‫לרגל גיליון היובל של עולה מן המדבר‪ ,‬בחרנו לעסוק בנושא‬
‫החירות‪ .‬בשנת היובל משתחררים כל העבדים וכל הקרקעות‬
‫חוזרות לבעליהן ‪' -‬וקראתם דרור לכל יושביה'‪ .‬ניתן לראות במצווה‬
‫זו של שחרור העבדים את המשקל שנתנה התורה לחירות הפרט‪,‬‬
‫ערך פופולרי מאד בימינו‪.‬‬
‫העלון עוסק בנושא החירות בכלל ובערכים מקבילים כגון‪ :‬בחירה‬
‫חופשית‪ ,‬דמוקרטיה‪ ,‬חופש הביטוי וכדומה‪ .‬בנוסף‪ ,‬העלנו לדיון גם‬
‫מקורות בתורה שעוסקים בערך זה‪' ,‬אין לך בן חורין אלא מי שעוסק‬
‫בתורה'‪' ,‬עבדי הם ולא עבדי עבדים' ומושג העבדות‪ .‬נושא נוסף‬
‫שצף לאור העיסוק בחירות הוא היחס בין דת למדינה וכפיית‬
‫ההלכה‪.‬‬
‫אז מה בעלון?‬
‫ראש הישיבה הרב רבינוביץ משיב לשאלותינו בנוגע לחופש הביטוי‬
‫ולמקומה של היצירה בישיבה‪ .‬תומר לוי (ב) מבאר את מאמר חז"ל‬
‫'אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה' ואת חירותו של לומד‬
‫התורה‪ .‬יוסי בן דור (ד) משתף תובנות מחוויותיו בצה"ל לגבי‬
‫משמעות פערי השפה במפגש עם האחר‪ .‬זאק מילנצ'יק (ו) מסיק‬
‫מההתמודדות של גדולי הדורות הקודמים עם הרפורמים עקרונות‬
‫להתמודדות שלנו כיום‪ .‬אלעד מוריה (ד) מזהיר מבורות ופחד מפני‬
‫נושאי טאבו וקורא לעסוק בהם‪ .‬במדור התנ"ך‪ ,‬אודי רוזנבלט (ד)‬
‫מנתח את דמותו הנועזת והעצמאית של יואב בן צרויה‪ .‬שמואל‬
‫פרנקל (ד) עוסק במושג 'מעלה עשו ביוחסין' ובקדושתם של‬
‫הכהנים‪ .‬כרקע לנושא דת ומדינה‪ ,‬מוצא אריה וקסמן (ב) ביהדות‬
‫את המקור לערכי החירות בדמוקרטיה המודרנית‪ .‬במדור 'אלו ואלו'‬
‫מתפלמסים אורי נוימן (ה) ומתנאל דומיניץ (ב) בחקיקה דתית‬
‫וסוגיית דת ומדינה‪ .‬במדור 'כפשו"תו' נידונת סוגיה הלכתית רגישה‬
‫בנושא השתתפות בחתונה שאינה על‪-‬פי ההלכה‪ .‬לבסוף משתף‬
‫אותנו יניב יגל (ז) באחת מיצירותיו‪.‬‬
‫שבת שלום ומבורך!‬
‫העורכים‬
‫מה שנאמר‪ ,‬אלא שהוא יודע להסביר מה שנאמר ומה‬
‫שיאמר‪.‬‬
‫לאור דברים אלו‪ ,‬איך על התלמיד לתפוס את מטרתו‬
‫העיקרית בלימודו בישיבה? קבלה או יצירה?‬
‫"חרות על הלוחות אל תקרא חרות אלא חירות שאין לך‬
‫בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה“ (משנה אבות ו‪ ,‬ב)‪.‬‬
‫על פניו‪ ,‬חופש הביטוי הוא מושג מודרני‪ ,‬האם משנה זו‬
‫מרמזת על חופש ביטוי של לומד התורה? או במלים‬
‫אחרות מה יחסה של התורה למושג זה?‬
‫אני לא חושב שיש לפרש את המדרש כך שהוא מדבר‬
‫על חופש הביטוי‪ .‬מדובר על חירות לאומית‪ .‬האמת היא‬
‫שכל בן אדם העוסק בתורה מקבל מהלימוד את‬
‫המודעות לכך שיש לו חופש בחירה‪ .‬בהתאם לכך‪ ,‬חופש‬
‫זה מבטא עניין חיובי רק אצל בני אדם‬
‫היודעים להעריך אותו‪.‬‬
‫ישנה תופעה ידועה בהיסטוריה‪ ,‬וגם בימינו‪,‬‬
‫שמפאת חוסר המודעות לחשיבות חופש‬
‫הבחירה אנשים לא מאמינים בקיומו ואף לא‬
‫מעוניינים בו‪ .‬בקיצוניות נגדית‪ ,‬יש אנשים‬
‫בעלי תפיסת חופש בעייתית‪ ,‬הרוצים לעשות‬
‫רק מה שנראה להם‪ ,‬ולא רוצים שום אחריות‪ .‬בעיניהם‬
‫משמעותו של החופש היא הפקר‪ .‬זו לא החירות עליה‬
‫דיברו חז"ל‪ .‬חז"ל דיברו על חירות של אדם שיודע ומכיר‬
‫שיש לו חופש בחירה בכל מעשיו‪ ,‬במעשים הגדולים‬
‫והקטנים‪ ,‬ויחד עם זאת יודע איך להפעיל את חופש‬
‫הבחירה כדי לבחור בטוב ולהתרחק מהרע‪.‬‬
‫אם נתמקד בחופש הביטוי‪ ,‬האם הרב חושב שיש חופש‬
‫בלימוד התורה עצמה?‬
‫ודאי! אבל רק מי שיודע מה הוא לא יודע יש לו חופש‬
‫לדבר‪ .‬אמנם במקרה בו אדם לא יודע מה הוא שח‪ ,‬ולא‬
‫מעניין אותו לדבר דברים של טעם‪ ,‬כיוון שהוא לא מבין‬
‫שיש דבריו השלכות‪ ,‬חופש ביטוי כזה ייצור רק הפקרות‪.‬‬
‫כך גם בתורה‪ ,‬צריך להבחין היטב בזה שלחופש הביטוי יש‬
‫משמעות רק כאשר אדם מבין שחופש זה מטיל עליו‬
‫אחריות‪.‬‬
‫עד כמה חופש זה רלוונטי אצל תלמידים בישיבה? האם‬
‫רבנים אמורים להתוות דעות וספרים אותם יש ללמוד‪,‬‬
‫ואף לאסור לימודים מסוגים מסוימים?‬
‫גם בישיבתנו במידה מסוימת קובעים סדרי לימוד‪.‬‬
‫לדוגמה השנה החליטו ללמוד את מסכת כתובות‪ .‬אבל‬
‫ברור כי לא יכול להיות שהשנים בישיבה יהיו לגמרי‬
‫מוכתבות על ידי גורם חיצוני‪ .‬אדרבה‪ ,‬זה הזמן שאדם‬
‫לומד לקחת אחריות‪ .‬לפיכך כל אחד צריך לעסוק בנוסף‬
‫ללימודים הקבועים בלימודים שמתאימים לו‪ .‬תלמיד‬
‫ישיבה צריך ללמוד איך ללמוד באופן עצמאי‪ ,‬איך להבין‬
‫את דברי הראשונים והאחרונים בשכלו שלו ואיך לתרום‬
‫בעצמו לבירור סוגיית התלמוד‪ .‬לימוד כזה מקנה לאדם‬
‫חלק בתורה‪ .‬חלק בתורה זה לא רק שהוא יודע לחזור על‬
‫תלמיד שלא מקבל הוא לא תלמיד‪ .‬אבל תלמיד שלא‬
‫לומד איך ליצור לא קיבל מה שצריך לקבל‪ .‬צריך לקבל‬
‫כוח יצירה ושכל מפותח כדי שידע להעריך מה נכון ומה‬
‫לא נכון‪ .‬מי שלא השיג את זה‪ ,‬מה הועיל? הרי גם מחשב‬
‫יכול להגיד בעל פה את כל הש"ס‪ .‬אבל ברור שמחשב זה‬
‫לא בן אדם‪ ,‬הוא לא מבין כלום‪.‬‬
‫איפה עיקרון זה מתבטא בישיבה שלנו? אם זה כזה‬
‫חשוב איפה אנו רואים את זה בא לידי ביטוי?‬
‫(הרב פנה אישית אלינו‪ ,‬המראיינים‪ ):‬נו‪ ,‬הרי זה בדיוק מה‬
‫שאתם עושים עכשיו‪ ,‬מישהו הכתיב לכם את‬
‫זה? אתם מכוח עצמכם החלטתם שאתם‬
‫רוצים לנדנד לי קצת את הראש‪ ...‬אבל זה‬
‫בסדר גמור‪ .‬חשוב מאוד שתלמידים יבינו‬
‫שהם צריכים ללמוד איך לברר שאלות‬
‫מצ וות‬
‫שמעניינות אותם וכן איך לדרוש ֶ‬
‫המורים לעזור להם לפתח את הכוחות‬
‫שלהם עצמם‪ .‬אם אתה לא מפתח את‬
‫הכוחות שלך אז בשביל מה אתה יושב בישיבה?‬
‫מה זה אומר‪ ,‬שצריך שיהיה זמן מוגדר בו תהיה הכוונה‬
‫לכתוב?‬
‫יש מ ק ו ם ל כ ך ‪ ,‬ה ר י ל מ של ב ש י ע ור א' מ כ תי בים‬
‫לתלמידים לכתוב עבודה‪ .‬אבל לא מכתיבים להם מה‬
‫לכתוב‪ ,‬בחירת הנושא תלויה בהם‪ .‬צריך למצוא את‬
‫האיזון הנכון בין מה שקובעים לבין מה שהתלמיד עושה‬
‫בעצמו‪ .‬אין הכוונה להרבות גזירות‪ ,‬אך ברור שאם לא‬
‫מציבים דרישות מסוימות מטבעם של בני האדם הם לא‬
‫יעשו מספיק‪ .‬העיקר הוא לאמן את התלמידים לחשיבה‬
‫עצמאית‪ ,‬נכונה ופוריה‪ .‬כך הם יהיו תלמידי חכמים‪ .‬כמו‬
‫שבוגרי הישיבה‪ ,‬וכן כמה וכמה מאלה שעדיין נמצאים‬
‫בישיבה‪ ,‬כתבו והוציאו ספרים חשובים‪ .‬אין הרבה ישיבות‬
‫שיכולות להתגאות בהישגים כאלה‪.‬‬
‫מה קורה כאשר בעקבות הבנתו של התלמיד הוא חולק‬
‫על רבו?‬
‫כל החכמים תמיד התפארו בתלמידיהם שידעו לחדש‪.‬‬
‫הרי אם הוא חולק על הרב בטענות אמיתיות תבוא עליו‬
‫ברכה והוא יעמיד גם את הרב על האמת‪ .‬גם בגמרא יש‬
‫מחלוקות בהן יש מקום לסברה כזו ויש מקום לסברה‬
‫נגדית‪ .‬כל היסוד של לימוד תורה הוא שלא הכל ברור‬
‫ומבורר וחד משמעי אלא יש פנים לכאן ופנים לכאן‪ .‬כל‬
‫מי שלומד בכוונה אמיתית על מנת לגלות את האמת‪,‬‬
‫מגלה צדדים של האמת‪ .‬לכן יכול להיות שדעתו תתקבל‬
‫להלכה כנגד דעת רבו‪.‬‬
‫אני מאחל ברכה לכל תלמידי הישיבה בכל מקום שהם‪,‬‬
‫מן השמיים תתברכו כולכם‪ .‬שנזכה מן השמיים לראות‬
‫בנחמת ציון ובניין ירושלים‪.‬‬
‫והייתה הווא אמינא שנתיר אותה משום ספק ספיקא‪.‬‬
‫הגזירה‪' :‬מעלה עשו ביוחסין'‪ .‬התוצאה‪ :‬היא נאסרת לכהן‪.‬‬
‫האמר רב‪ :‬מלקין על היחוד‪ ,‬ואין אוסרין על היחוד‪,‬‬
‫לימא דלא כרבי יהושע! אפי' תימא ר' יהושע‪,‬‬
‫מעלה עשו ביוחסין‪.‬‬
‫רש"י על אתר‪ :‬ביוחסין ‪ -‬בכהונה‪.‬‬
‫(בבלי כתובות יג‪ ,‬א)‬
‫הגמרא מסבירה שלא אוסרים על הייחוד‪,‬‬
‫ובכל זאת ר' יהושע אליבא דשיטת זעירי‬
‫אוסר את האישה בספק ספיקא ‪ -‬ספק‬
‫נבעלה‪ ,‬ואם נבעלה‪ ,‬ספק נבעלה לפסול‪.‬‬
‫טעמו של רבי יהושע לאסור אפילו בספק‬
‫ספקא הוא ’ מעלה עשו ביוחסין ‘‪ 1 .‬יש‬
‫לשאול האם היא אסורה מ עצם החשש‬
‫של הספק ספיקא שנבעלה לפסול או‬
‫מעצם העובדה שהייתה בייחוד גם אם לא‬
‫קרה כלום כבר אוסרת אותה‪ .‬תוספות‬
‫רי"ד מפרש שחוששים שנבעלה לפסול‪ ,‬וכנראה שכך גם‬
‫רוב המפרשים‪ .‬בהמשך ננסה להציע פרשנות אחרת‪.‬‬
‫מקרה ב' ‪ -‬הוולד כהן אלא שלא יודעים מיהו אביו‪.‬‬
‫הגזירה‪' :‬זרעו מיוחס אחריו'‪ .‬התוצאה‪ :‬הוולד אינו נכנס‬
‫לגדר 'כהן' לעניין תרומה ועבודה במקדש‪.‬‬
‫ניתן להסביר כי גזירת 'מעלה עשו ביוחסין' מבוססת על‬
‫גזירת 'זרעו מיוחס אחריו'‪ .‬חכמים עשו מעלה מכיוון‬
‫שהכוהנים מיוחסים ‪ .‬אם כן‪ ,‬אין כאן שתי גזירות שונות‬
‫אלא גזירה אחת שנובעת מהגזירה השנייה‪ .‬לכאורה‪ ,‬יש‬
‫להקשות‪ :‬כיצד חכמים גוזרים גזירה לגזירה? אלא שלא‬
‫מדובר במקרה שבו שתי הגזירות פועלות‬
‫יחד וגורמות לאיסור אלא שכל גזירה‬
‫מתייחסת למקרה אחר‪ :‬גזירת ייחוס בדין‬
‫הוולד או גזירת מעלה בדין האישה‪ .‬אין‬
‫כאן 'שיתוף' של הגזירות‪ ,‬אך בהחלט יש‬
‫קשר ביניהן‪.‬‬
‫לסיכום ביניים‪ ,‬יש לשאול‪ :‬למה בני‬
‫הכהונה צריכים להיות מיוחסים? בנוסף‪,‬‬
‫מה פוסל אישה שפסולה בספק ספיקא ‪-‬‬
‫עצם הייחוד או החשש הקטן שנבעלה‬
‫לפסול?‬
‫איזו מעלה היא זו שיש לה כל ‪-‬כך הרבה חשיבות‪ ,‬או‬
‫במלים אחרות מהו מקורה?‬
‫המפרשים לא מתייחסים לפירוט גזירות חכמים‪ ,‬ולכן‬
‫עלינו לחזור למקורות ולראות מה הניע את חכמים לגזור‬
‫גזירות אלו‪.‬‬
‫בדף יג‪ ,‬ב הגמרא מביאה גזירת חכמים נוספת‪:‬‬
‫נעיין בפסוקים‪:‬‬
‫ומי איכא שתוקי כשר? אין‪ ,‬כדשמואל‪ ,‬דאמר‬
‫שמואל‪ :‬עשרה כהנים עומדים‪ ,‬ופירש אחד מהם‬
‫ובעל ‪ -‬הולד שתוקי‪ .‬מאי שתוקי? אילימא‬
