‫בס"ד‬ ‫הצעה לטקס‬ ‫יום השנה לגוש קטיף‬ ‫הנפת דגל ישראל עם סרט כתום‪ :‬ההתיישבות שהיתה בחבל קטיף‪.‬‬ ‫קטע קישור‪:‬‬ ‫גוש קטיף – ‪ 21‬ישובים פורחים אשר הוקמו בזה אחר זה על רצועת חוף לא מיושבת‪ ,‬במסגרת תוכנית ”חמש‬ ‫האצבעות“ אשר מטרתה לשבור את רצף הישובים הערביים בין מצרים ואשקלון‪ .‬מתוך תחושת שליחות‪ ,‬ומתוך‬ ‫שותפות של ממש בבניית הארץ‪ ,‬בנו את ביתם זה לצד זה‪ ,‬אנשי אדמה ואנשי תורה‪ ,‬חילוניים ודתיים‪ ,‬מבוגרים‬ ‫וצעירים‪ ,‬שזכו ליהנות מאיכות חיים מופלאה לחוף ים ודקלים‪.‬‬ ‫קטע קריאה‪:‬‬ ‫וכשהגענו אז‪,‬‬ ‫לפני שנים‪,‬‬ ‫אל ארץ ציה ומדבר‪,‬‬ ‫חוץ ממליוני גרגירים‬ ‫של זהב‬ ‫לא היה מסביב שום דבר‪.‬‬ ‫החלנו זורעים‬ ‫בדמעות של שמחה‬ ‫עדרנו בגיל וברון‬ ‫הקמנו חממות‬ ‫על אלפי דונמים‬ ‫הגדולות במזרח התיכון‪.‬‬ ‫חלפו הימים נסללו כבישים‬ ‫הוקמו עוד ועוד ישובים‬ ‫האדמה צבעה לחייה – ירוק‬ ‫אות שמחה על שיבת הבנים‪.‬‬ ‫כשהגענו אז – יוגב אברהם‬ ‫צחוק ילדים נשמע למרחק‬ ‫בוקע מבין החולות‬ ‫קול התורה גם הוא התגבר‬ ‫מתבל במתיקותו מגוון מנגינות‪.‬‬ ‫עוד נקום לחיים חבל ארץ‬ ‫נרחף כמלאכים מעל פני‪-‬‬ ‫אדמה‪.‬‬ ‫נקים הגנים וגם הגינות‬ ‫נפריח השממה‪.‬‬ ‫מוסרים את הנפש‬ ‫על האם‪ .‬מולדת‪.‬‬ ‫נאחזים‪ .‬מקדשים שם שמיים‪.‬‬ ‫מחברים בין עולם החומר והרוח‬ ‫מחברים בין מים למים‪.‬‬ ‫ואנו היום‬ ‫כמלפני שנים‬ ‫בארץ ציה ומדבר‪.‬‬ ‫וחוץ ממליוני רסיסים‬ ‫של בתים‬ ‫לא נותר מסביב שום דבר‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫קטע קריאה‪:‬‬ ‫אחי ואחיותי גבורי התהילה – הרב נח ויז‘ונסקי – רב הישוב קטיף‬ ‫הם יורים פצצות מרגמה‪ -‬ואנחנו בונים‬ ‫הם מניחים מטענים – ואנחנו נוטעים‪..‬‬ ‫הם יורים – ואנחנו מתפללים‪.‬‬ ‫הם רוצחים – ואנחנו מולידים‪.‬‬ ‫הם מתפוצצים – ואנחנו שומעים את הבל פיהם של תינוקות בית רבן‪.