השיכחה
הנבואה ניתנה לשוטים ספר ראשון החתונה "האירוע של השנה הייתה חתונתם של ג'ק בלק ובת זוגתו הלן פורד .החתונה נערכה ברוב פאר והדר בביתם המפואר של הורי הכלה .על ההפקה מונה צוות המשרד הוותיק ג'ורג את ג'רי .מעצב התפאורה שהוטס במיוחד מצרפת ,בנה תפאורה בסגנון הרנסאנס ומאות האורחים ,ברי המזל ,התבקשו להגיע לבושים ברוח התקופה .שמלת הכלה נתפרה על ידי מעצבת העל קוקו ,אשר שקדה במשך מספר חודשים, על עיצובה ותפירתה .הבד נארג באריגה עדינה ושובצו בו שלש מאות אבני חן .בנעלי הכלה שובצו יהלומים .הכתר המפואר הושאל מהמוזיאון ובוטח במיליון דולר .על התסרוקת והאיפור מונה ספר העל והמאפר בן הרווי ,אשר עיצב את התסרוקת בסגנון הרנסאנס והאיפור בצבעי שמים עדינים .שמלות השושבינות עוצבו אף הן על ידי קוקו .החצר קושטה באלפי סחלבים .במהלך טקס הנישואין הופרחו מאות יונים לבנות .מלצרים הל בושים ברוח התקופה עברו בין המוזמנים והציעו קוויאר ,מיני תקרובות ומאפים עדינים שהוכנו במיוחד על ידי השיף ניקולאי .תזמורת הטיילת ליוותה רשימה ארוכה של זמרים ,שלא הייתה מביישת אף אולם קונצרטים .אין ספק שזה היה אירוע השנה ,שעליו ידובר עוד הרבה זמן .הדבר הא חד שהעיב על הפאר היה החתן .הוא הגיע לבוש בחליפה שנתפרה על ידי מעצב בלתי ידוע והעיב על כל הפאר מסביבו ונראה כלא שייך לאירוע". מן העיתונות. הלן חזרה וקראה את הכתוב בעיתון ,מרוב זעם קימטה אותו לכדור והעיפה אותו על הרצפה .הכדור המקומט התגלגל מתחת למ יטה .היא שכבה במיטה והתבוננה בבעלה .אילו רק ידע עד כמה היא שונאת ומתעבת אותו .היא נישאה לו רק בגלל כספו. "הוא בכלל לא יודע ליהנות מהכסף הרב שיש לו" נשפה בבוז .חי בקמצנות! מי שמע על מיליונר שעובד בתור מורה! היא באה ממשפחה מכובדת ,משפחת פורד .אמנם לא משפחת פורד הידועה ,אבל גם משפחתה עשתה הרבה כסף .הבעיה הייתה ,שאביה שירש ירושה נכבדה ,הפסיד אותה בהשקעות בלתי מוצלחות ,ואת הנותר בחיים ראוותניים .לפחות הוא ואשתו חיו ונהנו מהכסף ,לא כמו ג'ק הקמצן ,שאפילו את החליפה לחתונה לא הסכים שיעצב לו אחד ממעצבי העל ובמקום זה הזמין חליפה מהחייט שגר בפינת הרחוב .איזה השפלה ,חשבה הלן ,היא בת למשפחת פורד תתחתן כך .הוא גם לא הסכים להשתתף בהוצאות הרבות של החתונה .לפי דעתו ,היה מספיק להתחתן בכנסיה הצנועה ,שלא הייתה הרחק מביתו. כל עול החתונה נפל על אביה. "שפל" סיננה בקול חלוש והתבוננה בבעלה הישן. מתנות החתונה כיסו רק חלק זעיר מההוצאות" .אבא המסכן הסתבך בחובות כבדים בגללי .ג'ק כפוי הטובה" ,חשבה הלן בכעס. אביה היה זה שלחץ עליה להתחתן איתו ,מעולם לא אהבה אותו ,היא בכלל הייתה מאוהבת בבוב ,מאמן הספורט שלה .הצרה הייתה שלבוב לא היה לו כסף ואילו לג'ק היה יותר מידי כסף. "איזה עולם ,איך נותנים למישהו שאין לו שיניים לאכול אגוזים? איך"? יום אחד ,קליף ,אביה האהוב ,קרא לה לחדרו וסיפר לה שכספם הולך ואוזל ועוד מעט יצטרכו לעזוב את אחוזתם המפוארת ,לפטר את המשרתים ולחפש דירה קטנה. "לא יהיו יותר משרתים ולא חוגים ושעורים פרטיים" ,אמר. הלן נבהלה ,לנקות לבד את הדירה? זה נורא!! אבל הכי גרוע לוותר על בוב! לזה לא הייתה מוכנה. לקליף היה פתרון "תתחתני עם מיליונר". בחוסר ברירה הסכימה .קליף ידע ,שאף אחד מהמיוחסים בקרב מכריהם ,לא יוכל להוות בעל מתאים. חלקם היו מרוששים כמוהו ,וחיפשו להשתדך לעשירות ,וחלקם האחר לא יתחתנו עם מישהי שקופתה ריקה; לכן פנה ל":ג'.או.אר" משרד בלשים ידוע ,שעיקר התמחותו הייתה בחקירות פיננסיות ,לחפש בעל הולם לבתו .התחיל המרדף אחר העשירים .רובם לא היו פנויים ,חלקם נשואים ,לחלקם היו בנות זוג קבועות ,והם העדיפו לא להינשא על מנת לא להתחלק בכספם .אחרים הכריחו את בנות זוגן לחתום על 1 הסכם ממון וגם הם לא באו בחשבון .ארנולד ,השותף הבכיר ממשרד "ג'.או.אר" (אף אחד לא ידע מי הם שותפיו שראשי התיבות שלהם היו ג' ו-או? היה זה מידע חסוי) זימן אותם למשרדו והודיע להם ,שלאחר חקירה אינטנסיבית מצא את הבעל האידיאלי: "שמו ג'ק בלק ,הוא מיליונר .יחסית למעמדו הוא חי בצניעות -בבית דירות רגיל .ברחוב שמונים וארבע, פינת השדרה השישית (ולאחר הפסקה קצרה המשיך) ועובד בתור מורה". "מורה"? קפצה הלן ממקומה. "כן .הוא משמש כמורה בבית ספר יסודי ".אמר ארנולד. "זה טעות! אנחנו מחפשים מיליונר!" צעק קליף. "אל תדאגו ,הוא מיליונר!! אמנם ,הוא קצת מוזר .אף פעם לא מתרועע עם העשירון העליון ,חי חיים צנועים .אבל אני יכול להבטיח לכם שהוא מיליונר!" פסק ארנולד. "מי שמע על מיליונר העובד כמורה?" התלוננה הלן. "הוא האדם המתאים! הוא לא מחשיב את כספו ואני בטוח שלא יכריח אותך לחתום על הסכם ממון", התערב ארנולד. בתום הפגישה ,סוכם שארנולד ,ימשיך לחקור על ג'ק בלק .כעבור שבוע הוא הגיש דו"ח סופי .כשהלן עיינה בדו"ח ,ידעה שבקלות תוכל לפתות אותו .ג'ק חי חיים משעממים .בתור הבן הבכור זכה למרבית הירושה .הוא התנתק משפחתו .זה שנים שלא היה בקשר עם אחיותיו( .הלן חייכה ,הפרט הזה התאים במיוחד לתוכניותיה להשתלט על כספו ).המשיכה לעיין בדו"ח ,אשר סקר את רכושו של ג'ק .הירושה שקיבל גדלה ואף הושלשה( .שוב חייכה וככל שהמשיכה לקרוא ,חיוכה נהפך ללעג) למד חינוך ועסק בהוראה .פעמיים בשבוע הייתה מגיעה העוזרת ומנקה את דירתו .את ארוחותיו היה אוכל במסעדה בקצה הרחוב .הוא תרם בנדיבות לארגוני ילדים. הלן חשבה ,איזה בזבוז ,היא חייבת לשים יד על כספו .כשארנולד סיפר לה ,שהמסעדה מחפשת מלצרית, החליטה להגיש את מועמדותה .בתור בתו המפונקת של קליף פורד ,מימיה לא מלצרה ,ובכלל אף פעם לא עבדה למחייתה .היא לא ידעה לבשל .את המטבח בביתה ,הכירה מהפעמים הבודדות שבהן ניגשה לבקש דבר מה מהטבחית .היא פנתה לשף ניקולאי ,שהיה ידיד משפחה ,וביקשה שילמד אותה למלצר. השיף ניקולאי התבונן בה בתדהמה" :את רוצה למלצר"? שאל בפליאה. "כן .זה מאוד חשוב לי" אמרה "העתיד שלי תלוי בכך" התחננה. השיף התבונן בפניה היפות ,מנסה להתחקות אחר הסוד המסתתר מאחורי הבקשה המוזרה .פניה של הלן היו רציניות ועיניה הביעו תחינה .משך בכתפיו ,איזה מין בקשה מוזרה? הוא לא יכול היה לעמוד מול בקשתה וכבר למחרת התחיל ללמד אותה הליכות מלצרות .בשיעור הראשון ,המגש התחלק מידיה. בשיעור השני ,העוף שהיה מונח בצורה מושלמת בצלחת ליד פנכת האורז התחלק והרס את מגדל האורז, לקול מחאתו של השיף .בשיעור השלישי התבלבלה בהזמנות. השיף ניקולאי היה מיואש" :לעולם לא תצליחי למלצר". הוא טעה .הלן למדה ממנו משהו .היות והזמן היה לרעתה ,לא חיכתה לשיעורים נוספים ובצעד בוטח הגיעה למסעדה ,והציעה את כישוריה בתור מלצרית .הבעלים ,התבונן בה ,היא לא נראתה כמו שאר המלצריות שעבדו אצלו ,היה בה משהו מיוחד ,היה לה מראה אריסטוקראטי ובנוסף לכך היא הייתה בחורה תמירה ויפה ,עיניה הירוקות זהרו כשהתחננה לעבודה .הוא היסס זמן מה ,לבסוף החליט לקבלה לעבודה ,לפחות בגלל המראה .נתן לה מדים הדוקים ואף הורה לקצרם .הוא צדק ,היא נראתה כמו דוגמנית זוהרת בבגדים הזולים .כנראה שהאמרה שהבגד עושה את האדם ,לא התאים לה ,והבגד שלבשה נראה מפואר עליה .כך גם חשבו האורחים .בימים הראשונים לעבודתה ,התבלבלה בהזמנות ,שברה מספר כוסות ,התרשלה בניקוי השולחנות ובהגשה .הלן הייתה עייפה ,מימייה לא עבדה כל כך קשה .ביום הראשון נשברו שניים מציפורניה המטופחים ,בסוף השבוע קיזזה את שאר ציפורניה .ידיה ורגליה כאבו ורק ידיו המיומנות של בוב הצליחו לשחרר את השרירים התפוסים .בעקשנות התעלמה ממבטיו הכועסים של הבוס והמשיכה לחייך ,לשרת ולהתנצל בפני הלקוחות ,שלמרות השלומיאליות וחוסר הניסיון שלה, המשיכו הלקוחות לפקוד את המקום ולבקש שתשרת אותם .מאז שהחלה לעבוד במסעדה ,הסועדים הלכו והתרבו .לא פעם ניסו להתחיל איתה ,את כולם הדפה בעדינות .כל כולה הייתה שקועה בג'ק. 2 תחילה לא שם לב אליה .כשהמשיכה לשרת את שולחנו ,מבטיהם נפגשו ,מעולם לא פגש בחורה כמותה, אט אט הקרח נשבר .פעם אחת כששפכה עליו בטעות את המרק ,אי אפשר לדעת ,אם זה היה בטעות או בכוונה ,גחנה אליו ,ובעיניים דומעות ביקשה את סליחתו .ג'ק לא יכול היה לעמוד כנגד דמעותיה ,וכדי להוכיח שסלח לה ביקש להזמינה לסרט .הלן חייכה בזוית פיה ,היא ידעה שהצליחה "ללכוד" אותו .הם יצאו שבועיים באופן קבוע ,כשסיפרה לו שהיא באה ממשפחה עשירה ושהחליטה לוותר על הרכוש הרב של משפחתה ולעבוד" .אף פעם לא למדתי מקצוע ולכן החלטתי לעבוד בתור מלצרית" אמרה. מרגע זה קרנה עלתה בעיניו וכעבור שבוע הציע לה נישואין .היא עברה לגור בדירתו וג'ק ביקש ממנה להפסיק למלצר "לא חסר לי כסף" אמר" :אני לא רוצה שארוסתי תשמש השראה רטובה לכל מיני גברים .בזמנך הפנוי תוכלי ללמוד מקצוע ,אולי הוראה? אני חושב שמתאים לך להיות מורה". מי רוצה להיות מורה? חשבה הלן בבוז ,אחרי החתונה בעיותיה הכספיות יפתרו והיא תוכל לקבל שיעורים פרטיים אצל בוב ככל העולה על רוחה .המחשבה עליו גרמה לה להתרגשות רבה .ג'ק הציע שינשאו בכנסיה פשוטה. ”כנסיה פשוטה"? חשבה הלן בחלחלה לא כך היא דמיונה את חתונתה. "ג'ק מותק! הבטחתי להורי שנתחתן בחצר ביתנו ".אמרה. חצר בית? נראתה לג'ק חתונה צנועה דייה ולכן הסכים ולא תאר לעצמו לאיזה חתונה מפוארת נקלע. לכן כשחמיו ביקש ממנו החזר בעד הוצאות החתונה ,כמובן שסרב .מי היה צריך חתונה כל כך מפוארת? ושמלת הכלה ,בשביל מה להוציא כל כך הרבה כסף. "יקירתי (פנה להלן) בכל שמלה תראי יפהפייה .את יודעת כמה ילדים רעבים באפריקה אפשר להאכיל במחיר של השמלה?" הלן פרצה בבכי ,כמה השפלה היא מסוגלת לספוג .מה יגידו חברותיה שהיא התחתנה כקבצנית ,עדיף היה לה להתחתן עם בוב ,לפחות בו הייתה מאוהבת. כשג'ק ראה את פניה הבוכיות ,לבו נכמר עליה ,אולי באמת הגזים ,הרי כל כלה רוצה להיראות כמלכה, ולכן כפיצוי קנה לה מחרוזת פנינים יקרה ,שעלתה אלפי דולרים .הלן חייכה היא הייתה מאושרת ,כעת ידעה שתצליח להוציא ממנו כספים נוספים. ג'ק לא היה קמצן .הוא פשוט חונך בצורה אחרת .הוריו חיו חיים ראוותניים ,חסרי דאגה כלכלית .את הילדים גידלו המשרתים .את ההון עשה סבו אדוארד מעסקי ברזל .כשהוא ראה שבנו יחידו לא הולך בדרכיו ,מכר את העסק המשפחתי ,את הכסף השקיע בתבונה והתפנה לעסוק בתחביבו :עתיקות .לא פעם היה נעלם לימים ומכתת את רגליו בין שווקים וחנויות שהתמחו בעתיקות .כשהיה חוזר ,ובעיניו היה מבט של התרגשות ,ג'ק ידע שהצליח לרכוש פריט יקר ערך .בהיותו סוחר ממולח ובעל ידע נרחב בעתיקות, לא פעם הצליח לרכוש מציאה ובמיוחד במשפחות של מהגרים ,שקיבלו את החפצים בירושה ,ולא ידעו את ערכם האמיתי .יראת כבוד מיוחדת הייתה לו לספרים עתיקים .לא פעם היה מסתגר בחדרו במשך שעות ולפעמים ימים ומעלעל באחד הספרים העתיקים שאותם היה עוטף במטפחת משי ,בוחן את האותיות תחת זכוכית מגדלת ומדביק את הדפים הקרועים ותופר בתפירה עדינה את הדפים שנפרמו .לפעמים ,היה מזמין אליו את דוקטור שוורץ ,מומחה לשחזור עתיקות ,שהיה עוזר לו לשחזר את הספר. אדוארד שינן באוזני ג'ק ,שאת העתיקות לא מוכרים ,אלא שומרים לדורות הבאים .בצוואתו העניק את מרבית הונו ,כולל אוסף העתיקות ,לג'ק ,נכדו הבכור .אחריו נולדו עוד שתי ילדות מרגרט ואליזבט ,גם הן קיבלו נתח מהירושה ,אבל לא בממדים כמו אחיהם הבכור. לאדוארד הייתה דרישה אחת ,שהנכד יבלה את חופשותיו בביתו ,וכך ג'ק מצא את עצמו מבלה את חופשותיו בבית מחמיר .סבו לימד אותו את ערך הכסף ,כדי לקבל דמי כיס היה עליו לעבוד בשליחויות. הוא גם החליט על המשך לימודיו בפנימייה מחמירה הרחק מביתו .יתכן והמרחק ממשפחתו ,גרם לו לבחור במקצוע ההוראה ,הוא רצה לתת לילדים את החום והלטיפה שלא קיבל מימיו .בגיל עשרים ואחד בעת ,שקרן הנאמנות הרשומה על שמו נפתחה והכסף הועבר ישירות אליו ,קרה האסון ,הוריו נספו בחופשת סקי. 3 אדוארד החל להסתגר בתוך עצמו ,ניתק את כל הקשרים עם חבריו ובני משפחתו ,מרבית הזמן היה שקוע בספרים הנדירים שלו .יום אחד ,באופן מפתיע ,נמצא מת בחדרו ,כשהוא יושב ליד שולחנו ומולו מונח אחד הספרים הנדירים שלו. ג'ק נותר עשיר ובודד .הקשרים עם אחיותיו לא היו הכי טובים ,הן האשימו אותו שקיבל את מרבית הירושה .בגלל האווירה הלא נעימה ,עזב את הבית המפואר ועבר לגור בבית דירות רגיל והתחיל לעבוד בתור מורה בבית ספר ציבורי .שם הוא היה מאושר .כשפגש את הלן הסתנוור ממנה ,היא הזכירה לו את אמו ,שהייתה כל כך חסרה לו ,הוא היה נזכר בגעגועים לפעמים הבודדות בהן היא השכיבה אותו לישון, והייתה שרה לו שירי ערש .לרוב זה הייתה אחת המשרתות שהשכיבה אותו .אימו תמיד הייתה מטופחת ועסוקה .בכל מסיבה הייתה במרכז תשומת הלב .היה לה קול יפה והיא הטיבה לשיר ולנגן .אביו היה איש שיחה וידע איך להקסים את הבריות .שניהם אהבו לבלות .לא הייתה מסיבה חשובה שאליה לא הוזמנו. ג'ק המאוהב רצה לתת להלן חיים טובים ,הוא לא שיער לעצמו ,שכל מה שרצתה ממנו היה את כספו. לולא היה בוב בתמונה ,יתכן ובמשך הזמן הייתה מתאהבת בו. גופו השרירי של בוב הטריף אותה ,הוא לא היה משכיל ,אבל ידע איך לחזר אחריה ואיך להחמיא לה. הלן רצ תה לבלות את ירח הדבש באיי בהאמה .ג'ק התנגד" :לא אוכל להעדר באמצע שנת הלימודים". למחרת החתונה ,ג'ק התעורר מוקדם בבקר ,התקלח והתלבש .לפני שיצא לדרכו לעבודה ,התבונן באהבה בהלן ,ששכבה מכורבלת במיטה .הוא רכן לכיוונה ונישק אותה קלות .היא גמגמה דבר מה ,הסתובבה על צידה והמשיכה לישון .ג'ק הסתכל עליה עוד כמה דקות ,שערה הארוך היה מפוזר על הכר ,עיניה העצומות הסתירו עיניים ירוקות יפות ,שפתותיה היו פתוחות כמעה ומפיה נשמעו קולות נשימה סדירות, הוא רצה לחזור למיטה ולטמון את ראשו בשערה השופע ולהריח את הבושם העדין שבו השתמשה ,ואז נזכר בתלמידיו ,הם היו זקוקים לו יותר. הוא בחר ללמד בבית ספר לא קל ,רובם של התלמידים הגיעו ממשפחות מצוקה .הכיתה שבה לימד, הייתה הבעייתית ביותר .חלקם של הילדים עברו התאכזרות והתעללות .הם היו חשדניים כלפי כל סמכות, ולא האמינו באף אחד .לקח לו הרבה זמן עד שזכה באימונם .בפעם הראשונה שנכנס לכיתה ,התלמידים בחנו אותו ,גובהו היה ממוצע ,שערו השחור היה מתולתל ,תוי פנים ילדותיים במקצת .הדבר הכי מרשים אצלו היו עיניו ,לרוב הם היו בצבע חום רגיל ,אך כשהיה מתרגש עיניו הנוצצות קיבלו ברק ירוק, וכשמבטו היה ננעל על מישהו ,הוא היה מסוגל להפנט אותו במבט אחד. המפגש הראשון בין ג'ק לתלמידים לא היה מזהיר .בעיניהם הוא נראה צעיר מידי ,ואחד שלא יצליח להשתלט על הכתה .שוב ושוב ניסו להפריע לו ,קטעו את דבריו ,הזיזו חפצים .ג'ק המשיך לדבר אליהם באותו טון דיבור ,מבלי להתעצבן ,ומבלי להעלות את הטון .לבסוף התעייפו ,והחלו להקשיב לדבריו, וככל שדיבר החל להתרגש ,ועיניו קיבלו את אותו הברק הירוק שהפנט אותם .לא רק עיניו הפנטו אותם, אלא גם דבריו ,הוא ידע איך לרתק אותם ,רק כשצלצל הפעמון נותק הקסם ,שהילך על הכתה. אף אחד לא קם ,כאילו חיכו שהקסם ימשך .ג'ק אסף את חפציו ונפרד מהכיתה ,רק אז התלמידים קמו ויצאו בשקט מהכיתה .בשיעור הבא אף אחד לא העיז להפריע לו .לראשונה ,התלמידים הרגישו אמון כלפי מבוגר מהם ,ציוניהם עלו ,תחילה במקצועות שבהם לימד ואחר כך גם בשאר המקצועות .הילדים אהבו אותו ,ובקרבתו הרגישו בטחון שכל כך היה חסר להם. גם בכיתות נוספות שבהם לימד הייתה לו הצלחה ,אלא שלכיתה שלו הייתה לו סימפטיה מיוחדת ,הוא אהב את הילדים הפגועים אהבת אמת .לכן לא יכול היה להישאר בביתו יום נוסף וכמובן שלא היה יכול להרשות לעצמו לצאת לירח דבש באמצע שנת הלימודים. למרות שה מרחק הגיאוגרפי מדירתו לבית הספר לא היה רב ,המרחק המנטאלי היה רב .ג'ק גר באזור סביר של העיר ,אזור המעמד הבינוני הגבוה .מבחינת משאבים כספיים ,יכול היה לגור באזור היוקרתי של העיר ,אבל הוא העדיף לחיות בחברתם של בני המעמד הבינוני ,שיכלו להרשות לעצמם לגור באזור הזה של העיר. 4 בדירתו הצנועה היה סלון ארוך ,שני חדרי שינה וחדרון נוסף ששימש לו כחדר עבודה .שאר הדירות בבנין ובשני הבניינים הסמוכים היו שייכים לו .משרד עורכי דין ווין ושות' טיפלו בכל ענייני השכירות. שכניו אפילו לא ידעו ,שהשכן הנחמד שלהם הוא בעצם בעל הבית של דירתם .לזכותו יאמר שיחסית לגילם ,הבניינים היו במצב טוב ,הוא דאג שהם יתוחזקו כהלכה .לעומת זאת בית הספר שכן באזור של המעמד הבינוני ומטה .הנסיעה ברכבת ארכה מספר דקות ,הנסיעה ברכב פרטי ארכה זמן רב יותר. בימים ,שבהם לא ירד גשם ,ג'ק העדיף ללכת ברגל .הוא היה יוצא מוקדם מהבית ומהלך בנחת ברחובות. הוא אהב את הבוקר .את הריחות הטריים של הלחם הנאפה במאפיות ,וריח הקפה שאך זה עתה נטחן. האנשים הממהרים לעבודה ,המחזיקים שקיות האוכל ,וכוסות החד פעמיים ,ובהם קפה מהביל .את רעש הויטרינות המורמות מעל חלונות הראווה .בקיצור כל התרגשות הבוקר .בחזרה היה נוסע ברכבת. הנסיעה ברכבו לא באה בחשבון .אחד התחביבים היקרים שלו היה כלי רכב .מידי פעם הוא היה רוכש מכונית ספורט חדשה ,ולפני תום השנה היה מחליף אותה לדגם חדיש יותר. הרכב האחרון שהיה ברשותו הייתה מכונית ספורט מסוג פרארי .היה זה מסוכן להחנות רכב כה יקר באזור בית הספר בפרט ובשכונה בכלל .היה סמוך ובטוח ,שכעבור זמן קצר הרכב היה נעלם או היו נעלמים ממנו חלקים .בשכונה שלטו שתי כנופיות שהתחרו ביניהם על אזורי שליטה .היה זה מחזה נפוץ לראות מכוניות משטרה חונות ומתוכם היו יוצאים שוטרים גברתניים ,שבאו לחקור אירועי אלימות שונים .כשג'ק היה מגיע לשכונה לבוש בבגדים פשוטים ולא מנקרי עיניים ,אף אחד לא העיז לפגוע בו. כולם הכירו אותו כמורה החביב שילדיהם כל כך העריצו והיו מקדמים אותו בברכה. ראג'י בעל המעדנייה היה מסתכל לכיוון הכביש וכשהיה רואה אותו מרחוק ,היה פורס לחמנייה טרייה, מורח אותה במיונז ,מוסיף מספר פרוסות נקניק בתוספת מלפפון חמוץ .לתוך כוס חד פעמית מוזג קפה מהביל ,מוסיף מספר זרעי הל וממהר אל ג'ק ומוסר לו את ארוחת הבוקר ולמרות שג'ק ניסה להסביר לו שהוא לא רעב ושהוא לא רגיל לאכול ארוחת בוקר ,שום דבר לא עזר ,ראג'י עמד על כך שג'ק יאכל ארוחת בוקר. "ארוחת בוקר היא הארוחה הכי חשובה של היום" היה אומר בקול תוכחה" :אתה צריך אישה שתדאג לך. בגילך כבר היו לי שלשה ילדים .בהודו (היה נזכר בגעגועים) הייתי מתעורר בבוקר מהריח של לחם הנאן שאשתי אפתה ומריח דייסת האורז .היינו יושבים ליד השולחן ואוכלים בנחת ארוחת בוקר .עד היום זכור לי הטעם של הלחם הטבול ביוגורט סמיך .היום למי יש זמן לארוחת בוקר .אשתי ואני עובדים קשה במעדנייה מהבוקר עד ערב ,שבעה ימים בשבוע וכל זה בשביל מה ,בשביל שלילדינו לא יחסר מאומה, שהם יקבלו את ה חינוך הטוב ביותר והם (בבוז) אפילו לא מעריכים כלום ,כאילו שהכל מגיע להם .אין כאן כבוד למבוגרים ,ממש הפקרות". ג'ק שלף את ארנקו וניסה לשלם בעד הארוחה. ראג'י עצר בעדו" :אדון המורה! אתה מעליב אותי .בזכותך הילדים שלי לומדים וציוניהם השתפרו. (והרים את ידיו לש מים) מי יודע אולי בזכותך בני הבכור יהיה רופא ובני השני יהיה מהנדס (את שלושת הבנות לא הזכיר .בעיניו היה זה מיותר שהבנות ילמדו ,הכי חשוב היה שהוא ימצא להן שידוך הולם ושהן תהיינה אמהות טובות) אחסוך מספיק כסף ואקנה לי בית בבומבי ושם אוכל לסיים את חיי בנחת כשילדי ונכדי מסביבי". ג'ק הביט בחוסר סבלנות על השעון. "סליחה אדוני המורה שעיכבתי אותך .אני יודע שאתה ממהר" ושוב הודה לו וחזר למעדנייה. הטקס היה חוזר ונשנה מידי יום .למרות שג'ק ניסה לעבור מצידו השני של הרחוב ,או אפילו לעקוף את הבניין ,ראג'י היה "מריח" אותו ומגיש לו את ארוחת הבוקר .לא היה נעים לג'ק לקבל ארוחה חינם ,לכן יום אחד החליט להיכנס למעדנייה ולשלם בעד הארוחות. ראג'י נעלב עד עמקי נשמתו" .אדוני המורה!! אתה מעליב אותי" ,וכך בחוסר ברירה ג'ק נכנס לחדר המורים ,כשהוא מחזיק את ארוחת הבוקר .הוא לא היה היחיד שזכה בארוחת בוקר חינם ,גם המורה למתמטיקה הייתה זוכה לכוס שוקו ולחמנייה עם גבינה (היא הייתה צמחונית) .בעיני ראג'י מקצוע המתמטיקה היה המקצוע הכי חשוב למי שמתעתד להיות מהנדס וגם רופא זקוק לציון גבוה במתמטיקה. כשהפעמון צלצל ,מכל עבר נשמע רעש של ילדים ממהרים ,נדחפים וצועקים .בכיתה של ג'ק הילדים היו נכנסים בשקט לכיתה ,ומחכים למורה האהוב עליהם .מרי ,שבגלל מחלתה של אמה הועברה למשפחה 5 אומנת ,שם עברה התעללות קשה עד שלבסוף הוחזרה לביתה ,התנדבה לשמש כחניכה תורנית .היא הייתה דואגת לנקות את הלוח ולאספקת גיר סדירה ומסדרת את השולחן של המורה. בהתחלה כמעט ולא דיברה ,פרט לקולות משונים שהיו יוצאים מפיה .ג'ק הצליח לרתק ולהרגיע אותה, כמו את שאר ילדי הכיתה ,ולאחר כשלושה חודשים החלה לדבר ולהשתתף בשעורים. שון היה מביא פרחים לכיתה .מי היה מאמין ,שהילד המגמגם ,שלא היה מסוגל להוציא מפיו משפט שלם מבלי לגמגם ,החל לדבר כמעט רגיל .מידי פעם היה חוזר לו הגמגום ,אבל זה היה בעיקר מחוץ לכיתה, הוא אף החל לשיר ובעידודו של ג'ק ,הוריו שלחו אותו לפיתוח קול ,וראה איזה פלא כשהוא שר ,הוא אף פעם לא גמגם .כאות תודה ,ה יה קוטף פרחי בר ,ומניח אותם בתוך אגרטל שהביא מהבית ,על שולחנו של ג'ק .גם אדי ,שהיה מקבל מידי פעם התקפות של זעם ,שבהם היה מכה ילדים אחרים ,וגם לא פעם הרים יד על הוריו ,נרגע לנוכח מבטו המחשמל של ג'ק. כולם העריצו את ג'ק ,פרט לאשתו .היא תיעבה אותו ואת הדירה הפשוטה ,שבה גרו ,התגעגעה לאחוזה המפוארת של הוריה .אהבה לבלות במסעדות ובבתי קפה ואילו ג'ק העדיף לשבת על הכורסא האהובה עליו ולהאזין למוסיקת ג'ז ולמוסיקה קלאסית .גם זה עצבן אותה .היא העדיפה לרקוד ,באחד ממועדוני הלילה היוקרתיים ,או לצאת למסע קניות .אך בעקר עצבן אותה המקצוע שלו :מורה ועוד בבית ספר "לפושעים" כפי שכינתה את המקום. "לפחות שהיה מלמד בבית ספר יוקרתי" התלוננה בפני דיינה חברתה. בחברתו השתעממה .עניינו אותה רכילות מחיי החברה הגבוה ואילו הוא יכול היה לספק לה רק סיפורים מבית הספר ו"-תלמידיו" (שבעיניה כולם היו פושעים) .חרקה שיניים ,על מנת לא להתפרץ עליו .כשהיה חוזר הביתה ,חיכתה לו בפרצוף חמוץ .רק שלא יספר לה על בית הספר ,חשבה והתלוננה" :משעמם לי להיות כל היום לבד בבית .אני רוצה לצאת לבלות". אומרים שהאהבה היא עיוורת ,כך ג'ק המאוהב הסתכל באהבה באשתו ,זה נכון ,הוא מזניח אותה .מסכנה יושבת כל היום לבד בבית .על מנת לשמח אותה ,הזדרז להזמין כרטיסים להצגה בברודווי ל"כנר על הגג" .המורה לטבע המליצה על ההצגה בחום וגם המורה לספרות אמר ,שהוא מאוד נהנה מההצגה. בדרך לתיאטרון במכונית הספורט ,הלן הייתה מאושרת ,המכונית מסמלת מעמד ,ומה גם שג'ק שכפל מפתח מיוחד עבורה ,כדי שתוכל לנסוע במכונית ,בזמן שהוא עסוק בבית הספר .לפתע העתיד נראה בעיניה ורוד יותר .לפני ההצגה ,נכנסו למסעדה אינטימית ,ואכלו ארוחת ערב לאור נרות .הלן חייכה אליו ,היא הייתה מאושרת .לאכול במסעדות ,היה זה אחד הדברים הכי חביבים עליה ,היא גם אהבה לרקוד ,בפעם הבאה תשכנע את ג'ק ללכת לאחד מהמועדונים המפורסמים בעיר ,שם ציפתה לפגוש אנשים בני מעמדה ,ותוכל להשוויץ בפני חברותיה ,שהנה תפסה לעצמה בעל עשיר ,כמובן שלפני זה תצטרך לחדש את המלתחה .חיוך ונשיקה לוהטת גרמו לג'ק ,לרשום שיק נכבד על שמה ,שישמש לה לרכישת בגדים. התיאטרון היה מלא מפה לאוזן .המסך עלה ומנגינה שגרמה להתרגשות ,שאי אפשר לתאר במילים צמררה את הקהל .על גג של בקתת עץ ישב כנר וניגן .ג'ק ישב מוקסם בקסם העיירה היהודית שהתגלתה לפניו .השירים ,הריקודים ,הפשטות ובעיקר סצנת טקס הנישואין ריגשו אותו עד דמעות .הלן התבוננה בהלם בג'ק המנגב את עיניו בסתר .בעיניה ההצגה הייתה מוצלחת .הזמרים שרו נפלא ,אבל להתרגש עד כדי דמעות ,נראה בעיניה מוגזם .המערכה האחרונה ,שבה גירשו את היהודים מבתיהם ,גרמה לג'ק לבכות באופן גל וי .הוא לא ידע מה קורה איתו? מעולם לא התרגש כך ,מאז ילדותו לא זכר שבכה ,גם כשהוריו נהרגו לא היה מסוגל לבכות ,ואילו כאן הוא בוכה על יהודים שגורשו מבתיהם ממקום נידח בעיירה בפולין .הוא לא הבין את עצמו ,אבל לא היה מסוגל להפסיק את הבכי ,שפרץ מתוכו ,ויתכן שכל הכאב שהיה עצור בתוכו מאז ילדותו ,האבל על מות הוריו ,והכאב של הילדים האומללים שהוא מלמד ,גרמו לו לבכות .הוא לא היה היחיד שבכה ,מכל עבר באולם נשמעו קולות בכי ,מלוות בפרץ מחיאות כפיים סוערות .בסיום ההצגה ,בזמן שג'ק הלך לשטוף את פניו ,הלן חיכתה לו בקוצר רוח .איזה בושה ,חשבה, רק כשלא יפגשו מכרים משותפים ,מי שמע על גבר שבוכה בהצגה .כל הדרך הביתה במכונית המפוארת, הלן ישבה רחוק ממנו .ג'ק התבונן בה בסתר, היה לו רצון כמעט נואש ,שהיא תחבק אותו ,אבל היא ישבה קרה ומרוחקת ממנו אלפי מונים .בבית פרץ ריב ביניהם ,על סתם דב ר שטותי ,אבל זה גרם לנתק ביניהם .הלן נשכבה בצדו השמאלי של המיטה וג'ק 6 בצדו הימני .לשניהם לקח זמן מה להירדם .הלן חשבה על בוב השרירי ,וג'ק חלם על הכלה החסודה מההצגה. בבקר ,ג'ק התעורר כהרגלו מוקדם .הוא קם מהמיטה בזהירות על מנת לא להעיר את הלן .הסיט את הוילון והתבונן החוצה ,עלטה קידמה את פניו .כנראה שהסתיו הקדים השנה ,חשב לעצמו .חזר והסיט בחזרה את הוילון .היפנה את מבטו לכיוון המיטה .הלן שכבה מכורבלת בצידו השמאלי של המיטה .לפתע הציף אותו רגש של גאווה ,אשתו נראתה יפהפייה בשערה הפזור .בעודו משחק בטבעת הנישואין נזכר בחלום .הכלה נראתה שונה לגמרי מהלן ,תוי פניה היו עדינים יותר ,עור פניה היה חיוור כמעט שקוף .את עיניה העגולות כיסו ריסים ארוכים ,שפתיה היו אדומות ומלאות יותר .הוא התבונן שוב לכיוון אשתו ,היא הייתה הרבה יותר יפה מהדמות בחלום ,אך משום מה חש געגועים לאותה הדמות מהחלום .הלן נאנחה והסתובבה לכיוונו .ג'ק עצר את נשמתו וכשראה שהיא עדיין ממשיכה לישון ,נאנח בהקלה ,הוא עדיין לא היה מסוגל להתמודד איתה ,כל מחשבותיו היו נתונים לכלה מהחלום .בצעד חרישי יצא מהחדר ,נזהר לא להעיר את הלן .מהארון הוציא מעיל ולבש אותו ,פתח את הדלת ויצא החוצה .בחוץ היה קריר .הוא נשם מלוא ריאותיו את האויר הצח .קרני הבוקר הראשונות החלו לצוץ מבעד לעננים .הגשם פסק זה מכבר ,אבל המדרכות עדיין היו רטובות .פסע בזהירות ,נזהר לא לדרוך בתוך השלוליות .אט אט הרחובות החלו להתמלא באנשים ממהרים .המדרכות החלו להתייבש וג'ק האיץ את צעדיו .לאחר כמחצית השעה לפתע ללא כל התרעה מוקדמת נשמע רעם ואחריו רעם נוסף .ג'ק נעצר וחיפש מחסה ,ריח של קפה טרי הגיח לאפו .הריח משך אותו .ממש בכניסה לבית הקפה הגשם החל לרדת .תוך זמן קצר גשם זלעפות ניתך בכמויות אדירות. הלן התעוררה מוקדם מהרגיל .כשפקחה את עיניה ,ראתה שג'ק יצא כבר לעבודה .מצב רוחה הקודר, גרם לה להזיל מספר דמעות ,היא שנאה סתיו וממש שנאה גשם "מי צריך גשם" התלוננה בקול רם" .למה לא התחתנתי עם בוב" המשיכה להתלונן ,בעודה ממלאת לעצמה אמבטיה ריחנית" .אוף איזה מין חיים אלה" נזכרה באחוזה המפוארת של הוריה ,שם תפקידה של המשרתת היה למלא לה אמבטיה ,וכאן הכל היא צריכה לעשות לבדה ,אם לחיות כעניה לפחות הייתה נישאת מתוך אהבה לבוב .הזיכרון של גופו השרירי ,גרם לה להתרגשות רבה. בוב לא הסכים להינשא לה ,הוא אמר "בובה! זה מאוד מחמיא לי שאת מציעה לי נישואין ,אבל אני לא אוכל להעניק לך את רמת החיים שאת רגילה לה". הלן מאוד נפגעה ,למה הוא חושב אותה ,שהיא איזה ילדה עשירה מפונקת ,היא תראה לו שהיא מסוגלת לחיות ממשכורת ממוצעת .בליבה גמלה החלטה לחפש עבודה .נרשמה ללשכת עבודה פרטית וביקשה שימצאו לה עבודה מעניינת .הפקידה שראיינה אותה ,התבוננה בטופס קורות חיים. "זה קצת בעייתי" אמרה "אין לך מקצוע .באיזה תחום את מתעניינת"? האמת היא שהלן לא התעניינה בשום תחום ,היא אף פעם לא חשבה שתאלץ לעבוד ולהרוויח כסף ,אבל אי אפשר ככה סתם לזלזל בה "יש לי תואר בפילוסופיה" אמרה בכעס. "פילוסופיה!! זה לא מקצוע" פסקה הפקידה .היא התבוננה בקנאה בהלן ,הלוואי והיא יכלה להיראות כמוה ולהתלבש בבגדים שנראה היה שנרכשו בכסף רב" .בשביל מה את צריכה עבודה"? השתוממה. הפעם הלן באמת כעסה ,מה היא חושבת לעצמה? העכברה ,לדבר אליה בטון כזה ,הלן בחנה את שמלתה הפשוטה של הפקידה ,שהסמיקה לנוכח המבט .לאחר מספר דקות של מבוכה ,הפקידה שלפה כרטיס מאחת המגירות ואמרה בקול ניצחון "גברת פורד! אני חושבת שמצאתי תפקיד שיתאים לכישוריך". עוד באותו היום ,הלן ניגשה לבוטיק היוקרתי ולאחר שבעלת הבוטיק בחנה את בגדיה ,שנקנו בטוב טעם, החליטה לקבל אותה לעבודה .הלן נסעה במהירות לבוב וסיפרה לו את החדשות המסעירות: "התקבלתי לעבודה". בוב התבונן בה בתדהמה ,אולי באמת הוא לא העריך אותה כראוי .העבודה בבוטיק נמשכה רק יומיים, יותר נכון יום וחצי .הלן התחצפה לאחת הקונות ,שטרטרה אותה הלוך ושוב ,ומדדה עשרות בגדים ,עד שהחליטה לרכוש חולצה ,וקונה אחרת שהתעקשה לרכוש חצאית במידה אחת קטנה ממידתה. בעלת הבוטיק גערה בה" :אצלנו הלקוח תמיד צודק". עוד באותו היום ,העיפה אותה מהעבודה .הלן חזרה חפוית ראש ,והבינה שבעצם בוב צדק ,לא מתאים לה בכלל לעבוד ,ועדיף בשבילה למצוא לעצמה בעל עשיר. 7 "עשיר" לחשה הלן .היא הצליחה למצוא לעצמה בעל עשיר ,ולפי השמועות שהילכו הוא עשיר מאוד .הלן נזכרה בשיק הנכבד שרשם על שמה,וכהרף עין מצב רוחה השתפר .היא הזדרזה לצאת מהאמבטיה והתלבשה במ הירות ,תוך כדי שהיא שורקת מנגינה עליזה .למרות שעדיין ירד גשם ,הלן לא ויתרה על נסיעה במכונית הפאררי של בעלה ,תוך כדי נסיעה הגשם פסק לחלוטין ,הלן הרימה את גג המכונית ,היא עטפה את צווארה בצעיף ונהנתה ממבטי ההתפעלות של הנהגים מסביבה .