סיפורו של מסע משותף - אורלי צבר
סיפורו של מסע משותף מבוא המאמר יספר על מערכת יחסים שנרקמה בינינו – בין אורלי צבר רכזת דיור מוגן של חברת עמל ,לבין רותי ,דיירת בדיור .יחסים אלה החלו כמו כל קשר שיקומי ,הפכו עם הזמן ליחסים של ליווי ותמיכה משמעותיים ביותר עבור רותי ,והיוו גם עבור אורלי מקום של גדילה והתעצמות .היום לרותי יש מלווה אחרת מטעם הדיור המוגן והיחסים בינינו הפכו ליחסי ידידות .רותי ממשיכה את תהליך ההחלמה שלה ואורלי ממשיכה את תהליך הגדילה המקצועית שלה. הסיפור המשותף שלנו החל בשנת 4002ונמשך כחמש שנים .בשנים אלו היו עליות ומורדות ,היה חיפוש משותף אחרי דרך שתוביל את מסע ההחלמה ואחרי כלים שיעזרו לרותי בדרכה .הייתה הכלה רבה וגבולות גמישים שאפשרו את השינוי .היו המון ניסיונות והתנסויות כדי ללמוד ביחד מה נכון לרותי ומה תומך בה. בין הכלים שמצאנו שעזרו לרותי היו הכלים הקוגניטיביים ,שהרחיקו אותה מהסיטואציות הרגשיות ועזרו למצוא תשובות ברורות יותר גם במצבים רגשיים קשים. במאמר זה נתאר רותי ואני את המסע המשותף שלנו ,את תהליך ההחלמה המשמעותי שרותי עברה ואת האסטרטגיות והכלים הקוגניטיביים שעזרו לרותי בדרך. 1 רותי – "על קצה המזלג" רותי היא בת יחידה להורים גרושים ,החיה עם אימה מגיל שלוש .רותי מתארת את עצמה כילדה עם יכולות קוגניטיביות ולימודיות גבוהות ועם רגישות מאוד גבוהה .תמיד הרגישה שונה מהילדים האחרים בני כיתתה ,ולמרות רצונה להשתלב מבחינה חברתית ,נתקלה בקשיים רבים בתחום הזה – שנמשכו לכל אורך הלימודים .למעשה ,היא אף פעם לא חוותה תחושה של נינוחות בחברה ,וחוותה מתח מתמיד בקשרים עם הילדים. המשבר הנפשי הראשון אירע כשרותי הייתה בת .81רותי אובחנה כסובלת מסכיזופרניה והפרעת אישיות גבולית" :בהפרעת אישיות גבולית קיים פיצול בולט בין טוב לרע כמנגנון הגנה פרימיטיבי .קיימות תנודות ביחס לזולת ,מאידיאליזציה מוגזמת לאכזבה קשה ודבלואציה .בעלי הפרעה זו נוטים להתפרצויות כעס ,לדרשנות ווכחנות וכן נוטים להאשים את הזולת בצרותיהם .יש אצלם נטייה לרעיונות אובדניים, לתאונות ולאלימות .מאחורי התפרצויות אלו קיים הפחד הגדול מבדידות ומהרגשת הריקנות וחוסר הביטחון ,שמעוררים חרדה ודיכאון .קיימת הנטייה לאפיזודות פסיכוטיות שבהן יש ניתוק חלקי וזמני של הקשר עם המציאות .ידוע גם שסוג זה של חולים נוטים בטיפול לפעולות של acting outיותר מכל סוג אחר של חולים ושהם מהווים קושי גדול למטפליהם מבחינת התעוררות רגשות חזקים של העברה נגדית, שקשה למטפלים להתגבר עליהם( ".ח .מוניץ )8992סימפטומים אלו אפיינו מאוד את רותי במשך שנים רבות והקשו מאוד על המטפלים בה למצוא את הדרך לעזור לה. המשבר של גיל 81הוביל לאשפוז יום ולאחריו לחיים חסרי מעש :שינה עד שעות מאוד מאוחרות ,וחוסר יכולת להתמיד בעבודה .כמו כן הקשרים הבין אישיים התאפיינו בכעסים רבים ובהתפרצויות. רותי עשתה ניסיון אובדני קשה .מתוך דברים שכתבה" :זה היה ,אם אני לא טועה ,יום רביעי בבוקר. השעה שבע .אני קמה ,לוקחת חגורה ,נעמדת על שרפרפון במקלחת ותולה את עצמי .מוצאת את עצמי מתפתלת על הרצפה ,צורחת מכאב ,מנסה לפתוח חגורה דמיונית שסוגרת על צווארי .לאחר מספר ניסיונות לפתוח אותה ,אני נוכחת לדעת שאין שום חגורה .אני מביטה על החזה שלי ורואה אותו מתקלף במהירות .שואלת את עצמי אם ככה מתים( ".במהלך הניסיון האובדני החגורה נפתחה ,אך רותי איבדה הכרה ונכוותה ממים רותחים). בעקבות ניסיון זה ,החל התקף פסיכוטי" :לוקחים אותי לשלוותה .בדרך לאמבולנס אני צועקת לאנשים מסביב "גם שרופה וגם משוגעת ,תסתכלו" ,והם באמת מסתכלים .אני מדברת ללא הפסק ,נאחזת במילים, שואלת את אמא :נכון שאני לא אצא מזה? והיא עונה לי :את כן תצאי מזה". לאחר השחרור החלה תקופה של שיקום פיזי ונפשי .לרותי היה קשה לקבל את הפגיעה הפיזית ולהתמודד עם המחלה הנפשית" :כל בוקר אמא מעירה אותי בשבע וחצי לטיפול .הטיפול הוא מריחת כל אזורי הצלקות בשמן נבט חיטה כדי לסייע להן להבריא .