‫‪22‬‬ ‫‪ 2 5 . 0 9 . 2 015‬׀ ‪ 7‬ל י ל ו ת ‪8‬‬ ‫‪ 7 8‬ל י ל ו ת ׀ ‪2 5 . 0 9 . 2 015‬‬ ‫' ‪[email protected]‬‬ ‫"למי אכפת כמה חברי כנסת מזרחים‬ ‫יש? חשוב איך הם הצביעו בנושא‬ ‫מתווה הגז ואיך הם מכריחים אותנו‬ ‫לחיות במלחמה תמידית‪ .‬נוח לחלק‬ ‫את העולם כמו ב'מלחמת הכוכבים'‬ ‫לטובים ורעים‪ ,‬אבל חייל שייהרג על‬ ‫הגנת המדינה לא ידקלם את עמוס‬ ‫עוז‪ .‬הוא לא ימות בשם האשכנזיות"‬ ‫מורעל‬ ‫"אני מניח שמירי רגב לא הייתה‬ ‫ממליצה על הספר הזה‪ ,‬ואני לא‬ ‫זקוק לאישור שלה‪ .‬מלחמות‬ ‫זה רע וצבא זה עסק מטומטם‪.‬‬ ‫ברגע שאתה מרוקן את החוויה‬ ‫הצבאית מהפאתוס ומהמילים‬ ‫הגבוהות‪ ,‬אתה מגלה התייחסות‬ ‫מאוד זולה לחיי אדם"‬ ‫הוא הודח מהסיירת כי לא אהב להרוג‪ ,‬נבעט מהאקדמיה‬ ‫כשביקר את מדיניות החיסולים‪ ,‬ועכשיו לינון ניר יש רומן‬ ‫חדש שסוגר חשבון עם המיליטריזם הישראלי‬ ‫רונן טל ‪ //‬צילום‪ :‬יונתן בלום‬ ‫י‬ ‫עוד כמה ספרים ישראליים‬ ‫על חיילים רעים‬ ‫עריק > עילי ראונר‬ ‫נסיעה > יאיר אסולין‬ ‫הנפשיים > עמיחי שלו‬ ‫אוקטובר‪ ,‬יומן מלחמה >‬ ‫יורם קופרמינץ‬ ‫תמונת מחזור >‬ ‫תמיר להב־רדלמסר‬ ‫נון ניר באמת התכוון להיות חייל מצ־‬ ‫טיין‪ .‬זה מה שאתה אמור לעשות כשאתה‬ ‫גדל בכפר־סבא בשנות ה־‪ ,80‬כשמנהל‬ ‫התיכון שלך הוא סגן אלוף במילואים‪,‬‬ ‫כשבני מחזורים קודמים מגיעים לביקור‬ ‫עם כנפי צניחה ודרגות קצונה על המדים‪ .‬אז הוא‬ ‫התגייס לסיירת‪ ,‬עבר טירונות צנחנים והמשיך‬ ‫לאימון מתקדם בדרכו להיות גיבור צבא ההגנה‪.‬‬ ‫רק שבדרך משהו השתבש‪ .‬אחרי יותר משנה‬ ‫בסיירת‪ ,‬הודיעו לניר שהוא מודח‪" .‬התברר שלא‬ ‫הייתי חייל טוב"‪ ,‬הוא מספר‪" .‬לא היה לי את‬ ‫ה'ראבאק ' ‪ -‬הדבר הזה שגורם לך לרצות ל�ה‬ ‫רוג‪ ,‬לא משנה מה‪ .‬היו איתי קיבוצניקים שאם‬ ‫היה להם מעצור בנשק בזמן הסתערות‪ ,‬הם היו‬ ‫מוציאים סכין ומתנפלים על מטרת הקרטון ומר־‬ ‫טשים אותה לחתיכות‪ .‬היית אמור לדעת לעשות‬ ‫את זה באופן אינסטינקטיבי‪ ,‬ואני לא ידעתי‪ .‬לא‬ ‫הייתי מספיק אגרסיבי‪ ,‬לא ששתי להרוג"‪.‬‬ ‫בדרך לשיבוץ מחדש‪ ,‬הוא נזרק לתוך מערכת‬ ‫ביורוקרטית צבאית מבולגנת‪ .