‫נפלאות התפיסה – איך המוח שלנו תופס את המציאות‬
‫אינפורמה ישראל‬
‫שולמית אסיף‬
‫‪1/1/2012‬‬
‫אחרי שפרשנו את כל הנחות היסוד‪ ,‬בואו נצא לדרך כדי לחקור את התפיסה שלנו ולקבוע לעצמנו‬
‫נקודות התייחסות חדשות‪.‬‬
‫הטכניקה לקריאה מהירה היא קלה!‬
‫אנחנו אלה שמקשים על עצמנו כי קשה לנו לעשות שינוי‪.‬‬
‫בואו נראה מה עושה‪ ,‬אם כן‪ ,‬המוח שלנו בלעדינו ונבין על מה אנחנו יכולים לסמוך וממה עלינו‬
‫להיזהר‪ .‬נרכיב ביחד רשימה של ‪ 9‬סעיפים שבהם נחקור מה המוח שלנו עושה‪ ,‬כרגע "בלעדנו"‪,‬‬
‫כלומר מבלי שאנו מודעים לכך‪ ,‬וכך נוכל להבין על מה ניתן לסמוך וממה צריך להיזהר‪.‬‬
‫אומר לכם מראש שכדי להמחיש טוב יותר את הרעיונות‪ ,‬השתמשתי בכל מיני סיפורים‪ ,‬תמונות‬
‫ורעיונות שאספתי באינטרנט‪ .‬גם אתם בוודאי תזהו חלק מהם‪ ,‬כי בטח כבר קיבלתם אותם במצגת‪,‬‬
‫במייל וכו'‪ .‬בקשה קטנה לי‪ :‬אנא‪ ,‬לפני שאתם מוצאים עצמכם עוברים הלאה כי "את זה כבר ראיתי"‪,‬‬
‫נסו לחכות לרגע‪ .‬סביר מאד להניח שאני משתמשת ברעיון הזה בצורה קצת שונה מהדרך בה‬
‫הכרתם אותו מכיוון שהמטרה היא שונה לגמרי‪.‬‬
‫אז‪ ..‬מוכנים?‬
‫דלית‬
‫כדי לצאת לדרך אספר לכם על חברה שלי דלית‪.‬‬
‫דלית היא בחורה נחמדה‪ ,‬בת ‪ ,29‬אקדמאית‪ ,‬רווקה‪ ,‬מחפשת בן זוג‪ .‬יום אחד נמאס לה לצפות‬
‫לאביר התכלת שייקח אותה על גבי סוסו הלבן אל טירתו הרומנטית‪ ,‬והיא קנתה כרטיס טיסה כדי‬
‫לצאת לבדה לטיול בחו"ל‪.‬‬
‫ביום הטיסה היא התייצבה בשדה התעופה כשלוש שעות לפני הטיסה‪ ,‬ממש לפי ההוראות‪ ,‬ואחרי ‪20‬‬
‫דקות כבר סיימה בעצם את תהליך הצ'ק‪-‬אין‪ .‬נשאר לה המון זמן לפני הטיסה‪ .‬אז אחרי שעלתה לרגל‬
‫לדיוטי‪-‬פרי ועדיין נותר לה המון זמן עד הטיסה‪ ,‬היא החליטה שתעביר את הזמן בקריאת ספר‪.‬‬
‫היא ניגשה לחנות הספרים וקנתה ספר והחליטה שתקרא אותו במרחב שבקצה ה"זרועות" של שערי‬
‫היציאה‪ ,‬שם יש הרבה יותר שקט ומקום לשבת‪.‬‬
‫בדרך לשערי היציאה דלית עצרה בדוכן שמוכר שוקולדים‪ .‬יש שם גם אגוזים למיניהם מצופים‬
‫בשוקולד‪ ,‬שקונים לפי משקל‪ .‬היא אספה אגוזים‪ ,‬שקדים‪ ,‬צימוקים מצופים בשוקולד והכינה לעצמה‬
‫שקית נייר מלאה בכל טוב‪.‬‬
‫כשהגיעה למחוז חפצה‪ ,‬דלית התיישבה על אחת מהכורסאות שם‪ .‬הכורסאות נמצאות בשלשות‬
‫ודלית התיישבה בכורסא הקיצונית מימין והתחילה לקרוא את הספר שלה‪.‬‬
‫לא עבר זמן רב ועל הכורסא הקיצונית משמאל התיישב‪ ...‬בחור‪ .‬דלית העיפה מבט קל וציינה לעצמה‬
‫– תוך כדי שהיא מעמידה פנים שהיא שקועה בקריאה עמוקה – שהבחור בהחלט מעניין ואף נראה‬
‫כל הזכויות שמורות לאינפורמה ישראל ושולמית אסיף | ‪www.in-forma.co.il‬‬
‫‪2‬‬
‫טוב‪ .‬אך לא עובר זמן רב ודלית מבחינה שהבחור‪ ,‬בשיא הטבעיות והשלווה‪ ,‬לוקח שוקולדים‬
‫מהשקית שמונחת על הכורסא האמצעית ואוכל להנאתו‪.‬‬
‫דלית נעצרת לרגע ואומרת לעצמה‪" :‬סליחה?! לא ממש זכור לי שמישהו ביקש ממני רשות לאכול את‬
‫השוקולדים שלי!"‪ ,‬וכדי להבהיר את הנקודה ולמי שייכים השוקולדים‪ ,‬דלית מושיטה את ידה ונוטלת‬
‫בהפגנתיות מה גם היא שוקולד מהשקית‪.‬‬
‫וכך זה ממשיך‪ :‬הוא אוכל שוקולד‪ ,‬היא אוכלת שוקולד‪ ,‬הוא אוכל שוקולד‪ ,‬היא – יותר ויותר עצבנית –‬
‫אוכלת גם היא שוקולד‪ ,‬ובינתיים עולה בה חמתה‪" :‬איזו חוצפה! איזה מין חינוך זה?! אם הוא היה‬
‫מבקש הייתי‪ ,‬הרי‪ ,‬נותנת לו ברצון‪ .‬אבל מה זאת ההתנהגות הזאת?"‪.‬‬
‫וכך זה ממשיך עד שנותר לו אגוז פקאן אחד אחרון‪.‬‬
‫בינה ובינה דלית תוהה מה יעשה עכשיו הבחור‪.‬‬
‫והבחור שלנו‪ ,‬בשיא הטבעיות והשלווה‪ ,‬לוקח לו את האגוז האחרון‪ ,‬שובר אותו לשניים‪ ,‬אוכל חצי‬
‫ומגיש לה את החצי השני בחיוך‪.‬‬
‫דלית עומדת להתפוצץ‪.‬‬
‫אך בדיוק מכריזים על הטיסה שלה‪ .‬דלית אוספת את חפציה ובכל האנרגיה שהיא יכולה לכנס‪ ,‬היא‬
‫קמה ממקומה‪ ,‬זורקת מבט של סלידה לכיוון הבחור ועולה למטוס‪ ,‬עצבנית‪.‬‬
‫הטיסה ממריאה‪ ,‬דלית נרגעת לאיטה‪ .‬מגיע הרגע בו ניתן לפתוח את חגורת הבטיחות ודלית תוהה‬
‫איך להעביר את שאר שעות הטיסה‪ .‬היא מחליטה לחזור לספר שלה‪.‬‬
‫היא מחלצת את התיק שלה מתחת למושב‪ ,‬מכניסה את היד כדי להוציא את הספר ו‪ ...‬במה פוגשת‬
‫ידה?‬
‫בשקית השוקולדים‪ ,‬כמובן‪.‬‬
‫אופס!‬
‫אלה לא היו השוקולדים שלה‪ ,‬מסתבר‪ ,‬אלא השוקולדים שלו‪ .‬אז אם מישהו היה פה לא בסדר ‪ -‬היא‬
‫חושבת ‪ -‬זה לא הבחור‪ ,‬זאת אני! וכמה בחורים כאלה אני מכירה שמוכנים שיאכלו להם חצי‬
‫מהשוקולדים וגם את האחרון הם נותנים לך בחיוך???‬
‫מכירים סיטואציות כאלה?‬
‫תודות לדלית אנו יכולים לנסח את הנחת היסוד שלנו במסע להבנת התפיסה‪:‬‬
‫המציאות אינה קיימת!‬
‫מה זאת אומרת המציאות אינה קיימת?‬