אבל הצלקות שלי מתמרדות :הן אדומות ומשגשגות, וכאילו מקבלות חיים משלהן .כל בוקר אני מתעוררת לכאבים ומתחילה לבכות". בתקופה זו נעשו ניסיונות שיקום במסגרות שונות ,כגון דיור מוגן ומרכזי תעסוקה שונים .אבל רותי לא שיתפה פעולה ולא התמידה. 2 חוסר שיתוף הפעולה של רותי עם התוכניות השיקומיות וחוסר ההתמדה ,גרמו לאנשים סביבה לחשוב שלעולם לא תוכל להשתקם. מסע ההחלמה "ההחלמה היא תהליך ,המאפשר לבני אדם בעלי נכויות נפשיות לבנות גשרים המחברים אותם מחדש לעצמם ,לעולמם הרוחני ,לסביבתם ולחברה בכללותה .כל זאת תוך התמודדות עם הסטיגמה שדבקה בהם .אלה הם תהליכים עמוקים של העצמה וגילוי פנימי המחייבים שינוי מהותי בתפישת האדם את עצמו .החלמה ,אין פרושה היעלמה של המוגבלות ,אלא בניית זהות אישית וחברתית מתוך הכרה בה". (לכמן 4002אצל הדס לידור ולכמן)4002 , השלב הראשון במסע :ההחלטה בשנת ,4002רותי קיבלה החלטה שהיא רוצה לצאת מהמשבר הנפשי ולהחלים .רותי מספרת שהיא הבינה כי אינה רוצה להמשיך את החיים בחוסר מעש ,היא החלה לחשוב על האחריות שלה למעשיה ולצורת התנהגותה כלפי אנשים .תובנה זו פתחה פתח לקבלת עזרה ,רותי הייתה נכונה להקשיב לדברי הצוות ,מתוך מחשבה שאולי הצוות המטפל רואה את העולם בצורה מציאותית יותר מהצורה שבה היא רואה אותו .החלטה זו התקבלה בעת שרותי החלה לקבל שרותי דיור מוגן מתוגבר ע"י חברת עמל. "דיור מוגן בקהילה נועד ללוות ולסייע לנפגעי נפש הגרים בקהילה באופן עצמאי ,תוך מתן ליווי מדורג ומותאם לצרכים השיקומיים של כל דייר בתחומי החיים השונים ,בשאיפה לאיכות חיים נורמאלית". (משרד הבריאות )8991 ,מטרת הדיור היא לעזור לאדם המתמודד עם מגבלה נפשית לתפקד בצורה מיטבית בכל תחומי החיים בהם הוא רוצה להשתתף .בדיור מוגן לבודדים ,האדם יעשה זאת ע"י היעזרות באיש מקצוע (להלן אורלי) הבונה יחד עם האדם את התוכנית השיקומית וע"י מדריך שיקומי שעוזר לאדם להוציא את התוכנית מהכוח אל הפועל .תפקיד המדריך השיקומי בדיור מוגן לבודדים דומה מאוד לתפקיד הסומך המשולב עם תפקיד החונך ,ועוסק בפועל בהדרכת האדם להתמודד טוב יותר עם מטלות היום יום הקשורות לארגון זמן ,ארגון הבית והסביבה ,טיפוח עצמי ,קניות וסידורים מחוץ לבית ,פעילות גופנית ,מציאת עיסוקים משמעותיים לשעות הפנאי ועוד .תפקידו של איש המקצוע הוא ללוות את האדם בבניית תוכנית השיקום שלו ,לאתר יחד איתו תחומי חוזק ותחומים בהם נדרש לעשות שינוי וללוות אותו במסע ההחלמה שלו צעד אחר צעד לפי צרכיו ורצונותיו .תפקיד איש המקצוע בדיור מוגן לבודדים דומה פעמים רבות לתפקיד תיאום הטיפול. ברצוננו לציין כי כל הצוות שלווה את רותי ,שכלל מלבד מדריכת השיקום גם את הפסיכיאטר ,עשה זאת במסירות גדולה תוך השקעה אין סופית של זמן ואהבה. לאחר שקיבלה החלטה להתמודד ,רותי החלה לגייס כוחות ולהתמיד בסדר יום קבוע ,שכלל באותה עת עבודה במרכז שיקום .כמו כן התגבש בה הרצון לשנות את התנהגותה כלפי אנשים ולסגל לעצמה ערכי התנהגות אחרים .רותי החלה לעבוד עם רכז דיור אחר דרך חברת עמל ,שמצד אחד האמין בה וביכולותיה 3 (אמר לה שהיא לא צריכה לעבוד אלא להשלים בגרויות וללכת ללמוד) אך מהצד השני שמר על גבולות ברורים ונוקשים כפי שמקובל בעבודה עם אנשים הסובלים מהפרעת אישיות גבולית. הפגישה הראשונה שלי עם רותי הייתה מאיימת עבור שתינו :עבורי ,בגלל הקשר הטוב שנוצר בין רותי לבין הרכז וכן בגלל היותה ,לפי תיאורי הרכז ,אדם לא פשוט עם הפרעת אישיות קשה .עבור רותי היה זה שינוי שלא היא בחרה .לשמחת שתינו ,כבר בפגישה הראשונה נוצר קשר מידי ,שאיפשר בהמשך לעבור יחד את התהליך על כל יופיו ומורכבותו. בתקופה הראשונה של הליווי ולאורך חלק גדול מהמסע ,היה לרותי צורך רב בתמיכה והכלה .היה לה קשה להכיל תסכולים .לכן ,ניתנה לה הזכות להתקשר לכל אחד מאנשי הצוות (רכזת ,מדריכה שיקומית ,פסיכיאטר) בשעת הצורך ולקבל מענה לאורך כל היום .