‫יומן מס' ‪ | 6547‬ג' אלול תשע"ד | ‪ 29‬באוגוסט ‪2014‬‬ ‫גבע‬ ‫ת ברנר‬ ‫בשש‬ ‫אחרי‬ ‫המלחמה‪..‬‬ ‫מזל טוב!‬ ‫הידד‪ ,‬איזו שמחה‪...‬‬ ‫בן בכור ושמו איתי נולד לנועם ואושרה ינקלוביץ‬ ‫נכד ליצחק וחוה ינקלוביץ ודוד וברוריה ברד‪.‬‬ ‫מזל טוב ושפע ברכות‪ ,‬נחת ואור לסבתא רבה בחיפה‪,‬‬ ‫להורים הטריים‪,‬‬ ‫לסבים המאושרים ולכל המשפחה הרחבה‪.‬‬ ‫צהלולים וברכת מזל טוב‬ ‫לתפוצות המזרחים בארה”ב וישראל‬ ‫להולדת הצאצא‬ ‫בן לקטי ומאור‬ ‫נכד לאסתי ומשה חוה ודני‬ ‫שתדעו רק אושר‬ ‫צילום השער רוני יעקבי (בקרוב התערוכה)‬ ‫עורך ישי בונה | הקלדה אסתי מזרחי | עיצוב יעל יעקבי | דפוס שעל‬ ‫הכתובת שלנו לרשותכם ‪[email protected] -‬‬ ‫* תוכן הכתוב במאמרים במתפרסמים ביומן הוא באחריות הכותבים בלבד‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫לעורך היומן שלום!‬ ‫קראתי את הקטע ”דירה להשכיר בסג’עייה” ונצבט לבי‪.‬‬ ‫מי גר בשכונה? שואל הכותב‪.‬‬ ‫כמי שמתחיל את שנת עבודתו השמינית בשדרות ונפגש עם בני נוער ומבוגרים הסובלים‬ ‫מחרדה‪ ,‬אני מבקש להשיב‪.‬‬ ‫בבנין הראשון מתחת למשפחה המחבלת גרה משפחה צעירה‪ :‬אם ואב עם שלושת ילדיהם‬ ‫בני חצי שנה‪ ,‬ארבע שנים וכמעט שש‪ .‬הבכור אמור לעלות לכתה א’ בחודש הבא‪ .‬זו אותה‬ ‫משפחה שפצצה בת טון נחתה ליד ביתה‪ .‬מה עושה אמא המנסה לגונן על ילדיה הרכים‬ ‫מעוצמת הפצצה? מה שעושה אם בשדרות (למעט העובדה שבעזה אין ממדי”ם ובשדרות‬ ‫לא נופלות פצצות במשקל טון)‪.‬‬ ‫* דרך אגב‪ ,‬שמעת פעם איך מתפוצץ טון חומר נפץ?‬ ‫היא רוכנת על ילדיה בבהלה ובחוסר אונים‪ .‬נשימתה נעתקת וגופה קורס מרוב חרדה‪ .‬על‬ ‫מי היא תגונן בתחילה ומה יהיה‪...‬‬ ‫בבנין השני מול אזהר מתגוררת לטיפה‪ .‬היא אלמנה‪ .‬בת גילי‪ .‬היא שלחה את בנה בן ה‪17‬‬ ‫להביא חלב ולחם‪ .‬הוא לא שב‪ .‬לאחר שיצא היתה הפגזה‪ .‬כבר עבר זמן רב‪ .‬לבה שוקע‪.‬‬ ‫היכן הוא מה קרה לו? בדיוק כמו האם בשדרות הדואגת לבניה הנמצאים בדרכים בשעת ירי‬ ‫של קאסמים‪.‬‬ ‫בבנין הרביעי מתחת למחמוד גר חאסן‪ .‬הוא תלמיד תיכון החולם להיות רופא‪ .‬לרוע מזלו‬ ‫הוא נולד בעזה‪ .‬אזור מוכה אבטלה‪ .‬החלומות שלו דומים לאלה של ילדי שדרות אבל‬ ‫הסיכוי שהוא ילמד במוסד אקדמי ראוי לשמו וימצא פרנסה ראויה שואף לאפס‪.‬‬ ‫ובחדר המדרגות בצמוד לפאטימה עומדת לטיפה‪ .‬היא בת שש עשרה‪ .‬חולמת למצוא‬ ‫אהבה‪ .‬היא חולמת כמו בנות גילה בישראל למצוא נער שיתאהב בה‪ .‬עד אז היא עסוקה‬ ‫בצביעת ציפורניה בלק ורוד ובסידור תסרוקתה‪.‬‬ ‫בסג’עייה גרים אנשים רבים‪ .‬מרביתם אנשים תמימים‪ ,‬קשי יום שפרנסתם דלה‪ .‬כפי שככר‬ ‫העיר בירושלים לא היתה ריקה בשנת ‪ ,67‬סג’עייה אינה רק שכונה של מחבלים‪ .‬גרים בה‬ ‫קודם כל ילדים‪ ,‬וגם נשים וגברים ונערים ונערות המחפשים חיים‪ .‬עניין המאבק אינו בוער‬ ‫בעצמותיהם‪ .‬הם רק מבקשים לחיות‪.‬‬ ‫בשעה שאנו מנהלים מאבק על זכותנו לחיות בביטחון ובשקט בפיסת הארץ הזו‪ ,‬איננו‬ ‫פטורים מלראות את שכנינו‪ .‬הסבל והכאב שלנו אינם נעצרים בגבול‪ .‬הפחד והחרדה הם גם‬ ‫שלהם‪ .‬משני צדי הגבול חיים בני אדם החולמים וסובלים באותה מידה‪.‬‬ ‫מי שכתב את הקטע הזה מחנך‪ ,‬אולי מבלי דעת‪ ,‬לשנאה‪ .‬ראוי לנו‪ ,‬גם בשעה זו‪ ,‬שנזכור כי‬ ‫למרות המאבק המר שאנו מנהלים על פיסת האדמה הזו‪ ,‬חיים פה בני אדם שנבראו בצלם‬ ‫אלוהים ולא משנה מינם‪ ,‬צבע עורם או דתם‪ .‬כולנו זכאים לחמלה‪ .‬הם‪ ,‬שכנינו בהווה‬ ‫ובעתיד ואנחנו‪.‬‬ ‫שבת שלום‪,‬‬ ‫יורם כהן‬ ‫‪3‬‬ ‫הגיל הרך במצב מלחמה‬ ‫הגיל הרך גבעת ברנר‬ ‫פותחים שנה שונה‬ ‫סוף סוף הפסקת אש ‪ ...‬רגע אחרי שכל התחזיות וההתכוננויות לפתיחת השנה היו של‬ ‫תנאים מאולתרים במקלטים‪ .‬מלחיץ‪ ,‬מפחיד ומתיש שוב ‪...‬‬ ‫התרגשות עם פתיחת שנת לימודים היא בדיוק מה שכל ילד‪ ,‬הורה ומחנך חש‪ .‬עם זאת‬ ‫השנה הרגשות מעורבים‪ ,‬אי הוודאות והדרום הפגוע והאי שקט שכולנו חווינו‪ ,‬עוררו‬ ‫חרדות לקיומנו ובהחלט ערערו את ביטחוננו ובטחון ילדינו‪.‬‬ ‫כולנו תקווה שהשקט יימשך ושנחזור לשגרה מבורכת עלינו ועל כל ישראל‪.‬‬ ‫”החופש” היה קשה לכולם‪ .‬מערכת הגיל הרך עבדה במרחבים מוגנים בכל תקופת המבצע‪.‬‬ ‫לכל הגנים נמצאו מקלטים ומרחבים מוגנים בעזרתם של חברי צח”י‪ .‬אפילו לבית אשל ‪-‬‬ ‫בית התינוקות‪ ,‬התגייסה משפחת אליאס מההרחבה ועל כך תודה להם!‬ ‫הקייטנה של גילאי ‪ 3-6‬פעלה בתיכון ”גן–התיכון” כפי שאחד הילדים קרא לזה‪ .‬הצלחנו‬ ‫לעבור תקופה טובה למרות הכול‪ .‬הפעלות חיצוניות וגם הפעלות ע”י ההורים היו נהדרות‪.‬‬ ‫התגייסות ההורים הייתה נהדרת וכן עובדי התיכון שעזרו בכל‪ ,‬ועל כך תודה גדולה‪.‬‬ ‫גם הפעוטונים פעלו חלקם במקלטים חלקם בגנים הממוגנים והצליחו לעבור את התקופה‬ ‫בצורה טובה‪.‬‬ ‫כל זה לא היה יכול להיות ללא רוח ההתגייסות של הבנות ‪/‬עובדות הגיל הרך המקסימות‬ ‫שעבדו בתנאים קשים ביותר ועשו את המיטב על מנת שהילדים יחושו בטוחים והעניקו‬ ‫שגרה הכי ”אפשרית” במצב הזה‪.‬‬ ‫תודה לחיים שעזר בהובלות‪ .‬וכמובן לצוות צח”י שעדכן ועזר וארגן‪.‬‬ ‫לחווה שתמכה וארגנה ולא נחה לרגע עד שהכול היה הכי טוב ושכולם היו מרוצים‪.‬‬ ‫ולכל מי שעזר בדרך (עובדי המרכולית) ועוד ‪...‬תודה גדולה‪.‬‬ ‫הילדים העידו בנוכחותם ‪ -‬רובם הגיעו ונהנו‪...‬‬ ‫ומה בשנה החדשה‪...