1. No category

‫‪1‬‬
‫תיק מס' ‪36/36‬‬
‫בבית הדין למשמעת‬
‫לפני‪ :‬אב בית הדין – נצ"ם דורית יניב‬
‫שופטת – נצ"ם רותי שיטרית‬
‫שופט – סנ"ץ דבור סודקי‬
‫משטרת ישראל‬
‫נגד‬
‫רס"ב ‪XXX‬‬
‫גזר ‪ -‬דין‬
‫כללי‬
‫‪ .3‬הנאשם‪ ,‬מדריך לוט"ר וירי ב‪ XXX‬הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום‬
‫המתוקן‪ ,‬בעבירת אי מילוי הוראה‪ ,‬עבירה לפי סעיף ‪ 3‬לתוספת הראשונה לחוק המשטרה‪,‬‬
‫התשס"ו – ‪( 6003‬להלן‪" :‬התוספת")‪ ,‬בעבירת הפעלה של כלי ירייה שלא במידת הזהירות‬
‫הנדרשת‪ ,‬עבירה לפי סעיף ‪ 36‬לתוספת ובעבירת התרשלות בעת מילוי תפקיד‪ ,‬עבירה לפי‬
‫סעיף ‪ 6‬לתוספת‪.‬‬
‫‪ .6‬בפתח הדיון הודיעונו הצדדים‪ ,‬כי החליטו להיקשר ביניהם בהסדר טיעון‪ ,‬לפיו יודה‬
‫הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן‪ ,‬ולאחר הרשעתו ישמעו טיעונים פתוחים לעונש‪.‬‬
‫‪ .6‬להלן העובדות בהן הודה הנאשם‪:‬‬
‫בתאריך ‪ 31.2.6033‬בשעות הערב‪ ,‬במסגרת אימון שהתקיים למחלקה ‪ 3‬בפלוגת ‪XXX‬‬
‫במטווח ב‪ , XXX‬הדגים הנאשם ירי של פצצת תיאורה לטירוני המחלקה‪.‬‬
‫בסמוך לשעה ‪ ,32.60‬עם סיום השיעור העיוני שהעביר הנאשם לטירוני המחלקה על פצצת‬
‫התאורה‪ ,‬החל הנאשם בהכנות לקראת הדגמת ירי הפצצה הנ"ל בחי‪ .‬במסגרת ההכנות‬
‫לא ווידא הנאשם שטירוני המחלקה יחבשו קסדות לקראת הדגמת הירי‪.‬‬
‫סמוך לשעה ‪ 32:16‬הודיע הנאשם למפקד המטווח‪ ,‬המשמש גם כקצין הבטיחות של‬
‫האימון‪ ,‬כי הוא מוכן לביצוע ההדגמה‪ ,‬ולשמע הודעה זו ביקש מפקד המטווח שיישלח‬
‫חובש למטווח‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫זמן קצר לאחר מכן‪ ,‬סמוך לשעה ‪ 32:11‬ובטרם הגיעו מפקד המטווח והחובש אל סככת‬
‫המטווח‪ ,‬ובטרם קיבל הנאשם אישור ממפקד המטווח לבצע את הירי‪ ,‬ביצע הנאשם את‬
‫ההדגמה‪ .‬בעוד הטירונים עומדים סביבו בצורת ח'‪ ,‬הרים הנאשם את פצצת התאורה‬
‫בזווית הגדולה מ‪ 14-‬מעלות וביצע את הירי‪.‬‬
‫כתוצאה מהירי עף זביל של פצצת התאורה ופגע בראשו של אחד הטירונים‪ .‬החייל‬
‫הטירון שנפגע פונה באמבולנס לביה"ח‪ ,‬שם נותח בראשו‪ .‬לאחר שיקום בבית לוינשטיין‪,‬‬
‫שוחרר מן החיל באופן זמני לתקופה של שנתיים‪.‬‬
‫בכך שלא דאג לנוכחות חובש במטווח לפני תחילת האימון‪ ,‬כמתחייב בהוראת בטיחות‬
‫‪ 30.3‬שכותרתה "רפואה באימונים"‪ ,‬בכך שירה את הפצצה בזווית הגדולה מ‪ 14-‬מעלות‬
‫ולא דאג שהטירונים יחבשו קסדות במהלך האימון וההדגמה‪ ,‬כמתחייב בהוראת בטיחות‬
‫‪ 33.1‬שכותרתה‪" :‬אקדחי זיקוקין ופצצות תאורה ידניות"‪ ,‬ובכך שביצע את ההדגמה עוד‬
‫בטרם קיבל אישור ממפקד המטווח‪ ,‬ייחסה התביעה לנאשם עבירה של אי מילוי הוראה‪.‬‬
‫בכך שירה הנאשם פצצת תאורה בזווית הגדולה מ‪ 14 -‬מעלות ייחסה התביעה לנאשם‬
‫עבירה של הפעלת כלי ירייה שלא במידת הזהירות הנדרשת‪.‬‬
‫בכך שחרף ידיעתו ומודעתו של הנאשם כי קיימת אפשרות להיפגע מנפילת חלק של‬
‫הפצצה לקר קע‪ ,‬לא דאג לחבישת קסדות על ראשי הטירונים‪ ,‬ובכך שחרף ניסיונו כמדריך‬
‫ירי וידיעתו כי קיימת חובה לפיה יהיה נוכח חובש במהלך המטווח והחל בירי טרם הגעתו‬
‫הפיסית של החובש למטווח‪ ,‬ייחסה התביעה לנאשם התרשלות במילוי תפקיד‪.‬‬
‫ראיות הצדדים וטיעוניהם לעונש‬
‫התביעה‬
‫‪ .1‬בטיעוניה לעונש‪ ,‬עמדה התובעת על כך שמדובר בתיק רשלנות חמור‪ .‬לדבריה‪ ,‬התנהלות‬
‫הנאשם במקרה דנן מלמדת על כשלים חמורים בהבנתו את הנהלים והפקודות הנוגעים‬
‫לבטיחות באימונים‪ ,‬כאשר הדברים מקבלים משנה חומרה נוכח היותו מדריך ותיק ב‬
‫‪ ,XXX‬עליו נאמר מפי אחד מעדי האופי‪ ,‬כי הוא אחד מעמודי התווך בבנייתן של יחידות‬
‫מובחרות במשטרת ישראל‪ ,‬ולכן מצופה ממנו שכללי הבטיחות והנהלים יהיו כנר לרגליו‪.‬‬
‫לדבריה‪ ,‬כתב האישום מונה שורה של מחדלים בהם כשל הנאשם‪ ,‬כאשר כל אחד‬
‫מהמחדלים חמור בפני עצמו‪ ,‬קל וחומר משקלם המצטבר‪.‬‬
‫לדברי התובעת‪ ,‬התביעה התרשמה כי הנאשם הרשה לעצמו לבצע את הירי בטרם‬
‫התקיימו כל התנאים המתחייבים‪ ,‬בהסתמכו על ניסיונו ומקצועיותו שצבר משך השנים‪.‬‬
‫לדבריה‪ ,‬התוצאה העגומה של הפגיעה בחייל הינה הוכחה לכך‪ ,‬שיש ממש באמרה שכללי‬
‫‪3‬‬
‫הבטיחות נכתבו בדם‪ .‬עוד אמרה התובעת‪ ,‬כי המשטרה כארגון לא יכולה לערוב לכך שלא‬
‫יתרחשו לחלוטין תאונות אימונים ואירועי בטיחות שתוצאותיהם יסתיימו באופן טרגי‪,‬‬
‫ברם שאיפת הארגון היא שכללים בכלל וכללי בטיחות בפרט יקוימו ככתבם וכלשונם‪,‬‬
‫כדי למזער ככל הניתן תוצאות הרות אסון‪.‬‬
‫באשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם‪ ,‬ציינה התובעת‪ ,‬כי לחובת הנאשם ‪ 1‬גיליונות‬
‫שפיטה ישנים שאינם ממין העניין והערת מפקד‪ .‬התובעת המציאה גיליונות שפיטה‪ ,‬דף‬
‫ראיון ומרשם משמעתי‪ .‬באשר לטיב שירותו ציינה‪ ,‬כי מדובר בשוטר מצוין‪ .‬זאת היא‬
‫למדה מעדויות האופי ומהערכותיו התקופתיות בהן הוערך בציון טוב מאד ‪ .6‬התובעת‬
‫המציאה פלטי גיליון הערכה לשנים ‪ 6002-6036‬וגיליון הערכה מלא לשנת ‪ .6036‬כן ציינה‬
‫לקולה את הודאת הנאשם במיוחס לו ובכך שחסך זמן שיפוטי‪.‬‬
‫באשר לענישה‪ ,‬טענה התובעת‪ ,‬כי התביעה סבורה שבמאזן השיקולים‪ ,‬משקלם המצטבר‬
‫של השיקולים לחומרה גוברים על השיקולים לקולה‪ ,‬וזאת נוכח התוצאה הקשה‪ ,‬בה‬
‫טירון שהתגייס למשטרה מצא עצמו עם פגיעת ראש קשה‪ ,‬אשר הביאה להפרשתו‬
‫מהחייל‪ ,‬בשלב זה למשך שנתיים‪ .‬לאור האמור‪ ,‬סבורה התביעה‪ ,‬כי המקרה מחייב ענישה‬
‫נוקשה בדמות הורדה בדרגה לתקופה קצובה‪ ,‬בצד נזיפה חמורה‪.‬‬
‫בהתייחסה לעיכוב שחל בהגשת כתב האישום‪ ,‬הצביעה התובעת על שני פקטורים אשר‬
‫היקשו ועכבו את עבודת הקבו"ד‪ .‬האחד‪ ,‬מצבו הרפואי הקשה של הטירון אשר לא היה‬
‫ברור‪ ,‬והשני‪ ,‬המ"מ שהיה בחל"ת ובסופו של דבר פרש מהחיל‪.‬‬
‫לעניין חלוף הזמן אשר אין בו כדי להשפיע על רכיב הענישה של הורדה בדרגה‪ ,‬הפנתה‬
‫התובעת לביד"ע ‪ , 66/22‬כן הפנתה לביד"ע ‪ 1/31‬שעניינו נאשם שהורשע בעבירת‬
‫התרשלות והושת עליו עונש של הורדה בדרגה‪.‬‬
‫התובעת המציאה סימולציית שכר על פיה ניתן ללמוד‪ ,‬כי הורדה בדרגה אחת תשפיע על‬
‫שכרו החודשי ברוטו של הנאשם בירידה של ‪.₪ 3,120‬‬
‫ההגנה‬
‫מטעם ההגנה התייצבו בפני ביה"ד ‪ 6‬עדים כדי להעיד בדבר אופיו הטוב של הנאשם‪:‬‬
‫‪ .5‬תנ"ץ ‪ XXX‬מפקד ‪ – XXX‬בעדותו סיפר‪ ,‬כי הכיר לראשונה את הנאשם בשנת ‪ ,3223‬עת‬
‫היה מפקדו בקורס מדריכים‪ ,‬ובשנת ‪ 3224‬כשחזר לפקד על ענף לוט"ר שימש כמפקדו‬
‫קרוב לשלוש וחצי שנים‪ .‬עוד סיפר‪ ,‬כי בשנת ‪ ,6000‬כשנדרש להקים יחידה מיוחדת באזור‬
‫מ רחב התפר‪ ,‬וקיבל ממפקד מג"ב מנדט לבחור את האנשים הטובים ביותר בחיל‪ ,‬בהכירו‬
‫את רמת המקצועיות של הנאשם והיכולות שלו להרים פרויקטים בחר בו להוביל את‬
‫מהלך ההכשרה‪ .‬בתארו את הנאשם אמר עליו את הדברים הבאים‪" :‬שוטר אחראי‪,‬‬
‫‪4‬‬
‫מקצועי‪ ,‬מהשורה הראשונה בתחום הלוחמה בטרור והאמצעים שבשירות משטרת‬
‫ישראל‪ .‬שוטר עם הרבה זכויות בגידול מספר דורות של לוחמים במשטרת ישראל‪ .‬הן‬
‫במסתערבים והן במדריכי הלוט"ר הצעירים שלמדו ממנו והן ע"י הלוחמים עצמם‬
‫בשטח שעברו תחת ידו מרמת טירונים עד רמת יחידות הכי מיוחדות במשטרה"‪.‬‬
‫‪ .3‬פקד ‪ ,XXX‬יועץ ארגוני ב‪ – XXX‬העיד‪ ,‬כי הוא מכיר את הנאשם מזה כשנתיים‪ ,‬מתוך‬
‫העבודה השוטפת בה הוא עובד עם הנאשם‪ .‬לדבריו‪ ,‬הם עובדים בצמוד‪ ,‬כאשר הוא‬
‫אחראי על החלק המקצועי והנאשם על החלק הפיקודי ניהולי‪ .‬מתוך היכרותו זו יכול‬
‫להעיד על הנאשם שהוא שוטר "אחראי‪ ,‬מקצועי‪ ,‬אכפתי מאד לעבודה שלו‪ ,‬מעורב בכל‬
‫פרט ופרט‪ ,‬תמיד קשוב להמלצות והנחיות של גופים מקצועיים שעובדים אתו‪ ,‬גופים‬
‫כמו רפואה‪ ,‬בטיחות‪ ,‬אימון גופני‪ ,‬יעוץ ארגוני וכו'‪ .‬תמיד מתוכנן‪ ,‬עושה עבודה‬
‫מקדימה‪ ,‬מתייחס לכל ההיבטים הבטיחותיים וגורמי סיכון במהלך העבודה והם אכן‬
‫קיימים שם ובסך הכל הוא שוטר טוב מאד ותיק‪ ,‬מקצועי ומוערך במגמה בפרט ו‪XXX‬‬
‫בכלל"‪.‬‬
‫‪ .7‬אשת הנאשם‪ - XXX ,‬העידה על מצבם המשפחתי‪ .‬סיפרה‪ ,‬כי הם נשואים ‪36‬‬
‫שנה‬
‫ומגדלים ‪ 6‬ילדים‪ .‬הנ"ל סיפרה על הקשיים הכרוכים בגידול אחד הילדים הנמצא על‬
‫הרצף האוטיסטי‪ ,‬עוד שיתפה בחששותיה באמרה‪ ,‬כי הנאשם נמצא בשירות מגיל ‪,32‬‬
‫מקצועו ‪ -‬הדרכת לוט"ר‪ ,‬זו האהבה הראשונה שלו‪ ,‬זה מה שהוא יודע לעשות וללא עיסוק‬
‫זה אינה יודעת מה יעשה‪.‬‬
‫טיעוני הסניגור‬
‫‪ .2‬בטיעוניו לעונש ציין הסניגור‪ ,‬כי הנאשם כבן ‪ ,16‬משרת בחיל משנת ‪ ,22‬מזה כ‪ 60 -‬שנה‬
‫משמש כמדריך לוט"ר‪.‬‬
‫לדבריו‪ ,‬הנאשם בחר להודות בהזדמנות הראשונה‪ ,‬לקח אחריות על מעשיו עוד בזמן‬
‫האירוע‪ ,‬היה הראשון שטיפל בפצוע וליווה אותו לביה"ח‪.‬‬
‫באשר לטיב שירותו‪ ,‬ציין הסניגור‪ ,‬כי כפי שניתן להיווכח‪ ,‬גם מעדויותיהם של עדי האופי‬
‫וגם מהערכות התקופתיות שהוגשו לביה"ד‪ ,‬מדובר בשוטר ומדריך מקצועי מאוד‪ ,‬ערכי‬
‫מאוד‪ ,‬המשקיע מרץ רב בתפקידו‪ ,‬מקפיד לעשות עבודתו בצורה הטובה ביותר‪ .‬לאורך כל‬
‫‪ 60‬שנות הדרכתו לא כשל בענייני בטיחות ולא כשל בדברים הדומים למקרה שבפנינו‪.‬‬
‫לתמיכה בדבריו המציא הסניגור לביה"ד אסופה של תעודות הערכה והוקרה שצבר‬
‫הנאשם מהלך שירותו‪ .‬כן צרף מכתב של עד אופי נוסף‪ ,‬רפ"ק ‪ ,XXX‬מפקד ‪ ,XXX‬אשר‬
‫לא עלה בידו להגיע לדיון‪.‬‬
‫באשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם‪ ,‬התייחס הסניגור למצבו המשפחתי של הנאשם‬
‫שהנו נשוי ואב לשלושה ילדים‪ ,‬ועמד על הקושי שבגידול ילד אוטיסט‪ ,‬בנוסף על גידול שני‬
‫‪5‬‬
‫ילדיו האחרים הזקוקים ליחס ולצרכים משלהם‪ .‬הסניגור המציא מסמכים רפואיים‬
‫מהביטוח הלאומי ומהרופא המטפל‪ .‬עוד ציין‪ ,‬כי הנאשם הוא המפרנס העיקרי בבית‪,‬‬
‫אשתו חזרה לעבוד רק בשנים האחרונות‪ ,‬מצבם הכלכלי תקין כרגע‪ ,‬והם נושאים בחובות‬
‫קטנים‪ ,‬אבל היו תקופות קשות יותר‪.‬‬
‫עוד התייחס הסניגור בטיעוניו לסוגיה הנוגעת לתחקיר שהתקיים לאחר האירוע‪ ,‬שם‬
‫בסיכום עורך התחקיר הומלץ לרמה הממונה לקיים תחקיר מקצועי של גורמי הבטיחות‬
‫בנושא הזביל שנפל מהפצצה‪ ,‬לבחינה האם מדובר בכשל טכני‪ ,‬ותחקיר כזה לא נעשה‪.‬‬
‫לטעמו של הסניגור‪ ,‬המקרה הוא אכן מצער‪ ,‬והתוצאה היא קשה‪ ,‬אך הטלת עונש חמור‬
‫בדמות הורדת הנאשם בדרגה אינו מידתי למקרה‪ .‬לדבריו‪ ,‬מדובר באירוע שהתרחש לפני‬
‫כשנתיים וחצי‪ ,‬גם לפני המקרה וגם לאחריו‪ ,‬לא היה הנאשם מעורב באירועים דומים‬
‫ולאחר שנת ‪ 6000‬אף לא נקשר בכל אירוע משמעתי‪ .‬גם לאחר האירוע ולאחר כל‬
‫התחקירים שבוצעו לגביו‪ ,‬הנאשם ממשיך לשרת כמדריך ב‪ , XXX‬וכפי העולה מדבריו של‬
‫עד האופי המשמש כמפקד מסגרות ההדרכה‪ ,‬הוא מדריך שסומכים עליו מאוד‪ ,‬ומכירים‬
‫במקצועיותו‪.‬‬
‫העונש הראוי במקרה הספציפי של האירוע הזה ושל הנאשם הזה‪ ,‬לטעמה של ההגנה‪,‬‬
‫הוא עונש מידתי שלא יכלול רכיב עונשי של הורדה בדרגה ויגרום לפגיעה משמעותית‬
‫בפרנסת המשפחה‪ .‬עונש שיבהיר לנאשם את חומרת האירוע ותוצאתו‪ ,‬אך לא יפגע‬
‫בעתידו‪.‬‬
‫בהתייחס לפסיקה שהגישה התביעה ‪ -‬ביד"ע ‪ - 1/31‬הצביע הסניגור על כך שדווקא‬
‫באותה פסיקה נאמר‪ ,‬שעבירה דומה של התרשלות בכלי נשק הגורמת לפליטת כדור‪,‬‬
‫אינה מצדיקה הורדה בדרגה ‪ ,‬שכן רכיב ענישה זה הולם מעשים חמורים יותר‪ ,‬כאלה‬
‫שאינם מקריים ורגעיים‪.‬‬
‫דברי הנאשם‬
‫‪ .2‬הנאשם בדבריו ביקש להביע צער על כל האירוע שקרה‪ .‬לדבריו אין בוקר שהוא קם מבלי‬
‫להיזכר בו‪ .‬העיד‪ ,‬כי הוא משמש כמדריך לוט"ר ב‪ 32-‬השנים האחרונות‪ .‬בין השאר הוא‬
‫עוסק בבניית תכניות אימון‪ ,‬הקמת יחידות‪ ,‬אימונים מאד מורכבים‪ .‬במשך כל שנות‬
‫שירותו לא היה מעורב בכל תקלה בטיחותית‪ .‬עוד סיפר‪ ,‬כי במסגרת תפקידו יצג את‬
‫משטרת ישראל פעמיים בחו"ל בתחום הטרור‪ ,‬וכיום הוא מועמד ליציאה לסין לייצג את‬
‫המשטרה במשלחת העוסקת בתחום הכשרת יחידות מיוחדות‪.‬‬
‫הנאשם הוסיף וסיפר‪ ,‬כי הוא אב לשלושה ילדים‪ ,‬כאשר אחד מהם נמצא על הרצף‬
‫האוטיסטי‪ .‬לאור כל האמור ביקש את התחשבות ביה"ד בהקלה בעונש עד כמה שניתן‪.‬‬
‫לדבריו‪ ,‬את הלקח שלו כבר למד‪ ,‬לנזק הנפשי עמו הוא חי ביומיום התווסף נזק רפואי‪,‬‬
‫בדמות מחלת הסוכרת‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫את דבריו סיים באמרו‪ ,‬כי בתחום העיסוק שלו קורים דברים‪ ,‬לפעמים באשמתם‬
‫ולפעמים שלא באשמתם‪ .‬הוא תקווה שבמשמרת שלו לא יישנו דברים דומים בעתיד‪.‬‬
‫דיון‬
‫‪.2‬‬
‫המקרה שבפנינו כואב ומצער הוא עד מאד לכל מי אשר הייתה זיקה להתרחשותו‪ .‬בראש‬
‫ובראשונה קשה הוא לשוטר הטירון שנפגע ולבני משפחתו‪ .‬כפי ששמענו‪ ,‬בעקבות פגיעת‬
‫הראש הקשה נותח הטירון‪ ,‬עבר לשיקום בבית לוינשטיין ושוחרר מהחיל‪ ,‬בשלב זה באופן‬
‫זמני למשך שנתיים‪ .‬כמו כן קשה עד מאד הדבר אף לנאשם‪ ,‬אשר מפיו שמענו‪ ,‬כי האירוע‬
‫נשוא המשפט מלווה אותו מידי יום ביומו וכי השפיע על מהלך חייו‪ ,‬הן מבחינה נפשית‬
‫והן מבחינה פיזיולוגית‪ .‬מאמינים אנו לנאשם כי חרטתו וצערו כנים הם‪ ,‬וכי הפיק לקחים‬
‫מהמקרה‪.‬‬
‫יחד עם זאת‪ ,‬לא ניתן להתעלם מחומרת האירוע ונסיבותיו‪ ,‬כאשר הנאשם בהתנהגותו‬
‫כמתואר בעובדות כתב האישום בהן הודה‪ ,‬סטה מהוראות ונהלים ברורים‪ ,‬אשר נקבעו‬
‫על ידי המערכת המשטרתית בה הוא הוא משרת‪.‬‬
‫ראשית כישלונו של הנאשם‪ ,‬שלא דאג לכך שהטירונים יחבשו קסדות בעת האימון ובעת‬
‫ביצוע הירי‪ ,‬המשכו של הכשל בביצוע הירי בטרם וידא כי נוכח חובש במתחם המטווח‪,‬‬
‫ובטרם קיבל אישור סופי לביצוע ההדגמה ממפקד המטווח‪ ,‬וסופו בכך שירה את פצצת‬
‫התאורה בזווית הגדולה מזו המתחייבת על פי ההוראות‪.‬‬
‫אחריותו של הנאשם‪ ,‬כמי שהנו מומחה בתחום כלי הירייה‪ ,‬המשמש כמורה ומחנך‬
‫בתחום האמור מזה שנים רבות‪ ,‬הייתה לנהוג בהדגמת ירי פצצת התאורה‪ ,‬בהקפדה‬
‫יתירה‪ ,‬תוך שמירה מרבית על כללי השימוש והבטיחות המתחייבים על פי ההוראות‪ ,‬ולא‬
‫לסטות מהם ולו כמלוא הנימה‪.‬‬
‫הוראות הבטיחות שנקבעו במשטרה לגבי כלי ירייה‪ ,‬גובשו על בסיס המסוכנות הטמונה‬
‫בהם מעצם טיבם‪ ,‬מתוך הכרה בכך שכל שימוש בלתי זהיר ולא מוקפד או שלא על פי‬
‫כללי הבטיחות עלול לגרום לקיפוח חיים או לפציעות קשות‪ .‬כללי הבטיחות‪ ,‬כפי שטענה‬
‫ב"כ התביעה‪ ,‬גובשו על בסיס ניסיון מצטבר של אירועים שהסתיימו באסון ובטרגדיות‬
‫ונועדו למזער מקרי אסון נוספים‪.‬‬
‫‪ .2‬לצד הנסיבות לחומרה כמפורט לעיל‪ ,‬נתנו דעתנו לנסיבות לקולה‪ .‬בראש ובראשונה לטיב‬
‫שירותו הבולט במצוינותו של הנאשם‪ .‬על כך אנו למדים מעדותו של עד האופי‪ ,‬תנ"ץ‬
‫‪ , XXX‬אשר ניכר היה באופן ברור מעדותו‪ ,‬כי הוא מאד מעריך את הנאשם מבחינת‬
‫מקצועיותו‪ ,‬אישיותו ותרומתו הרבה לארגון‪ .‬כך גם עולה ממכתבו המפורט של מפקד‬
‫‪ ,XXX‬רפ"ק ‪.XXX‬‬
‫‪7‬‬
‫גם שלל תעודות הערכה וההוקרה שצבר הנאשם במהלך שירותו‪ ,‬אותם המציאה ההגנה‬
‫לעיוננו‪ ,‬הערכותיו התקופתיות‪ ,‬ועברו הנקי‪ ,‬כל אלה מעידים על טיב שירותו האיכותי‪.‬‬
‫כן מצאנו להתחשב בהודאתו של הנאשם באשמה‪ ,‬בנטילת האחריות‪ ,‬בהבעת החרטה‪,‬‬
‫בחלוף הזמן מקרות האירוע ובמצבו המשפחתי‪ ,‬כפי שפורט על ידי הנאשם‪ ,‬אשתו ובא‬
‫כוחו‪ ,‬וכפי העולה מהמסמכים שהמציאה לנו ההגנה‪.‬‬
‫‪ .30‬בסופו של יום סבורים אנו‪ ,‬כי גם נוכח מכלול השיקולים לקולה‪ ,‬שבעניינו של הנאשם אין‬
‫ספק כי כבדי משקל הם‪ ,‬עדיין באיזון שבין האינטרס האישי לאינטרס הציבורי‪ ,‬יש לתת‬
‫לטעמנו במקרה דנן משקל בכורה לאינטרס הציבורי‪ .‬לטעמנו‪ ,‬בעבירה שעניינה שימוש‬
‫רשלני בכלי ירייה‪ ,‬במיוחד כשלמעשה הרשלני נלווית תוצאה טרגית‪ ,‬בדמות פגיעת ראש‬
‫קשה בשוטר טירון‪ ,‬נודעת חשיבות רבה להעברת מסר ברור ומרתיע בדמות ענישה‬
‫מחמירה‪ ,‬הן לנאשם והן לכלל השוטרים בארגון‪ .‬לפיכך‪ ,‬מצאנו להיעתר לבקשת התביעה‬
‫ולכלול בענישה גם רכיב של הורדה בדרגה‪.‬‬
‫לאור האמור לעיל‪ ,‬לאחר ששקלנו את מכלול הנתונים והשיקולים שפורטו לעיל החלטנו‬
‫להשית על הנאשם את העונשים הבאים‪:‬‬
‫‪‬‬
‫הורדה בדרגה אחת למשך ‪ 4‬חודשים‪.‬‬
‫‪‬‬
‫נזיפה חמורה‬
‫ניתן והודע היום א' בניסן תשע"ד‪ ,03/01/6031 ,‬בנוכחות התובעת‪ ,‬פקד מיטל גביזון‪-‬ארד‪ ,‬עו"ד‪,‬‬
‫הנאשם וב"כ עו"ד פרח ארוך‪.‬‬
‫זכות ערעור תוך ‪ 14‬יום מהיום‪.‬‬
‫שופטת______________ אב בית הדין ______________‬
‫נצ"מ דורית יניב‬
‫נצ"מ רותי שיטרית‬
‫שופט _______________‬
‫סנ"צ דבור סודקי‬
‫‪8‬‬
‫תיק ביד"מ ‪31/92‬‬
‫בבית הדין למשמעת‬
‫לפני‪ :‬אב בית הדין‪ ,‬תת ניצב רחל אדלסברג‬
‫השופטת‪ ,‬ניצב משנה דורית יניב‬
‫השופט‪ ,‬סגן‪-‬ניצב מאיר זוהר‬
‫משטרת ישראל‬
‫נגד‬
‫הנאשם‪ :‬רס"ב ‪XXX‬‬
‫הכרעת – דין‬
‫האישום‬
‫‪ .9‬מעובדות כתב האישום שהוגש נגד הנאשם עולה כלהלן‪:‬‬
‫א‪ .‬במועד הרלבנטי לכתב האישום‪ ,‬שירת הנאשם כ‪XXX.‬‬
‫ב‪ .‬בתאריך ‪ ,36.6.33‬בסמוך לשעה ‪ ,32:00‬נגנב מכשיר הטלפון הנייד של ‪ ,XXX‬בנו של הנאשם‬
‫שהיה קטין (להלן‪ ,)" XXX" :‬במהלך עבודתו בסניף מקדונלד שב‪( XXX‬להלן‪" :‬הסניף")‪.‬‬
‫‪ XXX‬סיפר על גניבת הטלפון ל‪ XXX‬שהייתה אחראית משמרת בסניף (להלן‪)" XXX" :‬‬
‫ואמר לה כי אביו הינו שוטר והוא עומד להגיע אל הסניף‪.‬‬
‫ג‪ .‬זמן קצר לאחר מכן‪ ,‬הגיע הנאשם אל הסניף‪ ,‬שאל את ‪ XXX‬מי העובדים שהיו בסניף בשעה‬
‫‪ ,32:00‬וביקש ממנה שתמסור לו באופן מיידי את מספרי הטלפון של העובדים שכבר יצאו‬
‫הביתה‪.‬‬
‫ד‪ .‬לאחר ש‪ XXX‬מסרה לו את מספרי הטלפון שביקש‪ ,‬התקשר הנאשם לעובד ‪( XXX‬להלן‪" :‬‬
‫‪ )" XXX‬שהיה קטין‪ ,‬ואשר כבר הספיק לחזור לביתו‪ ,‬ואמר לו‪" :‬אני אבא של ‪ XXX‬מ‬
‫‪ ,XXX‬תחזיר את הטלפון של הבן שלי או שאני אשחט אותך"‪ .‬משהשיב לו ‪ XXX‬שהוא לא‬
‫לקח את הטלפון‪ ,‬חזר הנאשם על דבריו פעמיים ואמר לו "תחזור או שאני אשחט אותך"‪.‬‬
‫לאחר ששמע את תשובתו של ‪ ,XXX‬לפיה אין בכוונתו לחזור כי הוא לא לקח דבר‪ ,‬אמר לו‬
‫הנאשם‪" :‬אני אשחט אותך ביי"‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫ה‪ .‬בשלב מסוים‪ ,‬פנה הנאשם אל העובד ע‪.‬ס‪.‬א שהיה קטין אותה עת(להלן‪" :‬ע‪.‬ס‪.‬א")‪ ,‬וביקש‬
‫ממנו לבוא עמו‪ .‬מששאל ע‪.‬ס‪.‬א את הנאשם מדוע עליו לבוא עמו‪ ,‬השיב לו הנאשם שהוא‬
‫שוטר ושהוא רוצה לבדוק את תיקו‪ .‬משביקש ע‪.‬ס‪.‬א מהנאשם שיציג לו תעודה‪ ,‬הציג הנאשם‬
‫לע‪.‬ס‪.‬א את תעודת השוטר שלו‪ .‬לשאלתו של ע‪.‬ס‪.‬א אם יש לו צו חיפוש‪ ,‬השיב הנאשם כי הוא‬
‫"צו חיפוש"‪ .‬לאחר שע‪.‬ס‪.‬א לא הסכים לחיפוש‪ ,‬צעק עליו הנאשם ואמר לו שצריך לעשות‬
‫חיפוש‪ .‬משאפשר ע‪.‬ס‪.‬א לנאשם לבצע את החיפוש בבגדיו ובתיקו‪ ,‬ערך הנאשם את החיפוש‬
‫בצורה אגרסיבית‪ .‬בנוסף הבהיר הנאשם לע‪.‬ס‪.‬א שהוא ידאג ש"הם (העובדים) לא יעבדו כאן‬
‫יותר"‪.‬‬
‫ו‪ .‬משראתה ‪ XXX‬את הנאשם מבצע חיפוש על עובדים בסניף‪ ,‬ובעקבות הנחייה שקיבלה‬
‫ממנהל הסניף‪ XXX ,‬פנתה ‪ XXX‬אל הנאשם ואמרה לו שהוא אינו יכול להיכנס לחדר צוות‪,‬‬
‫לגעת בעובדים ולחטט בדברים וביקשה ממנו לעזוב את הסניף‪ .‬בתגובה אמר הנאשם ל‬
‫‪ ,XXX‬בצעקות‪ ,‬שהוא שוטר; שלא ייתכן שגונבים פה דברים; שהוא יזמין לה (ל‪) XXX‬‬
‫משטרה ולא היא לו; ושהוא יסגור את הסניף‪ .‬כמו כן‪ ,‬העיר הנאשם ל‪ XXX‬על כך שהיא‬
‫הרימה עליו את קולה‪.‬‬
‫ז‪ .‬בהמשך לכך‪ ,‬לאחר שהתעדכן על האירוע מפי ‪ ,XXX‬שוחח מפקח הסניף הסופרוויזר ‪XXX‬‬
‫(להלן‪ )" XXX" :‬בטלפון עם הנאשם‪ .‬במהלך השיחה צעק הנאשם על ‪ XXX‬והורה לו לחזור‬
‫מיד לסניף‪ ,‬עוד הוסיף שגנבו לבנו את הטלפון ושהם מעסיקים גנבים‪ .‬בתגובה ניסה ‪XXX‬‬
‫להרגיע את הנאשם וביקש ממנו שלא יצעק ליד הלקוחות שהיו בסניף באותה שעה‪.‬‬
‫ח‪ .‬בכך שהגיע אל הסניף והתערב בעניין אישי בו בנו הוא המתלונן‪ ,‬תוך שהציג את עצמו כשוטר‬
‫בפני חלק מהנוכחים בסניף‪ ,‬יוחסה לנאשם עבירה של התנהגות שאינה הולמת שוטר או שיש‬
‫בה כדי לפגוע בתדמית המשטרה‪.‬‬
‫ט‪ .‬בכך שהילך אימים על עובדי הסניף‪ ,‬תוך שימוש בצעקות ולשון מאיימת‪ ,‬יוחסה לנאשם‬
‫עבירה של התנהגות שאינה הולמת שוטר או שיש בה כדי לפגוע בתדמית המשטרה‪.‬‬
‫י‪ .‬בכך שערך חיפוש בתיקו ובבגדיו של הקטין ע‪.‬ס‪.‬א‪ ,‬יוחסה לנאשם עבירה של ניצול מעמד של‬
‫שוטר שלא לצורך מילוי תפקיד‪.‬‬
‫תשובת הנאשם לאישום‬
‫‪ .3‬הנאשם כפר כפירה כללית בכל סעיפי כתב האישום ובהוראות החיקוק‪.‬‬
‫הראיות‬
‫פרשת התביעה‬
‫‪ .2‬מטעם התביעה העידו ‪ 2‬עדים‪:‬‬
‫‪11‬‬
‫ע"ת ‪ – 9‬חוקרת מח"ש ‪ ,XXX‬ע"ת ‪ XXX - 3‬ע"ת ‪ , XXX- 2‬ע"ת ‪ ,XXX - 4‬ע"ת ‪ ,XXX - 5‬ע"ת‬
‫‪ ,XXX - 6‬ע"ת ‪ ,XXX - 7‬ע"ת ‪.XXX - 8‬‬
‫כן הוגשו המוצגים ת‪ – 3/‬ת‪ 2/‬כלהלן‪:‬‬
‫ת‪ -9/‬הודעת הנאשם במח"ש מתאריך ‪ , 64.04.33‬ת‪ -3/‬הודעת הנאשם במח"ש מתאריך ‪,32.06.36‬‬
‫ת‪ - 2/‬דיסק הכולל קבצי וידאו ואודיו‪ ,‬ת‪ – 4/‬מזכר של ‪ XXX‬מתאריך ‪ ,02.02.36‬ת‪ - 5/‬טופס‬
‫החתמה על קלטות וידאו ואאודיו‪ ,‬ת‪ – 6/‬מזכר של ‪ XXX‬בנושא המרת קבצים‪ ,‬ת‪ - 7/‬דו"ח‬
‫ממערכת התייצבות עובדים‪ ,‬ת‪ - 8/‬תצהירה של ‪ ,XXX‬ת‪ – 1/‬כרטיס הביקור של ‪.XXX‬‬
‫פרשת ההגנה‬
‫‪ .4‬מטעם ההגנה העידו ‪ 4‬עדים‪:‬‬