חלקם התפעלו מהמכונית, וחלק ם התפעלו ממנה" .איזה כיף להיות עשיר" אמרה בקול רם .בכניסה לבנק מסרה את המפתחות לידי השומר ,ובצעד נמרץ נכנסה פנימה. מאז שמנהל הבנק העיר לה על יתרת החובה בחשבונה העדיפה להרחיק את רגליה מכאן ואילו עתה כשברשותה השיק הנכבד של בעלה ,ידעה שתזכה ליחס אחר .מנהל הבנק ,בכבודו ובעצמו ,שקרא את הידיעה ,שהלן נישאה למיליונר ג'ק בלק ,אץ לקבל את פניה" ,מזל טוב"!! אמר בחיוך רחב וכשראה את השיק הנכבד ,חיוכו הלך והתרחב .הוא קיווה שאולי הלן תשפיע על בעלה להעביר חלק מהונו לטיפולו של הסניף ,דבר שיעלה את קרנו בעיני הממונים עליו .הוא אף הזמין אותה לשבת בלשכתו עד שההפקדה תתבצע בחשבונה ובינתיים הזמין עבורה קפה הפוך .הלן התמוגגה מכל הגינונים והחנופה ,ונזפה בו על מכתבי ההתראה ששלח לאביה לכסות את חובותיו. "בעלי יכסה את חובותיו" שיקרה. חיוכו של המנהל התרחב ,הוא התנצל ואמר שאת המכתב שלח אחד הפקידים" :זה נשלח ללא ידיעתי .אני מצטער על האי נעימות שנגרמה לכם" חזר והתנצל. הלן חייכה אליו את חיוכה המפורסם ,שגרם לו לפיק בירכיים" :בעלי רצה להעביר את חשבוני לבנק שלו, אבל אני העדפתי להישאר כאן" חזרה ושיקרה .המנהל ליווה אותה החוצה וכשראה את מכונית הפאררי היקרה החל לרעוד מרוב התרגשות .רק כשהלן ישבה בתוך המכונית פרצה בצחוק משחרר ,מימיה לא זכתה לקבלת פנים כה נלהבת בבנק .התחנה הבאה הייתה הקניון שבו אהבה לערוך את קניותיה .היא בחרה לעצמה שלש שמלות בעלות שרוול ארוך ומחשוף נכבד .שמלת ערב אחת וכמובן תיק ונעליים תואמות ,היא נהנתה למראה מבטה המעריץ של הזבנית ,בזמן שמדדה את השמלות .משם ניגשה לחנות יוקרתית לבגדי גברים ובחרה חולצת משי עבור בוב ,היא הייתה בטוחה שהחולצה תמצא חן בעיניו, הייתה זו חולצה שחורה בגזרה מחמיאה ,שתבליט את השרירים שטיפח .המחיר היה מופרז ,אבל למי איכפת ,כששיק כל כך נכבד מופקד בחשבונה .היא החלה לצאת מהחנות ואז התחרטה וחזרה על עקבותיה היא החליטה לרכוש מתנה נוספת והפעם עבור ג'ק ,אחרי הכל הוא זה שמשלם את החשבון .בחנה מספר חולצות ,ולבסוף בחרה חולצה בצבע קרם ועניבה תואמת .היא הייתה בטוחה שבארון הבגדים של ג'ק לא הייתה שום חולצה ,שעלתה במחיר שהיא שילמה עבורה .ביקשה לארוז אותה באריזה מיוחדת, ובמצב רוח מרומם עזבה את הקניון ונסעה למכון הכושר שבו עבד בוב. בוב אהב את החיים הטובים ובמיוחד אהב את עצמו .מגיל צעיר היה עומד שעות ליד המראה ומתפעל מעצמו .הוא לא היה יפה ,היו לו עיניים קטנות ,פנים מוארכות ואת לחיו השמאלי קישטה צלקת באורך של חמישה ס"מ ,שנגרמה בשוגג בעת שהרופא המיילד יילד אותו .בזמן הלידה ראשו הסתבך בחבל הטבור והרופא המיילד נאלץ למשוך אותו בכוח רב כשהוא מותיר על פניו צלקת ,שלא נרפאה עד היום. בגיל ההתבגרות רצה לעשות ניתוח פלסטי על מנת להעלים את הצלקת ,אך בגלל מחסור בכסף נאלץ לדחות את הניתוח .כשבגר ,ראה שהנשים דווקא נמשכו אל הצלקת ,בעיניהם היא השוותה לו מראה גברי ומסוכן במקצת ,וחרושת שמועות שהצלקת נגרמה כתוצאה מקרב על ליבה של בחורה ,ואיזה בחורה לא חולמת בסתר ליבה על אביר ,שנפצע בדו קרב על ליבה .הצלקת לא הוסיפה ליופיו ,אבל לפעמים כיעור הוא גם יפה ,ופניו המכוערות היו יפות ואין ספק מרשימות .לבוב הפריעה הצלקת בעיקר בזמן הגילוח ולכן לא היה מתגלח כל יום ועל פניו נשארו זיפי זקן ,ובמהרה הוא נהפך למודל חיקוי בקרב הגברים, המתעמלים במכון הכושר .עיניו היו קטנות ומרושעות ,את המבט המרושע הצליח בדרך כלל להסוות, והוא היה מתגלה רק כשכעס מאוד ,ואז היה מעורר פחד ותדהמה .כאמור המבט היה מוסווה רוב הזמן, ובקרב הבריות ,יצא לו שם של אדם אהוב ואהוד .בנוסף לכך הטבע פיצה אותו על מראה פניו בגוף אתלטי ושרירי ,שאותו טיפח במשך שנים .הייתה לו הצלחה מסחררת בקרב נשים .הלן הייתה מאוהבת בו ,כמו שאר חברותיה ,אלא שהיא טיפחה כלפיו רכושנות וקנאות .היא רצתה שהוא יהיה שייך רק לה. לא פעם הייתה מתפרצת עליו בסצנות של קנאה ,שהחמיאו לאגו הגברי שלו .מצד אחד הוא רצה להיות חופשי ,ומצד שני הוא היה זקוק לקנאה שלה .לא הפריע לו שהיא נישאה לאחר .ההפך הוא הנכון, המחשבה שהיא נמצאת בזרועותיו של מישהו אחר גירתה אותו. 8 כשהלן הגיעה למכון ,בוב היה עסוק באמון פרטי עם דוריס ,שאף איתה ניהל רומן סודי .כשראה את הלן נפעם ,היא נראתה בעיניו יפה יותר מתמיד ,כנראה ההתרגשות לאחר הביקור בבנק והקניות שערכה הישו ו לה מראה נוצץ .הוא עזב את דוריס ,ומשך את הלן במהירות לעבר המחסן .הלן הושיטה לו את המתנה שרכשה .בוב הסתכל במבט מזלזל במתנה והשליך אותה הצידה .אחר כך התנפל על הלן כמו חיית טרף רעבה ,והפיל אותה על אחד המזרונים ,ששמשו לאמון .בחוסר סבלנות החל למשוך את שמלתה ותוך כדי כך אחת הכתפיות נקרעה" .רגע ..אתה תקרע את השמלה" צחקה הלן והזדרזה להוריד אותה .בזמן שהלן הייתה עסוקה בפתיחת הרוכסן של מכנסיו ,בוב קרע בחוסר סבלנות את התחתונים הזעירים שלבשה .המגע ביניהם היה חם ולוהט והשאיר אותה חסרת נשימה .מחשבה אחת ריצתה בראשו, מראיה בזרועותיו של בעלה ,והמחשבה הפיחה בו כוחות כבירים ועיניו נהפכו למרושעות ,בעת שדש אותה כמעט באכזריות .הוא נישק ונשך אותה לסירוגין ,כשהוא משאיר עליה את סימני שיניו .אילו הלן הייתה רואה את מבטו אין ספק שהייתה נבהלת ,אבל היא לא ראתה אותו .כל מה שעניין אותה היה סיפוק צרכיה ,והרגשה שהיא מאוהבת .לדעתה ,המין ביניהם תמיד היה מושלם ,אבל מעולם לא היה בעוצמה כל כך מושלמת .באמצע נשמעו דפיקות על דלת המחסן הנעולה ,לרגע הלן נבהלה פן יתפסו ,אבל הסכנה גרמה לבוב להתרגשות רבה יותר .לבסוף שניהם שכבו בחוסר אונים ומסופקים .הלן הייתה הראשונה שקמה ,היא ישרה את שמלתה המקומטת .התחתונים הקרועים נזרקו לפח .בוב קם אחריה ,הוא שוב החל להתרגש לעצם המחשבה שהיא לא לובשת תחתונים .הוא הכניס את ידו מתחת לשמלתה וגרם לה לאנקות של התרגשות "תמיד תבואי בלי תחתונים" אמר לה בלחש ,בעת שתפס את ישבנה והצמיד אותה לארון בין המגבות והפעם המין ביניהם היה רך ועדין מלא אהבה .לראשונה בוב הרגיש שהוא מאוהב בה. כשהכל הסתיים ,הלן התבוננה בשעון ,השעה הייתה כבר מאוחרת ,היא הייתה חייבת להגיע במהירות הביתה לפני שג'ק יחזור ויראה אותה פרועת שיער וללא תחתונים ,ואז האמת תתגלה שהיא בוגדת בו והיא תפסיד את כספו .ההתרגשות שחשה בעת שהפקידה את השיק הנכבד בחשבונה ,והקניות שערכה על חשבונו ,אותם לא הייתה מוכנה להפסיד ,אפילו תמורת אהבתה לבוב. בוב התבונן בה בעת שהלכה ,ולפתע חש רגש של קנאה .היה זה רגש חדש ,שעד לאותו היום היה זר לו. הוא הורגל שהלן הייתה זו שקינאה לו ,ואילו עתה היוצרות התחלפו ,לאחר שקיבלה את הסיפוק שלה היא ממהרת לחזור לבעלה .הוא חש שנאה עצומה לבעלה העשיר .עיניו שוב הביעו את אותו המבט המרושע, הוא רצה שבעלה ימות. איתרע מזלה ,ובוב עדיין לא שב מהעבודה ,היא מיהרה להשליך את השמלה לארון הבגדים המלוכלכים ועל מנת למחוק מגופה כל זכר לבוב ,מילאה את האמבטיה בקצף ריחני ונשכבה בתוך האמבטיה .הלן נאנחה בהקלה כשהקצף ליטף את גופה הכואב מהחוויה המסעירה שעברה .היא עצמה את עיניה וחייכה מאושר .החיים נראו בעיניה יפים .בעל עשיר ומאהב מושלם .כך מצא אותה ג'ק כשהגיע הביתה .למראהו יצאה מהאמבטיה ,כולה נוטפת סבון ומים ,ג'ק התבונן בגופה המושלם המוסתר בחלקו מקצף הסבון. למזלה הקצף הס תיר את סימני שיניו של בוב .לאכזבתה ג'ק עטף את גופה במגבת" .תתקררי!" אמר ונישק אותה קלות על פיה .הלן רצתה שהוא יתנה איתה אהבים על הרצפה הקרה ,אבל הוא דאג לה שלא תתקרר ובעת שעטף אותה במגבת היה לו מבט מלא רוך ואהבה כלפיה ומבטו ריכך אותה .הוא שונה מבוב ,הוא באמת אוהב ודואג לה. האינטימיות שנוצרה באותו היום באמבטיה גרמה לג'ק לחזר ,ולפצות אותה בכל דרך אפשרית .לא נסתר מעיניו ,עיניה הרעבות לאהבה ,כפי שהתגלו באותו היום בעודה עומדת ערומה באמבטיה .אבל ג'ק היה אדם עצור ושמרן ולא היה מסוגל להתנות אהבים באמבטיה .בעיניו המקום הטבעי היה במיטה ,ורק בשעות הלילה .אילו רק ידע את מעללי אשתו במחסן במכון הכושר .אילו רק מכונית הפאררי הייתה מסוגלת לספר שכל פעם שהלן הייתה מגיעה למכון הייתה טורחת להשאיר בתא הכפפות את התחתונים, ובדרך חזרה הייתה לובשת אותם ,ספק אם היה מזרים כספים נכבדים לחשבון הבנק שלה ,ועוד יותר ספק אם היה נשאר נשוי לה .אך כאמור הוא לא ידע על חייה הכפולים של אשתו .בעיניו היא הייתה אישה מושלמת .הזיכרון של הכלה מהחלום נמחק לחלוטין .ג'ק היה מרוצה מאשתו ואף נתן לה יד חופשית לרהוט הבית ,הוא אף רכש בסתר אחוזה ואותה תכנן להגיש לה כמתנה (כולל שטר בעלות עליו) ליום הנישואין השני שעמד לחול בעוד מספר חודשים .הלן הייתה מרוצה .לא הייתה מסיבה חשובה ,שבא היא לא הופיעה בחברתו של בעלה .החיים הכפולים נתנו בה את אותותיה ,היא נראתה יפה וזוהרת מתמיד, לבושה בשיא האופנה ,וגם ג'ק השתנה שוב לא קנה את בגדיו בחנות כלבו או אצל החייט בקצה הרחוב. 9 בגדיו נתפרו אצל מיטב המעצבים ,ואת שערו החל לעצב אצל ספר צמרת .היחיד שלא היה מרוצה מכל ההסדר היה בוב .הקנאה אכלה אותו .ככל שהלן הייתה מאושרת וזוהרת יותר ,כך הוא קינא לה .הוא הפסיק לבגוד בה עם אחרות ,כל מחשבותיו היו נתונים רק בה .כשלא הייתה מגיעה בזמן או לאחר השבוע שבו הלן וג'ק נסעו לירח דבש מאוחר באיים הקריביים ,בוב התפרץ עליה בסצנת קינאה נוראית .הלן לא נבהלה ממנו ,לא מהסצנה ,ולא ממבטו המרושע .ההפך הוא הנכון היא חשה עליונות על שני הגברים. בשום אופן לא רצתה לוותר לא על בוב ולא על בעלה. הקנאה העבירה את בוב על דעתו ,מידי פעם היה מדמיין לעצמו שהוא רוצח את ג'ק ,ותופס את מקומו לצדה של הלן .כשנודע לו שהמורה לספורט בבית ספר ,שבו מלמד ג'ק חלה במחלה קשה ,החליט להציע את מועמדותו לתפקיד .מנהל בית הספר התבונן בתעודה של בוב .התעודה הייתה בסדר ,אבל זה לא היה המורה האידיאלי שהוא חיפש .הוא חיפש מורה בעל ניסיון בהוראה ,והבחור שלפניו ,לימד רק זמן קצר בבית ספר ,ולאחר מכן התחיל לעבוד במכון כושר ,אבל איפה הוא ימצא מורה בעל ניסיון באמצע השנה, ולכן בחוסר ברירה קיבל אותו לעבודה. למרות חששותיו של המנהל ,הייתה לבוב הצלחה בקרב התלמידים .הבנות ,התאהבו בו מיד ,ואשר לבנים הוא שימש עבורם מודל לחיקוי ,גם הם החלו לפתח את שריריהם ,וסיגלו את הליכתו .שיא הצלחתו, הייתה בקרב קבוצת הכדורגל של בית הספר .עד לפני שנתיים היה מאמן קבוע לקבוצה וכתוצאה מקיצוצים המנהל נאלץ לפטר את המאמן ,ובמקומו קיבל את התפקיד המורה לספורט ,שלא התאים לכך. הקבוצה התדרדרה והחלה להפסיד בכל משחק .לבסוף עמדה בפני פירוק ,עד שהגיע בוב ולקח אותה תחת חסותו .הוא החל לאמן אותם ברצינות ,ותוך זמן קצר ביצועי הקבוצה השתפרו ,ולראשונה מזה זמן רב אף הצליחה לנצח קבוצה מבית ספר יוקרתי .מאותו הרגע קרנו של בוב עלתה בכל בית הספר .הוא נהפך להיות אהוד ומקובל הן בקרב התלמידים והן בקרב המורים. לאחר שהתבסס בבית הספר ,החליט שהגיע הזמן לבצע את מזימתו .הוא ניסה להתיידד עם קורבנו. בהתחלה ג'ק היה חשדן כלפי "התרנגול" כך כינה אותו ,אך אט אט החשדנות כלפיו החלה להפשיר, במיוחד לאחר שבוב סיפר לו ,שלא פעם הוא מגיע לבית הספר ברגל .ג'ק הזמין אותו להצטרף להליכה רגלית .את האמת הוא לא ידע .האמת הייתה שבוב עקב אחרי ג'ק ,וגילה שהוא הולך לבית הספר ברגל, הוא הבין שזו הדרך היחידה להתקרב אליו .מאותו היום ,בימים שבוב היה מלמד ,הוא היה מצטרף לג'ק בהליכה לבית הספר .בהתחלה בוב חרק שיניים ,הוא שנא ללכת ברגל ועוד ליד שנוא נפשו ,אך כושרו הגופני המעולה אפשר לו להסתגל לכך במהירות .שניהם היו כמעט באותו הגובה .ג'ק היה גבוה במקצת. הוא היה גם היפה מביניהם .אך גופו לא היה מפותח כמו של בוב. לפעמים בוב היה הולך לצידו ,וחושב איך לחנוק אותו ,במיוחד בפעמים שבהם היה מספר לו על הלן אשתו .אז היה מאגרף את ידיו בכוח על מנת לא לבצע את זממו .הוא פשוט חיכה לשעת כושר מתאימה והיא עדיין לא נקרתה בדרכו .בשעות הבוקר הרחובות היו מלאים באנשים .פעם אחת ,כשהם עברו באחת הסמטאות ,במרחק מה מבית הספר ,המקום היה שומם .בוב נדרך והחל להרים את ידו ,הוא ידע שבאזור פועלות כנופיות ,והמשטרה תחשוד שג'ק נרצח כתוצאה משוד ,הוא כמעט ועשה זאת ,אלא שלפתע הופיע מ אי שם ראג'י ובידיו שתי שקיות "בקר טוב אדון המורה"! אמר לג'ק והושיט לו את שקית ארוחת הבוקר ואחר פנה לבוב "בקר טוב אדון המורה ,זה בשבילך"! והושיט לו את השקית השניה. בוב רצה להעיף אגרוף בפרצופו המחייך של ראג'י ,הוא אגרף את ידו ובמקום זה אמר לו במתק שפתיים "תודה רבה"! "לפעמים יש לי הרגשה שראג'י שתל מצלמות בכל האזור ,אחרת איך אפשר להסביר את התופעה שכל פעם שאני מתקרב לאזור הוא תמיד מפתיע אותי עם ארוחת הבוקר .אני מנסה לעקוף את הרחוב ואת החנות שלו וכלום לא עוזר ,הוא תמיד מפתיע אותי ,ואפילו כאן בסמטה השוממה הצליח להפתיע את שנינו .ממש לא יאומן!" אמר ג'ק. "להפתיע"? בוב רצה לצעוק "הוא הציל את חייך" אך במקום זה צחק צחוק מריר ונגס בלחמניה "הוא חוסך לך ארוחת בוקר". "חוסך? אני לא מוכן לקבל ארוחה חינם .ניסיתי לשלם לו והוא נעלב .לבסוף מצאתי פתרון ,בסוף כל שליש אני נכנס לחנות שלו ומשתף אותו בהישגי ילדיו ,ותוך כדי כך משאיר שטר כסף על הדלפק". 10 "האם הוא לא מתפלא למצוא את השטר"? השתומם בוב. "להגיד לך את האמת .ראג'י לא טיפש ,אני בטוח שהוא יודע ,שהשטר שייך לי .כולנו מרוצים מההסדר. אני זוכה לארוחת בוקר ,גם אם איני רעב (בצחוק) ראג'י מקבל את כספו ,ובנוסף לכך זה חוסך לו זמן להגיע לאסיפת הורים .הוא עובד מאוד קשה על מנת להתפרנס ,ולהתעכב כשעתיים באסיפת הורים בשבילו זה משימה בלתי אפשרית" אמר ג'ק. "מכאן אני מבין שבסוף השליש אני צריך להיכנס לחנות שלו ולהניח שם שטר". "אין צורך .אני יכול להרשות לעצמי לשלם גם עבורך" חייך ג'ק. (אתה כבר משלם עבורי) הרהר בוב ונזכר בבגדים המפוארים שקנתה לו הלן בכספו של ג'ק( .אתה עוד תשלם) המשיך בוב לחשוב ולתכנן את הנקמה .מחשבה הבזיקה בראשו ,עליו לחסל את ג'ק בצורה שתראה כתאונה ,ושאף אחד לא יחשוד בו .המקום האידיאלי לכך היה בית הספר. את מחשבותיו קטע ג'ק "אני עורך מסיבה קטנה ביום ראשון .מה דעתך לבוא אלינו .אני רוצה שתכיר את הלן אשתי". (להכיר את הלן) המחשבה על כך גרמה לבוב להתרגש .הגיע הזמן לטרוף את הקלפים .למרות שעברו חודשיים מאז שהחל לעבוד בבית הספר ,הלן לא ידעה על כך דבר .נכון שהוא היה נעלם לימים שלמים, אבל היא הייתה עסוקה בקניות ,ובריהוט מחדש של הדירה ,ובפגישות בכל מיני ארגוני צדקה ,שאליהם הצטרפה "פתאום נהיית צדיקה" לגלג בוב. באופן קבוע הם היו נפגשים פעמיים בשבוע ,לה זה הספיק ,ובשאר הימים היא הייתה עם בעלה ,לבוב זה לא הספיק ,הוא היה אכול קנאה חולנית .הוא רצה לחיות לצידה כאדם עשיר ,להפסיק לעבוד במכון הכושר ,ולתת שיעורים פרטיים לנשים המפונקות ,להתחיל לחיות ,לרכוש יאכטה ,ולהפליג עם הלן לשנה שלמה מסביב לעולם ,רק הוא והיא .אך! איזה חלומות היו לו. הרעיון של המסיבה צץ באופן פתאומי בראשו של ג'ק .לא פעם הלן התלוננה ,שהיא לא מכירה את חבריו ,ושהוא אף פעם לא מזמין אף אחד לביתם ,ובמיוחד כעת לאחר שעיצבה את הבית מחדש ,רצתה שאנשים יתפעלו ממעשי ידיה ,בכלל עיצוב בתים נראה לה דבר קסום ,היא אף שקלה ללמוד באופן פורמאלי עיצוב פנים .ג'ק עודד אותה בהתלהבות רבה .הרהיטים ,השטיחים ,התמונות ושאר הקישוטים, שהכניסה שינו לגמרי את מראה הבית ,אין ספק שהיה לה טעם מעולה .ג'ק היה מאושר בנישואיו ,הוא החשיב את עצמו כבר מזל ,להינשא לאישה שהיא גם יפה וגם כשרונית כל כך .המשאלה היחידה שטרם התגשמה היית ה ילדים .ג'ק רצה הרבה ילדים ,בינתיים הלן דחתה אותו "מה בוער"! "אני עדיין צעירה להיות אמא"! "הדירה קטנה מידי לילדים" וכל מיני תירוצים למיניהם .ג'ק קיווה ,שהאחוזה הגדולה שקנה במתנה לאשתו ,תשנה את דעתה ,יהיה שם מספיק מקום לילדים .אשר לחברים ,לג'ק כמעט ולא היו חברים ,היה את קווין ,ואת אד שהכיר עוד מהפנימייה .קווין גר בצד המזרחי של ארצות הברית ולא נראה שיגיע למסיבה ,אשר לאד ,או יותר נכון אדוארד השלישי בשלשת המשפחה ,אין ספק שהוא ימצא חן בעיני אשתו ,הוא היה דור שלישי ליבואני ויסקי .משפחה אמריקאית שורשית ,שתמצא חן בעיני הלן. אשר למשפחתו ,עם אחיותיו הוא לא דיבר מזה שנים ,גם עם שאר קרובי משפחה הוא לא היה כל כך בקשר ,אולי הוא יזמין את בת דודתו קרול ,ציירת מפורסמת ובעלה ג'ורג .את בן דודו דיק סוחר עתיקות וכמה מחבריו מבית הספר .הלן בטח תמצא שפה משותפת עם בוב ,הם יוכלו לדבר על כושר גופני .הוא ידע שהלן מכורה למכון כושר .הוא החליט להזמין גם את תום ,המורה לטבע ,הוא היה אדם מרתק ,אפשר היה לדבר איתו על כל נושא שבעולם .אן המורה לאנגלית ,גם היא התאימה ,היו לה גינונים אריסטוקראטיים ,וגם ויויאן המורה לצרפתית הייתה על רמה .לבסוף תמה הרשימה. הלן הייתה נרגשת לקראת המסיבה ,סוף כל סוף תוכל לפגוש את חבריו של ג'ק ,ותוכל להשוויץ בעיצוב, שהשרתה על הדירה .לרשימת המוזמנים היא הוסיפה גם שתי חברותיה ,שיקנאו ,את דיינה ואת סמי. דיינה תמיד הייתה מספרת על המחזרים העשירים שלה ,מה יצא מהם? כלום!! עובדה שהיא עדיין רווקה. סמי הצליחה לתפוס לעצמה מיליונר ,אבל הוא זקן .איזה הבדל יש בינו לבין בעלה .ג'ק הוא צעיר וחתיך, והלן חשדה שרכושו גדול יותר מהרכוש של המיליונר הזקן. כשבוב הגיע ,המסיבה הייתה בעיצומה .מלצרים עברו בין האורחים והגישו משקאות ומיני תקרובות. במרכז עמד תום וסיפר על חיי המין של הזוחלים .מסביבו עמד אדוארד ובת זוגתו ,שצחקקה ללא הרף .אן ובעלה העיתונאי ,ויויאן תרגמה את ההרצאה לשרל ,בן זוגה הצרפתי ,וסמי ובעלה שהשתעמם .בפינה 11 אחרת עמדו ג'ק ,דיק וג'ורג ושוחחו ביניהם .הלן ערכה לקרול סיור בדירה ,הן התעכבו על כל פריט ותמונה .הלן הייתה מאושרת ,סוף כל סוף מצאה מישהי שמעריכה את כישרונה ,ובמיוחד כשהמישהי היא ציירת מפורסמת ,וביקשה ממנה לעצב את ביתה .לתוך האווירה הזאת נכנס בוב .המשרתת פתחה לו את הדלת ,והכניסה אותו פנימה .הוא לבש חולצת משי שחורה ומכנס תואם ,שאותם רכשה עבורו הלן. הבגדים הבליטו את מבנה גופו המושלם ,והמחשבה שהבגדים נקנו בכספו של בעל הדירה גרמו לו להתרגשות רבה ,שהובלטה במכנסיו .הראשונה שראתה אותו הייתה קרול ,היא שאלה את הלן "מי זה החתיך הזה"? הלן החווירה וראשה הסתחרר "מה הוא עושה כאן"? חשבה ,ותפסה את משענת הכורסה ,כדי לא ליפול. "יש לו כלי רציני" המשיכה קרול כשהיא בוחנת את הבליטה במכנסיו. הלן התעשתה וניגשה אל בוב ותפסה את ידו "מה אתה עושה כאן"? לחשה. "בעלך הזמין אותי" ,הטיל את הפצצה בחיוך ערמומי. לפני שהלן הספיקה לענות ניגש אליהם ג'ק" .בוב! אני שמח שהצלחת להגיע" אמר ולחץ את ידו. "הלן תכירי זהו בוב המורה לספורט" אמר ג'ק. הלן הייתה בהלם .אמנם ג'ק סיפר לה על המורה לספורט החדש ששמו בוב ,אבל בחלומותיה הכי פרועים, לא תארה לעצמה שזה בוב אהובה .מה הוא עושה בבית הספר ? נבהלה ,ועוד יותר כדי להכעיס ,הוא הקדיש את כל תשומת ליבו לקרול ,ולדיינה שממש נמרחה עליו .כל אחת מהן ניסתה למשוך את תשומת ליבו .קרול לחשה לו דבר מה ,ודיינה מסרה לו את מספר הטלפון שלה .בוב חייך אל שתיהן ,נהנה מהתחרות ביניהן ,מידי פעם היה מפנה את מבטיו לעבר הלן ,ובמבטיו החצופים ,היה מפשיט אותה ,אבל פרט לכך כל כולו היה נתון לגברות ,עד שבעלה של קרול שם לב לנעשה ומשך את אשתו משם .הלן עקבה אחריו בקנאה הולכת וגוברת ,כך לפלרטט ממש מול עיניה .בצעד חתולי ,בוב עבר לידה ובחיוך שאל ":היכן נמצאים השירותים"? הלן הורתה לו את הכיוון והוא לחש לה" :בואי". הלן הלכה אחריו מסוחררת ,הם עברו את השירותים והמשיכו לחדר השינה .בוב סגר את הדלת ,וזרק אותה לכיוון המיטה "לא על המיטה" לחשה הלן ונשכבה על השטיח הרך .בוב גהר מעליה ,בקושי הצליח להתאפק כל הערב ,הוא רצה להשכיב אותה בסלון מול עיני בעלה ,ומול האורחים ,ולתנות איתה אהבים. בוב אהב סכנות ,והאפשרות שמישהו יכנס ,ויתפוס אותם על חם גרמה לו להתרגשות רבה .הוא הפשיל את שמלתה וקרע מעליה את התחתונים "מה יש לך נגד תחתונים"? שאלה. "אני הייתי מוציא חוק שנשים שיש להם גוף מושלם כמו שלך ילכו ערומות" לחש לה בתשוקה ,כשהוא מתנה איתה אהבים בעדינות ,ומחשבה אחת התרוצצה בראשו ,עוד מעט הלן וכספו של ג'ק יהיו שייכים רק לו .כשסיימו ,הלן הייתה הראשונה שקמה "אסור שג'ק יחשוד" אמרה תוך כדי שהיא מסדרת את בגדיו "אתה תצא הראשון ,ואני אבוא אחריך בעוד מספר דקות" אמרה ודחפה אותו מחוץ לדלת .נכנסה לאמבטיה ,שטפה את פניה ,תיקנה את איפורה ,ורק אז יצאה החוצה. כשבוב חזר למסיבה היה לו מבט של ניצחון .דיינה התבוננה בו בסקרנות ,הוא הזכיר לה את המאהב האחרון שלה ,כך הוא נראה לאחר הסקס ביניהם .מעניין אם מי הוא שכב? חשבה .כעבור דקות ספורות, קיבלה את התשובה ,כשראתה את הלן ,הבינה את הכל ,זהו המאהב המסתורי שלה .פעם אחת הלן התוודתה בפניה שיש לה מאהב ,היא לא סיפרה לה מיהו ,דיינה חשבה שעם נישואיה הרומן ביניהם נגמר. מסתבר שלא! "בת זונה ברת מזל" חייכה דיינה ,היא נפגשת איתו ממש תחת אפו של בעלה הטיפש. ג'ק לא הי ה טיפש ,כפי שחשבה דיינה ,לדעתו המסיבה הייתה מוצלחת ,פרט לבוב ,התנהגותו הכעיסה אותו ,איך הוא נמרח על קרול ,ממש מול עיני בעלה ,ממש חוצפה ,וגם הלן נראתה לו מוזרה ,היא נעלמה מעיניו לזמן מה וכשחזרה היה לה מבט מוזר .אשר לבוב גם הוא נעלם ,וכשחזר היה לו מבט של ניצחון. הבחור הזה לא מצא חן בעיניו ,הוא נראה חלקלק מידי ,ולשניה קלט את מבטו המרושע .הוא מקנא בי, חשב":הוא מקנא בי על כספי ,ובגלל אשתי היפה .אסור היה לי להזמין אותו". ההתנהגות של הלן במסיבה עוררו את חשדו של ג'ק .מאותו היום החל לחשוד בה .חקר אותה ,היכן ה ייתה? מה עשתה? באמצע היום היה מתקשר הביתה ,וכשהייתה עונה היה מנתק את הטלפון .שוב לא היה נדיב כלפיה .היה חוקר אותה לגבי כספים שנתן לה "מה עשית עם הכסף"? "על מה בזבזת כל כך הרבה כסף" .בנוסף לכך לא הסכים לעזור לאביה ,שהיה שקוע בחובות" .לא התחתנתי עם המשפחה שלך" ,אמר. 12 יום אחד ,כשהלן חזרה ממכון הכושר ,חיכה לה ג'ק בבית .הוא התבונן בה במבט מוזר ולחרדתה הפטיר "אני שוקל להירשם למכון כושר". הלן הרגישה שהקירות הולכים ונסגרים עליה .דיינה עוד הוסיפה למדורה כשהחלה לדלות ממנה פרטים. "אני מעריצה את האומץ שלך .איך העזת להביא את המאהב שלך הביתה ,ממש מול עיני בעלך". "איזה מאהב"? אמרה הלן בקול תמים. "תפסיקי לשחק .הרי ברור מאליו שבוב הוא המאהב שלך ,איך פתאום נעלמתם שניכם ,כשבוב חזר היה שפוך על פניו אותו המבט של מישהו לאחר סקס טוב" ,ציינה עובדה. "שום מאהב ושום סקס .בוב הוא המורה לספורט מבית ספר של ג'ק .האמת היא שזו הפעם הראשונה שהוא עושה הכרה בינינו ,ולפי מה שראיתי ,הרי זו את וקרול ומרחתן עליו ,וכפי שאני מכירה אותך ,לא אתפלא אם מצאת לעצמך פינה בביתי ,ושם הזדיינתם ,ואם זו לא את אז זו בטח הייתה קרול" התקיפה הלן. בצידו השני של הקו השתררה שתיקה ,ולאחר מספר שניות "אולי באמת זו הייתה קרול .היא ממש נמרחה עליו". לאחר השיחה ,הלן נבהלה ,אסור היה לה להיגרר אחרי בוב ,לפתע הבינה שג'ק חושד בה ,אם הוא יגלה את האמת ,בוודאי יזרוק אותה ,ומי יתחתן איתה גרושה ללא פרוטה? אף אחד המעמד שלה לא ירצה אותה" .עלי לנתק את הקשרים עם בוב" חשבה ,וניגשה אל המכון .בוב קיבל אותה בשמחה ,הוא נישק אותה וליבה נמס ,אף אחד לא ידע לנשק כמו בוב .היא ניסתה למחות ,אך הוא המשיך והצמיד אותה אל הקיר ,מימיה לא היה לה מאהב כל כך סוער ומושלם" .עלינו לדבר" אמרה לו. בוב עזב אותה "כן הגיע הזמן שנדבר שיחה רצינית" אמר. "בוב! אנחנו חייבים להיפרד" אמרה. "להיפרד! מה פתאום להיפרד...לעולם לא אניח לך .אני אוהב אותך" אמר לה. "גם אני אוהבת אותך .אבל אנחנו לא יכולים להמשיך ולהיפגש .ג'ק חושד בי" בכתה הלן. "בובה! יש לי פתרון לכך" אמר בוב וליטף את שערה ונישק את דמעותיה. הלן נמסה כולה "אמרת שיש לך פתרון..איזה פתרון?" שאלה. "אני מתכנן לרצוח את ג'ק" אמר בוב. "לרצוח"! הלן קפאה במקומה" ,אתה בוודאי צוחק". "לא ,אני לא צוחק .אני מתכוון לרצוח אותו ואת תעזרי לי" אמר בקול נוקשה. "בוב! תפסיק ,אתה מפחיד אותי" לחשה הלן. "בובה! אני עושה את זה עבור שנינו" הביט בה באיום "אבל אם אתפס אני לא מוכן לשבת לבד בכלא. התכנון ,והרצח חייב להתבצע בשיתוף פעולה בינינו". הלן נבהלה "רצח" מימיה לא חשבה על רצח ,כשהיא שמעה את תוכניותיו של בוב היא פשוט ברחה מהמכון .לפגישה הבאה היא לא הגיעה .בוב חיכה לה בסבלנות ,וכשלא הגיעה לפגישה נוספת התקשר אליה ואמר לה ,שהיא לא יכולה סתם להעיף אותו ,ושאם היא לא תגיע הוא יפנה לבעלה ,ויספר לו על הרומן ביניהם" .הוא לא יאמין לך" כעסה הלן. "תנסי אותי .יש לי מספיק הוכחות .יש כאן מספיק אנשים שראו אותנו ביחד ,ובנוסף לכך יש לי את התחתונים הקרועים שלך ,אני בטוח שבעלך יזהה אותם ,עם השם שלך הרקום עליהם" אמר בוב. הלן המבוהלת מיהרה להגיע למכון .האמת היא שהיה לה קשה לוותר על בוב ,אבל על כספו של בעלה עוד יותר .כשג'ק החל לחשוד בה הרגישה שאין לה ברירה ,אם הוא יגלה את האמת היא תוותר קרחת מכאן ומכאן ,ולכן הסכימה לרצח" .אני מוכנה לחתום לך על כל מסמך ,אבל אני לא רוצה להיות מעורבת באופן אישי ,לא בתכנון ולא בביצוע .אני אפילו לא רוצה לדעת מתי שזה יעשה .תעשה את זה ודי" אמרה. הפגישה הבאה ביניהם ,הייתה שבועיים לפני תום השנה השניה לנישואיה .בוב הוציא מסמך והחל להקריא אותו להלן" :אני החתומה מטה הלן בלק ,מצהירה בזאת שתכננתי יחד עם בוב ולנטיין לרצוח את בעלי".. הלן עצרה את קריאתו של בוב" .די תפסיק! אני לא רוצה לשמוע .תן לי לחתום" .אמרה ,ומשכה מידו את המכתב ,וחתמה עליו .הי א רצתה להיפטר מזה מה שיותר מהר .לאחר החתימה בוב ניסה לחבק אותה "תראי בובה! אני עושה את זה למעננו .למען העתיד שלנו" .הלן הדפה אותו וסיננה "אל תיגע בי" ויצאה משם בוכיה .בוב חייך לעצמו" ,הנשים האלה" היא עוד תודה לו. הלן הגיעה הביתה מלאת מחשבות חרטה ,ולראשונה בחייה בישלה ארוחה לג'ק. 13 כשג'ק נכנס הביתה ,הדבר הראשון שראה היה השולחן ערוך לשניים .המפה ,המפיות ,הפרחים ,הנרות, הכל היה ערוך בטוב טעם .הוא עמד נדהם ,והתבונן במראה הלא שגרתי .לרוב כשהיה מגיע הביתה היה מוצא במטבח את האוכל שהכינה עוזרת הבית .בדרך כלל הלן הייתה פוסחת על הארוחה "עלי לשמור על הגזרה" כפי שהייתה אומרת .את ארוחת הערב בדרך כלל היו אוכלים במסעדה. הלן יצאה מהמטבח ,לבושה בשמלה פרחונית ,כשסינר לבן קשור על מותנייה .היא חייכה אל ג'ק ,ונישקה אותו "איך היה בבית ספר"? שאלה .גם זו הייתה שאלה לא שגרתית ,בדרך כלל לא התעניינה בנעשה בבית הספר .לראשונה ג'ק הרגיש שיש לו בת זוג ,שאיתה יכול להתחלק בחוויותיו .הוא סיפר לה על התלמידים ,הלן בקושי הקשיבה ,כל מחשבותיה היו נתונים למכתב האשמה שעליו חתמה ,אבל היא הייתה שחקנית טובה ,כך שהצליחה להטעות לחלוטין את ג'ק .למנה הראשונה היא הגישה מוס טונה ,שאותו רכשה במעדניה והוא היה טעים .למנה העיקרית בישלה צלי בשר ,לפי הוראות שראתה בטלוויזיה .הבשר לא הספיק להתבשל מספיק ,והיה קשה .ג'ק ניסה לבלוע את חתיכות הבשר הקשות ולהראות כמה הוא נהנה מהאוכל .הלן טעמה את הבשר ,ופרצה בצחוק פרוע ואליה הצטרף ג'ק" .הבשר קשה כמו סוליה" אמרה תוך כדי שהיא צוחקת עד דמעות .ג'ק ניגש אליה ,חיבק ,ונישק את פיה ואת ידיה "העיקר שאת בישלת אותו ,ובשבילי זה הכי חשוב" אמר. מרגע זה ,הקרח ביניהם נשבר .כל חשדותיו של ג'ק התפוגגו .שוב לא חשד בהלן ,אחר הצהריים הוא לקח אותה לחנות תכשיטים שתבחר לעצמה תכשיט יקר .הוא אף הבטיח לכסות את החוב של אביה. בלילה בשכבה במיטה ,הלן לא יכלה להירדם ,שוב ושוב עלתה בעיני רוחה הפגישה שלה עם בוב, והמכתב שעליו חתמה .מחשבות של צער וחרטה מילאו אותה .היא חייבת לשכנע את בוב לבטל את התוכנית ה מטורפת שלו לרצוח את ג'ק .אסור שזה יקרה .היא אפילו רצתה לפנות למשטרה ולספר להם את הכל .אבל אז יגלה ג'ק את דבר הבגידה ויתגרש ממנה ,כך היא התהפכה על משכבה ולבסוף בשעות הבוקר נרדמה והתעוררה רק בשעה עשר לקול צלצול הטלפון .לולא הטלפון ,ספק אם הייתה מתעוררת. הטלפ ון צלצל בקול חזק ובעקשנות .הלן חלמה שהיא נמצאת בתא הנידונים למוות והכומר מגיע לקבל ממנה וידוי אחרון "האם את מתחרטת שרצחת את בעלך" שאל הכומר .היא לא הספיקה לענות לו והטלפון העיר אותה .הלן קפצה בבהלה מהמיטה ,בהרגשת אסון .מעברו השני של הקו היה מנהל בית הספר שהודיע לה שקרה אסון "בעלך נשען על המעקה ונפל". "מה קרה לו? האם הוא נפצע?" שאלה הלן בבהלה. "אני מצטער גברת בלק .חוששני שקרה הגרוע מכל .העובדת הסוציאלית בדרך אליך והיא תמסור לך את כל הפרטים" ,אמר המנהל. הלן ישבה קפואה במקומה ובהתה בטלפון ,כך מצאו אותה העובדת הסוציאלית ואחות בית הספר שהגיעו למסור לה את הבשורה שג'ק נהרג .האחות נאלצה להזריק לה זריקת הרגעה. בחוץ היא אמרה" :מסכנה! רואים שהיא מאוד אהבה את בעלה". צוות בית הספר דאג לכל ההכנות ללוויה ,הלן עדיין הייתה בהלם ,כל פעם שהייתה עוצמת את עיניה הייתה רואה למולה את כסא הנדונים למוות .כשבוב התקשר אליה ,טרקה את הטלפון. "את לא תתחמקי ממני" אמר בוב בלעג .הוא החליט להניח לה עד הלוויה ולאחר מכן היא לא תוכל לברוח ממנו ,חצי מהירושה שייך לו. גופתו של ג'ק הועברה לבית הלוויות לסידורים אחרונים .הלן ביקשה שבטקס האשכבה הארון יהיה סגור, היא לא הייתה מסוגלת להסתכל עליו .