‫שמשתיקין אותו מנכסי אביו‪ ,‬פשיטא‪ ,‬ומי ידעינן‬
‫אבוה מנו? אלא שמשתיקין אותו מדין כהונה‪,‬‬
‫דכתיב‪ ” :‬והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת‬
‫עולם“ (במדבר כה‪ ,‬יג)‪ ,‬מי שזרעו מיוחס אחריו‪ ,‬יצא‬
‫זה שאין זרעו מיוחס אחריו‪.‬‬
‫ובגמרא ביבמות דף ק‪ ,‬ב‪:‬‬
‫מאי שתוקי? אילימא שמשתקין אותו מנכסי אביו‪,‬‬
‫פשיטא‪ ,‬מי ידעינן אבוה מנו? אלא שמשתקין‬
‫אותו מדין כהונה; מאי טעמא? אמר קרא‪ :‬והיתה‬
‫לו ולזרעו אחריו‪ ,‬בעינן זרעו מיוחס אחריו וליכא‪...‬‬
‫זרעו מיוחס אחריו דרבנן‪ ,‬וקרא אסמכתא בעלמא‪,‬‬
‫וכי גזור רבנן ‪ -‬בזנות‪ ,‬בנשואין לא גזור רבנן‪.‬‬
‫הגמרא בכתובות מלמדת שבכהונה הבן צריך להיות‬
‫מיוחס אחרי האב‪ ,‬ומהגמרא ביבמות אנו רואים שמדובר‬
‫בגזירת חכמים‪ .‬גם כאן‪ ,‬יש לשאול‪ :‬הרי הוולד כהן! ‪-‬‬
‫למה לא נותנים לו לעבוד במקדש?! מה פשר גזירה זו?‬
‫יוצא‪ ,‬שיש לנו שתי גזירות שונות‪.‬‬
‫במ קר ה א ' ‪ -‬י ש ח ש ש ש ה א י ש ה נ ב ע ל ה ל פ ס ו ל ‪,‬‬
‫‪ 1‬תוספות מתחבטים האם באמת אין אוסרים ומביאים הוכחות‬
‫שדווקא באשת איש אין אוסרים אבל בפנויה הדבר אפשרי‪ ,‬ולבסוף‬
‫מעמידים בנואף‪.‬‬
‫אשה זנה וחללה לא יקחו ואשה גרושה מאישה‬
‫לא יקחו כי קדש הוא ל‪-‬להיו‪ :‬וקדשתו כי את לחם‬
‫להיך הוא מקריב קדש יהיה לך כי קדש אני ה ‘‬‫מקדשכם‪ :‬ובת איש כהן כי תחל לזנות את אביה‬
‫היא מחללת באש תשרף‪.‬‬
‫(ויקרא כא‪ ,‬ז‪-‬ח)‬
‫התורה אוסרת על הכהנים בפסוקים אלו לישא זונה‪,‬‬
‫חללה וגרושה‪ .‬הציווי "לא יקחו" נשנה פעמיים על מנת‬
‫להדגיש את חומרת הציווי ביחס למניע שלו‪" :‬כי קדוש‬
‫הוא ל‪-‬להיו" ‪ -‬קדושת הכוהנים בנישואים‪ .‬בנוסף‪ ,‬התורה‬
‫מצווה את עם ישראל לדאוג לקדושת הכוהנים‪:‬‬
‫"וקדשתו‪ ..‬קדוש יהיה לך"‪ ,‬ומדגישה בכך את קדושת‬
‫הכוהנים‪.‬‬
‫אך התורה לא מסתפקת בעצם קדושת הכוהנים‬
‫ומוסיפה‪.." :‬את אביה היא מחללת באש תישרף" ‪ -‬למה‬
‫הבת צריכה להיענש כך בגלל אביה ‪ -‬מדוע לא להלקות‬
‫אותה על הזנות ותו לא?! קושיה זו היא על דרך הפשט‪,‬‬
‫אך גם על פי חכמים ניתן להקשות‪ .‬המפרשים מביאים‬
‫את הגמרא בסנהדרין (נ‪ ,‬ב) שאומרת שמדובר בארוסה‪,‬‬
‫שעונשה הוא שריפה ולא בסקילה כמו שאמור להיות‬
‫בישראלית‪ .‬עצם שינוי הענישה הוא עדות להבדל אותו‬
‫קבעה התורה בכוהנים‪ .‬בתו לא נענשת על מעשה‬
‫‪2‬‬
‫שעשתה אלא בגלל שפגיעה בכבוד אביה וחילולו‪.‬‬
‫אנו רואים כאן עד כמה היה חשוב לתורה לשמור על‬
‫קדושתם וכבודם של הכוהנים‪ .‬אפשר לנסות ולהציע‬
‫לחלק את הפרשייה לשלושה חלקים‪ ,‬כך שכל אחד מהם‬
‫בא ללמד אותנו פן נוסף בקדושתם‪:‬‬
‫נעשית ביוחסין משתי סיבות‪ :‬כדי לקדש אותם וכדי‬
‫לכבד אותם‪ .‬כדי לקדש דבר צריך לנקות אותו מכל סיג‬
‫ופגם‪ ,‬וכדי לכבד דבר אסור ששום דבר ממנו ייראה פגום‬
‫כלפי חוץ‪.‬‬
‫‪ . 2‬הציווי לעם ישראל שידאג לקדושת הכוהנים ‪ -‬הצורך‬
‫לחשוש לקדושתם ולדאוג לה יותר מהרגיל‪.‬‬
‫אם כן‪ ,‬ה'מעלה' שנעשית ב'יוחסין' (שבגללה ר' יהושע‬
‫אוסר את האישה לכהן לדעת זעירי) יכולה לפעול באחת‬
‫משתי דרכים‪ :‬א‪ .‬דרך הקידוש והחשש‪ .‬גם אם בעיקרון‬
‫הספק ספיקא שנבעלה לפסול הותר מצד עיקר הדין‬
‫ולכתחילה היא מותרת‪ ,‬אנו עדיין נחשוש לסיכויים‬
‫הקטנים שאולי בכל זאת קרה משהו אסור ונפסול את‬
‫האישה מלהינשא לכהן‪ .‬ב‪ .‬דרך הכבוד‪ .‬עצם מעשה‬
‫הייחוד אינו ראוי שיעשה בקבוצה מיוחסת ומקודשת זו‬
‫כיוון שהוא פוגם בכבוד הכהונה ולכן הוא פוסל מצד‬
‫עצמו‪ .‬כך‪ ,‬כבר אין צורך להסביר איך מחמירים אפילו‬
‫בספק ספיקא ‪ -‬כיוון שעצם המעשה פוגע בכבוד‬
‫הכהונה‪ .‬אפשר להגיד שעקרונות אלו פועלים יחדיו‪:‬‬
‫הייחוד אוסר גם מצד החשש שהייתה כאן בעילה לפסול‬
‫‪3‬‬
‫וגם מצד עצם מעשה הייחוד‪.‬‬
‫‪ .1‬המצווה שלא לשאת זונה‪ ,‬חללה וגרושה‪.‬‬
‫‪ .3‬בת כהן שמזנה ‪ -‬מלמד אותנו שאסור לפגוע בכבוד‬
‫הכוהנים‪.‬‬
‫לאור זאת‪ ,‬ארצה להציע הסבר לגזירות חכמים בעניין‬
‫הכהונה‪:‬‬
‫האמת היא‪ ,‬שניתן להבין מהפסוק שצריך ייחוס ‪ -‬הרי‬
‫איך בת כהן מחללת את כבוד אביה אם לא ידוע מיהו‬
‫אביה? חוסר הייחוס גם גורם לחשד והטלת ספק באשר‬
‫לכשרותו של האדם העומד בפנינו‪ ,‬הרי אם אינו יודע‬
‫מיהו אביו מה זה אומר על אמו? ומי ערב לכך שלא‬
‫הייתה זו בעילת אסורה? הייחוס עוד יותר נדרש כאשר‬
‫מדובר בכהונה ‪ -‬קבוצת ה'אליטה' של עם ישראל‬
‫שהתורה ציוותה לקדש ולכבד אותה‪ ,‬וכבוד דורש ייחוס‪.‬‬
‫ולכן חכמים ראו לגזור ששתוקי ‪ -‬שאינו מיוחס לאביו‬
‫אינו יכול לעבוד במקדש‪ ,‬כיוון שהוא פוגע בכבוד הכהונה‪.‬‬
‫בנוסף לגזירת הייחוס גזרו חכמים 'מעלה'‪ .‬ה'מעלה'‬
‫‪ 2‬רש"י שם‪ :‬את אביה היא מחללת ‪ -‬חללה ובזתה את כבודו‪,‬‬
‫שאומרים עליו ארור שזו ילד‪ ,‬ארור שזו גדל‪.‬‬
‫במקראות ישראל אנו מוציאים מנהיגים‪ ,‬נביאים ומלכים‬
‫רבים שבהם הוארך הדיבור והסיפור‪ .‬ביניהם ישנו יוצא‬
‫דופן ייחודי והוא יואב בן צרויה‪ .‬מאדם אנונימי‪ ,‬דרך כיבוש‬
‫עיר היבוסי ועד מותו על ידי בניהו בן יהוידע‪ ,‬פרץ יואב‬
‫לתודעתנו בצורה משמעותית‪ .‬מצד אחד ‪ -‬מרחיב גבול‬
‫ישראל ומושיעם מיד צר‪ ,‬מושל ירושלים הראשון (דברי‬
‫הימים א יא) ‪ ,‬מדכא שני ניסיונות מרד בדוד‪ ,‬ומצד שני ‪-‬‬
‫מערער על זכאות שלמה למלוכה והורג שני שרי צבאות‬
‫ישראל שלא כדין‪ .‬גם בחז"ל מצינו דואליות זו‪ ,‬כך שהם‬
‫ראוהו כגיבור ישראל מחד‪ ,‬ומבטל "לא תרצח" מאידך‬
‫(פסיקתא רבתי כא)‪.‬‬
‫מה היה בו ביואב שגרמו לכל אלו? מה יש בקנקנו של‬
‫אותו האיש שנאמר עליו "אלמלא מקלו של יואב לא היה‬
‫דוד יכול לעשות את הדין" (מדרש תנאים לדברים טז‪ ,‬יח)? ננסה‬
‫בשורות אלו לעמוד על טיבו‪.‬‬
‫מעשי גבורותיו של יואב בקרבות הם נושא בפני עצמו‪.‬‬
‫אני רוצה להתמקד דווקא במעשים שמחוץ לשדה‬
‫המערכה‪ .‬ניקח כמה מן המקרים מהכתובים ואחד‬
‫מחז"ל‪ ,‬שמהם עולה תמונה ברורה העונה לשאלתנו‪.‬‬
‫א‪ .‬תוכחת דוד‪ .‬יואב הורג את אבשלום למרות ציווי‬
‫‪ 3‬אפשר גם להבין מדברי רש"י ד"ה נסתרה כך‪" :‬ואף על פי שלא ראוה‬
‫שנבעלה נפסלה לכהונה לר' יהושע כדלקמן דמעלה עשו ביוחסין"‪.‬‬
‫וכך גם הריטב"א מסביר את רש"י‪" :‬פרש"י ז"ל דמשום מעלת כהונה‬
‫החמירו להחזיקה כנבעלה משום יחוד בעלמא שלא להכשירה‬
‫לכהונה"‪.‬‬
‫מפורש מדוד לא לפגוע בו‪ .‬דוד מתאבל על אבשלום‬
‫ומקונן עליו‪ .‬יואב רואה שנופלת תחושת אבל על העם‬
‫ואף נכלמים הם על דיכוי המרד‪ ,‬ואז הוא נכנס לחדרו של‬
‫דוד‪ ,‬ומוכיחו בדברים קשים‪..." :‬הובשת היום את פני כל‬
‫עבדיך‪ ...‬לאהבה את שונאיך ולשנא את אוהביך‪ ...‬כי לו‬
‫אבשלום חי וכולנו היום מתים אז ישר בעיניך‪ ...‬בה ‘‬
‫נשבעתי כי אינך יוצא אם ילין איתך הלילה ורעה לך זאת‬
‫מכל הרעה אשר באה עליך מנעוריך עד עתה" (שמואל ב יט‪,‬‬
‫ו‪-‬ח)‪.‬‬
‫ב‪ .‬מפקד העם‪ .‬דוד‪ ,‬שלא כהוגן‪ ,‬מחליט לפקוד את‬
‫ישראל‪ .‬יואב מפציר בו לא לעשות כן‪ ,‬שהרי "למה יהיה‬
‫לאשמה לישראל" (דברי הימים א כא‪ ,‬ג) ? דוד לוחץ בכל זאת‬
‫ויואב פוקד את ישראל אך משמיט בכוונה את שבט לוי‬
‫ובנימין כי "נתעב דבר המלך את יואב" (שם שם‪ ,‬ו)‪.‬‬
‫ָכר בעמלק‪ .‬על פי המובא‬
‫ג‪ .‬זכר עמלק‪ .‬יואב מכרית כל ז ָ‬
‫במסכת בבא בתרא (כא‪ ,‬א) ‪ ,‬בחזרתו מהקרב התפתח דיון‬
‫בינו לדוד מדוע לא הרג את כולם‪ .‬מתברר שהטעות‬
‫היתה עוד בבית הספר שם לימדוהו כי אנו מצווים‬
‫למחות רק את זכרי עמלק ולא את הנשים‪ .‬לפי אחת‬
‫השיטות יואב הורג את מורהו שכן הוא עשה מלאכת ה'‬
‫רמייה‪.‬‬
‫העולה מדברים אלו הוא שהדבר המייחד את יואב הינו‬
‫התעוזה שלו ללכת עם הדבר הנכון בעיניו גם במצבים‬
‫לא פשוטים‪ .‬בתרגום למציאות ‪ -‬להרוג מורד במלכות‬
‫בשביל לשמור על המלוכה גם אם הוא הבן של המלך‬
‫ואף יש ציווי מפורש לא להורגו‪ .‬ולא עוד אלא גם אחרי‬
‫שעשה זאת‪ ,‬הוא אוזר אומץ להוכיח את המלך שהוא‬
‫פוגע בעם‪ .‬להגיד די למשימת המלך לפקוד את העם כי‬
‫היא מוטעית‪ .‬ולהרוג אדם על שלימד אותו בצורה לא‬
‫נכונה‪.‬‬
‫יואב בן צרויה כשמו כן הוא‪ .‬קשה כצור‪ .‬דבר שהוא רואה‬
‫כאמת‪ -‬יבוצע‪ ,‬לא משנה מה עומד בדרך‪" .‬רבי יהודה בן‬
‫בתיר א או מר‪ :‬ה וי עז כנ מר‪ .. .‬לע שו ת ר צו ן א בי ך‬
‫שבשמיים" (משנה אבות ה‪ ,‬כד)‪.‬‬
‫בדור של גאולה‪ ,‬שהליכה עד הסוף באמונת העם והארץ‬
‫מורגשת מאד‪ ,‬לא מן המופלא שפתאום השם יואב חזר‬
‫לאופנה לאחר קרוב ל‪ 3,333-‬שנה שכמעט ולא היה‪.‬‬
‫היכן ולמה יואב טעה אין זה מעניינו כאן‪ ,‬אך נעיר‬
‫שכשהעוז מתגבר אזי אפשר להגיע לאכזריות שלא‬
‫במקומה‪ .‬לכן מבקשים אנחנו לצידו של העוז הרוחני גם‬
‫שלום‪.‬‬
‫"ה' עוז לעמו יתן‪ ,‬ה' יברך את עמו בשלום" (תהילים כט‪ ,‬יא)‪.‬‬
‫איך יוכל האדם להתנתק מעצמו? איך הוא יתחייב רק‬
‫לקב"ה? ומה הקשר בין זה לבין לימוד תורה?‬
‫אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה (משנה אבות ו‪ ,‬ב) ‪.‬‬
‫מימרא מופלאה זאת של חז"ל לא מובנת לנו כלל‬
‫בהסתכלות ראשונית‪ .‬אנחנו תופסים את החירות כדבר‬
‫המשחרר את האדם ממחויבות‪ ,‬ואילו כאן אומרת לנו‬
‫המשנה שהחירות היא לימוד התורה‪ .‬לימוד התורה אינו‬
‫שחרור ממחויבות‪ ,‬להפך‪ ,‬הוא מטיל על האדם מחויבות‬
‫גדולה‪ .‬החיוב לתורה הינו טוטאלי ודורש מהאדם‬
‫להקדיש לו זמן רב ואף לשנות את דרכי‬
