‫ערש“ק פרשת "וזאת הברכה" כ"א בתשרי תשע“ו‬ ‫שורה בר‬ ‫ש"י!‬ ‫רבותינו ז"ל עמדו על השינוי שחל בברכתו של‬ ‫יעקב אבינו ליהודה הפותחת במילה "וזאת"‬ ‫בשונה משאר השבטים שלא מתחילה ברכתם‬ ‫במילה "וזאת"‪ .‬כמבואר בגמרא סוטה )ז‪:(:‬‬ ‫אמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן‪ ,‬מאי דכתיב‬ ‫יחי ראובן וזאת ליהודה‪ ,‬כל אותן השנים שהיו‬ ‫ישראל במדבר היו עצמותיו של יהודה מגולגלין‬ ‫בארון )כלומר נפרדים אחד מהשני( עד שעמד‬ ‫משה וביקש עליו רחמים‪ ,‬אמר‪ ,‬ריבונו של עולם‪,‬‬ ‫מי גרם לראובן שיודה ‪ -‬יהודה‪ ,‬וזאת ליהודה‬ ‫שמע ה' קול יהודה‪ ,‬עלו אבריו לשפי כלומר‬ ‫חזרו עצמותיו למקום חיבורם! הודאתו של‬ ‫יהודה ברבים גרמה אף לראובן לעשות תשובה‬ ‫ברבים על שבילבל יצועי אביו‪ ,‬זכות זאת עמדה‬ ‫ליהודה לאחר שנים כאשר עמד משה בתפילתו‬ ‫ודאג לחיבור העצמות ולא זאת בלבד אלא‬ ‫המשיך בתפילתו ולא פסק עד שנכנס יהודה‬ ‫למתיבתא דרקיעא ונפסק הלכה כמותו שנאמר‬ ‫"ועזר מצריו תהיה!"‪ .‬נמצינו למדים הפלא‬ ‫ופלא כמה גדול כוחו של מזכה הרבים ומחזירם‬ ‫בתשובה ואפילו במצוה אחת שמביא לחיזוקה‬ ‫גדול שכרו עד אין קץ! ובפרט אם זוכה להשפיע‬ ‫על קרובו‪ ,‬מכרו או שכנו להצטרף למעגל‬ ‫לומדי התורה הרי שכל התורה שילמד יטול‬ ‫גם הוא חלק בה!‪ .‬ומסופר שביום גשום מאוד‬ ‫ניגש אברך ירא שמים לחזון איש ובפיו שאלה‬ ‫היות ומוסר הוא שיעור בעיר הסמוכה לבני‬ ‫ברק‪ ,‬אך דא עקא הנסיעה אורכת שעה ארוכה‬ ‫וספק גדול אם יגיעו אנשים ביום שכזה‪ ...‬שאלו‬ ‫החז"א זצוק"ל האם יהודי אחד יהיה נוכח?!‪,‬‬ ‫"כן"‪ ,‬הגבאי שפותח את שערי בית הכנסת וגר‬ ‫בסמוך!‪ .‬ענה מגיד השיעור בביטחה‪" .‬אם כן"‪,‬‬ ‫פסק החז"א פיסקו‪" ,‬בודאי שכדאי וכדאי לטרוח‬ ‫מכיון שלימוד אפילו שורה אחת ברש"י הקדוש‪,‬‬ ‫משנה את האדם לטובה לאין ערוך!"‪ .‬אחים‬ ‫יקרים‪ ,‬נשתדל לשמוח ולשמח בשמחת התורה‬ ‫בהרבות ספסלי בית המדרש‪ ,‬עד שניזכה ונראה‬ ‫בקרוב בבית המקדש בימינו יחודש!‬ ‫‪18:00‬‬ ‫‪17:45‬‬ ‫‪17:51‬‬ ‫‪18:05‬‬ ‫‪18:57‬‬ ‫‪18:56‬‬ ‫‪18:57‬‬ ‫‪18:57‬‬ ‫‪19:37‬‬ ‫‪19:33‬‬ ‫‪19:34‬‬ ‫‪19:36‬‬ ‫תורה עם דרך ארץ‬ ‫גליון מס‘ ‪489‬‬ ‫שישו ושמחו בשמחת תורה ותנו כבוד לתורה‪ .‬בסיעתא‬ ‫דשמיא גדולה זוכים אנו לסיים עוד פעם את פרשיות התורה‬ ‫הקדושה ולהתחיל מחדש‪ .‬איזו זכות גדולה נפלה בחלקינו‬ ‫לקרוא וללמוד את התורה הקדושה‪ .‬תורה נפלאה שהיא‬ ‫שעשועיו של הקב"ה ישתבח שמו לעד והיא יקרה מכל‪ .‬אבל‬ ‫צריכים אנו לדעת שהבעל שם טוב הקדוש זיע"א אמר שהסיבה‬ ‫שהאות הראשונה בה מתחילה התורה הקדושה היא האות בית‪.‬‬ ‫ללמדנו שעדין לא הגענו לאלף בידיעתה‪ .‬אין מושג כזה שמסיימים‬ ‫ללמוד תורה‪ .‬כל סיום הוא התחלה חדשה‪ .‬לכל לימוד בתורה הקדושה אפילו‬ ‫דבר שנלמד כבר פעמים רבות יש טעם חדש‪ ,‬ישנה הבנה מחודשת‪ .‬כל חזרה‬ ‫על הלימוד מגלה רובד חדש נפלא ועמוק יותר וצריכים אנו להוסיף בלימוד‬ ‫התורה הקדושה הן בכמות והן באיכות! דבר חשוב נוסף שצריכים אנו לזכור‬ ‫שכדי לזכות שהתורה הקדושה תכנס לליבנו עמוק פנימה‪ ,‬כדי שנזכה שדברי‬ ‫התורה הנפלאה יופנמו פנימה ויאירו את נשמותינו‪ ,‬ישפרו את דרכינו ויקרבו‬ ‫אותנו לבורא עולם צריכים אנו להיות כלי קיבול מתאים‪ .