היא הייתה מלאה ברגשי אשם אמיתיים ,וכמובן גם פחד. המשטרה שחקרה את המקרה ,גילתה שהמעקה נוסר והוחזר למקומו ,היה ברור שהמוות לא נגרם כתוצאה מתאונה .היה זה רצח!! שון מפקד המשטרה מינה צוות מיוחד לבדוק את המקרה .השוטרת סנדרה נשלחה לחקור את האלמנה ,המסקנה שאליה הגיעה "האלמנה עדיין בהלם ולא נראה שהיה לה יד ברצח" .בבית הספר לא היו לו אויבים ,ההפך הוא הנכון ,כולם רק היללו ושיבחו אותו .זה נראה מקרה קשה לפיצוח .חשד נוסף ,שאותו חקרה המשטרה ,היה האם יתכן והרצח היה מתוכנן למישהו אחר? ורק במקרה ג'ק נשען על המעקה ונפל אל מותו .גם לגרסה זו עדיין לא הייתה תשובה. 14 היחיד שידע את התשובה האמיתית ,היה הרוצח .לאחר שהלן חתמה על מכתב האשמה .בוב חמק לבית הספר וניסר את המעקה .מאז המסיבה ,ג'ק התעלם ממנו ואת דרכו לבית הספר היה עושה ברכבת .באותו היום ,בוב עקב אחריו ,הוא עלה על אותה הרכבת ועם פתיחת דלתות הקרון ,היה הראשון שקפץ החוצה, תוך כדי שהוא דוחף את האנשים שעמדו בדרכו .הוא חמק במהירות לבית הספר .ג'ק לא הבחין בו הוא היה שקוע במחשבות על הלן אשתו .כשעלה במדרגות בית הספר חשב על המתנה שהוא עומד להעניק לה, הוא גם תכנן לצאת לשנת שבתון ולהקדיש תשומת לב רבה יותר לאשתו .חיוך של אושר ריצד על פניו והוא לא הבחין בבוב שהסתתר בפינה וכשהבחין בו היה זה מאוחר ,בוב קפץ עליו ודחף אותו לעבר המעקה המנוסר .ג'ק ניסה נואשות לתפוס את המעקה ,אך בוב היה חזק ממנו בהרבה ודחף אותו דחיפה אחרונה .ג'ק נחת למטה ,כשמבט של הלם ותימהון מרוח על פניו .בוב הסתובב ,והחל לרדת במדרגות, כשעל פניו אותו מבט המרושע שידע טוב להסתיר .הוא התבונן לצדדים אף אחד לא היה שם .בעצם כמעט אף אחד .הייתה שם מרי ,הילדה הפגועה ,שהגיעה מוקדם על מנת לקשט את הכיתה עבור המורה האהוב עליה כל כך ,וכעת היא ראתה אותו נרצח ממש מול עיניה .קולות הבכי שנפלטו מפיה העירו את תשומת ליבו של בוב .הוא מיהר אליה ,תפס אותה בצוואר והצמיד אותה לקיר .גם אותה רצה לרצוח ,אבל במחשבה שניה ,שתי גופות יעוררו שאלות מיותרות ,חשב שלעת עתה מספיק שיפחיד אותה "אם תספרי למישהו מה שראית ,אני ארצח אותך" אמר לה בקול מאיים ,והחל לחנוק את צווארה .מרי ניסתה נואשות לנשום אוויר ,בוב צחק לנוכח מצוקתה ,ולבסוף הניח לה .מרי החיוורת נבהלה וברחה החוצה ,הרחק מבית הספר והרחק מהרוצח .מאותו היום הפסיקה לדבר ,לא הייתה מסוגלת להוציא מילה מפיה. האלמנה סירבה לנתיחה לאחר המוות ,היא אפילו פחדה להתבונן בגופה ,כל רצונה היה שיקברו אותו מה שיותר מהר .הרופא חתם על תעודה הפטירה והגופה הועברה לבית הלוויות "מנוחה ושלווה". במשפחת טווין מקצוע הקברנות עבר מדור לדור .האחרון שניהל את בית הלוויות היה הארי טווין .הוא שנא את עבודתו ,מזמן היה עוזב את עבודתו .הארי אהב את התיאטרון ,לולא הבטיח לאביו על ערש הדווי שינהל את המקום ,היה עובר לעבוד בתיאטרון .כך הוא מצא את עצמו עובד למעלה מעשרים שנה בתור קברן ולמרות זאת מעולם לא התרגל לעבודה וכדי ל"התחזק" היה מידי פעם לוגם מהויסקי שהיה חבוי בתוך הארון .הנחמה היחידה שמצא במקצוע היה האיפור ,כשהיה מאפר את הגופה דמיין לעצמו שהוא מאפר שחקן שעוד מעט ויעלה על הבמה. הארי היה אומלל ,היה זה אחד מאותם הימים שבהם היה שקוע בדיכאון עמוק ,מהרגע שפקח את עיניו החל לשתות .כשהובאה גופתו של ג'ק בלק ,הוא היה מבוסם כהוגן ,הוא חייך לעבר הגופה וקרץ אליה בזמן שרחץ אותה .לשבריר שניה היה נדמה לו שראשה של הגופה זז .צמרמורת עברה בגופו ושוב לגם לגימה מהבקבוק ,ראשו הסתחרר מעט בעת שאיפר את הגופה .הלביש אותה בחליפה שחורה והכניס אותה לתוך ארון הקבורה .הוא היה שיכור כלוט כשפנה לעבר ביתו ואפילו שכח לנעול את הדלת .הוא גר לא הרחק משם בצידו השני של בית הקברות .מאז שאשתו נפטרה ממחלה קשה גר לבדו .הכאב באובדנה החריף את בעיית השתיה שלו .פעם היה שותה רק כשטיפל בגופה ,כעת היה שותה להכהות את הכאב. קרני השמש הראשונות העירו את הארי ,הוא שכב במיטה לבוש בבגדיו ,תחילה לא ידע היכן הוא נמצא ולפתע נזכר בגופה ,הוא שכח להכניס אותה למקרר" :אני מקווה שהיא לא נרקבה" אמר בקול רם וקפץ מהמיטה .הוא מיהר לבית הלוויות ,עובר במהירות בין הקברים ,ולא שוכח לשנן פסוקים מהתנ"ך והברית החדשה ,שהיו כל כך אהובים עליו ,הוא היה משנן אותם בקול דרמתי ,מדמיין שהוא נמצא על במה והקהל שלו יושב על הקברים ומוחה לו כפיים .מדי פעם היה נעצר ליד אחד הקברים ,משתחווה ומודה על מחיאות הכפיים האוהדות .כשהגיע לבית הלוויות ,ראה שהדלת פתוחה .לרווחה ,בחשש כבד נכנס פנימה ,כשפתח את הארון והתבונן בגופה ,גיחך לעצמו " :מי יגנוב גופה"? הגופה הייתה מאופרת ולבושה בחליפה ההדורה" :הוא נראה חי" עברה מחשבה בראשו ולפתע חש עצבות בלתי מוסברת" .אני חייב להחליף את המקצוע" מלמל לעצמו ופתח בקבוק ויסקי חדש ,לגם לגימה ארוכה ויצא החוצה. מהמחסן הוציא עט חפירה והתחיל לחפור בור ,ושוב לגם לגימה מהבקבוק ,בקושי הצליח לסיים את החפירה ,עיניו החלו להיעצם מרוב עייפות ,הוא נשכב ליד הבור הריק ונרדם. קרני שמש חמות העירו אותו ,הוא קפץ בבהלה" ,עוד מעט תחל הלוויה" ,חשב בבהלה ומיהר להיכנס פנימה .הוא ניגש לארון ,והציץ פנימה .צעקה בהלה נפלטה מגרונו ,הגופה לא הייתה במקומה ,היא פשוט 15 נעלמה" .מי יכול לגנוב את הגופה"? אמר בתימהון .הוא חיפש בכל מקום אפשרי בתוך חדר הלוויות ,וגם בחוץ ,אולי מישהו חמד לצון? אבל הגופה פשוט נעלמה .לבסוף חייג לביתה של האלמנה. את הטלפון הרים בוב ,שבא להזהיר את הלן ,שלא תפתח את פיה" :אל תשכחי! יש לי מכתב חתום על ידך". "רוצח"! יבבה הלן וברחה לחדרה. כששמע את דברי הקברן ,אמר" :אל תעשה כלום ,אני מיד מגיע". הארי המבוהל רצה להתקשר למש טרה ,אבל בוב הרגיע אותו "יש כאן סכסוך משפחתי בין האלמנה לבין אחיותיו של המנוח ,שרוצות לקבור אותו באחוזה משפחתית ,אני במקומך לא הייתי מספר לאף אחד ובמיוחד לא לאלמנה אסור לצער אותה .מכסימום יהיו לו שני קברים ,האחד כאן בבית הקברות ,ובשני הוא יהיה קבור בקרב אבותיו באחוזה .אני כמובן אפצה אותך על הטרחה" אמר. הארי היסס ,הוא לא רצה להסתבך ,משפחתו מעולם לא הסבכה בפלילים. בוב שהבחין בהיסוסו ,התקרב אליו באיום ולפתע הריח את ריח הויסקי" :אתה שיכור – מי יודע מה עשית עם הגופה?" "אני לא עשיתי שום דבר עם הגופה .אני נשבע לך" נבהל הארי. בוב חייך חיוך ניצחון "אני מאמין לך .אבל אני לא בטוח שהמשטרה תאמין לך". "משטרה?" נבהל הארי .הוא לא רצה להסתבך עם המשטרה. "זה ישאר בינינו" אמר בוב ודחף לידו של הארי מספר שטרות. הארי התבונן בשטרות ואחר כך בבוב ,הוא היה בטוח שבוב קשור בהיעלמות הגופה וכשראה את המבט המרושע בעיניו נבהל ,אסור לו להסתבך איתו ואסור לו לסבך את שם משפחתו ,אביו ז"ל לעולם לא יסלח לו ולכן לקח את השטרות ודחף אותם לכיסו. בתוך הארון הונחו אבנים והמכסה נסגר ,כפי שביקשה האלמנה ,וכך יצאה הלוויה מבלי שאף אחד ידע שהגופה נעלמה ,כמובן היחידים שידעו על כך היו בוב והקברן. 16 ספר שני התמימות כשלחנה מלאו ארבע עשרה שנה ראתה לראשונה את זה שאמור להיות בעלה .החל משעות הבוקר המוקדמות הבית היה אחוז תזזית .רהיטים הוזזו ממקומם .זוסיה עוזרת הבית מירקה את הרצפה .אמה וא חיותיה עמדו וטרחו במטבח ובישלו את מיטב מטעמיהן .חנה שרצתה לעזור ,נשלחה אחר כבוד לחדרה. " היום זה היום שלך ואת צריכה להיראות במיטבך" .יוכבת אחותה הגדולה עזרה לה להתלבש .היא סרקה את שערה הארוך ואספה אותו לצמה ,מרטה את גבותיה ושמה סומק בלחיה .חנה לבשה את השמלה החדשה שאמה תפרה לה במיוחד לאירוע .הייתה זו שמלה בצבע בז' ועליה פרחים זעירים בצבע תכלת, שהבליטו את עיניה הכחולות .בערב ,היא ואחיותיה הציצו מבעד לחרוכי הדלת ,באורחים הנכבדים ,הירש האופה ,מירלה אשתו החסודה ודב בנם ,שישב מבויש ולא הרים את ראשו .אחר כך אמה קראה לה לחדר והיא הוצגה כדין .פניה הסמיקו בעת שמירלה הושיטה את ידה וליטפה את ראשה" :איזה ילדה יפה", אמרה ונתנה לה במתנה שרשרת זהב עם מגן דוד וסידור כרוך בעטיפה לבנה ועליה מוטבעים אותיות מזהב .דב הרים את ראשו והתבונן בה .עיניו הירוקות סרקו אותה במבט חוקר ושוב פניה האדימו .אולם המבט נחקק בראשה לזמן רב .היא לא זכרה את מראהו רק עיניו היוקדות גרמו לליבה לפעום פעימות חזקות .מעולם לא הרגישה הרגשה מוזרה כזו. באותו המעמד אביה נתן לדב במתנה ספר תנ"ך מהודר שאותו רכש בבית העבוט ,שמישהו השאירו שם ולא בא לקחתו בחזרה. אביה לחץ את ידו של האופה .נחתמו תנאים והוסכם על הנדוניה .החתונה נקבעה לקיץ בשנה הבאה. במשך החודשים שעברו עד החתונה ,חנה ראתה את ארוסה רק פעם אחת וגם זה בנוכחות בני משפחה. הוא אפילו לא העיז להביט לעברה ,בקושי בירך אותה לשלום ועיקר השיחה התנהלה עם אביה על קושיות בתורה ,שחנה לא הבינה .היא חיכתה לאותו המבט שהעניק לה ביום האירוסין ושגרם לה לנדודי שינה .אולם התאכזבה שוב לא הסתכל לכיוונה .לא כך ציפתה ממי שאמור להיות בעלה. "האם אני לא מוצאת חן בעיניו"? "הוא אף פעם לא מביט בי ".התלוננה לאחותה ,שהרגיעה אותה ואמרה שכך זה היה גם עם בעלה ,גם הוא לא דיבר איתה לפני הנישואין" .זה מראה שהוא מכבד אותך". החורף עבר ואיתו האביב ,חנה ספרה את הימים בהתרגשות ובצפייה שוב לראות את אותו המבט הסוקר אותה ובחששות מסיום הילדות ומחיי הנישואין .אמה הסבירה לה את כל המטלות שעליה לשאת בתור אישה נשואה .היא לא ידעה אם היא בוגרת לזה ומה יהיה אם היא לא תעמוד בציפיות ותאכזב את בעלה. ומה יהיה אם היא לא תמצא חן בעיניו? האחריות הייתה כבדה .עליה לשאת חן בעיניו .למלא את הציפיות שהוריה תלו בה וכמובן חמה וחמתה .כל זה הפחיד אותה ומה לגבי ליל הכלולות? אף פעם לא נשארה לבד עם גבר באותו החדר .גם לא עם אחיה .היא ניסתה לדבר עם אמה על הפחדים שלה ,אולם זו דחתה אותה בחיוך" .את תסתדרי .כולן מסתדרות .אין לך מה לדאוג". לא היה טעם להמשיך ולדבר איתה .אמה ואחיותיה היו טרודות בהכנות לחתונה. לבסוף הגיע יום החתונה .אמה ואחיותיה ליוו אותה למקווה שם חיכתה לה חמתה .חנה רעדה מפחד בעת שהרבנית דחפה בכוח את ראשה לתוך המים ומלמלה תפילה .היא חיכתה לרגע שהסיוט יגמר והיא תוכל ללבוש את שמלתה ולהסתיר את גופה הערום מהעיניים הזרות .אחר כך אמה גזרה את צמתה היפה והניחה אותה בשקית יחד הצמות של אחיותיה .שערה קוזז ועל ראשה הונחה פאה נוכרית .חנה התבוננה במראה ולא הכירה את עצמה ,למולה ניבטו פנים חיוורים שנראו מבוגרות במספר שנים משנותיה. ההסבר של הרבנית ואחר כך של אמה על חובותיה כרעיה לא הקלו עליה .מה הייתה נותנת לו רק יכלה לחזור ולהיות שוב ילדה קטנה חסרת דאגות. בשעות הערב המוקדמות ,הולבשה בשמלה לבנה יפהפייה ,שעברה אצלם מדור לדור ,סבתה ,אמה ואחיותיה לבשו אותה כל אחת ביום חתונתה. "נסיכה שלי .יפה שלי" אמרה אמה ודמעות של התרגשות זלגו מעיניה ,בעת שענדה על ראשה כתר עדין משובץ באבני חן ,שאותו השאילה לה חמתה .ההתרגשות סחפה גם את חנה .היא הייתה מאושרת מכל תשומת הלב שהומטרה עליה .החופה וטקס הקידושין גרמו לה לאושר .מבעד לזווית עיניה התבוננה בבעלה ,הוא היה גבר תמיר ונאה והכי חשוב תלמיד חכם ,כך נאמר לה .אחרי הטקס הם נשלחו לחדר התייחדות .בחששות חנה פסעה אחר החתן .ראשה היה סחרחר ,אם זה מהיין שלגמה תחת החופה או מזה שלא אכלה כל היום .בחדר ,היא התיישבה לצדו של החתן .שניהם שתקו ,הם היו נבוכים .שום דבר לא קרה. 17 אחרי המבוכה ,חנה מצאה את עצמה בחברותן של אמה ואחיותיה ושאר האורחות שהרעיפו עליה מלוא תשומת הלב .הן רקדו ,כרכו סביבה ,האכילו והצחיקו אותה .החתן ושאר האורחים חגגו בחדר נפרד. לבסוף הזוג הצעיר נפרד מהאורחים ופנה לחדרם שהוקצה להם בביתו של האופה. "אחכה בחוץ עד שתתלבשי" אמר דב מבלי להסתכל עליה ונשאר מחוץ לחדר. חנה התרגשה ,הייתה זו הפעם הראשונה שבעלה אמר לה משפט שלם .היא נכנסה לחדר ,המיטה הייתה מוצעת ועליה הייתה מונחת כותנת הלילה שהייתה חלק מהנדוניה שלה .בידיים רועדות פשטה את השמלה ופרשה אותה על הכסא. "מעניין את מי היא תשמש בעתיד ? אולי את אחייניתה שבקרוב תגיע לפרקה" חשבה בעת שלבשה את כותנת הלילה .הבד העדין ליטף את עורה .בהקלה הורידה את הפאה הנוכרית ,היא הציקה לה ,בגעגועים נזכרה בשערה השופע. נשמעה דפיקה על הדלת":אני יכול להיכנס"? "כן" ענתה לו בקול רפה ונכנסה למיטה ,כשהיא מכסה את עצמה. דב נכנס לחדר ,הוא הוריד את השטריימל ,הכניס אותו בזהירות לתוך הקופסא .פשט את הקפוטה ותלה אותו בארון .אחר כך כיבה את העששית .חושך השתרר בחדר ,פרט לקרני הירח שהציצו מבעד לוילונות השקופים .חנה שכבה דרוכה במיטה מחכה לבעלה בעת שהוריד את בגדיו ולבש את הפיג'מה שלו .המיטה חרקה בעת שנשכב לצידה .כך הוא שכב מספר דקות ,לבסוף שאל אותה":את ישנה"? "לא" ענתה בקול רועד. "אל תפחדי" אמר לה בקול מרגיע ,בעת שהוריד את השמיכה שכיסתה אותה ,ידיו גיששו והרימו את כתונת הלילה שלה והוא נשכב מעליה .גופה התכווץ למגעו ואז נזכרה בדברי הרבנית ופסקה את רגליה. כאב חד פילח אותה וצעקה נפלטה מפיה. "הכאבתי לך? אני מצטער" אמר דב. "זה בסדר" אמרה חנה ונשכה את פיה ,עליה להיות אישה טובה וצייתנית ,כך הורתה לה אמה. הכאב נמשך מספר דקות ,אחר כך הכל נגמר ,דב התגלגל ממנה ונשכב במרחק מה. דמעות זלגו מעיניה ,היא בכתה ללא קול .לפתע הרגישה את ידו של דב מלטפת את ראשה ,הוא התקרב אליה ונישק אותה על לחיה" .חנה'לה את אישה טובה" ,אמר. המחווה ריגש אותה ,בכייה פסק ,הלטיפה והנשיקה קירבו אותה אליו ,באותו הרגע היא הרגישה שהיא אוהבת את בעלה .היא ליטפה את טבעת הנישואין ,היא הייתה בת מזל לזכות בבעל כזה. גם דב הרגיש שהוא אוהב את הילדה – אישה שלה נישא .היו לו חששות כבדים מליל הכלולות ,זו הייתה הפעם הראשונה שהיה עם אישה והוא היה מאושר והבטיח לעצמו להיות לה בעל ראוי. גם כשעברו שנים ,מעולם לא שכח את ליל הכלולות ואת ההבטחה להיות לה בעל ראוי .הוא היה תלמיד חכם .עד להולדת אליעזר ,בנם בכורם ,הם גרו עם הוריו בביתם מעל המאפיה .אשתו עזרה לאימו לאפות לחמים ועוגות ואילו הוא בילה את ימיו בבית המדרש .לאחר מכן שכרו דירה .הדירה הייתה קטנה ,אולם היא הייתה שלהם .כעבור שנה שוב אשתו כרעה ללדת ונולד אבשלום .כעבור שנתיים נולד יוסף .אביו האופה נפטר באופן פתאומי .דב בהיותו הבכור ירש את המאפיה .אחיו ואחיותיו כולם נישאו ועזבו את הבית .רק אימו נשארה לגור שם והבית היה גדול עבורה .לכן דב ומשפחתו חזרו לגור בביתם מעל המאפיה .חנה המשיכה לעבוד במאפיה .בערב ,כשאף אחד לא ראה ,דב היה מצטרף ועוזר להתפיח את הבצק כהכנה ליום המחרת .גם הילדים עזרו .המאפיה שקקה חיים ,פרנסה לא הייתה חסרה .הילדים למדו בחדר ,היעוד שלהם היה להיות תלמידי חכמים .החיים התנהלו על מי מנוחות .רק דבר אחד הטריד את מנוחתם .אלוהים העניק להם שלשה בנים מוצלחים .הם רצו ילדים נוספים ,אך מאום לא קרה ,כמה שניסו ,חנה לא הצליחה להיכנס להריון .עברו עשר שנים מאז לידתו של יוסף ,וכמה שדב התפלל: "אלוהים אני מודה לך על כל הטוב שהענקת לי .אישה טובה ,ילדים מוצלחים ,בריאות ,פרנסה .יש לי רק בקשה אחת ,ילד נוסף שייהנה מכל הטוב שהענקת לי". התפילות לא עזרו .חנה נשארה עקרה .כאב לו לראותה מביטה בכאב באחיותיה שהמשיכו להרות .לגדולה היו עשרה ילדים ,לשניה שניים עשר ילדים ולשלישית שמונה ילדים ולאחותה הצעירה שנישאה לפני חמש שנים היו כבר ארבעה ילדים ורק היא נשארה בעקרותה .מה גם שמצבם הכספי אפשר לגדל שניים עשר ילדים .הוא לא ביקש כל כך הרבה ילדים .אחיותיה נראו זקנות ועייפות מלגדל כל כך הרבה ילדים ואילו חנה אותות הגיל לא נתנו בה .גזרתה נשארה מושלמת ,עור פניה חלק .אבל לפחות ילד אחד נוסף היה גורם להם אושר רב .הוא פנה לרב לעזרה .התפלל תפילות מיוחדות ,תרם לצדקה ,הטמין כל מיני קמעות ,אך שום דבר לא עזר. יום אחד כשבניו עזרו לו לאבק את ספרי הקודש. 18 יוסף שאל" :אבא מה זה הספר הזה"? דב הרים את ראשו וראה את בנו מחזיק את הספר שקיבל במתנה לאירוסיו .היה זה ספר תנ"ך מהודר שמישהו השאיר בבית העבוט וחמו רכש אותו למענו .כשדב עלעל בספר הוא ראה שיש בו מספר שגיאות, היה זה ספר פסול .בתחילה התכוון למסור אותו לגריסה ,אולם היה בספר הזה משהו שלא נתן לו לעשות זאת ובמקום זה החביאו מאחורי הספרים .כעת הספר הזה נח בידיו של בנו. דב משך את הספר מידיו ,אסור שבנו יקרא בו" .זהו ספר פסול .אסור לך לקרוא בו" אמר ולא יסף. בערב שנתו נדדה.הוא ניגש לארון והוציא את הספר מהמחבוא .פתח אותו באופן אקראי ,היה זה בשמואל א' והחל לקרוא "ויהי איש אחד מן הרמתים צופים מהר אפרים ושמו אלקנה ....ולו שתי נשים שם אחת חנה ושם השניה פננה ויהיה לפננה ילדים ולחנה אין ילדים "....הוא הרגיש שהספר מדבר אליו ,הספר דיבר על חנה אשתו – שלפתע הפכה לעקרה ,אולי חס ושלום משהו עשה להם עין הרע שלא יהיה להם ילדים נוספים .חנה מהתנ"ך התפללה לאלוהים ללא קול .עלי הכהן חשב אותה לשיכורה והיא ענתה שלא שתתה יין אלא שהיא שפכה את ליבה לפני אלוהים שהיא עקרה .עלי אמר "...לכי לשלום ואלהי ישראל יתן את-שלתך אשר שאלת מעמו". התרגשות אחזה בדב .הוא הרגיש כאילו שעלי הכהן דיבר אליו מתוך הספר .הוא סגר את הספר ,נישק אותו והחזירו למקום ,אחר כך ניגש למיטה ,העיר את אשתו ואמר לה":אלוהים שמע לתפילותיי" ובא אליה .בבקר אמר לה" :הבן שיולד לנו נקרא לו שמואל – כי מיהוה שאלתיו". מקץ תשעה חודשים חנה ילדה בן .היה זה ילד יפהפה ,עורו היה צח ,עיניו כחולות כעיניה של אמו ,שערו בלונדיני מתולתל .הוא נראה יותר כילדה מאשר בן .כולם התפלאו מיופיו של הילד ,הוא לא דמה כלל לאחיו שהיו כהים ובעלי שער שחור .סבתו הייתה מכסה אותו" ,פהו...פהו...שחס וחלילה לא יעשו לא עין הרע" הייתה אומרת בבהלה ותולה כל מיני קמעות .שמואל קראו לו. אמו אהבה אותו אהבה עזה ולא נתנה לאף אחד להתקרב אליו .היא התייחסה אליו כאל נסיך .אחיו קנאו בו .יום אחד כשלא השגיחה ,יוסף ,אחיו ,הפיל אותו מהמיטה שעליה שכב .מספר דקות הילד שכב ללא הכרה .אחר כך פקח את עיניו ,הוא לא בכה ,רק הביט בעיניו היוקדות בסובבים אותו .מאז אותו יום הפסיק לדבר .עיניו היו מביטות מסביב במבט אטום .הוא לא הגיב לשום גירוי .סבתו אמרה שהכל קרה בגלל עינם הצרה של האנשים",הכל זה עין הרע". כך שמואל גדל ,הוא לא ידע לא לקרוא ולא לכתוב .הוא לא בכה ולא צחק ,רק התבונן באותו המבט האטום" .הילד מפגר" אמרו השכנים. אביו הצטער שנולד" .אסור היה לי לפתוח את הספר ולבקש את הבקשה .הספר מקולל" אמר לעצמו .הוא רצה להשמידו ,אולם פחד לגעת בו .הוא השביע את בניו ,שלא יגעו בספר ושלאחר מותו ישמידו אותו. אחיו וחבריהם היו מציקים לשמואל והוא לא הגיב .הוא היה אטום לסביבה .רק אמו הגנה אליו ,היא המשיכה לאהוב אותו ,בעיניה הוא היה מלאך שירד משמים .היא הייתה מלבישה אותו בגדים יפים ,מיום ליום הוא היה יפה יותר .כשאחיו למדו בישיבה ,הוא היה עוזר לאימו במאפיה ,הוא היה מטפיח את הבצק ולש אותו .ללחמים שהוא אפה ,היה טעם שלא מן העולם הזה .שמם יצא למרחקים וטור של אנשים השתרך בפתח המאפיה .כולם רצו לרכוש את הלחמים .לראש השנה הוא אפה חלה שלא נראתה כמותה. הרב כיבד בה את הסובבים אותו ואמר" :יש לה טעם גן עדן .שמואל הוא מלאך שנשלח אלינו" .מאז אותו היום אף אחד לא הציק לא יותר .כולם כיבדו אותו ואילו קנאת אחיו בו הלכה וגברה. למשה ,אחיו של דב לאחר שמונה בנים נולדה בת בשם חוה ,עם לידתה היא יועדה לאליעזר בנו של דב. משה ,שלא כמו אחיו שירש את המאפיה ,חי חיים צנועים .הוא היה תלמיד ישיבה ועול המשפחה נפל על כתפיה של בלה אשתו .היא הייתה תופרת ובעיקר מתקנת את בגדי השכנים .פרנסה לא הייתה בשפע, אולם הם הסתדרו .מה גם שבאופן קבוע האופה היה שולח להם בסוף היום ככרות לחם וחלה שלא נרכשו. משה היה גאה מידי לקבל את הצדקה ,אולם אשתו רצתה להאכיל את ילדיה ולכן למורת רוחו הייתה לוקחת אותם .ליבה היה נצבט עליה ,לחוסר הצדק .לו רק משה היה הבכור כל האושר הזה היה שלהם .לה ולבעלה יש תשעה ילדים ,הרי זה צודק יותר שהמאפיה תהיה שלהם ,מאשר של דב שיש לו רק שלשה בנים (היה זה לפני ששמואל נולד) .כשנחתמו התנאים בין המשפחות ,בלה שמחה ,סוף כל סוף הרכוש יעבור לבתה חוה. בלה פינקה את בתה היחידה ,היא לא נתנה לה לעשות את עבודות הבית .הרי היא גדלה להיות גבירה. במקום זה כל פרוטה שחסכה הוציאה אותה על בתה ,אם זה על בגדים ,או לימודי נגינה ואפילו שילמה למורה שילמד פולנית וצרפתית .משה כעס ,בשביל מה יש לך בת ,היא צריכה לעזור לך בבית ומה פתאום היא צריכה ללמוד שפות ,לאישה יהודיה מספיק לדעת יידיש וכמה מילים בפולנית שתוכל להסתדר 19 בקניות ונגינה – בשום פנים ואופן לא!! הבת שלי לא תהיה כליזמרית .בלית ברירה היא ויתרה על נגינה – למרות שהייתה מוכשרת לכך ומה גם שהייתה מאוהבת במורה שלה. כששמואל נולד ,הוא היה ילד יפה ,שגרם לקנאה בין השכנות .אולם כשהתברר שהילד לא בסדר ושהוא לא מגיב לסביבה .חוה עיקמה את אפה ,זה לא מתאים שהוא יהיה גיסה של בתה היחידה" .זה יפגע בשידוכין של בניך" אמרה לבעלה. משה הניד את ראשו גם הוא היה מוטרד מהילד "המפגר" שכך קראו לו ,הוא ניסה לבטל את השידוך, אולם דב התנגד לכך ,פרץ סכסוך רציני בין המשפחות והנושא הובא בפני הרב ,שפסק שאין להפר הבטחות. חוה בכתה וניסתה לבטל את הנישואין ,אולם אביה התעקש ,פסיקתו של הרב היא סופית ואין לערער עליה .הנישואין נערכו כדת וכדין .בתחילה ,למורת רוחה ,הם גרו בביתם של ההורים ,מעל המאפיה .חוה לא הייתה מרוצה מהמצב ,היא לא סלחה לחמה על שהכריח אותה להינשא לבנו וזאת למרות שבמשך הזמן אהבה את בעלה .בעיקר היא לא סבלה את שמואל .כשאף לא היה רואה ,הייתה מציקה לו ומכנה אותו בכל מיני כינויי גנאי. אליעזר העריץ את אשתו ,הוא לא היה ער למעשיה וגם אם היו מספרים לו ,היה מאשים בכך את אחיו "המפגר" ,כך כינה אותו. יום אחד חנה התלוננה שהיא לא מרגישה טוב ונשכבה לנוח .למחרת לא הייתה מסוגלת לקום ממיטתה, הרופא שהוזמן לא הצליח לאבחן את מחלתה .דב שדאג לאשתו ,הזמין רופא מומחה מוורשה ,הוא ניקז את דמה ,אך המצב לא השתפר ,אלא הלך והתדרדר" .רק נס יכול לעזור לה" אמר הרופא. דב חיפש את "הנס" בבית הכנסת .הוא התפלל ונדר נדרים ,אולם שום דבר לא עזר .הוא אפילו הוציא את הספר מהמחבוא וניסה לחפש שם תרופה לאשתו ,אולם גם זה לא עזר ,אלא אפילו דרדר את המצב .בצר לו קרא לבנו ואמר לו":בני אתה בכורי ולך אני מוריש את המאפיה והבית ,אתה חייב להבטיח לי שתשמיד את הספר". אליעזר הבטיח ,הספר הילך עליו פחד ,הוא לא רצה להתקרב לספר .בעיניו הוא היה טמא. ביום שלישי חנה נפטרה .דב היה אפוף באבל עמוק .האשים את עצמו ,שאולי לא העניק מספיק לאשתו, שמעולם לא אמר לה שהוא אוהב אותה .היא הייתה חסרה לו מאוד .הוא הפסיק לאכול וירד במשקל. הצער היה רב מנשוא וכעבור פחות משנה גם הוא נפטר. הצוואה שהופקדה בידיו של הרב ,העניקה את המאפיה והבית לאליעזר .לאבשלום ויוסף שהיו נשואים וחיו מחוץ לבית ירשו כל אחד סכום כסף נכבד .בסוף הצוואה דב רשם ששמואל יהיה תחת חסותו של אליעזר שידאג לכל מחסורו. הבנים ישבו שבעה אחר אביהם ובתום השבעה אבשלום ויוסף חזרו לבתיהם .אליעזר חזר ללמוד בישיבה. שמואל נותר להיות תחת חסותו של חוה ,שביקשה לסלקו מהבית" ,האחים שלך קיבלו מספיק כסף שהם יטפלו במפגר .למה הכל נופל עלינו". אליעזר הזדהה עם אשתו ,אולם הוא לא היה יכול להפר את רצונו האחרון של אביו ומה גם שאף אחד מאחיו לא הסכים לקחת את יוסף .כך הוא נשאר בביתם. חוה סילקה אותו מחדרו" .אתה תישן במאפיה" אמרה והוסיפה "מפגר". שמואל לא הוציא אף הגה מפיו ,אף אחד לא שם לב אליו ,גם לא אחיו אליעזר כשהיה חוזר בערב מהישיבה לא התעניין בגורלו .אליעזר ואשתו עברו על חפצי ההורים ,חלק הועידו לצדקה ומה שחוה חפצה נשאר בביתם .בחרדת קודש אליעזר עבר על הספריה של אביו ,מאחורי הספרים מצא את "הספר" שאביו ביקש להשמידו .הוא פחד לגעת בו ,אשתו תפסה אותו" :מה אתה מפחד ,זה סתם ספר פסול" אמרה והחלה לקרוע את דפיו ולבסוף השליכה הכל לפח בחצר .שמואל ניקה את החצר וכשפתח את הפח הבחין בעטיפה נוצצת של ספר ובדפים המפוזרים ,הוא ליטף את אותיות הזהב שעל גבי העטיפה ,הוא הרגיש שהיא קוראת לו ומבקשת ממנו שיאסוף אותה .בזהירות אסף את הדפים המפוזרים והעטיפה ועטף אותם במטפחת של אמו ,שגם אותה חוה השליכה לפח. בלילה ,כשישב על הדרגש מול התנור החם התחיל להדביק את הדפים ,כל דף מצא את מקומו ,אחר כך החביא את הספר מתחת לקש שעליו שכב ובשעות הבקר המוקדמות נשכב לישון. "עצלן ,קום!! מפגר! קום כבר .מה אתה ישן" העיר אותו קולה של גיסתו ,שרכנה מעליו וניערה אותו. שמואל קם וניער את רסיסי השינה האחרונים ,הוא רחץ את פניו וידיו והחל את מלאכתו ,הכנת הבצק, הלישה והאפיה בתנור החם .ראשו היה טרוד במקום אחר ,בספר היפה שמצא ,הבצק לא תפח כמו שהיה צריך והלחמים יצאו קשים ועל כן זכה לקיטון של גידופים ואגרופים מגיסתו" .היום לא מגיעה לך ארוחה" אמרה והתכוונה לשיירים שהייתה משאירה לו מהאוכל שבישלה למשפחתה. 20 שמואל אפילו לא התבונן בה ,זה לא עניין אותו ,כל מעייניו היו בספר הפלאים .בערב ,כשכולם עלו על משכבם ,הוא הוציא את הספר ממחבואו ,רצה לבדוק אם הדפים נדבקו כהלכה וראה איזה פלא כל הדפים חזרו למקומם ולא נראה היה שאי פעם נקרעו ולפתע קרא נס ,שמואל התבונן באותיות וידע לקרוא אותם, הוא שמימיו לא למד לקרוא ולא דיבר .לפתע החל לקרוא בקול רם משפטים שלמים מהספר והכל היה מובן לו. בבקר הוא קם מוקדם והתפיח את הבצק והלחמים והעוגות שנאפו באותו היום זכו לשבחים רבים מצד הקונים .חוה ספרה בשקיקות את הכסף" .צדקתי ,כשהוא (התכוונה לשמואל) רוצה הוא יודע לאפות, אימו פינקה אותו ,הוא צריך שוט על מנת שיעבוד". בלילה ,שמואל פתח את הספר באופן אקראי בבראשית פרק י"ב פסוק 1וקרא בקול רם: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל-הארץ אשר אראך "...היה זה סימן עבורו שהוא חייב לעזוב את בית הוריו ,לעזוב לאן? לאן שאלוהים יוביל אותו .הוא אסף מעט בגדים שהיו לו ולקח כיכר לחם ועזב את המאפיה מבלי להביט לאחור. צעדיו של שמואל הפרו את השקט ששרר בחוץ .היה זה לילה חשוך וקר .צינה אחזה בו ,מעילו היה בלוי וקטן ממידותיו .לרגע פחד אחזו .לאן הוא הולך? הוא לא הכיר את הדרך מחוץ לכפר ומעולם לא הרחיק לכת מכפר הולדתו ובכלל כמעט ולא יצא מפתח המאפיה ,שם בילה עשרים וחמש שנותיו .הוא היסס, הפנה את מבטו לאחור ,אולי כדאי לחזור .בבהלה אחז בחוזקה בספר מנסה לשאוב ממנו כוח .לפתע חום נעים התפשט בגופו ,שוב לא היה לו קר וגם הפחד נעלם .הספר העניק לו כוח .רגליו נסעו אותו מעליהם, הרחק מביתו ,לתוך היער האפל .מרחוק נשמעו קולות מפחידים של תנים או זאבים ,הוא לא ידע להבחין ביניהם .לא פעם שמע סיפורים על אנשים שתעו ביער ולא חזרו ,כנראה שנטרפו על ידי החיות .אולם הוא ידע שהוא מוגן .הספר הגן עליו .הוא לא ידע כמה זמן הלך ,הוא לא היה עייף ,רגליו היו קלות .אור בוקר חיוור החל להתפשט ביער ואיתו ציוץ ציפורים משכימי קום .מרחוק שמע קול שקשוק מים ,הוא עזב את השביל ופנה לעבר הקול ,היה זה פלג מים .הוא התכופף לעבר המים והרווה את צימאונו .אחר כך קטף פטל מהשיחים ואכל אותם יחד עם הלחם שהיה ברשותו .עייפות נעימה נפלה עליו והוא נשכב על הארץ ונרדם. צעקות העירו אותו .הוא פקח את עיניו ,השמש עמדה במרום השמיים ,הייתה זו שעת צהריים מוקדמת. הוא שפשף את עיניו ושוב נשמעה צעקה רמה .שמואל קם במהירות והתחיל ללכת לכיוון הקול .בשביל הוא ראה עגלה הפוכה ומסביבה עדר של זאבים .קולות צעקה נשמעו מתוך העגלה .שמואל המבוהל רצה לברוח משם ,אולם רגליו כאילו מעצמם המשיכו ללכת לכיוון העגלה .כשהתקרב לשם ראה שהזאבים עסוקים בלטרוף סוס שנראה מת ועדיין היה רתום לעגלה .מתוך העגלה נשמע קול":שמע ישראל יהוה אלוהינו אדוני אחד". הזאבים הרגישו בנוכחות זרה החלו לנהום לעברו .אחד הזאבים התקרב אליו באופן מאיים .עוד צעד והוא מתנפל עליו .שמואל הרים את הספר לכיוונו וצעק בקול רם" :סורו סורו עדת מרעים כי יש בי תשי"ב עצמות די קדושה המבטלים תשי"ב עצמות דה טומאה". הזאב נעצר ,והמשיך לנהום ושמואל שוב בשלו":סורו סורו עדת מרעים."... הזאב קיפל את זנבו וביללה ברח משם .שאר הזאבים המשיכו לטרוף את הסוס המסכן. ללא פחד ומורא שמואל התקרב אליהם ושוב בקול גדול המשיך":סורו סורו עדת מרעים."... באופן פלאי ,הזאבים הרפו מטרפם .כישוף אחזם .שמואל עבר ביניהם ,אף אחד לא זז .הוא ניגש לעגלה ומבעד לסורגיה ראה איש מבוגר מחבק בחורה צעירה שהתייפחה .הוא הרגיש בכוחות מחודשים הזורמים בזרועותיו ,כוחות שאף פעם לא חש בהם .בקלות הרים את העגלה והוציא את הלכודים משם, שהתבוננו בו בתדהמה ובזאבים הקפואים במקומם. "מלאך אלוהים! התפללתי לאלוהים והוא שמע לתפילתי" אמר הגבר ביידיש בהתרגשות רבה. "אינני מלאך .אני בנו של האופה ושמי שמואל" הציג את עצמו. הזאבים ,שעדיין היו קפואים במקומם החלו לרטון. שמואל הרים את הספר למולם וצעק שוב ":סורו סורו עדת מרעים.".. הזאבים יללו עזבו את הפגר והחלו לנוס על נפשם . הגבר ובתו התבוננו בתדהמה. "מלאך אלוהים" חזר הגבר על המשפט. הגבר ששמו היה יעקב סיפר בבכי ששכניהם הפולנים חמדו את רכושם של היהודים והעלילו עליהם עלילות דם .כנופיה של חוליגנים פרצה לבתי היהודים ,רצחה כל מי שנתקל בדרכם ,את רכושם בזזו והציתו את בתיהם". 21 "אני הייתי בוורשה (סיפר יעקב בבכי) נסעתי לקנות שם בדים .אני חייט (הסביר) .