‫עלון קיבוץ שובל‬ ‫אב תשע"ה‪ ,‬יולי ‪2015‬‬ ‫קיץ ‪ – 2015‬חגיגה מתמשכת של קהילת שובל‬ ‫לקוראים שלום רב!‬ ‫שוב שינס השובעלון את מתניו‪ ,‬קרם לבסוף עור וגידים‪ ,‬והריהו מונח בתא הדואר שלכם‪,‬‬ ‫בין אם הוא עשוי מעץ בלוי ובין אם הוא וירטואלי‪ ,‬ולפיכך זוכה בנעורי נצח‪.‬‬ ‫וכל הפתיח הזה בא לומר ששוב התקשיתי לאסוף את עצמי ואת מרכיבי העלון כדי לעמוד‬ ‫בלוח זמנים סביר‪ .‬אבל לא עוד‪ .‬בתור גמלאית של משרד החינוך אני מקווה שתדירות‬ ‫העלון תשתפר‪ ,‬ואולי גם תכניו‪.‬‬ ‫ומה הפעם?‬ ‫הקיץ הביא עמו את המפגש המסורתי לציון ימי ההולדת של הוותיקים‪ ,‬ואת הברכה‬ ‫המסורתית‪ ,‬והפעם היא מפי עירית שור‪.‬‬ ‫בתחילת הקיץ נפרדנו מיוליוס קליפר ז"ל‪ .‬דברי ההספד של בתו‪ ,‬דליה‪ ,‬מובאים כאן‪.‬‬ ‫המדור עם עובד מארח את ורדית הר שלום שעובדת כמטפלת קשישים ומספרת על כך‪.‬‬ ‫נחום כנר מספר על מסע שורשים אל עיירת הולדתו‪ ,‬ובעיקר על כל מה שהתרחש בה בשואה‪.‬‬ ‫רונן הירשלר מספר על רדיו בני שמעון ומזמין אותנו להצטרף וללמוד לשדר‪.‬‬ ‫חיים רון עורך השוואה מעניינת של העבר וההווה‪ ,‬שלנו הישראלים‪ ,‬לעומת העם היווני‪,‬‬ ‫הנתון כעת במשבר כלכלי קשה‪.‬‬ ‫אחת התובנות שעולות מאירועי התרבות היפים שלהם אנחנו זוכים בשובל היא שהם‬ ‫משמשים בעצם גם כמנוף לבינוי קהילתי‪ .‬גם השובעלון הבחין בכך ורוצה לציין זאת‪.‬‬ ‫נעיף מבט מהיר אל השכונה לראות האם זז משהו בשטח ונהנה מחכמות מפי הטף‪.‬‬ ‫ראובן הירשלר מביא שוב כמה הגיגים בקו‪ ,‬והם כרגיל אקטואליים מאוד‪.‬‬ ‫קריאה מהנה וקיץ נעים לכולנו‪ .‬הרי ברוב חלקי הארץ לא זוכים לבריזת הערב הנעימה‬ ‫הנושבת בשובל ומאפשרת לנו ליהנות מחוץ לבית גם בעונה החמה הזאת‪.‬‬ ‫שלומית‬ ‫‪1‬‬ ‫קראה עירית שור במפגש ‪ +60‬לציון ימי ההולדת של הוותיקים בקיץ‬ ‫אמא שלי מסמלת עבורי את כל מה שהיה יפה בקיבוץ של פעם‪ ,‬וחלק מזה בהחלט לא‬ ‫בלתי רלבנטי גם לקיבוץ של היום‪ .‬הצניעות‪ ,‬ההסתפקות במועט והעזרה ההדדית‪ ,‬הטבועה‬ ‫עמוק באופיה‪ ,‬והאנושיות‪ ,‬וכוח הרצון והנחישות‪ ,‬שבאה יד ביד עם הרגישות‪ ,‬והתבונה‬ ‫שיודעת כל‪-‬כך טוב למזג בין כל אלה‪.‬‬ ‫וגם ‪ -‬יש בה סוג של אנדרסטייטמנט‪ ,‬שהיה כה אופייני לתרבות הארגונית של הקיבוץ‬ ‫טרום הפייסבוק‪ ,‬הטוויטר והווטס‪-‬אפ‪ ,‬תרבות שבה השימוש בסופרלטיבים נעשה במינון‬ ‫הרבה יותר זהיר ומחושב‪ ,‬ולא כל אחד היה יורה מהגיגי לבו לחלל האוויר‪ ,‬ללא שום‬ ‫שליטה או בקרה‪ .‬למילים היה אז יותר ערך‪ ,‬והשימוש בהן היה הרבה יותר מבוקר‪ ,‬ואמא‬ ‫שלי‪ ,‬כמו הקיבוץ כולו‪ ,‬למרות שמעולם לא הרבתה במילים‪ ,‬ידעה ליצור עבורי סביבה‬ ‫עוטפת‪ ,‬מגוננת ואוהבת שבה‪ ,‬לאורך השנים‪ ,‬לא חסר לי דבר‪.‬‬ ‫תמיד אמרו על אמא שהיא "פלמ"חניקית"‪ ,‬והשימוש במונח הזה איננו דורש הגדרה או‬ ‫הסבר‪ .‬אבל נדמה לי שעם השנים החלה שכבת האופי המחוספסת וה"צברית" המייצגת את‬ ‫ה"פלמ"חניקיות" אצל אמא להתפוגג ואף להיעלם‪ ,‬ותחתיה החלו "להרים ראש" הרוך‪,‬‬ ‫החמלה והחום הצובעים בצבעים עזים כל‪-‬כך את כל הסגולות שהוזכרו למעלה‪ .‬התפוגגות‬ ‫מעטה החספוס אצל אמא מהווה עבורי סוג של גשר וירטואלי בין הקיבוץ של פעם לקיבוץ‬ ‫של היום‪ ,‬והיא מאירה את עיני כיצד ניתן להשתנות מבלי לוותר על מה שחשוב באמת‪.‬‬ ‫ואם עד עתה הובנתי שלא כראוי‪ ,‬ברצוני להדגיש ‪ -‬אינני מתגעגעת כלל לקיבוץ של פעם‪,‬‬ ‫ונדמה לי שהשינויים שעבר הקיבוץ ב‪ 20-‬השנים האחרונות היו שינויים הכרחיים‬ ‫שהתאימו אותו למציאות בת זמננו והפכו אותו למקום חי‪ ,‬נושם ואטרקטיבי מאוד לבנים‬ ‫צעירים ולאנשים מבחוץ להצטרף אליו‪ .‬ויחד עם זאת‪ ,‬נדמה לי שהערכים הבסיסיים‪,‬‬ ‫המכוננים ‪ -‬אלה שנוצקו עמוק בתוך יסודות הקיבוץ‪ ,‬על ידי אמא שלי ועל‪-‬ידכם ‪ -‬הם אלה‬ ‫שמבטיחים‪ ,‬יותר מכל דבר אחר‪ ,‬שגם בעקבות השינויים הללו‪ ,‬ימשיך המקום הזה לשמור‬ ‫על ערכים הומניים של סולידריות‪ ,‬ערבות הדדית ועזרה לזולת‪.