‫חייו‪ .‬ביטוי לכך נמצא אפילו בתחילת‬
‫אותה המשנה‪ ,‬באמירה ש'כל מי שאינו‬
‫עוסק בתורה נקרא נזוף'‪ .‬לא רק שהתורה‬
‫לא משחררת את האדם‪ ,‬אלא היא עצם‬
‫העבודה של האדם! ראייה לכך מצויה‬
‫בדברי הספרי ( ע ק ב ‪ ,‬מ א ) ‪ ,‬שאת מצוות‬
‫העבודה ("ולעבדו") מגדיר כלימוד תורה‪.‬‬
‫נראה שהתורה איננה ביטוי לחופש האדם‬
‫אלא דווקא לעבדותו‪.‬‬
‫על מנת להסביר את הדברים יש להגדיר‬
‫את המושג 'בן חורין' המובא במשנה‪ .‬על‬
‫פי המשנה‪ ,‬אדם נטול מחויבות אינו בן‬
‫חורין‪ ,‬שהרי היא מגדירה את העוסק בתורה כבן חורין‪,‬‬
‫אלא האדם בעל הכמות המינימאלית של גורמים‬
‫מחייבים‪ .‬יוצא אם כן שההגדרה של בני חורין היא עבד‬
‫רק לאדון אחד‪ .‬האדם החופשי הוא האדם שכמה‬
‫שפחות גורמים מחייבים אותו‪ ,‬ועל כן כשהוא חופשי‬
‫לגמרי שום דבר לא מחייב אותו חוץ מעצמו‪ .‬אך ישנו‬
‫חיוב נוסף‪ ,‬והוא החיוב לקב"ה‪ .‬החיוב חל עליו בין אם הוא‬
‫רוצה ובין אם לא‪ ,‬מהחיוב הזה האדם לא יכול להתנתק‬
‫או לברוח (הוא יכול לכפור בו אבל אז הוא רק כעבד‬
‫הבורח מפני רבו)‪ .‬יוצא שהאדם מחויב לשני גורמים‪:‬‬
‫לעצמו ולה'‪ .‬אך ישנו אדם יותר חופשי‪ ,‬שהרי הגורם‬
‫המחייב אותו הוא אחד‪ ,‬והוא האדם המחויב רק לה'‪ .‬זו‬
‫הסיבה שעל מנת להפוך לחופשי האדם צריך להיות‬
‫מחויב רק לקב"ה‪" .‬עבדי הם ולא עבדי עבדים" (בבלי בבא‬
‫מציעא י‪ ,‬א)‪.‬‬
‫מטרת מצוות לימוד התורה‪ ,‬כמו שמסביר הרמב"ם‬
‫במורה הנבוכים ( ג ‪ ,‬נ א ) ‪ ,‬הינה ביטול האדם מצרכיו‬
‫הגשמיים על מנת שיוכל לעסוק בצרכים ה ‪-‬לוהיים‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬לימוד התורה הוא הגורם לאדם לבטל את‬
‫מחויבותו לעצמו ולהפוך לעבדו של ה'‪ .‬אך אם האדם‬
‫איננו דואג לאינטרסים הפרטיים שלו הוא ימות‪ .‬לא הגיוני‬
‫שמה שה' דורש מאתנו זה למות (אמירה זאת מעוגנת‬
‫גם בפסוקים "וחי בהם “‪ ” ,‬ובחרת בחיים" וכדומה)‪ .‬לכן‬
‫צריך להבין שחלק מהעבדות לה' היא‬
‫לקיים את עצמי‪ .‬האדם אמור לקיים את‬
‫עצמו כחלק מחיובו לה' וממילא כאשר ה'‬
‫אומר לו להקריב את עצמו הוא צריך‬
‫לעשות זאת‪.‬‬
‫אולם על פי הסבר זה לא מובן למה רק‬
‫התורה היא ההופכת את האדם לבן חורין‪,‬‬
‫הרי גם התפילה ועבודת המקדש מגדירות‬
‫את האדם כעבד (גם הן חלק ממצוות‬
‫העבודה על פי הספרי)?‬
‫על מנת לענות על שאלה זו אוסיף קומה‬
‫על ההסבר שהצגתי‪ .‬בתפילה ובעבודת‬
‫המקדש אנו מבקשים מה' את צרכינו‪ .‬נקודה זו‬
‫מושרשת בתפילה עד כדי כך שהרמב"ן אומר התפילה‬
‫עליה נצטוונו מהתורה היא תפילה מתוך צרה דווקא‬
‫(השגות הרמב"ן לספר המצוות‪ ,‬עשה ה) ‪ .‬למרות שהפנייה אל‬
‫הקב"ה כנותן היחידי מגדירה אותנו כעבדים‪ ,‬סוף כל סוף‬
‫אנו וצרכינו נמצאים במרכז בעת התפילה‪ ,‬והיא אינה‬
‫מבטאת את העבדות הגמורה לה' וממילא את חירותו‬
‫השלמה של האדם‪ .‬כך גם בעבודת המקדש‪ .‬האדם‬
‫מפריש מעבודת כפיו על מנת שהקלקול שעשה‬
‫במציאות יתוקן‪ ,‬כדי להודות לה' על מה שנתן לו או‬
‫בשביל שה' יתן לו יותר‪ .‬גם מרכזה של עבודת המקדש‬
‫הינו האדם עצמו וצרכיו הפרטיים‪.‬‬
‫לעומת זאת בלימוד התורה אנו מתנתקים לגמרי‬
‫מעצמנו ועוסקים בחכמה ה‪-‬לוהית‪ .‬אנו עוסקים בפרטים‬
‫בהבנת מצוות ה'‪ .‬אין כאן מטרה של האדם‪ ,‬והלימוד לא‬
‫משרת אף אחד מצרכיו‪ .‬אמנם אנו עוסקים במציאות‬
‫האנושית (בין אם בסיפורים על אנשים ובין אם בהלכות)‪,‬‬
‫אך זהו רק מכיוון שאין אנו יכולים לתפוס מציאות אחרת‪.‬‬
‫האדם עוסק בקב"ה בלי שום נגיעה אישית שלו ובכך‬
‫אומר לו‪ :‬אני מקיים את רצונך בכל יכולתי‪.‬‬
‫נקודה נוספת שצריך כשעוסקים בהגדרת עבד ה' היא‬
‫ההשתחררות מהסופיות ומהחומר‪ .‬על מנת שתורת‬
‫'עבד ה'' תחול על אדם הוא צריך קודם כל להיות אדם‪,‬‬
‫שהרי עבד ואדון הם יחסים בין אישיים‪ ,‬כשם שעל מנת‬
‫להתחתן יש צורך בכך ששני המתחתנים יהיו בני אדם‬
‫ואז יוכלו ליצור קשר‪ .‬כך‪ ,‬על מנת להיות עבד אנו צריכים‬
‫ליצור קשר‪ .‬לכן כמו שאדם לא יכול להתחתן עם עץ‪,‬‬
‫קוף לא יכול להיות עבד של אדם‪ .‬נראה לומר שעל מנת‬
‫להחיל על שתי ישויות מערכת יחסים הן צריכות להיות‬
‫על אותו המישור‪.‬‬
‫אך אם כן‪ ,‬לכאורה‪ ,‬אין אפשרות להיות עבד ה'‪ ,‬מכיוון‬
‫שהאדם הוא סופי וה' הוא אינסופי‪ .‬האדם מורכב מצלם‬
‫ לוהים ומחומר‪ .‬ברגע שהאדם מחליט שהוא איננו‬‫החומר שבו‪ ,‬אלא מה שמגדיר אותו הוא צלם ה‪-‬לוהים‪,‬‬
‫הוא נהפך לישות רוחנית שאינה מוגבלת על ידי חומר‪,‬‬
‫וממילא הוא יכול להיות עבד ה'‪ .‬נקודה זאת באה לידי‬
‫ביטוי עוד לפני היציאה ממצרים ושחרור עם ישראל‬
‫ממציאות של עבדי עבדים‪ .‬המצווה הראשונה בה מצווים‬
‫ישראל כעם הינה מצוות החודש‪ .‬עם ישראל מצווה‬
‫להגדיר את החודש‪ ,‬חודש ניסן‪ ,‬כראש החודשים‪ .‬עד‬
‫עכשיו הספירה הייתה מבריאת העולם‪ ,‬זה היה האירוע‬
‫הגדול הראשון‪ ,‬האירוע המסמל יותר מכל את הבריאה‬
‫של החומר‪ ,‬העולם‪ .‬על מנת שעם ישראל יוכל להגדיר‬
‫את עצמו כעבד ה' הוא צריך להשתחרר מהתפיסה שמה‬
‫שמגדיר אותו זה החומר המוגבל לזמן ומקום‪ ,‬ולהבין‬
‫שמה שמגדיר אותו זה הקשר עם ‪-‬לוהים‪ ,‬הצד הרוחני‬
‫מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אתי ולשמר את‬
‫כל מצותי כל הימים למען ייטב להם ולבניהם‬
‫לעלם‬
‫(דברים ה‪ ,‬כו)‬
‫משה רבינו מספר לנו על שיחה אינטימית שלו עם‬
‫הבורא‪ .‬הוא מתאר כי לאחר שעם ישראל קיבל על עצמו‬
‫את המערכת התורנית‪ ,‬ה' אמר למשה שהם היטיבו‬
‫לדבר‪ ,‬ולאחר מכן הוא עשה דבר מפתיע ביותר ‪ -‬הביע‬
‫תקווה‪" :‬מי ייתן והיה לבבם זה להם"‪.‬‬
‫וכי הקב"ה זקוק לתקווה? התשובה הפשוטה היא שכן‪.‬‬
‫ה ‪ -‬ל זקוק לתקווה משום שהוא ברא את האדם עם‬
‫בחירה חופשית‪ ,‬והוא רוצה שהאדם יעבוד אותו מתוך‬
‫הבחירה הזו‪ .‬לכן כל התערבות של ה‪-‬ל בבחירה תשלול‬
‫שבו‪ .‬דוגמה נוספת היא קבלת התורה‪ .‬על מנת לקבל את‬
‫התורה מתבקש משה לצאת ממקומו ולעלות להר סיני‪.‬‬
‫בהר סיני משה לא אוכל ולא שותה ארבעים יום‪ ,‬ורק כך‬
‫נהיה מוכשר לקבל את התורה‪.‬‬
‫כך גם המשנה לומדת את הכלל‪" .‬והמכתב מכתב ‪-‬לוהים‬
‫הוא חרות על הלוחות" אל תקרי חרות אלא חירות‪.‬‬
‫החריתה‪ ,‬בניגוד לכתיבה‪ ,‬מסמלת את הקביעות‬
‫והנצחיות‪ .‬רק מי שמתגבר על מגבלות הזמן הוא בן‬
‫חורין‪.‬‬
‫מה מיוחד דווקא בתורה שמאפשרת לאדם להתגבר על‬
‫מגבלות הזמן?‬
‫עם ישראל לאורך כל הדורות עסק בתורה‪ .‬בלימוד‬
‫התורה האדם מחיה את תורת אבותיו ומוסיף עליה את‬
‫תורתו שלו‪ .‬בכך הוא ממשיך ומעביר את תורת ישראל‬
‫לדור הבא‪ ,‬וממילא נכנס לשרשרת מעבירי התורה‪.‬‬
‫השרשרת הזאת נמשכת מנתינת התורה למשה ועד‬
‫ימינו אנו‪ ,‬דורות על גבי דורות בהם למדו אנשים והוסיפו‬
‫את חידושיהם‪ .‬הכניסה לשרשרת לומדי התורה מוציאה‬
‫אותו מתורת האדם הפרטי ומקשרת אותו לעם ישראל‪.‬‬
‫בניגוד לאדם הפרטי המוגבל לזמן עם ישראל הוא נצחי‪,‬‬
‫(כך מובטח לנו)‪ .‬בכך האדם הפרטי מוציא את עצמו‬
‫מחיובי הזמן ויכול להיות עבד ה' בצורה גמורה‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬החירות האמיתית היא להיות משועבד רק‬
‫למשעבד אחד‪ ,‬ועל כן רק האדם המשועבד לה' הוא בן‬
‫חורין‪ .‬על מנת להיות משועבד לה' האדם צריך להתייחס‬
‫לצרכיו בתור הצרכים ה‪-‬לוהיים ולא כצרכיו שלו‪ .‬לימוד‬
‫התורה מסמל את זה יותר מכל כי על ידו האדם עובד‬
‫את ה' דרך דבר שחיצוני לו‪ .‬תנאי נוסף לעבדות לה' הוא‬
‫שחרור ממגבלות החומר‪ ,‬והדרך לעשות זאת היא על ידי‬
‫הכללת האדם במשהו יותר גדול‪ ,‬הלוא הוא עם ישראל‪,‬‬
‫אשר הוא נצחי‪.‬‬
‫את האפשרות של קיום מטרת הבריאה באופן מהותי‪ .‬על‬
‫כך כתב הרמב"ם‪" :‬הרי את טבעם של פרטי בני האדם‬
‫אין ה‪-‬ל משנה בשום אופן על דרך הנס" (מורה נבוכים ג‪ ,‬לב)‪.‬‬
‫כיוון שהקב"ה רוצה שנבחר בחיים‪ ,‬כלומר שנלך בדרך‬
‫החיים דווקא מתוך בחירה בה‪ ,‬הוא אומר למשה רבינו‪,‬‬
‫"מי ייתן והיה לבבם זה להם"‪ ,‬כי הוא יודע שהדבר תלוי‬
‫לגמרי בהחלטותיהם של בני האדם ועל כך הוא יכול רק‬
‫לקוות‪.‬‬
‫נמצא שהבחירה החופשית היא היסוד לכל הדת‪ .‬נקודה‬
‫זאת נוסחה בבהירות על ידי הרמב"ם‪ .‬כאשר הוא דן‬
‫בהשגחה ה‪-‬לוהית‪ ,‬הוא קובע שני עיקרים (שם‪ ,‬יז)‪" :‬יסוד‬
‫תורת משה רבינו‪ ...‬שהאדם בעל‪-‬יכולת מוחלטת" והוא‬
‫ממשיך שם ואומר‪" :‬וכן מכלל יסודות תורת משה רבנו‬
‫שלא ייתכן עוות מלפניו בשום פנים"‪ .‬הרמב"ם כדרכו‬
‫דייק בלשונו הזהב ואמר על הבחירה החופשית שהוא‬
‫"יסוד תורת משה" ועל האמונה בצדקת ה‪-‬ל אמר "מכלל‬
‫יסודות תורת משה"‪ .‬היסוד הבסיסי ביותר הוא הבחירה‬
‫החופשית ‪ -‬אין היא נמנית בכלל שאר היסודות כי היא‬
‫היסוד שעליו נשענים כל שאר היסודות‪.‬‬
‫לקביעה זו ישנה השלכה מעשית ברורה‪ :‬הדת צריכה‬
‫לפעול בכלי השכנוע ולא בכלי הכפייה‪ .‬ניסיון לכפות את‬
‫הדת הינו בלבול מושגים‪ .‬כלי הדת הינם ההשפעה‪,‬‬
‫הדיבור‪ ,‬המשיכה בעבותות אהבה ‪ -‬לא השוט‪ .‬כוחה‬
‫בחברה ומוסדותיה‪ ,‬לא בממשלה ומוסדותיה‪ .‬החברה‬
‫מחנכת‪ ,‬מלמדת‪ ,‬משפיעה‪ ,‬ואילו הממשלה כופה‪ .‬יצירת‬
‫מבנה מדיני הינה צמצום חופש האדם לשם מטרה‬
‫חשובה יותר‪ :‬ביטחון פנימי וחיצוני ‪ -‬משפט ומלחמה‪.‬‬
‫מנגד‪ ,‬ההצטרפות לחברה הינה מימוש החופש הפרטי‬
‫והפעלתו למען החופש של החברה‪ .‬הקב"ה אומר לאדם‬