‬‬ ‫השנה אנו פותחים מערכת הגיל הרך לגילאי ‪0-3‬‬ ‫של גבעת ברנר ‪ -‬כ‪ 6-‬פעוטונים‪,‬‬ ‫כ‪ 100-‬ילדים וכ‪ 25-‬עובדות‪:‬‬ ‫חרוב – תינוקיה‪,‬‬ ‫ארז ‪ -‬פעוטון‪ ,‬זית ‪ -‬פעוטון‬ ‫‪4‬‬ ‫רתם ‪ -‬גנון‪ ,‬רימון ‪ -‬גנון‪ ,‬בולבולית – גנון‪.‬‬ ‫והכול בניצוחה של חווה ינקלוביץ‪ .‬בהצלחה לחווה‪ ,‬לכל הבנות ולחיים‪.‬‬ ‫הגנים ‪ -‬גילאי ‪ 3-6‬עברו לאחריות המועצה‪ ,‬נאחל לכולם מעבר מוצלח‪.‬‬ ‫המועצה לקחה על אחריותה בניית ממ"דים בגנים וכבר רואים את הבנאים ומשאיות הבטון‪.‬‬ ‫נקווה שהממ"ד יהפוך לחדר שלום‪.‬‬ ‫נזכור את חיילנו ונפגעי המערכה הזאת‪ .‬את דניאל היקר והרך‪ .‬ונאחל החלמה מהירה‬ ‫ורפואה שלמה לפצועים‪.‬‬ ‫נאחל לכל הילדים‪ ,‬לבית גבעת ברנר ובית ישראל בפרוס השנה החדשה‬ ‫שתהיה זו שנה בריאה שלווה שמחה ומאושרת‪.‬‬ ‫בתיה חצור‬ ‫בשם הגננות‬ ‫תעו”ז חדש לעונת המעבר‬ ‫ספטמבר עד נובמבר ‪2014‬‬ ‫ימי א‪-‬ה‪:‬‬ ‫‪ 06:00 – 00:00‬שפל‬ ‫‪ 20:00 – 06:00‬פסגה‬ ‫‪ 22:00 – 20:00‬גבע‬ ‫‪ 00:00 – 22:00‬שפל‬ ‫שבתות וחגים‪:‬‬ ‫‪ 17:00 - 00:00‬שפל‬ ‫‪ 21:00 – 17:00‬גבע‬ ‫‪ 24:00 – 21:00‬שפל‬ ‫ימי שישי וערבי חג‪:‬‬ ‫‪ 06:00 – 00:00‬שפל‬ ‫‪ 20:00 – 06:00‬גבע‬ ‫‪ 24:00 – 20:00‬שפל‬ ‫מחירים כוללים מע”מ‬ ‫פסגה‪ 64.66 :‬אג’ לקוט”ש‬ ‫גבע‪ 52.65 :‬אג’ לקוט”ש‬ ‫שפל‪ 42.43 :‬אג’ לקוט”ש‬ ‫‪5‬‬ ‫על הצימצום‬ ‫במקום שיש כוונות לצמצם בספרייה‪ ,‬שם תצטמצם נפש המקום ונפש המקום היא‬ ‫התרבות של קריאה בספרים‪( .‬ויבינו ודאי רבים שהשתמשתי במשקל האמירה של היינריך‬ ‫היינה לפני ‪ 200‬שנה)‬ ‫בזמן האחרון התבשרנו שיש בכוונת הוועד המקומי להעביר את הספרייה שלנו לרשות‬ ‫המועצה האזורית‪ .‬העברתה פרושה צמצום ב‪ 60%-‬של ספרים על המדפים‪ .‬היעד הוא‬ ‫להגיע ל‪ 10,000-‬כרכים‪ ,‬כאשר היום ברשות ספרייתנו ‪ 30,000‬כרכים‪.‬‬ ‫בינתיים נעשה צעד ובוטלה המשרה של חנה לוין בספרייה‪ .‬חנה הייתה לעזר רב למיכל‬ ‫ובמצב הזה מיכל תצטרך‪ ,‬ודאי‪ ,‬לצמצם את שעות הפעילות של הספרייה‪ .‬בינתיים‬ ‫התארגנה פעילות של החתמת עצומה הדורשת להחזיר את חנה לוין לעבודה בספרייה ‪ .‬אני‬ ‫מקווה שהעצומה תתפרסם ברבים‪.‬‬ ‫אם הספרייה תועבר לרשות המעצה האזורית‪ ,‬עבודתה של מיכל תועמד בספק‪ .‬כי למיכל‬ ‫אין תעודה המעידה שהיא מוסמכת לנהל ספרייה מקומית ברשות מוסד ממשלתי‪ .‬וזה‬ ‫מקרה עצוב מאד‪ .‬לא רק מהבחינה האישית אלא מהבחינה של ניהול מול חברי ותושבי‬ ‫גבעת ברנר‪ .‬כי מיכל גילתה יכולות בלתי רגילות בניהולה‪ ,‬בהכרת החומר‪ ,‬בהסדרת‬ ‫הספרייה לעידן המודרני וביחס אישי‪ ,‬חם ואוהד לכל אחד שהתייצב שם כדי להחליף ספר‬ ‫או לקבל עצה‪ .‬יש לדעת שהספרייה שלנו זוכה לאחוז גבוה מאד של קוראים בין החברים‬ ‫והתושבים‪ ,‬לעומת ספריות אחרות‪.‬‬ ‫הספריות העומדות תחת חסותם של משרד ממשלתי הן הרבה יותר מסורבלות ואיטיות‬ ‫בניהולן היום יומי‪.‬‬ ‫הספרייה שלנו היא נכס יקר‪ .‬היא קיימת מהיום שגבעת ברנר עברה להתיישבות כאן ואפילו‬ ‫לפני כן‪ ,‬עוד מימי הפלוגה‪ .‬הראשונים שהגיעו הביאו בתרמיליהם ספרים רבים‪ .‬במקום‬ ‫הוקמה ספרייה עשירה בעברית‪ ,‬בגרמנית ובאנגלית‪ .‬ספרים חדשים נרכשו עוד לפני שהיה‬ ‫מה לאכול‪ .‬במשך הזמן הצטברו גם ספרים רבים שהיו יחידים במינם‪ .‬אי אפשר לא להזכיר‬ ‫מספר שמות אשר פעלו בהתנדבות לטיפוח הספריה ובכך להביאה לאחת היפות והטובות‬ ‫בארץ‪ :‬שלמה רגולר‪ ,‬נחום אגמון‪ ,‬חנה קפלן‪ ,‬אליעזר אדם‪ ,‬יצחק ניב ועוד ועוד‪ ...‬ותיבדל‬ ‫לחיים ארוכים – רחל ריאטי אשר דאגה שנים רבות לטיפוח הספרים והפצתם לקריאה בין‬ ‫החברים‪ .‬לא נשכח את ”מפעל הספר לחבר” ואת הענקת ספר לבנים שהתקבלו לחברות‪ .‬כי‬ ‫גבעת ברנר ידעה לטפח את התרבות ואחד הסמלים שלה היה האהבה לספר‪.‬‬ ‫אני מבקש וזאת גם בשמם של רבים אחרים‪ :‬אל תנסו להעביר‪ ,‬לצמצם ובכך לפגוע במוסד‬ ‫הזה הקרוי הספרייה‪.‬‬ ‫מני צפריר‬ ‫נ‪.‬ב‪.‬‬ ‫סמל תרבות לא פחות חשוב בגבעת ברנר היה גם חיי המוסיקה ‪ .‬אני אשר ביליתי חצי‬ ‫מהחיים שלי בין כתלי חדר המוסיקה כואב את מסירתו ל”דנס אקדמי”‪( .‬כמה סמלי‬ ‫שמוסדות גבעת ברנר מרשים ששם כזה יתנוסס בחוצות גבעת ברנר) אבל נושא זה הוא‬ ‫מעבר לכוחותיי לדון בו באופן ישיר כי הוא סבוך הרבה יותר‪.‬‬ ‫‪6‬‬ ‫מנהג חדש ופסול ביומן‪:‬‬ ‫פרסום בעילום שם‬ ‫לפני המלחמה פרסם‪/‬ה מישהו‪/‬י נתונים על גידול האוכלוסייה הפלסטינית כאן מסוף המאה‬ ‫ה‪ 19-‬ועד ‪ . 1944‬המספרים נכונים‪ ,‬התופעה ידועה‪ :‬קולוניאליסטים מביאים עמם גם פיתוח‬ ‫תעשייתי ואפשרות להתפרנס ואנשים נמשכים למוקדים אלה‪ .‬לכן לא מפתיע שבין ‪1922‬‬ ‫ולבין ‪ 1944‬האוכלוסייה הפלסטינית באזור שלנו וגם באזורים אחרים גדלה פי שתיים או‬ ‫פי שלוש‪ .‬חסרות לי רק שתי עמודות בטבלה‪ :‬הצניחה לכמעט אפס בעקבות הנכבה ( יש‬ ‫היסטוריונים שמכנים תהליך זה כטיהור אתני‪ ).‬והמגמה ההפוכה מכמה אלפים עד ליותר‬ ‫ממיליון באוכלוסייה היהודית החדשה‪.‬‬ ‫אחרי המלחמה פרסם‪/‬ה מישהו‪/‬י שיר פלקאטי וגזעני‪ .‬על רקע עשרות המשפחות שנכחדו‬ ‫כמעט כליל‪ ,‬ועל רקע שאר ההרוגים במלחמה הארורה על עזה‪ ,‬קשה לחשוב על טעם רע‬ ‫יותר‪ .‬אולי זו הסיבה לפרסום בעילום שם‪.‬‬ ‫לסיכום‪ :‬הציפייה מעורך היומן היא ‪ :‬א‪ .‬שימנע מפרסום חומר ללא ציון המקור וב‪ .‬שיפעיל‬ ‫שיקול דעת לגבי איכות החומר שהוא מצרף ממקורות חיצוניים‪.‬‬ ‫קלר אורן‬ ‫הגבעה שאחרי‪ .