‫טיקוצ'ין‬
‫על גדות נהר הנארב‪,‬‬
‫גבול טבעי בין פולין לליטא‬
‫עורק תחבורה ראשי (מסחר)‪ :‬מאה ‪ - 19‬אחת המשגשגות בפולין‪.‬‬
‫פנקס הקהל‪ :‬ארכיון ופרוטוקול של החלטות‪ ,‬תקנות ואירועים מ‪ 1660-‬ועד ‪ .1795‬כולל ‪ 1,000‬החלטות‪.‬‬
‫נמצא ע"י יליד ביאליסטוק שרכב עם אופניו כל יום לטיקוצ'ין ומצא בביה"ח‪ .‬העתיקו מילה במילה והביאו‬
‫ב‪ 34-‬כשעלה לארץ‪.‬‬
‫תחילת ההתיישבות היהודית‪:‬‬
‫במרץ ‪ , 1552‬עשרה יהודים מגרודנו‪ .‬קיבלו תעודת פריבילגיום מהנסיך‪ :‬זיכיון בתחומי מסחר‪ ,‬פטור ממסים שונים ורשות להקים קהילה‪.‬‬
‫המניין ה תרחב במהירות עד שעלה מספר יהודי העיירה על מספר הגויים‪.‬‬
‫עסקו בעיקר במסחר עצים‪ :‬דרך הנהר בעיקר לגרמניה לפחם‪ .‬מומחים להערכה ומדידת עצים‪.‬‬
‫ימי שוק שלישי ושישי‪.‬‬
‫השיא‪:‬‬
‫ביה"כ‪ .1642 ,‬אחד היפים בפולין‪ .‬בימי חג כ‪ 1,000-‬מתפללים‪.‬‬
‫בית מדרש‪ ,‬עם הסקה‪ ,‬מרכז חיי הקהילה‪ .‬לימודים‪ ,‬חדשות‪ ,‬החלטות‪.‬‬
‫יחסים טובים‪ ,‬הוכחות מהקהל‪:‬‬
‫גבאי ביה"כ‪ ,‬ר' ח'צקל‪ ,‬היה קם בלילות החורף ומפזר על השלג חול כדי שלא ימעדו עליו המשכימים לבית המדרש‪.‬‬
‫הצדיק ר' צבי אייזיק נדר שלא לדבר בשבת בלעז‪ ,‬ומכיוון שלא שלט בעברית שתק כל השבת‪.‬‬
‫תחילת המשבר‪:‬‬
‫מאה ‪ .17‬גידול דמוגרפי מהיר והתבססות כלכלית גרמו לתחרות ונסיונות דחיקה‪ .‬פורענויות ועלילות דם‪.‬‬
‫פרעות בעיר סמוכה‪ ,‬הסכם פשרה חתום ע"י כומר מקומו מפנקס הקהל (‪ ,1646‬ארבע שנים אחרי השיא)‪.‬‬
‫המשבר המודרני‪:‬‬
‫לאחר עצמאות פולין‪ ,‬מלחה"ע הראשונה‪ .‬מאבק קיומי חברתי‪-‬כלכלי‪ ,‬מגביר אנטישמיות‪.‬‬
‫רוסים סוללים דרך ורשה ‪ -‬וילנה‪ ,‬עשירי טיקוצ'ין התנגדו שיעשו להם רעש בעיירה‪ ,‬ולכן ‪ 12‬ק"מ‪ .‬מאוחר יותר מסילת ברזל ליד קנישין‪ ,‬ק"מ‬
‫בודדים מטיקוצ'ין‪ .‬הנארב כבר לא עורק חיים ראשי‪.‬‬
‫ויכוח על שחיטה‪ ,‬לכאורה מטעמים הומניטריים‪ ,‬אך למעשה ניסיון נישול מפרנסה ‪ .‬השראה מגרמניה הנאצית‪ ,‬התארגנות קבוצה בשם נארא‬
‫שהעמידה משמרות בימי השוק שלא יקנו גויים בהן‪.‬‬
‫השליטה בטיקוצ'ין עברה ידיים בין המעצמות‪:‬‬
‫עד מלחה"ע הראשונה ‪ -‬גבול ליטא (ברה""מ)‪.‬‬
‫עד תחילת השניה ‪ -‬פולין העצמאית‪.‬‬
‫מ‪ 2-‬בספ' ובמשך כשישה שבועות ‪ -‬גרמני‪.‬‬
‫עד יוני ‪ ,'41‬יותר משה‪ ,‬ברברוסה ‪ -‬רוסי (בהתאם לריבנטרופ מולוטוב)‪.‬‬
‫במשך כמה חודשים ‪ -‬פולני‪.‬‬
‫וכשהגרמנים חוזרים להתעניין ‪ -‬גרמני‪.‬‬
‫פירוט קורותיה של טיקוצ'ין במלח"ע ‪:2‬‬
‫הגרמנים הגיעו ב‪ 2-‬לספ'‪ :‬כליאת הגברים (יהודים ופולנים) בכנסיה‪ .‬פשיטה על בתים וביזה‪.‬‬
‫בהתאם להסכם ריבנטרופ מולוטוב פינוי לצבא האדום‪ .‬ביום הנסיגה‪ :‬חמש משאיות‪ ,‬גרזנים‪.‬‬
‫הרוסים שלטו בטיקוצ'ין לראשונה מ‪ ,1795-‬בתקופת החלוקה השלישית של פולין ועד לתום מלחה"ע הראשונה‪.‬‬
‫היהודים זכרו לטובה‪ ,‬ולכן קיבלו אותם בהתלהבות‪ .‬צעירים תפסו עמדות חשובות במערך השלטון המקומי‪.‬‬
‫פולנים‪ ,‬כמה חודשים‪:‬‬
‫במבצע ברברוסה הגרמנים לא התעסקו עם עיירות קטנות‪ ,‬הרוסים ברחו‪ ,‬וטיקוצ'ין נשלטה מחדש ע"י הפולנים המקומיים ש'סגרו איתם‬
‫חשבון'‪.‬‬
‫‪ 20‬נפשותיה של משפחת אוספוביץ' נשחטו כולם ע"י בעל חוב‪ .‬הגרמנים מתעלמים‪ .‬המתיחות בשיאה‪.‬‬
‫כשהתפנו‪ ,‬הגיעו הגרמנים בפעם השנייה‪:‬‬
‫מגיעים בתירוץ של להגן על היהודים מפני הפורעים‪ .‬עברו מבית לבית והביעו צער‪ ,‬ציוו על הפולנים להחזיר הרכוש השדוד‪.‬‬
‫אבל חובת ענידת סרט לבן שבמרכזו מגן דוד‪.‬‬
‫במקביל החלו שמועות על כריית בורות‪ .‬אחת הסברות‪ :‬מתוך שיקולים אסטרטגיים‪ ,‬כחפירות לתותחים או מאגרי דלק‪.‬‬
‫הגרמנים מפיצים‪ :‬מעבר לגטו ביאליסטוק‪.‬‬
‫הרצח ביער לופוחובה‪:‬‬
‫‪ 6 .25.8.41‬בבוקר‪ .‬נגנים במפוחית‪ .‬לביה"כ‪ ,‬ומשם בקבוצות‪.‬‬
‫במרכז הכיכר הועמד שולחן ועליו רשמו שוטרים פולנים ושלושה חיילים גרמנים את שמות המתייצבים‪ .‬חולקו לשלוש קבוצות‪ :‬בעלי מלאכה‪,‬‬
‫בני נוער וצעירים‪ ,‬קשישים‪.‬‬
‫הגרמנים הסבירו שהם מובילים לגטו ביאליסטוק והורו לקחת חבילות שמשקלן עד ‪ 25‬ק"ג‪.‬‬
‫‪ 3,000‬נרצחו‪ 17 ,‬ברחו‪.‬‬
‫עדויות‬
‫אברהם קפיצה‪:‬‬
‫ימי השוק היו שלישי ושישי‪ .‬הגויים היו מביאים את תוצרתם לשוק ובכסף שקיבלו מהיהודים קנו הם נפט‪ ,‬סוכר‪ ,‬מלח‪ ,‬בגדים ונעליים‪ ,‬כך‬
‫התפרנסו אלה מאלה בנחת במשך שנים רבות‪.‬‬
‫קרוב לשנתיים חיינו באשליה נפלאה שחיבוק הדוב הרוסי יציל אותנו מזוועות המלחמה והשלטון הגרמני‪ .‬הצעירים היהודים שהיו מעורבים‬
‫בפוליטיקה המקומית ומודעים לנעשה בעולם קידמו את עצמם לעמדות מפתח‪ .‬הרוסים נזקקו לתבונתם ולניסיונם בפוליטיקה המקומית‪.‬‬
‫האווירה היתה אופורית נרגשת‪ .‬אני זוכר שערב אחד‪ ,‬לפני תפילת ערבית‪ ,‬נשא רופא השיניים בקול גדול‪ :‬יהודים‪ ,‬שנים חיכינו למשיח והנה‬
‫הוא בא‪ .‬הרוסים הם המשיח‪.‬‬
‫גירוש והגליה מהעיר זו פורענות קשה‪ .‬טיקוצ'ין היתה ביתנו‪ ,‬מולדתנו‪ .‬כבר ‪ 400‬שנה‪ .‬לא יכולנו לשאת את המחשבה שנאלץ לעזוב את‬
‫בתינו ולהתגורר בגטאות כפי שאמרו לנו השמועות‪.‬‬
‫סיכום על העיירה היהודית‬
‫ב"ספיח" כתב ביאליק‪ ,‬שאין אדם רואה ומשיג אלא פעם אחת‪ :‬בילדותו‪ .‬המראות הראשונים הן תמונות המקור הראשונות שמלווים אותך כל‬
‫חייך‪ ,‬וכל המראות שלאחריהם אך מהדורות פגומות הן‪ .‬כל מראות שמים וארץ ניזונו מראייה ראשונה‪ .‬כאשר ביקר ביאליק באיטליה נזכר‬
‫בדשא שראה לראשונה בכפר מולדתו‪ ,‬כשהוא כרוך אחרי אומנתו הזקנה‪.‬‬
‫אבי היה אומר‪ :‬ביתך הראשון‪ ,‬הוא ראי חייך ואותו תאהב עד כלות הנפש‪ .‬יש שהגעגועים לביתך הראשון מופעים היו בלחש‪ ,‬ויש שהיו‬
‫מופיעים בסערת רגשות‪ .‬יש שהזיכרון מתרפק עליך ומופיע באופן ברור וצלול ויש שהוא מופיע בגמגום ובערפול‪ .‬אולם‪ ,‬תמיד קיימת הרוח‬
‫המבקשת לחזור אל הבית הראשון‪ ,‬אל זיכרון הילדות‪ ,‬אל הקולות והריחות של העיירה היהודית‪ .‬אין בכוחם של שאון החיים להשתיק את‬
‫הקולות והגעגועים‪ .‬הזיכרון תמיד מחזיר אותי לעיירה היהודית‪.‬‬
‫אם ברצוננו לדעת את המעיין ממנו שאבו אבותינו את כוחם הרוחני‪ ,‬עלינו ללכת אל העיירה‪ ,‬אל אותם סופרים אשר תיארו את גגות הקש‬