‫שקיימת רק התפיסה שלנו של המציאות‪.‬‬
‫בואו נחזור רגע לסיפור שלנו‪ ,‬לרגע בו דלית עדיין בטוחה שמדובר בשוקולדים שלה‪.‬‬
‫כל הזכויות שמורות לאינפורמה ישראל ושולמית אסיף | ‪www.in-forma.co.il‬‬
‫‪3‬‬
‫לו היינו עוצרים לרגע את התמונה והולכים לשאול את דלית מהי המציאות‪ ,‬היא הייתה – סביר להניח‬
‫– עונה לנו שיש פה בחור חוצפן שאוכל לי את השוקולדים שלי בלי רשות‪ ,‬נכון?‬
‫ואם היינו שואלים את הבחור שלנו‪ ,‬איננו יודעים את שמו‪ ,‬מהי המציאות? הוא היה עונה – סביר‬
‫להניח – שיש פה בחורה נחמדה אבל קצת עצבנית‪ ,‬שלא רק שאוכלת לו את השוקולדים שלו‪ ,‬אלא‬
‫גם כועסת עליו בו זמנית משום מה‪...‬‬
‫אך גם המציאות של דלית השתנתה כשהיא הבינה שלא מדובר בשוקולדים שלה אלא בשלו‪ ,‬ושהיא‬
‫בעצם הייתה זו שהתנהגה לא כראוי‪.‬‬
‫מה היה חוסך מדלית את עוגמת הנפש )ואולי עוזר לה למצוא בן זוג תוך כדי(?‬
‫בטח תענו‪ :‬היא הייתה יכולה להגיד לו‪ ,‬לתקשר איתו‪.‬‬
‫אבל זה צעד שדורש אומץ‪.‬‬
‫יש משהו שאפשר לעשות עוד לפני כן‪ ,‬עם עצמך‪ ,‬והוא אינו דורש כל אומץ‪.‬‬
‫קוראים לזה ספק בריא‪.‬‬
‫דלית הייתה יכולה לשאול את עצמה אם הוציאה בכלל את שקית השוקולדים מהתיק‪ ...‬או – צעד‬
‫מרחיק לכת – אולי אפילו לבדוק את התיק‪ ...‬מה שבטוח הוא שבאותו הרגע היא הייתה משוכנעת‬
‫שהפירוש שהיא נתנה למציאות הוא הפירוש האפשרי היחיד‪ .‬הספק הבריא‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬זה‬
‫שבפשטות בא לבדוק אם התשובה שניתנה היא התשובה היחידה האפשרית‪ ,‬יכול לעזור לנו לראות‬
‫דברים מנקודת מבט שונה ולפתוח בפנינו אפשרויות נוספות‪ ,‬כמו למשל לקרוא מהר‪...‬‬
‫מה שהמוח שלנו שואל את עצמו אוטומאטית‬
‫בכל שנייה מגיעים כארבעה מיליארד גירויים אל המוח שלנו‪ .‬כדי לברור את הגירויים שהוא יוכל‬
‫להביא לתודעתנו‪ ,‬המוח שלנו שואל את עצמו אוטומאטית כל הזמן שתי שאלות‪:‬‬
‫מה זה? מה אני צריך לעשות?‬
‫כל זה נעשה בצורה אוטומאטית‪ ,‬כפי שאמרנו‪ ,‬מכאנית לחלוטין ולרוב איננו מודעים לתהליך הזה‪.‬‬
‫התשובה שהמוח מספק לעצמו היא זו שתגדיר את ההתנהגות שלנו‪.‬‬
‫זהו כמובן מצב דינאמי ומשתנה‪ ,‬מצב שמחייב אותנו לשאול את עצמנו‪ :‬מי מחליט? מי נותן את‬
‫התשובה? ממה היא נובעת?‬
‫מה שבטוח הוא שאם אנו רוצים שמשהו ישתנה‪ ,‬אם אנו רוצים באמת לתפוס את השליטה‪ ,‬אנו‬
‫חייבים להציב כאן שאלה נוספת‪ ,‬שלישית‪ .‬זו כבר לא שאלה שמגיעה באופן אוטומאטי‪ ,‬אלא דורשת‬
‫רצון וכוונה‪:‬‬
‫מה אני רוצה להשיג?‬
‫השאלה הזאת מכילה בתוכה את אותו הספק הבריא שדלית הייתה צריכה לגייס לעצמה‪ ,‬אותו הספק‬
‫בתשובה הראשונה והמכאנית שנתנה ואשר מאפשר בדיקה מחודשת‪.‬‬
‫כל הזכויות שמורות לאינפורמה ישראל ושולמית אסיף | ‪www.in-forma.co.il‬‬
‫‪4‬‬
‫אני‪ ,‬אגב‪ ,‬אוהבת להבדיל בין ספק לבין סקפטיות‪ .‬הספק מזמין אותנו לחקור ולבדוק‪ ,‬לוודא‪ ,‬בעוד‬
‫שהסקפטיות מגיעה כדי לשלול‪.‬‬
‫השאלה הזאת גם מכוונת אותנו למטרה‪ ,‬אך לכך נגיע מאוחר יותר‪.‬‬
‫איך אנחנו קוראים היום?‬
‫מ צ י א ו ת ‪ <-‬מציאות ‪ <-‬המציאות אינה קיימת‬
‫↓‬
‫אותיות‬
‫↓‬
‫שהופכות למילים‪,‬‬
‫↓‬
‫שמוכלות במשפטים המעניקים להן תוכן ומשמעות‪.‬‬
‫נכון?‬
‫האמנם?‬
‫בואו נבדוק את הנחת הבסיס הזאת‪.‬‬
‫להלן תמצאו פסקה בעברית‪.‬‬
‫אני מבקשת שתקראו אותה וגם תבינו מה אתם קוראים‪ ,‬אוקי?‬
‫שימו לב‪ ,‬אני כבר מפרידה בין קריאה והבנה‪ .‬ואכן‪ ,‬כולנו יודעים שאפשר לקרוא משהו ולא להבין‬
‫אותו כלל וכלל‪ ,‬נכון? כולנו התנסינו בכך‪ .‬אבל הפעם אבקש מכם לא רק להבין את מה שאתם‬
‫קוראים‪ ,‬אלא גם להתבונן מה קורה‪ ,‬מה ניתן ללמוד על המוח והתפיסה‪.‬‬
‫זה באמת עובד‪ ...‬תראו בעצמכם‬
‫בעקובת מקחר שנשעה באוניבסטירה אנליגת‪ ,‬זה לא מנשה באיזה סדר אתה כתוב את‬
‫האותוית כל עוד האות הרשואנה והארוחנה בקמום הכנון‪ .‬השאר יוכל ליוהת באגלן שלם‬
‫ואתה עיידן יוכל לרקוא בלי ביעה‪ .‬זאת בלגל שאנו לא קוארים כל אות בעמצה אלא את‬
‫כל המליה עם ההקשר ההגיוני שלה‬
‫נמחד‪ ,‬לא?‬
‫נחמד‪ ,‬לא? נכון שכולנו הצלחנו לקרוא?‬
‫חלק אפילו ימצאו שרק בשלב מאוחר יותר הם שמו לב שהאותיות מבולבלות‪.‬‬
‫חלק‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬קודם נתקעו‪ ,‬אבל ברגע שהבנו שצריך להתעלם מהבלגן ופשוט "לזרום" עם זה‪,‬‬
‫הצלחנו לקרוא את זה כאילו זה כתוב נכון?‬
‫ראיתם את השאלה ההתחלתית‪ :‬מה זה? מה אני צריך לעשות?‬
‫ו‬
‫איך זה יכול להיות?‬
‫אגב‪ ,‬הנה זה באנגלית‪:‬‬
‫כל הזכויות שמורות לאינפורמה ישראל ושולמית אסיף | ‪www.in-forma.co.il‬‬
‫‪5‬‬
‫‪The phenomenal power of the human mind‬‬
‫‪I cdnuolt blveiee taht I cluod aulaclty uesdnatnrd waht I was rdanieg‬‬
