Untitled
שנה עברה שנה חלפה אני תודה אגידה "הקטנים הגדולים" /אסתר קל בערב החגים הנוראים התמלאתי תוגה ,מין עצבות שכזו ,בלי לדעת למה .כמו מועקה התפשטה בחזה ולחצה ,הלב התחמץ כמו בצביטה. למה? על שום מה? על שום מחשבה אחת שפתאום עלי ירדה :מי אני ,ומה? סתם אחת ,קטנה ...והעולם גדול-גדול ,רחוק ועגול ,וקורים בו דברים שונים ומשונים ,דברים טובים ודברים רעים ,ואנשים בו רבים-רבים ורחוקים וזרים שאף פעם אותם לא אדע ,והם אפילו לא שמעו דבר אודותיי ,ואינם יודעים אותי ,מי אני ,ומה שמי ,ואיה ביתי ,ומה הם חלומותיי .ואפילו אסע כל הימים על פני ארצות ועמים ,על פני יבשות וערים ,לא אספיק לראות ולהכיר את פני כל האנשים. אני רק אחת קטנה ויחידה ,ומי קולי יישמע? ובעולם הגדול כל הזמן מתרחשים דברים ,מהם תמוהים ,מהם מרגיזים ,בלתי מובנים .ואפילו אם אנסה מאוד, וארצה ,אפילו אשתדל ואתפלל ,מה כוחי ,ומה ומי אני? כה קטנה אני בעולם זה הגדול ,חשבתי ,לא חשובה ,גרגר של חול ,טיפה בים ,אף אחד לא מרגיש בי ,יכולתי אפילו שלא להיות כלל!! אך לפתע ,כמו ברק ,כמו ברכה ,האירה בי תשובה מפתיעה :אין בכלל דברים גדולים! דווקא הם אינם קיימים! מי עושה את הנהר אם לא הטיפות? ומי אם לא הגרגרים עושים את המדבריות? והאם לא השתילים הקטנים הם שהופכים להיות היערות? ומי בונה את כל הבניינים הגדולים אם לא הלבנים הקטנות? דווקא אנחנו ,דווקא אנחנו הננו אמיתיים ,הגדולים הם רק שמות ...ורק בזכותנו, הקטנים ,קיימים הדברים הגדולים ,ואם לא אנו -הם בכלל לא היו בחיים! ועוד חשבתי :אנחנו הקטנים ,כשמתאחדים ,אנחנו חזקים מאוד ,ויכולים מאוד, ולולא אנחנו הקטנים ,שום דבר גדול לא היה נברא! נגוזה העצבות הרכה ,נתפזרו הערפילים ,נעלמה המועקה שפשטה ולחצה. אני הייתי קטנה -חשובה מאוד ,בתוך עולם גדול-גדול ,רחוק ועגול! סוף הוא תמיד התחלה /לאה נאור סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר. טוב יותר? רע יותר? לא יודעת מה יותר.משהו אחר. כשהדרך נגמרת מתחיל איזה שביל ,כשהלילה נגמר אז הבוקר מתחיל ,כשנגמרת שעה ,עוד שעה מגיעה ,רק בסוף הידיעה מתחילה השגיאה. סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר. יש תמיד יום מחר לכל יום שעובר ,כל חלום משומש מחליפים באחר. כשנגמרת שנה ,עוד שנה מתחילה ,כל תשובה מתחילה רק בסוף שאלה. כי סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר. כשהסרט נגמר החיים מתחילים ,הצלילים מתחילים כשאין כבר מלים. כשנגמור את הצליל אז נתחיל צליל אחר. כשנגמור את השיר אז נתחיל לדבר. סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר. טוב יותר? רע יותר? לא יודעת מה יותר.משהו אחר. סוף שנה השנה הסתימה וחלפה שנה בה עבדנו ולמדנו יחד דברים חדשים שנה בה התקדמנו בעוד צעד שנה שבה הכרנו יותר את עצמנו שנה שלמדנו עוד על הכוחות שיש בנו שנה שבה נעשנו גדולים ובוגרים יותר ואנו כבר לקראת כיתה ו' הבוגרים והגדולים ביותר בבית הספר ומה נאחל לעצמנו לסיום השנה? שנמשיך להתקדם ולעולם לא נצעד אחורה שנמשיך ללמוד ,לגדול ולהצליח שנדע לאהוב כל אחד איך שהוא ושנדע שלכל אחד יש משהו ל למד אותנו שנהיה סובלנים אחד לשני ושנהיה התלמידים הכי טובים שנשמש דוגמא לכל תלמידי בית הספר ושיצביעו עלינו תלמידים ויגידו: "גם אני רוצה להיות טוב כמוהם" בהמון אהבה והרבה הצלחה בשנה הבאה! מכתב להורים שלום אמא ,שלום אבא! עכשיו אני בכיתה ו' ,לכאורה ילדה גדולה .