‫‪1‬‬
‫פרשת תולדות‬
‫יחסם של יצחק ורבקה לעשו ויעקב‬
‫מקורות‬
‫בראשית פרק כה‬
‫שו ִִּּי ַצ ִּיד ְְּ ִּפיו ְו ִּר ְב ָקה ֹא ֶה ֶבת ֶאת‬
‫א ַהב ִּי ְצ ָחק ֶאת ֵע ָ‬
‫ׁשב ֹא ָה ִּלים‪( :‬כח) ַו ֶי ה‬
‫ַע ֹקב ִּאיׁש ָתם ֹי ֵ‬
‫ש ֶדה ְוי ֲ‬
‫שו ִּאיׁש ֹי ֵד ַע ַצ ִּיד ִּאיׁש ָ‬
‫ַי ִּהי ֵע ָ‬
‫ַי ְג ְדלּו ַה ְנ ָע ִּרים ו ְ‬
‫(כז) ו ִּ‬
‫ַע ֹקב‪.‬‬
‫יֲ‬
‫חלק א‪ :‬יחס ההורים לבנים‬
‫א‪ .1‬מדרש תנחומא (ורשא) פרשת תולדות סימן ח‬
‫'ִּי ַצ ִּיד ְְּ ִּפיו'? היה צד את יצחק הצדיק בפיו‪ .‬אתה מוצא כל עבירות שהקב"ה שונא כולן היו בעשו… כשהיה בא עשו‬
‫מהו ִּ‬
‫מן החוץ היה אומר לאביו‪ :‬אבא‪ ,‬המלח‪ ,‬מהו שתהא חייבת במעשר? והיה תמה יצחק ואומר‪ :‬ראה בני זה‪ ,‬כמה דקדק‬
‫במצוות‪ .‬והיה אומר לו אביו‪ :‬בני‪ ,‬היכן היית היום הזה? והוא אומר לו‪ :‬בבית התלמוד‪ ,‬לא כך הוא הלכה מן כך וכך‪ ,‬לא כך‬
‫'ִּי ַה ֹש ַחד‬
‫התירו‪ ,‬ומתוך דברים אלו הוה צדו בפיו‪ ,‬על כן אהבו‪ .‬ועוד‪ ,‬על שהיה מביא ציד ומאכילו‪ ,‬וכתיב‪ִּ :‬‬
‫איסורו לא כך ֵ‬
‫ְי ַעּוֵר ִּפ ְק ִּחים' (שמות כג ח)‪.‬‬
‫א‪ .2‬רשב"ם‪ ,‬בראשית פרק כה פסוק כח‬
‫מצידו היה אוכל)‪.‬‬
‫'ִּי ַצ ִּיד ְְּ ִּפיו' – פשוטו כתרגומו (=אונקלוס תרגם [בתרגום חוזר לעברית]‪ :‬שהרי ֵ‬
‫ִּ‬
‫ַע ֹבד ָצ ִעיר' (בראשית כה כג)‪.‬‬
‫ַע ֹקב' – שהייתה מכרת בתומתו‪ ,‬וגם ממה שאמר הקב"ה‪ְ ' :‬ו ַרב י ֲ‬
‫'א ֶה ֶבת ֶאת י ֲ‬
‫ֹ‬
‫א‪ .3‬רש"ר הירש‪ ,‬בראשית פרק כה פסוק כח‬
‫רגשות ההורים היו חלוקים ביחס לבניהם‪ ,‬אף זו עובדה שלא יכלה להשפיע לטובה‪ .‬אחדות דעות ביחס לחינוך‪ ,‬ואהבה שווה‬
‫מהחוליים בגוף‪ ,‬הם הם תנאי היסוד ואבני הפינה‬
‫ִּ‬
‫לכל הבנים‪ ,‬גם אל הלקויים במידותיהם‪ ,‬הזקוקים לאהבה מסורה עוד יותר‬
‫לכל חינוך‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬בכח המשיכה של הניגודים ‪ ,‬נוכל להבין בנקל את אהבת יצחק אל עשו‪ ,‬ואהבת רבקה אל יעקב‪ .‬יצחק שהיה "עולה‬
‫תמימה"‪ ,‬התרחק מהמולת העולם‪ ,‬והעדיף את נאות השקט בבאר לחי ראי על פני החברה האנושית ההומיה‪ .‬ייתכן שהוא‬
‫אה ב את אופיו של עשו‪ ,‬העז והנועז במעשיותו‪ ,‬המסוגל להנהיג את הבית בכשרון שעלה על שלו‪ .‬כנגדו‪ ,‬רבקה‪ ,‬ראתה‬