‫‪The phaonmneal pweor of the hmuan mnid! Aoccdrnig to a rscheearch at Cmabrigde‬‬
‫‪Uinervtisy, it deosn't mttaer inwaht oredr the ltteers in a wrod are, the olny iprmoatnt tihng‬‬
‫‪is taht the frist and lsat ltteer be in the rghit pclae. The rset can be a taotl mses and you can‬‬
‫‪sitll raed it wouthit a porbelm. Tihs is bcuseae the huamn mnid deos not raed ervey lteter by‬‬
‫‪istlef, but the wrod as a wlohe. Amzanig huh? Yaeh, and I awlyas thought slpeling was‬‬
‫‪ipmorantt.‬‬
‫‪NOTE: I read this somewhere and I just had to pass it around. I do not know the origins of‬‬
‫‪the text‬‬
‫הצלחתם?‬
‫למי שיודע אנגלית זה היה אפילו יותר קל מלקרוא את זה בעברית‪ ,‬נכון?‬
‫למה?‬
‫כי באנגלית יש לנו עיצורים ותנועות‪ .‬אנחנו כבר ידענו אילו צלילים יש במילה וזה הקל עלינו‪.‬‬
‫מה נותן את הצלילים בעברית?‬
‫הניקוד‪.‬‬
‫אבל מוקדם מאד בבית הספר אנו מתחילים לקרוא בלי ניקוד‪ ,‬נכון?‬
‫אז איך אנחנו יודעים מה כתוב?‬
‫מתוך ההקשר‪.‬‬
‫אנו מסיקים מההקשר את המשמעות שתהיה למילה המסוימת‪.‬‬
‫וכך הפרכנו‪ ,‬כבר מההתחלה‪ ,‬את הצורך לקרוא כל אות ואות‪ ,‬מה שמאפיין את הקריאה האיטית‬
‫שלנו‪.‬‬
‫אם כן‪ ,‬ברשימה שלנו‪ ,‬החוקרת איך המוח תופס את המציאות‪ ,‬סעיף מספר ‪ 1‬יהיה‪:‬‬
‫‪ .1‬המוח מבין לפי ההקשר‪.‬‬
‫אנו‪ ,‬אגב‪ ,‬ממש לא הראשונים שהגיעו למסקנה הזאת‪ .‬בשנות השלושים של המאה ה‪ ,20-‬קבוצת‬
‫חוקרים בגרמניה יסדו תנועה בשם ֵגשטָ אלט‪ .‬התנועה הזאת חקרה את החוקים שלפיהם מתנהג‬
‫המוח שלנו‪ .‬את הכלל הראשון של הגשטאלט כולנו מכירים‪:‬‬
‫כל הזכויות שמורות לאינפורמה ישראל ושולמית אסיף | ‪www.in-forma.co.il‬‬
‫‪6‬‬
‫השלם גדול מסכום חלקיו‪.‬‬
‫הכלל השני שהם מצאו היה‪:‬‬
‫המוח תלוי בהקשר והוא מתנהל לפי חוקים אשר עוזרים לו לארגן את המציאות‬
‫ההקשר‪ ,‬אם כן‪ ,‬עוזר למוח שלנו להבין את המציאות גם כשלא מדובר בניקוד של המילה‪.‬‬
‫אך הפסקה המבולגנת שקראנו נכון מלמדת אותנו דברים נוספים‪.‬‬
‫בואו נראה אותה שוב‪:‬‬
‫זה באמת עובד‪ ...‬תראו בעצמכם‬
‫בעקובת מקחר שנשעה באוניבסטירה אנליגת‪ ,‬זה לא מנשה באיזה סדר אתה כתוב את‬
‫האותוית כל עוד האות הרשואנה והארוחנה בקמום הכנון‪ .‬השאר יוכל ליוהת באגלן שלם‬
‫ואתה עיידן יוכל לרקוא בלי ביעה‪ .‬זאת בלגל שאנו לא קוארים כל אות בעמצה אלא את‬
‫כל המליה עם ההקשר ההגיוני שלה‬
‫נמחד‪ ,‬לא?‬
‫הסיבה שבגינה יכולנו לקרוא את הבלגן הזה ולהבין אותו הייתה שאנו לא קוראים אותיות שהופכות‬
‫למילים‪ ,‬אלא אנו קוראים תבניות‪ .‬ואכן‪ ,‬המילה גשטאלט עצמה משמעותה תבנית‪.‬‬
‫הכלל שתנועת הגשטאלט ניסחה ביחס לזה נקרא עיקרון הקרבה‪.‬‬
‫עיקרון הקרבה טוען שכאשר אלמנטים נמצאים בקרבה פיזית אחד לשני‪ ,‬הם נתפסים כמכלול‪.‬‬
‫ראו את הריבועים האלה המפוזרים במרחב‪ .‬אנו לא מצליחים למצוא את‬
‫התבנית ולכן פשוט קולטים אותם כריבועים מפוזרים במרחב‪.‬‬
‫אך ברגע בו הריבועים האלה מסודרים בסדר שאנו תופסים כמכלול בעל משמעות‬
‫משלו‪ ,‬מאותו הרגע נעלמת החשיבות של מיקום הריבוע הספציפי בתוך התבנית‬
‫ומהרגע בו התבנית תהיה מוכרת לנו‪ ,‬נתפוס אותה כתבנית‪.‬‬
‫הכלל השני שלנו‪ ,‬אם כן‪ ,‬יהיה‪:‬‬
‫‪ .2‬המוח תופס תבניות‬
‫דניאל כהנמן‪ ,‬חתן פרס נובל לכלכלה‪ ,‬כתב בספרו "‪ "Thinking fast and slow‬על הנטייה שלנו לחפש‬
‫תבניות‪ ,‬וכיצד נטייתנו זו גורמת לנו להחליט לגבי דבר זה או אחר מבלי לאסוף מספיק נתונים‪ ,‬אלא‬
‫פשוט בשל התבנית הראשונה שהמוח שלנו מזהה‪ .‬זהו צורך קיומי ממש ונובע מהמנגנונים במוח‬
‫האמונים על ההישרדות‬
‫כל הזכויות שמורות לאינפורמה ישראל ושולמית אסיף | ‪www.in-forma.co.il‬‬
‫‪7‬‬
‫המהירות האמתית של המוח‬
‫בואו נראה מה עוד אנו יכולים ללמוד מהפסקה שקראנו‪.‬‬
‫אצל מעל ‪ 1500‬האנשים שעשו את התרגיל הזה בקורסים שלי‪ ,‬בדרך כלל קורה שברגע שהם רואים‬
‫את הפסקה יש רגע של בלבול‪ .‬ניתן אז להיווכח ממש שהמוח שואל את עצמו‪ :‬מה זה? מה אני צריך‬
‫לעשות עם זה? אך מהרגע שבו הבנו שצריך להתעלם מהבלגן ולתת למוח להבין לבדו ‪ -‬או אם‬
‫להשתמש בסלנג‪ ,‬צריך פשוט לזרום – אנו קוראים את הפסקה הזאת במהירות הרגילה לנו‪ ,‬כאילו‬
‫היא כתובה נכון‪.‬‬
‫נכון?‬
‫שמתם לב לכך?‬
‫היו גם כאלה שאמרו לי שרק באמצע הפסקה הם הבחינו שהיא בכלל מבולגנת‪...‬‬
‫ובכן‪ ,‬כדי שזה יקרה‪ ,‬צריך שיהיה בנו חלק שהוא יותר מהיר מאתנו‪ ,‬יותר אינטליגנטי מאתנו‪ ,‬אשר‬
‫מבלי שאנו שמים לכך לב מארגן את הנתונים עבורנו‪.‬‬
‫ואכן‪ ,‬מחקרים מדעיים מוכיחים היום כי המוח מבין כחצי שנייה לפני שאנו מודעים לכך‪.‬‬
‫חצי שנייה!‬
