‫סערת נפש‬ ‫פרק ‪ :1‬הדרך אל האושר‬ ‫(טיפולים חדשים באנשים שיש להם הכול)‬ ‫גם אדם כמוני‪ ,‬שאינו מבין דבר בעסקים‪ ,‬שמע על ענת ברגמן‪ ,‬האישה שניפצה את תקרת‬ ‫הזכוכית המגבילה את עלייתן של נשים למשרות ניהול בכירות בעולם ההיי‪-‬טק‪ .‬אף על פי שהתואר‬ ‫הרשמי שלה היה סמנכ"לית‪ ,‬היא היתה המנהלת בפועל של חברת תוכנה גדולה ומצליחה‪ .‬החברה שלה‬ ‫לא נפגעה מן המשבר בענף ואפילו הגדילה את רווחיה בחודשים האחרונים‪ ,‬ורבים זקפו זאת לזכות יכולת‬ ‫התכנון והניהול של ענת‪ .‬אולי לכן הופתעתי כשמזכירתה טלפנה אלי וביקשה ממני לקבוע לה תור‬ ‫לפגישת התייעצות ראשונה‪ .‬בעצם‪ ,‬הופתעתי משני דברים‪ :‬מכך שענת ברגמן זקוקה לייעוץ פסיכולוגי‪,‬‬ ‫ומכך שבחרה דווקא בי‪ ,‬בשעה שמצויים בארץ מטפלים מפורסמים ובכירים ממני שהיו שמחים לעבוד‬ ‫איתה‪ .‬הפגישה הראשונה שלנו נדחתה בגלל נסיעה לא צפויה שלה לחו"ל‪ .‬הפגישה שבוטלה השאירה‬ ‫אותי עם חור בסדר היום שלי וגירתה את סקרנותי בנוגע למטופלת החדשה‪ ,‬ולכן ניצלתי אותה להכנת‬ ‫שיעורי בית‪ .‬אחרי חיפוש קצר מצאתי באינטרנט כתבת דיוקן עליה‪.‬‬ ‫מן הכתבה למדתי שענת ברגמן היא ילידת חיפה‪ .‬אביה‪ ,‬עורך הדין יעקב ברגמן‪ ,‬פרש לא מזמן‬ ‫לגמלאות‪ .‬היא למדה בבית הספר הריאלי‪ ,‬שירתה בצה"ל בחיל המודיעין והשתחררה בדרגת סגן אחרי‬ ‫שירות קבע קצר‪ .‬אז עברה לתל אביב ולמדה מחשבים ומנהל עסקים באוניברסיטה‪ .‬בזמן הלימודים היא‬ ‫פגשה את בעלה לעתיד‪ ,‬נדב כהן‪ ,‬שהיה גם הוא סטודנט למחשבים‪ .‬בזמן הלימודים הם התגוררו שנים‬ ‫אחדות בעמק הסיליקון שמדרום לסן פרנסיסקו ועבדו שם בחברות תוכנה‪ .‬לאחר שובם לישראל‬ ‫התקבלה ענת לעבודה בחברה שלה כמנהלת פרויקט‪ .‬התקדמותה היתה מהירה מאוד‪ ,‬וכעבור מספר שנים‬ ‫היא התמנתה לסמנכ"לית החברה ובידיה הופקדו סמכויות ניהול נרחבות‪ .‬היא התגוררה עם בעלה ושתי‬ ‫בנותיה בכפר שמריהו ונהגה לחלוק את זמנה בין משרדי החברה בהרצליה לבין משרדה הפרטי בקומה‬ ‫השנייה של ביתה‪ .‬משם‪ ,‬באמצעות מערכת וידיאו ממוחשבת‪ ,‬היא ניהלה פגישות וירטואליות עם‬ ‫לקוחות‪ ,‬עמיתים ועובדים‪ .‬מן הכתבה עלתה דמות של אישה שיש לה הכול‪.‬‬ ‫היא הגיעה לפגישה איתי בדיוק בזמן‪ ,‬אישה נאה ואסרטיבית באמצע שנות הארבעים לחייה‪.‬‬ ‫אופן הדיבור ושפת הגוף שלה התאימו למנהלת שבידיה האחריות לעובדים רבים ולכסף רב‪ ,‬ועם זאת‬ ‫היתה בה גם שלווה מוחשית ונעימה‪ .‬שערה הקצר היה חום‪ .‬האיפור היחיד שלה היה כחול עדין מעל‬ ‫עפעפיה‪ .‬לבושה היה פשוט ויקר‪ .‬היא לחצה את ידי‪ ,‬התיישבה בכורסה‪ ,‬הוציאה את מכשיר הטלפון‬ ‫הנייד מתיקה‪ ,‬ואחרי שהחליפה כמה מילים עם מזכירתה כיבתה אותו‪ .‬אז הסתכלה אלי‪ ,‬חייכה חיוך‬ ‫מקסים ואמרה‪:‬‬ ‫"אני שמחה שבסוף הצלחנו להיפגש‪ .‬סליחה על הפעם שנאלצתי לבטל‪ .‬אני מודה לך על‬ ‫הסבלנות שלך‪ .‬רציתי לדבר איתך על עניין קצת מוזר‪ ,‬שאני לא מבינה אותו בעצמי‪ :‬אני לא מרגישה כל‬ ‫כך טוב‪ ,‬אני לא מאושרת‪ .‬יש לי כל הסיבות להיות מאושרת‪ ,‬אבל עמוק בפנים אני מרגישה קצת עצובה‪.‬‬ ‫לא‪ ,‬לא ממש עצב … אולי העדר שמחה‪ .‬כבר הרבה זמן שאני אומרת לעצמי שזאת לא בעיה אמיתית‬ ‫אלא רק שפל זמני שאני צריכה להסתגל אליו‪ .‬אבל בזמן האחרון כל הדברים שנתנו טעם לחיים שלי לא‬ ‫מושכים אותי יותר… אין לי חשק לדבר עם בעלי‪ .‬כשהוא מנסה ליצור איתי קשר או להחליף איתי יותר‬ ‫משלושה משפטים אני מאבדת את הסבלנות ומחכה שיעזוב אותי‪ .‬אני לא מתרגשת לפני פגישה עסקית‬ ‫חשובה שהרבה תלוי בה‪ .‬כשאני נוסעת במכונית אני אפילו לא פותחת את הרדיו‪ .‬אפשר לומר שאני‬ ‫עושה הכול‪ ,‬ונדמה לי שאני עושה כל מה שאני צריכה לעשות ועושה את זה טוב‪ ,‬אבל לא מתחשק לי‬ ‫לעשות שום דבר‪ .‬קשה לי להיזכר מתי יצאנו בערב למסעדה‪ ,‬לסרט או להופעה ביוזמתי‪ ,‬מתי עשינו‬ ‫משהו שאני רציתי‪ .‬אני פשוט לא רוצה שום דבר … אני ממשיכה לתפקד‪ ,‬לא זאת הבעיה‪ .‬אבל הכול‬ ‫נראה לי תפל וחסר טעם‪ .‬רציתי להיפגש עם איש מקצוע‪ ,‬לראות אם אפשר לעשות משהו כדי שאני‬ ‫ארגיש יותר טוב‪".‬‬ ‫ענת ברגמן‪ ,‬האישה שיש לה הכול‪ ,‬אינה מאושרת‪ .‬מדוע?‬ ‫היא לא יודעת מדוע‪.‬‬ ‫אנשים רבים חשים כמוה‪ .‬כולנו רוצים להיות מאושרים‪ ,‬אבל קשה לנו להגיע לאושר‪" .‬לעצב‬ ‫אין גבולות‪ ,‬לאושר יש ויש‪ ".‬מה מציב גבולות לאושר? מה מגביל את יכולתנו להיות מאושרים?‬ ‫נזכרתי באחת הסצינות האהובות עלי ביותר בסרט "קזבלנקה"‪ :‬המפרי בוגרט ירה והרג זה עתה‬ ‫בשדה התעופה האפלולי של קזבלנקה את הקצין הנאצי הרשע‪ .‬הנאצי שרוע על הקרקע‪ .‬סביבו עומדים‬ ‫המפרי בוגרט‪ ,‬אהובתו אינגריד ברגמן האלוהית‪ ,‬בעלה גיבור המחתרת וכן קלוד ריינס‪ ,‬מפקד המשטרה‬ ‫הצרפתית המקומית‪ ,‬ששיתף עד כה פעולה עם הנאצים‪ ,‬ועמו כמה משוטריו‪ .‬רגע של שקט‪ .‬איש אינו זז‪.‬‬ ‫ואז פונה ריינס אל שוטריו ההמומים ואומר משפט שהפך מאז לקלאסיקה המצוטטת שוב ושוב‪" :‬רב‪-‬סרן‬ ‫שטרסר נורה! עיצרו את כל החשודים הרגילים!"‬ ‫מי הם "החשודים הרגילים" בהתנקשות באושר? מה הופך אנשים ללא מאושרים? לפני‬ ‫שנעמיד את החשודים למסדר זיהוי‪ ,‬כדאי לומר דבר שהוא כמעט מובן מאליו‪ :‬אין שום דבר‪ ,‬לפחות שום‬ ‫דבר חיצוני‪ ,‬שיכול להפוך אדם למאושר‪ .‬גם אנשים שיש להם הכול עלולים להיות אומללים‪ .‬מרילין‬ ‫מונרו היתה לאגדה עוד בחייה‪ .‬היא היתה עשירה‪ ,‬יפהפייה‪ ,‬נחשקת ונערצת בכל העולם‪ .‬בעלה‪ ,‬ג'ו‬ ‫דימג'יו‪ ,‬היה בעצמו אגדה אמריקנית‪ :‬שחקן בייסבול מפורסם ועשיר‪ ,‬אהוב הקהל‪ ,‬נאה וסימפטי‪ .‬ג'ו אהב‬ ‫את מרילין אהבת נפש‪ .‬והיא? מרילין מונרו סיימה את חייה בהתאבדות‪ .‬קשה לדעת זאת בוודאות‪ ,‬אך‬ ‫נראה שמעולם לא זכתה להיות מאושרת‪ ,‬למרות שרצתה בכך מאוד‪ .‬היא ציוותה חלק גדול מרכושה‬ ‫לאגודה הפסיכואנליטית האמריקנית‪ ,‬שאחד מבכירי חבריה‪ ,‬האנליטיקאי הקליפורני רלף גרינסון‪ ,‬ניסה‬ ‫במשך שנים של טיפול ותמיכה לעזור לה למצוא את אושרה‪ ,‬אך נכשל‪ .‬האהבה שמרילין מונרו היתה‬ ‫מוקפת בה האריכה ימים אחריה‪ .‬יום‪-‬יום‪ ,‬במשך שנים ארוכות‪ ,‬עד שנפטר בשיבה טובה‪ ,‬היה ג'ו דימג'יו‬ ‫מניח על קברה של מרילין זר שושנים אדומות‪ .‬בכל בוקר זר חדש‪.‬‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫עצם הפנייתה של שאלת האושר לפסיכולוג היא מאורע מאוחר יחסית בתולדות הטיפול‬ ‫הפסיכולוגי‪ .‬בראשית ימי הפסיכותרפיה פנו אנשים לטיפול כדי להתגבר על סימפטומים‪ :‬שיתוקים‬ ‫ממקור היסטרי‪ ,‬בעיות בתפקוד המיני או אובססיות מעיקות‪ .‬מאוחר יותר עברה הפסיכותרפיה לטפל גם‬ ‫בהתקפי חרדה‪ ,‬בביישנות ובחוסר יכולת או מוטיבציה להצליח בקריירה הנראית מתאימה ורצויה‪ .‬מטרת‬ ‫הטיפול היתה התגברות על הסימפטומים הללו‪ .