‬‬ ‫הם מתאכזרים – ואנחנו מוסיפים ברחמים‬ ‫הם מטמאים את הארץ – ואנחנו מתחזקים באמונה‪.‬‬ ‫הם מסיתים – ואנחנו לומדים תורה‪.‬‬ ‫הם עוסקים בשפיכות דמים – ואנחנו משכימים ומעריבים בבתי כנסיות‪.‬‬ ‫הם פראי אדם – ואנחנו עוסקים בחסד‪.‬‬ ‫הם חיים על החרב – ואנחנו מקדשים את השם‪.‬‬ ‫הם מתפללים אל אל לא יושיע – ואנחנו מודים לקב“ה על ניסיך שבכל יום עימנו‪.‬‬ ‫האם יש לקב“ה עוד עם כזה בעולמו?‬ ‫אלה ברכב ואלה בסוסים – ואנחנו בשם אלוהינו נזכיר‪.‬‬ ‫המה כרעו ונפלו – ואנחנו קמנו ונתעודד‪.‬‬ ‫ה‘ הודיע‪ ,‬המלך יעננו ביום קוראינו‪.‬‬ ‫לאחי ואחיותיי תושבי קטיף היקרים‪:‬‬ ‫שואלים אותנו ‪” :‬אתם חוזרים הערב?“‬ ‫מעירים לנו‪” :‬מסוכן לגור כאן!“‬ ‫ואנו‪:‬‬ ‫מקרבים את השלום האמיתי‪.‬‬ ‫נאחזים באדמה‪.‬‬ ‫ממשיכים לנסוע‪.‬‬ ‫קולטים משפחות‪ ,‬בונים בתי כנסת וחונכים בתים‪.‬‬ ‫שירה קולית‪ :‬י‪-‬ה אכסוף‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫הדגלל‬ ‫עקירה‪ :‬הורדת הדג‬ ‫קישור‪:‬‬ ‫קישור‪:‬‬ ‫שור‪:‬‬ ‫ע קי‬ ‫קטע‬ ‫קט‬ ‫נהרסו‪21 ..‬‬ ‫סו‪.‬‬ ‫סו‬ ‫הרס‬ ‫הם נהר‬ ‫ם‬ ‫תיה‬ ‫ובתי‬ ‫ובתי‬ ‫ם וב‬ ‫אדמת‬ ‫מת‬ ‫מאד‬ ‫רו מא‬ ‫עקרו‬ ‫יף ננעק‬ ‫קטיף‬ ‫ש קט‬ ‫גוש‬ ‫שביי גו‬ ‫תושב‬ ‫ות‪ ..‬תו‬ ‫תקות‬ ‫תנתק‬ ‫ההתנ‬ ‫ת הה‬ ‫נית‬ ‫וכני‬ ‫תוכ‬ ‫על ת‬ ‫פועל‬ ‫אה ללפו‬ ‫יצאה‬ ‫ה יצ‬ ‫ס“ה‬ ‫תשס“‬ ‫התש‬ ‫ם אב ה‬ ‫נחם‬ ‫במנח‬ ‫במ‬ ‫‪21‬‬ ‫ובתיהם‬ ‫מאדמתם‬ ‫נעקרו‬ ‫תושבי‬ ‫ההתנתקות‪.‬‬ ‫תוכנית‬ ‫לפועל‬ ‫התשס“ה‬ ‫במנחם‬ ‫קברות‬ ‫רות‬ ‫קברו‬ ‫בתיי קב‬ ‫לבתי‬ ‫רו לבת‬ ‫לבת‬ ‫בת‬ ‫ברו‬ ‫והועברו‬ ‫עבבר‬ ‫הוע‬ ‫הוע‬ ‫ים ווהו‬ ‫טרים‬ ‫הנפטרים‬ ‫נפטר‬ ‫הנפ‬ ‫או ה‬ ‫וצאו‬ ‫הוצאו‬ ‫הוצ‬ ‫ין ה‬ ‫למין‬ ‫העלמין‬ ‫העלמ‬ ‫ת הע‬ ‫בית‬ ‫מבית‬ ‫מבי‬ ‫ת‪ .‬מ‬ ‫חות‪.‬‬ ‫משפחות‪.