‬צילום‪ :‬פיני זק‬ ‫‪7‬‬ ‫על ביקורת ועצומה‬ ‫בהמשך לתגובות הרבות על העצומה שפורסמה בפייסבוק ופיטורים נוספים של חברי‬ ‫קיבוץ ותיקים שהתרחשו בתקופה האחרונה‪ ,‬החלטנו להעלות את הנקודות המהותיות‬ ‫שעלו בשיחות עם חברים און ואוף ליין על גבי היומן‪.‬‬ ‫אנו מודעים לכך שלכל מקרה יש את הסיבות הנימוקים שלו‪ ,‬אך אנו יוצאים כנגד המגמה‬ ‫והצטברות המקרים והדרך בה נעשים הדברים‪.‬‬ ‫הוועד המקומי של גבעת ברנר צמצם לאחרונה מספר משרות של חברי קיבוץ ותיקים‪,‬‬ ‫וכתוצאה פוטרו בעלי תפקידים וצומצמו משרות של חברי קיבוץ ותיקים אשר מילאו‬ ‫תפקידים שונים בתחום החינוך‪ ,‬התרבות ופעילויות גיל הזהב‪.‬‬ ‫מהלכים אלה מעוררים ביקורת ציבורית רחבה וזאת מטעמים רבים‪:‬‬ ‫ •חוסר שקיפות של התנהלות הוועד בפני הקהילה ובפני המפוטרים‪.‬‬ ‫ •התנהלות שאינה עולה בקנה אחד עם מחויבות הוועד המקומי לשמור על הצביון‬ ‫החברתי‪-‬תרבותי של הקיבוץ‪.‬‬ ‫ •פגיעה מתמשכת בשירותי התרבות המיועדים לציבור כולו ובפרט לאוכלוסית גיל הזהב‪.‬‬ ‫ •ניהול הפיטורים וצימצום משרות בצורה פוגענית ולא מכבדת‪..‬‬ ‫אנו קוראים למנהל הקהילה‪ ,‬נחמן וילנאי‪ ,‬שישמיע את דעתו בעקבות התהליכים אשר‬ ‫פוגעים במוסדות תרבות ובחברים ותיקים ומוערכים בתחומם ובמסורת רבת השנים של‬ ‫הקהילה ובכלל האוכלוסיה בשם החסכון והיעול‪.‬‬ ‫אנו קוראים לנציגי הקהילה‪ ,‬היושבים בוועד‪ ,‬להביא בפני אסיפת הקיבוץ ו‪/‬או הנהלת‬ ‫הקהילה כל נושא מהותי הקשור לקהילה ולאורח החיים הקיבוצי‪ ,‬העומד לדיון בוועד‬ ‫המקומי ולהצביע בהתאם לרצון כלל הציבור‪ ,‬יש להקפיד על כך ולהטמיע נוהל מסודר‪.‬‬ ‫על נציגי הקיבוץ לזכור שזוהי חובתם ואחריותם לייצג בראש ובראשונה את האנשים‬ ‫ששלחו אותם ולא את דעתם האישית או שיקולים כלכליים בלבד‪ ,‬צמצום חיי התרבות זו‬ ‫הדרך הקלה‪.‬‬ ‫יש להמנע מפתרונות קלים מדי ולחשוב כיצד מקצצים גם במקומות אחרים‪ ,‬והעיקר תוך‬ ‫שמירה על שקיפות ושיתוף הציבור ושמירה על המסורת והיחוד של הקהילה‪.‬‬ ‫יפה בכנר‪ ,‬נטע טסלר וישי צפריר‬ ‫* ניתן לקרוא ולחתום על העצומה בקישור‪http://www.atzuma.co.il/sifriabrener :‬‬ ‫או שאפשר להתקשר אלינו להוספת החתימה‪.‬‬ ‫בכוונת יוזמי העצומה להגישה להנהלת הקהילה ולוועד המקומי בתחילת ספטמבר על מנת‬ ‫לפעול בנושא‪.‬‬ ‫‪8‬‬ ‫בספריה‬ ‫הקיץ הוא תמיד תקופה שקטה יחסית בספריה – חופש וחם‪.‬‬ ‫המלחמה המתמשכת נתנה את אותותיה גם היא והשפיעה על הרגלי הקריאה‪ .‬אנשים‬ ‫נדבקו לחדשות ולרבים לא היה ”ראש” לקרוא‪.‬‬ ‫כולי תקווה שהמלחמה תסתיים במהרה ונחזור לשגרה גם כאן‪.‬‬ ‫יוזמות חדשות מועלות‪ ,‬על מנת לחדש ולהפיח עוד חיים במקום‪ .‬בימים אלו נעשה נסיון‬ ‫לגייס מתנדבים לצורך מהלך של שיפור פני ספריית הילדים‬ ‫ואם יצלח הרעיון נוכל להציג ספריית ילדים מושכת יותר לילדים ולהורים במינימום‬ ‫השקעה‪ .‬לכן‪ ,‬אם מישהו חושב שיוכל לתרום לכך אשמח אם יפנה אלי‪.‬‬ ‫כמו כן עולים רעיונות להרחבת פעילויות ההעשרה והתרבות ולהגדלת טווח הגילאים – גם‬ ‫למבוגרים‪ .‬גם כאן מי שמעוניין לתרום ולהעלות עוד רעיונות אשמח לשמוע‪.‬‬ ‫היוזמות הללו נועדו לשמור על הספריה כמקום חי ואטרקטיבי לכל צרכני התרבות‪.‬‬ ‫על כל היוזמות מעיבה ההחלטה לבטל את משרתה של חנה לוין‪.‬‬ ‫במקום המגמה להוסיף נאלץ אולי ובלית ברירה להפחית‪.‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫שעות הפתיחה של הספריה ישתנו החל מ‪.31.8-‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫א‬ ‫ב‬ ‫ג‬ ‫ד‬ ‫ה‬ ‫ו‬ ‫ספריית‬ ‫מבוגרים‬ ‫‪9:00‬‬‫‪ 12:00‬‬ ‫‪9:00‬‬‫‪12:00‬‬ ‫‪16:30‬‬‫‪19:30‬‬ ‫‪9:00‬‬‫‪12:00‬‬ ‫סגור‬ ‫‪ ‬‬ ‫‪9:00-12:00‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫ספריית‬ ‫ילדים‬ ‫‪15:30‬‬‫‪18:00‬‬ ‫סגור‬ ‫סגור‬ ‫‪15:30‬‬‫‪18:00‬‬ ‫סגור‬ ‫‪ ‬‬ ‫סגור‬ ‫‪ ‬‬ ‫ועכשיו אני מורידה את כובע הספרנית ועוברת לדעתי האישית‪:‬‬ ‫נושאים מהותיים הועלו לאחרונה הנוגעים (גם) לספריה ואני מרגישה צורך להעלות אותם‪.‬‬ ‫ ביטול משרתה של חנה‪ ,‬יחד עם משרות נוספות הנמצאות באחריות הועד‪ ,‬חידדו אצלי‬‫את ההרגשה שתושבי ג”ב (גם ההרחבה) איבדו את הקשר עם נציגי הועד ולהיפך‪.‬‬ ‫האוכלוסיות המיוצגות בועד לא משותפות ולא דורשות להיות משותפות‪ ,‬לדעתי‪ ,‬בדיון‬ ‫ולא מקבלות דיווח מספק מנציגיהן‪ .‬אפילו בהנהלת הקיבוץ אין מנגנון קבוע ומחייב‬ ‫של שיתוף בכל מה שעושים נציגי הקיבוץ בועד ותושבי ג”ב מיודעים בדיעבד ויכולים‪,‬‬ ‫מקסימום‪ ,‬להוציא קיטור בפייסבוק‪.‬‬ ‫החלטה כמו זו שהחליט הועד‪ ,‬על ביטול משרות של חברי ג”ב‪ ,‬צריכה היתה‪ ,‬לכל הפחות‪,‬‬ ‫להיות מדווחת להנהלת הקהילה בטרם התקבלה‪ ,‬שכן יש לה השלכות‪ ,‬כלכליות וערכיות‪.‬‬ ‫גם מנציגי הבנים‪ ,‬שהם נציגי‪ ,‬אני מצפה שידווחו לציבור שלהם ויקיימו איתו סוג של דיון‬ ‫על החלטות מהותיות‪.‬‬ ‫>>‬ ‫‪9‬‬ ‫כך נעשה בנוגע להעברת ניהול הגנים למועצה‪ .‬כך צריך להיעשות בנושאים נוספים‪.‬‬ ‫אני חושבת שזו צריכה להיות דרישה של התושבים ומצפה מהם להיות יותר מעורבים‪.‬‬ ‫הבעת דעה ב”רחוב” או בפייסבוק היא קלה אבל לא מספיקה‪.‬‬ ‫ מעבר לכך עומד עתיד הספריה על הפרק‪.‬‬‫כבר דווח כי יש רצון בקרב נציגים בועד להעביר את ניהול הספריה לידי המועצה והנושא‬ ‫עומד להעלות בישיבות הועד בקרוב‪.‬‬ ‫המטרה היא לחסוך בעלויות הועד ולהשוות את ספרית ג”ב לספריות האחרות הפועלות‬ ‫במועצה תחת ניהול המועצה ותקצוב ופיקוח משרד החינוך‪.‬‬ ‫אך תמימות תהיה לחשוב שמהלך כזה לא יגרור שינוי בהתנהלות ובאופי הספריה‪.