‫מטרות‪:‬‬ ‫א‪ .‬חשיפת התלמידים לגיוון ולמורכבות הקיום היהודי בפולין טרם ימי מלחמת‬ ‫העולם השנייה והשואה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬היכרות עם נקודת המבט האישית‪ ,‬המשפחתית והחברתית של יהודים טרם‬ ‫המלחמה באמצעות מפגש עם זיכרונות ילדות‪.‬‬ ‫נעסוק ב‪:‬‬ ‫‪ .1‬העולם היהודי בפולין לפני המלחמה‪( .‬רקע היסטורי – ראה בנספח ‪.)3‬‬ ‫‪ .2‬ילדות בפולין לפני המלחמה‪.‬‬ ‫מהלך השיעור‬ ‫‪ .1‬פעילות פתיחה‪ :‬העולם היהודי בתמונות (‪ 20‬דקות)‬ ‫א‪ .‬המורה יציג שאלת פתיחה לתלמידים‪:‬‬ ‫‪ ‬כאשר אתם מדמיינים את העולם היהודי באירופה לפני המלחמה‪ ,‬איזו‬ ‫תמונה מצטיירת בדמיונכם?‬ ‫איסוף תשובות‬ ‫ב‪ .‬המורה יציג את מצגת התצלומים (נספח ‪ )1‬וידון עם התלמידים על החיים‬ ‫הבאים בהם לידי ביטוי‪.‬‬ ‫שאלה לדיון‪:‬‬ ‫‪ ‬איזה עולם יהודי מצטייר דרך התצלומים? מה אפשר ללמוד על חייהם‬ ‫של היהודים בפולין?‬ ‫‪1‬‬ ‫קישור להמשך‪ :‬נחשפנו להיבטים שונים של העולם היהודי בפולין לפני‬ ‫המלחמה‪ ,‬כפי שנקלטו ותועדו בעדשת המצלמה‪ .‬בפעילות הבאה נעמיק להכיר‬ ‫עולם זה דרך נקודת מבט אישית של מי שהיו ילדים או נערים באותה תקופה‪,‬‬ ‫כפי שהם זוכרים את ילדותם‪.‬‬ ‫‪ .2‬זיכרונות ילדות מלפני המלחמה (‪ 20‬דקות)‬ ‫א‪ .‬הכיתה תחולק לחמש קבוצות‪.‬‬ ‫ב‪ .‬כל קבוצה תעבוד על זיכרון אישי של מי שהיו ילד‪/‬ה בתקופה שלפני‬ ‫המלחמה ותמלא את "דף הדמות" (נספח ‪.)2‬‬ ‫ג‪ .‬הקבוצות יציגו למליאת הכיתה‪ ,‬בקצרה‪ ,‬את הדמות ואת זיכרונות הילדות‬ ‫שלה‪ .‬התלמידים יתבקשו למצוא את המשותף בין הסיפורים והזיכרונות‬ ‫האישיים השונים ולזהות מרכיבים מרכזיים של החברה והקהילה היהודית‬ ‫באותה תקופה‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪ .3‬סיכום השיעור על ידי המורה (‪ 5‬דקות)‬ ‫דגשים מרכזיים‪:‬‬ ‫‪ ‬הקהילה היהודית הייתה קהילה מגוונת‪ ,‬רבת פנים‪ ,‬תוססת‬ ‫ויצירתית‪ ,‬המצויה בסערת שינויים ומאבקים על דמותה ועתידה‪ :‬בין‬ ‫מסורת למודרניות; בין רעיונות לאומיים חדשים (ציונות) לאחיזה‬ ‫בתפישות המוכרות ביחס לקיום היהודי; בין השתלבות במרחב‬ ‫הפולני להסתגרות ושמירה על ייחודיות הקהילה; בין דת לחילוניות;‬ ‫בין יידיש לעברית או פולנית ועוד‪.‬‬ ‫‪ ‬הקהילה חיה כמיעוט (גדול‪ ,‬לעתים) בתוך אוכלוסייה לא יהודית‪ .‬היא‬ ‫ניהלה יחסים מורכבים עם האוכלוסייה הסובבת אותה וגם הייתה‬ ‫חלוקה בתוך עצמה בשאלות של השתלבות והתבדלות‪.‬‬ ‫‪ ‬השינויים הפנימיים והחיצוניים חלחלו לתא הגרעיני של המשפחה‬ ‫והשפיעו עליו בדרכים רבות‪ ,‬בין אם מדובר בקשיי קיום ופרנסה‪,‬‬ ‫בסוגיות של חינוך‪ ,‬שפה ותרבות‪ ,‬ביחסים עם השכנים הלא יהודים‬ ‫ועוד‪ .‬במשפחה הגרעינית ניתן לעתים למצוא בני משפחה בעלי‬ ‫השקפות שונות בתכלית‪ ,‬שהשתייכו למסגרות חברתיות מנוגדות‪.‬‬ ‫‪ ‬בשיעור הבא נפגוש את תנועות הנוער השונות ונלמד על המענה‬ ‫אותן ביקשו להציע לחלק מהצעירים היהודים בפולין‪.‬‬ ‫אפשרות לפעילות העשרה‪" :‬התכנסות של ערב שבת"‬ ‫(משך הפעילות – שיעור)‬ ‫למורה‪ :‬פעילות זו מהווה המשך למפגש עם סיפורי הזיכרונות האישיים‪.‬‬ ‫ברוב זיכרונות הילדות שפגשנו התחילה המלחמה כשהיו המספרים בשלהי‬ ‫הילדות ובתחילת גיל ההתבגרות‪ .