‬‬ ‫רוצה אפוא לומר לכם‪ ,‬לכולכם‪ ,‬שאתם בהחלט רשאים להביט סביב ולהיות גאים מאוד‬ ‫במקום הזה‪ ,‬שהוא במידה רבה בצלמכם ובדמותכם ‪ -‬גם אם נדמה לכם שכבר אינכם‬ ‫מכירים אותו יותר ‪ -‬ולאחל לכם שגם ממרום שנותיכם תדעו לשמור על אופטימיות‬ ‫ולראות את החלק הבהיר של הירח‪ ,‬ויחד עם זאת תדעו לזהות ולקבל את האותות שהגיל‬ ‫שולח לכם בהבנה ובהשלמה‪ ,‬מתוך ידיעה שאחרי הכול ‪ -‬הזמן איננו עוצר מלכת‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫הספד שכתבה בתו‪ ,‬דליה‬ ‫אבא נולד בפולין ב‪ 12.3.1930-‬לחיים ורבקה קליפר‪ ,‬אח למנשה‪ ,‬ולפרל (פנינה)‪.‬‬ ‫למעשה‪ ,‬שם משפחתו של אביו היה ַּפכְט‪ ,‬אך מכיוון שהורי הוריו נישאו בחתונה יהודית‪,‬‬ ‫שלא הייתה מוכרת על ידי הרשויות אז‪ ,‬הילדים נשאו את שם משפחת האם‪ ,‬קליפר‪ .‬את‬ ‫שנותיו הראשונות העביר בכפר יבלוניצה שבפולין‪ ,‬אך בגיל שלוש עבר עם משפחתו לעיר‬ ‫צ'רנוביץ' שברומניה‪ .‬במלחמת העולם השנייה עברה צ'רנוביץ' לידי הרוסים על פי הסכם‬ ‫עם הגרמנים‪ ,‬ורק ב‪ ,1941-‬כשהחלה המלחמה עם רוסיה‪ ,‬נכנסו הגרמנים לצ'רנוביץ'‬ ‫וקיבצו את יהודי העיר לגטו‪ .‬מספר חודשים מאוחר יותר חוסל הגטו‪ ,‬ואבא יחד עם‬ ‫משפחתו החלו במסע שתחילתו ברכבת ואחריה צעדה רגלית‪ .‬כשהגיעו לעיר ברשאד אמר‬ ‫להם מישהו שהם הולכים בצעדת מוות‪ ,‬וכדאי להם לחמוק מהשיירה ולהיכנס לגטו היהודי‬ ‫בעיר ‪ .‬אבא ומשפחתו אכן הצליחו לחמוק מהשומרים הגרמנים ולהיכנס לגטו ברשאד‪ ,‬שם‬ ‫שהו עד לסיום המלחמה‪ .‬מאבק ההישרדות היום‪-‬יומי בגטו היה קשה‪ ,‬ומגפה של טיפוס‬ ‫הבהרות גבתה את חייהם של אביו חיים ושל אחותו פרל‪ .‬אבא‪ ,‬יחד עם אחיו מנשה ואמו‪,‬‬ ‫שרדו את הגטו ושוחררו על ידי הרוסים‪.‬‬ ‫לאחר המלחמה הם חזרו לצ'רנוביץ' ומאוחר יותר עלה אבא לארץ באוניית המעפילים‬ ‫"רפיח"‪ .‬במהלך השייט נקלעה האונייה לסערה‪ ,‬עלתה על שרטון וטבעה סמוך לאי היווני‬ ‫סיריניה‪ .‬רוב המעפילים הצליחו לעלות על האי‪ ,‬וההגנה בקשה את עזרת הבריטים לחלצם‪.‬‬ ‫הבריטים העבירו את הניצולים למחנות המעצר בקפריסין שם חיכו לתורם לעלות ארצה‪.‬‬ ‫משום שהם היו ניצולי ספינה שטבעה‪ ,‬הם קודמו בתור לעלייה לארץ‪ ,‬על חשבון‬ ‫"הוותיקים" יותר במחנה המעצר‪ .‬אמא הייתה מזכירה לאבא מדי פעם שבגללו היא הייתה‬ ‫צריכה לחכות יותר זמן במחנה המעצר קפריסין‪.‬‬ ‫בארץ פגש שוב באחיו ובאמו‪ ,‬שעלו בנפרד‪ .‬אבא היה בגרעין של יוצאי רומניה שיועד‬ ‫לקיבוץ גלאון‪ ,‬אך חברי הגרעין רצו להגיע לקיבוץ צעיר‪ ,‬לכן התאחדו עם גרעין של יוצאי‬ ‫הונגריה (שהיה מיועד להשלים את להבות הבשן‪ ,‬וגם חבריו רצו קיבוץ צעיר) ויחד היו‬ ‫קבוצה גדולה שלחצה על ההנהגה עד שאישרו להם להגיע לקיבוץ שובל‪ .‬בגרעין פגש את‬ ‫מרטה‪ ,‬איתה התחתן ויחד הם הולידו את נעמי ודליה‪.‬‬ ‫בקיבוץ אבא עבד בנגריה‪ .‬אחר כך עבד במוסך והתמחה בחשמלאות רכב ובסוף עבד‬ ‫במפעל לעיבוד שבבי והיה אחראי על תחזוקת המכונות‪ .‬אבא היה איש טכני‪ ,‬וכאשר חסר‬ ‫לו ידע כלשהו‪ ,‬הוא פשוט פנה לספרים ולמד לבד‪ .‬בתור אדם שאהב לתקן מכונות‪ ,‬אבא‬ ‫‪3‬‬ ‫היה הכתובת שאליה פונים חברי הקיבוץ כשהתקלקלו מכונות תפירה‪ ,‬מכונות גילוח‪,‬‬ ‫טלפונים‪ ,‬שעונים ורכבות חשמליות (שהיו להיט גדול כשהיינו קטנים‪ ,‬וכך זכיתי לשחק‬ ‫ברכבת החשמלית‪ .)...‬הוא תיקן גם את צופר האזעקה כשגילו שהוא לא פועל בתחילת‬ ‫מלחמת יום הכיפורים‪ .‬לצורך התיקונים השונים הוא נהג לאסוף חלקי חילוף משומשים‬ ‫ממכשירים אחרים‪ ,‬ויש לו בבית ארסנל נכבד של חוטי חשמל‪ ,‬מפסקים‪ ,‬שקעים ותקעים‪,‬‬ ‫רכיבי אלקטרוניקה וחלקי מחשב‪ .‬לכל חפץ יש שימוש‪ ,‬ולעתים גם יותר משימוש אחד‪:‬‬ ‫הוא היה חותך עבורי במספרי פח את השפופרת הריקה של משחת השיניים "שנהב"‪ ,‬מנקה‬ ‫ומיישר וכך יכולתי לרקע ולצייר על הנחושת בעזרת עט כדורי‪ ,‬שכמובן כבר היה ללא דיו‪.‬‬ ‫כך בנה לנכדותיו מעין פנס שנדלק בלחיצה והיה עשוי קופסת פלסטיק‪ ,‬סוללות ונורית‬ ‫ירוקה שנלקחה ממקש ‪ Num Lock‬ממקלדת מחשב ישנה‪ .‬הוא היה אדם שהיה שם‬ ‫כשצריך‪ ,‬וכשקראו לו התייצב מיד‪ :‬לעזור ולקלף תפוחי עץ או פקאנים לעוגת התפוחים‪,‬‬ ‫להחליף נורות‪ ,‬שקעים‪ ,‬תקעים‪ ,‬לתלות ולהרכיב‪ ,‬לטפס על מגדל הסילו כי כולם מטפסים‪,‬‬ ‫אז גם אני צריכה‪ ,‬או לפרק קוגלאגרים כדי שאוכל לשחק עם כדוריות המתכת‪ ,‬להיט גדול‬ ‫בחברת הילדים של אז‪ .‬הוא בנה לכבוד יום הולדתי מגלשה מעץ שעמדה מאחורי גן א'‪ ,‬אך‬ ‫מגלשה זו לא שרדה שנים רבות כפי ששרדה המתכת של הסוס שג'ו בנה לכבוד יום‬ ‫ההולדת של רויטל‪ .