קרן זווית
פסח פסח פראייר מי שמביא ביכורים קטעי ה"מגיד" בליל הסדר מעוררים תמיהה מסוימת .לכאורה מדובר כאן בקיום מצוות עשה של סיפור יציאת מצרים" ,והגדת לבנך ביום ההוא" ,כפי שמצוטט בהגדה עצמה .בכל זאת ,ההגדה של פסח לא ממש מספקת את הסחורה :אין כמעט מלה על היציאה עצמה .אמנם תיאור השעבוד מופיע באריכות, אבל עצם היציאה מעבדות לחירות -הלילה של מכת בכורות ,כניעת פרעה ,המסע לרעמסס וסוכות - רגע זה ,שאמור להיות מוקד הסיפור ,אינו מתואר כלל .אפילו דמותו של משה ,הגיבור הראשי של סיפור יציאת מצרים ,כמעט ואינה נזכרת בהגדה. מדוע ה"מגיד" נראה כפי שהוא? התשובה פשוטה :מי שערך את קטעי ההגדה פעל על פי הוראות בסיסיות הנמצאות במשנה בפסחים פרק י': מזגו לו כוס שני ,וכאן הבן שואל ... ולפי דעתו של בן אביו מלמדו ,מתחיל בגנות ומסיים בשבח ,ודורש מ'ארמי אובד אבי' עד שיגמור כל הפרשה כולה. רבן שמעון בן גמליאל היה אומר :כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו ואלו הם פסח מצה ומרור. הנה קיבלנו את המבנה הבסיסי של ההגדה: הבן שואל מה נשתנה ,עונים לו בדרשות על סדר פסוקי מקרא ביכורים המופיעים בפרשת כי תבא ,עוברים להזכרת פסח מצה ומרור ,משם להלל. זוהי ,אם כן ,הדרכת המשנה .מרכז הכובד של ההגדה " -ארמי אובד אבי" עד שיגמור כל הפרשה -הם הפסוקים שאומר אדם המביא ביכורים לבית המקדש: ...ארמי אבד אבי וירד מצרימה ויגר שם במתי מעט ויהי שם לגוי גדול עצום ורב .וירעו אתנו המצרים ויענונו ויתנו עלינו עבדה קשה .ונצעק אל ה' אלהי אבותינו וישמע ה' את קלנו וירא את ענינו ואת עמלנו ואת לחצנו .ויוצאנו ה' ממצרים ביד חזקה ובזרע נטויה ובמורא גדל ובאותות ובמפתים .ויביאנו אל המקום הזה וייתן לנו את הארץ הזאת ארץ זבת חלב ודבש. סדר הפסוקים האלו ,והקצאת המקום שבהם ,מכתיבה את משקלם היחסי של קטעי ההגדה .הרבה על צרות השעבוד ועל השפטים שנעשו במצריים ,וכמעט כלום על היציאה עצמה או על תפקידו של משה רבינו .הסברנו ,אם כן ,מדוע מבנה ההגדה הוא כפי שהוא -מי שסידר אותה פעל על פי הוראות המשנה ככתבן. אלא שבכך רק גלגלנו את התמיהה צעד אחד לאחור .מה ראתה המשנה ,מכל עשרות ומאות הפסוקים 424בתורה שמתייחסים לשעבוד מצריים ולגאולה ,להיטפל למקרא ביכורים דווקא? וכי לא היה עדיף לדרוש פסח על סדר סיפור היציאה שבפרשות שמות-וארא-בא? במה זכו אותם חמשה פסוקים מספר דברים להיות המוקד של סדר פסח? מיהו בן חורין כדי להבין מדוע נבחרו דווקא פסוקי הביכורים ,נחזור לפתיחת ההגדה ,לאותה הצהרה ארמית של "השתא עבדי ,לשנה הבאה בני חורין" .בימינו אנו נוטים לפרש את המושגים "בן חורין" ו"חרות" באספקלריה מודרנית ,כמצב פוליטי או קיומי של האדם שאינו נתון תחת ממשלת זרים ,או מממש את מהותו האותנטית וכיוצא בזה .אבל ,כפי שאנסה להראות בשורות הבאות ,לפני אלפי שנים אנשים ראו את הדברים באופן יותר פשוט )או יותר מורכב ,תלוי בנקודת הראות(. המלה "חורים" בתנ"ך )מם עברית הופכת נון ארמית( מתארת בעיקר מצב חברתי-כלכלי גבוה .כאשר איזבל ואחאב מנסים לחסל את נבות הם שולחים אגרות אל "הזקנים ואל החורים" ואילו נחמיה מנהל את ענייניו מול "החורים והסגנים" והכשדים שוחטים את "חורי יהודה" .