‬מאותו רגע‪ ,‬כשכבר‬ ‫לא היה בין טובי בחורינו אלא סתם עוד חייל (מד־‬ ‫ריך פלוגות סיור של מילואימניקים)‪ ,‬החל אצלו‬ ‫תהליך של התפכחות והוא נעשה מודע לצדדים‬ ‫הפחות סימפטיים של המיליטריזם הישראלי‪.‬‬ ‫"אח של אמא שלי נהרג במלחמת יום כיפור‪,‬‬ ‫אז בצד הזה של המשפחה השכול תמיד היה קיים‪:‬‬ ‫טקסי יום הזיכרון ועלייה לבית הקברות וסבתא‬ ‫שהתמוטטה לכמה שנים‪ .‬אחר כך נהרג שכן שלנו‬ ‫במלחמת לבנון הראשונה ואני זוכר עד היום את‬ ‫הצעקות והבכי של ההורים שלו‪ .‬בטירונות התאבד‬ ‫חייל מהפלוגה שלי‪ .‬הוא נפצע וידע שלא יוכל יותר‬ ‫להיות לוחם‪ ,‬אז הוא ירה בעצמו בזמן שמירה‪ .‬ובכל‬ ‫זאת לקח זמן עד שהבנתי את מלוא הבעייתיות של‬ ‫הסיטואציה שאני נמצא בה‪ :‬העובדה שבגיל ‪ 18‬אני‬ ‫בצבא‪ ,‬במסגרת דכאנית ונוראית‪ ,‬ושאני יכול למות‪.‬‬ ‫"עד היום אני נדהם כשאני חושב על היכולת‬ ‫של המפקדים לשטוף לך את המוח עם כל הש־‬ ‫טויות הצבאיות האלה‪ .‬אחרי שבועיים בטירונות‬ ‫ רק שבועיים! ‪ -‬אתה נורא רוצה להסתובב בעיר‬‫עם מדים ורובה אם־‪ 16‬מקוצר‪ ,‬במקום לרצות‬ ‫לדחוף אותו מהר מתחת למיטה ולעלות על סנ־‬ ‫דלים ומכנסיים קצרים‪ .‬בגיל הזה אתה נופל בק־‬ ‫‪23‬‬ ‫לות לתוך האווירה הזאת‪ .‬אם היו מגייסים אותנו‬ ‫בגיל ‪ 30‬במקום בגיל ‪ ,18‬לא היו יותר מלחמות"‪.‬‬ ‫סביב חוויות מהסוג הזה תפר ניר את‬ ‫'החייל האחרון' (הוצאת אריה ניר)‪ ,‬רומן שנכתב‬ ‫בהשראת ספרים שהעריץ מנעוריו ‪' -‬ג'וני שב‬ ‫משדה הקרב'‪' ,‬החייל האמיץ שווייק'‪' ,‬במערב אין‬ ‫כל חדש' ‪ -‬המתארים את האיוולת הנוראה של‬ ‫המלחמה‪ .‬אצל ניר הסיפור מתרחש באמצע שנות‬ ‫ה־‪ ,90‬על רקע תהליך השלום‪ .‬גיבור הרומן‪ ,‬אליאב‬ ‫קדוש‪ ,‬הוא בחור מבריק שגדל במושב דרומי נחשל‬ ‫במשפחה קשת יום‪ ,‬אבל מסרב לאפשר לתנאי‬ ‫הפתיחה למנוע ממנו להתגייס ליחידת עילית‪.‬‬ ‫חלקו הראשון של הספר עוקב בפירוט אחרי‬ ‫השלבים הראשונים של קדוש בצבא ‪ -‬גיבוש לקו־‬ ‫רס טיס‪ ,‬מדור מעבר בבקו"ם‪ ,‬הטירונות בצנחנים ‪-‬‬ ‫כשמעליו מרחף האיום הממשי מאוד להפוך לבשר‬ ‫תותחים בלבנון‪" .‬בעוד כמה ימים שוב ייהרגו צנ־‬ ‫חנים"‪ ,‬הוא כותב‪" .