‬סביר להניח כי אילו לא הייתה פורצת‬ ‫‪3‬‬ ‫המלחמה והאסון שהביאה‪ ,‬ולאור השינויים בהם הייתה מצויה הקהילה היהודית‬ ‫בפולין‪ ,‬הרי שתוך כמה שנים היה על הילדים‪ ,‬שבגרו בינתיים‪ ,‬להתמודד עם‬ ‫שאלות לא פשוטות ביחס לזהותם ולעתידם‪.‬‬ ‫בפעילות זו נקיים משחק דמויות דמיוני‪ ,‬שבו יתקיים מפגש של אותם ילדים‬ ‫שבגרו‪ ,‬הנערך בארוחת ערב שבת (מועד משמעותי של התכנסות משפחתית)‪.‬‬ ‫נציג מכל קבוצה (מהפעילות הקודמת) ייצג את הדמות עליה למדו בקבוצה‪ ,‬אך‬ ‫יעלה אותה כנער‪/‬ה‪ .‬הדמויות ישבו סביב שולחן השבת‪ ,‬המכוסה מפה לבנה‪.‬‬ ‫המורה יהיה מנחה (אך כמובן שאחד התלמידים יכול למלא גם הוא את‬ ‫התפקיד)‪.‬‬ ‫א‪ .‬המנחה יפתח ויאמר‪" :‬התכנסנו למפגש ערב שבת של משפחה יהודית‬ ‫מורחבת (המסמלת קהילה יהודית) לדבר על החיים שלנו – היהודים הצעירים‪,‬‬ ‫על העתיד שלנו‪ ,‬הפחדים‪ ,‬החלומות‪ ,‬האמונות שלנו"‪.‬‬ ‫ב‪ .‬המנחה יבקש מכל אחת מהדמויות (נציג‪/‬ת כל קבוצה) להציג את עצמה‬ ‫ולספר שני דברים חשובים על חייה‪ .‬בהמשך יציג המנחה שאלות עליהן יענו‬ ‫הדמויות בהתאם לסיפור חייהן ולהשקפת עולמן‪.‬‬ ‫שאלות ‪:‬‬ ‫‪ ‬איזו שפה צריכה להיות השפה העיקרית של היהודים הצעירים בפולין?‬ ‫‪‬‬ ‫האם צעירים יהודים צריכים להשתלב בחברה הפולנית הכללית או להסתגר‬ ‫בתוך עצמם? מה דעתכם על נישואים בין יהודים ללא יהודים?‬ ‫‪ ‬איפה יש לצעירים יהודים עתיד בפולין? אם לא – איפה העתיד שלהם?‬ ‫‪ ‬מה דעתכם על הרעיון הציוני – עלייה לארץ ישראל? האם יהודים יכולים‬ ‫אחרי ‪ 2000‬שנה להפוך לחקלאים‪ ,‬עובדי אדמה ואף לחיות בקיבוץ?‬ ‫‪4‬‬ ‫‪ ‬כיצד צריכים צעירים יהודים להתייחס למסורת ולדת? האם עליהם להמשיך‬ ‫את מסורת האבות או אולי לעזבה או לנסות לשנותה?‬ ‫ג‪ .‬כמובן שהדמויות יכולות להתווכח זו עם זו ושאלות מהקהל (התלמידים)‬ ‫רצויות בהחלט‪ .‬רצוי לפתוח בהמשך את הדיון גם לדעות התלמידים על סוגיות‬ ‫אלו (בהתייחס לתקופה של לפני המלחמה)‪.‬‬ ‫לסיכום הפעילות ידגיש המורה את עיקרי הדברים שנאמרו ואת הדילמות‬ ‫והשאלות שהציבה התקופה ההיא לבני הנוער‪ .‬כאן המקום ליצור חיבור לנושא‬ ‫תנועות הנוער‪ ,‬אותו נפגוש בפעילות הבאה‪.‬‬ ‫נספחים לשיעור‪:‬‬ ‫נספח ‪ :1‬מצגת תצלומים (בנפרד)‬ ‫נספח ‪ :2‬זיכרונות ילדות אישיים‬ ‫נספח ‪ :3‬רקע היסטורי – בקצרה‬ ‫נספח ‪ :1‬מצגת תצלומים על העולם היהודי טרם מלחמת העולם השנייה‬ ‫המצגת מופיעה בקובץ נפרד‪ ,‬מטרתה להציג בצורה ויזואלית את העושר‬ ‫והמגוון האנושי והתרבותי המאפיין את יהדות פולין‪ ,‬כפי שמפורט גם בנספח ‪4‬‬ ‫– רקע היסטורי‬ ‫נספח ‪ :2‬זיכרונות ילדות מלפני המלחמה‬ ‫להלן זיכרונותיהם של חמישה חברי קיבוץ לוחמי הגטאות‪ ,‬ילידי פולין‪ ,‬ניצולי‬ ‫שואה‪ ,‬שהיו ילדים בתקופה שלפני פרוץ מלחמת העולם השנייה ובעת כיבוש‬ ‫פולין על ידי גרמניה הנאצית ועל ידי ברית המועצות‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫את סיפוריהם האישיים סיפרו שנים רבות לאחר שהמלחמה הסתיימה (בסוף‬ ‫שנות השבעים ותחילת שנות השמונים) לחבר קיבוצם‪ ,‬צביקה דרור‪ ,‬ואלו‬ ‫פורסמו בספר "דפי עדות"‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫בחרנו מתוך הסיפורים כמה זיכרונות מהתקופה שקדמה למלחמה ועד‬ ‫לתחילתה‪ ,‬כדי להציג ולהמחיש לתלמידים את החיים היהודיים בפולין מנקודת‬ ‫המבט של הפרט‪ ,‬הילד‪ .‬אלה חושפים בפנינו מעט מהעולם היהודי בפולין על‬ ‫עושרו‪ ,‬מורכבותו וייחודיותו‪ ,‬עולם שהחריבו הנאצים כמעט לחלוטין‪.