‫השופעים‪ ,‬את העיזים שליחכו את קש הגגות‪ ,‬את קלסתר הפנים של היהודי בתפילתו וניגונו‪ ,‬את האישה היהודית וה"צאינה וראינה" בידיה‪,‬‬
‫את האיש בעל הפנים המסבירות והחיוך החרישי‪ ,‬את הבית הדחוק בחוץ ורחב בפנים‪ .‬אל אותם סופרים אשר תארו את מלכות השמים‬
‫נושקת למלכות החיים החילוניים‪ ,‬את היהודי עמוס העמל והטרדות‪.‬‬
‫הבית היהודי‪:‬‬
‫בכל בית יהודי הייתה ספרייה ובה כרכי ש"ס‪" ,‬טורים"‪" ,‬שולחן ערוך"‪ ,‬ספרי הרמב"ם‪ ,‬ספר "הזהר" ‪ ,‬סידורים למיניהם‪ ,‬כרכי תנ"ך והפירוש‬
‫לא רק של רש"י כי אם גם בשפת יידיש‪" ,‬צאינה וראינה" וספרי קודש אחרים מעוטרים בציורים מיוחדים‪ .‬באותו ארון ספרים ערוכים היו ספרי‬
‫תהילים ופרקי אבות‪ ,‬ציציות‪ ,‬הבדלות קלועות‪ ,‬כיפות‪ ,‬רצועות‪ ,‬חגורות ואבנטים שונים‪.‬‬
‫ליד ארון הספרייה עמד ארון הכלים‪ ,‬גם הוא היה מיוחד במינו ובתוך הארון‪ :‬כלים כשרים לפסח‪ ,‬כלים מכל המינים ליום יום‪ .‬כלי זכוכית‬
‫וקריסטל וחפצי כסף‪ ,‬כוסות קידוש‪ ,‬פמוטי שבת‪ ,‬כוסו הגבוהה של אליהו הנביא‪ ,‬כוס ליין שרוף ומי דבש‪,‬קופסאות בשמים וקופסאות אתרוג‪,‬‬
‫סכינים ועליהן כתובת‪ :‬לכבוד שבת‪ ,‬לכבוד יום טוב‪ .‬טסי כסף ומלחיות‪ ,‬כדים קטנים "למים אחרונים" וקופסאות טבק להרחה‪.‬‬
‫על הקירות תמונות הגאונים‪ :‬והיו עיניך רואות את מוריך – במרכז הרמב"ם‪ ,‬סביבו כל גאוני ישראל‪ ,‬דון יצחק אברבנאל‪ ,‬המהר"ל‪ ,‬ר' יונתן‬
‫אייבשיץ‪ ,‬ר' עקיבא אייגר‪ ,‬והגאון מווילנה‪ .‬על יד הגאונים‪ ,‬השתדלן הגדול מונטיפיורי‪ ,‬את תמונתו שמו בתוך מסגרת מוזהבת‪ .‬ובמטבח הכול‬
‫היה ערוך בסדר מופתי ובחן מיוחד‪ .‬כל כלי במקומו‪ ,‬לפי כללי הכשרות – המטבח היה נספח לספרייה הקטנה‪.‬‬
‫המטבח‪ :‬נחלתה של האישה היהודייה‪ ,‬במטבח הכינה האישה היהודייה את הטשולנט‪ ,‬החמין המפורסם ‪ ,‬במטבח לגם בעל הבית כוסית‬
‫בעמידה‪ ,‬ואבא מספר כי במטבח נהג אביו לב חון את המשקה שלו בטרם ישתה‪ ,‬במטבח עמד המיחם ורתח‪ ,‬במטבח קיבלה כל אישה‬
‫יהודייה את המחמאה מבעלה על האוכל הטב שבישלה‪ ,‬על תפוחי האדמה והגריסין‪ ,‬על המטעמים והמעדנים‪ .‬במטבח הוסיפה כל אישה‬
‫יהודיה נופך משלה לחן הבית היהודי‪ .‬היא דאגה לפרח‪ ,‬למנורה‪ ,‬לכד נפט ולשמן‪ ,‬למ אור‪ .‬כלי שלא עמד במקום העניק תחושה של מטבח‬
‫פסול‪ .‬הסגנון חייב סדר וניקיון‪ .‬גם בביתו של העני שרר במטבח ניקיון למופת‪ .‬הכלים מצוחצחים‪ ,‬המטבח מקושט‪ ,‬מורגשת בו הנשמה‬
‫היהודית‪.‬‬
‫הרחוב היהודי‬
‫היידיש‪ :‬ברחוב היהודי שלטה היידיש‪ ,‬יידיש עשירה‪ ,‬של הסבתא‪ ,‬האבא‪ ,‬הבן והנכד‪ .‬שפת אם‪" ,‬מאמע לשון"‪ ,‬שווה לכל נפש‪ ,‬מדי פעם‬
‫נשמעה מילה עברית מסורסת ומלאת חן‪ ,‬מדי פעם נשמע פסוק קצוב ומדי פעם נשמע פתגם שהוא כולו חכמה‪ .‬היידיש לא נולדה בהיכל‪ ,‬כי‬
‫אם ברחוב‪ ,‬תוך כדי מלחמת קיום‪ .‬פשוטי העם ביטאו בה כיסופים וחלומות‪ .‬היא הייתה בית היוצר לנשמתו של העם‪ .‬כאן ברחוב היהודי‪,‬‬
‫ברחוב בנימין סיפרו את "מסעות בנימין השלישי" – איך הוא נוסע לארץ ישראל וכאן גם יצר שלום עליכם את סיפורו על טוביה‪ .‬וגם נוח‬
‫פאנדרע היה כאן ובלבו היצר להנחית אגרוף על הגויים המסתובבים כבעלי בתים ביריד‪ ,‬ובעיניהם איבה‪ .‬נוח אינו מתיירא מהגויים‪ ,‬הוא‬
‫בוטח בנחת זרועו‪ .‬היריד היה מרכז החיים המסחריים של העיירה לא בכל עיירה היה יריד‪ ,‬אבל במקום בו היה יריד‪ ,‬הגיעו אליו יהודים‬
‫וגויים מכל הסביבה‪ .‬בערב חוזרים היו הגויים לכפרים‪ ,‬ריח היי"ש נדף מהם למרחקים‪ ,‬לעיתים חשקה נפשו של הגוי השתוי בפוגרום קטן‪,‬‬
‫אז היה מסתער על יהודים עוברים ושבים‪.‬‬
‫בן העיירה ‪ :‬היה פשוט בחוכמתו‪ ,‬ומחוכם בפשטותו‪.‬איש של מוסר פשוט ואנושיות טהורה היה‪ .‬שופע שכל מן המוח ומהלב‪,‬צמא לחיים‬
‫תמימים ולכן קיבל עליו את מרותם של היושר ושל השכל הישר‪ .‬איש פיוס היה היהודי‪ ,‬ובבוא יום הכיפורים חרד היה שמא שכנו לא ימחל לו‬
‫על עוול גדול או קטן שאולי עשה במהלך השנה‪ ,‬עשה הכול לפייסו‪.‬‬
‫סבלי העיר‪ :‬היו אנשים שנהגו מדי פעם ופעם לשתות‪ ,‬לחמם קצת את הלב ולברך בעברית‪ ,‬לחיים היו אומרים ומרימים כוסית מפעם לפעם‬
‫כדי לגרש את האדישות‪ .‬בטבורה של העיירה היו מתכנסים‪ ,‬חבורה של אנשים‪ ,‬שפרנסתם על גבם‪" .‬לאחד הסבלים היה עיתון‪ ,‬נוהג היה‬
‫להחזיקו בידו‪ ,‬לקרוא לחבריו חדשות מן העולם הגדול‪ ,‬להסביר כאסטרטג‪ ,‬את מערכות המלחמה והכלכלה‪ ,‬והיהודי בלשון פשוטה‪ ,‬שאובה‬
‫מהסביבה הגויית והיהודית‪ ,‬בלי למדנות‪,‬מספר לחבריו עם תנועת ידיים בלתי פוסקת‪ .‬הייתה להם לסבלי העיירה דעה ברורה על החיים‪ .‬הם‬
‫לא היו בקיאים בחוכמה וגם לא היו חריפים במיוחד‪ .‬אולם‪ ,‬ידעו לכבד את המשכיל ואת הרב‪ ,‬והיו מוכנים למסור את נפשם כדי להגן על‬
‫כבודם‪.‬‬
‫העגלונים‪ :‬בטבורה של העיירה יכולת למצוא את שבט העגלונים‪ .‬שבט‪ ,‬שאהב את סוסיו‪ ,‬והסוסים דבקו בו‪ ,‬וסיגלו לעצמם את קלסתר‬
‫הפנים של בעליהם‪.‬בין הסוסים והעגלון הייתה כרותה מעין ברית‪ .‬ביראת כבוד התייחסו זה לזה‪ .‬אולם בני העיירה לא רחשו להם כבוד‪.‬‬
‫בבית המדרש לא יוחד להם מקום בכותל המזרח‪ .‬הם לא היו למדים‪ ,‬ואת הסידור החזיקו לא פעם במהופך‪ .‬משמע לא ידעו לקרא‪ .‬בראש‬
‫השנה וביום הכיפורים היו עומדים במקומותיהם כשאר היהודים אולם לא נמשכו אחרי בעל התפילה‪ ,‬חסרו להם שם סוסיהם המהירים‪ .‬מיד‬
‫עם תום החג אפשר היה לראות אותם ליד סוסיהם‪ ,‬מטפלים בהם במסירות‪ .‬בסיפורי החסידים על הבעל שם טוב מוזכרים העגלונים‬
‫והאגדות מספרות אף על אלכסי‪ ,‬עגלונו של הבעל שם טוב‪.‬‬
‫הנפחים‪ :‬פרזלו את הסוסים‪ ,‬אחזו ביד אחת את הפרסה והמסמרים וביד השנייה את רגלו של הסוס‪ .‬הנפחים היו בעלי גוף שרירי‪ ,‬היה‬
‫עליהם להתגבר על סרבנותו של הסוס‪ .‬מנהג היה לנפחים לדבר עם הסוס תוך כדי פרזול‪" .‬אין זה משחק‪ ,‬אומר הנפח לסוסו‪ .‬אנחנו קרובי‬
‫משפחה ואל תסרב למסור לידי את רגליך הפצועות"‪ .‬לאחר העבודה משקה הנפח את הסוס‪ ,‬גמול לסבלנותו ומוליכו לטיול קצר‪ ,‬כדי להיווכח‬
