‫מּוסר‬ ‫ָ‬ ‫אֹותי ִּת ְק ִחי‬ ‫ִ‬ ‫יר ִאי‬ ‫ַאְך ִּת ְ‬ ‫ְׁשלַ ח לְ ָך ֲאנָ ִׁשים וְ יָ תֻ רּו‬ ‫ֶאת ֶארֶ ץ ּכְ נַ ַען ֲא ֶׁשר ֲאנִ י‬ ‫נ ֵֹתן לִ בְ נֵ י יִ ְׂשרָ ֵאל ִאיׁש‬ ‫ֶא ָחד ִאיׁש ֶא ָחד לְ ַמ ֵּטה ֲאב ָֹתיו ִּת ְׁשלָ חּו ּכֹל נָ ִׂשיא בָ ֶהם‬ ‫(במדבר יג‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫דרשו רבותינו (במדבר רבה טז‪ ,‬ו‪ .‬הובא בקצרה ברש"י) למה‬ ‫נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים‪ ,‬לפי שהיה‬ ‫צפוי לפניו יתברך שיאמרו המרגלים לשון הרע על‬ ‫הארץ‪ ,‬וכדי שלא יאמרו שלא ידעו את חומרת ועונש‬ ‫לשון הרע סמך דיבור מרים באחיה וענישתה בצרעת‬ ‫שידעו הכל עונשו של המדבר לשון הרע‪ ,‬ואף על פי‬ ‫כן הרשעים הללו לא רצו ללמוד ולקחת מוסר‪ ,‬לכך‬ ‫נאמר‪ֹ" :‬לא יָ דְ עּו וְ ֹלא יָ בִ ינּו ּכִ י ַטח ֵמרְ אֹות ֵעינֵ ֶיהם‬ ‫ֵמ ַה ְׂשּכִ יל לִ ּב ָֹתם" (ישעיה מד‪ ,‬יח)‪.‬‬ ‫המרגלים ראו את העונש החמור שקיבלה מרים‬ ‫על שדיברה לשון הרע במשה אחיה‪ ,‬ובכל זאת לא‬ ‫למדו מכך ודיברו רע על ארץ ישראל ולכן נענשו‪.‬‬ ‫אך לכאורה קשה‪ ,‬מה יש לדמות ולהשוות זה לזה‪,‬‬ ‫מרים דברה על גדול הנביאים‪ ,‬בחיר היצירה‪ ,‬רבן‬ ‫של כל ישראל‪ ,‬ולכן נענשה בצרעת‪ ,‬ואילו המרגלים‬ ‫דיברו על הארץ שהיא דבר דומם‪.‬‬ ‫אלא שמשה רבינו מחמת ענוותנותו הגדולה‬ ‫החשיב עצמו אף פחות מהאדמה וכדבר שאין בו‬ ‫ממש‪ ,‬וְ ָה ִאיׁש מ ֶֹׁשה ָענָ יו ְמאֹד ִמּכֹל ָה ָאדָ ם ֲא ֶׁשר ַעל‬ ‫ְּפנֵ י ָה ֲאדָ ָמה (במדבר יב‪ ,‬ג)‪ ,‬ובכל זאת נענשה מרים על‬ ‫דיבורה עליו‪ ,‬כל שכן שהיה למרגלים ללמוד מוסר‬ ‫ולא לדבר על אדמת ארץ ישראל הקדושה שהיא‬ ‫המעולה והמובחרת מכל אדמות העולם‪ֶ ,‬ארֶ ץ‬ ‫ֹלקיָך ּבָ ּה‬ ‫ֹלקיָך ּדֹרֵ ׁש א ָֹתּה ָּת ִמיד ֵעינֵ י ה' ֱא ֶ‬ ‫ֲא ֶׁשר ה' ֱא ֶ‬ ‫ֵֽמרֵ ִׁשית ַה ָּׁשנָ ה וְ ַעד ַֽא ֲחרִ ית ָׁש ָֽנה (דברים יא‪ ,‬יב)‪.