‫ע"ה ‪ – 9‬הנאשם‪ ,‬ע"ה ‪ - 3‬פקד ‪ ,XXX‬ע"ה ‪ - 2‬פקד ‪ ,XXX‬ע"ה ‪ - 4‬חוקר מח"ש ‪ XXX‬ע"ה ‪- 5‬‬
‫חוקר מח"ש ‪.XXX‬‬
‫הוגשו המוצגים נ‪ – 3/‬נ‪ 67/‬כלהלן‪:‬‬
‫נ‪ - 9/‬הודעתו במח"ש של פקד ‪ XXX‬מתאריך ‪ , 64.04.33‬נ‪ - 3/‬מזכר בנושא איחוד דיסקים‬
‫מתאריך ‪ , 33.03.36‬נ‪ - 2/‬מזכר בנושא בקשת דיסק הקלטה מ‪ XXX‬מתאריך ‪ ,33.03.36‬נ‪- 4/‬‬
‫מזכר בנושא תיעוד שיחות עם ‪ XXX‬מתאריך ‪ ,36.01.36‬נ‪ - 5/‬מזכר בנושא תיעוד ניסיונות‬
‫התקשרות עם ‪ XXX‬מתאריך ‪ , 67.01.33‬נ‪ - 6/‬מזכר בנושא בדיקת מצלמות מול‪ XXX‬מתאריך‬
‫‪ ,62.03.36‬נ‪ - 7/‬מזכר בנושא היעדר שמע בדיסק אאודיו מתאריך ‪ , 62.03.36‬נ‪ - 8/‬מזכר טופס‬
‫לוואי למוצג דיסק מתאריך ‪ ,37.04.36‬נ‪ - 1/‬מזכר בנושא תפיסת דיסק מתאריך ‪ ,37.04.36‬נ‪– 91/‬‬
‫מסמך פרטי השוטר פקד ‪ XXX‬מסומן כ"ה‪ ,‬נ‪ - 99/‬מזכר בנושא בקשה לדיגיטציה מתאריך‬
‫‪ ,03.03.33‬נ‪ - 93/‬מזכר בנושא מסירת דיסקים ע"י ‪ XXX‬מתאריך ‪ ,60.06.33‬נ‪ - 92/‬מכתב הודעה‬
‫על העברת התיק לתביעה מתאריך ‪ ,02.30.33‬נ‪ - 94/‬מסמך בחתימת ‪ XXX‬אחראי מ"ט‪ ,‬נ‪- 95/‬‬
‫דיסק שיחות תחקור עם עובדי מקדונלדס‪ ,‬נ‪ – 96/‬הודעת ‪ XXX‬במח"ש‪ ,‬נ‪ – 97/‬מזכר מתאריך‬
‫‪ ,04.01.33‬נ‪ – 98/‬דו"ח צפייה שערך פקד ‪ XXX‬נ‪– 91/‬מעטפה שהכילה דיסק מתיק החקירה‬
‫המשטרתי‪ ,‬נ‪ – 31/‬דיסק מתיק החקירה המשטרתי מסומן ‪ 36.06.33‬תיעוד מצלמת מדרגות סניף‬
‫‪ ,XXX‬נ‪ – 39/‬מעטפה של דיסק מתיק החקירה המשטרתי‪ ,‬נ‪ – 33/‬דיסק מתיק החקירה‬
‫המשטרתי‪ ,‬נ‪ – 32/‬מסמך שערך פקד ‪ XXX‬המכיל בקשה לקבלת סידור העבודה של ‪ ,XXX‬נ‪34/‬‬
‫– מסמך שכותרתו "מנהיגים ערכים"‪ ,‬נ‪ – 35/‬מייל שנשלח לפקד‪ XXX‬על ידי חוקרת מח"ש‬
‫‪ XXX‬נ‪ – 36/‬הודעת מח"ש על סגירת תיק מח"ש נגד פקד ‪ ,XXX‬נ‪ – 37/‬מסמך המסומן ש‪.‬ג‪6 .‬‬
‫דו"ח מערכת התייצבות עובדים שנתפס ע"י החוקר ‪( XXX‬הוגש גם על ידי התביעה וסומן ת‪.)7/‬‬
‫‪11‬‬
‫גדר המחלוקת‬
‫‪.5‬‬
‫דומה כי אין מחלוקת באשר לרקע לאירוע‪ .‬בנו של הנאשם שעבד בזמן האירוע בסניף ‪ XXX‬של‬
‫רשת מקדונלדס‪ ,‬גילה כי מכשיר הטלפון הסלולרי שלו מסוג "בלקברי" נגנב מחדר העובדים‪.‬‬
‫הנאשם ששמע על כך מפי בנו‪ ,‬הגיע למקום‪ .‬משלב זה מתפלגות הגרסאות‪ .‬עדי התביעה טוענים כי‬
‫הנאשם התנהג באופן מאיים תוך שהציג עצמו כשוטר ותוך שביצע תשאולים וחיפושים למרות‬
‫זיקתו האישית לאירוע ואילו הנאשם טוען כי הגיע למקום האירוע כאב שדאג לבנו והתנהל‬
‫באירוע באופן בו היה מתנהל כל אב סביר בנעליו‪ ,‬זאת‪ ,‬ללא שהילך אימים על העובדים שנכחו‬
‫במקום וכל שנעשה היה בהסכמה‪.‬‬
‫לפיכך‪ ,‬לצורך הכרעה בתיק זה נתמקד בשאלות העובדתיות שלהלן‪:‬‬
‫א‪ .‬האם התערב הנאשם בעניין בו יש לו זיקה אישית תוך שהציג עצמו כשוטר בפני חלק‬
‫מהנוכחים בסניף‪.‬‬
‫ב‪ .‬האם הילך הנאשם אימים על עובדי הסניף‪ ,‬תוך שימוש בצעקות ולשון מאיימת‪.‬‬
‫ג‪ .‬האם הנאשם הציג עצמו כשוטר בפני הקטין ‪ XXX‬ודרש לחפש את הפלאפון בתיקו‬
‫ובבגדיו‪ ,‬תוך שמשיב לקטין כי "הוא צו חיפוש"‪ ,‬ביצע את החיפוש באגרסיביות ואמר‬
‫לקטין כי ידאג שהם (העובדים) "לא יעבדו כאן יותר"‪.‬‬
‫דיון הכרעה‬
‫להלן עיקרי הראיות שהוצגו בפנינו‪:‬‬
‫‪ .6‬עדת תביעה ‪ ,9‬חוקרת מח"ש ‪ XXX‬העידה כי ניהלה תחת פיקוחו של ראש הצוות את‬
‫החקירה בתיק וגבתה את הודעות הנאשם מתאריך ‪ 64.04.33‬ומתאריך ‪.32.06.36‬‬
‫‪ .7‬עדת תביעה ‪ ,XXX 3‬העידה כי בתקופה הרלוונטית שימשה כאחראית משמרת בסניף סיפרה‬
‫שכיום היא עתודאית שסיימה את התואר ומחכה לגיוס לצה"ל‪ ,‬עובדת בינתיים בחברת "כלל‬
‫ביטוח" כפקידת קבלה‪.‬‬
‫העידה כי באותה תקופה עבדה כ‪ 30-‬חודשים במקדונלדס‪ .‬לדבריה‪ ,‬לעובדים אסור להשאיר‬
‫מכשירים סלולריים ברשותם בעת העבודה ועליהם להשאירם בתיקים‪ .‬ציינה כי רק למנהל‬
‫יש זכות להחזיק בטלפון סלולרי במהלך העבודה‪ .‬בשעה ‪ 32:00‬או בסמוך לכך‪ ,‬הגיע אליה‬
‫‪ XXX‬ואמר לה שהוא חיפש בתיק והפלאפון שלו לא נמצא שם‪ XXX .‬היה עובד חדש‪ ,‬עבד‬
‫ממש כמה ימים‪ ,‬לא הייתה לה היכרות טובה אתו‪ .‬סיפרה כי ‪ XXX‬ביקש ממנה להתקשר‬
‫להורים ולהודיע‪ ,‬היא מצידה עודדה אותו להתקשר כי הוא היה קטין ומחובתו להודיע להוריו‬
‫על אובדן מכשיר שנקנה על ידם‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫סיפרה כי נתנה לו את הפלאפון האישי שלה‪ ,‬הוא הלך לדבר בצד‪ .‬כעבור מספר דקות כשסיים‬
‫את השיחה חזר ואמר ששוחח עם אביו וזה החליט להגיע לסניף‪ .‬עוד ציין שאביו שוטר‪ .‬כ‪30-‬‬
‫דקות לאחר השיחה‪ ,‬התייצב אביו בסניף‪ .‬בתארה את התנהגותו סיפרה‪:‬‬
‫" הוא היה מאוד נסער‪ ,‬לחוץ‪ ,‬הוא דיבר בקול רם והוא דיבר מהר מאוד והוא‬
‫היה תקיף‪ ,‬וביקש לדעת מי העובדים שעובדים במשמרת‪ ,‬מי נמצא בסניף"‬
‫(עמ' ‪ 63‬ש' ‪ 34-33‬לפרוטוקול)‪.‬‬
‫לדברי העדה מסרה לנאשם את כל השמות על פי בקשתו‪ .‬הנאשם ביקש לדעת מי העובדים‬
‫שכבר הלכו הביתה ולא נכחו בסניף‪ ,‬השמות שלהם היו ‪ XXX‬ו‪ . XXX‬הנאשם ביקש ממנה‬
‫למסור לו מהר את מספרי הטלפון של השניים‪ .‬הוא לא הציג לה אישית תעודת שוטר ולא‬
‫אמר לה שהוא שוטר אולם היא ידעה זאת מ‪ XXX‬בנו‪ .‬בתארה את תגובתה להתנהגותו של‬
‫הנאשם סיפרה‪:‬‬
‫" נלחצתי מאוד מהסיטואציה והתקיפות שלו וישר נתתי לו את הטלפונים‪.‬‬
‫יש לציין שבפני אף אחד אחר מישהו שביקש ממני טלפונים מעולם לא‬
‫נתתי מספרים‪ ,‬ורק מתוקף סמכותו כשוטר פחדתי וישר נתתי לו את‬
‫המספרים‪ .‬באותו רגע הוא לקח את הטלפונים ויצא מהסניף‪ .‬אני המשכתי‬
‫לעבוד‪ ,‬והוא דיבר בטלפון‪ ,‬לא שמעתי שום שיחה‪ ,‬לא יכולתי לנחש אפילו‬
‫אם הוא דיבר‪ ,‬טונים‪ ,‬כלום" (עמ'‪ 63‬ש' ‪ 66-67‬לפרוטוקול)‪.‬‬
‫עוד סיפרה העדה כי לאחר שהנאשם עלה לקומה העליונה ראתה את הנאשם ואת ‪XXX‬‬
‫בחדר צוות‪ .‬מאחר וידעה שאסור לו להיכנס לשם כי זה שטח פרטי של מקדונלדס המיועד רק‬
‫לעובדים‪ ,‬התקשרה למנהל הסניף‪ ,‬ועדכנה אותו‪.‬‬
‫מנהל הסניף הורה לה לסלק מיד את הנאשם משם ואם הוא לא יצא‪ ,‬הורה להזעיק את‬
‫המשטרה‪.‬‬
‫במהלך האירוע ראתה את הנאשם עורך חיפוש על ‪ ,XXX‬עובד הסניף‪ ,‬אישית‪ ,‬מחפש על גופו‬
‫ומעביר עליו ידיים כמו בבדיקה ביטחונית‪ .‬עוד סיפרה כי הנאשם התנהג בתקיפות כלפי שאר‬
‫העובדים‪ ,‬הוא פנה לעובדים שהיו שם‪ ,‬כמו ‪ XXX‬שהיה בקפה למטה‪ ,‬ופנה לעובדות שישבו‬
‫לאכול למעלה מול חדר הצוות‪.‬‬
‫העידה כי בהמשך למתואר פנתה אל הנאשם ואמרה לו בדיוק מה שנאמר לה‪ ,‬שהוא אינו יכול‬
‫להיכנס לחדר צוות‪ ,‬שהוא צריך לצאת ואם הוא לא יצא היא תזעיק את המשטרה‪ .‬באותו‬
‫שלב הנאשם פנה אליה בצעקות ואמר‪:‬‬
‫"לא יכול להיות שבסניף מקדונלדס יהיו גניבות‪ .‬סניף שיש בו גניבות צריך‬
‫לסגור‪ ,‬אני אדאג לסגור לך את הסניף"‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫לדברי העדה‪ ,‬עוד איים הנאשם שיזמין לה משטרה‪ .‬העדה סיפרה כי לאחר כמה דקות הגיע‬
‫אדם נוסף‪ ,‬שלא הציג את עצמו בפניה‪ ,‬שאל אותה מי האחראי וביקש לדבר ולקבל יותר‬
‫פרטים על האירוע‪ .‬כיוון שהיה לחץ בסניף‪ ,‬לא הייתה יכולה להרשות לעצמה לעזוב את‬
‫העבודה ולא הצליחה להתפנות לאותו אדם גם לאחר שהמתין רבע שעה‪ .‬לאחר מכן אותו‬
‫אדם והנאשם יצאו מהסניף וישבו בחוץ‪.‬‬
‫‪ .8‬עד תביעה ‪ ,XXX 2‬עבד בתקופה הרלוונטית בסניף‪ ,‬היה אז כבן ‪ 37‬שנה‪ ,‬וכיום הוא חייל‪,‬‬
‫העיד כי ביום האירוע שהיה במוצ"ש לאחר שסיים את המשמרת במקדונלד‪ ,‬עלה על אוטובוס‬
‫בדרכו הביתה‪ .‬בהיותו בדרך‪ ,‬קיבל שיחת טלפון מאביו של ‪ ,XXX‬ילד שהיה חדש במשמרת‬
‫ועבד אתו‪ .‬הדובר בשיחה הציג את עצמו כאבא של ‪ ,XXX‬אמר לו להגיע מיד לסניף‪ .‬העד‬
‫תיאר את המשך השיחה באופן הבא‪:‬‬
‫"תחזיר את הפלאפון שגנבת או שאני אשחט אותך‪ ,‬אמרתי לו לא גנבתי‬
‫שום פלאפון‪ ,‬חזר על זה שוב תגיע מיד לסניף או שאני אשחט אותך‪,‬‬
‫חזרתי שנית‪ ,‬לא גנבתי שום פלאפון‪ ,‬לא יודע על מה מדובר‪ ,‬הוא אמר‬
‫תגיע מיד לסניף ביי‪ ,‬וניתק את השיחה" (עמ' ‪ 62‬ש' ‪ 64-62‬לפרוטוקול)‪.‬‬
‫לאחר השיחה עם אותו אב‪ ,‬שוחח העד לדבריו בטלפון עם אחותו ועם מנהל הסניף‪ .‬לאחר מכן‬
‫כשהגיע לביתו התקשר אליו הסמנכ"ל ‪ XXX‬ושוחח אתו על אודות השיחה הטלפונית‬
‫האמורה‪.‬‬
‫לשאלת בית הדין השיב העד כי לא ידע בזמן השיחה שאביו של מור הוא ‪.XXX‬‬
‫‪ .1‬עד תביעה ‪ ,XXX 4‬אחראי מעקב טכני במח"ש‪ ,‬העיד כי ביצע המרה דיגיטלית של הקבצים‬
‫המופיעים בדיסק לפורמטים מסוימים‪ ,‬כדי שתתאפשר יכולת צפייה ושמיעה מכל מכשיר‪.‬‬
‫‪ .91‬עד תביעה ‪ XXX XXX ,XXX 5‬במקדונלדס‪ ,‬העיד כי קיבל דיווח על אירוע גניבת טלפון סלולרי‬
‫שהתרחש בסניף ‪ XXX‬ב‪ XXX‬לדבריו תוכן הדיווח היה שהגיעו שוטרים לסניף והם מבצעים‬
‫שם בדיקה לגבי גניבה של טלפון סלולרי‪ .‬מהבדיקה עלה חשד שהטלפון נגנב מאחד העובדים‬
‫והגיע לשם שוטר שבודק את העובדים‪ ,‬שואל אותם שאלות‪ ,‬בודק בחפציהם‪.‬‬
‫עוד המשיך ותיאר כי פעל והוריד את החומר הרלוונטי ממצלמות האבטחה וכן ביצע בדיקה‬
‫בשאלות הנוגעות לאירוע עצמו כגון מי נכח בסניף‪.‬‬
‫לדבריו‪ ,‬בגלל שנאלץ להתחבר לסניף מרחוק‪ ,‬עשה זאת באמצעות תקשורת ארגונית פנימית‬
‫ואז הוריד את החומר ממצלמות האבטחה למחשב המרכזי של החברה ללא ביצוע שינויים‬
‫כלשהם‪ .‬את החומרים העביר לחוקרי מח"ש עפ"י בקשתם‪ .‬משיחות עם עובדי הסניף למד כי‬
‫לסניף הגיעו שוטרים והתנהגו בצורה לא נאותה‪ .‬בעדותו סיפר על ששמע באופן הבא‪:‬‬
‫" נאמר לי שהגיעו שוטרים ושעשו חיפוש בכליהם של העובדים‪ ,‬שאלו אותם‬
‫‪14‬‬
‫שאלות והתנהגו אליהם בצורה קצת לא נאותה‪.‬‬
‫ש‪ .‬אתה יכול להרחיב לגבי מה שנאמר לך‪.‬‬
‫ת‪ .‬כן‪ ,‬אמרו שפתחו להם את התיקים‪ ,‬דיברו אליהם בצורה לא נעימה‪ ,‬לא רגילה‬
‫מיחס של שוטרים שאני עובד איתם ביום יום‪ ,‬אני עובד עם שוטרים באופן שוטף‬
‫וזה היה אירוע חריג שלא הכרתי עד אותו יום‪.‬‬
‫ש‪ .‬נאמר לך משהו לגבי זהות השוטרים‪.‬‬
‫ת‪ .‬נאמר לי שהגיעו שוטרים שאחד מהם ככל הנראה אביו של אחד העובדים"‬
‫(עמ' ‪ 16‬ש' ‪ 64‬עד עמ' ‪ 16‬ש'‪ 4‬לפרוטוקול)‪.‬‬
‫בחקירתו הנגדית נשאל על כך שלא מסר למח"ש את דיסק השיחה הטלפונית שקיים עם‬
‫הנאשם למרות שהתבקש מספר פעמים‪:‬‬
‫"ש‪ .‬החוקרת כתבה פה גם שהיא התקשרה אליך וביקשה ממך להביא את‬
‫הדיסק של השיחה‪ ,‬ואמרת שתעשה זאת במהלך הימים הקרובים‪ .‬למה לא‬
‫עשית זאת בסופו של דבר‪ ,‬עד היום בעצם‪.‬‬
‫ת‪ .‬לא זוכר למה לא הבאתי את זה‪ ,‬האירוע הזה לא כל כך זכור לי השיחה‪,‬‬
‫ההקלטה‪ ,‬למה לא הבאתי או כן הבאתי‪ ,‬לא זכור לי כל האירוע בפרוטרוט‪,‬‬
‫היו פרטים הרבה יותר חשובים שהפריט הזה זניח מכל מה שהיה שם"‬
‫(עמ' ‪ 46‬ש' ‪ 32 – 34‬לפרוטוקול)‪.‬‬
‫‪ .99‬עד תביעה ‪ XXX 6‬היה בתקופה הרלוונטית עובד מטבח בסניף‪ ,‬קטין‪ .‬סיפר כי יצא להפסקה‬
‫וכשירד לקחת גלידה הגיע אביו של הילד שגנבו לו את הסלולרי‪ .‬את המפגש עם האב תיאר‬
‫כך‪:‬‬
‫" הוא אמר לי אני רוצה לחפש אותך‪ ...‬אמרתי לו מי אתה שתחפש אותי‪ ,‬אמר‬
‫לי אני שוטר‪ .‬אמרתי לו תראה לי תעודה שאתה שוטר‪ ,‬אמר לי הוא הראה לי‪,‬‬
‫אמרתי לו אין לך צו חיפוש לחפש עלי הוא אמר לי אני הצו חיפוש‪ .‬הוא חיפש‬
‫אותי הוא לא חיפש בצורה טובה‪ ,‬הוא התחיל לצעוק וזה מה שקרה‪.‬‬
‫ש‪ .‬איך הוא עשה חיפוש‪.‬‬
‫ת‪ .‬על הבגדים ובתיק‪ .‬זה מה שאני זוכר" (עמ' ‪ 46‬ש' ‪ 66-67‬לפרוטוקול)‪.‬‬
‫עוד הוסיף כי אותו אב ביצע חיפוש על בחור ובחורה נוספים שהוא אינו זוכר את פרטיהם‪.‬‬
‫העד תיאר את החיפוש שנעשה על גופו בהשוואה לחיפוש שנעשה על האחרים באופן המתואר‬
‫להלן‪:‬‬
‫"ש‪ .‬כשהוא חיפש עליך באיזה צורה הוא עשה את זה‪.‬‬
‫ת‪ .‬בצורה לא טובה‪.‬‬
‫ש‪ .‬מה זה לא טובה‪.‬‬
‫‪15‬‬
‫ת‪ .‬כאילו ככה‪ ...‬מדגים טפיחות על בגדיו‪ ,‬כאילו לא בצורה של בן אדם‪.‬‬
‫ש‪ .‬וכשהוא חיפש על הבחור השני‪ ,‬הוא חיפש בצורה שונה‪.‬‬
‫ת‪ .‬כן‪ ,‬הוא חיפש אותו טוב‪ ,‬רק כשאני שאלתי אותו מי אתה הוא התחיל להתפרע‪.‬‬
‫ש‪ .‬מה זה להתפרע‪.‬‬
‫ת‪ .‬כאילו לחפש בצורה לא טובה ולדבר בצורה לא טובה‪......‬‬
‫ש‪ .‬אחרי שהוא סיים לעשות עליך את החיפוש הוא דיבר אתך‪.‬‬
‫ת‪ .‬כן‪ ,‬הוא אמר לי אני אדאג שלא תעבדו פה" (עמ' ‪ 41‬ש' ‪ 7-32‬לפרוטוקול)‬
‫‪ .93‬עדת תביעה ‪ ,XXX 7‬שימשה בתקופה הרלוונטית כ‪ XXX‬ברשת מקדונלדס‪ .‬כיום עובדת‬
‫כמנהלת ‪ .XXX‬בעבר שירתה כ‪ 33-‬שנה במשטרת ישראל בתפקידי בילוש‪ ,‬מחקר והערכה‪.‬‬
‫העידה כי במרץ ‪ 6033‬עבדה ברשת מקדונלדס רק ארבעה חודשים והייתה חדשה בתפקידה‪.‬‬
‫סיפרה שקיבלה שיחת טלפון בערב האירוע מפקד ‪ XXX‬אשר סיפר לה שהבן של הנאשם עובד‬
‫בסניף מקדונלדס ב‪ XXX‬ונגנב לו הסלולרי מתיקו בחדר צוות‪ XXX .‬שאל מה אפשר‬
‫לעשות‪ ,‬והיא השיבה לו שצריך לבדוק במצלמות ואין לה יכולת התחברות למצלמות‬
‫מהמחשב הביתי‪ ,‬אלא רק מהמשרד ולפיכך יש להמתין למחר‪ .‬עוד סיפרה כי גם הנאשם‬
‫התקשר אליה ושאל אותה מה אפשר לעשות והאם אפשר לעזור‪ .‬למחרת לא הגיעה למשרד‬
‫בשעות הבוקר היות ונקבעה לה פגישה אחרת‪ .‬במהלך הבוקר קיבלה שיחות טלפון רבות‬
‫מגורמים שונים בשאלות שונות לגבי האירוע‪ .‬בהמשך היום‪ ,‬הגיעה למשרד והתחברה‬
‫למצלמות‪ .‬לדבריה לקח זמן להוריד את הסרטים ממצלמות האבטחה של הסניף‪ ,‬בשל גודל‬
‫הקובץ אולם לבסוף הורידה את הקבצים הרלוונטיים‪ .‬הסבירה כי המצלמה בקומה השנייה‬
‫לא עבדה בעת האירוע ובבדיקה שערכה הסתבר כי מספר ימים לפני כן דווחה לגביה תקלה‪.‬‬
‫בהתייחסה לפקד ‪ XXX‬סיפרה כי כשהייתה רמ"ח ‪ ,XXX‬הוא היה קצין בילוש ‪,XXX‬‬
‫קולגה שלה‪ .‬עוד סיפרה כי ‪ XXX‬החוקר שטיפל בתיק במשטרה‪ ,‬הגיע אליה למשרד עם צו‬
‫בבקשה להוציא את רשימת העובדים שעבדו בסניף במהלך המשמרת שבה אירע האירוע ועל‬
‫כן מסרה לו את הרשימה מתוך דו"ח התייצבות עובדים‪ .‬זכרה שסימנה במרקר את העובדים‬
‫שעבדו באותה משמרת בה התרחש האירוע‪.‬‬
‫העידה כי הקליטה את הסרטים עפ"י שעות האירוע‪ ,‬צרבה על גבי דיסק והעבירה לידי‬
‫חקירות ת"א‪ .‬בהמשך בהוראה של ‪ XXX‬סמנכ"ל ‪ XXX‬שוחחה גם עם העובדים בסניף על‬
‫רקע חששם של אלה להגיע לעבודה לאחר האירוע‪ .‬כמו כן התבקשה להעלות על הכתב תצהיר‬
‫שלה באשר להשתלשלות האירועים‪.‬‬
‫העדה זכרה שהעובדים טענו בפניה כי הנאשם הגיע לסניף‪ ,‬ביצע חיפושים בתיקיהם‪ ,‬הפחיד‬
‫אותם‪ ,‬והם נבהלו‪ .‬מדובר בקטינים‪ .‬עוד העידה שאחד העובדים שאינה זוכרת את שמו‪ ,‬סיפר‬
‫לה שהוא היה בדרך לביתו‪ ,‬הנאשם התקשר אליו ואמר לו תחזור לפה‪ ,‬תראה את התיק שלך‬
‫‪16‬‬
‫או שאני אשחט אותך‪ .‬סיפרה כי התבקשה לתחקר את העובדים ולהקליט את השיחות איתם‪.‬‬
‫את השיחות הקליטה במכשיר הקלטה שסופק לה על ידי ‪.XXX‬‬
‫לדברי העדה‪ ,‬ההוראה להקליט את השיחות עם העובדים ניתנה לה במסגרת מדיניות‬
‫החברה‪ .‬לאחר שהקליטה‪ ,‬הורידה את הקבצים למחשב ושמרה‪ ,‬בהמשך העבירה אותם‬
‫לגורמים שונים‪ .‬עוד סיפרה כי בהמשך‪ ,‬החליט ‪ XXX‬סמנכ"ל ה‪ XXX‬על הגשת תלונה‬
‫במח"ש ולכן היא ויתר העובדים ניגשו למח"ש ומסרו את הודעותיהם‪ .‬בהתייחסה לפגישתה‬
‫עם חוקר המשטרה ‪ XXX‬סיפרה‪:‬‬
‫"‪ XXX‬ישב איתי‪ ,‬גבה ממני את העדות‪ ,‬במעמד גביית העדות אני זוכרת‬
‫שהתקשר אליו הנאשם ושאל אותו נו מה קורה עם החומרים‪ ,‬מתי אתה‬
‫מביא אותם כבר וכ‪ XXX‬ניתק את השיחה‪ ,‬שאלתי אותו מי זה היה‪ ,‬אז‬
‫הוא אמר לי זה היה הנאשם‪ ,‬אני לא מבין מה הוא מתערב‪ ,‬או משהו כזה‪.‬‬
‫זה היה המסר" (עמ' ‪ 37‬ש' ‪ 1-7‬לפרוטוקול)‪.‬‬
‫באשר לתצהיר‪ ,‬סיפרה כי כתבה אותו לבקשת ‪ XXX‬הסמנכ"ל ופירטה בו את השתלשלות‬
‫העניינים‪.‬‬
‫בהתייחס להיכרותה עם הנאשם סיפרה כך‪:‬‬
‫"הגעתי למרחב ‪ XXX‬באפריל ‪ ,3117‬אז היה הנאשם ‪ XXX‬ולאורך כל‬
‫התקופה שנינו היינו בתפקידים האלה‪ ,‬אני ‪ XXX‬והוא ‪,XXX‬‬
‫חיבבתי את הנאשם מאוד‪ ,‬היינו מיודדים‪ ,‬בשלב מסוים גרנו לא רחוק אחד‬
‫מהשני‪ ,‬הייתי מקפיצה אותו הביתה והוא אותי לעיתים רחוקות‪ ,‬לא חברים‬
‫מעבר לשעות העבודה‪ ,‬יש לנו חבר אחד טוב משותף‪ ,‬שזה ‪ ,XXX‬שאני‬
‫חושבת שהוא עדיין חבר טוב של הנאשם וגם שלי‪.‬‬
‫ש‪ .‬מה הקשר שלך היום עם הנאשם‪.‬‬
‫ת‪ .‬אין קשר‪.‬‬
‫ש‪ .‬במהלך העבודה שלך עם הנאשם קרו איזשהם אירועים חריגים שאת זוכרת‪.‬‬
‫ת‪ .‬לא‪ ,‬האינטראקציה היום יומית המקצועית ביננו הייתה מועטה‪ ,‬לא זכור לי‬
‫איזה אירוע חריג" (עמ' ‪ 37‬ש' ‪ 66-67‬לפרוטוקול)‪.‬‬
‫העדה השיבה לשאלה מדוע עזבה את המשטרה בדבריה שלהלן‪:‬‬
‫"ש‪ .‬עזבת את משטרת ישראל בשנת ‪.3191‬‬
‫ת‪ .‬ב ‪.91.91.91‬‬
‫ש‪ .‬על רקע מה עזבת את המשטרה‪.‬‬
‫ת‪ .‬אשתדל לתמצת את זה בשני משפטים‪ .‬לאחר שיצאתי לקורס קצינים ועבדתי‬
‫‪17‬‬
‫במספר תפקידים כקצינה‪ ,‬נחשפתי ליותר תהליכים או חוסר יכולת להניע את‬
‫ההליכים במערכת‪ ,‬אי הפקת לקחים‪ ,‬הרגשתי שהמערכת קצת בינונית‪ ,‬הייתי‬
‫יושבת בישיבות של סגל הפיקוד של המרחב והרגשתי תסכול שאני מנסה‬
‫לקדם פרויקטים וליצור מחלק הערכה איכותי אך בסופו של דבר השוטרות שלי‬
‫אלה בנות שמגיעות ללא הכשרה וללא רקע‪ ,‬הגעתי למסקנה שאני יכולה להצליח‬
‫הרבה יותר בחוץ‪ ,‬הייתי בתהליך גיוס למוסד‪ ,‬התקבלתי ובסופו של דבר התקן‬
‫הוקפא‪ .‬במקביל קיבלתי את ההצעה ממקדונלדס‪ ,‬ההצעה מאוד קסמה לי היות‬
‫ומדובר במשכורת הרבה יותר טובה וחשבתי שגם התפקיד יהלום את כישורי‬
‫והחלטתי לצאת לדרך חדשה" (עמ' ‪ 37‬ש' ‪ 61‬ועד עמ' ‪ 32‬ש' ‪ 6‬לפרוטוקול)‪.‬‬
‫במענה לשאלה שנשאלה הסבירה כי הגדרת תפקידה ברשת מקדונלדס הייתה "מנהלת יחידת‬
‫‪ ." XXX‬היות ומדובר בחברה בינלאומית ה"טייטל" מותאם ל"טייטל" המקובל בעולם‪.‬‬
‫כרטיסי הביקור שהונפקו לה נשאו את שם התפקיד‪.‬‬
‫‪ .92‬עד תביעה ‪ XXX 8‬שימש בתקופה הרלוונטית כ‪ XXX‬ברשת מקדונלדס‪ .‬בתפקידו זה היה‬
‫אחראי על ‪ 3‬סניפים‪ ,‬חלק מהם באזור ת"א וחלק באזור ירושלים‪ .‬תפקידו כלל גיוס כ"א‪,‬‬
‫נהלי עבודה‪ ,‬רווחיות וכל מה שקשור לתפעול‪.‬‬
‫לדבריו‪ ,‬ביום האירוע‪ ,‬שבת בערב‪ ,‬עת שהה בחופשה‪ ,‬קיבל שיחה טלפונית ממנהל סניף‬
‫‪ ,XXX ,XXX‬אשר סיפר לו שמישהו השתולל בסניף‪ .‬עוד הוסיף כי קיבל שיחות טלפון‬
‫מעובדי הסניף שהתלוננו על כך שמישהו דיבר איתם‪ ,‬צעק עליהם‪ ,‬אמר להם שיחזרו מיד‬
‫לסניף ושיחזירו את הטלפון שגנבו‪ .‬בעקבות השיחה התקשר למנהלת המשמרת ‪ .XXX‬תוך‬
‫כדי שיחתו עם ‪ ,XXX‬שמע מישהו צועק בסניף ואת‪ XXX‬כשהיא בוכה ומפחדת‪XXX.‬‬
‫סיפרה לו שמישהו בסניף משתולל‪ ,‬עולה ויורד במדרגות‪ ,‬צועק ומשתולל‪ .‬בשיחה שקיים עם‬
‫אותו אדם הלה הציג את עצמו כאביו של הילד לו נגנב הפלאפון‪ ,‬צעק ושאל אותו לזהותו‪ ,‬תוך‬
‫כדי צעקות‪ .‬לדבריו‪ ,‬הציג את עצמו וביקש מאותו אדם שיירגע‪ .‬אותו אדם אמר לו "אתם‬
‫מעסיקים בסניף גנבים גנבו לבן שלי את הפלאפון"‪ .‬לשאלתו‪ ,‬אמר לו אותו אדם‪ ,‬כי לבן שלו‬
‫נגנב פלאפון והוא רוצה שכל העובדים שהיו במשמרת באותו זמן‪ ,‬יחזרו לסניף ויחזירו את‬
‫הפלאפון‪ .‬בהמשך השיחה הבטיח לאותו אדם לטפל בעניין ואף לערב את מחלקת הביטחון‪.‬‬
‫תוך כדי שיחה הבין שאותו אדם בדק וחיפש בתיקים של עובדים‪ ,‬ולכן אמר לו שהוא אינו‬
‫רשאי לבצע בדיקות לעובדים ואף לא להתקשר אליהם‪.‬‬
‫בהמשך קיבל שיחה טלפונית מ‪ XXX‬ששאלה אותו אם הוא מודע לכך שאותו אדם הנו‬
‫שוטר‪ .‬השיב לה שלא ידע על כך והוא לא הציג את עצמו כשוטר‪.‬‬
‫לאחר מכן שוחח עם ‪ XXX‬והודיע לו על השתלשלות העניינים‪ XXX .‬אמר לו שהוא מגיע‬
‫מיידית לסניף להמשך טיפול‪ .‬הוסיף כי הבין ממנהל הסניף שחלק מהעובדים שוחחו אתו‬
‫ומסרו שהם מפחדים‪ ,‬נסערים וחוששים להגיע לסניף בעקבות שיחות הטלפון מאותו אדם‬
‫שבמהלכן אמר להם‪" :‬אני אשחט אתכם"‪.‬‬
‫‪18‬‬
‫‪ .94‬עד הגנה ‪ 9‬הנאשם‪ ,‬העיד כי בתקופה הרלוונטית שירת כ‪ XXX‬במרחב ‪ XXX‬תפקיד אותו‬
‫הוא ממלא ב‪ 31-‬השנים האחרונות ועד עצם היום הזה‪ .‬סיפר על הלך נפשו עת הגיע לסניף‪.‬‬
‫תיאר את בנו שהיה נסער והחזיק את ראשו בין ידיו‪ .‬לדבריו הוא עצמו היה רגוע וכל כוונתו‬
‫הייתה להרגיע את בנו‪.‬‬
‫בהתייחס לשיחתו עם ‪ XXX‬העיד‪:‬‬
‫"בזמן שאני הייתי בסניף היא הייתה נוכחת ועמדה על הקופה‪ ,‬לא נראתה‬
‫לא בוכה‪ ,‬לא לחוצה‪ ,‬אני חושב שגם באחד הסרטים שהוצגו פה בפעמים‬
‫הקודמות‪ ,‬בזמן ש‪ XXX‬היה שם ועמד לידה‪ ,‬שזה היה לקראת סוף האירוע‪,‬‬
‫היא לא הייתה במשרד‪ ,‬הייתה נוכחת שם ולא היה נראה שהיא מפוחדת או‬
‫מבוהלת אז כך שאני לא מקבל את מה שאמרה‪ ...‬יש לי אמנם קול גדול‪...‬‬
‫עפ"י קביעת רופא יש לי ירידה בשמיעה‪ ,‬אני יודע שיש לי בעיית שמיעה‪,‬‬
‫יש אנשים שרואים את זה כצעקה‪ ,‬לא צעקתי ולא איימתי עליה‪ ,‬גם כשהוצגו‬
‫פה חלק מהסרטים‪ ,‬יש מצלמה מעל הקופה שגם הוצגה פה שבו יכלו לראות את‬
‫ההגעה שלי והשיחה שלי שביקשתי את הטלפונים של העובדים‪ ,‬שום דבר לא‬
‫נעשה בתקיפות‪ ,‬לא בצעקות ולא בהתלהמות" (עמ' ‪ 301‬ש' ‪ 36-66‬לפרוטוקול)‪.‬‬
‫הנאשם טען כי לא התיצג בפני ‪ XXX‬כשוטר‪ ,‬לא הציג לה תעודה וכל מגעיו אתה נבעו מזכותו‬
‫הלגיטימית כאב לדרוש ולחקור‪ .‬בדיעבד הבין שידעה שהוא שוטר כיוון שבנו סיפר לה על כך‪.‬‬