‫שהפרסה אינה מפריעה‪.‬‬
‫הנפחים היו גם מתקינים את הרעשנים לפני פורים‪ ,‬בעזרת רעשנים אלה "נפתחו שערי שמים" בעת קריאת המגילה‪" ,‬החשבון עם המן היה‬
‫ארוך"‪.‬‬
‫הנפחים היו ראשונים למאבק נגד מתפרעים‪ ,‬שותפים נאמנים לסבלים ולעגלונים‪ ,‬הם שאבו כוח ממראה גופם החסון‪ ,‬הם הקרינו בטחון‬
‫וקולם היה בוטח‪.‬‬
‫הסנדלרים והחייטים‪ :‬חתרו לשלמות‪ ,‬כל אחד בדרכו‪ ,‬אלה בבגד החגיגי והיפה‪ ,‬ואלה במנעלים חזקים‪ .‬והיה גם חייט ‪ -‬המטליא‪ ,‬המכין בגד‬
‫לעניים‪ ,‬והוא מדקדק בטלאים כשם שתלמיד חכם מדקדק במצוות‪ .‬ובעוד הם מזמרים ומזמזמים שירים ביידיש כפופים היו על שולחן הגיזרה‬
‫והגזירה‪ ,‬משרטטים בגיר על גבי האריג‪ ,‬מוחקים וחוזרים ומשרטטים‪ .‬היטב הכירו את לקוחותיהם וידעו כמה זמן צריך להקדיש לכל בגד כדי‬
‫שיצא מושלם‪.‬‬
‫וכשהסנדלר היה טוב מזג‪ ,‬איש לא התלונן על מלאכתו גם אם לחצה הנעל‪ ,‬ביתו תמיד היה נקי וקירותיו צבועים בלבן‪ ,‬בכל שעה פנויה היה‬
‫יוצא לרחוב לשאוף אויר‪ ,‬להיפגש עם השכנים להיוודע מה נשמע בעולם‪ ,‬איש טוב היה הסנדלר‪ ,‬תמים היה בכל דרכיו‪ ,‬יידיש עשירה‬
‫התגלגלה על לשונו‪ .‬בבית המדרש היה משפיל עינו‪ ,‬כאילו ביקש לראות את הנעליים שעשה‪ ,‬היה שרוי בגן עדן של אי ידיעה‪ .‬גם תלמיד‬
‫חכם לא תמיד ידע את כל פירושי המלים של התפילות והסליחות‪ ,‬ולבו כאב על שאינו יודע הכול‪ .‬אבל הוא הסנדלר‪ ,‬לא היה מוטרד מזה‬
‫שהאותיות בסידור שלו קופצות לנגד עיניו‪ ,‬הוא בטח באלוהים‪ ,‬שיאזין לתפילתו המגומגמת מתוך סידור מלא אבני נגף‪.‬‬
‫שואבי המים‪ :‬בגדיו של שואב המים היו מטולאים‪ ,‬רטובים ונקיים‪ .‬על הכתפיים האסל‪ ,‬ראשו זקוף כלפי שמיים‪ ,‬ושפתיו תמיד תפילה‪.‬‬
‫עבודתו קודש הייתה והכול בא מצעות אסל ודליים‪ .‬הוביל מים מן הבאר והנחל אל בתי היהודים‪ ,‬כמו כוהן גדול העושה את מלאכתו‪.‬‬
‫בבית המדרש‪:‬‬
‫החסידים‪ :‬החסיד כל ימיו ידע דלות‪ .‬הכול אצלו היה טעון תיקון וגם הנשמה‪ .‬זכור הוא לטובה‪ .‬והניגון כמובן‪ ,‬מתוך תוכו עלה הניגון‪ ,‬תמיד‬
‫היה לו טעם חדש‪ .‬נע ונד ה יה בין רחוב לרחוב‪ .‬בין שטיבל לשטיבל‪ .‬מה חיפש שם? בודד היה‪ .‬אי שם חטף שיחה עם פלוני אלמוני ובשיח‬
‫זה היו נפתחים עולמות ונסגרים‪ .‬ממה התפרנס? ממה הוציא לחמו? זאת הייתה תעלומה‪ .‬מספרים על אחד מהם שהיה שוחט והחליט‬
‫לפרוש מעיסוק זה‪.‬‬
‫בשביס זינגר מספר על שוחט המתעב דם‪ ,‬שסרב לעשות את מלאכתו‪ ,‬מלאכת השחיטה אולי בגלל חטא שעשה וביקש לעשות מחילה‪.‬‬
‫כאלה היו החסידים‪ ,‬איתנים בדעותיהם‪ ,‬נשאו בתוכם סוד כמוס ואיש לא יכול היה לפענח סודם‪ .‬ובערב כשהעריב היום נוהגים היו לחזות‬
‫בשקיעת החמה‪ ,‬הסתכלו בה במלוא הריכוז‪ ,‬כאילו לא באו מהעולם הזה‪.‬‬
‫הרבה יהודים נהגו לבוא לבית המדרש‪ .‬מי בתפילה ומי בשתיקה‪ .‬והיו מי שבאו לבית המדרש ולבם בוכה והיו מי שבאו בשמחה ובבת צחוק‪.‬‬
‫– בעיירה היהודית תססו החיים והיה ברור שגם אם בזיעת אפיך תאכל לחם‪ ,‬את אלוהים יש לעבוד בשמחה‪.‬‬
‫עומד יהודי בפינת בית המדרש ופניו מפיקים עוצמת חיים‪ .‬משיח הוא עם הבורא‪ ,‬מספר לו על אשתו וילדיו‪ .‬על ‪ -‬ידו עומד יהודי שכולו‬
‫תנועה‪ ,‬פחד ותקווה נמצאים אצלו בערבוביה‪ ,‬הוא שקט וגם מפוחד‪ ,‬מוכן להעניק לעולם בכי וגם צחוק‪ .‬יהודי אחר בטוח כי מן השמים ריחמו‬
‫עליו‪ .‬לפני שנה חלה וידע מחסור‪ .‬היום‪ ,‬ברוך השם‪ ,‬התה פך עליו מזלו לטובה‪ .‬הוא מביט בפרוכת‪ ,‬בהכרת תודה‪ .‬כשם שקיבל את הדין‬
‫בעניו‪ ,‬כך מברך הוא על הטוב‪ .‬עתה אין סיבה למות‪ ,‬כי אם לחיות ולספר את אשר אירע לו הוא לוחש לעצמו‪ .‬במקום אחר בבית המדרש‬
‫עומדת חבורה אחת‪ .‬כל אחד בודד לנפשו וכולם יחד הם קהל שהניגון מחברו‪ .‬עוד מ עט תפילת מעריב‪ .‬הכול מוכנים ומזומנים בכל רגע‬
‫לקבל את פני המשיח‪.‬‬
‫אם בבית ידע היהודי מרורים‪ ,‬בבית המדרש ידע שימחה‪ .‬אם בבית פעם לבו עם המשפחה בבית המדרש פעם עם כל בית ישראל‪ .‬שתי‬
‫נשמות התרוצצו בתוכו – אחת לעולם של מטה ואחת לעולמות עליונים‪ .‬הוא ידע דאגת פרנסה‪ ,‬אבל לא נשתעבד לה‪ .‬נפשו נכספה אל‬
‫הניגון‪ ,‬אל המעשייה‪ ,‬אל הבדיחה ואימרות הכנף‪ .‬כל ימיו ערג לעולם הנסתר והזניח את חיי המעשה‪ .‬חייו היו פסק זמן בין חג לחג‪ .‬אמנם‪,‬‬
‫השלים עם קיומו של עולם החוץ‪ ,‬אולם עולמו הפנימי היה עשיר יותר‪( .‬בילצקי‪ ,‬עיירה יהודית‪ ,‬ספריית פועלים‪)1986 ,‬‬
‫האם היהודייה‪:‬‬
‫מסמלת את הכאב והשמחה‪ ,‬החמלה והתוכחה‪ ,‬החסד והנחמה‪ ,‬היא ראויה לכתר שירה‪ .‬המשורר אברהם רייזן שואל‪ ,‬מתי אוכלת אמא‬
‫ומשיב‪ :‬כאשר אף אחד אינו רואה‪ .‬האם יהודייה היא אישה עמלנית‪ .‬היא עובדת וידיה אינן חדלות מן המלאכה‪ .‬עם שחר היא קמה להכין‬
‫א רוחת שחרית לילדיה לפני שהיא משלחת אותם ל"חדר"‪ ,‬או לבית הספר‪ .‬חיוכה מכסה על דאגותיה‪ .‬כאשר היא מברכת על הנרות נגלה‬
‫עולם שלם באור פניה‪ .‬האהבה לבית היא יסוד חייה‪ .‬ואהבה זו עוברת גם אל החפצים ואל כלי הבית‪ .‬למרות חיוכה לא נחסכה ממנה מסכת‬
‫הצער‪ .‬ולעיתים פקדוה גם ס ערות המזעזעות את הנפש והנשמה‪ .‬אולם את כל אלה ידעה להצניע בליבה‪ ,‬ולהראות לילדיה פנים צוחקות‪ .‬חיי‬
‫היומיום שלה הם שיר תהילה לחיים‪ .‬ולצדה – האב‪ .‬איש העושה את מלאכתו באהבה ונושא תפילה מתוך רצינות גמורה‪.‬‬
‫מספרים על הגאון רבי אליהו שיק‪ ,‬הידוע בכינויו ר' אלינקה‪ .‬בתו הדסה הייתה נשואה לסוחר אמיד‪ ,‬ששהה כל השנה במוסקבה‪ ,‬ולביתו‬
‫הגיע רק לחג הפסח‪ .‬בכסף שהיה שולח לה יכלה להתפרנס ברווחה‪ ,‬כאחת הנגידות‪ .‬אך כל חייה גרה בחדר צר‪ .‬לצרכי עצמה ובני ביתה לא‬
‫הוציאה אלא פרוטות וכל רכושה פיזרה לנצרכים‪ .‬בבוא בעלה הביתה פעם בשנה‪ ,‬נאלץ לפרוע כל חובותיה‪ .‬לאחר מותה החליטו וגמרו אנשי‬
‫העיירה לקרוא בשמה‪ ,‬הדסה‪ ,‬את כל הילדות שנולדו אותה שנה‪.‬‬
‫תהלוכה נוצרית‪:‬‬
‫בכל עיירה חיו יהודים לצדם של הנוצרים‪ .‬וכשם שהעיירה הייתה שייכת ליהודים היא הייתה גם של הפולנים הנוצרים‪ .‬היו עיירות שיהודים‬
‫ופולנים חיו בשקט וב שלום‪ ,‬היו עיירות שיהודים חיו בפחד מפני תופעות אנטישמיות והמתח היה באוויר והיו עיירות שהעוינות של פולנים‬