‬גם יין משובח ככל‬ ‫שיהיה אם נשים אותו בחבית עם חור ואפילו הקטן ביותר‪ ,‬לבסוף נגלה שהחבית‬ ‫תתרוקנה‪ .‬היין המשובח כולו נשפך כולו נפסד‪ .‬כך גם בלימוד התורה הקדושה‪.‬‬ ‫גם אם נרבה בלימוד התורה אפשר להגיע למצב שהתורה לא תחלחל פנימה‪,‬‬ ‫זאת תהיה תורה מהשפה ולחוץ‪ .‬אחד הדברים הגדולים שיכול להפסיד את לימוד‬ ‫התורה שיכול לגרום לחור בחבית עד שכל יינה של תורה ישפך ויתבזבז הוא‬ ‫מידות לא טובות‪ .‬אדם שניחן להיות כלי קיבול מתאים‪ ,‬שכל דבר שהוא לומד‪ ,‬כל‬ ‫דברי תורה שהוא שומע‪ ,‬נכנסים עמוק לתוך נשמתו ונשמרים שם היטב‪ ,‬התורה‬ ‫הקדושה תאיר לו את הדרך ותסייע לו בכל המצבים‪ .‬בדברים חוצבים להבות‬ ‫אש יצא חוצץ רבי נפתלי צבי יהודה ליב ברלין גאב"ד ור"מ וולוז'ין כלפי אותם‬ ‫אנשים שלא ניחנו במידות טובות המשפילים את כבוד שיטת זולתם בהתיימרם‬ ‫כי כל כוונתם לשם שמים‪ ,‬וכה הם דבריו הנוקבים‪" :‬הצור תמים פעלו כי כל דרכיו‬ ‫משפט‪ ,‬אל אמונה ואין עוול צדיק וישר הוא"‪ .‬שבח ותואר "ישר" נאמר להצדיק‬ ‫את דינו של הקב"ה בחורבן בית שני‪ .‬בדור זה היו צדיקים‪ ,‬חסידים ועמלי תורה‬ ‫לרוב‪ ,‬ובכל זאת נתעטר אותו דור בתואר "דור עיקש ופתלתול"‪ ,‬היות שלא היו‬ ‫ישרים בנימוסים והליכות עולם‪ .‬ומפני שנאת חינם שבליבם חשבו במי שראו‬ ‫שנוהג שלא כדעתם והשקפתם ביראת ה' ודרכי עבודתו והשפילו כבודו כי הינו‬ ‫צדיק ואפיקורוס! ולבסוף אנשים אלו התדרדרו ובאו מהלבנת פנים לתגרת ידים‬ ‫ולבסוף לידי שפיכות דמים ובצורה הומנית ולכל הרעות שבעולם‪ ,‬עד שהוכרח‬ ‫בית המקדש להחרב‪ .‬לכן אנו מצדיקים את דינו של הקב"ה‪ ,‬כי הוא יתברך שמו‬ ‫ ישר ואינו סובל אנשים אלו והתנהגות שכזאת‪ ,‬כי הוא חפץ שילכו בדרך ישרה‬‫גם בהליכות עולם ולא בעקמומיות הגם שמתכונים לשם שמים‪ ,‬כי שיטה שכזו‬ ‫להשפיל ולעפר שיטה שכנגדי‪ ,‬מביאה לחורבן הבריאה והריסות ישוב הארץ!‬ ‫אחים ואחיות יקרים‪ ,‬נתחזק בלימוד התורה הקדושה עם מידות טובות ומבורכות‬ ‫ונזכה לכל הישועות!‬ ‫"הופיע מהר פארן ואתה‬ ‫מרבבות קודש מימינו אש‬ ‫דת למו" )לג‪,‬ב(‬ ‫הנה אמרו רבותינו ז"ל‪ ,‬כשבא הקדוש‬ ‫ברוך הוא ליתן תורה לישראל החזירה‬ ‫על כל אומה ולשון ושאלו מה כתוב‬ ‫בה‪ ,‬לעשו השיב שכתוב "לא תרצח"‪,‬‬ ‫לישמעל השיב שכתוב "לא תגנוב"‪,‬‬ ‫ואמרו שאינם חפצים לקבלה‪ .‬לישראל‬ ‫פתח הקדוש ברוך הוא מ"אנכי ה'‬ ‫אלקיך" והראה להם לוח הימיני‪ ,‬מה‬ ‫שאין כן לעשו וישמעאל הראה להם‬ ‫תחילה לוח השמאלי )כדרך שהם קורין‬ ‫משמאל לימין( לא תרצח‪ ,‬לא תנאף‪.‬‬ ‫וזהו שאומר הכתוב‪" :‬מימינו אש דת‬ ‫למו"‪ ,‬דהיינו לישראל נתן מימינו של‬ ‫דת‪ ,‬ונרמז בזה תורה שבכתב ותורה‬ ‫שבעל פה‪ ,‬אות מ' של "מימינו" עם‬ ‫תיבת "אש" יוצא בגימטריה כמנין‬ ‫"מקרא" )‪ ,(341‬ותיבות "דת למו" הן‬ ‫אותיות "תלמוד"‪.‬‬ ‫)תורת הפרשה(‬ ‫"תורה צוה לנו משה מורשה‬ ‫קהלת יעקב" )לג‪,‬ד(‬ ‫מה המשמעות של התורה כמורשה‬ ‫לנו? נתאר לעצמו ‪ -‬אומר הגאון ר'‬ ‫משה פיינשטיין ‪ -‬כלה הקונה זוג‬ ‫פמוטים חדשים לפני נשואיה כמה‬ ‫היא מאושרת‪ .