קהלת אומר "אשריך ארץ שמלכך בן חורים" :ברור שאין הכוונה לארץ שמלכה הוא בן חורין בניגוד לעבד ,אלא למלך בן טובים ,בן אצולה. כמובן שיש ,או לפחות היה פעם ,קשר בין מצבו הכלכלי-חברתי של אדם לזכויותיו הפוליטיות .בעולם העתיק רוב האיכרים לא היו בעלים ,או לפחות לא בעלים להלכה ,של אדמותיהם :הם נחשבו לאריסים או לחוכרים או לואסלים של אדונים כלשהם ,ומתוקף זה היו חייבים במתן אחוז מסוים לאדון ,או בעבודות אנגריא וכיוצא .באותם ימים חלומם של מרבית האנשים היה להיות "בני חורין" -בעלי קרקעות זעירים המעבדים את אדמתם בעצמם ואינם חייבים שום דבר לאף אחד.1 תואר אצולה נמוך גרמני המקביל לתואר "ברון" באנגליה הוא ,Freiherrתואר המורכב משתי המלים ) Freiחפשי( ו ) Herrאדון( :זהו בדיוק התרגום של "בן חורין" לגרמנית -אדם שנחלתו היא שלו ואינו הוסאל או הסוכן של מי שמעליו .ה"פראייר" הגרמני אינו אלא בן החורין העברי.2 חלום החיים החופשיים על אדמה משלך היה בעל כוח עצום בזמן העתיק .אם תרצו -כך נפלה הרפובליקה הרומאית .מיום שהפסיק צבאה של רומא להיות מורכב מאיכרים-לוחמים ועבר להיות צבא מקצועי ,היו רוב החיילים אנשים חסרי קרקע שחלומם היה לזכות באדמה ולהפוך לבעלי נחלה זעירים. את יהבם הם תלו בהבטחות שקיבלו ,לא מהסנאט הרומאי אלא מהמצביאים שלהם -אנשים כמו סולה או פומפיוס או קיסר -ובכך העבירו את נאמנותם מהעיר רומא למפקד הצבא ,מה שהוליך לחורבנה של הרפובליקה ולעלייתו של שלטון היחיד. ובאמת כשאנו קוראים בתורה נראה כי האוירה במחנה ישראל שבמדבר לא הייתה שונה בהרבה .התורה מתארת לנו את עם ישראל כאוסף של "יוצאי צבא" -תואר המודגש מאד בכל מפקד -שאמנם כרגע הם נוודים במדבר אבל חלומם הוא לזכות בנחלה משלהם בארץ ישראל ,כלומר להפוך ל"בני חורין" במובנה המקורי של המלה .כאשר דתן ואבירם תוקפים את משה רבינו הם מטיחים כנגדו "אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאתנו ותתן לנו נחלת שדה וכרם" .זה פשט הבטחות התורה לכל אורך ספרי במדבר ודברים :שבני ישראל יכנסו לארץ ישראל ושם כל אחד מיוצאי הצבא יקבל בצורה מסודרת נחלה 1כפי שניסה מרכס להגדיר זאת ,הרצון הוא )או לפחות היה( להיות בעלים של אמצעי הייצור. 2בעברית המדוברת של ימינו נתגלגלה מלה זו למשמעות הפוכה כמעט' :פראייר' הוא אדם שניתן לשטות בו או לרמות אותו .ישנן כמה תיאוריות מתחרות המסבירות את היפוך המשמעות בסלנג העברי ,אבל אין לכך קשר לענייננו .אגב ,בראש הוועדה לאנרגיה אטומית של מדינת ישראל עמד במשך זמן ממושך הפרופסור שלהבת פראייר )אחד משלשה אחים שהוריהם הייקים נתנו להם את השמות המקוריים שלהבת זרם ועמוד ,מפני שהם נולדו כאשר חברת החשמל החלה לפעול בארץ( ,ולהפתעתי גיליתי כי מבנה הכור הגרעיני בדימונה נמצא ברחוב הקרוי על שמו .נקווה שאין בכך ביטוי סמלי למדיניות המכה השנייה של ממשלתנו. 425 פסח שבה הוא יהיה אדון לעצמו.Freiherr . ומהי המצווה שבה הפן הזה של היותו של אדם "בן חורין" מודגש יותר מכל? כמובן -מקרא ביכורים! להבדיל משאר מתנות כהונה ,מי שמביא ביכורים וקורא )ומיד נעמוד על גדרי קריאה זו( חייב להיות הבעלים של אדמתו ,לא האריסין והחכורות והגזלן והאפוטרופוס והעבד והגר .