪ ,‬כי א תתחיל לספור מיו חמישי כשכלו ו' עונות‪ ,‬יש לחשוש‬ ‫שתשמש במוצ"ש בי השמשות ותחשוב שעדי יו ותתחיל לספור ביו רביעי‪ ,‬ואינו כ‪ ,‬אלא שבי השמשות הוא כבר לילה וצריכה להתחיל לספור‬ ‫בחמישי‪ .‬וכ כתב מהרי"ל וכ המנהג בכל אשכנז להתחיל לספור מהיו הששי לשימושה‪.‬‬ ‫ויש נוהגי להוסי" עוד יו לשבעה ימי‪ ,‬אבל מנהג העול לאחר חמשה ימי‪ .‬ואי למחות ביד המקלי‪.‬‬ ‫אור זרוע‪ ,‬מהר"י קולו – נשי שלנו מחמירות יותר בפולטת שכבת זרע שממתינות חמישה ימי מלאי ומתחילות לספור בששי‪ ,‬אפילו לא שימשו כלל‪,‬‬ ‫גזרה שמא שימשה‪ ,‬ואפילו אי בעלה בעיר בכלל‪ ,‬ואפילו לא שימשה מחמרי ג בתוספת יו‪ ,‬שתתחיל לספור מליל ששי ליו ראייתה‪.‬‬ ‫בית יוס – כל דברי תרומת הדש ומהר"י קולו ה חומרות שאי לה סמ‪ %‬בגמרא‪ ,‬ולכ נהגו בכל מקו להמתי ארבעה ימי ולהתחיל לספור מהיו‬ ‫החמישי לשימושה ואיל‪ .%‬וכל זה כששימשה‪ ,‬אבל א לא שימשה אינה ממתנת כלל‪ .‬וא שימשה יומיי קוד ראייתה‪ ,‬משלימה את אות ד' ימי‪,‬‬ ‫ומיו שלישי לראייתה מתחילה לספור‪.‬‬ ‫מחבר – פסק כרמי בר חמא וכתוספות‪ ,‬הרא"ש ורבנו יונה שהפולטת שכבת זרע בימי ספירתה‪ ,‬א זה תו‪ %‬ו' עונות )כחכמי‪ ,‬וכל עונה י"ב שעות(‬ ‫לשימושה סותרת את אותו יו שספרה‪ ,‬לפיכ‪ %‬המשמשת מיטתה וראתה )או מצאה כת( אח"כ ופסקה מתחילה לספור ז' נקיי אחרי שעברו עליה ו'‬ ‫עונות שלימות שמא תפלוט‪ .‬לכ מתחילה לספור ז' נקיי ביו החמישי לשימושה‪.‬‬ ‫למשל‪ ,‬א שימשה במוצ"ש וראתה בראשו‪ ,‬מתחילה לספור ביו חמישי‪ ,‬כי ו' העונות מסתיימות ביו רביעי‪ ,‬וביו רביעי בי השמשות עושה הפסק‬ ‫טהרה ויו חמישי יהיה יו הראשו לספירתה‪.‬‬ ‫רמ"א‬ ‫‪.1‬‬ ‫פסק כתרומת הדש שיש להוסי" עוד יו‪ ,‬כי חוששי שמא שימשה ביו ראשו בי השמשות ותסבור שהוא יו ותמנה מיו חמישי ואולי‬ ‫הוא לילה וצריכה למנות מיו ששי‪ ,‬וא תתחיל למנות מחמישי יהיה תו‪ %‬ו' עונות לשימושה ואולי תפלוט‪ .‬לכ מוסיפי עוד יו ותתחיל‬ ‫לספור ז' נקיי מיו ששי לשימושה כי רואי תמיד כאילו שימשה למחר היו שבאמת שימשה בו‪ .‬כלומר‪ :‬יו ראיה ועוד ארבעה ימי‪ ,‬וכ‪%‬‬ ‫א"א להגיע לידי טעות‪ .‬וכ נוהגי ואי לשנות‪.‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫יש נוהגי להוסי" עוד יו ותתחיל לספור מיו שביעי לראייתה‪ .‬ואי טע בדבר‪ ,‬והמחמיר יחמיר‪ ,‬והמקל יוצא נשכר שמקדי עצמו למצות‬ ‫פריה ורביה‪.