‫בהתייחס לשיחה הטלפונית עם ‪ XXX‬סיפר‪:‬‬
‫"תגובתי לכך שלא היה משפט כזה של אני אבוא אשחט אותך או אפגע בך‪.‬‬
‫השיחה הייתה מאוד קצרה‪ ,‬אולי ‪ 91‬שניות‪ ,‬שלום זה אבא של ‪ XXX‬מהסניף‪,‬‬
‫אני מבקש ממך שאם גנבת את הפלאפון תגיע לפה ותחזיר‪ .‬לא הוספתי שום‬
‫מילה לא לפני ולא אחרי למרות שבכתב האישום נאמר שהצגתי את עצמי כ‪XXX‬‬
‫מ‪ . XXX‬אני לא נוהג להציג את עצמי בשיחות פרטיות‪ ,‬בטח לא כאיש משטרה‬
‫ולא מאיפה אני נמצא" (עמ' ‪ 301‬ש' ‪ 62-66‬לפרוטוקול)‪.‬‬
‫בהתייחסו לחיפוש שערך על גופו ובכליו של העד ‪ ,XXX‬העיד‪ ,‬כי שאל את העד אם הוא מוכן‬
‫לביצוע חיפוש‪ .‬בתשובה לשאלתו של העד‪ ,‬ענה כי הוא שוטר והוסיף "בלי שום קשר"‪ .‬אח"כ‬
‫אף הציג תעודת שוטר לבקשתו של העד‪ .‬לאחר מכן עלו שניהם למעלה ושם ביצע חיפוש‬
‫בתיקו ועל גופו בהסכמתו‪ .‬הנאשם הכחיש שהתפרע‪ ,‬הכחיש שאמר לעד שידאג שלא יעבוד‬
‫שם והכחיש שאמר לעד "אני צו חיפוש" בתגובה לבקשתו של העד שיציג צו שכזה‪.‬‬
‫בחקירתו הנגדית תיאר את הדברים כך‪:‬‬
‫‪19‬‬
‫"אני אומר שחוץ מהמקרה של הקטין האחרון של ‪ XXX‬שנדרשתי להציג תעודת‬
‫שוטר‪ ,‬עשיתי זאת‪ ,‬לאחר בקשתו‪ ,‬אני לא חושב שהיה נכון מבחינתי לא להציג‬
‫את עצמי כשוטר וזאת הייתה שאלה מתבקשת‪.‬‬
‫ש‪ .‬והוא שאל אם אתה שוטר לפני שביצעת את החיפוש‪.‬‬
‫ת‪ .‬לא‪ .‬אחרי שביקשתי את ההסכמה שלו ואז הוא אמר לי תראה לי‪.‬‬
‫ש‪ .‬לאחר שביקשת את הסכמתו ולפני שביצעת את החיפוש הצגת לו תעודה‪.‬‬
‫ת‪ .‬אני רוצה לתקן‪ ,‬כאשר ניגשתי אליו שאלתי אותו בהתחלה אמר לי כן ואז‬
‫אמר לי אתה שוטר‪ ,‬אמרתי לו כן‪ ,‬הוא ביקש ממני שאציג לו תעודה ואז הצגתי לו‬
‫תעודה ואז הוא סימן לי לעלות‪.‬‬
‫ש‪ .‬ואז מה קרה‪.‬‬
‫ת‪ .‬עלינו למעלה רק לציין שלמעלה כבר לא היו אנשים ואז אני חושב שהיה לו תיק‬
‫מונח באחד הכיסאות שם‪ ,‬הוא הראה לי את התיק ועשה תנועה של אתה יכול גם‬
‫לחפש עלי‪ ,‬ואז פשוט אפילו ברפרוף‪ ,‬סה"כ זה פלאפון‪ ,‬לא חיפשתי באזורים‬
‫המוצנעים שלו ולא בצורה שתשפיל אותו‪.‬‬
‫ש‪ .‬כלומר אני חוזר לשאלה הראשונה שלי בעניין הזה‪ ,‬החיפוש בתיק והרפרוף כטענתך‬
‫על גופו של העד נעשו רק לאחר ולא לפני שהצגת תעודת שוטר‪.‬‬
‫ת‪ .‬כן‪ .‬תן לי להוסיף‪ ,‬אני מפנה אותך שוב לסרט ותראה שוב את הסרט‪ ,‬ולולא‪ ,‬קודם כל‬
‫הוא בהתחלה הסכים ובדיעבד כמו שאמרתי בגלל שהוא ידע מ‪ XXX‬שאני שוטר‬
‫וזה‬
‫גם עולה לדעתי אם אני זוכר נכון בעדות שלו במח"ש‪ ,‬שהוא עזר ל‪ XXX‬לחפש את‬
‫הפלאפון ואני מניח שהוא ידע שאני שוטר ולכן הוא הסכים"‬
‫(עמ' ‪ 330‬ש' ‪ 4-66‬לפרוטוקול)‪.‬‬
‫בעדותו סיפר הנאשם על חיפוש שנערך על גופו של עובד נוסף שלא הובא לעדות ועל כך‬
‫שוויתר ולא חיפש על בחורה נמוכה שמנה וממושקפת שנכחה במקום למרות שזו שאלה אם‬
‫הוא חפץ לחפש בחפציה‪ ,‬זאת משום שנראתה לו כבעלת מוגבלות על גבול הלא יציב‪.‬‬
‫באשר לשיחה שנטען שקיים עם ‪ XXX‬הכחיש הנאשם שקיים את אותה שיחה וטען כי‬
‫היחידה אתה שוחח בטלפון באותו יום היא ‪.XXX‬‬
‫לכשנשאל בחקירתו הנגדית האם ביצע חקירה במקום השיב‪:‬‬
‫" אתה תקרא לזה חקירה‪ ,‬אני יכול לקרוא לזה בדיקה‪ ,‬לא ניהלתי חקירה‪,‬‬
‫ביצעתי תשאול לגיטימי וגם הקטע שלי כהצגה כשוטר‪ ,‬אמרתי שלא ידעתי‬
‫רק בדיעבד ש‪ XXX‬אמר להם‪ ,‬שאבא שלי שוטר‪ ,‬וגם כשהייתי עם הארבעה‬
‫נערים למעלה‪ ,‬הם אמרו לי נכון שאתה שוטר? והשבתי שכן‪ ,‬וזה לא משנה‪,‬‬
‫אז הגעתי בתור אבא לא בתור חוקר משטרה"‬
‫‪21‬‬
‫(עמ' ‪ 302‬ש' ‪ 62‬עד עמ' ‪ 330‬ש' ‪ 1‬לפרוטוקול)‪.‬‬
‫‪ .95‬עד הגנה ‪ 3‬פקד ‪ ,XXX‬משמש כקצין ‪ ,XXX‬בחודש מרץ ‪ 6033‬שירת כ‪ XXX‬של תחנת‬
‫‪ ,XXX‬העיד על פעולות שביצע בתיק החקירה המשטרתי שנפתח בעקבות גניבת הטלפון‬
‫הסלולרי של בנו של הנאשם‪ .‬תוצרי עבודתו הוגשו באמצעותו לבית הדין על ידי ההגנה‪.‬‬
‫‪ .96‬עד הגנה ‪ 2‬פקד ‪ ,XXX‬שירת בתקופה הרלוונטית כקצין ‪ ,XXX‬כיום משרת כראש צוות‬
‫‪ .XXX‬העיד על הגעתו לסניף ועל שני ניסיונות שעשה לשוחח עם מנהלת המשמרת בסניף‪,‬‬
‫שלא צלחו‪ ,‬כיוון שהייתה עסוקה בעבודה ולא הצליחה להתפנות אליו‪.‬‬
‫בהתייחס לדברי העד ‪ XXX‬שטען כי השוטר הנוסף אמר לו‪:‬‬
‫"אני אדאג שלא תעבדו בסניף הזה‪ ,‬אני אפתח לכם את התחת"‪ ,‬מכחיש שאמר את הדברים‪.‬‬
‫כמו כן מכחיש ששוחח עם ‪ XXX‬בצד‪ ,‬הודיע לו כי הוא שוטר‪ ,‬ביקש ממנו שיספר מי גנב את‬
‫הטלפון ואמר‪ " :‬תגיד למי שגנב שאחתוך לו את הרגליים"‪.‬‬
‫העיד כי בתאריך ‪ 37.06.33‬נשלח אליו מכתב ממח"ש ובו הודעה על סגירת התיק נגדו מחוסר‬
‫עניין לציבור‪ .‬טען כי הגיע למקום בעקבות קריאתו של הנאשם כחבר וכאזרח ולא כשוטר‪.‬‬
‫לדבריו‪ ,‬במהלך האירוע לא הציג את עצמו כשוטר ותכלית הגעתו נועדה לסייע לנאשם‬
‫באיתור מכשיר הטלפון באמצעות חיפוש בסביבה הקרובה לסניף‪ ,‬בחצרות ובפחים‪.‬‬
‫‪ .97‬עד הגנה ‪ 4‬חוקר מח"ש ‪ XXX‬עו"ד במקצועו‪ ,‬חוקר ‪ ,XXX‬העיד על גביית הודעתו של ‪XXX‬‬
‫ועל תפיסת התצהיר של ‪ XXX‬שנמסר לו בחקירה על ידי‪. XXX‬‬
‫‪ .98‬עד הגנה ‪ 5‬חוקר מח"ש ‪ ,XXX‬עו"ד במקצועו‪ ,‬כיום חוקר בצוות ‪ ,XXX‬העיד על גביית‬
‫הודעותיהם של ‪ XXX‬ו‪ , XXX‬אשר הוגשו באמצעותו לבית הדין מטעם ההגנה‪.‬‬
‫הערכת העדויות המרכזיות – ממצאי מהימנות‬
‫‪ - XXX .91‬לאחר שהתרשמנו מהעדה‪ ,‬מכנות דבריה ומאופן עדותה בפנינו‪ ,‬מצאנו לקבל את‬
‫גרסתה כאמינה‪ .‬עפ"י עדותה הנאשם הגיע לסניף כשהוא נסער ולחוץ‪ ,‬דיבר בקול רם‪ ,‬מהר‬
‫ובתקיפות‪ ,‬דרש שתמסור לו את שמות העובדים שנכחו במשמרת‪ ,‬שמות העובדים שהספיקו‬
‫לעזוב ומספרי הטלפון שלהם‪ .‬לדבריה‪ ,‬הנאשם עצמו לא הזדהה בפניה כשוטר ועובדה זו‬
‫נודעה לה מבנו‪ ,‬אולם היא צייתה להוראותיו של הנאשם ומסרה את הפרטים אותם ביקש רק‬
‫מתוקף סמכותו כשוטר‪.‬‬
‫‪21‬‬
‫כשנשאלה בחקירתה הנגדית אודות תחושת האיום שחשה‪ ,‬ידעה להגדיר אותה במדויק ללא‬
‫שהעצימה את הדברים‪ ,‬באומרה‪:‬‬
‫"ואני גם עכשיו מוכנה להגיד שהוא לא נגע בי‪ ,‬הוא רק הרים את הקול‪.‬‬
‫הוא כן הפחיד אותי והוא לא איים עלי בתור בן אדם‪ .‬הוא לא אמר מה‬
‫הוא יעשה לי‪ ,‬הוא לא אמר דברים כאלה‪ ,‬כלפי אישית בתור בן אדם‪ ,‬לא"‬
‫(עמ' ‪ 63‬ש' ‪ 7-2‬לפרוטוקול)‪.‬‬
‫לעדה לא הייתה היכרות קודמת עם הנאשם ובעת מתן עדותה בבית הדין עבדה בחברת "כלל‬
‫ביטוח" עד למועד בו תגויס לצבא כעתודאית‪ ,‬כך שלא הייתה כל סיבה שיש בה כדי להשפיע‬
‫או להטות את גירסתה‪.‬‬
‫ניתן ללמוד על אמיתות גירסתה של העדה גם מתגובתה הרגשית הקשה להתנהגותו של‬
‫הנאשם‪ .‬בתשובה לשאלת התובע תיארה את תחושותיה ואמרה‪:‬‬
‫"באותו רגע הייתי ממש מאוימת‪ ,‬מאוד נבהלתי מהתקיפות שלו‪ ,‬כשהוא פנה‬
‫אלי בקול רם הוא התקרב כזה בצורה מאיימת‪ .‬באותו רגע פשוט החלטתי‬
‫שאני לא מדברת אתו יותר‪ ,‬הרגשתי שאני לא מסוגלת להתמודד אתו‪.....‬‬
‫פחדתי שזה יגיע לרמות יותר גרועות‪ ,‬לרמות יותר קשות‪ .‬וגם מכיוון שאני‬
‫בחורה עדינה‪ ,‬הוא גבר‪ ,‬לא חושבת שהכוחות שווים‪ ,‬הוא גם במשטרה‪,‬‬
‫לא יודעת בתמימות גם חשבתי שהוא יכול לעצור אותי‪ .‬אז החלטתי שאני לא‬
‫מתמודדת אתו וירדתי למטה" (עמ' ‪ 66‬ש' ‪ 34-63‬לפרוטוקול)‪.‬‬
‫ובהמשך סיפרה‪:‬‬
‫"ברגע שהוא הגיע והחליף אותי אני פשוט לא יכולתי לתפקד‪ ,‬ישבתי ולקחתי‬
‫כוס מים גדולה‪ ,‬מרוב לחץ והתפרקות שהמקרה יסתיים אבל עדיין הייתי בלחץ‬
‫ופשוט ישבתי ובכיתי במשרד איזה שעה ומשהו‪ ,‬לא יכולתי להפסיק לבכות‬
‫והתקשרתי לחברה טובה‪ ,‬סיפרתי לה‪ ,‬התקשרתי לאמא וסיפרתי לה‪ .‬בהמשך‬
‫מכיוון שזה היה אירוע מאוד טראומטי מבחינתי כן יצא לי לספר את זה לחבר‪,‬‬
‫חברים קרובים‪ ,‬בתור אירוע שחוויתי‪( .‬עמ' ‪ 66‬שורות ‪ 7-33‬לפרוטוקול)‪.‬‬
‫לתגובתה הרגשית הקשה של העדה ניתן למצוא תימוכין גם בעדותו של ‪ XXX‬ששמע את‬
‫בכייה בשיחת הטלפון שניהלו‪.‬‬
‫‪22‬‬
‫לגרסת העדה באשר להתנהגותו הקולנית התקיפה והמאיימת של הנאשם‪ ,‬ניתן למצוא חיזוק‬
‫בעדויותיהם של ‪ XXX‬ו‪ , XXX‬אשר תיאוריהם ביחס להתנהגותו של הנאשם והלך נפשו‪,‬‬
‫דומים‪.‬‬
‫‪ – XXX .31‬התרשמנו מהעד‪ ,‬מגרסתו‪ ,‬מהתנהגותו במהלך עדותו ומכנותו ואנו מאמינים לדבריו‪.‬‬
‫העד היה בעת האירוע תלמיד בכיתה י"א כבן ‪ 37‬וכיום הוא משרת כחייל בצה"ל‪ .‬בתארו את‬
‫תחושותיו בעקבות שיחת הטלפון שבמהלכה הטיח בו אביו של‪ XXX‬כי הוא גנב את הפלאפון‬
‫ואיים כי ישחט אותו‪ ,‬סיפר כי הרגיש מפוחד מהאירוע ואף חשש להגיע לעבודה‪.‬‬
‫מההקלטה שנערכה על ידי ‪ XXX‬עולה כי העד כלל לא רצה להעיד והוא נשמע אומר‬
‫מפורשות בהקלטה "עדיף שלא הייתי אומר‪ ,‬זה היה עובר‪ ,‬עכשיו יקראו לי"‪.‬‬
‫מעדותו של העד עולה בבירור כי רק לאחר שהוסברה לו החומרה של האירוע הן על ידי אחותו‬
‫והן על ידי אנשי מקדונלדס‪ ,‬הבין שעליו למסור הודעה על כך‪ ,‬וכדבריו "הבנתי שצריך לעשות‬
‫משהו בנדון"‪( .‬עמ' ‪ 66‬שורה ‪ 1‬לפרוטוקול)‪.‬‬
‫העד עמד על אמיתות גירסתו גם בחקירתו הנגדית במהלכה עומת עם גרסת הנאשם‪.‬‬
‫גם עד זה עזב זה מכבר את עבודתו בסניף ומטבע הדברים אינו נתון להשפעה של מי מעובדי‬
‫הסניף‪.‬‬
‫עוד ניתן להוסיף כי גרסתו מתחזקת בעדויותיהם של ‪ XXX‬ו‪ XXX‬שאף הם מתארים את‬
‫התנהגותו המאיימת והבוטה של הנאשם במהלך האירוע‪.‬‬
‫‪ – XXX .39‬גם את עדותו של עד זה מצאנו כאמינה‪ .‬העד סיפר על החוויה שעבר באופן אוטנטי‬
‫שרכש את אמוננו‪.‬‬
‫מגר סתו עולה בבירור כי נאלץ להסכים לחיפוש שערך עליו הנאשם‪ ,‬אך ורק מהסיבה‬
‫שהנאשם טען בפניו שהוא שוטר‪ ,‬ושהוא עצמו "צו החיפוש"‪ .‬בנסיבות אלו‪ ,‬לדבריו‪ ,‬נאלץ‬
‫לכבד את השוטר‪ ,‬אך השוטר לא כיבד אותו באופן שבו ביצע עליו את החיפוש‪.‬‬
‫גרסתו זו של העד משתלבת עם גרסאותיהם של ‪ XXX‬שראתה את החיפוש שבוצע על גופו‬
‫ועם גרסתו של ‪ XXX‬שהעיד על ביטויים מאיימים שהנאשם השמיע כלפיו‪ .‬גרסתו משתלבת‬
‫אף עם גרסת הנאשם שהודה בביצוע חיפוש בגופו ובכליו של ‪" XXX‬בהסכמה" לאחר שזה‬
‫שאלו אם הוא שוטר ובנסיבות אלו הזדהה בפניו‪.‬‬
‫העד נגרר בעל כורחו להעיד נגד הנאשם‪ ,‬לא התייצב לדיון אליו הוזמן ואף הוצא נגדו צו‬
‫הבאה לשם הבטחת התייצבותו‪ .‬בעדותו התייחס לכך ואמר‪:‬‬
‫‪23‬‬
‫"אני לא רציתי להגיש תלונה נגד הבן אדם‪.....‬אני לא בקטע‪ ,‬אני בן אדם‬
‫שלא רוצה להרוס את החיים לבן אדם אחר והיום אני לא רציתי להעיד‪....‬‬
‫לא רוצה להרוס חיים של בן אדם‪ .‬איך שאני לא אוהב שיהרסו לי את החיים‬
‫שלי‪ ,‬לא אוהב להרוס חיים" (עמ' ‪ 41‬ש' ‪ 63 – 60‬לפרוטוקול)‪.‬‬
‫משמצאנו כי העדים המעורבים ישירות באירוע אמינים‪ ,‬איננו רואים מקום להרחיב ולדון‬
‫באמינותם של יתר העדים‪ .‬ברם‪ ,‬נוכח טענות ב"כ הנאשם ביחס לעדה ‪ XXX‬מצאנו לדון‬
‫בשאלת מהימנותה‪.‬‬
‫‪XXX‬‬
‫‪ .33‬קו ההגנה של הנאשם נשען בעיקר על טענות הנוגעות למעורבותה הפסולה של העדה בחקירה‬
‫בעניינו‪ .‬במסגרת זו הועלו מגוון טענות‪ ,‬חלק ניכר מהן נוגעות להליך החקירה שבצעה העדה‬
‫ולהשפעת העדה על עדים וראיות‪ ,‬לאלו התייחסנו בהמשך בפרק הדן בהגנה מן הצדק‪ .‬כמו כן‬
‫עלו טענות הנוגעות ישירות למהימנותה ולהלן התייחסותנו לאלה‪:‬‬
‫קורות חיים – בחקירתה הנגדית עומתה העדה עם הטענה שבמסמך קורות חיים שכתבה‪,‬‬
‫רשמה שבין השנים ‪ 6007-6036‬שימשה כקצינת ‪ XXX‬זאת בעוד שבפועל שרתה כקצינת‬
‫‪ ,XXX‬ופרשה מהמשטרה באוקטובר ‪.6030‬‬
‫העדה אישרה בעדותה כי במסמכי קורות חיים ששלחה למקומות עבודה ציינה כי הייתה‬
‫קצינת ‪ XXX‬ועסקה בטיפול בנושאים שונים בתחום ‪ XXX‬נוסף על תפקידה‪ .‬זאת עשתה‬
‫לדבריה בעת ששימשה כעוזרת אישית של מפקד המרחב‪ ,‬לבקשתו‪ ,‬נוסף על תפקידה‪ .‬באשר‬
‫למועדים טענה כי ציינה בקורות החיים שהשתחררה מהמשטרה בשנת ‪ 6033‬והבהירה כי החל‬
‫מאוקטובר ‪ 6030‬ניצלה ימי חופשה‪.‬‬
‫איננו מוצאים לייחס משקל לטענה זו‪ .‬המסמך עליו הסתמכה באת‪-‬כוח הנאשם לא הוצג בפני‬
‫העדה במהלך חקירתה‪ ,‬מטעמים השמורים עם ההגנה‪ ,‬ולכן נמנע ממנה מתן הסבר באשר‬
‫למקורו ומקוריותו אם בכלל‪.‬‬
‫גרסת העדה באשר לעיסוקה בענייני ‪ XXX‬במסגרת תפקידה כעוזרת אישית למפקד המרחב‪,‬‬
‫לא נסתרה‪ .‬מפקד המרחב דאז‪ ,‬שהינו כיום‪ , XXX‬לא הובא כעד מטעם ההגנה‪ ,‬על אף‬
‫שההגנה הודיעה כי בכוונתה לזמנו כעד‪.‬‬
‫עדותם של הנאשם ופקד ‪ XXX‬לפיה העדה לא שימשה בתפקיד קצינת ‪ ,XXX‬אין בה כדי‬
‫לסתור את גרסת העדה לפיה כאמור העיסוק בענייני ‪ XXX‬היה בנוסף על תפקידה‪.‬‬
‫כרטיס הביקור – לטענת באת‪-‬כוח הנאשם כרטיס הביקור ת‪ 2/‬שהוצג ע"י העדה במהלך‬
‫עדותה‪ ,‬איננו אותנטי‪ ,‬הוכן במיוחד לצורך הדיון‪ ,‬ונושא הגדרת תפקיד "מנהלת יחידת‬
‫חקירות" המעורר תמיהה‪.‬‬
‫‪24‬‬
‫לעניין זה נציין כי מדובר בטענה שנטענה בעלמא‪ ,‬מבלי שהובאו לה תימוכין כלשהם ואין לנו‬
‫אלא לדחותה‪.‬‬
‫התחזות כפסיכולוגית – באת‪-‬כוח הנאשם מתבססת בטיעוניה על חקירתו הנגדית של העד‬
‫‪ XXX‬שנשאל על תפקידה של ‪ XXX‬והשיב‪" :‬לא זכור לי‪ ,‬פסיכולוגית או משהו"‪ .‬עד זה‬
‫הבהיר בהמשך דבריו כי אינו זוכר מה היה תפקידה ואיזו תעודה הציגה בפניו וכן הסביר כי‬
‫אמר את שאמר‪" :‬כי היא באה לדבר איתי אמרה אני רוצה לשמוע מה קרה לך‪ ,‬מה עברת"‬
‫(עמ' ‪ 63‬שורה עד לפרוטוקול)‪.‬‬
‫מדברי העד אין להסיק כי העדה הציגה עצמה כפסיכולוגית אלא כי העד ציין את המילה‬
‫"פסיכולוגית" כביטוי לכך שהעדה רצתה לשמוע מה עבר עליו באירוע שהיה טראומטי עבורו‪.‬‬
‫באגים – במהלך חקירתה הנגדית של העדה משנשאלה מדוע לא נרשם תאריך על גבי תצהירה‬
‫ת‪ ,2/‬השיבה‪ ,‬כי תמיד היא שוכחת לרשום תאריכים‪ ,‬ומדובר ב"באג"‪.‬‬
‫אמירה ספונטנית זו‪ ,‬צברה נפח בחקירתה הנגדית ובסיכומי ההגנה‪ ,‬תוך העלאת רמיזות‬
‫שונות‪ ,‬בהקשר לאמינותה של העדה‪.‬‬
‫איננו מוצאים כל נפקות או משמעות לאי‪-‬רישום התאריך‪ ,‬כמו גם לאמירה הספונטנית של‬
‫העדה בנושא ה‪"-‬באגים"‪ .‬מדובר בטענה סתמית שלא מצאנו בה ממש‪.‬‬
‫לסיכום נציין כי התרשמנו שהעדה פעלה במסגרת מילוי תפקידה כקצינת ‪ XXX‬ברשת‬
‫מקדונלדס‪ ,‬בהתאם להנחיות שקיבלה ולפי מיטב הבנתה‪ .‬העדה נחקרה ארוכות בחקירה‬
‫נגדית‪ ,‬והסבריה לטענות שהוטחו בה הניחו את דעתנו‪ .‬התרשמנו כי מדובר בעדה‬
‫אינטליגנטית‪ ,‬כנה ואמינה‪ .‬לא ניכר מעדותה כלל וכלל כי יש לה עניין או מניעים כלשהם‬
‫לפעול כנגד הנאשם‪ .‬ההיפך‪ .‬האמנו לה כי אילו הדבר היה תלוי בה‪ ,‬הייתה מעדיפה להימנע‬
‫מהגשת תלונה בשל היכרותה עם הנאשם‪ .‬אנו נותנים אמון מלא בדבריה‪.‬‬
‫‪ .32‬הנאשם ‪ -‬לאחר שהתרשמנו מהעדים השונים‪ ,‬מגרסאותיהם ומהנאשם עצמו‪ ,‬מצאנו לדחות‬
‫את גרסתו‪ .‬הנאשם בחר ללכת בדרך עקלקלה ולהכחיש את שסיפרו שלושה עדים ישירים‬
‫לאירוע‪ ,‬שלהם אין היכרות מוקדמת אתו או אינטרס להעליל עליו‪ .‬הנאשם בחר להיתלות‬
‫בהגנה קונספירטיבית לפיה גרסאותיהם של העדים "בושלו" על ידי קצינת המשטרה לשעבר‬
‫‪ XXX‬אשר שימשה בתפקיד ‪ XXX‬אזורי של סניפי רשת מקדונלדס בעת האירוע‪ ,‬טענה‬
‫שהוכחשה נמרצות על ידי כל אחד ואחד מהעדים‪.‬‬
‫נוסיף כי אין בחומר הראיות ולו גרסה נוספת אחת או ראייה אחרת התומכת בגרסת הנאשם‪.‬‬
‫יתרה מכך‪ ,‬לא ניתן כל הסבר הגיוני למניע אפשרי של ‪ XXX‬לעשות כן‪ .‬היחידי שנכח באירוע‬
‫ויכול היה לתמוך בגרסתו‪ ,‬הבן ‪ ,XXX‬לא הובא על ידו לעדות וטעמיו עמו‪ .‬נוכח הסברו של‬
‫הנאשם כי לא רצה לערב את בנו במתן עדות במשפט‪ ,‬איננו זוקפים את אי‪-‬העדת הבן לחובתו‪.‬‬
‫‪25‬‬
‫ממצאים‬
‫‪ .34‬האם התערב הנאשם בעניין בו יש לו זיקה אישית תוך שהציג עצמו כשוטר בפני חלק‬
‫מהנוכחים בסניף‪.‬‬
‫משמצאנו כאמינות את עדויותיהם של עדי התביעה ‪ XXX ,XXX‬ו‪ , XXX‬והעדפנו אותן על‬
‫פני גרסת הנאשם‪ ,‬אנו מסיקים מהן את העובדות הבאות‪:‬‬
‫הנאשם הגיע לזירת גניבת הטלפון של בנו‪ .‬במסגרת פעולותיו במקום‪ ,‬דרש הנאשם מאחראית‬
‫המשמרת את פרטי העובדים ומספרי הטלפון שלהם‪ ,‬קיבל מידיה את המידע שביקש‪ ,‬התקשר‬
‫אל העובד הקטין ‪ XXX‬תוך שדרש ממנו לחזור לסניף ולהחזיר את הטלפון של בנו‪ .‬הנאשם‬
‫עלה לקומה השנייה של הסניף‪ ,‬שם ביצע חיפושים על גופם ובכליהם של שני עובדים לפחות‪,‬‬
‫שאחד מהם היה ‪ ,XXX‬בפניו הזדהה כשוטר באמצעות הצגת תעודת מינוי ואף צעק עליו‪:‬‬
‫"אני צו חיפוש" בתגובה לדרישתו שיציג צו חיפוש‪ .‬הנאשם עצמו הודה כי כשעלה לקומה‬
‫השנייה של הסניף‪ ,‬נשאל על ידי העובדים שנכחו שם אם הוא שוטר והשיב בחיוב‪ .‬התנהגותו‬
‫זו של הנאשם לא משאירה מקום לספק כי הוא פעל במקום כשוטר תוך שביצע פעולות חקירה‬
‫השמורות לשוטר ולא לאזרח מן השורה ותוך הבנה משתמעת של הנוכחים במקום לרבות‬
‫‪ XXX‬כי הוא שוטר‪ .‬פעולותיו אלו נעשו ביחס לגניבת הפלאפון של בנו‪ ,‬היינו‪ ,‬עניין בו יש לו‬
‫זיקה אישית‪.‬‬
‫ברי כי בהיותו שוטר היה הנאשם מנוע מלבצע פעולות אלו והיה עליו לפנות ולהגיש תלונה‬
‫במשטרה ככל אזרח אחר‪ .‬הדברים אמורים הגם שלא הזדהה כשוטר במפורש בפני אחראית‬
‫המשמרת‪ XXX‬ובפני הקטין ‪ ,XXX‬אלא רק בפני הקטין ‪ XXX‬ובפני העובדים שנכחו‬
‫בקומה השנייה‪.‬‬
‫לפיכך אנו קובעים כי הוכח ברמה הנדרשת כי הנאשם בפעולות אותן ביצע התערב בעניין בו‬
‫יש לו זיקה אישית תוך שהציג עצמו כשוטר בפני חלק מהנוכחים בסניף‪.‬‬
‫האם מעשיו אלה עולים כדי עבירת של התנהגות שאינה הולמת שוטר או שיש בה כדי לפגוע‬
‫בתדמית המשטרה‪.‬‬
‫מכלול התנהגותו של הנאשם כפי שפורט לעיל‪ ,‬עולה כדי עבירת התנהגות שאינה הולמת‬
‫שוטר או שיש בה כדי לפגוע בתדמית המשטרה‪.‬‬
‫הנאשם הפר את הוראותיה של פקודת מטא"ר ‪" – 16.13.91‬ניגוד עניינים במילוי תפקיד"‪.‬‬
‫פקודה זו קובעת בסעיף ‪ 1‬לאמור‪" :‬לא יטפל שוטר בנושא שיש לו בו ניגוד עניינים ולא יתערב‬
‫בו‪ ,‬אלא אם כן קיבל הוראה לעשות כן מן הקצין הממונה עליו‪ ,‬על פי הוראות פקודה זו "‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫במקרה דנא‪ ,‬הפר הנאשם את הוראות הפקודה האמורה‪ ,‬אשר מטרותיה ‪ ,‬כפי שנאמר בגוף‬
‫הפקודה "נועדו לשמור על טוהר מידותיו של השוטר‪ ,‬על תדמיתו‪ ,‬על תדמיתה ושמה הטוב של‬
‫המשטרה‪ ,‬על תקינות פעולתה ועל אמון הציבור בשוטרים ובמשטרה"‪.‬‬
‫בענייננו‪ ,‬כפי שניתן ללמוד בבירור מחומר הראיות‪ ,‬אין המדובר במקרה השגרתי בו עוסקת‬
‫הפקודה‪ ,‬קרי אירוע בו נקלע שוטר למקרה בו יש לו מעורבות אישית‪ ,‬אלא שבמקרה זה‬
‫הנאשם הציב עצמו מיוזמתו במצב של ניגוד עניינים‪ ,‬עת הגיע למקום והחל בנקיטת פעולות‬
‫חקירה על דעת עצמו‪ ,‬בנוגע לאירוע בו הייתה לו זיקה אישית מובהקת‪.‬‬
‫אין ספק כי מדובר בהתנהלות פסולה שאינה תקינה ושיש בה כדי לפגוע בשמה הטוב‬
‫ובתדמיתה של המשטרה ולפיכך היא עולה כדי עבירת משמעת של התנהגות שאינה הולמת‬
‫שוטר‪.‬‬
‫‪ .35‬האם הילך הנאשם אימים על עובדי הסניף‪ ,‬תוך שימוש בצעקות ובלשון מאיימת‪.‬‬
‫משקבענו כי אנו מאמינים לגירסת עדי התביעה ‪ XXX XXX‬ו‪ , XXX‬מתחייבת המסקנה‬
‫העובדתית כי הנאשם צעק על עובדי הסניף ונקט כלפיהם בלשון מאיימת ממש‪.‬‬
‫העדה ‪ XXX‬העידה על צעקות תקיפות והתנהגות מאיימת‪ ,‬העד ‪ XXX‬העיד על איום מפורש‬
‫עליו חזר הנאשם פעמיים‪" :‬תגיע לסניף או שאני אשחט אותך" והעד ‪ XXX‬העיד על צעקות‬
‫ואיום מפורש של הנאשם כי ידאג שתופסק עבודתו בסניף‪.‬‬
‫לפיכך אנו קובעים כי הוכח לנו ברמה הנדרשת כי הנאשם הילך אימים על עובדי הסניף תוך‬
‫שימוש בצעקות ונקיטת לשון מאיימת‪.‬‬
‫האם התנהגותו זו עולה כדי עבירת של התנהגות שאינה הולמת שוטר ושיש בה כדי לפגוע‬
‫בתדמית המשטרה‪.‬‬
‫צעקות ואיומים המושמעים על ידי איש משטרה אינם עולים בקנה אחד עם ההתנהגות‬
‫המצופה משוטר אוכף חוק ויש בהם כדי לסדוק את תדמיתה של המשטרה כגוף ולערער את‬
‫האמון הציבורי בה באנשיה ובטוהר פעולותיה‪ .‬לפיכך התנהגות זו עולה כדי עבירת משמעת‬
‫של התנהגות שאינה הולמת שוטר‪.‬‬
‫‪ .36‬האם הנאשם הציג עצמו כשוטר בפני הקטין ‪ XXX‬ודרש לחפש את הפלאפון בתיקו‬
‫ובבגדיו‪ ,‬תוך שמשיב לקטין כי "הוא צו חיפוש"‪ ,‬ביצע את החיפוש באגרסיביות ואמר לקטין‬
‫כי ידאג שהם (העובדים) "לא יעבדו כאן יותר"‪.‬‬
‫הנאשם בחקירתו הנגדית נשאל על החלטתו לבצע את פעולת החיפוש לאחר שהזדהה כשוטר‬
‫בפני ‪ XXX‬ואמר‪:‬‬
‫‪27‬‬
‫" ש‪ .‬אני רוצה להחזיר אותך לחיפוש על ‪ ,XXX‬ולומר לך שמאחר שהגעת למקום‬
‫כאבא ולא כשוטר אבל לפני החיפוש על ‪ XXX‬נתבקשת להציג תעודת שוטר‪ ,‬אני‬
‫אומר שהיה נכון לא לבצע את החיפוש‪ ,‬מה אתה אומר‪.‬‬
‫ת‪ .‬אני הייתי שם‪ ,‬אני מצאתי לנכון כן לעשות את זה‪ ,‬זה היה השיקול דעת שלי‬
‫באותו רגע‪.‬‬
‫ש‪ .‬אבל אתה לא חולק עלי שבעת ביצוע החיפוש הוא כבר ידע שאתה שוטר בוודאות‪.‬‬
‫נכון‪.‬‬
‫ת‪ .‬כן "‪( .‬עמ' ‪ 336‬ש' ‪ 3-3‬לפרוטוקול)‪.‬‬
‫הנה כי כן הנאשם מודה בעובדות ללא שיש בידו הסבר מניח את הדעת לביצוע החיפוש‬
‫בנסיבות שתוארו לעיל‪.‬‬
‫בעניין זה‪ ,‬בהסתמך על עדותו האמינה של הקטין ‪ XXX‬הנתמכת בעדותה של ‪ ,XXX‬אנו‬
‫קובעים כי הנאשם אמר ל‪ XXX‬שהוא שוטר וביקש לערוך עליו חיפוש‪ .‬משהתנגד‬
‫‪ , XXX‬וביקש לראות תעודה‪ ,‬הציג בפניו תעודת שוטר‪ ,XXX .‬דרש צו חיפוש‪ ,‬ובמענה לכך‬