הוא צריך להיות מנוחלי הארץ או מיורשיהם ,כדי שיוכל להגיד "כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו ...ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתתה לי ה'" .קריאת מקרא ביכורים היא המצווה המבטאת יותר מכל את היותו של האדם בן חורין במובן הכלכלי-חברתי של המלה. זהו ,אם כן ,עניינו של ליל הסדר ,הממוקד לא ביציאת מצרים אלא בקיום ההבטחה לירושת הארץ ,בכך שעם העבדים 3הפך להיות עם של בני חורין ,דבר שלא קרה במדבר אלא רק בארץ ישראל .במסגרת זו אנו מנסים להראות )או להציג ,תלוי במצבו האמיתי של האדם( עצמנו כבני חורין ,כאיכרים חופשיים היושבים על אדמתם .לכן נבחרו פסוקי מקרא ביכורים למוטיב המרכזי של ההגדה ,לכן מצוות ההסבה וכן הלאה. איך לבלבל ארמים הרעיון אותו הצגנו מאפשר להבין תוספות תמוה במסכת פסחים )ג .(:הגמרא שם מספרת על גוי אחד שאימץ לו תחביב משונה :להתחזות ליהודי ולאכול מקרבן הפסח. ההוא ארמאה דהוה סליק ואכיל פסחים בירושלים ,אמר )בהתפארותו כשחזר למקום מגוריו( כתיב' ,כל בן נכר לא יאכל בו'' ,כל ערל לא יאכל בו' ,ואנא הא קאכילנא משופרי שופרי! אמר לו רבי יהודה בן בתירא מי קא ספו לך מאליה? )האם מאכילים אותך מן האליה – החלק הבשרני בזנב הכבש – שקרבה על גבי המזבח ואינה נאכלת( .אמר ליה לא) .אמר לו רבי יהודה( ,כי סלקת להתם אימא להו ספו לי מאליה .כי סליק אמר להו מאליה ספו לי ,אמרו ליה אליה לגבוה סלקא .אמרו ליה מאן אמר לך הכי ,אמר להו רבי יהודה בן בתירא .בדקו בתריה ואשכחוהו דארמאה הוא וקטלוהו .שלחו ליה לרבי יהודה בן בתירא' :שלם לך רבי יהודה בן בתירא ,דאת בנציבין ומצודתך פרוסה בירושלים'. ובכן ,רבי יהודה בן בתירא ,תושב נציבין שבצפון סוריה ,הצליח לגרום לאותו ארמי לשאול שאלה טפשית אשר גילתה לאנשי ירושלים שהוא אכן מתחזה .מה שברור מן הסיפור הזה בגמרא הוא שרבי יהודה בן בתירא עצמו לא עלה לרגל ולא אכל מן הפסח; אילו היה עולה לרגל היה יכול לחשוף את הארמי בעצמו, ללא הטריק עם האליה .איזה היתר מצא רבי יהודה לעצמו? הרי כל יהודי מצווה להקריב קרבן פסח, והמבטל עשה זה ענוש כרת? שאלה זו ניסו לתרץ בעלי התוספות )ד"ה מאליה(: 3יכול להיות שיש כאן גם רובד נוסף .אמנם רש"י ,ובעל ההגדה עצמו ,נוטים לפרש "ארמי אבד אבי" באופן של "לבן ביקש לעקור את הכל" ,ואם כן ערכו של פסוק זה הוא 'ארמי' )לבן( ניסה להאביד את אבי )יעקב( ,אבל כפי שהעירו כל בעלי הפשט ,זהו פירוש מוקשה מאד ,בעיקר מפני שצורת הפועל 'אובד' איננה יכולה לתאר נסיון להאביד מישהו אחר בלא שתהיה מלווה במלת עזר כמו "את" ,שאיננה נמצאת במקום .הרשב"ם והאבן-עזרא פרשו "אובד" נודד ,כמו "תעיתי כשה אובד בקש עבדך" ,ואם כן אולי יש לפרש )שמעתי זאת בשם שד"ל( 'ארמי אובד אבי' =אבותינו היו שבט ארמי נודד ,בדואים. האבות אכן מצטיירים בספר בראשית כרועי צאן קשוחים ובעלי גאוה מקצועית "אנשי מקנה היו עבדיך מנעורינו ועד עתה ,גם אנחנו גם אבותינו"" ,זה עשרים שנה אנוכי עמך ,רחליך ועזיך לא שכלו...