כשחזרתי ראיתי את ההרס ,ואשתי (בכיו הלך וגבר) ושני בני נרצחו ,רק בתי שהתחבאה הצליחה לשרוד". כשיעקב חזר מוורשה ,חשכו עיניו ,כל שכונת היהודים בערה ,ממול עמדו שכניהם הנוצרים ,התבוננו ושתקו .הוא פילס את דרכו ,קפץ מהעגלה ורץ לביתו .הבית בער ,מתוכו שמע צעקות של בתו ,הוא פרץ פנימה והצליח להציל אותה .השאר היו מתים .במו ידיו קבר את בני משפחתו כשהוא אומר עליהם קדיש. להישאר שם לא היה יכול ,משפחתו ושכניו היהודים נרצחו ,כל רכושם נבזז ובתיהם הועלו באש .לא נותר כלום .הוא החליט לנסוע לאחיו שגר ב"ביאליסטוק". העלה את בתו על העגלה ,עלה בעצמו ,הניף את השוט ועזב את הכפר ,הם נכנסו לתוך היער ,מעמיקים פנימה הרחק ממראות הזוועה .כך רכבו מספר שעות ,עם הפסקות קצרות לתת מנוחה לסוס. הדרך הייתה ארוכה ולסוס המסכן המנוחה לא הספיקה והוא צנח באמצע השביל .לפתע מכל עבר זינקו לעברו זאבים רעבים ,שהחלו לטרוף את הסוס בעודו חי .למזלם העגלה שהתהפכה הפכה להם למקלט. אולם הם ידעו שברגע שהזאבים יסיימו לטרוף את הסוס הם יפנו לעברם .יעקב החל להתפלל" :שמע ישראל "..וביקש את עזרתו של אלוהים. "אלוהים שלח אותך .איש צדיק" ,אמר יעקב. הם הצטרפו לשמואל והמשיכו רגלי .הייתה זו דרך ארוכה לעיירה הקרובה ,אולם שוב הם לא פחדו, הייתה להם אמונה באל ובשמואל שליחו ,כך הם חשבו .האוכל נגמר זה מכבר ומידי פעם עצרו בצידי הדרך אכלו פטל ואוכמניות ולגמו את מימי הנהר שזרם לא הרחק משם .כשהלילה קרב יעקב הצליח להבעיר אש והם נשכבו מסביבה .האוכל המועט שאכלו לא הספיק להשביע את רעבונם ,אולם האמונה הייתה זו שהחזיקה אותם .קרני שמש חמות העירו אותם והם עודדו אותם להמשיך בדרכם .הם לא היו רגילים להליכות מרובות ורגליהם התמלאו ביבלות ,הם היו מותשים ורעבים ועדיין לא ראו שום ישוב. כל אחד מהם נזכר במיטתו החמה ובארוחה שאכלו .בקצה השביל הגיעו לפרשת דרכים ,השביל התפצל לשלשה שבילים ,להיכן לפנות? הם היו אובדי עצות .בצר לו שמואל הוציא את "הספר" מהעטיפה שלה, הרים אותו וביקש "הנחנו את הדרך". כבמעטה קסם ה"ספר" החל לזוז שמאלה. "שמאלה" צעק שמואל. שמאלה ,היה הרחק מפלג המים .שמואל לא היסס ,פנו שמאלה לפי הנחיית ה"ספר" ,היה זה כעין עמוד האש. שיחי הפטל נעלמו ,הם היו הרחק מהנחל שסיפק להם מים .רעבים וצמאים ועל סף כוחם הנפשי והפיזי. שקט שרר במקום ,לפתע שמעו מרחוק קולות ירי .הם נעצרו בבהלה ,אחר כך פנו בזהירות לכיוון משם נשמע הקולות .על השביל ממולם הופיעו שני ציידים .שהתבוננו בהם במבט מוזר .יעקב פנה אליהם בפולנית ואמר שהם הלכו לאיבוד ביער ,הם צמאים ורעבים ואולי יש להם מים מיותרים .אחד הציידים הוציא מימיה ונתן להם ,הוא הציע להם להתחלק באוכל שלו .הם היססו ,הרי אי אפשר לקחת אוכל מגוי. שמואל הוציא את הספר ,אמר ברכת המזון. יעקב לקח חתיכת לחם ,נישק אותו ואמר "המוציא לחם ".... הם אכלו לחם ומעט ירקות .שמואל נגס בגבינה" .זה בסדר אתם יכולים לאכול". יעקב ובתו הצטרפו לארוחה. הפולני סיפר להם שהכפר הקרוב נמצא כחמישה קילומטרים משם והראה את הכיוון .הם נפרדו ממנו בחביבות ובהוקרת תודה ופנו לכיוון שהורה להם. מאוששים מעט המשיכו את דרכם .עצי היער הלכו והתדלדלו ,הם החישו את צעדיהם .למולם ראו שלט ,יעקב קרא בקול רם "מלקיניה". בחשש מה נעמדו ליד השלט ,האם להמשיך? מי גר שם? ומה מחכה להם שם? יעקב נזכר באשתו ובבניו שנרצחו .בשכניו שנטבחו ,בשריפה .הכל חזר אליו .הוא חיבק את בתו .דמעות זלגו מעיניו רק היא נותרה לו מכל משפחתו .הוא לא רצה לאבד גם אותה. שמואל אחז בחזקה בספר והמשיך ללכת ויעקב ובתו נגררו אחריו. היה זה בשעות הצהריים כשראשוני הבקתות נגלו בפניהם .ריחות של מרק וכרוב מבושל קידמו את פניהם .יעקב צנח ליד אחד הבתים ,לא היה יכול להמשיך עוד .העייפות הכריע אותו .בתו המבוהלת ניגשה לדלת ודפקה עליה .הדלת נפתחה ובפתח עמדה אישה כשמטפחת מכסה את ראשה .היא התבוננה בתימהון באורחים הבלתי קרואים. שמואל פנה אליה באידיש והיא הנהנה בראשה .כן ,גם הם יהודים. לראשונה מזה ימים רבים הם זכו לארוחה חמה .מרק כרוב וכיסונים ממולאים בבשר. 22 במהירה ,השמועה על בואם עברה בעיירה בבתי התושבים .בשעות הערב היהודים התאספו בבית הכנסת ויעקב סיפר להם את הזוועות – רצח היהודים ביניהם בני משפחתו. "הם לא חסו על אף אחד ,גם לא על עוללים וזקנים ,את כולם רצחו על לא עוול בכפם ,רק בגלל היותם יהודים ואחר כך בזזו ושרפו את בתינו .רק בתי הצליחה איך שהוא להסתתר מפניהם .היא ראתה את אמה ואחיה נרצחים ,את הבית נבזז ומעולה באש ואם לא הייתי מגיע בזמן הייתה נשרפת בתוכו" בכה יעקב. שקט השתרר באולם ואחר כך בליל של קולות: "היכן הייתה המשטרה"? "מה עם השכנים הנוצרים – אף אחד לא עצר אותם". ועוד ועוד. קולו של הרב עצר אותם. "יהודים אנחנו צריכים להתכונן לגרוע מכל .גל של אנטישמיות עובר בפולין .הפוגרומים הולכים ומתרבים .זה קרה בעוד מקומות .גם גיסי נרצח בלבוב ,הוא נפל על קדוש השם .אנחנו צריכים להתפלל לאלוהים שיבטל את רוע הגזרה" .אמר והחל להתפלל. "איפה היה אלוהים כשבני משפחתו נרצחו" צעק מישהו סקפטי מהקהל. הקהל החל להתלהם .הקולות הלכו וגברו איש נגד רעהו .הרב ניסה להשתיקם אך לשב .המחנות התחלקו בין אלה המאמינים שרק מידי האלוהים תבוא הישועה ובין קומץ מפקפקים ,שהיו קולניים במיוחד. לפתע קם שמואל ,הרים את "הספר" וצעק בקול רם: "יהודים! שה...שה ...שנאת חינם הביאה לחורבן בית המקדש ולגלות .אל לנו לשנוא האחד את רעהו, כולנו יהודים .עלינו להתאחד נגד הצורר שקם להרגנו". שקט השתרר בבית הכנסת ,מילותיו של שמואל ו"הספר" אותו החזיק בידיו ,נראו בעיניהם כמו לוחות הברית בידיו של משה בעת שירד מהר סיני. האנשים נרגעו ,פרץ הכעס והשנאה נעלם .הרב לחץ את ידו שמואל והודה לו. "אלוהים שלח אותך" אמר. לפתע קם יעקב ואמר":שמואל הוא שליח האלוהים .במו עיניי ראיתיו מגרש את הזאבים .הוא הציל את חיי וחיי בתי" .הוא חזר על סיפורו .רחש של התפעלות עבר בקהל .כולם הסתכלו בספר בחרדת קודש. הסקפטי עדיין מיאן להאמין והציע ששמואל ילך למושל וישכנע אותו לשלוח חיילים שיגנו עליהם. יעקב היה בטוח ששמואל יכול לשכנע את המושל ,הוא הציע שיצטרף לשמואל על מנת לשמש לו מתורגמן. מאחור י הפרגוד בעזרת הנשים עבר רחש של התפעלות ,הן נעמדו והציצו מבעד לפתחים ב"שליח האל" כך כינו אותו .במיוחד הציצה בו פייגלה בתו של הרב ,עיניה סרקו אותו מכף רגל ועד ראש ,מבט שלא נאה לעלמה צעירה וחסודה .כשאימה ראתה זאת ,היא אחזה בידה והושיבה אותה על הספסל. "תתביישי לך שכחת שאת מאורסת" לחשה לה. סומק כיסה את לחייה של פייגלה .לרגע שכחה שהיא מאורסת לאברהם בנו של הגבאי .מה הייתה נותנת לו יכלה לחזור ולהיות חופשייה .היא הייתה מאוהבת בבחור שנראה כמו מלאך ולא בארוסה ,אליו לא הרגישה מאומה ואפילו איזו שהיא דחייה .אמה הבטיחה לה שזה יעבור ושעם הזמן תלמד לאהוב אותו ושזה השידוך הכי טוב .גם תלמיד חכם והוריו בעלי אמצעים. "לא תצטרכי לעבוד קשה .רק לגדל את ילדיכם". אביה הזמין את שמואל להתארח בביתם ואחיה יוסף פינה לו את חדרו .בארוחת הערב פגשה לראשונה את שמואל .מבט אחד בו גרם לה להתרגשות רבה .הוא לא דמה לארוסה – גוץ בעל כרס .הוא היה הבחור הכי יפה שראתה מאודה .הייתה זו אהבה ממבט ראשון .היא לא רצתה להינשא לארוסה ,המחשבה שהוא יגע בה גרמה לה לבחילה .גופה זעק לשמואל ,רק אותו רצתה. בעת שהגישה את הלפתן לשלוחן ,ידה נגעה בידו .היא הרגישה כאילו זרם חשמלי עובר בה .שמואל הופתע ,מעולם לא הרגיש נגיעה של בחורה .בזוית עיניו התבונן בה ,בסומק שכיסה את פניה .ליד השולחן אף אחד לא הבחין בנעשה ,כולם היו שקועים באוכל .מבטו התעכב שניה יותר מדי על פניה ובחשש מה התבונן לצדדים שמא מישהו שומע את פעימות ליבו. י וסף פנה אליו בשאלה הלכתית ושמואל שמח על ההפרעה .כל אותו הערב הם לא הביטו האחד בשני. אולם הזרע נזרע .שנתם של הנאהבים נדדה ,כל אחד חשב על השני. למחרת התארגנה קבוצה לנסוע לעיר המחוז לובלין על מנת לבקש הגנה משטרתית מהנציב .בראש הקבוצה עמד הרב .הוא ביקש מיעקב ושמואל שיצטרפו אליהם .המרחק לשם לא היה רב ,אולם הדרכים לא היו בטוחות ליהודים. 23 נשות הכפר נפרדו בחששות מבעליהן ,שמא לא יראו אותן עוד .רק לשמואל רווח .אלוהים זימן לו מילוט הרחק מפייגלה .היא הייתה אסורה עליו ,מאורסת לאחר ועמדה להינשא בקרוב .לראשונה בחייו הרגיש שהוא לא שולט ברגשותיו .זו הייתה הפעם הראשונה שבה התאהב וחס וחלילה מלהזכיר את המילה – היא עוררה אותו מבחינה מינית .הוא לא היה בטוח שיוכל לשלוט ביצרו .גם להינשא עדיין לא היה מוכן. לכן שמח להתרחק משם. הרבנית אספה מהנשים תכשיטים לשחד את הנציב .הרב ואיתו שלשה מנכבדי הישוב היהודי אליהם הצטרפו שמואל ויעקב יצאו לדרך .הם החליטו שהדרך הכי בטוחה להגיע ללובלין היא דרך היער, שאומנם האריך את הדרך ,אולם זה היה בטוח יותר מלהסתובב בכפרים שבצידי הדרך ,על מנת לא למשוך תשומת לב. היום הראשון עבר עליהם בשקט ובשלווה ,הם לא פגשו אף נפש חיה ,היה זה כאילו היער התרוקן מיושביו .פרט לציוץ ציפורים לא נשמע אף רחש .החששות הלכו ונמוגו .בשעות הערב המוקדמות הם התפללו תפילת ערבית .הרב קרא בקול גדול":ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר בדברו מעריב ערבים "...ואליו הצטרפו השאר. שמואל אחז בחזקה ב"ספר" והתפלל עם כולם ובליבו הייתה תפילה נוספת שאלוהים ירכך את ליבו של הנציב שישלח שוטרים להגן על היהודים. יעקב התפלל בבטחה הוא היה בטוח ששמואל בתור נציגו של אלוהים יגרום לנציב לעזור להם וצער רב מילא אותו ,שהוא לא נשלח קודם להציל את אשתו ובניו. הרב ושני המכובדים האחרים התפללו באדיקות ,אולם ליבם היה מלא חששות מהפגישה עם הנציב ,שהיה ידוע באכזריותו במיוחד ליהודים ,הם חששו להיפגש איתו פנים אל פנים ,אולם לא הייתה להם ברירה אחרת .אנשי הישוב מינו אותם כנציגם והם חייבים להתחנן על נפשם שיעזור להגן על משפחותיהם. "מה אשמה בתי שעומדת להינשא" בכה הרב ללא קול" .אנא אלוהים עזור לי לחתן אותה ושלא יארע לה כל רע". לאחר ארוחה קלה הם נשכבו למרגלות העגלה ,איש איש ומחשבותיו וחששותיו. קרני שמש חמימות העירו אותם .לאחר תפילת שחרית המשיכו בדרכם .גם הבקר היה שקט ולא נראה איש" .לאן נעלמו כל האנשים"? תהה אחד המכובדים ,שהכיר היטב את דרכי היער וזו הפעם הראשונה שלא פגש אף אחד ביער .לא צייד ולא מלקטי פטריות ופרות יער" .לאן נעלמו כולם"? בחששות כבדים המשיכו את דרכם .כל אחד נזכר בבני משפחתו ופחד תקפם שמא לא יזכו לראותם שנית .הרב חשב על בתו שעומדת להינשא ומי יודעת אם יזכה להיות בחופתה ,הוא הצטער על שהתפתה לארגן את הנסיעה .הוא הסתכל בבני עדתו שנראו אף הם מבוהלים .הקצב שהשאיר בכפר את אשתו ועשרת ילדיו ,מי יפרנס אותם אם יקרה לו דבר ומה יהיה על משפחתו של הגבאי? והחנווני שאף הוא הצטרף למסע? מי ימכור בחנות? אשתו החולה? או ילדיו הקטנים? מה בקשר למשפחתו ,ילדיו כבר גדולים ,אך מה יהיה על אשתו? היא לא בריאה כל כך ,מה יהיה איתה? ויעקב – שהשאיר את בתו בביתם ,לא מספיק היא עברה? גם לאבד את האבא – היא לא תוכל לעמוד בזה. כך הוא הפליג במחשבותיו ,ולרגע חשב לעצור את העגלה ולבקש מהעגלון להחזיר אותם אחורה לביתם. השקט ביער נראה לו חשוד .הוא נזכר בסיפורים על הנציב ,על אכזריותו ,מה איכפת לו מהיהודים ,הוא עוד מסוגל לתת הוראה להרוג את כולם. איזו צרה הוא עומד להנחית על בני עדתו. פיו כבר נפתח לתת את ההוראה לחזור על פעמיהם ,כשלפתע שמע את קולו של שמואל. "אנחנו ממשיכים ,אלוהים עמנו". לנגד עיניו התגלה מחזה שלעולם לא ישכח .שמואל נעמד בעגלה בידיו החזיק את ה"ספר" –ספר התורה שזרח ככדור אש ,היה זה כמעשה משה במדבר שירד מהר סיני ובידיו החזיק את לוחות הברית. "אלוהים שלח אותו ,הוא מלאך יה' " חשב הרב וקצב ליבו הלם בחוזקה. הם רכבו קרבת דרך נוספת ,לפתע השקט הופר ,מרחוק נשמע צלצול של פעמוני כנסיה .תחילה זה נשמע בקול עמום ,ככל שהם המשיכו בדרכם ,הקול הלך וגבר ,הקול הלך והתעצם .האנשים בעגלה החליפו ביניהם מבטים מבוהלים. ראשוני הבקתות נגלו לעיניהם ושלט שעליו כתוב" :ברוכים הבאים ללובלין". העגלון הניף את השוט והסוסים הגבירו את מהירות דהירתם .הם נכנסו לתוך העיירה .הכביש היה ריק וכך הרחובות .הבתים סגורים ומסוגרים .הרעש היחיד היה קול פעמוני הכנסיה .צמרמורת עברה בגבו של הרב .מי יודע מה מחכה להם בעיר הרפאים .הם עברו על פי רחובות ובתים והתקרבו לעבר הכנסיה. 24 לפתע הדלת נפתחה ומתוכה יצא פרץ של המון .כשהם הבחינו בעגלה וביהודים בתוכה הם עטו לעברם בצעקות "ז'ידים " (יהודים בפולנית) .עיניהם רושפות אש וידיהם מונפים באוויר" :ז'ידים". "להרוג את הז'ידים". העגלון המבוהל ניסה להפנות את העגלה לאחור .אולם ההמון המשולהב עט וטלטל את העגלה .הסוסים המבוהלים צהלו וניסו נואשות להשתחרר מהעגלה .היהודים ניסו להסתתר בתוך העגלה ,אולם ההמון המשולהב משך אותם בכח .השוטר שהיה בתוך ההמון הוציא את אקדחו וירה בסוסים ואילו את היהודים משכו לכיוון הכנסייה. "להרוג את הז'ידים" המשיך ההמון המשולהב לצעוק ,תוך כדי בעיטות ביהודים. הרב קרא בקול" :שמע ישראל" הוא ראה בעיני רוחו את מותו ומות חבריו למסע ,למה הוא התפתה לצאת למסע? דם חבריו יהיה על ידיו!! הוא המשיך לקרוא "שמע ישראל ה' הוא אחד."... החנווני בכה וחשב על אשתו החולה שאותה לא יראה שנית .הקצב חשב על אשתו ועשרת ילדיו ,מה יהיה איתם? והגבאי רעד בכל חלקי גופו ,עינו הייתה נפחה מהאגרוף שספג. הם נגררו לכיוון הכנסייה .בגדיהם נקרעו והתלכלכו ,כובעיהם וכיפותיהם הושחתו ,ולולא השוטר ,היה נעשה בהם לינץ .היחיד שהלך בגב זקוף היה שמואל ,הוא החזיק בחוזקה ב"ספר" ,שזרח באור חזק ופילס את דרכו בין ההמון המשולהב .אנשים שניסו למשוך ממנו את ה"ספר" ,נכוו בידם ונגרם להם כאב רב .הם עקבו אחריו במרחק מה ,פוחדים להתקרב אליו. כולם נדחפו לתוך הכנסיה .היהודים הופלו למרגלות המזבח שעליו עמד כומר המחוז ,שקודם לכן נאם נאום משולהב נגד היהודים. "הכופרים היהודים אשמים במגפה שפקדה את עירינו ולמות יקירינו". מגפה איומה השתוללה בעיר ,היא פגעה כמעט בכל בית .חולים גססו במיטותיהם .היחידים שלא נפגעו היו יהודים .הנוצרים האשימו שהיהודים בכשפיהם הביאו עליהם את המגיפה .עובדה היא שהיא לא פגעה ביהודים .הם לא הבינו שהשמירה על מנהגי כשרות ,נטילת ידיים וכו' הם אלה ששמרו עליהם מפני המגיפה. הם הבריחו את היהודים מהעיר ומי שלא הצליח לברוח נהרג ,הפוגרומים והאשמות פשטו באזור כשדה קוצים ,מאות יהודים נרצחו בדם קר. כעת קרה הנורא מכל ,בנו הבכור של המושל נפל למשכב ,כולם הגיעו להתפלל יחד עם המושל לשלום בנו ולביטול רוע הגזרה .הכומר שילהב את ההמונים נגד היהודים וכעת נפלה בידיהם הזדמנות פז להתנקם ביהודים. אחד הבריונים הוציא סכין מכיסו הוא הניף אותה לעבר ראשו של יעקב ,הסכין פספסה במעט והותירה אחריה חתך בראשו של יעקב והדם החל לטפטף על הרצפה .למראה הדם הכומר נבהל" ,אסור לחלל את המקום הקדוש הזה" צעק ועצר את ידו של הבריון ,שהייתה מונפת שנית והפעם לעבר צווארו של יעקב. "תתנצרו ותנצלו" פנה הכומר ליהודים המפוחדים. "תתנצרו"! צעקו ההמונים המשולהבים. "תתנצרו". היהודים המפוחדים הביטו איש ברעהו ,המוות נראה קרוב מתמיד ,אולם להתנצר? זה היה מפחיד יותר ממוות .הפחד מעונשו של אלוהים!!! "יהודים חזקו ואמצו" צעק הרב בשארית כוחותיו והמשיך להתפלל "שמע ישראל". יעקב שהיה הכי קרוב לסכין המאיימת ,ידע שסופו קרוב ,בקרוב הוא יתאחד עם שאר משפחתו שנרצחה בידי המרצחים ,אולם מה יהיה עם בתו? מי יטפל בה? דמעות נקוו בעיניו. כמוצא אחרון נפל למרגלותיו של המושל ,שכל העת כרע ברך לפני המזבח והתפלל. "אדוני המושל שליח האלוהים (הצביע לכיוונו של שמואל) ירפא את בנך". כולם הפנו את מבטם לכיוונו של שמואל ,שהמשיך להחזיק ב"ספר" והתפלל בשקט לאלוהיו שיציל אותם ממוות .ה"ספר" זרח באור יקרות ולפתע החלו לצאת ממנו אותיות זהב ובהם נכתב "וחמלתי על עמו ישראל". ההמון אחוז הפחד ,הרפה מהיהודים ונפל על ברכיו ,הם הביטו משתאים על המראה שהתגלה בפניהם. "אלוהים שלח אותו ...הוא שליח האלוהים" אמר יעקב. המושל ניגש לשמואל" :אתה יכול לרפא את בני"? שמואל לא ענה ובעיניים עצומות המשיך להתפלל. "אנא רפא את בני" התחנן המושל ותפס את ידו של שמואל ,כשהוא מושך אותו לכיוון ביתו . 25 "החיים והמוות בידי אלוהים" אמר שמואל והלך עם המושל ,כשההמון מלווה אותם. ביתו של ה מושל נבדל משאר הבתים הוא היה המפואר ביניהם .הוא היה בנוי מאבן ולא מעץ כרוב בתי האיכרים .חומה גבוהה הקיפה אותו .שמואל היה שקוע בתפילה ולא הבחין ביופיו של הגן המטופח ולא בשטיחים היקרים אשר כיסו את הרצפה .בקומה השניה שכב בחדרו בתוך מיטת אפריון בנו של המושל. ל מרגלות המיטה התייפחה אמו ואחיותיו .הוא שכב חיוור ומחוסר הכרה .הרופא ניגב את פניו ,הוא התבונן בו בחוסר ישע ,לעזור הוא לא היה יכול .בחדר הורגשה נוכחותו של מלאך המוות .הכומר הצטלב והמשיך להתפלל לעילוי נשמתו. שמואל ניגש למיטה והניח את ה"ספר" מעל ראשו של החולה ואמר: "רפאני ה' וארפא הושיעני ואושעה " "...ה' רפא את בן העמלק הזה והושעתה את עמך ישראל". לפתע ה"ספר" נשמט מידיו של שמואל הוא נהפך לכדור אש ומתוכו יצאו אותיות זהב והתפזרו בחדר . שלש אותיות החלו לרדת לכיוון החולה ,הן נדבקו לראשו ויצרו את המילה" :רפא". הנוכחים בחדר התבוננו בתימהון במחזה המרהיב .לפתע החולה פקח את עיניו ואמר":אני צמא". המושל נפל על ברכיו לפני שמואל ונישק את ידיו: "שליח האלוהים". לא היה ספק ,קרה נס .אלוהים בעזרת שליחו שמואל גירש את מלאך המוות והביא ישועה לבנו של המושל .ה"ספר" חזר לידיו של שמואל ,הוא נראה כחדש כאילו מעולם לא בער. המושל המטיר מתנות יקרות על שמואל והציע לו להישאר בלובלין ,אולם שמואל סירב .למרות כל הפיתויים הוא העדיף לחזור עם היהודים לכפרם .הוא לא הרגיש בנוח בין הגויים .הוא היה שונה מהם אם זה בלבוש ובהתנהגות והכי חשוב בדת וכמובן להישאר בין אלה שדם היהודים היה על ידיהם ושעמדו לעשות בהם לינץ ,לא בא בחשבון וכמה שיהיו נחמדים אליו ,הדם לא ישכח. המושל שינה את הגישה וניסה לשכנע את הרב וחבורתו לבוא ולהשתקע בלובלין ,אולם גם זה נדחה על הסף .לבסוף הוא הרים ידיים ושלח אותם לדרכם כשמשר של חיילים מלווה אותם ודואג שלא יארע להם כל רב .הוא גם הוציא צו האוסר לפגוע ביהודים בכל המחוז. לשמואל הייתה סיבה נוספת נסתרת שמשכה אותו למלקיניה ,הייתה זו פייגלה בתו של הרב .הוא היה בטוח שכעת הרב לא יסרב לתת אותה לו לאישה .הוא רק רצה לוודא שהיא אוהבת אותו. ב בואם למלקיניה יצאו התושבים וקיבלו אותם בשמחה גדולה ובמיוחד את שמואל שנישא על כתפי הגברים עד לביתו של הרב ,שהציע לו להישאר ולגור בביתו "כבן תהיה לי" אמר. שמואל כמובן שהסכים וכי לאן היה לו ללכת? לחזור לכפר הולדתו ולאחיו וגיסתו ולהמשיך ולספוג מהם עלבונות .לא למטרה זו הוא עזב את ביתו. בבית הרב חיכתה לו פייגלה .כל הימים שבהם הם נעדרו ,היא התפללה לשלום אביה ולשלומו של שמואל .כשארוסה בא לבקרה היא סירבה לראותו בטוענה שהיא חולה .היא לא הייתה מסוגלת להסתכל עליו .כל מעייניה היו שמואל .בלילה הייתה נרדמת עם זיכרון מראהו ומתעוררת במחשבה עליו.כל הימים בהם נעדרו ,הפסיקה לאכול ופרט לשתיה לא בא דבר אל פיה .פניה כחשו .אמה דאגה לה ,אולם אי אפשר היה להכריח אותה לאכול ,היא אמרה":אין לי תאבון" .כששמעה שהם באים ,עזבה את הכל ורצה לקראתם .כשראתה את שמואל עיניה התמלאו בדמעות .היא רצתה ליפול אל בין זרועותיו ,אולם ברגע האחרון עצרה ,זה לא היה מקובל ,גם לא בין בני זוג נשוי ובמקום זה פנתה לאביה וחיבקה אותו .בהתחלה קצת נרתע ,גם הוא לא היה רגיל לפרץ של רגשות מילדיו ובמיוחד לא מבת בוגרת שעומדת עוד מעט להיות לאשה. במקום זה שאל":מה שלום אמך"? בעודה מנסה לענות ,יצאו לקראתם גם אמה ושאר אחיה .נהייתה מהומה רבתית ,כל אחד דיבר וקולו התגבר על אחיו .עד שאמם עצרה אותם":די אתם לא רואים שאבא עייף". ניפגש אחר כך אמר הרב וכשהוא מחבק את שמואל נכנס לביתו. "הבאתי לך בן נוסף" אמר לאשתו. אשתו הסתכלה בהערצה על ש מואל ,בטרם בואם השמועה שהוא הציל את היהודים עשתה לה כנפיים. בזכותו הם חיים. פייגלה חיכתה להזדמנות להיוותר לבדה עם שמואל ,היא רצתה להודיע לו על אהבתה .הרבה זמן לא היה לה ,בחודש הבא עמדה להיערך חתונתה והיא לא רצתה בכך .רק שמואל יכול היה להצילה. בשעות הצהריים ,לאחר שוך ההתרגשות .השתרר שקט בבית וכולם הלכו לנוח .פייגלה חמקה בשקט לחדרו של שמואל .הוא הופתע וגם שמח .היא ניגשה אליו ובקול רוטט עזרה אומץ ואמרה: 26 שמואל! אני אוהבת אותך". שמואל הרגיש כחולם ,נשוא אהבתו אוהבת אותו .הוא קפץ מהמיטה ,ניגש אליה וחיבק אותה .זו הייתה פעם ראשונה שבא נגע באישה (פרט כמובן לאימו) .כל חושיו התעוררו ,הוא הריח את ריח סבון הרחצה שבה התרחצה ,שהתערבב עם ריח גופה .הוא הניח את ראשו על ראשה .פיו ליטף את תלתליה .הוא חש כטובע ,פיו המשיך במורד פניה עד לפיה .הוא נשק לה נשיקה קלילה ואחר כך יצרו שהתעורר ,גרם לפיו להמשי ך בנשיקה יוקדת .פייגלה נאנחה ,היא הייתה שבויה באהבה ושכחה את הוריה ואת החינוך הקפדן שקיבלה .היא לא רצתה להינתק ממנו .כל גופה ארג לגופו .שמואל הרגיש שהוא נמצא בתוך חלום ,חלום של אהבה ולבסוף באי רצון התנתקה ממנו .אסור שמישהו יראה אותם כך. "אנחנו נינשא .אבקש את ידיך מאביך". "אבל אבא לא יסכים ,אני מאורסת לאברהם" אמרה. "הוא לא יוכל לסרב לי ,אחרי שהצלתי את כולם ממוות בטוח .אני בטוח שלא יסרב לי" ענה לה. בשעה שבע הוגשה ארוחת ערב .שמואל חיכה בקוצר רוח לסיום הארוחה .מרק הקרופניק שכל כך אהב ב קושי החליק בגרונו .הוא שחזר בראשו את השיחה עם הרב .את הבקשה שלו להינשא לפייגלה .מה אם הרב יסרב לו? לא יכול להיות! הרב מעריץ אותו ,הוא חייב לשכנע אותו להסכים לשידוך .הוא הרבה יותר טוב מאברהם ,בנו של הגבאי .מי בכלל יכול להשוות ביניהם .כך עברו מחשבות טורדניות בראשו. מיד לאחר הארוחה ביקש לשוחח עם הרב. הרב ביקש מבני משפחתו לצאת מהחדר ובמאור פנים חיכה למוצא פיו של שמואל. שמואל נאנח ,נשם נשימה עמוקה ואמר "אני מבקש את ידה של בתך פייגלה". הרב החוויר" .פייגלה מאורסת .אתה לא יכול לבקש את ידה ,כל בת אחרת אשמח לתת לך ,רק אל תבקש את ידה של פייגלה .זה אסור". "אבל היא לא אוהבת אותו .היא אוהבת אותי" התעקש שמואל. "אוהבת? מה היא יודעת על אהבה" הרב הרים אל קולו. "הנישואין נקבעים משמים" .ידו של הרב דפקה בחזקה על השולחן ובכלל ממתי היא אוהבת את שמואל? מבטו חקר את שמואל" .אוי לבושה! האם נעשה כאן מעשה נבלה ושמואל פיתה את בתו"? "אין לך מה לדאוג בתך טהורה .האהבה שלנו טהורה". הרב עמד בסירובו ,למרות שאולי שמואל שליח האלוהים ,הוא לא יפר את ההבטחה לנישואי בתו עם אברהם .הבטחה אסור להפר. שמואל רעד בכל גופו ,הוא הושפל ,הרב סירב להשיא לו את בתו .כל אותו הלילה התהפך במיטתו ,הוא הרגיש כאב של אבדון .המחשבה שמישהו אחר יגע באהובתו הכאיב לו מאוד .הוא רצה לקחת את פייגלה ולברוח משם .הרחק מאביה והרחק מאותה העיירה" .כפויי טובה" הוא הציל אותם ממוות וכך הם גומלים לו .בבקר הרגיש כעס ,שהלך והתעצם ואיתו גמלה בו ההחלטה שהוא ישאל את "הספר" מה לעשות? השכם בבקר שמואל יצא החוצה כשהוא מחזיק את ה"ספר" הוא פנה לעבר היער .היה זה בקר אביבי, קרני שמש הציצו מבעד לענפי העצים .קולות של ציפורים מעירי קום העירו את היער .שמואל התיישב על האבן ופתח את ה"ספר" .הספר נפתח באופן אקראי בשמואל ב' פרק יא' "ויהי לעת הערב ויקם דוד מעל משכבו ויתהלך על גג הבית "..היה זה הסיפור שבו חמד דוד המלך את בת שבע אשת אוריה החיתי. שמואל הרגיש שזה הסימן שלו הוא קיווה ,אם לדוד המלך היה מותר להתאהב באשת איש ,הרי שגם לו, שהוא שליח האלוהים ,מותר להתאהב באישה שנאסרה עליו על ידי אביה ,ומה גם שהיא עדיין לא נישאה. "הלוואי שארוסה ימות לפני שיספיק להינשא לה" עברה המחשבה במוחו .מחשבה של קנאה וכעס .כן הוא רוצה שארוסה ימות .אמר בקול רם. שקט השתרר ביער ,שום רחש לא נשמע ,אפילו הציפורים פסקו לצייץ .צל כיסה את השמים ,מעלים את קרני השמש ,שמואל נרעד .רוח חזקה סגרה את ה"ספר". "אתה בטוח שזה מה שאתה רוצה"? נשמע קול. רעד חזק יותר עבר בעצמותיו של שמואל .הוא תפס בחוזקה ב"ספר" – "כן זה מה שאני רוצה .אני רוצה שהנישואין בין פייגלה לאברהם לא יתקיימו" .צעק. "יש לזה מחיר" ענה הקול. שמואל קם ממקומו ,מתבונן לצדדים .אף אחד לא נראה בסביבתו .מי זה דיבר אליו? כנראה שהוא מדמיין לעצמו" .אני משתגע ,מדבר לעצמי" אמר והמשיך למלמל "אסור שהחתונה הזו תתקיים .אני אוהב את פייגלה ורוצה להינשא לה". דמעות של זעם וכאב זלגו מעיניו .לפתע גמלה בליבו ההחלטה לשכנע את פייגלה לברוח איתו. אבל לאן לברוח? 27 הוא לא הכיר שום מקום פרט לעיירת הולדתו ולשם לא רצה לחזור. אולי ללובלין? הוא הציל את בנו של המושל וזה בודאי יסכים שהם יגורו שם .חיוך עלה על שפתיו ,זה נראה לו פתרון מוצלח .לגור בלובלין. אבל האם פייגלה תסכים לכך? האם היא תסכים לעזוב את משפחתה ולברוח איתו? אם היא אוהבת אותו מספיק – היא תסכים ואם לא – כנראה שהאהבה לא מספיקה. אלו המחשבות שעברו בראשו בזמן שפסע בשבילי היער בחזרה לכפר. הוא הגביר את צעדיו ,הוא לא יתן לאף אחד שיעמוד בדרכו ,פייגלה חייבת להיות שלו .הוא היה שקוע במחשבותיו ולא הבחין באנשים שעמדו והסתודדו ביניהם. "איזה אסון"! "מה פשעו ומה חטאו"? "מסכן ,כל כך צעיר" מכל עבר נשמעו מלמולים. שמואל נעצר והאזין לקולות" .מסכנה הכלה ,בטרם נישאה כבר אלמנה". הוא החויר ,נדמה היה לו שהוא מבחין במבטי האנשים ,החודרים כסכין חדה ומאשימים אותו .משהו רעי קרה לאברהם ארוסה של פייגה. "מה קרה"? שאל בפחד את אחד האנשים. "אל תשאל ,המסכן בסך הכל עבר את הכביש ,כשסוס השתחרר מעגלה שאליה היה רתום ודהר לקראתו. לא היה שום סיכוי לשרוד .הוא מת במקום". תחילה הלם ואחר כך פחד הולך וגובר מילאו אותו .מה אברהם עשה לו? בסך הכל היה ארוסה של פייגלה .אסור לו היה להכריע את דינו .אסור היה לו לעשות זאת ומה המחיר שיצטרך לשלם בעבור עוון חמור כזה .לו רק יכול היה להחזיר את הגלגל אחורה. "ארור תהיה" אמר וזרק את ה"ספר" .כל זה קרה בגלל הספר ,לולא הספר לא היה לומד לקרוא ונשאר בכפר הולדתו .הוא היה נשאר לגור אצל אחיו ,תחת מרותה של גיסתו .זה לא נעים ,אולם לחטוא זה גרוע יותר .לפחות שם הייתה לו קורת גג ,אף אחד לא היה מגרש אותו משם ,הוא לא היה צריך לעבור את כל מה שעבר ולשמוע על הפוגרומים ולהתעמת עם ההמון הפולני .הוא חי חיי תמימות. חרטה עזה מילאה אותו כשהלך לניחום אבלים .בימים הבאים הוא הסתגר בחדר ומיעט לצאת החוצה. מפחד לפגוש את פייגלה או את הרב ,שמא הם יקראו על פניו ,שהוא אשם במותו של אברהם. האמת היא ,שאף אחד לא האשים אותו ,אף אחד לא חשד בו ,להפך הוא הנכון ,כולם רצו את קרבתו של האיש הקדוש ,כך כולם חשבו ,שהוא איש קדוש.הרב היה אכול רגשי אשם ,הוא היה בטוח שרצונו של האל היה ששליחו יתחתן עם פייגלה בתו ,ושכל זה קרה בגלל שעמד בסירובו להשיא את שניהם .לכן בתום השבעה זירז את שמואל שישא את בתו פייגלה לאשה. אסור להתמהמה פן יקרה אסון נוסף. הנישואין נערכו בחופזה ,כשבני העיירה תוהים לנוכח החיפזון .מאחורי הגב נשמעו רינונים " הגופה לא הספיקה להתקרר וכבר היא נישאת לאחר". שמואל לא התערב .הוא נתן לענינים להתגלגל מעליהם .הוא קיווה שאלוהים יסלח לו .את הספר הוא קבר ביער ,הרחק ממנו .שוב לא היה לו רצון לגעת בו .העיקר שהכל יהיה מאחוריו .הוא דיבר עם פייגלה והם החליטו שלאחר הנישואין ,הם יסעו הרחק משם ,אולי לאמריקה .העיקר להתרחק משם. הטקס היה קצר .פייגלה הייתה מאושרת ,היא נישאת לאהוב ליבה .שמואל התאושש מעט ,הוא שתה ומצב רוחו השתפר .הטקס עבר ללא כל מאורעות ,אלוהים סלח לו. בתום הטקס הזוג הצעיר הלך לחדר ההתייחדות .פייגלה נכנסה ראשונה ואחריה שמואל .החדר היה מואר באור בוהק .תחילה סבר שהאור בא מהעששית .אולם לפתע הבחין בחפץ בוהק באור חזק .היה זה "הספר" .הוא היה מונח על המיטה למולו .כולו זוהר באור יקרות .ה"ספר" שאותו טרח לקבור ביער בא לנקום את נקמתו .שמואל חש את הלמות ליבו ,המתגברים מרגע לרגע ,הוא נפל .כעבור רגע נוסף לא חש את גופו .אלא את נשמתו ,המרחפת הרחק משם. 28 ספר שלישי יעקב פבזנר יעקב פקח את עיניו ,מבטו נדד לכיוון ארון הספרים .הארון היה גדוש בספרי קודש ,אך הוא חיפש רק ספר אחד ,לעברו חייך ומחשבותיו היו מופנות רק אליו .הוא לחש" :אני מאושר! חיכיתי להיום הזה הרבה זמן .אני עומד לשאת לאשה את רחל"! "ר ח ל" לחש בהתרגשות ,והברות שמה התגלגלו באוזניו כמנגינה ערבה" .איזה מזל שאין לך אחות, ששמה לאה ",אמר ושוב חייך .הוא דמיין את עצמו ליעקב מסיפורי התנ"ך שהיה מאוהב ברחל ,ואולץ בעורמה לשאת את לאה הבכורה ורק לאחר שבע שנים שבהם עבד עבור חמו לבן הארמי ,הורשה לשאת את רחל אהובתו .איזה מזל שהוא לא חי בתקופת התנ"ך ,אלא בתקופה העכשווית .הוא קם מהמיטה והתבונן החוצה ,השמים היו מעוננים ,אבל העיקר שלא ירד גשם .כשפתח את החלון משב רוח קר חדר פנימה ,יעקב נשם מלוא ריאותיו את האויר הקר .הוא רצה לצעוק משמחה ולהכריז את אהבתו בקולי קולות ,שכל העולם ישמע אותו .רעש גלגלי עגלה עצר בעדו .הוא התכופף והתבונן למטה .עגלת נוסעים שע טה במעלה הרחוב ,העגלון הצליף בחוזקה בסוסים ,הסוסים הגיבו ברכיבה מהירה ועצבנית ,מנסים נואשות להימלט מהשוט הקורע את בשרם .