‬‬ ‫שפחו‬ ‫משפ‬ ‫‪ 16‬מ‬ ‫‪1667‬‬ ‫ים‪67 ,,‬‬ ‫מפעלים‪,‬‬ ‫עלים‬ ‫מפעל‬ ‫ות‪ ,,‬מפ‬ ‫חממות‪,‬‬ ‫ממות‬ ‫חממ‬ ‫ות ח‬ ‫יבות‬ ‫ישיבות‬ ‫ישיב‬ ‫פר‪ ,,‬יש‬ ‫ספר‪,‬‬ ‫ספר‬ ‫תי ס‬ ‫ם‪ ,‬בבתי‬ ‫בים‪,‬‬ ‫ישובים‪,‬‬ ‫שובי‬ ‫יישו‬ ‫עלוו באש‪.‬‬ ‫הועל‬ ‫סת ווהו‬ ‫כנסת‬ ‫הכנ‬ ‫תי ה‬ ‫לו בבתי‬ ‫וללו‬ ‫חול‬ ‫ים ח‬ ‫רבים‬ ‫הערב‬ ‫ידיי הע‬ ‫טח לליד‬ ‫השטח‬ ‫ת הש‬ ‫ירת‬ ‫מסיר‬ ‫ם מס‬ ‫עם‬ ‫ם‪ .‬ע‬ ‫שים‪.‬‬ ‫חדשי‬ ‫חד‬ ‫באש‪.‬‬ ‫והועלו‬ ‫הכנסת‬ ‫חוללו‬ ‫הערבים‬ ‫לידי‬ ‫מסירת‬ ‫חדשים‪.‬‬ ‫קטע קריאה‪:‬‬ ‫היית לבנייך‬ ‫ושושבין היה הים‬ ‫ושושבין היו שמייך‪.‬‬ ‫והיית לנו‬ ‫אמא אדמה‬ ‫שרק נותנת‬ ‫שרק מפריחה שממה‪.‬‬ ‫והיית לנו – בתוך חבלי הלידה‬ ‫עוטפת ברוך ובאהבה‬ ‫מנחמת בעוצמת שלוותך ויופייך‬ ‫כלה כלולה‪.‬‬ ‫ואיה את ברה טהורה?‬ ‫לאן הלך זיו פנייך?‬ ‫ואפורה שמלתך וחרבים בתייך‪.‬‬ ‫חלקת ארץ שלי‬ ‫התיימת מבנייך‪,‬‬ ‫ואין בך גיל‬ ‫ואין בך שביל‬ ‫ומאי מזה – מרחוק‬ ‫עיניים כלות אלייך‪.‬‬ ‫כלה טלולה – טליה‬ ‫אספנו את תוכנו מעט מנשמתך‬ ‫מאמונתך‪ ,‬מכוחך‪,‬‬ ‫צררנו בצרור של חיים‪.‬‬ ‫הלוך הלכנו ורחקנו מעפרייך‪.‬‬ ‫וממרחק הזמן עוד נדע לספר‬ ‫שנפלנו וקמנו ולפעמים לא יכולנו יותר‪....‬‬ ‫והגענו לנחלה אחרת‬ ‫אוחזים ברגבים‪ ,‬עטופים‬ ‫בסלעים‪.‬‬ ‫איתנים‪.‬‬ ‫זוקפים קומתך כנסת ישראל שלי‬ ‫כמו אותם עצים תמירים‬ ‫הניבטים מתוך היער‪.‬‬ ‫ובתוך גלי בנין‬ ‫ויצירה ויציקת חזון‪ ,‬ובתוך הרגילות המתחדשת‬ ‫ובתוך הימים החולפים‬ ‫ישנם רגעים בהם‬ ‫לפתע‪ ,‬ללא שום התראה את מופיעה‬ ‫כלה כלולה‪ ,‬במלוא יופייך‬ ‫בתהומות כאבך העוטף חולותייך‪.‬‬ ‫הריסותייך‪.‬‬ ‫ובאלה הרגעים – אנו שבים אלייך‪.‬‬ ‫ובאשר גלינו מארצנו נטלנו מקל נדודים‬ ‫ובאשר גלינו בחשכת ליל‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫קטע קריאה‪:‬‬ ‫את פניך ה‘ אבקש – מתוך חלום קטוף‬ ‫”תפילה לעני כי יעטוף ולפני ה‘ ישפוך שיחו‪“....