‬‬ ‫בסיפורים לא מתוארים תקופת המלחמה על תלאותיה וסיפור ההישרדות‬ ‫האישי של כל אחד מהמספרים‪ .‬רוב בני משפחותיהם נספו בשואה‪ .‬חלקם‬ ‫נותרו בסוף המלחמה ללא אף בן משפחה‪.‬‬ ‫בחרנו לערוך את הזיכרונות ולכתבם בגוף ראשון – בו מציג הכותב את עצמו‬ ‫ומספר את זיכרונותיו – כדי לקרב את התלמידים לדמויות‪ ,‬לסיפוריהם ולעולם‬ ‫שעליו הם מספרים‪ .‬מכיוון שהסיפורים אישיים ורגשיים‪ ,‬הם יכולים לשמש בסיס‬ ‫לשיחה בכיתה על חוויות וזיכרונות ילדות באשר הם‪ ,‬על ייחודיות הבית ("בית‬ ‫אבא‪-‬אימא") וחשיבותו לעיצוב אישיותם‪ ,‬כוחם ודרכם העתידיים בחיים‪ ,‬על‬ ‫הדמיון והשוני בין עולמם של הילדים בתקופה ההיא לעולמם של ילדים היום‬ ‫וכמובן על העולם היהודי שהתקיים לפני המלחמה וימי השואה מול העולם‬ ‫היהודי היום‪.‬‬ ‫לסיפורים מצורף "דף משימה לדמות"‪ .‬יש לחלק את הדף יחד עם הסיפורים‬ ‫והוא יהווה עוגן לתלמידים לעבודה על הדמות ולהצגתה בהמשך במליאת‬ ‫הכיתה‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫צביקה דרור (עורך)‪ ,‬דפי עדות‪ 69 :‬חברים מקיבוץ לוחמי הגטאות מספרים‪ ,‬קיבוץ לוחמי הגטאות והקיבוץ‬ ‫המאוחד‪.4891 ,‬‬ ‫‪6‬‬ ‫אסתר‬ ‫שמי אסתר‪ .‬נולדתי בשנת ‪ 1928‬בעיירה קטנה קרוב לעיר וילנה שבפולין‪( .‬בתחילת‬ ‫המלחמה נכבשה העיירה על ידי הרוסים [השלטון הסובייטי] ואחר כך על ידי הגרמנים‪ ,‬היום‬ ‫– בליטא)‪.‬‬ ‫חיינו בעיירה עד שהייתי בת שש‪ .‬השנים הללו זכורות לי כשנים המאושרות ביותר בחיי‪.‬‬ ‫היום אני יודעת שמשם שאבתי כוחות לכל החיים – גם במצבים הקשים ביותר‪ ,‬כשאיבדתי‬ ‫את כל משפחתי במלחמה וגם כשנולדו ילדיי ורציתי להעניק להם חיים רגילים‪.‬‬ ‫העיירה הייתה קטנה‪ .‬רחוב אחד‪ .‬חיו בה בעיקר משפחות יהודיות ומעט משפחות של גויים‪.‬‬ ‫בדרך כלל ביחסים טובים‪ .‬בין אבי לפולנים שאיתם עבד היו יחסי ידידות קרובים‪ .‬בזמן‬ ‫המלחמה הם הציעו לאמי להסתיר אותי ואת אחותי אצלם‪ .‬אימא‪ ,‬שלא הסכימה שניפרד‪,‬‬ ‫סירבה‪.‬‬ ‫המשפחה שלנו הייתה משפחה קטנה‪ :‬אימא שרה הייתה בת יחידה ולאבא – אריה‪ ,‬הייתה‬ ‫אחות אחת‪ .‬אנחנו היינו שלושה ילדים‪ :‬אני האמצעית‪ ,‬אחי הבכור ישראל‪ ,‬שהיה גדול ממני‬ ‫בשמונה שנים ואחותי הקטנה מרים‪.‬‬ ‫גרנו עם סבא וסבתא (ההורים של אימא) בבית מעץ‪ ,‬מוקף חצר גדולה‪ .‬נחשבנו משפחה‬ ‫אמידה‪ .‬הייתה לנו רפת קטנה‪ .‬מהחלב הכנו לבד גבינה וחמאה‪ .‬גידלנו ירקות בגן ירק קטן‬ ‫בחצר‪ .‬גם את הלחם שלנו אפינו בעצמנו‪ ,‬בתנור מיוחד ששימש גם לחימום הבית וגם‬ ‫לאפייה ובישול‪ .‬מים הבאנו מהבאר ואת הבית היינו מאירים בעששיות‪ .‬השירותים היו בחצר‬ ‫ואני זוכרת שבלילה היו כאלה שפחדו לצאת לשירותים בחושך‪ ...‬אבל אני הייתי ילדה‬ ‫שובבה עם ביטחון עצמי ולא פחדתי‪.‬‬ ‫בחצר זרם נחל‪ .‬הדבר האהוב ביותר עליי ועל חברותיי‪ ,‬יהודיות גם הן‪ ,‬היה לשכשך רגליים‬ ‫בנחל ולקטוף פטל טרי מהשיח שלידנו‪ .‬שיחקנו בחוץ המון‪ .‬תמיד בשבת אחר הצהריים‪,‬‬ ‫לפני שהשבת יצאה‪ ,‬נפגשנו‪ ,‬כל ילדי העיירה‪ ,‬ושיחקנו יחד‪ .‬זו הייתה השעה המיוחדת‬ ‫שלנו‪.‬‬ ‫סבא וסבתא היו אדוקים בדתם‪ .‬הוריי פחות‪ ,‬אבל גם הם שמרו מסורת‪ ,‬בגלל האווירה‪.‬‬ ‫בבית דיברנו יידיש‪ .‬אבא לא גידל זקן והתפלל לבד בבית‪ ,‬אימא הקפידה להדליק נרות‬ ‫שבת‪ .