‬‬ ‫אֹומר‪,‬‬ ‫שנינו באבות (פ"ד‪ ,‬מ"ד) "רִ ּבִ י לְ וִ ַיטס ִאיׁש יַ בְ נֶ ה ֵ‬ ‫רּוח‪ֶׁ ,‬ש ִּת ְקוַ ת ֱאנֹוׁש רִ ָּמה"‪,‬‬ ‫ְמאֹד ְמאֹד ֱהוֵ י ְׁש ַפל ַ‬ ‫לכאורה קשה‪ ,‬הרי אפילו במשה רבינו לא כתוב‬ ‫אלא "מאד" פעם אחת ואם כן האיך מזהיר התנא‬ ‫לבני האדם להיות פעמיים "מאד מאד"?‬ ‫אלא‪ ,‬שהתורה הוסיפה מילה ואמרה‪" ,‬וְ ָה ִאיׁש מ ֶֹׁשה‬ ‫עָ נָ יו ְמאֹד ִמּכֹל ָֽה ָאדָ ם"‪ ,‬דהיינו שמשה רבינו היה עניו‬ ‫רּוח"‪ ,‬כל איש ואיש‬ ‫ה"מאֹד ְמאֹד ֱהוֵ י ְׁש ַפל ַ‬ ‫יותר מכל ְ‬ ‫רּוח"‪ ,‬ומשה רבינו‬ ‫ב"מאֹד ְמאֹד ֱהוֵ י ְׁש ַפל ַ‬ ‫מצווה ְ‬ ‫היה עניו יותר מכל האדם והוסיף עוד "מאוד" אחד‬ ‫בענוותנותו‪ ,‬הוא היה העניו ביותר בעולם ולכן זכה‬ ‫שהתורה תינתן על ידו (ירך יעקב פיתוסי‪-‬פרשת בהעלותך‪.‬‬ ‫ע"ע במה שכתבנו בזה בליקוטים על פרקי אבות פרק א'‪ .‬ויש‬ ‫שביארו ש"מאד" בגימטריא מה'‪ ,‬דהיינו שכדי שיגיע האדם‬ ‫למידת הענווה עליו להשכיל ולהבין שכל כישרונותיו ומעלותיו‬ ‫אינם שלו אלא ניתנו לו במתנה מה' יתברך‪ ,‬וכך לא יתגאה וישתרר‬ ‫על בני אדם)‪.‬‬ ‫כתב הרמב"ם (פ"ב מהלכות דעות ה"ג) יש דעות שאסור‬ ‫לו לאדם לנהוג בהן במידה בינונית אלא יתרחק מן‬ ‫הקצה האחד עד הקצה האחר‪ ,‬והוא גבהות הלב‪,‬‬ ‫שאין דרך הטובה שיהיה אדם עניו בלבד אלא שיהיה‬ ‫שפל רוח ותהיה רוחו נמוכה למאד‪ ,‬ולפיכך נאמר‬ ‫במשה רבינו ענו מאד ולא נאמר ענו בלבד‪ ,‬ולפיכך‬ ‫העלון מוקדש לרפואת ר’ יצחק בן חנה‬ ‫לזרע בר קיימא אליהו בן אדלה ורבקה בת מרים‬ ‫צוו חכמים מאד מאד הוי שפל רוח‪.‬‬ ‫הענווה אינה דבר חיצוני אלא בפנימיות האדם‪ ,‬יכול‬ ‫להיות אדם שמחמת תפקידו ומעמדו לבוש הוא בגדי‬ ‫זהב אך בפנימיותו אינו מרגיש ולא במעט גאווה‪.‬‬ ‫ומנגד יכול להיות אדם שמתהלך בערום ובחוסר כל‪,‬‬ ‫אך בפנימיותו הוא בעל גאווה וכועס ומקפיד על כל‬ ‫דבר שנאמר שאינו תואם לרוחו‪.‬‬ ‫מספרים בדרך בדיחותא על בחור ישיבה שהיה‬ ‫בררן בנושא השידוכים וחשב שהוא צריך לקבל את‬ ‫כלילת המעלות והמידות‪ ,‬ולכן היה דוחה כל שידוך‬ ‫שהוצע עבורו וכך נמשך הדבר עד שהגיע כבר לגיל‬ ‫עשרים ותשע‪ ,‬זקן ויושב בישיבה (מושאל מיומא כח ע"ב)‪.