בשיחות אלה הייתה משתפת את הצוות בכל מה שעבר עליה במשך היום ,באי ההבנות שנוצרו עם אנשים ,בקשיים בתפקוד ובלחצים שהתעוררו בעקבות ההתמודדויות החברתיות החדשות .אנתוני ( )Anthony, 1993הגדיר זאת כך" :מרכיב חשוב בהחלמה הוא נוכחותם של אנשים העומדים לצידו של המחלים ומאמינים בו .המחלים זקוק לאנשים שיוכל להיעזר בהם בשעות הצורך ,שיתמכו בו ויעודדו את החלמתו אך לא יכפו אותה ,שיקשיבו וינסו להבין גם אם יתקשו למצוא הגיון בהתרחשויות". רותי השתדלה לא "לנצל" את הזכות הזו ,ולמדה בהדרגה גם להכיל את עצמה כפי שעולה מרשימתה זו: "מה אדם מבוגר יכול לעשות כשהוא מרגיש לא טוב ,מבלי לפנות לעזרת אחרים? 40.84.02 .8 להתקלח ,כדי להחליף מצב רוח. .4 לחשוב איזה חומר קריאה הכי מעניין אותו ,לשכב על הספה ,להתכסות בשמיכה ולקרוא. .0 להכין לעצמו קפה עם עוגה וליהנות מהם. .2 לקרוא את פו הדב באנגלית .ההנאה מובטחת (ראי סעיף )4 .2 לכתוב רשימה של "מה אדם מבוגר יכול לעשות כשהוא מרגיש לא טוב ,מבלי לפנות לעזרת אחרים"? .6 לבחור את המוסיקה שהכי נעימה לו ולשמוע אותה (למשל במקלחת). .2 להדליק נר או קטורת. .1 לחשוב כמה אורלי תהיה גאה בי על המעשה הזה וליהנות מהמחשבה ". הייתה הסכמה בין כל הצוות המטפל (הפסיכיאטר ,המדריכה השיקומית ואני) לגבי הצורך במתן גבולות גמישים .במאמרה ,כותבת עיני פינרט על הגבולות השונים שמאפיינים את הקשר השיקומי" :לא נמצאה הגדרה ברורה לגבולות וגם לא לכללים האמורים להנחות את איש המקצוע בקביעת הגבולות .אך כל המרואיינים הת ייחסו לסוגיית הגבולות כאל אלמנט מרכזי וייחודי המבדיל אותם מיחסים טיפוליים אחרים .מדובר בגבולות המתאפיינים בחוסר בהירות ובמשא ומתן מתמיד .מרואיינים העידו כי מתקיים משא ומתן מתמיד בשאלה על מה מדברים ,איפה ,ומה עושים באיזו סיטואציה( ".פינרט )4002,הגבולות הגמישים היוו גישה טיפולית חדשה בשביל רותי .רותי מספרת שהצוותים השיקומיים הקודמים הדגישו 4 את הגבולות ,וניסו לגרום לרותי לתפקד בעיקר על-ידי ביקורת ונזיפות על אורח החיים שהיא מנהלת. הגישה "הרכה" והמכילה ,יחד עם הרצון של רותי להתקדם – אפשרו את השינוי .רותי מדברת על כך שהקדשתי לה זמן רב ,כמעט ללא גבולות .היא אומרת שהזמן היה משמעותי עבורה .רותי שאלה אותי "למה הקדשתי לה זמן רב כל כך?" התשובה היחידה שמצאתי הייתה שהרגשתי שהזמן הזה עוזר לה להתמודד. אחד הרגעים המשמעותיים ביותר במסע ,התרחש ביוני ,5002כאשר נסענו יחד עם המדריכה השיקומית למרכז "אדם" ביפו ,שם רותי עבדה .נסענו באוטו שלי ,ולמרות שהבטחתי לרותי שנדבר בדרך ,לא ממש יכולתי .רותי ישבה מאחור והמדריכה לידי ,לא הכרתי את הדרך ושוחחנו שיחת חולין. רותי ,שלא השתתפה בשיחה ,נעשתה כעוסה מרגע לרגע .כשהגענו לתחנת הרכבת ,ממנה תכננו לקחת מונית ,ירדה רותי ואמרה בכעס שהיא חוזרת לקיבוץ .רותי אומרת שהרגישה כעס מתוך הרגשה של חוסר קיום ,שמתעלמים ממנה ,שאני מדברת עם המדריכה על הילדים שלי ושאיתה לא. אחרי התקרית (כפי שרותי מספרת) ,היא הגיעה לביתה ,נשכבה על הספה ומתוך מעמקי הייאוש עלה בה הרצון להבין מה קרה ולא להגיע שוב למקום הזה .היא אמרה שבזמן שהגיעה המודעות ,הגיעה גם המדריכה השיקומית ,שבאה ממקום מאוד נכון ועזרה .למחרת ,כשנפגשנו אנחנו ,דיברנו על התקרית. אמרתי לרותי שאם רוצים מקום ,צריך לקחת אותו .אמרתי גם ,שאם לא הייתי רוצה לדבר על ילדי לידה, לא הייתי עושה זאת .שאלתי את רותי מה היא הייתה רוצה והיא בקשה לראות תמונות של הילדים. בשבוע לאחר מכן הבאתי לה תמונות .קשר זה ,שהילדים שלי מעורבים בו ,יצר חיבור חזק יותר בינינו. רותי הייתה שולחת להם פרוסות עוגות שהיא אפתה והם בתמורה היו שולחים לה ציורים וברכות .נוצרה למעשה קרבה ייחודית .