‬כל ערב שבת היינו מקיימים ארוחה חגיגית‪ ,‬שאליה הזמנו אנשים חסרי אמצעים‬ ‫מהעיירה‪ .‬החינוך של סבא וסבתא היה נתינה לזולת ומתן בסתר‪ .‬אבא אהב לשיר והיה שר‬ ‫כל הערב עד שהיה נרדם תוך כדי שירה‪ .‬אני זוכרת בגעגועים את השקט והרוגע של אימא‪.‬‬ ‫למרות החיים הנעימים שלנו בעיירה החליטו הוריי לעלות לארץ ישראל וקיבלו את כל‬ ‫האישורים הדרושים‪ .‬נפרדנו בצער מסבא וסבתא‪ ,‬עזבנו את העיירה ועברנו לעיר הגדולה‬ ‫ורשה כדי להתכונן לעלייה‪ .‬למרבה הצער בדיוק אז נפטר המנהיג הפולני פילסודסקי‪,‬‬ ‫שאהד את היהודים והעניק להם זכויות‪ .‬מצב היהודים הורע‪ .‬אישור העלייה לארץ בוטל‪ .‬כך‬ ‫נותרנו בוורשה וכך נשארנו בפולין כשהתחילה המלחמה‪.‬‬ ‫מבוסס על עדותה של אסתר צורף‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫דפי עדות‪ ,‬כרך א‪ ,‬עמ' ‪.242 – 481‬‬ ‫‪7‬‬ ‫מאיר'קה‬ ‫שמי מאיר‪ .‬כולם קוראים לי מאיר'קה‪ ,‬על שם סבא‪ .‬נולדתי בנובמבר ‪ 1928‬בעיר קורץ‬ ‫שבפולין‪ .‬גרנו בבית גדול עם ‪ 13‬חדרים ששכן על הר‪ .‬למרגלות ההר זרם נהר‪.‬‬ ‫הייתה לנו מאפייה משפחתית‪ ,‬שבה אפו בעיקר עוגות ועוגיות‪ .‬אבא ניהל את המאפייה‪.‬‬ ‫אהבתי לקום מוקדם בבוקר‪ ,‬להתגנב בשקט למאפייה‪ ,‬לקבל יחס מיוחד מהעובדים וגם‬ ‫מאפה שנאפה ממש עכשיו‪ ...‬לאותו תנור גדול‪ ,‬שבו אפו את הלחם‪ ,‬הגיעו בכל יום שישי‬ ‫נשות הקהילה לבשל את סירי הצ'ולנט לשבת‪ .‬התבשיל התבשל כל הלילה והיה מוכן‬ ‫לארוחת השבת‪.‬‬ ‫ליד הבית היה לנו בוסתן שבו גדלו עצי שזיף‪ ,‬אפרסק‪ ,‬תפוח‪ ,‬דובדבן ושיחי פירות יער‪.‬‬ ‫אהבתי מאד "להתפלח" דווקא לבוסתן של השכנה שלנו‪ .‬היה לה בן קצת גיבן‪ ,‬שארב‬ ‫בבוסתן שלה‪ .‬כשהיה תופס אותנו היה נועל אותנו‪" ,‬ללמד" אותנו לא לגנוב‪ .‬אבא עסק‬ ‫תמיד גם בענייני הציבור (בנוסף לניהול המאפייה) והיה מפשר בזמן מחלוקות וויכוחים‪.‬‬ ‫אימא ניהלה את הבית וטיפלה בנו‪ ,‬הילדים‪ .‬היינו ארבעה‪ :‬גולדה‪ ,‬אחותי הבכורה‪ ,‬הייתה‬ ‫גדולה ממני בארבע שנים‪ .‬אחריה נולדנו שלושה בנים‪ :‬אני מאיר‪ ,‬חנוך‪ ,‬שהיה צעיר ממני‬ ‫בשבע שנים ואחרון – התינוק ברוך‪ .‬גם סבתא גרה איתנו בבית‪.‬‬ ‫לאבא הייתה אחות אחת ולאימא – משפחה גדולה‪.‬‬ ‫בבית דיברנו יידיש ובחוץ אוקראינית‪ .‬שמרנו על כשרות וחגגנו חגים יהודיים‪.‬‬ ‫ההורים רצו לתת לנו‪ ,‬הילדים‪ ,‬חינוך יהודי ושלחו אותי ללמוד בבית ספר יהודי פרטי של‬ ‫רשת "תרבות"‪ .‬מכיוון שהיה לנו סלון גדול‪ ,‬שכר בית הספר את הסלון שלנו וכך למדתי‬ ‫בבית שלי‪ ,‬יחד עם כל התלמידים האחרים‪ ,‬בכיתות א' וב'‪.‬‬ ‫למדנו בעברית תנ"ך והיסטוריה יהודית‪ ,‬וגם מולדת – על ארץ ישראל‪ .‬השפה השנייה בבית‬ ‫הספר הייתה פולנית‪ .‬רוב חבריי היו יהודים‪ .‬אהבנו לשחות בנהר‪ ,‬לרכב על אופניים‪ ,‬לדוג‬ ‫דגים בנהר עם חכות וברשת‪ .‬בחורף – לגלוש במדרון הקפוא‪ .‬פעם אחת החלקתי על‬ ‫הקרח והוא נשבר‪ ,‬נפלתי למים הקפואים בנהר‪ .‬חבריי הוציאו אותי כמעט קפוא‪ ...‬פחדתי‬ ‫לבוא הביתה והלכתי להתייבש בתנור של המאפייה‪.‬‬ ‫היו לנו גם קצת חברים לא יהודים‪.‬‬ ‫היחסים עם הגויים לא היו טובים במיוחד‪ ,‬אבל לרוב בסדר‪ .‬לפעמים נתקלנו גם בתופעות‬ ‫אנטישמיות‪ ,‬בעיקר בחגים הנוצריים‪.‬‬ ‫הלכתי לחוג של תנועת "עקיבא"‪ ,‬שם היו חייבים לדבר רק עברית‪ .‬פעם אחת קיללתי‬ ‫ביידיש והעיפו אותי מהחוג‪ .