Book

‫ס פ רי ם‬
‫היוצאים לאור‬
‫על ידי‬
‫״חברת מקיצי נרדמים'‬
‫ת ש כ״ א‬
‫שנת כ״ט לפעולת החברה בארץ ישראל‬
‫ר א שי ה ח ב ר ה‬
‫הועד הפועל בישראל‪ ,‬ירושלים‬
‫שמואל יוסף עגנון‬
‫יושב ראש‬
‫שרגא אברמסון‪ ,‬יצחק בער‪ ,‬שלמה דוב גויטיין‪,‬‬
‫חיים שירמן‪ ,‬גרשם שלום‬
‫אפרים אלימלך אורבך‬
‫מזכיר‬
‫ח ב רי ה כ בו ד‬
‫יששכר יואל‪,‬‬
‫דוד צבי בנעט‪ ,‬ירושלים‬
‫שאול ליברמן‪ ,‬נידיורק‬
‫ישראל ברודי‪ ,‬לונדון‬
‫אליעזר הלוי פינקלשטיין‪ ,‬ניריורק‬
‫דניאל גולדשמידט‪ ,‬ירושלים‬
‫יוסף קאפח‪ ,‬ירושלים‬
‫משה גרינולד‪ ,‬מילבוח‬
‫בצלאל רות‪ ,‬אוקספורד‬
‫יהודה אריה וואידה‪ ,‬פריז‬
‫שלום שפיגל‪ ,‬נידיורק‬
‫יעקב דוד וילהלם‪ ,‬שטוקהולם‬
‫ישעיה תשבי‪ ,‬ירושלים‬
‫ירושלים‬
‫ת שו בו ת הר מב״‬
R. M O S E S b. M A I M O N
RESPONSA
Q u a e e x s t a n t a b i p s o A r a b ic e s c r ip t a e x s c h e d i s C a i r e n s i b u s
ET LIBRIS TAM MANU SCRIPTIS QUAM IM PRESSIS
N u n c p r i m u m c o l l e g i t e m e n d a v i t v e r s io n e
H e b r a ic a e t n o t i s i n s t r u x i t
JEHOSHUA BLAU
In adiutorium laborum usus copiis a B.C. H alper atque
I.N . Sim choni collectis et editione textus H ebraici ab
A . H. Freim an parata
VOLUMEN TERTIUM
SU M P T IB U S SO CIETATIS M E K IZ E N IR D A M IM
H IER O SO LY M IS M C M L X I
‫ת שו בו ת הר מב״ ם‬
‫יוצאות לאור בפעם הראשונה במקורן הערבי‬
‫מכונסות מתוך קטעי גניזה‪ ,‬כתבי יד וספרי דפוס‪,‬‬
‫מוגהות ומתו'רגמות בתוספת הערות‬
‫מאת‬
‫י הו ש ע ב ל א ו‬
‫ש ה ס תיי ע ב ע י ז ב ו ן ב‪ .‬צ‪ .‬ד‪ .‬ל פ ר ו י ‪ .‬נ ‪ .‬ש מ ח ו ג י‬
‫ו ב ה ו צ א ת א‪ .‬ח‪ .‬פ ר י י מ ן‬
‫כ ר ך ג׳‬
‫הו צ א ת ״ מ קי צי נ ר ד מ י ם ״‬
‫י רו ש לי ם ה ת שב״א‬
‫ל ז ב ד א ד ו נ י א בי מו רי‬
‫הד״ר פינחס בלאו‬
‫ז״ל‬
‫תוכן העניינים‬
‫י‬
‫הקדמה‬
‫יא —יג‬
‫רשימת הקיצורים‬
‫מבוא לתשובות הערביות של הרמב״ם ‪.............................................................‬‬
‫‪19— 1‬‬
‫לוח להשוואת הסימנים שבמהדורת פ־ן ובהוצאתנו ‪......................................‬‬
‫‪22— 30‬‬
‫‪.‬‬
‫‪48— 23‬‬
‫‪.‬‬
‫מבוא לתשובות העבריות של הרמב״ם‪ ,‬מתוך מהדורת א״ה פריימן‬
‫נספחים ‪ :‬אגרות הר‪ ,‬יהונתן הכהן והרמב״ם הרצופות לתשובות חכמי לוניל‬
‫‪57— 49‬‬
‫(מתוך מהדורת א״ח פריימן) ‪......................................................................‬‬
‫סקירה דקדוקית על הלשון הערבית שבשו״ת הרמב״ם‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪116— 59‬‬
‫הוספות ותיקונים לכרכים א׳ וב׳ (כולל תשובות חדשות)‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪148— 117‬‬
‫תוספות והערות מאת ש׳ אברמסון ‪...............................................................‬‬
‫‪182— 149‬‬
‫הוספות אחרונות‬
‫‪.................................................................................‬‬
‫‪185— 183‬‬
‫מפתח התשובות‬
‫‪.................................................................................‬‬
‫‪200— 189‬‬
‫מפתח התלמוד‬
‫‪.................................................................................‬‬
‫‪203— 201‬‬
‫מפתח הרמב״ם‬
‫‪.................................................................................‬‬
‫‪207— 204‬‬
‫‪..........................................................................................‬‬
‫‪221— 208‬‬
‫מפתח כללי‬
‫רשימת הקיצורים‬
‫אג״ג‬
‫אד‪,‬״ו‬
‫אוה״וז‬
‫איילון — שנ ע ד‬
‫א־ר‬
‫אפנשטלן‪,‬‬
‫ב״ג‬
‫בר׳‬
‫בר״א‬
‫ברגשטרסר‬
‫ברכ״י‬
‫גש״ב‬
‫דיו‬
‫דוזי‬
‫העת״ל‪ ,‬העת״ם‪,‬‬
‫ה״פ מה״ג‬
‫ז‬
‫זכאו‬
‫ח״ג‬
‫יל״ג‬
‫כ״י‬
‫כ״י העת״ל‬
‫כ״י העת״ס‬
‫כי״א‬
‫אברהם גייגר‪.‬‬
‫אייזיק הירש ווייס‪.‬‬
‫אור החיים לד׳ חיים מיכל‪.‬‬
‫ד׳ איילון — פ׳ שנער‪ ,‬מלון ע ר בי — ע ב רי לל שון הערבית החדשה ‪ ,2‬ירושלים‬
‫תשי״ב‪.‬‬
‫הערות א״א אורבך‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫עי׳ עפנשטיין‪.‬‬
‫בירו ש‬
‫גו לד ברג‪.‬‬
‫כ״י בריטיש מוזיאום מם׳ ‪.568‬‬
‫ברכת אברהם לר׳ אברהם בן הרמב׳׳ם‪ ,‬ליק תר״כ‪.‬‬
‫‪J. Schacht, G. Bergstrasser’s G rundziige des islam ischen Rechts,‬‬
‫‪.Berlin und L eipzig 1 9 35‬‬
‫ברכי יוסף להרחיד״א‪.‬‬
‫גנזי שכטר חלק ב׳ (גינצבדג‪ ,‬כתבי הגאונים)‪.‬‬
‫דפוס ויניציאה‪.‬‬
‫‪.R. D ozy, Supplem ent aux dictionnaires Arabes 2, Leide-Paris 1 9 27‬‬
‫עי׳ כ״י‪.‬‬
‫הלכות פסוקות מן הגאונים‪ ,‬הוצ׳ י׳ מיללער‪ ,‬קראקא תרנ׳׳ג‪.‬‬
‫ז ר ע אנשים להרחיד״א‪ ,‬הוסיאטין תרס״ב‪.‬‬
‫‪E. Sachau, M uham m edanisches R echt nach schafiitischer Lehre,‬‬
‫‪■Stuttgart und B erlin 1 8 9 7‬‬
‫שו״ת הגאונים חמדה גנוזה‪ ,‬שאלוניקי תקס׳׳ב‪.‬‬
‫‪.Jiidisch-literarische G esellschaft, Frankfurt a.M.‬‬
‫כתב יד אוכספורד ‪ .2359‬בהערו ת לערבי ת = כתב היד היחיד‪ ,‬שעליו מבוססת‬
‫המהדורה‪.‬‬
‫כ״י אוכספורד ‪ ,2359‬העתק לונ דון‪ ,‬קובץ שזח״ה ‪ = 130‬מונטיפיורי ‪.97‬‬
‫כ״י אוכספורד ‪ ,2359‬העתק סימונסן‪ ,‬בספריה המלכותית בקופנהגן‪.‬‬
‫כתב יד אוכספורד ‪( 81 4 ,1‬בהערו ת לת שובו ת שנ ש ת מדו במקורן הע רבי!‬
‫בהערות לת שובו ת שנ ש ת מרו רק בעברי ת מסומן כ׳׳י זה בסימן כיא״ו‪ .‬להבדיל‬
‫מ‪):‬‬
‫כי״א‬
‫כיא״ו‪,‬‬
‫כי״ב‬
‫כתב יד אדלר ‪( 2405‬בהערו ת לת שובו ת שנ ש ת מרו רק בעברי ת)‪.‬‬
‫עי׳ כי׳׳א‪.‬‬
‫‪,‬־‪.‬‬
‫(אם צויין הדף והלמוד) כתב יד בדאהב‪.‬‬
‫ח‬
‫(אם צויין הסימן) כי ביצחק (תורת משה) לר׳ יצחק בדאהב‪ ,‬ירושלם תרפ״ט‪.‬‬
‫כיב״א‬
‫כ״י הספריה הלאומית והאוניברסיטאית ‪ , H eb . 8 ° 1 7 7 1‬מקודם בר שו תו של‬
‫ר׳ יצחק בדאהב‪.‬‬
‫כי״ו‬
‫כי״ל‬
‫כתב יד ואטיקאן (עי׳ מבוא)‪.‬‬
‫כתב יד ליוו רנו סי׳ ‪ , 18‬היום כתב יד הספריה הלאומית והאוניברסיטאית‬
‫‪.Heb. 8 ° 2 0 0 1‬‬
‫ה ק ד מ ה‬
‫הכרך השלישי והאחרון של תשובות הרמב׳׳ם הוא כרך המבואות והמפתחות‪ .‬הוא‬
‫מכיל‪ ,‬בין היתר‪ ,‬את המבוא לתשובות הערביות של הרמב״ם‪ ,‬הבנוי כמתכונת מבואו של‬
‫א״ח פריימן ז״ל לתשובות העבריות (אשד אף הוא מתפרסם בכרך זה‪ ,‬לאחד שהותאם‬
‫למהדורה זו)‪ .‬בכרך זה נדפסו גם הוספות ותיקונים לכרכים א׳ וב׳ ; אני מביע את תודתי‬
‫לחכמים הרבים (עי׳ עמ ׳ ‪ , ) 119‬אשד הוסיפו את הערותיהם מאוצר ידיעותיהם‪ .‬במיוחד‬
‫חייב אני תודה לרב יוסף קאפח‪ ,‬אשר הואיל לעבוד על שני הכרכים במלואם ולהעיר‬
‫את הערותיו החשובות‪ .‬כן מודה אני לפרופ׳ ש ‪ ,‬אברמסון‪ ,‬אשד הוסיף מספר גדול של‬
‫״תוספות והערות״ (עי׳ עמ׳ ‪ 149‬ואילך)‪ .‬תודתי נתונה גם למד שאול שקד‪ ,‬אשר הפנה את‬
‫תשומת לבי לתשובות המתפרסמות ב״הוספות אחרונות״ (עמ ׳ ‪ 183‬ואילך) ואיפשר לי‬
‫להשיגן‪ .‬תשובות חדשות אלו‪ ,‬יחד עם אלו שהובאו בעמודים ‪ ,148— 133‬מעמידים‬
‫את מספר התשובות שבהוצאתנו על תס״ז‪ ,‬מהן ‪ 69‬תשובות (או חלקי תשובות)‪ ,‬שלא‬
‫ראו לפני כן אור אף בתרגום עברי (כולל תשובה אחת בעברית‪ ,‬ת׳ תס״ב)‪ .‬כן מתפרסמות‬
‫בכרך זה בפעם הראשונה במקורן הערבי ארבע תשובות (או חלקי תשובות‪ :‬שכ״ב‪,‬‬
‫שכ״ג‪ ,‬שמ״א‪ ,‬שנ״א)‪ ,‬שהיו ידועות מקודם בתרגום עברי בלבד‪ .‬מלבד אלו צורפו לכרך‬
‫זד‪ ,‬אגרות ר׳ יהונתן הכהן והרמב״ם‪ ,‬הרצופות לת׳ חכמי לוניל (בסוף המבוא לת׳‬
‫העבריות לא״ח פדיימן) וכן תשובת הרמב״ם לד׳ יוסף המערבי תלמידו על השגות‬
‫ר׳ שמואל ב״ר עלי ראש ישיבת בגדאד‪ ,‬שנתפרסמה בס׳ יובל לב״מ לוין ע״י א״ח‬
‫פריימן וד״צ בנעט (ת׳ תס״ד‪ ,‬עמ ׳ ‪ . ) 148— 142‬מסיבות טכניות לא היתד‪ .‬עוד אפשרות‬
‫להכליל את החומר שבתשובות אלו במבואות ובמפתחות‪.‬‬
‫מפתח התלמוד‪ ,‬הרמב״ם והמפתח הכללי לתשובות העבריות‪ ,‬נתחברו בידי מד י ‪,‬‬
‫פלורסהיים‪ .‬הוא אף איחד מפתחות אלו עם מפתח התלמוד‪ ,‬הדמב״ם והמפתח הכללי‬
‫לתשובות הערביות‪ ,‬שנכתבו על ידי‪ .‬כן חיבר מר פלודסהיים את ״מפתח התשובות״‪.‬‬
‫תודתי נתונה לו על כך‪ .‬כן מודה אני למר ע׳ קופילוביץ‪ ,‬למד ש ‪ ,‬שקד ולד״ר ב׳ ירון‪,‬‬
‫אשד קראו הגהות‪ .‬דפוס מרכז ביצע את מלאכת ההדפסה הקשה‪.‬‬
‫נותן אני שבח והודיה לקדוש ברוך הוא‪ ,‬אשד זיכני לעסוק בתשובותיו של הנשר הגדול‬
‫ולהשלים את הספד הזה‪ .‬ואם אושרי אינו שלם‪ ,‬הרי זד‪ .‬רק מפני שלא ניתן לי לעשות‬
‫עבודה זו‪ ,‬כשאדוני אבי מורי‪ ,‬הד״ר פינחס (פאול) בלאו‪ ,‬עודנו בין החיים‪ .‬הנני מקדיש‬
‫ממדורה זו לזכרו‪ .‬תנצב״ה‪.‬‬
‫ירושלים‪ ,‬טבת תשכ״ב‪.‬‬
‫י הו ש ע ב ל או‬
‫ר שי מ ת ה קי צו רי ם‬
‫יב‬
‫כי ״נ‬
‫כתב יד ניופיטי ‪. 11‬‬
‫=‬
‫כי״ס‬
‫=‬
‫כתב יד סימונסן ב ‪ /‬בספריה המלכותית בקופנהגן‪.‬‬
‫כי״פ‬
‫=‬
‫כתב יד פרים‪.‬‬
‫״‬
‫א׳‬
‫=‬
‫כתב יד פריס ‪. 181‬‬
‫״‬
‫ב׳‬
‫=‬
‫כתב יד פרים ‪.416‬‬
‫=‬
‫שני כתבי יד פריס הנ״ל‪.‬‬
‫כי״ ש‬
‫=‬
‫כתב יד ששפורטש (כ״י סימונסן א ׳ )‪ ,‬בספריה המלכותית בקופנהגן‪.‬‬
‫כיי‪ //‬פ‬
‫כי ש ב ״י‬
‫=‬
‫כתב יד אוכספורד ‪.623‬‬
‫מ'‬
‫=‬
‫מעשה רקח לר׳ מסעוד חי רקח‪ ,‬ויניציאה תק׳׳ב‪.‬‬
‫מ אן‬
‫=‬
‫‪J. M ann, T h e Jews in Egypt and Palestine under the F atim ids ,‬‬
‫‪.London 1 9 2 0 - 1 9 2 2‬‬
‫מאסף על הרמב״ט‬
‫= ‪M oses ben M aim on, Sam m elw erk der G esellschaft zur Forderung‬‬
‫‪.der W issen sch aft des Judentum s, L eipzig 1 9 1 4‬‬
‫מב״ם‬
‫=‬
‫מלה במלה‪.‬‬
‫מחיט אלמחיט‬
‫מל״ח‬
‫=‬
‫כתאב מחיט אלמחיט‪ ,‬תאליף בטרם אלבסתאני‪ ,‬בירו ת ‪. 1870 — 1867‬‬
‫=‬
‫גייגר‪ ,‬מלא הפנים‪ ,‬בר לין ת״ר‪.‬‬
‫נדפס‬
‫=‬
‫דפוסים של גמרא ו כ ר (בהערו ת לעברית)‪.‬‬
‫ס ר ע ״ג‬
‫ע ל ב ו ג ן ג‪/‬׳ ד‬
‫=‬
‫=‬
‫סדר רב עמרם גאון‪.‬‬
‫‪I. Elbogen, D er jiidische G ottesdienst in seiner geschichtlichen‬‬
‫‪.E ntw icklung 2, Frankfurt a.M . 1 9 2 4‬‬
‫ע פנ ש טיין‬
‫=‬
‫‪( S. Eppenstein, M oses ben M aim on, L eipzig 1 9 1 4‬במאסף על הרמב״ם‪,‬‬
‫כי ד ב׳)‪.‬‬
‫פ‬
‫=‬
‫שד׳ ת פאר הדור להרמב״ם‪ ,‬תרגמן ר׳ מרדכי תמה‪ ,‬אמשטרדם תקכ״ה‪.‬‬
‫פ־ ן‬
‫=‬
‫ת שובות הרמב״ם‪ ,‬הוצאת א״ח פריימן‪ ,‬ירושלים תרצ״ד‪ .‬ב ה ערו ת‪ :‬הערה‪,‬‬
‫שהועתקה מהוצאת פריימן‪ ,‬עי׳ ההקדמה לכרך א׳‪ .‬כן נוספו העדות מתוך‬
‫טופסו הפרטי של א״ח פריימן ז׳׳ל‪.‬‬
‫פרידלנדר (‪,‬מלון)‬
‫צו נ ץ‪ ,‬ג" ‪a‬‬
‫‪D"T‬‬
‫= ‪I. Friedlander, A rabisch-D eutsches Lexicon zum Sprachgebrauch‬‬
‫‪.des M aim onides, Frankfurt a.M . 1 9 02‬‬
‫=‬
‫=‬
‫‪.L. Zunz, D ie gottesdienstlichen V ortrage . . . , Berlin 1 8 3 2‬‬
‫‪L. Zunz, D ie syn agogale Poesie des M ittelalters 2, Frankfurt‬‬
‫‪a.M .. 1 9 2 0‬‬
‫"‬
‫"‬
‫ל ט ״ג‬
‫=‬
‫‪.L. Zunz, Literaturgeschichte der synagogalen Poesie, B erlin 1 8 6 5‬‬
‫"‬
‫צ ״ג‬
‫=‬
‫‪L. Zunz, Zur G eschichte und Literatur, B erlin 1 8 4 5‬‬
‫ה צו פ ה ל ח ״י‬
‫=‬
‫הצופה לחכמת ישראל‪ ,‬בודפשט‪.‬‬
‫ה צו פ ה מ א ר ה ״ג‬
‫=‬
‫הצופה מארץ הגד‪ ,‬בודפשט‪.‬‬
‫ק‬
‫=‬
‫ס׳ קובץ ת שובות הרמב״ט‪ ,‬לפסיא תרי״ט‪.‬‬
‫ק* (בהוספות ותיקונים) = הערות הרב יוסף קאפח‪.‬‬
‫רא״ף‬
‫=‬
‫הגהות ר׳ אהרן פולד כ״י לס׳ פאר הדור ( = פ)‪.‬‬
‫ר ה ״ג‬
‫=‬
‫ר ב האי גאון‪.‬‬
‫רח״ ם‬
‫=־‬
‫ד׳ חיים מיכל‪.‬‬
‫ד מ ש״ ש‬
‫=‬
‫ר ‪ ,‬משה שטיינשניידר‪.‬‬
‫דמ״ ה‬
‫=‬
‫ר׳ מרדכי תמה‪ ,‬עי׳ פ‪.‬‬
‫ר שי מ ת ה קי צו רי ם‬
‫יג‬
‫רש״ז‬
‫שה״ג‬
‫ש״נ‬
‫שע״ת‬
‫ת‬
‫=‬
‫=‬
‫ת שובות שאלות ואגרות [להרמב״ם]‪ ,‬קושטא רע״ז = אגרו ת הרמב״ם‪.‬‬
‫ת׳‬
‫=‬
‫ת שובות של מהדורה זו‪.‬‬
‫תא״ו‬
‫תגמו״מ‬
‫תה״ג י‬
‫״ אסף ‪1‬‬
‫״ אסף ‪11‬‬
‫״ גינצגרג‬
‫תמה‬
‫תש״ר‬
‫=‬
‫=‬
‫תולדות אדם וחוה לרבי׳ ירוחם‪.‬‬
‫=‬
‫=‬
‫=‬
‫=‬
‫=‬
‫תורתן של ראשונים‪ ,‬הוצ ‪ ,‬רח׳׳מ הורוויץ‪ ,‬פראנפקורט תרמ׳׳ב‪.‬‬
‫‪B arthelem y‬‬
‫=‬
‫‪..A. Barthelem y, D iction naire Arabe-Francaise . . . , Paris 1 9 3 5 ff‬‬
‫‪Beaussier‬‬
‫=‬
‫‪M. Beaussier, D iction naire pratique Arabe-Frangais . . . , nouvelle‬‬
‫‪edition . . . par M. M. Ben Cheneb, A lger . 1 9 31‬‬
‫ד׳ שניאור זק׳׳ש‪.‬‬
‫שם הגדולים להרחיד׳׳א‪.‬‬
‫שינויי נוסחאות‪.‬‬
‫שו״ת הגאונים שערי תשובה‪ ,‬לייפציג תרי״ח‪.‬‬
‫ח שובות ג אוני מזרח ו מערב‪ ,‬הוצ׳ י׳ מיללער‪ ,‬ברלין תרמ״ח‪.‬‬
‫ת שובות הגאונים‪.‬‬
‫‪Corpus Codicum‬‬
‫‪= HebraicorumI, 1‬‬
‫תה״ג‪ ,‬הוצ׳ ש׳ אסף‪ ,‬מדעי היהדות ‪ , 11‬ירושלם תרפ׳׳ז‪.‬‬
‫תה׳׳ג‪ ,‬הוצ׳ ש׳ אסף‪ ,‬ירושלם תרפ״ט‪.‬‬
‫‪.Ginzberg, G eonica II, N e w Y ork 1 9 0 9‬‬
‫פ‪ ,‬עיין שם‪.‬‬
‫‪ ,Corpus C odicum H ebraicorum M edii A evi I , 1‬קובץ כתבי ‪ T‬עבריים‬
‫של ימי הביניים‪ ,‬העורך הכללי רפאל אדלמן‪ ,‬עם מבוא מאת סלימאן בן דו ד‬
‫ששון‪ ,‬פירוש המשנה לרבי משה בן מימון ____ כ ר ך א׳ ‪ :‬מבוא‪ ,‬זרעים ו מועד‪,‬‬
‫קופנהגן תשט״ז‪.‬‬
‫‪Fagnan‬‬
‫‪.E. Fagnan, A dditions aux dictionnaires arabes, A lger 1 9 23‬‬
‫‪H ava‬‬
‫‪J. G. H ava, Arabic-English D iction ary for the U se o f Students,‬‬
‫‪.Catholic Press, Beirut‬‬
‫‪JQR‬‬
‫‪.Jewish Q uarterly R eview‬‬
‫‪M GW J‬‬
‫‪.M onatsschrift fiir G eschichte und W issen sch aft des Judentum s‬‬
‫‪REJ‬‬
‫‪.Revue des Etudes Juives‬‬
‫‪W ehr‬‬
‫‪fiir die Schriftsprache der‬‬
‫‪.G egenwart, L eipzig 1 9 52‬‬
‫)‬
‫]‬
‫>‬
‫‪A rabisches W orterbuch‬‬
‫‪H . W ehr,‬‬
‫בטכסט העברי מציין תוספת מלים לשם הבהרה‪.‬‬
‫(‬
‫[‬
‫בטכסט ה ע ר בי(ו ל פיו גם ב עב רי) מציין השלמה במקרים‪ ,‬שבהם עצם ההשלמה‬
‫אינה מוטלת בספק (הושאר מקום ריק בטכסט‪ ,‬מקום ניזוק וכו׳)‪.‬‬
‫<‬
‫קו מעל האות‬
‫בטכסט ה ע ר בי(ו ל פיו גם ב עב רי) מציין השלמה במקרים‪ ,‬שבהם עצם ההשלמה‬
‫מוטלת בספק (אין מקום ריק או ניזוק ו כ ר בטכסט)‪.‬‬
‫בטכסט חערבי (ול פוו גם ב עב רי) מציין אות מטושטשת‪.‬‬
‫בהערות לערבי ת מציין את סעיפי הסקירה הדקדוקית של הל שון הערבית‬
‫שבשו״ת (כרך ג ‪ /‬עמ׳ ‪ 59‬ואילך)‪ .‬על שיטת הקיצורים שבסקירה הדקדוקית‬
‫עי׳ שם‪ ,‬עמ׳ ‪.60‬‬
‫מ בו או ת ו מ פ ת חו ת‬
‫מבוא לתשובות הערביות של הרמב״ם‬
‫‪3‬‬
‫מ בו א ל ת שו בו ת ה ע ר ביו ת של ה ר מ ב ״ ‪d‬‬
‫א‪ .‬כ ת ב י ה י ד‬
‫‪.1‬‬
‫כ ׳׳ י ס י מ ו נ ס ן ב׳(ה שווה גם פ־ן‪ ,‬עט׳ ‪ ) xxv— xv 11‬שבספריה המלכותית שבקופנהגן‬
‫מעזבונו של פרופ׳ סימונסן ז״ל‪ ,‬בהוצאה זו כי״ס‪ .‬החלק הראשון כולל תשובות של הרמב״ם‬
‫(דף ‪ 105— 1‬א)‪ ,‬החלק השני תשובות של ר׳ אברהם בנו( ד ף ‪ 106‬ב —‪ 212‬ב)‪ .‬בדפים ‪ 213‬ב —‪215‬‬
‫יש הוספות בכתיבה מאוחרת‪ .‬על תאור כ״י מצויין זה עי׳ פ־ן במבואו לתשובות הרמב״ם עט׳‬
‫‪ xxn— xxi‬ובמיוחד לתשובות ד׳ אברהם הרמב״ם עמ׳ ‪ ,X— 1x‬שם האריך בתאוד דיוקו‬
‫של כה״י‪ .‬דייקנותו המופתית של המעתיק משתקפת גם בכך‪ ,‬כי הקפיד אף בפרטים אורתוגרא־‬
‫פיים‪ ,‬כגון הוספת א׳ אלפאצלה‪ ,‬עי׳ בסקירה הדקדוקית של הלשון הערבית שבשו״ת §ף‪ .‬על‬
‫כן שמרתי בדרך כלל‪ ,‬אף כשחילופי הנוסח של כ״י אחר נראו שוי ערך לנוסח שבכי״ס‪ ,‬על‬
‫גרסת כי״ס‪ ,‬וגם הערתי על מחיקות שבו‪.‬‬
‫פ —ן במבואו לתשובות העבריות שיער‪ ,‬כי כה״י הוא כנראה מהמאה הי״ד‪ ,‬אך במבואו לת׳‬
‫ר׳ אברהם שם הקדים את זמן כתיבתו והניח‪ ,‬כי נכתב כנראה זמן לא־רב אחרי מות ר׳ אברהם‬
‫(ובדומה ש״ד גויטיין‪ 1>3 !1 ,‬מד ‪ , ) 194‬ר״ל עוד במאה הי״ג‪ .‬מאחר שחשבתי‪ ,‬כי בת׳ מ״ט‪,‬‬
‫הע׳ ‪ 1‬כתב המעתיק במקום שנת נ״ב (=דתתקנ״ב‪ ,‬היינו ‪ ) 1192‬קנ״ב ואודך מחק את הק׳‪,‬‬
‫שיערתי‪ ,‬כי הוא טעה‪ ,‬מפני שהעתקתו נעשתה בשנת קנ״ב‪ ,‬ר״ל הקנ״ב ( =‪ . ) 1392‬אולם ד״ר‬
‫ר׳ אדלמן במכתבו מה־‪ 1.10.1957‬הואיל להודיעני לאחד עיון בכתב היד המקורי‪ ,‬כי מה‬
‫שחשבתי לסימן מחיקה אינו אלא כתם‪ .‬נראה אם כן‪ ,‬שאין כל הוכחה‪ ,‬כי קנ״ב ט״ס הוא‪,‬‬
‫אלא יכול הוא להיות קיצור של דתתקנ״ב‪ ,‬השווה‪ ,‬למשל‪Gottheii-Worrei, Fragments from ,‬‬
‫‪ ,the Cairo Genizah‬ניר־יודק ‪ ,1927‬עמ ׳ ‪ ,40‬שו׳ ‪ 7‬מלמטה קמ״ג=אתקמ״ג‪ .‬יוצא‪ ,‬כי אין‬
‫בידינו הוכחה לקביעת זמן כי״ס‪.‬‬
‫התחלת כי״ס עד אמצע סי׳ ט״ו חסדה‪ .‬כן חסד(ים) דפ(ים) בין דף ‪ 1‬לדף ‪ ,2‬והיו כבר‬
‫חסרים‪ ,‬כאשר סומנו מספרי התשובות ! המסמן לא הרגיש כי ‪2‬א אינו המשך של ‪ 1‬ב ולא סימן‬
‫את סוף התשובה בעט׳ ‪2‬א (אצלנו ט״ז‪ ,‬ב) כתשובה נפרדת‪ .‬על כ״י זה מבוססות הת׳ א׳ —‬
‫קי״א‪ .‬וזו רשימת התשובות שבכי״ס (כולל העבריות‪ ,‬לפנינו ת׳ דפ״ו —ת׳ תנ״ט)‪:‬‬
‫כי״ס‬
‫סי׳ ט״ו —ט״ז‬
‫ט״ז‪ ,‬ב‬
‫י״ז —ל׳‬
‫ל״א‬
‫ל״ב‬
‫ל״ג‬
‫ל״ד‬
‫ל״ה —קי״ג‬
‫קי״ד‬
‫קט״ו‬
‫סט״ז‬
‫לפני׳‬
‫ת׳‬
‫א׳ —ב׳‬
‫קפ״ט‬
‫ג׳ —ט״ז‬
‫תי״ב‬
‫שס״ז‬
‫תמ״ה‪ ,‬תנ״ג‬
‫ת׳׳ב‬
‫י״ז —צ״ה‬
‫תכ׳׳ה‬
‫תי״ח‬
‫ש׳׳צ‬
‫כי״ס‬
‫סי׳ קי״ז —קכ״א‬
‫קכ״ב‬
‫קכ״ג —קכ״ט‬
‫ק״ל‬
‫קל״א —קל״ב‬
‫קל״ג —קל״ה‬
‫קל״ו‬
‫קל״ז‬
‫קל״ח‬
‫קל״ט‬
‫ק״ט‬
‫לפני׳ ת׳‬
‫צ״ו —ק׳‬
‫צ״ה‬
‫ק״א —ק״ז‬
‫סוף ר״ס‬
‫ק״ח —ק״ט‬
‫שצ״ג‬
‫שנ״ה‬
‫ת״כ‬
‫רצ״ה‬
‫של״ב‬
‫תמ״ז‬
‫ת שו בו ת הר מ ב ‪,‬׳ ם‬
‫‪4‬‬
‫כי״ם‬
‫קמ״א‬
‫קמ׳׳ב‬
‫קמ״ג‬
‫קמ״ד‬
‫קמ״ה‬
‫‪.2‬‬
‫לפני׳ ת׳‬
‫רצ׳׳ב‬
‫ש״ד‬
‫תל״ח‬
‫תט״ו‬
‫רצ״ט‬
‫כי״ס‬
‫קמ״ו‬
‫קמ״ז‬
‫קמ״ח‬
‫עמ׳ ‪213‬א‬
‫‪ 213‬ב‬
‫לפני׳ ת׳‬
‫שי״א‬
‫של״ז‬
‫ק״י‬
‫קי״א‬
‫דצ״ד‬
‫כ ״ י ס י מ ו נ ס ן א ׳( כ ״ י ששפורטאש) שבספריה המלכותית שבקופנהגן מעזבונו של‬
‫פרופ׳ סימונסן ז״ל‪ ,‬בהוצאה זו כי״ש‪ ,‬מכיל שס״ב סימנים ומהם מהווים הסי׳ א׳ —רי״ט אוסף‬
‫של ת׳ הרמב״ם ! אולם הואיל והמעתיק דילג בציוני סימני הת ׳ ( ו כ ן בתוכן העניינים שבראש‬
‫כה״י) על תשובה אחת אחרי סי׳ מ״ז ועל אחת אחרי סי׳ מ״ח — הוא לא הרגיש בהן‪ ,‬כי‬
‫כתב את הכותרת ״שאלה״ באותיות קטנות מן הרגיל — הרי מכיל הקובץ סך הכל רכ״א‬
‫תשובות (כולל אגרת אחת‪ ,‬סי׳ ק״ס)‪ ,‬וכן נרשם בפירוש מתחת לסי׳ רי״ט (דף ‪70‬א) מתזץ‬
‫נוסזדהאב (‪ ;Voriage‬בו בזמן שציוני הסימנים בשוליים וכן תוכן העניינים שבתחילת כה״י‬
‫כנראה של המעתיק הם)‪ .‬הואיל ובעמ׳ ‪106‬א נכפל סי׳ רט״ז וסי׳ רי״א מכיל ח׳ תשובות‪,‬‬
‫הדי לפנינו רכ״ט תשובות‪ .‬הקובץ נערך ע״י ר׳ סעדיה אבן דנאן (ר׳ החתימה דף ‪ 105‬ב)‬
‫מהעיר גראנאדה (עי׳ דף ‪ 93‬ב) בשנת הרל״ד‪ , 1474= ( 1‬עי׳ החתימה דף ‪70‬א ר‪ 105‬ב) והועתק‬
‫ע״י ר׳ יהודה מרדכי ב״ר יצחק מרדכי בפאס בכתב רבני והעתקתו נסתיימה ביום רביעי כ״ו‬
‫לאדר ש״ד (‪ 1544‬״שנת נ׳ז׳ר׳ אלי׳ו׳‪ ,‬עי׳ החתימה דף ‪ 105‬ב)‪ .‬המעתיק מעיד על עצמו‪ ,‬כי‬
‫לא ידע ערבית או ידע מעט מאד (שם ״שאם ימצא בו שום שגיאה או טעות אל יאשימני‬
‫שהוא בלשון ערב והייתי עדיין בו כאיש אשד לא שומע וכו׳״)‪ ,‬ובאמת מחליף הוא עד בלי‬
‫די אותיות‪ ,‬בייחוד א׳ וה׳ סופיות (כגון עט׳ ‪ ,417‬ש״נ ‪ ,34‬עמ ׳ ‪ ,432‬ש״נ ‪ 1‬וכו׳ וכו׳) וכבר‬
‫קבע ד״צ בנעט‪ ,‬אגרות הרמב״ם א ‪ 44‬על סמך החלפה זאת‪ ,‬כי המעתיק העתיק מכ״י כתוב‬
‫בכתב ספרדי קורסיבי ‪ .2‬לכאן שייכת גם החלפת ס׳ בת׳‪ ,‬הנדירה אמנם במקצת‪ ,‬אך משגה‬
‫‪ . 1‬בשתי החתימות נזכרת גם השנה למניין השטרות‪ ,‬אולם אינד‪ ,‬מתאימה ל שנת ד‪.‬רל"ד‪ ,‬אלא‬
‫להרל״ו‪ .‬וזו ל שון התאריך בעמ׳ ‪70‬א (עי׳ גם ת׳ רמ״ט‪ ,‬הע׳ ‪ : ) 11‬פי יום אל אחד אל סאבע וע שרין‬
‫לשהר ( = ביו ם א׳ כ״ז לחודש) סיון המכובד סנה אלף וסבע מאיה וסבע ותמאנין ( = שנ ת אתשפ״ז)‬
‫לשטרות אלתי הי סנה (= שהיא שנת) הרל״ד ליצירה‪ .‬ובדומה בעמ ׳ ‪ 105‬ב ‪ :‬פי יום אל תלתא תאלת‬
‫אלול אל מבארך אלדי מן עאם סבעה ותמאנין וסבע מאיה ואלף לתאריך ( = ביו ם ג׳ ג׳ אלול המבורך‬
‫שהוא מ שנת אתשפ׳׳ז למניין) אל שטרות והי סנה ( =ו הי שנת) הרל׳׳ד ליצירה‪ .‬אולם הואיל ודק ל שנת‬
‫הרל״ד ול א ל שנת הרל״ו היה הסימן הכ״ז‪ ,‬ש בו חל כ״ז בסיון ביום א׳ וג׳ אלול ביום ג ‪ /‬הרי בהכרח‬
‫יש לקיים שנת הרל״ד‪ ,‬אף כי השנה למניין השטרות כתובה במלים וקשה לתאר החלפת סבעד‪ = ( .‬ש ב ע)‬
‫ב־צמסו! ( = ח מ ש‪ ,‬ר״ל שנת אתשפ״ה למניין השטרות) פעמיים‪ .‬ושמא היה בכה׳׳י המקורי אתשפ״ד‪.‬‬
‫באותיות ומעתיק העתיקו למלים‪ ,‬בהחליפו הה׳ בז׳(י ש דמיון בין ז׳ לה׳ סופית בכ תב ספרדי קורסיבי‪,‬‬
‫שבו נ כ ת ב כה״י‪ ,‬ר׳ להלן) ו מ מנו העתיק אח״כ מעתיקו של כי׳׳ש (אין להניח‪ ,‬כי הוא ע צ מו הפך את‬
‫אותיות השנה למלים ע ר ב י ו ת ‪ ,‬שהרי ידיעו תיו בערבי ת היו קלושות‪ ,‬עי׳ להלן)‪.‬‬
‫‪ .2‬אף כי אבן דנ אן כתב ב ע צ מו בכ תב ספרדי קורסיבי‪ ,‬עי ‪ ,‬אגדו ת הרמב״ם שם עמ ׳ ‪ .35‬אין‬
‫להגיח‪ ,‬כי כי״ש הועתק ישר מכה״י המקורי שלו‪ ,‬אם נכונה השערתי שבסוף הע׳ ‪. 1‬‬
‫‪5‬‬
‫מ בו א ל ת שו בו ת ה ע ר ביו ת של ה ד מ ב״ ם‬
‫לעתים את צורת המלה עד בלי הכר (עי׳ למשל ת׳ קי״ב‪ ,‬ש״נ ‪ .) 1 0 ,6 ,5 ,2 ,1‬דוגמה אחרת‬
‫לבורות המעתיק היא כתיבת ת במקום א ו־ה במקום ה‪ .‬לעומת זה אין לזקוף אינטרפריטאציה‬
‫שרירותית של טכסט כמו ת׳ ל״ט‪ ,‬ש״נ ‪ 21‬על חשבונו של המעתיק הזה‪ ,‬שהרי לא ידע‬
‫ערבית‪ .‬מסיבות אלו נופל כי״ש בדרך כלל מכי״ם ועל כן השתתי את נוסח מהדורתי‪ ,‬בניגוד‬
‫לב״צ הלפר ז׳׳ל וי״נ שמחוני ז״ל‪ ,‬במידת האפשר על כי״ם ולא על כי״ש ולעתים קרובות‬
‫אף העדפתי את כי״א עליו‪ ,‬ר׳ להלן‪ — .‬פרטים נוספים על כי״ש ר׳ פ —ן במבואו עמ׳ ‪— xx‬‬
‫‪( xxi‬המביא ספרות נוספת) ובנעט שם עמ ׳ ‪ 35‬ו־‪ .44‬בכ״י זה השתמש ר׳ מרדכי תמה‪,‬‬
‫כשתדגם את תשובות הרמב״ם מערבית לעברית ( פ)‪ ,‬עי׳ פ —ן שם‪ .‬על כ״י זה ממססות‬
‫הת׳ קי״ב —רמ״ט‪.‬‬
‫וזו רשימת הת׳ שבכי״ש (כולל העבריות‪ ,‬לפנינו ת׳ רפ״ו —ת׳ תנ״ט)‪:‬‬
‫כי״ש‬
‫סי׳ א׳ —ד׳‬
‫ה׳‬
‫ו׳ —מ״א‬
‫מ׳׳ב‬
‫מ״ג‬
‫מ״ד —מ״ו‬
‫מ״ז‪ ,‬א׳‬
‫מ״ז‪ ,‬ב׳‬
‫מ״ח‪ ,‬א׳‬
‫מ״ח‪ ,‬ב׳‬
‫מ״ט‬
‫נ׳‬
‫נ״א‬
‫נ״ב‬
‫נ׳׳ג —נ׳׳ז‬
‫נ״ח‬
‫נ״ט‬
‫ס׳‬
‫ס״א‬
‫ס״ב‬
‫ס״ג‬
‫ס״ד‬
‫ס״ד‪,‬‬
‫ס״ו‬
‫ס״ז‬
‫ס״ח‬
‫ס״ט‬
‫ע׳‬
‫ע״א‬
‫ע״ב‬
‫ע״ג‬
‫ע״ד‬
‫ע״ה‬
‫לפני׳ ת׳‬
‫קי״ב —קט״ו‬
‫רנ״ט‬
‫קט״ז —קנ״א‬
‫דצ״ד‬
‫רנ״ו‬
‫קנ״ב —קנ״ד‬
‫קנ״ה‬
‫קנ״ו‬
‫קנ״ז‬
‫קנ״ח‬
‫דס״ה‬
‫צ״ח‬
‫קנ״ט‬
‫רנ״ג‬
‫ק״ס —קס״ד‬
‫רס״ז‬
‫שצ״א‬
‫קס״ה‬
‫פ׳‬
‫קס״ו‬
‫ע״ה‬
‫צ״ד‬
‫קס״ז‬
‫ז׳‬
‫כ״י‬
‫כ״ט‬
‫ל״ב‬
‫ל׳‬
‫ל״ג‬
‫נ״ב‬
‫ע״ט‬
‫קס״ח‬
‫מ״ט‬
‫כי״ש‬
‫‪,‬־‪.‬‬
‫\‬
‫סי׳ ע״ו‬
‫ע״ז‬
‫ע׳׳ח —ע״ט‬
‫פ׳‬
‫פ״א‬
‫פ״ב‬
‫פ״ג‬
‫פ״ד‬
‫פ״ה‬
‫פ״ו‬
‫פ״ז‬
‫פ״ח‬
‫פ״ט‬
‫צ׳‬
‫צ״א‬
‫צ״ב —צ״ו‬
‫צ״ז‬
‫צ״ח —ק״ו‬
‫ק״ז‬
‫ק״ח —ק״י‬
‫קי״א‬
‫קי״ב‬
‫קי״ג‬
‫קי״ד‬
‫קט״ו —קכ״ב‬
‫קכ״ג‬
‫קכ״ד —קל״ו‬
‫קל׳׳ז‬
‫קל״ח —קמ״ד‪,‬‬
‫קמ׳׳ו‬
‫קמ״ז‬
‫קמ״ח‬
‫קמ״ט‬
‫לפני׳‬
‫ת׳‬
‫מ״ו‬
‫ע״ז‬
‫מ״ב —מ״ג‬
‫קס״ט‬
‫פ״ו‬
‫ע״ד‬
‫כ״ז‬
‫פ״ג‬
‫ק״ע‬
‫ע״ו‬
‫י״ח‬
‫י״ז‬
‫ע״ח‬
‫ל״ר‪,‬‬
‫ק״ה‬
‫קע׳׳א —קע״ה‬
‫שכ״ז‬
‫קע״ו —קפ״ד‬
‫רס״ו‬
‫קפ״ה —קפ״ז‬
‫ל״א‬
‫ח׳‬
‫פ״א‬
‫כ״ח‬
‫קפ״ח —קצ״ה‬
‫מ׳‬
‫קצ״ו —ר״ח‬
‫תכ׳׳ד‬
‫ר״ט —רט״ז‬
‫ת״ו‬
‫רי״ז‬
‫רס״ד‬
‫רנ״ד‬
‫ת שו בו ת ה ר מ ב״ ם‬
‫‪6‬‬
‫כי״ש‬
‫ק״ב‬
‫קנ״א‬
‫קנ״ב‬
‫קנ״ג —קנ׳״ח‬
‫קנ״ט‬
‫ק״ס‬
‫קס״א —קס״ז‬
‫קס״ח‬
‫קס״ט —קע״ב‬
‫קע״ג‬
‫קע״ד‬
‫קע״ה —קע״ט‬
‫ק״פ‬
‫קפ״א‬
‫קפ״ב‬
‫קפ״ג‬
‫קפ״ד‬
‫קפ״ה‬
‫קפ״ו‬
‫קפ״ז‬
‫קפ״ח‬
‫קפ״ט —ק״צ‬
‫קצ״א —קצ״ג‬
‫קצ״ד‬
‫קצ״ה‬
‫‪.3‬‬
‫לפני׳ ת׳‬
‫חלק של קפ״ג‬
‫רי״ח‬
‫פ״ה‬
‫רי״ט —רכ״ד‬
‫רס״ח(עברית)‬
‫[אגרת ‪] 3‬‬
‫רכ״ה —רל״א‬
‫פ״ח‬
‫רל״ב —רל״ה‬
‫נ״א‬
‫צ״א‬
‫רל״ו —ר״ט‬
‫מ״ז‬
‫ע״ט‬
‫רמ״א‬
‫ל״ט‬
‫רמ״ב‬
‫[עברית‪ ,‬סוף המבוא]‬
‫של״ד‬
‫רפ״ט‬
‫של״ה‬
‫דפ״ו —רפ״ז‬
‫רצ״ו —רצ״ח‬
‫ש״ז‬
‫של״ג‬
‫כי״ש‬
‫סי׳ קצ״ו‬
‫קצ״ז‬
‫קצ״ח —קצ״ט‬
‫ד׳‬
‫ר״א‬
‫ר״ב‬
‫ר״ג‬
‫ר״ד‬
‫ר״ה‬
‫ר״ו‬
‫ר״ז —ר״ח‬
‫ר״ט‬
‫ר״י‬
‫רי״א‪ ,‬א׳‬
‫רי״א‪ ,‬ב׳‬
‫רי״א‪ ,‬ג׳‬
‫רי׳׳א‪ ,‬ד׳ —ה׳‬
‫רי״א‪ ,‬ו׳‬
‫רי״א‪ ,‬ז׳‬
‫רי״א‪ ,‬ח׳‬
‫רי״ב —רי״ד‬
‫רט״ו‬
‫רט״ז —רי״ט‬
‫עט׳ ‪106‬א‬
‫לפני׳ ת׳‬
‫שכ״ו‬
‫ש״ט‬
‫שט״ו —שט״ז‬
‫שי״ז‬
‫שמ״ה‬
‫ש״ג‬
‫ש״ב‬
‫ש׳‬
‫שנ״ד‬
‫שמ״ד‬
‫תל״ב —תל״ג‬
‫שצ״ה‬
‫[עברית‪ ,‬סוף המבוא]‬
‫רפ״ח‬
‫תמ״ד‬
‫ת״ד‬
‫תמ״ב —תמ״ג‬
‫שנ״ט‬
‫שפ״ד‬
‫ת״ו‬
‫רמ״ג —רמ״ה‬
‫ת׳׳נ‬
‫רמ״ו —רמ״ט‬
‫רמ״ו‬
‫כ ״ י א ו כ ס פ ו ד ד ‪ ,814,1‬להלן כי״א (אך בחלק העברי‪ ,‬בו נדיר מאד ב״י זה‪ ,‬כיא״ו‪,‬‬
‫כדי להבדילו מכ״י אדלר ‪ ,2405‬המסומן בידי פ־ן כי׳׳א)‪ ,‬עי׳ עליו רשימת נויבאור‪ ,‬ה״א עט׳‬
‫‪ ,161/3‬רמש״ש‪ ,‬רשימת בודליאנה עמ׳ ‪ Arab. Literatur, 1909‬עט׳ ‪ .211‬אולי נכתב (הוא או‬
‫מקורו) במצרים ‪ ,4‬עי׳ הסקירה הדקדוקית של הלשון הערבית §‪ .52‬מעט׳ ‪ 4‬ב עד ‪46‬א מכיל‬
‫הוא מ׳ תשובות לרמב״ם (אצל נויבאור ‪ ,) 814,1b‬אשר סימניהן מסומנים בשוליים בכתב יד‬
‫שוגה‪ .‬המסמן לא הרגיש‪ ,‬כי בין דף ‪4‬ב ל־‪5‬א חסרים דפים‪ ,‬ר׳ ת׳ קנ״א‪ ,‬ש״נ ‪ ,1‬וציינם יחד‬
‫כ־א׳‪ .‬אולם שרידי סימון עתיק יותר מידי המעתיק עצמו נשתמרו בתשובות אחדות‪ ,‬עי׳ ת׳‬
‫קנ״א‪ ,‬ש״נ ‪ <1‬רנ״א‪ ,‬ש״נ ‪ ! 1‬רנ״ד‪ ,‬כותרת ! משם מסתבר‪ ,‬כי גם הת׳ שבעט׳ ‪ 1‬ב —‪4‬א (אצל‬
‫נויבאור ‪ ) 814,1a‬שייכות לאוסף זה‪ ,‬כפי שקרוב לודאי בלאו הכי בגלל הכתב הזהה‪ .‬כה״י‬
‫‪ .3‬הוצא ל אור ע״י ד״צ בנעט‪ ,‬אגרו ת הרמב״ם א עמ׳ ‪ 31‬ואילך‪.‬‬
‫‪ .4‬נראה‪ ,‬כי הצורו ת המערביו ת שונו בידי המעתיק ל צו רו ת ״ספרותיות״ או מצריות‪ .‬לכאורה‬
‫מרמזים ב כיוון זה ש״נ מעין קיח ‪ 14‬כי״ש מצאו (צורה מערבית‪ ,‬ר׳ § ‪ ,)52‬כי״א מצא‪ ,‬כפי הנראה‬
‫תיקון של מ צ או(ו ל א של מצוא‪ ,‬כי כי״א אינו מרבה בא ‪ ,‬אלפאצלו!‪ ,‬ואף לא יחיד מקורי‪ ,‬המתאים אמנם‬
‫לפי כללי הערבית הקלאסית‪ ,‬הנכתב שם ‪ 10‬בכי״א בצור ה מצי)‪ .‬אך אין כ מובן להביא הוכחה ברור ה‬
‫מכגון זה‪ .‬מל ב ד זה נ ש ת מדו בכי״א צו רו ת מערביו ת‪ ,‬עי׳ §§ ‪.52.51‬‬
‫‪7‬‬
‫מ בו א ל ת שו בו ת ה ע ר ביו ת של ה ר מ ב״ ם‬
‫פותח בשלוש שאלות של ר׳ נהוראי בר הלל הדיין‪ ,‬אשר שלושתן לוקות בחסר בגלל חסרון‬
‫דפים בין עמ ׳ ‪ 1‬ב לבין ‪2‬א ובין עט׳ ‪ 3‬ב לבין ‪4‬א‪ .‬בגלל חסרון אחרון זה לא נשתמרה התחלתה‬
‫של השאלה‪ ,‬הכתובה בעמ ׳ ‪4‬א ובהתחלת ‪4‬ב‪ .‬יוצא אפוא‪ ,‬כי כי״א מכיל סך הכל מ״ה תשובות‬
‫(וחלקי תשובות)‪ ,‬כי ארבע תשובות נמצאות לפני סי׳ א׳ ושתי תשובות (בלתי־שלמות)‬
‫מסומנות בסי׳ א׳‪ ,‬כי המסמן לא הרגיש‪ ,‬כי שתי שו״ת לפניו‪ ,‬שלראשונה מהן חסרה ההתחלה‪,‬‬
‫לשנייה הסוף‪.‬‬
‫כי״א מדוייק בדרך כלל מאשר כי״ש‪ ,‬אולם מרובים בו יחסית מקרים של הומויוטיליוטון‬
‫(השווה למ‪,‬של ת׳ קנ״ט‪ ,‬ש״נ ‪ ! 32‬קפ״ד‪ ,‬ש״נ ‪ ,.>62‬על כן היה בכל מקרה‪ ,‬בו נשתמרה תשובה‬
‫לפי כי״ש וכי״א‪ ,‬להחליט לפי המסיבות המיוחדות‪ ,‬על איזה כ״י להשתית את ההוצאה‪,‬‬
‫כשעלינו להתחשב בנימוקים נוספים‪ ,‬כגון מניעת פירוק קובצי שאלות? ולפעמים ההחלטה‬
‫שרירותית למדי‪ .‬על כי׳׳א מבוססות הת׳ ר״נ —רס״ח‪ — .‬וזו רשימת הת׳ שבכי״א (סימני‬
‫כי״א הם לפי הסימון המאוחר והכולל ! כולל את הת׳ העבריות‪ ,‬לפנינו ת׳ רפ״ו —ת׳ תנ״ט)‪:‬‬
‫כי״א‬
‫קנ״א‬
‫עמ׳ ‪ 1‬ב( סו ף חסר)‬
‫‪2‬ב(התחלה חסרה) ר׳׳נ‬
‫רנ״א‬
‫‪ 3‬ב (סוף חסר)‬
‫‪ 4‬א(התחלה חסרה) קנ״ט‬
‫סי׳ א׳‪ ,‬א׳( סוף חסר) ש״ה‬
‫א׳‪ ,‬ב׳( ע מ׳ ‪5‬א‪,‬‬
‫התחלה חסרה) רנ״ב‬
‫רנ״ג‬
‫ב׳‬
‫ג׳‬
‫קפ״ד‬
‫קפ״ב‬
‫ד׳‬
‫רנ״ד —רנ״ה‬
‫ה׳ —ו׳‬
‫ז׳‬
‫קי׳׳ח‬
‫רנ״ו —רנ״ז‬
‫ח׳ —ט׳‬
‫י׳‬
‫קנ״ח‬
‫רנ״ח —רנ״ט‬
‫י״א —י״ב‬
‫רכ״א‬
‫י״ג‬
‫רי״ט‬
‫י״ד‬
‫ט״ו‬
‫ק״פ‬
‫ר׳׳ז‬
‫ט״ז‬
‫י״ז‬
‫ד״ס‬
‫י״ח‬
‫קפ״א‬
‫לפני׳‬
‫ת׳‬
‫על שלושת כי״י אלו‪ ,‬כי״ס‪ ,‬כי״ש וכי״א‪,‬‬
‫כי״א‬
‫סי׳ י״ט‬
‫כ׳‬
‫כ״א‬
‫כ״ב —כ״ג‬
‫כ״ד‬
‫כ״ה‬
‫כ״ו‬
‫כ״ז‬
‫כ״ח‬
‫כ׳׳ט‬
‫ל׳‬
‫ל״א‬
‫ל״ב‬
‫ל״ג‬
‫ל״ד‬
‫ל״ה‬
‫ל״ו‬
‫ל״ז‬
‫ל״ח‬
‫ל״ט‬
‫מ׳‬
‫לפני׳‬
‫ת׳‬
‫רס״א‬
‫ר׳׳ח‬
‫קפ״ז‬
‫רס״ב —רס״ג‬
‫רט״ז‬
‫רט״ו‬
‫קס״א‬
‫קנ״ז‬
‫רס׳׳ד‬
‫תמ״ו‬
‫רס״ה‬
‫רצ״ד‬
‫רס״ו‬
‫קנ״ה‬
‫קנ״ב‬
‫רמ״ג‬
‫קפ״ו‬
‫רס״ז‬
‫קע״ח‬
‫קי״ג‬
‫רס״ח‬
‫מושתתת מהדודתן של רוב השו״ת (ת׳ א׳ —‬
‫רס״ח)‪ .‬שלושת כתבי היד אינם אחידים‪ ,‬אלא מורכבים קבצים‪ ,‬קבצים‪ ,‬אשר נשאלו פעמים‬
‫בידי אותו השואל‪ ,‬פעמים דנים באותו העניין או עניינים דומים‪ ,‬פעמים אך סימן הכר‬
‫חיצוני להם (לשונם עברית ולא ערבית) ופעמים אינם אלא קובץ בלתי אחיד‪ ,‬אשר עורך‬
‫כה״י הכניסו כמות שהוא לתוך כה״י‪ .‬על כן עשויה אותה השאלה להזכר פעמיים בכתב יד‬
‫אחד‪ .‬יש שהעורך (או המעתיק) הדגיש בכך‪ ,‬על כן רשם במקום השני את התחלת השאלה‬
‫ת שו בו ת ה ר פ ב ״ ם‬
‫‪8‬‬
‫וסוף התשובה בלבד ורמז למקום הראשון (כך כי״ש די״א‪ ,‬ח׳‪ ,‬שם נרמז לסי׳ קמ״ו‪ ,‬עי׳ ת׳‬
‫ת״ו‪ ,‬כותרת)‪ .‬יש שלא הבחין‪ ,‬כי שר׳ת זו כבד נזכרה בכה״י‪ ,‬והשלים את העתקתה בשניה‪,‬‬
‫ודק המשתמש בבה״י הדגיש בכך ומחקה במקום אחד (על כן נמחק כי״ם סי׳ קי׳׳ג‪ ,‬כי נשנה‬
‫סי׳ קכ״ב‪ ,‬עי׳ ת׳ צ״ה‪ ,‬כותרת)‪ .‬ויש שאין כל סימן חיצוני שהקוראים הרגישו‪ ,‬כי נשנתה‬
‫שו״ת (כך כלול כי״ש סי׳ ק״נ בסי׳ ק״ה‪ ,‬עי׳ ת׳ קפ״ג‪ ,‬כותרת ! וכי״ש סי׳ ע״ג זהה עם סי׳‬
‫קפ״א‪ ,‬עי׳ ת׳ ע״ט‪ ,‬כותרת)‪ .‬ואין צריך לומר‪ ,‬כי כאשד פנה שואל יותר מפעם אחת באותו‬
‫העניין אל רבינו‪ ,‬שאלותיו מפוזרות על פני כה״י (כך נפרדים כי״ס סי׳ כ׳‪ ,‬נ״ה וק״ח‪ ,‬עי׳‬
‫ת ‪ ,‬צ׳) ואף יש‪ ,‬שדק תשובה אחת מפרידה את הדבקים (כי״ס סי׳ ק״ט וקי״א‪ ,‬עי׳ ת׳ צ״א‬
‫וצ׳׳ג)‪.‬‬
‫בכי״ס‬
‫אין אמנם כותרות וחתימות לקבצים המקוריים (אך עי׳ כותרת לת׳ מ״א)‪ ,‬אולם‬
‫ריכוזם של השו״ת‪ ,‬שנכתבו בעברית‪ ,‬בשלושה מקומות (סי׳ ל״א —ל״ד‪ ,‬קי״ד —קט׳׳ז‪ ,‬קל״ג —‬
‫קמ״ז) מרמז‪ ,‬כי העורך כלל בכי״ס (לפחות) שלושה קבצים כתובים עברית‪ ,‬ועל כן מסתבר‪,‬‬
‫כי אף השר׳ת הכתובות בערבית לקוחות לפחות בחלקן מקבצים‪ .‬מתוך שלושת הקבצים‬
‫העבריים שבכי״ס הראשון (סי׳ ל״א — ל״ד) והתחלת השלישי (סי׳ קל״ג —קל״ז) חם לשואל‬
‫אחד‪ ,‬לר׳ פינחס הדיין‪ ,‬וייתכן אפוא‪ ,‬כי הסי׳ קל״ג —קל״ז היוו קובץ נפרד‪ .‬מלבד זה יש‬
‫לשים לב‪ ,‬כי כי״ס מציין בפנים‪ ,‬כי סי׳ קל״ה הועתק מעצם כתב ידו של הרמב״ם (עי׳ ת׳‬
‫שצ׳׳ג‪ ,‬הע׳ ‪ ! ) 20‬תשובות עבריות אחדות (סי׳ קל״ח‪ ,‬קל״ט‪ ,‬קמ״ב —קמ״ו) רק הושוו עם‬
‫אוטוגראפים (עי׳ ת׳ רצ״ה‪ ,‬הע׳ ‪ ! 5‬ת׳ רצ״ט‪ ,‬הע׳ ‪ «4‬ת׳ ש״ד‪ ,‬הע׳ ‪ ! 5‬ת׳ שי״א‪ ,‬הע׳ ‪ <4‬ת׳‬
‫של״ב‪ ,‬הע׳ ‪ ! 12‬ת׳ תט״ו‪ ,‬הע׳ ‪ ! 4‬ת׳ תל״ח‪ ,‬הע׳ ‪ ) 2‬ואחרות (סי׳ קל׳׳ו‪ ,‬קל״ז‪ ,‬ק״מ‪ ,‬קמ״א‪,‬‬
‫קמ׳׳ז) לא מצא להן העורך (ז‪ ,‬המעתיק?) אוטוגראף‪ .‬על כן ייתכן‪ ,‬כי סי׳ קל׳׳ג —קל״ה‬
‫( = ת׳ שצ״ג‪ ,‬עי׳ הכותרת שם) היו בנפרד מן הת׳ האחדות‪ ,‬אולם אף אפשרי‪ ,‬כי היו בקובץ‬
‫אחד אתן‪ ,‬וכאשר מצא העורך את האוטוגראף של סי׳ קל״ה‪ ,‬לא העתיקו מן הקובץ‪ ,‬אלא מן‬
‫המקור‪ .‬אם מצא העורך‪/‬המעתיק שני קבצים של אוטוגראפים (סי׳ קל״ח —קל״ט‪ ,‬קמ״ב —‬
‫קמ״ו) או אוטוגראפים בודדים‪ ,‬אשר אתם השווה את נוסח כי״ס‪ ,‬אין לדעת‪ — .‬יש שתשובה‬
‫קוצרה ועובדה כנספח לת׳ קודמת‪ ,‬לכאורה אף זו סימן למציאת קבצים‪ ,‬עי׳ ת׳ פ״ט‪ ,‬כותרת‪.‬‬
‫כי״א‬
‫פותח בצורתו הנוכחית (ראה לעיל) בקובץ של שלוש שאלות של ר׳ נהוראי בר‬
‫הלל הדיין‪ ,‬עם כותרת מיוחדת (עי׳ ת׳ קנ״א‪ ,‬ש״נ ‪ .) 1‬נראה כי סי׳ ל״א —ל״ז מהווים קובץ‬
‫מיוחד לדיני ספר תורה וקריאת התודה‪ .‬כן ייתכן‪ ,‬כי הסי׳ ב׳ —כ״ז מהווים אף הם קובץ אחד‪,‬‬
‫הדן בענייני תפלה‪ ,‬ברכה ובית כנסת ‪ .5‬אך אפשרי‪ ,‬כי סימנים אחדים ביניהם מצטרפים‬
‫לקבצים מיוחדים‪ ,‬העוסקים בעניינים קרובים ביותר זה לזה‪ ,‬סי׳ ב׳ —ה׳ בברכות‪ ,‬ו׳ —י׳׳ד‬
‫בזמני תפילה וחזרת הש״צ‪ ,‬ט״ו —כ׳ בפיוטים‪ ,‬כ״ב —כ״ז בתפלה ובית כנסת‪ .‬בדומה אולי‬
‫קובץ על ברכות לפנינו כי״ש סי׳ קמ״א —קמ״ג ‪ 1‬על בית הכנסת (המשך הקובץ הקודם)‬
‫כי״ש סי׳ קמ״ד‪— -‬קמ״ה ! בענייני הקדש עוסק כי״ש סי׳ קל״ח —קל״ט‪.‬‬
‫‪ 5‬שאלות‪ ,‬הכוללו ת ענייגיס אחדים שונים זה מזה‪ ,‬נ כ ל לו בקבצים אלו לפי העניין הראשון‪,‬‬
‫השווה למ של סי׳ ט׳ ( = ת׳ רנ״ז)‪.‬‬
‫מ בו א ל ת שו בו ת ה ע ר ביו ת של ה ר מ ב ״ ט‬
‫מרובים מאד הקבצים עם כותרות וחתימות מיוחדות בכי״ש‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫סי׳ א׳ — ח׳ הם שאלות ר׳‬
‫סעדיה בן ברכות המלמד‪ ,‬עי׳ הכותרת לפני ת׳ קי״ב והחתימה אחרי ת׳ קי״ח‪ ,‬וע׳ להלן ה‬
‫‪ ,1‬ג‪ .‬סי׳ ט׳ —מ׳ הם שאלות ד׳ אפרים הדיין מצוד ותלמידיו‪ ,‬סך הכל ל״ב שאלות (מספרה‬
‫של כל שאלה ושאלה מסומן בתחילתה)‪ ,‬ר׳ הכותרת לפני ת׳ קי״ט והחתימה אחרי ת׳ ק״נ‬
‫(עי׳ עליהן גם בהוספות ותיקונים ולהלן ד‪ 1 ,‬א)‪ .‬כפי הנראה שייכים לקונטרס אחד סי׳‬
‫מ״א —מ״ד‪ ,‬עי׳ החתימה בת׳ קנ״א‪ ,‬כותרת‪ .‬בסי׳ מ״ה מתחיל קובץ חדש‪ ,‬אולם אין לדעת‪,‬‬
‫איפה הסתיים‪ ,‬עי׳ הכותרת לפני ת׳ קנ״ג‪ .‬מפוקפק ביותר הקף הקובץ הפותח בסי׳ קל׳׳ו‪ ,‬עי׳‬
‫ת׳ ר״ח‪ ,‬הותרת‪ .‬סי׳ ק״ס‪ ,‬אשר לו כותרת מיוחדת‪ ,‬הוא האיגרת שהו״ל ד״צ בנעט‪ ,‬אגרות‬
‫הדמב״ם א ‪ m , 31‬ואילך‪ .‬הקובץ‪ ,‬המתחיל בסי׳ קס״א‪ ,‬הגיע לכל היותר עד סי׳ קפ״ג‪ ,‬עי׳‬
‫הכותרת לפני ת׳ רכ״ה‪ .‬לתקנה שבסי׳ קפ״ד כותרת מיוחדת‪ ,‬עי׳ ת׳ רמ״ב‪ .‬הסי׳ קפ״ה —ר״י‬
‫הם שאלות ר׳ יהונתן הכהן וחכמי לוניל ; לסי׳ קפ״ה ור״י‪ ,‬אגרות ר׳ יהונתן הכהן והרמב״ם‬
‫(עי׳ סוף המבוא של פ־ן)‪ ,‬כותרות מיוחדות‪ .‬הסי׳ רי״א —רי״ט מהווים קובץ נוסף‪ ,‬עי׳ ת׳‬
‫רמ״ג‪ ,‬ש״נ ‪ .1‬ייתכן‪ ,‬כי אפשר להגיע למסקנות נוספות ע״י ניתוח החתימות ובעיקר התחלת‬
‫השאלות‪ .‬כך פותחות השו׳׳ת סי׳ מ״ו —נ״ו ב״ותודנו (הדדתו)״ וחתימתן ״וכתב משד‪.‬״ (או‬
‫החתימה חסדה בכלל)‪ .‬סי׳ נ״ז —ס׳ פותחים ב״ילמדנו רבעו״ וחתימתם ״וכתב משה״ (סי׳‬
‫נ״ח וכת׳ משה בר מימון ז״ל)‪ .‬סי׳ ס״א ואילך הפתיחה שוב ״ותודנו״ והחתימה ״וכתב משה״‪.‬‬
‫גם פתיחה מעין ״ואיצא תורנו״ (סי׳ קע״ה‪ ,‬קע״ו) מרמזת כנראה על עיבוד הפתיחות בידי‬
‫מאספי הקבצים‪ .‬וכו׳ וכו׳‪ .‬אולם יש לגלות גמישות בניתוח זה‪ ,‬כי יש שסימנים‪ ,‬ששיערנו‬
‫כי שייכים הם לקובץ אחד‪ ,‬נבדלים בפתיחתם‪ ,‬וספק‪ ,‬אם רשאים אנו להסיק מכך‪ ,‬כי — לפחות‬
‫במקורם — שייכים הם לקבצים שונים‪ .‬כך באות אחרי שמונה השאלות העבריות‪ ,‬הכלולות‬
‫בסי׳ רי״א‪ ,‬שלוש שאלות ערביות (סי׳ רי״ב — רי״ד)‪ ,‬הפותחות ב״(ו)מא יקול סידנא״‪ ,‬אח״כ‬
‫שאלה עברית (סי׳ רט״ו)‪ ,‬הפותחת ב״מה יאמ׳ אדוננו״‪ .‬פתיחת סי׳ רט״ז היא ״מא תקול‬
‫הדרתו אדוננו הקדושה״‪ ,‬של סי׳ רי״ז ״יפתינא סידנא״‪ ,‬של רי״ח ״ותורנו הדרתו אדוננו‬
‫הקדושה יהדרה אל״ ובדומה סי׳ רי״ט ״ותורנו הדרתו הקדושה יהדרה אל״‪.‬‬
‫לא רק לקבצים צורפו שאלות בודדות‪ ,‬אלא פעמים אוחדו במסגרת שאלה אחת‪ .‬בייחוד‬
‫מרבה בזה כי״א‪ ,‬אשר בו מצויות לעתים קרובות כותרות מעין ״מסאלה תתצמן תלת מעאן״=‬
‫שאלה הכוללת שלושה עניינים‪ ,‬עי׳ ת׳ דנ״ז‪ .‬כותרות אלו נוספו רק מידי העורך‪/‬המעתיק‪,‬‬
‫כפי שמראה טעות במספד העניינים סי׳ ג ‪ /‬עי׳ ת׳ קפ״ד‪ ,‬ש״נ ‪( 1‬והשווה גם פ־ן‪ ,‬סי׳ ל״ד‪,‬‬
‫כותרת)‪ .‬כי במקרים רבים צירופים מאוחךים של שאלות לפנינו‪ ,‬מוכיחה העובדה‪ ,‬כי ״נידה‬
‫עצמו על דעת״ נמצא לא דק בכי״ש סי׳'נ״א=כי״א עמ׳ ‪4‬א לפי שני כהי״י‪ ,‬אלא גם בכי״א‬
‫סי׳ כ״ח בשאלה‪ ,‬בין שאלות שונות לחלוטין‪ ,‬עי׳ ת׳ קנ״ט כותרת (וכן נמצא הוא כסימן‬
‫בפני עצמו בעברית בכי״ב דף ל״ו ב׳‪ ,‬עי׳ פ־ן עמ ׳ ‪ .) 357‬כן נראות השו״ת השונות‪ ,‬הכלולות‬
‫יחד בפ־ן סי׳ כ״ו=ת׳ קס״ב‪ ,‬קס״ג‪ ,‬רנ״ה ור״צ‪ ,‬נפרדות במקורן‪ ,‬עי׳ בעיקר ת׳ קס״ב‪,‬‬
‫כותרת (ובדומה אלו הכלולות ב פ־ן סי׳ ל׳‪ ,‬עי׳ שם)‪ .‬אולם כמובן ייתכן ג״כ‪ ,‬כי צירוף‬
‫מקורי של שד ת יופרד ‪ t‬כך נראה‪ ,‬כי כי״א סי׳ י״ז‪ ,‬הכולל שני עניינים‪ ,‬מקורי יותר מאשר‬
‫ת שו בו ת ה ר מ כ״ ם‬
‫‪10‬‬
‫כי״ס סי׳ ק״ל‪ ,‬הזהה עם החלק השני שלו‪ ,‬עי׳ ת׳ ד״ס (אולם יחד עם זאת ייתכן‪ ,‬כי אל‬
‫הרמב״ם פנו בכל שאלה לחוד‪ ,‬עי׳ ד״ם‪ ,‬ש״נ ‪ .) 37‬לפיכך אין לומד בוודאות‪ ,‬אם עניין לבישת‬
‫הציצית באמצע הזמירות היה במקורו שו״ת נפרדת‪ ,‬כפי שנשתמרה בכי״ש סי׳ ק״נ‪ ,‬או‬
‫מצורפת לשו׳׳ת אחרת‪ ,‬כפי שנשתמרה בכי״ש סי׳ ק״ה‪ ,‬עי׳ ת׳ קפ״ג‪ ,‬כותרת‪.‬‬
‫כ״י אוכספורד ‪ ,623‬עי׳ עליו ברשימת כהי״י של נויבאור כדך א‪ ,‬טור ‪ ,161/3‬להלן‬
‫‪.4‬‬
‫כישב״י‪ ,‬הוא פירוש ר׳ שלמד‪ .‬בן ישוע הכהן לספר השני (לא השלישי !) של היד החזקה‪.‬‬
‫ר׳ שלמה מביא בפירושו תשובות של רבינו‪ ,‬הן בערבית והן בעברית‪ .‬וזו רשימת הת׳‬
‫שבכישב״י (אשד תמיד שימשו רק כש״נ ולא השתתי עליהן מעולם את הנוסח ! הרשימה‬
‫כוללת את הת׳ העבריות‪ ,‬לפנינו ת׳ רפ״ו —ת׳ תנ״ט)‪:‬‬
‫לפני ‪ ,‬ת׳‬
‫רנ״ח‪ ,‬סוף התשובה‬
‫ר״ח‪ ,‬התחלת התשובה‬
‫דצ״ד‪ ,‬מקצת התשובה‬
‫קל׳׳ו‪,‬התחלת התשובה‬
‫רפ״ט‪ ,‬מקצת התשובה‬
‫קנ׳׳ד‪ ,‬התשובה‬
‫כישב״י‬
‫עמ׳ ‪ 30‬ב‬
‫‪34‬א‬
‫‪41‬א‬
‫‪52‬ב‬
‫‪58‬א‬
‫‪67‬א‬
‫לפני׳ ת׳‬
‫קנ״א‪,‬ציור מידת‬
‫האצבע בלבד‬
‫כישב״י‬
‫עמ׳ ‪69‬א‬
‫קל״ח‪ ,‬התשובה‬
‫רפ״ו‪ ,‬מקצת התשובה‬
‫רצ״ח‪ ,‬התשובה‬
‫ש״ז‪ ,‬סוף התשובה‬
‫‪ 70‬ב‬
‫‪ 71‬ב‬
‫‪92‬א‬
‫‪102‬א‬
‫‪ .5‬כ״י בריטיש מתיאום ‪ ,568‬עי׳ רשימת מרגליות ב עמ׳ ‪ , 160‬להלן בר׳‪ .‬מכיל ע שד שאלות‬
‫של ר׳ אפרים הדיין מצור ותלמידיו‪ ,‬המסומנות בסי׳ ל״ג —מ״ב והמקבילות לפנינו (עי׳‬
‫שם בש״נ) לת׳ קכ״ז —קל״ו‪ .‬תשובות אלו נתפרסמו בידי מרגליות‬
‫^ ‪jq r‬‬
‫י״א עמ ׳ ‪540‬‬
‫ואילך‪ ,‬והשוויתין מחדש עם צילום כה״י ותיקנתין והשלמתין‪.‬‬
‫‪.6‬‬
‫כ ״י‬
‫פ רי ם‬
‫ק ו ב ץ ‪192‬ד‪ ,‬עמ ׳ ‪ 27‬ב —‪29‬א‪ ,‬עי׳ קטלוג מונק־צוטנבדג עמ ׳ ‪.116‬‬
‫השתמשתי בו בש״נ לת׳ דמ״ב ועי׳ שם בכותרת על יחסו לכי״ש‪.‬‬
‫‪ .7‬כ ״ י מ ו נ ט י פ י ו ר י מס׳ ‪( 103‬כ״י הלבדשטאם מס׳ ‪ ,) 65‬דף ‪288‬א‪ ,‬הו״ל רמש״ש‬
‫המזכיר י״ט עמ ׳ ‪ .113‬לפנינו ת׳ דס״ט‪ ,‬עי׳ שם‪.‬‬
‫‪s‬‬
‫כ ״ י ק מ ב ד י ד ג ׳ ‪ ,t - s .16.135‬הו״ל ש׳ אסף מלילה ג׳ — ד׳ עמ׳ ‪ ,229— 224‬לפנינו‬
‫ת׳ ר׳׳ע‪ ,‬עי׳ שם‪.‬‬
‫‪.9‬‬
‫כ״ י ש ש ו ן ‪ ,827‬פירוש תימני אלמוני על החיבור‪ ,‬הו״ל ד״ס ששון בקובץ ‪Moses‬‬
‫‪ Maimonides, VIII Centuries Memor. Vol.‬בעריכת ‪ ,Epstein .1‬לונדון ‪ ,1935‬עמ' ‪,224/5‬‬
‫לפנינו ת׳ רע״א‪ ,‬עי׳ שם‪.‬‬
‫‪. 10‬‬
‫‪jq r‬‬
‫או טוג ד א ף‬
‫מגניז ת‬
‫ק הי ר‪ ,‬ברשות קהלת היהודים שם‪ ,‬הר׳ל ב״צ הלפר‬
‫מהדר׳ח ו׳ עמ ׳ ‪ 225‬ואילך‪ .‬לפנינו ת׳ דע״ב‪.‬‬
‫‪ . 11‬א ו ט ו ג ד א ף‬
‫מ ג נ י ז ת ק הי ד‪,‬‬
‫ר שי מ ת‬
‫כי ״י‬
‫א ד ל ר ‪ ,2537‬הר׳ל אלחנן‬
‫אדלר ‪ m g w j‬ס״ט ‪ ,111‬לפנינו ת׳ דע״ג‪ ,‬עי׳ שם‪.‬‬
‫‪ . 12‬א ו ט ו ג ר א ף‬
‫פרידלנדד‬
‫‪mgwj‬‬
‫מגניז ת‬
‫ק הי ד‪,‬‬
‫כ ״י‬
‫ק מ ב ד י ד ג׳ ‪ ,T-S.8.K. 13.8‬הו״ל י׳‬
‫נ״ב עמ׳ ‪ ,625— 621‬לפנינו ת׳ דע״ד‪ ,‬עי׳ שם‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫מ בו א ל ת שו בו ת ה ע ר ביו ת של ד‪ .‬ר מ ב ״ ם‬
‫‪ .13‬א ו ט ו ג ר א ף‬
‫מ ג נ י ז ת ק הי ר‪ ,‬כ ״ י ק מ ב ר י ד ג ׳ ‪,t - s .10.K.8.3‬הוא תחילת ת׳‬
‫רע״ד‪ ,‬עי׳ שם‪.‬‬
‫‪ . 14‬א ו ט ו ג ר א ף מ ג נ י ז ת ק הי ר‪ ,‬כ ״ י ב ר י ט י ש מ ו ז י א ו ם ‪ ,‬רשימת מרגליות‬
‫‪ 567‬א־ב‪ ,‬הו״ל מרגליות‬
‫‪.15‬‬
‫או טוג ר א ף‬
‫‪jq r‬‬
‫י״א ‪ ,539‬לפנינו ת׳ רע״ה ורע״ו‪ ,‬עי׳ שט‪.‬‬
‫מ ג נ י ז ת ק הי ר‪ ,‬ב ״ י‬
‫ק מ ב ר י ד ג׳ ‪ ,t - s . 12.199— 200‬הו״ל ר׳‬
‫גוטהייל ! ־‪ Occident and Orient... Gaster Anniversary Volume‬עט׳ ‪ ,176— 174‬לפנינו ת׳‬
‫רע״ז ורע״ח‪ ,‬עי׳ שם‪.‬‬
‫‪ .16‬א ו ט ו ג ר א ף‬
‫מ ג נ י ז ת ק הי ר‪ ,‬כ״יי׳ ק מ ב ר י ד ג׳ ‪,t - s . 12.201— 202‬‬
‫לפנינו‬
‫ת׳ דע״ט — ד״פ‪,‬‬
‫‪ .17‬א ו ט ו ג ר א ף‬
‫מ ג נ י ז ת ק הי ר‪ ,‬ב ״ י‬
‫ק מ ב ד י ד ג׳ ‪,t - s . 16.28‬‬
‫פגום! לפנינו‬
‫ת׳רפ״ א‪,‬עי׳ שם‪.‬‬
‫‪ . 18‬מ ג נ י ז ת ק הי ר‪ ,‬ב ״ י ק מ ב ר י ד ג׳ ‪ t - s .io.k .8.7‬התחלת השאלה בלבד‪ .‬לפנינו‬
‫ת׳ רפ״ב‪.‬‬
‫‪ .19‬א ו ט ו ג ר א ף מ ג נ י ז ת ק ה י ד‪ ,‬כ ״ י ק מ ב ר י ד ג׳ ‪,t - s . Misceu., Box 8, frgt. 90‬‬
‫הדל ש״ד גויטיין תרביץ כ״ח ‪ ,191/3‬לפנינו ת׳ רפ״ג‪.‬‬
‫‪ .20‬א ו ט ו ג ר א ף מ ג נ י ז ת ק הי ר‪ ,‬ב ״ י ב ר י ט י ש מ ו ז י א ו ם ‪Gaster) 0 r . 10578‬‬
‫‪ , ) 1359‬הדל ש״ד גויטיין תרביץ כ״ח ‪ ,194/5‬לפנינו ת׳ רפ״ד‪.‬‬
‫‪ .21‬מ ג נ י ז ת ק הי ר‪ ,‬ב ״ י ק מ ב ר י ד ג׳ ‪ ,t - s .94j .43‬טיוטה של השאלה בלבד‪ ,‬הדל‬
‫ש״ד גויטיין תרביץ כ״ח ‪ ,195/6‬לפנינו ת׳ רפ״ה‪.‬‬
‫‪ .22‬כ ״ י נ י מ ו ק י ה ר ז ה‪ ,‬נדפס בת׳ הר׳ יהושע הנגיד‪ ,‬ד‪.‬וצ׳ פריימךריבלין‪ ,‬סי׳ ד׳‪,‬‬
‫הובא בש״נ לת׳ ר״ח‪ ,‬עי׳ שם‪.‬‬
‫‪ .23‬כ״ י א ו כ ס פ ו ר ד ‪ ,621‬דף ‪ ,210‬נדפס בת׳ הר׳ יהושע הנגיד‪ ,‬ד‪.‬וצ׳ פריימדריבלין‪,‬‬
‫סי׳ ל״א‪ ,‬הובא בש״נ לת׳ קי״ג‪ ,‬עי׳ שם‪.‬‬
‫לא עלה בידי לברר את גורלו של ב״י ‪ ,m . Fnediander‬שהכיל (עי׳ שטיינשניידר‬
‫‪ Arab. Literatur 292,212 ( 20‬תשובות‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ת שו בו ת נ ד פ סו ת‬
‫ואלו הן התשובות הערביות‪ ,‬המפוזרות בספרים‪ ,‬בכתבי עת ובאוספים מדעיים‪ ,‬אשר השת­‬
‫משתי בהן‪ ,‬מסודרות (בסדר הא״ב) על פי שם המו״ל (והשווה פ־ן עמ׳ ‪:)xxxi -xxx‬‬
‫‪ . 1‬אלחנן א ד ל ר ‪,‬‬
‫‪mgwj‬‬
‫ס״ט ‪ ,111‬לבנינו ת׳ דע״ג‪.‬‬
‫‪ .2‬ש׳ א ס ף ‪ ,‬מלילה ג׳ — ד׳ עט׳ ‪ ,229 — 224‬לפנינו ת׳ ד״ע‪.‬‬
‫‪ 3‬ד״צ ב נ ע ט ‪ ,‬תירגם ותיקן‪ ,‬בחלקם לפי צילום‪ ,‬בחלקם לפי השערה‪ ,‬פ־ן סי׳ שפ״ב —‬
‫שפ״ו‪ ,‬לפנינו ת׳ רס״ט‪ ,‬רע״ג —רע״ו‪.‬‬
‫‪ . 4‬ר ׳ ג ו ט ה י י ל ‪ Occident and Orient... Gaster Anniversary Volume ,‬עט׳ ‪,176— 174‬‬
‫לפנינו ת׳ רע״ז —רע״ח‪.‬‬
‫ת שו בו ת זזר מב״ ם‬
‫‪12‬‬
‫‪ .5‬ש״ד ג ו י ט י י ן ‪ ,‬תרביץ כ״ח ‪ ,196— 191‬לפנינו ת׳ רפ״ג —דפ״ה‪.‬‬
‫‪ .6‬ב׳ ג ו ל ד ב ר ג (ב״ג)‪ ,‬המגיד תרכ״ה עמ ׳ ‪ 381‬ותרכ״ו עמ ׳ ‪ 245‬ר‪ 253‬שלוש תשובות‪,‬‬
‫לפנינו ת׳ קכ״א‪ ,‬קכ״ב ורי״ח ! והשווה גם ת׳ ק״כ וקכ״ו‪.‬‬
‫‪ .7‬ג ו ל ד ה י צ ר ‪,‬‬
‫‪mgwj‬‬
‫כ״ב ‪ 176‬ואילך‪ ,‬לפנינו ת׳ דכ״ד‪.‬‬
‫‪ .8‬אברהם ג י י ג ר ‪ ,‬מלא חפנים‪ ,‬ברלין ת״ר‪ ,‬עמ׳ נ״ד — פ׳ חמש תשובות‪ ,‬לפנינו ת׳‬
‫קי״ט‪ ,‬קפ״ד‪ ,‬קצ״ח‪ ,‬רנ״ו ורנ״ד‪,‬־ נטעי נעמנים‪ ,‬בריסלאו תר״ז‪ ,‬עט' ‪ ,17‬לפנינו ת׳ קי״ז‪.‬‬
‫‪ .9‬ב״צ ה ל פ ר ‪,‬‬
‫‪jq r‬‬
‫מהדו״ח ו עמ׳ ‪ ,225/9‬לפנינו ת׳ רע״ב‪ .‬ועי׳ להלן סי׳ ‪.12‬‬
‫‪ . 10‬י׳ י ל י נ ק ‪ ,‬קונטרס הרמב״ם ‪( 1‬במהדורה השניה ליתא ! ) עמ׳ ‪ ,22‬לפנינו ת׳ קפ״ב‪.‬‬
‫‪ .11‬מ ר ג ל י ו ת ‪,‬‬
‫‪jq r‬‬
‫י״א עמ ׳ ‪ 533‬ואילך‪ ,‬י״ב תשובות‪ ,‬לפנינו ת׳ רע״ד‪— .‬רע״ו‪ ,‬קכ״ז —‬
‫קל״ו‪ ,‬ועי׳ ג״כ מש״כ סימונסן שם י״ב עמ ׳ ‪.136‬‬
‫‪ .12‬ם י מ ו נ ס ן ‪ ,‬ס׳ הזכרון לכב׳ פוזנאנסקי‪ ,‬חלק לועזי‪ ,‬עמ׳ ‪ , 181— 178‬ארבע תשובות‬
‫מתוך עזבונם של הלפד־שמחוני‪ ,‬לפנינו ת׳ קי״ד‪ ,‬רנ״ט‪ ,‬קט״ז וקי״ח‪ .‬ועי׳ גם לעיל סי׳ ‪.11‬‬
‫‪ .13‬ע פ נ ש ט י י ן ‪ ,‬מצטט קטעי תשובות מתוך כי״ש‪ ,‬עי׳ למשל ת׳ קפ״ט‪ ,‬כותרת‪.‬‬
‫‪ .14‬י׳ פ ר י ד ל נ ד ר ‪ MGWJ,‬נ״ב עמ׳ ‪ ,621/5‬לפנינו ת׳ רע״ד‪ .‬שם נ״ג עמ ׳ ‪,485— 479‬‬
‫לפנינו ת׳ רמ״ב ! ‪ iq r‬מהדו״ח ה׳ עמ׳ ‪ , 15— 1‬לפנינו ת׳ רנ״ח‪.‬‬
‫‪ .15‬א ״ ח פ ר י י מ ן ‪ ,‬עי׳ לעיל סי׳ ‪ 3‬ולהלן סי׳ ‪.16‬‬
‫‪ .16‬י״י ר י ב ל י ן ‪ ,‬תשובות הר׳ יהושע הנגיד‪ ,...‬ד‪.‬וצ׳ א״ח פריימן — י״י ריבלין‪ ,‬קובץ‬
‫על יד ג׳( י ״ ג) סי׳ ד׳ ול״א‪ ,‬לפנינו ת׳ ר״ח וקי״ג‪.‬‬
‫‪ .17‬ד״ר ר י ט ר ‪ ,‬כבוד הלבנון י׳ חוב׳ ב׳ עט׳ ‪ ,34‬לפנינו ת׳ קמ״ט‪.‬‬
‫‪ .18‬ב שד ת ד ש ״ ך (השווה פ־ן ‪ ) xxxix‬ח״ג סי׳ ט״ו=שו״ת אחלי יעקב ק ש ט ר ו סי׳‬
‫ל״ג הובאו בין תשובות אחרות שתי תשובות בערבית‪ ,‬לפנינו ת׳ רס״ה ורס״ג‪.‬‬
‫‪ .19‬ש ט י י נ ש נ י י ד ר ‪ ,‬המזכיר י״ט עמ׳ ‪ ,113‬לפנינו ת׳ רס״ט‪.‬‬
‫‪ .20‬ש מ ח ו נ י ‪ ,‬עי׳ לעיל סי׳ ‪. 12‬‬
‫‪ .21‬ד״ס ש ש ו ן‪ ,‬קובץ ‪ Moses Maimonides, VIII Centuries Memorial Volume‬בעריכת‬
‫‪ ,Epstein .1‬לונדון ‪ ,1935‬עמ׳ ‪ ,224/5‬לפנינו ת׳ רע״א‪.‬‬
‫ג‪ .‬ל א ו פ י ן ש ל ה ת ש ו ב ו ת‬
‫אין בכוונתי בפרק זד‪ .‬אלא לאפיין בקווים כלליים את תשובות רבינו‪ ,‬בהוסיפי חומר‪ ,‬זעיר‬
‫פה‪ ,‬זעיד שם‪ ,‬על דברי‬
‫^‪xl‬‬
‫— ‪ ,x l v ii‬אשד יובאו בעיקרם להלן במבוא לתשובות העב­‬
‫ריות‪ ,‬עמ׳ ‪ 41‬ואילך‪ .‬הוספות אלו מבוססות כמובן על החומר שבתשובות הערביות‪ .‬ועי׳ גם‬
‫מש״כ ש״ד גויטיין‬
‫‪jq r‬‬
‫מהדו״ח מ״ט ‪ 191‬ואילך‪.‬‬
‫מרוב הערצתנו לרבינו כמורם של כל הדורות בישראל אנו שוכחים לעתים את אשר הודה‬
‫לדורו הוא‪ .‬אם משנתו לדודות נתגבשה ביד החזקה‪ ,‬הרי את הוראותיו לדורו הוא אנו‬
‫מוצאים בתשובותיו המרובות‪ ,‬אשד בוודאי רק חלקן הגיע לידינו‪ .‬לא רק בתי הדין במצרים‬
‫פנו אל ״מושבו הגדול״‪ ,‬אלא מכל המזרח‪ ,‬ואף ממקום מרוחק כמו לוניל פנו אל הנשר‬
‫מ בו א ל ת שו בו ת ה ע ר ביו ת של ה ר מ ב ״ ם‬
‫‪13‬‬
‫הגדול (עי׳ פרטים אצל פ־ן שם)‪ .‬אך יחד עם זה מובן מאליו‪ ,‬כי דוב השאלות הופנו אל‬
‫הרמב״ם ממקום מושבו‪ ,‬ממצרים‪ .‬ש״ד גויטיין (שם) משער‪ ,‬כי אחת מהמטרות‪ ,‬שרבינו‬
‫שם לנגד עיניו בתשובותיו אל יהודי מצרים‪ ,‬היתה להאחיד במידת האפשר את המנהגים‬
‫השונים והמגוונים‪ ,‬ששלטו בזמנו במצרים‪ .‬ועי׳ על שיתוף הפעולה בין הרמב״ם לבין דייניו‬
‫בצורת הסכמות גויטיין שם ‪ ,192‬הע׳ ‪ 5‬ולהלן במפתח‪ ,‬ערך הסכמה (ועי׳ גם ת׳ ט״ז)‪.‬‬
‫השפעתו העצומה של רבינו משתקפת גם בשאלות (עי׳ למשל עמ׳ ‪ ,) 486‬אך יחד עם זה‬
‫נרתע הוא‪ ,‬בחוש מציאותו הבריא‪ ,‬מלשנות מנהגים שלא נראו לו‪ ,‬אם אך לא היתד‪ .‬כרוכה‬
‫בהם עברה ממש (עי׳ למשל ת׳ קפ׳׳א)‪.‬‬
‫גם סגולותיו הרוחניות והמעשיות האחרות ש ל‪ ,‬ר ב עו‪ ,‬כפי שהן ידועות לנו מחיבוריו‬
‫האחרים‪ ,‬מתגלות בתשובותיו‪ ,‬כקטנות כגדולות‪ .‬אותה רוח קנאה לדת‪ ,‬שאינה יודעת כל‬
‫פשרה‪ ,‬כשהוא רואה כי עיקרי הדת בסכנה (עי׳ ת׳ רמ״ב)‪ ,‬ואותה הנכונות לשנות מנהגים‬
‫מושרשים ומקובלים‪ ,‬כשיש חשש של חילול שם שמיים (עי׳ ת׳ רנ״ח)‪ .‬ומאידך אותה רוח‬
‫של חכמה ומתינות‪ ,‬כשמדובר על היחסים בין אדם לחבירו (עי׳ ת׳ ט״ו‪ ,‬רי״ח‪ ,‬רע״ד וגם‬
‫ת׳ כ׳׳א)‪ .‬ושמא אף הפסק ת׳ ג׳‪ ,‬הע׳ ‪ 3‬מקורו ברצון רבינו להציל את האשד‪ .‬ואת בניה?‬
‫כן מתגלה באור בהיר הערצת רבעו לתלמידי חכמים (עי׳ ת׳ ק״י)‪.‬‬
‫השאלות עצמן מקיפות את כל שטחי החיים היהודיים‪ .‬השאלות העיוניות שבהלכה חושפות‬
‫את דרכי הלימוד שבישיבות המזרח‪ ,‬ואלו השאובות מן המציאות ‪ 1‬פורשות לפנינו יריעה‬
‫רחבה של החיים בימים ההם‪ .‬שהרי השאלות מן הסוג הזה (והן הרוב של השאלות‪ ,‬ועי׳ גם‬
‫גויטיין שם) נשאלו לרוב בידי ״עמך״‪ ,‬אשד לא ידעו‪ ,‬על איזה פרט יסתמך הרמב״ם בפסק‬
‫דינו‪ ,‬ועל כן הרבו במסירת פרטים‪ ,‬ושלא בכוונה ציירו לנו תמונה ססגונית של חיי החולין‬
‫באותם הימים‪ .‬פסיפס מופלא של הווי הימים ההם עולה לפני ההיסטוריון ‪ :‬בעיית המסים ‪1‬‬
‫חמסנותם של השלטונות‪ ,‬הגוזלים את ירושת היהודים; נגישות המוסלמים (עי׳ עמ׳ ‪!) 274‬‬
‫הפחד מפני המוסלמים (עמ׳ ‪ ,151/2‬ועי׳ גם עמ׳ ‪ ;)284/5‬ומאידך פיטור יהודים מלהשתתף‬
‫בעבודות בניין בשבתות ובימים טובים (עמ ׳ ‪ ;) 199‬שליחי ציבור שיכורים; מריבות על‬
‫כיבודים בבית הכנסת ! חוסר הסדר בבית הכנסת ; מריבות בין בעל לאשתו ; הבעל הרוצה‬
‫לברוח והחותן המונעו בכוח הזרוע ! סיפוק פרנסת החתן בבית החותנת ; הבעל קל הדעת‬
‫ואשתו הנאלצת ללמד תינוקות כדי שתוכל לפרנס את עצמה ואת בניה; הרופא העסוק‬
‫עד כדי כך‪ ,‬שאין סיפק בידו להתפלל שחרית (על פרטים עי׳ במפתח) — אלה ורבים אחרים‬
‫מהווים את הרקע‪ ,‬שעליו בולטת דמותו הענקית של הנשר הגדול‪.‬‬
‫‪.1‬‬
‫בג ל ל ה תנגדות ההלכה ל׳׳עריכת ה די ך (השווה למשל ת׳ רע׳׳ב) אין השאלות מייצגות ב אופן‬
‫רשמי את טענו תיו של צ ד אחד בלבד‪ ,‬אלא את המצב ה אוביי ק טיבי(ב א מ ת‪ ,‬אם למ של בית דין פונה‬
‫לרבינו‪ ,‬או כביכול אם אחד הצדדים שואל)‪ ,‬ורק מתוך צור ת הגשת הדברים יכולים אנו לנחש‪ ,‬ל צי דו‬
‫של מי עו מ ד השואל‪ .‬בייחוד ב רו ר הדבר‪ ,‬כאשר אותה השאלה נשתמרה בשתי גירסאות שונו ת של‬
‫הצדדים היריבים ‪ :‬ת׳ ל״ד משקפת את עמדת האשה‪ ,‬ת׳ מ״ה את עמדת הבעל‪ .‬מובן‪ ,‬כי אף ר בינו‬
‫ע שוי להיות מו שפע מטענות הצדדים‪ ,‬עי׳ שם ועי׳ גם עמ ׳ ‪.26‬‬
‫ת שו בו ת ה ר מ ב״ ם‬
‫‪14‬‬
‫רבים מפרטים אלו‪ ,‬החשובים כ״כ להיסטוריון‪ ,‬נעלמו בתירגומים העתיקים של התשובות‬
‫לעברית‪ .‬המתרגמים‪ ,‬בהיותם מעוניינים באספקט ההלכתי של התשובות בלבד‪ ,‬קיצצו בדרך‬
‫כלל את השאלות והשאירו דק מה שהיה דרוש להבנת התשובה (השווה למשל את ת׳ ל״ד‪,‬‬
‫המציגה לפנינו תמונה חיה להפליא של חיי היום־יום של אותם הימים‪ ,‬עם פ־ן סי׳ קפ״ב‪,‬‬
‫שבו הושמטו כל ״התבלין״‪ ,‬עד שנשארה מן השאלה דק המסגרת הסיפורית הפשוטה‪ ,‬כפי‬
‫שהיא דרושה להבנת פסק ההלכה שבתשובה‪ ,‬אשד רק בו היה המתרגם מעוניין ! ועי׳ למשל‬
‫גם ת׳ כ״א)‪ .‬פעמים אף עשוי המתרגם כה להרחיק לכת בהשמטות‪ ,‬עד שהתשובה עצמה‬
‫נעשית בלתי־מובנת (השווה ת׳ נ״ב עם פ־ן סי׳ שמ״ב‪ ,‬שם העיד פ־ן עמ׳ ‪ ,307‬שר ‪14‬‬
‫״נראה שנשתרבבו כאן הדברים ואין לעמוד על מהותם״! פ־ן סי׳ ד״נ לעומת ת׳ צ״ב‬
‫הושמט עניין אחד לחלוטין הן בשאלה והן בתשובה ! כן מקוצר פ־ן סי׳ ר״ה אף בתשובה‬
‫לעומת ת׳ רל״ב ופ־ן סי׳ של״א לעומת ת׳ כ׳ ‪ t‬ועי׳ גם ת׳ י׳ הנרמזת בלבד פ־ן סוף סי׳‬
‫רמ״ה)‪ .‬חשיבותן העיקרית של השו״ת הערביות בשביל ההיסטוריון נעוצה דווקא בנוסחן‬
‫המלא יותר של השאלות ‪ .2‬כך עשויים בתרגום העברי לחמוד ריאליא‪ ,‬השווה ת׳ נ״ב‪,‬‬
‫התחלה ״כלי אריגה״ לעומת פ־ן שמ״ב מחפץ א׳ ! בהמשך ״מדוך וכרים וכלי מטבח״ לעומת‬
‫פ־ן ״נכסים״‪.‬‬
‫אך כמובן לעתים מקוצר גם הנוסח הערבי(השווה למשל ת׳ נ׳‪ ,‬כותרת ! ת׳ קפ״ט‪ ,‬ש״נ ‪, 1‬‬
‫ת׳ ר״ב‪ ,‬ש״נ ‪ %2‬ועי׳ גם ת׳ ר״ח‪ ,‬הע׳ ‪ ,1‬שלפיה מקוצר הנוסח בכי״א בדומה לפ־ן‪,‬‬
‫בניגוד לכי״ש)! זה דינן גם של שאלות תלמודיות‪ ,‬מעין ת׳ רי״ד‪ ,‬שהפתיחה קצרה בהן‬
‫ביותר ן ויש אף מקרים‪ ,‬אמנם מעטים מאד לערך‪ ,‬שבהם נשתמר בתירגום העברי נוסח ארוך‬
‫יותר מאשר בערבית‪ ,‬עי׳ ת׳ פ״ט‪ ,‬כותרת‪ ,‬ות׳ רכ״ג‪ ,‬ש״נ ‪ ! 1‬כן יש שהסכמה נשתמרה בנוסח‬
‫העברי דווקה (עי׳ ת׳ ק״ב‪ ,‬ק״ג וקע״ג)‪ .‬מאידך עשוי הנוסח המלא יותר שבעברית לא להיות‬
‫מקורי‪ ,‬אלא הרחבה בלבד (השווה ת׳ קל״ו‪ ,‬ש״נ ‪ .) 80‬אך יש כמובן גם מקרים‪ ,‬בהם מדוייק‬
‫התרגום העברי העתיק מאד‪ ,‬כגון ת׳ י״ט‪ ,‬רמ״ו‪.‬‬
‫מצויות גם שו״ת‪ ,‬שלגביהן אין אנו זקוקים לשיקול דעת‪ ,‬כדי לקבוע‪ ,‬אם נוסחן מקורי‬
‫הוא‪ ,‬אלא ידוע לנו בוודאות‪ ,‬כי נשתמרו‪ ,‬כפי שיצאו מידי הכותבים ‪ :‬גניזת קהיר זיכתנו‬
‫בכמה (שנים עשר) אוטוגראפים (ת׳ רע״ב — רפ״א! רפ״ג — רפ״ד)‪ .‬אף מי שאינו מכיר את‬
‫כתב ידו של רבינו (עי׳ עליו מ׳ לוצקי‪ ,‬התקופה ל׳ —ל״א ‪ 679‬ואילך‪ ,‬וכן ס׳ ששון במבוא‬
‫ל־‪ ,) Corpus codicum Hebraicorum 1 ,1‬לא יאחר לזהותו‪ ,‬כשיראה‪ ,‬אחרי שאלה כתובה בכתב‬
‫ידו הברור של סופר אומן‪ ,‬תשובה בכתב יד שונה‪ ,‬כתב ספרדי־קורסיבי בעל א׳ זקופה ובעל‬
‫קשרי אותיות‪ ,‬ובסוף התשובה החתימה ״וכתב משה״‪ .‬כפי הנראה נהג רבינו להוסיף על‬
‫גליון השאלה את תשובתו בכתב יד מהר‪ ,‬ואח״כ העתיקה ושלחה לתעודתה (כך מסתבר‬
‫מדברי דבינו ת׳ שסז‪ ,‬תחילת התשובה‪ ,‬שבה הוא מתנצל‪ ,‬שהשיב ״בפתקא של שאלות‬
‫‪.2‬‬
‫המקור הערבי אף מאפשר ל נו לעתים לתקן טעויות סופר‪ .‬כד חסרה בתירגום העברי המלה‬
‫'לא ״ עמ ׳ ‪ ,9‬הע׳ ‪ .6‬עמ ׳ ‪ , 167‬ד‪,‬ע׳ ‪ 3‬נ שתב ש ״משתה היין״ ל״משה ה דיי ך ! ועי׳ למ של גם ע «׳ ‪,12‬‬
‫הע׳ ‪ 4‬ועמ׳ ‪ , 13‬הע׳ ‪.5‬‬
‫מ בו א ל ת שו בו ת ה ע ר ביו ת של ה ר מ ב״ ם‬
‫‪15‬‬
‫עצמן לפי שהייתי טרוד הרבה וחייך לא היה לי פנאי לשנות השאלה עד שתבוא עליה‬
‫התשובה״‪ .‬אולם מסתבר‪ ,‬כי במקרים אחרים מסר את התשובה להעתקה לסופר מהיד)‪ .‬כך‬
‫נשארו השאלה ומקור התשובה בפוספאט ובדרך זו זכינו לכמה תשובות הכתובות בעצם‬
‫כתב ידו של רבינו‪.‬‬
‫ד‪ .‬ה ש ו א ל י ם ! ק ו ב צ י ש א ל ו ת‬
‫‪.1‬‬
‫פ־ן‬
‫^‪ xl‬ואילך ערך רשימה אלף־ביתית של השואלים (והמאספים הראשונים)‪ .‬להלן‬
‫יובאו מתוך רשימה זו אותם השואלים‪ ,‬אשר שאלותיהם נשתמרו ב ע ד ב י ת ‪ ,‬אגב שינויים‪,‬‬
‫כפי שהם מתחייבים על פי המקור הערבי של השאלות ! והשווה גם את סקירת הקבצים‬
‫שבכי״ס‪ ,‬כי״ש וכי״א‪ ,‬לעיל עמ ׳ ‪.9 — 7‬‬
‫א ‪ .‬ר׳ א פ ר י ם ה ד י י ן מ צ ו ד ו ת ל מ י ד י ו ‪ :‬בכי״ש נשתמר קובץ של ל״ב שאלות‪,‬‬
‫לפנינו ת׳ קי״ט —ק״נ‪ .‬את השאלות האלה שאל ר׳ אפרים בעצמו (עי׳ תיקונים והוספות‬
‫לכותרת עמ׳ ‪ 204‬ולחתימה עמ׳ ‪ ,286‬ובזה מתבטל מה שכתבתי עמ ׳ ‪ ,204‬העדות‪ ,‬שורה ‪4‬‬
‫מלמטה‪ ,‬כי שאלות אחדות נשאלו ע״י תלמידי ר׳ אפרים) ולאחר מותו השיב הרמב״ם‬
‫לתלמידיו(בכותרת עמ ׳ ‪ 204‬יש לקיים את נוסח כי״ש ׳׳והדה אגובה מסאיל מ ש ה ״ ולתרגם‬
‫״ואלו התשובות של משה לשאלות״‪ .‬ההמשך ׳׳החכמים הנבונים‪ ...‬תלמידי רבי אפרים‪...‬׳׳‬
‫הוא פניה אל התלמידים‪ ,‬שלהם השיב דבינו‪ ,‬ושייך כבר לגוף התשובות)‪ .‬אמנם גם תלמידי‬
‫רבי אפרים פנו ישירות אל רבינו (כך מתבדר מתוך החתימה עמ׳ ‪ ,286‬שם יש לתרגם‬
‫״וזהו כלל מה ששאל הר׳ אפרים זצ״ל‪ .‬וכל מה ששאלתם אתם‪ ,‬כבר השבנו לכם עליו״)‪.‬‬
‫מלבד זה נשתמר עוד קטע מתשובת הרמב״ם לר׳ אפרים‪ ,‬לפנינו ת׳ שכ״ה (בעברית)‪.‬‬
‫בו בזמן שקובץ התשובות שבכי״ש משקף את תשובות הרמב״ם בצורתן ובסדרן המקורי‬
‫(קטע של עשר תשובות באותו הסדר נשתמר בכ״י בדיטיש מוזיאום ‪ ,568‬לפנינו ת׳ קכ״ז —‬
‫קל״ו! על תירגומים קדומים של תשובות אלו עי׳ פ־ן ‪ ,) x l i‬הרי את השאלות קיצר כפי‬
‫הנראה הרמב״ם מתוך הנחה‪ ,‬כי בידי התלמידים העתק של השאלות ! עי׳ מש״כ עמ ׳ ‪,204‬‬
‫הערות‪ ,‬למטה‪.‬‬
‫תשובות אלו נכתבו‪ ,‬עי׳ החתימה עמ ׳ ‪ ,286‬הע׳ ‪ ,5‬בשנת ‪ ,1177‬בזמן שהרמב״ם היה עסוק‬
‫בעריכת חיבורו הגדול משנה תורה (עי׳ ת׳ קכ״ח‪ ,‬עמ׳ ‪ ,231‬התחלה)‪ .‬בתשובותיו אלו‬
‫הרמב״ם רומז כבר לחיבורו פעמים אחדות ‪ :‬״ומחבורנו הגדול יתבארו לכם״ (ת׳ קכ״ט‪ ,‬סוף)‪,‬‬
‫״ומתחילת חבודנו הגדול יתבארו אלו העיקרים״ (ת׳ ק״נ) וכדומה‪ ,‬כלומר הודיעם שיעיינו‬
‫בספרו לכשיופיע ויזדמן לידם (עי׳ גייגו׳! תולדות הרמב״ם עמ׳ ז׳)‪ .‬יש גם שהרמב״ם הכניס‬
‫לתוך חיבורו דינים חדשים מתוך התבוננותו בשאלות ר׳ אפרים ‪ :‬למשל ה׳ מגילה פ״א הי״א‬
‫(ע״פ השאלה ת׳ קכ״ד)‪ ,‬ה׳ קדוש החודש פ״ה ה״ו וי׳( ע ״ פ השאלה ת׳ קכ״ה)‪ ,‬ה׳ תפלין פ״א‬
‫ה״ח ו ט׳( ע׳׳ פ השאלה ת׳ קל״ז)‪ ,‬ה׳ מאכלות אסורות פ״ט הי״ב (ע״פ השאלה ת׳ קמ״ג)‪ ,‬ה׳‬
‫בכורות פ״ו ה״ג (ע״פ השאלה ת׳ קמ״ו)‪ ,‬ה׳ מלכים פ״י ה״ט (ע״פ השאלה ת׳ קמ״ט)‪ .‬עי׳‬
‫גייגר שם‪ ,‬הע׳ ב‪.‬‬
‫‪16‬‬
‫ת שו בו ת ה ר מ ב״ ם‬
‫על אוסף התשובות לתלמידי ד׳ אפרים כתבו ‪ :‬גייגד‪ ,‬תולדות הרמב״ם‪ ,‬חלק עבדי‪ ,‬עמ׳ ז׳‬
‫וחלק גדמני הע׳ ‪ ! 46‬דמש״ש בודל׳ עמ ׳ ‪ ,1908‬המזכיד ג׳ עמ ׳ ‪ ! 106‬גרץ ח״ו ‪ ,335‬הע׳ ‪! 3‬‬
‫סימונסן‪ zfhB ,‬ב׳ ‪ JQR ,151‬י״ב ‪ , 134/8‬ם׳ הזכדון לכב׳ פוזנאנסקי‪ ,‬חלק לועזי‪ ,‬עט׳ ‪! 177‬‬
‫מאן ח״ב‪ ,‬עמ׳ ‪ 316‬ועוד‪.‬‬
‫ב‪ .‬ד׳ נ ד‪ .‬ו ד א י ב ״ ר ה ל ל ה ד י י ן ‪ :‬בתחילת כי״א נמצא קובץ של שלוש שאלות עם‬
‫הכותרת ״תלת מסאיל ( = שלו ש שאלות) מן אל דיין ר׳ נהוראי בר הלל הדיין זצ״ל״‪ ,‬לפנינו‬
‫ת׳ קנ״א‪ ,‬ר״נ ורנ״א‪ ,‬אולם שלושתן לוקות בחסר בגלל חסרון דפים בין עמ ׳ ‪ 1‬ב לבין ‪2‬א‬
‫ובין עמ׳ ‪ 3‬ב לבין ‪4‬א‪ ,‬עי׳ לעיל בתאור כה׳׳י‪ .‬את התחלת ת׳ ר״נ השלמתי בעברית לפי הנוסח‬
‫המקוצר של פ־ן ש״ג על פי ב״י סי׳ קב״ו ואת סוף ת׳ רנ״א השלמתי ג״כ בעברית לפי‬
‫פ־ן שנ״ג על פי כ״י סי׳ קכ״ז ! ואילו ת׳ קנ״א נשתמרה בשלמותה בערבית בכי״ש סי׳‬
‫מ״א עם הכותרת ״וסאל ( =ו ש אל) אל דיין אל פאצל (=המצויין) ד׳ נהוראי שצ״ו בר׳ הלל‬
‫הדיין נ״ע״‪ .‬ת׳ ד״נ נכתבה בשנת תתקנ״ו (‪ ) 1196‬וממנה נראה‪ ,‬כי ר׳ נהוראי היה דיין‬
‫בדמשק ! ועי׳ רמש״ש בודל׳ עמ ׳ ‪ .1908/9‬שתי התשובות האחרות הן ללא תאריך‪ ,‬אולם נדאה‪,‬‬
‫כי ת׳ קנ״א נתחברה לפני שנת תתק״מ‪ ,‬כי אינה מזכירה את החיבור‪.‬‬
‫ג‪ .‬ר׳ ס ע ד י ה ב ״ ר ב ר כ ו ת ה מ ל מ ד ‪ :‬מתלמידי רבינו‪ ,‬מקודם באלכסנדדיא (עי׳‬
‫ת׳ קט״ו וקי״ח ‪ /‬ור׳ גם ת׳ ט״ז‪ ,‬שבה הוא מופיע כעד! ת׳ ט״ז נכתבה לפני שנת תתק״מ=‬
‫‪ ,1180‬כי ס׳ משנה תורה אינו נזכר בה‪ ,‬אף כי היינו מצפים לכך)‪ ,‬אח״כ (על כל פנים בשנת‬
‫תתקס״א=‪ ) 1201‬בפוסטאט (עי׳ החתימה עמ ׳ ‪ .) 204‬הוא אסף שמונה תשובות שקיבל אותן‬
‫מרבו ועשה מהן קונטרס קטן‪ ,‬שנתקיים בצורתו המקורית בראש כי״ש‪ ,‬לפנינו ת׳ קי״ב —‬
‫קי״ח ורנ״ט‪ .‬ת׳ קי״ג נתקיימה גם כי״א סי׳ ל״ט (והובאה גם בת׳ ר׳ יהושע הנגיד קובץ על‬
‫יד ג׳ [י״ג]‪ ,‬סי׳ ל״א‪ ,‬עמ ׳ קי״א‪ ,‬לפי כ״י אוכספורד ‪ ,) 621‬ת׳ קי״ח כי״א סי׳ ז׳ ות׳ דנ״ט כי״א‬
‫סי׳ י״ב (עם נוסח עדיף)! בכי״א לא צויין‪ ,‬כי שאלות אלו הן מקונטרסו של ד׳ סעדיה‪ .‬ר׳‬
‫סעדיה מוזכר גם ת׳ שנ״ה (בעברית)‪.‬‬
‫על אוסף שאלות ד׳ סעדיה ב״ד ברכות כתב סימונסן ב־ ‪ zfhB‬ב עט׳ ‪ 151‬ובס׳ הזכרון לכב׳‬
‫פוזנאנסקי‪ ,‬חלק לועזי‪ ,‬עט׳ ‪ 176‬ואילך‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫על הצורה‪ ,‬שבה צורפו יחד או הופרדו שאלות בשלושת כהי״י הגדולים‪ ,‬בכי״ס‪ ,‬בכי״ש‬
‫ובכי״א עי׳ לעיל עט׳ ‪ .10— 9‬כאמור עט׳ ‪ ,8— 7‬כאשר פנה שואל יותר מפעם אחת באותו‬
‫העניין אל רבינו‪ ,‬שאלותיו מפוזרות על פני בה״י או על פגי כי״ישונים‪ .‬כך שייכות יחד ת׳‬
‫ו‪ /‬ל״ז וצ׳׳ ת׳ י״א ורל״ג‪ ,‬ת׳ ל״ד ומ״ה‪ ,‬ת׳ נ׳ ורמ״ט‪ ,‬ת׳ צ״א וצ״ג(כ שרק ת׳ אחת מפרידה‬
‫ביניהן!)‪ ,‬ת׳ קס״ב ורס״א ות׳ קצ״ו ושס״ד (זו האחרונה נשתמרה בתירגוט עבדי בלבד)‪ .‬אין‬
‫צריך לומר‪ ,‬כי לא שמרו על שמות השואלים‪ ,‬עי׳ למשל הנאמד לעיל על שאלות ד׳ סעדיה‬
‫ב״ר ברכות בכי״א‪.‬‬
‫‪.1‬‬
‫מסתבר‪ ,‬כי גט ת׳ רנ״ט נ שאל מאלכסנדריא‪ ,‬כי אין להניח‪ ,‬כי היה צורך לפנו ת אל רביבי‬
‫ב ד ב ר מנהגי התפילה ב עי רו הוא‪ .‬ועי׳ ל הלן עמ ׳ ‪ ,17‬סימן קטן ‪.7‬‬
‫מ בו א ל ח שו בו ת ה ע ר ביו ת של ה ד מ ב״ ם‬
‫‪17‬‬
‫ה‪ .‬ה מ ק ו מ ו ת‪ ,‬ש מ ה ם נ ש ל ח ו ה ש א ל ו ת‬
‫פ־ן עמ׳‬
‫‪x l v iii‬‬
‫ערך רשימה של ״המקומות שנשלחו שמה תשובות״‪ .‬חלק של רשימה זו‬
‫תובא להלן במבוא לתשובות העבריות‪ ,‬ואלו כאן יובאו אותן השאלות‪ ,‬אשר נשתמרו‬
‫ב ע ד ב ית ‪ ,‬כמובן אגב השינויים‪ ,‬כפי שהם מתחייבים מן המקור הערבי‪.‬‬
‫‪ .1‬א ל כ ס נ ד ר י א (נא אמון)‪ :‬מספר השאלות שנשאלו מאלכסנדדיא רב מאד‪ .‬הרמב״ם‬
‫עצמו מעיד בתשובה אחת ‪ :‬יש לי בארץ מצרים כמו ל׳ שנה וכל דייגי אלכסנדריא או רובם‬
‫באים לפני (עמ ׳ ‪ .) 424‬מאלכסנדריא נשאלו הסימנים ‪ :‬ב‪ /‬ר‪ ,‬י׳‪ ,‬י״א‪ ,‬ט״ז‪ ,‬ל ׳‪ ,‬ל״ז‪ ,‬מ״ח‪ ,‬ס״ג‪,‬‬
‫פ״ה‪ ,‬פ״ז‪ ,‬פ״ח‪ ,‬צ‪ /‬ק״ב(ז)‪ ,‬ק״ד‪ ,‬קט״ו‪ ,‬קי״ח‪. ,‬קס״א‪ ,‬קס״ג‪ ,‬קע״ג‪ ,‬קפ״ג‪ ,‬קפ״ד‪ ,‬קפ״ח‪ ,‬רי״ט‪,‬‬
‫רל״א‪ ,‬דל״ג‪ ,‬רל״ד‪ ,‬רמ״ו‪ ,‬רמ״ח‪ ,‬ר״ס‪ ,‬דס״ז‪ ,‬רפ״א^משם נשלחו מסתמא גם השאלות‪ ,‬שבהן‬
‫מופיע ד׳ פינחס הדיין ‪ :‬כ״א‪ ,‬פ״ב‪ ,‬כנראה גם רנ״ח‪ .‬ועי׳ להלן ‪.7‬‬
‫‪ . 2‬מ א ר ץ י ש ר א ל נשלחה אולי השאלה סי׳ קפ״ז‪ ,‬כפי שיש אולי ללמוד מהזכרת א״י‬
‫במיוחד (במקור אלשאם‪ ,‬עי׳ שם הע׳ ‪ 3‬ן תירגומו של תמה‪ ,‬עי׳ פ־ן עמ׳ ‪ ,22‬שו׳ ‪ ,3‬ש״נ‪,‬‬
‫״בדמשק״ אינו נראה‪ ,‬ובזה מתבטלות המסקנות‪ ,‬שהסיק ם־ן‪ ,‬אמנם בפיקפוק‪ ,‬עמ ׳ ‪,X Lvrn‬‬
‫ס״ק ו)‪.‬‬
‫‪ .3‬ד מ ש ק ‪ :‬ת׳ד״נ‪.‬‬
‫‪ .4‬ח ל ב ‪ :‬ת׳ ר״ח‪ ,‬רכ״ד‪ ,‬רס״ט‪.‬‬
‫‪ .5‬א ל מ ח ל ה ‪ :‬ת׳ ד״ע‪.‬‬
‫‪ ( .6‬ב נ י ) מ ע ר ב ‪ :‬ת׳ רע״א (ועי׳ בהוספות ותיקונים על ייחוסה המוטעה של ת׳ קי״ז‬
‫לבני מערב)‪.‬‬
‫‪ .7‬פ ו ס ט א ט (מצר‪ ,‬צוען)‪ :‬ת׳ ק״ה(?)« קי״ב —קי״ח ודנ״ט (נערכו על כל פנים שם‪ ,‬אך‬
‫המאסף‪ ,‬ד׳ סעדיה ב״ר ברכות המלמד‪ ,‬ישב מקודם באלכסנדרייה‪ ,‬עי׳ לעיל ד‪ ,1 ,‬ג׳< והשווה‬
‫את תיאור בתי הכנסת בת׳ רנ׳׳ט עם זה בת׳ קי״ח‪ ,‬וע׳ לעיל עמ ׳ ‪ ,16‬הע׳ ‪. ) 1‬‬
‫‪ .8‬צ ו ד ‪ :‬ת׳ קי״ט —ק״נ‪.‬‬
‫‪ .9‬ק ה י ר ‪ :‬ת׳ ק״י‪.‬‬
‫ו‪ .‬ז מ ן ח י ב ו ר ה ת ש ו ב ו ת‬
‫בשו״ת אחדות נמצא תאריך של זמן חיבור התשובה או מובאים בהן שטרות נושאי תאריך‬
‫המעידים לפחות בקירוב על זמן השו״ת‪ .‬והשווה את הרשימה‪ ,‬שערך פ־ן עמ׳ ‪— x l v i i i‬‬
‫‪ ,x l i x‬אשר החלק המוסב לשו״ת העבריות יובא להלן במבוא לת׳ העבריות‪.‬‬
‫תתקכ״ז ‪ : 1167‬ת׳ רמ״ב (אך עי׳ הוספות ותיקונים לעמ׳ ‪ ,443‬הע׳ ‪. ) 17‬‬
‫תתקל״ד‪ : 1175 .‬ת׳ דל״א‪.‬‬
‫תתקל״ו ‪ : 1176‬רמ״ב (עי׳ הוספות ותיקונים לעמ ׳ ‪ ,443‬הע׳ ‪. ) 17‬‬
‫תתקל״ז ‪ : 1177‬נכתבו התשובות לתלמידי ד ׳ אפדים ת ׳ קי״ט —ק״נ‪.‬‬
‫תתקמ״ב ‪ : 1182‬ת׳ ס״ג‪.‬‬
‫תתקנ״א ‪ : 1191‬ת׳ רמ״ו ורס״ח‪.‬‬
‫ת שו בו ת ה ר מ ב״ ם‬
‫‪18‬‬
‫תתקנ״ב ‪ : 1192‬ת׳ מ״ט‪.‬‬
‫תתקנ״ד ‪ : 1194‬ת׳ י״א (השווה את השטר ת׳ רל״ג)‪.‬‬
‫כ״ז כסליו תתקנ״ה ‪ : 1194‬ת׳ ב‪/‬‬
‫תתקנ״ו ‪ : 1196‬ת׳ ד״נ( א ך לא קנ״א‪ ,‬עי׳ לעיל ד‪ ,1 ,‬ב)‪.‬‬
‫תתקנ״ז ‪ : 1197‬ת׳ ר׳׳ה (כי השנה שעברה היתה אתק״ז לשטרות)‪.‬‬
‫תתקנ״ה ‪ : 1198‬ת׳ ר ל ״ג( כי השטר המובא בשאלה נכתב בשנת תתקנ״ד ומאז עברו ארבע‬
‫שנים‪ ,‬ר׳ עט׳ ‪ ,420‬שורה ‪.) 2‬‬
‫תתקס״א ‪ : 1201‬נ עי ד האוסף של ר׳ סעדיה ב״ר ברכות המלמד‪ ,‬עי׳ לעיל ד‪ ,1 ,‬ג‪.‬‬
‫תתקס״ב ‪ : 1202‬ת׳ פ״ח (שטר השידוכין המובא בשאלה נכתב בשנת תתקס״א‪ ,‬ובינתיים‬
‫עברה למעלה משנה‪ ,‬השווה עמ ׳ ‪ , 141‬שורה ‪.) 6‬‬
‫תחילת תתקס״ה ‪( 1204‬י)‪ :‬ת׳ רפ״א‪ ,‬עי׳ עמ ׳ ‪ ,532‬הע׳ ‪.3‬‬
‫כפי שקבע פ־ן עמ׳ ‪ ,x l ix‬הרבה תשובות אפשר לקבוע זמנן על פי סימנים מובהקים‬
‫(ועי׳ גם להלן במבוא לתשובות העבריות)‪:‬‬
‫התשובות י״ב‪ ,‬קפ״ט ורל״ד נכתבו אחר שקיבלה תוקף התקנה ת׳ רמ״ב (כנראה משנת‬
‫תתקל״ו ‪ ,1176‬עי׳ הוספות ותיקונים לעמ׳ ‪ ,443‬הע׳ ‪ , ) 17‬ות׳ כ״ז אחר התקנה (העברית) ת׳‬
‫שמ״ח משנת תתקמ״ז ‪.1187‬‬
‫אותן התשובות‪ ,‬שנזכר בהן ם׳ משנה תודה נכתבו‪ ,‬עי׳ פ־ן שם‪ ,‬אחר שנת תתק״מ ‪1180‬‬
‫לערך‪ ,‬שאז נגמר החיבור‪ .‬לסוג זה של תשובות שייכות ‪ :‬ל״ח‪ ,‬ס״ו‪ ,‬פ״ב‪ ,‬קנ״ט‪ ,‬ק״ס‪ ,‬קס״א‪,‬‬
‫קס״ב‪ ,‬קפ״ד‪ ,‬ק״צ‪ ,‬קצ״ו‪ ,‬רי״ג‪ ,‬רי׳׳ז‪ ,‬רי״ט‪ ,‬רנ״א‪ ,‬דנ״ב‪ ,‬רס״ד‪ ,‬רע״א‪ — .‬לעומת זה יש תשובות‪,‬‬
‫אשר — כדברי נדן שם — סגנונן ותוכנן מוכיח עליהן‪ ,‬שנכתבו לפני החיבור‪ ,‬כי משובצות‬
‫הן‪ ,‬במידה זו או אחרת‪ ,‬לשונות של ס׳ משנה תורה‪ ,‬מבלי שנזכר בהן החיבור בפירוש‪ .‬לסוג‬
‫זה של שאלות שייכות‪ ,‬מלבד הת׳ לתלמידי ר׳ אפרים‪ ,‬ר׳ לעיל‪ ,‬שנכתבו‪ ,‬כמו גם ת׳ נ״ד״‬
‫זמן קצר לפני כתיבת החיבור‪ ,‬ת׳ ט״ז‪ ,‬מ״א‪ ,‬ע‪ /‬ע״ז‪ ,‬רמ״ד‪.‬‬
‫התשובה רכ״ד נכתבה אחר שנת תתק״נ ‪ ,1190‬שהרי נזכר בה‪ ,‬כדברי פ־ן שם‪ ,‬ספר מורה‬
‫נבוכים‪ ,‬שנגמר בשנה הנז׳‪.‬‬
‫אחר שנות הרעב תתקס״א‪/‬תתקס״ב ‪ 1201/2‬נתחברו ת׳ ט״ו‪ ,‬כ״א‪ ,‬כ״ג‪ ,‬ל״ג(י)‪ ,‬כי רמוז‬
‫בהן לשנות הרעב האלה‪ ,‬ועי׳ גם ת׳ קי׳׳ח‪ ,‬חתימה‪ ,‬ואולי גם ת׳ ק״ג‪ ,‬עי׳ עט׳ ‪ , 173‬שו׳ ‪.8‬‬
‫ז‪ .‬ה ת ש ו ב ו ת ש נ כ ת ב ו ב מ ק ו ר ן ב ע ב ר י ת‬
‫רבינו כתב את תשובותיו בערבית‪ ,‬אלא אם כן היתה לו סיבה מיוחדת לסטות ממנהגו זה‬
‫(השווה על היחס בין עברית לערבית גם עמ׳ ‪ ,434‬הע׳ ‪ 1‬לעברית)‪ .‬בעברית כתב את‬
‫תשובותיו לאנשים‪ ,‬שלא ידעו (היטב או בכלל) ערבית‪ ,‬עי׳ פרטים במבואו של פ־ן לת׳‬
‫העבריות‪ .‬כן כתב רבינו בעברית את התשובות לעובדיה הגר (ה שני)‪ ,‬אף כי הבין‪ ,‬כפי‬
‫הנראה‪ ,‬ערבית (על כל פנים היה מארץ מוסלמית‪ ,‬כפי שמסתבר מתוכנה של ת׳ תמ״ח‪ ,‬ועי׳‬
‫גם עפנשטיין עמ׳ ‪ 88‬ז רק אם נניח‪ ,‬כי ד׳ עובדיה היה קודם לכן מוסלמי‪ ,‬אפשר להבין את‬
‫מ בו א ל ת שו בו ת ה ע ר ביו ת של ה ר מ ב״ ם‬
‫‪19‬‬
‫הרקע הפסיכולוגי‪ ,‬שבגללו טען ר׳ עובדיה‪ ,‬כי המוסלמים אינם עובדי ע״ז‪ .‬והשווד‪ .‬את‬
‫הכותרת מתוך כי״נ בש״נ שם ״עובדיה‪ ...‬אשר בא לחסות תחת כנפיו שהיה י ש מ ע א ל‬
‫ונתגייר״)‪ .‬נראה‪ ,‬כי אעפ״י שהערבית־היהודית‪ ,‬הכתובה באותיות עבריות והמשובצת‬
‫ביטויים עבריים‪ ,‬בוודאי היתה במידה רבה כספר החתום בשביל השלטונות המוסלמיים‪ ,‬הרי‬
‫לגבי גר‪ ,‬אשר סכנת מות ריחפה עליו‪ ,‬לו היה נודע לשלטונות כי עזב את דת האסלאם‪,‬‬
‫נקטו באמצעי זהירות נוספים והתכתבו בעברית בלבד‪ — .‬נראה‪ ,‬כי רוב התשובות‪ ,‬שנשתמרו‬
‫בכתבי היד הערביים בעברית‪ ,‬אמנם נכתבו במקורן בעברית‪ ,‬אולם אין לקבל זאת ככלל‬
‫מוחלט‪ ,‬שהרי ת׳ רס״ח‪ ,‬המובא בכי״ש סי׳ קנ״ט בעברית‪ ,‬נכתבה במקורה בערבית‪ ,,‬כפי‬
‫שהיא נשתמרה בכי״א סי׳ מ׳‪ .‬מאידך ראוי לציין‪ ,‬כי ת׳ רצ״ד נמצאת בעברית הן בכי״ס‪ ,‬הן‬
‫בכי״ש והן בכי״א‪.‬‬
‫ח‪.‬‬
‫ה ת שו בו ת ש אינן כ לו לו ת ב מ ה דו ר ת פ ד י י מ ן‬
‫מאז יצאו לאור תשובות רבינו בהוצאת פ־ן‪ ,‬נתפרסמו שבע תשובות ערביות וחמש עבריות‬
‫בכתבי עת ובמאספים שונים‪ ,‬לפנינו ת׳ ד״ע‪ ,‬רע״א‪ ,‬רע״ז‪ ,‬רע״ח‪ ,‬רפ״ג‪ ,‬רפ״ד‪ ,‬רפ״ה‪ ,‬תנ״ה‪,‬‬
‫תנ״ו‪ .‬תנ״ז‪ ,‬תנ״ה ותנ״ט (חמש האחרונות בעברית)‪ 62 .‬תשובות מתפרסמות כאן בפעם‬
‫הראשונה‪ ,‬ואלו הן ‪ :‬ת׳ א׳‪ ,‬ב‪ /‬י׳( ר ק נרמז לה פ־ן סוף סי׳ רמ״ה)‪ ,‬י״א‪ ,‬ט״ו‪ ,‬כ״ה‪ ,‬ל״ו‪ ,‬ל״ז‪,‬‬
‫ל״ח‪ ,‬מ״א‪ ,‬נ״ד‪ ,‬נ״ה‪ ,‬נ״ו‪ ,‬נ״ז‪ ,‬נ״ח‪ ,‬נ״ט‪ ,‬ס‪ /‬ס״א‪ ,‬ס״ג‪ ,‬ס״ד‪ ,‬ס״ה‪ ,‬ס״ו‪ ,‬ס״ז‪ ,‬ס״ח‪ ,‬ס״ט‪ ,‬ע׳‪,‬‬
‫ע״א‪ ,‬ע״ב‪ ,‬ע׳׳ג‪ ,‬פ״ה‪ ,‬פ״ז‪ ,‬צ׳‪ ,‬צ״א‪ ,‬צ״ז‪ ,‬ק״ז‪ ,‬ק״ט‪ ,‬ק״י‪ ,‬קנ״ב‪ ,‬קצ״ד‪ ,‬קצ״ו‪ ,‬קצ״ט‪ ,‬רכ״ה‪,‬‬
‫רכ״ו‪ ,‬רכ״ז‪ ,‬ר״ל‪ ,‬רל״ד‪ ,‬רל״ה‪ ,‬רל״ו‪ ,‬רל״ט‪ ,‬ר״מ‪ ,‬רמ״א‪ ,‬רמ״ד‪ ,‬רמ״ה‪ ,‬דמ״ז‪ ,‬רמ״ח‪ ,‬רמ״ט‪,‬‬
‫ד״ס‪ ,‬רס״א‪ ,‬רע״ט‪ ,‬ר״פ‪ ,‬רפ״א‪ ,‬רפ״ב‪ .‬סך הכל מכילה אפוא מהדורה זו ‪ 74‬תשובות‪ ,‬שאינן‬
‫כלולות במהדורת פ־ן ‪ ,1‬מלבד תשובות אחדות‪ ,‬שלא היו ידועות אלא בתירגומו של ר׳‬
‫מרדכי תמה בלבד (ס״ד‪ .‬עשרים במספר‪ ,‬עי׳ פ־ן עמ׳ ‪ ! xxvi‬כגון ת׳ מ״ט‪ ,‬קי״ד‪ ,‬קכ׳׳ז‪ ,‬קל״ד‬
‫וכר)‪ ,‬אשר ידוע בחוסר דיוקו ‪ .2‬ועי׳ גם בהוספות ותיקונים בסוף על תשובות נוספות‪.‬‬
‫‪ . 1‬אמנם כלולו ת במהדורה ז ו ( י ח ד עם הת שובות העבריות הלקוחות ממהדורת פ־ן ) ‪ 459‬ת שובות‪,‬‬
‫כלומר רק ‪ 73‬ת שובו ת יותר מאשר במהדורת פ־ ן (שבה יש ‪ 386‬ת שובות)‪ ,‬אולם יש להתחשב בכך‪,‬‬
‫בי ת׳ ל״ג‪ ,‬ע״ז ורל״ג מקבילות כל אחת ל שני סימנים אצל פ־ן ( ל ס י ׳ קפ״ח וקפ״ט ! רע״ט ו שכ״ו ‪1‬‬
‫ר״ט ור״י)‪ ,‬כלו מר תוספת של שלו ש ת שובו ת‪ ,‬מאייד מקביל פ — ן סי׳ כ״ו ל שלו ש ת שובו ת א צ לנו‬
‫(ת׳ קס״ב‪ ,‬קס״ג ודנ׳׳ה ! ההקבלה לת׳ ר״צ* אינה עול ה במניין‪ ,‬כי ר״צ נמנה פעמיים‪ ,‬פעם ר״צ ופעם‬
‫ר״צ«)‪ ,‬כלו מר תוספת שתי ת שובות‪ ,‬ומכאן התשובה האחת הנוספת על ו ד ‪.73‬‬
‫‪ .2‬אך יש גם‪ ,‬ש תירגו מו של תמה מדוייק‪ ,‬עי׳ ת׳ קמ׳י׳ד‪.‬‬
‫ת שו בו ת ה ר מ ב״ ם‬
‫‪20‬‬
‫לוח להשוואת הסימנים שבמהדורת פ־ן ובהוצאתנו‬
‫(יש לזכור‪ ,‬כי׳ הת׳ רפ״ו —תנ״ט הן עבריות)‪:‬‬
‫«ז‬
‫סי׳‬
‫ל פני‪,‬‬
‫ת׳‬
‫פ־ז‬
‫סי׳‬
‫ל פני׳‬
‫ת׳‬
‫פץ‬
‫סי׳‬
‫לפני ‪,‬‬
‫ת׳‬
‫פץ‬
‫סי׳‬
‫ל פני׳‬
‫ת׳‬
‫א׳‬
‫ב׳‬
‫ג׳‬
‫ד׳‬
‫ד‪, .‬‬
‫ר‬
‫ז׳‬
‫ח׳‬
‫ט׳‬
‫ו׳‬
‫י״א‬
‫י״ב‬
‫י״ג‬
‫י״ד‬
‫ט״ו‬
‫ט״ז‬
‫י״ז‬
‫י״ח‬
‫י״ט‬
‫כ׳‬
‫כ״א‬
‫ב״ב‬
‫כ״ג‬
‫כ״ד‬
‫כ״ה‬
‫דפ״ו‬
‫רפ״ז‬
‫קל״ח‬
‫קכ״ב‬
‫דס״ח‬
‫רפ״ח‬
‫דפ״ט‬
‫קל״ט‬
‫ק״מ‬
‫קנ״ט‬
‫קמ״א‬
‫רי״ט‬
‫קכ״ג‬
‫רס״ד‪.‬‬
‫קע״ז‬
‫קס״ה‬
‫קס״ז‬
‫קי״א‬
‫ר״צ‬
‫דט״ו‬
‫רט״ז‬
‫קפ״ו‬
‫קס״א‬
‫קנ״ז‬
‫קפ״ז‬
‫י קס״ב‬
‫קס״ג‬
‫׳ רנ״ד‪.‬‬
‫קנ״ח‬
‫קפ״ג‬
‫קי״זז‬
‫קפ״ב‬
‫ק״פ‬
‫ר״ז‬
‫דס״ב‬
‫קפ״ד‬
‫רנ״ו‬
‫דב״ח‬
‫רכ״א‬
‫רצ״א‬
‫רג״ט‬
‫רצ״ב‬
‫ד״ח‬
‫מ״ב‬
‫מ״ג‬
‫מ״ד‬
‫מ״ד‪.‬‬
‫מ״ו‬
‫מ״ז‬
‫מ״ח‬
‫מ״ט‬
‫נ׳‬
‫נ״א‬
‫ג״ב‬
‫נ״ג‬
‫נ״ר‬
‫נ״ר‪.‬‬
‫נ״ו‬
‫נ״ז‬
‫נ״ח‬
‫נ״ט‬
‫ס׳‬
‫ס״א‬
‫ס״ב‬
‫ס״ג‬
‫ס״ד‬
‫ס״ד‪.‬‬
‫ס״ו‬
‫ס״ז‬
‫ס״ח‬
‫ס״ט‬
‫ע׳‬
‫ע״א‬
‫ע״ב‬
‫ע״ג‬
‫ע״ד‬
‫ע״ד‪,‬‬
‫ע״ו‬
‫ע״ז‬
‫ע״ח‬
‫ע״ט‬
‫פ׳‬
‫פ״א‬
‫פ״ב‬
‫פ״ג‬
‫פ״ד‬
‫רצ״ג‬
‫רצ״ד‬
‫רס״ו‬
‫רס״ז‬
‫דס״ג‬
‫רצ״ד‪.‬‬
‫רמ״ג‬
‫דצ״ו‬
‫רצ״ז‬
‫רצ״ח‬
‫רי״ג‬
‫רנ״ג‬
‫רצ״ט‬
‫קפ״א‬
‫קע״ח‬
‫ש'‬
‫ש״א‬
‫ש״ב‬
‫ר״כ‬
‫ש״ג‬
‫ש״ד‬
‫ש״ד‪.‬‬
‫ש״ו‬
‫ש״ז‬
‫ר״ד‬
‫ש״ח‬
‫ש״ט‬
‫ש״י‬
‫קע״ט‬
‫קכ״ד‪.‬‬
‫קי״ג‬
‫קט״ו‬
‫קנ״ו‬
‫שי״א‬
‫רנ״ב‬
‫שי״ב‬
‫קמ״ב‬
‫רי״ב‬
‫רג׳׳ז‬
‫שי״ג‬
‫ק״ס‬
‫רב״ב‬
‫קכ״ד‬
‫פ״ד‪.‬‬
‫פ״ו‬
‫פ״ז‬
‫פ״ח‬
‫פ״ט‬
‫צ׳‬
‫צ״א‬
‫צ״ב‬
‫צ״ג‬
‫צ״ד‬
‫צ״ד‪.‬‬
‫צ״ו‬
‫צ״ז‬
‫צ״ח‬
‫צ״ט‬
‫ק׳‬
‫ק״א‬
‫ק״ב‬
‫ק״ג‬
‫ק״ד‬
‫ק״ד‪.‬‬
‫ק״י‬
‫ק״ז‬
‫ק״ח‬
‫ק״ט‬
‫ק״י‬
‫קי״א‬
‫קי״ב‬
‫קי״ג‬
‫קי״ד‬
‫קט״ו‬
‫קט״ז‬
‫קי״ז‬
‫קי״ח‬
‫קי״ט‬
‫ק״ב‬
‫קכ״א‬
‫קכ״ב‬
‫קכ״ג‬
‫קכ״ד‬
‫קכ״ה‬
‫קכ״ו‬
‫קב״ז‬
‫קע״ג‬
‫שי״ד‬
‫קל״ב‬
‫קע״ד‬
‫שט״ו‬
‫שט״ז‬
‫קע״ו‬
‫קמ״ג‬
‫שי״ז‬
‫קע״ה‬
‫שי״ח‬
‫שי״ט‬
‫רמ״ב‬
‫קי״ד‬
‫ש״כ‬
‫שכ״א‬
‫רס״ד‬
‫שכ״ב‬
‫שכ״ג‬
‫שכ״ד‬
‫שב״ד‪.‬‬
‫שכ״ו‬
‫קמ״ז‬
‫רל״ח‬
‫שכ״ז‬
‫שכ״ח‬
‫שכ״ט‬
‫ק״צ‬
‫קצ״ה‬
‫ע״ד‬
‫נ״א‬
‫ק״א‬
‫ש״ל‬
‫נ״ג‬
‫של״א‬
‫של״ב‬
‫רי״ד‬
‫קס״ד‬
‫של״ג‬
‫קמ״ח‬
‫קנ״א‬
‫קל״ו‬
‫קנ״ד‬
‫קכ״ח‬
‫קכ״ט‬
‫ק״ ל‬
‫קל״א‬
‫קל״ב‬
‫קל״ג‬
‫קל״ד‬
‫קל״ד‪.‬‬
‫קל״ו‬
‫קל״ז‬
‫קל״ח‬
‫קל״ט‬
‫ק״מ‬
‫קמ״א‬
‫קמ״ב‬
‫קמ״ג‬
‫קמ״ד‬
‫קמ״ה‬
‫קמ״ו‬
‫קמ״ז‬
‫קמ״ח‬
‫קמ״ט‬
‫ק״נ‬
‫קנ״א‬
‫קנ״ב‬
‫?ןנ״ג‬
‫קנ״ד‬
‫קנ״ד‪.‬‬
‫קנ״ו‬
‫קנ״ז‬
‫קנ״ח‬
‫קנ״ט‬
‫ק״ס‬
‫קס״א‬
‫קס״ב‬
‫קס״ג‬
‫קס״ד‬
‫קס״ה‬
‫קס״ו‬
‫קס״ז‬
‫?ס״ח‬
‫קס״ט‬
‫ק״ע‬
‫קג״ה‬
‫של״ד‬
‫קל״ז‬
‫של״ד‪.‬‬
‫קכ״ט‬
‫של״ו‬
‫של״ז‬
‫קמ״ו‬
‫קכ״ח‬
‫של״ח‬
‫קל״א‬
‫של״ט‬
‫צ״ח‬
‫ק״ל‬
‫קפ״ה‬
‫ש״מ‬
‫ר״ו‬
‫שמ״א‬
‫ד״י‬
‫שמ״ב‬
‫ר״ט‬
‫שמ״ג‬
‫שמ״ד‬
‫קמ״ה‬
‫שמ״ד‪.‬‬
‫שמ״ו‬
‫רי״א‬
‫שמ״ז‬
‫שמ״ח‬
‫שמ״ט‬
‫רל״א‬
‫ש״נ‬
‫רמ״ו‬
‫קפ״ח‬
‫שנ״א‬
‫שנ״ב‬
‫שנ״ג‬
‫שנ״ד‬
‫שנ״ד‪.‬‬
‫שנ״ו‬
‫שנ״ז‬
‫מ״ה‬
‫די״ח‬
‫כ״ו‬
‫כ״ז‬
‫כ״ח‬
‫כ״ט‬
‫‪'b‬‬
‫ל״א‬
‫ל״ב‬
‫ל״ג‬
‫ל״ד‬
‫ל״ד‪.‬‬
‫ל״ו‬
‫ל״ז‬
‫ל״ח‬
‫ל״ט‬
‫מ׳‬
‫מ״א‬
‫מ בו א ל ת שו בו ת ה ע ר ביו ת של ה ו מ ב׳ ט‬
‫®‪r‬‬
‫סי׳‬
‫לפני׳‬
‫ת׳‬
‫שנ״ח‬
‫קע״א‬
‫שנ״ט‬
‫קע״ב‬
‫ש״ם‬
‫קע״ג‬
‫שס״א‬
‫קע״ד‬
‫ג׳‬
‫קע״ה‬
‫שס״ב‬
‫קע״ו‬
‫שס״ג‬
‫קע״ז‬
‫קע״ח ‪ ,‬שס״ד‬
‫קע״ט‬
‫כ״ח‬
‫שט״ד‪,‬‬
‫ק״פ‬
‫ר״ב‬
‫קפ״א‬
‫ל״ד‬
‫קפ״ב‬
‫שס״ו‬
‫קפ״ג‬
‫פ״א‬
‫קפ״ד‬
‫קע״א‬
‫קפ״ה‬
‫מ״ג‬
‫קפ״ו‬
‫ל״א‬
‫קפ״ז‬
‫ל״ג‬
‫קפ״ח‬
‫ל״ג‬
‫קפ״ט‬
‫שס״ז‬
‫ק״צ‬
‫קפ״ט‬
‫קצ״א‬
‫י״ב‬
‫קצ״ב‬
‫שס״ח‬
‫קצ״ג‬
‫שס״ט‬
‫קצ״ד‬
‫ש״ע‬
‫קצ״זז‬
‫שע״א‬
‫קצ״ו‬
‫שע״ב‬
‫קצ״ז‬
‫שע״ג‬
‫קצ״ח‬
‫שע״ד‬
‫קצ״ט‬
‫צ״ט‬
‫ר׳‬
‫מ׳‬
‫ד״א‬
‫שע״ד‪.‬‬
‫ר״ב‬
‫ר׳‬
‫ד״ג‬
‫שע״ו‬
‫ד״ד‬
‫רל״ב‬
‫ד״ד»‬
‫ק״ב‬
‫ר״ו‬
‫שע״ז‬
‫ר״ז‬
‫שע״ח‬
‫ר״ח‬
‫רל״ג‬
‫ד״ט‬
‫דל״ג‬
‫ד״י‬
‫שע״ט‬
‫רי״א‬
‫רי״ב‬
‫ש״פ‬
‫שפ״א‬
‫די״ג‬
‫י״ט‬
‫די״ד‬
‫יט״ו‬
‫ד׳‬
‫שפ״ב‬
‫רט״ז‬
‫פץ‬
‫סי׳‬
‫לפני׳‬
‫פץ‬
‫לפני׳‬
‫ת׳‬
‫סי׳‬
‫ת׳‬
‫פ״ד‬
‫רי״ז‬
‫קצ״א‬
‫רי״ח‬
‫קס״ח‬
‫רי״ט‬
‫שפ״ג‬
‫ר״כ‬
‫שפ״ד‬
‫דכ״א‬
‫שפ״ד‪.‬‬
‫רכ״ב‬
‫ט״ז‬
‫רכ״ג‬
‫רל״ז‬
‫רכ״ד‬
‫פ״ח‬
‫רכ״ה‬
‫פ״ט‬
‫רכ״ו‬
‫שפ״ו‬
‫דכ״ז‬
‫שפ״ז‬
‫דכ״ח‬
‫מ״ט‬
‫דכ״ט ׳‬
‫דכ״ג‬
‫ד״ל‬
‫ט׳‬
‫דל״א‬
‫שפ״ח‬
‫רל״ב‬
‫קצ״ח‬
‫דל״ג‬
‫שפ״ט‬
‫רל״ד‬
‫קצ״ז‬
‫דל״ד‪.‬‬
‫ע״ו‬
‫רל״ו‬
‫י״ד‬
‫רל״ז‬
‫רל״ח‬
‫ר״א‬
‫רל״ט‬
‫ד״ה‬
‫ר״מ‬
‫די״ז‬
‫ש״צ‬
‫רמ״א‬
‫רמ״ב‬
‫צ״ו‬
‫ע״ד‪.‬‬
‫רמ״ג‬
‫שצ״א‬
‫רמ״ד‬
‫קם״ט‬
‫רמ״ד‪.‬‬
‫(ועי׳ גם י׳)‬
‫צ״ד‬
‫רמ״ו‬
‫שצ״ב‬
‫רמ״ז‬
‫שצ״ג‬
‫רמ״ח‬
‫פ״ב‬
‫דמ״ט‬
‫ר״נ‬
‫צ״ב‬
‫ז׳‬
‫רנ״א‬
‫מ״ד‬
‫רנ״ב‬
‫ש‪:‬ג״ד‬
‫רב״ג‬
‫כ״א‬
‫רנ״ד‬
‫?ן״ע‬
‫רנ״ה‬
‫ס״ב‬
‫דנ״ו‬
‫מ״ב‬
‫דב״ז‬
‫י״ג‬
‫דנ״ח‬
‫קס״ו‬
‫דנ״ט‬
‫ד״ס‬
‫שצ״ד‪.‬‬
‫שצ״ו‬
‫דס״א‬
‫דס״ב‬
‫דס״ג‬
‫דס״ד‬
‫רס״ו?‬
‫דס״ו‬
‫דס״ז‬
‫דס״ח‬
‫דס״ט‬
‫ד״ע‬
‫רע״א‬
‫רע״ב‬
‫דע״ג‬
‫רע״ד‬
‫דע״ד‪.‬‬
‫דע״ו‬
‫רע״ז‬
‫דע״ח‬
‫דע״ט‬
‫ד״פ‬
‫דפ״א‬
‫דפ״ב‬
‫דפ״ג‬
‫דפ״ד‬
‫דפ״ה‬
‫דפ״ו‬
‫דפ״ז‬
‫דפ״ח‬
‫דפ״ט‬
‫ד״צ‬
‫דצ״א‬
‫דצ״ב‬
‫דצ״ג‬
‫דצ״ד‬
‫דצ״זז‬
‫רצ״ו‬
‫דצ״ז‬
‫דצ״ח‬
‫דצ״ט‬
‫ש׳‬
‫ש״א‬
‫ש״ב‬
‫ש״ג‬
‫ש״ד‬
‫ש״ד‪.‬‬
‫ש״ד‬
‫ש״ז‬
‫שצ״ז‬
‫שצ״ח‬
‫ק״ה‬
‫כ״ט‬
‫שצ״ט‬
‫ל״ב‬
‫ע״ח‬
‫פ״ג‬
‫מ״ו‬
‫צ״ד‪.‬‬
‫ל״ד‪,‬‬
‫ק׳‬
‫מ״ז‬
‫צ״ג‬
‫ת׳‬
‫ת״א‬
‫ל״ט‬
‫ע״ז‬
‫פ׳‬
‫ת״ב‬
‫ת״ג‬
‫כ״ב‬
‫ה׳‬
‫ו׳‬
‫ת״ד‬
‫נ׳‬
‫ת״ד‪,‬‬
‫ע״ט‬
‫ת״ו‬
‫ת״ז‬
‫ק״ג‬
‫מ״ח‬
‫ב״ו‬
‫כ״ז‬
‫ת״ח‬
‫ת״ט‬
‫קצ״ג‬
‫ת״י‬
‫תי״א‬
‫רע״ב‬
‫תי״ב‬
‫ד״נ‬
‫תי״ג‬
‫קצ״ב‬
‫תי״ד‬
‫תט״ו‬
‫‪21‬‬
‫פץ‬
‫סי׳‬
‫ש״ח‬
‫ש״ט‬
‫ש״י‬
‫שי״א‬
‫שי״ב‬
‫שי״ג‬
‫שי״ד‬
‫שט״ו‬
‫שט״ז‬
‫שי״ז‬
‫שי״ח‬
‫שי״ט‬
‫ש״כ‬
‫שכ״א‬
‫שכ״ב‬
‫שכ״ג‬
‫שכ״ד‬
‫שכ״ד>‬
‫שכ״ו‬
‫שכ״ז‬
‫שכ״ח‬
‫שכ״ט‬
‫ש״ל‬
‫של״א‬
‫של״ב‬
‫של״ג‬
‫של״ד‬
‫של״ה‬
‫של״ו‬
‫ש ל״ז‬
‫של״ח‬
‫של״ט‬
‫ש״מ‬
‫שמ״א‬
‫שמ״ב‬
‫שמ״ג‬
‫שמ״ד‬
‫שמ״ד>‬
‫שמ״ו‬
‫שמ״ז‬
‫שמ״ח‬
‫שמ״ט‬
‫ש״נ‬
‫שנ״א‬
‫שנ״ב‬
‫שנ״ג‬
‫לפני׳‬
‫ת׳‬
‫פ״ו‬
‫תט״ז‬
‫ר״ג‬
‫תי״ז‬
‫תי״ח‬
‫תי״ט‬
‫ת״כ‬
‫תה״א‬
‫תכ״ב‬
‫ק״ו‬
‫תכ״ג‬
‫תכ״ד‬
‫תב״ד‪.‬‬
‫תכ״ו‬
‫ק״ח‬
‫תכ״ז‬
‫כ״ג‬
‫דכ״ח‬
‫ע״ז‬
‫י״ז‬
‫י״ח‬
‫ק״ד‬
‫ל׳‬
‫כ׳‬
‫דכ״ט‬
‫תכ״ח‬
‫ח׳‬
‫ב״ד‬
‫תכ״ט‬
‫ת״ל‬
‫תל״א‬
‫תל״ב‬
‫תל״ג‬
‫תל״ד‬
‫ב״ב‬
‫תל״ד‪.‬‬
‫קי״ב‬
‫תל״ו‬
‫קכ״ז‬
‫ק״נ‬
‫קכ״ו‬
‫תל״ז‬
‫תל״ח‬
‫תל״ט‬
‫ת״מ‬
‫דנ״א‬
‫‪22‬‬
‫פץ‬
‫סי׳‬
‫שנ״ד‬
‫שנ״ה‬
‫שנ״ו‬
‫שנ״ז‬
‫שנ״ח‬
‫שנ״ט‬
‫ש״ם‬
‫שס״א‬
‫שס״ב‬
‫ת שו בו ת ה ר מ ב״ ם‬
‫לפני׳‬
‫פ־ו‬
‫תמ״א‬
‫תמ״ב‬
‫תמ״ג‬
‫קי״ט‬
‫קל״ד‪.‬‬
‫ק״כ‬
‫רנ״ד‬
‫תמ״ד‬
‫תמ״ה‬
‫שס״ג‬
‫שס״ד‬
‫שס״ה‬
‫שס״ו‬
‫שס״ז‬
‫שס״ח‬
‫שס״ט‬
‫ש״ע‬
‫שע״א‬
‫ת׳‬
‫סי׳‬
‫לפני׳‬
‫פץ‬
‫לפני׳‬
‫ת׳‬
‫סי׳‬
‫ת׳‬
‫קל״ד‬
‫קמ״ט‬
‫תמ״ו‬
‫קמ״ד‬
‫קכ״א‬
‫תמ״ז‬
‫תמ״ח‬
‫דכ״ד‬
‫תמ״ט‬
‫שע״ב‬
‫שע״ג‬
‫שע״ד‬
‫שע״ד‪.‬‬
‫שע״ו‬
‫שע״ז‬
‫שע״ח‬
‫שע״ט‬
‫ש״פ‬
‫קט״ז‬
‫קי״ז‬
‫קע״ב‬
‫קל״ג‬
‫ת״נ‬
‫קג״ג‬
‫תנ״א‬
‫תנ״ב‬
‫תנ״ג‬
‫פץ‬
‫סי׳‬
‫שפ״א‬
‫שפ״ב‬
‫שפ״ג‬
‫שפ״ד‬
‫שפ״ה‬
‫שפ״ו‬
‫לפני׳‬
‫ת׳‬
‫תנ״ד‬
‫דס״ט‬
‫דע״ה‬
‫דע׳׳ו‬
‫דע״ד‬
‫דע״ג‬
‫מבוא לתשובות הרמב״ם‬
‫מתוך מהדורת‬
‫א ב ד ה ם חיי ם פ ד י י מ ן‬
‫[מתוך המבוא ל ת שובו ת הדמב״ם של א״ח פ ד י י מן ( פ ץ עמ׳‬
‫החלקים‪ ,‬המוסבים ל ת ש ו ב ו ת‬
‫‪x v ii‬‬
‫—‪ ) L X I‬מובאים כאן אותם‬
‫ה ע ב ר י ו ת ‪ .‬שניתי את ההבאות בהתאם למהדורה זו של‬
‫ת שובות רבינו‪ ,‬אך מלבד זה השתדלתי‪ ,‬שלא להכניס במידת האפשר שינויים בדברי פ־ן‪.‬‬
‫יהוספותי המעטות ל ע ר ך מובאות בסוגליים מרובעים‪ .‬אני שמח‪ ,‬שהיה בידי להוסיף מתוך‬
‫הטופס של ד״ר פריימן ז״ל את הערותיו הנוספות‪ ,‬שבהן הרבה לציין את חיבוריהם של‬
‫רבני ארצו ת המזרח‪].‬‬
‫א‪ .‬המקורות‬
‫אלה הם המקורות שהשתמשתי בהם לשם הוצאה זו ‪:‬‬
‫‪ . 1‬כ ת בי הי ד‬
‫א‪ .‬כ ״ י א ו ק ס פ ו ר ד ס י׳ ‪ ,2 3 5 9‬ר שי מ תנייבו אר ח״ אע מ ׳ ‪ ,8 2 2‬לפנינו״ב״י״ ס ת ם‪— .‬‬
‫נייר‪ 72 ,‬דף ‪ 4 °‬כתיבה דבנית־ספרדית‪ .‬הקובץ כולל מאתים ועשרים תשובה ברכ״א סימנים‬
‫(אצל סי׳ קנ״ט הוכפל המנין)‪ ,‬כולן עברית‪ ,‬מהן רי״ט תשובות להדמב״ם ורק אחת לר׳‬
‫אברהם‪,‬בנו (סי׳ קט״ו‪ ,‬עי׳ תשובות רבנו אברהם בן הרמב״ם סי׳ פ״א‪ ,‬הע׳ ‪ . ) 1‬ר׳ אליעזר‬
‫אשכנזי הביא את הקובץ הזה מארצות המזרח ומהרו בשנות החמשים למאה שעבדה לספרית‬
‫הבודליאנה (שטיינשניידר במזכיר ‪ 111‬עמ ׳ ‪. ) 106‬‬
‫כתב יד כזה היה‪ ,‬כנראה‪ ,‬ביד הד׳ אברהם אליגדי (נפטר שנת תי״א) שהעתיק מתוכו‬
‫תשובה שלמה בספרו לב שמח על ס׳ המצות (דפ׳ קושטא תי״ב דף י״ג ב׳) וז״ל ‪ :‬״לתוספת‬
‫ביאור על צד היותר טוב אציג פה לפני המעיין מה שמצאתי לרב בתשוב׳ תוך רכ״ב תשובות‬
‫לו בכ״י וז״ל‪...‬״‪ .‬ההעתק שם מתאים כמעט מלה במלה לנוסח התשובה שבכ״י אוקספורד‬
‫(סי׳ קס״ה־־פ־ן סי׳ שנ״ט)‪ .‬גם ר׳ דוד קונפודטי ראה כתב יד כזה וכתב אודותיו (בשנת‬
‫תל״ז) בס׳ קורא הדורות (הוצ׳ קאסל דף י״ב ב׳) ה״ל ‪ :‬״מלבד כל זה כתב נהרמב״ם] ס׳‬
‫שר׳ת שהיו שואלים ממנו והיה משיב להם ואני הכותב ראיתי הספר ההוא מכתיבת יד שהיו‬
‫כתובים בו כמה תשובות בלשון צח וקצר והיו רכ״א תשובות מועתקות מלשון ערבי ללשון‬
‫הקדש״‪ .‬עי׳ גם שה״ג להרחיד״א ח״ב עמ׳ קי״ד‪.‬‬
‫בידי היו שתי העתקות מכ״י זה ‪:‬‬
‫‪ .1‬ה ע ת ק ש ז ח ״ ה סי׳ ‪ ,130‬מונח בספרית מונטפיורי בבית המדרש לרבנים בלונדון‪.‬‬
‫עי׳ רשימת הירשפלד סי׳ ‪ 97‬עמ׳ ‪ 30‬ההעתק הזה נעשה בעד שטיינשניידד‪ ,‬כמו שהעיד‬
‫בעצמו בראש עמוד א׳ ‪ :‬״העתק כ״י הנקנה בבודלעיאנא עיין ברשימת מש״ש ‪ 1909‬והוספות״‪,‬‬
‫ובסוף העמוד שם כתב ‪ :‬״ההערות בשולי ההעתק הם מתלמידי אשר היה בבערלין והתחיל‬
‫להעריך הכ״י הזה אשר חשבתי להדפיסו ושכחתי שמו ולפי זכרוני היד‪ ,‬זה בין שנת תרי״ד‬
‫ושנת תרי״ח‪ .‬הכותב בתשרי תרל״ב הק׳ משה שטיינשניידער״‪ — .‬ההעתק אינו מדויק‪ ,‬ביחוד‬
‫החלק הראשון עד סי׳ קס״ד‪ .‬משם ואילך הועתק ע״י סופר אחר (עדלמאן ?) שהגיד‪ ,‬גם מה‬
‫שהעתיק הסופר הראשון‪ .‬שטיינשניידר מזכיר את ההעתק הזה ברשימת בודליאנה שלו‬
‫בהוספות לעמ ׳ ‪ 1907‬עם׳ ‪: c x v i i‬המזכיר ווו עמ׳ ‪ Hebr. Uebers. ) 106‬עמ ׳ ‪Arab. Lit. ! 9 3 0‬‬
‫עמ ׳ ‪ .211‬עי׳ גם נייבאור בהוספות לרשימת אוקספורד עמ ׳ ‪.1163‬‬
‫‪ .2‬ה ע ת ק ם י מ ו ג ם ן ‪ ,‬נעשה מעצם כתב היד ע״י ר׳ מנשה גרוסברג בשנת תדנ״א והוגה‬
‫ע״י גילברג בשקידה רבה‪ .‬עי׳ מש״כ סימונסן בס׳ היובל לכב׳ יעקב גוטמן עמ ׳ ‪ .215‬בהעתק‬
‫זה השתמש עפנשטיין בתולדות הרמב״ם ש לו( ע מ ׳ ‪ 53 — 51,30,13‬בהערות)‪.‬‬
‫במה תשובות מתוך קובץ אוקספורד זה נדפסו מאת ז‪ .‬רודניצקי בחבצלת תרנ״ח וע״י‬
‫סימונסן בם׳ היובל לבב׳ גו ט מן(עי׳ לקמן סוף פרק ‪. ) 11‬‬
‫‪26‬‬
‫ת שו בו ת ה ר מ ב״ ם‬
‫לוח להשואת הסימנים שבכ״י אוקספורד ו [התשובות העבריות שב] הוצאה שלנו ‪:‬‬
‫כ״י סי׳‬
‫ב׳‬
‫ד‪ /‬חלק‬
‫י״א‬
‫י״ב‬
‫י״ט‬
‫כ׳‬
‫כ״ב‬
‫ל״ה‬
‫מ״א‬
‫מ״ו‬
‫ס״ב‬
‫ס״ג‬
‫ס״ד‪.‬‬
‫ס״ו‬
‫ס״ז‬
‫ס״ח‬
‫ס״ט‬
‫ע׳‬
‫ע״ב‬
‫ע״ט‬
‫צ״ז‬
‫צ״ט‬
‫קי״ד‬
‫קי״ז‬
‫קי״ט‬
‫קכ״ד‪.‬‬
‫קכ״ו‬
‫קכ״ז‬
‫קכ״ח‬
‫קכ״ט‬
‫ק״ל‬
‫לפני׳ ת׳‬
‫שי״ד‬
‫ר״צ*‬
‫שכ״א‬
‫שס״ה‬
‫ש״פ‬
‫שפ״א‬
‫תי״א‬
‫תט״ז‬
‫תכ״א‬
‫שצ״א‬
‫ת״ח‬
‫ת״ט‬
‫שע״ו‬
‫שמ״א‬
‫שפ״ג‬
‫ש״ע‬
‫שצ״ב‬
‫שע״ב‬
‫שע״א‬
‫שכ״ב‬
‫ת׳‬
‫ת״א‬
‫שכ״ג‬
‫שפ״ה‬
‫שס״ג‬
‫שצ״ו‬
‫התחלת ר׳׳נ‬
‫סוף רנ״א‬
‫תי״ז‬
‫ש״ל‬
‫שס״ו‬
‫כ״י סי׳‬
‫קל״ב‬
‫קל״ג‬
‫קל״ד‬
‫קל״ה‬
‫קל״ו‬
‫קל״ז‬
‫קל״ט‬
‫ק״מ‬
‫קמ״א‬
‫קמ״ב‬
‫קמ״ג‬
‫קמ״ד‬
‫קמ״ה‬
‫קמ״ו‬
‫קמ״ז‬
‫קמ״ח‬
‫קמ״ט‬
‫ק״נ‬
‫קנ״א‬
‫קנ״ב‬
‫קצ״ו‬
‫קצ״ט‬
‫ר׳‬
‫ד״א‬
‫ר״ה‬
‫ר׳׳ו‬
‫ד״ז‬
‫ר״ח‬
‫רי״ג‬
‫רכ״א‬
‫לפני׳ ת׳‬
‫תל״ד‬
‫של״ט‬
‫שס״ב‬
‫ת״ל‬
‫תכ״ט‬
‫תי״ג‬
‫שנ״ב‬
‫שמ״ז‬
‫שע״ז‬
‫תכ״ג‬
‫שע׳׳ג‬
‫ת״ג‬
‫ת״ה‬
‫שצ״ט‬
‫ת׳׳ז‬
‫תל״א‬
‫תי״ט‬
‫שפ״ח‬
‫שנ״ג‬
‫של״א‬
‫שס״ד‬
‫התחלת רנ״ב‬
‫שפ׳׳ב‬
‫שפ״ו‬
‫שכ״ח‬
‫שצ״ז‬
‫שצ״ח‬
‫שנדב‬
‫שכ״ד‬
‫רצ״א‬
‫ב ‪ .‬כ ״ י א ד ל ר ס י ׳ ‪ ,2 4 0 5‬רשימת אדלר ‪ Cambridge 1922‬עמ ׳ ‪ ,82‬נמצא עכשיו בבית‬
‫הספדים של‬
‫^‪ Jewish Theological seminary‬בנידיודק‪ — .‬בהוצאתנו ״כי׳׳א״‪ — .‬הקובץ‬
‫נכתב מאת ר׳ דוסא ב״ד יוסף בארץ תורכיה קרוב לשנת רכ״א‪ .‬עי׳ התאור המפורט במאמרו‬
‫של א‪ .‬מארכס ‪ Hebr. union college Annual‬שנה ‪ 111‬עמ ׳ ‪ 339‬ואילך‪.‬‬
‫בתוך הקובץ הזה‪ ,‬מדף ר״ו עד רל״ד ומדף רמ״ב עד רמ״ד‪ ,‬נמצא אוסף של חמשים ושלש‬
‫תשובה להרמב״ם בעברית‪ .‬רוב התשובות האלה נדפסו באגרות הרמב״ם‪ .‬השואת נוסחאות‬
‫כתב־היד הזה ונוסחת האגרות ד׳ קושטא רע״ז מוכיחה שסופר כה״י והמדפים של האגרות‬
‫השתמשו במקור משותף (עי׳ מש״כ מארכם שם עמ׳ ‪.) 340‬‬
‫‪A‬‬
‫מ בו א ל ת שו בו ת ז־‪ .‬ע רניו ת של ד‪ .‬ד מ ב ״ ט‬
‫‪27‬‬
‫וזוהי רשימת התשובות שבקובץ זד‪[ ,‬אשר כולן נכתבו במקורן בעברית או לפחות נשתמרו‬
‫בעברית בלבד]‪:‬‬
‫כי״א דף‬
‫ר״ו‪ ,‬א׳‬
‫ר״ז‪ ,‬א׳‬
‫ר״ז‪ ,‬ב׳‬
‫ד״ח‪ ,‬ב׳‬
‫ר״ט‪ ,‬ב׳‬
‫רי״ב‪ ,‬א׳‬
‫י רי״ב‪ ,‬ב׳‬
‫רי״ג‪ ,‬א׳‬
‫רי״ד‪ ,‬ב׳‬
‫רי״ח‪ ,‬א׳‬
‫רי״ט‪ ,‬א׳‬
‫רי״ט‪ ,‬ב׳‬
‫ר״ך‪ ,‬א׳‬
‫ד״ך‪ ,‬ב׳‬
‫דכ״א‪ ,‬א׳‬
‫רכ״א‪ ,‬ב׳‬
‫רכ״ב‪ ,‬א׳‬
‫רכ״ב‪ ,‬ב׳‬
‫רכ״ג‪ ,‬ב׳‬
‫רכ״ה‪ ,‬א׳‬
‫רכ״ה‪ ,‬א׳‬
‫רכ״ה‪ ,‬ב׳‬
‫רכ״ה‪ ,‬ב׳‬
‫לפגי׳ ת׳‬
‫רצ״ג‬
‫תל״ו‬
‫ת״מ‪ ,‬תמ״ח‬
‫תמ״ו‬
‫תמ״ט‬
‫ר״צ‬
‫רצ״ד‬
‫שכ״ט‬
‫שי״ב‪ ,‬ש״ה‬
‫של״ד‪ ,‬רפ״ט‬
‫עיל״ה‬
‫רפ״ו‬
‫רפ״ז‪ ,‬רצ״ו‬
‫רצ״ז‪ ,‬רצ״ח‬
‫ש״ז‬
‫של״ג‬
‫שט״ו‬
‫שמ״ה‬
‫שנ״ד‬
‫שכ״ז‬
‫שע״ה‬
‫ש״נ‬
‫שנ״ח‬
‫בי״א דף‬
‫רכ״ו‪ ,‬א׳‬
‫רכ״ו‪ ,‬ב׳‬
‫רכ״ז‪ ,‬א׳‬
‫רכ״ז‪ ,‬א׳‬
‫רכ״ז‪ ,‬ב׳‬
‫רכ״ח‪ ,‬א׳‬
‫רכ״ט‪ ,‬א׳‬
‫‪ ».‬רכ״ט‪ ,‬א׳‬
‫רכ״ט‪ ,‬ב׳‬
‫רכ״ט‪ ,‬ב׳‬
‫רכ״ט‪ ,‬ב׳‬
‫ד״ל‪ ,‬א׳‬
‫ד״ל‪ ,‬א׳‬
‫ר״ל‪ ,‬ב׳‬
‫ד״ל‪ ,‬ב׳‬
‫רל״א‪ ,‬א׳‬
‫רל״א‪ ,‬א׳‬
‫רל״ב‪ ,‬א׳‬
‫רל״ב‪ ,‬א׳‬
‫רל״ב‪ ,‬ב׳‬
‫רמ״ב‪ ,‬א׳‬
‫רמ״ב‪ ,‬א׳‬
‫רמ״ג‪ ,‬א׳‬
‫לפני׳ ת׳‬
‫רפ״ח‬
‫ת״ו‬
‫שי״ח‬
‫תמ״א‬
‫של״ו‬
‫שפ״ט‬
‫ש״ם‬
‫תמ״ד‬
‫שע״ט‬
‫ת״ד‬
‫תמ׳׳ב‪ ,‬תמ״ג‬
‫שנ״ט‬
‫תכ״ח‪ ,‬שפ״ד‬
‫של״ח‬
‫ש״ו‬
‫ש״א‬
‫שמ״ג‬
‫שנ״ו‬
‫תכ״ד‬
‫שנ״ז‬
‫שס״ט‬
‫תל״ט‬
‫שמ״ו‬
‫ג‪ .‬כ״ י ס י מ ו נ ס ו ן א׳ (כ״י ששפורטאש)‪ ,‬אצלנו כי״ש [עי׳ עליו במבוא לתשובות‬
‫הערביות]‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫כ ״י‬
‫סי מונ סון‬
‫ב ׳ ‪ ,‬בהוצאה זו כי״ס [עי׳ עליו במבוא לתשובות הערביות]‪.‬‬
‫ה‪ .‬כ ״ י ב ד א ה ב‪ ,‬בישיבת החכם ר׳ יצחק בדאהב הי״ו בירושלם‪ ,‬ימין משה‪ — .‬בהוצאתנו‬
‫״כי״ב״‪ 78 — .‬דף נייר‪ 19x14 ,‬צ״מ‪ ,‬כתיבה ספרדית יפה‪ ,‬לפעמים הוספות בכתיבת משיט״ה‬
‫מאוחרת‪ .‬הכתב־יד אינו מכורך‪ .‬גוף הקובץ נכתב כנראה מאת ד׳ אברהם סכנדרי השני‬
‫באלכסנדריא (קרוב לשנות ת״ה —תל״ג) שכתב שם (דף כ״ב —כ״ט) פלפול ארוך מסביב‬
‫לתשובה אחת [לפנינו ת׳ קכ״ב] וחתם ע ל י ו ( ד ף כ״ט ב׳) בעצם כתב ידו‪.‬‬
‫הקובץ מכיל ק״ז תשובות בלתי מסומנות‪ ,‬כולן עברית‪ .‬התשובות‪ ,‬שרק אחת מהן היא‬
‫לד׳ אברהם בן הרמב״ם (דף ע״ז ב׳) והשאר כולן להרמב״ם‪ ,‬מסודרות לפי הלכות עפ״י‬
‫המשנה תורה‪ .‬לפי הפגינציה העתיקה החזיק הכ״י פ״ג דף‪ ,‬אבל כעת חסדים הדפים ד׳ ה׳‬
‫מ״ח ע׳ וע״ט‪.‬‬
‫מתוך ב״י זה הדפיס בדאהב חמשים תשובה בספרו כי ביצחק (תורת משה) ירושלים‬
‫תרפ״ט (עי׳ לקמן פרק ‪ . ) 11‬עצם כה״י ראיתי אחר שכבר נדפס רוב הספד והוכרחתי להכניס‬
‫את ההשלמות מתוך כ״י זה בסוף הספר (ת׳ תנ״א —תנ״ד)‪.‬‬
‫ת שו בו ת ה ר מ ב ״ ם‬
‫‪28‬‬
‫בדשימה הבאה ציינתי בכוכב כזה * אותן התשובות שנדפסו בס׳ כי ביצחק‪ .‬מספד הדפיט‬
‫לפי הפגינציה העתיקה [הרשימה כוללת רק את הת׳ שלהן מקבילה בהוצאתנו ת ש ו ב ה‬
‫עברית]‪:‬‬
‫לפני׳ ת׳‬
‫כי׳׳ב דף‬
‫[הלכות ק״ש]‬
‫‪#‬ח ׳‪ ,‬א׳‬
‫*י‪ /‬א׳‬
‫*י״א‪ ,‬ב׳‬
‫כי׳׳ב דף‬
‫מ״ה‪ ,‬א׳‬
‫ר״צ*‬
‫דצ״א‬
‫שפ״ו‬
‫הל׳ מזוזה וס״ת ותפלין‬
‫של״ד‬
‫י״ב‪ ,‬א׳‬
‫של״ה‬
‫י״ב‪ ,‬א׳‬
‫רפ״ט‬
‫י״ב‪ ,‬ב׳‬
‫רצ״ד‬
‫י״ג‪ ,‬ב׳‬
‫הלכות ציצית‬
