"חינוך בזווית אישית" במגזין הידברות כתבה

‫ס‬
‫בלני‬
‫אמא‪,‬‬
‫אל‬
‫תדביקי‬
‫לי‬
‫תוויות!‬
‫חכם‬
‫טוב לב‬
‫חינוך מזוית אישית דקלה יוספברג‬
‫עצלן‬
‫אדיש‬
‫לא נקי‬
‫כאימהות‪ ,‬פעמים רבות אנו נוטות לשייך תוויות לילד שמתנהג בצורה לא ראויה‪ :‬זו "הילדה הקשה"‬
‫ הכל אצלה קשה‪ ,‬זו "הילדה המלוכלכת" ‪ -‬היא לא אוהבת סדר ונקיון‪ ,‬זה "הילד הדבק" ‪ -‬כל היום‬‫הוא צריך להיות צמוד לי לחלוק‪ .‬זה "הנער החומרני" ‪ -‬יש לו משיכה לכסף‪ .‬תלמיד חכם כבר לא יצא‬
‫ממנו‪ # ...‬מה הדבקת התווית עושה לילד? כיצד הוא מתייחס אליה? ‪ #‬דקלה יוספברג‪ ,‬מספרת על תווית‬
‫"הנזק" שהדביקה לילדתה הקטנה‪ ,‬ועל הדרך שמצאה לנתב את ה"נזק" הזה לכיוון החיובי‬
‫ר‬
‫ינה שלי‪ ,‬בת שנה וחצי היא ילדת הקסם‬
‫האולטימטיבית‪ .‬עיניים יפות וגדולות‪,‬‬
‫המון שערות קופצות והליכה מהירה של‬
‫ברווז‪ .‬היא עוד לא יודעת לדבר אבל מקשקשת‬
‫בלי סוף ומשתתפת בכל שיחה‪ .‬מצחיקה את‬
‫כולם‪ ,‬תמיד עם חיוך ותמיד שמחה‪ .‬אף פעם לא‬
‫משועממת‪ ,‬תמיד מחפשת עם מה להתעסק ותמיד‬
‫סקרנית‪.‬‬
‫עד כאן זה נשמע מצויין פלוס‪.‬‬
‫אבל רינה שלי המתוקה היא ש‪-‬ו‪-‬ב‪-‬ב‪-‬ה‪ .‬מאד‬
‫שובבה‪.‬‬
‫היא מוציאה בזריזות ספרים מהספרייה וקורעת‬
‫דף אחר דף‪ .‬עולה על השולחן באמצע האוכל‪,‬‬
‫לוקחת בידה מלוא חופניים מהגבינה הלבנה‪,‬‬
‫קצת אוכלת והרבה שופכת‪ .‬אחר כך היא יורדת‬
‫מהשולחן‪ ,‬שופכת בדרך כוס מים ומורחת את‬
‫הגבינה על הארון‪ .‬פותחת מגירה ושופכת את‬
‫שקית השעועית‪ ...‬פותחת מגירה שניה ומוציאה‬
‫ביסודיות תרבד‪ ,‬מצקות‪ ,‬מריות ושאר כלים‪ .‬אין‬
‫לה זמן‪ ,‬היא חייבת להספיק‪ .‬רינה ממהרת אל‬
‫האמבטיה שבמקרה נשארה פתוחה‪ ,‬ו‪ ...‬וזורקת‬
‫לאסלה מכל הבא ליד‪ .‬לאחר מכן היא פונה אל‬
‫סל הכביסה המלוכלכת ומרוקנת בגד אחר בגד‪.‬‬
‫בהזדמנות חגיגית זו‪ ,‬היא לא פוסחת על הפח‬
‫שנמצא ליד ודואגת לשלוף ממנו קליפות מלפפון‬
‫‪30‬‬
‫הידברות‬
‫וביצים מארוחת הערב‪...‬‬
‫ואנחנו? כולנו ‪ -‬בעלי‪ ,‬אני והילדים‪ ,‬מנהלים‬
‫מרדף אינסופי סביבה‪ ,‬ספק צוחקים‪ ,‬ספק ממש‬
‫לא‪...‬‬
‫כל החדרים חייבים להינעל כל הזמן‪ ,‬המגירות‬
‫קשורות זו לזו והצעצועים והספרים הורמו אחר‬
‫כבוד אל המדפים העליונים‪ .‬בקיצור ‪ -‬הבית‬
‫בכוננות‪-‬על‪.‬‬
‫כשרינה יוצאת לרגע מחוץ לתחום הראייה‬