‫חשוב שנבין שזהו זמן השקול לנצח במונחי המוח‪.‬‬
‫כדי להבהיר לנו את חשיבותן המכרעת של עשיריות השנייה‪ ,‬מספיק שנתייחס אל עולם הספורט‪.‬‬
‫כולנו מודעים להבדל הגדול שיש בין לעמוד על הפודיום הגבוה ביותר‪ ,‬המסומן במספר ‪ ,1‬כשעל‬
‫החזה שלך יש את מדליית הזהב‪ ,‬ראשך מתבונן בדגל וברקע מתנגן ההימנון של מדינתך‪ ,‬ובין פודיום‬
‫מספר ‪ ,2‬נמוך יותר‪ ,‬מדליית כסף על החזה‪ ,‬ראש מתבונן בדגל וברקע מתנגן ההימנון של מי שנמצא‬
‫במקום הראשון‪...‬‬
‫מייקל פלבס‪ ,‬האיש שזכה ב‪ 8-‬מדליות זהב באולימפיאדה בביג'ין )ובכך שבר את שיא העולם למספר‬
‫מדליות זהב למתחרה יחיד(‪ ,‬זכה במדליית הזהב במשחה למאה מטר פרפר כשבינו ובין הזוכה‬
‫במקום השני‪ ,‬מילוראד צ'אביץ'‪ ,‬מבדילה מאית )!( שניה‪ .‬אין לנו שום תפיסה מודעת למאית שנייה‪.‬‬
‫אני בטוחה שמייקל פלבס היה לוקח בשמחה את חצי השנייה שעוברת מהרגע שבו המוח הבין ועד‬
‫הרגע שאנו מודעים להבנה הזאת‪.‬‬
‫ובכן‪ ,‬אני מעיזה להכריז כאן כי אותו פרק הזמן שעובר בין התפיסה ובין המודעות לתפיסה הוא הוא‬
‫האחראי להרבה מהסחות הדעת שלנו‪ ,‬מאיבוד הקשב שלנו‪ .‬אנחנו פשוט הולכים לאיבוד בפרק הזמן‬
‫הזה‪.‬‬
‫למה אני מרשה לעצמי להצהיר זאת?‬
‫כי כולנו‪ ,‬או כמעט כולנו‪ ,‬התנסינו בתרחיש הנ"ל‪ :‬יש לנו בחינה או הגשה ויש לנו שלושה שבועות‬
‫להתכונן לבחינה או להגשה‪ ,‬אבל אנחנו לא עושים כלום עד יומיים – במקרה הטוב – או יום אחד‬
‫כל הזכויות שמורות לאינפורמה ישראל ושולמית אסיף | ‪www.in-forma.co.il‬‬
‫‪8‬‬
‫לפני המבחן‪ .‬אבל ביום הזה שלפני המבחן‪ ,‬תחת לחץ אדיר‪ ,‬אנחנו לומדים כל הלילה כמו מטורפים‪,‬‬
‫ואנו מביאים לידי ביטוי רמת ביצועים‪ ,‬פרפורמנס‪ ,‬יכולת של ריכוז ויכולת של הבנה ומהירות ויעילות‬
‫שאין לנו בכל השלושה שבועות האחרים האלה‪ ,‬נכון? כולנו מכירים את זה‪.‬‬
‫בחור שלמד אצלי קריאה תלת מימדית אמר לי בקורס‪" :‬אני לא הייתי לומד בכל הסמסטר כי אין לי כל‬
‫יכולת של ריכוז וקשב"‪ .‬הוא היה דייל וסטודנט לתואר שני‪ ,‬כלומר כבר עבר כמה מבחנים בחייו‪.‬‬
‫יומיים לפני המבחן הוא היה לומד סמסטר שלם‪ .‬אז ‪ -‬ותסלחו לי על הפרובוקציה ‪ -‬השאלה שצריכה‬
‫להישאל היא‪ :‬מי אתה? אתה זה של הפרעות הקשב והריכוז‪ ,‬או אתה זה שמסוגל ביומיים ללמוד‬
‫סמסטר שלם?‬
‫אתם מבינים את הסתירה? כי כדי לשבת וללמוד ביומיים סמסטר שלם צריך יכולת קשב וריכוז‬
‫מדהימה! אבל זה עובד רק בעקבות הלחץ‪ .‬אני מוצאת שזה משהו ששווה להרהר עליו‪...‬‬
‫החוק השלישי‪ ,‬אם כן‪ ,‬הוא‬
‫‪ .3‬המוח מארגן את הנתונים‪.‬‬
‫מישהו בתוכנו‪ ,‬חלק בנו‪ ,‬עוד לפני שאנו מודעים לכך‪ ,‬מארגן את הנתונים עבורנו‪.‬‬
‫או‪ ,‬כמו שאומר לי כבר ‪ 19‬שנה מי שהוא המורה שלי‪ ,‬מר פטריציו פאולטי‪" :‬יש בנו חלק שהוא יותר‬
‫אינטליגנטי מאתנו"‪.‬‬
‫קריאה ורגשות‬
‫נמשיך הלאה במסע להכרת התפיסה שלנו‪ .‬בקורסים שלי אני מקרינה בזו אחר זו על גבי מסך לבן‬
‫את המילים האלה ואני מבקשת לקרוא אותן כמה שיותר מהר בקול רם ולהשתדל גם להתבונן מה‬
‫קורה לנו תוך כדי‪ ,‬שכן זה נעשה כדי ללמוד איך אנו בנויים‪ .‬המילה הראשונה היא‪:‬‬
‫נו ׄ ְר ׇמ ׅלי ַז ְציׇ ה‬
‫המילה השניה היא‪:‬‬
‫רשינו ׄחַ‬
‫הֵ פְּ ׇט ׇפּ ַר ׇפּ ׅ‬
‫כן‪ ...‬אני יודעת‪ ,‬זו מילה מוזרה‪ .‬המשמעות שלה אמורה להיות‪ :‬הכוח שמניע את היקום‪ .‬אינני יודעת‬
‫אם המילה עצמה קיימת‪ ,‬אך היא מופיעה בספר )סיפורי בעל זבוב לנכדו‪ ,‬ג‪ .‬א‪ .‬גורדג'ייף‪ ,‬הוצאת‬
‫שוקן(‪ ,‬ספר שמלא במילים מוזרות שכאלה‪.‬‬
‫אז מה קרה לנו? מה קרה בפעם הראשונה שקראתם את המילה נורמליזציה? הכרתם אותה?‬
‫מדובר בתופעה שמאפיינת את המוח שלנו‪ .‬לא קרה דבר‪ ,‬נכון? פשוט קראנו את המילה‪.‬‬
‫כל הזכויות שמורות לאינפורמה ישראל ושולמית אסיף | ‪www.in-forma.co.il‬‬
‫‪9‬‬
‫ומה קרה‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬בפעם הראשונה שקראנו את המילה "הפטפרפרשינוח"? נעצרנו‪ ,‬גמגמנו‪,‬‬
‫הססנו‪.‬‬
‫טכנית אין לנו כל בעיה לקרוא את המילה הזאת‪ ,‬היא אפילו מנוקדת! אז מדוע אנחנו מסתבכים‬
‫בקריאה שלה?‬
‫התשובה היא‪ :‬המבוכה‪ .‬אנחנו לא מבינים מה באמת כתוב שם‪ ,‬אז אנחנו נעצרים‪.‬‬
‫למען האמת‪ ,‬אין בין המבוכה הזאת למיומנות הקריאה דבר מן המשותף‪ ,‬המבוכה הזאת היא רגשית‬
‫בעוד שמלאכת הקריאה היא מוטורית‪ ,‬תנועתית‪ .‬אנו רואים‪ ,‬אם כן‪ ,‬שבתהליך הקריאה מתערבים גם‬
‫גורמים שאין ביניהם ובין הקריאה דבר ומדובר‪ ,‬בעצם‪ ,‬בתהליכים רגשיים‪.‬‬
‫ואכן‪ ,‬מספיק שאם קרה לנו‪ ,‬כשהיינו קטנים‪ ,‬שהקראנו בקול רם בכיתה והאחרים צחקו עלינו‪ ,‬נוצר‬
‫בנו מעצור וגישה שהיא "אנטי קריאה"‪ ,‬כי זה לא נעים‪.‬‬