‫אמר לו הנאשם "אני צו חיפוש"‪ .‬בנסיבות אלו ‪ XXX‬נאלץ להסכים לביצוע החיפוש‪ ,‬אשר‬
‫בוצע ע"י הנאשם באגרסיביות‪ .‬לאחר סיום החיפוש אמר הנאשם ל‪" XXX‬אני אדאג שלא‬
‫תעבדו פה"‪.‬‬
‫האם עולה הדבר כדי עבירת ניצול מעמד של שוטר שלא לצורך מילוי תפקיד‪.‬‬
‫תכליתה של עבירת משמעת זו הינה לקבוע נורמת התנהגות ראויה במטרה לייחד את‬
‫השימוש במעמדו ובסמכויותיו של השוטר אך ורק לשם ביצוע תפקידו ולא לשום תכלית‬
‫אחרת‪ ,‬זאת‪ ,‬במטרה למנוע סטייה העלולה להביא לפגיעה בתפקודו התקין של הארגון‪ .‬אין‬
‫ספק שהתנהגותו של הנאשם עת ביצע חיפוש על קטין במסגרת חקירה פרטית שערך‪ ,‬פגעה‬
‫באינטרס המוגן בסעיף זה ולפיכך היא עולה כדי עבירת משמעת של ניצול מעמד של שוטר‬
‫שלא לצורך ביצוע תפקידו‪.‬‬
‫הגנה מן הצדק‬
‫‪ .37‬ב"כ הנאשם טענה שיש לזכות את הנאשם מחמת הגנה מן הצדק בשלושה שלבים שונים של‬
‫המשפט‪ ,‬בשלב הטענות המקדמיות‪ ,‬בסיום פרשת התביעה ובסיכומים‪ .‬במסגרת החלטתנו‬
‫בשלב המקדמי קבענו כי נידרש לטענה בשלב הכרעת הדין לאחר שיהיו בידנו די נתונים‬
‫להכריע בה‪.‬‬
‫בשלב זה‪ ,‬טענת ההגנה מן הצדק מתבססת על נימוקים שלהלן‪:‬‬
‫‪28‬‬
‫א‪ .‬טענות שונות הנוגעות למעורבותה של ‪ ,XXX‬קצינת משטרה לשעבר בחקירה במסגרת‬
‫תפקידה כ‪ XXX‬ברשת מקדונלדס ולמהימנותה של‪ . XXX‬לטענת ההגנה העדה הנ"ל‬
‫אינה מוסמכת לחקור‪ ,‬ביצעה הקלטות סלקטיביות של העדים‪ ,‬לא ערכה תמלולים‬
‫ודו"חות צפייה‪ ,‬הקליטה קטינים ללא ידיעתם או ידיעת הוריהם‪ ,‬זיהמה את גרסאותיהם‬
‫של העדים‪ ,‬העלימה חלק מסרטי מצלמות האבטחה ולא הדירה את עצמה מעיסוק‬
‫בעניינם של הנאשם ופקד‪ XXX‬איתם יש לה היכרות מוקדמת משירותה במשטרה‪.‬‬
‫לכאורה מדובר בטענות שדינן להתברר במסגרת קביעת העובדות והממצאים‪ .‬מאחר‬
‫וב"כ הנאשם העלתה את הטענות במסגרת נימוקיה להגנה מן הצדק נתייחס לטענות‬
‫ככאלה המכוונות לכך ש"זיהום" העדויות והראיות על ידי העדה ‪ XXX‬הוביל לניהול‬
‫הליך פלילי נגד הנאשם בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית‪.‬‬
‫ב‪ .‬שיהוי בטיפול בתיק שבא לידי ביטוי בפער של כשנתיים בין חקירתו הראשונה של הנאשם‬
‫לחקירתו השנייה‪ ,‬עניין שהוביל גם לשיהוי בהגשת כתב האישום נגד הנאשם‪ .‬לטענת‬
‫ההגנה שיהוי זה לא איפשר לרדת לחקר האמת וגרם לנאשם עינוי דין‪.‬‬
‫ג‪ .‬אכיפה בררנית הנשענת על הפער בין הצעדים שננקטו נגד הנאשם נגדו הוגש כתב אישום‬
‫לבין מפקדו של הנאשם דאז‪ ,‬פקד ‪ ,XXX‬שנכח בארוע‪ ,‬נגדו נסגר תיק מח"ש‪.‬‬
‫נדון בטענות כסדרן‪:‬‬
‫מעורבותה של ‪ XXX‬בחקירה‬
‫‪ .38‬דומה שחל בלבול מושגים ויוצרות בטיעוני ההגנה‪ .‬העדה ‪ XXX‬אינה חוקרת משטרה או‬
‫קצינת משטרה ולכן אין לדרוש ממנה הסמכה לחקור‪ ,‬תמלולים‪ ,‬דו"חות צפייה‪ ,‬אישורי‬
‫הורים להקלטות של קטינים‪ ,‬הדרת עצמה מעיסוק בעניין של אדם שיש לה אתו היכרות‬
‫אישית וכיוצ"ב‪.‬‬
‫בתוקף תפקידה כ‪ XXX‬ברשת מקדונלדס‪ ,‬ביצעה העדה תשאול מוקלט של עובדי החברה‬
‫ובשלב מאוחר יותר העבירה את ההקלטות לידי רשויות החקירה‪ .‬אין כל פסול בפרקטיקה זו‬
‫והיא מקובלת בארגונים שונים‪ .‬לא מצאנו כל תימוכין לטענות כי העדה שיבשה את החקירה‬
‫או זיהמה את העדויות בדרך כלשהי‪.‬‬
‫הדברים נכונים גם ביחס לעד ‪ XXX‬הסמנכ"ל‪ .‬עד זה ביצע פעולה של הורדת סרטי אבטחה‬
‫ממחשב החברה והעברתם לרשויות מח"ש‪ .‬אנו מאמינים לעד שביצע את הפעולה ללא‬
‫‪29‬‬
‫שהסתיר חומרים‪ .‬באשר להקלטת שיחותיו עם הנאשם‪ ,‬העד הסביר כי מדובר בעניין זניח‬
‫והוא אינו זוכר מדוע החומר לא הועבר‪.‬‬
‫מעדותו של הנאשם ביחס לעניין שיחותיו עם ‪ XXX‬לא עלה שהקלטות אלו הכילו תוכן‬
‫החיוני להגנה‪ .‬אשר על כן‪ ,‬מדובר בעניין שאין לו משמעות לבירור האשמה בתיק‪.‬‬
‫שני העדים המרכזיים בתיק הכחישו במפורש כל טענה הקשורה בזיהום גירסאותיהם ע"י‬
‫‪XXX‬‬
‫העד ‪ XXX‬נשאל על כך בחקירתו הנגדית‪:‬‬
‫"ש‪ .‬היא אמרה לך מה להגיד לחוקר‪.‬‬
‫ת‪ .‬לא‪.‬‬
‫ש‪ .‬היא הכינה אותך לקראת החקירה של החוקר‪ ,‬הסבירה לך איך זה מתנהל‪.‬‬
‫ת‪ .‬היא אמרה לי להגיד את האמת‪ ,‬את מה שקרה"‪.‬‬
‫(עמ' ‪ 63‬ש' ‪ 3-1‬לפרוטוקול)‪.‬‬
‫העד ‪ XXX‬נשאל אף הוא על מעורבותה של‪: XXX‬‬
‫" ש‪ .‬מה היא אמרה לך לעשות‪.‬‬
‫ת‪ .‬היא לא אמרה לי לעשות היא אמרה מה שהיה תספר שם‬
‫מה שהיה" (עמ' ‪ 44‬ש' ‪ 7-2‬לפרוטוקול)‪.‬‬
‫ובהמשך בחקירתו החוזרת נשאל‪:‬‬
‫" ש‪ XXX .‬לקחה אותך להגיש תלונה‪ ,‬היא אמרה לך מה להגיד‪.‬‬
‫ת‪ .‬לא‪.‬‬
‫ש‪ .‬מה שאמרת במח"ש זה מה שקרה‪.‬‬
‫ת‪ .‬בטח" (עמ' ‪ 33‬ש' ‪ 30 – 7‬לפרוטוקול)‪.‬‬
‫עפ"י טענת ההגנה‪ ,‬המוטיבציה של העדה להפליל את הנאשם נובעת ככל הנראה ממשקעים‬
‫שצברה נגד הנאשם ונגד ‪ XXX‬עת שירתה במשטרה‪ .‬הנאשם אף העלה השערה כי יתכן והדבר‬
‫קשור לכך שלא בא לחתונתה‪.‬‬
‫לא מצאנו כל בסיס לטענה זו‪ .‬הן הנאשם והן פקד ‪ XXX‬התקשרו אל העדה וביקשו ממנה לסייע‪.‬‬
‫פניותיהם אליה מוכיחות כי עובר לאירוע סמכו עליה ולא הססו לבקש את עזרתה‪ .‬מכאן ניתן‬
‫להסיק כי הם לא סברו שהעדה עוינת אותם באופן כלשהו‪.‬‬
‫לכשנשאלה ‪ XXX‬מדוע הוגשה על ידה תלונה למח"ש השיבה‪:‬‬
‫‪31‬‬
‫" לציין במעמד זה כי לא אני בחרתי להגיש את התלונה במח"ש אך אני בהחלט‬
‫חושבת שההתנהגות לא הייתה בסדר‪ ,‬של הנאשם אך אם זה היה תלוי בי‪ ,‬לא‬
‫הייתה מוגשת תלונה במח"ש‪ ,‬על רקע היכרותי אתו ומפאת חוסר הנעימות שלי‬
‫כלפיו" (עמ' ‪ 71‬ש' ‪ 62- 63‬לפרוטוקול)‪.‬‬
‫ובהמשך אמרה‪:‬‬
‫" הייתי מאוד שמחה אם כל האירוע לא היה קורה בכלל ובטח שאיני מעוניינת‬
‫להטות את דעתם של העובדים‪ ,‬הנאשם מעולם לא עשה לי משהו רע ואין לי שום‬
‫דבר נגדו‪ .‬באירוע שהיה‪ ,‬לדעתי התנהגותו אינה הולמת" (עמ' ‪ 74‬ש' ‪ 62- 64‬לפרוטוקול)‪.‬‬
‫הנאשם עצמו התייחס להיכרותו עם העדה והתקשה למצוא סיבה להתנכלות לכאורה מצידה‬
‫באומרו‪:‬‬
‫" ש‪ .‬איזה הכרות קודמת יש לך עם עדת התביעה ‪.XXX‬‬
‫ת‪ .‬היא הייתה קצינת ‪ ,XXX‬לא זוכר בדיוק את השנים‪ ,‬אבל‬
‫בתקופתו של ‪ XXX‬שהיה קצין ‪ ,XXX‬לא יודע להגיד שנים‬
‫אבל יכול להיות משנת ‪ 3115‬או ‪ 3116‬עד ‪ 3191‬ואני הייתי ב‪ XXX‬ומן הסתם‬
‫הייתה בינינו עבודה יום יומית‪ ,‬חלק מהנהלים זה לעבוד בשיתוף פעולה‪ ,‬אני לא‬
‫יכול לעבוד מבלי שתלווה אותנו קצינת ‪ ,XXX‬במרחב ‪ XXX‬לא הייתה קצינת‬
‫‪ XXX‬אז ‪ XXX‬הייתה נותנת לי את כל הסיוע שיש‪.‬‬
‫ש‪ .‬מה יש לעדת התביעה ‪ XXX‬נגדך באופן אישי‪.‬‬
‫ת‪ .‬לא יודע להסביר את זה‪ ,‬אמרתי את זה גם בהודעתי הראשונית במח"ש‪ ,‬אמרתי‬
‫אין לי שום מושג‪ ,‬הבאתי רק איזושהי השערה למה יכול להיות לעדת התביעה‬
‫שהייתה ‪ 4 - 2‬חודשים עם הילד שלי עבדה בצמוד אלי‪ ,‬היינו ביחסים טובים‪ ,‬היא‬
‫הייתה גרה בקרבתי והיינו נוסעים יחד‪ .‬הערכתי‪ ,‬וזה מה שאמרתי לחוקרת מח"ש‪,‬‬
‫שאני מניח שאף אחד לא הגיע מהמחלק לחתונה שלה הצטברה בה סוג של‬
‫מרירות‪ ,‬זה מה שיכול להיות ( עמ' ‪ 22‬ש' ‪ 66- 63‬לפרוטוקול)‪.‬‬
‫עד ההגנה ‪ 6‬פקד ‪ XXX‬אף הוא נשאל בסוגיה זו ואף הוא לא מצא חילוקי דעות מהעבר שיש בהם‬
‫לגרום לעדה לטוות עלילה נגדו ונגד הנאשם‪:‬‬
‫" ש‪ .‬האם במהלך שירותך במרחב ‪ XXX‬באותן שנים ששירתת ביחד עם ‪ XXX‬הייתה‬
‫איזה תקופה שהיית המפקד שלה‪.‬‬
‫ת‪ .‬הייתה תקופה שהייתי מ"מ ‪ XXX‬במשך מספר חודשים‪.‬‬
‫‪31‬‬
‫ש‪ .‬באותה תקופה מה היו יחסי הכפיפות ביניכם‪.‬‬
‫ת‪ .‬כל השנים‪ ,‬גם באותה תקופה וגם במהלך כל השנים‪ ,‬היחסים היו בסדר‬
‫גמור‪ ,‬לא היו ביננו חילוקי דעות‪ ,‬לא משהו שאני יודע‪.‬‬
‫ש‪ .‬מבחינת הכפיפויות למי היא הייתה כפופה באותה תקופה שהיית ממלא‬
‫מקום‪.‬‬
‫ת‪ .‬כממלא מקום כל המשרד היה כפוף אלי‪ ,‬גם היא‪ ,‬היא חלק מהמשרד"‬
‫(עמ' ‪ 363‬ש' ‪ 62- 66‬לפרוטוקול)‪.‬‬
‫ובהמשך אמר‪:‬‬
‫"ש‪ .‬אבל אם אתה בוחר לפנות אליה‪ ,‬אני מבינה שכשהיא סיימה את השירות‬
‫שלה במשטרה בעצם לא הייתה טינה ביניכם‪.‬‬
‫ת‪ .‬אמרתי את זה‪.‬‬
‫ש‪ .‬הוזמנת לחתונה שלה‪.‬‬
‫ת‪ .‬כן‪.‬‬
‫ש‪ .‬הגעת‪.‬‬
‫ת‪ .‬כן‪( ".‬עמ' ‪ 314‬ש' ‪.)63-67‬‬
‫לפיכך אנו דוחים חלק זה של הטענה‪.‬‬
‫שיהוי בטיפול בתיק‬
‫‪ .31‬מסכימים אנו עם ההגנה כי החקירה בתיק זה נמשכה זמן ארוך למדי ביחס לגודלו ומורכבותו‬
‫היחסיים‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬לא מדובר בשיהוי כה ניכר עד כי לא ניתן היה לנהל את המשפט או‬
‫שנגרמה פגיעה אנושה להגנתו של הנאשם‪ .‬ההיפך‪ ,‬התיק נוהל באופן שהעידו בו העדים‬
‫העיקריים שנכחו באירוע ונפרשה בפני בית הדין תשתית עובדתית מספקת לשם הכרעה‬
‫בפלוגתאות שבמחלוקת‪.‬‬
‫לפיכך מצאנו לדחות גם חלק זה של הטענה‪.‬‬
‫אכיפה בררנית‬
‫‪ .21‬בהתאם לפסיקה עניפה של בתי המשפט‪ ,‬לא כל הבחנה בין העמדתם לדין של שני אנשים‪ ,‬גם‬
‫שעה שעניינם דומה‪ ,‬יש בה משום אכיפה בררנית‪.‬‬
‫כפי שצוין בע"פ (י‪-‬ם) ‪ 41641/17‬מדינת ישראל נ' ש' מלכה ואח' (‪( )66.6.02‬פורסם במאגר‬
‫נבו)‪:‬‬
‫‪32‬‬
‫"אכיפה בררנית היא אכיפה הפוגעת בשוויון בפני החוק‪ .‬ואולם‪ ,‬לא כל‬
‫אכיפה חלקית‪" ,‬סלקטיבית" או מדגמית‪ ,‬היא אכיפה פסולה שיסודה‬
‫בהפליה‪ .‬על פי ההשקפה המקובלת‪ ,‬ההכרעה אם אכיפה חלקית היא אכיפה‬
‫מותרת‪ ,‬או שמא אכיפה בררנית פסולה‪ ,‬תיגזר בדרך כלל מטיב מניעיה של‬
‫התביעה‪ .‬ככל שיוכח כי כתב האישום יסודו בשרירות או במניעים פסולים של‬
‫התביעה‪ ,‬יבוטל כתב האישום"‪.‬‬
‫ויודגש‪ ,‬אכיפה בררנית היא אכיפה המבדילה בין אנשים דומים או מצבים דומים ממניעים‬
‫פסולים‪ .‬בבג"צ ‪ 6216/16‬זקין נ' עריית באר שבע‪ ,‬פ"ד נג (‪ 622 )6‬עמ' ‪ )604- 601‬סוכמו‬
‫הדברים כך‪:‬‬
‫"אכיפה בררנית‪ ...‬אינה היפוך של אכיפה מלאה‪ .‬לעתים קרובות אין‬
‫אכיפה מלאה‪ ,‬ומבחינה מעשית אף לא יכולה להיות אכיפה מלאה‪ ,‬של חוק‬
‫או תקנות‪ .‬אכיפה חלקית אינה בהכרח אכיפה פסולה‪ .‬כך גם אכיפה‬
‫מדגמית‪ ,‬שהרי המדינה אינה יכולה להקצות אלא משאבים מוגבלים לאכיפת‬
‫החוק‪ .‬כך גם רשויות מנהליות שונות‪ ,‬כמו רשויות מקומיות‪ ...‬אולם‪ ,‬אפשר‬
‫שאכיפה חלקית תהיה אכיפה בררנית ובשל כך גם תהיה אכיפה פסולה‪.‬‬
‫מהי אכיפה כזאת?‪ ...‬ללא יומרה להציע הגדרה ממצה‪ ,‬אפשר לומר‪ ,‬לצורך‬
‫עתירה זאת‪ ,‬כי אכיפה בררנית היא אכיפה הפוגעת בשוויון במובן זה שהיא‬
‫מבדילה לצורך אכיפה בין בני אדם דומים או בין מצבים דומים לשם השגת‬
‫מטרה פסולה‪ ,‬או על יסוד שיקול זר או מתוך שרירות גרידא"‬
‫מהראיות שהובאו בפנינו התרשמנו כי קיימת הבחנה ברורה בין מעשיו של הנאשם לבין‬
‫מעשיו של פקד ‪ .XXX‬האחרון הגיע לזירה לאחר שהנאשם קרא לו‪ .‬חוץ מעד התביעה ‪XXX‬‬
‫שמספר על מעשי השוטר השני ולא מזהה את פקד ‪ XXX‬במפורש‪ ,‬אין ולו מעורב אחד המפנה‬
‫נגדו טענה כלשהי‪ .‬זאת‪ ,‬בניגוד לנאשם שמיוחסות לו עבירות משמעת ביחס לשלושה מעורבים‬
‫שונים‪.‬‬
‫נוסף על כך‪ ,‬התביעה הצהירה כי עניינו של פקד ‪ XXX‬טרם הוכרע במישור המשמעתי‬
‫וטעמיה עמה‪ .‬לפיכך ועל יסוד ההבחנה המובהקת בין השניים‪ ,‬לא מצאנו ולא הוכח כי מניעי‬
‫התביעה שעמדו בבסיס הגשת כתב אישום זה‪ ,‬היו פסולים‪ ,‬נגועים בשרירות או בשיקולים‬
‫זרים‪.‬‬
‫אשר על כן מצאנו לדחות את הטענה‪.‬‬
‫מחדלי חקירה של מח"ש‬
‫‪33‬‬
‫‪ .29‬מחדלי החקירה להם טענה ההגנה‪ ,‬הנוגעים לכך שרשויות החקירה במח"ש לא תמללו את‬
‫ההקלטות ולא ערכו דו"חות צפייה‪ .‬כמו כן אחותו של עד התביעה ‪ XXX‬אתה שוחח מיד‬
‫לאחר שיחתו עם הנאשם‪ ,‬לא נחקרה‪ .‬החקירות של ‪ XXX‬ו‪ XXX‬היו קצרות ודלות‪ .‬דיסק‬
‫שיחת הטלפון שבין הנאשם ו‪ XXX‬לא נתפס‪.‬‬
‫בהתיחס למחדלים שנטענו ביחס לביצוע תמלולים ודו"חות תצפית‪ ,‬הרי שמדובר באמצעי עזר‬
‫בלבד‪ .‬כיוון שהראיות הגולמיות סופקו להגנה‪ ,‬אין לראות בכך מחדל אם כי הנוחות של‬
‫הצדדים אכן מחייבת לבצע תמלולים‪.‬‬
‫אכן היה מקום לחקור את אחותו של העד ‪ XXX‬שכן עדותה על דבריו המידיים של אחיה‬
‫הייתה יכולה להתקבל כאמרה מיידית של קורבן עבירת אלימות (לרבות איומים) שנאמרה‬
‫בהזדמנות הראשונה שהייתה לקרבן להתלונן עליה לפי סעיף ‪ )3(30‬סיפא לפקודת הראיות‬
‫[נוסח חדש]‪ ,‬התשל"א – ‪ .3273‬אמרה זו היה בה‪ ,‬לכאורה‪ ,‬כדי לאשש או להפריך את גרסת‬
‫העד‪.‬‬
‫בהתייחס לחקירותיהם הקצרות של העדים ‪ XXX‬ו‪ , XXX‬אכן מדובר בחקירות קצרות‬
‫אולם לא נטען כי שאלה רלוונטית לא נשאלה או שנושא מהותי ורלוונטי לא בורר עד תום‪ ,‬כך‬
‫שלא ברור לאן חותרת ההגנה בטיעונה זה‪.‬‬
‫בהתייחס להקלטה של השיחה הטלפונית בין הנאשם ל‪ XXX‬שלא נמסרה על ידי ‪XXX‬‬
‫לחוקרים‪ ,‬יצוין‪ ,‬כי משנשאל הנאשם ביחס לתוכן השיחות הוא לא העלה תכנים כלשהם שיש‬
‫בהם לתרום להגנתו‪ .‬לדבריו‪:‬‬
‫" אני יכול להתחייב לכך שהיו שתי שיחות עם ‪ XXX‬השיחות היו ביוזמתו‪,‬‬
‫לאחר שפניתי למנהל הסניף טלפונית בזמן שהלכתי עם הילד ‪ XXX‬להחזיר‬
‫את בגדי העבודה שלו ואז שאלתי את מנהל הסניף מי מפצה את הילד על‬
‫גניבת הפלאפון‪ ,‬הוא אמר לי אני אעביר את זה הלאה‪ ,‬ואני חושב שאחרי כמה‬
‫ימים התקשר אלי בחור שהציג את עצמו סמנכ"ל ‪ XXX‬של מקדולנדס ‪,XXX‬‬
‫ניהלתי אתו שיחה די ארוכה‪ ,‬חצי שעה‪ ,‬בהתחלה היה קואופרטיבי‪ ,‬אמר‬
‫מדיניות החברה היא לא לשלם‪ ,‬אמרתי לו אני אתייעץ עם עו"ד לגבי זה שנתבע‬
‫את הפלאפון בחזרה‪ .‬אני זוכר שבשיחה‪ ,‬פשוט היה לנו הכרות קודמת‪ ,‬זה מהידע‬
‫האישי שלי‪ XXX ,‬הוא ‪ .XXX‬את ‪ XXX‬אני‬
‫מכיר כאשר הייתי רכז מודיעין והוא היה מנכ"ל ‪ ,XXX‬עשיתי עם ‪ XXX‬המון‬
‫עבודות משותפות‪ ,‬דיברנו על זה‪ ,‬דיברנו על כל התנהלות החיים‪ ,‬בסיום השיחה‬
‫הוא אמר לי נשאיר את זה ככה‪ ,‬נראה מה יהיה בהמשך‪ .‬בשיחה גם היה ‪ ,‬אני‬
‫חושב ככה באמצע השיחה‪ ,‬דיבר איתי על האירוע עצמו‪ ,‬אמר לי זה היה קצת‬
‫‪34‬‬
‫לא בסדר מצדך שהגעת לשם‪ ,‬אז אמרתי לו בוא אתה בתור אבא תגיד לי מה‬
‫אתה עושה‪ ,‬נשמעת לפחות מנימת השיחה שלו שזה מה שהוא היה עושה‪.‬‬
‫אמרתי לו בכל אופן גם אם מישהו נפגע מאופן הגעתי לשם אני מבקש סליחה‬
‫דרכך לעובדים" ( עמ' ‪ 303‬ש' ‪ 31-67‬לפרוטוקול)‪.‬‬
‫ההלכה בעניין מחדלי חקירה נדונה בע"פ ‪ 5286/15‬בילל אלחורטי נ' מ"י (פורסם בנבו) מפי‬
‫כב' השופט רובינשטיין שקבע כלהלן ‪:‬‬
‫"במקרים שבהם נתגלו מחדלים בחקירת המשטרה‪ ,‬בית המשפט צריך לשאול‬
‫עצמו האם המחדלים האמורים כה חמורים עד שיש לחשוש כי קופחה‬
‫הגנתו של הנאשם‪ ,‬כיוון שנתקשה להתמודד כראוי עם חומר הראיות העומד‬
‫נגדו או להוכיח את גרסתו שלו (ע"פ ‪ 972/88‬מרדכי אסרף נ' מדינת ישראל‪,‬‬
‫פ"ד מד(‪( 713 ,785 )9‬השופט גולדברג); ע"פ ‪ 5789/19‬טארק אעמר נ' מדינת‬
‫ישראל‪ ,‬פ"ד נח(‪( 688 ,689 )2‬השופט ג'ובראן); ע"פ ‪ 5953/14‬שוריק אגרונוב נ'‬
‫מדינת ישראל (השופט ג'ובראן))‪ .‬על פי אמת מידה זו‪ ,‬על בית המשפט‬
‫להכריע מה המשקל שיש לתת למחדל לא רק כשהוא עומד לעצמו‪ ,‬אלא גם‬
‫בראיית מכלול הראיות (ע"פ ‪ 3599/13‬נאיל חטיב נ' מדינת ישראל (לא פורסם)‬
‫(השופט גולדברג))‪ .‬העדרה של ראיה‪ ,‬שמקורה בחקירת המשטרה‪ ,‬ייזקף‬
‫לחובת התביעה בעת שיישקל מכלול ראיותיה‪ ,‬ומאידך גיסא‪ ,‬הוא יכול לסייע‬
‫לנאשם כשבית המשפט ישקול האם טענותיו מקימות ספק סביר (ע"פ ‪4284/12‬‬
‫מליקר נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט קדמי); רע"פ ‪ 8792/14‬רצהבי נ'‬
‫מדינת ישראל (טרם פורסם) (השופט עדיאל); ע"פ ‪ 91725/14‬גולמן נ' מדינת‬
‫ישראל (טרם פורסם) (השופטת נאור)‪ .‬נפקותו של המחדל תלויה בתשתית‬
‫הראייתית שהניחה התביעה ובספקות אותם מעורר הנאשם‪ ,‬והשלכותיו‬
‫תלויות בנסיבותיו של כל עניין ועניין‪ ..‬עוד קבעה הפסיקה‪ ,‬כי התביעה‬
‫אינה חייבת להציג בפני בית המשפט את 'הראיה המקסימאלית'‪ ,‬אלא‬
‫"על התביעה להוכיח את המוטל עליה ב'ראיה מספקת'‪' ,‬ואין נפקא מינה אם‬
‫היה לאל ידה להשיג טובה הימנה' (עניין מליקר‪ ,‬וראוה אסמכתאות דשם) וגם‬
‫אם יכלה התביעה להשיג ראיות טובות יותר‪ ,‬אין הדבר מוביל לזיכוי הנאשם‪,‬‬
‫אם בראיות שהוצגו יש די להרשעה מעבר לספק סביר‪".‬‬
‫בתיק דנא המדובר במחדלים שוליים אם בכלל‪ ,‬שהינם זניחים‪ ,‬אינם חמורים ואין חשש כי‬
‫קופחה הגנתו של הנאשם בגינם וכי הוא התקשה להתמודד כראוי עם חומר הראיות‪.‬‬
‫לאחר שבחנו את מסכת הראיות בכללותה‪ ,‬מצאנו כי התביעה הביאה בפנינו ראיות שיש בהן‬
‫די להרשעה מעבר לספק סביר‪.‬‬
‫‪35‬‬
‫סוף דבר‬
‫‪ .23‬לאור כל האמור לעיל‪ ,‬הגענו לכלל מסקנה כי התביעה הצליחה להרים את הנטל המוטל עליה‬
‫והוכיחה מעבר לכל ספק סביר‪ ,‬בהתאם לממצאים אותם קבענו‪ ,‬את האשמה שיוחסה‬
‫לנאשם‪.‬‬
‫אשר על כן‪ ,‬החלטנו להרשיע את הנאשם בעבירות שלהלן‪:‬‬
‫התנהגות שאינה הולמת שוטר או שיש בה כדי לפגוע בתדמית המשטרה‪ ,‬לפי סעיף ‪ 6‬לתוספת‬
‫הראשונה לחוק המשטרה‪ ,‬התשס"ו – ‪( 6003‬להלן‪" :‬התוספת")‪ ,‬זאת‪ ,‬בשל התערבותו בעניין‬
‫בו יש לו זיקה אישית תוך שהציג את עצמו כשוטר בפני חלק מהנוכחים בסניף ובשל כך‬
‫שהילך אימים על עובדי הסניף‪ ,‬תוך שימוש בצעקות ולשון מאיימת‪.‬‬
‫החלטנו להרשיע את הנאשם בעבירה אחת ולא בשתי עבירות כמיוחס לו בכתב האישום‬
‫מאחר ומדובר במסכת עובדתית שעניינה באירוע אחד רב פרטים השלובים זה בזה‪.‬‬
‫ניצול מעמד של שוטר שלא לצורך ביצוע תפקיד לפי סעיף ‪ 32‬לתוספת‪ ,‬זאת‪ ,‬בשל החיפוש‬
‫שערך הנאשם בתיקו ובבגדיו של הקטין ‪ XXX‬לאחר שהזדהה בפניו כשוטר ובנסיבות‬
‫שתוארו בהכרעת הדין‪.‬‬
‫ניתן והודע היום‪ ,‬ו' בניסן תשע"ד‪ ,3/1/31 ,‬במעמד התובעת פקד ליטל הראל‪ ,‬עו"ד‪ ,‬הנאשם ובא‬
‫כוחו רפ"ק שרה ברק ‪ ,‬עו"ד‪.‬‬
‫שופט ________________ אב בית הדין _________________ שופט _______________‬
‫סנ"צ מאיר זוהר‬
‫תנ"צ רחל אדלסברג‬
‫נצ"מ דורית יניב‬
‫‪36‬‬
‫תיק ביד"מ ‪31/92‬‬
‫בבית הדין למשמעת‬
‫לפני‪ :‬אב בית הדין‪ ,‬תת ניצב רחל אדלסברג‬
‫השופטת‪ ,‬ניצב משנה דורית יניב‬
‫השופט‪ ,‬סגן‪-‬ניצב מאיר זוהר‬
‫משטרת ישראל‬
‫נגד‬
‫הנאשם‪ :‬רס"ב ‪XXX‬‬
‫לאחר הפסקה‪:‬‬
‫גזר דין‬
‫כללי‬
‫‪ .22‬הנאשם‪ , XXX ,‬הורשע לאחר ניהול הוכחות‪ ,‬בעבירת התנהגות שאינה הולמת שוטר או שיש‬
‫בה כדי לפגוע בתדמית המשטרה‪ ,‬לפי סעיף ‪ 6‬לתוספת הראשונה לחוק המשטרה‪ ,‬התשס"ו‪-‬‬
‫‪( 6003‬להלן‪" :‬התוספת") וכן בעבירת ניצול מעמד של שוטר שלא לצורך מילוי תפקיד‪ ,‬לפי‬
‫סעיף ‪ 32‬לתוספת‪.‬‬
‫העובדות בהן הורשע הנאשם‬
‫‪ .24‬להלן עיקרי העובדות שהוכחו במשפט ופורטו בהרחבה בהכרעת הדין‪:‬‬
‫א‪ .‬במועד הרלבנטי לכתב האישום‪ ,‬שירת הנאשם כ‪XXX‬‬
‫ב‪ .‬בתאריך ‪ ,36.6.33‬בסמוך לשעה ‪ ,32:00‬נגנב מכשיר הטלפון הנייד מסוג "בלקברי" של‬
‫בנו הקטין של הנאשם‪ ,‬במהלך עבודתו בסניף מקדונלד‪.‬‬
‫ג‪ .‬זמן קצר לאחר מכן‪ ,‬הגיע הנאשם אל הסניף‪ ,‬שאל את מנהלת המשמרת מי העובדים‬
‫שהיו בסניף בשעה ‪ ,32:00‬וביקש ממנה שתמסור לו באופן מיידי את מספרי הטלפון‬
‫של העובדים שכבר יצאו הביתה‪.‬‬
‫‪37‬‬
‫ד‪ .‬לאחר שמסרה לו את מספרי הטלפון שביקש‪ ,‬התקשר הנאשם לאחד העובדים שהיה‬
‫קטין אותה עת‪ ,‬והיה בדרך לביתו‪ ,‬הציג את עצמו כאבא של העובד ממנו נגנב‬
‫הפלאפון‪ ,‬ביקשו לחזור מיד לסניף ואמר לו‪" :‬תחזיר את הטלפון שגנבת או שאני‬
‫אשחט אותך"‪ .‬משהשיב לו הקטין שהוא לא גנב את הטלפון‪ ,‬חזר הנאשם על דבריו‬
‫פעם נוספת‪.‬‬
‫ה‪ .‬בהמשך לכך‪ ,‬פנה הנאשם אל קטין נוסף בסניף וביקש ממנו לבוא עמו‪ .‬מששאל‬
‫הקטין את הנאשם מדוע עליו לבוא עמו‪ ,‬השיב לו הנאשם שהוא שוטר ושהוא רוצה‬
‫לבדוק את תיקו‪ .‬משביקש הקטין מהנאשם שיציג לו תעודה‪ ,‬הציג לו הנאשם את‬
‫תעודת השוטר שלו‪ .‬לשאלתו של הקטין אם יש בידו צו חיפוש‪ ,‬השיב הנאשם ‪" :‬אני‬
‫צו חיפוש"‪ .‬משאפשר הקטין לנאשם לבצע את החיפוש בבגדיו ובתיקו‪ ,‬ערך הנאשם‬
‫את החיפוש באופן אגרסיבי‪ .‬בנוסף‪ ,‬הבהיר הנאשם לקטין שהוא ידאג ש"הם‬
‫(העובדים) לא יעבדו כאן יותר"‪.‬‬
‫ו‪ .‬משראתה מנהלת המשמרת את מעשיו של הנאשם בסניף ובעקבות הנחייה שקיבלה‬
‫ממנהל הסניף‪ ,‬פנתה אל הנאשם ואמרה לו שהוא אינו יכול להיכנס לחדר צוות‪ ,‬לגעת‬
‫בעובדים ולחטט בדברים וביקשה ממנו לעזוב את הסניף‪ .‬בתגובה השיב לה הנאשם‬
‫בצעקות‪ ,‬שהוא שוטר; שלא ייתכן שגונבים פה דברים; שהוא יזמין לה משטרה ולא‬
‫היא לו; ושהוא יסגור את הסניף‪ .‬כמו כן‪ ,‬העיר לה הנאשם על כך שהיא הרימה עליו‬
‫את קולה‪.‬‬
‫בכך שהגיע אל הסניף והתערב בעניין אישי הקשור בבנו‪ ,‬תוך שהציג את עצמו כשוטר‬
‫בפני חלק מהנוכחים בסניף ובכך שהילך אימים על עובדי הסניף‪ ,‬תוך שימוש בצעקות‬
‫ולשון מאיימת‪ ,‬הורשע הנאשם בעבירת התנהגות שאינה הולמת שוטר או שיש בה כדי‬
‫לפגוע בתדמית המשטרה‪.‬‬
‫בכך שהציג עצמו כשוטר בפני העובד הקטין ודרש לחפש את הטלפון הסלולרי בתיקו‬
‫ובבגדיו‪ ,‬תוך שהשיב לקטין כי "הוא צו חיפוש"‪ ,‬ביצע את החיפוש באגרסיביות ואמר‬
‫לקטין כי ידאג שהם (העובדים) לא יעבדו כאן יותר‪ ,‬הורשע הנאשם בעבירת ניצול מעמד‬
‫של שוטר שלא לצורך מילוי תפקיד‪.‬‬
‫טיעוני התביעה‬
‫‪ .25‬בפתח טיעוניה לעונש עמדה התובעת על כך‪ ,‬שבמעשי הנאשם בהגיעו לסניף מקדונלדס‪,‬‬