טרפה לא הבאתי אליך."... איכשהו ,במהלך שעבוד מצריים ,התחלף סולם העדיפויות שלהם ,והיוצאים ממצרים רואים בחקלאות זעירה את 426חזות הכל. פסח ורבי יהודה בן בתירא שלא עלה לרגל ,יש לאמר שלא היה לו קרקע ,או זקן היה שאינו יכול להלך ברגליו דפטור מפסח... דברים אלו ,מהם עולה שמי שאין לו קרקע בארץ פטור מן הפסח ,התמיהו מאד את בעל המשנה למלך )קרבן פסח א א(: לא ידעתי היכא רמיזא...4סוף דבר דברי התוספות מתחילתה ועד סופה צריכים אצלי תלמוד. לפי מה שהעלינו עד כאן ניתן לומר כי כך הבינו בעלי התוספות )או רבי יהודה בן בתירא( את עצם עניינו של קרבן פסח .לשיטתם המחויב בקרבן הוא רק מי שאכן יש לו במה להשתבח :שיש לו לפחות קרקע כלשהי בארץ ישראל שהיא בבעלותו ,והוא זה היכול לאכול את הפסח כבן חורין, וממילא מחויב במצווה זו רק מי שחייב בביכורים )וגם בני ביתו ,ראה בהמשך( .לעומת זאת ,סדר הפסח שלנו הוא טכס המיועד לכולם ,בו אנו מציגים כאילו שאנו אכן בני חורין ,על ידי שאנו נוהגים ללילה אחד בדרכם של בעלי קרקעות זעירים שחיו בימים בהם תוקנו מנהגי ליל הסדר. גרים כן ,נשים לא? אם נחזור למצוות הבאת הביכורים ,הרי שיש שני סוגי אנשים שאפשרותם להביא ביכורים מוגבלת. יש כאלו שאינם מביאים ביכורים כלל ,שהמצווה "ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך" אינה חלה עליהם ,זאת מפני שהאדמה איננה שלהם ,אף על פי שהם אלו שטיפלו בעצים .לקבוצה זו שייכים האריסים והחכורות הגזלן והסיקיריקון.5 אבל ישנה עוד קבוצה בעייתית :אנשים שהקרקע אכן בבעלותם ,ולכן מצות הבאת ביכורים חלה עליהם ,אבל יש להם בעיה עם פסוקי מקרא ביכורים .מי ששייך לקבוצה הזו "מביא ואינו קורא" - את הביכורים הוא יכול להביא ,אבל אינו שייך במקרא ביכורים .כך לדוגמה השליח אינו יכול לקרוא. הוא אמנם מיצג את הבעלים ,אבל לעמוד ולהוציא מפיו "האדמה אשר נתתה לי" אינו יכול ,כי האדמה לא שלו אלא של המשלח. גם לגבי גר וגם לגבי אשה נאמר במשנה כי אינם קוראים מקרא ביכורים ,והסיבה היא שאינם יכולים לומר "הארץ אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו" .הגר מפני שאבותיו לא היו יהודים ,והאשה מפני שארץ ישראל נתחלקה לזכרים.6 והנה ,בעוד פסק המשנה לגבי אשה התקבל באופן חלק וצוטט כצורתו בפוסקים ,עניין הגר עורר דיונים רבים .כבר במשנה יש מי שמחלק בין גר "ממש" לבין מי ש"אמו מישראל" ,הירושלמי מוסיף עוד חילוקים כאלו ואחרים ,ובסופו של דבר הרמב"ם ,לדוגמה ,פוסק ממש להיפך ממה שכתוב במשנה: הגר מביא וקורא ,לפי שנאמר לאברהם 'אב המון גויים נתתיך' ,הרי הוא אב כל העולם כולו שנכנסית תחת כנפי השכינה ,ולאברהם היתה השבועה תחילה שיירשו בניו את הארץ. )ביכורים פ"ד ה"ג( 4אמנם יש דעה )פסחים ח :לדוגמה( שמי שאין לו קרקע פטור מן הראיה ,אבל המשל"מ תופס שאין בכך סיבה לפטרו מקרבן פסח ,וראייתו מנשים הפטורות מראיה וחייבות בק"פ .אמנם גם על נשים יש מקום לדון ,ראה לקמן הערה .8 5סיקיריקון הוא סוג מעצבן של גזלן. 6היה מקום לומר שגם כהנים ולויים לא יביאו ביכורים מפני שלא נחלו בארץ ,ראה דברי המשנה למלך שהובאו בהמשך ומקורותיו בתוספתא. 