‬אבא תרם את כישוריו הטכניים לטובת הקיבוץ כשנתבקש מדי שנה‬ ‫לתכנן כיצד ניתן להנדס‪ ,‬להציב‪ ,‬לסדר ולהושיב את כל הקיבוץ‪ ,‬על ילדיו ואורחיו‪,‬‬ ‫לשולחנות סדר פסח‪ .‬מי שזוכר את גודלו של חדר האוכל אז‪ ,‬זוכר גם את הצפיפות הרבה‬ ‫ואת השאלה שריחפה תמיד‪ :‬האם נזכה לכיסאות או שנדונו לשבת על הספסלים‪ .‬אבא היה‬ ‫מכין שרטוט מדויק תוך חישוב מספר הסנטימטרים המוקצים לכל אחד על הספסל‪ ,‬המיקום‬ ‫המדויק של כל שורת שולחנות וגודל המעבר ביניהן‪ .‬בערב פסח בדק שהתכנון יוצא‬ ‫לפועל‪ ,‬ומצויד מטר היה בודק שהשולחנות הוצבו במקומם המדויק‪ .‬אבא אהב גם לדון‬ ‫בפוליטיקה בשולחן בחדר האוכל‪ ,‬אהב לצפות בתוכניות ההיסטוריה של נשיונל‬ ‫ג'יאוגרפיק ומשחקי חשיבה‪ .‬אבל בשבילי הוא תמיד אבא שאפשר לסמוך עליו ולהישען‬ ‫כשצריך‪ .‬אבא שעושה הכול למען בנותיו ואחר כך נכדיו‪ .‬הייתה לי הזכות להכיר אותו‬ ‫קצת יותר בשנים האחרונות‪ ,‬ואני שמחה שבנותיי זכו לגדול לצדו‪ .‬ככל שהזדקן‪ ,‬הייתי‬ ‫צריכה לתמוך בו יותר ויותר‪ .‬אבל אבא‪ ,‬התמיכה הזו לא הייתה עול‪ ,‬היא הייתה שגרה –‬ ‫חלק טבעי משגרת חיינו‪ .‬אבל עכשיו‪ ,‬עם מותך‪ ,‬השתנתה פתאום שגרת החיים ובאה‬ ‫הריקנות‪ .‬היה שלום אבא‪ ,‬נוח על משכבך בשלום‪.‬‬ ‫דליה‬ ‫‪4‬‬ ‫עם ורדית הר שלום‬ ‫"בכל פעם שואלים אותי אנשים בקיבוץ מה אני עושה"‪ ,‬אמרה לי ורדית הר שלום‪" ,‬אולי‬ ‫כדאי לכתוב על זה פעם בשובעלון?" כן‪ ,‬השבתי‪ ,‬זה רעיון מצוין‪ .‬הנה הדברים מפיה‪.‬‬ ‫אני עובדת כמטפלת של קשישים סיעודיים בערך עשר שנים‪ .‬כאשר הקשיש או משפחתו‬ ‫מעוניינים בטיפול הם פונים לעובדת הסוציאלית שעובדת ביישוב מטעם ועדת הרווחה של‬ ‫הרשות המקומית‪ .‬היא בודקת את מצבו של הקשיש‪ ,‬ולפעמים גם יוזמת ומאתרת‪ ,‬ואחר כך‬ ‫מגישה פנייה לביטוח הלאומי‪ .‬הביטוח הלאומי בודק ומחליט אם האדם זכאי לטיפול‬ ‫ובאיזה היקף‪ .‬מכאן הטיפול חוזר אל העובדת הסוציאלית‪ .‬היא פונה אל חברת כוח האדם‬ ‫שמעסיקה את המטפלות‪ .‬כך מגיעות הפניות גם אליי‪.‬‬ ‫אני נחשבת כמטפלת מוסמכת לקשישים לאחר שלמדתי בקורס מקצועי ועשיתי עבודה‬ ‫מעשית בבית אבות באופקים‪ .‬אחר כך עבדתי כמה שנים בבית אשחר ולאחר מכן יצאתי‬ ‫לעבוד בחוץ‪.‬‬ ‫המטפלות עובדות לפי אזורים‪ .‬אני עובדת בלהבים ובבני שמעון‪ ,‬בקיבוצים ובמושבים‪.‬‬ ‫לכל מטופל נקבע מספר שעות הטיפול שלהן הוא זכאי‪ ,‬לפי הצרכים שלו ולפי מה שנקבע‬ ‫לו‪ .‬חלק זכאים לטיפול יום‪-‬יומי ואחרים לפעמיים‪-‬שלוש בשבוע‪ .‬אני מחליטה על סדר‬ ‫העבודה שלי במשך השבוע‪ ,‬בתיאום עם הקשיש ומגיעה אל שניים‪-‬שלושה אנשים ביום‬ ‫למשך שעתיים עד חמש שעות בכל פעם‪.‬‬ ‫מעבר לטיפול הסיעודי‪ ,‬רוב הקשישים הם בודדים וזקוקים לאדם שייכנס לביתם ויהווה‬ ‫אוזן קשבת לדבריהם ולצרכיהם‪ .‬העזרה שלי מאוד מגוונת‪ :‬עזרה או השגחה במקלחת‪,‬‬ ‫קניות‪ ,‬בישול‪ ,‬סידור הבית‪ ,‬מתן תרופות ורכישתן‪ ,‬כביסה‪ ,‬טיול‪ ,‬שיחה ופשוט לארח‬ ‫חברה לאדם‪ .‬יצא לי אפילו לצאת עם קשישה לבית קפה‪ ,‬לבילוי משותף‪ ,‬ושתינו נהנינו‪.‬‬ ‫העבודה אינה נגמרת כשאני יוצאת מביתו של הקשיש‪ .‬בשעת מצוקה הם מתקשרים אליי‬ ‫גם בערב‪ .‬לרוב אני מהווה כתובת לקשיש הזקוק לעזרה‪ ,‬ולא בני משפחתו‪ ,‬אפילו כשהם‬ ‫גרים בקרבתו‪ .‬זה אחד הקשיים בעבודה הזאת‪ .‬ישנו כמובן הקושי הפיזי – כאשר דרוש‬ ‫טיפול סיעודי‪ ,‬אבל הקושי הנפשי רב יותר‪ .‬אני פוגשת את האנשים כשמצבם קשה‪ :‬מחלות‬ ‫סופניות‪ ,‬וכל הצרות של הזִקנה‪ ,‬אלצהיימר‪ ,‬פרקינסון וכדומה‪ .‬לפעמים הקשרים בתוך‬ ‫המשפחות קשים‪ ,‬ולא ניכרת התייחסות של בני המשפחה אל הקשיש‪ ,‬ועצוב לראות את‬ ‫זה‪ .‬מראה הבדידות של הקשישים מלווה אותי גם לאחר סיום העבודה‪ ,‬שפעמים רבות‬ ‫מסתיימת לאחר השעה הנקובה‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫לצד הקושי והכאב ישנם הרבה דברים נחמדים‪ .‬פעם הגעתי אל משפחה ביישוב קהילתי‬ ‫בדרום‪ .‬דפקתי בדלת יחד עם העובדת הסוציאלית‪ ,‬ופתאום אני רואה שאלה הם ההורים‬ ‫של חברת ילדות שאיתה למדתי בערד‪ .‬שמחתי מאוד‪ ,‬וגם הם‪ ,‬ובאמת נוצר בינינו קשר‬ ‫מיוחד‪ .