יומן מס' | 6547ג' אלול תשע"ד | 29באוגוסט 2014 גבע ת ברנר בשש אחרי המלחמה.. מזל טוב! הידד ,איזו שמחה... בן בכור ושמו איתי נולד לנועם ואושרה ינקלוביץ נכד ליצחק וחוה ינקלוביץ ודוד וברוריה ברד. מזל טוב ושפע ברכות ,נחת ואור לסבתא רבה בחיפה, להורים הטריים, לסבים המאושרים ולכל המשפחה הרחבה. צהלולים וברכת מזל טוב לתפוצות המזרחים בארה”ב וישראל להולדת הצאצא בן לקטי ומאור נכד לאסתי ומשה חוה ודני שתדעו רק אושר צילום השער רוני יעקבי (בקרוב התערוכה) עורך ישי בונה | הקלדה אסתי מזרחי | עיצוב יעל יעקבי | דפוס שעל הכתובת שלנו לרשותכם [email protected] - * תוכן הכתוב במאמרים במתפרסמים ביומן הוא באחריות הכותבים בלבד. 2 לעורך היומן שלום! קראתי את הקטע ”דירה להשכיר בסג’עייה” ונצבט לבי. מי גר בשכונה? שואל הכותב. כמי שמתחיל את שנת עבודתו השמינית בשדרות ונפגש עם בני נוער ומבוגרים הסובלים מחרדה ,אני מבקש להשיב. בבנין הראשון מתחת למשפחה המחבלת גרה משפחה צעירה :אם ואב עם שלושת ילדיהם בני חצי שנה ,ארבע שנים וכמעט שש .הבכור אמור לעלות לכתה א’ בחודש הבא .זו אותה משפחה שפצצה בת טון נחתה ליד ביתה .מה עושה אמא המנסה לגונן על ילדיה הרכים מעוצמת הפצצה? מה שעושה אם בשדרות (למעט העובדה שבעזה אין ממדי”ם ובשדרות לא נופלות פצצות במשקל טון). * דרך אגב ,שמעת פעם איך מתפוצץ טון חומר נפץ? היא רוכנת על ילדיה בבהלה ובחוסר אונים .נשימתה נעתקת וגופה קורס מרוב חרדה .על מי היא תגונן בתחילה ומה יהיה... בבנין השני מול אזהר מתגוררת לטיפה .היא אלמנה .בת גילי .היא שלחה את בנה בן ה17 להביא חלב ולחם .הוא לא שב .לאחר שיצא היתה הפגזה .כבר עבר זמן רב .לבה שוקע. היכן הוא מה קרה לו? בדיוק כמו האם בשדרות הדואגת לבניה הנמצאים בדרכים בשעת ירי של קאסמים. בבנין הרביעי מתחת למחמוד גר חאסן .הוא תלמיד תיכון החולם להיות רופא .לרוע מזלו הוא נולד בעזה .אזור מוכה אבטלה .החלומות שלו דומים לאלה של ילדי שדרות אבל הסיכוי שהוא ילמד במוסד אקדמי ראוי לשמו וימצא פרנסה ראויה שואף לאפס. ובחדר המדרגות בצמוד לפאטימה עומדת לטיפה .היא בת שש עשרה .חולמת למצוא אהבה .היא חולמת כמו בנות גילה בישראל למצוא נער שיתאהב בה .עד אז היא עסוקה בצביעת ציפורניה בלק ורוד ובסידור תסרוקתה. בסג’עייה גרים אנשים רבים .מרביתם אנשים תמימים ,קשי יום שפרנסתם דלה .כפי שככר העיר בירושלים לא היתה ריקה בשנת ,67סג’עייה אינה רק שכונה של מחבלים .גרים בה קודם כל ילדים ,וגם נשים וגברים ונערים ונערות המחפשים חיים .עניין המאבק אינו בוער בעצמותיהם .הם רק מבקשים לחיות. בשעה שאנו מנהלים מאבק על זכותנו לחיות בביטחון ובשקט בפיסת הארץ הזו ,איננו פטורים מלראות את שכנינו .הסבל והכאב שלנו אינם נעצרים בגבול .הפחד והחרדה הם גם שלהם .משני צדי הגבול חיים בני אדם החולמים וסובלים באותה מידה. מי שכתב את הקטע הזה מחנך ,אולי מבלי דעת ,לשנאה .ראוי לנו ,גם בשעה זו ,שנזכור כי למרות המאבק המר שאנו מנהלים על פיסת האדמה הזו ,חיים פה בני אדם שנבראו בצלם אלוהים ולא משנה מינם ,צבע עורם או דתם .כולנו זכאים לחמלה .הם ,שכנינו בהווה ובעתיד ואנחנו. שבת שלום, יורם כהן 3 הגיל הרך במצב מלחמה הגיל הרך גבעת ברנר פותחים שנה שונה סוף סוף הפסקת אש ...רגע אחרי שכל התחזיות וההתכוננויות לפתיחת השנה היו של תנאים מאולתרים במקלטים .מלחיץ ,מפחיד ומתיש שוב ... התרגשות עם פתיחת שנת לימודים היא בדיוק מה שכל ילד ,הורה ומחנך חש .עם זאת השנה הרגשות מעורבים ,אי הוודאות והדרום הפגוע והאי שקט שכולנו חווינו ,עוררו חרדות לקיומנו ובהחלט ערערו את ביטחוננו ובטחון ילדינו. כולנו תקווה שהשקט יימשך ושנחזור לשגרה מבורכת עלינו ועל כל ישראל. ”החופש” היה קשה לכולם .מערכת הגיל הרך עבדה במרחבים מוגנים בכל תקופת המבצע. לכל הגנים נמצאו מקלטים ומרחבים מוגנים בעזרתם של חברי צח”י .אפילו לבית אשל - בית התינוקות ,התגייסה משפחת אליאס מההרחבה ועל כך תודה להם! הקייטנה של גילאי 3-6פעלה בתיכון ”גן–התיכון” כפי שאחד הילדים קרא לזה .הצלחנו לעבור תקופה טובה למרות הכול .הפעלות חיצוניות וגם הפעלות ע”י ההורים היו נהדרות. התגייסות ההורים הייתה נהדרת וכן עובדי התיכון שעזרו בכל ,ועל כך תודה גדולה. גם הפעוטונים פעלו חלקם במקלטים חלקם בגנים הממוגנים והצליחו לעבור את התקופה בצורה טובה. כל זה לא היה יכול להיות ללא רוח ההתגייסות של הבנות /עובדות הגיל הרך המקסימות שעבדו בתנאים קשים ביותר ועשו את המיטב על מנת שהילדים יחושו בטוחים והעניקו שגרה הכי ”אפשרית” במצב הזה. תודה לחיים שעזר בהובלות .וכמובן לצוות צח”י שעדכן ועזר וארגן. לחווה שתמכה וארגנה ולא נחה לרגע עד שהכול היה הכי טוב ושכולם היו מרוצים. ולכל מי שעזר בדרך (עובדי המרכולית) ועוד ...