427 פסח שאלת מקורו של הרמב"ם ,כמו גם ההסתכלות הכללית שלו על סגולת ישראל בהקשר של מכתבו המפורסם לרבי עובדיה הגר ,נידונה בהרחבה ומצדדים שונים ,ועדיין ישנו פן שלא נתבאר כל צרכו. טכנית ,מה שהרמב"ם טוען כאן הוא שהגר נחשב באופן כלשהו לצאצא של אברהם ,ולכן הוא יכול לומר "לאבותינו" למרות שמבחינה גנטית הוא דוקא מצאצאי אמרפל מלך שנער .גם אם נקבל את הטיעון הזה ,במה גר טוב מאשה? אם האשה אינה יכולה לומר "אשר נתת לי" מפני שהארץ לא נתחלקה לנשים, כיצד יכול הגר לעשות זאת? אשה אינה מנועה מלנחול את הארץ )זה ברור מסיפורן של בנות צלפחד( אלא שבזמן כיבוש הארץ לא חילקו נחלה לנשים )גם בנות צלפחד קיבלו את חלקן רק מפני שנחשבו ליורשות חלקו הפוטנציאלי של אביהן( .האם גר עדיף עליהן? תמיה לי ,דאף שיכולין )= הגרים( לומר לאבותינו ,מכל מקום כיוון שלא נטלו חלק בארץ אינם יכולים לומר אשר נתתה לי דומיא דאשה ,וכהנים ולויים אינם קורין אלא מפני שיש להם ערי מגרש ) ...משנה למלך על הרמב"ם ,שם(. על פניו אין ברירה אלא להבין את ההבדל ברמה העקרונית .הגר לא נחל בארץ אבל בעקרון היה יכול לנחול אילו היה הוא או מי מאבות אבותיו מצטרף לעם ישראל לפני איזה שהוא תאריך קובע .לעומת זאת ,גם הנשים שהיו בזמן הכניסה לארץ לא נחלו ,וכפי שמבטא זאת באופן בוטה הירושלמי )ביכורים פרק א' הלכה ד(7 כלום נשבע הקב"ה לזכרים ,שמא לנקיבות? תפיסתנו היום שונה לחלוטין ממה שמבטא הירושלמי הזה .היום נהוג לתפוס את "כלל ישראל" או "כנסת ישראל" בתור מין ישות ,פרסונה מיסטית ,המסמלת את העם או את מהותו העמוקה ,ולחשוב שהארץ הובטחה לאותה ישות .הגשמת ההבטחה ,חלוקת האדמה ליוסף בן שמעון או לגרשון בן יועזר, היא לפי זה רק פרט טכני של אותו כלל נעלה .ככל הנראה ,לא כך ראו חז"ל .הם הבינו כי הארץ הובטחה לא לכלל אלא לאוסף הפרטים :לאנשי המלחמה המצפים לקבל נחלה .ממילא מובן כי למרות שאשה יכולה לרשת קרקע ,הרי עצם ההבטחה לא חלה על נשים .מה שהובטח הוא חלוקת קרקע לכל זכר ותו לא.8 העוסק בתורה כבן חורין אחד הקטעים המככבים כמעט בכל דרוש תורני המזכיר את המלה "חרות" הוא הבריתא המפורסמת מפרק קניין תורה: ואומר 'והלוחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלוחות' אל תקרא חרות אלא חירות ,שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה ,וכל מי שעוסק בתורה תדיר הרי זה מתעלה שנאמר 'וממתנה נחליאל ומנחליאל במות'. על פניו קטע מוקשה מאד .מדוע העוסק בתורה הוא בן חורין? הרי הוא מקבל עליו הגבלות רבות בחייו. 7דברי הירושלמי ,עד כמה שניתן להבין אותם במקומם ,מוסבים לא על הדין שאשה אינה קוראת אלא על הדעה במשנה לפיה אם היתה אמו של הגר מישראל מביא וקורא ,ומכל מקום נראה שאין זה משנה לענייננו. 8צריך להזהר ,כמובן ,לא לקחת את הארגומנט הזה רחוק מדי .בכל זאת נשים חייבות בקרבן פסח ,אף שאין להן בעלות על קרקע ואף שהן פטורות ממקרא ביכורים ,אולי כחלק מן המשפחה .עם זאת ,חיובן של נשים בקרבן פסח אינו מובן מאליו )ראה סוגית הגמרא פסחים צא (.