‬במקום שאני אטפל בהם זכיתי לאירוח משפחתי‪.‬‬ ‫נעים לי כאשר הקשיש ומשפחתו יודעים להעריך את עבודתי‪ .‬הם מביעים את זה בעיקר‬ ‫כאשר מתקרב סוף השבוע או חופשה שלי‪ ,‬שבה הם נשארים לבד ומחכים שאבוא‪ .‬אני‬ ‫מתייחסת אל המטופלים כאילו היו ההורים שלי או בני משפחתי‪.‬‬ ‫יוצא לי לפגוש את כל קשת האוכלוסייה הישראלית‪ :‬קיבוצניקים ועירונים‪ ,‬מושבניקים‪,‬‬ ‫דתיים‪ ,‬חילוניים ואת כל עדות ישראל‪ ,‬ואין אצלי אפליה ביניהן‪ .‬אני לומדת להכיר‬ ‫מאכלים של עדות שונות‪ .‬לפעמים הקשישה מנחה אותי איך לבשל לפי המתכון הביתי‬ ‫האהוב עליה‪ ,‬עם כל התבלינים המיוחדים לעדה שלה‪.‬‬ ‫עם רוב המטופלים שלי נוצר קשר טוב‪ ,‬אבל לפעמים לא "נוצרת כימיה"‪ ,‬ואני מבקשת לא‬ ‫לעבוד עם אדם מסוים‪ .‬זה קורה בעיקר כשיש בעיות תקשורת – הוא לא מדבר עברית‪,‬‬ ‫וחסרה שפה משותפת‪ .‬כאשר אדם נפטר‪ ,‬פעמים רבות נשמרים הקשרים שלי עם בני‬ ‫המשפחה כי כאמור אני כמעט כמו בת משפחה‪.‬‬ ‫בקיבוצים הקשישים מאריכים ימים‪ .‬הקשיש בקיבוץ מרגיש יותר ביטחון מאשר ביישוב‬ ‫עירוני‪ .‬לרובם יש קלנועית והם יכולים לצאת בעצמם‪ ,‬ויש גם יותר קשרים ומפגשים‬ ‫חברתיים‪ .‬נגישות השירותים בקיבוצים טובה ונוחה ויש לי גם קשר ישיר לעובדת הסוציאלית‪.‬‬ ‫במקומות אחרים קורה שאני מזהה לפעמים משפחה שמצבה הכלכלי קשה‪ .‬המקרר ריק‪,‬‬ ‫והקשישים על סף רעב‪ .‬במקרה כזה אני קודם כל מביאה להם מזון ואחר כך מגדילה ראש‬ ‫ודואגת שיקבלו מענה תזונתי מהרווחה‪.‬‬ ‫בעבודה הזאת אני מרגישה שאני עושה מצווה – מצוות כיבוד אב ואם‪ ...‬וזה הסיפוק הגדול‬ ‫ביותר שלי‪ .‬אני אוהבת את עבודתי ומרגישה צורך לעזור לזולת‪.‬‬ ‫אנשים טובים באמצע הדרך – הנה הזדמנות להודות ולפרגן להם – והפעם לך‪ ,‬ורדית!‬ ‫‪6‬‬ ‫נחום כנר‬ ‫בפגישה חטופה שלי עם נחום שמעתי על מסע השורשים שלו אל עיירת ילדותו‪ .‬חשבתי‬ ‫שהסיפור המפותל מעניין ומרגש‪ .‬הנה הדברים מפי נחום‪.‬‬ ‫נולדתי בהּואֶדִ ין (‪ ,)Huedin‬עיירה קטנה בטרנסילבניה‪ ,‬ליד העיר קלוז'‪ .‬במהלך‬ ‫ההיסטוריה עבר השלטון בטרנסילבניה מספר פעמים בין הונגריה לרומניה‪ ,‬לכן התושבים‬ ‫שם מדברים הונגרית ורומנית‪ ,‬לפי הזיקה הלאומית שלהם‪ .‬בבית שלי דיברו הונגרית‪,‬‬ ‫ובעבר קראו לעיירה בשמה ההונגרי‪ ,‬בָּאנפי הּונִי ָּאד‪ .‬לאחר מלחמת העולם השנייה היה‬ ‫המקום בשליטת רומניה‪ ,‬שהייתה חלק מהגוש הקומוניסטי‪ ,‬ולמדתי שם בבית ספר רומני‪.‬‬ ‫עליתי לארץ באוגוסט ‪ ,1962‬כשהייתי בן ‪ 14‬וחצי עם הוריי‪ ,‬אליעזר ְק ֶל ְפנֶר ומרים‪-‬‬ ‫אליזבט לבית שורץ‪ ,‬ועם אחותי‪.‬‬ ‫אחיו זולטן‬ ‫אליעזר קלפנר‬ ‫שנים אחר כך הצטרפתי למקהלת הקיבוץ הארצי‪ ,‬והיו לנו מסעי הופעות בגרמניה ב‪'78-‬‬ ‫וב‪ .'81-‬התארחנו בבתיהם של חברי המקהלות המארחות‪ .‬בשיחות עם המארחים התעורר‬ ‫נושא הקשרים בין גרמנים ליהודים‪ ,‬ועלתה שאלת האחריות של גרמניה לשואה‪ .‬השיחות‬ ‫היו עם אנשים בני גילי‪ ,‬כלומר בני דור שלא לקח חלק במלחמה‪ ,‬ואחד מהם אמר לי‪" :‬אני‬ ‫לא אחראי למה שהוריי עשו במלחמה"‪ .‬כשחזרתי סיפרתי על כך להוריי‪ ,‬ואבי רתח מזעם‬ ‫ואמר‪" :‬אז שהם יגידו לי‪ ,‬איפה המשפחה שלי‪ ,‬אשתי ובתי בת השלוש? איפה אחי‬ ‫התאום? איפה הוריי? איפה הקהילה כולה שנעלמה מן העיירה?"‬ ‫הסיפור שלי גרם לאבא סערת רוחות עזה‪ ,‬והוא אמר‪" :‬אם לא אני‪ ,‬מי יכתוב את מה‬ ‫שקרה‪ ,‬ואם לא עכשיו‪ ,‬אימתי? עברתי כבר את גיל ‪ ,70‬וצריך שידעו מה קרה שם ומה‬ ‫קרה למשפחה שלי!"‬ ‫הוא התלבט עם אמי ועם אחותי והתחיל לשרטט את מפת העיירה הּואֶדִ ין‪ .‬הוא רשם במפה‬ ‫איפה גרו היהודים והתחיל לרשום את כל השמות שזכר‪ .‬יחד עם חבריו מהעיירה‪ ,‬מישראל‬ ‫ומחו"ל‪ ,‬הוא חקר והגיע למספר של ‪ 1,200‬יהודים שחיו בעיירה לפני המלחמה‪ .‬רק כמאה‬ ‫מהם שרדו‪.‬‬ ‫מה בדיוק קרה‪ ,‬ואיך נעלמה הקהילה כולה תוך שלושה ימים בתקופת השואה‪ ,‬נודע לי רק לפני שנה‪...‬‬ ‫‪7‬‬ ‫לפני המל חמה אבא שלי היה נשוי‪ ,‬והייתה לו ילדה בת שלוש‪ .‬במלחמה הוא גויס לצבא‬ ‫ההונגרי כדי לסייע במאמץ המלחמתי למען הגרמנים והיה שם עד סוף המלחמה‪ .‬משפחתו‬ ‫נותרה בעיירה‪.‬‬ ‫טרנסילבניה הייתה אז חלק מהונגריה‪ .‬בתחילת ‪ ,1944‬עם הכיבוש הגרמני‪ ,‬נחקקו‬ ‫בהונגריה חוקים גזעניים לגבי היהודים‪ .