‬אחר כך ניסיתי ללכת גם ל"השומר הצעיר"‪ .‬אני זוכר שקינאתי‬ ‫במי שהלך ל"בית"ר" בגלל המדים שלבשו‪.‬‬ ‫מבוסס על עדותו של מאירק'ה אגמי‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪3‬‬ ‫דפי עדות‪ ,‬כרך ב‪ ,‬עמ' ‪.599 – 515‬‬ ‫‪8‬‬ ‫רחלק'ה‬ ‫שמי רחל‪ .‬שם החיבה שלי‪ :‬אוצ'ה (קיצור של רחלצ'ה)‪ .‬נולדתי באוגוסט ‪ 1928‬בעיר‬ ‫לימנובה שבפולין‪.‬‬ ‫אני בת שנייה בין ארבע אחיות‪ .‬אחותי ברונקה‪ ,‬אני ואחיותיי הצעירות‪ :‬חנקה וזייפטל‪ .‬גרנו‬ ‫בבית קטן שלא היו בו מים זורמים וחשמל‪ ,‬ישנו ארבעתנו יחד בחדר אחד‪.‬‬ ‫למרות שחיינו בדלות אני זוכרת בית חם ומלא אהבה ושמחה והורים מסורים‪ .‬בערבים היינו‬ ‫יושבים יחד סביב לעששית נפט והייתה הרגשה של קרבה‪ ,‬של יחד‪ .‬בחורף הערבים ארוכים‬ ‫מאוד‪ ,‬מחשיך כבר בשלוש אחר הצהריים‪ .‬אבא היה משחק איתנו ומספר לנו סיפורים‪ .‬כל‬ ‫שבת אחר הצהריים בקיץ‪ ,‬הלכנו‪ ,‬כל המשפחה‪ ,‬לטייל לנהר ולשדות‪ .‬אהבתי זאת מאוד‪.‬‬ ‫אימא הייתה בעיניי האישה הכי אלגנטית ויפה בעולם!‬ ‫פעם בשבוע היו ההורים עושים לנו אמבטיה לפני השינה‪ .‬היו מחממים מים בסיר והייתה‬ ‫חגיגה שלמה‪.‬‬ ‫אבא ואימא שמרו על בית דתי ומטבח כשר‪ .‬בראש השנה וביום הכיפורים הלכנו לבית‬ ‫הכנסת‪ .‬בחורף הדלקנו נרות חנוכה‪ ,‬שרנו שירים ואכלנו לביבות‪ .‬לפני פסח ניקינו היטב את‬ ‫הבית והוריי הורידו מעליית הגג את הכלים היפים לליל הסדר‪ .‬כל נשות העיר נאספו יחד‬ ‫לאפות מצות‪ .‬בחגים ובשבתות היינו תמיד רחוצות ולבושות בגדי חג‪ .‬תמיד היו לנו נעליים‬ ‫מיוחדות‪ ,‬כי לאבא הייתה חנות לעורות‪ .‬אנחנו בחרנו את הצבע והסנדלר היה תופר לנו‬ ‫נעליים חדשות‪.‬‬ ‫אימא עזרה לאבא בחנות ובניהול חשבונות‪ .‬פעם בשבוע היה יום שוק בעיר – ביום הזה לא‬ ‫ראינו את ההורים במשך כל היום‪ ,‬עד הערב‪ .‬היו נותנים לנו כסף לקנות נקניק והיינו אוכלות‬ ‫סנדוויצ’ים עם נקניק עד שההורים חזרו‪ .‬לאבא היו הרבה חברים גויים ואני זוכרת שהרגיז‬ ‫את אימא שהוא נותן להם עורות תמורת מצרכים כמו חלב או ביצים‪ ,‬שלא היינו צריכים‬ ‫מהם כל כך הרבה‪ ,‬במקום תמורת כסף (שדווקא חסר)‪.‬‬ ‫הלכנו לבית ספר רגיל ושם התחברתי גם עם ילדות לא יהודיות‪ .‬הרגשתי נוח לבלות‬ ‫בבתיהם ולצאת יחד לטיולים‪ .‬אבל מדי פעם היו ילדים צועקים לי "יהודייה‪ ,‬מה את עושה‬ ‫כאן?"‪ .‬הייתי צריכה להתמודד עם האנטישמיות שהחריפה אז בפולין‪ .‬אחר הצהריים הלכתי‬ ‫עם אחיותיי לבית ספר לבנות יהודיות של [רשת] "בית יעקב"‪ .‬בית הספר שכן בבית יפה‬ ‫ונהניתי מהלימוד‪ ,‬מהשירה ומהריקודים‪.‬‬ ‫מבוסס על עדותה של רחלק'ה סוירסקי (לבית דרשוביץ)‪.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫דפי עדות‪ ,‬כרך ב‪ ,‬עמ' ‪.988 – 949‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪4‬‬ ‫ישראל‬ ‫שמי ישראל‪ .‬נולדתי בשנת ‪ 1921‬בעיירה גורה‪-‬קאלווריה‪ ,‬סמוך לוורשה‪ ,‬פולין‪.‬‬ ‫המיוחד בעיירה שלי‪ ,‬שהיהודים קראו לה "גור"‪ ,‬הייתה "החצר הגדולה"‪ ,‬הבית של הרבי‬ ‫מגור‪ .‬הרבי מגור היה רב חשוב מאוד ליהודים בפולין והיו לו המוני מאמינים‪-‬חסידים‪ .‬רוב‬ ‫השנה לא היה הרבי בעיירה‪ ,‬אלא הסתובב ברחבי פולין בין מאמיניו‪ ,‬אבל בחגים היה שב‬ ‫לחצרו‪ ,‬ואיתו אלפים מחסידיו‪ .