‬‬ ‫הספריה פועלת היום‪ ,‬אם יורשה לי להעיד‪ ,‬לשביעות רצונם הרבה של ”לקוחותיה” השונים‪.‬‬ ‫זו ספריה עשירה מאוד בתוכן‪ .‬כל ספר חדש ואטרקטיבי שיוצא נרכש במהרה והכל זמין‬ ‫ונגיש גם באינטרנט‪.‬‬ ‫יחד עם ההתחדשות וההתקדמות הטכנולוגית נשאר גם האוסף המרשים של ספרים ישנים‬ ‫יותר‪ ,‬שלא מוצגים כפריטים במוזיאון‪ ,‬אלא זמינים להשאלה‪ .‬יעידו על כך קוראים רבים‪,‬‬ ‫בעיקר סטודנטים‪ ,‬שנעזרים בספרית ג”ב‪ ,‬כשספריות אחרות איכזבו‪ .‬ספרים אלו מן הסתם‬ ‫לא עולים עוד כסף ומשמשים את האוכלוסיה הקוראת בג”ב‪ ,‬שצורכת ספרות איכותית‪ ,‬לא‬ ‫רק פופולארית‪.‬‬ ‫התקצוב שניתן היום ע”י הועד מאפשר לספריה להתחדש תדיר וכן מאפשר את איכות‬ ‫השירות‪ ,‬הזמינות והעזרה שניתנים כיום והם ברמה גבוהה‪.‬‬ ‫לי אין ספק שהעברת הניהול למועצה תפגע בכל אלו‪.‬‬ ‫כבר ברור כי האוסף יצומצם דרמטית‪ .‬אני מאמינה שגם התקצוב יפחת כך שאיכות השירות‬ ‫תרד ותהפוך למסורבלת יותר‪.‬‬ ‫מפתים אותנו עם אפשרות לקבלת תקציב עבור שיפוץ הספריה‪ ,‬אך אני מטילה ספק גדול‬ ‫שדבר כזה יקרה בשנים הקרובות‪ ,‬אם בכלל‪.‬‬ ‫ספרית ג”ב היא ייחודית‪ .‬היא נושאת את אופי המקום והאנשים‪ ,‬את ההיסטוריה והתרבות‬ ‫של הישוב‪ ,‬שהוטבעו בו מיום עלייתו על הקרקע ועד היום ובעתיד‪ .‬בקרו‪ ,‬לעומת זאת‬ ‫בספריות אחרות במועצה‪ ,‬הספריות ה”גדולות” בקדרון ובבית אלעזרי‪ ,‬למשל‪ ,‬וראו למה‬ ‫היא יכולה להפוך – ספריית השאלה גנרית‪ ,‬נטולת אופי‪ ,‬דלה ומשעממת כמעט כמו בית‬ ‫מרקחת‪.‬‬ ‫מהלך כזה רע לא רק מבחינה ערכית‪ ,‬כאשר מתייחסים רק להיבט התקציבי ומשליכים‬ ‫בזאת את הנכס (החומרי והתרבותי)‪ .‬הוא גם יפגע במוסד חי ופעיל שעובד כיום טוב מאוד‬ ‫ו”יפסיד לקוחות” שמחפשים לא רק חדש ונוצץ אלא גם איכותי וערכי‪.‬‬ ‫כך אני רואה את הדברים ומפרסמת אותם כעת על מנת שתושבי ג”ב יוכלו לקבל החלטה‬ ‫מושכלת‪ ,‬ביודעם את ההשלכות האפשריות של מהלך כזה‪ ,‬האם זהו הכיוון שהם מעוניינים‬ ‫בו‪ .‬לכאן או לכאן על התושבים לקבל החלטה כזאת‪.‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪ ‬לצערי אני נפרדת מחנה‪ .‬חנה עבדה כספרנית כמעט כל חייה‪ .‬אני ורבים בני דורי זוכרים‬ ‫אותה עוד כקוראים בספרית ביה”ס‪ .‬אני יודעת כמה חשוב היה לחנה להמשיך לעבוד‪,‬‬ ‫אפילו אם זה כרוך בנסיעות מתמשכות לבי”ס בבת‪-‬ים‪ ,‬אפילו כשהגוף עושה צרות‬ ‫והקשיים נערמים‪ .‬אני מלאת הערכה על כך‪ .‬עזרתך תחסר לי‪ ,‬חנה‪ ,‬אך אני מאחלת לך‬ ‫שהחופש שנכפה עליך יפתח לך אפשרויות ואופקים חדשים ותזכי להנות ממנו‪.‬‬ ‫‪ ‬מיכל זקס‬ ‫***‬ ‫"אני אוהב קיבוץ‪.‬‬ ‫תמיד אהבתי‪ .‬גם כשזה היה פופולרי לדרוך‬ ‫על הקיבוצים ולהשמיץ אותם‪ .‬עכשיו כולם רואים את הפנים היפות ואת העוצמות‬ ‫והאיכויות של התנועה הקיבוצית‪ .‬רק חבל שמגלים את זה מחדש בגלל הדם והאש‬ ‫״בקיבוצי הפצמ״רים״ ‪ -‬בנחל עוז‪ ,‬בניר עוז‪ ,‬בניר יצחק‪ ,‬במגן‪...‬‬ ‫אני ״עירניק״‪ :‬תל אביבי‪ ,‬במקור מראשון לציון‪ ,‬ואני חסיד של העיר‪ ,‬גם באופן‬ ‫אישי וגם כמרחב חיים חיוני מבחינה חברתית‪ .‬וכעירוני בכל נימי נפשי אני אוהד‬ ‫גדול של ההתיישבות הכפרית ושל התנועה הקיבוצית‪ .‬כי מעבר ליופי‪ ,‬יש אופי‪:‬‬ ‫גם בקיבוץ הכי מופרט‪ ,‬הכי ״מתחדש״‪ ,‬יש רשת ביטחון ויש ערבות הדדית וצדק‬ ‫חברתי יותר מכל צורת ישוב אחרת‪ .‬וזה קיים גם במסגרת של תנועה שלמה‪.‬‬ ‫כשילדי קיבוץ מתפנים בגלל אש קטלנית ומתארחים בקיבוץ אחר‪ ,‬איפה המדינה?!‬ ‫שקל היא לא נותנת‪ ,‬כאילו היא לא קיימת‪ .‬שהמשפחות יסתדרו בעצמן‪ .‬אבל‬ ‫החברים עוזרים‪ .‬כי יש חברים‪ .‬יש קיבוץ ויש תנועה קיבוצית‪.‬‬ ‫הרעיון הקיבוצי חי ובועט‪ .‬אנשים מחפשים את הקהילה‪ ,‬רוצים את ה״יחד״‪ ,‬את‬ ‫ה״אנחנו״‪ .‬לא את הלבד‪ .‬ותדעו שאפילו בקיבוצים של עוטף עזה שחוטפים אש‬ ‫הכי הרבה‪ ,‬כבר שנים‪ ,‬יש תור של מבקשים להצטרף‪.‬‬ ‫נכון‪ ,‬הקיבוץ לא מושלם ויש הרבה בעיות בקיבוצים‪ .‬אבל איפה אין בעיות? ואם יש‬ ‫צריך לפתור אותן ולעזור‪ .‬ולכן בפעם הבאה כשמדברים על הסדרי קרקעות וכספים‬ ‫שחונקים את הקיבוצים ולא נותנים להם לחיות ולהתפתח ‪ -‬תחשבו גם על זה‪,‬‬ ‫על כמה לא היינו רוצים לראות ישראל בלי קיבוצים‪ ,‬וכמה אנחנו גאים בקיבוצים‬ ‫שלנו" ‪.‬‬ ‫ניצן הורוביץ‪ ,‬מרצ‪.‬‬ ‫(באדיבות עמית שטראוס)‬ ‫‪11‬‬ ‫שלוש גבעות ומה שביניהן‬ ‫הגבעה הראשונה – גבעת זקס הזכורה לכולנו לטובה‪ ,‬למרות שהוזנחה בשנים האחרונות‬ ‫והפכה למדרס רכבי שטח רעשניים ודורסניים‪ ,‬פיקניקים נוטפי אשפה ומפגשי זרים ללא‬ ‫בקרת איכות; לבסוף באה השריפה הגדולה ולחככה הכל‪.‬‬ ‫אולם‪ ,‬למרות הנזק הרב והצער‪ ,‬אפשר להתנחם בכך שביוזמה זהירה ומקצועית ניתן כנראה‬ ‫לשקם את הגבעה ולהחזירה למיטבה תוך שנים מעטות‪ .‬הדבר תלוי במידת הנזק שנגרם‬ ‫לגיאופיטים (הפקעות והבצלים של הרקפות‪ ,‬הכלניות‪ ,‬ושאר האוצרות שנשארו טמונים‬ ‫בקרקע)‪ .‬את זאת נדע בחורף‪ .‬מסריקה שטחית שעשיתי‪ ,‬נראה לי שחלק ניכר מהעצים‬ ‫הגדולים עשויים להשתקם ולהחזיר ימיהם כקדם‪ .‬גם ביערות הכרמל הופתענו לגלות את‬ ‫היופי שעלה ופרח בחורפים שאחרי השריפה הגדולה‪ .‬הדבר דורש מעקב צמוד והחלטות‬ ‫זהירות – לא חפוזות!‬ ‫לשם כך‪ ,‬חשוב מאוד לסגור את הגבעה בפני רכב מנועי ולסמן שבילים שרק עליהם מותר‬ ‫ללכת‪ .‬לזאת צריך כמובן תקציב ובהקדם‪.‬‬ ‫*‬ ‫הגבעה השנייה – הגבעה שבין בית הקברות של גבעת ברנר ומחסן ‪ ,8‬הנקראת ”גבעת‬ ‫הזיתים”‪ .