‬היהודים החלו לאבד את פרנסתם‪ ,‬והייתה חרדה‬ ‫גדולה מפני הבאות‪ .‬הדברים קרו בהדרגה‪ .‬ב‪ 3-‬במאי ‪ 1944‬נדרשה כל הקהילה היהודית‬ ‫בעיירה לצאת מהבתים עם תיק קטן ולהתרכז בבית הכנסת‪ .‬הם נאספו על ידי ההונגרים‪,‬‬ ‫שליחי השלטונות‪ ,‬שעשו הכול כדי לרצות את הגרמנים‪ .‬השוטרים דרשו מהיהודים למסור‬ ‫את כל רכושם‪ ,‬וכדי לוודא שהכול נמסר הם חיפשו חיפוש מדוקדק בכליהם ובגופם אחר‬ ‫דברי ערך וזהב‪ .‬אלה היו עינויי תופת‪ .‬האנשים הועמסו באכזריות על משאיות שהובילו‬ ‫אותם לגטו קלוז' שבה הקימו גטו לכל יהודי הסביבה בתוך מפעל לבנים‪ .‬העינויים עד מוות‬ ‫והחיפושים נמשכו גם שם‪ ,‬ותוך זמן קצר הועמסו כל האנשים על רכבות ונשלחו למחנה‬ ‫ההשמדה אושוויץ‪.‬‬ ‫לאחר המלחמה התקבצה שארית הפלטה בהדרגה בעיירה‪ .‬חלק מהם עזבו לארצות שונות‪,‬‬ ‫לאחר שהבינו שבני משפחתם לא ישובו‪ .‬אחרים נשארו בתקווה לשובם של יקיריהם וגם‬ ‫כדי לנסות ולהשיב לעצמם משהו מרכושם‪ .‬רוב הרכוש עבר להונגרים‪ ,‬וכמעט לא היה מי‬ ‫שקיבל את רכושו‪ .‬היהודים קיבלו מגורים חלופיים‪ ,‬והחיים החלו להתארגן מחדש‪ .‬אבא‬ ‫השתחרר ביוגוסלביה‪ ,‬חזר לעיירה והבין שאשתו ובתו ושאר בני ביתו נספו יחד עם שאר‬ ‫יהודי העיירה‪.‬‬ ‫אמי‪ ,‬שהיא ילידת עיר אחרת בטרנסילבניה‪ ,‬נשלחה לאושוויץ ושרדה‪ .‬גם היא איבדה את‬ ‫כל בני משפחתה‪ .‬לאחר המלחמה היא חזרה ופגשה במקרה אישה מהּואֶדִ ין שעמה הייתה‬ ‫באושוויץ‪ .‬האישה הזמינה אותה להצטרף אליה ולבוא לעיירה‪ .‬כך הכירה את אבא‪ .‬כעבור‬ ‫זמן‪-‬מה הם התחתנו‪ ,‬ונולדנו‪ ,‬אני ואחותי‪ .‬קראו לי זֹולי‪ ,‬על שם אחיו התאום של אבא‪,‬‬ ‫זולטן‪ .‬השם העברי שלי היה נחמיה‪ ,‬על שם סבי‪ .‬כשהגעתי לישראל החלפתי אותו לשם‬ ‫שנראה לי ישראלי יותר‪ ,‬נחום‪.‬‬ ‫נחזור לאבא‪ ,‬שהתחיל לחקור מה היה מספר תושבי העיירה היהודיים לפני המלחמה‪ .‬חלק‬ ‫מהמניעים שלו היו הבאת נתונים והוכחות כנגד מכחישי שואה למיניהם‪ .‬הוא רצה לדעת‬ ‫את כל השמות של יהודי העיירה‪ ,‬מזקן ועד טף‪ .‬אמי הייתה שותפה לסערת רוחו‪ ,‬וביחד הם‬ ‫כתבו על חיי היהודים בהּואֶדִ ין כשאבא מכתיב ואמא מקלידה בהונגרית‪ ,‬במכונת כתיבה‪.‬‬ ‫בנוסף על מידע על חיי הקהילה הם כתבו רשימה של כל השמות שאבא ליקט בעזרת‬ ‫חבריו‪ .‬הוא כינס בתל אביב את חברי הקהילה‪ ,‬כולל מי שהתאספו בעיירה לאחר המלחמה‪.‬‬ ‫ביחד הם החליטו להוציא לאור את הספר שכתב‪" :‬כך אני זוכר את בָּאנפי הּונִי ָּאד"‪ .‬בנוסף‬ ‫לכך הם החליטו להקים אנדרטת זיכרון לזכר הקהילה בבית העלמין בחולון וחקקו בה את‬ ‫שמות הנספים‪ ,‬כ‪ 1,100-‬נפשות‪ .‬הספר חולק לכל חברי הקהילה ונמסר למוסדות לחקר השואה‪.‬‬ ‫כעבור כמה שנים הגיעה לישראל עובדת זרה מהּואֶדִ ין וביקרה את הוריי בתל אביב‪ .‬אבי‬ ‫נתן לה עותק מהספר‪ ,‬והיא לקחה אותו לעיירה‪ .‬אנשים בעיירה‪ ,‬שהכירו היטב את‬ ‫משפחתי‪ ,‬חיכו בתור כדי לקרוא את הספר‪ .‬האישה הייתה מורה בבית הספר המקומי‪ ,‬והיא‬ ‫החליטה להביא את נושא היהודים שחיו בעיירה למודעות של התלמידים ולמודעות הציבורית‪.‬‬ ‫‪8‬‬ ‫הספר הגיע גם לידיהם של שני היסטוריונים וחוקר שואה‪ ,‬כולם מהעיירה‪ .‬הם שילבו את‬ ‫המידע על חיי היהודים בספר שכתבו על הּואֶדִ ין‪ ,‬שחשיבותה בכך שהיא נמצאת על הדרך‬ ‫הראשית העוברת מהים השחור לכיוון אירופה המערבית‪ .‬בעקבות הספרים האלה החליטו‬ ‫תושבי העיירה לקיים אזכרה ליהודים שחיו בהּואֶדִ ין‪ .‬הרי יש בעיירה בית קברות יהודי‪ ,‬אז‬ ‫היכן היהודים? המועד שנבחר היה שבעה במאי‪ ,‬תאריך שחרור אירופה על ידי בעלות‬ ‫הברית ותאריך שהוא סמוך ליום שבו התרוקנה העיירה מיהודים‪ ,‬בשלושה במאי ‪.1944‬‬ ‫יום הזיכרון הראשון התקיים במאי ‪.2014‬‬ ‫על האזכרה נודע לי מפי אחת מבנות העיירה‪ ,‬בריגיטה שוורץ‪ .‬היא גילתה יום אחד מזוזה‬ ‫במרתף ביתה‪ .‬נודע לה גם שהיא נכדתו של יהודי שהתחתן עם נוצרייה‪ .‬היא עברה‬ ‫לישראל‪ ,‬התגיירה‪ ,‬התחתנה והקימה משפחה‪ .‬יש לה קשר רצוף עם משפחתה שם‪ ,‬ובארץ‬ ‫היא הכירה את בני משפחתי‪ .‬היא הציעה לי ולאחותי שניסע להּואֶדִ ין ונשתתף שם ביום‬ ‫הזיכרון הבא‪ ,‬במאי ‪ .2015‬לאחר התלבטויות הסכמתי‪ .