‬הבית שלנו היה צמוד לחצר הענקית של הרב וכך יכולתי‬ ‫לראות מקרוב את השירים והריקודים של החסידים ולראות כיצד הם עומדים בגשם ובשמש‬ ‫ומחכים לרבי בחצר הגדולה‪.‬‬ ‫למרות שהיינו שכנים של הרבי החשוב‪ ,‬לא היה אבא חסיד אלא איש פשוט‪ ,‬שהיה מתפרנס‬ ‫כאופה שכיר במאפייה בעיירה‪ .‬אחד הסבים שלי היה קצב שעבד באטליז וסב אחר היה‬ ‫סנדלר שעבר בין הכפרים ומכר את תוצרתו‪ .‬אפשר לומר שחיינו בצמצום‪ ,‬אפילו במחסור‪.‬‬ ‫אמי הולידה שבעה ילדים‪ ,‬שניים מהם מתו בלידה‪ .‬נותרנו חמישה בנים‪ .‬הרש‪-‬חיים הבכור‪,‬‬ ‫השני אני‪ ,‬ישראל ופסח אחריי‪ ,‬יוסף (יוסלה) וראובן התינוק‪.‬‬ ‫הבית שלנו היה יהודי מסורתי‪ .‬לא ציוני‪ .‬בית של בעלי מלאכה פשוטים העמלים למחייתם‪.‬‬ ‫לא היה זמן להתעסק בכל מיני "פילוסופיות" (אמונות) חדשות כמו הציונות‪.‬‬ ‫כשהייתי בן שש התחלתי ללכת לחדר‪ .‬בן תשע התחלתי ללמוד בבית ספר רגיל‪ ,‬עם‬ ‫תלמידים פולנים‪ .‬רוב המורים והתלמידים היו אנטישמים ולא עבר יום בלי קללה‪ ,‬השמצה‬ ‫או מכה כלפינו‪ .‬דווקא המחנכת שלי זכורה לטוב כמי שלא שנאה יהודים‪.‬‬ ‫מקום הבריחה שלי מבית הספר היה העמק היפה‪ ,‬בו זרם נהר הוויסלה‪ .‬לא פעם ברחתי‬ ‫מהלימודים כדי להתרחץ בנהר‪.‬‬ ‫בעיירה היו בתי היהודים במרכז ובתי הלא יהודיים‪ ,‬הגויים‪ ,‬בשוליים‪ .‬במרכז העיירה‬ ‫הרגשתי בטוח להסתובב כיהודי‪ ,‬אבל ידעתי שלא כדאי להסתובב לבד בשולי העיירה‪.‬‬ ‫לידינו היה בסיס של הצבא הפולני‪ ,‬עם יחידות של תותחנים ושריון‪ .‬אהבתי להסתכל על‬ ‫החיילים והתעניינתי בכלי הנשק‪ ,‬אבל בימי ראשון‪ ,‬כשהחיילים הפולנים היו משתכרים‪ ,‬היה‬ ‫מסוכן ליהודים להיות לידם‪ .‬פעם אחת תפסו אותי ומרחו לי שומן חזיר על השפתיים‪.‬‬ ‫נפגעתי מאוד‪ .‬עד היום אני זוכר זאת‪ .‬לפעמים היו עימותים בין החיילים הפולנים לבין‬ ‫החסידים של הרבי מגור‪ ,‬שלא פחדו להתעמת איתם‪.‬‬ ‫גם בין היהודים היו עימותים‪ .‬בשבת אחת‪ ,‬בשנת ‪ ,1938‬הגיע לבית הכנסת נואם ציוני‪ .‬הוא‬ ‫סיפר על מה שקרה ליהודים בגרמניה אחרי עליית היטלר לשלטון‪ .‬החסידים הפריעו לו‪ .‬הוא‬ ‫ניסה להמשיך ולספר על המצוקות של היהודים‪ .‬החסידים הביאו "תגבורת" והתפתחה‬ ‫תגרה גדולה‪ ,‬עד שהיה צורך להזעיק את המשטרה הפולנית שתבוא להפריד בין היהודים‪.‬‬ ‫מבוסס על עדותו של ישראל רוזנבלום‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪5‬‬ ‫דפי עדות‪ ,‬כרך ג‪ ,‬עמ' ‪.4829 – 4811‬‬ ‫‪10‬‬ ‫מארק‬ ‫שמי מארק‪ .‬נולדתי באוקטובר ‪ 1921‬בעיר לבוב‪ ,‬פולין‪.‬‬ ‫הוריי היו טוניה ונפתלי‪ .‬היינו ארבעה ילדים במשפחה‪ :‬אני הבן הבכור‪ .‬אחי משה‪-‬מיכאל‪,‬‬ ‫שנקרא בפי כולם מונדז'יו‪ ,‬נולד שנתיים אחריי‪ .‬אחרי שנתיים נולדה בלה ואחרי שנתיים‬ ‫נוספות – האחות הקטנה אסתר‪.‬‬ ‫אבי היה כובען‪ ,‬אמן ביצירת כובעים‪ ,‬שעבד שעות רבות כדי לפרנס את משפחתנו‪.‬‬ ‫חיינו במחסור אבל אני זוכר ילדות מאושרת‪ .‬להוריי לא היה כסף לקנות לנו צעצועים‪ ,‬אבל‬ ‫לנו לא היה אף פעם משעמם‪ .‬בקיץ בילינו אני וחבריי שעות רבות בחוץ – משחקים בכדורגל‬ ‫ובמשחקים אחרים ובחורף – מחליקים על הקרח במחלקיים ובמזחלת‪.‬‬ ‫בגיל שבע התחלתי ללכת לבית הספר‪ .‬גם הפעם חסר כסף – לספרים ואפילו לאוכל‪.‬‬ ‫באחד הימים התעלפתי מרעב בבית הספר‪ .‬מאותו יום דאגו לי חבריי לכיתה‪ .‬כל יום חיכה‬ ‫לי סנדוויץ' במגירה‪ ,‬אף פעם לא דיברנו על זה ולא סופר מי הביא‪ .‬מתן בסתר‪.