‬צנחנים נהרגים בלבנון בחודשי‬ ‫הקיץ‪ .‬בחודשי הקיץ‪ ,‬כמו חגבים בבכורות"‪.‬‬ ‫ואז‪ ,‬רגע לפני שהספר הופך למהדורה חוזרת‬ ‫של 'אם יש גן עדן'‪ ,‬ניר שולף את קדוש מהמ־‬ ‫לחמה ומשבץ אותו בתפקיד זמני בבקו"ם‪ ,‬שם‬ ‫הוא פוגש בג'ובניק שהפך למארגן המסיבות הכי‬ ‫עסוק בתל־אביב‪ .‬עם הכומתה האדומה והירכית‪,‬‬ ‫קדוש עובר בלי בעיה את הסלקציה‪ ,‬מתחבר לשתי‬ ‫צעירות שהופכות למדריכות הצמודות שלו בעו־‬ ‫לם הבליינות‪ ,‬והופך לצנחן ק' ‪ -‬הרקדן הכי קרבי‬ ‫של חיי הלילה‪ .‬על רקע תהליך אוסלו וכישלונו‪,‬‬ ‫ניר מערבב בין היוצרות‪ :‬חיילים קרביים באפטר‬ ‫נלחמים בשביל לזכות בהזמנת חינם למסיבה במו־‬ ‫עדון; סצנת חיי הלילה הופכת לשדה קרב מדמם‪.‬‬ ‫"תהליך אוסלו שינה את החברה הישראלית"‪,‬‬ ‫אומר ניר‪" .‬לראשונה הייתה תחושה‪ ,‬שהתבררה‬ ‫בהמשך כשקרית‪ ,‬שישראל היא מדינה נורמלית‪,‬‬ ‫שבה אנשים צעירים חיים כמו בכל מקום אחר בעו־‬ ‫לם המערבי‪ .‬היינו חוזרים הביתה בסופשבוע מהצבא‬ ‫והולכים לרקוד במסיבות‪ .‬כשאני הייתי בתיכון זה‬ ‫היה בדיוק קו התפר של אוסלו‪ .‬במחזור שלי אף אחד‬ ‫לא עישן גראס לפני הצבא; שנתיים מתחתיי כבר‬ ‫היו הרבה שעישנו‪ .‬אצלנו לא היה אף אחד שיצא‬ ‫מהארון; שנתיים אחרינו זה היה מאוד נפוץ"‪.‬‬ ‫באחד מרגעי השיא ברומן מתאר הגיבור‬ ‫מסיבת גייז פרועה במיוחד שבה לקח חלק‪" .‬ואני‬ ‫במרכז"‪ ,‬הוא כותב‪" ,‬לבוש במדי צנחן‪ .‬רוכב על‬ ‫דילדו‪ .‬תחי מדינת ישראל‪ .‬כל הכבוד לצה"ל"‪.‬‬ ‫מה לצנחן מורעל ולמסיבות של הומואים?‬ ‫"תמיד ידענו שהבנות הכי יפות נמצאות במסי־‬ ‫בות של גייז‪ .‬את החברה שלי באותה תקופה הכר־‬ ‫תי באחת המסיבות האלה‪ .‬מסיבת הדילדואים היא‬ ‫אחת המסיבות המיתולוגיות שהיו במועדון 'אלנבי‬ ‫‪ '588‬בתל־אביב; אני לא הייתי בה‪ ,‬אבל כולם ד�י‬ ‫ברו עליה‪ .‬אני זוכר את טינקרבל‪ ,‬שהייתה מגיעה‬ ‫עירומה למועדונים עם כנפיים של פיה‪ .‬בספר יש‬ ‫הרבה געגוע לרוח הפראית הזאת של הניינטיז‪.‬‬ ‫אנשים אומרים לי שהספר עצוב‪ .‬והוא עצוב בגלל‬ ‫שהאזכור הזה של שנות ה־‪ 90‬מדגיש את המקום‬ ‫שבו אנחנו נמצאים היום"‪.‬‬ ‫איפה אנחנו נמצאים היום?‬ ‫"פעם היה ניסיון לייצר אלטרנטיבה לצבאיות‪.