‬מצבה חמור בהרבה‪ :‬פעם‪ ,‬לפני הרבה שנים היה עליה מטע זיתים שנזנח וצמחית‬ ‫הבר שבה וכסתה את השטח‪ .‬בעשרות השנים האחרונות הפכה הגבעה לפינת חמד; חורש‬ ‫כמעט טבעי‪ ,‬שחלבים רבים‪ ,‬כלניות‪ ,‬רקפות ‪ ,‬פרחי בר רבים אחרים‪ ,‬שקדיות ופטריות‬ ‫מאכל הנלוות לצמחי הקלח‪.‬‬ ‫גבעת זקס‪ ,‬גבעת הזיתים הנ”ל‪ ,‬יחד עם חורשת החרובים והאלות שנמצאת דרומה לבריכה‪,‬‬ ‫היוו פרק שמקיף את גבעת ברנר מדרום כאזור טיולים רציף‪ ,‬לכל המשפחה‪ ,‬סמוך לבית;‬ ‫לצאת אליו להינפש וליהנות‪.‬‬ ‫ועדות איכות הסביבה‪ ,‬שנבחרו מדי שנים אחדות מחדש‪ ,‬שמרו על האזור הזה כמידת‬ ‫יכולתן‪ .‬לדוגמא‪ :‬כאשר נבנה אתר המחסנים (אתר ‪ )8‬ניטעה סביבו‪ ,‬ביוזמת ועדת איכות‬ ‫הסביבה‪ ,‬חגורה של עצי אשל הפרקים‪ ,‬ברושים ואורנים‪ ,‬שגדלו ויפו במשך השנים‪,‬‬ ‫והסתירו את מחסני הענק שבאתר ‪ 8‬מעיני המטיילים ושמשו גם כבדוד אקוסטי‪ ,‬שבלם‬ ‫חלקית את רעש מנועי הקירור‪ .‬חלק ניכר מחגורת עצים זו נעקר במסגרת עבודות הפיתוח‬ ‫של אתר כץ והכביש המוליך אליו‪ .‬אבל בשולי הכביש ניתן עדיין לראות את עצי אשל‬ ‫הפרקים הגדולים ששרדו את עבודת הפיתוח וסלילת הכביש‪.‬‬ ‫[אשל הפרקים הוא עץ בר יפה שגדל בנגב הצפוני ומגיע עד לאזורנו]‪.‬‬ ‫בניגוד לגבעת זקס‪ ,‬שאנו מקווים שהנזק שנגרם לה‪ ,‬הפיך לפחות בחלקו‪ ,‬הרי לגבעת‬ ‫הזיתים הולך ונגרם‪ ,‬ממש בימים אלו – נזק חמור מאוד ובלתי הפיך‪:‬‬ ‫‪12‬‬ ‫באסיפה במאי ‪ 2003‬אושרה לאחר דיון ארוך והסוסים רבים ההצעה להקצות ‪ 2.5‬דונם‬ ‫לחלקה ניסיונית של בית קברות אלטרנטיבי‪ .‬היום משתרע בית הקברות האלטרנטיבי על‬ ‫שטח של עשרות דונמים‪ .‬כל ההרחבה הזאת נעשתה ללא אישור האסיפה‪ .‬לפני שנים‬ ‫אחדות דברתי עם צביקי על הנושא והוא הבטיח לי שהקבורה בשטח זה הסתיימה ולא יכרו‬ ‫קברים נוספים‪ .‬אולם‪ ,‬ההרחבה הזוחלת של בית הקברות הזה נמשכת!‬ ‫לאחרונה הוכשר שטח נוסף גדול מאוד שמיועד לבית הקברות האלטרנטיבי‪ .‬השטח מתחיל‬ ‫כ‪ 10-‬מטר מזרחה לאנדרטה לזכר חברי גבעת ברנר שלא נקברו כאן ומשתרע מזרחה‬ ‫עמוק לתוך גבעת הזיתים‪ .‬זוהי לדעתי החלטה שגויה‪ ,‬וגורמת לפגיעה אסטרטגית חמורה‬ ‫באפשרות ההרחבה הרציפה של בית הקברות שלנו מזרחה!‬ ‫יתרה מזה! לפני שנים אחדות הביא צביקי הצעה לפתוח בית קברות מסחרי נוסף במורד‬ ‫הצפוני של חורשת הזיתים‪ .‬לאחר סיור של ועדת איכות הסביבה בשטח‪ ,‬ביחד עם צביקי‪,‬‬ ‫החליטה הועדה להתנגד להצעה ולהביא את הנושא לדיון באסיפה‪ .‬בעקבות החלטה זו‬ ‫הסיר צביקי את ההצעה‪.‬‬ ‫אולם‪ ,‬עתה נמסר השטח הזה למועצה האזורית להקמת בית קברות ליישובי הסביבה‪ .‬לשם‬ ‫כך נחצב ויושר שטח גדול במרכז גבעת הזיתים ובחלק היפה ביותר שלה הפונה לגבעת‬ ‫ברנר‪ ,‬והוכשר לבית קברות‪.‬‬ ‫מכל השטחים המופרים שבסביבה נבחר דווקא שטח זה לעשות בו צלקת ענקית ומכוערת‪.‬‬ ‫וכל מי שרוצה להתרגז מוזמן לבוא ולראות‪.‬‬ ‫יצוין רק שב‪ 26.8.11 -‬אושר בקלפי‪ ,‬לאחר דיון באספה בתקנון קבורה העוסק בין השאר‬ ‫ב"צביון והתנהלות של בית העלמין"‪.‬‬ ‫בסעיף ב‪ 4‬נאמר‪:‬‬ ‫”יש לתכנן את המשך הקבורה הן בשטח הנוכחי והן בשטח העתידי – מצפון‪-‬מזרח לקיים –‬ ‫באחריות ועדת תכנון ובינוי‪ ,‬בשיתוף הוועדה לאיכות הסביבה‪ .‬התוכנית תובא לדיון ציבורי‬ ‫בתוך חצי שנה” ‪ -‬למיטב ידיעתי התוכנית לא הובאה עדיין לדיון ציבורי!!! ולא נדונה‬ ‫בוועדת איכות הסביבה‪.‬‬ ‫העליתי את הדברים האלו ברשימה ליומן בנובמבר ‪ ,2012‬אולם נקראתי לפגישה ובה‬ ‫נתבקשתי שלא לפרסם את הרשימה לפני גמר הדיונים בוועדה המחוזית בנושא כביש‬ ‫הגישה לאזור התעסוקה הדרומי; שמא היא תנוצל לרעה על ידי מתנגדי תוכנית הכביש‪.‬‬ ‫הסכמתי לדחותה עד גמר הדיונים בוועדה המחוזית‪ .‬לא עלה בדעתי שבינתיים תקבענה‬ ‫בשטח עובדות בלתי הפיכות‪.‬‬ ‫איני מטיל ספק בכוונות הטובות! אבל ‪ -‬מה לימדונו בבית הספר על הסכנות שבדרך‬ ‫הרצופה בכוונות טובות?‬ ‫*‬ ‫בכותרת נאמר – שלוש גבעות‪ .‬כן‪ ,‬הגבעה השלישית היא גבעת ברנר‪ .‬על כך ברשימה‬ ‫אחרת‪.‬‬ ‫בברכה‪ ,‬דוד יפה‬ ‫‪13‬‬ ‫לזכרה‬ ‫דינה יבלונסקי ז”ל‬ ‫נולדה‪ :‬י”ב חשוון תר”פ – ‪5.11.1919‬‬ ‫נפטרה‪ :‬כ”א תמוז תשע”ד – ‪19.7.2014‬‬ ‫אמא יקרה ואהובה שלנו‬ ‫כדרכה תמיד‪ ,‬בשקט‪ ,‬בצניעות‪ ,‬עטופה בחום‪ ,‬עזבה אמא את החיים ואותנו‪.‬‬ ‫שתי בנות ילדה אמא‪ ,‬היא חיבקה ששה נכדים וחמישה נינים‪ .‬כשנולד נינה הראשון אמרה‬ ‫‪” :‬זוהי זכות גדולה”‪.‬‬ ‫המלחמה הנוראה ההיא ליוותה אותה כל חייה‪ ,‬היא חזרה וסיפרה על הימים היפים‬ ‫שקדמו לה בעיירת הולדתה ויסוצ’ק‪ ,‬סיפרה על נדודיה בשנות המלחמה עם חבריה‬ ‫הטובים‪ ,‬איתם שמרה על קשר עד יום מותם‪.‬‬ ‫אמא הייתה תמיד אסירת תודה לחברי גבעת ברנר שנתנו לנו בית חם ותקווה כשהגענו‬ ‫הנה בתום המלחמה‪.‬‬ ‫החיים בקבוץ הפכו להיות כל עולמה‪ .‬היא מוצאת עניין בחיי התרבות‪ ,‬החברה והעבודה‬ ‫כשהיא משקיעה בהם את כל כולה‪.‬‬ ‫מאז שאיבדנו את צביה‪ ,‬ליווה העצב את חייה ולא נתן לה מנוח‪.‬‬ ‫כל כך אהבנו אותה‪ .‬רצינו אותה קרוב אלינו‪ ,‬וכך זכינו לסעוד אותה בערוב ימיה אצלנו‪,‬‬ ‫בגבעת חיים‪.‬‬ ‫היום אנחנו מחזירים אותך‪ ,‬אמא‪ ,‬לבית שאהבת‪ ,‬בצלו של עץ הזית‪ ,‬ליד אבא‪ ,‬סבא וחנה‪.‬‬ ‫את נאספת היום אל עמך ומצטרפת שוב אל חברייך הרבים שוכני הגבעה‪.‬‬ ‫נוחי לך אמא יקרה‪ ,‬הגיע זמנך‬ ‫‪20.7.2014‬‬ ‫בתך לאה רטר‬ ‫‪14‬‬ ‫דינה אחותי הגדולה‪,‬‬ ‫לפני שישים שנה‪ ,‬בערב פסח‪ ,‬פגשתי אותך לראשונה‪.