‫ליהודים הייתה על אש קטנה ועל אש גדולה גם אם לכאורה היו יחסי שכנות טובה‪ .‬בכל עיירה הייתה גם כנסייה‪ .‬וכשיש כנסייה יש גם‬
‫תהלוכה מדי פעם‪ ,‬ובראש התהלוכה הכומ ר‪ ,‬עטוף גלימה רחבה המסתירה בשוליה סכנות לא מעטות‪ .‬מאחורי הכומר‪ ,‬פרחי כמורה‬
‫בחולצות לבנות‪ .‬ריח קטורת נישא באוויר‪ .‬הצלב המורם מאיים‪ .‬העיירה מתחלחלת‪ .‬מיד נסגרים התריסים‪ .‬הכול זוכרים מה עולל הצלב‬
‫לאבותינו‪ .‬כולם יודעים את ההיסטוריה היהודית‪ .‬עוקבים אחרי התהלוכה העוברת ובהסתלקה נושאים תפילה באנחת רוחה‪ ,‬וכשהסכנה‬
‫חולפת איש איש לעיסוקו יפנה‪ .‬אבל גלי ההתרגשות אינם שוככים‪ .‬אומרים תהילים‪ ,‬והתפילה מפיגה את הפחד‪ .‬ליהודי המאמין היה הסכם‬
‫עם התפילה‪ ,‬כשהוא מוטרד היא באה לעזרתו‪.‬‬
‫ציונות‪:‬‬
‫כאשר החלו רעיונות התנועה הציונית להגיע לכל עיירה ועיירה החלו לקום מחוץ לעיירות קיבוצי הכשרה‪ .‬ואפשר היה לראות על גבעה מחוץ‬
‫לעיר פעילות רבה של צעירים וצעירות המדברים עברית‪ ,‬חוטבים עצים ושואבים מים‪ .‬המטרה הכשרת הצעירים לעבודה בארץ ישראל‪ .‬היה‬
‫זה קיבוץ ההכשרה שבא לבקש רשות לעבוד במשקיהם של ה"גויים" – לעבוד בגניהם וברפתותיהם‪ .‬ההורים התנגדו‪ ,‬לא רצו שבניהם יהיו‬
‫מתקני עולם‪ .‬אולם לצעירים היו חלומות גדולים משלהם‪ ,‬לבנות להם מדינה בארץ ישראל‪ .‬הם שרו שאו ציונה נס ודגל‪ ,‬פתחו שער לערכים‬
‫חדשים‪ .‬בלילות היו מתכנסים צעירי התנועות וקוראים שירים על "נס המרד הנישא ברמה"‪ .‬העיירה היהודית שינתה פניה‪ .‬במועדוני הנוער‬
‫דלק האור כל הלילה‪ ,‬אור שהשפיע על כל הקהילה‪ .‬בעיירה היהודית הונחה אבן הפינה לבניין ארץ ישראל‪.‬‬
‫בלב הכיכר‬
‫בכל עיירה כיכר‪ ,‬לפעמים עגולה ולפעמים מוארכת‪ .‬סביב הכיכר נסבו חיי התרבות בעיירה‪ .‬לשם הגיעו כולם עם שאלותיהם‪ .‬ככל שגדל‬
‫מעגל שואלי השאלות גדל מעגל נותני התשובות‪.‬‬
‫בלב הכיכר הייתה המשאבה‪ ,‬הקרויה "פלאמפ"‪ .‬משאבה ישנה וחלודה‪.‬סמוך למשאבה תלוי היה "פעמון האש" על עמוד גבוה‪ .‬העיירה חיה‬
‫את ימיה מדליקה לדליקה‪.‬‬
‫בכיכר היו גם דוכני הסוחרים‪ .‬קצתם דוכנים של ממש וקצתם גרוטאות‪ .‬ו עליהם אריגים ועורות ובשמים‪ .‬פירות וירקות ומיני סדקית‪ .‬ומכל‬
‫המבואות‪ ,‬השבילים‪ ,‬הרחובות‪ ,‬והסמטאות‪ ,‬נוהרים יהודים וגויים‪ ,‬המון עם רב‪ .‬לקנות ולמכור‪.‬‬
‫ולא רחוק מהכיכר‪ ,‬במרחק מה מהיריד הגועש הזה היו בתי המלאכה‪ .‬ומהם אפשר היה לשמוע את שירת העמל של אלה היודעים בעל פה‬
‫את שירי העמל שלהם‪.‬‬
‫הרבה דמויות היו בעיירה ‪ -‬נשמות יהודיות‪ .‬העיירה הייתה בית היוצר לתרבות שלמה‪ ,‬בית היוצר של מעשים ומחשבות‪ .‬היו בה גיבורי זרוע‬
‫שהפילו אימה על הגוי‪ ,‬רופאים ידועים בעלי מוניטין בחוכמת הרפואה‪ .‬היו בה דמויות שנרקמו עליהן אגדות‪ :‬מקובלים‪ ,‬עוברי אורח שעברו‬
‫בעיירה וסיפרו על עצמם שמעשרת השבטים הם‪ ,‬אמרו עליהם שגדולים הם בנסתר‪ .‬ועוד דמויות היו בעיירה עם כובע שטריימל וגלימות משי‬
‫מבריקות וחלוקים צחורים כשלג‪ ,‬שהסתפקו בצימוקים‪ ,‬שקדים בוטנים ובלחם עוני‪ .‬האגדות ידעו לספר עליהם כי בתיקון חצות שפכו דמעות‬
‫כמים על חורבן בית המקדש‪ .‬והיו גם דמויות של מהפכנים נדיבים‪ ,‬הנוטלים מהעשירים ומחלקים לעניים‪ ,‬והם עצמם קבצנים גדולים‪ ,‬שעל‬
‫שולחנם אפשר היה למצוא רק צלחת גריסים‪ .‬והיו גבירים שנתנו בחפץ לב לחם‪ ,‬תפוחי אדמה‪ ,‬קמח וגם כסף מזומן לחלוקה בין זקנים‪,‬‬
‫חולים‪ ,‬אלמנות‪ ,‬כלות עניות‪ ,‬תלמידי בית מדרש וכו' ‪ .‬ולא חסרו בעיירה יהודים רחבי לב‪ ,‬שתמכו במשפחות עניות‪ ,‬לרבות של גויים‪ ,‬והקימו‬
‫בכספים שלקחו מן העשירים בתים לתלמוד תורה‪ .‬וכל מי שחי בעיירה זוכר את אותם טיפוסים מלאי להט מהפכני‪ ,‬יפי נפש היו‪ ,‬בעלי רגש‬
‫אנושי חם‪ .‬ולצידם חסידי המהפכה החסידית‪ ,‬אוהבי ניגון ושמחה‪ ,‬נאמנים היו לרבותיהם‪ ,‬שמחים היו בחלקם וחיו בשכנות טובה‪ ,‬בשלום‬
‫ובשלווה עם המהפכנים הסוציאליסטים‪.‬‬
‫השבת‪:‬‬
‫והנה באה השבת – כרוז של שבת‪ ,‬המכריז בחוצות העיירה את מועד הדלקת הנרות ושעת המרחץ לקראת שבת המלכה‪ .‬בכל עיירה הייתה‬
‫אישה מופלאה שמדי יום שישי הייתה נושאת למשפחות העניות מזון לשבת ויין לקידוש‪ .‬והכליזמרים היו מנגנים בקול תרועה בחצוצרה (לא‬
‫הייתה חופה בלעדיהם‪ ,‬לצלילי שיר הלכת של הנגן הראשי העמידו את כלונסאות החופה וכולם היו שמחים)‪ .‬לא כולם ידעו תווים אבל נחנו‬
‫בשמיעה מוסיק לית‪ .‬קבצנים היו‪ ,‬קבצנים שמחים‪ .‬תווים לא ידעו‪ ,‬אבל הייתה להם שמיעה מוסיקלית‪ .‬גם שירים חיברו‪ ,‬והיו מקיימים את‬
‫החופה במזל טוב‪.‬‬
‫השבת הייתה קריאת תגר על החומר‪ .‬עסקי החול בטלים ומבוטלים‪ .‬היהודי יוצא מעבדות לחירות‪ .‬מעולם החומר לעולם הרוח‪ .‬ההכנות‬
‫התחילו עוד ביום חמישי‪ .‬לא לצרכיו בלבד דאג היהודי‪ ,‬גם צרכי הקהל נלקחו בחשבון‪ .‬הייתה התחייבות מוסרית לדאוג שיהיו לעני חלה‬
‫ודגים‪ ,‬לא כנדבת חסד אלא כחוב של כבוד‪ .‬השבת כולה הייתה אומרת שלום ומנוחה‪ .‬בשבת עובד הלב שעות נוספות בכיסופים לחיים של‬
‫אצילות רוח‪ .‬היהודים היו רחוצים‪ ,‬שקט ים שצווארוני כתנותיהם מופשלים על קאפוטות השבת שלהם‪ ,‬בדרכם לבית המדרש‪ .‬ובעיירה‬
‫החסידית – החסידים בסנדלים וגרביים‪ ,‬אטלס ומשי‪ ,‬בדרכם אל הרבי‪ .‬וכשנשמע קולו של נחזן הקורא "לכה דודי" נתחלף עולם של חולין‬
‫בעולם של שבת‪.‬‬
‫בסיפורו "דורות ראשונים" כותב ח‪ .‬הזז‪" :‬חבי בות עלי עיירות של עבר‪ ,‬אכסניות עניות אלו של כנסת ישראל‪ ,‬שדור אחר דור קטרגו אותן‬
‫סופרים ומליצים וחתרו תחתיהן פייטנים וחרזנים‪ ,‬והלעיגו בהן שוטים וחכמים ונשתעבדו בהן מלכויות ושלטונות ופרצון גדודי פורעים‬
‫וליסטים‪ ,‬עד שסוף בטלו ועברו מן העולם זיכרונן עולה לפני ודעתי מידבקת בהן מתוך האבל ומתוך הצער‪ .‬אגדה של דורי‪ .‬אגדה של דורות‪".‬‬
‫כזאת הייתה עיירת המצוקה ששמרה על צלם אנושי בתוך דלות מנוולת‪.‬‬
‫שמירה יהודית‪:‬‬
‫עד גסיסתה הטראגית במלחמת העולם השנייה הייתה העיירה היהודית אחוזת פחד‪ .‬כל רחש נשא בחובו סכנה‪ .‬אולם הכול ידעו כי – קיימת‬