העגלון היה עטוף בגלימה שחורה ופניו הסתתרו מתחת לכובע שחור .יעקב התבונן בו בסקרנות ,לפתע ,כשהעגלה עברה מתחת לחלונו ,העגלון הרים את כובעו לעברו של יעקב וגיחך .יעקב נרתע לאחור ,צמרמורת עברה בגופו .בקושי הצליח לסגור את החלון והתיישב על המיטה .העגלון היה מוכר לו! "זה לא יכול להיות .אני סתם מדמיין לעצמי" ניסה להרגיע את עצמו לשווא. עצבות ירדה עליו ואיתם החששות שמה באיזה שהיא דרך עורמה יקחו לו את רחל? "אלוהים! רק לא את רחל" ביקש ושוב מבטו הופנה לעבר הארון. רחל היפה ,עיניה הכחולות המעוגלות מעט הבולטות בפני החרסינה שלה ,שפתיה המלאות בעלות הגוון האדום הטבעי ,על רקע חיוורון של פניה .הקול שלה – הוא בעצם התאהב בקול שלה .קול רך ומלטף. הוא ידע שאילו הייתה זמרת ,קולה היה מרטיט רבבות .אבל רחל הביישנית ,לא העיזה לשיר בפומבי ,היא שרה להנעתה בביתה וקולה הערב היה עובר בחדרים ומשם דרך החלון הפתוח .יעקב שגר מעליהם ,היה פותח את החלון ומקשיב לקולה ,בטרם יבלע ברעש הרחוב .בערבי הקיץ ,כשהרחוב היה שקט ,לשמע קו לה היו נעצרים אנשים ומקשיבים .לא רק לקולה היו מקשיבים ,אלא גם לנגינה שליוותה אותה .היה זה בית מוסיקלי .רחל גרה בביתם של יצחק ומרים רובין ,הם גידלו אותה מאז שאמה נפטרה בלידתה. יעקב קם מהמיטה והוציא את ספר התנ"ך ,הוא ליטף את הכריכה המהודרת המגולפת ביד אומן ,הייתה זו הירושה היחידה שנותרה לו מהוריו .עבר כל כך הרבה זמן מאז שהוריו נספו בדליקה שפרצה בביתם. באותו היום ,היה לו ריב עם אביו ,שלא הבין לרחשי ליבו .דויד רצה שבניו יהיו תלמידי ישיבה .מוטלה הבן הבכור שמע בקולו ונהפך לתלמיד ישיבה ,בגיל שמונה עשרה נישא ונולדו לו ארבעה ילדים ,שני בנים ושתי בנות .כולם הצטופפו בדירה זעירה בת חדר וחצי .יעקב היה שונה .הוא היה תלמיד מצטיין, אבל שאיפתו הגדולה הייתה להפך לסוחר אמיד "אני לא מוכן לגור בדירה זעירה כמו מוטלה ,אני רוצה להיות עשיר" היה אומר וחוטף סטירה מאביו" .בני לא יהיה סוחר נבלות .סבי היה רב .אבי היה רב ואני משמש כגבאי בבית הכנסת" אמר בגאווה .הוא עצמו עבד ככורך ספרים בהוצאה לאור קטנה ,מעולם לא הצטיין בלימודים על מנת להיות רב ,אבל לדבר ולשכנע הוא ידע והתפקיד של גבאי התאים לו ומה גם שהיה מהלל ומשבח את שורשיו המשפחתיים ,עד שהיה אפשר לחשוב ששורשיו מגיעים עד לבעש"ט (בעל שם טוב) .בתיה ,אמו של יעקב ,הייתה אישה צנועה ,שהסתפקה במועט ,מעולם לא התערבה בהחלטות של בעלה .את שמלותיה תפרה בעצמה וכשהתבלו הייתה מתקנת אותם ולובשת אותם שנית. הבית היה נקי ומצוחצח .אוכל אף פעם לא היה חסר .מבניה היא אף פעם לא החסירה דבר .חלומו של יעקב היה להרוויח מספיק כסף כדי לקנות לה בגדים חדשים ולקחת אותה לטיול ברחבי המדינה. 29 לדוד פבזנר היה מאוד חשוב להתגאות בייחוס המשפחתי (למרות שהיו רינונים בעיקר לאחר מותו, שהכל היה עורבה פרח ושסבו קיבל את מינוי הרב במרמה וששורשיו לא מגיעים לבעש"ט ) .את מרבית כספו הוציא על רכישת ארון מהודר לספרי הקודש .היו שם ספרים מהודרים ,עיקר גאוותו הייתה על ספר תנ"ך עתיק ,המעוטר בציורים וכריכתו עשויה מלאכת מחשבת .הוא סיפר לכולם בגאווה שה"ספר" עובר אצלם מדור לדור .כשהיו מגיעים אליהם אורחים חשובים ,היה מוציא את בקבוק הקוניאק ,ומורה לבתיה להביא כוסיות ומיני רקיקים ,שהיו מיועדים רק לאורחים ,פותח את הארון ומוציא את ספר התנ"ך ובעיניים עצומות פותח את ה"ספר" בצורה אקראית ומקריא פרק בעברית רהוטה .יעקב שהיה יושב באחת הפינות ומקשיב לכל מילה שיצאה מפיו ,באותו הרגע העריץ אותו הערצה ללא גבולות ,הוא דמיין את אביו למשה רבנו במעמד הר סיני כשהביא את לוחות הברית ,דויד ידע לקרוא בהיגוי הנכון ועוד יותר ידע לספר סיפורים .לאחר קריאת הפרק היה מספר ומסביר את הכתוב בשפה האנגלית מתובלת ביידיש. לא פעם קרה ,שאחד האורחים היה מתרגש עד כדי בכי ומסביר "קיבלתי תשובה לשאלה שהטרידה אותי" .במהרה יצא שמו של הספר "כספר מופלא" ואנשים היו מגיעים במיוחד על מנת לקבל מענה לבעיותיהם והפתרון כונה כ"דין הספר". יעקב למד להוקיר ולהכיר את "הספר" והצטיין במיוחד בלימודי התורה .המוסיקה משכה את ליבו יותר מכל דבר אחר ועיקר רצונו היה לנגן על כינור .ההחלטה להיות כנר גמלה בו כשראה את בן דודו יוסף מנגן בחתונה ומקבל טיפ נדיב .הכסף סחרר אותו ,זה נראה בעיניו דרך קלה ומהנה להשגת מטרתו .הרי אי אפשר להיות סוחר ללא הון התחלתי ולכן חשב שמהנגינה יוכל לחסוך מספיק כסף שיהווה את ההון ההתחלתי .עוד באותו היום ניגש לאביו וביקש כסף לרכישת כינור "אני מבקש את הכסף בתור הלוואה. אבא ,אני מבטיח ,שתוך זמן קצר אוכל להחזיר לך את ההלוואה". דויד השתתק נוכח חוצפתו של הבן "אתה מבקש להיות כלייזמר (נגן באידיש)" צעק בקול רם והלם על השולחן ואחר כך תפס את יעקב בחולצתו ואמר "אתה תהיה תלמיד חכם .שום כלייזמר לא יגור אצלי בבית". "אבל ,אבא"! ניסה יעקב לשנות את רוע הגזרה "אני לא רוצה להיות תלמיד ישיבה". הפעם דוד באמת כעס ,פניו האדימו והוא החטיף לבנו סתירה מצלצלת .לולא באותו הרגע נכנסה בתיה לחדר היה בטח מוריד את חגורתו ומכה אותו מכות נמרצות ,אבל בתיה שמרה על ילדיה כמו לביאה ולא הרשתה שיכה אותם .כשיעקב ראה אותה הוא רץ אליה ביבבות רמות "אני לא רוצה להיות תלמיד ישיבה" יבב .היא ניסתה להרגיע אותו ככל יכולתה ,אך היא ידעה שלנוכח דעתו הנחרצת של בעלה לא תוכל להתנגד לו":מה רע להיות תלמיד ישיבה"? ניסתה לנחם אותו. לפתע הבזיק רעיון בראשו של יעקב "אני מוכן להסכים רק בתנאי שזה יהיה דין הספר" ,הייתה לו הרגשה שה"ספר" לא יאכזב אותו והוא יאשר את נגינתו בכינור .דוד היה בהלם ובתיה ניצלה את רגעי השתיקה וביקשה "יעקב צודק שהספר יחליט". בלית ברירה ,דוי ד ניגש לארון והוציא משם את ספר התנ"ך .יעקב התבונן בחשש באביו ובספר ,מה יהיה אם אביו ישפיע על הספר. "אבא" עצר אותו "תן לי לפתוח אותו" אמר וחטף את ה"ספר" מידי אביו ,הוא הרגיש שה"ספר" קורא לו ומשתלט עליו וללא היסוס עצם את עיניו ופתח את ה"ספר" והתבונן בפסוק שהבהב מולו. "אבא! מה זה אומר"? קרא מתוך ה"ספר"" :מנא מנא ."...אביו החוויר ,משך את הספר מידו וצעק "תעוף מהבית". יעקב ההמום אמר לאביו "אבל ,אבא מה זה אומר"? אביו פתח את דלת הכניסה ואמר "תעוף מפה .אני לא רוצה לראות אותך יותר כאן" וכך יעקב ההמום יצא מהבית ,מבלי לדעת את פירוש הפסוק .בחוץ היסס לאן ללכת? חברים טובים שיוכל ללון אצלם לא היו לו ולכן בלית ברירה הלך לאחיו .זה לא היה נעים להצטופף בבית הזעיר ,לא היה לו לאן ללכת .הוא גם לא סיפר למוטלה את כל מה שקרה ,אלא רק שאביו גירש אותה מהבית בגלל שרצה ללמוד נגינה .מוטלה, שהיה שוחר שלום ,החליט להלין אותו בלילה ובבקר לגשת לאביו ולסדר את ההדורים ביניהם. בתיה דאגה לבנה ,ומשבושש לחזור הדליקה עששית והניחה אותה עדן החלון בחדרו ,על מנת להאיר את דרכו .מאיזה שהיא סיבה ,העששית נפלה והציתה את כל החדר ומשם את כל הדירה .יעקב האשים את עצמו במות הוריו ובמיוחד הצטער על מות אימו. 30 "למה לא הייתי בבית"? האשים את עצמו" .אמא המסכנה" בכה יעקב ,השריפה פרצה בגללו .בשריפה נספו הוריו ונשרפה כל תכולת הדירה ,פרט לספר התנ"ך. "ארע נס"! אמר הרב והאנשים מסביב אמרו "קדושתו של ה"ספר" הצילה אותו משריפה". "אבל מה עם הורי?" קונן יעקב. "אדוני נתן ואדוני לקח יהי שם אדוני מבורך" ענה לו הרב. למרות אמונתו של יעקב ,היה לו קשה לקבל את העובדה שאלוהים לקח את הוריו ומה גם שאחרי מותם, פרצה חר ושת שמועות שניסתה לפגוע בשמו הטוב של אביו .יום אחד ,הגיע אדם בשם יום-טוב לוין, מהעיירה של אביו .בבית הכנסת ,לעיני כל התפרץ לכיוונם של יעקב ומוטלה ,בהאשמות חמורות ,שספר התנ"ך העתיק היה שייך למשפחתו" :כשמספר דפים מה"ספר" נפרמו ,אבי נתן את ה"ספר" לדויד פבזנר על מנת לתקנו .כעבור שבוע כשהגיע לקחת בחזרה את הספר .דויד אמר לו שהספר נגנב". יום-טוב השתתק ודמעות של זעם נגרו מעיניו" .לעולם לא אשכח ,את אותו היום ,כשאבי חזר הביתה, לאחר הביקור אצל פבזנר ,הוא היה כולו נסער ומלמל ,שסבי ז"ל לעולם לא יסלח לו על שלא שמר על ה ספר הקדוש ,שעבר אצלנו בירושה מאב לבנו ,מדור לדור .הוא התיישב ליד השולחן כולו חיוור וכעבור מספר דקות ,צנח מת (...יום-טוב לוין הצביע לכיוונו של יעקב) כעת מתברר לו שה"ספר" היה כל הזמן ברשותו .אביך רוצח!! אביך רצח את אבי בעבור בצע כסף". השתרר שקט מתוח ,האנשים התבוננו בפליאה ביום טוב לוין .שהוסיף ואמר" :כן בעבור בצע כסף! ה"ספר" הנדיר הזה עולה הון " .אמר בהתרגשות" :אני דורש לקבלו בחזרה"!! מוטלה החוויר ,וידיו שאחזו ב"ספר" החלו לרעוד .יעקב ,שהבין שהנה עוד מעט והוא עומד לאבד את ה"ספר" ,קם ממקומו ובקול כעוס אמר" :איך אתה מעיז לחלל את שמו של אבי ז"ל בהאשמות שווא .אבי לא רצח ולא גנב .הוא היה אדם ישר כפיים וירא שמיים וה"ספר" עבר אצלנו בירושה מדור לדור". פניו של לוין האדימו ,וקולו התערבב בקולות שאר המתפללים .יעקב ,בטוח בעצמו ,פנה לרב ואמר: "למה הוא לא בא כשאבי היה חי" כעס. העניין הובא לבוררות בפני רבני הקהילה ומאחר שבידי לוין לא היה שום מסמך המוכיח את בעלותו על ה"ספר" וגם לא צוין בו בשום מקום שהוא שייך למשפחת לוין ,לכן ניתן פסק דין שבו קבעו הדיינים שה"ספר" ישאר ברשותם של היתומים. בתום פסק הדין ,קם לוין ,ואמר שנעשה לו עוול ,ושהוא בטוח שאלוהים ישפוט משפט צדק ,ושלא תמצא מנוחה לדויד פבזנר וגם לא לבניו ,שירשו בגזילה את ה"ספר". מוטלה נבהל ,ורצה לתת את הספר ללוין" ,למה אנחנו צריכים את ה"ספר" ,שמכתים את שמו של אבינו". אבל יעקב התנגד "זו הירושה היחידה שנותרה לנו מהורינו ואם ניתן אותה ,הרי שאנחנו מודים בהאשמות הכזב של לוין ומכתימים את שמו של אבינו ז"ל" אמר תוך כדי שהוא אוחז בחוזקה ב"ספר". לוין ניגש אל יעקב וניסה למשוך את ה"ספר" בכוח .נהייתה מהומה באולם הדיונים ,חלקו של הקהל צידד ביעקב וחלקו האחר בלוין .לקח הרבה זמן להרגיע את הקהל ואחד הרבנים הכריז ,שאסור להשתמש יותר בספר ורב אחר ,אמר שה"ספר" הוא מקולל ושיש לגנוז אותו .יעקב תפס את ה"ספר" בחוזקה ומיאן להיפרד ממנו .מוטלה ניסה לשכנעו לתת את ה"ספר" ,אבל יעקב בשלו ,ה"ספר" השתלט עליו "אתה רוצה ללכלך את שמו של אבינו ,שכולם יגידו שהוא היה גנב! בשום אופן! אני לא ארשה לך .אבא לא היה גנב .הספר הזה עבר אצלנו מדור לדור" התעקש יעקב וברח מאולם הדיונים. בחדרו ,בעודו נסער ,יעקב פתח את ה"ספר" והתבונן באותיות בעבריות ובקישוטים המוזהבים .האותיות ריצדו מול עיניו ,הוא קרא אותן מבלי להבין את משמעותן .יעקב סגר אותו ושוב פתח אותו באופן אקראי ,כשם שאביו היה פותח אותו ,ועדיין שוב דבר לא קרה .הספר לא דיבר אליו .הוא סגר אותו ולמחרת היום שוב ניסה ועדיין ה"ספר" נותר חתום בפניו .היו לו המון שאלות .למה הוריו נהרגו? האם לוין צדק והספר אכן שייך למשפחתו? ועוד שאלות כהנה וכהנה וה"ספר" ...נשאר חתום בפניו ולא הגיב לשום שאלה .לבסוף הוא טמן אותו בתוך ארון הבגדים. 31 ביום הולדתו הששה עשר ,יעקב הוציא את ה"ספר" מתוך הארון ,הוא פתח אותו ,דפדף בו ,ניסה לקרוא בו .אך ה"ספר" נשאר חתום עבורו ,הוא לא דיבר אליו .זה היה ספר תנ"ך ,עוד אחד מיני רבים ,אמנם מפואר ,אך לא שונה משאר הספרים .כל הקסם שהיה בו ,בעת שאביו היה בחיים ,נעלם. "הלוואי שהייתי יודע את הסוד שלו" חשב יעקב .הוא ניסה להתרכז ,אך שום דבר לא קרה .לבסוף הניח אותו בחזרה בארון .בפעם הבאה כשהעיז לפתוח אותו היה ביום הולדתו השבעה עשרה. כשהוריו נספו יעקב היה בן חמש עשרה ,נער מוכשר ותלמיד מצטיין .אחיו אסף אותו אל ביתו ,שהיה חדר וחצי שבקושי הספיק למשפחה המורחבת .בחדר האחד ישנו ההורים ובחדרון הצטופפו ארבעת הילדים ויעקב מצא את עצמו ישן במטבח על מיטה מתקפלת .חוסר הפרטיות והרעש של הילדים הקטנים הפריע לו להכין שיעורים ,אך כל זה ניחא לעומת יחסה של גיסתו ,כשאחיו היה בסביבה היא הייתה נחמדה אליו ,אך כשהוא היה מחוץ לבית הייתה מראה את פרצופה האמיתי ,הייתה צועקת עליו וכשהיה מנסה להכין את שיעוריו הייתה מפריעה לו בכל דרך אפשרית ,הייתה טורקת דלתות ,מכבה את האור, מתחילה לבשל כרוב על מנת להבריח אותו מהמטבח ,היא ידעה עד כמה הוא מתעב ריח של כרוב מבושל.האמת היא שהיא עשתה את הכל על מנת להבריח אותו מהבית .למרות שהוא כעס עליה ,הוא גם הבין לליבה ,הבית היה קטן מידי להכיל שבעה נפשות .יעקב ירד בלימודיו ולבסוף הפסיק ללמוד ונעשה שוליה לסנדלר ,הוא היה פיקח וזריז ובמהרה למד את המלאכה .מהכסף שהרוויח הצליח לשכור חדרון, מעל דירתם של יצחק ומרים רובין .הבחור הפיקח מצא חן בעיניהם והפך לבן בית אצלם .מרים הדאגנית דאגה להאכיל אותו וכשהוא רצה לשלם עבור הארוחות דחתה אותו "כשתהיה עשיר תשלם לנו" אמרה, היא ידעה שהיתום המסכן בקושי משתכר על מנת לשלם שכר דירה .יצחק מצא בו תלמיד מצטיין ולימד אותו גרמנית ונגינה .יעקב היה פיקח ,חרוץ וידע איך לקנות את לב הבריות .תחילה התחבב על הסנדלר ובמהירה על לקוחותיו וממש מתחת לאפו של הסנדלר פתח לעצמו עסק משלו ,הוא שכנע חלק מהלקוחות לתת לו את נעליהם לתיקון ,כמובן במחיר זול יותר .את עבודות התיקון היה עושה בסתר בחדרו מבלי שהסנדלר ידע על כך ,כך הוא חסך פרוטה לפרוטה ומהכסף רכש כינור ישן והחל להופיע בחתונות ובמקביל נרשם ללימודי הוראה וזאת בהשפעתו של שכנו יצחק ,שבו מצא אב שכל כך היה חסר לו. "ההשכלה מאד חשובה"!! היה חוזר ואומר לו .המקצוע שהכי קסם לו היה תנ"ך .סיפורי התנ"ך הילכו עליו קסם מיוחד ובמיוחד הסיפור על יעקב ורחל .מהרגע הראשון שרגלו דרכה בבית שכניו ,לא מש מבטו מרחל .הוא היה מאוהב בה ,עוד לפני שידע מה היא אהבה .אהבה זכה וטהורה .בעיניו היא הייתה שיא השלמות .יופייה ,עדינותה וביישנותה שבו את ליבו .רחל הייתה צעירה ממנו בשלוש שנים ,הוא ראה את צמיחתה מילדה ביישנית לבחורה יפה ,עדינה ושעדיין נשארו בה סימני ביישנות ,שהיו גורמים לה להסמיק מידי פעם ושהובלטו על רקע פניה הבהירות .רחל הייתה מאוהבת בו בסתר .לראשונה הוא הגיע לביתם כשהוא היה בן חמש עשרה וחצי והיא הייתה בת שתיים עשרה וחודשיים .יעקב נכנס בצעד מהסס ,כשהוא מחזיק את כובעו בידו וכיפה שחורה מכסה את ראשו .עיניו הנוצצות והמלאות חיים משכו את ליבה .באותו הרגע גמלה בה ההחלטה שהוא יהיה בעלה .למרות ביישנותה היא הייתה החלטית וידעה בדיוק מה שהיא רוצה והיא רצתה להיות אשתו של יעקב .כשהיה מתיישב ליד השולחן ,היא הייתה זו שמעבירה לו את האורז והכופתאות ,או מלח להמליח את המרק .יעקב אהב אוכל מלוח .היא הייתה עושה זאת בחן האופייני לה כל כך .הדברים לא נעלמו מעיני הוריה ,את יעקב הם אהבו ובשמחה טפחו אותו בתור חתנם לעתיד .מעולם לא שאלו את עצמם איך ממשכורתו הזעומה הוא הצליח לחסוך די כסף על מנת לרכוש כינור וגם לשלם את שכר הלימוד ,הם ראו בו בחור ישר שמתפרנס בכבוד ,וגם כשהסנדלר נאלץ לסגור את הסנדליה בגלל שהלקוחות שלו נעלמו ,לא חשדו שהאשם הוא ביעקב ,הם אף עודדו ועזרו לו לפתוח סנדלריה חדשה .לסנדלריה לא הייתה הצלחה ,כמעט ולא היו לקוחות ,יעקב לקח הלוואה לרכישת חומרים ולא ידע איך יצליח להחזיר את ההלוואה .הוא לא ידע אם זה בגלל מזל רע ,או בגלל שהסנדלר ,זה שהוא גזל את פרנסתו ,קילל אותו. יעקב לא ידע ולא ניחש שרחל מאוהבת בו ,הרי מעולם לא החליפו משפט אחד שלם .מעולם לא היו לבדם ,הוא היה מתבונן בה בשקיקה והיא הייתה מורידה את מבטה .בלילות היה שוכב ער וחושב על רחל ועל ההלוואה ,מאין יקח כסף להחזיר את ההלוואה. באחד הלילות ,כשהיה בן שבעה עשרה ,קרה דבר ששינה את חייו .בבקר לא ידע אם זה היה חלום או מציאות ,או שניהם יחד .בעודו שוכב ומתהפך במיטתו ,נשמעה נקישה חזקה על הדלת .יעקב קם ופתח את הדלת .בפתח עמד אדם לבוש גלימה שחורה וכובע שחור גדול כיסה את פניו .הוא נכנס פנימה דוחף קלות 32 את יעקב ,ניגש לארון הספרים ,פתח אותו והוציא את ספר התנ"ך ,זה שירש מאביו ,הוא פתח אותו והחל להקריא פסוקים מהתנ"ך .הוא הבטיח ליעקב שכל משאלותיו יתגשמו אם יחתום איתו על ברית .יעקב ביקש שהסנדלריה תשגשג ושהוא יצליח בהוראה ושרחל תתאהב בו .הזר הבטיח לקיים את משאלותיו עם יחתום איתו על הברית":ספר התנ"ך יהיה עד" אמר והורה ליעקב להניח את ידו הימנית על הספר. יעקב היסס ,אך הזר זירז אותו והוסיף ואמר" :גם אביך חתם איתי על ברית". "האם אוכל לקבל תשובות מהספר ,כשם שאבי קיבל"? שאל יעקב. הזר אמר" :כמובן ,זה חלק מההסכם". יעקב עדיין היסס ,הוא שאל בחשדנות" :למה אתה רוצה לעזור לי?" "אל דאגה! שום דבר לא ניתן בחינם .אתה תקבל כל אשר נפשך חפצה ,בתמורה אבקש רק דבר אחד ממך". "מה אצטרך לתת לך"? שאל יעקב. "רק דבר אחד פעוט ,אבוא לדרוש אותו בעוד שלש שנים" צחק הזר ותפס חזקה בידו של יעקב והניח אותו על ספר התנ"ך. "חזור אחרי...אני יעקב בן דוד פבזנר מתחייב לתת דבר אחד ל....-ובתמורה לקבל כל מה שארצה". בבקר ,יעקב זכר את הכל מעורפל ,הוא לא ידע אם היה זה חלום ,או מציאות וגם לא זכר ,אם חזר עד דברי הזר ומה היה שמו? עוד באותו היום מזלו השתנה ,כשהגיע לסנדלריה ,חיכו לו כבר ראשוני הלקוחות .תוך זמן קצר ידיו של יעקב היו מלאות עבודה בסנדלריה החדשה ולמרות זאת סיים את חוק לימודיו בהצטיינות ,וקיבל תעודת הוראה .כעבור שנתיים התקבל לעבודה בבית ספר היהודי ע"ש רוטשילד בתור מורה לתנ"ך .את הסנדלריה המשיך להפעיל על ידי שני עוזרים ששכר ,הוא הכניס ציוד חדש והחל ליצר נעלי נשים אלגנטיות .הוא עשה חיל בשתי הקריירות ,הן בתור מורה ,והן בתור סנדלר .גם רחל השתנתה ,היא החלה לדבר איתו ,מבטיה האוהבים ליוו אותו .הוא ביקש את ידה וכמובן שקיבל הסכמה מצד ההורים והכלה. נערכו אירוסין בבית הכלה ,החתונה נקבעה לקיץ. בליל האירוסין ,נשמעה דפיקה חזקה על הדלת ,יעקב פתח את הדלת ובפתח ראה את אותו הזר ,לבוש בגלימה והמגבעת השחורה שכיסתה את פניו .הוא נכנס פנימה ואמר: "באתי לגבות את החוב" יעקב התבונן בו בתימהון ואמר" :מה רצונך"? "את רחל רוצה אני" אמר הזר. "רחל"? נבהל יעקב".רק לא את רחל". "חתמנו על ברית .אני עמדתי בכל התנאים ,הסנדלריה שלך משגשגת ,אתה מצליח בתור מורה ,רחל התאהבה בך ,אתה מקבל תשובות מהספר וכעת מגיע לי תשלום – אני רוצה את רחל" יעקב ניסה להתווכח איתו" :קח את הכל בחזרה ,את הסנדלריה את ההוראה ,רק אל תיקח את רחל". הוא ניסה לדחוף את הזר מחוץ לדלת ,אך הזר היה חזק ממנו בהרבה ודחף אותו דחיפה חזקה .יעקב ניסה להימלט והזר בעקבותיו ,לפתע נתקל בשולחן עליו נח ה"ספר" .הוא תפס את ה"ספר" בחוזקה והניף אותו לעבר הזר ,הספר נחת על השולחן כשהוא פתוח באופן אקראי .הזר נעלם לרגע ויעקב החל לקרוא את הכתוב ,בקול חלש שהחל להתגבר עד שנהפך לצעקה: "שמע ישראל יהוה אלהינו יהוה אחד" .הוא שוב חזר על המשפט ,כשהוא אוחז בספר כבמגן. הזר חזר ,וככל שיעקב קרא בקול רם יותר ,הוא החל להתכווץ ולבסוף נמוג לחלוטין. רק אז יעקב נשם לרווחה ונישק את ה"ספר" .ימים רבים עברו עד שיעקב נרגע לחלוטין מהתקרית ושכח אותה. מידי פעם ,הוא אהב לפתוח את ספר התנ"ך בעמוד אקראי .באחד הפעמים ,עצם את עיניו ופתח את הספר ,כשפקח את עיניו התבונן בהתרגשות הולכת וגוברת בדף מולו ,היה זה ספר בראשית פרק כח', הוא קרא בקול רם" :ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו ,ויצוהו ויאמר לו; לא תקח אשה מבנות כנען קום לך פדנה ארם ביתה בתואל אבי אמך וקח לך משם אשה מבנות לבן אחי אמך ."..יעקב האמין ששום דבר לא קורה כך סתם ושזה משמים ,שהוא פתח את הספר בפרשה שבה יצחק אביו של יעקב שלח אותו לשאת את בת דודו לאישה והוא התאהב ברחל .יעקב סגר את הספר בחיוך "הנישואין נקבעו משמים" אמר ונישק את הספר ,גם הפעם "דין הספר" לא אכזב אותו. 33 יעקב העריץ את ספר התנ"ך .הוא היה מורה קפדן ודרש מתלמידיו משמעת ולימוד פסוקים בעל-פה. התלמידים פחדו ממנו ,ועם זאת העריצו את הידע שלו .במהירה שמו יצא לתהילה בקרב האליטה של המורים ו"המניות" של בית הספר "ע"ש רוטשילד" עלו בקרב הקהילה היהודית .הורים רבים התחרו על מספר מקומות מצומצם לרשום את ילדיהם. יעקב ידע שעתידו המקצועי מובטח ,בין אם זה בהוראה ובין אם זה בסנדלריה המשגשגת שבבעלותו וכמובן שהיו לו תוכניות נוספות להתעשרות ,אבל קודם כל הוא עמד להגשים את השאיפה הכי חשובה שלו – להינשא לרחל .הוא רצה לתת לה חיים טובים ונוחים .הוא היה מאושר ועם זאת הרגיש שעננה מעיבה על האושר שלו .בימים האחרונים ,דמותו של יום טוב לוין ,עלתה וצצה בעיני רוחו ואיתה האשמה" :אביך רוצח"! זה החל מלפני שבוע ,כשיעקב החליט יום אחד לפתוח את הספר בעמוד אקראי. לנגד עיניו ריצדו אותיות הפסוק" :אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה ."..האם יתכן ויום טוב סיפר את האמת והספר שייך לו ולמשפחתו ,ואביו שחמד את הספר אשם במותו של לוין האב .יעקב ניסה לדחוק את המחשבה ,ועל דרישתו של הזר ,לא רצה לחשוב כלל ,הרי הצליח להבריח אותו בעזרת הפסוק מהתנ"ך .המחשבה על אביו חזרה וצצה בראשו ואיתה הידיעה שאביו היה שקרן וגנב והוא יעקב עומד להיענש על חטאי אביו .במשך השבוע ,כשעשה בינו לבין עצמו את חשבון הנפש ,צצה בראשו המחשבה, שמשך כל התקופה מאז האשמתו של יום-טוב ,יעקב ידע שהוא דובר אמת ,ורק חמדנותו מנעה ממנו להחזיר את ה"ספר"" .אני לא יותר טוב מאבי" ,אמר בקול רם ונבהל .קשה היה לו לוותר על ה"ספר". בבקר קם בהרגשה ,שעליו להחזיר אותו ובמשך היום התחרט ושוב חלילה. "מה לעשות"? צעק בקול רם והתבונן ב"ספר" ,הוא הרגיש שה"ספר" קורא לו .הוא עצם את עיניו ובידיים רועדות פתח אותו .כעבור מספר שניות פקח אותן והתבונן בכתוב ,לנגד עיניו ריצד הפסוק: "ודנא כתבא די רשים מנא מנא תקל ופרסין" צעקה נפלטה מגרונו' "הספר" נשמט מידיו ונחת על הרצפה .יעקב התיישב על הכסא ותפס את ראשו .הוא ידע שגזר דינו נחרץ" .לא"!! צעק "אלוהים אני רוצה לחיות"!! הוא נזכר בפעם הקודמת ,שבה קרא את הפסוק ,היה זה באותו היום שבו הוריו נספו בשריפה .אז הוא לא הבין את המשמעות הנוראה של הפסוק, אבל היום ,בהיותו מורה לתנ"ך ,הבין גם הבין ,שהפסוק מספר דניאל ,מתאר את המשתה שערך בלשאצר מלך בבל ,שבמהלכו הוציא את כלי הקודש מבית המקדש בירושלים וחיללם ,לפתע הופיע יד ורשמה על הקיר בארמית את הפסוק""..מנא מנא "..והפרוש היה שלאחר שאלוהים מנה את מעשיה של ממלכת בבל ושקל אותם ,מצא שהמעשים הרעים עולים על המעשים הטובים ,גזר הדין כבר נחרץ ואין להשיבו. שוב נזכר בזר ובהבטחתו ,למה היה חלש אופי והתפתה? הרגיש ,שידיו שפתחו את ה"ספר" מלוכלכות ושהלכלוך דבק בכל גופו ,באופן נואש רצה להתרחץ ולהוריד ממנו את כל הזוהמה שדבקה בו .הוא זעק בקול רם את הפסוק: "שמע ישראל יהוה אלוהינו יהוה אחד" ,ושוב קרא את הפסוק .שלווה ירדה עליו ואיתה הידיעה מה עליו לעשות ,הוא התלבש במהירות ,חבש את כובעו וירד במדרגות ,כמעט בריצה ,עליו להגיע במהירות למקווה ,הוא קיווה ששם ,במקום הקדוש ,יצליח לנקות את הזוהמה ולמנוע את גזר הדין. המקווה שכן במרחק שני רחובות מביתו ,אבל באותו הבקר ,היה נדמה לו שהמרחק הוא רב .זה מספר חודשים שלא ביקר במקום ורגש אשמה תקף אותו ,הוא רצה להגביר את מהירות הליכתו ,אך פיק ברכיים תקף אותו וההליכה קשתה עליו .קור החל להתפשט בגופו ,זה החל מכפות הרגליים ,עלה למעלה ונעצר במקום שבו שכן ליבו .הקור היה נורא .יעקב סגר את הכפתור האחרון של מעילו ולמרות שקרני השמש חיממו את האוויר ,גופו החל לרעוד מקור .ברגליים מדשדשות עבר את גוש הבתים והתקדם לרחוב הבא. מוחו היה טרוד ,הוא ניסה לשקול את כל מעשיו הטובים ,מול מעשיו הרעים: הוא היה מורה טוב ותלמידיו היו בקיאים ברזי התנ"ך .מצד שני הוא גזל את הפרנסה מהסנדלר ופתח במקומו סנדלריה משגשגת .הוא רשם לעצמו ,למצוא את הסנדלר ,ולפצות אותו על כל הנזקים הכספיים שגרם לו. הוא תרם לקבצנים ,אבל מצד שני ,כשיצחק רובין ביקש לשלוח כסף לפולין על מנת לרכוש כרטיסי טיסה לילדים שגדלו בבית יתומים בוורשה ,התעלם מהבקשה ,אפילו אם היא לא נאמרה במפורש על ידי יצחק, הוא עשה את עצמו כלא מבין ולא היה מוכן להשתתף במגבית .בעיניו זה נראה כבזבוז לשלוח כסף 34 לילדים זרים ,היו לו תוכניות חשובות יותר לגבי כספו .אבל כעת תקפו אותו יסורי מצפון והוא החליט לתרום בנדיבות למטרה שכל כך חשובה להוריה של רחל. הוא נאנח בהקלה ומעט חום החל להתפשט בגופו .אבל אז נזכר בחטא הנורא ביותר! שיעקב רצה להיזכר בו ,הברית שחתם עם הזר ,שהוא לא ידע את שמו ,אך ניחש זאת ,למה התפתה? "מגיע לי להישרף בגיהינום" עברה מחשבה במוחו ,ומחשבה תפסה את מקומה: "בכל אשם אבי שגזל את הספר" .עליו להחזיר את הספר ליום-טוב ומשפחתו. "שמע ישראל יהוה אלוהינו יהוה אחד" אמר בקול רם ושוב חזר על המשפט בדבקות ,ולא השגיח בפיגומים שהקיפו את הבנין ,שבו שכן המקווה .לפתע אחד הפיגומים התמוטט ושק מלא מלט צנח מהקומה העליונה ונחת על ראשו של יעקב .הוא מת במקום. 35 ספר רביעי התקומה "מה אני אשם שאבי גזל את הספר"! אמר יעקב פבזנר בקול רם ,ונבהל מקולו .עליו להחזיר את הספר ליום-טוב ומשפחתו ,חשב ולא השגיח בפיגומים שהקיפו את הבנין ,שבו שכן המקווה .לפתע אחד הפיגומים התמוטט ושק מלא מלט צנח מהקומה העליונה ונחת על ראשו של יעקב .הוא מת במקום. נשמתו של יעקב פבזנר ריחפה באוויר ,ההרגשה הייתה נפלאה ,הוא היה חופשי ומשוחרר וכבחבלי קסם נמשך כלפי מעלה .לפתע שמע צעקות ,שהפרו את השלווה העילאית שהרגיש .הוא התבונן למטה לכיוון הצעקות וראה התקהלות אנשים ,שדיברו בהתרגשות רבה וחלקם אפילו צעקו .המקום נראה מוכר .הוא רצה להמשיך במעופו ,אך ההתקהלות הטרידה ומשכה את תשומת לבו .הוא נעצר והחל לרדת ,וככל שירד ,המקום נראה מוכר יותר ,למולו ראה את מבנה המקווה .על המדרכה ,בכניסה ראה גופה שרועה, שראשה היה מכוסה בשק מלט. "מסכן! איזה מוות נורא"! שמע אנשים מדברים. לפתע ,הזדעזע ,הוא זיהה את המעיל השחור ,זה שהכפתור השלישי בו נתלש ועדיין לא הספיק לתפור כפתור חדש במקומו והנעליים שתפר במו ידיו ,העשויות מעור רך ,אי אפשר היה שלא לזהותם -היה זה גופו השרוע על המדרכה" .אני חי!" צעק וקולו לא נשמע .מעוצמת הזעזוע הרגיש שהוא מתרומם בחזרה באויר .מרחוק ראה מישהו מרים את שק המלט מעל גופו המרוסק ואחר כך את הרב מוריד את הטלית שלו ,ותוך כדי שהוא ממלמל פסוקים ,ומכסה בה את ראשו. הוא ניסה לעצור את המעוף ,אך ללא הצלחה ,הוא עלה במהירות למעלה .הרחוב והמקווה הלכו והתרחקו, הוא הרגיש הרגשה של כמיהה למשהו בלתי ידוע והרגשה נפלאה של שחרור ,שוב הגופה לא הטרידה אותו .האדמה הלכה והתרחקה ,ואילו העננים הלכו וקרבו .האוויר נהיה סמיך ויעקב הרגיש את עצמו כנוצה המרחפת בתוך שמיכת פוך .למרות שהראות הייתה מוגבלת ,לא היה בו שום פחד ,אלא ביטחון ושלווה .מרחוק נשמעו קולות שירה ,שהלכו וקרבו" :יעלה ויבוא...יעלה ויבוא" שרו הקולות. לפתע הרגיש ביד האוחזת בו ומובילה אותו לכיוון הקולות השרים. "ברוך בואך"! אמר הזר המוביל. יעקב נעצר בבהלה ,צמרמורת אחזה בו. "אל תירא" הרגיע אותו הזר" .שמי חנניה בן אברהם ואני המנחה שלך". " האם אני חולם"? חשב יעקב ,בעת שהזר המשיך להוביל אותו לעבר קולות השירה .לפתע שמיכת הפוך נחצתה לשניים ולנגד עיניו המשתהות ראה מקהלה של ילדים לבושים בגלימות לבנות השרים: "יעלה ויבוא..יעלה ויבוא". יעקב מצמץ בעיניו ,הכל בטח חלום והוא עוד מעט יתעורר ,חשב לעצמו. "אתה לא חולם" הרגיע אותו חנניה ,בעת שהוא הוביל אותו לעבר השביל שהתגלה בפניהם .ליעקב לקח מספר דקות להסתגל לאור החזק שקידם את פניו .הוא התבונן לכיוונו של חנניה .גם הוא לבש גלימה לבנה ,זקן ארוך עיטר את פניו ומצחו היה חרוש קמטים .עיניו שחייכו לעבר יעקב הביעו חמלה וכאב גם יחד. "האם אני חולם"? שאל יעקב. "לא אתה לא חולם ,בני! הגעת אל המנוחה והנחלה .נשלחתי כדי לעזור לך בדרכך החדשה". יעקב ,נזכר במקווה וזע בחוסר שקט" ,אבל אני ממהר ,אני חייב להגיע למקווה". "שש "..היסה אותו חנניה וליטף את ראשו "הסר דאגה מראשך .כאן אף אחד לא ממהר". "לא! אתה לא מבין" נזעק יעקב "אין לי זמן ,אני חייב להגיע למקווה לפני החתונה .היום אני מתחתן עם רחל". חנניה התבונן ביעקב במבט מלא רוך וכאב" :מסכן ,אתה עדיין לא מבין ,לא תהיה שום חתונה .אתה מת!" "מת"? זעק יעקב בכאב והתנדנד ומט לנפול .ברגע האחרון חנניה הצליח לתפוס אותו. 36 "מוות זה לא כל כך נורא כמו שאתה חושב" הרגיע אותו חנניה" .קשה לקבל את המוות .אולם כשמתרגלים למקום ,רואים שזה לא כל כך נורא .אתה לא צריך לדאוג לשום דבר .המטלה היחידה שמוטלת עליך היא ללמוד להטיב את דרכיך". יעקב הרגיש בכאב המפלח אותו .שוב לא יראה את רחל אהובתו .לפתע החל לבכות ,בכי שקט שהלך והתחזק .בכה על רחל ועל הוריו שנספו בשריפה ועל חייו המבוזבזים .חנניה נתן לו לפרוק את צערו וכשנרגע ופסק מבכי; פנה אליו חנניה ואמר: "אספר לך סיפור: לפני שנים רבות ,חי בקושטא שבתורכיה יהודי ירא שמיים .כל חייו עשה מעשים טובים .הלך עם הבריות בדרכי נועם .לא ניבל את פיו .מעולם לא פגע באף יצור חי .הקפיד על כל מצווה קלה כחמורה .צם בימים הנוראים ובראשי חדשים .פרנסה הייתה לו בשפע ,הפריש מעשר לעניים .הוא היה סופר סתם והתפרנס מכתיבת ספרים .שמועות על ע בודותיו הגיעו למרחוק ,ובמיוחד על ספר התנ"ך המפואר שהכין עבור בית המדרש. השמועה אודות הספר הגיע עד לשולטן ,שהתקנא בתנ"ך המפואר .