‫ביעקב את הדמות השלמה‪ ,‬הרחוקה בתכלית מכל מושגי בית אביה‪ .‬אהדתם של יצחק ורבקה מובנת‪ ,‬אך אל להורים לכוון‬
‫את חינוכם על יסוד רגשות עמומים ומעורפלים כאלה‪.‬‬
‫א‪ .4‬רד"ק‪ ,‬בראשית פרק כה פסוק כח‬
‫ֶא ַהב' – אין צריך לומר כי [=יצחק את] יעקב היה אוהב‪ ,‬כי יותר ויותר היה אוהב יעקב משהיה אוהב עשו‪ ,‬ולא היה אוהב‬
‫' ַוי ה‬
‫עשו אלא שהיה מביא לו ציד למאכלו‪.‬‬
‫מקורות מתוך הספר 'ואחד תרגום' – אלי וינברגר‪ ,‬בהוצאת מכון מעליות‬
‫‪2‬‬
‫פרשת תולדות‬
‫ורבקה הייתה אוהבת את יעקב לבדו לפי שהיה הולך בדרך חיים ועשו בדרך המוות… בחר לו מלאכה נקלה לציד‪ ,‬לשום‬
‫עצמו בסכנה בכל יום ויום‪ ,‬והיה ריק ופוחז ומשולח‪ .‬ויצחק לפי שהיה זקן ויושב בבית‪ ,‬היה מתפתה לעשו שהיה מביא לו ציד‬
‫ומתקן לו מאכל בכל יום‪.‬‬
‫א‪ .5‬הרב דסלר‪ ,‬מכתב מאליהו (ב)‪ ,‬עמ' ‪202‬‬
‫מידתו של יצחק אבינו ע"ה היתה גבורה‪ ,‬מידת הדין‪ ,‬ולפי נקודת ראייתה של מידת הדין אין ראוי לתת סייעתא דשמיא‬
‫לצדיק פנימי‪ .‬הן סייעתא דשמיא היא בחינת רחמים וצדקה‪ ,‬ומצד מידת הדין הרי יש לו לצדיק לזכות בדין מפאת תוקף‬
‫בחירתו העצמית לבד‪ ,‬בלי סיועים מבחוץ‪ .‬ומה שזוכים יותר בדין מתקרבים יותר לתכלית‪ ,‬שלא להנות מנהמא דכיסופא‬
‫(=לחם חסד)…‬
‫ובזה מבואר למה רצה לברך את עשו ולא את יעקב‪ ,‬כי הכיר שיעקב הוא צדיק פנימי‪ ,‬ולפי דעתו דווקא מפני זה לא היה ראוי‬
‫לתת לו ברכות‪ ,‬שהן סיועים חיצוניים‪ .‬אך בחושבו את עשו ללוחם ומתלבט להתגבר על תכונותיו הרעות‪ ,‬ראה צורך לברכו‬
‫שו'‪ ,‬כי אהבה היא תולדת נתינה‪ ,‬והוא היה תמיד נותן סיוע‬
‫ֶא ַהב ִּי ְצ ָחק ֶאת ֵע ָ‬
‫דווקא‪ ,‬שיסתייע בדרך עבודתו‪ .‬ולכן כתוב ' ַוי ה‬
‫לעשו והיה מקרבו ומחבבו מאד‪.‬‬
‫חלק ב‪ :‬חוסר ההידברות בבית יצחק‬
‫ב‪ .1‬רמב"ן‪ ,‬בראשית פרק כז פס' ד ד"ה 'בעבור תברכני נפשי'‬
‫ַע ֹבד ָצ ִּעיר'‪ ,‬כי איך היה יצחק עובר את פי ה' והיא לא‬
‫נראה שלא הגידה לו רבקה מעולם הנבואה אשר אמר ה' לה ' ְו ַרב י ֲ‬
‫ַת ֶל ְך ִּל ְד ֹרׁש ֶאת ה''‪ ,‬שהלכה בלא רשות יצחק‪ ,‬או שאמרה‪ :‬אין‬
‫תצלח? והנה מתחילה לא הגידה לו‪ ,‬דרך מוסר וצניעות‪ ,‬כי 'ו ֵ‬