‫גם שמירה יהודית (לא בכל העיירות)‪ .‬כי לא רק ריבונו של עולם שומר ולא רק ה"תהילים" שבכיס‪ ,‬כי אם גם יהודים ללא חת‪ ,‬המחזיקים‬
‫מקלות וקרדומים‪ .‬חייהם לא רק במזל תלויים כי אם גם בהגנה‪.‬‬
‫בתוך הדחק והאימה פיתחה העיירה נוגדנים מוסריים ונורמות התנהגות‪ ,‬ובנתה מערכת שלמה של עזרה הדדית בחומר וברוח‪ .‬בודדת‬
‫ועצמאית הייתה‪ ,‬משועבדת‪ ,‬מובלעת בתוך סביבה עוינת‪ ,‬אולם הייתה בה גם הרגשת חירות‪ .‬החיים בעיירה נעו במעגלות שבין קודש וחול‪,‬‬
‫שימחה ואבל‪ ,‬חולין ושבת‪ :‬אותה השבת שתיאר שלום אש ב"עיירה" שלו "תקנת שבת‪ ,‬רצית קרבנותיה"‪ .‬ללא העזרה ההדדית‪ ,‬ללא‬
‫הביטחון העמוק‪ ,‬ללא האמונה‪" ,‬פתח לנו שער בעת נעילת שער"‪ ,‬לא הייתה העיירה מסוגלת להצמיח מתוכה כוחות‪ ,‬למאבק על תחייה‬
‫לאומית‪ ,‬ובוודאי לא להגשמתה של תחייה זו‪.‬‬
‫תחייה לאומית‪:‬‬
‫את דגל התחייה הלאומית נשאו תנועות הנוער הציוניות‪ .‬היו אלה בני נוער תמימים ונועזים‪ .‬הייתה בהם רוממות רוח שאינה יודעת מעצורים‬
‫וכיסופים הגוברים על כל המצוקות‪ .‬מהם יצאה הקריאה לגאול את העם על ידי שיבה אל הטבע‪ .‬יפה ואדיר היה החלום‪ ,‬הרצוף רצינות‬
‫רבה‪,‬אולם גם שובבות ושמחת חיים‪ .‬תנועות הנוער פרנסו את העיירה בשפע של בטחון ואמונה‪ .‬תנועות הנוער קשרו לראשה של העיירה‬
‫היהודית כתר של שאיפה וגדלות‪ .‬ואם גם העמיקו ההבדלים בשורות תנועות הנוער הציוניות‪ ,‬הכול מצאו בהם כוחות נפש לטפח את החלום‬
‫הציוני‪ .‬הניצוץ היה לשלהבת שלא יכלו לכבותו לא ה"בונד"‪ ,‬לא הקומוניסטים ולא החרדים‪ ,‬שהביאו אף הם תרומה משלהם לחיים של שאר‬
‫רוח‪ .‬שכן לא על הציונות לבדה חייתה העיירה היהודית‪ .‬ואם גם לא שררה אהבה בין האידיאות המתנצחות‪ ,‬נמשך הדיאלוג הרעיוני עד לרגע‬
‫שהצער והייסורים איחדו את הכול‪.‬‬
‫הגימנסיה העברית לא רק שמרה על הלשון העברית‪ ,‬אלא הייתה מבצר החלוציות‪ .‬בין כתליה התרכז מיטב הנוער החלוצי‪ ,‬נושאי דגל‬
‫הציונות המגשימה‪ .‬עם פתיחת האוניברסיטה העברית‪ ,‬חויבה העיירה לדבר עברית‪ .‬עם ציון יובל השישים לח‪.‬נ‪ .‬ביאליק‪ ,‬ארגנו הגימנסיות‬
‫העבריות סימפוזיונים וחגיגות‪ ,‬אשר נשאו את שמו ודברו של המשורר לכל תפוצות ישראל‪ .‬הגימנסיה העברית הייתה הכוח הפועל ברחוב‬
‫היהודי‪ .‬היא לא הוכרה על ידי ממשלת פולין‪ ,‬והיו הורים שניסו בוותרם על העברית להפוך את הגימנסיה העברית לבית ספר ממשלתי כדי‬
‫ליהנות מן הזכויות של ההכרה הרשמית‪ .‬הנוער החלוצי הלוחם לחם בחירוף נפש על העברית‪.‬הגימנסיה העברית בזכות מעמדה החינוכי‬
‫הגבוה סיפקה גם מורים עבריים לארץ ישראל ואלה היו במשך הזמן לטובי המרצים באוניברסיטאות בישראל‪.‬‬
‫ארגונים שונים היו בעיירה‪ .‬התאגדויות פוליטיות‪ ,‬תרבותיות וחברתיות‪ .‬ההתפלגות למעמדות הייתה חדה וברורה‪ .‬לא הייתה אידיליה בין‬
‫המעמדות‪ .‬ספרות היידיש הקדישה יריעה רחבה להבדלי המעמדות בע יירה‪ ,‬ולתאוות גשמיות ורוחניות שנות‪ .‬אולם העזרה ההדדית הייתה‬
‫קיימת‪ ,‬למרות המחלוקת‪ .‬ומי שהכיר את עולמה של ספרות היידיש – הכיר גם את הערבות ההדדית בחברה היהודית שחרגה מגבולות‬
‫המעמד‪.‬‬
‫המחלוקת בין דתיים וחילוניים פילגה את העיירה‪ .‬היו עיירות הנתונות להשפעה חסידית‪ ,‬ועיירות שהיסוד המתנגדי היה חזק בהן‪ .‬היו‬
‫עיירות של משכילים‪ ,‬ועיירות שרוב מניינן בורים ועמי הארצות‪ ,‬עיירות של גבירים עתירי נכסים ועיירות של דלפונים מרודים‪ .‬אולם הייתה גם‬
‫מסכת קשרים בין העיירות‪ .‬היה קיים "שולחן ערוך" לא כתוב של עזרה הדדית‪ .‬לארגון הקהילתי‪ ,‬הדתי והחילוני בעיירה‪ ,‬היו השלכות‬
‫חברתיות רבות‪ ,‬שהטביעו חותמן הן על חיי השעה והן על חיי העולם‪ .‬המאבקים על דמות האדם היהודי קיבלו לא פעם צורות חריפות‪.‬‬
‫התנועות הפוליטיות גיבשו כוחות למאבק‪ .‬ה"בונד" הקים בתי ספר ביידיש‪ .‬התנועה העברית פרשה רשת רחבה של בתי ספר וגימנסיות‬
‫עבריים‪ ,‬תפארת יהדות פולין‪.‬‬
‫איש ה"בונד" היה עוין את איש הספר העברי‪ ,‬ולהיפך‪ .‬על רקע זה נרקמה יצירה תרבותית‪ .‬העיתון‪ ,‬הספר‪ ,‬הספרייה‪ ,‬המועדון‪ ,‬והמרכז הדתי‬
‫לא שקטו על שמריהם‪ .‬מול בית הספר החילוני הוקמה "הישיבה"‪ ,‬ולא פעם עמד בראשה גאון בר סמכא ובעל השפעה ניכרת על חייהם של‬
‫יהודי פולין‪ ,‬איש חזון‪.‬‬
‫העיירה בעיניים ספרותיות‪:‬‬
‫העיירה גיבשה מסורת חיים בכל השטחים‪ .‬על אף הניגודים היה קיים איזה הסדר‪ ,‬ששמר על שווי המשקל בין הכוחות הפועלים בה‪.‬‬
‫לעיירות רבות היה רכוש קרקעי ניכר שנועד לעיבוד חקלאי‪ .‬הספר " טויזנט יאר פינסק"‪ ,‬מונוגרפיה מקיפה על עיר גדולה זו טוען שמקור‬
‫הפרנסה העיקרי של ההמון היהודי בפינסק ב ‪ 1569 -‬הייתה עבודת אדמה‪.‬‬
‫תעודות חשובות על העיירה היהודית הם זיכרונות הילדות של‪ :‬מנדלי‪ ,‬שלום עליכם‪ ,‬י‪.‬ל‪.‬פרץ ואחרים‪ .‬בכתבים אלה אנו מוצאים תיאורים‬
‫מעניינים ביותר של עיירות ומחוזות‪ ,‬אירועים ודמויות‪.‬‬
‫מרחק רב עברה העיירה מ"הכנסת כלה" לעגנון‪ ,‬אשר בו אין יודל בטלן עושה אפילו צעד אחד בלי תפילה מיוחדת‪ ,‬דרך "בין שני הרים" של‬
‫י‪.‬ל‪.‬פרץ‪ ,‬המתאר את המאבק בין חסידים ומתנגדים‪ ,‬וה"יציאה" של ברדיצ'בסקי המתאר שו"ב היוצא לארץ ישראל‪ ,‬ועד לתביעותיהם של‬
‫פרוליטארים יהודים אצל י‪.‬י‪.‬זינגר ב"אחים אשכנזי"‪.‬‬
‫העיירה אינה פרוכת שלמה‪ .‬זה קושר כתרים לתלמיד חכם וזה לעם הארץ‪ .‬אלה חיים על פי שולחן ערוך ואלה מורדים בו‪ .‬בעיירה אחת‬
‫הגביר הוא הנגיד המצווה‪ ,‬ובשנייה מתנהלת חתירה לשוויון זכויות‪ .‬בשלישית יסודות מרדנים וברביעית יסודות משלימים‪ .‬זו עיירה של שבת‬
‫וזו עיירה של חול‪ .‬זו מתחדשת תמיד וזו קופאת על שמריה‪ .‬כאן מתארגן מעמד פועלים המטביע את חותמו על חיי הציבור ומחשל כוח‬
‫למאבקים חדשים‪ ,‬וכאן מדכא איש את רעהו‪ .‬היו עיירות שהתברכו בכוחות מחדשים‪ ,‬ועיירות שלא השתחררו מהפיגור‪ .‬עיירות שטיפחו סגנון‬
‫עצמי‪ ,‬ניגון מיוחד‪ ,‬ועיירות שכל חייהן היו חיים של שיגרה‪.‬‬
‫בספרו "כוכבי בוקר" מספר זלמן שזר על ההגנה העצמית‪ .‬כשהופיעו בעיירה דמויות חשודות כאלה שאינן מוכרות ואינן קונות כלום ומשסות‬