‫כ״א‪ ,‬א׳‬
‫כ״א‪ ,‬א׳‬
‫•ל‪ /‬א׳‬
‫רפ״ו‬
‫רפ״ז‬
‫רצ״א‬
‫הלכות תפלה‬
‫ל״ב‪ ,‬א׳‬
‫רצ״ג‬
‫הלכות תשובה‬
‫ל״ג‪ ,‬א׳‬
‫תל״ו‬
‫הלכות ברכות‬
‫ל״ד‪ ,‬א׳‬
‫ל״ד‪ ,‬א׳‬
‫ל״ד‪ ,‬ב׳‬
‫רצ״ו‬
‫דצ״ז‬
‫רצ״ח‬
‫הלכות מילה‬
‫מ״א‪ ,‬א׳‬
‫מ״א‪ ,‬א׳‬
‫מ״ב‪ ,‬א׳‬
‫ש״ז‬
‫של״ג‬
‫של״א‬
‫הלכות שבת‬
‫מ״ד‪ ,‬א׳‬
‫מ״ד‪ ,‬ב׳‬
‫ש״ג‬
‫ש״ב‬
‫ש׳‬
‫הלכות אישות‬
‫שנ״ד‬
‫מ״ו‪ ,‬א׳‬
‫שס״ז‬
‫*נדו‪ ,‬א׳‬
‫הלכות איסורי ביאה‬
‫שמ״ה‬
‫מ״ט‪ ,‬א׳‬
‫ש״ע‬
‫נ ‪ /‬א׳‬
‫הלכות יבום וחליצה‬
‫שע״ג‬
‫*נ׳׳ב־נ״ד‬
‫תנ״א‬
‫*נ״ה‪ ,‬א׳‬
‫הל׳ מאכלות אסורות‬
‫שט״ו‬
‫נ׳׳ז‪ ,‬א׳‬
‫שי״ז‬
‫נ״ז‪ ,‬ב׳‬
‫תמ״ח ‪1‬‬
‫נ״ח‪ ,‬ב׳‬
‫שי״ט‬
‫*נ״ט‪ ,‬א׳‬
‫הלכות שחיטה‬
‫ס‪ /‬א׳‬
‫הלכות תלמוד תורה‬
‫ת״נ‬
‫•ל״ו‪ ,‬א׳‬
‫שמ״א‬
‫*ל״ח‪ ,‬ב׳‬
‫שכ״ב‬
‫ל״ח‪ ,‬ב׳‬
‫שכ״ג‬
‫•ל״ט‪ ,‬א׳‬
‫שמ״ז‬
‫*מ‪ /‬א׳‬
‫לפני׳ ת׳‬
‫הלכות נדרים‬
‫ס״ב‪ ,‬א׳‬
‫שט״ז‬
‫שכ״ו‬
‫ה׳ ערכין וחרמין‬
‫ש״מ‬
‫ס״ג‪ ,‬א׳‬
‫ה׳ טוען ונטען‬
‫*ס״ד‪ ,‬א׳‬
‫״ס״ו‪ ,‬א ‪,‬‬
‫•ס״ו‪ ,‬ב׳‬
‫*ס״ז‪ ,‬א׳‬
‫יס״ז‪ ,‬א׳‬
‫*ס״ז‪ ,‬ב׳‬
‫ת״ב‬
‫של״א‬
‫תג״ד‬
‫תי״ט‬
‫שפ״ח‬
‫תנ״ב‬
‫הלכות נזקי ממון‬
‫תל״ב‬
‫ע״א‪ ,‬א׳‬
‫תל״ג‬
‫ע״א‪ ,‬ב׳‬
‫תנ״ג‬
‫*ע״ב‪ ,‬א׳‬
‫מ בו א ל ת שו בו ת ה ע ב ריו ת של ה ר מ ב ״ ם‬
‫לפני׳ ת׳‬
‫כי׳׳ב דף‬
‫הלכות שכירות‬
‫שצ״ג‬
‫*ע״ג‪ ,‬א׳‬
‫הלכות סנהדרין‬
‫שכ״ד‬
‫*ע״ה‪ ,‬א׳‬
‫תמ״ו‬
‫ע״ה‪ ,‬ב׳‬
‫‪29‬‬
‫לפני׳ ת׳‬
‫כי׳׳ ב זיף‬
‫ה׳ שמטה ויובל‬
‫תי״ב‬
‫*ע״ו‪ ,‬א׳‬
‫הלכות תרומה‬
‫פ״א‪ ,‬א׳‬
‫שמ״ד‬
‫ו‪ .‬ב ״ י פ א ר י ס ס י׳ ‪ , 1 8 1‬בבית הספרים הלאומי בפאריס‪ ,‬רשימת מונק־צוטנבדג סי׳‬
‫‪ — .181‬להוצאה זו ״כי״פ א׳״‪ .‬בתוך הקובץ‪ ,‬חכתוב על נייר ‪ 2°‬קטן בכתיבה רבנית־ספרדית‪,‬‬
‫כנראה במאך‪ ,‬הט״ו‪ ,‬נמצאות מדף ‪235‬א —‪243‬א כ״ך תשובות הרמב״ם לחכמי לוני עם אגרות‬
‫ר׳ יהונתן הכהן והרמב״ם‪ .‬נוסח התשובות דומה לזה שבכי׳׳ש סי׳ קפ״ה עד סי׳ ד׳׳י‪ .‬האגדות‬
‫יבואו להלן עפ״י הקובץ הזה (כהוספה למבוא)‪.‬‬
‫ז‪ .‬כ ״ י פ א ר י ס ס י׳ ‪ , 4 1 6‬כנ״ל (סי׳ ו׳) — בהוצאתנו ״כי״פ ב׳״‪ .‬נכתב על קלף וקצתו‬
‫על נייר ‪ 8°‬בכתיבה רבנית נאה‪ ,‬כפי הנראה ג״כ במאה הט״ו‪ .‬מדף ‪122‬א —‪134‬א נמצא גם פה‬
‫אוסף התשובות לחכמי לוניל‪ ,‬אבל בלי אגרות הפתיחה‪ .‬בכ״י זה נתקיים עוד התאדיך‬
‫שהשיב בו הרמב״ם על שאלות חכמי לוניל (עי׳ לקמן עט׳ ‪ .) 43‬הנוסחאות מתאימות ברובן‬
‫לנוסח התשובות שבכי״א ובמג״ע‪.‬‬
‫ח‪ .‬כ״ י פ א ר י ס ס י ׳ ‪ 7 5 0‬מכיל מדף ‪91‬א —‪ 96‬ב קטע מן תשובות הרמב״ם לחכמי לוניל‪,‬‬
‫המתחיל באמצע התשובה העשירית‪ .‬בסוף התשובה הכ״ד כתוב ‪ :‬״השבנו על שאלות הרב‬
‫המובהק החכם המופלא הר״ר יהונתן הכהן ז״ל(!)״‪ .‬האגרות חסרות‪ .‬הקובץ נכתב במאה‬
‫הט״ו על נייר ‪ 8°‬בכתיבה רבנית‪.‬‬
‫ט‪ .‬כ״ י ו א ת י ק א ן ״ נ י ו פ י ט י ‪ Vat. Neofiti ebr.‬סי׳ ‪ .11‬רשימת ‪Gust. Sacerdote, 1‬‬
‫‪ codici ebraici della Pia Casa dei Neofiti in Roma‬רומה ‪ 1893‬עמ׳ ‪ — .16— 12‬בהוצאתנו‬
‫״כי״ג״‪ — .‬בקובץ הזה ישנן שמונה עשרה תשובה להרמב״ם‪ ,‬כולן עברית‪ .‬רובן נמצא גם‬
‫באגרות הרמב״ם הנדפסות‪ ,‬אבל נוסח כה״י הזה שונה הרבה מהנדפס‪ .‬ביחוד נמצאת פה‬
‫בשלמות תשובת הרמב״ם על השגת ר׳ שמואל בר׳ עלי גאון בגדאד בענין ההליכה בנהרות‬
‫הגדולות בשבת (עי׳ ת׳ ש״י) שנדפסה רק למחצה בהוצאות הקודמות‪.‬‬
‫רשימת התשובות שבקובץ זה [אשר כולן נכתבו במקורן בעברית או לפחות נשתמרו‬
‫בעברית בלבד]‪:‬‬
‫כי׳׳ג דף‬
‫לפני׳ ת׳‬
‫כי״נ דף‬
‫לפני׳ ת׳‬
‫נ״ו‪ ,‬א׳‬
‫נ׳׳ח‪ ,‬ב׳‬
‫ם׳‪ ,‬ב׳‬
‫ק״ד‪ ,‬ב׳‬
‫ק״ה‪ ,‬א׳‬
‫ק״ו‪ ,‬ב׳‬
‫ש״ח‬
‫ש״ט‬
‫ש״י‬
‫ת״ו‬
‫שפ״ט‬
‫שי״ב‬
‫ק״ו‪ ,‬ב׳‬
‫ק״ז‪ ,‬א׳‬
‫ק׳׳ז‪ ,‬א׳‬
‫ק״ז‪ ,‬ב׳‬
‫ק״ח‪ ,‬א׳‬
‫ק״י‪ ,‬א׳‬
‫ש״ה‬
‫ש״ד‬
‫רצ״ב‬
‫רצ״ד‬
‫תמ״ח‬
‫רצ״ג‬
‫ת שו בו ת ה ר מ ב״ ם‬
‫‪30‬‬
‫כי״ג דף‬
‫לפני׳ ת׳‬
‫כי״נ דף‬
‫לפני׳ ה׳‬
‫קט״ו‪ ,‬ב׳‬
‫קט״ז‪ ,‬ב׳‬
‫קט״ז‪ ,‬ב׳‬
‫קי״ז‪ ,‬א׳‬
‫רפ״ח‬
‫ש״א‬
‫שנ״ו‬
‫תכ״ד‬
‫קי״ח‪ ,‬א׳‬
‫קי״ח‪ ,‬א׳‬
‫קי״ח‪ ,‬ב׳‬
‫שנ״ז‬
‫ת״מ‬
‫של״ב‬
‫י‪ .‬כ ״ י ו א ת י ק א ן ‪ vat. ebr. 171‬הכולל ‪ 536‬דף נייד ‪ .4°‬נכתב בקניאה בשנת ר״ט‪,‬‬
‫מכיל בין לקוטים שונים מתוך חבודי הרמב״ם גם את התשובה שלפני׳ ת׳ ת ל ״ו( ד ף ‪ 78‬ב —‬
‫‪ 79‬א)‪.‬‬
‫יא‪ .‬כ ״ י ו א ת י ק א ן ‪ ,vat. ebr. 320‬סדור ומחזור על קלף בכתיבה דבנית‪ .‬בדף ‪589‬א‬
‫נמצאת אותה התשובה‪ ,‬ת׳ תל״ו‪ ,‬בסגנון דומה לנוסח שבקובץ ‪.171‬‬
‫יב‪ .‬כ ״ י נ י ו י ו ר ק ‪ ,‬בבית המדרש לרבנים שם‪ ,‬שכתב עליו א‪ .‬מארכס ‪r e j 59‬‬
‫עמ ׳ ‪ 221‬ד‪.‬ע׳ ‪ 1‬ו ב־‪ Hebr. un. coil. Ann.‬שנה ווו עמ׳ ‪ 333‬הע׳ ‪ ,45‬מכיל את שתי התשובות‬
‫שט״ו ושט״ז(דף ‪32‬א —‪ 33‬א) ‪.‬‬
‫[ י ג ‪ .‬כ ״ י ה ס פ ר י ה ה ל א ו מ י ת ו ה א ו נ י ב ר ס י ט א י ת ‪ ,Heb. 8° 1771‬נעתקו ע״י‬
‫יהודה כלץ בשנת שע״ד‪ ,‬ברשותו של החכם ר׳ יצחק בדאהב‪ ,‬לפנינו כיב״א‪ .‬הוא אחת‬
‫המהדורות של נוסח התשובות כפי שהן נדפסו ב ת (עי׳ להלן ‪ 11‬א)‪ ,‬כמו שמוכיח הן הסדר‬
‫הזהה של התשובות (דק בין ת׳ תמ״ד לת׳ תמ״ב חסרה בכיב״א ת׳ ת״ד) והן הנוסח הדומה‬
‫מאד‪ .‬למרות זאת מצאתי‪ ,‬כי יש ערך־מה גם לש״נ של כיב״א (השווה למשל ת׳ שע״ה‪ ,‬הע׳‬
‫‪ ) 4‬ועל כן הוספתים בדרך כלל‪.‬‬
‫וזו רשימת התשובות שבכיב״א (כל התשובות נכתבו במקורן בעברית או לפחות נשתמרו‬
‫בעברית בלבד)‪:‬‬
‫כיב״א דף‬
‫ר״ח‪ ,‬א׳‬
‫ד״י‪ ,‬ב׳‬
‫רי״ב‪ ,‬ב׳‬
‫רט״ו‪ ,‬ב׳‬
‫[רט״ז‪ ,‬א׳‬
‫רי״ז‪ ,‬א׳‬
‫די׳׳ז‪ ,‬ב׳‬
‫רי״ח‪ ,‬ב׳‬
‫רכ״א‪ ,‬ב׳‬
‫רכ״ג‪ ,‬א׳‬
‫רכ״ד‪ ,‬א׳‬
‫רכ״ה‪ ,‬ב׳‬
‫רכ״ו‪ ,‬א׳‬
‫רכ״ז‪ ,‬א׳‬
‫רכ״ט‪ ,‬א׳‬
‫ד״ל‪ ,‬א׳‬
‫דל״ב‪ ,‬ב׳‬
‫רל״ב‪ ,‬ב׳‬
‫לפני׳ ת׳‬
‫ש״ח‬
‫ש״ט‬
‫ש״י‬
‫רצ״ד‬
‫אינה להרמב״ם]‬
‫תל״ט‬
‫שס״ט‬
‫שמ״ו‬
‫דצ״ג‬
‫תל״ו‬
‫תמ״ח‬
‫תמ״ו‬
‫ת״מ‬
‫תמ״ט‬
‫ר״צ‬
‫שכ״ט‬
‫שי״ב‬
‫ש׳׳ה‬
‫כיב״א דף‬
‫רל״ג‪ ,‬א׳‬
‫רל״ג‪ ,‬ב׳‬
‫רל״ד‪ ,‬א׳‬
‫רל״ד‪ ,‬ב׳‬
‫רל״ה‪ ,‬א׳‬
‫רל״ה‪ ,‬ב׳‬
‫רל׳׳ו‪ ,‬ב׳‬
‫רל״ז‪ ,‬א׳‬
‫דל״ז‪ ,‬ב׳‬
‫רל״ח‪ ,‬א׳‬
‫רל״ט‪ ,‬א׳‬
‫רל״ט‪ ,‬ב׳‬
‫ר״מ‪ ,‬א׳‬
‫ד״מ‪ ,‬א׳‬
‫ד״מ‪ ,‬ב׳‬
‫רמ״א‪ ,‬א׳‬
‫רמ״א‪ ,‬א׳‬
‫רמ״ב‪ ,‬א׳‬
‫לפני׳ ת׳‬
‫שכ״ז‬
‫שע״ה‬
‫ש״נ‬
‫שנ״ח‬
‫רפ״ח‬
‫ת״ו‬
‫שי״ח‬
‫תמ״א‬
‫של״ו‬
‫שפ״ט‬
‫ש״ס‬
‫תמ״ד‬
‫תמ׳׳ב‬
‫תמ״ג‬
‫שע״ט‬
‫שנ״ט‬
‫תכ״ח‬
‫שפ״ד‬
‫‪31‬‬
‫מ בו א ל ת שו בו ת ה ע ב ריו ת של ה ר מ ב ״ ט‬
‫כיב״א דף‬
‫רמ״ב‪,‬‬
‫רמ״ב‪,‬‬
‫רמ״ג‪,‬‬
‫דמ״ד‪,‬‬
‫א׳‬
‫ב׳‬
‫ב׳‬
‫א׳‬
‫לפני׳ ת׳‬
‫כיב״א דף‬
‫לפני׳ ת׳‬
‫של״ח‬
‫ש״ו‬
‫ש״א‬
‫שמ״ג‬
‫רמ״ה‪ ,‬א׳‬
‫רמ״ה‪ ,‬ב׳‬
‫רמ״ו‪ ,‬א׳‬
‫רמ״ו‪ ,‬ב׳‬
‫שנ״ו‬
‫תכ״ד‬
‫שנ״ז‬
‫תל״ה‬
‫יד‪ .‬כ ״ י ל י ו ו ר נ ו ס י׳ ‪( 18‬עי׳ ק׳ ברנהיימר‬
‫‪rej‬‬
‫ס״ו ורשימת ספרי הת״ת בליוורנו‪,‬‬
‫ליוודנו ‪ 1914‬בסימנו)‪ ,‬היום כ״ י ה ס פ ר י ה ה ל א ו מ י ת ו ה א ו נ י ב ר ס י ט א י ת ‪2001‬‬
‫‪ ,,Heb. 8‬לפנינו כי״ל‪ .‬בהתחלה יש ספירה של סימנים‪ ,‬אך אח״כ היא נפסקת‪ .‬כי״ל־שימש‬
‫מקור עיקרי לז‬
‫(עי׳ להלן ‪ 11‬ד)‪ ,‬אולם חסרה ב ( סי׳ ז׳‪ ,‬לפנינו ת׳ ש״נ‪ ,‬וסי׳ ט׳‪ ,‬לפנינו ת׳‬
‫שכ״ט‪ .‬הואיל וביתר התשובות זהה ז עם כי״ל‪ ,‬הסתפקתי בהן בש״נ שציין פ־ן מז‪.‬‬
‫וזו רשימת התשובות שבכי״ל‪ ,‬אשד נשתמרו בעברית בלבד ‪:‬‬
‫כי״ל דף‬
‫קפ״ט‪ ,‬א׳‬
‫ק״צ‪ ,‬ב׳( סי׳ ז׳)‬
‫קצ״א‪ ,‬ב׳( סי׳ ט׳)‬
‫קצ״ד‪ ,‬א׳( סי׳ י״ב)‬
‫קצ״ד‪ ,‬ב׳( סי׳ י״ג)‬
‫קצ״ד‪ ,‬ב׳‬
‫קצ״ה‪ ,‬א׳( סי׳ י״ד)‬
‫קצ״ה‪ ,‬א׳‬
‫כי״ל דף‬
‫קצ״ה‪ ,‬ב׳‬
‫קצ״ה‪ ,‬ב׳‬
‫קצ״ו‪ ,‬א׳‬
‫קצ״ו‪ ,‬ב׳‬
‫קצ״ז‪ ,‬א׳‬
‫קצ״ח‪ ,‬א׳‬
‫קצ״ח‪ ,‬א׳‬
‫לפני׳ ת׳‬
‫תכ״ז‬
‫ש״נ‬
‫שכ״ט‬
‫ת״י‬
‫תי״ט‬
‫תי״א‬
‫ת״ז‬
‫שצ״ד‬
‫לפני׳ ת׳‬
‫שע״ח‬
‫תכ״ו‬
‫תכ״ג‬
‫שע״א‪ ,‬סוף התשובה‬
‫שס״ב‬
‫שפ״ה‬
‫שס״ה]‬
‫‪ . 11‬ס פ ר י ד פ ו ס ‪.‬‬
‫א‪ .‬א ג ר ו ת ה ר מ ב ״ ם ‪ ,‬נדפסו ראשונה בשם ״תשובות שאלות ואגרות״ לר״מ במז״ל‬
‫בקושטא רעז‪ — .‬בהוצאתנו ת‪.‬‬
‫הספר נחלק לשני חלקים‪ :‬החלק הראשון מחזיק אגדות‬
‫הרמב״ם וגדולי דורו והחלק ה שני(מדף ט״ו ד׳ ואילך) תשובות‪ .‬הכתובת שעל חלק התשובות‪:‬‬
‫״אלה הם שאלות תשובות להרב הגדול רבינו משה בן מיימון זכרו לברכה״‪ .‬אח״כ באות‬
‫ארבעים וחמש תשובה בלתי מסומנות‪ ,‬כולן עברית‪.‬‬
‫האגרות והתשובות האלה נדפסו עוד פעמים רבות‪ .‬עי׳ רשימות שטיינשניידר עמ׳ ‪,1903‬‬
‫צרנר ואוצר הספרים לבן יעקב‪ .‬בהוצ׳ אמשטרדם תע״ב הוסיפו את ״נוסח פתיחת החרם״‬
‫(לפנינו ת׳ שמ״ט) מס׳ תעלומות חכמה לה״ר יש״ר מקנדיאה בסיליאה שפ״ט‪ .‬בהוצאות‬
‫המאוחרות השמיטו את התשובות קמ״א ורט״ו מאימת הצנזור‪.‬‬
‫להוצאה זו השתמשתי באגרות דפ״ר קושטא רע״ז [על רשימת התשובות עי׳ לעיל ‪ 1‬יג‬
‫כיב״א הזהה במידה מרובה עם ת‪.‬‬
‫אולם ב ת ת׳ נוספת] בעמ׳ כ״ג ב׳ (הת׳ הל״א במספר)‪,‬‬
‫לפנינו ת׳ ת״ד‪.‬‬
‫ב‪ .‬ס ׳ פ א ר ה ד ו ר אמשטרדם תקכ״ה‪ ,‬לבוב תרי״ט — בהוצאתנו פ — כולל קמ״ח תשובה‬
‫להרמב״ם‪ ,‬מועתקות ומתודגמות בתוך כי״ש ע״י המו״ל ר׳ מרדכי תמה‪ .‬עי׳ רמש״ש רשימת‬
‫בודליאנה עמ ׳ ‪ .1909— 1906‬יש להתייחם לתרגומו של ר׳ מרדכי בזהירות‪ ,‬כי הוא מלא —‬
‫ת שו בו ת ה ר מ ב ״ ס‬
‫‪32‬‬
‫כידוע — שיבושיט‪ .‬השתמשתי גט בהגהות כ״י ר׳ אהרן פולד לס׳ פאר הדוד שמצאתי אותן‬
‫כתובות על גליון ס׳ פאר הדור שבספריה העירונית בפפד״מ וציינתי עליהן בהערותי‬
‫״רא״ף״‪.‬‬
‫לוח ההשואה לסימני התשובות שבפאר הדור וסימני הוצאתנו [הרשימה כוללת רק את‬
‫התשובות‪ ,‬שלהן מקבילה בהוצאתנו תשובה עברית]‪:‬‬
‫פ סי׳‬
‫ה׳‬
‫ו׳‬
‫ט׳ (ס״ק א׳)‬
‫ט׳ ( ב׳)‬
‫ט׳ (ג׳)‬
‫ט׳ (ד׳)‬
‫ט׳ (ד‪).‬‬
‫ט׳ (ו׳)‬
‫ט׳ (ז)‬
‫ט׳ (ח׳)‬
‫י״ג‬
‫י״ז‬
‫י״ח‬
‫י״ט‬
‫כ׳‬
‫כ״א‬
‫כ״ב‬
‫כ״ג‬
‫כ״ד‬
‫כ״ה‬
‫כ״ו‬
‫כ״ז‬
‫ג‪.‬‬
‫לפני׳ ת׳‬
‫תכ״ד‬
‫ת״ו‬
‫דפ״ח‬
‫תמ״ד‬
‫ת״ד‬
‫תמ״ב‬
‫תמ׳׳ג‬
‫שנ״ט‬
‫שפ״ד‬
‫דצ״ד‬
‫שכ״ז‬
‫[מבוא]‬
‫של״ד‬
‫דפ״ט‬
‫של״ה‬
‫דפ״ו‬
‫רפ״ז‬
‫דצ״ו‬
‫רצ״ז‬
‫רצ״ח‪ ,‬ש״ז‬
‫של״ג‬
‫שכ״ו‬
‫פ סי׳‬
‫כ״ח‬
‫כ״ט‬
‫ל׳‬
‫ל״א‬
‫ל״ב‬
‫ל״ג‬
‫ל״ד‬
‫ל״ה‬
‫ל״ד‬
‫ל״ז‬
‫ל״ח‬
‫ל״ט‬
‫מ׳‬
‫מ״א‬
‫צ׳״ב‬
‫קי״ט‬
‫קמ״ד‬
‫קמ״ה‬
‫קמ״ט‬
‫ק״נ‬
‫קנ״א‬
‫לפני׳ ת׳‬
‫ש״מ‬
‫שט״ו‬
‫שט״ז‬
‫שי׳׳ז‬
‫שמ״ה‬
‫ש״ג‬
‫ש״ב‬
‫ש׳‬
‫שנ״ד‬
‫שמ״ד‬
‫תל״ב‬
‫תל׳׳ג‬
‫שצ״ה‬
‫[מבוא]‬
‫שצ״א‬
‫שס״ט‬
‫שנ״ה‬
‫תכ״ח‬
‫שמ״ו‬
‫ד״צ‬
‫שכ״ט‬
‫ק ו ב ץ ת ש ו ב ו ת ה ר מ ב ״ ם‪ ,‬הו״ל ר׳ אברהם ליכטנברג‪ ,‬לפסיא תרי״ט‪ — .‬בהוצאה‬
‫שלנו ק‪.‬‬
‫בחלקו הראשון נאספו יחד כל התשובות שבפאר הדור ובאגרות הרמב׳׳ם עד שעלה‬
‫מספרן לקע׳׳ח סימנים‪ .‬המו״ל ליכטנבדג שינה רק את סדר הסימנים ולפעמים הגיד‪ .‬הנוסח‬
‫לפי ההשערה אוע״פ הציטטות שבמג״ע ומ״מ וכ״מ ובמעשה רקח‪ .‬נשמטה התשובה פאר הדור‬
‫סי׳ ע׳‪ .‬עי׳ הבקורת המפורטת של שטיינשניידד במזכיר שנה ווו עמ ׳ ‪ 105 ,65‬ושנה ‪1v‬‬
‫עמ׳ ‪.89‬‬
‫הרי המפתח להשוות את סימני הקובץ עם הסימנים שבהוצאתנו [נכללו רק התשובות‪,‬‬
‫שלהן מקבילה בהוצאתנו תשובה עברית]‪:‬‬
‫‪ p‬סי׳‬
‫ה׳‬
‫ו׳‬
‫ח׳‬
‫ט׳‬
‫לפני׳ ת׳‬
‫תכ״ד‬
‫ת״ו‬
‫רפ״ח‬
‫תמ״ד‬
‫ק סי׳‬
‫י׳‬
‫י״א‬
‫י״ב‬
‫י״ג‬
‫לפני׳ ת׳‬
‫ת״ד‬
‫תמ״ב‬
‫תמ״ג‬
‫שנ״ט‬
‫‪33‬‬
‫מ בו א ל ת שו בו ת ה ע ב ריו ת של ה ר מ ב׳׳ ם‬
‫ק סי׳‬
‫לפני׳ ת׳‬
‫ק סי‪,‬‬
‫לפני׳ ת׳‬
‫י״ד‬
‫ט״ו‬
‫כ׳‬
‫כ״ד‬
‫כ״ה‬
‫כ״ו‬
‫כ״ז‬
‫כ״ח‬
‫כ׳׳ט‬
‫ל׳‬
‫ל״א ‪,‬‬
‫ל״ב‬
‫ל״ג‬
‫ל״ד‬
‫ל״ה‬
‫ל״ו‬
‫ל״ז‬
‫ל״ח‬
‫ל״ט‬
‫מ׳‬
‫מ״א‬
‫מ״ב‬
‫מ״ג‬
‫מ״ד‬
‫מ״ד‪.‬‬
‫מ״ו‬
‫מ״ז‬
‫מ״ח‬
‫מ״ט‬
‫פ״ט‬
‫קט״ז‬
‫ק״מ‬
‫קמ״א‬
‫שפ״ד‬
‫רצ׳׳ד‬
‫שכ״ז‬
‫[מבוא]‬
‫של״ד‬
‫רפ״ט‬
‫של״ה‬
‫רפ״ו‬
‫רפ״ז‬
‫רצ״ו‬
‫רצ״ז‬
‫רצ״ח‬
‫ש״ז‬
‫של״ג‬
‫שב״ו‬
‫ש״מ‬
‫שט״ו‬
‫שט״ז‬
‫שי״ז‬
‫שמ״ה‬
‫ש״ג‬
‫ש״ב‬
‫ש׳‬
‫שנ״ד‬
‫שמ״ד‬
‫תל״ב‬
‫תל״ג‬
‫שצ״ג‬
‫[מבוא]‬
‫שצ״א‬
‫שס״ט‬
‫שס״א‪ ,‬ת״כ‬
‫שנ״ה‬
‫קמ״ב‬
‫קמ״ו‬
‫קמ״ז‬
‫קמ״ח‬
‫ק״נ‬
‫קנ״ד‬
‫קנ״ה‬
‫קנ״ו‬
‫קנ״ז‬
‫קנ״ח‬
‫קנ״ט‬
‫ק״ס‬
‫קס״א‬
‫קס״ב‬
‫קס״ג‬
‫קס״ד‬
‫קס״ה‬
‫קס״ו‬
‫קס״ז‬
‫קס״ח‬
‫קס״ט‬
‫ק״ע‬
‫קע״א‬
‫קע״ב‬
‫קע״ג‬
‫קע״ד‬
‫קע״ה‬
‫קע״ו‬
‫קע״ז‬
‫קע״ח‬
‫קע״ט‬
‫ק״פ‬
‫קפ״א‬
‫תב״ח‬
‫שמ״ו‬
‫ר״צ‬
‫שכ״ט‬
‫שמ״ט‬
‫ש״ח‬
‫ש״ט‬
‫ש״י‬
‫תל״ט‬
‫רצ״ג‬
‫תל״ו‬
‫תמ׳׳ח‬
‫תמ״ו‬
‫ת״מ‬
‫תמ״ט‬
‫שי״ב‬
‫ש״ה‬
‫שע״ה‬
‫ש״נ‬
‫שנ״ח‬
‫שי״ח‬
‫תמ״א‬
‫של״ו‬
‫שפ״ט‬
‫ש״ס‬
‫שע״ט‬
‫של״ח‬
‫ש״ו‬
‫ש״א‬
‫שמ״ג‬
‫שנ״ו‬
‫שנ״ז‬
‫תל״ה‬
‫ד‪ .‬ז ר ע א נ ש י ם להד׳ חיד״א‪ ,‬ד‪.‬וצ׳ חברת דובבי שפתי ישנים‪ ,‬הוסיאטין תרס״ב‪— .‬‬
‫בהוצאתנו ז‪ — .‬בתחלת הספר ישנן עשרים תשובה להרמב״ם מתוך כ״י שו״ת זרע אנשים‬
‫שבספרית התלמוד תורה בליוודנו [עי׳ לעיל ‪ 1‬יד‪ ,‬ועי׳ שם את רשימת התשובות (אלא שבז‬
‫חסר סי׳ ז׳‪ ,‬לפנינו ת׳ ש״נ‪ ,‬וסי׳ ט׳‪ ,‬לפנינו ת׳ שכ״ט)‪].‬‬
‫ה‪ .‬כ י ב י צ ח ק (תורת משה)‪ ,‬תשובות הרמב״ם הו״ל הר׳ יצחק בדאהב‪ ,‬ירושלם‪ ,‬תרפ״ט‪,‬‬
‫‪ 40 ,4°‬עמ ׳‪ .‬החוברת מחזיקה חמשים תשובות מועתקות מכ״י בדאהב (עי׳ לעיל ‪ 1‬ה) ושתי‬
‫תשובות ממקורות אחרים‪ ,‬מהן מ״ח סימנים להרמב״ם‪ .‬אני מצטט את החוברת בר״ת ״כי״ב״‬
‫בהוספת ה ס י מ ן שבנדפס‪ ,‬בעוד שהעתקותי מתוד כ״י בדאהב עצמו מובאות בר״ת ״כי׳י׳ב״‬
‫עם מספר ה ד ף ו ה ע מ ו ד שלכ תב היד‪.‬‬
‫ת שו בו ת ה ר מ ב״ ם‬
‫‪34‬‬
‫וזוהי רשימת התשובות שנדפסו בחוברת ההיא [הובאו רק התשובות‪ ,‬שלהן מקבילות‬
‫בהוצאתנו תשובות עבריות]‪:‬‬
‫ו‪.‬‬
‫כי״ב סי׳‬
‫לפני׳ ת׳‬
‫כי״ב סי׳‬
‫לפני׳ ת‪,‬‬
‫ד׳‬
‫ז׳‬
‫ח׳‬
‫ט׳‬
‫י״ב‬
‫ט״ז‬
‫י״ז‬
‫י״ח‬
‫י״ט‬
‫כ׳‬
‫כ״א‬
‫כ״ג‬
‫כ״ד‬
‫כ״ה‬
‫כ״ו‬
‫ד״צ«‬
‫רצ״א‬
‫שפ״ו‬
‫רצ״ד‬
‫ת״נ‬
‫של״א‬
‫שס״ז‬
‫שמ״א‬
‫שכ״ב‬
‫שכ״ג‬
‫שמ״ז‬
‫שע״ג‬
‫שע״ג‬
‫שע״ג‬
‫שע״ג‬
‫כ״ז‬
‫כ״ח‬
‫כ״ט‬
‫ל״ב‬
‫ל״ג‬
‫ל״ד‬
‫ל״ד‪,‬‬
‫ל״ו‬
‫ל״ז‬
‫ל״ח‬
‫ל״ט‬
‫מ״א‬
‫נ״א‬
‫נ״ב‬
‫תנ״א‬
‫תנ״ג‬
‫שי״ט‬
‫שכ״ד‬
‫ת״ב‬
‫של״א‬
‫תנ״ד‬
‫תי״ט‬
‫שפ״ח‬
‫תנ״ב‬
‫שצ׳׳ג‬
‫תי׳׳ב‬
‫שכ״א‬
‫שנ״א‬
‫מלבד התשובות המכונסות באוספים האלה מפוזרות הרבה תשובות להרמב״ם בספרים‬
‫שונים‪ ,‬בקובצים ועתונים מדעיים‪ — ,‬חוץ מהציטטות בספרי הפוסקים שנעמוד עליהן בפדק‬
‫הבא‪ .‬עי׳ רשימתו של בועז כהן ״קונטרס התשובות״‪ ,‬הצופה לח״י שנה י״ד עמ ׳ ‪165/167‬‬
‫ועמ׳ ‪( 335‬ויש להוסיף ולתקן פה ושם)‪.‬‬
‫ואלו הן התשובות שהשתמשתי בהן בהוצאה זו‪ ,‬מסודרות על שם מוציאן לאור (ע״ס א״ב)‬
‫[כאן נכללו רק התשובות‪ ,‬שלהן מקבילה בהוצאתנו תשובה עברית]‪:‬‬
‫‪ .1‬ב ו ק ס ט ו ד ף הזקן‪ ,institutio epistoians hebr. ,‬בסיליאה ‪ , 1629‬עמ ׳ ‪ ,455/462‬ב׳‬
‫תשובות מתוך אגרות הרמב״ם (לפני׳ ת׳ תל״ו ותמ״ח)‪.‬‬
‫‪ .2‬ס י מ ו נ ס ן ‪ ,‬ספד היובל לכבוד יעקב גוטמן עמ׳ ‪ ,210— 224‬חמש תשובות (מהן לפני׳‬
‫ת׳ רצ״א ושצ״ב)‪.‬‬
‫‪ .3‬ר ו ד נ י צ ק י במ״ע חבצלת ירושלם תרנ״ח עמ׳ ‪— 143 , 126— 127 , 117— 118 ,90— 91‬‬
‫‪ ,159— 157 ,142‬שלשים תשובה מתוך כ״י אוקספורד ‪( 2359‬לעיל עמ ׳ ‪ ) 25‬ואלו הן‬
‫[התשובות‪ ,‬המקבילות לתשובות עבריות בהוצאתנו] (בצרוף הסימנים שבהוצאתנו)‪ :‬סי׳‬
‫ב׳ = ת׳ שצ״ב‪ ,‬סי׳ ו׳ =ת׳ שכ״א‪ ,‬סי׳ ז׳=ת׳ שס״ה‪ ,‬סי׳ ח׳=ת׳ שמ״ז‪ ,‬סי׳ י״ט=ת׳ שכ״ב‪ .‬עי׳‬
‫‪ o l z .‬שנה ‪ 111‬עמ ׳ ‪ 34‬ושטיינשניידר ‪ Arab. Lit.‬בהוספות עמ׳ ‪.345‬‬
‫ווו‪ .‬ת ש ו ב ו ת ה ר מ ב׳׳ ם ב ס פ ר י ה פ ו ס ק י ם‬
‫הרבה תשובות להרמב״ם הגיעו אלינו ממה שהובא מלשונן אומתורפן בתוך שאר חיבורים‪.‬‬
‫גם בתשובות רבינו עצמן או בתוך השאלות שנשאלו מלפניו נתקיים לפעמים זכרן של‬
‫תשובות‪ ,‬שקצתן אינו ידוע לנו ממקור אחר‪ .‬כן נזכרו תשובות רבינו‪ ,‬למשל‪ ,‬בתוך ת׳‬
‫שי״ג ותמ״ה‪ .‬גם באגרותיו רמז רבינו לפעמים לתשובות שהשיב לשואליו‪ .‬למשל באגרתו‬
‫מ בו א ל ת שו בו ת ה ע ב ריו ת של ה ר מ ב״ ם‬
‫‪35‬‬
‫למד יוסף בן גאביר (קובץ לפסיא ח״ב דף ט״ז א׳)‪ :‬״וכבר השיבונו אותו ע״ז בתשובה‬
‫ארוכה וכו‪,‬״ ועוד שם (ט״ז ב׳)‪ :‬״וכבר נשאל זה הדבר ממנו והשבנו עליו בתשובה אין‬
‫ספק שהגיע אליכם״ (עי׳ לפני ת׳ רמ״ב‪ ,‬רס״ח‪ ,‬ש״ח‪ ,‬שי״ג וש״כ)‪ .‬וכן באגרתו לר׳‬
‫פנחס הדיין (קובץ סי׳ ק״מ) רמז רבעו לכמה תשובות בהלכה (עי׳ לפני׳ ת׳ שס״א ות״כ‬
‫[ועי׳ מש״כ בכותרת של ת׳ רל״ג])‪ .‬באגרתו לד׳ יוסף בן יהודה תלמידו כתוב‪ :‬״וכבד‬
‫שמעת בלי ספק מה שהיה ביני ובין ר׳ יהודה הכהן בן מר פרחון ז״ל בשתי שאלות מן‬
‫הטרפות וכן ביני ובין דיין סג׳למסה בגט וביני ובין אבי יוסף בן מר יוסף נ״ע בענין שבויה‬
‫והרבה כמו אלו‪...‬״ [הנוסח לפי בנעט‪ ,‬אגרות דורמב״ם א ‪.] 89‬‬
‫את אלה כןצאתי מדברי תשובות רבינו בחבורי ספוסקים (על סדר זמניהם)‪:‬‬
‫ר׳ א ב ר ה ם ב ן ה ר מ ב ״ ם מביא מתשובות אביו לחכמי לוניל בשו״ת ב ר כ ת‬
‫א)‬
‫א ב ר ה ם סי׳ מ׳ (לפני ת׳ של״ד)‪ ,‬סי׳ מ״א (ת׳ של״ה)‪ ,‬סי׳ מ״ב (ת׳ רצ״ו)‪ ,‬סי׳ מ״ג‬
‫(ת׳ שמ״ה)‪ .‬שמונה תשובות הובאו‬
‫ב ח י ד ו ש י ו שנדפסו בראש ס׳ מעשה רקח לד׳‬
‫מסעוד חי רקח ויניציאה תק״ב ונדפסו שנית בקובץ לפסיא ח״א מדף נ״א ואילך‪ .‬התשובות‬
‫שהובאו במעשה רקח דף א׳ ב׳ — דף ב׳ ב׳=קובץ דף נ׳ ב׳ — נ״ב ד׳ נמצאות לפנינו ת׳‬
‫קנ״ה‪ ,‬קע״ב‪ ,‬קע״ז‪ ,‬קפ״ב‪ ,‬ר״ח‪ ,‬ד״ט‪ ,‬רט״ז ורנ״ב [ועי׳ גם תשובות ר׳ אברהם בן הרמב״ם‬
‫עמ׳ ‪.] xvi‬‬
‫[ב) ד׳ י הו ש ע מ ב נ י ב נ י ו של ה ר מ ב ״ ם‪ ,‬עי׳ לעיל במבוא לתשובות הערביות‬
‫ב ‪].16‬‬
‫ג) ה ר מ ״ ה באגרותיו ד‪.‬וצ׳ בדיל פאריס תרל״א מביא שש תשובות רבעו לחכמי לוניל‬
‫וכן ה ״ ר ש מ ש ו ן ב ״ ר א ב ר ה ם שם ואלו הן ‪:‬‬
‫דף ט׳‬
‫דף י׳‬
‫שם‬
‫דף י״א‬
‫דף י״ב‬
‫שם‬
‫= דף ק״י שם‪ ,‬לפנינו‬
‫קי״ב‬
‫=‬
‫קי״ח‬
‫=‬
‫קכ״א‬
‫=‬
‫קכ״ב‬
‫=‬
‫קכ״ג‬
‫=‬
‫ת׳‬
‫״״‬
‫״״‬
‫״״‬
‫״״‬
‫״״‬
‫רצ״ו‬
‫של״ג‬
‫שמ״ה‬
‫ש״ג‬
‫ש׳‬
‫של״ד‬
‫ד) ה ר מ ב ״ ן בהשגותיו לס׳ המצות שורש ב׳ מביא את התשובה שלפני׳ ת׳ שנ״ה‪.‬‬
‫ה) ה ר ש ב ״ א בתשובותיו מביא כמה תשובות להרמב״ם‪ ,‬ואלו הן ‪:‬‬
‫ח״א סי׳ ז׳‬
‫״‬
‫לפנינו ת׳ שי״ג‬
‫״‬
‫כ״ט‬
‫״‬
‫״‬
‫שט״ז‬
‫״‬
‫״‬
‫ע״ה‬
‫״‬
‫״‬
‫שי״ג‬
‫"‬
‫"‬
‫ש״ך‬
‫תם״ט‬
‫״‬
‫״‬
‫"‬
‫של״ג‬
‫ר״ז‬
‫״ תפ״ז‬
‫״ תת״ה‬
‫"‬
‫״‬
‫״‬
‫‪n‬‬
‫״‬
‫"‬
‫״ רצ״ד‬
‫״ רצ״ד‬
‫בשו״ת תולדות אדם סי׳ ק״כ מביא את התשובה שלפני׳ ת׳ תכ״ב‪ ,‬בשו״ת המיוחסות‬
‫‪36‬‬
‫ת שו בו ת הי מ ב ״ ם‬
‫להדמב״ן סי׳ רל״ד ורל״ט את התשובות דפ״ט ורצ״ד‪ ,‬ובתשובותיו ח״ו סי׳ כ׳ את התשובה‬
‫שלפני׳ דצ״ג‪.‬‬
‫ו) ה ד א ״ ש בפסקיו סוף סוכה מביא את התשובה שי״ג ובתשובותיו כלל ס״ח סי׳ כ״ד‬
‫את התשובה סי׳ תי׳׳ד שלפנינו‪.‬‬
‫ז) ה״ ד שם ט ו ב ן ׳ ג א ו ן במגדל עוז מביא עשרים תשובה להרמב״ם וכולן מאוסף‬
‫התשובות לחכמי לוניל‪ .‬את רובן הוא מביא במלואן‪ ,‬לשון השאלה והתשובה‪ ,‬ובזה נעלה‬
‫ערך הציטטות שלו שמוסדות לנו נוסחאות ישרות כמו שתמצא פעמים רבות בשנויי‬
‫הנוסחאות‪ .‬אני השתמשתי במג״ע שבהוצ׳ הדמב״ם דפ ׳ ויניציאה רפ׳׳ד (בומבירגי) ששם‬
‫נדפס המג״ע ראשונה בשלמות‪ ,‬בעוד שבהוצ׳ קושטנטינא רס״ט לא נדפס המג״ע דק לס׳‬
‫אהבה‪ .‬ואילו הן התשובות המובאות שם ‪:‬‬
‫ה׳ תפילין‬
‫‪tt‬‬
‫‪tt‬‬
‫ה׳ מזוזה‬
‫ה׳ ציצית‬
‫‪tt‬‬
‫‪tt‬‬
‫ה׳ ברכות‬
‫‪tt‬‬
‫‪tr‬‬
‫‪tt‬‬
‫‪tt‬‬
‫ה׳ מילה‬
‫‪tt‬‬
‫‪tt‬‬
‫ה׳ שבת‬
‫‪tt‬‬
‫‪tt‬‬
‫ה׳‬
‫ה׳‬
‫ה׳‬
‫ה׳‬
‫ה׳‬
‫ה׳‬
‫ה׳‬
‫ח)‬
‫‪tt‬‬
‫‪tt‬‬
‫מאכלות אסורות‬
‫שחיטה‬
‫נדדים‬
‫ערכין וחרמים‬
‫נזקי ממון‬
‫שכנים‬
‫סנהדרין‬
‫ד‪.‬״ד ו י ד א ל ד י‬
‫פ״א הי״א לפנינו ת׳ של״ד‬
‫‪tt‬‬
‫פ״ג ה״ה‬
‫‪ //‬רפ״ט‬
‫‪tt‬‬
‫‪tt‬‬
‫פ״ו ה״א‬
‫של״ה‬
‫‪tt‬‬
‫‪ tt‬דפ״ו‬
‫פ״א ה׳׳ז‬
‫‪tt‬‬
‫פ״ב ה״ז‬
‫‪ tt‬רפ״ז‬
‫‪n‬‬
‫‪it‬‬
‫פ״א הי״ב‬
‫דצ״ו‬
‫‪n‬‬
‫פ״ה הט״ו‬
‫‪ tt‬רצ״ז‬
‫‪tt‬‬
‫‪n‬‬
‫פ״ח הי׳׳א‬
‫רצ״ח‬
‫‪n‬‬
‫פ״ב ה״ח‬
‫‪ tt‬ש״ז‬
‫‪tt‬‬
‫פ״ג ה״ו‬
‫‪ tt‬של״ג‬
‫‪tt‬‬
‫פ״ב ה״כ‬
‫» ש״ג‬
‫‪tt‬‬
‫פי״ד ה״ו‬
‫‪ tt‬ש״ב‬
‫‪tt‬‬
‫פ״כ ה״ז‬
‫‪ tt‬ש׳‬
‫‪tt‬‬
‫פי״א הי״ט‬
‫‪ n‬שי״ז‬
‫‪n‬‬
‫פ״ח הכ״ג‬
‫‪ tt‬שט״ו‬
‫‪tt‬‬
‫‪tt‬‬
‫פי״ב ה״א‬
‫שכ״ו‬
‫‪tt‬‬
‫פ״ו הי׳׳ז‬
‫‪ n‬ש״מ‬
‫‪tt‬‬
‫פ״ד ה״ב‬
‫‪ tt‬תל״ב‬
‫‪n‬‬
‫פ״ב הט״ז‬
‫‪ tt‬שצ״ה‬
‫‪ tt‬שמ״ה‬
‫פי״ט סי׳ קנז״‬
‫ט ו ל ו ש א במגיד משנה מצטט י״ב תשובות לרבינו‪ .‬גם פה‬
‫נמשכתי אחרי ד‪.‬וצ׳ בומבידגי הנזכרת‪ .‬ואלה הם פרטי התשובות ‪:‬‬
‫ה׳ שבת‬
‫‪tt‬‬
‫‪tt‬‬
‫‪tt‬‬
‫‪tt‬‬
‫‪tr‬‬
‫‪tt‬‬
‫ה׳ לולב‬
‫ה׳ אישות‬
‫‪n‬‬
‫‪tt‬‬
‫‪tt‬‬
‫‪0‬‬
‫ה׳ גירושין‬
‫פי׳׳ד ה״ו לפנינו ת׳ ש״ב‬
‫‪tt‬‬
‫פי״ט הכ״ד‬
‫‪ //‬דפ״ז‬
‫פ״כ ה״ז‬
‫‪ // tt‬ש׳‬
‫‪n‬‬
‫‪ tt‬ש״ח‬
‫פכ״ז ה״ג‬
‫‪tt‬‬
‫פ׳׳ז ה״ז‬
‫‪ tt‬שי״ג‬
‫‪tr‬‬
‫פ״א ה״ב‬
‫‪ tr‬שנ״ה‬
‫‪tr‬‬
‫פ״ד הי״ד‬
‫‪ n‬שנ״ד‬
‫‪tt‬‬
‫‪n‬‬
‫תכ״ד‬
‫פכ״ג ה״ה‬
‫‪tt‬‬
‫פ״ח ה״ד‬
‫‪ tt‬תכ״ג‬
‫מ בו א ל ת שו בו ת ה ע ב ריו ת של ה ר מ ב׳׳ ם‬
‫ה׳‬
‫‪,‬״‬
‫ה׳‬
‫ה׳‬
‫איסורי ביאה‬
‫״‬
‫״‬
‫נזקי ממון‬
‫שכנים‬
‫פט״ו ה״ב‬
‫פט״ו הכ״ו‬
‫פ״ד ה״ב‬
‫פ״ב הט״ז‬
‫״‬
‫״‬
‫״‬
‫״‬
‫‪37‬‬
‫״ שמ״ה‬
‫״ ש״ ג‬
‫״ תל״ב‬
‫״ שצ״ה‬
‫ט) ה ״ ר א ה ר ן ה כ הן מ ל ו נ י ל מביא עשר תשובות בספרוארחות חיים ‪:‬‬
‫סי׳ ו׳ וסי׳ י״ב לפני׳ ת׳ רפ״ו‬
‫ה׳ ציצית‬
‫‪ n tt‬דס״ח‬
‫‪ n‬ח׳ ט׳‬
‫ה׳ ת״ת‬
‫‪tr‬‬
‫‪ tt‬רצ״ד‬
‫‪ n‬ה׳‬
‫ה׳ קה״ת‬
‫‪ tr tt‬שי״ג‬
‫‪ n‬׳א׳‬
‫ה׳ קדושה דמיושב‬
‫‪tt‬‬
‫‪rt‬‬
‫ש״ז‬
‫» שכ״ב‬
‫ה׳ שבת‬
‫‪ft‬‬
‫‪n‬‬
‫‪ n n‬ש״ח‬
‫‪ rt‬תכ״ד‬
‫‪tr‬‬
‫‪ tt‬שי״ג‬
‫‪ n‬ד׳‬
‫ה׳ לולב‬
‫‪ n tt‬ש״ז‬
‫‪ tt‬ו׳‬
‫ה׳ מילה‬
‫‪tt‬‬
‫‪tr‬‬
‫‪,‬‬
‫‪rt‬‬
‫‪tr‬‬
‫די״ב‬
‫‪ tt‬ט׳‬
‫‪n‬‬
‫‪ tt‬תמ״ט‬
‫בהוספות לודב הוצ׳ שלזינגער ע׳ ‪622‬‬
‫מס׳ ארחות חיים נעתקו חמש תשובות בס׳ כ ל ב ו ‪ ,‬שרובו מלוקט מתוך ס׳ ארהות‬
‫חיים‪ ,‬כידוע‪ ,‬ונמצאו שם ‪:‬‬
‫בה׳ קה״ת‬
‫ה׳ קדושה מיושב‬
‫ה׳ סעודה‬
‫ה׳ עירובין‬
‫ה׳ לולב‬
‫סי׳ כ׳לפני׳ ת׳‬
‫״ ״‬
‫ח׳‬
‫״‬
‫״‬
‫״‬
‫כ״ד‬
‫״‬
‫״ ׳׳‬
‫ל״ד‬
‫״‬
‫״ ״‬
‫ע״א‬
‫״‬
‫רצ״ד‬
‫שי׳׳ג‬
‫רצ״ו‬
‫ש״ה‬
‫שי״ג‬
‫י) ר ב י ׳ י ר ו ח ם מביא שתי תשובות בס׳ תולדות אדם וחוה חלק אדם ‪ :‬בנתיב ב׳ ח״ב‬
‫את התשובה רס״ח ובנ״ח ח״ג את ת׳ שי״ג שלפנינו‪.‬‬
‫יא) ה ר י ט ב״ א בחידושיו ליומא דף נ״ו א׳ מביא את התשובה תל״ז שהובאה ג״כ‬
‫בהכותב לעין יעקב חגיגה פ״א‪.‬‬
‫יב) ב ט ו ד א ו ר ח חיי ם סי׳ תק״ס הובאה ת׳ רכ״ד‪.‬‬
‫יג) ה ר״ ד א ב ו ד רה ם מביא שמנה תשובות‪ ,‬ואלו הן‪ :‬ה׳ ישתבח (ד׳ פראג דף י״ג‬
‫א)‪ :‬לפני׳ ת׳ רי״ט‪ .‬ה׳ אמת ויציב (כ׳ ד׳)‪ :‬ת׳ דט״ו‪ .‬נקדישך (ל״ו א׳)‪ :‬ת׳ רכ״א‪ .‬שחרית‬
‫של חול (מ׳ א׳)‪ :‬ת׳ רצ״ד‪ .‬תפלת חנוכה (ס״א ב׳)‪ :‬ת׳ רכ״ב‪ .‬ה׳ מילה (קי״א ב׳)‪ :‬ת׳ רי״ד‪.‬‬
‫עוד שם (קי״ב א׳)‪ :‬ת׳ רי״ב‪ .‬ברכת אירוסין(קי״ג א׳)‪ :‬ת׳ רי״ד‪.‬‬
‫יד) ב ם׳‬
‫ה מ נו ח ה ל ה״ ר‬
‫מ נ ו ח ה׳ סוכה הובאה ת׳ שי״ג הנמצאת ג״כ ב ס׳‬
‫ה מ כ ת ם כ״י‪ .‬עמ״ש בהערותי‪.‬‬
‫טו) ה ״ ד ש מ ע ו ן ד ו ר א ן מביא מתשובות רבינו בשו״ת תשב״ץ ח״א סי׳ ב׳ וסי׳ ה׳‬
‫(התשובה לפנינו ת׳ רס״ח) ושם סי׳ קנ״א (לפני׳ ת׳ שנ״ה) ובח״ב סי׳ א׳(לפני׳ ת׳ תל״ו)‪.‬‬
‫ב נ ו ה״ד של מ ה‬
‫ד ו ר א ן מצטט את התשובה שלנו רצ״ד בשו״ת רשב״ש סי׳ י״א‬
‫ואת ת׳ שס״א שלפנינו בתשובותיו שם סי׳ ת״ג ובמלחמת מצוד‪ .‬דף ל״ט‪ .‬בשו״ת חוט‬
‫המשולש לנכד הרשב״ץ טוד ג׳ סי׳ י״א (דף פ״ט א׳) הובאה התשובה שלפני׳ ש״י‪.‬‬
‫‪38‬‬
‫ת שו בו מ הר מ ב ״ ם‬
‫ט״ז) ב ש ו ״ ת מ ה ר י ״ ק שורש ס׳׳ט הובאה התשובה רצי־׳ד‪.‬‬
‫יז) ב י ו ח ס י ן השלם עט׳ ‪79‬א הובאה התשובה רפ״ו ושם עמ ׳ ‪220‬א ת׳ רמ״ב‪ .‬ועיי״ש‬
‫עט׳ ‪219‬א‪.‬‬
‫יח) ב ש ו ״ ת מ ה ר ״ ם א ל א ש ק ר הובאו ט״ו תשובות‪ ,‬רובן בסגנונן השלם‪ .‬התשובות‬
‫האלה חשובות מאד‪ ,‬כי מהר״ם עצמו תרגם קצתן מערבית לעברית (עי׳ בתשובותיו סי׳‬
‫ע״ט)‪ .‬ראה גם מש״כ שטיינשניידר ‪ Arab. Lit.‬עט׳ ‪ 212‬והורודצקי בהגרן ח״ב עמ ׳ ‪ .5‬ואלו‬
‫הן התשובות בשו״ת מהר״ם אלאשקר ‪:‬‬
‫שם סי׳ ד׳‬
‫״ ׳׳ ח׳‬
‫«‬
‫ין ״ ך‬
‫״‬
‫״‬
‫״ כ״ג‬
‫‪n‬‬
‫‪//‬‬
‫״‬
‫״‬
‫״‬
‫״‬
‫״‬
‫״‬
‫״‬
‫«‬
‫״‬
‫״‬
‫״ ״‬
‫״‬
‫״‬
‫״‬
‫׳׳‬
‫״‬
‫״‬
‫״‬
‫״‬
‫מ״ב‬
‫מ״ו‬
‫ס״ז‬
‫ע״ך‬
‫ע״ח‬
‫ע״ט‬
‫ק׳‬
‫ק״ח‬
‫קי״א קי״ב וקי״ג‬
‫קי״ח‬
‫לפנינו‬
‫ת״ד‬
‫קמ׳׳ב‬
‫קמ״ב‬
‫שכ״ה‬
‫רל״א‬
‫ש״ח‬
‫שט׳׳ז‬
‫רמ״ו‬
‫רס״ח‬
‫קמ״ז‬
‫רי״ח‬
‫שכ״ז‬
‫ש״ח‬
‫ש״נ‬
‫ס״ב‬
‫יט) ה ר ד ב ״ ז בתשובותיו מביא הרבה שו״ת להרמב״ם‪ ,‬קצתן בשלמות‪ .‬גם הוא תירגם‬
‫תשובות אחדות מערבית לעברית‪ .‬בידו היה קובץ מיוחד הכולל תשובות הרמב״ם (שו״ת‬
‫רדב״ז ח״א סי׳ תצ״ג)‪ .‬אני השתמשתי בהוצ׳ שו״ת הרדב״ז דפ׳ וואדשא תרמ״ב‪ ,‬המחזיקה‬
‫כל חלקי השו״ת‪.‬‬
‫תשובות הדמב״ם הובאו ‪:‬‬
‫בח״א‬
‫‪tt‬‬
‫‪n‬‬
‫‪tr‬‬
‫‪tt‬‬
‫‪n‬‬
‫‪tt‬‬
‫»‬
‫ח״ג‬
‫ח״ד‬
‫‪n‬‬
‫‪tt‬‬
‫‪tt‬‬
‫‪ft‬‬
‫‪n‬‬
‫ח״ה‬
‫סי׳ ע״ג‬
‫לפנינו ת׳ שנ״א‬
‫‪n‬‬
‫‪ //‬שס״ח‬
‫‪ tt‬צ׳‬
‫‪//‬‬
‫‪t/‬‬
‫‪ n‬צ״א‬
‫ל״ב‬
‫‪n‬‬
‫‪n‬‬
‫שע״א‬
‫‪ ft‬צ״ב‬
‫‪tt‬‬
‫‪ tt‬ר״ף‬
‫‪ tt‬תל״ה‬
‫»‬
‫‪n‬‬
‫נ״ג‬
‫‪ n‬תצ״ג‬
‫‪tt‬‬
‫‪n‬‬
‫שי׳׳ט‬
‫‪ n‬תקנ״ב‬
‫‪ H n‬דמ״ב‪ ,‬תמ״ט‬
‫‪ tt‬תשצ״ו‬
‫‪If‬‬
‫‪ n‬ש״ל‬
‫‪ n‬תפ״ה‬
‫‪tt‬‬
‫‪n‬‬
‫(אלף ע״ט)‬
‫‪ n‬ה׳‬
‫רנ״ו‬
‫‪tt‬‬
‫(אלף פ״ד)‬
‫‪ tt‬י׳‬
‫‪ n‬שי״ג‬
‫‪m‬‬
‫‪ tt‬מ״ה (אלף קי״ט)‬
‫» רס״ח‬
‫‪tt‬‬
‫‪ n‬פ״ז (אלף קנ״ח)‬
‫‪ n‬ש״ח‬
‫‪tt‬‬
‫‪ n‬צ״ב (אלף קס״ג)‬
‫‪ n‬תמ״ח‬
‫‪n‬‬
‫‪ n‬צ״ד (אלף קס״ה)‬
‫» דנ״ו‪ ,‬רנ״ח‬
‫‪tt‬‬
‫‪tt‬‬
‫סי׳ ב׳ אלפים ע״ח‬
‫קי״א‬
‫‪1‬‬
‫מ בו א ל ת שו בו ת ה ע ב ריו ת של ה ר מ ב״ ם‬
‫כ) ה״ ר ב צ ל א ל‬
‫‪39‬‬
‫א ש כ נ ז י מביא בתשובותיו‪ ,‬סי׳ א׳ וב׳ את התשובה שלפני׳ ת׳‬
‫קכ״ט‪ ,‬ושם סי׳ ג׳ את התשובות שלנו ת׳ רמ״ב ותמ״ט‪ ,‬ובסי׳ י״ח מביא הוא את ת׳ שע״ד‪.‬‬
‫בשטה מקובצת לב״ק מ״ה ב׳ נמצאת ת׳ תל׳׳ג‪ ,‬בשטמ״ק לב״מ כ״ד ב׳ התשובה ר״ט‪ ,‬שם‬
‫לדף פ״ו ב׳ ת׳ קל״ה ושם לדף ק״ה ב׳ ת׳ ק״ע‪.‬‬
‫על פסקת התשובה שהובאה בכללי התלמוד להר״ב אשכנזי עי׳ בהערותי לת׳ דצ״ו‪.‬‬
‫כא) ב ש ו ״ ת ה ר ״ ל ב ן ח ב י ב סי׳ קל״א נזכרה התשובה דנ״ב‪.‬‬
‫כב) לפני מרן ה ״ ד י ו ס ף ק א ד ו היו תשובות רבות להרמב״ם שמזכירן ומעתיקן בכל‬
‫ספריו‪ ,‬וביחוד בס׳ כסף משנה ששם מקוגן המיוחד לבאר דברי הדמב״ם בחבוריו‪ .‬הכ״מ‬
‫נדפס ראשונה בהוצ׳ הרמב״ם ויניציאה של״ד^עד של״ו‪ .‬בהעדותי השויתי את הנוסחאות‬
‫תמיד עם הוצאה זו‪.‬‬
‫ב כ ס ף מ ש נ ה הובאו‪:‬‬
‫ה׳ ק״ש‬
‫פ״א ה״ח לפני׳ ת׳ רצ״ח‬
‫ה׳ תפלה‬
‫‪ // tr‬רט״ז‬
‫פ״ה ה״ו‬
‫פ״א הי׳׳א ‪ rt tt‬של״ד‬
‫ה׳ תפילין‬
‫‪tr‬‬
‫‪//‬‬
‫‪ tt rt‬רפ״ט‬
‫פ״ג ה״ה‬
‫ה׳ מזוזה‬
‫‪ // tt‬של״ה‬
‫פ״ו ה״א‬
‫ה׳ ס״ת‬
‫פ״ז הי״ד ‪ tt rt‬רס״ח‬
‫‪rt‬‬
‫‪rt‬‬
‫‪ tt tt‬רצ״ד‬
‫פ״י ה״א‬
‫‪tt‬‬
‫‪//‬‬
‫ציצית‬
‫ה׳‬
‫רפ״ו‬
‫פ״א ה״ז‬
‫‪tt‬‬
‫‪//‬‬
‫‪ // tt‬רפ״ז‬
‫פ״ב ה״ז‬
‫‪tr‬‬
‫‪rt‬‬
‫ה׳ ברכות‬
‫דצ״ו‬
‫פ״א הי״ב‬
‫‪tr‬‬
‫‪tt‬‬
‫פ״ה הט״ו ‪ a tt‬רצ״ז‬
‫‪ n tt‬ש״ז‬
‫ה׳ מילה‬
‫פ״ב ה״ח‬
‫‪rt‬‬
‫‪tr‬‬
‫‪ n tt‬די״ד‬
‫פ״ג ה״א‬
‫‪tr‬‬
‫‪tr‬‬
‫‪tt‬‬
‫‪n‬‬
‫של״ג‬
‫פ״ג ה״ו‬
‫ה׳ שבת‬
‫‪ tt tt‬ש״ג‬
‫פ״ב ה״כ‬
‫‪tt‬‬
‫‪//‬‬
‫פכ״ז ד‪,‬״ג ‪ rt rt‬ש״ח‪ ,‬ש׳׳י‬
‫‪tt‬‬
‫‪tt‬‬
‫דנ״ב‬
‫ה׳ חמץ ומצה‬
‫פ״א ה״ט‬
‫‪ tt tt‬שי״ג‬
‫ה׳ לולב‬
‫פ״ז ה״ז‬
‫‪ // rt‬שנ״ה‬
‫ה׳ אישות‬
‫פ״ג ה׳׳כ‬
‫‪ // rt‬תכ״ג‬
‫פ״ח ה״ד‬
‫ה׳ גירושין‬
‫פט״ו ה״ב ‪ n rt‬שמ״ה‬
‫ה׳ איסורי ביאה‬
‫‪//‬‬
‫‪n‬‬
‫‪rt‬‬
‫פכ״אהל״א ״ ‪ tr‬רי״ח‬
‫‪tr‬‬
‫‪n‬‬
‫שי״ז‬
‫ה׳ מאכלות אסורות פי״אהי״ט‬
‫ה׳ שחיטה‬
‫פ״ח הי״ד ‪ rt tt‬שט״ז‬
‫‪tt‬‬
‫‪tt‬‬
‫‪ tr‬שט״ו‬
‫פ״ח הכ״ג‬
‫‪rt‬‬
‫‪tt‬‬
‫ה׳ נדרים‬
‫שכ״ו‬
‫פי״ב ה״א‬
‫‪ tr tt‬ש״מ‬
‫ה׳ ערכין וחרמים פ״ו הי״ז‬
‫ה׳ תרומות‬
‫פט״ו הי״ט ‪ tt rt‬שמ״ד‬
‫ה׳ שמיטה‬
‫‪ n n‬שפ״ט‬
‫פ״י ה״ה‬
‫פי״ב הט״ז ‪ tt n‬שמ״ג‬
‫ה׳ משכב ומושב‬
‫‪ rt tt‬תל״ג‬
‫ה׳ נזקי ממון‬
‫פ״ד ה״ד‬
‫ה׳ סנהדרין‬
‫פי״ט ה״ד ‪ tr tt‬שמ״ד‪.‬‬
‫ת שו בו ת ה ר מ ב״ ם‬
‫‪40‬‬
‫ב ב י ת י ו ס ף נזכרו והובאו התשובות האלה ‪:‬‬
‫או״ח סי׳ י״א‬
‫‪tt‬‬
‫‪ tt‬נ״ה‬
‫‪tt‬‬
‫ח צ׳‬
‫‪U‬‬
‫‪tt‬‬
‫קכ״ד‬
‫‪tt‬‬
‫» קמ״ג‬
‫ח‬
‫‪ n‬רמ״ח‬
‫‪tt‬‬
‫‪tt‬‬
‫תקנ״ט‬
‫יו״ד ‪ N‬ל״ג‬
‫‪tt‬‬
‫‪ tt‬דל״ד‬
‫‪tt‬‬
‫‪ tt‬דפ״ג‬
‫‪tt‬‬
‫‪ n‬רפ״ו‬
‫‪tt‬‬
‫‪tt‬‬
‫רפ״ח‬
‫אה״ע ‪ tt‬ר‬
‫‪tt‬‬
‫‪ tt‬ס״ג‬
‫‪tt‬‬
‫חו״מ‬
‫ס׳‬
‫לפני׳ ת׳ דפ״ו‬
‫‪ tt tt‬די״ט‬
‫‪ tt tt‬ד״צ ודט״ו‬
‫‪ tt n‬דכ״א‬
‫‪ tt tt‬דצ״ד‬
‫‪ tt tt‬ש״ח‬
‫‪ tt tt‬די״ב‬
‫‪ tr tt‬שט״ו‬
‫‪ • n tt‬שכ״ו‬
‫‪ tt tt‬דס״ח‬
‫‪ tr tt‬של״ה‬
‫‪ tt tt‬של״ד‬
‫‪ n tt‬שמ״ט‬
‫ה ‪ n‬ר״ז‬
‫‪ tt tt‬תי״ד‬
‫בשו״ת אבקת רוכל סי׳ ס״ג וס״ו הובאה ת׳ רט״ו‪ ,‬בשו״ת ב״י על אה״ע דיני מסל״ת סי׳‬
‫ה׳ נזכרה ת׳ ש״נ ושם דיני יבוש סי׳ ד׳ הובאה ת׳ שע״ג שלפנינו‪.‬‬
‫כג) ב ש ו ״ ת‬
‫ב נ י מ י ן ז א ב דף כ׳ א׳ מביא את ד‪.‬ת׳ ש״נ בשלמות וכתב עליה‬
‫״וכן מצאתי שאלה מהדב ז״ל בסימן ל״ג״‪ .‬את התשובה הזאת מביא גם חתנו ד׳ שמואל‬
‫קלעי בשד׳ת משפטי שמואל סי׳ פ״א‪.‬‬
‫כ ד ) ב ש ו ״ ת ר מ נ ״ ע מ פ א נ ו סי׳ק״זנזכרהת׳רפ״ט‪.‬‬
‫כה) ח ״ ר ע ז ר י ה מן ה א ד ו מ י ם בספרו מאור עינים פדק כ״ג מביא את ת׳ שפ״ט‪.‬‬
‫כו) ב ש ו״ ת ד ש" ד ודג [קרא כד!] סי׳ ט״ו=שו״ת אהלי יעקב קשטרו סי׳ ל״ג‬
‫הובאו התשובות רמ״ב‪ ,‬רס״ג‪ ,‬רס״ה‪ ,‬שנ״א ותמ״ט‪ ,‬קצתן עם המקור הערבי‪ ,‬עי׳ לעיל‬
‫במבוא לתשובות הערביות ב ‪.18‬‬
‫כז) ב ש ו ״ ת ד ש ד ״ ם יו״ד סי׳ קפ״ד נזכרה ת׳ דס״ח! שם בח׳ אה״ע סוף סי׳ כ״ז‬
‫הובאה ת׳ שס״ד בשלמות וכתב שם הרשד״ם בתיך תשובתו‪ :‬״אחד ימים אנה ד׳ לידי‬
‫תשוב׳ בקובץ גדול מתשובו׳ מכונות להרי״ף או להר״ם ולה״ר יוסף ן׳ מיגש הלוי זצ״ל‬
‫מסכים בפי׳ במ״ש‪ ...‬עוד מצאתי בתשוב׳ הדמב״ם מסכי׳ לכל מ״ש‪...‬״‪ .‬נוסח השאלה‬
‫והתשובה להדמב״ם שהובאו שם עולה כמעט אות באות עם נוסח כ״י אוקספורד סי׳ קצ״ו‪.‬‬
‫כת) ה ד׳ א ב ר ה ם א ל י ג ד י בם׳ לב שמח על ס׳ המצות להרמב״ם (ד׳ קושטא תי״ב)‬
‫דף י״ג ב׳ מביא את הת׳ ריש קי״ט וכל ת׳ ק״כ שלפני׳ בהתאם לנוסח כ״י אוקספורד (עי״ל‬
‫א ‪ 1‬א על כה״י שהיה ביד ד״א אליגדי)‪ .‬שם דף מ״ו א׳ מזכיד הוא את ת׳ שנ״ה‪.‬‬
‫בט) ר ׳ י ו ס ף ס מ ב ר י בספרו דברי יוסף (לקוטי סמבדי ד‪.‬וצ׳ נייבואר סדר החכמים‬
‫ח״א עמ׳ ‪ ) 133 ,121 ,116‬מביא ת׳ ש״פ‪ ,‬קי״ז‪ ,‬שמ״ז —שמ״ח‪ .‬קרוב לשער שהשתמש בכ״י‬
‫שו״ת הרמב״ם של רבו ר׳ אברהם סכנדרי (כ״י בדאהב‪ ,‬עי׳ לעיל א ‪ 1‬ה)‪ ,‬שבביתו גמד‬
‫סמברי את ספדו בשנת תל״ג‪.‬‬
‫מ בו א ל ת שו בו ת ה ע ב ריו ת שי ה ר מ ב״ ם‬
‫‪41‬‬
‫ל) בשו״ת מ ך? ר ״ י מ ט ר א נ י ח״א סי׳ קי״ח רמז לת׳ שע״ג‪.‬‬
‫לא) ב ש ו ״ ת‬
‫ד ב ר ש מ ו א ל להר״ש אבוהב סי׳ ז׳ מביא ״ד‪.‬ד‪.‬יא פיתקא דלטותא‬
‫שכתב [הדמב״ם] על נשואי אותה גרושה לכהן דאיתי נוסח כולו נדפס מחדש בתוך ס׳‬
‫הנקדא תעלומות חכמה״‪ ,‬לפני׳ ת׳ שמ״ט‪ .‬ושם סי׳ של״ב רמז להת׳ שלפני׳ דס״ח‪.‬‬
‫מאחד שנדפסו תשובות הרמב״ם שבאגדות ובס׳ פאר הדוד הרבו האחרונים להשתמש‬
‫בהן ולהביאן הן להלכה הן למעשה‪ .‬ויש גם שהתחילו לכייל בהן כללים ביחסן לשאר ספרי‬
‫רבינו במקום סתירה או חזדה (עי׳ יד מלאכי כללי הרמב״ם סי׳ כ׳׳ג [ד״ב דף קכ״ז]! שדי‬
‫חמד לד‪ /‬חיים חזקי׳ מדיני כללי הפוסקים סוף ח״ב סי׳ ה׳ ס״ק י״ד וכ״ד)‪ .‬לא נמנעויאפי׳‬
‫מלחשוש לזיופים במקום שהורגשה שם סתירה לסברת רבי׳ בספרי היד (עי׳ בהעדותי‬
‫לת׳ רצ״ד‪ ,‬ש״נ‪ ,‬שנ״א‪ ,‬תל״ה)‪ .‬גדולי הפוסקים עמלו וטרחו בביאור דברי התשובות וביישובן‬
‫והוציאו מהן כמה דינים שנפסקו הלכה למעשה בש״ע ואצל האחרונים על יסוד תשובת‬
‫הדמב״ם‪ ,‬ואני השתדלתי לציין עליהם בהערותי עד כמה שידי מגעת‪[ .‬ובמהדורה זו נוספו‬
‫עוד ציונים מתוך גליונות ספרו של פ־ן‪ ,‬בעיקר לחיבורי רבני ארצות המזרח‪].‬‬
‫ב‪ .‬לתולדות התשובות‬
‫בפרק הזה אני מוסר רק שורה של ידיעות ספרותיות מבלי לעמוד על עצם תוכנן של‬
‫התשובות‪ ,‬על החומר ההלכי ההיסטורי והתרבותי השקוע בתוכן‪ .‬החומר הזה טעון עיבוד‬
‫מדעי מיוחד — מה שיוצא מגדר תכלית המבוא הזה‪.‬‬
‫‪.1‬‬
‫ה שו א לי ם‪.‬‬
‫ה מ א ס פי ם‬
‫ה ר א שוני ם‬
‫חכמי הדור‪ ,‬רבנים ודיינים‪ ,‬תופשי ישיבה ותלמידים‪ ,‬פנו אל הרמב״ם בשאלותיהם לבקש‬
‫תורה מפיהו‪ .‬בתי הדין שבמצרים ובארצות המזרח הציעו את הודאותיהם לפני ״המושב‬
‫הגדול״ של הרמב״ם (ת׳ ו׳)‪ ,‬וגם שופטי הגוים הסתמכו בדיני ישראל על ״כתב הר א ש״(עי׳‬
‫ת׳ קצ״א)‪ .‬יש שהקריאו את התשובה ביום שבת בבית הכנסת ברבים לשם פרסום פסק הדין‬
‫(ת׳ ת״ט)‪.‬‬
‫הרמב״ם השיב לשואליו לפי מעלת ערכם בתורה ‪ :‬לתלמידי חכמים היה מסביר את דעתו‬
‫בראיות מן הגמרא או מן הסברא ונכנס עמהם במשא ומתן של הלכה‪ ,‬אף לא חשך מהם‬
‫תואדי כבוד ודברי שבח בפתיחת דבריו או בחתימתם‪ .‬לא כן היה דרכו עם סתם שואלים ‪:‬‬
‫לאלה הודיע רק את מסקנת הפסק בקצרה‪ ,‬לפעמים במלים אחדות ויש אפילו במלה אחת‬
‫(ת׳ י״ד)‪ ,‬מבלי להסתייע במקורות ומבלי להביא ראיה לדבריו‪.‬‬
‫השואלים מהרמב״ם תורה אספו את התשובות חבילות חבילות‪ ,‬גם תלמידיו העתיקו להם‬
‫מתשובות רבם ופירסמו אותן ברבים‪ .‬כן מזכיר הרמב״ם עצמו באחת מאגדותיו‪ :‬״כבד‬
‫השיבונו על זה בתשובה ארוכה וכבד כתבו אותה התלמידים והיא בידיהם דומה למאמר‬
‫ונתפרסמה״ (קובץ לפסיא ח״ב דף ט״ז א׳)‪.‬‬
‫ת שו בו ת ה ר מ ב ״ ט‬
‫‪42‬‬
‫תשובות אחדות‪ ,‬שנתגלו מתוך ה״גניזה״ הקהירית‪ ,‬הגיעו לידינו בעצם כתב ידו המקורי‬
‫של הדמב׳׳ם ([ עי׳ ת׳ דע״ב —דפ״א‪ ,‬רפ״ג —דפ״ד‪ ,‬תנ״ה —תנ״ט‪ ,‬סך הכל י״ז אוטו־‬
‫גראפים לעומת ארבעה‪ ,‬שעמדו לרשותו של פ־ ן])‪ .‬אך רוב התשובות נתקיימו רק‬
‫בהעתקות‪ .‬הקובצים הראשונים של תשובות הרמב״ם נתהוו והתרחבו מסביב לאותן החוברות‬
‫שעשו להם השואלים‪.‬‬
‫‪ .1‬ואלה מהשואלים ומהמאספים הראשונים נקבו בשמות (ע״ס א״ב)‪:‬‬
‫א) ר׳ א ב ר ה ם ה כ ה ן ב ב ג ד א ד ‪ .‬אליו שלח רבינו את תשובתו הידועה על ההליכה‬
‫בנהרות הגדולות בשבת (ת׳ ש׳׳ח)‪ .‬ד׳ אברהם הראה את התשובה לר׳ שמואל בר עלי ראש‬
‫ישיבה (גאון) בבגדאד‪ ,‬שהשיג עליה באריכות (ת׳ ש״ט)‪ .‬הרמב״ם השיב על השגת הגאון‬
‫בתשובה רבת הענין (ת׳ ש״י)‪ .‬תשובת הרמב״ם השניה מתפרסמת כאן הפעם הראשונה‬
‫ב ש ל מ ו ת (לפי כי׳׳נ)‪ .‬השגת הגאון ותשובת הרמב״ם נכתבו בשנת אתק״ב לשטרות=‬
‫תתקנ״א ליצירה (‪ . ) 1191‬לפי עדותו של מהר״ם אלאשקר בתשובותיו סי׳ ק״ח נכתבו‬
‫התשובות האלו במקורן ע ר ב י ת ‪ ,‬אמנם תורגמו עברית בזמן קדום‪ ,‬שכן מצינו אותן‬
‫עברית בארחות חיים‪ ,‬בכל בו ובאגרות הרמב״ם דפ׳ קושטא כמעט באותו הנוסח‪ .‬הספרות‬
‫על תשובות אלו ציינתי בהערותי לת׳ ש״י‪.‬‬
‫ב) ר׳ א נ ט ו ל י‬
‫ה ד י י ן ב א ל כ ס נ ד ד י א פנה אל הרמב״ם בשאלה אחת ששאלו‬
‫אותו מקהל סירקוסה (‪ ) Siracusa‬שבאי סיקילי״ה‪ .‬הרמב״ם השיב לו באריכות על אף היותו‬
‫אז ״חולה וטרוד ביום ובלילה‪,‬׳ (ת׳ שמ״ו)‪ .‬ר׳ אנטולי‪ ,‬שהיה צרפתי‪ ,‬כתב את שאלתו‬
‫ע ב ר י ת וגם הרמב״ם השיב לו בלשון עברית‪.‬‬
‫ג) ר׳ י ה ו נ ת ן ה כ ה ן ו ש א ר ״ ח כ מ י ל ו נ י ל ״ ‪ .‬לאחד שהופיע ם׳ משנה תורה‬
‫ויצאו אחדים מחכמי הדוד להשיג עליו‪ ,‬וביחוד הראב״ד בעל ההשגות‪ ,‬פנו חכמי לוניל אל‬
‫הרמב״ם לבאר וליישב להם כ״ד הלכות קשות שבחבודו‪ .‬ראש המדברים היה ר׳ יהונתן ב״ר‬
‫דוד הכהן מלוניל‪ ,‬מגדולי תלמידי הראב״ד‪ ,‬שהקדים לחבילת השאלות אגרת מליצה‬
‫בחרוזים‪ .‬הרמב״ם השיב לחכמי לוניל אחר ״כמה שנים״ על שאלותיהם‪ ,‬וספח אף הוא‬
‫לתשובותיו אגרת שלומים המתחילה ״מי זה בא מאדום״‪.‬‬
‫מחברת התשובות האלה נמצאת בכמה כתבי יד ‪ :‬בכי״ש סי׳ קפ״ו עד ר״ט ובכ״י פאריס‬
‫‪ 181‬עם האגרות‪ ,‬בכ״י פאריס ‪ 416‬בשלמות בלי אגדות‪ .‬בכי״א‪ ,‬בכי״ב ובכ״י פאריס ‪750‬‬
‫ישנם קטעים מהאוסף הזה‪ .‬כל האוסף כולו עם האגרות נמצא גם בכ״י אחד בן ‪ 20‬דפים‬
‫קלף שביד החכם ר ‪ ,‬יצחק בדאהב בירושלם (עי ‪ ,‬רשימתו ״פרדס התורה והחכמה״ ידושלם‬
‫תדנ״ח סי׳ ‪ 3‬ולהלן עמ׳ ‪ .) 49‬עי׳ גם נויבואר רשימת אוקספורד סי׳ ‪ 2455‬ועוד [וכן נמצאות‬
‫התשובות בכ״י אמסטרדם‪ ,‬עץ חיים‪.] C 2 — 16 ,‬‬
‫הכתובת בבי״ש סי׳ קפ״ו [קרא כך!]‪ :‬״אלו שאלות ששאל דבינו יהונתן הכהן מלוניל‬
‫מן מרנא ורבנא הרב הגדול הגאון הר״ם להקשות על הלכות מן החבור‪ .‬ויש מהם שאמר‬
‫שלא הבינם‪ .‬והתשובות שהשיב הר״ם במז״ל על כל שאלה ושאלה״‪.‬‬
‫מ בו א ל ת שו בו ת ה ע ב ריו ת של ה ר מ ב ״ מ‬
‫‪43‬‬
‫ואלו הן כ״ד התשובות לפי סדרן בכתבי היד ‪:‬‬
‫א׳‬
‫ב׳‬
‫ג׳‬
‫ד׳‬
‫ה׳‬
‫ו׳‬
‫ז׳‬
‫ח׳‬
‫ט׳‬
‫י׳‬
‫י״א‬
‫י״ב‬
‫לפני׳ ת׳‬
‫של״ד‬
‫רפ״ט‬
‫של״ה‬
‫דפ״ו‬
‫רפ״ז‬
‫רצ״ו‬
‫רצ״ז‬
‫רצ״ח‬
‫ש״ז‬
‫של״ג‬
‫שכ״ו‬
‫ש״מ‬
‫י״ג‬
‫ו״ך‬
‫ט״ו‬
‫ט״ז‬
‫י״ז‬
‫י״ח‬
‫י״ט‬
‫‪ ,‬כ׳‬
‫כ״א‬
‫כ״ב‬
‫כ״ג‬
‫כ״ד‬
‫לפני׳ ת‪,‬‬
‫שט״ו‬
‫שט״ז‬
‫שי״ז‬
‫שמ״ה‬
‫ש״ג‬
‫ש״ב‬
‫ש׳‬
‫שנ״ד‬
‫שמ״ד‬
‫תל״ב‬
‫תל״ג‬
‫שצ״ה‬
‫[החתימה בכי״ש עמ ׳ ‪66‬א ‪ :‬כבר השבנו על השאלות ששאל הרב המובהק הפטיש החזק‬
‫המופלא המעולה רב יהונתן הכהן זצ״ל(!)״ נשלמו השאלות והתשובות בעזרת הבורא״]‬
‫בכ״י פאריס ‪ 416‬דף ‪134‬א נמצאת חתימה תחת כ״ד התשובות בזה״ל ‪:‬‬
‫״נכתבו תשובות שאלות אלו ע״פ ( = ע ל פי) אני משה בר מימון הספרדי זצ״ל שנ׳ אתק״י‬
‫לשטרות בפאסטו(=בפוסטאט) מצרי׳ ישע יקרב ת״ם ונשלם תהלה לאל עולם׳■‪/‬‬
‫התשובות נכתבו איפוא בשנת תתקנ׳׳ט ליצירה (‪ . ) 1199‬גם השאלות וגם התשובות‬
‫כתובות ע ב ר י ת במקורן‪.‬‬
‫רוב קושיותיהם של חכמי לוניל מתאימות כמעט אות באות ללשון השגות הראב״ד‬
‫(עי׳ בהערותי לשאלות דפ״ו‪ ,‬רפ״ז‪ ,‬דצ״ו‪ ,‬רצ״ז‪ ,‬ש״ב‪ ,‬ש״ז‪ ,‬שי״ז‪ ,‬של״ג‪ ,‬של״ה‪ ,‬שמ״ד‪,‬‬
‫שמ״ה‪ ,‬שצ״ה‪ ,‬תל״ב)‪ .‬כבר עמד על זה בעל מגדל עוז בה׳ ציצית פ״ב ה״ו בהעירו‪ :‬״נראה‬
‫לי שחכמי לוניל העתיקו סתם לשון ההשגות לדעת מה ישיב [הרמב״ם] וכשהשיב לא‬
‫נמצא הראב״ד ז״ל או כבר נעתק הספר במקומות שלא הגיעה התשובה״‪ .‬ראה גם מה שכתב‬
‫בזה גראס ‪1874‬‬
‫‪mgwj‬‬
‫עמ ׳ ‪ 21‬הע׳ ‪.5‬‬
‫מלשון תשובות הרמב״ם נראה כמה גדול היה בעיניו כבודם של החכמים השואלים האלה‪.‬‬
‫על כמה מקושיותיהם הוא מעיר שהם דברים הדאוים לאומרם ״וחכמים גדולים הם שיקשה‬
‫להם דבר זה״ (ת׳ שמ״ה)‪ .‬באחת מתשובותיו הוא מנשא את חכמי לוניל על חכמי ארץ‬
‫המזרח ״ראשי הישיבות שבבבל״ שהשיגו גם הם על דברי החיבור כשהגיע אליהם — אבל‬
‫״בדברים קלים שחלילה לכם שיסתפק לכם‪ ,‬אבל כל השאלות האלו שלכם לא ירדו לעומקן״‬
‫(ת׳ ש׳)‪ .‬ויען כי תשובותיו היו עדוכות ״לחכמים גדולים״‪ ,‬לא נצרך דבינו להרחיב להם‬
‫הדבור‪ ,‬״שאין מפרשין לחכם ומפני כבוד השואלים לא מסר להם אלא ראשי הפרקים״ (ר׳‬
‫אברהם בן הדמב״ם בשו״ת ברכת אברהם סי׳ מ״ג)‪ .‬בתשובותיו אלה מוסר לנו הרמב״ם‬
‫גם ידיעות חשובות על תולדות חיבודו הגדול ופרסומו (עי׳ ת׳ רפ״ז‪ ,‬שט״ז‪ ,‬שנ״ד‪ ,‬תל״ג)‪.‬‬
‫מכל תשובות הרמב״ם תשובותיו לחכמי לוניל הן היותר מפורסמות‪ .‬נושאי כליו — המג״ע‬
‫ה״ח והכ״מ — העתיקו את התשובות הללו בשלמות בספריהם וגדולי הפוסקים נשאו ונתנו‬
‫‪44‬‬
‫ת שו בו ת ה ר מ ב״ ם‬
‫בדבריהן‪ ,‬ביהוד הדמ״ה והר׳ שמשון משאנץ באגדותיהם (אגרות רמ״ה ד‪.‬וצ׳ בדיל‪ ,‬פאריס‬
‫תרל״א‪ .‬עי׳ גראס‬
‫‪rej‬‬
‫‪ v n‬עמ ׳ ‪ 44‬ואילד)‪.‬‬
‫על התשובות האלה כתבו ‪ :‬גייגד תולדות הרמב״ם הע׳ ‪ ; 47‬רמש״ש רשימת בודל׳ עט׳‬
‫‪ 11905‬אה״ו דור דוד ודודשיו ה״ד ‪ 286‬ועט׳ ‪ 302‬הע׳ ‪ ! 14‬גראס שם ובס׳ ‪ Gaiiia jud .‬עמ ׳‬
‫‪ ! 283‬רייפמן תולדות הרז״ה הע׳ ‪ 1 108,18‬עפנשטיין עמ ׳ ‪ 1 96‬מארכם ‪Hebr. Un. Coil. Ann.‬‬
‫שנה ‪ 111‬עט׳ ‪ 327‬ואילך‪ ,‬ועוד‪.‬‬
‫האגרות לר׳ יהונתן הכהן והרמב״ם יבואו להלן כנספחים למבוא זה‪.‬‬
‫ד) ל ד ׳ י ו ס ף ב ן ג א ב י ר מאנשי בגדאד השיב הרמב״ם על כמה שאלות בפילוסופיה‬
‫ובהלכה באגרת כוללת אחת‪ ,‬הנמצאת בכמה כתבי יד ונדפסה בק׳ ח״ב דף ט״ו ב׳‪ ,‬בטעם‬
‫זקנים לר׳ אליעזר אשכנזי עמ ׳ ‪ ,74‬בחמדה גנוזה ד‪.‬וצ׳ עדלמן דף ה׳‪ ,‬בתוספתא עתיקתא‬
‫הוצ ׳ רח״מ הורוויץ ח״ה עט׳ ‪ 86‬ובס׳ דברים נחמדים הוסיאטין תרס״ב עט׳ י׳‪ .‬התשובות‬
‫בהלכה נדפסו בהוצאה זו ת׳ שי׳׳ג וש״כ‪.‬‬
‫האגרת נכתבה תחלה ערבית ותורגמה עברית בתקופת הפוסקים הראשונים‪ ,‬הדשב׳׳א‬
‫ובעל ארחות חיים‪ ,‬שכבר מביאים אותה עברית‪ .‬אודות תרגום התשובה הזאת שנעשה בעד‬
‫הר׳ דוד ב״ר לוי בעל ספד המכתם כ״י עי׳ מש״כ מארכס בהצופה מארה׳׳ג ח״ג עט׳ ‪ .59‬ועי׳‬
‫גם רמש״ש רשימת בודל׳ עמ ׳ ‪ 1901 ,1869‬־ ‪ Hebr. Uebers.‬עט׳ ‪ Arab. Lit. 931‬עט׳ ‪.212‬‬
‫ה) ר׳ י ו ס ף ב ן י ה ו ד ה ‪ ,‬תלמידו המובהק של הרמב״ם‪ ,‬לא מצינו לו שאלות ב ה ל כ ה‬
‫בפירוש‪ .‬לפי דעת שי״ר וגייגר נשאלה בידו ת׳ ר״ח‪ ,‬שנשאלה בידי בני חלב‪ ,‬עי׳ בכותרת‬
‫שם‪ .‬בדומה‪ ,‬נשאלה בידי אנשי חלב ת׳ רס״ט [ורכ״ד]‪.‬‬
‫ו) ה ד י י ן ה ר׳ נ סי ם מ ד מ ש ק ‪ .‬בכי״ל (עי׳ לעיל א ‪ 1‬יד) כתוב בין‪.‬הסימנים ו׳ וז׳‬
‫(ר׳ ת׳ ש״נ)‪ :‬מהדיין הר׳ נסים מדמשק יצ״ו‪ .‬קשה להכריע אם הר׳ נסים זה הוא השואל‬
‫מהרמב״ם תורה או אם הוא המאסף שקיבץ את התשובות שבכ״י זה‪ ,‬גם אין להחליט אם‬
‫הכתבת הזאת נדרשת לפניה (על סי׳ ו׳) או לאחריה (על סי׳ ז׳)‪ .‬עי׳ ברשימת בדנהיימר‬
‫סי׳ ‪.18‬‬
‫ז) ד׳ ע ו ב ד י ה ה ג ר פנה אל הרמב״ם מארץ ישראל בשלש שאלות ורבינו הסביר לו‬
‫את הענינים מתוך חיבה יתירה בהרחבת הביאור יוצאת מן הרגיל בתשובותיו ‪ :‬לפני׳ ת׳‬
‫דצ״ג‪ ,‬תל״ו ותמ״ח‪ .‬הכתובת ב־ ת סי׳ ט׳ (וכן בכ״י אוקספורד ‪ :)2670,2‬תשובת שאלה‬
‫מ א ר ץ י ש ר א ל ‪ .‬בכי״ב דף ל״ב א׳ כתוב ‪ :‬שאלה מגר צדק שהיה ב י ר ו ש ל י ם תוב״ב‪.‬‬
‫היות והתשובות האלו נמצאות רק עברית בכל כתבי היד‪ ,‬יש לדון שנכתבו עברית במקורן‪.‬‬
‫גם צחות ונעימות לשונן מוכיחה עליהן שלא הודקו מכלי אל כלי [וכן מעוט ש״נ]‪.‬‬
‫על התשובות האלה כתבו ‪ :‬גייגר כרם חמד ח״ה ‪ ,104‬תולדות הרמב׳׳ם עמ ׳ ‪ 51‬הע׳ ‪; 19‬‬
‫רמש״ש בודל׳ עט׳ ‪ 1902‬ז עפנשטיין עט׳ ‪ ,88‬ועוד‪.‬‬
‫אין להחליף ר״ע הגד זה בד׳ עובדיה הגד הקדמון‪ ,‬שכתב עליו מאן ‪89‬‬
‫‪rej‬‬
‫עט׳ ‪245‬‬
‫ואילך‪[ .‬מסתבר‪ ,‬כי ר׳ עובדיה הגד שלנו היה בניגוד לקודמו מוסלמי‪ .‬כך נראה מתוכן ת׳‬
‫תכדח‪ ,‬ע׳ עפנשטיין שם‪ ,‬ומן הכותרת ש ב כי ״נ( ד׳ שם בש״נ) "‪...‬שהיה ישמעאל ונתגייר״‪ .‬על‬
‫‪45‬‬
‫מ בו א ל ת שו בו ת ה ע ב ריו ת שי ה ר מ ב״ ם‬
‫כן מתקבל על הדעת‪ ,‬כי ר׳ עובדיה אף ידע ערבית‪ .‬אולם כה גדול היה כנראה החשש‪,‬‬
‫שמא יוודע לשלטונות המוסלמים על הריניגאט‪ ,‬עד שלא העזו להתכתב עמו בערבית‪,‬‬
‫אף לא בערבית באותיות עבריות‪].‬‬
‫ח)‬
‫ר׳ פ י נ ח ס ה ד י י ן ב ״ ר מ ש ו ל ם באלכסנדרייא [עי׳ עליו מ׳ לוצקי‪ ,‬התקופה‬
‫ל׳‪/‬ל״א‪ ,‬עמ ׳ ‪ 679‬ואילך‪ ,‬בייחוד עמ׳ ‪ 689‬ואילך] הריץ כמה שאלות אל הרמב״ם ‪ :‬לפני׳‬
‫ת׳ דל״ג‪ ,‬שנ״ה‪ ,‬שס״א‪ ,‬שס״ז‪ ,‬שצ׳׳ג‪ ,‬ת״ב‪ ,‬תי״ב‪ ,‬ת״כ‪ ,‬תמ״ה‪ ,‬תנ״ג [‪ ,‬תנ״ה —תנ״ט‪ ,‬אך לא‬
‫ת׳ קע״ג‪ ,‬שהדי כתובה היא בערבית]‪ .‬אוסף תשובות של ר׳ פינחס נמצא בכי״ס סי׳ ל״א —‬
‫ל״ד וסי׳ קל״ג —קל״ז‪ ,‬עי׳ לעיל עמ׳ ‪ .8‬אחדות מהן ישנן גם בכי״ב (דף מ״ו א׳‪ ,‬ס׳יא׳‪,‬‬
‫ס״ד א׳‪ ,‬ע״ב א׳ וע״ו א׳)‪ .‬כל השו״ת הללו היו כ‪1‬ןובות ע ב ר י ת גם במקורן‪ ,‬שהרי ר׳‬
‫פנחס הדיין‪ ,‬שהיה צרפתי — מארץ רומניא״ה (ק׳ סוף סי׳ ק״מ) [ד״ל מפרובינציה שבדרום‬
‫צרפת] — ל א ידע היטב ערבית (עי׳ לפני׳ ת׳ שנ״ה [וכן ת׳ רל״ג‪ ,‬עמ ׳ ‪ ,419‬הע׳ ‪. ) ] 11‬‬
‫רבת ערך לתולדות תשובות הרמב״ם היא גם האגרת הידועה ששלח אותה הדמב״ם לר׳‬
‫פנחס הדיין בסוף ימיו‪ ,‬אגרות קושטא דף ז׳ ב׳ —ט׳ א׳=לן סי׳ ק״מ‪ .‬עי׳ לפני׳ ת׳ רל״ג‪,‬‬
‫שנ״ה‪ ,‬שס״א ות״כ בהערות‪.‬‬
‫על התשובות לד׳ פינחס הדיין כתבו עפנשטיין עמ ׳ ‪ 94‬ואילך ומאן ח״ב ‪ 316/317‬ועי״ש‬
‫עמ׳ ‪ 307‬הע׳ ‪[ 2‬ולוצקי שם]‪.‬‬
‫ט)‬
‫ר׳ ש מ ו א ל ב ר ע ל י ראש הישיבה בבגדאד‪ .‬עי׳ לעיל עמ׳ ‪ ,42‬ס״ק א׳ [ועי׳‬
‫בתשובות הנוספות ת׳ תס״ד]‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫חוץ מהאוספים האלה נתקיימו עוד חבילות של תשובות הרמב״ם שלא נזכר עליהן שם‬
‫מאספן ‪:‬‬
‫א)‬
‫אוסף עברי בן שמונה תשובות נמצא בכי״ש סי׳ רי״א עם הכתובת ‪ :‬״ח׳ תשובות על‬
‫ח׳ שאלות ששאלו ממנו״‪[ .‬ועי׳ גם ת׳ רמ״ג‪ ,‬ש״נ ‪ . ] 1‬ואלו הן‪ ,‬לפי סדר כתב־היד ‪:‬‬
‫לפני׳‬
‫א׳‬
‫ב׳‬
‫ג׳‬
‫ד׳‬
‫ת׳‬
‫רפ״ח‬
‫תמ״ד‬
‫ת״ד‬
‫תמ״ב‬
‫לפני׳‬
‫ה׳‬
‫ו׳‬
‫ז׳‬
‫ח׳‬
‫ת׳‬
‫תמ״ג‬
‫שנ״ט‬
‫שפ״ד‬
‫ת״ו‬
‫כל התשובות האלה נמצאות — בסדר אחר — ג ם בכי״א ובת‪ .‬ד׳ מרדכי תמה‪ ,‬ב*פ סי׳ ט‪,‬‬
‫העמידן על שבע [מפני שס״ק ח׳ זהה עם כי״ש קמ״ו‪ .‬ובאמת בכי״ש רי״א‪ ,‬ס״ק ח׳ כתוב‬
‫במפורש ‪ :‬כספים אין להם שמירה אלא בקדקע דבר בדור הוא‪ .‬עד כמו שפירש הירוש׳ וכתב‬
‫משה‪ .‬והי מכתובה הדה אלשאלה פי עדר (קרא ‪ :‬עדד) קמ״ו]‪.‬‬
‫ב) אוסף עברי בן חמש תשובות בכי״נ דף ‪ 116‬ב —‪ 118‬ב‪ ,‬לפני׳ ת׳ ש״א‪ ,‬שנ״ו‪ ,‬תכ״ד‪ ,‬שנ״ז‬
‫ות״מ‪ .‬גם התשובות האלה ישנן כולן ב־ ת‪.‬‬
‫ג) בין התשובות שבאגרות הרמב״ם יש תשעה סימנים בביאור מאמרים קשים ממסכת‬
‫כתובות ‪ :‬ת סי׳ ו׳ ח׳ י״ג כ״ו ל״ב ל״ג ל״ז מ״ג ומ״ד (עי׳ מפתח התשובות‪ ,‬מאמרי התלמוד)‪.‬‬
‫יש לשער שהתשובות האלו היוו חטיבה אחת של פירושים למסכת כתובות‪.‬‬
‫ת שו בו ת ה ר מ ב״ ם‬
‫‪46‬‬
‫‪ . 11‬ה מ ק ו מ ו ת ש נ ש ל ח ו ש מ ה ה ת ש ו ב ו ת‬
‫א) א ל כ ם נ ד ד י י א (נא אמון)‪ .‬עי׳ מה שהובא מפי פ־ן לעיל במבוא לתשובות הערביות‬
‫ה ‪ .1‬על שאלותיהם של ר׳ אנטולי ור׳ פינחס‪ ,‬דייני אלכסנדריא‪ ,‬כבר עמדנו למעלה (עמ׳‬
‫‪ 42‬ס״ק ב׳ ועמ׳ ‪ 45‬ס״ק ח׳)‪ .‬חוץ מהתשובות לדיינים אלה נעדכו לאלכסנדריא הסימנים‬
‫העבריים הבאים שבהוצאתנו‪ :‬רצ״ג‪ ,‬שמ״ט‪ ,‬שס״ה‪ ,‬שע״א‪ ,‬תמ״ט‪ ,‬תנ״ב‪ .‬לפי דעת מאן‬
‫‪ Texts & studies‬ח״א ‪ 253‬הע׳ ‪ 15‬נשאלה גם השאלה שכ״ט מאלכסנדרייא (אבל עי׳ לקמן‬
‫ע׳ דמשק)‪.‬‬
‫ב) א ר ץ י ש ר א ל ‪ :‬חוץ מהתשובות לד׳ עובדיה הגר (לעיל עמ ׳ ‪ 4 4‬ס״ק ז) גם ת׳ שי״א‪.‬‬
‫ג) ב ג ד א ד ‪ :‬ת׳ ש״ח‪ ,‬ש״י‪ ,‬שי״ג‪.‬‬
‫ד) ד מ נ ה ו ר ‪ :‬ת׳ שנ״א‪.‬‬
‫ה) ד מ ש ק ‪ :‬ת׳ שכ״ט (לפי דעת פוזנאנסקי ‪ Babyi. Geon.‬עמ׳ ‪ ,137‬אבל לפי דעת‬
‫מאן ‪ Texts & studies‬ח״א ‪ 253‬הע׳ ‪ 15‬באה השאלה מאלכסנדריא‪ .‬עי״ל ס״ק א׳)! ת׳ תכ״ז‪.‬‬
‫ועי׳ גם לעיל עמ׳ ‪ 44‬ס״ק ו׳ אודות התשובות לד׳ נסים הדיין מדמשק‪.‬‬
‫ז) י ר ו ש ל ם ‪ :‬עי׳ לעיל עמ ׳ ‪ 44‬ס״ק ז׳ ערך ר׳ עובדיה הגר‪.‬‬
‫ח) ל ו נ י ל ‪ :‬אודות התשובות לחכמי לוניל ראה למעלה עמ ׳ ‪ 42‬ואילך‪.‬‬
‫ט) מ ו נ פ י ש ל י ר ‪ :‬עי׳ ת׳ שט״ו ושט״ז בהערות‪.‬‬
‫י) ע כ ו ‪ :‬ת׳ ש״נ‪.‬‬
‫יא) צ ו ר ‪ :‬ת׳תמ״ז‪.‬‬
‫דוב השאלות שלא פורט עליהן מקום מוצאן באו בודאי מן הקהלות שבארץ מצרים‪.‬‬
‫ו ו ו ‪ .‬ז מן ח י ב ו ר ה ת ש ו ב ו ת‪.‬‬
‫בתוך כמה תשובות [עבריות שבהוצאתנו] נמצא תאריך שנה המעיד על זמן חבורן‪,‬‬
‫ואלו הן ‪:‬‬
‫תתק״ל ‪ : 1170‬סי׳ שכ״ט‪ ,‬לפי ההשערה הע׳ ‪.49‬‬
‫תתקל״ה ‪ : 1175‬ת׳ שפ״ט‪.‬‬
‫תתק״מ ‪ : 1180‬ת׳ תנ״ב‪.‬‬
‫תתקמ״ז ‪ : 1187‬ת׳ שמ״ח‪.‬‬
‫תתקנ״א ‪ : 1191‬ת׳ ש״ט וש״י‪.‬‬
‫תתקנ״ט ‪ : 1199‬התשובות לחכמי לוניל‪ .‬עי׳ לעיל עט׳ ‪.43‬‬
‫הרבה תשובות אפשר לקבוע זמנן על פי סימנים מובהקים ‪:‬‬
‫התשובה תמ״ט נתחברה קרוב לשנת תתכ״ז (‪ . ) 1167‬עי׳ שם הע׳ ‪ .69‬והתשובה שכ״ה‬
‫קודם שנת תתקל״ז (‪ . ) 1177‬עי׳ שם הע׳ ‪.4‬‬
‫ת׳ שכ״א ושס״ח — שע״א נכתבו אחד שקבלה תוקף התקנה ת׳ דמ״ב משנת תתקל״ו‬
‫(‪[ ) 1176‬או תתקכ״ז ‪ 1167‬ו] ות׳ ת״ח ות״ט אחד התקנה ת׳ שמ״ח משנת תתקמ״ז (‪. ) 1187‬‬
‫מ בו א ל ת שו בו ת ה ע ב ריו ת של ה ר מ ב ״ ם‬
‫‪47‬‬
‫אותן התשובות שנזכר בהן ס׳ משנה תורה נכתבו אחר שנת תתק״מ (‪ ) 1180‬לערך‪ ,‬שאז‬
‫נגמר החיבור‪ .‬ואלו הן התשובות הללו (חוץ מאותן שכבר נזכרו לרגלי תאריך קבוע‬
‫שבצדן)‪ :‬ת׳ של״ב‪ ,‬של״ז‪ ,‬שס״ג‪ ,‬שס״ה (עי‪ ,‬הע׳ ‪ , ) 18‬שצ״ו‪ ,‬תכ״ג‪ ,‬תכ״ד‪ ,‬תכ״ט‪ ,‬תל״ו‪,‬‬
‫תמ״ז‪ — .‬לעומת זה יש תשובות שסגנונן ותוכנן מוכיח עליהן שנתחברו ל פ נ י החיבור‪,‬‬
‫למשל ת׳ ש״ד‪ ,‬ת״מ‪ ,‬המשובצות לשונות ספר משנה תורה מבלי שנזכר בהן החיבור‬
‫בפידוש‪.‬‬
‫אחר שנות הרעב תתקס״א‪/‬תתקס״ב (‪ ) 1201/1202‬נתחברה ת׳ שע״א‪ ,‬שרמוז בה לשנות‬
‫הרעה האלה‪.‬‬
‫‪s‬‬
‫את התשובה שנ״ה כתב רבינו בסוף ימיו‪ ,‬כנראה מתוך חתימתה‪.‬‬
‫‪ . 1 v‬ל ש ון ל ת ש ו ב ו ת‪ .‬ה ת רגו מי ם ה ע תי קי ם‪.‬‬
‫רוב התשובות כתבן רבינו בלשון ערבית השגורה בפיו ובפי שואליו‪ .‬המקור הערבי‬
‫נתקיים באוסף התשובות שבכי״ש בכי״ס ובכי״א‪ .‬אותן התשובות הנמצאות‬
‫ע ב רי ת‬
‫בכתבי יד אלה בין התשובות הערביות‪ ,‬יש לדון על [רובן] שנתחברו עברית במקורן‬
‫[אך ת׳ רס״ח נמצאת בכי״ש ב ע ב ר י ת ‪ ,‬עי׳ בכותרת שם]‪ .‬בלשון עברית השיב הרמב״ם‬
‫לאותם השואלים שלא ידעו ערבית‪ :‬לחכמי לוניל‪ ,‬לד׳ פנחס הדיין ולד׳ אנטולי הדיין‪,‬‬
‫הצרפתים‪ .‬כן כתב רבי׳ עברית גם את תשובותיו לארץ ישראל לד׳ עובדיה הגר (עי׳ לעיל‬
‫עמ׳ ‪.)44‬‬
‫ת סי׳ א׳ — ג׳ = לפני׳ ת׳ ש״ח —ש״י (עי׳ לעיל עמ ׳ ‪[ .)42‬אך גם ת׳ שכ״ט נכתבה במקורה‬
‫בערבית‪ ,‬שהרי נשתמרו ממנה קטעים ערביים‪ ,‬עי׳ שם הע׳ ‪ .74,73,48,46‬גם ש״נ של ת׳‬
‫לפי דעתי נכתבו עברית גם כל התשובות שבאגרות הדמב״ם‪ ,‬חוץ מהתשובות‬
‫ש״נ מרמזים‪ ,‬כי תרגום מערבית לפנינו‪].‬‬
‫התשובות שנתחברו ערבית החילו לתרגם אותן עברית בתקופה קדומה מאד‪ .‬אחד‬
‫מהמתרגמים הראשונים היה ד׳ אברהם בן הרמב״ם‪ ,‬שתירגם כמה תשובות שבחידושי‬
‫הרמב׳׳ם מ׳ דף א׳ — ב׳ = ק' ח״א דף נ״א —נ״ב (לעיל עמ׳ ‪)35‬‬
‫והתשובה שבתוך ת׳ קפ״ב‬
‫שהר׳ל ילינק בקונטרס הרמב״ם עמ׳ ‪ .22‬אחריו באו גדולי הראשונים — הרשב״א‪ ,‬הדא״ש‪,‬‬
‫המ״מ והא״ח — שהשתמשו בתרגומים אנונימיים שנתפרסמו בימיהם‪ .‬תשובות אחדות‬
‫תורגמו אח״כ מאת מהד״ם אלאשקר‪ ,‬הדדב״ז‪ ,‬הר׳ בצלאל אשכנזי‪ ,‬הב״י ומהרש״ך ועוד‬
‫(עי׳ הרשימות לעיל עמ׳ ‪38‬‬
‫ואילך)‪.‬‬
‫תרגום עברי בן רכ״א סימנים ״בלשון צח וקצר״ נתקיים בכ״י אוקספורד כנז׳ לעיל‬
‫עמ׳ ‪.25‬‬
‫שם המתרגם לא נודע‪ .‬דרכו של המתרגם הזה לקצר את לשון ה ש א ל ו ת ‪,‬‬
‫כנראה מהשואת נוסחתו עם המקור הערבי‪ .‬את לשון ה ת ש ו ב ו ת הוא תירגם עפ״י הרוב‬
‫בדיוק‪ ,‬אכן יש גם שלא נזהר אף משגיאות גסות (עי׳ מש״כ בזה סימונסן בספר היובל‬
‫לכב׳ גוטמן עמ ׳ ‪.)213‬‬
‫התרגום נעשה כנראה במצרים או בארצות המזרח‪ ,‬לא מאוחר‬
‫מהמאה הט״ז למה״נ‪ ,‬שהדי במאה הי״ז כבר הזכירוהו והשתמשו בו הרשד״ם‪ ,‬ד׳ אברהם‬
‫ת שו בו ת ה ר מ ב״ ם‬
‫‪48‬‬
‫סבנדדי השני‪ ,‬ד׳ אברהם אליגרי‪ ,‬ר׳ יוסף סמבדי ור׳ דוד קונפור מי(עי׳ לעיל עמ׳ ‪.) 40 ,25‬‬
‫עי׳ ימש״ש ‪ Hebr. Uebers.‬עט' ‪ Arab. Lit. ; 930‬עט' ‪.211‬‬
‫הרבה תשובות שבכי״ב נובעות מהתרגום הזה‪ ,‬באופן שנוסהתן מתאימה כמעט מלה‬
‫במלה לנוסח כ״י אוקספורד‪ ,‬ואלו הן ‪ :‬לפני׳ ת׳ נ״א‪ ,‬ע״ד‪ ,‬קכ״ב‪ ,‬קכ״ה‪ ,‬קמ״ב‪ ,‬קס״ב‪ ,‬קס״ג‪,‬‬
‫קס״ה‪ ,‬קס״ז‪ ,‬קפ׳׳ג‪ ,‬קפ״ד‪ ,‬קפ״ו‪ ,‬קפ״ז‪ ,‬ד״ח‪ ,‬רט״ו‪ ,‬דנ״ה‪ ,‬רס״ג‪ ,‬רס״ז‪ ,‬רס״ח‪ ,‬ר״צ *‪ ,‬שכ״ב‪,‬‬
‫שכ׳׳ג‪ ,‬שמ׳׳א‪ ,‬שמ״ז‪ ,‬שפ׳׳ו‪ — .‬אמנם לפני הסופר של כי״ב היה עוד תרגום אחר‪ ,‬יותר‬
‫מדויק‪ ,‬שהחזיק גם חלק מהתשובות לתלמידי רבי׳ אפרים‪ .‬ויש שהסופר העתיק או ת ה‬
‫התשובה פעמיים‪ :‬פעם בתרגום שבכ״י ועוד הפעם בתרגום השני ( פ־ן סי׳ כ״ו וסי׳ מ״ו)‪.‬‬
‫שמו של המתרגם הזה ג״כ לא ידוע‪ .‬כנראה היה בן זמנו של המתרגם הראשון‪ ,‬ואולי גם‬
‫בן ארצו( מצדי ם?)‪.‬‬
‫התרגומים שבזרע אנשים שונים מאותם שבכ״י אוקספורד ובכ״י בדאהב‪.‬‬
‫מ בו א ל ת שו בו ת ה ע ב ריו ת של ה ר מ ב ״ מ‬
‫‪49‬‬
‫נ ס פ חי ם ל מ בו א‬
‫אגרות הר׳ יהונתן הכהן והרמב״ם הרצופות לתשובות חכמי לוניל‬
‫האגרות האלה‪ ,‬שנזכרו כבר למעלה (עמ ׳ ‪ ,) 42‬מהוות חלק מהשאלות והתשובות לחכמי‬
‫לוניל‪ .‬היות והתשובות הללו מפוזרות בהוצאתי זו לפי הענינים על פני כל הספר‪ ,‬דאיתי‬
‫להציג את האגרות האלה פה בסוף המבוא‪.‬‬
‫גוף האגרות נדפס כאן עפ״י כ״י פאריס ‪ . 181‬אגרת הר׳ יהונתן הכהן נמצאת שם דף‬
‫‪235‬א —‪ 236‬בי עם הכתבת הערבית ‪ :‬רסאיל אל רב יהונתן הכהן ז״ל בעל הפירושים מלוניל‬
‫וגההא לרבינו משה ז״ל‬
‫יסאלד‪ ,‬פי כ״ד מסלה מן אלחבור‪ .‬אגרת הדמב״ם באה שם דף‬
‫‪ 242‬ב —‪243‬א עם הכתובת ‪ :‬ותם דסאלה רבינו משה בר מימון זצ״ל וגההא ללרב ר׳ יהונתן‬
‫הכהן מלוניל ז״ל בעד תשובות עאלי(!) שאלות‪.‬‬
‫לשם השוואת נוסחת א ג ד ת ר׳ י ה ו נ ת ן ה כ ה ן השתמשתי במקורות אלו ‪:‬‬
‫א) כי״ש סי׳ קפ״ה (הועתק שלא בדיוק בם סי׳ י״ז=ק סי׳ כ״ד)‪ .‬בראש הסימן כתוב‬
‫שם בכ״י‪ :‬זאת האגרת ששלח דבינו יהונתן הכהן ז״ל למרנא ורבנא הגאון הרב הגדול‬
‫רבינו משה בר׳ מימון זצ״ל לשאל השאלות והקושיות על החבור הגדול משנה תורה‪.‬‬
‫ב) כ״י בדאהב הנזכר לעיל עמ ׳ ‪ 42‬הכולל גם את כ״ד התשובות לחכמי לוניל ועוד‬
‫ליקוטים מאגדות הרמב״ם ואודות ס׳ מורה נבוכים‪ .‬עי׳ רשימת בדאהב ״גנזי ציון וירושלם״‬
‫ירושלם תר״ס סי׳ ‪ .36‬נוסח ב״י זה דומה לאותו שבכי״ש‪.‬‬
‫ג) כי״א דף דט״ו‪ .‬עפ״י כ״י זה הוספתי בראש האגרת הטורים החסרים בשאר כתבי היד‪.‬‬
‫הטורים האלה נדפסו גם ע״י מארכס‬
‫‪A nn.‬‬
‫‪coil.‬‬
‫‪Hebr. u n .‬‬
‫שנה ‪ 11:‬עמ ׳ ‪ 329‬הע׳ ‪.30‬‬
‫את נוסחת א ג ר ת ה ד מ ב ״ ם השויתי עם הטכסטים האלה ‪:‬‬
‫א) כי״ש סי׳ ר״י (שלא בדיוק ב פ סי׳ מ״א=ק סי׳ מ״ט)‪ .‬הכתובת שם‪ :‬זאת האגרת‬
‫ששלח מרנא ורבנא הגאון הרב הגדול רבינו משה ב״ר מימון זצ״ל לרב רבי׳ יהונתן הכהן‬
‫זצ״ל עם התשובות‪.‬‬
‫ב) כ׳׳י ואתיקן ‪507‬‬
‫‪v a t. ebr .‬‬
‫דף ‪148‬א —‪150‬א‪ .‬כ״י זה‪ ,‬בן ‪ 152‬דף נייר ‪ ,4°‬כולל כמה‬
‫חיבורים בפילוסופיה ובסופו גם אגרות הדמב״ם‪.‬‬
‫ג) ב״י בדאהב הנ״ל‪.‬‬
‫ד) ס׳ תעלומות חכמה להר׳ יש״ר מקנדיאה בסיליאה שפ״ט דף צ״ב א׳ ואילך (הובא‬
‫בהערותי בר״ת ת״ח)‪.‬‬
‫אגרת ה״ר יהונתן הכהן מלוניל‬
‫[אל בית ‪ 1‬אדוננו מגילה מהרי‪ .‬אולם בנשקך נעלו התאחרי‪ .‬כי סוס ותור איכה לפרס‬
‫יערכו‪ .‬גם הזאב איך יעמוד לפני אדי ‪I.1‬‬
‫‪ [ . 1‬אל בית‪ ...‬לפני אדי]‪ :‬הוספתי מבי׳׳א‪.‬‬
‫ת שו בו ת ה ר מ ב״ ם‬
‫‪50‬‬
‫עתה אקום יאמר אומר ועושה‪ .‬עתה ארומם עתה אנשא‪ .‬להיות לדל ואביון מעוז ומחסה‪.‬‬
‫והוכן בחסד כסא‪ .‬כסא כבוד מרום מראשון‪ .‬לנצור נצורים כאישון‪ .‬כי לו תכדע כל ברך‬
‫תשבע כל לשון‪ .‬ידאו גוים ויבושו מכל גבורתם‪ .‬ישימו יד על פה ‪ 2‬ממעונותם‪ .‬כזוחלי אדץ‬
‫ידגזו ויחגרו ממסגרותם‪ .‬וייראו ממערב את שמו ואת הודו‪ .‬וממזרח שמש את כבודו‪.‬‬
‫ויצעקו ויקראו מן המצר‪ .‬לאשר ידו לא תקצר‪ .‬כי יבא כנהר צר‪ .‬וכל אשר שם כבוד‬
‫מלכותו פחדו ‪ 3‬אל י״י אלהינו יפחדו‪ .‬פחדו בציון חטאים אחזה רעדה חנפים‪ .‬מי יגור לנו‬
‫אש אוכלה נעלה ‪ 4‬ונעלם‪ .‬מי יגור לנו מוסדי ‪ 5‬עולם‪ .‬מי יצילנו מיד האלהים האדירים‪.‬‬
‫פועלי ישועות ‪ °‬מגיד מישרים‪ .‬ברוחו מושל ועל יצרו מולד‪ .‬ויד‪,‬בו על צורו ישלך‪ .‬דברו‬
‫וטובו ‪ 7‬עם הישד הולך‪ .‬הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו‪ .‬לא עשה לרעהו רעד‪,‬‬
‫וחרפה לא נשא על קרובו‪ .‬בשבט פיו כל רשעי ארץ יאבד‪ .‬ואת ידאי י״י יכבד‪ .‬בצדק‬
‫אמרותיו צדיק נושע‪ .‬וברוח פיו ‪ 8‬י מי ת רשע‪ .‬בדבש תורה שבכתב ימתיק חכו‪ .‬ובצל תורה‬
‫שבעל פה יכין סוכו‪ .‬ויתן עוז למלכו‪ .‬וילמד לענוים דרכו‪ .‬להורות בדרך הישרה המטים‬
‫עקלקלותם‪ .‬אשר‬
‫ארחותיהם עקשים ונלוזים במעגלותם‪ .‬ולהוכיח לרגעים סלונים ‪9‬‬
‫ועקרבים ולהשיב מעון רבים‪ .‬יום ליום תורת אלד‪,‬יו יביע‪ .‬ולילה ללילה נפשות אביונים‬
‫יושיע‪ .‬וחטא‪[ 10‬רבים] ישא ולפושעים יפגיע‪ .‬ביראת יוצרו נפשו דבקה‪ .‬לעשות משפט‬
‫וצדקה נפשו חשקה‪ .‬בצדקה כסאו לעד יכון‪ .‬והוא מדומים ישכון‪ .‬תודת אלהיו בקרבו‪.‬‬
‫מצודות סלעים משגבו‪ .‬קטן הוא בעיניו‪ .‬גדול ונשוא פנים לפני אדוניו‪ .‬הנמצא כזה‪ .‬אשר‬
‫מחזה שדי יחזה‪ .‬מאין נמצא ואי זה מקום תודתו‪ .‬מי יתן ידעתי ‪ 11‬ואמצאהו אבא עד תכונתו‪.‬‬
‫הלא בוחן לבות הוא הבין דרכו ויודע מקומו‪ .‬מבטן קדאו וממעי אמו הזכיר שמו‪ .‬בטדם‬
‫יצדהו בבטן ידע שורשו‪ .‬ובטרם יצא מרחם הקדישו‪ .‬ויאמר לו עבדי אתה לגדור גדר‬
‫ולעמוד לפני ‪ 12‬בפרץ‪ .‬ולנטוע שמים וליסוד ארץ‪ .‬רעיוניו על פני עיש ‪ 13‬יר קיע‪[ .‬מסיני ‪14‬‬
‫בא ומהר פארן הופיע‪ .‬ובהד שעיר אב לבנים אימתו יודיע‪ .] 14‬עלה לשמים שיאו וראשו‬
‫לערי‪ 15‬התבונה הגיע‪ .‬ובכל אשד יפנה ירשיע‪ .‬הרי תורה בקומו למשפט מפניו רעשו‪.‬‬
‫ועלומי ‪ 16‬הגמרא והסברה מפניו פחדו והתגעשו‪ .‬וגם הכהנים הנגשים אליו מדמי הכסילות‬
‫יטהרו ויתקדשו‪ .‬פן יפר ח בהה בצור לשון תורתו‪ .‬ויורם ‪ 17‬בחצי תבונתו‪ .‬לכבסם מחלאת‬
‫הפתיות‪ .‬ולטהרם מן השגיות‪ .‬ודבש חכמתו הניקם‪ .‬ויין תורתו השקם‪ .‬לדרוך ארחות משפט‬
‫‪ .2‬על פה ‪ :‬ל פ ה( כי ״ ב)‪.‬‬
‫‪ .3‬מלכו תו פחדו‪ :‬כי ח דו( ש ם)‪.‬‬
‫‪ .4‬נעלה ‪ :‬כ״ה בכי״ב‪ .‬בכי״פ נעלנו‪.‬‬
‫‪ .5‬מוסדי‪ :‬מו ק די( כי ״ ב וכי״ש)‪.‬‬
‫‪ .6‬פו עלי י שועו ת ‪ :‬פו על י שועות (כי׳׳ש)‪ .‬פו על צדקות ו דו ב ר מי שרי ם(כי״ב)‪.‬‬
‫‪ .8‬וברו ח פיו ‪ :‬וברו ח ש פ תיו( כי ״ ב וכי״ש)‪.‬‬
‫‪ .7‬ד ב רו ו טובו ‪ :‬ד ב ריו י שי בו( כי ״ ב)‪.‬‬
‫‪ .9‬סלונים ‪ :‬כ״ד‪ ,‬בכי״ב ובכי״ש‪ .‬בכי״פ סלעים‪.‬‬
‫‪ . 11‬ידעתי ‪ :‬י ד ענו ונמצאהו נ בו א( כי ״ ב)‪.‬‬
‫‪ .10‬וחטא ‪ [ :‬הר בי ם]( כי ״ ב)‪.‬‬
‫‪ . 12‬לפני ‪ :‬ל פניו( ש ם)‪.‬‬
‫‪ . 13‬פני עיש ‪ :‬פני מי ם(כי״ ש)‪ .‬בני עי ש (כי״ב)‪ .‬עי׳ איוב ל׳׳ח ל׳׳ב‪.‬‬
‫‪[ . 14‬מסיני‪ ...‬יודיע]‪ :‬הוספתי מכי׳׳ג וכי״ש‪.‬‬
‫‪ . 16‬ועלו מי ‪ :‬וגלי ימי הגמרא (שס)‪.‬‬
‫‪ . 15‬ל ערי ‪ :‬ל ע ב( ש ם)‪.‬‬
‫‪ . 17‬ויורם ‪ :‬ויורה (כי׳׳ב)‪.‬‬
‫מ בו א ל ת שו בו ת ה ע ב ריו ת שיל ה ר מ ב״ ם‬
‫‪51‬‬
‫במעגלותם‪ .‬להציל [ממות] ‪ 18‬נפשם ולהחיותם‪ .‬הוא הגבר הוקם על ‪ 19‬שפתותיו במשפט‬
‫לא ימעל‪ .‬נזר החכמים ובתר הישרים והתמימים‪ .‬נגיד ומצוה לאומים‪ .‬הנודע בשבחיו‪.‬‬
‫הנמצא בכושר ארחיו ובטוב לקחיו‪ .‬הניכר בייני רקחיו ובמגדי פתחיו‪ .‬ובהוד עצמי‪20‬‬
‫בשמי פרחיו‪ .‬ובנועם ציצי צמחיו‪ .‬ובאור כובביו ‪ 21‬וירחיו‪ .‬הוא מדאנא ורבנא הקדוש מאור‬
‫הגולה ר ב י נ ו מ ש ה אשר יוצק על ראשו שמן משחת קדש לדורותיו‪ .‬ומצא חן ושבל‬
‫טוב בעיני אלהים ואדם בן [כבוד] ‪ 22‬ג דו ל ת קדושת גפן אדרת‪ .‬צבי הארץ לגאון ולתפארת‪.‬‬
‫מרנא ורבנא‬
‫מ י מ ו ן ‪ .‬בגורל עבדי השם הנאמנים יהיה חבלו‪ .‬וכסא כבוד ינחילו‪ .‬אזן‬
‫שמעה גתאשרהו‪ .‬ועין ראתה תעיד ישרהו‪.! .‬תחת כל השמים ישרהו] ‪ .23‬ועל מי ל& יקום‬
‫אורהו‪ .‬הכי• קרא שמו משה‪ .‬מושה עמו ממימי‪-‬השגגות לזכור ימי עולם‪ .‬המעלם מים‪.‬‬
‫המשביח שאון ימי הספקות ודכים‪ .‬ולא ידע‪ 24‬מקומם אים‪ .25‬כגן אלהים בארץ מצרים‪.‬‬
‫ועוד ידו הנטויה על ירושלם‪ .‬ועל קצוצי פאה‪ .‬ויתר הגולה הנמצאה‪ .‬במהללו יתהלל‬
‫המתהלל‪ .‬ועל זאת כל חסיד לעת מצוא יתפלל‪ .‬תורת אלהיו בקרבו‪ .‬ומשפט בני ישראל‬
‫על לבו‪ .‬בשמו עמים יתפארו ויתהללו‪ .‬ובזוכרו לאומים יתרוממו ויתגדלו‪ .‬ויתברכו בו גוים‬
‫ובו יתהללו‪ .‬בני רעיוניו בתורת י״י שחו ‪ .26‬בים ‪ 27‬תבונות אל פיהם יגיחו‪ .‬וביראתו יומם‬
‫ולילה ידיחו‪ .‬שתולים בבית י״י בחצרות אלהינו יפריחו‪ .‬עוד ינובון בשיבה‪ .‬ומלאו פני תבל‬
‫תנובה‪ .‬להשקות הצמאים לדודי תורה מיין הרקח‪ .‬וידעו תועי רוח בינה‪ .‬ורוגנים ילמדו‬
‫לקח‪ .‬לחכמה קרא רעיתי‪ .‬ולתבונה יונתי תמתי‪ .‬והשכל שם אחיהו‪ .‬והתלמוד אביהו‪ .‬ושפתיו‬
‫ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו‪ .‬יוצרו הוא מנת חלקו וכוסו‪ .‬משגבו ומנוסו‪ .‬תמך גודלו‪.‬‬
‫והפיל ‪ 28‬בנעימים חבלו‪ .‬עקב אשר שמד משמרתו‪ .‬והלך ‪ 29‬לפניו תמים‪ .‬ודת ודין על ראשו‬
‫יחדיו יהיו תמים ‪ .3°‬נתן על לבו את האודים ואת חתומים‪ .‬לעמוד לשרת בשם י״י הוא ובניו‬
‫כל הימים‪ .‬נ שבע י״י ולא ינחם‪ .‬כי נחם י״י עמו וענייו ירחם‪ .‬להקים להם מורה צדק‪.‬‬
‫להחזיק הבדק‪[ .‬ולבער החדק] ‪ .31‬לחשוב מחשבות‪ .‬ולהניף ‪ 32‬גשם נדבות‪ .‬להשיב לב‬
‫אבות על בנים‪ .‬ולב בנים על אבות‪ .‬ולהכרית מן הארץ את הידעונים ואת האובות‪ .‬ולהגביר‬
‫ברית אבות‪ .‬ברית חודב וסיני‪ .‬ולהורות את בני ישראל את החוקים אשד צוד‪ .‬י״י‪ .‬להבדיל‬
‫בין הקדש ובין החול ובין הטמא ובין הטהור‪ .‬למען ייטב להם ולבניהם לעולם‪ .‬ויש תקוה‬
‫לאחריתם נאם י״י ושבו בנים לגבולם‪ .‬ברוך שומר הבטחתו לישראל כי לא תשכח מפי‬
‫זרעו ויואל‪ .33‬להשיב ההוד והגדולה‪ .‬אל המקום אשר היה שם אהלה בתחלה‪ .‬להיות לו‬
‫‪ .18‬ממות ‪ :‬כ״ד‪ .‬בכי״ב ובכי״ש‪.‬‬
‫‪ . 19‬הוקם על ‪[ :‬קסם על] שפתיו במשפט פיו לא ימעל שר החכמיס (כי״ב)‪.‬‬
‫‪ .20‬עצ מי ‪ :‬ע צי( ש ם)‪.‬‬
‫‪ .21‬כו כ ביו ‪ :‬כוכבי י ר חיו( ש ם)‪.‬‬
‫‪[ .22‬כבוד]‪ :‬הוס ‪ ,‬מכי״ב וכי״ש‪.‬‬
‫‪[ .23‬תחת‪ ...‬י שרהו]‪ :‬שם‪.‬‬
‫‪ .25‬אים ‪ :‬ואים ו גן חכמתו כגן י ״י(כי״ב)‪.‬‬
‫‪ .27‬בים ‪ :‬וים (שם)‪.‬‬
‫‪ .26‬שחו ‪ :‬שי חו( כי ״ ב וכי״ש)‪.‬‬
‫‪ .28‬והפיל ‪ :‬ומפיל (כי״ש)‪.‬‬
‫‪ .30‬יהיו תמים ‪ :‬היו תמים (שם)‪.‬‬
‫‪ .24‬יד ע ‪ :‬נו ד ע (שם)‪.‬‬
‫‪ .29‬והלך ‪ :‬להתהלך (כי״ב)‪.‬‬
‫‪[ .31‬ול ב ע ר החדק]‪ :‬חוס׳ מכי״ב‪.‬‬
‫‪ .32‬ול הניף ‪ :‬ב״ה בכי״ב ובכי״ש‪ .‬בכי״פ ולהשיב‪.‬‬
‫‪ .33‬ויואל ‪ :‬גו א ל( ק)‪.‬‬
‫‪52‬‬
‫ת שו בו ת ה ר מ ב״ ם‬
‫מכל בני תבל סגולה‪ .‬ולתתו עליון ידו נשא‪ .‬והוד תורתו שמים כסה‪ .34‬להמטיר על פני‬
‫תבל ארצה‪ .‬מלכים ויועצי אדץ אנשי עצתו‪ .‬וכל קדושי תבל בני בריתו‪ .‬ירעם בשבט תום‬
‫לבבו ואמונתו‪ .‬וינחם וינהלם על מימי מנוחתו‪ .‬וישקם מצוף תורתו‪ .‬ויניקם דבש נועם אמרתו‪.‬‬
‫והם תוכו לרגליו ישאו מדברותיו‪ .‬במלחמות י״י פי חדבו‪ 35‬ילטוש גדודים‪ .‬ובעדות‬
‫נאמנה לפני רעיוני‪ 30‬עדים‪ .‬ובסוד התלמוד נתן לו י״י לשון למודים‪ .‬צלח ים‬
‫התבונה וגבר‪[ .‬לדעת ‪ ] 37‬לעות את יעף דבר‪ .‬מגדלות התודה עד דוד הגדיל‪ .‬בין קדש‬
‫לחול ובין טמא לטהור הודיע והבדיל‪ .‬מעין ונחל בתורת י״י ‪ 38‬בקע‪ .‬ועיני ‪ 39‬האמונה‬
‫בתורה ‪ 40‬שקע‪ .‬זרע הקדושה זרע‪ .‬וממלכות הטומאה מעל עמו קדע‪ .‬לקנאות לצורו כתשבי‬
‫כסף נכסף ‪ .41‬וזרוע תפארתו חשף‪ .‬לתת חורב בסף‪ .‬במעונות המטים ‪ 42‬עקלקלותם‪ .‬וצור‬
‫חרבו ילטוש‪ 43‬בחטאים ההם בנפשותם‪ .‬באור ספד מ ש נ ה ת ו ד ה מחשכי תבל האיר‪.‬‬
‫וגדולות ונצורות באד‪ .‬וברית טומאה נאד ‪ .44‬ומקום הקדושה ‪ 45‬פאר‪ .‬וברכה אחריו נשאר‪.‬‬
‫גער הפרוצים בברית ‪ 46‬פרץ‪ .‬לעשות אותם גוי אחד בארץ‪ .‬וקדב אותם אחד אל אחד‪.‬‬
‫והיו לבשר אחד‪ .‬הזהירם מטומאתם ונזהרו‪ .47‬וכבסו בגדיהם והטהרו‪ .‬בדבש וחלב תחת‬
‫לשונו‪ .‬ונעימות נצח ימינו‪ .‬מה ערבו טליו ודביביו‪ .‬להחיות מתי הולכי שובב‪ .‬הן אלה קצות‬
‫דרכיו‪ .‬ומעט קט ממהלכיו‪ .‬יהי השם עמו ויעל מעלה מעל‪ .‬ולשונאיו ישקה כוס רעל‪ .‬זרעו‬
‫בקרב הארץ לרוב ידגה‪ .‬וכתמר יפרח כארז בלבנון ישגה‪ .‬ובברית י״י‪ 48‬חפצו ובתורתו‬
‫יומם ולילה יהגה‪ .‬ותחת אבותיו יהיו בניו ישיתמו לשרים בקרב הארץ אמן ואמן‪.‬‬
‫ואתה קדוש ‪ 49‬מרנ א ורבנא [משה]‪ 50‬מאור הגולה שמע נא בקול עבדיך אלה שואבי מימיך‬
‫להשביענו עוד בספר מ ו ר ה ה נ ב ו כ י ם אשד שמענו שומעו בארץ מצרים יצא טבעו‪.‬‬
‫בצדקתך החזקת ולא הרפית ‪ .51‬ומבני אדם יפיפית‪ .‬והוצק חן בשפתותיך‪ .‬באסופות תורתך‪.‬‬
‫ביראת י״י עד רחבי אדץ התבוננת‪ .‬ומשפט וצדקה לבני יעקב שכנת‪ .52‬ודין אמת ואמונה‬
‫בהם דנת‪ .‬ולעם י״י דעה ובינה והשכל‪ 53‬חננת‪ .‬בירח וכוכבים אשד כוננת‪ .‬מעבותות‬
‫אהבה למשוך בם ישרי לב הכינות לך עבותות‪ .‬וליראת‪ 54‬המורדים והפושעים במופתים‬
‫ובאותות‪ .‬כוננת חצים על יתר ודרכת קשתות‪ .‬והצבת למקדש מטהרה בריח ודלתות‪ .‬וזדית ‪55‬‬
‫חרמים ורשתות למתפרות כסתות‪ .‬ושמת אותותיך אותות‪ .‬וחששת לתורה שנכרתו‪ 56‬על‬
‫‪ .34‬כסה ‪ :‬כ ס או( כי ״ ב)‪.‬‬
‫‪ .35‬פי ח דבו ‪ :‬כי ח ר בו יזזלוש (שם)‪.‬‬
‫‪[ .37‬לדעת]‪ :‬הוס׳ מכי״ב‪.‬‬
‫‪ .36‬לפני דעיוני‪ :‬ל בני ד עיוניו( ש ם)‪.‬‬
‫‪ .38‬ב תור ת י״י ‪ :‬ברית י ״י( כי״ ב)‪.‬‬
‫‪ .40‬ב תור ה ‪ :‬ב תו כו( כי ״ ב)‪.‬‬
‫‪ .39‬ו עיני ‪ :‬ו ע צי( כי ״ ש)‪ .‬ו צ רי( כי ״ ב)‪.‬‬
‫‪ .41‬כסף נכסף ‪ :‬נכסף נכסף (כי״ב וכי״ש)‪.‬‬
‫‪ .42‬המטים ‪ :‬המשים (כי״ב)‪.‬‬
‫‪ .44‬נאר ‪ :‬באר (כי״ש)‪.‬‬
‫‪ .43‬ילטוש ‪ :‬שלף (כי״ש)‪.‬‬
‫‪ .45‬הקדושה ‪ :‬קדושה וטהרה (כי״ב)‪.‬‬
‫‪ .47‬ונז הרו ‪ :‬כ״ה בכי״ש‪ .‬בכי״פ וטהרו‪ .‬בכי״ב והזהרו‪.‬‬
‫‪ .49‬ואתה קדוש ‪ [ :‬ב רו ך י״י] (כי״ב)‪.‬‬
‫‪ .51‬הרפית ‪ :‬התרפית (כי׳׳ב וכי״ש)‪.‬‬
‫‪ .54‬וליראת ‪ :‬ולירו ת המורים (שם)‪.‬‬
‫‪ .46‬בברי ת ‪[ :‬הטהורה] פד ץ (שם)‪.‬‬
‫‪ .48‬ובברי ת י״י ‪[ :‬יהיה] ח פ צו( כי ״ ב)‪.‬‬
‫‪[ .50‬משה]‪ :‬הוס׳ מכי״ב‪.‬‬
‫‪ .52‬שכנת ‪ :‬שמת (כי״ב)‪.‬‬
‫‪ .55‬וזדית ‪ :‬וידי ת( ש ם)‪.‬‬
‫‪ 5 6‬שנ כר תו ‪ :‬כ״ה בכי״ש ובבי״ב‪ .‬בכי״פ שגב ר תו‪.‬‬
‫‪ .53‬והשכל ‪ :‬השכלת ו חננ ת (שם)‪.‬‬
‫מ בו א ל ת שו בו ת ה ע ב ריו ת של ה ד מ ב ״ ם‬
‫‪53‬‬
‫מצוד‪ .‬אחת כמה בריתות אשר בה חרותות‪ .‬שמונה וארבעים כריתות‪ .‬אשר הודישונו קדושים‬
‫של שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים‪ .‬יוצרך אהבך נדבה‪ .‬יען שנאת‬
‫משובה‪ .‬ולא הבכרת ‪ 57‬על בן השנואה בן האהובה ‪ .58‬והיית ערבא וערבא דעדבא‪ .‬כי‬
‫צדקתך כצמח השדה רבבה‪ .‬ומני ים רחבה‪ .‬והנה היא לפנינו כתובה‪ .‬לא יאמר לך עוד ‪59‬‬
‫עזובה‪ .‬על כן משחך יוצרך‪ .‬שמן ששון מחבריך‪ .‬להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך‪ .‬מי‬
‫הביאך עד הלום‪ .‬לפזר ‪ 60‬ככפיר ‪ 61‬ספיד ויהלום‪ .‬ונתן בריתך ‪ 62‬החיים והשלום‪ .‬כי אל‬
‫[טוב ‪ ] 63‬י״י ואל טובו נהרת‪ .‬ולהסתופף בביתו מהרת‪ .‬ובצל תורתו בחרת לחסות‪ .‬ללמוד‬
‫וללמד לשמור ולעשות‪ .‬פקודיה מזהב ומפז ׳חמדת ולמדת ושמרת ועשית‪ .‬ובי״י חסית‪.‬‬
‫ואליו כסית‪ .‬הוכחת עמך לרגעים על בנים על בגי בנים על שלשים ועל רבעים‪ .‬כתבת‬
‫לנו שלישים במועצות ודעת‪ .‬לצפירת תפארת ועטרת ומגבעת‪ .‬אותות בדים הפרת באותותיך‪.‬‬
‫ומופתי קוסמים הוללת במופתיך‪ .‬והוברי שמים הובשת בשמיך מעשה אצבעותיך‪ .‬נופפת ‪64‬‬
‫עלינו טליך‪ .‬ושלחת אל עמך נדבת ביום הליך ‪ .65‬כיד האל הטובה עליך‪ .‬לוית חן הם הם‬
‫למכיריהם‪ .‬גדולים הם לגדוליהם‪ .‬דרושים הם לכל חפציהם‪ .‬וכל חפצים לא ישוו בהם‪ .‬על‬
‫כן הננו אתאנו ‪ 66‬לך‪ .‬להעמידנו לימין גורלך‪ .‬כי בשאר ‪ 67‬ספריך יחיו ‪ 68‬מתינו ונבלתנו‬
‫יקומון כי נקשרה נפשינו באהבתם‪ .‬ואם הם כאן הכל כאן‪ .‬נכון וישר ומתוקן ‪ .69‬לא חסרנו‬
‫דבר‪ .‬לא לזרות ולא להבר‪ .‬כי מהם תוצאות חיים‪ .‬ואם מטה לחם נשבר‪ .‬מה לתבן את הבר‪.‬‬
‫כי בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי כי באלה חפצתי נאום י״י‪ .‬וגאונו ‪ 70‬ובית‬
‫מדרשו‪ 71‬למגדול ועד קטן‪ .‬נפשנו קשורה בנפשו‪ .‬ולברך אותם מידי חדש בחדשו ומידי‬
‫שבת בשבתו‪ .‬ונחנו [מה ‪ ] 72‬לא עלינו גמולכם כי אם על יוצרו‪ 73‬יוצר הכל אשר בידו‬
‫נפש כל חי ודוח כל בשר איש‪ .‬והוא ברחמיו הרבים יתננו לרחמים לפני גאונינו וזקניו ‪74‬‬
‫וחכמיו וסופריו ‪ 73‬העומדים לפניו‪ .‬לשבר את רעבוננו ולרוות את צמאוננו‪ .‬לא רעב ללחם‬
‫ולא צמא למים כי אם לשמוע את דבר י״י‪ .‬הצור הושיעה המלך יעננו ביום קראינו‪ .‬ויאיר‬
‫מחשכי עינינו בעת שוענו‪ .‬וירפא חולי שבלבנו ברגע צעקתינו‪ .‬כל כלי יוצר עליך לא‬
‫יצלח‪ .‬וכל לשון תקום אתך למשפט תפלסי ‪ 76‬חץ תשובתך כליות ולב ‪ 77‬ושואל הנאלח‪.‬‬
‫ויאכל התפל במלח תמלח‪ .‬והנטבע בים הפתיות מלוח ‪ 78‬י מ ל ח‪ .‬ונתק ראשי הספקות בתער‬
‫תגלח‪ .‬וראית הקושיות תלוח תתלח‪ .‬וגפן ספיחי קצירה תשלח‪ .‬עד ים תשלח שדשיה בשלח‬
‫‪.57‬‬
‫‪.58‬‬
‫‪ .61‬ככפיר ‪ :‬ככפור (כי״ב)‪.‬‬
‫‪ .60‬לפזר ‪ :‬לספר (כי״ש)‪.‬‬
‫‪ •59‬לד עו ד ‪ :‬לה עו ד (כי״ב וכי׳׳ש)‪.‬‬
‫‪ .64‬נו פ פ ת‪ :‬כ״ה בכי״ב‪ .‬בכי״פ‬
‫‪[ .63‬טוב]‪ :‬הוס׳ מכי׳׳ש‪.‬‬
‫‪ .62‬ב רי ת ך‪ :‬בידך (כי״ש)‪.‬‬
‫‪ .66‬א תאנו ‪ :‬א תנו( ש ם)‪.‬‬
‫‪ .65‬הליך ‪ :‬הילך (כי״ש)‪.‬‬
‫נוספת‪ .‬בכי״ש הורדת‪.‬‬
‫‪ .68‬יחיו ‪ :‬כ״ה בכי״ש‪ .‬בכי״פ יהיו‪.‬‬
‫‪ .67‬כי ב שאר ‪ :‬גם ב שאר (כי״ב וכי״ש)‪.‬‬
‫‪ .69‬ומתוקן ‪ :‬ו מ תו כן( כי ״ ב)‪ .70 .‬וג אונו ‪ :‬וג אונינו( ש ם)‪ .71 .‬ובית מדר שו ‪ :‬ובתי מ דר שו( כי ״ ש)‪.‬‬
‫‪ .74‬וז קניו‪ :‬וז קנינו (שם)‪.‬‬
‫‪ .73‬יו צ רו ‪ :‬יו צ רינו (כי״ב)‪.‬‬
‫‪[ .72‬מה]‪ :‬הוס׳ מכי״ב וכי״ש‪.‬‬
‫‪ .76‬תפלסי ‪ :‬תפלח (כי׳׳ב וכי״ש)‪.‬‬
‫‪ .75‬וסופריו ‪[ :‬ו ה מזכירי ם]( ש ם)‪.‬‬
‫‪ .78‬מלוח ‪ :‬מלוחי ימלח (כי״ב)‪.‬‬
‫‪ .77‬ו ל ב ‪[ :‬וכ בד] השואל (שם)‪.‬‬
‫הבכרת ‪ :‬כ״ה בכי״ב‪ .‬בכי״פ הכרת‪.‬‬
‫בן השנואה בן האהובה ‪ :‬כ״ה בכי״ב‪ .‬בכי״פ ובכי״ש בן האהובה בן השנואה‪.‬‬
‫ת שו בו ת ה ר מ ב״ ם‬
‫‪54‬‬
‫תבונתך ותטעם ‪ 79‬על הירדן ותצלח‪ .‬עליהם ברגל תרמוס ותדלח‪ .‬ותירוץ ‪ 80‬הרי הקושיות‬
‫ותביאם אלי גבר ‪ 81‬בכלח‪ .‬ותמחול לשואל כי אתה טוב וסלח‪ .‬ורב חסד לכל קראיך‪ .‬יערוף‬
‫כמטר לקחך ותזל כטל לחרמון‪ .82‬ועל הררי ציון תשקה עגלה ‪ 83‬יוצ אה בגימון‪ .‬עלומיו ואם‬
‫לא מלאו דם מי דימון‪ .‬תטהרם בקול המון‪ .‬מי שמיך המשקים את פני ‪ 84‬הישימון‪ .‬וברוח‬
‫אפי טהדתך נעדמו ‪ 85‬מים ונגלה ספוני ים ומטמון‪ .‬ולנטעמים ‪ 86‬תחיימו פעמון‪ .‬זהב ודמון‪.‬‬
‫ונשמע קולך בבוא השואל אל קדשך בריר חלמון‪ .‬למה תדצדון הרים גבנונים על ארמון‪.‬‬
‫בית מלך נ א‬
‫א מ ו ן ‪ .‬והנשענים על מקל [לח]‪ 87‬ולוז וערמון‪ .‬תפצל בהן פצלות לבן‬
‫ואדמון‪ .‬והבאים בסירות דוגד‪ .‬תצאינה‪ 88‬תשובתך‪ 89‬ותשלכנד‪ .‬ההרמון‪ .‬והשותים מימיך‬
‫בצמאון אל נא ישתו בשמשון‪ .‬כי נודע בכל המון‪ .‬כי אם המצא תמצא בספר סיגים‬
‫ואשימון ‪ .0°‬תשיגהו כמספד הדדרמין‪ .91‬כי קטל יתיה פרעה חגירא‪ .‬אל עילאה‪ 92‬דאנת‬
‫פלח ‪ 93‬ליד‪ .‬בתדירא‪ .‬הוא ישזבינך‪ .‬שתים הנה קוראותינו‪ .‬המחזיקות אצבעותינו‪ .‬הנוטפות‬
‫מור עובד על כפות המנעול אשר ננעול בפנינו ברוב עונינו‪ .94‬והצור העלים ממנו‪ .‬על כן‬
‫הרפה לנו‪ .‬כי נפ שנו מדד‪ .‬לנו‪ .‬וחתור חתרנו להשיב אל היבשה ולא יכולנו‪ .‬אין הבישן למד‬
‫ולא הקפדן מלמד‪ .‬ואיוב הצדיק אמר אם אמאס משפט ‪ 95‬עבדי ואמתי בריבם עמדי‪ .‬והעד‬
‫העיד בנו‪ 96‬משד‪ .‬לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול‪ .‬ואם בימי יהושע נשתכחו שלש‬
‫מאות הלכות‪ .‬שמורות היו בכל וערוכות‪ .‬מהלכה למשה מסיני חתוכות‪ .‬יען וביען היו‬
‫הנפשות נבוכות והעצמות במדוך ‪ 97‬של אבל ‪ 98‬נדוכו ת‪ .‬ואף כי לב אנוש דמה למחט סדקית‬
‫בכלי מתכות‪ .‬קשה לשמוע וממהר לאבד ככלי זכוכיות‪ .‬אף כי הנה עשויות פרודות פדודות ‪99‬‬
‫מדוב הצרות ‪ 100‬אשר בחמד‪ .‬שפוכות‪ .‬וקשתות הזמן הרע על שונאי ישראל דרוכות‪ .‬שתים‬
‫המה מערכות יוצאות ברכות ‪ 101‬נמשכות‪ .‬הן הנה המשבחות ‪ 102‬המפותחות פתוחי חותם בעט‬
‫ברזל ועופרת עליהם נתכות‪ .‬לכך אחד מבחודך ‪ 103‬הפריש ‪ 104‬עלינו יריעות ופרכות ‪.105‬‬
‫והחסיד הקושיות והפרכות‪ .‬מבכרה ‪ 106‬קלה אשד דרכה ישרה משרכת‪ .‬הקם תחת אביו‬
‫עתניאל בן קנז ליעדה ולשדה אחוזה ועטרתנו ‪ 107‬ע ט ר ת ממלכות‪.‬‬
‫‪ .79‬ותטעם ‪ :‬ותיסעם על יד הירדן( ש ם)‪.‬‬
‫‪ .81‬ג ב ר ‪ :‬קבר (כי״ש)‪.‬‬
‫‪ .80‬ו תי רו ץ ‪ :‬ו תרץ (כי״ש)‪ .‬ותרשם (כי״ב)‪.‬‬
‫‪ .82‬ל חר מון ‪ :‬ח ר מון( כי ״ ב)‪.‬‬
‫‪ .84‬את פני ‪ :‬כ״ה בכי״ש ובכי״ב‪ .‬בכי״פ את בני‪.‬‬
‫‪ .86‬ולנטעמים ‪ :‬ולנפעמים תחיינו ב פ ע מון( ש ם)‪.‬‬
‫‪ .88‬תציאנה ‪:‬‬
‫תשאינה‬
‫‪ .89‬ת שובתך ‪:‬‬
‫(כי״ש)‪.‬‬
‫‪ .90‬ו א שי מץ ‪ :‬ו א סי מון( כי״ ב וכי״ש)‪.‬‬
‫‪ .92‬אל עילאה ‪ :‬אלהא עילאה (כי״ש)‪.‬‬
‫‪ .94‬עו נ ינו ‪[ :‬מרה לנו] (כי״ב)‪.‬‬
‫‪ .97‬ב מדוד ‪ :‬ב מריר (שם)‪.‬‬
‫‪ .83‬עגלה ‪ :‬עג ל היוצא (שם)‪.‬‬
‫‪ .85‬נ ער מו ‪ :‬יער מו מים ותגלה ספונים (כי״ב)‪.‬‬
‫‪[ .87‬לח]‪ :‬הוס׳ מכי״ב‪.‬‬
‫ת שובותיד‬
‫‪ .91‬הדדרמון ‪ :‬בן טברימון דקטל פ רע ה( כי ״ ב)‪.‬‬
‫‪ .93‬דאנת פלח ‪ :‬דאתפלח (שם)‪.‬‬
‫‪ .95‬משפט ‪ :‬בקול ע ב די( ש ם)‪.‬‬
‫‪ .98‬אבל ‪ :‬א בן( כי ״ ש)‪.‬‬
‫‪ . 100‬הצרו ת ‪ :‬הדרות (כי״ש)‪.‬‬
‫‪ .103‬מב חורד ‪ :‬מ ב חו ריו( ש ם)‪.‬‬
‫‪ . 104‬הפריש ‪ :‬הפור ש (שם)‪.‬‬
‫‪ . 105‬ופרכו ת ‪ :‬וב רכו ת (כי״ב)‪ .‬נפ רדו ת (כי״ש)‪.‬‬
‫‪ .%‬בנו ‪[ :‬האיש] משה (כי״ב)‪.‬‬
‫‪ .99‬פרודו ת פרודו ת ‪ :‬פרכו ת פ ר כו ת( כי ״ ב)‪.‬‬
‫‪ . 101‬ב רכו ת ‪ :‬כרוכו ת (כי״ב)‪.‬‬
‫‪ .107‬ו ע ט ר תנו ‪ :‬ו ע נ ד נו( כ י ״ ב וכי׳׳ש)‪.‬‬
‫אשה‬
‫בגדה‬
‫והשלכתינה‬
‫(כי״ב)‪.‬‬
‫‪ . 102‬המשבחות ‪ :‬המשכחות (שם)‪.‬‬
‫‪ . 106‬מבכרה ‪ :‬כ״ה בכי״ש‪ .‬בכי״פ מבכרת‪.‬‬
‫מ בו א ל ת שו בו ת ה ע ב ריו ת של ה ר מ ב״ ם‬
‫‪55‬‬
‫אגרת הרמב״ם לה״ר יהונתן הכהן‬
‫מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה זה הדור בלבושו צועד‪ .‬ברוב כחו‪ .‬ורוח נדיבה דוחו‪.‬‬
‫וכריח שדה ‪ 1‬אשד ברכו י״י ריחו‪ .‬ולמלחמות התורה חגר חרבו ותפש שלחו‪ .‬ועל כסא‬
‫התלמוד מושב מנוחו‪ .‬הוא הרב הנעדב‪ .‬כמים קרים ‪ 2‬ביום שרב‪ .‬עמוד המערב ‪ .2‬הנחמד‬
‫מזהב ומפז רב ‪ .3‬מורינו ודבינו ‪ 4‬י ה ו נ ת ן ‪( 5‬זצ״ל) סגולת הכהנים בן כבוד גבידנו‬
‫וקדושינו ‪ 6‬מרינו ורבינו ד ו ד זצ״ל יהי אלהיו עמו למושיע ‪ .7‬ובכל אשד יפנה ירשיע‪ .‬מאת‬
‫הנכסף לראותך המשתעשע בבינתך השמח בחברתך‪ .‬המתפלל תמיד להתמיד ‪ 8‬שלותד‬
‫ולהרבות תורתך ולהאריך בטוב ימותיך מ ש ה ב ״ ך מי מון ® ז צ ״ ל ‪ .‬אמנם ‪ 10‬כי אתם‬
‫עם כהני י״י תקראו‪ .‬ובכל הנמצא כתו׳ ‪ 11‬תמצאו‪ .‬וראשונים בכל חלוצי צבאות י״י תצאו‪.‬‬
‫כי אתם חלק י״י וחבלו‪ .‬הנוהים אחדיו לפנים ‪ 12‬החונים על דגלו‪ .‬והמשרתים לפניו תמיד‬
‫בזבולו‪ .‬ברך י״י חילו‪ .‬וספר תורה' לכם נמסד ‪ .13‬ומעת הוסר התמיד מכם לא סר‪ .‬והיה כל‬
‫מבקש י״י אל משמעתכם הוא סר‪ .‬כי כבר נגזר לכם להבין ולהורות את המשפטים ואת‬
‫התורות‪ .‬כי אתם שומרים ‪ 14‬אמרות י״י אמרות טהורות‪ .‬נוצרים לפנים את הבריתות ‪ .15‬ולך‬
‫ולכל בית אביך כל חמדת ישראל ‪ 16‬ו ל א ישבות ‪ 17‬מכם לתודה גואל‪ .‬וזאת לפנים בישראל‪.‬‬
‫לכן בהגיע כתבך המלא בכל אבן יקרה וספיר‪ .‬כזוהר הרקיע לכל משכיל ‪ 18‬מזהיר‪ .‬זרח‬
‫אוד בהיר‪ .19‬וכל התלמידים נשאוהו בחיקם ובזדועם‪ .‬ובשמחה נשמע מרחוק‪ 20‬דעם‪.21‬‬
‫וכפתחו עמדו כל העם‪ .‬וכאשר נשמע גלוי ‪ 22‬ענייניו ‪ 23‬ונ ח קרו סתרי מצפוניו וידא ‪ 24‬משה‬
‫וינס מפניו‪ .‬וימצא עם הכתב ‪ 25‬אגרת‪ .‬כל חמדה ‪ 26‬אוגרת‪ .‬והיא על מגלה ‪ 27‬גבדת‪ .‬עקב‬
‫היות בה רוח אחרת‪ .‬רוח חכמה ובינה‪ .‬דוח עצה וגבורה‪ .‬היא האגרת אשד בה השאלות‬
‫‪ . 1‬שדה ‪ :‬השדה (כי״ו)‪.‬‬
‫‪ .2‬כמים קרים‪ ...‬ה מערב ‪ :‬חסר בכי״ש‪.‬‬
‫‪ .3‬ומפז ר ב ‪ :‬בן כ בו ד הגביר הקדוש מ רינו( כי ״ו)‪.‬‬
‫‪ .4‬מו רינו ו ר בינו ‪ :‬חסר בכי״ש‪ .‬בת״ח מר ורב‪.‬‬
‫‪ .5‬יהונתן ‪ :‬הכהן סגלת החכמים (כי״ש)‪ .‬יהונתן הכהן סגולת הכהנים ש״צ (כי״ב)‪.‬‬
‫‪ .6‬ג בי רנו וקדו שינו ‪ :‬גדול וקדוש מר ורב דויד ז״ל (ת״ח)‪ .‬ג בי רנו קדו שינו( כי ״ו)‪.‬‬
‫‪ 8‬להתמיד ‪ :‬שלומך ול הרבו ת טובתך (כי״ו)‪.‬‬
‫‪ .7‬למו שיע ‪ :‬להו שיע (ת׳׳ח)‪.‬‬
‫‪ .9‬ב״ר מימון ‪ :‬הספרדי ז״ל (ת״ח)‪.‬‬
‫‪ . 12‬לפנים ‪ :‬חסר בת״ח‪.‬‬
‫‪ . 10‬אמנם ‪ :‬אתם (כי׳׳ו)‪.‬‬
‫‪ .11‬כתו׳ ‪[ :‬לחיים] ת מצ אי( ת ״ ח)‪.‬‬
‫‪ . 13‬וספר תורה לכם נמסר ‪ :‬חסר בכי״ו‪.‬‬
‫‪ . 14‬שומרים ‪ :‬שו מ רי( כי ״ו)‪.‬‬
‫‪ . 15‬הבריתות ‪ :‬הברייתות (כי״ו)‪.‬‬
‫‪ . 16‬כל חמדת י שראל ‪ :‬כ״ה בכי״ש ובכי״ו ובת״ח‪ .‬בכי״פ חמדת כל ישראל‪.‬‬
‫‪ . 17‬י שבו ת ‪ :‬ישבית (ת״ח)‪.‬‬
‫‪ . 18‬לכל משכיל ‪ :‬ולכל משכיל (כי״ו)‪.‬‬
‫‪ .19‬זרח אור בהיר ‪ :‬זוהר בהיר (כי״ש)‪.‬‬
‫‪ .20‬נ שמע מרחוק ‪ :‬מרחיק דעם (כי״ו)‪.‬‬
‫‪ .21‬דעם ‪ :‬ב״ה בכי״ש בכי״ו ובת״ח‪ ,‬בכי״פ בעם‪.‬‬
‫‪ .23‬ענייניו ‪ :‬ענינו( כי ״ו)‪.‬‬
‫‪ .22‬ג לוי ‪ :‬ג לו( כי ״ ש)‪.‬‬
‫‪ .24‬וירא ‪ :‬ויירא (כי״ו)‪.‬‬
‫‪ .25‬הכתב ‪ :‬הכתוב (כי״ו)‪.‬‬
‫‪ .26‬כל חמדה ‪ :‬ל כל חמדת (כי״ש)‪ .‬וכל חמדה(ת״ח)‪ .‬ל כל חמדה (כי״ו)‪.‬‬
‫‪ .27‬על מגלה ‪ :‬ע ל [כל] מגל ה(כי״ ש כי״ו ות״ח)‪.‬‬
‫‪56‬‬
‫ת שו בו ת ה ר מ ב״ ם‬
‫והקושיות אשר לא נשמעו‪ .‬והתמיהות אשר לא נודעו‪ .‬אשר להבינם משמן בשר חכמים‬
‫ידזה‪ .‬ולפרקם ישאל כל חוזה‪ .‬ויאמר משה אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה‪.‬‬
‫וכשומעי ‪ 28‬את קול הקושיות חזק בדוח סערה‪ .‬ויאמר משה זה קול ענות גבורה‪ .‬ובהביטו‬
‫הרים דמים לא יוכל‪ 29‬לעלות‪ .‬ורצה לבא אל האהל והנה הדלתות נעולות‪ .30‬ושם לה‬
‫עלילות‪ .‬וחרד עם החרדים‪ .‬והשיב אחוד ימינו להשיב ‪ 31‬בעלי דברים דבדים אחדים‪ .‬וידי‬
‫משה כבדים‪ .‬ובראותו כי אפם עזור ‪ 32‬ו ע צו ר‪ .‬הלך בדרכו וישב בנקרת הצור‪ .‬ויאמר משה‬
‫אל י״י אתה אמרת ידעתיך בשם וגם מצאת חן בעיני‪ .‬והנה באחרית הימים נצחוני בני‪.‬‬
‫ואחד כל אלה הדברים והדרכים אשר בעיני לא ישרים‪ .‬דרך השרות והשרים‪ .‬המה הדרכים‬
‫אשר מקצתן לא סלולים‪ .‬דברי החידות והמשלים‪ .‬וזה המעט אשר דברנו בהם ודברנו‬
‫בעניניהם‪ .33‬לפי שהם דרך‪ 34‬כל חבידינו לפנים‪ .‬וכל אחינו א נ ש י ס פ ר ד‪ 35‬לה פונים‪.‬‬
‫ואחז״ל עילת‪ 36‬לקדתא הלך בנימוסיה‪ .‬וראוי להחזיר הים לאיתנו‪ .‬ולהיות הדבר נשמע‬
‫בעניינו‪ .‬מודיע אני משה אליך הרב הכהן ר׳ יהונתן שצ״ו ‪ 37‬כי בעת שהגיעו אלי כתביך‬
‫ושאלותיך שמחתי‪ 38‬שמחה גדולה ואמרתי לנפשי ברוך י״י אשר לא השבית לך גואל‪.‬‬
‫וידעתי שהגיעו דברי למי שידע ענייניהם‪ .‬ויבין מצפוניהם‪ .‬וישא ויתן בהם כראוי ואמרתי‬
‫לנפשי הדי זה לך למשיב נפש ולכלכל את שיבתך‪ .‬וכל אשר שאלת יפה שאלת‪ .‬וכל אשר‬
‫הקשית יפה הקשית ‪ .39‬אל תירא כי אתך אני וכבר השבתי ‪ 40‬תשובה על כל שאלה ושאלה‬
‫משאלות הרב‪( 41‬ז״ל) וזה‪ 42‬שנתאחרו התשובות‪ 43‬כמה שנים אם לא מדאגה מדבר‬
‫החולי ‪ 44‬ו מ דו ב המהומות ‪ 45‬כמו שנה עמדתי בחליי‪ .‬ועכשיו שנתרפאתי הדי אני ‪ 46‬כחולה‬
‫שאין בו סכנה‪ .‬אני רב היום מסב על מטתי ‪ 47‬ו ע ו ל הגוים על צוארי בדברי הרפואות שרפו‬
‫את כחי ולא הניחו לי שעה אחת לא מן היום ולא מן הלילה ומה אני יכול לעשות אחר שיצא‬
‫טבעי ברוב ‪ 48‬הארצות‪ .‬ועוד שאיני היום כמו שהייתי בימי הבחרות אלא כחי ‪ 49‬כשל ולבי‬
‫קץ ודוחי קצרה ולשוני כבדה וידי רעשה אפי׳ לכתוב ‪ 50‬אגדת קטנה אעצל ומפני ‪ 51‬ז ה אל‬
‫‪ .28‬וכ שומעי ‪ :‬ו כ שו מ עו( כי ״ו)‪.‬‬
‫‪ .29‬לא יוכל ‪ :‬ול א יוכל (כי״ש וכי״ו)‪.‬‬
‫‪ .30‬נ עו לו ת ‪ :‬ננ ע לו ת( ת ״ ח)‪.‬‬
‫‪ .31‬לה שיב ‪ :‬הדברים אחדים (כי״ש)‪ .‬על הדברים האחדים (ת״ח)‪ .‬על הדברים דברים אחדים (כי״ו)‪.‬‬
‫‪ .32‬עזו ר ‪ :‬עזו ב ו עזו ר (כי׳׳ו)‪ .‬עזו ב ו ע צו ר( כי ״ ש)‪.‬‬
‫‪ .33‬בעניניהס ‪ :‬בעיניהם (כי״ו)‪.‬‬
‫‪ .34‬שהם דרך ‪ :‬שהיא דרך ח בירינו( כי ״ ש)‪ .‬שהיא דד ך כל ח ב רינו( כי ״ו ות״ח)‪.‬‬
‫‪ .35‬אנ שי ספרד ‪ :‬אשר בספרד (כי״ש)‪.‬‬
‫‪ .37‬שצ״ו ‪ :‬חסר בכי״ו‪.‬‬
‫‪ .38‬שמחתי ‪[ :‬בהם] שמחה (כי״ש)‪.‬‬
‫‪ .39‬יפה הקשית ‪ :‬כראוי הקשית (כי״ו)‪.‬‬
‫‪ .41‬מ שאלות‬
‫חרב ‪ :‬ש״צ‬
‫‪ .36‬עיל ת ‪ :‬ע ל ת לקרתא הלוך בנימוסא (כי״ו)‪.‬‬
‫(כי״ב)‪.‬‬
‫‪ .40‬השבתי ‪[ :‬היום] תשובה (כי״ש)‪.‬‬
‫‪ .42‬וזה ‪ :‬חסר בכי״ו‪.‬‬
‫‪ .43‬הת שובות ‪ :‬האלה (כי״ב)‪.‬‬
‫‪ .44‬מדבר החולי ‪ :‬ו מדבר ה חולי( ת ״ ח)‪.‬‬
‫‪ .45‬המהומות ‪ :‬המהומה (כי״ו)‪.‬‬
‫‪ .46‬הרי אני ‪[ :‬כל ימיי] כחולה (כי״ב)‪.‬‬
‫‪ .47‬על מטתי ‪ :‬על המטה וכי״ו ות״ח)‪.‬‬
‫‪ .48‬ב רו ב ‪ :‬בכל הארצות (כי״ב)‪.‬‬
‫‪ .50‬אפי ‪ ,‬לכ תו ב ‪ :‬ואפי׳ לכ תו ב (ת״ח)‪.‬‬
‫‪ .49‬אלא כחי ‪ :‬לא כ חי( כי ״ו)‪.‬‬
‫‪ .51‬ומפני ‪ :‬מפני זה (כי׳׳ו')‪.‬‬
‫מ בו א ל ת שו בו ת ה ע ב ריו ת של ה ר מ ב ״ ם‬
‫‪57‬‬
‫יקשה בעיניכם על שצויתי לכתוב התשובות ומקצת הכתבים י‪ 5‬ולא כתבתי מכל בכתב ‪53‬‬
‫ידי לפי שאין לי פנאי לזה מפני כשלון כחי וקוצר דוחי ומפני אלו ‪ 54‬המצעדים לי תמיד‪.‬‬
‫ומודיע אני משה להדרת הרב ר‪ ,‬יהונתן הכהן (ז״ל)‪ 55‬החברים ‪ 56‬החכמים הקוראים את‬
‫כתבי אע״פ ‪ 57‬שבטרם אוצר בבטן התורה ידעתני‪ .‬ובטרם אצא מרחם ‪ 58‬לתלמודה הקדשתני‪.‬‬
‫ולהפיץ מעיינותיה חוצה נתנתני‪ .‬והיא אילת אהבי ואשת נעורי‪ .‬אשר באהבתה שגיתי‬
‫מבחורי‪ .‬ואף גם זאת הרבה נשים‪ 59‬נכריות נעשו לה צרות‪ .‬מואביות עמוניות אדומיות‬
‫צידוניות חתיות‪ .‬והש״י ‪ 60‬י ו ד ע כי לא נלקחו מתחלה אלא להיותן ‪ 61‬לה לרקחות ולטבחות‬
‫ולאופות‪ .‬להראות העמים והשרים את יופיה‪,‬כי טובת מדאה היא עד מאד ‪ .62‬מ״מ נסמעטה‬
‫עוגתה שהרי נחלק לבי לחלקים הרבה בכל מיני חכמה וכמה טרחתי יומם ולילה כמו עשר‬
‫‪v‬‬
‫שנים רצופים ‪ 63‬בקבוץ חבור זה‪ .‬ואנשים גדולים ככם הם ידעו מה שעשיתי שהרי קרבתי ‪64‬‬
‫דברים מפוזרים ומפורדים בין הגבעות וההרים‪ .‬וקראתי אותם א׳ מעיד ושנים ממשפחה‪.‬‬
‫ושגיאות מי יבין והשכחה מצויה בכל וכ״ש בזקנים‪ .‬ומפני כל אלה הסבות דאוי לחפש‬
‫בדברי ולבדוק ולחקור‪ 65‬אחרי‪ .‬ולא יאמ ׳ הקורא בחבורי זה כי מה האדם שיבא אחרי‬
‫המלך אלא הרי הרשיתיו ויאמר המלך יבא‪ .‬וטובה גדולה עשיתם עמי אתם החכמים וכל‬
‫מי שימצא ‪ 66‬דבר ויודיעני טובה גמלני ‪ 67‬עד שלא ישאר ‪ 68‬ודו מכשול שלא נתכוונתי‬
‫בחבור זה אלא לפנות הדרכים ולהסיר המכשולות מלפני התלמידים שלא תחלש דעתן מרוב‬
‫המשא והמתן‪ .‬ויבא לטעות בפיסוק הלכה‪ .69‬והמקום ברוך הוא הוא יעזור אותנו ואתכם‬
‫על תלמוד תודתו וידיעת ייחודו‪ 70‬ולא נכשל ויקיים בימינו‪ 71‬ונתתי את תורתי בקרבם‬
‫ועל לבם אכתבנה‪.‬‬
‫‪ .52‬ומקצת הכתבים ‪ :‬ומקצת הספרים (ת״ח)‪.‬‬
‫‪ .54‬ומפני אלו ‪ :‬ומפני [צרכי] א לו( כי ״ו ות״ח)‪.‬‬
‫‪ .53‬בכ ת ב ‪ :‬במכתב י די( כי ״ו)‪.‬‬
‫‪( .55‬ז״ל)‪ :‬כ״ה בכי‪-‬׳ם ובכי״ו‪ .‬ו הנכון בכי״ב‪ :‬ש״צ‪.‬‬
‫‪ .56‬החברים ‪ :‬וכל החכמים והחברים (כי״ש)‪ .‬וכל החברים החכמים (כי״ו)‪.‬‬
‫‪ .57‬אע״פ ‪ :‬שאע״פ (כי״ש וכי״ו)‪.‬‬
‫‪ .58‬מרחם ‪[ :‬אמי] ל תל מוד( ת ״ ח)‪.‬‬
‫‪ .59‬הרבה נשים ‪ :‬נשים רבו ת נכריות (ת״ח)‪.‬‬
‫‪ .60‬והש״י ‪ :‬והאל (כי״ו)‪.‬‬
‫‪ .61‬אלא להיותן ‪ :‬אלא לרקחות ו כ ר (ת״ח)‪ .‬אלא להיותם לרקחות (כי״ו)‪.‬‬
‫‪ .62‬ע ד מאד ‪ :‬חסר בת״ה‪.‬‬
‫‪ .64‬קרבתי ‪ :‬קיבצתי (כי״ב)‪.‬‬
‫‪ .67‬ג מלני ‪ :‬ליתא שם‪.‬‬
‫‪ .69‬הלכה ‪ :‬ההלכה (כי״ו)‪.‬‬
‫‪ .63‬רצופים ‪ :‬רצו פו ת ב חיבור זה (כי״ו)‪.‬‬
‫‪ .65‬ולחקור ‪ :‬ליתא בכי״ש ובכי״ו‪.‬‬
‫‪ .66‬שימצא ‪ :‬שמוציא (כי״ש)‪.‬‬