‫אנכי צריכה להגיד נבואה לנביא כי הוא גדול מן המגיד לי‪ .‬ועתה לא רצתה לאמר לו‪ :‬כך הוגד לי מאת ה' טרם לידתי‪ ,‬כי‬
‫אמרה‪ ,‬באהבתו אותו (=באהבת יצחק את עשו) לא יברך יעקב ויניח הכל בידי שמים‪ ,‬והיא ידעה כי בסיבת זה יתברך יעקב‬
‫מפיו בלב שלם ונפש חפצה‪ .‬או הם סיבות מאת ה' כדי שיתברך יעקב‪ ,‬וגם עשו בברכת החרב‪ ,‬ולו לבדו נתכנו עלילות‪.‬‬
‫ב‪ .2‬העמק דבר‪ ,‬בראשית פרק כד‬
‫ְּוא ְְּ ֵאר‬
‫ֵל ְך‪( :‬סב) ְו ִּי ְצ ָחק ְָּא ִּמ ֹ‬
‫ח ֵרי ָה ִּאיׁש ו ִַּי ַקח ָה ֶע ֶבד ֶאת ִּר ְב ָקה ַוי ַ‬
‫ַת ַל ְכנָה ַא ֲ‬
‫ַת ְר ִַּ ְבנָה ַעל ַה ְג ַמ ִּלים ו ֵ‬
‫יה ו ִּ‬
‫ת ָ‬
‫ַע ֹר ֶ‬
‫ַת ָקם ִּר ְב ָקה ְונ ֲ‬
‫(סא) ו ָ‬
‫שא‬
‫ַת ָ‬
‫ַרא ְו ִּהנֵה ְג ַמ ִּלים ְָּ ִּאים‪( :‬סד) ו ִּ‬
‫שא ֵעינָיו ַוי ְ‬
‫נות ָע ֶרב ו ִַּי ָ‬
‫ש ֶדה ִּל ְפ ֹ‬
‫שּוח ְַּ ָ‬
‫ֵצא ִּי ְצ ָחק ָל ַ‬
‫ׁשב ְְּ ֶא ֶרץ ַה ֶנגֶב‪( :‬סג) ַוי ֵ‬
‫יו ֵ‬
‫ַל ַחי ֹר ִּאי ְוהּוא ֹ‬
‫אמר ָה ֶע ֶבד‬
‫אתנּו ַו ֹי ֶ‬
‫ש ֶדה ִּל ְק ָר ֵ‬
‫אמר ֶאל ָה ֶע ֶבד ִּמי ָה ִּאיׁש ַה ָלזֶה ַה ֹה ֵל ְך ְַּ ָ‬
‫ַת ֶ‬
‫ַת ֹפל ֵמ ַעל ַה ָג ָמל‪( :‬סה) ו ֹ‬
‫ַת ֶרא ֶאת ִּי ְצ ָחק ו ִּ‬
‫ֶיה ו ֵ‬
‫ִּר ְב ָקה ֶאת ֵעינ ָ‬
‫ַת ְת ִָּס‪.‬‬
‫ַת ַקח ַה ָצ ִּעיף ו ִּ‬
‫א ֹד ִּני ו ִּ‬
‫הּוא ֲ‬
‫(בראשית פרק כד)‬
‫'ו ִּי ְצ ָחק ְָּא' – סיפר הכתוב כי המכין מצעדי גבר‪ ,‬יתברך‪ ,‬סיבב שיפגע יצחק ברבקה בדרך ותהא נבעתת ממנו בתחילת‬
‫(סב) ְ‬
‫הכרתה אותו‪ .‬ואם היה העבד בא עמה תחילה לבית אברהם‪ ,‬היה אברהם מקבלה תחילה ומדבר על ליבה עד שהיה מתחונן‬
‫דעתה עליה ולא היתה נבעתת מפחד יצחק‪ ,‬והיתה מתנהגת עמו כמו כל אשה עם בעלה‪ .‬אבל הקב"ה סיבב שיצחק בא‬
‫באותו עת מבוא באר לחי ראי‪ ,‬שהיה לו אותו מקום מיוחד לתפילה והתבודדות על הבאר שנראה המלאך‪.‬‬
‫ַת ֶרא ֶאת ִּי ְצ ָחק' – בעודו עומד ומתפלל‪ ,‬והיה אז מראהו כמלאך אלקים נורא מאד‪ ,‬וכמבואר ברבה (=במדרש רבה)‬
‫(סד) 'ו ֵ‬
‫שראתה ידיו שטוחות בתפילה על כן נבעתה מאד‪.‬‬
‫'מי ָה ִּאיׁש ַה ָלזֶה' אשר אני מתפעלת ומתפחדת‬
‫ַת ֹפל ֵמ ַעל ַה ָג ָמל' – מרוב פחד ואימה… ובתוך הפחד שאלה את העבד ִּ‬
‫'ו ִּ‬
‫ַת ְת ִָּס' – מרוב פחד ובושה כמו שמבינה שאינה ראויה להיות לו לאשה‪.‬‬
‫ַת ַקח ַה ָצ ִּעיף ו ִּ‬