תודה גדולה. הילדים העידו בנוכחותם -רובם הגיעו ונהנו... ומה בשנה החדשה... השנה אנו פותחים מערכת הגיל הרך לגילאי 0-3 של גבעת ברנר -כ 6-פעוטונים, כ 100-ילדים וכ 25-עובדות: חרוב – תינוקיה, ארז -פעוטון ,זית -פעוטון 4 רתם -גנון ,רימון -גנון ,בולבולית – גנון. והכול בניצוחה של חווה ינקלוביץ .בהצלחה לחווה ,לכל הבנות ולחיים. הגנים -גילאי 3-6עברו לאחריות המועצה ,נאחל לכולם מעבר מוצלח. המועצה לקחה על אחריותה בניית ממ"דים בגנים וכבר רואים את הבנאים ומשאיות הבטון. נקווה שהממ"ד יהפוך לחדר שלום. נזכור את חיילנו ונפגעי המערכה הזאת .את דניאל היקר והרך .ונאחל החלמה מהירה ורפואה שלמה לפצועים. נאחל לכל הילדים ,לבית גבעת ברנר ובית ישראל בפרוס השנה החדשה שתהיה זו שנה בריאה שלווה שמחה ומאושרת. בתיה חצור בשם הגננות תעו”ז חדש לעונת המעבר ספטמבר עד נובמבר 2014 ימי א-ה: 06:00 – 00:00שפל 20:00 – 06:00פסגה 22:00 – 20:00גבע 00:00 – 22:00שפל שבתות וחגים: 17:00 - 00:00שפל 21:00 – 17:00גבע 24:00 – 21:00שפל ימי שישי וערבי חג: 06:00 – 00:00שפל 20:00 – 06:00גבע 24:00 – 20:00שפל מחירים כוללים מע”מ פסגה 64.66 :אג’ לקוט”ש גבע 52.65 :אג’ לקוט”ש שפל 42.43 :אג’ לקוט”ש 5 על הצימצום במקום שיש כוונות לצמצם בספרייה ,שם תצטמצם נפש המקום ונפש המקום היא התרבות של קריאה בספרים( .ויבינו ודאי רבים שהשתמשתי במשקל האמירה של היינריך היינה לפני 200שנה) בזמן האחרון התבשרנו שיש בכוונת הוועד המקומי להעביר את הספרייה שלנו לרשות המועצה האזורית .העברתה פרושה צמצום ב 60%-של ספרים על המדפים .היעד הוא להגיע ל 10,000-כרכים ,כאשר היום ברשות ספרייתנו 30,000כרכים. בינתיים נעשה צעד ובוטלה המשרה של חנה לוין בספרייה .חנה הייתה לעזר רב למיכל ובמצב הזה מיכל תצטרך ,ודאי ,לצמצם את שעות הפעילות של הספרייה .בינתיים התארגנה פעילות של החתמת עצומה הדורשת להחזיר את חנה לוין לעבודה בספרייה .אני מקווה שהעצומה תתפרסם ברבים. אם הספרייה תועבר לרשות המעצה האזורית ,עבודתה של מיכל תועמד בספק .כי למיכל אין תעודה המעידה שהיא מוסמכת לנהל ספרייה מקומית ברשות מוסד ממשלתי .וזה מקרה עצוב מאד .לא רק מהבחינה האישית אלא מהבחינה של ניהול מול חברי ותושבי גבעת ברנר .כי מיכל גילתה יכולות בלתי רגילות בניהולה ,בהכרת החומר ,בהסדרת הספרייה לעידן המודרני וביחס אישי ,חם ואוהד לכל אחד שהתייצב שם כדי להחליף ספר או לקבל עצה .יש לדעת שהספרייה שלנו זוכה לאחוז גבוה מאד של קוראים בין החברים והתושבים ,לעומת ספריות אחרות. הספריות העומדות תחת חסותם של משרד ממשלתי הן הרבה יותר מסורבלות ואיטיות בניהולן היום יומי. הספרייה שלנו היא נכס יקר .היא קיימת מהיום שגבעת ברנר עברה להתיישבות כאן ואפילו לפני כן ,עוד מימי הפלוגה .הראשונים שהגיעו הביאו בתרמיליהם ספרים רבים .במקום הוקמה ספרייה עשירה בעברית ,בגרמנית ובאנגלית .ספרים חדשים נרכשו עוד לפני שהיה מה לאכול .במשך הזמן הצטברו גם ספרים רבים שהיו יחידים במינם .אי אפשר לא להזכיר מספר שמות אשר פעלו בהתנדבות לטיפוח הספריה ובכך להביאה לאחת היפות והטובות בארץ :שלמה רגולר ,נחום אגמון ,חנה קפלן ,אליעזר אדם ,יצחק ניב ועוד ועוד ...ותיבדל לחיים ארוכים – רחל ריאטי אשר דאגה שנים רבות לטיפוח הספרים והפצתם לקריאה בין החברים .לא נשכח את ”מפעל הספר לחבר” ואת הענקת ספר לבנים שהתקבלו לחברות .כי גבעת ברנר ידעה לטפח את התרבות ואחד הסמלים שלה היה האהבה לספר. אני מבקש וזאת גם בשמם של רבים אחרים :אל תנסו להעביר ,לצמצם ובכך לפגוע במוסד הזה הקרוי הספרייה. מני צפריר נ.ב. סמל תרבות לא פחות חשוב בגבעת ברנר היה גם חיי המוסיקה .אני אשר ביליתי חצי מהחיים שלי בין כתלי חדר המוסיקה כואב את מסירתו ל”דנס אקדמי”( .כמה סמלי שמוסדות גבעת ברנר מרשים ששם כזה יתנוסס בחוצות גבעת ברנר) אבל נושא זה הוא מעבר לכוחותיי לדון בו באופן ישיר כי הוא סבוך הרבה יותר. 6 מנהג חדש ופסול ביומן: פרסום בעילום שם לפני המלחמה פרסם/ה מישהו/י נתונים על גידול האוכלוסייה הפלסטינית כאן מסוף המאה ה 19-ועד . 1944המספרים נכונים ,התופעה ידועה :קולוניאליסטים מביאים עמם גם פיתוח תעשייתי ואפשרות להתפרנס ואנשים נמשכים למוקדים אלה .לכן לא מפתיע שבין 1922 ולבין 1944האוכלוסייה הפלסטינית באזור שלנו וגם באזורים אחרים גדלה פי שתיים או פי שלוש .חסרות לי רק שתי עמודות בטבלה :הצניחה לכמעט אפס בעקבות הנכבה ( יש היסטוריונים שמכנים תהליך זה כטיהור אתני ).והמגמה ההפוכה מכמה אלפים עד ליותר ממיליון באוכלוסייה היהודית החדשה. אחרי המלחמה פרסם/ה מישהו/י שיר פלקאטי וגזעני .על רקע עשרות המשפחות שנכחדו כמעט כליל ,ועל רקע שאר ההרוגים במלחמה הארורה על עזה ,קשה לחשוב על טעם רע יותר .אולי זו הסיבה לפרסום בעילום שם. לסיכום :הציפייה מעורך היומן היא :א .שימנע מפרסום חומר ללא ציון המקור וב .שיפעיל שיקול דעת לגבי איכות החומר שהוא מצרף ממקורות חיצוניים. קלר אורן הגבעה שאחרי .