‫‪ .68‬שלא ישאר ‪[ :‬שם] (כי״ש ות״ח)‪.‬‬
‫‪ .70‬ייחודו ‪[ :‬לעול ם ולעול מי עד] ויקיים (ת״ח)‪.‬‬
‫‪ .71‬בימינו‪ :‬ובימיכם (כי״ש)‪ .‬בימיכם ו בי מינו ונ ת תי( כי ״ו)‪ .‬בימיכם ובי מינו מקרא שכ תוב ונ ת תי( ת ״ ח)‪.‬‬
‫סקירה דקדוקית על הלשון הערבית שבשו״ת הרמב״ם‬
‫ת שו בו ת ה ר מ ב״ ם‬
‫‪60‬‬
‫שיטת הקיצורים בסקירה הדקדוקית‬
‫משני מספרים‪ ,‬המופרדים בפסיק‪ ,‬מציין ה ר א שון( ה מ ס פ ר הימני) את העמוד של ת שובו ת הרמב״ם‬
‫שבמהדורתי‪ ,‬השני את השורה ( כגון ‪ = 7,150‬ע מ׳ ‪ , 150‬שו׳ ‪ t ) 7‬מ׳ אחר מספר השורה מציינת‪ ,‬כי יש‬
‫ל מנו תו מלמטה ( כגון ‪ 7 , 150‬מ = ע מ׳ ‪ , 150‬ש ר ‪ 7‬מלמטה)‪.‬‬
‫אות(יות) ע ברי(ו) ת לפני מספר‪ ,‬לל א פסיק ביניהם‪ ,‬מציינ(ו)ת את סימן התשובה שב ת שובו ת הרמב״ם‪,‬‬
‫ו אלו המספר מציין את מספר ה ה ע ר ה שב שינויי הנוסחאות ( כגון לב ‪ = 3‬ת שו ב ה ל״ב‪ ,‬העדה ‪3‬‬
‫שב שינויי הנוסחאות)‪.‬‬
‫אוטוגדאף מדנ =ד‪ .‬או טוגר אפי ם של מודה נבוכים‪ ,‬שהובאו בעט' ‪ 491‬ואילך של הוצאת דלאלה אל ח אי־‬
‫רין‪ ,‬שהוציא הד״ר י׳ יואל בירושלים שנת תדצ״א בספריה הפילוסופית של הד״ר י׳ ינוביץ‪.‬‬
‫ד ק׳ =י הו שע בל או‪ ,‬דקדוק הערבית היהודית‪ ,‬עו מד לצא ת בהוצאת ספרים ע״ש י׳׳ל מאגנס‪ ,‬האוניבר­‬
‫סיטה העברית‪.‬‬
‫מיינץ = ‪E. M ainz, Zum arabischen Sprachgebrauch des M aim onides, Islam ica V ) 1 9 3 2 ( ,‬‬
‫‪.5 5 6 — 57 2‬‬
‫פרידלנדר = ‪I. Friedlander, Selections from the A rabic W ritings o f M aim onides, L eiden‬‬
‫‪ .1909‬מספרי § מוסבים להקדמה הדקדוקית שם עמ' ‪.x x n i — x v i‬‬
‫פרידלנדר‪ ,‬מלון = ‪I. Friedlander, Arabisch— D eutsches L exikon zum Sprachgebrauch des‬‬
‫‪M aim onides, Frankfurt a.M . 1902‬‬
‫(ש) = שאלה‪.‬‬
‫(ת) = תשובה‪.‬‬
‫‪ = 11‬כתב יד מקביל‪.‬‬
‫כדי לא לנפח את הקף הסקירה הדקדוקית‪ ,‬נאלצ תי להשמיט את תרגומי המובאות והקורא יוכל‬
‫למוצאם בתירגום התשובות‪.‬‬
‫יתר הקיצורים הם כ מו בש׳‪ /‬נ של הת שובות ‪ :‬זכור במיוחד ‪ :‬ב ר ‪ = ,‬כ ״י בריטיש מוזיאום ‪.568‬‬
‫כי״א=כ״י אוכ ספורד ‪ ,814,1‬כי ״ ס־־כ ״י סימונסון ב י ‪ .‬כי׳׳ ש=כ״י סימונסון א׳‪ .‬כי שב״י =כ ״י אוכ ספורד‬
‫‪ .623‬ש ״נ = שינויי נוסחאות‪.‬‬
‫ס קיר ה ד ק דו קי ת ע ל ה ל שון ה ע ר בי ת‬
‫‪61‬‬
‫§‪ .1‬ה ק ד מ ה‬
‫א‪ .‬שלוש מטרות עמדו לנגד עיני בסקירה זו ‪:‬‬
‫‪ . ) 1‬להצדיק את שיטת הוצאת הטכסט הערבי של תשובות הרמב״ם‪.‬‬
‫‪ .) 2‬לתת הקדמה לערבית היהודית בידי הקורא‪ ,‬הרגיל לטכסטים הכתובים לפי כללי‬
‫הדקדוק הקלאסי‪.‬‬
‫‪ .) 3‬לאפיין את שימושי הלשון המיוחדים של הדמב״ם על רקע סגנונם של בני דודו‪ ,‬כותבי‬
‫השאלות‪■ .‬י‬
‫ב‪ .‬לשונם של הטכסטים העדבייפ־יהודיים שייכת‪ ,‬לערבית הבינונית ‪ :‬שכבת היסוד שלד‪.‬‬
‫היא הערבית הקלאסית‪ ,‬אך נכנסו לתוכה אלמנטים מרובים משפתם המדוברת של הכותבים‪.‬‬
‫מקורו של עירוב זה בין שכבות?ה השונות של הערבית הוא בוודאי בכך‪ ,‬שיהודים (וכן‬
‫נוצרים) לא היו שותפים לאידיאל ״הערביה״ כשכניהם המוסלמים‪ ,‬לפיכך רבים לא ידעו‬
‫את השפה הערבית הספרותית על בוריה ועל כן עירבבוה בשפה המדוברת בפיהם (עי׳‬
‫גם דק׳ §‪ 1‬ג על חשיבות הערבית־יהודית לחקר הלהגים)‪ .‬אותו התהליך ממש אירע אמנם גם‬
‫בין מוסלמים במרוצת הזמנים‪ ,‬כשהתחום בין השפה הספרותית למדוברת הלכה והתרחבה‬
‫(השווה דק׳ §‪1‬א‪ ,‬הע׳ ‪ ,) 5‬אולם הטכסטים היהודיים (והנוצריים) מכילים תמיד יותר יסודות‬
‫וולגאריים מאשר הסוגים הספרותיים המקבילים‪ ,‬שנכתבו בידי מוסלמים‪ ,‬ולשונם נהפכה‬
‫למעין ! ‪ ,Korn‬שאף בקיאים בדקדוק כתבו בה (השווה דק׳ §‪ 1‬ט)‪ .‬ערבית בינונית זו נבדלת‬
‫בקווים בולטים מן הערבית הקלאסית! היא הולכת ומתרחקת מן הטיפוס הסינתיטי‪ ,‬כל׳‬
‫לעתים קרובות אינה מציינת מוצגים אחדים במלה אחת‪ ,‬אלא מתקרבת לטיפוס ד‪,‬אנאליטי‪,‬‬
‫הנוטה לציין כל מוצג במלה מיוחדת (דק׳ §‪ 1‬ה)‪ .‬כך נעלמו בה הקאזוסים (§‪) 104‬‬
‫המסומנים ע״י תנועות סופיות ! האקוזאטיבוס מובע לעתים בעזרת מלות יחס (§§ ‪ 131.130‬א)‬
‫והסמיכות מפורקת לעתים קרובות (§‪ ! ) 111‬הזוגי מובע לפעמים ע״י ״שניים׳׳ עם ריבוי‬
‫(§‪ ,61‬סוף) ודרגת היתרון ע״י אכתר עם דרגת היסוד (§‪ .) 69‬לעתים קרובות מוצאים‬
‫הכותבים לנחוץ לציין במיוחד את שם הגוף‪ ,‬אף על יד הפועל המסויים‬
‫( ‪) finite verb‬‬
‫(§‪ 125‬א)‪ .‬דרכי הפועל נעלמו (§ ‪ M‬ואף §§‪47‬א‪53 ,‬א) ובעזרת פועל העזר ״כאן״ מובעים‬
‫לעתים זמנים מורכבים (§‪. ) 135‬‬
‫ג‪ .‬המסקנה‪ ,‬שעלינו להסיק מכל זה‪ ,‬היא‪ ,‬שאין לנסות להכניס טכסטים אלו‪ ,‬הכתובים‬
‫בערבית בינונית‪ ,‬למיטת סדום של דקדוק הערבית הקלאסית‪ ,‬אלא יש להוציאם בהתאם‬
‫לאופיה השונה כ״כ של הערבית הבינונית‪ .‬אין לבוא ולטעון‪ ,‬שהסטיות מתודת הצורות‬
‫של הערבית הקלאסית באו בעטיים של המעתיקים‪ ,‬לפי שאותן הסטייות ממש נמצאות‬
‫גם באוטוגראפים ‪ -1‬אף לא נשכיל להפוך על ידי שינויים בתורת הצורות את הטכסטים‬
‫‪ . 1‬בג ל ל השיבותם זו של האוטוגראפים להכרת אופיד׳ של ל שון ר בינו השתמשתי גם באוטוגדאפים‬
‫של הומב׳׳ם שלא מתחום הת שובות‪.‬‬
‫‪62‬‬
‫ת שו בו ת ה ד מ ב״ ם‬
‫האלה ל״קלאסיים״‪ ,‬כי מרובים מאד גם ההבדלים שבמבנה המשפטים בין לשונם לבין‬
‫הלשון הספרותית‪ ,‬ואותם לא נוכל ״לתקן״ על נקלה ‪ .2‬על כן יש לקבוע את הקריטריון‪ ,‬מד‪.‬‬
‫לחשוב לטעות סופר ומה למקורי‪ ,‬על פי חקירת הטכסטים עצמם ולא על פי דקדוקה של‬
‫שכבד‪ .‬אחרת שבערבית‪ ,‬ר״ל של הערבית הקלאסית (השווה דק׳ §‪ 1‬ה)‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫סקירה דקדוקית זו מיוסדת בראש וראשונה על שלושת כהי״י העיקריים‪ ,‬על כי״ס‪,‬‬
‫כי״ש וכי״א‪ .‬כפי שצויין במבוא לכהי״י‪ ,‬כה״י הנאמן ביותר הוא כי״ם והמשובש ביותר‬
‫הוא כי״ש‪ .‬כי״א תופס עמדת ביניים וחוץ מההומויוטיליוטא המרובים שבו עולה הוא בהרבה‬
‫על כי״ש‪ .‬אך על אף כל ההבדלים האלה ועל אף כל הגלגולים שעברו על השאלות‪ ,‬אפשר‬
‫לקבוע‪ ,‬שלפי שלושת כהי״י מסתמנת לשונן של תשובות רבינו בקווים ברורים לעומת זו‬
‫של השאלות ‪ .3‬רבינו מקפיד בלשונו יותר מכותבי השאלות (אף כי יש להניח‪ ,‬שאלו היו‬
‫סופרים מקצועיים) והוולגאריסמים אצלו נדירים יותר (אף כי מרובים‪ ,‬כפי הנראה‪ ,‬מאשר‬
‫במורה נבוכים או אף בספר המצוות‪ ,‬בייחוד בשקלא וטריא התלמודית)‪ .‬בתשובות מרובים‬
‫א׳ האקוסטיבוס (§‪ ,106‬הערה ‪ ) 2‬והזוגי (§‪ ) 60‬מאשר בשאלות‪ ,‬וגם ״לם״ עם האפוקופאטוס‬
‫של פעלי לו״י (§‪ 53‬ב) וליס ואלדי ניטים (§§‪ 98‬א! ‪ ) 177‬מצויות בו יותר‪ .‬כן נדירים בהן‬
‫יחסית רבים במקום רבות (§‪ ) 59‬ונשוא בריבוי לפני נושא בריבוי‪ ,‬המציין בני אדם (§‪. ) 89‬‬
‫אף לא רשמתי בתשובות ״נפעל״ למדבר (§‪ ,) 22‬אך אולי דק במקרה‪ .‬מלבד זה חביבים‬
‫כמד‪ ,‬שימושי לשון במיוחד על רבינו‪ ,‬כגון שי ככינוי סתמי (§‪ 17‬א)‪ ,‬איאך אן (§‪ ,) 84‬קד‬
‫רבמא (§‪ ,) 83‬לא פרק בין‪ ...‬או (§‪ ,) 76‬תם לציון המציאות (§‪ 126‬ג‪ ,‬הערה ‪ , ) 1‬אדי ו‬
‫(§‪ 144‬א)‪ ,‬מנד כמלית סיבה (§‪ . ) 193‬אופיין המיוחד של התשובות נובע גם מן העובדה‪,‬‬
‫שרבינו מדייק יותר בניסוחיו ועל כן מסובכת לשונו מלשונם הפשוטה יותר של השואלים‪.‬‬
‫כך נמצא בתשובות כינוי רומז כ״ראבאט״ (§‪ 150‬א)‪ ,‬״כאן יכוך להבעת האידיאלים (§‪ 135‬ב)‬
‫ומספר גדול של ‪ cieftsentence )§179‬א)‪.‬‬
‫הקו הבולט בשאלות הוא ״המערביות״ (רק בכי״א מצויה תופעה מצרית‪ ,‬ד׳ §‪ ,52‬ועי׳ עמ׳‬
‫‪ s‬הע׳ ‪ :)4‬הן משקפות ברובן את הלהג הצפודאפריקאי מערבית למצריים‪ .‬בשאלות רבות‬
‫נמצא ״נפעל״ לציון המדבר(§‪ !22‬על כן נבין‪ ,‬שרבינו המשיך להשתמש בצורה זו אף בהיותו‬
‫במצרים‪ ,‬ד׳ ם׳ היובל לד״ר ב‪ .‬מ‪ .‬לוין‪ ,‬עמ ׳ ל״ח‪ ,‬הערה ‪ ) 9‬ופעם גם ״נפעלו״ לציון מדברים‬
‫‪ .2‬שני נימוקים אלו הועלו במאמר הח שוב ע קרוני ת של ד״צ בנעט‪ ,‬קרית ספר יא ‪ 353‬ואילך‪ — .‬אולם‬
‫כדי להראות גם את השפעתם של מעתיקים ע ל הסכסטים שלנו‪ ,‬הרביתי ל הצביע ע ל ש״נ‪.‬‬
‫‪ .3‬כדי להבליט את ייחודן של הת שובות לעו מ ת השאלות‪ ,‬ציינתי את הת שובות ב־( ת) ואת השאלות‬
‫ב־( ש)‪ .‬בציטוטים מציין המספר שלפני פסיק את העמוד‪ ,‬זה שאחריו את השורה (מ אחרי מ ‪ 0‬פ ר‬
‫השורה מציין‪ ,‬כי יש ל מנו ת את ה שורות מלמטה)‪ .‬אות עברי ת ( או אותיות עב ריו ת) לפני מספר‬
‫ללא פסיק מציינת את סימן הת׳‪ ,‬המספר את מספר ההערה שבש״ג‪ .‬כדי לא לנ פ ח מבוא זה יתר ע ל‬
‫המידה‪ ,‬ל א הבאתי ב ד ר ך כלל ספרות מקבילה ממקורות ערביים יהודיים (או ערביים בינוניים)‪ ,‬אלא‬
‫הסתפקתי ברמיזה לספרי ״דקדוק הערבית היהודית״ (סימנו דק׳)‪ ,‬ההולך ונדפס בהוצאת הספרים‬
‫ע ל שם י׳׳ל מאגנס של האוניברסיטה העברית בסיוע מוסד קוהוט‪.‬‬
‫‪63‬‬
‫ס קיר ה ד ק דו קי ת ע ל ה ל שון ה ע ר בי ת‬
‫(§‪ .) 23‬בפעלי לו״י דגיל הסיוט ־את (§‪ ) 51‬כסיומת עבד‪ ,‬נסתרת‪ ,‬ואף ־ או בסיומת‬
‫עבר נסתרים מצוי (§‪ !) 52‬״זוג״ נמצא בהוראת ״שתיים״ (§‪ .) 71‬לכאן שייך גם‬
‫שימושו הדיאלטיבי־טימפודאלי של אין( §‪ ) 183‬ושל כינוי השאלה אש (§‪ . ) 16‬עלינו להניח‪,‬‬
‫בי דוב בניינם (ושמא גם רוב מניינם?) של יהודי מצריים בזמנו של הרמב״ם היגרו מן‬
‫המערב והמשיבו במקום מגוריהם החדש לדבר בלשונם (עי׳ תרביץ בז ‪ 85‬ואילך)‪ .‬אין‬
‫לטעון‪ ,‬כי רק רישומם של מעתיקים לפנינו (אף כי באוטוגראפים אינם מצויים במקרה)‪,‬‬
‫שהרי מרובות תופעות‬
‫אלו מאד ואף נמצאות בחלקן בטכסטים מ צ ד י י ם מן הגניזה‪,‬‬
‫שפירסמו׳ גוטהייל־וורל (‪ , ) Gottheil-Worrel, Fragments of the Cairo Genizah 1927. ..‬עמ׳‬
‫‪.i 138— 141 )?( ! 150— 155)?( 133— 130 ! 129— 116 ;98— 96 ! 23— 18‬‬
‫ה‪.‬‬
‫הואיל ומטרתי בהוצאה זו היתד‪ ,‬בעצם לשחזר את הטכסט המקורי של השו״ת‪ ,‬הוספתי‬
‫בסופי התשובות ״וכתב משה״ ( ח ח מאשר בת׳ לד׳ אפריים‪ ,‬ת׳ קי״ט —ק״נ‪ ,‬אשר דבינו‬
‫השיבן כפי הנראה במקובץ! אך עי׳ גם ת׳ נ״ה)‪ ,‬ואף קיצצתי בחתימות ארוכות יותר‪ ,‬כי‬
‫מסתבר‪ ,‬שכך חתם רבינו על תשובותיו ‪ .4‬במתכוון סטיתי מעיקרון זה של שמירת המקוד‬
‫דק בהוסיפי את הנקודות הדיאקריטיות בקביעות בפנים לפי המתכונת הבאה (בסדר הא״ב‬
‫העדבי)‪:‬‬
‫א ב ת ת ג ח כ ד ד ר ז ‪ 0‬ש צ צ ט ט ע ג פ ק ב ל מ נ ד‪ ,‬ו י( ה)‬
‫'‬
‫ל ‪j‬‬
‫‪i) !• J‬‬
‫(*)‬
‫רק באוטוגראפים הוספתי את הנקודות המבדילות לפי כה״י בלבד (אם כי לא הרחקתי לכת‪,‬‬
‫לסמן בת׳ רפ״א ( ש) אף ש׳ ימנית כ״ש״)‪ ,‬וכן נ הג תי( ברו ב הספר! בגלל אודך זמן ההדפסה‬
‫לא נשמרה גם כאן האחידות בתחילת הספר) גם בש״נ‪ .‬ראוי היה ג״כ להוסיף בתשובות‬
‫את א׳ אלוקאיה (ר׳ §‪ ,) 7‬אך לא רציתי לטשטש את אופיים של כהי״י השונים (והעברה‬
‫לש״נ היתד‪ ,‬מנפחת את האפאראט שלא לצורך)‪ .‬אולם‪ ,‬אף כי המטרה היתה בעצם לשחזר‬
‫את הטכסט המקורי‪ ,‬רק לעתים רחוקות היה אפשר להגיע (חוץ מאשר בט״ס פשוטות) אל‬
‫מעבר טכסט כד‪,‬י״י‪ ,‬שבהם השתמשתי‪ .‬שהרי רוב התשובות נשתמרו רק בנוסח אחד‪ ,‬אמנם‬
‫לרוב עם תירגום עברי‪ ,‬אבל לזה היה לקביעת הנוסח לרוב ערך משני בלבד‪ .‬על כן‬
‫הצטרכתי לרוב להסתפק בתיקוני השגיאות הבולטות‪ ,‬וזאת לא בשאלות בלבד‪ ,‬שבהן עלינו‬
‫להתחשב בהרגלי הבתיבה השונים של הסופרים ושהמעתיקים לא דייקו בלל בהעתקתן‪ ,‬אלא‬
‫אף בתשובות‪ ,‬אף בי הן יצאו מאדם אחד‪ ,‬מדבינו‪ ,‬והמעתיקים הקפידו בהן יותר ‪ .5‬שהרי‬
‫העדבית־היהודית לא היתה שפה קפדנית ומדוייקת‪ ,‬בעלת הרגלי לשון קבועים‪ ,‬אלא אותו‬
‫‪ .4‬בניגו ד למ׳ לוצקי‪ ,‬התקופה ל — לא‪ ,‬עמ׳ ‪ ,679‬הע׳ ‪ , 1‬הסובר‪ ,‬כי ״וכתב משה״ מרמז‪ ,‬כי ר בינו‬
‫כתב את התשובה ב מו ידיו‪ ,‬ואותן‪ ,‬שחתם עלי הן ״משה״ או ״משה ב ר בי מימון זצ״ל׳‪ /‬הועתקו על‬
‫ידי אחר‪.‬‬
‫‪ .5‬השווה את דיו קו של כי״ס בת שובה‪ ,‬המובא § ‪ .7‬ו עי׳ למ של ת׳ ר״ז ש״נ במו אקאול — אקאויל‪,‬‬
‫צלאה — צלו ה בשאלה‪ ,‬אך לא בת שובה‪.‬‬
‫ת שו בו ת ה ד מ ב״ ם‬
‫‪64‬‬
‫הסופד דייק פעם יותר ופעם פחות‪ .‬על כן לא עלה בידי לקבוע את הרגלי לשון דבינו‪ ,‬כדי‬
‫שיוכלו לשמש כבסים להוצאת התשובות ‪ .6‬מלבד זה נמצאים אנו דק בתחילת הדרך בכל‬
‫מה שנוגע לטיפול הפילולוגי בערבית־היהודית (השווה דק׳ §‪ 1‬ד)‪ .‬כאשר נמצאו אפוא‬
‫בכי״י מקבילים נוסחאות‪ ,‬אשר נראו כולם מבוססים‪ ,‬לא היה לרוב מנוס מלהשאיר בפנים‬
‫את נוסח כה״י‪ ,‬אשר נבחר כבסיס להוצאה (הוא כה״י הראשון‪ ,‬המובא בהערות בכותרת ‪1‬‬
‫על אופן בחידת כה״י ר׳ במבוא) ואת הנוסחאות האחרים להעביר לש״נ‪ ,‬מבלי שהיינו‬
‫בטוחים‪ ,‬אם אמנם הנוסח שבפנים הוא המקורי יותר‪ .‬הואיל ולפי המצב הפרוע למדי‬
‫בטכסטים ערבייפ־יהודיים יכלו שיבושים להתהוות גם ללא תלות הדדית של כהי״י(השווה‬
‫למשל קלד ‪ ,) 50‬לא יכולנו לרוב לקבוע דבר לגבי יחסם של כר‪,‬י״י (אך עי׳ גם ת׳ רמ״ב‪,‬‬
‫כותרת)‪ .‬השתדלנו ברוב העבודה להביא את ש״נ בשלמות (אולם בחלק של עבודתי השמטתי‬
‫לפעמים ש׳׳נ‪ ,‬שהיו מחוסרי ערך לבירור הנוסח ! שוב הביא אפוא הזמן הממושך של הדפסת‬
‫הספר לחוסר אחידות ‪ .7‬אמנם השלמתי ח ל ק של ש״נ אלו בהוספות ותיקונים? ועי׳‬
‫כדוגמה קיצונית את שד‪,‬״נ‪ ,‬שהוספתי שם לעט׳ ‪ 85— 83‬ב ש ל מ ו ת )‪ .‬בהבאת ש״נ שלא‬
‫מגוף השו״ת (כגון שאלה לעומת מסאלה) נהגתי בחופש גמור‪.‬‬
‫גם החלוקה בין תורת הצורות לתחביר במבוא זה לא היתד‪ ,‬קלה‪ .‬לא זו בלבד‪ ,‬כי דעת‬
‫החוקרים חלוקה בכלל על הקף התחביר‪ ,‬אלא במקרה שלנו התעוררה אף השאלה‪ ,‬מאיזו‬
‫נקודת ראות יש לדון בתופעות הלשון‪ ,‬מזו של הערבית הקלאסית או המדוברת‪ ,‬אשר שתיהן‬
‫משתקפות בטכסטים שלנו‪ .‬מנקודת ראות הערבית הקלאסית למשל שייכות דרכי העתיד‬
‫(שהרי מביעות הן את יחס הדובר אל הפעולה) לתחביר‪ ,‬אולם מנקודת ראות של הלהגים‬
‫התחלפות סיומים מעין ־ ו ‪/‬־ ו ן שייכת לתורת הצורות‪ .‬והואיל ומערכות הערבית הקלאסית‬
‫והלהגים משמשות בטכסטים שלנו בעירבוביה‪ ,‬לא ברור היה‪ ,‬איפה מקומן של תופעות‬
‫מעין אלו‪ .‬אף הייתי היום משנה פרטים קטנים אחדים לגבי החלוקה בין תודת הצורות‬
‫והתחביר (השווה את החלוקה השונה במקצת בדק׳)‪ ,‬אולם מאחר שהסעיפים צוטטו בהערות‬
‫לטכסטים‪ ,‬לא יכולתי ״להזיזם׳׳ עוד‪ .‬כוונתי בציטוט סעיפי הסקירה הדקדוקית בהערות‬
‫‪ .6‬רק ב ע ת הדפסת הספר יצא ל אור הכרך הרא שון של ‪ ,Corpus Codicum Hebraicorum... I‬המכיל‬
‫את פירו ש המשניות ל ר בינו לסדר זרעים ו מועד‪ .‬בין אם נראה בכ״י זה או טוגדאף של הרמב״ם או‬
‫את הטופס הפרטי שלו ב ל ב ד (השווה תרביץ כז ‪ ,536‬כט ‪ ,)261‬הרי משקף הוא בוודאי את הרגלי‬
‫הכתיבה של רבינו‪ .‬אולי אפשר יהיה עכ שיו‪ ,‬בייחוד לאחר שיתפרסמו גם שלו שת הסדרים הנוספים‬
‫הכלולים בכ״י ח שוב זה‪ ,‬ע״י ניתוח כל האוטוגראפים הערביים של הרמב״ם‪ ,‬כולל את פירו ש‬
‫המשניות‪ ,‬לי צו ר בסיס איתן יו תר ל הרגלי הכתיבה של ר בינו ובהתאם לכך נצלי ח ל שחזר כמה‬
‫ת שובות‪ ,‬ב אופן שתשתקף בהן בצור ה נאמנה יותר ד ר ך כ תיב תו של הרמב״ם‪.‬‬
‫‪ .7‬גם ב סי מון מלים מחוקות לא היתד‪ ,‬אחידות ! כן נהגתי ב רו ב הספר לפסק את התירגום העברי‬
‫ב שלמות‪ ,‬אך בתחילת הספר הפיסוק אינו שלם‪ — .‬כאן יו ע ר‪ ,‬כי מסיבות טכניות השתמשתי‬
‫בדרך‬
‫כ ל ל ב מרכ או ת לסימן קיצור ולא בנ קודו ת כמו בכ תבי היד‪ .‬בדומה נאלצ תי לעתים לוו ת ר על הניקוד‬
‫שבכתבי היד‪ .‬הכתיב בתירגום העברי אינו אחיד תמיד‪ ,‬כי הוב או מלים ע ב ריו ת מן המקור הערבי‪,‬‬
‫שלא רצי תי ל שנו ת את כתיבן‪.‬‬
‫ס קיר ה ד ק דו קי ת ע ל ה ל שון ה ע ר בי ת‬
‫‪65‬‬
‫לטכסטים היתה בעיקר להקל על הקורא‪ ,‬המצוי בטכסטים הכתובים לפי כללי הערבית‬
‫הקלאסית‪ .‬כדי לא לנפח את הקף ההערות‪ ,‬הגדול בלאו הכי‪ ,‬אף לא השתדלתי להיות עקיב‬
‫בהבאת הסעיפים‪ .‬ציטטתי סעיפים‪ ,‬שעשויים היו במיוחד להקל הבנת מקומות קשים‪ ,‬אולם‬
‫לעתים קרובות קבעו שיקולים טיפוגראפיים בהבאת העדה או השמטתה‪ .‬כן העדפתי‪ ,‬מתוך‬
‫שיקולי חיסכון במקום‪ ,‬להעיד על מלים וביטויים‪ ,‬שמהם אפשר היה לרמוז לסעיפים אחדים‪.‬‬
‫אני מקווה‪ ,‬כי במחקרי זה הצלחתי להוסיף נופך לקביעת שיטה בהוצאת טכסטים‬
‫ערבייכריהודיים וכי על ידי מחקרים נוספים תימצא סוף סוף שיטה קבועה ומבוססת להוצאת‬
‫טכסטים כאלה‪.‬‬
‫§§‪ .12—2‬כ תי ב‬
‫§‪ .2‬רבינו מציין באוטוגראפים שלו תמיד ג ( = _ ‪ , ) £‬צ‪ ,‬ט וכן ‪ , ) ft )= 0‬ת ( = >‪ ,)£‬כמעט‬
‫תמיד ד‪ ,‬פחות כ! הוא אינו מציין ת״א מרבוטה וג׳ בלי נקודה אצלו= ‪( £‬והשווה דק׳ §‪.) 28‬‬
‫כי״ם אינו מציין ת‪ ,‬וגם ת ובמקומו ת נדירות ביותר‪ .‬מלבד זה דומה שיטת כתיבת הנקודות‬
‫המבחינות בכי״ס לזו שבאוטוגראפים‪ ,‬אך היא נעשית בפחות עקיבות‪ .‬קטן יחסית מספר‬
‫הנקודות המבחינות בכי״ש ובהתאם לאופיו של כ״י זה אין בכתיבתן כל קביעות ! רב יחסית‬
‫חלקן של ‪ ,ft‬ה וקטן זה של הגי״ם‪ ,‬אותה הוא מציין ‪26‬ב‪ 9,‬בנקודה מעליה דגול על יד‬
‫יגוז ללא נקודה‪ ,‬אך ‪26‬ב‪ 6 ,‬בנקודה תחתיה יגוז‪ .‬ל־גי״ן ‪26‬ב‪ 8,‬נקודה מעליה‪ ,‬אך לרוב‬
‫חסרה הנקודה לציון הגי״ן ואף לזה של הגי״ם‪ .‬לעתים נמצא ת במקום ת‪ ,‬כגון ‪30‬ב‪ 8 ,‬או אף‬
‫ת במקום ת ‪27‬ב‪ ,10,‬כנראה ט״ס‪ .‬כי״א עקיב יותר! הוא מציין גי״ם ב־ג ואת הגי״ן‪ ,‬אם‬
‫כי לעתים רחוקות יותר‪ ,‬ב־ג‪ .‬מלבד גי״ם מציין הוא לרוב צ‪ ,‬ט‪ ,‬נדירים צ‪ ,ft ,‬ת וכן ה !‬
‫נדיר מאד ד‪ .‬ך׳ סופית מצויינת לעתים בנקודה‪ ,‬כגון ‪ 15‬ב‪ 12,‬ילזמך‪3,16 ,‬מ באלתדרך ‪( 1‬על‬
‫יד תתדרך שם‪ 10 ,‬ללא נקודה)‪ .‬בר׳ ממעיט ביותר בנקודות מבדילות‪.‬‬
‫נדיר ביותר סכון‪ ,‬כמו כי׳״ס ‪26‬ב‪ 6,‬נטלב‪ .‬רגיל יותר התשדיד‪ ,‬אך אף הוא נדיר וחסר‬
‫גם במקרים בולטים העלולים לעורר אי־הבנה (דק׳ §‪ ,) 29‬כגון ‪ ( 9,19‬ש) סכן=סכן‪ .‬ו׳‬
‫ולעתים קרובות עוד יותר י׳ דגושות מסומנות בהשפעת העברית ע״י הכפלתן(דק׳ §‪ ,) 30‬כגון‬
‫‪4,8‬מ ( ש) ויקוומון‪4,28 ,‬מ ( ש) ביינה‪ .‬יש שעל האות המוכפלת ייכתב גם התשדיד‪ ,‬כגון‬
‫‪7,58‬מ ( ש) אלקצייה‪ .‬נדירים המקרים‪ ,‬בהם מסמנת י׳ מוכפלת י׳ עיצורית (קונסוננטית)‬
‫פשוטה (דק׳ §‪ ,) 31‬כגון ק ‪ ( 8‬ש) בגייר‪ ,‬והשווה גם קמד ‪ .5‬רסז ‪ 2 ( 49‬כהי״י) סייד אלחזנין‬
‫מציינת הי׳ המוכפלת לפי הנראה י׳ עיצורית מונעת (סיר) לעומת י׳ עיצורית בלי תנועה‬
‫‪of‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫י‬
‫(סיר)‪ — .‬יש שב״אלדי‪ ,‬אלדין״ מוכפלת הל׳ (כמו בצורות הנדידות יותר אף בערבית‬
‫קלאסית! דק׳ §‪ ,) 33‬כגון כה ‪ ! 4‬אוטוגראף ( ש) רפא ‪ 3‬אללדי‪6 ,97 .‬מ (ת) אללדין‪ .‬אללדין‬
‫נמצא גם באוטוגראף מו׳׳נ ‪.8,493‬‬
‫‪ . 1‬כן נוהג כי״ש לציין לפעמים ה׳ סופית מבוטאת ע״י נקודה מעליה (השווה דק׳ § ‪ 26‬ב)‪ ,‬כגון עפ‪ 1‬׳‬
‫‪ 28‬ב‪ ,‬שורה ‪ 22‬דעואד! (בטא ‪.) da *■wah :‬‬
‫ת שו בו ת ה ר מ ב״ ם‬
‫‪66‬‬
‫§ ‪ .3‬א‪ .‬ת במקום ה בסמיכות (דק׳ §ד‪2‬א‪ ) 3‬נמצא גם באוטוגראף מו״ב ‪ 11,493‬וכן צד ‪1‬‬
‫(כי״ם* ש)! קנא ‪ ( 45‬ת)‪ .‬ש׳׳נ קפד ‪ ( 40‬ש)‪ .‬לעומת זד‪ .‬רשמתי רק מקרים מעטים של ת‬
‫במקום ה שלא בנסמך (דק׳ §‪ 27‬אנ‪ , ) 1‬בתואר הפועל‪ :‬צב ‪( 13‬ש)‪ :‬כשית מנהם‪ ,‬ובדומה דנז‬
‫‪ ( 7‬ש)‪.‬‬
‫ב‪ .‬בכתיבת ה במקום ת לציון עבד‪ ,‬נסתרת יש לראות תיקון יתר (דק׳ §‪27‬א ‪ : ) 0‬נג ‪4‬‬
‫( ש) וגרה אלמעאמלה‪ .‬עא ‪ ( 4‬ש) פדאמה(!) אלממלכה‪ .‬מא ‪ ( 9‬ת!)‪ .‬עב ‪ ( 2‬ש)‪ .‬ש״נ‪ :‬מב‬
‫‪ ( 3‬ש)‪ .‬מג ‪ ( 5‬ש)‪ .‬קלד ‪( 58‬ת) לימה (אם אינו ליס עם כינוי חבור‪ ,‬עי׳ דק׳ §‪ 206‬ג)‪.‬‬
‫§‪ .4‬רבינו כותב אותה המלה‪ ,‬המסתיימת בערבית הקלאסית באל״ף מקצורה בצורה אלי״א‪,‬‬
‫פעם בא׳ ופעם בי׳ ‪ :‬אוטוגדאף מר׳נ ‪ 13,496‬יחצא‪ 4,497 ,‬יחצי(השווה דק׳ §‪ , ) 10‬וכך המצב‬
‫גם בכהי״י‪ ,‬השווה למשל קד ‪ ( 13‬ש)! ‪( 3,536‬אוטוגראף ש) אלא ״אל״‪ .‬ש״נ מצויים‪ ,‬וכי״ש‬
‫נוטה יותר לכתיב בי׳ מאשר כי״ס‪ ,‬כגון עו ‪ .5‬פ ‪ .2‬פו ‪ .9‬צא ‪( 20‬ש)* אולם גם להפך כי״ש‬
‫בא׳‪ :‬כט ‪ .9‬ל ‪ .7‬עח ‪ — .4‬להפך נמצא לעתים רחוקות (כנראה באופן היפידאורבאני) א׳‬
‫מקצורה בי״א‪ ,‬כשכללי הערבית הקלאסית מחייבים א׳ (דק׳ §‪ 10‬ב)‪ :‬קט ‪ ( 3‬ש) פסטי (אם‬
‫אין להבינו לפי §‪ .) 50‬רסג ‪ ( 4‬ש) אלי תרי (השווה דק׳ §‪ 10‬ב ‪ . ) 3‬קכח ‪( 48‬כי״ש! ת ‪ ) 1‬ועצי‬
‫אלראעי‪ .‬וכן בכה״י התימני רעא ‪( 4‬ת ! ) הני‪ ...‬ואנמי(כנהוג בכי״י תימניים‪ ,‬ר׳ דק׳ §‪ 10‬ב ל)‪.‬‬
‫§ ‪ .5‬בגלל נשירת התנועות הקצרות הסופיות והיעלם ההמזה (§§‪ ) 104 .10‬מזדהות במבטא‬
‫אל״ף ממדודה ומקצורה ! על כן יש‪ ,‬שאל״ף ממדודה נכתבת‪ ,‬לפי הקישה של אל״ף מקצורה‪,‬‬
‫בי׳( ד ק׳ §‪ 11‬אל ‪! 7‬‬
‫‪w zkm‬‬
‫ווו ‪ ,) 80‬ולא אחרי כסרה קודמת בלבד‪ ,‬כגון ‪6,6‬מ אלכרי‪5,50 ,‬מ‬
‫אלנסי! ש״ג פח ‪ 55‬כי״ס אנקצי‪ | | ,‬כי״ש אנקצא — אלא אף במקרים אחרים‪ ,‬כגון מה ‪6‬‬
‫קצי! ש״נ לג ‪ ( 11‬ש) כי״ס רצי‪ 11 ,‬כי״ש רבא <רצא! לט ‪ 3‬כי״ס במצי ! ‪ 11‬כי׳׳ש באמצא‪.2‬‬
‫בכלל נדמה‪ ,‬כי כי״ס מרבה לציין אל״ף ממדודה בי׳‪ ,‬בניגוד לכי״ש‪ ,‬אף כי כי״ש מרבה לציין‬
‫אל״ף מקצורה בי׳‪.‬‬
‫§ ‪ .6‬א‪ .‬לפי שגם ־ ה וגם ־אה מבוטאות בנפרד כ־ ‪ , a‬הן עשויות להתחלף (דק׳ §‪ 27‬ב)‪:‬‬
‫אוטוגראף ( ש) רעד ‪ 2‬אמרה=אמראה<אמראה (והשווה פדידלנדר‪ ,‬מלון‪ ,‬ערך צחנה)‪ .‬ש״נ‪:‬‬
‫דכא ‪ ( 10‬ש) כי״ש מראעה‪ 1 1 ,‬כי״א מדאעאה‪ .‬רסז ‪ .17‬אח״כ נמצאת ־ ה במקום ־אה אף לפני‬
‫כינויים ‪ :‬צ ‪ ( 7‬ש) מבארתהם‪ .‬התופעה ההפוכה קכו ‪( 31‬ת!! ‪ 2‬כהי״יז) אתנאתין(־אה במקום‬
‫־ ה) חשודה‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫~ה או ־אה עשויות להכתב בנפרד במקום א׳ מקצורה או ממדודה‪ ,‬י שעמן הן מזדהות‬
‫במבטא (דק׳ §‪ 27‬ג ‪ , 3‬ל‪ .‬ד)‪ ,‬כגון יא ‪ ( 2‬ש)‪ ,‬דלג ( ש) אבראה (השפעת בראהו)‪ .‬לד ‪6‬‬
‫( ש) אצרה‪ ,‬ועי׳ §§‪ 70‬ג‪ .73 .‬רטז ‪ 17‬בראה‪ ,‬עי׳ ‪ Fleischer, Kieinere Schnften‬ב ‪ 494‬וכן דוזי‬
‫שורש ברר‪ ,‬ערך בראה (בהוראה אחרת)‪ .‬יח ‪ ( 12‬ש) כי״ס לפתיה‪ 11 ,‬כי״ש לפתיא‪ .‬קכח ‪48‬‬
‫( תן) בד׳ ועצאה‪ 11 ,‬כי״ש ועצי‪ .‬אה״כ נמצאת ־( א) ה אף לפני סופיות‪ :‬קז ‪ ( 1‬ש) ואנר‪1‬אתין‬
‫(הא׳ השניה בין השיטין)‪.‬‬
‫‪ .2‬השווה גם את צורו ת הכתיב ה שונות של‬
‫האולא ‪( 6,185‬ת)‪.‬‬
‫* ‪ : . y j‬האולאי ‪ ( 12,183‬ש)! האולי ‪ ( 15,183‬ש)ו‬
‫ס קיר ה ד ק דו קי ת ע ל ה ל שון ה ע ר בי ת‬
‫ג‪.‬‬
‫‪67‬‬
‫להפך נכתבת א׳ במקום ־( א) ה (השווה דק׳ §‪ :) d , ^ 27‬כה ‪ ( 5‬ש) באלחיא (והשווה גם‬
‫דסז ‪ 43‬אלאסתצא = אלאסתצא»ה)‪ .‬כך עבר הריבוי אפעלה לקבוצת אפעלא■ ‪ ( 9,55‬ש)‬
‫אנצבאהם = אנצבתהם‪ .‬וכן ‪ ( 14,145‬ש)‪ ,‬ד׳ הוספות ותיקונים‪.‬‬
‫§‪ .7‬דבינו נוהג לכתוב א׳ אלוקאיה‪ ,‬ר׳ אוטוגראף מו״נ ‪1,499‬מ‪ .29,16,501 ! 12,500 1‬כהי״י‬
‫אינם אחידים בנידון זה (השווה דק׳ §§‪ ,) 43 .42‬כי״ש כותבה לרוב‪ ,‬כי״ס וכי״א משמיטים‬
‫אותה (השווה למשל עח ‪ ! 3‬קעח ‪ ! 6‬ועי׳ גם קלו ‪ .) 25‬אולם כי״ס המדוייק מרבה לכותבו‬
‫בתשובות יותר מאשר בשאלות וסא ‪ 2‬סרוקה פעמיים בשאלה‪ ,‬אך בתשובה הניחה‪ ,‬סימן‪ ,‬כי‬
‫כך היה לפניו‪ .‬אד גם כי״ס אינו עקיב‪ ,‬השווה ‪4,28‬מ ( ש) אחצרו‪ ...‬ישהדו‪ ...‬עאינוא‪...‬‬
‫וצדו‪ ...‬פאחצרו‪ ...‬שהדו‪7,37 .‬מ ( ש) יחלפוא ויסתגיבו‪.‬‬
‫§‪ .8‬צ עשויה לבוא במקום ט (דק׳ §‪ 21‬ב)‪ ,‬כגון רסא ‪( 2‬ת)! ש״נ ‪ :‬ל ‪ ( 9‬ש)! קפא ‪( 7‬ת)!‬
‫רס ‪ ( 16‬ש)‪ — .‬נדירה ביותר ט במקום צ ויש לראותה כתיקון יתר (דק׳ §‪ :)23‬יב ‪( 1‬ת) יחטד‪.‬‬
‫ל ‪ ( 26‬ש) כי״ס אלאסתפאטה‪ 11 ,‬כי״ש אלאסתפאצה‪ .‬לט ‪( 33‬ת) כי״ס מחט‪ 11 ,‬כי׳׳ש מחץ‪.‬‬
‫§ ‪ .9‬א‪ .‬ע״י הידמות להגה נחצי או מפכם ס׳ נהפכת ל־ צ׳ (דק׳ §‪20‬א)‪ :‬ז ‪ ( 9‬ש) כי״ש‬
‫יפצח‪ 11 ,‬כי״ס יפסח‪ .‬פז ‪ ( 13‬ש) אלמצטור‪ .‬קד ‪ ( 6‬ש) אלאוצט‪ .‬קנא ‪( 45‬ת) קצמת‪ .‬קנא ‪51‬‬
‫חצאב‪ .‬קנח ‪ ( 4‬ש) כי״ש אלצחר‪ 1] ,‬כי״א אלסחר‪ .‬קצד ‪ ( 2‬ש) יכצדה‪ ,‬ובדומה אוטוגראף‬
‫( ש) רעז ‪ 4‬אלצצארה‪ ,‬ו ע ״ ע ‪ .Beaussier‬רנב ‪( 10‬ת) צנגה (ע״ע פרידלנדר‪ ,‬מלון ! הידמות‬
‫ל*כ הפרסית)‪ .‬רנו ‪ ( 14‬ש) צדרה (והשווה ש״נ רנט ‪ . ) 10‬לעתים רחוקות מצויה צ׳ במקום ז׳‬
‫(דק׳ §‪ 20‬ב)‪ :‬אוטוגראף ( ש) רעד ‪ 5‬רצק‪.‬‬
‫ב‪ .‬ס׳ במקום צ׳ (דק׳ §‪ 18‬ב) רשמתי קלו ‪( 59‬ת) ( ‪ 2‬כד‪,‬י״י !) ויסקל ‪...‬סקאלה ! ש״נ שם‬
‫‪ 24‬בר׳ יסבגו‪ 11 ,‬כי״ש יצבג‪ 47 .‬כי״ש בסמג‪| | ,‬בר׳ בצמג‪ .‬כל שלוש הדוגמאות נמצאות כך‬
‫בס׳ אצל ‪§18‬‬
‫‪w iiim o re, T he sp o k en A rabic o f Egypt2‬‬
‫ולפנינו כפי הנראה דיסימילאציה‪.‬‬
‫בדומה ‪( 11,535‬אוטוגראף ש) אלתסחב פי צחבתה(!)‪.‬‬
‫ג‪ .‬חת>חט נמצא באוטוגראף ( ש) רעז ‪ 15‬ליחטאט‪ ,‬גם בהשפעת חט׳ הסופית‪.‬‬
‫§‪ .10‬הד‪,‬מזה תיכתב לעתים רחוקות בלבד ! והואיל ובתעתיק עברי אין הקבלה להמזה והיא‬
‫מסומנת‪ ,‬כמו בכתב בלתי מנוקד ערבי‪ ,‬בא׳‪ ,‬בו׳ או בי׳( ד ק׳ §‪ , ) 11‬קשה לקבוע‪ ,‬אם משמשים‬
‫הם עדיין כנושאי הד‪,‬מזה או הנחה הא׳ במקרים אלו והו׳ וד‪,‬י׳ באו במקום ההמזה‪ .‬על הפיכת‬
‫המזה בראש המלה לו׳ (דק׳ §‪ 11‬ד‪ ) 3‬עי׳ §‪ ,40‬על העלמה בסוף המלה (דק׳ §‪11‬א‪,3‬אל) §§‪.5‬‬
‫‪ .43‬אחרי תנועה ארוכה חסרה ההמזד‪( ,‬הסופית בעצם‪ ,‬אך אח״כ גם לפני כינויים) לא רק‬
‫כשהיתה צריכה לבוא ללא נושא ועל כן לא היתה אפשרות להעתיקה לעברית‪ ,‬אלא פעמים‬
‫אף במקרים נוספים‪ ,‬מעין( ד ק׳ §‪ 11‬א ^ ) ‪9 ,31‬מ ( ש) לשרכאהא‪ .3‬באוטוגראף נמצא (מצוטט‬
‫אצל פרידלנדר ‪ ,xvn‬הע׳ ‪ ) 4‬משיתה‪ ,‬המשקף בודאי את העלם ההמזה ואת הכפלת הי׳‬
‫(לפחות לראשונה« דק׳ §‪ 11‬ב ‪ . ) b‬גם אחדי עיצור (שלם) ללא תנועה לא תיכתב ההמזה‬
‫וכפי הנראה נעלמה (דק׳ §‪ 11‬ג ‪ , ) 3‬כגון ‪ ( 14,428‬ת!) בר = ‪:‬ע» < כתיב כמו ברא דלד ‪14‬‬
‫‪ .3‬השווה את צו רו ת הכתיב ה שונות ‪( 2,93‬ש) וכדאי ושקאיי‪.‬‬
‫ת שו בו ת ה ד מ ב״ ם‬
‫‪68‬‬
‫(ש !) בדיר ביותר ויש להסבירו בכתיב ״ספרותי״‪ ,‬עי׳ להלן‪ .‬לעומת זד‪ .‬רגיל למדי שיא על‬
‫יד שי‪ ,‬בייחוד באקוזאטיבום‪ ,‬במיוחד בכי״ש‪ ,‬כגון צא ‪ ( 6‬ש) כי״ס שי‪ 11 ,‬כי״ש שיא‪ .‬ייתכן‪,‬‬
‫כי השימוש הרב בא׳ באקוזאטיבוס דווקא מושפע מא׳ המושא (דק׳ §‪11‬ר‪ . ) £0 ,‬אך המבטא‬
‫החי היה כפי הנראה ללא המזה בהכפלת הי׳( כי ההמזה אחרי י‪/‬ו שואיות מידמה לי‪/‬י‪ ,‬דק׳‬
‫§‪ 11‬ג ל ) ‪ ,‬השווה נב ‪ ( 19‬ש) שיה (אקוזאטיבוס)! צא ‪ ( 10‬ש) שיה (!! נומינאטיבום); רע ‪4‬‬
‫( ש) שיי (גיניטיבוס)‪ .‬בדומה יש להבין בצוהא ‪ .8,507‬גזו‪ ,‬גזוא‪ ,‬גזוה נמצאים מח ‪( 5‬ש);‬
‫נט ‪ ( 1‬ש)! ויפב ‪ ( 7‬ש) והתהוו כנראה ? ‪ , guzu<guzu’ <guz‬עיין דק׳ §‪ 11‬ג ‪ , a‬הערה ‪.32‬‬
‫אמרה רעד ‪( 2‬אוטוגראף ; ש) התהווה מתוך אמראה (§‪ 6‬א)‪ ,‬שנתהווה שוב ע״י המעתק‬
‫‪ a< a?a‬מתוך אמראה‪ ,‬עי׳ דק׳ §‪ 11‬ב ‪ , 6‬בייחוד הע׳ ‪ ,25‬וכן סב ‪ ( 6‬ש) יטמאן (משקף‬
‫כנראה ‪ ) jatmann‬ולהלן קראה‪ .‬על כולתה=כוולתה קד ‪ ( 9‬ש) עי׳ דק׳ § ‪ 11‬ב ‪ , a‬על אלראיסה‬
‫קעד ‪ ( 1‬ש) דק׳ § ‪8‬א‪ .‬קראיה (דק׳ §‪ 11‬ב ‪ ) e‬דמב ‪ 127‬כי״ש (‪ 11‬פ ר‪ /‬פריס קראה) נבנה מן‬
‫הפועל קרי < קרא (§‪ .) 43‬צורה כמו מראיאת (שבה גם בערבית קלאסית נושא ההמזה אינו‬
‫א׳! דק׳ §‪11‬ה ‪ ) 3‬קפ ‪ ( 6‬ש) לקוחה (כמו מסמועאת ומשמומאת המקבילות) מן השפה‬
‫הספרותית ועל כן הובעה בה ההמזה‪ ,‬בהתאם למבטא בערבית הקלאסית‪ ,‬באמצעות א׳‪,‬‬
‫השווה סט ‪ ( 8‬ש) מאונתהם(!)‪ .‬רגיל למדי סאל (דק׳ §‪ 11‬ה ל)‪ ,‬כ גון( ש) כד ‪ ! 2‬רכט ‪( 15‬אך‬
‫שם ‪ 11,405‬פסיל)‪ ,‬כנראה כדי שלא להחליפה ב׳סיל׳‪.‬‬
‫§‪ .11‬א‪ .‬וצלה ‪ :‬רשמתי מקרים בודדים‪ ,‬שבהם לא הושמטה הא׳ הוצלאית של התוית לפני‬
‫ל׳ היחס (דק׳ §‪ ,) 35‬בייחוד כשהתוית הורגשה כחלק של המלה ‪ :‬לאלאן ( ש) ‪6,8‬מ ! ‪4,55‬מ‪.‬‬
‫לאלדי קכו ‪( 46‬ת !) ב״ג‪| ,‬‬
‫‪j‬‬
‫כי״ש ללדי‪ .‬אבל גם מלבד זה ‪ :‬רסח ‪( 26‬ת ! ) לאלמקדם‪ .‬בן‬
‫במקום אבן שלא לפי כללי הערבית הקלאסית (דק׳ §‪ 37‬ב) נמצא ‪1,13‬מ ( ש) בן עם פלאן‪.‬‬
‫‪7,31‬מ ( ש) בן עמהא (לעומת ‪1 3 ,31‬מ אבן עמהא)‪( 8,533 .‬אוטוגראף ש) בן אלמתופי‪.‬‬
‫ב‪ .‬מלים מורכבות‪ ,‬המכילות כחלק שני של הרכבן מא‪ ,‬תיכתבנה לעתים כמלה אחת‬
‫ולעתים כשתיים (דק׳ §‪ ,•46‬אולם לעתים קשה לקבוע‪ ,‬אם שתי מלים לפנינו או אחת‪ ,‬כי‬
‫הכתיבה צפופה)‪ ,‬השווה את ש״נ רסד ‪( 39‬ת) כי״א פי מא‪ 11 ,‬כי״ש פימא! רסז ‪( 89‬ת)‬
‫כי״ש ואנמא‪ | j ,‬כי״א ואן מא ! ועי׳ רח ‪ ( 56‬ת)‪ .‬מא נפרדת שלא כמקובל בערבית הקלאסית‬
‫נמצאת למשל רסג ‪ ( 25‬ש) רב מא ! להפך צורפה מא למלה הקודמת ‪ ( 9,152‬ש) כלמא ״כל‬
‫מה״‪ .‬כן נכתב כשתי מלים (דק׳ §‪ ,46‬הע׳ אחרונה) חין אדן (שים לב לציון התנוין בנ׳ ן)‬
‫‪ ( 2,38‬ש)‪ — .‬התוית נכתבת גם באוטוגראפים (עי׳ מו״נ) פעם כמלה נפרדת ופעם במצורף‬
‫לשם שאחריה‪ .‬כהי״י אף הם אינם אחידים (כי״ס נוטה לצרפה‪ ,‬כי״ש וכי״א להפרידה)! לשם‬
‫אחידות חיברתי את התוית בשלושת כהי״י לשם שאחריו‪ .‬בש״נ נהגתי בחלק השני של‬
‫הספד (אך לא בהתחלה ! אורך זמן ההדפסה פגע גם כאן באחידות) בהתאם למה שנמצא‬
‫בכה״י‪.‬‬
‫§‪ .12‬התנועות ‪ :‬א‪ .‬ציון התנועות נדיר‪ .‬התנועה המצדה ביותר היא הצמה (השווה ת׳ ר׳‬
‫אברהם בן הרמב״ם ‪ ,xxv‬הע׳ ‪ 4‬ומיינץ ‪ ,) 560‬כגון(בדפוס לא סומנו לפעמים‪ ,‬מסיבות טכניות‪,‬‬
‫התנועות) ‪ ( 15,43‬ש) כנא ע ל פי כי״ס‪ ,‬אך | | כי״ש כנא ללא תנועה‪ .‬היא משמשת לציון‬
‫‪69‬‬
‫ס קיר ה ד ק דו קי ת ע ל ה ל שון ה ע ר בי ת‬
‫הסביל‪ ,‬כגון ‪ ( 8,36‬ש) סטר ‪ ,4‬וכן כשקיים חשש‪ ,‬כי מלח תוחלף באחרת‪ ,‬כגון ‪9,12‬מ ( ש)‬
‫באלסנה‪7 ,29 .‬מ ו‪1‬ם‪ ...‬בעדה (ולא‪ :‬בעדה)‪ — .‬נדירה בהרבה הפתחה‪ ,‬כגון ‪ ( 5,36‬ש) והו‪.‬‬
‫גם ע״י פתחה נמנעת לעתים החלפת מלה באחרת‪ ,‬כגת ‪ ( 13,16‬ש) סנה (הקריאה אינה‬
‫וודאית)‪ ,‬וכן בצורה הקשה ‪ ( 14,19‬ש) ואדר (אולם מסתבר כי ׳ מציין כאן מדה‪ ,‬עי׳ דק׳‬
‫§‪ .) 40‬אך בדרך כלל תחסר הפתחה אף במקרים‪ ,‬בהם עלול חסרונה לגרום אי־הבנה‪ .‬על כן‬
‫מוסיף הכותב כה ‪ ( 3‬ש) ל״אלמקארץ״‪ ,‬היכול להיות הן בינוני פועל (בכסרה) והן בינוני‬
‫פעול (בפתחה)‪ ,‬לא ניקוד‪ ,‬אלא הסבר‪ :‬אלמקאדץ אלדי אלמאל מעה (כל' אלמקארץ)‬
‫אלמקארץ)‪ ,‬מות‬
‫וכ ‪( 4‬ת ! ) אנו מוצאים ואמא אלמקארץ פאן אתבת רב אלקראץ (כל׳‬
‫‪/‬‬
‫אלמקארץ‪.‬‬
‫ב‪ .‬לעתים רחוקות יחסית תצויין צמה בו׳ נחה ומספר לא־מבוטל ממקרים אלו חשוד כט״ס‪.‬‬
‫דוגמאות‪ :‬קנד ‪ ( 2‬ש)! ‪ ( 4‬ת) אלאחרוף‪ .‬דלג ‪ ( 22‬ש) אשהור‪ .‬דד ‪ ( 2‬ש! ת!) אלגמועה‬
‫מציינת אולי‪ ,‬אם אינה ט״ס כרגיל בכי״ש (קרא אולי‪ :‬אלגומעה)‪ ,‬תנועה איפינתיטית‪.‬‬
‫לציון הסביל נמצא רמב ‪ 126‬כי״ש יולזם‪ 11 ,‬פר׳‪ ,‬פריס ילזם‪ .‬באותו כה״י עצמו עשויים לבוא‬
‫שינויים‪ ,‬כגון רמו ‪ ( 7‬ש) כי״ש כונת על יד כנת לפי מהדורות שונות‪ .‬רגיל ביותר בכי״ש‬
‫רגול‪ ,‬לעתים קרובות על יד רגל בכ״י אחר‪ ,‬כגון רמב ‪ , 162‬והשווה דמו ‪ ( 6‬ש) כשבכי״ש‬
‫עצמו נמצא לפי מהדורות שונות רגול על יד רגל‪ .‬ייתכן‪ ,‬כי בכמה מן המקרים לעיל וכן‬
‫להלן לפנינו הארכה ארעית של התנועה בהשפעת הטעם כרגיל בטכסטים ״מערביים״‪ ,‬ועי׳‬
‫דק׳ §‪8‬ה‪ ,‬הע׳ ‪ ,28‬סוף‪ .‬ספק‪ ,‬אם לכאן יש לשייך את הכתיב הקבוע בכי״ש תאלף =‬
‫תאליף‪ ,‬כגון קצ ‪ ( 8‬ת)‪ ,‬אשר מבטאו היה אולי‬
‫(כלומר התקצרות תנועה‬
‫ארוכה בלתי מוטעמת בהברה סגורה! והשווה להלן את הריבוי תואלף)‪ .‬נדיר יחסית כתיב‬
‫מלא של כסרה (אך עי׳ §§‪ . ) 1 9 .13‬מצוי לפעמים משקל פעאליל במקום פעאלל (דק׳ §‪ 130‬ב)‪:‬‬
‫קיב ‪ ( 3‬ש) אלעואציף ואלזואביע‪ .‬קסט ‪( 5‬ת) אלאצאגיר‪ .‬רלא ‪ ( 13‬ש) אלאראמיל‪ .‬אף‬
‫תלאמידה נמצא רה ‪ ( 1‬ש)‪ .‬להפך פעאלל במקום פעאליל (דק׳ §‪ 130‬א)‪ :‬קפ ‪( 15‬ת) תואלף‬
‫(עי׳ לעיל)‪ .‬רסז ‪ ( 24‬ש) כי״ש ממאלך‪ 11 ,‬כי״א ממאליך‪ .‬רסז ‪ ( 29‬ש) כי״ש פואסק‪ 11 ,‬כי״א‬
‫פואסיק‪ .‬וכן ש״נ בכי״ש עצמו קפג ‪ ( 11‬ש)‪ .‬על באיזא לז ‪( 14‬ת)! ‪( 3,147‬ת)! ש״נ קלד ‪! 56‬‬
‫‪( 60‬ת) עי׳ דק׳ § ‪8‬ב‪ ,‬סוף‪ .‬לא רשמתי מקרים וודאיים לכתיב מלא של פתחה‪ .‬סג ‪ ( 9‬ש!‬
‫כי״ס!) הרבות וכלנאה ט״ס‪ ,‬שנגרמה אולי ע״י דחיית הרבות (§‪ .) 59‬בגלל השגיאות הרבות‬
‫בכי״ש חשודים המקדים המרובים יחסית של כתיב מלא‪ .‬בכי״ש עצמו נשתמר נוסח בכתיב‬
‫רגיל רמו ‪ ( 32‬ש)‪ ,‬והשווה גם רמב ‪ 68‬את נוסח פריס‪ ,‬אשר בדרך כלל קרוב לכי״ש‪ .‬למא‬
‫במקום לם (השווה ת׳ ר׳ אברהם בן הרמב״ם ‪ ) 213‬קעו ‪ ( 4‬ש) הוא ייחוד אורתוגראפי בלבד‪.‬‬
‫‪/‬‬
‫כתיב חסר של פתחה ארוכה נדיר‪ .‬הכתיב הקבוע תעלי בכי״ש‪ ,‬כגון רסז ‪ ( 57‬ת)‪ ,‬נראה‬
‫קיצור‪ ,‬וכן הכתיב דינר ( ש) דל ‪ ! 7‬רלג ‪ ! 9‬רמח ‪( 1‬דק׳ §‪ 9‬ב ! אין נראה‪ ,‬כי לפנינו השפעה‬
‫‪ .4‬אך עטב ל ב ‪( 9‬ש) אינו סביל‪ ,‬אלא משקף כנראה להג‪ ,‬שבו זהים מבחינה פונימאטית‬
‫כלומר = ע ט ב <( הי ד מו ת תנוע ת) ע טב (דק׳ § ‪ 4‬א)‪.‬‬
‫‪//‬‬
‫‪/‬‬
‫‪i‬‬
‫‪.i n‬‬
‫ת שו בו ת ה ר מ ב״ ם‬
‫‪70‬‬
‫עברית)‪ .‬למקרים של התקצרות לפני ע׳ סופית‪ ,‬כגון אוטוגראף ( ש) רעז ‪ 19‬אבעוה ‪ 1‬מז ‪10‬‬
‫( ש) כי״ם פאבעה‪ 11 ,‬כי״ש פבאעה ! בייחוד בכי״ש‪ ,‬כגון ‪5,85‬מ כי״ש פאבעהא (עי׳ הוספות‬
‫ותיקונים)‪ j | ,‬כי״ס פאבאעהא‪ ,‬לח ‪ ( 5‬ש) דרעא (לעומת לח ‪ 2‬דראעא)‪ — ,‬ע י׳ דק׳ § ‪9‬א‪.‬‬
‫על אסעה (בלי ל׳ אחרי הא׳!) ל ‪ ( 15‬ש) עי׳ דק׳ § ‪9‬א‪.‬‬
‫§§‪ .84— 13‬ת ו ר ת ה צ ו ר ו ת‬
‫§§‪ .17— 13‬כ י נ ו י י ם ‪:‬‬
‫§‪ .13‬כנוי נפרד ‪ :‬אנתי (בי׳ נחה‪ ,‬השווה דק׳ §‪ 49‬א) נמצא לפעמים בכי״ס‪ ,‬כגון יג ‪ 3‬ן לא ‪5‬‬
‫(אך ‪ 11‬כי״ש אנת)‪ .‬נראה‪ ,‬כי הכתיב המלא בא כדי להבדיל זכר (אנת) מנקבה (אנת)‬
‫‪s‬‬
‫בטכסטים בלתי מנוקדים והשוה §‪.19‬‬
‫§‪ .14‬כנד חבוד‪ :‬לב ‪( 2‬כי״ס ש) נמצא בה‪( 7,50 ,‬שם) אלי בית אמה(!)‪ .‬מסתבר‪ ,‬כי אין‬
‫לפנינו ניקוד פסוודרקלאסי של הה׳‪ ,‬אלא מקומה הנכון של הצמה הוא לפני הכינוי והניקוד‬
‫משקף את כינוי הנסתר*! ‪( oh,‬עי׳ דק׳ §‪ 50‬ה)‪ .‬להו נח ‪( 10‬ת); לאנהו קמב ‪( 7‬ת) נראים‬
‫לכאורה כתיב פסוודו־קלאסי‪ ,‬והשווה דק׳ §‪50‬ז‪.‬‬
‫§‪ .15‬כינוי רומז‪ :‬א‪ .‬הדא במקום הדה נמצא לא רק בכי״ש (פעם גם | | כי״א! רנו ‪,) 95‬‬
‫שמעתיקו מחליף תכופות א׳ וה׳ סופיות (עי׳ במבוא)‪ ,‬אלא במקרים הבאים אף בכי״ס‪ :‬ו ‪ ( 7‬ש)‬
‫הדא אלתלתאן‪( 18,17 .‬הסכמה) הדא אלפתוי ובהא(!) אקול‪ .‬נב ‪( 17‬ש‪ •,‬גם ‪ 11‬כי״ש)‪11,100 .‬‬
‫( ש)‪ .‬ייתכן אפוא שאין לפנינו באחדים ממקרים אלו ט״ס‪ ,‬והתחלפות זו מקורה בזה‪ ,‬שבלהגים‬
‫אחדים ניטשטשו (או לא נתהוו מראש) ההבדלים בין הדא להדה (עי׳ דק׳ ^‪— .aKS( 1‬‬
‫לעומת זה לא מצאתי בכי״ס הדה במקום הדא (כפי שזה מצד אמנם לפעמים בטכסטים‬
‫ערבייכדיהודיים ! עי׳ דק׳ §‪ 51‬א ל)‪ .‬עלינו להניח‪ ,‬כי גם הנקבה בוטאה בלי ה‪ /‬ועל כן נדחה‬
‫בכתיב הדה מפני הדא‪.‬‬
‫ב‪ .‬ספק‪ ,‬אם מותר לנו לראות במקרים המועטים לערך‪ ,‬בהם נמצא דלד במקום תלד (עי׳‬
‫גם דק׳ §‪51‬ד ‪ ) 3‬לא טעויות סופר‪ ,‬אלא (בייחוד לאוד העובדה‪ ,‬כי כתיב זה נמצא גם באר‬
‫טוגראף‪ ,‬ר׳ להלן) השתקפותם של להגים‪ ,‬בהם הובעה הנקבה של דלד אף היא ב־ ד׳( ב־ ד ?)‬
‫ולא ב־ ת׳ וההבדל בין שני המינים התבטא‪ ,‬אם בכלל‪ ,‬בתנועה ! כאשר סופרים‪ ,‬שהשתמשו‬
‫בצורות כאלה בדיבורם‪ ,‬״תירגמון״ לערבית קלאסית‪ ,‬עשויים היו לכתוב גם לנקבה צורות‬
‫ב־ ד ( ב־ ד)‪ .‬דוגמאות ‪ :‬רעז ‪( 6‬אוטוגראף! ש) בדלך אלבצאעה (אד לפני כן תלך אלבצאעה)‪.‬‬
‫דנב ‪( 8‬כי״א ת!) דילד אלפתילה‪ .‬קלד ‪ ( 41‬ת!) דלד אלבלאד (לפי כי״ש! בר׳ אלבלד!)‪ .‬אין‬
‫נראה להסיק איזו מסקנה שהיא מן הדוגמה הבודדת דנב ‪ ( 11‬ת!) ותלד אלפתח‪ ,‬אף כי גם‬
‫תלד במקום דלד נמצא לפעמים בטכסטים ערבייט־יהודיים (עי׳ דק׳ §‪51‬ד<‪ , ) 1‬אלא לפנינו‬
‫ט״ס‪.‬‬
‫§‪ .16‬כינוי שאלה‪ :‬איש (השווה דק׳ §‪ 52‬ב) אינו נדיר‪ ,‬כגון ‪5,33‬מ ( ש)‪ ,‬קמו ‪ ( 10‬ת)‪.‬‬
‫‪ . 1‬דא ארמית ול א ערבי ת ל פנינו ‪4,140‬מ סת אל תרף דא‪.‬‬
‫ס קיר ה ד ק דו קי ת על ה ל שון ה ע ר בי ת‬
‫‪71‬‬
‫וכן איש מא ‪ ( 10,75‬ש)‪ .‬כן נמצאת פעמיים הצורה ה״מערבית״ אש (השווד‪ .‬דק׳ §‪ 52‬ג) קסה‬
‫‪ ( 4‬ש) אש יכון ספר תורה‪ .‬קפז ‪( 6‬ש‪ ,‬כי״ש ‪ 11‬כי״א)‪ .‬רמו ‪ ( 27‬ש) מתחלפים איש ו־אש‪,‬‬
‫והשווה גם קלה ‪.2‬‬
‫§‪ .17‬כינוי סתמי‪ :‬א‪ .‬שי ככינוי סתמי (עי׳ דק׳ §‪ 1 53‬א ‪ ) 3‬אהוב יותר על רבינו מאשר‬
‫על השואלים ‪( :‬ת) ‪ 7,254‬לא ימכן פי שי מן בלאד אלעראק‪ 13,489 .‬ולא תגייר בשי מן תלך‬
‫אלאקאויל‪ 11,513 .‬פי שי מן אתאר אלמלה‪.9,514 .‬‬
‫ב‪ .‬כמו בלהגים (עי׳ דק׳ §‪ 1 53‬ב) משמש פלאני ככינוי סתמי אדיקטיבי‪ ,‬כגון ‪( 4,316‬ת)‬
‫אלמוצע אלפלאני‪ — .‬על אלאנסאן עי׳ §‪.116‬‬
‫§§‪ .21— 18‬ע ב ר ‪.‬‬
‫§‪ .18‬מסתבר‪ ,‬שניקוד ע׳ הפועל בבניין קל שונה במידה מרובה מזה שבערבית קלאסית‬
‫(השווה §‪12‬א‪ ,‬הע׳ וכן דק׳ §‪ ,) 55‬אך זה ניכר בטכסטים בלתי המנוקדים שלנו בעיקר בפעלי‬
‫לו׳׳י (עי׳ דק׳ §‪ , ) 106‬כגון ‪9,50‬מ ( ש) פבקאת (אך שם‪12 ,‬מ פבקית)‪ .‬צב ‪ 6‬ובקאו (וע״ע‬
‫פרידלנדר‪ ,‬מלון)‪ .‬רצא נמצא צ ‪ ( 9‬ת)‪ .‬וכן גם בפעלי ל״א‪ ,‬שהפכו ללו״י (ר׳ §‪3,425 :)43‬מ‬
‫(ת) וטאהא (אם אין הא׳ מציינת המזה)‪.‬‬
‫§‪ .19‬נוכחת מסתיימת בשאלות לפעמים ב־תי (השווה דק׳ §‪ .) 56‬מסתבר שלפנינו רק‬
‫כתיב מלא‪ ,‬כדי להבדיל בטכסטים בלתי המנוקדים בין נוכח לנוכחת (והשווה §‪ ! ) 13‬כגון‬
‫רלג ‪ ( 14‬ש) תצרפת(!) אנת(!)‪ ...‬תכוני קד אכדתי‪ ...‬תצרפתי‪ .‬יג ‪ .3‬ל ‪.13‬‬
‫§‪ .20‬נוכחים מסתיימים בשאלות לפעמים ב־תו לא רק לפני כינויים ‪ :‬קז ‪ 6‬אנתם אמנתונא‪.‬‬
‫רנ ‪ 10‬עלמתוה‪ ,‬אלא גם שלא לפני כינויים ‪ :‬קז ‪ 6‬וצמנתו דרך‪ .‬טז ‪ 7‬אקניתו‪.‬‬
‫§‪ .21‬נסתרים בסיום ־וו נמצאים רק בת׳ ל״ז וצ׳ ולפנינו כנראה תופעה מיוחדת לשואל‬
‫זד‪( ,‬השווה דק׳ §‪ .) 59‬לעומת זה נראה אסתעמלונהא קם ‪ ( 16‬ת!) ט״ס‪.‬‬
‫§§‪ .25— 22‬ע ת י ד ‪:‬‬
‫§‪ .22‬אחת התופעות הבולטות‪ ,‬המטביעות על חלק של השאלות חותם של ״מערביות׳׳‪ ,‬היא‬
‫נ׳ כתחילית לעתיד מדבר (דק׳ §‪ .) 63‬אמנם רשמתי תופעה זו רק בשאלות‪ ,‬כגון יד ‪ 1‬קנעת‬
‫נאכד‪ 15,153 .‬ונעלם יקין אני לם אכד(!)‪ .‬קע ‪ .6‬רכט ‪ ? 17‬אולם נראה שזה מקרה בלבד‪,‬‬
‫שהרי פרידלנדר § ‪ 4‬ומיינץ ‪ 565/6‬מציינים תופעה זו בין תכונות לשונו של רבינו‪ ,‬והשווה‬
‫גם ם׳ יובל לד״ר ב‪ .‬מ‪ .‬לוין‪ ,‬עמ׳ ל״ח‪ ,‬הערה ‪ .9‬אך כמובן ייתכן‪ ,‬כי בכמה מקרים יש לייחס‬
‫את צורת ״נפעל״ לצייון מדבר למעתיקים‪ ,‬השוה כי״ס כז ‪ 8‬׳׳אפעל״‪ ,‬אך ‪ 11‬כי״ש ״נפעל״‪.‬‬
‫אברהם‪ ,‬בנו של רבינו‪ ,‬לא השתמש בצורה זו‪ ,‬ר׳ תשובות ר׳ אברהם §‪.23‬‬
‫§‪ .23‬לעומת זה רשמתי רק מקרה אחד של ״נפעלו״ לציון מדברים ‪ :‬לד ‪ ( 23‬ש) אנא‬
‫ואלאולאד נתלפו‪ .‬נדמה לי‪ ,‬שצורות אלו(השווה עליהן דק׳ §‪ ) 64‬היו המוניות לחלוטין ועל‬
‫כן המעיטו להשתמש בהן בכתב‪ ,‬בו בזמן שלא היו פקפוקים כאלה לגבי ״נפעל״‪ ,‬שהוא‬
‫״קלאסי״ לצייון מדברים‪ .‬על כן אין להניח‪ ,‬כי צורה זו תבוא בתשובה‪ ,‬עי׳ קמח ‪.19‬‬
‫§‪ .24‬ב׳ לפני עתיד נדירה ביותר (עי׳ דק׳ §‪ ) 65‬ונמצאת רק פעמיים בשטר מודעה‬
‫מדמשק משנת ‪ 1507‬לשטרות ( =‪ :) 1196‬ר״נ ‪ 5‬והו ביאכדני שלא כדיני ישראל‪ .‬ובהמשד‬
‫‪72‬‬
‫ת שו בו ת ה ד מ ב״ ם‬
‫‪8,456‬מ פמא באעמלה‪ .‬אולם דסד ‪ 18‬כי״א בצעב אלדי קיל‪ ,‬קרא עם ‪ 11‬כי״ש פצעב‪.‬‬
‫§‪ .25‬אין להניח‪ ,‬שתנועת ע׳ הפועל נשארד‪ .‬כמו בערבית קלאסית (עי׳ דק׳ §‪ ,) 61‬אך‬
‫בטכסטים בלתי המנוקדים שלנו אין תנועת ע׳ הפועל משתקפת אלא בעיקר בפעלי לו״י‬
‫(דק׳ §‪ :) 107‬לג ‪ 14‬יכפאהם‪ .‬מפעלי עו״י רשמתי לד ‪ 15‬ובהמשך יבאת‪,‬‬
‫ע״ע‬
‫‪.Beaussier‬‬
‫§‪ .26‬ס ב י ל ‪:‬‬
‫§‪ .26‬א‪ .‬הסביל הפנימי נדחה במידה מדובה ‪ 1‬ע״י הבניינים החוזרים‪ ,‬ר׳ §‪ 36‬והשווה דק׳‬
‫§‪.66‬‬
‫הפעיל‪ ,‬מאחד שהפועל לא הורגש‬
‫ונופי באה בשאלות לעתים קרובות צורת‬
‫ב‪ .‬במקום‬
‫‪•T‬‬
‫‪/‬‬
‫כסביל ( ע׳ דק׳ §‪ ,) 67‬כגון רם ‪ 5‬תופא‪ .‬דכט ‪ 30‬מתופיה‪ .‬דפ ‪( 1‬אוטוגראף)‪.‬‬
‫§§‪ .37— 27‬ב נ י י נ י ם ‪:‬‬
‫§‪ .27‬בינוני פעול של בניין קל בא במקום הבינוני הסביל של הבניינים הגורמים (דק׳ §‪,) 68‬‬
‫כגון מתבות ‪9 ,70‬מ ( ש)‪ .‬קס‪( 15 ,‬ת) אכשאב מהיאה מצלוחה לדלך (והשווה פרידלנדר‪,‬‬
‫מלון‪ ,‬ערך צלח)‪ .‬קפג‪ ( 10 ,‬ש) והו מנשוב פי אלמזאמיר‪ .‬רכ ‪ ( 1‬ש) מסבול (אך השווה דוזי‪,‬‬
‫ערך סבל‪ ,‬שלפיו בא בכלל הבניין הראשון של פועל זה בהוראת הרביעי)‪ .‬מחדור נמצא ריח‬
‫‪( 22‬ת) אלמחדוראת ! רסח ‪ 13‬אלנקש מחדור כאלכתאבה (ב שני המקרים בכ״י אין נקודה‬
‫על הד׳)‪.1‬‬
‫§‪ .28‬בניין ראשון ושלישי מתחלפים (השווה דק׳ §‪ ) 69‬בכתבי היד השונים ‪ :‬לט ‪ 11‬כי״ס‬
‫ותכאתבני‪ 11 ,‬כי״ש ותכתב לי‪ .‬נא ‪ 12‬ואילך כי״ס תסוא‪ 11 ,‬כי״ש תסאוי‪.‬‬
‫§‪ .29‬בניין ראשון במקום רביעי (דק׳ §‪ ) 70‬רגיל למדי בפעלי עו״י ! כך באוטוגראף ( ש)‬
‫דעט ‪ 3‬פאק‪ .‬לב ‪ ( 6‬ש) כי״ס צאבה (‪ 11‬כי״ש אצאבה)‪ .‬קד ‪ ( 8‬ש) פקאמת‪ .‬קלג ‪ ( 16‬ת! שני‬
‫כהי״י!) דארת (אך לפני כן‪ :‬דאר ב)‪ .‬קלו ‪( 89‬ת!) בד׳ ראד ( | | כי״ש אראד)‪ .‬וכן פעם‬
‫בפועל מגזרת ע״ע‪ :‬רנד ‪ 23‬כל‪ — .‬בניין שני במקום ראשון (דק׳ §‪ ) 72‬רלג ‪ 61‬מהוג (אם‬
‫אין להבינו כבינוני סביל‪ ,‬עי׳ שם)‪.‬‬
‫§‪ .30‬בניין רביעי במקום הראשון רגיל למדי (דק׳ §‪ !) 74‬מצוי ביותר אבאע<באע‪ ,‬כגון‬
‫באוטוגראף (ש ובדומה ת!) רעז ‪ ( 8,19 ! 19‬ש)! ‪( 1,33‬ת)! קצב ‪ ( 1‬ש)‪ .‬דכח ‪ ( 1‬ש)‪ .‬לעתים‬
‫גורס כי״ס אבאע‪ ) | ,‬כי״ש באע‪ ,‬כגון לט ‪ ( 21‬ש)‪ .‬להפך כי״ס פביעת‪ ,‬כי״ש פאביעת נא‬
‫‪ .1‬אולי בג ל ל העלם הסביל נמצא קפא ‪( 12‬ובדומה בהמשך ‪ : 2,309‬לפי שני כהי״י ! ש) כתיקון‬
‫יתר סביל במקום פ עי ל‪ :‬ויקאל צדוק הדין וקינות כל ואחד (אם אין לראו ת ב״בל ואחד״ מחשבת‬
‫משנה [ ‪.)] afterthought‬‬
‫‪ . 1‬ובזה מתאשר הנוסח מורה נבוכים‪ ,‬הוצ ׳ יואל ‪ 3,429‬מחדור (ואין לגרוס עם פרידלנדר‪ ,‬ערך חדר‬
‫״מחצור״‪ ,‬אף כי ריח ‪ 22‬אפשר לקרוא גם ״מחדוד״ ומהר״ם אלאשקר שם תרגם ״המוכנות״‪ ,‬ד״ל‬
‫״מחצוראת״‪ ,‬שלכאורה יכול היה להשתבש מן ״מחצוראת״)‪ — .‬בינוני פעול קל במקום בינוני סביל‬
‫בניין שני הוא כפי הנראה ״מעביד‪.‬״‪ ,‬המובא פרידלנדר‪ ,‬מלון‪ ,‬ע ר ך עבי‪ ,‬ואין אפוא ל הבינו כ״מעבאה״‪.‬‬
‫ס קיר ה ד ק דו קי ת על ה ל שון ה ע ר בי ת‬
‫‪73‬‬
‫‪ ( 15‬ש)‪ .‬כן השווה לה ‪ ( 2‬ש) כי״ש פאגוא‪ 11 ,‬כי״ס פגאו‪ .‬רגיל מאד אוהב‪ ,‬כגון ‪( 5,15‬ש);‬
‫קסט ‪( 1‬אך בשני המקרים בתשובה והב)‪ .‬רגילה למדי תופעה זו בפעלי לו״י‪ ,‬כגון אחכי‬
‫‪1,28‬מ ( ש)‪ .‬רמו ‪ ( 12‬ש)‪ .‬מצוי אקני‪ ,‬כגון ‪ ( 1,16‬ש)‪ .‬אקצי ‪3,172‬מ ( ש)‪ .‬בפעלים אחרים‪:‬‬
‫אשרט ‪ ( 4,34‬ש)‪ .‬אבעת באוטוגראף ( ש) רעז ‪( 6,79 ! 13‬ש)• אערץ (ע״ע דוזי) ‪6,373‬מ‪.‬‬
‫אנדר רלח ‪ ( 1‬ש)‪ .‬חלק של תופעות אלו יש כנראה לזקוף על חשבון המעתיקים‪ ,‬השווה ש״נ‬
‫כגון קפב ‪ 3‬כי״ש אעטף‪ 11 ,‬כי״א עטף ‪.2‬‬
‫§‪ .31‬לכאורה בניין חמישי במקום שישי הוא תעלי‪ ,‬אשר מצוי בכי״ש וכן באוטוגראף‬
‫מורה נבוכים‪ ,‬הוצ ׳ יואל ‪ 18,14,498 ! 25 ! 24,497‬וכו‪ /‬אולם מסתבר יותר‪ ,‬כי לפנינו בתיבה‬
‫מקוצרת של מלה נפוצה זו‪ ,‬עי׳ §‪ 12‬ב‪ ,‬סוף‪ — .‬ש׳׳נ בין בניין חמישי לשביעי נמצאים ‪8,10‬‬
‫כי״ס לינצרף‪ ,‬כי״ש (עי׳ הוספות ותיקונים) ליתצרף‪.‬‬
‫§‪ .32‬בניין חמישי עם א׳ פרוסתיטיקון(דק׳ §‪ ) 75‬נמצא כא ‪ ( 8‬ש) אתמנע (אם אינו בניין‬
‫אתפעל‪ ,‬הגזור מבניין קל‪ ,‬ר׳ §‪ ,33‬סוף)‪ ,‬והשווה גם ‪9,49‬מ פאתסלמה בא׳ מחוקה (עי׳ הוספות‬
‫ותיקונים)‪.‬‬
‫§‪ .33‬בניין שישי במקום חמישי נמצא למשל קיד ‪ ( 1‬ש) תעאודוה‪( 5,220 .‬ת) ואלתזאיד‬
‫(ע״ע דוזי)‪ .‬רכה ‪( 10‬ת) תפאצל‪ .‬ריז ‪( 12‬ת) תצאפח‪ .‬השווה גם את ש״נ רסז ‪( 86‬ת) כי״א‬
‫מתגאירה‪ | | ,‬כי״ש מתגיירה‪ — .‬בניין חמישי במקום שמיני (דק׳ §‪ ) 78‬נמצא רמב ‪ 79‬פר׳‬
‫תגסלת (‪ 11‬אגתסלת)‪ .‬במקרים אחרים (בהם לא בא עבר בלא א׳ פרוסתיטיקון)‪ ,‬כגון‬
‫פד ‪ 8‬יתקסמוה ! דג ‪( 6‬ת) יתקצי‪ ,‬ייתכן כי לפנינו בניין אתפעל‪ ,‬הגזור מבניין קל‪ ,‬השווה‬
‫§‪ ,32‬סוף‪ ,‬וכן דק׳ §‪.85‬‬
‫§‪ .34‬נושאו של הבניין השישי עשוי לבוא ביחיד וההדדיות מובעת ע״י מלת יחס (או אין‬
‫מציינים אותה כלל ! דק׳ §‪5,20 :)80‬מ ( ש) רגל תכאצם מע זוגתה‪ ( 9,318 .‬ש) יתזאיד אלשריך‬
‫מע וכיל ב״ד‪ .‬קצו ‪ ( 14‬ש) תחאגג‪ .‬רלג ‪( 117‬ת) תואטי מעהא‪.‬‬
‫§‪ .35‬הבניין השביעי יווצר גם מפעלים עומדים (דק׳ §‪ :)81‬כב ‪ ( 6‬ש) אנפני‪ .‬רה ‪( 6‬ת)!‬
‫רמא ‪( 8‬ת) ינסקט‪ .‬רטו ‪( 25‬ת) אנפסד (ע״ע ‪ . ) Hava‬וכן נמצא אנצאף‪ ,‬הידוע כבר מן‬
‫הערבית הקלאסית‪ ,‬רנד ‪( 38‬ת) ואילך‪ .‬יש כמובן להתחשב גם בשינויי מעתיקים‪ ,‬השווה‬
‫רסז ‪ ( 18‬ש) כי״ש ינכמל‪ 11 ,‬כי״א יכמל‪.‬‬
‫§‪ .36‬הבניין השביעי משמש כסביל של הראשון (דק׳ §‪! 82‬‬
‫‪w zkm‬‬
‫ווו ‪ ( 3,20 :)79‬ש)‬
‫אנצר‪( 1,23 .‬ש ! על יד סביל פנימי) ינבאע אלקרקע ויוכד‪( 14,27 .‬ת) אנפהם‪ ( 10,69 .‬ש)‬
‫אנעאק (אך שם‪ 8 ,‬מנע)‪5,242 .‬מ ( ת) אנעמל (ע״ע ‪ . ) Hava‬יש גם להתחשב בש״נ של‬
‫מעתיקים ‪ :‬קלו ‪( 20‬ת) כי״ש ינמחי‪ 11 ,‬בר׳ ימחי‪.‬‬
‫§‪ .37‬א‪ .‬הבניין השמיני בא במקום החמישי‪ ,‬אם באמת בא ‪2,316‬מ ( ש) אעתמד במקום‬
‫תעמד‪.‬‬
‫‪ .2‬ע ל כל פנים הבניין הרביעי עדיין קיים במידה רבה ואף מתחלף בכהי״י עם השני ‪ :‬ל ‪( 3,2‬ש)‬
‫כי״ם אזוג‪ | | ,‬כי״ש זוג‪ 4,36 .‬מ (כי״ס‪ ,‬ש) אוצא‪ ,‬אד ‪4,37‬מ (כי״ם‪ ,‬ש) וצא‪ .‬הבניין הרביעי אף מצוי‪,‬‬
‫כשהיינו מצפים ל שני ‪6,12 :‬מ אסצל‪.‬‬
‫ת שו בו ת ה ר מ ב״ ם‬
‫‪74‬‬
‫ב‪.‬‬
‫יש שבכי״ש נמצא הבניין העשירי‪ ,‬כשבכי״ס הבניין השמיני ‪ :‬לג‪ ( 8,‬ש) ארתצי‪ 11 ,‬כי׳׳ש‬
‫אסתרצי‪ .‬פו ‪ ( 3‬ש) בי״ם אסתלף‪ 11 ,‬כי׳׳ש אסתסלף‪ ,‬והשווה עד ‪ ( 2‬ש) ליסתסלף לפי שני‬
‫כהי״י‪ ,‬אולם בכי״ם נמחקה הס׳ השנייה‪.‬‬
‫§§ ‪ .39— 3 8‬פ ע ל י ע ״ ע ‪:‬‬
‫§‪ .38‬יש שאחרי א׳ נחה תשארנה ע׳ הפועל ול׳ הפועל השוות נפרדות (דק׳ §‪ ,86‬והשווה‬
‫מיינץ ‪ ,565‬פרידלנדד ‪ ,) 5,54‬כגון קע ‪ ( 1‬ש) תקאדרא‪ .‬קצו ‪ ( 14‬ש) פתחאגג‪ .‬דח ‪( 32‬ת)‬
‫שאחחוא‪ .‬והשווה את ש״נ רנד ‪ ( 13‬ש) כי״א משאחחתהם‪ 11 ,‬כי״ש משאחתהם‪.‬‬
‫§‪ .39‬רשמתי דק שני מקדים ודאיים של אנאלוגיה לפעלי ל״י (דק׳ §‪ ,) 88‬שניהם‬
‫בשאלות ‪ :‬טז ‪ 9‬אסתחלינא‪ .‬מו ‪ 6‬אסתגריתה ■י‪.‬‬
‫§§‪ .43— 40‬פ ע ל י ה מז ה ‪:‬‬
‫§‪ .40‬פעלי פ״א עשויים לעבור לגזרת פ ״ו( ד ק׳ §‪ (( 11,16 :)91‬ש) וודיא‪ .‬פח ‪ ( 27‬ש) כי״ם‬
‫מוכול (‪ 11‬כי״ש מאכול‪ ,‬וכן בתשובה אף כי״ס)‪.‬‬
‫§‪ .41‬רגילה הצורה יאם‪ ,‬כגון סז ‪ ( 2‬ש)‪ .‬קעז ‪ 5‬ואילך (ש פעמיים? ת)‪ .‬קפג ‪ ( 5‬ש)‪ .‬דיט‬
‫‪ ( 21‬ש)‪ .‬אולי משקף כתיב זה מבטא מעין ‪( jamm‬דק׳ §‪ ,93‬הע׳ ‪ ?)6‬אך שמא (עי׳ דק׳ §‪11‬‬
‫ה ‪ ) b‬אין הוא בא אלא כדי למנוע החלפה עם יום‪.‬‬
‫§‪ .42‬עתיד בניין שני של פעלי פ״א נכתב לעתים קרובות ב א׳(ול א ב־ו׳ ! ובדומה הבינוני‬
‫דק׳ §‪ ,) 95‬כגון באוטוגראף ( ש) רעח ‪ 2‬תאגרני‪ ,‬ובדומה פב ‪ .4‬דסג ‪ ( 20‬ש) תאידנא‪ .‬קנח‬
‫‪ ( 22‬ש! ‪ 2‬כהי״י) יאצר אלצלאה (אך בתשובה יוצר אלצלאה)‪ .‬צורות אלו משקפות מבטא‬
‫‪vv‬‬
‫מעין ‪ jagger‬וכו׳ והא׳ אינה כפי הנראה אלא כתיב אטימולוגי‪ .‬תפיסה זו מקבלת חיזוק ע״י‬
‫כתיב עתיד מדבד בא׳ אחת באוטוגראף דעח ‪ ( 4‬ש) אגרך (אם אינו = אגרך)‪.‬‬
‫§‪ .43‬רגיל ביותר מעבד פעלי ל״א לל״י ‪( 1‬דק׳ §‪ ,) 98‬כגון ק ‪( 14‬ת) ויברי‪1,179 .‬מ ( ש)‬
‫תבארו‪ .‬קלד ‪( 49‬ת) וטינא ‪ .2‬ת ‪( 6‬מודעה) אלגתני‪.‬‬
‫‪ 11 .1‬כי״ש שם אסתגרתה נראה משובש (השווה שם ‪ 2‬יסתאגר במקום יסתגר)‪ .‬גם צו רו ת אחרות‪,‬‬
‫שנתהוו לכאורה ע״י הפלולוגיה (דק׳ § ‪ ,)90‬מפוקפקות ‪ :‬מה ‪( 3‬ש) גר תנ א (כך בנקודה ע ל הר׳)‪ ,‬קרא ‪:‬‬
‫גדיתנא‪ ,‬עי׳ שט‪ .‬כן אין לםמוך על כי״ש‪ ,‬המשובש לעתים קרובות‪ ,‬רכט ‪ 20‬אנא אקרת‪ ,‬קרא אולי ‪:‬‬
‫אקררת או אקרית‪ — ,‬קלו ‪( 45‬ת ! ) בר׳ כבית‪ ,‬קרא ‪ :‬כב ת ( על פי כי״ש רבת)‪ .‬רסג ‪( 27‬ת ! ) אחתאג‪,‬‬
‫קרא כנראה אחתגאג‪.‬‬
‫‪ . 1‬ובדומה ב שמות עצם ‪ :‬רנח ‪( 27‬ת) כטי = כטא ! שמות אחרים‪ .‬כגון קראיה‪ ,‬נו צ רו מפעלים‪ ,‬עי׳ § ‪.10‬‬
‫‪ .2‬מפועל זה (בהודאה אחרת ״בא אל אשד‪,‬״) נו צ רו צו רו ת מעין לם יט‪ ,‬עי׳ מה שהביא פדידלנד ר‬
‫מפירוש המשניות לב רכו ת ב ע ר ך טיא(!)‪ .‬ו אולי נגז ר ממנו פו על תנייני אטא רמב ‪( 163‬לפי ‪ 2‬כהי״י !)!‬
‫אך נראה יותר לנסח ואטא‪.‬‬
‫ס קיר ה ד ק דו קי ת ע ל ה ל שון ה ע ר בי ת‬
‫‪75‬‬
‫§§‪ .46— 44‬פ ע ל י פ ״ ו‪:‬‬
‫§‪ .44‬ה־ם הארוך מתקצר בעתיד קל סביל ועל כן מזדהות צורות אלו בכתב בלתי מנוקד‬
‫עם הפעיל (דק׳ §‪ :) 100‬קסא ‪ ( 9‬ש! ‪ 2‬כהי״י) וידע‪ .‬רנז ‪ ( 11‬ש) תגד‪ .‬רסה ‪( 18‬ת) ותטא ‪.1‬‬
‫§‪ .45‬פעלי פ״ו עוברים לגזרת עו״י (דק׳ §‪ :) 101‬מה ‪( 9‬ת) ותכאל‪ ,‬וכן צא ‪ ( 39‬ת) מכאל‪,‬‬
‫והשווה פרידלנדר ‪ ,116‬ד״ע׳ ‪ ! 1‬אין נראה להניח ט״ס על אף דמיון ל׳ והליגאטורה א״ל‪.‬‬
‫מפוקפק יותר הדבר בכי״ש המשובש‪ ,‬בייחוד לאור ש״נ ‪ :‬פח ‪ ( 28‬ש) כי״ש יצאלהם‪ 11 ,‬כי״ס‬
‫יצלהם ! רמב ‪ 168‬כי״ש תצאל‪ 11 ,‬פריס תצל ! ללא ש״נ רלג ‪ ( 45‬ש) תצאל ! והשווה גם‬
‫תצאלך לפי שני כה״י בנעט‪ ,‬אגדות הרמב״ם א ‪ , 10,67‬הע׳‪ .‬קכו ‪ 17‬יקיפון ( ת? כי״ש‪,‬‬
‫אך ‪ 11‬ב״ג יקפון)‪ ,‬ובדומה קסז ‪ ( 4‬ש)‪ ,‬רח ‪ ( 6‬ש)‪ .‬רסג ‪ ( 24‬ש) יקאפו‪ .‬רלו ‪ ( 1‬ש) יהיבהא‪.‬‬
‫§‪ .46‬לעומת זח אין לראות בציווי אזן ( ש) כח ‪ ! 8‬מו ‪ •, 8‬נב ‪ 4‬בניין רביעי מגזרת ער׳י‬
‫(על אף דוזי‪ ,‬ערך זאן‪ ,) KBrockeimann, Grundriss 568 ,‬שהרי צורות ציווי בתנועה קצרה‬
‫אינן רגילות (ר׳ §‪ 47‬ב! השווה גם בהמשך הישר של מו ‪ 8‬יזן‪ ,‬תזן‪ ,‬וכן נב ‪ 6‬וזן)‪ ,‬אלא‬
‫לפנינו ציווי בניין ראשון מפעלי פ״ו עם א׳ פרוסתיטיקון לפי הקשו של העתיד (השווה‬
‫בלהגים ‪Willmore, The Spoken; izan: 29, L. Bauer, Das palastinische Arabische4‬‬
‫‪; asal: 164, Cantineau, Le Dialecte Arabe de Palmyre I; uqaf: 192§, Arabic of Egypt2‬‬
‫‪M. Cohen, Les Parlers Arabes ; esal, asal: 237, Cantineau, Les Parlers Arabes du Horan‬‬
‫‪usel: 188, des Juifs d’Alger(.‬‬
‫§§‪ .49— 47‬פ ע ל י ע ו ״ י ‪:‬‬
‫§‪ .47‬א‪ .‬אחרי העלם דרכי העתיד (ר׳ §‪ ) 86‬הוארכה ברוב המכריע של המקרים‪ ,‬כאנאלוגיה‬
‫לאינדיקאטיבוס ולסוביונקטיבוס וכן לאותן הצורות של האפוקופאטוס (והציווי)‪ ,‬המסתיימות‬
‫בתנועה ארוכה‪ ,‬תנועת פ׳ הפועל אף באותן הצורות של האפוקופאטום והציווי‪ ,‬שבהן‬
‫ל׳ הפועל שואית בסוף המלה (דק׳ §‪ 102‬א)‪ ,‬כגון לם יכון‪ ,‬למשל ‪8,49‬מ (ש); ‪ ( 4,95‬ת)‪,‬‬
‫‪( 2,523‬אוטוגראף‪ ,‬ש)‪ .‬לא יקול ‪ ( 10,77‬ת)‪ .‬ביע פז ‪ ( 16‬ש)‪.‬‬
‫ב‪ .‬אך התנועה הקצרה נשתמרה לעתים‪ ,‬כפי הנראה בהשפעת הערבית הקלאסית‪ .‬בייחוד‬
‫רגיל לם יכן (דק׳ §‪ 102‬ב)‪ ,‬כגון לב ‪ ( 13‬ש) ואילך כי״ס (‪ 11‬כי״ש יכון)ן ‪2,115‬מ (ת)‬
‫(והשווה באוטוגראף מורה נבוכים‪ ,‬ד!וצ׳ יואל ‪ 3,499 ; 1,495‬וכו׳)‪ .‬אולם תופעה זו מצויה אף‬
‫בפעלים אחדים‪ ,‬כגון ‪ ( 9,26‬ש) פלם יזל‪( 1,218 .‬ת) לם יסתרב (והשווה באוטוגראף מורה‬
‫נבוכים‪ ,‬שם ‪ 16,500‬ולם יקל)‪ .‬כמובן מצויים גם ש״נ‪ ,‬כגון ‪7,124‬מ ( ש) כי״ס ולם יכון‪| | ,‬‬
‫כ״יש (ר׳ הוספות ותיקונים) יכן ! רכא ‪( 25‬ת) ואילך כי״ש לם יכן‪ 11 ,‬כי״א יכון‪ .‬רסז ‪50‬‬
‫(ת) כי״א לם אסתגבהא‪ 11 ,‬כי״ש אסתגיבהא‪.‬‬
‫ג‪ .‬נדירים ביותר המקרים‪ ,‬בהם מונעת פ׳ הפועל בתנועה קצרה בניגוד לערבית הקלאסית‪1‬‬
‫‪ .1‬לא רשמתי מקרים וודאיים של שמירת ה־ו׳ בע תיד קל בניגו ד לערבי ת הקלאסית (דק׳ § ‪ ,)99‬כי‬
‫יוגד מה ‪( 13‬ת) ! ר לג * ‪( 82‬שטר) אפשר ל הבינו גם כסביל‪.‬‬
‫‪76‬‬
‫ת שו בו ת ה ד מ ב״ ם‬
‫רשמתי דק דוגמה וודאית אחת ‪ ,1‬שוב של ״כאן״ (דק׳ §‪ 102‬ג)‪ :‬לז ‪ ( 13‬ש) הל יכן‪ .‬והשווה‬
‫גם בנעט‪ ,‬אגרות הדמב״ם א ‪ 10,55‬יכן ‪ 11‬יכון‪.‬‬
‫§‪ .48‬לעתים יווצר בינוני פעול על דרך השלמים (דק׳ §‪ :) 104‬מביוע ( ש) מח ‪ ; 10‬נב ‪2‬‬
‫מדיון דה ‪ ( 3‬ש)‪ .‬אלמציוטה רב ‪ ( 14‬ת)‪.‬‬
‫§‪ .49‬ספק‪ ,‬אם הפועל ודי ר־ אורי(כגון ‪1,81‬מ ! רמט ‪ [ 1‬ש]) אמנם נוצר על ידי מיטאתיזיס‬
‫מ־רוי<דאי ; עי׳ אפשרויות אחדות דק׳ §‪ ,98‬הע׳ ‪.16‬‬
‫§§‪ .57— 50‬פ ע ל י ל ו ״ י ‪:‬‬
‫§‪ .50‬לעתים עשויים פעלי ל״ו לעבוד לגזרת ל״י (דק׳ §‪ !) 105‬כמובן יש להתחשב‪ ,‬בגלל‬
‫דמיונן של ו׳ ו־י׳‪ ,‬גם בט״ס‪ ,‬השווה את ש״נ קלו ‪( 63‬ת) כי״ש מחותה‪ | | ,‬בד׳ מחיתה‪.‬‬
‫הדוגמאות ‪8,51 :‬מ ( ש) ישכיהא‪ .‬רמה ‪ ( 2‬ש) יתליה‪ .‬והשווה בהסכמה רם ‪ 42‬מלה עברית‬
‫בכתיב ערבי ‪ :‬לא יכלי‪ — .‬לא לכאן שייך כתיב אלף מקצורה‪ ,‬עי׳ § ‪.4‬‬
‫§‪ .51‬רגיל ביותר ־את כסיומת עבר‪ ,‬נסתרת‪ ,‬אחד מסימני ההכר המובהקים של ״המערביות״‬
‫(עי׳ §‪ 1‬ותרביץ בז ‪ ,) 87/8‬כגון ‪5,31‬מ ( ש) פמצת(!) ושכאת חאלהא‪ .‬רז ‪( 42‬ת; ‪ 2‬כהי״י‪,‬‬
‫גט כי״א !) אבאת‪ .‬אולם יש להביא בחשבון גם את השפעת המעתיקים‪ ,‬כפי שהיא מתגלה‬
‫בש״נ‪ ,‬מעין קעח ‪( 3‬ש)‪ :‬קפד ‪( 39‬ש); קפו ‪( 19‬ת); קפז ‪( 13‬ש); רסז ‪ ( 29 ; 2‬ש) כי״ש‬
‫גדאת‪ | | ,‬כי״א גרת‪ .‬בדומה מט ‪ ( 4‬ש) כי״ש גראת‪ | | ,‬כי״ס גרת‪ .‬והשווה גם מד ‪( 8‬ת)‬
‫אשתראת‪ ,‬הא׳ השניה מחוקה‪ .‬בכלל מרבה כי״ס (בשאלות) להשתמש בצורה זו ואלו כי״א‬
‫ממעיט בה ביותר‪.‬‬
‫§‪ .52‬נדירה בהרבה‪ ,‬אד עדיין נפוצה למדי‪ ,‬התופעה ״המערבית״ המקבילה של הסיום‬
‫־או לציון עבר ועתיד נסתרים (ועתיד וציווי נוכחים! עי׳ תרביץ כז ‪ ,) 88‬כגון ( ש) ‪1,28‬מ‬
‫אחכאו‪ .‬כא ‪ 1‬אבאו‪ .‬רנח ‪( 13‬כי״א ! ש) צלאו‪ .‬עד כמה שרשמתי(אד עי׳ מיינץ ‪ ,560‬הע׳ ‪) 2‬‬
‫אין צורה זו בתשובות‪ .‬יש שוב להתחשב בשינויי המעתיקים‪ ,‬כגון קיח ‪ ; 7‬רנט ‪ 5‬ואילד‬
‫כי״ש בקאו(א)‪ | ] ,‬כי״א (השווה §‪ ) 51‬בקיו (על צורה זו‪ ,‬שהיא כפי הנראה מצרית‪ ,‬עי׳‬
‫דק׳ §‪ 109‬א; והשווה בכי״א גם כשיו רסג *‪ .) 25‬קיח ‪ ( 31‬ש) בי״ש יבקאוא‪ 11 ,‬כי״א יבקו‪.‬‬
‫דכא ‪ 2‬כי״ש צלאוא‪ 11 ,‬כי״א צלו‪ .‬רסה ‪ ( 2‬ש) כי״ש יתסמאוא (קרא בך!)‪ 11 ,‬כי״א יתסמון‪.‬‬
‫§‪ .53‬א‪ .‬עם העלם דרכי העתיד (עי׳ §‪ ) 86‬הוארכה ברוב המכריע של המקרים התנועה‬
‫הקצרה‪ ,‬שבה נסתיימו האפוקופאטוס והציווי מחוסרי הסיומות (דק׳ §‪111‬א‪,) w z k m 111 80 ,‬‬
‫כגון ‪ ( 17,9‬ש) לם ירתצי‪10,290 .‬מ ( ת) לא תבאלי‪ .‬קפא ‪( 10‬ת) לם תצליהא‪ .‬קצז ‪ ( 2‬ש)‬
‫אעטיני‪( 2,523 .‬אוטוגראף‪ ,‬ש) ולם יגרא‪ .‬רעז ‪( 11‬אוטוגדאף‪ ,‬ש) אבקיה‪.‬‬
‫ב‪ .‬אולם אחרי לם נשתמר בכמה מקרים האפוקופאטוס על תנועתו הקצרה‪ ,‬בעיקר בתשובות‬
‫‪ . 1‬קיג ‪ 3‬כי״ש תקל‪ | ] ,‬כי״א תקאל‪ ,‬לכאורה הוהלף בכי״ש ל׳ ב־ א ״ל (בדומה לם יזלו‪ ,‬מובא ב ־‬
‫‪the b ook o f D an iel by Jephet ibn A li ...‬‬
‫‪o n‬‬
‫‪c o m m e n ta ry‬‬
‫‪ ,A‬ד‪,‬וצ' ‪,D . S. M argoliouth‬‬
‫אוכספורד ‪ ,1889‬ע מ ׳ ‪ ,X11‬הע׳ ‪2,83 .)1‬מ כי״ש (ר׳ הוםפות ותיקונים) תנבע‪ 11 ,‬כי״ם תנב אע לכאורה‬
‫בכי״ש ט״ס (אם לא נסביר את התקצרות התנועה בה שפעת הע ‪ ,,‬עי ‪ 12§ ,‬ב)‪.‬‬
‫ס קיר ה ד ק דו קי ת ע ל ה ל שון ה ע ר בי ת‬
‫‪77‬‬
‫(אף כי גם בהן אין תופעה זו חלד‪ .‬אלא על מיעוט קטן של מקרים)! מסתבר‪ ,‬כי לפנינו ביטוי‪,‬‬
‫שהושאל כמות שהוא (שהרי לם נעלם משפת הדיבור) מן הערבית הקלאסית (דק ‪ 111§ ,‬ב ‪: ) 3‬‬
‫אוטוגראף ‪( 15,524‬ת) לם ידה‪ .‬רלג ‪ ( 17‬ש) לם יבק‪ .‬מרובים יחסית ש״נ ‪ :‬לא ‪( 12‬ת) כי״ס‬
‫לם יכפהא‪ 11 ,‬כי״ש יכפיהא‪ .‬פח ‪ ( 32‬ש) כי״ש ולם ימץ‪ 11 ,‬כי״ס ימצי‪ .‬קלו ‪( 38‬ת) כי״ש‬
‫לם יבק‪ 11 ,‬כישב״י יבקי‪.‬‬
‫נדירים המקרים‪ ,‬בהם אין עתיד פעלי ל די מסתיים בתנועה אדוכה בניגוד לערבית‬
‫ג‪.‬‬
‫הקלאסית‪ ,‬ויש לראות בהם כפי הנראה תיקוני יתר (דק׳ §‪ 111‬ג)‪ :‬סב ‪ ( 4‬ש) לא יבק‪ .‬פד ‪17‬‬
‫(ת !) ולם תגד מא יכפהא‪.‬‬
‫§‪ .54‬שמות וכן בינוני פועל‪ ,‬המסתיימים בערבית הקלאסית ^ ‪ ,ijun>in‬מסתיימים כמעט‬
‫תמיד בחיריק מלא (דק׳ §‪ , ) 114‬כגון רז ‪ ( 36‬ש) מתעדי‪( 7 ,475 .‬ת) במצלי‪ .‬רעג ‪( 3‬אוטו־‬
‫גראף ש) מתעדי‪( 9,524 .‬אוטוגראף ש) מאצי‪.‬‬
‫§‪ .55‬במקרים ספורים בלבד אין י׳ בסוף שמות אלו בהתאם לערבית הקלאסית ואפשר‬
‫לפקפק‪ ,‬אם לפנינו השפעת הערבית הקלאסית (ואמנם באות צורות כאלה בתשובות!) או‬
‫רישומן של צורות חיות‪ ,‬שנסתיימו בדיבור ללא תנועה (דק ‪ . ) 115§ ,‬הדוגמאות‪18,92 :‬‬
‫(ת) באק‪( 7,512 .‬ת) תאן‪ .‬וכן בכותרות רז ‪ 6,476 .1‬תתצמן תלת מעאן‪ .‬באוטוגראף ( ש)‬
‫רעז ‪ 9‬תמן‪ — .‬גם באותם המקרים המעטים‪ ,‬בהם אין בסוף שמות אלו י׳ בניגוד לערבית‬
‫הקלאסית‪ ,‬אפשר לפקפק‪ ,‬אם הם תיקון יתר או משקפים צורות חיות‪ ,‬שנסתיימו בדיבור‬
‫ללא תנועה (דק ‪ . ) 116 § ,‬דוגמאות ‪ :‬צב ‪ ( 11‬ש) נתסלם צאל‪ .‬ש״נ ‪ :‬רנד ‪ ( 4‬ש) כי״א אלמעאן‪,‬‬
‫‪ 11‬כי״ש אלמעאני‪ .‬בוודאי תיקון יתר לפנינו במקדה של כתיבת תנוין קי ‪( 5‬ת !) תעדי‬
‫תעד (!‪ ,‬ר‪ ,‬הוספות ותיקונים) עטים‪ .‬לעומת זה משקף אלגואד רלד ‪ ( 12‬ש) כפי הנראה‬
‫‪//‬‬
‫צורה חיה‪ ,‬שנסתיימה בעיצור‪ ,‬השווה בנעט‪ ,‬אגרות הרמב״ם א ‪ 3,71‬את חריזת גואר עם‬
‫אחראר‪.‬‬
‫§‪ .56‬ריבוים של שמות כאלה עשוי להסתיים‪ ,‬בהשפעת היחיד‪ ,‬ב־יין( ד ק ‪! 117§ ,‬‬
‫‪w zkm‬‬
‫ווו ‪ ,) 81‬כגון סא ‪ ( 5‬ש) מתעדיין‪ .‬ש״נ ‪ :‬קיח ‪ ( 33‬ש) כי״א מתואניין‪ 11 ,‬כי״ש מתואנין‪.‬‬
‫§‪ .57‬הא ‪ ,‬בצורת הזוגי מענאיין‪ ,‬הבאה בכותרות קפ ‪ ! 1‬רסב ‪ ! 1‬רסד ‪ ,1‬כפי הנראה אינה‬
‫כתיב מלא בעלמא‪ ,‬אלא משקפת ‪ , 5‬עי‪ ,‬דק׳ §‪ .118‬בדומה בריבוי שלם נקבה אדאיאת קיב‬
‫‪ ( 8‬ת)‪.‬‬
‫§§‪ .59 — 58‬ה מ י ן ‪:‬‬
‫§‪ .58‬כידוע חלו שינויים במינם של השמות בתקופות השונות של הערבית (עי ‪ ,‬דק ‪! ) 119§ ,‬‬
‫שינויים אלו נגרמו ‪:‬‬
‫א‪.‬‬
‫בגלל סיום (דק ‪ 119§ ,‬א)‪ :‬א ‪ ,‬מקצורה וממדודה שורשיות הוחלפו בא׳ בלתי שורשית‬
‫או בת ‪ ,‬מרבוטה (השווה § ‪ 6‬ב) ונחשבו לסיום נקבה‪ :‬יא ‪ ( 2‬ש) הדה אלאבראה(!) (אך‬
‫בתשובה למשל ‪11,17‬מ אלאברי אלאול)‪ .‬עג ‪ ( 14‬ת!) הדה אלאברא‪5,56 .‬מ ( ש) תצח ללוכיל‬
‫מעני אלוכאלה (אולי גדרה ל־וכאלהי)‪ .‬להפך משמש דעוי כזכר‪ ,‬כאלו היה סיומו שורשי‬
‫(אם אין גדרה לפנינו) יא ‪ ( 5‬ש) דעוי אלדיאן‪ ...‬יקבל‪.‬‬
‫ת שו בו ת ה ר מ ב״ ם‬
‫‪78‬‬
‫ב‪.‬‬
‫בגלל הודאה‪ ,‬בהשפעת שם נדד ף או דומה מהמין האחד (דק׳ §‪ 119‬ב)‪ :‬צב ‪ ( 1‬ש) דאר‬
‫משאע גיר מקסום (השפעת בית והעדר סיום הנקבה)‪ .‬דנט ‪ ( 18‬ש) כי״ש (ובהמשך ‪ 2‬כהי״י)‬
‫אלבניס אלצגירה‪ 11 ,‬כי״א אלכניסה (השפעת כניסה)‪ ( 5,402 .‬ש) חפר‪ ...‬מכאן יגעל פיהא‬
‫(השפעת חפרה ז אך בכל השאלה משתמשים ב־ חפד ולא ב־חפדה)‪ .‬קיט ‪( 35‬ת) ובקיה‬
‫אלהלכה בין ואצח (השפעת באקי י)‪ .‬מעניינים קג ‪ ( 5‬ש) אצד־ מנחם כתאב אלדאר‬
‫אלמדכורה וארהנהם ובהמשך ‪ ( 11,173‬ש) אלכתאב אלדי אסתרהנהא זוגהא! כפי הנראה‬
‫היה לנגד עיני הכותב‪ /‬המעתיק הריבוי כתב‪ ,‬כפי שהוא נמצא באמת ‪1,175‬מ ( ש) כתב‬
‫\‪s‬‬
‫הדה אלדאד‪.‬‬
‫§‪ .59‬דגילה מאד בשאלות דחיית הרבות ע״י הרבים (דק׳ §‪ 121‬א)‪ ,‬בייחוד בכינויי גוף‬
‫שלישי‪ ,‬כגון ד ‪ 2‬אלאבנתין אלי חין בלוגהם‪ .‬יח ‪ 6‬אבנתיה והם תחת אזואגהן(!)‪ .‬וכן בתקנה‬
‫דמב ‪( 95‬עם ש׳׳נ שם ‪ .) 96‬תופעה זו מצדה גם בפועל‪ ,‬בגוף שלישי‪ ,‬כגון ט ‪ 1‬ואתבתוה‪.‬‬
‫‪ 9,12‬פשפעוא‪ ...‬מעהן(!)״‪ .‬ישפעון‪,‬־ אוטוגדאף ( ש) דעו ‪ 3‬יפעלוא ינכשפוא! ובגוף שגי‪:‬‬
‫יח ‪ 9‬וצדו רחלכם‪ .‬קיד ‪ 7‬ולא תתחרזוא‪ ...‬בל לאמסוא ועאנוא‪ .‬ש״נ ז ‪ 6‬כי״ס אנכן(!) לא‬
‫תקדרון תביעון חצתכמא(!)‪ 11 ,‬כי״ש תקדרן תבען‪ .‬רמב ‪ .33‬בבינוני נדחו דבות למשל כא ‪7‬‬
‫אלנסא אלמתעאפיין‪ ,‬ל ‪ 16‬סאבנין‪ .‬קו ‪ 1‬אנחם וארתוה‪ — .‬רב יחסית מספד הדוגמאות‪ ,‬בהן‬
‫בא זוגי זבד במקום נקבה (דק׳ §‪ 121‬ב)‪ ,‬והן מצויות אף בתשובות‪ .‬הואיל והזוגי נדחה באותם‬
‫הטכסטים עצמם במידה רבה (עי׳ § ‪ ,) 61‬מסתבר‪ ,‬כי לפנינו תופעה פסוודוספרותית ‪ :‬הכותב‬
‫השתדל לכתוב צורה ספרותית‪ ,‬את הזוגי‪ ,‬אך בהיותו רגיל להחליף בדיבור החי את הרבות‬
‫ברבים‪ ,‬עשה זאת אף בזוגי‪ ,‬שבו מצויות בלאו הכי אף בערבית הקלאסית צורות משותפות‬
‫לזכר ולנקבה‪ .‬דוגמאות מהשאלות‪ 9,10 :‬פלם יגדן (!) פחצרא‪ ...‬אלתזמא‪ .‬ט ‪ 6‬והאולי‬
‫אלבאיעתין לא ימלכאן‪ .‬בתשובות ‪ :‬ד ‪ 9‬יאכלאן אלתנתין‪ 15,13 .‬אצדאה (ובדומה בהמשך)‪.‬‬
‫קצד ‪ 10‬ללתין שפעא‪.‬‬
‫§§ ‪ .64— 60‬ה ז ו ג י ‪:‬‬
‫§‪ .60‬הזוגי נשמר עדיין בהשפעת הערבית הקלאסית במידה דחבה למדי(השווה מיינץ ‪!562‬‬
‫במידה דבה עוד יותר מצוי הזוגי בסידור דס״ג‪ ,‬ר׳ עמ׳ ‪ ) 18§ ,55‬ולא רק בשמות עצם ‪1‬‬
‫ומספר (שבהם נשתמד בלהגים ואף בעברית)‪ ,‬אלא אף בכינויים — כגון ‪( 13,4‬ת) הדין!‬
‫‪ ( 4,55‬ש) עליהמא — ובפעלים‪ ,‬כגון ‪ ( 5,55‬ש) אקאמתא‪ ,‬כולל את הבינוני‪ ,‬כגון ‪ ( 4,55‬ש)‬
‫אבנתין מהמלתין‪ ( 6,155 .‬ש) תרביא בין צורות ריבד‪ ,‬לפי שני(נ) כהי״י (על כן אין נראה‬
‫לגרוס תרבוא) מוסב אולי לשתי קבוצות בני הדוד‪ .‬בגלל לשונן ׳הגבוהה׳ יותר של התשובות‬
‫מצד בהן הזוגי יותר‪ ,‬השווה ת׳ ז ‪ ( 6,10‬ש) להן‪ ,‬אך ‪2,10‬מ (ת) להמא ? ובדומה ת׳ יג ‪14,20‬‬
‫( ש) לעומת ‪ ( 18,20‬ת)! וכן ת׳ נ׳ ( ש) ‪ 8,82‬פרדו‪ ,‬שם‪ 12 ,‬ואנפצלו‪ ,‬אך ‪3,82‬מ (ת) ורדאה‬
‫ואנפצלא‪.‬‬
‫‪ .1‬ראוי להעיר על צורת הזוגי הנדידה (עי׳ ‪ ,w . W right, Arabic G ram m ar3‬א ‪ )189‬אלאצין‬
‫קז ‪( 15‬ת)‪.‬‬
‫ס קיר ה ד ק דו קי ת ע ל ה ל שון ה ע ר בי ת‬
‫‪79‬‬
‫§‪ .61‬אולם הזוגי נדחה לעתים קרובות ביותר ע״י הריבוי ‪ ( 2‬ד ק׳ §‪ ) 122‬והריבוי בא במקומו‬
‫(לעתים קרובות על יד זוגי) לא רק בכינויים ובפעלים‪ ,‬אלא אף בשמות עצם‪ .‬דוגמאות ‪:‬‬
‫‪ ( 6,10‬ש) יתימתין להן‪4,11 .‬מ ( ת) אידיהם‪ ...‬עליהם‪ ( 10,16 .‬ש) ווצעו אלשהוד צטוטהם‬
‫פיהא וודיא הדין אלשאהדין(!)‪ ( 6,98 .‬ש) והמא אצואן ושריכין(!) פי גמיע מא יעאנוה‪.‬‬
‫‪8,179‬מ ( ש) והאולאי אלאבנתין‪ — .‬כשברצון השואל להדגיש את מספר הזוגי‪ ,‬יוסיף לריבוי‬
‫זוג (ר׳ §‪ ) 71‬או אתנין אחרי השם או לפניו (דק׳ §‪ , ) 123‬כגון כג ‪ 1‬והם אלאתנין‪4,182 .‬מ‬
‫אלאאנין אלכבאר‪ .‬קצד ‪ 3‬בנאת צגאר אתנתין‪ .‬רמו ‪ 3‬במחצר אתנין יהוד‪ .‬בדומה משמש‬
‫גמיע(א) (דק׳ שם) בשאלות ובתשובות כאחת‪ ,‬כגון ‪( 10,454‬ת) וללשריך אן יטלב שריכה‬
‫אדא כאנוא גמיעא חאצרין‪ .‬רפב ‪ ( 3‬ש) אבנין‪...‬יכונו גמיעהם ‪.3‬‬
‫§‪ .62‬א‪ .‬הקאזוס אובליקוום דחה (כמו בריבוי שלם זכר‪ ,‬עי׳ §‪65‬א) את הריקטוס והצורן‬
‫־ין נהיה לסיומו השולט של הזוגי(דק׳ §‪ 125‬א)‪ ,‬כגון ‪( 15,4‬ת)! ‪ ( 17,55‬ש) וכו׳ וכר‪.‬‬
‫ב‪ .‬נדירים יחסית המקדים‪ ,‬בהם בא ־ אן כסיום הזוגי בהתאם לערבית הקלאסית (דק׳‬
‫§‪ 125‬ב); צורות אלו מרובות בתשובות מאשר בשאלות‪ ,‬השווה למשל ת׳ ק״ז‪ .‬דוגמאות‪:‬‬
‫אוטוגראף ‪( 1,521‬ת) אלצצמאן‪ ( 12,8 .‬ש) וסכנא אלאמראתאן‪ .‬לעתים קרובות נמצא בכי״ש‬
‫־אן‪ ,‬כשבכי״ס המקביל ־ ין (והשווה §‪ 65‬ב)‪ ,‬כגון ( ש) לב ‪ ! 15 ! 4‬עח ‪ .6‬כן נראה‪ ,‬כי יד‬
‫המעתיקים באמצע במקרה כמו רסד ‪ 19‬כי״ש ( ש) פצעב עלינא הדאן אלקולאן לעומת‬
‫התשובה ‪ 10,501‬וימכן פיה קולין‪ ,‬שהרי כאן השאלה ״קלאסית׳׳ יותר מן התשובה‪.‬‬
‫ג‪ .‬מפליא מספרם הגדול יחסית של מקדים‪ ,‬בהם מסתיים הזוגי בקאזוס אובליקווס ב־אן‬
‫(דק׳ §‪ 125‬ג)! לפנינו תיקוני יתד‪ ,‬כפי שמלמדנו חוסר העקיבות בשימוש זה בטכסטים אלו‬
‫(־ אן מתחלף עם ־ין הן בקאזוס אובליקווס והן בריקטוס‪ ,‬השווה את ניתוחם של סיומי הזוגי‬
‫בת׳ כ״ג ול״ז‪ ,‬כפי שעשיתים תרביץ כז ‪ .) 84/5‬לפעמים נמצאת תופעה זו בתשובות ‪ :‬עח ‪15‬‬
‫כי״ס ויצסר רב אלדין אלתלתאן‪ ,‬אך ‪ 11‬כי״ש תלתין‪ ,‬ונראה אמנם לנסח אלתלתין‪ .‬קנא ‪27‬‬
‫(כי״ש) יכון אלצארג מאיתאן וצמסין (ובדומה בהמשך ‪ ) 6,292‬נראה לנסח מאיתין כבר‬
‫בגלל צמסין המקבילה‪ .‬רוב הדוגמאות מצויות בשאלות שבכי״ס (בו בזמן שב־אן בהתאם‬
‫לערבית הקלאסית מרבה דווקא כי״ש‪ ,‬ר׳ §‪ 62‬ב)‪ :‬ו ‪ 1‬באעתא תלתאה‪ ,‬ובהמשך ‪.14 ! 7 -.3,9‬‬
‫ח ‪ .5‬יג ‪ .1‬כג ‪3,55 .5‬מ ‪ — .4‬לא יפליאנו מקרה כמו ‪7,25‬מ מן כלאהמא‪ ,‬שהרי כלאן התאבנה‬
‫כבד בערבית הקלאסית (אם כי לא לפני כינויים ! דק׳ §‪ 125‬ג‪ ,‬הע׳ ‪.) 25‬‬
‫‪ .2‬כן מתקשר הזוגי‪ ,‬דוג מת הריבוי‪ ,‬כא שר אינו מציין בני אדם‪ ,‬עם נקבה יחיד‪ ,‬כגון רב ‪( 1‬ש)‬
‫וטרפיה מסבולה‪ .‬והשווה את ש״נ קכט ‪( 48‬ת) כי״ש והדיין אל אצלין תאבתה‪ 11 ,‬ב ר׳ תאבתין‪ ,‬ו אולי‬
‫גם קלב ‪( 29‬ת) כי״ש פירגעא אלי וצעהא אינו ט״ס במקום וצעהמא‪ ,‬כדאיתא ‪ 11‬ב ר ‪/‬‬
‫‪ .3‬אך לעתים קרובות משמש גמיע(א) לחיזוק הזוגי המפורש‪ ,‬כגון ‪7,25‬מ (ש) מן כלאהמא גמיעא‪.‬‬
‫‪8,8‬מ (ש) סכנהמא גמיעא (בהמשך ‪ 12,9‬מ סכנוהא גמיעא)‪ .‬כן משמש גמיע(א) בכל שימו שיו שבערבי ת‬
‫הקלאסית ע ל יד יחיד או ריבוי‪ ,‬כגון ‪.3,387 11,43‬‬
‫‪ .4‬לז ‪ 1‬ב כר אן גיר מ תזוג ת אן( ל עו מ ת ‪ 10,145‬ב כר אן גיר מ תזוגתין) נראה‪ ,‬כי ל פנינו קאזוס ריקטום‬
‫ממש‪ ,‬כי גי ר לא הורג ש עו ד כמצריך סומך‪ ,‬אלא כמלת שלילה סתם‪ ,‬והשווה § ‪ 112‬ג‪.‬‬
‫ת שו בו ת ה ר מ ב ״ ם‬
‫‪80‬‬
‫§‪ .63‬כמו בלהגים תתקיים נ׳ הזוגי אף בנסמך (השווה §‪ ! 66‬דק׳ §‪ . ) 126‬הדוגמאות‪ :‬כט‬
‫‪ ( 4‬ש) תחת ידין אצוה ‪ .5‬והשווה ש״נ קנט ‪ ( 17‬ש) כי״ש בין ידין אלנאס‪ 11 ,‬כי׳׳א פי אידי‬
‫אלנאם‪ .‬פח ‪ ( 99‬ת!) כי״ם תלתי קימתה‪ | | ,‬כי״ש תלתין — גירסת כי״ש משובשת! מט ‪2‬‬
‫( ש) שטדין שידוכין לפנינו אולי תמורה ! ועי׳ דק׳ שם ג ‪.6‬‬
‫§‪6,29 .64‬מ ( ש) וחטו ידיהם נמצא יחיד (יד) במקום ריבוי (או זוגי‪ ,‬השווה על כך‬
‫‪ Brockeimann, Gnmdnss‬א ‪ ,) 456‬כפי הנראה כריבוי הביטוי ׳׳חט ידה״ ! והשווה דק׳ §‪ 124‬ב‪.‬‬
‫§§‪ .67— 65‬ר י ב ו י ‪:‬‬
‫§‪ .65‬א‪ .‬כמו בזוגי (עי׳ §‪62‬א) דחה גם בריבוי שלם זכר הקאזוס אובליקווס את הריקטוס‬
‫והסיום השולט הוא ־ י ן( ד ק׳ §‪ 127‬א)‪ ,‬כגון ‪ ( 8,47‬ש)‪ .‬מג ‪ ( 13‬ת)‪.‬‬
‫ב‪ .‬אולם מצוי גם ריבוי שלם זכר‪ ,‬המסתיים בהתאם לערבית הקלאסית בסיום ־ון (דק׳‬
‫§‪ 127‬ב)‪ :‬כט ‪ ( 17‬ש) כי״ש וארתון‪ | | ,‬כי״ס וארתין‪( 7,141 .‬שטר) כי״ש והו ארבעון (עי׳‬
‫הוספות ותיקונים)‪ 11 ,‬כי״ס מ׳‪ .‬קסד ‪( 17‬ת! כי״ש) והם אלאצדון בראיה אלתאבעון לדינה (אך‬
‫בהמשך ‪ :‬לא אלצדאם ואלמסתאגדין)‪7,315 .‬מ (ש ! כי״ש)‪ .‬קפו ‪( 6‬ש ! כי״ש ‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫כי״א‬
‫‪ -‬ין) ‪.‬‬
‫‪ ( 3,391‬ת! כי״ש)‪ ( 9,399 .‬ת! כי׳׳ש)‪ ( 8,406 .‬ש! כי״ש)‪3,419 .‬מ ( ש! כי״ש)‪ ( 4 ! 2,472 .‬ת!‬
‫כי׳׳ש וכי״א)‪ .‬רנח ‪( 41‬ת ! כי״א)‪( 7,508 .‬ת ! כי״ש וכי״א)‪ .‬רסז ‪( 64‬ת ! כי״ש ; | ן כי״א‬
‫‪ -‬ין)‪.‬‬
‫כפי שנראה מדוגמאות אלו‪ ,‬מצויה תופעה זו בייחוד בכי״ש‪ ,‬והשווה §‪62‬ב‪.‬‬
‫ג‪ .‬מפליא מספרם הגדול יחסית של סיומי ־ון בניגוד לערבית הקלאסית (דק׳ §‪ 127‬ג)‪.‬‬
‫בניגוד לתופעה המקבילה של שימוש ־אן בזוגי בניגוד לערבית הקלאסית (§‪ 62‬ג) קטן יחסית‬
‫הקף תופעה זו במושא ישר פשוט או בנסמך ‪ :‬סה ‪ ( 1‬ש) קרץ תלאתון דינא׳‪ .‬עא ‪ ( 5‬ש) וזן‬
‫אלצמסון דדהם (אך כעבור שתי שורות‪ :‬בוזן אלצמסין דרהם)‪ .‬קנא ‪( 17‬ת) ותגעל ערץ‬
‫כל גלד ארבע ועשרון אצבע (מושא שני)‪ .‬רמב ‪( 15‬כי׳׳ש! ‪ 11‬פר׳ ־ין)‪ .‬מלבד זה רשמתי‬
‫מקרה אחד של אסם אן‪ :‬ריד ‪ ( 11‬ת)‪ ,‬מקדים רבים יחסית של צבר כאן‪ :‬יא ‪ ( 8‬ת)‪ .‬פח ‪51‬‬
‫(כי״ס וכי״ש!)‪ .‬קכה ‪ ( 3‬ש)‪ .‬דלג ‪ ( 58‬ש)‪ .‬כן מצויים מקרי אצתצאץ‪ ( 12,411 :‬ש)‪2,420 .‬מ‬
‫(שטר)‪ ! 3,435 .‬והשווה גם רלא ‪ ,25‬בו משמש נחן‪ ,‬המוגדר ע״י ה״אצתצאץ״‪ ,‬כתמורה‬
‫למושא ישר‪ .‬מסתבר‪ ,‬כי במקרים כמו צבר כאן או אצתצאץ היתה אי־ידיעת השימוש‬
‫שבערבית הקלאסית גדולה יותר ומכאן ריבוי תיקוני היתר דווקא בהם‪.‬‬
‫§‪ .66‬לעתים מתקיימת ד‪.‬נ׳ של ריבוי שלם זכר אף בנסמך ובנצמד (השווה §‪ ! 63‬דק׳ §‪! 128‬‬
‫‪w zkm‬‬
‫ווו ‪ ,) 79‬כגון ‪( 1,33‬ת) סנין אלגוע‪ .‬פח ‪ ( 8‬ש) בחריין אלמראכב‪ .‬רס ‪ ( 2‬ש)‬
‫מתמנהגיהא(!) וקאילינהא‪ .‬רנט ‪ ( 15‬ש)‪ .‬רסג ‪ ( 7‬ש)‪ .‬וכן בביטוי עברי( ה שווה דק׳ שם‪ ,‬ד‪.‬ע׳‬
‫‪ ( 10,269 ) 7‬ש) תפילינה‪ .‬ועי׳ גם §‪ ,113‬הע׳ ‪.1‬‬
‫‪ .5‬ל רו ב תישמט הד‪ ,‬בגון ‪ 10,54‬מ (ש) בין ידי אלחכם‪.‬‬
‫‪ .6‬מפוקפקים ביו תר המקרים‪ ,‬בהם חסדה ד‪.‬נ׳ בנפרד‪ .‬ל ב ‪( 15‬ש) כי״ס ו אלו‪ 1‬לתי גורס ‪ 11‬בי׳׳ש‬
‫ואלתלתאן‪ ,‬ויש לנסח כנראה ואלתלתין‪ ,‬כפי שגורם גם בי״ס ל ב ‪ .4‬קח ‪ ( 5‬ת!) לל אבנ תי נמצא‬
‫בסוף עמוד‪.‬‬
‫ס קיר ה ד ק דו קי ת ע ל ה ל שון ה ע ר בי ת‬
‫‪81‬‬
‫§‪ .67‬לפעמים בא ריבוי שלם נקבה במקום ריבוי שבור (דק׳ §‪ ,133‬סוף)‪ :‬קל ‪( 58‬ת) כרמאת‬
‫(ע״ע דוזי)‪ .‬קצ ‪( 7‬ת) פרצאת‪( 8,396 .‬ת) סראגאת‪ — .‬על התחלפות פעאלל — פעאליל עי׳‬
‫§‪ 12‬ב‪.‬‬
‫§§‪ .69— 68‬ד ר ג ת ה י ת ר ו ן ו ה ה פ ל ג ה ‪:‬‬
‫§‪ .68‬על התהוות אקל מא מד ‪ ( 2‬ש) <אקל ממא השווה דק׳ §‪.137‬‬
‫§‪ .69‬בהתאם לאופיה האנאליטי של הערבית הבינונית (דק׳ §‪ ) 138‬נמצא כב ‪ ( 3‬ש) צרורי‬
‫אכתר (בערבית קלאסית היינו מצפים ל״אכתר צרורה״)‪.‬‬
‫§§‪ .74— 70‬ש מ ו ת מ ס פ ר ‪:‬‬
‫§‪ .70‬א ח ד‪:‬‬
‫א‪ .‬כמו בלהגים מצוי אחדא‪ ,‬כלומר אחד עם א׳ כנושאו של תנוין בלי שימת לב ליחסה‪,‬‬
‫במשפטים שליליים (דק׳ §‪140‬א)‪ :‬נט ‪ ( 4‬ש) לא אדפעה לאחדא‪ .‬רס ‪( 43‬ת) לא יכלה אחדא מן‬
‫ישר׳‪ .‬ש״נ‪ :‬קל ‪( 50‬ת) בר׳ ולא יצטר בבאל אחדו(!)‪ | [ ,‬כי״ש אחד‪ — .‬שונה מתופעה זו‬
‫אחדא נסמך במשפט חיו בי( ע ל פירושים אפשריים עי׳ דק׳ §‪ 140‬ב)‪ :‬פו ‪( 14‬ובדומה בהמשך !‬
‫ש) כי״ס לזם אחדא אלשריכין‪ 11 ,‬כי״ש אחד‪.‬‬
‫ב‪ .‬על אחד>חד (כנראה בד׳ דגושה) עי׳ דק׳ §‪140‬ד‪ .‬רשמתי חדוד ״ימי ראשון״ קפא‬
‫‪ ( 2‬ש)! ‪ ( 4,487‬ש)‪.‬‬
‫ג‪ .‬על אחדה עי׳ § ‪6‬ב ודק׳ §‪ 140‬ה ! רשמתי אחדתהן(ש) ז ‪ 52‬קו ‪.11‬‬
‫ד‪ .‬אלואחד בניגוד ל־אלתאני (דק׳ §‪ 140‬ז) נמצא ‪3,133‬מ ( ש) דגליו‪ ...‬ואלרגל אלואחד‪.‬‬
‫§‪ .71‬הביטוי המערבי זוג לציון שתיים (דק׳ §‪ ) 141‬נמצא בשאלות פז ‪ 9‬וזוג מעתצמאאת‪.‬‬
‫פז ‪ 17‬ואלזוג (על התווית לפני זוג כאן ובהמשך עי׳ §‪ 122‬א) מעתצמיאת ואלזוג קרטמיזאת‪.‬‬
‫רכט ‪ 3‬זוג אולאד‪ .‬רמא ‪ 3‬ואלזוג עלאיק‪ ...‬ואלזוג אעלאק‪.‬‬
‫§ ‪ .72‬אמן ״שמונה״ (עי׳ §‪ 55‬ודק׳ §‪ ) 142‬נמצא באוטוגראף ( ש) רעז ‪.9‬‬
‫§‪ .73‬אולה ״ראשונה׳׳ (השווה §‪ 6‬ב ודק׳ §‪ 146‬ב) נמצא למשל בשאלות נג ‪ .3‬רנז ‪ .15‬רסב‬
‫‪ .3‬ש״נ ‪ :‬קיג ‪ 7‬ובהמשך (ש ות!) כי״א אולה‪ [ | ,‬כי״ש אולי‪.‬‬
‫§‪ .74‬אלמופי‪ ,‬הבא על יד מספר מעל לעשר ללא יחידות‪ ,‬אשר אין לו צורה מיוחדת לציון‬
‫מספד סודר‪ ,‬והופכו לסודר (השווה תרביץ כג ‪ ,34‬סעיף כא‪ ,‬דק׳ §‪ ,148‬הע׳ ‪ ) 19‬נמצא בכותרת‬
‫לת׳ קמח ‪ :‬אלמסאלה אלמופיה תלאתין‪.‬‬
‫§§‪ .81— 75‬מ ל ו ת י ח ס ‪:‬‬
‫§ ‪ .7 5‬ב ‪:‬‬
‫א‪ .‬על בחק — ע י׳ §‪77‬ב‪.‬‬
‫‪/‬‬
‫ב‪ .‬ברסם ״בשביל״ (ע״ע דוזי)‪ ,‬כגון ‪ ( 12,33‬ש) ברסם אלנום‪5,50 .‬מ ( ש) ברסם אלנסי‪.‬‬
‫‪ ( 6,75‬ש)‪.‬‬
‫‪82‬‬
‫ת שו בו ת הר מב״׳ ם‬
‫§ ‪ .76‬בין ‪ :‬בתשובות רגיל הביטוי לא פרק בין‪ ...‬או( ה שוו ה בין‪ ...‬או ב״תקסים״ בערבית‬
‫הקלאסית‪ ,‬עי׳ ‪ : Reckendorf, Syntaktische Verhaltnisse, 239; Arabische Syntax, 310‬והשווה‬
‫גם דק׳ §‪ :)267‬סג ‪ .13,166 .11‬רסג ‪ — .30‬לפחות בלתי מוצלח מבחינת הסגנון הוא השימוש‬
‫האכסקלוזיבי ‪ ( 13,34‬ש) בינה ובינה במקום האינקלוזיבי בינהמא‪.‬‬
‫§‪ .77‬פ י ‪:‬‬
‫א‪ .‬פי מתחלף עם ב (דק׳ §‪ 161‬ד)‪ ( 2,13 :‬ש) רגע עלי פלאן ב‪ ( 12,34 .‬ש) רגע עלי פלאן‬
‫פי שי‪ .‬קפג ‪ ( 7‬ש) תסבב פי‪ .‬לציון סיבה קנא ‪ ( 61‬ת)‪ .‬לציון מושא ישר (ר׳ על ב׳ בתפקיד‬
‫זה §‪7,12 ) 130‬מ ( ש) סגל פי‪ .‬לציון התמורה‪ ,‬המחיר סט ‪ 7‬פי מאונתהם‪.‬‬
‫ב‪ .‬פי חק ״בעניין‪ ,‬לגבי‪ ,‬בשביל״ (דק׳ §‪ 161‬ה) נמצא למשל ‪ ( 11 10,72‬ש) והשווה גם‬
‫‪( 3,399‬ת) ולא ינטר פי חק אלואחד‪ .‬באותה ההוראה מצוי עלי חק פא ‪ ( 13‬ש) אחלף עלי‬
‫חק אלקמאש‪ .‬בחק ״בגלל״ ‪10,19 :‬מ ( ש)‪.‬‬
‫§ ‪ .78‬כמא געשה מלת יחס (דק׳ §‪ :) 163‬דלג ‪ ( 54‬ש) צרג אלדגל מן דארה המא מן יצרג‬
‫מן אלחמאם‪ ( 5,223 .‬ת)‪ .‬דנח ‪ ( 3‬ש) כמא אלעאדה‪ ...‬כמא הו‪ .‬דוגמה אחרונה זו מדאה‪ ,‬כי‬
‫כמא מתחבר עם הינוי פרוד ולא עם חבור‪ — .‬על טו ‪ 1‬עי׳ §‪ 194‬ב‪,‬‬
‫§‪ .79‬ל בא במקרים‪ ,‬אשד בהם משתמשים בערבית קלאסית ב־ א לי( ד ק׳ §‪ 164‬ב)‪:‬‬
‫א‪ .‬לעתים קרובות לציון המטרה המקומית (דק׳ שם ‪ , ) 3‬כגון ‪ ( 7,50‬ש) דכלת אלי(!) בית‬
‫אמה או לבית אצוה‪ .‬רב ‪ ( 3‬ת) מן חאצדה לחאצדה מתלהא או מן קריה לקריה מתלהא‪ .‬ש״נ ‪:‬‬
‫‪10,43‬מ ( ש) כי״ס אנפדני אבי ללאסכנדריה אלי(!) דארה‪ 11 ,‬כי״ש (ר׳ הוספות ותיקונים)‬
‫אלי אסכנדריא ■י‪ .‬והשווה אוטוגראף מורה נבוכים‪ ,‬ד‪,‬וצ׳ יואל‪ 21,501 ,‬ונזל לאספל אלגבל‪.‬‬
‫ב‪ .‬לציון המטרה הזמנית (דק׳ שם ‪ ( :)b‬ש) ‪ 6,8‬מ! ‪4,55‬מ לאלאן‪ 1,480 .‬מ לוקת כביר‪— .‬‬
‫ל =עד לציון המידה ‪( 14,386 :‬ת) להדא אלקדר‪.‬‬
‫§‪ .80‬מן‪ :‬ראויים לציון הביטויים הבאים‪4,123 :‬מ ( ש) אשתרי רבע דאר ‪...‬מן סנתין‬
‫(=בסנתין) מן סת אליתומים קבל אלוהבה‪ ( 9,153 .‬ש) מן נחו י״ו סנה ערץ לה ספר‪.‬‬
‫§‪ .81‬פגישה מקרית של שתי מלות יחס (דק׳ §‪ :)272‬רז ‪ ( 14‬ש) כי״ש פי וסט אלברכות‬
‫או פי בעדהא (אך | | כי״א פי ליתא)‪ .‬על טז ‪ ( 5‬ש) עלי דון אלבלוג עי׳ §‪ — .174‬על מט‬
‫‪ 14‬עי׳ §‪ ,177‬סוף‪.‬‬
‫§§‪ .83— 82‬ת ו א ר י פ ו ע ל ‪:‬‬
‫§ ‪ .82‬כדא (כדי) נהפך לשם עצם ומתחבר עם תוית (דק׳ §‪ :) 170‬רמט ‪ ( 4‬ש) וחק אלכדא‬
‫וכדא‪ .‬לפי זה יש אולי לראות גם במגרים הבאים לא שימוש אטריבוטיבי של תואר פועל‪,‬‬
‫אלא שימוש סובסטאנטיבי(סומך)‪( 8,89 :‬ת) מדה כדא מעינה‪4,169 .‬מ ( ת) מבלג כדא‪.‬‬
‫§‪ .83‬קד רבמא לשון מיוחדת לרביבו‪ .‬היא נמצאת בהודאת ׳׳אולי״ בשמונה פרקים‪ ,‬הוצ ׳‬
‫‪ .1‬להפך נמצא שם בכי״ש א לי( ב הו ר א ה אחרת) במקום ל שבכי״ס ‪ :‬ל ‪( 8‬ש) כי״ס פטלבת ללזיגה‪1 1 ,‬‬
‫פי״ש אלי אלזיגה‪ — .‬גדירה בהרבה התחלפות ל — עלי ‪ 7,12 :‬מ ( ש ) יסגל לה‪ ...‬פאסגל עליה‪.‬‬
‫ס קיר ה ד ק דו קי ת על ה ל שון ה ע ר בי ת‬
‫‪83‬‬
‫וולף‪ ,‬ו‪8 ,‬מ‪ .‬על דוגמאות אחרות ע״ע פרידלנדר‪ ,‬מלון‪ .‬בתשובות דשמתיו קלב ‪ 14‬בל קד‬
‫דבמא ממתנע‪ .‬בהוראת ״פעמים חרבה״ דסז ‪ 52‬בל קד דבמא תדכתהם‪.‬‬
‫§‪ .84‬מ ל ו ת ח י ב ו ר ‪ :‬על התפתחות איאך אן ״שמא‪ ,‬פן״ רכא ‪( 34‬ת) ע״ע פרידלנדר‪,‬‬
‫מלון וכן דק׳ §‪.252‬‬
‫§§‪ .214— 85‬ת ח ב י ר‬
‫§‪ .85‬ע ב ר ‪:‬‬
‫אחרי דבמא ״אולי״ לעבד הוראת עתיד (דק׳ §‪ :) 174‬ת ו ‪ ( 23‬ש) יתכלמון ורבמא' אנצרף‬
‫בעצהם‪ .‬קעב ‪ ( 1‬ש)? רסז ‪( 13‬ש‪ 2 ,‬כהי״י)‪ .‬לכאן שייך גם דסז ‪( 53‬ת) בל קד רבמא‬
‫תרכתהם (אם תדכתהם מקביל לעתיד‪ :‬ולא אנכר‪ ,‬ולא לעבר הקודם‪ :‬לם אסתגבהא קט)‪.‬‬
‫§§‪ .87— 86‬ע ת י ד ‪:‬‬
‫§‪ .86‬שלוש דרכי העתיד‪ ,‬כפי שהן קיימות בערבית הקלאסית‪ ,‬נעלמו‪ .‬זה ניכר בטכסטים‬
‫בלתי־המנוקדים שלנו בפועל השלם (לגבי הפועל העלול עי ‪ ) 53 .47§§ ,‬ע״י התחלפות‬
‫צורות המסתיימות בתנועה ארוכה עם נ׳ או בלעדיה (דק׳ §‪ , 175‬והשווה פרידלנדד §‪,1‬‬
‫סוף)‪:1‬‬
‫א‪ .‬בדרך כלל נתקיימו הצורות בלי נ׳‪ ,‬כמו ‪ ( 12,38‬ת)‪ ( 8,405 .‬ש)‪ .‬וכן גם בזוגי‪ ,‬כמו ‪1,41‬‬
‫(ת) יסכנא (לפי שני כהי״י)‪ ,‬צורה פסוודו־קלאסית‪ ,‬שהדי הזוגי נעלם בדיבור‪.61§ ,‬‬
‫ב‪ .‬אך צורות בג׳ אינן נדידות‪ ,‬השווה אוטוגראף מו״נ ‪ ,22,501‬וכן למשל ‪ ( 9,72‬ש) יגון‬
‫יפתקדון אולאדהם פיכשפוך (ו)‪ .‬גא ‪ ( 7‬ש) יעתמדוהא (כך כי״ס! | | כי״ש יעתמדונהא)‬
‫ויסנדו(!) פיהא אלי אפאצל יקולון‪5,484 .‬מ יבזקוא וימכטוא ויתחדתו (!)‪ ...‬ישהדונה‪ .‬וכן‬
‫בזוגי ‪ :‬ד ‪( 9‬ת) יאכלאן‪ .‬ט ‪ ( 6‬ש) ימלכאן‪ .‬ש״נ מצויים לפעמים קרובות‪ ,‬כגון דנו ‪ ( 22‬ש)‬
‫כי״א יצרגו‪ 11 ,‬כי״ש יצדגון‪ .‬רסג ‪ ( 29‬ת) כי״א פעמיים יסמונהם‪ 11 ,‬אחלי יעקב יסמוהום‪ .‬כן‬
‫כתב דבינו עצמו באוטוגראף מו״נ ‪1,499‬מ לראשונה יסמעון אלאצואת אלעטימה‪ ,‬אח״כ מחק‬
‫וכתב‪ :‬יסמעוא(!) אלצות אלעטים‪.‬‬
‫ג‪ .‬לעתים רחוקות בלבד ‪ 2‬נ מצ אות צורות עם נ׳‪ ,‬כשלפי הערבית הקלאסית היינו מצפים‬
‫לצורה בלי נ׳( ה שוו ה מיינץ ‪: ) w z k m 111 80 ,566‬‬
‫‪ ■a‬כשלפי הערבית הקלאסית היינו מצפים לסוביונקטיבוס ‪ :‬ט ‪ ( 3‬ש) אתפקו‪ ...‬אן ירבחון‬
‫‪ .1‬ב בו ץ העלם ה תנועו ת הסופיות ל צי ץ דרבי העתיד מצביעה‪ ,‬מלבד שיקולים כלליים‪ ,‬גט העובדה‬
‫(דק׳ § ‪ 60‬ג)‪ ,‬כי כא שר ל׳ הפועל ו העיצור הרא שון של הכינוי החבור זהים‪ ,‬תתאחדנה לפעמים האותיות‬
‫הזהות ‪ :‬סג ‪( 4‬ש) ימכנא ( = ימכננא)‪ .‬ע א ‪( 1‬ש) תכרהא ( = תכרההא) ! וכן (דק ‪ 60 § ,‬ד) לפני כינוי‬
‫' א מ צ עי* (עי׳ § ‪ 126‬א) ‪ :‬נג ‪( 1‬ש) יקללה בהתקצרות הו׳ בגלל ל׳ הפועל השוואית (אך מעל השורה‬
‫נוספה ו‪.),‬‬
‫‪ .2‬במקרים וודאיים רק ב ש אלות (כי ב ת שובו ת יש שהגירסה אינה בטוחה או ל פנינו ש״ג)‪ ,‬אך השווה‬
‫אוטוגראף מו״נ ‪ 28,501‬פלם יסמעונה‪.‬‬
‫‪84‬‬
‫ת שו בו ת ה ר מ ב״ ם‬
‫מבלג מנוזם ויאצדון אלחצה‪ .‬סד ‪ ( 7‬ת!) ילזם בית דין אן י רון( אך קרא אולי‪ :‬ידוןז)‪ .‬רע ‪5‬‬
‫( ש) באן ידצלון‪ .‬ש״נ ‪ :‬פח ‪( 64‬נוסח שטר) כי״ ש ליכונוא‪ | | ,‬כי״ס ליכונון‪ .‬צד ‪( 26‬ת !)‬
‫כי״ש באן ישתרוא מנה או יביעה (קרא ‪ :‬יביעוא)‪ 11 ,‬כי״ס באן ישתדון‪ ...‬יביעון‪.‬‬
‫כשלפי הערבית הקלאסית היינו מצפים לאפוקופאטוס ‪ :‬לז ‪ ( 3‬ש) ולם יעלמון‪ .‬צו ‪ ( 7‬ש)‪.‬‬
‫‪.b‬‬
‫§‪ .87‬העתיד משמש להבעת פקודד׳ (י ק׳ §‪ , ) 176‬ולא רק בגוף שלישי‪ ,‬כמו בנוסח הקבוע‬
‫כמעט תפתינא הדרתו‪ ,‬כגון ‪ ,4,348‬אלא גם בגוף שני‪ ,‬כגון רלה ‪ ( 6‬ש) תביע לי‪ .‬רמח ‪ ( 2‬ש)‬
‫פתאצז‪ .,‬ש״נ עם ציווי ‪ :‬רס ‪ ( 29‬ש) כי״א פתפתינא‪ 11 ,‬כי״ס אפתינא‪.‬‬
‫§‪.88‬‬
‫ב י נ ו נ י ו מ קו ר ‪:‬‬
‫א‪ .‬ע״י עירוב של מבנה פידסונאלי ואימפידסונאלי (השווה ‪Brockeimann, Grandnss...‬‬
‫ב ‪ ,161‬הע׳ ‪ ) 1‬מתהוות צורות מעין מותוקין = מוונוק בהם כח ‪( 13‬ת) ! והשווה פרידלנדר‪,‬‬
‫מלון‪ ,‬ערך ותק‪ ,‬הע ׳‪.‬‬
‫ב‪ .‬באופן פסוודו־ספרותי בא אחדי מקור‪ ,‬מיודע או בלתי מיודע‪ ,‬אקוזאטיבוס (דק׳ §§ ‪.180‬‬
‫‪ 219‬סוף)‪ :‬לג ‪ ( 16‬ש) כי״ס אבתגא אגדא‪ | | ,‬כי״ש אתר‪ ,‬ט״ס במקום אגר‪ .‬רכה ‪( 8‬ת)‬
‫אלאצד הדא אלקמאש‪ .‬ועי ‪ 110 § ,‬ג‪.‬‬
‫§§ ‪ .93— 89‬ה ת א מ ה ‪:‬‬
‫§‪ .89‬קו קבוע בטכסטים עדבייט־יהודיים בכלל (דק ‪ 182§ ,‬א) ובטכסטים שלנו בפרט‪,‬‬
‫שהנשוא לפני ריבוי המציין בני אדם‪ ,‬בא בריבוי‪ .‬תופעה זו רגילה במידה כזאת עד שהנשוא‬
‫ביחיד בתנאים אלו נעשה מיעוט (שבו גדול יחסית חלקן של התשובות ‪ .) 1‬דוגמאות‪:‬‬
‫אוטוגראף מו״נ ‪ 29,501‬בינוא אלחכמים‪6,3 .‬מ ( ש) ויצרגו אלאולאד‪5,182 .‬מ ( ש) ואשהדו‬
‫עליהם אלאתנין‪ ( 11,29 .‬ת)‪ .‬וכו‪ ,‬וכו ‪ .,‬לעתים מתחלפים יחיד וריבוי‪ ( 12,178 :‬ש) כאן להא‬
‫אבנתין מוגודתין וישהדון בדלך שהוד‪ .‬פועל בזוגי לפני נושא בזוגי‪ ,‬המציין בני אדם (דק ‪,‬‬
‫§‪ 182‬ב ! יש לראות מקרים אלו כפסוודו־ספרותיים‪ ,‬שהרי הזוגי נדחה במידה רבה‬
‫ע״י הריבוי‪ ,‬עי ‪ .61 § ,‬הכותב רצה להשתמש בצורה ספרותית‪ ,‬בזוגי‪ ,‬אך שיבצו לתוך מסגרת‬
‫וולגארית‪ ,‬בהתאימו פועל מוקדם לנושא)‪ :‬ד ‪( 9‬ת) יאכלאן(!) אלתנ[תין]‪ ( 4 ,20 .‬ש)‬
‫פקאלתא רחל ולאה‪ .‬ריח ‪ ( 17‬ש)‪ .‬התחלפות יחיד וזוגי‪ :‬קז ‪ ( 13‬ת) ואנכרא אלשדיכאן‬
‫פיחלף אלשדיכאן‪ .‬כן בא לעתים קרובות ריבוי אף לפני שמות קיבוציים ‪ ,2‬כגון ‪ ( 8,21‬ש)‬
‫‪ . 1‬אך במקרה אחד בשאלה ‪ 8,230‬יחיד יזרעה אלגוים‪ ,‬בת שובה ‪ 10,234‬רי בוי יזרעונד‪ .‬אלגוים‪.‬‬
‫‪ .2‬ב כ לל רגיל ה מאד‬
‫קונסטרוקציה ‪,ad sensum‬‬
‫כגון ‪4,28‬מ (ש) א הצרו ביינו! ישהדו‪ .‬ר ‪0‬ה ‪( 1‬ש)‬
‫האולאי אלקום‪ .‬ככל שהשם הקיבוצי מרוחק יותר‪ ,‬ע שויה צו ר תו הדקדוקית להשפיע פחות והוראת‬
‫הריבוי יותר‪ ,‬כגון לג ‪( 4‬ש) פלא זאלת אלגמאעה אלמקדסד! ימ שו בינהם< השווה ב ע ברי ת ‪ 1,277‬מ (ת)‬
‫וכלאהמא יטמא ב מגע ומשא ול א יטמאו באהל‪ — .‬כן ע שוי מקום לשמש ל ציון התושבים (השווה‬
‫‪35‬‬
‫‪,Reckendorf, Die syntaktischen Verhaltnisse‬‬
‫אליהם ילזמהם‪ .‬קפב ‪( 15‬ש) ו‪1‬ם מן אלבל אד מן יצתם‪.‬‬
‫הע׳)‪ ,‬כגון ‪( 14,222‬ת) כל מו ‪ 5‬ע‪ ...‬פיה(!)‪...‬‬
‫ס קיר ה ד ק דו קי ת ע ל ה ל שון ה ע ר בי ת‬
‫‪85‬‬
‫ויסדרו לך בית דין‪ .‬דנו ‪( 60‬ת) יצלו אלכל‪ .‬קעג ‪ ( 2‬ש)‪ .‬רנט ‪ ( 35‬ת)‪ .‬קנד ‪( 20‬ת) כי״ש‬
‫דאו בעץ אהל אלבלאד‪ 11 ,‬כישב״י ראי‪.‬‬
‫§‪ .90‬כמו גם בערבית הקלאסית עשוי פועל קודם לריבוי שלם זכר המציין בני אדם‪ ,‬לבוא‬
‫בנקבה יחיד (דק׳ §‪ :) 183‬ד‪9,3‬מ ( ש) פגאת אלמקארצין‪ ...‬פטלבו(!)‪ .3‬כך גם לפני נושא‬
‫עבדי‪17,482 :‬מ (ת) דתבת אלחכמים‪ — .‬כמו לעתים רחוקות בערבית הקלאסית בא לפעמים‬
‫אחרי ריבוי שבור המציין בני אדם לואי בנקבה יחיד (דק׳ §‪ ( 7,40 :) 187‬ש) ואולאד כתירה‪.‬‬
‫‪ ( 5,68‬ש) ואלאטפאל צאיעה‪ .‬כינוי נקבה יחיד מוסב לריבוי שלם המציין בני אדם ‪ :‬נה *‪1‬‬
‫( ש) תכון אלנדוניא בינהא באלסויה אעני בין אלבנין ; אולם נראה יותר לנסח בינהם‪— .‬‬
‫להפך בא ריבוי אחרי ריבוי שבור המציין דוממים‪ .‬בייחוד רגילה תופעה זו (דק׳ §‪) 191‬‬
‫בכינויים‪ ,‬כגון קסז ‪ ( 8‬ש)‪ .‬אך גם בנשוא שמני ולואי‪13,31 :‬מ ( ש) גמיע אלכתב ואלאגאיר‬
‫מודועין‪ .‬דלג ‪ ( 29‬ש) אצנאף מפתוחין‪ .‬בפועל‪14,34 :‬מ ( ש) הדד‪ )!(.‬אלעיוב אלדי ז־כרוא‪.‬‬
‫§ ‪ .91‬תוארי נסבה מתאבנים (דק׳ §‪7,80 :) 189‬מ ( ש) אלעין אלמצרי‪ .‬פח ‪( 61‬נוסח שטר)‬
‫צואתם מנהם אתנין דהב משבך ‪ 4‬ושיראזי ואצר פצה שיראזי‪.‬‬
‫§‪ .92‬סתמיות גורמת לעתים קרובות מאד לרושם של התאמה לקויה במין וגם במספר‬
‫(דק׳ §‪ , ) 193‬כגון ‪13,26‬מ ( ש) הדה אלקיראטין והי מחתאגה לדלך! וכן לעתים קרובות‬