‫במשפחות רבות יש את הטראומה השנתית שנקראת "סדר פסח"‪ .‬במשפחה שלי‪ ,‬כמו במשפחות‬
‫רבות אחרות‪ ,‬זה עובד כך‪ :‬יש את הספר הזה בארמית‪ ,‬ההגדה של פסח‪ ,‬שמשמעות תכניו סתומה‬
‫לגבי רבים מאתנו‪ ,‬בעיקר בשל השפה‪ .‬ואז תלוי ליד מי אתה מתיישב השנה ומאיפה תתחיל‬
‫ההקראה וכך נופל בחיקך קטע זה או אחר‪ .‬ישנם קטעים יותר קלים או פשוט מוכרים יותר – "והיא‬
‫שעמדה לאבותינו ולנו" – ויש קטעים שבהם יש שמות מוזרים ומדברים על מכות על המים וביבשה‬
‫וקשה להבין מה בעצם אומרים שם‪ ,‬ותמיד יש את הדודות הנחמדות – וזה כדי לא לדבר על מה‬
‫שקורה בבית הכנסת‪ ,‬שם תמיד יש את הנשמות הטובות שרק מחכות לתקן אותך – אז הדודה‬
‫הנחמדה אומרת‪" :‬יופי‪ ,‬יוסי השנה קרא נהדר‪ ,‬אבל דני‪ ,"....‬ודני בטראומה ובשנה הבאה הוא כבר לא‬
‫ירצה לקרוא‪.‬‬
‫אני יודעת‪ ,‬זה נשמע קצת מוגזם‪ ,‬אבל אנו מבינים שפעמים רבות דווקא תהליכים שלא קשורים‬
‫לקריאה מגדירים את יכולת הקריאה שלנו‪ .‬פעמים רבות אני פוגשת אנשים שניסיון עבר עגום‬
‫בקריאה פשוט השאיר אותם שם‪ ,‬עם חוסר היכולת וזאת‪ ,‬וזאת למרות שבתחומים רבים הם מהירים‬
‫ויעילים‪.‬‬
‫פגשתי פעם בעל חברה מצליחה שיש לו ‪ 20‬עובדים והוא היום לומד לבד דיני עבודה וכן ראיית‬
‫חשבון דרך האינטרנט‪ ,‬כשבכוונתו לעבור באופן עצמאי את בחינות הלשכה‪ ...‬ובכן‪ ,‬כשקראנו קטע‬
‫קריאה כדי למדוד את מהירות הקריאה ההתחלתית‪ ,‬את נקודת המוצא‪ ,‬הוא קרא במהירות של ‪60‬‬
‫מילים לדקה‪ ,‬ממש קצב של ילד בכיתה א' או ב'‪ .‬היה ברור מלכתחילה שהקצב הזה הוא לא הגיוני‬
‫ולא תואם את כל מה שהוא עושה בחייו‪ .‬ואז גילינו שבבית הספר היסודי הוא היה נחשב תלמיד גרוע‪,‬‬
‫צחקו עליו‪ ,‬ומאותו הרגע היה לכל נושא הקריאה סימן מינוס‪ .‬ברגע שהשתחרר המעצור הרגשי הזה‪,‬‬
‫תוך דקה אחת‪ ,‬הבחור שילש את קצב הקריאה שלו!‬
‫סעיף מספר ‪ 4‬ברשימה שלנו‪ ,‬אם כן‪ ,‬יהיה‪:‬‬
‫‪.4‬‬
‫המוח מחפש את ומרגיש בנוח עם‬
‫המוכר‪.‬‬
‫ההצהרה הזאת מכילה בתוכה גם הניגוד שלה‪ :‬המוח שלנו מרגיש מבוכה בכל פעם שהוא נפגש‬
‫במשהו שאינו מוכר‪.‬‬
‫כל הזכויות שמורות לאינפורמה ישראל ושולמית אסיף | ‪www.in-forma.co.il‬‬
‫‪10‬‬
‫אבל שתי המילים האלה יכולות ללמד אותנו עוד דברים נוספים‪.‬‬
‫נו ׄ ְר ׇמ ׅלי ַז ְציׇ ה‬
‫רשינו ׄחַ‬
‫הֵ פְּ ׇט ׇפּ ַר ׇפּ ׅ‬
‫נו ׄ ְר ׇמ ׅלי ַז ְציׇ ה‬
‫רשינו ׄחַ‬
‫הֵ פְּ ׇט ׇפּ ַר ׇפּ ׅ‬
‫נו ׄ ְר ׇמ ׅלי ַז ְציׇ ה‬
‫רשינו ׄחַ‬
‫הֵ פְּ ׇט ׇפּ ַר ׇפּ ׅ‬
‫דיימנו לעצמכם שהמילים האלה היו מופיעות אחת אחרי השניה‪ ,‬כל אחת בנפרד על גבי מסך לבן‪.‬‬
‫בפעם הראשונה שנתקלנו במילה נורמליזציה‪ ,‬קראנו אותה בתשומת לב מסוימת‪ ,‬אך זו הלכה‬
‫ופחתה בפעם השניה‪ ,‬ובפעם השלישית ‪ -‬בואו נהיה כנים ‪ -‬כבר הייתה תחושה של "די‪ ,‬כבר ראיתי‬
‫את זה"‪ ,‬נכון? כך גם לגבי הפטפרפרשינוח – גם אם עדיין לא הבנו את המשמעות‪ ,‬היא כבר בכל‬
‫מקרה הייתה מוכרת יותר‪.‬‬
‫מה ניתן להסיק מכך?‬
‫חוק חמישי לדרך בה המוח תופס את המציאות‪:‬‬
‫‪ .5‬המוח שלנו לומד מהר‪.‬‬
‫לא נדרש הרבה‪ ,‬אם כן‪ ,‬כדי ללמוד דברים חדשים‪.‬‬
‫החוקים ששולטים על היקום‬
‫נעצור לרגע כדי להביא בחשבון את אחד מחוקי הטבע אשר שולטים על כל דבר על פני כדור הארץ‪:‬‬
‫חוק המטוטלת‪ ,‬או חוק הדואליות‪ .‬אם נטלטל חוט עם משקולת לצעד אחד‪ ,‬הוא לא יחזור חזרה אל‬
‫ציר האמצע‪ ,‬אלא ימשיך בדרכו עד הנקודה מצידו השני של הציר‪ ,‬זהה לנקודה אליו הגיע קודם‪.‬‬
‫תופעה זו נוסחה בפתגמים רבים בערך כך‪ :‬ככל שהפסגה גבוהה יותר‪ ,‬כך עמוקה הנפילה‪ .‬זה אומר‬
‫שכל תופעה על פני כוכב הלכת שלנו נושאת בתוכה הן את ה"פלוס" והן את ה"מינוס" באותה מידה‪.‬‬
‫גם הרשימה הזו שאנו מרכיבים מצייתת לחוק זה ולכן‪ ,‬כל אחד מהסעיפים שציינו מעלה הוא בו‬
‫זמנית לטובתנו ולרעתנו‪.‬‬
‫בוא ננסה להבין טוב יותר‪:‬‬
‫למשל‪ ,‬אמרנו שהמוח מבין לפי ההקשר‪ .‬מתי זה לטובתנו? הנה‪ ,‬הצלחנו לקרוא פסקה שהאותיות‬
‫בה היו מבולגנות ובכל זאת הבנו את התוכן‪ .‬מתי זה לרעתנו? זוכרים את החברה דלית והשוקולדים‬
‫שלה? היא הסיקה מסקנות מוטעות מההקשר‪....‬‬
‫וכך זה לגבי כל אחד מהסעיפים שכבר מצאנו וגם לגבי אלה שיגיעו‪.‬‬
‫מה יגדיר‪ ,‬אם כן‪ ,‬אם התנהלות המוח תהיה לטובתנו או לרעתנו?‬
‫כל הזכויות שמורות לאינפורמה ישראל ושולמית אסיף | ‪www.in-forma.co.il‬‬
‫‪11‬‬
‫הנוכחות שלנו‪ ,‬הבעלות שלנו על התהליך‪.‬‬
‫כרגע המוח מתנהל כך לפי רצונו‪ ,‬כלומר כל התופעות האלה קורות באופן מכאני ומקרי‪ ,‬בהתאם‬
‫לנסיבות של הרגע‪.‬‬
‫אנו לא מודעים לדרך בה הוא הסיק משמעות מההקשר‪ ,‬אנו לא יודעים איך המוח ארגן את הנתונים‪.‬‬
‫אנו רק חווים את התוצאה‪.‬‬