צילום :פיני זק 7 על ביקורת ועצומה בהמשך לתגובות הרבות על העצומה שפורסמה בפייסבוק ופיטורים נוספים של חברי קיבוץ ותיקים שהתרחשו בתקופה האחרונה ,החלטנו להעלות את הנקודות המהותיות שעלו בשיחות עם חברים און ואוף ליין על גבי היומן. אנו מודעים לכך שלכל מקרה יש את הסיבות הנימוקים שלו ,אך אנו יוצאים כנגד המגמה והצטברות המקרים והדרך בה נעשים הדברים. הוועד המקומי של גבעת ברנר צמצם לאחרונה מספר משרות של חברי קיבוץ ותיקים, וכתוצאה פוטרו בעלי תפקידים וצומצמו משרות של חברי קיבוץ ותיקים אשר מילאו תפקידים שונים בתחום החינוך ,התרבות ופעילויות גיל הזהב. מהלכים אלה מעוררים ביקורת ציבורית רחבה וזאת מטעמים רבים: •חוסר שקיפות של התנהלות הוועד בפני הקהילה ובפני המפוטרים. •התנהלות שאינה עולה בקנה אחד עם מחויבות הוועד המקומי לשמור על הצביון החברתי-תרבותי של הקיבוץ. •פגיעה מתמשכת בשירותי התרבות המיועדים לציבור כולו ובפרט לאוכלוסית גיל הזהב. •ניהול הפיטורים וצימצום משרות בצורה פוגענית ולא מכבדת.. אנו קוראים למנהל הקהילה ,נחמן וילנאי ,שישמיע את דעתו בעקבות התהליכים אשר פוגעים במוסדות תרבות ובחברים ותיקים ומוערכים בתחומם ובמסורת רבת השנים של הקהילה ובכלל האוכלוסיה בשם החסכון והיעול. אנו קוראים לנציגי הקהילה ,היושבים בוועד ,להביא בפני אסיפת הקיבוץ ו/או הנהלת הקהילה כל נושא מהותי הקשור לקהילה ולאורח החיים הקיבוצי ,העומד לדיון בוועד המקומי ולהצביע בהתאם לרצון כלל הציבור ,יש להקפיד על כך ולהטמיע נוהל מסודר. על נציגי הקיבוץ לזכור שזוהי חובתם ואחריותם לייצג בראש ובראשונה את האנשים ששלחו אותם ולא את דעתם האישית או שיקולים כלכליים בלבד ,צמצום חיי התרבות זו הדרך הקלה. יש להמנע מפתרונות קלים מדי ולחשוב כיצד מקצצים גם במקומות אחרים ,והעיקר תוך שמירה על שקיפות ושיתוף הציבור ושמירה על המסורת והיחוד של הקהילה. יפה בכנר ,נטע טסלר וישי צפריר * ניתן לקרוא ולחתום על העצומה בקישורhttp://www.atzuma.co.il/sifriabrener : או שאפשר להתקשר אלינו להוספת החתימה. בכוונת יוזמי העצומה להגישה להנהלת הקהילה ולוועד המקומי בתחילת ספטמבר על מנת לפעול בנושא. 8 בספריה הקיץ הוא תמיד תקופה שקטה יחסית בספריה – חופש וחם. המלחמה המתמשכת נתנה את אותותיה גם היא והשפיעה על הרגלי הקריאה .אנשים נדבקו לחדשות ולרבים לא היה ”ראש” לקרוא. כולי תקווה שהמלחמה תסתיים במהרה ונחזור לשגרה גם כאן. יוזמות חדשות מועלות ,על מנת לחדש ולהפיח עוד חיים במקום .בימים אלו נעשה נסיון לגייס מתנדבים לצורך מהלך של שיפור פני ספריית הילדים ואם יצלח הרעיון נוכל להציג ספריית ילדים מושכת יותר לילדים ולהורים במינימום השקעה .לכן ,אם מישהו חושב שיוכל לתרום לכך אשמח אם יפנה אלי. כמו כן עולים רעיונות להרחבת פעילויות ההעשרה והתרבות ולהגדלת טווח הגילאים – גם למבוגרים .גם כאן מי שמעוניין לתרום ולהעלות עוד רעיונות אשמח לשמוע. היוזמות הללו נועדו לשמור על הספריה כמקום חי ואטרקטיבי לכל צרכני התרבות. על כל היוזמות מעיבה ההחלטה לבטל את משרתה של חנה לוין. במקום המגמה להוסיף נאלץ אולי ובלית ברירה להפחית. שעות הפתיחה של הספריה ישתנו החל מ.31.8- א ב ג ד ה ו ספריית מבוגרים 9:00 12:00 9:0012:00 16:3019:30 9:0012:00 סגור 9:00-12:00 ספריית ילדים 15:3018:00 סגור סגור 15:3018:00 סגור סגור ועכשיו אני מורידה את כובע הספרנית ועוברת לדעתי האישית: נושאים מהותיים הועלו לאחרונה הנוגעים (גם) לספריה ואני מרגישה צורך להעלות אותם. ביטול משרתה של חנה ,יחד עם משרות נוספות הנמצאות באחריות הועד ,חידדו אצליאת ההרגשה שתושבי ג”ב (גם ההרחבה) איבדו את הקשר עם נציגי הועד ולהיפך. האוכלוסיות המיוצגות בועד לא משותפות ולא דורשות להיות משותפות ,לדעתי ,בדיון ולא מקבלות דיווח מספק מנציגיהן .אפילו בהנהלת הקיבוץ אין מנגנון קבוע ומחייב של שיתוף בכל מה שעושים נציגי הקיבוץ בועד ותושבי ג”ב מיודעים בדיעבד ויכולים, מקסימום ,להוציא קיטור בפייסבוק. החלטה כמו זו שהחליט הועד ,על ביטול משרות של חברי ג”ב ,צריכה היתה ,לכל הפחות, להיות מדווחת להנהלת הקהילה בטרם התקבלה ,שכן יש לה השלכות ,כלכליות וערכיות. גם מנציגי הבנים ,שהם נציגי ,אני מצפה שידווחו לציבור שלהם ויקיימו איתו סוג של דיון על החלטות מהותיות. >> 9 כך נעשה בנוגע להעברת ניהול הגנים למועצה .כך צריך להיעשות בנושאים נוספים. אני חושבת שזו צריכה להיות דרישה של התושבים ומצפה מהם להיות יותר מעורבים. הבעת דעה ב”רחוב” או בפייסבוק היא קלה אבל לא מספיקה. מעבר לכך עומד עתיד הספריה על הפרק.כבר דווח כי יש רצון בקרב נציגים בועד להעביר את ניהול הספריה לידי המועצה והנושא עומד להעלות בישיבות הועד בקרוב. המטרה היא לחסוך בעלויות הועד ולהשוות את ספרית ג”ב לספריות האחרות הפועלות במועצה תחת ניהול המועצה ותקצוב ופיקוח משרד החינוך. אך תמימות תהיה לחשוב שמהלך כזה לא יגרור שינוי בהתנהלות ובאופי הספריה. הספריה פועלת היום ,אם יורשה לי להעיד ,לשביעות רצונם הרבה של ”לקוחותיה” השונים. זו ספריה עשירה מאוד בתוכן .