אני צריכה ללמוד דברים רבים :להגיע בזמן לכיתה ,לשבת בשקט ,להשגיח על הילקוט ושאר חפצי שלא יאבדו ,להסתדר עם חברים חדשים ,לוותר ,להמתין עד שיגיע תורי ועוד. אני יודעת שאתם סומכים עלי שאעמוד בכל אלה ,פחות או יותר. אבל ,אמרתי "כאילו גדולה" -למעשה ,אולי בבית ,לידכם אחזור להתנהג כמו ילדה מעט קטנה .אולי אבכה לפעמים מרוב מתח ,על אף שכבר מזמן אינני בוכה סתם. אולי אצמד אליכם יותר מדי ,כמו פעם כאשר באמת הייתי קטנה ,פשוט מפני שקצת מפחיד להיות גדולה פתאום ,עצמאית פתאום .יתכן שאפילו אצעק כדי להתפרק קצת ,אכסוס ציפורניים ,אמצוץ אצבע ואולי אפילו.... אינני מבטיחה ,כמובן ,שכל זה אכן יקרה לי ,אבל אם יקרה ,אנא ,הבינו אותי אם לא אצליח לגדול בבת-אחת בשני המקומות ,גם בבית וגם בביה"ס, א ל ת י ב ה ל ו. וותרו לי קצת אם אתפנק ,אחרי ככלות הכל אתם ההורים שלי .גם אתם מתוחים כאשר אתם מתחילים לעבוד במקום חדש או עוברים דירה. אבל כמו שהתגברתם אתם ,אתגבר אני. בטחו בי!!! ועתה אוסיף מספר בקשות: היו הורים שלי ולא מורים שלי. אל תטיפו לי מוסר ואל תבקרו .רק עודדו אותי וזה יספיק. התעניינו בשיעורים שלי ,אך לא יותר מדי ,ואל תכינו אותם במקומי -גם אם אבקש! מותר שיהיה לי קצת עקום בהתחלה ,אני הרי טירונית. עזרו לי בהכנת סדר-יום .בזה אני עדיין חלשה ,אך הניחו לי להתארגן בו בעצמי ולפי הקצב שלי. והעיקר ,דאגו שמישהו יחכה לי כאשר אני חוזרת הביתה .ופשוט ,הקשיבו לי. לא רק למילים .הקשיבו להבעות פני ,למצב רוחי ,להתנהגותי. ואם תבינו או לפחות תשתדלו להבין מה עובר עלי -אדע שלא לשווא ישבתי וטרחתי לכתוב לכם מכתב זה. תודה על תשומת הלב, אני דברי פתיחה לאספת ההורים הראשונה הנה עלינו עוד כתה ...ילדכם ואני... ואני משתפת אתכם בהגיגיי שלי. צצות להן ...המחשבות לקראת השנה שבאה לנו להיות. לא קטנים ילדינו ,כלל וכלל לא!!! אך גם לא בוגרים של ממש. כשכל אחד מיוחד לו וצריך לחזק ולעודד ,כל יום,כל רגע מחדש. רוצה לאפשר הזדמנות שווה לכולם רוצה שידעו ..שכל אחד הוא יחיד ומיוחד בעולם איך אסביר אדריך ובאיזה דרך אבחר לומר להם ...שאני כאן...בשבילם...אתמול ,היום ,ומחר?. רוצה שיבואו בחיוך גדול שירצו ללמוד על הכל.... רוצה שאושר יהיה מנת חלקם ושיבינו ...שגם כשאני כועסת...אני בשבילם. רוצה להקל אך לא לוותר בתהליך הלמידה. רוצה אתם להגביהה עוף ,למרחקי הידע ,המיומנויות והסקרנות האם תהיה זאת מידי חמדנות??? שאלות לי רבות ...תהיות בעיקר אך בטחון לי אחד ...וכבר איישם זאת השכם מחר... לקראת ילדכם אחייך ,אוהב ,אתמוך, אקשיב ואשמע ,אתייחס ,אדריך ,אסקרן אפתח ..ואשמח. רוצה ...שיפרח. לסיום ...לכולנו במסע המשותף שמחה לפתוח שוב אתכם ,משפחת כתה ________ ,שנה חדשה ,דף חדש שתהיה לנו שנה של פריחה ...צבעונית ,מגוונת ,בטוחה ומשמחת ...שנת שלום ויודעים אתם...נכון .?..שיכולים אתם להתקשר אלי...בכל יום. שלכם. __________________ אחות קטנה /אח מכתה ו' ואחותו מכתה א' אח גדול : אחות לי קטנה – ולכתה א' היום עולה. גם אני פעם הייתי בן שש, והגעתי לבית הספר קטן וחושש. דעי לך אחות – לבית הספר באים ללמוד , אך יש גם הפסקות , וחברים וחברות . אני מאחל לך היום : שתגלי את הטוב שבית הספר , שתאהבי לקרוא בספר שתהיי בכתה נהדרת , ושתהיי תמיד מאושרת . אחות קטנה :אח גדול תודה רבה ושיהיה לשנינו בהצלחה. יורמי לא רוצה לעלות לכתה א' /טלי שניידמן אמא :יורמי תראה קניתי לך תיק לכתה א'. יורמי :לא רוצה ,לא רוצה לכתה א' אבא :אבל לא תדע לקרוא ולכתוב. יורמי) :סותם את האוזניים( לא