‬‬ ‫היום אין‪ .‬אתה רואה את זה בשינוי באוכלוסיות‬ ‫שמשרתות ביחידות הקרביות ‪ -‬יותר ויותר דתיים‬ ‫ומסורתיים‪ ,‬כי להם זה מתאים אידיאולוגית‪ .‬השכ־‬ ‫בה השלטת בצבא השתנתה‪ .‬האליטות הישנות הלכו‬ ‫משם‪ .‬בדיוק לפני שנה הייתה מלחמה ‪ -‬על מה נל־‬ ‫חמו? על מה נהרגו? ולא שכל המלחמות הקודמות‬ ‫היו נחוצות‪ .‬מבצע סיני נועד להחזיר את הקולו־‬ ‫ניאליזם למצרים‪ .‬יום כיפור הייתה מלחמת ברירה‬ ‫כי לפניה מצרים הציעה לישראל את אותו הסכם‬ ‫שלום שעליו חתמנו ב־‪ .'77‬ברגע שאתה מרוקן‬ ‫את החוויה הצבאית מהפאתוס ומהמילים הגבוהות‪,‬‬ ‫אתה מגלה התייחסות מאוד זולה לחיי אדם ‪ -‬חיי‬ ‫החיילים‪ ,‬וחיי אלה שבצד האחר‪ .‬נהיינו צבא שזורק‬ ‫פצצה של ‪ 750‬קילו על אוכלוסיה אזרחית"‪.‬‬ ‫אז כתבת ספר "שמאלני"?‬ ‫"כתבתי ספר אנטי־מלחמתי‪ .‬אני מניח שמי־‬ ‫רי רגב לא הייתה ממליצה עליו‪ ,‬ואני לא זקוק‬ ‫לאישור שלה‪ .‬אני שמאלני‪ ,‬לא מסתיר את הד־‬ ‫עות הפוליטיות שלי‪ ,‬אבל דווקא את הצבא אני‬ ‫זוכר כעולם כשלעצמו‪ ,‬שבו יכולים להיות לך‬ ‫החברים הכי ימנים ולהפך‪ .‬באיזשהו שלב בשי־‬ ‫רות שלי התחברתי ליו"ר תנועת הנוער של‬ ‫כהנא חי בקריית־ארבע‪ .‬הסתדרתי איתו יותר‬ ‫מאשר עם אנשים אחרים‪ ,‬למרות שהייתי מזועזע‬ ‫מהסיפורים שלו ‪ -‬איך הוא והחברים שלו נכנסים‬ ‫לחברון כדי להראות מי בעל הבית"‪.‬‬ ‫בניגוד אליך‪ ,‬גיבור הספר הוא בחור מזרחי‬ ‫ממושב נחשל בדרום‪.‬‬ ‫"אבל חוץ מזה שהוא מזרחי הוא גם אינט־‬ ‫ליגנטי ותלמיד מצטיין וקורא ספרים ותוצר‬ ‫של שנות ה־‪ .90‬בטירונות שלי היה מ"כ שאני‬ ‫יכול לשער שהוא ממוצא מזרחי‪ ,‬והיה חייל שאני‬ ‫משער שהוא ממוצא אשכנזי‪ .‬המ"כ טירטר אותו‬ ‫בלי סוף‪ .‬וכשהטירון שאל אותו למה‪ ,‬הוא אמר‬ ‫לו‪' ,‬אני לא אוהב ערסים ואתה מתנהג כמו ערס'‪.‬‬ ‫ושניהם‪ ,‬כזכור‪ ,‬היו בצנחנים"‪.‬‬ ‫אתה מיתמם‪ ,‬רוב האנשים מזהים ערסים עם‬ ‫מזרחים‪.‬‬ ‫"אני לא מקבל את השיח המזרחי החדש‪ .‬אני‬ ‫חושב שהוא טיפשי‪ ,‬שהוא מתפקד כמו מסך עשן‬ ‫שמסתיר מאחוריו את הבעיות האמיתיות‪ .‬מי‬ ‫שמייצג את השיח הזה תמיד חוזר לשנות ־ה־‪ ,70‬ל�ס‬ ‫רטי הבורקס ולגולדה מאיר שאמרה שהם לא נחמ־‬ ‫דים‪ .