עפ"י פינרט (שם) "מדובר בקרבה במובן של קשר טיפולי קרוב יותר ,חברי, שיתופי והדדי בהשוואה ליחסים טיפולים אחרים" ,שגם היא אחד האלמנטים שמצאה במחקרה כמעודדים תהליכי החלמה. אירוע זה גם שימש אותנו פעמים רבות כאירוע מכונן ,אליו היינו חוזרות בכל פעם על מנת להסתכל על אירועים אחרים ולבדוק ביחד מה היה שם. אחד הדברים המיוחדים עבורי בעבודה עם רותי ,היה חיפוש משותף ותמידי אחר אסטרטגיות שיוכלו לעזור לרותי בהתמודדות עם קשיים שליוו אותה .לשמחתי ,רותי אהבה חידושים והסכימה לנסות את שיטת העבודה הקוגניטיבית-דינאמית .התיאוריה פותחה בשנות ה 20-ע"י פרופסור פוירשטיין. מטרת השיט ה העיקרית היא שיפור יכולת הלמידה העצמאית של אנשים עם צרכים מיוחדים וזאת ע"י התנסות בלמידה מתווכת שהינה חשיפה מתווכת לגירויים מכוונים ( Mediated Learning Experience )– MLEומתוך ה אמונה ביכולת האדם להשתנות מעבר לגילו ומצב בריאותו באם יינתנו לו התנאים הנכונים לכך. שיטת )Dynamic Cognitive Intervention( .D.C.Iפותחה ע"י ד"ר נעמי הדס לידור ומותאמת לאוכלוסיות מגוונות מהתחום הטיפולי" .ההתערבות הקוגניטיבית דינאמית מתייחסת לכאן ועכשיו. 5 מט רתה להעשיר את הלומד ולהרחיב את רפרטואר ההתמודדות וההתנהגות שלו במצבי חיים שונים. הרחבה זאת נעשית ע"י פריסה של פרספקטיבות/וריאציות/אפשרויות שונות של התייחסות לאותו אירוע תוך המחשה והדגמה( ".הדס-לידור ווייס)4002 , אחד הקשיים הגדולים ביותר של רותי היה למצוא פתרונות חלופיים .בכל פעם שבה נתקלה בבעיות היא בחרה בפתרון אחד שבדרך כלל היה נוקשה ולא יעיל. לדוגמא :בעיה -איך רותי תצליח לקום מהמיטה אחרי לילות של סיוטי שינה קשים? הפתרון המקובע היה לשכב במיטה שעות ארוכות ,לנתח את החלומות ,להתקשר לאימא ,ובסוף לקום נטולת כוחות. ": בינואר 4006התחלנו לעבוד על הגמשת החשיבה ומציאת פתרונות יצירתיים .עבדנו בשיטת"השמש שמנו את הבעיה במרכז השמש ,ועל קרניה העלנו ביחד רעיונות שונים לפתרונות .בסוף ,רותי בחרה בפתרון שנראה לה .הבחירה בפתרון הביאה ללקיחת אחריות על התוצאה וליישום של הבחירה. רעיונות יצירתיים שהעלתה רותי לפתרון הבעיה :הקמת קבוצת תמיכה לקימה מהירה ,הכנת קלטת "בוקר טוב" מאנשים אהובים ,אימוץ כלבלב וכו' .הפתרון שנבחר היה הכנת טבלה והדבקת מדבקה בכל יום בו הצליחה לקום מוקדם .השימוש במדבקות עזר מאוד לרותי ותקופה ארוכה לא הייתה בעיה בשעת הקימה. קושי נוסף ,הקשור להפרעת האישיות הגבולית ,היה הסתכלות על העולם בשחור/לבן ,ואי הפרדה בין מרכיבי-הסיטואציות .אירוע רע אחד במשך היום היה מעכיר יום שלם .טעות אחת של אדם הייתה פוסלת אותו לחלוטין .על מנת לעזור לרותי לראות את העולם בגוונים שונים ולא לצבוע את הכל בשחור – עשינו פעמים רבות טבלאות של טוב מול רע על נושאים שונים. דברים טובים ורעים יום שבת 8.80.02 דברים טובים דברים רעים רייקי לאמא תחושה לא כל כך טובה בבוקר כשקמתי ,וגם עייפות רייקי לעצמי לא יכולתי להימנע מללכת לאמא בבוקר ,למרות שידעתי שאין צורך הליכה עם אמא פגישה עם נ' וד' בבית הקפה בפגישה לא היה כל כך נעים .השיחה לא קלחה .בכל זאת נהניתי שיחה בטוחה ונעימה עם השכן בחוץ כששוחחתי עם ש' בחוץ א' עבר ולא עשה אות של היכרות למרות שראה אותי קראתי קצת בספר פילוסופיה והצלחתי להבין עשיתי כמחצית מן השיעורים במתמטיקה בסופ"ש הזה המדריכה לא הייתה והסתדרתי בסה"כ היו 1דברים היו טובים ו 2-רעים ,זאת אומרת שהיה יום יותר טוב מרע. 6 כלי נוסף היה עבודה עם קלפים טיפוליים .לדוגמא ,בעקבות מעשה שעשתה המדריכה השיקומית (בכוונה טובה) ,ושלא היה מקובל על רותי ,רצתה רותי "לפטר" את המדריכה השיקומית .רותי הייתה סוערת וכעוסה מאוד ,והתנהגותה הייתה אופיינית לסובלים מהפרעת אישיות גבולית :היא האשימה את הצוות השיקומי ,והתקשתה לראות את הצד שלו בתוך הסיטואציה .על מנת להימנע מהאשמות הדדיות ולאפשר הסתכלות על זוויות נוספות של הקשר -עבדנו שלושתינו עם "קלפים טיפוליים" שאפשרו גם לקחת מרחק מהסיטואציה ,להתאפק ולא להתפרץ ,ולגשת לעניין בצורה עקיפה ועדינה יותר .כל אחת התבקשה לקחת קלף המיצג את החלקים הטובים בקשר ,קלף המייצג את הקושי וקלף המראה מה היא רוצה לעתיד .