‫אך אם נהיה מודעים לחוקים האלה ונתחיל לאמן את עצמנו להפעיל את החוקים באופן רצוני‪ ,‬הרי‬
‫שהם יכולים לשמש לנו כדרכי קיצור‪.‬‬
‫התניות והרגלים‬
‫נמשיך הלאה‪ .‬מה אתם‬
‫רואים בתמונה הזאת?‬
‫בדרך כלל התשובות נעות בין עננים‪ ,‬תצלום אוויר‪ ,‬תצלום רנטגן ועוד‪ ,‬אך יש מי שרואה פרה‪.‬‬
‫רואים את הפרה?‬
‫ואכן‪ ,‬זוהי פרה‪ .‬ראו את השרטוט‪:‬‬
‫עכשיו אתם בוודאי רואים את‬
‫הפרה בתמונה‪ ,‬נכון?‬
‫אך הבעיה היא שמהרגע שבו ראיתם את הפרה‪ ,‬אין לכם יותר‬
‫אפשרות לראות כאן דברים אחרים‪.‬‬
‫בקורסים שלי אני אוהבת לעשות ניסוי‪ .‬אני לוקחת ליד כוס קרטון חד פעמית‪ ,‬מאלה המשמשות‬
‫למשקאות חמים‪ ,‬מחזיקה אותה בידי ושואלת את האנשים מה זה‪ .‬כמובן התשובה היא "כוס"‪.‬‬
‫לשאלה‪ :‬ומה עוד? אחרי כשלוש פעמים בהן התשובה ממשיכה להיות "כוס"‪ ,‬אנשים זזים אל עבר‬
‫קרטון‪ ,‬גליל נייר‪ ,‬קפה וכו' ורק לעיתים רחוקות ולאחר התעקשות אני שומעת תשובות יצירתיות יותר‬
‫כמו תוף‪ ,‬עציץ‪ ,‬אהיל‪ ,‬טלפון ואפילו‪ ...‬כסא לגמדים‪.‬‬
‫מה שגורם לנו להתעקש על הכוס הוא השימוש‪ ,‬כלומר ההתוויה של החפץ והתיוק שלו במוח כ"כוס"‪.‬‬
‫כל הזכויות שמורות לאינפורמה ישראל ושולמית אסיף | ‪www.in-forma.co.il‬‬
‫‪12‬‬
‫איוון פטרוביץ' פבלוב )‪ 14‬בספטמבר ‪ 27 - 1849‬בפברואר ‪ ,(1936‬זוכה פרס נובל לפיזיולוגיה‬
‫ורפואה‪ ,‬היה מדען ופיזיולוג רוסי‪ .‬הוא ערך ניסוי עם כלבים‪ :‬הוא היה מצלצל בפעמון ונותן להם מזון‪.‬‬
‫בכל פעם‪ ,‬צלצול בפעמון בישר את הגשת המזון‪ .‬לאחר זמן מה פבלוב נוכח שהכלבים מריירים‬
‫)מייצרים ריר( בכל פעם שהם שומעים את הפעמון‪ ,‬וזאת אף ללא שהוגש להם כל מזון‪ .‬פבלוב התווה‬
‫את המושג "התנייה קלאסית" והוכיח שרפקלסים מותנים הם מיומנות נרכשת‪.‬‬
‫החוק השישי שלנו‪ ,‬אם כן‪ ,‬יהיה‪:‬‬
‫‪.6‬‬
‫המוח מותנה‪.‬‬
‫המוח‪ ,‬אם כן‪ ,‬באופן אוטומאטי לאחר כל גירוי‪ ,‬אחרי ששאל עצמו‪ :‬מה זה? מה אני צריך לעשות?‬
‫נותן את התשובה לה הוא מותנה‪ .‬אנו תמיד מגיבים באותה צורה לאותו כפתור שנלחץ‪ .‬ובקריאה?‬
‫אנו תמיד משייכים מילה מסוימת לעולם התוכן שאנו מותנים לו‪.‬‬
‫ניקח לדוגמה את המילה "אבן"‪ .‬לסתת או בנאי מדובר יהיה בחומר גלם‪ .‬אך זו יכולה להיות גם אבן‬
‫טובה שמעטרת תכשיט‪ ,‬או חומר גלם לפסל או‪ ,‬עבור הנער‪ ,‬סתם אבן שמשליכים‬
‫במקרה זה‪ ,‬קל לנו לראות כיצד החוק הזה משחק לרעתנו‪ .‬איך ניתן‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬להשתמש בו?‬
‫כשאנו משתמשים בנטייה של המוח ליצור תהליכים אוטומאטיים כדי ליצור התניות רצוניות שישמשו‬
‫אותנו‪ .‬זה יכול לחסוך לנו זמן רב ואנרגיה רבה ביצירת הרגלים מועילים יותר‪ .‬דוגמה ברורה לכך נוכל‬
‫לראות בנהיגה‪ :‬כשהתחלנו ללמוד נהיגה היינו צריכים לחשוב על כל תנועה שאנו עושים וכתוצאה‬
‫מכך‪ ,‬הנהיגה עצמה הייתה איטית ומקרטעת‪ .‬אך למזלנו המוח – ומאוחר יותר נראה איזה חלק בו –‬
‫הפנים את המיומנות ועם הזמן אנו נוהגים בטבעיות ואף מסוגלים לעשות פעולות נוספות תוך כדי‪.‬‬
‫והנה משהו נוסף שבוודאי כולכם מכירים‪:‬‬
‫האם אתם רואים את האשה הצעירה?‬
‫או האם אתם רואים את הזקנה?‬
‫וכאן?‬
‫האם אתם רואים את האינדיאני?‬
‫או האם את האסקימוסי?‬
‫ומדוע? מדוע את זה או את השני?‬
‫לפי המחקרים‪ ,‬וגם לפי מה שאמרו חוקרי הגשטאלט כבר לפני יותר מ‪ 80-‬שנים‪ ,‬אנחנו רואים הכל‪,‬‬
‫רקע ודמות‪ ,‬גדול וקטן‪ .‬אנחנו אפילו משלימים את התמונה‪ .‬אז מה יגדיר את מה שנראה מהתמונה?‬
‫כל הזכויות שמורות לאינפורמה ישראל ושולמית אסיף | ‪www.in-forma.co.il‬‬
‫‪13‬‬
‫נזכיר רק את מה שאמרנו בתחילת הדרך‪ .‬בפני כל גירוי שמגיע אלינו‪ ,‬המוח שואל את עצמו שתי‬
‫שאלות‪ :‬מה זה? מה אני צריך לעשות? מה יגדיר‪ ,‬אם כן‪ ,‬את התשובה הראשונה שהמוח ייתן?‬
‫התשובה היא גוגל‪.‬‬
‫הגוגל שבמוח‬
‫מכירים את מנוע החיפוש? בוודאי‪ .‬הוא נחשב מנוע החיפוש הפופולארי ביותר‪ .‬איך גוגל עובד? אנחנו‬
‫מכניסים לשורת החיפוש את המילה או הביטוי שאנו מחפשים וגוגל פורש בפנינו את התשובות שלו‪,‬‬
‫בדרך כלל כעשר תשובות לעמוד‪ .‬אנו לא מתייחסים כאן לקישורים הממומנים אלא לחיפוש‬
‫ה"אורגאני"‪.‬‬
‫הסטטיסטיקה גורסת כי רובם הגדול של המחפשים מסתפקים בתשובה הראשונה שגוגל נותן להם‪,‬‬
‫מה שמופיע במקום הראשון בדף‪ .‬כבר לקישור הממוקם רביעי בעמוד מגיעים רק כ‪20%-‬‬
‫מהמחפשים ולדף השני‪ ,‬הקישור האחת עשר ואילך‪ ,‬מגיעים – שימו לב – רק ‪ 2%‬מהמחפשים!‬
‫כלומר‪ ,‬גוגל יחפש את האתרים בהם הביטוי הזה נמצא )עם הקשר הגיוני( וידרג אותם לפי שורה‬
‫שלמה של פרמטרים – עלומים לגבי רובנו שכן האלגוריתם הוא סודי – כאשר השניים הידועים לנו‬
‫ביותר הם‪ .1 :‬רלוונטיות‪ ,‬כלומר כמה פעמים הביטוי שאנו מחפשים מופיע באופן הגיוני בתוך הטקסט‬
‫של האתר ו‪ .2-‬קישורים‪ :‬לכמה מקומות האתרים האלה מובילים‪ ,‬מכמה מקומות מגיעים אליהם‪.‬‬
‫ניסוי שנערך באוניברסיטת ברקלי בקליפורניה הראה כי האלגוריתם לפיו בנוי גוגל‪ ,‬זה הקרוי על שם‬
‫יוצרו לארי פייג'‪ ,‬דולה את הנתונים מהרשת בדרך דומה לזו בה המוח דולה את הנתונים מהזיכרון‪.‬‬
‫זה‪ ,‬כמובן‪ ,‬גם מסביר את הפופולאריות הרבה לה זוכה מנוע החיפוש הזה‪.‬‬
‫ובכן‪ ,‬כשהמוח נתקל בגירוי – במקרה שלנו ציור – והוא שואל את עצמו‪ :‬מה זה? מה אני צריך‬
‫לעשות? התשובה הראשונה שהוא יספק תהיה זו שנמצאת "במקום הראשון בגוגל שלנו במוח"‪,‬‬
‫כלומר זו התדירה ביותר‪ ,‬השכיחה ביותר‪.‬‬
‫החוק השביעי שלנו‪ ,‬אם כן‪ ,‬יהיה‪:‬‬
‫‪ .7‬המוח נותן את הפרשנות השכיחה ביותר‬
‫אך מה אנחנו רואים? מעבר למה שניתן לקרוא בפרק המוקדש לעיניים ולראייה‪,‬מחקרים הראו שרק‬
‫חלק קטן מאד מהגירויים שאנו קולטים נכנס לתודעה שלנו‪.‬‬
‫מה מבין כל הגירויים שמסביב יכה בנו וייכנס לתודעתנו?‬
‫לפי קארל פופר‪ ,‬הפילוסוף של המדע )‪ (Karl Raimund Popper, 1902-1994‬אנו נתפוס רק את מה‬
‫שאנו מכירים כבר‪ .‬בספרו "ראיונות" משנת ‪ 1989‬הוא כותב‪:‬‬
‫"אנו יכולים להתייחס‪ ,‬בכדי לתת דוגמא‪ ,‬להאזנה‪ ,‬שהינה המחקר של הפנימיות שלי דרך האוזן ודרך‬
‫סטטוסקופ‪ .‬זהו מחקר המתבצע על ידי רופאים‪ .‬אם מישהו שאינו רופא‪ ,‬היה מניח את אוזנו על החזה‬
‫כל הזכויות שמורות לאינפורמה ישראל ושולמית אסיף | ‪www.in-forma.co.il‬‬
‫‪14‬‬
‫שלי‪ ,‬הוא היה שומע רק רעשים שאין להם כל משמעות; הוא יוכל אולי לשמוע את ליבי פועם‪ ,‬אך גם‬
‫זה – שאינו כלל וכלל משהו פשוט – הינו בכל מקרה תוצאה של ידע מוקדם‪.‬‬
‫זהו הידע הקודם של העובדה שיש לי לב ושהלב הזה פועם‪ ,‬אשר מאפשרת לזהות או לפרש את מה‬
‫ששמעתי‪ .‬אך עבור רופא‪ ,‬ההקשבה לפעימות הלב שלי ולרעשים הפנימיים של בית החזה שלי הם‬
‫ברי משמעות גבוהה הרבה יותר‪ ,‬מכיוון שהוא כבר יודע כיצד לפרשם‪(...) .‬‬
‫הידע‪ ,‬אם כך‪ ,‬אינו מתחיל מההתבוננות‪".‬‬
‫כולנו מכירים את התופעה בה נשים בהריון פתאום רואות רק נשים בהריון סביבן‪ .‬או הרגע בו אתה‬
‫מחליט לקנות מכונית מסוג מסוים ופתאום הכביש מלא בדיוק בדגם הזה‪ .‬ככה זה‪ ,‬אנו רואים רק מה‬
‫שאנו מחפשים‪ ,‬המוח שלנו ננעל על הדבר שאנו מחפשים כמו באות ראדאר על המכ"ם‪.‬‬
‫דבר זה גם גורם לתופעות ההפוכות‪ .‬כלומר‪ ,‬אם נתייחס לקביעתו של פופר‪ ,‬אנו פשוט לא נראה את‬
‫מה שאנו לא מצפים למצוא או אם אותו הדבר יהיה שונה ממה שחשבנו שיהיה‪.‬‬
‫איפה המפתחות?‬
‫הנה סצנה שכולנו מכירים מקרוב‪:‬‬
‫אנחנו חוזרים הביתה אחרי יום עמוס ובהיסח הדעת משליכים את המפתחות על השולחן )רק לרגע‪,‬‬
‫כי צריך להניח את השקיות ‪ /‬להוריד את המעיל ‪ /‬לענות לטלפון וכו'(‪ .‬אנו פונים לכל שאר העיניינים‬
‫שלנו‪ ,‬אך מגיע הרגע בו אנו זקוקים שוב למפתחות‪ .‬אנחנו חוזרים לשולחן ומחפשים אותן‪ ,‬אך‬
‫מוצאים את המשקפיים‪ ,‬את הספל‪ ,‬את העיתון וכל מיני דברים אחרים חוץ – כמובן – מהמפתחות‪.‬‬
‫בצר לנו אנו פונים לחדרים האחרים‪ ,‬מחפשים בתיקים‪ ,‬מחפשים בכיסים‪ ,‬עוברת רבע שעה ומפתחות‬
‫אין‪ .‬ואז אנחנו נעצרים לרגע‪ ,‬חושבים ואומרים‪ :‬לא יכול להיות! אני זוכרת‪ ,‬כשבאתי הביתה הנחתי‬
‫את המפתחות על השולחן!"‪ ,‬אנו חוזרים לשולחן וראה זה פלא‪ :‬המפתחות שם‪ .‬למען האמת‪ ,‬הם‬
‫תמיד היו שם‪ ,‬אנחנו אלה שלא ראינו אותם‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬כולנו צריכים להתמודד עם הסקוטומה‪ ,‬השדה העיוור שיש לכל אחד מאתנו בעיניים )שונה‬
‫מעין לעין(‪ ,‬אבל לרוב‪ ,‬אנו פשוט לא רואים את הדברים כי אנו מצפים למשהו אחר‪ ,‬כי אנו חושבים על‬
‫משהו אחר‪ ,‬כי אנו משוכנעים שלא נמצא אותם‪.‬‬
‫בסטטיסטיקה שיכולתי לערוך בין משתתפי הקורסים שלי‪ ,‬ניכר כי התופעה הזאת מאפיינת יותר את‬
‫הגברים מאשר את הנשים‪ .‬אין לי הוכחה מדעית לכך‪ ,‬אני פשוט מתמודדת עם זה בבית עם בן זוגי‪...‬‬
‫מפורסם הסרטון של דניאל סיימונס מ‪1999-‬על הגורילה הבלתי נראית‪ .‬בסרטון יש שתי קבוצות של‬
‫נערים ונערות אשר מתמסרות בכדורי כדורסל‪ .‬המשימה המוטלת על הצופה היא לספור כמה פעמים‬
‫מסרו חברי הקבוצה הלובשת חולצה לבנה את הכדור אחד לשני‪ .‬בעודנו עוסקים בספירת המסירות‬
‫של חברי הקבוצה‪ ,‬נכנסת לתמונה גורילה שחורה )או יותר נכון‪ ,‬אדם בתחפושת גורילה(‪ ,‬עוצרת‬
‫כל הזכויות שמורות לאינפורמה ישראל ושולמית אסיף | ‪www.in-forma.co.il‬‬
‫‪15‬‬
‫באמצע ומכה על חזה ויוצאת חזרה‪ .‬כולם יודעים להגיד שהיו ‪ 15‬מסירות‪ ,‬אך מעטים רואים את‬
‫הגורילה‪...‬‬