‬‬ ‫אמא לשתי בנות‪ ,‬הגדולה לאה בת ‪ 9‬והקטנה צביה בת חצי שנה‪ ,‬תינוקת מתוקה‪ ,‬ואני‬ ‫באמצע בת כמעט ‪ ,5‬בתו הצעירה של אבא וחנה‪ .‬את‪ ,‬הבת היחידה ששרדה את הגיהינום‬ ‫מתוך משפחתו הראשונה של אבא‪ ,‬אחת מתוך ארבע ילדים‪ ,‬נשארתם רק את ואבא‪.‬‬ ‫קיבלת אותנו‪ ,‬את משפחתך החדשה בצריף בשכונת המיליונרים‪ ,‬בהרבה אהבה ובלי‬ ‫שאלות‪ .‬יחד עם משה צמח הבאתם אותנו לצריף מול בית התינוקות של מרי שהפך עם‬ ‫השנים לבית כנסת‪ .‬אמא הייתה בשוק‪ ,‬אבל אבא אמר לה שיהיה בסדר‪ .‬ואת‪ ,‬דינה‪,‬‬ ‫הוצאת את אמא החוצה למרפסת של הצריף והכרת לה את משפחת סיגל שהיו דוברי‬ ‫גרמנית‪ ,‬ומן הצד השני את משפחת קלנסקי שמיד מצאו שפה משותפת עם אבא‪.‬‬ ‫בהמון דאגה למשפחה החדשה עזרת לחנה להתאקלם במקום החדש והיית אשת סוד‬ ‫ושיחה‪ :‬את ביידיש וחנה בגרמנית‪ ,‬ועם השנים בעברית כשהיידיש נשארה לשיחות עם‬ ‫אבא ‪ .‬עזרת לנו למצוא כאן בית וחברים‪.‬‬ ‫השנים חלפו ופער הגיל בינינו הלך וקטן‪ ,‬הפכנו להיות אחיות קרובות כשאבא הוא אבן‬ ‫שואבת לשתינו ‪ .‬היינו מסבות אל שולחנו ואוכלות את המעדנים שרק הוא ידע להכין‪.‬‬ ‫טעמו של כל תבשיל היה בשביל שתינו חגיגה וסיום של יום מפרך‪ .‬יותר מכל אני זוכרת‬ ‫את ימי השישי שלפני ההליכה לחדר האוכל היינו מקבלות מנה של גפילטע פיש עם חלה‬ ‫מתוקה וכוס יין‪ .‬החמיצה שלו‪ ,‬הרגל הכרושה‪ ,‬הדג מלוח‪ -‬מאכליו של אבא היו צרובים‬ ‫לשתינו בזיכרון שנים רבות אחרי מותו‪.‬‬ ‫דינקה‪ ,‬היית אחות תומכת יציבה מפנקת ודואגת תמיד שאעשה את הדבר הנכון‪ .‬בלי‬ ‫בושות צריך ללכת בדרך ישרה ‪ .‬תמיד היית בעניינים אך לא הלכת רכיל ‪ .‬תמיד היית‬ ‫אומרת יש שני צדדים למטבע ‪ .‬אהבת מאד לקרא והיינו מחליפות ספרים ומדברות‬ ‫עליהם בינינו כמו רכילות טובה‪ .‬זכיתי להכיר את חבריך שהיו אתך בדרך הפתלתלה של‬ ‫המלחמה והיו לך למשפחה‪ .‬במלכה פלטנר מצאת אחות וחברה וידעת למצוא זמן לכולם ‪.‬‬ ‫הם השיבו לך אהבה ואפילו בני הדור השני היו מגיעים לבקרך‪.‬‬ ‫דינה‪ ,‬עברנו יחד ימים קשים‪ .‬הטיפול באבא ואחר בבצלאל‪ ,‬וחנה וגם מותה ללא עת של‬ ‫צביה‪ .‬כולם כבר לא אתנו‪ ,‬נשארנו שתינו תומכות זו בזו‪ ,‬היית אומרת לי‪” :‬שני דברים‬ ‫טובים קרו לי בחיים ‪ ,‬שאבא התחתן עם אישה צעירה שטיפלה בו עד יום מותו‪ ,‬ואני ישנה‬ ‫טוב כל לילה ללא דאגה‪ .‬הדבר השני שלעת זקנה יש לי אחות צעירה שמטפלת בי ודואגת‬ ‫לי‪ ,‬ועל זאת אני מודה לאלוהים”‪.‬‬ ‫דינקה הפרש הגילים בינינו הוא של שלושים שנה‪ ,‬אך תמיד היינו אחת עבור השנייה‪.‬‬ ‫היית דודה נהדרת לילדי‪ ,‬והם אוהבים אותך כולם כשלכל אחד מהם זיכרון מיוחד רק לו‪.‬‬ ‫אך דבר אחד משותף לכולם ‪ -‬החביתה של שבת בבוקר עם הסלט ולקינוח עוגת בצלאל‪,‬‬ ‫והטיול לסוסים עם פרוסות הלחם שהיית שומרת לאורך השבוע‪.‬‬ ‫‪15‬‬ ‫למרות השכול שתמיד ליווה אותך בצילו ידעת לשמור על חזות חזקה‪ ,‬היית אומרת ”את‬ ‫הכאב שומרים בפנים‪ ,‬אחרים לא צריכים אותו‪ .‬וכאשר אני בבית והדלת נסגרת עלי‪ ,‬אני‬ ‫מרשה לדמעות לרדת‪.‬‬ ‫אנחנו אוהבים אותך וזוכרים אותך‪ ,‬היית נר לרגלינו‬ ‫נוחי לך‪ .‬הרי תמיד אמרת שהקלנדר אומר את שלו‪ .‬מהיום אין לו משמעות‪ ,‬יש לך זמן‬ ‫לפגוש את אהובייך ויקיריך‪ ,‬יש לך הרבה מה לספר‪ .‬להם‬ ‫שלום יקירה‪ ,‬אחות גיסה ודודה‬ ‫אוהבת חביבה‬ ‫דינה‬ ‫דינה‪ ,‬אני מרגישה חלק ממך‪ .‬אמנם לא חלק ביולוגי‪ ,‬אך במובנים האחרים‪.‬‬ ‫היית עם הוריי עוד לפני שהזיכרון שלי מתחיל‪ .‬נדדת עם אמא שלי‪ ,‬מלכה פלטנר‪ ,‬בכל‬ ‫התקופה הסוערת והמטלטלת של המלחמה‪ .‬בשנייה אחת קיבלתן החלטות הרות גורל‪,‬‬ ‫שחרצו את גורלכן לחיים ‪.‬‬ ‫יחד עלינו ארצה באונייה‪ ,‬את עם לאה’לה ואמא איתי‪ ,‬ויחד נחתנו בגבעת ברנר‪ ,‬כי לאמא‬ ‫היה אח שהיה חבר גבעת ברנר‪ ,‬שלמרות ההבטחות איש לא הודיע לו‪ .‬בכל פגישה ביניכן‬ ‫העלית את העניין בציינך את הצעד הלא אחראי שעשית כשבאת עם לאה’לה בת השנה‬ ‫לקיבוץ הגדול הזה‪ ,‬בלי ביטחון שיקבלו אותך‪ .‬אמא ענתה לך בתוספת הנף יד‪ :‬מה‬ ‫חשבת‪ ,‬שאני אעזוב אותך ואת לאה?” כאומרת‪ :‬שנים של מלחמה עברנו יחד‪ ,‬ועכשיו לא‬ ‫עולה בדעתי להפנות לך את הגב‪.‬‬ ‫שתיכן הפכתן לימים לחברות גבעת ברנר וכך גם בני הזוג‪.‬‬ ‫אנחנו עברנו בפילוג לנצר ואתם נשארתם בגבעת ברנר‪ ,‬אבל הקשרים ההדוקים נשמרו‪.‬‬ ‫ואת‪ ,‬אישה יקרה‪ ,‬כל פסח התקשרת לברך אותי ליום הולדת ושוחחנו‪.‬‬ ‫התקשרת לאמא ודיברתן בעברית שגלשה מהר מאד ליידיש‪.‬‬ ‫מאז שאימי נפטרה הרגשתי במחיצתך קורטוב מאמא‪.‬‬ ‫עכשיו הצטרפת אליה‪ .‬ואנחנו נישאר עם הזיכרונות‪.‬‬ ‫נוחי בשלום על משכבך אישה יקרה‬ ‫צביה‬ ‫נצר סרני‬ ‫‪16‬‬ ‫דינה יקרה‪,‬‬ ‫באנו להיפרד‪.‬‬ ‫את עזבת את החיים כאן ופנית לדרך חדשה ישנה – המקום בו נמצאות כל הנשמות של מי‬ ‫שהיה כאן וסיים את חייו‪ ,‬המקום שממנו באנו כולנו ואליו נשוב‪.‬‬ ‫לא לתפארת המליצה אני אומרת זאת‪ .‬זוהי אמונתי המוצקה שכך הוא‪ .‬וכבר פגשת את‬ ‫בצלאל ואת צביה ואת הוריך וכל משפחתך ואת חבריך שהקדימו אותך‪.‬‬ ‫ואולי את עמנו כאן עכשיו‪ ,‬פוקדת אותנו בנוכחות בלתי נראית‪.‬‬ ‫דינה‪ ,‬אנחנו הבנות של מלכה חברתך הטובה מוקירות לך תודה גדולה‪.‬‬ ‫היית לנו תמיד מעין קרובת משפחה מיוחדת שאהבנו‪ ,‬במעמד על‪ ,‬גם בגלל שהיית‬ ‫החברה הכי טובה של ההורים שלנו ושל אמא בפרט‪ ,‬אבל בנוסף גם בגלל האישיות‬ ‫המיוחדת שלך‪.