‬‬ ‫חבריו שרצו בהצלחתו וטובתו יעצו לו ללמוד ספרי‬ ‫מוסר מדברי רבותינו על מידת הענווה במשך כמה‬ ‫חודשים‪ ,‬אחרת עלול הוא להישאר רווק חלילה עוד‬ ‫רבות בשנים‪ .‬שמע הבחור לעצתם‪ ,‬סבר‬ ‫וקיבל‪ ,‬כעבור שלושה חודשים פנה אליו‬ ‫השדכן והציע לו משודכת שנפגש עמה‬ ‫לפני כמה שנים‪.‬‬ ‫התרגז הבחור ואמר לשדכן‪" :‬ומה אם כשעוד לא‬ ‫הייתה לי מידת הענווה ֹלא ָח ַפצְ ִּתי לְ ַק ְח ָּֽתּה (מושאל‬ ‫מדברים כה‪ ,‬ח)‪ ,‬כעת שיש בי גם את מידת הענווה אתה‬ ‫חושב שאסכים?!?"‬ ‫אין זו הענווה הרצויה והמובחרת לפני ה' יתברך‪,‬‬ ‫אלא שירגיש האדם עצמו קצת שפל רוח ויבין שכל‬ ‫עושרו‪ ,‬מעלותיו כישרונותיו ואף דיבורו מאיתו‬ ‫יתברך ולכן אין לו להתגאות בהם (יעוי' באיגרת הרמב"ן)‪.‬‬ ‫יהי רצון שנזכה להיות בעלי ענווה אמיתית ונהיה‬ ‫רצויים וטובים לפניו יתברך תמיד‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫שבת שלום לכל בית ישראל‬ ‫ניתן לצפות‬ ‫בשיעוריו של מרן ראש הישיבה שליט”א‬ ‫בימי שלישי וחמישי בשעה ‪21:00‬‬ ‫בשידור חי באתר ישיבת “אור החיים”‬ ‫‪orhachaim.org‬‬ ‫כמו כן ניתן להאזין בשידור חי‬ ‫גם דרך הטלפון‪02-6400000 :‬‬ ‫(שלוחה ‪)9‬‬ ‫המשך הלכות שבת‪-‬הדלקת נרות (חזו”ע שבת א’)‬ ‫א‪ .‬אשה שרגילה להתפלל מנחה‬ ‫בכל יום‪ ,‬יש לה להתפלל מנחה בערב‬ ‫שבת קודם הדלקת נרות‪ ,‬ובפרט אם היא מתכוונת‬ ‫לקבל שבת בהדלקת הנרות‪ ,‬כי אחר שקיבלה שבת‬ ‫ועשתה אותו קודש לא ראוי שתעשנו חול להתפלל‬ ‫מנחה של חול‪.‬‬ ‫ומכל מקום אם שכחה והדליק נרות שבת תחילה‪,‬‬ ‫אפילו אם נתכוונה לקבל שבת עליה בהדלקת הנרות‪,‬‬ ‫יכולה להתפלל מנחה אחר כך‪.‬‬ ‫ב‪ .‬אף אשה שהיא סומא ואינה רואה‪ ,‬תברך ותדליק‬ ‫נרות שבת‪ ,‬ומכל מקום אם יש לה בעל פיקח‪ ,‬טוב‬ ‫שיברך בעלה וידליק נרות שבת (חזון עובדיה שבת א'‬ ‫עמודים ק"צ‪-‬קצ"ג)‪.‬‬ ‫העלון מוקדש לעילוי נשמת‬ ‫שמואל גד בן מיסה ז׳׳ל‪ ,‬אליעזר בן רגינה ז׳׳ל ‪ ,‬אברהם בן חאקי קלרה ז׳׳ל‪ ,‬שרה בת ציונה ז׳׳ל‬