כאשר התחלנו עם החלקים הטובים יכלה רותי לראות גם את הטוב במדריכה השיקומית, לשמוע גם את הצד שלה ולהחליט לבסוף שהיא רוצה לשמור על קשר זה ,הקיים עד היום. קושי גדול נוסף היה הבנת זווית הראיה של האחר .רותי התקשתה להבין מדוע אנשים אומרים או פועלים בצורה מסוימת .כאשר בדרך כלל היא ייחסה להם כוונות רעות .על מנת לאפשר התרחקות מאירועים מסעירים במציאות לטובת למידה שאינה טעונה רגשית, עבדנו בתחילה דרך סיפורים לקריקטורות מתוך "ללא מילים " מכלי העשרה אינסטרומנטלית של הפרופסור פוירשטיין. זאת ,תוך התמקדות מכוונת על זוויות ראיה שונות של דמויות מהסיפור .דוגמא' :הפיל והצפרדע' -בציור מתוארת צפרדע המסתכלת על פיל ,חושבת שהייתה רוצה להיות גדולה כמוהו ,הופכת להיות בגודל של פיל ומתפוצצת. רותי כותבת: "הסיפור מנקודת מבטה של הצפרדע הפיל שעמד ליד הביצה – שעות לא הפסקתי להסתכל עליו .הוא הוציא אותי מדעתי :כמה הוא גדול! אני נורא מקנאת בו .גם אני הייתי רוצה להיות גדולה .ואז בא לי רעיון :בשביל מה יש דמיון מודרך? אדמיין שאני צפיל ,עד שבאמת אהפוך לכזה .ואז התחלתי לדמיין .דמיינתי חזק-חזק .פתאום הרגשתי שאני תופחת ותופחת ותופחת ונהיית ממש ענקית .חשבתי לרגע שהנה – בקשתי נתמלאה ,אבל אז – בום! 7 התפוצצתי". הסיפור מנקודת מבטו של הפיל "אני פילון האלכסנדרוני .יש לי שני בני דודים מוכרים :פילנפיל ,שפו וחזרזיר עדיין מחפשים אחריו, ודמבו ,שמאז שנסע להודו התחרפן ונהיה מעופף .אין פלא ,שעם קרובי משפחה כאלה רק אני נהייתי פילוסוף. עכשיו אני עומד לי באחו ,ליד האגם ,ורואה צפרדע מסתכלת עלי .היא נראית מוזר :העיניים שלה מתרוצצות כאילו יש לה מחשבות בראש .מה היא נועצת בי מבטים ככה? אמא שלה לא אמרה לה שלא יפה לנעוץ מ בטים בזרים? נראה לי שאכנס לאגם ואשאב אותה עם החדק שלי כדי להפסיק את זה ,כי זה ממש לא נעים לי. פתאום אני מרגיש תחושה משונה .אני מסתכל על החדק שלי ,והוא נראה כמו אף של צפרדע .גם הרגליים נראות כמו רגלי צפרדע (אני נבהל וחושב :שרק לא יאכלו אותן בצרפת) ,ופתאום אני כולי נראה כמו צפרדע .נראה שאיבדתי את עצמי לגמרי והפכתי לצפרדע" . בהמשך ניתן היה לנתח גם אירועים אמיתיים דרך זוויות ראיה שונות להבין מה הייתה עמדת הצדדים השונים באירוע ולחשוב על תגובות פחות נוקשות של רותי בתוך הסיטואציה החברתית .הוספת זוויות הראיה איפשרה גם את ההבנה ש'לא הכל קשור ברותי' .הנה דוגמא יפה להעברה לחיי היום-יום: "האירוע :ארוחת ערב אצל ל' 80.9.02 המשתתפים :בני המשפחה המורחבת. מנקודת מבטי :איזה באסה! שוב לא הצליח לי .שוב לא הצלחתי להשתלב .שוב נשארתי בחוץ .זה לעולם לא יצליח .את כל השנינות וה הומור שלי אני משאירה בבית ולא מצליחה לקחת חלק בשיחה .זה כואב לי. כואב מאוד .אני מרגישה כמו נכה .בלי יכולות חברתיות בכלל .נכון ,שאלתי מספר שאלות בקול רם ודיברתי קצת .נראה לי שב' שם לב לצלקת .י' העיר לי שהשיער יפה וגם א'. מנקודת המבט של א' :אני שמח היום ,זורח .אני אוהב את ת' ,את ל' .אני סבא טוב ואני גאה להיות סבא. אני נחמד לכולם ומרגיש טוב. מנקודת המבט של ת' (תינוקת) :האוכל מה זה טעים .אני כל כך אוהבת לאכול! עשיתי שלום לכולם וגם עשיתי 'בוץ במצח' עם ל' .ל' נחמדה .אני אוהבת את כולם וכולם אוהבים אותי ,ובייחוד אני אוהבת את אמא. מנקודת המבט של אמא :טוב לי לראות שרותיק בסדר ,מגיבה ,מדברת .נראה שהיא מרגישה נוח .אני בטוח מרגישה נוח .אני מתה על ת'! לאכול אותה .אני מרגישה שאני לא צריכה לשמור על רותי כל הזמן. אני לא במתח בגללה .אם אני לא מבינה משהו בשיחה ,אני דורשת לדעת! אני לא מחכה שיתנו לי ,אני לוקחת את מקומי ,דורשת אותו( .הערה :בזמן כתיבת המאמר שמנו לב כיצד רותי מזהה התנהגות זו של תפיסת מקום ,בעקבות השיחה על 'תקרית האוטו' ומתחילה את השינוי גם אצל עצמה). 8 בשנים 5002-5002השלימה רותי את בחינות הבגרות .