‫כמתואר בכתב האישום וכפי שנקבע בהכרעת הדין‪ ,‬שכח הנאשם כי הוא שוטר המייצג‬
‫ערכים‪ ,‬עקרונות‪ ,‬ונורמות התנהגות עליהם מושתתת עבודת הארגון כולו‪ .‬לדבריה‪ ,‬יכולת‬
‫המשטרה לתפקד מותנית באמון הציבור כלפיה‪ ,‬בעוד שהנאשם במקרה הנדון התנהג כאילו‬
‫הוא עצמו המשטרה‪ ,‬כמי אשר הכול יכול‪.‬‬
‫‪38‬‬
‫התובעת הזכירה את ההלכה שנקבעה בבג"צ סוויסא לפיה סוג ההתנהגות המותר לכל‬
‫אזרח אינו מותר לשוטר‪.‬‬
‫באשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם ‪ ,‬ציינה התובעת‪ ,‬כי הנאשם התגייס למשטרה‬
‫בשנת ‪ .3227‬באשר לעברו המשמעתי ציינה כי לחובתו מספר רישומים‪ ,‬הכוללים הליך‬
‫פלילי תעבורתי משנת ‪ 6 ,6006‬הרשעות בפני דן יחיד מהשנים ‪ 3223 ,3220‬ו‪ 3224-‬והערת‬
‫מפקד משנת ‪.6006‬‬
‫מטעם ההגנה העידו שלושה עדים בדבר אופיו הטוב של הנאשם‪.‬‬
‫עד אופי מס' ‪ – 3‬נצ"ם ‪ XXX ,XXX‬העיד על כך שעם פנייתו של הנאשם אליו להעיד‬
‫בדבר אופיו הטוב‪ ,‬מיד נענה לבקשה‪ ,‬אף שנאלץ לבטל לשם כך פגישה עם ראש עיריית‬
‫‪ .XXX‬העד סיפר‪ ,‬כי הוא מכיר את הנאשם קרוב ל‪ 66-‬שנים‪ ,‬עת מילא תפקידי בילוש‬
‫והנאשם שימש כרכז מודיעין‪ .‬הנאשם היווה עבורו מורה דרך בראשית דרכו כבלש‪ .‬תאר‬
‫את הנאשם כאדם מיוחד במינו‪ ,‬מקצוען‪ ,‬אכפתי‪ ,‬אשר תרם תרומה רבה בכל הקשור‬
‫לטיפול בתופעות וביעדי פשיעה ובהשגת המשימות והיעדים של המרחב‪ ,‬שוטר בלב‬
‫ובנשמה‪.‬‬
‫עד אופי מס' ‪ – 6‬סנ"ץ ‪ ,XXX‬ק' אח"ם ‪ .XXX‬העיד‪ ,‬כי זכה להכיר באופן יסודי את‬
‫הנאשם בשנה האחרונה ובמיוחד בארבעת החודשים האחרונים‪ .‬תאר את הנאשם כבחור‬
‫מאד מקצועי‪ ,‬בעל ניסיון רב בשטח‪ ,‬בעל יכולת לשקף תמונת מצב נכונה בכל אירוע‪,‬‬
‫אחראי‪ ,‬יסודי‪ ,‬מסור למטרה‪ ,‬חותר לכל מגע אפשרי עם עבריין‪.‬‬
‫עד אופי מס' ‪ – 6‬סנ"ץ ‪ ,XXX‬רמ"ד ‪ XXX‬העיד‪ ,‬כי הכיר את הנאשם עת מילא תפקידו‬
‫כעוזר ראש מחלקת תחבורה‪ .‬תאר אותו כשוטר חרוץ‪ ,‬יוזם‪ ,‬בעל מוטיבציה‪ ,‬אכפתי מאד‪,‬‬
‫משקיע בכל מה שקשור לעבודת המשטרה‪ ,‬לויאלי‪ ,‬ישר‪ ,‬הגון‪ ,‬פועל על פי הנהלים‪ ,‬ללא‬
‫קיצורי דרך‪ .‬שוטר העושה הכול הרבה מעל ומעבר לנדרש‪.‬‬
‫טיעוני ב"כ הנאשם‬
‫‪ .26‬בפתח טיעוניה ביקשה הסניגורית את התחשבות ביה"ד בשיקולים לקולה‪ ,‬בטרם יגזור ביה"ד‬
‫את דינו על הנאשם‪ .‬תחילה התייחסה לנסיבותיו האישיות של הנאשם‪ ,‬בציינה כי הוא בן ‪,12‬‬
‫נשוי אב לשלושה וסב לנכדה‪.‬‬
‫בהמשך ביקשה להתחשב בחלוף הזמן הרב שעבר מאז קרות האירוע‪ ,‬אשר התרחש בשנת‬
‫‪ , 6033‬ובנסיבותיו של האירוע‪ ,‬עליהן אין חולק‪ .‬על כך שהנאשם הגיע למקום כדי לסייע‬
‫לבנו הקטין באיתור מכשיר הטלפון שנגנב לו‪.‬‬
‫כן התייחסה הסניגורית לטיב שירותו של הנאשם ‪ ,‬אשר משרת בחיל ‪ 67‬שנים‪ ,‬כאשר ב‪-‬‬
‫‪ 31‬השנים האחרונות ממלא תפקיד של ‪ ,XXX‬שהוא תפקיד מורכב וקשה‪.‬‬
‫‪39‬‬
‫הסניגורית המציאה לביה"ד פלט מידע אישי הכולל סיכום הערכות תקופתיות מהשנים‬
‫‪ 6002‬עד ‪ ,6036‬בהם הוערך בכל הפרמטרים בציונים טוב מאד עד מעולה‪.‬‬
‫הסניגורית ביקשה להדגיש את העובדה‪ ,‬כי חרף עינוי הדין שעבר על הנאשם משך ‪6‬‬
‫השנים האחרונות‪ ,‬המוטיבציה שלו לא נפגעה ולא חלה כל ירידה בתפקודו‪.‬‬
‫עוד הדגישה הסניגורית את העובדה‪ ,‬כי על אף שאינו קצין אלא שוטר בד"א‪ ,‬שימש‬
‫הנאשם בפועל כ‪ XXX‬במרחב‪.‬‬
‫לתמיכה בטיעוניה המציאה הסניגורית אסופת מסמכים הכוללת תעודת שוטר מצטיין‬
‫ליום עצמאות בשנת ‪ ,6002‬תעודת הערכה מאת המפכ"ל בשנת ‪ 3222‬ומקבץ תעודות‬
‫הערכה והוקרה שצבר לאורך שנות שירותו‪.‬‬
‫כן הוסיפה הסניגורית וציינה‪ ,‬כי הנאשם תורם רבות לחוליות ה‪ XXX‬בארץ בהדרכה‬
‫ובייעוץ‪ ,‬נוכח מקצועיותו וניסיונו הרב‪ ,‬והוא אף משמש כמדריך בהשתלמויות וקורסים‬
‫בנושא ‪.XXX‬‬
‫לאור כל האמור חזרה הסניגורית על בקשתה להתחשב בנאשם ולא להחמיר בעונשו‪.‬‬
‫דברי הנאשם‬
‫‪ .27‬מפי הנאשם שמענו‪ ,‬כי הוא מקבל עליו את הדין‪ ,‬לוקח אחריות על מעשיו ומבקש מביה"ד‬
‫להביא לידי ביטוי בגזר הדין את מה שעשה ומה שהוא עדיין עושה בשירותו בחיל‪.‬‬
‫דיון‬
‫‪ .28‬נתנו דעתנו לעובדות בהן הורשע הנאשם‪ ,‬לטיעוני הצדדים‪ ,‬לראיותיהם ולנימוקים לקולה‬
‫ולחומרה אשר פורטו בפנינו‪.‬‬
‫‪ .21‬במקרה שבפנינו ניתן להצביע על שלושה נימוקים עיקריים לחומרה‪:‬‬
‫‪ .41‬הראשון‪ ,‬עניינו בהתערבותו של הנאשם בנושא בו מעורב בנו ואשר יש לו בו זיקה אישית‬
‫מובהקת‪ .‬פקודת מטא"ר ‪" – 16.13.91‬ניגוד עניינים במילוי תפקיד" קובעת בסעיף ‪ 1‬לאמור‪:‬‬
‫"לא יטפל שוטר בנושא שיש לו בו ניגוד עניינים ולא יתערב בו‪ ,‬אלא אם כן קיבל הוראה‬
‫לעשות כן מן הקצין הממונה עליו‪ ,‬על פי הוראות פקודה זו " מטרותיה של הפקודה כפי‬
‫שנוסחו במפורש בגוף הפקודה נועדו‪" :‬לשמור על טוהר מידותיו של השוטר‪ ,‬על תדמיתו‪ ,‬על‬
‫תדמיתה ושמה הטוב של המשטרה‪ ,‬על תקינות פעולתה ועל אמון הציבור בשוטרים‬
‫ובמשטרה"‪.‬‬
‫‪41‬‬
‫כפי שציינו בהכרעת הדין‪ ,‬אין המדובר במקרה השגרתי בו עוסקת הפקודה‪ ,‬קרי היקלעות‬
‫של שוטר לאירוע בו יש לו ניגוד עניינים‪ ,‬שכן במקרה זה‪ ,‬הציב עצמו הנאשם מיוזמתו‬
‫במצב שכזה‪ ,‬עת חש לזירת האירוע והחל בביצוע פעולות חקירה פרטיות על דעת עצמו‬
‫תוך שימוש בסמכותו כשוטר‪.‬‬
‫אין חולק על כי הנאשם הגיע לזירת האירוע כדי לסייע לבנו הקטין שנפל קורבן לגניבת‬
‫מכשיר טלפון סלולרי יקר ערך‪ .‬איננו מוצאים כל פסול בעצם הגעתו של הנאשם למקום‬
‫ולו על מנת להרגיע את בנו‪ ,‬שהיה נסער כתוצאה מהגניבה‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬כפי שפורט‬
‫בהכרעת הדין‪ ,‬הפסול שבמעשי הנאשם טמון בפעולות "החקירה הפרטית" שביצע במקום‬
‫תוך שימוש בסמכותו כשוטר‪.‬‬
‫כפי שנקבע בפקודה פעולות שיטור המתבצעות תוך ניגוד עניינים הן פסולות‪ ,‬יש בהן כדי‬
‫להציב סימן שאלה ביחס לטוהר המידות של השוטר‪ ,‬והן פוגעות בתדמית המשטרה‬
‫כארגון ובאמון הציבור בה‪ .‬אלו כידוע‪ ,‬מהווים תנאי בלעדיו אין‪ ,‬החיוני לתפקודה‪.‬‬
‫‪ .49‬השני‪ ,‬עניינו בכך שהנאשם הילך אימים על עובדי הסניף‪ ,‬תוך שימוש בצעקות ולשון מאיימת‪.‬‬
‫בתוך מגוון ההתרחשויות שפורטו בהכרעת הדין‪ ,‬מצאנו חומרה יתרה בשיחת הטלפון שקיים‬
‫הנאשם עם עובד הסניף שהיה אז קטין שטרם מלאו לו שבע עשרה שנים‪ .‬בשיחה האמורה‬
‫דרש הנאשם מהקטין שכבר הספיק לעזוב את הסניף בדרך לביתו‪ ,‬לחזור לסניף ולהחזיר את‬
‫הטלפון הסלולרי שגנב‪ ,‬שאם לא יעשה כן‪ ,‬ישחט אותו‪ .‬הנאשם חזר על דברים אלו פעמיים‪.‬‬
‫דברי איום בוטים מסוג זה‪ ,‬כדרך התבטאותם של עברייני רחוב‪ ,‬שנאמרו על ידי שוטר‬
‫מבוגר בשנים‪ ,‬לקטין‪ ,‬על לא עוול בכפו‪ ,‬אינם הולמים שוטר אוכף חוק‪ ,‬ויש בהם לסדוק‬
‫את האמון הציבורי בשוטר עצמו ואף במשטרה באנשיה ובטוהר פעולותיה‪ .‬אין פלא‬
‫אפוא‪ ,‬כי הקטין הרגיש מפוחד מהאירוע וחשש להגיע לעבודה‪.‬‬
‫‪ .43‬השלישי‪ ,‬עניינו בביצוע חיפוש אגרסיבי על גופו של עובד הסניף‪ ,‬קטין‪ ,‬ללא כל הצדקה ותוך‬
‫שימוש בסמכותו של הנאשם כשוטר‪.‬‬
‫ברע"פ ‪ 91949/11‬אברהם בן חיים נ' מדינת ישראל (פורסם באתר נבו) (להלן‪" :‬פרשת בן‬
‫חיים") נדונה שאלת חוקיות חיפוש "בהסכמה"‪.‬‬
‫בית המשפט העליון עמד על הפגיעה היחסית שנגרמת לפרטיותו של האזרח ולזכויות‬
‫היסוד שלו כתוצאה מביצוע החיפוש‪ .‬בפסק דינו של כב' השופט דנצינגר נאמר כלהלן‪:‬‬
‫" נראה כי אין מי שיחלוק על כך שהחיפוש על אדם או בכליו פוגע‬
‫בחירותו‪ ,‬בצנעת הפרט שלו‪ ,‬בכבודו ובאוטונומיה שלו‪ .‬לא בכדי נקבע‬
‫בסעיף ‪(7‬ג) בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו כי‪" :‬אין עורכים חיפוש‬
‫ברשות היחיד של אדם‪ ,‬על גופו‪ ,‬בגופו ובכליו" אלא – כאמור בסעיף ‪8‬‬
‫‪41‬‬
‫לחוק היסוד – "בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל‪ ,‬שנועד‬
‫לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש"‪ .....‬דהיינו‪ ,‬חיפוש‬
‫מטבעו פוגע בזכויות אדם מוגנות לפי חוק יסוד‪ :‬כבוד האדם וחירותו‪.‬‬
‫משכך‪ ,‬נדרש כי החיפוש ופעולות המבוצעות במהלכו יוסדרו בחוק ובאופן‬
‫מפורש‪ ...‬עיקרון זה יפה לגבי הפעלת הסמכות השלטונית לאורך כל‬
‫שלבי ההליך הפלילי‪ .‬ברוח זו קבע הנשיא א' ברק בבג"ץ ‪ 5911/14‬הוועד‬
‫הציבורי נ‪ .‬עינויים בישראל נ‪ .‬ממשלת ישראל‪ ,‬פד"י נג' (‪)9111( 897 )4‬‬
‫"כי אין הרשות המוסמכת רשאית לעצור ולחקור אדם אלא מכוח סמכות‬
‫מפורשת המוקנית לה בחוק"‪.‬‬
‫בית המשפט העליון קבע בפרשת בן חיים בדעת רוב‪ ,‬כי הסכמה שכזו חייבת להיות‬
‫"הסכמה מדעת"‪ ,‬שאינה מבוססת על פערי הכוחות הטמונים במפגש שבין שוטר לאזרח‪.‬‬
‫בדעת הרוב של כב' הנשיאה ביניש‪ ,‬סוכמו הדברים כך‪:‬‬
‫"לפיכך‪ ,‬כדי להבטיח שההסכמה לחיפוש היא הסכמת אמת ואינה‬
‫מבוססת אך על פערי הכוחות הטמונים במפגש בין שוטר לאזרח‪ ,‬נדרש‬
‫השוטר המבקש את הסכמת האזרח לעריכת החיפוש‪ ,‬להבהיר לו‪ ,‬כאשר‬
‫הדבר רלוונטי‪ ,‬כי נתונה לו הזכות לסרב לביצוע החיפוש‪ ,‬וכי הסירוב לא‬
‫יפעל לחובתו‪.‬‬
‫בנסיבות אלה תחשב הסכמתו של האזרח לביצוע החיפוש‪ ,‬להסכמה‬
‫מדעת שיש בה להכשיר את הפגיעה בזכות החוקתית לפרטיות הכרוכה‬
‫בביצוע החיפוש‪ .‬נדגיש עוד שעסקינן במקרים שבהם הסכמת האזרח‬
‫היא מקור הסמכות היחיד לביצוע החיפוש‪ .‬נוכח העובדה שמקור סמכות‬
‫זה אינו מעוגן מפורשות בחקיקה ובהתחשב בפגיעה בזכויות חוקתיות‬
‫הנגרמות כתוצאה מעריכת החיפוש‪ ,‬שומה עלינו להבטיח כי ההסכמה‬
‫לביצוע החיפוש תהיה הסכמת אמת המבוססת על החלטה מודעת על‬
‫האזרח להסכים לביצוע החיפוש‪".‬‬
‫מכאן שגם אילו היה מדובר בביצוע חיפוש לגיטימי על ידי שוטר‪ ,‬במהלך ביצוע תפקיד‪,‬‬
‫הרי שההסכמה שניתנה על ידי הקטין‪ ,‬אינה עומדת בדרישות שהציבה פסיקת בית‬
‫המשפט העליון ואינה "הסכמה מדעת"‪.‬‬
‫במקרה זה‪ ,‬בוצע החיפוש תוך ניצול מעמדו של הנאשם כשוטר‪ ,‬שלא לצורך מילוי תפקיד‬
‫ותוך פגיעה באינטרס המוגן בעבירת משמעת זו‪ ,‬אשר נועד לייחד את הפעלת סמכויות‬
‫השוטר אך ורק לשם מילוי תפקיד ולא לצורך הגשמת תכלית אחרת‪ ,‬בוודאי שלא תכלית‬
‫פרטית‪.‬‬
‫‪42‬‬
‫‪ .42‬הנאשם בחר לנהל את התיק תוך שכפר באשמתו באופן כללי ולא צמצם את יריעת המחלוקת‪,‬‬
‫תוך שעמד על העדת כל העדים ותוך שהטיח האשמות קשות בחלק מהם‪ .‬אין לזקוף לחובת‬
‫הנאשם את העובדה שבחר לנהל את התיק‪ .‬זוהי זכותו הבסיסית של כל נאשם‪ .‬עם זאת‪ ,‬לא‬
‫יוכל הנאשם לקבל את ההקלה הניתנת למי שמייתר את ההליך‪.‬‬
‫לעניין זה נאמר ברע"פ ‪ 2841/15‬תורג'מן נ' מדינת ישראל‪ ,‬אשר צוטט על ידי ביהמ"ש‬
‫המחוזי בתפ"ח ‪ 9195/11‬מדינת ישראל נ' קצב (פורסם באתר נבו) כלהלן‪:‬‬
‫" לנאשם זכות יסוד ובלתי מעורערת לנהל את הגנתו כפי הבנתו‪ .‬זכות זו‬
‫הנה חלק בלתי נפרד מאגד הזכויות העומדות לנאשם‪....‬ברם‪ ,‬עת עושה‬
‫בית משפט במלאכת קביעת העונש‪ ,‬רשאי גם רשאי הוא להביא בחשבון‪,‬‬
‫במניין שיקוליו‪ ,‬שיקולים דוגמת חיסכון בזמן שיפוטי‪ ,‬נטילת אחריות על‬
‫המעשה והבעת חרטה‪ .‬אין משמעות הדבר 'החמרה' עם אלו הבוחרים‬
‫לנהל את הגנתם עד תום‪ ,‬כי אם הקלה לגיטמית עם אלו הבוחרים‬
‫להודות"‬
‫‪ .44‬מצאנו לזקוף לזכותו של הנאשם את טיב שירותו החיובי כפי שעלה מעדויותיהם של שלושת‬
‫עדי האופי וכפי שהצטייר מהערכותיו התקופתיות שהוגשו לעיוננו‪ .‬הנאשם שירת שירות‬
‫שהתאפיין בתפקידי שטח קשים ורגישים לאורך שנים רבות‪ ,‬בין היתר כבלש‪ ,‬כרכז מודיעין‬
‫וכ‪. XXX‬‬
‫התרשמנו כי הנאשם ביצע את תפקידיו השונים באופן ראוי לציון ותרם רבות למאבק‬
‫בפשיעה בתפקודו ובמקצועיותו‪ ,‬על כך יש להוקירו ולהתחשב גם באלו בעת גזירת דינו‪.‬‬
‫‪ .45‬בהתייחס לעברו המשמעתי של הנאשם הכולל שבעה רישומים משמעתיים‪ ,‬יצוין כי חלקם‬
‫ישנים משנות ה‪ 20-‬ואין בדעתנו להתחשב בהם מפאת חלוף הזמן וחלקם האחר עוסק‬
‫בעניינים שאינם רלוונטיים לתיק זה‪.‬‬
‫‪ .46‬אמצעי המשמעת המוטלים על ידי בית הדין לא נועדו להענשת השוטר‪ .‬על בית הדין‪ ,‬בבואו‬
‫לגזור את הדין‪ ,‬לשוות לנגד עיניו‪ ,‬בין היתר‪ ,‬את השיקול של הרתעת הרבים‪ ,‬כשיקול מוביל‬
‫בענישה ולשאול את עצמו האם יש באמצעי המשמעת אותם יטיל כדי ליצור הרתעה מספקת‬
‫בקרב השוטרים וכדי להשיב על כנו את אמון הציבור במשטרה‪.‬‬
‫על תפקידם ההרתעתי של אמצעי המשמעת נאמר על ידי ביהמ"ש העליון בעש"מ‬
‫‪ 2135/18‬אזולאי נגד נציבות שירות המדינה (פורסם באתר נבו) כלהלן‪:‬‬
‫" כידוע‪ ,‬התכלית העומדת בבסיס השתתם של אמצעי המשמעת על עובדי‬
‫השירות הציבורי אשר הורשעו היא כפולה‪ :‬מניעת פגיעה בתפקודו התקין‬
‫‪43‬‬
‫של השירות הציבורי‪ ,‬בתדמיתו ובאמון הציבור בו מחד גיסא‪ ,‬והרתעת‬
‫עובדים אחרים לבל יכשלו במעשים דומים מאידך גיסא (עש"מ ‪5197/17‬‬
‫גרה נ' נציבות שירות המדינה (טרם פורסם) וההפניות דשם)‪ .‬בבואנו לגזור‬
‫דינו של נאשם‪ ,‬על בית הדין לבחון תכליות אלו נוכח חומרת העבירה‬
‫שבוצעה ולהגיע לנקודת איזון עונשית ראויה אשר תשלב בין התכליות‬
‫האמורות ותשקללן אל מול נסיבותיו האישיות של הנאשם באופן‬
‫שהענישה תהיה מידתית"‬
‫‪ .47‬בהתחשב באופן בו אנו רואים את מעשיו של הנאשם ובפרט נוכח האיום הטלפוני החמור‬
‫שהפנה ביחס לקטין‪ ,‬סברנו כי מן הראוי להשית עליו עונש מחמיר בהרבה מזה אשר החלטנו‬
‫להשית עליו בסופו של יום‪ .‬החלטנו להימנע מכך משתי סיבות עיקריות‪ .‬האחת‪ ,‬חלוף הזמן‪.‬‬
‫טענה זו הועלתה על ידי באת כוח הנאשם במסגרת טיעוניה להגנה מן הצדק‪ .‬המקרה שבפנינו‬
‫אירע בחודש מרץ ‪ ,6033‬בין החקירה הראשונה של הנאשם לבין חקירתו השנייה חלף פרק‬
‫זמן של כשנתיים‪ ,‬כתב האישום הוגש בתאריך ‪ 67.03.36‬למעלה משנתיים ושלושה חודשים‬
‫לאחר האירוע‪ .‬כיום‪ ,‬עם סיום ההליך‪ ,‬חלפו למעלה משלוש שנים מהאירוע‪ ,‬במהלכן סבל‬
‫הנאשם מעינוי דין שיש להתחשב בו‪ .‬השנייה‪ ,‬עתירת התביעה לעונשים של נזיפה חמורה‬
‫וקנס‪ .‬כידוע‪ ,‬ככלל‪ ,‬אין בית הדין משים עצמו קטגור יותר מן התובע ולפיכך לעתירת התביעה‬
‫לעונש יש השפעה מכרעת על גבולות העונש הפוטנציאלי שיכול ויוטל על הנאשם‪ .‬אשר על כן‪,‬‬
‫נביא לידי ביטוי את החומרה היחסית שבמעשי הנאשם בהיקף הקנס שבכוונתנו להטיל עליו‪.‬‬
‫לאחר שנתנו דעתנו לשיקולים לחומרה ולקולה ולנסיבות כולן‪ ,‬החלטנו לגזור על הנאשם‬
‫את העונשים הבאים‪:‬‬
‫‪‬‬
‫נזיפה חמורה‬
‫‪‬‬
‫קנס בסך ‪ ₪ 4,000‬שיחולק לחמישה תשלומים שווים ורצופים‪.‬‬
‫ניתן והודע היום‪ ,‬ו' בניסן תשע"ד‪ ,3.1.31 ,‬בנוכחות התובע רפ"ק גיל ראכלין‪ ,‬עו"ד‪,‬‬
‫הנאשם רס"מ ‪ XXX‬ובאת כוחו רפ"ק שרה ברק ‪ ,‬עו"ד‪ ,‬בהעדר שופטת המותב – נצ"מ‬
‫דורית יניב‪.‬‬
‫זכות ערעור תוך ‪ 14‬יום מהיום‪.‬‬
‫שופט ________________ אב בית הדין _________________ שופט ________________‬
‫סנ"צ מאיר זוהר‬
‫תנ"צ רחל אדלסברג‬
‫נצ"מ דורית יניב‬
‫‪44‬‬
‫תיק ביד"מ ‪2/94‬‬
‫בבית הדין למשמעת‬
‫לפני‪ :‬אב בית הדין‪ ,‬ניצב משנה דורית יניב‬
‫השופט‪ ,‬סגן ניצב איתן כהן‬
‫השופט‪ ,‬סגן‪-‬ניצב ערן ברזילי‬
‫משטרת ישראל‬
‫נגד‬
‫הנאשם‪ :‬סמ"ר ‪XXX‬‬
‫גזר – דין‬
‫כללי‬
‫‪ .3‬הנאשם‪ ,‬נהג בתחנת ‪ ,XXX‬הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן‪,‬‬
‫בעבירה של הפעלת כלי ירייה שלא במידת הזהירות הנדרשת ובניגוד לפקודות המשטרה‬
‫לפי סעיף ‪ 36‬לתוספת הראשונה לחוק המשטרה‪ ,‬התשס"ו‪.6003-‬‬
‫‪ .6‬בפתח הדיון הציגו הצדדים בפנינו הסדר טיעון לפיו יודה הנאשם בעובדות כתב האישום‬
‫המתוקן‪ ,‬ולאחר הרשעתו יעתרו הצדדים לעונשים של נזיפה חמורה וקנס‪ .‬עוד הוסכם‪ ,‬כי‬
‫הצדדים יעתרו באופן חופשי להיקף הקנס‪.‬‬
‫כתב האישום‬
‫‪ .6‬מעובדות כתב האישום המתוקן בהן הודה והורשע הנאשם‪ ,‬עולה כדלקמן‪:‬‬
‫במועד שאינו ידוע במדויק‪ ,‬פנה הנאשם לאפסנאי בתחנת ‪ XXX‬וביקש ממנו לקבל אקדח‬
‫מסוג יריחו ‪ 2‬מ"מ‪ .‬בתגובה השיב לו האפסנאי‪ ,‬כי הדבר בלתי אפשרי‪ ,‬כל עוד לא הוסמך‬
‫להשתמש בנשק מסוג זה‪ ,‬והפנה אותו למדריך הירי לקבלת הסמכה כאמור‪ .‬עוד ביקש‬
‫האפסנאי מהנאשם‪ ,‬שיעדכן את מדריך הירי‪ ,‬כי בעבר לא נערכה לו הסמכה על נשק מסוג‬
‫זה‪.‬‬
‫בהמשך לכך‪ ,‬במועד שאינו ידוע במדויק‪ ,‬הגיע הנאשם למטווח בו נכח מדריך הירי‪,‬‬
‫כשברשותו אקדח מסוג יריחו ‪ 2‬מ"מ (להלן‪" :‬הנשק") אותו קיבל מהאפסנאי כדי שיוסמך‬
‫לשימוש בו‪ .‬באותו מעמד טווח הנאשם באמצעות הנשק במטווח מבלי שהוסמך עליו‬
‫תחילה‪.‬‬
‫‪45‬‬
‫במועד ובנסיבות בלתי ידועים‪ ,‬נערכה הדרכה משטרתית בנושא ה"מק פורק" (תותב‬
‫בטיחות לנשק)‪ .‬הנאשם נכח בהדרכה למשך מספר דקות ועזב‪.‬‬
‫במועד שאינו ידוע במדויק‪ ,‬מצא הנאשם "מק פורק" והרכיב אותו על גבי הנשק מבלי‬
‫שהתבקש לעשות כן‪ ,‬מבלי שעבר הדרכה מתאימה ומבלי שדיווח על מציאתו ועל הרכבתו‬
‫למי ממפקדיו‪.‬‬
‫בראשית חודש יוני ‪ 6036‬או בסמוך לכך‪ ,‬בעקבות ביקורת נשק‪ ,‬מסר הנאשם את נשקו‬
‫עליו מורכב היה ה"מק פורק" לאפסנאי ולשוטר נוסף מטעם החימוש‪ .‬אלה השיבו לידי‬
‫הנאשם את הנשק ואת ה"מק פורק" שהיה מורכב עליו‪ ,‬בנפרד‪.‬‬
‫בתאריך ‪ 33.03.36‬בשעה ‪ 36:14‬או בסמוך לכך‪ ,‬בהיותו במשרד בתחנה‪ ,‬ניסה הנאשם‬
‫להרכיב את ה"מק פורק" על גבי הנשק ולשם כך דרך אותו‪ .‬בהמשך‪ ,‬משהבחין הנאשם כי‬
‫הנשק טעון במחסנית‪ ,‬שלף אותה מהנשק ובתוך כך שחרר נקירה‪ ,‬אשר כתוצאה ממנה‬
‫נפלט כדור אל עבר רצפת המשרד שניזוקה‪.‬‬
‫במעשיו המתוארים לעיל‪ ,‬ייחסה התביעה לנאשם עבירה של הפעלת נשק שלא במידת‬
‫הזהירות הנדרשת ובניגוד לסעיף ‪(6‬ה)(‪ )33‬לפקודה ‪" 30.06.06‬אימוני ירי במטווח"‪.‬‬
‫טיעוני הצדדים וראיותיהם לעונש‬
‫התביעה‬
‫‪ .1‬בפתח טיעוניו לעונש‪ ,‬ציין התובע‪ ,‬כי כתב האישום תוקן עקב קשיים ראייתיים מסוימים‬
‫שעלו בתיק‪.‬‬
‫באשר לאירועים המתוארים בכתב האישום‪ ,‬טען התובע‪ ,‬כי מדובר בכשל מתמשך של‬
‫הנאשם‪ ,‬אשר כתסריט ידוע מראש‪ ,‬הוביל לתוצאה הקשה של פליטת הכדור‪ ,‬אשר‬
‫למרבה המזל הסתיימה ללא נפגעים‪.‬‬
‫עוד עמד התובע על החשיבות שבהקפדה על קיום הפקודות והנהלים הקשורים לכלי‬
‫ירייה‪ ,‬שכן הקפדה כזו עשויה לצמצם באופן ניכר את הסיכוי לפליטת כדור‪.‬‬
‫באשר לנסיבות לקולה‪ ,‬ציין התובע‪ ,‬את טיב שירותו של הנאשם‪ ,‬עליו הוא למד משלוש‬
‫הערכותיו התקופתיות‪ ,‬בהן הוערך בציון טוב מאוד ‪ ,6‬שהנו יפה עבור שוטר בתחילת‬
‫דרכו‪ .‬עוד ציין את העובדה‪ ,‬כי הנאשם נעדר עבר משמעתי‪.‬‬
‫התובע המציא פלט הערכות תקופתיות וגיליון הערכה לשנת ‪.6036‬‬
‫באשר לעונש‪ ,‬ביקש התובע לכבד את הסדר הטיעון ולהשית על הנאשם עונשים של נזיפה‬
‫חמורה וקנס ההולם את נסיבות העניין‪ .‬לחיזוק עמדתו הפנה התובע לגזר הדין בתיק‬
‫ביד"מ ‪ ,10/36‬שם נדון שוטר שפלט כדור בנסיבות קלות יותר‪ ,‬לעונשים של נזיפה חמורה‬
‫‪46‬‬
‫וקנס בסך ‪ .₪ 3,400‬במקרה שבפנינו‪ ,‬לטענת התובע‪ ,‬יש להטיל עונש כבד יותר‪ ,‬שיבטא‬
‫את חומרת הנסיבות‪.‬‬
‫ההגנה‬
‫מטעם ההגנה העידו שני עדים בדבר אופיו הטוב של הנאשם‪:‬‬
‫‪ .4‬עד אופי מס' ‪ ,3‬רפ"ק ‪ - XXX‬משמש כר' משרד תמיכה לוגיסטית בתחנת ‪ XXX‬והינו‬
‫מפקדו הישיר של הנאשם‪ .‬העד סיפר‪ ,‬כי הנאשם החל את שירותו בשנת ‪ 6030‬כאזרח‬
‫ובשנת ‪ 6036‬גויס כשוטר מן המניין ומשמש כנהג וסמל תחבורה במשרד‪ .‬לדבריו‪ ,‬הנאשם‬
‫מתאפיין בגישתו השירותית‪ ,‬ממושמע מאוד‪ ,‬לויאלי‪ ,‬מקצועי‪ ,‬ניתן לסמוך עליו‪ ,‬מבצע‬
‫את עבודתו על הצד הטוב ביותר ללא תלונות או טענות‪ ,‬וחפץ ללמוד ולהתקדם‪ .‬העד‬
‫הדגיש‪ ,‬כי גם לו ניתן היה הדבר בידו‪ ,‬לא היה מחליף את הנאשם באחר‪.‬‬
‫אשר לאירוע שבפנינו אמר‪ ,‬כי התקלה השפיעה על הנאשם באופן קשה והוא כיום מבין‬
‫את חומרתה‪.‬‬
‫בהתייחסו למצבו האישי של הנאשם סיפר‪ ,‬כי מצבו הכלכלי בכי רע‪ ,‬הוא משתכר סך של‬
‫‪ ₪ 1,100‬לחודש לא כולל עבודות בשכר‪ ,‬הוא נטל הלוואות בסך עשרות אלפי ‪ ₪‬על מנת‬
‫לסייע לאחיו שנישאו‪ ,‬וכיום כשהוא עומד לפני נישואים וזקוק לתמיכה‪ ,‬אין מי שיסייע‬
‫בידו‪.‬‬
‫‪ .3‬עד אופי מס' ‪ ,6‬רפ"ק ‪ - XXX‬משמש כקצין בינוי במחוז ‪ .XXX‬העד סיפר‪ ,‬כי הוא מכיר‬
‫את הנאשם מאז הגיע למחוז‪ ,‬לאותו מבנה בו שוכנת גם התחנה בה משרת הנאשם‪.‬‬
‫לדבריו‪ ,‬הוא מכיר את הנאשם כאדם חרוץ‪ ,‬בעל משמעת עצמית גבוהה‪ ,‬שוטר למופת‪,‬‬
‫חולק כבוד לאנשים מבוגרים‪ ,‬צנוע‪ ,‬מקצועי ומבצע כל משימה על הצד הטוב ביותר‪.‬‬
‫טיעוני ב"כ ההגנה‬
‫‪ .7‬בטיעוניה לעונש ביקשה ב"כ הנאשם לדון את הנאשם עפ"י מידת החסד ומידת הרחמים‪,‬‬
‫בפן הכלכלי‪ ,‬נוכח הצב הקשה בו הוא נתון‪ ,‬כפי שפורט גם על ידי מפקדו‪ .‬לדבריה‪,‬‬
‫הנאשם אשר עתיד להינשא בחודש אוגוסט הקרוב‪ ,‬משתכר סך של ‪ ₪ 4,000‬נטו לחודש‪,‬‬
‫כולל עבודה בשכר‪ ,‬ומתגורר בבית הוריו‪ .‬הנאשם מחזיר הלוואות בסך ‪ ₪ 6,000‬לחודש‬
‫ואת יתרת משכורתו מעביר להוריו‪ .‬הסניגורית הוסיפה‪ ,‬כי חלק מההלוואות שנטל‬
‫הנאשם נועדו לסייע לשני אחיו שנישאו‪.‬‬
‫בהתייחסה לאירוע‪ ,‬ציינה ב"כ הנאשם‪ ,‬כי הנאשם יליד ‪ ,3224‬לא שירת בצבא‪ ,‬עם גיוסו‬
‫למשטרה נחשף לראשונה לנושא הנשק‪ ,‬ואף שאין בכך כדי להצדיק את התקלה ‪ ,‬אמרה‪,‬‬
‫ניתן להבין את חוסר המודעות שלו לסיכון הטמון בכלי הנשק‪ ,‬מודעות שבדרך כלל‬
