‫משושן לירושלים‬ ‫מבט ציוני על חג גלותי – הלל מאלי ממכון מגלי"ם מחפש את ירושלים בפורים‬ ‫‪ | .13..30.10‬מאת‪ :‬הלל מאלי‬ ‫גלות במגילה‪ :‬אסתר כסיפור א‪-‬היסטורי‬ ‫אווירה של גלות‪ ,‬שורה על מגילת אסתר‪:‬‬ ‫זוהי מגילה של יהודי חצר‪ ,‬החיים בצל גחמותיו של שלטון נכרי ועוין‪ 3‬החנופה והסתר הפנים מלווים את המגילה‬ ‫לכל אורכה והאמת נעדרת‪ 3‬הדמיון הספרותי לסיפורו של יוסף במצרים מעיד על היותה של המגילה סיפור‬ ‫ארכיטיפי על חיי יהדות בניכר‪ 3‬קומדיה כנגד השלטון הזר שבה שם שמיים מסתר ומחפש‪3‬‬ ‫פתיחתה של המגילה במילים 'ויהי בימי המלך אחשורוש' וסיומה בתיאור 'גבורתו' של המלך הכתובה על 'ספר‬ ‫דברי הימים למלכי מדי ופרס'‪ ,‬ממקמת אותנו בקונטקסט ברור – ספר הימים לדברי מלכי יהודה נחתם‪ ,‬היסטוריה‬ ‫יהודית איננה‪ ,‬ואין תכלית לנס מלבד היכולת לשרוד בתוך הגלות‪ 3‬שלא כמו ביציאת מצרים – ההצלה מגזירותיו‬ ‫של המלך אינה ראשיתה של דרך; נהר הפרת לא נבקע והמסע לארץ ישראל אפילו לא מתחיל; נגזרה גזירה‪,‬‬ ‫נתבטלה גזירה‪ ,‬ועולם כמנהגו נוהג‪ 3‬מגילת אסתר היא סיפור ללא המשך וללא תוחלת‪3‬‬ ‫היינו כחולמים? – מה מרחש במקביל למגילת אסתר‬ ‫ניתן היה לחוש אמפתיה כלפי המגילה ולמצוא קצת פרג באוזני המן – עם יוצא לגלות וכותב לו מגילה המכינה‬ ‫אותו לחיי תחפושת‪ 3‬אבל קריאה זו הרואה באסתר 'ראשית גלות' מנתקת אותה מהקונטקסט ההיסטורי האמיתי‬ ‫שלה‪ 3‬מגילת אסתר‪ ,‬מתרחשת בימי שיבת ציון לארץ ישראל‪ 3‬ובמקביל לכתיבת 'מגילת הגלות' נעשה ניסיון הירואי‬ ‫לבנות מדינה בירושלים! נקדים מעט רקע היסטורי‪:‬‬ ‫אחשורוש מזוהה במחקר עם המלך הפרסי כסרכסס (חאשיארש)‪ ,‬שמלך בשנים ‪ 684-646‬לפנה"ס‪ 3‬זוהי 'תקופת‬ ‫האופל' של ימי שיבת ציון‪ :‬השיבה אשר החלה עם הצהרת כורש (‪ 8.8‬לפנה"ס) בתקוות גדולות מסתיימת ב'מפח‬ ‫נפש'‪ 3‬העם נמצא במצב כלכלי קשה‪ ,‬המתואר בנבואת חגי‪:‬‬ ‫"ז ְַרעְ תֶּ ם הַ ְרבֵּ ה וְהָ בֵּ א מְ עָ ט ָאכֹול וְאֵּ ין‪-‬לְ שָ בְ עָ ה שָ תֹו וְאֵּ ין‪-‬לְ שָ כְ ָרה לָ בֹוש וְאֵּ ין‪-‬לְ ח ֹם לֹו וְהַ מִּ שְ תַ כֵּ ר מִּ שְ תַ כֵּ ר אֶּ ל‪-‬צְ רֹור נָקּוב‪".