‫שלי אני נדרכת כמו קפיץ‪" :‬איפה רינה?"‪ ,‬ואז כל‬
‫החבורה מתחילה לרוץ בבית ולחפש אותה‪ .‬אנחנו‬
‫מתחלקים לחוליות חיפוש ומסתערים על הבית‬
‫ אחד באמבטיה‪ ,‬אחד בחצר‪ ,‬אחד בחדרים ‪ -‬עד‬‫שנמצאת האבידה‪.‬‬
‫בדרך כלל האבידה החמודה נתפסת "על חם"‬
‫מרוחה בבוץ‪ ,‬אוכלת צבע פנדה‪ ,‬או שופכת‬
‫תכולתה של מגירת משחקים‪...‬‬
‫בראש שלי כבר הדבקתי לה תווית‪" :‬הנזק"‪.‬‬
‫זה אמנם עדיין חמוד ומצחיק‪ ,‬אבל מתיש לחלוטין‪.‬‬
‫אני לא מעיזה לומר זאת בפה‪ ,‬לא רוצה להשמיע‬
‫את זה לעצמי ולא רוצה שהילדים ישמעו‪ ,‬אבל‬
‫תווית זו תווית (והיא הרוויחה אותה בכבוד)‪,‬‬
‫נדבקת בעוצמה וקשה מאוד להשתחרר ממנה‪.‬‬
‫לפני בערך כחודש ישבתי והתחלתי לחשוב עם‬
‫לקהל הצופים ‪ -‬ערוץ הידברות משודר ב‪ HOT -‬וב‪ YES -‬באפיק ‪ ,97‬צפיה מהנה!‬
‫עצמי‪ .‬כבר קצת התייאשתי מרינה שלי המתוקה‬
‫ומהמרדפים האינסופיים אחריה‪ .‬כשניסיתי לעבוד‬
‫על זה עם עצמי – לא מצאתי דרך‪ .‬הייתי שבויה‬
‫עמוק בתווית "הנזק" ולא הצלחתי להשתחרר‬
‫ממנה‪ .‬היות ו"אין החבוש מתיר את עצמו מבית‬
‫האסורים"‪ ,‬ניגשתי להתייעץ עם חברה‪ ,‬מנחת‪-‬‬
‫הורים‪ ,‬יקרה וחכמה‪.‬‬
‫העלתי בפניה את הבעיה ונשאלתי מספר‬
‫שאלות‪.‬‬
‫"איפה רינה?" את קופצת ומציירת לך בראש‬
‫את הנזק הבא‪ ,‬אמרה לי חברתי‪ ,‬אז תגידי לעצמך‬
‫"רינה משחקת"‪ ,‬ותראי אותה בדמיונך עסוקה‬
‫במשהו נחמד ובלתי מזיק‪.‬‬
‫"אבל"‪ ,‬אמרתי‪" ,‬היא זריזה מאוד ופשוט מגיעה‬
‫לכל מקום לפני שאני מספיקה לחשוב‪ ...‬עד‬
‫שאתרכז במחשבה הטובה היא כבר תקרע את כל‬
‫הספרים ותחריב לי חצי בית‪."...‬‬
‫"אל תחשבי שאין לך ברירה אלא לרדוף אחריה‪,‬‬
‫לכי מראש עם המחשבה הטובה עליה‪ ,‬תנסי"‪,‬‬
‫הציעה חברתי‪.‬‬
‫יצאתי מהשיחה עם החברה שלי עם משפט‬
‫המחץ‪" :‬איפה רינה? ‪ -‬רינה משחקת"‪.‬‬
‫הגעתי הביתה והסתכלתי על רינה שלי היפה‪,‬‬
‫עם העיניים הגדולות והחכמות‪.‬‬
‫גליון ‪46‬‬
‫מה פתאום אני חושבת עליה שהיא נזק‪ ,‬היא‬
‫באמת ילדה נהדרת‪ .‬זהו‪ ,‬מעכשיו אני חושבת‬
‫עליה‪ ,‬שנכון ‪ -‬היא אמנם ילדה סקרנית‪ ,‬אבל‬
‫תמיד משחקת יפה‪.‬‬
‫באותו שבוע חל מהפך גדול בילדתי הקטנה‪.‬‬
‫קצת קשה להאמין‪ ,‬זה נשמע כמו סיפורי ניסים‪,‬‬
‫אבל‪ ,‬זו עובדה ‪ -‬הילדה נרגעה‪.‬‬
‫רינה עדיין הילדה הזריזה והפלפלית שלנו‪ ,‬אבל‬