רוצה ,לא רוצה ,אני לא צריך לדעת לקרוא. אמא :טוב אל תלך ,אבל תדע שיהיה לך משעמם. אבא :כל חבריך ילכו לבית הספר. יורמי :לא רוצה ודי. )אמא יושבת על כסא עסוקה ,אבא עומד עם הגב עסוק( יורמי :משעמם לי אין לי חברים ,אבא תשחק איתי משעמם לי כולם בבית הספר אמא תשחקי איתי אמא ואבא :אנחנו עסוקים. יורמי :אלך לשחק עם דודה לאה. )כסא עם שלט צבע טרי ,עלי ניר דק עם ניירות דבק( יורמי :דודה לאה לא בבית ,לא נורא אשב על הכסא ואחכה לה. מה כתוב על הכסא? לא יודע לא חשוב. )יורמי יושב ונדבק בנייר הדבק( אמא :למה ישבת ? רק היום צבעו את הכסא. אבא :למה ישבת ? כתוב צבע טרי. יורמי :אבל ...אבל ...אבל ...אני לא יודע לקרוא. אני באמת צריך ללכת לבית ספר!!! )יורמי לוקח את התיק אבא ואמא נותנים לו יד ולוקחים אותו( שיר לטקס קבלת כתה א' /טלי שניידמן ושוב מתחיל הכל מחדש. הלב רוטט – נרגש. יד לאמא ,וילקוט חדש – והלב של כולם מלא חשש. חשש של אם – ששולחת ילד קט, האם ידע או שמא יטעה מעט? האם יקלוט את כל הנלמד? הימצא חברים או שיישאר לבד? והמורה ...הבקיאה היא במלאכתה? ותצליח לעניין את ילדי הכתה. האם את ילדי תבין ותאהב? האם תתחשב ,ותמצא את שביל הזהב. חשש של ילד – שמעכשיו הוא תלמיד: האם ייהנה ללמוד תמיד, או שהמורה אותו תפחיד? האם תיתן שיעורי בית רבים? ובכלל האם ימצא חברים? לרצות, וההורים ...האם יצליח אותם ָ ולהיות מצטיין בכל המקצועות? האם יכריחו אותו להכין שיעורים, ויותר לא יצא לשחק עם חברים? וחשש של מורה – אחריות גדולה על כתפיה, האם תצליח עם כל תלמידיה? האם את השובב תוכל להרגיע? ואל זה המתקשה – תוכל להגיע? ואת המתקדמים והמצטיינים, תספיק להעשיר בנושאים מעניינים? וההורים ...האם יהיו מרוצים ותומכים? או שיבקרו וימצאו ליקויים? זהו החשש של התחלה חדשה אך תקווה ורצון והחלטה נחושה כולנו ביחד הורים ומורים נגרום לילדינו להיות מאושרים.... ילדכם – ילדינו הם חשוב שתדעו! וגם אנחנו רוצים ש"הכי" יהיו. בתקווה לעזרה ,לכתף ,ורצון טוב – נאחל שנת שלום ,בריאות ,ואושר לרוב. חברות /רונית גיחז אותי מעניין כמו כל הילדים: מה פירוש המילה "חברים". שאלתי אתמול את המורה בכיתה: אולי את תוכלי לומר "מהי חברה?" והמורה ,במקום לי לענות, החליטה לשאול את כולם שאלות: מהי חברות ,ומיהם חברים, מהי ידידות ,ומיהם ידידים, מתי זה חבר ומתי זה לא, והאם כדאי לעשות הכל בשבילו? ואם בכיתה יש 22תלמידים ותלמידות, היא קיבלה 24תשובות… את כל התשובות מכולם היא אספה, לקחה לה כיסא ומולנו ישבה, ואת התשובות לנו אמרה: חבר ,זה אחד שבשבילו מוכנים לוותר, חבר ,זה אחד שאוהב לעזור, חבר ,זה אחד שתמיד נותן יותר ממה שהוא מקבל. חבר ,זה אחד שמביא שיעורים, כשאנחנו לפעמים חולים. חבר ,זה אחד שלי לא מרביץ, אפילו אם אמרתי לו משהו לא נעים. חבר ,זה אחד שעוזר לי לזכור, איך יושבים במפגש. חבר ,הוא אחד שמגלה לי סודות, ואני לו מבטיח לאף אחד לא לגלות. ואם עצוב לי קצת לפעמים, החבר לי אומר משהו נעים… עם החבר אני משחק בהפסקה, בכדורגל או כדורסל, ואם אני אפול ,הוא איתי יבוא למורה, גם עם החבר לפעמים אני רב, ואם לי עצוב ,תדעו שזה קרה עכשיו, אפשר גם לריב עם חברים, אבל הכי כיף זה ,שאחר כך משלימים. חבר ,הוא אחד שתמיד מצייר לי ציורים, אפילו אם אין לי יום הולדת, חבר ,הוא אחד שמסביר את השיעורים, בעיקר את השיעורים במולדת. חבר ,הוא אחד שבא לשחק אחר הצהרים, ובא אלי עם האופנים. חבר ,הוא אחד שמשחק איתי בחדר, ואם יש בלאגן ,הוא עושה איתי