‬‬ ‫בית הכנסת הומה תפילות וזעקות שאינך יודע איך ועוד לא נבקעו רקיעים ויורד מקדש מלמעלה‪....‬‬ ‫”ה‘ שמע תפילתי‪ ,‬ושוועתי אליך תבוא‪“...‬‬ ‫ועשרות מתנענעים בתפילה מביטים כלפי מעלה‪....‬‬ ‫החיילים נכנסים!‬ ‫השחורים‪....‬‬ ‫הכחולים‪...‬‬ ‫אין מביטים בהם והם אינם מביטים – מושפלי מבט‬ ‫”שמע ה‘ קולי אקרא‪“....‬‬ ‫ומתחילים להוציא אחד‪ ,‬נאחזים אחד בשני‪ ,‬בוכים‪ ,‬זועקים‪:‬‬ ‫”בקשו פניי את פניך ה‘ אבקש‪“...‬‬ ‫ועוד אחד ועוד‪...‬‬ ‫”אל תסתר פניך ממני‪“...‬‬ ‫ומספר המתפללים הולך ופוחת‪...‬‬ ‫”ביום צר לי‪ “...‬אוהו‪ ...‬צר לי כל כך והשירה מתחזקת‬ ‫ונחלשת עם כל אחד ואחד שיורד‬ ‫”כי לא יטוש ה‘ עמו‪!!!...‬‬ ‫ונשאר אחרון המתפללים בחולצה כתומה ”נחלתו לא יעזוב‪“...‬‬ ‫וגם אותו לוקחים ובידו ספר התורה ורק ההד מהדהד ממשיך ושר והשב העבודה‪ ,‬אבא‪ ,‬לדביר ביתך‪.‬‬ ‫שירה קולית‪ :‬תפילה לעני כי יעטוף‬ ‫קטע קריאה‪:‬‬ ‫בראש ההר – יוגב אברהם‬ ‫מדרכה חרבה‬ ‫מובילה אל שביל‬ ‫ובסופו מדרגות‬ ‫ההולכות ועולות‪.‬‬ ‫אל מעבר הכלום‪.‬‬ ‫צלילים של שמחה‬ ‫מתנגנים בכל פינה‬ ‫צלילים מרוממים ומקרבים‬ ‫ממלאים הנשמה בעוז וגבורה‬ ‫משתוקקים לקרבת אלוקים‬ ‫אם הייתה עומד‬ ‫לפני מס‘ שנים‬ ‫על אותן מדרגות בדיוק‬ ‫הייתה זוכה לחום גדול‬ ‫להזמנה פנימה‪ ,‬לחיוך‪ ,‬לחיבוק‪.‬‬ ‫היום אין כאן‬ ‫אבן על אבן‬ ‫הכול חרב והרוס‬ ‫קרעו הנשמה עד עפר‬ ‫תלשו הנשמה מהגוף‬ ‫קטע קריאה‪:‬‬ ‫משתדל לדרוך‬ ‫על כל גרגר‬ ‫מקיף את היישוב‬ ‫שוב ושוב‬ ‫כאברהם אבי‬ ‫קונה לי זכות‬ ‫מקרב את הרגע‬ ‫בו נשוב‪.‬‬ ‫חלומות שחלמתי – מתוך חלום קטוף‬ ‫חלומות שחלמתי – רקמו לי ילדות של אביב ושל צחוק‪.‬‬ ‫חולות שנגעתי – לטפו בחמם העדין‪ ,‬המתוק‪.‬‬ ‫עצים שנטעתי – שזרו לבלובם ברחש גלים‪.‬‬ ‫עונות שחוויתי – פעו ניגונם ברגע טללים‪.