יום אחד קרא לו לבוא לארמונו ואמר לו" :אני מצווה עליך להכין לי ספר תנ"ך הכי מפואר ,שאי פעם הכנת ,שיהיה מעוטר בזהב ובאבני חן". נבהל היהודי ,להכין ספר תנ"ך לעובד אלילים!! בעודו עומד ומתלבט ,שאג עליו השולטן" :אם תסרב ,דמך בראשך!!!" ושילח את היהודי לתא הכלא. ישב היהודי בכלא וחשב ,אם יסרב לשולטן ,הרי ראשו יותז ,מה יהיה על אשתו ובתו שעומדת להינשא בחודש הבא ומצד שני איך יכתוב ספר קדוש לעובד אלילים וכך כל הלילה ישב בתא הקר וחשב .השכם בבוקר הזמין אותו אליו השולטן ושאל" :מה החלטת יהודי?" והראה לו מצידו הימני תיבה מלאה בזהב ואבני חן ומצידו השמאלי שומר המחזיק חרב חדה: "מה החלטת? האם לקבל כל הזהב? או למות"? התבונן היהודי בתיבה ואחר כך בשומר ושוב לסירוגין בתיבה ובשומר המאיים עליו בחרב חדה .החליט שאינו רוצה למות ,פנה לשולטן כשהוא משתחווה בכניעה ואמר: "אשמח לכתוב את הספר ולקבל את שכרי" ,כך מצא את עצמו כותב ספר מפואר ומדקדק על כל אות ועל כל מילה ,עד שהגיע לספר דניאל ,נעצר בפרק ה' פסוק כ"ה וידו התחילה לרעוד ,ניסה להתגבר על הרעד וכתב":ודנא כתבא די רשים" והרעד התבגר וידו לא נשמעה לו ובמקום המילים "מנא מנא" נרשם "מנע מנע" .היהודי ההמום הרגיש שזה אות משמים ושעליו להכניס לספר המפואר טעויות כתיב על מנת לפסול אותו וכך הכניס עוד מספר טעויות עד שסיים את כתיבת הספר ועיטר אותו באבני חן וזהב .את הספר הגמור הביא לשולטן. השולטן בחן את הספר ,התרשם מאוד .היהודי ביקש לקבל את תיבת הזהב המובטחת לו .השולטן חייך מתחת לשפמו" .ראשית כל אבדוק את הספר ורק לאחר מכן אתן את שכרך ואם אהיה מרוצה אפילו אכפילו". יצא היהודי מרוצה מאת השולטן ולא ניחש כלל שהשולטן הערמומי חושד בו .השולטן שלח את הספר לבדיקה מדוקדקת וכשהתבררה התרמית ,קרא אליו את היהודי והורה לשומר להתיז את ראשו .השומר הניף את הגרזן ופגע ביהודי ,וכשהוא פצוע אנוש ומדמם ודמו הכתים את כריכתו של הספר והתערבב בדיו שטרם יבשה ,קילל את השולטן ואת כל מי שיחזיק בספר ,ימות מוות לא טבעי ונפח את נשמתו. יצאה בת קול ואמרה" :את הקללה של הגוסס אי אפשר להחזיר ,אולם היא תחול רק על כל רודף בצע ושלמונים ולא על מי שליבו נקי". יעקב הקשיב לסיפור ונדהם" :האם זה הספר שהיה ברשותי?" "כן" ענה לו חנניה "זה הספר המקורי ,שעבר שינויים במשך הדורות". אחר כך הוסיף ואמר בקול חמור":אתה כרתת ברית עם השטן בעבור בצע כסף וטובות הנאה". "האם אתה השטן?" נבהל יעקב. "חס וחלילה"! נרתע חנניה" .בזכות התפילה שלך ,ניתנה לך הזדמנות לכפר על עוונותיך". יעקב נרעד ,המחשבה על השטן הבהילה אותו ,הוא נזכר בתפילה" :שמע ישראל"... "מי אתה? ומה תפקידך" ,המשיך ושאל. 37 "אני חנניה בן אברהם ,לצערי הייתי הסופר שכשל ובעבור בצע כסף כתבתי ספר למשומד ,מאז תפקידי כאן לקבל את כל הבאים שאחזו בספר ומתו בטרם עת ולהנחותם בדרך הישר". "מנוול!! בן בליעל!! גזלת לי את חיי!!" צעק יעקב. "הרגע" ניסה להרגיע אותו חנניה" .אני מצטער ,אבל את הנעשה אין להשיב". "להירגע? איך אני יכול להירגע .היום היה אמור להיות היום הכי מאושר שלי ,עמדתי להינשא לרחל ואתה גזלת לי האושר .אני עדיין צעיר ורוצה לחיות!! אני רוצה לחיות!!! אתה זקן ,אבל אני צעיר ורוצה לחיות" .צעק יעקב והתקרב באיום אל חנניה ,שנסוג לאחור. "מי הממונה כאן? אני רוצה לדבר עם הממונה!" צעק יעקב ומצעקותיו מקהלת המלאכים השתתקה. "ש...ש "..ניסה להשתיקו חנניה "עליך להוריד את הטון וללמוד להבליג". "להבליג? מנוול!!! מי נתן לך את הזכות להטיף לי מוסר! ר ו צ ח! רצחת אותי ואת הורי ,ומה הייתה אשמה אמי? מימיה לא הרעה לאף אחד!" צעק יעקב והניף אגרוף לכיוונו של חנניה .לתדהמתו ,ראה את חנניה צוחק בעת שידו חצתה את גופו ויצאה מצידו השני .לפתע חנניה החל נמוג .תחילה נמוגו רגליו, אחר כך שאר גופו ולבסוף ראשו" .כשתהיה מוכן ללמוד ,אחזור" אמר בטרם נעלם כליל. יעקב התבונן בידיו ,הן נראו אמיתיות ,כשנגע בגופו ,ראה שאין זה גופו ,אלא צללית .ידו נגעה בבטנו ולזוועתו ראה את ידו חוצה את גופו ויוצאת מצידו השני .כמו חנניה כך גם הוא היה אוויר .עדיין הדהדו באוזניו מילותיו של חנניה "כשתהיה מוכן" .יעקב לא היה מוכן .אמנם לא היה לו גוף ,אבל היו לו רגשות וזיכרונות .החיים נלקחו ממנו ,אבל הוא נשבע לעצמו ,שלעולם לא יוותר על זיכרונותיו ורגשותיו .האור החזק החל נמוג ועלטה השתלטה על המקום .היה לו רצון חזק ללכת בעקבות האור ,אך הוא ידע שהאור ימחק וישכיח את זיכרונותיו ורגשותיו ועליהם לא רצה לוותר .עדיף להישאר בעלטה ולזכור .כך הסתובב גישש באפלה" .חייבת להיות דרך לחזור בחזרה" חשב וחיכה לשעת הכושר. עברו עשרות שנים ויעקב המשיך לגשש באפלה .מידי פעם הבחין בנשמות חדשות שהגיעו ובמדריכים שהובילו אותם לכיוון האור ,לא פעם קינא בהם ,באיזה קלות השתכנעו ללכת לכיוון האור ולשכוח את הכל ,הוא היה עייף ולא פעם נפשו כמהה ללכת בעקבותיהם ,אך אז נזכר ברחל ובעוול שנגרם לו ושוב מצא את עצמו לבדו בעלטה .מידי פעם נתקל בנשמות אבודות כמוהו והתעלם מהן .פעם אחת היה נדמה לו שהוא שומע קול מוכר ,בהתרגשות התקרב לכיוון הקול ,בהציצו מהאזור החשוך ,ראה פנים מוכרות ,היה זה חנניה בן אברהם ,שאמר את אותו המשפט: "אני חנניה בן אברהם ,לצערי הייתי הסופר שכשל ובעבור בצע כסף כתבתי ספר למשומד ,מאז תפקידי כאן לקבל את כל הבאים שאחזו בספר ומתו בטרם עת ולהנחותם בדרך הישר". יעקב נסער ,קורבן נוסף של חנניה הגיע ,הוא אפילו לא שמע את דבריו של הקורבן ,הוא התקרב אליו במטרה להזהירו ,אך המשך דבריו של חנניה עצר בעדו: "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תכהנה .אבותיך המירו את דתם ולמשומד אסור לאחוז בספר הקדוש". "משומד"? המילה הנוראה עצרה את יעקב והוא מיהר להסתלק משם .רק כשהתרחק ונרגע ,התחרט ,היה עליו לתפוס את חנניה ולהכריחו לתת לו לחזור בחזרה .במעופו בחלל ,שמע שהיו מספר מקרים בודדים, בהם הורשו הנשמות לחזור בחזרה לאדמה .יעקב החליט שהוא חייב לחזור בחזרה וחיכה לשעת הכושר. עברו עוד שנים .אך בממלכת הדמדומים הזמן עמד מלכת .אם היו מספרים ליעקב שעברו שמונים שנה לא היה מאמין .לגביו ,היה זה לא מזמן ,שהלך למקווה ונהרג בפתחו ,הוא האמין שרחל עדיין מחכה לו ולא יודעת מה ארע לאהובה. יום אחד ,שמע את קולו של חנניה וקול נוסף ,שניהם דיברו בטון נמוך ,יעקב שחיכה לקול הזה הרבה זמן, זיהה אותו בקלות .הוא התקרב בשקט למקום ,נזהר לא להתגלות ושמע את שיחתם: "באתי לקבל את הנשמה ולהדריכה" אמר חנניה. "לפי הרישומים" ענה הקול הנוסף "ישנה כאן טעות .הנשמה הגיעה לכאן בטעות". "טעות? איך יתכן הדבר?" שאל חנניה "לפי הרישומים עליו למות רק בעוד ארבעים שנה" ענה. 38 "איך זה קרה?" שאל חנניה "הרי זו ממש שערורייה". "זה קרה בגלל שנתנו את המלאכה למתלמד לא מנוסה" ענה הקול "מה שעניין אותו היה שמו של הקורבן ,והוא לא בדק את הכתובת כהלכה .קרה המקרה ,שלשני אנשים היה שם זהה ,אותו רחוב ואותו מספר בית ,אלא שהאחד גר בבוסטון והשני בניו-יורק ובמקום להגיע לבוסטון ,המתלמד הגיע לניו-יורק ומכך נבע הבלבול הנורא". "מה עושים?" שאל חנניה בבהלה. "העניין הובא בפני החלונות הגבוהים ויצא צו המורה לתקן את העוול הנורא שנגרם לקורבן המסכן .יש למהר ולעשות את ההחלפה עוד לפני שיקברו את הגופה .עליך ללוות את המתלמד ולדאוג שהחלפה תבוצע כהלכה". "מה פתאום אני?" צעק חנניה" .אני עסוק מאוד .אני מעביר כעת את הקורס על חטא ועונשו .לא אוכל לעזוב את הסטודנטים באמצע הסמסטר .עלי להכינם לבחינות .אתה יודע מה קורה לתלמיד שנכשל". "אתה צודק" ענה הקול" .אסור לעזוב באמצע .אבל מה עושים? יש לבצע את הצו כלשונו ואין לי מלאכים פנויים .כולם עסוקים בקודש". "תשלח את המתלמד לבד" ענה חנניה" .עליו ללמוד מטעויותיו .בטוח שהפעם לא יטעה ,הרי בסך הכל עליו להחליף בין הנשמות ולהחזיר את הנשמה שהגיעה לכאן לגופה שנמצאת בבית העלמין". לאחר מספר שניות ,שאל חנניה ":הנשמה היא של יהודי?" "לא .גם כאן הוא טעה ,זו שבבוסטון הייתה של יהודי". "האם הנשמה של היהודי קשורה לספר הקדוש?" שאל חנניה. נשמע רשרוש של דפים ולאחריו הקול הזר אמר" :משונה ,בספר הנשמות הנשמה לא קשורה אליך .אני לא מבין איך שמך השתרבב לכאן .מה הקשר שלך לעניין"? יעקב הרגיש בתחושה של התרגשות העוברת בגופו ,הוא ידע שהגיעה שעת הכושר לה חיכה כל כך הרבה זמן ולכן ולא נשאר לשמוע את המשך שיחתם ,מזימה התרקמה במוחו – עליו להתחלף עם הנשמה שהגיעה בטעות .לא רחוק משם עמדה נשמה מבולבלת ,של גבר נאה ,שחרחר ,לבוש בחליפה שחורה מהודרת ,שנראה ממש כמו חתן .יעקב בחן אותו ,גובהם ומבנה גופם היה זהה ,גם אותו צבע העיניים והשער גם כן דומה .הוא היה מבוגר קצת וללא הזקנקן שעיטר את פניו של יעקב אפשר היה לחשוב שהם אחים. יעקב ניגש אליו ופנה אליו בנועם: "שמי חנניה בן אברהם ואני המדריך שלך ונשלחתי להנחותך לדרך הישר". "היכן אני נמצא?" שאל הזר. "אתה מת והגעת לעולם הבא" .אמר יעקב "מת? מה פתאום מת?" יעקב ידע שאין לו הרבה זמן ולכן הורה לזר להוריד את החליפה. "אשמור לך על החליפה עד שתהיה ראוי לה .בינתיים אתה יכול למדוד את בגדי שלי" ומסר לו את מעילו. הזר הוריד בצייתנות את החליפה ולבש את בגדיו של יעקב. "הדבר הכי חשוב שעליך לזכור ,שכאן שמך הוא יעקב" אמר לו. "יעקב? מה פתאום זה לא שמי ".התקומם הזר. "אם אתה רוצה לחזור בחזרה ,עליך לשמוע בקולי". "לחזור" כן הוא רצה לחזור ולנקום. יעקב הלבוש בחליפה ההדורה ,מיהר לפגוש את המתלמד .הוא היה מאושר ,הוא חשב שיספיק להגיע בדיוק בזמן לחתונה ,הרי הוא כבר היה לבוש כחתן .יהונדב ,המלאך ,התבונן בו בחשדנות ,הוא נראה משום מה שונה ,יעקב כלא את נשמתו ,למרות החששות שחש ,שמא זהותו הבדויה תתגלה ,החזיר לו מבט תמים .המבט בלבל את יהונדב .אסור לו שוב לטעות ,הספיקה לו טעות אחת והיא עלתה לו ביוקר .לולא ההמלצה של מי שהיה אביו בחיים הגשמיים לא היה מתקבל לתפקיד כה רם ,המלעיזים עליו טענו שהוא צעיר מידי ושאין לו את הניסיון הדרוש לכך .יהונדב הסמיק כשנזכר בפגישה שהייתה לו עם האחראי על המתלמדים ,אשר בדרך כלל נהג בסלחנות כלפי תלמידיו ,אלא שהפעם מבטו היה חמור" :המלאך יהונדב (פתח ואמר בקול חמור) המעשה שלך חמור ביותר! (ובקול רך יותר) איך יכולת לעשות טעות כל כך חמורה?" 39 השתררה שתיקה מעיקה ,יהונדב השפיל את מבטו והאחראי המשיך "אאלץ לרשום לך הערת אזהרה בתיקך האישי". יהונדב נאנח ,הוא רצה לשכוח את המקרה ,הוא ידע שהערה נוספת תגרור פגישה עם מלאך המות, המחשבה עליו גרמה לו לרעד בלתי נשלט" ,הוד אימתו" כינו אותו כולם ,הוא היה אימת כל המלאכים הזוטרים ,יהונדב מעולם לא ראה אותו ,מהסיפורים ששמע עליו ,נראה היה ש"הוד אימתו" היה גבוה ורזה והגלימה השחורה הארוכה שלבש ,השוותה לו מראה ענק ,בידו החזיק חרמש מושחז שהבריק למרחוק על רקע ה גלימה השחורה .את פניו אף אחד לא ראה ,או מי שראה לא נשאר "בחיים" (יוהנדב חייך ,האם אפשר לכנות את החיים בעולם הבא בתור "חיים"?) על מנת לספר על כך ,נשמתם התפזרה לכל עבר. מהסיפורים נראה היה שגם ראשו היה מכוסה בגלימה ושבשעת כעס מערובות עיניו החלולות יצאה אש שהייתה מסוגלת להמיס כל נשמה שעמדה בדרכו .יהונדב פחד -פחד מות להיפגש עם "הוד אימתו" ,שוב נאנח והוציא מכיסו מטפחת בלתי נראית וכיסה בה את עיניו של יעקב .לא היו הוראות מיוחדות לגבי החוזרים לחיים ,היו רק מקרים בודדים שהורשו לחזור ,אבל הנוהג היה שיש לכסות את עיניהם ,כדי למנוע מהם את ההלם של החזרה לחיים. הפעם אסור לו לטעות! אסור לו לטעות! יוהנדב החזיק את ידו של יעקב הנרגש והחל לרדת במהירות לעבר האדמה .הפעם ,על מנת למנוע טעויות ,הצטייד במפה מעודכנת והדרך עברה ללא תקלות .הם ריחפו מעל בית קברות ,למזלו של יעקב עיניו היו מכוסות והוא לא ראה את הצלבים שנצצו מעל הקברים .כשהתקרבו לעבר המבנה ששימש את חדר הקבורה ,אחיזתו של יהונדב התחזקה .בזהירות ,אך בתקיפות ,הוא הוריד את יעקב לתוך החדר, ובפנים הוריד את המטפחת מעל עיניו של יעקב. החדר היה חשוך ,יעקב מצמץ בעיניו וניסה לראות מבעד לחשכה ששררה בחדר ,המלאך שהזדרז לסיים את משימתו נשף לעברו ולפתע יעקב הרגיש שהוא נשאב לתוך ארון קבורה ולתוך הגופה הזרה ששכבה בתוכו .מרחוק שמע את קולו של המלאך" :היה שלום! בפעם הבאה שניפגש יהיה זה בעוד ארבעים שנה ועד אז עליך לשכוח את כל מה שראית ושמעת". חשכה ירדה על יעקב וכשהתעורר לא ידע היכן הוא נמצא ,הוא שכב בתוך מיטה צרה ,קרני השמש הראשונות שהחלו לבצבץ מבעד התריסים האירו את המקום ולנגד עיניו המשתאות ראה שהוא נמצא בתוך ארון קבורה ועל הקיר מולו היה תלוי צלב .יעקב קפץ בבהלה מתוך ארון הקבורה" .מה אני עושה כאן?" לחש בבהלה .הוא לא זכר מאומה מהקורות אותו בממלכת הדמדומים ,כל מה שזכר היו חייו כיעקב פבזנר ,מעורבבים בשרידי זיכרון לא ברור מחייו כג'ק בלק .בבהלה התבונן לצדדים ,היה זה חדר קבורה נוצרי" .מה אני עושה כאן"? צעק בקול ורק הד קולו ענה לו ומההד נבהל ,הוא לא זכר איך הגיע לשם ,הכל נשכח .צמרמורת עברה בגופו ובאופן נואש הוא חיפש פתח מילוט .החדר היה נעול והתריסים מוגפים .במהירות רץ לכיוון הדלת והחל להלום עליה" :תנו לי לצאת! אני רוצה לצאת מכאן"! צעק ושוב פרט להד קולו לא זכה לכל תשובה .המקום היה נטוש .יעקב המשיך להלום בדלת ,הדלת שלא הייתה נעולה חרקה ונפתחה. בחוץ ,נשם לרווחה" .היכן אני נמצא"? התפלא .שוב ושוב ניסה לרכז את מחשבותיו .כל מה שזכר שהיה בדרכו למקווה .אבל היכן הוא נמצא? מבעד לעננים החלו להפציע קרני השמש הראשונות שהאירו את המקום ולזוועתו ראה עשרות צלבים ,הוא היה בבית קברות נוצרי. הוא פילס את דרכו בין הקברים במהירות ,כמעט בריצה ,העיקר לברוח מהמקום .הוא היה מבוהל ומבולבל ולא הצליח להבין ,איך הגיע למקום הזה .גם כשהיה בחוץ לא האט את מנוסתו .הצלבים הילכו עליו אימה .האם מישהו חמד לצון והניח אותו בארון קבורה .כל מה שזכר היה שהלך למקווה ואחרי זה כלום ,למרות שאימץ את מחשבותיו ,לא זכר מאומה. כשהתרחק מהמקום ,האט את הליכתו והתבונן לצדדים .המקום היה זר ואם זה מוכר. מולו התרוממו בניינים גבוהים ,הוא התבונן למעלה וראשו הסתחרר .כל כך הרבה קומות .מאין צצו כל הקומות? הוא המשיך ללכת בשדרה הרחבה וככל שהלך ,מצב רוחו השתפר ,המקום נראה די מוכר .הוא ידע שעוד מעט יגיע למעדנייה של רב זלמן ,כשהוא נזכר בדג לקס ובהרינג ופרוסת לחם שחור מרוחה 40 בשכבה של חמאה ,בטנו החלה לכרכר ,לכן הגביר את מהירות הליכתו .הנה עוד מעט ויגיע למעדנייה, נשאר לו רק עוד בלוק אחד להגיע למקום .אמנם ,הבתים והחנויות השתנו ללא הכר ,אבל כל זה הפסיק להטרידו ,הוא רק רצה להגיע לזלמן ולאכול ארוחת בוקר .אם אין לחם שחור ,אזי הוא יהיה מוכן להסתפק בלחמנייה טרייה .הוא ידע שהוא עובר עבירה ,היות ועל החתן לצום ביום נישואיו .אבל האם היום הוא יום נישואיו ,או שמא זה היה אמור להיות אתמול .הוא היה כל כך מבולבל ורעב וקיווה שאלוהים יסלח לו .אחרי שישביע את רעבונו יחפש את רחל ויסביר לה .מה להסביר לה? שהוא זוכר שהיה בדרכו למקווה ופתאום הכל נמחק והוא מצא את עצמו בתוך ארון קבורה ,בבית עלמין נוצרי! האם היא תאמין לו? האם בכלל מישהו יאמין לו? ושפתאום נדמה לו שלבתים צמחו עוד קומות והמון מכוניות בכביש שכמותן מעולם לא ראה ,להיכן נעלמו הסוסים והמרכבות? עוד כמה צעדים והוא מגיע למעדנייה ,שהייתה בקרן הרחוב. יעקב דילג ב מהירות והגיע לקרן הרחוב ונעצר הלום רעם! היכן המעדנייה? הכל נראה כל כך שונה. התבונן בכתובת ,השדרה השניה והרחוב החוצה רחוב תשעה עשרה .אבל היכן זלמן? המקום נראה שונה לגמרי .שולחנות עץ וכסאות תואמים קידמו את פניו .היכן המפות? היכן הוויטרינה ובה מיני דגים כבושים ומעושנים וכרוב כבוש תוצרת בית? במקומם בר יינות וכל מיני מכונות משונות. "האם אתה מעשן"? נשמע קול לימינו. "מעשן"? התפלא יעקב והתבונן בתדהמה בבחורה החצופה שדיברה אליו .פניו העלו סומק ,כשראה את בגדיה ,חצאית קצרה וחולצה הדוקה ואוי לבושה כל בטנה חשופה .מה זה כאן מועדון חשפנות? עברה מחשבה בראשו .האם אלוהים בוחן אותי? הוא התעלם ממנה כליל וניגש לעבר הבר ופנה אל הגבר שעמד מאחוריו. "היכן רב זלמן"? שאל "זלמן? אין כאן שום זלמן ",ענה הבחור. "המעדנייה של זלמן" ,התעקש יעקב. הבחור התעקש בשלו ,אין כאן שום מעדנייה של הרב זלמן או איך שלא יקראו לו. "קפה אטלנטה זה שם המקום והוא קיים כבר ארבע שנים" אמר הבחור" ,אולי לפני זה הייתה מעדנייה של זלמן". "ארבע שנים"? יעקב נשען בלאות על הדלפק .להיכן נעלמו ארבע שנים? מה קרה במשך ארבע שנים? לראשונה הבחין ,שעל אצבעו ישנה טבעת נישואין .הוא נאנח בהקלה ,הוא בטח נשוי לרחל .חיוך ריצד על פניו ,אולי יש לו גם ילד אחד או שניים ואחר כך החיוך נמחק ,לא עדיין אין לו ילדים ,בזה היה בטוח וככל שהעמיק לחשוב על רחל ,משום מה פניה התערבבו בפניה של אישה אחרת ,אישה בלונדינית תמירה ,זאת לא רחל ,הוא פשוט מבולבל. קולו של הבחור העיר אותו מהרהוריו. "מרי! איך קראו למסעדה שהייתה כאן .זו שרכשנו את זכויותיה"? יעקב התבונן בביישנות מה ,באישה שנגשה לדלפק ,היא לבשה חליפה מחויטת ,אך גם היא הייתה קצרה. מה קרה לנשים? למה הן מתלבשות בפריצות כזו? "מפגש בובי" ענתה מרי. "האם שמעת על המעדנייה של זלמן?" "לא .אבל בהמשך השדרה ישנה מסעדה יהודית .אולי הם מכירים". יעקב המבולבל המשיך ללכת בשדרה .כעת הבחין עד כמה הרחוב השתנה .המאפייה של רוזנצוייג נעלמה. במקום "בית האופנה של לייבל" צץ לפתע בנק. מה קורה כאן? חשב יעקב "האם אני חולם"? צבט את ידו ,לא הוא לא חלם ,הוא המשיך ללכת כהוזה, לפתע נעצר בהתרגשות ,סוף כל סוף הגיע למקום מוכר .למולו ראה שלט: "הירש את מנדל -מהמטבח של אמא" יעקב ליטף את האותיות ובמיוחד את המילה "כשר" שהופיעה מתחתיו .בידיים רועדות פתח את הדלת ונכנס פנימה ונעצר נדהם .המקום השתנה .במקום שני השולחנות הארוכים ,היו שם(...יעקב ספר)...שמונה שולחנות מרובעים...וגם הכיסאות המרופדים נעלמו...ובמקומם כסאות עץ ללא כל ריפוד. "לפחות ,נשארו מפות לבנות" נאנח יעקב .המפות הצחורות והמעומלנות הזכירו לו את הוריה המאמצים של רחל ,בערגה נזכר בערב שבת ,עת היה מסב ליד שולחנם ,המכוסה במפה לבנה צחורה ,לארוחת שבת .רחל הייתה עוזרת למרים להגיש את הגפילטע פיש ולאחר מכן את המרק הזך בתוספת כופתאות, 41 מעשה ידיה .הזיכרון של האוכל וכל ההתרגשות מהשינויים שחלו ,השפיעו על יעקב ,ראשו הסתחרר, הוא התנדנד על מקומו ולפתע הכל נהיה שחור והוא התעלף. כשהתעורר מעלפונו ,מצא למרגלותיו את מנדל מנסה להשיב את רוחו" .מנדל"? שאל בתימהון .הוא נראה הרבה יותר צעיר מגילו .מחשבה משונה עברה בראשו ,האם הוא חזר לאחור בזמן? הבחור התבונן בו בתימהון" .מה פתאום מנדל -אני נכדו" אמר. יעקב ה תבונן בו בתשומת לב .למרות הדמיון המדהים ,זה לא היה מנדל ,אותו השיער הג'ינג'י ,זה בעצם מה שבלבל אותו וכמובן גם השפם ,לשניהם היה שפם ג'ינג'י ושניהם הרכיבו משקפיים .כאן הדמיון הסתיים .למנדל היו עיניים ירוקות ואילו לבחור עיניים חומות .אי אפשר היה להתעלם מנוכחותו של מנדל ,הוא היה גבוה ,הוא לא היה שמן ,אבל יותר מלא מהבחור וכמובן שהיה שוני בקול .היה לו קול בס ובשבתות ובחגים שימש גם כחזן בבית הכנסת. "האם הכרת את סבי"? שאל הבחור ואז התעשת וחייך "כמובן שלא יכולת להכיר אותו". "כמובן שאני מכיר את סבך .לא ידעתי שיש לו נכד בגילך" אמר יעקב. הבחור התבונן בתדהמה בבחור הלבוש בהידור ,הוא נראה בגילו ,אולי שנה -שנתיים ,מבוגר ממנו ,כמובן שלא יכול היה להכיר את סבו ,שנפטר לפני שנולד" .קוראים לי אלן" אמר והושיט את ידו. "נעים מאוד .שמי יעקב פבזנר" אמר וכשהריח את הריחות שנדפו מהמטבח ,ריח קוגל שנאפה זה עתה, שהתערבב בריח המרק והקציצות שטוגנו ,ראשו שוב הסתחרר. "אתה מרגיש לא טוב?" שאל אלן בדאגה "האם להזמין לך לרופא?" "זה בסדר .אני מרגיש טוב ,ריח האוכל הזכיר לי את הבית ומזמן לא טעמתי אוכל יהודי" .אמר יעקב ונדהם מעצמו ,הרי רק שלשום אכל מרק כופתאות וקציצות ומשום מה היה כמעט בטוח שזה עידן עידנים שלא טעם אוכל יהודי .מה קורה כאן? זה לא יתכן! חשב יעקב ,אבל אולי גם לו קרה המקרה ,כמו ששמע על פלוני שיום אחד נעלם מביתו ,חיפשו אחריו ולא מצאהו ואשתו הוכרזה כענוגה ויום אחד מקץ ארבע שנים חזר לביתו .מת ברר שקיבל מכה בראשו וכל זכרונו נמחק והוא החל את חייו בעיר אחרת .יום אחד כשעבר באחד הרחובות ,קורה מאחד הבתים ,שהייתה רופפת ,נפלה על ראשו והשיבה לו את זכרונו. האם יתכן שגם זכרונו נמחק למספר שנים .הוא נגע בראשו ,הוא נזכר במכה שקיבל בעת שעבר ליד המקווה ובמיוחד הציקו לו כאבי גב. קולו של אלן העיר אותו מהרהוריו" .גילה! תגישי אוכל לאורח". בחורה חייכנית ,שערה החום היה אסוף בצמה ניגשה והגישה ליעקב את התפריט ,שהתבונן בו בשקיקה ומרוב רעב המילים ריצדו לנגד עיניו: "מנה ראשונה: כבד קצוץ סלט ביצים רגל קרושה גפילטע פיש דג ממולא. מרק עוף צח מרק קניידלך מרק קרעפלך מנה עיקרית: עוף ממולא חמין קלופס צלי בקר תוספות: צימעס תפוחי אדמה בשזיפים אורז מנה אחרונה: שטרודל תפוחים קומפוט" יעקב חזר וקרא את המילה "ק ו מ פ ו ט" (לפתן) דמעה בודדה נצצה בעיניו ,הוא נזכר בקומפוט השזיפים שאמו הייתה מכינה .היא שטפה היטב את השזיפים והייתה מוסיפה להם כמות נכבדה של צימוקים ושני תפוחים מקולפים חתוכים לפלחים ,מפזרת סוכר ומכסה את הכל במים ומרתיחה ולבסוף מוסיפה שלש טיפות של רום ומבשלת עוד כמחצית השעה ובינתיים הריח היה משגע את כל יושבי הבית ,ו...שטרודל התפוחים...יעקב ליקק את שפתיו והדף את התפריט ,הוא רצה לאכול והיה מוכן לטרוף גם את התפריט. אלן התבונן בו בסקרנות והציע" :אתה חייב לטעום את מרק הכופתאות" אמר אלן "אבל קודם תטעם את הגפילטע פיש". 42 גילה הגישה את המנות הראשונות .אלן התבונן ביעקב ה"טורף" במהירות את הדגים ,טובל את החלה המתוקה ברוטב ,גומע את המרק והכופתאות ,ואז עצם את עיניו ועושר עילאי ניבט מפניו .הוא נראה משונה בחליפה ההדורה ,לא מסוג האנשים הפוקדים את המקום ובכל זאת אלן הרגיש אליו יחס של קירבה .הוא לא יכול היה להסביר את ההרגשה ,היה זה כאילו פגש קרוב משפחה שמזמן לא התראה איתו .מעולם לא הרגיש כך לאדם זר. המסעדה החלה להתמלא בראשוני סועדים ולמרות זאת אלן לא היה מסוגל להפסיק מלהתבונן ביעקב .גם השם שלו היה מוכר לו .הוא היה בטוח ששמע בעבר את השם יעקב פבזנר ,רק שלא היה יכול להיזכר היכן ומתי. יעקב פקח את עיניו ובהתרגשות ואמר "רק אישה אחת ידעה להכין כופתאות כאלה". "זה מתכון סודי שעובר אצלנו במשפחה" חייך אלן "סבתי לימדה את אמי ואני למדתי ממנה". "רחל הכינה כופתאות כאלה" אמר יעקב. "לסבתי קוראים רחל .האם אתה מכיר אותה?" שאל אלן בהתרגשות. "לא ידעתי שמנדל התחתן"? "כמובן שהוא התחתן ,אחרת אבי לא היה נולד ואני לא הייתי בא לעולם" אמר אלן בחיוך. יעקב הרגיש במשב של קור המתפשט בגופו .הוא רצה לדעת את שם נעוריה של רחל ,אך לא העיז לשאול .הוא הרגיש שהוא נמצא בתוך סיוט ארוך ועוד רגע ויתעורר ויגלה שהכל היה חלום .הושיט את ידו לכיסו .הוא היה ריק ,גם הכיס השני היה ריק .חיטט בכיסיו מכנסיו – גם הם היו ריקים .הארנק נעלם ,הכל נעלם. "זה בסדר ,זה על חשבון הבית" אמר אלן. יעקב הרגיש הרגשת חנק ,הקירות החלו לאיים עליו ,הוא מיהר לצאת מהמקום ,כשמבטו המודאג של אלן מלווה אותו" .עלי להגיע במהירות הביתה" חשב "שם הדברים יתבהרו" .עתה לאחר ששבע ,כל כולו היה שקוע להגיע במהירות הביתה ,כשהחל לעבור את הכביש לא הבחין במכונית המתקרבת ואף לא שמע את חריקת הבלמים ואת הקללות של הנהג ,שהצליח ברגע האחרון לבלום .הוא גמע במהירות בלוק נוסף ועוד רחוב וסמטה ,הוא ראה את כל השינויים שחלו ,אך התעלם מהם כליל .התבונן במספרי הבתים - מאה ואחד ,מאה ושלש ,מאה ו...יעקב נעמד המום ליד הבית .המספר שהיה רשום בפתחו היה מאה וחמש, כאן היה אמור להיות הבית שלו ,אך הוא נעלם ובמקומו צץ בניין אחר .יעקב התבונן למעלה וניסה לספור את הקומות ,היו שם לפחות עשרים קומות" .זה לא יכול להיות!" אמר והמשיך ללכת לבית הסמוך ושוב חזר ,התבונן לעבר שלט הרחוב ,זה המקום – כאן עמד בית מגוריו .התבונן לכיוון הקומה הרביעית ,שם הייתה דירתו ולכיוון הקומה השלישית – שם גרה רחל .החלונות הגדולים נעלמו ובמקומם חלונות קטנים וגם הווילונות הפרחוניים נעלמו .יעקב הרגיש שהוא עומד מול מפלצת שבלעה את ביתו ,בצעד נמרץ פתח את הדלת ונכנס פנימה .לנגד עיניו התגלה לובי מפואר ,להיכן נעלם גרם המדרגות הישן? והמדרגה הרביעית שיצאה ממקומה ושבעל הבית סרב לתקנה ,והצבע המתקלף מהקיר ,לאן נעלם כל זה? ובכלל היכן נמצאים המדרגות? הוא רצה לעלות לקומה הרביעית ולמצוא את חדרו. "אל מי אדוני"? נשמע קול .לראשונה יעקב הבחין בשומר לבוש מדים כחולים. "אני רוצה לעלות הביתה" אמר יעקב. "הביתה?" התפלא השומר" .יש כאן רק משרדים". "אני גר בקומה הרביעית" התעקש יעקב. "קומה רביעית? בקומה הרביעית נמצא משרד ברוקרים" אמר השומר והתבונן לעברו של יעקב ולסירוגין לעבר הטלפון .האם להזמין את המשטרה? או שהוא יצליח בעצמו להתגבר עליו. מבטיו של השומר הפחידו והביכו את יעקב" ,הוא בטח חושב אותי למשוגע" ,חשב ופנה בנימוס לשומר: "רציתי לדעת מה קרה לבניין הקודם"? התפלא יעקב. "איזה בניין קודם"? שאל השומר. "זה שהיה כאן קודם"? אמר יעקב בהיסוס. השומר בהה בו בתדהמה. "כמה זמן הבניין קיים?" המשיך יעקב לשאול. "לפני שנולדת" אמר השומר והצביע על השלט" :בנין מרכזים נבנה בשנת ."1950 43 " ?"1950נדהם יעקב" .מה התאריך היום?" "תשעה עשר למרץ" ענה השומר. "איזה שנה?" שאל יעקב בהתרגשות. השומר שהתבונן בו נדהם אמר 2000" :כמובן". יעקב הוכה בהלם ,זה לא יתכן" ,האם יתכן ואני משתגע?" חשב ודידה החוצה .יום נישואיו נקבע לל"ג בעומר -י"ח אייר ה'תר"פ ,שזה שנת -1920בזה היה בטוח .הוא גם היה בטוח שנולד בא' בשבט ה'תר"ס, שהוא הראשון לינואר שנת .1900 לאן נעלמו שמונים שנים?? יעקב המשיך לשוטט במשך שעות ברחובות .הכל היה זר ומנוכר .הוא התעלם מכאבי רגליים ומהגשם שהחל לרדת .חשד החל לכרסם בו שמא הגיע בטעות לכוכב לכת אחר ,שהכל בו זהה לכדור הארץ ,פרט לזמנים ושהנה עוד מעט יפגוש את הכפיל שלו ,אם הוא עדיין בחיים ,הרי שגילו בן מאה .לפתע הרגיש עד כמה הוא עייף ,ראש ו היה סחרחר ,כאב טורדני הציק לו ,שהחל בראשו והתפשט לעבר גבו ורגליו, הייתה לו הרגשה שהוא בן מאה .הוא לא ידע לאן ללכת והגשם שגבר בינתיים הבריח אותו כולו רטוב לתוך תחנת הרכבת .הוא התיישב על הספסל .הרכבת הגיעה לתחנה ,הדלתות נפתחו ,אנשים יצאו ,אחרים נכנסו ,יעקב בהה בהם ,אולי יפגוש את הכפיל שלו ,אך במקום הכפיל ,הבחין בפנים מוכרות. מאז שהזר המוזר ביקר במסעדה ,אלן היה מוטרד .הייתה לו הרגשה כאילו פגש מישהו שלא התראה איתו זמן רב .מעולם לא חש געגועים כאלה למישהו ,כפי שחש לאותו הזר שהציג את עצמו כיעקב פבזנר. למרו ת שהוא היה זר לו ,היה בו משהו מוכר עד כדי כאב .החיים בעיר הגדולה הכינו אותו להיזהר מזרים ומה גם שהמסעדה המשפחתית שעברה לניהולו ,היוותה מקום מפגש לקליינטים קבועים .המקום הישרה אווירה ביתית .אלן הכיר את כולם בשמם הפרטי וידע איך לרצות כל אחד מהם באוכל המועדף עליו. כמעט ולא קרה שמישהו זר נכנס למסעדה .במשך כל היום לא יכול היה לשכוח את מראה פניו של יעקב בעת שאמר לו שהוא נכדו של מנדל ואת התימהון ,כשהוא סיפר לו ששם סבתו רחל .היה זה תימהון עד כדי פלצות מלווה בפחד .מה הסוד של יעקב? חשב אלן והחליט להתקשר בערב להוריו ולשאול אותם: "האם הם מכירים מישהו בשם יעקב פבזנר"? מאז ומתמיד אלן נמשך לסיפורי בלשים .החלום שלו היה לכתוב ספרי בלשים ולולא אביו חלה ,לא היה מגיע לניהול המסעדה .כשאביו חטף שבץ מוחי ,אלן התפנה מכל עיסוקיו והחל לנהל באופן זמני את המסעדה ,עד שאביו יחלים .מאז עברו שנתיים ואביו נשאר רתוק לכסא גלגלים ,כשהוא משותק בחצאיו של הגוף .הפעמים היחידות שבהם חייך היה כשהיה מגיע למסעדה ואלן ידע שאם המסעדה תעבור לבעלות אחרת ,זה יגמור אותו סופית .לכן נאלץ להיפרד מלימודי הספרות באוניברסיטה ומהחלום להיות סופר .כעת התעורר חוש הבלשות שלו ואיתו הדאגה לשלומו של יעקב ,אשר נראה לו מפוחד ותשוש מהמציאות .בצהריים אלן התקשר לחברו הטוב צ'רלס, שהתמחה בפסיכיאטריה ,וסיפר לו על יעקב .צ'רלס היה פחות נלהב" :היום לא חסר מטורפים .לפי הסטטיסטיקה ,כל אדם רביעי ,יבקר לפחות פעם אחת אצל פסיכולוג ,ישתמש לפחות פעם אחת בכדורי ארגעה .אתה לא תאמין כמה סכיזופרנים מסתובבים בינינו והם נראים ומשוכנעים שהם נורמאליים וכמובן שלא לדבר על נוכלים .אלן אתה תמים!" אלן הבין שהוא הסתבך עם חברו ,באחד מההרצאות שלו ,צ'רלס ראה בכל אדם פוטנציאל ל"לקוח", בעיניו כולם היו מטורפים ,אם זה במודעות ואם לא .לא פעם ניסה לשכנע את אלן לבוא אליו לטיפול. "זה לא סתם שעזבת את הלימודים באמצע ...בחור בגילך שיהיה כל כך קשור להוריו .אני חייב לעשות על זה אנליזה" .אמר צ'רלס. לא עזרו לאלן הסבריו שהוא עזב את הלימודים ,מדאגה לאביו וברגע שאביו יחלים יחזור ללימודים ושהוא עדיין לא נישא ,כי לא מצא את אהבת חייו ושהוא רק בן עשרים ושמונה ויש לו זמן למכביד ואיך זה שצ'רלס הידען הגדול – טרם נישא .כשאמר את המשפט "למה אתה עדיין לא התחתנת?" צ'רלס השתתק נעלב. כשאחרוני הסועדים עזבו את המסעדה ,השעה הייתה רבע לשש .אלן עזר לגילה לנקות את המקום .הוא חיבב את גילה ,היא הייתה קרובת משפחה רחוקה שהגיעה מישראל להשלים את לימודיה .השעה הייתה שש ורבע כשעזב את המקום ,גשם החל לרדת ,אלן רכס את הכפתור האחרון של מעילו ומיהר לתחנת הרכבת .