כל ספר חדש ואטרקטיבי שיוצא נרכש במהרה והכל זמין ונגיש גם באינטרנט. יחד עם ההתחדשות וההתקדמות הטכנולוגית נשאר גם האוסף המרשים של ספרים ישנים יותר ,שלא מוצגים כפריטים במוזיאון ,אלא זמינים להשאלה .יעידו על כך קוראים רבים, בעיקר סטודנטים ,שנעזרים בספרית ג”ב ,כשספריות אחרות איכזבו .ספרים אלו מן הסתם לא עולים עוד כסף ומשמשים את האוכלוסיה הקוראת בג”ב ,שצורכת ספרות איכותית ,לא רק פופולארית. התקצוב שניתן היום ע”י הועד מאפשר לספריה להתחדש תדיר וכן מאפשר את איכות השירות ,הזמינות והעזרה שניתנים כיום והם ברמה גבוהה. לי אין ספק שהעברת הניהול למועצה תפגע בכל אלו. כבר ברור כי האוסף יצומצם דרמטית .אני מאמינה שגם התקצוב יפחת כך שאיכות השירות תרד ותהפוך למסורבלת יותר. מפתים אותנו עם אפשרות לקבלת תקציב עבור שיפוץ הספריה ,אך אני מטילה ספק גדול שדבר כזה יקרה בשנים הקרובות ,אם בכלל. ספרית ג”ב היא ייחודית .היא נושאת את אופי המקום והאנשים ,את ההיסטוריה והתרבות של הישוב ,שהוטבעו בו מיום עלייתו על הקרקע ועד היום ובעתיד .בקרו ,לעומת זאת בספריות אחרות במועצה ,הספריות ה”גדולות” בקדרון ובבית אלעזרי ,למשל ,וראו למה היא יכולה להפוך – ספריית השאלה גנרית ,נטולת אופי ,דלה ומשעממת כמעט כמו בית מרקחת. מהלך כזה רע לא רק מבחינה ערכית ,כאשר מתייחסים רק להיבט התקציבי ומשליכים בזאת את הנכס (החומרי והתרבותי) .הוא גם יפגע במוסד חי ופעיל שעובד כיום טוב מאוד ו”יפסיד לקוחות” שמחפשים לא רק חדש ונוצץ אלא גם איכותי וערכי. כך אני רואה את הדברים ומפרסמת אותם כעת על מנת שתושבי ג”ב יוכלו לקבל החלטה מושכלת ,ביודעם את ההשלכות האפשריות של מהלך כזה ,האם זהו הכיוון שהם מעוניינים בו .לכאן או לכאן על התושבים לקבל החלטה כזאת. 10 לצערי אני נפרדת מחנה .חנה עבדה כספרנית כמעט כל חייה .אני ורבים בני דורי זוכרים אותה עוד כקוראים בספרית ביה”ס .אני יודעת כמה חשוב היה לחנה להמשיך לעבוד, אפילו אם זה כרוך בנסיעות מתמשכות לבי”ס בבת-ים ,אפילו כשהגוף עושה צרות והקשיים נערמים .אני מלאת הערכה על כך .עזרתך תחסר לי ,חנה ,אך אני מאחלת לך שהחופש שנכפה עליך יפתח לך אפשרויות ואופקים חדשים ותזכי להנות ממנו. מיכל זקס *** "אני אוהב קיבוץ. תמיד אהבתי .גם כשזה היה פופולרי לדרוך על הקיבוצים ולהשמיץ אותם .עכשיו כולם רואים את הפנים היפות ואת העוצמות והאיכויות של התנועה הקיבוצית .רק חבל שמגלים את זה מחדש בגלל הדם והאש ״בקיבוצי הפצמ״רים״ -בנחל עוז ,בניר עוז ,בניר יצחק ,במגן... אני ״עירניק״ :תל אביבי ,במקור מראשון לציון ,ואני חסיד של העיר ,גם באופן אישי וגם כמרחב חיים חיוני מבחינה חברתית .וכעירוני בכל נימי נפשי אני אוהד גדול של ההתיישבות הכפרית ושל התנועה הקיבוצית .כי מעבר ליופי ,יש אופי: גם בקיבוץ הכי מופרט ,הכי ״מתחדש״ ,יש רשת ביטחון ויש ערבות הדדית וצדק חברתי יותר מכל צורת ישוב אחרת .וזה קיים גם במסגרת של תנועה שלמה. כשילדי קיבוץ מתפנים בגלל אש קטלנית ומתארחים בקיבוץ אחר ,איפה המדינה?! שקל היא לא נותנת ,כאילו היא לא קיימת .שהמשפחות יסתדרו בעצמן .אבל החברים עוזרים .כי יש חברים .יש קיבוץ ויש תנועה קיבוצית. הרעיון הקיבוצי חי ובועט .אנשים מחפשים את הקהילה ,רוצים את ה״יחד״ ,את ה״אנחנו״ .לא את הלבד .ותדעו שאפילו בקיבוצים של עוטף עזה שחוטפים אש הכי הרבה ,כבר שנים ,יש תור של מבקשים להצטרף. נכון ,הקיבוץ לא מושלם ויש הרבה בעיות בקיבוצים .אבל איפה אין בעיות? ואם יש צריך לפתור אותן ולעזור .ולכן בפעם הבאה כשמדברים על הסדרי קרקעות וכספים שחונקים את הקיבוצים ולא נותנים להם לחיות ולהתפתח -תחשבו גם על זה, על כמה לא היינו רוצים לראות ישראל בלי קיבוצים ,וכמה אנחנו גאים בקיבוצים שלנו" . ניצן הורוביץ ,מרצ. (באדיבות עמית שטראוס) 11 שלוש גבעות ומה שביניהן הגבעה הראשונה – גבעת זקס הזכורה לכולנו לטובה ,למרות שהוזנחה בשנים האחרונות והפכה למדרס רכבי שטח רעשניים ודורסניים ,פיקניקים נוטפי אשפה ומפגשי זרים ללא בקרת איכות; לבסוף באה השריפה הגדולה ולחככה הכל. אולם ,למרות הנזק הרב והצער ,אפשר להתנחם בכך שביוזמה זהירה ומקצועית ניתן כנראה לשקם את הגבעה ולהחזירה למיטבה תוך שנים מעטות .הדבר תלוי במידת הנזק שנגרם לגיאופיטים (הפקעות והבצלים של הרקפות ,הכלניות ,ושאר האוצרות שנשארו טמונים בקרקע) .את זאת נדע בחורף .מסריקה שטחית שעשיתי ,נראה לי שחלק ניכר מהעצים הגדולים עשויים להשתקם ולהחזיר ימיהם כקדם .גם ביערות הכרמל הופתענו לגלות את היופי שעלה ופרח בחורפים שאחרי השריפה הגדולה .הדבר דורש מעקב צמוד והחלטות זהירות – לא חפוזות! לשם כך ,חשוב מאוד לסגור את הגבעה בפני רכב מנועי ולסמן שבילים שרק עליהם מותר ללכת .לזאת צריך כמובן תקציב ובהקדם. * הגבעה השנייה – הגבעה שבין בית הקברות של גבעת ברנר ומחסן ,8הנקראת ”גבעת הזיתים” .