‫נרכשת במהלך השירות הצבאי‪.‬‬
‫‪47‬‬
‫עוד אמרה‪ ,‬כי הכשל של הנאשם הוא נקודתי וחריג ביותר בהתייחס להתנהלותו‬
‫השגרתית‪.‬‬
‫בהתייחסה לטיב שירותו‪ ,‬טענה הסניגורית‪ ,‬כי ניתן ללמוד מהערכותיו התקופתיות‬
‫ומאסופת מכתבי ההערכה והמסמכים אשר הוגשו על ידה לבית הדין כי שוטרי התחנה‬
‫זוכים מהנאשם לשירות לעילא ולעילא‪ .‬לדבריה‪ ,‬מדובר בשוטר מצוין‪ ,‬ממושמע ולויאלי‬
‫למפקדיו ולמערכת‪.‬‬
‫הסניגורית המציאה אסופת מסמכים שכללה גיליונות הערכת אזרח עובד משטרה לשנים‬
‫‪ ,6036-6033‬גיליון הערכת איש משטרה לשנת ‪ ,6036‬מכתבי מפקדים ומסמכים הנוגעים‬
‫להארכת שירות הנאשם בחייל‪.‬‬
‫עוד עמדה הסניגורית על כך שהנאשם הודה באופן מידי בתקלה בפני הקבו"ד‪ ,‬וכך אף‬
‫עשה בפני בית הדין‪ .‬לדבריה‪ ,‬הנאשם נטל אחריות מלאה על מעשיו‪ ,‬ייתר את הצורך‬
‫בשמיעת עדים וחסך מזמנו של בית הדין‪ ,‬ובכך ביקשה להתחשב‪.‬‬
‫בסיום טיעונה‪ ,‬בהתייחסה לעונש‪ ,‬ביקשה ב"כ הנאשם‪ ,‬לכבד את הסדר הטיעון ולהטיל‬
‫על הנאשם קנס מידתי תוך התחשבות במצבו הכלכלי הקשה‪.‬‬
‫דברי הנאשם‬
‫‪ .2‬הנאשם בדבריו בפנינו התנצל על המעשה והביע עליו צער‪ .‬לדבריו לאחר מעשה הבין את‬
‫חומרת העניין‪.‬‬
‫דיון‬
‫‪ .3‬הלכה מושרשת היא‪ ,‬כי בבוא ביהמ"ש לגזור את דינו של נאשם עליו להתחשב בחומרת‬
‫המעשה בגינו הורשע הנאשם‪ ,‬בנסיבות ביצוע העבירה ובנסיבותיו האישיות של הנאשם‪,‬‬
‫כל זאת על רקע תכליתם של דיני המשמעת ותוך איזון כלל שיקולי הענישה‪.‬‬
‫לעניין זה יפים דבריה של כב' השופטת ד' ביניש כתוארה אז‪ ,‬בעש"ם ‪ ,30640/03‬מוכתרי‬
‫נ‪ .‬נציבות שירות המדינה (פורסם בנבו)‪:‬‬
‫"בבואנו להפעיל אמצעי משמעת ינחו אותנו עקרונות הנגזרים מאופיים‬
‫העונשי של אמצעים אלה‪ .‬תכליתם של אמצעי המשמעת היא הגנה על‬
‫טוהר השירות הציבורי‪ ,‬על תדמיתו ועל אמון הציבור בו‪ .‬לשם כך נטיל‬
‫אמצעים שיש בהם כדי לתרום להרתעה מפני התנהגות בלתי הולמת‬
‫ונקפיד על אחידות הענישה בהתאם למתחייב מעקרון השוויון‪ .‬אך‬
‫לעולם נביא בחשבון גם את ענינו האינדיבידואלי של כל עובד או עובדת‪,‬‬
‫הן מבחינת נסיבות ביצוע העבירה והן מבחינת הנסיבות האישיות‪".‬‬
‫‪48‬‬
‫‪ .6‬באשר לחומרת המעשה נאמר‪ ,‬כי כל מעשה רשלנות בנשק המסתיים בפליטת כדור הינו‬
‫חמור מעצם פוטנציאל הסיכון הטבוע בו לפגיעה בחיי אדם או לשלמות גופו ולפיכך‬
‫מתייחס ביה"ד לכל אירוע פליטת כדור בחומרה‪ .‬במקרה דנן מתעצמת חומרת המעשה‬
‫ומקבלת משנה חומרה‪ ,‬נוכח נסיבותיו הקונקרטיות של המקרה‪.‬‬
‫כפי העולה מעובדות כתב האישום בהן הודה הנאשם ובגינן הורשע‪ ,‬קדמה לאירוע פליטת‬
‫הכדור שורה של כשלים מצדו של הנאשם‪ ,‬אשר הובילה להתרחשותה של התוצאה‬
‫העגומה בתיק זה‪.‬‬
‫כישלונו הראשון של הנאשם בכך‪ ,‬שטווח בנשק בטרם הוסמך להשתמש בו‪ ,‬בהתעלמו‬
‫מהנחיותיו של האפסנאי‪ ,‬אשר הבהיר לו הבהר היטב בעת שמסר לו את האקדח‪ ,‬כי עליו‬
‫לעבור הסמכה בטרם יעשה בו שימוש‪ .‬הכשל הבא אחריו נוגע להרכבת ה"מק פורק" על‬
‫האקדח‪ ,‬זאת מבלי שעבר הדרכה כיצד יש להרכיבו ומבלי שדיווח על מציאתו והרכבתו‬
‫כאמור למי ממפקדיו‪ .‬והכשל הנוסף היה בכך‪ ,‬שבעת שניסה להרכיב את ה"מק פורק" על‬
‫הנשק‪ ,‬דרך אותו כשהוא טעון במחסנית‪ ,‬ובשחררו נקירה נפלט כדור‪ .‬למותר לציין‪ ,‬כי‬
‫הפעולה הנ"ל נעשתה במשרדו של הנאשם ולא אל מול חומת מפגע תקנית‪ ,‬ואף בכך כשל‬
‫הנאשם‪.‬‬
‫על המתואר ניתן לומר‪ ,‬כי כדרך גלגולם של אירועים‪ ,‬לא ייפלא‪ ,‬אפוא‪ ,‬שהאקדח שהופיע‬
‫במערכה הראשונה‪ ,‬סופו שירה במערכה האחרונה‪( .‬פאראפרזה על אמרתו הידועה של‬
‫הסופר והמחזאי אנטון צ'כוב)‬
‫לצד החומרה בה אנו רואים את המקרה נתנו דעתנו לנסיבות לקולה העומדות לצדו של‬
‫הנאשם‪.‬‬
‫ראשית‪ ,‬מצאנו להתחשב בהודאתו של הנאשם באשמה‪ ,‬בלקיחת האחריות ובהבעת‬
‫החרטה שהביע בפנינו‪ .‬כן נזקף לזכותו טיב שירותו החיובי‪ ,‬עליו ניתן היה ללמוד מדברי‬
‫מפקדו אשר בעדותו בפנינו שיבח את תפקודו‪ ,‬מהאמור במכתבי ההמלצה שכתבו אודותיו‬
‫מפקדיו אותם המציאה ההגנה בפני ביה"ד‪ ,‬מהערכותיו התקופתיות בהן הוערך בציונים‬
‫טובים ומהעדר כל עבר משמעתי‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬לא ניתן להתעלם ממצוקתו הכלכלית הקשה של הנאשם‪ .‬כפי שניתן היה להתרשם‬
‫מדברי הנאשם‪ ,‬מפקדו ובאת כוחו‪ ,‬משתכר הנאשם למחייתו שכר צנוע ביותר‪ ,‬הוא‬
‫נושא בחובות כבדים ואין מי שיסייע בידו ויתמוך בו כלכלית‪ .‬אשר על כן‪ ,‬בבואנו לגזור‬
‫את דינו מצאנו לנכון להעמיד את שיעור הקנס באופן שיבטא חומרה ביחס למצבו הפרטי‬
‫של הנאשם‪ ,‬אף כשלעצמו אינו גבוה‪ ,‬כפי שראוי היה שיהיה לאור נסיבות המקרה‪.‬‬
‫ענישה הכוללת רכיב קנס‪ ,‬לעולם לא תהא שוויונית‪ ,‬שכן לא דומה ההכבדה שבקנס‬
‫המוטל על מי שהפרוטה מצויה בכיסו למי אשר מוטל עליו אותו שיעור קנס אך משאביו‬
‫דלים‪.‬‬
‫‪49‬‬
‫‪ .6‬נוכח כל האמור לעיל‪ ,‬ובשים לב במיוחד למצוקתו הכלכלית של הנאשם החלטנו להשית‬
‫על הנאשם את העונשים הבאים‪:‬‬
‫‪-‬‬
‫נזיפה חמורה‪.‬‬
‫‪-‬‬
‫קנס בסך ‪ ₪ 700‬שיחולק לשלושה תשלומים שווים ורצופים‪.‬‬
‫ניתן והודע היום‪ ,‬א' בניסן תשע"ד‪ ,03/01/6031 ,‬במעמד התובעת – פקד מיטל גביזון‪-‬ארד‪ ,‬עו"ד‪,‬‬
‫הנאשם ובאת כוחו רפ"ק עו"ד שחר פרנקל ובהעדר השופט – סנ"צ ערן ברזילי‪.‬‬
‫זכות ערעור תוך ‪ 14‬יום מהיום‪.‬‬
‫שופטת ______________ אב בית הדין ______________‬
‫סנ"צ איתן כהן‬
‫נצ"מ דורית יניב‬
‫שופט _______________‬
‫סנ"צ ערן ברזילי‬
‫‪51‬‬
‫תיק ביד"מ ‪76/92‬‬
‫בבית הדין למשמעת‬
‫לפני‪ :‬אב בית הדין‪ ,‬ניצב משנה רותי שטרית‬
‫השופט‪ ,‬סגן ניצב איתן כהן‬
‫השופט‪ ,‬סנ"צ דוד שריקר‬
‫משטרת ישראל‬
‫נגד‬
‫הנאשם‪ :‬רס"מ ‪XXX‬‬
‫גזר – דין‬
‫כללי‬
‫‪.3‬‬
‫הנאשם‪ ,‬אשר שרת בתקופה הרלוונטית לכתב האישום כסייר עירוני בתחנת ‪,XXX‬‬
‫וכן השתתף באותו מועד בקורס שיטור עירוני במלמ"ש‪ ,‬הודה במסגרת הסדר טיעון‬
‫בעובדות כתב האישום המתוקן שהוגש נגדו והורשע בעבירת התנהגות שאינה הולמת‬
‫שוטר לפי סעיף ‪ 6‬לתוספת הראשונה לחוק המשטרה התשס"ו ‪.6003 -‬‬
‫בפתח הדיון הודיעונו הצדדים על כך שנכרת הסדר טיעון ביניהם‪ ,‬לפיו הנאשם יודה‬
‫בעובדות כתב האישום המתוקן ובאשר לעונש הצדדים יעתרו במשותף לעונשים של נזיפה‬
‫חמורה וקנס כספי לשיקול דעת בית הדין‪.‬‬
‫כתב האישום‬
‫‪.6‬‬
‫מעובדות כתב האישום המתוקן בו הודה הנאשם‪ ,‬עולה כי בתאריך ‪ ,2/6/6036‬יום שישי‪,‬‬
‫תכנן הנאשם להגיע מהצפון ללון בבית השוטר בתל אביב על מנת להשתתף ביום עיון אשר‬
‫עתיד היה להתקיים ביום ראשון‪.30/6/6036 ,‬‬
‫בתאריך ‪ 2/6/6036‬בשעה שאינה ידועה במדויק למאשימה‪ ,‬הגיע הנאשם לאזור התחנה‬
‫המרכזית הישנה בתל אביב כשהוא לבוש במכנסיים משטרתיים וחולצה אזרחית וכשהוא‬
‫נושא נשק משטרתי‪.‬‬
‫הנאשם נכנס לאחת המסעדות באזור התחנה המרכזית ושתה בירה בכמות שאינה ידועה‬
‫למאשימה‪.‬‬
‫‪51‬‬
‫בהמשך‪ ,‬בסמוך לשעה ‪ ,32:64‬במהלך הליכתו מהתחנה המרכזית לבית השוטר ובהיותו‬
‫בגילופין‪ ,‬הגיע הנאשם אל אזור הכיכר שברחוב לוחמי גליפולי ‪ 37‬בת"א פינת שדרות‬
‫החייל‪ ,‬התיישב בשולי המדרכה כשאחת מרגליו מושטת קדימה אל הכביש וכשהוא אוחז‬
‫בברכו שברגלו השנייה‪.‬‬
‫בעת שהגיע למקום השוטר ‪ XXX‬ומשהבחין בנסיבות ישיבתו‪ ,‬פנה אל הנאשם מספר‬
‫פעמים בניסיון לבדוק עמו אם הוא זקוק לעזרה ואולם הנאשם לא שיתף עמו פעולה אלא‬
‫בהה בו ומלמל מילים שאינן ברורות‪ .‬בהמשך לכך‪ ,‬ניסה ‪ XXX‬לפנות אל הנאשם על מנת‬
‫שיקום ויתרחק מהמקום ואולם הנאשם לא שיתף פעולה‪.‬‬
‫לאחר ש‪ XXX‬הפציר בנאשם בקול רם לקום‪ ,‬התרומם הנאשם ממקומו והנשק אותו‬
‫נשא ושהיה קשור בשרוך המחובר אל מכנסיו‪ ,‬נפל ארצה‪.‬‬
‫בראותו זאת הניח ‪ XXX‬את רגלו על האקדח והזהיר את הנאשם לבל יעשה בו שימוש‪.‬‬
‫בעשותו כן‪ ,‬התנהג הנאשם באופן שאינו הולם שוטר‪.‬‬
‫טיעוני התביעה‬
‫‪.6‬‬
‫התובעת בטיעוניה לעונש ציינה כי מדובר בשוטר אשר נמצא כשהוא בגילופין והגם שלא‬
‫היה בתפקיד באותה עת הרי שמדובר בהתנהגות בלתי ראויה שאינה הולמת שוטר‪ .‬על‬
‫הנאשם היה לצפות מראש את תוצאות מעשיו ולא להיגרר מלכתחילה למצב אליו נקלע‪.‬‬
‫הנאשם חרג מנורמות ההתנהגות המצופות ממנו כשוטר‪ ,‬התנהגות אשר יכולה הייתה‬
‫להיחסך‪ ,‬לו היה מקפיד על אורחות חיים נאותים‪.‬‬
‫בהתייחס לטיב שירותו של הנאשם‪ ,‬ציינה כי הנאשם משרת בחייל כ‪ 66 -‬שנים ‪ ,‬משנת‬
‫‪ ,3223‬בתפקידי שטח‪ .‬מגיליון רישומי המשמעת שהוגש לבית הדין עולה כי עברו‬
‫המשמעתי כולל הרשעה בביד"מ משנת ‪ 6002‬בגין החזקת כלי ירייה שלא במידת הזהירות‬
‫הנדרשת ובבגין אי מילוי הוראה וכן הרשעה בדן יחיד משנת ‪ 3224‬בגין אי מלוי הוראה‬
‫וכן שתי הרשעות נוספות בדן יחיד‪ ,‬אשר לגביהן לא נמצאו אסמכתאות‪ ,‬האחת משנת‬
‫‪ 6033‬בגין היעדרות מתפקיד‪ ,‬והשנייה משנת ‪ 3226‬בגין החזקת ציוד משטרתי שימוש בו‬
‫או השמדתו בניגוד לפקודות‪.‬‬
‫התובעת הגישה את תמצית הערכותיו התקופתיות של הנאשם שבין השנים ‪6002-6036‬‬
‫מהן עולה כי הנאשם הוערך בציונים הנעים בין "טוב ‪ "6‬ועד "טוב ‪."6‬‬
‫כן ציינה לקולה את הודאת הנאשם במיוחס לו‪ ,‬את החיסכון בזמן שיפוטי ואת החרטה‬
‫והצער הכנים שהביע על מעשיו‪.‬‬
‫עוד הוסיפה כי בראיה אישית וארגונית‪ ,‬יש במקרה זה להעביר מסר הן לנאשם והן לכלל‬
‫השוטרים בארגון ביחס למקרה מסוג זה אשר אין לו מקום בשורותינו והוא ראוי לעונש‬
‫חמור‪.‬‬
‫‪52‬‬
‫התובעת הפנתה לגזר הדין בתיק ביד"מ ‪ ,62/02‬הגם שלטענתה המקרה שם שונה‬
‫בנסיבותיו מהתיק שבפנינו‪ .‬באותו תיק כיבד בית הדין את הסדר טיעון וגזר על הנאשם‬
‫עונש של נזיפה חמורה וקנס בסך ‪ .₪ 600‬עוד הוסיפה‪ ,‬כי מקרה זה שונה בנסיבותיו מתיק‬
‫ביד"מ ‪ 62/02‬בכך שהנאשם פגע בעצמו ולא באדם אחר‪ ,‬התחככותו בהיותו בגילופין‬
‫הייתה עם אנשי משטרה ויש בכך כדי להקהות במעט את חומרת העבירה שביצע‪.‬‬
‫לסיכום דבריה ביקשה התובעת לכבד את הסדר הטיעון ולגזור על הנאשם עונשים של‬
‫נזיפה חמורה וקנס לשיקול דעת בית הדין‪.‬‬
‫טיעוני ההגנה‬
‫‪.1‬‬
‫ב"כ הנאשם הצטרף לבקשת התביעה וביקש לכבד את הסדר הטיעון‪.‬‬
‫בהתייחסו לנסיבות האירוע טען כי הנאשם לא היה בתפקיד לא היה לבוש מדים‪ ,‬לא היה‬
‫מזוהה כשוטר ואקדחו היה מוצנע על גופו‪.‬‬
‫הנאשם נכנס למסעדה בה נוהגים להתקהל ‪ XXX‬ולדבריו כנראה ששתה מספר כוסות‪.‬‬
‫לאחר מכן הלך רגלית לבית השוטר כדי לישון‪.‬‬
‫הנאשם נכנס כפי הנראה לסוג של אפתיה כתוצאה מהשתייה מה שהביא אותו לשבת על‬
‫אותה מדרכה‪ .‬עוד הוסיף כי הנאשם לא ביצע אקט פיזי כלפי אדם כלשהו‪ ,‬אלא היה‬
‫מכונס בתוך עצמו‪.‬‬
‫ציין כי השוטרים שניגשו אל הנאשם לא הגדירו אותו כחשוד אלא ביקשו לעזור לו והוא‬
‫לא הגיב‪ .‬בעקבות ישיבתו על המדרכה האקדח החליק ממקומו ואולם מכיוון שהנאשם‬
‫פעל על פי הכללים‪ ,‬האקדח היה מאובטח‪ .‬בנוסף טען כי הוא מכיר בכך שאין זה תקין‬
‫ששוטר מאבד שליטה גם כשהוא אינו בתפקיד‪ .‬כן הפנה לכך שהתביעה לא טענה בכתב‬
‫האישום שמדובר במקרה בו נגרמה פגיעה בתדמית המשטרה ומדובר בהתנהגות שאינה‬
‫הולמת שוטר בלבד‪ .‬הדגיש כי הנאשם הודה בחקירתו ובבית הדין בהזדמנות הראשונה‪,‬‬
‫הביע חרטה וצער ויש לדעתו להתחשב בכך‪.‬‬
‫בהתייחסו לרמת הענישה הפנה לגזר הדין בתיק ביד"מ ‪ 62/02‬וטען כי המקרה שם חמור‬
‫מהמקרה שבפנינו שכן שם דובר על שוטר שהיה מזוהה ככזה ועשה שימוש בסמכויותיו‬
‫כשוטר בהיותו שתוי‪ .‬לפיכך‪ ,‬לטענתו‪ ,‬העונש שהוטל שם מהווה רף עליון מקסימלי ביחס‬
‫לתיק זה‪.‬‬
‫בהתייחס לטיב שירותו של הנאשם הגיש אסופת תעודות הוקרה ומכתבי הערכה בהם‬
‫זכה הנאשם במסגרת שירותו כשוטר חובה וקבע במג"ב‪ ,‬כשוטר יס"מ במחוז ‪XXX‬‬
‫וכסייר עירוני במחוז ‪ .XXX‬בין היתר זכה בתעודת הערכה על סיכול דקירה של קצין‬
‫צה"ל בגזרת ג'נין‪ .‬בנוסף לכך הגיש את מכתבו של מפקד השיטור העירוני של תחנת‬
‫‪ XXX‬פקד ‪ ,XXX‬שנבצר ממנו להגיע ולהעיד בבית הדין‪ .‬במכתבו שיבח את תפקודו של‬
‫הנאשם כשוטר‪ ,‬פירט את מצבו האישי – משפחתי ואת אשר אירע בעקבות האירוע‬
‫‪53‬‬
‫לרבות העובדה שהנאשם הודח מהקורס במלמ"ש ורק בחלוף שנה נשלח אליו מחדש‬
‫וסיים אותו בהצלחה‪.‬‬
‫באשר לנסיבותיו האישיות‪ ,‬טען כי הנאשם עלה בשנת ‪ 3224‬מ‪ , XXX‬רווק ומשמש‬
‫מפרנס עיקרי לשתי משפחות‪ .‬הוריו שהתגרשו‪ ,‬והקימו כל אחד מהם משפחה חדשה עם‬
‫בני זוג אחרים‪ .‬מסיבות שונות‪ ,‬אחד עשר אחיו תלויים בו והוא זה שמנהל אותם ערכית‬
‫חברתית וכלכלית והם נשענים על המעט שהנאשם יכול לחלק להם ממשכורתו‪ .‬אביו של‬
‫הנאשם היה מאושפז בבית החולים בבאר שבע והנאשם סעד אותו‪ ,‬אולם למרבה הצער‬
‫לאחרונה נפטר האב ונטל הדאגה למשפחה עבר אל כתפי הנאשם‪ .‬מצבו הכלכלי של‬
‫הנאשם קשה ולעניין זה הגיש טופס ריכוז הלוואות מהבנק ודף מצב חשבון עו"ש‪.‬‬
‫לשאלת בית הדין השיב כי משכורתו של הנאשם עומדת על סך של ‪ ₪ 30,637‬נטו לחודש‪.‬‬
‫הנאשם‬
‫‪.4‬‬
‫מפי הנאשם שמענו כי הוא מביע חרטה על מה שקרה‪ ,‬מתנצל ומתחייב כי אירוע מסוג זה‬
‫לא יישנה‪.‬‬
‫דיון‬
‫‪.3‬‬
‫נתנו דעתנו לעובדות בהן הורשע הנאשם‪ ,‬לטיעוני הצדדים‪ ,‬לראיותיהם ולנימוקים לקולה‬
‫ולחומרה אשר פורטו בפנינו‪.‬‬
‫אירוע מסוג זה ממחיש היטב את הסכנה הטמונה בשתייה בלתי מבוקרת של אלכוהול‬
‫המובילה לסטייה מהתנהגות נורמטיבית‪ .‬הנאשם הכניס את עצמו מדעת למצב של‬
‫גילופין‪ ,‬כאמור בכתב האישום‪ ,‬עת שתה בירה בכמות שאינה ידועה עד כדי אובדן‬
‫אוריינטציה‪.‬‬
‫מצופה משוטר כמי שאמון על אכיפת החוק לגלות רגישות מיוחדת לכל הכרוך בשתיית‬
‫אלכוהול ולהשלכות הנובעות מכך כדי שלא להיקלע לסיטואציות מביכות ולא הולמות‬
‫איש משטרה כבמקרה דנן‪.‬‬
‫‪.7‬‬
‫יצוין כי ביוזמת משטרת ישראל והמשרד לביטחון פנים נכנס לתוקפו בשנת ‪ 6030‬חוק‬
‫המאבק בתופעת השכרות (הוראת שעה ותיקון חקיקה)‪ ,‬התש"ע – ‪ 3191‬כדי למנוע‬
‫פגיעה בסדר הציבורי ובשלום הציבור ובטחונו‪.‬‬
‫בדברי ההסבר בהצעת החוק נאמר כלהלן‪:‬‬
‫" תופעת השכרות‪ ,‬על השלכותיה מהווה כיום אחת הסכנות החמורות המאיימות על‬
‫שלום הציבור והסדר הציבורי בישראל ‪,‬והיא בעלת השפעה רבה על תופעות של‬
‫אלימות‪ ,‬עבריינות ותאונות דרכים חמורות וקטלניות" ) ראה רשומות "הצעות חוק"‬
‫הצעת חוק המאבק בשכרות (הוראת שעה)‪ ,‬התש"ע ‪ -‬חוברת ‪ 132‬מתאריך ‪.)66.36.6002‬‬
‫‪54‬‬
‫דווקא שוטר שאמור לאכוף את החוק בנושא זה ולהבין את ההשלכות שיש בשימוש‬
‫בלתי מבוקר באלכוהול‪ ,‬הכניס עצמו למצב מביך מעין זה‪ .‬עניין זה מלמד על חוסר הבנה‬
‫של הנאשם ביחס לתפקידו מעמדו וההתנהגות המתחייבת מהם‪.‬‬
‫הדברים אמורים ביתר שאת ביחס לנאשם שהוא שוטר וותיק המשרת בחייל כעשרים‬
‫ושלוש שנים במגוון תפקידי שטח‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫בית הדין למשמעת הדגיש לא אחת את החשיבות שיש בהקפדה על התנהגות שוטרים גם‬
‫מחוץ לשעות העובדה שכן השוטר מייצג את המשטרה בכל אורחותיו ובכל שעות היממה‬
‫ועליו להימנע מכל התנהגות שיש בה כדי לפגוע במשטרה בתדמיתה בעיני הציבור ובאמון‬
‫הציבורי בה‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫אנו סבורים כי עבירות מסוג זה מחייבות הטלת ענישה מחמירה שיש בה כדי להרתיע את‬
‫היחיד ואת הרבים ולבטא את סלידת הארגון ממעשים מסוג זה‪.‬‬
‫‪.30‬‬
‫עברו המשמעתי של הנאשם כולל ארבעה רישומי משמעת‪ ,‬הרשעה בביד"מ משנת ‪6002‬‬
‫בגין החזקת כלי ירייה שלא במידת הזהירות הנדרשת ואי מילוי הוראה והרשעה בדן יחיד‬
‫משנת ‪ 3224‬בעבירה של אי מלוי הוראה‪ .‬ביחס לשתי ההרשעות נוספות אין תיעוד ולכן‬
‫לא התחשבנו בהן‪.‬‬
‫ההרשעה הרלוונטית לעניינו הינה בתיק ביד"מ ‪ 42/02‬מתאריך ‪ 33.36.6002‬שם הורשע‬
‫הנאשם בעבירה של החזקת כלי ירייה שלא במידת הזהירות הנדרשת ובעבירה של אי‬
‫מילוי הוראה‪ .‬באותו תיק איבד הנאשם את אקדחו המשטרתי מסוג יריחו‪ .‬עפ"י עובדות‬
‫כתב האישום השתתף הנאשם במטווח בסיומו נסע לביתו כשאקדחו המשטרתי מאובטח‬
‫בנרתיק לחגורת מכנסיו‪ .‬בהגיעו לתחנה המרכזית ב‪ , XXX‬העביר את האקדח מהחגורה‬
‫לתיק גב והמשיך בנסיעה לביתו‪ .‬באותו יום בשעות הערב יצא הנאשם לערוך קניות‬
‫כשהוא נושא עליו את תיק הגב בו היה האקדח‪ .‬סמוך לחצות לאחר שישב מספר שעות‬
‫ב"פיצוציה" חזר הנאשם באוטובוס לביתו הניח את התיק בחדר השינה והלך לישון‪.‬‬
‫למחרת לקראת יציאתו למשמרת הבחין בחסרונו של האקדח‪ .‬לדברי בא כוחו של הנאשם‬
‫בטעונים לעונש‪ ,‬הנאשם משער כי האקדח נגנב בהיותו ב"פיצוציה" בעת שניגש לשירותים‬
‫ועזב את התיק למשך דקה אחת‪.‬‬
‫‪.33‬‬
‫לקולה שקלנו את הודאתו של הנאשם‪ ,‬את החרטה והצער הכנים שהביע‪ ,‬את התעודות‬
‫ומכתבי ההוקרה המתעדים הישגים בפועלו בשטח וכן את מצבו האישי – משפחתי לרבות‬
‫מצבו הכלכלי הדחוק הנובע מכך שעול פרנסתם של בני משפחתו מוטל על כתפיו‪.‬‬
‫‪.36‬‬
‫במסגרת הסדר הטיעון הוסכם כי העונש יכלול רכיב של קנס‪ .‬יובהר כי קנס מעצם טיבו‬
‫הינו עונש בלתי שוויוני שכן מחד יש בו להכביד מאוד על מי שאמצעיו דלים ומאידך‬
‫השפעתו אינה ניכרת על מי שהפרוטה מצויה בכיסו‪ .‬לפיכך מן הראוי להטיל קנס‬
‫המותאם למצבו הכלכלי של הנאשם וליכולותיו וכך בכוונתנו לנהוג במקרה זה‪.‬‬
‫‪55‬‬
‫‪.36‬‬
‫אשר על כן‪ ,‬לאחר שנתנו דעתנו לנסיבות כולן ובפרט נוכח מצבו הכלכלי הדחוק של‬
‫הנאשם המפרנס שתי משפחות ולפנים משורת הדין‪ ,‬החלטנו לכבד את הסדר הטיעון‬
‫ולגזור על הנאשם את העונשים הבאים‪:‬‬
‫‪-‬‬
‫נזיפה חמורה‬
‫‪-‬‬
‫קנס כספי בסך ‪ ₪ 9,111‬אשר ישולם בחמישה תשלומים שווים ורצופים‪.‬‬
‫אנו מורים על העברת עותק מגזר דין זה לעיונו של הרופא המחוזי של המחוז ה‪XXX‬‬
‫לכל טיפול שימצא לנכון‪.‬‬
‫ניתן והודע היום‪ ,‬ט' בניסן תשע"ד‪ ,02/01/6031 ,‬במעמד התובע‪ :‬רפ"ק גיל ראכלין‪ ,‬עו"ד‪,‬‬
‫הנאשם וב"כ עו"ד אברהם שי‪.‬‬
‫זכות ערעור תוך ‪ 14‬יום מהיום‪.‬‬
‫שופטת ________________ אב בית הדין _________________ שופט _______________‬
‫סנ"צ דוד שריקר‬
‫נצ"מ רותי שטרית‬
‫סנ"צ איתן כהן‬
‫‪56‬‬
‫תיק ביד"מ ‪91/94‬‬
‫בבית הדין למשמעת‬
‫לפני‪ :‬אב בית הדין‪ ,‬תת‪-‬ניצב רחל אדלסברג‬
‫השופט‪ ,‬ניצב‪ -‬משנה מוטי אדרעי‬
‫השופט‪ ,‬סגן‪-‬ניצב איתן כהן‬
‫משטרת ישראל‬
‫נגד‬
‫הנאשם‪ :‬רס"ב ‪XXX‬‬
‫הכרעת – דין‬
‫האישום‬
‫‪ .3‬עפ"י כתב האישום המתוקן יוחסו לנאשם העובדות שלהלן‪:‬‬
‫‪ 3.3‬במועד הרלוונטי לאישום‪ ,‬שירת הנאשם כמש"ק ‪.XXX‬‬
‫‪ 3.6‬כשנה עובר ליום ‪ ,62/33/36‬במסגרת תפקידו‪ ,‬התבקש הנאשם להגיע לביתה של‬
‫‪ ,XXX‬קטינה‪ ,‬ילידת ‪( 3224‬להלן‪" :‬המתלוננת") ב‪ , XXX‬בגין תלונת אלימות‪.‬‬
‫‪ 3.6‬משהגיע הנאשם אל המקום‪ ,‬מסרו בני משפחתה של המתלוננת כי לא קרה דבר‪ .‬על‬
‫אף האמור‪ ,‬מסר הנאשם למתלוננת את מספר הטלפון הנייד שלו‪ ,‬וציין כי היא‬
‫רשאית ליצור עמו קשר במידת הצורך‪.‬‬
‫‪ 3.1‬כחודש לאחר מכן‪ ,‬פגשה המתלוננת את הנאשם בתחנת המשטרה‪ ,‬והשניים החלו‬
‫לשוחח‪ .‬לאחר שיחה זו‪ ,‬נוצר קשר בין המתלוננת לנאשם‪ ,‬באמצעות תוכנת‬
‫ה"ווטסאפ" (להלן‪" :‬ווטסאפ")‪ ,‬אשר נמשך לתקופה של כמספר חודשים (להלן‪:‬‬
‫"הקשר")‪.‬‬
‫‪ 3.4‬במהלך הקשר‪ ,‬שיתפה המתלוננת את הנאשם בעבירת מין שבוצעה בה‪ ,‬וכן חלקה‬
‫עמו את מצוקותיה‪.‬‬
‫‪ 3.3‬כמו כן‪ ,‬במסגרת הקשר הבהירה המתלוננת לנאשם מהו גילה‪.‬‬
‫‪57‬‬
‫‪ 3.7‬במועדים אשר אינם ידועים במדויק‪ ,‬בשנת ‪ 6033‬או בסמוך לכך‪ ,‬במהלך מספר‬
‫פעמים‪ ,‬הסיע הנאשם את המתלוננת לבית הספר‪.‬‬
‫‪ 3.2‬על אף האמור‪ ,‬וחרף פער הגילים ומצוקתה של המתלוננת‪ ,‬אשר באה לידי ביטוי‬
‫במסגרת הקשר‪ ,‬שוחח הנאשם עם המתלוננת על נושאים בעלי גוון מיני‪ ,‬ואף ביקש‬
‫ממנה לסייע לו להגיע לסיפוק מיני כפי שיפורט להלן‪:‬‬
‫א) בתאריך ‪ 63/6/36‬שלחה המתלוננת לנאשם בווטסאפ‪ ,‬תמונות מין מצוירות‪.‬‬
‫בתגובה‪ ,‬הביע הנאשם את שביעות רצונו ואף ביקש מהמתלוננת בהתכתבות‬
‫בווטסאפ לצלם את עצמה ולשלוח לו תמונות שלה‪ ,‬אך המתלוננת סירבה לכך‪.‬‬
‫ב) בתאריך ‪ 62/6/36‬בשעה ‪ 36:63‬בלילה או בסמוך לכך‪ ,‬במסגרת הקשר‪ ,‬התכתב‬
‫הנאשם בווטסאפ עם המתלוננת ושאל אותה האם היא ערה‪ .‬משהשיבה‬
‫המתלוננת בחיוב‪ ,‬התפתחה שיחה מינית בין השניים‪ ,‬כאשר הנאשם התמקד‬
‫במיניותה של המתלוננת ואף ניסה לגרום לה לבצע בעצמה מעשה מיני‪ ,‬לשם‬
‫סיפוקו‪ ,‬בעוד המתלוננת הבהירה לנאשם פעם אחר פעם כי היא מסרבת לכך‪.‬‬
‫זאת בין היתר במקרים הבאים‪:‬‬
‫‪ )3‬בשעה ‪ 03:02‬או בסמוך לכך‪ ,‬שאל הנאשם את המתלוננת לגילה המדויק‪ ,‬וזו‬
‫השיבה לו כי בעוד חודש ימלאו לה ‪ 37‬והיא "קטינה"‪ .‬בתגובה כתב לה‬
‫הנאשם‪" :‬קטנה ושובבה"‪.‬‬
‫‪ )6‬בשעה ‪ 03:33‬או בסמוך לכך‪ ,‬שאל הנאשם את המתלוננת האם היא בתולה‪.‬‬
‫לאחר מכן‪ ,‬שאל הנאשם את המתלוננת אם ביצעה פעולות מיניות שונות‪,‬‬
‫כגון מין אנאלי ואוראלי‪ ,‬אולם המתלוננת השיבה כי לא עשתה דברים אלו‬
‫בעבר‪ ,‬ואף ביקשה מהנאשם לסיים את נושא השיחה‪ ,‬תוך שציינה "זה‬
‫מחזיר אותי לימים עצובים ‪ ...‬זה עושה לי רע"‪.‬‬
‫‪ )6‬בשעה ‪ 03:60‬או בסמוך לכך‪ ,‬כתב הנאשם למתלוננת "עכשיו עומד לי"‪,‬‬