סדר. עם החבר אני משתולל והולך מכות בצחוק, ואותו אני מכבד במשהו מתוק. חבר ,הוא אחד שלבית הספר אותי לוקח, ונותן לי חצי כריך ,אם את שלי אני שוכח. חבר ,משאיל לי עפרון וגם מחק, עוזר לי לחדד ולהשלים את מה שנמחק. ואם שכחתי צבעים ,את שלו הוא משאיל, ועוזר לי בסוף היום ללבוש את המעיל, ואפילו אם אנחנו רבים זה בכלל לא נורא, כי הרי עוד רגע נהיה חברים בחזרה. כל כך הרבה תשובות יש למילה חבר, אני רושם ורושם ועדיין לא גומר. אך דבר אחד בטוח :כשיש לך חבר, אין מאושר ממך ,זה בדוק, ואם יש לך חבר, אתם עושים אותו דבר בדיוק, ואם תפגוש אחד שחבר אין לו, הייה אתה חבר בשבילו. ַמ ְח ֶבּ ֶרת ֲח ָד ָשה /נעמי גונן ְכּ ֶש ֲאנִ י ַמ ְת ִחיל ִל ְכתֹב ַבּ ַמ ְח ֶבּ ֶרת, וּמ ֻס ֶד ֶרת. אָז ַבּ ַד ִפּים ָה ִראשונִ ים ִהיא נְ ִקיָה ְ ֶאת ָה ַעמוּד ָה ִראשוֹן ֲאנִ י ְמ ַק ֵשט ְבּ" ַש ַער" ַמ ְת ִאים וּמ ֻדיָק ְבּ ָכל ַה ְצ ָב ִעים ָפה ְ צוֹב ַע י ֶ וְ ֵ וּמ ְש ַת ֵמש בּוֹחר ִ ַאנִ י ֲא ִפילוּ ֵ וֲ טוֹבים ֶשיֵש. ַבּ ְצ ָב ִעים ֲה ִכי ִ הוֹל ִכים וְ נִ ְג ָמ ִרים, ֲא ָבל ְכּ ֶש ַה ַד ִפּים ְ ֵהם ְכּ ָבר נִ ְר ִאים ָפּחוֹת ְמ ֻס ָד ִרים אַחרוֹנִ ים מוּדים ָה ְ וּב ַע ִ ַ בּורחוֹת ִלי ְל ָכל ַה ִכּוּונִ ים אוֹתיוֹת ְ ָה ִ יח וְ ָכך ְבּ ָכל ַמ ְח ֶבּ ֶרת ֲח ָד ָשהֲ ,אנִ י ִמ ְש ַת ֵדל ְל ַה ְש ִג ַ יח . ֲא ַבל ְבּ ֶד ֶר ְך ְכּ ָלל זֶה לֹא ָכּל ָכּ ְך ַמ ְצ ִל ַ יש ילדים /לאה גולדברג יש בעולם כל מיני ילדים יש אמיצים ויש נפחדים יש עליזים ויש נרגזים יש מהססים ויש המנסים יש עצורים ויש פתוחים יש שחוששים ויש שבטוחים יש מהירים ויש איטיים יש עצובים ויש צוחקים ויש בידינו ציבור המורים צרור מפתחות שפותחים וסוגרים ועלינו להתאים בידע ובטחון ללבו של כל ילד את המפתח הנכון. יש מפתחות יש מפתחות הפותחים רק דלתות ויש מפתחות שפותחים… לבבות יש לבבות שתמיד מתרצים ויש שאינם בקלות נפתחים, אך כפי שמבין כל אדם פיקח, כדי שמסיק אדם מסקנות, הרי שאם יש לכל דלת מפתח, אף ללב אדם מותאמים מפתחות. ומפתחות יש לכולנו הרבה מפתחות בכל הגדלים ומה שפשוט מצפים מאתנו- שנפתח ונחדור ללבבות אנשים. ְנשיקה ַבּ ִכּיס /שלומית כהן אסיף יקה קח ֵאת ַהנְ ִשׁ ָ אוֹתה ַבּ ִכּיס ְשׁמֹר ָ ִאם ֵתּ ֵל ְך ְל ִאבּוּד ַר ִבּיץ ישּׁהוּ י ְ ִאם ִמ ְ ַכ ִעיס ישּׁהוּ י ְ ִאם ִמ ְ יֵשׁ ְל ָך נְ ִשׁ ָ יקה ַבּ ִכּיס. ִאם ִתּ ְה ֶיה ָעצוּב ֶשׁם ִאם ִד ְמ ָעה ֶשׁל גּ ֶ ִתּ ְדקוֹר ְל ָך ַעל ִריס יקה ַבּ ִכּיס. יֵשׁ ְל ָך נְ ִשׁ ָ מתכון להקפאת נשיקות כמו שאמא ואבא מקפיאים אוכל ועוגות בתא ההקפאה כדאי שתקפיאו כמה נשיקות איזה שמונים או מאה, כי אם פעם הם יאחרו לשוב ויהיה לי ככה די עצוב, אפתח בזהירות את תא ההקפאה, אוציא נשיקה אחת או מאה אשים על הלחי או איפה שכואב ומיד יהיה לי טוב על הלב. חתום בנשיקה במקום שבו מקננת שנאה תן לי לזרוע אהבה. במקום שבו עלבון -סליחה במקום שבו חושך -אור במקום שבו עצב -שמחה אדון העולם. אלוהים תן לי את השלוה להשלים עם שאיני יכול לשנות. אנא תן לי את אומץ הלב לשנות דברים שביכולתי. ואנא תן לי את החוכמה להבחין בין אלה לבין אלה . כמו סימן בספר רוּח ְבּחוּצוֹת ָה ִעיר ָה ַ וּב ִכּ ָכּר ָשׁט, ַ ֲצי ַהח ֶֹרשׁ וְ ָכל ע ֵ ְכּ ָבר ָעשׂוּ ַשׁ ָבּת. רוֹעד ָה ֵע ֶשׂב, ַבּ ִמ ְדרוֹנוֹת ֵ לֹא יָכוֹל ַל ְחדֹל וְ ֶאת ְפּ ִסיעוֹת ַה ַקּיִ ץ ֱלים ַהחוֹל. ֶהע ִ ֳרים ְ ַה ִצּפּ ִ רוֹגשׁוֹת: " ַה ַקּיִ ץ ִה ְשׁ ַתּנָּה", עוֹזבוֹת ְבּ ִלי ְל ַה ְמ ִתּין ְ ְל ַה ְת ָראָה ְשׁנִ יָּה, נוֹתרוּ ַרק וּב ָח ֵצר ְ ֶ רוֹרים וְ תוֹר, ְשׁנֵי ְדּ ִ ימן ְב ֵס ֶפר: כּמוֹ ִס ָ " ַקיִ ץְ ,זכֹר ַל ֲחזֹר!" ֶלד ֶפּ ֶלא – מתוך בקצה מדרכת הרחוב /סילברסטיין יֶ יחד". אַתּהְ ,בּנִ יִ ,בּ ְמ ָ " ִכּי ָח ָכם ָ אָז ֶה ְח ַל ְפ ִתּי אוֹתוֹ בֹּ ְִשנֵי ְֹש ָטרוֹת ֶֹשל ֵמאָה טוֹבים ִמן ָה ֶא ָחד! ִכּי הֹ ְַשּנַיִ ם ִ וְ ִהמֹ ְַש ְכ ִתּי וְ ָה ַל ְכ ִתּי וְ ֶה ְח ַל ְפ ִתּי גַּם ֶאת ֵא ֶלּה, ֶאת הַֹ ְשּנַיִ םִ ,עם ֶבּנְ דּוֹד ֶֹש ִלּי ֶא ְפ ַריִ ם, ֲשרוֹת ַמ ְב ִהיקוֹת, לוֹשה ַמ ְט ְבּעוֹת ,ע ָ בֹּ ְִש ָ טוֹבים ִמן הֹ ְַשּנַיִ ם! לוֹשה ֲה ֵרי ִ הֹ ְַשּ ָ אַחרָ -כּ ְך ָפּגֹ ְַש ִתּי ֶאת מוֹיֹ ְֶשה ָה ִעוֵּר ַ וְ ָע ַב ְד ִתּי ָע ָליו ְבּ ִלי בּוּ ָֹשה, אַר ָבּ ָעה ֶֹשל ֶעשֶֹר ֲאגוֹרוֹת ָתן ִלי ְ הוּא נ ַ לוֹשה. טוֹבים ִמן הֹ ְַשּ ָ אַר ָבּ ָעה ֲה ֵרי ִ וְ ְ אַר ָבּ ִעים ָה ֲאגוֹרוֹת וְ אָז ָל ַק ְח ִתּי ֶאת ַכּ ְס ִפּיֶ ,את ְ ֶאל ַה ַמּכּ ֶֹלתְ ,ל ַהשִֹּיג ִלי ְק ָצת ִר ָבּה. ֲא ָבל ַבּ ֶדּ ֶר ְך ֹשוּב ֶה ְח ַל ְפ ִתּי – ְבּ ָחמֵֹש ֲאגוֹרוֹת – אַר ַבּע! ִכּי ֶה ָחמֵֹש ֲה ֵרי טוֹבוֹת ִמן ָה ְ אַבּ' ֶֹש ִלּי ָה ַל ְכ ִתּיִ ,ל ְראוֹת ַמה הוּא י ִַגּיד – וְ אָז ְל ְ כּלּהּ, ימה ָכּלָ - וְ ָק ַר ְחתּוֹ ִפּ ְתאוֹם ֶה ְא ִדּ ָ וְ הוּא ָע ַצם ֶאת ְֹש ֵתּי ֵעינָיו וְ ֶאת רֹאֹשוֹ ֵהנִ יד – ָצאָה לוֹ אַף ִמ ָלּה! ֵאה ֶֹשלֹּא י ְ ָ כּלָ -כּ ְך גּ ֶ התחלה חדשה!!! התחלה חדשה מהיום ,מעכשיו – עוד שנה מתחילה! ושוב התחלה... כלל וכלל לא קלה! וכך ,כששנה חדשה מתחילה, וצפים מחדש סימני שאלה, אם אצליח או לא. אם ילך בקלות, כדאי לחשוב על אותן המחלות.. וודאי וודאי שהיו לא קלות, אבל, לבסוף, באמת מגלים ש – זה לא נורא! מנסים ...מתרגלים... ולכן בלי חשש! נפתח דף חדש! לא ישן – משומש, דף חלק... בלי כתם ממש! נפתח דף חדש שריחו הוא כריח ...תפוח בדבש... דף חדש. כל שנה מתחילה בסימן שאלה /ניסן פרידמן כל שנה מתחילה בסימן שאלה כתינוק המודד צעדיו כמו זריחה מתגלה ,על כנרת כחולה ופניה לשמי מערב. כל שעה מתחילה בסימן שאלה כמו הלב הפועם לו קצובות. כמו גבעול ירקרק שצומח בלאט ופניו לפסגות הגבוהות. זה נפלא ששנה מתחילה לה בשיר וברוח טובה! כל שנה מתחילה בסימן שאלה ואנחנו נמצא לה תשובה. כל שנייה מתחילה בסימן שאלה ולפני שתשוב היא תחמוק כמו ליטוף רוח ים ,שעולה מאי שם ניגוניו עוד נשמע מרחוק. זה נפלא ששנה מתחילה לה... המכונית בית הספר הוא כמו מכונית הנוסעת בדרכים ,וכמו לכל חלק בה יש תפקיד ,גם לאנשים :יש כאלה כמו מנוע -דוחפים בכל הכוח יש אורות שמאירים את הדרך -עם המוח .ישנם "ברקסים" שעוצרים לפני שתהיה תאונה,ויש הגה שמכוון אל כיוון המטרה .יש אנשים ,שפשוט שומרים שהנהג לא יירדם וגם חגורות בטיחות- ששומרות שהנסיעה באופן רע לא תסתיים .יש מי שלוחץ על הגז ובוחר בדרך המהירה ,וכאלה כמו דלק, שנותנים כוח לנסיעה .יש גלגלים שנושאים את כל כובד המשקל וכאלה כמו בגז'- זורקים עליהם הכל, שיהיה יותר קל! יש אנשים כמו חלונות ,רואים דרכם הכל ,ויש כמו גגון ,נושאים את העול .ישנם כאלה כמו וישרים -מנגבים ,ואחרים כמו מראות -משקפים .יש נהג ויש טרמפיסטים ,וגם נהגים קבועים ,אבל לכל אחד יש תפקיד ...