‬אבל מה בדבר אנשים שהתפקוד שלהם מעולה‪ ,‬שחייהם‬ ‫נראים מבחוץ שלמים ומספקים‪ ,‬שאין להם שום סימפטומים פרט לכך שאינם מאושרים? איך עוזרים‬ ‫להם? מטפל הוא גם בלש לעת מצוא‪ .‬כמו אדם המנסה למצוא צרור מפתחות שאבד‪ ,‬הרגשתי שאם‬ ‫עלינו לחפש את אושרה של ענת ברגמן‪ ,‬מוטב להתחיל מן המקום האחרון שבו היתה מאושרת בוודאות‪.‬‬ ‫"ענת‪ ,‬אמרת שאת לא מאושרת כבר כמה זמן‪".‬‬ ‫"נכון‪".‬‬ ‫"ולפני כן היית מאושרת?"‬ ‫"זאת שאלה שגם אני שואלת את עצמי‪ .‬נדמה לי שפעם הרגשתי יותר טוב‪ ,‬אבל אני לא בטוחה‪.‬‬ ‫אתה יודע‪ ,‬אושר הוא כמו בריאות‪ :‬מתחילים לשים אליו לב רק כשהוא איננו‪".‬‬ ‫"אולי את זוכרת מתי היתה הפעם האחרונה שידעת בוודאות שאת מאושרת?"‬ ‫ענת סיפרה לי על טיול קטן לאורך שפת הים עם תמר‪ ,‬בתה הקטנה‪ ,‬ביום ההולדת החמישי שלה‪.‬‬ ‫זה היה יום חורף קריר וצלול‪ .‬ימים אחדים קודם לכן נודע לה שהיא המועמדת לתפקיד סמנכ"לית‬ ‫החברה‪ .‬באותו יום‪ ,‬כשידה של תמר בידה והשמש בעיניה‪ ,‬היא הרגישה מאושרת‪ ,‬שלא חסר לה דבר‬ ‫בחייה‪ ,‬שהם מלאים והיא מלאה‪.‬‬ ‫"ובת כמה תמר היום?"‬ ‫"היא בת עשר‪ .‬אלוהים אדירים‪ .‬חמש שנים עברו מאז שהרגשתי מאושרת‪ .‬זה המון זמן‪ ,‬לא?"‬ ‫"כן‪ ,‬גם בעיני זה המון זמן‪".‬‬ ‫"ובחמש השנים האלה לא קרה לי שום דבר רע‪ .‬לא איבדתי כלום וזכיתי בהרבה‪ .‬אף אדם‬ ‫שאהבתי לא נפטר‪ .‬הקריירה שלי התקדמה במהירות שהפתיעה גם אותי‪ .‬הכול בסדר בבית‪ .‬ובכל זאת‬ ‫אני לא מאושרת‪".‬‬ ‫"אם כך‪ ,‬מה הבעיה?"‬ ‫ענת העיפה בי מבט שהיה בעת ובעונה אחת משועשע ועצוב‪.‬‬ ‫"אני לא יודעת מה הבעיה‪ .‬לכן אני נמצאת כאן היום‪ .‬תאמין לי שאילו ידעתי מה הבעיה‪ ,‬הייתי‬ ‫פותרת אותה בעצמי‪ .‬באתי אליך כדי שתעזור לי‪ .‬אתה יכול לעזור לי?"‬ ‫כאן‪ ,‬בנקודה זו‪ ,‬ענת ואני ניצבים על פרשת דרכים‪ .‬קיימים היום שלושה כיוונים עיקריים‪,‬‬ ‫שלוש דרכים מקצועיות להתייחסות אל בעיית חוסר האושר‪ .‬הכיוון הראשון הוא הפסיכולוגי המסורתי‪,‬‬ ‫ואליו משתייך כל מגוון השיטות הטיפוליות הנקראות פסיכואנליטיות‪ .‬במקרה של ענת‪ ,‬משותף לגישות‬ ‫האלה הרעיון שחוסר אושר נובע מאובדן היכולת להעניק משמעות לחיים‪ .‬מניין באה משמעות החיים?‬ ‫במילים פשוטות‪ ,‬תמיד מבפנים‪ ,‬מתוך הנפש‪ .‬משמעות החיים היא דבר סובייקטיבי לחלוטין‪ ,‬השונה‬ ‫מאדם לאדם‪ ,‬ולעתים קרובות אף משתנה במהלך החיים‪ .‬כשהיכולת למצוא משמעות בחיים אובדת‪ ,‬הם‬ ‫נעשים חסרי טעם‪ .‬הם הופכים לסדרת מטלות מעיקות שיש לעמוד בהן‪ ,‬במקום חוויות שיש למצות אותן‪.‬‬ ‫כאשר כך יקרה‪ ,‬יאבד גם האושר‪.‬‬ ‫מה מעניק משמעות לחיינו? רבים מוצאים את הטעם לחייהם בקשר עם אנשים אהובים‪ .‬לכן‪,‬‬ ‫אולי‪ ,‬אנו מקבלים כמובנת מאליה את תופעת האבל‪ .‬אחרי מותו של אדם קרוב ואהוב אנשים מפסיקים‬ ‫לתפקד לתקופת‪-‬מה ושוקעים בצער עמוק‪ ,‬שההתאוששות ממנו איטית והדרגתית‪ .‬אדם יכול למצוא את‬ ‫משמעות החיים (והמוות) גם בקשר עם אלוהיו‪ ,‬ואכן כל הדתות בעולם מתייחסות לשאלת המשמעות‪ .‬כך‬ ‫או כך‪ ,‬משמעות היא דבר אינדיווידואלי ופרטי‪ ,‬שעל האדם לגלותו בתוכו‪.‬‬ ‫אם כן‪ ,‬כיצד הפסיכותרפיה יכולה לעזור? היא אינה יכולה להעניק משמעות לחיים‪ ,‬אך היא‬ ‫עשויה לעזור למטופל למצוא את טעם חייו שאבד‪ .‬לעתים קרובות הפסיכותרפיה מסלקת מכשולים בדרך‬ ‫אל המשמעות והאושר‪ .‬מכשולים אלו הם "החשודים הרגילים"‪ ,‬החוסמים במקרים רבים את דרכם של‬ ‫אנשים לאושר‪ .‬ל"חשודים" הללו יש עבר פלילי עשיר וחלקם מוכרים היטב למטפלים‪ .‬מאחר שענת לא‬ ‫הצליחה לנקוב בשמו של שום חשוד בהתנקשות באושרה‪ ,‬הצגתי לה שאלות שתכליתן חיפוש הגורמים‬ ‫המחבלים באושרם של רבים‪.‬‬ ‫"ענת‪ ,‬איך את רואה את עצמך בזמן האחרון? מה דעתך על עצמך?"‬ ‫"מוזר שאתה שואל‪ .‬בזמן האחרון אין לי דעה טובה על עצמי‪ .‬לפעמים‪ ,‬בזמן ישיבות הנהלה או‬ ‫בראיונות לתקשורת‪ ,‬קורה לי שאני מתבוננת פנימה ואומרת לעצמי שאני רק מציגה‪ :‬הם חושבים שאני‬ ‫המנהלת המושלמת בזמן שאני יודעת את האמת‪ .‬האמת היא שאני עייפה ואיבדתי את העניין בחברה‬ ‫ובמאזנים הרבע‪-‬שנתיים שלה‪ .‬אין לי גם עניין בכל הכיבודים‪ ,‬בהתחנפות של שלושת הסגנים שלי‪,‬‬ ‫בכתבות בעיתונים‪ .‬ולא נעים לי להגיד את זה‪ ,‬אבל איבדתי גם את רוב העניין שלי במשפחה‪ .‬נדב ואני‬ ‫נשואים כמעט עשרים שנה‪ .‬הוא איש טוב‪ ,‬ונדמה לי שאין בעיה ביחסים בינינו‪ ,‬אבל אין גם הרבה פלפל‬ ‫וזיקוקין‪ .‬לא במיטה ולא בשום מקום אחר‪ .‬פעם היינו זוג נאהבים‪ .‬היום אנחנו יותר כמו שני שותפים‬ ‫סימפטיים פחות או יותר שלמדו לחיות יחד‪ .‬לו יש הקריירה שלו‪ ,‬שמחזיקה אותו בעבודה שעות ארוכות‪,‬‬ ‫ולי יש הקריירה שלי‪ ,‬ששולחת אותי כמעט כל שבועיים לניו יורק ולקליפורניה‪ ,‬לנסיעות שנמאס לי מהן‪.‬‬ ‫שנינו אוהבים את הילדות שלנו‪ .‬אבל מירב כבר בת שש עשרה‪ ,‬והיא מתחילה להתרחק מאיתנו‪ .‬תמר‬ ‫הקטנה נותנת לי הרבה רגעים טובים‪ ,‬אבל לא הייתי קוראת לזה אושר‪ .‬גם איתה אני מרגישה לפעמים‬ ‫כמו בהצגה – הצגה של אמא טובה‪ .‬כאילו זאת לא אני שנמצאת איתה אלא שחקנית מחליפה‪ ,‬שבקושי‬ ‫יודעת את השורות שלה בעל‪-‬פה‪".‬‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫החוויה שענת מתארת מוכרת היטב למטפלים‪ ,‬משום שיותר ויותר אנשים בעולמנו המנוכר‬ ‫סובלים ממנה‪ .‬זו חוויה עמוקה וכואבת של זיוף‪ .‬כאילו האדם הסובל נידון לשאת כל הזמן מסכה‪ ,‬ולהציג‬ ‫לפני הסובבים אותו הצגה שאינה משקפת את תחושותיו האמיתיות‪ .‬מידה מסוימת של זיוף הכרחית‬ ‫וראויה בחיי היום‪-‬יום‪ .‬הזיוף הזה‪ ,‬המקטין את החיכוך בחיינו‪ ,‬ידוע גם כטקט‪ .‬אנשים חסרי טקט‪,‬‬ ‫האומרים תמיד לכולם בדיוק מה שהם חושבים ומרגישים‪ ,‬גורמים מבוכה ואי‪-‬נעימות לאחרים‪ .‬אך‬ ‫כשאדם מסתיר את תחושותיו האמיתיות מכולם‪ ,‬ואפילו מעצמו‪ ,‬מתעוררת בעיה גדולה‪ .‬מטפלים רבים‬ ‫מסתמכים היום על מורשתו של דונלד ויניקוט‪ ,‬רופא הילדים הבריטי שנעשה לפסיכואנליטיקאי‪ ,‬בבואם‬ ‫לטפל באנשים שעולמם הפנימי עומד בצלו של זיוף כזה‪ 1.‬בהכללה ניתן לומר שהטיפול בזיוף פנימי כרוך‬ ‫בהתגברות עליו‪ ,‬על כל התוצאות הנלוות לכך‪ ,‬והן עלולות להיות כואבות וקשות‪ .‬למשל‪ ,‬רצונם של‬ ‫אנשים שנטייתם המינית היא הומוסקסואלית "לצאת מן הארון" ולגלות את האמת לבני משפחתם‬ ‫ולמכריהם נובע לעתים קרובות מן הצורך לחדול מן ההצגה‪ ,‬מן הזיוף המדכא והמשפיל ששלט בחייהם‬ ‫שנים ארוכות‪ .‬לרוב אין מנוס מן היציאה מן הארון‪ ,‬משום שהיא האמת‪ .‬והאמת משחררת‪ ,‬גם אם היא‬ ‫כואבת לפעמים‪.‬‬ ‫לא חלקתי עם ענת את כל המחשבות הללו שחלפו בראשי‪ .