‫בתגובה כתבה המתלוננת לנאשם "אל תשתף אותי בזה"‪.‬‬
‫‪ )1‬בשעה ‪ 03:63‬או בסמוך לכך‪ ,‬כתב הנאשם למתלוננת "מצי (טעות במקור)‬
‫ראית בפעם האחרונה"‪ .‬לשאלת המתלוננת "מה ראיתי?"‪ ,‬השיב הנאשם‬
‫"זין"‪ .‬בהמשך השיבה המתלוננת לנאשם "מיזמן ‪ ...‬לוידעת (טעות במקור )‬
‫‪ ...‬בוא לא נדבר על זה ‪ ...‬זה מעצבן אותי"‪.‬‬
‫‪ )4‬בשעה ‪ 03:61‬או בסמוך לכך‪ ,‬ביקש הנאשם מהמתלוננת לסייע לו להגיע‬
‫לסיפוק מיני‪ ,‬אך המתלוננת סירבה‪ .‬הנאשם לא הרפה והמשיך לנסות לשכנע‬
‫את המתלוננת‪ ,‬אולם המתלוננת עמדה על סירובה‪.‬‬
‫‪ )3‬על אף האמור‪ ,‬בשעות ‪ 6:30 – 3:46‬או בסמוך לכך‪ ,‬כתב הנאשם למתלוננת‬
‫הודעה בה הורה לה לבצע בעצמה מעשה מגונה‪ ,‬על ידי נגיעה באיבר מינה‪.‬‬
‫בתגובה השיבה המתלוננת‪" :‬בחיי שזה מגעיל אותי" וחזרה על כך שאינה‬
‫מעוניינת לבצע את בקשותיו‪.‬‬
‫‪ 3.2‬בתאריך ‪ 62/6/36‬בשעה ‪ 33:61‬או בסמוך לכך‪ ,‬שלחה המתלוננת לנאשם הודעה‬
‫בווטסאפ בה נכתב "סיפרתי ליועצת על ההתכתבות של אתמול‪ ,‬ואל תעז לשלוח לי‬
‫‪58‬‬
‫יותר הודעות"‪ .‬הנאשם שלח בתגובה הודעה למתלוננת בה התנצל על מעשיו והודיע‬
‫גם הוא על הפסקת הקשר‪.‬‬
‫‪3.30‬‬
‫על אף האמור‪ ,‬בתאריך ‪ 61/4/36‬שלח הנאשם לטלפון הסלולרי של המתלוננת‬
‫תמונה שלו‪.‬‬
‫‪3.33‬‬
‫כתוצאה ממעשי הנאשם סבלה המתלוננת מחרדות ואף חששה לצאת מביתה‪.‬‬
‫‪3.36‬‬
‫בכתב האישום נטען כי במעשיו המתוארים לעיל‪ ,‬עבר הנאשם עבירה של הטרדה‬
‫מינית לפי סעיף ‪ 67‬לתוספת הראשונה לחוק המשטרה‪ ,‬התשס"ו‪( 6003-‬להלן‪:‬‬
‫"התוספת") בנסיבות סעיף ‪(6‬א)(‪ )6‬ו‪ )1(-‬לחוק למניעת הטרדה מינית‪( ,‬להלן‪:‬‬
‫"החוק למניעת הטרדה מינית")‪ ,‬התשנ"ח – ‪. 3222‬‬
‫כן במעשיו התנהג הנאשם באופן שאינו הולם שוטר ושיש בו כדי לפגוע בתדמית‬
‫המשטרה ‪ -‬עבירה לפי סעיף ‪ 6‬לתוספת‪.‬‬
‫תשובת הנאשם לאישום‬
‫‪ .6‬הנאשם בתשובתו לאישום‪ ,‬הודה בכך שהתכתב עם המתלוננת באמצעות תוכנת הווטסאפ‬
‫במשך מספר חודשים‪ .‬כן הודה בהתכתבויות בעלות הגוון המיני כפי שצוטטו בכתב האישום‬
‫ובזמנים שנטענו‪.‬‬
‫הנאשם הכחיש שטיפל במסגרת תפקידו באירוע אלימות בבית משפחתה של המתלוננת‪,‬‬
‫הכחיש שנפגש עם המתלוננת בתחנת המשטרה‪ ,‬הכחיש כי מצוקתה של המתלוננת באה לידי‬
‫בי טוי בקשר ביניהם‪ ,‬אולם הודה בכך שהמתלוננת סיפרה לו על בעיותיה המשפחתיות ועל‬
‫עבירת מין שבוצעה בה בעבר‪.‬‬
‫בהתייחס להוראות החיקוק בהן הואשם‪ ,‬טען כי לא עבר עבירה של הטרדה מינית שכן‬
‫המתלוננת עצמה הציעה לו הצעות בעלות גוון מיני והוא סרב להן‪ .‬בנוסף לכך‪ ,‬בזמן‬
‫ההתכתבויות המיניות שהה בנופש יחידתי ולא מילא תפקיד של איש משטרה‪.‬‬
‫עוד כפר הנאשם בכך שבמעשיו עבר עבירה של התנהגות שאינה הולמת שוטר‪.‬‬
‫הראיות‬
‫פרשת התביעה‬
‫‪ .6‬מטעם התביעה העידו חמישה עדים‪:‬‬
‫ע"ת ‪ – 9‬חוקרת מח"ש ‪ ,XXX‬ע"ת ‪ – 3‬המתלוננת‪ ,‬ע"ת ‪ – 2‬חוקר מח"ש ‪ XXX‬ע"ת ‪– 4‬‬
‫‪ ,XXX‬יועצת ביה"ס‪ ,‬ע"ת ‪ - 5‬רס"מ ‪.XXX‬‬
‫כן הוגשו המוצגים ת‪– 3/‬ת‪ 2/‬כלהלן‪:‬‬
‫‪59‬‬
‫ת‪ - 9/‬הודעת הנאשם מתאריך ‪ ,36.36.36‬ת‪ - 3/‬הודעת הנאשם מתאריך ‪ ,62.36.36‬ת‪- 2/‬מזכר‬
‫חוקרת מח"ש בנושא ועדת פטור‪ ,‬ת‪ – 4/‬מזכר הבהרה של חוקרת מח"ש‪ ,‬ת‪ – 5/‬פלט תכתובות‬
‫ווטסאפ‪ ,‬ת‪ – 6/‬אישור שליחה‪ ,‬ת‪ – 7/‬מזכר חוקרת מח"ש בנושא תיעוד בדיקה מול חוקר‬
‫מחשב‪ ,‬ת‪ – 8/‬דו"ח בדיקת אירועים‪ ,‬ת‪ – 1/‬דו"ח פעולה מתאריך ‪.67.33.36‬‬
‫פרשת הגנה‬
‫‪ .1‬מטעם ההגנה העידו שני עדים‪ :‬ע"ה ‪ – 9‬הנאשם‪ ,‬ע"ה ‪ – 3‬רנ"ג ‪.XXX‬‬
‫כן הוגשו המוצגים כלהלן‪ :‬נ‪ – 9/‬דו"ח פעולה‪ ,‬נ‪ – 3/‬דו"ח נוכחות‪.‬‬
‫גדר המחלוקת‬
‫‪ .4‬אין מחלוקת בין הצדדים על כי בין הנאשם למתלוננת‪ ,‬קטינה כבת ‪ ,37‬בת למשפחה חרדית‪,‬‬
‫נרקם קשר בן מספר חודשים‪ ,‬אשר במהלכו נהגו השניים להתכתב באמצעות תוכנת‬
‫הווטסאפ‪ .‬המתלוננת הכירה את הנאשם כשוטר עת שירת כמש"ק הישוב ‪ .XXX‬במסגרת‬
‫הקשר שיתפה המתלוננת את הנאשם בבעיותיה האישיות והמשפחתיות‪.‬‬
‫בתאריך ‪ 63.06.36‬שלחה המתלוננת אל הנאשם מספר תמונות מצוירות בעלות אופי מיני‪.‬‬
‫בהמשך לכך קיבל הקשר תפנית של תכתובות מיניות בוטות‪ ,‬מצד הנאשם‪ ,‬כפי שבאו לידי‬
‫ביטוי בת‪ 4/‬בו הודה הנאשם‪.‬‬
‫הנאשם היה מודע לעובדת היותה של המתלוננת‪ ,‬בתקופה הרלוונטית‪ ,‬קטינה כבת שבע עשרה‬
‫ולהיותה קורבן לעבירת מין שבוצעה בה בילדותה‪ .‬נוסף לכך מודה הנאשם כי פגש במתלוננת‬
‫פנים אל פנים‪ ,‬לפחות פעם אחת בסמוך לבית הספר בו למדה והסיעה לבית הספר בניידת‪.‬‬
‫מאחר ורוב העובדות הקשורות לליבת האישום‪ ,‬קרי שליחת המסרים המיניים‪ ,‬מוסכמות‪,‬‬
‫הרי שיריעת המחלוקת העובדתית שבין הצדדים הנה צרה והמחלוקות ממוקדות בעיקר‬
‫בשאלות משפטיות‪.‬‬
‫לאור האמור‪ ,‬לצורך הכרעה בתיק זה נדון בשאלות העובדתיות והמשפטיות הבאות‪:‬‬
‫א‪ .‬מה היה טיב הקשר שנוצר בין הנאשם למתלוננת ובכלל זה האם נפגשו באירוע‬
‫האלימות בבית המתלוננת ובמועד נוסף בתחנת המשטרה‪.‬‬
‫ב‪ .‬האם הנאשם מילא תפקיד עת שלח למתלוננת את המסרים המיניים האמורים‪.‬‬
‫ג‪ .‬האם המסרים שהופנו למתלוננת בהם הודה הנאשם בת‪ 4/‬עולים כדי התייחסויות‬
‫חוזרות בעלות אופי מיני וכדי הצעות חוזרות הממוקדות במיניותה‪.‬‬
‫‪61‬‬
‫ד‪ .‬האם על אף שהמתלוננת שלחה לנאשם תמונות מצוירות בעלות אופי מיני‪ ,‬ניתן‬
‫לראות בה כמי שהסתייגה מההתייחסויות בעלות האופי המיני ומההצעות שהתמקדו‬
‫במיניותה‪ ,‬וכמי שהראתה לנאשם בצורה ברורה שאינה מעוניינת באלו‪.‬‬
‫ה‪ .‬בהסתמך על העובדות שייקבעו ביחס לקשר שנוצר בין הנאשם למתלוננת הקטינה‪,‬‬
‫האם התקיימו יחסי תלות אשר נוצלו ע"י הנאשם באופן שאין צורך להוכיח כי‬
‫המתלוננת הראתה למטריד שאינה מעוניינת בהצעות או בהתייחסויות האמורות‪.‬‬
‫ו‪ .‬האם עולה התנהגותו של הנאשם כדי עבירה של התנהגות שאינה הולמת שוטר‪.‬‬
‫ז‪ .‬האם עומד לנאשם סייג השכרות‪.‬‬
‫ח‪ .‬האם קמה לנאשם הגנה מן הצדק‪.‬‬
‫ט‪ .‬האם ראוי לזכות את הנאשם בשל מחדלי חקירה‪.‬‬
‫דיון‬
‫טרם נדון בשאלות כסדרן‪ ,‬מצאנו לנתח את עדויותיהם של המתלוננת והנאשם ולקבוע‬
‫ממצאי מהימנות בגינן‪.‬‬
‫מהימנות המתלוננת והנאשם‬
‫‪ .3‬המתלוננת‪ -‬עדותה של המתלוננת הותירה בנו רושם כי מדובר בנערה תמימה ופגיעה אשר‬
‫הייתה במצוקה מסיבות אישיות ומשפחתיות שונות ובין היתר בשל פגיעה מינית שחוותה‬
‫בילדותה‪.‬‬
‫בעדותה בפנינו היא סיפרה בכנות רבה על הקשר שנוצר בינה לבין הנאשם‪ ,‬על האמון הרב‬
‫שרחשה לו ועל תמיכתו בה לאורך החודשים בהם היו בקשר‪.‬‬
‫כשהתבקשה להתייחס למסרים המיניים הבוטים שהופיעו בהתכתבויות האחרונות בינה לבין‬
‫הנאשם‪ ,‬התקשתה להעיד‪ ,‬חייכה במבוכה‪ ,‬השפילה מבטה‪ ,‬ביקשה שלא להקריא את הדברים‬
‫והתרשמנו שהמעמד והצורך להעיד כנגד הנאשם‪ ,‬בנוכחותו‪ ,‬קשים עליה עד מאוד‪.‬‬
‫בתארה את הפגיעות שחוותה מהנאשם ניכר היה בה שעברה טלטלה נפשית קשה‪.‬‬
‫למרות שנפגעה ממעשי הנאשם‪ ,‬הייתה המתלוננת אמביוולנטית ביחס להגשת תלונה נגדו‬
‫שכן‪ ,‬כפי שסיפרה‪ ,‬מדובר באדם שתמך בה ושעזר לה בעבר‪ .‬אמביוולנטיות זו והקושי שבפניו‬
‫עמדה‪ ,‬מעצימים את כנותה ואת אמיתות הפגיעה שחוותה‪ .‬בעדותה תיארה את הדברים כך‪:‬‬
‫‪61‬‬
‫"אני גם יזמתי את השיחות לכן גם עכשיו אני מרגישה לא נוח עם זה‪ ,‬באיזשהו‬
‫מקום הוא עזר לי אז אני מרגישה כפוית טובה‪ ,‬אבל הוא ניצל את המעמד שלו‪,‬‬
‫הוא ידע על מה שקרה לי‪ .‬אמנם זה לא היה פיזית זה היה מילולי אבל זה פגע‬
‫בי‪ ,‬יותר אפילו ממה שנפגעתי פיזית‪ .‬הוא ידע שנפגעתי מינית‪" .‬‬
‫כשנשאלה על ידי בית הדין מתי חלה התפנית המינית ביחסיה עם הנאשם‪ ,‬השיבה‪:‬‬
‫"ש‪ .‬אני רציתי להבין יותר טוב את הסיפור‪ ,‬אמרת שהיה קשר של חצי שנה‪,‬‬
‫מתי חלה התפנית המינית הזאת בקשר‪.‬‬
‫ת‪ .‬זה היה ממש בסוף‪ ,‬כאילו היה כמה ימים בסוף הקשר ואז זה נחתך‪".‬‬
‫יכולתה של המתלוננת להפריד בין שני פניה של מערכת היחסים ולהכיר בכך שהנאשם פגע‬
‫בה רק בסופה‪ ,‬מלמדת על כך שהמתלוננת בוחנת ומבינה את הדברים כהווייתם ואינה נוקטת‬
‫מידה של הגזמה או הפרזה‪ .‬ההיפך‪ ,‬קשה לה לחזור אף על התבטאויותיו של הנאשם שלהן‬
‫נמצא תיעוד ב‪-‬ת‪.4/‬‬
‫המתלוננת הסבירה את תחושותיה עת נקלעה לשיחה המינית עם הנאשם‪ .‬בעדותה תיארה את‬
‫חוסר הנעימות והפחד שחשה אותו זמן ואת ניסיונותיה "לצחוק" עם הנאשם כתוצאה מכך‪.‬‬
‫בעדותה סיפרה‪:‬‬
‫"אני זוכרת שבתחילת ההתכתבות הוא שאל אותי בת כמה אני ושאמרתי לו‬
‫שעוד מעט אני בת ‪ ,97‬אז הוא אמר קטנה ושובבה‪ ,‬אז אמרתי לו כן קטנה‪,‬‬
‫התחלתי להרגיש שמשהו לא בסדר‪ .‬שוטר‪ ,‬לא חשבתי שזה יגיע‪ ,‬ומה שהוא‬
‫כתב ניסיתי להראות לו שאני צוחקת‪ ,‬לא היה נעים לי בכלל‪ ,‬פחדתי‪ .‬כתבתי לו‬
‫שזה הזכיר לי דברים שעברתי פעם וזה לא נעים לי‪".‬‬
‫לאור כל האמור לעיל ולאחר שהתרשמנו מהמתלוננת עצמה‪ ,‬מכנותה הרבה‪ ,‬מאישיותה‪,‬‬
‫מעדותה בפנינו‪ ,‬מהתנהגותה על דוכן העדים ומהשתלבות גרסתה עם כלל הראיות שהובאו‬
‫במשפט‪ ,‬אנו נותנים אמון מלא בעדותה‪.‬‬
‫‪ .7‬הנאשם ‪ -‬הנאשם הודה בתוכן המסרונים אשר תועד בת‪ ,4/‬הביע עליהם צער והגדיר אותם‬
‫כ"מעשה חמורות" וכטעות הגדולה והחמורה של חייו‪.‬‬
‫הנאשם ניסה לצמצם את מועד גלישתו לתכנים מיניים בוטים‪ ,‬רק לשלב בו שב לחדרו‬
‫מהמסיבה שנערכה לשוטרים במסגרת טיול יחידתי‪ ,‬תוך שהוא תולה את הסיבה לכך בהיותו‬
‫שתוי‪.‬‬
‫המתלוננת מאידך‪ ,‬מספרת על ניסיונו לגלוש לתכנים מיניים גם קודם לכן‪ ,‬במהלך הקשר‬
‫ביניהם‪ .‬בעדותה סיפרה‪:‬‬
‫‪62‬‬
‫" בהתחלה זה היה קצת ואח"כ כל יום‪ ,‬אני זוכרת שכשהייתי יוצאת מבית‬
‫הספר‪ ,‬בלילה היינו מתכתבים‪.‬‬
‫ש‪ .‬במהלך היום באיזה תדירות‪.‬‬
‫ת‪ .‬כל הזמן‪ ,‬אני זוכרת בקרים‪ ,‬לילות‪.‬‬
‫ש‪ .‬מה היה תוכן ההתכתבות‪.‬‬
‫ת‪ .‬בהתחלה זה היה סתם דברים אישיים שלי הייתי מספרת לו על חברים שלי‬
‫וכל מה שקורה איתי ואח"כ זה פשוט הדרדר‪.‬‬
‫ש‪ .‬מה היית מספרת על חברים שלך‪.‬‬
‫ת‪ .‬ספרתי לו על בני הזוג שהיו לי‪.‬‬
‫ש‪ .‬מה‪.‬‬
‫ת‪ .‬על הקשר שלנו (העדה צוחקת במבוכה) אני לא מסוגלת‪.‬‬
‫ש‪ .‬זה קצת מביך אבל בואי ננסה לאט לאט‪ ,‬את אומרת סיפרתי לו על הבני זוג‬
‫שלי‪ ,‬מה דיברתם בהקשר הזה‪.‬‬
‫ת‪ .‬אני זוכרת שהוא שאל אותי כמה פעמים אנחנו עושים‪ ,‬כל פעם הייתי‬
‫מתחמקת‪ ,‬עברתי משהו בעבר וכשמדברים איתי על זה הייתי מתחמקת וגם‬
‫כשקרה ההודעות האלה ישר הגבתי לא אני לא רוצה‪.‬‬
‫ש‪ .‬למה את מתכוונת שכל פעם היית מתחמקת‪.‬‬
‫ת‪ .‬מה שהוא מתכוון‪ ,‬הקטע המיני‪".‬‬
‫בעדותו מספר הנאשם שהיה אדיש לתמונות המיניות ששלחה המתלוננת‪ .‬בחקירתו הנגדית‬
‫נשאל על כך והשיב‪:‬‬
‫"ש‪ .‬וכשקיבלת את התמונות בעלות האופי המיני‪ ,‬מה הייתה התגובה שלך‪.‬‬
‫ת‪ .‬באותו זמן לא הגבתי‪ ,‬אני חושב שלא אמרתי לה שום דבר‪ .‬זאת אומרת‪,‬‬
‫ראיתי את התמונות וזהו‪ ,‬זה מה שהיה‪.‬‬
‫ש‪ .‬גבר בן ‪ 59‬מקבל תמונות בעלות אופי מיני מבחורה בת ‪ 97‬שצריכה תשומת‬
‫לב כי עברה איזה טראומה מינית בעברה‪ ,‬ואתה לא מגיב למסרים המיניים‬
‫האלה‪ ,‬התמונות?‬
‫ת‪ .‬באותו זמן לא‪.‬‬
‫ש‪ .‬אמרת לה תפסיקי? כתבת לה תפסיקי‪.‬‬
‫ת‪ .‬אני חושב שפעם אחת אמרתי לה אנחנו נסחפים‪ ,‬והיא אמרה מי נסחף אתה‬
‫נסחף‪.‬‬
‫ש‪ .‬אני אומרת לך שאתה דווקא נורא נהנית מהתמונות המיניות האלה ששלחה‬
‫לך‪ .‬נהנית מזה מאוד‪.‬‬
‫ת‪ .‬השאלה מה את מגדירה נהניתי‪ ,‬ראיתי תמונה כמו כל בן אדם שרואה‬
‫תמונה‪ ,‬מסתכל‪ .‬לבוא להגיד שנהניתי‪ ,‬לא יצאתי מגדרי‪ ,‬ראיתי תמונות‪,‬‬
‫התייחסתי אליהם כתמונות‪ ,‬זו הייתה התגובה באותו רגע‪".‬‬
‫ובהמשך אמר‪:‬‬
‫‪63‬‬
‫"אני חוזר ואומר שבאותו זמן התייחסתי לזה כאל תמונות‪ ,‬משהו רגעי‪ ,‬סתמי‬
‫ולא מעבר לכך‪" .‬‬
‫עיון בת‪ 4/‬מגלה מצב דברים שונה מזה שתיאר הנאשם‪ .‬בתאריך ‪ 63.06.6036‬בשעות‬
‫הבוקר המוקדמות‪ ,‬נשלחו התמונות אל הנאשם‪ .‬התמונות זכו לתגובות‪" :‬אהבתי"‪" ,‬את‬
‫שובבההה"‪" ,‬אני רואה שאת חרמנית בטירוף"‪" ,‬יפה"‪" ,‬יותר מצחיק אני אוהב על‬
‫אמת"‪" ,‬שלחי עוד זה מוצא חן בעיני"‪.‬‬
‫מכאן שלא זו בלבד שהנאשם לא היה אדיש לתמונות‪ ,‬אלא שעודד את המתלוננת וביקש‬
‫ממנה לשלוח תמונות נוספות ולהמשיך באותו קו‪ .‬השעות היו שעות בוקר והנאשם לא‬
‫טען שהיה אז שתוי או שיכור‪.‬‬
‫בהמשך להתכתבויות בנושא התמונות‪ ,‬בבוקר ה‪ ,63.06.36 -‬ביקש הנאשם מהמתלוננת‬
‫לשלוח לו משהו משלה‪ ,‬כמתואר ב‪-‬ת‪:4/‬‬
‫"נאשם‪ :‬שלחי לי משהו משלך‬
‫מתלוננת‪ :‬שזה אומר?‬
‫מתלוננת‪ :‬שלחה תמונה‬
‫מתלוננת‪ :‬זה משלי‬
‫נאשם‪ :‬משהו אמיתי משלך‬
‫מתלוננת‪ :‬מה זה משלי?‬
‫מתלוננת‪ :‬חח‬
‫מתלוננת‪ :‬זה מהפון שלי‬
‫מתלוננת‪ :‬שלחה תמונה‬
‫נאשם‪ :‬שלחי תמונה של ך (כך במקור)‬
‫מתלוננת‪ :‬חחחח אין לי‬
‫נאשם‪ :‬אז תצלמי‬
‫מתלוננת‪ :‬לאאאא‬
‫נאשם‪ :‬אמרתי לך שאת כוסית מהממת"‬
‫הנאשם בעדותו הסביר כי ביקש תמונה של המתלוננת שכן לא הכיר אותה‪ ,‬אלא‬
‫שמהקשר הדברים עולה בברור כי מדובר בבקשה לשלוח אליו תמונות ערום שלה‪ .‬נוסף‬
‫לכך‪ ,‬הסברו של הנאשם אינו מתיישב עם העובדות שכן גם לגרסתו הוא פגש במתלוננת‬
‫והסיעה לבית הספר כך שהכיר את המראה שלה‪.‬‬
‫הנאשם בעדותו סיפר כאמור שלא ידע כיצד נראית המתלוננת‪ .‬גרסתו זו אינה מתיישבת‬
‫אף עם דברים שאמר למתלוננת בת‪ 4/‬בהתכתבויות ביניהם‪" :‬אמרתי לך כבר שאת כוסית‬
‫מהממת"‪.‬‬
‫הסברו לפיו לא ידע כיצד נראית המתלוננת אולם רצה לעודדה בשל כך שחשה שהיא‬
‫מכוערת‪ ,‬אינו עולה בקנה אחד עם ניסוח הדברים על ידו ואינו סביר‪ ,‬בעינינו‪.‬‬
‫‪64‬‬
‫התרשמנו כי הנאשם בחר להתמודד עם ההאשמות נגדו בדרך פתלתלה ומתחמקת‪ .‬עדותו‬
‫ובפרט הסבריו ביחס להתנהלותו לא עוררו את אמוננו‪ .‬לפיכך מצאנו לדחות את גרסתו‪.‬‬
‫טיב הקשר שנוצר בין הנאשם למתלוננת‬
‫‪ .2‬המפגש הראשוני במהלך אירוע אלימות בבית המתלוננת ‪ -‬המתלוננת טענה כי פגשה בנאשם‬
‫עת הגיע לטפל באירוע אלימות בביתה‪ .‬בעדותה סיפרה‪:‬‬
‫"ש‪ .‬לפני שאת ממשיכה אמרת לנו שפעם ראשונה שהכרת אותו זה שהזמנת‬
‫משטרה לאח שלך שהרביץ לך‪ ,‬אני רוצה שתפרטי יותר מה היה‪......‬‬
‫ת‪ .‬כשהמשטרה הגיעה אבא שלי התעצבן והתחיל לצרוח אז ברחתי לאזור‬
‫התעשייה מתחת לבית כי פחדתי‪ ,‬אחותי דיברה עם השוטרים בצד ואמרה להם‬
‫שלא קרה שום דבר ושזה חברה שלי שהזמינה את המשטרה‪ ,‬חזרתי אחרי חצי‬
‫שעה לכיוון הבית והם עדיין עמדו בניידת‪ ,‬הם לקחו ממני פרטים‪ ,‬הוא לקח‬
‫ממני פרטים אישיים‪ ,‬שם‪ ,‬מספר‪ ,‬הוא שאל אותי אם אני זאת שהזמנתי את‬
‫המשטרה ואמרתי מה שאחותי אמרה‪".‬‬
‫ובהמשך סיפרה‪:‬‬
‫"ש‪ .‬אני אומר לך שגם לתביעה וגם לביה"ד יש את הדוח של האירוע‪ ,‬שמסתבר‬
‫שמי שהיה שם זה ‪ 3‬שוטרים אחרים ולא הנאשם‪.‬‬
‫ת‪ .‬אני זוכרת שזה היה הנאשם‪ ,‬וגם אח"כ כשהגעתי לתחנת המשטרה עם‬
‫החברה הוא אמר שהוא זוכר‪.‬‬
‫ש‪ .‬את זוכרת שהוא היה בבית?‬
‫ת‪ .‬אני זוכרת אותו‪ ,‬כן‪".‬‬
‫ע"ת ‪ XXX 1‬יועצת בית הספר‪ ,‬סיפרה אף היא‪ ,‬כי שמעה מהמתלוננת עובר להגשת‬
‫תלונתה במח"ש‪ ,‬על המפגש עם הנאשם במסגרת הטיפול באירוע האלימות שהתרחש‬
‫בביתה‪ .‬בעדותה סיפרה‪:‬‬
‫"היא סיפרה שבערך שנה קודם לכן היה אירוע בבית של אלימות ואז היא‬
‫החליטה להתקשר למשטרה ואז הנאשם הגיע‪ ,‬ושם בעצם הוא הכיר‬
‫אותה"‬
‫הנאשם מכחיש כי טיפל באירוע זה ולתמיכה בטענתו הגיש את נ‪ 3/‬דו"ח פעולה על אירוע‬
‫מתאריך ‪ 07.36.6030‬שעניינו הודעה של המתלוננת על כי אחיה מכה אותה ושטופל על ידי‬
‫שני שוטרים מתחנת ‪ XXX‬הנאשם לא מוזכר בדו"ח הפעולה‪ .‬בנוסף לכך הגיש הנאשם‬
‫את נ‪ 6/‬דו"ח שעות עבודה שהופק ממערכת פעמון ממנו עולה כי בתאריך ‪07.36.6030‬‬
‫שהה באימון תחנות‪.‬‬
‫‪65‬‬
‫מעיון ב‪-‬נ‪ 3/‬עולה כי הטיפול המשטרתי באירוע בבית המתלוננת החל בשעה ‪37:62‬‬
‫והסתיים בשעה ‪ .32:63‬מדובר על זמנים בהם כבר הסתיים אימון התחנות ובהחלט‬
‫קיימת אפשרות שהנאשם נקלע למקום‪.‬‬
‫הסבר אפשרי לכך שפרטי הנאשם אינם מתועדים בדו"ח הפעולה‪ ,‬ניתן למצוא בעדותה‬
‫של חוקרת מח"ש שתיעדה את שיחתה עם רל"ח תחנת‪: XXX‬‬
‫"ש‪ .‬מה ענה לך הרל"ח בעקבות השאלה שלך‪.‬‬
‫ת‪ .‬הרל"ח ענה כי עצם העובדה ששמו של הנאשם לא מופיע בדוחות הסיור‪,‬‬
‫לא מעידה על כך שבאמת הוא לא היה או כן היה שכן במידה וישנו אירוע‬
‫המש"ק מגיע למקום וניידת הסיור שמגיעה בעקבותיו ממשיכה את‬
‫הטיפול כך שייתכן שלמרות שהיה שם שמו לא נרשם בדוחות‪".‬‬
‫אנו סבורים כי הנאשם עורר ספק מה בשאלת הימצאותו במקום ואולם אין אנו זוקפים‬
‫זאת לחובת מהימנותה של המתלוננת‪ ,‬שכן אין לה כל עניין או תועלת שלא לומר אמת‬
‫ביחס לפרט זה אותו ציינה אף באוזני יועצת בית הספר‪ .‬קיימת אפשרות שהנאשם אכן‬
‫היה במקום ולא תועד‪ .‬מכל מקום‪ ,‬איננו מוצאים לקבוע ממצא באשר לפרט זה‪ ,‬שכן אין‬
‫בו חשיבות המשליכה על יתר הממצאים בתיק‪.‬‬
‫‪ .2‬הפגישה בנקודת המשטרה ב‪ - XXX‬הנאשם מכחיש מפגש זה‪.‬‬
‫המתלוננת לעומתו סיפרה כי פגשה בו בפעם השנייה בנקודת המשטרה ב‪ . XXX‬בעדותה‬
‫אמרה‪:‬‬
‫"ת‪ ,XXX .‬היא חטפה סטירה מבחור בשם ‪ XXX‬וחברה‬
‫שלי ‪ XXX‬הגיעה‬
‫להעיד ואני הייתי בחוץ ישבתי בחדר של הנאשם‪.‬‬
‫ש‪ .‬איפה היה כל זה‪.‬‬
‫ת‪ .‬בתחנת משטרה ב‪". XXX‬‬
‫מצאנו כי גרסת המתלוננת בעניין זה הגיונית יותר מזו של הנאשם‪ ,‬שכן סביר שקשר‬
‫ההתכתבויות האינטנסיבי שהתפתח בין השניים נשען על מפגש כלשהו‪ .‬בנוסף לכך‪ ,‬אין‬
‫למתלוננת סיבה שלא לומר אמת בעניין זה שהנו שולי ומהווה רקע לתלונה בלבד‪ .‬בעדותה‬
‫במח"ש מסרה המתלוננת את שמה של חברתה אותה לוותה לנקודת המשטרה ואשר נכחה‬
‫במקום‪ ,‬כך שככל שהדבר קשור במתלוננת‪ ,‬ניתן היה לחקור את אותה חברה ולאמת את‬
‫גרסתה‪ .‬אין הגיון שהמתלוננת תנקוב בחקירה בשם של אדם שיכול להפריך את גרסתה‪.‬‬
‫לפיכך אנו מאמינים למתלוננת וקובעים כי נפגשה עם הנאשם בנקודת המשטרה ב‪. XXX‬‬
‫‪ .30‬מהות הקשר בין המתלוננת לנאשם ‪ -‬המתלוננת בעדותה סיפרה על טיב הקשר ותיארה אותו‬
‫באופן הבא‪:‬‬
‫‪66‬‬
‫"התחלנו להתכתב בווטסאפ‪ ,‬בהתחלה זה היינו מתכתבים כל יום‪ ,‬הייתי‬
‫מספרת לו כל מה שהיה קורה לי‪ ,‬הוא היה חבר הכי טוב שלי‪ ,‬כאילו סמכתי‬
‫עליו‪ ,‬הרגשתי שזה בן אדם שמגן עלי‪ ,‬סיפרתי לו הכול‪ ,‬אח"כ זה פשוט הדרדר‪,‬‬
‫בחיים לא חשבתי שזה יגיע‪ ,‬בראש שלי זה בן אדם שמגן עלי ואני יכולה לספר‬
‫לו‪.‬‬
‫ש‪ .‬בן אדם שמגן עליך כי מה‪.‬‬
‫ת‪ .‬כי הוא שוטר‪ .‬גם לא חשבתי שאם הוא שוטר זה יכול להגיע למצב כזה‪".‬‬
‫ובהמשך העידה‪:‬‬
‫"ש‪ .‬למה שיתפת אותו‪.‬‬
‫ת‪ .‬כי סמכתי עליו‪ ,‬לא יודעת הרגשתי שהוא מגן עלי‪ ,‬הוא היה הגב שלי‪ ,‬כך‬
‫הרגשתי‪ ,‬כל דבר שהיה קורה לי הייתי מספרת לו‪ ,‬לא הייתי מספרת לחברות‬
‫טובות שלי‪".‬‬
‫יועצת ביה"ס ‪ XXX‬בעדותה תיארה את הקשר בין המתלוננת לנאשם באופן הבא‪:‬‬
‫"אני מבינה שהתקשורת ביניהם קודם‪ ,‬היא ראתה בו דמות שבאה לעזור לה‪,‬‬
‫הוא היה מאוד חביב אליה‪ ,‬הדימוי שעלה לי זה כמו סבא טוב‪ ,‬מישהו מבוגר‬
‫שהוא שוטר‪ ,‬בא לעזור לה‪ ,‬להגן עליה‪ ,‬להיות בשבילה‪" .‬‬
‫הנאשם עצמו אף הוא מתאר את הקשר בינו לבין המתלוננת כקשר בין אזרחית לשוטר‪:‬‬
‫"ת‪ .‬ביום אחד בהיר קיבלתי אס‪.‬אמ‪.‬אס‪ ,‬נשאלתי אם אני השוטר של‪, XXX‬‬
‫עניתי שכן‪ .‬זה לא היה דבר חריג כי מי שמכיר את החברה החרדית יודע שאם‬
‫הם רוצים לשאול שאלות ולהתעניין בכל מיני דברים ולהיות אנונימיים‪ ,‬אז לא‬
‫ראיתי בזה חריגות ועניתי שכן‪ ,‬אני השוטר של ‪.XXX‬‬
‫ש‪ .‬איך זה המשיך משם‪.‬‬
‫ת‪ .‬משם המתלוננת אמרה לי שהיא רוצה להגיש תלונה על אחות של חבר שלה‬
‫בגלל שהיא רוצה לעזוב את חבר שלה‪ ,‬ואז כמובן שהפניתי אותה לתחנת‬
‫המשטרה להגיש תלונה‪".‬‬
‫הנאשם מאשר כי המתלוננת סיפרה לו‪ ,‬כשוטר‪ ,‬על היותה קורבן עבירת מין‪:‬‬
‫"ש‪ .‬היא סיפרה לך מה עשה לה הדוד‪.‬‬
‫ת‪ .‬לא‪ ,‬למרות שביקשתי ממנה היא לא סיפרה‪.‬‬
‫ש‪ .‬למה ביקשת ממנה לספר‪ ,‬למה זה היה כ"כ מעניין‪.‬‬
‫ת‪ .‬כשאדם בא לשוטר ומספר‪ ,‬את רוצה לדעת אם יש עבירה או אין עבירה‪ ,‬גם‬
‫כשבן אדם מספר על תקיפה את שואלת אותו מה היה‪.‬‬
‫ש‪ .‬זאת אומרת ששאלת אותה כדי לדעת אם יש עבירה או אין עבירה‪ ,‬זאת‬
‫אומרת שהיא באה אליך כשוטר כי רצתה להתלונן‪.‬‬
‫ת‪ .‬אני מאמין שכן‪ ,‬כי היא התחילה את האס‪.‬אם‪.‬אס אתה שוטר של ‪".XXX‬‬
‫‪67‬‬
‫ובהמשך בחקירתו הנגדית ולשאלת בית הדין השיב‪:‬‬
‫"ש‪ .‬יש שתי אפשרויות‪ ,‬או שהיא פונה אליך ומספרת לך את זה כשוטר או‬
‫כחבר‪ ,‬יש רק תשובה אחת‪ ,‬למה היא מספרת לך על האונס כשוטר או כחבר‪.‬‬
‫ת‪ .‬אני מניח כשוטר‪".‬‬
‫ובהמשך‪:‬‬
‫"ש‪ .‬מה אתה הבנת‪ ,‬שפונים אליך כאל מה‪.‬‬
‫ת‪ .‬שהיא פנתה אלי כשוטר‪".‬‬
‫מכל האמור עולה כי המתלוננת פגשה בנאשם בנקודת המשטרה ב‪ XXX‬אגב טיפולו באירוע‬
‫בו הייתה מעורבת חברתה‪ .‬המתלוננת שהייתה בתקופה הרלוונטית נערה כבת ‪ 37‬יצרה קשר‬
‫עם הנאשם שהיה שוטר מש"ק ב‪ ,XXX‬אזור מגוריה‪ ,‬והיה כבן ‪.43‬‬
‫ניתן להסיק בבירור שהמתלוננת אשר ראתה בנאשם דמות של שוטר בעל תפקיד ומעמד‪,‬‬