לאחר אחד השיעורים הקשיים במתמטיקה ( )82.6.06ואחרי שיחת טלפון סוערת מאוד איתי בדרך חזרה (כאשר אני חשבתי שהיא נרגעה) כותבת רותי מחשבות ,ומחשבות על המחשבות: " מחשבות: .8אני התרעתי לפני כן :זה לא יהיה טוב ללכת לקורס בלי טיפול מיוחד לבעיה .לא סתם לא רציתי להתחיל את הקורס. .4המחשבה שעם ההתנסות ועם הזמן הבעיה תיפתר היא לא נכונה לגבי ,משום שהבעיה עמוקה מדי .אמרתי פעם לאורלי :אם כל תקופת הילדות והתיכון זה לא הסתדר ,למה שזה יסתדר עכשיו? ומסתבר שצדקתי. .0אורלי אמרה שצריך לחשוב איך לטפל בבעיה .ככל הידוע לי היא ומ' (הפסיכיאטר) לא דיברו שיחה רצינית אחת ,והפגישה המשותפת שהייתה אמורה להיקבע כל הזמן נדחית. .2איך זה שלמ' (פסיכיאטר) ולאורלי ,שני אנשי מקצוע רציניים וותיקים בתחומם אין רעיון לטיפול בבעיה? מדוע לא התחלתי את הקורס עם ליווי? למה היה צריך להגיע למצב שבמקום שתהיה חוויה מתקנת תהיה טראומה נוספת? .2כשאין מחשבות התאבדות כבר לא חשוב לענות בטלפון מהר (מ' -הפסיכיאטר) ולהגיע מהר (ח' המדריכה השיקומית) ? למה צריך איום בהתאבדות כדי שתהיה התייחסות רצינית?מחשבות על המחשבות .8אני מרחמת על עצמי. .4אני מאשימה אחרים בדברים שהם באחריותי :אני יכולתי לדאוג להתחיל את הקורס בד בבד עם טיפול או לא להתחיל אותו בכלל. .0בכל זאת יש שינוי ,שאני מודעת למחשבות ולא חושבת שהן בהכרח נכונות. .2עדיין יש הזדמנות ,בהתמודדות החברתית הבאה ,להיעזר בטיפול הכי נכון שאפשר לחשוב עליו. תמיד אפשר לשפר. .2אולי זה דווקא טוב שהמטפלים לא נבהלים מכל דבר .זה אומר שיותר סומכים עלי ,שאני יכולה להתמודד יותר טוב לבד ,וזה דווקא נותן הרגשה טובה". במקביל לעבודה הקוגניטיבית ,עבדנו על תפקוד בכל תחומי החיים .דיברנו על 'מילוי החיים בהרבה טוב' על מנת שחלקו של הרע יקטן .דיברנו על חשיבותה של השגרה ,כאשר עשיה ותפקוד תמיד עזרו לרותי .מאפיית עוגות בהתנדבות לכפר עופרים ועד להליכה לסרט עם חברה ,מקלחת ועשיית מתיחות. קבענו מטלות שונות שרותי הייתה צריכה לבצע במהלך השבוע ,כמו להיכנס לשכנים ולדבר איתם או 9 ללמוד משהו לקראת הבגרויות .כשלרותי היה קשה ,היינו מסכמות שאחרי כל עשיה היא תשלח לי מסרון וכך יהיה לה קל יותר לעשות .כפי שכותב אנתוני "ההחלמה מהשלכותיה של מחלת נפש קשה יותר לעיתים מן ההחלמה מהמחלה עצמה .קשיים בתפקוד ,במילוי תפקידים ומשימות ,מוגבלויות שונות, תחושות של נחיתות ודימוי עצמי נמוך – כל אלה קשים יותר מן ההתמודדות עם הליקוי הנובע ישירות מן המחלה")Anthony, 1993( . השיחות בינינו היו על נושאים שונים כגון "אומנות ההחלקה" -איך לא לעשות מכל עניין קטן דבר גדול ולא "למדוד" כל תנועה של אדם ולייחס לה משמעות שאינה קיימת .איך לראות את האדם על מגוון החלקים הקיימים בו ואיך לבחור ולקחת אחריות על הבחירה. רותי הרבתה לומר שאינה יודעת מה זה לאהוב אנשים .היא הייתה שואלת "איך אני יודעת אם אני באמת אוהבת מישהו?" – תשובות לא היו לי ,אבל הרבינו לדבר על הנושא ,ובמשך השנים רותי הצליחה לחוש רגש זה מבפנים .רותי רואה ביכולתה להרגיש אהבה את אחד ההישגים המשמעותיים ביותר של תהליך ההחלמה. לאורך השנים חלו התפתחויות בכל תחומי החיים .להלן כמה דוגמאות: בפברואר ,4006רותי חידשה את הקשר עם אביה לאחר שנים של נתק .כמו ברוב המקרים ,רותי סיפרה לי על הצעד המעשי רק לאחר המעשה ,כשקדם לו תהליך פנימי מעמיק ומוצלח. אחרי הבחינה הפסיכומטרית ,בתקופה בה הרגישה רותי חסרת משמעות ,הציע לה המורה שלה עבודה ככותבת שאלות .הצעה שהגיעה בזכות ולא בחסד ותרמה רבות להעלאת הביטחון העצמי לתחושת המסוגלות. ביוני 4006חלתה אמה של רותי ואושפזה .רותי הצליחה להיות לצידה ולתמוך בה למרות קשיים מול המשפחה המורחבת. באוקטובר 4006החלה רותי בלימודי תואר ראשון לתנ"ך ולשון עברית באוניברסיטה .רותי התמודדה היטב גם מבחינה לימודית וגם מבחינה חברתית .לדבריה ,לראשונה בחייה היא חשה נוח בחברה ,ורכשה את היכולת והמיומנות ליצור קשרים ולשמור עליהם .