‫בצורה ברורה שהוא חייב להפעיל את החופש שלו‬
‫לטובת הזולת; מתנת החופש לא ניתנה כדי‬
‫שהאדם ידאג לעצמו בלבד‪ .‬התורה מתווה את‬
‫הדרך לסלול מסילות בלב כל אדם אל עבר‬
‫האחר ‪ -‬היא מלמדת אותנו איך לראות את‬
‫מימושו האמיתי של החופש שלנו בדאגה‬
‫לזולת‪ .‬היא מעניקה משמעות לחיי האדם על‬
‫ידי קריאה למשימה ‪-‬לוהית‪.‬‬
‫אמנם ישנה מערכת של בתי דין העובדים‬
‫בכלי הכפייה‪ :‬ישנם עונשי בית הדין‪ ,‬ובית הדין כופה‬
‫אפילו על מצוות עשה‪ ,‬אבל מטרת המערכת הזו היא‬
‫לסתום פרצים בחברה‪ .‬מטרת העונשים ‪ -‬הרתעה (שם‪,‬‬
‫מא)‪ ,‬ומטרת הכפייה על מצוות עשה ‪ -‬מניעת מרד בתורה‬
‫ותיקון החברה‪ .‬ברוח זו כתב רה"י הרב רבינוביץ‬
‫שהסמכות לכפות על מצוות עשה היא למען "תועלת‬
‫כללית‪ ...‬ואין הכפייה באה כדי שאדם זה יקיים מצוות‬
‫עשה המוטלת עליו בפרט‪ ,‬אלא הכפייה מיועדת למנוע‬
‫מרד בתורה ולתקן את החברה" (מסילות בלבבם עמ' ‪ 361‬הערה‬
‫‪ .)11‬אשר על כן קיימות הגבלות משמעותיות לשימוש של‬
‫בית הדין בכוח‪ ,‬ומוטלת עליהם האחריות לשאוף "למעט‬
‫ככל שניתן בשימוש בכוח" (שם עמ' ‪.)363‬‬
‫שימוש בכוח הינו התקפה על האדם‪ ,‬והוא גורם למותקף‬
‫להרגיש שלא מעריכים אותו כבעל שכל וכבעל בחירה‬
‫חופשית‪ .‬אמנם לפעמים נאלצת החברה להפעיל כוח על‬
‫אדם אשר מוכיח שאין לו כל הערכה שהיא לדרכם של‬
‫אחרים‪ ,‬אבל הדבר נעשה רק במקרים קיצוניים‪ .‬כיוון‬
‫שהקב"ה רוצה שבני האדם יעבדו אותו מתוך הבחירה‬
‫החופשית אשר הוענקה להם‪ ,‬ברור שהדרך של התורה‬
‫הינה בדיבור‪ ,‬בלימוד ובחינוך‪ .‬מסיבה זו התורה וחז"ל‬
‫הדגישו כל כך את חובת לימוד התורה והעברתה לבנים‪.‬‬
‫כיום‪ ,‬אנו צריכים להיזהר ביישומן אפילו של דרישות‬
‫הלכתיות פשוטות כמו מצוות תוכחה והחובה להפריש‬
‫חוטא מן האיסור‪ .‬ייתכן כי ניסיון להפריש מן האיסור אדם‬
‫אשר נמצא הרחק הרחק מאמון בתורה יגרום לעוינות‬
‫כלפי הדת ונושאי דגלה‪ ,‬ובכך יעבור המוכיח עצמו על‬
‫"לפני עור לא תתן מכשול" (ויקרא יט‪ ,‬יד)‪ 1.‬עם אנשים כאלה‬
‫צריך לנהוג כמו שהורה הרמב"ם "ולמשוך אותן בדרכי‬
‫‪ 1‬ראה במלומדי מלחמה עמ' ‪.66‬‬
‫שלום עד שיחזרו לאיתן התורה" (רמב"ם ממרים ג‪ ,‬ג)‪.‬‬
‫כפי ראות עיניי‪ ,‬כאשר דנים על יחס ליחידים‪ ,‬עיקרון זה‬
‫די ברור לרוב האנשים הממלאים את הספסלים בישיבת‬
‫ברכת משה ובציונות הדתית בכללותה‪ .‬אנו מבינים‬
‫שצריכים למשוך בדרכי שלום ושלא שייך לצעוק על‬
‫אדם חילוני שהוא טועה וחוטא‪ .‬אם על יחידים לא ניתן‬
‫להשפיע בכוחניות‪ ,‬הלא קל וחומר שעל ציבור שלם לא‬
‫ניתן להשפיע כך! ברם‪ ,‬נראה בעיניי שהציבור שלנו נכשל‬
‫בזה ביחס שלנו כציבור לזרמים שונים ביהדות‪ ,‬בפרט‬
‫כלפי אלה שבחוצה לארץ‪.‬‬
‫במבט ראשון נראה שיש לשאלת היחס לפורשים מן‬
‫הדת יסודות בהררי קודש‪ ,‬הלא יסודות אלו בוויכוח גדול‬
‫שהיה בין שני גדולי עולם ‪ -‬החת"ם סופר והמהר"ץ חיות‪,‬‬
‫המ וב א במ אמ רו ש ל ז ה הא חר ון "דר כי‬
‫ההוראה" (כל ספרי מהר"ץ חיות חלק א‪ ,‬בפרט עמ' רסט‪-‬‬
‫ר פ ) ‪ ,‬ביחס לרפורמה‪ .‬החת"ם סופר קבע‬
‫עיקרון גדול בפסיקה ש"החדש אסור מן‬
‫התורה בכל מקום ובכל זמן ובזמן הזה יותר‬
‫ויותר" (שם עמ' ערא) ‪ -‬דהיינו שיש לחשוש מפני‬
‫כל הקלה מחודשת בהלכה‪ .‬החת"ם סופר‬
‫חשש שאם המורה יקל בהלכה‪ ,‬אפילו במקום‬
‫הצורך‪ ,‬או אם ילמד זכות על הפושעים‪ ,‬בכך הוא יגרום‬
‫להם לחטוא עוד יותר ויפתח פתח לאחרים ללכת‬
‫בעקבותיהם (שם ער ‪-‬ערא) ‪ .‬ברוח זו הוא החמיר אפילו‬
‫באיסורים קלים (שם ער‪ ,‬ראה בהגהה שם) ‪ .‬הוא ראה את עצמו‬
‫כעומד על המשמר‪ ,‬ובחר להילחם כנגד הרפורמים‬
‫ולהוציאם כמה שיותר מן הדת‪.‬‬
‫לעומתו‪ ,‬המהר"ץ חיות ראה ברפורמה תוצאה של‬
‫כישלונם של רבני הזמן ‪"-‬ידעתי‪ ...‬כי הקולר מקלקול‬
‫הדור עתה תלוי רק בצוואר רבני הזמן" ‪ -‬בכך שהם לא‬
‫עמדו במשימה להורות לעם דעות ישרות ונכונות (שם רט)‪.‬‬
‫ברוח זו הוא כתב‪" :‬ובא עתה העת לעשות לה' ולתורתו‪,‬‬
‫לישא וליתן בחכמת הדת‪ ,‬בדברי נועם וטענות ישרות‪...‬‬
‫וכן נגד הזרים העושים ביד רמה צריכים להוכיח על‬
‫פניהם בדברי מוסר הנכנסים בלב השומעים‪ ,‬במקל נועם‬
‫ולא במקל חובלים" (שם ערה ‪-‬רעו) ‪ .‬הוא סבור כי הדרך‬
‫המתאימה להתמודד עם הפושעים היא לחנכם! אין‬
‫מוטל על בית הדין לגעור בהם ולהענישם‪ ,‬אלא דווקא‬
‫למשוך אותם בדברי טעם‪ .‬הוא מגבה את הדעה הזו‬
‫מניסיונו‪" :‬כי ראינו בניסיון כי הגערות ונזיפות לא יפעלו‬
‫היום מאומה‪ ,‬רק מביאים על פי הרוב על העושה כן‬
‫קללה‪ ,‬ומרחיקים גם כן על פי הרוב מן המטרה‬
‫המבוקשת" (שם רעו) ‪ .‬המהר"ץ חיות ראה לנכון לפעול כדי‬
‫לקרב לבבות כי הוא הבין ששימוש בכוח ‪ -‬פיזי או הלכתי‬
‫ אינו מועיל כלל אם מדובר על אנשים מרוחקים באופן‬‫עקרוני מן הדת‪.‬‬
‫אמנם נראה שהמחזיקים בגישה הדוגלת במלחמה‬
‫הלכתית ורעיונית עם זרמים שונים ביהדות בפועל‬
‫ממשיכים את דרכו של החת"ם סופר‪ ,‬אבל הם ממשיכים‬
‫אותה ללא מחשבה וללא בחינה מחודשת של המציאות‪.‬‬
‫לדעתי אין המציאות שלנו דומה כלל למציאות שמתוכה‬
‫הוא דיבר‪ .‬באותם ימים‪ ,‬אותם זרמי יהדות אחרים היו‬
‫בשלבי היווצרותם‪ ,‬בשלב שלדעתו עוד היה ניתן לסתום‬
‫את הפרצות על ידי שימוש בכוח הלכתי‪ .‬בנוסף‪ ,‬אותם‬
‫רפורמים היו פורצי הגדרות הראשונים‪ ,‬אשר היחס‬
‫אליהם בהלכה חמורה הרבה יותר (ראה רמב"ם ממרים ג) ‪.‬‬
‫מסתבר שמחלוקתו עם המהר"ץ חיות הייתה בעיקר בכך‬
‫שהחת"ם סופר הרגיש שאם הוא ירחיק את אותם‬
‫חוטאים מן הדת הוא יוכל להציל את הדת כולה ולסתום‬
‫את הנזילה מן האורתודוקסיה‪ ,‬ואילו המהר"ץ חיות חשב‬
‫שדרך כזו רק תרחיק את הרחוקים עוד יותר ולא תפסיק‬
‫את הזרימה אליהם‪ .‬כיום‪ ,‬המחנות כבר נוצרו‪ ,‬והם‬
‫ברורים ומוגדרים‪ .‬יש מקום לדיון היסטורי מי צדק ומי לא‪,‬‬
‫אבל לעניות דעתי כיום אין מקום לגישה כמו זו של‬
‫החת"ם סופר‪.‬‬
‫כיוון שהמחנות השונים כבר נוצרו‪ ,‬שימוש בכוח רק‬
‫"מביא על פי הרוב על העושה כן קללה‪ ,‬ומרחיק גם כן‬
‫על פי הרוב מן המטרה מבוקשת"‪ .‬יחס מרחיק לזרמים‬
‫השונים ביהדות מזיק משני פנים‪ .‬מחד‪ ,‬הוא מהווה‬
‫נטישה של רוב היהודים בעולם‪ ,‬ולא עוד אלא שהוא גורם‬
‫להם להתרחק עוד יותר מן הדת‪ .‬האם נתנער מאחריות‬
‫כלפי רוב יהודי העולם? האם נצהיר שלא אכפת לנו אם‬
‫הם מפתחים יהדות נטולת מסורת אשר מדממת יותר‬
‫מחצי מן המחזיקים בה לנישואי תערובת? כדי להיענות‬
‫לאחריותנו כלפי היהודים הללו‪ ,‬אנו צריכים להימנע‬
‫בכל י‬
‫ֵ‬
‫מלהרחיק את אותן נפשות‪ .‬עלינו להחזיק‬
‫ההשפעה החברתיים ובראשם הידברות ומשיכה בדרכי‬
‫שלום‪ .‬הכלים הללו דורשים חשיבה ארוכת טווח ואורך‬
‫רוח אמיתי‪ .‬הם דורשים מאתנו להבין שלא כל אחד‬
‫משתכנע‪ ,‬וששינוי דרכי חשיבה ואורחות חיים הינו‬
‫תהליך איטי אשר אינו מתחולל ברגע אחד‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬יחס כוחני פוגע גם בנו‪ .‬אם אנו משדרים פחד‬
‫וחשש מפני הדעות של הקונסרבטיבים וזרמים נוספים‪,‬‬
‫אין זו אלא אמירה של חוסר אמון בדעותינו אנו‪ .‬כאילו‬
‫אנו צריכים להתגונן בפניהם כי אין עמדותינו חזקות די‬
‫את תחומי השיח הפוטנציאלי בין האדם הדתי והחילוני‬
‫ניתן לתחם לשלושה מרחבים ‪ -‬הדתי‪ ,‬החולי (מלשון‬
‫חול) והחילוני (ובהקבלה גסה מעט ‪ -‬מצווה‪ ,‬רשות‬
‫ועבירה)‪ 1.‬באופן פשוט ִמ ְגרשו הביתי של שומר המצוות‬
‫הוא המרחב הדתי‪ .‬החילוני האורח‪ ,‬יתצפת מהיציע‪ ,‬ינסה‬
‫להבין‪ ,‬ללמוד‪ ,‬ללעוג‪ ,‬לצחוק על‪ ..‬ואנו נשיב לו במטבע‬
‫‪ 1‬כפתח לדברי חשוב לציין כי הדברים המובאים להלן הינם גיבוש‬
‫צורה של מחשבות ותובנות שליוו אותי במהלך שירותי הצבאי‪.‬‬
‫רעיונות אלו הוארו בהקשרים מסוימים בהתאם לאופי שירותי הצבאי‬
‫(כמש"ק תכנון כח אדם בקריה) והחברה הקרובה שסבבה אותי‪ ,‬ועל‬
‫כן‪ ,‬אין בהם היומרה ללמד על הכלל‪ ,‬אלא על הכלל היוצא מן הפרט‪.‬‬
‫להתמודד יפה עם טענותיהם ודעותיהם‪ .‬תפיסה כזאת‬
‫מתגלגלת למצב שבו אנשים מפחדים מלחקור את‬
‫ה אמונה בכלל מפ את פ חד מפנ י שבט השפיט ה‬
‫החברתית כ'כופר' ‪ -‬שיקראו לו 'רפורמי' או 'ניאו‪-‬רפורמי'‬
‫בגלל שהוא העז להעלות ספקות באשר לאמונה‬
‫המקובלת או לחרוג מן המוסכמות הקונבנציונאליות‪.‬‬
‫הכוחניות לא רק מרחיקה את האחר‪ ,‬אלא היא גורמת‬
‫לריקבון פנימי בלתי נסבל‪ .‬היא יוצרת אווירה שמצמיחה‬
‫אמונות אשר ראוי למחזיקים בהן לחשוש מעימות עם‬
‫שכל בריא וחשיבה מעמיקה‪.‬‬
‫מאידך‪ ,‬אם נממש את אחריותנו כלפי זרמים יהודיים‬
‫שונים‪ ,‬נשדר ביטחון עצמי‪ :‬רק אדם שבוטח במה שהוא‬
‫מאמין יכול להציע לאחר להצטרף אליו‪ .‬אבל‪ ,‬וזה חשוב‬
‫הרבה יותר‪ ,‬נצטרך כחברה לעודד חשיבה מעמיקה‬
‫בערכי התורה ועקרונותיה‪ .‬נידרש לחקור באמונה על‬
‫מנת להעמידה על שכל בריא וטעם טוב‪ ,‬אשר נשמעים‬
‫לאוזן ונכנסים אל הלב‪ .‬נתבע לסלק מעלינו את הפחד‬
‫אשר משדר חולשה ויוצר חולשה‪ ,‬ונהיה חייבים לעודד‬
‫תסיסה מחשבתית אשר תגדיל תורה ותאדירה‪.‬‬
‫לדעתי‪ ,‬עלינו בפרט‪ ,‬כבני ישיבה מוטלת המשימה הזו‪.‬‬
‫אנו צריכים לדעת לדבר את התורה בצורה ברורה ללא‬
‫גמגום‪ .‬אנו צריכים להבין את ערכי התורה ולהפנימם‪.‬‬
‫עיקר מטרתנו בישיבה צריכה להיות ללמוד את החזון‬