‫את האיכרים ביהודים‪ ,‬ידעה ההגנה היהודית לט פל בהן‪ .‬כל עיירה נשאה באחריות לשכנתה‪ .‬זו שלא הגישה עזרה בשעת מצוקה אמרו עליה‬
‫את הפסוק‪" :‬אורו‪ ,‬מרוז‪ ,‬אמר מלאך ה'‪ ,‬אורו ארור יושביה‪ ,‬כי לא באו לעזרת ה'‪ ,‬לעזרתה' בגיבורים" ועוד מספר זלמן שזר‪ ,‬על גננים שהיו‬
‫שוכרים פרי של בעלי נחלאות‪ ,‬והיו יוצאים לכל ימי השבוע לעבד את הגנים ולמכור את הפרי בשוקי העיירות הסמוכות‪ .‬היהודים היו אפוא ‪,‬‬
‫לא רק יושבי בית המדרש‪ ,‬הם חיו בטבע‪ ,‬גוננו על עצמם וידעו להשיב מלחמה שערה‪.‬‬
‫בספרו "נשמות בישראל מספר א‪ .‬ליטוין על יהודי ניסויז' "שחישוקי עצם להם על בשרם מלידה" וכשפרצו גויים לבתיהם הכו בהם כהוגן‪.‬‬
‫גיבורים שצמחו מתוך הדלות והמצוקה‪.‬‬
‫סופרים יהודיים כש‪ .‬אנסקי וא‪ .‬ליטוין ואחרים‪ ,‬למדו את אורחות חייהם של יהודים מפנקסי קהילות וממסורות שבעל פה‪ ,‬משיחות זקנים‬
‫ואגדות‪ .‬בספריהם נשקפת נשמה יהודית בתפארתה‪ ,‬האידיאליזם העממי של אנשי סגולה פשוטים ותמימים‪ ,‬המכוונים את חייהם על פי‬
‫סיפורי המקרא ואגדות א"י‪ .‬ארגז הדגים הוא מתיבת נוח‪ ,‬החלום הוא חלום יעקב‪ ,‬הגוי הוא המצרי שהרג את משה‪ ,‬הסבתה הבוכה על‬
‫נכדה שיצא לאמריקה מקוננת כירמיהו הנביא‪ ,‬חתונה – היא ירושלים‪ ,‬וגירושין – ירושלים בחורבנה‪ .‬ספרות זו שמקור יניקתה היא העיירה‬
‫היהודית‪ ,‬הייתה רצופה בגעגועים לארץ ישראל‪.‬‬
‫ח‪ .‬הזז בספרו "דלתות נחושת" פותח במילים‪" :‬מוקרי – קוט הייתה עיירה לא גדולה ולא קטנה כבינונית של עיירות‪ ,‬מצומצמת בין נהר ליער‬
‫ובין שדות לכפרים שהקיפוה מכל צד‪ .‬עוד חמילניצקי קצר בה מלוא ידו וחזר גונטה ותלש בה מלוא קומצו‪ .‬ועד עכשיו בית הכנסת הגדול‪ ,‬בנין‬
‫מרווח שכולו עץ ושני גגות של עץ עליו‪ ,‬כחסיד זה שהוא חבוש כובע על גבי יארמולקה עומד על תילו בפנים מבעיתות כגופה של עדות מימים‬
‫ראשונים וכאזהרה לדורות לעתיד לבוא‪ .‬כל ימי הייתה מוקרי – קוט מרובה בחנוונים ורוכלים‪ ,‬בבעלי מלאכה ויהודים סתם בעלמא‪ ,‬שכולם‬
‫עניים הם‪ ,‬איש לפי מה שהוא ואיש כפי ישנו‪ .‬שניים ושלושה מהם‪ ,‬שהתפרנסו שלא בדוחק‪ ,‬נטלו שם שהם גבירים‪ ,‬עשירים אדירים‪,‬‬
‫והשיאום המוקרי – קוטים פרנסים עליהם‪ .‬אולם נכסים ועושר לא היו שם‪ ,‬כנגד זה היו שם בתי מדרש הרבה‪ ,‬חברות רבות ושונות‪ ,‬כגון‪:‬‬
‫חברת משניות‪ ,‬חברת תהילים‪ ,‬חברת ביקור חולים‪ ,‬חברת הכנסת כלה‪ ,‬ואין צורך לומר חברת קדישא והיא התקיפה בכולן‪...‬כך היה‬
‫לשעבר‪ .‬עכשיו בטלו זרועות תורה ושממו דרכי החסידות ומידות ומדרגות שלה‪ ,‬והחסידות עצמה נסתאבה"‪.‬‬
‫ספרות היידיש‪:‬‬
‫ספרות היידיש מקורה בעיירה היהודית‪ .‬ממנה היא אספה את החומר ליצירה‪ .‬כמוה גם השירה העברית העממית‪ ,‬שמרה במילים ובזמר על‬
‫אורח החיים היהודי המקורי‪ .‬ספרות היידיש ניהלה "קרבות" עם האינטלגנציה היהודית‪ ,‬היה לה דין ודברים עימה שלא תעזוב את התחום‬
‫היהודי‪ ,‬שלא תיטמע בגו יים‪ ,‬שלא תנהל מאבק נגד נאמני הדת‪ ,‬שעיניהם נשואות למרום ואינן רואות את האדם‪ .‬ספרות היידיש לא התעלמה‬
‫מן האמת המרה‪ ,‬ואמרה כן לשמחה ולעצב‪.‬‬
‫ספרות היידיש העמידה את טוביה החולב‪ ,‬אשר אינו מתרגם פסוק כצורתו‪ ,‬אבל יודע כי יהודי‪ ,‬כל זמן שהנשמה בקרבו ואפילו חרב חדה‬
‫מו נחת על צווארו‪ ,‬אסור לו להתייאש‪ .‬היא אימצה את ר' שלמה של פרץ‪ ,‬המתמרד כנגד מנהגם של עלובי נפש להסתופף בחצרות החסידים‪,‬‬
‫היא שאבה מהחסידות‪ ,‬אולם דפיה מלאים גם גיבורים של יום יום במאבק על פת לחם‪ .‬י‪.‬י‪.‬טרונק כתב‪ ,‬שהיא נתמזגה באורח פלא עם דמות‬
‫היהודי‪ ,‬מכיוון שמסרה בנאמנות את הגוונים הדקים של ההוויה היהודית‪ .‬משורריה‪ ,‬מספריה‪ ,‬חוקריה והוגיה של ספרות היידיש עיצבו‬
‫תקופה גדולה בתולדות העם‪.‬‬
‫ספרות היידיש חוללה תמורה בנפש היהודי‪ .‬היא לימדה אותו להתמודד עם גורלו‪ .‬היא טלטלה את קוראיה בין אמנות ואמונה‪ ,‬בין רשות‬
‫היחיד ורשות הרב ים‪ ,‬בין גלות וגאלה‪ .‬לפעמים זרעה אשליות! לעתים קרובות לא אמרה לא לגולה ולא אמרה לאן‪ .‬למרות שהייתה מרדנית‪,‬‬
‫לא הכשירה את הלבבות למהפכה היהודית בארץ ישראל‪ .‬עם זאת ידעה לזרוק את הקליפה ולשמור על הגרעין‪ .‬בשירה העממית יותר‬
‫מאשר בשירה האמנותית‪ ,‬נחזו מוראות החורבן‪ .‬שירו של מרדכי גבירטיג‪" :‬העיירה בוערת" הצביע על הסכנות‪ .‬שירתה העממית של קדיה‬
‫מולודובסקי חזתה את כוחות השטנה הגוברים והולכים‪ .‬ושיריו של יצחק קצנלסון ביקשו להפר שלווה‪ .‬ספרות היידיש נתנה ביטוי עשיר ליחסו‬
‫של היהודי אל השבת ואל העני המרוד‪.‬‬
‫העיירה היהודית באמנות‪:‬‬
‫מארק שאגאל‪ ,‬הצייר הדגול של העיירה היהודית לא התכחש לכור מחצבתו‪ ,‬העיירה הדלה בה נולד וגדל וויטעבסק שימשה לכל אורך הדרך‬
‫מקור השראה ליצירתו‪ .‬בדומה לנער הנבער מדעת באגדה החסידית‪ ,‬שהיה מדקלם את אותיות האלף בית בתקווה שהאל יאסוף אותן למענו‬
‫כתפילה סדורה‪ ,‬כך שאגאל שולח למרומים סמלים יהודיים‪ ,‬כתפילה לאל עליון‪ .‬ציוריו מלאים מן העיירה‪ ,‬בני משפחה‪ ,‬חתן וכלה‪ ,‬כלי זמר‪,‬‬
‫נרות שבת‪ ,‬ספרי תורה‪ ,‬בתים מטים לנפול‪ ,‬פרות‪ ,‬חמורים‪ ,‬ואנשים‪ .‬וגם אלוהים‪ ,‬שעינו פקוחה על העיירה תמיד אין אצלו קו מבדיל בין‬
‫הממשי והפנטסטי‪ ,‬המציאות כולה סמל‪ .‬כל פיסת עולם היא רז‪ .‬מנבכי העיירה עולה היהודי המרחף על פני המקום והזמן‪ .‬שאגאל לימד את‬
‫מכחולו לדבר בלשון של סמלים יהודיים‪ .‬שאגאל נתן ביטוי להוויה שנעלמה מן העולם‪ ,‬על יהודיה‪ ,‬חכמיה‪ ,‬בטלניה‪ ,‬ואנשי מעשה שהיו בה‪,‬‬
‫לתפילתה וניגונה‪.‬‬
‫ה"ישיבות"‪:‬‬
‫בעיירות מזרח א ירופה פותחה רשת גדולה של "ישיבות"‪" .‬הישיבה" הייתה אכסניה לאלפי אברכים‪ .‬לרבים הייתה תחנת מעבר‬
‫לאוניברסיטאות‪ ,‬או לעסקים‪ .‬עם כל החסרונות והפגמים שבלימודי "הישיבה"‪ ,‬עם כל התלישות מהחיים המשתנים‪ ,‬גידלה "הישיבה" בנים‬
‫ובני בנים‪ ,‬רבנים וכלי קודש למיניהם‪ ,‬משרתי ציבור נאמנים‪ .‬עיירות קטנות היו למרכזי למידה ללימודי התורה לכל תפוצות ישראל‪ .‬הגיעו‬