‬במקום זאת הצגתי לה שאלה‪,‬‬ ‫שנועדה להתחקות על עקבותיו של אחד "החשודים הרגילים" האחרים‪ ,‬המפיל גם הוא‬ ‫– כמו הזיוף –‬ ‫קורבנות רבים בדרך אל האושר‪ :‬הפרפקציוניזם‪.‬‬ ‫"אמרת קודם שלפעמים את מרגישה עם תמר כמו שחקנית מחליפה שבקושי יודעת את השורות‬ ‫שלה בעל‪-‬פה‪".‬‬ ‫"נכון‪".‬‬ ‫"את מאשימה את עצמך בדבר חמור מאוד‪ .‬מה גורם לך למצוא את עצמך אשמה?"‬ ‫"אני אספר לך‪ .‬לפני כמה שבועות תמר ישנה אצל חברה שלה‪ ,‬שאמא שלה מהנדסת תוכנה‬ ‫בחברה שלי‪ .‬למחרת‪ ,‬אחרי שהחזרתי אותה הביתה‪ ,‬תמר ביקשה ממני להרשות לה לישון אצלה שוב‬ ‫בסוף השבוע הקרוב‪ .‬היא סיפרה לי כמה טוב היה לה אצלה ודרך אגב אמרה‪' :‬את יודעת שאמא של‬ ‫רותם לא נוסעת לחוץ לארץ אף פעם? איזה כיף לרותם! גם אני רוצה להיות הבת של אמא שלה‪"'.‬‬ ‫"ובכן?"‬ ‫"ובכן‪ ,‬תמר רוצה אמא אחרת‪ ,‬שלא תעזוב אותה כל שבועיים‪ .‬מרוב נסיעות אני מזניחה את‬ ‫הבת שלי‪ .‬אמא של רותם לעולם לא תנהל את החברה‪ ,‬אבל היא נמצאת איתה תמיד‪ ,‬כמו אמא אמיתית‪".‬‬ ‫‪ 1‬דונלד ויניקוט (‪ ,)Donald W. Winnicott‬אחת הדמויות האהובות ביותר בקרב האבות המייסדים של הטיפול הפסיכולוגי‬ ‫העכשווי‪ ,‬טיפל גם בדלקות אוזניים וגרון במרפאתו שברובע פועלים לונדוני כמעט עד סוף ימיו‪ .‬הוא נחשב לאחד‬ ‫התיאורטיקנים והקלינאים החשובים של הפסיכואנליזה המודרנית‪ .‬מושג ה אני הכוזב (‪ )False self‬שטבע מתאים לתחושות‬ ‫שענת ורבים אחרים מתמודדים עמן‪ .‬ויניקוט גרס שבעיות כאלה נובעות מן הילדות‪ :‬כשהקשר בין הילד לאמו מאופיין על‪-‬ידי‬ ‫חוסר התאמה בין ציפיות האם מן הילד לבין רצונותיו הטבעיים של הילד‪ ,‬קיימת סכנה שהילד ילמד להיות "ילד טוב מדי"‪.‬‬ ‫כלומר‪ ,‬הילד ילמד להסתיר מן הסביבה‪ ,‬ובהמשך חייו גם מעצמו‪ ,‬את רצונותיו האמיתיים‪ ,‬את ה אני האמיתי שלו‪ .‬במקום זאת‬ ‫הוא יציג להם את מה שהם מצפים ממנו‪ ,‬כדי לזכות באהבתם‪ .‬בכך תדוכא הספונטניות שבו ותישלל ממנו היכולת להיות‬ ‫יצירתי ומאושר בבגרותו‪.‬‬ ‫"ענת‪ ,‬ייתכן שכדאי לך לנסוע קצת פחות בשנים הקרובות‪ ,‬ואולי אפילו למצוא עבודה שלא‬ ‫תצריך כל כך הרבה נסיעות‪ .‬אני לא יודע‪ .‬אני לא צריך לספר לך שהדילמה של אמא‪ ,‬שהיא גם אשת‬ ‫קריירה‪ ,‬היא לא פשוטה‪ .‬אבל לא ברור לי איך הפכה בעיה ספציפית‪ ,‬כמו הנסיעות שלך והשפעתן על‬ ‫תמר‪ ,‬לבעיה גלובלית שמעמידה בספק את כל התפקוד שלך כאם‪".‬‬ ‫"אני יודעת מה אתה מנסה לומר לי‪ .‬שמעתי את זה מכל החברות שלי וגם מנדב‪ .‬אתה מנסה‬ ‫לומר לי שהנסיעות שלי בקושי פוגעות בילדות‪ ,‬ושאר הדברים שאני עושה איתן מפצים אותן בקלות על‬ ‫הפגיעה הזעירה הזאת‪ .‬זה המושג האמריקני הצבוע של 'זמן איכות'‪ ,‬שמנהלים יאפים בחברות היי‪-‬טק‬ ‫משתמשים בו כדי להרגיע את ייסורי המצפון שלהם על כך שהם מזניחים את הילדים שלהם‪".‬‬ ‫"זה לא מה שאני מנסה לומר‪ .‬אני מנסה לומר שאת שואפת להיות מושלמת‪ .‬השאיפה הזאת‬ ‫היא לא רעה כשלעצמה‪ .‬להפך‪ ,‬יש בה צדדים מועילים‪ .‬אבל את מפרשת כל גילוי של חוסר שלמות‬ ‫בתור כישלון‪ ,‬וזה מזיק גם לך וגם לילדות‪".‬‬ ‫"אני לא מחפשת שלמות בכל מקום‪ .‬אמא של רותם מגדלת אותה לבד‪ .‬היא התגרשה מבעלה‬ ‫לפני שנתיים‪ ,‬ועד היום הם מנהלים את המלחמות שלהם דרך הילדה‪ .‬לרותם יש הרבה בעיות משלה‪,‬‬ ‫וחלק מהן נגרם על‪-‬ידי ההורים שלה‪ .‬אני לא מנסה לטעון שכולם חוץ ממני מושלמים‪ ,‬ואני גם לא‬ ‫דורשת מהם להיות מושלמים‪".‬‬ ‫"רק מעצמך?"‬ ‫"רק מעצמי‪".‬‬ ‫"אם ככה‪ ,‬יכול להיות שאת שופטת את עצמך לפי אמות מידה יותר מחמירות מאלה שבהן את‬ ‫שופטת את כל האחרים?"‬ ‫"אולי כן‬ ‫… כנראה זה נכון‪ .‬אני דורשת מעצמי יותר משאני דורשת מאחרים‪ .‬תמיד הייתי‬ ‫כזאת‪ ,‬מאז שאני זוכרת את עצמי‪".‬‬ ‫מחשבותי עזבו לרגע את ענת ברגמן ובתה תמר ונדדו אל המדבר‪ .‬בלב רמה צחיחה בהר הנגב‬ ‫ניצב בניין ענקי‪ ,‬הבנוי כריבוע סביב חצר פנימית‪ .‬קירותיו עשויים בטון חשוף וקווי המתאר שלו חדים‬ ‫ונזיריים‪ .‬מדי שנה מגיעים אל הבניין מאות ואולי אלפי נערים העתידים להיות קצינים בצה"ל‪ .‬על קירות‬ ‫הבטון האפורים של בית הספר לקצינים במצפה רמון התנוסס במשך שנים פסוק מספר שופטים‪ .‬הפסוק‬ ‫מביא את דבריו של גדעון לשלוש מאות אנשיו בצאתם להתקפה הלילית על מחנה מדיין בעמק יזרעאל‪:‬‬ ‫"ממני תראו וכן תעשו‪".‬‬ ‫מיתוס הדוגמה האישית‪ ,‬שביטויו המובהק ביותר הוא הקריאה "אחרי"‪ ,‬היה למסורת מעצבת‬ ‫שעליה התחנכו דורות של מפקדים בצבא הנחשב לחזק במזרח התיכון‪ .‬אנשים הדורשים מעצמם באופן‬ ‫טבעי יותר משהם דורשים מן הכפופים להם הם לעתים קרובות אנשים מבוקשים ומצליחים‪ .‬כך לא רק‬ ‫בצה"ל‪ ,‬אלא גם במשרות ניהול בשוק האזרחי‪ .‬זו תכונה פסיכולוגית שרב הביקוש לה בשנים האחרונות‬ ‫והיא זוכה לחיזוקים רבים‪ .‬הסיבה לכך מובנת‪ :‬אנשים כענת אינם זקוקים לבוס או למפקד שישגיח על‬ ‫עבודתם‪ .‬הם נושאים בקרבם את המפקח הקפדן ביותר‪ ,‬שדבר אינו נעלם מעיניו והוא דורש מהם תמיד‬ ‫עוד ועוד‪ .‬החברה המערבית ההישגית של היום מתגמלת ומעודדת אנשים המחמירים עם עצמם ומעלה‬ ‫אותם לעמדות כוח בכירות‪ .‬שם הם נעשים לעתים קרובות מושא לקנאה ולהערצה‪ .‬אלא שלהצלחה‬ ‫הזאת יש לפעמים גם צד אפל‪ ,‬הפוגע בחלק מן האנשים המצליחים ביותר בחברה וכנראה גם בענת‬ ‫ברגמן‪ :‬פרפקציוניזם‪.‬‬ ‫הפרפקציוניזם עלול להחניק את שמחת החיים של הנגועים בו ולדון אותם לחיים של הצטיינות‬ ‫שאין בצידה כל נחת‪ .‬שום דבר שהם עושים אינו מספיק טוב בשבילם‪ .‬כל השבחים והעידוד שיקבלו‬ ‫אינם יכולים לשנות את דעתם השלילית על עצמם‪ .‬דעה פנימית זו יכולה להיות מודעת‪ ,‬אך יש לה תמיד‬ ‫גם חלק לא‪-‬מודע‪ .‬היא דוחפת אותם לעוד ועוד הישגים בניסיון שווא בלתי פוסק לזכות בחותם האישור‬ ‫של שופט פנימי מחמיר‪ .‬ללא טיפול‪ ,‬אישור זה לא יבוא לעולם‪ .‬הגישות הפסיכואנליטיות גורסות שכמו‬ ‫תחושת הזיוף‪ ,‬הרקע לפרפקציוניזם הוא חוויות ילדות‪ :‬אנשים שהם פרפקציוניסטים בבגרותם גדלו‬ ‫לעתים קרובות בבית שבו לא התפעלו די הצורך מהם ומהישגיהם ולא העניקו להם די חום ואהבה שאינה‬ ‫תלויה בדבר‪.‬‬ ‫אחד המראות המלבבים ביותר הוא מראה של אם המחזיקה את הקשקוש שצייר בנה בן השלוש‬ ‫ומתפעלת ממנו כאילו היה תמונתה של המונה ליזה‪ .‬כשזה לא קורה‪ ,‬כשהילד גדל בבית שבו הוא חש‬ ‫שעליו להתאמץ ולהצטיין כדי לזכות באהבה‬ ‫– אחת מדרכי ההסתגלות שלו תהיה לדחוף את עצמו‬ ‫להצטיין תמיד‪ .‬אז יקרה אחד משני דברים‪ :‬אם הילד לא יצליח כנדרש ממנו יאמרו לו‪" :‬זכית במקום‬ ‫השני? חבל‪ .‬למה לא במקום הראשון?"; אם יצליח כנדרש‪ ,‬יאמרו לו‪" :‬מובן מאליו שניצחת‪ .‬אתה הרי‬ ‫תמיד מנצח‪ ",‬ובכך ישללו ממנו את תחושת השמחה בהצלחתו ויהפכו את הניצחון מהישג למטלה נוספת‪.