‬‬ ‫ב"ח – הביא טע לחומרה זו‪ ,‬כדי להבדיל בי ז' ימי נידה של תורה לז' ימי הנקיי של זבה גדולה‪.‬‬ ‫‪.3‬‬ ‫פסק כאור זרוע ומהר"י קולו שלא מחלקי בי שימשה ללא שימשה‪ ,‬ולכ כל אשה שרואה אפילו כת תמיד מתחילה לספור ז' נקיי מיו‬ ‫ששי לראייתה‪ ,‬כלומר יו ראייתה ועוד ארבעה ימי מלאי‪ ,‬ומפסיקה לעת ערב ומתחילה לספור ז' נקיי מיו הששי‪ .‬וכ נוהגי ואי‬ ‫לשנות‪.‬‬ ‫טהרת הבית – פסק כבית יוס" שחומרות הרמ"א ה חומרות יתירות ולא נהגו בזה הספרדי‪ ,‬ולכ מתחילה לספור מהיו החמישי לשימושה‬ ‫א שימשה‪.‬‬ ‫דרכי טהרה – הביא פוסקי שא" הספרדי נהגו בזה כדעת הרמ"א‪.‬‬ ‫ראתה בימי ספירת ז' הנקיי‪:‬‬ ‫ט"ז‪ ,‬ש" – ראתה תו‪ %‬ימי ספירתה או אחר ה' ימי משימושה פוסקת בטהרה מיד וחוזרת וסופרת ולא שיי‪ %‬בזה גזרת לא שימשה אטו שימשה‪.‬‬ ‫‪8‬‬ ‫הדי כשטבילתה יוצאת בליל שבת‬ ‫פת"ש בש השל"ה – א תמתי מלספור עד יו ששי משימושה טבילתה תהיה בליל שבת‪ ,‬תתחיל לספור מיו חמישי לשימושה כדעת המחבר כדי‬ ‫שטבילתה לא תהיה בליל שבת כדי לקרב את החפיפה לטבילה‪.‬‬ ‫סדרי טהרה – אפילו א שימשה קוד יש להקל בזה‪.‬‬ ‫הדי כשבעלה לא היה בעיר או צרי לנסוע מהעיר‪:‬‬ ‫ב"ח – כתב שאי להחמיר חומרה זו א בעלה לא בעיר בכלל‪ ,‬אלא פוסקת בטהרה וסופרת מיד‪.‬‬ ‫ט"ז‪ ,‬ש" – חלקו על הב"ח‪ ,‬כי במהרי"ק כתוב מפורש להחמיר בזה ג א בעלה לא בעיר‪.‬‬ ‫שבט הלוי – א בעלה צרי‪ %‬לנסוע לזמ רב ויש בזה חשש גדול של פריה ורביה או צור‪ %‬גדול תמנה מיו חמישי לשימושה כשלא שימשה‪.‬‬ ‫הדי כשראתה ד בליל טבילה קוד ששימשה‪:‬‬ ‫נודע ביהודה – כתב שראוי לנזו" במי שמקל להורות לאשה שבליל טבילה קוד ששימשה ראתה שוב ד להפסיק בטהרה ולספור מיד‪ .‬והוכיח כ‬ ‫מהט"ז שהתיר רק בכלה שראתה תכ" אחר חופתה ועוד לא שימשה מעול‪.‬‬ ‫סדרי טהרה‪ ,‬הפני יהושע – הקלו בזה‪ ,‬כי לא גזרו במילתא דלא שכיחא‪.‬‬ ‫הדי כשרואה רק כת‪:‬‬ ‫רמ"א – ע"פ תרומת הדש שאשה שרואה אפילו כת צריכה להמתי חמישה ימי מיו ראייתה ופוסקת לעת ערב וסופרת ז' נקיי וכ נוהגי ואי‬ ‫לשנות‪.‬‬ ‫ט"ז – כל זה באשה טהורה שראתה‪ ,‬אבל א ראתה כת בימי טומאתה או ימי הספירה פוסקת וסופרת מחדש מיד‪.‬‬ ‫ש" – בכת יש להקל כאשר לא שימשה לפסוק בטהרה ולספור מיד‪ ,‬כי כל הגזרה הזו היא רחוקה מאוד‪ ,‬וג השו"ע לא חשש לה‪ ,‬ולכ ברואה ממש‬ ‫נחמיר‪ ,‬אבל בכת שהוא כולו מדרבנ לא נחמיר כא‪ ,‬ותפסוק ותספור מיד‪ .