‫אליהן אברכים מכל העולם לקבל את ההסמכה לרבנות‪ ...‬אולם מעיירות קטנות אלה יצאו גם מהפכנים‪ ,‬שיצאו לשנות סדרי עולם‪.‬‬
‫חניכי הישיבות התכלכלו בשיטה מאולתרת הידועה בכינוי "עסן טעג" – אוכלי ימים – לאמור‪ ,‬גבירים וסתם נדבנים הזמינו אל שולחנם את‬
‫האברכים העניים בכל ימות השנה‪ .‬לפני ראשי הישיבות עמדה תמיד בעיה רצינית‪ ,‬כיצד לכלכל את משק הבית מזון‪ ,‬דירה‪ ,‬נעליים‪ ,‬בגדים‪,‬‬
‫עזרה רפואית‪ .‬לא תמיד נמצאו בעיירה הגבירים שיש לאל ידם להקים קרן לכיסוי הוצאות "הישיבה"‪ .‬ואז נשלחו שליחים לרחבי העולם‬
‫היהודי‪ ,‬לגרמניה‪ ,‬אנגליה ואמריקה‪ ,‬ואלה אספו כספים לכיסוי ההוצאות‪ .‬האברכים חיו בדחק מכובד‪ .‬השמחה לא הייתה שרויה במעונם‪,‬‬
‫אולם הניגון נשמע ברמה‪ .‬הפת לא הייתה מרוחה בחמאה‪ ,‬אולם הנשמה לא יצאה רעבה‪ .‬בכמה ישיבות תוכנית הלימודים כללה גם עברית‪,‬‬
‫היסטוריה יהודית‪ ,‬רוסית‪ ,‬מתימטיקה‪ ,‬היסטוריה כללית וגיאוגרפיה‪ .‬אחרי מלחמת העולם הראשונה הוקמו גם בניינים מיוחדים לבחורי‬
‫הישיבות‪ ,‬בטלז‪ ,‬סלבודקה‪ ,‬ביאליסטוק‪ ,‬פינסק‪ ,‬מעזריטש‪ ,‬קלצק‪ ,‬לובלין ועוד‪ .‬הג'וינט דאג לטיפול רפואי‪ ,‬ומוסדות רבים בחו"ל התגייסו‬
‫לעזרת הישיבות‪ .‬הקהילות באמריקה ובדרום אפריקה שלחו כספים‪.‬‬
‫בפולין הוקם ועד הישיבות שתפקידו היה גם לסייע לישיבות קטנות‪ ,‬הועד חלש על ‪ 78‬ישיבות שהכילו ‪ 6000‬לומדים‪.‬‬
‫התיאטרון העממי‪:‬‬
‫בכל עיירה פעלה להקה מקומית‪ ,‬שגדלה מן המצוקה ונתנה לה ביטוי‪ .‬חבריה‪ ,‬פשוטי עם‪ ,‬חר זו חרוזים ושימחו לבבות עגומים‪ .‬כותבי‬
‫השירים היו אלמונים כמחברי המוסיקה‪ .‬העם אהב אותם‪ ,‬הם היו סעד רוחני במציאות קשה‪.‬‬
‫ההצגות הנפוצות היו‪ :‬מכירת יוסף‪ ,‬דוד וגלית‪" ,‬ואחשורוש שפיל"‪ .‬השתתפו בהן בני העמך ובעלי בתים‪ .‬השירים עשו להם כנפיים ונישאו בפי‬
‫כל‪ :‬עקרת הבית זימרה בזמן מלאכת המטבח‪ ,‬האם זימרה ליד עריסת בנה‪ ,‬בעל המלאכה זימר בשעת מלאכתו‪ .‬השירים היו מרגיעים‪ ,‬שירי‬
‫פיוס והשלמה בדרך כלל‪.‬‬
‫ההצגות נערכו בבתי המדרש‪ .‬בהצגה אחת שיחקו את ה"פורים – רב" בשנייה שלפו את חרבו של יהודה המכבי‪ ,‬בשלישית שיחק ליצן‬
‫וברביעית יוסף הצדיק ‪ .‬לא היה במאי‪ ,‬לעיתים הבמאי היה הגבאי בכבודו ובעצמו‪ .‬בזמן קריאת תהילים הציגו את חיי דוד המלך‪ ,‬למעט‬
‫פרשת בת שבע‪ .‬השיר אשר בו מבקש יוסף מאחיו שיניחו לו לחזור לבית אביו‪ :‬אחים‪ ,‬למה אתם מרבים כה עלי לכעוס‪ ,‬תנו לי לשוב הביתה‬
‫לאבי הזקן יעקב ללמוד תורה – סחט דמעות מעיני האמהות‪.‬‬
‫בהצגה זימרה גם מקהלה והרעידה לבבות‪ :‬אמא‪ ,‬אמא‪ ,‬אמא‪ ,‬רחפי לאלוהים‪ ,‬לבקש על חיי הצעירים‪ ,‬שאלי אם צודק הדבר‪ ,‬שאח ימכור את‬
‫אחיו לעבד‪ ....‬ההצגות הוכנו בעזרת נשים ובאו אליהן מזקן ועד טף‪ .‬זמן רב אחרי ההצגות עסקו הכול בביקורת‪ .‬ההכנסה מהצגות ערב פסח‬
‫הייתה מוקדשת למעות חיטין‪.‬‬
‫לילות המשמר‪:‬‬
‫לילות המשמר היו תרומה לחיי התרבות של העיירה ולעתים גם לתורה‪ .‬לילות אלה היו מוקדשים ללמוד תורה ולשירה בצוותא‪ .‬חדו חידות‬
‫ולמדו ניגון חדש‪ .‬כשהרעב היה מציק‪ ,‬אספו את הפרוטות ושלחו שליחים לקנות "פרישע פלעצלאך און בייגל"‪ .‬הסעודה הייתה בצוותא‪.‬‬
‫בלילות המשמר היו ממזגים תורה‪ ,‬ניגון‪ ,‬עיון ופורקן לעודף מרץ‪.‬‬
‫כשמת הרבי של החסידים‪ ,‬נהגו לעשות יום זיכרון לרבי‪ .‬כל קבוצה עשתה להאדרת כבוד הרבי שלה‪ ,‬בסיפורי ניסים שונים ומשונים‪ .‬בליל‬
‫הזיכרון לרבי דלקו בבית המדרש נרות בשפע גוונים יום הזיכרון הוכן בקפדנות‪ ,‬והייתה אווירת חג בכל‪ .‬יום הזיכרון הוכן בקפדנות‪" .‬לאחר‬
‫מנחה ומעריב נערכה סעודה לכבוד הסתלקותו של הרבי‪ .‬היו שרים בציבור ניגונים חסידיים‪ ,‬חוזרים על פסוקים ההולמים את המעמד‬
‫ומשמיעים אמרות חז"ל צרורי תפילות‪ .‬לאחר הרמת כוס של ברכה יצאו ב"ריקוד" עוד לא נותקה השרשרת"‪ ,‬רקדו מזקן ועד נער‪ ,‬והטף על‬
‫הכתפיים‪ ,‬אבנט באבנט העיניים דלקו‪ ,‬והרגליים דילגו כנשרים‪ .‬ההתלהבות הולידה דבקות עד שנדם הזמר‪.‬‬
‫מי שלא ראה בעיירות היהודיות מסיבות חסידים בלילות החורף – לא ראה שימחה ועצב ומסתורין כרוכים זה בזה‪ .‬מי שלא שמע את השיחה‬
‫מאחורי התנור "הינטערן אויוון" לא שמע שיחות מתח בחייו‪ .‬יצחק בשביס זינגר נתבשם מהן ונתן להן לבוש ספרותי‪.‬‬
‫הנשים הצדקניות‪:‬‬
‫הנשים הצדקניות שרתו את בחורי הישיבה שלא על מנת לקבל פרס‪ ,‬הן טרחו לספק לבחורי הישיבות את צרכי הגוף וצרכי הנפש‪ .‬תבשיל‬
‫חם‪ ,‬וגם אמרו פרקי תהילים בשעת הדחק‪ .‬האישה הצדקנית ציוותה על בעלה שלא ישוב הביתה מבית הכנסת בלי אורח אחד וגם שניים‪.‬‬
‫ואולי יפקוד גם אותה מזלו של אבי הבעש"ט שאירח על שולחנו את אליהו הנביא‪ ,‬כבעילום שם‪ .‬וזה ברכו שיזכה לבן דגול‪.‬‬
‫בכל עיירה היה קיים נוסח של עזרה הדדית‪ ,‬מתן בסת ר‪ ,‬נוסח ששימש דוגמה לכל חברה תקינה‪ .‬הסעד לזקנים‪ ,‬חולים ומוכי גורל נעשה‬
‫כדבר המובן מאליו‪ ,‬ללא צווים ופקודות‪.‬‬
‫כנר על הגג‪:‬‬
‫הסרט כנר על הגג נכתב על פי סיפרו של שלום עליכם ‪ -‬טוביה החולב‪ .‬התסריט משלב בתוכו גם את הסיפור על עיר הכתריאלים‪ ,.‬עיר של‬
‫אנשים קטנים‪ ,‬עיר היושבת באמצע תחום המושב‪ .‬זהו מקום שבו ישבו אחינו בני ישראל זה על זה כמו דגים מלוחים בחבית‪ .‬שם העיר‬
‫כתריאליבקה ומאין בא השם כתריאליבקה? כשם שהיו ליתרו (לפי האגדה) שבעה שמות כך קראו לאיש עני בשמות שונים ורבים‪ .‬יש עני‬
‫סתם ויש עני מסכן‪ ,‬יש קבצן ומקבל‪ ,‬יש דלפון ודל‪ ,‬יש אביון וכתריאלי‪ .‬כתריאלי שם נוסף לעני‪.....‬‬
‫"שלום עליכם" הוא השם הספרותי של הסופר שלום בן נחום רבינוביץ‪.‬הוא נולד בעיר פריסלב שבאוקראינה (פברואר ‪ ,)1859‬גדל וקיבל את‬
‫חינוכו בעיירה וורונקה הקרובה לעיר שבה נולד את העיירה שלו צייר בסיפוריו הרבים בשם כתריאליבקה והיהודי הכתריאלי נעשה טיפוס‬
‫ידוע הספרות שלו‪ .‬עד גיל ‪ 15‬קיבל שלום עליכם חינוך מסורתי רגיל‪ :‬למד ב"חדר" תורה וגמרא‪ ,‬עם כל הפרושים‪ .‬הוא היה ילד בעל רגש‬
‫ובעל דמיון‪ ,‬ותפס תמיד את הצד המצחיק שבכל דבר ובכל אדם‪ .‬כשמתה אמו מסר אותו אביו לבית ספר רוסי ושם למד את הלשון הרוסית‬