‬באמצעות קבוצת ווטס‪-‬אפ הופץ‬ ‫המידע ונאספה קבוצה של ‪ 35‬מצאצאי הקהילה‪ ,‬בני הדור השני והשלישי וגם אדם מבוגר‬ ‫אחד שהיה שם ביום הגירוש‪ ,‬שהוא "דור ראשון" ועד חי למה שקרה‪.‬‬ ‫יצאנו לארבעה ימים של ביקור שורשים לקראת מועד הטקסים ב‪ .7.5.2015-‬בבוקר‬ ‫התקיים טקס בבית העלמין היהודי בעיירה בנוכחות הרב הראשי של בוקרשט‪ .‬כמה‬ ‫מחבריי לספסל הלימודים עד כיתה ז' הגיעו לשם‪ ,‬והמפגש היה מרגש מאוד‪ .‬לאחר מכן‬ ‫התקיים טקס הזיכרון בבית התרבות בנוכחות קהל רב‪ ,‬מכובדי העיירה והעיר קלוז' וכן‬ ‫תקשורת מקומית‪ .‬נאמתי שם ברומנית וסיפרתי דברים ברוח הכתובים בכתבה זו‪.‬‬ ‫המסע היה חוויה מטלטלת מבחינה נפשית‪ .‬כולנו התרגשנו מאוד להיות בבית העלמין שבו‬ ‫קבורים הדורות הקודמים של משפחותינו‪ .‬הקהילה שלנו עברה טראומה וטרגדיה במהלך‬ ‫המלחמה ולאחריה‪ ,‬והביקור הציף את זה‪.‬‬ ‫הביקור העלה בי גם זיכרונות מחוויות‬ ‫אנטישמיות שעברתי בילדותי‪ ,‬שכללו הערות‬ ‫מצד השכנים ובבית הספר‪ .‬אבל החום שבו‬ ‫התקבלנו היה מנוגד לזיכרונות‪.‬‬ ‫כשלושה שבועות לאחר שחזרנו התכנסו שוב‬ ‫בני קהילתנו ליום הזיכרון השנתי בבית העלמין‬ ‫בחולון‪ ,‬ליד האנדרטה שהקימו אבי ובני‬ ‫הקהילה ב‪ ,1988-‬אל מול הגלעד שהניע את‬ ‫גלגלי הזיכרון של תושבי העיירה שלנו‬ ‫בטרנסילבניה‪ .‬בזכות הנחישות של אבי נשמר‬ ‫זכר הנספים‪ ,‬וסיפור העיירה יצא לאור‪ .‬לוחות‬ ‫הברונזה באנדרטה שעליהם מונצחים שמות‬ ‫בני העיירה‪ ,‬שנעלמו ממנה תוך שלושה ימים‬ ‫בלבד‪ ,‬הם תשובתו של אבי ותשובתנו‬ ‫למכחישי השואה‪.‬‬ ‫‪9‬‬ ‫רונן הירשלר‬ ‫גם אם לא ידעתם‪ ,‬רדיו בני שמעון ‪ -‬הרדיו של המועצה האזורית‪ ,‬משדר כבר יותר מחצי‬ ‫שנה מאולפן הרדיו החדש אשר בבית הספר מבואות הנגב‪ .‬אחרי סיבוכים וקשיים לא‬ ‫מעטים יצא הרדיו בינואר האחרון לדרכו‪ ,‬והוא משדר ‪ 24‬שעות‪ ,‬שבעה ימים בשבוע‪,‬‬ ‫באינטרנט‪.‬‬ ‫למי ששואל למה באינטרנט‪ ,‬אז ככה‪ :‬כל מי שמבין ברדיו אומר שהשידור ב‪ FM-‬הוא זן‬ ‫נכחד‪ .‬זו רק שאלה של זמן‪ 10-5 ,‬שנים לכל היותר‪ ,‬עד שהשידור בשיטה הנוכחית של‬ ‫משדר ‪ FM‬ומקלט‪ ,‬ייעלמו לחלוטין‪ .‬האינטרנט פותח כידוע אפשרויות בלתי מוגבלות‪ ,‬גם‬ ‫בתחום הרדיו‪ .‬הוא מאפשר האזנה לכמות אינסופית של תחנות רדיו‪ ,‬וכבר היום יכול‬ ‫לספק שידור באיכות טובה יותר מזו שאנו מכירים ב‪ .FM-‬כבר עכשיו אפשר לשמוע כל‬ ‫תחנת רדיו שמשדרת באינטרנט‪ ,‬מכל סמארטפון‪ ,‬כמעט בכל מקום שבו אתם נמצאים‬ ‫(כולל כביש הערבה) וכמובן שמכל מחשב‪ .‬גם במכונית‪ ,‬שבעיקר בה אנחנו מקשיבים‬ ‫לרדיו‪ ,‬אינטרנט במערכת השמע הופך בשנים אלה לסטנדרט ייצור מקובל‪ ,‬ולכן אין שום‬ ‫סיבה הגיונית להקים היום רדיו ולשדר בשיטה הישנה (הנוכחית) ב‪. FM-‬‬ ‫הקורס הראשון של רדיו בני שמעון‪ ,‬בהדרכתי‪ ,‬הסתיים בשנה שעברה‪ .‬המשתתפים למדו‬ ‫ממה וממי מורכבת תחנת רדיו‪ ,‬מה עושים בעלי התפקידים השונים‪ ,‬איך בונים תכנית‬ ‫רדיו‪ ,‬כיצד מדברים אל המיקרופון וכיצד מחברים שיר לעוד שיר‪ .‬הקורס התקיים באווירה‬ ‫חברית עם הפסקות קפה‪ ,‬כיבוד והרבה צחוקים‪ .‬כבר במהלכו התנסו המשתתפים בשידור‪,‬‬ ‫בקריינות ובעריכת מוזיקה‪ .‬כל בוגר שסיים את הקורס קיבל תעודה והסמכה לשדר ברדיו‬ ‫בני‪-‬שמעון‪ .‬כך כמובן יהיה גם בקורסים הבאים‪ .‬אפשר לשדר תכנית אישית או רבת‬ ‫משתתפים‪ ,‬תכנית מוזיקה או דיבורים על כל נושא שרק בא לכם‪ .‬זה לא רדיו מסחרי‪ ,‬אין‬ ‫לנו רף האזנה שעלינו לעמוד בו ולכן הכול הולך‪ :‬ספרים‪ ,‬מתכונים‪ ,‬מחשבים‪ ,‬מזג האוויר‬ ‫בטוגו או חיי המין של פרעושים‪ ,‬זה לא משנה‪ .‬כל עוד אתם מסוגלים לשדר על כך תכנית‬ ‫של שעה לפחות‪ ,‬יש תכנית!‬ ‫ארבעה מבוגרי הקורס הראשון החלו לשדר עם פתיחת הרדיו (כאמור בינואר השנה)‬ ‫תכניות אישיות משלהם‪ ,‬בכל יום רביעי בערב מ‪ 18:00-‬עד ‪ .22:00‬ואני יכול להעיד‪ ,‬כמי‬ ‫שמבלה שם איתם‪ ,‬שזה נראה ממש כמו הגשמת חלום‪ .‬החבר'ה יוצאים מהאולפן זורחים‪,‬‬ ‫‪10‬‬ ‫נוסעים הביתה ספוגים באדרנלין ומחכים בקוצר רוח לשבוע הבא‪ .‬אגב‪ ,‬הנציג שלנו ברדיו‬ ‫הוא מלקום הולי‪ ,‬שמשמיע רצף אסוציאטיבי של שירים מיו‪-‬טיוב‪ .‬למעשה הוא מגיע עם‬ ‫רעיון לשיר הראשון ומשם מתגלגל הלאה‪ ,‬ממתק אמיתי לחובבי מוזיקה!