‬‬ ‫מבוסס על עדותו של מארק הרמן‪.‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪6‬‬ ‫דפי עדות‪ ,‬כרך ב‪ ,‬עמ' ‪.884 – 819‬‬ ‫‪11‬‬ ‫דף משימה לדמות‬ ‫קראו את הסיפור שלפניכם‪ .‬מלאו את "דף הדמות" בהתאם לסיפור‪.‬‬ ‫‪ .1‬פרטים אישיים על הדמות‬ ‫‪ .2‬פרטים על המשפחה‬ ‫‪ .3‬פרטים על העיר‪/‬העיירה‪/‬היישוב‬ ‫‪ .4‬זיכרון יפה‪/‬נעים של הדמות מילדותה‬ ‫‪ .5‬זיכרון כואב‪/‬קשה של הדמות מילדותה‬ ‫‪ .6‬מה למדתם מהסיפור על החיים היהודיים בפולין לפני‬ ‫המלחמה?‬ ‫‪12‬‬ ‫נספח ‪ – 3‬רקע היסטורי‪ :‬יהודי פולין בין שתי מלחמות עולם‬ ‫ערב מלחמת העולם השנייה חיו בפולין למעלה מ‪ 3.5-‬מיליון יהודים‪ ,‬הקיבוץ‬ ‫היהודי הגדול ביותר על אדמת אירופה באותם ימים‪ .‬מבחינה פוליטית‪-‬ערכית‪,‬‬ ‫ניתן להצביע על שלושה זרמים מרכזיים‪ ,‬אשר פעלו בתוכו‪ :‬אורתודוכסים‪,‬‬ ‫בונדיסטים וציונים‪ 7.‬מבחינה מספרית השתייכו כשליש מיהודי פולין לזרם‬ ‫האורתודוכסי ושני השלישים הנוספים נחלקו בין השניים האחרים (לא ידוע‬ ‫באיזה יחס)‪ .‬האורתודוכסיה על חלקיה השונים‪ ,‬חסידים ומתנגדים‪ ,‬ראתה‬ ‫ברובה את עתידה בפולין כל עוד תאפשר המדינה את המשך קיום אורח החיים‬ ‫הדתי‪ .‬בדומה להם ראו גם הבונדיסטים את עתידם בפולין‪ ,‬תוך המשך מאבק‬ ‫מעמדי‪ ,‬אשר יביא עמו לאוטונומיה תרבותית ליהודים (אחד מן הסממנים של‬ ‫אותה תרבות הייתה שפת היידיש)‪ 8.‬בשונה מהם ראתה התנועה הציונית את‬ ‫עתידו של העם היהודי בכלל ושל יהודי פולין בפרט – בארץ ישראל‪ .‬המחלוקות‬ ‫הרעיוניות בתוך המחנות הפוליטיים בתוך התנועה הציונית‪ ,‬בין שמאל לימין‪,‬‬ ‫מצאו להן ביטוי גם באופן ובקצב של יישום ההתיישבות בארץ ישראל‪.‬‬ ‫בתקופה שבין שתי מלחמות עולם הייתה פולין מדינה עצמאית (לאחר שאיבדה‬ ‫את עצמאותה בסוף המאה ה‪ .)18-‬היו אלה שנים של משברים כלכלים ואי‬ ‫יציבות פוליטית במדינה הצעירה‪ ,‬אשר השפיעו כמובן גם על מצבו של הציבור‬ ‫היהודי בתוכה‪ .‬ניתן להצביע על שלושה אירועים מרכזיים בהקשר זה‪ :‬מלחמת‬ ‫רוסיה‪-‬פולין (‪ ,)1921-1919‬רפורמות כלכליות (‪ )1925-1923‬ומותו של נשיא‬ ‫פולין‪ ,‬המרשל יוזף פילסודסקי (‪ .)1935‬עם סיום מלחמת העולם הראשונה‬ ‫ובמהלך שנות מלחמת רוסיה‪-‬פולין התחוללו גלי פרעות ביהודים במקומות‬ ‫‪7‬‬ ‫בשנת ‪ 4988‬כונס בבאז ל הקונגרס הציוני הראשון‪ .‬באותה שנה נוסדה בעיר וילנה תנועת ה"בונד"‪ ,‬תנועת פועלים‬ ‫סוציאליסטית‪ ,‬אשר ביקשה להציע פתרון שונה מזה של התנועה הציונית ביחס לעתידו של העם היהודי‪ .‬ראה‪ :‬דניאל‬ ‫בלטמן‪" ,‬הבונד‪-‬מיתוס המהפכה ועבודת היומיום"‪ ,‬בתוך‪ :‬ישראל ברטל וישראל גוטמן (עורכים)‪ ,‬קיום ושבר‪ :‬יהודי‬ ‫פולין לדורותיהם‪ ,‬כרך ב'‪ ,‬מרכז שזר‪ ,‬ירושלים ‪ ,2114‬עמ' ‪.581-188‬‬ ‫‪8‬‬ ‫חוי דרייפוס בן ששון‪ ,‬אנו יהודי פולין?‪ :‬היחסים בין יהודים לפולנים בתקופת השואה מן ההיבט היהודי‪ ,‬יד ושם‪,‬‬ ‫ירושלים ‪ ,2118‬עמ' ‪.82-84‬‬ ‫‪13‬‬ ‫רבים בפולין‪ .‬שנתיים מאוחר יותר‪ ,‬בניסיון להתגבר על המשבר הכלכלי שפקד‬ ‫את המדינה לאחר סיום המלחמות‪ ,‬הנהיג ראש הממשלה ושר האוצר ולדיסלב‬ ‫גרבסקי שורה של רפורמות כלכליות לעידוד הצמיחה‪ .‬אלו כללו‪ ,‬בין השאר‪,‬‬ ‫הטלת מסים כבדים על ציבור התעשיינים‪ ,‬הסוחרים ובעלי המלאכה‪ .‬יהודים‬ ‫רבים אשר השתייכו לאותו ציבור נפגעו ישירות מאותן רפורמות וחלקם עזב את‬ ‫פולין‪ .