‬‬ ‫אישה טובה מאין כמוה‪ ,‬עם נפש צחה וזכה כאלו לא לקחה ממך המלחמה את ביתך‬ ‫ומשפחתך‪ ,‬כאלו לא סבלת מחסור ורעב במשך שנים‪ ,‬כאילו לא שכלת את צביה בתך ואת‬ ‫בצלאל אישך‪.‬‬ ‫כאילו כל העולם כולו הנה כוס חצי מלאה‪ ,‬ואת תמיד רואה את החצי המלא‪ ,‬את הטוב‪,‬‬ ‫את היתרונות אבל בלי שמץ של נאיביות לגבי החיים‪.‬‬ ‫ידעת גם ידעת אורחות חיים‪.‬‬ ‫נראה כמו שלום בלתי אפשרי אבל הוא התקיים בך‪.‬‬ ‫אחרי שאמא שלנו נפטרה היית לנו ”אמא מעט” שדי לנו להיות במחיצתך ולשמוע‬ ‫מסיפוריך על ימי המלחמה והימים הראשונים בגבעת ברנר‪ ,‬כדי להעלות את אמא שלנו‬ ‫שוב לבין החיים‪ ,‬חיה‪ ,‬נושמת‪ ,‬צעירה ונאבקת כמוך בסבך החיים‪.‬‬ ‫זיכרון מופלא ‪ -‬כמה הטבת לספר‪ ,‬בלשון עשירה נקיה‪ ,‬להאיר ולחזור ולספר על עוד פינות‬ ‫בדרככן המשותפת‪.‬‬ ‫”דינה‪ ,‬למה בעצם לא עזבת לנצר בזמן הפילוג”? שאלתי אותך פעם ואת‪” -‬הביטי” עם‬ ‫ה”הביטי” המפורסם שלך‪” ,‬קיבלו אותי כאן כל כך יפה‪ ,‬בזרועות פתוחות ונתנו לי את כל‬ ‫הזכיות של כל החברים האחרים הותיקים למרות שלא היתה לי זכות אחים כמו למלכה‬ ‫שאחיה חיים היה חבר הקיבוץ כמה שנים לפני שהגענו‪ ,‬עד שלא יכולתי להפנות עורף לכל‬ ‫האנשים הטובים האלה”‪ ...‬היית אסירת תודה‪.‬‬ ‫והיית אסירת תודה על בית האבות שבו גרת בשנים האחרונות‪ ,‬וראית בו רק יתרונות‪ .‬על‬ ‫כך שלא תכבידי על לאה’לה ומשפחתה ועל כך שאת מקבלת את כל מחסורך‪ ,‬על כך שיש‬ ‫הדואג לשלומך ביום ובלילה‪.‬‬ ‫אני חוששת להחסיר מתכונותיך הטובות כי היו כל כך הרבה‪.‬‬ ‫את היית צנועה‪ ,‬צנועה בדרישותיך‪ ,‬שמחה במה שיש לך‪ ,‬רחוקה מחומרנות‪.‬‬ ‫היה לך חוש הומור מיוחד גם שסיפרת לנו את סיפורי העבר‪ ,‬גם בהתבטאויותיך וגם‬ ‫בהסתכלות שלך על החיים‪ .‬היית אשת משפחה למופת‪ .‬היית חרוצה‪ ,‬היית בשלנית‬ ‫מעולה‪ ,‬היית חברותית ונעימת שיחה‪.‬‬ ‫‪17‬‬ ‫הזכרת פעמים רבות שהזמנים אז היו קשים מנשוא‪ ,‬אבל החברות הנאמנות וגם היכולת‬ ‫לצחוק על הכול בין כל אנשי החבורה שהייתם‪ -‬עזרה לכם להתגבר על הדלות ועל כך‬ ‫שמהלכי ההיסטוריה הפכו אתכם לעלה נידף‪.‬‬ ‫למרות שבזמן הפילוג אתם‪ -‬את ובצלאל והילדות‪ ,‬נשארתם בגבעת ברנר‪ ,‬ואלו ההורים‬ ‫שלנו עזבו לנצר‪ -‬נשאר קשר הדוק בין המשפחות ומעבר למפגש הפיזי‪ ,‬הביקורים‪,‬‬ ‫הטלפונים‪ ,‬הייתה תחושה של קרבה עמוקה ושותפות‪ .‬לא רק בינכם ובין ההורים שלנו‪ .‬גם‬ ‫שלנו הבנות כלפיכם‪ ,‬במיוחד כלפיך‪ .‬את זה אפשר לומר ‪ -‬ינקנו עם החלב‪.‬‬ ‫הפעם האחרונה שבה נפגשנו‪ -‬הייתה בחגיגות ה‪ 94-‬שלך‪ ,‬על הדשא בגבעת חיים מאוחד‬ ‫ליד הבית הסעודי שאליו עברת בשנה האחרונה‪ ,‬בחגיגה שהמשפחה ערכה לך באוקטובר‬ ‫באיחור קל של חודשיים בגלל אילוצים שונים‪.‬‬ ‫יד הזמן נתנה את האותות שלה – הזיכרון שנפגם‪ ,‬התשובה שנקטעה‪ ,‬והשמחה שלך כבר‬ ‫הייתה אחרת!‬ ‫וברקע ריחפה הידיעה על המחלה החדשה שמצאו אצלך‪.‬‬ ‫יש לי תחושה שזו הקלה לעזוב את הכלא של הגוף הקשיש ומחלותיו ולהפוך בת בלי גוף‪.‬‬ ‫כאן בגבעת ברנר שאליה הגעת לפני ‪ 67‬שנים עם לאה’לה מלכה וצביה‪ ,‬ותמיד חזרת‬ ‫ואמרת‪” -‬מה חשבתי לעצמי; לבוא למקום חדש ואיזה חוסר אחריות להגיע עם תינוקת‬ ‫בלי שידעתי כלל מה יהיה והאם אתקבל? האם יהיה לי מקום” –‬ ‫כאן קוברים היום את גופך‪.‬‬ ‫את משאירה בת‪ ,‬אחות‪ ,‬נכדים‪ ,‬נינים‪ ,‬אחיינים ‪ -‬שבט גדול‪ ,‬וחברים‪.‬‬ ‫וגם אותנו‪ ,‬הבנות של מלכה ומרדכי‬ ‫ורק תדעי‪ ,‬אהבנו אותך מאד‬ ‫תנחומינו לכולם‬ ‫מצביה רנה ואילנה‪ ,‬נצר סרני‬ ‫דינה יבלונסקי ‪ -‬קוים לדמותה‬ ‫‪ 20‬ביולי ‪2014‬‬ ‫דינה יבלונסקי‪ ,‬בת פרידה ואברהם ברמן‪ ,‬נולדה בשנת ‪ 1919‬בעיר ויסוצק‪ ,‬שבפולין היום‬ ‫רוסיה‪ .‬בת בכורה למשפחת ברמן לאחיות ציפורה ורוחה’לה ואחיה זליג שנספו בשואה‬ ‫יחד עם אמם‪.‬‬ ‫כבת למשפחה ציונית עברה דינה בבגרותה להכשרה בקיבוץ חלוץ לודג’‪ .‬משום שלמדה‬ ‫תפירה בבית אמה שהייתה בעלת גלנטריה ‪ ,‬עסקה שם במקצוע זה‪.‬‬ ‫עם פלישת הגרמנים לפולין עבר הקיבוץ לוורשה‪ ,‬ודינה חוזרת לבית הוריה שהיה בשליטת‬ ‫הרוסים‪.‬‬ ‫‪18‬‬ ‫דינה לא מוצאת את מקומה בבית‪ .‬היא נוסעת לווילנה ומשם ברכבת לטשקנט‬ ‫שבאוזבקיסטן‪ ,‬משם לקירגיזיה ובחזרה לטשקנט‪ ,‬יחד עם חברתה מלכה‪ .‬בכל אותן‬ ‫שנים היא סובלת מרעב ועבודות פרך‪.‬‬ ‫בטשקנט הכירה דינה את בצלאל בעלה ונישאת לו‪ .‬בסיום המלחמה חוזרת דינה עם‬ ‫חברתה מלכה ללודג’‪ ,‬שם נודע לה על אבדן משפחתה בידי האוקראינים והגרמנים‪.‬‬ ‫מפולין עוברת דינה לגרמניה ליד מינכן שם מתארגן קיבוץ דרור ושם נולדה בתה הבכורה‬ ‫לאה‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 1946‬מקבלת דינה סרטיפיקט לבצלאל מחכה עוד שנה בקפריסין‪ .‬בערב ההפלגה‬ ‫מוצא בצלאל את אברהם אביה ומפגיש אותו עם בתו דינה לזמן קצר‪ .‬אברהם אביה חולה‬ ‫אך הוא עומד על כך שתעלה לארץ ישראל‪ .‬דינה מגיעה ארצה ב‪ 1947 -‬באונייה ”קומינס”‬ ‫ביחד עם חברתה מלכה‪ ,‬שאחיה גר בגבעת ברנר‪ .‬בעקבות אותו אח מגיעה דינה לגבעת‬ ‫ברנר‪ ,‬וקובעת כאן את ביתה‪.‬‬ ‫בצלאל מגיע ארצה ב‪ 1948-‬ולאחר תקופת הסתגלות לא קלה‪ ,‬הוא מוצא את מקומו‬ ‫בעבודת תפירה בקיבוץ‪.‬‬ ‫בזמן הפילוג עוברת חברתה של דינה‪ ,‬מלכה‪ ,‬עם משפחתה לנצר סרני‪ .‬הפרידה קשה‪ ,‬אך‬ ‫דינה לא עוזבת את גבעת ברנר ‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 1954‬נולדה בתה צביה‪.