‫לאשה‬ ‫ספרים‬ ‫מאת דורית זילברמן־גינזבורג‬ ‫סיפור‬ ‫הצלחה‬ ‫לכולנו יש בראש "סיפור"‪,‬‬ ‫שאנחנו הגיבורים (או‬ ‫הקורבנות) שלו‪ .‬אם נשנה‬ ‫את הסיפור‪ ,‬נוכל לשנות את‬ ‫חיינו‪ .‬כאן תלמדו איך לעשות‬ ‫זאת‪ ,‬ב־‪ 12‬שיעורים פשוטים‬ ‫ש י ע ו ר מ ס ' ‪ :8‬ח ו כ מ ת ה ת ּו ת‬ ‫‪g‬‬ ‫דם בא אליי ושילם לי כסף רב על מנת שאנסח לו רעיון עסקי‪.‬‬ ‫ניסוח זה שמי האמצעי‪ .‬הייתה ללקוח הזה בעיה‪ :‬הוא רצה‬ ‫לשלב את הרעיון העסקי עם רומן סוחף‪ .‬אמרתי לו שאי אפשר‪,‬‬ ‫ושלא סתם הכתיבה מחולקת לסוגים שונים‪ :‬יש סוג (בספרות‬ ‫קוראים לזה דווקא סוגה) עיוני‪ ,‬ויש ספרות יפה – שגם אם היא מבוססת על‬ ‫סיפור שקרה באמת‪ ,‬מודגשים בה צדדים‬ ‫יותר אוניברסליים‪ ,‬שעושים אותה לספר‬ ‫בדיוני שכולם יכולים להזדהות איתו‪.‬‬ ‫אבל הלקוח אמר לי‪ :‬אל תגידי לי מה‬ ‫אי אפשר‪ ,‬תגידי לי איך כן אפשר‪ .‬ובא‬ ‫לי רעיון מזהיר! אבל אז חשבתי‪ ,‬הרי אני‬ ‫עצמי סופרת‪ .‬למה לי לתת לו את זה? זה‬ ‫רעיון כל כך טוב איך לשבור את המחי־‬ ‫צה בין התיעודי לבדיוני‪ ,‬בין חומר מא־‬ ‫מרי לסיפור סוחף – שלא כדאי לי לתת‬ ‫אותו‪ .‬אשמור אותו לעצמי‪ ,‬ולו אתן רעיון‬ ‫אחר‪ .‬פחות זוהר‪ .‬כי לא כל יום נולד רעיון‬ ‫מצוין כזה‪.‬‬ ‫בעודי מתלבטת‪ ,‬הגעתי לביקור אצל‬ ‫חברים בכפר בגליל‪ .‬הם לקחו אותנו לטיול‬ ‫סביב ביתם‪ ,‬ונתקלנו בעץ תות שעמד על‬ ‫גבול החצר שלהם ‪ -‬עם הנוף החוצה‪.‬‬ ‫העץ היה עמוס תותים‪ .‬ממש לפנינו עצר‬ ‫טרקטורון‪ ,‬והבחור שעליו התמתח לעבר‬ ‫הענפים הגבוהים של העץ‪ ,‬וקטף תותים‬ ‫מלוא חופניים‪.‬‬ ‫אמר אחד מהחבורה שלנו לבעל הבית‪:‬‬ ‫היי‪ ,‬תגיד לו‪ ,‬מה פתאום הוא קוטף‪ ,‬תגרש‬ ‫אותו‪.‬‬ ‫ענה לו בעל הבית‪ :‬אבל יש תות בשפע‬ ‫לכולם‪.‬‬ ‫התבוננתי וראיתי‪ ,‬שבאמת כולם אוכ־‬ ‫לים מהפרי‪ :‬הציפורים‪ ,‬הדבורים‪ ,‬הזבו־‬ ‫בים‪ ,‬האיש על הטרקטורון בגובה‪ ,‬ואנחנו‬ ‫– שקטפנו בגובה העיניים ומלוא הפה‪ ,‬עד‬ ‫שנהיינו שחורים בידיים ובשפתיים‪ .‬ולמ־‬ ‫רות הכול‪ ,‬המון תותים פשוט נפלו על האדמה ונרקבו או התייבשו‪ .