‫על יד דלד‪ ( 17,35 .‬ש) חצתהא‪ ...‬תוהבהא(!) לאולאדהא או תביעה תתצדף פיה‪ .‬דכט ‪27‬‬
‫( ש) והו מתאעי מא לאחד פיהא שי‪ .‬ש׳׳נ ‪ :‬נא ‪ ( 21‬ש) כי״ש ביעהא‪ ...‬אביעהא‪ 11 ,‬כי״ס‪...‬‬
‫אביעה‪ .‬נא ‪( 29‬ת) כי״ש וכל וגה דכרתה כל דלד חראם לא תגוז‪ ] i ,‬כי״ס יגוז‪.‬‬
‫§‪ .93‬רגילים ביותר מקרי גדרה (‪:) attraction‬‬
‫א‪ .‬גרדה לסומך (דק׳ §‪5,16 :) 194‬מ ( ש) ואלזמה בבאקי אלנדוניא אלדי וקעת עליהא‬
‫אלמסאמחה‪ ( 13,98 .‬ש) ותרתפע חכמהא‪ ( 7,98 .‬ש) תתפק חכם אלשפעה ותטמאן אלקלוב‬
‫בה(!) ענד מא יפות זמאנהא‪1,476 .‬מ ( ש) אול אלהלכה לם תכון צציצה‪ .‬לכאן שייך גם‬
‫‪( 3,145‬ת) לפט מעכשיו תבטל‪ ,‬כי מעכשיו כמלה כשלעצמה נחשבת לנקבה‪ ,‬עי׳ ‪w . w nght ,‬‬
‫*‪ A Grammar of the Arabic Language‬א ‪ .181‬השווה גם קע ‪ ( 8‬ש) ומא חצל מן גראמה איש‬
‫חכמהא‪ .‬רמב ‪ 8‬כי״ש‪ ,‬פריס וצאד כל אחד מנא עלי אנפראדד‪ .‬וענד אגתמאענא נפתקד‪11 ,‬‬
‫פד׳‪...‬יפתקד‪.‬‬
‫ב‪ .‬האוגד מתאים לנשוא (דק׳ §‪ :) 197‬קו ‪( 22‬ת) ומאלך הדה אלאנצאף כלהא הן בנאת‬
‫אלאך‪( 5,501 .‬ת) הכרעת דבריו הוא אן‪ .‬וכן בעברית קכד ‪ ( 5‬ת)‪ .‬כן מתאים הנושא הפרונו־‬
‫מינאלי לנשוא ולא לשם אליו הוא מוסב ‪ :‬קעו ‪ ( 3‬ש) איש הי הדה אלמפדקת ואי ע‪$‬ו הו‪.‬‬
‫ג‪ .‬גרדה לשם עצם אחד‪ ,‬מוקדם או מאוחר (דק׳ §‪ , ) 198‬כגון רסח ‪( 15‬ת) ואלגהה אלאאניה‬
‫אלתי יחרם מנהא הדא א ל פ ע ל‪ ,‬ו ה ו אכד מן אולי‪ ,‬הו א ל ת ע ד י ץ (שייך גם ל־ ב׳)‪.‬‬
‫לפעמים חד המעבר כ״כ‪ ,‬עד שיש להטיל ספק בנאמנות הנוסח ‪( 2,142 :‬שטד שידוך) נצף‬
‫‪ 3‬הנ שוא המרוחק יו תר נבנ ה‬
‫‪,ad sensum‬‬
‫השווה הע׳‬
‫‪.2‬‬
‫‪ .4‬מ שבך לא נ שתנה ב שמ שו כתמורה או שמא ע״י גרר ה ל־ד־הב ! אך | |כי״ש ‪ :‬משבכין‪.‬‬
‫ת שו בו ת ה ר מ ב״ ם‬
‫‪86‬‬
‫מא יתבקי מן קמאשהא אלמגהוז לה עאידה (קרא‪ :‬עאיד? או לפנינו השפעת נדוני אז)‪.‬‬
‫השווה גם בט ‪ ( 8‬ש) כי״ס ביינה תקטע בהא אלשרע (גם השפעת תורה ?)‪ 11 ,‬כי״ש יקטע‪.‬‬
‫§§‪ .95— 94‬ש א ל ה ‪:‬‬
‫§‪ .94‬כמו בערבית הקלאסית פותחים לפעמים משפטי השאלה ללא מלית שאלה (דק׳ §‪, ) 199‬‬
‫הן משפטי שאלה פשוטים‪ ,‬כ גון( ש) ‪ ,1 9 ! 17,18‬והן כפולים‪ ,‬כגון( ש) ‪ .3,130.4,22‬אך הרגיל‬
‫בסגנון השאלות הוא השימוש ב־הל בשאלות פשוטות‪ ,‬ב־הל‪ ...‬אם‪ ,‬הל‪ ...‬או בשאלות כפולות‬
‫(דק׳ §‪200‬א‪ ,‬ג‪ ,‬ד)‪ .‬בין הל‪ ...‬אם ל־בין הל‪ ...‬או מצויים ש״נ י‪ ,‬כגון עח ‪ ! 10‬צח ‪ 4‬כי״ס הל‪...‬‬
‫אם‪ 11 ,‬כי״ש הל‪ ...‬או‪ .‬כז ‪ 6‬כי״ם הל‪ ...‬או‪ ! | ,‬כי״ש הל‪ ...‬אם‪.‬‬
‫§ ‪ .95‬בכלל התרחב שימושו של הל (דק׳ §‪ 200‬ב) והוא בא גם שלא בראש המשפט ‪ :‬קז ‪12‬‬
‫( ש) ואלימין אלואגבה עליהם (קרא כך במקום ‪ :‬עליהא) הל שבועת השותפין אם לא (אם‬
‫לא נראה במלים שלפני הל נושא טבעי מבודד ללא כינוי חוזר לפי §‪ 150‬ד)! לפני משפטים‬
‫שליליים ! כגון ‪ ( 5,30‬ש) הל מן חית אנהא‪ ...‬מא יכון להא שי‪ .‬כג ‪ ( 7‬ש) והל‪ ,‬אדא‪.‬״‪ ,‬יצח לה‬
‫דלך לא פי אלמות ולא פי אלחיאה אס לא (=הל‪ ...‬לא יצח‪ ,‬עי׳ §‪1,45 . ) 101‬מ ( ש) הל מן‬
‫חית אן‪ ,...‬מא ללעניים אן ‪ ! 2‬לפני משפט פעלי מהופך ‪ :‬קט ‪ ( 6‬ש) והל הדא שרכה יסמא אם‬
‫לא‪ — .‬כשחוצץ בשאלות בין הל לבין משפט השאלה משפט תנאי הפותח ב־אדא‪ ,‬עשוי הל‬
‫לפתוח אף שאלות השלמה‪ ,‬בשמשו כעין סימן שאלה ‪ :‬יט ‪ 3‬הל‪ ,‬אדא תבת תעדיה‪ ,‬מן יסתגבי‬
‫קבל אלאיתאם או ארבאב אלקראץ ‪ .3‬כח ‪ 10‬והל‪ ,‬אדא אנכרתה עלי דלך‪ ,‬מא אלדי ילזם‪ .‬לב‬
‫‪ 12‬והל‪ ,‬אדא‪( ...‬הרבה)‪ ,...‬מא אלדי ילזם‪ .‬קצט ‪ 3‬והל‪ ,‬אדא‪ ,...‬מן אין יוצז*‪ .‬רג ‪ 1‬והל‪ ,‬אדא‪...‬‬
‫והל‪ ,‬אדא״‪ ,.‬מן אין‪ — .‬על כיף אן ר׳ §‪ ,169‬על מא אלדי §‪ 179‬ב‪.‬‬
‫§§‪ .103— 96‬ש ל י ל ה ‪:‬‬
‫§‪ .96‬א‪ .‬ולא עם עבד אחריו בהוראת עבר (דק׳ §‪ ) 203‬נמצא אף שלא בהמשך שלילה ‪ :‬קיא‬
‫‪ ( 27‬ת) אלדי תכלם פי הדא אלתלמיד ולא שאהד מעינה‪ .‬רנו ‪( 80‬ת) הדא מפהום כלאמהם‬
‫בלא שך ולא סמע מן אחד אן‪ ...‬רסז ‪ ( 84‬ת! ‪ 2‬כהי״י) ולא סמענא‪ .‬ש״נ ‪ :‬קנה ‪( 9‬ת) כי״א‬
‫ולא ראינא‪ 11 ,‬כי״ש מא‪ .‬כל הדוגמאות הן מן התשובות‪ ,‬והשווה §‪.97‬‬
‫‪ . 1‬אין כ מובן הבדל בין אם ל בין או‪ ,‬ר׳ כבר ’ ‪W. Wright, A G ram mar o f the A rabic Language‬‬
‫ב ‪ — .308‬ר שמתי בהוראה זו פעם אחת גס הל‪ ...‬והל ‪( 1 3 ,1 1 :‬ש) הל להם חזקה פי דל ך והל ילזמהם‪.‬‬
‫‪ .2‬ב שלו ש הדוגמאות חוצ ץ משפט טפל בין הל ל שלילה ושמא השפיע ריחוק הל מן השלילה את‬
‫ה שפעתו ל ע ל ה שפעתו של משפט חוצ ץ עי׳ הע׳ ‪ .3‬אולם הל נמצא גם ישר לפני השלילה‪ ,‬מעין ‪5,368‬‬
‫(ש) הל לא ינבגי‪.‬‬
‫‪ .3‬מסתבר‪ ,‬כי ל פנינו קונטאמינאציה בג ל ל המשפט החוצץ (השווה הע׳ ‪ ! 2‬על כן ייתכן‪ ,‬כי אך‬
‫מקרה הוא‪ ,‬שהמשפט החוצץ פותח תמיד ב־ א ד א)‪ ,‬בין ״הל‪ ,‬אדא‪ ,...‬יסתגבי אלאיתאם קבל או ארב אב‬
‫אלקראץ״ ל בין ״אדא‪.‬״‪ ,‬מן יסתגבי קבל״‪.‬״‪ .‬לפי הערבי ת הקלאסית (עי׳ ‪Reckendorf, Arabische‬‬
‫‪36‬‬
‫‪ ) Syntax‬אין הל באה לפני משפט תנאי בכלל‪.‬‬
‫ס קיר ה ד ק דו קי ת ע ל ה ל שון ה ע ר בי ת‬
‫‪87‬‬
‫ב‪ .‬פלא במקום ולא לשלילת העבר רשמתי דק בביטוי פלא זאל (השווה דק׳ §‪ ,203‬סוף)‬
‫לג ‪( 4‬ש ו)‪.‬‬
‫§‪ .97‬מאידך מתרחב שימושו של מא (דק׳ §‪ ;)204‬בזה משתקפת העובדה‪ ,‬כי בלהגים נעשתה‬
‫מא למילת השלילה העיקרית (בו בזמן שבהרחבת שימושו של לא §‪ 97‬אין לראות כפי‬
‫הנראה השפעת הדיבור החי‪ ,‬אלא חוסר דיוק בביטוי ספרותי ! זה מסביר‪ ,‬אולי‪ ,‬מדוע מצוי‬
‫״ולא׳׳ בתשובות דווקא‪ ,‬אם כי רשמתיו גם בטכסטים המוניים‪ ,‬עי׳ דק׳ §‪. ) 203‬‬
‫א‪ .‬מא נמצא לפני עתיד לא רק לציון ההווה‪ ,‬כמו בערבית קלאסית‪ ,‬ואף לעתים קרובות‪,‬‬
‫כגון ‪ ( 6,30‬ש)! ‪5,65‬מ ( ת)‪ ,‬אלא גם לעתים קרובות לציון העתיד (דק׳ §‪ 204‬א)‪ ,‬כגון ‪11,51‬מ‬
‫( ש) מא נפעל דא אבדא‪ ( 4,57 .‬ש) מא אחאכם‪ ( 5,52 .‬ש)‪ .‬קעח ‪ ( 12‬ש)‪ .‬אוטוגראפים ( ש)‬
‫רעח ‪ 13‬רעט ‪ .2‬ש״נ ‪ :‬פה ‪ ( 10‬ש) כי׳׳ס מא‪ 11 ,‬כי״ש לא‪.‬‬
‫ב‪ .‬אף להבעת איסור רשמתי פעם אחת מא (דק׳ §‪ 204‬ב)‪ :‬יג ‪ ( 4‬ש) מא תסכני‪ .‬כן נמצא‬
‫מא במשפט תכלית (השווה דק׳ §‪ 204‬ג) קכח ‪( 37‬ת ! ) בר׳ לאן מא‪ 11 ,‬כי״ש לאן לא‪.‬‬
‫§‪ .98‬א‪ .‬נדיר ביותר ליס ניטה (דק׳ §‪ 206‬ב)! רשמתיו רק במשפטים שמניים בתשובות‪:‬‬
‫ליסת ‪3,176‬מ ! לפני בינוני קלד ‪ 58‬ואנהא ליסת מאילה‪ .‬ליסוא ‪ .4,314‬ש״נ רמב ‪( 34‬תקנה)‬
‫כי׳׳ש‪ ,‬פר׳ לימת‪ ,‬פריס לים‪.‬‬
‫ב‪ .‬ברוב המכריע של המקרים מאובן לים (דק׳ §‪ 206‬א)‪ ,‬כגון מז ‪ ( 15‬ש) ולים אנת מאלך‪.‬‬
‫‪4,253‬מ (ת) אלבלאד‪ ...‬ליס תבעד‪9,254 .‬מ (ת) לים ירידון בד‪ .‬י‪.‬‬
‫§‪ .99‬על לם‪ ,‬שהוא כפי הנראה ביטוי מושאל מן הערבית הקלאסית (דק׳ §‪ ,) 205‬השווה‬
‫§§‪47‬ב‪53 .‬ב‪ .‬לם עם עבד (דק׳ §‪ 205‬ב) נמצא לד ‪ ( 17‬ש) לם כנת‪ ,‬אך מסתבר‪ ,‬כי יש לנסח‬
‫למא כנת‪.‬‬
‫§‪ .100‬קט אחרי העתיד (השווה דק׳ §‪ ) a208‬נמצא ריח ‪( 37‬ת) פהו שי מא סמענא קט‬
‫מתלה ולא טננת אנה יצטר קט בצאטר סאלם בוגד״ כשהפועל הראשי הנשלל הוא אמנם‬
‫בעבר‪ .‬והשווה פרידלנדד‪ ,‬מלון ‪ ,92‬הע׳ ‪.2‬‬
‫§‪ .101‬כמו בערבית הקלאסית יש שאין חוזרים על השלילה באבר המקביל (דק׳ §‪:)213‬‬
‫‪ ( 7,21‬ש) לא ימכנך ימין אלעדם ויסדרו לך בית דין‪ — .‬השלילה חסרה בביטוי העיקרי‪ ,‬אך‬
‫נמצאת באברים טפלים כג ‪ ( 7‬ש) והל‪ ,‬אדא‪ ,...‬יצח לה דלד לא פי אלמות ולא פי אלחיאה‪.‬‬
‫§‪ .102‬במשפט טפל המוצדך ע״י פעלים בעלי תוכן שלילי‪ ,‬אך צורה חיובית‪ ,‬עשויה לבוא‬
‫שלילה (דק׳ §‪ ,) 211‬כגון לא ‪ ( 8‬ש) אנכרת אנהא מא אצדת‪ .‬לד ‪ ( 4‬ש) צוף לאלא (עי׳ §‪,164‬‬
‫ור׳ שם דוגמאות נוספות) יודוה אלי אלסגן‪ .‬ש״נ רח ‪ ( 35‬ת) כי״ש‪ ,‬כי״א שאחחוא‪ ...‬אן יקאל‪,‬‬
‫‪ 11‬יחוש‪ ../‬אלא יקול‪ — .‬והשווה עם זה את המשכתם של פעלים אלו ע״י שלילה ממש (השווה‬
‫בערבית קלאסית ‪ :)Reckendorf, Arabische syntax 340‬מה ‪ ( 5‬ש) פאמתנעת ען עמל‬
‫אלמלאכות‪ ...‬לא מן עגין ולא מן טביך ולא מן תשמיש המטה ולא כנס בית ולא גסל תוב‬
‫ולא מן קצי חק לאולאדהא‪.‬‬
‫‪ . 1‬מוזר רסג ‪( 29‬ת) כי״א ליס אנהם(!) אלדין‪ ,‬אך ‪ 11‬אהלי יעקב ליסהום אלדיי בכינוי חבור‪ ,‬השווזל‬
‫דק׳ § ‪ 206‬ג‪.‬‬
‫ת שו בו ת ה ד מ ב״ ם‬
‫‪88‬‬
‫§‪ .103‬לעתים נשלל פועל העזר‪ ,‬כשהיינו מצפים לשלילת הפועל הראשי (השווה דק׳‬
‫§‪ ( 6,418 :)215‬ש) ליס ילזם אן יכון חכם אלדיון כחכם אלכתובה (=ילזם‪ ,‬אן לא יכון‪!...‬‬
‫אם ל־ילזם עוד ההוראה ״נחוץ״)‪ .‬בדומה נמצאת השלילה במקום ״בלתי הגיוני׳׳ ‪ ( 5,368‬ש)‬
‫הל לא ינבגי דכרהא אלבתה ( = הל ינבגי אן לא תדכד‪.)...‬‬
‫§§‪ .108— 104‬ה י ח ס ו ת ‪:‬‬
‫§‪ .104‬את העלם היחסות מוכיחים בטכסטים בלתי המנוקדים שלנו‪ ,‬מלבד תופעות פוניטיות‬
‫ידועות (השווה §§‪ ,) 6 .5‬לא רק סיומי זוגי וריבוי שלם זכר (עי׳ §§‪62‬א‪ 65 .‬א)‪ ,‬אלא אף‬
‫״אלאסמא אלצמסה״ והעדר א׳ האקוזאטיבוס ביחיד ובדיבוי שבור בלתי מיודעים (ועי׳‬
‫דק׳ §‪.) 216‬‬
‫§‪ .105‬אלאסמא אלצמסה ‪:‬‬
‫א‪ .‬אבו‪ :‬אבו התאבן(דק׳ §‪217‬א‪ ) 3‬לא רק בשמות עצם פרטיים‪ ,‬כגון במקום אקוזאטיבוס‬
‫‪ ( 9,417‬ש)! במקום גיניטיבוס ‪ ( 16,99‬ש)ו פעם אחת רלא ‪ ( 23‬ש) מפצל בן בו אלדצא "בו״‬
‫בדיבור המושם בפי מלח גוי‪ — ,‬אלא גם כשם עצם כללי‪ ,‬כגון טו ‪ ( 2‬ש) להק אבוה‪ .‬קז ‪4‬‬
‫( ש) ובין אבוהם‪ ( 11,70 .‬ש) מן אבוה‪ .‬אוטוגראף ( ש) רפב ‪ 8‬גזו אבוה‪ .‬ש״נ ‪ :‬לעתים נמצא‬
‫בכי״ש אבי בהתאם לערבית הקלאסית‪ ,‬אך בכי״ס(!) אבו‪ ( :‬ש) כט ‪ .15‬עז ‪ .4‬פח ‪ — .33‬אבי‬
‫מאובן נדיר בהרבה (דק׳ §‪217‬אכ‪ , ) 1‬למשל במקום נומינאטיבוס צב ‪( 17‬ת)! במקום אקוזא־‬
‫טיבוס נט ‪( 7‬ש ! אך שתי שורות לפני כן ‪ :‬עלי אבוד‪,‬א !) ! רלג ‪ ( 23‬ש)‪ .‬ש״נ ‪ :‬יז ‪( 8‬ת) כי״ס‬
‫לם יכן אביהם‪ 11 ,‬כי״ש (שוב בהתאם לערבית הקלאסית) אבאהם‪ .‬דמו ‪ ( 22‬ש) כי״ש אבו‪,‬‬
‫אך באותו כה״י ‪ 11‬ק״ו אבי‪ ,‬בו בזמן שלפי הערבית הקלאסית היינו מצפים ל־אבא !‬
‫ב‪ .‬אצו‪ :‬אצו מאובן(דק׳ §‪ 217‬ב ‪ ) 3‬נמצא למשל במקום גיניטיבוס רגז ‪( 8‬ש« אך בהמשך‬
‫כחוק אצי)‪ ,‬במקום אקוזאטיבוס ‪10,41‬מ ( ש) וחמלו אצוה‪ .‬שוב מרבה כי״ש להשתמש בצורות‬
‫בהתאם לערבית הקלאסית‪ ,‬השווה ש״נ כט ‪ ( 5‬ש) כי״ס תחת ידין אצוה‪ ,‬כי״ש אציה !‬
‫ובדומה ( ש) מב ‪ ! 13‬נב ‪ — .11,7‬אצי מאובן (דק׳ § ‪ ) ta217‬במקום נומינאטיבוס נמצא‬
‫למשל פד ‪ ( 4‬ש! אך לפני כן ואח״כ אבו במקום אבי)‪ ,‬במקום אקוזאטיבוס עט ‪ ( 9‬ש!‬
‫גם ‪ 11‬כי״ש האחד‪ ,‬השני ‪ :‬אצוה!)‪ .‬כי״ש מרבה גם כאן בצורות בהתאם לערבית הקלאסית‪:‬‬
‫ל ‪ ( 5‬ש) כי״ס אצי‪ | | ,‬כי״ש כחוק אצא‪ .‬עט ‪ ( 12‬ש) כי״ס אצי‪ 1 1 ,‬כי״ש כחוק אצו‪ .‬השווה‬
‫גם פו ‪ ( 10‬ש) כי״ס הו ואציה‪ 11 ,‬כי״ש כחוק ואצוה ■י‪.‬‬
‫ג‪ .‬דו מאובן על יד דו ניטה לפי כללי הערבית הקלאסית רשמתי קיא ‪ ( 8‬ת!) כל די(!)‬
‫עקל ודו עלם‪ ...‬כל דו מנצב‪.‬‬
‫§‪ .106‬א׳ האקוזאטיבוס עשוי להעדר בכל הצירופים התחביריים (השווה פדידלנדר §‪,1‬‬
‫מיינץ ‪ ,u i w z k m 564,80‬דק׳ §‪ !) 218‬המקריות רבה וצורות בא׳ ובלעדיה מתחלפות‪.‬‬
‫דוגמאות לחסרון א׳ האקוזאטיבוס‪ :‬מ ו ש א י ש ר ‪ ( 18,112 :‬ת) ימלך מאלא מדידא(!)‬
‫‪ . 1‬פעמייט רשמתי (בכי״ס בת שובה ! ) אך בנסמך ‪ 1,131 :‬עלי אך אלמשדך‪ 12,131 .‬לאד אלמתופי‪.‬‬
‫ס קיר ה ד ק דו קי ת ע ל ה ל שון ה ע ר בי ת‬
‫‪89‬‬
‫דהב ומלבוס‪ .‬רמט *‪ 1‬גבנא מענא אצנאף כתידא(!)‪ .‬יש כמובן להתחשב גם בנטיות המעתי­‬
‫קים‪ ,‬ונדמה כי כי״ש מרבה בא׳ המושא מאשר יתד כהי׳׳י‪ ,‬השווה כי׳׳ם עט כי״ש ( ש) עה‬
‫‪ ,2‬עו ‪ ,3‬וכן כי״א עם כי״ש (ת) דנג ‪ .35,34‬כ ב ר כ אן (השווה‬
‫‪w zkm‬‬
‫ווו ‪:)79/80‬‬
‫אוטוגראף ( ש) רעג ‪ ( 3‬ש) הל יכון‪ ...‬מתעדי‪ ( 6,11 .‬ש) וכאן‪ ...‬גאיב ‪ .2‬א ם ם אן ‪4,3 7 1 :3‬מ‬
‫( ש) אן בידה חאנות‪ .‬ש״נ ‪ :‬מט ‪ ( 5‬ש) כי״ס תם אן פי אלשטרין איצא שרטא‪ 11 ,‬כי״ש‬
‫שדט (קרא כך במקום שטר)‪ .‬וכן חסרה א' האקוזאטיבוס אחרי ש מ ו ת מ ס פ ר למשל‬
‫‪ ( 7,131‬ת)‪ ,‬אך נתקיימה ‪1,130‬מ ( ת)‪ .‬א ׳ האקוזאטיבום נשתמרה במידה הגדולה ביותר‬
‫ב ת א ר י פ ו ע ל ‪( 4‬בהם נשתמרה ‪ -an‬בצודה מאובנת גם בלהגים)‪ ,‬כגון ( ש) ‪9,80‬מ ! ‪2‬מ‬
‫גמיעא< אך גם פה עלולה היא לחסור‪ ,‬כגון ( ש) צד ‪( 4‬וכן שתי שורות אחרי כן) גמיע ‪t‬‬
‫‪ ( 7,88‬ש) צבר (אך באותה השורה מתלא!)‪ .‬על התפתחות התנוין למלה נפרדת עי׳ §‪.175‬‬
‫§‪ .107‬בקבוצות אחדות מוגדרות היטב באה א׳ האקוזאטיבוס בניגוד לערבית הקלאסית !‬
‫אם כי פעלו כאן גם גורמים של תיקון יתר‪ ,‬משקפים מקרים אלו כפי הנראה שימוש חי ‪,5‬‬
‫עי׳ בלאו‪ ,‬תרביץ כה ‪ 27‬ואילך ! דק׳ §‪ .219‬הקבוצות‪ ,‬שבהן באד‪ .‬א׳ התנוין ״המיותר•׳‪ ,‬הן ‪:‬‬
‫א‪.‬‬
‫הנשוא במשפטים שמניים עשוי לקבל א׳ התנוין‪ :‬ב ‪ ( 2‬ש) הל הו עקד[א] סאיגא‪ .‬י ‪3‬‬
‫( ש) פד‪,‬ו לאזמא‪ .‬לז ‪ ( 11‬ש) והו פי אלנתבע ממתנעא‪ ( 10,57 .‬ש) הל הדא אלתאויל צחיחא‪.‬‬
‫מא ‪( 1‬ת) אלחכם פיהא ראגעא‪ .‬מח ‪( 16‬ת) פאלמצחף באקיא‪ .‬קלב ‪( 17‬ת) פאמכאן דלך‬
‫קדיבא‪( 11,422 .‬נוסח שטר) ואעטיהא מא הוא אלאן מוגודא לי‪ .‬ש״נ פח ‪( 50‬שטר) כי״ש‬
‫ודלך תוכילא צחיחא (קרא כך במקום‪ :‬תוכלד‪ .‬צחיחה)‪ 11 ,‬כי״ס תוכיל צחיח‪.‬‬
‫‪ .2‬לעו מ ת ‪( 18,13‬ת) אן כאן באקיא‪ .‬בכלל רגילה א׳ האקוזאטיבוס יו תר ב ת שובו ת‪ ,‬אך גם בהן היא‬
‫חסרה לעתים קרובות‪ ,‬השווה באוטוגראפים את חסרון הא׳ ל ציון מושא י שר ‪4,520‬מ (ת) יוכל וכיל ‪1‬‬
‫‪( 2,522‬ת) מנע רזקא(!) מקרר ! מו״נ ‪ 14,495‬לעו מ ת קיום הא׳ שם ‪ . 16,501‬אחרי כאן חסרה הא׳ ‪2,520‬מ‬
‫(אוטוגראף‪ ,‬ת)‪ ,‬מו״נ ‪ 2,495‬לעו מ ת קיומה שם ‪.4,498‬‬
‫‪ .3‬השווה ‪8 0‬‬
‫‪w zkm‬‬
‫‪.i n‬‬
‫על התפתחותה של אן‪ ,‬שאיבדה את הפונקציה התחבירית שלה‪ ,‬עי׳‬
‫§ ‪ — .161‬גם ל ע ל אינו מצריך עו ד אקוזאטיבום ו על כן ע שוי הוא לבו א אף שלא לפני שם (דק׳ § ‪: )220‬‬
‫‪5,26‬מ (ש) לעל‪ ,‬אדא‪ ,....‬תעלמה‪ .‬קמה ‪( 15‬ת) ל ע ל אסקטוא סקיטא‪ .‬רסח ‪( 8‬ת) פל על יטו טאן‪ .‬רנ ט‬
‫‪( 30‬ש)‪.‬‬
‫‪ .4‬לכאן שייך גם אולא (השווה פרי דלנדר § ‪ , ) 01‬כגון ‪( 15,89‬ת)‪ — .‬הכתיב חין אדן ב נ ׳ =‬
‫‪ 2,38‬מוכיח את ה תאבנו תו הגמורה של התנוין‪.‬‬
‫‪ .5‬לעו מ ת זה ט״ס ל פנינו פח ‪( 71‬שטר) מן גיר אלזאמא לה‪ .‬רסח ‪( 14‬ת ! ) צפאיחא דיהב ( על אף‬
‫דק׳ § ‪ ,219‬הע׳ ‪ — .)29‬רז ‪( 47‬ת) מא לא מזידא עליה באה הא׳ אולי כדי לציין את לא אלנאפיה‬
‫ללגנס (השווה דק׳ § ‪ ,219‬הע׳ ‪ ,33‬סוף) ! ש״נ ‪ :‬פא ‪( 22‬ת ! ) כי״ש לא ימינא‪ 11 ,‬כי״ס ימין‪ — .‬במקרים‬
‫אחרים באה א׳ האקוזאטיבוס כפי הנראה בג ל ל קונטאמינאציה ‪ :‬ע״י עי רו ב של ״געלה יפעל דל ך‬
‫כוף״ עם ״פעל דל ך צופא״ התהווה אולי טז ‪( 3‬ש) אנמא געל ה יפעל דלד צופא מן אנסאן‪ .‬אולי ע״י‬
‫קונטאמינאציה בין נו שא ל תו אר פו על נתהווה צו ‪( 17‬ת) לא יתעלק באלמראה מן דל ד קלילא ולא‬
‫כתיר(!) ! אך אפשר להבין יתעלק כאמפירסונאלי‪ .‬ושמא גט רסז ‪( 44‬ש< שני כי״י ! ) ולא אכלא אלמלה‬
‫אליהודיה מן צדר א (בכי״א ב תנוין !) הוא קונטאמינאציה של ״ולא אצלא אלמלה אליהודיה מן צדר׳י‬
‫ל בין ״ולא אצלא מן אלמלי‪ .‬אליהודיה צדרא״‪ — .‬ע ל אחדא עי׳ § ‪70‬א‪.‬‬
‫ת שו בו ת ה ד מ ב״ ם‬
‫‪90‬‬
‫בייחוד רגילה תופעה זו‪ ,‬כשלמשפט השמני קודם אן‪ :‬קל ‪ ( 32‬תן שני כי״י) פאעלמנא‬
‫אלתלמוד אן אלחכם פי אלערלה וכלאי כרם חכמא ואחדא‪ .‬רם ‪ ( 3‬ש) או אן דלך גאיזא‪.‬‬
‫רסז ‪( 37‬ש ! שני כי״י) או אן אלחאל פי דלך עאידא (אין נראה לנסח בשני כהי״י עאידון)‬
‫אלי אלעאדאת ואלמראסם‪ ,‬קלח ‪ ( 20‬ת)‪ .‬ש״נ‪ :‬נא ‪( 31‬ת) כי״ם לאנה מתעדיא‪ | | ,‬כי״ש‬
‫מתעדי‪.‬‬
‫ב‪ .‬הנושא אחדי כאן אלתאמה בא׳ ‪ :‬י ‪ ( 3‬ש) אן כאן להם מאלא‪ .‬רס ‪( 30‬ש ! שני כי״י)‬
‫והל יכון ללימין אלדי אחלף אלקאצי לאם ראובן תאתירא אם לא‪ .‬והשווה ‪.w z k m 111 80‬‬
‫ג‪ .‬הנושא במשפט שמני‪ ,‬המביע מציאות‪ ,‬בא׳ ‪ :‬צד ‪ ( 13‬ש) בהא סכנין‪ ...‬עלוא וספלא‪.‬‬
‫צט ‪ ( 2‬ש) ופי אלכתובה אלמדכורה שרטא‪ .‬רסז ‪( 34‬אין נראה‪ ,‬כי דכרא =‬
‫§‪ .108‬את המקדים המעטים לערך של סביל עם אקוזאטיבום אין לראות כפי הנראה‬
‫כהמשך של הסביל האימפרסונאלי‪ ,‬כפי שהוא מצוי בשפות שמיות שונות בכלל ובערבית‬
‫הקלאסית בפרט‪ ,‬אלא (עי׳ דק׳ §‪ ) 219‬כתיקון יתר (אף כי כל הדוגמאות מן התשובות)‪ :‬קו‬
‫‪ 17‬פלא יסמע מנהם קולא יכל הדא אלשטר ‪ .6‬קז ‪ 18‬תבין(כעין סביל) לבית דין פיהם אמרא‬
‫יוגב אצראגה ‪ .6‬קי ‪ 6‬לא יחל אן יטלק עליה קולא חתי‪...‬‬
‫§§ ‪ .112— 109‬ס מ י כ ו ת ‪:‬‬
‫§‪ .109‬לעתים רחוקות ביותר אין הכינוי החבור (או הסומך המיודע‪ ,‬דק׳ §‪ ) 224‬מיידע את‬
‫הנסמך ‪ :‬קסה ‪ ( 3‬ש) וכסר רמאנתה‪ .‬על כן יש ומוסיפים לנסמך כזה אלואחד (כך בתוית‪,‬‬
‫כנראה יידוע פורמאלי בהשפעת הסומך המיודע)‪ :‬כה ‪ ( 1‬ש) דב אלמאל אלואחד מן גמלה‬
‫אלמקארצין ג‪.‬‬
‫§‪ .110‬יש שהנסמך מתיידע ע״י תוית (דק׳ §‪:)226‬‬
‫א‪ .‬רגיל במיוחד אלגיר עם סומך אחריו(דק׳ §‪ 226‬א)‪ ,‬כי שניהם התרכבו למלה אחת ועל‬
‫כן מוסיפים את התוית לתחילת הביטוי המורכב‪ ,‬הווה אומר ל־גי ר ‪9 ,173 :‬מ ( ש) אכויהא‬
‫אלגיר באלגין‪ .‬קנט ‪( 29‬ת) אלגלד אלגיר מעובד‪ .‬דמו ‪( 40‬ת) הדה אלגיר מבהקין‪.‬‬
‫ב‪ .‬רנח ‪( 31‬ת) אלבלאד אלרום התהווה כפי הנראה (דק׳ §‪ 226‬ה) ע״י עירוב עם מקרים‪,‬‬
‫שבהם בא אלרום כתמורה (וכן עם נסבה‪ ,‬עי׳ §‪. ) 113‬‬
‫ג‪ .‬פז ‪ ( 19‬ש) ואלצריטה אלעוד לפנינו כפי הנראה תמורה‪ .‬קסא ‪ ( 21‬ש! שני כי״י)‬
‫אלצלאה שחרית לפנינו התלכדות הרכבים למלה אחת (כשאחת המלים עברית! והשווה‬
‫§‪ 221‬ד)‪ .‬מפוקפק הנוסח צד ‪ ( 15‬ש) אלאסתקא אלחלו(שמא יש להבינו לפי §‪ 88‬ב) וכן צה ‪4‬‬
‫( ש) אלוראת מאל שמעון‪ ,‬ד׳ שם הע׳ ‪( 5‬אך שמא ל־אלוראת כוח פועלי ן)‪.‬‬
‫‪ .6‬אך שמא יש לשייך שתי דוגמאות אלו‪ ,‬בגלל משפט הצפה שאחרי התנוין‪ ,‬ל־ § ‪ 175‬ב‪ ,‬הע ‪.4 ,‬‬
‫‪ . 1‬להפך מיידע הסומך המיודע את הנסמך אן» ב־ אצ א פ ה גיר הקיקיה ו ל כן אין הנסמך מתיידע ע״י‬
‫תוית ‪ :‬קכח ‪( 18‬ת) תחרירנא דקיק אלנטר‪.‬‬
‫ס קיר ה ד ק דו קי ת ע ל ה ל שון ה ע ר בי ת‬
‫‪91‬‬
‫§‪ .111‬פירוק הסמיכות רגיל בהתאם לאופיר‪ .‬האנאליטי של הערבית הבינונית (דק׳ §ד‪) 22‬‬
‫והוא מבוצע ‪:‬‬
‫א‪ .‬ע״י ל (דק׳ §‪227‬א)‪ ( 5,33 :‬ש) דאר לליתומים (כאן כדי להשאיר את הנסמך בלתי‬
‫מיודע על אף הסומר המיודע)‪ .‬על אלדי ל ר׳ §‪ 178‬ב‪.‬‬
‫ב‪ .‬ע״י פי( ד ק׳ §‪ 227‬ב)‪ ,‬לא רק כדי למנוע שרשרת של סמיכויות‪ ,‬כגון ‪( 8,174‬ת) אלאגרה‬
‫פי וגלת אלדאר‪ ,‬אלא אף במקרים מעין ‪ ( 5,35‬ש) אלואהד פיהם (אך שתי שורות אה״כ‬
‫אחדהם !) ! ‪ ( 3,35‬ש) חצה פי דאר‪.‬‬
‫ג‪ .‬רגיל במיוחד מן (דק׳ §‪ 227‬ג)‪ ,‬ולא דק כשיש הבדל ביידועם של הנסמך והסומך‪ ,‬בין‬
‫שהנסמך בלתי מיודע והסומך מיודע‪ ,‬כגון ‪ ( 11,83‬ש) נוע מן אלרבית‪ ,‬ובין כשהנסמך מיודע‬
‫והסומך בלתי מיודע‪ ,‬כגון ‪1,487‬מ ( ש) אלנצף מן דאר‪ ,‬או כדי למנוע שרשרת של סמיכויות‪,‬‬
‫כגון ‪ ( 5,187‬ש) בקייה אלנצף מן אלדאר‪ ,‬אלא אף במקרים אחרים‪ ,‬כגון ‪ ( 14,186‬ש) ואלדבע‬
‫מן אלדאר (אך שורה לפני כן בנצף אלדאר!)‪ — .‬על בעץ מן ר׳§‪ 112‬ב ‪.0‬‬
‫ד‪ .‬ע״י מתאע (דק׳ §‪ 227‬ד); ביטוי זה נדיר ורשמתיו דק בת׳ כב (ש)‪ :‬כב ‪ 1‬אלכוז מתאע‬
‫אלמא‪ 4,34 .‬אלוכיל מתאע אליתומים‪8,34 .‬מ אלדאר מתאע אליתומים‪ .‬את התהוותו של ביטוי‬
‫זה מראים מקרים כמו טו ‪ 6‬ואסתופאו ארבאב אלדין מתאעהם או רכט ‪ 26‬אלסואד כאן ודיעה‬
‫מע חואיג אצר ענד בנתי והו מתאעי‪ ,‬שבהם אפשר להבין מתאע כמציין קניין ממש או‬
‫ככינוי פוסיסיבי ‪.2‬‬
‫§‪ .112‬מלים‪ ,‬הרגילות בערבית הקלאסית בנסמך‪ ,‬עשויות לבוא בנפרד (דק׳ §‪:)228‬‬
‫א‪ .‬אלכל (דק׳ §‪ 228‬א)‪ ,‬בהוראת ״כל דבר״‪ ,‬למשל ‪ ( 6,36‬ש)‪ ( 7,116 1‬ת)‪ ,‬ובהוראת ״כל‬
‫האנשים״‪ ,‬למשל ‪ ( 4,49‬ש) והם אלכל ; דנו ‪( 49‬ת)‪.3‬‬
‫ב‪ .‬בעץ שלא כנסמך נמצא לא רק בביטויי הדדיות (דק׳ §‪ 228‬ב)‪:‬‬
‫‪ a‬אלבעץ ‪ ( 14,88 :‬ש) אופאד‪ .‬מן תמנהא אלבעץ‪ .‬נט ‪ ( 5‬ש)‪ .‬עג ‪ ( 1‬ש)‪ ( 8,116 .‬ת)‪ .‬צד‪9 .‬‬
‫( ש)‪ .‬ק ‪ ( 12‬ש) אלבעץ‪ ...‬הדא אלבעץ‪.‬‬
‫‪ .b‬בעץ ‪ ( 13,480 :‬ש) ובעץ קאל‪ .‬ש״נ ריט ‪ ( 9— 8‬ש) כי״א פעמיים וצדג בעץ‪ 11 ,‬כי״ש‬
‫וכרג בעץ אלחאצרין‪ ...‬וצרג בעצהם‪.‬‬
‫‪ .c‬אף פירוק הסמיכות בעץ מן נמצא ‪ :‬ק ‪ ( 10‬ש) בעץ מן ראס מאל‪ .‬רכט ‪ ( 9‬ש) בעץ‬
‫(בכה״י אלבעץ‪ ,‬א״ל מחוקה) מן קדאבה אלאיתאם‪.‬‬
‫ג‪ .‬אלגיד (דק׳ §‪ 228‬ג) נמצא באוטוגראף (ת ! ) רעב ‪ 5‬וכון אלגיר ילחן‪ .‬קמח ‪( 6‬ת) תבע‬
‫ללגיר‪ — .‬בכלל בא (דק׳ שם) גיר שלא לפני שם ומזדהה בשימושו עם אלא ‪ :‬קיט ‪( 12‬ת)‬
‫ולם יבקי לה פיהא חכם גיד פי מא תאכלה זוגתה‪ .‬קכו ‪( 59‬ת) לא תעד לה גיר בואחד “‪.‬‬
‫‪ .2‬גט כאצד‪ .‬מציינת קניין‪ ,‬כגון ‪ 7 , 120‬מ (ש)‪.‬‬
‫‪ .3‬ו כן אלגמיע (דק׳ שם‪ ,‬הע׳ ‪ ,)23‬בהוראת ״כל דבר׳״ ‪ 3,83‬מ (ש) ( מעניין ‪[ 11,165‬ש] נ צ ף אלגמיע‬
‫אלז־י פי אלכתובה‪ ,‬במקום ‪ :‬נ צ ף גמיע אלדי‪ ,)...‬וכן בהוראת ״כל האנשים״‪ ,‬כגון ‪( 12,495‬ש)‪.‬‬
‫‪ .4‬וכן גם סוי (דק׳ שם‪ ,‬הע׳ ‪ : )29‬ע ד ‪( 8‬ת) ולא ילזם אלמ שתרי אן יקום לה סוי ב מ בלג קימת‬
‫אלתיאב‪ .‬סוא אן כמילת ניגו ד נמצאת קעז ‪( 2‬ש)‪ — .‬ע ל הוכהה נוספת‪ ,‬כי גי ר אינו מורג ש עו ד‬
‫‪92‬‬
‫ת שו בו ת הד מ ב״ ם‬
‫§§‪ .117— 113‬י י ד ו ע ‪:‬‬
‫§‪ .113‬נדירים המקרים‪ ,‬שבהם נצמדת התוית דק ללוואי‪ ,‬אך לא למוגדר (דק׳ §‪ .) 229‬כד‬
‫קורה‪ ,‬כשהלוואי הוא שם מספד (דק׳ §‪ :)247‬קיג ‪ ( 7‬ש) כי״א לילה אלאולה‪ ,‬אך | | כי״ש‬
‫אללילה אלאולי‪ .‬רמז ‪( 82‬ת) כי״א מפסרין אלאנדלסיין ( | | כי״ש מפסרן)‪ ,‬לפנינו כפי‬
‫הנראה קונטאמינאציה בין אלמפסרין אלאנדלסיין לבין מפסרי (או מפסרין‪ ,‬עי׳ §‪) 66‬‬
‫אלאנדלס‪ .‬דומה ‪( 9,201‬ת) דרשנין אלרום‪ ,‬המשקף כנראה קונטאמינאציה בין שימוש‬
‫גיניטיבי ואפוזיטיבי של אלרום ■י‪ .‬והשווה גם §‪ ,172‬סוף‪.‬‬
‫§‪ .114‬לעתים רחוקות בלבד נצמדת התוית רק למוגדר‪ ,‬אך לא ללוואי (דק׳ §‪ :)230‬קפב‬
‫‪( 37‬ת) כי״א אלברכה חאדיה עשר‪ 11 ,‬כי״ש אלברכה אלי״א‪9,137 .‬מ ! ‪5‬מ ( ש) אלתמר הנדי‬
‫משקף את התרכבות המוגדר ולוואיו למלה אחת‪ ,‬השווה למשל ‪Grammar of the‬‬
‫‪a‬‬
‫‪Wright,‬‬
‫‪ Arabic Language8‬ב ‪ ,245‬הע׳‪.‬‬
‫§‪ .115‬התוית נמצאת לפעמים במקרים‪ ,‬שבהם היינו מצפים לכינוי (השווה בערבית‬
‫הקלאסית ‪ ( Reckendorf, Arab, syntax 184(: 9,73‬ש) תכון אלאכרי פי אלעצמה‪ .‬שם עם‬
‫כינוי מתחלף עם שם מיודע בתוית ‪3,125 :‬מ ( ש) שריכין לאחדהם אלנצף וללאכר אלתמן‪.‬‬
‫‪ ( 5,128‬ש) לה פי אלפאידה נצפהא ורבעהא ולשמעון אלרבע‪ .‬ש״נ‪ :‬לא ‪ ( 2‬ש) כי״ס‬
‫ללזוגה‪ 11 ,‬כי״ש לזוגתה‪.‬‬
‫§‪ .116‬במקום אנסאן בהוראת ׳׳מישהר׳ בא לפעמים אלאנסאן ‪ ,2‬כגון ( ש) רב ‪ 1‬ז רג ‪.2‬‬
‫הסיבה היא כפי הנראה‪ ,‬כי (אל)אנסאן משמש ככינוי סתמי‪ ,‬המודגש (ככל הכינויים)‬
‫כמיודע‪ ,‬השווה בעברית מקראית ליונשטם־בלאו‪ ,‬אוצר לשון המקרא א‪ ,‬ערך ‪ 1‬את‪ ,‬ב‪( 5‬עמ׳‬
‫‪ ) 337‬ובסורית ‪ ,Noldeke, Kurzgefasste syrische Grammatik2 221‬והשווה גם ‪Brockelmann,‬‬
‫‪ Grundriss‬ב ‪.68/9‬‬
‫§‪ .117‬א‪ .‬דרגת ייתרון מיודעת (דק׳ §‪ )232‬נמצאת ‪4,253‬מ (ת) פאן אלבלאד קליל אלערץ‬
‫ליס תבעד מן סמת רווס אהלהא כבעדהא ען אלאכתר ערץ‪ — .‬להפך מצויה דרגת הפלגה‬
‫בלתי מיודעת (דק׳ §‪ ) 233‬רסז ‪( 48‬ת) כי״א ואקרב ענדי אנהא‪ 11 ,...‬כי״ש ואלאקרב‪ .‬והשווה‬
‫גם רסח ‪( 16‬ת) והו אכד מן אולי(במקום ‪ :‬אלאולי)‪.‬‬
‫כמצדיד סומך‪ ,‬ר׳ § ‪ ,62‬הזר ‪ — .4‬דון מועצם כנו שא נמצא דיז ‪( 11‬ת) וכאן מנא פי תבעה דון‬
‫תצחיה‪.‬‬
‫‪ .1‬אין נראה להבין שתי דוגמאות אלו כנסמכים‪ ,‬שבהם נשתמרה ד‪.‬נ׳ לפי § ‪ — .66‬השווה להפך אלבל אד‬
‫אלרום § ‪ 110‬ב‪ .‬ייתכן‪ ,‬כי תופעה זו רגילה במיוחד על יד תוארי נסבה ודומיהם ! גם משלוש הדוגמאות‬
‫אצל ‪ Rhodokanakis, D er vulgarabische D ialekt im D ofar‬ב ‪ 198‬שתיים הן ב תו ארי נסבה‪ ,‬אולם‬
‫לפי דק׳ § ‪ 229‬אין לקונסטרוקציה זו זיקה מיוחדת לתוארי נסבה‪ .‬עי׳ גם §§ ‪ , 172‬סוף‪ 221 .‬ב‪ ,‬סוף‪— .‬‬
‫במקרה כמו ‪( 17,171‬ת) פי שי מן אלנדוני א אלמכתוב עליה‪ ,‬בו מתאר אלמכתוב את שי בלתי המיודע‪,‬‬
‫ל פנינו גרר ה ל־ א לנ דוני א ו כן אולי השפעתם של משפטי זיקה דומים‪ ,‬כפי שהם רגילים בל שון חכמים‬
‫ומצויים גם בלהגים ערביים‪ ,‬עי׳ ‪ Brockelm ann, Grundriss‬ב ‪.563/4‬‬
‫‪ .2‬אלאנסאן משמש גם כנו ש א כללי ( ‪ on‬בצרפ תית‪ m an ,‬בגר מני ת « דק׳ § ‪ 316‬ג) ‪( 8,364‬ש)‪.‬‬
‫ס קיר ה ד ק דו קי ת ע ל ה ל שון ה ע ר בי ת‬
‫ב‪.‬‬
‫‪93‬‬
‫אקוזאטיבוס של הסיבה עשויה להיות מיודעת לא דק יידוע סוגי (דק׳ §‪ ,) 232‬אלא אף‬
‫יידוע פרטי‪11,470 :‬מ ( ש! שני כהי״י) לא יצלו‪ ...‬צשיתנא‪ ( 8,48 .‬ש) מא תכפל בהדה‬
‫אלאבנה אלא חסאבה‪.‬‬
‫§§‪ .124— 118‬ש מ ו ת מ ס פ ר ‪:‬‬
‫§‪ .118‬שמות המספר‪ ,‬השונים בקווים מרובים מחלקי הדיבור האחרים‪ ,‬לא היו מוגנים ע״י‬
‫האנאלוגיה כמותם או אף היו מנוגדים לה ! על כן השפיעו עליהם לראשונה השינויים בלשון‪,‬‬
‫בתחילה על הצורות החורגות מן ההקש הכללי‪ ,‬אך אח״כ ניטשטשו התחומים והושפעו גם‬
‫הצורות האחרות (תרביץ כג ‪ 27‬ואילך‪ ,‬דק׳ §‪.) 234‬‬
‫§‪ .119‬לעתים קרובות ביותר אין שם המספר היסודי מתאים במינו לעצם המנוי (דק׳‬
‫§‪ .) 234‬זה רגיל בייחוד במספרים ‪ ,10— 3‬החורגים בציון המין מהקש השמות (דק׳ שם א)‪,‬‬
‫כגון ‪ ( 7,49‬ש) עשרה סנין‪ .‬ריז ‪( 13‬ת) אלעשרה מסאיל‪ .‬דנז ‪ ( 12‬ש) כמס אנאס‪ — .‬במספ­‬
‫רים ‪ 19— 11‬מתהוות אף צורות כלאיים (כי הצורות ב־ע שר דחו כפי הנראה את אלו ב־עשדה!‬
‫דק׳ שם ג‪ ,‬ד)‪ :‬כד ‪ ( 3‬ש) אחדא עשר סנה‪ — .‬דומה המצב במספרים סודרים (דק׳ §‪:)235‬‬
‫קלג ‪ ( 1‬ש) אלצאמסה עשר‪ .‬ש״נ ‪ :‬קפב ‪( 37‬ת) כי״א חאדיד‪ ,‬עשר‪ 11 ,‬כי״ש אלי״א‪ .‬דסז ‪83‬‬
‫(ת) כי״א אלונאלתה עשר‪ ] | ,‬כי״ש אלתלאת(!) עשרה‪ — .‬גם ואחד אינו מתאים ב מין( ד ק׳‬
‫§‪ 234‬ב)‪ :‬קכו ‪( 59‬ת) תנתין‪ ...‬לאכן לא תעד לד‪ .‬גיר בואחד‪ 11 ,‬בד׳ בואחדה‪ .‬׳׳אחד״ לציון‬
‫שני המינים נמצא לא דק בשלילה‪ ,‬השווה בערבית הקלאסית ‪Fleischer, Kleinere Schriften‬‬
‫א ‪ ,688‬וע״ע גם ‪ ,Tabari -Giossar‬מעין מט ‪ ( 17‬ש) ולא אזוגך מן אחד‪ ,1‬אלא אף בחיוב בנסמך‬
‫ובהצמד לכינויים‪ ,‬כגון ו ‪ ( 6‬ש) זוג אחדהן‪ .‬נח ‪ ( 1‬ש) אחד אלבנאת‪ .‬פד ‪ ( 2‬ש) דאדין אחדהם‬
‫מערופה (בהמשך‪ :‬ואלאצרי)‪ .‬קלט ‪( 6‬ת) שקתין אחדהמא רקיקה‪ .‬קפ ‪( 17‬ת‪ :‬שגי כהי״י)‬
‫באחד אלברכות‪.‬‬
‫§‪ .120‬א‪ .‬התחומים בין אחד לבין ואחד מיטשטשים (דק׳ §‪:)236‬‬
‫‪ .a‬ואחד במקום אחד במשפט שלילי ‪ :‬ע ‪( 5‬ת) לים לואחד מנהם שפעה‪ .‬ש״נ ‪ :‬עז ‪ ( 6‬ש)‬
‫כי״ס וליס הי מחייזה לואחד‪ 11 ,‬כי״ש לאחד‪.‬‬
‫‪ .b‬אחד נמצא במקום ואחד (דק׳ שם‪ ,‬הע׳ ‪8,15 ) 6‬מ (ת) ואלעגב מן אצדאד אחד‪ ,‬כנראה‬
‫מפני שהמובן שלילי‪ .‬ש״נ ‪ :‬נב ‪ ( 28‬ש) כי״ס אד הו וכל אחד יעלם‪ 11 ,‬כי״ש ואחד‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫במובן פריגנאנטי נמצא אלואחד קיט ‪( 44‬ת) פי אלגרץ אלואחד ״באותו העניין״‪ ,‬וכן‬
‫גם כתואר של ריבוי שם קיט ‪ 44‬ואנהא גאדיה עלי אצול ואחדה‪.‬‬
‫§‪ .121‬א‪ .‬לפי הקשו של אול ייסמכו גם המספרים הסודרים האחרים בזכר לעצם מנוי בלתי‬
‫מיודע ‪ 2‬ביחיד (דק׳ §‪ :)242‬קיג ‪ ( 4‬ש! שני כהי״י) תאני לילה (אך בתשובה שם פי אללילה‬
‫‪ .1‬השווה גם שם ליס ענ די שנץ(!) יצלח לזו אג (אך עי׳ הוספות ותיקונים למקום)‪.‬‬
‫‪ .2‬דוגמה לעצם מנוי מיודע (השווה ב ע רבי ת קלאסית ‪148‬‬
‫אול סנתהא‪.‬‬
‫‪) Reckendorf, Arab. Syntax‬‬
‫יא ‪( 4‬ש)‬
‫ת שו בו ת ה ר מ ב״ ם‬
‫‪94‬‬
‫אלאולי ואלתאניה)‪ .‬קיח ‪ ( 13,203 ! 22‬ש? לפי שני כהי״י) תאני דפעה (על יד‪ :‬צלאה‬
‫תאניה‪ ,‬למשל ‪ . ) 1Z202‬ובן גם אצר יום דא ‪ ( 4‬ת)‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫על רקע זה‪ ,‬שהמספר הסודר אינו צריך להתאים במינו לשם העצם שאחריו וששם‬
‫העצם בלתי מיודע לפי צורתו‪ ,‬אך מיודע לפי מובנו‪ ,‬חלו כפי הנראה כמה שינויים (היפר־‬
‫אורבאניים ן)‪ .3‬כך מותאם במקרה אחד המספר הסודר במינו לשם עצם נקבי‪ ,‬אליו הוא‬
‫נסמך ‪ :‬לד ‪ ( 5‬ש) תאניה מרה‪ .‬מאידך יש‪ ,‬כי ביטויים‪ ,‬המכילים מספר סודר‪ ,‬אינם מיודעים‪,‬‬
‫אף כי המספר הסודר אינו נסמך אל שם העצם‪ ,‬אלא מגדירו כלוואי ‪ :‬ח ‪ ( 4‬ש) רגלא רזקתה‬
‫מן זוג אול אזוגת בה ודגלאן מן זוג תאני (אך בהמשך‪ :‬בעלהא אלתאני)‪ .‬מלבד זה חסרה‬
‫התוית במקדה אחד בשם עצם‪ ,‬שאליו נסמך אול‪ ,‬אף כי אול משמש בהוראת ״התחלה״ ולא‬
‫במובן ״ראשון״ ‪ :‬קפג ‪ ( 4‬ש) פי אול וקת (מקביל ל ‪ :‬פי אצר אלוקת)‪.‬‬
‫§‪ .122‬א‪ .‬התוית נצמדת תמיד למספד היסודי‪ ,‬אף כשהוא נסמך (לפחות לפי הערבית‬
‫הקלאסית) לעצם המנוי! העצם המנוי נשאר בדרך כלל בלא תוית (דק׳ §‪ 243‬ב)‪ ,‬כגון דיז‬
‫‪( 13‬ת) אלעשרה מסאיל‪ .‬רלג ‪( 60‬ת) אלאדבע סנין‪ .‬כך גם באוטוגראף מו״נ ‪ .14,493‬ש״נ ‪:‬‬
‫צד ‪ ( 18‬ש) כי״ס אלתלת אצוה‪ 11 ,‬כי״ש אלאצוה אלתלאתה‪.‬‬
‫ב‪ .‬לעתים דחוקות בלבד תיצמד התוית לא רק למספר‪ ,‬אלא אף לעצם ה מנוי(ד ק׳ §‪ 243‬א)‪:‬‬
‫‪ ( 13,105‬ש) אלצמס אלדנא׳ (אך שם ‪ 13 ! 10 ! 8,105‬אלתסעה דנאניד)‪1,294 .‬מ (ת) הדה‬
‫אלסתד‪ .‬אלאצאבע‪ — .‬לפי הקשם של מספרים אלו נבנה גם נצף (דק׳ §‪ 243‬ג)‪ :‬לג ‪ ( 10‬ש)‬
‫כי״ס באלנצף אלדדהם‪ ,‬אך ‪ 11‬כי״ש באלנצף דרהם (לפי א)‪.‬‬
‫ג‪ .‬רשמתי מקרים מעטים בלבד‪ ,‬שבהם נצמדת התוית למספר הראשון בלבד משני מספרים‬
‫המחוברים בו׳ החיבור (דק׳ §‪245‬א)‪ :‬רכט ‪ ( 11‬ש) אלארבע וארבעין רבאעי (אך בהמשך‬
‫‪ 14,406‬באלמאיתין דבאעי ואלארבעה)‪4,433 .‬מ ( ש) אלואחד ותלאתין דינר‪.‬‬
‫§‪ .123‬העצם המנוי נמצא בריבוי אף אחדי מספרים אחרים מאשר ‪( 10— 3‬השווה תרביץ‬
‫כג ‪ ,31‬סעיף ט)‪ :‬קנא ‪( 41‬ת) מאתין אצאבע (אך שמא יש לנסח אצבאע = אצבע)‪.‬‬
‫§‪ .124‬אין חוזרים על העצם המנוי אחרי שבד (דק׳ §‪ ,) 244‬כגון ‪ ( 7,88‬ש) בדרהם ורבע‬
‫או דדהם ווגמן‪2,135 .‬מ ( ש) ה׳ דנא׳ ונצף‪.‬‬
‫§§‪ .129— 125‬כ י נ ו י י ם ‪:‬‬
‫§‪ .125‬כינוי פרוד‪ :‬א‪ .‬כמו לפעמים כבר בערבית הקלאסית‪ ,‬ע שר הכינוי הפרוד‬
‫לעתים קרובות לקדום לפועל אף ללא כל הדגשה (דק׳ §‪ ,) 250‬ולא דק בצורות‪ ,‬שנעשו עם‬
‫נשירת התנועות הסופיות לדו־משמעיות‪ ,‬כגון נוכח עבר ‪( 4,161‬ת)? מדבר עבר לט ‪ ( 16‬ש)‬
‫כי״ס (‪ 11‬כי״ש אנני)‪ ,‬אלא אף בצורות האחרות‪ ,‬כגון ‪( 14,15‬ת) פהו אנמא והב‪( 12,315 .‬ת)‬
‫והו ינעד‪ .‬דלג ‪( 74‬שטר) אנא אטלק‪ .‬לעתים רחוקות יותר קודם הפועל לכינוי הפרוד (דק׳‬
‫‪ .3‬השווה גט צו רו ת מעין אלונאני יום ‪ Fleischer, K leinere Schriften‬ב ‪ ,53‬ה ע‪ /‬והשווה גם אלאול‬
‫נהאר ״ביום ה ר א שו ך בטכסט ספרדי המוני מהמאה הי״ד או הט״ו ‪ islam ica‬ד ‪. 1 6 7 ! 160‬‬
‫ס קיר ה ד ק דו קי ת ע ל ה ל שון ה ע ר בי ת‬
‫‪95‬‬
‫שם‪ ,‬סוף)‪ ,‬כגון מדבר עתיד ‪ ( 4,115‬ש? אך לרוב קודם הכינוי גט שט‪ ,‬כגון שם׳ ‪ !) 9‬נוכח‬
‫עבד ‪ ( 5,74‬ש)‪.1‬‬
‫ב‪.‬‬
‫השואלים פונים אל ר בעו בתוארי כבוד מעין סידנא ‪ ,9,469‬אדונינו ‪1,468‬מ‪ ,‬דבינו‬
‫‪1,455‬מ או הדרתו ‪2,21‬מ (שנבחר כפי הנראה בגלל צלצולו הדומה ל־חצרה‪ ,‬השווה ‪ 4,103‬מ)‬
‫וכו‪ /‬כינויים ופעלים המוסבים לסידנא‪ ,‬אדונינו‪ ,‬דבינו וכו׳ באים בנסתר‪ ,‬ואלו אלה המוסבים‬
‫ל־הדדתו — בנסתרת! אך ייתכנו גם מעברים לנוכח‪ ,‬מעין ‪ 8,79‬תפתינא הדרת אדוננו‪...‬‬
‫וביין לנא‪ .‬השווה גם את ההתחלפות הדרתה — הדרתכם רנט ‪ — .32‬רמז ‪ ( 24‬ש) ואלממאליך‬
‫פלם יסמעו משמש אלממאליך ככינוי של צניעות למדברים ובהתאם לו בא הפועל בנסתרים‪.‬‬
‫בדומה מתחבר ממלוך עם נסתר לציון המדבר ‪1,481‬מ ( ש)‪.‬‬
‫§‪ .126‬כינוי חבור ‪ :‬א‪ .‬לכינויים אמצעיים (השווה עליהם דק׳ §‪ ) 253‬אין דוגמאות בטוחות‪.‬‬
‫נג ‪ ( 1‬ש) יקללה (כך בכתיבה צפופה) נוספה אח״כ ו׳ בין השיטין‪ ( 10,84 .‬ש) כי״ש (ר׳‬
‫הוספות ותיקונים) פקל לה נראה ט״ס‪ 11 ,‬כי״ס פקאל לה‪ .‬וספק‪ ,‬אם מותר להסיק מסקנות‬
‫מתוך הכתיבה הצפופה נט ‪ ! 3‬ס ‪ ( 2‬ש) קאללה‪ ,‬רנח ‪ ( 12‬ש) יגילהם‪.‬‬
‫ב‪ .‬כנראה בהשפעת לשון חכמים תלוי במקרה אחד במלת יחס כינוי‪ ,‬הרומז לשם שאחריו‪,‬‬
‫אשר לפניו נשנית מלת היחס (דק׳ §‪254‬ד)‪( 7,280 :‬ת) לאזם להם ללכהנים‪ .‬במקרים אחרים‬
‫מוכיח סדר המלים‪ ,‬כי אין לפנינו ממש כינוי‪ ,‬הרומז לשם שאחריו‪ ,‬אלא הכותב חשב לרא­‬
‫שונה להסתפק בכינוי‪ ,‬אך אח״כ נמלך בדעתו ופירש את שם העצם (מחשבת משנה‪,‬‬
‫‪ :) afterthought‬ל ‪ ( 6‬ש) פאבקאהם אלוכיל עלי אלסכני בלא אגרה‪ ,‬זוגה אלמאלך ואבנתה‪.‬‬
‫מח ‪ ( 7‬ש) טאלבה צאחב אלבצאעה‪ ,‬שמעון אלמדכור‪ .‬השווה גם מקרים מעין עג ‪ ( 5‬ש)‬
‫ואנה ראובן הדא‪ ,‬בהם בא צמיר אלשאן ישר לפני הנושא‪ ,‬אשר ייתכן כי אליו הוא רומז‬
‫ולא למשפט כולו ; והשווה §‪148‬א‪.‬‬
‫ג‪ .‬כינוי להבעת המציאות (דק׳ §‪ : 2) 256‬רסד ‪( 28‬ת) כי״ש טננת אנה תנאקץ‪ ,‬אך ‪ 11‬כי״א‬
‫תזעמוה תנאקץ‪.‬‬
‫§‪ .127‬כינוי דומז ‪ :‬א‪ .‬בניגוד לערבית הקלאסית קודם לעתים הכינוי הרומז לשם שאינו‬
‫מיודע בתוית (דק׳ §‪ ,258‬פרידלנדד § ‪ ,3 )21‬כגון ‪( 1,33‬ת) פי הדה מיין אלגוע‪ .‬קו ‪( 24‬ת)‬
‫‪ . 1‬להפך מתחבר (כמו לעתים ב ע רבי ת הקלאסית‪ ,‬עי׳ ‪331‬‬
‫‪,Reckendorf, Arab. Syntax‬‬
‫הע׳ ‪) 4‬‬
‫נו שא שני אל הנושא הרא שון הכלול ב פועל‪ ,‬מבלי שנו שא זה יו ב ע ע׳׳י כינוי פרוד ‪( 9 , 3 1 1 :‬ש) מנד‬
‫עדפנא ו מן תקדם ענ א‪.‬‬
‫‪ .2‬ל רו ב מובעת המציאות ע״י אם‪ ,‬החביב ביו ת ר ע ל ר בינו (השווה פרי דלנדר § ‪ ,)8‬כגון כאן תם‬
‫‪ ! 13,219‬לא יכון תם רנ ח ‪ ! 32‬ליס תם ‪ ! 1,147‬לא תם ‪ ! 1,219‬תם מן ‪7,481‬מ ! תם‪ ...‬ותם ‪ .2,299‬פעמים‬
‫גם ב ש אלו ת‪ :‬אן תם ‪2 ,33‬מ‪ — .‬רנ ד ‪( 49‬ת) כי׳׳א ומן תם פי מנזלה אלאנביא (כלו מד תם כמעין‬
‫אוגד) מפוקפק‪ ,‬כי ‪ 11‬כי׳׳ש גורס ‪ :‬הם‪ .‬לעו מ ת זה מסכימים שני כהי״י ‪( 8,309‬ת) וליס ו‪1‬ם הספד של‬
‫רבים אלא אמר שאד גיר מעתאד — לנוסח‪ ,‬ש בו משמש ונם כפי הנראה כ אוגד (השווה על הפיכת‬
‫ביטויים‪ ,‬המביעים מציאות‪ ,‬לאוגדים ‪ Brockelm ann, Grandriss‬ב ‪ 105‬ואילך)‪.‬‬
‫‪ .3‬מעניין המקרה הבא ‪ :‬ל ב ‪( 16‬ת) כי״ס פי הדא מלך אלז־י סמע ענה — מתאר הדא את מלך מחוסר‬
‫‪96‬‬
‫ת שו בו ת ה ר פ ב ״ מ‬
‫להדיה בנת אלשפחה‪ .‬רכה ‪( 6‬ת) והדא קמאש אלנדוניא‪ .‬רסדו ‪ ( 22‬ת)‪ .‬כפי שמראות דוגמאות‬
‫אלו‪ ,‬רגילה תופעה זו בתשובות< אך היא מצויה בשאלות גם כן ‪ :‬רע ‪ 3‬וה[דא] פרחיה הדיין‪.‬‬
‫רמו ‪ 8‬הדא צלף לפי שני כהי״י‪ ,‬אך בהמשך רמו ‪ 26‬ק״ו הדא צלף‪ 11 ,‬כי״ש צלף הדא‪.‬‬
‫ב‪ .‬במקום הכינוי החבור בא לעתים קרובות דלך הסתמי (השווה גם §§‪150‬א‪ 187 .‬ב ! דק׳‬
‫§‪ 259‬א)‪ ,‬כגון ‪ ( 5,12‬ש) וכאן לחצרון עמהן באקי הדה אלדאר באע דלך‪ ( 16,26 .‬ש) הדה‬
‫אלקיראטין והי מחתאגה לדלך‪( 6,53 .‬ת) כסוה ונפקה וגיר דלך‪ .‬ש״נ ‪ :‬נא ‪ ( 10‬ש) כי״ס‬
‫בעצהא באלוזן בסעד מא ובעצהא באל צבר בסער אצר אכתר מן דלך‪ 11 ,‬כי״ש אכתר מנה ‪.4‬‬
‫ג‪ .‬הודא (דק׳ §‪ ) 260‬מאובנת ‪( 12,456 :‬שטר) פהודא אני‪5,456 .‬מ (שטר) והודא אנא‪.‬‬
‫‪2,497‬מ ( ש) הודא נגדהם‪.‬‬
‫§‪ .128‬כינויים הדדיים ‪ :‬הדדיות מובעת כמו בערבית הקלאסית (דק׳ §‪ ) 261‬ע׳׳י הכפלת‬
‫בעץ‪ ,‬לראשונה בצירוף כינוי חבור‪ ,‬בשניה בהתאם להצרכה הפועל או השם (כלומד ביחס‬
‫מקבל הפעולה או הקניין)‪ ,‬כגון ‪9,15‬מ ( ת)‪ .‬כן רשמתי דוגמה‪ ,‬בה נשנית בעץ ללא‬
‫כינוי חבור (דק׳ שם‪ ,‬הע׳ ‪ ,34‬סוף)‪ :‬רסג ‪( 31‬ת) תפציל בעץ עלי בעץ (אך שם רסג‬
‫‪ 26‬ובעצהא אפצל מן בעץ)‪ .‬כן רשמתי מקרה‪ ,‬בו בא בעץ בהתאם להצרכת הפועל במקום‬
‫הראשון‪ ,‬כשהוא צמוד לכינוי‪ ,‬ואחריו בא ללא חציצה כלשהי בעץ השני ללא כינוי (דק׳‬
‫§‪ 261‬א)ן כפי הנראה נתרכבה בעץ המוכפלת למלה אחת ‪ :‬קסז ‪ ( 7‬ש) יצדר מנד‪,‬ם עלי בעצהם‬
‫בעץ ( = אהדדי) ההול ‪.5‬‬
‫§‪ .129‬כינויים סתמיים ‪ :‬א‪ .‬אל פלאן נצמדת‪ ,‬בהשפעת כינוי רומז קודם‪ ,‬תוית (על אלפלאן‬
‫בשימוש אחר עי׳ ‪ :)Reckendorf, Arab, syntax§ 8,108‬קנט ‪( 32‬ת) דלך אלפלאן‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫הנושא הכללי (בצרפתית ‪ ,on‬בגרמנית ‪ ) man‬מובע בין היתר (מלבד ע״י נסתרים‬
‫פעיל ונסתר סביל) ע״י פעיל נסתר (דק׳ §‪ 316‬א) ‪9,116‬מ כמא יביע ללנאס‪ .‬על אלאנסאן עי׳‬
‫§‪ ,116‬הע׳ ‪.2‬‬
‫§§‪ .133— 130‬מ ל ו ת י ח ס ‪:‬‬
‫§‪ .130‬ב‪ :‬עוד יותר מאשר בערבית הקלאסית מסמנת ב מושא ישר (דק׳ §‪266‬ד)‪1,31 :‬‬
‫( ש) יונבתו באלעטב ואלמות (אך שם ת ‪ 8,31‬ארנבת‪ ...‬מות אלמקארץ)‪ ( 17,129 .‬ש) נעטיהא‬
‫באלמ׳ דיג׳‪12,130 .‬מ (ת) מא ראינא ולא סמענא בשצץ יאצד‪ ( 5,352 .‬ש)‪.‬‬
‫התוית‪ ,‬הנסמך אל משפט הזיקה שאחריו‪ ,‬אך ‪ 11‬כי״ש הוסיף‪ ,‬בה שפעת הדא‪ ,‬ל־ מ ל ך את התוית‪ ,‬על‬
‫אף היותו נסמך (תיקון יתר)‪.‬‬
‫‪ .4‬להפך יש‪ ,‬שאף הכינוי החבור או הפרוד חסר‪ ,‬כשהיינו מצפים לו‪ ,‬כגון ‪( 11,68‬ש) יכ שף ען‬
‫אלודאעד‪ .‬וינד ר ויוכל מן יתסלם ( = יתסלמהא)‪ 4 ,92 .‬מ (ש) וקבצת מנה אגרתי ודפעת לזוגתי‪ .‬ש״נ ‪:‬‬
‫מו ‪( 9‬ש) כי״ס פאגתמע וקאל לה‪ 11 ,‬כי״ש פאגתמע בה‪...‬‬
‫‪ .5‬לפעמים נוסף לחיזוק ההדדיות לבניין חוזר ביטוי‪ ,‬שהוא בעצ ם מיותר (השווה בערבי ת הקלאסית‬
‫‪( Reckendorf, Arab. Syntax 287 ( : 2,79‬ש) תהאכמא עליהמא‪.‬‬
‫ס קיר ה ד ק דו קי ת על ה ל שון ה ע ר בי ת‬
‫‪97‬‬
‫§‪ .131‬ל‪ :‬א‪ .‬ל מציין מושא ישר (פרידלנדד §‪ ,14‬מיינץ ‪ ,567/8‬דק׳ §‪ 269‬א)‪ ,‬בייחוד אחרי‬
‫פעלים‪ ,‬המצריכים בערבית הקלאסית שני מושאים ! אולם אין תופעה זו מצטמצמת לגבי‬
‫פעלים אלו בלבד‪ .‬דוגמאות אחדות ‪ ( 9,27 :‬ת) מלך שיא ל‪10 , 183 .‬מ ( ש) אמן לשמעון‬
‫ולוי (אך ‪ 1,184‬ש אמנהם)‪ .‬בהקבלה לכינוי‪( 13,456 :‬שטר) צאלחתה או לאחד מן אצותי‪.‬‬
‫ש״נ ‪ :‬יח ‪ ( 7‬ש) כי״ס טלבו אלארת‪ 11 ,‬כי״ש ללארת‪.‬‬
‫ב‪ .‬ל מציין את מבצע הפעולה על‬
‫‪t‬‬
‫הסביל (השווה ‪ ,Reckendorf, Arab. Syntax 246‬וכן‬
‫‪ Fleischer, Kleinere Schriften‬א ‪( 14,27 ) 598 ; 81‬ת) ואלדי אנפהם להם‪.‬‬
‫ג‪ .‬על־יד ביטויים כמו נט ‪ ( 6‬ש) ולהא מדד‪ .‬טוילה ולם תטאלב אביהא באלשטד‪ ,‬בהט בא‬
‫אחדי ״לפלאן מדד‪.‬״ משפט מצב הפותח בו‪ /‬נמצאים בשאלות ביטויים‪ ,‬שבהם אין משפט‬
‫המצב פותח בר‪12,32 :‬מ ( ש) ולהא שהד תסאלהם (השווה ‪wiiimore, The spoken Arabic of‬‬
‫*‪ Egypt 317‬לך מדה סאפרת)‪ .‬ביטוי המצב חוצץ לפעמים בין לפלאן לביטוי‪ ,‬המביע את משך‬
‫הזמן ‪ ( :‬ש) יח ‪ 2‬ולה גאיב ( <ג איב א) מדה‪ .‬כד ‪ 4‬ולהדא אלאך יזן ענה אלגזיה תסעה אעואם‪.‬‬
‫עה ‪ 6‬ולה סאכן פי אלמלך בגמלתה מדה ונלאתון סנה‪ .‬רלט ‪1‬‬
‫— על הכינויים האמצעיים‬
‫עי׳ §‪126‬א‪.‬‬
‫§‪ .132‬מן מציין את מבצע הפעולה על יד הסביל (דק׳ §‪ 270‬ג) בביטוי הרגיל נפד אלקניין‬
‫מן‪ ,...‬כגון( ש ט ר) ‪5,140‬מ‪.14 }6,142 .‬‬
‫§‪ .133‬א‪ .‬לרוב אין חזרה על מלת היחס לפני אבד מקביל (דק׳ §‪ ,274‬הע׳ ‪ ,) 23‬אולם גם‬
‫חזרה מצויה‪ ,‬מעין ‪ ( 2,169‬ש) עלי ראס אלמאל ועלי אלצסארה‪5,235 .‬מ ( ש) פי סוריא ופי‬
‫ארץ ישראל‪ .‬ש״נ‪ :‬קלד ‪( 47‬ת) כי״ש לא ימכן פי‪ ...‬ולא פי(!)‪ ...‬ולא פי(!)״‪ .‬ולא‪ ! | ,‬בר‪../‬‬
‫ולא פי‪ .‬רמג ‪ ( 5‬ש) כי״ש בה ובאגדאדה‪ 11 ,‬כי״א בה ואגדאדה‪ .‬וכן גם בין( א ש ר לה מעמד‬
‫מיוחד‪ ,‬ר׳ ‪ Brockeimann, Grundriss‬ב ‪ ) 409/10‬קל ‪( 43‬ת) כי״ש בין סוריא וחוצה לארץ‪11 ,‬‬
‫בד׳ בין סוריא ובין חוצה (קרא כך ! ) לארץ‪ .‬מה ‪ ( 5‬ש) נמצאת מלת היחס בשלושת האברים‬
‫הראשונים‪ ,‬חסרה בשני הבאים וחוזרת שוב באבר האחרון ‪ :‬ואמתנעת‪ ...‬לא מן עגין ולא מן‬
‫טביך ולא מן תשמיש המטה ולא כנס אלבית ולא גסל אלתוב ולא מן קצי חק לאולאדהא‪.‬‬
‫באברים מקבילים עשוי האבר השני להיות מובדל באופן בולט ממלת היחס המצריכה אותו‬
‫(דק׳ §‪( 8,88 :)274‬ש)‪ ...‬ישתדיהא מנה בגיד תצביר אלשדי מכאן אלדרהם דרהם (=בדרהם)‬
‫ורבע‪ .‬צד ‪ ( 11‬ש) ואלורתא לאחדהם אלנצף וונלתה (=ולתלתה) אלנצף‪ .‬קנד ‪( 14‬ת) פי‬
‫בעץ אלמסרות אלחאצדה להא תגעל עלי חדף שני תגין ואצדי ( =ו פי אצרי) תגעל עליה‬
‫תלאתה או ואחד‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫רגילות למדי הפרעות (דק׳ §‪ ,) 271‬כגון רלג ‪ ( 12‬ש) אנצרף פי שרא נצף דאר‬
‫ולעמארתהא‪ .‬להפך משמשת אותה מלת יחס לתפקידים שונים ‪5,85‬מ ( ש) פאבאעהא זוגהא‬
‫להא לרגל‪.‬‬
‫‪ . 1‬השווה גם ‪ 10,29‬מ (ש) פלהא פי עצמתה מדה‪( 1,51 .‬ש) וללצבי ה פי עצמתה מדד‪ .‬כ״ב סנה לם‬
‫י שתרי קט‪.‬‬
‫ת שו בו ת ה ר מ ב״ ם‬
‫‪98‬‬
‫ג‪.‬‬
‫בהשפעת העברית והארמית (דק׳ §‪ ) 275‬מצטרף תואר פועל באמצעות ו׳ לחיבור לביטוי‬
‫פריפוזיציונאלי כדי לציין את כיוונו ‪ :‬עא ‪ ( 7‬ש) מן אלתקדים ומאצי ‪.2‬‬
‫§§‪ .140— 134‬פ ע ל י ע ז ר ‪:‬‬
‫§‪ .134‬מלבד כאן‪ ,‬אצבח וכו׳ מתחברים גם פעלי עזר נוספים עם עבד (דק׳ §‪ ,) 277‬במיוחד‬
‫פעלים המציינים חזרה ‪ : 1‬לד ‪ ( 5‬ש) ורגע סאפר תאניה מרה‪ .‬מז *‪ ( 27‬ש) פעאד בדא‬
‫לשמעון‪ .‬וכן אחרי בקי ‪ ( 9,23 :‬ש) פבקי אלאמר וקף‪3,84 .‬מ ( ת)‪6 ,488 .‬מ ( ש)‪.2‬‬
‫§‪ .135‬רב השימוש ב״כאן״ (פרידלנדד §‪ ,20‬דק׳ §‪ .) 281‬תופעה זו מקורה מחד בציון‬
‫אנאליטי של הזמנים‪ ,‬מאידך בנוחיות ‪ :‬כמו בבידוד הנושא הטבעי בדרך כלל (ר׳ §‪, ) 147‬‬
‫אין הכותב מפתח את מחשבתו עד כדי לבחור בפועל מתאים‪ ,‬אלא מסתפק להקדים במקום‬
‫זה צורה מתאימה של פועל העזר הסתמי ״כאן״‪ ,‬המשמש מעין אינדכס‪.‬‬
‫א‪ .‬נראה‪ ,‬כי הקאטיגוריה פלוסקואמפרפקטום עדיין קיימת בטכסטים שלנו‪ ,‬אף כי כאן‬
‫(קד) עם עבר מציין הן פלוסקואמפרפקטום והן עבר רגיל (דק׳ §‪ ,) 282‬כי המקרים‪ ,‬בהם‬
‫משמש כאן (קד) עם עבר לציון עבד רחוק‪ ,‬מרובים יחסית‪ .‬לעתים קרובות קשה לקבוע‪,‬‬
‫איזה עבר לפנינו‪ .‬כך אפשריות שתי התפיסות‪ ,‬של עבד רגיל ועבר דחוק‪5,448 ,‬מ ( ש) וכאן‬
‫קד מאפר‪ .‬וכן ‪ ( 8,55‬ש)‪ .‬לפי ההקשר עבר דחוק לפנינו ‪ ( 10,32‬ש)‪ ( 8,66 .‬ש)‪4,90 .‬מ ( ש)‪.‬‬
‫עבד רגיל ‪ ( 3,58 :‬ש) כנת סאלת‪1,448 .‬מ ( ש) כאן גא‪.‬‬
‫ב‪ .a .‬רגיל למדי כאן יפעל לציון האידיאלים הן בעבר והן בהווה (דק׳ §‪ ,283‬ועי׳ שם הע׳‬
‫‪ 13‬על פרידלנדר §‪ :) d20‬לד ‪ ( 17‬ש) לו רכדת פי אלבית למא כנת נמנעך‪( 2,259 .‬ת) לאנה‬
‫כאן יכון כמן‪ ...‬רנו ‪( 76‬ת) וכאן יגזי דלך‪ .‬קעז ‪ ( 13‬ת)‪ .‬קרוב לזה כאן יפעל לציון פוטינצי־‬
‫אליס (עם גוון אידיאלי ! השווה פדידלנדד שם)‪( 2,283 :‬ת) ולמא קאלת אלבריתא‪ ...‬כאן יקום‬
‫בבאלנא‪ ( 4,280 .‬ת)‪ .‬כן מציין כאן יפעל את אשר צריך היה להעשות‪ :‬דנו ‪ ( 11‬ש) כאן‬
‫יסדיר ‪ .3‬דנו ‪( 71‬ת) כאן (מאובן‪ 135§ ,‬ד) תכון אלצלאה ואחדה‪ .‬תוצאה ריאלית מציינת‬
‫כאן יפעל קנא ‪( 53‬ת) פכאן יגיד‪ .‬בכל המקרים האלה בולט מספרן הגדול לערך של‬
‫התשובות‪ ,‬כנראה בגלל סגנונן המדוייק יותר‪.‬‬
‫‪ .2‬השווה גם ע ד ‪( 5‬ש) מו‪ 1‬ל קימתה וזאיד< ו כן לה ‪( 7‬ת) עשרים אמה פמא זאד‪.‬‬
‫‪ .1‬הקשר בין רגע‪ ,‬ע אד ודומיהם ל בין הפועל הראשי אינו הדוק כ״כ ו על כל פנים ב מ קורו אין הפועל‬
‫הראשי מוצר ך מבחינה דקדוקית ע״י פועל העזר ! על כן עשויים שניהם להיות מקושרים בו׳ החיבור ‪:‬‬
‫‪( 4,8‬ת) וירג ע לוי ויטלב‪( 13,74 .‬ש) עאד ר או בן וטלב‪ .‬וכן בפ ׳ ‪( 11,74 :‬ש) עאד פאגתמע‪ .‬על כן ייתכן‬
‫לראו ת ב פו ע ל הראשי שב עב ר אחרי פעלים המביעים חזרה חיבור מאחה אסינדיטי‪ .‬והשווה גם את‬
‫ז‬
‫ההערה הבאה‪.‬‬
‫‪ .2‬אולי שייך לכ אן גם ‪ 2,12‬מ (ש) וקאמו אלאן וראתה ראמו ! רפב ‪( 6‬ש) וקאמת אלאצת אבאעת ! אך‬
‫אפשר לר או ת במקרים אלו חיבור מאחה אסינדיטי של שני פעלים ראשיים‪ ,‬השווה חיבור מאחה‬
‫פינדטי ‪( 10,12‬ש) פעמד ר אובן ויהודה ואסלפוהס‪8,12 .‬מ (ש) מצא יהודה וסאל‪ .‬והשווה גם את ההערה‬
‫הקודמת‪.‬‬
‫‪ .3‬בהמשך ‪ :‬וכ אן להם אן יקולו‪ ,‬ושמא אין ״כאן יפעל״ בהוראה זו אלא קיצור של ״כאן אן יפעל׳‪ ,‬ז‬
‫ס קיר ה ד ק דו קי ת ע ל ה ל שון ה ע ר בי ת‬
‫‪99‬‬
‫‪ .b‬במקרה אחד מבוטא האידיאלים ע״י באן ינון לפגי פועל עברי‪ ,‬עי׳ § ‪.216‬‬
‫ג‪ .‬יכון כאינדכם לפני עתיד אחר ‪:‬‬
‫‪ •a‬לפני עתיד רגיל (דק׳ §‪ ,) 285‬כגון בהקבלה לעתיד רגיל רמה ‪( 4‬ת) קד יכון אלחאלף‬
‫אחד‪ ...‬וקד יכון מודה במקצת או יחלף בעד אחד או יחלף בטענת שמא או יכון מן הנשבעין‬
‫ונוטלין או יכון יחלף‪ ...‬או יכון יחלף‪ .‬השווה גפ רי ‪ ( 3‬ש) בחית‪ ,‬אדא הו חלף‪ ,‬יכון יחלף‬
‫(והשווה גם להלן ‪.) c‬‬
‫‪ .b‬לפני עתיד להבעת צו( ד ק׳ §‪ ,285‬סוף)‪ :‬לא ‪ ( 4‬ש) תכוני תתקוותי‪.‬‬
‫‪ .c‬אן יכון עם עתיד‪ ,‬לא רק כשחוצץ ביטוי בין יכון לבין העתיד (דק׳ §‪ 286‬א)‪ ,‬כגון ‪2,480‬‬
‫( ש)! ‪( 16,481‬ש; מקביל לעתיד פשוט)‪ ,‬אלא אף כשאין מלה חוצצת (דק׳ §‪ 286‬ב)‪ ,‬כגון‬
‫ג ‪ ( 3‬ש) ומן יצלח אן יכון ישהד‪ ( 12,50 .‬ש) וקצדתה אן תכון תקרי‪.‬‬
‫ד‪ .‬לבסוף בא כאן אף בצורה מאובנת לפני פועל אחד« שני הפעלים נתרכבו לביטוי אחד‪,‬‬
‫וכאן נשאר בלתי ניטה‪ ,‬כי נטיית הפועל השני מספיקה גם בעבורו( ד ק׳ §‪ ! 287‬מיינץ ‪:)571‬‬
‫רכג ‪( 3‬ת) פירי כם כאן תסוי אלאן‪ .‬דנו ‪( 71‬ת) כאן תכון אלצלאה ואחדה‪ .‬רנט ‪( 9‬ש ! שני‬
‫כהי״י) ודלך אן כ אן(כ״י אחד מוסיף ‪ :‬קד) אסתפתינאה‪ — .‬במקרים שמנינו באו כאן והפועל‬
‫הראשי רצופים (רק קד הפרידה פעם ביניהם)‪ ,‬כי נתרכבו לביטוי אחד‪ .‬אולם רשמתי גם‬
‫מקרה‪ ,‬בו נפרד כאן המאובן מהפועל הדאשי (עי׳ דק׳ שם‪ ,‬סוף)‪ :‬רסז ‪ ( 8‬ש) פכאן פי‬
‫אלאבתדא יעדדו‪.‬‬
‫§‪ .136‬בקי בהוראת כאן או צאר (דק׳ §‪ ,289‬וע״ע פרידלנדד‪ ,‬מלון) נמצא בעבר לפני‬
‫עתיד רכ ‪( 11‬ת) ומא בקית תגרי מגרי אלזי‪ .‬לד ‪ ( 1‬ש)! בעתיד לפני עתיד (השווה §‪ 135‬ג ‪) 3‬‬
‫‪8,52‬מ ( ש) ונבקא אנא ואלאולאד נתלפו ! בקי לפני משפט־אדא‪ ,‬כדי להופכו לעבר ‪ :‬קט ‪1‬‬
‫( ש)‪ .‬וכן בא בקי לפני בינוני לד ‪ ( 18‬ש)‪.‬‬
‫§‪ .137‬טלע עומד להעשות לפועל עזר ‪ :‬לד ‪ ( 16‬ש) נטלע נגדך‪ .‬בדומה פעל ‪ :‬אוטוגראף‬
‫( ש) רעו ‪ 3‬לם יפעלוא ינכשפוא ! והשווה א ו ל י גם כב ‪ ( 5‬ש) פמא יפעל יעמר‪.‬‬
‫§‪ .138‬קעד בהוראת כאן (השווה בלהגים למשל ‪Feghaii, syntaxe 77( : 11,50...‬מ ( ש)‬
‫פקעדת(!) מוצעה ואצדת אלצגאר וקעדת תקריהם‪.‬‬
‫§‪ .139‬קאט בא בהוראת ״כאן״ לפני עתיד (השווה בלהגים למשל ‪Feghaii, Syntaxe...‬‬
‫‪ , ) 104‬בין לציון עבר נמשך‪ ( 7,49 :‬ש) פקאמת תמונהא סבעה סנין! בין לציון עבר פשוט‬
‫(אולי להבלטת המעשה בלתי הצפוי)‪10,35 :‬מ ( ש) פקאמת תוהב אלחצה גמיעהא ללולד‬
‫אלצגיר ויבקא אלבכור בלא שי‪ .‬כן מציין קאם עט עתיד את התחלת הפעולה ( = צ אר*‪,‬‬
‫השווה פיגאלי שם ‪4,22 :)50‬מ ( ש) פקאמו אלצצום ארבאב אלדין יטלבו דינהם מן אלקדקע‪.‬‬
‫עם בינוני לציון עבר נמשך רפב ‪ ( 4‬ש) וקאמת‪ ...‬מתצרפה‪ .‬בעתיד לפני עתיד אחר להבעת‬
‫פקודה (עי׳ §‪ 135‬ג ל ) כג ‪ ( 3‬ש) תקום תסווג‪ .‬ועי׳ גם §‪ ,134‬הע׳ ‪.2‬‬
‫§‪ .140‬כאד התאבנה (פרידלנדר עמ׳ ‪ ,7 , 1‬מיינץ ‪ <571‬דק׳ §‪ :)298‬דנו ‪( 105‬ת< שני‬
‫כהי״י) והו יברך ברכה לבטלה יכאד (בסוף המשפט‪ ,‬כלומר תואר פועל ממש)‪.‬‬
‫‪ .4‬בהוראה זו נמצא גם נשא ‪7,341‬מ (ש ! לפי שני כהי״י)‪.‬‬
‫‪100‬‬
‫ת שו בו ת ה ר מ ב״ ם‬
‫§§‪ .146— 141‬מ ל ו ת ה ח י ב ו ר פ׳ ר ו ‪/‬‬
‫§‪ .141‬פ פותח את הסיפא של למא לא רק כשהוא נפרד מן הרישא‪ ,‬אלא גם אחרי משפט־‬
‫למא קצר ללא מלים חוצצות (דק׳ §‪bis( : 1,92 305‬מ פלמא טלקני פאנא נטלב‪ — .‬על פ‬
‫לפתיחת הסיפא במשפט תנאי עי׳ §‪.201‬‬
‫§‪ .142‬מעטים ומפוקפקים המקדים‪ ,‬בהם פותח ו׳ החיבור משפט סיפא (דק׳ §‪ ; 307‬השווה‬
‫גם להלן §‪ .) 205‬מב ‪ ( 17‬ש) נראה להבין לפי §‪161‬א‪ .‬במקרים אחדים אין לסמוך על הנוסח‪,‬‬
‫השווה את ש״נ קלד ‪( 31‬ת)! רמב ‪( 124‬תקנה)‪ .1‬קכו ‪( 42‬ת) ואן חסב לה אצבעא ואחדה‬
‫יצרגה וינתהי אלעדד ענדה — נראה לגרוס‪ :‬יצרגהא ינתהי‪ .‬ריא ‪( 7‬ת) לאן‪ ...‬ולא יקאס נראה‪,‬‬
‫כי תחילת התשובה חסרה וכי לאן משועבד להתחלה חסדה זו‪ .‬רלג ‪( 84‬שטר) באה הו׳‬
‫״היתירה״ בשאלה‪ ,‬אשר אין לסמוך ביותר על נוסחה‪ .‬במקרים אחרים נראה להניח אנאקולות‬
‫בגלל המלים המרובות‪ ,‬החוצצות בין המשפט הטפל לראשי‪ :‬רלא ‪ ( 5‬ש) למא‪ ...‬ענד‪ ...‬ענד מא‬
‫‪...‬ועמלת עליה אלנדב ! אין נראה‪ ,‬כי משפט־למא שייך למשפט הקודם ״מעשה שהיה‪...‬״‪.‬‬
‫אנאקולות לפנינו גם קכח ‪ ( 12‬ת) והדה אלמשנה אלדי סמענאה פי שרחהא דאימא והו‪...‬‬
‫וקאל אנה אלדי פסר‪ ...‬והו‪ ...‬והו אן‪ ...‬כאנאקולות יש להבין גם דע ‪ ( 7‬ש) ואלשהוד אלתי‪...‬‬
‫והם‪ .‬וכן ‪11,51‬מ —‪8‬מ (ש‪ ,‬עי׳ גם §‪ ) 205‬וכנראה גם קלד ‪( 22‬ת‪ ,‬שני כה‪,‬י״י)‪ .‬ועי׳ גם §‪151‬א׳‬
‫הע׳ ‪.2‬‬
‫§‪ .143‬משפט מאוחד‪ .‬בו׳ החיבור‪ ,‬כשהיינו מצפים לשעבוד (השווה דק׳ §‪314‬ב‪ ,‬הע׳ ‪,47‬‬
‫סוף)‪ ( 12,98 :‬ש) כם מדה זמאן אלשפעה ותדתפע חכמהא‪.‬‬
‫§‪ .144‬ו׳ החיבור קושר לפעמים את המשפט הפותח במלת חיבור אל מלת החיבור (דק׳‬
‫§‪:)308‬‬
‫א‪ .‬רגיל במיוחד אצל הדמב״ם (מיינץ ‪ ) 570‬אד ו (דק׳ שם א)‪ ,‬כגון ‪4,11‬מ ! לא ‪ ! 14‬וכן‬
‫באוטוגדאף רעב ‪ 6‬אד ולא< מו״נ ‪ 1,499‬אד ואנדרג‪ .‬אך גם בשאלות אין הוא נדיר כלל‪,‬‬
‫כגון ‪ .6,101 .4,15‬להפך מצוי אד־ פשוט אף בתשובות‪ ,‬ולא דק לפני שלילה ‪ ,2‬כגון ‪10,20‬מ‬
‫אד לים‪ ,‬אלא אף במשפטים חיוביים‪ ,‬כגון ‪ ( 8,119‬שני כהי״י ן)‪ .‬ש״נ ‪ :‬קפא ‪ ( 4‬ת) כי״א אד־‪11 ,‬‬
‫כי״ש אד ו‪ .‬צא ‪ ( 15‬ש) כי״ס אד‪ 11 ,‬כי״ש אד ו‪ .‬רסד ‪ ( 22‬ת) כי״ש אד ו‪ 11 ,‬כי״א מדי‪ .‬אד­‬
‫ו נמצאת גם לפני מלים עבריות ‪( 14,220 :‬ת) אד ואינו צריך לתלמודו‪.‬‬
‫ב‪ .‬אן כאן ו (דק׳ שם ב)‪ :‬רכה ‪( 7‬ת) ואן כאן ולם יקע‪ .‬רלח ‪ ( 2‬ש) אלא אן כאן ולא‬
‫ינקלהא‪.‬‬
‫ג‪ .‬אן ו לפני ביטוי עבדי (וייתכן‪ ,‬שדק בגלל זד‪ ).‬נמצא רנט ‪( 7‬ש ז לפי שני כה״י ! )‬
‫חתי קדם אלאמד פיה אן ונהגו בו רבים‪.‬‬
‫§‪ .145‬ע״י קונטאמינאציד‪ .‬בין עלי אן לבין ואן התהווה כפי הנראה ועלי אן( מיינ ץ ‪; 570‬‬
‫‪ .1‬השווה גם רג ‪( 22‬ת) כי״א ונקיים‪ 11 ,‬פ־ן(תירגום עברי) נקיים‪.‬‬
‫‪ .2‬בתשובות ד׳ אברהם בן הרמב״ם רשמתי אד בלי ר כמעט רק בשלילה‪ ,‬עי׳ דק׳ שם ה‪#‬׳ ‪M‬‬
‫ס קיר ה ד ק דו קי ת ע ל ה ל שון ה ע ר בי ת‬
‫‪101‬‬
‫דק׳ § ‪ ,) 310‬המצוי בייחוד בתשובות כגון דנו ‪( 63‬לפי שני כד׳י״י)! ש״נ ‪ :‬נא ‪ 33‬כי״ס ועלי‬
‫אן‪ 11 ,‬כי״ש עלי אן‪ .‬אד הוא נמצא גם בשאלות‪ ,‬כגון ריח ‪ .13‬רב ‪ .8‬אוטוגדאף רפא ‪( 2‬שטר‬
‫שידוך)‪.‬‬
‫§‪ .146‬כשמזכירים על יד אלי את נקודת המוצא ע״י מן‪ ,‬מתקשרות שתי מלות היחס‬
‫לפעמים (ע״י עירוב עם ו׳ החיבור) בו׳ החיבור (דק׳ § ‪ 265‬ב)‪ :‬ל ‪( 14‬ש) מן חית סכנתי ואלי‬
‫אסעה‪.‬‬
‫§§‪ .151— 147‬ב י ד ו ד ה נ ו ש א ה ט ב ע י ‪:‬‬
‫§‪ .147‬רגיל ביותר בידודו של הנושא הטבעי (השווה פרידלנדר §‪ ,19‬מיינץ ‪ ,570‬דק׳‬
‫§ ‪ ! 317‬ועי׳ דק׳ שם‪ ,‬הע׳ ‪ 3‬על גורמי התופעה)‪ .‬אך הואיל ורוב מקרי הבידוד אינם שונים‬
‫מן המצויים בערבית הקלאסית ורק תכיפות התופעה הזאת היא המשווה גוון מיוחד לטכסטים‬
‫שלנו‪ ,‬נדון להלן רק במקרים המעניינים מבחינה תחבירית או השונים מן המקובל בערבית‬
‫הקלאסית‪.1-‬‬
‫§‪ .148‬א‪ .‬הכינוי הסתמי (צמיר אלשאן) עשוי לבוא ישידות לפני הנושא (דק׳ § ‪:)320‬‬
‫‪( 12,271‬ת) אנה אבי הבן ! על תפישה אחרת עי׳ §‪ 126‬ב‪ ,‬סוף‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫הכינוי המוקדם עשוי להיות מוסב לנושא או למשפט כולו< שהוא מוסב למשפט‪ ,‬אפשר‬
‫להכיר לא רק ע״י שוני המין (‪ , c 5 ,184§ Reckendorf, Arab. Syntax‬ועי׳ למשל עג ‪ ,) 6‬אלא‬
‫אף ע״י שוני הגוף (השווה ‪ : Reckendorf, syntakt. Verhaitnisse 807‬כאן אנת ציר מנה)‪:‬‬
‫‪3,164‬מ (ש) קאל אנה מא אצד‪.‬‬
‫§‪ .149‬לעתים דחוקות משמש כינוי פדוד בתפקיד צמיר אלשאן (דק׳ § ‪ :)319‬דלח ‪( 7‬ש)‬
‫מן חית הו אמרהא בידהא (אך שמא יש לנסח ‪ :‬הי)‪.‬‬
‫§‪ .150‬במקום הכינוי החבור‪ ,‬הדומז לנושא הטבעי המבודד ומקשרו למשפט (״אלראבט״)‪,‬‬
‫עשוי לבוא ‪:‬‬
‫א‪.‬‬
‫כינוי רומז (דק׳ §‪ 325‬א)‪( 7,77 :‬ת) וקולכם‪ ...‬כל הדא לא יגוז‪( 4,85 .‬ת) וכל וגה‬
‫דכרתה כל דלך חדאם‪ .‬רסא ‪( 3‬ש) הדיה אלזיאדאת‪ ...‬כל דלך חסן גדא‪3,251 .‬מ (ש) קול‬
‫אלחכמים‪ ...‬הל הדא‪ ...‬וכד־לך קולהם‪ ...‬הל דלך‪( 15,186 ...‬ש)‪( 12,307 .‬ת)‪ .‬כפי שמראות‬
‫דוגמאות אלו‪ ,‬רגילה קונסטרוקציה זו בעיקר במשפטים ארוכים‪ ,‬כדי לחזק את הקשר בין‬
‫הנושא הטבעי לבין יתר המשפט ! כן מרבה דבינו יחסית בתשובותיו בה‪ ,‬כנראה בגלל מבנן‬
‫המסובך יותר של התשובות ואולי גם מתוך שאיפת דבינו לבהירות‪.‬‬
‫‪ . 1‬במקום זה ראוי להעיר גם ע ל התבונה ל חזו ר על מלה (או מלים) בג ל ל מאמר מוסגר או משפט‬
‫חוצץ (כ עין אנאקולות ! השווה דק׳ § ‪ ,317‬הע׳ ‪ ,)3‬כגון ‪6,28‬מ (ש) פג או אבנתיד‪ .‬והם תחת אזואגהן‬
‫פגאו ללוכיל‪6,45 .‬מ (ש) פאוצא‪ ...‬אן יכון‪ ,‬אדא צאבה אלמהתום‪ ,‬י כון ל‪ 3,58 ...‬מ( ש) פגרצנ א נעלם‪,‬‬
‫אן כאן‪ ,‬אדא‪ ,...‬אן כאן תכון‪ .‬בייחוד רגילים משפטים מן הטיפוס והל אדא‪ ...‬פד‪,‬ל‪ ,‬כגון קז ‪( 10‬ש)‪.‬‬
‫בדומה דג ‪( 5‬ש) והל‬
‫מאד)״‪ ,.‬אעליה‪...‬‬
‫אדא‪...‬‬
‫והל אדא‪ .‬יש שחוזרים ע ל מלה נרדפת ‪( 6,200 :‬ש) הל‪ ,‬אז־א‪( ...‬הרבה‬
‫ת שו בו ת ה ר מ ב״ ם‬
‫‪102‬‬
‫ב‪ .‬שם נרדף לנושא הטבעי‪ ,‬המוגדר ע״י כינוי רומז (השווה §‪ 187‬א; דק׳ §‪ 325‬ד)‪2,440 :‬‬
‫(תקנה) ודלו אן כל בת ישראל‪ ...‬פאן תלד אלאמרה‪ .‬והשווה גם ‪ ( 15,345‬ש) ותורנו אלדי‬
‫קיל‪ ...‬כיף צורה הדא אלחכם‪.‬‬
‫ג‪ .‬הכינוי עשוי לחסוד והשם‪ ,‬שהיה צריך להיות צמוד אליו‪ ,‬מיודע בתוית (השווה §‪! 115‬‬
‫דק׳ §‪ ,324‬הע׳ ‪6,37 :)26‬מ ( ש) אלמסטור אלתלת ללעאמל ואלתלתאן לרב אלמאל‪.‬‬
‫ד‪ .‬הכינוי חסר לחלוטין (דק׳ §‪ :)324‬דלג ‪( 87‬שטר) פקולך הדא ואגב [בה] אן‪ ...‬בייחוד‬
‫רגילה תופעה זו כדי למנוע חזרה על מלת יחם ‪1,495 :‬מ ( ש) כל שי ללמינים פ י ה אעתקאד‬
‫בכלאף ראי רבותי׳ ז״ל יגב עלינא מבאינתהם ומכאלפתהם [פיה]‪.‬‬
‫§‪ .151‬א‪ .‬רגילה הקדמת פ׳ לנשוא הפסיכולוגי (דק׳ §‪ ! 322‬השווה פרידלנדר §‪ ,19‬סוף)‪:‬‬
‫עב ‪ ( 5‬ש) והו פלם תגר עאדתה‪ ...‬והי פלם תוכד‪4,145 .‬מ ( ש) ואלאבנתין פלם יברזן‪ .‬קס‬
‫‪ 12‬לאן עשיה אלנהאר מן כל יום פאנהא אבתדא אליום אלדי בעדה‪ .‬רסז ‪ ( 25‬ש) ואלממאליך‬
‫פלם יסמעו‪ .‬קפב ‪( 37‬ת) ונץ אלברכה אלי״א פאן יכתם פיהא ‪.2‬‬
‫ב‪.‬‬
‫אמא ללא פ׳ לפני הנשוא הפסיכולוגי (דק׳ §‪ ! 323‬פדידלנדר §‪ ) a10‬נמצא באוטוגראף‬
‫מו״נ ‪ 21,495‬וכן למשל קח ‪ ( 2‬ש)‪ ( 10,274 .‬ת)‪10,277 .‬מ ( ת)‪ .‬קמו ‪ ( 8‬ת)‪ .‬רלג ‪( 80‬שטר)‪.‬‬
‫במקום האחרון מתקרב אמא להוראת ״אבל״ ! הוראה זו נמצאת בצורה בולטת כב ‪ ( 9‬ש)‬
‫ואמא מא כל מוצע יצלח ללצגאר‪ .‬רנח ‪( 29‬ת) ואמא כתיר יצלי מרה ואחדה‪ .‬אולם גם‬
‫במקומות אחרים נראה להבינו כך‪ ,‬וכן תרגמתיו‪ — .‬כן מצויים ש״נ בין ״אמא‪ ...‬פ״ לבין‬
‫״אמא״ ללא פ ‪ :‬רנו ‪ ( 85‬ת)‪.‬‬
‫§§‪ .160— 152‬מ ש פ ט י ם א ס י נ ד י ט י י ם ‪:‬‬
‫א‪ .‬מ ש פ ט י ם מ א ו ח י ם ‪:‬‬
‫§‪ .152‬רגילים מאד משפטים אסינדטיים מאוחים ‪ ,1‬בייחוד מצויים פעלי תנועה רצופים‬
‫באופן אסינדיטי (דק׳ §‪ ! 328‬והשווה גם לעיל §‪ , ) 134‬כגון רכו ‪ ( 1‬ש)‪ .‬רכז ‪ ( 5‬ש)‪ .‬כנראה‬
‫גם קסד‪ ( 1 ,‬ש)‪ .‬והשווה גם דיח ‪ ( 15‬ש)‪.‬‬
‫ב‪ .‬מ ש פ ט י ם מ ש ו ע ב ד י ם ‪:‬‬
‫§‪ .153‬גם משפטים אסינדטיים משועבדים רגילים (דק׳ §‪ ) 330‬ועשויים להתחלף חופשית‬
‫עם משפטים סינדיטיים‪ ,‬כגון ‪ ( 12,98‬ש) כם מדה זמאן אלשפעה ותרתפע חכמהא לא יבק‬
‫לאחד מן אלשפעא שפעה וליכון כל ואחד עארפא‪.‬‬
‫‪ .2‬השווה גם פ(אן)‪ ,‬הבא לעתים קרובות אחדי תוארי פו על קצרים (ר׳ דק׳ § ‪ ,321‬פרי דלנדר § ‪, 10‬‬
‫סוף)‪ ,‬כגון ‪( 5,237‬ת) ומע דל ך פאן אלמע שרות‪ ...‬נדיר ר אחרי תואר פו על (דק׳ § ‪ : ) 326‬ק ‪( 14‬ת)‬
‫ו ב ע ד תקרר אלצסארה אללאזמד‪ .‬ל ש מ עון ויברי מנהא‪ .‬לא לכאן שייך לח ‪ ,3‬עי׳ שם‪ .‬והשווה §‪. 142‬‬
‫קמא ‪ 2‬נראה ט״ס‪.‬‬
‫‪ . 1‬דוג מאות לסוגים אחדים (השווה דק׳ § ‪ : )329‬לך‪,‬בעת התקדמות בנע שה ‪6,22‬מ (ש) מרץ מאת‪.‬‬
‫ב שני ביטויים מקבילים ק ‪( 2‬ש) ו אכדו אלשואני‪ ...‬אסרוה‪ .‬ניגו ד ‪( 10,48‬ש)‪ .‬לפעמים נוצרים בעטיה של‬
‫האסינדיזה מעברים חדים ממשפט למשפט‪ ,‬כגון מג ‪( 5‬ש)‪( 2,74 .‬ש)‪.‬‬
‫ס קיר ה ד ק דו קי ת ע ל ה ל שון ה ע ר בי ת‬
‫‪103‬‬
‫§‪ .154‬משפטים נושאיים אסינדיטיים (דק׳ §‪ ,) 331‬כגון אחרי ינבגי רכא ‪( 38‬ת)! אחרי‬
‫יגוז די ‪ ( 1‬ש)! רסח ‪( 17‬ת)ז אחרי לזם ‪5,101‬מ ( ת! אך שם‪2 ,‬מ משפט־אן)! אחרי הל ל‪...‬‬
‫‪ ( 10,372‬ש) הל לד‪ .‬יעוד ! רכז ‪ ( 8‬ש) והל ללפוקאני יטלבה ! אחרי אתפק לד ‪ ( 8‬ש) אתפק‬
‫לאצוהא סאפר ; קסג ‪ ( 5‬ש) אלי אן אתפק בעץ מן תקדם אנכר פי דלך‪.‬‬
‫§‪ .155‬משפטים נשואיים ‪( 2‬דק׳ §‪ ,) 332‬כגון לח ‪ ( 4‬ש) פגרצנא נעלם‪ .‬פב ‪ ( 4‬ש) עאדתהם‬
‫יאגרו בעצהם בעץ‪ .‬צא ‪ ( 27— 26‬ש) אכתד קראץ אלנאס פי הדא אלזמאן פי ספד אלבחר‬
‫צאצה ללעאמל אלתלת‪ .‬רסג ‪ ( 3‬ש)‪ .‬אחרי ביטוי עבדי‪8,274 :‬מ (ת) ומעשים בכל יום‬
‫תגאר עמי הארץ פי גמיע בלאד אלגרב יטבצון אלטעאם‪ .‬ריח ‪ ( 30‬ת)‪ — .‬ש״נ ‪ :‬רז ‪ ( 20‬ש)‬
‫כי״ש ודלך‪ 11 ,...‬כי״א ודלך אן‪...‬‬
‫§‪ .156‬בייחוד מרובים משפטי מושא אסינדיטיים (דק׳ §‪ ,) 334‬כגון אחרי אחסן רנו ‪53‬‬
‫(ת)! אחרי אחתאג ‪7,49‬מ ( ש) פאחתאגת אמראתה אלמדכורה ואמה וזנו ענה! אחדי דרי‬
‫‪3,97‬מ (ת)! אחרי אראד רנח ‪( 11‬ש); אחרי טלב ‪ ( 13,23‬ש)! רעב ‪( 2‬אוטוגראף! ש)! אחרי‬
‫אטאק ‪ ( 12,481‬ש)! אחרי קדר קכו ‪ ( 33‬ת)‪.‬‬
‫§‪ .157‬נדירים משפטים פריפוזיציונאליים (דק׳ §‪ ,) 337‬כגון אחרי בעד (דק׳ שם ב)‪,‬‬
‫קיח ‪ ( 37‬ש) כי״א בעד תשרק אלשמס ותציר‪ ,‬אך ‪ 11‬כי״ש בעד אן ! אחרי קבל (דק׳ שם ד)‬
‫רסג ‪ ( 2‬ש) קבל יגי הדא אלרב ! אחרי מן (דק׳ שם ה) עו ‪ ( 7‬ש) כי״ס לם יזל מן יצלי‬
‫מן יסאלה‪ ,‬אך | | כי״ש מן ליתא‪ — .‬רגילים יותר משפטים פריפוזיציונאליים‪ ,‬אשר נושאם‪,‬‬
‫העומד בראשם‪ ,‬מוצרך ע״י מלת היחס‪ ,‬שהיתה צריכה להצריך את המשפט כולו (דק׳ שם‬
‫ו)‪ ,‬כגון מה ‪ ( 3‬ש) נצשי מן אבהאתהם יגון‪ .‬רמב ‪( 146‬תקנה) צשינא מן בית דין שאינו‬
‫הגון יעמד‪( 17,130 .‬ת) מא ראינא ולא סמענא בשצץ יאצד‪.‬‬
‫§‪ .158‬לא רשמתי דוגמאות בטוחות למשפטי גיניטיבוס (להוציא משפטי־זמן‪ ,‬הרגילים‬
‫גם בערבית הקלאסית) ! את המקרים‪ ,‬בהם מצריך חיז משפט אסינדיטי‪ ,‬אפשר גם להבין‬
‫כמשפטי אפוזיציה (תמורה)‪ ,‬עי׳ דק׳ § ‪336‬ב‪ ,‬הע׳ ‪ ,46‬ובכלל נמצא חיז על סף ההתאבנות‬
‫וייתכן‪ ,‬כי הוא משמש כבר בתפקיד של מלת חיבור משעבדת ‪ :‬קז ‪( 17‬ת) אן כאן אלקטן‬
‫פי חיז יטלב דלו ואמא אן כאן הו פי חיז לא יטלב‪ .‬רנד ‪( 46‬ת) לחיז יתשפע‪.‬‬
‫§‪ .159‬כן נדירים יחסית משפטי תמורה (השווה גם לעיל §‪ ! 158‬דק׳ §‪ ,) 333‬כגון ‪4,28‬מ‬
‫( ש) ביינה ישהדו (אך שם‪2 ,‬מ ביינה באן שהדו)‪ .‬כאשד משפט טפל‪ ,‬התלוי במשפט‬
‫התמורה‪ ,‬חוצץ בינו לבין המשפט הראשי ‪ :‬פה ‪ ( 5‬ש) וגעלו ביניהם שרט מן אפסך יכון‪...‬‬
‫במקרים כמו ‪ ( 9,48‬ש) חסאבה תבקא אפשר לראות גם משפטי מושא ולאו דווקא משפטי־‬
‫תמורה (וגם ‪4,28‬מ אפשר להבין‪ ,‬על אף ‪2‬מ‪ ,‬כמשפט זיקה)‪.‬‬
‫§ ‪ .160‬רגילים למדי משפטים אסינדיטיים‪ ,‬המקבילים למקור או לשם קודם וממשיכים‬
‫אותו ‪( 3‬דק׳ §‪ 432‬ב)‪ ,‬כגון ‪ ( 2,17‬ש) ילזם אלשהוד תגדיד אברי ללזוג ויכתבון צטוטהם‬
‫‪ .2‬לעתים אפשר לפקפק‪ ,‬אם ל פנינו משפט נו שאי או נ שואי‪.‬‬
‫‪ .3‬משפט סינדיטי ממשיך מקור (דק׳ § ‪ 431‬א)‪ ,‬כגון ‪( 2,61‬ש)‪ .‬כן (דק׳ § ‪ 431‬ב) ממשיך מקור מ שפ ט־‬
‫אלדי = ״ א ך (§ ‪ ) 176‬רנח ‪( 22‬ש) אלמנהג אלפשוט אלדי יצלי לחש ו ב ע ד דילו אצדאר אלקדושה‪.‬‬
‫ת שו בו ת הר מב״ ם‬
‫‪104‬‬
‫פיהא‪ 1,341 .‬הל יצשא פיהא מן חבור צמר ופשתים ויכון שעטנז‪ .‬רסג ‪ ( 26‬ת)‪ .‬לכאן שייך‬
‫אולי גם מקרה כמו קצו * ‪ ( 5‬ש ! אם לא נבין אכד כמקור אגב הקבלה חלקית בלבד למקור‬
‫הקודם)‪.‬‬
‫§§ ‪ .171— 161‬מ ש פ ט י ם ס י נ ד י ט י י ם — אן‪:‬‬
‫‪ .161‬כמו בלהגים נתאחדו אן‪ ,‬אן ואן למלה אחת‪ ,‬כנראה‪ ,‬משום שעם העלם סיומי היחסות‬
‫ודרבי העתיד‪ ,‬עי׳ §§‪ ,104 ; 86‬נתבטלה הפונקציה העיקרית שלהם‪ .‬איחוד זה בין שלוש‬
‫מליות אלו רשומו ניכר אף בטכסטים בלתי־המנוקדים שלנו‪ ,‬כי א ן מצוי ללא אבחנה בכל‬
‫המצבים הסינטאקטיים‪ ,‬אף בניגוד לערבית הקלאסית (דק׳ §‪ .) 342‬בך נמצא ‪:‬‬
‫א‪ .‬א ן = הנה בראש המשפט שלא לפני שם (בערבית הקלאסית בא אן= הנה דק לפני‬
‫שם או כינוי חבור? דק׳ שם א)‪ :‬מב ‪ ( 17‬ש) פאן חצר‪ .‬קטו ‪ ( 7‬ש) פאן קאלוא‪ .‬קכט ‪( 8‬ת)‬
‫ואן ולו אלז־י יקול‪ ...‬ירא‪ .‬רי ‪( 6‬ת) פאן ילזמה‪ .‬מד * ‪ ( 5‬ש)‪ .‬דנז ‪ ( 20‬ת)‪ .‬ש״ב‪ :‬לב ‪ ( 8‬ש)‬
‫כי״ס תם בעד דא‪ 11 ,‬כי״ש תם אן בעד דא‪.‬‬
‫ב‪ .‬ק א ל אן שלא לפני שם (דק׳ שם ב)‪( 2,47 :‬ת) אקול אן ליס ללעניים שיא‪ .‬סג ‪ ( 6‬ש)‬
‫(קאל‪ )...‬ואיצא אן ינפתח (אך כעבור ‪ 2‬שורות ואיצא ינפתח)‪ .‬עב ‪ ( 3‬ש) קאלו נאס אן ימכן‪.‬‬
‫‪6,169‬מ (ת) קאל‪ ...‬אן סלם‪ .‬קז ‪ ( 5‬ש)‪3,462 .‬מ ( ת)‪1,202 .‬מ ( ש)‪ .‬קיט ‪ ( 33‬ת)‪ .‬קצא ‪ ( 6‬ש)‪.‬‬
‫רלג ‪ ( 28‬ש)‪ .‬רמו ‪ ( 4‬ש)‪ .‬כנראה גם רמט ‪ ( 6‬ש) פקאל לה שמעון אן(כי״ ש אד) קד וקעת‪.‬‬
‫ג‪ .‬א ן אחרי פעלי ״השפעה״ שלא לפני פועל בעתיד (דק׳ שם ד ! פרידלנדר §‪ ) 12‬רגילה‬
‫ביותר‪ ,‬כגון אחרי אוצי ‪ ( 16— 15,93‬ש)( אחרי לזם ‪2,392‬מ ( ת)‪ .‬ש״נ ‪ :‬צד‪ ( 12 .‬ש) אחרי‬
‫אשרט ‪ :‬אנה‪ 11 ,‬קכ״ב באן‪.‬‬
‫ד‪ .‬אן לציון עובדות שלא לפני שם (דק׳ שם ה) רגילה אף היא ביותר‪ ,‬כגון ‪ ( 12,49‬ש)‪.‬‬
‫‪( 9,398‬ת)‪.1‬‬
‫ה‪ .‬אן לפני בינוי פרוד (דק׳ שם ג)« רשמתי אן נחן ( ש) לז ‪ ! 8‬צ ‪ ! 5‬קו ‪ <12‬דמט ‪.2‬‬
‫§‪ .162‬אן בראש מבע בלתי תלוי לציץ צורך (דק׳ §‪ ( 10,77 .2) 344‬ת) ולא יקול אלא‬
‫גואב לא אן ישיר — ייתכן אמנם‪ ,‬בי משפט־אן מוצרד ע״י לא‪ ,‬אולם משפט עצמאי ממש‬
‫נפתח ע״י אן רנז ‪ ( 9‬ש! עי׳ הוספות ותיקונים) אללהם אן תתדרכה ! דם ‪ ( 26‬ש) הל‬
‫תמלך‪ ...‬או אן יבון דלן* ראגעא (אם אין להסבירו לפי §‪ 161‬א)‪ .‬כפי הנראה לא לכאן שייך‬
‫‪ ,1,13‬אלא יש להבינו באנאקולות ‪ :‬תפתינא‪ ...‬הל‪ ...‬או מן חיא‪ ...‬אלא ילזם‪.‬‬
‫§‪ .163‬ב אן ‪ :‬א‪ .‬באן פותח לא רק משפט מושא‪ ,‬אלא אף משפט נושאי (דק׳ §‪ 345‬א)‪,‬‬
‫‪ . 1‬השווה גם ל א ן שלא לפני שם (כלו מר ב מצ ב הדור ש לפי הערבית הקלאסית לאן ״נדי ש״) ל ציון‬
‫סיבה‪ ,‬כגון ‪( 9,24‬ת) ! ‪( 4,27‬ת)‪ — .‬מעניין רג ‪( 9‬שטר) ועלי אנני אן טלב מני) האס ל פנינו‬
‫דיטוגראפיה או עי רו ב נוסחאות של ״ועלי אנני״ עם ״ועלי א ך ז פחות נראה להניח קונטאמינאציה‬
‫בין ״עלי אנני״ ל בין ״ו א ך‪ .‬והשווה דק׳ § ‪342‬ה‪ ,‬הע׳ ‪. 19‬‬
‫‪ .2‬השווה בלהגים התפתחות דומה של ת > ח תי‪ ,‬ר ‪ ,‬דק׳ § ‪ ,344‬חע׳ ‪ . 17‬חתי עצמה משמשת לפתיחת‬
‫מבע עצמאי‬
‫א ו ל י קצא ‪( 7‬ש) התי נקף‪.‬‬
‫ס קיר ה ד ק דו קי ת ע ל ה ל שון ה ע ר בי ת‬
‫‪105‬‬
‫כגון עג ‪ ( 6‬ש) ופיה איצא באנה אוהבתה‪ .‬משפט נשואי (דק׳ §‪ 345‬ב)‪( Z306 :‬ת) וצורה‬
‫״‪...‬״ באן ילזם נפסה‪( 06,515 .‬ת) וגאיה מא‪ ...‬באנה מותר‪ .‬משפט לואי (דק׳ §‪ 345‬ג)‪2,28 :‬מ‬
‫ביינה באן שהדו( אך שט‪4 ,‬מ ביינה ישהדו)‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫מאחר שמשפט המושא אחרי קאל ע שר להפתה לאו דווקא ע״י אן‪ ,‬אלא ע״י אן‬
‫המשותפת (§‪ 161‬ב)‪ ,‬עשוי הוא לפתוח‪ ,‬בכל משפט מושא אחד‪ ,‬ב־ ב אן( ד ק׳ §‪ 345‬ד)‪ :‬רכט ‪16‬‬
‫( ש) וקאלת באן אצתי כאנת‪.‬‬
‫§‪ .164‬כמו כבד בערבית הקלאסית פותח לפעמים ל במקום אן משפט מושא אחרי פעלי‬
‫רצון (דק׳ §‪346‬א« השווה אגדות הרמב״ם א ‪ :)4,70‬קט ‪( 7‬ת) אראד אלמקדם או שיוך‬
‫אלגמאעה ליפרדו‪ .‬כן נמצא ל או לאן אחרי פעלי יראה (דק׳ §‪ 346‬ב! פרידלנדד‪ ,‬מלון‬
‫‪ , 118‬הע׳ ‪ :) 1‬לד ‪ ( 4‬ש) צוף לאלא יודוה אלי אלסגן‪ .‬צב ‪ ( 14‬ש) צשית מנחם לאלא‬
‫תוקף ללכרא‪ .‬קע ‪ ( 4‬ש) ויצשא‪ ...‬ללא (השווה לצורה זו דק׳ שם‪ ,‬הע׳ ‪ .) 30‬רנז ‪ ( 5‬ש)‪ .‬בדומה‬
‫אחרי סוג(השווה אגדות הרמב״ם א ‪ 5,68‬אחרי בוח) כא ‪ ( 6‬ש) תסווג להא לתביע‪ .‬אחרי תחפט‬
‫רמב ‪( 51‬תקנה( בכה״י השלישי שונה הנוסח) (אך ייתכן כי ״לינחא״ מוצרך ע״י ״תודי״)‪.‬‬
‫§‪ .165‬להפך משמשת אן במקום לאן לפתיחת משפט סיבה או תכלית (עי׳ דק׳ §‪346‬א‪,‬‬
‫הע׳ ‪ ! 26‬ועי׳ אגרות הדמב״ם א ‪ 13,64‬והספרות המובאת בש״נ שם)‪ ,‬כגון י ‪ ( 2‬ש) אן לא‬
‫ילזמהט‪ ( 2,188 .‬ש) פחצר אלדיין ומשאיך אלגמאעה אן יופקו בינהם‪9,23 .‬מ ( ש)‪3,43 .‬‬
‫( ש)‪ .‬דנח ‪ ( 15‬ש)‪ .‬ש״נ ‪ :‬דנו ‪ ( 10‬ש) כי״א חתי מא יסדיר‪ 1 1 ,‬כי״ש אן יסדיר‪ .‬דטז ‪( 15‬ת)‬
‫כי״ש לאנה תכלם‪ 11 ,‬כי״א אנה יתכלם‪.‬‬
‫§‪ .166‬רגיל מאד (‪ ,‬כמו בערבית הספרותית החדישה בכלל‪ ),‬כון כדי להעצים משפטים‬
‫אחדי מלות יחס (עי׳ דק׳ §‪348‬א‪ ,‬והש׳ פרידלנדד § ‪ , b20‬מיינץ ‪ ,) 571‬כגון עלי כון ‪16,27‬‬
‫(ת)! בהוראת ״מפני ש״ אוטוגראף רעג ‪ ( 4‬ש)‪ .‬פי כון ‪ ( 12,279‬ת)‪ .‬בכון ״מפני ש״ ‪ ( 4280‬ש)‪,‬‬
‫ובאותה ההוראה מן כון ‪11,126‬מ ( ש)‪ ,‬לכון ‪2,101‬מ ( ת)‪ .‬אף לכון אן רשמתי (השווה כון‬
‫אן דוזי ? התהווה כפי הנדאה ע״י קונטאמינאציה) ‪10,39‬מ ( ש) לכון אן מא ענדה שהאדה‬
‫באליהוד‪ — .‬אך כון נמצא גם שלא אחרי מלות יחס והוא עשוי לפתוח ‪:‬‬
‫א‪ .‬משפטים נושאיים (כולל משפטים‪ ,‬המשמשים כנושא טבעי מבודד)‪2,61 :‬מ (ת) וכון‬
‫אלדיין אלזמהא‪ ...‬גלט מנה מחט‪ .‬נב ‪ ( 23‬ש) כונה‪ ...‬פהו ציע‪ .‬אוטוגראף רעב ‪ ( 4‬ת) ובון‪...‬‬
‫מנהי ענה‪ ( 16,79 .‬ת)‪ ( 3,95 .‬ת)‪ ( 3,333 ,‬ת)‪ .‬וכן אחדי אמא‪7,57 :‬מ ( ת)‪ .‬והש׳ דק׳ §‪348‬ב‪.‬‬
‫ב‪ .‬משפטי מושא (דק׳ §‪ 348‬ד)‪ ,‬כגון ‪ ( 16,27‬ת)‪ .‬רנג ‪ ( 18‬ש)‪.‬‬
‫ג‪ .‬רשמתי גם דוגמה למשפט תמורה (דק׳ §‪ 348‬ה)‪ :‬מד ‪ ( 1‬ש) פרח בדלך כון שריכה‬
‫אנעאק (אך שמא כון = לכון‪ ,‬השווה §‪ 165‬אן = לאן)‪.‬‬
‫ד‪ .‬משפט גיניטיבוס ‪( 6,217 :‬ת) ובינא סבב כונהא‪...‬‬
‫§‪ .167‬לעתים קרובות יחסית מתחברות מא ואן (דק׳ §‪ 350‬א)‪ ,‬כגון מעמא אן ״אעפ״י ש״‬
‫‪11,51‬מ ( ש)ו ‪ ( 9,403‬ש)‪ ,‬כמובן גם כמא ‪ 3‬אן‪ ,‬הרגיל מאד בערבית הקלאסית‪ ,‬כגון ‪ ( 7,20‬ש)‪.‬‬
‫וגם דבמא אן קנח ‪ ( 6‬ש)‪.‬‬
‫‪ .3‬כמא במקום כאן פותה השוואה מדומה קלו ‪83‬‬
‫(ת) כי״ש‪ ,‬אך קרא אולי עם ‪ 11‬ב ר׳ כמן‪.‬‬
‫‪106‬‬
‫ת שו בו ת ד‪ .‬ד מ ב ׳׳ ם‬
‫‪ .168‬משפט שאלה עקיף פותח ב־ אן (דק׳ §‪ ) 351‬אולי ‪( 6,203‬ש) ולא יביינוא עלי‬
‫אדואחחם אנחם מפרטין או מתואנין; אך עי׳ הוספות ותיקונים‪.‬‬
‫§‪ .169‬בביטוי כיף אן לפתיחת שאלה ישירה (״איד״) ולהבעת קל וחומר נראה‪ ,‬כי כיף‬
‫שואל על המשפט (הנושאי)‪ ,‬הנכלל יחד ע״י אן‪ ,‬ד״ל‪ ,‬כי שתי מלות אלו‪ ,‬ביסודן‪ ,‬בעלות‬
‫פונקציה שונה (דק׳ § ‪ 350‬ה<‪ Kt‬השווה את הפדדתן רסב ‪( 8‬ש) פכיף מא ליס אלקיאם פיה‬
‫ואגב אן לא נוגב‪ .‬דוגמאות‪ :‬קל ‪( 53‬ת) פכיף אן יתפקה‪ .‬קס ‪( 5‬ש) כיף אן יקאל‪ .‬דיח‬
‫‪( 31‬ת)‪.‬‬
‫§‪ .170‬חתי מא לפתיחת משפט תכלית (השווה דק׳ §‪ ,352‬הע׳ ‪ )58‬נמצא דנו ‪( 10‬ש) כי״א‬
‫ואנמא הי לאגל שליח ציבור חתי מא יסדיר ת פל תו( א ך ‪ 11‬כי״ש אן יסדיר)‪.‬‬
‫§‪ .171‬מן חית הוא מבחינה סינכרונית קוניונקציה והוא פותח משפטים טפלים‪ ,‬למשל‬
‫משפטי זמן (״מאז״)‪ ,‬כגון ‪( 1,28‬ש); ‪5,43‬מ (ש)‪ ,‬משפטי סיבה‪ ,‬כגון ‪( 1,9‬ש)‪6,101 :‬מ (ת)‬
‫ותוצאה‪ ,‬כגון ‪( 9,387‬ת)‪ ,‬והשווה גם ‪ Brockelmann, Grundriss...‬ב ‪ .534‬אולם על ידו‬
‫מצוי גם מן חית אן (דק׳ § ‪ 350‬ג) לפתיחת משפט סיבה ‪( 5,30‬ש) ומשפט תוצאה ‪( 8,73‬ש)‪.‬‬
‫ש״נ ‪ :‬קיג ‪( 1‬ש) כי״ש מן חית אן‪ 11 ,‬כי״א מן חיוג‪ — .‬בדומה מצוי בחית אן לפתיחת משפט‬
‫זמן‪ ,‬כגון ‪1,336‬מ (ש)‪ ,‬או תוצאה‪ ,‬כגון ‪7,147‬מ (ש)‪.‬‬
‫§§‪ .188— 172‬מ ש פ ט י ז י ק ה ‪:‬‬
‫§‪ .172‬אין מקרים מובהקים‪ ,‬שבהם בא משפט זיקה סינדיטי (צלה) במקום אסינדיטי‬
‫(צפה) אחרי מלה זוקקת בלתי מיודעת ממש (דק׳ § ‪3,292 .1 )354/5‬מ (ת) פי אול כל גלד‬
‫אלדי יליה — לפנינו יידוע דיסטריבוטיבי (דק׳ § ‪ 354‬א) ואלו קכח ‪( 63‬ת) כי״ש אלי חד‬
‫אלדי קדש עזדא — ח ד אמנם בלתי־מיודע בצודתו‪ ,‬אך מיודע בתוכנו‪ ,‬הווה אומד‪ ,‬לפי‬
‫ההמשך היינו מצפים ליידועו‪ ,‬ולפנינו תופעה המקבילה ל§‪ : 113‬מוגדר בלתי מיודע ללואי‬
‫מיודע‪ ,‬ועי׳ דק׳ §‪ .357‬אולם ייתכן כי לפנינו האפלוגראפיה ויש לגרוס אלי אלחד כגירסת‬
‫‪ 11‬בר׳‪.‬‬
‫§‪ .173‬נדירים המקרים‪ ,‬שבהם מתאר משפט זיקה אסינדיטי מלה זוקקת מיודעת יידוע‬
‫פר טי(ד ק׳ § ‪( 10,360 :)356‬ש) יחסב אלאיאם פרג פיהא תלך אלאשגאל‪ .‬לעתים קשה לקבוע‪,‬‬
‫האם לפנינו משפט זיקה או משפט חדש (דק׳ שם‪ ,‬הע׳ ‪ ,) 8‬כגון ‪9 ,455‬מ (ש) וכתב צטה‬
‫סיקע עליה רבי׳‪ .‬מב ‪.2‬‬
‫§‪ .174‬רשמתי מקרה אחד של משפט זיקה אסינדיטי מועצם (‪ substantivized 5‬דק׳ § ‪:)360‬‬
‫טז ‪( 5‬ש) עלי דון אלבלוג = אלי מן דון אלבלוג ‪.2‬‬
‫§‪ .175‬א ן פותח משפט זיקה אחדי מלה זוקקת בלתי מיודעת (וכן עשוי הוא לבוא בין‬
‫מוגדד בלתי מיודע ללואיו)‪ .‬על פרטי התהוות שימוש זה מן התנוין עי׳ ד״צ בנעט‪ ,‬התנוין‬
‫‪ . 1‬אין צריך לומר‪ ,‬כי משפט זיקה סינדיטי ע שוי לבו א אחדי מלה זוקקת מיודעת ביידוע סוגי (דק׳‬
‫§ ‪ 354‬ג‪ ,‬הע׳ ‪ ,)3‬כגון ‪ 11,274‬מ (ת) אל צד ע אלדי‪( 15,50 .‬ש)‪.‬‬
‫‪ .2‬אך נ ח ‪( 3‬ש) נראה לגרו ם צלפה ״עיזבון״‪.‬‬
‫ס קיר ה ד ק דו קי ת ע ל ה ל ש ו ן ה ע ר ב י ת‬
‫‪107‬‬
‫בהתפתחותו למלה נפרדת בטכסטים ערביים־יהודיים‪ ,‬ידיעות החברה העברית לחקירת‬
‫א״י ועתיקותיה יב‪ 141 ,‬ואילך (ועי׳ גם תרביץ כה ‪ ,27‬הע׳ ‪ ! 1‬דק׳ §‪. ) 359‬‬
‫א‪ .‬א ן בין מוגדר בלתי מיודע ללואיו ‪ :‬יח ‪ ( 3‬ש) אלי בלאד אן ‪ 3‬בעידה‪ .‬קו ‪ ( 10‬ש)‬
‫ותבארו אבארי אן ‪ 3‬צחאח‪ .‬קצו ‪ ( 1‬ש) וגמאעה אן כבירה‪.‬‬
‫ב‪ .‬א ן פותח משפט זיקה למלה זוקקת בלתי מיודעת ‪ : 4‬יז ‪ ( 6‬ש) כל כרי אן ‪ 5‬אצדתה‪.‬‬
‫כב ‪ ( 2‬ש) גיר אן ‪ 3‬י מ סד אלתראב‪ .‬כב ‪ ( 7‬ש) מא הו אמר אן יסכת ענה‪ ( 1,38 .‬ש) ביינה‬
‫אן תשהד‪ .‬לא ‪ ( 3‬ש) להא כרי אן ‪ 3‬תכריה (כך כי״ם! בכי״ש אן ליתא)‪ .‬סו ‪ ( 1‬ש) אי‬
‫סימן אן כאן‪ ( 2,499 .‬ת!) נרום בט כל מריץ אן אסתטענא‪ .‬רמב ‪( 99‬תקנה!) וכל בת‬
‫ישראל ‪ 6‬אן לא תטבול (בכ״י אחד משלושת כהי״י אן ליתא! ובדומה רמב ‪ .) 85‬צב ‪ ( 9‬ש)‪.‬‬
‫קכ ‪ ( 36‬ת!)‪ .‬קלו ‪ ( 56‬ת!) בר׳! | | כי״ש אן ליתא‪ .‬קעג ‪ ( 1‬ש)‪ .‬רב ‪ ( 2‬ש)‪ .‬ריח ‪ ( 5‬ש!‬
‫אחרי מלה עברית ‪ .) 6‬דלד ‪ ( 13‬ש)‪ .‬דג ‪ ( 12‬ש)‪ .‬אוטוגראף רע ‪ ( 6‬ש)‪ .‬ואולי גם קסא ‪30‬‬
‫(ת ! )‪ ,‬ר׳ שם (אין נראה להבינו כמשפט־גיניטיבוס‪ ,‬והשווה קיד ‪ 2‬ש)‪.7‬‬
‫§‪ .176‬אלדי פותח משפטי שם־עצם (דק׳ §‪ ! 347‬מיינץ ‪ .) 570‬בייחוד רגילים מ ש פ ט י‬
‫לו א י ( ת מ ו ר ה)‪ ,‬שהם בחינת מעבר ממשפטי זיקה (דק׳ שם א)‪ :‬כב ‪ ( 4‬ש) איש יכון‬
‫צרורי אכתד מן דא אלדי יקע אלתראב פי אלפראש‪ ( 6,188 .‬ש) הדא אלדי חלף‪. ...‬הדא אלדי‬
‫חלפת‪ ...‬הדא (כלומר חזרה על הדא גם אחדי משפט הזיקה)‪ ...‬והדא אלדי קלת‪ .‬דנח ‪5‬‬
‫( ש) והדא אלמנהג אלדי ילקן אלחזן‪ ( 1,220 .‬ת) ? ‪ ( 16,480‬ש! התרגום שם חופשי)‪.‬‬
‫‪ ( 5,482‬ש)‪ .‬לעתים רחוקות יותר פותח אלדי מ ש פ ט נ ש ו א (דק׳ שם ג)‪ :‬רם ‪( 35‬ת) אצל‬
‫דלך אלמנהג אלדי יתעלק בה אלמתעלק‪9,481 .‬מ ( ש)‪ .‬ספק מ ש פ ט מו ש א (דק׳ שם ד!‬
‫אם אכד פעיל)‪ ,‬ספק מ ש פ ט נ ו ש א (דק׳ שם ב! אם אצד הוא סביל‪ ,‬ר׳ הע׳ ‪ 7‬לעברית‬
‫שם) צ ‪( 8‬ת) אן כאן אצד בקנין אלדי רצא‪ .‬כפי ש״אן״ משמש בתפקיד לאן (§‪, ) 165‬‬
‫כן עשוי אלדי לפתוח מ ש פ ט ס י ב ה (דק׳ שם ה)‪ :‬לד ‪ ( 20‬ש) מא נציבהם אלד־י יודוהם‬
‫אבהאתהם אלא כתאתיב אצר (אין נראה‪ ,‬לדאות ב״הם״ של נציבהם מלה זוקקת ‪ :‬לא נפגוש‬
‫את אלה‪ ,‬אשר אבותיהם‪.‬״)‪ .‬רנו ‪( 113‬ת ! שני כהי״י)‪.‬‬
‫§‪ .177‬אם כי אל תי(כגון ‪ 2,71‬ת! ‪ 13,72‬ש) וכן במידה קטנה יותר אלדין(כגון ‪5,181‬מ ת!‬
‫‪ 11,349‬ש) עדיין קיימים (דק׳ §‪ 361‬ב)‪ ,‬הרי לעתים קרובות מאד התאבן אלדי וחדל מלהיות‬
‫‪ .3‬אן מחוקה‪ ,‬והשווה ל הלן הע׳ ‪.5‬‬
‫‪ .4‬א ו ל י שייך לכ אן גם לז ‪( 12‬ש)‪ ,‬ש בו נכ תב אן (עדיין ?) ב צו ר ת תנוין פתחה ‪ :‬ימלכהם לוכילא‬
‫יוכלה‪ ,‬וכן ר טו ‪( 12‬ש) כי״א וסתורא תכון פיהא צור‪ ,‬אך ‪ 11‬כי״ש וסתור‪ .‬והשווה רה ‪( 7‬ת) ו־ § ‪, 108‬‬
‫ד‪.‬ע׳ ‪.6‬‬
‫‪ .5‬אן מעל השורה (אך ‪ 11‬כי״ש אן ליתא)‪ .‬תופעה זו וכן מחיקת אן ע״י מעתיק כי״ס בכמה מקרים‬
‫מרמזות כפי הנראה‪ ,‬כי מעתיק כ״י זה לא הכיר עו ד את הקונסטרוקציה הזאת‪.‬‬
‫‪ .6‬אן אחרי מלה ע ברי ת (השווה תרביץ כה ‪ ,27‬הע׳ ‪ 1‬וכן בנע ט שם ‪ ,146‬דוגמה ‪ )33‬מראה בעליל‪,‬‬
‫כי אן לא הורג ש עו ד כ תנוין‪.‬‬
‫‪ .7‬אמא ל ציון הסתמיות < אן מ א < תנוין ‪ +‬מא נמצא ב או טוגר אף ר עז ‪( 2‬ש) מן בל ד אמא‪ ,‬עי׳‬
‫מש״כ תרביץ כה ‪ ,27‬הע׳ ‪ , 1‬סוף‪.‬‬
‫ת שו ב ו ת ה ר מ ב ״ ם‬
‫‪108‬‬
‫מותאם למלה הזוקקת במין ובמספד (התאמה ביחסה קיים גם בערבית הקלאסית רק מוגי«‬
‫דק ‪ 361§ ,‬א)‪ .‬זה רגיל ביותד בשאלות ונדיר יותר בתשובות (השווה גם מיינץ ‪ .) 562‬כן‬
‫נמצא אלדי במקום אלתי למשל ‪ ( 11,114‬ש! אך ת ‪1,115‬מ אלתי)! ‪( 7 , 131‬ת ן אך כעבור‬
‫שורה אלתי)! ‪ ( 2,293‬ת! אך באותה התשובה לעתים קרובות אלתי‪ ,‬כגון ‪.) 20 ! 17,292‬‬
‫אלז־י במקום אלדין למשל ‪10,214‬מ ( ת)! רסג ‪ ( 23‬ש)‪ .‬אולם יש להתחשב גם בהרגלי‬
‫המעתיקים‪ :‬כי״ש מרבה ביותר בכתיבת אלתי בניגוד לכי״ס וכי״א‪ ,‬כגון פח ‪ ( 24 ? 21‬ש)‬
‫כי׳׳ס שלוש פעמים אלדי‪ 11 ,‬כי״ש אלתי‪ .‬ועי׳ מ ‪( 2‬ש)? דטו ‪( 14‬ש)? דיט ‪( 20‬ש)? רסז ‪? 5‬‬
‫‪ ( 31 ? 29‬ש)‪ .‬אף רשמתי אלד־אן(!) כי״ש ח ‪ ( 6‬ש)‪ 11 ,‬כי׳׳ס אלדי‪( nn .‬דק׳ §‪ ) 362‬רשמתי‬
‫מט ‪ ( 14‬ש) כי״ס הדא הו נץ אלשדט פי אלי׳ דנאניר חרף חרף אלי (| | כי״ש אלד־י) פי‬
‫שטר אלשדוך‪ ,‬ואף ייתכן‪ ,‬כי אלי דחה את אלדי המאובן‪ ,‬אך לא נכתב‪ ,‬כי הורגש כהמוני‬
‫מדי ‪.8‬‬
‫§‪ .178‬א‪ .‬לעתים קרובות נעשה תואר פועל או ביטוי פדיפוזיציונאלי ע״י הכללתו במשפט־‬
‫אלז־י ללואי (דק׳ §‪ ,9) 375‬כגון ‪ ( 15,99‬ש) אלשיך‪ ...‬אלדי מן מצד‪( 11,279 .‬ת) הדא הו‬
‫אלנץ אלדי הנאך‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫בהתאם לאופיה האנאליטי של הערבית הבינונית משמש ״אלדי ל״ וכר לציון הסמיכות‪,‬‬
‫כגון ‪ ( 3,67‬ש) מדח אלאיאם אלדי ללשפעה‪( 2,316 .‬ת) אלחצה אלתי ללשריך‪ 10,351 .‬מ ( ש)‬
‫אלתלתין אלדי ללגוי‪ ( 10,402 .‬ש) אלחאיט אלדי ללוי‪ .‬בייחוד רגיל במקום כינוי קניין‬
‫״אלדי ל״ עם כינוי חבור‪ ,‬כגון ‪ ( 18,12‬ש) אלחצה אלדי לה‪ ( 14,415 .‬ש) מן גמלה אלנדוניא‬
‫אלדי לך? ובדומה שם‪ 8 ,‬מ? ‪3‬מ (אך שם ‪ 3,417‬נדוניתהא)‪ ( 8,416 .‬ש) אלשפעה אלתי להא‪.‬‬
‫§‪ .179‬א‪ .‬ע״י משפט זיקה אפשר לשוות לנשוא הפסיכולוגי את צורת הנשוא הדקדוקי(דק׳‬
‫§‪ 377‬א) ולהשיג‪ ,‬שהפועל המסויים‪ ,‬כשהוא חלק של הנושא הפסיכולוגי‪ ,‬לא יבוא בצורת‬
‫הנשוא הדקדוקי? תופעה זו רגילה בייחוד בתשובות‪ .‬משפט הזיקה פותח לרוב ב־אלדי‪,‬‬
‫כגון ‪( 9,85‬ת) ואן כאן אלגוי (נשוא) הו אלדיי אבאע (נושא ? השווה שם‪ : 12 ,‬ואן כאן‬
‫אליהודי הו אלבאיע)‪( 6,299 .‬ת) ו הי(נ שו א) אלתי יסמיהא אלחכמים כתרי אותיות‪1,332 .‬מ‬
‫(ת) וכל ברכה תפתתח‪(...‬נשוא) הי אלתי יסמוחא אדוכה (אך בהמשך‪ ,‬כשהמשפט מתחיל‬
‫בנושא הפסיכולוגי‪ :‬ואלתי לימת כדלך יסמוהא קצרה)‪ .‬תופעה זו נדירה יותר בשאלות‪:‬‬
‫‪7,371‬מ והו (נשוא) אלדי יפרק כראהא‪ — .‬במקרים שהובאו עד עכשיו‪ ,‬השם הקודם הוא‬
‫הנשוא ומשפט־אלדי המאוחד הוא הנושא ? אך לפעמים עשוי אלדי לקדום ‪1,291 :‬מ (ת)‬
‫פתעלם צרורה אן אלדי ינכתב פי ז־לך אלמקדאר מן אלצט פי טול אלספד מאיתאן וצמסין‬
‫דף (שלוש המלים האחרונות הן הנשוא)‪— .‬במקום אלדי בא מן ‪( 3,391‬ת) וכתיר מן ילג‬
‫‪ .8‬התוית לפתיחת משפט זיקה ב ע ב ר נמצאת‬
‫או לי‬
‫קמח ‪( 5‬ת !) לנבו ה משה רבי׳ אלאומר‬
‫( = אלאמר) בהא מן אללה ‪ 1‬אך קרא כפי הנראה ‪ :‬אלאמר‪.‬‬
‫‪ .9‬אך ‪ 01‬תארי פו על וביטויים פריפוזיציונאליים לל א כינוי זיקה יכולים לשמש כלוואים (דק׳ שם‪,‬‬
‫הע׳ ‪ ,)52‬כ ג ץ ‪( 0 6 4 5‬ש) פאוצא במאלה אלחאצר ובמאלה מע אלמקארצין‪2,490 .‬מ (ת) אלאקארל‬
‫אלו ע ‪4‬יה קבל צלאה אלפרץ‪9 ,278 .‬מ (ת)‪.‬‬
‫ס קיר ה ד ק דו קי ת ע ל ה ל ש ו ן ה ע ר ב י ת‬
‫‪109‬‬
‫מנהם‪ ,‬וכן מא ‪ ( 2,391 10‬ת) וכתיר מא יצתלף פיה (אך אולי לפנינו‪ ,‬על אף מן המקביל‪,‬‬
‫מא אלמצדריה או = כתירא מ א?)‪ .‬בדומה ממא ‪6,294‬מ (ת) וממא יסהל עליך עמלך אן‬
‫תעלם‪ .‬על אול מא ״לראשונה״ ‪10,294‬מ ( ת) עי׳ דק׳ §‪ ,377‬הע׳ ‪.56‬‬
‫ב‪ .‬רגיל ביותר מא אלדי (דק׳ §‪ 377‬ג)! נראה‪ ,‬כי ביסודו גם כאן לפנינו קונסטרוקציה‪,‬‬
‫המשווה לנשוא הפסיכולוגי (כאן‪ :‬מא) את צורת הנשוא הדקדוקי‪ ,‬אך בטכסטים שלנו‬
‫נעשה מא אלדי למלת שאלה אחידה‪ ,‬שאינה נבדלת במאומה מ״מא״ הפשוטה‪ .‬דוגמאות ‪:‬‬
‫‪5,3‬מ ( ש)! ‪2,88‬מ ( ש) וכו‪ /‬כן גם איש אלדי‪ ,‬כגון ‪ ( 2,59‬ש)! ‪8,70‬מ ( ש)‪ ,‬וגם אי‪ ...‬אלדי‬
‫‪( 6,454‬ת) ולא תבין איצא אי גאיחה הי אלתי אצאבת‪ — .‬כה רגיל מא אלדי‪ ,‬עד שעשוי‬
‫הוא להתחלף חופשית עם מא פשוטה ‪5,103 :‬מ ( ש) תעלמני חצרתה מא ילזם ומא אלדי‬
‫יגב‪ ,‬והשווה ש״נ פג ‪ ( 6‬ש) כי״ס יורנו רבינו מא אלדי ילזם‪ 11 ,‬כי״ש מא ילזם‪.‬‬
‫§‪ .180‬א‪ .‬מא מוסב לפעמים לבני אדם (דק׳ §‪7,19 :)365‬מ ( ש) ומא דזקו מן אלאולאד‪.‬‬
‫כז ‪ ( 5‬ש) כי״ש כל מא (אך ‪ 11‬כי״ס כל מן) יכון לה טלב‪ .‬צט ‪ ( 11‬ש) ענד מא יצאהרה ‪ t‬אך‬
‫בהמשך הישיר‪ :‬מן יצאהדה‪ .‬כפי שנראה‪ ,‬מפוקפקות דוב הדוגמאות‪ ,‬כי אולי יש לגרוס‬
‫בהן מן‪.‬‬
‫ב‪ .‬הכינוי המוסב ל״מא״ עשוי‪ ,‬בהתאם להוראתו‪ ,‬לבוא בנקבה (דק׳ §‪369‬א)‪3,204 :‬‬
‫(חתימה) אנתהי מא סאלת אנא פיהא‪( ...‬השפעת מסאיל)‪ .‬ריח ‪ ( 38‬ת) והדא ממא לא‬
‫ינבגי אלתרדד פיהא‪ .‬בייחוד בהשפעת מן‪ ,‬המצריך שם בנקבה ‪ :‬מד ‪ ( 8‬ת) אמא מא אשתרת‬
‫להא מן חלי דהב או תיאב מתמנה וכאנת חאצרה פתקום עליהא (אך בשורה הקודמת‪:‬‬
‫וכל מא יכון עליהא מן וניאב פלא יקום)‪ .‬השווה גם ‪4,151‬מ ( ש) מא חצל מן אלגראמה‬
‫תלזמה‪ .‬ש״נ ‪ :‬נא ‪ ( 25‬ת) כי״ס מא בקי מן אלסלעה‪ ...‬ידדה‪ 11 ,‬כי״ש ידדהא‪.‬‬
‫§‪ .181‬הכינוי המוסב אל מן אינו תמ ‪ T‬בזכר יחיד (דק ‪:) 370§ ,‬‬
‫א‪ .‬הכינוי המוסב עשוי לבוא‪ ,‬בהתאם לתוכן המשפט‪ ,‬בנקבה יחיד(דק׳ שם א)‪ 8,16 :‬מ( ש)‬
‫מן תדפע קמאשהא פי אול סנתהא לבעלהא ספיהה תבון‪4,344 .‬מ ( ש)! ‪( 2,345‬ת) מן לם‬
‫תטבל‪ .‬רמב ‪( 36‬תקנה) ומנהן מן תנתטד‪.‬‬
‫ב‪ .‬הכינוי המוסב עשוי לבוא‪ ,‬בהתאם לתוכן המשפט‪ ,‬בריבוי (דק׳ שם ב)‪ ( 4a :‬ש)‬
‫מתל מן תקדם דכרהם‪ .‬צב ‪( 18‬ת) מן יסתחק אביהם ענדהם (אך בהמשך יחיד‪ :‬ולם‬
‫יעתדף)‪.‬‬
‫§‪ .182‬אף כי בדרך כלל דחתה‪ ,‬בפי הנראה‪ ,‬אלדי את דגלי מן‪ ,‬מא הרילאטיביים (השווה‬
‫למשל מקרים מעין ‪ 11,23‬ש« ‪ 6,138‬ת)‪ ,‬יכולים מאידך משפטי־מא‪/‬מן לעתים דחוקות‬
‫לשמש גם כמשפטי תמורה וקרובים לכן לפונקציה אדייקטיבית (דק׳ §‪ :)364‬רל ‪ ( 11‬ש) הדא‬
‫שי מא לא יצלצכם‪ .‬רלא ‪ ( 9‬ש) ען קול אלשהאדה מן שאהדה‪ ( 11,412 .‬ש) סמענא נחן‬
‫אלשהוד חדית אלגוי במא אכברה ען‪( ...‬אין נראה‪ ,‬כי במא מוצרך ע״י חדיא)‪.‬‬
‫‪ . 10‬במקרה כמו ‪( 4,448‬ת) והדא מא לא ימכן חצרה אפשר לתפו ש את 'מא״ כמציין את הגבול בין‬
‫הנושא המבודד ל בין נ שואו‪.‬‬
‫‪110‬‬
‫ת שו ב ו ת ה ר מ ב ״ ם‬
‫§‪ .183‬אין בשימוש דילאטיבי ובהודאה זמנית (י ק׳ §‪ ) 368‬נמצא באוטוגראף רעז ‪ ( 7‬ש)‬
‫שיל אלבצאעה ענדד אלי אין יהצל להא סוק‪.‬‬
‫§‪ .184‬א‪ .‬נדירים המקרים‪ ,‬שבהם נפדד משפט־אלדי מן המלה הזוקקת (השווה תופעה‬
‫דומה לגבי לואי פשוט דק׳ §‪ ( 7,35 :)422‬ש) ואחדהם מזוג אלדי הוא אלבכור‪ .‬מט ‪ ( 14‬ש)‬
‫הדא הו נץ אלשרט פי אלי׳ דנאניר חרף חרף א לי( כ ך כי״ס ! כי״ש אלדי) פי שטר אלשדוך‪.‬‬
‫ב‪ .‬לעתים רחוקות נפרצת מסגרת משפט הזיקה (דק׳ §‪ :)381‬דסה ‪ ( 7‬ש) תורה שבכתב‬
‫ותורה שבעל־פה אלתי האולא אלקראיין כופרין בה‪ ...‬וגיר קאילין בנקל בל יאצדון בטאהר‬
‫אלנץ‪.‬‬
‫§‪ .185‬הואיל ומא יכול לשמש הן כנושא והן כמושא‪ ,‬עשוי הוא לשמש בשתי הפונקציות‬
‫בבת אחת (השווה דבר דומה בגרמנית ‪Paui-Stoite, Kurze deutsche Grammatik®, Tubingen‬‬
‫‪ ,1951‬עמ׳ ‪ ) 364‬מד ‪( 8‬ת) אמא מא אשתרת להא מן חלי דהב או תיאב מתמנה וכאנת‬
‫חאצרה‪ ,‬פ‪...‬‬
‫§‪ .186‬הדיא משמש כקורילאטיבום ממש ‪( 11‬דק׳ §‪ ,) 374‬כגון ‪8,88‬מ ( ש) הז־א אלדי תבקי‬
‫לך ענדי אנמא הו רבית‪ ( 11,112 .‬ת)‪4,198 .‬מ ( ש)‪ ( 17,498 .‬ת)‪ .‬אוטוגראף רעג ‪ ( 6‬ת)‪.‬‬
‫ובדומה האולאי אלדין ‪9,196‬מ ( ש)‪ .‬דמג ‪( 9‬ת) ואילך מתחלף (לפי שני כהי״י) הדא אלדי‬
‫יריד עם אלדי יריד‪ .‬כן משמש גם דלך כקודילאטיבום במקרים מעין ‪( 4,383‬ת) ותלך אלתי‬
‫פי ידיכם הי אלנסצה‪ .‬וכן גם כלואי למלה הזוקקת ‪ ( 13,401‬ש) דלך אלקמאש אלדי‬
‫אבאעתה ‪.12‬‬
‫§‪ .187‬א‪ .‬במקום הכינוי המוסב למלה הזוקקת‪ ,‬העאיד‪ ,‬יש שחוזרים על שם דומה‪ ,‬המוגדר‬
‫ע״י כינוי רומז (השווה §‪ 150‬ב ! דק׳ §‪372‬ה)‪ :‬רס ‪( 34‬ת) והי מן נוע אלחזון אלמשהורה פי‬
‫גמיע אלבלאד אלדי אצל דלך אלמנהג אלדי‪ ...‬והשווה גם קיג ‪ ( 9‬ת)‪ ,‬נוסח יהוש‪/‬‬
‫ב‪ .‬כן בא לפעמים במקום העאיד כינוי דומז (השווה §‪ 150‬א! דק׳ §‪ 372‬א)‪ ,‬כגון ‪( 4,41‬ת)‬