‫כמעט תמיד זה במידה הנכונה ‪ -‬לא מפריע ולא‬
‫מזיק‪ .‬עכשיו זה מקסים ומצחיק את כולנו‪.‬‬
‫מה היה שם?‬
‫תווית‪ .‬כל תווית היא שגיאה‪.‬‬
‫הצמדת תווית לילד מנוגדת לגמרי לתורה‬
‫הקדושה ולתפיסה היהודית‪.‬‬
‫הצמדת תווית אומרת‪" :‬זה מה שאתה‪ ,‬אין לך‬
‫בחירה וגם אין לך דרך להשתנות"‪.‬‬
‫ידוע שישנם ל"ו צדיקים בכל דור‪ .‬מדוע לא‬
‫גילו לנו מיהם? למה לא יכלו לתת לנו רשימה‬
‫מדוייקת של הצדיקים בכל שנה? זה היה הרבה‬
‫יותר נוח‪ .‬היינו מכבדים אותם‪ ,‬לומדים מהם‬
‫ומתחממים מאורם‪.‬‬
‫אבל לא כך הוא רצון ה'‪ .‬לא מגלים לנו מיהם‪,‬‬
‫בין השאר‪ ,‬על מנת שנבין שכל אחד ואחד מישראל‬
‫יכול להיות אחד מהם‪ .‬אין לי מושג מי הוא מי‪ .‬אין‬
‫לי זכות להגדיר אף אחד בהגדרות שיפוטיות‪.‬‬
‫ומה מוטל עלינו? לראות כל יהודי כצדיק‪.‬‬
‫***‬
‫כאימהות‪ ,‬אנו נוטות פעמים רבות לשייך תוויות‬
‫לילד שמתנהג בצורה לא ראויה‪:‬‬
‫זו "הילדה הקשה" ‪ -‬הכל אצלה קשה‪ ,‬ככה היא‪,‬‬
‫זה מן טיפוס כזה‪.‬‬
‫זו "הילדה המלוכלכת" ‪ -‬היא לא אוהבת סדר‬
‫ונקיון והכל אצלה מבולגן (אולי היא קיבלה את זה‬
‫בירושה מהמשפחה של בעלי?!)‪.‬‬
‫זה "הילד הפחות חכם" ‪ -‬הוא חברותי ויש‬
‫לו לב רחב‪ ,‬אבל בלימודים‪ ...‬הוא לא מבריק‪ ,‬מה‬
‫לעשות‪.‬‬
‫זה "הילד הדבק" ‪ -‬זה פשוט באופי שלו‪ .‬הוא‬
‫כל היום צריך להיות צמוד לי לחלוק‪...‬‬
‫זה "הנער החומרני" ‪ -‬יש לו משיכה טבעית‬
‫לכסף ולעולם הזה‪ .‬תלמיד חכם כבר לא יצא‬
‫ממנו‪...‬‬
‫אז איך זה קרה?‬
‫הילד שלי נולד לתוך המשפחה‪ .‬במשפחה כל‬
‫אחד "תפס" כבר איזשהו תפקיד או מקום‪ :‬יש את‬
‫"הילדה החרוצה"‪ ,‬יש את "הילד העצלן"‪ ,‬יש את‬
‫"הילדה הביישנית"‪ ,‬יש את "הילד הפטפטן" ויש‬
‫את "הילד המצחיקן"‪.‬‬
‫ילד חדש שמצטרף למשפחה יתפוס‪ ,‬בהכרח‪,‬‬
‫מקום שעוד לא היה‪.‬‬
‫כל אחד‪ ,‬כשהוא מגיע לקבוצה חדשה (כמו‬
‫כיתה)‪ ,‬מחפש את הדרך בה "יתרום" את חלקו‬
‫לקבוצה‪ .‬התרומה הזו נותנת לו תחושת שייכות‪.‬‬
‫הוא "תפס" מקום בקבוצה ועכשיו הוא קיים‪ ,‬יש לו‬
‫נוכחות‪ .‬השייכות שלו יכולה להיות שהוא יחליט‬
‫להיות התלמיד המצטיין‪ ,‬או‪ ,‬חלילה‪ ,‬להיפך‪ .‬הוא‬
‫יכול לבחור להיות "הילד העצלן" או "המפריע"‪.‬‬
‫לעתים‪ ,‬ילד מוכן לשלם מחיר יקר תמורת‬
‫השייכות הזאת‪ .‬כמו לדוגמא‪" ,‬הילד הקשה"‪,‬‬
‫שמקבל בלי סוף עונשים‪ .‬למרבה הפלא הוא מוכן‬