אחרת במוסך היינו תקועים!!! ארנון והתקנון /תלמה אליגון רז ובינה טליתמן תשמעו איזה מין טיפוס הוא ארנון: הוא עושה רק מה שצריך לפי התקנון. הוא מציית רק לחוק הכתוב, רק מה שכתוב בעיניו הוא חשוב. למשל :את האשפה הוא זורק לסל, ולא דורך על דשא בכלל. בקולנוע לא מפצח גרעינים, ובין שתיים לארבע לא מפריע לשכנים. אבל בחמש הוא מקיש במצלתיים, עד שלכל השכנים מתפוצצות האוזניים. כשמישהו מבקש ממנו לשתוק, הוא עונה" :זה בסדר לפי החוק". וכשאבא פונה אליו: "לך לחנות ותביא בבקשה חלב", הוא עונה" :אני לא חייב". לבית הספר הוא אף פעם לא מאחר, אבל לא מגיע בזמן לחבר. ואם מישהו שואל אותו" :איפה רחוב סנהדרין"? הוא עונה" :אני לא מודיעין"! הוא עובר את הכביש רק במעבר חציה, ומושיט את היד -סימן לפניה. הוא עוצר ברמזור אדום, אבל אף פעם לא מברך שכן לשלום. כן ,ארנון באמת ממלא את כל החוקים, הוא הילד הכי חוקי שאני בכלל מכיר. אז למה אין לו אף חבר וידיד בכל העיר? שיר לחודש תשרי /דתיה בן דור בין הקיץ לסתיו -חודש תשרי עם כל שנאהב בחודש תשרי. תפוח בדבש ותפוח על דגל ובגד חדש לחגים. כי ידוע הרי שחודש תשרי זהו חודש מאד חגיגי. בין הקיץ לסתיו -חודש תשרי עם כל שנאהב בחודש תשרי. חצב של תשרי ,שרב של תשרי ויורה שמרטיב את הסכך. כי ידוע הרי שחודש תשרי זהו חודש מאד הפכפך. בין הקיץ לסתיו -חודש תשרי עם כל שנאהב בחודש תשרי. ברכות של תשרי ,סליחות של תשרי ובלחש עולה בקשה. כי ידוע הרי שבחודש תשרי מתחילה לי שנה חדשה. לקרוא ולכתוב /ע .הלל ִפּ ְתאוֹם ,סוֹף-סוֹף, ישׁים ַכּ ָמה טוֹב, ַמ ְר ִג ִ יוֹד ִעים ִל ְקרוֹא וְ גַם ִל ְכתוֹב! ְכּ ֶשׁ ְ אוֹתיוֹת, ירים ֶאת כֹּל ָה ִ וּכּ ָבר ַמ ִכּ ִ ְ ָעים, וְ זֶה כֹּל ָכּ ְך נ ִ וְ זֵה נִ ְפ ָלא ְמאוֹד. ילים ָקלוֹת ְכּמוֹ "סוּס", לֹא ַרק ִמ ִ אוֹתיוֹת ְגדוֹלוֹת ֶשׁל ְדפוּס. ְס ָתם ְבּ ִ ילים ֲארוּכּוֹת וְ ָקשׁוֹת, ֶא ָלא ִמ ִ בּזוּקה" אוֹ "אוֹטוּבּוּס" ָ ְכּמו " ַמ ְס ִטיק ָרים: קוֹרים ְד ָב ִרים מוּז ִ וְ ָכאן ִ יד ָחת. ִהנֵה ָפּ ָרת מ ֶֹשׁה ַר ֵבּינוּ ַה ְק ָטנָה וְ ַהנִ ָ לוֹק ַחת. ילים ְשׁ ֵלמוֹת ְל ַע ְצ ָמה ַ ָשׁלוֹשׁ ִמ ִ ֶא ָלץ ְל ִה ְת ַק ֵפּל, ָקי נ ֱ וְ ִאילוּ ִפּיל ֲענ ִ יל ֵפּל . זוּטא ִפּ ְ ילה ִמ ְכבוֹדוֶֹ ,אל תוֹך ָ ִבּ ְמ ִח ָ אוֹתה ְפּ ָ וְ ָ עוּטה ֶשׁ ְשׁ ָמה ִמ ְריָם, וּבוֹל ַעת ֶאת כֹּל ַהיָם. שׁוֹתה ַ ָ רוֹאים ֵעץ אוֹ ֶפּ ַרח אוֹ ְזבוּב, ַכּ ֵעת ְכּ ֶשׁ ִ יך ֶשׁהוּא ָכּתוּב. יוֹד ִעים גַם ֵא ְ ִמיָד ְ וּבאוֹת אוֹתיוֹת קוֹ ְפצוֹת ָ נִ ְד ֶמה ֶשׁ ָה ִ שׁורה ִמ ְס ַת ְדרוֹת, זוֹ ֶא ֶצל זוֹ ְבּ ָ אוֹמרוֹתִ :ה ָגעֲנוּ ְ ,בּ ָב ָק ָשׁה ִל ְקרוֹא ! שׁוֹחקוֹת ֵהן וְ ְ וּכמוֹ ֲ ְ יוֹד ִעים ִל ְכתוֹב וְ ִל ְקרוֹא אָכן ַרק ְכּ ֶשׁ ְ ֵ ְד ָב ִרים ֶשׁ ַכּ ֵא ֶלה נִ ָתן ִל ְראוֹת, אַך ְראוּ נָא ָ ,מה עוֹד ָעלוּל ִל ְקרוֹת , ְ ילים ְתאוֹמוֹת, פּוֹג ִשׁים ְבּ ִמ ִ ִפּ ְתאוֹם ְ ְכּמוֹ: חוֹל ִמים ֲחלוֹמוֹת " ַכּר" ֶ -שׁ ַע ָליו ְ ֲצמוֹת. וְ " ַקר" ֶ -שׁנִ ְר ָט ִבים כֹּל ָהע ָ ילים זוּגוּת, קוֹרה ֶשׁנִ ְת ָק ִלים ְבּ ִמ ִ וְ ֵ ידה. ְכּמוָֹ :ח ִסיד וְ ֲ ...ח ִס ָ ידה. ָריד וְ ...יְ ִר ָ ְכּמוֹ :י ִ ידה. ְכּמוְֹ :ג ִליד וְ ְ ...