כעבור מספר דקות הגיעה הרכבת .דמותו של יעקב לא משה מזיכרונו .הוא בחן את הנוסעים 44 בתקווה קלושה למצוא ביניהם אותו ומשלא מצא ,מבטו התמקד בנקודה נעלמה ברכבת .הוא חשב על סבתו ,מזמן לא ביקר אותה בבית האבות הסיעודי בו היא מאושפזת והחליט לבקרה בסוף השבוע הקרוב ואם יתמזל מזלו ודעתה תהיה צלולה ,יוכל לשאול אותה על יעקב פבזנר ,הוא היה כמעט בטוח שהיא הזכירה את השם .בפעם האחרונה שביקר אותה היה זה לפני חודשיים ,היא אפילו לא הכירה אותו .עד לפני כשנתיים ,עדיין תפקדה ואז בבת אחת מצבה התדרדר ולרוב דעתה לא הייתה צלולה .אלן שהיה קשור מאוד לסבתו ,היה לו קשה לראות אותה במצבה .אביו אמר שהיא לא סובלת ,היא חייה בעולמה, עולם העבר ,לא פעם חשבה את אלן למנדל בעלה .ככל שאלן חשב יותר על יעקב ,הוא בעצם הבין שהוא הזכיר לו את סבתו ,גם הוא חשב אותו לסבו .לפתע חש צער על שלא עצר בעדו ,הוא היה חייב לברר לעצמו מה הקשר בינו לבין משפחתו? כששאלה זו הטרידה אותו ,ירד מהרכבת ועל הספסל מולו, ראה את יעקב. "יעקב!" קרא בשמחה. יעקב התבונן באלן ,תחילה בהפתעה ואחר כך בשמחה .סוף כל סוף ראה פנים ידידותיים. "בוא!" אמר אלן ויעקב קם והלך אחריו .שניהם ידעו שאין לו לאן ללכת .אלן הוביל אותו לכיוון דירתו. הם הלכו בצעדים מדודים ,כל אחד שקוע במחשבותיו .מבחינה גופנית ונפשית ,יעקב הרגיש כבן מאה. הזעזוע שעבר השפיע עליו קשות .בקושי סחב את רגליו ,היו לו קשיי נשימה והגב הציק לו ,הוא כלל לא היה מודע לפציעות של הגוף המאכלס את נשמתו .כשגופתו של ג'והן בלק הועברה לבית הקבורה, הקברן איפר את פניו ,כך שאי אפשר היה לראות את סימני הנפילה ,לעומת זאת על גופו נשארו סימני החבלה. בחדר המדרגות ,יעקב התמוטט והתגלגל מהמדרגות המעטות שהספיק לעלות .מהמכה החתך שהוסתר במומחיות ע"י הקברן נפתח ודם החל לזרום מהפצע הפתוח .אלן הזעיק אמבולנס וכשיעקב התעורר מצא את עצמו שוכב במיטה בבית חולים ,הוא מלמל מילים באידיש שהתערבבו במילים אנגליות רהוטות, שהיו שגורות בפיו של ג'והן בלק .כל אותה העת אלן לא מש ממיטתו .הוא התבונן בו בסקרנות מהולה בהתרגשות ,הרגש שחש אליו הפך להתרגשות ,הוא חש שהנה הוא נמצא על סף גילוי תעלומה ,שתשמש אותו לכתיבת רומן מתח .האיש לא היה שקרן ,בזה היה בטוח .מצד אחד הוא הזכיר לו את היהודים בני הדור של סבו וסבתו ומצד שני אדם מודרני .הוא נזכר בסיפורים של חברו צ'רלס על סכיזופרנים ובסיפורים ששמע מהרב על הדיבוק .הוא לא ידע לאיזה קטגוריה לשייך את יעקב ,הייתה זו תעלומה. הרופא שבדק את יעקב שלח אותו לצילומים ולבסוף ביקש להיפגש עם קרובי משפחתו .אלן היסס ,הוא חשש לשלומו של יעקב ,שנראה לו אבוד והוזה במיטת בית החולים ומבלי לחשוב נפלט לו שהוא אחיו של החולה. הרופא הזמין את אלן ללשכתו ,הציק בפניו צילומי רנטגן ואמר" :היה לו מזל שנשאר בחיים". אלן התפלא ,הרי בסך הכל הספיק לעלות עשר מדרגות לפני שהתגלגל ונחת למטה. הרופא המשיך" :ישנה פגיעה חמורה בטחול .הצלעות השבורות לוחצות על הריאות ומקשות על הנשימה. הפגיעה בראש אינה חמורה". אלן נבהל ,הוא לא ידע במה הסתבך ובחוסר ברירה ,חתם על הסכמתו לניתוח וזאת לאחר שהרופא הבהיר" :חייבים לנתח אותו מיד אחרת אני לא אחראי לחייו" .אלן לא רצה להיות אחראי למותו של יעקב .הוא לא ידע מי הוא? אם יש לו משפחה? ועד שהם ימצאו ,הרי יעקב עלול למות .הוא גם לא ידע אם יש לו ביטוח רפואי ,אבל למזלו חדר המדרגות היה מבוטח בביטוח צד שלישי ,כך שהם יאלצו לשלם עבור הוצאות האשפוז והניתוח. אלן ישב בחדר ההמתנה וחיכה ליעקב שיצא מחדר הניתוחים ובינתיים התקשר להוריו ושאל: "האם השם יעקב פבזנר מוכר לכם?" "מאיפה שמעת את השם?" שאל אביו בהתרגשות. אלן סיפר להם ,תחילה בהיסוס ואחר כך בשטף את המפגש עם יעקב. "איך לקחת אדם זר אליך הביתה?" התפלא אביו. אלן התעקש לדעת מי הוא יעקב פבזנר? אביו נאנח" :זה אסון שאף פעם סבתך לא התאוששה ממנו .יעקב פבזנר היה ארוסה .הם הכירו מילדותם. לאחר שהוריו נפטרו ,יעקב החל לעבוד כשוליה לסנדלר ובכסף המועט שהרוויח שכר חדר מעל לדירתם של הוריה המאמצים של סבתך .הוא התחבב עליהם ובמהרה הפך להיות בן בית בדירתם ואת ארוחותיו היה אוכל שם .בסתר ניצתה אהבה בין שני הילדים ,ובבגרותם ,כשיעקב החל ללמד תנ"ך בבית ספר 45 ע"ש רוטשילד ,הוא ביקש את ידה והיא ניתנה לו בשמחה ואז קרה האסון ,זה קרה בדיוק ביום הנישואין, כשיעקב הלך למקווה ,שעבר באותה העת שיפוצים ,אחד הפיגומים התמוטט ושק מלא במלט השתחרר מהקומה העליונה ונחת על ראשו של יעקב .היה זה מוות מידי". השתררה דממה מעיקה ולאחר מספר שניות אביו המשיך":סבתך מעולם לא התאוששה .כשסבך הציע לה נישואין ,אמרה לו שלעולם לא תוכל לאהוב אף אחד חוץ מיעקב ולמרות זאת נישאה לו .מנדל אמר לה שמספיק שהוא אוהב אותה ושהוא יתן לה חיים טובים .הוא עמד בדיבורו ,הוא העניק לה חיים טובים .אני חושב שהיא נישאה לו ,כדי שיפסיקו לרחם עליה .הדבר שהכי ציער את בעלה ואת הוריה שהיא הפסיקה לשיר ,היא אמרה שהיא לא מסוגלת יותר לשיר .כשאני נולדתי רצתה לקרוא לי יעקב ,אבל סבא התנגד, הוא אמר שהשם יביא לי מזל רע .היא הייתה אם טובה ורעייה טובה ,לפעמים ,כשהיא חשבה שאף אחד לא משגיח בה ,היה מבטה מתמלא תוגה וכשבגרתי הבנתי שהיא חשבה על אהובה שנהרג ביום חתונתם". "ידעתי שהשם הזה מוכר לי ,רק שלא קישרתי אותו לסבתא" אמר אלן בהתרגשות. "מעניין מי הוא יעקב פבזנר (בהתרגשות) אולי הוא קרוב משפחה של אותו יעקב?" השאלה נשארה באוויר ללא מענה. בימים הבאים ,יעקב התאושש מהניתוח שעבר והשברים החלו אט אט להתאחות .כאבי הגוף היו כאין וכאפס לעומת ההלם שעבר ,כשהאחות הביאה מראה על מנת שיוכל להתגלח ,פני זר ניבטו מולו ,בבהלה שמט את המראה ,שהתגלגלה על הרצפה והתרסקה לחתיכות קטנות" .זה לא אני" צעק בהיסטריה. האחות המבוהלת מיהרה לקרוא לרופא שנאלץ להזריק לו זריקת הרגעה .כשנרגע ,השתתק ולא שיתף פעולה עם הרופא שניסה לדובבו וכי מה יאמר לו? שפניו נהפכו לפני זר וכי שוב לא היה בטוח בזהותו. האם הוא יעקב פבזנר? או שמא מישהו אחר? תעודות מזהות לא היו עליו ולהיכן נעלמו שמונים שנה? כשהסתכל שוב במראה ,היה משהו מוכר בפני הזר שנבטו מולו ,הוא לא יכול היה להיזכר מי הוא? ולא רצה להיחשב כאילו ניטלה דעתו ולכן העדיף לשתוק .הוא שכב שעות במיטה ובהה בטלוויזיה המותקנת בחדר ,הכל היה זר ומוזר לו .אלן ,שהרגיש רגש של אחריות כלפי יעקב ובפרט שהתאונה ארעה בחדר המדרגות של ביתו ,הירבה לבקרו. כעבור שבועיים ,כשיעקב השתחרר מבית החולים ,היה זה מובן מאליו שיעבור באופן זמני לגור אצל אלן וכי לאן יכול היה לפנות? בזמן שהותו בבית החולים ,אלן ניסה להתחקות אחר זהותו של יעקב ,בקפידה בדק את קטעי העיתונות ,וחיפש ברשימת נעדרים .אף אחד לא דמה לתיאור של יעקב .היה זה כאילו נחת מכוכב אחר .יעקב התבונן בחשדנות בפלאי הטכנולוגיה .צלצול הטלפון הפחיד אותו ,לאורו של הפלורוסנט התרגל בקלות ,במיקרו פחד להשתמש .את המחשב בחן בחשדנות מכל הצדדים ,אך במהירה למד להשתמש בו והיה יושב שעות מרותק מול המסך ובמיוחד אהב לגלוש במדורי הכלכלה .כל אותה העת אלן עקב אחריו בסקרנות מלווה בתמיהה ,מצד אחד ראה מולו ,אדם שהגיע מתרבות קדומה ומצד שני הידע שלו בכלכלה ובשוקי ההון היה מדהים ,באופן טבעי יעץ לאלן במה להשקיע וההשקעות הניבו תשואה גבוהה .כל זה השפיע על אלן עד כ ך שבסתר החל לכתוב רומן מתח ,כשדמותו של יעקב משמשת לו לגיבור הספר. כשיעקב החלים אלן הציע לו עבודה במסעדה .בהתחלה הוא הרגיש כלא שייך למקום ,לבשל לא ידע, במיקרו סירב להשתמש ,גם מהתנור החדש פחד ,גם בהגשה לא היה מוצלח ,לא פעם המרק נשפך לתוך המגש ,לקול צחוקה ה מתגלגל של גילה .תחילה נעלב ממנה ,אך במשך הזמן הרגיש שהוא מתגעגע אליה, אמנם היא לא דמתה כלל לרחל ,שבעניו היא הייתה מלאך וגם לא לאותה האישה היפהפייה והמסתורית, שלפעמים היה חולם עליה .את גילה סיווג באמצע ,בין שתיהן .היה לה שער חום בהיר ,עיני תכלת ,חיוך מקסים ,לשון שנונה וישירה ,שאותה אלן יחס למוצאה" :היא ישראלית" סיפר ליעקב. "ישראלית"? התפלא יעקב. אלן הסתכל בו בתימהון ,יעקב לא העמיד פנים ,הוא באמת לא ידע כלום על ישראל .כשאלן סיפר לו שבשנת 1948קמה מדינה ליהודים ,זלגו דמעות מעיני יעקב. "האם המשיח הגיע"? שאל בהתרגשות. "משיח"? התפלאה גילה והוסיפה בצחוק" .אפשר לכנות את בן גוריון בתור משיח .הוא היה זה שהכריז על קום המדינה". 46 אלן בחן את יעקב ,הוא היה בטוח שהוא לא משקר ,הוא לא ידע שום דבר על מדינת ישראל ולא על בן גוריון .מאידך ,הוא היה בקי ברזי התנ"ך ,יכול היה לרתק בסיפורים מהגמרא ,הוא היה משנן פסוקים בעל פה .בפעם הראשונה שראה ספר תנ"ך התרגש מאוד .פתח אותו בהדרת קודש וקרא מתוכו פסוקים בעברית רהוטה. גילה הייתה קרובת משפחה רחוקה של אלן ,שהגיעה לארצות הברית להשלמת לימודי המלונאות .בזמן הפנוי מלימודיה עבדה להשתכרותה במסעדה .היו לה המון רעיונות איך לשווק את המסעדה ,שלא תמיד התקבלו בברכה .אחד הרעיונות שכן התקבל ,היה לשכור כנר שינגן מוסיקה יהודית" :מי שיעבור ברחוב וישמע את המוסיקה יכנס פנימה". תחילה אלן התנגד":להשמיע מוסיקה חינם! שילכו לקונצרט" התקומם. גילה התעקשה ו גם יעקב צידד "אנשים שיבואו לשמוע מוסיקה יזמינו גם ארוחה .אני בטוח שההכנסות יגדלו". אט אט יעקב נוכח לדעת שהוא הולך ומתאהב בגילה ,והאהבה ריפאה את נפשו השסועה בינו לבין זיכרונותיו כג'ק .שוב לא חשב על רחל ולא ניסה להתחקות לאן נעלמו השנים האבודות? כל אותה העת אלן עקב אחריו בפליאה ,היה זה כאילו מולו ניצבו שני אנשים דוקטור ג'קל ומיסטר הייד .מצד אחד יהודי גלותי ומצד שני אדם מודרני ,בקי בשוק ההון ושבעזרת כישוריו הצליח להשליש את כספו של אלן. הוא ידע שהוא צדק כשהכניס אותו לתוך חייו .מהמשכורת הראשונה שהרוויח במסעדה ,יעקב שכר דירת חדר בקרבת המקום .הוא עדיין לא מצא את מקומו בעולם החדש והמודרני שנגלה לפניו ,כשהיה עובר בכביש היה מתבונן בפחד מלווה ביראת כבוד במכוניות הנוסעות ובכל פלאי הטכנולוגיה .יום אחד גילה בקרבת המקום בית יתומים יהודי .הילדים הקטנים ריגשו אותו עד דמעות ,הוא הזדהה איתם ,גם הוא היה יתום מהוריו ,מאהובתו ומכל מה שידע והכיר בעבר .כשהציע את שרותיו בהתנדבות כמורה לתנ"ך, מנהל בית היתומים התבונן בו בחשדנות .הוא לא היה רגיל למתנדבים ,המכסימום שיכול היה לגייס היו תרומות וגם בהם לא היה די" .האנשים מתקמצים בתרומות" היה מקונן לאחר כל מסע תרומות. יעקב התגלה כמורה מדהים .במהירה שמו יצא לתהילה בקרב הקהילה והוא קיבל פניות אין ספור ללמד בבית ספר יהודיים יוקרתיים ,אך את כולם דחה ,הוא העדיף בשעות הפנאי ללמד חינם את הילדים היתומים .כשאחד הילדים שהתקשה בספרות ,פנה אליו בבקשת עזרה ,התברר ליעקב לתדהמתו ,שהוא בקי גם בספרות ובכלכלה" .מאיפה אני מכיר את המקצועות האלה?" השתומם .לפעמים היה נדמה לו שהוא יוצא מדעתו ,לתוך זיכרונותיו כיעקב היו מידי פעם מתגנבים זיכרונות מהגוף המאכלס את הנשמה – זיכרונותיו של ג'ק בלק .מידי פעם היו לו ספקות לגבי זהותו כיהודי דתי שומר מצוות ,לפעמים היה חובש את הכיפה ולפעמים היה מרגיש שהיא שורפת את ראשו וממהר להוריד אותה ולבסוף מכל הבלבול הוריד אותה לחלוטין ,פרט לשעורי התנ"ך ,שם הרגיש שהוא יהודי גאה. לפרנסתו ,המשיך לעבוד במסעדה ומידי פעם אף תיקן נעליים ומה שהפליא היה שלפתע התברר שהוא מוכשר בנגינת כינור .היה זה ,כשהגיע הכנר שאלן שכר את שרותיו לנגן במסעדה .הוא ניגן נחמד ותו לא .יעקב התעצבן ולקח מידו את הכינור" :כך לא מנגנים" צעק "אתה מזייף" .הוא השעין את הכינור על כתפו ,עצם את עיניו והחל לנגן ,צלילים רכים ,מלאי געגועים ,מילאו את המסעדה .לשמע הצלילים, השתררה דומיה במסעדה ,אנשים כלאו את נשמתם וכשיעקב סיים ,פרץ של מחיאות כפיים שטף את המסעדה .מאותו היום ,יעקב שוב לא הגיש את האוכל ולא נאלץ לקלף תפוחי אדמה ,העיסוק שלו היה נגינה .אלן לקח את יעקב לחנות כלי נגינה לרכוש לו כינור .יעקב עבר מכינור לכינור ושום שריר לא זע בפניו ,כשאמר" :זה לא מתאים לי" ואחר כך פנה למוכר" :האם יש לכם כינורות נוספים"? המוכר התבונן בזר המשונה ואחר כך בהלן ואמר" :הראתי לך את הכינורות הטובים ביותר שיש לנו". כשיעקב עמד לצאת מהחנות ,נזכר המוכר שבעצם במחסן ישנם כינורות נוספים .הוא פתח את דלת המחסן והדליק את האור ,בקופסאות המקוריים היו מונחים מספר כינורות .יעקב בחן אותם לשבריר עין ולפתע ראה על אחד המדפים כינור ישן ,הוא הוריד את הכינור ,בחן אותו בהתרגשות ,לקח קשת שהייתה מונחת בצד והחל לנגן ,צלילים מופלאים שלא מין העולם הזה מילאו את חלל המחסן ,מלווים בגרגירי אבק שהחלו להתעופף מהכינור" .אני רוצה את הכינור הזה" אמר למוכר. המוכר התבונן בהשתוממות ביעקב ובכינור ,היה זה כאילו הם גוף אחד ,הוא לא ידע את שוויו האמיתי, את הכינור החנות קיבלה בירושה מהבעלים הקודמים ומאז הוא שכב במחסן ללא כל שימוש .כל מה שהוא ידע ,שהוא חייב לתת את הכינור ליעקב ,אפילו במחיר סמלי. 47 לאחר שהכינור הוברק ושופץ ,נתגלתה הטבעה של מלך פרוסיה מאחוריו" :מעניין איך הגיע הכינור לחנות"? השתומם אלן. יעקב לא נפרד מהכינור ומאז שהחל לנגן במסעדה ,קהל רב החל לפקוד את המסעדה .בקושי הם הצליחו לעמוד בקצב ההזמנות .הוריו של הלן נרתמו לעזור במסעדה .אימו במטבח ואביו ליד הקופה" .חבל שסבתא לא יכולה לראות איך המסעדה משגשגת" אמר אביו ונאנח .מצבה של רחל הלך והתדרדר .היא לא זיהתה אף אחד ורוב הזמן הייתה ללא הכרה. אלן עקב בהערצה אחר יעקב ,איך מאדם מפוחד ומבולבל ,הפך לאישיות רב גונית -נגן נפלא – ומורה מצליח והערצתו גברה ,כשנודע לו שיעקב מלמד חינם בבית היתומים .גם הוא רצה להתנדב לשם ולהפריש חלק מהאוכל במסעדה לעניים .יעקב עצר בעדו ואמר" :שכל הנותן לקט ,שכחה ופאה לעני, מעלין עליו כאילו בנה בית המקדש והקריב קורבנותיו בתוכו ,ככתוב בפרושו של רש"י לספר ויקרא כ"ג". אלן התבונן בתדהמה ביעקב המשנן פסוקי קודש ,ויעקב המשיך":מכאן שאסור לתת לעניים להתרגל לחיות מן הצדקה ולפתח תלות בה ,במקום לחפש עבודה ולהרוויח כסף .אני מציע שתתן צ'אנס לילדים לרכוש מקצוע מועיל ,ותכשיר אותם לעבודת טבחות ומלצרות במסעדה". עצתו של יעקב הועילה לשני הצדדים והיתומים החלו לעזור במסעדה ותוך כדי כך קיבלו את ההכשרה הבסיסית לטבחות ומלצרות ובמקום שכר זכו לארוחות חינם .הם היו עובדים חרוצים .המסעדה התרחבה והתפשטה לחנות הסמוכה .ליעקב הייתה המסעדה מזכרת מביתו והשינויים שחלו בה והקהל הרב שמילא את המקום הביאו איתם משב של חדשנות והעיקר הערצה לנגינתו .שוב לא פקדו אותו סיוטים מעברו והוא החל ליהנות מההווה ובמיוחד כשבהווה הייתה גילה .הוא עדיין לא העיז להראות לה את רגשותיו ,בתקופתו הנישואין נערכו בשידוך ועד אז בני הזוג לא הורשו להיוותר לבדם ,לכן עקב אחריה מרחוק ,והיא הייתה מודעת למבטיו ,הם החמיאו לה .הוא היה שונה משאר הגברים שהכירה .הייתה לו בו תמימות נוגעת ללב ,דברים שהיו מובנים לה ולבני דורה היו זרים לו .תחילה חשבה שהוא מתחזה ושחוסר הידע היא העמדת פנים ,אך במשך הזמן הגיעה למסקנה שהוא אינו מעמיד פנים ,על עברו היא לא ידעה דבר וגם אלן ,שהיה קרוב משפחה רחוק ,לא הצליח לפתור את התעמולה "מי הוא יעקב פבזנר"? כמובן שהיה היבט נוסף ,יעקב היה גבר נאה ,וכל פעם שהתקרב אל גילה ,גרם לה פרפרים בבטן והנגינה שלו....ריגשה אותה עד דמעות. גילה סיפרה ליעקב על ביתה בישראל .מי היה מאמין שהוא אף פעם לא שמע על ישראל? התגובה שלו: "האם הגיע המשיח" הצחיקה אותה ובכלל האדיקות הדתית שלו הפריעה לה וכנראה בהשפעתה מידי פעם שכח להניח תפילין וכעבור זמן מה גם הכיפה ירדה מראשו .יום אחד הוא העיז יותר מתמיד ואמר לה שישמח לבקר בישראל ולבקש את ידה מהוריה .גילה התבוננה בו בתימהון ,לבקש את ידה? שיציע לה נישואין ודי! כעסה ,מה פתאום לבקש מהוריה. "אבי נפטר" אמרה לו. "אבקש מדודך" התעקש. "נשארנו משפחה קטנה .לאמי יש אח – דוד ואחות – חנה .רוב משפחתם הושמדה בשואה" אמרה בעצב. "מה זה שואה"? שאל בתימהון. הפעם גילה נדהמה .מה כל העמדת הפנים שלא שמע על השואה? מי לא שמע על השואה? שבה נספו ששה מליון יהודים .בכעס הולך וגובר סיפרה לו על סבה וסבתה משפחת רובין ,שברחו לרוסיה מאימת הגרמנים ,הקשיים שהם עברו תחת השלטון הקומוניסטי עד שהצליחו להגיע לישראל. השם "רובין" עורר ביעקב זיכרונות שהעדיף לשכוח" .רחל רובין" אמר בגעגועים. "שם נעוריה של סבתי הוא רובין ...קראו לה רחל רובין" התערב אלן בשיחה. יעקב בקושי שמע את דבריו ,הזיכרונות עלו והציפו אותו ואיתם הגעגועים" :עמדתי להינשא לרחל. ביקשתי את ידה מהוריה המאמצים יצחק ומרים רובין ,כשהם הסכימו לא היה מאושר ממני( .אלן וגילה החליפו מבטים תמהים ,מאין יעקב יודע את שמות הוריה ושהיא מאומצת?) הנישואין נקבעו לל"ג בעומר" .דמעות החלו לרדת מעיניו של יעקב ,הוא נזכר באותו הבוקר ,שהיה אמור להיות היום המאושר בחייו ובמקום זה נהפך לסיוט .הוא נזכר שהוא פתח את "הספר" ובפסוק שהתגלה מול עיניו "מנא מנא".. 48 צמרמורת עברה בגופו ,הספר נקם בו ,היה עליו להחזירו ליום טוב לוין" .לא הבחנתי בשק המלט(מלמל ספק לעצמו ספק לאלן וגילה) הוא נפל על ראשי" זעקת שבר נפלטה מגרונו. גילה לא הייתה מסוגלת לראות יותר את סבלו ועזבה את הדלפק ,היא ניגשה אל יעקב ובפרץ של רגשות, חיבקה ונישקה אותו "די(..לחשה כמו לילד קטן) אתה עכשיו כאן וזה מה שהכי חשוב .תשכח את העבר. מה שחשוב זה רק ההווה .אני אוהבת אותך" .אמרה וניגבה את דמעותיו .אט אט יעקב נרגע ,מבטיה האוהבים הרגיעו אותו .בראשו הבזיקה המחשבה ,הוא מאוהב – הוא מאוהב בגילה .האהבה הציפה אותו והדחיקה את מחשבות העבר ,לפתע היה קצר רוח להתחיל לחיות מחדש ,כאן ועכשיו – והעיקר עם גילה. המחשבה הראשונה שעלתה במוחו היה לבקש את ידה ,אבל ממי? אמה חיה בישראל – ולהגיע לשם יקח זמן ויעקב הרגיש שאין לו זמן מיותר ,הוא התבונן באלן ,האם לבקש את ידה ממנו – בתור קרוב משפחתה? ואחר כך התבונן בגילה – הוא לא יכול לעשות את זה -גילה הייתה אישה מודרנית .לפתע נזכר שלפני כש בועיים ,בעת שהם חזרו מהצגה ,גילה התעכבה ליד ויטרינה של חנות תכשיטים יוקרתית, היא התלהבה מאחת הטבעות שהייתה מוצגת שם ,הם אפילו נכנסו לחנות וגילה מדדה את הטבעת ,אך כשראתה את המחיר נרתעה ואמרה בצחוק" :זה יצטרך לחכות לבעל עשיר". יעקב חישב בראשו את הסכומים שהיו לו בבנק שאותם השקיע בתבונה וידע שברווחים יוכל לרכוש את הטבעת .הוא לא היה עשיר ,אבל תוך זמן קצר הוא הצליח להניב פרות יפים מהשקעותיו ,ומה גם שהוא הרוויח לא רע מנגינתו .הוא החליט להפתיע את גילה בטבעת הזו ולהציע לה נישואין" :אני יוצא לסידורים" אמר ויצא. אלן התבונן בהם בתדהמה ,ממש מתחת לאפו צמח כאן סיפור אהבה ,היה נדמה לו שהוא צופה בסרט קולנוע .הוא התבונן בגילה המאוהבת ונזכר באלבום התמונות המשפחתי ובמיוחד בתמונה של סבתו שהייתה בערך בגילה של גילה" ,הן דומות" הבזיקה המחשבה בראשו .שבוי בקסם שנגלה בפניו ,הרגיש שהוא חוזר אחורה בזמן ורואה את סבתו ואת ארוסה .הוא חש עצבות היורדת עליו" ,האם זה בגלל שאני מקנא בשמחתם"? חשב" .לא" אמר לעצמו ,הוא לא קינא ,אלא שהייתה לו תחושה חזקה שיעקב לא יחזור כל כך מהר וכשהוא יצא מהמסעדה ,הייתה לו תחושה של אסון" ,למה נתת לו לצאת"? כעס על גילה. גילה ענתה לו בצחוק מתגלגל" :הוא כבר ילד גדול" ואחר כך בפנים חולמניות" :יש לי הרגשה שהוא עומד להציע לי נישואין". "נישואין?" נבהל אלן" :גילה! את לא מכירה אותו ,אנחנו לא יודעים מי הוא"? "אתה הכנסת אותו אליך הביתה והכנסת אותו לכאן – למסעדה – ואין לך שום זכות להגיד שאני לא מכירה אותו ,אני מכירה אותו יותר טוב ממך .אני יודעת שהוא אדם טוב ואני אוהבת אותו". "אבל ,גילה!" אמר אלן ולפתע נזכר בטבעת הנישואין שהייתה ענודה על אצבעו של יעקב ושמזמן נעלמה משם יחד עם הכיפה" :אולי הוא נשוי? את זוכרת את הפעם הראשונה שהוא הופיע במסעדה -אז הוא ענד טבעת נישואין – אחרי זה היא נעלמה מידו". "לא ,אני לא זוכרת שום טבעת – אם הוא היה נשוי והייתה לו משפחה – הרי סביר היה שהם יחפשו אחריו – ועד היום אף אחד לא חיפש אחריו" אמרה גילה והוסיפה" :כשהוא יחזור אשאל אותו אם הוא נשוי". "ו מה אם הוא לא יחזור" אמר אלן ,הייתה לו הרגשה שיעקב לא יחזור ,הרגשה של אסון מתקרב ,משהו רע עומד לקרוא ליעקב ,כשם שקרה ליעקב פבזנר ביום נישואיו .אלן מיהר לצאת החוצה ,עיניו תרו אחר יעקב ,אך לא היה לו שום זכר .חששותיו הפחידו את גילה ,גם היא יצאה החוצה והחלה לחפש אחיו ,היא הלכה לקצה הרחוב ואחר כך פנתה לרחוב השני ,ולא מצאה אותו. השעות חלפו ואיש לא ידע לאן נעלם? 49 הבגידה הלן ישבה ובהתה במראה ,לזוועתה ראתה קמט קל מתחת לעינה הימנית וכשקרבה את פניה למראה ראתה קמט נוסף בזוית פיה .הרגישה את עצמה זקנה .החודשים האחרונים הרעו לפניה ,עיניה היו כבויות ,פניה עטו מסכה ואפילו משערה המפואר נעלם הברק ועכשיו – הקמטים .אילו רק יכלה להחזיר את הזמן לאחור .היא הייתה טיפשה שחשבה שתוכל להחזיק בשני העולמות ,גם בבעל עשיר וגם במאהב נלהב .שיחקה בשניהם ומתחה את החבל יתר על המידה ועכשיו עליה לשלם את המחיר .חיוך של לעג נמרח על פניה ,היום היא עשירה ,יותר ממה שאי פעם חלמה ,אבל היא הייתה שרויה בפאניקה שמא הסוד יתגלה ,שהיא ידעה על הרצח שעומד להתבצע ולא מנעה אותו .בוב לא נתן לה לשכוח זאת ומידי פעם היה משנן בפניה את המכתב שחתמה עליו: "אני החתומה מטה הלן בלק ,מצהירה בזאת שתכננתי יחד עם בוב ולנטיין לרצוח את בעלי".. איזה טיפשה הייתה כשחתמה על המכתב וכעת הוא מאיים עליה ,שאם לא תינשא לו ,יגיע המכתב לפרקליטות" .לי אין הרבה מה להפסיד ,מכסימום אקבל כיסא חשמלי .אבל לך יש הרבה מה להפסיד – את כל המיליונים שגזלת מבעלך". "אספר את כל האמת שחתמתי על המכתב תחת איומים שאתה כפית עלי ולא האמנתי שתבצע את הרצח". התגוננה הלן. "את מאמינה שמישהו יאמין לך? אני אומר שאת זו ששכנעת אותי לרצוח אותו בגלל בצע כסף". "זה לא נכון" .צעקה הלן. עיניו של בוב נהיו קטנות ומבט מרושע ניבט מפניו ,הלן נסוגה בבהלה ,מעולם לא ראתה את הרשעות שניבטה מעיניו .בוב תפס את ידה באכזריות וקירב אותה אליו":את חושבת שמישהו יאמין לך? פנית לבלש פרטי על מנת למצוא בעל עשיר .בובה! שנינו נישרף באותו גיהינום ,אז לפחות עד אז בואי ונהנה האחד מהשני .חוץ מזה אני יודע שאת אוהבת אותי ונמסה בזרועותיי (ובטון מרגיע) כולם יקנאו בך, אנחנו נעשה חיים .נקנה מטוס פרטי ונטוס מסביב לעולם ,נבזבז ככל העולה על רוחנו ,את צריכה להודות לי שבזכותי נעשית כל כך עשירה" אמר ונישק אותה נשיקה לוהטת .תחילה שפתיה נשארו חתומות ולאט לאט נפתחו בשקיקה לוהטת ,אין ספק שבזרועותיו היא נמסה .הסקס ביניהם תמיד היה מעולה. אבל כעת בישבה מול המראה ,שוב נזכרה במבט האכזר שניבט מפניו והחלה לרעוד ,להינשא למטורף, מי יודע למה הוא מסוגל? כל הזמן תצטרך לחשוש שמא גם אותה ירצח. לו רק יכלה להחזיר את הגלגל אחורה ,הלן נאנחה ,ג'ק המסכן – הוא אהב אותה ,היא נזכרה בערב האחרון שבילו יחד ,כה קל היה לרצות אותו ,סך הכל הגישה לו ארוחת ערב – הבשר היה קטסטרופה – הלן פרצה בצחוק כשנזכרה בצלי שלא הספיק להתבשל ובניסיונותיו של ג'ק לבלוע את חתיכות הבשר הקשות ולהראות לה כמה הוא נהנה .דוק של עצבות כיסה את עיניה כשנזכרה בעדינות בה נישק את פיה ואת ידיה" :העיקר שאת בישלת אותו ובשבילי זה הכי חשוב" אמר. "ג'ק! אני כל כך מצטערת ,לא ידעתי שבוב עומד לרצוח אותך" .יבבה הלן ושוב נזכרה בבוב וצמרמורת עברה בגופה .אין לה ברירה ,אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור .אם היא תלך למשטרה ותלשין על בוב ,הרי שגם היא תכנס לכלא -לשנים ארוכות – בתור שותפתו לפשע .הסתובבה לאחור והתבוננה בחדרה – אותו עיצבה בעצמה ,כמו את שאר הדירה ועכשיו הכל שייך לה ,בעצם לא הכל – בקרוב תצטרך להיפרד מחצי רכושה לטובתו של בוב – היא נזכרה במיליונים הנמצאים בבנק ובשאר הנכסים שעם ביצוע העיזבון עומדים לעבור לרשותה .היא – המפונקת שהייתה רגילה שהכל יעשה לפי רצונה ושחשבה שיש לה שליטה הן על הבעל והן על המאהב ,גילתה לפתע שאיבדה את השליטה על המאורעות ,בוב המאהב המושלם ,הסיר את המסכה מעל פרצופו וגילה את אופיו האמיתי – רוצח קר רוח -ושוב עברה צמרמורת בגופה" .אני חייבת להפסיק לחשוב עליו כאל רוצח ,בקרוב הוא יהיה בעלי" אמרה הלן בקול רם ונבהלה מקולה ,אסור שאף אחד ידע את האמת ,שהוא רצח את ג'ק ובמיוחד לא גיסותיה ,שפתאום נזכרו שיש להם אח ובאו לדרוש חלק בירושה .מה הן חושבות לעצמן ,שיצליחו לקבל נתח? נשפה הלן בבוז .גם השופט הנכבד לא חשב כך והן הפסידו במשפט .הלן נזכרה בשיחה שהייתה לה עם אחת מהן ,שתחילה ניסתה לנגן על מצפונה שתשאיר לה מיליון אחד או שניים ואחר כך עברה לאיומים שתגיש ערעור .מה היא חושבת החוצפנית ,שהלן תוותר כל כך מהר על מיליון או שניים ,עדיף שזה ילך לבוב ולא להן – לו לפחות זה הגיע ,ואם היא תמשיך לאיים ,בוב יסתום את פיה לעולמים, גיחכה ,ושוב נזכרה בבוב – הוא הציע לה נישואין – אם אפשר לקרוא לזה הצעה – יותר נכון הייתה זו 50 דרישה .הלן התבוננה בבהלה בשעון ,נותרה לה עוד כמחצית השעה עד לפגישתם בחנות התכשיטים "איזמרגד" .בוב החליט שעליהם לבחור שם טבעות נישואין ולאחר מכן לגשת לעורך-דינו על מנת לחתום על הסכם ממון ,המאשר שעם נישואיהם מחצית מרכושה של הלן עובר אליו" .בן אשפתות הזה עומד להתעשר" סיננה הלן בכעס ונזכרה בחבילה שהייתה מונחת בארון .רואה החשבון שהועסק על ידי בוב על מנת לבדוק ולרשום את כל הרכוש הרב ,דילג על ספרים שהיו חלק מהאוסף של סבו של ג'ק, הוא לא היה מספיק חכם על מנת לדעת שאלה ספרים נדירים" .מה כבר אפשר לצפות מפשוטי העם ,שהם יבינו באומנות" ,לגלגה הלן .היא שהורגלה בבית הוריה לדברי אומנות ,ידעה מיד שהם שווים משהו ,רק שהיא לא שיערה את שווים האמיתי .סוחר העתיקות שבחן אותם אמר בשקיקה":אני מאמין שהם שווים עשרות אלפי דולרים ובמיוחד הספר הזה( הסוחר הצביע על אחד הספרים הישנים שכריכתו הייתה מעוטרת בציורי זהב ,זהו ספר תנ"ך עתיק .אף פעם לא ראיתי ספר כל כך מפואר ,אני בטוח שהוא שווה הון .כדאי להעביר אותו לחוות דעת נוספת לפרופסור שבלייה מאוניברסיטת "סורבון"בפריז ,שהוא מומחה בינלאומי לכתבי יד עתיקים". באותו בוקר ,סוחר העתיקות התקשר בהתרגשות וסיפר להלן שפרופסור שבלייה עומד להגיע לארצות הברית לסיבוב הרצאות וביקש ממנה להביא לו את הספרים .הלן הוציאה את החבילה מתוך הארון וחייכה לעצמה ,אסור שבוב ידע על ההכנסה הנוספת שתהיה לה מהספרים .לפתע ידיה החלו לרעוד ,היא הניחה בזהירות את החבילה על השולחן ומבלי משים ידיה החלו לפרום את החבל שעטף אותם ומשם נמשכו לעבר אחד הספרים .היא הייתה כאחוזת כישוף בעת שהחזיקה את הספר הישן העטור בציורים מוזהבים. לפתע החלון בחדר השינה נפתח ומשב של רוח החל לדפדף בדפי הספר ,היא ניסתה לסגור את הספר ,אך הרוח הייתה חזקה ממנה ומשב נוסף פתח לרווחה את הספר .היא הביטה בפחד מלווה בהתפעלות באותיות המוזרות אשר ריצדו מול עיניה .לפתע החלון נטרק בחזקה .שקט השתחרר בחדר ,אשר הופר רק על ידי הלמות ליבה .ידיה שנגעו באותיות מיאנו להיפרד מהדף ,ומהאותיות ,שלמזלה היו זרות לה: "מנא מנא "....קצב הלמות ליבה גבר ,חולשה תקפה אותה ועדיין לא הייתה מסוגלת להזיז את ידה .זעקת שבר נפלטה מגרונה ורק אז הכישוף שאחז בה נמוג .היא זרקה את הספר וברחה מהחדר. במסדרון נעצרה ו החלה נושמת נשימות עמוקות בניסיון להירגע ,היה לה רצון עז לברוח מהדירה ,הפחד מבוב היה חזק יותר .התבוננה בעצבנות בשעונה ,לא נשאר לה הרבה זמן לפגישה .חשבה ,אסור שיחשוד שיש לה מה להסתיר .נשמה נשימה עמוקה נוספת בניסיון להרגיע את קצב ליבה ולמרות הרעד ברגליה, הכריחה את עצמה לחזור לחדר השינה .בכניסה נעצרה והתבוננה פנימה .הוא נראה בדיוק כפי שעזבה אותו ,צחוק עצבני בקע מגרונה " :אני סתם מדמיינת לעצמי" אמרה בקול והמשיכה לצעוד .שקט שרר בחדר ,הכל נראה רגיל ,צעדיה לא נשמעו ,הם נבלעו בשטיח העבה שהיה מונח על הרצפה .כשראתה את פניה שהשתקפו מבעד למראה הן נראו חיוורות יותר" :טיפשה! זה הכל מעצבנות" ,דיברה אל דמותה. "עברתי תקופה קשה" ריח מה על עצמה והרימה את הספר שהיה זרוק על השטיח ,בזהירות החזירה אותו לחבילת הספרים ,וכרכה את החבל מסביבה .שוב הציצה לעבר השעון ,לא נותר לה הרבה זמן ,בהלה תקפה אותה .לקחה את החבילה בידיים רועדות ובמהירות יצאה מהדירה. בוב התעורר שטוף זיעה ,תחילה לא ידע היכן הוא נמצא? הוילון ,שקצותיו נפרמו ,הזכירו לו – הוא נמצא בחדרו .הוא שנא את דירתו הקטנה ובמיוחד את חדר השינה ,שהיה קטן מידי לטעמו ,הצבע האיום המתקלף והכי גרוע הריחות שהיו עולים מהמסעדה ממול .מאידך שכר הדירה היה זול .במחיר הזה מכסימום יכול היה לשכור חדר יחד עם שותף ואילו כאן היה לו חדר שינה וסלון .חיוך של שביעות רצון נמרח על פניו ,בעוד מספר ימים יעזוב את הדירה ויעבור לגור בארמון עם הלן .נגמרו ימי העוני ועכשיו יגיעו ימי השפע – החלום שלו עומד להתגשם -הוא עומד להיפך למיליונר!!! לפתע נזכר בחלום וצמרמורת עברה בגופו" .ארור תהיה ג'ק בלק"! צעק בקול רם ונבהל מקולו .מאז שרצח אותו ,הוא רודף אותו בחלומותיו ובמיוחד הלילה .הוא חלם שהוא נמצא בבית הקברות ,באותו בית הקברות שבו קברו את הארון הריק של ג'ק .