‬אך כמה יגדל אושרה‬ ‫של כלה המקבלת בירושה את פמוטיה‬ ‫של הסבתא האהובה‪ .‬הם יקירם לה‬ ‫לאין ערוך‪ ,‬והיא לא תמירם בכל זוג‬ ‫פמוטים אחר שבעולם‪ .‬התורה שאנו‬ ‫לומדים היא אותה תורה אשר משה‬ ‫רבינו ציוה לבני עמנו בסיני‪ ,‬זו היא‬ ‫ירושתינו‪.‬‬ ‫)תורת הפרשה(‬ ‫"ועזר מצריו תהיה" )לג‪,‬ז(‬ ‫בכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו‪,‬‬ ‫ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו אינו‬ ‫מרום וקדוש היה הגאון רבי משה תורג'מן זצ"ל‪ .‬מריסאני‬ ‫שבמרוקו‪ ,‬רבו של קדוש ישראל אבוחצירא זיע"א‪ .‬לעת זקנותו‬ ‫תמך בו תלמידו‪ ,‬רבינו הבאבא סאלי זצ"ל‪ ,‬וכילכל את שיבתו‬ ‫בכבוד‪ ,‬ורבי משה ישב על התורה ועל העבודה והתעלה בקדושה‬ ‫ובטהרה‪ .‬פעם בא רבי יחיאל‪ ,‬אחיו של רבי משה‪ ,‬לבקר את רבינו‬ ‫הבאבא סאלי זצ"ל‪ .‬מחיבת האורח הדגול אמר לו רבינו‪" :‬אמנם‪,‬‬ ‫זכות גדולה נפלה בחלקי לכלכל את שיבתו של מורי ורבי‪ ,‬אך‬ ‫מאהבתי אותך הנני נכון לזכותך ליטול חלק במצוה נעלה זו!"‪.‬‬ ‫נענה רבי יחיאל ואמר‪" :‬הנני מסכים ברצון‪ ,‬אך בתנאי אחד‪ .‬שתהא‬ ‫זו שותפות כיששכר וכזבולון‪ .‬כשם שאני משתתף בכלכלתו‬ ‫בעולם הזה‪ ,‬כך אזכה ליטול חלק בשכר לימודו ובמצוותיו לעולם‬ ‫הבא!"‪" .‬לשם כך"‪ ,‬נענה רבינו‪" ,‬יש צורך בהסכמתו!"‪ .‬קמו ונסעו‬ ‫לריסאני‪ ,‬ורבינו שטח בפני רבי משה את בקשת אחיו‪ :‬מבקש הוא‬ ‫ליטול חלק בכלכלתו כאן‪ ,‬בתנאי שיטול חלק בעולם הבא שלו‬ ‫שם‪ .‬נענה רבי משה ואמר‪" :‬באבא סאלי! לו היה אדם אחר מעז‬ ‫להציע בפני הצעה זו‪ ,‬לא הייתי עונה לו כלל‪ .‬אך מפני כבודך‬ ‫ואהבתך‪ ,‬הנני לענותך דבר ‪ -‬וכי יודע אני אם יהיה לי עולם הבא‪,‬‬ ‫שאוכל לערוך על חשבונו הסכמים לחלוקה? אין זה בא בחשבון‬ ‫כלל ועיקר! וכי גנב אני‪ ,‬נוכל ועושק‪,‬ש את הכסף אקח ‪ -‬וכאשר‬ ‫יגיע הדבר לנתינת התמורה‪ ,‬יודיעוני במרום‪ ,‬שהתורה נלמדה‬ ‫מתוך פניות ושלא לשמה‪ ,‬והמצוות נעשו בלא כונה ראויה? לא‬ ‫ולא! אם זהו התנאי ‪ -‬מעדיף אני להשאר עני מרוד כל ימי"‪...‬‬ ‫יכול לו‪ .‬שנאמר‪" :‬צופה רשע לצדיק‬ ‫ומבקש להמיתו‪ ,‬ה' לא יעזבנו בידו"‪.‬‬ ‫וכתב הרב "בני שלמה" זצ"ל שזהו‬ ‫שנאמר‪" :‬ועזר מצריו תהיה"‪" ,‬מצריו"‬ ‫אותיות מיצרו‪ .‬אך זאת בתנאי ש"ידיו‬ ‫רב לו"‪ ,‬שבתחילה פועל הוא נגדו בכל‬ ‫יכולתו‪ ,‬וה' עוזרו!‬ ‫)מעיין השבוע(‬ ‫"ה' מסיני בא וזרח משעיר‬ ‫למו" )לג‪,‬ב(‬ ‫פירש רבינו עובדיה ספורנו זצ"ל‪ :‬לפני‬ ‫שהתחיל משה רבינו בדברי ברכתו‬ ‫הזכיר זכותם של ישראל‪ ,‬איך חיזר‬ ‫הקדוש ברוך הוא עם התורה על כל‬ ‫אומה ולשון ולא קיבלוה ובני ישראל‬ ‫קיבלוה ברצון‪ .‬ועל ידי כך תקובל‬ ‫תפילתו עליהם ותחול ברכתו‪.‬‬ ‫)מעיין השבוע(‬ ‫אף מורנו הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל נדרש לענין זה‪ ,‬והביא‬ ‫מעשה נורא‪ ,‬אשר ממנו יש ללמוד כיצד להתיחס לעולם הבא‪.‬‬ ‫מעשה בעגלון יהודי‪ ,‬שהיה מביא פרות וירקות מן הכפר השוכן‬ ‫מעבר ליער‪ .‬כשיצא מן העיר‪ ,‬החל לרדת שלג כבד‪ .‬הדרך‬ ‫השתבשה והסוס התקשה ללכת‪ .‬ציר העגלה נשבר‪ ,‬והיא נתקעה‬ ‫באמצע היער‪ .