‬זה שיח אנכרוניסטי‪ .‬אני לא טוען שאין גזענות‬ ‫ושלא הייתה אפליה‪ ,‬אבל במקום לדבר על מתווה‬ ‫הגז ועל איך עושקים אותנו ואיך מכריחים אות־‬ ‫נו לחיות במלחמה תמידית ‪ -‬סוגרים חשבונות עם‬ ‫יאיר גרבוז ונתן זך‪ .‬למי אכפת כמה חברי כנסת מז־‬ ‫רחים יש? חשוב איך הם הצביעו בנושא מתווה הגז‪.‬‬ ‫כל מיני כלכלנים אשכנזים ישבו בוועדת ששינסקי‬ ‫ובאו עם מתווה שמשרת בעיקר את יצחק תשובה‪.‬‬ ‫מאוד נוח לחלק את העולם כמו ב'מלחמת הכוכבים'‬ ‫לטובים ורעים‪ .‬אבל חייל שייהרג על הגנת המדינה‬ ‫ תהיה בטוח שהוא לא ידקלם את עמוס עוז‪ .‬הוא‬‫לא ימות בשם האשכנזיות"‪.‬‬ ‫את הכתיבה הוא דוחק לשעות הבוקר‬ ‫המוקדמות או לשעות הלילה המאוחרות‪ ,‬לפני‬ ‫או אחרי יום העבודה שלו כמנהל השקעות בבנק‬ ‫גדול‪" .‬הדבר היחיד המשותף לשני תחומי העי־‬ ‫סוק הוא שבעבודה אני צריך לקרוא המון ‪ -‬כמה‬ ‫עשרות עמודים של סקירות כלכליות מדי יום‬ ‫כדי להבין איפה להשקיע את הכסף‪ .‬צריך לדעת‬ ‫לקרוא בין השורות‪ ,‬צריך לנסות להבין מה מניע‬ ‫את האנשים שאתה עובד מולם ‪ -‬טריידרים‪ ,‬סו־‬ ‫חרים‪ .‬זה קצת כמו ללמוד דמות ספרותית"‪.‬‬ ‫דמויות ספרותיות תמיד היו בסביבתו הקרו־‬ ‫בה‪ .‬אבא של ינון‪ ,‬אריה ניר‪ ,‬היה מו"ל ותיק וד־‬ ‫מות מוכרת בזירת הספרות המקומית; איש ספר‬ ‫בעל טעם מובחן‪ .‬מאז שנות ־ה־‪ 60‬היה פעיל כע�ו‬ ‫רך ומוציא לאור‪ ,‬וב־‪ 1995‬הקים הוצאת ספרים‬ ‫שנקראת על שמו‪ .‬למרות העניין המשותף במי־‬ ‫לים שמודפסות על נייר‪ ,‬אבא של ניר היה נפקד‬ ‫יותר מאשר נוכח‪ .‬רק בגיל ‪ ,20‬כשהבן התחיל‬ ‫לכתוב בעצמו‪ ,‬נוצר ביניהם קשר ממשי‪.‬‬ ‫"כשהייתי ילד אבא שלי יצא מאוד מוקדם מה־‬ ‫בית וחזר מאוד מאוחר‪ ,‬והדרך היחידה לראות אותו‬ ‫הייתה להתעורר בחמש וחצי בבוקר‪ .‬מעבר לזה‬ ‫כמעט לא היה בינינו קשר‪ .‬אבא היה אדם מאוד‬ ‫חכם‪ ,‬ומאוד קשה‪ .‬כמו רבים מהדור שלו‪ ,‬הוא היה‬ ‫איש של ניגודים‪ .‬הוא גדל בתקופה שבה חינכו לש־‬ ‫נאת ערבים ומגיל צעיר היה ציוני אדוק‪ ,‬די פשיסט‬ ‫במונחים ישראליים‪ .‬ואז הוא הלך למלחמת יום כי־‬ ‫פור וחזר עם הלם קרב‪ .