‬‬ ‫גזרה שהכחשתי – הותירה רישום צורב של גסות‪.‬‬ ‫דמעות שכאבתי – נספגו בכרית ישנה של ילדות‪.‬‬ ‫געגועים ששתקתי – ננעצו בתוכי כאלפי חרבות‪.‬‬ ‫חיילים שבטחתי – השפילו עינים‪ ,‬אטמו לבבות‪.‬‬ ‫בית שגדלתי – נערם לשברי ברזלים ואבק‪.‬‬ ‫אויר שנשמתי – אסף מגעו הנעים והדק‪.‬‬ ‫אדמה שאהבתי – נצרה סיפורים של זהב וכחול‪.‬‬ ‫חלומות שחלמתי – נשטפו בקו הגלים והחול‪.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫וצמיחה‪..‬‬ ‫הנפת הדגל ‪ -‬תיקון וצמיחה‬ ‫קטוף‬ ‫ף‬ ‫חלום קטו‬ ‫מתוך חלום‬ ‫קמתיי מתוך‬ ‫נפלתיי – קמת‬ ‫ככיי נפלת‬ ‫קריאה‪::‬‬ ‫ע קריאה‬ ‫קטע‬ ‫קט‬ ‫הלך‪,,‬‬ ‫הלך‬ ‫לך‬ ‫וא הל‬ ‫שהוא‬ ‫פניי שה‬ ‫לפני‬ ‫ת‪ ,‬ללפנ‬ ‫קות‪,‬‬ ‫דקות‪,‬‬ ‫מש דדקו‬ ‫חמש‬ ‫ני ח‬ ‫לפני‬ ‫שלפני‬ ‫שלפ‬ ‫לם ש‬ ‫עולם‬ ‫בעולם‬ ‫כר בבעו‬ ‫יזכר‬ ‫להיזכר‬ ‫להיז‬ ‫יסוו לה‬ ‫ניסו‬ ‫ים‪ ..‬רק נניס‬ ‫פעורים‪.‬‬ ‫ורים‬ ‫פעור‬ ‫ם פע‬ ‫יהם‬ ‫ועיניהם‬ ‫יניה‬ ‫ועינ‬ ‫ם וע‬ ‫יהם‬ ‫פיותיהם‬ ‫ותיה‬ ‫פיות‬ ‫ים‪ ,,‬פי‬ ‫המומים‪,‬‬ ‫ומים‬ ‫המומ‬ ‫ם המ‬ ‫בים‬ ‫יושבים‬ ‫ושבי‬ ‫ם‪ ,‬ייוש‬ ‫שם‪,‬‬ ‫רו ש‬ ‫ותרו‬ ‫נותרו‬ ‫הם ננות‬ ‫השתבשו‪.‬‬ ‫הדברים‬ ‫לטוב‪,‬‬ ‫התכוונו‬ ‫יסתיים‪,‬‬ ‫חשבו‬ ‫מעולם‬ ‫באמת‪,‬‬ ‫ידעו‪.‬‬ ‫כשעוד‬ ‫שו‪ ..‬שום‬ ‫שום‬ ‫תבשו‬ ‫השתב‬ ‫ם הש‬ ‫רים‬ ‫דברי‬ ‫הדב‬ ‫בל ה‬ ‫אבל‬ ‫ל‪ ,‬א‬ ‫הכל‪,‬‬ ‫בסךך הכ‬ ‫וב‪ ,,‬בס‬ ‫לטוב‬ ‫ונוו לט‬ ‫כוונ‬ ‫התכו‬ ‫ם הת‬ ‫הם‬ ‫רי ה‬ ‫הרי‬ ‫ם‪ ,‬ה‬ ‫יים‪,‬‬ ‫סתיי‬ ‫שכךך זה ייסת‬ ‫שבוו שכ‬ ‫חשב‬ ‫ם לא ח‬ ‫ולם‬ ‫מעול‬ ‫מת‪ ,,‬מע‬ ‫באמת‬ ‫עו‪ ..‬בא‬ ‫ידעו‬ ‫א יד‬ ‫וד ללא‬ ‫שעוד‬ ‫ככשע‬ ‫הוא‪.‬‬ ‫מכולם‬ ‫ויותר‬ ‫נדפק‪,‬‬ ‫בסוף‬ ‫שצריך‪.‬‬ ‫וא‪..‬‬ ‫הוא‬ ‫ה זה ה‬ ‫היה‬ ‫ם הי‬ ‫ולם‬ ‫מכול‬ ‫ותרר מכ‬ ‫ויות‬ ‫פק‪ ,,‬וי‬ ‫נדפק‬ ‫הכלל נד‬ ‫ף הכ‬ ‫סוף‬ ‫ך‪ .‬בבסו‬ ‫ריך‪.