‬כל מאמציו של העגלון לתקנה עלו בתוהו‪ .‬בינתיים‬ ‫ירד הלילה‪ ,‬והשלג המשיך לרדת ללא הפוגה‪ .‬עזב העגלון אתה‬ ‫עגלה והסוס‪ ,‬והחל לחפש לו מחסה‪ .‬תעה בסבך היער‪ ,‬נוגף‬ ‫במהמורותיו‪ ,‬נשרט בענפיו ונתקל בשרשיו‪ .‬כמה שמח כאשר‬ ‫ראה מרחוק אור מאיר! היה זה כפר בפאתי היער‪ ,‬והבית ‪ -‬ביתו‬ ‫של הרב שישב והגה בתורה‪ .‬נקש העגלון על הדלת‪ ,‬והרב פתח‬ ‫לו במאור פנים‪ ,‬הושיבו ליד התנור והגיש לפניו מאכל ומשקה‪.‬‬ ‫מאורעות היום נתנו את אותותיהם בעגלון המותש‪ .‬הוא פנה אל‬ ‫הרב ושאלו במרירות‪" :‬רבי‪ ,‬עמל אני כל היום בזיעת אפי‪ ,‬מתייגע‬ ‫ומתייסר בקור ובחום‪ ,‬בגשם ובשלג‪ ...‬עולם הזה אין לי‪ .‬אמור נא‬ ‫לי‪ ,‬רבי‪ ,‬כלום יהיה לי לכל הפחות עולם הבא?"‪ ...‬ענהו הרב‪" :‬מה‬ ‫שאלה היא זו? ישמעו אוזניך מה שפיך מדבר! והלא דברים קל‬ ‫וחומר‪ :‬אם "עולם הזה" אין לך‪ ,‬שאתה כל עמל ויגע להשיגו ‪ -‬איך‬ ‫יהיה לך "עולם הבא"‪ ,‬שלא עמלת ויגעת בו?‪ ...‬אם תקבע עיתים‬ ‫לתורה‪ ,‬אם תעמול במצוות‪ ,‬תוכל לצפות לשכר בעלמא דאתי"‪...‬‬ ‫)מעיין השבוע(‬ ‫שכחה ‪ -‬סגולה להסיר השכחה‪ ,‬לרחוץ המצח שלוש פעמים בשלג‪.‬‬ ‫שלום בית ‪ -‬סגולה גדולה לשלום בית שילמד הבעל יחד עם אשתו‪ ,‬בספרי מוסר‪ ,‬פרשת השבוע‪ ,‬הלכות‬ ‫וכדומה‪.‬‬ ‫שלום בית ‪ -‬לפנות קורי עכביש מהבית בערב שבת‪.‬‬ ‫)סגולות רבותינו(‬ ‫ניסיתם הכל חוץ מזה‬ ‫אכזריות שהיא רחמנות‬ ‫מסופר על הגאון רבי חיים מבריסק זצ"ל‪ ,‬שפעם בא‬ ‫אליו עסקן ציבורי בנוגע לענין חשוב‪ .‬הוא רצה לטכס‬ ‫איתו עיצה כיצד יגייס סכום גדול הדרוש בהקדם עבור ענין‬ ‫זה‪ .‬הגאון הציע נכונותו לעזור לעסקן באופן אישי‪ ,‬והוסיף‬ ‫שראשית ישימו פניהם לגביר פלוני‪ .‬ענה העסקן בהתפעלות‪:‬‬ ‫"הלא פלוני ידוע כקמצן מופלג"‪ .‬מפורסם הדבר שהיה דף‬ ‫בולט מן הקיר על יד דלת ביתו פנימה‪ ,‬ושם היתה מונחת‬ ‫המטבע הקטנה של אז‪ .‬כאשר היה בא מי שהוא לבקש ממנו‬ ‫כסף לצדקה‪ ,‬היה מציע לו אותה המטבע‪ .‬המבקש הנעלב היה‬ ‫מחזיר לו פרוטה זו‪ ,‬בדרך כלל תוך כדי טענות איך עשיר מופלג‬ ‫כמוהו אינו נותן יותר משוה פרוטה‪ .‬והעשיר בשלו היה מחזיר‬ ‫את המטבע למקומה מתוך סיפוק קר – היו שאמרו שאותה‬ ‫מטבע נמצאה מונחת על הדף כעשר שנים‪ ...‬רבי חיים היה‬ ‫נחוש בדעתו‪ ,‬ושניהם יצאו לביתו של הגביר‪ .‬העסקן הודיע‬ ‫למשרת שהנה הרב רוצה לדבר עם בעל הבית בענין חשוב‪,‬‬ ‫והעשיר הכניסם בכבוד גדול‪ .‬רבי חיים הסביר לו את גודל‬ ‫מעלת מצות הצדקה בכלל ואותו ענין בפרט‪ ,‬וסיים את דבריו‬ ‫בבקשה לעשיר שישתתף במצוה כפי אפשרותו‪ .‬העשיר ישב‬ ‫במקומו לזמן מה‪ ,‬תוך שהוא שוקל במחשבתו את הצעד הבא‪.‬‬ ‫ואחר כך קם‪ ,‬הלך לאותו דף‪ ,‬לקח את המטבע "המפורסמת"‬ ‫והניח אותה בידו של רבי חיים‪ .‬רבי חיים נתן לעשיר לחיצת יד‬ ‫חזקה‪ ,‬ובפנים צוהלות המטיר עליו רוב ברכות עבור נדבתו‪.‬‬ ‫רבי חיים ניגש לדלת לצאת‪ ,‬והעשיר קרא לו בחזרה‪" :‬סלח‬ ‫לי רבי נתתי רק מתנה מועטת"‪ ,‬ושם בידו עוד מטבע קטנה‪,‬‬ ‫הפעם של עשר פרוטות‪ .