‫תמנעהא אלז־י לא ימכן מן גהה אלשרע תחקיק דלך‪ .‬רסח ‪ ( 24‬ת) ובזיון תלמי׳ חכמי׳ אלדי‬
‫דלך דאצל פי‪ ...‬רנד ‪ ( 27‬ש)‪.‬‬
‫ג‪ .‬לעתים רחוקות נצמדת אל השם התוית במקום הכינד המוסב ‪ :‬מב ‪ ( 2‬ש) לאצותהא‬
‫אלואחד צגיד (אך שמא לפנינו משפט חדש ו)‪7,63 .‬מ ( ש) יש כנראה להשלים להא‪.‬‬
‫§‪ .188‬מלת היחס עם העאיד עשויה לחמוד אף בערבית הקלאסית (עי׳ ‪Reckendorf, Arab.‬‬
‫‪ , ) c9,207§ syntax‬כשמשפט הזיקה עצמו מוצרך ע״״י אותה מלת היחס‪ ,‬המשמשת באותה‬
‫הוראה; כך למשל ‪1,84‬מ ( ת)‪ .‬השמטה דומה נמצאת דנו ‪ ( 7‬ש) עלי מדהב רבן גמליאל‬
‫אלדי אצל צלוה אלגמאעה [השלם ‪ :‬עלי מדהבה] ליס‪...‬‬
‫‪ . 11‬השווה גם ‪( 16,19‬ש) מרץ ר אובן הדה אלמרצה אלמתצלה בופאתה‪.‬‬
‫‪ . 12‬גם כאשר אלז־י משמש בהודאת אן לפתיחת משפט ש ס־עצ ם (§ ‪ ,) 176‬קודם לו לעתים קרובו ת‬
‫הדא (עי׳ שם)‪ .‬וכן נמצא הדיא לפני אן ‪( 5,102‬ת) ואנ מא הדא לצאחב אלימין אן ידהב‪ .‬בדומה דל ך‬
‫(במקרה בול ט י שר לפני אן) ‪ 9,311‬מ (ש) יסתדל עלי חרמאן דלך אן יסתדבר‪.‬‬
‫ס קיר ה ד ק דו קי ת ע ל ז׳ ל ש ו ז ה ע ר ב י ת‬
‫‪ill‬‬
‫§§‪ .194— 189‬מ ש פ ט י ז מן ‪:‬‬
‫§‪ .189‬א‪ .‬אלי אן התאחד למלה אחת ״אלאן״ ה ‪ ( 6‬ש)‪ .‬צ ‪ ( 1‬ש! אך במקום המקביל‬
‫‪ 7,55‬ש אלי אן)‪.‬‬
‫ב‪ .‬אלי עם שם מוצרך ואחריו משפט (הפותח בדוגמה שלנו ב־ פ) בהוראת חתי אדא‬
‫(באן) (דק׳ §‪ 265‬א) נמצא קלד ‪( 24‬ת) אלי אצר אלסאעה אלסאדסה פתרא‪.‬‬
‫§‪ .190‬בינמא מתקשר עם עבר (דק׳ §‪ :)385‬רם ‪ ( 13‬ש) פבין מא עול עלי אלימין‪.‬‬
‫§‪ .191‬טאל מא בהוראת מא דאם ״כל זמן ש״ (דק׳ §‪ 387‬ב) נמצא כ ‪( 5‬ת) וטאל מא לא‬
‫יתבת אלמות לים לה טלב בוגה‪ .‬פד ‪ ( 6‬ש) טאלמא הי קאעדה‪ .‬קצה ‪ ( 1‬ש) טאל מא אלדין‬
‫ענדה‪ .‬בדומה משמש טאל בהוראת טול ״במשך״ (דק׳ §‪ ) 158‬מא ‪( 8‬ת) ן מד ‪( 7‬ת) טאל‬
‫מקאמהא‪ .‬פד ‪ ( 15‬ת) טאל תרמלהא‪ .‬קיד ‪ ( 6‬ש) טאל טמתכן‪ .‬קסא ‪ ( 19‬ש) טאל שבעת ימי‬
‫אבלותו‪.‬‬
‫§‪ .192‬למא לפני עתיד לציון פעולה ההולכת ונשנית בזמנים שונים (דק׳ §‪ 389‬ג) נמצא‬
‫‪ ( 5,475‬ת!) וכל מן ליס הו בקי למא ידי‪ ...‬פעל איצא הו כדלך‪.‬‬
‫§‪ .193‬מנד משמש כפותח משפטי סיבה (השווה גם דק׳ §‪ .) 390‬רשמתי דק דוגמה אחת‬
‫בשאלות ‪ ,10,273‬כל האחדות נמצאו בתשובות ומסתבר‪ ,‬כי לפנינו ביטוי מיוחד לדבינו !‬
‫למשל ‪ :‬י ‪ .4‬יט ‪ .8,293 .12,133 .6‬וכן גם מד כי״א רסד ‪( 22‬אך | | ככי״ש אד ו‪ ,‬ד״ל שתי‬
‫לשונות שגורות אצל רבינו)‪.‬‬
‫§‪ .194‬א‪ .‬יום משמשת במילת זמן סתם בהוראת ״כאשר״ (השווה בלהגיט ‪Brockeimann,‬‬
‫‪ Grundriss‬ב ‪2 ,47 :)535‬מ ( ש) ובאן יום אקני מנה אלצאל באלבפאלה איאם רצי‪.‬‬
‫ב‪ .‬כמא בהודאת ״כאשד״ (דק׳ §‪ ) 388‬נמצא כנראה טו ‪ ( 1‬ש) פאתפק ללולד כמא הו מאת‬
‫לחק אבוה (אם אין להבינו לפי §‪.) 78‬‬
‫§§‪ .210— 195‬מ ש פ ט י ת נ א י ‪:‬‬
‫§‪ .195‬אדא אן בהודאת אד (השווה גם דק׳ §‪ 350‬ב) נמצא קיא ‪( 14‬ת) ואדא אן צדד‬
‫ענה ז־לך‪.‬‬
‫§‪ .196‬אד פותח משפט תנאי ולעבד שאחריו הוראת הווה‪/‬עתיד (נדיר בערבית הקלאסית‪,‬‬
‫עי׳ ‪ Brockeimann, Grundriss; 108 Noldeke, Zur Grammatik‬ב ‪ ( 5,115 :)596‬ש) אד לם‬
‫תסקטי‪ .‬דוגמאות נוספות עי׳ §‪.207‬‬
‫§‪ .197‬להפך רגילים יחסית המקרים‪ ,‬שבהם לעבר אחרי אן‪/‬אדא או במשפט תנאי דילאטיבי‬
‫הוראת עבד ממש (נדיר בערבית הקלאסית‪ ,‬עי׳ ‪ Reckendorf, Arab. Syntax 486,464/5( 1‬ז‬
‫ייתכן‪ ,‬כי הסיבה נעוצה בכך‪ ,‬בי בהלכה הגבול בין מקדה שהיה ממש לבין הדין התמידי‬
‫‪ . 1‬מאידך יקדה‪ ,‬כי אף ע ב רו של פו על ע ב רי אחרי אז‪/‬אד־א מקבל הוראת עתיד‪ ,‬כגון ‪( 9,106‬ת) אדא‬
‫הביא (בהמשך שורה ‪ : 12‬ומתי לם יביא !)‪.‬‬
‫ת שו ב ו ת ה ר מ ב ״ מ‬
‫‪112‬‬
‫הוא שוטף (ועל כן רגילה אולי תופעה זו יותד בתשובות)‪ .‬המצב מגיע עד כדי כך‪,‬‬
‫שבתשובות ע שר העבד במשפטים מקבילים לשמש פעם בהוראת עבד ופעם בהוראת הווה ‪:‬‬
‫‪ 1431‬תחדם הדם סתם באסם מן כאבת אלפצה פי מלכה חיניז• ולם יקד‪ .‬מד ‪( 8‬אחרי מא)‪.‬‬
‫כן בא אחדי ״כאן״ לראשונה בינוני‪ ,‬אח״כ לם עם עתיד‪ ,‬שניהם (גם כאן עם הבינוני‪ ,‬שלו‬
‫כאן אולי הודאה דודאטיבית) לציון עבד ‪4,61 :‬מ אן כאנת אלמראה מדאומה טלב אלדהב‬
‫קבל חצור אלרגל ולם תגדה פקד אנתקץ אלביע אלאול (אם לא נדאה ב״ולם תגדה״ משפט‬
‫מצב)‪ .‬״אן כאף עם עבד מקביל ל״אן כאן״ עם עתיד ‪11,79‬מ —‪6‬מ‪ .‬דוגמאות אחרות לעבר‬
‫לציון עבד אחדי אן כט ‪ ( 20‬ת)‪ ,‬אחרי א ‪1‬א ‪ ( 15,126‬ש!! אמנם אפשר להבינו לא רק כעבר‪,‬‬
‫אלא גם כהווה‪/‬עתיד‪ ,‬עי׳ בתידגום‪ ,‬והשווה הנאמר לעיל)‪.‬‬
‫§‪ .198‬א‪ .‬שם גוף עשוי לחצוץ בין אן‪/‬אד־א לבין פועלו (דק׳ §‪382‬א‪ :)3‬די ‪ ( 2‬ש) אדא‬
‫הו חלף‪ .‬די ‪ ( 4‬ש) ואן הם אסתנזעוא‪ .‬דיג ‪ ( * 1‬ש) אדא הו חצר‪ .‬רג ‪( 7‬שטר) אן אנא‬
‫צאלחתה‪ .‬דנו ‪ ( 35‬ש) אדא הם אגאבו‪ .‬רסג ‪ ( 22‬ש) פכיף אדא נחן באינא‪ .‬דכט ‪ ( 35‬תו)‪.‬‬
‫דלח ‪ ( 3‬ש)‪( 9,535 .‬אוטוגדאף ש)‪.2‬‬
‫ב‪.‬‬
‫לא רשמתי מקרים בולטים של משפט שמני‪ ,‬הפותח ב״אן״ (דק׳ §‪ !) 393‬אולם ג ‪ ( 4‬ת)‬
‫בא משפט שמני באבר השני של משפט תנאי‪ ,‬כנראה בגלל היותו מופרד ממלת התנאי‬
‫ע״י מלים רבות ‪ :‬אמא אן שהד אלכשדים‪( ...‬הרבה)‪ ...‬או אלאמר משהוד פקט פאן‪...‬‬
‫§‪ .199‬רגיל ביותר ״אן כאן״ (דק׳ §‪ 395‬א)‪ ,‬כגון ‪( 14,421‬שטר) אן כנת תדיד ‪ .3‬״אן כאן״‬
‫אף נעשה מלת תנאי בלתי משתנית (דק׳ §‪ 395‬ב)‪ : 4‬ט ‪( 7‬ת) אן כאן באקיא(!) ואן כאן‬
‫תצרפא פיה‪ .‬כט ‪ ( 13‬ש) אן כאן אסתקלת אלשהאדה‪2,58 .‬מ ( ש) אן כאן‪ ,‬אדא‪..‬״ אן כאן‬
‫תכון‪ .‬דמב ‪( 116‬תקנה) אן כאן לם תטבול‪— .‬״כאן״ לבד כמלת תנ אי(ד ק׳ §‪ ) 396‬נמצא אולי‬
‫דנז ‪( 18‬ת ! )‪ ,‬אם אמנם יש לגרום כך‪ ,‬וכן קכו ‪( 41‬ת ! )‪.‬‬
‫§‪ .200‬משפטי תנאי אסינדיטיים מצויים לא דק כשהמשפט הראשון הוא שאלה (השווה‬
‫בערבית הקלאסית ‪ ,) Reckendorf, Arab, syntax §4,258‬אשר אפשר להבינה כדישא של‬
‫משפט תנאי‪ ,‬כגון ‪ ( 12,58‬ש) הל פיהמא עשרין דראעא פתכון פסולים (על הקירבה בין‬
‫משפטי שאלה למשפטי תנאי השווה גם §‪ ,209‬הע׳ ‪ — ) 6‬אלא‪ ,‬כנראה גם בהשפעת סגנון‬
‫התלמוד‪ ,‬במקרים נוספים (דק׳ §‪ :)398‬סג ‪ ( 5‬ש) יטדי עליה אמר נכון נחן סבבה‪ .‬די ‪ ( 5‬ת)‪.‬‬
‫§‪ .201‬לעתים קרובות חסר פ בראש משפט הסיפא בניגוד לערבית הקלאסית (השווה‬
‫פרידלנדד §‪ ! 310‬דק׳ §§‪ ,) 302 .300‬כגון לפני צווי כ ‪ ( 2‬ש)‪ ,‬לפני עתיד המביע איחול או‬
‫‪ .2‬כן מפרידה קריאה בין אן ל בין פו ע לו ‪2,141‬מ (שטר) ואן חם ו שלום תופית‪.‬‬
‫‪ .3‬״כאן״ שמר עדיין ע ל כו חו הפועלי ולא נהיה תמיד למלת תנאי סתם ! זאת מוכיח לא רק היותו‬
‫ניטה‪ ,‬אלא אף הנ שוא ה א ק ו ז א ט י ב י המצוי לפעמים אחריו‪ ,‬כגון ‪( 14,42‬ת) ואן כ אן שטר כתובה‬
‫מתקדמא‪6 ,57 .‬מ (ת)‪.‬‬
‫‪ .4‬אדא כאן ר ש מ תי( בוו ד אי במקרה‪ ,‬עי׳ דק׳ § ‪ )397‬רק כשמבנה המשפט דר ש בל או הכי‪ ,‬כי כ אן יבו א‬
‫בנסתר‪ ,‬כג ת ‪5,39‬מ ( ש) « ‪ 6,121‬פ (ת)‪.‬‬
‫ס קיר ה ד ק דו קי ת ע ל ה ל ש ו ן ה ע ר ב י ת‬
‫‪113‬‬
‫צו ‪9,57‬מ (ת)! אוטוגראף ‪4,525‬מ ( ת)‪ ,‬לפני משפט שמני ‪6— !37,69‬מ ( ש)! ‪ ( 17— 15,126‬ש)‬
‫וכו׳ וכו‪ /‬ראוי לציון ‪ ( 16,292‬ת)‪ ,‬שבו ממלא בעד דלד את מקום פ‪ :‬אדא‪..‬״ בעד ילד‪— .‬‬
‫על ו׳ בראש משפט הסיפא עי׳ §‪.142‬‬
‫§‪ .202‬לעתים מציין לו‪ ,‬כי דק מניחים את המקרה (דק׳ §‪ 400‬א)‪ ,‬כגון טז ‪ ( 8‬ש)‪ ,‬והוא‬
‫עשוי במשפט ויתור לציין ויתור קיים ממש‪ ,‬עי׳ §‪.204‬‬
‫§‪ .203‬מתל לו בהוראת ״כאלו״ נמצא ‪ ( 9,211‬ת)‪ .‬קכט ‪ ( 55‬ת)‪4 ,272 .‬מ ( ת)‪.‬‬
‫§‪ .204‬רשמתי דוגמה אחת‪ ,‬שבה פותח ואן‪ °‬משפט ויתור בטל ‪( 9,38 :‬ת) יסתחק באלימין‬
‫ואן כאן חיא‪ .‬להפך פותח ולו משפט ויתור קיים (דק׳ §‪ 406‬א) ‪4,54‬מ (ת) ולו כאן אלכצם קד‬
‫חאסן אלדיין‪ ...‬פאנה‪...‬‬
‫§‪ .205‬יש שמשפט הויתור אינו מורגש כמשפט טפל‪ ,‬אלא כמשפט מאוחה‪ ,‬ועל כן עשוי‬
‫משפט הסיפא שלו לפתוח ב״ולכן״ (דק׳ §‪ :)407‬קל ‪( 72‬ת)"ואן‪.‬״‪ ,‬לכן‪ .‬כן עשוי משפט‬
‫הסיפא של מעמא אן לפתוח בו׳ החיבור (השווה גם ‪w. Havers, Handbuch der erkiarenden‬‬
‫‪syntax 20(. 10,51‬מ —‪8‬מ ( ש)‪ ,‬אולם כאן פעלה (ג ם?) אנאקולות‪ ,‬השווה §‪ ,142‬סוף‪.‬‬
‫§‪ .206‬וא?*א בהודאת ״או״ (דק׳ §‪ ) 410‬נמצא רעא ‪ ( 3‬ש) כאן אקל ואלא אכתר ‪ .5‬על‬
‫השפעת אלא על גיד וסוי עי׳ §‪ 112‬ג והע׳ ‪ 4‬שם‪.‬‬
‫§‪ .207‬כנראה מתוך קונטאמינאציה של ׳׳אד פעלת (השווה §‪ , ) 196‬ואלא‪ ,‬יפעל״ עם ״אד‬
‫לם תפעל‪ ,‬יפעל״‪ ,‬התהווה ״אד לם תפעל ואלא יפעל״ (דק׳ §‪ :)413‬כא ‪ ( 4‬ש) פאד לם יגי‬
‫יהודי ישתריהא ואלא תביעי ללגוים‪ .‬לד ‪ ( 12‬ש) אד לם תשתריהא מן ענדהא ואלא פמא‬
‫תציב‪.‬‬
‫§‪ .208‬שא‪ ...‬או משמש בהוראת ״בין אם‪ ...‬או״ מד ‪ ( 5‬ש) שא כאנת הי מורדת או הו‬
‫אלמורד‪ .‬בדומה שא ניטה קסג ‪ ( 3‬ש) יסתדברוה שית כאן מגלוק או מפתוח‪ .‬ועי׳‬
‫‪ ,A commentary on the book of Daniel by Jephet ibn Ali‬הוצ׳ ‪,D. S. Margoliouth‬‬
‫אוכספורד ‪ ,1889‬עמ׳ ‪ ,93‬ערך שא‪ .‬שימוש זה נתהווה כפי הנראה מתוך משפטי תנאי‬
‫אסינדיטיים‪ ,‬שבהם היתה הפעולה תלויה ברצונו של העושה (מעין ‪ :‬אמר שיעזור לך‪ ,‬רצה‬
‫[ =בין אם] בכסף או בעצה)‪ .‬על להגים ערביים‪ ,‬שבהם נעשו פעלי רצון למלות תנאי‬
‫במשפטי בררה השווה ‪ Brockeimann, Grundriss‬ב ‪ ,483‬ועי׳ גם ‪N. Rhodokanakis, Der‬‬
‫‪ vulgarabische Dialekt im Dofar‬ב §‪.k30‬‬
‫(‪(Wien 1911‬‬
‫‪v_/‬‬
‫§‪ .209‬רגילות למדי שאלות עקיפות בצורת משפטי תנאי (דק׳ §‪ ,6) 415‬כגון ‪ ( 6,46‬ש)‬
‫יביין לנא סיידנא אדא כאן עלי סביל קראץ אלגוים או אדא לם יכן‪ .‬נה ‪ ( 2‬ש) יורינו‬
‫אדוננו שורת הדין הל(!) ילזם‪ ...‬אם לא ואן אלתזם‪ ...‬אם לא‪ .‬פב ‪ ( 5‬ש) תורנו הדרתו אן‬
‫כאן‪ ...‬אם לא‪ .‬רלב ‪ ( 5‬ש) יפתינא סידנא אן כאן ביעהא ללמלטלטלין נאפד‪ ...‬והל(!)״‪.‬‬
‫והל(!)״‪ .‬ואן כאן‪ ...‬ואן כאן‪ ...‬אם לא‪ ...‬והל(!)‪.‬״ ק ‪ ( 11‬ש)‪.‬‬
‫‪ .5‬או אלא במקום ״ואל א״( א ם אין לנסח כך) נמצא קלז ‪( 5‬ת)‪ ,‬והשווה דק׳ § ‪ ,411‬הע׳ ‪.52‬‬
‫‪ .6‬ע ל הקרבה בין משפטי שאלה למשפטי תנאי מעיד גם רלג ‪( 120‬ת) ויסאל איצא הו הל ידעי‪ ...‬פלאי‬
‫שי וטאהא — בו עו מד מ שפט־הל על סף ההפיכה למשפט תנאי‪ .‬השווה גם ל עיל § ‪.200‬‬
‫ת שוגו ת הר מב״ ם‬
‫‪114‬‬
‫§‪ .210‬בין המלים‪ ,‬הפותחות משפטי תנאי רילאטיביים‪ ,‬דאוי להזביד איש מא ״כל מה ש״‬
‫‪ ( 10,75‬ש)‪ .‬וכן גאיה מא ״עד כמה ש‪ ,‬ככל ש״ ‪ ( 2,62‬ת)‪.‬‬
‫§§‪ .214— 211‬ס ד ר ה מ ל י ם ‪:‬‬
‫§‪ .211‬נראה (דק׳ §‪ 416‬ב)‪ ,‬כי הפועל המסויים עדיין קודם לרוב לנושאו‪ ,‬והמקדים‬
‫ההפוכים (בגון ‪ 1,22‬ש) הם למדות הבל מיעוט (אם גם מיעוט ניכר)‪.‬‬
‫§‪ .212‬סדר המלים חופשי למדי ‪:‬‬
‫א‪ .‬שני פעלים קודמים לנושא המשותף (דק׳ §‪4,45 :)417‬מ ( ש) פסאפר וגרק צאחב‬
‫אלמאל אלמוצי‪.‬‬
‫ב‪ .‬המושא של יסמי קודם לו( ד ק׳ §‪ ,421‬סוף)‪ :‬קט ‪ ( 6‬ש) והל הדא שרבה יסמא‪.‬‬
‫ג‪ .‬חלק של המשפט הטפל נכלל במשפט הראשי הקודם (השווה תופעות דומות בשירה‬
‫בערבית הקלאסית ‪Reckendorf, Arab, syntax 396( 1,291‬מ (ת) פתעלם צ ר ו ר ה אן אלז־י‬
‫ינכתב‪ ...‬מאיתאן וצמסין דף‪.‬‬
‫ד‪ .‬האוגד בא אחרי הנושא והנשוא במקרה הבודד ‪8,273‬מ (ת) לאן גמיע אלמאדה‬
‫אלמוגדה פי תצלצל גסם אלצרע לבן הי‪.‬‬
‫§‪ .213‬איצא נמצא‪ ,‬כמו בעדבית הקלאסית‪ ,‬אחרי הביטוי אליו הוא מוסב (דק׳ §‪ 418‬א)‪,‬‬
‫כגון ‪7,18‬מ ( ש)‪ ,‬אבל לעתים קרובות מאד עשוי הוא לקדום לו (דק׳ §‪ 418‬ב)‪ ,‬כגון דטז‬
‫‪ ( 13‬ת)‪ .‬רנז ‪ ( 22‬ת)‪ .‬רסז ‪ ( 65‬ת)‪ .‬לעתים קרובות נמצא איצא בראש המשפט‪ ,‬כגון ‪7,69‬מ‬
‫( ש)‪ ,‬והשווה גם ‪ ( 15,114‬ש) תם איצא אדעת‪ .‬רגיל במיוחד איצא אן‪ ,‬כגון ‪2,33‬מ ( ש)‪.‬‬
‫מעטים לעומת זה המקרים‪ ,‬בהם נראה איצא מוקדם יתר על המידה (מתוך חוסר בטחונו של‬
‫הכותב)‪ :‬נב ‪ ( 10‬ש) ומסד פיה אן איצא מאתת חמאת אצוה וכלפת מע אלעדה האון‪.‬‬
‫§ ‪ .214‬אנמא מצמצם את הביטוי שאחריו (ולא את הביטוי האחרון שבמשפט! דק׳ §‪:)419‬‬
‫טז ‪ ( 6‬ש) ואנמא נחן אלשהוד עלמנא באטן אלקציה‪.‬‬
‫§§‪ .221— 215‬י ס ו ד ו ת ע ב ר י י ם ב ט כ ס טי ם ע ר ב י י ם‬
‫(לכל הפרק השווה ש׳׳ד גויטיין בתשובות רבנו אברהם בן הרמב״ם‪ ,‬הוצ׳ פריימן־גויטיין‪,‬‬
‫ירושלים התדצ״ח‪ ,‬עמ׳ ‪ xxxiv‬ואילו ומש״כ לשוננו כב ‪ 183‬ואילד)‪.‬‬
‫§‪ .215‬הקו הבולט הוא התמזגותן של שתי הלשונות‪ ,‬של העברית ושל הערבית‪ ,‬כפי שהיא‬
‫משתקפת במעבר הקל מביטוי ערבי לעבדי ובהשתלבות המלים העבריות במשפט הערבי‪,‬‬
‫כגון ‪ ( 7,18‬ש) לם תשמשיני‪( 7,239 ...‬ת) אן כאנת תלד אלפירות לא הביאו שליש (אך‬
‫שם‪ 9 ,‬ואם הביאו שליש)‪6,279 .‬מ ( ש) תלזמהם אלחלות ואלתדומות‪7,317 .‬מ ( ש) יגב יבדק‬
‫לקנין‪ ( 12,371 .‬ת) מן צח לה נגנבו כליו או ספריו‪ .‬דיא ‪ ( 6‬ש)‪ .‬אולם אף בטכסטים‪ ,‬שבהם‬
‫״נקלטו״ ‪1‬משפטים עבריים שלמים‪ ,‬ברוד לחלוטין‪ ,‬שערבית לפנינו‪ .‬העובדה‪ ,‬שאף צורן‬
‫ערבי צמוד (‪ ) bound morphem‬ביותד עשוי לבוא בתוך ביטוי או משפט עבדי‪ ,‬אך צורן‬
‫עבדי כזה יבוא רק קשור למלה עברית‪ ,‬מוכיחה‪ ,‬בי לפנינו ביסוד העניינים עדבית עם‬
‫ס קיר ה ד ק דו קי ת ע ל ה ל ש ו ן ה ע ר ב י ת‬
‫‪115‬‬
‫ביטויים או משפטים שאולים מן העברית‪ .‬דוגמאות ‪ :‬ד ‪( 6‬ת) אלשתי נשים‪ .‬סו ‪( 2‬ת) ומתי‬
‫לם יביא שתי שערות בזקן‪2,126 .‬מ (ת) אצתלאף בין חכמי תלמוד הל אית דינא דגוד או‬
‫אגוד או לית דינא‪( 3,127 .‬ת) פכל מן יעתקד אן אית דינא דגוד או אגוד (לעומת שם‪1 ,‬‬
‫דגה ד א י ת דינא דגוד או אגוד)‪( 14,220 .‬ת) אד ואינו צריך לתלמודו‪8,239 .‬מ (ת) אדא‬
‫חזר ישראל ולקח השדה עם פירותיה מן הגד פאנהא חייבת אד והביאה‪( 10,314 .‬ת) ׳אן לא‬
‫ידחה‪( 9,371 .‬ת) ואמא אן‪ ,...‬פישבע‪( 3,436 .‬תקנה) עון גדול קד פשט ברוב הצבור‪ ( 4,465 .‬ת)‬
‫ולא יריד אן יצא ידי חובתו‪ .‬אף כינוי חבור ערבי עשוי להצמד למלה עברית‪ ( 7,11 :‬ש)‬
‫בעלהא אלתאני (בסגנון זה אין נראה לראות ב״בעל״ מלה ערבית)‪1,170 .‬מ •(ש) פי‬
‫אחריותה (כינוי נסתר)‪ .‬קז ‪ ( 2‬ש) ופטרוהם‪ — .‬כה גדולה השפעתה של הערבית על‬
‫העברית‪ ,‬עד ששם עצם עברי עשוי לקבל את מין מקבילו הערבי (השווה גוטשטיין [עי׳‬
‫כח ‪ 41§ ] 14‬ואילך)‪ :‬קסא ‪ ( 17‬ש) לא ימכנהא אלצעוד לבית הקברות אמא לבעדהא (כפי‬
‫הנראה השפעת מקברה! אולם ייתכן‪ ,‬כי לפנינו גררה ל״קברות״‪ ,‬שנתפס‪ ,‬בהיותו ריבוי‬
‫שאינו מציין בני אדם‪ ,‬כנקבה יחיד)‪ .‬אף צירופים עבריים טהורים נעשים לפי כללי התחביר‬
‫הערבי‪ ,‬כגון רנ ‪( 15‬שטר) וחמש מאה‪.‬‬
‫§‪ .216‬אך יש כמובן גם מקרים‪ ,‬שבהם מרגישים בזרות הביטוי העברי‪10,272 .‬מ (ת) לו״‪,.‬‬
‫ללזם‪ ...‬וכאן יכון‪ ...‬לא יצא‪ ...‬וכאן יכון‪ ...‬יצא‪ ...‬מתל לו‪ ...‬כאן י מן קד יצא — לא ביטא‬
‫רבינו בסיפא של משפט־לו את האיריאליס ע״י כאן עם עתידו של הפועל העברי‪ ,‬כפי שהיינו‬
‫מצפים לפי §‪ 135‬ב ‪ ,3‬אלא ע״י צירופם של שני פועלי עזר ״כאן יכוך והוסיף עליהם בעבר‬
‫את הפועל העברי‪ .‬ועי׳ להלן § ‪.221‬‬
‫§‪ .217‬לעתים מתחלפים מלים וביטויים ערביים ועבריים ‪ ( 7— 5 ,1 1 :‬ש) זוג תאני‪ ...‬בעלהא‬
‫אלתאני (בסגנון זה אין נראה‪ ,‬כי ״בעל׳׳ הוא מלה ערבית)‪7,29 .‬מ ( ש) כתובה‪ ,‬אך ‪1 ,29‬מ !‬
‫‪ ( 1,30‬ש) כתבה‪ ( 5,30 ,‬ש) כתאב‪4,38 .‬מ ( ש)! ‪( 3,40 ! 6,39‬ת) ל‪/‬בדיני גדם‪ ,‬אך ‪z38‬מ ! ‪11,39‬‬
‫( ש) במדהב אלגוים‪3,307 .‬מ —‪1‬מ (ת) אצשאב מהיאה מצלוחה לדלך‪ ...‬עצים מוכנים‬
‫לבדק בית‪.‬‬
‫§‪ .218‬מלים עבריות הושאלו לעתים לערבית‪ ,‬בעיקר בתחום הדתי‪ ,‬הן כצורתן והן‬
‫בשינויים‪ ,‬אגב אינטיגראציה למבנה הערבית ‪ ! 1‬למשל ‪ :‬קיד ‪ ( 9‬ש) סיגוה (בהוראת ״עשה‬
‫סייג‪ ,‬תיקן״)‪ .‬רז ‪ ( 7‬ש) שעד מחזון‪ .‬ריח ‪ ( 11‬ש) אנה ידחי אליבום אלדי מע אנדחאה״‪.‬‬
‫דנט ‪ ( 20‬ש) יעמל אלחזאנה‪ .‬השווה גם את התרגום המושאל כתאב = כתובה לעיל §‪,217‬‬
‫וכן כתובאת נד‪ ( 3 .‬ש)‪ .‬קדס בהוראת קדש נמצא למשל ‪ ( 5,24‬ת)‪6,281 .‬מ (ת) ואלכתאב‬
‫( =והכתוב) יקול‪ .‬כן נגזר פועל ערבי משם עברי רנו ‪( 92‬ת) תאמין ל‪.‬‬
‫§‪ .219‬יש שביטוי ערבי תורגם מן העברית‪ ,‬מעין ‪9,125‬מ ( ת) וצרג דא בדאך (השווה‬
‫פרקי אבות ד‪.‬׳‪ ,‬י״א יצא שכרו בהפסדו)‪ .‬כן נראה הביטוי הרגיל צרג ען אלפדץ מושפע‬
‫‪ . 1‬אך צור ה כמו רו ‪( 3‬ש) הקדשוא(!)‪ ,‬א שר אפ שר אמנם לקיימה‪ ,‬נראית לכאורה עי רו ב של שתי‬
‫נוסחאות ‪ :‬הקדישו ראקדסוא‪.‬‬
‫‪116‬‬
‫ת שו ב ו ת ה ר מ ב ״ ם‬
‫ע״י ״יצא ידי חובתו״‪ ,‬ואף כי הוא נמצא גם אצל מוסלמים (עי׳ לשוננו שם ‪ , ) 194‬הדי‬
‫השימוש הרב בו בא כפי הנראה בהשפעת הביטוי העברי‪ .‬דלג ‪ ( 45‬ש) תצאל ידה בנוי‬
‫לפי מתכונתו של ״השיג ידו״‪.‬‬
‫§‪ .220‬כה חזקה השפעת הערבית‪ ,‬עד כי מלים‪ ,‬המיוחדות לדת האסלאם‪ ,‬עשויות לציין‬
‫מושגים דתיים יהודיים‪ .‬כך מציין חאכם ״דיין״ ‪ ,78‬הע׳ ‪ * 3‬לעברית ( ש)! ‪( 4,148‬ש); ‪8,153‬‬
‫(ש)< בדומה קאצי ‪ ( 3,179‬ש! עי׳ שם הע׳ ‪ 2‬לעברית)‪ .‬עדה מציינת ‪ ( 8,3‬ש) את תקופת‬
‫ההמתנה של האשה הגרושה (עי׳ לשם הע׳ ‪ 1‬לעברית)‪ .‬לכאן שייכת גם אמראה מחצנה רלב‪,‬‬
‫הע׳ ‪ 3‬לעברית ( ש)‪ .‬השווה גם בראה = גט קעא ‪ ( 1‬ש)‪ .‬סו ‪( 3‬ת) מתכלם = תלמיד חכם‪.‬‬
‫§‪ .221‬ראינו לעיל (§‪ ,) 216‬שיש מקרים‪ ,‬אשר בהם מודגש הביטוי העברי כגוף זר למשפט‬
‫הערבי ואינו מתקשר עמו קשר אורגאני‪ ,‬על כן יש שהוא מורגש כמעין מובאה ‪:‬‬
‫א‪ .‬כציטאטה עשוי הביטוי העברי להכלל באופן אסינדיטי במשפט הערבי ‪10,112 :‬מ (ת)‬
‫אלאצל אלמטרד אין אדם מקנה‪( 8,119 ...‬ת) אד ואלאצל ענדנא טוענין ליורש‪4,280 .‬מ ( ת)‪.‬‬
‫ב‪ .‬כציטאטות נחשבים השמות העבריים (דוגמת שמות עצם פרטיים) למיודעים ועל כן‬
‫יש‪ ,‬שאין התוית נצמדת אליהם‪ ,‬כגון ‪12,480‬מ ( ש) תפלה‪ .‬קפ ‪ ( 11‬ש) צבור‪ .‬בייחוד רגיל‬
‫חסרון התוית‪ ,‬כשהביטוי העברי מורכב משתי מלים‪ ,‬כגון רנח ‪ ( 4‬ש) אלקדושה(!) וברכת‬
‫כהנים (אם אין התוית של אלקדושה מוסבה לביטוי בולו‪ ,‬עי׳ להלן ג)‪11,290 .‬מ (ת) ספר‬
‫תורה‪( 12,491 .‬ת) מאה ברכות או אלזמידות(!)‪4,38 .‬מ ( ש)! ‪( 3,40 ! 6,39‬ת) ל‪/‬בדיני גוים‬
‫(לעומת ‪2,38‬מ ! ‪ 11,39‬ש במדהב אלגוים)‪ .2‬השווה ש״נ כגון כי״ש ריט ‪ 26— 25‬קדושת‬
‫יוצר בין קדושת תפלה‪ | | ,‬כי״א קדושת היוצר בין קדושת התפלה‪ .‬דכא ‪( 22‬ת) כי״ש‬
‫אלקדוש בבית הכנסת‪ | | ,‬כי״א קדוש בבית הכניסת(!)‪ .‬קפד ‪ ( 55‬ת)‪ .‬מעניינים ‪ ( 2,190‬ש)!‬
‫קסז ‪ ( 2‬ש) ספר תורה המקודש‪ ,‬שבהם מיודע הלוואי העברי‪ ,‬אף כי המוגדר בלתי מיודע‬
‫בצורתו‪ .‬כן גם הלואי ערבי ‪1,72 :‬מ ( ש) שטר כתובה אלמכתתב‪.‬‬
‫ג‪ .‬הואיל והביטוי העברי כציטאטה הוא בחינת יחידה אחת‪ ,‬אין צורך לחזוד על התוית‬
‫לפני כל אבד‪ ,‬אלא התוית עשויה לבוא רק בתחילתו‪( 2,104 :‬ת) מן אליתומים קטנים‪.‬‬
‫‪9,151‬מ ( ש) וחלול השבתות(!) ואלימים טובים‪ .‬קו ‪( 19‬ת) הדא אלשטד מקוים‪ .‬ש״נ ‪ :‬קפ ‪5‬‬
‫( ש) כי״ש אלציצית ואלתפלין‪ | | ,‬כי״א אלציצית ותפלין (אברי הביטוי העברי‪ ,‬המחוברים‬
‫בו׳ החיבור‪ ,‬מודגשים אף הם בביטוי אחד!)‪.‬‬
‫ד‪ .‬אף כשהבטוי העברי הוא סמיכות‪ ,‬עשויה התוית לבוא לפני הביטוי כולו‪ ,‬ד״ל לפני‬
‫הנסמד ‪ :‬קכח ‪ ( 33‬ת) כי״ש ואלירקות גנה (אך ‪ 11‬בר׳ וירקות גנ ה)‪ .‬והשווה §‪ 110‬ג‪.‬‬
‫‪ .2‬ו כן ‪ ( 11,54‬ש) הכס קהל‪ ,‬אך שם‪( 15 ,‬ש)‪ ,‬דווקא כשהביטוי העברי מו רכ ב משתי מלים(!)‪ ,‬רו ב הקהל‪.‬‬
‫הוספות ותיקונים לכרכים א׳ וב׳‬
‫אני מודד‪ .‬לא״א אורבך‪ ,‬ד״צ בנע ט‪ ,‬ש״ד גויטיין‪ ,‬נ׳ וידר‪ ,‬י׳ פלורסהיים וי׳ לוינג ר‪ ,‬שהואילו‬
‫להעיר לי את הערותיהם< תיקוניהם והוספותיהם מובאים להלן בסוגריים מרובעים עם ציון שמותיהם‪.‬‬
‫תודה כפולה ומכופלת מגיעה ל ר ב יוסף קאפח‪ ,‬שלא הסך טירחה מעצ מו ו ע ב ר על כל הספר והעיר‬
‫את הערותיו‪ ,‬ע ל דברים גדולים כקטנים‪ .‬בג ל ל קוצר המצע מובאים להלן (בסימן ק ‪ ),‬רק או תן‬
‫ההערות‪ ,‬שהן יותר מאשר תיקון סגנון בלבד‪.‬‬
‫כדי להקל ע ל הקורא‪ ,‬כלל תי ברשימה זו גם את ההוספות והתיקונים שבסוף כרך א‪ /‬ההוספות‬
‫והתיקונים מסודרים עמודים עמודים‪ .‬שני המספרים‪ ,‬המופרדים בפסיק‪ ,‬מוסבים ל ע מו ד ול שורה של‬
‫הטכסט הערבי ( כגון ‪ = 1,3 :‬עמ׳ ‪ ,3‬שו׳ ‪ 1‬של הטכסט הערבי) ו אלו הע׳ לפני המספד השני מציין‬
‫את ההערות לערבי ת ( כגון ‪ ,88 :‬הע׳ ‪ = 5‬עמ׳ ‪ ,8 8‬הע׳ ‪ 5‬לערבי ת)‪ .‬תר׳ לפני המספר הרא שון מוסב‬
‫לתירגום העברי ( כגון‪ :‬תר׳ ‪ = 2,3‬תירגום עב רי‪ ,‬עמ׳ ‪ ,3‬שו׳ ‪ ! 2‬תר׳ ‪ ,33‬הע׳ ‪ = 4‬תרגום עברי‪,‬‬
‫עמ׳ ‪ ,33‬הע׳ ‪ .)4‬מ׳ אחרי המספר השני מציין‪ ,‬כי יש ל מנו ת את ה שורות מלמטה‪ .‬אם הדבר אפשרי‪,‬‬
‫הובא רק הטכסט המתוקן‪ .‬במקרים אחרים הובא הטכסט המשובש‪ ,‬אחר כך = ואחריו הטכסט המתוקן‪.‬‬
‫רשימה ארעית של הקיצורים ‪ :‬כי״א = כ״י אוכספורד ‪.814,1‬‬
‫הקדמה‪ ,‬שו׳ ‪ : 9‬כ ‪ 62‬ת שובות לא היו ידועו ת ע ד כה‪.‬‬
‫הקדמה‪ ,‬עמ׳ ב‪ ,‬שו׳ ‪ : 3‬אף באותה התשובה עצמה עשויים להתחלף קטעים ערביים ועבריים‪ ,‬עי׳ ת׳‬
‫רל״ג‪ ,‬ו ע ל כן היה הבדל ג דו ל מדי ב סגנון פוג ע באחדות‪.‬‬
‫‪ 9,2‬מ ‪ :‬ענהם ‪[ . 4‬תר׳ ‪ 4,2‬מ ‪ :‬וחדרי השרות = וההכנסה‪ .‬גויטיין‪].‬‬
‫‪ : 1,3‬נטרנא מין אלעלויאת מיואצע‪ : 3,3 .‬אלסד = אלסר ז ואז תר׳ ‪ :‬הפתח הסודי‪4,3 .‬מ ואלאולאד‪.‬‬
‫תר׳ ‪7,4‬מ ‪ :‬לעדי‪ .‬תר׳ ‪ ,4‬הע׳ ‪ : 2‬ואל תתקבל‪.‬‬
‫תר׳ ‪ ,5‬הע׳ ‪ : 3‬התנאי הנוג ע לזכרים‪.‬‬
‫תר׳ ‪ : 2,6‬התנאי הנוג ע לנקבות‪.‬‬
‫תר׳ ‪ : 3,7‬עוו ל = עבירה‪[ .‬תר׳ ‪ : 16,7‬ע ל ח שבונה = כ חוב עליה (וכן בהמשך)‪ .‬ק׳‪].‬‬
‫‪ : 10,8‬תלתאהא‪8,8 .‬מ ‪ :‬גמיעא‪ 1,8 [ .‬מ ‪ :‬פרפעתא‪ ,‬תר׳ ‪ :‬והביאו ‪ . . .‬לפני‪ .‬בנעט‪ ].‬תר׳ ‪ : 6,8‬בסכום‪.‬‬
‫[תר׳ ‪ : 3,9‬תוספתן = העודף המגיע להן‪ .‬ק׳]‪.‬‬
‫‪ 10,10‬ו אערץ‪ .‬תר׳ ‪ 6,10‬מ‪ :‬למוכרה‪.‬‬
‫[תר׳ ‪ 3,12‬מ‪ :‬והחכם (הגוי) שהורה‪ .‬ק׳‪].‬‬
‫[ ‪ : 10,13‬תקריר = תקדיר ?‪ ,‬כל׳ אם נניח בהנחה שהן חייבות‪ .‬בנעט‪[ ].‬תר׳ ‪ : 6,13‬עסיקין‪ ,‬ל א‪ ...‬ק׳‪].‬‬
‫‪ 10,14‬מ ‪ :‬ואגב‪ .‬תר׳ ‪ 1,14‬מ כי׳׳ג = י׳׳ג‪.‬‬
‫‪ 5,16‬מ ‪ :‬אלנדוניא‪.‬‬
‫[תר׳ ‪ : 3,18‬נראה = נתגלה‪ .‬תר׳ ‪ 15,18‬הזניחה אותם = פשעה בהם‪ .‬ק׳‪].‬‬
‫[תר׳ ‪ 11,19‬מ שהחזיק = ששייך לו‪ .‬ק׳‪].‬‬
‫תר׳ ‪ ,22‬הע׳ ‪ = 3‬הע׳ ‪ .2‬תר׳ ‪ ,22‬הע׳ ‪ : 1‬עימש״כ גויטיין ‪JQR‬‬
‫מהדו״ח מט‪ , 198 ,‬הע׳ ‪ 25‬על‬
‫השורשים היהודיים של מנהג זה‪.‬‬
‫תר׳ ‪ : 14,23‬אצל היין ל שאול אותו ‪ . . .‬ו מנעו (הדיין) ‪ . . .‬ואמר‪[ .‬תר׳ ‪2,23‬מ ויפסוק‪ .‬ק׳‪.‬ן תר׳ ‪,23‬‬
‫הע׳ ‪ : 4‬דיני הגויים ‪ :‬הכוונה‪ ,‬כפי הנראה‪ ,‬להתנכלותם של מוסלמים לאלמנה‪.‬‬
‫‪ 7,25‬מ‪ :‬כלאהמא‪ ,25 .‬הע׳ ‪ : 7‬א קניתו‪[ .20 § :‬תר׳ ‪ : 8,25‬ע ד שיגדל‪ ( ,‬תבוא) רווחה (מה׳)‪ .‬ק׳‪].‬‬
‫!תר׳ ‪ 11,26‬מ ‪ :‬מחמת זאת העדות‪ .‬ק׳‪].‬‬
‫ת שו ב ו ת ה ר מ ב ״ ם‬
‫‪120‬‬
‫תר׳ ‪ : 4,27‬בשאלה‪[ .‬תר׳ ‪ 2,27‬מ‪ :‬ב או בניו לגבו ת‪ .‬ק׳‪].‬‬
‫‪ : 9,31‬באלקראץ‪[ .‬תר' ‪ 12,31‬מ ‪ :‬הפקידתם בידו‪ ,‬מפני שהאמינתו‪ .‬ק׳‪].‬‬
‫‪ ,34‬הע׳ ‪ : 8‬בדא‪ ,34 .‬הע׳ ‪ : 9‬ואמא ‪ 151 § :‬ב‪.‬‬
‫[תר׳ ‪ 7,35‬מ‪ :‬חשבה להשיאו אשה בו‪ .‬גויטיין‪ ,‬ק׳‪].‬‬
‫[ ‪ : 4,36‬אזוגת‪ ,‬תר׳ הזניחה‪ .‬ק׳‪[ ].‬תר׳ ‪ : 7,36‬מה שנכתב‪ .‬גויטיין‪].‬‬
‫[ ‪ 8,37‬מ‪ :‬פטלבו‪ .‬ק׳‪].‬‬
‫[תר׳ ‪ : 11,37‬מן המשלוח‪ .‬גויטיין‪ ,‬ק׳‪].‬‬
‫[תר ‪ : 8,38 ,‬אשר נתפר ש (בשטר)‪ .‬ק׳‪].‬‬
‫‪ ,39‬הזר ‪ : 6‬כי״ש אט‪.‬‬
‫‪6,40‬מ ‪ :‬קצת קשה‪ ,‬כי ״עלי גמיע פצול הדה אלמסאלה״ נמשך אל שאחריו‪ .‬ושמא יש להניח (ב שני‬
‫כהי׳׳י!) הומויוטיליוטון ולנסח‪ :‬מא אלדי ילזם <ו א ל ד י י לז ם > עלי ג מ י ע ‪ . . .‬ול תרג ם‪ :‬מה אשר‬
‫מתחייב ? וא שד מתחייב לכל פרטי זאת השאלה‪ ,‬יו רנו ‪[ . . .‬תר׳‬
‫‪0 7 ,4 0‬‬
‫תכחישנו‪ .‬ק׳‪].‬‬
‫[תר׳ ‪4,41‬מ ‪ :‬בע ת שעבר = מחמת שהזיד ! וכן מוטב לתרגם ״תעדי״ ‪ :‬הזיד בשאלה כולה‪ .‬ק׳‪].‬‬
‫‪ ,42‬הע׳ ‪ : 18‬יוכד ‪ .:‬תר׳ ‪ : 11,42‬בעל הממון ‪ :‬לכן שונתה אצל פ־ ן גם השאלה ל״בעל ממון אחד״‪,‬‬
‫עי׳ הע׳ ‪ ,7‬סוף‪.‬‬
‫‪ : 9,43‬אסכנדריה‪ 10,43 .‬מ ‪ :‬ללאסכנדריה ‪ :‬כי״ש אלי אל אסכנדריא‪ ,43 .‬הע׳ ‪ : 13‬סכנתי‪ ,‬ואנתי‪.‬‬
‫‪ ,44‬הע׳ ‪ 135 § : 4‬ג<‪. 1‬‬
‫‪ 10,45‬מ והע׳ ‪ : 2‬בה‪[ .‬כותרת ת׳ ל״ב ‪ :‬הובא׳ ב שו״ת רדב״ז ח״א סי׳ צ״א‪ .‬פ־ן‪ ,45 ].‬ד‪,‬ע׳‬
‫‪:6‬‬
‫§ ‪.; 29‬‬
‫[תר׳ ‪ 3,47‬מ ‪ :‬הוצאותיה ותביעותיה = טיפולה וצרכיה‪ .‬ק‪]/‬‬
‫‪ : 6,48‬הדא‪.‬‬
‫‪ 9,49‬מ‪ :‬פתסלמה‪ :‬כ״י פאתסלמה‪ ,‬הא׳ מחוקה‪ 2,49 .‬מ‪ :‬וולדת צבי‪ .‬כו תר ת ת׳ ל״ד‪ :‬עי׳ ת׳ מ״ה‪.‬‬
‫‪ : 1,50‬גאב‪ 10,50 .‬מ ‪ :‬תקריהם‪ .‬תר׳ ‪ ,51 — 50‬הע׳‬
‫‪,4‬‬
‫סוף ‪ :‬אך לדע ת הרב קאפח הכוונה‪ ,‬שלא קנה‬
‫להם אפילו חומש‪.‬‬
‫‪9,51‬מ ‪ :‬ולאמה‪[ .‬תר׳ ‪ 1,51‬ולא נ ע ל לרגליהם‪ .‬ק׳‪ ].‬תר׳ ‪ : 2,51‬עדיין = מעולם‪.‬‬
‫‪ : 12,53‬דכרת‪[ .‬תר׳ ‪ ,53‬הע׳ ‪ : 11‬הע׳ זו אינה לעניין‪ ,‬כי שם מפני אבותיהן של תינוקות שבאים‬
‫אצל בניהם‪ ,‬וכאן מתעסקת היא דק עם נשים‪ ,‬והראיה שהתיר לה אחר שתתגרש‪ .‬ק׳•] תר׳ ‪ ,53‬הע׳ ‪: 1‬‬
‫התירגום המוצע שם הוא הנכון לדע ת הרב קאפח‪.‬‬
‫‪ 3,54‬מ‪ :‬מחאסנה‪.‬‬
‫‪ 1,55‬מ ‪ :‬ארתציתם‪ .‬תר׳ ‪ : 11,55‬עי׳ הוספות ותיקונים לתר׳ ‪. 15,145‬‬
‫‪ 3,60‬מ ‪ :‬כאתבת כתאב ‪ :‬כי״ש כאתבית בכתאב‪ ,60 .‬הע׳ ‪ : 18‬כי״ש בכתאבה‪[ .‬תר׳ ‪ 6,60‬עדים בקיום‬
‫המכירה‪ .‬ק׳‪].‬‬
‫‪ : 1,61‬אלי ‪ :‬כי״ש פי‪[ .‬תר׳ ‪ 2,61‬ול כ תוב לו (אחריות)‪ .‬ק׳‪].‬‬
‫[תר׳ ‪ : 11,64‬לו = לה‪ .‬ק׳‪].‬‬
‫[תר׳ ‪ 6,65‬מ ‪ :‬ולהודיעה = ולבררה‪ .‬ק׳‪ ].‬תר׳ ‪ ,65‬הע׳ ‪ : 9‬ה׳ מלוה‪ .‬תר׳ ‪ ,65‬הע׳ ‪ . . . : 11‬נתרגם ‪. . .‬‬
‫שבת ל״ג‪ ,‬ב׳‪.‬‬
‫[תר׳ ‪ 1,67‬מ ‪ :‬מפוזרים = בלתי מכורכים‪ .‬ק׳‪ ].‬שם‪ :‬והם‪ :‬לדע ת הרב קאפח מוסב על האשה‪.‬‬
‫‪ ,69‬כותרת ת׳ מ״ד‪ :‬ועי׳ ת׳ שצ״ד‪ ,‬הע׳ ‪. 1‬‬
‫תר׳ ‪ : 5,70‬ו סודר‪ :‬לדע ת הרב קאפח ״ואבנט״‪.‬‬
‫[ ‪ : 12,71‬יש לנסח אשתרא ולתרגם ״קנה״‪ .‬ק‪ ]/‬ו כן הנוסח באמת אצל פ*ן‪.‬‬
‫‪ : 4,72‬אל שכץ‪ 10,72 .‬מ ‪ :‬פיחתאג‪[ .‬תר׳ ‪ : 9,72‬ויביי שוך = ותהיי לראוה לפניהם‪ .‬תד׳ ‪ 13,72‬פ ‪:‬‬
‫ממשיכה = שוקדת‪ .‬ק׳‪].‬‬
‫הו ס פו ת ו ת י ק ו נ י ם ל כ ר כי ם א׳ ו ב׳‬
‫‪121‬‬
‫‪ ,73‬כותרת ת׳ מ״ו‪ :‬חסר)‪,‬‬
‫‪ : 11,74‬פאגתמע ‪ :‬כי״ש ואגתמע‪[ .‬שם ‪ :‬מני = עני‪ .‬ק׳] (ויש ל שנו ת לפי זה את חע׳ ‪.) 10‬‬
‫תר׳ ‪ : 2,75‬וכתב משה‪[ .‬תר׳ ‪ : 11,75‬וניכה כל אחד ‪ . . .‬ואת הוצאותיה לשנה אחת מן הקרן‪ .‬ק ‪].,‬‬
‫‪ ,77‬חע׳ ‪ : 33‬יראד‪.‬‬
‫‪ : 12,78‬אלמדכור‪[ .‬תר׳ ‪ : 11,78‬ואם לא יפדה אותם ע ד סוף המועד הנזכר‪ ,‬הם מכורים‪ .‬ק‪ ]/‬יש‬
‫אפוא למחוק את המרכאות וכן את הע׳ ‪ 9‬לערבית‪ ,‬לגזו ר ׳׳יפתך״ מ״פך״ ולהבין ״ואלא״ לפי § ‪.207‬‬
‫[תר׳‪7,78 ,‬מ ‪ :‬לפורטם אצל השולחני‪ ,‬לפי שאיני בקי במחיר ההחלפה‪ .‬הלך ש מעון ופרטם‪ .‬ק׳‪ ].‬ויש‬
‫למחוק הע׳ ‪ .3‬תר׳ ‪ ,78‬הע׳ * ‪ .,JQR : 3‬תר׳ ‪ ,78‬הע׳ ‪ : 5‬השווה גם אסף‪ ,‬מלילה ג׳— ד‪,‬‬
‫‪.224/5‬‬
‫‪ : 6,80‬סנה קנ ב! השמט רו ב הע׳ ‪ ,1‬ועי׳ במבוא‪ ,‬עמ׳ ‪.3‬‬
‫תר׳ ‪ : 7,81‬אך שמא יש לתרגם ״אין אצלי אדם‪ ,‬הראוי לני שואין״‪ ,‬ר״ל ׳׳אינך ראוי׳׳ ! ואז השמט‬
‫§ ‪ , 119‬ד‪.‬ע׳‪ ,‬המובא בהע׳ ‪ 17‬לערבי ת‪.‬‬
‫‪ : 12,83‬אלרבית ‪ :‬כי״ש אלרביע‪7,83 .‬מ ‪ :‬אן ‪ :‬כי״ש באן‪2,83 .‬מ ‪ :‬תנבאע ‪ :‬כי״ש תנבע‪ ,‬ובדומה‬
‫בהמשך‪.‬‬
‫‪ : 5,84‬הדה אלוגוה ‪ :‬כי״ש הדא אלוגה‪ : 10,84 .‬פקאל ‪ :‬כי״ש פקל‪ : 12,84 .‬כמארה ‪ :‬כי״ש כאסרה‪.‬‬
‫‪ 7,84‬מ‪ :‬קרץ מא תסוי‪ :‬כי״ש קפץ מא תסאוי‪ 5,84 .‬מ‪ :‬ע מל ה‪ :‬כי״ש עאמלה‪ 3,84 .‬מ‪ :‬בקי‪ :‬כי״ש‬
‫יבקי‪ ,84 .‬הע׳ ‪ : 18‬יתמייז‪ ,84 .‬הע׳ ‪ : 19‬כי״ש אן יקול (מחוק) יכון אלאנסאן‪ ,84 .‬הע׳ ‪ : 22‬כשיד‪: ,‬‬
‫כי״ש כשיא‪ ,84 .‬הע׳ ‪ : 26‬כי׳׳ש אכדהא‪.‬‬
‫‪ 6,85‬מ‪ :‬יל מדנו ר בנו ‪ :‬כי״ש ו תורנו‪ 5,85 .‬מ‪ :‬פאבאעהא‪ :‬כי״ש פאבעהא‪ 4,85 .‬מ‪ :‬לה פמצא ‪:‬‬
‫כי״ש לא פמצה‪.‬‬
‫‪ : 10,86‬ומכאד‪.‬‬
‫‪87‬׳ ‪ . 9‬א‪ *,‬ד ר‪.23 ,‬‬
‫[ ‪ ,8 8‬כותרת ת׳ נ״ג‪ :‬הובאה בשו״ת רדב״ז ח״א סי׳ תצ״ג‪ .‬פ ץ‪].‬‬
‫‪5,89‬מ ‪ :‬ראו בעץ‪[ .‬תר׳ ‪7,89‬מ ‪ :‬בשדה = בבתים‪ .‬גויטיין] וכן בהמשך ; ומחק הע׳ ‪ 1‬לערבית‪.‬‬
‫[תר׳‪ 6,89 1‬מ‪ :‬בלי זול תו ומוציאם בדברים שאינם מיועדים להם‪ .‬ק׳‪].‬‬
‫[תר׳ ‪ : 14,90‬אלא אם נמצא‪ .‬גויטיין‪ ,‬ק‪ 9,90 ]/‬מ‪ :‬כתב על ע צ מו‪ :‬הרב קאפח מציע ׳׳נכתב‬
‫עליו״‪ 2,90 .‬מ‪ :‬חפץ‪ :‬הרב קאפח מתרגם ״ענק״‪.‬‬
‫[תר׳ ‪ : 4,91‬המטלטלין שאצל ר א ו בן ( כ י הכוונה‪ ,‬שרוצים להוציאם מידי ר אובן‪ ,‬כי עני הוא)‪ .‬ק׳‪].‬‬
‫תר׳ ‪ : 14,91‬כ פ‪/‬‬
‫‪ 10,94‬מ ‪ :‬כי(נ)‬
‫‪ ,95‬הע׳ ‪ 14 §§ : 10‬סוף‪ 131 .‬א‪.‬‬
‫[ ‪ ,98‬כותרת לת׳ ס״ב ‪ :‬שו״ת מהר״ם אלאשקר סי׳ קי״ח‪ .‬פ־ן‪].‬‬
‫[ ‪6,99‬מ ‪ :‬נ תן = נחן‪ .‬ק׳‪[ ].‬תר׳ ‪9,99‬מ ‪ :‬דרהמים ברוג׳יים ! הכוונה ל־ ב רוג׳‪ ,‬הנמל הידוע על חופה‬
‫המערבי של דרום הודו‪ .‬גויטיין‪[ ].‬תר׳ ‪8,99‬מ ‪ :‬ו מרגליו ת = ואלמוגים‪ .‬גויטיין‪ ,‬ק׳‪].‬‬
‫[ ‪ 1,102‬מ ‪ :‬פאוקף‪.‬‬
‫ק‪]/‬‬
‫[ ‪ , 102‬הע׳ * ‪ : 1‬השווה‬
‫‪ H om enaje M illas-V allicrosa‬א‪ ,‬עמ׳ ‪,717‬‬
‫שו׳ ‪ ,9,8‬ועמ׳ ‪ .710‬גויטיין‪ ].‬תר׳ ‪7,102‬מ ‪( :‬בדב ר מה שהיה) בימי ר בנו אלעזר הדיין זצ׳׳ל‪ ,‬שנפטר‬
‫אדם‪ .‬תר׳ ‪ ,102‬חע׳ ‪ : 1‬פ־ ן ‪ ,210‬שו׳ ‪ ,22‬חע׳ = ב הוצ א תנו ת׳ קס״ח‪ ,‬עמ׳ ‪.317‬‬
‫‪ : 15,103‬אלגמאעה‪ , 103 .‬ד‪,‬ע׳ ‪ : 4‬אפשר לקיים ״אלקדש׳‪ /‬השווה עמ׳ ‪ 3 ,37‬מ‪.‬‬
‫[תר׳ ‪ : 10,104‬בכללותה = כלל‪ .‬ק׳‪ ].‬תר׳ ‪ ,104‬הע׳ ‪ = : 6‬ת׳ ס״ט‪ ,‬עמ׳ ‪ ,646‬חע׳ ‪.18‬‬
‫‪ : 2,106‬הרב קאפח גורם בקול = בקול׳ ומתרגם ״מדבריהם״ (ומוחק אח״כ את כל המדכאות)‪.‬‬
‫תר׳ ‪ 10,106‬מ ‪ :‬הרב קאפח מתרגם ״מתכלם״‪ :‬מי שדיבר ב עניין זה‪.‬‬
‫‪122‬‬
‫ת שו ב ו ת ה ר מ ב ״ ם‬
‫[תר׳ ‪ : 5,107‬יכול להיות שליח ציבור‪ .‬ק‪]/‬‬
‫תר׳ ‪ : 13,108‬ו תבע‪.‬‬
‫[תר׳ ‪ : 10,110‬חיי לבריאתא‪ .‬ק׳‪ ].‬תר׳ ‪ 9,110‬מ‪ :‬כעת״‪.‬‬
‫‪ , 111‬הע׳ ‪ ,86 § : 1‬הע׳‪.‬‬
‫[ ‪ 14,112‬ו תר׳‪ :‬במעכ שיו‪ .‬תר׳ ‪ : 15,112‬קבלת הקניין‪ .‬ק׳]‪ .‬תר׳ ‪ , 112‬הע׳ ‪ : 3‬פ־ ן סי׳ רב׳׳ו = ת׳ פ״ט‪.‬‬
‫[ ‪ : 15,113‬וה(שטר)‪ .‬ק׳‪].‬‬
‫[ ‪ : 114/5‬חדידה היא צמיד‪ .‬גויטיין]‬
‫[ו א צל הערבים במזרח תימן משמש הוא ע ד היום וע שוי‬
‫הוא מכסן* או זהב‪ .‬גם ״אבר״ אינן מציינות מחטים‪ ,‬אלא סיכות ע שויו ת כסף או זהב‪ ,‬וכך הן‬
‫נקראות בפי הצורפים ע ד היום‪ .‬תר׳ ‪ : 3,115‬ת שאר = ישאיר‪ .‬ק׳‪ ].‬תר׳ ‪ : 10,115‬לדיין‪ ,‬לדעת גויטיין‬
‫והרב קאפח לשופט הגוי‪[ .‬תר׳ ‪2 , 115‬מ ‪ :‬נכ ת ב = נתקיים‪ .‬ק׳‪ , 115 ].‬הע׳ ‪ : 9‬מחק את ההערה ותר׳ ‪:‬‬
‫ואני ל א כ תבתי זאת אלא בג ל ל ש בו ע תו ג״כ‪.‬‬
‫תר׳ ‪ < : 9,116‬ו כ ת ב > משה‪.‬‬
‫[תר׳ ‪ 3,118‬מ ‪ :‬דחוק = פחדן‪ .‬ק׳‪ ].‬תר׳‪ , 118 1‬הע׳ ‪ 1‬לת׳ ע״ו ‪ :‬רמש״ש מסתמך אמנם שם ע ל פאר‬
‫הדור בלתי־המדוייק‪.‬‬
‫תר׳ ‪ , 121‬הע׳ ‪ : 3‬ה׳ שלוחין ו שותפין פ״ו ר‪,‬״ד‪.‬‬
‫‪ , 123‬הע׳ ‪ : 12‬״בא אדם אחר״‪.‬‬
‫‪ 7,124‬מ‪ :‬י כון‪ :‬כי״ש יכן‪.‬‬
‫תר׳ ‪ , 126‬הע׳ ‪ : 1‬אולם הל שון שם שונה‪ ,‬ושמא פנה ד׳ פינחס פעם נוספת ב עניין דומה אל רבינו‪,‬‬
‫ואין אפוא הכוונה ל פ־ן סי׳ רמ״ח‪.‬‬
‫תר׳ ‪ : 10,127‬בעבדים‪ ,‬לדע ת הרב קאפח בקניינים‪.‬‬
‫תר׳ ‪ , 128‬הע׳ ‪ : 1‬עי׳ ת׳ מ״ז‪.‬‬
‫[תר׳ ‪ : 17,129‬מ׳ דינרין ב ל ב ד מכלל הבגדים ו שאר‬
‫ה ב ג ד י ם‪ ...‬ק׳‪].‬‬
‫‪ 10,131‬מ ר ‪ 5‬מ‪ :‬הרב קאפח מתרגם ״עין״ ע״י מעו ת בעין‪.‬‬
‫[תר׳ ‪ 6,132‬מ ‪ :‬בתך קטנה‪ ,‬ע שי לה משתה והאריכי את תאריך הני שו אין( מ שו ר ש אגל) עם הנער‪.‬‬
‫וכא שר ח שבו ע ל כך‪ .‬ק׳‪ ].‬אולם מעמ׳ ‪ 2 , 133‬״וגלאהא׳׳ מסתבר לגזו ר ״ואגליהא״ גם כ אן משורש‬
‫גלו‪.‬‬
‫‪ , 134‬הע׳ ‪ : 11‬יתצמן ‪ , 134 .:‬הע׳ ‪ 13‬אבראה‪ , 134 .‬הע׳■ ‪( : 18‬ובדו מ ה נדן)‪.‬‬
‫[תר׳ ‪ : 6,135‬זהב = מעות‪ .‬תר׳ ‪ : 13,135‬במלואם = ע ד תשלום (כלו מד ב צי רו ף הרווח סך הכל ‪.).- ..‬‬
‫תר׳ ‪ 1,135‬מ ושק ע צי אהלים = ושקית קנמון (ו כן מתרגם רס״ג ורמב״ם בפירו ש המשניות קנמון‬
‫*עוד״) וכן בהמשך‪ .‬ק׳‪].‬‬
‫‪ , 138‬כותרת ת׳ פ״ח ‪ :‬את נוסח השטר פירסם ע ל פי כי׳׳ש ב ע ב רי ת אלפנביין‪ ,‬חורב ח״ו (תש״ב)‬
‫עמ׳ ‪ ,138 .1%‬הע׳ ‪ : 3‬״ א ך הנוספת גמצאת מורמת‬
‫ב סו ף ה שו ר ה ‪t‬‬
‫ואפ שר לקיימה (ול צרף‬
‫״בינהמא״ ל א חריו)‪ :‬״שכל מי שיפר‪ ,‬יש (עליו) אהדדי ע שרה דינרין‪.‬‬
‫‪ 4,140‬פ ‪ :‬ע ן = מן‪ , 140 .‬הע׳ ‪ : 43‬הרב קאפח מנסח בכל מקום לפי כי׳׳ש סת אלטרף‪.‬‬
‫‪ : 8,141‬מ׳‪ :‬כי׳׳ש ארבעון‪ , 141 .‬הע׳ ‪ : 50‬במקום תוכילא צחיחא‪.‬‬
‫‪ : 14,145‬אנצבאהם‪ .‬תר׳ ‪ : 15,145‬השאר‪ = ,‬קיים‪ ,‬ומחק הע׳ ‪ 2‬לערבי ת ? אט תפישה זו נכונה‪ ,‬יש‬
‫להבין כך גם תר׳ ‪ 11,55‬ולהסביר ״ובקייה״ לפי § ‪ 3‬ב‪ .‬ואין להכריע‪.‬‬
‫‪ , 146‬הע׳ ‪ .1 8 § : 9‬תר׳ ‪ 10,146‬מ ‪ :‬הרב קאפח מ צי ע‪ :‬ואם ירצה אחד השותפים (הגיסים) לרו קן‬
‫זכות לאחר‪ ,‬אחר שיתפשרו‪ ,‬ע ל ידי דין גו ד או אגוד‪ ,‬כדי שבדרך זו יסלקו את זה שקנה מהם‬
‫(ראובן)‪ .‬תר׳ ‪ , 146‬הע׳ ‪ : 6‬אחרת שטרן — ששון‪ ,‬תרביץ כט ‪.266/7‬‬
‫הו ס פו ת ו ת י ק ו נ י ם ל כ ר כי ם א׳ ו ב׳‬
‫‪123‬‬
‫‪6,147‬מ ‪ :‬מונהא‪ ,‬לדע ת גויטיין שלם דמי הנסיעה‪ ,‬לדעת חרב קאפח חילק או תו לחבילות‪4,147 .‬מ ‪:‬‬
‫שיה‪ , 147 .‬הע׳ ‪ : 5‬משאחחה‪.‬‬
‫‪ , 148‬הע׳ ‪ : 26‬מחק את ההע׳ כי קראץ משמש כעין ריבוי‪ ,‬עי׳ למשל ‪ 3,153‬מ (במקביל ל״אימאן*)‪.‬‬
‫תר׳ ‪ : 5,148‬שהם ב אחריו תו = כחוב‪.‬‬
‫תר ‪ : 8,149 ,‬ר אובן‪ ,‬אלא לדברי ש מעון או לנסיבות‪ ,‬כפי שהזכרנו‪ .‬ולכן חייב ר אובן( ה ש מ ט ה ע״י‬
‫הדומות)‪.‬‬
‫‪ : 3,154‬חכמהמא‪ .‬תר׳ ‪ : 8,154‬וייפטר‪ ,‬או‪.‬‬
‫‪ , 155‬הע׳ ‪.1107 § : 13‬‬
‫‪ : 9,157‬פתעווג‪ .‬תר׳ ‪9,157‬מ ‪ :‬מקצתו‪.‬‬
‫[ ‪ 6,158‬מ‪ :‬פתזוגתא לר אובן‪ .‬ק‪]/‬‬
‫[ ‪ : 16,159‬ומא ילזם‪ .‬ק׳‪ , 159 ].‬הע׳ ‪ : 3‬נאיבהן‪.‬‬
‫‪ : 3,160‬חל = הל‪ 14,160 .‬אלמעמור‪.‬‬
‫‪ : 11,162‬בכוכה‪ : 13,162 .‬אלצוצה‪.‬‬
‫[ ‪ 9,166‬מ‪ :‬מחק‬
‫< ל א > ‪ ,‬ו תר׳‪ :‬וכל מי שמתחייב‪ ,‬על פי הדבר המפורסם הזה הוא מתחייב‪ ,‬אלא‬
‫אם כן יפר שו ברורו ת‪ .‬ק׳‪].‬‬
‫תר׳ ‪ : 5,168‬אבדה‪ ,‬לדע ת הרב קאפח ניצלה‪ ,‬וזה מתאים להמשך‪ .‬ויש‬
‫למחוק הע׳ ‪.5‬‬
‫‪ ,169‬הע׳ ‪112 § : 10‬ב‪[ .>:‬תר׳ ‪ : 11,69‬עם הודע תו ־= על הודאתו‪ .‬ק‪]/‬‬
‫[תר׳ ‪ 10,170‬וכו׳ ‪ :‬ב דינ ר = במזומנים‪ .‬גויטיין‪ ,‬ק׳‪ , 170 ].‬כותרת ת׳ ק״א ‪ :‬אך גם ת׳ צ״ה נכפלה‬
‫בכי״ס‪ ,‬עי׳ שם‪ , 170 [ .‬כותרת ת׳ ק״ב ‪ :‬עי׳ תה״ג שערי צדק נ״ד ב׳ סי׳ ח׳ ‪ t‬ג״מ סי׳ רע״ח‪ .‬אסף‪].‬‬
‫תר׳ ‪ , 175‬הע׳ * ‪ : 2‬מב״מ‪.‬‬
‫‪ : 1,177‬רדהא ‪ 6,177 . 14‬וגמאעה‪4 ,177 .‬מ ‪ :‬ואחד ‪ 9‬מן אלאשראך‪ , 177 .‬הע׳ ‪ : 14‬רדהא ‪.:‬‬
‫[תר׳ ‪ : 8,178‬והודו בה = וקיימוה‪ .‬תר׳ ‪2,178‬מ ‪ :‬שיתפרש מזה‪ .‬ק׳‪].‬‬
‫[תר׳ ‪6,179‬מ ‪ :‬וכתב = ונכתב‪ .‬ק׳‪ ].‬ואז יש למחוק סוף הע׳ ‪.4‬‬
‫‪ ,180‬הע׳ ‪ 111 § : 14‬א‪.‬‬
‫‪ : 7,186‬ועין‪ ,‬ק׳ כאן ובמקומות אחרים‪ :‬ומעות בעין‪.‬‬
‫[תר׳ ‪3,189‬מ ‪ :‬למקדש המכובד‪ ,‬יתקיים־נא כל זמן שישראל קיימים‪ .‬גויטיין‪ ,‬ק׳‪].‬‬
‫‪ : 10,190‬אלג בלי‪ :‬על מקורו של שם זה עי׳ גויטיין‪JQ R ,‬‬
‫מהדו״ח מט‪ ,‬עמ׳ ‪ , 197‬הע׳ ‪.23‬‬
‫‪ 2,190‬מ‪ :‬תעד ‪ 5‬עטים‪.‬‬
‫‪ : 9,191‬ואלעלם‪ , 191 [ .‬כותרת ת׳ קי״א ‪ :‬שו״ת רדב״ז ח״ה סי׳ ב׳ אלפים ע׳׳ח‪ .‬והרחיד״א העתיקה‬
‫בברכי יוסף או׳׳ח סי׳ נ״ג סק״ט‪ .‬פ־ ן ] ‪.‬‬
‫‪ ,192‬הע׳ ‪ : 11‬מחק הע׳ זו‪.‬‬
‫תר׳ ‪ : 3,193‬הרב קאפח מציע ״ואף אם עשה זאת‪ ,‬אין ר א ו י ‪ . . .‬׳ ׳‬
‫‪ , 194‬הע׳ ‪ : 26‬אותו‪.‬‬
‫‪ : 2,195‬מצתלפה‪ 3,195 [ .‬מ‪ :‬אלתמר‪ ,‬ותר׳ התמרים ק‪ ,195 .].‬הע׳ ‪ : 1‬מסגד‪.‬‬
‫‪ , 196‬ת׳ קי״ב‪ ,‬הע׳ ‪ : 7‬מחק הע׳ זו‪ , 196 .‬ת׳ קי״ג‪ ,‬הע׳ ‪ 121 § : 4‬א‪ .‬שם‪ ,‬הע׳ ד‪ ,‬סוף ‪ :‬וכן אלאולה‬
‫בהמשך‪.‬‬
‫‪ : 10,197‬אלמראו!‪ , 197 .‬הע׳ ‪ : 7‬ט׳ ונ ר זהות‪.‬‬
‫‪ , 198‬הע׳ ‪ : 12‬ען ‪ :‬כ״י עלי‪.‬‬
‫‪ ,200‬כותרת ת׳ קי״ז‪ [ :‬תולדו ת הרמב״ם בהקדמת האגרות ק׳ ח ״ ב ע׳ ‪ V111‬הע׳ כ׳ = ד ברי משה‬
‫לר׳ יעקב ממהרש״ק‪ ,‬וואר שא תרמ״ו ע׳ י״ב הע׳ כ׳‪ .‬הובאה בלקוטי סמברי בס׳ סדר חכמים וקורות‬
‫ד׳‬
‫ת שו בו ת ה ד מ ב ״ ם‬
‫‪124‬‬
‫הימים להר״א נוי בוי ר ח״א ע׳ ‪ .121‬הת׳ נדפסה מס׳ גליונו ת הרמב״ם ע״י ה״ר רפאל קירכהיים‬
‫ב אוצר נחמד ח״ג ע׳ ‪ 61‬ובהע׳‪ .‬וע״י זאקש בתחיה ח״א בר לין תר״י עמ ‪ .42/5 ,‬פ־ן‪ ].‬הנוסח‬
‫הערבי נמצא גם בכ״י ברלין ‪ ,102‬עמ׳ ‪( b 162‬וני תן לי ל עיין במקרופילם שלו בר שו תו האדיבה‬
‫של המכון לכתבי יד שליד מ שרד החינוך והתרבות) ! הכותרת שם‪ ,‬כאילו שאלו אנ שי המערב (כלומר‪,‬‬
‫המוגרב) את רבינו‪ ,‬מ שוב שת היא‪ ,‬ר׳ להלן החתימה עט׳ ‪ .204‬ו אלו ש״נ העיקריים‪ :‬אנ שי מער ב‬
‫סאלו ר בינו משה ז״ל דכ ר (!‪ ,‬קרא‪ :‬סואל?) מן אגל שיעור קומה הל הו‪ . . .‬תאליף אלי אחד‬
‫אלקראיין ורו א דאלד ען (!‪ ,‬עי׳ הע׳ ‪ ) 3‬הדרתך ‪ . . .‬אלחכמים תחתה מעאני טביעייה ואלאהייה‬
‫כמא ז־כר רבי חייא(!) ו שכרך כפול‪ .‬אלגו אב מן משה בירב מימון ז״ל על א אנ שי מער ב לם אר‬
‫קט דאלך ללחכמים חאשאהם תם חאשאהם ‪ . . .‬ואן מא ‪ . . .‬לאחד אלדר שנים מן אלרום ‪ . . .‬תעפייה‬
‫דאלד וקטע דכרה מצוה רבא ( !) ‪ . . .‬תזכירו לאן ‪. . .‬‬
‫־ ‪T‬‬
‫תר׳ ‪ ,201‬ת׳ קי״ז‪ ,‬הזר ‪ ,1‬סוף‪ :‬והשווה ש שון‬
‫ב־ ‪, C o rp u sC o d icu m H eb ra ico ru m . . . 1 , 1‬‬
‫עמ ׳ ‪ ,33‬הע׳ ‪( 4‬בעברי ת עט׳ ‪ ,18‬הזר ‪.)16‬‬
‫‪ ,202‬הע׳ ‪ : 14‬כי״א פאדא‪.‬‬
‫‪ : 5,203‬יבקאואז תר׳ ‪ : 6,203‬הרב קאפח מציע לתרגם ‪ :‬כדי שלא יגלו ויפרסמו את עצמם שהם‬
‫מתעצלים או מתרשלים‪.‬‬
‫‪ 4,204‬מ‪ :‬נראה לגרוס עם כי״ש (עי׳ הע׳ ‪ ) 2‬״והדה אגובה מסאיל משה״ ולתרגם עם סימונסן‬
‫‪ Z fhB‬ב׳‪ ,‬עמ ׳ ‪ 153‬״ואלו הת שובות של משח על ה שאלות‪ :‬החכמים וכו׳ (ל שון פניד״)״‪ .‬תר׳ ‪,204‬‬
‫הע׳ ‪ , 1‬שורה ‪6‬מ ‪ :‬הגיה זה‪ .‬שם‪4 .‬מ ‪ :‬נראה‪ ,‬כי באוסף זה אין כלולו ת שאלות של תלמידי ר׳ אפרים‪,‬‬
‫עי׳ להלן התירגום המתוקן של החתימה עט׳ ‪ .286‬שם‪ ,‬שו׳ ‪ 2‬מ ‪ :‬שבידי התלמידים‪.‬‬
‫‪ ,205‬כותרת ת׳ קי״ט ‪ :‬התחלתה מובאת אצל ר׳ אברהם אליגרי‪ ,‬לב שמח (קושטא תי״ב) דף י״ג ב׳‪.‬‬
‫[תר׳ ‪ : 1,206‬עבר ה = שינתה‪ .‬תר׳ ‪ : 12,206‬סילוק = שלילת‪ .‬ק‪ ]/‬תר׳ ‪ : 13,206‬נשארה‪.‬‬
‫‪ ,207‬הע׳ ‪ : 19‬תחצילה הו‪ ,207 .‬הזר ‪ : 22‬פאנה‪ :‬כי״ש פאנא‪ ,207 .‬הע׳ ‪: 23‬‬
‫< ו א ן > ‪ :‬פ־ ן ואם‪.‬‬
‫‪ ,207‬הע׳ ** ‪ : 23‬ל רבנן‪.‬‬
‫[ ‪ ,212‬כו תר ת ת׳ ק״כ ‪ :‬ל ב שמח להר״א אליגרי על ס׳ המצות להרמב״ם קושטנטינא תי״ב דף י״ג‬
‫ע״ב‪ .‬פ־ן‪].‬‬
‫‪ : 15,213‬מחק שורה זו‪ .‬ק׳‪ ].‬וגרוס ‪ :‬חצי ש עו ר אינו אסור פגאוב‪ : 17,213 [ .‬ואן‪ .‬ק׳‪4,213 [ ].‬מ ‪:‬‬
‫מחק שורה זו‪ .‬ק׳] וגרוס במקומה אחרי שורה ‪ 3‬מ‪ :‬אלתל׳ אן ר׳ ש מעון בן לקיש קד תבין מנה‪.‬‬
‫תר׳ ‪ : 10 ,213‬ו שוב הקשה‪ .‬תר׳ ‪ : 13 ,213‬למימר״‪ .‬תר׳ ‪ : 15 ,213‬אסור‪.‬‬
‫‪ 4,214‬מ ‪ :‬מ שגחינן ביה ‪2,214 . 3°‬מ ‪ :‬מייתי ותביין‪ ,214 .‬הע׳ ‪ : 30‬ד אנן כי אמ׳ לן לא מ שגחינן ביה ‪:‬‬
‫נראה שהוא מל שון הגמרא‪ ,‬עי׳ להלן ‪ 5 ,215‬מ‪ ,‬ול פנינו ליתא‪ .‬נדן‪ ].‬ונראה‪ ,‬כי ע ד ״קא מייתי״ ל שון‬
‫הגמרא היא‪.‬‬
‫‪ ,215‬הע׳ ‪ : 36‬אך נראה‪ ,‬לפי ״אן כאן״ המקביל שורה ‪ ,13‬להבין אן = אן‪.‬‬
‫[תר׳ ‪: 15,215‬‬
‫מכחישה = כבשה ! וכן בהמשך‪ .‬ק׳‪].‬‬
‫‪ ,216‬הע׳ ‪ : 3‬אלמצנפין‪.‬‬
‫[ ‪5,217‬מ ‪ :‬מן‪ ,‬גרוס נג ד כה״י מא ותרגם ״מה״‪ .‬תר׳ ‪ : 6,217‬מידת = טעם‪ .‬ק׳‪ ,217 ].‬הע׳ ‪ : 7‬ב״ג לם‪.,‬‬
‫‪ ,217‬כותרת ת׳ קכ״ב‪ :‬מאד)‪.‬‬
‫[תר׳ ‪ 9,219‬מ ‪ :‬ענין מ עניני = צור ך מצרכי « וכן בסוף התשובה‪ .‬ק׳‪].‬‬
‫תר׳ ‪ : 8,220‬כאשר הוא לו מד ושוקד‪ ,‬הרב קאפח מ צי ע‪ :‬שכל זמן שיבקשוהו‪ ,‬ימצאוהו (כלו מר‪:‬‬
‫‪9‬‬
‫«‬
‫מתי טלב וג ד) ! ו אינו נראה לי לא בג ל ל ההמשך ולא בג ל ל שימוש ״טלב״ בת שובה זו‪.‬‬
‫תר׳ ‪6,223‬מ ‪ :‬מה ע ל י נו( ל ה ב ין ) בזה‪ ,‬הרב קאפח מציע ‪ :‬מה יש לחו ש בכך ז‬
‫הו ס פו ת ו ת י ק ו נ י ם ל כ ר כי ם א' ו ב׳‬
‫‪125‬‬
‫‪ 2.224‬יקול‪ ,224 .‬העי ‪ : 18‬מאחד שמלת יחס עברי ת אינה מצויד‪ .‬לפני שם עצם ע ר בי (השווה‬
‫§ ‪ ,)215‬נראו! לגרום "בעד‪ ,,‬במקום ״בצד׳‪ /‬השווה ‪6,226‬מ שכצא ב ע ד שכץ‪.‬‬
‫‪ : 3.225‬אשצאץ‪ ,‬שמא יש לנסח אלאשצאץ‪ .‬תר׳ ‪7,225‬מ ‪ :‬שמוציאים‪[ .,‬תר ‪4,225 ,‬מ ‪ :‬בתחילת‬
‫מח שבתו = ב עיון קל (ר״ל ב אול פכרה)‪ .‬ק ‪].,‬‬
‫תר ‪ : 7,227 ,‬כאחת••‪ /‬והיתה התשובה‪ .,‬תר׳ ‪ ,227‬הע׳ ‪: 10‬‬
‫‪,Corpus C odicum H eb raicoru m . . . 1 , 1‬‬
‫הגירסה היא כמה אצבעו ת (תם ירמי כל ואחד מנהם אצב ע אן כאן צעיפא או גמלה אצ אבע אן כאן‬
‫ק ד אלגסם‪ ,‬כלו מ ד‪ :‬אח״כ ישליך כל אחד מהם אצבע‪ ,‬אם הוא חולה‪ ,‬או כמה אצבעו ת‪ ,‬אם הוא‬
‫חזק) ולא שתי אצבעות‪ ,‬והשווה ליברמן‪ ,‬הלכות הירושלמי עמ ‪ ,‬י״א‪ ,‬הע׳ ‪.87 — 82‬‬
‫תר' ‪ ,228‬הע‪ , 12 ,‬שורה אחרונה ‪ :‬ה ‪ ,‬תמידין ומוספין‪ ,228 .‬כותרת ת׳ קכ״ז ‪ :‬סי‪ ,‬ל״ג חסר = מספר‬
‫הסימן חסר‪.‬‬
‫‪ ,229‬ציור ‪ :‬טור = טורי‪ ,229 .‬הע׳ ‪ : 19‬אלברית‪ ,229 .,‬הע׳ ‪ : 20‬כי״ש והדא‪.‬‬
‫תר‪ ,230 ,‬הע׳ ‪ : 4‬ועי' גם י״מ טולידאנו‪ ,‬סיני כ״ב‪ ,‬כרך מ״ד‪ ,‬של״ד‪/‬ו‪.‬‬
‫‪ : 12,231‬והפקר‪ .‬תר׳ ‪ ,231‬הע‪ : 5 ,‬השווה ליברמן‪ ,‬הלכות ירושלמי‪ ,‬עמ׳ ז‪.‬‬
‫[תר׳ ‪ 3 ,232‬מ‪ :‬גרגרים (וכן גם לעיל) כגון היועזר והאזוב והאזביון ו אבו ב רועה והקורנית‪ .‬ק׳‬
‫(לפי פירוש הרמב״ם)‪ ].‬תר׳ ‪ ,232‬הע׳ ‪ : 18‬התלמודים‪.‬‬
‫‪ 4,234‬מ‪ :‬אד והו‪.‬‬
‫‪ ,235‬הע׳ ‪ : 89‬ולו תעדא ‪ :‬בר׳ ואן ולו תעדי‪ ,235 .‬כותרת ת׳ קכ״ט ‪ :‬מוזיאום (וכן בהמשך) ‪. . .‬‬
‫[הובאה בשו״ת ה״ר בצלאל א שכנזי סי‪ ,‬א׳ וסי‪ ,‬ב‪ .,‬פ־ן‪].‬‬
‫תר‪ ,236 ,‬הע׳ ‪ ,4‬סוף‪ :‬והשווה ת ‪ ,‬ת״מ‪ ,‬הע‪ .34 ,‬תר ‪ ,236 ,‬הע׳ ‪ ,6‬סוף‪ :‬ועי‪ ,‬בלאו‪ ,‬תרביץ כז‬
‫‪ 538‬ואילך‪ ,‬שטרן — ששון‪ ,‬תרביץ כט ‪ 262‬ואילך‪.‬‬
‫תר׳ ‪ ,237‬הע׳ ‪ : 9‬ש ‪ ,‬אסף‪.‬‬
‫[תר' ‪ 3,238‬מ ‪ :‬מזה = לו‪ .‬ק‪]/‬‬
‫[תר׳ ‪3,239‬מ ‪ :‬חלוקת = הלוקח‪ .‬ק׳‪[ ].‬תר‪ ,239 ,‬הע‪ : 14 ,‬פ׳׳ח = פ״ה‪ .‬פלורסהיים‪].‬‬
‫תר‪ ,242 ,‬הע‪ : 20 ,‬והשווה ליברמן‪ ,‬הלכות הירושלמי‪ ,‬עמ ‪ ,‬ח‪.‬‬
‫תר׳ ‪ ,243‬הע ‪ : 5 ,‬והשווה ליברמן‪ ,‬הלכות הירושלמי‪ ,‬עמ ‪ ,‬ט‪.‬‬
‫‪ ,245‬הע‪ 53 § : 49 ,‬ב ! ‪ 53 § ( . . .‬א)‪ ,245 [ .‬הע׳ ‪ : 57‬וכ״ה במ שניות בכ״י תימן משמעין‪ ,‬פי׳ מכריזין‪,‬‬
‫ופי‪ ,‬ר בינו מן וי ש^ ע שאול‪ .‬ק ‪ ,245 ].,‬הע׳ ‪ : 58‬וכרמ(אתהם) ‪ . . . :‬ל״כרמאתהם‪ .,,‬תר ‪ : 9,245 ,‬לפי‬
‫שנתקדש וחייב להשרף‪ ,‬ואיך דנים בירק הנמכר (עי׳ פרידלנדר‪ ,‬מילון‪ ,‬ע ר ך פקה‪ ,‬בניין חמישי)!‬
‫ובדומה הרב קאפח (״יבאר הדין‪,‬׳)‪.‬‬
‫תר‪ ,246 ,‬הע‪ ,‬לסוף ת׳ ק״ל‪ :‬ועי' קלמן כהנא בסי' כ״ב‪ ,‬הע ‪ 6 ,‬ו ־ ‪ 7‬ב ת שובות הדמב״ם במשנה‬
‫תורה‪ ,‬מהדורת פרדס‪.‬‬
‫‪ ,248‬הע ‪ : 23 ,‬כי״ש אלתביעותם תאכד הדה‪.‬‬
‫‪ : 1,251‬מא ‪ . . . 25‬ותרי ‪ .26‬תר‪ : 1,251 ,‬הרב קאפח מציע ״ותיראה״ (כלו מר ‪ :‬ותרי)‪.‬‬
‫תר׳ ‪ ,252‬הע׳ ‪ : 3‬שעות זמניות‪.:‬‬
‫‪ ,253‬הע׳ ‪ : 30‬כך בר׳ !‪ .‬תר׳ ‪ : 1,253‬היא = והיא‪.‬‬
‫‪ ,254‬הע‪( : 41 ,‬והשווה גם § ‪ 1 5‬ב)‪.‬‬
‫‪ 8,255‬מ ‪ :‬אמ׳ ‪ ,255 [ .5‬כותרת לת׳■ קל״ה ‪ :‬שטה מקובצת ב״מ לדף פ״ו ע״ב (מועתק מל ‪ ,‬ערבי ת)‪.‬‬
‫פץ•] ‪ ,255‬הע׳ ‪( : 4‬גם בהוספות)‪.‬‬
‫‪ ,257‬כותרת ת‪ ,‬קל״ו‪ :‬בר׳ ‪ . . .‬ס י ׳ מ״ב‪.‬‬
‫‪ 9,258‬מ‪ :‬יצבג‪.‬‬
‫ת שו ב ו ת ה ר מ ב ״ ם‬
‫‪126‬‬
‫‪ ,259‬הע׳ ‪ ,36‬סוף ‪ 92 §( :‬או § ‪ 93‬ב)‪ ,259 .‬ד‪.‬ע׳ ‪ 53 § : 38‬ב ‪ 53 §( . . .‬א)‪ ,259 .‬הע׳ ‪ : 47‬הקרע ‪.t‬‬
‫[תר׳ ‪ ,259‬הע׳ ‪ : 11‬עי׳ זז׳ תפלין פ״א ה״ד‪ .‬ק׳‪].‬‬
‫‪ : 1,260‬ותגפף‪.‬‬
‫[ ‪ : 2,261‬לה אתר‪.‬‬
‫‪ 3,261‬מ‪ :‬אצפתה‪ .‬ק׳‪].‬‬
‫תר׳ ‪ : 11 ,262‬במצרים = בפוסטאט ז‬
‫‪ ,264‬הע׳ ‪ ,206 § : 5‬הע׳ ‪.5‬‬
‫ת׳ ‪ ,265‬כו תר ת ת׳ קל״ח‪ :‬הובאה‪.‬‬
‫[תר׳ ‪ : 3,266‬ולא נאמין בהן = ואין אנו סוברים כך‪ .‬ק׳‪].‬‬
‫תר׳ ‪ : 5 ,267‬ר אוי יותר‪.‬‬
‫[תר׳ ‪ : 9,268‬גויל = קלף ! וכן בהמשך‪ .‬ק׳‪].‬‬
‫[ ‪ : 14,271‬שהחיינו‪ .‬ק׳‪].‬‬
‫[ ‪ ,272‬כותרת ת׳ קמ״ב‪ :‬שו״ת מהר״ם אלאשקר סי׳ ח׳ (י״ב א׳) ושם סי׳ יו׳׳ד (י״ג א׳‪ ).‬פ־ן‪].‬‬
‫[תר׳ ‪ 5,274‬מ ‪ :‬ורוצים להטריף להם ‪ :‬ולאסור עליהם‪ .‬ק׳‪].‬‬
‫[תר׳ ‪ : 4,275‬גזרינן‪ .‬ק׳‪].‬‬
‫[ ‪2,278‬מ ‪ :‬אשד‪ = .‬מדורותיהם (אשד‪ .‬היא טעות בכה״י)‪ ,‬וכן בתירגום‪ .‬ק׳‪].‬‬
‫[ ‪ : 3,279‬ואכדו‪ ,‬ותרגם ‪ :‬והחמירו‪ .‬ק׳‪].‬‬
‫[תר׳ ‪ 3,282‬מ ‪ :‬ולא שיעשנה בג ל ל מישהו אחד (הכוונה למוחמד‪ ,‬נביא האסלאם)‪ .‬ק׳‪].‬‬
‫תר׳ ‪ 8,283‬מ‪ :‬וזה‪ ,‬הרב קאפח מ צי ע‪ :‬זה (ויהיה זה המשפט הראשי של ״הואיל ו ‪ . . .‬״ ) ‪[ .‬תר׳‬
‫‪ ,283‬הע׳ ‪ : 5‬אינו בתלמוד‪ ,‬אך עי׳ משנת ר׳ אליעזר של ענל או‪ ,‬תרצ״ד‪ ,‬עט׳ ‪ .121‬י׳ לוינגר‪].‬‬
‫‪ ,284‬כו תר ת קמ״ט ‪ :‬ה שוויתיו עם כ״ל ע צ מו ! פ־ ן שס״ד‪ ,‬בפנים לפי גייגר‪ ,‬תולדו ת הרמב״ם סי׳ ג׳‬
‫(עט׳ ז׳) ( על פי כי״ש)‪ : 6,284 .‬גוי שעסק ‪ :‬כ״ל עכו״ם שעוסק‪2,284 .‬מ ‪ :‬תעלים ‪ :‬כ״ל תעלום‪.‬‬
‫‪ ,284‬הע׳ ‪ : 11‬גם גירסת כ״ל וגדבהם‪.‬‬
‫[ ‪ : 2,285‬עלמתם‪ .‬ק׳‪ ,285 ].‬הע׳ ‪ : 13‬״כו׳״‪ ,285 .‬הע׳ ‪ : 21‬וכן פ־ן‪ ,‬כ״ל‪[ .‬תר׳ ‪ : 9,285‬ויטעו כל פתי‬
‫(בערבית‬
‫) וכל חסר הבנה‪ .‬ק׳]‪ ,‬ויש אפוא למחוק‬
‫< מ ן י ש ר א ל >‪ ,‬שנוסף רק ב פ־ן‪ ,‬הוספות‬
‫(עי׳ הע׳ ‪ ) 15‬מתוך ההבנה המוטעית גר = גד‪.‬‬
‫‪2,286‬מ ‪ :‬לשטרות‪ .‬משה‪[ .‬תר׳ ‪8,286‬מ ‪ :‬וזהו כלל מה ששאל הד׳ אפרים זצ״ל‪ .‬וכל מה ששאלתם‬
‫אתם‪ ,‬כ ב ר ה שבנו לכם מקודם עליו‪ .‬בנעט‪ ,‬ק]‪ ,‬ועי׳ לעיל הוספות ותיקונים לתר׳ ‪ ,204‬הע׳ ‪ , 1‬שו׳ ‪4‬מ‪.‬‬
‫[תר׳ ‪ : 4,289‬איך ע לינו לנ הוג ב ד ב ר ספר תורה‪ .‬בנעט‪].‬‬
‫‪ : 9,290‬כפי שמעיר לי הרב י׳ מרצבך‪ ,‬אין שיעור האצבע מתאים כאן‪ ,‬כי לא ייתכן‪ ,‬שיעלה‬
‫על ‪ 25‬מ״מ‪ .‬אולם‪ ,‬כפי שהואיל הד״ר ר׳ אדלמן ב מכ תבו מכ״ח ת שרי תשכ״ב להודיעני‪ ,‬גם בכה״י‬
‫המקורי (כי״ש) ה שיעור הוא ‪ 29‬מ״מ‪,‬‬
‫ונראה‪ ,‬כי אין לסמוך עליו‪ .‬לא יכולתי ל ב ר ר את גו דל‬
‫הציור בכישב״י‪.‬‬
‫[תר׳ ‪ : 1,290‬ודיוק = והיושר‪ .‬ק׳‪[ ].‬תר׳ ‪ : 3,290‬ר׳ בהל׳ ס״ת שם ה״ד ‪ :‬״ואחר כך יעשה קנה‬
‫שוה יהיה ארכה ארבעים או ח מ ש י ם‪ ...‬״‪ ,‬אבל בדפוס רומי הגי׳ ״יעשה‬
‫כנ ה ״‪,‬‬
‫ו כן מביא גם‬
‫המאירי ב״קרית ספר״ מאמר ג׳‪ ,‬חלק ב׳ והוא מפרש עפ״י כלים פי״ב מ״ח ״‪ .. .‬ו ה כ נ ה ‪ ,‬הלוח‬
‫שעליו מ ס רגליך‪ .‬ועי׳ פיה״ג לטהרות ד‪.‬וצ׳ רי״נ אפשטיין עמ ׳ ‪ .27‬א־ ך‪ ].‬ומחזק את רא שונו ת הגירסה‬
‫״כנה'‪ ,‬כי גם א צ לנו הנוסח הוא ״ארכה״‪ ,‬ל שון נקבה‪ ,‬המתאימה ל״כנה״ אך לא ל״קנה״‪.‬‬
‫[ ‪ : 11,291‬נראה לנסח אספלה‪ .‬בנ ע ט]‪ 12,291 .‬מ ‪ :‬בנע ט מציע ל שנו ת את סדר המלים ולגרו ם‬
‫"ותסטר ‪ . . .‬שלשה פעמים ותכתב אלדפה כלהא באי צט ארדת״ ולתרגם תסטר כ מו ‪ 12,292‬מ ״תשרטט״‪.‬‬
‫הו ס פו ת ו ת י ק ו נ י ט ל כ ר כי ם א' ו ב׳‬
‫‪127‬‬
‫‪ 11,291‬מ ‪ :‬למשפחותיכם (וכן בתר׳)‪.‬‬
‫[ ‪ : 15,292‬תלתפת ‪2 9‬‬
‫< א ל י > דלך‪ .‬בנעט‪].‬‬
‫[תר׳ ‪ 10,292‬מ ‪ :‬ומדת חצי ?)עורה (הכוונה לג רג ר‬
‫שעירה כדי תפירה‪ .‬ק׳‪ ].‬תד׳ ‪6,292‬מ ‪ :‬ו בכלל = סוף דבר‪.‬‬
‫תר׳ ‪ ,294‬הע׳ ‪ ,4‬שו׳ ‪ : 3‬הן = הוא‪ .‬שם‪ ,‬חע׳ ‪ ,5‬שו׳ ‪ : 7‬אינו = אינן‪.‬‬
‫תד׳ ‪ : 1,296‬מנהג שנהגו בו‪ ,‬בנע ט מ צי ע‪ :‬מנהג שקיים שנים רבו ת‪.‬‬
‫[תר׳ ‪ : 9,298‬קרץ הוא מין ע ץ סרק שעליו עפוצים ובהם מעבדים את העורות ב תי מן (ובזה‬
‫מתבטלת הע׳ ‪ 19‬לערבית)‪ .‬ק׳‪[ ].‬כו תרת ת׳ קנ״ד‪ :‬נדפסה בם׳ התגין פאריס ‪ 1866‬ע׳ ‪ .xiv‬נדן‪ .‬ב״ג‬
‫ב׳׳המגיד׳׳ שנה ה׳ גליון ו׳ ב״ הצופ ה״( תרגו ם מהמקור הערבי) = קובץ פישמאן ח״ב עמ׳ ש״כ — שכ״א‪.‬‬
‫הוספות פ־ן‪ .‬והכוונה ל קובץ ״רבנו משה מימון״ שהו״ל הרב פישמן‪ ,‬ועי׳ שם בסוף הביבליאוגראפיה‪.‬‬
‫א־ ך‪ ,298 ].‬הע׳ ‪ : 6‬והשווה גם ת׳ קנ״ט‪.‬‬
‫תר׳ ‪ 4,299‬מ‪ :‬השמטתם‪.‬‬
‫מיספור העמודים ‪ 301 ,300‬ר ‪ 304‬לקוי‪.‬‬
‫[תר׳ ‪ : 4,302‬חנות = מחסן‪ .‬ק׳‪].‬‬
‫‪ ,304‬כו תר ת קג״ט ‪ :‬נדד‪ .‬ע צ מו ע ל דע ת פלוני‪.‬‬
‫תר׳ ‪ 3,314‬מ ‪ :‬ר מונו = אחד מרמוניו‪.‬‬
‫תר׳ ‪6,316‬מ‪ ,‬אולי‪ :‬ואנשים ע ו מ ד י ם ‪ , . . .‬אז מ ד ב ר י ם‪ ,316 [ ...‬הע׳ ‪ : 5‬יש לקיים את הנוסח‬
‫״אלאנבול״‪ ,‬המציין בימה של בית כנסת‪ ,‬עי׳ ש״ד גויטיין‪ ,‬ארץ ישראל ו( ת ש כ ״ א)‪ 162 ,‬ואילך‪ .‬וידר‪].‬‬
‫תר׳ ‪ : 11,317‬מו״ר אלעזר הדיין‪ :‬עי׳ עמ׳ ‪ , 102‬הע׳ ‪. 1‬‬
‫[ ‪ ,319‬כותרת ק״ע‪ :‬שטה מקובצת ב״מ דף ק״ח ב׳‪ .‬פ־־ן‪].‬‬
‫[תר׳ ‪ 3,320‬מ ‪ :‬בספרי תורה‪ ,‬מדוייק יותר ‪ :‬בחומשים‪ .‬וידר‪ ].‬תר׳ ‪ ,320‬הע׳ ‪ : 1‬על הרקע המוסלמי‬
‫השווה ‪ F liigel, Uber die Losbiicher der M uham m edaner‬עט׳ ‪ ,43 — 32‬מצוטט אצל ‪G. W e il ,‬‬
‫‪Berlin, II,‬‬
‫‪des Sem inars fiir orientalische Sprachen zu‬‬
‫‪K onigslose, M itteilungen‬‬
‫‪ ,W estasiatisch e Studien , 31‬עמ׳ ‪.11‬‬
‫‪ ,321‬הע׳ ‪ .85 § : 1‬תר׳ ‪ : 1,321‬והוא בא אל גויים וערלים‪ ,‬אפשר גם לתרגם ‪ :‬וגויים וערלים פונים‬
‫אליו‪.‬‬
‫‪5,325‬מ ‪ :‬אלבאלג‪ .‬תר׳ ‪ 1,325‬מ ‪ :‬זה הדין‪.‬‬
‫תר׳ ‪ ,326‬הע׳ ‪ : 6‬מב״מ עוסקים בפרטים‪ ,‬מדייקים‪ ,‬ועי׳ פרידלנדר‪ ,‬ע ר ך תפקה‪.‬‬
‫תר׳ ‪ : 7,328‬קרית שמע‪.‬‬
‫‪ ,329‬הע׳ ‪ ,3‬שו׳ ‪ : 3‬ו כן קיצור השאלה‪ ,329 .‬הע׳ ‪ : 7‬פאצחה‪ ,329 .‬הע׳ ‪ = : 9‬יטנונהא‪.‬‬
‫‪ ,332‬הע׳ ‪( : 20‬כנראה‪.‬‬
‫תר׳ ‪ : 4,333‬לפי שעניין (״נותן התורה״ הוא) אשר מחוייב או תנו ללמדה ‪ ,9‬וזה עניין נתינתה‪.‬‬
‫[תר׳ ‪ 5,334‬מ‪ :‬חוץ מ(שליחי צבור) הקבועים‪ .‬ק‪]/‬‬
‫תר׳ ‪ : 10,336‬ותחזינה‪.‬‬
‫תר׳ ‪ : 2,341‬ו(ש)יהיה‪.‬‬
‫תר׳ ‪ ,343‬הע׳ ‪ : 5‬השווה נ׳ וידר‪ ,‬מלילה ב (‪ ) 1946‬עמ׳ ‪ ,82‬הע׳ ‪.222‬‬
‫[תר׳ ‪ : 1,347‬ולא נאמר אלא ״תנור שהסיקו ‪ 11‬בקלפי ערלה״‪ ,‬לפי שקלפי ‪ . . .‬ק׳‪ ].‬תר׳ ‪ 4,347‬מ ‪:‬‬
‫למונעה מזה‪ ,‬הרב קאפח מציע ‪ :‬ל טעון שהיא תחת ר שותו‪.‬‬
‫תר׳ ‪ ,348‬הע׳ ‪ ,2‬סוף ‪ :‬ועי׳ להלן ‪.516/8‬‬
‫תר׳ ‪ : 12,349‬שטר‪.‬‬
‫תר׳ ‪ : 16,350‬ע ל עצ מו‪ ,‬הרב קאפח מציע ע ל כד (והכוונה למאוחר)‪ .‬תר׳ ‪ ,350‬הע׳ ‪ : 5‬ל שוני = ל שונו‪.‬‬
‫‪128‬‬
‫ת שו ב ו ת ה ר מ נ ״ ם‬
‫תר׳ ‪ : 8,353‬שבית דין קיים את שטר שמעון‪[ .‬תר׳ ‪ : 13,353‬והיא כעסה ע ליו = על שהוא רוצה‬
‫ליקהו באונס‪ .‬ק׳‪ ,353 [ ].‬הע׳ ‪ : 10‬ייתכן‪ ,‬כי שם זה בל ב ד נ שתמר מן התעודה המקורית‪ .‬גויטיין‪].‬‬
‫תר׳ ‪ : 14,13,12,356‬המשודך‪.‬‬
‫‪ ,358‬הע׳ ‪ 1‬לת׳ ר״א ‪ :‬יש למוחקה‪ .‬תר׳ ‪ : 4,358‬ואם החוב‪ ,‬שלוה‪( ,‬נע שה) שנה קודם שנת השמיטה‬
‫או בסוף השנה‪ ,‬האם יבטל (אז) ל‬
‫‪ ,362‬הע׳ ‪ : 3‬ועי׳ § ‪ ,218‬הע׳ ‪. 1‬‬
‫‪ ,363‬כותרת ת׳ ר״ז ‪[ :‬הת׳ ע״ד הפיוטים נזכרה בשו״ת רשב״א ח״א סי׳ תס״ט‪ .‬הת׳ ע״ד ברכ ת‬
‫בתולים הובאה בב״י אה״ע סי׳ ס״ג ובחידו שי הר׳ יוסף אלפנדרי על הרי״ף עי׳ המזכיר י״ג (תרל״ג)‬
‫בתיקונים והוספות עמ׳ ‪ •V11‬פ־ן‪ ].‬והשווה ‪ , H. G. Farmer, JRAS 1933‬ואח״כ בספרו ‪M aim onides‬‬
‫‪ ,on Listening to M usic, Bearsden 1941‬עמ' ‪ 8‬ואילך‪.‬‬
‫[תר׳ ‪ : 8,370‬דברים אלו מכוונים נג ד הקראים‪ ,‬שהפכו את החגים לימי אבל‪ ,‬על יסוד עמוס ח׳ י׳‬
‫״והפכתי חגיכם לאבל״‪ .‬וידר‪ ,370 [ ].‬כותרת ת׳ ר״ט ‪ :‬שיטה מקובצת על ב״מ דף כ״ד ע״ב‪ .‬פ־ן‪].‬‬
‫תר׳ ‪ : 14,371‬שנראה = שנתברר‪.‬‬
‫[תר׳ ‪ : 1,372‬יצווהו = יתבעוהו‪ .‬ק׳‪].‬‬
‫[ ‪ ,375‬כותרת לת׳ רי״ב‪ :‬הובאה בארחות חיים ה׳ מילה סי׳ ט׳ ע׳ ‪ 12‬ובאבודרהם ד״פ דף קי״ב‬
‫ע״א‪ .‬וב״י או״ח תקנ״ט ד״ה וי״א שאין לברך‪ .‬פ־ן‪].‬‬
‫תר׳ ‪ : 7,376‬ממד‪ ,‬שעניינו לברך עליו קודם אכילתו ״בורא ‪ . . .‬״‬
‫[תר׳ ‪ ,377‬הע׳ ‪ : 1‬ירושלמי ברכו ת פ״ט ה״ד‪ .‬פלורסהיים‪].‬‬
‫[ ‪ ,379‬כו תר ת ת׳ רט״ו‪ :‬אבודרהם סדר תפלות של חול (אמת ויציב) ד״ו ש״ו דף כ׳ ע״ד‪ .‬הובא‬
‫בב״י או״ח סוף סי׳ צ׳ ובשו״ת אבקת רוכל סי׳ ס״ו ועי״ש סי׳ ס״ג‪ .‬פ־ן‪ ].‬תר׳ ‪ 1,379‬מ‪ :‬ביותר‪,‬‬
‫הרב קאפח מציע ״על הרוב״‪.‬‬
‫[ ‪ ,380‬כותרת לת׳ קט״ז‪ :‬הובאה בכ״מ ה׳ תפלה פ״ה ה״ו‪ .‬פ־ן‪].‬‬
‫תר׳ ‪7,381‬מ ‪ :‬הכוונה‪.‬‬
‫תר׳ ‪ ,383‬הע׳ ‪ : 4‬ועי׳ עכ שיו ש״מ שטרן — ס״ד ששון‪ ,‬תרביץ כט‪ ,‬עט׳ ‪ 261‬ואילך‪ .‬ועי׳ י״מ‬
‫טולידאנו‪ ,‬סיני כ״ב‪ ,‬כרך מ״ד‪ ,‬עמ; של״ז‪/‬ח‪ .‬והשווה ש׳ אברמסון‪ ,‬ספר הדאר‪ ,‬תשי״ז‪ ,‬עט׳ ‪.67‬‬
‫‪ : 3,388‬ולא ‪.] 3 8‬‬
‫[ ‪ ,389‬כותרת ת׳ רי״ט‪ :‬הובאה באבודרהם ה׳ ישתבח וב״י או״ח סי׳ נ״ה‪ .‬פ־ן‪].‬‬
‫‪ ,390‬הע׳ ‪ ,61 .27 §§ : 1‬הע׳‪.‬‬
‫תר׳ ‪ 10,392‬מ ‪( :‬חסרונן) ויהיו‪.‬‬
‫[ ‪ ,393‬כותרת לת׳ רכ״א‪ :‬אבודרהם שחרית של חול ד״ה נקדישך (ד״פ דף ל״ו ע״א)‪ .‬ב״י או״ח‬
‫סי׳ קכ״ד ד״ה וכתב הרד״א‪ .‬פ־ן‪].‬‬
‫‪ ,394‬הע׳ ‪ 6 § : 10‬א‪.‬‬
‫[ ‪ ,395‬כו תר ת לת׳ רכ״ב‪ :‬אבודרהם סדר תפלת חנוכה ד״פ דף ס״א ע״ב‪ .‬פ־ן‪[ ].‬תר׳ ‪ ,395‬הע׳ ‪: 6‬‬
‫שבת כ׳׳ד ב׳‪ .‬פלורסהיים‪].‬‬
‫‪ ,396‬הע׳ ‪ 1‬לת׳ רכ״ג‪ ,‬שורה ‪ : 6‬צאלומיא‪ :‬לפי כי״ל נראה לנסח ״צאלחייא׳׳‪ .‬שם‪ ,‬שו׳ ‪ 7‬ר ‪: 8‬‬
‫דראה״ם‪.‬‬
‫‪ ,398‬כותרת ת׳ רכ״ד‪ :‬והשווה ‪ , H. G. Farmer, JRAS 1 9 3 3‬ובשינויים בספרו ‪M aim onides‬‬
‫‪ ,on Listening to M usic, Bearsden 1941‬עט׳ ‪ 10‬ואילך‪ ,‬בועז כהן‪Jewish M usic Journal ,‬‬
‫‪. 1935‬‬
‫‪ ,400‬הע׳ ‪ : 20‬כי״ש יזידנא‪.‬‬
‫‪129‬‬
‫הו ס פו ת ו ת י ק ו נ י ם ל כ ר כי ם א׳ ו ב׳‬
‫‪ ,402‬הע׳ ‪ 2‬לת׳ רכ״ז ‪ 133 § :‬א‪.‬‬
‫תר׳ ‪ : 6,403‬נ שלח לך‪ ,‬הרב קאפח מציע ״נשלם לך ב ת שלו מי ך‪.‬‬
‫‪ ,405‬הע׳ ‪ 1 1 2 § : 9‬ב ‪• c‬‬
‫תר׳ ‪ : 14,406‬וארבעה‪.‬‬
‫‪ ,407‬הע׳ ‪ : 26‬ואפשר אולי לקיימו לפי § ‪ 1 2‬ב‪ ,‬סוף‪.‬‬
‫תר׳ ‪ 3,409‬מ‪ :‬״אם כן‪ ,‬כיצד כל ד ב ר מ קויי ם‪ . ..‬״ (והשווה דקדוק הערבית היהודית § ‪.)3 1 3‬‬
‫‪ ,409‬הע׳ ‪ : 8‬קרא נ א צ ר יו‬
‫‪ : 12,411‬אלכא ת מון‪ :‬עי׳ ש״נ הע׳ ‪ .25‬תר׳ ‪ : 3,411‬גרידא‪.,‬‬
‫‪ ,413‬הע׳ * ‪ : 10‬יש למוחקה‪ .‬תר׳ ‪ : 5,413‬אותו‪.‬‬
‫‪ : 417‬יש להקדים הע׳ ‪ 30‬להע׳ ‪ .31‬תר׳ ‪6,417‬מ ‪ :‬ספרים‪ ,‬שמא כאן ולהלן‪ ,‬בייחוד תר׳ ‪= ,4,420‬‬
‫חומשין‪.‬‬
‫‪: 11,418‬‬
‫אנפסנא *‪ ,418 .44‬הע׳ * ‪: 44‬‬
‫אנפסנא ‪ :‬כי״ש‬
‫אנפסונא‪ ,‬ושמא יש לנסח אנפוסנא‪.‬‬
‫‪ 6,418‬מ‪ :‬ב ר צ א ה א**‪ ,418 .46‬הע׳ * * ‪ : 46‬ברצא הא‪ :‬כי״ש ברציאהא‪.‬‬
‫‪ 3,419‬מ‪ :‬אלכאתמון‪.‬‬
‫תר׳ ‪ ,424‬הע׳ ‪ : 20‬מסתבר‪ ,‬כי אבו אלפצ׳ל הוא שמו הערבי של ר׳ מבור ך המלמד‪ .‬על שמות‬
‫ערביים של יהודים השווה למ של ש״ד גויטיין‪,‬‬
‫‪and Arabs‬‬
‫‪ , Jews‬ניו־יו ר ק ‪ , 1955‬עמ ׳ ‪. 139‬‬
‫תר׳ ‪ ,427‬הע׳ ‪ < : 7‬ה א ם‪.‬‬
‫‪ 9,429‬מ‪ :‬או‪ ,‬הרב קאפח מציע לנסח אן ול תרג ם‪ :‬האם זה יעכבם מלדרו ש גו ד או אגוד‪.‬‬
‫תר׳ ‪ : 4,430‬ו(לא)‪.‬‬
‫תר׳ ‪ 1,434‬מ ‪ :‬במצרים = בפוסטאט ?‬
‫‪3‬‬
‫‪ 5,436‬מ‪ :‬נראה לנסח יטלק עליהא בהתאם לפר׳ (אחרת צריך להניח כי אטלק שימש בהוראת‬
‫״נקרא״)‪ .‬אך שמא משמש אטלק כ פועל יוצא‪ ,‬השווה ‪7,477‬מ (אשד שם אין אולי להשלים ״עלי״)‪.‬‬
‫תר׳ ‪ ,443‬הע׳ ‪( 1176 = 1175/6 : 17‬אתפ״ז)< ובג לל העדות הנוספת נראה ל קבלו כתאריך‪ .‬אך‬
‫מאידך דתתקמ״ז בספר יוחסין השלם עמ׳ ‪200‬א נראה ט״ס של דתתקכ״ז‪.‬‬
‫‪ ,444‬הע׳ ‪ , 173‬סוף ‪ :‬רמש׳׳ש ‪Lit 193 .‬‬
‫‪Arab.‬‬
‫חוכך בדע תו‪ ,‬אם הוא ר׳ אברהם החסיד (ועליו עי׳‬
‫ג׳ וידר‪ ,‬השפעות אסלאמיות ע ל הפולחן היהודי‪ ,‬אוקספורד תש״ז‪ ,‬במפתח)‪.‬‬
‫תר׳ ‪ ,446‬הע׳ ‪ : 4‬בחקת הגוי‪.‬‬
‫[ ‪ ,448‬כותרת ת׳ רמ״ו‪ :‬שו״ת מהר״ם אלאשקד סי׳ ס״ז(קל״א א׳)‪ .‬פ*ן‪ ].‬תר׳ ‪ : 6,448‬ויד ע הנ שבע =‬
‫ויודיע לנ ש בע‪ .‬ק׳‪].‬‬
‫תר׳ ‪ : 13,451‬יש לו להחרים חרם סתם‪.‬‬
‫תר׳ ‪ : 15,453‬ובסך כך וכך ‪ :‬הרב קאפח רואה במלים ״וחק אלכדא וכדא״ ל שון שבועה‪ 8,453 [ .‬מ ‪:‬‬
‫מכתביו ומ תנתו = ספריו וחפציו‪ .‬ק׳‪ ].‬ועי׳ דוזי‪ ,‬ע ר ך הדיה‪.‬‬
‫תר׳ ‪ ,454‬הע׳ ‪ ,5‬סוף‪ :‬ותהלה‪.‬‬
‫[(תר׳) ‪ : 2,456‬דאתי ימין = דחתימין‪ .‬ק׳‪].‬‬
‫תר׳ ‪ ,457‬הע׳ ‪.1196 : 5‬‬
‫‪ 1,461‬מ ‪ :‬מחק את הנקודה שבסוף השורה (והשווה להלן הע׳ ‪.) 15‬‬
‫[תר׳ ‪ ,462‬הע׳ ‪ : 14‬הפסלים = הכפלים‪ .‬פלורסהיים‪].‬‬
‫‪ 6,465‬מ‪ :‬אלאלפאט‪.‬‬
‫‪ 4,466‬מ ‪ :‬אל מוצוע‪.‬‬
‫ת שו ב ו ת הר מ ב״ ם‬
‫‪130‬‬
‫‪ : 2,468‬תעריץ‪ ,‬הגירסה בכי״א תעויץ‪ ,‬יש אפוא לתרגם (כהצעתו של הרב קאפח) ״במקום‬
‫הדברים״‪.‬‬
‫‪ ,470‬הע׳ ‪ : 2,470 [ . 170 § : 10‬ואין הוא = ואינה‪ .‬ק‪]/‬‬
‫[תר׳ ‪ ,471‬הע׳ ‪ : 3‬ברכו ת מ״ה ב׳‪ .‬פלורסהיים‪].‬‬
‫‪ ,473‬הע׳ ‪ : 82‬אעתרצתהם‪.‬‬
‫‪ : 11,474‬מתעיינה ‪[ .9 3‬תר׳ ‪ ,474‬הע׳ ‪ : 7‬ב רכו ת נ״ג ב׳‪ .‬פלורסהיים‪].‬‬
‫תר׳ ‪ ,475‬הע׳ ‪ : 11‬השווה וידר‪ ,‬מלילה ב ( ‪ ,) 1946‬עט׳ ‪ 55‬ואילך‪.‬‬
‫‪ ,477‬הע׳ ‪ : 6‬אך אפשר לקיים את הנוסח המקורי‪ .‬תר׳ ‪ 11,477‬אפשר ל הבינו לפי § ‪ : 162‬התחייב‬
‫אתה ‪ . . .‬והתחייב באחריות מה שיקרה ל או תו ההקדש‪.‬‬
‫‪ ,478‬הע׳ ‪ : 17‬ב חולו של מועד״‪[ .‬תר׳ ‪ : 7,478‬כיון שהוא ממון מי שידם קצרה מלתבוע‪ .‬ק׳‪].‬‬
‫‪ ,482‬שוליים‪.2 0 a :‬‬
‫תר׳ ‪ ,484‬הע׳ ‪ : 10‬ועי׳ וידר‪ ,‬מלילה ב׳ ( ‪ ,) 1946‬עט׳ ‪.55‬‬
‫‪ ,485‬כו תר ת ת׳ רנ״ט‪ :‬והשווה וידר‪ ,‬מלילה ב ( ‪ ,) 1946‬עט׳ ‪ 55‬ואילך‪.‬‬
‫‪ : 6,486‬כדלך‪.‬‬
‫תר׳ ‪ : 11,489‬הפיוטים «‪.‬‬
‫[תר׳ ‪2,490‬מ ‪ :‬דר שנו ת ומוסר = תוכחה‪ .‬וידר‪].‬‬
‫תר׳ ‪ ,491‬הע׳ ‪ : 6‬ושמא יש ל הבינו ״ונתאחר ‪ . . .‬בגלל תפלת הציבור׳׳‪ ,‬בג ל ל התוספות שהוסיפו‪.‬‬
‫[תר׳ ‪ : 12,491‬מאה הברכות ‪ :‬עי׳ וידר‪ ,‬סיני תשי״ט עט׳ רנ״ט‪ .‬שם‪ : 14 ,‬טעות גמורה = חטא גמור‪.‬‬
‫וידר‪ ].‬לטשטוש הגבולות בן כטא = חטא לבין כטא = טעות השווה ת׳ קפ״א ולעיל שו׳ ‪.5‬‬
‫תר׳ ‪ : 14,493‬הרי = האם‪.‬‬
‫‪ 7,497‬מ ‪ :‬במקום ללקיאה שבכ״י יש כנראה לגרום ללקאיח‪ ,497 .‬הע׳ ‪ ■'idan : 22‬תר׳ ‪,497‬‬
‫הע׳ ‪ , 13‬סוף ‪:‬‬
‫בני אדם)‪.‬‬
‫‪ ,499‬הע׳ ‪ : 29‬כן הובא קטע זה בשו״ת מהרש״ך ח״ג סי׳ ט ״ו( כ ״ג א׳) בל שון זהה כמעט ‪ :‬והאול ‪. . .‬‬
‫אחכמים מינים בל ‪ . . .‬צדוקי וביתוסים דום ( !) אלסמרא‪ .‬תר׳ ‪ ,499‬הע׳ ‪ : 19‬השווה וידר‪ ,‬מלילה ב‬
‫( ‪ ,) 1946‬עט׳ ‪ ,84‬הע׳ ‪.237‬‬
‫‪ ,502‬כו תר ת ת׳ רס״ה‪ :‬מהרש״ך‪ — .‬הנוסח במהרש״ך שונה אך מעט מא״י‪ :‬ו ת ב י ן ‪ . . .‬א ל ד י ‪. . .‬‬
‫אן יתום בהן ‪ . . .‬כעשרה ‪ . . .‬לבונהום גייר מקרין כגוו ב ד א לוי ( ! ) ‪ . . .‬דאלך(!) קוו להום פל עי רו ב ‪. . .‬‬
‫שאנו מודה ‪ . . .‬כי כל אמר אן יעתקדו ווגובה יגייוז אנציפנ א פיה מעהום וכול ‪ . . .‬יעתקרו לזומה‬
‫וגוובה ‪ . . .‬במעלום לא יכון לזום אלקדושה ולא לזום לזימון ולא י ר צון ב ער א ד אלער אד פיה‪.‬‬
‫תר׳ ‪5,505‬מ ‪ :‬ר׳ אלעזר ‪ :‬עי׳ עט׳ ‪ , 102‬הע׳ ‪.1‬‬
‫תר׳ ‪ : 9,507‬הרב קאפח מסב מלים אלו על האומה ‪ :‬להפיץ ולהרחיב החכמה בתוכה ול בר ר ספקותיה‪.‬‬
‫תר׳ ‪ ,509‬הע׳ ‪ : 15‬מו״נ א׳ כ״א‪ ,‬כך צ״ל‪ ,‬עי׳ פירו ש ראב״ם על ברא שית ושמות‪ ,‬הוצ׳ א״י‬
‫ויזנברג‪ ,‬לונ דון תשי״ח‪ ,‬עט׳ תקל״ז‪ ,‬טור א‪/‬ב‪.‬‬
‫תר׳ ‪ 3,510‬מ ‪ :‬ולא קיבל ממנו ‪ :‬מב״מ ולא נ מנ ע מזה‪.‬‬
‫‪ : 4,512‬הגא כל חר ף‪ :‬לדע ת הרב קאפח הכוונה‪ ,‬שהיו כותבים למ של תיבת ״יתן״‪ :‬יוד תיו נון‪.‬‬
‫‪ ,512‬הע׳ ‪ 117 § : 16‬א‪.‬‬
‫תר׳ ‪ ,516‬הע׳ ‪ : 2‬ו כ ן מש״כ אסף‪ ,516 .‬כו ת ר ת‪ :‬קמברידג׳‪.‬‬
‫‪ : 5,517‬כל מקדם יצל‪ .‬תר׳ ‪ : 8,517‬ממסי הרשות‪ ,‬ל ד ע ת הרב קאפח הכוונה לסמכויות הדשות (ואז‬
‫נופל ת הע׳ ‪.)6‬‬
‫‪ ,519‬כו תר ת ת׳ רע״א ‪ .Epstein .1 :‬תר׳ ‪ : 12,519‬אלא בשבעה‪.‬‬
‫הו ס פו ת ו ת י ק ו נ י ם ל כ ר כי ם א' ו ב׳‬
‫‪131‬‬
‫תר׳ ‪ 6,520‬מ‪( :‬חכמינו) ‪. 3‬‬
‫‪ 2,525‬מ‪ :‬יעלמהן ‪. 7‬‬
‫‪ ,526‬הע׳ ‪ , 175 § : 2‬הע׳ ‪.7‬‬
‫‪ : 2,527‬אוציה‪ ,‬השווה § ‪ 6‬ב‪ 6,527 .‬מ‪ :‬יחי לעד‪.‬‬
‫‪ : 12,529‬אחדהא‪ ,‬ש״מ שטרן מנסח ״אחדהם״‪ ,‬ואין הבדל‪.‬‬
‫‪ ,530‬הע׳ ‪ : 5‬הגרסה ״אלחראטה׳׳ נראית עדיפה‪ .‬תר׳ ‪ : 13,530‬שמרו‪ .‬תר׳ ‪ ,530‬הע׳ ‪ : 4‬בנדרים =‬
‫ב שבועות‪.‬‬
‫‪ : 6,533‬וצלף ולד‪[ .‬תר׳ ‪ : 2,533‬ולא הקפידו על אחותם שתשלם שכירות‪ .‬תר׳ ‪ ,533‬הע׳ ‪ : 2‬ר׳׳ל‬
‫בכתוב ת אביה ואמה לא היה תנאי שהנקבות שיולדו להם יגו רו בביתם ע ד שיבגרו או ע ד שיינשאו‪,‬‬
‫כי מן התורה ע ב ר הבית רק לזכרים‪ .‬ק׳‪].‬‬
‫‪ : 12,535‬תגד‪ ,‬הרב קאפח מנסח ״תגר״ ומתרגם ‪ :‬על אף שעירו עי ר מסחר ויש בה בתי כנסת ‪. . .‬‬
‫תר׳ ‪ ,535‬הע׳ ‪ : 1‬א צ לנו ת׳ ר״ב‪.‬‬
‫[ ‪ ,538‬הע׳ ‪ 5‬־ ‪ : 6‬הרמיזה ל שבת כ״ח אין לו מקום פה‪ ,‬ואולי הושפע משיבוש אחר‪ ,‬שנפל בהערה ‪,6‬‬
‫שבמקום ״אלא אהל ממשכן"‪ ,‬צ״ל ״אלא תכלת ממשכן״‪ ,‬ובכלל מ׳׳ייגי׳ כי״ש ומג״ע׳׳ ע ד סוף ההערה‬
‫צריך למחוק‪.‬‬
‫‪ ,543‬הע׳ ‪ : 27‬צריך להוסיף מנחות ל״ד‪ ,‬ב׳‪.‬‬
‫‪ ,545‬הע׳ ‪ : 65‬במקום פ״א ד‪,‬״ט צ״ל הי״א‪ .‬פלורסהיים‪].‬‬
‫‪ ,548‬כותרת ת׳ רצ״א‪ :‬השווה וידר‪ ,‬מלילה ב ( ‪ ,) 1946‬עמ' ‪ 55‬ואילך‪.‬‬
‫[ ‪ ,556‬הע׳ ‪ : 6‬במקום מ״ג‪ ,‬ב׳ צ״ל מ״ח‪ ,‬א׳‪ .‬פלורסהיים‪].‬‬
‫‪ ,558‬ת׳ ש׳‪ :‬השווה להלן ת׳ תס״ד‪ ,‬הע׳ ‪ 23‬לעברית‪.‬‬
‫[ ‪ ,564‬הע׳ ‪ : 13‬שבת קמ״ג‪ ,‬ב׳‪.‬‬
‫‪ ,569‬הע׳ ‪ 44‬־ ‪ : 45‬הרמיזה ל עי רו בין פ״ז‪ ,‬ב היא מוטעית‪ ,‬כי שם לא מדובר כלל על ספינה‪ ,‬כי אם‬
‫על גזוזטרא ולא כל שכן בהערה ‪ ,45‬ששם רמז דוקא למקום הלא נ כון ולא ל שבת ק׳‪ ,‬ב׳‪.‬‬
‫‪ 9 ,569‬־ ‪ 12‬ואם הגיעה הספינה לנ מל אחד וע שו הגוים הכבש לעצמם ‪ :‬שבת קכ״ב‪ ,‬א׳‪ .‬פלורסהיים‪].‬‬
‫‪ ,581‬הע׳ ‪ : 12‬השווה וידר‪ ,‬מלילה ב ( ‪ ,) 1946‬עמ׳ ‪ ,54‬הע׳ ‪.73‬‬
‫‪ ,588‬ת׳ ש״כ‪ ,‬כותרת ‪ :‬השווה וידר‪ ,‬מלילה ב ( ‪ ,) 1946‬עמ׳ ‪ ,85‬הע׳ ‪( 239‬קרא שם סי׳ צ״ט !)‪.‬‬
‫‪ : 2,592‬כמו‪.‬‬
‫[ ‪ ,601‬הע׳ ‪ : 2‬במקום פסחים קכ׳׳א‪ ,‬ב׳ צ״ל שבת קל״ז‪ ,‬ב׳‪.‬‬
‫‪ ,602‬הע׳ ‪ : 1‬במקום פסחים קכ״א‪ ,‬ב׳ צ״ל ז׳‪ ,‬ב׳‪ ,603 .‬ת׳ של״ג‪ ,‬הע׳ ‪ : 11‬ברכות ל״ג‪ ,‬א׳‪.‬‬
‫‪ ,645‬הע׳ ‪ : 11‬במקום ת׳׳ת פ״ת צ״ל פ״ב‪ ,682 .‬ת' ת"ה‪ ,‬הזר ‪ : 1‬ועי׳ שם = ועי‪ ,‬ה׳‪ :‬שלוחין‬
‫ושותפין‪.‬‬
‫‪ ,683‬הע׳ ‪ : 17‬במקום פ״ג ה״ז צ״ל הי״א‪.‬‬
‫‪ ,703‬הע׳ ‪ : 20‬במקום פ״ח ה״ה צ״ל ה״ו‪.‬‬
‫‪ ,716‬הע׳ ‪ : 37‬במקום פ״ג הי״ב צ"ל הי״ד‪.‬‬
‫‪ ,719‬הע׳ ‪ : 30‬במקום פ״ו‪ ,‬א׳ צ״ל פ״ב‪ ,‬א'‪.‬‬
‫‪ ,733‬הע׳ ‪ : 5‬ברכו ת י״ט‪ ,‬א׳‪ .‬פלורסהיים‪].‬‬
‫כרך ג׳‪ ,‬מבוא‪ ,‬על כי״ש ‪ :‬שתי העתקות של כי״ש‪ ,‬אחת חלקית‪ ,‬נמצאות בספרית דר ‪H ebrew‬‬
‫‪ U n ion C ollege‬בסינסינטי‪ ,‬כפי שנוד ע לי ממכתבו של ד״ר ד ב ירדן מג׳ מרח שון תשכ״ב‪.‬‬
‫כרך ג׳‪ ,‬מבוא לת שובו ת העבריות‪ ,‬עמ׳ ‪ 34‬ואילך ‪ :‬פוסקים רבים‪ ,‬בעיקר מארצות המזרח‪ ,‬המביאים‬
‫את דברי הרמב״ם‪ ,‬מצוטטים בהוספות של פ־ן‪ ,‬שהובאו בספר‪.‬‬
‫ת שו ב ו ת ה ד מ כ ״ ם‬
‫‪133‬‬
‫תס‬
‫תם‬
‫< ש א ל ד‪> .‬‬
‫< שא לה >‬
‫מא תקול הדרת יקרת תפארת מ תו‬
‫מה אומר הדרת יקרת תפארת מ תו‬
‫ורביגו משה הרב המובהק נד מערבי דגל‬
‫ורבינו משד‪ .‬הרב המובהק נר מערבי דגל‬
‫הרבנים אוד עולם ומלואו ממזרח שמש‬
‫הרבנים אור עולם ומלואו ממזרח שמש‬
‫עד מבואו בר מרוגו ( ! ) ורבינו מימון הרב‬
‫עד מבואו בד מרונו ( ! ) ורבינו מימון הרב‬
‫המובהק בישראל זכר קד׳ לברכה ונפ ׳‬
‫המובהק בישראל זכר קד׳ לברכה ונפ׳‬
‫ל״ע״ק אמן נ[ צ] ח סלה פי אחכאם אלשהיה‬
‫לעק׳ ( ? ) ‪ 1‬אמן נ [צ] ח סלה‪.‬‬
‫הל יסדי פי אלקנה וחדד‪ .‬או פי אלושט‬
‫בדבר דיני השהיה‪ ,‬האם נוהגים הם‬
‫או פי כליהמא גמיעא לאן יצהר ‪ 1‬אין‬
‫בקנה בלבד או בושט או בשניהם יחד‪ ,‬לפי‬
‫שהיד‪ .‬בקנה כלל מהמא לם יחדת פי‬
‫שנראה‪ ,‬אין שהיה בקנה כלל‪ ,‬כל זמן שלא‬
‫אלושט נקב וראינא מן אפתי וקאל מיעוט‬
‫קרה בושט נקב‪ .‬וראינו מי שפסק ואמר‪,‬‬
‫סימנים הוא אן מן בעד אן ידבח עלי‬
‫מיעוט סימנים הוא שאחרי ששחט על פי‬
‫אלקאנון אל[גארי] אכתד אלאתנין ושהה‬
‫הדין ד‪[.‬נוהג] את רוב השניים ושהה‪,‬‬
‫ליס יגוז אכמ[אל] קטעהמא פי מוצע‬
‫אסור‬
‫במקום‬
‫אלדבח וכדלד פי אבתדי ‪ 2‬אלדבח אן קטע‬
‫השחיטה‪ .‬וכן בתחילת השחיטה‪ ,‬אם חתך‬
‫בעץ אלקנה ושהה צארג ען אלחד פקד‬
‫מקצת הקנה ושהה למעלה מן המידה‪,‬‬
‫חדם אכל לחם דלך אלחיואן ‪ 3‬ו ה ד ה ‪ 4‬הוא‬
‫נאסרה אכילת בשר זאת החיה‪ ,‬וזהו מיעוט‬
‫לו‬
‫להשל[ים]‬
‫לחותכם‬
‫מיעוט סימנין תא] יצא אומה אלריאד‪ .‬אן‬
‫סימנין‪ .‬וכן אומת הריאה‪ ,‬האם יש לה שני‬
‫כאן להא חוכמ[י]ן וז־לך [אן ר]אינא ‪ 5‬מן‬
‫דינים? וזה [שר] אינו מי שפסק‪ ,‬שמיסוד‬
‫אפתי אן מן אצל חיתוכא ‪ . . .‬גו מן נאחיה‬
‫החיתוכא ‪ . . .‬מצד הקשת‪ ,‬אשד הוא החלק‬
‫אלקוס אלדי הוא טאהד ‪ 6‬אלאם אלדי הו‬
‫החיצון של האום שהוא מול גב הבהמה‪,‬‬
‫מחאדי טהר אלבהימה כיף מא לצק בסלך‬
‫בין שידבק בחוט או שלא בחוט‪ ,‬משוחרר‬
‫או בגיר סלך יוכלץ וחלל ובאקי אלאם‬
‫ומותר‪ .‬ויתר האום‪ ,‬אשר הוא מול ראש‬
‫אלדי הו מחאדי ראם אלאונות ואלדי‬
‫האונות ואשר שוליו התחתונים דבוקים‬
‫דילהא אלספלא פי אן לצק בסלך יטרף‬
‫בחוט‪ ,‬יטרף במשהוא‪ .‬יודינו הרב‪ ,‬אם‬
‫במשהוא יורינו הרב אן כאן אומה אלדיאד‪.‬‬
‫אומת הריאה‪ ,‬והיא חתיכה אחת‪ ,‬אסור‬
‫והי קטעה ואחדה אן תמנע מן מכאן‬
‫במקום אחד ומותר במקום אחר אם לאו‪.‬‬
‫ותטלק מן מכאן אם לא‪.‬‬
‫תם‪.‬‬
‫‪.T -S‬‬
‫מגניזת קהיר‪ ,‬כ״י קמברידג' ‪.20.184‬‬
‫השאלה בל ב ד נשתמרה‪.‬‬
‫‪ . 1‬יצהר ‪.8 § :‬‬
‫‪ .1‬לעק׳ ‪ :‬ר״ל נפ שו ל ע ד קיימת‬
‫‪ .2‬אבתדי ‪.5 § :‬‬
‫אינה וודאית‪.‬‬
‫‪ .3‬לחם דל ד‬
‫חיואן‪.‬‬
‫!‬
‫אך הקריאה‬
‫אלחיואן ‪ :‬בכ״י דל ד אל לחם‬
‫‪ .4‬והדה ‪ , 15 § :‬סוף‪.‬‬
‫שאין מקום לאותיות כה רבות‪.‬‬
‫‪.5‬‬
‫[אן ר] אינ א‪ :‬ההשלמה מפוקפקת‪ ,‬בי נראה‪,‬‬
‫‪ .6‬טאהר ‪ :‬הט׳ דומה לס ‪.,‬‬
‫ת שו ב ו ת ה ר מ ב ״ ם‬
‫‪134‬‬
‫ואיצא אללבן אז־א חלבה אלגוי מן‬
‫וכן החלב‪ ,‬אם חלבו הגוי ברפת‪ ,‬אשר‬
‫מראח ליס פיה בהמה טמאה ואשתדאה‬
‫אין בה בהמה טמאה‪ ,‬וקנאו יהודי‪ ,‬בדעתו‬
‫אליהודי בעד אליקין אן ליס ענד אלגוי‬
‫אל נכון‪ ,‬כי אין אצל הגוי בהמה טמאה‪,‬‬
‫בהמה טמאה הל יגוז אכלה אם לא ואיצא‬
‫המותר לאוכלו אם לאו?‬
‫אדיא חבב אלגוי אלענב פי אניא ‪ 7‬ונסחט‬
‫וכן‪ ,‬אם מלא גוי ענבים בכלים ונסחטו‬
‫על ידי הגוי מאיליו הל יגוז שראה מן‬
‫על ידי הגוי מאיליהם‪ ,‬האם מותד ליהודי‬
‫אלגוי ויעתצרה אליהודי ויעמלה כמרא‬
‫לקנות מן הגוי ולסחוטו ולעשותו יין אם‬
‫אם לא או ‪ 8‬כמל על ידי גוי תורינו הדרתך‬
‫לאו או הושלם ‪ 2‬על ידי הגוי‪ .‬תורינו‬
‫ושכרך כפול מן שמיא‪.‬‬
‫הדדתך ושכרך כפול מן שמיא‪.‬‬
‫שכב = פ־ן ק״ב‬
‫שכב = פ ץ ק״ב‪.‬‬
‫קד‪ ,‬א‬
‫| לא יקדר יתכלם במתלה פלא גנאח‬
‫[ואם מבין הוא את לשונם‪ ,‬אבל] | אינו‬
‫עליה ואם בא לצאת ידי שמים פ[י] צי ף‬
‫יכול לדבר בכגון זה‪ ,‬אין בו חטא‪ .‬ואם‬
‫אליה מן יק[ ו]ם בפקד‪ .‬אללגה חתי ידדב‬
‫בא לצאת ידי שמים‪ ,‬יוסיף אליו מי שבקי‬
‫ולא ילבס עליה שיא‪ .‬וכתב משה‪.‬‬
‫בתורת הלשון‪ ,‬כדי שיתרגל ולא יתבלבל‬
‫עליו דבר‪ .‬וכתב משה‪.‬‬
‫שכג = פ־ן ק״ג‪.‬‬
‫שכג = פ־ן ק״ג‬
‫מס אלה‬
‫ש אלה‬
‫מא תקול הד יק צפ כב גד קד מרנו‬
‫מה אומר הדרת יקרת צפירת כבוד‬
‫‪ .7‬אניא ‪6 § :‬ג‪.‬‬
‫‪ .2‬או הושלם ‪ :‬אך שמא יש לתרגם (על אף‬
‫‪ .8‬או ‪ :‬כ״י או דלא‪ ,‬דלא (או שמא הד׳ בלבד)‬
‫הקושי הדקדוקי) ״או לא הושלם״‪.‬‬
‫מחוקה ע״י נקודה‪.‬‬
‫ת׳‬
‫שכ״ב‪ ,‬שכ״ג‪ ,‬שמ״א‪ ,‬תס״א‪ ,‬תס״ב‪ ,‬שנ״א‪ ,‬ם״ז‪ ,‬ע״א‪ ,‬תט״ו ושי״א‬
‫לקוחות‬
‫מכ״י בריטיש מתיאום ‪( O r . 1 0 8 0 6‬גסטר ‪ .)951‬הקובץ מכיל עכ שיו ארבעה דפים‪ ,‬המסומנים ק״ד —ק״ז‪.‬‬
‫מעתיק כ״י זה סימן ב ע צ מו כמה מן הת שובות‪ ,‬ומאחר שסי׳ תס״ב סו מן( כ פי הנראה) בסימן שמ״ח‪,‬‬
‫הרי שהקונטרס המקורי הכיל לפחות שמ״ח ת שובות (של הרמב״ם ?)‪ .‬אח״כ הורכב קובץ ת שובות‬
‫אחר‪ ,‬שהכיל בהתאם לסימנים‪ ,‬הכתובים בכ תב יד אחר‪ ,‬גדול יותר‪ ,‬לפחות ק״מ ת שובות‪ .‬סדר‬
‫התשובות שונה ב קובץ החדש‪ ,‬שהרי סי׳ כ״ח — ל״ב של הקובץ הרא שון נ ע ר כו כאן אחרי סי׳ ש״מ‪,‬‬
‫שמ״ו — שמ״ח‪ .‬שוב בכ תב יד אחר קטן יותר ומורם‪ ,‬סומנו שתי הת שובות האחרונות שלפנינו‬
‫( = ת׳ תט״ו ושי״א) כשאלד‪ ,‬שביעית ות שיעית‪ ,‬ואיני יודע מדוע תוכפת התשיעית ל שביעית‪ .‬כדי לא‬
‫לפורר קובץ זה‪ ,‬לא הוספתי את שנויי הנוסח לת שובו ת הכלולות בכרכים הקודמים בהוספות ותיקונים‪,‬‬
‫אלא הבאתים להלן בהערו ת לפי סדר כתב היד‪.‬‬
‫שכב = פ־ן ק״ב‪.‬‬
‫כ״י בריטיש מוזיאום ‪1 0 8 0 6‬‬
‫‪Or.‬‬
‫(גסטד‬
‫‪,)951‬‬
‫עמ׳ ק״ד א‪ /‬דק סוף‬
‫התשובה נ שתמר‪.‬‬
‫שכג = פ ץ ק״ג‪.‬‬
‫ב״י בריטיש מוזיאום‬
‫‪Or. 10806‬‬
‫(גסטר‬
‫ידו של המעתיק כסי׳ ש״מ‪ ,‬בכ תב יד אחר‪ ,‬גדול יותר‪ ,‬כסי׳ קל״ב‪.‬‬
‫‪,)951‬‬
‫עמ׳ ק״ד‬
‫א׳‪,‬‬
‫מסומן בכ תב‬
‫‪135‬‬
‫ת שו ב ו ת ה ר מ ב ״ ם‬
‫ורבנו אדוננו משה הרב הגדול בישראל‬
‫גדולת קדושת מרנו ורבנו אדוננו משה‬
‫יהי שמו לעולם כירח י מן עולם פי בלד‬
‫הרב הגדול בישראל יהי שמו לעולם כירח‬
‫פיה דיין קבוע מומחה לרבים ומן עאדתה‬
‫יכון עולם‪ ,‬בדבר עיר‪ ,‬אשד בה דיין‬
‫אנה ידרס הלכות וגירהא והו סאכן בבית‬
‫קבוע‪ ,‬מומחה לרבים‪ ,‬והוא רגיל ללמד‬
‫הכנסת פגא רגל מלמד תינוקות גמע‬
‫הלכות וזולתן‪ .‬והוא דר בבית הכנסת‪ .‬ובא‬
‫גמאעה חולה פי תלך אלכניסה יקריהם‬
‫איש מלמד תינוקות והקהיל קהל סביבו‬
‫מקרא ומשנה וישרח להם אלמשנה חסב‬
‫באותו בית הכנסת‪ ,‬כדי ללמדם מקרא‬
‫מערפתה מן גיד אן יאדן לה אלדיין‬
‫ומשנה ולבאר להם משנה לפי ידיעתו‪,‬‬
‫אלמדצור פזעם אלדיין אלמדכור אן דלך‬
‫בלא שירשה לו הדיין הנזכר‪ .‬וטען הדיין‬
‫אפקרותא פי חקה וזעם הדא אלמלמד‬
‫הנזכר‪ ,‬שזה אפקרותא לגביו‪ .‬וטען זד‪.‬‬
‫אלמדכור אן הדא רבוץ תורה ולא יחתאג‬
‫המלמד הנזכר‪ ,‬שזה רבוץ תורד‪ ,‬ושאינו‬
‫פיה אלי אדן ואן לא יגוז איצא מגעה מן‬
‫צריך בזה לרשות ושאין ראוי ג״כ למונעו‬
‫דלך וקאל בעץ אלגמאעד‪ ,‬אן הדא אלמלמד‬
‫מזה‪ .‬ואמרו מקצת הקהל‪ ,‬שזה המלמד‬
‫יקרי פי דארה בגיר מחצר אלדיין וזעם‬
‫ילמד בביתו שלא בפני הדיין‪ .‬וטענו‬
‫אצרין אנה לא יגוז לד‪ .‬אן יקרי איצא פי‬
‫אחרים‪ ,‬שאין ראוי לו ללמד אפילו בביתו‬
‫דארה לא משנה ולא הלכות יורנו רבנו‬
‫לא משגה ולא הלכות‪ .‬יורנו רבנו‪ ,‬מה‬
‫במוגב אלשרע פי דלך ושכרו כפול מן‬
‫מחייב הדין בזה‪ ,‬ושכרו כפול מן השמים‪.‬‬
‫אמן נצח סלה‪.‬‬
‫השמים אנס‪.‬‬
‫הת שובה‬
‫א לגו א ב‬
‫ינבגי אן תעתבר חאל הדא אלמלמד‬
‫צריך להתבונן במצב זה המלמד ובמצב‬
‫וחאל אלדיין אלמדכוד פאן כאן מתלה פי‬
‫הדיין הנזכר‪ ,‬ואם הוא כמותו בידיעת‬
‫עלם אלשריעה ופקההא פלא ילזמה אן‬
‫ההלכה ומשפטה‪ ,‬אינו חייב לבקש ממנו‬
‫יסתאדנה לכנה לא יקרי אחדא במח‪$‬ר‬
‫רשות‪ .‬אבל אל ילמד איש בפני הדיין‬
‫אלדיין אלמדכור ולא פי מוצעה אלמעלום‬
‫הנזכר ולא במקומו‪ ,‬הידוע שהוא יושב בו‪,‬‬
‫קה ב בגלוסה לאן דלד י אסתצפאף בה ואן כאן‬
‫לפי שזה ן זלזול בו ‪ .1‬ואם זה המלמד‬
‫אלדיין‬
‫הנזכר פחות מן הדיין הנזכר במשפט‬
‫הדא‬
‫אלמלמד‬
‫אלמדכור‬
‫דון‬
‫אלמדכור פי [פק]ד‪ .‬אלשריעה פלא יחל‬
‫ההלכה‪ ,‬אין ראוי לו ללמד אפילו בביתו‪,‬‬
‫לה אן יקרי ולו פי דארה אלא בעד‬
‫אלא לאחד שיבקש ממנו רשות ‪ .2‬כל זה‪,‬‬
‫אסתידאנה הדא כלה אדא כאן כאמלא‬
‫אם הוא שלם ללמד ולהורות‪ ,‬אבל פחות‬
‫ליעלם וידרס לכנה דון דלך אלדיין אמא‬
‫מאותו הדיין‪ .‬אבל אם הוא אינו מן‬
‫מתי לם יכן מן אלכאמלין בל מן אלמבתדיין‬
‫השלמים‪ ,‬אלא מן המתחילים‪ ,‬אסור לו‬
‫פלא יחל לה בוגד‪ .‬אן יקרי הלכות ולא‬
‫בשום פנים ללמד הלכות ולא לבאר‬
‫[ ‪ . 1‬זלזול בו ‪ :‬עי׳ מועד קטן ט״ז א׳‪ .‬סנהדרין‬
‫צ׳ א׳ וצ״ט ב ‪/‬‬
‫‪ .2‬ה׳ ת ל מוי תורה פ״ד‪ .‬ה״ג‪ .‬פ־ן‪].‬‬
‫ישרח משנד‪ .‬שדח מעני בוגד‪ .‬ולא בסבב‬
‫משניות ביאור עניין בשום פנים וסיבה‪,‬‬
‫לכנה יגוז לה אן יעלם נץ אלמשנד‪ .‬אן‬
‫אלא מותר לו ללמד לשון המשנה‪ ,‬אם‬
‫כאן יכמל לאקדאה כמא יקדי נצוץ‬
‫הוא שלם ללמדה‪,‬‬
‫כפי שהוא מלמד‬
‫אלמקדא ולכן בעד אדן אלדיין אלדי קד‬
‫לשונות המקרא‪ ,‬אבל לאחד (שיקבל)‬
‫הומדוה לרבים וחית יאמרה אן יקרי ומתי‬
‫רשות הדיין‪ ,‬אשר כבר הומחה לרבים‪,‬‬
‫מא אקרי בגיר אמרה ולו פי דארה ולו‬
‫וכאשר יצווחו ללמד‪ .‬ואם יקרא שלא‬
‫אלנצוץ כאן בד נדוי אמא מא זעם מן‬
‫במצוותו‪ ,‬אפילו בביתו ואפילו הלשונות‪,‬‬
‫רבוץ תורה פאלגאיה אלחאצלה מן תלמוד‬
‫הוא בר נדוי‪ .‬ומה שטען בדבר רבוץ‬
‫תורד‪ .‬הי יראת שמים כמא נץ תעאלי וקאל‬
‫תורה‪ ,‬הרי התכלית המושגת מתלמוד‬
‫וקאלו‬
‫תורה היא יראת שמים‪ ,‬כמו שהזכיר‪,‬‬
‫הנכבד‬
‫ליראה את השם‬
‫וכו‪.‬‬
‫אלראויין ‪ 1‬ז ״ ל את ייי אלהיך תירא לרבות‬
‫יתעלה‪ ,‬ואמר ‪ 3‬״ליראה את השם הנכבד‬
‫תלמידי חכמים וקאלו לא חרבה ירושלים‬
‫וכו״‪ /‬ואמרו המעתיקים ז״ל‪ :‬״את ייי‬
‫אלא על שבזו בה תלמידי חכמ שנ ויהיו‬
‫אלהיך תירא״ ‪ 4‬לרבות תלמידי חכמים ‪.5‬‬
‫ז״ל אחכאם אבאחה‬
‫ואמרו‪ :‬לא חרבה ירושלים ‪ 6‬אלא על‬
‫וכו‬
‫וקד בינוא‬
‫אלתעלים ואלתדרים ומתי תבאח ולמן‬
‫שבזו בה תלמידי חכמים‪ ,‬שנאמר ״ויהיו‬
‫תבאח ומתי תמנע וממן תמנע וכל מן‬
‫וכו‪,‬״ ‪ . 7‬וכבאר ביארו ז״ל ‪ 8‬משפטי התר‬
‫יתערץ בזעמה לרבוץ תודה עלי צלאף‬
‫הלימוד וההודאה ומתי הם מותרים ולמי‬
‫אלטרף ואלשראיט אלתי עלמונא ילזמה‬
‫הם מותרים ומתי הם אסורים ועל מי הם‬
‫אלנדוי ברבים ואלתי עלמונא ז״ל אנה‬
‫אסורים‪ .‬וכל מי שדוחק עצמו‪ ,‬בטענו‪ ,‬כי‬
‫לא יחל אן יתערץ לאקדא הלכות ולא‬
‫הוא מרביץ תורה‪ ,‬שלא לפי התנאים‬
‫לשרח שי מדברי אסור ומותר אלא שצץ‬
‫והמסיבות‪,‬‬
‫נדוי‬
‫כאמל ובעד אן יודן לה ויחרם ‪ 2‬עליה‬
‫ברבים ‪.9‬‬
‫אן יתכלם לפני מי שהוא גדול ממנו‬
‫לדחוק עצמו ללמוד הלכות ולא לפירוש‬
‫בחכמה ולא יבאח בוגד‪ .‬ולו למן כמלת‬
‫דבר מדברי אסור ומותר אלא לאדם שלם‬
‫פיה‬
‫ואחרי שיקבל רשות‪ .‬ואסור עליו לדבר‬
‫אסתצפאף בחכם אחר ולו כאן כמותו‪.‬‬
‫לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה‪ .‬ואין‬
‫וכתב משה‪.‬‬
‫ראוי בשום פנים‪ ,‬אפילו למי שנתמלאו בו‬
‫פיה‬
‫אלשראיט אן‬
‫יפעל‬
‫פעלא‬
‫שהם‬
‫ומה‬
‫לימדונו‪,‬‬
‫חייב‬
‫שלימדונו ז״ל‬
‫שאסור‬
‫התנאים‪ ,‬לעשות דבר‪ ,‬שבו זלזול בחכם‬
‫אחר‪ ,‬אפילו הוא כמותו‪ .‬וכתב משה‪.‬‬
‫‪ .1‬אלראויין ‪.56 § :‬‬
‫‪ .3‬דברים ב״ח נ״ח‪.‬‬
‫‪ .2‬ויחרם ‪ :‬הצמה שייכת ל י ‪/‬‬
‫‪ .4‬דברים י׳ כ ‪/‬‬
‫[ ‪ .5‬פסחים כ״ב ב וש״נ‪.‬‬
‫‪ .6‬שבון קי׳׳ט ב ‪( /‬דן‪].‬‬
‫‪ .7‬דהי״ב ל״ו ט״ז‪.‬‬
‫[ ‪ .8‬סנהדרין ה׳ א׳ ו עי רו בין ס״ג א‪/‬‬
‫‪ .9‬חייב נ דוי בר בי ם‪ :‬שהוא ב כ לל מבזה ת״ח ה׳ ת״ת פ״ו הי״ב‪ .‬פ־ ן ] ‪.‬‬
‫ת שו ב ו ת ה ר מ ב ״ ם‬
‫קה׳א‬
‫‪137‬‬
‫שמא =־־ פ־ן קמ״ה‪.‬‬
‫שמא = פ־ן קמ״ה‪.‬‬
‫|מ ‪ 0‬אל ה‬
‫| ש אלה‬
‫ילמדנו רבנו פי קום קאמו לוגה אללה‬
‫ילמדנו רבנו בדבר אנשים‪ ,‬אשר קמו‬
‫תעאלי פי גבאיה מאל יבקא וקף ברסם‬
‫לשם שמים ‪ 1‬לגבות ממון‪ ,‬שיהא הקדש ‪2‬‬
‫אדא(!) אלגזיה למן יסתחק אדא אלגזיה‬
‫בשביל ליתן מם הגולגולת למי שראוי‬
‫ענה מן אלעניים אלדין גרת < ‪1 > ..........‬‬
‫ליתן מם הגולגולת בשבילו מן העניים‬
‫אלצרק ‪ 2‬פי אצראף מא רהן פי רבע‬
‫אשד נהגו < ‪ > ..............‬לעשות מעשה‬
‫לאדא ( ! ) גזיה‬
‫אלהקדש עלי נצף תמנה‬
‫‪/‬‬
‫שלא ייעשה ולהוציא מה שמושבן בבתי‬
‫גירהם מוסרין ממן לא יסתחק פוקף רגלאן‬
‫ההקדש על מחצית דמיהם‪ ,‬ליתן מם‬
‫ומציא אלי מתולי אלגואלי חפטה אללה‬
‫הגולגולת של אחרים‪ ,‬עשירים‪ ,‬שאינם‬
‫ואידה וכתבא לה אסמא אלא[ש]צאץ אלדי‬
‫ראויים‪ .‬ועמדו שני אנשים והלכו אל‬
‫וקפו ותברעו באלגבאיה ליסתצרג מנהם‬
‫הממונה על מס הגולגולת‪ ,‬ישמרהו האל‬
‫מא גבוה ליצרפה פי מא אעתאדו אן‬
‫ויחזקהו‪ ,‬וכתבו לו שמות האנשים‪ ,‬אשר‬
‫יציעו פיה מאל אלהקדש לגיר מסתחק‬
‫עמדו והתנדבו לגבות‪ ,‬כדי שיוציא מהם‬
‫חתי יחוג אלי רהנה מרה אצרי דשידו ‪3‬‬
‫מה שגבו‪ ,‬כדי שיוציאו על מה שנתרגלו‬
‫אלגוי אלצאמן עלי דלך פגרת בינהם צטוב‬
‫לאבד עליו ממון ההקדש למי שאינו ראוי‪,‬‬
‫שתי אחתאגת תלך אלגמאעה אן ילקו‬
‫כדי‬
‫שנייה‪.‬‬
‫בוגוההם ‪ 4‬באלסאל ללפקהא ומן להם‬
‫ו ה ם‪ 3 ?...‬הגוי החוכר על זה‪ .‬וקרו‬
‫עליה צדם ‪ 5‬וערפוהם וגור‪ .‬מצלחתהם ‪6‬‬
‫ואותו הקהל‬
‫שיזדקקו‬
‫ביניהם‬
‫למשכנו‬
‫עניינים‬
‫שונים‪,‬‬
‫פעם‬
‫נצטרך לפנות נגדם ‪ 4‬בשאלה אל חכמי‬
‫הגויים ואל מי להם עמו ענייני ם(ן)‬
‫ש מ א = פ ־ ן ק מ ״ ה‪ .‬ב״י בריטיש מוזיאום ‪( O r . 1 0 8 0 6‬גסטד ‪ ,)951‬עמ ׳ ק״ה א‪ ,,‬מסומן‬
‫בכ תב ידו של המעתיק כסי' שמ״ו‪ ,‬בכ תב יד אחר‪ ,‬ג דול יותר‪ ,‬הסי׳ קל׳׳ג‪.‬‬
‫‪ . 1‬המשך השאלה ב דב ר ההרגל להוציא את‬
‫‪ . 1‬לשם שמים ‪ :‬מב״מ לפני ה׳ יתעלה‪.‬‬
‫ממון ההקדש למי שאינו ראוי לו ו על החוכר‬
‫‪ .2‬שיהא הקדש ‪ :‬בזה מתאשר התירגום המי­‬
‫הגויי‪ ,‬והתשובה‪ ,‬שבה מדוב ר על שלושים דינר‪,‬‬
‫לולי ״ישאר הקדש״ אצל פ־ן‪ ,‬שנ שתב ש אח״כ‬
‫דב ר שלא הוזכר בשאלה כלל‪ ,‬מוכיחים‪ ,‬כי‬
‫ל״ושאר הקדש"‪.‬‬
‫השאלה לוקה בחסר‪ .‬מאחר שבמקום זה אין‬
‫‪ : . . . .3‬״שידו״ שבטכסט הערבי איני יודע‬
‫קשר בין המלים‪ ,‬הנחתי‪ ,‬שההשמטה קרתה‬
‫ל הול מו! ושמא יש לנסח ׳׳שיעו״‪ ,‬ר״ל ״שלחו‪,‬‬
‫כאן‪.‬‬
‫עודדו״ ?‬
‫‪ .2‬אלצרק ‪ :‬ע״ע דוזי‪ ,‬ע ר ד צרק ‪. 1‬‬
‫‪ .4‬נגדם‪ :‬או ״בגללם״‪ ,‬עי׳ הע׳ ‪ 4‬לערבית‪.‬‬
‫‪ .3‬ו שידו ‪ :‬עי׳ הע׳ ‪ 3‬לעברית‪.‬‬
‫‪ . 4‬בוגו ה ה ם‪ :‬ע״ע דוזי (פי וגוה = נג ד ‪ t‬אך שמא יש ל הבינו ״בגלל״)‪.‬‬
‫‪ .6‬מצלחהתם ‪ :‬ע״ע דוזי‪.‬‬
‫‪ .5‬צדם ‪ :‬ע״ע דוזי‪.‬‬
‫ת שו ב ו ת ה ר מ ב ״ ם‬
‫‪138‬‬
‫פי דלך פלט יפד למא אצדמוד‪ 7.‬אולאיך‬
‫והודיעום את אופני עניינם בזה‪ ,‬אך ללא‬
‫אלשצצין ענד אלמתולי מן אנצדאף ‪ 8‬דלד‬
‫תועלת‪ ,‬בגלל מה‬
‫ש ע שו(?) אלו שגי‬
‫אלדרהם פאצד מנהם אלדדהם אלדי גבוה‬
‫האנשים אצל הממונה בדבר הוצאת אותו‬
‫באלקהר תורנו הדדתו הקדושה < פ י >‬
‫הממון‪ .‬ולקח מהם הממון‪ ,‬שגבו‪ ,‬בכפייה‪.‬‬
‫מא סטר ושכרה כפול מן השמים‪.‬‬
‫יודנו הדרתו הקדושה‬
‫<בדבר>‬
‫מה‬
‫שסופר ושכדו כפול מן השמים‪.‬‬
‫התשובה‬
‫א לגו א ב‬
‫ינבגי מסאעדה כל מן יקום לוגה אללה‬
‫ראוי לסייע לכל מי שקם לשם שמים‬
‫תעאלי פי הדה אלאסבאב וכל מן יצדלה או‬
‫באלו הנסיבות‪ .‬וכל מי שנוטשם או‬
‫יחידה ‪ 9‬פהו רשע ואלדי סעא פי אצד הדה‬
‫מעכבם‪ ,‬הוא רשע‪ .‬ומי שהלשין בדבר‬
‫אלתלתין דינארא מטלוב בהא מן אללה‬
‫נטילת אלו השלושים דינאר‪ ,‬השם יתבע‬
‫ואן צח עליה בעדים אנה אלדי כאן אלסבב‬
‫אותם ממנו‪ .‬ואם מתאמת עליו בעדים‪,‬‬
‫פי אצראגהא ללגוים פלבית דין אן ילזמה‬
‫שהוא הוא אשר היה הסיבה שהוצאו‬
‫באלגרם עלי גהה אלקנס לה‪ .‬וכתב משה‪.‬‬
‫לגויים‪ ,‬ראוי לבית דין לחייבו לפורעם על‬
‫דרך קנם בשבילו‪ .‬וכתב משה‪.‬‬
‫קה‪ ,‬ב׳‬
‫תסא‬
‫תסא‬
‫| מסאלה עאדמה אלגואב‬
‫] שאלה ללא תשובה ‪1‬‬
‫אדעא מ זכריה בר יוסף עלי מ יוסף‬
‫טען מ׳ זכריה בד יוסף על מ׳ יוסף‬
‫בר נסים נ״ע אנה דפע לה צמסה וסתין‬
‫בר נסים נ״ע‪ ,‬שהוא מסד לו ששים‬
‫דינאד ורבע ותמו יסלמהא לולדד‪ .‬פי‬
‫וחמישה דינדין‬
‫מניה גמר פאגאבה מ יוסף אבני כל מא‬
‫למוסרם לבנו שבמניה גמר ‪ .2‬והשיב לו‬
‫דפעתה לי מן אלצמסה וסתין דינאר‬
‫מ׳ יוסף‪ ,‬שכל מה שמסרת לי מן הששים‬
‫סלמתה לולדך כמא אמרתני וכדלך איצא‬
‫וחמשה‬
‫כפי‬
‫סוסיתין ‪ 1‬אלתמן ענהם אחרי עשר דינאר‬
‫שצוויתני‪ ,‬וכן ג״כ שתי חתיכות אריג‬
‫ואלת ואיצא ורק ען מעאש מאיה וסבעין‬
‫דינר‬
‫מסוס‪,‬‬
‫ושליש‪,‬‬
‫‪ .7‬אבדמוה ‪ :‬עי׳ דוזי‪ ,‬ע׳ צדם ‪( 1‬והשווה § ‪.)30‬‬
‫ת ס א ‪ .‬כ״י בריטיש מוזיאום ‪O r . 1 0 8 0 6‬‬
‫ושלוש שמיניות‪ ,‬כדי‬
‫מסדתיו‬
‫דינרין‪,‬‬
‫שדמיהם‬
‫וכמו‬
‫‪ .8‬אנצר אף ‪ :‬ע״ע דוזי‪.‬‬
‫כן‬
‫אחד‬
‫שטרות‬
‫לבנך‪,‬‬
‫עשר‬
‫נייד *‪) ? ( 2‬‬
‫‪ .9‬יחידה ‪ :‬ע״ע דוזי‪.‬‬
‫(גסטר ‪ ,)951‬עמ׳ ק״ה ב׳‪ ,‬מסומן בכ תב ידו של‬
‫המעתיק כסי׳ שמ״ז‪ ,‬בכ ת ב יד אחר‪ ,‬ג מ ל יותר‪ ,‬בסי׳ קל״ד‪.‬‬
‫‪ . 1‬שאלה ללא תשובה ‪ :‬אף מן השאלה נ שתמר‬
‫‪ .1‬סוסיתין ‪ :‬ע״ע דוזי‪ ,‬וכן א ‪ ,‬א שתור‪,‬‬
‫רק הפרוטוקול‪ .‬ואין עדות‪ ,‬שהשאלה היתה‬
‫‪Journal o f the Econom ic and Social‬‬
‫מופנית אל רבינו‪ ,‬אלא שהשאלה נמצאת‬
‫‪ H istory o f the O rient‬ד׳ ‪ ,44‬הע׳ ‪. 1‬‬
‫בקובץ של ת שובותיו‪.‬‬
‫‪ .2‬שבמניה גמר ‪ :‬עי ר במצרים‪ ,‬מול מניא זפתא‪ ,‬עי׳ יאקות‪ ,‬מעגם אלבלדאן‪ ,‬הוצ׳ ‪,W iisten feld‬‬
‫* ‪ .2‬הש׳ ת׳ רכ״ג‪ ,‬הע׳ ‪ . 1‬על ״ניידים ‪ . . .‬הנקרא בע רבי בד״ש״ [והש׳ אבן‬
‫כרד ‪ ,4‬עמ׳ ‪.675‬‬
‫אלנדים‪ ,‬זבדה א ל ח ל ב ‪ , . . .‬הוצ׳ ס׳ דהאן‪ ,‬ב ‪ .285‬א ש תור]‪.‬‬
‫ת שו ב ו ת ה ר מ ב ״ ם‬
‫‪139‬‬
‫וען מפתול סתה דנאניר ותלתה עשר‬
‫מאה‬
‫קיראט אלגמלה סבעה ותמאנין דינאר‬
‫דינרים ושלושה עשר קיראט ‪ ,4‬סך הכל‬
‫ונצף ואיצא אדעי עליה מ זכריה באן‬
‫שמונים ושבעה דינרין ומחצה‪ .‬וכן טען‬
‫אלהדיר אלדי צרג מן אסכנדריה ואלניל‬
‫עליו מ׳ זכריה‪ ,‬כי המשי‪ ,‬אשר יצא‬
‫אלדי אשתרא מן סבע לם יחצל לי פאידה‬
‫מאלכסנדריה‪,‬‬
‫קנה‬
‫וכל מא הצל מן אלפאידה וראם אלמאל‬
‫מסבע‪ ,5‬לא הגיע אלי רווח (מהם)‪ ,‬וכל‬
‫סלמת לך ואלבאקי לולדך ולם יתבק לכם‬
‫מה שהגיע מן הרווח והקרן‪ ,‬מסרתי לך‪,‬‬
‫ענדי ואנני או פ <י > ת אלגמיע ואן ב״ד‬
‫ואת השאר לבנך‪ ,‬ולא נשארתי חייב לכם‬
‫ושבעים ‪,3‬‬
‫ועבור‬
‫והאיסטיס‪,‬‬
‫פתילה‬
‫אשד‬
‫ששה‬
‫אלזם יוסף אלמדכור שבועת הסת ואנהמא‬