ובפרט יש מקום לדון בשאלת הצטרפותן לרוב )רוב ציבור טמאים בקרבן פסח ,רוב חוטאים בפר העלם דבר של עבודה זרה ושל שאר מצוות( -עיין בירושלמי פסחים פ"ז ה"ו ,בפני משה ובקרבן העדה שם ,ספרי במדבר לפרשת שלח על הפסוק "ונסלח לכל עדת בני ישראל" ,וצפנת פענח תנינא עמוד .80ניתן לראות בדינים הללו עוד עדות לכך שגדרים הלכתיים התלויים בנחלת הארץ שייכים רק בגברים, 428ומאותו טעם. פסח איפה החרות כאן? ומה הקשר לפסוק 'וממתנה נחליאל'? בדורנו נהוג לתת לקטע הזה פירוש המניח משהו שניתן לקרוא לו מודל הרצון הכפול .על פי המודל הזה ,שזכה לפופולריות רבה בעקבות עבודותיו של גיאורג וילהלם פרידריך הגל בראשית המאה התשע עשרה ,המחשבה לפיה "חרות" היא היכולת למלא את רצוני היא שגויה .הגל לימד כי יש רמות או דרגות ברצון :הרמה האותנטית המבטאת את רצוני הפנימי האמיתי ,והרמה הנמוכה יותר שהיא משהו שרק נדמה לי ש"אני" רוצה ,סוג של רצון המבטא רבדים חיצוניים של אישיותי או השפעות חיצוניות, חברתיות וכן הלאה .פעולה מתוך רצון איננה פעולה של חירות אלא אם כן היא מבטאת את הרמה העמוקה והאותנטית של ה"אני" ,לא כאשר היא באה מהשפעות חיצוניות או מחלקים ירודים של אישיותי. הדרושים המודרניים מציעים את פירוש הברייתא על בסיס מודל הרצון הכפול .הרעיון הכללי הוא שמהותו הפנימית והאותנטית של האדם ,או של היהודי ,היא קיום התורה והמצוות ,ולכן מילויים של רצונות פסולים )כמו הרצון לעשות עבירות ,או סתם להשתקע בהנאות החיים( אינו בגדר פעולה של חירות בה אדם מתנהג לפי רצונו ,שכן זהו רצון "מזויף" ,או רצון מסדר שני ,הזר למהותו האמיתית של האדם .רק אצל מי שעוסק בתורה יש זהות בין הרצון הפנימי למעשה ,לכן רק הוא בן החורין האמיתי. זוהי נקודת הפתיחה שממנה ניתן לגזור תלי תלים של דרשות שבדורנו הן דבר הנשמע בקרב ציבורים רחבים. במודל האישיות הכפולה )או המרובדת( יש צדדים מסוימים של צדק ,כפי שהם מתבטאים בסוג הבעיות המכונות "חולשת הרצון" )האם אני אכן רוצה לעשות דיאטה? אם כן ,מדוע זללתי את העוגה?( ,אבל צריך לשים לב שהוריאציה המודרנית מכילה הרחבה מסוכנת שלו :ההנחה לפיה יכול להיות שאינני מודע לרצוני ה"אמיתי" .הארכתי בעניין זה בפרשת שמות ואין טעם לחזור על הדברים כאן ,אבל על פניו נראה כי בלי קשר לנכונותו ,כהסבר לברייתא הרעיון הזה בעייתי ,ויכול להיות שהוא נובע מהשלכת תפיסות מודרניות על דבריהם של אנשים שהיו זרים להן .למיטב הבנתי אין זו הפרשנות הרווחת ,וגם לא המסתברת ,של מאמר חז"ל הזה. ראשית ,רוב המפרשים העתיקים פרשו בדרכים אחרות .כך ,לדוגמה ,המפרש שנדפס בשם רש"י אומר: שאין לך בן חורין :לפי שבני אדם מכבדין ומשמשין לפניו ומי שאינו עוסק בה מתרחקין ממנו אלמא כמנודה הוא. ר"י אלשאקר בפירוש "מרכבת המשנה" מסביר כי החירות היא מעין פטור מגלגול הנשמה" ,שפודה נפשו ,שלא תתגלגל ותשתעבד בגוף אחר ,וכבר ביארתי בענין סוד העיבור בספר צפנת פענח קחנו ובואה" גם בעל פירוש "פרקי משה" מבאר "שהכונה במאמר הזה לומר שהעוסק בתורה הוא בן חורין מהמאורעות הרעות ומקרי הזמן ,להיותו מושגח מאתו ית' כפי מדרגת דבקותו כנזכר "...