‬וכמה‬ ‫שלא אכלנו‪ ,‬למחרת גדלה כמות דומה‪.‬‬ ‫העניין עם תות־עץ‪ ,‬שהוא גדל במשך תקופה קצרה‪ ,‬ואם לא קוטפים‪,‬‬ ‫כמויות גדולות של פרי פשוט נופלות לאדמה ומתמחזרות‪ .‬אז למה בעצם‬ ‫א‬ ‫לא להיות לארג'ים?‬ ‫באותו רגע החלטתי שאתן את הרעיון הנפלא שהיה לי לאדם שהזמין‬ ‫אותו‪ .‬גם כי הוא משלם לי במיטב כספו‪ ,‬ולכן ראוי לטוב ביותר שאני יכולה‬ ‫לתת לו; וגם כי אני עץ התות‪ .‬אני שופעת רעיונות‪ ,‬ומהמקום שהרעיון הזה‬ ‫נולד‪ ,‬ייוולדו עוד‪ .‬אל פחד‪ .‬כך אמרתי לעצמי‪.‬‬ ‫נעמי שמר כתבה שיר שנקרא‪" :‬כמו‬ ‫חצב"‪ .‬אצטט מתוכו רק את הבית הרא־‬ ‫שון‪:‬‬ ‫"כמו חצב להתבצר‪ /‬במעבה האד־‬ ‫מה‪ /‬ולחכות לסיומה‪ /‬של העונה הכי‬ ‫חמה‪ /,‬ואחר כך להיתמר‪ /‬וכעמוד עשן‬ ‫לבן‪ /‬שמועה טובה להעביר‪ /‬שהחגים כבר‬ ‫באוויר"‪.‬‬ ‫מרגע שפתחה במילה "כמו"‪ ,‬ברור‬ ‫לכל שאין זה שיר על צמחים‪ .‬ברור שה־‬ ‫חצב הוא דימוי למי שיש לו שורשים בא־‬ ‫דמה והוא הכי עם הרגליים על הקרקע‪,‬‬ ‫מחובר וקשור; אבל הפריחה של החצב‬ ‫הופכת בדימוי שלה לעמוד עשן לבן‪ ,‬וע־‬ ‫מוד עשן מעלה על הדעת משהו רוחני‪,‬‬ ‫אוורירי‪ ,‬מרחף‪ ,‬ומכוון לאדם שרגליו על‬ ‫הקרקע וראשו בעננים‪ ,‬שילוב של רוח‬ ‫וחומר‪.‬‬ ‫בשני הדימויים שנזכרו – עץ התות‬ ‫והחצב – רציתי להדגים את הדרך להצל־‬ ‫חה בעזרת דימוי‪.‬‬ ‫בחרו את הדימוי המנצח שלכם‪ ,‬ושוו‬ ‫אותו תמיד לנגד עיניכם‪ .‬כתבו אותו לפ־‬ ‫ניכם‪ ,‬וכמו מנטרה‪ ,‬בכל הזדמנות‪ ,‬הביטו‬ ‫בו וקבלו ממנו תשובה – איך לתת‪ ,‬איך‬ ‫להתגבר על קושי‪ ,‬איך לזקוף קומה ולש־‬ ‫לב בין חומריות לרוחניות‪.‬‬ ‫כמובן שאלה רק דוגמאות‪ :‬לכל אחד‬ ‫המכשול או הדילמה העומדים בפניו‪ ,‬ועל‬ ‫כל אחד למצוא את הדימוי המנצח שלו‪.‬‬ ‫סדנה‬ ‫לעזרה עצמית‬ ‫באמצעות כתיבה‬ ‫‪8‬‬ ‫דורית זילברמן־גינזבורג היא סופרת ומנטורית לכתיבה‬ ‫"דפים אלה יגלו אם אני איהפך לגיבור של סיפור חיי‪ ,‬או שאת התפקיד הזה ימלא מישהו אחר" (צ'ארלס דיקנס‪" ,‬דייוויד קופרפילד")‬ ‫‪16.4.2012‬‬ ‫‪119‬‬