‬‬ ‫(חגי‪ ,‬פרק א'‪ ,‬פסוק ו)‬ ‫לצד המצוקה הכלכלית הפסוקים מעידים על תסכול עמוק‪:‬‬ ‫זורעים – ויש מעט‪3‬‬ ‫אוכלים – ולא שבעים‪3‬‬ ‫מתלבשים – וקר‪3‬‬ ‫תסכול זה מאפיין את העולים המגיעים לארץ בעקבות נבואות ירמיהו ויחזקאל ופוגשים מציאות כלכלית‪-‬מדינית‬ ‫עלובה‪ 3‬הפער בין החלום הגדול של 'שיבת ציון' לבין המציאות היומיות הקשה מתבטא בתיאור המפורסם‪:‬‬ ‫"ו ְַרבִּ ים מֵּ הַ כ ֹהֲ נִּים וְהַ לְ ִּויִּם ו ְָראשֵּ י הָ ָאבֹות הַ זְ ֵּקנִּים אֲ שֶּ ר ָראּו אֶּ ת הַ בַ יִּת הָ ִּראשֹון בְ יָסְ דֹו זֶּה הַ בַ יִּת בְ עֵּ ינֵּיהֶּ ם בֹכִּ ים בְ קֹול גָדֹול‬ ‫ו ְַרבִּ ים בִּ תְ רּועָ ה בְ שִּ מְ חָ ה לְ הָ ִּרים קֹול‪ :‬וְאֵּ ין הָ עָ ם מַ כִּ ִּירים קֹול תְ רּועַ ת הַ שִּ מְ חָ ה לְ קֹול בְ כִּ י הָ עָ ם כִּ י הָ עָ ם מְ ִּריעִּ ים תְ רּועָ ה‬ ‫גְדֹולָ ה וְהַ ּקֹול נִּשְ מַ ע עַ ד לְ מֵּ ָרחֹוק‪( ".‬עזרא‪ ,‬פרק ג‪ ,‬פסוקים י"ב‪-‬י"ג)‬ ‫זהו לא רק ביטוי לזיכרון היסטורי על ימי תפארת רחוקים ואבודים‪ ,‬אלא ביטוי למראה הפיזי של ירושלים‪:‬‬ ‫מחפירות אביגד ברובע היהודי אנו מבינים‪ ,‬כי השרידים העשנים של ימי הבית הראשון נשארו כאבנים עזובות על‬ ‫פני העיר העליונה של ירושלים‪ 3‬כאשר שבי ציון מנסים בכוחותיהם הדלים לבנות את עירם הרי הם עומדים‪,‬‬ ‫פשוטו כמשמעו‪ ,‬מול ים של הריסות אשר רק חלק קטן ביותר מהם בכוחם לשקם‪ 3‬זכריה מנסה לנחם את העם‬ ‫בנבואתו היפה‪:‬‬ ‫"עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים ואיש משענתו בידו מרוב ימים ורחובות העיר ימלאו ידלים וילדות משחקים‬ ‫ברחבותיה" (זכריה‪ ,‬ח)‬ ‫מבעד לריסי המילים אנו רואים מציאות אשר בה רחובות העיר שוממים‪ ,‬תוחלת החיים מוגבלת‪ ,‬ושחוק לא נשמע‬ ‫ברחובות ירושלים‪ 3‬ובכן‪ ,‬ימי אחשורוש הם ימים אפלים מזווית ארצישראלית‪ ,‬היישוב בירושלים חסר חומה‪,‬‬ ‫ונמצא במשבר‪3‬‬ ‫שכחו אותי בבית – ארץ ישראל הנשכחת‬ ‫ובזמן המשבר הזה בירושלים‪ ,‬כ‪ 1,...-‬ק"מ לכיוון דרום‪-‬מזרח יושבים יהודי שושן ושותים יין‪3‬‬ ‫מדהים לגלות‪ ,‬כי לא רק שיהודי פרס שכחו את ירושלים‪ ,‬אלא גם מגילת אסתר 'שכחה' את העיר‪ 3‬בכל סיפורי חצר‬ ‫המלך‪ ,‬אין זכר למאמץ ההרואי והטרגי של אחיהם של גיבורי המגילה בפחוות 'יהד' הרחוקה‪3‬‬ ‫האזכור ההיסטורי היחיד לירושלים במגילה קשור לחורבן וגלות‪:‬‬ ‫"אִּ יש יְהּודִּ י הָ יָה בְ שּושַ ן הַ בִּ ָירה ּושְ מֹו מָ ְרדֳּ כַ י בֶּ ן יָאִּ יר בֶּ ן שִּ מְ עִּ י בֶּ ן קִּיש אִּ יש יְמִּ ינִּי‪:‬‬ ‫אֲ שֶּ ר הָ גְלָ ה מִּ ירּושָ לַ יִּם עִּ ם הַ ג ֹלָ ה אֲ שֶּ ר הָ גְלְ תָ ה עִּ ם יְכָ ְניָה מֶּ לֶּ ְך יְהּודָ ה אֲ שֶּ ר הֶּ גְלָ ה נְבּוכַ דְ נֶּאצַ ר מֶּ לֶּ ְך בָ בֶּ ל‪( ":‬מגילת אסתר‬ ‫ב‪:‬ה‪-‬ו)‬ ‫גלות יהויכין – ומאז העולם קפא‪ :‬לא כורש ולא הצהרתו‪ ,‬לא חגי ולא זכריה‪ ,‬לא ששבצר ולא זרובבל – העולם‬ ‫הארצישראלי שקע בתהום הנשיה‪3‬‬ ‫לחגוג את פורים בירושלים!