היא השתמשה בהרבה תרגול קוגניטיבי של' :טוב מול לא-טוב' ,התרחקות רגשית מסיטואציות חברתיות ועוד .עבודה על סילוגיזמים (שיוך ליותר מקבוצה אחת -גם סובלת מהפרעת אישיות גבולית אבל גם סטודנטית ובת וחברה). כידוע" ,החלמה אינה תהליך ליניארי ,היא אינה מתוכננת ואינה שיטתית ,אלא כרוכה בפרקי צמיחה ונסיגה .בשינויים מהירים ובהאטה לסירוגין" ( .)Anthony, 1993לצערנו רותי החליטה על דעת עצמה להוריד במינון התרופות ,היא לא רצתה שנתערב בהחלטה זו ובמרץ 4002חוותה פירוק פסיכוטי שממנו לקח לה זמן להתאושש .רותי אמרה לי אז משפט שכדאי ללמוד ממנו" :לא משנים במצב רע החלטות שנלקחו במצב טוב". 11 לאורך השנים ,גם הקשר ביני לבין רותי ידע עליות ומשברים .אחד מהם היה סביב עבודה קוגניטיבית סביב נושא האישיות .רותי ביקשה לעבוד על הנושא כי היא חשה את האישיות כמורכבת מהרבה חלקים שלא מצליחים להיות מורכבים לפאזל אחד שלם .עשינו ניסיון של עבודה דרך כלי "תפיסה אנליטית" מתוך העשרה אינסטרומנטלית .הפגישה הייתה לדעתי מרתקת ,כאשר יום למחרת הגיעה שיחת טלפון מרותי ,שבה היא מודיעה לי שאינה מעוניינת להמשיך בכיוון .מובן שהייתי מופתעת והגבתי באכזבה ואי- נחת .לאחר השיחה כתבה רותי: " -82.6.06אחרי הטלפון לאורלי אירוע :התקשרתי היום להגיד לאורלי שאני לא רוצה להמשיך בטיפול האנליטי לבעיית הזהות .אורלי הגיבה באכזבה ,קצת כעס ואפילו בשמץ של התגוננות ותוקפנות. בהתחלה חשבתי :אורלי מערבת כאן את האגו שלה – היא לוקחת אישית ביקורת שלי ,שהיא על שיטת עבודה ולא עליה. כל הערב זה היה במחשבותיי :ניסיתי לחשוב מה החלק שלי בתוך זה. בסוף הערב דיברתי עם ח' (המדריכה השיקומית) וסיפרתי לה .פתאום הרגשתי תחושה מוכרת מהעבר. מה שהרגשתי וחשבתי כל הערב נעשה לי ברור :זהו דפוס התנהגות שלי. אני העליתי רעיון ,אורלי קיבלה אותו .שתינו התלהבנו .אורלי השקיעה מאמצים ,התייעצה ,הביאה דפים. הייתה תחושה כללית של התלהבות והרגשה שמשהו חדש יכול לעזור. התקיימה פגישה בנושא ,שבה לא הבעתי כל התנגדות. פתאום אורלי מקבלת טלפון .ברור שהיא לא מבינה מאיפה זה בא .שיניתי את דעתי ללא כל התרעה. פתאום אני מתנגדת לרעיון ששתינו טיפחנו ושהיא עבדה וחשבה הרבה כדי לגרום לכך שיתבצע. אני מבינה את ההפתעה ,האכזבה והכעס .אני מודיעה לה הודעה חד צדדית ,ללא שיתוף או התייעצות איתה ,מתוך מחשבות פנימיות שלי שהיא כלל אינה מודעת להן. אני מבינה שכדאי לנהוג אחרת :קודם כל לחכות לפגישה ולא בטלפון ,כשאין זמן ולא שומעים טוב. בפגישה – לספר ,לשתף ,להתייעץ – להתלבט ביחד ואז להחליט. לסיכום :זה דפוס מוכר לי מהעבר ,שבפעם הראשונה אני מזהה אותו בפעולה :פעולה מתוך דחף וללא ראיית האדם האחר". בספטמבר 5002רותי שברה את רגלה .היא התמודדה היטב עם השבר ,עם המוגבלות הזמנית ,תפקדה ככל יכולתה ואף יכלה ליהנות מפריחה חברתית ומכל האנשים שבאו לבקרה .הבדל של 'שמים וארץ' מהתקופה שאחרי האירוע האובדני ,שבה לא יכלה לשאת ביקורים של אנשים אצלה. בדצמבר 5002אימצה רותי כלבה העונה לשם קיאן .כלבה זו גורמת לרותי אושר רב עד היום .היא מכריחה את רותי לתפקד ולדאוג לה והיא מקור לנחמה בימים קשים. 11 רותי המשיכה בלימודים ,סיימה שנתיים ובחרה לעבור ללמוד טיפול בצמחי מרפא במכללת רידמן. גם בתקופה זו היו עליות וירידות .שמחנו ביחד בתקופות הטובות ולמדנו לעבור את הגלים העכורים. הקשר המשמעותי שנבנה ,הכלים שרותי רכשה ,היכולת החברתית שנרכשה והובילה ליצירת קשרים משמעותיים הן במשפחה והן עם חברים ,וההנאה מאתגרים לימודיים הובילו לכך שהגלים הקשים היו קצרים ונסבלים יותר .רותי הצטרכה פחות תמיכה והתמודדה עם עצמה טוב יותר. בינואר 5002בחרה רותי להפסיק את שרות הדיור המוגן ואנו נפרדנו. אחרי תקופה רותי החליטה שהיא זקוקה לשרות וחזרה לקבל אותו ע"י רכזת אחרת .אנחנו ממשיכות לשמור על קשר טלפוני .רותי ממשיכה את המסע שלה כאשר השינוי הגדול ביותר בשנה זו הוא בתחום התעסוקה .