‫המוסרי של התורה‪ ,‬את ערכיה הנעלים‪ ,‬ולהבין איך‬
‫הערכים הללו מיתרגמים לעולם המעשה בהלכה ומהי‬
‫הפרשנות הנאותה שתאפשר את יישום העקרונות הללו‬
‫בחיים‪ 2 .‬לאחר הלימוד הזה עלינו ללמוד לדבר שפה‬
‫שנייה ‪ -‬שפה שתדע להציג את הרעיונות הללו בפני אלה‬
‫שאינם שותפים למערכת חיינו‪ .‬אנו צריכים לשאוף‬
‫להנהגה דתית‪ ,‬הן ברבנות והן בין בעלי הבתים ובקהילות;‬
‫לשאוף להעמיד מנהיגים דתיים בכל שדרות החיים‪ .‬כך‬
‫נוכל לתרום למשימה המוטלת עלינו‪ ,‬הלא היא לקרב‬
‫אנשים לעבודת הבורא מתוך בחירה חופשית‪.‬‬
‫‪ 2‬מבוסס על שאלת הרב זקס ותשובת הרב רבינוביץ בראיון שמופיע‬
‫בסוף מסילות בלבבם עמ' ‪.612‬‬
‫הראויה לו‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬את המרחב החילוני אנו מכירים‬
‫כביכול רק משיחות של ‪" -‬מאחורי האוזן"‪ ,‬נושאים‬
‫המתקשרים לתרבות הבילוי והפנאי של ה"חילוני" ואותם‬
‫אין צורך לפרוט מעל שורות גיליון אלו‪ .‬המרחב החילוני‬
‫הוא בהחלט דינאמי והיקפו משתנה מאדם לאדם‪ ,‬וישנם‬
‫חילונים רבים שהמרחב החילוני שבהם מצומצם בהיקפו‬
‫מזה של לא מעט אנשים דתיים‪ .‬באופן אישי‪ ,‬השינוי‬
‫התפיסתי שעברתי במהלך שירותי הצבאי הינו ביחס‬
‫למרחב החולי‪ .‬כנקודת מוצא הנחתי שכאשר אני בא‬
‫בדברים עם אדם חילוני בנושאים חוליים‪ ,‬כמו פוליטיקה‬
‫למשל‪ ,‬אין סיבה שארגיש אחרת מדיבור דומה עם אדם‬
‫דתי מן השורה (כמובן רק במידה שאותו חילוני יהיה גם‬
‫ימני‪ ,)...‬אולם במבט לאחור אני חש שבמידה מסוימת‬
‫התבדיתי‪.‬‬
‫השוני בין השיח החולי של שני אנשים דתיים לשיח שבין‬
‫אדם דתי וחילוני מתמצה בעיני בשתי נקודות ‪ -‬התוכן‬
‫והצורה‪ .‬עניין הצורה איננו מהותי כי אם מקרי‪ .‬אופן‬
‫ההתבטאות של אנשים מקצוות שונים עלול להתדרדר‬
‫ביתר קלות למקום גס‪ ,‬חיצוני ואפולוגטי‪ .‬אם אודה על‬
‫האמת‪ ,‬לא זכור לי ויכוח אחד בו הייתי שלם עם אופן‬
‫ההתבטאות שלי ‪ -‬מעבר לתוכנם הפנימי של הדברים‬
‫צרם לי אופן הצגתם‪ .‬איני בא בטרוניא כלפי עצמי‪ ,‬אבל‬
‫אני חושש כי לא משנה מהי מידת המודעות למבחן‬
‫התוצאה של הויכוח ולגסות בה מתלבנים‬
‫הדברים‪ ,‬עדיין כל עוד מטרתו של הצד‬
‫השני היא להביס‪ ,‬להפיל ולהוכיח את‬
‫טעותי‪ ,‬סופו של דבר שניקלע למבוי סתום‪.‬‬
‫כמובן שטיעון זה איננו חל רק על החילוני‪,‬‬
‫שהרי ישנם גם דתיים רבים המחזיקים‬
‫בנקודות מו צ א שונ ות אית ם נ תקש ה‬
‫להתווכח לנוכח האמור‪ .‬אך בסופו של דבר‪,‬‬
‫מרחב החיים המשותף שלנו כדתיים כפוף‬
‫להגדרה יסודית אחת המעמידה אותנו‬
‫במקום שאיננו מאיים באופן יחסי האחד על‬
‫השני‪.‬‬
‫הנקודה השנייה (והמשמעותית יותר) נוגעת בעמדה‬
‫הקיומית הבסיסית של הדתי והחילוני המתדיינים‪ .‬בניגוד‬
‫אולי למחשבה הראשונית‪ ,‬המתח שבין התפיסה הרואה‬
‫את האדם במרכז (האנתרופוצנטרית) לתפיסה בה ה‪-‬ל‬
‫במרכז (תיאוצנטרית) גולש מעבר לשיח הפילוסופי ‪-‬‬
‫מחשבתי אל מרחב השפה והזהות‪ .‬נקודת ההשקה שבין‬
‫שתי השפות הקיומיות השונות עלולה ליצור טשטוש‬
‫דווקא של השפה הדתית‪ ,‬המתחיל בא‪-‬סימטריה שבין‬
‫התפיסה האנתרופוצנטרית לתיאוצנטרית‪ 2 .‬בעוד שאת‬
‫ההומניזם (חופש‪ ,‬הגשמה‪ ,‬אוטונומיה וקדמה) אנו‬
‫בהחלט יכולים לתפוס‪ ,‬לחוש‪ ,‬להבין ואף לכופף תחת‬
‫כנפי השכינה‪ ,‬האדם האנתרופוצנטרי‪ ,‬ש ‪-‬לוהיו נדחק‬
‫באופן חלקי או מוחלט לשולי תפיסת עולמו‪ ,‬לא מסוגל‬
‫לחיות את נקודת המוצא התיאוצנטרית‪ .‬מושגים כמו‬
‫כניעה‪ ,‬צירוף‪ ,‬רוחניות‪ ,‬ברית‪ ,‬דבקות‪ ,‬התמסרות וייעוד‬
‫זרים לו‪ ,‬מי מהם באופן מלא ומי מהם באופן חלקי‪.‬‬
‫האדם הדתי שמביא את המטען ההווייתי הזה לשיח‬
‫ה"דתי‪ -‬לוני" עלול למצוא עצמו לפתע חלול ומרוקן‪ .‬אחר‬
‫ניסיון או שניים הוא יבין שאת חווית היסוד הדתית‬
‫הקודמת לקומה המעשית ‪-‬הלכתית הוא כנראה לא‬
‫יצליח להעביר‪.‬‬
‫כך‪ ,‬כשהחילוני ינסה "לחדור" למרחב הדתי‪ ,‬יספק לו‬
‫‪ 2‬בשנה האחרונה‪ ,‬פרסם יואב שורק במוסף שבת (פרשת יתרו)‬
‫מתודת ניתוח די דומה לזו‪ .‬בניסיון לנתח את תפיסתה של מפלגת‬
‫הבית היהודי ומודל ההתחברות לעם ולחברה החילונית והמסורתית‪,‬‬
‫הוא מאבחן את השפה הדתית ‪-‬לאומית ואת עקרונות היסוד‬
‫המנטאליים שלה (לאומיות‪ ,‬תחייה‪ ,‬אקטיביות‪ ,‬ארץ ישראל‪ ,‬האתוס‬
‫ההיסטורי וכולי) כאלו המכתיבים את נקודת ההתייחסות שלנו אל‬
‫ה"שונה" הישראלי (זאת בניגוד לחרדי או הדתי לאומי "הישן" המתבונן‬
‫על ה"שונה" דרך הפריזמה ההלכתית)‪ .‬בניגוד אליו‪ ,‬אני מתמקד‬
‫במישור הפרטי ולא במגזרי‪-‬לאומי‪.‬‬
‫האפולוגט הדתי הסברים ריקניים וסתמיים ‪ 3‬לטעמי‬
‫מצוותיו ומנהגיו‪ .‬בשלב הבא‪ ,‬כשהשניים יפגשו במרחב‬
‫החולי לא תהיה לדתי ברירה (גם אם הוא הומניסט‬
‫אמיתי)‪ ,‬אלא לנטוש את שפת האם שלו ולעבור לשימוש‬
‫בשפת חברו ‪-‬יריבו‪ .‬הצב נאלץ במודע או שלא במודע‬
‫להשיל מעליו את ביתו‪ ,‬לעמוד בחוץ חף מכל מעטה‬
‫ומסווה דתי‪ ,‬ולכבול את לשונו לשפה זרה‪.‬‬
‫השלכותיו של מהלך זה‪ ,‬מתחלקות אף הן לשניים ‪-‬‬
‫תנועת החוץ ותנועת הפנים‪.‬‬
‫תנועת החוץ היא פועל יוצא של הדברור העצמי‪ .‬זו‬
‫תנועת רפלקס לנטילת חופש הביטוי‪,‬‬
‫השפה והזהות שחיציה מופנים לאדם‬
‫שגרם לפעולת הוויתור‪ .‬הדים לאותה‬
‫תנועה מצאתי בפוסט שכתב הרב יהושע‬
‫אנגלמן‪:‬‬
‫הרצון ואף הצורך למצוא‪-‬חן מלווים כמעט‬
‫כל אדם‪ ,‬וכמעט בלתי נמנע שנרגיש איבה‬
‫כלפי אנשים שגורמים לנו להרגיש כך‪.‬‬
‫תחושות אלו מתחילות בינקות שבה (כדי‬
‫לשרוד) אנחנו תלויים לגמרי בנשיאת חן‬
‫בעיני הורינו‪ ,‬ממשיכות בילדות ובנעורים‪,‬‬
‫שבהם בשביל להתקדם או להתקיים אנחנו‬
‫צריכים למצוא חן בעיני מורים‪ ,‬חברים‪ ,‬מפקדים‪,‬‬
‫מרצים‪ ,‬בוסים‪ ,‬חברה וחברים‪ .‬אדם בוגר מתמודד‬
‫עם תחושות אלו ויודע שהוא חייב להכיר בהן‬
‫ולהתמודד עם תחושות טינה נורמליות כלפי‬
‫אנשים‪ ,‬שהוא ולא אחר שם אותם במעמד של‬
‫נותני ‪ -‬אישור לקיומו‪ ,‬להיותו אדם טוב‪ ,‬תרבותי‪,‬‬
‫נחמד‪.‬‬
‫אישית‪ ,‬לא אומר שהייתי שרוי בכעס תמידי על שותפי‬
‫למשרד‪ ,‬אין דבר רחוק מזה‪ ,‬אבל כן יצא לי פעמים רבות‬
‫מדי לחוש תסכול (שהוא גם סוג של כעס) כלפי האחר‪,‬‬
‫כלפי האוטם שבלבבו‪ ,‬וכלפי האילוץ שלי לדבר בשפתו‬
‫כדי לזכות באישור‪.‬‬
‫בניגוד לתנועת החוץ המתחוללת כתוצאה מאקט‬
‫הכבילה‪ ,‬תנועת הפנים היא התרחשות של הכבילה‬
‫עצמה‪ .‬שפה‪ ,‬מעבר להיותה כלי עזר מילולי‪-‬תקשורתי‪,‬‬
‫הינה ישות בעלת עוצמה וכוח‪ .‬יש לה את היכולת לבודד‬
‫מרחבים‪ ,‬ליצור מושגים‪ ,‬לכוונן מחשבות ולהקיף את‬
‫מכלול ישותו של האדם‪ .‬השפה היא המפתח לכינון ברית‬
‫אך היא גם הדרך לפגום‪ ,‬לקרוע‪ ,‬לפצל ולתלוש‪ .‬במישור‬
‫‪ 3‬הביטוי ריקני או סתמי מייצג הסבר שכלי או סמלי לצורך העניין‪.‬‬
‫לפעמים ההסבר מוצלח יותר ולפעמים פחות‪ ,‬אך במישור העקרוני‬
‫זהו הסבר חולי‪ -‬אנושי שלאו בהכרח יכול להתמודד עם השכל הישר‬
‫ומערכת המשפט של ימינו‪ .‬נקודה זו באה לידי ביטוי בעיקר סביב‬
‫נושא הכשרות המהווה חיץ ממשי בין הדתי לחילוני‪ .‬מהי יכולתנו‬
‫לתת הסבר בעל נפח משמעותי דיו לאכילת בשר חלק‪ ,‬חיתוך דברים‬
‫קשים בסכין ממטבח לא כשר ועוד? ‪ -‬אלו דינים שנשענים אולי על‬
‫יסודות די שוליים‪ ,‬אך עלולים לגרור אחריהם השלכות מעשיות על‬
‫מרקם החיים וזרימתם‪ .‬בעיני‪ ,‬הרובד העמוק יותר של קיום המצוות‬
‫שייך לברית‪ ,‬להוויית החיים‪ .‬ניתן להמשיל זאת באופן רדיקלי לאוהד‬
‫כדורגל שצועק על השחקנים במגרש ללא סיכוי שאחד מהם באמת‬
‫ישמע את קריאותיו‪ .‬המשחק והאהדה ‪ -‬הקיום והברית‪ ,‬קודמים‬
‫לתשתית הלוגית (ועיין תפארת ישראל ח)‪.‬‬
‫היותר פרקטי אני מאמין שהתפילה היא דוגמא מצוינת‬
‫לברית הנכרתת עם הקב"ה על אדני השפה‪ .‬המילים‬
‫מנכיחות‪ ,‬מחלחלות ונוצקות לכדי קשר ממשי ‪-‬‬
‫התפילה‪ ,‬העוסקת בגדולת ה' ובעצם היותו משגיח וחונן‬
‫לאדם דעת חוקקת את דמותו של הקב"ה באדם‬
‫ומנכיחה אותו ככזה בחיים עצמם‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬השימוש‬
‫בשפה שזרה למציאות החיים הטבעית‪ ,‬יוצר תחושת‬
‫נישול מהמעטפת הביתית ומוביל לפגימה בברית היסוד‪.‬‬
‫במקרה שלנו‪ ,‬השימוש בשפה החילונית שהלוז שלה הוא‬
‫היעדר ‪ -‬להים‪ ,‬מהווה שלילה מוחלטת של הבית והברית‬
‫בין האדם ל ‪ -‬להים‪ .‬בניגוד למקרים אחרים‪ ,‬בהם אנו‬
‫מנסים לגשר בין התפיסות החיצוניות לדת ולמצוא את‬
‫הטוב שבהן‪ ,‬כאן מדובר בקצוות שאינם יכולים לדור‬
‫בכפיפה אחת‪ .‬כמדומני שיש לתנועה פנימית זו חלק לא‬
‫מבוטל בתהליך השחיקה הדתית והרוחנית האופייני‬
‫לחובשי כיפה רבים במהלך שירותם הצבאי ובחיים‬
‫עצמם‪.‬‬
‫על אף שמרקם החיים בישיבה שונה מהותית מזה‬
‫שבצבא‪ ,‬כמו גם אופי החברה המקיפה‪ ,‬נדמה לי‪ ,‬כי קשיי‬
‫ביטוי השפה והתנועות הנפשיות הנלוות להם‪ ,‬אינם‬
‫פוסחים על עולם הישיבה‪ .‬לצורך הבהרת העניין‪ ,‬אעזר‬
‫בדבריו של האדמו"ר מפיאסצ'נה‪:‬‬
‫תנהג את עצמך בפשיטות ותמימות בכל ענייניך‪,‬‬
‫כי תמימות הי א ממשלת הנפש על ה אדם‬
‫ומעשיו‪ ,‬וערמומיות היא חוסר הנפש וממשלת‬
‫השכל‪ .‬ולא השכל שלו שבא מן הנפש‪ ,‬רק שכל‬
‫העולם ‪ -‬כלומר מנהגי ומצבי העולם ואנשיו‬
‫שהטפשים קוראים לזה שכל‪ ,‬וכפיהם עושים‪,‬‬
‫מדברים חושבים ומתנהגים‪ ...‬חותמו של הקב"ה‬
‫"אמת" ועל כל העולם יש חותם הזה‪ ...‬אמת היא‬