‬ ‫אז איך אנו‪ ,‬כישראלים ציוניים חוגגים את חג השרידות הגלותית? איך נחוג את חגם של יהודי החצר היושבים‬ ‫במשתאות המן ואחשורוש בעוד אחיהם‪ ,‬אנשי 'העלייה השנייה' ו‪' -‬השלישית'‪ ,‬אבודים בירושלים ההרוסה?‬ ‫אני חושב כי המשנה הארצישראלית‪ ,‬חשה בדיסונאנס הזה ואף נתנה לו פתרון מרתק ואקטואלי‪:‬‬ ‫כידוע‪ ,‬חג הפורים הוא החג היהודי היחיד שמכיל שני תאריכים שונים‪ :‬י"ד לאנשי הפרזות (ערים לא מוקפות‬ ‫חומה) ט"ו לאנשי הערים המוקפות חומה‪ 3‬סיבות הכפילות והשינוי היא הרצון לייחד את הנס הגדול במיוחד שאירע‬ ‫בשושן הבירה‪ 3‬באופן מדהים ושערורייתי מופיעה מחלוקת בין התנאים על הקריטריון הקובע מהי עיר 'מוקפת‬ ‫חומה' אשר בה צריך לחגוג בט"ו לחודש ולא בי"ד‪ ,‬כבשאר הערים‪:‬‬ ‫כרכים המוקפין חומה מימות יהושע בן נון – קורין [מגילה] בחמשה עשר [באדר‪ ,‬ולא ב‪-‬י"ד]‪.‬‬ ‫רבי יהושע בן קרח' אומר‪ :‬מימות אחשורוש‪.‬‬ ‫(תוספתא מגילה‪ ,‬א‪:‬א)‬ ‫דעתו של ר' יהושע בן קורחה מובנת לחלוטין‪ :‬הערים הדומות לשושן יחגגו כמו שושן‪ 3‬אך דעה זו אינה ההלכה‪:‬‬ ‫המשנה קובעת כי הקריטריון לחגיגת פורים ב‪-‬ט"ו באדר הוא ישוב 'מוקף חומה מימות יהושע בן נון'‪3‬‬ ‫ההסבר לשינוי זה‪ ,‬להבנתי‪ ,‬פשוט ונוגע ללב – חכמים‪' ,‬מסרבים פקודה' ואינם מוכנים להגדיר את 'שושן פורים'‬ ‫לפי הבירה הפרסית‪ 3‬אם יצייתו להגיון זה של המגילה הרי שינציחו לדורות את היותה של ירושלים‪ ,‬באותו הזמן‪,‬‬ ‫עיר פרוזה שחומתה שבורה‪ 3‬חכמים‪ ,‬כנגד משמעותה הפשוטה של המגילה קובעים כי הנס המיוחד יקבע לפי‬ ‫חומתה של ירושלים ולא שושן‪ 3‬קביעה זו היא קביעה 'ציונית' מאוד‪ ,‬אך לכאורה חסרת טעם‪ 3‬והלא נס פורים‬ ‫התרחש בשושן ולא בירושלים‪ ,‬ומה טעם לתלות את חג הפורים בירושלים?‬ ‫מאסתר לנחמיה – ערבות הדדית בשושן ועליה לארץ‬ ‫הפנייה מפרס לארץ ישראל‪ ,‬יכולה להאיר את המגילה באור חדש‪ :‬אחד הערכים המרכזיים השוזרים את המגילה‬ ‫הוא ערך הערבות ההדדית‪ 3‬בשם ערך זה קורא מרדכי לאסתר‪:‬‬ ‫"ַאל תְ דַ מִּ י בְ נַפְ שֵּ ְך לְ הִּ מָ לֵּ ט בֵּ ית הַ מֶּ לֶּ ְך מִּ כָ ל הַ יְהּודִּ ים‪ :‬כִּ י אִּ ם הַ חֲ ֵּרש תַ חֲ ִּרישִּ י בָ עֵּ ת הַ זֹאת ֶּרוַח וְהַ צָ לָ ה יַעֲ מֹוד לַ יְהּודִּ ים‬ ‫מִּ מָ קֹום ַאחֵּ ר וְאַ תְ ּובֵּ ית ָאבִּ יְך ת ֹאבֵּ דּו…" (מגילת אסתר‪ ,‬פרק ד‪ ,‬פסוקים יג‪-‬יד)‬ ‫בשם ערך זה קוראת אסתר