‬רבי חיים לקח את הנדבה הזעומה‬ ‫השניה בהתפעלות רבה‪ ,‬ואמר לעשיר שלא האמין שהוא כל‬ ‫כך נדיב לב‪ ,‬ושוב הלך לכיוון הדלת‪ ,‬תוך שהוא מאחל לבעל‬ ‫הבית הצלחה‪ .‬שוב הגיע רבי חיים לדלת‪ ,‬ושוב קרא לו העשיר‬ ‫לחזור‪" .‬ימחול לי הרבי" – התנצל העשיר – "על שהנני מטריח‬ ‫אותו בכל פעם‪ ,‬אבל הנני רוצה לתת עוד יותר"‪ ,‬והפעם נתן‬ ‫רובל שלם‪ .‬כך קרה פעמים נוספות עד שלבסוף אמר העשיר‪:‬‬ ‫"זה באמת לא נאה להטריח את כבוד תורתו כל כך‪ .‬אולי‬ ‫יואיל נא כבודו להגיד מהו הסכום הנצרך?"‪ .‬הם התיישבו ליד‬ ‫השולחן‪ ,‬והעשיר ספר את הסכום הנקוב בכסף מלא עובר‬ ‫לסוחר עד הפרוטה האחרונה‪ ...‬בחיי הנישואין אנו מנסים‬ ‫דרכים מדרכים שונות ומשונות איך "להוציא" מבן‪/‬בת הזוג‬ ‫את מה שאנו "רוצים"‪ ,‬מבלי להכנס לעצם הענין אם הדבר נכון‬ ‫או לא‪ ,‬אך האם מישהו מאיתנו ניסה "לעבוד" בדרך שגדולי‬ ‫ישראל "עבדו"‪ ,‬ואם לא מה הפלא שאנו הולכים אחורה? סיפור‬ ‫זה יש בו די והותר לא רק להשאירנו עם פה פעור‪ ,‬אלא לדרבן‬ ‫אותנו לצאת לדרך ולפעול נכון‪ ,‬ואשרי המקדים שעה אחת‪...‬‬ ‫נאמר בתורה‪" :‬ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם‬ ‫על החמור" ופירש רש"י‪ :‬חמור המיוחד‪ ,‬הוא החמור‬ ‫שחבש אברהם לעקידת יצחק והוא שעתיד מלך המשיח‬ ‫להגלות עליו‪ ,‬שנאמר‪" :‬עני ורוכב על חמור"‪ .‬גדולת יהודי‬ ‫נמדדת לא רק בכמה שהוא נכון להקריב את עצמו על שמירת‬ ‫כל היקר והקדוש לישראל‪ ,‬בעיקר היא נמדדת עד כמה הוא‬ ‫נכון להקריב על מזבח היהדות ומצוותיה גם את עתיד בניו‪,‬‬ ‫עד כמה שהוא ממריץ את כל כוחותיו לחנך את בניו על ברכי‬ ‫האמונה‪ ,‬התורה והמצוות‪ ,‬כי יותר קל לאדם לעמוד בניסיון‬ ‫במסירות נפשו הוא על קדושת השם‪ ,‬מאשר למסור למטרה‬ ‫קדושה זו את נפשות בניו‪ .‬מובא במדרש שמשה לקח את‬ ‫אשתו ובניו מבית חותנו‪ ,‬שם ישבו בשלום ובשלווה בהשקט‬ ‫ובבטחה‪ ,‬והרכיבם על החמור‪ ,‬ושב ארצה מצרים להתענות‬ ‫יחד עם כלל ישראל‪ ,‬וכאשר שאלו יתרו בתמיהה‪" :‬אותם‬ ‫שהם במצרים מבקשים לצאת ואתה מוליכם?"‪ ,‬אמר לו‬ ‫משה‪ :‬למחר הם עתידים לצאת ולעמוד על הר סיני לשמוע‬ ‫מפי הגבורה "אנכי ה' אלקיך" ובני לא ישמעו כמותם? מיד‬ ‫אמר לו‪" :‬לך לשלום"‪ ,‬תכנס לשלום ותבוא לשלום‪ .‬אהבת‬ ‫משה רבינו לה' ולעם ישראל היתה כה גדולה‪ ,‬עד שהוא היה‬ ‫נכון להוליך את בניו למצרים לחיות שם יחד עם אחיהם חיי‬ ‫עוני וצער‪ ,‬כדי שכאשר יגאלו ישמעו מפי הקדוש ברוך הוא‪:‬‬ ‫"אנכי ה' אלקיך"‪ .‬משה כבש את רחמיו מבניו כדי שהם יגדלו‬ ‫ויהיו בנים נאמנים לאלקים ולעם ישראל‪ .‬ואותו חמור שחבש‬ ‫אברהם‪ ,‬היינו אותה הנכונות של אברהם למסור את נפש בנו‬ ‫על מזבח ה'‪ ,‬הוא אותו החמור‪ ,‬היינו אותה הנכונות של משה‬ ‫למסור את נפש בניו על מזבח האמונה בא‪-‬ל אחד ובייחודו‬ ‫של עם ישראל‪ ,‬ועל אותו חמור עתיד מלך המשיח להגלות‬ ‫עליו‪ ,‬היינו‪ ,‬גאולת ישראל תבוא רק על ידי שנהיה נכונים‬ ‫ומזומנים להקריב את בנינו‪ ,‬את אושרם ועתידם על קדושת‬ ‫השם ואהבת ישראל‪.‬‬ ‫ידענו שמענו וגם ראינו הורים שולחים ילדיהם למרחקים‬ ‫כדי להביא לחמה של תורה וזכו לרוות מבניהם רוב נחת‬ ‫ותענוג דקדושה‪ ,‬וראינו נשים רחמניות שבישלו בשר בניהם‬ ‫"מרחמים" על הפינמיה ותנאי האוכל בישיבה‪ ,‬וילדיהם היום‬ ‫שורש פורה ראש ולענה‪ ,‬ורחמי רשעים אכזרי‪ ,‬ואשרי המבדיל‬ ‫בין אור לחושך‪...