מצבה חמור בהרבה :פעם ,לפני הרבה שנים היה עליה מטע זיתים שנזנח וצמחית הבר שבה וכסתה את השטח .בעשרות השנים האחרונות הפכה הגבעה לפינת חמד; חורש כמעט טבעי ,שחלבים רבים ,כלניות ,רקפות ,פרחי בר רבים אחרים ,שקדיות ופטריות מאכל הנלוות לצמחי הקלח. גבעת זקס ,גבעת הזיתים הנ”ל ,יחד עם חורשת החרובים והאלות שנמצאת דרומה לבריכה, היוו פרק שמקיף את גבעת ברנר מדרום כאזור טיולים רציף ,לכל המשפחה ,סמוך לבית; לצאת אליו להינפש וליהנות. ועדות איכות הסביבה ,שנבחרו מדי שנים אחדות מחדש ,שמרו על האזור הזה כמידת יכולתן .לדוגמא :כאשר נבנה אתר המחסנים (אתר )8ניטעה סביבו ,ביוזמת ועדת איכות הסביבה ,חגורה של עצי אשל הפרקים ,ברושים ואורנים ,שגדלו ויפו במשך השנים, והסתירו את מחסני הענק שבאתר 8מעיני המטיילים ושמשו גם כבדוד אקוסטי ,שבלם חלקית את רעש מנועי הקירור .חלק ניכר מחגורת עצים זו נעקר במסגרת עבודות הפיתוח של אתר כץ והכביש המוליך אליו .אבל בשולי הכביש ניתן עדיין לראות את עצי אשל הפרקים הגדולים ששרדו את עבודת הפיתוח וסלילת הכביש. [אשל הפרקים הוא עץ בר יפה שגדל בנגב הצפוני ומגיע עד לאזורנו]. בניגוד לגבעת זקס ,שאנו מקווים שהנזק שנגרם לה ,הפיך לפחות בחלקו ,הרי לגבעת הזיתים הולך ונגרם ,ממש בימים אלו – נזק חמור מאוד ובלתי הפיך: 12 באסיפה במאי 2003אושרה לאחר דיון ארוך והסוסים רבים ההצעה להקצות 2.5דונם לחלקה ניסיונית של בית קברות אלטרנטיבי .היום משתרע בית הקברות האלטרנטיבי על שטח של עשרות דונמים .כל ההרחבה הזאת נעשתה ללא אישור האסיפה .לפני שנים אחדות דברתי עם צביקי על הנושא והוא הבטיח לי שהקבורה בשטח זה הסתיימה ולא יכרו קברים נוספים .אולם ,ההרחבה הזוחלת של בית הקברות הזה נמשכת! לאחרונה הוכשר שטח נוסף גדול מאוד שמיועד לבית הקברות האלטרנטיבי .השטח מתחיל כ 10-מטר מזרחה לאנדרטה לזכר חברי גבעת ברנר שלא נקברו כאן ומשתרע מזרחה עמוק לתוך גבעת הזיתים .זוהי לדעתי החלטה שגויה ,וגורמת לפגיעה אסטרטגית חמורה באפשרות ההרחבה הרציפה של בית הקברות שלנו מזרחה! יתרה מזה! לפני שנים אחדות הביא צביקי הצעה לפתוח בית קברות מסחרי נוסף במורד הצפוני של חורשת הזיתים .לאחר סיור של ועדת איכות הסביבה בשטח ,ביחד עם צביקי, החליטה הועדה להתנגד להצעה ולהביא את הנושא לדיון באסיפה .בעקבות החלטה זו הסיר צביקי את ההצעה. אולם ,עתה נמסר השטח הזה למועצה האזורית להקמת בית קברות ליישובי הסביבה .לשם כך נחצב ויושר שטח גדול במרכז גבעת הזיתים ובחלק היפה ביותר שלה הפונה לגבעת ברנר ,והוכשר לבית קברות. מכל השטחים המופרים שבסביבה נבחר דווקא שטח זה לעשות בו צלקת ענקית ומכוערת. וכל מי שרוצה להתרגז מוזמן לבוא ולראות. יצוין רק שב 26.8.11 -אושר בקלפי ,לאחר דיון באספה בתקנון קבורה העוסק בין השאר ב"צביון והתנהלות של בית העלמין". בסעיף ב 4נאמר: ”יש לתכנן את המשך הקבורה הן בשטח הנוכחי והן בשטח העתידי – מצפון-מזרח לקיים – באחריות ועדת תכנון ובינוי ,בשיתוף הוועדה לאיכות הסביבה .התוכנית תובא לדיון ציבורי בתוך חצי שנה” -למיטב ידיעתי התוכנית לא הובאה עדיין לדיון ציבורי!!! ולא נדונה בוועדת איכות הסביבה. העליתי את הדברים האלו ברשימה ליומן בנובמבר ,2012אולם נקראתי לפגישה ובה נתבקשתי שלא לפרסם את הרשימה לפני גמר הדיונים בוועדה המחוזית בנושא כביש הגישה לאזור התעסוקה הדרומי; שמא היא תנוצל לרעה על ידי מתנגדי תוכנית הכביש. הסכמתי לדחותה עד גמר הדיונים בוועדה המחוזית .לא עלה בדעתי שבינתיים תקבענה בשטח עובדות בלתי הפיכות. איני מטיל ספק בכוונות הטובות! אבל -מה לימדונו בבית הספר על הסכנות שבדרך הרצופה בכוונות טובות? * בכותרת נאמר – שלוש גבעות .כן ,הגבעה השלישית היא גבעת ברנר .על כך ברשימה אחרת. בברכה ,דוד יפה 13 לזכרה דינה יבלונסקי ז”ל נולדה :י”ב חשוון תר”פ – 5.11.1919 נפטרה :כ”א תמוז תשע”ד – 19.7.2014 אמא יקרה ואהובה שלנו כדרכה תמיד ,בשקט ,בצניעות ,עטופה בחום ,עזבה אמא את החיים ואותנו. שתי בנות ילדה אמא ,היא חיבקה ששה נכדים וחמישה נינים .כשנולד נינה הראשון אמרה ” :זוהי זכות גדולה”. המלחמה הנוראה ההיא ליוותה אותה כל חייה ,היא חזרה וסיפרה על הימים היפים שקדמו לה בעיירת הולדתה ויסוצ’ק ,סיפרה על נדודיה בשנות המלחמה עם חבריה הטובים ,איתם שמרה על קשר עד יום מותם. אמא הייתה תמיד אסירת תודה לחברי גבעת ברנר שנתנו לנו בית חם ותקווה כשהגענו הנה בתום המלחמה. החיים בקבוץ הפכו להיות כל עולמה .היא מוצאת עניין בחיי התרבות ,החברה והעבודה כשהיא משקיעה בהם את כל כולה. מאז שאיבדנו את צביה ,ליווה העצב את חייה ולא נתן לה מנוח. כל כך אהבנו אותה .