עד היום לא רצה לחשוב מה קרה לגופה? הוא אף לא התעניין לדעת אם הקברן מצא את הגופה? אבל היום – היה חשוב לו לדעת את האמת .שוב נרעד, בחלום ,ג'ק בלק התנקם בו ,הוא הכניס אותו לתוך הארון הריק וקבר אותו חי .ידיו החלו לרעוד" .אני חייב לקחת את עצמי בידיים .זה רק חלום!" אמר בקול רם ונבהל מקולו הרועד. 51 גם בבית הספר לא הרגיש בטוח ,כל פעם שהיה מגיע לשם ,היה נדמה לו ,שכולם מתבוננים בו במבט מאשים ובמיוחד בקרב תלמידי כיתתו של ג'ק .את מרי ,התלמידה שהייתה עדה לרצח ,לא ראה שנית ,היא פשוט הפסיקה ללכת לבית הספר .היה לה מזל! אחרת היה רוצח גם אותה .בוב שנא את בית הספר, למחרת הרצח הגיע לשם במטרה אחת – להתפטר .אך כשראה את השוטרים שבדקו את המעקה המנוסר, נבהל .במבטים חשדניים הם חקרו את המורים והתלמידים ,בשאלות מביכות וטורדניות ,פרט למרי, שהייתה העדה היחידה לרצח היא פשוט נעלמה ולמזלו של בוב ,אף אחד לא הרגיש בכך .כולם היו שקועים באבל הכבד על מות המורה האהוב ,התלמידים ,המורים ,ההורים ומעל כולם ראג'י ,שהוציא חלק מחסכונותיו ,אותם חסך משך שנים לנסיעה להודו ,ותרם אותו להקמת לוח זיכרון מפואר ,שבמרכזו טבוע שמו של ג'ק ,בציון השנים בם לימד בבית הספר. כעבור חודש נערך טקס אזכרה שבמרכזו גילוי הלוט מעל לוח הזיכרון ,בנוכחות המורים ,התלמידים והוריהם ,האלמנה נעדרה מהטקס באמתלה ש"אינה חשה בטוב". בוב השתתף בטקס מחוסר ברירה .הוא שנא את כולם ובמיוחד את ראג'י על שתרם את הלוח המפואר ושהוקם במקום בולט לעין וכל פעם שעבר בקרבתו ,נדמה לו שכולם מפנים אליו אצבע מאשימה ,כולל האותיות המוזהבות ,הטבועות בלוח הזיכרון" :לזכרו של מורינו האהוב ג'ק בלק ז"ל" ,היה לו חשק עז לנפץ אותו ,אבל הוא לא העיז ,שנא את התלמידים ושוב לא אימן אותם כבעבר .התוצאות לא איחרו והקבוצה ירדה שוב לתחתית הליגה .הוא רצה לברוח הרחק משם ,אבל הפחד שמא יתגלה סודו ריתק אותו למקום .עכשיו כשהוא עומד לשאת את אלמנתו של ג'ק ,חיוך השתפך על פניו שהוא שאחראי להיותה אלמנה ,יוכל להיעלם מהמקום ולנסוע מסביב לעולם ומי יודע אולי ישתקע באיזה אי הרחק מכאן. בוב התלבש בקפידה לקראת הפגישה עם הלן ,וכשהביט במראה ,ניבטה מולו דמות גבר מרשים ,לבוש בחליפה בצבע קרם ,חולצה בצבע ירקרק בהיר ומטפחת בצבע זהה שהציצה מתוך כיס הז'קט והשוותה לו מראה של אליל ,ניכר בו שהיה מרוצה .נפרד בגועל מדירתו העלובה ,עוד מעט יגור בארמון וארון הבגדים שלו יהיה עמוס בחליפות הדורות. את הדרך עד חנות התכש יטים החליט לעשות ברגל .בזכותו של ג'ק הורגל להליכה רגלית וכעת נהנה ממבטי ההתפעלות של הנשים ,שהפנו מבטיהן אחריו ,לגופו השרירי והחטוב ומבטי הגברים שהביטו בו בקנאה .לראשונה מזה זמן רב ,חש שהוא חוזר לעצמו ,הביטחון העצמי שלו חזר ואיתו הציפייה לחיים טובים יותר וזיכרונות החלום נמחקו לחלוטין. בזמן שבוב הלך רגוע ונהנה מתשומת לב נשית וגברית כאחת ,לא ידע שחקירת המשטרה לא פסקה והטבעת הולכת ומתהדקת עליו .אחותו של ג'ק לא נחה ולא שקטה ודרשה כל העת להפוך כל אבן ולהגיע לחקר האמת על מותו של אחיה .היא שכרה את שרותיו של מר בלום ,שהיה בלש פרטי ושוטר בדימוס, בעל ניסיון רב בחקירות רצח ומניסיונו ידע שבדרך כלל ישנו עד לפשע ,שלא מוכן להעיד .לכן החליט לחקור בקרב התלמידים ותוך כדי כך גילה ,שאחת התלמידות הפסיקה להגיע לבית הספר ,מיד לאחר הרצח .זה לא היה נדיר ,שבקרב התלמידים ובמיוחד טעוני טיפוח ,היו העדריות ,שלעיתים נמשכו ימים, שבועות ואף חודשים והנהלת בית הספר לא השכילה לפקח ולמגר את התופעה .מנהל בית הספר חיפש לעצמו חיים קלים ולא רצה להתעמת עם התלמידים הבעייתיים והן עם הוריהם שלעיתים היו אלימים. היעדרותה של מרי הייתה נבלעת עם שאר ההיעדרויות ובפרט שאימה לא הייתה מודעת למצבה .אימה לאחר תקופה ארוכה של בטלה ונזקקות סוף כל סוף מצאה לעצמה עבודה בתור חדרנית בבית מלון, הייתה חוזרת הביתה מאוחר בערב וצונחת עייפה למיטה .היא אף עבדה בסופי שבוע ,כדי לשפר את מצבה הכלכלי ,כך שמרי הייתה חופשיה לעצמה כל היום ,ללא שום פיקוח .היא ניזונה מהאוכל שאימה הייתה מקבלת מהטבחית של בית המלון .אף אחד לא השגיח שהיא הפסיקה ללכת לבית הספר והגרוע מכל ,שהפסיקה לדבר .במקרה ,מר בלום ,עלה על זה ,ששמש בית הספר ,ראה את מרי בבקר יום הרצח ושמה לא הופיע ברישומי נוכחות בכתה ,לא באותו יום ולא בימים הבאים ,את כתובת מגוריה קיבל ממזכירות בית הספר. כשהגיע לשם ,קידמה את פניו שכונת מגורים עלובה ,חבורת ילדים מעורבת ,לבושים בבלויים שיחקה במרכז הכביש .הוא החנה את רכבו ליד אחד הבתים ובהבטחה לתשלום כספי ביקש מאחד הילדים 52 שישמור על רכבו .כל הבתים נראו זהים ,טיח מתקלף ומדרגות מעורערות .בלום ירד במדרגות לכיוון המרתף והציץ בשם שהיה רשום על הדלת" :משפחת קרטני" .השם התאים לרישום שקיבל מבית הספר "מרי קרטני" ,הוא צלצל בפעמון ,לא הייתה שום תגובה ,שוב צלצל והפעם צלצול ממושך .ראה שמישהו סוקר אותו מתוך עינית הדלת ,אך עדיין לא הייתה שום תגובה .צלצל שוב ומשלא נענה הלם על הדלת וקרא בשמה של מרי ,אך לא זכה לשום תגובה והדלת נשארה נעולה .בלום עלה במדרגות והציץ מבעד לחלונות שבחציים בלטו מעל לכביש ,הוא ראה מטבח ,שולחן אוכל וכיריים שעליהם התבשל סיר. הוא נ יחש שמרי נמצאת בבית ומאיזה שהיא סיבה פוחדת לפתוח את הדלת ,לכן כתב מכתב לאימה והזמין אותה להגיע עם הילדה למשרדו .כשחזר לרכבו ,ראה את הילד שומר בקנאות על רכבו ,הוא הושיט לו שטר כסף ,יותר ממה שהבטיח לו ושאל על מרי .ממנו נודע לו" :מרי המשוגעת לא יוצאת מהבית". למחרת ,הגיעה אימה של מרי ,לא! היא לא ידעה שבתה הפסיקה ללכת לבית הספר ,היא באה לבדה, בהפסקה בין המשמרות בבית המלון" .במה הפעם היא הסתבכה"? שאלה בכעס. מר בלום הסביר לה שהיא לא הסתבכה ,אלא שהפסיקה ללמוד. גב' קרטני התפרצה בקללות "אני אלמד את הב.....מה זה לא ללכת לבית הספר .כל היום אני עובדת על מנת לפרנס אותה והיא הפרימדונה הפסיקה ללמוד .מצידי היא למדה מספיק עכשיו שתלך לעבוד ולא תתבטל בבית". בלום חש שאט נפש .הוא ניסה לברר פרטים על אביה של מרי ,אולי הוא יוכל לעזור" .האבא שלה! (אמרה בלעג) כשראה את מרי מגיחה לעולם ,ברח כמו שפן" .בלום הסתכל עליה בחמלה ואמר":יתכן ובתך הייתה עדה לרצח ולכן הפסיקה ללכת לבית הספר". שקט השתרר בחדר ,גב' קרטני החווירה והתבוננה נבעתת במר בלום" .מרי המסכנה ,זה לא סתם שבזמן האחרון היא כל כך שקטה". בלום ביקש ממנה להביא את מרי למשרדו על מנת שיוכל לשוחח עימה ואחר כך שלף שטר כסף ומסר אותו לה":זה עבור הטרחה בהבאת הילדה" אמר. חיוך של שביעות רוח חלף על פניה ,היא הייתה מרוצה ,השטר כיסה משכורת שבועית ,כולל שעות נוספות ,אולי בכל זאת בתה שווה משהו. מר בלום הוציא מתוך הארון כוסית ובקבוק ויסקי ומזג לעצמו משקה ובתנופת יד הרים אותה באויר ואמר" :כל הכבוד בלום ,נראה לי שאתה בדרך הנכונה לפתרון עוד תעלומה" .הוא היה בטוח שאם הילדה ראתה משהו ,הרי שאשתו הפסיכולוגית תוכל להוציא ממנה את המידע .בכוונתו הייתה גם לפנות לבית המשפט ולדרוש להוציא את הגופה לבדיקה חוזרת .הוא הרהר בהמחאה הנכבדה שיקבל מהלקוחה שלו ,ובעזרתה יוכל להחליף את הרכב שלו ,שהחל לעשות לו בעיות לאחרונה. הלן הגיעה לסוחר העתיקות ומסרה לו את חבילת הספרים .סוכם שלאחר הבדיקה של פרופסור שבלייה, הספרים יועמדו למכירה פומבית .היא קיוותה לקבל סכום נאה עבור הספרים ,כפי שהבטיח לה הסוחר. כשנפרדה מממנו פנתה בשמחה לחנות התכשיטים ,בעצם זה לא כל כך נורא להינשא לבוב ,ניסתה לשכנע את עצמה ,הרי היא מאוהבת בו ,עליה לשכוח שהוא רצח את ג'ק ,הרהרה ונכנסה לחנות .המוכרת הייתה עסוקה והלן התבוננה בה מהצד ,בעת שהיא הראתה טבעות לגבר זר .לפתע חשה פיק ברכיים ,מאחור הגבר דמה לבעלה ג'ק" .זה לא יכול להיות ג'ק מת!" לחשה לעצמה בעת שהתקרבה אליו וככל שהתקרבה הלמות ליבה גברו. יעקב התבונן בחלון הראווה של חנות התכשיטים ,לאכזבתו ראה שהטבעת שמצאה חן בעיני גילה ,שוב לא הייתה מוצגת בחלון ,בצעד מהסס נכנס פנימה וניסה להסביר למוכרת את רצונו .המוכרת הוציאה מספר טבעות והראתה אותן .בעודו בוחן את הטבעות ,הרגיש הרגשה מוזרה ,הוא הסתובב לאחור ,למולו ראה בחורה יפהפייה ,הבחורה התבוננה בו מבוהלת ,צעקה נפלטה מפיה והיא ברחה מהחנות. "אתה מכיר אותה"? שאלה המוכרת בסקרנות. יעקב בהה בדלת שנטרקה אחריה ,היה בה משהו מוכר עד כדי כאב ,חלק ממנו רצה לרוץ אחריה ולבדוק מי היא? וחלק אחר השאיר אותו תקוע על מקומו מבלי יכולת לזוז ,הוא הפנה את פניו לעבר פניה הסקרניות של המוכרת ,לא זה לא יכול להיות ,הוא היה בטוח שהוא לא מכיר אותה" .לא אני לא מכיר אותה" אמר ומיהר לבחור את הטבעת שנראתה לו הכי דומה לטבעת שגילה ראתה בחלון הראווה ,מיהר לשלם ,עצבות ירדה עליו ,העיקר להתרחק מכאן בהקדם. 53 יעקב יצא החוצה מבולבל ,המפגש עם האישה הזרה הטריד ובלבל אותו ,הוא הלך ברחוב ללא מטרה מוגדרת ,מבלי משים רגליו הוליכו אותו לכיוון ההפוך מהמסעדה .ראשו היה ריק ממחשבות וככל שהתקדם ,האזור נראה לו מוכר .מידי פעם הייתה עולה דמותה של האישה הזרה במחשבותיו ,הוא היה בטוח שהוא מכיר אותה ,אך מהיכן? שוב ושוב קימט את מצחו ולא היה מסוגל להיזכר .המחשבה עליה הציקה לו ,הייתה לו תחושה שהוא מכיר אותה היכרות אינטימית ,אך כיצד יתכן הדבר ,לפי מראיה נראתה לו גויה והוא יהודי ירא שמיים ,מה לו ולה? בהלה תקפה אותו ,היתכן ובתקופה שנמחקה מזיכרונו חי כגוי? "אסור לי אפילו לחשוב על כך" אמר בקול רם והתבונן מסביב ,לאן הוא הגיע? הסביבה הייתה זרה ,לפתע חש געגועים עזים לבית הוריו" ,עלי לשוב לשם" הרהר בקול והחל לחזור על עקבותיו .הוא לא הבחין במבטים הנדהמים של האנשים שהתבוננו בו כאילו ראו רוח רפאים ולא באיש שעקב אחריו במרחק מה ,נזהר שלא להיתקל בו .יעקב רצה לחזור לבית שבו נולד ,קיווה ששם אולי יתברר לו שהכל היה חלום. מבטי הערצה החמיאו לבוב ,מידי פעם היה מפנה את מבטו ומתבונן במבט רב משמעי באחת המעריצות, עד שזו הייתה מסמיקה ומפנה את מבטה ממנו .מצב רוחו הלך והשתפר ,פניה של הלן עלו וצצו בעיני רוחו ,הלן – המפתח לעושר .לפתע פניו התעוותו ,הייתה לו הרגשה שהיא רוצה לבטל את ההסכם ביניהם ,אבל אין שום סיכוי שהוא יתן לזה לקרות ,מבט של רוע ניבט מעיניו ואצבעות ידיו התקמצו, באותו הרגע היה מסוגל להניח את ידיו על צווארה הענוג ולחנוק אותה ,צל של חיוך עבר על פניו ,אין שום סיכוי שהיא תתחרט ,היא פוחדת ממנו!!! באנחת רווחה בוב זירז את צעדיו לכיוון חנות התכשיטים .כשהיה קרוב עד כדי בלוק מהחנות ,הבחין לפתע בהלן הרצה לכיוונו .חייך לקבלת הפנים ,היא אוהבת אותו!! פתח את זרועותיו לכיוונה ,אך משום מה היא עקפה אותו ,פניה היו מבועתות מפחד .בוב תפס את ידה ומשך אותה לכיוונו" :הלן! מה קרה?" שאל בדאגה. לראשונה הלן הבחינה בבוב" :שם...שם...בחנות" ,גמגמה בפחד. בוב ניער אותה בכעס":מה קרה שם?" יבבה מתמשכת נפלטה מפיה וחיבקה אותו בחוזקה":ג'ק נמצא שם". בוב ניער אותה בחוזקה":השתגעת! ג'ק מת!! את שומעת הוא מת!!" שאג וגרם להתקהלות של סקרנים וכשהבחין בהם ,החל לגרור את הלן לכיוון החנות" :בואי איתי לחנות ותראי שזה לא הוא". הלן המפוחדת השתחררה מבוב והחלה לנוס לכיוון הנגדי .תחילה רצה לרוץ אחריה ,אך כשראה את מבטי הסקרנים ,הניח לה ופנה לכיוון החנות .לפתע דלת החנות נפתחה ול ז ו ו ע ת ו ראה את ג'ק מולו .פיו נפתח בפחד לרווחה ,ורצה לצעוק "ג'ק אתה מת"!! אך לא היה מסוגל. "זה לא יכול להיות" חשב בבהלה ,הרי ראה את גופו המרוסק ,שרוע בתחתית המדרגות ,ואת הרופא שקבע את מותו ,את הלוויה שלו .בהלה אחזה אותו ,נזכר בקברן שהתקשר בבהלה ואמר שהגופה נעלמה .אולי הגופה לא נעלמה? פשוט לא הייתה גופה!! "הבר מינן קם לתחייה" צחוק פרוע פרץ מגרונו ,הוא רצה לראות את פניו של ראג'י כשיודע לו שהוציא את כספו לשווא ושהלוח מיותר כי בעצם ג'ק חי. בוב קפא על מקומו והתבונן בג'ק ,ההולך וקרב אליו .עיניו המהפנטות של ג'ק ננעצו בפניו ,תחילה רצה לברוח ואחר כך חש זעם נורא ורצון עז לחנוק אותו .אך במקום זה לא יכול היה להזיז את רגליו ,ראשו היה מלא בהשערות ,האם יתכן וג'ק עשה יד אחד יחד עם הקברן להעמיד פני מת וכעת הוא בא לנקום בו? והאם יתכן וגם הלן מעורבת בעניין? עיניו של ג'ק חלפו על פניו מבלי להראות כל אות זיהוי" .האם יתכן וזה לא ג'ק אלא כפיל שלו? – לא זה לא יכול להיות" ,חשב בוב ,הוא היה בטוח בוודאות שזהו ג'ק" .אולי ג'ק איבד את הזיכרון"!! נפלטה אנחת רווחה מגרונו והקיפאון שבו היה שרוי נמוג ,הוא שוב איגרף את ידיו":אני חייב לחסל אותו לפני שזיכרונו יחזור אליו" ,והחל לעקוב אחריו. תחילה ג'ק הלך בצעדים ,מהססים שהפכו בטוחים ובוב – במרחק מה אחריו ,נזהר שלא להתגלות .כך הם עברו מספר רחובות" .המנוול יודע לאן הוא הולך" ,סינן בוב ,הם הלכו וקרבו לדירתה של הלן. צמרמורת עברה בגופו של בוב – שוב נזכר בחלום ,ג'ק מנסה לטמון לו פח ולחסל אותו .בוב נעצר 54 בחזית אחד הבתים ,מהסס ,האם להמשיך לעקוב אחר ג'ק או לחזור ולחפש הזדמנות אחרת לחסל אותו. לפתע ראה את ג'ק חוזר על עקבותיו ופונה אליו .בוב המבוהל החל נס על נפשו ,הוא רץ במהירות וכשהפנה את פניו לאחור לראות אם ג'ק עוקב אחריו ,לא הבחין בשלט האזהרה ובפיגומים שהיו ממוקמים בחזית אחד הבתים ,הוא נתקל בחוזקה בפיגום ומההדף הפיגום התמוטט ,קרשים ,מוטות ברזל ומלט ,התערבבו ביחד ,נפלו על המדרכה וקברו את גופתו תחתיהן. הלן ב רחה מחנות התכשיטים ,רגשות האשם שחשה התערבבו בפחד נורא ,היא הייתה בטוחה שרוחו של ג'ק רודפת אותה .במנוסתה נתקלה בבוב ,היא אפילו לא זכרה את השיחה ביניהם ,כל מה שרצתה היה להתרחק משם ,רק כשהגיע לקרבת ביתה נרגעה .במעלית אפילו הצליחה לחייך לאחד השכנים .היה נדמה לה שהוא מחזיר לה במבט מאשים .ידיה רעדו כשפתחה את הדלת ונכנסה פנימה לדירה ורק אז נשמה לרווחה .לפתע מעבר לדלת שמעה צעדים ואת הפעמון מצלצל. "הוא בא להרוג אותי" פרצה מגרונה יבבה והיא התקפלה באחת הפינות. ושוב נשמע צלצול פעמון ולאחר מכן דפיקות בדלת .הלן הסתכלה בבהלה לכיוון הדלת ,גופה רעד מפחד ולפתע נדמה היה לה שהיא שומעת לחישה מחדר השינה" :ה ל ן! ה ל ן !" "הוא כאן"! צרחה בפחד ופתחה את דלת הכניסה .למולה עמד גבר זר והתבונן בה בתדהמה":גברת בלק"? הלן עמדה ובהתה בו. "שמי בלום ואני בלש פרטי" אמר והוציא כרטיס ביקור. כל מה שהלן המפוחדת שמעה היה המילה "בלש" אנחת רווחה נפלטה מגרונה והיא תפסה את ידו: "אנא הצל אותי" ,בכתה. בלום התבונן בה בתדהמה ושוב שאל "גברת בלק"? "כן ,אני גברת בלק ,אני מודה באשמה .הייתי שותפה לרצח בעלי .אני מודה באשמה! רק תוציא אותי מכאן" .אמרה. בלו ם התבונן בתדהמה באישה המפוחדת .בכיסו הייתה הקלטה ,שבה אשתו הפסיכולוגית הצליחה לדובב את מרי ,שהייתה עדה לרצח של ג'ק .הסתבר שבוב ,מורה הספורט ,דחף את ג'ק מכל המדרגות ואף איים לרצוח את מרי אם תלשין עליו .בלום היה בדרכו לתחנת המשטרה ,כשהחליט לבקר את האלמנה ולנסות להוציא ממנה פרטים על הרוצח ,הוא לא שיער לעצמו שהיא הייתה שותפה לרצח .בראשו ניסה לחשב את הסכום שיוכל להוציא מהלקוחה שלו ,עכשיו שהאלמנה שותפה לרצח ,הרי כל הרכוש יעבור לאחיות והוא יוכל לשלש את שכר טרחתו. גברת בלק לא התנגדה להילוות איתו לתחנת המשטרה ,כל הזמן היא מלמלה שרוחו של ג'ק הגיעה כדי לרצוח אותה .כשהיו מחוץ לבניין ,לפתע נפלטה צעקה מפיה ,היא תפסה בחזקה בידו של בלום: "הוא בא לרצוח אותי"! והצביעה לכיוון הרחוב .גופה רעד ,יבבה חלושה נפלטה מגרונה ,שהלכה וגברה. בלום ניסה להרגיעה אך ללא הועיל ,לרגע ריחם עליה ,היא נראתה יפה ושברירית ,הוא הושיט את ידו וחיבק את גופה הרועד .מגע ידו הרגיע אותה ,אט אט גופה פסק מלרעוד ,כשניסה להכניסה לרכבו ,שוב החלה לרעוד ואחיזתה בו התחזקה .בקושי הצליח בלום להשתחרר מידה ולהיכנס למושב הנהג .בדרך שוב תפסה את ידו וכמעט וגרמה לתאונה .כשהפנה את מבטו לעברה ,ראה בפניה מבט מטורף" .התחתנתי איתו רק בגלל כספו ועכשיו כל המיליונים שלי (צחוק פרוע נפלט מגרונה) אתה חושב שהוא בא לקחת בחזרה את הכסף .בוב יצטרך להרוג אותו שנית". "בוב הרג אותו? את ידעת שהוא הרג אותו"? שאל בלום בענין רב. "כמובן ש ידעתי .חתמתי לו על מסמך שאני שותפה לפשע" ,ושוב נפלט צחוק מטורף מגרונה ואחר כך יבבה מתמשכת" :הוא בא להרוג אותי!" .הלן תפסה בחזקה את ידו בלום" :הצל אותי! הוא בא לקחת אותי" והצביעה בידה לכיוון הרחוב. הנסיעה לתחנת המשטרה ארכה בקושי רבע שעה ,אך בעיני בלום ,זו הייתה אחת הנסיעות הארוכות שנסע אי-פעם .לידו ישבה אישה שלא הצליחה לשלוט בעצמה ,ושפלטה קטעי משפטים שהפלילו אותה ואת מאהבה .הוא היה מרוצה שהצליח בתפקידו מעל המשוער ,בקוצר רוח חיכה לרגע שבו יפגש עם פיטר ג'יימס מפכ"ל המשטרה – והאחראי להדחתו .נזכר בגעגועים ,בתחילת דרכו במשטרה בתחנה 14 כשוטר סיור ואת היום שבו הגיע פיטר לתחנה .עיני התכלת חסרות הביטחון ,עוררו את אהדתו של 55 בלום ,שלקח אותו תחת חסותו ודאג לקדמו בסולם הדרגות המשטרתי .בלום התייחס אליו כאל חבר שיש לעזור לו ,לא פעם כיסה על השגיאות שלו ,העביר את הקרדיט שהגיע לו (כמו בעת תפיסת חבורת שודדים ששדדו זקנים שלקחו את הפנסיה שלהם מהדאר) לג'מס .הוא לא שיער לעצמו שכל אותה העת "הנחש" הזה (סינן בלום מתחת שיניו) מנסה להשתלט על מעמדו .כולם ניבאו שבלום יהיה מפכ"ל המשטרה הבא ,הוא היה שוטר מצטיין ללא דופי ,לזכותו היה רקורד מרשים של כליאת פושעים מאחורי סורג ובריח ,עד שיום אחד (בלום נרעד לזכר היום הארור ההוא) הוא וג'מס ועוד שני שוטרים זוטרים תפסו סוחר סמים ממוצא קולומביאני כשברשותו כמות נכבדה של סמים .במשפט סוחר הסמים טען שהוא העביר סכומי כסף לבלום על מנת שזה יעלים עין .כמובן שהכל היה שקר וכזב .נערכה חקירה פנימית, שבה התגלה שסכומי כסף נכבדים הופקדו בחשבון הבנק שלו .בלום נשבע שלא היה לו שמץ של מושג איך הגיעו הכספים לחשבון הבנק שנפתח על שמו ומעולם לא משך משם כספים .מישהו העליל עליו עלילת שווא .אז לא ידע מי טמן לו פח? מאז עברו שנים ועדיין לא הייתה לו תשובה ברורה על כך .הוא פוטר בבושת פנים מהמשטרה ,למזלו מפכ"ל המשטרה דאז שחיבב אותו מאוד והיה בין היחידים שהאמינו לחפותו ,המיר את העונש בעיקול הכספים שהופקדו על שמו בבנק ושחרורו מהמשטרה. מאז שג'מס נבחר לתפקיד מפכ"ל המשטרה ,החלו לעלות במוחו של בלום חשדות – שהוא היה זה ש"תפר לו את התיק" .עדיין לא היו לו הוכחות לכך ,אבל הוא ידע שלא ישקוט עד שימצא את ההוכחות. כעת ציפה לראות את פרצופו כשיטיל בפניו את פתרון הרצח ,במקום פיקודיו במשטרה שנכשלו בכך. מזווית עינו בלום התבונן בהלן .יופייה סנוור אותו ,הוא חש רחמים אליה ורצון לפתוח את הדלת ולתת לה ללכת ,אך זה היה רק לשבריר שניה ,במהירה התעשת ,היא והמאהב שלה חייבים לעמוד לדין. מפכ"ל המשטרה החוויר כשראה את בלום ניצב מולו וכששמע את דבריו חש זעם ,הוא שוב מצליח לשטות בו ולפתור תעלומות שהמשטרה נכשלה בהן וזו לא הייתה התעלומה הראשונה שבה השיג את המשטרה" ,הוא בא להתנקם בי" חשב בזעם והזדרז לסלק אותו מחדרו. בחוץ ,בלום הסתכל בדלת שנטרקה מאחוריו ,כעת יותר מתמיד ,היה בטוח שהמפכ"ל הנכבד אחראי להרשעתו וסילוקו של המשטרה" .היזהר לך ג'מס ,עוד אשים יד עליך" סינן מבין שיניו. "הזדקנת ,אתה מדבר לעצמך?" שמע קול מאחוריו. בלום הסתובב בבהלה ,מאחוריו ראה את ג'וזף .הוא היה בין השוטרים הבודדים ,שהאמינו בחפותו ואולי בגלל זה נשאר באותו תפקיד כל כך הרבה שנים ואולי בגלל שלא היו לו שאיפות להתקדמות ,הוא היה שוטר מקוף שכונתי ,שוטר גאה ומרוצה ,בשכונה הכיר את כולם בשמם הפרטי ,לא פעם נקרא לפיוס בין בני משפחה וכעת נקרא לבדוק תאונה מוזרה שארעה בשכונה שלו .מבנה ישן שנרכש לא מזמן על ידי רשת מכוני בריאות וכושר .בעליו החליט לשמר את החזית של המבנה הישן ששימש בזמנו "מקווה טהרה" ולבנות מעליו עשר קומות .המקווה ששימש בעבר לטהרה נראה בעיניו מתאים לחמם – לניקוי הגוף מרעלים .בקומות העליונות תכנן להציב חנות טבע ומעליו חדרי כושר ומשרדים ,בקומה העליונה מסעדה ,שתהיה מושתת על מאכלים צמחוניים -אורגניים .ג'וזף חשב שיש במעשה פגם מוסרי להפוך מקווה למכון כושר .הוא לא היה יהודי ,בכל זאת ראה בזה מעשה לפגם .פעם השכונה הייתה מאוכלסת בעיקר על ידי מהגרים יהודים ,במשך השנים הם עזבו והשכונה נהפכה למעורבת ,היו בה היספנים, אומנים ,צאצאים למתיישבים שהגיעו מאנגליה ,הולנד ושאר ארצות אירופה ,הם הגיעו למקום בעיקר בגלל שכר הדירה הנמוך ,הקימו גלריות וגרמו לעליית מחירים תלולה ,שבאופן טבעי ,הבריחה חלק גדול מההיספנים שגרו שם שנים .ג'וזף הציע לבלום לבוא איתו למקום האסון ,אם זה בפרץ של רחמים או בזכות יהדותו של בלום .בדיוק כשהם הגיעו למקום ,עסקו הפועלים שעבדו באתר בהוצאת הגופה .בלום התכופף לעבר הגופה ובזמן שבדק את הדופק שלף בזריזות מתוך כיסו את ארנקו. "תן לי את הארנק! אתה יודע שאסור לך לגעת"! כעס ג'וזף. בלום התעלם מדבריו ושלף משם תעודת זהות ,פתח אותה וקפא על מקומו .ג'וזף חטף ממנו את התעודה וקרא בקול רם" :בוב ולנטיין" וכשהבחין בתדהמה שאחזה בבלום ,שאל" :אתה מכיר אותו"? "אתה לא תאמין! הבוס שלך בטח מוציא כעת נגדו צו הבאה באשמת רצח!" אמר בלום"...מה זה?" והתכופף לכיוון המדרכה ,כשהתרומם אחז בידיו נייר מקופל .הוא פתח אותו ,נעצר וקרא לעצמו ואחר כך 56 אמר בקול נרגש" :אני חושב שהנייר שייך למת" והצביע לכיוונו של בוב" .כנראה שנפל מתוך הכיס שלו". "מה כתוב?" שאל ג'וזף בסקרנות. "אני החתומה מטה הלן בלק ,מצהירה בזאת שתכננתי יחד עם בוב ולנטיין לרצוח את בעלי "..החל בלום לקרוא את המכתב. "זוהי ראיה השייכת למשטרה" כעס ג'וזף וחטף ממנו את המכתב. ג'מס סטר בחוזקה על פניה ,בהותירו על פניה טביעת אצבעותיו ,ולמרות זאת הנחקרת המשיכה לשבת ללא נוע ,בוהה בחלל האויר" .תודי שרצחת את בעלך!" שאג עליה והיא המשיכה לשבת באותה התנוחה. "בכל אשם בלום" ,רטן לעצמו .חשב שנפטר ממנו ,אבל לא! מידי פעם הוא עולה וצץ. "הוא לא יודע שסידרתי אותו ובזכותי הוא עף מהמשטרה" חשב ג'וזף ונזכר איך עשה יד אחת עם ריקרדו ,סוחר הסמים להפליל את בלום .לריקרדו לא הייתה ברירה .יום אחד ג'וזף עצר אותו וסיפר לו שיש בידו ראיה הקושרת אותו לרצח לא פטור שבוצע בשכונה. "הראיה תוביל אותך לכסא חשמלי" לעג לו. "לא בצעתי שום רצח .אני רוצה את העורך דין שלי" אמר ריקרדו. ג'וזף קם ותפס את צווארו של ריקרדו הכפות "כשאני אסיים אתך העורך דין שלך לא יכיר אותך". "מה אתה רוצה ממני ,לא עשיתי כלום" גמגם ריקרדו מפחד. חיוך רחב השתפך על פניו של ג'וזף ,לרגע הזה הוא חיכה ,הוא ניגש לריקרדו ולחש באוזנו: "אני מוכן להתעלם מהראיה ,בתנאי שתשתף איתי פעולה". ריקרדו היה מוכן לעשות את הכל ,רק לא לשבת בכסא חשמלי ,הוא היה מוכן להפליל את בלום ולשבת מספר שנים בכלא ,רק לא למות. השופט פסק לו חמש שנים ,קצת יותר מהמתוכנן ,אבל ג'וזף המשיך לדאוג לו ופעם בחודש היה מעביר לו חבילה לכלא ,שהכילה סיגריות ,ממתקים ושאר מצרכים חיוניים .פעם ,מתחת לאפם של הסוהרים, הצליח להעביר לו סמים .כשהשתחרר מהכלא דאג לתוכנית שיקום עבורו הרחק מניו-יורק .פעם בשבוע ואחר כך פעם בחודש היה עליו להתייצב במשרדו של קצין המבחן .מאז עברו שנים ,שבהם ג'וזף ישן בשקט ,בטוח שסודו לא יתגלה .לפני מספר ימים קיבל טלפון מקצין המבחן ,שסיפר לו שג'וזף לא הופיע לפגישה החודשית .לא בחודש שעבר וגם לא בחודש הנוכחי .צמרמורת עברה בגופו ,הוא היה בטוח שריקרדו חזר לניו-יורק" ,אנ י חייב לחסל אותו לפני שבלום ישים עליו את ידו" חשב והתבונן בפניה היפות של הלן ,לרגע ריחם עליה ,טביעות אצבעותיו ניכרו היטב על פניה ,אבל זה היה רק לרגע קט, בלום הביא אותה לכאן .כשהחוקר שחקר אותה סיפר לה שהשותף שלה בוב ולנטיין נהרג ,נפלטה זעקה מפיה והפסיקה לשתף פעולה .מבט מטורף ניבט מעיניה ומידי פעם פלטה משפטים ,שרק חלקם היה ברור" :הוא יהרוג אותי" .החוקר התבונן בחוסר אונים בהלן ואחר כך בג'וזף ,למרות כל מאמציו לא הצליח לחקור אותה .ג'וזף התבונן בו בכעס ,סינן מבעד לשיניו "טירון"! ויצא מהחדר .בחדרו נזכר שוב בבלום ,הוא בטח יצחק על אוזלת ידה של המשטרה" ,אני לא מוכן לתת לו את הקרדיט של פענוח הרצח" צעק והורה להכניס את האסירה לחדרו .צעק עליה ,הוא דיבר איתה רקות ,אבל שום דבר לא עזר ,היא בשלה – ש ו ת ק ת" ,היא עושה ממני צחוק" חשב ושוב החטיף לה סתירה .מעוצמת המכה ,ראשה הסתחרר ,היא התבוננה בו בפחד ואחר כך בדלת" :הוא בא להרוג אותי" צעקה. ג'וזף הסתובב והתבונן בכעס בדלת ,לראות מי בא להפריע לו? אף אחד לא היה שם ,והדלת נשארה סגורה .זה ארך לא יותר ממספר שניות ,אך כשהפנה את שנית את מבטו לכיוון האסירה ,הבחין שהיא נעלמה ,ג'וזף קם ב בהלה מכיסאו ,כשמבטו תר אחריה" ,לאן היא נעלמה?" תחושה של חרדה תקפה אותו והתחושה התחזקה כשהבחין ברגליה המבצבצות מבעד לחלון הפתוח. "לא!" צעק ג'וזף וזינק לעצור בעדה ,אך הוא איחר את המועד ,גופה כבר הספיק להשתחל מבעד לחלון, בתדהמה מלווה בסקרנות ,ראה את גופה המתעופף כלפי מטה ,כל שבע הקומות ,קומה אחר קומה. למרות גובהו לא הצליח לראות את הגופה מתנפצת על המדרכה .מתוך סקרנות מלווה לאיד ,עלה את הכיסא והתכופף מבעד לחלון ,למטה ראה התקהלות של אנשים ,שמלתה הכתומה בהקה על רקע המדרכה האפורה ,מלמעלה היא נראתה כמו בובה .בהתחלה חש הקלה שנפטר מהאסירה ,אך במהירה זה התחלף בתחושת פחד ,אסור היה לו לחקור אותה בחדרו ,חדר שבהוראתו הוסרו ממנו הסורגים .הוא ידע שיריביו ינצלו את המצב על מנת להדיחו מתפקידו" .ארור אתה,בלום!" צעק בקול רם ,הכל באשמתו ,הוא הביא לכאן את הלן וכעת ישמח לאידו. 57 עצב ות ירדה על יעקב ,הוא רצה לחזור לילדותו ,לבית הוריו ולחדרו מעל דירתה של רחל" ,רחל היכן את? אני כל כך מתגעגע אליך" אמר בקול חלש ופנה לאחור ,לדרך שכל כך הייתה מוכרת לו ,לפתע הלמות ליבו גברו ,הוא זיהה את שם הרחוב ,שם הכל החל ,ככל שהלך והתקרב למקום ,קצב ליבו הלך וגבר ,עוד רגע ויראה את המבנה ,לפתע מולו ראה את הבניין ,הוא היה שונה ,בחלקו הרוס ומעליו פיגומים ,גם אז כשזה קרה ,היו שם פיגומים ,לפתע ראה גבר המתבונן בו בפחד ,משום מה הגבר נראה לו מוכר ,הזר פנה לאחור ונתקל באחד הפיגומים .קריאת זעקה נפלטה מגרונו של יעקב ,בעת שראה את הפיגום מתמוטט ,כשהוא קובר תחתיו אותו .בכי חרישי פרץ מגרונו ,הוא לא היה מסוגל לעבור את הכביש ,היה זה כאילו ראה שנית את קבורתו .כך עמד הלום רעם ,מבלי יכולת לזוז ,עד שלפתע הרגיש ביד התופסת את כתפו. "יעקב היכן היית ,גילה יוצאת מדעתה מרוב דאגה לך". יעקב התבונן בהשתוממות באלן ,שכל כך הזכיר לו את סבו",קח אותי אל סבתך" ,אמר בקול נחרץ. אלן התבונן בו בתדהמה ,יעקב השתנה מול פניו ,שוב הוא היה אותו אדם זר שהגיע אליו בפעם הראשונה ,יהודי גלותי ,זה לא היה אותו יעקב שהשתנה במשך החודשים האחרונים ,שבהם שהה במסעדה ,לא אותו האחד שגילה התאהבה בו .הוא לא התנגד ,הוא ידע שעליו לקחתו לבית החולים הסיעודי ,שבו הייתה מאושפזת סבתו .בדרך התקשר לגילה ועדכן אותה. במכונית בדרך לבית החולים ,יעקב ישב בשקט ולא הוציא הגה מפיו ,הוא ידע שהגיע הזמן ,שעליו לקבל את הגורל ,הוא הרגיש את עצמו מת ,והמשימה האחרונה שנותרה לו הייתה להיפרד מרחל אהובתו. בבית החולים ,ליד המיטה ,ישבו בנה וכלתה של רחל ,הם התבוננו בה בכאב ,בגסיסתה הארוכה .בכאב שהיה מפלח מדי פעם את גופה הלאה .הרופא אמר שהיא נאחזת בחיים כמו לביאה .מידי פעם כלתה הייתה מנגבת את פניה" .אמא! אל תלחמי" ביקש ממנה בנה ,כשהוא מתבונן ברחמים בגופה השבוי בתוך הכאב .הוא ביקש מהרופא שיגביר את כמות משככי הכאבים ,אך למרות זאת גופה המשיך להגיב לכל כאב" ,היא לא משתפת פעולה" אמר הרופא. לפתע ,ללא כל התראה מוקדמת ,רחל פתחה את עיניה והתיישבה במיטה ,היא בהתה בדלת הכניסה ואמרה" :יעקב! באת לקחת אותי"? כולם הפנו את מבטם לכיוון הדלת ,בפתח עמד אלן ואיתו יעקב. "רחל אהובתי!" צעק לעברה יעקב והושיט לה את ידו .רחל לפתה את ידו וצנחה למיטה ,פניה עטו מעטה של שלווה. "היא מתה בשלווה"! אמר הרופא שבדק את הדופק. ידה עדיין הייתה לפותה בידו של יעקב ,שכרע ברך ליד המיטה ,פניו הביאו פליאה .הוא קם בבהלה, מתבונן לסירוגין בגופה שעל המיטה ובמשפחה האבלה .כולם היו זרים לו .אלן התבונן בו ,זה לא היה יעקב ,שהגיע לבית החולים ,היה זה אדם זר. "אל תפחד"! אמר אלן וטפח על שכמו ,הזר התבונן בו נדהם. "מה קרה לו"? שאלה אימו. אלן ידע את התשובה ,אבל הוא לא היה בטוח שאימו תבין .הוא פנה אליו ושאל: "מי אתה"? "קוראים לי ג'ק בלק" אמר הזר. "אתה זוכר אותי" שאל אלן. ג'ק התבונן בו שנית ,לא הוא לא זכר אותו ,הוא לא ידע איך הגיע לכאן ,הוא אפילו לא זכר את בית הקברות ,הכל נשכח ממנו ,פרט לבחורה שנכנסה לחדר והתבוננה בו בפליאה ,היה בה משהו מוכר .הוא פנה אליה ואמר" :את מוכרת לי". הבחורה הושיטה את ידה לעברו ועברה":קוראים לי גילה". יעקב ורחל עלו למעלה ,השמים נפתחו לכבודם ,וקול שירה אדירה מילא את החלל: "יעלה ויבוא...יעלה ויבוא". 58 יעקב התבונן לכיוונה של רחל ,היא שוב הייתה צעירה והכותונת הלבנה של בית החולים נהפכה לשמלת כלה .מכל עבר שרו "יעלה ויבוא..יעלה ויבוא". לפתע ראה את הוריו ,הם נגשו אליהם ואמרו: "ברוך בואכם!" ולחצו את ידיהם. והוריה של רחל ,מרים ויצחק אימצו אותם אל ליבם ומכל עבר הגיעו דורות של משפחת רובין ,יעקב הנרגש פנה לכיוון האור הגדול ואז ש כ ח ה נפלאה אפפה אותם מכל עבר. 59
© Copyright 2024