לא זה ולא זה 429 פסח פרשו את ה"בן חורין" לפי תורת האישיות הכפולה ,מה שמפרשים במאתיים השנים האחרונות ראו לא פעם כפירוש הפשוט במשנה. יתר על כן :הפרשנות המבוססת על תורת שתי הנפשות איננה הגיונית .הרעיון כולו בנוי על הסחת משמעותו של הטקסט .אילו היה כתוב כי אין לך בן חורין אלא השומר מצוות ,או השומר תורה ,ניחא .אבל פרק קנין תורה הוא פרק מיוחד ,שאינו עוסק בשום אספקט של שמירת המצוות או של הימנעות מעבירות לבד מאחד :חשיבותו של לימוד התורה .לומר כי בן החורין הוא מי שפועל לפי צו הבורא כי זוהי חרותו הפנימית ,שיהיה .אבל למה דוקא לימוד תורה? האם נשים שאינן מצוות על עיסוק בתורה אינן יכולות להיות בנות חורין לפי דעה זו? האם אין להן רצון אותנטי שאפשר לפעול לפיו? הנה לדוגמה האלשיך לקהלת י' ט"ז )על הפסוק אשריך ארץ שמלכך בן חורין( הכותב כי: ידוע כי אשר ישתעבד ליצרו הרע יקרא משועבד כמשרת ועבד לו ,אך אשר ישתעבד ליצרו הטוב עושה רצונו תמיד הוא יקרא בן חורין ולא משועבד ,כי אין לך בן חורין כעוסק בתורה ומצות ,כי העושה רצון יצרו הטוב עושה רצון קונו והאדם הוא חלקו נמצא עבד לעצמו ,והוא גדר החרות בעצם. על פניו -הסבר ל"בן חורין" בסגנון המודרני ,אבל שימו לב למלה שהוסיף האלשיך ואשר הדגשתי כאן, "מצוות"!! זה לא כתוב בפרק קנין תורה ,ועל פניו גם איננו מענין הפרק .אפשר שהאלשיך לא התכוין לפרש את המשנה אלא השתמש בדבריה כפרפראזה. גיסי הרב יוסי פלאי הציע לי מעין אפשרות ביניים ,לפיה אותו "בן חורין" שנזכר כאן משלב בין המשמעות המוקדמת )בעל אחוזה( והמאוחרת )אדם חפשי בניגוד לעבד( .לפי הצעתו הכוונה כאן היא לכך שמי שעוסק בתורה משוחרר משליטת זרים שהרי קניינו הוא החכמה וזו אינה ניתנת להפקעה ממנו ,בבחינת "ה' הוא נחלתו" שנאמר בשבט לוי ,וכמו שביטא זאת הרמב"ם בדבריו המפורסמים בסוף הלכות שמיטה ויובל ולא שבט לוי בלבד ,אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה' ,והלך ישר כמו שעשהו האלהים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם ,הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים ויזכה לו בעה"ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים ,הרי דוד עליו השלום אומר' :ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי'. כלומר ,בעל החכמה גם הוא 'בעל אחוזה' ,לא אחוזה ממשית לו ,אלא חכמתו היא היא אחוזתו. 430 פסח המצה והאספרסו מה זה בעצם "מצה"? לכאורה ,כולנו יודעים :אלו הם אותם מאפים דקים ובעלי מרקם נוקשה משהו שאנו אוכלים בפסח .אבל האם זהו מובנה המקורי של המלה "מצה"? בחלק מן המקומות בתורה אנו מוצאים את המלה מצה בתורת שם העצם ,כמו בפסוק "שבעת ימים תאכל מצות" )שמות כ"ג ט"ו( ,אבל ברוב המקרים 'מצה' הוא תואר" :ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עוגות מצות" )י"ב ל"ט( "לחם מצות וחלות מצות ורקיקי מצות" )שמות כ"ט ב'( :במקרים אלו המלה מצה מתארת לכאורה תכונה :יש לחם או עוגות או חלות ,וכל אחד מאלו יכול לבוא גם בצורה של 'מצות'. הגמרא בשבת )ע"ט (.מבדילה בין סוגים שונים של עור לפי רמת העיבוד שלהם .