‫ואני פרעתי הכל במלואו‪ .‬ובית דין חייב‬
‫תחאסבא ובקי ענד יוסף דינאר ונצף עלי‬
‫ליוסף הנזכר שבועת הסת‪ .‬ושניהם עשו‬
‫חסאב אלשיך אבו זכרי מן אלראם אלמאל‬
‫חשבון זה עם זה‪ ,‬ונשאר אצל יוסף דינר‬
‫ואגני חמלת ענה גמיע אלשהוד בקנין בעד‬
‫ומחצה על חשבון השיך׳ אבו זכרי ‪ 6‬מן‬
‫ימין יוסף אלמדכור‪ .‬חפץ בר יוסף נע‬
‫הקרן‪ .‬ואני קבלתי על זה מכל העדים‬
‫אברהם בד חננאל‪.‬‬
‫קניין‪ ,‬לאחר שנשבע יוסף הנזכר‪ .‬חפץ בר‬
‫יוסף נ״ע‪ .‬אברהם בר חננאל‪.‬‬
‫תסב‬
‫התשובה בלא שאלה‬
‫כל מעלה ממעלת הדת בין גדולה בין קטנה מראש סנהדרי גדולה עד חזן הכנסת מעלין‬
‫בקדש ולא מורידין ‪ 1‬וכל מי שהורגל בדבר דת ונתמנה אסור לבטלו או לפחות ממעלתו‬
‫אלא אם כן סרח ועבר עבירה הראויה להורידו‪ .‬וכתב משה‪.‬‬
‫שנא = פ־ן קס״ב‬
‫קו‪ ,‬א‬
‫שנא = פ־ן קס״ב‬
‫[שאלה‬
‫| מסא לח‬
‫מא יקול מרנו ורבנו משה הרב הגדול‬
‫‪.3‬‬
‫מא יאמר מרנו ורבנו משה הרב הגדול‬
‫מאה ושבעים‪ :‬בלו מר ארבעה דינרים ו ר ב ע‬
‫(לפי ‪ 40‬מטבעות בסף = דינר אחד)‪.‬‬
‫‪ .4‬קיראט ‪ :‬הוא חלק עשרים וארבעה של כל דבר‪.‬‬
‫‪ .5‬מסבע ‪ :‬יאקות‪ ,‬עי׳ לעיל‪ ,‬ב ע ר כו רושם ‪ 0‬ב ע רק ב ב בל וב ארץ ישראל‪ ,‬וכאן נראה‪ ,‬שעלינו לחפש‬
‫את המקום במצרים (אם כי אין זה הכרחי)‪ .‬רק שני מקומות קטנים בשם זה (סבע אלביאר וסבע‬
‫כומאת) מובאים בקאמוס גגראפי ללקטר אלמצרי‪ ,‬בולאק ‪ , 1899‬עמ ׳ ‪.330‬‬
‫‪ .6‬אבו זכרי ‪ :‬הוא כפי‬
‫הנראה השם הערבי של מ׳ זכריה! והשווה הוספות ותיקונים לתר׳ ‪ ,424‬הע׳ ‪.20‬‬
‫תסב‪.‬‬
‫כ״י בריטיש מתיאום ‪( O r . 1 0 8 0 6‬גסטר ‪ ,)951‬עמ׳ ק׳׳ה ב׳‪ ,‬מסומן בכתב ידו של‬
‫המעתיק כסי׳ ש מ[ ח]‪ ,‬בכתב יד אחד‪ ,‬גדול יותר‪ ,‬כסי׳ קל״ה‪.‬‬
‫‪ .1‬עי ירו שלמי סנהדרין פ׳׳ב ה״א‪ .‬והשווה ת׳ קי״א‪.‬‬
‫שנא = פ־ן קס״ב‪.‬‬
‫כ״י בריטיש מתיאום ‪( O r . 1 0 8 0 6‬גסטר ‪ ,)951‬עמ׳ ק״ו‪ ,‬א'‪ ,‬מסומן‬
‫בכ ת ב יד שונה‪ ,‬גדול יותר‪ ,‬כסי׳ קל״ו‪.‬‬
‫ת שו ב ו ת ד‪ .‬ר מ ב ״ ם‬
‫‪140‬‬
‫בישראל אב‬
‫החכמה המסולה מאודם‬
‫בישראל אב החכמה המסולה מאורם‬
‫ופלאם ואח התבונה מודע התעודה אור‬
‫ופלאם ואח התבונה מודע התעודה אוד‬
‫ישראל ויהודה ירום הודו ויגדל כבודו פי‬
‫ישראל ויהודה ירום הודו ויגדל כבודו‬
‫מדאה כאנת תזוגת בבד ישראל מן בני‬
‫בדבר אשה‪ ,‬אשר נישאה לבד ישראל‬
‫מקרא עלי חכם מדהב אלקדאיין תם‬
‫מבני מקרא על פי דין מנהג הקראים‪.‬‬
‫אנפרדת מנד‪ ,‬עלי חכמהם איצא תם עאדת‬
‫אח״כ נפרדה ממנו על פי דינם ג״כ‪,‬‬
‫אליה עלי מדהב רז״ל בכתובה וקידושין‬
‫אח״כ חזרה אליו על פי מנהג רז״ל‬
‫כתקון חכמים ובעד הדא אעתמד אלבעל‬
‫בכתובה וקידושין כתקון חכמים‪ .‬ואח״כ גמד‬
‫מצאגרתהא ‪ 1‬ותמם עליהא ואחצרהא אלי‬
‫אומר הבעל להציק לה וגמר עמה והביאה‬
‫מקדם אלקראיין ואקני מנהא ואשהד‬
‫אל ממונה הקראים‪ .‬וקנו ממנה והעידו‬
‫עליהא קום מן אלקראיין אנהא קד‬
‫עליה אנשים מן הקראים‪ ,‬שנפרדה ממנו‬
‫אפתרדת מנה ואוהבתה אלמוצר אלדי‬
‫עליו‬
‫ומחלה‬
‫לו‬
‫על‬
‫המאוחד‪,‬‬
‫אשר‬
‫עליה‬
‫בכתובתה‪ ,‬הכתובה עליו על פי מנהגם‬
‫במדהבהם ז״ל וטן אלבעל אנהא קד באנת‬
‫ז״ל‪ .‬וסבר הבעל‪ ,‬שכבר נשתחרר ממנה‬
‫ענה וברית דמתה מן חקוקהא ירשדנא‬
‫ונפטר ממה שהגיע לה‪ .‬יורנו מורנו ורבנו‪,‬‬
‫עליה‬
‫בכתובתה‬
‫אלמכתובה ‪2‬‬
‫מדנו ורבנו ידום הודו אן כאן ‪ 3‬אלבעל‬
‫ידום הודו‪ ,‬אם הבעל כבר נשתחרר ממנה‬
‫קד באן ענהא ואעפי מן אלכתובה בחכם‬
‫ונפטר מן הכתובה בדין מה שנקנה ממנה‬
‫מא אקני מנ ה < א > ואשהד עלי ה < א >‬
‫והועד עליה אצל ממונה הקראים או האם‬
‫תכון ‪3‬‬
‫האשד‪ .‬קשורה עדייו ברשותו ורשאית‬
‫ענד מקדם‬
‫אלקראיין‬
‫או אן‬
‫אלמראה מתעלקה אלי אלאן פי עצמתה‬
‫לתבוע מבעלה המאוחר‪ ,‬אשד לה עליו‬
‫ולהא אן תלתמם מן בעלהא אלמאוחר‬
‫בכתובתה‪ ,‬והאם ההלכה מכירה בתוקף‬
‫אלדי להא עליה בכתובתה ואן אלשרע ‪3‬‬
‫גירושי הקראים אם לאו‪ ,‬ושלום הדדתו‬
‫ימצי טלאק אלקדאיין אם לא ושלום‬
‫ושלום כל ישראל ירבה נצח סלה‪.‬‬
‫הדרתו ושלום כל ישדאל ירבה נצח סלה‪.‬‬
‫א לגו א ב‬
‫ה ת ש ו ב ה‪1‬‬
‫הד־ד‪ .‬אלמראה באקיה פי עקאל בעלהא‬
‫זאת האשד‪ -‬נשארת אדוקה בבעלה‬
‫והי אשת איש גמורה אלי אן יכתב להא‬
‫והיא אשת איש גמורה‪ ,‬עד שיכתוב לה‬
‫פי ישראל עלי מדהב אלרבאנין ובשהוד‬
‫(גט) ע״י ישראל על פי מנהג הרבנים‬
‫ובעלהא מלתזם ‪ 1‬באלמאוחד‬
‫ובעדים רבנים‪ .‬ובעלה חייב ! במאוחר‬
‫ובאלמזונות אלי אן יכתב להא גט כשד‬
‫ובמזונות‪ ,‬עד שיכתוב לה גט כשר‪ .‬ומי‬
‫קו‪ ,‬ב רבאנין‬
‫‪ . 1‬מצאגרתהא ‪ :‬ע״ע דוזי‪,‬‬
‫‪ , 1‬עי׳ הספרות שהביא פ*ן ל עיל עמ׳ ‪629‬‬
‫‪ .2‬אלמבתובה ‪ :‬הו׳ מורמת‪ ,‬באילו אחרי זזמ ׳‪.‬‬
‫(והערת א־ ך שם)‪.‬‬
‫[ושמא יש לגרוס אלמבתבה‪ .‬אברמסון‪].‬‬
‫‪ .3‬אן כאן ‪ . . .‬אן תבון ‪ . . .‬ו אן אל שרע ‪ :‬ל פנינו עי רו ב (קונטאמינאציה)‬
‫בין‬
‫אן (עי׳ § ‪ )209‬ו־ או‪.‬‬
‫‪141‬‬
‫ת שו ב ו ת ה ר מ ב ״ ם‬
‫ומן אזוג מראה עלי קואנין אלקראיין פהי‬
‫שנושא אשה על פי דיני הקראים‪ ,‬היא‬
‫אשת איש לא תנטלק אלא בגט וטלאק‬
‫אשת איש ולא תתגרש אלא בגט‪ .‬וגירושי‬
‫אלקדאיין ליס בטלאק בוגד‪ .‬פי מדהבנא‬
‫הקראים אינם גירושין כלל לפי מנהגנו‪,‬‬
‫לאנהם לא ירון בקואניננא פי אלגטין‬
‫לפי שאינם מודים בדינינו בגטין וקידושין‪.‬‬
‫ואלקידושין‪ .‬וכתב משה בידבנו מימון זצ״ל‪.‬‬
‫וכתב משה בירבנו מימון זצ״ל‪ .‬וכתב‬
‫וכתב שמואל הלוי בי״ר סעדיהו זצ״ל‪.‬‬
‫שמואל הלוי בי״ר סעדיה זצ״ל‪ .‬וכתב‬
‫וכתב יצחק בי״ר ששון ‪ 4‬נעג׳׳א‪.‬‬
‫יצחק יצחק בי״ר ששון נעג״א‪.‬‬
‫תסג‬
‫תסג‬
‫< מס אלה >‬
‫< ש א ל ד‪> .‬‬
‫מא תקול הדרת אדוננו ומרינו ורבינו‬
‫מה יאמר הדרת אדוננו ומרינו ורבינו‬
‫משה הרב הגדול בישראל נטר[ו]הו מן‬
‫משה הרב הגדול בישראל נטר[ו]הו מן‬
‫‪ .4‬ש שון ‪ :‬בזה מתאשר תיקון פ־ ן לעיל עמ ׳ ‪ ,629‬הע׳ ‪.6‬‬
‫מלבד הת שובות הנזכרות מכיל כ״י בריטיש מוזיאוש ‪( O r . 1 0 8 0 6‬גסטר ‪ ,)951‬כאמור‪ ,‬גם את‬
‫ת׳ ם ״ז ו ע ״ א ב ע רבי ת ות׳ ת ט״ו‬
‫ו ש י ״ א בעברי ת‪ .‬ו אלו שינויי הנוסח שר שמתי‪:‬‬
‫‪< . TD‬עמ׳ ק״ו ב׳‪ ,‬סי׳ כ״ט‪ ,‬בכ ת ב יד שונה וג דול סי׳ קל״ז) השאלה מ קוצר ת‪ :‬מסאלד‪,‬‬
‫פי חזן אבל הל יגוז לה אן יאט באל נאם ( = שאלה ב ד ב ר חזן אבל‪ ,‬המותר לו ל ע בו ר לפני התיבה‬
‫בקהל)‪ .‬ב א מצע הת שובה‪ :‬חובתם ואמא ועטה‬
‫< ל ל נ א ס > (ההשלמה על פי כי״ס) אן אראד אן‬
‫יעטהם ( = אם רוצה הוא ללמדם מוסר ! ונראה מקורי) או אן ‪ . . .‬פלא יגוז לה ד ל ו ‪ . . .‬וכתב משה‪.‬‬
‫עא‪.‬‬
‫(עט׳ ק״ו ב׳ השאלה‪ ,‬ק״ז א׳ התשובה‪ ,‬סי׳ ל׳‪ ,‬בכתב יד שונה וגדול קל״ח) השאלה‬
‫מקוצרת ‪ :‬מסאלה יל מדנו ר בנו פי רגל אמלך ואשרט עלי נפסה אנה לא יתזוג עליהא ואנה מתי מא‬
‫פעל דלד כאן עליה אלקיאם במוכרהא וכתבא בינהמא איצא שטר בקנין יתצמן אן מתי תאכר‬
‫אחדהמא‬
‫ען אלזפאף פי אלאגל‬
‫אלמעין בינהמא כאן עליה לצאחבה‬
‫וזן צמסין דרהם פצה‬
‫נקרה תם אתפק ללממלד זיגה לגיר אלממלכה עליה פי טי אלאגל אלמדכור אל מעין בינהמא‬
‫מא אלחכם פי גמיע דלך ( = שאלה‪ .‬יל מדנו ר בנו ב דב ר אדם‪ ,‬אשר שידך (אשה) והתנה על עצ מו‪,‬‬
‫שלא‬
‫ישא עליה‬
‫(אשה)‬
‫ואם יעשה זאת‪ ,‬יהא‬
‫ע ליו ל פ רו ע‬
‫מאוחרה‪.‬‬
‫וכ תבו‬
‫שניהם‬
‫ביניהם‬
‫ג״כ שטר בקנין‪ ,‬המכיל‪ ,‬שאם יאחר אחד מהם הני שואין עם ח ברו בע ת הקבועה ביניהם‪ ,‬ע ליו‬
‫ל פ רו ע ל חברו חמשים דרהם כסף נוקר״ה‪ .‬אח״כ קרה‪ ,‬שהמשדך נשא אשה זולתי המשודכת‬
‫בתוך העת הנזכרת הקבועה ביניהם‪ .‬מה הדין בכל זה ?)‪ .‬מלבד זד‪ : .‬אלוקת אלמחדוד ללני שואין ‪. . .‬‬
‫לה ב קנין מ ע כ שיו‪ . ..‬א ל ק נ ין ‪ ...‬לם ת כ ן ‪ . . .‬ל ח ב ר ו ‪ . . .‬וכתב משה‪.‬‬
‫תטו‪.‬‬
‫(עמ׳ ק״ז א׳ — ק״ז ב׳‪ ,‬סי׳ ל״א‪ ,‬בכתב יד שונה וג דול סי׳ קל׳׳ט‪ ,‬על יד הכותרת ״שאלה״‬
‫נרשם בכ תב יד אחר‪ ,‬קטן ומורם ״שביעית״) ‪ :‬שאלה מנה לי לי בידך ‪ . . .‬ופיר שו רבו תא ‪ . . .‬צריך‬
‫לשלם‪ .‬ת שובה שאלת ידידי ‪ . . .‬וכל אלו הדבריט (מקביל לעיל ע מ ׳ ‪ ,692‬ש ד ‪. .)8‬‬
‫ש י א ‪( .‬עט׳ ק״ז ב׳‪ ,‬סי׳ ל״ב‪ ,‬בכ תב יד שונה וגדול ק״מ‪ ,‬ע ל יד הכותרת ״שאלה״ נרשם בכ ת ב‬
‫יד אחר‪ ,‬קטן ומורם ״תשיעית (!)״)‪ .‬לא רשמתי ש״נ‪.‬‬
‫תסג‪Heb. f. 103, fol. 23 a .‬‬
‫במקומות רבים‪.‬‬
‫‪ ,Bod. M s.‬רק השאלה נשתמרה‪ ,‬אך גט היא מטושטשת‬
‫ת שו ב ו ת ה ר מ ב ״ ם‬
‫‪142‬‬
‫שמיא ונצדוהי למ‪.‬ליה פ[י] ראובן [אסלם]‬
‫שמיא ונצרוהי למ‪.‬ליד״ בדבר ראובן‪,‬‬
‫לשמעון [צר] ה מצרודה ודכר אן פיהא‬
‫שמסר לשמעון צרור צרור‪ .‬ואמר‪ ,‬שבו‬
‫ארבע[ין] דרהם וקאל לה צד הדד‪ ,‬כד­‬
‫לי בד‪ ,‬א ‪ . . . .‬ון מן מכאן מא פלמא אוצא‬
‫ארבעים דרהם‪ .‬ואמר לו‪ :‬קח אלו‪ ,‬קח‬
‫בהם ‪ . . . .‬ממקום אחד‪ .‬וכשבדק (?) שמעון‬
‫שמעון מא ענדה וגדד‪ ,‬הו וולדה פי"בל‬
‫מה שאצלו‪ ,‬מצאו הוא ובנו ב‪ ...‬ד‪ ,‬ד ר ך(?)‬
‫אלמ ‪ . .‬ן‬
‫לו ‪. .‬‬
‫אלטריק‬
‫קבל‬
‫אלמרסול‬
‫ל ה‪..‬‬
‫אן‬
‫יצל‬
‫‪.‬עין‬
‫לשמ’ [עון]‬
‫לפני‬
‫שהגיע ‪................‬‬
‫הנשלח‬
‫‪ ...........‬מ‬
‫לשמעון ‪ .......................‬ל ב ן ראובן הצרור‬
‫‪ .............‬לול ד ראובן אלצרד‪ ,‬אלמדכורה‬
‫הנזכר ‪ ..............................‬ובא ש מעון‪..‬‬
‫‪ .............‬סן ‪ .....................‬קלך לה‪ .‬וחצר‬
‫‪ .............‬ר או בן תבע ‪ .........‬ה צ רו ר אשר ‪. .‬‬
‫שמעון ‪ ................‬ראובן טלב ‪..........‬אלצרה‬
‫‪ ..‬מסרו ‪.................................................‬‬
‫אל די‪ ...‬סלמה ‪.........................................‬‬
‫‪ ........................................................‬וולי‬
‫יורנו‪ ................‬ו שכרו כ[פול מן השמים]‪.‬‬
‫ראובן הו ב ח‪ ...‬יפתינא‪ .‬ביא חי דלך‬
‫ושכרו כ[פול מן השמיט]‪.‬‬
‫תסד‬
‫תסד‬
‫נסכה כתאב ורד מן רבי משה זצ״ל‬
‫נוסח מכתב מרבי׳ משה זצ״ל‬
‫אלי רבי יוסף המערבי תלמידה ז״ל‬
‫אל דבי׳ יוסף המערבי תלמידו ז״ל‬
‫אלדי יגב אן תעלמה חצרה תלמידנא‬
‫ראוי שידע כבוד תלמידנו הנעלה ובננו‬
‫אלגליל וולדנא אלעזיז כגק מד וד יוסף‬
‫היקר כג״ק מר׳ ור׳ יוסף ראש הסדר ש״צ‬
‫דאש הסדד ש צ אנה וצלנא מן בגדאד‬
‫שהגיע אלינו מבגדאד בין שאר כתבים‬
‫דקעה פי גמלה כתב משהודא ‪ 1‬עליהא‬
‫בנץ חואשי אסתדרכהא ראס אלמתיבה ר‬
‫שמואל שצ בזעמה עלי מסאיל מן חיבור‬
‫גליון שהועד עליו בזה הלשון‪ :‬העדות‬
‫הישיבה ר׳ שמואל ש״צ‬
‫פי הלכות שבת ותאמלנאהא ומא וגדנא‬
‫מהחיבור בהלכות שבת‪ .‬ועייננו בהן ולא‬
‫תסד‪.‬‬
‫לקוח כמות שהוא‪,‬‬
‫עם‬
‫שהשיג ‪ 1‬בהן‬
‫— לפי דבריו‬
‫— ראש‬
‫על שאלות‬
‫ההערות‪ ,‬מתוך ״תשובת הדמב״ם לר׳ יוסף המערבי תלמידו על‬
‫השגות ד׳ שמואל ב״ר עלי ראש ישיבת בגדאד‪ ,‬יו״ל עפ״י כתבי יד עם מבו א והערות מאת א״ח‬
‫פריימן‪ ,‬המקור הערבי מתורגם ומוגה מאת ד״צ בנעט״‪ ,‬בספר ה י ו ב ל ‪ . . .‬לד״ד ב״מ לוין ליו בלו‬
‫הששים ‪ , . . .‬ירושלים ת״ש‪ ,‬עמ׳ בז —מא‪ ,‬על יסוד כ״י תימני‪ ,‬כפי הנראה מן המאה הט״ז‪ ,‬מספרית‬
‫בית המדרש לרבנים בניו־יו ר ק (להלן נ׳) על פי העתקת י׳ פרידלנדר ז״ל‪ ,‬ובחלקו גם על יסוד קטע‬
‫מפירוש על הרמב״ם הלכות שבת מן הגניזה (להלן ל׳)‪ .‬ועי׳ את דברי פריימן שם ע ל הצד ההלכתי‬
‫והספרותי־היסטורי של התשובה‪.‬‬
‫‪ . 1‬משהודא‪ :‬נ׳ משה ודא‪.‬‬
‫‪ . 1‬ש ד‪ ,‬שיג‪:‬‬
‫הפועל‬
‫הערבי‬
‫שנהגו‬
‫ל תרג מו‬
‫״השיג״ עם מלת היחס ״ ע ל' (מפני שב בנין‬
‫אחר פירו שו באמת "השיג״) מו בנו המדוייק ״תקן״‪ ,‬ומבאן תובן התוספת ״לפי דבריו״‪ .‬ומן המלים‬
‫לפי דבריו״ הסיק בנעט‪ ,‬שם‪ ,‬עמ ׳ ל״ה‪ ,‬כי שולח ההשגות לא היה ממעריצי ראש הישיבה‪.‬‬
‫‪143‬‬
‫מ שו ב ו ת ה ר מ ב ״ ט‬
‫פיהא מטען פלזם ‪ 2‬תגביה תלמידנא עלי‬
‫מצאנו בהן פירכא‪ .‬והיה מן הצורך לעורר‬
‫דלי•‬
‫פמגהא כוגנא קטענא הלכה כד יהודה‬
‫תלמידנו על זה‪.‬‬
‫מהן ‪ 2‬שפסקנו הלכה כד׳ יהודה במלאכה‬
‫במלאכה שאינה צריכה לגופה וקלנא חייב‬
‫שאינה‬
‫״חייב‬
‫עליה‪ .‬וזעם הדא ר שמואל אן דלך והם‬
‫עליה״ ‪ ,3‬וטען ר׳ שמואל זה‪ ,‬שזו טעות‬
‫מנא ואן הלכה כר שמעון אלדי יקול‬
‫מצדנו ושהלכה כר׳ שמעון האומר ״פטור‬
‫פטור עליה וגעל דלילה עלי דלד כון‬
‫עליה״‪ .‬ושם ראייתו על זה ״שדר׳ יוסי‬
‫דר יוסי דפוטר בכולם כר שמעון סבירא‬
‫דפוטר בכולם ‪ 4‬כר׳ שמעון סבידא ליה״ ‪,5‬‬
‫ליה והדא עגב לית שערי מן אכברה אן‬
‫וזה תמוה‪ ,‬מי יתן ואדע‪ ,‬מי הגיד לו‪,‬‬
‫הלכה כר יוסי לא כתנא קמא דסתם מתני‬
‫שהלכה כר׳ יוסי‪ ,‬לא כתנא קמא דסתם‬
‫אלקאיל כחס על הנד כחס על השמן וכו‬
‫מתני׳ האומר ״כחס על הנר כחס על‬
‫חייב פחתי לו בקינא מע אלאצול דון אן‬
‫השמן וכו׳ חייב״ ‪ .6‬ואפילו אלמלי היו‬
‫יקע אלאפצאח בדלך לכאנת הלכה כסתם‬
‫בידינו הכללים בלבד ולא נתפרש הדבר‪,‬‬
‫משנה לא כר יוסי פכיף אן יקע אלאפצאח‬
‫היתד‪ .‬הלכה כסתם משנה‪ ,‬לא כר׳ יוסי ד‪,‬‬
‫בדלך בביאן וקיל בדבר שאין מתכוין‬
‫כל שכן שנתפרש הדבר בהדיא ונאמר‬
‫סבר לה כר שמעון‪ ,‬במלאכה שאינה‬
‫״בדבר שאין מתכוין סבר לה כר׳ שמעון‪,‬‬
‫צריכה לגופה סבר לה כר יהודה ואלדליל‬
‫במלאכה שאינה צריכה לגופה סבר לה‬
‫אנהאי■ הלכה פסוקה כון רבינא דהוא‬
‫כר׳ יהודה״ ‪ .8‬והראיה שהיא הלכה פסוקה‬
‫בתרא עמד עלי דלד ונתג עליה הלכה‬
‫שרבינא‪ ,‬דהוד‪ .‬בתרא‪ ,‬סמך על זה‪ ,‬והסיק‬
‫פסוקה וקאל הולכך קוץ ברשות הרבים‬
‫ממנו הלכה פסוקה ואמר ‪ 9‬״הולכך קוץ‬
‫אמות‪,‬‬
‫ברשות הרבים מעבירו פחות פחות מארבע‬
‫מעבירו‬
‫פחות‬
‫פחות‬
‫מארבע‬
‫צריכה‬
‫לגופה‬
‫ואמרנו‬
‫ובכרמלית אפי טובא תביין מן דלד אן‬
‫אמות‪ ,‬ובכרמלית אפי׳ טובא״‪ .10‬נתבאר‬
‫מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה‬
‫מזה‪ ,‬שמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב‬
‫פלדלך לא תכאח לכתחלד‪ .‬מפני הזק‬
‫עליה‪ ,‬לפיכך אינה מותרת לכתחילה מפגי‬
‫רבים‪ .‬אמא אלשי אלדי הו פטור עליו ולו‬
‫הזק רבים‪ ,‬אבל דבר שהוא פטור עליו‪,‬‬
‫והעברה‬
‫ואפי׳ עשה במתכוין‪ ,‬כגון כבוי גחלת‬
‫בכרמלית פדלך גאיז לכתחלה מפני הזק‬
‫מתכת והעברה בכרמלית‪ ,‬הרי זה מותר‬
‫קצד מתל כבוי גחלת מתכת‬
‫‪ .2‬פלזם‪ :‬נ׳ פליס‪.‬‬
‫‪ .3‬אנהא ‪:‬‬
‫בג׳ נוסף‬
‫‪ .2‬מהן ‪ :‬כלו׳ מאותן ההערות או השאלות‪.‬‬
‫כאן ‪:‬‬
‫מלאכה (ב שלו ש‬
‫נקודות לסימן מחיקה)‪.‬‬
‫‪ .3‬ה׳ שבת פ״א ד‪.‬״ז‪.‬‬
‫‪ .4‬משנה שבת פ׳׳ב מ״ה‪.‬‬
‫‪ .5‬גט׳ שבת ל״א ב׳‪.‬‬
‫‪£‬‬
‫מ שגה שם‪.‬‬
‫‪ .8‬שבת מ״ב א׳‪.‬‬
‫‪ .7‬כן כתב ר בינו גם בפי׳ המשניות שבת פ״ב‬
‫‪ .9‬שבת שם‪.‬‬
‫רבינא וכו׳ ובכר מלית אפילו טובא‬
‫ו כן ה ל כ ת א‪.‬‬
‫מ״ה ‪ :‬ואין הלכה כר׳ יוסי‪.‬‬
‫‪ . 10‬עי׳ רי׳׳ף פ״ג סי׳ של״ט שפסק כ אן‪ :‬אמר‬
‫ת שו בו ת הר מב״ ם‬
‫‪144‬‬
‫רבים‪ .‬אמא לו־ שמעון אלדי יעתקד אן‬
‫לכתחלה מפני הזק רבים ‪ .11‬אבל לד׳‬
‫מלאכה שאינד‪ .‬צדיכד‪ .‬לגופה פטוד ‪ 4‬עלי‬
‫שמעון‪ ,‬שהוא סובר‪ ,‬שמלאכה שאינה‬
‫אי וגה כאן מפגי הזק דבים יגוז לכתחלה‬
‫צריכה לגופה פטור‪ ,‬יהיה איך שיהיה‪,‬‬
‫ז־לך פלדלך יגוז ענדה כבוי גחלת של עץ‬
‫מפני הזק רבים‪ ,‬הרי זה מותר לכתחלה‪.12‬‬
‫והעברת הקוץ ברשות הרביט כדרכו כדי‬
‫לפיכך הוא מתיר כבוי גחלת של עץ‬
‫שלא יוזקו בהן רבים והדא ביין‪ .‬ואקול‬
‫והעברת הקוץ ברשות הרבים כדרכו‪ ,‬כדי‬
‫אן הדא אלדי דכרה ראס אלמתיבה מן אן‬
‫שלא יוזקו בהן רבים‪ ,‬וזה בדוד‪ .‬ואומד‬
‫הלכה כר שמעון קד גלט פי דלך איצא‬
‫אני‪ :‬אותו דבר‪ ,‬שהזכירו ראש הישיבה‪,‬‬
‫גידה לאכני ‪ 5‬לא אדכר אלאן למן ראיתה‪.‬‬
‫שהלכה כר׳ שמעון‪ ,‬כבר טעה בו זולתו‬
‫ג״כ‪ ,13‬אבל איני זוכר‪ 14‬עכשיו‪ ,‬בדברי‬
‫מי דאיתי אותו‪.‬‬
‫וכדלך ראית פי תלך אלחאשיה אן מודה‬
‫וכן דאיתי באותה ההערה‪ :‬״מודה ד׳‬
‫ר שמעון בפסיק רישיה ולא ימות טעה‬
‫שמעון בפסיק רישיה ולא ימות‪ ,15‬טעה‬
‫בעל זה החיבור בפירושו‪ .‬ולס יבין ‪6‬‬
‫בעל זה החיבור בפירושו״‪ .16‬ולא באר‪,‬‬
‫גלטנא מא הו ואנא אעלם אן מרץ אלכל‬
‫במה היא טעותנו‪ .‬ואני יודע‪ ,‬שמחלת‬
‫ואחד ‪ 7‬עלה עאמד‪ .‬הי אן כל מן וגד שיא‬
‫הכל אחת‪ ,‬חולי כללי‪ ,‬שכל מי שמוצא‪,‬‬
‫מן כלאמי פי אצול או פדוע יצאלף כלאם‬
‫שדבר מדברי על כללים או פרטים שונה‬
‫אחד אלגאונים או אלמפסרין יטן אנא*‪7‬‬
‫מדברי אחד הגאונים או המפרשים‪ ,‬חושב‪,‬‬
‫גאלט מע כוני מעתדף אנה לא יבעד אן‬
‫שאני טועה‪ .‬ואמנם מודה אני‪ ,‬שלא רחוק‬
‫אגלט ויפותני נצר ‪ 8‬או ‪ 9‬נץ ומא הדא‬
‫הדבר שאטעה ויעלם ממני עיון או נוסח ‪17‬‬
‫בעצים ואנא אסר גדא בהדא אלתתבע‬
‫ואין זה דבר גדול‪ .‬ואני שמח מאד‪ ,‬שכך‬
‫ופאעלה מאגור משכור לאנה אמא אן יציב‬
‫בודקים אחרי‪ ,‬ומי שעושה כן‪ ,‬ראוי לשכר‬
‫‪ .4‬פ טור‪ :‬נ׳ פטור עליה‪.‬‬
‫‪ .11‬ה׳ שבת פי״ב ה״ב‪.‬‬
‫‪ .5‬לאכני ‪ :‬נ' לא כני‪ ,‬ו בבר תיקנו י׳ פרידלנדר‪.‬‬
‫‪ . 12‬עי׳ גמ׳ שבת מ״ב א ואי ס״ד סבר לד‪.‬‬
‫‪ .6‬יבין ‪ :‬נ׳ יבינא (ט״ם מחמת המלה הסמוכה‬
‫כר״ש אפי׳ של ע ץ נמי‪ .‬עי׳ השגת הראב״ד‬
‫״גלטנא״ ו)‪.‬‬
‫בח׳ שבת פי״ב ה״ב ומש״כ שם המג״ע וה״ה‪.‬‬
‫‪ .7‬אלכל ו א חד‪ :‬אולי כל ואחד‪.‬‬
‫* ‪.7‬‬
‫‪ . 13‬כ ב ר טעה בו זול תו ג״כ ‪ :‬הרמב״ם מ תכוון‬
‫אנ א‪ :‬אולי צ׳׳ל אני או אני אנא‪.‬‬
‫לר׳ האי גאון‪ ,‬ר׳ נסים או ר׳ חננאל‪ ,‬עי׳ פירוש‬
‫‪ .8‬נ צ ר ‪ = :‬נטר [§ ‪ ,] 8‬ו כן בסמוך ב ע ‪1‬ים =‬
‫רה״ג בגנזי קדם ה׳ ‪ , 16‬ס׳ המפתח לד׳ נסים‬
‫בעטים‪.‬‬
‫שבח לדף י״ב ב׳ ופירו ש ר״ח שבת ל ד ף‬
‫‪ .9‬או ‪ :‬בכ״י אן (התיקון של פרידלנדר)‪.‬‬
‫צ״ו א׳‪ ,‬ו כן הספרות הנוספת‪ ,‬שהביא פריימן‬
‫ב מבו או ל ת שוב תנו‪ ,‬שם‪ ,‬עמ׳ כ״ט — ל‪.‬‬
‫‪ .14‬איני זוכר ‪ :‬או ‪ :‬איני מזכיר (מפני הכבוד)‪. 15 .‬‬
‫שבת ע״ה א׳ וש״נ‪.‬‬
‫‪ .16‬ה׳ שבת פ׳׳א ה׳׳ו‪.‬‬
‫‪ . 17‬ויעלם ממני עיון או נוסח ‪ :‬שתעלט ממני הסברא הנכונה או אפילו ד ב ר שנאמר בפירו ש באחד‬
‫ממקורות ההלכה‪.‬‬
‫‪145‬‬
‫ת שו בו ת ה ר מב ״ ם‬
‫פי מא ינתקד פנסתפיד‪ 10‬אנא בדלך‪ .‬או‬
‫ולתודה‪ ,‬כי או שהוא מכוון אל האמת‬
‫יכטי פיסתפיד הו וגירה‪.‬‬
‫בבקרתו ואפיק אני תועלת מתוך כ ך או‬
‫שהוא שוגה ויפיק הוא תועלת וזולתו‪. 18‬‬
‫וכדלך ראית חאשיה תאניה עלי קולה‬
‫וכן ראיתי הערה שניה על מאמר ״בד״א‬
‫בדא בכיסו אבל במציאה לא יתן לנכדי‬
‫בכיסו אבל במציאה לא יתן לנכרי‪ ,‬אלא‬
‫אלא מוליכו פחות פחות מארבע אמות‬
‫מוליכה פחות פחות מארבע אמות״‪19‬‬
‫אלנץ‪ :‬ראיתד‪ ,‬כתב ‪ 11‬אלחאשיה‬
‫בזה הלשון ‪ :‬ראיתי שהוא כתב את ההערה‬
‫עליה הכדא טעות גדולה כי אסור להוליך‬
‫עליו כך ‪ :‬״טעות גדולה‪ ,‬כי אסור להוליך‬
‫המציאה פחות פחות מארבע אמות ואסור‬
‫המציאה פחות פחות מארבע אמות ואסור‬
‫ליגע במציאה בשבת ואולי זה שכתב‬
‫ליגע במציאה בשבת‪ .‬ואולי זה שכתב‬
‫הדא‬
‫טעות סופר הוא הדא נצה וחק לה אן‬
‫טעות סופר הוא״‪ .‬זד‪ .‬לשונו‪ .‬והצדק עמו‬
‫יסתגדב דלך ויתצילה טעות סופר לאן‬
‫לתמוה על זה ולדמות שטעות סופר הוא‪,‬‬
‫נץ אלגמר דוקא כיסו‪ .‬אבל מציאה לא‪.‬‬
‫לפי שלשון הגמרא‪ 20‬״דוקא כיסו‪ ,‬אבל‬
‫והדא ביין לאהל אלתדקיק פי אלנצר לאן‬
‫מציאה לא״‪ .‬וזה ברור למדקדקים בעיון‪.‬‬
‫הדא אשתדאט אנמא גא ליתן לנכרי או‬
‫כי זד‪ .‬תנאי‪ ,‬שלא בא אלא (לענין) ליתן‬
‫להניחו על החמור פאן הדא אנמא אביח‬
‫לנכרי או להניחו על החמור‪ ,‬כי זה לא‬
‫פי כיסו לאן פי דלך מן אלתסמיח פי‬
‫הותר אלא בכיסו‪ ,‬לפי שיש בזה קולא‬
‫שביתת בהמה או‪ 12‬אמירד‪ .‬לגוי קדר מא‬
‫בשביתת בהמה או אמירה לגוי בשיעור‬
‫תראה ואמא אלקולה אלאצירח אלתי הי‬
‫שאתה רואה‪ .‬אבל המאמר האחרון‪ ,‬שהוא‬
‫מוליכו פחות פחות מארבע אמות*‪ 1‬פלא‬
‫״מוליכו פחות פחות מארבע אמות״‪ ,‬הרי‬
‫פרק פי דלך בין כיסו ובין מציאה לאנה‬
‫אין הבדל בזה בין כיסו ובין מציאה‪ ,‬כי‬
‫דבר המותר לכתחלה פי כל שי ואפי בנו‬
‫הוא דבר המותר לכתחלה בכל דבר‪ ,‬ואפי׳‬
‫או חבירו מוליכה פחות פחות מארבע‬
‫בנו או חבירו‪ 21‬מוליכה פחות פחות‬
‫אמות כמא תביץ פי עדה מואצע לאן‬
‫מארבע‬
‫בכמה‬
‫אלטלטול בתוך ארבע אמות לכתחלה פי‬
‫מקומות ‪ ,22‬כי הטלטול בתוך ארבע אמות‬
‫כל שי ללא צרורה אצלא‪.‬‬
‫(מותר)‬
‫אמות‪,‬‬
‫לכתחלד‪.‬‬
‫כמו‬
‫שנתבאר‬
‫בכל דבר‪,‬‬
‫(אפילו)‬
‫כשאין שעת דחק כלל‪.23‬‬
‫‪ . 10‬פנסתפיד‪ :‬במקום פאסתפיד [§ ‪ .] 22‬מכאן‬
‫‪ . 18‬עי׳ בכדומה לזה ת׳ ש״י לעיל ע מ ׳ ‪,573‬‬
‫שגם במצרים השתמש הרמב״ם עו ד בצור ה זו‪.‬‬
‫שו׳ ‪ 1‬על השגת ר׳ שמואל ב״ר עלי‪.‬‬
‫‪ . 11‬כ ת ב‪ :‬בנ׳ באה מלת ״כדא״ אחרי ״כתב״‬
‫‪ . 19‬ח׳ שבת פ״כ ה״ז‪.‬‬
‫ובל״ס ט״ס הוא‪.‬‬
‫‪ .21‬עפ״י המשנה עי רו בין פ׳׳י מ״א (צ״ה ב׳)‬
‫‪ . 12‬או‪ :‬נ׳ זו‪.‬‬
‫‪ .13‬א מו ת‪ :‬נ׳ אמור‪.‬‬
‫‪ .20‬שבת קנ״ג א‪/‬‬
‫וכן בנו נו תנו ל ח ב רו ו כר‪.‬‬
‫‪ .22‬עי׳ עי רו בין מ״ח א׳‪ ,‬ועוד‪.‬‬
‫‪ .23‬רמב״ם ה׳ שבת פי״ב הט״ו ‪ :‬מותר לאדם לטלטל בר שות הרבים ב תוך ד׳ אמות על ד׳‬
‫ת שו ב ו ת ה ר מ ב ״ ם‬
‫‪146‬‬
‫ואמא קולד‪ .‬פי הדד‪ .‬אלחאשיה ואסור‬
‫ומה שהוא אומד באותה ההערה ״ואסור‬
‫ליגע במציאה פלא שך אנה לחט מעני‬
‫ליגע במציאה״‪ ,‬אין ספק‪ ,‬שחשש לטלטול‪,‬‬
‫אלטלטול והו מוצע לא ילחט בוגד‪ .‬פיה ‪14‬‬
‫וזה מקום‪ ,‬שאין לחשוש בו בשום פנים‬
‫ד‪.‬דא אלמעני לאנה לו כאן אסור אלטלטול‬
‫לענין זה‪ ,‬כי אלו היו חוששים לאסור‬
‫מלחוט פי אלמציאה למא קאלו פיהא אי‬
‫טלטול במציאה‪ ,‬לא היו אומרים בה ״אי‬
‫דילמא כיון דלא טרח בה לא אתי‬
‫דלמא כיון דלא טדח בה לא אתי לאיתוייה‬
‫לאיתוייה ארבע אמות וכו דליל אן לם‬
‫ארבע אמות וכו׳״‪ ,24‬ראיה‪ ,‬שלא שמו‬
‫ילתפת לאסור אלטלטול בוגד‪ .‬לנזארתה‬
‫לב לאסור הטלטול בשום פנים‪ ,‬משום‬
‫והדא כלה אדא פרצת אלמציאד‪ .‬מעות‬
‫קטנותו‪ .25‬כל זה אם מניחים‪ ,‬שהמציאה‬
‫וקד תכון כלים בלא שך עלי אצתלאף‬
‫מעות‪ ,‬ואפשר בלי ספק‪ ,‬שתהיה כלים‬
‫אנואעהא‪.‬‬
‫למיניהם השונים‪.26‬‬
‫פלמא ראית פי מא כתב בדא וכו והדא‬
‫וכאשר ראיתי במה שכתב ״בד״א וכר״‬
‫אינו בנוסחתי המקורית‪,‬‬
‫אלנץ מא הו פי נסכתי אלאצל ראית‬
‫והנוסח הזה‬
‫ענדי‪ 15‬נץ הדד‪ .‬אלהלכה כמא הו ענדי‬
‫ראיתי אצלי‪ 27‬נוסח ההלכה הזאת כמו‬
‫הכדא אלא נותנו לאי זה מהן שירצה‬
‫שהיא אצלי כדלקמן‪ :‬״אלא״‪ 28‬נותנו‬
‫לא היתה עמו בהמה ולא נכרי ולא אחד‬
‫לאי זה מהן שירצה לא היתד‪ .‬עמו בהמה‬
‫מכל אלו מהלך בו פחות פחות מארבע‬
‫ולא נכרי ולא אחד מכל אלו מהלך בו‬
‫אמות אבל קודם שתבוא לידו אם יכול‬
‫פחות פחות מארבע אמות‪ 29‬אבל קודם‬
‫להחשיך עליה מחשיך ואם לא מוליכה‬
‫שתבוא לידו אם יכול להחשיך עליה‬
‫פחות פחות מארבע אמות‪.‬‬
‫מחשיך ואם לאו מוליכה פחות פחות‬
‫מארבע אמות״‪.‬‬
‫וכדלך‪ 16‬קאלוא עלי קולנא השורה‬
‫וכן אמרו‪ 30‬על מאמרנו‪ 31‬״השורה‬
‫‪ . 14‬בוגד‪ .‬פיה ‪ :‬נ׳ בוגו ה פי‪ .‬לפני המלים האלה‬
‫א מרו שלא‬
‫אמות‪.‬‬
‫עי״ש‬
‫בה״ה ‪:‬‬
‫מלת ״פיה׳׳ מחוקה‪.‬‬
‫התירו א ל א‬
‫‪ .15‬ענדי ‪ :‬נראה מיותר‪ ,‬ועי׳ ד‪.‬ע׳ ‪ 27‬לעברית‪.‬‬
‫נג ד ה״ח שכתב שם ול א אמדו במקום הדחק‬
‫‪ .16‬וכדל ך ‪ :‬מכאן ואילך נמצא בכ׳׳י ל׳‪.‬‬
‫ב מ קו ם‬
‫ובה שגות‬
‫אלא ב מע בי ר הרבה‬
‫ד ח ק ‪ — .‬מכאן ראיה‬
‫בפחות פחות‬
‫מארבע‪.‬‬
‫הרמב״ם כאן לא חילק כלל בין מעביר הרבה‬
‫ל מעביר מעט‪ .‬אמנם עי׳ ב ת שוב תו לחכמי לוניל ת׳ ש׳ (לעיל עמ׳ ‪ :) 559‬שזו ההולכה פחות פחות‬
‫מד׳ אמות צנע ה גדולה יש בה ולא אוו שא מלתא‪.‬‬
‫בה לאו ככיסיה דמי‪.‬‬
‫‪ .25‬עי׳ ה׳ שבת פכ״ד הי״ב‪.‬‬
‫‪ .24‬שבת קנ״ג א ‪ :‬או דילמא כיון דלא טרח‬
‫‪ .26‬שם פכ״ה ה״ג וה״ו‪.‬‬
‫‪ .27‬ראיתי‬
‫א צ ל י ‪ :‬כך לפי כ״י המקור‪ .‬במקום זה (השווה הע׳ ‪ 15‬לערבי ת) אולי צ״ל ״ראיתי להעתיק (כאן)״‪.‬‬
‫‪ .28‬לפני׳ בה׳ שבת פ״כ ה״ז‪ :‬חרש וקטן נו תנו לאחד‪ .‬מהן שירצה‪.‬‬
‫‪.29‬‬
‫< ואפילו מציאה‬
‫שבאה לידו מהלך בה פחות פחות מארבע א מו ת >‪ .‬כך צ ר יו להשלים‪ .‬כנראה נשמט זה בכ״י ע״י‬
‫שווי־הסופים‪.‬‬
‫‪ .30‬אמרו ‪ :‬שולחי ההערות ז‬
‫‪ .31‬ה׳ שבת פ״ח ה״ב‪.‬‬
‫‪147‬‬
‫ת שו ב ו ת ה ר מ ב ״ ם‬
‫חטים ושעורים וכיוצא בהן במים‪ 17‬הרי‬
‫חטים או שעורים וכיוצא בהן במים הרי‬
‫זה תולדת זרע וחייב‪ .‬קאל פי אלחאשיה‬
‫זה תולדות זרע וחייב״‪ :‬אמר בהערה‬
‫שגגה ואפי זורע בעציץ שאינו נקוב פטור‬
‫״שגגה ואפי׳ זורע בעציץ שאינו נקוב‬
‫וכל שכן שורה וטוול פי הדא וקאס זורע‬
‫פטור וכל שכן שורה״ והאריך בזה והקיש‬
‫עלי תולש ובאלגמלה‪ 18‬הו נץ תלמוד‬
‫זורע‬
‫לשון‬
‫פי גמד זבחים ואזדא‪ 19‬רבא לטעמיה‬
‫התלמוד בגמרא זבחים‪ 33‬״ואזדא‪ 34‬רבא‬
‫דאמ רבא זרק סודר למים חייב זרע פשתן‬
‫לטעמיה דאמ׳ רבא זרק סודר למים‬
‫למים חייב בשלמא סודר משום דעביד‬
‫חייב זרע‪ 35‬פשתן למים חייב בשלמא‬
‫ליד‪ .‬כבוס‪ .‬אלא זרע פשתן מאי טעמא‪.‬‬
‫סודר משום דעביד ליה כבוס ‪ 36‬אלא זרע‬
‫אי משום דמקדח‪ 20‬אפילו חיטי ושערי‪21‬‬
‫פשתן מאי טעמא‪ ,‬אי משום דמקדח‪37‬‬
‫נמי אלא משום לישה‪ .‬יעני אן ‪ 22‬כאן מן‬
‫אפילו‪ 38‬חיטי ושערי נמי אלא משום‬
‫משום‬
‫לתולש ‪.32‬‬
‫ובקצור ‪:‬‬
‫כלומר אם‬
‫הוא‬
‫אגל נבאתה אעני אגד‪ .‬ירבו‪ 23‬ויבקל פלאי‬
‫לישה״ ‪,39‬‬
‫שי צצץ‪ 24‬זרע פשתן כל אלחבוב‪25‬‬
‫צמיחתו‪ ,‬ר״ל שיגדל וינבוט‪ ,‬למה ייחד‬
‫(הטעם)‬
‫אדא ‪ 26‬אנקעת חתי‪ 27‬תרבו פהו זורע‬
‫זרע פשתן‪( ,‬והלא) כל הזרעים‪ ,‬אם נשרו‬
‫פקאל אן‪ 28‬ליס אלקצד‪ 29‬אן תרבו‬
‫עד שהם גדלים‪ ,‬הרי הוא זורע‪ ,‬משום כך‬
‫ותנתפך ‪ 30‬בל עלי אלתאמה ‪ 31‬פקט לחינה‬
‫אמר‪ ,‬שאין הכוונה‪ ,‬שיגדלו ויתנ?חו‪ ,‬אלא‬
‫הוא‪ 32‬חייב משום לש ולדלך תחרינא‪33‬‬
‫על דיבוקו לאלתר‪ 40‬בלבד הוא חייב‬
‫נחן וקלנא ‪ 34‬וכן השודד‪ .‬חטין ושעורין‬
‫משום ״לש״‪ .‬ועל כן דייקנו אנחנו ואמרנו‬
‫‪ . 17‬במים ‪ : . . .‬ל׳ במים וקאל שגגה היא שאפי׳‬
‫‪ .32‬עי׳ משנה שבת צ״ה א׳ ב ענין התולש‬
‫זורע ‪. . .‬‬
‫מעציץ שאינו נ קוב דפטור‪.‬‬
‫‪ . 18‬ובאלגמלה ‪ :‬נ׳ ובגמלה‪.‬‬
‫‪ .33‬צ״ד ב׳‪.‬‬
‫‪ .19‬ואזדא‪ :‬ל׳ ואיבא‪ ,‬והוא ט״ם דמוכח‪.‬‬
‫‪ .34‬״ואזדא״ ליתא לפנינו‪ ,‬אבל איתא ב כל כי״י‬
‫‪ .20‬דמקדח ‪ :‬נ׳ דמקרח‪.‬‬
‫ובשט״מ‪ .‬עי׳ ד״ס ‪ 182‬הע׳ ט׳‪.‬‬
‫‪ .21‬ו שערי‪ :‬נ׳ ו שעורי‪.‬‬
‫‪ .35‬לפני׳ זרק‪.‬‬
‫ו כבר‬
‫ציינו במסורת הש״ם‬
‫‪ .22‬אן ‪ :‬ל׳ אין‪.‬‬
‫לגי׳ השאלתות מצור ע סי׳ פ״ח ״זרע׳׳ פ שתן‬
‫‪ .23‬י ר בו‪ :‬נ׳ ידבי‪.‬‬
‫למים‪ .‬וכן גרס גם רש״י כמו שהוא לפנינו‪.‬‬
‫‪ .24‬נ צ ץ ‪ :‬ל׳ שנ ץ‪.‬‬
‫ועי׳ ד״ס שם‪.‬‬
‫‪ .25‬אל ח בו ב‪ :‬נ׳ חבוב‪.‬‬
‫‪ .36‬לפני׳ ‪ :‬ב שלמא סודר ע בי ד כיבוס‪.‬‬
‫‪ .26‬אדא ‪ :‬ל׳ אנא‪.‬‬
‫‪ .37‬ל פני׳‪:‬‬
‫‪ .27‬חתי ‪ :‬ליתא בל׳‪.‬‬
‫דמקדח‪.‬‬
‫וכ״ת‬
‫משום‬
‫דמקדח‪.‬‬
‫בכ״י‬
‫נ׳‬
‫‪ .28‬אן‪ :‬ל׳ אין‪.‬‬
‫‪ .38‬לפני׳ ‪ :‬אי הכי‪.‬‬
‫‪ .29‬אל קצד‪ :‬ל׳ אל קסד [§ ‪ 9‬ב]‪.‬‬
‫‪ .39‬ל פני׳‪ :‬הנך אית להו רירי א״ה שלחים‬
‫‪ .30‬ת רבו ותנתפך ‪ :‬ל׳ י רבו וינתפח‪.‬‬
‫נמי התם קעביד לישה‪.‬‬
‫‪ .31‬אלתאמה ‪ :‬ל׳ אל תאמה‪ ,‬נ׳ אלאתאמה‪,‬‬
‫‪ .40‬שגרגירי זר ע הפשתן מתדבקים‪.‬‬
‫ואולי צ״ל אלחאמה‪.‬‬
‫‪ .32‬הוא ‪ :‬נ׳ והו‪.‬‬
‫‪ .33‬תחרינא ‪ :‬ליתא בג׳‪.‬‬
‫‪ .34‬וקלנא ‪ :‬נ׳ קלנא‪.‬‬
‫ת שו ב ו ת ה ר מ ב ״ ם‬
‫‪148‬‬
‫וכיוצא בד‪.‬ן לאן לפט ‪ 35‬שדייה ‪ 36‬יעטי ‪37‬‬
‫״וכן השורה חטין ושעודין וכיוצא בהן׳‪/‬‬
‫אלדבו ואלאסתנקאע ופי הדא‪ 38‬אלפדק‬
‫כי מלת ״שדייה״ כוללת את הגידול‬
‫בעינה קלנא והנותן זרע שומשמין‪ 39‬או‬
‫וההערות‪ .‬ובאותו הפרק אמדנו ‪ 41‬״ו הנו תן‬
‫זרע פשתן וכיוצא בהן במים חייב משום‬
‫זרע שומשמין או זרע פשתן וכיוצא בהן‬
‫לש מפני שהן מתערבין ונתלין אעני‪40‬‬
‫במים חייב משום לש מפני שהן מתעדבין‬
‫רקה‪ 41‬חבהא ולזוגתהא ואתחאדהא במגדד‬
‫וצמיגותן‬
‫חצולהא‬
‫שודה‬
‫והתאחדם מחמת בואם במים גרידא‪ .‬ואין‬
‫בתולש ‪ 42‬מעציץ שאינו נקוב לאן אלשי‬
‫להקיש שורה בתולש מעציץ שאינו נקוב‪,‬‬
‫אלמזרוע בעציץ שאינו נקוב כחכם אלשי‬
‫לפי שהדבר הזרוע בעציץ שאינו נקוב‬
‫אלמקטוע אלדי‪ 43‬לא בקא לה ואלזורע‬
‫כדין הדבר התלוש‪ ,‬אשר אין לו קיום ‪.42‬‬
‫ליס נשתרט פיד‪ .‬אן ינבת ולא בד ‪ 44‬ו י צ ל‬
‫והזורע אין אנו מתנים בו שיצמח דוקא‬
‫פי‬
‫ויגיע לתכליתו‪ ,‬אלא כיון שהתחיל הזרע‬
‫גאיתה‬
‫פי אלמא ולא יקאס‬
‫ונתליך‪,‬‬
‫ד״ל‬
‫דקות‬
‫זרען‬
‫בל‬
‫מנד‬
‫אשרעת‬
‫אלחבה‬
‫אלנבאת באיסר שי נתחייב‪.‬‬
‫פליקף ‪45‬‬
‫עלי‬
‫אלולד‬
‫לצמוח כל שהוא‪ ,43‬נתחייב‪.‬‬
‫כלאמגא ‪46‬‬
‫יבן־נא הבן בדברינו וימסרם לאחדים‬
‫וידויה ‪ 47‬ללגיד ללארשאד‪ 48‬ואללה יעין‬
‫להיישידם וה׳ יסייע (אותי) להועיל לו‪.‬‬
‫עלי אפ&־תה ושלומך ושלום כל התלמידים‬
‫ושלומך ושלום כל התלמידים יגדל וירבה‪.‬‬
‫יגדל וירבה‪.‬‬
‫‪ .41‬ה׳ שבת פ״ח הט״ז‪.‬‬
‫‪ .35‬לפט ‪ :‬ל' לפטא‪.‬‬
‫‪ .42‬עי׳ פיהמ״ש דמאי פ״ה מ״י‪.‬‬
‫‪ .36‬שדייה ‪ :‬ל׳ שיירה‪.‬‬
‫‪ .37‬יעטי ‪ :‬ל׳ תעטי [§ ‪ 93‬א]‪.‬‬
‫‪ .43‬ה׳ שבת פ״ח ה״ב הזורע כ ל ש ה ו א חייב‪.‬‬
‫‪ .38‬הדא ‪ :‬ל׳ הבא‪.‬‬
‫‪ .40‬אעני ‪ :‬ליתא ב נ ‪/‬‬
‫‪ .39‬שומ שמין ‪ :‬ג׳ שומשין‪.‬‬
‫‪ .42‬בתול ש ‪ :‬ל׳ לתול ש‪.‬‬
‫דוקית) § ‪ 4 8‬ב]‪.‬‬
‫‪ .43‬אלדי ‪ :‬ל׳ אד‪.‬‬
‫‪ .45‬פליקף‪ :‬נ׳ פיליקף‪.‬‬
‫‪ .47‬וידוי ה‪ :‬ל׳ ויוריד‪• ]4 9 §[ .‬‬
‫‪ .41‬רקה ‪ :‬ל׳ דקה‪.‬‬
‫‪ .44‬בד ‪ :‬ל׳ אבד [ועי׳ דק׳ (ד׳ הסקירה הדק­‬
‫‪ .46‬כל א מנ א‪ :‬ל׳ פלאמנא‪.‬‬
‫‪ .48‬לל אר ש אד‪ :‬ל לל או שאר‪ — .‬ע ד כ אן ב ל ‪/‬‬
‫תוספות והערות‬
‫מאת ש ר ג א‬
‫א ב ד מ סון‬
‫‪151‬‬
‫ש רג א א ב ר מ סון ‪ :‬תו ס פו ת ו ה ע ר ו ת‬
‫לבקשתו של ד״ר בלאו צירפתי כאן את תוספותיי והעתתיי לתשובות הומב״ם‪.‬‬
‫התוספות החשובות הן כתבי היד של תשובות הרמב״ם שמצאתים בספריות קמברידג׳‬
‫וניו־יורק ואוכספורד‪ .‬בראש וראשונה יש להזכיר את המקור הערבי לחלק מתשובת‬
‫הרמב״ם על ההליכה בנהרות‪ ,‬שלא מצאנו עד עכשיו כל מקור לה‪ .‬החלק הזה מצורף‬
‫משני קטעים שונים שממשיכים זה את זה‪ .‬ובהערותיי לעמוד ‪ 572‬ואילך העירותי על‬
‫חשיבותו של המקור הזה‪ .‬יש להזכיר כאן אף את קטע אוכספורד מקבוצת התשובות‬
‫שבעמוד ‪ 240‬ואילך ואף שם נמצאים שינויים חשובים‪ .‬ויש להזכיר כאן את הפיסקא על‬
‫תלמידי חכמים שבזמנו‪ ,‬שנשמטה מכל ההעתקות מראש סי׳ קלה‪ .‬אף מכתבי יד אחרים‬
‫שבקמברידג׳ וניו יורק רשמתי כמה וכמה שינויים‪ .‬מהתשובות העבריות שכתב הרמב״ם‬
‫יש להזכיר כאן במיוחד שני קטעים שבקמברידג׳ האחד ‪71‬‬
‫‪f‬‬
‫‪s‬‬
‫—‪t‬‬
‫( = א) והשני ח ד ש‪,‬‬
‫שמצאתיו בין הפירורים ושמתיו בקופסאות החדשות הנקראות על שמי ‪310‬‬
‫‪n .s .‬‬
‫‪s‬‬
‫—‪t‬‬
‫( = ב)‪ ,‬ומתברר שהקטע החדש אינו אלא ה מ ש ך י ש ר של קטע קמברידג׳ ה׳׳ישן״‪ .‬והרי‬
‫תיאור שני הקטעים ‪:‬‬
‫קטע א׳‪ :‬שני דפים נייר‪ ,‬הקטע מתחיל בכתובת ערבית (אבתדי מסאיל סאלהא ר׳‬
‫יהונתן לר׳ משה זצ״ל ‪ . ) 1‬דף ‪ — 1‬סי׳ שלד (עמ׳ ‪ ) 606— 605‬כל השאלה והתשובה‬
‫(ובשאלה שם‪ :‬עור שלמזוזה)! ‪ 1‬ע״ב — סימן פט (עמ׳ ‪ ) 541‬עד ״דבעינן הויות באמצע״‬
‫(עמ ׳ ‪.) 542‬‬
‫‪2‬‬
‫ע״ב‬
‫— סי׳ רצח (מתחיל בשורה ‪ : 2‬שלשעורים הוא דיצא‪ ,‬מרנא ורבנא הרב אלפסי‬
‫זצ״ל וכו׳ (עד סוף התשובה)< ‪ 2‬ע״ב — סי׳ שז (עט׳ ‪ ) 565‬עד ״וכבר תפסו ה מ ש י ג י ם‬
‫מ״ו אלפאסי זצ״ל שכתב״‪ ,‬ו ה מ ש כ ו ה י ש ר בקטע ב‪ :‬שני דפים נייר‪ ,‬שנכתבו על‬
‫ידי שגי אנשים שונים ואף מספר השורות שונה ‪ :‬בדף ‪ 24 1‬שר בעמ׳ ובדף ‪ 14 2‬שד‪ .‬והסדר‬
‫הנכון ‪[ .1— 2‬בתשו׳ שו׳ ‪ ,7‬הלשון‪ :‬מפורשין ה ר ב ה (כמו בהע׳ ‪ ] ) 10‬כל התשובה‪,‬‬
‫ולאחריה סימן ש ל ג (עמ ׳ ‪ ) 603‬עד שורה ‪ 3‬בשאלה ‪ :‬אבל על דאוריתא (עיין העדה ‪ 4‬שם)‬
‫מברכינן חוץ מן הדמאי‪ .‬וכאן נגמר הדף‪.‬‬
‫דף ‪ 1‬ע״א — סימן ש מ (עמ׳ ‪[ ) 612‬ובשורה א של התשובה‪ :‬ז ו‬
‫ה ק ו ש י א ] ‪ ,‬כל‬
‫התשובה‪ ,‬ולאחריה סימן ש ט ו (עמ׳ ‪ ) 583‬עד שורה ‪ 2‬של התשובה (עמ ׳ ‪ : 584‬עיקר)‪.‬‬
‫ועוד קטע אף הוא מהקופסאות החדשות ‪309 79‬‬
‫‪n . s.‬‬
‫‪s‬‬
‫—‪t‬‬
‫דף אחד מתחיל בסוף סי׳ תלג‬
‫״חייבין״ שו׳ ‪( ,6‬בשורה‪ : 7‬ה ק ו ל מ ו ס ס ת מן) וממשיך בסימן שצה‪.‬‬
‫קטע גסטר שיש בו אף תשובות חדשות היה אף בידי וזכה בו אף ד״ר בלאו‪ ,‬ולו משפט‬
‫הקדימה‪ ,‬ולא הוספתי שם אלא מקבילה אחת‪.‬‬
‫‪)1‬‬
‫התחלת השאלות נמצאת אף בב״י קמברידג׳ ‪ T — S K 6 , 7 9‬ושם ‪ :‬לד׳ משה ש ׳׳ צ ‪ ,‬היינו‬
‫העתקה מהעתק בחיי הרמב׳׳ם!‬
‫ת שו בו ת ה ר מ ב ״ ם‬
‫‪152‬‬
‫בהערותיי הוספתי מה שראיתי ראוי להעיר עליו‪ .‬בנוגע לתרגום — לא העירותי אלא‬
‫במקומות שיש לתקן ממש‪ ,‬אם מחמת טעות של הקורא ואם מחמת דיוק אחד‪ .‬ומה שהעירו‬
‫עליו אף אחרים — השמטתי‪.‬ואשר ללשון — הרי המתרגם בחד לו מדעת דדך תרגום‬
‫ועל כגון זה אין מה להעיד‪.‬‬
‫יש לציין אף כאן את ההערה לעמוד ‪ 246‬שהדמב״ם מביא ב ס ת ם את ההלכה בלשון‬
‫״משנה תורה״‪ .‬כאן וכאן נגררתי אחר הקולמוס וציינתי אף לדברים שאין להם קשר י ש ר‬
‫לדברי הרמב״ם (כגון ההערה לעמוד ‪ ) 681‬ואני מקווה שהלומד לא יבא בטרוניא עליי‪.‬‬
‫עמ ׳ ‪( 4 ,1‬תר׳) ‪ :‬וידיעה‪ .‬צריך לומר ‪ :‬וידע‪.‬‬
‫עמ׳ ‪ : 13,2‬דאר אל חבר רבנו אהרן אבן ‪ . . .‬נראה לי להשלים ‪ :‬א ל ע מ א נ י ‪ .‬והוא ידידו‬
‫המפורסם של ד׳ יהודה הלוי‪ ,‬שגר באלכסנדריה‪ .‬החצר נקראה על שמו אף לאחר‬
‫פטירתו ונקראה ״חצר הדיין״ משום שר׳ אהרן היה דיין באלכסנדריה‪ .‬לקמן נזכר‬
‫״מר׳ יהודה בר אהרן החבר״‪ ,‬ואמנם לד׳ אהרן אלעמאני היה בן בשם יהודה (סליחות‬
‫ר׳ יעקב בן ר׳ יהודה זה פירסמתי ב״ידיעות המכון לחקר השירה העברית בירושלים״‬
‫ספד שביעי עמוד ‪ ,165‬ועיין שם עמוד ‪ .) 166‬אמנם השם ״אהרן החבר״ איננו בלתי‬
‫מצוי‪ ,‬וכך מצאנו למשל ‪ x‬בן אהרן החבר במכתב שנכתב לד׳ אלחנן בר׳ שמריה‪ ,‬מ א ן‪,‬‬
‫היהודים במצרים וכו׳ חלק א׳ עמ׳ ‪ 41‬הערה ‪ ) 1‬אבל בתשובה זאת קרוב לוודאי‬
‫שהכוונה לד׳ אהרן החבר אלעמאני‪ .‬ואם כך הוא הדבר‪ ,‬״סתהם״ (שורה ‪ ) 17‬איננה‬
‫״סבתם״ אלא ‪ :‬״אמם״ = ״גברתם״‪ •,‬שהרי לפי סדר הזמנים (השטר נכתב בשנת ‪) 1196‬‬
‫אי אפשר שבתו של ר׳ יהודה תהא סבתם בזמן הזה‪ ,‬כי בשנת ‪ 1140‬עדיין היה ר׳ יהודה‬
‫צעיר לימים‪ .‬ועיין מש״כ לקמן לעמוד ‪.143‬‬
‫עמ׳ ‪( 6,3‬מ׳) ‪ :‬הביאו‪ ,‬כלומד את הגט‪ .‬ופ־ן מפורש ‪ :‬והביא בידו זה ה ש ט ד ‪.‬‬
‫עמ׳ ‪ 4‬ה ע׳ ‪ : 3‬אין כל סתירה‪ .‬העבירות שנזכרו בשאלה הן‪ :‬ביטול מצות עשה‪ ,‬ובזה אין‬
‫העדים נפסלים‪ •,‬ועל שהם בועלי נדות — אין עדים‪ .‬הקפת פאת הראש — אין הדבר‬
‫פשוט בעיניהם שעוברים איסור (עיין למשל השאלה בתשו׳ הדמב״ם סימן דמד!)‬
‫והדמב״ם כלל כאן כלל בעניין פיסול עדים שהדי רמזו השואלים שהם עובדים אף על‬
‫‪T‬‬
‫״שאר איסורים״ ועל כן כתב כאן שצריך אף התראה‪ .‬וההתראה שכתב רבנו להתרות‬
‫בו ״ואם תעשה תתחייב מלקות או כרת ויאמר העובר ידעתי זאת אבל אעשה״ כוונתו‬
‫בזה שצריך להודיעו שהיא עבירה שיש בה מלקות או כרת (ועל כן אין להוכיח מכאן‬
‫על דעת רבנו אם'צריך שיתיר עצמו אף למלקות)‪.‬‬
‫[ועיין ש״ח קוק ״עיונים ומחקרים״ ח״א עמוד ‪ 319‬אות ד]‪.‬‬
‫עמ ‪ 5‬הע׳ ‪ : 3‬הרמב״ם עוסק אם התנו‬
‫ב מ פו ר ש‪.‬‬
‫עמ׳ ‪1 ,7‬‬
‫(תר׳) צריך לומר ‪:‬‬
‫ו ה ו ד י ע ו ה ו‪.‬‬
‫עמ׳ ‪ ( 9,11‬ת ר׳) ‪ :‬ו ש מ ה‪ ,‬נראה יותר‪ :‬ו מ ה (כמו אצל פ־ן)‪ ,‬שזה אינו חלק מטענתם‬
‫אלא השואלים הם שאמרו שכך הוא הדבר‪ .‬אם לא כן‪ ,‬היה הדין שיבררו אם הכל הוא‬
‫תחת ידם‪.‬‬
‫ש רג א א ב ר מ סון ‪ :‬תו ס פו ת ו ה ע ר ו ת‬
‫עמ ׳ ‪ ( 5,12‬מ)( ת ר׳) ‪ :‬יש למחוק התיבה (לעדות)‪ ,‬והכוונה ב״כשדים״‬
‫‪153‬‬
‫— לא שקרנים‬
‫וכיו״ב‪ .‬וכמו׳׳ש בתשר הגאונים‪.‬‬
‫עמ ׳ ‪( 13,14‬תר ‪ : ) ,‬צ״ל ‪ :‬או על פי דרך בני אדם‪.‬‬
‫עמ׳ ‪ 17‬סי׳ יא ‪ :‬ואם לא יומצא וכר‪ ,‬עיין פכ״ג ממלווה ולוה סוף הלכה י ותוס׳ בבא בתרא‬
‫קסח ב ד״ה אבל‪.‬‬
‫עמ׳ ‪ : 2 ,1 9‬או תגבה השיעודין‪ ,‬עיין כעין זה לעניין כתובה בתשובות הגאונים אסף‪ ,‬תש״ב‪,‬‬
‫סי׳ עב והציונים שם עמ׳ ‪.81‬‬
‫עמ׳ ‪ 25‬והע׳ ‪ : 5‬דיני קטן לעניין בר מיצדא הם אם הו א קנה את הקרקע מבעל הקדקע‬
‫אבל כאן האשד‪ .‬שהיתה מחויבת כבר בדין בד מיצרא נתנה מתנה לקטן‪ ,‬שאי אפשר‬
‫לתבעו בדין‪ ,‬כדי להיחלץ מדין בר מיצרא‪ .‬והשאלה והעניין דומים ממש לזו שבתשו׳‬
‫ר׳ אברהם בן הרמב״ם שנרמזה בהעדה‪ ,‬שלוקח שתבעו בן המיצר נתן מתנה לבנו‬
‫הקטן‪ .‬ר״א משיב שמתנתו מתנה אלא שפוסק שב״ד מעמידין אפוטרופוס לקטן ומוכר‬
‫לבן המיצר (הכפייה שהזכיר ר״א בתשר עמ׳ ‪ 100‬כוונתו לומד בזה‪ :‬שמה שאמרו‬
‫״מתנה לית בה דינא דבר מיצרא״ היינו שאין לכוף את הנותן מתנה משום דינא‬
‫דבר מיצרא)‪.‬‬
‫ולעיקר הדין — הרמב״ם לא ירד לעוץ עצות מה לעשות לאחר מיכן אלא פסק את‬
‫עיקר הדין (ועיין עמ׳ ‪ .) 26‬ובדינו של ד״א בן הרמב״ם‬
‫— הנה בטור חו״מ סי׳ קעה‬
‫הובאה דעת הגאון שיורשו של הלוקח אין עליו דין בר מיצרא‪ ,‬והדמ״ה הוסיף שאף‬
‫אם הלוקח נ ת נ ה לאחר אין עליו דין ב״מ‪ .‬ודעת הר״א שאף יורש ואף מקבל מתנה‬
‫( ג ד ו ל י ם ) יש עליהם דין ב״מ‪ .‬ועיין בב״ח ושו״ע חו״מ סי׳ קעה סעיף יז ויח‬
‫ובנו״כ שם‪.‬‬
‫במקום השואלים מר׳׳א פסקו כנראה שאם מקבל המתנה היה גדול יש בו דין ב״מ ועל‬
‫כן הערימו לתת מתנה לקטן‪.‬‬
‫עמ ׳ ‪ : 1,26‬מוטב לתרגם ‪ :‬תכתבו‪ ,‬והוא כלשון התלמוד בעניין זה‪ ,‬וצדיד לומר כ ת ו ב ו ‪,‬‬
‫ואין צריך לומר כ ת ו ב ו (ב״ב מ‪ ,‬א)‪.‬‬
‫עמ ‪ 31‬סי׳ כ ‪ :‬לפי לשון השטר‪ ,‬עיין הלכות שלוחין ושיתפין פ״ו —פ״ז (בעניין התנאים‬
‫בעיסקא)‪.‬‬
‫עמ ׳ ‪ 32‬הע׳ ‪ : 1‬התשובה בשיטה מקובצת מקוטעת ונמצאת בשלמות בעיטור‪ ,‬מכירת‬
‫קרקעות‪ ,‬מהדורת ר׳ מאיד יונה ח״א דף סו ע״א‪.‬‬
‫עמ׳ ‪ 3 4‬והערה ‪ : 4‬הציון אינו מלמד דבר‪ .‬ופירוש העניין כאן‪ :‬הוא אפוטרופוס שמינוהו‬
‫ב״ד‪ .‬ולפי הדין הוא מוציא ומכנים ו ב ו נ ה ו ס ו ת ר ושובר (הל׳ נחלות פי״א ה״ד)‪.‬‬
‫במה דברים אמורים כשהוא רוצה אבל כשאינו רוצה אין מכריחים אותו‪ ,‬אלא אם כן‬
‫דואה בית דין שהוא לטובת הנכסים‪.‬‬
‫עמ׳ ‪( 7 ,3 7‬מלמטה) ‪ :‬לפי שהשטר וכר‪ ,‬כלום כך התנו? והרי הם נשבעין וגובין מחצה‬
‫משני השלישים‪.‬‬
‫ת שו בו ת ה ר מ ב ״ ם‬
‫‪154‬‬
‫עמ׳ ‪,3 8‬העדד‪ : 1 .‬הציון ל״מלוד‪ .‬ולוד‪.‬״ אינו שייך לכאן ולא עוד‪ ,‬אלא שמפורש שם שאם‬
‫נתן חולקין בשכר ובהפסד כדין העסק‪ .‬אלא שכל דברי השאלה מגומגמין‪ .‬ועי׳ סי׳ לב‬
‫וסי׳ צא‪.‬‬
‫עט׳ ‪ , 39‬הע׳ ‪( 3‬תר׳) ‪ :‬הציון לתשו׳ רב האיי שייך לתשובה הבאה‪ .‬והציון להל׳ חובל ומזיק‪,‬‬
‫אינו עניין לכאן< שם עסוק בדיני א י ס ו ר ולא במוציא בערכאות של גוים‪ .‬והדין שלשם‬
‫מפורש בגמרא בבא קמא קיז א‪ :‬ההוא שותא וכו׳‪.‬‬
‫עט׳ ‪ ,40‬הע׳ ‪( 1‬תר׳) ‪ :‬עיין סי׳ לד עמוד ‪.53‬‬
‫עט׳ ‪ 9 ,5 2‬מ׳( ת ר׳) ‪ :‬החיטה‪ ,‬נראה לי ש״אלקמח״ במקור היא התיבה העברית ״קמח״‬
‫( = מזונות)‪.‬‬
‫עמ ׳ ‪( 12,53‬תר׳) ‪ :‬בלא מאוחר‪ ,‬לעיל ם׳ כח עט׳ ‪ ! 40‬וכופין אותו‪ ,‬הלכות אישות פי״ד ה״ח‬
‫וע״ש במ״ט‪.‬‬
‫עמ׳ ‪,5 4‬ד‪.‬ע׳ ‪ 2‬ל ‪ 0‬ימןלה‪ :‬התרגום ״ימסור להם העתק״ הוא הנכון‪ ,‬עיין לקמן סימן תיד‬
‫ובהערותיי‪.‬‬
‫עט׳ ‪( 15,70‬תר׳) ‪ :‬מעשה וכו׳ כתובות קב סוף ע״ב‪ ,‬ותשו׳ הגאונים הרכבי סי׳ ריב‪ .‬ולקמן‬
‫סי׳ שסז‪.‬‬
‫שם‪,‬הע׳ ‪ : 1‬צ״ל‪ :‬לא י ו ר ש ה ‪.‬‬
‫עט׳ ‪ : 14,72‬מן תשמיש (ומתשמיש) הכוונה כאן ‪ :‬ו מ ה צ ע ת‪ ,‬כתובות פ״ה מ״ה‪ ,‬הל׳ אישות‬
‫פכ״א הל׳ ב —ז‪.‬‬
‫עט׳ ‪ ,77‬הע׳ ‪ : 5‬אין הציון לשבועות עניין לכאן‪ ,‬אלא ״המוציא מחבירו עליו הראיה״‪.‬‬
‫עט׳ ‪( 90‬תר׳) ‪ :‬בתשובה צ״ל ‪ :‬א ל א א ם‪ ,‬כמו במקור‪ ,‬הדין אינו מפורש ברמב״ם אבל‬
‫כך הוא לעניין אפוטרופוס גיטין נב ב (שמפסיד)‪ ,‬והלכות נחלות פ״י ה״ז ולקמן‬
‫עט׳ ‪.185‬‬
‫י‪8‬מ׳ ‪ .9 1‬עיין סימן צ״ט ותכד‪ .‬ובשורה ‪ 7‬צ״ל‪ :‬כר׳ שמעון [בן גמליאל]‪.‬‬
‫עט׳ ‪ .97‬התשובה‪ .‬פסק הרטב״ם יוצא מגיטין יט ב (והציונים בהערות ‪ 7 ,5‬אינם עניין לכאן)‬
‫ותשובת רב שרירא ורב האיי בתשר הגאונים הרכבי סי׳ רלח ועיין אוצה״ג התשובות‬
‫לגיטין סי׳ עו —עט‪ .‬ועיין הל׳ מלוה ולוה פכ״ד הל׳ ה —ו‪ .‬ותשובה ארוכה בזה בתשו׳‬
‫ר״א בן הרמב״ם סי׳ ק‪ ,‬ואינו מזכיר את תשו׳ הרמב״ם ! ועיין כתובות קט ע״א —ב‪.‬‬
‫עט׳ ‪ ,100‬שו׳ אחרונה‪ ,‬״ולית״ וכר‪ ,‬הוא הנוסח הרגיל בשטר שליחות‪ .‬עיין למשל ס׳ השטרות‬
‫לרב האיי גאון עמ ׳ ‪ 66‬שורה ‪( 10‬ע״פ ב״ב קסט ב‪ ,‬קידושין מד ב וש״נ) ועיין ס׳‬
‫השטרות לר״י הברצלוני עמוד ‪.43‬‬
‫עט׳ ‪ ,104‬הע׳ ‪ : 6‬הלשון הוא כמו בב״מ סח ראש ע״ב‪.‬‬
‫עט׳ ‪ ,106‬הע׳ ‪ : 2‬ועיין מאן ‪ Texts‬ח״א עט׳ ‪ 678‬הע׳ ‪ 260‬ומש״ב ב״קרית ספד״ שנה בו‬
‫עט׳ ‪ 90‬הע׳ ‪.110‬‬
‫עט׳ ‪ ,110‬הע׳ ‪ : 2‬ועיין ״מספרות הגאונים״ עט׳ ‪ 109‬והערה ‪ .4‬שם שורה ‪ : 8— 9‬ואנו כבד‬
‫מצאנום ובר‪ ,‬עיין למשל‪ ,‬הלכות שכנים פי״ד ה״א‪.‬‬
‫‪155‬‬
‫ש רג א א ב ר מ סון ‪ :‬תו ס פו ת ו ה ע ר ו ת‬
‫עמ׳ ‪ 6,111‬ואילך‪ :‬עיין נוסח התנאי בסי׳ מה והעדה ‪( 1‬עמ ׳ ‪.) 72‬‬
‫עמ׳ ‪ 3— 2,130‬מלמטה והערה ‪ : 4‬צריך לומד ‪ :‬ע ש ו ד ק ד ק ע ‪.‬‬
‫עמ ׳ ‪ ,133— 132‬סי׳ פה‪ :‬וכתבו על זה שטר‪ ,‬וכו׳‪ .‬לא נתפרש כאן אם בשטר היה כתוב‬
‫׳דלא כאסמכתא׳ (עיין סי׳ מט‪ ,‬פח — פט) או שהשטר היה רק על החיוב‪ .‬אם היה כתוב‬
‫׳דלא כאסמכתא׳ צריך היה לשלם את הקנס‪ ,‬ואם לאו — פטור אף מזה‪ .‬מלשון התשובה‬
‫״מאחר שלא נכנס לחופה״ וכו׳ משמע לכאורה שהמשא והמתן היה אם לשלם את הכל‬
‫(שחשב הטוען שלאחר הקידושין נתחייב בכל) אם לא‪ .‬אבל האמת שהרמב״ם כלל‬
‫הכל בלשונו ודצה לומד שהוא פטור אף מהקנס‪.‬‬
‫שם ‪ :‬המוקדם והמאוחר‪ ,‬לעיל עמוד ‪ 21‬הערה ‪.1‬‬
‫עמ׳ ‪ : 16— 15,143‬יהודה המלמד ב״ר אהרן הרופא‪ .‬אף בתעודה שבכ״י קמבדידג׳ ‪s 16‬‬
‫—‪t‬‬
‫‪ 126‬ממרחשץ שנת דתתקסה (היינו כארבע שנים לאחר שטר השידוכין שלפנינו)‪,‬‬
‫מאלכסנדריה‪ ,‬נזכר‪ ,‬״יהודה המלמד בי ר׳ אהרן הרופא ס״ט״ וחתומים עליה אנטולי‬
‫ביר׳ יוסף‪ ,‬אליה ביר׳ זכריה ושלמה בר׳ [ח] לפון‪ .‬וספק בידי אם הוא בנו של ר׳ אהרן‬
‫אלעמאני דיין אלכסנדריה‪ ,‬ידידו של ד׳ יהודה הלוי (עיין מש״כ לעיל לעמוד ‪ ) 2‬אם‬
‫לא‪ ,‬משום שלא חתם כאן ב י ר ׳ א ה ר ן ה ח ב ר‪ ,‬כרגיל בחתימתו של ר׳ אהרן זה‪.‬‬
‫אותו יהודה נזכר אף בתעודה שבכ״י אדלר (מאן ‪ The jews‬ח״ב עמ׳ ‪ ) 305‬ומאן מזהה‬
‫אותו בלא כל היסוס עם בנו של ר׳ אהרן החבר‪( .‬שם הזכיר מאן תעודה אחרת ובה‬
‫חתום ״יהודה המלמד ביר׳ אהרן הרופא ס״ט ע מ א נ י ״‪ ,‬וכאן הזיהוי ק ר ו ב י ו ת ר ) ‪.‬‬
‫כעין זה יש להעיר אף בנוגע לשם בן אחר של ר׳ אהרן החבר‪ :‬צ ד ק ה‪ .‬בתעודה‬
‫נ ז כ ר ‪ :‬מ׳ א ה ר ן בד מ׳ א ה ר ן ב ר מ׳ צ ד ק ה ב ר‬
‫בכ״י קמברידג׳ ‪s 16,1‬‬
‫—‪t‬‬
‫מ׳ א ה ר ן ה ר ו פ א‬
‫הי דו ע‬
‫ע מ א נ י ‪ .‬היה נראה שר׳ אהרן ב״ר צדקה זה הוא‬
‫הוא נכדו של ר׳ אהרן החבר אלעמאני אבל דבר זה אי אפשר משתי פנים ‪ :‬חתום על‬
‫השטר אף ש ל מ ה ה כ ה ן‬
‫ב י ד ׳ י ו ס ף אב נ י ן ש ל מ ה ג א ו ן ז צ ״ ל ובזמנו‬
‫אי אפשר שהיה לו נכד לר׳ אהרן אלעמאני הידוע‪ .‬עיין למשל מאן ‪ The jews‬ח״א‬
‫‪ ; 208— 207 ,187‬וחלק ב עמ׳ ‪ .231/2‬ובתאריך התעודה שהזכרתי כתוב‪ :‬בתלתה בשבה‬
‫דהוא ת ש ע ת עשר יומי בידח אלול בשנת א ל פ א ו א ר ב ע מ א ה‬
‫ש נ י ן למ[נין‬
‫שאנו מונין כאן פסטאט מצר דע] ל נילוס נהדא מותבה וכו׳‪ .‬והרי זה מופלג הרבה‬
‫למעלה מזמנו של נכדו של ר׳ אהרן החבר‪ .‬ועוד פרט מעניין בתעודה זאת‪ :‬בפנים‬
‫התעודה לא נזכר כל יחוס אחד לר׳ אהרן ב״ר צדקה זה‪ ,‬אבל בסופה נאמר‪ :‬וקנינא‬
‫מן מ׳ אהרן דנן בר מ׳ צדקה בר מ׳ אהרן ה כ ה ן הרופא הידוע אלעמאני‪ .‬אם כן הדבר‬
‫הדי ר׳ אהרן זה היה כהן ואין לו כל ייחום לד׳ אהרן החבר אלעמאני‪ ,‬שלא היה כהן‪.‬‬
‫אין זאת כי אם שני יוסף בן שמעון לפנינו‪.‬‬
‫עמ׳ ‪ 6,152‬מ׳( ת ר׳) ‪ :‬נדוי‪ ,‬הל׳ שכנים פי״ב ה״ז‪.‬‬
‫עמ׳ ‪ 11,153‬מ׳( ת ר׳) ‪ :‬נראה‪ :‬והפסדתי קניני וקנין כל האנשים (שהרי היה לו אף קנינם‬
‫של אנשים אחרים‪ ,‬כמו שמבואר בתשובה המקבילה)‪.‬‬
‫ת שו בו ת ד‪,‬ר מ ב׳׳ ם‬
‫‪156‬‬
‫עמ ׳ ‪ 2,161‬מ׳ ‪ :‬ויכתבו‪ ,‬בבא קמא פז א‪ ,‬ופרק ד מהלכות חובל ומזיק הכ״א‪.‬‬
‫עט׳ ‪ ,184‬סופו‪ :‬ולא יועיל וכו‪ /‬עיין לקמן סי׳ שעב ומש״כ שם‪.‬‬
‫עט׳ ‪ : 5,191‬ולהכריעם לכף זכות‪ ,‬עיין ברכות יט א ‪ :‬אם ראית ת ״ ח שעבר עבירה וכו׳‬
‫ודאי עשה תשובה‪.‬‬
‫עט׳ ‪ ,192‬התשובה‪ :‬עיין מש״כ לקמן להתשובה מקטע גסטר (לעיל ח״ג — סימן תסב)‪.‬‬
‫עט׳ ‪ 193‬הע׳ ‪ : 14,9‬אף ברדב״ז כמו אצל נדן‪.‬‬
‫הע׳ ‪ : 11‬ברדב״ז‪ :‬שנ׳ וכשל נביא עמך וגו׳ ואולי נשמטה ״גם״ בכוונה שלא לכתוב‬
‫ארבע מלים בלי שרטוט‪ ,‬הל׳ יבום סוף פרק ד ועיין מה שכתבתי ב״ספר הדאר״ ניו יורק‬
‫תשי׳׳ז עמוד ‪.69‬‬
‫עט׳ ‪ ,200‬התשובה‪ :‬ועיין עוד תשובות הגאונים מרמורשטיין עמוד כא‪.‬‬
‫עט׳ ‪ .205‬חלק מתשובה זאת (עד עט׳ ‪ 8 ,206‬מ׳ ‪ :‬אלתי) מצאתי כעת בקמבדידג׳ ושמתיו‬
‫בקופסא ‪38 169.‬‬
‫‪sn .s‬‬
‫‪ , t -‬שני דפים נייר מכתיבת ידו של ר׳ יוסף ראש הסדר‬
‫(עיין ״קרית ספר״ שנה כו עמ ׳ ‪ 72‬ואילך) ובדף ‪ 2‬ע״ב מתחיל קונטרס השאלות‪:‬‬
‫[בש]ם ייי אל עולם מסאיל רב׳ אפרים ז״ל מן צור (ולא‪ :‬ת ל מ י ד י ר׳ א פ ר י ם ) ‪.‬‬
‫ואם אמנם התשובה נשלחה לתלמידו של ר׳ אפרים (עיין לקמן) אבל היא תשובה‬
‫על שאלת ד׳ אפרים (עיין עמוד ‪ .) 286‬ויש כאן שינויי נוסח אחדים‪:‬‬
‫אלמסאלה אלאולי (בלא‪ :‬שאלה)‪ ,‬כ א ן (לא‪ :‬כנא) תקדם לנא! אנ ה יד אשד‪( ,‬וכן‬
‫לקמן‪ ,‬לא‪ :‬האשד‪ ,*),‬אלא אם כן היו לה (כצ״ל‪ ,‬לא‪ :‬ל ו !) חצר‪ ,‬וליתא ׳י ש׳!‬
‫ו ה ו (לא‪ :‬והוא) יקול! לא ש נ ו ! ו א ל י ק ו׳ ז ״ ל‪ ,‬ל י ת א כ א ן ! והדא א ר א גיר‬
‫וכו׳ = וזד‪ ,‬נ ר א ה ‪ ,‬וכן פ־ן (לא ‪ :‬אדא) ! פי ק ד ו ש י ם ! להערה ‪ : 3‬בכ״י קופמן ליתא‬
‫׳׳נושאה״‪ ,‬וכן הגיה ר׳ יהוסף אשכנזי (במלאכת שלמה שם) אבל ישנו אף בכ״י מינכן‬
‫במשנה ובגמ ׳‪ .‬ואולם אף הראשונים‪ ,‬כגון ברשב״א (ובמאירי לקידושין כג ב) ליתא‬
‫׳נושאה׳ וכן גרסו אף בדברי רב בגמרא‪ .‬ואולי ישנה ה ש מ ט ה בכ״י ש בכל התשובה‬
‫(אף בסוף עמוד ‪.) 208‬‬
‫להערה ‪ : 4‬אף בכ״י זה‪ :‬ר ב א (רבה הוא ט״ס)‪ ,‬וכן במקח וממכר שער ה! בכ״י‬
‫מינכן אין אלא ״רב ששת״‪.‬‬
‫להערה ‪ : 5‬אחר‪ ,‬כך אף בכ״י קמברידג‪ /‬ולפי זה צריך לתקן אף בעמוד ‪.2 ,208‬‬
‫בכ״י זה ‪ :‬אקני ל ה ‪ ,‬ואט׳ ל ה (כנראה = לה הערבי ‪ = ,‬לו !)! וקאל איצא פי ם ו א ל ה‬
‫(ולא ‪ :‬מסאלתה הדה) ! כאן מפורש ‪ :‬ותשכח לנא (איצא‪ ,‬נ מ ח ק) ; ל פ ט׳ אלמשנה‪ ,‬איש‬
‫ק צ ד ת (לא‪ :‬קצדה) ! נושא ( = נושאה‪ ,‬כתיב רגיל) ! כאן מפורש ‪ :‬צ א ח ב אלמשנה‪.‬‬
‫עט׳ ‪ : 1,206‬כ א ל פ ת ! ו א ש ת ד ת מנה חוב!‬
‫אלגואב א ע ל ם (בל שץ יחיד!) לא‪ :‬אעלמוא‪ ,‬אם כן נכתבה התשובה לאדם אחד!‬
‫אול ק י ד ו ש י ם ! כ ל מ א ‪ ,‬אלא מה שאת נ ו ש א (כמו לעיל)‪ ,‬ונשמט בכ״י ש בטעות !‬
‫רשות א ל ב ע ל‪ ,‬ב ו דשות! ט׳ן (ז׳ל‪ ,‬ליתא) אן! ח ד ת!‬
‫הי״ — לי ת א!‬
‫מ ״ו ט ל ב ״ ע ד ״מא‬
‫ש רג א א ב ד מ סון ‪ :‬תו ס פו ת ו ה ע ר ו ת‬
‫‪157‬‬
‫אלאמר ע ל י ד ל ך והאנא א ש ר ח ! ״לכם״‪ ,‬נקרע כאן הדף ואין לדעת אם נכתב בלשון‬
‫רבים אם בלשון יחיד (כמו בראש התשובה)‪ .‬אמנם הריוח שבקרע מאפשר אף תיבה‬
‫״לכם״ ‪,‬‬
‫פי אכר נדרים‬
‫ב ג מ ל תה ( = בכללו) וכדלך אלתי‪ ,‬וכאן נגמר העמוד‪.‬‬
‫הע ׳ ‪ : 18‬המודר‪ ,‬אף בכ״י קופמן ועיין ש״נ וראשון לציון ומלאכת שלמה בדפוס ראם‪.‬‬
‫עמ׳ ‪ : 9,208‬לדידיה נמי והא לא אקני ליה‪ ,‬לפנינו‪ :‬כיון דאמר ליה‪ ,‬וגי׳ רבינו כעין גי׳‬
‫רב האיי במקח וממכר‪ :‬הוא גופיה לא קני דהא א״ל‪ .‬וכאן בודאי ט״ס ‪ :‬אם שצריך למחוק‬
‫׳והא׳‪ ,‬אם שצריך לומר‪ :‬הא‪.‬‬
‫עמ ׳ ‪ 209‬סוף העמוד‪ .‬והערות ‪ : 35— 34‬פירושו של אג״ג דחוק מאוד כנראה לכל מעיין‪.‬‬
‫ונראה לי ברור שיש כאן השמטה על ידי הדומות (וזכר לדבר‪ ,‬נוסח ״לא קנה״ הערה‬
‫‪ ) 34‬וצריך לומר‪ :‬כל מה שתדצה קנה הבעל [ולדעת שמואל אף אם אמר על מנת‬
‫שתעשה כל מה שתרצה לא קנה הבעל] ותוציאנו וכד‪ .‬והכל ברור‪ .‬לעיקר התשובה‬
‫עיין בחידושי הרשב״א בנדרים שם ושו״ת הריב״ש סי׳ רטו‪.‬‬
‫עמ׳ ‪ ,211‬הע׳ ‪ : 11‬עיין אוצה״ג התשובות לקידושין עמ׳ ‪( 43‬ויש להעיר שהציטאט שהובא‬
‫בכ״י מינכן ‪[ 258‬״המזכיר״ שנה יד עמ׳ ‪ ] 118‬לקוח מהרמב״ן לקידושין שם!) ונוסח‬
‫הרמב״ם שבמאירי לנדרים פח ב וקידושין כג ב עמ׳ ‪.133‬‬
‫עמ ׳ ‪ 214‬הע׳ ‪ : 25‬ר״א ב״י‪ ,‬כך אף בכ״י ביומא ושבועות לא א‪ .‬וממה שאיחרוהו לרב פפא‪,‬‬
‫אף על פי שהיד‪ ,‬גדול ממנו‪ ,‬אין להוכיח על הגי׳ רב אחא (סתם‪ ,‬בר פלוגתיה דרבינא)‬
‫שהיא הנכונה‪ ,‬ואכמ״ל‪.‬‬
‫הע׳ ‪ : 27‬דגזור‪ ,‬כיו״ב אף בר״ח שם ובכ״י מינכן ב׳ (הגהות ד״ס אות ז) ועוד‪30— 29 .‬‬
‫עיין בד״ס שם‪ .‬אות ז‪ ,‬נוסח כ״י מינכן ב וכ״י אוכספורד‪ .‬כעין נוסח רבינו‪.‬‬
‫עמ ׳ ‪ ,217‬ד‪,‬ע׳ ‪ : 2‬ונזכרת אף בשם תוספת׳ בדרשת הדאב״ד לראש השנה‪ .‬בציונים לס׳‬
‫חסידים צ״ל‪ :‬יט‪ ,‬לא ״א״‪.‬‬
‫עמ׳ ‪ ( 6,2 18‬ת ר׳) ‪ :‬התרגום הישן‪ :‬ש ד א ו י לעשות‪ ,‬הוא הנכון‪.‬‬
‫ד‪,‬ע׳ ‪ : ) 8 ( 2‬הקטע ש״בגנזי קדם״ ספר ה׳ עמוד ‪ 98— 97‬הוא באמת חלק מתשובתו של‬
‫ד׳ יצחק בר ברוך שנדפסה ב״תמים דעים״‪ ,‬כמו שהעיר לנכון א ס ף‪ ,‬תשובות הגאונים‪,‬‬
‫ירושלים תש״ב‪ ,‬עמ׳ ‪ 2‬ד‪,‬ע׳ ‪ .2‬ומכאן רואים שהסיכום בסוף התשובה לא תודגם בדיוק‬
‫ב״תמים דעים״(ולא כאסף שם שחשב שיש לנו ״תרגום מן המוכן״ בת״ד הנ״ל)‪ .‬תשובת‬
‫ד׳ יצחק ב״ב נרשמה אף ברשימת תשובות בתשובות גאונים — אסף תשב‪ 184 ,‬סימן נג‪.‬‬
‫ד‪,‬ע׳ ‪ : 5‬הרמב״ם הביא את דברי רבא לדוגמא ללשונו ״שאד מיניך וכו׳ ורגיל כיוצא‬
‫בו אצל הגאונים והראשונים‪ .‬ועיין פירוש הרמב״ם למס׳ שבת‪ ,‬״סיני״ כדך שישי‬
‫עמ׳ קכה‪.‬‬
‫עמ׳ ‪ ,222‬הע׳ ‪( 3‬תר׳) ‪ :‬ועיין ״ספר הישוב״ כרך ראשון ערך צור‪.‬‬
‫עמ׳ ‪,230‬ד‪,‬ע׳ ‪ ( 3‬ת ר׳) ‪ :‬על ספר זה עיין אסף ״תרביץ״ שנה ג עמ׳ ‪ 214— 213‬ובהערות‬
‫אפשטיין שם‪ .‬יש להעיר שעל דברי השיטה מקובצת לכתובות סוף פ״ו העיד כבד‬
‫‪158‬‬
‫ת שו ב ו ת ה ר מ ב ״ ם‬
‫ג י י ג ר ‪ ,‬ועיין בדיל‪ ,‬ספדי השנה שלו ח״ד עמ׳ ‪ ,163‬ואף הוא תיקן כבר ‪ :‬צאחב (במקום‬
‫סאחב) כתאב‪ .‬וכן נקרא הספר בקטע כ״י אדלר שרמז עליו אפשטיין בהערה ‪ : 5‬וקאל‬
‫ר׳ יצחק בן גיאת ז״ל פי כתאב אלסראג‪ ,‬והקטע הוא למסכת מ ג י ל ה ‪ .‬למסכת ראש‬
‫השנה נמצא בכ״י אוכספורד ‪ 2850‬דף ‪ 63‬ע״ב (מקטע פירוש לרי׳׳ף) ועיין עוד אפשטיין‬
‫״תרביץ״ שנה ג עמ׳ ‪ ,339‬ואוצר הגאונים לקידושין עמ ׳ ‪ 79‬הע ‪ .2 ,‬עוד ציטאט מבבא‬
‫מציעא עיין בקטע שפירסם לוין‪ ,‬ב״גנזי קדם״ ספר חמישי עמ׳ ‪( 100‬וחשב בטעות‬
‫שהוא לר׳ יהודה הברצלוני‪ ,‬עיין מה שכתבתי בבר ב״תרביץ״ שנה יח עמוד ‪36‬‬
‫הערה ‪ .12‬ואחרים השתמשו בדבריי והרחיבום)‪.‬‬
‫עמ ׳ ‪ 237‬והע׳ ‪ :9‬ועיין עוד בבית הבחירה לעירובין מהדורת הרשלר‪ ,‬ירושלים תשכב‪ ,‬עמ ׳‬
‫שי הערה ‪.112‬‬
‫עמ ׳ ‪ 240‬הע׳ ‪ : 79‬״זקנו״ הוא הנוסח הנכון‪ ,‬וכבר פירשו לנכון ר״ש סיריליאו בירוש׳‬
‫מעשרות = א ב י ו ‪( ,‬וכן פירשוהו ב״שערי תורת ארץ ישראל״ עמ׳ ‪ ,397‬והר״ש‬
‫ליברמן‪ ,‬״תרביץ״ שנה ד עמ ׳ ‪ ,378‬ואלון‪ ,‬שם שנה יב עמ ׳ ‪ ) 95‬וחשוב לדעת שכך פירשו‬
‫כבד הרמב״ם בתשובתו ! (ונראה לי שהגר״א ל א ה ג י ה בידוש׳ אלא פ י ד ש ו כך ‪0‬‬
‫וכן פירושו בתנחומא הקת (בובר אות לד‪ ,‬במדבר רבה אות טו) ‪ :‬משל לשני אחים‬
‫שיצא שטר חוב על ז ק י נ ם (במ״ר ‪ :‬זקניה ) = אביהם‪.‬‬
‫וכך פירשו אף בה״ג‪ ,‬נחלות מהדורת רא״ש טרויב דף עב ראש ע״ב ‪ :‬״מי שיצא הוא‬
‫ואביו למדינת הים מת הבן או מת האב לעולם נכסים בחזקת זקן״ ר״ל שמתו שניהם‬
‫והספק הוא מי מת קודם —נכסים בחזקתן והיא המשנה בבבא בתרא קנז א וההערה‬
‫באוצר הגאונים — התשובות לכתובות ‪ 261‬העדה ב מוטעית‪( .‬דרך אגב‪ ,‬שתי הפיסקאות‬
‫בה״ג שם‪ :‬בעל חוב ויורש וכו׳ מי שיצא עד ״בחזקת זקן״‪ ,‬חסרות בהלכות גדולות‬
‫כת״י פריז)‪.‬‬
‫קטע גדול מתוך קבוצת התשובות הזאת במקור הערבי (היינו‪ :‬מעמוד ‪ : 239/40‬״ר׳‬
‫יהודה״‪ ,‬עד עמ׳ ‪ 4,260‬״ממן יכתב״) נמצא בכ״י אוכספורד ‪ Ms. neb. d 64‬דפים ‪26— 21‬‬
‫(הדפים קרועים מצדם השמאלי)‪ .‬ואת שינויי הנוסחאות ארשום לקמן‪ .‬חשובה היא‬
‫הפיסקא שנשמטה בשאר ההעתקות בראש תשובה סימן קלה (עמ׳ ‪ ) 255‬עיין מש״כ שם‪.‬‬
‫ואף על פי שהעתקה זאת משובשת בכמה מקומות — אפשר ללמוד אף ממנה כמה דברים‪.‬‬
‫במקצת מקומות מתאימה העתקה זאת לתרגומים הישנים ! למשל עמ׳ ‪ 237‬נגד ר׳ יוסף‬
‫בן פלאת‪ ,‬עיין הערת פריימן עמוד ‪ 127‬הערה ‪ 3‬ליתא אף באן‪ ,‬ועוד‪.‬‬
‫עמ׳ ‪ : 1,240‬ללקט‪ ,‬בי״א ‪ :‬ישבור‪ ,‬ללקוט‪.‬‬
‫‪ :4/5‬שם‪ :‬ו ק א ל‬
‫פ י אלירושל׳ עלי הדא אלאצל = ואמר בירושלמי בעיקר הזה‪.‬‬
‫‪ : 7‬שם‪ :‬זקינו‪ : 8 .‬פירותיהן‪ : 10 .‬פ ק ד‬
‫ת ב י ן ל כ ם (עיין הערה ‪.) 81‬‬
‫‪ : 11/17‬שם‪ :‬בסוריא חתי ( = ע ד ש)יקנה קרקע עם הפירות ועלי מדהב רבן גמליאל‬
‫והיא אל הלבה כמא נצת אל משנה‪.‬‬
‫‪ : 17‬כרבן גמליאל‪ ,‬שם‪ :‬והדא אל אצל ב י ן ו א צ ח פי אבר [מעשרות] הנאך קיל‬
‫‪159‬‬
‫ש רג א א ב ר מ סון ‪ :‬תו ס פו ת ו ה ע ר ו ת‬
‫הלוקח שדה ירק בסוריא עד של[א] באו לעונת המעשרות חייב משבאו לעוג[ ת]‬
‫המעשרות פטור ו ל ו ק ט כדרכו והולד [ר׳ יהודה] אומ׳ אף ישבור פולין ללקט אמ ׳ רבן‬
‫שמ[עון] בן גמליאל במה דבריהם אמורים כר‪ .‬ונמחקה פיסקא זו משום שהיא חזרה‬
‫על עמוד ‪ .239/40‬מ״מ יש כאן ש״נ‪ .‬תעלמוה (כמו בהערה ‪.) 81‬‬
‫שורה אחרונה‪ :‬מוצע ביחיד (כרגיל בעברית)‪.‬‬
‫עמ ׳ ‪ : 7,241‬פ י‬
‫א ו ל ( = ב ת חל ת) מסכת‪.‬‬
‫‪( : 15— 11‬ואנמא — כלאמנא)‪ ,‬נ ש מ ט כ א ן מ ש פ ט של ם‪ ,‬וז״ל כתב היד‪ :‬לעשר‬
‫פקד בינא גמיע מא יחתאג אליה פי הדא אלגדץ‪ .‬ומן כלאמנא וכר‪ .‬אולי יש כאן תיקון‬
‫״סופרים״ שלא לפגוע בכבודו של ר׳ יוסף ז‬
‫‪( 17‬תר‪ : ) 7‬מ״שהחזיקו״‪ ,‬עד ״וכתובות״ (‪ — ) 21‬נשמט‪ — .‬שורה אחרונה ‪ :‬שהמעשרות‬
‫שם מעיקרא מדרבנן‪ ,‬ומכאן ואילך — נשמט‪.‬‬
‫עמ׳ ‪ 242‬סי׳ קל‪ :‬אלתי י זר עו ד‪ .‬א! בתשובה‪ :‬תחרים ע מ ל ה‪.‬‬
‫עמ׳ ‪ : 6,243‬גיר א ן מן אכל‪ : 10 .‬ס פ י ק א (העדה ‪. ) 14‬‬
‫‪ : 12‬ליתא ״פהו מותר״! נ ר י ‪ .‬הע׳ ‪ : 21‬שם — כבנדפס‪.‬‬
‫שר ‪ ( 3— 2‬מ׳)‪ :‬א ל י ד ו ש ל מ י‬
‫ע לי‬
‫ק ו ל‪ .‬שורה ‪ : 1‬עוד הי א‬
‫ב ק ד מ י ת ה‪.‬‬
‫עמ׳ ‪ : 2,244‬בקדמיתד‪ .‬מ ת ל פ [ צ ל ] אלמשנה‪.‬‬
‫‪ : 6‬פ א ע ל מ נ א א ל י ר ו ש ל מ [ י ] (אין זה רגיל!)‪.‬‬
‫‪ : 8‬״יעני״ ליתא ! ו ו ד א ן‪.‬‬
‫‪ : 10‬כמא ד כ ר ( = ש ה ז כ י ר ) ! ‪ : 12/3‬או מן ג י ד ה אמא וכר‪.‬‬
‫‪( 5‬מ׳) ‪ :‬פלא י ג ו ז (ו נ כ ו ן !)‪( 3 .‬מ׳) ‪ :‬ע י א ן ; פ כ א ן ‪.‬‬
‫‪ ( 2‬מ׳) ‪ :‬פי דלך‪ ,‬שם‪ :‬ה נ א ! אן ב ח ו צ ה ‪( 1 .‬מ׳) ‪ :‬נ ג ע ל ה ‪.‬‬
‫עמ׳ ‪ : 1,245‬מ ן א ל א מ ד ‪ : 2 .‬אלידק א ו אלכרם‪.‬‬
‫‪ : 5‬יראה (הערה ‪ ) 49‬באל עין(!)‪ : 7 .‬אנה‪ ,‬שם‪ :‬הו‪ : 8 .‬שלישראל (תיבה אחת)‪.‬‬
‫‪ : 8/9‬ל ו כ א ן ל י ש ר א ל ל א י ש י יתדך והו קד נתקדש (=לשם מה יניחוהו והוא‬
‫כבר נתקדש)‪.‬‬
‫‪ : 10‬פכיף אן יתפק (נ״ל שצריך לתרגם ‪ :‬וכל שכן שיהא וכר)‪.‬‬
‫‪ : 12‬ע ל י ה ם ‪ : 1 3 .‬א ל ח פ ז ‪ : 1 4 .‬א ן פ י אול‪.‬‬
‫‪ : 15‬״השקלים ועל״ ליתא‪.‬‬
‫‪( 3/2‬מ׳) ‪ :‬ובראשונה‪ ,‬וחזרו‪ ,‬שיהיו ( ה צ ע ת המשנה)‪.‬‬
‫‪ ( 1‬מ׳) ‪ :‬ח י ת מ א (שתי תיבות ! ) ו ג ד נ א ‪.‬‬
‫עמ׳ ‪ : 1,246‬מוצאין ו מ ס ב ב י ן ‪ .‬סוף התשובה‪ :‬ב י א ן ו ת ק ר י ב ‪.‬‬
‫לשו׳ ‪ : 2‬וכלאים וכר‪ ,‬מל ה ב מ ל ה ב ה ל כ ו ת כ ל א י ם סו ף פ׳׳ ב! (ואף ״מסבבין״‬
‫שבשורה ‪ — 1‬שם הלכה טו)‪ .‬וכבר ציטט כאן את לשון חיבורו‪[ .‬התשובות נכתבו‬
‫בתתקל״ז ובהלכות שמיטה ויובל פ״י ה״ד‪ :‬״שנה ז ו ‪ . . .‬שהיא שנת ש ש ושלשים‬
‫ותשע מאות וארבעת אלפים ליצירה״]‪.‬‬
‫ת שו ב ו ת ה ר מ ב ״ ם‬
‫‪160‬‬
‫עמ ׳ ‪ ,247‬בתשובה קלא ‪ :‬לא שך פיה ו ד ל ך נ ץ מ ש נ ה ו מ ן ש ר ז ז נ א ל ס ד ר ז ר ע י ם‬
‫י ת ב י ן ל ם (אולי ‪ :‬לד) ד ל ד מן מ ס כ ת ח ל ה‪.‬‬
‫סי׳ קלב‪ :‬״פי״ ליתא! א ל ע ק ו ר ל ל ס י מ נ י ו ! פמא ראית פיהא לאחד כלאם‪.‬‬
‫שורה אחרונה ‪ :‬ולא ימכן אן יחצל (? = יצא)‪.‬‬
‫עמ ׳ ‪ : 8,248‬פ מ מ‪ [ ...‬דלד?] קריב‪.‬‬
‫‪ 9‬ואילך‪ :‬בכי״א לשון אחר לגמרי‪ :‬אן ת < א > כ ד טיר תמסך אל סי[מנין] מנה‬
‫באצבעין ותגבד (עיין ‪ 249‬הערה ‪ ) 30‬נחו אל ראס וידבח מן תחת אלמסך אעני אן‬
‫תכון אלאצבעין לגהה אל ראס וידבח לגהה אלצדר חתי [תאמן] מן אל עקו[ר] ואן‬
‫וגד טיר מית או יכנק טיר אלי אן ימות כ[אן] דלך אגוד חתי תבקי אלסימנין עלי‬
‫וצעהא אלטביעי פאדא פעל דלך תקטע אלענק מן אצל אלגתה וכו‪.,‬‬
‫( = ליקח עוף ולהחזיק את סי[מני]ו בשתי אצבעות ולמושכ(ם) לצד הראש ויישחט‬
‫תחת מקום האחיזה‪ ,‬ר״ל שתהיינה שתי האצבעות לצד הראש ויישחט לצד החזה כדי‬
‫ש[תשמר] מן העקו[ר] ואם יימצא עוף מ תאו ייחנק עוף עד אשר ימות‪ ,‬הרי מוטב‪,‬‬
‫כדי שיישארו הסימנים על מקומם הטבעי‪ ,‬ואם ייעשה זה‪ ,‬תחתוך הצוואר מיסוד הגוף‪.‬‬
‫התרגום של פיסקא זו הוא של ד״ר בלאו)‪.‬‬
‫‪( 6‬מ׳) ‪ :‬ותרי וצעהמא‪.‬‬
‫‪( 4‬מ ‪ : ) ,‬מא ימכנך (העדה ‪( 3 .) 28‬מ‪ : ) 7‬גאיה‪ ,‬ליתא‪.‬‬
‫עמ ׳ ‪ : 1,249‬תגבד (העדה ‪ ,30‬ולעיל)‪.‬‬
‫סוף התשובה ‪ :‬צורה א ל ד ב א ח ה ! הו אלטריק פי ת ב י י ן דלך‪.‬‬
‫סי׳ קלג‪ : 1 ,‬א ל א ת נ י עשר‪.‬‬
‫‪ : 2‬נקול אן אלמסאפה‪ : 3 .‬וכסליו‪ : 4 .‬בעינהא ע נ ד ה פי! פ א י ן (הערה ‪.) 5‬‬
‫עמ ׳ ‪ : 5,2 50‬כמא יקול (!)‪ : 6 .‬לכן‪.‬‬
‫הערה ‪ : 17‬והדה‪ ,‬וכך כנראה אף בכ״י זה‪.‬‬
‫שו׳ ‪ : 15‬״אך‪ ,‬ליתא‪( 2/1 .‬מ׳) ‪ :‬וכאנהא תבעד קליל קליל‪.‬‬
‫עמ׳ ‪ : 2,251‬אלדי י ס מ י ס מ ת אלמשרק ( = נקודת הזריחה) !‬
‫‪ : 5‬עלי ר אי ר ב אלאפק אלי מסאפה ו ר ג ע ת ‪.‬‬
‫‪ : 7‬ו ה ו אמר‪ : 8 .‬י ת צ ו ו ר (הערה ‪.) 29‬‬
‫‪ : 9‬ת צ ו ו ר תא ם לא ימכן אלא ב מ ו ק[‪[ ]....‬י]רסם‪ : 11 .‬לכן‪.‬‬
‫‪ [ : 12‬ל א צ ] ו ל ה ! שדא (הערה ‪.) 31‬‬
‫סי׳קלד‪ :‬אלחכמים! בקרנאתא‪.‬‬
‫עמ׳ ‪ : 2,2 52‬שתא וציף‪[ : 5 .‬ידכ]רונהא‪.‬‬
‫‪ : 7‬א ת נ ת י ע ש ר סאעה (״פי אלליל — אלנהאר״ ליתא)‪.‬‬
‫‪ : 9‬טויל‪ : 10 .‬״מן סאעתה״ — ליתא‪ : 11 .‬״מנה״ — ליתא! קציר‪ : 13 .‬אלסאעאת(ן)‪.‬‬
‫‪ : 15‬א ל א צ ו ל‪.‬‬
‫‪( 2/1‬מ‪ : ) ,‬אלנהאר מ ת ד כ ל ה קריבה‪.‬‬
‫‪161‬‬
‫ש רג א א ב ד מ סון ‪ :‬תו ס פו ת ו ה ע ר ו ת‬
‫עמ׳ ‪ : 1,253‬ס ע א ת ‪.‬‬
‫‪ : 3‬א כ ר ס ת ס א ע א ת מן א ל נ ד‪ ,‬א [ ר ] פתרי‪.‬‬
‫‪ : 5‬יסמונה‪.‬‬
‫שו׳ ‪ : 6‬פ א ד כר ‪ ) 1( . . .‬אלסאבעה כ א נ ת אל שמם !‬
‫שו׳ ‪ : 8‬ה כ ד [ א ] כל‪ : 9 .‬ל כ ן (וכן תמיד)‪( : 7/6 .‬מ׳) — ליתא‪.‬‬
‫‪( 3/2‬מ׳) ‪ :‬מן סמר‪,‬‬
‫ע נ הם‬
‫ר או ס א ד‪,‬ל ה א כ ת י ר‬
‫ו א ל כ תי ר א ל ע ר ו ץ ת ב ע ד‬
‫כ ו ל — ובחסב אלעדוץ‪.‬‬
‫עמ׳ ‪ ,254‬שו׳ ‪ : 1‬ס ו י ח תי לא ( = ע ד שלא)‪ : 2/6 .‬ירי (הערה ‪ : 6 .) 40/4‬שי — ליתא‪.‬‬
‫‪ :8‬ו ל א פ י ב ל ד מן ב ל א ד א ל ש א ם ( =ו ל א בשום מקום בסוריא)‪.‬‬
‫‪ : 9‬ולא פ י דיאר [מצר] א י צ א ( = ואף לא בארץ מצרים)‪.‬‬
‫‪ : 10/11‬אלימן ו א ל ח ג א ז [ו]באלחבשה‪.‬‬
‫‪ : 12/13‬״ואנמא — קולהם״ ליתא‪ ,‬אלא‪ :‬פקולהם אדא חמה‪.‬‬
‫‪ : 14‬ירידון ב ד ל ך חקיקה‪ .‬הע׳ ‪ : 52‬וכן ליתא כאן‪ .‬הע׳ ‪ : 53‬״כוך אף כאן‪.‬‬
‫‪ ( 2‬מ ׳ ) ‪ :‬כ מ ה [ ד ] כ ר נ א ‪ .‬ואנהא‪.‬‬
‫עמ׳ ‪ : 5,255‬״לא — אלהלכה״‪ ,‬ליתא‪ : 6 .‬ת ב י ן ‪.‬‬
‫סי׳ קלה‪ :‬בתחילת השאלה‪ :‬פ י קולהם! (אמר) רב יהודה וכר‪.‬‬
‫בתחילת התשובה ‪ :‬אלדי פסר עלינא פי [דל] ד הוא אנהא א י צ א פ י ז מ א נ ה ם כ אן‬
‫ענ ד ה ם א ל מ ר ץ‬
‫א ל מוגו ד‬
‫פי ז מ אננ א‬
‫ה ד א מן‬
‫ת עזיז‬
‫ע לי‬
‫ספר‬
‫ת ו ר ה וכאנוא תלמידי חכמים‪ ...‬עליהם אלחרכה וכו׳‪ = ( .‬מה שפירשו לנו ב ז ה‬
‫הו א ש א ף ב ז מ נ ם הי ה א צ ל ם ה ח ו ל י ה נ מ צ א ב ז מ נ נ ו זה ש ה ת ג ד ל ו‬
‫ע ל ס פ ר ה ת ו ר ה‪ .‬וקשה היתד‪ ,‬התנועה על תלמידי חכמים לעלות לספר תורה וכו׳)‪.‬‬
‫ואין ספק שנוסח כ״י זד‪ ,‬נכון ובשאר ההעתקות השמיטו את דבריו החריפים נגד חכמי‬
‫זמנו‪ ,‬ועיין לקמן‪.‬‬
‫עמ׳ ‪ : 2,256‬כלאף הדא‪ ,‬נראה לתרגם ‪ :‬ש ו נ ה מזה (לא ״ההפך מזה״‪ ,‬הטעות אף בתרגום‬
‫הישן !)‪.‬‬
‫‪ : 3‬אלשי א ל מ נ ת ס ב ( = המכוון) ! ר ג א ל ‪ : 4 .‬חאצר‪ : 5 .‬מן ה ו‪.‬‬
‫‪ 6‬ואילך‪ :‬פ כ אנ ה ם מיעטו כ ב ו ד תורה‪ .‬לאן קאלוא כהן קורא ראשון ואחריו לוי‬
‫ואחריו ישראל אנמא דלך בשוין אמא ענד וגוד אלאעלם פהו יקרא תחלה‪ .‬פלכון תלמידי‬
‫חכמים מיעטו כבוד התורה ואינן קודאין תחלה אלא אחר כהן שהוא פחות מהן יעאקב‬
‫אכתרהם דאין תורה י ו צ א מבניהם‪ .‬וממא י א כ ד הדא אלתפסיד כון קאילה רב ובביאן‬
‫קאלוא רב קרא בכהני וכא[ן] שמואל חאצר והו כהן‪.‬‬
‫( = והם‪( ,‬כאילו) מיעטו כבוד תורה‪ .‬משום שאמרם ״כהן קורא ראשון ואחריו לוי‬
‫ואחריו ישראל״ אינו אלא בשוין אבל אם (הוא) נמצא חכם (ממנו) אז יקרא הוא‬
‫תחלה‪ .‬ומפני שת״ח מיעטו כבוד התורה ואינן קודאין תחלה אלא אחר כהן פחות‬
‫מהן — ייענשו רובם דאין תורה יוצא ( = יוצאה) מבניהם‪ .‬ואשד יחזק פירוש זה‬
‫ת שו בו ת ה ד מ ב ״ ם‬
‫‪162‬‬
‫(הוא) שאומרו (של המאמר הזה) הוא רב ובפירוש אמרו ״רב קרא בכהני״ והיד‪.‬‬
‫שמואל נמצא והוא (שמואל היה) כהן)‪.‬‬
‫כדבריו החריפים כאן — כך כתב אף בפירוש המשניות לגיטין נט (ועיין בהעתקה‬
‫שבמאירי שם ‪ . 0‬והנה מ״ש הרמב״ם שרב קרא בכהני אף על פי ששמואל היה נמצא‬
‫שם — בגפד במגילה כב א אמרו שרב לא קרא אלא ש ל א‬
‫ב פני‬
‫ש מ ו א ל‪ ,‬וצריך‬
‫לומר שכוונת רבעו‪ ,‬שהדי אמרו שם ש״רב עבד ליה כבוד״ ומשום כך לא היה‬
‫קורא בפניו אבל אילמלא כך היה קורא אף בפניו‪ ,‬ומכאן שת״ח קודם לכהן אם הוא‬
‫חכם ממנו‪ .‬בנוגע לפירוש דברי רבינו בפיהמ״ש וכן כאן — עיין שו״ת מהר״ש לבית‬
‫הלוי ח״א סימן יו״ד דף יא ע״א (שהביא אף את תשובתנו זו כמו שהיא אצל פ־ן בלי‬
‫התוספת משיטה מקובצת [ואף שם בטעות‪ :‬מה שהפסיד‪ ,‬עיין הערת פ־ן‬
‫‪a‬‬
‫עלינו‬
‫בזה ג״כ]) וכן בבית יוסף או״ח סימן קלה ד״ה ומ״ש הדמב״ם‪ ,‬ובמאירי הנ״ל ‪.2‬‬
‫כפירוש שהביא רבינו‪ ,‬ושלא כשאר הראשונים שמפרשים ״שלא ברכו״ הכוונה לברכת‬
‫התורה בשחרית — פירוש אף ר׳ יהודה הברצלוני ב״ספד העתים״ עמוד ‪ .263‬אלא‬
‫שהוא פירש על שאינן עולין בתורה בישראל ונותנין לישראל אחר עם הארץ לעלות‬
‫לפניהם‪ .‬וכפירוש רבינו פירש אף המהרש״א בחידושי אגדה בנדרים מדעת עצמו‪ .‬ובעל‬
‫״בינה לעתים״ לספר העתים הערה עז לא דק בזה‪.‬‬
‫— ד‪.‬ע׳ ‪ : 3‬אלא בשוין‪ :‬הציון לגיטין מוטעה‪ .‬וצ״ל משנה אחרונה של מסכת הוריות‪ ,‬ועיין‬
‫אף מגילה כח א‪.‬‬
‫עמ׳ ‪ ,257‬בשאלה ‪ :‬אי ש הוא‪ ,‬אלתי מתי כולפת* פ ד‪.‬ל‬
‫א ל מ צ ו ה (!) מן ע פ ץ וזאג ‪! ,‬‬
‫שי‪ ,‬ליתא‪.‬‬
‫בתשובה ‪ : 1‬א ע ל ם ‪ :‬א ן אלדיו ( = דע שהדיו)‪.‬‬
‫שו ‪ : 2‬א ל ח ב ד (הערה ‪.) 9‬‬
‫‪ : 4‬י ת ב י ן אן דיו‪.‬‬
‫‪ : 5‬ק ו ל ד ״ פ‪.‬‬
‫עמ ׳ ‪ ,258‬שר ‪ : 2‬אלא בדיו‪ ,‬וכתב‪ ,‬ליתא (!) ועיין לקמן לשורה ‪ 3‬מ‪/‬‬
‫‪ : 3‬להמחק איש יבקי מע הדא אלנץ מן אלאשכאל ( = ובלשון זה איך ישאד איזה‬
‫ספק?) וקד וכו‪/‬‬
‫‪:5‬‬
‫א נ ה ל א יתבת‪.‬‬
‫‪ : 8‬אלרושם ואעג׳ב אדא כאן אלחבר דאכל פי [ג] מלה כל דבר שאינו רושם כיף צאר‬
‫קומוס ( = והתימה אם החב״ר נכנס בכלל ״כל דבר שאינו רושם״ כיצד יהא קומוס‬
‫וכר)‪.‬‬
‫‪ ) 1‬שניהם שווין כמעט מלה במלה‪ ,‬וחסר למ של בשניהם אחרי ״יהיה ת״ח או עם האיץ״ [בין שיהיה‬
‫שם מי שהוא חכם ממנו או לא יהיה] שנמצא במקור הערבי מהדורת צבי הירש ג אלדבערג‪ ,‬ו כ ע י ן‬
‫זה אף בהעתקה שב ת שובות הרשב״א המיוחסות לר מב״ן סימן רד‪ ,‬שהוא תרגום א ח ד מאשר ל פנינו !‬
‫‪ )2‬מל שון רבינו‪ ,‬בעי קר לפי התרגום שבמאירי ובמקור הערבי‪ ,‬יוצא שמפר ש שר״א ור׳ אסי היו‬
‫בבית הכנסת כ שרב הונא קרא בכ הני!‬
‫‪163‬‬
‫ש רג א א ב ר מ סון ‪ :‬תו ס פו ת ו ה ע ר ו ת‬
‫‪ : 10‬ואלחבד ב ל א ש ך ( = בלי ספק) אשד (ולי׳ ״הו״) תבאת מן אל קומוס ואל־‬
‫קלקנתום הו אלקנת ‪ . . .‬והו נוע‪ ,‬ושבינתיים נשמט בטעות‪.‬‬
‫‪ : 15‬עדו (העדה ‪.) 25‬‬
‫‪ : 16‬לענין (הע ׳ ‪.) 26‬‬
‫‪ ( 3‬מ׳) ‪ :‬רושם והנאך פי סוטה קאלוא ( = ושם בסוטה אמרו) ״ ו ל א‬
‫ש הו א רו ש ם אל א‬
‫בכל‬
‫דבר‬
‫ב ד י ו ״ פדל וכו‪.,‬‬
‫‪ ( 2‬מ׳)‪ :‬דאימא‪ ,‬ליתא! עד ירשם ו י ת ב ת ( = ויתקיים)‪ .‬מכאן עד ״אלזנגפור״ ‪259‬‬
‫שורה ‪ — 1‬ליתא‪.‬‬
‫עמ ׳ ‪ : 3,2 59‬מן כתב! ‪ : 4‬לכונה‪ : 6 .‬וליס! טאהר — ליתא כנראה‪( ,‬בקרע אין מקום יותר‬
‫מאשר לתיבה ״פי״)‪.‬‬
‫‪ : 9‬הוא א ל ד כ א ן ‪ : 10 .‬ונחוהא‪ ,‬ליתא‪ : 11 .‬כ א ל ז י ו ת (ברבים)‪.‬‬
‫‪ 3‬מ ׳ ‪ :‬אלדכאן תם יוכד ( =אח״כ יטלו) ! בצמג (הערה ‪.) 47‬‬
‫‪ 1‬מ׳ ‪ :‬אוראק כמא יעמל פ ‪ . . .‬ר פהדה (הי — ליתא) ! רקיקה — ותגנף ( ‪ — ) 1,260‬ליתא‪.‬‬
‫עמ׳ ‪ , 260‬שו׳ ‪ : 4‬ממן יכתב‪ ,‬כ א ן נ ג מ ר כ ״ י‬
‫או כ ס פו ר ד‪.‬‬
‫עמ ׳ ‪ ,267‬הע׳ ‪ : 9‬צ״ל‪ :‬סימן שמז (והתשובה נרשמה אף בתשר הגאונים‪ ,‬אסף‪ ,‬ירושלים‬
‫תשב‪ ,‬עמ׳ ‪ 181‬סי׳ ט) ועיין אף תשו׳ הגאונים הרכבי סי׳ תנו ולעיל סי׳ א‪.‬‬
‫עמ׳ ‪ ,227‬תשובה‪ ,‬שו׳ ‪ : 2‬זיל‪ ,‬סנהדרין לג ב ועוד‪.‬‬
‫עמ׳ ‪( 2,278‬תר׳) ‪ :‬וזה לדברי הכל‪ ,‬הוא פירוש ח ד ש בגמ׳‪.‬‬
‫‪ ( 2‬מ׳)‪ :‬טומאת א ש ה‪ ,‬טעות סופר בכל המקורות וצריך לומר‪ :‬ג ו ש ה ‪( ,‬הטעות‬
‫על פי ״אשד‪,‬״ שקדם לכן!)‪.‬‬
‫עמ׳ ‪ ,280‬ד‪,‬ע׳ ‪ : 1‬ראיית רביגו משבת וביצה הובאה ברשב״א חולין (וממנו בריטב״א ור״ן‬
‫שם) לקושיא על דעת ר״ח‪ .‬וראיית רבינו מבבא קמא — ממנה הקשה בעל משנה למלך‬
‫שם על ר״ח‪ .‬ועיין מ״ש רי״ט אלגאזי בהלכות בכורות להרמב״ן פ״א (דפוס וילנא‬
‫דף ‪ 2‬ע״ב) ד״ה וראיתי (וכ״כ מדעתו ב״מנחת חינוך״ סוף מצוד‪ ,‬ש״ס) ואין כאן מקום‬
‫לביאור מחלוקתם‪.‬‬
‫עמ ׳ ‪ ,281‬ד‪,‬ע׳ ‪ : 5‬מוטב לציין אף יבמות פו ב וירושלמי מע״ש פ״ה ה״ג‪.‬‬
‫עמ׳ ‪ ,282‬שו׳ ‪ 1‬מ׳ ‪ :‬פי ברית׳ של ר׳ אליעזר (בן יעקב)‪ ,‬כלומר משנת ר׳ אליעזר מהדורת‬
‫ענעלאו עמוד ‪ ,121‬וכבר העידו רבים על טעות זאת‪ .‬ויש להביא כאן דבר מופלא‪:‬‬
‫ב״תולדות אדם״ לד׳ יחזקאל פייוויל מגיד מישרים בווילנא (והוא תולדות הגאון ר׳ זלמן‬
‫מוולאזין) חלק ב פרק ה׳ ‪ 1‬מסופר שנשאל הגר׳׳ז למקור דברי הדמב״ם בהלכות מלכים‬
‫והשיב ש כ ך נ מ צ א ב מ ד ר ש ‪ :‬״אמד ד״י חסידים שמענו שיש להם חלק לעוד‪,‬״ב‬
‫חכמים לא נתפרש לנו‪ ,‬איזה חסיד זה המקבל עליו שבע מצות מפני שהן כתובין‬
‫בתודה חכם זה העושה אותן מפני שקול דעתו״ — ו א י ן ה מ ד ר ש‬
‫ל פ נ י נ ו ‪ .‬וכבר‬
‫התמרמר רצ״ה חיות בקונטרס אחרון ל״מנחת קנאות״ שלו על מחבר ״תולדות אדם״‬
‫‪ ) 1‬בהשמטות לחלק רא שון דף כב ע״ב‪.‬‬
‫‪164‬‬
‫ת שו בו ת ה ר מ ב ״ ם‬
‫כי ״שקר חעיד המחבר ת״א בשם הגאון מהר״ז‪ ,‬כי לא נמצא מדרש זד‪ .‬בשום מקום‪,‬‬
‫ובעל ת״א לא ציין גם כן באיזה מדרש ובאיזה מקום נמצא זה‪ /,‬וצ״ע‪.‬‬
‫עמ ׳ ‪ : 18,291‬למשפחותיהם‪ ,‬טעות סופר וצ״ל‪ :‬למשפחותיכם‪ ,‬כנוסח התלמוד ורמב״ם‬
‫במשנד‪ ,‬תודזז‪.‬‬
‫עמ ׳ ‪( 9— 8,299‬תר ‪ : ) ,‬בספרי תודות וכר‪ ,‬עיין ראש הקדמת רבינו לפירוש המשניות ד״ה‬
‫ודע‪ ,‬וכן בראש הקדמתו למשנה תודה ופסיקתא דרב כהנא וזאת חברכד‪ .‬דף קצז‬
‫והערות שם‪.‬‬
‫‪ 4‬מ‪( ,‬תר‪ : ) ,‬ואינה פוסלת‪ ,‬אבל בפירושו של רבינו למגילה‪ ,‬״מספרות הגאונים״ עמוד‬
‫‪ , 199‬כתוב ‪ :‬ומשום הכי אם נכתבו תפלין ומזוזות וספרים משונות מן הסדר הזד‪ .‬כ ג ו ן‬
‫ש ש י נ ה ב ת ג י ן וכר י ג נ ז ו ‪ .‬ואין להכריע אם חזרה יש כאן אם אשגרה יש כאן‪.‬‬
‫אמנם ב״שימושא רבא‪ ,,‬פסל פרשיות של תפילין שאין בהן תגין‪ ,‬אבל כבר כתב‬
‫הרא״ש הלכות תפילין ‪ :‬ובגט‪ ,‬דידן לא הוזכרו כלל אלו התגין ולא מסתבר כלל למיפסל‬
‫תפילין בשביל חסרון אלו התגין (והביא אף את דברי הרמב״ם פ״ב מהלכות תפילין)‪.‬‬
‫ואפשר שבתחילה נמשך רבינו אחר שימושא רבא‪ .‬ועיין טור יו״ד סוף סי׳ רעד וב״י‬
‫שם‪ ,‬ובית יוסף לאו״ח סו״ס לו והאשכל־אלבק ח״א עמ ‪ .150 ,‬רמז לתגין מן התורה‬
‫ומן הנביאים ומן הכתובים עיין‪ ,‬״ערוגת הבושם״ מהדורת אורבך ח״א ‪ 233‬וחלק ב׳ ‪.55‬‬
‫עט׳ ‪ 301‬סי׳ קנה ד‪,‬ע׳ ‪ : 1‬הובאה בקיצור ב״בדק הבית״ ל״בית יוסף״ יר׳ד סי׳ רעו ד״ה‬
‫צריך שיהיו‪ .‬ונרמזה בתשר התשב״ץ ח״א סי׳ קעו ועיין שם בהסברת הטעם שלא טנאו‬
‫הרמב״ם בין הדברים הפוסלים‪.‬‬
‫עמ׳ ‪( 8,303‬תר׳) ‪ :‬אצל‪ ,‬מיותרת והכוונה ‪ :‬אח״כ יש זולתו ש י ק ח א ו ת ו‪.‬‬
‫עט׳ ‪ 4,3 06‬מ׳ ‪ :‬ביום צום התענית הזה‪ ,‬כן בנוסח התפלה של הרמב״ם במשנה תורה כ״י‬
‫אוכספורד‪ .‬עיין מלדשטידט ״ידיעות המכון לחקר השירה העברית בירושלים״ ספד‬
‫שביעי סוף עמוד ‪ ,197‬וכן בסידור רס״ג‪ .‬בדפוסי הרמב״ם‪ :‬ביום צום תעניתנו‪.‬‬
‫עט‪ , 307 ,‬הע׳ ‪ : 7‬פ‪ ,‬ויחל‪ ,‬כתב כן על פי הרא״ש תענית פ״א סי‪ ,‬יג [וכן קראו בשבלי הלקט‬
‫השלם סי׳ רעה והערת לוין אוצה״ג לתענית עט׳ ‪ 14‬הערה ג צריכה תיקון (ואף הערה‬
‫ד אינה נכונה שהדברים אינם משאלתות אלא משבלי הלקט!)]‪ ,‬והיא בסימן ס׳ ועיין‬
‫בהעמק שאלד‪ .‬ראש הסימן‪ .‬אף בהעמק שאלה אות ג (במהדורה החדשה) סבור שחזר‬
‫בו רבינו‪.‬‬
‫— בתשובה שורה ‪ : 2‬לפי שערב היום וכר‪ .‬אע״פ ששם הוא מתפלל תפילת היום ה ב א‬
‫וכאן הוא מתפלל תפלת המנחה שליום הקודם‪ ,‬מ״ט סבור רבינו הואיל וצריד לקבל‬
‫התענית שליום ה ב א בתפלת מנחה זו יכול להתפלל אף עננו הואיל והוא ז מ ן תפלת‬
‫היום הבא‪ .‬ואין סתירה לתשובה האחרת‪ ,‬כי שם כתב ‪ :‬ונראה ש ה ר א ו י לאמרו וכו‪/‬‬
‫וכן דעת כמה ראשונים וגאונים [ועיין ש״ח קוק‪ ,‬עיונים ומחקרים ח״א עמוד ‪318‬‬
‫אות א]‪.‬‬
‫עט׳ ‪ ,307‬שר ‪ 2‬מ׳( ת ר׳) ‪ :‬שהגזברים כבר השתמשו בהם‪ .‬אין הלשון הולם את העניין‬
‫ש רג א א ב ד מ סון ‪ :‬תו ס פו ת ו מ ע רו ת‬
‫‪165‬‬
‫והכוונה שהגזברים קנאום‪ .‬ורבינו מדייק ‪ :‬או שהקדישו את העצים או שהגזבדים ק נ ו‬
‫את העצים‪.‬‬
‫עמ ׳ ‪ ,318‬הע׳ ‪( 1‬תר ‪ : ) ,‬דברי דה״ג והראשונים שנזכרו בטוד אינם עניין לכאן‪ ,‬וצדיד לציין ‪:‬‬
‫גיטין מ ע״א —ב‪ ,‬ורמב״ם הלכות עבדים פ״ג ה״א‪.‬‬
‫עמ‪ ,320 ,‬הע ‪( 1 ,‬תר‪ : ) ,‬דברי הרמב״ם אינם עניין לכאן‪ ,‬וכלשון התשובה הזאת היא תשובת‬
‫דב נטרונאי ב״שערי צדק‪ ,,‬דף יד ב סי ‪ ,‬כה‪.‬‬
‫עמ ׳ ‪ : 322‬ספק רב אם העניין של נא אמון הוא העניין שבתשובה‪ .‬פירוש דבדי רבינו‪:‬‬
‫״אסוד‪ ...‬ל ה תיר‪ ...‬ו ל ו‬
‫עשה‬
‫ת ש ו ב ה ‪,,‬‬
‫— קו ד ם‬
‫ש י ע ב י ר ו ה ו אבל אם‬
‫עשה תשובה והעבירוהו (או לאחר שהעבירוהו) בודאי מותר להחזירו‪.‬‬
‫עמ ׳ ‪ ,324‬הע‪ ,1 ,‬מ ‪ : ,‬״טרפה״ טעות סופד ! — ליתא כאן ״ניכר‪ ,,‬כמו שאין בתמורה יא ב ועוד׳‬
‫ובכל כהי״י בחולין‪.‬‬
‫הע ‪( 4 ,‬תר ‪ : ) ,‬א י ן כ ל ת י מ ה‪ ,‬במשנה לא נאמד ש א י ן נבילה א ל א משחיטתה‪.‬‬
‫אלא ״כל שנפסלה משחיטתה נבלה״‪ .‬ולזה נתכוין דבינו‪[ .‬כעת מצאתי שכבד עמד ע״ז‬
‫ש״ח קוק‪ ,‬מחקרים ועיונים ח״א ‪,] 319‬‬
‫עמ‪ ,335 ,‬התשובה ‪ :‬עיין משפטי החרם לדמב״ן (ב״ארחות חיים״ ח״ב ‪ = 505‬סוף ספר‬
‫״כלבו״‪ ,‬וכן בסוף תשובות הרשב״א המיוחסות לדמב״ן)‪.‬‬
‫עמ ׳ ‪ 340‬הע‪ : 25 ,‬אין ספק שכוונת רבינו לפי״א מהלכות ברכות ה״א ‪ :‬כל הברכות כולן פותח‬
‫פותח בהן בברוך וחותם בהם בברוך חו ץ‪ ...‬וברכת הפירות!‬
‫עמ ׳ ‪ ,342‬הע ‪ : 22 ,‬תלמיד חכמי‪ ,‬הוא הנכון‪ .‬כמו שמעיד ״זקן מופלג‪ ,,‬ביחיד‪.‬‬
‫עמ ׳ ‪ : 1,347‬עיין תום ‪ ,‬בבא בתדא דף לו א ד״ה ה״ג‪.‬‬
‫עמ ׳ ‪ ,350‬ה ע ‪ : 5 ,‬התרגום בדדב״ז הוא שלו‪ :‬ושם נאמר‪ :‬״כבר נשאל מלפני הדמב״ם‬
‫ז״ל והשיב ב ע כ ו ם ״ ‪ .‬והוא ט״ס במקום ‪ :‬ב ע ר ב י ! וכיוצא בטעות זאת אף ברדב״ז‬
‫סי‪ ,‬צט‪ :‬כבד ידעת כי מבחר הדבד הוא‬
‫הלשון מורגל ב ע כ ו ״ ם ( = בערבי‪,‬‬
‫ע י נ ו ‪ ,‬כמו עיני העדה‪ .‬ורבים כאלה וכן‬
‫»י ‪ . ) 0‬ועיין כעין זה בעדוגת הבשם לר״ש‬
‫אדקווילטי פ״ה דף יב ב ‪ :‬שוד הבר ב ע ״ ז גאמוס = בלע״ז ו = בערבי‪.‬‬
‫עמ ׳ ‪ ,353‬הע ‪ : 10 ,‬מר שלה‪ ,‬למד‪ .‬לא שם פרטי של דודה ‪ 1‬״שלה״ שם רגיל‪.‬‬
‫עמ ‪( 356 ,‬בשאלה) ‪ :‬יש כאן גמגום ‪ :‬כיצד יכלה להתחייב בשביל המשדך י‬
‫עמ ׳ ‪ ,357‬הע׳ ‪( 3‬תר ‪ : ) ,‬בודאי מקומות מקומות יש‪ .‬והתשובה נשלחה למקום שנהגו כפי‬
‫שנזכר בתשובות הגאונים‪.‬‬
‫עמ׳ ‪ ,359‬סי‪ ,‬דג ‪ :‬לא השיב על החלק השני של השאלה בענייו היתומים‪ ,‬ועיין סי‪ ,‬רה‪.‬‬
‫עמ ‪ ,362 ,‬ה ע׳ ‪ ( 3‬ח ד‪ : ) ,‬דבינו השיב ע ל ה כ ל בדבריו ״באופן ראוי״ !‬
‫עמ ׳ ‪ : 6,367‬ק״ק‪ ,‬טעות סופד וצ״ל‪ :‬ק״כ ( = קך!)‪ ,‬מגילה יז ב‪.‬‬
‫עמ ׳ ‪ ,371‬סי ‪ ,‬דט ‪ :‬השאלה והתשובה הבאה בשיטה מקובצת לבבא מציעא כד ע״ב (״מועתק‬
‫מלשון ערבי״)‪ .‬והר״י מיגש בתשובתו שהובאה בשיטה מקובצת שם פסק שאין הבדל‬
‫בין מלך לאחד בנוגע ל ס פ ר י ם ‪ .‬אע״פ שהוא דן רק אם נגזלו מיחיד‪ ,‬אבל טעמו יפה‬
‫ת שו בו ת ה ר מ ב״ ם‬
‫‪166‬‬
‫לשניהם‪ .‬ועיין בתשר ד״ש גאון‪ ,‬שערי צדק דף לב ע״א סי׳ ב (טור חו״מ סוף סי׳‬
‫שמח) ואוצה״ג לגיטין התשובות סי׳ רפג —רפה‪ .‬ועיין בתשובת ר׳ אלחנן ב״ר חושיאל‪,‬‬
‫מאן‪ JQR ,‬מהדו״ח ‪ 171/4 ,9‬ובתוספות שהובאו בריטב״א שבשמ״ק לב״מ שם ( =תוספות‬
‫לבבא קמא קיד‪ ,‬ב ד״ה המכיר) ובתשר מהר״ם ב״ר ברוד דפוס פסט‪ ,‬סי׳ רפט ובמצויין‬
‫שם‪ ,‬ושו״ת ר׳ יצחק אור זרוע ומהר״ם ב״ב‪ ,‬מהדודת י״ז כהנא סי׳ קד = ״סיני״ כרך‬
‫כד עמוד שיא‪.‬‬
‫ולעיקר פסקו של הרמב״ם לעניין גזל מבית הכנסת‪ ,‬עיין פי״א מהלכות תפילה הט״ו‬
‫ובירושלמי שהובא בכ״מ‪.‬‬
‫עמ ׳ ‪ ,372‬ש ר( מ׳) ‪ :‬ובלבד וכר‪ ,‬רמב״ם פ״ג משבועות ה ״ ג (נדרים כח א)‪.‬‬
‫עמ ׳ ‪ ,374‬הע׳ ‪( 1‬תר׳) ‪ :‬קדלי‪ ,‬אף בבית הבחירה להמאירי שם‪ ,‬ועיין ערוך עדך קתל והערת‬
‫קוהוט שם‪ .‬והנה לפי דברי רבינו טעם אחד ליפת תאר ולקדלי דחזידי‪ .‬ועיין הגהות‬
‫מהד״ץ חיות בחולין שם !‬
‫שר ‪( 4‬מ׳) ‪ :‬הנטען‪ ,‬משנה יבמות סוף פ״ב (כד ב)‪ ,‬הל׳ גירושין פ״י הי״ד‪.‬‬
‫שו ‪( 2‬מ׳) ‪ :‬מוטב ‪ :‬על פי הברייתא ביומא פב סוף ע״א ועיין קידושין כא סוף ע״ב‪.‬‬
‫עמ ׳ ‪ ,375‬ה ע׳ ‪( 1‬תר׳) ‪ :‬התשובה ל א ה ו ב א ה בארחות חיים‪ ,‬אלא נ ר מ ז ה שם‪ ,‬והובאה‬
‫בשלמותה (בתרגום‬
‫א ח ד)‬
‫בשו״ת ד׳רשב״א חלק שביעי סי׳ תקלו (ובשלמות —‬
‫בתשובות הרב״ז ח״ג סי׳ סה ומשם נעתקה בקיצור בשו״ת חוט המשולש‪ ,‬הטור השלישי‪,‬‬
‫סוף סי׳ לב)‪ .‬ולתשר זו התכוין ה״בית יוסף״ יו״ד סו״ס קסה‪ :‬כתב הרשב״א בתשובה‪:‬‬
‫כתב הרי״ף וכר‪ .‬ובתשו׳ הרשב״א בדפוס ווארשא לז ראש ע״ב טהד״פ ‪ :‬וכן נמי כתב‬
‫הרמב״ן‪ ,‬וצ״ל‪ :‬הרמב״ם‪.‬‬
‫הע׳ ‪( 2‬למ ׳ ) ‪ :‬וכן ברדב״ז הנ״ל ‪ :‬עד שיהיה זה‪.‬‬
‫בת׳ שורה ‪ 1‬צ״ל ‪ :‬ב ו ר א פדי הגפן‪.‬‬
‫עמ ׳ ‪ ,376‬שו׳ ‪( 8— 7‬תר׳) ‪ :‬צ״ל ‪ :‬טעון‪ ,‬לפניו‪ ,‬הואיל והוא ציטאט‪ ,‬וצריך להדפיס ‪ :‬״טעון‬
‫ברכה לפניו״‪.‬‬
‫עמ ׳ ‪ ,378‬שר ‪( 6‬תר׳) ‪ :‬צ״ל‪ :‬הוי ״צורנו‪.‬‬
‫מע׳ ‪ ,380‬הע׳ ‪( 1‬תר׳) צ״ל ‪ :‬ברכות לד ע״ב‪ ,‬וכגי׳ רבינו (א״ר חנינא לעולם) אף בכמה‬
‫מקורות אחרים עיין הגהות ד״ס שם אות צ‪ ,‬ק (בדף לא אין הלשון הזה שכתוב כאן‬
‫ואף ליתא בכמה כי״י וראשונים עיין הגהות ד״ס דף פא‪ ,‬ב אות ח)‪.‬‬
‫עמ׳ ‪ , 381‬הע׳ ‪( 6‬תר׳) ‪ :‬בכ״מ שם הביא תשר זאת בקיצור‪ .‬ור׳ סעדיה העדני בפירושו‬
‫לרמב״ם כ״י ירושלים‪ heb 8° 1179 ,‬דף מא א העיר מדברי התשובה הזאת ומחזק את‬
‫ההבדל בין יחיד לציבור שהרי בפרק יא כשזכר רבינו את תבנית ביהכ״נ ובנין היכל‬
‫לא הזכיר פתיחת חלונות בכלל‪ .‬ומוסיף ‪ :‬ועוד כמה בתי כנסיות במצרים וזולתה שיש‬
‫להם שנים רבות ואין בהם חלונות‪.‬‬
‫הע׳ ‪( 7‬תר׳) ‪ :‬צ״ל ‪ :‬פ ״ ה ‪ ,‬אבל אין עניינו לכאן‪.‬‬
‫עמ ׳ ‪( 1 ,385‬תר׳) ‪ :‬צ״ל לג׳״ משום ספק נפשות‪ .‬הציטאט נגמד אחרי לג׳‪.‬‬
‫‪167‬‬
‫ש רג א א ב ר מ סון ‪ :‬תו ס פו ת ו ה ע רו ת‬
‫שו׳ ‪ : 21‬בחליצה‪ .‬משנה ראש קידושין‪.‬‬
‫עמ ׳ ‪ ,386‬הע׳ ‪ : 6‬ולעיל ‪ 379‬הערה ‪( 3‬תר‪.) ,‬‬
‫עמ‪ ,387 ,‬שר ‪ : 8‬״הנאה‪ ,,‬טעות סופר (וכן בכי״פ אצל פ־ן ‪ 167‬הערה ‪.) 3‬‬
‫שו ‪ : 9 ,‬אן חית לם‪ .‬צריך לתרגמ ‪ :‬כ ד י ש ל א‪.‬‬
‫‪ : 15/14‬פ נ ח ן לא נ ל ז מ ה ‪ .‬נראה לתרגם (לפי נוסח המקור כאן בלי התיקון שהוצע‬
‫בהערות) ‪ :‬אנו לא נחייבו (את מ ע ש ה ה ק י ד ו ש י ן ) אלא (הדבר תלוי) בך‪ .‬שהרי‬
‫לא ייתכן שבית דין י ש י א ו ה ע צ ה לעבוד על דברי חז״ל ויאמרו שלא יחייבוהו‬
‫לגרש ו (וההוספה ״לגרשך״ בכל התרגומים הקדומים ‪ 1‬אינה נכונה לפי זה)‪.‬‬
‫לפי זה מובנים אף דברי הד״י מיגש בתשובתו שהובאה בהערה ‪ ,12‬ששם הוא כשבא‬
‫להימלך בב״ד — אין נותנין לו לעבור על דברי חז״ל‪ .‬ועדותו של הרמב״ם על מנהגו‬
‫של ד״י מיגש הוא אם עברה ונתקדשה (על הסתירה שבין עדותו של הד״מ ובין‬
‫תשובת הר״י מיגש העיר כבר הרחיד״א בברכי יוסף לאבן העזר סי‪ ,‬ט אות ד)‪.‬‬
‫עמ‪ ,388 ,‬שר ‪( 2‬תר ‪ : ) ,‬״כל שכן‪ ,,‬אינו נוח ומטעה‪ .‬ומוטב להשאיר נוסח המקור‪ ,‬שעל פיו‬
‫נוספו תיבות אלו‪ :‬א ב ל ביבמה‪ .‬שם‪ :‬אין טוענין זאת הטענה‪ ,‬כלומד ה״העדמה״‬
‫שאומרים לה להתקדש‪.‬‬
‫עמ ׳ ‪ ,391‬ה ע ‪ : 1 ,‬הד״מ אומד כאן שתלמידים שבאו א ח ד י הדי״ף דנו את ההיקש מיציאה‬
‫בלילה ליציאה כשהוא כורך אותה על צוארו‪ ,‬ואילו בתשו‪ ,‬הרי״ף שבתשר הגאונים‬
‫הרכבי סי ‪ ,‬תפד הרי ההיקש הוא מדבדי הרי״ף ע צ מ ו ! (אולם בתשו‪ ,‬ד״י מיגש כבר‬
‫הביא ״מי שהורה״ שטלית שאינה מצויצת כהלכתה ושאיננו לובשה אלא בעטיפה‬
‫שניהם שווים‪ ,‬ואולי כיוון לתשו‪ ,‬הנ״ל?) אם כן אפשר שלפני הר״מ לא היד‪ .‬סו ף‬
‫התשו‪ ,‬בתג״ה הנ״ל ואת הדין ידע מתשו‪ ,‬הר״י מיגש על כן לא הזכיר את שמו של‬
‫הרי״ף על הדין הזה אלא אלה שבאו אחריו‪.‬‬
‫בתשר רב מימון אבי רבינו שפירסם פ־ן‪ ,‬״תרביץ״ שנה ו ס״ג עמוד ‪ : 174‬״וכן טלית‬
‫שנפסקה אחת מציציותיו ברשות הרבים הרי נאסר מפני מ ש א שלשת החוטין שבו‬
‫שהדי יצאו מכלל מצוה‪ .‬כי ארבעתן מצוד‪ / ,.‬פירוש דבריו כפשוטם ‪ :‬שאם אינה מצויצת‬
‫כהלכתה הרי הציצית משא (אף משום ש״אינן בטלות״ גבי טלית ואין נעשות נוי לו)‪.‬‬
‫ואינו חולק על רבינו כאן‪ ,‬ודלא כפ־ן שם עמוד ‪. 166/7‬‬
‫והמחלוקת שבין הר״מ והדי״ף ות״ח שבאו אחריו היא שהם אמרו שהטעם שחייב‬
‫בטלית שאינה מצויצת כהלכתה הוא משום שלא קיים המצוד‪ .‬ועל כן הקישו שכל שיוצא‬
‫שלא כדרך לבישה אף הוא לא קיים מצותה וחייב‪ .‬והר״מ סבור שהטעם הוא הואיל ולא‬
‫קיים המצוה לא בטלו הציצית לגבי טלית וחושב עליהן להשלימן (הל‪ ,‬שבת פי״ט‬
‫ד‪.‬״כ) אבל אם היתה מצויצת כהלכתה‪ ,‬אין הבדל כיצד הוא לובשה‪ .‬ולדעתו של ר‪,‬‬
‫מימון — אף טעם זה נכון‪ ,‬כמובן‪.‬‬
‫‪ ) 1‬אף בכסף משנה פב״א מאיסורי ביאה הל ‪ ,‬לא‪( .‬ושם טעות סופר ‪:‬‬
‫שלישא = שליש ‪ = ,‬שלישית !)‪.‬‬
‫ש ל י ש י ת קטלנית וצ׳׳ל ‪:‬‬
‫‪168‬‬
‫ת שו בו ת ד‪ .‬ר מ ב ״ ם‬
‫רהיטות לשונו של דבינו כאן ‪ :‬לא מצד היות שלא יצא ידי חובתו אלא מצד היותה כמו‬
‫שזכרו ״חשיבי ולא בטלי״ — הטעתה את פ־ן לעשות מחלוקת בין רבינו ואביו‪.‬‬
‫בעניין זה עיין תשובת דדב״ז סי׳ אלף שטו ובאריכות יותר בסימן אלף מד‪.‬‬
‫התוספת בהערה ‪ 1‬״ועיין לוין אוצה״ג״ וכו׳ — נשתרבבה לבאן שלא במקומה ושייכת‬
‫לעניין ההליכה בנהרות בהוספות פ־ן סי׳ סז !‬
‫עמ ׳ ‪ 1,395‬ואילד ‪ :‬כתב רב סעדיה העדני בפירושו לרמב״ם כ״י ירושלים דף נה ב ‪ :‬ונשאל‬
‫הגאון ז״ל ( = הרמב״ם) למה נתפלל זו התפלה ( = מגן אבות) באלו הימים שהרי‬
‫בטל הטעם שתיקנו אותה בשבילו שאין לנו היום בתי כנסיות ב מ ד ב ר ודומה שמתפלל‬
‫אותה הזמן כמברך ברכות לבטלה‪ .‬ו ה ש י ב שאין ראוי לבטלה מאחר שפשט מנהגה‬
‫ברוב ישראל‪ ,‬ו א ם נ ב ט ל ה י ב ו א ו ל י ד י מ ח ל ו ק ת‪.‬‬
‫ונראה שאין זו תשובה חדשה אלא הוא ניסח את דבריו על פי תשובה זו של רבינו‬
‫והסיום לקוח מתשובה אחדת‪.‬‬
‫שו׳ ‪( 10‬תר׳) ‪ :‬לשיעורין‪ ,‬שבת להב וש״נ‪.‬‬
‫עמ ׳ ‪ ,398‬ה ע׳ ‪ : 5‬ההערה לגיטין מיותרת!‬
‫עמ׳ ‪ 402‬הע׳ ‪ : 3‬אין הדברים עניין לכאן‪ ,‬כי כאן אף הכותל היה שלו וחופר בתוך שלו‪.‬‬
‫עמ׳ ‪ ,404‬בתשובה‬
‫צ״ל ‪ :‬ואם אמד שמעון ‪ :‬״לראובן אצלי‪.‬‬
‫עמ ׳ ‪ ,430‬שו׳ ‪( 2‬תר׳) ‪ :‬צ״ל ‪ :‬שלא יקנה סחורה וישלחנה‪ ,‬כי לא נדר שלא יקנה אלא שלא‬
‫יקנה וישלח ועל כן יכול היד‪ .‬לקנות ולמכור לבנו מבוגר‪.‬‬
‫עט׳ ‪ , 439‬שו׳ ‪( 4‬תר׳) ‪ :‬בכל מימות שבעולם‪( ,‬תענית טז א)‪ ,‬ד‪.‬לכ׳ איסורי ביאה פי״א הט״ז‪.‬‬
‫עמ׳ ‪ ,442‬שר ‪( 9‬תר׳) ‪ :‬וירפא‪ ,‬ע״פ מ״א יח ל‪.‬‬
‫עמ ׳ ‪ ,460‬הע׳ ‪ : 9‬וברי״ף דפוס ווילנא במקום‪.‬‬
‫סי׳ רנב להוסיף ‪ :‬והיתה אף לפני השואל בתשובות הרדב״ז‪ ,‬לשונות הרמב״ם סי׳‬
‫אלף תקיז‪.‬‬
‫עמ׳ ‪ ,461‬הע׳ ‪( 9— 8‬תר׳) ‪ :‬כגי׳ רבינו כך אף ברי״ף והערוך ערך חוזר וערך אקליבוסתא‬
‫וערך קליבוסת‪ .‬׳׳אקליבוסתא״ אף בבית הבחירה שם‪.‬‬
‫עמ׳ ‪ , 469‬הע׳ ‪( 4‬תר׳) ‪ :‬מדרש הגדול כ״י‪ ,‬ונדפס ב״הסגולה״‪.‬‬
‫סי׳ דנו הע׳ ‪( 1‬תר׳) ‪ :‬ועיין אף תשובות הריב״ש סי׳ לז‪.‬‬
‫עמ׳ ‪ .474/5‬אותו עניין (מנחה) ואותו נימוק נמצא אף בתשובות הרשב״ש סימן נו‪ ,‬מדעתו‪.‬‬
‫עמ ׳ ‪ ,480‬הע׳ ‪ : 2‬ועיין אוצה״ג לברכות עמ׳ ‪ 73‬סי׳ קפח‪.‬‬
‫עמ ׳ ‪ ,490‬שר ‪ : 9‬כאלי‪ ,‬אף בכ״י מינכן (וליתא בד״ס)‪ :‬כלי‪ .‬וכן בשאלתות סי׳ קלה‬
‫ובתשובות הרי״ף בתשובות הגאונים הרכבי סי׳ קנה ובנדפסות סי׳ נג (במהדורת‬
‫בידנאוויץ סי׳ ק‪ :‬כלה)‪ .‬ולדברי ד״י ב״ר ששון — עיין בתשר הרי״ף שם‪.‬‬
‫עמ ׳ ‪ ,491‬הע׳ ‪ : 7‬דברי הרמב״ם שם אינם עניין לכאן‪ .‬ר׳מאד‪ .‬ברכות״ הכוונה לברכות‬
‫ש ל פ נ י פסוקי דזמרא כמו שאומר כאן מ פו ר ש‪ :‬מ א ה ה ב ר כ ו ת או ה ז מ י ר ו ת ‪.‬‬
‫ועיין נ‪ .‬וידר‪ ,‬״סיני״ כרך מד עמוד רנט שהביא כמה מקורות לשימוש זד‪ ,‬של מאה‬
‫ש רג א א ב ר מ סון ‪ :‬תו ס פו ת ו ה ע רו ת‬
‫‪169‬‬
‫ברכות‪ .‬ויש להוסיף עוד‪ ,‬כגון‪ ,‬״סבוב רב פתחיה״ בדברו על בתי הכנסת שבבגדאד ז‬
‫אין חזן שם ולמי שמצוה ראש ישיבה מתפלל‪ .‬א ח ד א ו מ ר ב י ח י ד מ א ה ב ר כ ו ת‬
‫ועונין אחריו אמן ו א ח ד כ ד י ע מ ו ד א ח ר ו י א מ ר ב ר ו ך ש א מ ר בקול דם‬
‫וכר‪ .‬ועיין תוס׳ רי״ד לכתובות ח א בגליון ש״ס ראם) ‪ :‬״אבל הסמוכה לברכה פותחץ בה‬
‫בברוך כמו שאנו עושין ב ק׳‬
‫ב ר כ ו ת שאותן שהם קצרות מברכים על כ״א וא׳‬
‫בפתיחה ולא יותר וכשמתחיל לברך ברכות הארוכות פותח בה בברוך‪ ,‬וכר‪ .‬ונ״ל שטועים‬