‬זה גרם לו להתפכח ולהבין‬ ‫שמלחמות זה רע ושצבא זה עסק מטומטם"‪.‬‬ ‫את ספרו הראשון‪ ,‬קובץ הסיפורים 'פעמיים‬ ‫קברו את ברטה'‪ ,‬ניר פירסם בגיל ‪ .23‬חמש שנים‬ ‫אחר כך יצא 'התקופה הכחולה'‪ ,‬רומן אוטוביוגרפי‬ ‫שבמרכזו נער שהוריו עוברים פרידה מכוערת על‬ ‫רקע רצח רבין‪" .‬היו הרבה מריבות בבית בין אבא‬ ‫לאמא"‪ ,‬הוא מספר עכשיו‪" .‬בדרך כלל זה קרה‬ ‫בשבתות ובחגים‪ ,‬כי במהלך השבוע היה מעט‬ ‫מאוד מגע ביניהם‪ .‬זה נמשך המון שנים עד שהם‬ ‫התגרשו סוף־סוף‪ .‬בגלל הריבים לא הזמנתי חב־‬ ‫רים הביתה‪ ,‬לא הזמנתי בנות‪ .‬תמיד היה הפחד הזה‬ ‫שמשהו יתפרץ‪ .‬לא הרגשתי נוח בבית‪ .‬קינאתי‬ ‫בילדים שהייתה להם משפחה נורמלית‪ ,‬אבל אף‬ ‫פעם לא ריחמתי על עצמי‪ .‬עשיתי הרבה ספורט‪.‬‬ ‫ניגנתי בגיטרה‪ .‬היו לי דרכים להתמודד"‪.‬‬ ‫ניר עצמו הוא אבא לאלון‪ ,‬בן שש‪ ,‬בנו מזוגיות‬ ‫קודמת‪" .‬כשילד נולד הוא מפרק לגמרי את המער־‬ ‫כת הזוגית‪ .‬אם היחסים היו טובים קודם‪ ,‬אפשר לב־‬ ‫נות אותם מחדש‪ ,‬אבל אם היחסים לא טובים‪ ,‬כמו‬ ‫שהיה במקרה שלנו‪ ,‬הקשר הופך לעוד יותר גרוע"‪.‬‬ ‫היום הוא מחלק את השבוע בין דירתו ברמת־גן‬ ‫לדירתה של בת זוגו הנוכחית רחלי בתל־אביב‪.‬‬ ‫מחזיק מערכות בגדים נפרדות בכל ארון‪.‬‬ ‫אביו נפטר במפתיע ב־‪ ,2009‬בזמן ארוחת ערב‬ ‫עם חברים במסעדה‪" .‬־ב־‪ 12:30‬בלילה קיבלתי ט�ל‬ ‫פון מאשתו השנייה‪ .‬היא אמרה לי לשבת וסיפרה‬ ‫לי שאבא חטף דום לב‪ ,‬הלך לשירותים ונפל‪ .‬זה‬ ‫היה נורא‪ .‬כמה שעות קודם לכן דיברנו‪ ,‬הוא סיפר‬ ‫לי שקנה אוטו חדש‪ ,‬וקבענו להיפגש בהמשך הש־‬ ‫בוע‪ ,‬ואז פתאום הגיע הטלפון הזה‪ .‬זה היה הלם‪ .‬גם‬ ‫עכשיו אני כל הזמן מרגיש במחסור הזה‪ .‬במיוחד‬ ‫כשאני כותב"‪.‬‬ ‫אחרי מות האב ירשו ינון ואחותו אבישג את‬ ‫הוצאת אריה ניר‪ .‬אבישג עזבה את עבודתה בחב־‬ ‫רת תרופות והחלה לנהל את ההוצאה בפועל; ינון‬ ‫הפך לשותף שקט‪ ,‬שלא מעורב בניהול היומיומי‬ ‫של העסק‪ .‬כמי שרגיל לנהל כסף ולמצוא אפיקים‬ ‫רווחיים להשקעה‪ ,‬הוא ידע שקשה מאוד‪ ,‬כמעט‬ ‫בלתי אפשרי‪ ,‬להפוך הוצאת ספרים ששואפת‬ ‫גבוה לעסק מכניס‪ .‬היום הוצאת אריה ניר מתמק־‬ ‫דת בעיקר במדע פופולרי ובספרי מתח‪.