באופן כללי ,הדרך מעור של בהמה לקלף המשמש ,נאמר ,לכתיבת ספר תורה ,היתה מורכבת בימיהם מכמה שלבים. בתחילה היו מולחים את העור ,לאחר מכן היו משרים אותו בקמח ומים ,ולבסוף היו מעבדים אותו בעפצי עצים .9לפי נהלים אלו מבדילה הסוגיה שם בין שלשה סוגי עור שאינם עדיין בגדר קלף "מצה, חיפה ודיפתרא". דאמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא :שלשה עורות הן ,מצה וחיפה ודיפתרא .מצה, כמשמעו -דלא מליח ודלא קמיח ודלא עפיץ ...חיפה -דמליח ולא קמיח ולא עפיץ... דיפתרא -דמליח וקמיח ולא עפיץ. כלומר ,דיפתרא הוא עור שחסר לו רק השלב האחרון של עיבוד בעפצים ,חיפה הוא שלב מוקדם יותר שעדיין לא עבר גם את הטיפול בקמח ,ואילו "מצה" הוא העור הראשוני ,שעדיין לא עבר טיפול כלל. שימו לב למלה "כמשמעו" שבגמרא ,האומרת כי התכונה של היות ראשוני )או חסר עיבוד ,או "מהיר"( היא משמעה של המלה "מצה" .לפי זה משמעות המלה היא דבר שעושים אותו בחיפזון ,לא גמור, במצב ראשוני ,כמו המלה "נצה" )כמו ב"ניצנים"( שמשמעותה הדבר הראשון שיוצא מהצמח. בביקורי הראשון באיטליה הופתעתי לגלות כי ניתן להגיע מנקודה לנקודה ברכבת רגילה או ברכבת אספרסו .עד אז הייתי סבור כי אספרסו הוא סוג של קפה ,ופתאום קלטתי כי המלה "אספרסו" משמעותה בעצם "מהיר" .לפני המצאת הקפה הנמס הכינו את סוג הקפה שאנו מכנים היום 'טורקי' על ידי הרתחת מים והוספת קפה אליהם ,תהליך שלוקח כמה דקות .כאשר לואיג'י בזארה הציג ,בראשית המאה העשרים ,את הפטנט על מכונה המאפשרת "הכנה מיידית של משקה הקפה" זכה הסוג הזה לכינוי "קפה מהיר" או באיטלקית "קפה אספרסו" -שפירושו מהיר.10 9ספרי תורה תימניים עשויים עד היום באופן זה ,ולכן ,בגלל העיבוד בעפצים ,הקלף שלהם יותר רך ובעל גוון יותר חום ביחס לספרי האשכנזים והספרדים( 431 פסח בשלב הבא התחילו אנשים להתייחס אל אספרסו כאל סוג של קפה .11ככל הנראה המלה "מצה" עברה את אותו התהליך :ממלה שמשמעותה "מהר" לתואר המוקנה לסוג של לחם שאפייתו מהירה ומכאן לשם עצם. ראיה ברורה לתפיסה זו מצאתי במכילתא: שבעת ימים מצות תאכלו .שומע אני אף מעשה קדרה במשמע? ת"ל לחם) .מכילתא דרבי ישמעאל בא -מסכתא דפסחא פרשה ח( על פניו מדובר במשפט תמוה .כיצד ניתן לצוות על אכילת מעשה קדרה באופן של "מצות"? אם היה כתוב "שבעת ימים תאכל מלפפונים" האם יש מקום לומר "שומע אני גם עגבניות במשמע"? לדברינו העניין מבואר .אם מצה פירושה מהר היה ניתן לחשוב כי הביטוי "מצות תאכלו" כוונתו לאכילת "מזון מהיר" -לא מבושל ,או שבושל בדרכים הדורשות פחות זמן וכדומה ,ועל כן צריך את המלה "לחם" - כדי להבהיר שרק לחם יש לאכול בצורתו המהירה ולא שאר מוצרים ותבשילים. 10מדי דברי בו ,יש להניח כי הביטוי "אספרנא" במובן "מהר" השכיח בחלקים הארמיים שבספרי עזרא ונחמיה )כמו בעזרא ו' י"ב " ,אנה דריוש שמת טעם ,אספרנא יתעבד"( איננו ארמי כפי שטוענת הקונקורדנציה )בארמית מהר הוא "לעגל" כמו "כי היכי דלשתריף לעגל" או "בעגלא ובזמן קריב"( אלא משפה הודו-אירופית כמו פרסית. 432 11כיום המלה 'אספרסו' משמשת באיטליה רק כשם לסוג זה של קפה ,וכן לרכבות מהירות.
© Copyright 2024