אחרי שנים בהן לא הצליחה לשמור על רצף בעבודה .השתלבה רותי בהצלחה בפרויקט "סיפור חוזר" והיא מפעילה כיום ארבעה בתי קפה. ממש לאחרונה פתחה רותי ,בעקבות תקופה לא קלה שעברה ,בלוג באינטרנט .בלוג זה מכיל רשימות מדהימות על התמודדות בצורה קוגניטיבית עם קשיים תוך שיחות שמנהלת רותי עם כלבתה קיאן .רותי מספרת שהבחירה להשתמש בבלוג כמקום לכתיבה "קוגניטיבית" לא היה בהכרח מודע .היא בחרה בכלי זה ככלי המופנם אצלה ועוזר לה להתמודד במצבים שונים בחיים. היכולת להשתמש בכלים אלו ללא תיווך מראה על שינוי מהותי ומבני שחל אצל רותי .רשימה זו 'ללמוד לצלול' פורסמה בבלוג: "ממש היום ,בשעות האחרונות ,הולך ומתעצם גל של עצב ,של כבדות -שמכסה את כל הדברים הטובים, כוח המשיכה של המיטה עולה אפילו על זה של כדור הארץ ,ובוודאי על כח המשיכה של החיים .אני מרגישה חסרת אנרגיות לגמרי .אפילו לדמעות אין כח לצאת. אני שואלת את קיאן :מה אני יכולה לעשות לטובת עצמי במצב כזה? היא נובחת שכל הרעיון הוא לצלול מתחת לגל ולשהות במעמקים זמן מה .אבל מה זה אומר ? אולי לחשוב על מספר דברים מצומצם שאני כן יכולה לעשות ,ולהיאבק ולגייס כוחות כדי לעשות אותם. אולי לקבוע סדר ברמה של שעות -מה אני הולכת לעשות בשעה הקרובה ,בשעתיים הבאות -ולרשום את זה. אולי להתקלח במים קרים. אולי לעשות ,אפילו במצב הזה ,מדיטציה. אולי לא לחשוב יותר מדי ,ולא לנתח למה נכנסתי לעצב כל כך עמוק ,אלא להניח לעצמי לנוח .הרי מדובר בסוף השבוע ,ובאמת היה לי שבוע עמוס יחסית ,אז אני יכולה להרשות לעצמי לא לעשות דבר במשך השישישבת ,אם זה מה שיקל עלי. 12 אני חושבת שמצאתי משמעות אחת בסיסית ,ראשונה ,לחיים שלי -או מטרה אחת שהיא חשובה ביותר, ותעניק משמעות לחיי :לשמור על הכבוד העצמי שלי בזמן שיש לי ירידה כזו .לדעת להכיל אותה ,לפתח יכולת להכיל אותה .לחפש דרכים לעבור את הירידה ולהחזיק מעמד עד העלייה הבאה ,מבלי שאקשה על הסביבה שלי .ובעיקר מבלי להדאיג את אמא. אתגרים ,כך נדמה לי ,הם דבר שיכול לתת משמעות. מה קיאני אומרת על זה ? היא מביטה בי בעיניה הנאמנות ומהנהנת בראשה החמוד .הב -היא אומרת ,הב כדאי לך לרשום את הדברים הטובים שעשית היום.אז ככה: .8נסעתי לעבוד בבתי קפה. .4נפגשתי עם ג'. .0קמתי מוקדם ובישלתי. .2הייתי במרכול. .2דיברתי עם ד' והבהרתי איתו עניין שהטריד אותי. .6הלכתי עם אמא והילדות להופעה. .2ל' התקשרה ,והשאירה לי הודעה חמה .אחר כך דיברנו. קיאני טוענת שאני יכולה למצוא עוד דברים טובים ,אבל בינתיים אסתפק בזה.... ולי ,אורלי ,לא נותר אלא לכתוב את המשפט שבו סיימתי פעמים רבות את הפגישות בינינו: "היה לי העונג ללוות במסע זה את אחת הנשים האמיצות והחזקות ביותר שאני מכירה" 13 מקורות א .אליצור ,ש .טיאנו ,ח .מוניץ ,מ .נוימן ( .)8992פרקים נבחרים בפסיכיאטריה ח .מוניץ (עורך) אוניברסיטת תל אביב :פפירוס. הדס-לידור ,נ ,.וייס ,פ .)4002( .תמיד אפשר ללמוד – ההתערבות הקוגניטיבית דינמית עם אנשים הסובלים ממחלה פסיכיאטרית .בתוך :הדס לידור ,נ .ולכמן ,מ( .עורכים) .שיקום והחלמה בבריאות הנפש( .עמודים .)202-220כפר יונה :ליתם. לכמן ,מ .)4002( .התפתחות הידע על החלמה בבריאות הנפש בצל המודל הרפואי ,מהפכת האל מיסוד וזיהוי תופעת ההחלמה .בתוך :הדס לידור ,נ .ולכמן ,מ( .עורכים) .שיקום והחלמה בבריאות הנפש( .עמודים .)808-824כפר יונה :ליתם. משרד הבריאות ,שירותי בריאות הנפש .) 8991( ,סטנדרטים להפעלת שירותי דיור מוגן נוהל מס' .10.004 פינארט-עיני אנדראה ( .)4002תפיסתם של אנשי מקצוע את האלמנטים המאפיינים את היחסים השיקומיים בבריאות הנפש ואת הדילמות של יישומם .שיקום והחלמה בבריאות הנפש ,בעריכת ד"ר נעמי הדס לידור & ד"ר מקס לכמן( ,עמ' .)042-060הוצאת ליתם. Anthony, W.A.(1993). Recovery from mental illness: The guiding vision of mental health service system in the 1990s. Psychosocial Rehabilitation Journal, 16(4), 11-24. 14
© Copyright 2024