‬‬ ‫שצרי‬ ‫כמוו שצ‬ ‫הלךך כמ‬ ‫א הל‬ ‫בר ללא‬ ‫דדבר‬ ‫סתם‪,‬‬ ‫סיכונים‬ ‫שלוקחים‬ ‫הרעיון‪,‬‬ ‫חשבו‬ ‫בפיו‪.‬‬ ‫וההצעה‬ ‫כשהוא‬ ‫התחיל‬ ‫תם‪,,‬‬ ‫סתם‬ ‫ים ס‬ ‫ונים‬ ‫יכונ‬ ‫סיכ‬ ‫ים ס‬ ‫קחים‬ ‫לוקח‬ ‫שלו‬ ‫לה ש‬ ‫כאלה‬ ‫היוו כא‬ ‫א הי‬ ‫הכלל הם ללא‬ ‫בסךך הכ‬ ‫ון‪ ,,‬בס‬ ‫עיון‬ ‫הרעי‬ ‫עלל הר‬ ‫ות ע‬ ‫רבות‬ ‫שבוו רב‬ ‫חשב‬ ‫יו‪ ..‬הם ח‬ ‫בפיו‬ ‫ה בפ‬ ‫צעה‬ ‫ההצע‬ ‫א בא ווהה‬ ‫הוא‬ ‫כשהו‬ ‫חילל כש‬ ‫התחי‬ ‫הכלל הת‬ ‫הכ‬ ‫ניתן‬ ‫את‬ ‫ער ללא‬ ‫מצטערים‬ ‫והם‬ ‫זאת‬ ‫יתן‬ ‫הנעשה לא ננית‬ ‫עשה‬ ‫הנעש‬ ‫ת הנ‬ ‫יעזור‪ ,‬א‬ ‫זור‬ ‫יעזו‬ ‫א יע‬ ‫הצער‬ ‫אבלל הצ‬ ‫זה‪ ,‬אב‬ ‫עלל זה‬ ‫ים ע‬ ‫ערים‬ ‫צטער‬ ‫מצט‬ ‫הם ככלל כך מ‬ ‫טעו‪ ,‬ווהם‬ ‫ם טעו‬ ‫ת וה‬ ‫ידעוו זא‬ ‫לם יידע‬ ‫דע‬ ‫כולם‬ ‫מחושבים‪ ,‬כו‬ ‫שבים‬ ‫ים‬ ‫חושב‬ ‫מחו‬ ‫יו מ‬ ‫היו‬ ‫הם ה‬ ‫להשיב‪ ,‬אולי זה טוב בתור ניסיון לפעם הבאה‪ .‬כולם היו מיואשים הם נאנחו בתורם‪ ,‬באמת שלא ידעו לאן ממשיכים‬ ‫מכאן‪ ,‬מהשפל הגדול כל כך שאליו הגיעו‪ .‬היה זה מאיר שקם ראשון ודיבר‪ .‬הוא הביא ציטוטים וראיות‪ .‬הוא ניסה לעודד‬ ‫אותם‪ ,‬מקירות לבו‪ .‬בכה יחד איתם‪ ,‬אך הסביר להם שכשמגיעים לשפל הנמוך ביותר‪ ,‬זה הזמן להתחיל ולעלות מחדש‪,‬‬ ‫ולהגיע גבוה יותר מאי פעם‪ .‬הוא דיבר על ישיבה בחושך הגדול‪ ,‬את שלפני האור‪ ,‬שאין ספק שהיא הקשה והכואבת‬ ‫מכולם‪ .‬כן‪ ,‬הוא היה הראשון שהסביר להם‪ ,‬וגם שכנע אותם‪ ,‬שלא יתלו בעצמם את האשמה‪ ,‬שלא הכל תלוי בהם‪ ,‬שהם‬ ‫באמת השתדלו וניסו במסירות נפש וככל יכולתם‪ ,‬אך שלא באשמתם הדברים הדברים לא צלחו‪ .‬הוא זה ששכנע אותם‬ ‫שהכוחות עוד טמונים בהם‪ ,‬וההמשך עוד לפניהם‪.‬‬ ‫כאן הם הבינו שאסור להם להתייאש‪ ,‬הם חייבים להמשיך‪ ,‬אף‪-‬על‪-‬פי ולמרות ובגלל‪ .‬והם קמו‪ ,‬והם המשיכו‪ ,‬שחר חדש‬ ‫זרח בלבם‪ ,‬ושיר חדש עלה על שפתותיהם‪ ,‬והם ניגנו אותו ושרו‪ ,‬והניגון לא פוסק לעולם‪.