‫והכיר את השפה הרוסית‪ .‬מגיל ‪ 17‬עד ‪ 20‬למד להיות רב מטעם הממשלה הרוסי‪ .‬באותו זמן כתב שירים‪ ,‬סיפורים‪ ,‬מחזות ומאמרים‬
‫בעברית וברוסית‪ .‬מאמרים אחדים שלו הודפסו בעיתון העברי "מליץ"‪ .‬עיתון זה היה הראשון שהדפיס מאמרים שלו‪ .‬בשנים ‪1882 – 1880‬‬
‫היה רב מטעם הממשלה בעיר לובני‪ .‬אחר כך עבר לגור בעיר הגדולה קיוב‪( .‬שבספריו הוא קורא לה "יהופץ") שם עסק במסחר (משם‬
‫הטיפוסים של מנחם מנדל וחבריו)‪ .‬באותו זמן ‪ 1883‬התחיל לכתוב ביידיש פליטונים‪.‬‬
‫סיפורו "האולר" עשה רושם טוב מאד והסופר הידוע‪ ,‬ההיסטוריון דובנוב‪ ,‬שיבח אותו מאוד‪ .‬מאז המשיך שלום עליכם לכתוב ביידיש‪ .‬הוא‬
‫נלחם בספרות הזולה והתחיל לכתוב רומנים מחיי העם‪ .‬מהר מאוד נעשה שלום עליכם לסופר האהוב ביותר על המון העם‪.‬‬
‫לאחר הפוגרומים ביהודים בדרום רוסיה‪ ,‬ב‪ ,1905-‬עזב שלום עליכם עם משפחתו את רוסיה וגר באירופה ובאמריקה‪ .‬שם גברה מחלתו‪,‬‬
‫מחלת הראות‪ ,‬והוא מת בניו יורק במאי ‪ . 1919‬את ספריו תרגם לעברית חתנו י‪.‬ד‪ .‬ברקוביץ‪ .‬סיפורים רבים שלו תורגמו גם לרוסית ולשפות‬
‫אחרות‪.‬‬
‫גיבורי הסיפורים של שלום עליכם הם אנשים קטנים בעלי מושגים קטנים‪ ,‬כפי שהוא קרא להם‪ .‬אנשים החיים בעיירות של "תחום המושב"‪,‬‬
‫חיים קשים‪ ,‬מחפשים פרנסות שונות ומוזרות‪" ,‬פרנסות אוויר"‪ .‬הם אנשים בעלי דמיונות‪ ,‬שאינם מצליחים בחיים בגלל התנאים הקשים בהם‬
‫הם חיים‪ ,‬אבל אינם מתייאשים‪ .‬הם מאמינים בעתיד טוב יותר‪ ,‬וצוחקים לצרות‪ .‬הנשק שלהם בחיים הקשים הוא הצחוק ("טוביה החולב" –‬
‫"כנר על הגג")‪.‬‬
‫הלשון של שלום עליכם היא עממית‪ ,‬עשירה‪ ,‬מלאה ציורים וביטויים מחיי היום יום‪ .‬שלום עליכם איננו מספר על גיבוריו‪ .‬גיבורי הסיפורים שלו‬
‫מדברים בספריו בעצמם‪ ,‬כל אחד בלשונו שלו‪.‬‬
‫"בעיר הכתריאלים" ‪ -‬לא הצד החומרי הוא העיקר בחיי היהודים אלא הצד הרוחני‪ .‬המונולוג "אלו הייתי רוטשילד" מבטא אדם מסכן אבל‬
‫חולם חלומות‪ ,‬אופטימיסט בעל לב טוב‪" .‬לא היו דברים מעולם" הוא דו שיח בין יהודים מן העיירה‪ ,‬ובו ביקורת הומוריסטית על אנשי העיירה‬
‫ומנהגיהם‪.‬‬
‫"בכנר על הגג" עוברות לפנינו תמונות מחיי משפחה יהודית‪ .‬הקטעים מלאים "ציורים נפלאים" של חלומות בני העיירה החיים בעוני ולעיתים‬
‫אף ברעב‪ .‬הממציאים לעצמם בדמיון מעשים של נס ומוצאים אוצרות‪ ,‬ועל ידי זה מנסים לשכוח את הצרות שבחיים‪" .‬בכנר על הגג" אנחנו‬
‫פוגשים גם ספור על אהבה בין גבר לאישה‪ ,‬מאבק בין מסורת לקידמה‪ ,‬פוגרומים וגרוש‪.‬‬
‫סיכום‪:‬‬
‫העיירה של שלום עליכם כתרילבקה היא עיירה ובה בתים קטנים‪ ,‬אפלים ורעועים‪ ,‬דחוקים זה לזה‪ .‬בלא חצרות‪ ,‬בלא אילנות‪ .‬בלילה נראתה‬
‫כבית עלמין שמצבותיו מטות לנפול‪ .‬ריחות השוק אינם "מחיים נפשות‪ ".‬העיירה השלום עליכמית ‪ ,‬שלא כיוצרה שלום עליכם‪ ,‬שפתח בשחוק‬
‫וקל ות ראש וסיים ביגון ואנחה‪ ,‬ראשיתה יגון ואנחה וסופה שחוק וקלות ראש‪ .‬גיבורי כתרילבקה שמרו ביידיש על לשון הקודש‪ ,‬שכן היידיש‬
‫שלהם מתובלת בפסוקים עבריים‪.‬‬
‫פולין שכל העולם היהודי היה נתון בלבה במאות האחרונות‪ ,‬נחרבה יותר מכל ארצות אירופה‪ .‬היהדות הפורייה ביותר שחיי הרוח שלה‪ ,‬החן‬
‫והשכל‪ ,‬העושים והמעשים היו בשיא‪ ,‬נחרבה כולה‪ ,‬מכל רחוב בוארשה ‪ ,‬לובלין‪ ,‬קראקע‪ ,‬זועקים חיים יהודים גדועים‪ .‬ישות יהודית אינה‬
‫קיימת בדרכי פולין‪ .‬אין רשות יחיד ואין רשות רבים‪ .‬אין "שטיבל" חסידי ואין מעון חלוצי‪ .‬אין קריאת "שמע" ואין "תחזקנה"‪ ,‬אין שלומי אמוני‬
‫הבורא ולא שלומי אמוני האדם‪ .‬אין מציאות יהודית ואין חלום יהודי‪ .‬נחרב לא רק הנוף היהודי בפולין‪ ,‬אלא חוט השידרה של העם היהודי‪.‬‬
‫יהדות פולין לא הייתה מושג גיאוגרפי‪ ,‬היא הייתה מושג אידיאי‪.‬‬
‫היהודי הפולני על הניגון החסידי והשכל המתנגדי שלו‪ ,‬על הפרוזדור ו הטרקלין שלו‪ ,‬על ה"קפוטה" וה"שטריימל" והלבוש החופשי‪ ,‬על‬
‫הגמרא ומבטו הפיקח הוא לא היה רק היורש של היהודי הבבלי‪ ,‬אלא היורש העיקרי‪ ,‬השורשי של נוסח אשכנז‪" .‬נוסח אשכנז" הוא הלך נפש‬
‫והשחזת השכל‪ .‬הוא הוויה מיוחדת בפני עצמה‪ - ,‬וקולותיה‪ :‬השמים מספרים כבוד אל והאדמה מספרת כבוד האדם היהודי‪ .‬העולם הרוחני‬
‫היהודי בפולין היה באר עמוקה‪ ,‬ממנה שאבו כל העמים והתרבויות מסביב‪.‬‬
‫יהדות פולין בארבע מאות השנים האחרונות הייתה הסמכות העליונה של העם היהודי בכל תפוצותיו‪ .‬צמחה בה מורשת גדולה‪ ,‬שהאצילה‬
‫מרוחה על פשוטי עם ואנשי מעלה‪ .‬כוח הי צירה של היהודי הקיף את כל השטחים ברוח ובחומר‪ .‬יהדות פולין לא הסתגרה רק בד' אמות של‬
‫ההלכה‪ ,‬היא הייתה פעילה בכל שטחי התרבות הקרויה "חילונית"‪ :‬לשון‪ ,‬ספרות‪ ,‬אמנות‪.‬‬
‫היא יצרה לשון משלה ‪ -‬יידיש‪ ,‬שבאה לעולם מתוך רצון לקרב אל השכל‪ ,‬להסביר ולפרש את כל הסתום בספרי הקודש‪ .‬שפת אם‪" ,‬מאמע‬
‫לשון"‪ ,‬שווה לכל נפש‪ .‬לשון שמדברת מאליה‪,‬קולחת בתמימות אימהית‪ .‬מאז הלכו לגולה דיברו היהודים בהרבה לשונות‪ ,‬אך זו הייתה הלשון‬
‫היחידה שקראו לה יידיש‪ ,‬דהיינו‪ :‬לשונם של היהודים‪ .‬מבין ‪ 16‬מיליון יהודים לפני מלחמת העולם השנייה‪ ,‬דיברו‪ ,‬כתבו ויצרו ‪ 11‬עד ‪12‬‬
‫מיליון יהודים ביידיש‪ .‬שפת היידיש הולידה את ספרותה‪ ,‬שהיא פאר היצירה של יהדות פולין‬
‫מרדכי גבירטיג‪ ,‬איש קרקוב היה‪ ,‬נגר במקצועו‪( .‬ב‪ 1942-‬נרצח ברחוב כאשר יצא מביתו) לא ידע לקרוא תווי נגינה‪ ,‬אבל היה לאחד‬
‫המשוררים העממיים שכל ספרות הייתה מתברכת בהם‪ .‬גביר טיג ידע להשתמש בשפת היידיש‪ ,‬לנצל את כוחה של היידיש העממית‪,‬‬
‫הפשוטה‪ ,‬לדלות ממנה אוצרות‪ .‬במילים פשוטות ידע להדליק ניצוץ בלב היהודי‪ .‬כוח הדיבור‪ ,‬כוח הזעקה‪ ,‬כוח השירה התמזגו יחדיו‪ .‬הוא‬
‫רגז ביידיש‪ .‬הוא התמרמר ביידיש‪ .‬הוא צחק ביידיש‪ .‬הוא גזר ממנה ללקוחותיו הרבים חליפות משי וסמרטוטים‪ ,‬הכול לפי הצורך‪ .‬הוא לא‬
‫כיסה בשעשועי לשון על מחשבותיו‪ .‬עוד ב – ‪ ,1938‬לפני המלחמה‪ ,‬חזה את הבאות בשירו הידוע "ס'ברענט" ‪"-‬העיירה בוערת"‪.‬‬