ג ִל ָ ילים, עוֹלם ָמ ֵלא ִמ ִ הוָֹ ,ה ָ סוּגים. ִמכֹּל ַה ִמינִ ים ִמכֹּל ַה ִ ילים נְ מוּכוֹתְ ,גבוֹהוֹת ,נְ פוּחוֹת. ִמ ִ עופפות. ילים ַמ ְצ ִחיקות ,כּוֹעֲסוֹתְ ,מ ְ ִמ ִ שׂוֹבבוֹת ְ ,מ ַר ְקדות ,יְ ֵחפות ילים ָ ִמ ִ ילים ַח ְר ִ ִמ ִ ירפוֹת. ילים ִג' ָ גוֹלים ִמ ִ ילים יָפוֹת. וְ גַם ָכּ ָכה ְס ָתם ִמ ִ עוֹלם ְכּמוֹ ֵס ֶפר גָדוֹל נִ ְפ ָתח ַה ָ ַהכֹּל בּוֹ ָכּתוּב וְ נִ ְפ ָלא כֹּל ָכּך פּוֹת ִחים ֵאיזֶה ֵס ֶפר ִמן ַה ְס ָתם וּכ ֶשׁ ְ ְ מוֹצ ִאים בּוֹ ִפּ ְתאוֹם ֶאת כֹּל ַה ָ עוֹלם. ְ ָח ֵברוּת ידה ֲח ָד ָשׁהַ ,חנָה ְשׁ ָמה. יעה ַת ְל ִמ ָ ְל ִכּ ָתה ב' ִה ִג ָ עוֹלה ֲח ָד ָשׁה. נוֹל ָדה ְבּ ָצ ְר ַפתִ ,היא ָ ַחנָה ְ יוֹד ַעת ְל ַד ֵבּר ִע ְב ִרית ִהיא ָל ְמ ָדה ְבּ ָצ ְר ַפת ְבּ ֵבית ֵס ֶפר יְ ִ ַחנָה ַ הוּדי, לוֹמ ִדים ִע ְב ִרית. ֶשׁבּוֹ ְ ח חוּ . ח קוּ ַה ָבּ ִנ ים ַכּ דוּ ֶר גֶ ל ְ ,ו ַה ָבּ נוֹת ָע ְמ דוּ ֶבּ ָח ֵצ ר ְו שֹוֹ ֲ ַבּ ַה פְ ָס ָק ה ש ִֹ ֲ ָעלִ :ת ְראוּ ֵאיזוֹ שֹ ְִמ ָלה יֵשׁ ְל ַחנָה? אָמ ָרה י ֵ ְ אָמ ָרה ִ גַם ַה ִת ְס ֶ דוֹרית. רוֹקת ֶשׁ ָלה ְמשׁוּנָהְ , ִחקוּ ְבּ ֶח ֶבל, רוּתיַ .ה ָבּנוֹת שֹ ֲ יעה ִ ַחק ְבּ ֶח ֶבלִ ,ה ִצ ָ בּוֹאוּ נְ שֹ ֵ וְ ַחנָה ָע ְמ ָדה ַבּ ָצד ְל ָבד . יתי? רוֹצה ְלשַֹ ֵחק ִא ִ אָמ ָרה ָלהָ : ַרק ָט ִלי נִ ְג ָשׁה ֵא ֶליה וְ ְ ִה ְס ַת ְכּלוּ ַה ָבּנוֹת וְ ִה ְת ַבּיְ ישׁוּ. ַה ַקּ ִיץ ָע ַבר /שמואל בס ַה ַקּיִ ץ ָע ַבר, ַשּׁבוֹת, ַהחֹם ַהגָּדוֹל ָשׁנָה ֲח ָד ָשׁה ָבּאָה ַלכֹּל רוּחוֹת ְמנ ְ ָמים ַה ָקּ ִרים. ָמים ַה ָקּ ִרים ְ וּב ִאים ַהיּ ִ הוֹל ִכים ָ וּב ִאים ַהיּ ִ הוֹל ִכים ָ ֳרים ְ נוֹדדוֹת ִצפּ ִ ְ וּראוּ ָקטֹנְ ִתּי ֶא ְתמוֹל, ַה ִבּיטוּ ְ ַאנִ י ְכּ ָבר גָּדוֹל, ַה ַקּיִ ץ ָע ַבר ו ֲ ילה ַהיּוֹם. ָשׁנָה ֲח ָד ָשׁה ִה ְת ִח ָ וּבוֹא ְך ְל ָשׁלוֹם טוֹבה ֵ וּבוֹא ְך ְל ָשׁלוֹם ֲהיי נָא ָ טוֹבה ֵ ֲהיי נָא ָ החופש הגדול /נעמי שמר הכל אני יכול בחופש הגדול לצמוח ולגדול בחופש הגדול ללבוש סינור כחול בחופש הגדול וככה לעמול בחופש הגדול הכל הכל אני יכול כי זה החופש הגדול כמעט הכל אפשר בחופש הגדול: אולי ניסע לכפר בחופש הגדול לעזור שם בבציר בחופש הגדול וקצת לקצור חציר בחופש הגדול הכל הכל אני יכול כי זה החופש הגדול אבל הכי נחמד בחופש הגדול פשוט להיות לבד בחופש הגדול ועל חולות זהב בחופש הגדול לשכב לי על הגב בחופש הגדול הילד הזה הילד הזה שהריתם וילדתם לבדכם, הוא לא רק הגוזל שלכם, הוא גם שלנו הגננות מספר שעות ביום. גם לי הוא גורם לא מעט חרדות ולא פעם נדדה שנתי בגללו בלילות. אם פעם לא הרגיש טוב? אם פעם הרגיש לא אהוב? אם פעם הייתה לו בעיה עם עמית? או לא ידע מה להחליט, וזה עשה לי נורא. האם טעיתי? האם נהגתי כשורה? לא תמיד מצאתי תשובה ברורה. האם קרה לכם שמצאתם עצמכם מתלבטים בבעיות של ילדכם – כל בעיה בה אתם מתלבטים לנו יש 35ילדים. והפתרונות אינם כה רבים. אך אם חווה הוא חוויה או הרגיש חשוב נורא. גם זה גרם לי לחשוב – ולדעת – ולהרגיש, שזה הילד הוא רגיש, הלו תדעו זאת בעצמכם? נפרדים מהגן /אלה כנען השנה שהתחילה רק לפני מספר חודשים ,סוגרת את שעריה באירוע מרשים .הילדים שהגיעו לגן צעירים חוששים ,מסיימים היום בוגרים נחושים. הם גדלו כל כך במהלך התקופה ,למדו והשכילו בשנה שחלפה ,הוסיפו לגובה וגם במשקל ,אך בעיקר ללב ולנשמה בכלל .