‫המציאות ושקר הוא האפס שאינו נמצא‪ ,‬אמת‬
‫היא בחינת חיים ושקר הוא מסטרא דמותא שאין‬
‫כאן לא עצם‪ ,‬לא הוה ולא הנמצא‪ .‬המציאות היא‬
‫האמת‪ ,‬והאיש שבכל ענייניו‪ ,‬מעשיו ומחשבותיו‬
‫יש מציאות שנפשו נמצאת בהם ‪ -‬זהו אמת‬
‫ותמימות‪ .‬הצמח צומח בתמימות ופשטות‪ ,‬לא‬
‫לשום כונה ופנים חיצונית‪ ,‬רק מפני המציאות‬
‫שבקרבו‪ ...‬ולמשל‪ ,‬כאשר ישאלך אדם דבר לא‬
‫תחשוב איך להשיבו ‪" -‬לפי נימוס העולם יפה‬
‫להשיבו כך‪ ,‬ואם אשיבו באופן זה יחשבני לחכם‪,‬‬
‫וכדי להטעותו ולרמותו טוב לענותו כך"‪ ,‬נמצאת‬
‫שתשובתך היא אוסף של רוח מארבע רוחות‬
‫העולם אשר נחוצה לך לפי נימוס העולם‪ ...‬ואתה‬
‫עם נפשך חסרים‪ ,‬אין כאן לא מציאות ולא חיות‪,‬‬
‫לא נפש ולא אמת‪ ,‬שקר אפס ובוהו היא‪.‬‬
‫(בני מחשבה טובה‪ ,‬עמ' ‪)36-31‬‬
‫האדמו"ר מחלק בין מציאות שהיא אמת (”בחינת חיים“)‪,‬‬
‫בה מעשיו ומחשבותיו של האדם תואמים את הלך רוחו‬
‫ונפשו‪ ,‬למציאות נפשית שהינה שקר וערמומיות‪ ,‬בה‬
‫מכתיב האדם לעצמו את אופן ענייניו ודיבורו עם הבריות‬
‫בהתאם לנורמות ולדרכי המחשבה המקובלות על‬
‫סביבותיו‪.‬‬
‫הישיבה‪ ,‬כמוסד בעל אופי חינוכי מובהק‪ ,‬צריכה מסגרת‬
‫וגבולות שיח‪ .‬עליה לפרוס בפני התלמידים את מגוון אבני‬
‫הבניין של הקיום היהודי‪ ,‬ואת הנתיבים לעבודת ה'‪ .‬עם‬
‫זאת‪ ,‬עלינו כחברה להיזהר מלכבול אנשים לשפה‪,‬‬
‫לרעיונות ולאידיאלים שאינם תואמים את אופיים הפנימי‪.‬‬
‫מדרג נוקשה‪ ,‬המסווג אנשים בהתאם למספר מצומצם‬
‫של ערכים ומידות‪ ,‬מעבר לחשש מתחושת המועקה‬
‫הנלווית לכך שקבוצת אנשים "מאשרת" את קיומו של‬
‫השונה‪ ,‬עלול לעודד אנשים לנטות ל"ערמומיות" ‪-‬‬
‫לעיקומה ולעיקורה של שפתם הפנימית כדי להתאימה‬
‫למודל השפתי וההתנהגותי המסוים המגדיר את האדם‬
‫השלם‪ .‬תהליכים מעין אלו עלולים להתרחש גם שלא‬
‫במודע‪ .‬אדם "ערמומי" יכול להיות גם זה שמדחיק את‬
‫מחשבותיו‪ ,‬לשונו ודעותיו מחשש לתגובת החברה‬
‫הסובבת‪ .‬דווקא הזהות הדתית והשפה הקיומית של עובד‬
‫ה' צריכים להתעצב מתוך תחושת חופש והכלה‪" .‬חותמו‬
‫של הקב"ה אמת"‪ ,‬מציאות הקשורה בטבורה להקב"ה‬
‫לא תיתכן ללא אותנטיות‪.‬‬
‫הפחד הנפרז הוא נוטל את זיו החיים של האדם‬
‫ושל כל החי המרגיש‪ .‬אין דבר רע ואכזרי בעולם‬
‫דומה לו‪ .‬הוא מגדיל את כל הרעות יותר באין‬
‫ערוך ממה שהם‪ ,‬ומאפיל את זוהר כל הטובות‪,‬‬
‫בחתירתו אשר יחתור מתחת לאשיותיהן להגזים‬
‫ששם צפונה רעה‪ ,‬תחת הטוב הגלוי‪...‬‬
‫הפחד היותר מזיק הוא הפחד המחשבי‪ ,‬שמטיל‬
‫הדמיון הכוזב על החלק היותר עדין ויותר מפואר‬
‫מן המין האנושי‪ ,‬שהם עומדים לנס‪ ,‬להיות‬
‫לאורות מזהירים את דרכי החיים אל הכלל כלו‪.‬‬
‫בקטע זה‪ ,‬כחלק מחיבורו 'עקבי הצאן'‪ ,‬פונה הרב קוק‬
‫לציבור שומרי המצוות שבדורו‪ .‬הרב קוק זיהה כי ציבור‬
‫זה נמנע מלעסוק בשאלות חדשות ומרכבות כגון‬
‫הציונות‪ ,‬קודש וחול‪ ,‬מדינה וכדומה‪ ,‬מתוך פחד‪ .‬כיום‪,‬‬
‫בזכות משנתו הרחבה של הרב קוק אנו עומדים בבטחה‪,‬‬
‫נטולי פחד אל מול נושאים אלו‪ ,‬וקיים עיסוק נרחב בהם‪,‬‬
‫הן במרחב הפרטי של האדם והן במרחב הציבורי‪-‬מדיני‪.‬‬
‫אמנם יש מחלוקות ודעות שונות איך לפתור כל דילמה‪,‬‬
‫אך עובדה זו עצמה מבורכת שהרי טבעו של עיסוק שכלי‬
‫נכון שיביא מחלוקות‪ .‬אמנם‪ ,‬התקדמותם של העולם ושל‬
‫המדינה יצרו רעיונות נוספים‪ ,‬החדשים‪ ,‬לפחות בצורתם‬
‫הנוכחית‪ ,‬להלכה ולמחשבת היהדות‪.‬‬
‫(עקבי הצאן הפחד‪ ,‬עמ' קיט)‬
‫בטרם אעסוק בנושאים אלו‪ ,‬אבאר מדוע הפחד גורם‬
‫לתופעות עליהם מדבר הרב קוק‪.‬‬
‫בהסתכלות פשוטה‪ ,‬רעיון חדש מפחיד מפני שלאדם‬
‫חסרים כלים להתמודד איתו‪ .‬כאשר האדם בוחר שלא‬
‫להתמודד מול מכשול זה‪ ,‬הפחד יוצר התעלמות‪ .‬באין‬
‫מפגש עם הרעיון החדש מתפתחת בורות‪ ,‬שכן האדם‬
‫נמנע מלהכיר נושאים כאלו‪ .‬כאשר הפחד והבורות‬
‫מתערבבים זה בזו נוצרות התנגדות סתמית ואטימות‬
‫רגשית‪ .‬בשלב מסוים‪ ,‬הסתם הופך לאידיאל ‪ -‬על מנת‬
‫להיפטר לגמרי מנושאים אלו האדם משכנע את עצמו כי‬
‫קיימות בהם תכונות מגונות וקובע שאין לעסוק בנושא‬
‫ואף לא להזכיר אותו או לרמוז אליו‪ .‬כשמתעוררות‬
‫שאלות על יחס לדעות אלו‪ ,‬קוראת הבורות בשם‬
‫התכונות המגונות ומשתיקה את סקרנותו של האדם‪.‬‬
‫באופן זה‪ ,‬הרעיון קורם מאפיינים זרים‪,‬‬
‫מנוכרים ולפעמים אף מפלצתיים‪.‬‬
‫מנגד‪ ,‬לימוד ובירור של הנושא יפיקו שתי‬
‫תוצאות חיוביות‪ .‬ראשית‪ ,‬התייחסות נכונה‬
‫לדבר‪ .‬דהיינו‪ ,‬גם אם האדם יבחר בהתנגדות‬
‫מוחלטת הוא יידע למה הוא מתנגד ויוכל‬
‫לתאר דברים אלו לפרוטרוט ולעומק‪.‬‬
‫עובדה זו תאפשר לו להתייחס בפרופורציה‬
‫לדבר ולא להתלהם בעיסוק בנושא ובכך להידרדר למצב‬
‫המתואר לעיל‪ .‬שנית‪ ,‬בירור כזה יֵפתח את עמדתו של‬
‫האדם בצורה אמתית יותר‪ .‬נדגים נקודה זו בהמשך‪.‬‬
‫אחד מהנושאים האלו‪ ,‬שאותו ברצוני להציף‪ ,‬הוא מגדר‬
‫ונטיות מיניות‪ .‬קיימות כיום תופעות רבות שהיחס אליהם‬
‫חד ‪ -‬ממדי ושטחי בציבור הדתי לאומי‪ .‬תופעות אלו‬
‫רחבות מאד‪ ,‬החל באנשים בעלי נטייה חד‪-‬מינית וכלה‬
‫באנשים שמשנים את מינם‪ .‬אין ספק שקיים בציבור‬
‫עיסוק מסוים בסוג הראשון‪ ,‬אך נראה כי רובו שייך‬
‫להתעסקות שאותה זיהינו כמדרדרת לשנאה דתית‬
‫ואטימות‪ .‬אך בנוגע לסוג השני‪ ,‬ניתן להתרשם שתופעה‬
‫זו נחשבת כחולנית ומפלצתית ואפילו להזכיר אותה‬
‫בשיחה נורמטיבית נחשב פסול‪ .‬כמו שכתבתי‪ ,‬הגענו‬
‫למצב זה בגלל חוסר האומץ להתמודדות רצינית עם‬
‫הנושאים האלה‪ .‬הן מבחינה הלכתית על שלל פרטיהן והן‬
‫על ההשקפות שעומדות בבסיסן של תופעות אלו‪.‬‬
‫במידה ונשמע את מכלול הטענות של הצד השני‪ ,‬נשלול‬
‫את חלקם‪ ,‬נבין אך נסתייג מחלקם השני‪ ,‬נוכל להתמודד‬
‫אל מול התופעה ולהסתכל לה בעיניים‪ .‬אולי אפילו‬
‫להסתכל לאדם עצמו בעיניים‪ .‬בנוסף‪ ,‬נלמד פרק חשוב‬
‫ביותר בהשקפת התורה בנושא המגדר לעומת ההשקפה‬
‫המודרנית‪.‬‬
‫ארצה להדגים את ההתייחסות עליה אני מדבר‪ .‬במאמר‬
‫זה אפתח שני כיווני חשיבה בלבד‪ ,‬אך כמובן יש כיוונים‬
‫נוספים שקשורים בסוגיות אלו‪ ,‬וכן גם הכיוונים אותם‬
‫אציג צריכים עיון נוסף‪.‬‬
‫ראשית‪ ,‬קיימים נושאים הלכתיים שיכולים להשליך על‬
‫סוגיה זו‪ .‬דוגמה לכך היא הגדרת אנדרוגינוס על ‪-‬ידי‬
‫חכמים‪ .‬מקרה קיצון זה יכול ללמד אותנו על יחסם של‬
‫חכמים לזכר ולנקבה ועל ההבדלים ההגדרתיים ביניהם‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬איסור כמו "לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש‬
‫גבר שמלת אשה" (דברים כב‪ ,‬ה) יכול לקבל עיסוק מחודש‬
‫ורחב יותר משאלות הקשורות במבחר התחפושות‬
‫העומדות בפני אדם בפורים‪.‬‬
‫שנית‪ ,‬ובחלק הזה אני רוצה להתחבר לדברי הרב קוק‪,‬‬
‫נדמה לי כי צורת ההסתכלות על נושא המגדר מעיד על‬
‫השקפה כללית על העולם‪ .‬ניתן לראות זאת ללא עירוב‬
‫של סיבות נוספות אצל אנשים שלא משתייכים לקהילה‬
‫זו‪ ,‬ולמרות זאת מזדהים עמה ותומכים באנשים‪ .‬הרב‬
‫קוק כותב 'ומאפיל את זוהר כל הטובות'‪ .‬השקפה זו‪,‬‬
‫הרואה את האדם כחופשי להגדיר את‬
‫עצמו ולא כמוכרח להגדרות מוכתבות‬
‫מראש‪ ,‬היא‪ ,‬בצורה פשוטה‪ ,‬חיובית‪.‬‬
‫האדם המודרני הגיע לפיתוח אדיר של‬
‫העולם בזכות האומץ שלו ליצור והאמון‬
‫שלו בחירותו‪ .‬בנוסף‪ ,‬העולם התפתח‬
‫מוסרית לא מעט בזכות אנשים אמיצים‬
‫שלא פחדו לערער על מוסכמות‪ .‬זהו אחד‬
‫מהדברים העומדים בבסיס השקפות העולם המודרני‬
‫בכלל ובנושא המגדר בפרט‪ ,‬והמהווים מוטיבציה חשובה‬
‫עבורם‪.‬‬
‫נדמה לי שאפשר לראות השקפה זו בהלכות תשובה‬
‫לרמב"ם‪" .‬כיצד? כשם שהיוצר חפץ להיות האש והרוח‬
‫עולים למעלה והמים והארץ יורדים למטה והגלגל סובב‬
‫בעיגול וכן שאר בריות העולם להיות כמנהגן שחפץ בו‪,‬‬
‫ככה חפץ להיות האדם רשותו בידו וכל מעשיו מסורין‬
‫לו" (רמב"ם תשובה ה‪ ,‬ד) ‪ .‬הרמב"ם לא מדבר רק על בחירה‬
‫חופשית בהיבט הדתי אלא בהיבט הפילוסופי‪ .‬אם נגדיר‬
‫שהעולם עובד על פי חוקי טבע קבועים‪ ,‬קשה כיצד‬
‫האדם יכול לעשות ככל העולה על רוחו ללא חוקים‪.‬‬
‫לדוגמה‪ ,‬אם קוף נברא ללא כנפיים הוא לא יעוף‪ ,‬לעומת‬
‫זאת האדם נברא ללא כנפיים וטס בשמיים על ידי‬
‫ההתפתחות הטכנולוגית שלו‪ .‬זו הקושיה ממנה הרמב"ם‬
‫יוצא‪ .‬הרמב"ם מסביר שזהו טבעו של האדם‪ ,‬שהוא‬
‫מסוגל לשבור את התנאים והגבולות אליהם הוא נברא‪.‬‬
‫אם כן תודעת החופש המוחלט הזה לא מגיעה ממקור‬
‫רע‪ .‬כמובן‪ ,‬שהיהדות מסתייגת מחופש מוחלט והפקרות‬
‫אך צריך לברר היטב את עמדתה של היהדות ולבחון‬
‫אותה אל מול תפיסת החופש המוחלט‪ .‬מתוך בירור זה‬
‫צריך להשליך לשאלות הקונקרטיות אותן הצגנו‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬לעניות דעתי‪ ,‬המקום לדבר על דברים אלה הוא‬
‫בית מדרש‪ .‬אינני משלה את עצמי‪ ,‬יש לנו הרבה נושאים‬
‫לברר לפני שנגיע לעסוק בנושא זה‪ .‬אך אם נתחיל‬
‫בלהתגבר על הפחד ולא נתבייש מלעסוק ולדבר על‬
‫נושאים אלו‪ ,‬בסופו של דבר נוכל גם לקדם אותם‪.‬‬
‫מעמד ’אזרח‘‪ ,‬הכולל את כל מי שיכול להצביע‪.‬‬
‫בזמננו רווחת בחברה התפיסה לפיה היהדות‪ ,‬כדת‬
‫וכאמונה‪ ,‬אינה דמוקרטית‪ .‬סברתה היא שהואיל והיהדות‬
‫קובעת ערכים ומצוות לציבור מסוים‪ ,‬אזי היא "כובלת"‬