‬‬ ‫"כשקיבלתי את ההוצאה היה לי חזון‪ .‬רציתי‬ ‫להוציא אוסף של סאטיריקנים יהודים־גרמנים‪:‬‬ ‫היינה‪ ,‬קרל קראוס‪ ,‬הרצל‪ .‬אבל איך שלא הפכתי‬ ‫את המספרים‪ ,‬הבנתי שאני אפסיד על זה ‪ 250‬אלף‬ ‫שקל‪ .‬עד סוף שנות ־ה־‪ 80‬היית מוציא ספרים ט�ו‬ ‫בים‪ ,‬כמעט בלי יחסי ציבור‪ ,‬והיו מספיק קוראים‪.‬‬ ‫מפה לאוזן‪ .‬זה לא שספרים לא נכשלו‪ ,‬אבל הרבה‬ ‫גם הצליחו‪ .‬היום‪ ,‬בשביל לממש חזון ספרותי צריך‬ ‫הרבה כסף‪ .‬בתי הקברות של ענף המו"לות מלאים‬ ‫בהוצאות שהיה להן חזון והקהל חשב אחרת"‪.‬‬ ‫והייתה גם עצירת ביניים באקדמיה‪ ,‬לפני‬ ‫שמצא את האיזון בין הכתיבה לעולם הפיננסים‪.‬‬ ‫בסוף שנות ה־‪ 20‬שלו‪ ,‬אחרי שפירסם את ספרו‬ ‫השני‪ ,‬התחיל ניר בלימודי דוקטורט‪ .‬אלא שנושא‬ ‫הדוקטורט שלו‪' ,‬עונש מוות בישראל ‪ -‬מעשיית דין‬ ‫בנאצים עד לסיכולים הממוקדים'‪ ,‬לא מצא חן בעיני‬ ‫ראש המכון להיסטוריה ולפילוסופיה של המדעים‪.‬‬ ‫"הוא התחיל לנהל איתי משא ומתן כדי שאוציא‬ ‫מהמחקר את נושא החיסולים בצה"ל‪ .‬הוא טען שזה‬ ‫יותר מדי מעורר מחלוקת מבחינה פוליטית‪ ,‬וגם‬ ‫הסביר שזה לא בדיוק היסטוריה‪ .‬היום הייתי אומר‬ ‫בסדר‪ ,‬ואז מכניס את זה לעבודה בדלת האחו־‬ ‫רית‪ .‬אבל הייתי אז ילד אידיאליסט והתעקשתי‪,‬‬ ‫והפרופסור הזה הפך לאויב שלי‪ .‬איים שיעביר‬ ‫את העבודה לקריאה של חוקרים שידועים כבעלי‬ ‫דעות ימניות‪ .‬בעצם הוא הכריח אותי לעזוב את‬ ‫הדוקטורט ואת האקדמיה‪ .‬ובדיעבד הוא עשה לי‬ ‫טובה גדולה‪ .‬החיים שלי הרבה יותר טובים היום‬ ‫מאשר אם הייתי פרופסור נוירוטי"‪.‬‬ ‫באותה מידה שהצבא עשה לך טובה כשהדיח‬ ‫אותך מהסיירת?‬ ‫"יכול להיות‪ .‬הייתה לי ילדות מורכבת והצטבר‬ ‫בי הרבה מאוד זעם על ההורים שלי‪ ,‬וכנראה שהיה‬ ‫נכון לא לתת לזעם הזה להתפרץ‪ .‬עובדה שלא‬ ‫הייתי מסוגל לתרגם את הזעם הזה כחייל‪ .‬אולי‬ ‫זה מה שהייתי צריך לעשות כדי לשמור על עצמי‬ ‫ולהישאר נורמלי‪ .‬אם הייתי נותן לזה להתפרץ‪ ,‬לך‬ ‫תדע לאן זה יכול היה להגיע‪ .‬מגיל צעיר למדתי‬ ‫לאצור את הכעס הזה‪ ,‬כמנגנון הישרדותי‪ .‬זה היה‬ ‫יותר חזק מהדרישה להרוג את האויב"‪† .‬‬