‫ממנו‪ ...‬על כן כששמעה שהוא אישּה 'ו ִּ‬
‫ומאז והלאה נקבע בליבה פחד‪ ,‬ולא היתה עם יצחק כמו שרה עם אברהם ורחל עם יעקב אשר בהיות להם איזה קפידא עליהם‬
‫(=על בעליהן) לא בושו לדבר רתת לפניהם‪ ,‬מה שאין כן רבקה‪ .‬וכל זה הקדמה להסיפור שיבוא בפרשת תולדות שהיו יצחק‬
‫מקורות מתוך הספר 'ואחד תרגום' – אלי וינברגר‪ ,‬בהוצאת מכון מעליות‬
‫פרשת תולדות‬
‫‪3‬‬
‫ורבקה מחולקים בדעות ומכל מקום לא מצאה רבקה לב להעמיד את יצחק בדברים נכוחים‪ ,‬כי היא יודעת האמת כי עשו רק‬
‫ציד בפיו‪ .‬וכן בשעת הברכות‪ .‬וכל זה היה סיבה מהקב"ה שיגיעו הברכות ליעקב דוקא באופן כזה… והכל בהשגחה פרטית‬
‫מראש שתגיע רבקה ליצחק בשעה שתיבהל ממנו ויצא אחרית דבר כפי רצונו יתברך‪.‬‬
‫ג‪ .‬הראי"ה קוק‪ ,‬אגרות הראי"ה (א)‪ ,‬אגרת נ‬
‫ב"ה‪ ,‬עה"ק יפו‪ ,‬ר"ח שבט תרס"ז‪.‬‬
‫כבוד ידידי הנכבד הרב המופלג הנגיד… נ"י‪ ,‬שלום וברכה‪.‬‬
‫הגיעני מכתבו היקר‪ .‬ואשר בעצתי ישאל על דעת התנהגותו עם בניו‪ ,‬כבר אמרתי לכבוד תורתו בהיותו פה עמנו‪ ,‬ששיטתי‬
‫היא להתנהג דוקא במידת החסד הגמור עם הצעירים‪ ,‬ולומר להם שיש בנטיותיהם כמה דברים טובים‪ ,‬וכל עיקר טעותם אינו‬
‫כי אם מה שהם סוברים שהדברים הטובים שהם מרגישים הם נגד התורה‪ ,‬ובאמת הם הם הנם גופי תורה‪ .‬על כן‪ ,‬אע"פ‬
‫שראוי ליתן להם חופש ללמוד כתב ולשונות החכמות‪ ,‬כאוות נפשם‪ ,‬מ"מ ראוי שהם מצידם יראו את חיבתם ליהדות‬
‫ולמצוות‪ ,‬לכל הפחות להעיקריות והחמורות‪ ,‬שבזה הם עושים חסד ומשפט עם כלל ישראל…‬
‫ואם יאבו בחוזק יד להרימם למעלה ממדרגתם‪ ,‬ע"י התלהבות פנימית של קדושה‪ ,‬שהאבות מרגישים בלבבם‪ ,‬לא יועיל כלל‬
‫להם רק יזיק‪ .‬ע"כ אשרי אדם שומע לעצתי בזה‪ ,‬שבזה יציל את בניו מרדת ויקרבם באהבה לאט לאט לדרכי ישראל‪ ,‬וסוף סוף‬
‫כשיבאו בשנים יטיבו מעשיהם‪ ,‬ובניהם אשר יוולדו יוכלו להיות טובים מאבותיהם‪.‬‬
‫והשי"ת יעזרנו להטות לבב פושעי עמנו לתשובה שלמה‪ ,‬ויחיש לנו ישועתו באמת‪,‬‬
‫בבא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב…‬
‫אחתום בברכה ואה"ר‪ ,‬כנה"י ונפש ידידו דוש"ת באהבה‪,‬‬
‫הק' אברהם יצחק הכהן קוק הנ"ל‬
‫מקורות מתוך הספר 'ואחד תרגום' – אלי וינברגר‪ ,‬בהוצאת מכון מעליות‬