‫אך אם כל זה נכון‪ ,‬אם זה נכון שאנו רואים רק את מה שאנו מכירים ומה שאנו מצפים למצוא‪ ,‬הרי‬
‫שיש לנו כאן בעייה‪ :‬כיצד ניתן‪ ,‬אם כן‪ ,‬לעשות משהו שלא מכירים? כיצד ניתן להתמודד עם הלא מוכר‬
‫ולהשיג אותו?‬
‫את התשובה ניתן למצוא במשפט המפורסם של וולט דיסני‪" :‬אם אתה יכול לחלום את זה‪ ,‬אתה יכול‬
‫לעשות את זה!"‪ .‬לוולט דיסני היו בוודאי הרבה חלומות והוא הגשים אותם‪.‬‬
‫אם אתה יכול לחלום את זה‪ ,‬אתה יכול לעשות את זה‬
‫מבחינה מדעית‪ ,‬המוח שלנו מתנהג בדיוק באותה צורה כשהוא רואה משהו באמת וכשאנו מדמיינים‬
‫אותו‪ .‬אותם ‪ 30‬מרכזים במוח האחראים על ניתוח נתוני הראייה )ראו את הפרק על העיניים( פועלים‬
‫גם כשאנו מדמיינים‪.‬‬
‫כולנו חווינו חלומות בלהה בהם לא הצלחנו לקפוץ‪ ,‬לרוץ או לצעוק וגם התעוררנו מהם בבהלה‬
‫כשהדופק שלנו מואץ ואולי אפילו מכוסי זיעה‪ .‬אבל כשהתעוררנו נוכחנו לדעת שאנו במיטה שלנו‪,‬‬
‫בביטחה‪ ,‬פשוט אולי נפלה השמיכה‪ ,‬או נרדמה לנו היד‪ .‬לא רדפו אחרינו‪ ,‬לא היתה תהום שצריך‬
‫לדלג מעליה‪ ...‬אבל אנחנו חווינו את זה כדבר אמיתי לגמרי‪ ,‬נכון?‬
‫כל הספורטאים מרמה גבוהה יוכלו לספר לכם – ואני שמעתי את זה מפי ‪ 4‬אלופי עולם או זוכי‬
‫מדליית זהב אולימפית – שהמאמנים שלהם‪ ,‬לפני התחרות עצמה‪ ,‬מבקשים מהם לדמיין את עצמם‪,‬‬
‫לראות את עצמם בדימיון‪ ,‬עושים את המרוץ‪ ,‬המשחה‪ ,‬הקפיצה ומנצחים‪ .‬פעם אחר פעם הם‬
‫מנצחים בראש‪ ,‬שוברים את השיא בדימיון‪ ,‬וזאת כדי שהאפשרות הזאת תהיה להם מוכרת‪ .‬אחר כך‬
‫הם מצליחים לשבור כך שיאי עולם‪.‬‬
‫כשנגיע לפרק על הקריאה המהירה עצמה‪ ,‬אתן לכם להתנסות בעצמכם‪ ,‬דרך תרגיל פשוט‪ ,‬בכוחו של‬
‫הדימיון ליצור מציאות‪.‬‬
‫מה שאנחנו לא רואים‬
‫הגענו לשני הסעיפים האחרונים ברשימה שלנו שמטרתה לעזור לנו להבין איך המוח תופס את‬
‫המציאות‪.‬‬
‫גם כאן יש לי משחק קטן או אפילו שניים עבורכם‪.‬‬
‫כל הזכויות שמורות לאינפורמה ישראל ושולמית אסיף | ‪www.in-forma.co.il‬‬
‫‪16‬‬
‫נתחיל מכאן‪:‬‬
‫ספרו כמה פעמים מופיעה האות ‪ F‬בטקסט מעלה‪.‬‬
‫כמה?‬
‫בהתחלה ראיתם רק ‪ ,3‬נכון?‬
‫אבל יש כאן ‪.6‬‬
‫כדי לראות את כל הששה‪ ,‬פשוט התעלמתם מתוכן הפסקה והתייחסתם רק לצורה הגראפית של‬
‫האות ‪.F‬‬
‫מה לא ראיתם? את שלוש הפעמים שהאות ‪ F‬מופיעה בתוך המילה ‪...OF‬‬
‫והנה עוד משחקון‪:‬‬
‫מה כתוב כאן?‬
‫נכון שלא ראיתם שהמילה ‪ THE‬מופיעה פעמיים?‬
‫עכשיו אתם מבינים מדוע‪ ,‬כשאתם רוצים להגיש מסמך ואתם עוברים‬
‫עליו שלוש פעמים כדי לעשות לו הגהה‪ ,‬אתם מגישים אותו ורק אחר‬
‫כך מוצאים בו עוד טעויות שלא ראיתם‪....‬‬
‫מה אנו יכולים להסיק מכך?‬
‫מה יהיו הכללים מספר ‪ 8‬ו‪ 9-‬ברשימה שלנו?‬
‫‪ .8‬המוח שלנו מבדיל באופן טבעי בין עיקר לטפל‪.‬‬
‫מבין כל ‪ 4‬מיליארד הנתונים )!( שמגיעים אל המוח שלנו בכל שנייה ושנייה‪ ,‬המוח שלנו מודע רק ל‪-‬‬
‫‪ .2000‬נדבר על זה מאוחר יותר כשנכיר את ה"פרשן" שלנו‪ ,‬אך כרגע הרשו לי לשאול אתכם‪ :‬מה‬
‫שלום האצבע האמצעית ברגל שמאל שלכם?‬
‫ובכן‪ ,‬אלא אם כן יש לכם נעל לוחצת‪ ,‬ציפורן חודרנית או עמדתם על רגליכם מהבוקר‪ ,‬אין לכם כל‬
‫תפיסה שיש לכם בכלל אצבע אמצעית ברגל שמאל‪ ,‬כלומר עד ששאלתי‪ .‬נכון? אבל כשנשאלה‬
‫השאלה‪ ,‬מיד המוח שלך "פינג" אל האצבע האמצעית ברגל שמאל ובדק מה שלומה‪.‬‬
‫כל הזכויות שמורות לאינפורמה ישראל ושולמית אסיף | ‪www.in-forma.co.il‬‬
‫‪17‬‬
‫אז המוח שלנו סינן את כל הפעמים שבהן האות ‪ F‬הופיעה במילה ‪ ,OF‬שכמובן איננה מרכזית לצורך‬
‫הבנת הנקרא‪ .‬לצורך הבנת הנקרא‪ ,‬לא היה גם הכרחי שנבחין שהמילה ‪ THE‬מופיעה פעמיים‪...‬‬
‫זה מוביל אותנו לכלל התשיעי והאחרון שלנו‪:‬‬
‫‪ .9‬המוח מסנן ומתקן את הנתונים‬
‫אנחנו לא רואים את הטעויות בטקסטים שלנו כי‪ ,‬כפי שאמרנו "המציאות אינה קיימת"‪ ,‬אנו רואים את‬
‫מה שאנו רוצים לראות‪.‬‬
‫ותרשו לי פרובוקציה קטנה גם כאן‪ :‬כמה דברים‪ ,‬אם כן‪ ,‬אנחנו לא רואים בספרים שאנו קוראים?‬
‫נכון‪ ,‬אנחנו לא מודעים לכך ולכן אנחנו חושבים שקראנו הכל‪ .‬אבל כעת‪ ,‬כשאנו יודעים שזה לא כך‪,‬‬
‫אנחנו יכולים להירגע ולהבין ש‪ -‬אין ‪...100%‬‬
‫סיימנו את החלק הראשון של המסע שלנו והנה עבורכם הרשימה שלמה‪:‬‬
‫תשעת כללי התפיסה‪ ,‬או איך המוח שלנו תופס את‬
‫המציאות?‬
‫‪ .1‬המוח מבין לפי ההקשר‬
‫‪ .2‬המוח קורא תבניות‬
‫‪ .3‬המוח מארגן את הנתונים‬
‫‪ .4‬המוח מחפש ומרגיש בנוח עם המוכר‬
‫‪ .5‬המוח לומד מהר‬
‫‪ .6‬המוח מותנה‬
‫‪ .7‬המוח נותן את הפרשנות השכיחה ביותר‬
‫‪ .8‬המוח מבדיל בין עיקר וטפל‬
‫‪ .9‬המוח מסנן ומתקן את הנתונים‬
‫כל הזכויות שמורות לאינפורמה ישראל ושולמית אסיף | ‪www.in-forma.co.il‬‬
‫‪18‬‬