‬והעטרת זהב החמיר בזה וכ נוהגי להחמיר‪.‬‬ ‫הא הש" החמיר למעשה? סדרי טהרה‪ ,‬תורת השלמי – הש"‪ %‬החמיר למעשה‪ .‬חוות דעת‪ ,‬פתחי תשובה‪ ,‬באר היטב – הש"‪ %‬הקל‪.‬‬ ‫חת"ס – א כבר ספרה ז' נקיי בלא חמישה ימי‪ ,‬יש להתיר אותה בדיעבד אפילו שימשה‪ .‬א‪ %‬א היה הכת בבדיקת עד אי להקל אפילו בדיעבד‬ ‫)ואולי א" זו כוונת הרמ"א ועטרת זהב‪ ,‬להחמיר רק כשנמצא כת בעד הבדוק לה‪ ,‬אבל כשלא שימשה ומצאה כת יש להקל שתפסוק בטהרה ותספור‬ ‫מיד א לא שימשה‪ ,‬ואכמ"ל(‪.‬‬ ‫הדי בכלה קוד שנכנסת לחופה‪:‬‬ ‫מהרי"ק – אפילו כלה אינה סופרת ז' נקיי אלא לאחר ה' ימי מראייתה‪.‬‬ ‫ט"ז – מקלי בזה בכלה שפרסה נידה סמו‪ %‬לחופתה או לאחר חופתה קוד ששימשה ע בעלה‪ ,‬שפוסקת בטהרה וסופרת מיד כי לא באה עדי לכלל‬ ‫תשמיש כלל ואי מה לגזור‪.‬‬ ‫ש" – כתב שלדעתו אי להחמיר בזה כי לא נזכר משו פוסק אלא שנהגו להחמיר‪ .‬ולכ בשעת הדחק יש להתיר לה להפסיק בטהרה ולספור מיד וזה‬ ‫עדי" מאשר שתינשא כשהיא נידה‪.‬‬ ‫דגול מרבבה – כוונת הש"‪ %‬שלא היתה נידה קוד הראיה כגו שהיא בתולה שראתה פע ראשונה או מניקה שהיתה טהורה בעת מיתת בעלה וראתה‬ ‫עכשיו פע ראשונה אחר י"ב חודש )שאז אולי יש חשש ששימשה ולכ גוזרי לא שימשה אטו שימשה(‪ ,‬אבל א כבר היתה נידה והגיע זמ ראייתה לא‬ ‫שייכת חומרה זו כלל‪ ,‬כי היתה טמאה כל הזמ ולא נבעלה‪ ,‬ולכ לא גוזרי בה לא שימשה אטו שימשה‪ .‬וכ"פ תורת השלמי‪.‬‬ ‫הדי בכלה אחר בעילת מצוה‪:‬‬ ‫ט"ז בש מהר"ל מפראג – כלה אחר בעילת מצוה תוכל למנות מיו חמישי לשימושה כמו המחבר ללא חומרת היו הנוס"‪ ,‬כי מכיו שזה רק ד‬ ‫בתולי לא החמירו בו משו תשמיש בי השמשות‪ .‬אבל א באמת שימשה בי השמשות מחמירה כאילו שימשה למחרת‪.‬‬ ‫רואה אחר ד טוהר‪:‬‬ ‫פתחי תשובה – יולדת שלא טבלה תו‪ %‬מ' לזכר ותו‪ %‬פ' לנקבה כלל ובסו" ימי הטוהר ראתה‪ ,‬א"צ למנות ז' נקיי עד אחר ה' ימי‪ ,‬אלא מיד תפסיק‬ ‫בטהרה ותמנה ז' נקיי‪ ,‬כי עד ראיה זו היא ג"כ היתה טמאה מלידה‪ .‬וכ"ש א ראתה בתו‪ %‬ימי הטוהר וכבר נטהרה מטומאת הלידה ע"י שטבלה והיא‬ ‫עכשיו רוצה לטבול שוב ולהיטהר‪ ,‬ג"כ תוכל לפסוק בטהרה ולמנות מיד ז' נקיי א לא שימשה‪ ,‬כי א מקלי בזה בכת כ"ש בד טוהר שהוא רק‬ ‫חומרת הגאוני‪.