‬ ‫אתם מ וזמנים לעקוב אחרינו באינטרנט‪ .‬יש אתר חדש ונוצץ ובו קישור לשידור החי וכן‬ ‫דף פייסבוק עם עדכונים שוטפים על השידורים‪ .‬חפשו בגוגל או בפייסבוק "רדיו בני‬ ‫שמעון" ותמצאו בקלות‪.‬‬ ‫ממש בקרוב ייפתח לו קורס הרדיו השני‪ ,‬ובסיומו עוד שדרנים יקבלו תכניות משלהם‬ ‫ברדיו‪ .‬אם אי פעם חשבתם שכדאי שעוד אנשים יקשיבו לכם‪ ,‬לדעות שלכם‪ ,‬למומחיות‬ ‫שלכם או לטעם המוזיקלי שלכם‪ ,‬זה המקום וזה הזמן‪ .‬זה לא מסובך בכלל‪ ,‬ובכל מקרה‬ ‫אני נמצא שם תמיד כדי להציל את המצב‪ .‬אני מציע לכם להצטרף אלינו לצוות "רדיו בני‬ ‫שמעון" וממש אוטוטו לשבת באולפן מול המיקרופון ולשדר את עצמכם לעולם כולו‪.‬‬ ‫תודה על הקריאה‪,‬‬ ‫רונן הירשלר‬ ‫מוזמנים לפנות אלי‪[email protected] 054-2223338 :‬‬ ‫‪11‬‬ ‫כשיש פעילות תרבותית ענפה בקיבוץ כמעט לא נחוץ לעשות תהליכי בינוי קהילתי‬ ‫נוספים‪ .‬נדמה לרגע שהקהילה נבנית כמעט מעצמה‪.‬‬ ‫מי שהשתתף בהכנות לטקס שבועות חווה מקרוב את השילוב היפה בין חברים חדשים‬ ‫לחברים חדשים‪ ,‬כאשר "החדשים" משתלבים‪ ,‬לוקחים אחריות ועוברים בהדרגה לתפקידי‬ ‫ארגון‪ .‬מי שקם מכורסתו והתגלגל אל שלל הפעילויות בבריכה‪ ,‬במיד‪-‬בר ובחדר האוכל‪,‬‬ ‫בהשתתפות המוני בית שובל‪ ,‬בכל הגילים ובמגוון שנות ותק‪ ,‬בוודאי הבחין שנוצרת כאן‬ ‫קהילה שיש בה חיבורים וקשרים‪ ,‬רצון לעשייה ואחריות הדדית‪.‬‬ ‫בתור שותפה לצוות הבינוי הקהילתי אני רואה בכל הפעילות הזאת הגשמה של מטרות‬ ‫הצוות‪ .‬אירועי תרבות ובילוי משותף אינם מייתרים‪ ,‬כמובן‪ ,‬את מפגשי השיח שהיו‪ ,‬ואת‬ ‫אלה שעוד יהיו‪ ,‬בנושא עיצוב פני הקיבוץ‪ ,‬אבל הם כל כך מעצימים אותם‪.‬‬ ‫כמה כייף להשתייך כיום לקהילת שובל!‬ ‫שלומית‬ ‫‪12‬‬ ‫היוונים ואנחנו – עמים נרדפים‬ ‫מאת חיים רון‬ ‫יש לי חיבה מיוחדת ליוון ולעם היווני‪ .‬בימי קדם עסקו העמים היוונים רוב הזמן במלחמות‬ ‫בינם ולבין עצמם‪ .‬אתונה הובילה קואליציות שנהנו מעליונות בים נגד ספרטה שהובילה‬ ‫קואליציה בעלת עליונות ביבשה‪ .‬אף צד לא הצליח להכריע את הצד השני‪ ,‬לאורך זמן‪,‬‬ ‫והמלחמות נמשכו עד שהגיע איום מבחוץ‪ ,‬פלישת הפרסים‪ ,‬והיוונים מצאו את הכוחות ואת‬ ‫היכולות להתאחד‪ ,‬לנצח ולהניס את האויב הפרסי‪ .‬באותם זמנים‪ ,‬ובמקביל‪ ,‬בנו היוונים‬ ‫חברה מיוחדת שנתנה לאנושות את יסודות הדמוקרטיה‪ ,‬הפילוסופיה‪ ,‬התיאטרון‪ ,‬הספרות‪,‬‬ ‫האמנות וגם את המשחקים האולימפיים (היו גם "יוונים" שנלחמו ביהודה המכבי‪ ,‬אבל‬ ‫אלה הרעים היו "מתייוונים" מסוריה‪ ,‬ולא "יוונים אמיתיים")‪.‬‬ ‫לעומת היוונים העתיקים‪ ,‬שידעו להתאחד ולהדוף את אויביהם‪ ,‬אנחנו‪" ,‬העמים היהודיים"‬ ‫לא השכלנו לשמור על אחדות בימים ההם‪ .‬ממלכת ישראל ועשרת השבטים אבדו לנו‪,‬‬ ‫ועמם אבדו בהמשך הבית הראשון והשני‪ ,‬ולבסוף התרחשה ההגליה מארצנו‪.‬‬ ‫כיום מונה יוון כ‪ 10-‬מיליון תושבים‪ ,‬מהם כ‪ 94-‬אחוזים יוונים אתניים‪ .‬את האוכלוסייה‬ ‫התורכית‪-‬מוסלמית גירשה יוון לתורכיה לאחר מלחמת העולם הראשונה‪ ,‬כתגובה לגירוש‬ ‫האוכלוסייה היוונית מתורכיה ליוון‪ ,‬על ידי מוסטפה כמאל אטאטורק‪ ,‬אבי תורכיה‬ ‫המודרנית‪ .‬התוצר הלאומי הגולמי של יוון בשנה שעברה היה כ‪ 284-‬מיליון דולרים‪ ,‬והוא‬ ‫התחלק באופן הבא‪ :‬כ‪ 80-‬אחוזים שירותים‪ ,‬כ‪ 16-‬אחוזים תעשייה‪ ,‬כולל תיירות‪ ,‬וכ‪3.5-‬‬ ‫אחוזים חקלאות‪ .‬סך כוח העבודה ביוון מונה כ‪ 4-‬מיליון עובדים‪.‬‬ ‫לשם השוואה‪ ,‬ישראל מונה כיום כ‪ 8-‬מיליון תושבים ומתאפיינת באחדות אתנית‪ ,‬יהודית‪,‬‬ ‫של ‪ 75‬אחוזים‪ .‬התוצר הלאומי הגולמי שלנו בשנה שעברה עמד על כ‪ 268-‬מיליארד‬ ‫דולרים‪ ,‬מזה כ‪ 72-‬אחוזים בשירותים‪ 26 ,‬אחוזים בתעשייה ו‪ 2.4-‬אחוזים בחקלאות‪ .‬כוח‬ ‫העבודה שלנו מוערך בכ‪ 3.78-‬מיליון עובדים‪.‬‬ ‫מדי כמה שנים דורש העם היווני‪ ,‬בדומה לנו‪" ,‬צדק חברתי"‪ .‬בניגוד לנו‪ ,‬היוונים נהגו עד‬ ‫היום גם לקבל‪ :‬משכורות ‪ ,14 + 13‬תוספת בעבור "הגעה לעבודה בזמן"‪ ...‬יערנים ובעלי‬ ‫מקצועות אחרים שעובדים בחוץ מקבלים תוספת על כך "שהם נאלצים לעבוד בחוץ"‪.‬‬ ‫לפני תקופת בחירות מקבלים פקידי השומה וגובי המיסים הנחיות "להוריד פרופיל" כדי‬ ‫‪13‬‬ ‫שהמצביעים לא יברחו למפלגות האופוזיציה‪ .