למרדכי‪' :‬לך כנוס את כל היהודים'‪ 3‬אישה צעירה אחת בבית המלך חשה אחריות כלפי‬ ‫גורל עמה והם‪ ,‬יהודי שושן‪ ,‬ערבים לה ‪ :‬ערבות זו מאפשרת 'רווח והצלה ליהודים'‪ 3‬שנים אחר כך‪ ,‬חצרן יהודי‬ ‫אחר – נחמיה‪ ,‬באותו ארמון ובאותו תקופה‪ ,‬יפגוש פליט ארצישראלי‪ ,‬לשאלתו אודות מצבם של היהודים יענה‬ ‫הפליט‪:‬‬ ‫שע ֶָׁׁרי ָׁה נִּצְׁתּו‬ ‫שם ַבמְׁדִּ ינָׁה ב ְָׁׁרעָׁה גְׁדֹלָׁה ּו ְׁבח ְֶׁׁרפָׁה וְׁחֹומַת י ְׁרּושָׁלִּ ַם מְׁפ ָֹׁרצֶׁת ּו ְׁ‬ ‫ש ֲארּו מִּן הַשְׁ בִּי ָׁ‬ ‫ְָׁארים ֲאשֶׁר נִּ ְׁ‬ ‫' ַהנִּש ִּ‬ ‫בָׁאֵש'(נחמיה א‪ ,‬ב)‪ ,‬גם כאן ילך איש חצר אחד אל המלך הפרסי – יורשו של אחשורוש‪ 3‬אך הפעם בקשתו תהיה‬ ‫ללכת ולבנות את חומת ירושלים ולהקים מדינה חדשה‪3‬‬ ‫אולי חז"ל במבט רטרוספקטיבי‪ ,‬המעביר את המוקד מארמונות שושן לחורבות ירושלים‪ ,‬רואים בסיפור המגילה‬ ‫לא רק סיפור של 'שרידות' בתנאי גלות‪ ,‬המהווה אלטרנטיבה טרגית‪-‬קומית לספרי שיבת ציון‪ ,‬אלא סיפור הכנה‬ ‫לעליה הגדולה לארץ ישראל‪3‬‬ ‫ואולי מותר לנו להתבונן מחדש על החג אשר מצוותיו – מתנות לעניים‪ ,‬משלוח מנות איש לרעהו ומקרא מגילה‪,‬‬ ‫ולראות בו חג המבקש ומנסה לכונן את הערבות ההדדית את הדאגה לעניים וערך הרעות שהיא התנאי היחידי‬ ‫והבסיסי לבניית חומת ירושלים‪3‬‬ ‫אפילוג – לחשוף את חומת נחמיה‬ ‫בחודש מאי שנת ‪ 0..2‬החלה ד"ר אילת מזר בחפירה מחודשת של ביצורי עיר דוד בשטח ‪ 3G‬ממצאיה של של‬ ‫אילת מזר איששו והוכיחו את תארוך המגדל הצפוני של הביצורים לתקופת שיבת ציון ולתיאורך מדויק‪ :‬אמצע‬ ‫המאה ה‪ 8-‬לפנה"ס‪3‬תארוך זה מזהה את שרידי החומה עם החומה שבנה נחמיה בן חכליה דור אחד לאחר ימי מגילת‬ ‫אסתר‪ 3‬נחמיה קורא לתושבי ירושלים‪:‬‬ ‫"לְ כּו ְונִּבְ נֶּה אֶּ ת חֹומַ ת יְרּושָ ִּלַם וְֹלא נִּהְ יֶּה עֹוד חֶּ ְרפָ ה‪( ":‬נחמיה ב‪:‬יז)‬ ‫מבט על החומה שגילתה מזר מגלה לעין חומה עלובה‪ ,‬לא הרמונית‪ ,‬אשר אבניה אבני גוויל‪ ,‬ומיקומה מקטין את‬ ‫ירושלים עד מאוד‪ 3‬זוהי חומה עממית‪ ,‬שנבנתה אבן אחרי אבן בידי פליטים חסרי הון של ממש וכוח צבאי של‬ ‫ממש‪ 3‬על חומה זו אפשר לומר 'אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה'‪ ,‬ומקו החומה הזה הלכה והתפתחה ירושלים‬ ‫הגדולה של ימי הבית השני‪3‬‬ ‫קריאת המגילה בצילה של חומת ירושלים אותה בנה נחמיה היא קריאת מגילה הרואה בה מגילה של ערבות הדדית‬ ‫ורעות‪3‬‬ ‫כתבת לימוד זו פורסמה מטעם מכון מגלי"ם‪ ,‬ובשיתוף אתר ‪ 07‬פנים‬