‬‬ ‫אנשים הבאים מרקע כזה מרגישים כלואים בתוך מבוך של מחויבויות שאינם יכולים לעמוד בהן‪ ,‬משום‬ ‫שהדרך היחידה לעמוד בהן היא להיות מושלמים‪ .‬במילים פשוטות‪ :‬לפרפקציוניסט קל להצליח (בעיני‬ ‫הסובבים אותו)‪ ,‬אך קשה לו מאוד להיות מאושר‪ .‬בעיני עצמו הוא תמיד לא מספיק מוצלח‪ .‬לא כל‬ ‫האנשים המצליחים הם פרפקציוניסטים‪ ,‬אך יש ביניהם רבים כאלה‪.‬‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫עד כה עסקתי רק באחת משלוש הדרכים המקצועיות שבהן ניתן לטפל בבעייתה של ענת ברגמן‪:‬‬ ‫הדרך הפסיכואנליטית‪ ,‬המנסה לשחרר את האדם ולהביאו לגלות בתוכו את המשמעות של חייו‪ .‬את‬ ‫הדרך השנייה אזכיר כאן רק בחטף‪ :‬זו הדרך הקוגניטיבית‪-‬התנהגותית‪ ,‬שיטה טיפולית המנסה לאתר‬ ‫ולשנות דפוסי חשיבה בעייתיים והתנהגויות מזיקות כאמצעי עקיף לשינוי תחושותיו הפנימיות של האדם‪.‬‬ ‫הרעיון שמאחוריה הוא שההתנהגות והמחשבות שלנו הן הקובעות את הרגשות שלנו‪ ,‬ולכן שינוי בהן‬ ‫עשוי להביא לשינוי במצב הרוח‪ .‬היא אינה מתייחסת ללא‪-‬מודע שבנפש‪ .‬טיפול קוגניטיבי והתנהגותי‬ ‫יתמקד בסימפטומים של ענת וינסה לעזור לה להתגבר עליהם בעזרת שינוי מכוון ומודרך בהתנהגותה‬ ‫ובהרגלי החשיבה שלה‪ .‬טיפול כזה יכלול לעתים קרובות שיעורי בית‪ ,‬והוא מתבסס על תרגול של דפוסי‬ ‫חשיבה והתנהגויות אלטרנטיביות‪ .‬באשר לדרך השלישית‪ ,‬ענת הקדימה אותי והעלתה אותה בעצמה‪.‬‬ ‫"שאלת אותי כמה שאלות מעניינות‪ ,‬ונדמה לי שעכשיו תציע לי להתחיל בטיפול פסיכולוגי‪.‬‬ ‫אבל אני לא בטוחה שאני מעוניינת בפסיכותרפיה כרגע‪ .‬אני חושבת על דרך אחרת שבה אולי תוכל‬ ‫לעזור לי‪ .‬בעצם‪ ,‬בגלל זה פניתי דווקא אליך‪ .‬אני יודעת שיש בארץ פסיכולוגים מעולים‪ ,‬שמתמחים‬ ‫בפסיכותרפיה‪ .‬אני יודעת שיש גם פסיכיאטרים מעולים‪ ,‬שמתמחים בטיפול תרופתי בבעיות נפשיות‪.‬‬ ‫אבל אין הרבה אנשים ששולטים בשני התחומים‪".‬‬ ‫"קודם שאלת אותי אם אני יכול לעזור לך‪ .‬אולי‪ ,‬לאור מה שאמרת‪ ,‬אני צריך להפנות את‬ ‫השאלה אלייך‪ :‬איך אני יכול לעזור לך?"‬ ‫"אתה יכול לעזור לי להחליט אם תרופה תעזור לי להתגבר על חוסר האושר שלי‪ .‬בשנים‬ ‫האחרונות כמעט כל המנהלות בחברות התוכנה שאני בקשר איתן בארצות הברית גילו לי שהן לוקחות‬ ‫פרוזק או תרופות אחרות לטיפול במצבי הרוח שלהן‪ .‬רבות מהן אמרו שהחיים שלהן השתנו לטובה מאז‪.‬‬ ‫היו ביניהן נשים שעברו טיפול פסיכולוגי ממושך שלא עזר להן בכלל‪ ,‬וחוו פריצת דרך אחרי כמה‬ ‫שבועות של פרוזק‪ .‬אני שואלת אותך‪ ,‬וגם את עצמי‪ :‬אולי הבעיה שלי היא ביוכימית‪ ,‬ונכון לטפל בה‬ ‫בתרופה?"‬ ‫הדרך הביוכימית אל האושר‪ .‬האם היא קיימת? האם נכון לענת ברגמן ללכת בה? במה היא‬ ‫אמורה לטפל? עד לפני כחמש עשרה שנים היה הרעיון שניתן לטפל בחוסר אושר באמצעות תרופה רחוק‬ ‫מאוד מן הדעת‪ .‬היו אמנם תרופות לטיפול בדיכאון‪ ,‬אך הן נועדו רק לסובלים מדיכאון קשה המלווה‬ ‫בסימפטומים חמורים‪ ,‬גופניים ונפשיים‪ :‬בכי מתמיד‪ ,‬חוסר תיאבון‪ ,‬הפרעות שינה‪ ,‬תחושות חרדה‪ ,‬חוסר‬ ‫יכולת לתפקד‪ ,‬מחשבות התאבדות‪ .‬לענת לא היה אף אחד מן הסימפטומים הללו‪.‬‬ ‫בשנים האחרונות התברר שטיפול תרופתי הוא דרך יעילה להתגבר על אחד ה"חשודים"‬ ‫העיקריים בחסימת הדרך אל האושר‪ :‬דיכאון קל וסמוי‪ .‬מלבד מצב רוח ירוד גיליתי אצל ענת ברגמן סימן‬ ‫מובהק לכך שהיא סובלת מדיכאון סמוי‪ .‬היא עצמה חשפה אותו כאשר תיארה את תחושותיה‬ ‫הסובייקטיביות‪" :‬בזמן האחרון כל הדברים שנתנו טעם לחיים שלי לא מושכים אותי יותר … אפשר לומר‬ ‫שאני עושה הכול‪ ,‬אבל לא מתחשק לי לעשות שום דבר … אני ממשיכה לתפקד‪ ,‬לא זאת הבעיה‪ .‬אבל‬ ‫הכול נראה לי תפל וחסר טעם‪ ".‬כשמטופל אומר כי דברים שהסבו לו הנאה ואושר בעבר שוב אינם‬ ‫גורמים לו כל הנאה‪ ,‬אני חושד שהוא סובל‪ ,‬בלי לדעת זאת‪ ,‬מדיכאון סמוי‪ ,‬גם אם אינו מתלונן על‬ ‫‪2‬‬ ‫תחושות עצב‪.‬‬ ‫היו שתי סיבות כבדות משקל לכך שעד לא מכבר איש לא ניסה להשתמש בתרופות נוגדות‬ ‫דיכאון לטיפול במצבים כגון זה של ענת‪ .‬הסיבה הראשונה היתה שהשימוש בתרופות נוגדות דיכאון היה‬ ‫כרוך בתופעות לוואי לא נעימות ולפעמים מסוכנות‪ ,‬ורק דיכאון קשה ועמוק הצדיק את חשיפת המטופל‬ ‫‪ 2‬לתופעה זו‪ ,‬שהיא שכיחה מאוד‪ ,‬יש שם‪ :‬אנהדוניה (‪ .)Anhedonia‬אנהדוניה היא מילה יוונית שפירושה הוא "ההפך‬ ‫מהדוניזם"‪ .‬כלומר‪ ,‬ההפך מהנאה מתענוגות העולם הזה‪ .‬אין מדובר כאן בהנאות דקדנטיות‪ .‬כשגבר שנהג לשחק כדורסל‬ ‫בכל יום שישי אומר שאין לו עוד עניין במשחק‪ ,‬כאשר נערה שאהבה ללכת לקולנוע פעמיים בשבוע אומרת שכבר חודשיים‬ ‫לא נהנתה מסרט‪ ,‬כשאישה שנהגה לנצל את שעות הפנאי שלה לקריאה מספרת שבזמן האחרון ספרים משעממים אותה – כולם‬ ‫מתארים אנהדוניה‪.‬‬ ‫לסיכוני הטיפול‪ .‬הסיבה השנייה נבעה מהשקפה רווחת שלא הוכחה מעולם‪ .‬הדעה המקובלת עד לפני זמן‬ ‫קצר על פסיכולוגים ופסיכיאטרים היתה שדיכאון קשה הוא תופעה "ביולוגית"‪ ,‬שיש לטפל בה בכלים‬ ‫ביולוגיים‪ .‬חוסר אושר מן הסוג שענת סבלה ממנו נחשב תופעה "פסיכולוגית"‪ ,‬שיש לטפל בה בכלים‬ ‫פסיכולוגיים בלבד‪ .‬מטפלים רבים בקהילה הטיפולית בארץ עדיין מחזיקים בדעה הזאת‪ ,‬ולכך יש‬ ‫השלכות מזיקות על ההמלצות לטיפול שניתנות לאלפי אנשים מדי שנה‪ .‬לכן חשוב לי לומר במפורש‬ ‫שלדעתי זו דעה קדומה‪ ,‬ללא כל בסיס מדעי‪.‬‬ ‫כשענת ביקשה ממני לחוות דעה על האפשרות של טיפול תרופתי בחוסר האושר שלה‪ ,‬היא‬ ‫הזכירה את השם פרוזק‪ .‬למה דווקא פרוזק? הכול התחיל לפני כשלוש עשרה שנים‪ ,‬כשתרופה אנטי‪-‬‬ ‫דיכאונית חדשה נכנסה לשוק התרופות האמריקני‪ .‬שמה הביוכימי היה פלואוקסטין‪ .‬יצרניה‪ ,‬שתלו בה‬ ‫תקוות גדולות‪ ,‬בחרו לקרוא לה בשם קליט וקל – פרוזק‪ .‬קשה היה לדעת אז שתרופה זו תצליח מעל‬ ‫ומעבר לכל הציפיות של ממציאיה‪ .‬לאחד מהם‪ ,‬ריי פולר‪ ,‬אף הוענק לאחר מותו פרס הממציא‬ ‫הפרמקולוגי‪ .‬איש לא ידע אז שהתרופה תעשיר את יצרניה‪ ,‬חברת אלי לילי‪ ,‬בעשרות מיליארדי דולרים‬ ‫ותהפוך לאחת התרופות הנמכרות בעולם‪ .‬קשה היה גם לדעת שפרוזק תהיה‪ ,‬לטוב ולרע‪ ,‬נושאת הדגל‬ ‫של מהפכה חברתית וטיפולית שנויה במחלוקת‪ ,‬שעדיין מוקדם להעריך את מלוא השפעתה‪ .‬כה גדולה‬ ‫היתה הצלחתה והשפעתה של פרוזק‪ ,‬עד כי בארצות הברית פתחו ארגוני הפסיכולוגים במאבק משפטי‬ ‫מורכב ועקשני‪ ,‬שטרם הוכרע‪ ,‬כדי לקבל אישור לרשום תרופות נוגדות דיכאון למטופליהם‪ .‬בארצות‬ ‫הברית‪ ,‬כמו בישראל‪ ,‬יש צורך בהכשרה רפואית על מנת לרשום תרופות‪ .‬לפסיכולוגים אין רשיון לכך‪,‬‬ ‫ולפסיכיאטרים‪ ,‬שהם רופאים‪ ,‬יש‪ .