‬‬ ‫) מוקדש לכל מי שסוחב עוד במאבקים הקשים שהיו לנו‪ ,‬ולמי שיצלח את המשך הדרך הארוכה והקשה‪ .‬מוקדש‬ ‫לזורעים בדמעה שעוד יקצרו ברינה‪ .‬מוקדש לעם הנצח באהבה מגוש קטיף תובב“א(‬ ‫קטע קריאה‪:‬‬ ‫צורית ירחי ‪ -‬תושבת נצרים לשעבר‪ ,‬היום גרה בבני נצרים בחולות חלוצה‬ ‫”לא חיפשנו שממה‪ ,‬אבל אנחנו הולכים לאיפה שצריך אותנו‪...‬‬ ‫אנחנו שכנים של הרב מן‪ ,‬והרב מן חיזק אותנו ואמר שבהלכות יישוב ארץ ישראל כתוב‪” :‬שלא נעזבנה ביד אומה מן‬ ‫האומות או לשממה“‪ .‬כשהיינו בנצרים העיסוק שלנו היה ’שלא נעזבנה ביד אומה מן האומות‪ ‘....‬ועכשיו‪ ,‬העיסוק שלנו‬ ‫ביישוב הארץ הוא ’או לשממה‘‪.‬‬ ‫המטרה שלנו היא להפריח את השממה‪ .‬וזה כייף להיות הממשיכים של בן‪-‬גוריון וליישב את הנגב“‪.‬‬ ‫קטע קריאה‪:‬‬ ‫ופתאום לאחר שנתיים ימים – יוגב אברהם‬ ‫נפתחים הקרטונים‬ ‫ואיתם הפצעים‪ ,‬הזיכרונות‪,‬‬ ‫הרגעים הכואבים‪.‬‬ ‫ארון קודש שקוף‬ ‫בעל להבות עולות למרומים‬ ‫מזוזות בתוך שקית‬ ‫שולחן ודוכן נואמים‪.‬‬ ‫כיסאות מחשבים לצד‬ ‫קסאמים וכספת‬ ‫משילים מעצמם לכלוך של שנתיים‪,‬‬ ‫וניילון בלונים שהיווה מעטפת‪.‬‬ ‫בתוך כל אלה‬ ‫ניבטת עולה‬ ‫דמותו של הרב‬ ‫אצילית וגדולה‪,‬‬ ‫אשר גם היא‬ ‫כמונו‪ ,‬נעטפה‬ ‫הושלכה‪ ,‬אל ימים רבים‬ ‫בצל החשכה‪.‬‬ ‫מביט הוא במבט‬ ‫מלא רוך וחמלה‬ ‫מביט הוא‬ ‫ומבטיח‪ ,‬בוא תבוא‬ ‫הגאולה‪.‬‬ ‫מנקים האבק‪ ,‬מורידים הקורים‬ ‫נוגעים בכאב‬ ‫מתמכרים לגעגועים‪.‬‬ ‫בוא תבוא בני‬ ‫תלמידיי בוא תבוא‬ ‫אל נא תישברו‬ ‫התקרבו ילדיי‬ ‫הסכיתו ושמעו‪.‬‬ ‫שמעו אהוביי‪,‬‬ ‫לקול אחרית הימים‪,‬‬ ‫הנושאים בכנפיהם דברי אלוקים‬ ‫עימדו גאים בקומה זקופה‬ ‫המשיכו לחיות‪ ,‬בעוז וגבורה‬ ‫ממרום קודשו מביט‬ ‫האל הטוב‬ ‫ועוד רגע קט יחדש נעורייכי‬ ‫כגן רענן ורטוב‬ ‫שירה קולית‪ :‬התנערי – אודי דווידי‬ ‫‪5‬‬