‫את חירותו של האדם ושוללת את זכותו לחיות כמקובל‬
‫היום (כאשר אינו פוגע בזכויות של אחרים)‪ .‬הדמוקרטיה‬
‫לעומת זאת‪ ,‬שואפת שכל אדם יוכל לממש את זכויותיו‪,‬‬
‫מבלי שיגידו לו כיצד לחיות‪.‬‬
‫המחזיקים בדעה זו טוענים שהחברה (הדמוקרטית)‬
‫יכולה להגן על חירותו וזכויותיו הטבעיות של האדם‪,‬‬
‫וליצור עולם מתוקן יותר‪ ,‬ללא צורך ב‪-‬לוהים‬
‫ומצוות‪ .‬ננסה לבדוק את הטענה הזאת‪,‬‬
‫ולשם כך נחזור לימי קדם‪ ,‬או ליתר דיוק‬
‫לדור המבול‪.‬‬
‫הפסוקים המעטים המספרים על התקופה‬
‫ההיא מציירים תמונה אפלה של עולם‬
‫המלא בגזל ואכזריות‪ ,‬בו כל איש עושק את‬
‫רעהו ביד רמה בלא דין וחשבון‪ .‬ההיעדרות‬
‫המוחלטת של ערכים וחוקים שיגבילו את‬
‫האדם מעשות רע גרמה לסוג של אנרכיה‪,‬‬
‫שבו כוח הזרוע היה המילה האחרונה בכל‬
‫ויכוח‪ .‬וכמו שכתוב במסכת אבות (ג‪ ,‬ב) ‪:‬‬
‫"‪...‬שאלמלא מוראה (של מלכות) איש את רעהו חיים‬
‫בלעו"‪.‬‬
‫ובכן‪ ,‬מיד לאחר המבול האנושות קיבלה את שבע מצוות‬
‫בני נח‪ .‬לראשונה‪ ,‬האדם יקבל מאדם אחר דין וחשבון על‬
‫מעשיו‪ .‬בעצם‪ ,‬האנושות לקחה על עצמה למנוע‬
‫מאנשים לבצע מעשים כמו רצח‪ ,‬גזל וכדומה‪ ,‬וזאת על‬
‫מנת שהחברה האנושית העתידית תהיה יציבה יותר‬
‫ובעלת יכולת להרחיק אנשים שעלולים להרוס אותה‪.‬‬
‫משבע מצוות בני נוח התפתח המושג ’ שלטון החוק ‘‪,‬‬
‫שמשמעותו היא שהשלטון (המתפעל את החברה) אמור‬
‫לקבל את כוחו לא מכוח הזרוע‪ ,‬אלא מכוח החוק‬
‫החברתי‪ .‬לרוב‪ ,‬השליט היה מלך‪ ,‬והיו לו סמכויות נרחבות‬
‫שמטרתם הייתה לאפשר לו לטפל בבעיות החברה‪ :‬הן‬
‫בעיות פנימיות‪ ,‬המטופלות על ידי מערכת משפט‪ ,‬הן‬
‫חיצוניות המטופלות בעזרת הצבא‪ ,‬והן כלכליות‪,‬‬
‫שפתרונן על ידי תקנות כלכליות‪.‬‬
‫אולם לא תמיד דרך זו פעלה בצורה מוצלחת‪ .‬פעמים‬
‫רבות המלכים התגלו כשליטים אכזריים‪ ,‬שהשתמשו‬
‫בסמכויות שלהם כדי לרדות בעם‪ .‬מצב זה נמשך עד‬
‫שאנשי אתונה החליטו לעשות שינוי‪ ,‬וייסדו את‬
‫הדמוקרטיה‪.‬‬
‫הדמוקרטיה האתונאית טענה שכדי למנוע מיחידים‬
‫לרדות ָב ּכלל מבלי לדאוג לאינטרסים של שאר החברה‪,‬‬
‫דרוש מנגנון אשר ייתן לכל פרט בחברה כוח פוליטי‪ ,‬כך‬
‫שיוכל להשפיע ישירות על החוקים ועל ההחלטות‬
‫שהחברה קובעת לעצמה‪ .‬כדי להגדיר זכות זאת נוצר‬
‫עם זאת יש להדגיש כי באתונה היו זכויות חברתיות‪,‬‬
‫משפטיות וכדומה אשר הוענקו רק לאזרחים‪ .‬תושב‬
‫שלא היה אזרח היה זכאי להרבה פחות זכויות‪ .‬כך‬
‫לדוגמה‪ ,‬לנשים כמעט ולא היו זכויות‪ .‬אישה לא הייתה‬
‫יכולה להיחשב אזרחית‪ ,‬ולכן לא היו לה זכויות פוליטיות‪.‬‬
‫מעבר לכך‪ ,‬לאישה היה אסור לקנות קרקע‪ ,‬וכן נאסר‬
‫עליה לתבוע תביעות בבית משפט‪ .‬האישה בדמוקרטיה‬
‫האתונאית הייתה כמעט חסרת כל מעמד‪ ,‬ומבחינה‬
‫משפטית וממונית היא הייתה תלויה באביה או בבעלה‪.‬‬
‫דבר זה התקיים כאמור באתונה‪ ” ,‬ראשית הדמוקרטיה"‪.‬‬
‫ולא רק נשים הופלו‪ .‬ביוון תופעת העבדות הייתה כל כך‬
‫נפוצה‪ ,‬עד שרק למשפחות עניות ביותר‬
‫לא היה לפחות עבד אחד‪ .‬גם לזרים הגרים‬
‫בחברה היו זכויות מעטות בלבד‪ ,‬וכמו כן‬
‫אפילו אזרח באתונה שלא שילם קנס‬
‫שהטילו עליו‪ ,‬נפסלה אזרחותו עד ששילם‪.‬‬
‫מתיאור זה עולה שאלה מתבקשת‪ :‬למה‬
‫ביוון‪ ,‬ראשית הדמוקרטיה‪ ,‬שבה המציאו‬
‫מערכת שלמה כדי להבטיח את זכויות‬
‫האזרחים‪ ,‬הייתה התעלמות כמעט גמורה‬
‫מזכויותיו של כל מי שלא היה אזרח? למה‬
‫רק אזרחים קיבלו זכויות? למה להם לא‬
‫היה ברור מה שלנו כן ברור‪ ,‬שיש זכויות‬
‫מסוימות שכולם צריכים לקבל?‬
‫נראה כי ההבדל שאנו רואים בין ערכי יוון לערכי‬
‫הדמוקרטיה כיום איננו מקרי‪ .‬הבדל זה הוא עדות‬
‫היסטורית לכך שאין בכוחו של החוק החברתי לבדו‬
‫להבטיח את חירותו וזכויותיו הטבעיים (ובכך‬
‫אוניברסאליים) של האדם‪.‬‬
‫לדעתי לקביעה זו שתי סיבות‪ .‬הראשונה‪ ,‬משום‬
‫שהזכויות הללו יינתנו רק למי שהחוק ירצה‪ .‬השנייה היא‬
‫שגם מי שקיבל זכויות אינו בן‪-‬חורין באמת‪ ,‬כיוון שהוא חי‬
‫בחסדו של החוק‪ .‬כלומר‪ ,‬אם הרוב‪ ,‬המלך או שליט אחר‬
‫יחליטו להעביר חוק המונע מפלוני זכויות‪ ,‬לא יוכל אותו‬
‫פלוני למחות‪ ,‬שהרי ניטלה ממנו הזכות לדבר ‪ ,‬כי החוק‬
‫נתן והחוק לקח‪.‬‬
‫אם כן‪ ,‬התברר שהחברה הדמוקרטית אינה שונה‬
‫במהותה מהמשטר המלוכני בכך שאף אחד מהם אינו‬
‫יכול להעניק חירות לאדם‪ ,‬כיוון שעצם נתינת הזכויות על‬
‫ידם הופך את האדם לתלוי בהם וברצונותיהם‪ ,‬ורצונות‬
‫אלו מבוססים על האינטרסים הצרים של השלטון עצמו‪.‬‬
‫הואיל ושתי צורות שלטון אלו הן גופים הקיימים בתוך‬
‫העולם הפיזי (ולא מעליו)‪ ,‬וכתוצאה מכך הם משתנים‬
‫(מתחזקים או נחלשים)‪ ,‬אזי האינטרסים והרצונות שלהם‬
‫משתנים גם הם‪ .‬דהיינו‪ ,‬אין האדם יכול להפקיד את‬
‫חירותו (וכמו כן את שאר האינטרסים שלו) בידי שום‬
‫ישות בעלת אינטרסים משלה והמשתנים בהתאם‬
‫למצבה‪ .‬ליתר דיוק‪ ,‬בידי שום גוף שהוא בעל הפסד‬
‫ושינוי‪.‬‬
‫המסקנה מדברים אלה היא שהדרך היחידה להבטיח את‬
‫חירותו וזכויותיו של האדם‪ ,‬היא לקשור אותם ל‪-‬לוהים‪.‬‬
‫הואיל ו‪ -‬לוהים ניצב מעל הטבע ואינו משתנה‪ ,‬לפיכך גם‬
‫רצונו אינו משתנה‪ .‬ומשום שהמציאות כולה מתקיימת‬
‫ברצונו‪ ,‬אזי אנחנו כלולים בתוך רצונו ולכן יחסו העקרוני‬
‫אלינו לא משתנה‪ .‬רק דרך הקב"ה אפשר להתעלות מעל‬
‫שאר הכוחות בעולם ולהפוך בן‪-‬חורין באמת‪ .‬לאור הבנה‬
‫זו מתברר שהאדם המאמין הוא ’בן‪-‬החורין‘ האמתי‪ ,‬מפני‬
‫שחירותו אינה תלוי באף אדם‪.‬‬
‫יסוד זה‪ ,‬הגורס כי אין זכויותיו הבסיסיות של האדם‬
‫מגיעות ממלך בשר ודם אלא מה' שברא את כולם שווים‪,‬‬
‫נכתב מ פורשו ת במג ילת ה עצמ או ת של ארה"ב ‪:‬‬
‫" מקובלות עלינו אמיתות אלה כמוכחות מאליהן‪ ,‬שכל‬
‫בני ‪ -‬האדם נבראו שווים‪ ,‬שהבורא העניק להם זכויות‬
‫מסוימות שאי ‪-‬אפשר לשלול מהם"‪ .‬מילים אלו מהוות‬
‫הכרה‪ ,‬כמעט שלא במודע‪ ,‬בכך שכולנו ביסוד שווים‪ ,‬והן‬
‫מתאימות לדברי הכתוב "כי בצלם ‪-‬לוהים עשה את‬
‫האדם" (בראשית ט‪ ,‬ו) ‪ .‬כלומר‪ ,‬יש כאן חילחול (דרך פסוקי‬
‫ה ת ו ר ה ) ש ל ה א מ ת ה ‪-‬ל ו ה י ת ל ת ו ך ה מ ו ד ע ו ת‬
‫הקולקטיבית של אומות העולם‪ .‬ערך השוויון האוניברסלי‬
‫צ מ ח מ ה ת ו ר ה ה ‪-‬ל ו ה י ת ו ל א מ צ ו ר ת ה ש ל ט ו ן‬
‫הדמוקרטית‪.‬‬
‫לדעתי‪ ,‬הבנה זו שהיהדות היא מפיצת ערך השוויון‬
‫בעולם‪ ,‬והשואפת להנחילו בקרב העמים‪ ,‬מטילה עלינו‬
‫אחריות גם כיום‪ .‬אנו צריכים לפעול לאור ערך השוויון‬
‫ולא רק לדבר עליו בתיאוריה‪ .‬בית ישראל חייב לשמש‬
‫דוגמא חיה של עם החופשי משעבודים שונים‪ ,‬ותלוי רק‬
‫במעשיו ובקב"ה‪.‬‬
‫רק כך תגלה האנושות כולה את צלם ה ‪-‬לוהים שבה‪,‬‬
‫ו"עולם חסד יבנה" (תהילים פט‪ ,‬ג)‪.‬‬
‫בזעקתי באשמורת שלישית‪,‬‬
‫הסבתי פניי מהר השועלים בשנית‪,‬‬
‫לים המוות אשר נחשים נטה‪.‬‬
‫ויראתי אחר כבוד מבן בוזי‬
‫והלוא כ"ה לשמש השתחוו גלויות‬
‫ואני מעומדי בית ה' בלילות‪,‬‬
‫והרי מדבר יהודה מרואי פני חמה‪,‬‬
‫ואיך אשא אליו טובה?‬
‫אין זו כי אם הגלות המרה‬
‫ואף אם תש כוחה‪,‬‬
‫לילה אין דומיה‪.‬‬
‫אך מעט נפשי התעודדה‪,‬‬
‫בזכרי את נעים זמירות ישראל‬
‫"למנצח על איילת השחר" קרא‪,‬‬
‫והלוא ממונה פני מזרח נטה‪,‬‬
‫ותמידין כסדרן על דבריו נשמע‪,‬‬
‫והרואה גאולת הרוח צפה ישועה‪,‬‬
‫ותורת נעוריי ממדבר מתנה‬
‫ואין למו מכשול עיני צופה‪,‬‬
‫ואיך רננה לא אשא ושעריו לא אבואה בתודה?‬
‫אין זאת כי אם שמש צדקה בכנפיה מרפאה‪,‬‬
‫וצדק לעם נולד כי עשה‪.‬‬
‫בבואנו לדון בנושא חקיקה‬
‫בעלת אופי דתי‪ ,‬עלינו קודם‬
‫להתייחס לנושא הכללי של הדת במוסדות המדינה‪.‬‬
‫יש הסוברים שלא צריך כלל שיהיה שילוב שכזה‪,‬‬
‫אלא על המערכת הדתית והמדינה להתנהל בנפרד‪.‬‬
‫אחת הסיבות לכך היא שהמדינה אינה צריכה‬
‫להתערב בחייהם הפרטיים של תושביה‪ ,‬אלא רק‬
‫לספק להם את צרכיהם הבסיסיים‪ .‬טיעון נוסף הוא‬
‫שכיום אנו עדים לכך שישנם גופים הלכתיים‬
‫הכפופים לחוקי המדינה‪ .‬זהו מצב שאינו נסבל‬
‫מבחינה תורנית‪ .‬גוף הלכתי לא יכול להיות כפוף‬
‫לשיקולים פוליטיים‪ .‬דוגמא מצערת לכך היא מערך‬
‫הגיור הממלכתי שקם ונפל על פי‬
‫הסכמים קואליציוניים‪.‬‬
‫מנגד‪ ,‬יש הטוענים שלא כך‪ .‬השאיפה‬
‫היא שתהיה לנו מדינה המתנהלת על‬
‫פי חוקי התורה‪ .‬אנו שואפים לחזור לימי‬
‫קדם‪ ,‬לישיבת הסנהדרין בלשכת הגזית‬
‫בירושלים‪ .‬לצורך כך עלינו לפעול‬
‫בצורה המקדמת אותנו לאידיאל זה‪,‬‬
‫כאשר ניתוק בין הדת למדינה רק מרחיק אותנו‬
‫משם‪.‬‬
‫לדעתי‪ ,‬אף אלו הסוברים שיש לפעול לשילוב הדת‬
‫בהתנהלות המדינה צריכים להתנגד כיום לחקיקה‬
‫דתית‪ .‬איננו רוצים לכפות את דעתנו על אף אחד‪,‬‬
‫מפני שלא זו דרכה של תורה‪ .‬כאשר רבו הרוצחים‬
‫הסנהדרין גלתה ממקומה על מנת שלא לחייב‬
‫אותם מיתה (בבלי עבודה זרה ח‪ ,‬ב) ‪ .‬כדי להגיע לאידיאל‬
‫שהצבנו אנו צריכים שהאנשים ירצו בזאת‪ ,‬ולא‬
‫שייקבעו הדברים מלמעלה‪ ” .‬כשם שחפץ היוצר‬
‫להיות האש והרוח עולין למעלה‪ ...‬ככה חפץ להיות‬
‫האדם רשותו בידו וכל מעשיו מסורין לו‪ ,‬ולא יהיה לו‬
‫לא כופה ולא מושך “ (רמב “ ם תשובה ה‪ ,‬ב) ‪ .‬אנו רוצים‬
‫שכל אדם באופן פרטי‪ ,‬וכן יחד כולנו כעם כעם‪,‬‬
‫נבחר לקיים את התורה והמצוות‪ .‬אנו רוצים שלא‬