‬מדוע פרץ המאבק דווקא סביב פרוזק? רבים חושבים שהיא שונה מן‬ ‫התרופות הישנות בכך שהיא יעילה מהן‪ ,‬אך ההבדל הגדול בין פרוזק לבין כל התרופות האחרות שקדמו‬ ‫לה אינו ביעילותה הטיפולית‪ ,‬הזהה בקירוב לכל התרופות האנטי‪-‬דיכאוניות האחרות‪ .‬ההבדל הוא‬ ‫שתופעות הלוואי של פרוזק קלות הרבה יותר‪ ,‬עד כדי כך שרוב האנשים שנוטלים אותה אינם סובלים‬ ‫מהן או מתגברים עליהן בתוך זמן קצר‪.‬‬ ‫מאחר שהשימוש בה היה כרוך בהרבה פחות סיכונים ואי‪-‬נעימויות‪ ,‬הפסיכיאטרים המליצו על‬ ‫פרוזק גם לאנשים שסבלו מדיכאון קל וסמוי‪ .‬כעבור זמן קצר החלו להצטבר דיווחים על הצלחה טיפולית‬ ‫במקרים של "אישיות דיכאונית"‪ ,‬שנחשבו מתאימים לפסיכותרפיה בלבד‪ .‬בעיר פרובידנס (רוד‪-‬איילנד)‬ ‫החל פסיכיאטר ששמו פיטר קרמר לתת את התרופה לחלק ממטופליו שלא היו מדוכאים כלל אלא סבלו‬ ‫מביישנות‪ ,‬מפסימיות ולפעמים גם מחוסר אושר‪ ,‬בדומה לענת‪ .‬על מה שקרה לכמה מהם – שאיבדו את‬ ‫הביישנות והפסימיזם שלהם והתנהגו בצורה אסרטיבית וחיה יותר‬ ‫– נכתב רב‪-‬מכר מרתק ושנוי‬ ‫במחלוקת‪" ,‬להאזין לפרוזק"‪ .‬את ההוכחה המשכנעת בדבר יעילותם של נוגדי דיכאון לטיפול בחוסר‬ ‫אושר מצא ג'יימס קוסיס‪ ,‬פסיכיאטר וחוקר ניו יורקי‪ .‬הוא ועמיתיו נתנו טיפול תרופתי למספר גדול של‬ ‫אנשים שסבלו מדיכאון קל וסמוי‪ .‬רוב המטופלים הללו‪ ,‬שקיבלו תרופה בלבד‪ ,‬חוו שיפור גדול במצב‬ ‫רוחם בתוך כמה שבועות מתחילת הטיפול‪ .‬אם כך‪ ,‬מה להציע לענת? תרופה או טיפול אחר? שמחתי‬ ‫שהיא עצמה העלתה את האפשרות‪ .‬לעתים קרובות עלי להתאמץ כדי לשכנע מטופל לנסות לקחת תרופה‬ ‫שיכולה להקל מאוד על סבלו‪ .‬אבל במקרה של ענת חשבתי שנכון יהיה לנסות תחילה לטפל בבעייתה‬ ‫בעזרת שיחות‪.‬‬ ‫"ענת‪ ,‬לפעמים קורה שאחרי פגישה אחת או שתיים אני ממליץ למטופל חדש להתחיל מיד‬ ‫בטיפול תרופתי‪ .‬זה לא המקרה שלך‪ .‬יש פתגם שאני אוהב מאוד‪' :‬אל תשתמש בתותח כדי לעשות מה‬ ‫שניתן לעשות ברובה‪ .‬אל תעשה ברובה מה שניתן לעשות באלָה‪ .‬אל תעשה באלָה את שניתן לעשות‬ ‫במכת כף ידך‪ ,‬ואל תרים את כף ידך לעשות דבר שתוכל לעשותו במילה‪"'.‬‬ ‫"מה אתה מנסה לומר לי? שאתה מפחד להפעיל עלי את התותחים הכבדים שלך? אני לא‬ ‫מפחדת מתותחים‪ .‬אני רוצה להרגיש טוב‪ .‬לא רק אני סובלת מהבעיה שלי‪ .‬גם נדב והילדות סובלים‪.‬‬ ‫אני לוקחת כדורים נגד כאב ראש‪ .‬למה שלא תרשום לי כדורים נגד כאב לב?"‬ ‫"תרופה היא אפשרות‪ ,‬ובכל זאת אני מציע שנמתין קצת לפני שנחליט אם נכון להשתמש בה‪.‬‬ ‫התותחים עשויים לעזור לך‪ ,‬אבל לדעתי יש סיכוי טוב שכאב הלב שלך יירפא בזמן קצר יחסית על‪-‬ידי‬ ‫טיפול פסיכולוגי‪".‬‬ ‫"במילים אחרות‪ ,‬לדעתך הסיבה לחוסר האושר שלי היא פסיכולוגית ולא ביוכימית? על סמך‬ ‫מה אתה אומר את זה?"‬ ‫"את מציגה את השאלה כאילו מדובר בשתי מערכות נפרדות שאין ביניהן יחסי גומלין‪ .‬לדעתי‪,‬‬ ‫הפסיכולוגיה של הנפש שלך והביוכימיה של המוח שלך הן שני היבטים שונים של אותו דבר‪ .‬לכל‬ ‫מאורע בנפש שלך יש מקבילה ביוכימית ופיזיולוגית במוח שלך‪ .‬גם לחלק מן המאורעות הביוכימיים‬ ‫והפיזיולוגיים במוח שלך יש מקבילה נפשית‪ .‬אי‪-‬אפשר לשנות את האחד בלי לשנות את השני‪ .‬חומר‬ ‫קשור לרוח‪ ,‬וזה אולי הפלא הגדול ביותר בעולם‪ .‬טיפול פסיכולוגי מתמודד עם הבעיה הנפשית 'מלמעלה‬ ‫למטה'‪ .‬טיפול תרופתי מתמודד איתה 'מלמטה למעלה'‪ .‬אבל שניהם משפיעים בסופו של דבר על אותו‬ ‫דבר‪".‬‬ ‫"אם ככה‪ ,‬גם על פי מה שאתה בעצמך אומר‪ ,‬אין סיבה לא להשתמש בתרופה‪ .‬בגלל סדר היום‬ ‫העמוס שלי אולי עדיף לי לקחת כדור פעם ביום מאשר לנסות ולהגיע למשרד שלך לטיפול של חמישים‬ ‫דקות פעמיים בשבוע‪ .‬הרי אמרת שתרופה עשויה לעזור לי מאוד‪".‬‬ ‫"נכון‪ .‬וייתכן שבעתיד הקרוב‪ ,‬בעוד חודש‪-‬חודשיים‪ ,‬אציע ביוזמתי את אופציית הטיפול‬ ‫התרופתי‪ .‬אני אמנם חסיד גדול של טיפול תרופתי בחלק מן המקרים של דיכאון קל וסמוי‪ ,‬אבל אין‬ ‫תרופות פלא‪ ,‬והן אינן יעילות תמיד‪ .‬חוץ מזה‪ ,‬תרופות נוגדות דיכאון מתחילות לפעול רק אחרי כמה‬ ‫שבועות‪ .‬ומה שחשוב יותר‪ ,‬כל התרופות שאני יכול להציע לך‪ ,‬כולל פרוזק‪ ,‬לא פותרות את הבעיה‬ ‫הנפשית אלא רק מטפלות בה‪ .‬מבחינה זאת הן דומות לאינסולין יותר מאשר לאנטיביוטיקה‪ :‬הן מתקנות‬ ‫ליקוי תפקודי‪ ,‬אבל הן לא מסלקות אותו‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬אני מעדיף‪ ,‬אם אפשר‪ ,‬למצוא את הגורמים‬ ‫לחוסר האושר שלך ולעזור לך לשנות אותם במקום לטפל בתוצאות שלהם‪ .‬אם לא נצליח לעשות את זה‬ ‫בקרוב‪ ,‬נגייס לעזרתנו גם את התרופה‪".‬‬ ‫"אתה מניח שלחוסר האושר שלי יש גורמים פסיכולוגיים‪ ,‬ואם נשנה אותם ישתנה גם מצב הרוח‬ ‫שלי‪ .‬אבל מה אם מדובר רק בחוסר איזון ביוכימי במוח?"‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫"חוסר איזון ביוכימי במוח" הוא מונח שנעשה בו שימוש מופרז בשנים האחרונות כדי להצדיק‬ ‫טיפול תרופתי בבעיות נפשיות או להתנגד לו‪ .‬המשתמשים בו משני המחנות אינם מבינים לעתים קרובות‬ ‫שכל הפרעה פסיכולוגית‪ ,‬גם אם אין לה טיפול תרופתי‪ ,‬היא בהכרח "חוסר איזון ביוכימי במוח"‪.‬‬ ‫ביולוגיה ופסיכולוגיה‪ ,‬מוח ונפש‪ ,‬אינם אלא שתי פנים של אותו דבר‪ ,‬שניתן להשפיע עליו משני‬ ‫הכיוונים‪ .‬השאלה באיזה כלי להשתמש – בתרופה או בטיפול פסיכולוגי – היא כיום שאלה טיפולית‪ ,‬לא‬ ‫אידיאולוגית‪ .‬יש להשתמש במה שיעיל‪ .‬מוטב להתאים את הטיפול למקבל אותו‪ ,‬מאשר להתאים את‬ ‫המטופל לאידיאולוגיה‪.‬‬ ‫קיימות הפרעות נפשיות שהטיפול היעיל היחיד בהן הוא תרופתי‪ .‬ניסיון לטפל בהן בשיחות‪,‬‬ ‫במקום בתרופה‪ ,‬עלול להיות רשלנות‪ .‬להפרעות אחרות‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬יש גם טיפולים פסיכולוגיים וגם‬ ‫טיפולים ביולוגיים יעילים‪ .‬ויש הפרעות מסוימות שאין להן טיפול ביולוגי‪ ,‬והטיפול היעיל היחיד בהן‬ ‫הוא פסיכולוגי‪ .‬לעתים קרובות הטיפול הטוב ביותר בבעייתו של אדם מסוים הוא טיפול משולב – ביולוגי‬ ‫ופסיכולוגי – כלומר טיפול בשיחות ובתרופה גם יחד‪.‬‬ ‫כבר עמדתי לומר את כל הדברים האלה לענת‪ ,‬אך לפתע ירדה עלי עייפות‪ .‬הוויכוח עם ענת‬ ‫ברגמן החל להתיש אותי‪ .‬לא הבנתי גם את התעקשותה לקבל ממני תרופה‪ .‬ידעתי היטב‬ ‫– וגם ענת‬ ‫ידעה זאת – שעשרות פסיכיאטרים היו שמחים לרשום לה תרופה כבקשתה כבר בפגישה הראשונה‪.‬‬ ‫הכרתי רבים כאלה‪ ,‬ולרגע עלה בי הפיתוי להפנות אותה לאחד מהם ולאחל לה הצלחה במקום להתנצח‬ ‫איתה עוד ועוד‪.‬‬ ‫בצעירותי אהבתי להתווכח על כל נושא שבעולם‪ .‬זה היה בילוי חביב בבית שגדלתי בו‪ ,‬והוא‬ ‫הרחיב את האופקים וחידד את היכולת המילולית של הילדים במשפחתי‪ .‬חשדתי שגם ענת‪ ,‬בתו של עורך‬ ‫דין‪ ,‬גדלה בבית כזה‪ .