‬מי מהם שהיגר לארץ ישראל נמנה עם אנשי העלייה הרביעית‪ ,‬אשר‬ ‫כונתה גם "עליית גרבסקי"‪ 9.‬בתקופת שלטונו (‪ )1935-1921‬הצליח פילסודסקי‬ ‫לרסן את תנועת האינדציה‪ ,‬אשר ראתה ביהודים את האויב המיתולוגי של העם‬ ‫הפולני‪ .‬עם מותו התגברה האנטישמיות והעוינות כלפי היהודים ולצד קריאות‬ ‫להטלת חרם כלכלי עליהם התרחשו מספר פוגרומים ברחבי פולין‪.‬‬ ‫‪10‬‬ ‫המצב הכלכלי והצרת צעדיהם של יהודי פולין בתקופה הנדונה נתנו גם את‬ ‫אותותיהן בתחום החינוך והתרבות היהודית‪ .‬מערכת החינוך היהודי בפולין‬ ‫אופיינה בתנופת פיתוח בשנות העשרים של המאה הקודמת‪ :‬רשת "תרבות"‪,‬‬ ‫רשת ציש"א‪ ,‬רשת "חורב" ורשת "בית יעקב"‪ .‬רשתות אלה העניקו השכלה‬ ‫(חלקן ביידיש וחלקן בעברית) מגיל הגן ועד לסמינר להכשרת מורים‪ .‬לצדן‬ ‫המשיכו בפועלן ישיבות רבניות‪ ,‬בהן בלטה באותן שנים "ישיבת חכמי לובלין"‪,‬‬ ‫מייסודה של "אגודת ישראל"‪ .‬ממחצית שנות השלושים גבר הפיקוח הפוליטי‬ ‫מצד השלטונות על פועלם של אותם מוסדות‪.‬‬ ‫‪11‬‬ ‫תהליך דומה התרחש מצד‬ ‫השלטונות ביחס לעיתונות היהודית באותן שנים‪ .‬בין העיתונים הבולטים ניתן‬ ‫‪9‬‬ ‫העלייה הרביעית (‪ ,) 4828-4821‬אשר אנשיה תרמו להתפתחות המרכזים העירוניים בארץ ישראל‪ ,‬כונתה גם בלשון‬ ‫גנאי "עליית הקיוסקים" ו"עליית נלבקי"‪ .‬רובע ורחוב נלבקי בוורשה היוו‪ ,‬עד פרוץ מלחמת העולם השנייה‪ ,‬מוקד‬ ‫פעילות מרכזי של סוחרים ובעלי מלאכה יהודים‪.‬‬ ‫‪10‬‬ ‫בעיר קלצה התחולל באוקטובר ‪ 4888‬פוגרום בו נרצחו ‪ 5‬יהודים‪ .‬במארס ‪ 4889‬התחולל פוגרום בעיירה פשיטיק‪ ,‬בו‬ ‫נרצחו שלושה יהודים ו‪ 22-‬נפצעו‪ .‬על הפוגרום בפשיטיק כתב מרדכי גבירטיג את השיר "העיירה בוערת"‪ .‬ראה‪ :‬שרה‬ ‫בנדר‪ ,‬בארץ אויב‪ :‬יהודי קלצה ‪ ,6699-6696‬יד ושם‪ ,‬ירושלים ‪ ,2142‬עמ' ‪.98-85‬‬ ‫‪11‬‬ ‫שמואל רוזנהק‪' ,‬על מערכת החינוך היהודי בפולין בין שתי מלחמות עולם'‪ ,‬בתוך‪ :‬ישראל היילפרין (עורך)‪ ,‬בית‬ ‫ישראל בפולין‪ :‬מימים ראשונים ועד לימות החורבן‪ ,‬ההסתדרות הציונית‪ ,‬ירושלים ‪ ,4858‬עמ' ‪.455-412‬‬ ‫‪14‬‬ ‫לציין את "הצפירה" (עברית)‪" ,‬המזרחי" (עברית)‪" ,‬היינט" (יידיש) ו"מאמענט"‬ ‫(יידיש)‪ .‬עם גלי העלייה באותן שנים‪ ,‬איבד מרכז הספרות והשירה העברית‬ ‫בפולין את הבכורה לטובת ארץ ישראל‪ .‬במקביל התפתחה בפולין ספרות יידיש‬ ‫צעירה‪ .‬שפת היידיש גם זכתה לעדנה באותה עת בתאטרון היהודי בפולין‪.‬‬ ‫‪12‬‬ ‫לסיכום‪ :‬את התקופה שבין שתי מלחמות העולם בפולין ניתן לתאר כתקופה‬ ‫רבת שינויים ותהפוכות בעבור חלק גדול מיהודי פולין‪ .‬לצד המשברים ואולי‬ ‫בתגובה להם‪ ,‬חלו במהלכה התפתחויות פוליטיות ותרבותיות חשובות‪ ,‬אשר‬ ‫עיצבו מחדש את פניה של החברה היהודית על רבדיה השונים‪ .‬אחת מאותן‬ ‫התפתחויות הייתה פריחת תנועות הנוער היהודיות‪ ,‬עליהן נרחיב בשיעור הבא‪.‬‬ ‫‪12‬‬ ‫נתן כהן‪' ,‬עיתונות יומית יהודית בפולין'‪ ,‬קיום ושבר‪ ,‬עמ' ‪.821-814‬‬ ‫שמואל ורסס‪' ,‬הספרות העברית בפולין – תקופות וציוני דרך'‪ ,‬קיום ושבר‪ ,‬עמ' ‪.481-414‬‬ ‫נתן כהן‪' ,‬ספרות יידיש הצעירה בפולין שבין שתי המלחמות‪ :‬פרסומיה ומאבקיה להכרה'‪ ,‬קיום ושבר‪ ,‬עמ' ‪.252-288‬‬ ‫מיכאל שטיינלאוף‪ ,‬התאטרון היהודי בפולין‪ ,‬קיום ושבר‪ ,‬עמ' ‪.851-828‬‬ ‫‪15‬‬