‬‬ ‫סעי" יב'‬ ‫סמ"ק – א טעתה במני יו אחד וטבלה )ביו הששי( ושימשה )בליל שביעי( צריכה להמתי שש עונות שלימות וזהו ד' ימי )שמא תפלוט שכבת זרע‬ ‫ותסתור שוב יו אחד( ותמנה יו אחד נקי )להשלי לשבעה( ותטבול‪ .‬וא עברו ז' ימי ולא טבלה כראוי ושימשה‪ ,‬טובלת בכל עת וטהורה‪.‬‬ ‫‪9‬‬ ‫רא"ש – כל זה כשטבלה בששי‪ ,‬אבל א טבלה בליל שביעי‪ ,‬ג א שימשה לא צריכה להמתי כי אז זה נחשב שפולטת ביו האחרו ואינה סותרתו‪.‬‬ ‫ומ"מ נראה שסותרת אלא א כ פלטה ביו שביעי בבוקר‪ ,‬שמהתורה זבה טובלת ביו שביעי לספירתה ואומרי מקצת היו ככולו ואז לא צריכה‬ ‫להמתי יותר‪ .‬ואע"פ שצרי‪ %‬שבעה נקיי רצופי‪ ,‬כל זה רצופי מראית זיבה‪ ,‬אבל שכבת זרע אינה בכלל זה שקוטעת את הרציפות‪.‬‬ ‫הש" כתב את ההתר הזה שא פלטה בבוקר יו שביעי לא סותרת‪ ,‬ונשאר בצ"ע לדינא כי מפשט דברי הסמ"ק משמע שלא סותרת רק א שימשה‬ ‫לאחר סו היו השביעי ורק הטבילה היתה חסרה‪.‬‬ ‫מחבר – פסק כסמ"ק שא טעתה במני יו אחד וטבלה ושימשה ממתינה שש עונות שלימות משו פולטת שכבת זרע‪ ,‬ותמנה יו אחד נקי ותטבול‪ ,‬כי‬ ‫שכבת זרע סותרת רק יו אחד‪ .‬וא סיימה את שבעת הימי ולא טבלה כראוי‪ ,‬טובלת בכל זמ שהוא והיא טהורה‪.‬‬ ‫ט"ז – פשוט שה"ה א טעתה במני שני ימי‪ ,‬שתמנה לאחר שש עונות שני ימי נקיי ותטבול‪.‬‬ ‫ש" – כא לא גוזרי את גזרת בי השמשות )שמוסיפי לה עוד יו(‪ ,‬ולכ תשמור רק שש עונות שה שלושה ימי ויו נקי אחד ותטבול מיד לאחר ד'‬ ‫ימי‪.‬‬ ‫סדרי טהרה – המקל להתיר בו לשטו" היטב את שכבת הזרע ולהמתי יו אחד נקי ולטבול לא הפסיד‪.‬‬ ‫הט"ז תמה על הסעי הזה‪ ,‬מדוע בגר ואשתו שנתגיירו מפרישי אות צ' יו להבחי בי זרע שנזרע בקדושה לבי מה שנזרע שלא בקדושה‪ ,‬וה"ה כא‬ ‫היה צרי‪ %‬להפריד ביניה כשבא עליה באיסור כדי להבחי א התעברה באיסור כשטבלה שלא כראוי?‬ ‫ותר" הט"ז‪ ,‬שמדובר כא שאשה שבעלה מצוי לה קוד לזה‪ .‬ולפי"ז א לא היה מצוי לה קוד‪ ,‬צרי‪ %‬להפריש ביניה צ' יו‪ .‬וצ"ע למעשה‪.‬‬ ‫הש" בנקודות הכס דחה לחלוטי את קושייתו‪ ,‬כי ג הבא מ הנידה הוא כשר להכל‪ ,‬משא"כ כשנזרע שלא בקדושה ונולד בקדושה שאינו ישראל‬ ‫גמור ולכ חייבי לדעת את זה‪.‬‬ ‫פתחי תשובה – מעשה באשה שהחלה לספור ז' נקיי וכבר ביו הראשו ראתה כת יותר מגריס ועשתה בסו" אותו יו הפסק וטהרה והחלה לספור‬ ‫שוב ממחרת כדי ובדקה ומצאה טהורה וטבלה ושימשה‪ ,‬ולבוקר באה שכנתה ואמרה לה שטעתה בספירה ושספרה ששה ימי בלבד והאשה אומרת‬ ‫שדקדקה בחשבונה וספרה ז' ואע"פ שהיא בטוחה בעצמה היא חושבת אולי טעתה ורוצה לדעת הא צריכה טבילה חוזרת וכפרה‪.