‬אבל בשנים האחרונות שמתי לב לכך שרק לעתים נדירות אנשים משנים את‬ ‫דעותיהם בעקבות ויכוח‪ ,‬והתחלתי להתייחס לוויכוחים מכל הסוגים כאל בזבוז זמן ואנרגיה‪ .‬קיימות‬ ‫דרכים שונות להביא אנשים לכך שיבחנו בצורה ביקורתית דעות המושרשות בהם עמוק‪ ,‬אך לרוב דרך‬ ‫ההתנצחות והוויכוח אינה אחת מהן‪ .‬ויכוח הוא כמו מלחמת חפירות‪ .‬זו מלחמת התשה‪ ,‬שבה כל צד‬ ‫מתחפר עמוק יותר בעמדותיו תחת הלחץ החזיתי של הצד שכנגד‪.‬‬ ‫התבוננתי בענת‪ .‬היא לא נראתה עצובה או מותשת‪ .‬עיניה ברקו והיא היתה ערנית ודרוכה‬ ‫להמשך המאבק‪ .‬לכן אמרתי‪:‬‬ ‫"נדמה לי שאנחנו שוקעים בוויכוח שהוא בזבוז זמן‪ ,‬למרות שאת אולי נהנית ממנו‪ .‬הנושא שבו‬ ‫ביקשת את חוות הדעת שלי הוא עניין שאני חושב עליו יום‪-‬יום וקורא את הספרות המקצועית העדכנית‬ ‫שעוסקת בו‪ .‬זה בדיוק תחום ההתמחות שלי‪ .‬אחרי ששוחחנו על הבעיות שלך‪ ,‬גיבשתי עמדה על הטיפול‬ ‫שלדעתי מתאים לך עכשיו‪ .‬ייתכן שבעתיד הקרוב אשנה את דעתי בעקבות דברים שיעלו כאן בינינו‪,‬‬ ‫אבל כרגע אני סבור שעדיף להמתין חודש‪-‬חודשיים לפני שנקבל החלטה על טיפול תרופתי‪ .‬בינתיים‪,‬‬ ‫לדעתי‪ ,‬מוטב להתחיל בטיפול פסיכולוגי ולראות איך את מגיבה אליו‪ .‬זה מה שאני חושב‪ .‬רצית לדעת‬ ‫מה דעתי וקיבלת אותה‪ .‬את חופשייה לדחות אותה‪ ,‬להתעלם ממנה וגם לבקש ממני להסביר את עצמי‬ ‫יותר‪ .‬אבל למה את מנסה לשכנע אותי שאני לא צודק? אולי מוטב שתמצאי לך מטפל אחר שיסכים‬ ‫לדעתך?"‬ ‫תגובתה של ענת הפתיעה אותי‪ .‬היא נטלה את הטלפון הנייד שלה‪ ,‬התקשרה למזכירתה וביטלה‬ ‫את הפגישה הבאה שלה‪ ,‬ארוחת ערב עם לקוח מארצות הברית‪ .‬האיש ייאלץ לסעוד הערב‪ ,‬כך התברר‪,‬‬ ‫עם אחד הסגנים שלה בחברה‪ .‬אז חייכה אלי שוב ואמרה‪:‬‬ ‫"אני יודעת שהזמן שלנו עומד להסתיים‪ .‬אני גם יודעת שהפגישה איתי היא האחרונה שלך‬ ‫הערב‪".‬‬ ‫"נראה לי שיש הרבה דברים שאת יודעת עלי‪".‬‬ ‫"זה המקצוע שלי‪ ,‬וזה לא כל כך מסובך‪ .‬המזכירה שלי ניסתה לקבוע איתך פגישה לשעה יותר‬ ‫מאוחרת ואמרת לה שזאת שעת הטיפול האחרונה שלך במשרד‪ .‬אני מבקשת ממך שתישאר כאן עוד כמה‬ ‫דקות‪ .‬יש משהו חשוב שעוד לא דיברנו עליו‪".‬‬ ‫הבטתי בשעון‪ .‬בדרך כלל אני משתדל שלא לחרוג מעבר לגבולות הזמן של פגישות טיפול‪ .‬אך‬ ‫לענת ברגמן‪ ,‬כמו למנהלים מצליחים רבים‪ ,‬היה כישרון שכנוע מרשים‪ .‬גם אם לא עלה בידה לשכנע‬ ‫אותי לתת לה טיפול שאיני מסכים לו‪ ,‬היא הצליחה להביא אותי לחרוג ממנהגי בעניין זמני הפגישות‪,‬‬ ‫ובאופן לא ברור גם ליהנות מכך‪ .‬ציינתי זאת לעצמי כשאמרתי לה‪:‬‬ ‫"בסדר‪ .‬בשמחה‪ .‬על מה את רוצה שנדבר?"‬ ‫"על מה שקרה בינינו כרגע‪ .‬שאלת אותי אם לא עדיף שאני אמצא לי מטפל אחר שיסכים איתי‪.‬‬ ‫אבל אחת הבעיות שלי‪ ,‬שאולי תורמת להרגשה הכללית הרעה‪ ,‬היא שבזמן האחרון כל האנשים סביבי‬ ‫מסכימים איתי‪ .‬יותר מדי מסכימים איתי‪ .‬אף אחד ממנהלי המחלקות לא מעז להתווכח איתי יותר מכמה‬ ‫שניות‪ .‬המנכ"ל שלנו‪ ,‬שעומד לפרוש בקרוב‪ ,‬מקבל את כל ההצעות שלי‪ ,‬וכבר כמה שנים נותן לי יד‬ ‫חופשית בניהול החברה‪ .‬גם בעלי מסכים איתי בכול כבר עשרים שנה‪ .‬בעצם אני מנהלת לשנינו את‬ ‫החיים‪ .‬אני מרגישה קצת … אולי קצת בודדה בצמרת‪ ,‬אם אפשר לומר כך‪ .‬בדרך כלל אני מצליחה‬ ‫לשכנע אנשים שיעשו מה שאני רוצה שיעשו‪ .‬זה אחד הכישורים החשובים שלי בתור מנהלת‪ .‬נדמה לי‬ ‫שלפעמים אני עושה את זה מתוך הרגל‪ ,‬בלי להרגיש בכלל‪ .‬אבל במקרה שלך לא הצלחתי‪ ,‬וזה דווקא‬ ‫מוצא חן בעיני‪ .‬אם אתה עומד על דעתך‪ ,‬כנראה שאתה באמת מאמין בה‪ .‬הוויכוח איתך הזכיר לי כמה‬ ‫חסר לי בחיים דו‪-‬קרב מילולי טוב‪ .‬אני מבקשת ממך לקבל אותי לטיפול ומסכימה שנתחיל בטיפול‬ ‫בשיחות‪".‬‬ ‫"אני שמח על זה מאוד‪ ,‬ענת‪ .‬ואני מבטיח לך לא לשכוח את נושא הטיפול התרופתי‪".‬‬ ‫"תודה‪ .‬יש לי עוד בקשה קטנה‪ .‬נראה לי שתהיה לנו בעיה להיפגש בשעות קבועות‪ ,‬בגלל‬ ‫הנסיעות שלי‪ .‬אולי אתה מסכים שננהל פגישות טיפוליות וירטואליות‪ ,‬בעזרת מצלמת וידיאו‬ ‫ממוחשבת?"‬ ‫לא הסכמתי לטיפול וירטואלי עם ענת‪ .‬אפשר לקבל היום הכול באינטרנט‪ ,‬גם שרותי‬ ‫פסיכותרפיה‪ ,‬אבל בעיני הם דומים ללימוד שחייה בהתכתבות‪ .‬כדי ששני אנשים יפגשו זה את זה‪ ,‬הם‬ ‫צריכים להיפגש בפועל‪.‬‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫בשבועות הראשונים של הטיפול דיברה ענת בעיקר על שני נושאים‪ :‬על היחסים שלה עם נדב‬ ‫בעלה‪ ,‬ועל פרישתו הקרובה של מנכ"ל החברה שלה‪ ,‬שאותו העריכה מאוד ונהנתה לעבוד איתו‪ .‬היא לא‬ ‫אמרה מי יהיה המנכ"ל הבא‪ ,‬ואני‪ ,‬אולי בגלל שאין לי מושג בעסקים‪ ,‬לא שמתי לב לכך ולא שאלתי‬ ‫אותה‪ .‬לא שמתי לב גם לקשר הסמוי בין שני הנושאים האלה‪ ,‬שהתברר לי רק בהמשך‪ .‬תחילה נראה‬ ‫כאילו יחסיה של ענת עם נדב נפלו קורבן לחוסר האושר הכללי שרבץ על חייה‪ .‬היא תיארה אותו כבעל‬ ‫טוב‪ ,‬אב מסור ומהנדס תוכנה מוכשר‪ ,‬אבל הוא לא גירה את דמיונה ולא היתה לו היכולת המילולית שלה‪.‬‬ ‫היא אמרה שכשהילדות היו קטנות יותר‪ ,‬תפס הטיפול בהן את כל זמנה הפנוי והגן עליה מן הצורך‬ ‫להתמודד עם רגשותיה האמיתיים כלפי נדב‪ .‬בשנים האחרונות היא נטתה להשתעמם בחברתו‪ .‬נסיעותיה‬ ‫התכופות לחוץ לארץ היו‪ ,‬כך התברר לנו‪ ,‬חופשות לא‪-‬מודעות מן החיים איתו‪ .‬הגילוי הזה לא שימח‬ ‫אותה‪ .‬היא חיבבה את נדב‪ ,‬ולא העלתה על דעתה להתגרש ממנו ולפגוע בתא המשפחתי‪ .‬היא אמרה‬ ‫שחיי המין שלהם‪ ,‬אף על פי שלא היו מסעירים‪ ,‬היו מלאים חיבה‪ ,‬והיא לא התפתתה מעולם לבגוד‪ .‬שוב‬ ‫מצאה ענת את עצמה במבוי סתום‪ ,‬והפעם מבוי סתום שהיתה מודעת לו היטב‪ .‬הרגשתה הכללית הרעה‬ ‫לא פגה‪ ,‬וכל הניסיונות שלי לעזור לה להעמיק מעבר למצב הרוח הירוד ולגלות מה מגביל את יכולתה‬ ‫להיות מאושרת לא הועילו‪ .‬אחרי חודשיים של פגישות הסכמנו שנינו שהגיע הזמן לבדוק אם טיפול‬ ‫תרופתי עשוי לעזור במשהו‪.‬‬ ‫מציאת התרופה המתאימה והמינון הנכון היו משימות לא פשוטות‪ ,‬כי ענת היתה רגישה מאוד‬ ‫לתופעות הלוואי של התרופות‪ ,‬ופעמיים נאלצנו להפסיק את הטיפול ולעבור לתרופה חדשה‪ .‬מישהו אחר‬ ‫היה מתייאש ומוותר על האופציה הביוכימית‪ ,‬אבל ענת לא היתה מן המתייאשים‪ .‬בד בבד עם ניסיונות‬ ‫הטיפול התרופתי המשכנו בטיפול בשיחות‪ .‬כמה שבועות אחרי שהתחלנו טיפול בסֶרזֹונִיל‪ ,‬תרופה חדשה‬ ‫שהתאימה לה ולא גרמה תופעות לוואי‪ ,‬שמתי לב לשינויים קלים שחלו בה‪ .‬למרות שמצב רוחה השתפר‪,‬‬ ‫היא עדיין לא היתה מאושרת‪ .‬אבל הפסיכותרפיה‪ ,‬שהיתה תקועה בקיפאון עמוק‪ ,‬התעוררה לחיים ודהרה‬ ‫קדימה‪ .‬ענת החלה לדבר על נושאים שקודם לא יכלה‪ ,‬או לא רצתה‪ ,‬לגעת בהם‪ ,‬ובאחת הפגישות סיפרה‬ ‫לי פרט חשוב‪:‬‬ ‫"בזמן האחרון‬ ‫… לא נעים לי לדבר על זה‪ ,‬אבל אני לא נהנית במיטה‪ .