‬‬ ‫החזון איש הקדוש אומר‪ :‬כל המוסיף בקנינים שהתורה נקנית בהם‪ ,‬מוסיף ידיעה ברורה יותר‪ ,‬וטועם נעימות הצפונות‬ ‫אשר היו בהעלם והסתר ‪ -‬טרם עמלו‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי אלימלך מליזנסק אומר‪ :‬ניתנה התורה באש‪ ,‬כיד שנדע שיש לקימה באש של התלהבות ומסירות נפש‪.‬‬ ‫הרה"ק החפץ חיים אומר‪ :‬אילו היו מספרים לנו‪ ,‬שנמצא חיבור מאת גבריאל המלאך כמה היינו משתוקקים לקרותו‪ ,‬והרי‬ ‫לפנינו חיבורו של ריבון העולמים‪ ,‬בכבודו ובעצמו‪.‬‬ ‫הרה"ק הגאון מוילנא אומר‪ :‬ג' סיבות גורמות לאדם לבטל מן התורה‪ :‬א‪ .‬טרדות התאוה ‪ -‬שחושב שזהו עצם הטוב‪,‬‬ ‫ולעולם יתקימו בידו‪ .‬ב‪ .‬שנמשך אחר דברים בטלים ‪ -‬וקשה לו לפרוש מהם‪ .‬ג‪ .‬שרוצה להשיג התורה ללא עמל ויגיעה‪,‬‬ ‫וכשרואה שאינו מוצא בה טעם ‪ -‬עוזבה‪.‬‬ ‫)פתגמים נבחרים(‬ ‫על כן יאמרו המושלים ‪ -‬משל ונמשל‬ ‫עבודה עצומה השקיע ה"חפץ חיים" בחיבורו "משנה ברורה"‪ .‬ימים‬ ‫ולילות עמל ויגע על כל סעיף‪ ,‬ועם כל אמונתו בדברי חכמים‪ ,‬לא‬ ‫סמך על ציטוטים בשם פוסקים‪ ,‬אלא עיין בעצמו במקורות‪ ,‬בדק‬ ‫וחקר בדקדוק רב ומתוך יגיעה עצומה כל שיטה‪ ,‬החל בסוגיות‬ ‫התלמוד ועד לאחרוני הפוסקים‪ .‬בנו הגאון‪ ,‬ר' ליב זצ"ל‪ ,‬שעזר‬ ‫לאביו בחלק מסוים מעבודתו‪ ,‬העיר לו פעם כמתלונן‪ ,‬שספק‬ ‫רב‪ ,‬אם הלומדים בספר ידעו כמה עמל ויגיעה וכוחות עצומים‬ ‫הושקעו בכל סעיף וסעיף‪ .‬אמר לו ה"חפץ חיים"‪ ,‬אמשול לך משל‪,‬‬ ‫בני‪ .‬בודאי‪ ,‬נזדמן לך לראות כיצד סוללים מסילת ברזל‪ .‬מאות‬ ‫פועלים עובדים‪ ,‬פעמים במשך שנה ויותר מזה‪ ,‬עבודה מפרכת‪,‬‬ ‫וכשהזמן אץ להם‪ ,‬עובדים אף בלילות‪ ,‬בקור ובגשם‪ ,‬עד שסוללים‬ ‫כמה עשרות פרסאות‪ .‬והנה בא אדם אחד‪ ,‬ראה את הפועלים‬ ‫בעמלם הקשה במשך זמן ארוך מאוד ותמה עליהם‪ :‬מה העבודה‬ ‫הזאת לכם? לשם מה העמל‪ ,‬היגע והממון הרב ההולך ונפסד כאן?‬ ‫צחקו לו העוסקים בדבר ואמרו‪" :‬אי לך שעיניך רואות‪ ,‬ומוחך אינו‬ ‫תופס את סוף העניין הנכבד הזה‪ .‬כאשר תסתיים העבודה‪ ,‬ותיסלל‬ ‫הדרך בשביל הרכבת‪ ,‬ייסעו בה אנשים מתוך הרחבה‪ ,‬בנחת‪,‬‬ ‫מוגנים מפני הגשמים‪ ,‬הקור והסופות‪ .‬הרכבת תגמא ברגעים‬ ‫מהלכו של אדם ביום שלם‪ .‬אז תבין‪ ,‬כי כדאי היה להשקיע ממון‬ ‫הרבה ועבודה רבה כדי לסלול את הדרך בשביל הרכבת לטובת‬ ‫האנשים"‪ .‬כך גם בעניננו‪ .‬אומנם משקעים אנו כוחות ומאמצים‬ ‫מרובים מאוד בעבודה הזו‪ ,‬יום ולילה אינם מספיקים לנו כדי‬ ‫להגיע למטרתנו הנכספת‪ .‬אולם‪ ,‬אם ירצה השם‪ ,‬כשנזכה לברך‬ ‫על המוגמר‪ ,‬ובני ישראל ילמדו ברצון בשולחן ערוך‪ ,‬שהכנו להם‪,‬‬ ‫בדרך הקלה והברורה‪ ,‬שסללנו לפניהם‪ ,‬כדי שיגיעו מהר למטרתם‬ ‫– הינו ידיעת ההלכה על בוריה ללא ספקות וללא לבטים – על‬ ‫ידי כך יגבר הרצון ללמוד הלכות‪ ,‬הרי יתגדל ויתקדש שמו יתברך‬ ‫וכבודו‪ .‬כדי להגיע למטרה זו כדאי להשקיע עמל רב וכל הכח‬ ‫שיש לנו‪ ,‬אף על פי שמקצתם לא ידעו‪ ,‬מה רבה וקשה היתה‬ ‫העבודה בסלילת הדרך הזו‪.