‬‬ ‫ופסק התשובה מאהבה להקל בזה‪ ,‬שהרי זה ספק דרבנ‪ ,‬כי מ התורה הכת טהור כי לא הרגישה ומ התורה ג היו הראשו מצטר" לנקיי‪ .‬ומיוחד‬ ‫אחרי שכבר שימשה וא יהיה ולד יהיה לו חשש פג‪ ,‬הורה לה להקל שלא צריכה טבילה חוזרת ולא כפרה וצוה עליה שתאמר בפרוש לחברתה שאינה‬ ‫מאמינה לה‪.‬‬ ‫והסכי לפסק הזה הנודע ביהודה‪ .‬אמנ סייג שכל זה כשהיא בטוחה שספרה כראוי אלא שחברתה מפקפקת בזה‪ ,‬אבל א ג היא מפקפקת בזה‬ ‫צריכה טבילה שוב‪.‬‬ ‫סעי" יג'‬ ‫משנה – "האשה ששימשה וירדה וטבלה ולא כיבדה את הבית‪ ,‬כאילו לא טבלה"‪) .‬מקואות פ"ח מ"ד(‬ ‫רא"ש‪ ,‬רשב"א – משמע שא כיבדה את הבית קוד טבילה לא חוששי לפליטה‪ ,‬ולכ א תרצה לספור ממחרת יו ראייתה‪ ,‬תקנח יפה באותו מקו‬ ‫במו‪ %‬או בבגד להפליט כל הזרע או תרח* במי חמי שיפליטו את הזרע‪ .‬הב"י כתב שעדי" שתקנח ותרח* בחמי כדי לצאת ידי כל הספקות‪.‬‬ ‫מחבר – פסק כרא"ש‪ ,‬שהאשה ששימשה מיטתה וראתה אח"כ ופסקה ורוצה לספור מיו המחרת‪ ,‬תקנח יפה את אותו מקו במו‪ %‬או בגד להפליט את‬ ‫כל שכבת הזרע או שתרח* במי חמי וה יפליטו את הזרע‪ .‬וכ"פ בטהרת הבית ויותר טוב שג תקנח וג תרח"‪.‬‬ ‫רמ"א – פסק כהגה"מ והסמ"ק שאי אנו בקיאי בזה בזמ הזה ואי לסמו‪ %‬על זה וכ‪ %‬נוהגי‪ .‬ובמיוחד לפי החומרה שממתיני ארבעה ימי מלבד‬ ‫יו הראיה אפילו לא שימשה כלל וכ"ש כששימשה‪ ,‬וכל הפור* גדר במקו שנהגו להחמיר ישכנו נחש‪.‬‬ ‫ש" – היה נראה שיש בזה נפק"מ במקרה של הסעי" הקוד ששכחה יו אחד שיכולה לרחו* ולקנח ותמנה מיד את היו ששכחה ובזה ייתכ שהרמ"א‬ ‫מודה‪ .‬אול להלכה אי להקל בזה כי הגה"מ והסמ"ק כתבו שאנו לא בקיאי בזה וכ"פ הב"ח‪.‬‬ ‫פתרונות לעקרות דתית‬ ‫אגרות משה – אשה שאינה יכולה להתעבר א תתחיל לספור ביו הששי לראייתה‪ ,‬תפסוק ותטבול מיד כשיכולה א לא שימשה‪ ,‬כי במקו מצוה לא‬ ‫אומרי לא פלוג ומקלי וגזרת לא שימשה אטו שימשה היא מכח לא פלוג‪ .‬ועדי" לא לחוש לגזרת לא שימשה אטו שימשה מאשר להקל בקינוח ורחיצה‪.‬‬ ‫שבט הלוי – יש מצריכי שתדלג על טבילת חודש אחד ואז בחודש הבא תהיה כל הזמ בימי טומאתה וממילא צריכה להמתי ארבעה ימי לאחר‬ ‫שראתה‪.‬‬ ‫בימינו יש גלולות המאחרות את הביו* ואי צור‪ %‬להקל בזה‪.‬‬