‬ממש לא‪ .‬ו‬ ‫… איך‬ ‫להגיד את זה‪ ,‬אני עושה את עצמי‪".‬‬ ‫העובדה שענת לא נהנית במיטה לא היתה יוצאת דופן‪ .‬לאנשים רבים הסובלים מדיכאון קל‬ ‫וסמוי יש קשיים בתחום זה‪ .‬קשיים בהנאה ממין עלולים לנבוע לא רק מדיכאון אלא גם מן הטיפול בו‪.‬‬ ‫פרוזק והתרופות הדומות לה גורמות לפעמים‪ ,‬כתופעת לוואי‪ ,‬לעיכוב היכולת להגיע לאורגזמה גם אצל‬ ‫גברים וגם אצל נשים‪ .‬סרזוניל‪ ,‬התרופה שענת לקחה‪ ,‬לא גורמת לכך‪ .‬אבל מה שהפתיע אותי בגילוי של‬ ‫ענת לא היתה העובדה שקשה לה ליהנות‪ ,‬אלא העובדה שהיא עושה את עצמה‪ .‬עדיין לא הרגשתי שאני‬ ‫מכיר אותה היטב‪ ,‬אבל הפרט הזה לא נראה לי מתאים לתכונות האופי של האישה שישבה מולי‪ .‬היא‬ ‫הבחינה‪ ,‬כנראה‪ ,‬בהפתעה שעל פני וניחשה את סיבתה‪:‬‬ ‫"מוזר לך שאני עושה את עצמי‪ ,‬נכון?"‬ ‫"נכון‪".‬‬ ‫"אתה יודע‪ ,‬פתאום גם לי זה נראה מוזר‪ .‬אני שואלת את עצמי מה גרם לי להתנהג בצורה כזאת‬ ‫במשך הרבה חודשים‪ .‬נדמה לי שזה מפני שלא רציתי להדאיג את נדב‪".‬‬ ‫"למה לא?"‬ ‫"מה זאת אומרת למה לא? למה שאני אדאיג אותו סתם ככה?"‬ ‫"כי יש כאן בעיה שנוגעת לשניכם‪ ,‬ואולי תוכלו לפתור אותה יחד‪ .‬גם אם הבעיה במיטה נובעת‬ ‫רק ממצב הרוח שלך בזמן האחרון‪ ,‬ולא ממשהו בקשר ביניכם‪ ,‬נדב יכול לעזור לך להתגבר עליה‪ .‬תמיד‬ ‫אמרת שהוא חבר טוב‪ .‬חברים רוצים לעזור לחברים‪ .‬למה שלא תדאיגי אותו קצת?"‬ ‫ענת שתקה‪ .‬אחרי חצי דקה‪ ,‬אולי קצת פחות‪ ,‬היא אמרה בשקט‪:‬‬ ‫"אולי כי אני יודעת באיזה קלות אני יכולה להכאיב לו‪ .‬איכשהו אני מרגישה שאסור לי לפגוע‬ ‫בו‪ ,‬אפילו לא קצת‪".‬‬ ‫"גם אם התוצאה היא שאת פוגעת בעצמך?"‬ ‫"כן‬ ‫… לא‪ .‬אולי פעם התשובה היתה כן‪ ,‬ועכשיו התשובה היא שלא‪ ,‬שנמאס לי לפגוע ככה‬ ‫בעצמי‪ .‬פתאום הרגשתי מוכנה לדבר איתך על העניין הזה‪ ,‬ואולי זה סימן שאני מתחילה להשתנות‪".‬‬ ‫דבריה של ענת גרמו לי להיזכר בחשוד נוסף‪ ,‬אחד החשודים העיקריים בחסימת הדרך אל‬ ‫האושר‪ :‬רגשי אשמה‪ ,‬שלעתים קרובות יכולים להיות לא‪-‬מודעים‪ .‬אם היא מרגישה אשמה כלפי בעלה‪,‬‬ ‫כנראה יש משהו‪ ,‬מודע או לא‪-‬מודע‪ ,‬שגרם לה להרגיש כך‪ .‬משהו שעשתה‪ ,‬או התכוונה לעשות‪ ,‬או‬ ‫אפילו רק חשבה עליו‪ ,‬שבגללו היא מאשימה את עצמה‪ .‬זו אפשרות שכיחה‪ ,‬ולכן כבר שאלתי את ענת‬ ‫עליה באחת השיחות הראשונות שלנו‪ .‬אז השיבה בשלילה‪ .‬אבל לאור הגילוי החדש העליתי את הנושא‬ ‫שוב‪ .‬שאלתי אותה במפורש אם יש משהו שגורם לה לחוש אשמה כלפי נדב‪ .‬בדיעבד‪ ,‬זאת היתה נקודת‬ ‫מפנה בטיפול‪.‬‬ ‫"אולי כן‬ ‫… אני מרגישה שניצחתי אותו בתחרות שאף פעם לא רציתי בה‪ .‬תבין‪ ,‬שנינו התחלנו‬ ‫את הקריירה שלנו כמהנדסי תוכנה‪ .‬זה מה שנדב עושה גם היום‪ ,‬אבל אני התקדמתי במהירות‪ .‬אני‬ ‫מרוויחה הרבה יותר כסף ממנו‪ ,‬קיבלתי תפקידים יותר חשובים‪ ,‬ואני חושבת שיש גבול למה שהוא מסוגל‬ ‫לבלוע‪ .‬הוא סיפר לי שבזמן האחרון אנשים שלא מכירים אותו קוראים לו 'מר ברגמן' למרות שהשם שלו‬ ‫הוא כהן‪".‬‬ ‫חשבתי על מה שאמרה‪ ,‬ובייחוד על המילים 'יש גבול למה שהוא מסוגל לבלוע'‪ ,‬ואז עלתה בי‬ ‫שאלה שהיתה צריכה להישאל מזמן‪:‬‬ ‫"מי יהיה המנכ"ל הבא של החברה שלך?"‬ ‫"זה עדיין פתוח‪ .‬יש כמה מועמדים‪ .‬אבל אני יכולה להגיד לך בוודאות מי לא יהיה המנכ"ל‬ ‫הבא‪ .‬הציעו לי את התפקיד‪ ,‬וסירבתי‪".‬‬ ‫"סירבת כדי לא לפגוע בנדב?"‬ ‫"כן‪ .‬כדי לא לפגוע בנדב‪".‬‬ ‫שנינו שתקנו זמן ארוך ולבסוף שאלתי‪:‬‬ ‫"מתי זה היה?"‬ ‫"כמה שבועות לפני שהתקשרתי אליך בפעם הראשונה‪ .‬אבל האמת היא שכבר שנים אני חושבת‬ ‫על האפשרות הזאת‪ .‬אני המועמדת הטבעית לתפקיד המנכ"ל‪ .‬תמיד רציתי את התפקיד הזה‪ ,‬ותמיד‬ ‫ידעתי שאסור לי לקבל אותו‪ .‬חשבתי שכבר החלטתי‪ ,‬שהכול מאחורי‪ ,‬ופתאום השאלה עולה אצלי‬ ‫מחדש‪".‬‬ ‫"נדמה לי שאנחנו מתחילים להבין למה את לא מאושרת‪ ,‬ולמה פנית לטיפול דווקא אז‪".‬‬ ‫"ככה זה נראה‬ ‫… למרות שאין לי מושג מה לעשות‪ .‬אולי בגלל זה עבר כל כך הרבה זמן עד‬ ‫שאמרתי לעצמי את הדברים במפורש‪ ,‬וכדי שזה יקרה הייתי צריכה לבוא אליך‪".‬‬ ‫השבועות הבאים עברו על ענת בלבטים קשים‪ .‬העליתי את האפשרות שהיא תשתף גם את נדב‬ ‫בלבטים שלה‪ ,‬ואחרי כמה שיחות ליליות בין בני הזוג קיבלה ענת את תפקיד מנכ"ל החברה‪ .‬הנישואים‬ ‫החזיקו מעמד‪ .‬התברר שענת הגזימה בחששה מן התגובה של נדב‪ .‬הוא אמר שאמנם קשה לו להתמודד‬ ‫עם חוסר ההצלחה היחסי שלו לעומת ההצלחה הגורפת שלה‪ ,‬אבל הבעיה הזאת לא חדשה‪ ,‬לא פוגעת‬ ‫באהבה שלו אליה‪ ,‬ולא קשורה לתפקיד זה או אחר של ענת‪ .‬הוא גם אמר שחלק ממה שגרם לו להתאהב‬ ‫בה לפני שנים היו היכולות המרשימות שלה‪ ,‬שעדיין מלהיבות אותו‪.‬‬ ‫בינתיים‪ ,‬בטיפול‪ ,‬הגיע הזמן לברר מדוע ענת חששה כל כך מתגובתו של נדב‪ .‬כששאלתי אותה‬ ‫על כך‪ ,‬אמרה שהיא פחדה מן הכעס שלו אם תקבל את התפקיד‪ .‬אמרתי לה שלעתים קרובות רגשות‬ ‫אשמה קשורים לרגשות לא‪-‬מודעים של כעס‪ .‬ובמילים אחרות‪ ,‬ייתכן שענת הרגישה אשמה והיתה‬ ‫בטוחה שנדב יכעס עליה‪ ,‬מפני שבתוך תוכה היא כעסה עליו‪.‬‬ ‫"עכשיו אני מבינה שבאמת כעסתי עליו‪ .‬היה נדמה לי שבגללו אני חייבת לוותר על התפקיד‬ ‫שהוא פסגת הקריירה שלי‪".‬‬ ‫במקביל לתובנות האלה‪ ,‬שעלו בטיפול‪ ,‬שככו רגשות הכעס של ענת כלפי נדב‪ ,‬והדבר שיפר את‬ ‫יחסיהם וגם את מצב רוחה‪ .‬בחודשים הבאים התחוללו ביניהם כמה משברים‪ ,‬אבל הקשר שלהם נשאר‬ ‫קרוב ואולי אפילו התחזק‪ .‬במקביל פחת הצורך שלה בנסיעות מילוט לחו"ל‪ ,‬והיא אצלה מסמכויותיה על‬ ‫הסמנכ"ל שלה‪ ,‬ששמח מאוד‪ ,‬כמו רוב המנהלים הגברים‪ ,‬לשאת בנטל הנסיעות‪ .‬נראה שחייה של ענת‬ ‫הגיעו למקום חדש‪ .‬אבל האם היא מאושרת? ואם כן‪ ,‬מה גרם לה להיות מאושרת?‬ ‫סוף דבר‪:‬‬ ‫אחרי שנה של פסיכותרפיה ותשעה חודשים של טיפול בסרזוניל הרגשנו שנינו שהגיע הזמן‬ ‫להפסיק את התרופה‪ .‬ענת הסכימה להמלצה שלי שלא להפסיק בו בזמן את השיחות‪ ,‬והן נמשכו עוד כמה‬ ‫חודשים‪ .‬בתקופה זו היא התמודדה עם זיכרונות ילדותה‪ ,‬שלא היתה מאושרת‪ .‬באחת הפגישות‬ ‫האחרונות שלנו דיברנו שוב על התרופות‪ ,‬על הפסיכותרפיה ועל השיפור שחל במצב רוחה‪.‬‬ ‫"אני שואלת את עצמי‪ ",‬הרהרה ענת בקול‪" ,‬אם הסרזוניל באמת עזרה לי או שהשינוי הוא‬ ‫תוצאה של הפסיכותרפיה‪".‬‬ ‫"זאת שאלה שמעסיקה גם אותי‪ .‬מה דעתך?"‬ ‫"נדמה לי שהתרופה עזרה לי מאוד‪ ,‬אבל אני לא בטוחה‪ .‬איך אפשר לדעת? אנחנו לא יודעים‬ ‫מה היה קורה אם לא היינו מנסים אותה‪ .‬יכול להיות שהייתי מוצאת את הדרך גם בלעדיה‪ ,‬ובכל זאת‬ ‫נדמה לי שהיא עזרה לי‪ .