‬‬ ‫אם היו באים אנשים מכובדים להציע לפלוני לקנות בית גדול‪ ,‬או‬ ‫חצר ובה בית‪ ,‬ומבטיחים לו שעל ידי רכישת הבית‪ ,‬או החצר‪ ,‬יעלה‬ ‫מעלה מעלה ויגיע לעושר‪ ,‬ודאי שפלוני זה היה מתייחס לעצתם‬ ‫ברצינות‪ .‬לא כל שכן אם אנשים אלה נמנים עם המפורסמים בכל‬ ‫העולם‪ ,‬לאנשים נאמנים ובקיאים בעניני בתים וחצרות‪ ,‬ואותו‬ ‫פלוני מכירם היטב‪ ,‬ויודע כי מדבריהם לא יפול צרור ארצה‪ ,‬לא‬ ‫היה נשאר בליבו שום ספק‪ ,‬כי אומנם עסק טוב יש ברכישת הבית‪.‬‬ ‫על אחת כמה וכמה אם המציע הוא ראש וראשון לכל הסוחרים‬ ‫בעולם‪ ,‬והוא עצמו מהלל ומשבח את הקניה הזו‪ ,‬האם יש ספק‬ ‫בכך‪ ,‬כי אותו פלוני ימהר ככל האפשר לרכוש את הבית המוצע‪,‬‬ ‫אף אם הרכישה תעלה לו בכמה אלפי רובלים? פתי יהיה האיש‬ ‫הזה‪ ,‬אם יאמר לאחר ההצעה הזו לא‪ ,‬לא אקנה את הבית‪ ,‬משום‬ ‫שרכישת בית גדול כזה וההשקעה של סכום כה גדול‪ ,‬אינה יאה‬ ‫לי‪ ,‬אלא לגבירים ושועי ארץ‪ ,‬אלא להיפך‪ ,‬הוא ישמח מאוד‪ ,‬שעלה‬ ‫בידו להסתפח לחברת העשירים‪ .‬היצר הרע בא אצל האדם וטוען‪:‬‬ ‫מה לך להיות צדיק וחסיד יותר מפלוני ופלוני‪ ,‬שהם עשירים יותר‬ ‫ממך ואינם נותנים צדקה כלל‪ .‬כל שכן אתה‪ ,‬שאינך מגיע אליהם‬ ‫בממון ובנכסים‪ ,‬אינך חייב להפריש צדקה‪ .‬אף אתה הקהה את‬ ‫שיניו ואמור לו‪ ,‬הרי כל גדולי עולם באו והעידו על הצדקה והחסד‪,‬‬ ‫שהם עסק מעשיר מאוד מאוד‪ .‬אברהם אבינו‪ ,‬עליו השלום‪ ,‬מידתו‬ ‫היתה מידת החסד‪ .‬שלמה המלך אמר בחוכמתו )משלי כא‪,‬כא(‪:‬‬ ‫"רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד"‪ .‬מי לנו גדול מעדים‬ ‫ידועי שם אלה המעידים‪ ,‬שהרודף צדקה וחסד‪ ,‬יגיע לו כל הטוב‬ ‫האמור בפסוק הנ"ל‪ .‬ולא עוד‪ ,‬אלא שהקדוש ברוך הוא בכבודו‬ ‫ובעצמו הסכים‪ ,‬כי‪ ,‬אומנם‪ ,‬עסק הצדקה והחסד ברכה מרובה בו‪,‬‬ ‫ואמר על אברהם אבינו‪ ,‬עליו השלום‪) ,‬בראשית יח‪,‬יט(‪" :‬כי ידעתיו‬ ‫למען אשר יצוה וגו' לעשות צדקה ומשפט"‪ .‬אם כן‪ ,‬האם יש עסק‬ ‫טוב מזה?‬ ‫)משלי החפץ חיים(‬ ‫אל תיקרי הליכות אלא הלכות‬ ‫מצות עשה להלוות לעניי ישראל‪,‬‬ ‫וגדולה מצוה זו ממצות צדקה‪ ,‬וקרובו‬ ‫עני קודם לעניים אחרים‪ ,‬ועניי עירו‬ ‫קודמים לעניי עיר אחרת‪ ,‬ואפילו עשיר‬ ‫שצריך ללוות‪ ,‬מצוה להלוותו באותה שעה‬ ‫ולההנותו אף בדברים וליעצו עצה ההוגנת‬ ‫לו‪.‬‬ ‫אם באו עני ועשיר ללוות מאצלו ואין‬ ‫ביכולתו להלוות לשניהם‪ ,‬העני קודם‪ .‬ומכל‬ ‫מקום הכל לפי הצורך‪ ,‬שאם העני רוצה‬ ‫הלואה כדי לקנות דבר של מותרות שיוכל‬ ‫להתקיים בלעדיו‪ ,‬והעשיר רוצה הלואה כדי‬ ‫לפרוע את חובו שלא יבוא לידי בושה ובזיון‬ ‫והפסד אימונו‪ ,‬צריך להקדים את העשיר‪,‬‬ ‫כיון שהוא נחשב באותה שעה כעני‪.‬‬ ‫ראוי ונכון לייסד בכל מקום קופת‬ ‫גמ"ח )גמילות חסדים( ציבורית‪ ,‬וכל אחד‬ ‫יפריש לשם מעות לפי כוחו‪ ,‬ועל ידי זה‬ ‫יתחזק מידת החסד‪ .‬ומצוה זו היא סגולה‬ ‫לזכות לבנים‪ ,‬וכן עשו הרבה אנשים בזמנינו‬ ‫והצליחו בזה‪.