‫לשלם את מחיר העונשים‪ ,‬כי זהו ה"מקום" שלו‪,‬‬
‫ככה הוא מרגיש חלק מהמשפחה‪.‬‬
‫כשאני‪ ,‬כאמא‪ ,‬נענית למקום השגוי הזה‪ ,‬אני‬
‫למעשה "מאשרת" לו באופן בלתי מודע את‬
‫המקום המוטעה הזה‪ .‬אני מדביקה לו תווית גדולה‬
‫ואומרת לו‪" :‬נכון‪ ,‬זה מה שאתה‪ ,‬ואין מה לעשות‬
‫בעניין"‪.‬‬
‫"טוב"‪ ,‬אתם אומרים‪" ,‬הבנתי שכל אחד 'תופס'‬
‫מקום אחר‪ .‬מה זה נוגע אליי? את רוצה לומר שיש‬
‫לי מה לעשות בעניין? חשבתי שזה אופי‪."?...‬‬
‫הרמב"ם‪ ,‬בספרו "משנה תורה"‪ ,‬הלכות תשובה‪,‬‬
‫הלכה ב'‪ ,‬פוסק‪:‬‬
‫הצמדת תווית לילד מנוגדת לתורה הקדושה ולתפיסה היהודית‪ .‬היא‬
‫אומרת‪" :‬זה מה שאתה‪ ,‬אין לך בחירה וגם אין לך דרך להשתנות"‪ .‬לכן‬
‫חז"ל לא השתמשו במילה "אופי" אלא "מידות"‪ .‬את ה"מקום השגוי"‬
‫הזה יש לילד אפשרות לשנות‪ .‬כשאמא מגיבה למקום המוטעה‬
‫והמפריע שהילד בחר לעצמו – היא‪ ,‬למעשה‪ ,‬מנציחה ומקבעת אותו‪.‬‬
‫היא משתפת איתו פעולה וכך משאירה אותו במקום הזה‪.‬‬
‫"אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי‬
‫אומות העולם ורוב גולמי בני ישראל‪ ,‬שהקב"ה‬
‫גוזר על האדם מתחילת ברייתו להיות צדיק או‬
‫רשע ‪ -‬אין הדבר כן‪ .‬אלא כל אדם ראוי לו להיות‬
‫צדיק כמשה רבינו או רשע כירבעם‪ ,‬או חכם או‬
‫סכל‪ ,‬או רחמן או אכזרי‪ ,‬או כילי או שוע‪ ,‬וכן שאר‬
‫כל הדעות‪ .‬ואין לו מי שיכפהו ולא גוזר עליו ולא‬
‫מי שמושכו לאחד משני הדרכים‪ ,‬אלא הוא מעצמו‬
‫ומדעתו נוטה לאיזו דרך שירצה‪."...‬‬
‫לילד שלי יש בחירה‪ ,‬ככה ברא אותו ה'‪ .‬כל רגע‬
‫נתון הוא יכול להתנהג על‪-‬פי בחירתו החופשית‪.‬‬
‫לכן חז"ל לא השתמשו במילה "אופי" אלא‬
‫"מידות"‪ .‬מהי מידה? משהו שאפשר לשנות את‬
‫כמותו ועוצמתו‪ .‬את ה"מקום השגוי" הזה‪ ,‬אם כן‪,‬‬
‫יש לילד שלי אפשרות לשנות‪.‬‬
‫כשאני מגיבה למקום המוטעה והמפריע שהילד‬
‫בחר לעצמו – אני למעשה מנציחה ומקבעת‬
‫אותו‪ .‬אני משתפת איתו פעולה וכך משאירה‬
‫אותו במקום הזה‪.‬‬
‫כשרצתי אחרי רינה וציפיתי שוב ושוב לראות‬
‫נזקים – רינה אכן "נשארה" שם‪ .‬היא הלוא‬
‫"תפסה" מקום חדש במשפחה וקיבלה המון‬
‫תשומת לב על כל נזק ונזק‪ ,‬אז למה לה לשנות?‬
‫הלוא ככה היא מרגישה שייכת‪.‬‬
‫אבל יש לי אפשרות אחרת‪ ,‬אני יכולה לתת‬
‫גליון ‪46‬‬
‫לילד שלי הזדמנות לתפוס מקום אחר‪ ,‬מקום‬