‬רק אחרי שהתחלתי לקחת אותה נמאס לי לזייף תגובות במיטה‪".‬‬ ‫"אני מסכים איתך‪ .‬גם אני לא בטוח מה גרם למה‪ .‬הסרזוניל והפסיכותרפיה היו שלובים זה‬ ‫בזה‪ .‬הבעיה שלנו היא שאנחנו לא יכולים לערוך ניסוי מדעי‪ .‬אנחנו מסיקים מסקנות על סיבתיות בין‬ ‫שני אירועים מתוך יחס הזמנים ביניהם‪ ,‬ובזה יש תמיד מרכיב של ניחוש‪ :‬אם א' קודם לב'‪ ,‬אנו אומרים‬ ‫שאולי א' הוא סיבתו של ב'‪ .‬האישור לכך הוא סטטיסטי בלבד‪ ,‬ואמנם קיים אישור כזה לגבי תרופות‬ ‫ודיכאון סמוי כמו זה שאת סבלת ממנו‪ .‬אבל לגבי המקרה הספציפי שלך‪ ,‬לעולם לא נדע בוודאות‪".‬‬ ‫"בכל זאת אני שמחה שהתחלנו בטיפול בתרופה ולא חיכינו שהפסיכותרפיה לבדה תעזור‪ .‬אם‬ ‫משהו לא היה משתנה בי במהירות‪ ,‬יכול להיות שהמתח ביני לבין נדב היה מחריב את הנישואים שלנו‪,‬‬ ‫ונוסף לזה האשמה שלי היתה מונעת ממני לקבל את תפקיד המנכ"ל‪ .‬נדמה לי שבגלל הסרזוניל נהייתי‬ ‫מודעת לזה שאני מענישה את עצמי‪ ,‬וקיבלתי את האומץ להילחם בנטייה הזאת‪ .‬אבל אחרי שהגעתי‬ ‫למקום חדש בחיים‪ ,‬אני מסכימה איתך שהיה נכון להפסיק עם התרופה‪".‬‬ ‫"אנחנו מתקרבים לסיום‪ ,‬ענת‪ .‬אני אציג לך עכשיו את השאלה שמטפלים חוששים לשאול‬ ‫כשטיפול מגיע אל סופו‪ ,‬וגם אני שואל אותה קצת בחשש‪ :‬מצאת את מה שחיפשת? את מאושרת?"‬ ‫"אה… כן‪ ,‬כנראה שאני מאושרת‪ .‬לא חשבתי כבר הרבה זמן על האושר שלי‪ ,‬וזה סימן שהוא‬ ‫חי וקיים‪ .‬אבל נזכרתי במשהו‪ .‬לפני שבוע‪ ,‬לפנות ערב‪ ,‬ירדתי עם מירב‪ ,‬הבת הגדולה שלי‪ ,‬אל שפת‬ ‫הים‪ .‬היא עומדת לפני גיוס‪ ,‬ורצתה לדעת מה היה הדבר שהכי אהבתי בשירות הצבאי שלי‪ .‬אמרתי לה‬ ‫שאני עדיין זוכרת את מראה השקיעות מג'בל אום‪-‬חשיבה‪ .‬את החגיגה של האדומים והסגולים בשמים‪,‬‬ ‫כל ערב מחדש‪ .‬את השלווה שמילאה אותי באותן דקות‪ ,‬למרות שהרבה דברים אחרים בחיים שלי לא‬ ‫היו טובים אז‪ .‬בינתיים השמש שקעה ושתינו עמדנו יחפות בחול והסתכלנו איך היא נעלמת במים‪.‬‬ ‫חיבקתי את מירב וגם היא התרפקה עלי‪ .‬עמדנו ככה כמה דקות‪ .‬אחרי שהשמש נעלמה לגמרי מירב‬ ‫שאלה פתאום‪' :‬אמא‪ ,‬תגידי‪ ,‬היום את מאושרת כמו שהיית אז?' ידעתי שהיא שואלת אותי שאלה‬ ‫שהעסיקה אותה באותו רגע‪ ,‬וידעתי גם את התשובה‪' .‬כן‪ ',‬עניתי לה‪' ,‬ממש מאושרת‪ .‬מאושרת כמו‬ ‫עכשיו‪ ,‬איתך‪"'.‬‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫לא כל הדרכים אל האושר מסתיימות בהפי‪-‬אנד כמו של ענת‪ ,‬בחיבוק מול השקיעה על שפת‬ ‫הים‪ .‬הקיום האנושי מלווה בחוויות קשות של אובדן ושל צער שלא ניתן להימלט ממנו‪ .‬האתגר העומד‬ ‫תמיד בפני כל אדם הוא למצוא משמעות בחייו לנוכח המוות‪ ,‬הסבל הגופני והנפשי‪ ,‬ההזדמנויות‬ ‫המוחמצות והאנשים האהובים שלא ישובו‪ .‬תפקידו של הטיפול הפסיכולוגי‪ ,‬כמו תפקידו של הטיפול‬ ‫התרופתי‪ ,‬הוא צנוע יחסית‪ :‬לנסות לשחרר את האדם לגלות בתוכו את המשמעות של חייו‪ .‬הצורך‬ ‫בטיפול כזה נובע מכך שלעתים קרובות יכולתו של אדם לחוות אושר ולחוש משמעות מוגבלת בשל‬ ‫מחסומים בלתי נראים ולא‪-‬מודעים‪ ,‬ובהם רגשות אשמה‪ ,‬זיוף ופרפקציוניזם‪ .‬דיכאון קל וסמוי עלול‬ ‫להחריף את הרגשות האלה‪ ,‬וגם לפגוע ביכולתו של האדם לקוות לטוב בעתיד ולחוש עונג בהווה‪.‬‬ ‫המקרה של ענת ממחיש שאלה עקרונית שיש לה השלכות מעשיות‪ ,‬והיא שאלת הסיבתיות של‬ ‫מצבים נפשיים‪ .‬אין לה כיום פתרון מניח את הדעת‪ ,‬וספק אם יהיה פתרון כזה אי פעם‪ .‬האם ענת סבלה‬ ‫מדיכאון סמוי בגלל תחושות האשמה והכעס הלא‪-‬מודעות שהיו בה‪ ,‬או שתחושות האשמה והכעס שלה‬ ‫נבעו מן הדיכאון‪ ,‬שסיבותיו הן "ביולוגיות"?‬ ‫לדעתי‪ ,‬כל ניסיון לתת תשובה חד‪-‬משמעית לשאלה הזאת עלול להביא לשתי תוצאות מזיקות‪.‬‬ ‫מצד אחד‪ ,‬הוא עלול לגרום לראייה פשטנית של המצב האנושי ולהתעלמות מן המורכבות האדירה של‬ ‫נפש האדם ומוח האדם‪ .‬מן הצד האחר‪ ,‬הוא עלול לגרום לנו להתעלם מכלים טיפוליים רבי‪-‬עוצמה‪,‬‬ ‫הנמצאים בידינו היום ובכוחם לעזור לאנשים למצוא את דרכם לעולם שיש בו משמעות ויש בו אושר‪ .‬גם‬ ‫בדיעבד‪ ,‬אחרי שהטיפול בענת הסתיים‪ ,‬אני לא יכול לומר בוודאות מה עזר לה לגרום לשינוי הגדול‬ ‫בחייה‪ .‬קרוב לוודאי שהסרזוניל והפסיכותרפיה הגבירו זו את השפעתה של זו‪ ,‬ואין לי ספק שהיו גם‬ ‫גורמים נוספים שעליהם לא אדע לעולם‪.‬‬ ‫בשנים האחרונות נשים רבות מוצאות את עצמן בדילמה של ענת‪ ,‬וחשות שאם ירשו לעצמן‬ ‫להתקדם בלי מעצורים בקריירה שלהן הן עלולות לאבד את בעליהן‪ .‬הבעיה הזאת היא חלק מן החיים‬ ‫ולכן לא ייתכן לה פתרון "פסיכולוגי" טהור‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬לעתים קרובות יש מקום לבדוק מה חלקם של‬ ‫רגשות אשמה וכעס לא‪-‬מודעים בתסבוכת‪.‬‬ ‫אבל מעבר לבעיות בחיי האהבה ובחיים המקצועיים‪ ,‬אנשים רבים מתמודדים עם תחושות‬ ‫עמומות של חוסר אושר וריקנות שמלוות אותם לכל מקום‪ .‬יש להם הכול‪ ,‬אבל הם חשים שאין להם דבר‬ ‫שיעשה אותם מאושרים‪ .‬תחושות אלו לרוב מוצדקות‪ ,‬כי הרי אין דבר חיצוני שיכול להעניק לחיים‬ ‫משמעות לאורך זמן‪ .‬את המשמעות ואת האושר עליהם לחפש בתוכם‪ .‬שאלת המשמעות היא שאלה‬ ‫קיומית‪ ,‬אולי "השאלה הקיומית" בה"א הידיעה‪ ,‬והיא רחבה ועמוקה יותר מן הפסיכותרפיה והטיפול‬ ‫התרופתי‪ .‬בכל זאת אני ממליץ שאדם המתמודד עם תחושות מתמידות של חוסר אושר ישאל את עצמו‬ ‫כמה שאלות פשוטות‪:‬‬ ‫"האם איבדתי את היכולת לחוש הנאה? האם דברים שגרמו לי עונג בעבר הפסיקו לענג אותי?"‬ ‫"האם יש בי כעס או אשמה‪ ,‬גם אם לא ברור לי למה וכלפי מי?"‬ ‫"האם אני מרגיש כמו שחקן שמציג הצגה‪ ,‬שאני מזויף?"‬ ‫"האם אני מרגיש שאני חייב להיות מושלם‪ ,‬להיות יותר טוב ולהצליח יותר מאחרים?"‬ ‫"האם איבדתי את התקווה שבעתיד יהיה יותר טוב?"‬ ‫אם התשובה לשאלה אחת או יותר היא "כן"‪ ,‬ייתכן מאוד שיש מקום לטיפול‪ ,‬טיפול שמטרתו‬ ‫היא לא מציאת האושר אלא התגברות על מחסומים או מכשולים בדרך אליו‪.‬‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫סבי‪ ,‬שהיה איש של ניגודים‪ ,‬נהג לומר שהניגוד בין הומניזם חילוני לבין יהדות הוא הניגוד שבין‬ ‫זכויות האדם לחובות האדם‪ .‬יש החולקים על דעתו‪ .‬אבל כך או כך‪ ,‬אולי לא האושר עצמו הוא הזכות‬ ‫הטבעית שלנו‪ ,‬אלא החופש לחפש אותו בחיים‪.‬‬ ‫זו‪ ,‬אולי‪ ,‬הזכות שהתכוונו אליה נושאי הדגל של ההומניזם בשלהי המאה השמונה עשרה‪ ,‬האבות‬ ‫המייסדים של המהפכה האמריקנית‪ ,‬כשכתבו בשנת ‪ ,1776‬במבוא להכרזת העצמאות של ארצות הברית‪:‬‬ ‫"אנו רואים את האמיתות הללו כברורות מאליהן‪ ,‬שכל בני האדם נבראו שווים ושהבורא העניק להם‬ ‫זכויות שלא ניתן לשלול אותן‪ ,‬וביניהן הזכות לחיים‪ ,‬לחופש‪ ,‬ולחיפוש אחר האושר‪".‬‬