‬‬ ‫שיעור ההלואה הוא כפי אשר תשיג‬ ‫ידו‪ ,‬וכל אשר בכוחו לעשות לטובת חבירו‬ ‫יעשה‪ ,‬ואם ידו משגת יתן כפי מה שצריך‬ ‫הלווה‪ ,‬וכן על משך זמן ההלוואה אם ידו‬ ‫משגת ילוה לו לפי בקשת הלווה ואם אין‬ ‫ידו משגת אינו מחויב להלוות לזמן ממושך‪.‬‬ ‫אין שיעור למצות הלואה אפילו עד‬ ‫מאה פעמים‪ ,‬ולא ירע לבבו לחשוב כמה‬ ‫מטריח עלי הלוה תמיד בלקיחת המעות‬ ‫ובפרעון‪ ,‬כמו שאינו כועס על מי שהוא‬ ‫דופק על פתח חנותו לתת לו ריוח בעסקיו‪,‬‬ ‫וידע כי בכל פעם הוא מקיים מצות עשה‬ ‫מהתורה ותבוא עליו ברכה מאת ה'‪.‬‬ ‫אסור להלוות מעות שלא בעדים אלא‬ ‫אם כן הלוהו על המשכון‪ ,‬והמלוה בשטר‬ ‫משובח יותר‪ .‬וכל המלוה בלא עדים‬ ‫עובר משום "לפני עיור לא תתן מכשול"‪,‬‬ ‫שמא הלוה יכפור לו וגורם קללה לעצמו‬ ‫שהבריות יקללוהו שתובע לחבירו מה‬ ‫שאינו חיב לו‪ ,‬ואפילו לתלמיד חכם שבודאי‬ ‫לא יכפור ‪ -‬אסור להלוות שלא בעדים‪,‬‬ ‫שיש לחוש שמחמת טרדת למודו ישכח את‬ ‫ההלואה‪.‬‬ ‫אסור לנגוש )לדחוק( את הלוה לפקוע‬ ‫כשיודע שאין לו‪ .‬ואם עשה כן עובר משום‬ ‫"לא תהיה לו כנושה"‪ .‬והאיסור הוא דוקא‬ ‫לנגשו ולדוחקו‪ ,‬אבל כשחושש שמא שכח‬ ‫מהחוב מותר להזכירו‪ ,‬אף על פי שיודע‬ ‫שכרגע אין לו‪ .‬ואסור אפילו להראות לפניו‪,‬‬ ‫מפני שהוא נכלם בראותו למלוה ואין ידו‬ ‫משגת לפרוע‪ .‬ומכל מקום אם כבר הורגל‬ ‫הלוה בכך עד שאין לו צער ובושה‪ ,‬וגם‬ ‫המלוה אינו מתכוין לצערו ‪ -‬אין איסור בזה‪.‬‬ ‫כשם שאסור למלוה לתבוע‪ ,‬כך אסור‬ ‫ללוה לכבוש ממון חבירו שבידו‪ ,‬ולומר‬ ‫לו לך ושוב‪ ,‬כשיש לו‪ ,‬שנאמר‪" :‬אל תאמר‬ ‫לרעך לך ושוב ומחר אתן ויש אתך" )משלי‬ ‫ג(‪ .‬ואם הלוה אינו פורע מחמת אלמות‬ ‫עובר משום לא תעשוק‪.‬‬ ‫אין חיוב להלוות אלא כשיש לו מעות‬ ‫מזומנים‪ ,‬אבל אם אין בידו מעות אינו חיב‬ ‫ללוות מאחרים כדי להלוות אלא אם כן‬ ‫רוצה לעשות זאת מצד מידת החסד‪ ,‬אבל‬ ‫אם יש לו מעות בפקדון אצל אחרים‪ ,‬צריך‬ ‫לטרוח ולהביא מעותיו כדי להלוותם‪.‬‬ ‫מי שיש לו מעות מזומנים ויודע שבקרוב‬ ‫יזדמן לו עסק להרויח לצורך פרנסתו‪ ,‬אינו‬ ‫צריך להלוותם אם על ידי ההלואה לא יוכל‬ ‫לעשות העסק‪ ,‬ומכל מקום אם הוא עשיר‬ ‫ויש לו מעות שהן עתה בטלות אצלו‪ ,‬חיב‬ ‫הוא להלוותם אף על פי שעל ידי זה לא‬ ‫יוכל לעשות עוד עסקים‪ ,‬שאם לא כן אין‬ ‫לדבר סוף‪ ,‬וכל ימיו יקח לעצמו עסקים‬ ‫חדשים ולא יספיק לו כל הון שבעולם ויהיה‬ ‫פטור לעולם ממצות אם כסף תלוה‪.‬‬ ‫אסור ללוה לקחת את ההלואה‬ ‫ולהוציאה שלא לצורך ולאבדה‪ ,‬עד שלא‬ ‫ימצא המלוה מהיכן לגבות את החוב‪ ,‬ואם‬ ‫עושה כן נקרא רשע‪ .‬ואפילו אם אין כונת‬ ‫הלוה לאבדם בידים‪ ,‬אלא כל מה שמוציא‬ ‫שלא לצורך גדול נקרא "לאבדה"‪ ,‬כי היא‬ ‫אבודה מהמלוה‪ .‬וכשהמלוה מכיר את הלוה‬ ‫שהוא בעל מידה רעה ואינו מקפיד על ממון‬ ‫אחרים ומעותיו יהיו כלין אצלו ולא ימצא‬ ‫מהיכן לגבות‪ ,‬מוטב שלא ילוהו מאשר‬ ‫ילוהו ויצטרך לנוגשו ויעבור בכל פעם‬ ‫משום לא תהיה לו כנושה‪.‬‬ ‫חיב לחבירו מנה ואין לו‪ ,‬טוב שיפייסנו‬ ‫שימתין לו‪ ,‬ולא ידחנו לך ושוב וכיוצא‪ ,‬כי‬ ‫האמת יסוד בנין וכזב"י בת נשיא מדין‪.‬‬ ‫)הבית היהודי(‬ ‫זכות העלון לע"נ שני בת ציפורה‪ ,‬אבנר בן זכריה‪ ,‬משה רפאל בן אפרים תנצב"ה‬