מתינוקות ופעוטות צעירים הפכו ילדינו לבוגרים. זיכרונות מהגן בו בילינו בו כל השנה ,ננצור בלבנו בפינה חמה ,המשחקים ששיחקנו בהם בגינה ,מונחים עכשיו בערמה בפינה ,הספרים שקראנו ונזכור לתמיד ,ילוו אותנו בידע גם בעתיד ,השירים ששרנו ,הציורים שציירנו ,העבודות שיצרנו, המיומנויות שרכשנו ,הם הבסיס שאיתנו נעזוב ,הם המתנה שאיתנו נסחוב ,לכל מקום שנלך ,לכל מקום שנגיע ,נזכור שמהגן הזה הכל התחיל ,מפה הכל הגיע. אז תודה לגננת ,תודה לסייעות ,היית מקסימה ,הייתן נפלאות ,קצת קשה בכמה מילים לסכם שנה שלמה ,קשה למצוא מילים נכונות לומר בהן תודה ,אז נאמר בפשטות -תודה על התקופה נפלאה שעתה מסתיימת ,תודה גם תודה על שנה מקסימה שהיום כאן נחתמת. תודה! הגוזלים שלי עזבו את הקן פרשו כנפיים ועפו ואני ציפור זקנה נשארתי בקן מקווה מאוד שהכל יהיה בסדר תמיד ידעתי שיבוא היום שבו צריך להיפרד אבל עכשיו זה ככה בא לי פתאום אז מה הפלא שאני קצת דואג עוף גוזל חתוך את השמיים טוס לאן שבא לך רק אל תשכח יש נשר בשמיים גור לך. עכשיו נשארנו לבדנו בקן אבל אנחנו ביחד חבקי אותי חזק תגידי לי כן אל תדאגי ביחד כיף להזדקן עוף גוזל חתוך את השמיים טוס לאן שבא לך רק אל תשכח יש נשר בשמיים גור לך. אני יודע שככה זה בטבע וגם אני עזבתי קן אז מחניק קצת בגרון מחניק קצת בגרון עוף גוזל חתוך את השמיים טוס לאן שבא לך רק אל תשכח יש נשר בשמיים גור לך. חופים הם לפעמים /נתן יונתן חופים הם לפעמים געגועים לנחל. ראיתי פעם חוף שנחל עזבו עם לב שבור של חול ואבן. והאדם ,והאדם הוא לפעמים גם כן יכול להישאר נטוש ובלי כוחות ממש כמו חוף. גם הצדפים כמו חופים, כמו הרוח גם הצדפים הם לפעמים געגועים לבית שתמיד אהבנו אשר היה ורק הים שר לבדו שם את שיריו כך בין צדפי לבו של האדם שרים לו נעוריו איפה נגמרת הדרך /מירה מינצר יערי איפה באמת נגמרת הדרך? אולי היא נגמרת כשעיף לה מלהמשיך? ואולי נגמרת הדרך כשהיא מגיעה לדבר מאד מפחיד, ובשביל לא לעבור בו תמיד- היא נגמרת? ואולי, הדרך נגמרת בתוך הלב, ביחד עם הדברים שנורא רוצים אותם, אז מחזיקים אותם בפנים הלב בשביל שלא יצאו, ושם הם נגמרים וגם הדרך. ולפעמים – נגמרת הדרך בתוך רעיון של כל איש, כשהוא מגלה ומגיע אליו. ואז אין מקום להמשיך ממנו, והדרך נגמרת בתוך הרעיון. ואולי היא נגמרת הדרך, כשלאנשים קשה לעבור בה. או ,כשהאיש מת ומפסיק ללכת, ואז הדרך נגמרת פתאום. אבל ישנן דרכים שאינן נגמרות אף פעם. גם לא בתוך הרעיון. והן גם לא עוצרות או נגמרות במקום של הלב ,או כשעייף, או אם קשה ,או בגלל שמפחיד. אלו דרכים שתמיד תמיד ממשיכות להיות, שאינן נגמרות בכלל אף פעם. אלו הדרכים שבעמק ובין השדות. והן גם משתנות לפי הימים ועם הזמן, אבל אינן נגמרות באיזה מקום אף פעם. אלו הדרכים שבעמק ובין השדות. לפעמים הן דרכים בתוך ירוק, ואז יודעים שהכותנה נבטה, השעורה והתירס המתוק. וכבר חושבים איך כעבור איזה זמן – הן תהיינה דרכים בתוך צהוב ובתוך לבן של כותנה פתוחה, ותירס שנקצר וגם שעורה. ואחרי זה ,כעבור עוד קצת זמן, בעמק ובין השדות – תהיינה הדרכים בגשם לבד ורטובות. ושוב ליד הדרך יעלו צבעים מהתחלה עם הכותנה ,ועם התירס והשעורה, וכל הדברים שאנשים עושים בדרכים שבעמק ובין השדות, שאין להן קצה ,ואין להן גם סוף. וזה מה שכל כך יפה בהן וטוב. במקום פרידה /נתן יונתן אם תלך עכשיו, הכל עוד ישאר לי קצף חרציות, שלהביות זהב צפצפה כסופה, הלב שלי אומר לי אם לומר שלום, אז בוא נאמר עכשיו. אם תלך עכשיו, קולך מקצה הגשר יצלצל אלי כואב ומאוהב ילטף פני באצבעות של גשם כנגיעה קלה של רוח בכוכב. אם תלך עכשיו ,ציפור קטנה לוחשת לאוזני ציוץ עליז ומאושר מה קרה פתאום ,שאת פריחת הקשת עננים כיסו ,לאן תלך עכשיו? אם תלך עכשיו ,יפה כמו רקפת אהבה שלך בין הסלעים תדעך איש אחר יביט ,איך יד הזמן קוטפת פרח עלומי שבגנך פרח .
© Copyright 2024