‫בה בני אדם שמתחילים מ א ה ב ר כ ו ת מ א ל ה י נ ש מ ה משום שלא מצאנו בשום‬
‫מקום שיתחיל בברכות בלא פתיחת ברוך״ וכו׳ וע״ש עוד‪.‬‬
‫עמ׳ ‪ 1,497‬מנא לן דמנהגא מלתא‪ ,‬עיין אף חולין צג ב א״ל ר׳ י ו ח נ ן ל ד ׳ ש מ ן ב ר‬
‫א ב א וכו׳ משום אל תטוש תודת אמך‪ .‬אבל המאמר כלשונו של הרמב״ם — עדיין יש‬
‫למצוא מקומו‪.‬‬
‫עמ ׳ ‪ 499‬שו׳ ‪ : 11‬אלא י׳ הדברות‪ ,‬עיין פירוש המשניות לרמב״ם פ״ה מתמיד מ״א ועיין ר״ש‬
‫ליברמן‪ ,‬הלכות הירושלמי עמ ׳ כב אות ד‪.‬‬
‫עמ׳ ‪ ,503‬הע׳ ‪ : 27‬בתשו׳ רש״ך כמו בכי״ש!‬
‫עמ׳ ‪ ,508‬הע׳ ‪ : 8‬ועיין אוצה״ג לראש השנה עמ ׳ ‪ 30‬סי׳ כה‪ .‬והיה ב״מגלת סתרים״ של רב‬
‫נסים‪ ,‬עיין המפתח ב״תרביץ״ שנה יא עמוד ‪.242‬‬
‫עמ׳ ‪ ,509‬הע׳ ‪ : 9‬עשת‪ .‬אף במשנה ב״מ פ״ט מ״ה בכ״י קופמן וירושלמי‪.‬‬
‫עמ׳ ‪ , 511‬הע׳ ‪( 7‬תר׳) ‪ :‬אבל חק ידכות (״הן ממש״‪ ,‬דש״י) הרי הוא כתב!‬
‫עמ׳ ‪ ,519‬סופו‪ :‬נאים‪ ,‬תוספתא יבמות סוף פרק ח‪.‬‬
‫עמ ׳ ‪ ,523‬בתשובה צ״ל‪ :‬ויש לכל אדם (רשות) להחרים ב ש ם (כלומר‪ :‬חרם מפורש‪,‬‬
‫בהזכרת השם‪ ,‬בניגוד לחרם סתם) וכן תירגם בנעט ! ויש למחוק את ״רשות״ השנייה‪.‬‬
‫עמ׳ ‪ ,532‬סי׳ רפב לכתיב המלא הזה ‪ :‬הארב הגודל וכר‪ ,‬יש להעיר על נוסח הקידוש לשבת‬
‫שמצאתי בכ״י קמברידג׳ ‪ :t — s 10 H 3 8‬ויכלו ה ש ו מ א י ם והארץ וכל צ ב ו א ם‬
‫ו י כ א ל וכר מ ל א כ ת א אשד ע ו ש א ו י ב ו ד ך וכו׳ ויקדש א ת א כי בו ש א ב א ת‬
‫וכו׳ אשר ב ו ר א ‪ . . .‬ל א ע ס ו ת !‬
‫עמ ׳ ‪ , 534‬שו׳ ‪ ( 8‬ת ר׳) ‪ :‬״את שלד׳ מטעה! בא יהודי לתבוע כ א י ל ו אף הוא נתן סחורה‬
‫לבן והאב מכחישו ועל זה באה השאלה והתשובה‪.‬‬
‫עמ ׳ ‪ ,539‬הע׳ ‪ : 17‬קטע נוסף מהלכות ציצית לרב שמואל בן חפני מצאתי בווסטמינסטר‬
‫קולג׳ בקמברידג׳ ‪ Taimudica 2 21‬שלשה דפים מפרק רביעי ופרק חמישי ושם אף‬
‫מזכיר את ספד המצוות שלו‪( :‬וקד אוצחנא שדח גמיע דלד באדלתה ואמתאלתה פי‬
‫פצל מן כתאבנא פי אלשראיע)‪ .‬בכ״י ‪s .12.179‬‬
‫—‪t‬‬
‫נזכר כתאב אלציצית ואפשר‬
‫שנתכוון לספר זה‪.‬‬
‫עמ׳ ‪ ,541‬הע׳ ‪ : 12‬עיין אוצה״ג לכתובות עמ׳ ‪ 22‬וציוני הרב לייטר בתשובות הרי״ף‬
‫במהדורתו‪ .‬ועיין הקדמתי‪.‬‬
‫עמ׳ ‪ ,542‬ה ע׳ ‪ : 12‬ד׳ משה נ״ע מקודטובא‪ .‬א פ ש ר שאף ב״ד יעקב הוא טעות סופר וצ״ל‪:‬‬
‫ת שו בו ת ה ר מ ב ״ ט‬
‫‪170‬‬
‫ב״ר י ו ס ף‪ ,‬ונמצא בכ״י קמברידג׳ ( ‪18 ) 1‬‬
‫‪ar.‬‬
‫‪s‬‬
‫—‪t‬‬
‫סימן ‪ 185‬ראשית חיבור בהלכות‬
‫תפילין לר׳ משה בר׳ יוסף אלקרטבי (תלכיץ מכתצר מן כתאב אלתפילין אלמנסוב‬
‫( = המיוחס !) אל מ״ר משה אלסופר בן מ״ר יוסף אלקרטבי נ״ע)‪ .‬ובכ״י הנ״ל‬
‫‪47‬‬
‫‪ar.‬‬
‫‪s‬‬
‫—‪t‬‬
‫סי׳ ‪ 118‬יש קטע בהלכות תפילין ובו סוף הפרק התשיעי והתחלת הפרק‬
‫העשירי ושם סידור הפרשיות הוא ה ו ו י ו ת‬
‫ב א מ צ ע ‪ ,‬ואפשר שהוא מספרו של‬
‫ר׳ משה‪ .‬אף בכ״י אוכספורד ‪ Ms. heb. d 74‬דף ‪ 16‬ישנה התחלת ספד זה של ר׳ משה‬
‫וזו הכתובת ‪ :‬כתאב וגוב אלתפילין וכיפיה צנאעתהא תאליף מר׳ מש ה ב ן מד י ו ס ף‬
‫נ ״ ע ב ן א ל ק ד ט ב י‪( .‬ועיין כסף משנה שם שאף הוא אמר שר׳ משה בר מימון הוא‬
‫כנראה ט״ס)‪ .‬ובענין זה נשאל אף ר׳ אברהם בן הרמב״ם‪ ,‬בכ״י אדלר שבסמינר לרבנים‬
‫בניריורק ‪ 3711‬דף ‪ 5‬נמצא דף אחד חרור וקרוע‪ .‬כתוב על צד אחד (והשני חלק) ‪:‬‬
‫מ[א יקו]ל חצרת [הדד]ת יקרת צפירת תפארת ‪ /‬מ[רנו ורבג]ו אברהם השר הנכבד ‪/‬‬
‫החכם והנבון [נ ד] מערבי הנגיד הגדול ‪ /‬נגיד עם אל צבאות ירום הודו ויגדל כבודו ‪/‬‬
‫פי הדא [אל] קול אלמקול פי פ[רק ש] לישי מהלכות תפלין ומזוזה וספד תודה ‪ /‬מן‬
‫א ל ח י ב ו ר כיצד סדור הפרשיות בתפלה ‪ /‬של ראש וכו׳ וכו׳ (עוד שורות אחדות של‬
‫השאלה‪ ,‬והתשובה איננה)‪.‬‬
‫עמ׳ ‪ 544‬לעניין קלף ודוכסוסטוס ‪ :‬הזכיר בקיצור דב סעדיה העדני בפירושו להרמב״ם כ״י‬
‫ירושלים דף פב א‪.‬‬
‫עמ ׳ ‪ 546‬התשובה ‪ :‬הובא תוכנה בפי׳ הנ״ל דף מב ע״א‪.‬‬
‫עמ׳ ‪ ,548‬סימן רצא הע׳ ‪ : 2‬הציון הנכון הוא לסי׳ דנו עמ ׳ ‪ .474/5‬שם סי׳ רצג הע׳ לפני‬
‫התשובה ‪ :‬צ״ל ‪ :‬תשו׳ הרשב״א חלק ש ב י ע י סי׳ נ ד‪.‬‬
‫עמ׳ ‪ ,549‬שר ‪ : 16‬קום התהלך‪ ,‬בראשית יג יז‪.‬‬
‫הע׳ ‪ : 8‬יש להוסיף ‪ :‬ט׳׳ז‪.‬‬
‫עט׳ ‪ ,550‬בסוף התשובה ‪ :‬ולכל הצדיקים‪ ,‬ברשב״א שם נוסף ‪ :‬הנלוים ע ל י ו ‪.‬‬
‫עט׳ ‪ ,551‬הע׳ ‪ : 9‬ואף בפירושו של ר׳ סעדיה העדני לדמב׳׳ם הלכות ס״ת פ״י (כ״י ירושלים)‬
‫כתב כדברי הרשב״א!‬
‫עמ׳ ‪ ,522‬הע׳ ‪ :37‬יש להוסיף ‪ :‬ועיין תשו׳ הרשב״א חלק שביעי סי׳ קב י‬
‫עמ׳ ‪ 553‬הע׳ ‪ : 43‬ו פ י ם ר ב י ׳ תם וכו׳ הוא ט״ס ור״ת חולק על פסק חכמי נרבונה‪ .‬הלשון‬
‫בתוספת זו הוא כלשון במגדל עוז סוף פ״ט מהל׳ ס״ת והערתו א י נ ה נמצאת בפי״ב‬
‫מהל׳ תפלה ה״ג שם מקומה!‬
‫עט׳ ‪ ,555‬שר ‪ : 5‬ויש כמה מקומות בתלמוד‪ ,‬עיין ברכות מז א ‪ :‬אין המסובין‪ ,‬כשאין ל א כ ו ל‬
‫כלום וכר‪ ,‬ל ט ע ו ם איתמר למאי נפקא מינה שחייב אדם לומר בלשון רבו‪ .‬ועיין יד‬
‫מלאכי סי׳ תדסג (בצילום ניו יורק תשה‪ :‬דף קסו ע״א)‪.‬‬
‫עט׳ ‪ ,557‬סי׳ רצח‪ ,‬סוף השאלה והתשובה (בלשון אחר) נמצא בכ״י קמברידג׳ ‪t — s f 71‬‬
‫וכן סימן שז ‪ 565‬ואף שם הלשון‪ :‬ה מ ש י ג י ם (כמו בהערה ‪ .) 5‬את הרב מ״ו אלפאסי‬
‫זצ״ל שכתב‪ .‬והמשכו הישר בכ״י קמבדידג׳ ‪.t — s n . s . 31083‬‬
‫ועיין הקדמתי‪.‬‬
‫‪171‬‬
‫ש רג א א ב ר מ סון‪ :‬תו ס פו ת ו ה ע רו ת‬
‫עמ׳ ‪ ,558‬סי׳ ש‪ ,‬שו׳ ‪ : 2‬ועתה‪ ,‬לשון הכתוב‪ ,‬בראשית כ‪ /‬כט‪ .‬והמקצר (ב״ה) סבור שהיא‬
‫הברכה הרגילה! לתשובה עיין תשו׳ הדמב״ם לד׳ יוסף המערבי‪ ,‬ם׳ היובל לכבוד‬
‫ב״מ לוין [ראה למעלה ח״ג סי׳ תסד]‪.‬‬
‫עמ׳ ‪ ,561‬העדה ‪ : 21‬מה שנדפס בש״ס וילנא אינו פירוש רבינו נסים אלא ספר המפתח‬
‫שלו‪ ,‬אבל רבינו כיוון לפירוש רבינו נסים לעירובין שקטע ממנו נדפס על ידי לוין‬
‫בספר היובל ״אמת ליעקב״ (פריימאן)‪ .‬וקטעים נוספים עומדים להתפרסם בספרי‬
‫״מתורתו של דב נסים גאון״‪.‬‬
‫עמ ׳ ‪ ,566‬סי׳ ש ח‪ :‬השאלה וחלק מהתשובה (עד ״עשרה טפחים או יותר״) נמצא אף בכ״י‬
‫אדלר ‪ 2607‬דף ‪ 16‬ע״ב‪ ,‬והדי ש״נ*‪ .‬ה ש א ל ה ‪:‬וי ע ט ר (במקום ויעמד) ! ובאהבות (במקום‬
‫ובאריכות) ! שאנשי א ל ע ר ק (במקום אלערב ! ) ! טעם א ס ו ר ן ! בארץ ב י ו ם ה ש ­‬
‫ב ת ‪ 1‬ש ת ה ל ך בהם! ש ש ם סבת א סו ר פ ר ס ו ם ! על צואר של קורות ו נ ס ר י ם‬
‫(״וכיוצא בהם״ ליתא והוא לשון כפול ל״ומה שדומה להם״) ! ל ה כ נ ס ב ס פינ ה!ו א ם‬
‫לאו ! ואם הגיעה ה ס פ י נ ה ! באותו מ קו ם! תורנו י ק ר ת ו ה ד ר ת ! בכל א ל ו ‪.‬‬
‫ה ת ש ו ב ה ‪ :‬שימימיהן מ רו בין!ו מ ה ש ד ו מ ה ל ה ם ! ה מ י ם עמוקים ! ובין (שטח)‬
‫הארץ! ש י ת ל ם א סו ר תחומין‪.‬‬
‫עמ׳ ‪ ,572‬סי׳ שי ‪ :‬בקטעי קמברידג׳ מצאתי ש נ י‬
‫זאת האחד הוא בן שני דפים וסימנו ‪51146‬‬
‫וסימנו ‪18 ) 1 ( 7‬‬
‫‪ar.‬‬
‫ק ט עי ם מהמקור הערבי של תשובה‬
‫‪ar.‬‬
‫‪s‬‬
‫—‪t‬‬
‫והשני הוא בן ארבעה דפים‬
‫‪ T— s‬הדף הראשון של קטע א הו א ק ו ד מ ו של קטע ב והדף‬
‫השני שלקטע א הוא ה מ ש כ ו של סוף קטע ב‪ .‬הקטע הא׳ קרוע בסופו אלא שאפשר‬
‫להשלימו על פי התרגום‪.‬‬
‫חשיבותה של מציאה זו אינה רק משום שנתגלה מקור דברי רבינו אלא בעיקר שהוחזרה‬
‫לנו ה ש מ ט ה‬
‫על י די‬
‫ה ד ו מ ו ת מדברי רבינו‪ ,‬עיין לקמן בפיסקא שפיזרתיה‪.‬‬
‫והשמטה זו חשובה היא‪ .‬כידוע נחלק הרשב״א על דעת רבינו שסבור שכל איסור‬
‫דאוריתא לחומרא הוא מדרבנן ‪ 1‬והרשב״א סבור שהוא דאוריתא‪ .‬הרשב״א בחידושיו‬
‫לקידושין לדף עג ע״א כתב‪ :‬ממזר ודאי הוא בלא יבא הא ממזר ספק יבא מ כ א ן‬
‫ד ק ד ק ה ר מ ב ״ ם ב ת ש ו ב ת ש א ל ה דכי אמרינן בעלמא ספיקא דאורייתא לחומרא‬
‫דרבנן היא דאי מדאוריתא לא אסרה תורה אלא הודאי‪ ,‬וכן פסק בחיבורו הגדול‪ .‬וכן אף‬
‫בתורת הבית שלו בית רביעי שעד ראשון דפוס ברלין דף יא ע״ד (בהרחבה‬
‫קצת)‪ .‬וכן בר״ן לרי״ף קידושין סוף פ״א וצ״ל שם‪ :‬ה ר מ ב ״ ם‪ ,‬לא הרמב״ן‪.‬‬
‫עד עתה לא היה לנו כל מקוד לזה בתשובות הרמב״ם ו ה נ ה נ ת ג ל ת ה ת ש ו ב ת‬
‫‪)1‬‬
‫מפליא הוא שהמאירי ב״בית הבחירה״ לחגיגה דף ד ע״א הביא דעה זו בשם ״קצת גאונים״ ‪:‬‬
‫ומכל מקום נר אין מכאן דברי ק צ ת‬
‫ג א ו נ י ם שכ תבו שלא נאמר ספק תורה להחמיר אלא מ ד ר בנן‬
‫ו כ ן ( = וכ׳‪ ,‬ו כ תבו !) ראיה ל ד ב ר ב א חרון של קידושין ( עג א) ד ב ר תורה שתוקי כ שר וכו׳ וכו׳‬
‫ונ שא ונ תן הרבה בדבר‪ ,‬ודק בסוף דב ריו כתב ש ג ד ו ל י‬
‫כדעת‬
‫ר א שון !‬
‫ה מ ח ב ר י ם ( = הרמב״ם)‬
‫כ ת בו ה‬
‫ת שו בו ת ה ד מ ב ״ ם‬
‫‪172‬‬
‫ה ר מ ב ״ ם ו ר א י י ת ו מזו של‬
‫ק י ד ו ש י ן ! והרי שני הקטעים כמו שהם בכתבי‬
‫היד (מקבילים לעמוד ‪ 574‬שורה ‪ 11‬עד עמוד ‪ 577‬שורה ‪: ) 2‬‬
‫קטע א [דף א ע״א]‬
‫בקולהם לוקין על עירובי תחומין דבר תודה‬
‫וצמנא פי דלך אלתאליף אנא לא נדכר מא גיד‬
‫מצות דאוריתא והדא אלתאליף איצא מוגוד פי‬
‫א ל ב ג ד אד ‪ 1‬ענדהם ולם נדכר הנאד תפציל אלפים [אמה]‬
‫משנים עשר מיל לאן ליס גרץ ז־לך אל כתאב‬
‫דכר פקד‪ .‬תלד אל ש[ראיע] בל מערפה מענאהא‬
‫[פקט פאמא פי אלחיבור שדחנא כ] ל הדא לאנה [מן]‬
‫[גרץ אלבת אב‪...‬‬
‫[דף א ע״ב]‬
‫למעלה מעשרה או אין תהומין למעלה‬
‫מעשרה אנמא דלך למעלה מעשרה ביבשה‬
‫כמא תביין הנאד ה ד א נ צ נ א ‪ 2‬וקלא איצא‬
‫קבל הדא פאן רכוב מאא בהדא אלקלה‬
‫אעני ל מ ע ל ה ( ! ) ‪ 3‬מעשרה ותעלק בדלך איסור‬
‫תהומין‪ .‬ובעד הדא ‪ 4‬אל [קואיל] קלנא אדא לקו‬
‫[לנא שד ‪. . . .‬‬
‫יקטע ב דף א ע״א]‬
‫למעלה מעשרה או למטה מעשרה כאן‬
‫דלד ביבשה כמא ביין אלתלמוד פי אמעשר‬
‫אלנאם ובאפה אלעלמא ואלגהאל כיף תביין ואן‬
‫תהומין דאוריתא על פגי המים אלגיר מסתטרק‬
‫באלרגל והו כרמלית אעני אלאנהאר כלהא‬
‫ואלאבראת וברך אלמא באי קדר כאן אכתפאע‬
‫אלמא כל ד־לד כרמלית ואלטלטול פיהא פי אלף‬
‫מיל אנמא הו איסור מדרבנן פכיף יכון אלסיר‬
‫פיהא איסור מן התורה והדא שי לא יכטד‬
‫קט בבאל בר בי רב דחד יומא אן יכון פי אלסיר‬
‫עלי אלמא איסור דאודיתא ממחנה ישראל אלדי הו‬
‫‪ ) 1‬ב תרגו ם‪ :‬ב בבל‪.‬‬
‫‪ = ) 2‬כ מו שנ תבאר שם‪ ,‬זהו נוסח דברינו‪ .‬ב תרגום הישן ‪ :‬כ מו שנ תב אר שט ל ש ו נ ו !‬
‫‪ ) 3‬למטה‪.‬‬
‫‪ = ) 4‬הדה‪ .‬כן נראה מהתרגום הישן שנאמר כאן בל שון רבים ועפ״ז השלמתי‪.‬‬
‫ש רג א א ב ר מ סון ‪ :‬תו ס פו ת ו ה ע רו ת‬
‫רשות הרבים‪ .‬אלא יעלם אן אסור אלטלטול אלדי‬
‫פיה חיוב סקילה קאלו פיר‪ .‬המעביר ארבע‬
‫אמות ברשות הרבים מקורה פטור לפי שאינו‬
‫[ע״ב]‬
‫דומה לדגלי מדבר כדלך בלא שך המהלך שנים‬
‫עשר מיל על פני המים המועטין פטור לפי‬
‫שאינו דומה למחנה ישראל וקד ביינא מ א‬
‫ל י ס ‪ 1‬פי דלך מן אלשנאעה אן יכון המעביר‬
‫על פני המים אסור מדרבנן והמהלך לוקה‬
‫מן התורה‪ .‬ובור׳ עולם שאהד עלינא אננא‬
‫מא סננא קט אן הדא שי יגהלה תלמידי‬
‫חכמ׳ פיחתאג אן יביין ויטול פיה הדא אל‬
‫תטויל ובכאצה פי מסאלה יסאלהא אלסאיל‬
‫ליעלם מא יחל או יחרם ולים גרץ אלסאיל‬
‫תחדיד אלרשויות ‪ 2‬ו ל א פקהתא בל מא‬
‫[יכ]תץ במקצודה פגבהנא עלי מוצע אל‬
‫אסתדליל והו כון הדא אלכוץ כלה פי תחומין‬
‫דרבנן וכיף לם יתאמל איצא כלאמנא‬
‫[ב ע׳׳א]‬
‫אנא מא דכרנא פי הדא ‪ 3‬אלתשובה שיעוד‬
‫תחומין בוגה ולא וגה לדכרה לא אלפים אמה‬
‫ולא אלפים מיל ולא ערגנא עלי ‪ 4‬אלשיעור בוגה‬
‫אלדי בעצה מן התורה ובעצה מדרבנן ולא‬
‫אלתפתנא לכמיה אל תחום בל לכיפיתה הל‬
‫הו יבשה פיכון פיה אסור שלתורה ודאי‬
‫למטה מעשרה ושי משכוך פיה למעלה ‪5‬‬
‫מעשרה או הו ים פיכון מותר לכתחלה‬
‫למעל׳ מעשר׳ ואסור ‪ 3‬מדרבנן למטה מעשר׳‬
‫והוא קולנא יתעלק בדלך אסור תחומין פקד‬
‫באן אן אלסיר עלי וגה אלמא אלגזיד אעני‬
‫‪ ) 1‬בתרגום עט׳ ‪ : 2 ,5 7 5‬מה שחייב בזה = מא לזם‪.‬‬
‫‪ = )2‬הגדרת הרשויות‪ .‬ב תרגום ה י ש ן ‪ :‬ל ג ב ל הרשויות‪.‬‬
‫‪ = ) 3‬הדה‪.‬‬
‫‪ )4‬בדיוק ‪ :‬ולא נ טינו אל‪ .‬ב תרגום הישן‪ : 8 ,‬ולא רמזנו‪.‬‬
‫‪ )5‬וכן בהערה ‪ 23 ,22‬שם‪.‬‬
‫‪173‬‬
‫ת שו בו ת ה ר מ ב״ ם‬
‫‪174‬‬
‫למעלה מעשר׳ מותר לכתחלה ולא יתעלק‬
‫בה אסור בוגד‪ .‬ואן אלסיר עלי מא פחות‬
‫[ע״ב]‬
‫מעשר׳ אסור מדבריהם ויתעלק בה אסור‬
‫תחומין והו מדבריהם בחית לים פיה אסור‬
‫תחומין דאורי׳ גיר פי אליבשה וילזם מא‬
‫נתגבאה בלא ש ך אנה אדא וקע אלשך הל‬
‫הו למטה או למעל׳ גאז רכובה לאגד‪ .‬ספיקא‬
‫דרבנן מן גיר אעתבאע שנים עשר מיל ולא‬
‫מאה אלף‪ .‬ואמא אלנתיגה אלגיר צחיחה‬
‫בלא שך והי אלגיר לאזמה ען מקדמאתהא‬
‫פהי אלנתיגה אלתי אגתגהא הדא אלגאון ש״צ‬
‫ען מקדמאתה אלתי וצעהא וצעא ולו סלמת‬
‫תלך אלמקדמאת למא לזמת ענהא תלך‬
‫אלנתיגה ודלך אנה למא תוהם אן לא פרק בין‬
‫תחומין דיבשה או תחומין דים ואן אלסיר‬
‫עלי וגה מא הו אקל מן עשרה טפחים‬
‫[ג ע״א]‬
‫פיה אסור תחומין דאוריתא ואן ספיקא דאוריתא‬
‫לחומרא אנתג אן רכוב אלאנהאר חראם קטעא‬
‫איאך תכון למטה מעשרה והדא לא ילזם‬
‫בל אלדי ילזם ‪ 1‬בחסב מקדמתה לו צחת הו‬
‫אן כל מא וקע פיה אל שך הל הו למטה מעשר׳‬
‫או למעלה לא יגוז רכובה מא תחקק אנה למעל׳‬
‫מעשר׳ פהו חלאל ולאי שי תחרם אלאנהאר‬
‫אלגזיר אלמא קטעא כאל דגלה ואלפראת וניל‬
‫מצר אלתי ענהא כאן אלסואל אלתי ‪ 2‬קד תחקק אן‬
‫פ י ה אדרע כתירה מן אלמא ולו כנא נחרם‬
‫כל ודאי מותר מן אגל ספק איסורא אלדי ימכן‬
‫פי גנם דלך אלודאי או פי ניעה לחרמת אל‬
‫מחללאלת כלהא וקד ביינא פי גמלה אלאצול‬
‫אלתי ביינאהא אן אלאשיא כלהא מבאח‬
‫‪ ) 1‬ב תרגום (שורה ‪ 7‬מלמטה) השלם ‪ :‬מתחייב [וא שר יתחייב]‪.‬‬
‫‪>2‬‬
‫= שכבר נתאמת שיש בהם ( = פי ה[ א]) ה ר ב ה‬
‫א מ ו ת מים‪.‬‬
‫ש רג א א ב ר מ סון‪ :‬תו ס פו ת ו ה ע רו ת‬
‫‪175‬‬
‫[ע״ב]‬
‫מן התורה ‪ 1‬אלא מא תחקק חרמאנה ואן קולהם‬
‫ספיקא דאורית׳ לחומרא אנמא דלך איסור‬
‫מדבריהם ‪ 2‬לא מן ה ת ו ר ה ו ב ב י אן ק א ל ו מ מ ז ר‬
‫ו ד א י א ס ר ה ת ו ד ה ו ה ו אל ק אי ס פ י‬
‫כ ל ה א פ א ד א כ אן ספ ק‬
‫אי סו רי ל אוין‬
‫א י ס ו ר׳ ד א ו ר י ת א א סו ר‬
‫מ ד ב ר י ה ם ‪ 3‬כיף נחזיק אסור פנאהיך אן נאתי‬
‫למא תחקק אנה מותר ונחרמה מן אגל‬
‫תוקע אלספק והדא כלה כדוג ען קואנין אל‬
‫קיאסאת אלפקהיה ואמהאל לאצול אלאחכאם‬
‫ותבע נצרה אלעואיד לא גיר ‪...‬‬
‫וקאל‬
‫הדא אלגאון ש״צ אן רבינו נסים וגירה מן אל‬
‫חכמים אלמשהורין בעלם אלתלמוד ואלהודאה‬
‫בינוא תחרים דלך בוגד‪ .‬אכר גיר הדה‬
‫אלט[רי]קה אלתי דכרהאהא והדא צחיח‬
‫[ד‪ ,‬ע״א]‬
‫אן הדה אלטריקה אלתי דכרהא דאם עזה לם‬
‫יקולהא בשר קבלה ולא הו איצא ש״צ מא‬
‫כטדת לה בבאל קבל רויה כלאמנא אלדי ביינא‬
‫בה אן רכוב אלמא אלמגהול ארתפאעה מבאח‬
‫חתי יתחקק אנה פחות מעשרה באעתבאר‬
‫ספיקא דאורית׳ ודרבנן פטן אנה קד טפר ‪1‬‬
‫בטדיקנא הדה ובין תחרים אלאנהאר כיף‬
‫כאנת וד־לך במקדמתה אן תחומין על פני המים‬
‫דאורית׳ והי מקדמה לא ירצאהא אחד ממן‬
‫תקדמה פי גאלב טננא ונתג בהא תחרים רכוב‬
‫אלאנהאר קטעא והי נתיגה גיר לאזמד‪ .‬כמא‬
‫‪ ) 1‬ב תרגום הישן ‪ :‬כך נראה מהתרגום‪ ,‬ועיין הערה ‪ ,26‬אבל העדה זו אינה מן התרגום אלא‬
‫הערת קורא‬
‫שנ כנ ס ה‬
‫ל גו ף‬
‫ה ה ע ת ק ה ‪ .‬כיוצא בו אף פ־ ן ע מו ד ‪ 166‬שורה ‪ : 22‬רומז למה‬
‫שאמרו ב שבת סוף פרק המוציא יין — אף זו הערת קורא וליתא כ מובן במקור לעיל ע מו ד ‪ 387‬ש ר ‪. 1‬‬
‫‪ )2‬כל הפיסקא שפיזרתי ליתא ב תרגום ונשמטה על ידי הדומות‪ ,‬ועיין מה שכתבתי לעיל בהקדמה‬
‫לקטעים אלו‪.‬‬
‫‪ = )3‬לא מן התורה ו בבי אור אמרו (קידושין עג‪ ,‬א) ממזר ודאי אסרה תורה והו ההיקש בכל‬
‫איסורי לאוין כולם שאם הוא ספק איסור׳ דאוריתא אסור מדבריהם‪.‬‬
‫‪ = ) 1‬כב ר ניצח את ד ר כנו זאת‪ .‬בתרגום (עמוד ‪ : ) 9 ,57 6‬נ כ ח ד ר כנו זה‪.‬‬
‫ת שו בו ת ה ר מ ב״ ם‬
‫‪176‬‬
‫ביינא פואגב אן תכון הדד‪ .‬אלטריקד‪ .‬אלתי דכרהא‬
‫לא תוגד לאחל ממאן אקדם [ז״ל]‪ .‬ואמא כון אואליך‬
‫אלגאונים אללדין דכר ז״ל (ו) ‪ 2‬חרמן דלך וגעלו‬
‫[ע״ב]‬
‫פרקא בין אלבחר ואלאנהאר פ א ב א נ חן לא נעלם‬
‫בינהא פרק למעני איסור שבת אלא אן כאן‬
‫יתעלק אלחרמאן בכיפיה אלמא לכון הדא מאלח‬
‫וחדא חלו פימכן אמא אן כאן יתעלק באל‬
‫כמיה פלא פרק בינהמא בוגד‪ ..‬ובאלגמלה ‪ 1‬אן‬
‫כל קולד‪ ,‬פגדהא ‪ 2‬לאחד אלגאונים אלמשהורין‬
‫בהודאה ולא עליהא דליל לא נערפה ולא‬
‫נעמד ‪ 3‬איצא עלי תלך אלקולד‪ .‬ולא נעמל בהא‬
‫חתי תבין לנא עלתהא והדא אצל איצא קד‬
‫ביינוה לנא ז״ל פי קולהם לא מיקרע תקרעוניה‬
‫ולא מגמר תגמרון מיניה ומעלום ‪ 4‬משהור‬
‫אן ו א ד אשביליה בינה ובין אלבחר אלמאלח‬
‫תמאנין מילא ‪ 5‬ותדכלה אלמראכב ותוסק‬
‫זיתא ותכרג פי אלנהר ללבחר אלמאלח‬
‫[קטע א דף ב ע״א]‬
‫[ת]אתי אסכנדריד‪ .‬דאימא ולא י ב ד ו‪ ....‬ג[ מיע]‬
‫ישראל חכמ׳ ותלמידים ‪ 1‬במחצר גמיע אלגאונים‬
‫הנאך ואללדין נדכר מנהם ד ב י נ ו ב ר ו ך ‪ 2‬ורבינו‬
‫חנוך ו ר ב י נ ו מ ש ה א ב נ ה ‪ 3‬ורבינו יצחק א[בן גיאת]‬
‫ורבעו יצחק בן ברוך ורבינו יצחק [צאחב אלהלכות]‬
‫ורבינו יוסף הלוי ז״ל תלמיד[ ה ‪----------------‬‬
‫‪ )2‬ז״ל‪ ,‬צ״ל אחר ״אלגאונים״‪.‬‬
‫‪ ) 1‬ב תרגום נוסף ‪ :‬אומר‪.‬‬
‫‪ ) 2‬נגדהא ?‬
‫‪ ) 3‬מהתרגום יוצא שיש כאן השמטה על ידי הדומות‪.‬‬
‫‪ )4‬שם‪ .‬נ ו ס ף ‪ :‬א צ ל ם ‪.‬‬
‫‪ )5‬בתרגום (‪ 10‬מלמטה) צ״ל ‪ :‬מילים‪.‬‬
‫‪ ) 1‬ב תרגום ‪ :‬ותלמידיהם‪.‬‬
‫‪ )2‬ליתא בתרגום‪ ,‬והכוונה לר׳ ב רו ך ב״ר יצחק אלבאליה‪ .‬ואת בנו הזכיר לאחר מיכן כיון שהיה‬
‫צ עיר ב שעת פטירתו של אביו‪.‬‬
‫‪)3‬‬
‫מפליא שאף כאן חוזרת אותה שגיאה ד׳ חנוד ו בנו ר׳ משה כמו בתרגום‪ ,‬וצ״ל ‪ :‬ו״ משה‬
‫ו ו־ חנוך בנו‪ .‬לא ש מענו ע ל בן ר׳ חנוך שהיה ג דו ל בתורה‪ ,‬ואף אם היה לו בן כלל‪.‬‬
‫ש רג א א ב ר מ סון‪ :‬תו ס פו ת ו ה ע רו ת‬
‫‪177‬‬
‫[ע״ב]‬
‫מן גאנבין או מן גאנב ואחד מתל ניל מצר ולא‬
‫וכאן‬
‫תביל אחד אן דלך חדאם לגזארה אלמא‬
‫נזיד הדד‪ .‬אלמבאחה ביאנא ולו עלי דאי מן ירי‬
‫[אן רכ]וב אלאנהאד חרמאן מא כמא זעמו‬
‫‪ .......‬קד תבאח מחטור אתמא מן אגל‬
‫‪ ......................‬על ה מן שפקד‪ .‬אל נאס‬
‫עמ ׳ ‪ 572‬סי‪ /‬שי ‪ :‬על דעת הרמב״ם בעניין תחומין בימים ובנהרות (מתוך התשובה שלנו)‬
‫עיין ״בית הבחירה״ לעירובין דף יז ע״ב סוף פ״א‪.‬‬
‫עמ׳ ‪ 581‬וה׳ ‪ ,16‬אף בפירוש ר׳ סעדיה העדני לרמב״ם‪ ,‬תפלה פ״ז‪ ,‬דן בסתירה זאת ואמר‬
‫ת ש ו ב ת ו אלא על מה שכתוב בחיבורו‪ .‬והתשובה והסתירה‬
‫ש אין ל ס מו ך ע ל‬
‫נרמזו בקצרה אף ״בבית הבחירה״ לברכות כא ב‪.‬‬
‫[עמ׳ ‪ 583‬ה ע׳ ‪ : 1‬עיין ש״ח קוק מחקרים ועיונים‪ ,‬ח״א עמוד ‪ 318‬אות ב]‪.‬‬
‫עמ ׳ ‪ 587‬הע׳ ‪ : 21‬עיין מה שכתבתי בהערותיי למסכת עבודה זרה כתב יד ספרדי שהוצאתי‪,‬‬
‫לדף כט ע״ב‪ ,‬שורה כה‪.‬‬
‫עמ ׳ ‪ 591‬סי׳ שכג ‪ :‬נמצא אף בכ״י ווסטמינסטר קולג׳ בקמברידג׳ ‪ Taim . 1.77‬דף אחד נייר‬
‫ובו שתי תשובות‪ .‬זו שלפנינו וכן סי׳ שעד‪ .‬והמקור — בכ״י גסטר עיין סי׳ שנג‪.‬‬
‫שינויי נוסחאות ( ר ו ב ם ל ט ו ב ה ! ) ‪ .‬בשאלה ‪ :‬שורד‪ : 2 .‬ב מ ד י נ ה ש י ש ‪.‬‬
‫‪ : 3‬ו ב א אי ש אחד! קבץ ק י ב ו ץ [סביבו] באותה!‬
‫‪ : 4‬ל ל מ ד או ת ם! ו מ פ ר ש להם!‬
‫‪ : 5‬מבלי‬
‫שי ש‬
‫ל ו דשות הדיין!‬
‫עלה‬
‫על‬
‫לב‬
‫ה ד י י ן הנז׳‬
‫ל ו מ ׳ שזו‬
‫א פ ק י ר ו ת א וזלזול בכבודו (עיין עירובין סג א ! ) והמלמד הנז׳ ח ש ב ל ו מ ׳ !‬
‫‪ :6‬ו ל א י צ ט ר ך‬
‫ב ו לנטילת דשות ו ג ם‬
‫אין י כ ו ל‬
‫ל מ ו נ ע ו מ ז ה (וכן‬
‫במקור הערבי !) ‪1‬‬
‫‪:7‬‬
‫ב ב י ת ו שלא בפני הדיין‪ .‬ואחדים‬
‫ח ש בו‬
‫ל ו מ ׳ ! ללמד ג ם‬
‫ב בי תו‪..‬‬
‫י ו ר נ ו ו כ ו׳ !‬
‫תשובה‪ :‬ראוי לעמוד‬
‫בי די ע ת‬
‫( ט עו ת‬
‫ה תו ר ה‬
‫על‬
‫א ו פ ן זה המלמד הנז׳ והדיין‪ .‬ש א ם הם שוי ם‪.. :‬‬
‫והלכה‬
‫ת ר ג ו ם ‪ :‬לכנה לא!)‬
‫לא‬
‫י ת חיי ב‬
‫לתת‬
‫ר א ו י לשום א ד ם‬
‫לו‬
‫ד שו ת‬
‫ל פ י שאין‬
‫ל ל מ ד! ול א ב מ קו מו‬
‫הידוע ל מ ו ש ב ו ‪ . . .‬לפי שזה ז ל ז ו ל ב כ ב ו ד ו ! נ ו פ ל מהדיין הנז׳ ב י ד י ע ת‬
‫ה ת ו ר ה אינו י ב ו ל !‬
‫ת שו בו ת ה ד מ ב ״ ט‬
‫‪178‬‬
‫עמ׳ ‪ : 1,592‬ב ב י ת ו א ל א‬
‫ב ר שו תו וז ה‬
‫ב ת נ א י ש י ה י ה ש ל ם ו ל ב ‪ .. .‬גרוע‪.‬‬
‫ע״כ כתב היד‪.‬‬
‫עמ׳ ‪ 595‬סוף סי׳ שכו ‪ :‬עיין מה שכתבתי לקמן ‪.686‬‬
‫עמ ׳ ‪ ,596‬סי׳ שכח‪ :‬דעת הרמב״ם שסתם שבועה לעולם משמע (ומדמה שבועות לנדרים)‬
‫וכדעת הרא״ש בשבועות פ״ג סי׳ כא‪ ,‬וכ״כ בתשובה לעיל סימן רעט‪ .‬ועיין יו״ד סי׳‬
‫רלו ס״ב בהגהת רמ״א ובסי׳ ריט ס״ג בט״ז וש״ך וגו״כ שם‪ .‬וכן הוכיח מהרי׳׳ט‬
‫בתשובותיו חלק חו״מ סי׳ מ‪.‬‬
‫עמ ׳ ‪ ,603‬סי׳ שלג ‪ :‬בהערה בראש התשובה צריך לומר‪ :‬ו״קרית ספר״ שנה ו עמ׳ ‪144‬‬
‫״בשינוי נוסחאות״‪.‬‬
‫עמ׳ ‪ 605‬סי׳ שלד ‪ :‬תשו׳ זאת נמצאת אף בכ״י קמברידג׳ ‪71‬‬
‫‪f‬‬
‫‪s‬‬
‫—‪t‬‬
‫דף א ועליה כתובת ‪:‬‬
‫בשר״ח ( = בשמך רחמנא) אבתדי מסאיל סאלהא ר׳ יהונתן לרב משה זצ״ל והדא נץ‬
‫אלמסאיל ואגובתהא שאלה ילמדנו רבנו וכר וכו׳‪ .‬ועיין הקדמתי‪.‬‬
‫עמ ׳ ‪ 606‬התשובה ‪ :‬הובאה בקצרה בפירוש ר״ס העדני‪ ,‬דף פג ע״א‪.‬‬
‫עמ׳ ‪ ,614‬סי׳ שמג הע׳ ‪ :3‬״דאגרירא״ נכון‪ ,‬בלומד שנאמרה אגב גררא‪ ,‬שלא במקומה‪.‬‬
‫ובן צ״ל בהערה ‪.11‬‬
‫עמ׳ ‪ ,616‬סי׳ שמד‪ .‬לתשובה זאת רמז הרשב״א בחידושיו לבבא בתרא דף פז א (והובא‬
‫אף בשטמ״ק שם)‪.‬‬
‫עמ׳ ‪ ,627‬סי׳ שנז הע׳ ‪ : 1‬ועיין תשובות הרדב״ז חלק ז סימן כו‪.‬‬
‫עמ׳ ‪ ,633‬ה ע׳ ‪ : 2‬הציון מוטעה וצ״ל‪ :‬כתובות ג ע״א‪ ,‬ולשורה ‪ : 4‬״שהמקדש״ צריך לציץ‪:‬‬
‫כתובות עג ב‪.‬‬
‫עמ׳ ‪ ,634‬הע׳ ‪ : 2‬בכ״י קמברידג׳ מצאתי המשך דברי ד״ש הנגיד שהובאו באוצר הגאונים שם‪.‬‬
‫עמ ‪( 2— 1 644 ,‬מ׳) ‪ :‬לקמן עמוד ‪.646‬‬
‫עמ׳ ‪ ,650‬בתשובה ‪ :‬ויוכל להטיל חרם סתם וכר אף על פי שפטרה אף מחרם סתם אין הפטור‬
‫מועיל ועיין ח״א עמ ׳ ‪ .184/5‬וכן דעת רב האיי גאון בתשובתו ב״ספר התרומות״‬
‫שער בו ח״ב וכן דעת הרי״ף בתשובה עיין תשובות הרשב״א חלק ד סי׳ קלה‪.‬‬
‫(ומתשובות הרשב״א זאת מבוארת דעתו ודלא בבעל ״גידולי תרומה״ שם)‪.‬‬
‫להערה ‪ : 3‬פירוש הדברים‪ :‬הוא לא פטדה אלא משבועה בשיתבעו ממנה היורשים‬
‫אבל אם היא תובעת מהם דבר — איננה נפרעת אלא בשבועה‪ ,‬וכן מדייק לשון הפטור ‪:‬‬
‫נאמנת בביתה ובדיבורה על כל מיני מאבל ומשקה שמסתפקין בגויה ועל טענת שמא‬
‫(״לקחה דבר שלא ברשותו״) ולית ליה ולא לירתיה בתריה לאשבועה ע ל‬
‫ה כין‬
‫שום שבועתא וכר ועיין תשובות הגאונים הרכבי סי׳ א‪.‬‬
‫עמ׳ ‪ : 656‬סוף השאלה (״שבשטר בתובתה״) וכל התשובה נמצא אף בכ״י וסטמיניסטר‬
‫קולג׳ (עיין מש״ב לעיל לעמוד ‪ .) 591‬והדי ש״נ‪ :‬י ו ד נ ו ו ש ב ר ו ב פ ו ל ‪.‬‬
‫שורה ‪( 1— 2‬מ ‪ ) ,‬במו ש נ ב ת ו ב אנחנו מקצת הכתובות או לא י פ ר ש ז ה (ונבון!)‪.‬‬
‫ועיין אף לעיל שימן נה‪.‬‬
‫‪179‬‬
‫ש רג א א ב ר מ סון ‪ :‬תו ס פו ת ו ה ע רו ת‬
‫עמ ׳ ‪ : 1 ,657‬עד שיבלה או ת ק ר ע אותו או תתן אותו או ת מ כ ר נ ו !‬
‫‪ : 2‬ב י ן בקרקע ו ב י ן ‪ ) 0‬האיש! בישראל וגוים ב ש׳ דינרי׳ן‬
‫‪ : 3‬נגד חצי ש ט ר כתובתה ! מבעלה בלא ולד ! ‪ : 4‬ש א פ ש׳ שתגיע! ‪ : 5‬ש ה י א (‪) 1‬‬
‫מתבטל! ‪: 7‬‬
‫ש ב ד י נ נ ו ו ע ד כ או תי ה ם!‬
‫‪ : 9‬ב כ ת ו ב ת ה (כמו שתקן לנ כון בהערה ‪! ) 5‬‬
‫ל פ י שנחוש‪.‬‬
‫הע׳ ‪ : 6‬אין כל קשר בין המצויין כאן ובין העניין בתשובה‪ .‬הכוונה היא‪ :‬בנגלה היא‬
‫המתנה והנסתר היא הקנוניא !‬
‫‪( : 11‬זה)‪ ,‬ליתא!‬
‫‪ : 12‬מאלו הנכסים ו י א מ ׳‬
‫א לו‬
‫ה נ כ ס י ם שקבל‪ .‬ונשמט בדפוס ע״י הדומות‬
‫ועל ידי זה הדברים מוקשים‪.‬‬
‫‪ : 13‬אסור ל י (ונ כון!)! ו ע ו ד נ ד ר ת י ( ! )‬
‫‪ : 20,15‬ב ש ם כל מי‪ ,‬טעות המתרגם‪ ( ,‬ב א ס ם = ע ל כ ל‬
‫מ י !)‬
‫‪ : 20‬אין בכה״י אלא‪ :‬י ח ר י מ ו ב ש ם‪.‬‬
‫‪ : 16‬ו ש ה נ ג ל ה ‪.‬‬
‫עמ׳ ‪ ,672‬סי׳ שצה‪ .‬הובאה בקצרה בחידושי הדמב״ן לבבא בתרא‪ ,‬ד‪ ,‬א ד״ה ואמר אביי‪.‬‬
‫בכ״י קמברידג׳ ‪s. n . s . 309‬‬
‫—‪t‬‬
‫סי׳ ‪( 79‬עיין בהקדמתי) הנוסח בשורה ‪ 2‬בשאלה ‪:‬‬
‫משמע דיותר פשיטא (כמו בהערה ‪ : ) 4‬בשר ‪ 1‬בתשובה‪ :‬לא היה לאנשים גדולים‬
‫כ מ ו ת כ ם‪.‬‬
‫עמ ׳ ‪ : 2— 1,673‬שם‪ :‬דברי חסידות הן שלא יהיה אדם עויין בעיין דעה ואותו השנוי (כעין‬
‫הערה ‪ .) 11‬שר ‪ : 3‬ליתא ״הוא״ אף כאן ‪ :‬אבל ב ג נ ו ת החצר‪ ,‬שאין ד ר כ ן ש ל ב נ י‬
‫א ד ם‪.‬‬
‫עמ׳ ‪ ,679‬הע׳ ‪ : 2‬נראה שצ״ל ‪ :‬נר״ו(בכ תב הספרדי המשולב נראית טעות כזאת ‪ :‬נרו = פי)‪.‬‬
‫הע׳ ‪ : 2 7‬עד דשימי בי תלתא‪ ,‬טעות סופר היא‪ ,‬ובתלמוד‪ :‬אפילו תרי מגו תלתא‬
‫וכן בהלכות מכירה פ״ח ה״א‪ .‬וכבר העירותי על זה בהערותיי לע״ז כ״י ספרדי הנ״ל‬
‫דף קיד ‪ 11‬לשודד‪ .‬יז‪.‬‬
‫עמ׳ ‪ : 1,681‬והאל יצילנו מעונש הדין‪ ,‬סיום בלתי רגיל אצל רבינו וכן לקמן סוף עמ׳ ‪.707‬‬
‫(ועיין אף לעיל ‪ 595‬סוף סי׳ שכו! ‪ ! 652/3‬ותשובות ר׳ אברהם בן הרמב״ם‪ ,‬סוף סי׳ קא)‬
‫ורגיל הוא בפי חכמי מזרח ומערב! כגון‪ :‬ר׳ שמריה ב״ר אלחנן‪ ,‬גנזי שכטר ח״ב ‪! 265‬‬
‫ד׳ יצחק ב״ר ברוך בתשובות הרי״ף סימן קלד (וצריך לומד קלה‪ ,‬שהיא תשובה‬
‫חדשה ! ) ! ר״י אבן מיגש סוף סי׳ קצה ! הראב״ן סוף סי׳ קו = שו״ת מהר״ם מרוטנבורק‬
‫סוף סי׳ שצה! ראבי״ה‪ ,‬או״ז ח״א סי׳ תרנב! תשר רש״י‪ ,‬אלפנביין עמוד ‪ ! 92‬ד׳ מאיד‬
‫אבולעאפיה בתשובתו סוף סי׳ שד (וסוף סימן רסט ורסא) ! בתשובה שנדפסה בתשר‬
‫הגאונים מרמורשטיין עמוד כה ומתוקנת באוצר הגאונים לקידושין עמוד ‪93— 90‬‬
‫(ואינה תשובת גאון אלא לד׳ יוסף אבן אביתור‪ ,‬אסף ״קרית ספר״ שנה ב׳) ! שר׳ת‬
‫מהר״ח אוד זר ת סוף סי׳ קו (ועוד שם סו״ם קנט) ! בסוף ראג׳ץ מהדורת עהרברייך‬
‫ת שו בו ת ה ר מ ב ״ ס‬
‫‪130‬‬
‫דף דצט ע״א בתשובת ד׳ אליעזר‪ :‬וצוד ישראל יצילנו מ עו מ ק הדין; וכן בשו״ת‬
‫מהר״ם אלאשקר סוף סי׳ לט וסוף סי׳ לט וסוף סי׳ עז‪.‬‬
‫ובכמה‬
‫ת שו בו ת‬
‫ש נ מ צ א ו ת ע ד י י ן ב כ ת ב י ד‪.‬‬
‫עמ׳ ‪ ,686‬סי׳ תט‪ .‬הובאה בקצרה בשו״ת הדדב״ז סוף סי׳ קטו‪.‬‬
‫עמ׳ ‪ ,688‬סי׳ תיא ‪ :‬הע׳ ‪ : 6‬נזכר ברשימת ספרי רב שמואל בן חפני ‪ JQR‬כרך יד עמוד ‪311‬‬
‫(כתאב אל וכאלה) וכן ברשימת ספרים שפירסם מאן ‪ Texts‬ח״א עמ׳ ‪ .652‬הספר הכיל‬
‫א ר ב ע י ם פרק (המפתח וכן קטעים מגופו נמצאים בידי)‪.‬‬
‫עמ׳ ‪ ,691‬סי׳ תיד‪ .‬תימה שפ־ן קיטע את התשובה וצריך להעתיקה כולה‪ .‬וז״ל ‪ :‬וזו העת ‪2‬ת‬
‫תשובת הרמב״ם ז״ל שמצאתיה בלשון הגרי‪ :‬עמדתי ידריכני השם ולכם בדרך ישרה‬
‫על שאלתכם ויש בה ענינים הרבה ראיתי שתהיה התשובה עליה בסדר שאלתכם‪ ,‬ואומר ‪:‬‬
‫ששטר ראובן המלוה אע״פ שכתוב בו ״בלא טפיסת טופס מזה השטר״ אין טענה‬
‫לראובן להימנע מנתינת הטופס ממנו ואפילו התנה זה על טופסו בביאור מפני שזה‬
‫העניו אינו מחייב השהיית הפרעון אלא לאחר ברור ההפסד והזיוף שבשטרו אם כן‬
‫כל זמן שיראה מן הדין לפי טענת בעלי דינין שיתן לו הטופס בלא זה התנאי שלא‬
‫•ועיל זה התנאי לעכב נתינת זה הטופס לפי שאם הדין יחייב בלא זה התנאי השהיית‬
‫הפרעון בעבור זמן ב״ד או בעבור דבר שלא ישתהה הפרעון (אלא שיתן לו הטופס‬
‫ולא ישתהה בעבורו הפרעון) יותר ממה שהיה משתהה בעבורו בלא נתינת הטופס‬
‫ובלא זה התנאי הנזכר בו ד״ל בלא תביעת טופס מזה השטר וזה לפי שכבר נתברר‬
‫ממה שסדרתי מן החילוק ההכרחי עיקר אותו הסברא בו ד ת י ת שעל שני הפנים‬
‫אין בנתינת הטופס סבה להשהיית הפרעון והיה בלא ספק התנאי בזה אינו מזיק‬
‫בפרעון זה הממון אם הוא אמיתי מחוייב והדבר המזיק בו מה שיתכן שיהיה סבה לזיוף‬
‫השטר מעיקרו וכשיזייף השטר מעיקרו בלי ספק כבר פקעו כל פ ר ק י ן מעיקרן לפי‬
‫שהן ש ק ר א י ן חששה להם ולא נאמר כל תנאי שבממון תנאו קיים אלא עם קיום העדות‬
‫שנתקיימה על אותו התנאי אבל תנאי שיהיה לקיום עדות עדים שמעידים בשקר לא‬
‫נפל על זה תנאי שבממון כלל‪ .‬ו ז ד ‪ .‬מ ב ו א ר ש א י ן צ ר י ך ל ר א י ה כ ל ל ‪.‬‬
‫הפסק מתאים לתשובה הקצרה לעיל סימן לה (וע״ש הערה ‪ .) 2‬אלא שלשונו אינו לשון‬
‫הדמב״ם וכנראה נכון הוא מה שנמצא בכ״י תשובות הרא״ש (עיין הערה כאן)‪:‬‬
‫ד‪.‬ר מ״ ה ולא הרמב״ם!‬
‫עמ׳ ‪ 695‬הע׳ ‪ 4‬לסי׳ תפ ‪ :‬כבר העירותי בהערותיי בסוף ״אוצר הגאונים״ לגיטיו עמ׳ ‪, 105‬‬
‫סוף העמוד שבקטע ״הלכות פסוקות״ שהוציא אפשטיין ‪ JQR‬מהדו״ח ‪ 4‬עמוד ‪432‬‬
‫שר ‪ 9‬נמצאות שתי הגירסות ‪ :‬רב שישא בריה דרב אידי ורב אשי‪ .‬וא״ל רב אשי הוא‬
‫ג ל י ו ן לנוסח רב שישא שבפנים‪ .‬והעדה ‪ 172‬בעמוד ‪ 441‬שם צריכה תיקון‪ .‬״רב אשי״‬
‫מצאתי אף בכתבי יד אחרים‪.‬‬
‫עמ׳ ‪ ,702‬הע׳ ‪ 703( 2‬הע׳ ‪ ) 26‬לדן שם‪ ,‬וכן ב״ספד מתיבות״ עמוד ‪ 137‬הערה לעמוד ‪20‬‬
‫חזר בו מהודאתו וסבור היה שדברי ד״ח לקוחים מהמקח והממכר סוף שער מב‪ .‬אבל‬
‫‪181‬‬
‫ת שו בו ת ה ד מ ב״ ם‬
‫האמת היא ש כ ל ה ק ט ע מ ה מ ק ח ו ה מ מ כ ר א י נ ו א ל א ה ו ס פ ה‬
‫מ פי רו ש‬
‫ר ״ ח‪ ,‬וליתא לא במקור הערבי ולא בתרגומים האחרים שבכתב יד!‬
‫עמ׳ ‪ ,728‬הע׳ ‪ .55‬ליתא שם‪ ,‬כידוע‪ ,‬ועיין פירוש המשניות לר״מ אבות פ״ב ובהלכות דעות‬
‫פ״ב ה״ג ועיין שם בהגהות ״בני בנימין״ לרא״ד רבינאוויטץ ובהערה שם וכבר ציין‬
‫בקובץ ״הפסגה״ שנה א עמוד ‪ 70‬כמה מקומות בזוהר וזוהר חדש ותיקונים שנמצא שם‬
‫מאמר זה‪ .‬ועיין אף הגהות הגר״ח העליר ב״ספר המצות״ שהוציא עמוד ‪ 50‬הערה ‪.5‬‬
‫עמ ׳ ‪ ,729‬סי׳ תמט‪,‬הע׳ ‪ : 15‬עיין אוצה״ג — הפירושים לגיטין ‪ 242‬הערה ב‪.‬‬
‫עמ ׳ ‪ ,730‬הע׳ ‪ : 20‬כאן כתוב פ ר ק‬
‫ר א ש ו ן ‪ ,‬ואם אין כאן ט״ס (או ציון של המעתיק)‬
‫אפשר שרמז אף למעשה של רבי יהודה ש ה ו ב א ה ב ר י ״ ף ע״ז פרק ראשון‪.‬‬
‫הע׳ ‪ : 3 5‬קשה לומר שכיוון לרב יהודה גאון‪ ,‬שעיקר חסר מן הספר שהרי לא נזכר קודם‬
‫לכן (אם אין כאן ט״ס במקום ‪ :‬אלו דברי דבנו האיי‪ ,‬והיה כתוב בגרשיים ‪ :‬דבד״י‪ ,‬לשם‬
‫הדגשה‪ ,‬כנהוג ופשטום ‪ :‬דב יהודה) ‪ 1‬ואולי הערת המעתיק היא שהדברים נמצאים‬
‫בספרו של ר׳ יהודה הברצלוני!‬
‫סי׳תם‪ :‬להבנת השאלה הראשונה — עיין חולין לב א מיעוט סימנין מהו‪ ,‬וטור יו״ד סי׳ כג !‬
‫ועיין אף ״סיני״ כרך לד עמו׳ כ —כא‪ .‬לשאלה השניה חיתוכא [דאו] ני( כ צ ״ ל — עיין טור‬
‫יו״ר סי׳ לט! לשאלה השלישית — עיין ט״ז יו״ד סי׳ קטו מ״ק ב! לשאלה הרביעית —‬
‫עיין ע״ז נט א — ב וראשונים שם וטור יו״ד סי׳ קכה‪.‬‬
‫סי׳ תסב‪ :‬הובאה בלשונה (״מתשובות חרמב״ם ב״י״) בהשמטות לשו״ת ״חיים שאל״‬
‫להרחיד״א ח״ב לדף יט (בדפוס ראשון)‪.‬‬
‫בהערותיי נזכר כמה פעמים פירושו של ר׳ סעדיה הע תי לרמב״ם‪ .‬והנה נמצא שם בדף‬
‫טו א קטע מתשובה של הרמב״ם וז״ל ‪:‬‬
‫והכדא קאל ( = וכך אמר [הרמב״ם]) ז״ל ב ת ש ו ב ת ש א ל ה שזה השם שאומרים‬
‫בלשון ערבי והו אללה הוא כשאר הכינויין ומותר למוחקו ולאמרו בבית המדחץ‪.‬‬
‫קטע זה נראה שלקוח מתשובה ע ר ב י ת ‪ .‬ואין התשובה לפנינו‪.‬‬
‫וכאן המקום להוסיף גם פיסקא עמומה בתשובות הדשב״א חלק ז סימן נג ‪ :‬השיב הדמב״ם‬
‫ז״ל בזמנים כתב כי מחלל שבת בפרהסיא הרי הוא כמשומד לכל התורה כולה ואינו מבטל‬
‫דשות עד ש י ש כ ו ר ( = ש י ש כ ו ר מ מ נ ו ? ש י ש כ י ר ? ) כגוי ויינו יין נסך והרי הוא‬
‫ככל גויי הארץ וכן השיב בתשובה‪.‬‬
‫״השיב״ כלומר הדשב״א‪ ,‬שהרמב״ם וכו׳ (הלכות עירובין פ״ב הט״ז)‪ .‬״וכן השיב‬
‫בתשובה״ נראה כרמז לתשובת הרמב״ם ואין התשובה לפנינו‪.‬‬
‫ל א ג ד ת ה ד׳ י ה ו נ ת ן ה כ ה ן‪ .‬בכ״י קמברידג׳ ™ ‪t — s k 16‬‬
‫מ״אימתו יודיע׳ (עמ׳ ‪ 44‬שורה ‪ 5‬מלמטה) עד ״מאור״ עמ׳ ‪.4,55‬‬
‫‪ ) 1‬אע״פ שקשה לתקן‪ ,‬שהרי אף ברדב״ז הנוסח כלפנינו‪.‬‬
‫נמצא קטע ממנה‬
‫ת שו בו ת ה ר מ ב ״ ס‬
‫‪182‬‬
‫ל אג ד ת‬
‫ה ר מ ב ״ ם‪ .‬בכ״י אדלר ‪ 2013‬נמצאת האיגרת הזאת ויש בב״י זה כמה‬
‫שינויי נוסחאות שכיוצא בהם יש אף בכי״י אחדים‪ ,‬ושאינם בשום נוסח אחד הם‪ :‬עמ׳‬
‫‪ : 12,49‬בי בבר נגזר‪ ,‬שם‪ :‬בי ה׳ נתן‪ .‬שר ‪ : 15‬משביל ו ז ה י ר ‪ .‬שר ‪( 2‬מלמטה)‪ :‬בל‬
‫ח כ מ ה אוגדת (וליתא‪ :‬״והיא — גברת״)‪ .‬עמ׳ ‪ : Z50‬י ל א ה כל חוזה‪ .‬שר ‪ : 4‬א ש ד לא‬
‫יובל‪ .‬שר ‪ : 10‬ו ח ב ד נ ו בעניניהם‪ .‬שר ‪( 2‬מלמטה)‪ :‬בימי ה ש ח ר ו ח* עמ׳ ‪: 6,51‬‬
‫מ נ ע ו ר י (לא‪ :‬מבחורי) « ה י ו ל ה ל צ דו ת « עמוניות מ צ ד י ו ת אדומיות‪ .‬שר ‪: 13‬‬
‫ו ל ר ד ו ף ולבדוק‪.‬‬
‫תי קון‬
‫בעמ׳ ‪ 165‬הע׳ לעמ׳ ‪ : 350‬במקום ״ערוגת הבושם׳׳ וכו׳ צריך לו מ ר‪:‬‬
‫לר׳ א שתורי הפרחי‪.‬‬
‫״ כ פ תו ר‬
‫ופרח״‬
‫ה ו ס פו ת‬
‫א ח רונו ת‬
‫[תרגום עמ׳ ‪ ,128‬ד‪,‬ע׳ ‪ : 2‬קרא במקום פ״ח ‪ :‬פ׳׳ה‪.‬‬
‫עמ׳ ‪ ,716‬ד!ע׳ ‪ : 1‬יומא נ״ז א׳‪ .‬פלורסהיים‪].‬‬
‫תסה‬
‫תסה‬
‫ש אל ד‪ .‬מן ר [משד‪1 ].‬‬
‫ש א ל ה מר׳ מ ש ה‬
‫מא תקול ה י?ן צפירת [תפ] מו פי‬
‫מה יאמר הדרת יקרת צפירת [תפארת]‬
‫מראה מריצא [א]} ‪ 1‬הצרת ש[אד‪.‬די]ן‬
‫מורינו ורבינו בדבד אשד‪ .‬חולה‪ ,‬אשד‬
‫בנאת‬
‫היתד‪ .‬במעמד שני עדים‪ .‬אמדה להם‪ :‬לי‬
‫[לי] ‪ 1‬נצף דאד פתקסם עליהם אלא‬
‫בשותפות עם ‪ 1‬בני בנות [שלי] מחצית‬
‫רב [ ע] באלסוא ואקנו מנהא עלי דלד תם‬
‫חצר‪ .‬חלקו אותה ביניהם בשווה זולתי‬
‫תופת פסאל רבעלי דל ך פקאל אן אלוציה‬
‫רבי[ע]‪ .‬וקנו מידה זאת‪ .‬אח״כ נפטרה‪.‬‬
‫מפסוכה‪.‬‬
‫ונשאל רבינו על זה ואמר‪ ,‬כי הצוואה‬
‫פקאלת‬
‫להם‬
‫לי‬
‫מע ‪2‬‬
‫אולאד‬
‫בטלה‪.‬‬
‫ווגד לד סעדיה זל פי כתאב אלשהאדאת‬
‫ונמצא לד׳ סעדיה ז״ל בספר העדויות‬
‫אן מריץ לא ידותאג קנין ואן אקני מנה‬
‫כי שכיב מרע אינו צריו קניין‪ ,‬ואם קנו‬
‫לים ב^אר וכדלך פי כתאב אלהאוי יקול‬
‫מידו‪ ,‬אין זה מזיק‪ .‬וכן בם׳ הכולל® הוא‬
‫אן אלמדיץ וצ[י אל] בתה אן אקני או לם‬
‫אומר‪ ,‬כי שכיב מדע צוואתו צוואה ‪ ,4‬בין‬
‫יקני וכדלך וגדת [כר] ‪ 3‬לר האיי זל"‬
‫אס הקנה אם לאו‪ .‬וכן נמצאה *‪[ 4‬מחברת]‬
‫תתצמן הד־א אלמענ[י הל הדה] אלאקאויל‬
‫לר׳ האיי ז״ל‪ ,‬הכולל זה העניץ‪[ .‬האם]‬
‫יעמל בהא אם לא יורנו ד ב[ינו]‪.‬‬
‫עושים על פי [אלו] המאמרים אם לאו?‬
‫יורנו רבנינו]‪.‬‬
‫א ל ג ו א ב מן ר מ ש ה ב וי מ י מ [ ו ן ]‬
‫ה ת ש ו ב ה מ ר ׳ מ ש ה ב ״ ד מ יימ [ ו ן ]‬
‫אלאקאויל גיד מחררה‬
‫כל [אלו] המאמרים בלתי מדוקדקים‪.‬‬
‫בל אלאצל [אלדי] ד[כר]נאה לכם אן‬
‫אלא העיקר‪ ,‬אשד הזכרנוהו לכם‪ ,‬כי מתנת‬
‫כל‬
‫[הזיה]‬
‫ת ט ה ‪ .‬כ״י קמבדידג׳ ‪ .T .-S .8.K .13.3‬סוף התשובד■ חסר‪.‬‬
‫‪ .1‬ב שו תפו ת עם ‪ :‬בנ ״י מן‪.‬‬
‫‪ . 1‬ההשלמה מפוקפקת‪.‬‬
‫‪ .2‬מע ‪ :‬כ״י מן‪.‬‬
‫‪ .2‬בספר העדויות ‪ :‬הוא ספר‬
‫‪[ .3‬הר] ‪ :‬אין מקום להשלים ״כראסה״‪ ,‬ואין‬
‫ע ליו לאוזרמה א׳ שייבר וי׳ האן‪ ,‬תרביץ כ״ה‪,‬‬
‫נראה להשלים ״כתב״‪.‬‬
‫תשט״ז‪ ,A cta O rientalia ,330 — 323 ,‬בודפשט‪,‬‬
‫ה‪,‬‬
‫השטרות <‬
‫השווה‬
‫‪ ,247 — 231 , 1955‬עם ביבליאוגרפיד‪ .‬רחבה‪.‬‬
‫[ ‪ .3‬בם׳ הכולל‪ :‬כתאב אלחאוי‪ :‬נזכ ר בת׳ ר׳ אברהם בן הרמב״ם עמ׳ ‪ , 111‬עי׳ שם הע׳ ‪ .18‬אברמסון‪].‬‬
‫‪ .4‬צוו א תו צווא ה ‪ :‬מב״מ צווה בוודאו ת‪.‬‬
‫• ‪ .4‬נמצאה ‪ :‬או ״מצאתי״‪.‬‬
‫ת שו בו ת ה ר מ ב״ ם‬
‫‪184‬‬
‫מתנת שכיב מרע מכתוב בה ‪ 4‬קניין‬
‫שכיב מרע‪ ,‬שכתוב בה קניין‪ ,‬בטלה ‪5‬‬
‫בטאלה מן אלעלה אלתי דכרו [ז] ל שמא‬
‫בגלל הסיבה‪ ,‬אשר הזכירו [ז]״ל ‪ 6‬״שמא‬
‫ואין‬
‫גמר להקנותו אלא בשטר ואין‬
‫לד‪.‬קנותו‬
‫ל[ א] גמר‬
‫בשטר‬
‫אלא‬
‫ל[א]‬
‫[שט] ר לאחר מיתה אלא אן י‪$‬מן פי‬
‫[שט] ר לאחר מיתה״‪ ,‬אלא אם כן כלל‬
‫אלקניין [אנה מיפה כחו ‪] ..........‬‬
‫בקניין [שהוא מיפה כחו ‪. ] .........7‬‬
‫תסו‬
‫תסו‬
‫< שאלה >‬
‫< מס אלה >‬
‫מא תקול הדרת יקרת צפירת תפארת‬
‫מה יאמר הדרת יקרת צפירת תפארת‬
‫מרינו ורבינו משה הרב המובהק ה ‪8‬טיש‬
‫מרינו ורבינו משה הרב המובהק הפטיש‬
‫החזק והנבון יחיד הדוד ופלאו ממזרח‬
‫החזק והנבון יחיד הדור ופלאו ממזרח‬
‫שמש עד מבואו נר המערבי דגל הרבנים‬
‫שמש עד מבואו נר המערבי דגל הרבנים‬
‫יבון שמו לעולם‪ .‬פי ראובן באע לשמעון‬
‫יכון שמו לעולם‪ .‬בדבר ראובן‪ ,‬שמכר‬
‫עבד באתני ע[ ש ר דינ]אר ונצף [דינא]ר‬
‫לשמעון עבד בשנים ע[ ש ר דינ]ר ומחצה‪,‬‬
‫פי כל שהר וכאן שמעון אלמ[שתרי] רב‬
‫[ ד ע] ר בכל חודש‪ .‬והיה שמעון הקונה‬
‫[דכאן יגי] אליה ראובן יציבה פי דכאנה‬
‫בעל [חנות‪ .‬היה בא] אליו ראובן ופוגשו‬
‫פאכלא אלמשתדי אלדכ[אן] והו יסאפר‬
‫בחנותו‪ .‬פינה הקונה החנ[ות]‪ ,‬כדי לנסוע‬
‫אלימן ומא בקי לה אחד יוכד מנה אלדינאד‬
‫לתימן‪ .‬ולא נשאר לו איש‪ ,‬שיוכל לגבות‬
‫אלשד‪.‬ר[י] אלמקסט עליה הל לה אן יאצד‬
‫עליו‬
‫ממנו‬
‫הדינר‬
‫החדש[י]‪,‬‬
‫המוטל‬
‫מאלה ויסאפר או יקים לה וכיל ידפע‬
‫לשיעורין‪ .‬האם יוכל ליטול רכושו ולנסוע‬
‫לה דינאר לשהר יורינו מרינו ורבינו‬
‫או יעמיד לו מורשה‪ ,‬שיפרע לו דינאר‬
‫ושכרו כפול מן השמים‪.‬‬
‫לחודש ? יודעו מרינו ורבעו ושכרו כפול‬
‫מן השמיס‪.‬‬
‫תסז‬
‫תסז‬
‫< מם א ל ה >‬
‫< שא לה >‬
‫מא תקול הדרת אדנ[י]נו ומרינו ודבינו‬
‫מא יאמר הדרת אדנ[י]נו ומרינו ורבעו‬
‫משה הרב הגדול בישראל פי רגל אזוג‬
‫משה הרב הגדול בישראל בדבר אדם‪,‬‬
‫בנת מן בנות ישראל תם וגדהא בעד‬
‫אשר נשא בת מבנות ישראל‪ .‬אח״כ מצאה‬
‫ע קבו ת‬
‫‪ .5‬ה׳ זכיה ומתנה פ״ח ד‪,‬״י ! ומאמר שלא רמז‬
‫הקודמת‬
‫לחיבור‪ ,‬מסתבר‪ ,‬כי התשובה נתחברה לפני‬
‫§ ‪92‬‬
‫‪ .4‬בה ‪:‬‬
‫האותיות‬
‫אין‬
‫(במקום‬
‫נראה‬
‫בהא)‪.‬‬
‫לגרו ם‬
‫לפי‬
‫במלה‬
‫‪ .6‬בבא בתרא קנ״ב א׳‪.‬‬
‫״שכתוב״ ולהבין אז גם ״בה״ כפלה ע ב רי ת‬
‫כתיבתו‪.‬‬
‫(נקבה יחיד)‪.‬‬
‫‪ .7‬ה' זכיה ומתנה שם הי״א‪.‬‬
‫תסו‪.‬‬
‫כ״י קמברידג׳‬
‫תסז‪.‬‬
‫כ״י קמברידג׳ ‪ .T - S .1 0 .K .8 .8‬רק השאלה (ובה קרע ג דול) והתחלת הת שובה נ שתמרו‪.‬‬
‫‪ .T - S .1 0 .K .8.4‬רק השאלה נשתמרה‪.‬‬
‫ת שו בו ת ה ר מ ב״ ם‬
‫מריצה‬
‫*‬
‫זואגה‬
‫‪-‬‬
‫עדידה‬
‫באמראץ‬
‫‪185‬‬
‫יטול‬
‫אחרי נישואיו חולה בחליים שונים‪ ,‬אשד‬
‫שרחהא ולם יעלם קבל זואגה להא בשי מן‬
‫יארך לבארם‪ .‬ולא הודיעו לו קדם ?!?שאה‬
‫דלד ומן גמלה אמדאצהא אנהא עאקר‬
‫לאשה‪ ,‬על דבר מזה‪ .‬ומכלל חלייה‪ ,‬שהיא‬
‫ול[הא] פי צחבתה ארבע סנין ולה תצרב‬
‫עקרה‪ .‬ו[היא] זה ארבע שנים עמו ולא‬
‫אגלה]א ‪1‬‬
‫ילדה כלל‪ .‬חקד ב[עניינ]ד‪ ,‬את אמה‪ ,‬מה‬
‫אלבתה‬
‫בולד‬
‫מ[ן‬
‫ותקצא‬
‫ואלדתהא אלסבב פי ד‪.‬דה אלחאלה איש‬
‫הסיבה בזה המצב‪ .‬אמרה לו‪ .‬איני יודע‬
‫[להדא]‬
‫[לזה] החולי‪ ,‬אשר בבתי‪ ,‬סיבה‪ ,‬אלא שאגי‬
‫אני‬
‫ילדתיה‪ ,‬כשאביה ב‪ .........‬החייב' הוא‪ ,‬אם‬
‫ר[ז]קתהא ואביהא פי ‪ ..........‬הל ילזמה‬
‫[כתובתה?‬
‫פקאלת לה לם אעלם‬
‫הי(!)‬
‫אלמרץ‬
‫אדא‬
‫אלדי‬
‫בבנתי‬
‫סבב‬
‫אראד טלאקהא אן‬
‫גיר‬
‫ידפע להא‬
‫[כתובתהא יודעו] אדנינו ומרינו ורבעו‬
‫ירצה‬
‫לגרשה‪,‬‬
‫לפרוע לה‬
‫יודעו] אדנינו ומרינו ורבינו ושכרו כפול‬
‫[מן השמים]‪.‬‬
‫ושכרו כפול [מן השמים]‪.‬‬
‫א לגו א ב‬
‫אן אראד [טלאקהא] מ‪.........‬‬
‫ה ת שו ב ה‬
‫אם ירצה [לגדשה] ‪...........‬‬
‫‪ . 1‬ההשלמה מפוקפקת‪.‬‬
‫ת׳ רכ״ד ‪ :‬עי׳ א׳ גייגד‪ Jiid. Zeitschrift ,‬יא ‪ ,166‬הקורא בהע׳ ‪ 9‬״עלי גהה אלעבארה״ =‬
‫״בדרך גוזמה״‪.‬‬
‫מ פ ת חו ת‬
‫מפתח התשובות‬
‫פפ ר המדע‬
‫ה ל כו ת י סו ד י ה תו ר ה‬
‫השורף ע צי הקדש דרך‬
‫העצים מה הם — קס‬
‫ה ל כו ת ד עו ת‬
‫כל המנהיג עצ מו בדרכים שהורינו‪ ,‬אט הוא‬
‫בחיריק או בצירי — קס‬
‫מי שהסיג ג בו ל דיין עני וקפח פרנסתו — ר עג‬
‫האיסור להעליב גרים — תמח‬
‫אדם נכנס ב שבת לתוך ד ברי דר שן ואמר‪,‬‬
‫שדבריו דברי הבל הם — קי‬
‫אשה‪ ,‬שהוציאה שם ר ע על איש — רעד‬
‫ה ל כו ת ת ל מו ד תו ר ה‬
‫מלמדי תינוקות‪ ,‬שמבטלין את לימודם והול­‬
‫כים להעיד ב שכר — שסט‬
‫לא יכריע ד ברי ר בו מהו — רסד‬
‫אסור ליטול מסים ו ארגוניו ת מתלמידי‬
‫חכמים — שכה‬
‫ב על דין‪ ,‬דאפקר בדיינים וסיפר אחר מיטתן‬
‫של תלמידי חכמים — תג‬
‫ה ש ח ת ה‪ ...‬אלה‬
‫דיין‪ ,‬שהחרים לאחד התלמידים ע ל שהורה‬
‫הלנה ב פניו — שכב‬
‫מלמד תינוקות‪ ,‬שבא ללמד במקום שיש דיין‬
‫קבוע‪ ,‬מבלי נטילת ד שות — שכג‬
‫נדה עצ מו על דעת פלוני — קנט‪ ,‬רסד‬
‫ה ל כו ת ע בו ד ה ז ר ה‬
‫סתירה בדין‪ ,‬אם מקבלים המינים בת שובה —‬
‫רסד‬
‫אם מותר לפתוח ספר תורה לגוים דרך‬
‫גורל — קעב‬
‫המותרת תספורת חלקים שוגים של הראש‪,‬‬
‫וכן פאתי הראש והזקן מה הם — רמד‬
‫ה ל כו ת‬
‫ת שו ב ה‬
‫כ״ד דברים מעכבין את התשובה — קכא‬
‫ספר אהכה‬
‫ה ל כו ת ק רי א ת ש מ ע‬
‫אם מותר ל שנו ת בב רכו ת קרית שמע בלילי‬
‫שבתות — קפא‪ ,‬רס‬
‫האם ראוי יותר לקרוא קרית שמע עם‬
‫הנץ החמה ביחידות או יותר מאוחר עם‬
‫הצבור — קפ‬
‫אם מותר להפסיק בפיוטים בב דכו ת קרית‬
‫שמע — רז‬
‫אם מותר להפסיק בב רכו ת קרית שמע‬
‫בלבי שת ציצית ותפילין — קט‬
‫ה ל כו ת ת פל ה‬
‫אם ראוי ל צ בו ר לו מר ב שבתו ת ובמועדים‬
‫את התפלה הקטנה‪ ,‬שחיבר ר' סעדיה‬
‫ג און — רח‬
‫אם מותר להוסיף בע בו ד ה כנוסח הבא —‬
‫קפזי‬
‫נוסח ברכ ת מלך אוהב צדקה ומשפט — קפב‬
‫רופא טרוד‪ ,‬מהו להתפלל תפלת השחר לפני‬
‫עונתה — קנח‬
‫המתפלל תפלת השחר לפני זמנה — דנה‬
‫מי שהתפלל נעילה קודם זמנה‪ ,‬אם יצא ידי‬
‫חובתו — רנז‬
‫האם ר אוי להוסיף תפלות ומזמורים לפני‬
‫התפלה — רסא‬
‫פרוכות התלויות בכו תל‪,‬א ם חוצצו ת לתפלה —‬
‫רטו‬
‫אל יתפלל אדם אלא בבית שיש בו חלונו ת‪,‬‬
‫אם הלכה היא — רטז‬
‫אנשים מסרבים לקום ממקומם הקבוע‪ ,‬כדי‬
‫לאפשר עליה לתודה — קפו‬
‫המותר להתפלל ב חצרו ת הסמוכות לבית‬
‫הכנסת‪ ,‬הנמצאות אחורי בית הכנסת — רצ‬
‫למה אין מברכיו ע ל קרית שמע על המטה —‬
‫קפב‬
‫אם יתחיל שליח צ בו ר בברכ ת נטילת ידים —‬
‫קפז‬
‫אם צ ר יו ל ברך ברכת התורה‪ ,‬כ שמתפלל‬
‫בלילה — קפז‬
‫האם לסמוך על ד ברי הירושלמי ״ובלבד ע ל‬
‫אתר" — רצט‬
‫״והערב‬
‫נא״‬
‫ב ״נו תן‬
‫למה חותמין ברכ ת‬
‫התורה״ — קפב‬
‫האם לומר קדיש‪ ,‬אם אומרים מזמור אחד‬
‫או שנים ב צ בו ר — רח‬
‫הקוראים מאה ברכו ת או הזמירות ב ח פזון —‬
‫דסא‬
‫התחיל בע שרה ויצ או קצתם — ריט‬
‫ת שו בו ת ה ר מ ב״ ם‬
‫‪190‬‬
‫מצטרפין‬
‫ל מנין י׳‬
‫או‬
‫דין הקראים‪ ,‬אם‬
‫לזימון — רסה‬
‫שליח צבור׳ אם מותר לו להתפלל חזרת‬
‫התפלה ב שביל מאחרין‪ ,‬ותקנת ר בינו‬
‫שמואל החסיד באלכסנדריה — קיח‬
‫אם שליח צ בו ר מוציא את שאינו בקי רק‬
‫בתפלה או גם ב שאר ברכו ת — ריט‬
‫דין סדור התפלה וחזרת התפלה של שליח‬
‫צ בו ר — רכא‪ ,‬רצא‬
‫ש״ץ המקריא בקול תפלח הלחש — רנח‬
‫הסדרת התפלה בקדושה — רנט‬
‫המנהג בראש השנה במוספין‪ ,‬ששליח צ בו ר‬
‫מוציא גם את הבקי ידי חוב תו — רנו‬
‫שליח צבור‪ ,‬הרגיל להשתכר — קסה‪ ,‬קסז‬
‫מי שלא יצא לו זקן‪ ,‬אם יוכל להיות שליח‬
‫צ בור — קעז‬
‫אם היחיד אומר קדושת היוצר — שיג‬
‫על המנהג לע מו ד בקדו שת היוצר — רסב‬
‫על המנהג לו מר פסוק ״וירא כל העם"‬
‫בכריעה — קפז‬
‫אם מותר ל דו ר בעליה שעל בית כנסת — קנז‬
‫הספד של רבים בבי ת הכנסת — קסא‬
‫שבעה טובי העיר‪ ,‬האם שבעה דוקא — רע א‬
‫הקורא בתורה ונשתתק — רצה‬
‫אם ראוי ל ע מו ד ב שע ת קריאת ע שרת הדב­‬
‫רות — רסג‬
‫על מנהג בקריאת זזי״ג מידות שבפר שת ״כי‬
‫תשא״ — רסז‬
‫מי שיש לו חזקה לעלו ת לתורה בעליה‬
‫ידועה — רמג‬
‫אם מותר להחזיר ספר תודה להיכל לפני‬
‫קריאת ההפטרה — קנב‬
‫על קריאת התורה בחומשים ובספר תודה של‬
‫קלף — ר צ ד‬
‫על מנהג אלכסנדריה‪ ,‬שהכהנים מחזירין‬
‫אחוריהם כלפי ההיכל — קסג‬
‫ב ענין הקורא כהנים — ר צ ב‬
‫ה ל כו ת ת פ ל ין‪ ,‬מ זו ז ה ו ס פ ר תו ר ה‬
‫עשיית הדיו לכ תיבת ספר תורה — קלו‬
‫דינם של הקלפים‪ ,‬הנמצאים בידי האנשים —‬
‫קנט‬
‫ההבדל בין קלף ודוכסוסטוס — קלט‪ ,‬קנג‪,‬‬
‫קפט‬
‫על איזה צ ד של הקלף כו ת בין את ה תפלץ‪,‬‬
‫ועל איזה צ ד של הדוכסוסטוס אח המזוזה —‬
‫קנג‬
‫דין ספר תודה שנכ תב ע ל ר״ק — קסב‬
‫האם מותר ל כ תו ב מזוזה על גויל — קלז‬
‫למה מזוזה אינה צריכה ע בו ד לשמה — שלד‬
‫סדר פר שיות של תפלין — קלט‪ ,‬רפט‬
‫החייב עו ר חיפוי התפלין של ראש ו של יד‬
‫עי בו ד ל שמו — קמ‬
‫הקשר על האצבע האמצעית אחרי כריכתו‪,‬‬
‫ההכרח היא אם ל או — קנט‬
‫מד‪ ,‬הכונה ב״קשירה״ ביחס לברכ ת הנחת‬
‫תפלין — קנט‬
‫ב ענין ״שח מברך שתים״ — רפח‬
‫פתח‪ ,‬שאין בו דלתות‪ ,‬פטור ממזוזה — שלה‬
‫ספר תורה‪ ,‬שנמצא בו השם כ תוב קצתו‬
‫מחוץ לשיטה — קנה‬
‫על ע שיית התגין‪ ,‬אם חובה אם ל או — קנד‬
‫איד לע שות ספר תורה או רכו כהקיפו — ק נ א‬
‫ספר תודה‪ ,‬שתפור בחלקו במשי — רסו‬
‫ה ל כו ת צי צ י ת‬
‫כיצד עו שין את הציצית‪ ,‬שיהא חוט אחד‬
‫תכלת ו שבעה ל בן — רפו‬
‫אם עו שין הציצית חוליות או כריכות — קלח‬
‫המוצא תכלת בשוק‪ ,‬אם מצא חוטים פסוקים‪,‬‬
‫פסולה — רפז‬
‫ציצית של פ שתן בטלית של פשתן — קכב‬
‫ציצית‪ ,‬שמרקמים בה פסוקים — רסח‬
‫ה ל כו ת ב ר כו ת‬
‫האם מקפידין על הענינים בב רכו ת או גם‬
‫על הנוסח — רנ ד‬
‫על מנהג בני אד ‪ 0‬ל נ י ד בלי שם ו מלכו ת —‬
‫קפד‬
‫אם העונה אמן צריך כונה — קפד‬
‫פת ויין ו ע נ ץ הסיבה — ר צו‬
‫מהו מעין קדוש היום בברכה מעין שלש —‬
‫קפד‬
‫יצאו לקראת חתן וכלה בא מצע הסעודה —‬
‫קפד‬
‫כל המשנה מקומו צריך ל חזור ולבר ך — קפד‬
‫בצק הנקרא קטאי״ף‪ ,‬שמביאים אחר הסעודה‪,‬‬
‫אם טעון ברכה ל פניו — ר י ג‬
‫'דברים הבאים לאחר הסעודה‪ /‬האם קודם‬
‫ברכ ת המזון או לאחר ברכ ת המזון — קפד‬
‫קטן היודע למי מברכין — ק פ ד‬
‫שנים‪ ,‬שאכלו כאחד‪ ,‬כל אחד מברך ל ע צ מו‬
‫וכו׳ — רצז‬
‫אם מותר ליטול ידים במים מים המלח — קפד‬
‫נוסח ברכ ת ״בורא נפשות״ — קפד‬
‫אם מברכין ע ל ה״נביד׳״ בו ר א פרי הגפן או‬
‫שהכל — קפד‬
‫התחיל על מנת לו מ ר ״שהכל״ וטעה ו אפר‬
‫״בורא פדי הג פ ך — רצ ח‬
‫מפ ת ח ה ת שו בו ת‬
‫‪191‬‬
‫אם מברכין ברכ ת הזמן על עשיית ציצית‬
‫תפילין ומזוזה וכיו״ב — קמא‬
‫אם מברכין ברכ ת ״להכניסו׳׳ קודם המילה‬
‫או לאחריה — שלא‪ ,‬שלב‬
‫אם צריכין לכסות את ע רו ת התינוק בזמן‬
‫הברכות — שלב‬
‫אם אירע מילה ביום הכפורים או ב ת שעה‬
‫באב‪ ,‬אם מברכין ברכ ת ״כורת הברית״‬
‫על הכוס — ריב‬
‫מרחצין את הקטן בחמין‪ ,‬שהוחמו ב שב ת —‬
‫שז‬
‫—ויד‬
‫ב ענין ב רכו ת למול ו על המילה — שלב‬
‫ההבדל בין ל ש מוע קול שופר ובין על תקיעת‬
‫שופד — קמב‬
‫ה ל כו ת‬
‫מי ל ה‬
‫נוסח ברכ ת ״כורת הברית״ ופירו שה‬
‫אנדרוגינוס‪ ,‬אין מברכין על מילתו — ש ל ג‬
‫פפר זמניס‬
‫ה ל כו ת ש ב ת‬
‫מפקחין אח הגל בעיר‪ ,‬שי שראל וגוי ד רין‬
‫בה וכו׳ — שג‬
‫בדין תנור וכירה ל ענין הטמנה — שד‬
‫ב דבר מסירת כרמים ו שדות לגוים לעובד ם‬
‫ב ע ד חלק מהתבואה‪ ,‬ועובדים בהם‬
‫ב שבת — שלט‬
‫שותפות יהודים וגוים ב חנו ת ל ענין ריוה‬
‫השבת — ר ד‬
‫בו ר שבכרמלית הרי הוא ככרמלית וכו׳ —‬
‫שב‬
‫טפח מצומצם וטפח מרווח — לח‬
‫אם מותר לצאת ב שבת לר שות הרבים בטלית‬
‫כ דונ ה ע ל המצנפת — ר ב‬
‫מצא מציאה‪ ,‬אם יכול להמשיך עליה‪ ,‬מחשיך‬
‫וכו׳ — ש‬
‫אם מותר לשחק ב שבת ויום טוב ב אבני שן‬
‫ו בג רעינין — ק ע ט‬
‫קדרה של דיסא‪ ,‬שמכין אותה ב ע ץ הפרור‪,‬‬
‫ע ד שמתערב הב שר והריפות‪ ,‬וכן לפעמים‬
‫מוסיפין לה מים חמים — שה‬
‫אם רחיצת הידים בבורי ת אסורה ב שבת —‬
‫שלט‬
‫תלא כוזא בסיכתא וכו׳ — ש ו‬
‫בהליכה על הנהרות הגדולו ת ב שבת — שח‪,‬‬
‫שט‪ ,‬שי‬
‫על אמירת ״ויכולו״ אחר ״מזמור שיד ליום‬
‫השבת״ — קעח‬
‫אם מברכין ״שהחיינו״ בקידו ש בליל שני של‬
‫יום טוב — קיג‬
‫ש בי ת ת ע שו ר‬
‫ה ל כו ת‬
‫הרואה קרי בליל הצום אט טעון טבילה — ש י ג‬
‫ה ל כו ת יו ם טו ב‬
‫אם יש לב טל המנהג לאפות בתנורים של‬
‫גוים ביום טוב — קטו‬
‫אם מותר לאפות ב תנו ר של נחתום ביום‬
‫טוב — קנו‬
‫ב ענין חרם ע ל מי שעושה מלאכה ב חול‬
‫המועד — שיא‬
‫ה ל כו ת ח מ ץ ו מ צ ה‬
‫חמץ‪ ,‬שנ תערב ב ד ב ר אחר וכו׳ — דנ ב‬
‫שמא יטעה בין ה׳ לז׳ — רנ ב‬
‫ישראל׳ שהרהין ח מצו אצל גוי — דנ ב‬
‫אם מברכין אחר הירק בליל פסח קודם ג מר‬
‫ההגדה — שיב‬
‫ה ל כו ת‬
‫לו ל ב‬
‫אם מותר להוסיף בהדס וערב ה — שיג‬
‫ה ל כו ת ק דו ש ה חו ד ש‬
‫אם אנ שי צור נתחייבו ביום טוב שגי של‬
‫גלויו ת — קכה‬
‫ה ל כו ת ת עני ת‬
‫איך מקבלים את התענית — שיג‬
‫דין ״עננו״ במנחה ע ר ב הצום — קם‪ ,‬שלא‬
‫עיר‪ ,‬המוציאה ת״ק רגלי‪ ,‬אם זה בי שראל‬
‫דוקא — קם‬
‫ה ל כו ת מגי ל ה ו ח נו כ ה‬
‫אנ שי צו ר הקוראים את המגילה בי״ד ובט״ו‬
‫ומברכין בשניהם לפגיה ולאחריה‪ ,‬האט‬
‫מברכים ברכה שאינה צריכה — קפד‬
‫מי שהדליק נ ר חנוכה בברכה ונזדמנה לו‬
‫להדליק אחרת — ר כ ב‬
‫פפר נשי ‪0‬‬
‫ה ל כו ת אי שו ת‬
‫למה קידושי כסף ד ר בנן — שנה‬
‫סריס חמה אינו סריס‪ ,‬ע ד שיולדו בו כל‬
‫סימני סדים ו כ ד — מ‬
‫אם יש לאב ר שות על הבת אחרי שבגרה —‬
‫קצא‬
‫נוסח ברכ ת אירוסין ו פירו שו — ר י ד‬
‫יבם שקידש צ ר ת ערוד‪ — .‬שנד‬
‫ת שו בו ת ה ר מ ב״ ם‬
‫‪192‬‬
‫אין אדם עו שה בעיל ת זנו ת — שנו‬
‫סדר הברכות והכוסות ו דין מי שהחסיד אחת‬
‫מ שבע הברכות — רפה‬
‫אם מברכין ברכ ת אירוסין ונ שו אין ע ל‬
‫השכר — רפה‬
‫דין ברכ ת בתולים — רז‬
‫אשה‪ ,‬שאין בעלה מפרנסה והיא מלמדת‬
‫תינוקות וכו׳ — ל ד‬
‫אב אינו רוצה לזון את ילדיו‪ ,‬מפני שהם‬
‫יותר מבני שש — פט‬
‫אשה‪ ,‬שהוציאה ל מזונות משכירות בית‬
‫בעלה — לא‬
‫אדם‪ ,‬שזן אשה מנדוניתה‪ ,‬ובעל ה תובעה‬
‫ממנו אחד פטירתה — רכה‬
‫חיוב הבעל בכסות א שתו — פא‬
‫מי שרוצה להוציא את א שתו למדינה‬
‫אחרת — רב‪ ,‬רפד‬
‫מי שמבקש לו תואנה להעלות את א שתו‬
‫לארץ ישראל — שסה‬
‫תקנה במי שרוצה לצא ת לארץ אחרת והוא‬
‫נ שוי אשד‪ — ,‬שמז‬
‫מי שקבל על ע צ מו לא לישא אשד‪ ,‬על א שתו‬
‫וא שתו מורדת ע ליו — מה‬
‫מי שקבל על ע צ מו שלא לישא אשד‪ ,‬ע ל‬
‫אשתו ונפל ה ל פניו יבמה — שעג‬
‫מי שהתנה שלא לישא אשד‪ ,‬על א שתו ו של א‬
‫לקנות שפחה השנואה לה — רלד‪ ,‬שעב‬
‫דין מודדת ל ד ב ר מצוה — כח‬
‫מי ש מונע ממשפחת אשתו לבא לטפל‬
‫באשתו החולה — רלד‬
‫אשה ששהתה תחת בעלה ולא ילדה ונתגר שה‬
‫ו תובעת מאוהרה ונדונייתה — מא‬
‫שומת הבגדים וד‪,‬בליות — שעז‬
‫שומת התכשיטין והמלבושים — מד‪ ,‬שעח‬
‫אשד‪ ,‬שנ שתמד בעלה‪ ,‬אם יש להגבותה‬
‫כתובתה בחייו — שעה‬
‫גביית הכתובה והנדוניה‬
‫מ עז בון הבעל — מג‬
‫הבא לגר ש את א שתו ואין לו במה ל פ רו ע את‬
‫כווובתה או נדונייתה — ר‪ ,‬שסג‪ ,‬ש עו‬
‫יתומים‪ ,‬שנתפ שרו עם האלמנה ל פ רו ע לה‬
‫מקצת הכתובה בלא שבועה‪ ,‬אם הפשרה‬
‫קיימת — תכ‬
‫אלמנה‪ ,‬שנפטרה מבלי לה שבע שבוע ת‬
‫האלמנה‪ ,‬אם הבנים יורשים כתובתה — רט‬
‫הבא לגר ש את א שתו ורוצה לה שביעה ע ל‬
‫מה שהאמינה מאכילה ושתיה — שעב‬
‫מי שכתב לא שתו נא מנות וכו׳ — ש ע ט‬
‫ו מזונו ת‬
‫הבנים‬
‫אשד‪ ,‬שפדתה עצמה במאוחרה בחיי בעלה‬
‫ורוצה ליטול כתובתה אחדי מוח בעל ה‬
‫לפני ב על חוב — טו‬
‫גביית שטר חוב במקום ש ע בו ד לכ תוב ת‬
‫אשה — דג‬
‫מי שמת ו אין ב עז בונו אלא קרקע ו אל מנ תו‬
‫לותה ואכלה — תכה‬
‫אלמנה‪ ,‬שיור שי בעלה רוצים ל מכו ר את‬
‫בית אלמנותה — פד‬
‫אלמנה שנתנה נדוני ה לבתה הגדולה ולא‬
‫השאירה נכסים ל מזונו ת שאר ילדיה — נח‬
‫המארס בת הניזונת מן האחין חייב במזונותיה‬
‫וכו׳ — רנא‬
‫מזונות הבת‪ ,‬שנתחייב דודה לפרנסה וכו׳ —‬
‫לג‬
‫מי שמת והניח שני בנים וב ת וחצי חצר‬
‫ומכרה הבת את החצר בלי הסכמת‬
‫היתום — רפב‬
‫מזונות הבת על מטלטלין כמו על קרקעות —‬
‫שפא‬
‫אלמנה‪ ,‬שנתחייבה בקנין לפרנס את בניה‬
‫ע ד שיגדלו — שעז‬
‫מזונות הבנו ת אחר מיתת אמן — ד‬
‫האב‪ ,‬שהקצה נדוניה ל ב תו בחייו ונפטר‬
‫וכו׳ — פד‬
‫גרושה‪ ,‬שהוציאה ל מזונו ת הבת — שסו‬
‫אשד‪ ,‬שהכניסה חצר בנדונייתה ומתה‪ ,‬ואביה‬
‫מערער על כך — שפ‬
‫מי שהכניסה לו א שתו חלק ב חצ ר בתורת‬
‫נכסי צ אן ב רזל וה שכירו ואח״כ תבע את‬
‫דמי השכירות — ה‬
‫יבמה‪ ,‬שתובע ת כתובתה עקב ידיעה שמת‬
‫היבם — מ‬
‫בעל‪ ,‬שרוצה לסלק מעליו אחריות הנדוניה —‬
‫קב‬
‫אשה‪ ,‬שמכרה מנדונייתה בלי ר שות בעלה‪,‬‬
‫אם יכול לנכו ת את הדמים מכתובתה —‬
‫מד‪ ,‬ר ל ב‬
‫אשה‪ ,‬שמחלה נדונייתה לבעל ה — יא‪ ,‬ר לג‬
‫אדם‪ ,‬שהסכים ל העביר נכסי צ אן ב רזל לנכסי‬
‫מלוג וכו׳ — רל ד‬
‫אשה תובע ת מבעלה מה שהכניסה בנדונייתה‬
‫ואינה כתובה בכתובתה‪ ,‬ו כן מה שנתנה‬
‫לבעלה במתנה — עב‬
‫הבא לגר ש את אשתו‪ ,‬אם יכול להוציא ממנה‬
‫המתנות‪ ,‬שנתן לה לאחר הני שואין — שע ב‬
‫אשה קבלה שכר או מניו ומסרה לבעל ה‬
‫ונתגדשה‪ ,‬אם יכולה ל קבלו עכ שו בחזרה — נז‬
‫מפ ת ח ה ת שו בו ת‬
‫אדם התנה עם אשתו‪ .‬שאם תמות בל א‬
‫בנים‪ ,‬יחזור חצי הנדוניה אל בית אביה‪,‬‬
‫ואם תמות ותניח בנים‪ ,‬תהיה הנדוניה‬
‫ביניהם שוה בשוד‪ — ,‬נר‪.‬‬
‫איך שמין את הנדוניה ל עניו תנאי ההשבון —‬
‫צט‬
‫בעל‪ ,‬שהוציא הוצאות ל בנין חצר‪ ,‬שהכניסה‬
‫לו אשתו בנדונייתה — שפב‬
‫שומת הנדוניה ביו ת ר משויה לפי מנהג‬
‫אלכסנדריה — רצ*‬
‫בדין בת אצל האם — שסז‬
‫אשד‪ ,‬הממאנת ל טבול לנדתה‪ ,‬אם נקראת‬
‫מורדת או עו ב ר ת על דת — שסט‬
‫אם הבעל טוען‪ ,‬שאשתו שמשתו נדה‪ ,‬והיא‬
‫מכחישתו‪ ,‬היש לה מאוחר או לא — שע‬
‫אשה‪ ,‬שלא טבלה‪ ,‬וטוענת‪ ,‬שבעלה בא עליה‬
‫בעל כרחה — רל ד‬
‫נוסח תקנת הטבילה — רמב‬
‫אשה‪ ,‬שלא היתד‪ ,‬טובלת לנדתה‪ ,‬אם יש לה‬
‫כתובה — קפט‬
‫אשד‪ ,‬שלא היתה טובלת לנדתה ובעל ה ידע‬
‫ושתק‪ ,‬אם יש לה כתובה — שסח‬
‫נשים‪ ,‬שלא טבלו לנדתן‪ ,‬ובעלי הן מרוצים‪,‬‬
‫אם יש להן כתובה — שכא‬
‫אלמנה התובעת נדונייתה‪ ,‬אם צריכה לד‪,‬שבע‬
‫על הטבילה — שעא‬
‫גרושה התובעת מאוחרה ונדונייתה‪ ,‬אם‬
‫יוכל בעלד‪ .‬להשביעה על הטבילה — יב‬
‫ה ל כו ת ג י ר ו ש ין‬
‫מי שגירש אשתו‪ ,‬ואחר שנ שאת לאחר‪,‬‬
‫הוציא לעז על ע די הגט — ג‬
‫בית דין כפה אדם לתת גט והלה רוצה לב טלו‬
‫בטענת אונס — קצו‬
‫‪193‬‬
‫מי שאנסוהו על ידי גוים לגר ש את א שתו —‬
‫שסב‬
‫גט שנכ תב כנוי השם בסוף השיטה והשם‬
‫עצ מו בראש השיטה — שנ ט‬
‫גט ע ל ידי שליח — שסא‬
‫אשה שנמנעה מלקבל את גיטה והיא תובעת‬
‫מזונו ת — קעא‬
‫גט ע ל תנאי — שסא‪ ,‬תכג‬
‫מי שגיר ש אשתו סתם ואחר כך אמר ״לא‬
‫גירשתיה אלא על מנת שלא תנשא‬
‫לפלוני״ — שנח‬
‫פי׳ גט בטל‪ ,‬גט פסול‪ ,‬וספק גירו שין — תכג‬
‫החשוד על השפחה ודין מוציא שם רע — שנג‬
‫קטנה‪ ,‬שנתקדשה על ידי אביה‪ ,‬ולאחר‬
‫שגדלה‪ ,‬נתקדשה לאחר‪ ,‬אם צריכה גט‬
‫מהראשון — שסד‬
‫נערה‪ ,‬שהתירו לה לחזור לבעל ה הראשון‪,‬‬
‫אחרי שקבלה קידו שין מזולתה — מא‬
‫היתר עגונ ה ע ל פי ע ד אחד — קפח‬
‫היתר עגונ ה ע ל פי עדו ת גוי מסיח לפי‬
‫תומו — רלא‪ ,‬שג‪ ,‬תכג‬
‫היתר עגונ ה על ידי עדו ת ממניא זפתא —‬
‫דמו‬
‫דין קדושי הקראים וגירושיהם — שנא‬
‫תקנה ב מנוי חכמים‪ ,‬הממונים על סדור גטין‬
‫וקידו שין בכפרי מצרים — שמח‬
‫ה ל כו ת י בו ם ו ח לי צ ה‬
‫אם מצות יבום קודמת בזמן הזה — ריח‬
‫אם מת הולד תוך שלשים יום ו כבר כלו לו‬
‫חדשיו‪ ,‬אם צריכה חליצה — תנא‬
‫ה ל כ ו ת סו ט ה‬
‫נ שואי גרו שה למי שנח שד עליה — שנב‬
‫פ פ ר קדושה‬
‫ה ל כו ת אי סו ר י בי א ה‬
‫מותר לאדם לי שא את אשת בן אחיו — ר פ‬
‫דין שבעה נקיים לנדה — תנט‬
‫על המנהג‪ ,‬שלא תגע הנדה בשום מאכל‬
‫ומשקה ו כ ו ׳ _ ק י ד‬
‫בביתה‬
‫כל‬
‫שבעה‬
‫ימי‬
‫אם תשב האשה‬
‫נקיים — שב‬
‫אין הבא על חייבי ל אווין לוקה אלא אם‬
‫כן קידש — שמה‬
‫סריס אדם‪ ,‬שנשא עקרה‪ ,‬אם חייבים בית‬
‫דין להוציאה — שמו‬
‫פתיחת החרם ע ל כהן‪ ,‬שנשא גרו שה — שמט‬
‫תקנה ב ענין ני שואי בן מדינה אחרת — שמז‬
‫אשה‪ ,‬שמתו לה שני בעלים ורוצ ה להנשא‬
‫שוב — טו‬
‫יבמה‪ ,‬שמתו לה שני בעלים‪ ,‬אם תתייבם‬
‫או תחלוץ — ריח‬
‫אלמנה‪ ,‬שאינה רוצ ה ל דו ר בבי ת אלמנותה‬
‫עם חורגה מפני החשד — פד‬
‫בחור‪ ,‬שמתייחד עם שפחה יפת תואר‪ ,‬אם‬
‫מוזהרים להפרישם — ריא‬
‫אם מותר למסור מעות לגוים‪ ,‬שיקנו צאן‪,‬‬
‫והם מסרסים הזכרים ואין הבכור י דו ע —‬
‫‪194‬‬
‫ת שו בו ת ה ר מ ב״ ם‬
‫ה ל כו ת מ א כ לו ת א סו רו ת‬
‫יין‪ ,‬שנדרך ונ מצ או בו תולעים — קעה‬
‫ניקור פתילות של חלב — רגב‬
‫שוחט‪ ,‬שנמצא סכינו פגום אחר השחיטה‪,‬‬
‫אם חייב לשלם — תלה‬
‫מהו לב של כחל עז‪ ,‬שלא ילדה‪ ,‬עם ב שר —‬
‫קמג‬
‫קיבה‪ ,‬שלא נמלחה ונתיבשה‪ ,‬אם מעמידין‬
‫בה חלב — שיט‬
‫דין כלאי הכרם של גוים — קל‬
‫יין‪ ,‬שדרכוהו ישמעאלים — רסט‬
‫כוסות של חרס‪ ,‬מתי יש להן תקנה — שיז‬
‫אם מו ר ץ לעם הארץ ביטול האיסורים‬
‫בששים — קמג‬
‫אם ע צי ערל ה מו תרין בהנאה — קצ‬
‫כל שאינו עולה ע ל שלחן מלכים — שיח‬
‫ה ל כו ת ש חי ט ה‬
‫עיקור הסימנים כיצד — קלב‬
‫נטלה ירך וחלל שלה‪ ,‬טרפה — קעו‬
‫נ שברה המפרקת ו רו ב ב ש ד עמה — קעו‬
‫שוחט‪ ,‬שגונב ב שר ומזלזל בשחיטה ובבדיקה‬
‫— קעג‬
‫עוף‪ ,‬שנ ש תנו איבריו הפנימיים — ק ע ד‬
‫עוף‪ ,‬שנ שברה רג לו מן הארכובה למטה —‬
‫שטז‬
‫בהמה‪ ,‬שניטל לחי העליון שלה — שטו‬
‫שוחט מוחזק בכ שרות‪ ,‬שיצאתה טריפה‬
‫מתחת י דו — ש י ד‬
‫ספר הפלאה‬
‫ש בו עו ת‬
‫ה ל כו ת‬
‫מי שטוען שאין לו מה לשלם‪ ,‬ו ב על דינו‬
‫תוקפו יבדיני גוים‪ ,‬אם יכול ל ה שבע‪,‬‬
‫שאינו חייב לו כלום — תי‬
‫אחד‪ ,‬שנ שבע‪ ,‬שלא להתפלל‪ ,‬כא שר שליח‬
‫צ בו ר פלוני עו ב ר לפגי התיבה‪ ,‬ואחר כך‬
‫נתחרט — רעט‬
‫מלמד נערו ת‪ ,‬שנ שבע‪ ,‬שלא ילמד בנו תיו‬
‫של פלוני‪ ,‬ואחד כך נתחרט — ר עו‬
‫מי שנ שבע‪ ,‬שלא יפרוש לים‪ ,‬והתחרט — שכז‬
‫מי שנ שבע ל ב ע ל דינו‪ ,‬שלא יתבעהו לעול ם‬
‫לא ב שבועה ולא בממון — תיט‬
‫ב ענין חרם‪ ,‬שהחרימו על הרשות ו כ ר — שכט‬
‫את מי מחייבת תקנה‪ ,‬שנתקבלה בקהל — ר ע‬
‫אם אפשר לקחת חומש ב תור נקיטת חפץ —‬
‫סג‬
‫מי שנתחייב שבועה לב על דינו‪ ,‬כיצד נוסח‬
‫הדברים — רמה‬
‫מי שנ שבע ב שבת או ב א דונינו שמואל‪ ,‬שלא‬
‫יעשה ד ב ר פלוני — שלט‬
‫ה ל כו ת נ ד רי ם‬
‫נדר‪ ,‬שלא אוכל ו שלא אשתה — קמז‬
‫שני חזנים בבית הכנסת אחד‪ ,‬ונ שבע האחד‪,‬‬
‫שלא להשתתף עם השני‪ ,‬האם ה שבועה‬
‫קיימת — קט‬
‫קהל‪ ,‬שהחרים על מי שיתפלל‪ ,‬כ שחזן‬
‫פלוני עו ב ר לפני התיבה — קפג‬
‫מי שנדר‪ ,‬שלא להשיא בת לפלוני וכו׳ —‬
‫רלח‬
‫נ שבע‪ ,‬שלא ישתה יין ע ד זמן פלוני‪,‬‬
‫ובינתיים יש שבתות וימים טובים — שלט‬
‫מי שנדר לתת לעניים סך מה ונתחרט בו —‬
‫שלא‬
‫מי שנ שבע‪ ,‬שלא יעשה ד ב ר מסוים לעולם —‬
‫שכח‬
‫כל הנדרים וה שבועו ת‬
‫שמעו — שכו‬
‫האב‬
‫ביום‬
‫מיפר‬
‫ה ל כו ת ע ר כ ין ו ח ר מין‬
‫המקדיש ע ב דו ו שפחתו — שמ‬
‫פפר זרעים‬
‫ה ל כו ת‬
‫למי‬
‫כ ל אי ם‬
‫מפד‪ .‬של צמר על מכנסים של פ שתן — קפה‬
‫ה ל כו ת‬
‫מ תנו ת‬
‫עניי ם‬
‫אם ד שאין בית דין ל מכור נחלה של הקדש —‬
‫רו‬
‫מי שקנה נחלה של הקדש ופדאוהו מידו‪ ,‬אם‬
‫מנכים השכירות — רו‬
‫שאין‬
‫לו‬
‫האם מותר למסור הקדש‬
‫נכסים — רו‬
‫אדם‪ .‬שהעתסק בשדה של הקדש‪ ,‬ובית דין‬
‫רוצה שיעשה ח שבון — נ ד‬
‫על גביית ממון להקדש עניים בכפייה —‬
‫שמא‬
‫ה ל כו ת ת רו מו ת‬
‫ב ענין מירוח הגוי — שלז‬
‫‪195‬‬
‫מפ ת ח ה ת שו בו ת‬
‫אם השפחה יכולה ל ה פ ריז חלה — צח‬
‫כלי‪ ,‬שנתב של בו תרומה‪ ,‬אינו‬
‫צריך‬
‫הגעלה — שמד‬
‫ה ל כו ת מ ע ש ר‬
‫על חיוב המעשר בזמן הזה ב אר ץ ישראל —‬
‫שלו‬
‫ב ענין חיוב המע שרות במה שזורעים הגוים‬
‫בארץ ישראל ובסוריא — קכט‬
‫ה ל כו ת מ ע ש ר שני ונ ט ע ר ב ע י‬
‫מאימתי תתחייב הערלה — שלח‬
‫ה ל כו ת ב כו רי ם‬
‫אם גר יכול לומר או״א וכיו״ב — ר צג‬
‫ב ענין שתי חלות של אנ שי צו ר — קלא‬
‫ה ל כו ת ש מי ט ה ו י ו ב ל‬
‫מאימתי מתחילין ל מנות לשמיטות — שפט‬
‫אם השמטת כספים נוהגת בזמן הזה — קצח‬
‫שני אנשים‪ ,‬אשר האחד היה חייב לחברו‪,‬‬
‫ונ שבע שלא יקבל על ע צ מו דין שמיטה —‬
‫רפה‬
‫אחד הלוה ל פו עלו‪ ,‬והלה אינו זוכר אם‬
‫פרעו‪ ,‬האם חל ע ליו שמיטה — רמז‬
‫כתובה ונדוניה בשטר‪ ,‬אם שביעית משמטתן —‬
‫יד‪ ,‬רא‪ ,‬דלג‬
‫אם מלוה על המשכון משמטת ב שביעית —‬
‫קצז‬
‫פירוש פרוזבול המוקדם והמאוחר — ריז‬
‫חוב אשר פ ר עונו ל שעורין וב א מצע חלה‬
‫שנת השמיטה — רמא‬
‫המוציא שטר חוב ו כבר עבר ה שנת השמי­‬
‫טה — נט‬
‫מי שאנסוהו על ידי גויט לכ תוב שטר ע ל‬
‫חוב‪ ,‬שעברה ע ליו השמיטה — עו‬
‫השמטת חוב היתומים — רה‬
‫ב ענין ״יתומים אינם צריכים פרוזבול״ — שצ‬
‫פפד מרבנות‬
‫ה ל כו ת‬
‫ב כו רו ת‬
‫אם הכהנים חייבים ב מע שר בהמה — קמו‬
‫שגגו ת‬
‫ה ל כו ת‬
‫השתחויה בפישוט ידים ורגלים‪ ,‬אם הצדוקים‬
‫מודים בה — תמו‬
‫פפר טהרה‬
‫ה ל כו ת טו מ א ת מת‬
‫אם יש חילוק בין מתי מים למתי י שראל‬
‫ובין קבריהם ל ענין טומאה — קמה‬
‫ה ל כו ת‬
‫כלי ם‬
‫בדין טומאת תנור וכיריים — קצ‬
‫פפר גזילוין‬
‫ה ל כו ת נז קי מ מון‬
‫הפורץ גד ר לפני בהמת‬
‫והזיקה — תלב‬
‫המוסר בהמתו ל שומר חנם וכו׳ — תלג‬
‫חבירו‬
‫ויצאתה‬
‫ה ל כו ת ג ני ב ה‬
‫מי שקנה מהשוללים ספדי קודש‪ ,‬אם חייב‬
‫להחזירם — רט‬
‫מי שנחשד ב ע ד אחד‪ ,‬שגנ ב צ רו ר כסף‪,‬‬
‫שהיה טמון בקרקע — תלד‬
‫ה ל כו ת ג ז י ל ה ו א ב ד ה‬
‫מי שיצאתה ע ליו שמועה שמת‪ ,‬ו ב או בניו‬
‫לגבו ת שכירות החצר של מורישם‪ ,‬ומורשה‬
‫אביהם טוען‪ ,‬שהוציא לתקון החצר — יז‬
‫שותף בנחלה‪ ,‬ש תבעו הו ב שכירו ת ו טען‬
‫שהוציא ל בנין — עה‬
‫שותף‪ ,‬שהוציא ל בנין ב ע ד חלקן של נשים‪,‬‬
‫אם יתחייבו בזה בעלי הן — צ‬
‫שותף‪ ,‬שהוציא ל בנין האחוזה‪ ,‬בז מן ש שותפו‬
‫היה ע מו בעיר‪ ,‬אם יגבה בלא שבועה —‬
‫פב‬
‫שותף‪ ,‬שהוציא ל בנין ולא תבע שותפיו קרוב‬
‫לכ ׳ שנים‪ ,‬אם יכולים יור שיו ל ת בו ע‬
‫תחתיו — תטז‬
‫ה ל כו ת‬
‫חו ב ל‬
‫ו מזי ק‬
‫עסקא על תקון הגוים‪ ,‬ש ת בעו יורשי המתעסק‬
‫בדיני גוים וכו׳ — כו‬
‫גוים‪ ,‬שהחרימו כלים של יהודי ומכרום — נ ב‬
‫מי שגרם ל ח ברו הפסד על ידי גוים‪ ,‬אם חייב‬
‫לשלם — תט‬
‫שני שותפין ב חצר ובה שתי דירות והשכיר‬
‫אחד דיר תו לגוים‪ ,‬החייב לשלם ל ח ב רו‬
‫הנזקין — צ ב‬
‫ה ל כו ת רו צ ח ו ש מי ר ת נ פ ש‬
‫דקל הסמוך לר שו ת הרבים‪ ,‬אם מותר ל עו ק רו‬
‫משום חשש סכנה — קיב‬
‫‪196‬‬
‫ת שו בו ת ה ר מ ב ״ ט‬
‫ספר ל‪,‬נין‬
‫ה ל בו ת מ בי ר ה‬
‫מי שקנה ר ביע חצר ב שטר ונפטר ואמו‬
‫לקחה השטר ובו׳ — פ‬
‫דינו של שטר‪ ,‬שנמסר לםרסור והלה מת‪,‬‬
‫ו בעליו תובעים או תו מיור שי הסרסור —‬
‫עב‬
‫אשה מחלה על המאוחר שלה מחמת אונם‬
‫שפה‬
‫ר אובן הפקיד אצל ש מעון והלה כפר בו‪ ,‬אחר‬
‫כך נתפ שרו‪ ,‬ולפני הפשרה מסר ר או בן‬
‫מודעא — תז‬
‫מי שקנה דירה בעדים ושטר וקנין סתם‪,‬‬
‫והמוכר טוען‪ ,‬שהמכירה היתה ע ל תנאי —‬
‫תב‬
‫מי שמכר חלקו ב חצ ר לז מן קצוב ואחר ע בו ר‬
‫הזמן הכחיש הקונה ב תנ אי הנזכר וטען‪,‬‬
‫שקנה לחלוטין — תג‬
‫ב ענין קנם שידוכין‪ ,‬שנתחייבו בו‪ ,‬וחזר בו‬
‫אחד מהם — מט‪ ,‬עא‪ ,‬פה‪ ,‬פט‪ ,‬קצט‪ ,‬רלז‪,‬‬
‫רפא‪ ,‬שלא‪ ,‬שפו‪ ,‬שפז‬
‫משודך‪ ,‬שנתחייב בקנס ונאנס מלבוא בז מן‬
‫הקבוע לני שו אין — פ ח‬
‫מי שקנה חתיכת ב ד ואחר זמן טען‪ ,‬שיש‬
‫בה מום — רעה‬
‫אלמנה‪ ,‬שמכרה חצי חצר באחריות ו כ ד‬
‫ו שוב מכרה אותה לאדם אחר — לט‬
‫נשים‪ ,‬שמבדו דירה באחריות‪ ,‬וסילקו גויים‬
‫את הקונה‪ ,‬אם חייבות בא חריו תן — תיח‬
‫נשים‪ ,‬שמכרו קרקע באחריות‪ ,‬ויצא ע ליו‬
‫ע רעור‪ ,‬אם יתחייבו הבעלים באחריותן —‬
‫ט‬
‫שכיב מרע‪ ,‬שצוה חלקו בבי ת לאחיו‪ ,‬האם‬
‫הטרקלין בכלל — חכו‬
‫אדם קנה סחורה ורוצה להקנותה ל בנו‪ ,‬כדי‬
‫שהלה ישלחנה לפוסטאט — ר לו‬
‫נער‪ ,‬שהעידו עליו‪ ,‬שהוא בן ט״ו שנה‪ ,‬אם‬
‫צריך בדיקה לקנין — קסח‬
‫בת‪ ,‬שנתחייבה לאמה עשרה דינ רין בשטר‪,‬‬
‫וכ שנתבעה לדין‪ ,‬טענה‪ ,‬שב שעת חקנין‬
‫מיתה עדיין קטנה — ש פ ג‬
‫אם ר שאין עדי הקנין ל ב תו ב שטר מבירה‬
‫ע בו ר אשה שלא בר שות בעל ה — ק צ ב‬
‫ב ענין תנאי ההשבון‪ ,‬אם אשה נתנה כ תוב ת ה‬
‫במתנה לאדם אחר — שעד‬
‫אדם מ שכן נכסי צ אן ב רזל בלי ידיעת‬
‫האשד‪ — .‬ס‬
‫ה ל כו ת‬
‫ז כי ה‬
‫ו מ תנ ה‬
‫הכותב נכסיו לאשתו‪,‬‬
‫אפוטרופא — תכג‬
‫לא‬
‫עשאה‬
‫אלא‬
‫אשה נתנה נהלתה לבנה הקטן‪ ,‬אם יוכל‬
‫הבן הבכור ל עכב — כג‬
‫מי שצוה בחייו לתת סך מה לב תו לכשתשלים‬
‫י‪/‬׳ ג שנה ותנשא‪ ,‬ונפטרה הבת ב עו ד ה‬
‫קטנה — תכז‬
‫מי שצוה מחמת מיתה ואחר כך הבריא‬
‫קצת — קח‬
‫מי שצוה‪ ,‬שיש ל ד או בן תביעת מ מון ע ליו‬
‫ועל שותפיו בחנות‪ ,‬אם יתחייבו היורשים‬
‫או השותפים — רכח‬
‫אשה טוענת‪ ,‬שאחותה צותה זהב‪ ,‬שלא ידע‬
‫איש על מציאותו — רכט‬
‫ה ל כו ת‬
‫ש כני ם‬
‫שני שותפין‪ ,‬שאחד מסכים לגו ד או אגוד‪,‬‬
‫בתנאי שהשני יתקן מד‪ .‬שהחריב — רע ה‬
‫אם כופין ל מכור בדינ א דגו ד או אגוד במקום‬
‫שדרכן להשכיר — פב‬
‫חצר‪ ,‬שנפל בירו שה לפני כמה אנשים‪ ,‬ו ת ב ע‬
‫אחד מהם ״או ת שכירו לי הכל או ת שכרו‬
‫אתם ממני״ — צ ד‬
‫חצר‪ ,‬שנפלה בירו שה לכמה אנשים‪ ,‬ואחד‬
‫רוצה ל ת בו ע חבירו בדינ א דגו ד או אגו ד —‬
‫ב‬
‫שותפים בדירה‪ ,‬ש תבע האחד ״מכור לי חלקך‬
‫או קנה ממני״ — שצא‬
‫שותף‪ ,‬ש העביד חלקו ע ל בניו הקטנים‪ ,‬אם‬
‫יתחייבו הבנים בדינ א דגו ד או אגו ד — י‪,‬‬
‫קסט (ותוס׳ עמ׳ ‪)669‬‬
‫שותפים‪ ,‬שחלקו חצר והתחייבו ל בנו ת כו תל‬
‫המחלק ביניהם ו ב ר — ש»•‬
‫בין גנה לגנה סגי בע שרה טפחים — שצד‪.‬‬
‫שכנים‪ ,‬שרצה אחד מהם להגביה עליי תו שעל‬
‫יד הכותל המשותף‪ ,‬והשני מעכב — שצז‬
‫אם מותר לאחד מ שותפי החצר לע שו ת בה‬
‫חידוש שלא ע ל דע ת האחרים — צ ז‬
‫אם יכולים שאר השותפים לעכב‪ ,‬שלא ירבה‬
‫אחד מהם מספר הדיירים ב חצ ר המשותף —‬
‫שני שותפיט בבי ת המשותף‪ ,‬היוכל‬
‫ל מנו ע ח ברו מלהו שיב ק רו ביו ע מו‬
‫דרך משותפת ל שני שכנים והאחד‬
‫לע שו ת עליה תקרה ו ח ב רו מעכ ב —‬
‫יג‬
‫האחד‬
‫— ק סו‬
‫רוצ ה‬
‫שצח‬
‫מפ ת ח ה ת שו בו ת‬
‫אחד חפר בו ר ו על ידי כך נ תע רע ר ה הגדר‬
‫של ש כנו — ר כו‬
‫חלק מהשותפין ב חצ ר ת ב עו זכות דינא ד ב ר‬
‫מיצרא‪ ,‬האם יש ל שותף אחר גם כן זכות‬
‫זו — ק צ ד‬
‫שתי יתומות עניו ת‪ ,‬שיש להן חלק ב חצ ר‬
‫ב שותפות עם ישראל‪ ,‬אם ר שאיות ל מכור‬
‫חלקן לגוי לצור ך נישואיהן — ז‬
‫אשר‪ ,‬יש לה נחלה ב שו תפו ת עם יהודים‬
‫והוצרכה למכרה ב שני הרעב ולא מצאה‬
‫תוכל למכרה‬
‫שיקנוה‪ ,‬אם‬
‫יהודים‪,‬‬
‫לגוים — כא‬
‫שותף עני רוצה ל מכור חלקו לגוי‪ ,‬כי‬
‫היהודים נותנים רק שליש שויו — מד‪ ,‬שצד‬
‫שותף‪ ,‬שעבר והשכיר חלקו בגוים — קע‬
‫האם ב שכירות יש דינא ד ב ר מיצרא — רלה‬
‫היש הבדל בין גברים ונשים ל ענין זכו ת‬
‫של דינא ד ב ר מיצדא — מב‬
‫ע ד מתי יש ל ב ר מצד זכות המצרנות — מב‪,‬‬
‫‪0‬ב‬
‫האם לקטן‪ ,‬כאשר גדל‪ ,‬זכו ת של דינא ד ב ר‬
‫מיצרא — ע‬
‫ש לו חין ו שו ת פין‬
‫ה ל כו ת‬
‫ר אובן שלח ביד ש מעון סחורה למסור‬
‫למשפחתו‪ ,‬והלה מכר אותה — רמח‬
‫אב ובנו‪ ,‬שהיו סרסורים‪ ,‬והבן קבל סחורה‬
‫וברח‪ ,‬ואח״כ תבע אחד מאביו — רפג‬
‫מי שמסר חפץ ל שני יהודים ל הוליכו דדך‬
‫נהר נילוס והו שלך בנהר ו כ ף — תה‬
‫אם מותר ל מנו ת מורשה — לז‪ ,‬ר עב‪ ,‬תיא‬
‫הרשאה‪ ,‬שהיה חסר בה ״ולית לנ א למימר‬
‫לך לתקוני שדרתיך ולא לעוותי״‪ ,‬אם‬
‫לקויה או לא — ‪ 0‬ג‬
‫שותפות ב חנו ת של משי לשם מניעת‬
‫התחרות — קה‬
‫אם יכול אחד מח שותפין ל ת בו ע חבירו‬
‫ז מן‬
‫בתדך‬
‫אגו ד‬
‫או‬
‫דגו ד‬
‫בדינא‬
‫השותפות — שצב‬
‫‪197‬‬
‫שותפות בבית המטבע ו תו ב ע האחד‪ ,‬שיעמיד‬
‫לו ח ב רו ח שבון על הריוח — פג‬
‫שעבר‬
‫מתעסק‪,‬‬
‫ונפטר — צד‪,‬‬
‫על‬
‫תנאי‬
‫ההתעסקות‬
‫אחד‪ ,‬שמכר סחורה שב שו תפות בלי ידיעת‬
‫השותף האחר — רעז‬
‫חלוקת הריוח בין השותפים‪ ,‬שהאחד מהם‬
‫לא היה לו חלק בקרן — שצט‬
‫עסקא‪ ,‬שהתנו עליה‪ ,‬שבעל הממון נוטל שגי‬
‫שלישי הריוח בלי אחריות בהנוסד — ע ח‬
‫עסקא על דרך ההתעסקות הגוים‪ ,‬שצוה ב על‬
‫הממון לתת חלקו לעניים ו כ ר — ל ב‬
‫ב ענין עסקא‪ ,‬שב על המעות טוען‪ ,‬שהמתעסק‬
‫נפטר‪ ,‬ובא ל ת בו ע נכסיו שתחת יד‬
‫מור שתו — כט‬
‫ב ענין עסקא‪ ,‬שהמתעסק נפטר‪ ,‬וב עלי המעות‬
‫תובעים מנכסי מור ש תו — כ ה‬
‫בעל הממון תובע חלקו מיור שי המתעסק‪,‬‬
‫אם חייב להודיעם ע ל מה שבידו — לה‬
‫הבא להוציא מיד היורשים חלקו בעיסקא‪,‬‬
‫אם צריך להביא ראיה ע ל מיתתו של‬
‫המתעסק — כ‬
‫שותף‪ ,‬שמת והניח ילדים‪ ,‬ועדים מעידים‬
‫שעשה את שאר השותפין נאמנים ע ליו‬
‫ועל יור שיו ופטורים מאלה ו שבועה וכו‪,,‬‬
‫היכולים היתומים לה שביע את שאר‬
‫השותפין — קז‬
‫שותף‪ ,‬שקבל סך מה‪ ,‬חברו טוען‪ ,‬ש קבלו‬
‫על ח שבון השותפות‪ ,‬והוא טוען‪ ,‬ש קבלו‬
‫ל פ ר עון חובו — מו‬
‫שותפות בחנו ת‪ ,‬שבאים לחלק‪ ,‬ונפלה‬
‫מחלוקת בעסק עפ ר בית מטבע וכו ‪ — ,‬מז‬
‫שותפות ב מ מון והמתעסק טען‪ ,‬שהפסיד‬
‫מחמת אונם‪ ,‬ונתפ שרו‪ ,‬ואחד כך נו ד ע‬
‫שלא הפסיד — ק‬
‫ר אובן מסר מרגלית על יד ש מעון להראותה‬
‫למומחה ונאבדה וכו׳ — נ‪ ,‬רמט‬
‫ספר משפטיה‬
‫ה ל כו ת ש כי רו ת‬
‫הדד ב חצ ר יתומים ב שכירו ת ויש צו ר ך‬
‫ב בנין הכרחי‪ ,‬ומורשה היתומים אינו רוצ ה‬
‫לתקנה — כב‬
‫שותף‪ ,‬שהשכיר חלקו לז מן ידוע‪ ,‬ובא ח ב רו‬
‫ו ת בעו ב דין דגו ד או אגוד‪ ,‬אם יכול הקונה‬
‫להוציא את ה שוכר בתוך ז מן השכירות —‬
‫שצג‬
‫אחד התחייב לשלם שכירות של שנה שלמה‪,‬‬
‫אם ל א יצא תו ך זמן קצוב — ר ל ט‬
‫ב על חוב‪ ,‬שמכר ספרי תרגום‪ ,‬הממושכניט‬
‫אצלו — מ ח‬
‫‪198‬‬
‫ת שו בו ת הר מב ״ ם‬
‫ר אובן הפקיד אצל ש מעון ו ש מעון אצל ר אובן‬
‫ואחר זמן פ שע אחד מהם — תד‬
‫ה ל כו ת ש אל ה ו פ ק דון‬
‫אחד הפקיד כרכום ואחר כך הוברר שחסר‬
‫קצת — דמ‬
‫מי שלקח על עצ מו אחריות להקדש‪ ,‬אם‬
‫חייב שבועה — רנז‬
‫מי שהפקיד ממון ובר ח מפני הגוים וכו׳ — עט‬
‫ה ל כו ת מ לו ה ו לו ה‬
‫אשה‪ ,‬שנ פלו לה כספים‪ ,‬ויצא שטר חו ב‬
‫על מוריש הכסף והכסף איננו‪ ,‬איד משלמים‬
‫לב על חוב — תיח‬
‫בית דין‪ ,‬שכ תבו מ מון של יתומים מלוה‬
‫זקופה על ב ר י שראל וכו׳ — קצה‬
‫מעו ת היתומים מותר לתתם לי שראל קרוב‬
‫ל שכר ורחוק להפסד — קצ‬
‫יהודי אחד הלוה ליהודי אחר וטען‪ ,‬שזה‬
‫ממון גוים ו שהגוי תובע רבית — סה‬
‫אופני הרבית במכירת סחורה בהמתנה — נא‪,‬‬
‫נג‪ ,‬עד‪ ,‬קא‪ ,‬של‬
‫ר אובן הוציא כתב ידו ע ל שמעון‪ ,‬שחייב‬
‫לו כסף‪ ,‬ו תו ב ע מהיורשים לשלם — נו‬
‫אחד תובע מנכסי היתומים כסף‪ ,‬שהוציא‬
‫לצרכי קבורת אמם ומזונותיהם — רכט‬
‫מי שפרע כסף גולגול ת א ב ע ד אחיו ומת‬
‫האח‪ ,‬אם יוכל לגבו ת מ עז בונו מה‬
‫שפרע — כד‬
‫אלמנה רוצה לגבו ת כתובתה ובית דין רוצה‬
‫ל מכור את החצר‪ ,‬שהשאיר הבעל‪ ,‬ויש‬
‫יתומים — סד‬
‫לוה‪ ,‬שהלך חוץ למדינה והניח קרקעות‪ ,‬אם‬
‫גוב ה מהן ב על חובו — תיז‬
‫אחד הוציא שטר חוב לפני יור שין ורוצ ה‬
‫לה שבע — רס‬
‫אם חייבין לשלם לפי המטבע בע ת התביעה —‬
‫רכג‬
‫אחד כ תב שטר מזונו ת לא שתו ונתפייסו‪ ,‬אם‬
‫חייבין ל קרוע השטר — שסו‬
‫מי שנתחייב בדיני ישראל‪ ,‬אם יכול הבעל‬
‫חוב ל ת בו ע ממנו גם שטד בגוים ע ל‬
‫זה — קצג‬
‫עדים‪ ,‬שחתמו על שטר ואינם מבינים מה‬
‫כתוב בו — סא‬
‫דין שטר של עיסקא על תיקון עסקת הגוים‬
‫וכו׳ — ת‬
‫שטר שכירות בדיני גוים‪ ,‬אם מועיל או‬
‫לא — תח‬
‫שטר‪ ,‬שכתוב בו בלא טפיסת טופס — תיד‬
‫ה ל כו ת‬
‫טו ען‬
‫ונ ט ען‬
‫ר אובן מסד ל ש מ עון איסטיס ונ אב ד מחמת‬
‫אונס‪ ,‬ש מעון טוען‪ ,‬ש קבלו ב תור ת עיסקא‪,‬‬
‫ור אובן טוען‪ ,‬שנ תנו לו ב תור ת מקח‬
‫וממכר — צא‪ ,‬צג‬
‫הנתבע בהלואה טוען‪ ,‬שלא קבל הממון‬
‫ב תורת הלואה‪ ,‬כי אם ב פ ר עון חובו — פו‬
‫שותפות בבית המטבע‪ ,‬שהאחד מכר‪ ,‬והשני‬
‫טוען‪ ,‬שלא קבל מאומד‪ — .‬תא‬
‫אדם‪ ,‬שנ תברר מצואת אביו שהיו חייבים‬
‫לאביו‪ ,‬מה דין השבועה — סח‬
‫ר אובן היה נו תן ל ש מ עון סחורות למ שלוח‪,‬‬
‫ופעם נ תן לו הלואה‪ ,‬החזיר ש מעון מקצתו‬
‫וכו׳ אח״כ נפטר ש מעון‪ ,‬ונ תדיינו ר אובן‬
‫ויור שי ש מעון — פז‬
‫שותפים‪ ,‬שמתו‪ ,‬אם יכולים יור שי האחד‬
‫להשביע את יור שי האחר על הוצאות‪,‬‬
‫שהוציא מורישם — צ ב‬
‫מי שמת והניח אשתו מעובד ת‪ ,‬אין היתומים‬
‫יכולין להשביעה ע ל מה שצוה להם‬
‫אביהם — תכח‬
‫מנה לי בידך והלה אומד ‪ :‬איני יודע — תטו‬
‫כופר הכל‪ ,‬שנ שבע‪ ,‬ואחר כך ב או עדים — תיג‬
‫אחד התחייב להחזיר זהב ו שכר עבוד ה‬
‫בתשלומים ל שיעורין ו כ תבו בזה שטר‬
‫וכו׳ — דמא‬
‫מי שהוציא מ מונו ע ל ההקדש ב בנין וכו׳‬
‫ודין השבועה — שמב‬
‫מי שהודה‪ ,‬שיש בי דו ממון יתומים‪ ,‬ואחר‬
‫כך חזר בו — דכט‬
‫בדין טוען וחוזר ו טוען מכח שמיטה — תיב‬
‫יתומים‪ ,‬שמצאו ספר אביהם אצל ר אובן‬
‫והוציאוהו מתחת ידו וכו׳ — תכט‬
‫שותף‪ ,‬שדר ב חצ ר יתר מכדי חלקו‪ ,‬ותבעוהו‬
‫על תוספת הדירה והוא טוען שמחלו לו ­‬
‫ו‪ ,‬לז‪ ,‬צ‬
‫ב ענין שכירות חצר של קטנים הממושכנת‬
‫לבעל חוב — קג‬
‫יורשים הבאים להוציא חצר מורישם מתחת‬
‫יד המחזיק בו ב טענ ת חוב — קד‬
‫שותפים בבית והדר ב מדור התחתון טוען‬
‫חזקה על מדור זה — רכז‬
‫ה ל כו ת‬
‫נ ח לו ת‬
‫מי שמת בלא צואה ו אין לו יורש‪ ,‬מה יע שו‬
‫ב עז בונו — ת כ א‬
‫מי שנכנס ע ר ב ב ע ד ממון ירושד‪ .‬שלא נו ד ע‬
‫יור שו‪ ,‬שיוציאוהו לפדיון שבוים — תנ ב‬
‫מפ ת ח ה ת שו בו ת‬
‫מי נקדא ראוי ליר ש — תכב‬
‫בת השפחה ל ענין ירושה — קו‬
‫אם מוציאים ירושה ע ל פי עדו ת ע ד מפי‬
‫ע ד במות המוריש — יח‬
‫בדין שכירות במי שיצאתה ע ליו שמועה‬
‫שמת — ל‬
‫יורשים‪ ,‬שהחזיקו‪ ,‬וב א יורש אחר ל ת בו ע‬
‫חלקו — ח‪ ,‬רל‬
‫‪199‬‬
‫אחד מהיורשים‪ ,‬שמכר ספרים‪ ,‬והיור ש השני‬
‫מע רע ר — עז‬
‫אם ראוי להעמיד אפוטרופוס ליתומים כדי‬
‫למכור חצר במקום המסוכן לגוים ולקנות‬
‫בד מיו חצר ב שכונ ת היהודים — תלא‬
‫אפוטרופוס‪ ,‬שמינהו אבי החומים‪ ,‬שהכחישו‬
‫עדים טענותיו‪ ,‬אם נסתלקה בזה נאמ­‬
‫נו תו — תל‬
‫פפר שופטים‬
‫ה ל כו ת סנ ה ד רין‬
‫חזן‪ ,‬שיצאה ע ליו שמועה רעה‪ ,‬אם אפשר‬
‫להסירו ממ שרתו — קיא‬
‫דיין‪ ,‬שאינו מבין ל שון ב עלי הדין או ל שון‬
‫השטר — שכב‬
‫אין לדיין לל מד את ב עלי הדין מה שיטענו —‬
‫&ז‬
‫אין לדיין ל דון לא שונא ולא אוהב — לו‬
‫מי שיצא ע ר ב להביא את ב עלי הדין לפני‬
‫בית הדין ביום קבוע‪ ,‬ולא ב או — שפח‬
‫דיין שמסר דין לגוים — א‬
‫בית דין‪ ,‬שהודו ל י לו לדיני גוים — חח‬
‫מי שאין לו עדים מישראל‪ ,‬רק עדים גוים‬
‫והרשאה בגוים‪ ,‬אם יוכל ל ת בו ע בערכ או ת‬
‫של גוים — כז‬
‫ה ל כו ת ע דו ת‬
‫אם עדי קנין ר שאין לכ תוב שטר‪ ,‬כשהמתחייב‬
‫טוען‪ ,‬שבאו ע ליו בדמיה — טז‬
‫מודעה לאונסין מקויימת בעדים‪ ,‬שבא אחד‬
‫מהעדים להכחיש ע דו תו — רנ‬
‫שטר מחילה סתם ועדי הקנין מעידים‪,‬‬
‫שהמחילה היתד‪ ,‬בתנאים ידועים — תנד‬
‫שטר‪ ,‬שנאבד‪ ,‬והעדים זוכרים‪ ,‬אם יכולים‬
‫ל כו ת בו מחדש — יא‪ ,‬דלג‬
‫המותר לקבל מן עדי המושב תוספת ע דו ת‬
‫אחרת במה שכבר חתמו בו — ר ל ג‬
‫נסיון לבטל ע דו ת ב טענת השטות — א‬
‫ה ל כו ת א ב ל‬
‫חזן‪ ,‬שהוא אבל ורוצה ל ע בו ר לפני התיבה —‬
‫סז‬
‫אין קורעין ואין חולצין ואין מברין אלא‬
‫קרוביו של מת — רנז‬
‫ה ל כו ת מ ל כי ם‬
‫היש להרשות העלאת עצ מו תיו של מת לארץ‬
‫ישראל — קטז‬
‫האם מותר ל מול גוים — קמח‬
‫דין גוי‪ ,‬שעוסק בתורה — קמט‬
‫כיאור מאמדי התלמוד‬
‫אחת ארוכה ואחת קצרה (ברכו ת יא א) —‬
‫קפב‪ ,‬רסב‬
‫וכל העושה שלא לשמה נוח לו שלא נב ר א‬
‫(ברכו ת יז א) ! לעו מ ת ‪ :‬לעול ם יעסוק אדם‬
‫בתורה וב מצו ת אע״ם שלא ל ש מ ד ״‪...‬‬
‫(פסחים נ ב) — תנה‬
‫הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים (ב רכו ת‬
‫לג ב) — תלו‬
‫כל שהחזיקו עו לי ב בל מארץ י שראל ו ע ד‬
‫כזיב ( שביעית פ״ו מ׳׳א) — קכז‬
‫לא נאכל ולא נ ע ב ד ונאכל ולא נ ע ב ד ונ אכל‬
‫ונ ע ב ד ( שביעית פ׳׳ו מ״א) — קכח‬
‫היודע לח שב תקופות ומזלות ו אינו מחשב‬
‫וכו׳ (שבת עה א) — קנ‬
‫פלוגתת ר׳ יהודה וד׳ ש מעון במקלקל ( שבת‬
‫קו א) — שא‬
‫יש יליד בית שנימול לאחד ויש יליד בית‬
‫שנימול לשמונה (שבת קלה ב) — קסד‬
‫בחמש חמה במזרח ו ב ש ב ע חמה ב מ ערב וכו׳‬
‫(פסחים יב ב) — קלד‬
‫חמה בראש כל אדם (פסחים צ ד א) — קלד‬
‫איך היה נע שה הפיס בין הכד‪,‬נים ואיך מנו‬
‫האצבעות (יומא כב א) — קכו‬
‫משום דדיירי בארעא דחשיכא אמרי שמעתתא‬
‫דח שיכן (יומא נז [ כ ך!] א) — תלז‬
‫כל הברכות כו לן אע״פ שיצא מוציא חוץ‬
‫מברכת היין והלחם (ראש השנה כט א) —‬
‫רנג‬
‫כשם ששליח צ בו ר חייב‪ ,‬כך כל יחיד ויחיד‬
‫חייב וכו׳ (ראש השנה ל ד א) — רנו‬
‫‪200‬‬
‫ת שו בו ת ה ר מ ב ״ ס‬
‫בטלנין ממלאכתן בבי ת הכנסת ו כ ר(י רו ש ל מי‬
‫מגילה פ״א ה״ו ע ב) — קכג‬
‫אין קורעין ואין חולצין ואין מברין אלא‬
‫קרוביו של מת ( מועד קטן כ ד א) — רנז‬
‫אמר ר ב אחא ב ר יעקב שתין סבי הוינא‬
‫(יבמות סד ב) — תלה‬
‫כל היוצא במלחמת בית דו ד כו ת ב גט‬
‫כריתות לא שתו (כ תובו ת ט ב) — תלט‬
‫מעלין לכהונה על פי ע ד אחד (כ תובו ת כג‬
‫ב) — תמ‬
‫המקדש על תנאי וכנסה סתם (כ תובו ת ע ב‬
‫ב) — שנז‬
‫אמר ר ב הלכה כר שב״ג ול או מטעמיה‬
‫(כ תובו ת פג ב) — תכד‬
‫שלשה שהטילו לכיס (כ תובו ת צג א) — תמא‬
‫אלמנה הניזונת תנן או ניזונ ת תנן (כ תובו ת‬
‫צה ב) — תמב‬
‫ההיא בצוד ת א ו כ ד (כ תובו ת צז א) — תמג‬
‫חייב אני לד מנה ב שטר ו כ ר (כ תובו ת קא‬
‫ב) — שפד‬
‫מפני מה תלמידי חכמים אינן מצויין לצא ת‬
‫תורה מביניהם וכו׳ (נדרים פא א) — קלה‬
‫המודד חתנו ממנו הנאה והוא רוצה לתת‬
‫לב תו מעות (נדרים פח א) — קיט‬
‫מאי היא קדושה ואבדלתא הרי מו שבע עליה‬
‫מהר סיני (נזיר ג ב) — קכ‬
‫המוציא משום שם ר ע לא יחזיר (גיטין מה‬
‫ב) — שס‬
‫ל שון נגיחה ונגי פ ד׳( ב ב א קמא ב ב) — תנג‪,‬‬
‫תנז‬
‫כספים אין להם שמירה אלא בקרקע (בב א‬
‫מציעא מב א) — תו‬
‫אמד ר׳ יו חנן בשלשה מקומות שנה ל נו ר׳‬
‫יהודה אסור לו לאדם שיהנה מן מ מון‬
‫חבירו (בבא מציע א קיז ב) — חמד‬
‫נאמן ע לי אבא וכו׳ ע ד רב א טעמא דנפשיה‬
‫קאמר (סנהדרין כד א) — תמה‪ ,‬תנו‬
‫ענין יוצא תיבה (סנהדרין קח ב) — תנה‬
‫ת״ר י שראל מל את הגוי לשם ג ר (עבוד ה זרה‬
‫כו ב) — ק מ ח‬
‫שכור אל יודה (כריתות יג ב) — שכד‬
‫ככד של תרומה שנתונה על גבי הדף (נדה‬
‫ד)! לעו מ ת‪ :‬קורדום שאבד בבי ת הבית‬
‫טמא (פסחים י ב) — שמג‬
‫ענייניה שוניס‬
‫נ ע נ ין ספר שעוד קומה — קיז‬
‫ב ענין תנוע ת השמש בג לג ל המזלות — קלג‬
‫פירוש הפסוק ׳׳שוק התרומה וחזה התנופה׳׳ —‬
‫קמד‬
‫אם מותר ל שמוע שירה עם שידי האזור‬
‫הערביים וזמר — רכד‬
‫איך מונים שלש עשרה המידות — רסז‬
‫ב ענין השתייה על מיני זמר — רסט‬
‫במנין המצות שאור ודב ש במצוד! אחת‬
‫ואתנן ומחיר בשתים ו כ ר — תמז‬
‫הערה כללית על ספר המצות — תמז‬
‫אם הישמעאלים הם עו ב די עבוד ה זרה — תמח‬
‫איך להתנהג עם הקראים — תמט‬
‫מפ ת ח ה ת ל מו ד‬
‫תלמוד בבלי‬
‫ב ד כ ו ת ‪ :‬ד‪ ,‬ב ‪ ! * 379‬ו ב ‪ <546 ,342‬ט ב ‪1468‬‬
‫י ב ‪ ! 492‬יא א ‪ ! 493 ,331‬יא ב ‪1551 ,466 ,332‬‬
‫יב א ‪ ! 557 ,495 ,466 ,343‬יב ב ‪ 1 332‬יז א ‪t 737‬‬
‫יט א ‪( 733,193‬עי׳ הוספות ותיקונים)! כ ב‬
‫‪ ! 556‬כד א ‪ ! 602 ,400‬נ ד ב ‪ ! 483‬כו א ‪! 468‬‬
‫כז ב ‪ ! 281‬ל ב ‪ ! 491‬לא א ‪ ; 491 ,380‬לא ב‬
‫‪ <369‬לג א ‪( 603‬עי׳ הוספות ותיקונים) ! לג ב‬
‫‪ 1714‬ל ד א ‪ ! 548‬לו ב ‪ ! 347‬מ ב ‪ ! 466‬מא ב‬
‫‪ ! 713 ,376‬מג א ‪ ! 554/55‬מה ב ‪( 471‬עי׳‬
‫הוספות ותיקונים)! מז ב ‪ ! 522‬מח א ‪! 556‬‬
‫נג ב ‪( 474‬עי׳ הוספות ותיקונים) ‪ 1‬נ ד א ‪,338‬‬
‫‪375‬‬
‫ד מ א י ‪ :‬פ״ו מי׳׳א ** ‪241‬‬
‫כ ל א י ם ‪ :‬פ ״ ח מ׳׳א ‪245‬‬
‫ש ב י ע י ת ‪ :‬פ״א מ׳׳א ‪ ! 229‬פ״ו מ״א ‪,230 ,228‬‬
‫‪ ! 233‬פ״ד! מ״ב ‪ ! 231‬פ׳׳ט מ״א ‪ ! 232‬פ״י מ״ב‬
‫‪ ! 690‬פ׳׳י מ׳׳ג ‪690‬‬
‫ת ר ו מ ו ת ‪ :‬פ״א מ״א ‪ ! 163‬פ״א מ״ג ‪ ! 163‬פ״ג‬
‫מ״ד ‪ ! 164‬פי״א מ״ח ‪616‬‬
‫מ ע ש רו ת ‪:‬‬
‫ותיקונים)‬
‫פ״ה‬
‫מ״ה‬
‫‪239‬‬
‫(עי׳‬
‫הוספות‬
‫ח ל ה ‪ :‬פ״ב מ״א ‪ ! 241‬פ״ד מ״ז ‪24 0,23 8‬‬
‫ע ר ל ה ‪ :‬פ״א מ״ח ‪ ! 347‬פ״ג מ״ה ‪ ! 347‬פ״ג‬
‫מ״ט ‪243‬‬
‫ב כ ו ר י ם ‪ :‬פ״א מ״ד ‪550‬‬
‫ש ב ת ‪ :‬י א ‪ ! 567‬יב ב ‪ ! 369‬יג ב ‪ ! 739,439‬יח ב‬
‫‪ ! 562‬יט א ‪ ! 568‬יט ב ‪ ! 563‬כא ב ‪ ! 445‬כג א‬
‫‪ ! 603/05‬כ ד ב ‪( 395‬עי׳ הוספות ותיקונים) !‬
‫לג ב ‪( 65‬עי׳ הוספות ותיקונים) ! לד א ‪! 567‬‬
‫מב א ‪ ! 563‬נ א ‪ ! 611‬נד ב ‪ ! 280‬נה ב ‪! 192‬‬
‫סה א ‪ ! 399‬סו ב ‪ ! 399‬עה א ‪ ! 285‬עט ב ‪,264‬‬
‫‪ ! 545‬פב א ‪ ! 387‬פה א ‪ ! 497‬פט א ‪! 299‬‬
‫‪,544‬‬
‫צח א ‪ ! 574‬ק ב ‪ ! 569 ,560‬קא א ‪ ! 569‬קג ב‬
‫‪ ! 544‬קד ב ‪ ! 258‬קה ב ‪ ! 728‬קו א ‪ <559‬קיא‬
‫א ‪ ! 611‬קיג א ‪ ! 539‬קטז א ‪ ! 730‬קיז ב ‪1 577‬‬
‫קיט ב ‪ ! 592,327‬קכב א ‪( 5 6 9,48‬עי׳ הוספות‬
‫ותיקונים)! ק ל ד ב ‪ ! 566‬קלה ב ‪ ! 312‬ק ל ז ב‬
‫‪( 601,563/64‬עי׳ הוספות ותיקונים) ! קלח א‬
‫‪ !564‬קלט ב ‪ !392,391‬קמג ב ‪( 564‬עי׳ הוספות‬
‫ותיקונים) ! קנג א ‪577,558/59‬‬
‫ע י ר ו ב י ן ‪ :‬ט א ‪ ! 555‬יז ב ‪ ! 571‬לא ב ‪! 503‬‬
‫לב ב ‪ ! 560‬לד ב ‪ ! 560‬מ ב ‪ ! 375‬מא ב ‪! 567‬‬
‫מב ב ‪ ! 568‬מג א ‪ ! 567‬מד‪ .‬ב ‪ ! 567‬מי א ‪! 567‬‬
‫נא א ‪ ! 570‬נג א ‪ ! 721‬סג א ‪ ! 592‬סד ב ‪! 592‬‬
‫צה א ‪ ! 539‬צו ב ‪ ! 539‬צז ב ‪559‬‬
‫פ ס ח י ם ‪ :‬ז ב ‪( 602 ,541 ,343‬עי׳ הוספות‬
‫ותיקונים) ! ט א ‪ ! 279‬י ב ‪ ! 615‬יא ב ‪! 251‬‬
‫יב ב ‪ ! 461 ,251‬כב ב ‪ ! 592‬כז א ‪ ! 345‬נ א‬
‫‪ ! 340‬נ ב ‪ ! 737 ,496‬נא ב ‪ ! 572‬צד א ‪! 252‬‬
‫קא א ‪ ! 540 ,394 ,338‬קא ב ‪ ! 339‬קיג ב ‪! 194‬‬
‫קכא ב ‪271‬‬
‫ש ק ל י ם ‪ :‬פ״א מ״א ‪ ! 245‬פ״א מ״ב ‪ ! 245‬פ״ח‬
‫מ״ד ‪609‬‬
‫ר א ש ה ש נ ח ‪ :‬ט ב ‪ ! 610‬י א ‪ ! 610‬יב ב ‪! 235‬‬
‫כט א ‪ ! 463‬כט ב ‪ ! 463 ,375‬לג ב ‪,394 ,393‬‬
‫‪ ! 469‬לד ב ‪484 ,472 ,469 ,394‬‬
‫י ו מ א ‪ :‬יא א ‪ ! 607‬יט ב ‪ ! 721‬כב א ‪ ! 227‬כב ב‬
‫‪ ! 226‬כג א ‪ ! 227‬כה א ‪ ! 226‬לז א ‪ ! 511‬מ ב‬
‫‪ ! 496‬נו א ‪ ! 716‬ע ב א ‪ ! 538‬עג ב ‪ ! 213,212‬ע ד‬
‫א ‪ ! 214‬פד ב ‪561‬‬
‫ס ו כ ה ‪ :‬לד ב ‪ ! 580‬מז א ‪603‬‬
‫ב י צ ה ‪ :‬ג א ‪ ! 568,235‬ד ב ‪ ! 222‬ה א ‪ ! 597‬טו א‬
‫‪ ! 392‬כא ב ‪ ! 577‬כג א ‪280‬‬
‫ת ע נ י ת ‪ :‬כא א ‪706‬‬
‫מ ג ל ה ‪ :‬י ז א ‪ ! 4 6 7 ,4 6 6‬י ז ב ‪ ! 4 6 6‬י ח א ‪! 4 6 6‬‬
‫יט א ‪ ! 297‬כ א ‪ ! 468‬כא ב ‪ ! 553‬כב א ‪ ! 256‬כ ד‬
‫א ‪ ! 326‬כז א ‪ ! 519‬כח ב ‪5 4 6 ,3 0 9‬‬
‫מ ו ע ד ק ט ן ‪ :‬טז א ‪ ! 591‬יז א ‪ ! 193‬יח‪.‬ב ‪, 192‬‬
‫‪ ! 715‬כד ב ‪476‬‬
‫ח ג י ג ה ‪ :‬יג ב ‪ ! 581‬יד ב ‪ ! 611‬טו א ‪493‬‬
‫י ב מ ו ת ‪ :‬ג ב ‪ ! 392‬ד א ‪ ! 654‬ד ב ‪ ! 538‬יג א‬
‫‪ ! 631‬יג ב ‪ ! 497 ,493‬יד א ‪ ! 597‬יד ב ‪! 631‬‬
‫טו א ‪ ! 631‬טז א ‪ ! 233‬כד ב ‪ ! 635 ,629‬לו ב‬
‫‪ ! 702‬לט א ‪ ! 651‬לט ב ‪ ! 655 ,654 ,388‬מא א‬
‫‪ ! 3‬מט א ‪ ! 623‬נ ב א ‪ ! 651‬נ ד ב ‪ ! 654‬סא א‬