רצינו אותה קרוב אלינו ,וכך זכינו לסעוד אותה בערוב ימיה אצלנו, בגבעת חיים. היום אנחנו מחזירים אותך ,אמא ,לבית שאהבת ,בצלו של עץ הזית ,ליד אבא ,סבא וחנה. את נאספת היום אל עמך ומצטרפת שוב אל חברייך הרבים שוכני הגבעה. נוחי לך אמא יקרה ,הגיע זמנך 20.7.2014 בתך לאה רטר 14 דינה אחותי הגדולה, לפני שישים שנה ,בערב פסח ,פגשתי אותך לראשונה. אמא לשתי בנות ,הגדולה לאה בת 9והקטנה צביה בת חצי שנה ,תינוקת מתוקה ,ואני באמצע בת כמעט ,5בתו הצעירה של אבא וחנה .את ,הבת היחידה ששרדה את הגיהינום מתוך משפחתו הראשונה של אבא ,אחת מתוך ארבע ילדים ,נשארתם רק את ואבא. קיבלת אותנו ,את משפחתך החדשה בצריף בשכונת המיליונרים ,בהרבה אהבה ובלי שאלות .יחד עם משה צמח הבאתם אותנו לצריף מול בית התינוקות של מרי שהפך עם השנים לבית כנסת .אמא הייתה בשוק ,אבל אבא אמר לה שיהיה בסדר .ואת ,דינה, הוצאת את אמא החוצה למרפסת של הצריף והכרת לה את משפחת סיגל שהיו דוברי גרמנית ,ומן הצד השני את משפחת קלנסקי שמיד מצאו שפה משותפת עם אבא. בהמון דאגה למשפחה החדשה עזרת לחנה להתאקלם במקום החדש והיית אשת סוד ושיחה :את ביידיש וחנה בגרמנית ,ועם השנים בעברית כשהיידיש נשארה לשיחות עם אבא .עזרת לנו למצוא כאן בית וחברים. השנים חלפו ופער הגיל בינינו הלך וקטן ,הפכנו להיות אחיות קרובות כשאבא הוא אבן שואבת לשתינו .היינו מסבות אל שולחנו ואוכלות את המעדנים שרק הוא ידע להכין. טעמו של כל תבשיל היה בשביל שתינו חגיגה וסיום של יום מפרך .יותר מכל אני זוכרת את ימי השישי שלפני ההליכה לחדר האוכל היינו מקבלות מנה של גפילטע פיש עם חלה מתוקה וכוס יין .החמיצה שלו ,הרגל הכרושה ,הדג מלוח -מאכליו של אבא היו צרובים לשתינו בזיכרון שנים רבות אחרי מותו. דינקה ,היית אחות תומכת יציבה מפנקת ודואגת תמיד שאעשה את הדבר הנכון .בלי בושות צריך ללכת בדרך ישרה .תמיד היית בעניינים אך לא הלכת רכיל .תמיד היית אומרת יש שני צדדים למטבע .אהבת מאד לקרא והיינו מחליפות ספרים ומדברות עליהם בינינו כמו רכילות טובה .זכיתי להכיר את חבריך שהיו אתך בדרך הפתלתלה של המלחמה והיו לך למשפחה .במלכה פלטנר מצאת אחות וחברה וידעת למצוא זמן לכולם . הם השיבו לך אהבה ואפילו בני הדור השני היו מגיעים לבקרך. דינה ,עברנו יחד ימים קשים .הטיפול באבא ואחר בבצלאל ,וחנה וגם מותה ללא עת של צביה .כולם כבר לא אתנו ,נשארנו שתינו תומכות זו בזו ,היית אומרת לי” :שני דברים טובים קרו לי בחיים ,שאבא התחתן עם אישה צעירה שטיפלה בו עד יום מותו ,ואני ישנה טוב כל לילה ללא דאגה .הדבר השני שלעת זקנה יש לי אחות צעירה שמטפלת בי ודואגת לי ,ועל זאת אני מודה לאלוהים”. דינקה הפרש הגילים בינינו הוא של שלושים שנה ,אך תמיד היינו אחת עבור השנייה. היית דודה נהדרת לילדי ,והם אוהבים אותך כולם כשלכל אחד מהם זיכרון מיוחד רק לו. אך דבר אחד משותף לכולם -החביתה של שבת בבוקר עם הסלט ולקינוח עוגת בצלאל, והטיול לסוסים עם פרוסות הלחם שהיית שומרת לאורך השבוע. 15 למרות השכול שתמיד ליווה אותך בצילו ידעת לשמור על חזות חזקה ,היית אומרת ”את הכאב שומרים בפנים ,אחרים לא צריכים אותו .וכאשר אני בבית והדלת נסגרת עלי ,אני מרשה לדמעות לרדת. אנחנו אוהבים אותך וזוכרים אותך ,היית נר לרגלינו נוחי לך .הרי תמיד אמרת שהקלנדר אומר את שלו .מהיום אין לו משמעות ,יש לך זמן לפגוש את אהובייך ויקיריך ,יש לך הרבה מה לספר .להם שלום יקירה ,אחות גיסה ודודה אוהבת חביבה דינה דינה ,אני מרגישה חלק ממך .אמנם לא חלק ביולוגי ,אך במובנים האחרים. היית עם הוריי עוד לפני שהזיכרון שלי מתחיל .נדדת עם אמא שלי ,מלכה פלטנר ,בכל התקופה הסוערת והמטלטלת של המלחמה .בשנייה אחת קיבלתן החלטות הרות גורל, שחרצו את גורלכן לחיים . יחד עלינו ארצה באונייה ,את עם לאה’לה ואמא איתי ,ויחד נחתנו בגבעת ברנר ,כי לאמא היה אח שהיה חבר גבעת ברנר ,שלמרות ההבטחות איש לא הודיע לו .בכל פגישה ביניכן העלית את העניין בציינך את הצעד הלא אחראי שעשית כשבאת עם לאה’לה בת השנה לקיבוץ הגדול הזה ,בלי ביטחון שיקבלו אותך .אמא ענתה לך בתוספת הנף יד :מה חשבת ,שאני אעזוב אותך ואת לאה?” כאומרת :שנים של מלחמה עברנו יחד ,ועכשיו לא עולה בדעתי להפנות לך את הגב. שתיכן הפכתן לימים לחברות גבעת ברנר וכך גם בני הזוג. אנחנו עברנו בפילוג לנצר ואתם נשארתם בגבעת ברנר ,אבל הקשרים ההדוקים נשמרו. ואת ,אישה יקרה ,כל פסח התקשרת לברך אותי ליום הולדת ושוחחנו. התקשרת לאמא ודיברתן בעברית שגלשה מהר מאד ליידיש. מאז שאימי נפטרה הרגשתי במחיצתך קורטוב מאמא. עכשיו הצטרפת אליה .ואנחנו נישאר עם הזיכרונות. נוחי בשלום על משכבך אישה יקרה צביה נצר סרני 16 דינה יקרה, באנו להיפרד. את עזבת את החיים כאן ופנית לדרך חדשה ישנה – המקום בו נמצאות כל הנשמות של מי שהיה כאן וסיים את חייו ,המקום שממנו באנו כולנו ואליו נשוב. לא לתפארת המליצה אני אומרת זאת .זוהי אמונתי המוצקה שכך הוא .