‫חדש‪ ,‬מקום של שיתוף פעולה עם המשפחה ולא‬
‫של התנהגות שמפריעה לאחרים‪.‬‬
‫כשאני מסירה את התווית מעל הילד שלי‬
‫ורואה אותו מראש‪ ,‬באור חיובי‪ ,‬כמשתף פעולה‬
‫במשפחה – הוא יכול לבחור לזנוח את מקומו‬
‫השגוי ולשנות‪ ,‬בע"ה‪ ,‬למקום טוב ונכון‪ ,‬מקום‬
‫שבאמת תורם ומועיל לכלל‪ ,‬במקום להפריע‪.‬‬
‫באחד החוגים‪ ,‬העלתה אמא בעיה‪ :‬ילדתה בת‬
‫ה‪ 5 -‬לקחה את תפקיד ה"נסיכה המפונקת" וה"לא‬
‫יכולה" של הבית‪ .‬כולם כל הזמן עושים בשבילה‬
‫ומאמינים שהיא באמת לא יכולה‪.‬‬
‫באותו שבוע החליטה האם לחשוב עליה‬
‫כ"חרוצה ועוזרת"‪ .‬הדבר היחיד שהיא שינתה‬
‫הייתה נק' המבט שלה וכל זה רק במחשבה‪.‬‬
‫בשבוע לאחר מכן‪ ,‬סיפרה האמא‪ ,‬בשמחה‪ ,‬כלא‪-‬‬
‫מאמינה‪ ,‬שהילדה עזרה לה בעבודות הבית באופן‬
‫חריג במיוחד ואפילו שאלה‪" :‬אמא‪ ,‬מה עוד יש‬
‫לעשות?"‪...‬‬
‫"החכם"‪ ,‬אפרת "החברותית" ומויישי "הוותרן"‪.‬‬
‫מה עשיתי? "חסמתי" במובן מסויים את‬
‫האפשרות של שאר הילדים להיות חכמים‪,‬‬
‫חברותיים ווותרנים‪...‬‬
‫כאימהות‪ ,‬כדאי מאוד לזכור‪ ,‬שבכל אדם ובכל‬
‫ילד‪ ,‬יש נשמה קדושה‪ ,‬חלק אלוקה ממעל‪ ,‬ויש‬
‫בה תכונות ויכולות רבות שאינני יודעת כיצד‬
‫תתפתחנה ובאיזה אופן תבואנה לידי ביטוי‪ .‬אולי‬
‫הילד שלי הוא אחד מל"ו צדיקים של הדור? למה‬
‫אתן מחייכות? אולי זה באמת ככה?‬
‫זה נכון שכרגע‪ ,‬אצל הילד‪ ,‬חלק מהיכולות הן‬
‫בהעלם ולא בגלוי‪ ,‬אבל דווקא בגלל זה‪ ,‬אין לי צל‬
‫של מושג מה מסתתר שם‪ .‬לעתים רבות מה שהילד‬
‫מראה לי זה קצה קצהו של הקרחון‪ ,‬ובפנים יש‬
‫עוד אין סוף יופי‪ ,‬טוהר‪ ,‬כישורים ויכולות‪...‬‬
‫מצד האמת – כדאי לחשוב על כל הילדים שהם‬
‫טובים‪ ,‬צדיקים‪ ,‬חברותיים‪ ,‬אחראיים ומקסימים‪,‬‬
‫וכך לאפשר להם את כל האופציות‪.‬‬
‫הילד שלי יכול להיות גם חכם‪ ,‬גם חברותי וגם‬
‫וותרן‪ .‬לא?!‬
‫יחד עם כל האמור‪ ,‬יש לזכור שכאשר אני‬
‫מצמידה לילד תווית‪ ,‬אפילו חיובית‪ ,‬אני קצת‬
‫"חוסמת" אותו‪.‬‬
‫לדוגמא‪ :‬בראש שלי החלטתי שיוסף שלי הוא‬
‫דקלה יוספסברג‪ ,‬אם ל‪ 6 -‬ילדים‪ ,‬מנחת הורים‬
‫מוסמכת בגישת שפר‪ ,‬ומעבירה חוגי הורים‬
‫והרצאות בנושא חינוך ילדים‪.‬‬
‫לתגובות‪[email protected] :‬‬
‫מה לגביי "תוויות" חיוביות?‬
‫לקהל הצופים ‪ -‬ערוץ הידברות משודר ב‪ HOT -‬וב‪ YES -‬באפיק ‪ ,97‬צפיה מהנה!‬
‫הידברות‬
‫‪31‬‬