‫‪ ! 278 ,277‬סא ב ‪ ! 731‬סב ב ‪ ! 705‬סד ב ‪,384‬‬
‫‪ ! 717 ,385‬סה א ‪ ! 64‬סו א ‪ ! 662‬סז א ‪ ! 71‬עט‬
‫* גמ׳ דף ה׳ עמ׳ ב׳‪ ,‬הובא בספר זה עט׳ ‪ .379‬וכן הלאה‪.‬‬
‫** משנה פרק ף משנה י״א וכו׳‪.‬‬
‫‪202‬‬
‫ת ש ו ב ו ת ה ר מ ב׳׳ ם‬
‫ב ‪ ! 621 ,620‬פ ב ‪ 1620 , 106‬פב א ‪719 ,236‬‬
‫(עי׳ הוספות ותיקונים)! פד א ‪ ! 621‬פח א‬
‫‪ ! 698‬צג א ‪ ! 430 , 112‬קה ב ‪ ! 342‬קז א ‪! 633‬‬
‫קי א ‪ ! 634‬קטו ב ‪ ! 451‬קיז ב ‪ ! 62‬קנ א ב‬
‫‪ ! 628‬קכב א ‪ ! 628‬קכב ב ‪ ! 628‬קבד א ‪344‬‬
‫כ ת ו ב ו ת ‪ :‬ז ב ‪ ! 541 ,540 ,378‬ט ב ‪ ! 717‬טו‬
‫ב ‪ ! 561‬יט ב ‪ ! 6 4 1 ,4 5 5 ,27‬כב ב ‪ ! 431‬כג א‬
‫‪ ! 132‬כג ב ‪ ! 718‬כד ב ‪ ! 720‬כה א ‪! 720 ,236‬‬
‫כה ב ‪ ! 720‬כט א ‪ ! 617‬לא ב ‪ ! 618‬ל ב ב ‪! 618‬‬
‫מז ב ‪ ! 91‬מט ב ‪ ! 642‬נג ב ‪ ! 458‬נ ד א ‪,71‬‬
‫‪ ! 660 ,650‬נ ד ב ‪ ! 659 ,649‬נז א ‪ ! 458‬נט ב‬
‫‪ ! 71‬סא א ‪ ! 588 , 198‬סג א ‪ ! 357 ,40‬סג ב‬
‫‪ ! 646‬סד א ‪ ! 654‬סה ב ‪ ! 109‬סז א ‪ ! 547‬ע ב‬
‫א ‪ ! 6 4 5,59 0,34 5‬ע ב ב ‪ ! 634‬עג א ‪ ! 633‬עט‬
‫א ‪ ! 694‬עט ב ‪ ! 662 , 160‬פ א ‪ ! 161‬פ ב ‪, 161‬‬
‫‪ ! 166‬פג א ‪ ! 91‬פג ב ‪ ! 702‬פד א ‪ ! 36‬פו ב‬
‫‪ ! 660‬פז א ‪! 697 ,660 ,650 ,547 ,408 ,68‬‬
‫פז ב ‪ ! 159‬פח א ‪ ! 38‬צא א ‪ ! 5‬צג ‪! 720/21‬‬
‫צד א ‪ ! 689 ,57‬צה ב ‪ ! 721‬צז א ‪ ! 722‬קא ב‬
‫‪ ! 706 ,663 ,661 ,643 ,642‬קב ב ‪ ! 642‬קד‪ .‬א‬
‫‪ ! 645‬קז א ‪ ! 44‬קז ב ‪ ! 643 ,45‬קי א ‪! 359‬‬
‫קי ב ‪ ! 640 ,397‬קיא א ‪200‬‬
‫נ ד ר י ם ‪ :‬ד ב ‪ ! 596‬יח ב ‪ ! 596‬כב ב ‪ ! 728‬כז ב‬
‫‪ ! 687 ,372‬ל ב ‪ ! 598‬לג א ‪ ! 207‬לח א ‪ ! 207‬נה‬
‫ב ‪ ! 189‬סב א ‪ ! 371‬ע א ‪ ! 431‬ע ד א ‪! 654,651‬‬
‫עט ב ‪ ! 594‬פא א ‪ ! 255‬פח א ‪ ! 205‬פח ב ‪! 205‬‬
‫צ ב ‪40‬‬
‫נ ז י ר ‪ :‬ג ב ‪ ! 611,212‬ל ד ב ‪ ! 724‬לח ב ‪724‬‬
‫ס ו ט ה ‪ :‬ב א ‪ ! 715‬יז ב ‪ ! 257‬כ א ‪ ! 261‬כ ב א‬
‫‪ ! 624‬כו א ‪ ! 64‬כז ב ‪ ! 635,629‬ל ב א ‪ ! 465‬לט‬
‫ב ‪ ! 548‬מ א ‪ ! 311‬מח א ‪ ! 398‬מט כ ‪446‬‬
‫ג י ט י ן ‪ :‬ו א ‪ ! 228‬ז א ‪ ! 398‬ז ב ‪ ! 398‬י ב‬
‫‪ ! 677‬יד א ‪ ! 661‬יז א ‪ ! 701‬יט ב ‪! 350‬‬
‫‪,661‬‬
‫כ א ‪ ! 511‬כג ב ‪ ! 164‬ל א ‪ ! 690‬לד ב ‪! 697‬‬
‫לה א ‪ ! 697‬לה ב ‪ ! 708‬לו א ‪ ! 690‬לו ב ‪,658‬‬
‫‪ ! 690‬לז א ‪ ! 668‬לז ב ‪ ! 669 , 119‬לח א ‪! 387‬‬
‫לח ב ‪ ! 612‬לט ב ‪ ! 613‬מג ב ‪ ! 238‬מה ב‬
‫‪ ! 636‬מו א ‪ ! 636‬מז א ‪ ! 608 ,239 ,236‬מח א‬
‫‪ ! 661‬נ ב א ‪ ! 696 ,695 ,612‬נט א ‪ ! 717 ,256‬ס‬
‫א ‪ ! 552 ,511 ,445 ,311 ,256‬סא א ‪! 731 ,729‬‬
‫‪ 0‬ב א ‪ ! 729‬עג א ‪ ! 654/55 ,653 ,652‬ע ד א‬
‫‪ ! 665‬ע ה א ‪ ! 6 3 7‬פ ב א ‪ ! 6 3 5‬פ ד ב ‪ ! 701‬פ ח ב‬
‫‪638 ,636 ,40‬‬
‫ק י ד ו ש י ן ‪ :‬ב א ‪ ! 631‬ה א ‪ ! 701‬ח‬
‫ט ב ‪ ! 632‬יד ב ‪ ! 613‬כא ב ‪ ! 374‬כג‬
‫כו א ‪ ! 60‬כח א ‪ ! 547‬ל ב ‪ ! 431‬ל ב‬
‫לג ב ‪ ! 391‬מא ב ‪ ! 163‬סב ב ‪ ! 659‬מה‬
‫ב‬
‫ב‬
‫ב‬
‫ב‬
‫‪! 706‬‬
‫‪! 205‬‬
‫‪! 494‬‬
‫‪! 680‬‬
‫עג א ‪ ! 621‬עו א ‪ ! 719‬עח א ‪ ! 619‬עט ב‬
‫‪ ! 719‬פא א ‪ ! 374‬פ ב א ‪7 3 , 5 3‬‬
‫ב ב א ק מ א ‪ :‬ב ב ‪ ! 738 ,735‬כא א ‪ ! 722‬לו ב‬
‫‪ ! 38‬לז א ‪ ! 662‬לח ב ‪ ! 644‬לט א ‪ ! 649‬נד‪ .‬ב‬
‫‪ ! 711‬נו ב ‪ ! 711‬ע א ‪ ! 688 ,56‬ע ב ב ‪ ! 648‬צג‬
‫א ‪ ! 479‬צ ד ב ‪ ! 352‬צז ב ‪ ! 397‬צח ב ‪ ! 687‬קב א‬
‫‪ ! 452‬קד ב ‪ ! 56‬קט א ‪ ! 698‬קי ב ‪ ! 280‬קיג א‬
‫‪ ! 372‬קיד א ‪ ! 10‬קיד ב ‪ ! 709 ,371‬קיח א‬
‫‪691/92‬‬
‫ב ב א מ צ י ע א ‪ :‬ג א ‪ ! 698‬ד ב ‪ ! 159‬מב א‬
‫‪ ! 683‬מז א ‪ ! 706‬נא א ‪ ! 702‬נ ו ב ‪ ! 671‬נח א‬
‫‪ ! 614‬נט ב ‪ ! 727‬סא א ‪ ? 277‬סא ב ‪! 600 , 121‬‬
‫סה א ‪ ! 117‬סה ב ‪ ! 681 ,678 ,601‬סו א ‪,665‬‬
‫‪ ! 678‬ע א ‪ ! 352 ,345‬ע ב ‪ ! 346‬פא א ‪! 682‬‬
‫פד‪ .‬א ‪ ! 716 ,255‬פו ב ‪ ! 717 ,494‬קא ב ‪! 671‬‬
‫קיג ב ‪ ! 638‬קיד א ‪ ! 278‬קיד ב ‪ ! 276‬קיז ב‬
‫‪722‬‬
‫ב ב א ב ת ד א ‪ :‬ב א ‪ ! 673‬ב ב ‪! 674 ,672‬‬
‫ג א ‪ 1 674 ,297‬ה א ‪ ! 675‬ח א ‪ ! 593‬ח ב ‪! 363‬‬
‫ט א ‪ ! 90‬יא ב ‪ ! 675‬יב ב ‪ ! 675‬יד א ‪! 289‬‬
‫יז א ‪ ! 402‬יח א ‪ ! 402‬כא ב ‪ ! 645‬כז ב ‪! 675‬‬
‫כח ב ‪ ! 98‬כט א ‪ ! 98‬לא א ‪ ! 689‬מ ב ‪! 657‬‬
‫מא א ‪! 705 ,669 ,408 ,403 , 176 , 174 , 119‬‬
‫מב א ‪ ! 709 ,425‬מב ב ‪ ! 160 , 127‬מז ב ‪! 664‬‬
‫מט ב ‪ ! 425‬קח ב ‪ ! 706‬קי ב ‪ ! 706‬קטו א‬
‫‪ ! 707‬קטו ב ‪ ! 490‬קל א ‪ ! 702 ,699‬קל ב‬
‫‪ ! 576 ,267‬קלא א ‪ ! 640‬קלא ב ‪ ! 700‬קלג א‬
‫‪ ! 166‬קלז א ‪ ! 707 ,656‬קלח ב ‪ ! 1‬קלט ב ‪! 48‬‬
‫קמו ב ‪ ! 144‬קנה א ‪ ! 325‬קנו א ‪ ! 702‬קנח ב‬
‫‪ ! 704‬קסט ב ‪ ! 113‬קעג ב ‪657‬‬
‫ס נ ה ד ר י ן ‪ :‬ה א ‪ ! 592‬ו ב ‪ ! 1‬כא ב ‪! 513‬‬
‫כד א ‪ ! 737 ,723 ,716‬כד ב ‪ ! 737 ,723‬כז ב‬
‫‪ ! 699‬כט ב ‪ ! 679‬לא א ‪ ! 690‬לג א ‪ ! 698‬לו א‬
‫‪ ! 717‬מ א ‪ ! 251‬נז א ‪ ! 284‬נט א ‪ ! 284‬סא ב‬
‫‪ ! 726‬פא א ‪ ! 522‬פו א ‪ ! 594 ,539‬פח ב ‪! 437‬‬
‫פט א ‪ ! 542‬צ א ‪ ! 591‬צט א ‪ ! 514 ,499‬צט ב‬
‫‪ ! 591‬קח ב ‪739‬‬
‫מ כ ו ת ‪ :‬ו ב ‪ ! 591‬יא ב ‪ ! 501 ,306‬כ ב ‪! 446‬‬
‫כג א ‪193‬‬
‫ש ב ו ע ו ת ‪ :‬טו ב ‪ ! 512‬טז א ‪ ! 668‬יט ב ‪! 624‬‬
‫כא ב ‪ ! 216 ,213‬לא א ‪ ! 520‬ל ב א ‪ ! 215‬לו א‬
‫‪ ! 597‬לח ב ‪ ! 696‬לט א ‪ ! 596‬מ ב ‪ ! 161‬מד ב‬
‫‪ ! 690 ,355 ,77‬מה א ‪ ! 689‬מו א ‪ ! 696‬מז ב‬
‫‪ ! 663‬מח א ‪ ! 709 ,82‬מח ב ‪ ! 709 , 128‬מט א‬
‫‪615‬‬
‫ע ד י ו ת ‪ :‬פ״ב מ״ו ‪563‬‬
‫ע ב ו ד ה ז ד ה ‪ :‬ח א ‪ ! 4 6 6‬ט ב ‪ ! 6 6 8‬י א ‪! 667‬‬
‫יא ב ‪ ! 222‬יז א ‪ ! 730‬כב א ‪ ! 360‬כו א ‪! 283‬‬
‫מפתח‬
‫נ ו ב ‪ ! 730 ,282‬לג ב ‪ ! 587‬לח א ‪ ! 587‬נ ב ב‬
‫‪ ! 371‬נז א ‪ ! 515‬סב א ‪ ! 730‬סד א ‪ ! 727‬סד ב‬
‫‪ ! 283‬סה א ‪ ! 730‬ע ב א ‪680 ,68‬‬
‫א ב ו ת ‪ :‬פ״א מ׳‪ ,‬ח ‪ ! 520‬פ״א מי״א ‪ ! 437‬פ״ד‬
‫מ״ו ‪ ! 315‬פ״ד מנ״ ב ‪ ! 715‬פ״ד‪ ,‬מ״ז ‪514‬‬
‫ה ו ד י ו ת ‪ :‬ד א ‪724‬‬
‫ז ב ח י ם ‪ :‬צד‪ ,‬ב ‪ ! 616‬צו ב ‪616‬‬
‫מ נ ח ו ת ‪ :‬כט ב ‪ * 299‬ל ב א ‪,544 ,297 ,265‬‬
‫׳ ‪ ! 606‬לג א ‪ ! 607‬לד ב ‪( 543 ,267‬עי׳ הוספות‬
‫ותיקונים) ‪ t‬לט א ‪ ! 538 ,266 ,265‬לט ב ‪! 218‬‬
‫מג א ‪ <391‬מד א ‪ 1540‬סב א ‪ ! 276‬סז א ‪! 609‬‬
‫סז ב ‪ ! 609‬קג ב ‪717‬‬
‫ח ו ל י ן ‪ :‬ג ב ‪ ! 732‬ה ב ‪ ! 731‬ו א ‪ ! 731‬י א‬
‫‪ ! 714‬יז א ‪ ! 374‬כ ב ‪ ! 324‬נ א א ‪ ! 324‬כ ד ב‬
‫‪ S325‬לב א ‪ s 324‬לז ב ‪ ! 584‬מב א ‪! 585 ,324‬‬
‫מו א ‪ ! 717‬נ ד א ‪ ! 583‬נו ב ‪ ! 323‬צג א ‪,460‬‬
‫ה ת ל מו ד‬
‫‪203‬‬
‫‪ ! 461‬צ ד א ‪ 1522‬צח א ‪ ! 274‬קט א ‪1274‬‬
‫קט ב ‪ ! 274‬קיא א ‪ ! 274‬קיג א ‪ ! 588‬קטז א ‪588‬‬
‫ב כ ו ר ו ת ‪ :‬יא ב ‪ 610 ,609 ,238 ,237‬ז בט א‬
‫‪ ! 645‬לז א ‪ ! 714‬נ א ‪371‬‬
‫ע ר כ י ן ‪ :‬יב ב ‪ ! 666‬כא ב ‪ ! 638‬כב א ‪! 696,687‬‬
‫כט א ‪ 1 609‬ל א ‪647‬‬
‫ת מ ו ר ה ‪ :‬יא ב ‪324‬‬
‫כ ר י ת ו ת ‪ :‬יג ב ‪592‬‬
‫מ ד ו ת ‪ :‬פ״ד‪ ,‬מ״ד ‪719‬‬
‫כ ל י ם ‪ :‬פ״ד‪346 ,‬‬
‫א ה ל ו ת ‪ :‬פי״ח מ״ז ‪ ! 277‬פי״ח מ׳׳ח ‪277‬‬
‫פ ר ה ‪ :‬פ״ג מ״ג ‪ ! 496‬פ״ג מ״ז ‪4 %‬‬
‫ט ה ר ו ת ‪ :‬פ״ז מ״ו ‪615‬‬
‫נ ד ה ‪ :‬ד א ‪ ! 614‬לח ב ‪ ! 739‬נו ב ‪ 1 731‬נז א‬
‫‪ ! 731‬סד א ‪384‬‬
‫תלמוד ירושלמי‬
‫ב ר כ ו ת ‪ :‬א‪ ,‬א ב ג ‪ ! * 494‬א‪ ,‬ח ג ג ‪ ! 558‬ד״ ג‬
‫ט ג ‪ ! 553‬ז‪ ,‬ב יא ב ‪ ! 338‬ט‪ ,‬ד יד א ‪377‬‬
‫(עי׳ הוספות ותיקונים)‬
‫ד מ א י ‪ :‬ה‪ ,‬ט כד ד ‪608 ,237‬‬
‫מ ע ש ר ו ת ‪ :‬ה‪ ,‬ד נא ד ‪240‬‬
‫ע ר ל ה ‪ :‬ג‪ ,‬א סב ד ‪ ! 347‬ג‪ ,‬ח סג ב ‪243‬‬
‫ב כ ו ר י ם ‪ :‬א‪ ,‬ד סד א ‪ ! 550‬ג‪ ,‬ג סה ג ‪311/12‬‬
‫ש ב ת ‪ :‬יב‪ ,‬ד יג ד ‪262‬‬
‫ע י ר ו ב י ן ‪ :‬ג‪ ,‬ד כא א ‪571‬‬
‫פ ס ח י ם ‪ :‬ד‪ ,‬א ל ג ‪568‬‬
‫י ו מ א ‪ :‬א‪ ,‬ו לט ב ‪ ! 721‬ג‪ ,‬ו מ ג ‪606‬‬
‫ת ע נ י ת ‪ :‬ב‪ ,‬ג סה ג ‪580‬‬
‫מ ג י ל ה ‪ :‬א‪ ,‬ו ע ב ‪ ! 219‬א‪ ,‬יא עא ג ‪( 545‬עי׳‬
‫חוספות ותיקונים)‬
‫ח ג י ג ה ‪ :‬א‪ ,‬ז עו ג ‪737‬‬
‫י ב מ ו ת ‪ :‬א‪ ,‬א ג ב ‪281‬‬
‫ס ו ט ה ‪ :‬ב‪ ,‬ד יח א ‪263 ,262‬‬
‫כ ת ו ב ו ת ‪ :‬ט‪ ,‬א לג א ‪703 ,91‬‬
‫נ ד ר י ם ‪ :‬יא‪ ,‬א מא ד ‪594‬‬
‫ג ט י ן ‪ :‬ב‪ ,‬ג מד ב ‪ ! 262‬ג‪ ,‬א מד ד ‪ ! 701‬ד‪ ,‬ט‬
‫מו ב ‪608 ,237‬‬
‫ק ד ו ש י ן ‪ :‬ג‪ ,‬יד סד ג ‪( 716‬עי׳ הוספות‬
‫ותיקונים)‬
‫ב ב א מ צ י ע א ‪ :‬ג‪ ,‬יא ט ב ‪( 683‬עי׳ הוספות‬
‫ותיקונים)‬
‫ב ב א ב ת ד א ‪ :‬ח‪ ,‬ו טז ב ‪( 703‬עי׳ הוספות‬
‫ותיקונים)‬
‫ס נ ה ד ר י ן ‪ :‬ב‪ ,‬א יט ב ‪192‬‬
‫ע ב ו ד ה ז ד ה ‪ :‬א‪ ,‬א לט ב ‪611‬‬
‫* = פדק א׳ הלכה א׳(‪,‬דפוס ויניציא דף ב׳ עמ׳ ג׳)‪ ,‬הובא בספר זה עמ׳ ‪ .494‬וכן הלאה‪.‬‬
‫מפתח הר מב״ ם‬
‫משנה תודה‬
‫ה ל כ ו ת י ס ו ד י ה ת ו ד ה ‪ :‬ב ב ‪ «! 286‬ד יב‬
‫‪ ! 286‬ה יא ‪ ! 322‬ו ז ‪307‬‬
‫ה ל כ ו ת ד ע ו ת ‪ :‬א ‪ ! 715‬ב ו ‪ ! 522‬ד כ ‪! 307‬‬
‫ד‪,‬יג ‪ ! 5 2 2‬ו ד ‪ ! 728‬ו ח ‪ ! 1 9 0‬ז ב ‪ ! 5 2 3‬ז ז‬
‫‪ ! 522‬ז ח ‪522‬‬
‫תו ר ה ‪ :‬ב ג‪ !645‬ב ד‬
‫ת ל מו ד‬
‫ה ל כו ת‬
‫‪ ! 7 3 ,5 3‬ה ג ‪ ! 592‬ה ו ‪ ! 500 ,342‬ו ‪ ! 342‬ו‬
‫א ‪ ! 191‬ו ג ‪ ! 494‬ו י ‪ ! 593‬ו יא ‪! 547 ,514 , 194‬‬
‫ו י ב ‪ ! 5 9 2 ,5 1 4‬ו י ג ‪ ! 5 9 8‬ו יד ‪ ! 59 1,51 4‬ז א‬
‫‪ ! 193,191‬ז ד ‪ ! 579‬ז יא ‪50 1,50 0 ,306,305‬‬
‫ה ל כ ו ת ע כ ו ״ ם ו ח ו ק ו ת י ה ם ‪ :‬ב ה ‪! 500‬‬
‫נ ה ‪ ! 726‬טיג ‪ ! 3 1 9 ,7 0‬יא א ‪ ! 446‬יא ג ‪! 446‬‬
‫יא ה ‪ ! 321‬ב ו ‪ ! 446‬יב ז ‪446‬‬
‫ד׳ ל כ ו ת ת ש ו ב ה ‪ :‬א ד ‪ ! 322‬ג יד ‪! 500,190‬‬
‫ד א ‪ ! 217‬ה א ‪333‬‬
‫ש מ ע ‪ :‬א ה ‪ ! 331‬א ז‬
‫ק די א ת‬
‫ה ל כו ת‬
‫‪ ! 489 ,366 ,333 ,329‬א יא ‪ ! 329‬ג יט ‪ ! 602‬ד ה‬
‫‪581‬‬
‫ה ל נ ו ת ת פ ל ה ‪ :‬א ב ‪ ! 491‬ב יד ‪ ! 580‬ב יה‬
‫‪ ! 333‬ג א ‪ ! 469 ,468‬ג ו ‪ ! 476‬ג ז ‪! 469 ,307‬‬
‫ד ג ‪ ! 381‬ד ו ‪ ! 581‬ד טז ‪! 491‬ד יט ‪ ! 473‬ה ו‬
‫‪ ! 546 ,381 ,342‬ו ב ‪ ! 491‬ו ג ‪ ! 336‬ז א ‪! 334‬‬
‫ז ט ‪ ! 343‬ז י ‪ ! 5 5 8,55 1,33 3‬ז י ב ‪ ! 4 9 1 ,3 3 5‬ז‬
‫יד ‪ !491‬ז יז ‪ ! 581‬ח ד ‪ ! 3 8 9‬ח ה ‪ ! 3 9 0‬ח ו ‪!3 8 9‬‬
‫ח ט ‪ ! 5 4 8,48 3,38 9‬ח י ‪ 1 ! 483‬זי א ‪ ! 3 2 5‬י ו‬
‫‪ ! 491‬יא ב ‪ ! 546‬יא ז ‪ ! 309 ,308‬י איז ‪! 5 1 9‬‬
‫יב ו ‪ ! 554‬י ב י ג ‪ ! 295‬י ב י ז ‪ ! 444,337‬יב יח‬
‫‪ ! 256‬יב כג ‪ ! 552‬יד ג ‪ ! 311‬יד ה ‪548‬‬
‫ת פ ל י ן ‪ :‬א ד ‪ ! 264‬א ח ‪,297,265‬‬
‫ה לנו ת‬
‫‪ ! 545 ,542‬א ט ‪ ! 310 ,265‬א יא ‪ ! 605‬ב ח ‪! 298‬‬
‫ב ט ‪ ! 298‬ג ה ‪ ! 267‬ג ו ‪ ! 541,267‬ג יב ‪! 304‬‬
‫ג ט ו ‪ ! 268‬ג י ז ‪ ! 5 4 5‬ד ב ‪ ! 304‬ד ו ‪ ! 540‬ד ז‬
‫‪305,304‬‬
‫מ ז ו ז ה ‪ :‬ה ב ‪ ! 298‬ד‪.‬ג ‪ ! 298‬ו א‬
‫ה ל כו ת‬
‫‪607‬‬
‫ה ל כ ו ת ס פ ר ת ו ר ה ‪ :‬ז ה ‪ ! 301‬ז ו ‪! 301‬‬
‫ז ח ‪ ! 298‬ז ט ‪ ! 300‬ז יד ‪ ! 552,511‬ט א ‪! 289‬‬
‫טי ‪ ! 2 9 5,29 4,29 3,2 61‬ט יא ‪ ! 2 9 4‬ט י ג ‪| 5 0 4‬‬
‫י א ‪ ! 552 ,31 1,31 0,30 1‬י ד ‪ ! 314‬י ד‪512 .‬‬
‫צ י צ י ת ‪ :‬א ו ‪ ! 538‬א ז ‪! 266,26 5‬‬
‫ה ל כו ת‬
‫א ח ‪ ! 266‬א ט ‪ ! 266‬א י ‪ ! 538‬ב ז ‪! 539‬‬
‫‪ ! 218‬ג ה ‪ ! 218‬ג ח ‪ ! 391‬ג ט ‪512‬‬
‫ה ל כ ו ת ב ר כ ו ת ‪ :‬א ה ‪ ! 340,329‬א ח ‪! 489‬‬
‫א י ‪ ! 463 ,396‬א יא ‪ 1 336 ,221‬א יב ‪ ! 554‬א יג‬
‫‪ ! 474‬א טו ‪ ! 6 0 3,37 5,22 1‬ב ט ‪ ! 5 4 0‬ג ו ‪,3 7 6‬‬
‫‪ ! 377‬ג ט ‪ ! 376‬ג יא ‪ ! 376‬ג יג ‪ ! 337‬ד ד‬
‫‪ ! 337‬ד ה ‪ ! 338,337‬ד יא ‪ ! 376,337‬ה ז ‪! 337‬‬
‫ה טו ‪ ! 556‬ו ה ‪ ! 338‬ו ז ‪ ! 340‬ו!ט ‪ ! 340,338‬ח‬
‫א ‪ ! 338‬ח יא ‪ ! 557‬י א ‪ ! 603‬י ג ‪ ! 340‬י ז‬
‫‪ ! 339‬י ט ו ‪ ! 3 3 8‬יא א ‪ ! 49 3,33 3‬י א ב ‪! 343‬‬
‫יא ה ‪ ! 541‬יא ז ‪ ! 343‬יא ט ‪ ! 602 ,272 ,270‬יא‬
‫יא ‪ 1 602 ,601,272‬יא טז ‪604 ,221‬‬
‫ה ל כ ו ת מ י ל ה ‪ :‬א ג ‪ ! 313,312‬א ד ‪ ! 3 1 2‬ב‬
‫ח ‪ ! 565‬ג א ‪ ! 6 0 2,60 1,27 2‬ג ג ‪ ! 377‬ג ו ‪« 603‬‬
‫ג ז ‪284‬‬
‫ש ב ת ‪ :‬א י ז ‪ ! 5 5 9‬ב א ‪ ! 569‬ב כ‬
‫ה ל כו ת‬
‫‪ ! 561‬ב כד ‪ ! 369‬ג ח ‪ ! 562‬ו טו ‪ ! 611‬ו יז‬
‫‪ ! 360‬ח ז ‪ ! 559‬יד ה ‪ ! 567‬יד ו ‪ ! 574 ,560‬טו‪,‬‬
‫טו ‪ ! 569‬טו כ ‪ ! 569‬יז יד ‪ ! 58‬יז לו ‪ ! 58‬יט כ‬
‫‪ ! 391‬י ט כו ‪ ! 392‬כ ז ‪ ! 558‬כא א ‪ ! 564‬כ א ג‬
‫‪ ! 327‬כא יג ‪ ! 563‬כא יז ‪ ! 564‬כב ו ‪ ! 563‬כב יג‬
‫‪ ! 611‬כ ב כח ‪ ! 564‬כג ד ‪ ! 569‬כג‪ ,‬יז ‪! 569‬‬
‫כז א ‪ ! 571‬כז ג ‪ ! 567‬כז יג ‪ ! 568‬כז יז ‪! 569‬‬
‫כז טו ‪ ! 569‬כט ח ‪ ! 339,338‬כט כג ‪ ! 197‬ל‬
‫יב ‪ ! 369‬ל יג ‪568‬‬
‫ע י ר ו ב י ן ‪ :‬ב טז ‪5 0 3‬‬
‫ה ל כו ת‬
‫ה ל כ ו ת ש ב י ת ת ע ש ו ר ‪ :‬ג ג ‪581‬‬
‫ה ל כ ו ת י ו ם ט ו ב ‪ :‬ג י ‪ ! 199‬ז א ‪ ! 579‬ז כב‬
‫‪579‬‬
‫ה ל ב ו ת ח מ ץ ו מ צ ה ‪ :‬א ה ‪ ! 460‬ח ב ‪579‬‬
‫ה ל כ ו ת סו כ ה ‪ :‬ד א ‪5 8‬‬
‫ה ל כו ת לו ל ב ‪ :‬זז‪580‬‬
‫ה חו ד ש ‪ :‬הו‪ ! 222‬הי‬
‫ה ל כ ו ת ק דו ש‬
‫‪ ! 222‬ו ‪ !286‬ט ג ‪ ! 250‬יב ‪250‬‬
‫ה ל כ ו ת ת ע נ י ו ת ‪ :‬א ז ‪ ! 602‬א י ‪ ! 306‬ב‬
‫ה ‪ ! 306‬ה יד ‪400‬‬
‫ה ל כו ת מ ג י ל ה ו ח נ ו כ ה ‪ :‬א ח‪ !219‬א‬
‫יא ‪ ! 221‬ג ד ‪ ! 396‬ג ה ‪2 2 1 ,1 9 7‬‬
‫ה ל כ ו ת א י ש ו ת ‪ :‬א א ‪ ! 641‬א ב ‪ ! 631‬א ד‬
‫‪ ! 641‬ב ‪ ! 317‬ב יא ‪ ! 106‬ב י ב ‪ ! 106,105‬ב י ג‬
‫= פרק א‪ /‬הלנה ב‪ /‬הובא בהוצאותנו בעמ׳ ‪ .286‬וכן הלאה‪.‬‬
‫גב‬
‫מפתח הר מב״ ם‬
‫‪ ! 325‬ב כ ב ‪ ! 3 1 7‬ג י ב ‪ ! 3 4 8‬ג כד ‪ ! 378‬ד יד‬
‫‪ ? 630‬ו א ‪ ) 637‬ו יז ‪ ! 665,637‬ז ח ‪ 634‬ן ז בג‬
‫‪ ! 634 ,633‬י ג ‪ 541 ,540‬ן י ד ‪ ; 540‬יב א ‪) 53‬‬
‫י ב ג ‪ ) 6 4‬י ב ד ‪ ) 9 1‬יב ו ‪ ) 702‬יב ט ‪ ! 703‬יב‬
‫יא ‪ ; 6 5 9 ,5 3‬י ב י ד ‪ ! 1 0 9‬י ב י ז ‪ ! 6 4 4‬י בי ט ‪,4 5‬‬
‫‪ ! 644,401‬י ב ב ‪ ! 4 4‬י ב כ ב ‪ ! 662,71‬יג ‪! 1 2 5‬‬
‫יגי ח ‪ ! 359‬יג יט ‪ ! 6 4 0‬יד ב ‪ ) 624‬יד ח ‪,40‬‬
‫‪ ) 646,357‬יד יד ‪ <38 8,38 4,35 7‬י ד טז ‪ ! 4 0‬טו‬
‫ה ‪ ! 623‬טו ז ‪ ! 62 3 ,6 4‬טו י ‪ ! 6 5 , 6 4‬טוי ד ‪! 6 4‬‬
‫טז א ‪ 662,649‬ן טז ב ‪ ! 71‬טז ד ‪, 10 4,7 1 ,6 8‬‬
‫‪ ! 6 6 0 ,6 5 9 ,6 5 0 ,5 4 7‬טזז ‪ m ! 5‬י א ‪ ! 6 9 7‬טז‬
‫ב ‪ ! 30‬טזיט ‪ ! 677,650‬טז כ ‪ 6 6 0‬ן טז כ ב ‪! 6 3‬‬
‫טז לא ‪ <62‬יז א(ו אי ל ך) ‪! 359‬יז א ‪ ! 42‬יז יא‬
‫‪ ! 360‬יז יג ‪ ! 68‬יז יט ‪ < 17‬יח א ‪ <649,132‬יח‬
‫ב ‪ ! 131‬יח ד ‪! 132‬יח יג ‪ ! 132‬יט ז ‪ ! 5‬יט י ‪« 94‬‬
‫יט טו ‪ ! 459‬יט יז ‪ ! 48‬יט יח ‪ ! 662‬יט כב ‪ ! 6‬כ‬
‫א ‪ <431‬כ ג ‪ ! 130‬כ ה ‪ ! 130,94‬כא א ‪ ) 71‬נ א‬
‫ח ‪ ! 5 8 8‬כ איז ‪ ! 6 4 3‬כ אי ח ‪ ! 6 4 3‬נ ב ט ו ‪, 171‬‬
‫‪ ! 425,41 4,41 3‬כב טז ‪ <171,96‬כב יז ‪< 115,17‬‬
‫כ בי ח ‪ ! 1 1 6‬כ בי ט ‪ ! 4 2 8 ,4 2 5 ,1 1 6‬כ ב ב א ‪,4 1 4‬‬
‫‪ <426‬כב כז ‪ < 71‬כב לה ‪ ! 17 1,71 ,7 0‬כג ה ‪,91‬‬
‫‪ ! 166‬כג ו ‪ ! 91‬כג ח ‪ ! 1 6 1‬כג ט ‪ ! 662‬כג י‬
‫‪ ! 662‬כג יא ‪ ! 547‬כג יב ‪ ) 547,166‬כג טו ‪ 131‬ן‬
‫כג יז ‪ ! 643 ,48‬כא א ‪ ! 623‬כד י ‪ ! 345‬כ ד יא‬
‫‪ ! 645 ,590 ,345‬כד יד ‪590‬‬
‫ה ל כ ו ת ג י ר ו ש י ן ‪ :‬א א ‪ ! 701‬א ג ‪ ! 701‬א‬
‫יז ‪ ! 4‬א כד ‪ ! 701‬א כה ‪ ! 701‬ב ז ‪ ) 701‬ב כ‬
‫‪ ! 638,354‬ד ט ‪ <513‬ד י ‪ ! 514‬ו ז ‪ ! 4‬ו ט ז‬
‫‪ ! 636‬ו כה ‪ ! 638‬ו ל ‪ ! 320‬ח א ‪ ! 637‬ח ב‬
‫‪ ! 635‬י א ‪ ! 701‬י יב ‪ ) 636‬י יט ‪ ! 633‬י כג ‪! 428‬‬
‫יא יב ‪ ! 65‬יא יח ‪ 3‬ן יב יד ‪ ) 628‬יב טו ‪ ! 344‬יב‬
‫טז ‪ ) 6 2 8‬יג יא ‪ ) 702 ,628 ,412‬י ג י ד ‪ ) 628‬יג‬
‫כז ‪ ! 451 ,450‬יג כט ‪628‬‬
‫ה ל כ ו ת י ב ו ם ו ח ל י צ ה ‪ :‬א א ‪ ) 651‬א ב‬
‫‪ ! 651,388‬א ח ‪ ! 733‬ב א ‪ ! 651‬ב יד ‪654‬‬
‫ה ל כו ת סו ט ה ‪ :‬ב י ‪ ! 6 4‬ב ט ו‪629‬‬
‫ה ל כ ו ת א י ס ו ר י ב י א ה ‪ :‬בי ב‪ !635‬בי ד‬
‫‪ ! 530‬יא ד ‪ <590‬יא יח ‪ ! 739 ,588 , 198‬י אי ט‬
‫‪ ! 588‬טו ב ‪ 617‬ן טזיג ‪ 611‬ן כ א ‪! 7 1 9 ,7 1 8‬‬
‫כ ב ‪ ! 71 9,71 8‬כ ג ‪ ! 7 2 0 ,2 4 2 ,2 3 6‬כ ה ‪ ! 719‬כ‬
‫ו ‪ «7 1 9‬כ א ב ‪6 2 9‬ןן כ א כ ט ‪ 1 6 2 4‬כ א ל א ‪,2 4‬‬
‫‪ ! 386‬כ ב ו ‪ ! 6 1 1‬כ ב י ג ‪7 3 ,5 3‬‬
‫ה ל כ ו ת מ א כ ל ו ת א ס ו ר ו ת ‪ :‬ב כ ‪ ! 324‬ד‬
‫ט ‪ <585,324‬ד יט ‪ ! 588‬ז ו ‪ ! 462‬ז ח ‪) 462,461‬‬
‫ז יא ‪ 461‬ן ז טו ‪ ! 588‬ח ט ‪ ! 7 1 4 ,5 8 3 ,3 2 2‬ט א‬
‫‪ ! 242‬ט ב ‪ 242‬ן ט יב ‪ ) 273‬ט טז ‪ 588‬ן י ו ‪,242‬‬
‫‪ ) 246‬י ט ‪ 243‬ן יא ה ‪ <515‬יא ו ‪ ! 732‬יא ז ‪,515‬‬
‫‪ ! 725‬יא י ‪ 516‬ן י אי ח ‪ ! 5 8 6‬טו ‪ ! 2 7 4‬טו א‬
‫‪205‬‬
‫‪ ! 324‬טוי ח ‪ <274‬טז ‪ ! 2 7 4‬טז כ ב ‪ ! 347‬י ז י ד‬
‫‪ ! 587‬י ז טו ‪587‬‬
‫ה ל כ ו ת ש ח י ט ה ‪ :‬א כד ‪ 714‬ן ג יד ‪ ) 247‬ג‬
‫יח ‪ ! 3 2 4‬גי ט ‪ ! 3 2 4‬ד ט ו ‪ ) 3 2 2‬ז כ ‪ <323‬ח יד‬
‫‪ !!585‬ח טז ‪ ! 5 8 3‬ח כ ג ‪ ; 5 8 3‬י ט ‪ ! 583‬י יא‬
‫‪ ! 586,323‬י יד ‪583‬‬
‫ה ל כ ו ת ש ב ו ע ו ת ‪ :‬א ז ‪ ! 5 9 5‬ב א ‪! 5 9 6 ,3 3 5‬‬
‫ב ד ‪ ! 517‬ב ח ‪ ! 596‬ג א ‪ ! 687,372‬ג ג ‪! 687‬‬
‫ג ז ‪ ! 215‬ה ז ‪ ! 216‬ה יז ‪ ! 695‬ו א ‪,59 5,53 0‬‬
‫‪ ! 597‬ו ח ‪ ! 597 ,317‬ט א ‪ ! 215‬ט ב ‪ ! 215‬ט יג‬
‫‪ ! 215‬י א ‪ ! 215‬יא ה ‪ ! 447‬יא ו ‪ ! 447‬יא י‬
‫‪ ! 448‬יא יב ‪ ! 102‬יב א ‪ ! 596‬יב ג ‪ ! 611‬יב טז‬
‫‪448‬‬
‫ה ל כ ו ת נ ד ר י ם ‪ :‬א א ‪ 281‬ן א כ ז ‪ ! 2 8 1‬ב‬
‫ז ‪ ) 596‬ג ז ‪ ) 611‬ג י ב ‪ ! 2 8 1‬ד א ‪ ! 432,372‬ד‬
‫ה ‪ 602,525‬ן ד ז ‪ <602‬ז י ז ‪ ) 210‬ח ח ‪ ) 189‬ט‬
‫א ‪ ! 598‬י ‪ ! 596‬יא ז ‪ 1 431‬יב א ‪593‬‬
‫נ ז י ר ו ת ‪ :‬א א ‪447‬‬
‫ה ל כו ת‬
‫ה ל כ ו ת ע ר כ י ן ו ח ר ט י ן ‪ :‬וי ח ‪6 1 2‬‬
‫כ ל א י ם ‪ :‬א ז ‪ ) 245,235‬ו א ‪) 58‬‬
‫ה ל כו ת‬
‫י יא ‪341‬‬
‫ה ל כ ו ת מ ת נ ו ת ע נ י י ם ‪ :‬ט א ‪ ) 9 0‬טז‬
‫‪ ) 363‬ט יא ‪90‬‬
‫ה ל כ ו ת ת ר ו מ ו ת ‪ :‬א ‪ ! 242‬א י ‪ <237‬א יא‬
‫‪ ! 610,609‬א טו ‪ ! 2 4 0‬א טז ‪ ! 240‬א כ ו ‪ ! 2 3 6‬ד‬
‫א ‪ ! 163‬ד ה ‪ ! 163‬טוי ט ‪616‬‬
‫מ ע ש ר ‪ :‬א ז ‪ 1242‬יג ד ‪ ! 241‬ט‬
‫ה ל כו ת‬
‫‪347‬‬
‫ש נ י ‪ :‬ט ח ‪ <610‬ט יג ‪! 347‬‬
‫ה ל כו ת מ ע ש ר‬
‫י ‪347‬‬
‫ה ל כ ו ת ב כ ו ר י ם ‪ :‬ד ג ‪ ! 550‬ה ח ‪ !246‬ו‬
‫יב ‪376‬‬
‫ה ל כ ו ת ש מ י ט ה ו י ו ב ל ‪ :‬א א ‪ ! 231‬ד א‬
‫‪ ! 235,231‬ד ב ‪ ! 232,231‬ד ג ‪ ! 232,231‬ד י‬
‫‪ ! 233‬ד כו ‪! 234‬ד כח ‪ ! 234‬ד כ ט ‪ ! 2 3 4‬ט א‬
‫‪ ! 451‬ט ג ‪ 356‬ן ט ד ‪ ! 358‬ט ה ‪ ! 358‬ט ז ‪, 149‬‬
‫‪ ) 154‬ט ט ‪ ! 532 ,434‬ט י ‪ ! 536‬ט יא ‪! 451,149‬‬
‫ט יג ‪ 1 42 5,3 5 8 ,2 2‬ט יד ‪ ) 693,355‬ט כ ב ‪! 3 8 2‬‬
‫ט כד ‪ ! ,668 ,361 , 119 ,96‬י ב ‪ ) 666‬י ד ‪ 361‬ן‬
‫י ה ‪667‬‬
‫ה ל כ ו ת ב י א ת ה מ ק ד ש ‪ :‬א ג ‪ ! 592‬א ד‬
‫‪ ! 592‬ו י ‪719‬‬
‫ה ל כו ת ת מ י ד ין ו מ ו ס פ י ן ד ג‪228‬‬
‫ה ל כ ו ת ב כ ו ר ו ת ‪ :‬ו ג ‪280‬‬
‫ה ל כ ו ת ש ג ג ו ת ‪ :‬ד ב ‪724‬‬
‫ה ל כ ו ת ט ו מ א ת מ ת ‪ :‬א י ג ‪ ! 2 7 6‬ט ד ‪278‬‬
‫ה ל כ ו ת מ ט מ א י מ ש כ ב ו מ ו ש ב ‪ :‬יב ב‬
‫‪ ! 615‬י ב י ג ‪ ! 615‬י ב טז ‪615‬‬
‫ת שו בו ת‬
‫‪206‬‬
‫ה ל כו ת ש אר‬
‫‪ ! 324‬טז ז ‪614‬‬
‫א מו ת‬
‫ה טו מ א ה‪:‬‬
‫ה ל כו ת‬
‫כ ל י ם ‪ :‬יג א ‪ ! 346‬טו ‪346‬‬
‫ה ל כו ת‬
‫מ ק ו א ו ת ‪ :‬טיג ‪5 9 0‬‬
‫ה ל כו ת‬
‫נז קי‬
‫מ מון ‪:‬‬
‫אב‬
‫ד ב ‪ ! 711‬ד ד ‪713‬‬
‫ה ל כ ו ת ג נ י ב ה ‪ :‬ה ב ‪ ! 79‬ה י ‪ ! 371‬ה יב ‪714‬‬
‫ה ל כ ו ת ג ז י ל ה ו א ב י ד ה ‪ :‬י ד ‪! 160 , 118‬‬
‫י ו ‪ ! 160 , 118‬י ז ‪ ! 127‬י י ‪, 160 , 127 , 118 ,28‬‬
‫‪ ! 692,614‬י יא ‪ ! 693‬יד ב ‪114‬‬
‫ה ל כ ו ת ח ו ב ל ו מ ז י ק ‪ :‬א א ‪ ! 735‬ד א ‪!735‬‬
‫ד ה ‪ ! 735‬ד ז ‪ ! 735‬ה ד ‪ ! 447‬ו א ‪ ! 710‬ז ‪! 687‬‬
‫ח ‪ ! 88‬ח א ‪ ; 687‬ח ה ‪686 ,490 ,39‬‬
‫ה ל כ ו ת ר ו צ ח ו ש מ י ר ת נ פ ש ‪ :‬יא ד‬
‫‪196‬‬
‫ה ל ב ו ת מ כ י ר ה ‪ :‬א ד ‪ ! 124‬א ז ‪ ! 60‬ה חלק‬
‫אחרון ‪ ! 674‬ה ו ‪ ! 706‬ו א ‪ ! 114‬ו ז ‪ ! 114‬ו י‬
‫‪ ! 113‬ז ה ‪ ! 60‬י א ‪ ! 664‬י ג ‪ ! 664 ,27‬י ד ‪,684‬‬
‫‪ ! 686‬יא ב ‪ ! 665‬יא ו ‪ ! 185 , 147 , 133‬יא ז ‪, 112‬‬
‫‪ ! 665 ,601 ,356 ,145‬יא יא ‪ ! 681 ,680‬יא יג‬
‫‪ ! 80‬יא יד ‪ ! 143‬יא טו ‪ ! 664‬יא טז ‪! 659 ,48‬‬
‫יא יח ‪ ! 133‬יג ח — יא ‪ ! 362‬יג ט ‪ ! 614‬יד טו‬
‫‪ ! 727‬טו ב ‪ ! 661‬טו ג ‪ ! 524‬טו ה ‪ ! 524‬טז יב‬
‫‪ ! 714‬יח א ‪ ! 522‬יט ה ‪ ! 652‬יט ו ‪ ! 652‬כ ה‬
‫‪ ! 62‬כב ‪ ! 699‬כ ב א ‪ ! 6 5 9 ,4 3 0 ,1 1 2‬כ ב ה ‪,6 2‬‬
‫‪ ! 432 ,430 , 120‬בה ו ‪ ! 705‬כט ד ‪ ! 417 , 16‬בט‬
‫ה ‪ ! 428‬כט ז ‪ ! 430‬כט טז ‪ ! 317‬ל ג ‪! 4 1 4 ,3 4 9‬‬
‫ל ה ‪96‬‬
‫ה ל כ ו ת ז כ י ה ו מ ת נ ה ‪ :‬ג ב ‪ 1154‬ג ח‬
‫‪ ! 665‬ג יג ‪ ! 211‬ג יד ‪ ! 8‬ה ‪ ! 154‬ה א ‪! 6 5 7 ,2 7‬‬
‫ה ד ‪ ! 27‬ו ‪ ! 154‬ו ד ‪ ! 700‬ו ה ‪ ! 700‬ו ט ‪! 700‬‬
‫ו יא ‪ ! 700‬ו יז ‪ ! 4 3 2 ,4 3 0 ,1 1 2‬ו כא ‪ ! 144‬ו כג‬
‫‪ ! 144‬ח יח ‪ ! 706‬ח כו ‪ ! 187‬י ו ‪ ! 408‬י טו ‪! 706‬‬
‫יא כד ‪ ! 91‬יב ג ‪ ! 656 , 166‬יב ה ‪ ! 707‬יב טו‬
‫‪ ! 706‬יב טז ‪706‬‬
‫ה ל כ ו ת ש כ נ י ם א ב ‪,528 ,429 , 156 , 127‬‬
‫‪ ! 669‬א ג ‪ ! 671 ,529 ,320 , 156‬א ה ‪! 429‬‬
‫ב טו ‪ ! 674‬ב טז ‪ ! 67 3,67 2‬ג א ‪ ! 674‬ג ו ‪! 673‬‬
‫ד ז ‪ ; 675‬ה א ‪ ! 692 ,528 , 127 , 118‬ה ג ‪! 162‬‬
‫ה ט ‪ ! 20‬ה טז ‪ ! 675‬ס א ‪ ! 402‬יב ה ‪,351 ,98‬‬
‫‪ ! 671‬יב ז ‪ ! 319 ,70 , 10‬יב ח ‪ ! 429‬יב יג ‪! 25‬‬
‫יג יא ‪ ! 25‬יג יד ‪ ! 67‬יד ב ‪ ! 98‬יד ג ‪1 1 0 ,9 8 ,6 7‬‬
‫ה ל כ ו ת ש ל ו ח י ן ו ש ו ת פ י ן א ה ‪ ! 452‬ב‬
‫ט ‪ ! 28‬ג א ‪ ! 688‬ג ג ‪ ! 689‬ג ה ‪ ! 520‬ג ו ‪! 688‬‬
‫ד ד ‪ ! 670 ,429 , 121‬ה א ‪ ! 158‬ה ב ‪ ! 158‬ו א‬
‫‪ ! 676‬ו ג ‪ ! 46‬ו ד ‪ , 121‬עיין הוספות ותיקונים !‬
‫ז א ‪ ! 4 6 ,4 2 ,3 8‬ז ה ‪ ! 4 6 ,4 2 ,3 8‬ח א ‪ ! 128‬ח ו‬
‫‪ ! 128‬ח ז ‪ ! 128‬ט ‪ ! 169‬ט א ‪ « 447 ,185‬ט ו‬
‫הרמב״ ם‬
‫‪ ! 74‬ט ז ‪ ! 1 8 4 ,1 6 9 ,8 2 ,74‬ט ט ‪ ! 1 5 8 ,8 3‬י ב‬
‫‪602‬‬
‫ה ל כ ו ת ע ב ד י ם ‪ :‬ה ל ב ‪ ! 211‬ו ד> ‪ ! 677‬ו ו‬
‫‪ ! 499‬ז ד ‪ ! 181‬ט א ‪181‬‬
‫ה ל כ ו ת ש כ י ר ו ת ‪ :‬א ב ‪ ! 447‬ב ב ‪ ! 614‬ב ז‬
‫‪ ! 185‬ה ה ‪ ! 316‬ו יא ‪ ! 6 7 1,67 0‬י ב ‪ ! 682‬י ד‪,‬‬
‫‪ ! 714‬י ז ‪ ! 583‬יא ו ‪447‬‬
‫ה ל כ ו ת ש א ל ה ו פ ק ד ו ן ‪ :‬ב א ‪ ! 682‬ב ט‬
‫‪ ! 682‬ד א ‪ ! 682‬ד ב ‪ ! 684‬ד ג ‪ ! 683‬ד ד ‪! 683‬‬
‫ד ח ‪ ! 433‬ה א ‪ ! 479‬ו ד ‪698 , 113‬‬
‫ה ל כ ו ת מ ל ו ה ו ל ו ה ‪ :‬א ד ‪ ! 161‬א ו ‪! 687‬‬
‫א ז ‪ ! 424‬ב א ‪ ! 687‬ב ב ‪! 694 ,659 ,418 ,356‬‬
‫ג ו ‪ ! 638‬ד ה ‪ ! 352‬ד ו ‪ ! 600‬ד יא ‪ ! 397‬ד יג‬
‫‪ ! 352‬ד יד ‪ ! 352 ,346‬ה א ‪ ! 117‬ה ב ‪! 85 ,65‬‬
‫ה ה ‪ ! 105‬ה ח ‪ ! 38‬ו א ‪ ! 363 , 121‬ו ו ‪ ! 62‬ח‬
‫‪ ! 346‬ח א ‪ ! 89 85‬יא א ‪ ! 349‬יא ג ‪ ! 92‬יב א‬
‫‪ ! 687,104‬יב ג ‪ ! 104‬יב ח ‪ ! 104‬יג א ‪ ! 38‬יג ב‬
‫‪ ! 693‬יג ג ‪ ! 709 ,693 , 138‬יד א ‪ ! 489 ,447‬יד ג‬
‫‪ ! 600‬יד ט ‪ ! 448‬יז ג ‪ ! 709‬יז ה ‪ ! 709‬יו ט ‪! 397‬‬
‫כ ב ‪ ! 418‬כב א ‪ ! 693‬כב ט ‪ ! 547‬כב י ‪ ! 693‬כג‬
‫יד ‪ ! 641‬כה ב ‪ ! 674‬כה ב ‪ ! 674‬כה ז ‪ ! 674‬כה‬
‫ח ‪ ! 674‬כה יד ‪ ! 666‬כז א ‪,6 7 7 ,6 6 1 ,3 5 0 ,9 7‬‬
‫‪ ! 686‬כז טז ‪166‬‬
‫ה ל כ ו ת ט ו ע ן ו נ ט ע ן ‪ :‬א א ‪ ! 447 , 116‬א‬
‫ב ‪ ! 447 , 185 , 154 , 149 , 147 , 138 ,57 ,38‬א ג‬
‫‪,528 ,524 ,448 , 184 , 161 , 134 , 120 , 116 , 102‬‬
‫‪ ! 693 ,677‬א ד ‪ ! 692‬א ו ‪ ! 149‬א ז ‪, 107 , 101‬‬
‫‪ ! 708 ,693 ,692 ,451 ,184 ,152 , 138‬א ח ‪, 161‬‬
‫‪ ! 691‬א ט ‪ ! 138‬א י ‪ ! 451 , 184 , 146 ,8‬א יא‬
‫‪ ! 692‬א יב ‪ ! 659 ,524 , 184‬א טו ‪ ! 680 ,602‬ב‬
‫יא ‪ ! 691‬ד ד ‪ ! 434‬ד ו ‪ ! 138‬ה א ‪ ! 614‬ה ח ‪! 478‬‬
‫ה ט ‪ ! 185‬ה י ‪ ! 185‬ה יב ‪ ! 428‬ו א ‪ ! 8‬ו ב ‪! 448‬‬
‫ז ב ‪ ! 408‬ז ח ‪ !689‬ח א ‪ ! 11‬ח ב ‪ !709‬ח ג ‪!709‬‬
‫ח ה ‪ ! 709‬ח ו ‪ ! 709‬ח ט ‪ ! 709‬ח י ‪ ! 709‬ט א‬
‫‪ ! 709‬יא ג ‪! 93‬יג ח ‪ ! 160‬יד ח ‪ ! 174‬יד יב ‪, 174‬‬
‫‪ !403,176‬יד יג ‪ !705,119‬טז ה ‪ ! 177‬טז ו ‪177‬‬
‫ה ל כ ו ת ג ח ל ו ת ‪ :‬א א ‪ ! 94‬א ג ‪,698 ,490‬‬
‫‪ ! 707‬ד ו ‪ ! 182‬ו א ‪ ! 703‬ו יב ‪ ! 658‬ז ‪! 73 4,69 8‬‬
‫ז א ‪ ! 704‬ז ד ‪ ! 29‬ז ח ‪ ! 29‬ז י ‪ ! 4 4 ,2 9‬י ה ‪! 185‬‬
‫י ז ‪ ! 710 ,687 ,662 , 185‬יא א ‪ ! 346 , 185‬יא ה‬
‫‪ 1 710‬יא ז ‪ ! 34‬יא יב ‪710‬‬
‫ה ל כ ו ת ס נ ה ד ר י ן ‪ :‬ו ‪ ! 363‬ו א ‪ ! 452‬ו ה‬
‫‪ ! 66 1 ,1 7 2‬ז ב ‪ ! 737‬ז ד ‪ ! 77‬יז ח ‪ ! 192‬יז ט‬
‫‪ ! 192‬יח ה ‪ ! 97‬יט ד ‪ ! 617,196‬כ יב ‪! 710‬‬
‫ב א ח ‪ !5 9 1‬כ א י ‪ ! 7 7 , 6 3‬בא יא ‪ ! 520‬כ ג ה ‪! 1 0 4‬‬
‫כג ו ‪ ! 54‬כד ‪ ! 630‬כד א ‪ ! 734 ,699‬כ ד ג ‪! 640‬‬
‫כד ד ‪ ! 644‬כד ד‪ ! 374 .‬כד ו ‪ ! 658‬כו ב ‪ ! 342‬כו‬
‫ה ‪ ! 547 . 194‬בו ז ‪686 ,40‬‬
‫מפ ת ח הרמב״ ם‬
‫ה ל כ ו ת ע ד ו ת ‪ :‬ג ב ‪ !9 4‬ג ו ‪ ! 458,181‬ג ז ‪127‬‬
‫ו ה ‪ ! 1‬ט י ‪ ! 1‬י א ‪ ! 4‬י ב ‪ ; 51 8 ,9 7‬י ד ‪ ! 328‬יב‬
‫א ‪ 14‬כב א ‪663‬‬
‫ה ל כ ו ת מ מ ר י ם ‪ :‬ב ב ‪ ! 395‬ג ג ‪: 730 ,504‬‬
‫ד א ‪ ! 578‬ד ג ‪437‬‬
‫‪207‬‬
‫ה ל כ ו ת א ב ל ‪ :‬ה טז ‪ ! 107‬יא ב ‪ ! 476‬יא ג‬
‫‪476‬‬
‫ה ל כו ת מ ל כי ם ו מ ל ח מו תי ה ט ‪ :‬הי א‬
‫‪ ! 200‬ו ח ‪ ! 196‬ח א ‪ ! 374‬ח י ‪ ! 283‬י ט ‪1284‬‬
‫י י ‪284‬‬
‫פירוש המשניות‬
‫ב ד כ ו ת ‪ :‬א ד ‪33 3,33 2 ,* 252‬‬
‫פ א ה ‪ :‬ד ט ‪236‬‬
‫ד מ א י ‪ :‬ה ט ‪ ! 236‬ו יא ‪242‬‬
‫ש ב י ע י ת ‪ :‬ו א ‪ ! 2 4 7 ,2 3 0‬י ג ‪ ; 356 , 119‬י ה‬
‫‪383 ,382‬‬
‫ת ר ו מ ו ת ‪ :‬יא ח ‪616‬‬
‫מ ע ש ר ו ת ‪ :‬ה ה ‪242‬‬
‫מ ע ש ר ש נ י ‪ :‬ה א ‪347‬‬
‫ח ל ה ‪ :‬ב א ‪ ! 241‬ד ח ‪247‬‬
‫ע ר ל ה ‪ :‬א ח ‪347‬‬
‫ב כ ו ד י ם ‪ :‬א ד ‪550‬‬
‫ע י ר ו ב י ן ‪ :‬א א ‪ ! 58‬ג ד ‪ ! 560‬ו ב ‪503‬‬
‫ר א ש ה ש נ ה ‪ :‬ב ד ‪ ! 286‬ד ט ‪475‬‬
‫י ו מ א ‪ :‬ב א ‪227‬‬
‫ם ו ט ה ‪ :‬ב ד ‪ ! 264 ,262 ,257‬ז ב ‪467‬‬
‫ג י ט י ן ‪ :‬ד ט ‪ ! 236‬ה ט ‪568‬‬
‫ק י ד ו ש י ן ‪ :‬א א ‪ ! 374‬א ג ‪211‬‬
‫ב ב א ק מ א ‪ :‬א ד ‪735‬‬
‫ב ב א ב ת ד א ‪ :‬ב א ‪402‬‬
‫ס נ ה ד ר י ן ‪ :‬ג ד ‪ ! 699‬מבוא לפרק י׳ ‪ ! 737‬י א‬
‫‪514 ,499 ,493‬‬
‫מ כ ו ת ‪ :‬א ט ‪ ! 591‬ג ה ‪446‬‬
‫ע ב ו ד ח י ז ר ה ‪ :‬א ג ‪ 1446‬ב ו ‪587‬‬
‫א ב ו ת ‪ :‬שמונה פרקים פרק ח ‪ ! 716‬א ג ‪1 499‬‬
‫א ה ‪ ! 630‬א ח ‪ ! 520‬א יא ‪ 1437‬א יז ‪ ! 399‬ד ו‬
‫‪ ! 593‬ד כב ‪716 ,715‬‬
‫ה ו ל י ן ‪ :‬א ו ‪ 1579‬ג ג ‪323‬‬
‫ב כ ו ר ו ת ‪ :‬ד ו ‪645‬‬
‫ת מ י ד ‪ :‬ה א ‪459‬‬
‫א ה ל ו ת ‪ :‬יח ז ‪278‬‬
‫ט ה ר ו ת ‪ :‬ז ו ‪ ! 615‬ד ז ‪739‬‬
‫מ כ ש י ר י ן ‪ :‬ב א ‪237‬‬
‫ת ע נ י ת ‪ :‬ג א ‪369‬‬
‫מ ו ע ד ק ט ן ‪ :‬ג ז ‪476‬‬
‫כ ת ו ב ו ת ‪ :‬י ג ‪ ! 720‬יב א ‪643‬‬
‫נ ד ר י ם ‪ :‬י ח ‪ ! 437‬יא יב ‪40‬‬
‫הפר המצוות‬
‫ה ק ד מ ה ‪ :‬שורש א ‪ ! 467/8‬שורש ב ‪! 632 ,286‬‬
‫שורש ח ‪ ! 609‬שורש ט ‪727 ,724 ,592‬‬
‫מ ״ ע ‪ :‬ג ‪ ! 286‬קלד‪ ,‬קמא ‪ <725‬קפד ‪ ! 196‬רז‬
‫* פרק א׳ משנה ד‪ ,,‬הובא בספר זה עמ‪ .252 ,‬וכן הלאה‪.‬‬
‫‪ ! 728 ,550‬ריז ‪388‬‬
‫מ ל ״ ת ‪ :‬צח‪ ,‬ק‪ ,‬קפט — קצא‪ ,‬רב — דו ‪; 724/25‬‬
‫רמו ‪ ! 522‬רצח ‪ ! 196‬שד‪ ,‬שה ‪522‬‬
‫מפתח כ ל לי‬
‫א‬
‫אבדה ‪454 — 453 ,82‬‬
‫אבדלתא ‪611 ,540 ,212‬‬
‫אבו אלעזר בן נצ אר בן שמארן בנ א אמון ‪625‬‬
‫אבו זכרי‪ ,‬ראש ‪518 — 516‬‬
‫אבו אלחכם‪ ,‬הדיין בקהיר ‪189‬‬
‫אבו אלחסן בן אלמאורדי אלדמשקי ‪450 — 449‬‬
‫השיך׳ אבו אלחסן עואץ׳‪ ,‬עי׳ עו אץ׳‬
‫אבו אלמפצ׳ל בן אבו אלרצ׳א ‪412 — 410‬‬
‫אבו אלפצ׳ל ‪ ! 424‬עי׳ מבורך בן סעדיה‬
‫אבו אלפרג׳ בן הלל ‪636 ,417‬‬
‫אבו סער‪ ,‬עי׳ בן אלכדניב‬
‫אבו סעיד התלמיד החזן ‪419‬‬
‫אבל ‪478 ,476 ,309 — 308 , 107— 106‬‬
‫אבן‪ ,‬עי׳ בן‬
‫אבן טובה ‪83 — 81‬‬
‫אבק רבית‪ ,‬עי׳ רבית‬
‫אברהם אבינו‪ ,‬אב לגרים ‪549‬‬
‫ר׳ אברהם בן הרמב׳׳ם ‪3 6 2 1 , 1 9 5 1‬‬
‫אברהם החבר ‪444‬‬
‫ר׳ אברהם הכהן בבגד אד ‪570 ,566‬‬
‫אברהם המלמד ב״ר יפת ‪143‬‬
‫אגדות ‪739‬‬
‫אגוז‪ ,‬ע ץ — ‪290‬‬
‫אדום ‪ ! 725 ,487 ,310‬חכמי — ‪483‬‬
‫ר׳ אהרן החבר בן‪2 ...‬‬
‫אונס ‪1664 ,638 — 637 ,458 — 456 ,373 , 143 , 139‬‬
‫עי׳ מודעה! — בי״ד ‪354‬‬
‫אונסא דמתיליד ‪652 , 10‬‬
‫אורג‪ ,‬עי׳ אריגה‬
‫אחריות ‪, 172— 170 ,64 ,60 ,39 — 38 , 13— 12‬‬
‫‪734 ,478 — 477 ,185 — 182‬‬
‫אילנית ‪ ! 621‬עי׳ עקרה‬
‫איסטיס‪ ,‬עי׳ ניל‬
‫אלה‪ ,‬עי׳ שבועה‬
‫אלג׳בלי שלמה ‪190‬‬
‫אלחבקבק ‪457‬‬
‫אלכסנדדיא (נא אמון) ‪,55 ,43 — 42 ,26 , 14 ,2‬‬
‫‪,322 , 175 , 145 , 143 , 136— 135 , 132 ,99 ,78‬‬
‫‪,532 ,452 ,450 ,424 ,423 ,412 — 410 ,344‬‬
‫‪733 ,729 ,676 ,648 ,642 ,639 ,625‬‬
‫מנהגיה ‪,309 — 308 ,204 — 201 ,200 — 198 , 14‬‬
‫‪( 486 — 485 ,426 ,312 — 311‬ו)‪,4 9 0 - 4 8 7 ,‬‬
‫‪ ! 547 ,509 — 505‬עי׳ בית כנסת‬
‫אלמוגים ‪( 99‬עי׳ הוספות ותיקונים)‬
‫אלמחלה (אלמוחלה) ‪624 ,518 — 516 , 177‬‬
‫אלמנה ‪,95 — 93 ,69 — 67 ,62 — 60 ,24 — 22‬‬
‫‪,649 — 648 ,441 — 440 , 132— 129 , 104— 102‬‬
‫‪ ! 710 ,708 ,704 — 703 ,698 — 695 ,659‬עי׳‬
‫מזונות‪ ,‬קטלנית‪ ,‬שבועה‬
‫מ׳ אלעזר ‪531‬‬
‫ר׳ אלעזר בנ א אמון‪ ,‬ע ר ב ‪734‬‬
‫אלעזר ב״ר מיכאל ‪444‬‬
‫ר׳ אלעזר הדיין ‪505 ,317 , 102‬‬
‫אלעזר הלוי ב״ר יפת ‪444‬‬
‫‪ . . .‬ב״ר אלעזר ‪2‬‬
‫אלפאסי‪ ,‬עי׳ ר׳ יצחק אלפאסי‬
‫אלקראפה ‪2‬‬
‫אמה (בינוני ת) ‪59 — 58‬‬
‫אמן‪ ,‬עי׳ ברכ ה! — על חרם ‪184 , 100 ,40‬‬
‫אמנה ‪456 ,234 ,233 ,229‬‬
‫אמנם ‪ ! 229‬עי׳ אמנה‬
‫אנדלוס (אנדלוסיין‪ ,‬ספרד) ‪ ! 548 ,513‬חכמיה‬
‫‪ ! 588 ,516 ,478‬מנהגיה ‪1558 ,387 ,341‬‬
‫פרשניה ‪509‬‬
‫ר׳ אנטולי הדיין באלכסנדרייא ‪648 ,623 — 620‬‬
‫אסואן ‪254‬‬
‫אסור ד ר בנן ‪216 — 212‬‬
‫אסמכתא ‪,532 ,432 ,430 ,356 , 145 , 143 , 112‬‬
‫‪ ! 674 ,601‬עי׳ שידוכין‬
‫אפוטרופוס (מורשה) ‪,68 ,55 ,34— 33 , 15— 14‬‬
‫‪,407 — 406 ,318 , 185 , 150 , 145 , 133 ,95— 93‬‬
‫‪,698 — 696 ,669 — 668 ,661 ,612 ,528 — 527‬‬
‫‪710 ,700‬‬
‫אפוטרופסות ‪16‬‬
‫ד׳ אפרים הדיין מצור ‪593 ,286 — 204‬‬
‫אצבע‪ ,‬שיעוריה ‪290‬‬
‫אקלימים ‪254 — 253‬‬
‫ארוסה‪ ,‬עי׳ מזונות ! ארוסין‪ ,‬עי׳ קידושין‬
‫אריגה‪ ,‬כלי ‪ ! 88 — 85‬אריגים ‪— 129 ,125 — 124‬‬
‫‪ ! 130‬אורגים יהודים ‪199 ,85‬‬
‫ארם צובה‪ ,‬עי׳ חלב‬
‫א ר ץ־י שי אל ‪242 — 235 ! 595 ,246 — 243 ,49‬‬
‫גבולו תי ה ‪!!229 — 228‬‬
‫מ ע שר)!‬
‫(ל ענין‬
‫‪( 235 — 230‬ל ענין שביעית) ! דין הכל מעלין‬
‫‪ ! 640‬מנהגיה ‪ ! 588 ,543 ,343‬קבורה בה‬
‫‪ ! 200‬תפלה כנג ד א״י ‪ 546‬ז עי׳ סודיא‬
‫מפתח‬
‫אשביליד‪( ,‬נהר) ‪576‬‬
‫אשה‬
‫בעלה חייב בכסותה ‪125‬‬
‫בריחה מפניה ‪420 4 1 7 ,22‬‬
‫הבדלת הנדה ‪589 — 588 , 198— 197‬‬
‫העלאתה לארץ ישראל ‪ ,641 — 639‬העברתה‬
‫מעיר לעיר ‪535 ,431 ,359 — 358‬‬
‫זכותה ללמד ‪73 — 72 ,53 — 50‬‬
‫זמרתה ‪400‬‬
‫חוליה ‪428 — 427 ,401‬‬
‫טורפת מנחלה מ שועבד ת ‪359‬‬
‫ידה כיד בעלה ‪211 — 205‬‬
‫מוכית ביד בעלה ‪664 ,427‬‬
‫מוכרת מכתובתה ‪416 — 414 ,349 — 348‬‬
‫מנהלת עסקים ‪150‬‬
‫מעשה ידיה לב על ‪71 — 7 0 ,6 4 ,5 3 — 5 0 ,4 5 — 44‬‬
‫נישאה לאחר ‪65‬‬
‫פודה עצמה במאוחרה ‪664 ,24 — 22‬‬
‫פירות נכסיה ל ב ע ל ‪44‬‬
‫ראויה לבנים ‪64 — 63‬‬
‫אשה שניה ‪,359 , 141 , 112— 111 ,73 ,52 — 51‬‬
‫‪( 428 — 426‬עי׳ ‪1655 — 650 ,649 ,531 ,)426 1‬‬
‫עי׳ אילנית‪ ,‬כתובה‪ ,‬מודדת‪ ,‬מזונות‪ ,‬מחילה‪,‬‬
‫נדוניא‪ ,‬נכסי מלוג‪( ,‬נכסי) צאן ברזל‪,‬‬
‫נשואין‪ ,‬עגונ ה‪ ,‬ר שות‬
‫אשקלון ‪229 — 228‬‬
‫א תרוג ‪580‬‬
‫כ‬
‫באניאס‪ ,‬הדי — ‪ * 229‬עי׳ אמנה‬
‫בבל (עירק) ‪ ! 731 ,725 ,487 ,254‬עו לי —‬
‫‪ ! 229 — 228‬ראשי י שיבות — ‪ ! 558‬רובי‬
‫י שיבות — ‪ ! 573‬חכמי — ‪ ! 572‬עי׳ בגד אד‬
‫בגד אד ‪ ! 566‬מנהגיה ‪ ! 498 — 497 ,310‬אנ שי —‬
‫‪588 ,580‬‬
‫בגדים‪ ,‬שוויים ‪116‬‬
‫בד ‪. 534 — 533 ,524‬‬
‫בור‪ ,‬חפירה על יד גד ר ‪402‬‬
‫בחירה וגזירה ‪716 — 714 ,333‬‬
‫בטול מודעא‪ ,‬עי׳ מודעא‬
‫בטל בששים ‪275 — 273‬‬
‫בטלה‪ ,‬שכר — ‪104‬‬
‫בטלנים‪ ,‬ע שרה ‪220 — 219‬‬
‫ביזה ‪371 — 370‬‬
‫בילביס ‪6 2 4 3‬‬
‫בי קרנאתא ‪254 — 251‬‬
‫בית אל מנות ‪648 ,132 — 129‬‬
‫בית דין עי׳ אונם‪ ,‬דיין‪ ,‬הפקד‪ ,‬הרשאה‪ ,‬מושב‪,‬‬
‫כ ל לי‬
‫‪209‬‬
‫מערב‪ ,‬קיום‪ ,‬שטר ! הדיוט ‪ ! 97‬הכרעות ‪! 34‬‬
‫— טועה ‪ ! 7 2 4 ,4 5 2 ,352‬סמכותו ‪363 — 36 2,68‬‬
‫ביתוסים ‪499‬‬
‫בית כנסת ‪( 68‬ועי׳ העדה ‪,439 ,317 — 316 ,)4‬‬
‫‪ ! 698 ,547 — 545 ,502 ,491 ,441‬עי׳ בטלנין‪,‬‬
‫חזן‪ ,‬קדוש‪ ,‬שליח צבור‪( ,‬קריאת) תודה‪,‬‬
‫תפלה ! — באלכסנדריה ‪— !)?( 486 — 485 ,202‬‬
‫במצרים ‪ ! 625‬באלקאהרה ‪ ! 625‬ביזת —‬
‫‪ ! 371 — 370‬הכרזה בו ‪407 , 104 ,70 ,32— 31‬‬
‫(והשווה ‪ ! 672 ,)? 439‬הספד של רבים בו‬
‫‪ ! 309 — 308‬מכירתו ‪ — ! 519‬על תנאי ‪! 309‬‬
‫עליה מעליו ‪ ! 302‬קריאת פסק דין בו ‪! 686‬‬
‫שבועה בו ‪102— 100‬‬
‫בית מדרש ‪546 — 545 ,502 ,439‬‬
‫בית מטבע ‪128 ,77 — 75‬‬
‫בית סוהר ‪687 ,405 ,86 ,49‬‬
‫בית תלמוד תורה ‪ ! 73 — 72 ,53 — 50 ,34‬דמי‬
‫לימוד בו ‪504‬‬
‫ב כור ‪ — ! 36 — 35‬בהמה ‪611‬‬
‫בלורית ‪446‬‬
‫בליות ‪644‬׳ ‪659 ,659 — 658 ,657 ,648‬‬
‫בן אלכרניב ‪99‬‬
‫בן אל מנצור בן אליאס ‪14— 13‬‬
‫בן גאסוס‪ ,‬תלמיד ר׳ נסים‬
‫ספדו שחבר בתפלה ‪582‬‬
‫בעל הלכות גדולו ת ‪632‬‬
‫בעלי הפירושים ‪571‬‬
‫בעלי מלאכה יהודיים ‪ ! 199‬עי׳ אריגה‪ ,‬זגג‪,‬‬
‫צבע‪ ,‬צו ר ף‬
‫בר מצר ‪,67 — 66 ,55 ,32 ,27 — 25 , 13— 12‬‬
‫‪,429 ,416 ,351 , 152 , 145 , 110— 109 ,99 — 98‬‬
‫‪694 ,671‬‬
‫ברייתות שלא נ כ תבו ‪559‬‬
‫ברכה ‪,377 — 376 ,375 ,343 — 342 ,340 — 336‬‬
‫‪! 605 — 603 ! 550 — 548 ,465 — 463 ,378 — 377‬‬
‫עי׳ קרית ש מע! אמידת אמן אחריה ‪,221‬‬
‫‪ ! 481 ,474 — 471 ,389 ,339 ,337 — 336‬ארוכה‬
‫וקצרה ‪ ! 493 ,333 — 331‬ברכ ת האוכלין‬
‫‪ ! 557 ,555 — 554 ,465 — 463‬ברכ ת אירוסין‬
‫‪ ! 541 ,540‬ברכ ת ב עו ר חמץ ‪ ! 602‬ברכ ת‬
‫בתולים ‪ ! 366 — 364‬ברכ ת זמן ‪, 197— 196‬‬
‫‪ ! 272— 269 ,223 — 222‬ברכ ת ישיבת סוכה‬
‫‪ ! 551‬ברכ ת כהנים ‪ ! 548‬עי׳ נשיאת כפיים ! —‬
‫לבטלה ‪,463 ,396 — 395 ,375 ,366 ,343 — 342‬‬
‫‪ ,552,47 5,47 0‬ועי׳ ברכ ת ספק! מאה ברכו ת‬
‫‪( 491‬ועי׳ הוספות ותיקונים)! ברב ת מגילה‬
‫‪ ! 605 — 604 ,221 — 220‬ברב ת המזון ‪,340 — 337‬‬
‫‪ ! 556 ,504 — 503‬ברכת המילה ‪! 603 — 601‬‬
‫‪210‬‬
‫ת ש ו ב ו ת ה ר מ ב׳׳ ם‬
‫ברכת המצות ‪ ! 541‬ברכו ת‪ ,‬נוסחן ‪1467 — 465‬‬
‫ע ל נטילת לו ל ב ‪ ! 551‬ברכ ת ני שואין ‪ 541 ,540‬ז‬
‫על נר חנוכה ‪ ! 605 — 604 ,396 — 395‬ברכ ת‬
‫ספק ‪ ,223 — 222 ,221 — 220‬ועי׳ — לבטלה!‬
‫ברכת העומר ‪ ! 493 — 492‬ברכ ת ציצית‬
‫ותפילין ‪ ! 540 ,335 ,329 — 328‬שבע ב רכו ת‬
‫‪ ! 541 ,540 ,387 ,365‬ברכ ת התורה ‪,333 — 331‬‬
‫‪558 ,553 — 550 ,343 — 342‬‬
‫ברכו ת ב ר אפרים ‪519‬‬
‫ברכו ת ב ר עמרם ‪26‬‬
‫בשמים ‪365 , 174‬‬
‫ב שר ב חל ב ‪275 — 273 ,242‬‬
‫בת‪ ,‬לימודה ‪ ! 525‬השאדותה אצל האם במקדה‬
‫של גירו שין ‪644 — 641‬‬
‫ג‬
‫גאונים ‪,462 ,400 ,383 ,369 ,267 — 265 , 198 , 110‬‬
‫‪,576 ,571 ,568 ,544 ,543 ,541 ,515 ,480‬‬
‫‪715 667 ,654 ,599 ,586 ,581 ,580 ,579‬‬
‫גאוני מזרח ו מ ער ב ‪658 ,516 — 515‬‬
‫גאוני עול ם ‪ ,552‬גאונים קדמונים ‪543‬‬
‫גבאי ‪ ! 362‬ועי׳ זקני קהל‪ ,‬ממונה‪ ,‬ראש‬
‫גבינה בקיבה ‪588 — 587‬‬
‫גו ד או אגו ד ‪, 146 , 127— 125 , 15— 14 ,2‬‬
‫‪,529 — 528 ,429 ,320 — 319 ,318 , 156— 155‬‬
‫‪687 — 685 ,672 — 669‬‬
‫גוי ‪,40 — 39 ,39 — 38 ,32 ,28 ,23 , 13— 12 ,7 ,6‬‬
‫‪,122 , 118 , 108 , 105— 104 ,85 — 84 ,65 ,55‬‬
‫‪,230 ,222 , 199 , 195 , 170 , 152— 151‬‬
‫‪, 145‬‬
‫‪— 276 ,274 ,246 — 242 ,242 — 235 ,235 — 234‬‬
‫‪,322 — 321 ,321 ,285 — 284 ,284 — 282 ,279‬‬
‫‪— 487 ,484 ,433 ,360 ,358 ,351 ,349 — 348‬‬
‫‪,657 ,611 — 610 ,5 3 5 ,53 4,52 7,5 16 — 515,490‬‬
‫‪ ! 734 — 733 ,694 ,676‬עי׳ ישמעאלים‪ ,‬עיסקא‪,‬‬
‫שבועה‪ ,‬שופט‪ ,‬שותפות‪ ,‬שטר‪ ,‬תקנה ! ב שולי‬
‫גויים ‪ ! 587‬בדיחה מפניהם ‪,534 ,358 , 122‬‬
‫‪ ! 535‬דיני גוים‪, 183 , 178 ,55 ,40 — 39 £ ,‬‬
‫‪351 ,350‬׳ ‪ ! 687 ,637 ,626 ,457 — 456‬הבדל‬
‫בין נו צ רי למוסלמי ‪! 285 — 284 ,283 — 282‬‬
‫השכרה לגוי ‪ ! 320 — 319 , 152— 151‬חוקת‬
‫הגוי ‪ ! 446‬חכמי גוים ‪ ! 145 , 12‬טבחים ג ד ם‬
‫‪ ! 714‬טומאת גוים ‪ ! 279 — 276‬מכירה לגוי‬
‫‪,672 , 108 ,70 — 69 ,33 — 31 , 12 , 10‬‬
‫‪ ! 694‬מסיח לפי תומו ‪,449 — 448 ,412 — 411‬‬
‫‪ ! 628 — 627‬מתי גויים ‪ = ! 279 — 276‬נו צ רי‬
‫‪ ,5167‬ועי׳ נו צ רי! סחורה של גוים ‪! 534‬‬
‫ערכ או ת של גויים ‪,373 — 3 7 2 ,1 7 9 ,8 6 ,40 — 39‬‬
‫‪,687 — 685 ,657 ,6 4 8 ,4 9 0 — 488 ,457 — 456,417‬‬
‫‪ ! 734 — 733‬יש‬
‫‪,694‬‬
‫‪609 — 608‬‬
‫קנין לגוי ‪,242 — 235‬‬
‫גויל ‪( 265 — 264‬על ‪ 268‬עי׳ קלף לפי הוספות‬
‫ותיקונים)‪545 ,297 ,‬‬
‫גולגול ת א‪ ,‬עי׳ מס גו לגו ל ת‬
‫גו רל ‪ ! 321 — 320‬עי׳ פיס‬
‫גזב ר ‪613 — 612‬‬
‫גזלנו ת ‪ ! 94 ,79‬עי׳ פשיעה‬
‫גט ‪— 513 ,422 ,418 ,354 — 353 ,320 ,23 ,4 — 3‬‬
‫‪,637 — 636 ,636 ,635 ,634 ,629 ,624 ,514‬‬
‫‪ ! 702 — 701 ,651 ,639 ,638 — 637‬עי׳ גרו שין‪,‬‬
‫מזונות‪ ,‬פדיון! — שחרור ‪— 612 , 181 — 180‬‬
‫‪613‬‬
‫גיד הנשה ‪461‬‬
‫גיור ‪ ! 284 — 282‬עי׳ שפחה‬
‫גלגול‪ ,‬עי׳ שבועה‬
‫גלוח ‪447 — 445 ,3‬‬
‫גילוי פני הכלה ‪133— 132‬‬
‫גמילות חסד ‪401‬‬
‫גנבה ‪714 — 713‬‬
‫גנב ת דעת ‪522‬‬
‫גד ‪728 — 727 ,550 — 548‬‬
‫גרו שין ‪,43 ,41 — 40 ,32 ,22 ,22 — 21 , 19 — 17‬‬
‫‪, 116— 114 ,73 — 72 ,71 — 69 ,64 — 63 ,53 — 51‬‬
‫‪,629 ,443 — 441 ,428 ,422 ,418 ,357 ,350‬‬
‫‪ ,702 — 701 ,700 ,642 ,639 — 635 ,634‬ועי׳‬
‫גט! — של חולת דוח ‪ — ! 428‬של מי שאין‬
‫לו לפרו ע ‪425 — 414 ,357 ,2 1 ,1 9 — 17‬‬
‫ד‬
‫(שיך׳) ד אוד ‪36‬‬
‫דגלת (חדקל) ‪577 ,566‬‬
‫ר׳ דוד בן ד״ש הכהן ‪733‬‬
‫דוכסו ‪ 0‬טו ‪ ! 268 — 267 ,265 — 264 0‬עי׳ קלף‬
‫ודוכסוסטוס‬
‫דיו ‪264 — 257‬‬
‫דיואן ‪710‬‬
‫דיין ‪ ! 733 — 732 ,593 — 590 ,308 , 115 ,78‬עי׳‬
‫בית דין! מסוכסך עם הקהל ‪ — ! 54‬העיר‬
‫‪347‬‬
‫דינא ד ב ר מיצרא‪ ,‬עי׳ ב ר מצר‬
‫דין מרומה ‪94 , 1‬‬
‫דינר‪ ,‬עי׳ דרהם‬
‫דמאי ‪605 — 604‬‬
‫דמנהור ‪589‬׳ ‪624‬‬
‫דמשק ‪ ! 729 ,705 ,456 ,451 — 448 ,49‬מנהג —‬
‫‪705‬‬
‫דניאל ב״ר יוסף המלמד ‪444‬‬
‫מפתח‬
‫דקל ‪196 — 195‬‬
‫דרהם ” ‪ — <706 ,639 ,462‬ברוג׳י ‪( 99‬עי׳‬
‫הוספות ותיקונים) ן — ג אצדי ‪409s ,3961‬‬
‫(עי׳ הוספות ותיקונים)‪ — ) 706 ,‬צאלחי ‪3961‬‬
‫(עי׳ הוספות ותיקונים)‬
‫דרעי‪ ,‬ר׳ משה ‪543‬‬
‫דרשה ‪ ! 2 0 2‬ד ר שן ‪ ! 190 , 107— 106‬דד שן יווני‬
‫‪201‬‬
‫ה‬
‫ר׳ האיי ג און ‪,54 3,54 2 ,508 ,268 ,265 ,2 0 1 ,1 1 0‬‬
‫‪731 — 730 ,668 — 667 ,602‬‬
‫‪,559‬‬
‫הבדלה‪ ,‬עי׳ אבדלתא‬
‫הבנה‪ ,‬ע ץ — ‪290‬‬
‫הבת אללה בן א בו אלטייב ‪99‬‬
‫הגעלת כלים ‪617 — 616‬‬
‫הודאה‪ ,‬שאין ל חזור בו ממנה ‪408‬‬
‫הודו ‪5 3 ,4 5 ,4 1 ,3 6 ,3 0 ,2 9‬‬
‫הטמנה ל שבת ‪562‬‬
‫היזק ראיה ‪675 — 672 ,528 ,34‬‬
‫הכרזה ‪ ,318‬ועי׳ בית כנסת‬
‫הכרעת דברי ר בו ‪501 — 500‬‬
‫הלבנת פני ח ברו ברבי ם ‪191— 189‬‬
‫הליכה בנ הרות ב שב ת ‪578 — 566‬‬
‫הלכה למשה מסיני ‪545 ,300 — 298‬‬
‫הלכות גדולו ת ‪632‬‬
‫הלכות ירו שלמי ‪459‬‬
‫הלכות ציצית לר׳ שמואל בן חפני ‪539‬‬
‫הלשנה ‪373 ,371 ,88 — 85‬‬
‫המתנה לפני ני שואין חדשים ‪3‬‬
‫הנץ החמה ‪469 — 468 ,329 — 328 ,203‬‬
‫הסגת ג בו ל ‪522 — 521‬‬
‫הסיבה ‪555 — 554‬‬
‫הסכמה ‪,352 ,349 ,322 , 174 , 172 , 167 , 152 , 17‬‬
‫‪,681 ,670 ,661 ,653 ,629 ,590 ,518 ,490 ,414‬‬
‫‪734 ,710 ,690 ,687 ,686‬‬
‫הספד של רבים ‪309 — 308‬‬
‫הערמה ‪53‬‬
‫הפטרה ‪ — ! 445 — 444 ,296 — 295‬קטן קורא בה‬
‫‪316‬‬
‫הפקר בית דין ‪690 ,658‬‬
‫הקדש ‪,363 — 362 ,308 — 307 , 104— 103 ,90 — 89‬‬
‫‪) 614 — 612 ,479 — 477 ,373 — 371 ,371 — 370‬‬
‫עי׳ קודש‪ ,‬עצי הקדש ‪ — t‬הבית ‪602‬‬
‫הקפה ‪ 5 170 ,89 — 88‬עי׳ רבי ת‬
‫הקפת התספורת ‪446 — 445‬‬
‫הרשאה ‪— 520 , 141— 140 , 102— 99 ,57 — 5 6 ,39‬‬
‫‪ ) 689 — 688 ,521‬עי׳ מורשה ז הרשאת בית‬
‫דין ‪ ! 78‬שטרות הרשאה ‪101— 100‬‬
‫‪211‬‬
‫כ ל לי‬
‫ס׳ ההרשאות לד׳ שמואל בן חפני ‪688‬‬
‫ו‬
‫ואלי ‪714‬‬
‫ויכלו ‪327 — 326‬‬
‫ז‬
‫זגג ‪ ) 360‬זכוכית ‪137‬‬
‫זהב ‪ 135‬ן עי׳ תכשיט‬
‫זכריה ב״ד יוסן* ‪143‬‬
‫זמון ע״י קראים ‪504 — 503‬‬
‫זמר ‪515 ,400 — 398‬‬
‫;?ן ‪ ,326 — 325‬ועי׳ גלוח‬
‫זקנים ‪ ! 266 — 265‬זקני הקהל (״זקני היושר׳׳)‬
‫‪405 ,322 , 189— 188 , 179 , 115 , 108 , 104— 103‬‬
‫ואילך‪ ,733 ,695 ,517 ,‬והשוה ‪,354 ,92 ,69‬‬
‫‪ ! 640 ,436 ,421 ,362‬עי׳ גבאי‪ ,‬ממונה‪ ,‬הקהל‬
‫הקדוש‪ ,‬ראש‬
‫ח‬
‫חבור‪ ,‬התלמידים לומדים אותו ‪ ! 306‬דיוק‬
‫המבטא בו ‪ ,308— 307‬ועי׳ משנה תורה‬
‫חבור התפילין‪ ,‬לר׳ משה מקורטובא ‪542‬‬
‫חגיגה ‪201‬‬
‫חדקל‪ ,‬עי׳ דגל ת‬
‫חוב ‪, 134— 133 , 122 , 119— 118 ,57 — 56 ,39‬‬
‫‪,451 ,397 — 396 , 174— 172 , 161 , 138— 135‬‬
‫‪— 663 ,657 ,644 ,643 ,638 ,600 ,547 ,535‬‬
‫‪— 689 ,687 ,677 ,669 — 668 ,666 — 665 ,664‬‬
‫‪— 735 ,734 — 733 ,694 ,693 ,692 — 691 ,690‬‬
‫‪ ) 736‬עי׳ עיסקא‪ ,‬דבית‪ ,‬שבועה‪ ,‬שטר‪,‬‬
‫שמיטה ) פ ר עון ב שעורים ‪— 88 ,21 , 19— 18‬‬
‫‪ 418 , 119 — 118 ,89‬ואילך‪536 4 3 4 — 433 ,‬‬
‫חוג׳ה (שטר) ‪733‬‬
‫חוכר‪ ,‬מסים ‪ — ,175‬צביעה ‪86‬‬
‫חול המועד ‪579 ,478 ,476‬‬
‫חולה‪ ,‬שכר טיפול בו ‪ ! 428 — 427 ,401‬עי׳ מחלה‬
‫חומש ‪( 504‬ן)‪ — ! 553 — 550 ,311 ,‬ל שבועה‬
‫‪624 , 102— 100‬‬
‫חופה ‪133‬‬
‫חזה התנופה ‪276 — 275‬‬
‫חזן ‪,364 ,308 , 194— 191 , 189 — 187 , 107— 106‬‬
‫‪) 507 ,491 ,489 ,486— 485 ,484 — 479 ,419‬‬
‫עי׳ שליח צ בו ר‬
‫חזקה ‪ 174‬ן — שאין עמח טענה ‪403 ,177 — 176‬‬
‫חזרת הש״ץ ‪ 469‬י ‪,486 — 485 ,484 — 479 ,476 -‬‬
‫‪ ) 548‬מנהג הרמב״ם בה ‪484 — 483 ,476 — 474‬‬
‫ר׳ חייא ‪246‬‬
‫‪212‬‬
‫ת שו בו ת ה ר מ ב ״ ם‬
‫חכמי ל מיל ‪,558 ,557 ,556 ,554 ,541 ,539 ,538‬‬
‫‪,605 ,603 ,593 ,586 ,585 ,583 ,565 ,561‬‬
‫‪,560‬‬
‫‪713 ,711 ,672 ,630 ,617 ,616 ,612 ,607‬‬
‫חלב ‪462 — 461‬‬
‫חלב (ארם צובה) ‪515 ,398 ,366‬‬
‫חלה ‪— 719,376 ,279 ,271 ,247 — 245 , 164— 163‬‬
‫‪720‬‬
‫חליל ה׳ ‪484 ,475 ,334 ,322 — 321 ,321 , 1‬‬
‫חליצה‪ ,‬עי׳ יבמה‬
‫ר׳ חלפון דיין דמנהור ‪624‬‬
‫ד׳ חלפון טראבלסי ‪422 — 421‬‬
‫חמץ ‪461 — 460‬‬
‫ר׳ חנוך הספרדי ‪576,553‬‬
‫חנוכה‪ ,‬נדו ת — ‪605 — 604 ,396 — 395 ,270‬‬
‫ד׳ חננאל ‪558 ,459 ,265‬‬
‫חסנה בת אבן אלעלה ‪625‬‬
‫ר׳ חפץ ‪383‬‬
‫חצר ‪1 710 ,705 ,662 ,662 — 661 ,661 ,209 ,3 — 2‬‬
‫דמיה ‪ ! 103‬מדור נשים ‪ ! 2‬בית כסא ‪ ! 20‬ועי׳‬
‫שותפות‪ ,‬שטר‬
‫חריע ‪528 — 526‬‬
‫חרם ‪,68 ,57 — 56 ,45 ,40 ,39 ,28 ,26 , 17 ,8 ,8— 7‬‬
‫‪,138 , 111 , 107 , 101— 100 ,95 ,92 ,83 — 82‬‬
‫‪4 0 8 — 407 ,345 ,335 , 185— 184 , 158 , 152‬‬
‫‪, 146‬‬
‫‪,478 — 477 ,451 ,443 ,443 — 442 ,431 — 430‬‬
‫‪,623 ,602 ,599 — 596 ,591 ,579 ,534‬‬
‫‪,523‬‬
‫‪,663 ,657 ,650 ,647 ,646 ,640 ,629 ,627 — 625‬‬
‫‪ ! 736 ,714 ,708 ,693 ,692 ,686 ,681 ,677‬יעי׳‬
‫נדוי‬
‫חרם‪ ,‬כלי — ‪572 — 586‬‬
‫טבילה‬
‫‪,425‬‬
‫‪! 649‬‬
‫‪! 581‬‬
‫‪,420 ,345 — 344 , 198— 197 , 19— 18‬‬
‫‪— 644 ,611 ,590 — 588 ,444 — 434 ,427‬‬
‫עי׳ שבועה‪ ,‬תקנה! טבילת טמא ‪,271‬‬
‫טבילת ידיים ‪ — ! 340 ,338‬לשם ע ב דו ת‬
‫‪164‬‬
‫טביעה ‪676 ,412 — 410 , 157 , 136 ,53 ,45 ,30‬‬
‫טבעות ‪ 1 141‬עי׳ תכשיטים‬
‫טומאה וטהרה ‪— 614 ,346 — 345 ,279 — 276 ,271‬‬
‫‪616‬‬
‫טירפא ‪700‬‬
‫טלית ‪512 — 510‬‬
‫טענת וודאי ‪184,138 ,45‬‬
‫— קטן ‪185‬‬
‫— שמא ‪185— 184‬‬
‫טפח מצומצם‪ ,‬מרווח ‪59 — 58‬‬
‫טרחא דציבור א ‪494 ,493 ,491‬‬
‫טריפה ‪586 — 583 ,324 ,323‬‬
‫טריפולי שב מערב ‪ , 138‬מלחמה באלמהדיה ‪— 138‬‬
‫‪139‬‬
‫טרקלין ‪705— 704‬‬
‫י‬
‫ר׳ יאשיה בן שלמה הנשיא ‪653‬‬
‫יבמה ‪,631 — 630 ,388 — 384 ,63 — 62‬‬
‫‪733‬‬
‫‪,655‬‬
‫ר׳ יהודאי ג און ‪654‬‬
‫ר׳ יהודה (גאון) ‪731‬‬
‫יהודה ב ר אהרן ‪2‬‬
‫יהודה המלמד ב׳׳ר אהרן הרופא ‪143‬‬
‫ר׳ יהודה ב״ר דוד ‪142— 140‬‬
‫יהודה הכהן ב״ר טוביה ‪444‬‬
‫ר׳ יהודה דיין כולכיס ( = בילביס) ‪624‬‬
‫ר׳ יהודה בן יאשיה הנשיא ‪661 ,655 ,654 ,653‬‬
‫יהושע ב ר איוב ‪518‬‬
‫יובל ‪690‬‬
‫יובלות‪ ,‬מנינן ‪667 — 666‬‬
‫יום טוב ‪ ! 301 ,200 — 198 , 197— 196‬עי׳ שבת‪,‬‬
‫תפלה ! — שני של גלויו ת ‪223 — 222‬‬
‫יום כפור ‪! 601 ,581 ,486 — 485 ,478 ,476 ,213‬‬
‫עי׳ תפלה‬
‫יווני‪ ,‬עי׳ דר שן‬
‫ד׳ יוסף אבן אלמקדסי מורשה השופט ‪132‬‬
‫ד׳ יוסף בן ג אביר בבגד אד ‪588 ,580‬‬
‫ר׳ יוסף בן פלאת ‪241 ,237‬‬
‫ר׳ יוסף הלוי אבן מיגאש ‪,4 7 8 ,4 5 9 ,3 8 7 ,2 2 4 ,1 2 7‬‬
‫‪— 651‬‬
‫‪708 ,674 ,672 ,576 ,553 — 552 ,516 ,513‬‬
‫ד׳ יוסף אבן ע קנין ‪62610‬‬
‫יוסף המלמד ב״ר מיכאל ‪143‬‬
‫יחוד ‪375 — 373‬‬
‫( אדוננו) יחזקאל ‪431‬‬
‫יין ‪— 586 ,400 ,399 ,337 ,324— 323 ,212 , 130‬‬
‫‪ ,587‬ועי׳ נביד‪ ,‬שכרות ! — ישמעאלים ‪— 511‬‬
‫‪ ! 516‬מקום שתיית — ‪ ! 167‬משתה יין ‪,327‬‬
‫‪ — ! 400‬קראים ‪732 — 731‬‬
‫ימן‪ ,‬עי׳ תימן‬
‫ר׳ יעקב קלעי ‪542‬‬
‫יפת תואר ‪374‬‬
‫יפת ב״ר זכריה הזקן ב״ר אברהם הזקן ‪142— 140‬‬
‫ר׳ יצחק אלפאסי ז ‪,218 ,2171 ,2161 , 1275 ,91‬‬
‫‪— 460 ,460 — 458 ,4 0 0 15 ,393 — 391 ,387 ,224‬‬
‫‪,576 ,571 ,565 ,557 ,553 ,542 ,5089 ,461‬‬
‫‪ ! 703‬קונדרסין שהכין הרמב׳׳ם ע ל‬
‫‪,634‬‬
‫חילוקי ד עו תיו ע מו ‪459‬‬
‫ד׳ יצחק ב״ר ב רו ד אלבלאיה ‪576 ,218‬‬
‫מפתח‬
‫ר׳ יצחק ב׳׳ר יהודה ג ן גיאת ‪5 7 6 ,4 9 2 ,2 3 0‬‬
‫ר׳ יצחק ב׳‪ ,‬ד ש שון הדיין ‪, 174 , 172 , 152 ,24‬‬
‫‪— 652 ,6 2 91 ,625 ,518 ,490 ,444 ,352 ,322‬‬
‫‪734 ,687 ,686 ,681 .670 ,661‬‬
‫‪,653‬‬
‫יצחק המלמד בד ר בנו עמרם ‪143‬‬
‫יציקה‪ ,‬לפי מנהג הקראים ‪444 — 434‬‬
‫ירושה ‪— 45 ,44 — 43 ,31 — 30 ,29 — 28 ,2 8 — 27 ,2‬‬
‫‪,96 — 95 ,92 ,69 — 67 ,63 — 62 ,53 ,48 — 47 ,47‬‬
‫‪, 122 , 120— 119 , 119— 118 , 117 , 114— 113‬‬
‫‪,158 — 157 , 155 , 152 , 150 , 142 — 141 ,138— 136‬‬
‫‪, 187— 186 , 177— 174 , 174— 172 , 166— 164‬‬
‫‪— 487 ,458 — 456 ,410 — 409 ,409 — 404 ,403‬‬
‫‪— 668 ,658 ,657 — 656 ,533 — 532 ,531 ,490‬‬
‫‪,710 — 702 ,699 — 698 ,694 ,693 — 692 ,689 ,669‬‬
‫‪ ! 736 — 735‬עי׳ יתומים‪ ,‬עזבונו ת‪ ,‬צוו א ה!‬
‫חלוקת הירושה שוה בשוה ‪, 142— 141 ,90‬‬
‫‪ ! 166— 164‬ירו שות‪ ,‬מ שרד —‪ ,‬עי‪ ,‬עז בונו ת‬
‫ירושלים ‪270 ,222 ,200‬‬
‫ישמעאל ‪ ! 729‬ישמעאלים‪ ,‬דתם ‪ ,727 — 725‬ועי׳‬
‫גוי ! ערלים שנע שו ישמעאלים ‪710‬‬
‫יתומים ‪30 — 29 , 11 , 10‬׳ ‪■— 33 ,33 — 31 ,31 — 30‬‬
‫‪— 102 ,95— 93 ,69 — 67 ,55 ,53 ,42 ,39 ,34‬‬
‫‪, 150 , 132— 129 , 124— 123 , 113 , 108 ,104‬‬
‫‪,352 ,351 ,346 — 345 , 186— 182 , 174— 172‬‬
‫‪— 532 ,432 ,409 — 404 ,361 ,359 ,353 — 352‬‬
‫‪,662 — 661 ,659 ,649 — 648 ,639 ,547 ,533‬‬
‫‪1710 — 708 ,697 — 695 ,686 ,669 — 668 ,663‬‬
‫עי׳ אפוטרופוס‪ ,‬ירושה‪ ,‬מזונות‪ ,‬צוואה‪ ,‬קטן‬
‫‪213‬‬
‫כ ל לי‬
‫כלי נחו שת וכסף ו ע ץ ‪131— 129‬‬
‫כלי מטבח ‪87 — 86‬‬
‫כ'לף בן אבו אלסרור ‪450 — 449‬‬
‫כסוי הדם ‪605‬‬
‫כסות האשה ‪125— 124‬‬
‫כפירת קרקעות ‪160— 159‬‬
‫כר ‪86‬‬
‫כריעה ‪344 — 343‬‬
‫כרכום ‪433‬‬
‫כרמלית ‪574 ,569 ,561 — 560‬‬
‫כשרים‪ ,‬שלשה מישראל ‪68‬‬
‫כתב‪ ,‬סוגיו ‪514 — 513 ,511‬‬
‫כתב אלמד׳בד׳ב ‪514‬‬
‫כתובה ‪.30 — 29 ,2 3 ,2 2 , 1 9 ,1 8 , 13— 12 ,6 ,6 — 5‬‬
‫‪,93 ,91 — 90 ,71 — 69 ,68 — 67 ,63 — 62 ,42‬‬
‫‪.141 , 133 , 132 , 116— 114 , 104 , 103 ,96 ,95‬‬
‫‪,349 — 348 , 345— 344 , 182— 178 , 166— 164‬‬
‫‪,590 ,531 ,488 ,444 — 440 ,351 ,350‬‬
‫‪640 ,637‬׳ ‪,651 ,649 ,649 — 648 ,646 ,644‬‬
‫‪— 660 ,659 — 657 ,657 — 656 ,654‬‬
‫‪,652‬‬
‫‪,700 ,699 ,698 — 696 ,692 ,677 — 676‬‬
‫‪,662‬‬
‫‪ ! 704 — 703 ,703 — 702‬עי׳ מאוחר‪ ,‬נדוניא‪,‬‬
‫נכסי מלוג‪( ,‬נכסי) צאן ברזל ! תנאיי הכתובה‬
‫המפורסמים‪ ,‬עי׳ אשה שניה‪ ,‬שפחה שנואה!‬
‫כתובת בנין דיכרין ‪6 — 5‬‬
‫כתיבת ס׳ תורה‪ ,‬עי׳ תודה‬
‫כתיבה ב שבת‪ ,‬עי׳ שבת‬
‫כתרי אותיות ‪299‬‬
‫ב‬
‫ל‬
‫כ בוד אב ואם ‪728‬‬
‫כבו ד הרב ‪501 — 500‬‬
‫כד זכוכית ‪137‬‬
‫כהן ‪ ! 720 — 718‬חיובו במע שר בהמה ‪! 281 — 279‬‬
‫— עם הארץ ‪ — ! 256‬שנ שא גרושה‪ ,‬חרם‬
‫לא תשחית ‪196‬‬
‫לול ב ‪580 ,551 ,272 ,270 — 269‬‬
‫לוניל‪ ,‬עי׳ חכמי לוניל‬
‫לחי העליון ‪585 — 583‬‬
‫ליבון‪ ,‬ימי — ‪739‬‬
‫עליו ‪627 — 625‬‬
‫כוי ‪605‬‬
‫כולביס‪ ,‬כולכיס ‪ ! 624‬עי׳ בילביס‬
‫כופר הכל ‪448 — 447 ,434 — 433 , 116 ,99‬‬
‫כוש ‪254‬‬
‫כותים ‪499— 498‬‬
‫כותל האבלים ‪309‬‬
‫כזיב ‪233 ,228‬‬
‫כחל ‪274 — 273‬‬
‫כישא דאסר גינאה ‪387‬‬
‫כלאים ‪ ! 235 ,59 — 58‬עי׳ שעטנז‬
‫כלאי הכרם ‪246 — 242‬‬
‫כלי בית ‪131— 129‬‬
‫לידה ‪198— 197‬‬
‫למוד טענה‪ ,77 — 76 ,63 ,‬ועי׳ הרשאה‪ ,‬מורשה‬
‫ל שון הקודש‪ ,‬עי׳ עברי ת‬
‫מ‬
‫מאוחר ‪,64 ,53 .42 ,41 — 40 .23 ,22 ,21 ,19— 17‬‬
‫‪ 417 .359 .357 .350 . 141 .132 , 114 .111‬ו אי ל ה‬
‫‪,659 ,656 ,655 — 651 ,647 ,644 ,640 ,531 ,428‬‬
‫‪ ! 664‬עי׳ מוקדם‬
‫ס׳ המאור לר׳ יצחק בן גיאת ‪230‬‬
‫ר׳ מאיר ‪246‬‬
‫מבוי ‪59 — 58‬‬
‫מבורך ב״ד נ תן החבר ‪444‬‬
‫‪214‬‬
‫ת ש ו ב ו ת ה ר מ ב׳׳ ם‬
‫ר׳ מבור ך המלמד בן סעדיה ‪ ! 423 — 421‬עי׳ א בו‬
‫אלפצ׳ל‬
‫מגילת אסתר ‪270 ,221 — 220‬‬
‫מדה‪ ,‬עי׳ אמה‪ ,‬טפח‬
‫מדוד ‪87 — 86‬‬
‫מדינת הים ‪129 , 11‬‬
‫מדינת הפרנקים ( = סיקיליא) ‪147‬‬
‫מדרשים שאבדו ‪53810‬‬
‫אלמהדיה ‪139‬‬
‫מהר ‪1 3 1 ,1 2 9‬‬
‫מודעה ‪1684 ,664 ,638 ,636 ,458 — 455 , 143 , 119‬‬
‫נוסח — ‪457 — 456‬‬
‫מוחאלה‪ ,‬עי׳ אלמחלה‬
‫מוסלם‪ ,‬עי׳ גוי‬
‫מועדים‪ ,‬עי׳ חול המועד‪ ,‬יום טוב‪ ,‬תפלה‬
‫מוציא שם ר ע ‪636 ,630‬‬
‫מוקדם ‪ ! 691 , 142,141 ,139 , 132 ,65‬עי׳ מאוחר‬
‫מוקדם‪ ,‬עי׳ ממונה‬
‫מוקף חומד‪ .‬מימי יהושע ‪221‬‬
‫מורדת ‪, 125— 124 ,73 — 72 ,70 ,53 — 51 ,41— 40‬‬
‫‪662 ,654 ,647 — 645 ,388 — 384 ,357‬‬
‫מורשה ‪,81 — 80 ,43 ,41 ,29 — 28 ,28 — 27 , 16 ,2‬‬
‫‪ 416 , 180— 179 , 160 , 144— 140 , 123‬ואילך‪,‬‬
‫עי‬
‫‪1710 — 709‬‬
‫‪,689 — 688‬‬
‫‪,648‬‬
‫‪,531‬‬
‫אפוטרופוס‪ ,‬הרשאה‪ ,‬שופט‬
‫מושב (ב״ד) ‪, 134,99 ,56 — 55 ,20 ,1 5 — 14,10 ,9‬‬
‫‪ ! 661 ,629 ,502 , 172 , 153‬עי׳ מעשה במו שב ‪1‬‬
‫— הרמב״ם ‪4 8 7 ,1 8 0 ,2 3 ,8‬‬
‫מזוזה ‪,300 — 298 ,298 — 297 ,270 — 269 ,265 — 264‬‬
‫‪608 — 605 ,602‬‬
‫‪,545‬‬
‫מזונות האלמנה ‪— 695 , 132— 129 ,68 ,47‬‬
‫‪697‬‬
‫מזונות הארוסה ‪460 — 458‬‬
‫מזונות האשה ‪641 ,356 ,320 ,53 ,45 — 44‬‬
‫מזונות הבת ‪,644 — 641 , 115 , 103 ,48 — 47‬‬
‫‪662 — 661‬‬
‫״מזונות״ זוג צ עי ר ‪49‬‬
‫מזונות יתומים ‪150 , 109 — 108 ,95 — 93 ,9 1 ,6 8‬‬
‫מזלות ‪251 — 249‬‬
‫מזרח ‪ ! 552 ,543 ,36‬בתי דין של — ‪ ! 110‬ג אוני‬
‫— ‪ <658‬מנהגיהן ‪343‬‬
‫מחאלה‪ ,‬עי׳ אלמחלה‬
‫מחזיר גרו שה ‪65‬‬
‫מחילה ‪,69 ,64 ,57 — 55 ,47 ,23— 22,17 — 16 ,9‬‬
‫‪,149 — 148 , 147— 145 , 142 , 134 , 101 ,95 ,82‬‬
‫‪4 0 8 ,403 , 172— 171 , 170— 168 , 154— 163‬‬
‫‪,532 — 531 ,524 4 5 4 — 453 4 5 2 ,425 — 414‬‬
‫‪ 1736 ,704 — 703 ,695‬עי׳ שטר מחילה«‬
‫‪,656‬‬
‫על‬
‫הנדוניא ‪,347 , 17— 15‬‬
‫מחילת האשה‬
‫‪425 — 414‬‬
‫מחלה ‪,401,284 — 282 ,202 ,200 , 175 ,32 ,22 , 19‬‬
‫‪ ! 449 ,428 — 427‬עי׳ חולה‪ ,‬מרה שחורה‪ ,‬ש ב ד‬
‫עת חולה (נפ ש)‪ ,‬שוטה‪ ,‬שכיב מרע‪.‬‬
‫מטבע‪ ,‬עי׳ מלווה‬
‫מיגאש‪ ,‬עי׳ ר׳ יוסף הלוי‬
‫מילה ‪,378 — 377 ,364 ,314 — 312 ,284 — 282 ,271‬‬
‫‪ — 1605 — 601 ,546 ,522 — 521 ,385‬ב שב ת‬
‫‪ — ! 566 — 565‬ב תענית ‪ ! 375‬מילת הקראים‬
‫‪731 — 729‬‬
‫ר׳ מימון‪ ,‬אבי הרמב״ם‪ ,‬קונטרס שלו ‪224‬‬
‫מינים‪ ,‬מינות ‪1730 ,646 ,588 ,579 ,499 — 495‬‬
‫קבלת תשובה מהם ‪502 — 500‬‬
‫מכירה ודיניה ‪ 681— 678‬ן עי׳ הקפה‪ ,‬רבית‬
‫מכת מרדות ‪97‬‬
‫מכתב ‪ — <137— 136‬הרמב״ם ‪ 419‬ו אי לו‬
‫מלאכים ‪581‬‬
‫מלווה ‪1451 ,149 — 147 , 138— 135 ,134— 133‬‬
‫מטבע פ ר עונו ‪397 — 396‬‬
‫‪411‬‬
‫מלמד תינוקות ‪4 2 4 ,421 ,420 , 124 ,72 ,50 ,34‬‬
‫‪646 — 645 ,592 — 591 ,525 ,523 — 522 ,444‬‬
‫מלמדת תינוקות ‪52 5 ,7 3 — 7 2 ,5 3 — 50‬‬
‫מלקות ‪620 — 617 ,595 ,518‬‬
‫ממון שאין לו תובעים “ ‪479 , 14411 ,46‬‬
‫פ »‪3‬ה <« ‪8‬יס> ‪785 ,68‬׳ ‪,367 , 190 , 1891 ,1894‬‬
‫‪,518 — 517 ,515 — 510 ,498 — 496 ,493 — 492‬‬
‫‪ — ! 614 — 613‬אלקראין ‪628‬‬
‫מנהג ‪, 126 , 114 , 113— 112 , 100 ,91 ,89 ,60 , 12‬‬
‫‪,339 ,296 — 295 ,223 — 222 , 198— 197 , 171,166‬‬
‫‪,442 ,424 ,410 ,367 ,366 — 363 ,357 ,344 — 343‬‬
‫‪ 499 — 495 ,494— 492 ,444‬״ ‪,640 ,639 ,507‬‬
‫‪ ! 650 ,649‬עי׳ אלכסנדריא‪ ,‬אנדלוס‪ ,‬ארץ‬
‫ישראל‪ ,‬גוי‪ ,‬דמשק‪ ,‬חזרת הש״ץ‪ ,‬מזרח‪,‬‬
‫מערב‪ ,‬מצרים‪ ,‬סודיא‪ ,‬פוססאט‪ ,‬תודה‪,‬‬
‫תפלה! חדוש וסטיה מן המנהג ‪ <512‬לא‬
‫ל שנו תו ‪ ,547 ,497 ,494 ,445‬והשוה ‪, 198‬‬
‫‪ <507‬ל שנו ת מנהג של טעות ‪,541 ,343 ,221‬‬
‫‪ ,568‬והשוה ‪ ! 366‬מנהג הרמב״ם ‪, 198‬‬
‫‪638 ,562 ,484 — 483 ,476 — 474‬‬
‫מנורה ‪407 ,51‬‬
‫מנחות ‪271‬‬
‫מגיא זפתא ‪450 — 449‬‬
‫מנין ‪ ! 390 — 389‬ע״י קראים ‪504 — 502‬‬
‫מנין המצוות ‪725 — 724‬‬
‫מנשה ב ר יוסף ‪625 ,518‬‬
‫מס ‪ ! 593‬חוכר — ‪ — 1 175‬גולגול ת ‪,49 ,37— 36‬‬
‫מפתח‬
‫‪ — 1614 — 613 ,593 ,116 , 103 ,92 ,50‬ר שות‬
‫‪517‬‬
‫מסירה‪ ,‬עי׳ חלשנה‬
‫מספר קומי ‪446‬‬
‫מעאלי בן אליאס ‪13‬‬
‫מעקה ‪602 ,270‬‬
‫מערב ‪ ! 725 ,541‬אנ שי — ‪ ) 552 ,542‬ארצו ת‬
‫ה — ‪1543 ,542 ,4353 ,310 ,275 — 274 ,254‬‬
‫עי׳ אנדלוס « בני מער ב ‪ ,519‬והשוה הוספוח‬
‫ותיקונים לע מו ד ‪ ! 200‬בתי דין של — ‪, 110‬‬
‫‪ ! 640‬ג אוני — ‪ ! 658 ,581 ,516 — 515‬חכמי —‬
‫‪ ! 571 ,301 ,275 ,197‬מנהגי ה — ‪,301 ,300‬‬
‫‪562 ,341 ,310‬‬
‫מעשה ב מו שב ‪423 — 419‬‬
‫מעשה ידי הבת ‪ ! 130 — 129‬מעשה ידי האשה‪,‬‬
‫עי׳ אשה‪.‬‬
‫מעשר ‪ ! 610 -- 608 ,271 ,242 — 235‬מע שר בהמה‬
‫‪ ! 281 — 279‬מע שר שני ‪ ! 609 ,280‬עי׳ תרומה‬
‫מפטיר‪ ,‬עי׳ הפטרה‬
‫מפרקת ‪324‬‬
‫ס׳ מפתח לר׳ נסים ‪559‬‬
‫מצווד‪ ,‬הבאה בעבירה ‪522 — 521 ,342‬‬
‫ס׳ המצוות‪ ,‬עי׳ מפתח ! ס׳ המצוות לד׳ חפץ ‪383‬‬
‫מציאה ב שב ת ‪559 — 558‬‬
‫מצר‪ ,‬עי׳( ה שוו ה ‪ ) 4 3 2‬פוסטאט‬
‫מצרים ‪,449 ,444 — 434 ,387 ,340 23 )?( 262 ,254‬‬
‫‪ ! 734 ,729 ,589 — 588 ,541 ,512‬מנהג —‬
‫‪ ! 651‬גחל מצרים ‪233 ,229‬‬
‫‪,541‬‬
‫מצרנות‪ ,‬עי׳ ב ר מצר‬
‫מקדסי‪ ,‬ר׳ יוסף ‪734‬‬
‫מקלקל ב שבת ‪559‬‬
‫מרה שחורה ‪428 — 427‬‬
‫ר׳ משה ב״ר חנון• ‪576‬‬
‫ר׳ משה הדרעי ‪543‬‬
‫ר׳ משה הכהן בד ברכו ת ‪518‬‬
‫ר׳ משה מקודטובא‪ ,‬חבור ה ת פלץ של — ‪542‬‬
‫משומד ‪658 — 657‬‬
‫משחק בקוביא ‪328 — 327 ,215 — 214‬‬
‫משי ‪,504 ,310 ,218 ,178 — 177 , 129 ,93 — 92‬‬
‫‪ ! 660 ,650 ,641‬חוט — ‪291‬‬
‫מ שכון ‪, 138— 1 3 5,11 6,10 5 — 1 0 4 ,9 6 ,7 9 — 7 7 ,6 5‬‬
‫‪,)?( 535 ,461 — 460 ,407 ,355 — 354 , 174— 172‬‬
‫‪ ! 709 — 708 ,699 — 698 ,693‬עי׳ ע רב‪ ,‬ע ר בון‬
‫מ שלוח ‪,154 — 153 , 149 — 147 ,138 — 135 ,374‬‬
‫‪452 — 451‬‬
‫משלים ‪4441‬‬
‫משנה‪ ,‬נוסח ה־ ‪271‬‬
‫משנה תורה‪ ,‬הוספות רבי׳ בו ‪713‬‬
‫‪215‬‬
‫כ ל לי‬
‫טעות סופר ‪631‬‬
‫מהדורות (הנוסחה הראשונה‪ ,‬הילדה) ‪618‬‬
‫נוסחאות ב חיבור ‪713 ,7 0 1 ,3 8 3‬‬
‫תקץ טעות ‪ ! 586‬עי׳ חבור‬
‫מ שרד הירושה‪ ,‬מ שרד העזבונו ת‪ ,‬עי׳ עז בונו ת‬
‫משדה‪ ,‬הסרה ממנה ‪— 316 ,315 — 314,19 4 — 191‬‬
‫‪322 — 321 ,317‬‬
‫מתיבת בגדאד‪ ,‬דאשה ‪498 — 497‬‬
‫מתנה ‪, 109— 108 .71 ,36— 35 ,27 — 25 -15— 13‬‬
‫‪, 143— 141 , 125— 124 , 123 , 120 , 116— 114‬‬
‫‪,408 ,406 ,280 ,211 — 205 , 182 , 169 — 168 , 166‬‬
‫‪,703 ,700 , 699 ,686 ,669 ,659 ,657 — 656‬‬
‫‪ ! 707 — 705‬עי׳ מחילה‪ ,‬שטר מתנה‬
‫מתניתא ד ב ר קפרא ור׳ או שעיא ‪559‬‬
‫מתעסק‪ ,‬עי׳ עיסקא‬
‫מת׳קאל ‪433‬‬
‫נ‬
‫נא אמון‪ ,‬עי׳ אלכסנדריה‬
‫נאמנת ‪351‬‬
‫נא מנות ‪660 , 186— 182‬‬
‫נביד ‪340 ,338‬‬
‫נבלה ‪324‬‬
‫נבלו ת פה ‪399‬‬
‫נדה ‪! 659 ,647 — 644 ,590 — 588 , 198— 197 ,3‬‬
‫עי׳ טבילה‬
‫נ ח י ‪,514 ,490 — 489 ,319 , 194— 193 , 190 , 152‬‬
‫‪ ,592 ,591 ,547‬עי׳ חרם ! — על תנאי ‪— 305‬‬
‫‪501 — 499 ,306‬‬
‫נדוניא‪,66 ,64 ,23 ,21 , 19— 17 , 16— 15 , 10 ,‬‬
‫‪, 96— 95 ,95 — 93 ,91 — 90 ,71 — 6 9 ,68 — 67‬‬
‫‪— 170 , 166— 164 , 142 , 130— 129 , 116— 114‬‬
‫— ‪,358‬‬
‫— ‪,428‬‬
‫— ‪,649‬‬
‫מלוג‪,‬‬
‫‪357 ,357 ,354 ,351 ,347 , 187— 186 , 172‬‬
‫‪426 ,425 — 414 4 1 4 — 412 ,407 ,401‬‬
‫‪648 ,602 — 601 ,547 ,531 ,432 — 431‬‬
‫‪ ! 703 ,694 ,661 ,657 — 656‬עי׳ נכסי‬
‫(נכסי) צ אן ברזל‬
‫נד ר ‪4 3 2 — 431 ,282 — 281 ,211 — 205 ,144 , 140‬‬
‫‪169T7 ,657 ,602— 601 ,596 ,595— 593 ,525‬‬
‫עי׳ קטן‬
‫ר׳ נהוראי ב ר הלל הדיין ‪458 ,455 ,289‬‬
‫נוסח המשנה ‪ — ! 721‬התלמוד ‪619 ,543‬‬
‫נו צרי ‪! 413 , 373 ,349 — 348 ,321 ,284 — 282 , 10‬‬
‫עי׳ גוי‪ ,‬י שמעאל ! עדו ת לנו צ רי ‪349‬‬
‫נוקר״ה‪ ,‬כסף ‪43 0,11 2 — 111‬‬
‫נו תן טעם ‪324‬‬
‫נזיר ‪447 ,212‬‬
‫נזמים ‪650‬‬
‫‪216‬‬
‫ת שו בו ת ה ד מ ב ״ ם‬
‫נזק ‪ ! 738 ,714 — 711 , 196— 195‬עי׳ היזק ראיה‬
‫נחל מצרים ‪233 ,229‬‬
‫נטילת ידים ‪343 ,340 ,338‬‬
‫נטירה ‪522‬‬
‫נטע ר בעי ‪280‬‬
‫ר׳ נטרונאי ג און ‪562‬‬
‫ניל ‪154— 153 , 149— 147 ,92‬‬
‫נילוס (נהר מצרים) ‪682 ,590 ,566‬‬
‫נכסי מלוג ‪ ! 662 ,428 — 426 , 171‬עי׳ נדוניא‪,‬‬
‫(נכסי) צאן ברזל‬
‫נכסי צ אן ברזל‪, 161 , 158 , 116 ,96 ,93 , 12 ,6 ,‬‬
‫‪ ! 663 ,662 ,656 ,428 — 426 , 170‬עי׳ נדוניא‪,‬‬
‫נכסי מלוג‪ ,‬צ אן ברזל‬
‫נכרי ( = יהודי בן מדינה אחרת) ‪624‬‬
‫ד׳ נסים (בן יעקב) ‪,57124 ,561 ,559 ,483 ,262‬‬
‫‪582 ,576‬‬
‫נסיעה ‪,60 ,50 ,49 ,44 ,43 ,37 ,28 ,22 ,20 , 11‬‬
‫‪, 135 , 130 , 129 , 110 ,85 ,82 ,79 ,77 ,71 ,70‬‬
‫‪— 167 ,157— 156 ,154— 153 ,149— 147 ,138‬‬
‫‪J 487 ,448 ,409 ,349 ,175 ,171— 170 ,169‬‬
‫עי׳ הודו‪ ,‬משלוח‬
‫נסך‪ ,‬עי׳ יין‬
‫נעילה‪ ,‬עי׳ תפלה‬
‫נעיע בת אבו אלרצ׳א ‪449‬‬
‫נקודת הקדקד ‪255 — 253‬‬
‫נקוד ‪462 — 461‬‬
‫נ שדור ‪137— 135‬‬
‫נשואין‪ ,‬עי׳ שידוכין‬
‫נ שואין מוקדמים ‪ ! 133 ,49‬אחדי הנישואין‬
‫אוכלים אצל החמות ‪49‬‬
‫נשיא ראש גלויו ת ‪597‬‬
‫נשיאת כפיים ‪ ! 479 ,471 ,312 — 311‬עי׳ ברכ ת‬
‫כהנים‬
‫נתינת דברים ל שי עו רין ‪127‬‬
‫נ תן הכהן ב״ר מבוד ר המעולה הדיין ‪519‬‬
‫נתנאל ב״ר יחיה הזקן ‪143‬‬
‫‪D‬‬
‫סביליה‪ ,‬עי׳ אשביליה‬
‫סוטה ‪511 ,262‬‬
‫סוכה ‪551 ,273 — 272 ,270— 269 ,59 — 58 ,3‬‬
‫סופר ‪646‬‬
‫סודא ‪654‬‬
‫סוריא (כולל ת לפעמים את ארץ ישראל‪ ,‬עי׳ שם‪,‬‬
‫השווה *‪,242 — 235 ,235 — 230 ) 4873 ,3102‬‬
‫‪ ,254 ,247‬ועי׳ צו ד ! מנהגיה ‪487 ,310‬‬
‫סימן ‪113‬‬
‫סימנים‪ ,‬עיקור ‪249 — 247‬‬
‫סיקיליא ‪ ! 621 , 154— 153 , 1471 , 136— 135‬עי׳‬
‫מדינת הפרנקים‬
‫סל‪ ,‬עי׳ קפץ‬
‫סמנוס ‪ ! 229‬עי׳ אמנה‬
‫ר׳ סעדיה ג און ‪ ! 506‬סידורו ‪ ! 487‬תפילותיו‬
‫‪490 ,487 ,368 — 367‬‬
‫ר׳ סעדיה המלמד ב״ר ב רכו ת ‪,204 — 195 ,26‬‬
‫‪632° ,485‬‬
‫סעודת המלך ‪593‬‬
‫‪— <569 — 566‬‬
‫ספינה ‪ — ! 682 , 175‬ב שב ת‬
‫נ שברת‪ ,‬עי׳ טביעה‬
‫ספיקא דאורייתא לחומדא ‪ — ! 567‬ד ר בנן לקולא‬
‫‪567‬‬
‫ספירת שבעה ימי נקיים‪ ,‬עי׳ טבילה‬
‫ספסל ‪186‬‬
‫ספר הבגרו ת של ר׳ שמואל בן חפני ‪106 — 105‬‬
‫ספרא ‪559 ,232 ,216‬‬
‫ספרד‪ ,‬עי׳ אנדלוס‬
‫ספרי ‪539 ,538 ,216‬׳ ‪559‬‬
‫ספרים ‪, 180 , 120— 119 , 106 ,79 — 77 ,)?( 69— 67‬‬
‫‪ 417 ,371 — 370 , 184‬ואילך‪ ,‬ועי׳ חומש‪ ,‬תורה‬
‫סקילת א רון המוחרם ‪625‬‬
‫סריס ‪ ! 623 — 620,326 — 325,106 — 105 ,64‬סרוס‬
‫בהמות ‪611‬‬
‫סדקוסטה‪ ,‬קהל — ‪621‬‬
‫סת אלאהל ‪531‬‬
‫סת אלבנין בדת מר׳ אברהם ‪2‬‬
‫סת אלקום בת ר׳ חלפון טראבלסי ‪423 — 421‬‬
‫סת אלתרף ( אל טדף?) ב ת אלעזר הזקן ב״ר‬
‫ישועה הזקן ‪142 — 140‬‬
‫ע‬
‫ע ב ד ‪,314 — 312 ,275 ,211 — 205 , 186 ,164 — 163‬‬
‫‪ ! 613 — 612‬עי׳ גט שחרור‪ ,‬טבילה‪ ,‬שפחה‬
‫ע ב ד אלדאים ‪457 — 456‬‬
‫ע ב ד אלסלאם ‪ ! 458 — 457‬עי׳ שר שלום‬
‫עבודה זדה ‪727 — 725‬‬
‫עברית ‪ ! 725 ,4 4 41 ,4 3 4 1 ,419 , 134‬שירים‬
‫ב — ‪399‬‬
‫עגונ ה ‪702 ,628 — 627 ,451 — 448 ,412 — 410 ,344‬‬
‫ע ד אחד ‪170— 168 , 123‬‬
‫עדו ת ‪97 ,42 — 41 ,39 ,38 ,28 ,27 — 25‬׳ ‪,645‬‬
‫‪ ! 691 ,664 — 663‬עי׳ נוצ רי‪ ,‬שבוע ת ע דו ת!‬
‫עדות‪ ,‬הכחשתה ‪ ! 458 — 456‬פסול לעדו ת ‪, 1‬‬
‫‪ ! 639 ,518 ,215— 214 ,4— 3‬עדי קיום ‪143‬‬
‫ע דן ‪99‬‬
‫עואץ׳ בן א בו סעד‪ ,‬אבו אלחסן ‪101— 99‬‬
‫ר׳ עובדיה הגר ‪725 ,714 ,549 ,548‬‬
‫‪217‬‬
‫מפ ת ח כ ל לי‬
‫עוב ר ת ע ל דת‬
‫פדיון שבויים ‪ — ! 7 3 4 — 7 3 3 ,6 9 8 ,2 6 9‬של ע צ מו‬
‫‪646— 645‬‬
‫עוור‪ ,‬מלמד תינוקות ‪5 2 5‬‬
‫עזבונו ת‪,‬‬
‫מ שדד‬
‫‪, 147‬‬
‫הירו שות)‬
‫(מ שרד‬
‫‪,8 7 — 8 5‬‬
‫פומבדיתא ‪6 5 4‬‬
‫פוסטאט‬
‫‪5 2 7 ,3 7 3 — 371 , 104 — 102‬‬
‫עזרא הסופר ‪7 2 0 , 3 7 5 ,2 8 1‬‬
‫‪, 175‬‬
‫עין הדעה ‪6 7 3‬‬
‫( צו ען) ‪, 4 3 2‬‬
‫‪, 177‬‬
‫‪,199‬‬
‫עירק‪ ,‬ע״י ב בל‬
‫ע כו ‪ ! 6 2 7 ,2 2 9‬בית דין של‬
‫עליה לתורה‪ ,‬עי׳ תורה‬
‫עלילה ‪5 2 3 — 5 2 2‬‬
‫עם הארץ ‪2 8 2 — 2 8 1 ,2 7 5 — 2 7 3 , 2 5 6‬‬
‫עמידה בע ת התפלה ‪3 6 8 — 3 6 7‬‬
‫עניים ‪— 4 7 7 , 1 4 4 , 1 4 0 ,9 0 ,4 7 — 4 5 ,3 8 — 3 7‬‬
‫— ‪627‬‬
‫‪6 0 2 — 601‬‬
‫‪, 154 — 1 53 , 149 — 1 47 , 1 2 1 — 1 20 ,8 4 ,7 5 ,7 3‬‬
‫‪— 6 7 6 ,5 2 8 — 5 2 6 , 170 , 1 7 0 — 167 , 158 — 156‬‬
‫גוים‬
‫‪,3 8‬‬
‫‪45‬‬
‫—‪146‬‬
‫‪, 148‬‬
‫‪,153‬‬
‫‪ , 6 7 7 — 6 7 6 , 1 58 — 156‬והשוה ‪1 70‬‬
‫ע ‪ 2‬ץ ‪2 9 7 ,2 6 4 — 2 5 7‬‬
‫עפר בית המטבע‪ ,‬עי׳ בית המטבע‬
‫עצי הקדש ‪3 0 8 — 3 0 7‬‬
‫עצר ת ‪ ! 4 8 6 — 4 8 5‬הזהרות ב עצ ר ת ‪4 8 6‬‬
‫עקדה ‪ ! 6 4 — 6 3‬עי׳ אילנית‬
‫ערב ‪ ! 6 7 4 — 6 7 3 , 6 6 6 — 6 6 5 , 122‬ע ד בון ‪,6 1 — 6 0‬‬
‫‪ ! 112‬עי׳ מ שכון‬
‫אלער ב ‪5 6 6‬‬
‫ערבה ‪5 8 2 — 5 8 0‬‬
‫ז‪ 5‬ך ית ‪ ! 7 2 6 , 7 2 5 ,6 3 2 ,5 4 5 ,5 4 4‬שידים ב —‬
‫‪,2 0 4‬‬
‫‪434‬‬
‫‪,4 3 0‬‬
‫‪4 9 1 — 4 9 0 , 4 8 9 ,4 8 6 ,4 6 8‬‬
‫‪, 126‬‬
‫‪7 3 1 ,6 9 8 ,6 4 4 , 6 1 4 ,6 0 2 — 6 0 1 ,4 7 9‬‬
‫ע ‪ 0‬קא ‪,5 3 ,4 1 ,3 9 — 3 8 , 3 8 — 3 7 , 31 — 3 0 , 3 0 — 2 9‬‬
‫‪262‬‬
‫(עי׳‬
‫(עי׳‬
‫הוספות‬
‫הוספות‬
‫ד׳ פנחס ב׳׳ר משולם הדיין באלכסנדרייא ‪,31‬‬
‫‪,631‬‬
‫ענינו‪ ,‬אמירתו במנחה ע ר ב התענית ‪, 3 0 7 — 3 0 6‬‬
‫‪,7 9 ,5 5‬‬
‫‪,9 9‬‬
‫‪, 1 7 3 , 145‬‬
‫ותיקונים)‪,‬‬
‫ותיקונים)‪ ! 6 2 5 ,‬מנהגיה ‪3 0 9‬‬
‫פועל‪ ,‬מלווה לו ‪4 5 1‬‬
‫פורים‪ ,‬עי׳ מגילת אסתר‪ ,‬מוקף חומות‬
‫פודני של נחתום ‪2 0 0 — 1 9 8‬‬
‫פיוטים ‪— 4 6 5 , 370 — 3 6 6 , 3 6 6 — 3 6 3 ,329 — 3 2 8‬‬
‫‪,3 4 4‬‬
‫עיר המוציאה ת״ק רגלי ‪3 0 7 — 3 0 6‬‬
‫‪ — ! 6 7 7‬של‬
‫‪153‬‬
‫‪,6 9 5‬‬
‫‪,5 0 6 ,4 8 3 5 , 4 5 0 — 4 4 9 , 4 2 3 ,4 1 9 11 , 3 2 2‬‬
‫‪,6 3 6‬‬
‫‪,6 4 1‬‬
‫‪,6 7 1 — 6 7 0‬‬
‫‪,6 7 8‬‬
‫‪,6 9 0 — 6 8 9‬‬
‫‪7 3 5 ,7 2 3‬‬
‫פיס ‪2 2 8 — 2 2 3‬‬
‫פירוש ד׳ יוסף אבן מיגאש לבבא בתרא ‪— 6 7 1‬‬
‫‪ ! 6 7 2‬ל שבועו ת ‪7 0 8‬‬
‫פלפל ‪4 5 2 ,8 9‬‬
‫(חנווני על) פנקסו ‪1 37‬‬
‫פסוקי דזמרה‪ ,‬עי׳ תפלה‬
‫פסח ‪ ! 4 6 5 — 4 6 4 ,4 6 1 — 4 6 0‬סדר של — ‪! 5 7 9‬‬
‫שביעי של — ‪196‬‬
‫פ ק ת ן ‪.141 — 1 3 9 , 1 2 2 , 113 ,8 7 — 8 6 ,6 9 — 6 7 , 37‬‬
‫‪, 184‬‬
‫‪,4 0 7‬‬
‫‪,4 3 3‬‬
‫‪,4 5 2 — 4 51‬‬
‫‪,4 6 0‬‬
‫‪,6 8 4 — 6 8 2‬‬
‫‪699 — 6 9 8‬‬
‫פקוח הגל ‪5 6 2 — 5 6 1‬‬
‫פקועות ‪137 — 135‬‬
‫פקיד על מס הגולגול ת ‪4 9‬‬
‫פרוזבול ‪! 6 9 0 ,6 6 9 — 6 6 8 , 1 1 9 ,9 6‬‬
‫— מוקדם‬
‫ומאוחר ‪3 8 3 — 3 8 2‬‬
‫פרוכת ‪3 8 0 — 3 7 9‬‬
‫‪339‬‬
‫ע רו בין‬
‫עריות‪ ,‬נ שואין עם אלמנת בן אח ‪ ! 5 3 0‬עי׳‬
‫מחזיר גדו שה‬
‫ערכאות של גוים‪ ,‬עי׳ גוים‬
‫ערל‪ ,‬עי׳ נו צ רי‬
‫‪,5 9 — 5 8‬‬
‫‪,2 0 5‬‬
‫‪604‬‬
‫ע ר ל ה ‪6 1 0 , 3 4 7 — 3 4 5 , 244 — 2 4 3‬‬
‫ע שור הקרקע ‪1 3 0‬‬
‫ע שר הדברות‪ ,‬עי׳ תודה‬
‫ע שרת ימי תשובה ‪3 3 4 — 3 3 2‬‬
‫&‬
‫פאתי הראש והזקן ‪4 4 7 — 4 4 5‬‬
‫פגם בסחורה ‪5 2 4‬‬
‫פדיון הבן ‪2 8 0 , 271‬‬
‫פדיון מן הנ שואין ‪2 2 1‬‬
‫פרוש המשנה‪ ,‬נוסחאותיו ‪3 8 3‬‬
‫ר׳ פרחיה ‪5 1 8 — 5 1 6‬‬
‫ד׳ פרחיה דיין אלמוחלה‬
‫ר׳ פרחיה ב׳׳ר יוסף ‪6 5 5‬‬
‫פרחי ם( מ שבע) ‪7 3 4 , 7 3 3 , 6 7 7 , 6 6 3 , 6 6 1 ,6 1 4‬‬
‫(מצוות) פדייה ורבייה ‪4 1 — 4 0‬‬
‫פרנס‪ ,‬עי׳ ממונה‬
‫פרנסת הבנים ‪6 5 9‬‬
‫פדעון ל שעורין‪ ,‬עי׳ חוב‬
‫פרפר ‪4 5 6‬‬
‫פרת ‪5 7 7 ,5 6 6‬‬
‫‪624‬‬
‫פ שי ע ה ‪— 1 8 2 , 1 7 2 , 158 — 1 5 7 , 9 6 , 41 , 3 6 ,2 9‬‬
‫‪ ! 5 3 4 , 186‬עי׳ גזלנו ת‬
‫פ ש ר ה ‪,6 8 4 ,6 6 4 ,6 6 1 ,6 5 9 ,6 5 7 ,4 3 3 , 180 — 1 7 9‬‬
‫‪6 9 5‬׳‬
‫‪,6 9 8 — 6 9 5‬‬
‫‪,7 3 2‬‬
‫‪736‬‬
‫‪218‬‬
‫ת שו בו ת ה ר מג ״ ט‬
‫צ‬
‫צאן ב רזל ‪ ! 346‬עי׳ גבסי צ אן ב רז ל‬
‫??« ‪ ! 199‬חוכר צביעה ‪86‬‬
‫ר׳ צדוק ב״ר שמואל ‪2‬‬
‫ר׳ צדוק הצדיק ‪599‬‬
‫צדוקים ‪724 ,499‬‬
‫צדקה השוחט ‪322‬‬
‫צוואה ‪,185 , 113 , 107 ,93 ,92 ,45 ,37 ,36‬‬
‫‪,698 ,692 ,404 ,404 — 403 ,351 , 187— 186‬‬
‫‪710 — 709 ,707 — 705‬‬
‫צום‪ ,‬עי׳ תפלה‪ ,‬תענית‬
‫צו ען‪ ,‬עי׳ פוסטאט‬
‫צוד ‪ 725 ,724 ,247 — 246 ,223 — 222 ,221 — 220‬ז‬
‫חכמי — ‪ 204‬ואילד‬
‫צורו ת לא בול טו ת ‪380 — 379‬‬
‫צורף ‪433 ,360‬‬
‫ציצית ‪,335 ,270 — 269 ,267 — 265 ,219 — 217 ,3‬‬
‫‪ ! 540 — 538 ,515— 511‬משוי ב שבת ‪393 — 390‬‬
‫ציצית‪ ,‬חבור ה — של ר׳ שמואל בן חפני ‪— 538‬‬
‫‪539‬‬
‫צמיד ‪407‬‬
‫צעיפי נשים ‪525‬‬
‫צרכי האשה המוטלים על הבעל ‪53 — 50‬‬
‫צרכי הבעל ‪52 — 51‬‬
‫צרפת ‪588‬‬
‫‪P‬‬
‫קבורה‪ ,‬צרכיה ‪ — ! 407 ,186 ,10 3 ,9 1 — 90‬בא׳׳י‬
‫‪200‬‬
‫קדוש ‪,339 ,337 ,223 — 222 ,212 , 197— 196‬‬
‫‪ — ! 611 — 540 ! 464— 463‬בבית הכנסת ‪394‬‬
‫קדושה ‪504 ,390 — 389‬‬
‫קדו שין ‪,634 — 630 ,541 ,378 — 377 , 132 ,66 ,65‬‬
‫‪ ! 700‬ארוסין בלי — ‪691‬‬
‫קדושת היוצר ‪582 — 581 ,494 — 492 ,390 — 389‬‬
‫קדיש ‪390 — 389 ,369 — 368‬‬
‫קהיר ‪625 , 199 , 189‬‬
‫הקהל הקדוש ‪ ! 326 ,47‬עי׳ זקני הקהל! ראש‬
‫הקהל ב בג ד א ד ‪498‬‬
‫קודש ‪ ! 37‬עי׳ הקדש‬
‫קוץ ‪43 — 42‬‬
‫קורטובה ‪542‬‬
‫קטאי״ף ‪377 — 376‬‬
‫קטלנית ‪388 — 384 ,24 — 23‬‬
‫קטן ‪,6 9 - 6 7 ,66 ,34 — 33 ,27 — 25 , 15— 13‬‬
‫‪— 109 , 109 — 108 , 104 ,95 — 93 ,91 — 90 ,70‬‬
‫‪, 186— 182 , 174 , 174— 172 , 163 , 113 , 110‬‬
‫‪1526 ,430 ,3 4 0 - 3 3 9 ,338 — 337 ,318 ,316‬‬
‫עי׳ אפוטרופוס‪ ,‬הפטרה‪ ,‬יתום‪ ,‬מזונו ת!‬
‫קטנה ‪, 178 , 145 , 104— 102 ,95 — 93 ,55 ,6 — 5‬‬
‫‪ ! 663 ,639 ,351 ,348‬קנין קטן ‪317‬‬
‫קיום שטר ‪,488 ,487 ,457 — 456 ,417 — 416‬‬
‫‪ ! 693 ,689‬עי׳ שטר‬
‫קינה ‪ ! 410‬עי׳ קבורה‬
‫קידאט ‪3 5 1 2 ,32 ,2 5 3‬‬
‫קלעי‪ ,‬ד׳ יעקב ‪542‬‬
‫קלף ‪,505 — 504 ,311 — 310 ,306 — 305 ,265 — 264‬‬
‫‪ — ! 552 — 551‬ודוכסוסטוס ‪,298 — 296 ,268‬‬
‫‪545 ,544‬‬
‫‪,542‬‬
‫קלקנתום ‪264 — 258‬‬
‫קמיע ‪539 ,512‬‬
‫קנוניה ‪657 ,27 — 25‬‬
‫קנטאר ‪153 ,147‬‬
‫(קבלת) קנין ‪— 60 ,57 — 56 ,48 — 47 ,35 ,34 ,25‬‬
‫‪, 146 , 143— 140 , 112 ,93 ,80 ,77 — 76 ,61‬‬
‫‪,359 ,356 ,354 — 353 ,348 — 347 , 172— 171‬‬
‫‪,532 — 531 ,456 4 3 2 ,426 ,424 ,423 ,418 ,413‬‬
‫‪ ! 734 ,673 ,665 — €64‬עי׳ אסמכתא‪ ,‬קטן‪,‬‬
‫‪,663‬‬
‫קיום! קנין דברים ‪185‬‬
‫קנמון ‪( 135‬עי׳ הוספות ותיקונים)‬
‫קפץ ‪137— 1353‬‬
‫קצבה‪ ,‬עי׳ מזונות‬
‫קראים ‪— 502 ,499 — 497 ,444 — 434 ,201 — 200‬‬
‫‪! 732 — 729 ,639 ,629 — 628 ,5 8 9 - 5 8 8 ,504‬‬
‫עי׳ יציקה‪ ,‬מנין‬
‫קרבנות ‪719 ,271‬‬
‫קרוב ל שכר ורחוק להפסד‪ ,‬עי׳ דבית‬
‫קרובה‪ ,‬אמירתה ‪486 — 485‬‬
‫קרחת הכרם ‪58‬‬
‫קריאת התורה‪ ,‬עי׳ תודה‬
‫קרית שמע‪ ,‬אמירת פיוטים ב תוך ברכותיה‬
‫‪ ! 366 — 363 ,329 — 328‬ברכותיה ‪,329 — 328‬‬
‫‪ ! 494 — 492 ,489 ,487 ,390 ,333 — 331‬זמנה‬
‫‪ — 1334 ,329 — 328‬על המטה ‪334 — 332‬‬
‫קש״ט ‪544‬‬
‫ר‬
‫ראש (תואר) ‪ !518 — 5 1 6 ,3482 , 1891‬עיי ‪! njiw‬‬
‫— גולה ‪ — 1599 — 596‬ישיבה ‪ 599 — 596‬ו ­‬
‫ישיבת ארץ הצבי ‪ ! 599‬עי׳ מתיבת בגד א ד‬
‫ראש השנה ‪ 469 , 197‬ואילך‬
‫רבוי נשים‪ ,‬עי׳ אשה שניה‬
‫דבי ת ‪. 105— 104 ,89 — 88 ,85 — 83 ,65 ,3 8 1‬‬
‫‪,600 , 352 ,346 — 345 , 170 , 121 , 117— 116‬‬
‫‪6 7 9 - 6 7 8 ,649‬‬
‫רבעים (מטבע) ‪ 405‬ואילך‬
‫רר׳ם‪ ,‬עי׳ אדום‬
‫מפ ת ח כ ל לי‬
‫רופא ‪521 ,304 — 302‬‬
‫רחמים ‪3 6 8 7‬‬
‫הרי״ף‪ ,‬עי׳ ר׳ יצחק אלפאסי‬
‫ארץ הרי״ף ‪517 * , 1 7 51 ,7 7 2 ,2 2 2‬‬
‫רמון של ספר תורה ‪314‬‬
‫רנון ‪ , 194— 191‬עי׳( הו צ א ת) שם רע‪ ,‬שמועה‬
‫( שנות) הרעב ‪,2 0 4 ® ,4 8 3 ,3 5 1 ,33 2 ,31 ,233‬‬
‫והשווה עט׳ ‪ , 173‬ש ף ‪8‬‬
‫י״ק ‪545 — 544 ,505 2 ,3 1 0 5 ,2 9 7 4‬‬
‫רקם ‪229‬‬
‫רקמה ‪130 — 129‬‬
‫ר שות ‪ ! 599 — 596 ,518 — 517‬עי׳ הרשאה‪,‬‬
‫מור שה! — האב ע ל ב תו ‪— 347 , 130— 129‬‬
‫‪ — ! 348‬הבעל על אשתו ‪,28 ,22 , 13— 12 ,7‬‬
‫‪— 205 , 162— 161 , 159 ,96 ,71 — 69 ,64 ,35 ,32‬‬
‫‪ — ! 211‬הבעל ע ל ע ב דו ‪211 — 205‬‬
‫ש‬
‫שבועה ‪,M 56 — 57 ,38— 37 ,34 , 19— 18 ,9 ,7‬‬
‫‪, 118— 117 , 115 , 111 , 107 , 102— 99 ,92 ,74 ,64‬‬
‫‪, 158 ,154— 153 ,152 , 150 , 147— 146 ,134‬‬
‫‪,408 — 406 ,404 ,356 , 186— 182 , 162— 159‬‬
‫‪,639 ,534 ,489 — 488 ,479 — 478 ,448 — 447‬‬
‫‪,691 ,689 ,684 ,682 ,659 — 658 ,658 ,650 — 649‬‬
‫‪ ! 7 1 4 ,7 1 0 ,7 0 9 ,6 9 4 ,6 9 3 — 692‬עי׳ כופר הכל‪,‬‬
‫מודה במקצת‪ ,‬נ ד ר ! ש בו ע ת האשה שטבלה‬
‫‪,590 4 4 4 — 440 ,427 ,425 ,420 ,345 , 18‬‬
‫‪ 1659 ,649 — 648 ,647 ,646‬שבוע ת אין לי‬
‫‪,665 ,659 ,638 ,422 ,418 ,356 , 161 ,21 , 17‬‬
‫‪ ! 687‬שבוע ת אלמנה ‪,443 — 440,104 — 103,30‬‬
‫‪— 703 ,698 — 695 ,660 ,650 ,649 — 648 ,547‬‬
‫‪ ! 708 ,704‬שבוע ת בטוי ‪, 115 , 105 ,95 ,21‬‬
‫‪,519 — 516 ,413 ,356 ,216 — 213 , 189— 187‬‬
‫‪— ) 611 ,596 ,596 — 595 ,536 ,530 — 529 ,525‬‬
‫בנקיטת חפץ ‪,6 4 ,46 ,42 ,41 ,38 ,28 , 19‬‬
‫‪71 ,68 ,65‬׳ ‪, 118 , 116 , 107 , 102 , 102— 99‬‬
‫‪— 168 ,160 — 159 ,154 — 153 , 149 , 138 , 127‬‬
‫‪,626 ,624 ,614 ,441 ,408 ,371 ,345 , 169‬‬
‫‪ ) 709 ,693 ,662 ,659‬ש בו ע ת התורה ‪! 692‬‬
‫גלגו ל שבועה ‪74 ,71‬׳ ‪,154 ,138 ,128 ,111‬‬
‫‪,443 — 440 ,427 ,408 , 185— 184 , 170— 169‬‬
‫‪ ) 659 ,648 ,524‬שבוע ת הסת ‪,93 ,77 , 11‬‬
‫‪ 115 ,102— 101‬׳ ‪,154 , 149 ,147 ,134 ,120 , 116‬‬
‫‪,600 ,528 ,524 ,448 — 447 ,434 ,401 , 184 , 161‬‬
‫‪666‬׳ ‪693 ,692 — 691 ,686 ,681 ,680 ,677‬׳ ‪,695‬‬
‫‪ ! 736 ,708‬היפוך שבועה ‪,146 ,77 — 76 ,57 ,9‬‬
‫‪ ! 1546‬שבוע ת חולה ‪ ) 102— 4 9‬חולה נפש‬
‫‪219‬‬
‫‪ ! 428‬להציל מגוי ‪ — ! 373 — 371‬לפני ערכ או ת‬
‫של גויים ‪ ! 373 — 372‬שבוע ת מודה במקצת‬
‫‪ ! 447 , 116‬נוסח ה־ ‪ ! 448 — 447‬שבוע ת הנפרע‬
‫מן היורש ‪ ! 489‬שבוע ת ע ד אחד‪! 477 ,‬‬
‫שבוע ת עדו ת ‪ ! 216 — 214‬צורתה ‪! 102— 99‬‬
‫שבוע ת השומרים ‪ ! 682 ,447 ,82‬שבוע ת‬
‫השותפין ‪ ! 186 — 184 , 128 ,74‬נ שב ע ונוטל‬
‫‪ ! 149 , 138 ,76 ,74‬התרת שבועה ‪— 529‬‬
‫‪,63‬‬
‫‪599 — 595 ,530‬‬
‫שביעית ! ‪ ! 235 — 230‬עי׳ שמיטה‬
‫שבע ברכו ת ‪541‬‬
‫שבעת טובי העיר ‪519‬‬
‫שבת ‪ ! 611 ,565 — 558 ,422 ,365 ,360 ,50‬עי׳‬
‫תפילה! — ויום טוב ‪,334 ,328 — 327 , 151‬‬
‫‪ ! 611 ,486 — 479 ,476 — 474 ,370 — 367‬הליכה‬
‫בנהרות ב שבת ‪ ! 578 — 566‬יציאה בציצית‬
‫‪ ! 393 — 390‬כתיבה ב — ‪259 — 258‬‬
‫שדוכין ‪— 144 , 144— 138 , 133— 132 ,81 — 80 ,66‬‬
‫‪! 705,532 — 530 ,431 — 430 ,354 — 352 ,145‬‬
‫עי׳ שטר ני שואין‬
‫שודדי ים ‪167 , 153 ,147‬‬
‫שוחד ‪714‬‬
‫שוחט ‪714 ,583 — 582 ,322 — 321‬‬
‫שוטה ‪417 , 16‬‬
‫שולחן ‪137— 135‬‬
‫שולחני ‪ ! 114— 112 ,79‬עי׳ שטר שולחני‬
‫שומת הנדוניא ‪547‬‬
‫שומר ‪ ! ,713 ,454‬עי׳ שבוע ת השומרים‬
‫שופט הגויים ‪,354 — 353 ,348 ,348 — 347 ,13— 12‬‬
‫‪! 687 — 686 ,527 ,490 — 488 ,457 — 456‬‬
‫‪,373‬‬
‫עי׳ ערכ או ת של גוים‪ ,‬שטר בגוים ! שופט =‬
‫דיין ‪78 30 ,54‬׳ ‪ , 148 “ ,1321‬״ ‪, 1531 , 152‬‬
‫‪ ! 708 ,)? ( 1792‬שליחי בית משפט ‪! 86‬‬
‫מורשה השופט ‪318 , 1 3 21‬‬
‫שופר ‪273 — 272 ,270‬‬
‫שוק התרומה ‪276 — 275‬‬
‫שותפות ‪82 ,77 — 75 ,75— 73‬׳ ‪, 152 , 150 , 128 ,98‬‬
‫‪,454 — 453 ,404 ,186 — 182 ,178— 177 ,155‬‬
‫‪ ! 721 — 720 ,676 ,536 — 535‬עי׳ עסקא‪,‬‬
‫שבועת השותפין ! — יהודי וגוי ‪! 710 ,360‬‬
‫שותפות ב חצ ר ‪— 19 ,13— 12 , 10 ,10— 8 >6 ,2‬‬
‫‪,67 — 66 ,60 ,57 — 55 ,52 — 49 ,35 ,33 — 31 ,20‬‬
‫‪— 133 , 127— 125 , 123 , 118— 117 ,98 ,70 — 69‬‬
‫‪,162 , 162— 158 ,156 — 155 , 147— 145 , 134‬‬
‫‪,351 ,320 — 319 ,318 ,316 — 315 , 174— 172‬‬
‫‪— 528 ,432 ,429 — 428 ,403 — 402 ,402 ,359‬‬
‫‪,681 ,675 — 673 ,672 — 669 ,533 — 532 ,529‬‬
‫‪ ! 705 — 704 ,693 — 692 ,686 — 685‬עי׳ ב ר‬
‫‪220‬‬
‫מצר‪ ,‬גו ד או אגו ד! — ב חצר‬
‫‪319 ,316 , 152— 150‬‬
‫ת שו בו ת ה ר מ ב״ ם‬
‫בלתי מחולקת‬
‫שחיטה ‪732 ,583 — 582‬‬
‫שטר ‪. 103 ,97 ,95 ,91 ,78 ,53 ,44 ,40— 39 ,38 ,2‬‬
‫‪,168 , 151 , 146 , 137— 136 , 134 , 131 , 116 , 114‬‬
‫‪,397 — 396 ,350 ,347 ,317 , 179— 178 , 177‬‬
‫‪,532 ,490 — 487 ,458 — 455 ,434 — 433 ,413 ,412‬‬
‫‪,656 ,641 ,639 ,633 — 631 ,613 — 612 ,600‬‬
‫‪,699 ,693 ,691 ,673 ,669 — 668 ,664 — 663‬‬
‫‪ ; 736 — 735‬עי‪ ,‬הרשאה‪ ,‬כתובה‪ ,‬קיום ו ­‬
‫אמנה ‪ — ! 27 — 26‬בית דין ‪, 131 , 122 ,56 ,8‬‬
‫‪ — 1 354— 353‬בגוים ‪,109 , 108 ,66 ,38 ,6‬‬
‫‪— 733 ,661 ,657 ,648 ,359 ,350 , 119— 118‬‬
‫‪ ! 734‬עי׳ (ערכאו ת של) גויים‪ ,‬שופט של‬
‫גויים! שטרות חצר ‪, 173 — 172 , 123 , 108‬‬
‫‪ ! 457 , 176— 175‬עי׳ שטר הקרקע ! —‪ ,‬ל שונו‬
‫‪— 449 ,423 — 420 , 143— 140 , 108 ,81 — 80 ,2‬‬
‫‪ — ! 532 — 530 ,458— 457 ,450‬מחילה ‪— 16‬‬
‫‪419 ,417 — 416 , 115— 114 , 17‬׳ ‪ 1656‬ע י‬
‫מחילה ! — מכד ‪! 694 ,680 — 678 ,62 — 60 , 12‬‬
‫— מתנה ‪1656 , 169— 168 , 115— 114 , 108‬‬
‫עי׳ מתנה! — עסקא ‪ ! 31‬עי׳ עיסקא! —‬
‫הקרקע ‪ ! 108‬עי׳ שטרות ח צ ר! — שולחני‬
‫‪ ! 114— 112‬ש טר־ שדוכין ‪, 112— 111 ,81 — 80‬‬
‫‪,532 — 530 ,354 — 352 ,144— 140 , 132 , 129‬‬
‫‪ — ! 602 — 601‬שכירות ‪( 685 ,31 ,6‬עי׳‬
‫שכירות)‬
‫שטרות‪ ,‬מנין — ‪668 — 667‬‬
‫שיר של פגעים ‪512‬‬
‫שירי אזור ‪398‬‬
‫שידזי(כ סף‪ ,‬טבעות) ‪141‬‬
‫שכיב מרע ‪187— 186‬‬
‫שכירות ‪,44 — 43 ,28 — 27 ,20 — 19 ,9 ,8 — 6 ,2‬‬
‫‪, 123 , 117 ,95 ,65 ,62 — 61 ,52 — 51 ,45 — 44‬‬
‫‪— 175 , 174— 173 , 161 , 152— 151 , 131— 130‬‬
‫‪,672 — 670 ,641 ,429 — 428 ,423 — 420 , 177‬‬
‫‪ ! 687 — 685 ,681‬עי׳ גוי‪ ,‬שטר שכירות‬
‫שכנים ‪675 — 672‬‬
‫שכד ‪557‬‬
‫שכד ל דון ולהעיד ‪646 — 645‬‬
‫שכרות בהוראה ‪ — ! 592‬של שליחי צ בו ר ‪— 314‬‬
‫‪317 — 316 ,315‬‬
‫שלוש עשרה מידות ‪509 — 505‬‬
‫שליח ‪637 — 636 ,354 — 353 , 102— 99‬‬
‫שליח צ בו ר ‪,317 — 316 ,203 — 202 , 189 — 187‬‬
‫‪ ! 326 — 325‬עי׳ חזן‪ ,‬חזרת הש״ץ‪ ,‬ש כ רו ת;‬
‫מוציא את הרבים ‪— 469 ,395 — 393 ,390 — 389‬‬
‫‪ ! 476‬שאלה מש״ץ ‪ — ! 330 — 329‬שסרח ‪334‬‬
‫— ‪335‬‬
‫שליחי ערכאות‪ ,‬עי׳( ע ר כ או ת של) גויים‬
‫ר׳ שלמה אלג׳בלי ‪190‬‬
‫ר׳ שלמה הדיין ‪108‬‬
‫שלמה הלוי ‪661‬‬
‫ר׳ שלמה ב״ר זכאי הדיין ‪655 — 654‬‬
‫שלמה ב״ר נ תן ‪519‬‬
‫ר׳ שלמה נשיא גליו ת כל י שראל ‪653‬‬
‫(הוצאת) שם דע ‪ ! 523 — 522‬עי׳ דנון‬
‫ר׳ שמואל בן חפני ‪688 ,539 — 538 , 106— 105‬‬
‫שמואל ב״ר יוסף ‪444‬‬
‫שמואל הלוי ב ר סעדיה ‪,414 ,349 , 172 , 167 , 17‬‬
‫‪,710 ,686 ,681 ,661 ,629 ,625 ,518 ,444 — 443‬‬
‫‪734‬‬
‫ר׳ שמואל ב״ר עלי הלוי ‪572 — 570‬‬
‫ר׳ שמואל החסיד ‪202 — 201‬‬
‫שמונה עשדה‪ ,‬עי׳ תפלה‬
‫שמועה (על מוות) ‪,38 ,37 ,29 ,29 — 28 ,28 — 27‬‬
‫‪ ! 411 ,62 ,53 ,46 — 45 ,44 — 43‬עי׳ ד נון‬
‫שמיטה ‪,154— 153 , 149 , 119 — 118 ,96 ,22 — 21‬‬
‫‪,401 ,361 ,359 ,358 — 357 ,356 — 355 ,355 — 354‬‬
‫‪689 ,669 — 666 ,536 ,532 ,451 ,434 ,425 — 424‬‬
‫— ‪ ! 693 ,693 — 692 ,670‬עי׳ פרוזבול‬
‫שמירת כספים ‪684 — 683‬‬
‫ר׳ שמריה ‪483‬‬
‫שמש‪ ,‬תנועתה ‪255 — 251 ,251 — 249‬‬
‫(חצי) ש עו ר ‪216 — 213‬‬
‫שעור קומה ‪201 — 200‬‬
‫שעטנז ‪341 — 340‬‬
‫שפחה ‪,661 ,650 ,630 ,209 , 182— 178 , 164— 163‬‬
‫‪ — ! 710‬גיורה ‪ — ! 373‬יפת תואר ‪! 375 — 373‬‬
‫— (השנואה) ‪!531 ,428 — 4 2 6 ,3 5 9 ,1 4 1 ,1 1 5 , 111‬‬
‫הנטען על ה — ‪375 — 373‬‬
‫שקלי הקודש ‪513‬‬
‫שד שלום בן אלעזד ‪ ! 458 — 456‬ועי׳ ע ב ד א ל־‬
‫סלאם‬
‫ת‬
‫תגין ‪300 — 298‬‬
‫תולעים ‪324 — 323‬‬
‫תונס ‪676 , 136— 135‬‬
‫תוספת דירה ‪147— 145 ,57 — 55 , 10— 8‬‬
‫תוספתא ‪602 ,559 ,270 — 269 ,216‬‬
‫תורגמן ‪591‬‬
‫תורה ‪ ! 606 ,553 — 550 ,545 , 102— 100‬עי׳ ברכ ת‬
‫התורה‪ ,‬הפטרה‪ ,‬חומש‪ ,‬משלים‪ ,‬שבועה‬
‫בתודה ! אורכה כהיקפה ‪ ! 295 — 289‬בני תורה‬
‫מפ תוו כ ל לי‬
‫‪ ! 371‬הגדת עתידות על פי פתיחתה ‪! 321 — 320‬‬
‫כתיבתה ‪,298 ,295 — 289 ,265 ,264 — 257‬‬
‫‪ !311 — 310,301 — 300 ,300— 298‬כתיבתה‪ ,‬תגין‬
‫‪ ! 300 — 298‬כתיבת פסוקים ‪ ! 515 — 510‬כתיבת‬
‫פדשה לתינוק להתלמד ‪ ! 512 — 511‬ל מו ד תודה‬
‫לגוי ‪ ! 285 — 284‬מקומה בע ת מפטיר ‪!296 — 295‬‬
‫ספרו של הרמב״ם ‪! 295 — 293 ! 264 — 261‬‬
‫עליה לתורה ‪— 444 ,342 — 341 ,256 — 255‬‬
‫‪ ! 445‬ע שר הדברות‪ ,‬עמידה בע ת קריאתן‬
‫‪ ! 499 — 495‬פר שיות פתוחות וסתומות ‪! 300‬‬
‫— של קלף ‪! 553 — 551 ,505 — 504 ,311 — 310‬‬
‫קריאתה‪ ,‬מנהגיה ‪,499 — 495 ,342 — 341 ,316‬‬
‫‪ ! 554 — 550‬קריאת פסוקים בקול רם ‪— 505‬‬
‫‪ ! 507‬תלמוד — ‪737‬‬
‫תחומים של שבת ‪575 — 572 ,571 — 570 ,567‬‬
‫תימן ‪595 ,578 ,254‬‬
‫(חכמת) התכונה ‪286‬‬
‫תכלת בציצית ‪540 — 538‬‬
‫תכשיטים ‪, 187— 186 ,171 — 170 , 141 ,75 ,71‬‬
‫‪660 ,650 ,434 — 433 ,409 ,408 — 407‬‬
‫תלמוד‪ ,‬נוסח ‪619 ,543‬‬
‫תלמיד חכם ‪342 ,256 — 255,19 4 — 191,191 — 190‬‬
‫תלמידים‪ ,‬לומדים את החיבור ‪306‬‬
‫תמר הינדי ‪137— 135‬‬
‫תנאי בגט ‪ ! 637 — 636 ,635‬תנאי כתובה‪ ,‬עי׳‬
‫כתובה ! תנאי במכירה ‪681 — 678‬‬
‫תספורת הראש ‪447 — 445‬‬
‫תענית‪ ,‬עי׳ תפלה! מילה ב — ‪ ! 375‬קבלת —‬
‫‪580‬‬
‫תפלה ‪ ! 390— 389 ,381 — 380 ,380— 379‬עי׳‬
‫ברכה‪ ,‬חזרת הש״ץ‪ ,‬מניין‪ ,‬עמידה‪ ,‬פיוט‪,‬‬
‫קדוש‪ ,‬קדושה‪ ,‬קדיש‪ ,‬קדית שמע‪ ,‬שליח צבור!‬
‫תפלת אבל ‪ ! 107 — 106‬אכילה לפניה ‪! 303‬‬
‫תפלת גרים ‪ ! 550 — 548‬זמנה ‪,334 ,304— 302‬‬
‫‪221‬‬
‫‪ ! 478 ,476 ,469 — 468‬חפזון ב ע ת — ‪ 491‬ו ­‬
‫ביום טוב ‪ 364‬ואילך‪ 367 ,‬ואילך‪, 476 — 474 ,‬‬
‫‪ ! 484 — 479‬תפילת יום כפור ‪! 486 — 485‬‬
‫נעילה ‪ ! 478 ,476‬תפילה‪ ,‬ל שונה (שפתה)‬
‫‪ ! 468 — 465‬עננו‪ ,‬אמירתו במנחה שלפני‬
‫‪ — ! 602 — 601‬ב עצ ר ת‬
‫‪,307 — 306‬‬
‫התענית‬
‫‪ ! 486 — 485‬פסוקי ח מ ר ה ‪ — ! 491 ,335‬קטנה‬
‫‪ — ! 368 — 366‬ב ש ב ת ‪367 ,334 ,204 — 201‬‬
‫ואילך‪ — ! 479 ,476 — 474 ,‬בליל שבת ‪— 326‬‬
‫‪ — ! 395 ,327‬בליל שבת ובמוצאי שכת ‪— 295‬‬
‫‪ — ! 330 — 329 ,296‬בליל שבת ובמוצאי שבת‬
‫באלכסנדריא ‪ — ! 489 ,487‬ב שבת‪ ,‬שמונה‬
‫ע שרה ‪ ! 370 — 369‬שמונד‪ .‬ע שרה‪ ,‬בדכד‪ .‬י״א‬
‫‪ ! 334 — 332‬שמונה עשרה‪ ,‬תוספת ב״עבודה״‬
‫‪339 ,336‬‬
‫(חבור) התפלה שחבר אבן גאסוס תלמיד ר בינו‬
‫נסים ‪582‬‬
‫תפלין ‪,269 — 268 ,268 — 267 ,265 — 264 , 102 ,3‬‬
‫‪,335 ,306 — 304 ,300 ,298 — 297 ,270 — 269‬‬
‫‪606 ,545 — 540 ,539 ,392‬‬
‫תקון חצד ‪, 118— 117 ,44— 43 ,34 — 33 ,28 , 16‬‬
‫‪,662 ,528 ,415 ,403 , 162— 158 , 127— 126‬‬
‫‪693 — 692‬‬
‫תקנה ‪ ! 519 — 516‬תקנות הגאונים ‪! 662 ,654‬‬
‫תקנת הרמב״ם‪ ,‬ב דב ר טבילה ‪, 444 — 434‬‬
‫בדב ר נ שואין ‪ ! 624‬סדור גיטין וקידו שין‬
‫‪ ! 625 — 624‬ערכ או ת של גוים ‪40 — 39‬‬
‫תקנת השבים ‪480 ,375 — 374‬‬
‫תרבא דאקליבוסתא ‪461‬‬
‫תרומה ‪,280 — 279 ,271 ,238 ,236 , 164— 163‬‬
‫‪ ! 720 — 719 ,617 — 614 ,609 — 608‬תרומת‬
‫מעשר ‪280 ,238‬‬
‫תשובה‪ ,‬חזרה בת שובה ‪! 375 — 374 ,217 — 216‬‬
‫עי׳ מינים‪ ,‬תקנת השבים‬