וכבר פגשת את בצלאל ואת צביה ואת הוריך וכל משפחתך ואת חבריך שהקדימו אותך. ואולי את עמנו כאן עכשיו ,פוקדת אותנו בנוכחות בלתי נראית. דינה ,אנחנו הבנות של מלכה חברתך הטובה מוקירות לך תודה גדולה. היית לנו תמיד מעין קרובת משפחה מיוחדת שאהבנו ,במעמד על ,גם בגלל שהיית החברה הכי טובה של ההורים שלנו ושל אמא בפרט ,אבל בנוסף גם בגלל האישיות המיוחדת שלך. אישה טובה מאין כמוה ,עם נפש צחה וזכה כאלו לא לקחה ממך המלחמה את ביתך ומשפחתך ,כאלו לא סבלת מחסור ורעב במשך שנים ,כאילו לא שכלת את צביה בתך ואת בצלאל אישך. כאילו כל העולם כולו הנה כוס חצי מלאה ,ואת תמיד רואה את החצי המלא ,את הטוב, את היתרונות אבל בלי שמץ של נאיביות לגבי החיים. ידעת גם ידעת אורחות חיים. נראה כמו שלום בלתי אפשרי אבל הוא התקיים בך. אחרי שאמא שלנו נפטרה היית לנו ”אמא מעט” שדי לנו להיות במחיצתך ולשמוע מסיפוריך על ימי המלחמה והימים הראשונים בגבעת ברנר ,כדי להעלות את אמא שלנו שוב לבין החיים ,חיה ,נושמת ,צעירה ונאבקת כמוך בסבך החיים. זיכרון מופלא -כמה הטבת לספר ,בלשון עשירה נקיה ,להאיר ולחזור ולספר על עוד פינות בדרככן המשותפת. ”דינה ,למה בעצם לא עזבת לנצר בזמן הפילוג”? שאלתי אותך פעם ואת” -הביטי” עם ה”הביטי” המפורסם שלך” ,קיבלו אותי כאן כל כך יפה ,בזרועות פתוחות ונתנו לי את כל הזכיות של כל החברים האחרים הותיקים למרות שלא היתה לי זכות אחים כמו למלכה שאחיה חיים היה חבר הקיבוץ כמה שנים לפני שהגענו ,עד שלא יכולתי להפנות עורף לכל האנשים הטובים האלה” ...היית אסירת תודה. והיית אסירת תודה על בית האבות שבו גרת בשנים האחרונות ,וראית בו רק יתרונות .על כך שלא תכבידי על לאה’לה ומשפחתה ועל כך שאת מקבלת את כל מחסורך ,על כך שיש הדואג לשלומך ביום ובלילה. אני חוששת להחסיר מתכונותיך הטובות כי היו כל כך הרבה. את היית צנועה ,צנועה בדרישותיך ,שמחה במה שיש לך ,רחוקה מחומרנות. היה לך חוש הומור מיוחד גם שסיפרת לנו את סיפורי העבר ,גם בהתבטאויותיך וגם בהסתכלות שלך על החיים .היית אשת משפחה למופת .היית חרוצה ,היית בשלנית מעולה ,היית חברותית ונעימת שיחה. 17 הזכרת פעמים רבות שהזמנים אז היו קשים מנשוא ,אבל החברות הנאמנות וגם היכולת לצחוק על הכול בין כל אנשי החבורה שהייתם -עזרה לכם להתגבר על הדלות ועל כך שמהלכי ההיסטוריה הפכו אתכם לעלה נידף. למרות שבזמן הפילוג אתם -את ובצלאל והילדות ,נשארתם בגבעת ברנר ,ואלו ההורים שלנו עזבו לנצר -נשאר קשר הדוק בין המשפחות ומעבר למפגש הפיזי ,הביקורים, הטלפונים ,הייתה תחושה של קרבה עמוקה ושותפות .לא רק בינכם ובין ההורים שלנו .גם שלנו הבנות כלפיכם ,במיוחד כלפיך .את זה אפשר לומר -ינקנו עם החלב. הפעם האחרונה שבה נפגשנו -הייתה בחגיגות ה 94-שלך ,על הדשא בגבעת חיים מאוחד ליד הבית הסעודי שאליו עברת בשנה האחרונה ,בחגיגה שהמשפחה ערכה לך באוקטובר באיחור קל של חודשיים בגלל אילוצים שונים. יד הזמן נתנה את האותות שלה – הזיכרון שנפגם ,התשובה שנקטעה ,והשמחה שלך כבר הייתה אחרת! וברקע ריחפה הידיעה על המחלה החדשה שמצאו אצלך. יש לי תחושה שזו הקלה לעזוב את הכלא של הגוף הקשיש ומחלותיו ולהפוך בת בלי גוף. כאן בגבעת ברנר שאליה הגעת לפני 67שנים עם לאה’לה מלכה וצביה ,ותמיד חזרת ואמרת” -מה חשבתי לעצמי; לבוא למקום חדש ואיזה חוסר אחריות להגיע עם תינוקת בלי שידעתי כלל מה יהיה והאם אתקבל? האם יהיה לי מקום” – כאן קוברים היום את גופך. את משאירה בת ,אחות ,נכדים ,נינים ,אחיינים -שבט גדול ,וחברים. וגם אותנו ,הבנות של מלכה ומרדכי ורק תדעי ,אהבנו אותך מאד תנחומינו לכולם מצביה רנה ואילנה ,נצר סרני דינה יבלונסקי -קוים לדמותה 20ביולי 2014 דינה יבלונסקי ,בת פרידה ואברהם ברמן ,נולדה בשנת 1919בעיר ויסוצק ,שבפולין היום רוסיה .בת בכורה למשפחת ברמן לאחיות ציפורה ורוחה’לה ואחיה זליג שנספו בשואה יחד עם אמם. כבת למשפחה ציונית עברה דינה בבגרותה להכשרה בקיבוץ חלוץ לודג’ .משום שלמדה תפירה בבית אמה שהייתה בעלת גלנטריה ,עסקה שם במקצוע זה. עם פלישת הגרמנים לפולין עבר הקיבוץ לוורשה ,ודינה חוזרת לבית הוריה שהיה בשליטת הרוסים. 18 דינה לא מוצאת את מקומה בבית .היא נוסעת לווילנה ומשם ברכבת לטשקנט שבאוזבקיסטן ,משם לקירגיזיה ובחזרה לטשקנט ,יחד עם חברתה מלכה .בכל אותן שנים היא סובלת מרעב ועבודות פרך. בטשקנט הכירה דינה את בצלאל בעלה ונישאת לו .בסיום המלחמה חוזרת דינה עם חברתה מלכה ללודג’ ,שם נודע לה על אבדן משפחתה בידי האוקראינים והגרמנים. מפולין עוברת דינה לגרמניה ליד מינכן שם מתארגן קיבוץ דרור ושם נולדה בתה הבכורה לאה. בשנת 1946מקבלת דינה סרטיפיקט לבצלאל מחכה עוד שנה בקפריסין .בערב ההפלגה מוצא בצלאל את אברהם אביה ומפגיש אותו עם בתו דינה לזמן קצר .אברהם אביה חולה אך הוא עומד על כך שתעלה לארץ ישראל .דינה מגיעה ארצה ב 1947 -באונייה ”קומינס” ביחד עם חברתה מלכה ,שאחיה גר בגבעת ברנר .בעקבות אותו אח מגיעה דינה לגבעת ברנר ,וקובעת כאן את ביתה. בצלאל מגיע ארצה ב 1948-ולאחר תקופת הסתגלות לא קלה ,הוא מוצא את מקומו בעבודת תפירה בקיבוץ. בזמן הפילוג עוברת חברתה של דינה ,מלכה ,עם משפחתה לנצר סרני .