‫החוקים יסגרו את החנויות בשבת‪ ,‬אלא שלא יהיו‬
‫מספיק קונים שיבואו לקנות בשבת‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬אנו עדים כיום לתנופה רוחנית בעם‪ ,‬יותר‬
‫ויותר אנשים מחפשים משמעות רוחנית בחיים‬
‫שבים לשורשיהם ומתקרבים ליהדות‪ .‬חקיקה‬
‫הכופה את חוקי התורה על העם עלולה רק להרחיק‬
‫אותו מהדת (כמו שנראה שחוק הגיוס רק פגע‬
‫בגיוס חרדים לצה“ל‪ .)...‬באהבה ובדרכי נועם‪ ,‬בעזרת‬
‫ה' נשלים את ייעודנו ונהפוך ל”ממלכת כוהנים וגוי‬
‫קדוש“‪.‬‬
‫הרבה דנים בשאלה האם נכון לחוקק‬
‫חוקים דתיים במדינה‪ .‬מצד אחד‪ ,‬גם‬
‫אם אנחנו לפעמים מפחדים להגיד את זה‪ ,‬כולנו‬
‫רוצים מדינה דתית המושתתת על ערכי התורה‬
‫והמצוות‪ .‬מצד שני‪ ,‬עולה הזעקה הגדולה "כפייה‬
‫דתית‪ ,‬כפייה דתית!!"‪.‬‬
‫קודם כל בואו נכנס לפרופורציות‪ .‬על איזה כפייה‬
‫דתית מדובר? האם שוטרים מסתובבים ברחובות‬
‫ומכים כל מי שמחלל שבת? האם כל מי שאוכל‬
‫חזיר במדינה נכנס מיד לכלא? לא צריך להגזים‪.‬‬
‫ברוך ה' זכינו אחרי כל כך הרבה שנים לחזור לארץ‬
‫ולהקים מדינה עצמאית משלנו‪ .‬ברוך ה' אנחנו כבר‬
‫לא צריכים להסתיר את יהדותנו ואנו‬
‫יכולים לקיים מצוות בגאווה‪ .‬עלינו לברך‬
‫על הזכות הגדולה שנפלה בחלקנו שיש‬
‫לנו מדינה יהודית שמכירה בערכי‬
‫התורה ושומרת על מצוותיה‪ .‬לאט לאט‬
‫נכנסת התודעה היהודית בעם ויותר‬
‫ויותר אנשים מכירים בערך התורה‪.‬‬
‫ביכולתנו לשמר מציאות זו ולקדם‬
‫אותה הלאה אם רק ניישר קו ונפעל‬
‫ביחד למען קידום מטרתנו הנעלה והיא הקמת‬
‫מדינה יהודית המבוססת על תורת ישראל‪ .‬אי אפשר‬
‫שבכל פעם שנפתח חלון הזדמנויות אנו נסגור אותו‬
‫עם ביקורת עצמית‪ .‬אנחנו הרי רוצים להתקדם!‬
‫כמה אפשר להישאר תקועים בעבר‪ ,‬ולפחד להגיד‬
‫את מה שאנו רוצים באמת?‬
‫כמה תודה גדולה אנו חייבים לאותם חרדים חברי‬
‫’אגודת ישראל‘ שהיו בזמן קום המדינה ונלחמו עם‬
‫ראש הממשלה דאז‪ ,‬דוד בן גוריון‪ ,‬שכל ענייני הדת‬
‫במדינה יהיו בשליטתם על פי מה שהתורה מנחה‬
‫לנו‪ .‬תארו לכם איך המדינה הייתה נראית לולא היה‬
‫זה כך‪ .‬האם כל הנישואין במדינה היו היום כדת‬
‫משה וישראל? האם הגיור היה כהלכה? אשרינו‬
‫שזכינו לחיות במדינה יהודית כזאת! אנו רק צריכים‬
‫להמשיך ולקדם את מה שעשו הקודמים לנו‪ .‬לדעתי‪,‬‬
‫אם פעם דברים אלו היו מקובלים‪ ,‬בוודאי שגם היום‬
‫אנו יכולים לעשות כן‪ .‬אין ספק שמתוקף הגדרת‬
‫המדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית‪ ,‬שבמגילת‬
‫עצמאותה נכתב ש"בארץ ישראל קם העם היהודי‪,‬‬
‫בה עוצבה דמותו הרוחנית והדתית"‪ ,‬וכן שהיסודות‬
‫עליה היא מושתתת הולכים "לאור חזונם של נביאי‬
‫ישראל"‪ .‬לאור זאת בהחלט יש מקום לחקיקת‬
‫חוקים מעין אלו‪ .‬גאולתם של ישראל עולה קמעה‬
‫קמעה ובעזרת ה' יגיע היום וכל עם ישראל יכיר‬
‫באור ה'‪.‬‬
‫השתתפות בחתונה שלא על פי ההלכה‬
‫חסד עשה עמנו הקב"ה‪ ,‬וברא אותנו בעלי בחירה‬
‫חופשית‪ .‬על האדם לנתב את ייחודו זה לעבר עשיית‬
‫הישר והטוב‪ ,‬והליכה בדרכי ה' כי אמת הם‪ .‬לדאבון לב‪,‬‬
‫ישנם כאלה אשר רצונם החופשי הוביל אותם למקומות‬
‫ובחירות שהיהדות מסרבת לקבל‪.‬‬
‫לאורך כל הדורות‪ ,‬הגלות גררה עמה התבוללות רחבה‪.‬‬
‫יהודים רבים בוחרים לשאת נשים גויות‪ ,‬וכן להפך‪ .‬אפילו‬
‫כאלה אשר נולדו בארץ‪ ,‬נוטים לעיתים‬
‫להעתיק מקום לימודם או מגוריהם‬
‫לארצ ות אי רו פה ו א מר יק ה ‪ ,‬וע ק ב‬
‫ההיטמ עות ב או כלו סי יה הכ לל ית ‪,‬‬
‫מחליטים להתחתן עם כאלה אשר‬
‫אינם נמנים על דת משה וישראל‪.‬‬
‫ולא כאן תם הסיפור‪ .‬התנועה‬
‫הרפורמית‪ ,‬שגם היא סחפה אחריה‬
‫יהודים במהלך הדורות האחרונים‪,‬‬
‫מובילה לכך שיהודים מתחתנים שלא‬
‫כדת‪ ,‬או שנושאים גרים שלא עברו גיור‬
‫על‪-‬פי ההלכה‪ .‬ישנה אף תופעה נוספת‪,‬‬
‫נפוצה מעט פחות‪ ,‬של נישואים בין בני‬
‫אותו המין‪.‬‬
‫לרוב‪ ,‬על סיפורים מעין אלה אנחנו שומעים בעיקר דרך‬
‫אחרים או דרך ספרים ועיתונים‪ .‬אולם לעיתים אנו‬
‫נפגשים איתם דרך האנשים הקרובים אלינו‪ .‬גם מתוך‬
‫החברה הדתית יש כאלה אשר עקב נטייתם המינית‬
‫החליטו לחיות עם בן\בת זוג מאותו המין ואף להתחתן‬
‫איתו‪ ,‬אחרים שסטו לכיוון הרפורמה ורוצים להתחתן‬
‫בצורה כזו‪ ,‬או שהחליטו להתחתן עם בן זוג אשר אינו‬
‫מזרע ישראל‪ .‬הם יכולים להיות החברים הטובים ביותר‬
‫שלנו‪ ,‬ואולי אף קרובי משפחתנו‪ .‬כשאנו מקבלים את‬
‫ההזמנה לחתונה‪ ,‬כאבנו גדול‪ ,‬ואנו נכנסים לדילמה‬
‫עמוקה; הרי החתן הוא חבר ילדות‪ ,‬בן ‪-‬דוד‪ ,‬עמית‬
‫לעבודה‪ ,‬ולא רק שאנו רוצים לשמוח בשמחתו אלא‬
‫שהיעדרותנו תגרום לו עוגמת נפש גדולה‪ ,‬אך החתונה‬
‫הזו אסורה על פי ההלכה ונוגדת את תורתנו‪ ,‬ויש כאן‬
‫בעיה גדולה של "אין מחזקין ידי עוברי עבירה" (משנה‬
‫שביעית ה‪ ,‬ט)‪.‬‬
‫שאלנו את ראש הישיבה הרב רבינוביץ‪ ,‬מהי דעתו בעניין‪.‬‬
‫האם יש לפקוד חתונה זו‪ ,‬ואם יש הבדל בין המקרים‬
‫שהבאנו לעיל‪.‬‬
‫מובא ברמב"ם‪:‬‬
‫"ישראל שבעל גויה משאר האומות דרך אישות‪,‬‬
‫או ישראלית שנבעלה לגוי דרך אישות ‪ -‬הרי אלו‬
‫לוקין מן התורה‪ ,‬שנאמר‪" :‬לא תתחתן בם"‬
‫ג)‪ ...‬ולא אסרה תורה אלא דרך חתנות"‪.‬‬
‫(דברים ז‪,‬‬
‫(רמב"ם איסורי ביאה יב‪ ,‬א‪-‬ב)‬
‫הרי מפורש בדבריו (וכך עולה משאר ההלכות באותו‬
‫הפרק) שהאיסור להתחתן עם גוי‪/‬ה הוא חמור ביותר‪.‬‬
‫עוד מצינו בדברי הרמב"ם‪:‬‬
‫"כדרך שאסור לעבוד את הארץ בשביעית‪ ,‬כך‬
‫אסור לחזק ידי ישראל שעובדין אותה או‬
‫למכור להן כלי עבודה‪ ,‬לפי שאסור לחזק‬
‫ידי עוברי עבירה"‪.‬‬
‫(רמב“ם שמיטה ויובל ח‪ ,‬א)‬
‫כמובן שדין זה לא אמור בהלכה הזאת‬
‫בלבד‪ ,‬אלא כל יהודי אשר בא לעבור כל‬
‫עבירה שהיא‪ ,‬אין לנו לחזק את ידיו‪ ,‬אלא‬
‫להפך‪.‬‬
‫ודאי שאם יהודי בוחר להתחתן עם בן זוג‬
‫מאותו המין או עם גויה רחמנא לצלן‪ ,‬אין‬
‫ללכת לחתונה זו‪ ,‬שהרי זה ממש לתת‬
‫הסכמה לעבירה חמורה‪ .‬אמנם החבר יכול‬
‫להיפגע‪ ,‬אך אם הוא עושה זאת על אפם וחמתם של‬
‫היהודים‪ ,‬ועל אף שהוא יודע את האיסור ופוגע בכל זאת‬
‫בסביבתו ובעם ישראל‪ ,‬לא מגיע לו שיכבדו אותו‪ .‬במידה‬
‫וחברך מחליט לפגוע בך‪ ,‬יש לתהות בדבר מידת החברות‬
‫ביניכם‪ ,‬ובכל מקרה אל לנו לתת גושפנקא למעשה זה‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬יש הבדל בין מקרים אלו לבין חתונה רפורמית של‬
‫יהודים כשרים‪ .‬על פי דין הם יכולים להתחתן‪ ,‬אולם‬
‫לצערנו הם בוחרים להתחתן באופן אותו אנו לא מקבלים‬
‫כחתונה כשרה‪ .‬אך הם לא עושים מעשה אסור‪ .‬אם אתה‬
‫חבר מאוד קרוב‪ ,‬אפשר לבוא ולהגיד מזל טוב‪ .‬אם אחד‬
‫מהצדדים הוא גוי שעבר גיור רפורמי‪ ,‬אין לבוא לחתונה‪,‬‬
‫שהרי הוא לא יהודי והדין הוא כפי שאמרנו לעיל‪ .‬אך יש‬
‫להדגיש את חשיבותנו כיהודים ההולכים בדרך ה'‪,‬‬
‫ומאמינים בקירוב רחוקים‪ ,‬ולא בריחוק קרובים‪.‬‬
‫לכל אחד מאיתנו ישנה השפעה גדולה ביותר על‬
‫האנשים איתם הוא בא במגע‪ .‬אם חבר שלך בוחר‬
‫להתחתן עם גויה‪ ,‬הוא פוגע בעצמו ובעם ישראל‪,‬‬
‫והפגיעה כואבת לנו מאוד‪ .‬אך אם הוא חבר טוב שלך‪ ,‬יש‬
‫לך אפשרות אמיתית לנסות להשפיע עליו‪ .‬צריך להסביר‬
‫לו שבחתונה כזו שהוא עושה בפרהסיה‪ ,‬יש משום חילול‬
‫השם‪ ,‬ולכן אנחנו מצפים ממנו שיימנע מלעשות דבר‬
‫ניתן לו להבין מהי המשמעות של מעשיו‪ ,‬ולשכנע‬
‫כזה‪ֵ .‬‬
‫אותו שאדרבה‪ ,‬אפשר לגייר את האישה‪ ,‬להכניסה בדת‬
‫ישראל‪ ,‬וכך נזכה לקרב גם אותו וגם אותה‪.‬‬
‫רבותי ורבותי‪ ,‬תלמידים ורבנים‬
‫הגיע הרגע לו כולנו מתכוננים‬
‫"מלחמת הכוכבים ‪ -‬הכוח מתעורר"‬
‫לוהים ישמור‪ ,‬על מה אתה מדבר?!‬‫אחרי ארבעים ותשעה עלונים מרגשים‬
‫'עולה מן המדבר' חוגג חמישים!!!‬
‫עונת הגשמים בעיצומה וברור שכבר חורף‬
‫בעשרה בטבת רה"י דיבר על 'עם קשה עורף'‬
‫בשיחת הרב שילת על 'דומא' לא היה אפשר להתעפץ‬
‫ועל "עורו ישנים מתרדמתכם" לא שכח להתלוצץ‬
‫ביום רביעי בסדר בוקר צעקו ומחו‬
‫הארון היה פתוח ובתוכו קדחו‬
‫"המטרה נעלה" השיבו בצופם במחזה‬
‫לא כל יום זוכים להכניס ספר תורה שכזה‬
‫הכול המתינו לשעת צאת הכוכבים‬
‫הרכב הגיע והאורות מהבהבים‬
‫רוקדים בשמחה ובמלוא גרון שרים‬
‫וכמלך דוד בכל עוז מכרכרים‬
‫מי אמר שריקוד גשם זה עבודה זרה?!‬
‫בית המדרש הואר בקדושה וטהרה‬
‫אל לנו לשכוח את רבינו משה בן מימון‬
‫שבמיוחד ביום פטירתו למדנו אותו המון‬
‫העוף של ויקטוריה לא יצא לרבנים מבלוטות הטעם‬
‫להתרפק על זכרונות של אוכל מפעם‬
‫‪"But I would drive 500 miles‬‬
‫"‪and I would drive 500 more‬‬
‫ואת הרכב הצהוב תמיד נזכור‬
‫לילה לילה מסתכלת הלבנה‬
‫ואת שומרי הלילה אינה מבינה‬
‫איך יכלו לא לקום ולישון כמו ילדים‬
‫מזל שסוף סוף את החוקים מחדדים‬
‫יובל דה רוס (ד) התארס עם רעות‬
‫נאחל לזוג הטרי אושר‪ ,‬שמחה ובריאות‬
‫כל הברכות והאיחולים גם לזוג השני הנהדר‬
‫לעמיחי גולדברג (ה) שהתארס עם הדר‬
‫באופן מיסתורי התבטל ה'מוצ"ש רוח'‬
‫לפחות כך היה יותר זמן לנוח‬
‫כי הגיע עוד גל שבושי"ם ואני כבר מותש‬
‫גם בשבוע פטירת תורם בית המדרש‬
‫גם אני רוצה ציור‪ ,‬הנהלת העלון‬
‫איור‪ ,‬קריקטורה או קלסטרון‬
‫למה כל אורח מקבל ציור אישי‬
‫בעוד כותבי הקבע לא‬
‫(אין חרוז כמחאה)‬
‫‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫‪:‬‬