‬יווניים עשירים‪ ,‬ויש כאלה‪ ,‬נוהגים לבוא אל‬ ‫פקידי שומה‪ ,‬ולא רק אליהם‪ ,‬כשהם מצוידים במעטפות כסף‪ .‬מזכיר משהו?‬ ‫הכלכלנים חישבו כי ביוון ניתן להסיע כל נוסע ברכבת ליעדו במונית‪ ,‬וזה יעלה פחות‬ ‫מהפעלת הרכבת‪ .‬עקב המשבר הכלכלי ב‪( 2009-‬על כך בהמשך) חולק נמל פיראוס שליד‬ ‫אתונה לשלושה חלקים‪ ,‬שניים נמכרו להפעלה סינית ל‪ 35-‬שנים ואחד נשאר בהפעלה‬ ‫יוונית‪ .‬עקב התפוקה הגבוהה והיעילות של החלקים הסינים‪ ,‬הנמל היווני כמעט ואינו‬ ‫מופעל כיום (עובדי הנמל שלנו המתנגדים לשינויים דומים מבינים על מה הם מדברים)‪.‬‬ ‫המשכורת הממוצעת בנמל היווני עומדת על ‪ $45,000‬ובחלקים הסיניים כשליש מזה‪...‬‬ ‫הצרות הנוכחיות של יוונים התחילו למעשה כאשר יוון התקבלה לגוש היורו‪ .‬הניתוחים‬ ‫שנערכו אז התבססו על נתונים כוזבים שהיוונים סיפקו‪ ,‬וליוונים ניתנו הלוואות על סמך‬ ‫אותם נתונים‪ .‬ב‪ 2008-‬נחשפה התרמית‪ ,‬ומ‪ 2009-‬כבר ברור לכולם שאין ליוון אפשרות‬ ‫להיחלץ מהמצב הזה ללא שינויים דרסטיים‪ .‬הסיבה שה"פיצוץ" הגיע רק עכשיו הייתה כי‬ ‫היוונים הבטיחו לתקן את הכלכלה שלהם‪ ,‬ובכל פעם קיבלו אשראי‪ ,‬עד שאירופה אמרה‬ ‫"עד כאן"‪ .‬עם זאת‪ ,‬מאחר ובעולם העסקים כבר "מכירים" את דפוסי ההתנהגות של‬ ‫היוונים‪ ,‬החובות הגדולים שלהם הנם לגופים מוסדיים‪ ,‬כגון הבנק המרכזי של הקהילה‬ ‫האירופית וכדומה‪ ,‬לכן הנזק של אי‪-‬תשלום חובותיה של יוון לא יפגע באופן משמעותי‬ ‫בכלכלת אירופה או העולם‪.‬‬ ‫ומה יהיה ביוון בהמשך? כאן אני חוזר להשוואה עם ישראל‪ .‬מצבה הנוכחי של יוון אינו‬ ‫קשה יותר מאשר מצבנו בתחילת שנות ה‪ .80-‬אם יוכלו היוונים להתאחד כמו ביוון‬ ‫העתיקה וכמו שאנחנו עשינו ב‪ ,1985-‬עם הסכמה לאומית על ממשלת אחדות ומוכנות‬ ‫להורדת שכר והורדת רמת החיים לתקופה מוגבלת של מספר שנים‪ ,‬יש סיכוי שהיוונים‬ ‫ינצחו גם היום‪ ,‬כמו בימי קדם‪ ,‬ויוכלו להגיע ליציבות וגם לצמיחה‪.‬‬ ‫‪14‬‬ ‫השדות התרוקנו והשכונה התמלאה‪ .‬כך זה נראה ממרפסת ביתי‪.‬‬ ‫בעזרת מעט דמיון אפשר להבחין שאתר הבנייה נראה כבר כמעט כמו שכונת מגורים‪.‬‬ ‫בחלק מהבתים יצקו את התקרות ואת הכרכוב העליון שהוא מעטפת הגג‪ .‬אפשר לזהות את‬ ‫הכניסה ולהבחין במראה הבית השלם‪...‬‬ ‫נחוצה קצת סבלנות להשלמת כל ההליכים שבעקבותיהם יצטרפו עוד ‪ 20‬בתים לתהליך הבנייה‪.‬‬ ‫‪15‬‬ ‫נופר עין גדי (בת שנתיים וחצי) שרה‪ :‬גינה לי‪ ,‬גינה לי‪ ,‬גינה לי ִקלָּתית (קהילתית)‪...‬‬ ‫רומי קהלני (בת שנתיים וחצי) משוחחת עם אבא נועם בטלפון‪ ,‬שיחה מלאת רגש‪.‬‬ ‫רומי‪ :‬אבא‪ ,‬אני רוצה שתחבק אותי‪.‬‬ ‫אבא‪ :‬בטח‪ ,‬אני אוהב אותך‪.‬‬ ‫רומי‪ :‬אבא‪ ,‬אני אוהבת שאתה אוהב אותי‪...‬‬ ‫עפרי גולן (בת ‪ )2.8‬מצביעה על אבא עומר ואומרת‪:‬‬ ‫זה אבא‪ ...‬ושלושת הדובים‪...‬‬ ‫דו‪-‬שיח קיומי‬ ‫לוראל יעקבלב‪-‬גולני (כמעט בת ‪ )8‬אומרת לאחותה‪ :‬זה טוב להיות גדול‪ ,‬אתה יכול‬ ‫להיכנס למתקנים רבים יותר בפארק‪.‬‬ ‫אנאבל (אחותה בת ‪ 5‬וחצי)‪ :‬כן‪ ,‬אבל גם להיות קטן זה טוב‪ ,‬כי יש לך יותר [שנות] חיים!‬ ‫לקראת סיום שנת הלימודים הצטרפו‬ ‫ילדי ניצני הנגב ל"מחאת הסרדינים"‪.‬‬ ‫גם אצלנו הצפיפות בכיתות גדולה‪,‬‬ ‫ועלולה להגיע ל‪ 40-‬תלמידים בכיתה‪,‬‬ ‫ממש סרדינים‪...‬‬ ‫קבלו את הגרסה המקומית‪:‬‬ ‫‪16‬‬ ‫מפרי עטו של ראובן הירשלר‬ ‫משולחנו של מנהל הקהילה‪ :‬כלבים‪ ,‬רבותיי‪ ,‬כלבים‬ ‫לאור פניות רבות אליי בנושא התנהלות כלבים בחצר‪ ,‬אני רוצה לארגן צוות חשיבה‬ ‫וטיפול בנושא‪ ,‬שיורכב בעיקר מבעלי הכלבים‪...‬‬ ‫‪17‬‬ ‫הבריכה שלנו הפכה השנה לגן אירועים נהדר‪,‬‬ ‫אבל למה אוכלים כל כך הרבה ושוחים כל כך מעט?!‬ ‫הנוי והמראה הסביבה בשובל שינו פניהם בתקופה האחרונה‪ .‬כמה יפה!‬ ‫‪18‬‬ ‫נהלים להתנהגות במרחב הציבורי בשובל‬ ‫‪28.6.2015‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪ 1.1‬יש למנות אחראי מרחב ציבורי‪...‬‬ ‫‪....‬‬ ‫‪ 2.1‬יוקם אשכול מרחב ציבורי‪ ,‬אשר תפקידו ליישם ולאכוף נהלים אלו‪...‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪ 11.1‬אכיפה – יש להתמקד באכיפה בנושאים הפוגעים בכלל הציבור‪...‬‬ ‫‪19‬‬