הפרידה קשה ,אך דינה לא עוזבת את גבעת ברנר . בשנת 1954נולדה בתה צביה. ובפסח 1955עולה לארץ ישראל אביה אברהם עם משפחתו החדשה אישתו חנה ובתו חביבה. אבא ברמן נפטר בשנת 1973בשיבה טובה .הוא זכה לראות שני נינים מנכדתו לאה ,שחף ונירי. בנותיה של דינה נישאו לאה לעמי רטר בגבעת חיים איחוד ולהם שלושה בנים. צביה נישאה לאלי לוי וחיה בקצרין ולהם שלושה ילדים .צביה נפטרה בגיל צעיר ממחלה קשה ,תוך תקופה קצרה ,אבדן זה ליווה את דינה עד יום מותה. את שנתה האחרונה העבירה דינה בגבעת חיים ,ליד משפחת בתה לאה . יהי זכרה ברוך. תודה בשם בני המשפחה ,ברצוננו להודות ,לכל האנשים הטובים שעזרו לדינה לעבור את התקופה האחרונה בחייה ,במאבק לשמור אותה בינינו .שלא נתנו לה ,תחושה של נטל, דאגו לה עם כל הלב ,ונתנו לה תחושה של ביטחון שעשתה את הצעד הנכון ,והנבון, כשעזבה את ביתה ועברה אל הדיור המוגן .ולאחר מכן לחדרי חולים .דינה תמיד הוקירה להם תודה. תודה לכולכם על העזרה והתמיכה ועל האוזן הקשובה לכל בקשה תודה לעובדי מגזר הבריאות אתם אנשים יקרים. לאה וחביבה 19 נר זכרון -חודש אלול יפה שינברג ()1914 א’ אלול תשנ”ד8.8.1994 - עליזה פס ()1908 י”א אלול תרפ”ט 16.9.1929 - יעקב שטרן ()1906 י”ח תרצ”ח 14.9.1938 - ליפא כץ ()1908 ב’ אלול תשמ”ו 6.9.1986 - תיאה צימבליסטה ()1910 י”א אלול תשמ”א 10.9.1981 - פנינה גלאור ()1910 י”ח אלול תשנ”א 28.8.1991 - משה רון ()1905 ג’ אלול תשכ”ז 8.9.1967 - בת-שבע חזן ()1911 י”א אלול תש”נ 1.9.1990 - חיה ירקוני ()1914 י”ח אלול תשנ”ו 2.9.1996 - דב פלד ()1941 ג’ אלול תשל”ז 17.8.1977 - אליעזר דוד ()1909 י”א אלול תשס”א 30.8.2001 - משה סגל ()1911 י”ח אלול תשס”א 6.9.2001 - חנוך גלאור ()1908 ד’ אלול תשכ”ח 28.8.1968 - דן רון ()1937 י”א אלול תשס”ו 4.9.2006 - מזל ברודו ()1928 י”ט אלול תשל”ט 11.9.1979 - מאשה סבירסקי ()1913 ד’ תשמ”ו 7.9.1986 - ורה ליבק ()1902 י”ב אלול תשל”ו 7.9.1976 - יוסף פנשטיין ()13.1.1911 כ’ אלול תשל”ג 17.9.1973 - אריה זליגפלד ()1913 ד’ אלול תשנ”א 14.8.1991 - יוסף אדרי ()1939 י”ב אלול תשנ”ב 10.9.1992 - בלנקה לזרוביץ ()1926 כ”א אלול תשל”ט 13.9.1979 - שרה הררי ()1904 ד’ אלול תשנ”ג 21.8.1993 - הני ורטהיים ()1911 י”ב אלול תשס”ו 5.9.2006 - נחום מוסקוביץ ()1916 כ”א אלול תשמ”ה 7.9.1985 - משה רוזנשטיין ()1911 ד’ אלול תשנ”ב 19.8.1996 - מנחם סיגורה ()1913 י”ג אלול תשמ”ו 16.9.1986 - אלפרד ון-דר-וולדה ()1905 כ”ג אלול תר”צ 16.9.1930 - יהודה כץ ()1911 ה’ אלול תשס”ב 13.8.2002 - דינה ספינזי ()1925 י”ג אלול תשס”ג 10.9.2003 - שושנה זליג ()1929 כ”ד אלול תשנ”ג 10.9.1993 - הילדה שפיגל ()1915 ו’ אלול תשנ”ו 21.8.1996 - מרחב דב ()1920 י”ג אלול תשע”ג 19.8.2013 - יהודה קרסקס ()1929 כ”ו אלול תש”נ 16.9.1990 - נתן רשף ()1912 ז’ אלול תשל”ט 30.8.1979 - גד ממוט ()1910 ט”ו אלול תשמ”א 14.9.1981 - וולטר היין ()1906 כ”ז אלול תשמ”א 26.9.1981 - שמעון ישראל ()1907 ז’ אלול תשמ”ו 11.9.1986 - אריה בן עמי ()1907 ט”ו אלול תשנ”ב 13.9.1992 - חוה פינטוס ()1917 כ”ז אלול תשס”ט 16.9.2009 - רחל גבעול ()1916 ח’ אלול תשמ”ו 12.9.1986 - אידה ליפשיץ ()1913 ט”ז אלול תשנ”ח 7.9.1998 - שמעון אהרון ()1915 כ”ח אלול תשס”ד 14.9.2004 - שלום גונן ()1905 ט’ אלול תשמ”א 8.9.1981 - בנימין זק ()1909 ט”ז אלול תשנ”ט 28.8.1999 - מרדכי טל ()1905 כ”ט אלול תשל”ט 21.9.1979 - גנסיה רגולר ()1910 י’ אלול תשל”ו 5.9.1976 - איטל פרידברג ()1917 ט”ז אלול תשס”א 4.9.2001 - אסתר כהן פלנסיה ()1907 כ”ט אלול תש”נ 18.9.1990 - מרדכי קוטלר ()1909 י’ אלול תשמ”ב 29.8.1982 - אילה אושרוביץ ()1909 י”ז אלול תש”נ 7.9.1990 - שולמית קלינגר ()1921 כ”ט אלול תשס”ח 29.9.2008 - ראומה פרידמן ()1936 י’ אלול תשס”ט 30.8.2009 - אלפרד אשר ()1910 י”ח אלול תרצ”ח 14.91938 - 20 יהי זכרם ברוך. היו זמנים... "מעריב" //ינואר 1964 * נבר באתר "עיתונות יהודית היסטורית" והביא לדפוס -איתי ת. 21 אנשים טובים מילים ולחן :נעמי שמר תפקחו את העיניים ,תסתכלו סביב פה ושם נגמר החורף ונכנס אביב בשדה ליד הדרך יש כבר דגניות אל תגידו לי שכל זה לא יכול להיות אנשים טובים באמצע הדרך אנשים טובים מאוד אנשים טובים יודעים את הדרך ואיתם אפשר לצעוד איש אחד קנה לי ספר בן מאה שנה איש אחר בנה כינור שיש בו מנגינה ואישה טובה אחרת לי נתנה את שמה ומאז אני בדרך שרה במקומה אנשים טובים... איש אחד יבנה לי גשר כדי לחצות נהר איש אחר יצמיח יער במורדות ההר ואישה טובה אחרת ,אם יהיה קשה רק תצביע אל האופק ותבטיח ש - אנשים טובים... וממש כמו צמחי הבר הבודדים הם עוצרים תמיד את החולות הנודדים הרקיע מתבהר ,וכבר אפשר לראות אנשים על אם הדרך מחכים לאות אנשים טובים...
© Copyright 2024