‬‬ ‫ובפסח ‪ 1955‬עולה לארץ ישראל אביה אברהם עם משפחתו החדשה אישתו חנה ובתו‬ ‫חביבה‪.‬‬ ‫אבא ברמן נפטר בשנת ‪ 1973‬בשיבה טובה‪ .‬הוא זכה לראות שני נינים מנכדתו לאה‪ ,‬שחף‬ ‫ונירי‪.‬‬ ‫בנותיה של דינה נישאו לאה לעמי רטר בגבעת חיים איחוד ולהם שלושה בנים‪.‬‬ ‫צביה נישאה לאלי לוי וחיה בקצרין ולהם שלושה ילדים ‪ .‬צביה נפטרה בגיל צעיר ממחלה‬ ‫קשה‪ ,‬תוך תקופה קצרה‪ ,‬אבדן זה ליווה את דינה עד יום מותה‪.‬‬ ‫את שנתה האחרונה העבירה דינה בגבעת חיים ‪ ,‬ליד משפחת בתה לאה ‪.‬‬ ‫יהי זכרה ברוך‪.‬‬ ‫תודה‬ ‫בשם בני המשפחה‪ ,‬ברצוננו להודות‪ ,‬לכל האנשים הטובים שעזרו לדינה לעבור את‬ ‫התקופה האחרונה בחייה‪ ,‬במאבק לשמור אותה בינינו‪ .‬שלא נתנו לה‪ ,‬תחושה של נטל‪,‬‬ ‫דאגו לה עם כל הלב‪ ,‬ונתנו לה תחושה של ביטחון שעשתה את הצעד הנכון‪ ,‬והנבון‪,‬‬ ‫כשעזבה את ביתה ועברה אל הדיור המוגן‪ .‬ולאחר מכן לחדרי חולים‪ .‬דינה תמיד הוקירה‬ ‫להם תודה‪.‬‬ ‫תודה לכולכם על העזרה והתמיכה ועל האוזן הקשובה לכל בקשה‬ ‫תודה לעובדי מגזר הבריאות אתם אנשים יקרים‪.‬‬ ‫לאה וחביבה‬ ‫‪19‬‬ ‫נר זכרון ‪ -‬חודש אלול‬ ‫יפה שינברג (‪)1914‬‬ ‫א’ אלול תשנ”ד‪8.8.1994 -‬‬ ‫עליזה פס (‪)1908‬‬ ‫י”א אלול תרפ”ט ‪16.9.1929 -‬‬ ‫יעקב שטרן (‪)1906‬‬ ‫י”ח תרצ”ח ‪14.9.1938 -‬‬ ‫ליפא כץ (‪)1908‬‬ ‫ב’ אלול תשמ”ו ‪6.9.1986 -‬‬ ‫תיאה צימבליסטה (‪)1910‬‬ ‫י”א אלול תשמ”א ‪10.9.1981 -‬‬ ‫פנינה גלאור (‪)1910‬‬ ‫י”ח אלול תשנ”א ‪28.8.1991 -‬‬ ‫משה רון (‪)1905‬‬ ‫ג’ אלול תשכ”ז ‪8.9.1967 -‬‬ ‫בת‪-‬שבע חזן (‪)1911‬‬ ‫י”א אלול תש”נ ‪1.9.1990 -‬‬ ‫חיה ירקוני (‪)1914‬‬ ‫י”ח אלול תשנ”ו ‪2.9.1996 -‬‬ ‫דב פלד (‪)1941‬‬ ‫ג’ אלול תשל”ז ‪17.8.1977 -‬‬ ‫אליעזר דוד (‪)1909‬‬ ‫י”א אלול תשס”א ‪30.8.2001 -‬‬ ‫משה סגל (‪)1911‬‬ ‫י”ח אלול תשס”א ‪6.9.2001 -‬‬ ‫חנוך גלאור (‪)1908‬‬ ‫ד’ אלול תשכ”ח ‪28.8.1968 -‬‬ ‫דן רון (‪)1937‬‬ ‫י”א אלול תשס”ו ‪4.9.2006 -‬‬ ‫מזל ברודו (‪)1928‬‬ ‫י”ט אלול תשל”ט ‪11.9.1979 -‬‬ ‫מאשה סבירסקי (‪)1913‬‬ ‫ד’ תשמ”ו ‪7.9.1986 -‬‬ ‫ורה ליבק (‪)1902‬‬ ‫י”ב אלול תשל”ו ‪7.9.1976 -‬‬ ‫יוסף פנשטיין (‪)13.1.1911‬‬ ‫כ’ אלול תשל”ג ‪17.9.1973 -‬‬ ‫אריה זליגפלד (‪)1913‬‬ ‫ד’ אלול תשנ”א ‪14.8.1991 -‬‬ ‫יוסף אדרי (‪)1939‬‬ ‫י”ב אלול תשנ”ב ‪10.9.1992 -‬‬ ‫בלנקה לזרוביץ (‪)1926‬‬ ‫כ”א אלול תשל”ט ‪13.9.1979 -‬‬ ‫שרה הררי (‪)1904‬‬ ‫ד’ אלול תשנ”ג ‪21.8.1993 -‬‬ ‫הני ורטהיים (‪)1911‬‬ ‫י”ב אלול תשס”ו ‪5.9.2006 -‬‬ ‫נחום מוסקוביץ (‪)1916‬‬ ‫כ”א אלול תשמ”ה ‪7.9.1985 -‬‬ ‫משה רוזנשטיין (‪)1911‬‬ ‫ד’ אלול תשנ”ב ‪19.8.1996 -‬‬ ‫מנחם סיגורה (‪)1913‬‬ ‫י”ג אלול תשמ”ו ‪16.9.1986 -‬‬ ‫אלפרד ון‪-‬דר‪-‬וולדה (‪)1905‬‬ ‫כ”ג אלול תר”צ ‪16.9.1930 -‬‬ ‫יהודה כץ (‪)1911‬‬ ‫ה’ אלול תשס”ב ‪13.8.2002 -‬‬ ‫דינה ספינזי (‪)1925‬‬ ‫י”ג אלול תשס”ג ‪10.9.2003 -‬‬ ‫שושנה זליג (‪)1929‬‬ ‫כ”ד אלול תשנ”ג ‪10.9.1993 -‬‬ ‫הילדה שפיגל (‪)1915‬‬ ‫ו’ אלול תשנ”ו ‪21.8.1996 -‬‬ ‫מרחב דב (‪)1920‬‬ ‫י”ג אלול תשע”ג ‪19.8.2013 -‬‬ ‫יהודה קרסקס (‪)1929‬‬ ‫כ”ו אלול תש”נ ‪16.9.1990 -‬‬ ‫נתן רשף (‪)1912‬‬ ‫ז’ אלול תשל”ט ‪30.8.1979 -‬‬ ‫גד ממוט (‪)1910‬‬ ‫ט”ו אלול תשמ”א ‪14.9.1981 -‬‬ ‫וולטר היין (‪)1906‬‬ ‫כ”ז אלול תשמ”א ‪26.9.1981 -‬‬ ‫שמעון ישראל (‪)1907‬‬ ‫ז’ אלול תשמ”ו ‪11.9.1986 -‬‬ ‫אריה בן עמי (‪)1907‬‬ ‫ט”ו אלול תשנ”ב ‪13.9.1992 -‬‬ ‫חוה פינטוס (‪)1917‬‬ ‫כ”ז אלול תשס”ט ‪16.9.2009 -‬‬ ‫רחל גבעול (‪)1916‬‬ ‫ח’ אלול תשמ”ו ‪12.9.1986 -‬‬ ‫אידה ליפשיץ (‪)1913‬‬ ‫ט”ז אלול תשנ”ח ‪7.9.1998 -‬‬ ‫שמעון אהרון (‪)1915‬‬ ‫כ”ח אלול תשס”ד ‪14.9.2004 -‬‬ ‫שלום גונן (‪)1905‬‬ ‫ט’ אלול תשמ”א ‪8.9.1981 -‬‬ ‫בנימין זק (‪)1909‬‬ ‫ט”ז אלול תשנ”ט ‪28.8.1999 -‬‬ ‫מרדכי טל (‪)1905‬‬ ‫כ”ט אלול תשל”ט ‪21.9.1979 -‬‬ ‫גנסיה רגולר (‪)1910‬‬ ‫י’ אלול תשל”ו ‪5.9.1976 -‬‬ ‫איטל פרידברג (‪)1917‬‬ ‫ט”ז אלול תשס”א ‪4.9.2001 -‬‬ ‫אסתר כהן פלנסיה (‪)1907‬‬ ‫כ”ט אלול תש”נ ‪18.9.1990 -‬‬ ‫מרדכי קוטלר (‪)1909‬‬ ‫י’ אלול תשמ”ב ‪29.8.1982 -‬‬ ‫אילה אושרוביץ (‪)1909‬‬ ‫י”ז אלול תש”נ ‪7.9.1990 -‬‬ ‫שולמית קלינגר (‪)1921‬‬ ‫כ”ט אלול תשס”ח ‪29.9.2008 -‬‬ ‫ראומה פרידמן (‪)1936‬‬ ‫י’ אלול תשס”ט ‪30.8.2009 -‬‬ ‫אלפרד אשר (‪)1910‬‬ ‫י”ח אלול תרצ”ח ‪14.91938 -‬‬ ‫‪20‬‬ ‫יהי זכרם ברוך‪.‬‬ ‫היו זמנים‪...‬‬ ‫"מעריב" ‪ //‬ינואר ‪1964‬‬ ‫* נבר באתר "עיתונות יהודית היסטורית" והביא לדפוס ‪ -‬איתי ת‪.‬‬ ‫‪21‬‬ ‫אנשים טובים‬ ‫מילים ולחן‪ :‬נעמי שמר‬ ‫תפקחו את העיניים‪ ,‬תסתכלו סביב‬ ‫פה ושם נגמר החורף ונכנס אביב‬ ‫בשדה ליד הדרך יש כבר דגניות‬ ‫אל תגידו לי שכל זה לא יכול להיות‬ ‫אנשים טובים באמצע הדרך‬ ‫אנשים טובים מאוד‬ ‫אנשים טובים יודעים את הדרך‬ ‫ואיתם אפשר לצעוד‬ ‫איש אחד קנה לי ספר בן מאה שנה‬ ‫איש אחר בנה כינור שיש בו מנגינה‬ ‫ואישה טובה אחרת לי נתנה את שמה‬ ‫ומאז אני בדרך שרה במקומה‬ ‫אנשים טובים‪...‬‬ ‫איש אחד יבנה לי גשר כדי לחצות נהר‬ ‫איש אחר יצמיח יער במורדות ההר‬ ‫ואישה טובה אחרת‪ ,‬אם יהיה קשה‬ ‫רק תצביע אל האופק ותבטיח ש ‪-‬‬ ‫אנשים טובים‪...‬‬ ‫וממש כמו צמחי הבר הבודדים‬ ‫הם עוצרים תמיד את החולות הנודדים‬ ‫הרקיע מתבהר‪ ,‬וכבר אפשר לראות‬ ‫אנשים על אם הדרך מחכים לאות‬ ‫אנשים טובים‪...‬‬