‫חיפשה את קרבתו ויצרה אתו קשר חברי בראותה אותו כ"גב" וכ"מגן"‪ ,‬כמי שיכול לעזור‬
‫לה במצוקותיה‪ .‬פערי הגילים‪ ,‬הכוחות והמעמד שבין הנאשם למתלוננת‪ ,‬תומכים אף הם‬
‫במסקנה זו‪.‬‬
‫לפיכך אנו קובעים כי מהותו של הקשר שבין הנאשם למתלוננת היה קשר שבין שוטר מש"ק‬
‫לאזרחית קטינה שגרה באזור בו מילא הנאשם תפקיד כשוטר‪.‬‬
‫האם מילא הנאשם תפקיד בעת ששלח למתלוננת את ההתייחסויות וההצעות המיניות?‬
‫‪ .33‬עפ"י סעיף ‪ 67‬לתוספת שעניינו עבירת משמעת של הטרדה מינית ‪ ,‬תנאי לקיומה של העבירה‬
‫הוא שזו תתבצע בעת מילוי תפקיד או כשהשוטר לבוש במדים‪.‬‬
‫שני יסודות אלו משלימים האחד את רעהו‪ ,‬שכן שוטר יכול למלא תפקיד גם ללא שהוא לבוש‬
‫מדים וההיפך‪ ,‬שוטר יכול ללבוש מדים ללא שהוא ממלא תפקיד‪ .‬היסוד של לבישת מדים הנו‬
‫יסוד טכני במהותו‪ .‬לא כך הם פני הדברים באשר ליסוד‪" :‬בעת מילוי תפקיד"‪ .‬הצד השווה‬
‫שבין שני היסודות הללו הנו זיהויו של המטריד המיני‪ ,‬כשוטר‪.‬‬
‫מכאן שיש לפרש את היסוד "בעת מילוי תפקיד" בפרשנות רחבה שתכלול את מירב המצבים‬
‫בהם שוטר‪ ,‬ככזה‪ ,‬מטריד מינית‪.‬‬
‫סעיף ‪ 67‬לתוספת התווסף במסגרת חוק המשטרה (דין משמעתי‪ ,‬בירור קבילות שוטרים‬
‫והוראות שונות)‪ ,‬התשס"ו – ‪.6004‬‬
‫בדברי ההסבר להצעת החוק נכתב‪ ,‬בהקשר לסעיף ‪ 67‬לתוספת‪" :‬עבירות המשמעת מעצם‬
‫טיבן‪ ,‬עוסקות בהתנהגותו של השוטר בעת מילוי תפקידו ובמסגרת השתייכותו לשורות‬
‫‪68‬‬
‫המשטרה‪ .‬לפיכך ‪ ,‬הוגבלה העבירה המוצעת לנסיבות שבהן השוטר לבוש מדים או ממלא את‬
‫תפקידו או ביחס לשוטר אחר‪( ".‬ההדגשה אינה במקור)‪.‬‬
‫משקבענו כי הקשר שבין הנאשם למתלוננת היה קשר שבין שוטר ככזה‪ ,‬לאזרחית‪ ,‬הרי‬
‫שמדובר בקשר שהתרחש כולו במסגרת השתייכות הנאשם לשורות המשטרה‪.‬‬
‫מכאן‪ ,‬שכל המסרים והתכתובות שהוחלפו ביניהם חוסים תחת מילוי התפקיד‪ .‬ברי כי אלמלא‬
‫היה הנאשם שוטר‪ ,‬לא היה מתפתח קשר כלשהוא בינו לבין המתלוננת‪.‬‬
‫זאת ועוד‪ ,‬הנאשם שירת במועדים הרלבנטיים בתפקיד מפקד מרכז שיטור קהילתי (מש"ק)‪.‬‬
‫כידוע‪ ,‬שוטר המש"ק נדרש להיות בעל אוריינטציה קהילתית ושירותית בקרב הקהילה עליה‬
‫הוא מופקד וזאת ע"י מתן שירותי משטרה‪ ,‬שיפור תחושת הביטחון של התושבים ושיפור‬
‫איכות חייהם‪ .‬מסיבה זו מפרסמים ומפיצים שוטרי המש"ק בקרב הקהילה את מספרי‬
‫הטלפון שלהם כמו שעשה הנאשם‪ .‬השיחות עם אנשי הקהילה והסיוע להם הם חלק מתפקידו‬
‫של המש"ק גם שעה שהוא אינו נמצא בפועל בעבודה‪ .‬כל קשר בין שוטר המש"ק לבין אנשי‬
‫הקהילה עליה הוא אמון הינו בהכרח במסגרת תפקיד‪ 61 ,‬שעות ביממה ובמשך כל ימות‬
‫השנה‪.‬‬
‫לא ניתן לנתק את המסרים שהועברו בין הנאשם לבין המתלוננת‪ ,‬מתפקידו כשוטר‪ ,‬יהיו‬
‫המיקום‪ ,‬המועד‪ ,‬והנסיבות בהן הועברו המסרים אשר יהיו‪.‬‬
‫מעבר לצורך נוסיף ונציין כי המסרים המיניים נשלחו למתלוננת כשהנאשם שהה במסגרת‬
‫תפקידו בנופש יחידתי עם יתר שוטרי התחנה‪ ,‬דהיינו – במסגרת משטרתית גרידא‪ ,‬ולפיכך יש‬
‫לראותו ממילא כמי שמילא את תפקידו‪.‬‬
‫האם המסרים המיניים בת‪ 5/‬עולים כדי עבירת משמעת של הטרדה מינית?‬
‫‪ .36‬החוק הרלבנטי ‪ -‬סעיף ‪ 6‬לחוק למניעת הטרדה מינית מונה חלופות שונות לעבירה וזו לשונו‪:‬‬
‫(א) הטרדה מינית היא כל אחד ממעשים אלה‪:‬‬
‫*‬
‫*‬
‫(‪ )2‬הצעות חוזרות בעלות אופי מיני‪ ,‬המופנות לאדם אשר הראה למטריד כי אינו‬
‫מעוניין בהצעות האמורות‪.‬‬
‫(‪ )4‬התייחסויות חוזרות המופנות לאדם‪ ,‬המתמקדות במיניותו‪ ,‬כאשר אותו‬
‫אדם הראה למטריד כי אינו מעוניין בהתייחסויות האמורות‪.‬‬
‫*‬
‫‪69‬‬
‫(‪ )6‬הצעות או התייחסויות כאמור בפסקאות (‪ )6‬או (‪ ,)1‬המופנות למי מהמנויים‬
‫בפסקאות המשנה (א) עד (ו)‪ ,‬בנסיבות המפורטות בפסקאות משנה אלה‪ ,‬גם‬
‫אם המוטרד לא הראה למטריד כי אינו מעוניין בהצעות או בהתייחסויות‬
‫האמורות‪:‬‬
‫(א) לקטין או לחסר ישע תוך ניצול יחסי מרות‪ ,‬תלות‪ ,‬חינוך או‬
‫טיפול‪.......‬‬
‫‪ .36‬תוכנם של המסרונים – עיון בת‪ 4/‬בו הודה הנאשם‪ ,‬מעלה כי התכתובות ששלח הנאשם‬
‫למתלוננת אכן כללו הצעות חוזרות בעלות אופי מיני והתייחסויות חוזרות המתמקדות‬
‫במיניותה‪ ,‬כלהלן‪:‬‬
‫" את מתכוונת כמו מציצה"‪" ,‬מצצת פעם"‪ ,‬א מה כן בתחת"‪" ,‬עכשיו עומד לי"‪,‬‬
‫"מה תעשי כשתמצי (כך במקור) חבר הוא בטוח ירצה לציין (כך במקור) אותך"‪,‬‬
‫"מאוד אני חרמן"‪" ,‬את יכולה לגרום לי לגמור"‪" ,‬פעם חשת גמירה"‪" ,‬אז אולי‬
‫כדי (כך במקור) שתנסי זה מאוד נחמד ומהנה"‪" ,‬אני רוצה שנעשה את זה ביחד‬
‫זה יהיה נחמד גם בהתכתבות"‪" ,‬טוב תחשבי על זה אני יגול (כך במקור) לגרום‬
‫לך ליהנות"‪" ,‬אני רוצה שתחושי את הגוף שלך"‪" ,‬תכניסי את היד שלך מתחת‬
‫לתחתון ותגעי בכוס ובדגדגן"‪.‬‬
‫תוכנם של המסרונים מדבר בעד עצמו ואין כל ספק כי הנם בעלי אופי מיני‬
‫ומתמקדים במיניותה של המתלוננת‪.‬‬
‫הנאשם שלח למתלוננת הצעות והתייחסויות נוספות מסוג זה שאיננו מוצאים מקום וצורך‬
‫לפרטן במלואן בהכרעת הדין‪.‬‬
‫‪ .31‬פגיעה ממשית במתלוננת ‪ -‬בעש"מ ‪ 6792/16‬מדינת ישראל נ' זוהר בן‪-‬אשר קבע כב' השופט‬
‫זמיר שבעה סימני היכר לעבירת הטרדה מינית‪ .‬סימנים אלו‪ ,‬אף שניתנו טרם כניסתו של‬
‫החוק לתוקף‪ ,‬נותרו בתוקפם גם לאחר שחוקק החוק והם מצוטטים תדיר בפסקי הדין‬
‫שניתנו לאחריו‪ .‬הסימנים שנקבעו מתקיימים כולם בענייננו‪ .‬בין הסימנים קבע השופט זמיר‪,‬‬
‫בפסקה ‪(61‬ד) לפסק דינו‪ ,‬את מבחן "הפגיעה הממשית" אשר לגביו מצאנו להרחיב קמעא‪.‬‬
‫בפרשת בן אשר נאמר ביחס לסימן היכר זה כלהלן ‪:‬‬
‫"עם זאת‪ ,‬לא כל התנהגות או התבטאות בעלת אופי מיני‪ ,‬אפילו יש בה מידה‬
‫של גסות‪ ,‬והיא גורמת מבוכה או מעוררת מורת רוח‪ ,‬תיחשב הטרדה מינית‪.‬‬
‫אפשר שהתנהגות תהיה ראויה לגנאי‪ ,‬אך לא תגיע כדי עבירת משמעת‪ .‬יש‬
‫פגיעה שראויה לתגובה‪ ,‬אך לא לתלונה‪ .‬פגיעה קלה‪ ,‬במיוחד אם היא בגדר‬
‫תקרית בודדת‪ ,‬אינה בהכרח הטרדה‪ .‬לא כל מידה של הטרדה‪ ,‬ואף לא כל‬
‫‪71‬‬
‫פגיעה בכבוד‪ ,‬אפילו היא פגיעה שולית‪ ,‬תיחשב הטרדה‪ .‬כדי שהתנהגות או‬
‫התבטאות תיחשב הטרדה מינית צריך שתהיה בה פגיעה ממשית‪" .‬‬
‫בענייננו התרשמנו כי הפגיעה שנפגעה המתלוננת‪ ,‬הנה פגיעה ממשית וקשה‪ .‬בעדותה תיארה‬
‫המתלוננת את הפגיעה שחוותה ממעשי הנאשם‪:‬‬
‫"הנאשם שלח לי הודעות שלא היה לי נעים וסיפרתי את זה ליועצת של בית‬
‫הספר אחרי כמה ימים שלא הייתי בבית הספר כי פחדתי לצאת‪.‬‬
‫ש‪ .‬מי זאת היועצת‪.‬‬
‫ת‪ .XXX .‬היא התקשרה לבדוק למה אני לא מגיעה‪ ,‬בהתחלה אמרתי לה שאני‬
‫חולה ואז התחלתי לבכות וסיפרתי לה מה היה ואז היא אמרה לי לשלוח לו‬
‫הודעה שהיועצת של בית הספר יודעת מזה ושלא יעז לשלוח שום דבר‪ .‬הוא‬
‫שלח שהוא מתנצל ולא הייתה לו כוונה רעה ואחרי חודשיים שלוש הוא שלח לי‬
‫תמונה שלו‪.‬‬
‫ש‪ .‬אמרת שלא הגעת כמה ימים לבית ספר למה‪.‬‬
‫ת‪ .‬כי פחדתי לצאת מהבית‪ ,‬פחדתי לפגוש אותו‪.‬‬
‫ש‪ .‬מה קרה בשיחות האלה שגרם לך לפחד‪.‬‬
‫ת‪ .‬לא יודעת זה היה לא נעים לי‪ ,‬פחדתי שהוא יעשה לי גם משהו‪.‬‬
‫ש‪ .‬בואי תנסי להסביר לנו יותר‪.‬‬
‫ת‪ .‬פחדתי שהוא גם יפגע בי כי ההודעות שלו לא היו נעימות לי וכתבתי לו שאני‬
‫לא רוצה ולא מעוניינת והוא ימשיך אז פחדתי שאם אני אפגוש אותו הוא יעשה‬
‫לי משהו‪".‬‬
‫ובהמשך העידה‪:‬‬
‫"היו לי חרדות‪ ,‬לא יצאתי בימים הראשונים מהבית‪ ,‬כאילו לא יודעת אולי זה‬
‫נשמע כן הוא שלח הודעות וזהו אבל זה הרבה מעבר‪ ,‬הנפש שלי נפגעה יותר‬
‫מדי נראה לי‪ ,‬מאז לא התקרבתי לגברים‪ ,‬היו לי עוד בני זוג ולא הייתי מסוגלת‪,‬‬
‫הייתה לי דחיה‪ .‬גם בכלל כל פעם ב‪ XXX‬כשהייתי רואה ניידת משטרה הייתי‬
‫מביאה ריצה בכל הרחוב כי אולי במקרה הוא נמצא בניידת‪".‬‬
‫ע"ת ‪ 1‬היועצת‪XXX‬העידה אף היא על התרשמותה ממצבה של המתלוננת ועל הפגיעה‬
‫שחוותה‪:‬‬
‫"זה היה לפני שנתיים‪ ,‬היא התקשרה אלי‪ ,‬אני חושבת שזה היה בלילה‪ ,‬היא‬
‫הייתה היסטרית כזאת‪ ,‬אמרה שהשוטר ‪ XXX‬שולח לה הודעות מאוד‪ ,‬היא‬
‫הייתה נורא מבולבלת‪ ,‬לא זוכרת איך היא התבטאה‪ ,‬שולח לה הודעות לא‬
‫נעימות במיוחד והיא לא יודעת מה לעשות‪ ,‬היא הייתה נורא מבולבלת‪ ,‬לא‬
‫ידעתי מה בדיוק קרה‪ ,‬אמרתי לה שאולי תסגור את הטלפון אבל זה לא היה‬
‫נשמע שהיא הולכת לעשות את זה‪ .‬מה שאני רוצה להגיד בהקשר הזה‪,‬‬
‫המתלוננת עברה טראומה בילדותה של פגיעה מינית‪ ,‬מה שאומר בד"כ שבנות‬
‫שעוברות פגיעה מינית יש דפוס שיכול להיראות קצת בודק גבולות‪ ,‬קצת‬
‫‪71‬‬
‫מופקר‪ ,‬זה נובע מכל מיני מקומות שהן רואות את עצמן כאובייקט מיני‪ ,‬שהן‬
‫מאשימות את עצמן‪ ,‬מה שמאוד בולט אצל בנות כאלה זה שהן לא אסרטיביות‪,‬‬
‫שאפשר בכייף לנצל אותן ולא קשה לזהות אותן בד"כ‪ .‬אז אני לא זוכרת איך‬
‫בדיוק ניתקנו את הטלפון בלילה אבל בבוקר היא באה והייתה על הפנים‪ ,‬אני‬
‫חושבת שאפילו לא רצתה לבוא לבית ספר ואני התקשרתי ואמרתי לה שתבוא‪,‬‬
‫היא פחדה שתפגוש אותו ברחוב‪ ,‬היא נכנסה ממש לחרדות ואז באותו בוקר‬
‫ניסיתי להגיד לה תשלחי לו הודעה שלא יעז לשלוח לך הודעות‪ ,‬ניסיתי לתת לה‬
‫ניסוח שירתיע אותו ויסגור את הסיפור‪ ,‬משהו שככה יבהיר לו‪ ,‬אבל היא כצפוי‬
‫נורא פחדה‪".‬‬
‫ובהמשך הוסיפה‪:‬‬
‫"ומה שקרה אתה שהיא ממש נכנסה לחרדות‪ ,‬היא פחדה ללכת לבד‪ ,‬היא לא‬
‫רצתה להגיע לבית ספר‪ ,‬זה עשה לה משהו מאוד מאוד רע‪ .‬אני גם חושבת‬
‫שהיה לה כל הזמן את המקום שהיא הרגישה אשמה שהיא נתנה לעצמה לזרום‬
‫אתו עד למקום מסוים ולא הייתה מספיק אסרטיבית וכשניסיתי להגיד לה‬
‫תתלונני עליו זה לא בסדר‪ ,‬זה אסור לו‪ ,‬וניסיתי להסביר לה שגם אם היא זרמה‬
‫אתו זה לא בסדר‪ ,‬הוא הדמות המבוגרת והאחראית אבל היא הרגישה מאוד‬
‫מאוד לא נוח לעשות עם זה משהו וככה זה נשאר‪".‬‬
‫אין בעינינו כל ספק כי המתלוננת אכן חוותה פגיעה קשה‪ .‬פגיעה זו הנה "פגיעה ממשית" שיש‬
‫בה כדי לאפיין את מעשי הנאשם כמעשי הטרדה מינית‪ ,‬בהתאם למבחן שנקבע בפרשת בן‬
‫אשר דלעיל‪.‬‬
‫‪ .34‬יסוד החזרתיות ‪ -‬החלופות ‪(6‬א)(‪ )6‬ו‪ )1(-‬בחוק למניעת הטרדה מינית‪ ,‬בהן הואשם הנאשם‪,‬‬
‫דורשות כי ההצעות והתייחסויות יהיו חוזרות‪ .‬בפסיקה נקבע באופן מפורש כי ניתן להוכיח‬
‫יסוד זה גם אם החזרה על ההצעות או על ההתייחסויות הייתה במהלך אירוע אחד‪.‬‬
‫בעש"מ ‪ 3913/16‬רחמני נ' מ"י נקבע מפי כב' הש' פרוקצ'יה‪ ,‬כי תכלית החוק מחייבת‬
‫להרחיב את מנעד הפרשנות של יסוד החזרתיות‪ ,‬וכך סוכמו הדברים‪:‬‬
‫"לא מצאתי ממש בטענת המערער לפיה מושג "ההטרדה המינית" על פי‬
‫החלופות בסעיף ‪(2‬א)(‪ )2‬ו‪ )4(-‬לחוק מחייב כי היסודות של ההצעות החוזרות או‬
‫ההתייחסויות החוזרות כשהן מופנות לאדם תתרחשנה במספר אירועים שונים‪,‬‬
‫ולא תיכללנה בגדר ההגדרה הצעות או התייחסויות חוזרות באירוע אחד‪ .‬ניסוחו‬
‫המילולי של החוק אינו תומך בפרשנות צרה כזו וגם תכליתו ומטרותיו אינן‬
‫הולמות פרשנות כזו"‬
‫‪72‬‬
‫ניתן לעיין גם ברע"פ ‪ 5288/14‬אשר בן שלמה דהן נ' מ"י לעניין "התייחסויות" חוזרות‬
‫באירוע אחד‪.‬‬
‫משהשתכנענו כי המסרים שנשלחו למתלוננת באמצעות תוכנת הווטסאפ מהווים הצעות‬
‫חוזרות בעלות אופי מיני והתייחסויות חוזרות המתמקדות במיניותה של המתלוננת‬
‫ומשקבענו כי המסרים נשלחו למתלוננת תוך שהנאשם ממלא תפקיד‪ ,‬אנו קובעים כי מעשי‬
‫הנאשם עולים כדי עבירת משמעת של הטרדה מינית‪ .‬זאת‪ ,‬בכפוף להוכחת היסוד‪ ,‬אליו‬
‫נתייחס להלן‪ ,‬לפיו המתלוננת הראתה לנאשם שהיא אינה מעוניינת בהצעות ובהתייחסויות‬
‫אלו‪.‬‬
‫האם הראתה המתלוננת לנאשם כי היא אינה מעוניינת בהצעות ובהתייחסויות המיניות‬
‫שהופנו אליה?‬
‫‪ .33‬ההגנה טענה בסיכומיה כי כיוון שאין מחלוקת על שהמתלוננת שלחה לנאשם תמונות בעלות‬
‫אופי מיני ורק לאחר שליחתן החל הנאשם בהתכתבויות בעלות אופי זה‪ ,‬הרי שלא ניתן לומר‬
‫כי המתלוננת הראתה לנאשם שהיא אינה מעוניינת בהצעות ובהתייחסויות שכן היא עצמה‬
‫יזמה מלכתחילה את השיח המיני שביניהם‪.‬‬
‫עוד טענה ההגנה כי במהלך החלפת המסרים בין הנאשם למתלוננת שיתפה האחרונה פעולה‬
‫לפחות באופן חלקי ולא דחתה בתקיפות את המסרים המיניים של הנאשם‪.‬‬
‫לאחר שנחשפנו לחלק מהתמונות ששלחה המתלוננת לנאשם‪ ,‬נציין כי אכן מדובר בתמונות‬
‫מצוירות בעלות אופי מיני‪ .‬ואולם‪ ,‬התרשמנו כי הן המתלוננת והן הנאשם ראו בהן‬
‫קריקטורות משעשעות ‪ -‬הא ותו לא‪.‬‬
‫המתלוננת בעדותה מתייחסת לתמונות המצוירות ששלחה ותיארה את הדברים באופן הבא‪:‬‬
‫"ש‪. .‬ואז הנאשם אומר לך תשלחי עוד כמה או יש לך עוד כמה‪ ,‬ואת עונה לו‪:‬‬
‫"מלא חחחח"‪.‬‬
‫ת‪ .‬כאלה דברים‪ ,‬זה הכוונה‪ ,‬סתם שטויות כאלה מצחיקות‪".‬‬
‫ובהמשך בחקירתה הנגדית העידה‪:‬‬
‫" ש‪ .‬את לא רצית שהקשר ביניכם יקבל גוון מיני‪ ,‬נכון? אם לא רצית שהקשר‬
‫ביניכם יקבל גוון מיני‪ ,‬למה שלחת לו ‪ 6‬תמונות‪ ,‬שאת אישרת כאן לביה"ד הן‬
‫כולן בעלות גוון מיני?‬
‫ת‪ .‬אני צחקתי אתו לא הייתה לי שום כוונה שזה יהיה ככה‪".‬‬
‫גם הנאשם עצמו ראה בקריקטורות המיניות סוג של הלצה‪ .‬בעדותו סיפר כך‪:‬‬
‫‪73‬‬
‫"ת‪ .‬בכלל מלכתחילה לא ראיתי בתמונה הזאת‪ ,‬זה היה עוד שעות בוקר‪,‬‬
‫התייחסתי לזה כאל ליצנות כזאת‪ ,‬אחרי זה בלילה כשראיתי את התמונות זה‬
‫כנראה עורר בי דברים לא נכונים ולא הגיוניים‪ .‬אח"כ בלילה כתבתי את‬
‫המילים הגסות האלה‪".‬‬
‫כיוון ששני הצדדים ראו בקריקטורות המיניות ששלחה המתלוננת לנאשם כסוג של בדיחה‪,‬‬
‫הרי שאין להסיק מכך כנטען ע"י ההגנה‪ ,‬שהמתלוננת חפצה בהצעות ובהתייחסויות המיניות‬
‫של הנאשם‪ ,‬כפי שפורטו לעיל‪.‬‬
‫בהתייחס לטענת ההגנה לפיה המתלוננת שיתפה פעולה עם הנאשם ולו באופן חלקי‬
‫בתגובותיה למסרונים המיניים‪ ,‬אנו קובעים כי אין לראות באלו משום שיתוף פעולה‪.‬‬
‫המתלוננת העידה כי פעלה כמי ש"צוחקת" עם הנאשם מתוך חוסר נעימות פחד ומבוכה‪.‬‬
‫דברי המתלוננת משתלבים עם עדותה של ע"ת ‪ 1‬היועצת החינוכית של בית הספר‪,XXX ,‬‬
‫שסיפרה על דפוס התנהגות של בנות שעברו פגיעה מינית אשר יכול להיראות כבודק גבולות ‪.‬‬
‫לדבריה אין קושי בזיהוי בנות מסוג זה ובניצולן‪.‬‬
‫במצב דברים זה‪ ,‬חייב היה הנאשם כאיש חוק וכאדם מבוגר להציב גבול ברור ונחרץ בראש‬
‫ובראשונה לעצמו‪ ,‬בכל הקשור לאופי מגעיו עם המתלוננת‪.‬‬
‫בחינה מדוקדקת של ת‪ 4/‬מעלה בבירור כי המתלוננת ניסתה שוב ושוב‪ ,‬וללא הצלחה‪ ,‬להביא‬
‫להפסקת הסחף במסריו המיניים והבוטים של הנאשם‪.‬‬
‫המתלוננת עשתה כן בעדינות ובמבוכה מסוימת כמתחייב מפער הגילים והמעמד ביניהם‪ ,‬בכך‬
‫שאמרה לו‪ ,‬בין היתר‪:‬‬
‫"לאאאא איכססס"‪" ,‬זה מחזיר אותי לימים עצובים"‪" ,‬אבל זה עושה לי רע"‪,‬‬
‫"אל תשתף אותי בזה"‪" ,‬בזמן האחרון אני נגעלת מזה יותר מדי"‪" ,‬בוא לא נדבר‬
‫על זה"‪" ,‬זה מעצבן אותי"‪" ,‬אני נגעלת"‪" ,‬זה טבעי אבל אני כבר נגעלת מיזה(כך‬
‫במקור)‪" ,‬אני לא!!"‪" ,‬מעדיפה שלא"‪" ,‬לא ממש מושך אותי"‪" , ,‬לא מושך‬
‫אותי אפילו מגעיל אותי"‪" ,‬תעשה לבד"‪" ,‬זה לא מהנה אותי‪...‬באמת"‪" ,‬לא‬
‫מושך אותי בכלל"‪" ,‬לי זה יעשה כייף? אמרתי לך זה לא מושך אותי"‪" ,‬לא‬
‫ממש"‪" ,‬לא מושך אותי בכלל"‪" ,‬עזוב"‪" ,‬זה לא יעשה לי כלום"‪" ,‬בחיי שזה‬
‫מגעיל אותי"‪" ,‬אני לא רוצה זה מגעיל אותי"‪" ,‬עזוב"‪" ,‬אני לא רוצה" וכיוצ"ב‪.‬‬
‫השתכנענו כי כל אלו מעידים ויש בהם כדי להוכיח באופן שאינו משתמע לשני פנים‪ ,‬כי‬
‫המתלוננת הראתה לנאשם שהיא אינה מעוניינת בהצעותיו ובהתייחסויותיו המיניות‪.‬‬
‫‪74‬‬
‫לפיכך‪ ,‬משהוכחו כל היסודות הנדרשים‪ ,‬אנו קובעים כי התנהגותו של הנאשם עולה כדי‬
‫עבירת משמעת של הטרדה מינית על פי החלופה שבסעיפים ‪(6‬א)(‪ )6‬ו‪(6 -‬א)(‪ )1‬לחוק למניעת‬
‫הטרדה מינית‪.‬‬
‫האם הנאשם ביחסיו עם המתלוננת הקטינה ניצל יחסי תלות ‪ -‬סעיף ‪(6‬א) לחוק למניעת‬
‫הטרדה מינית?‬
‫‪ .37‬לאחר ששמענו את עדות המתלוננת ובהתחשב בתוכן עדותה‪ ,‬מצאנו להזהיר את הנאשם כי יש‬
‫אפשרות שיורשע בחלופה זו ולכן עליו להתגונן מפניה‪.‬‬
‫כפי שקבענו באשר לטיב הקשר בין הנאשם למתלוננת‪ ,‬המתלוננת הייתה בתקופה הרלוונטית‬
‫קטינה שטרם מלאו לה ‪ 37‬שנה‪ .‬המתלוננת הייתה בילדותה קורבן לעבירת מין במשפחה וכן‬
‫היא בת למשפחה חרדית שמרדה במשפחתה ולא צייתה לקוד המשפחתי והקהילתי‪ .‬כתוצאה‬
‫מאלו סבלה מבעיות אישיות ומשפחתיות שונות‪ .‬הנאשם היה מודע לכל אלה‪.‬‬
‫המתלוננת מצאה בנאשם‪ ,‬גבר בן ‪ ,43‬אשר שימש בתקופה הרלוונטית כשוטר קהילתי בישוב‬
‫והיה סמל לאיש מרות חזק‪ ,‬כתף תומכת לצרותיה משענת ומגן‪.‬‬
‫התרשמנו כי פערי המעמד‪ ,‬הגילים והכוח שבין המתלוננת לנאשם יצרו ביניהם יחסי תלות‪,‬‬
‫אשר נוצלו לרעה ע"י הנאשם לשם הטרדתה מינית‪.‬‬
‫מאחר והנאשם ביצע את העבירות המיוחסות לו‪ ,‬תוך ניצול יחסי תלות אלו‪ ,‬ניתן היה‬
‫להרשיעו בעבירת הטרדה מינית‪ ,‬בחלופה לפיה לא נדרש להוכיח כי המתלוננת הראתה שאינה‬
‫מעוניינת בהצעות ובהתייחסויות המהוות עבירה‪.‬‬
‫בחרנו שלא להרשיע את הנאשם בעבירה זו משני טעמים‪ .‬האחד – חלופה זו לא יוחסה‬
‫לנאשם בכתב האישום מלכתחילה‪ .‬השני – הדבר היה מביא לריבוי הרשעות בגין אותו מעשה‪,‬‬
‫אם כי האינטרס המוגן בחלופה זו‪ ,‬שונה‪.‬‬
‫לפיכך החלטנו שלא להרשיע את הנאשם בעבירת הטרדה מינית של קטינה תוך ניצול יחסי‬
‫תלות‪.‬‬
‫‪75‬‬
‫האם התנהגותו של הנאשם עולה כדי עבירת משמעת של התנהגות שאינה הולמת שוטר?‬
‫‪ .32‬כתב האישום ייחס לנאשם‪ ,‬בנוסף לעבירת ההטרדה המינית‪ ,‬גם עבירה של התנהגות שאינה‬
‫הולמת שוטר או שיש בה כדי לפגוע בתדמית המשטרה‪.‬‬
‫לטענת ההגנה מעשיו של הנאשם אינם עולים כדי התנהגות שאינה הולמת שוטר‪.‬‬
‫אנו דוחים טענה זו מכול וכול‪ .‬הנאשם אשר נתפס על ידי המתלוננת כשוטר שהוא אף חבר‬
‫העוזר ותומך בה‪ ,‬ניצל את פערי הכוחות‪ ,‬הגילים המעמד וכן את פגיעותה של המתלוננת‪ ,‬על‬
‫מנת להטרידה מינית בהצעות ובהתייחסויות כאמור לעיל‪ .‬בעשותו כן ניצל הנאשם לרעה את‬
‫תפקידו ומעמדו כשוטר כמו גם את האמון שרחשה לו המתלוננת‪ ,‬ככזה‪.‬‬
‫מכלול התנהגותו של הנאשם כפי שנחשף בתיק זה‪ ,‬חורג באופן בוטה מרף ההתנהגות הראוי‬
‫לשוטר ויש בהתנהגותו זו כדי לפגוע בתדמית המשטרה הן בעיני המתלוננת והן בעיני הציבור‬
‫בכללותו‪.‬‬
‫בעש"מ ‪ 6792/16‬מדינת ישראל נ' בן‪-‬אשר שניתן לפני כניסתו לתוקף של החוק למניעת‬
‫הטרדה מינית אולם כוחו יפה גם כיום‪ ,‬נקבע כי סוג העבירות הנ"ל מהווה התנהגות שאינה‬
‫הולמת עובד מדינה‪:‬‬
‫"כיום מן המוסכמות הוא‪ ,‬בישראל כמו במדינות אחרות‪ ,‬שהטרדה מינית‪,‬‬
‫מעבר לנזק החומרי שהיא עלולה לגרום‪ ,‬פוגעת בכבוד האדם‪ .‬אין ספק‪ ,‬שהיא‬
‫בגדר התנהגות שאינה הולמת שום אדם‪ ,‬ובוודאי שהיא אינה הולמת את עובד‬
‫המדינה‪ ,‬ומכאן גם שהיא אף עלולה לפגוע בתדמיתו או בשמו הטוב של שירות‬
‫המדינה‪ ,‬בניגוד לסעיף ‪ )97)2‬לחוק המשמעת"‬
‫לפיכך מצאנו לקבוע כי התנהגותו של הנאשם עולה כדי עבירת התנהגות שאינה הולמת שוטר‬
‫או שיש בה כדי לפגוע בתדמית המשטרה‪.‬‬
‫שכרות‬
‫‪ .32‬ההגנה טענה בסיכומיה כי לנאשם עומד סייג השכרות ויש לזכותו מהעבירות המיוחסות לו‪.‬‬
‫ההגנה ביססה את טענתה על דברי הנאשם שטען בחקירתו במח"ש ובעדותו כי בעת ששלח‬
‫את המסרונים המיניים למתלוננת‪ ,‬היה נתון במצב של שכרות‪ .‬תמיכה לטענה מצאה ההגנה‬
‫בעדותו של ע"ה ‪ ,XXX 6‬שהעיד על כך שהנאשם שתה אלכוהול במסיבה שהתקיימה באותו‬
‫ערב‪ ,‬עובר לשליחת המסרונים‪ ,‬ואמינותו לא עורערה‪.‬‬
‫עוד טענה ההגנה‪ ,‬כי בעבירות שדורשות כוונה או מודעות מיוחדת‪ ,‬חל סייג השכרות‪ .‬ככל‬
‫שבית הדין יקבע שמתקיימת עבירת הטרדה מינית‪ ,‬הרי שנדרש כי המטריד יהיה מודע לכך‬
‫‪76‬‬
‫שהמוטרד אינו מעונין בהצעות או בהתייחסויות‪ .‬לשיטת ההגנה מדובר במודעות מיוחדת‬
‫שנשללת במצב של שכרות‪ .‬לתמיכה בטענה הפנתה ההגנה לפס"ד בע"פ ‪ 3423/22‬שם זוכה‬
‫הנאשם מעבירת מעשה מגונה לאור הוראות סעיף ‪61‬ט לחוק העונשין‪.‬‬
‫בטרם נדון בטענה יודגש כי עצם כניסתו של שוטר מדעת למצב של שכרות עמוקה עד כדי כך‬
‫שהתנהגותו אינה נשלטת‪ ,‬כנטען על ידי ההגנה‪ ,‬מהווה כשלעצמה עבירת משמעת של התנהגות‬
‫שאינה הולמת שוטר‪.‬‬
‫עם זאת משהועלתה הטענה נדון בה לגופה‪.‬‬
‫הנאשם טען בחקירתו במשטרה ואף בעדותו בפנינו כי בתאריך ‪ 62.06.6036‬בשעות הלילה‪,‬‬
‫בעת ששלח את המסרים המיניים למתלוננת‪ ,‬היה שיכור‪ ,‬לאחר ששתה כמות גדולה של‬
‫אלכוהול במסיבה שנערכה לשוטרים‪ .‬בעדותו הוא מספר על מצבו לאחר ששתה‪:‬‬
‫"ת‪ .‬באותו לילה הייתה לנו מסיבה של התחנה‪ ,‬זה היה ב‪ ,XXX‬הייתה מסיבה‬
‫מאוד רועשת‪ ,‬מוסיקה‪ ,‬קריוקי‪ ,‬היה שם אלכוהול‪ .‬כמו שציינתי אני הייתי‬
‫בתקופה מאוד קשה אחרי אבל שזה היה איזשהו זמן להתפרקות בשתייה‪,‬‬
‫שתיתי יותר מדי‪ ,‬יותר ממה שאני רגיל‪ .‬דרך אגב מאותו זמן אני לא שותה‪.‬‬
‫הלכנו אח"כ לחדרים ועשיתי את הטעות החמורה הזאת של ההתכתבות‬
‫הארורה הזאת‪ .‬מבחינתי זה היה מקרה שלא הייתה בו כוונה‪ ,‬לא מחשבה ולא‬
‫תכנון לפני כן‪ ,‬בוא נאמר שבמצב רגיל בוודאי שלא הייתי כותב"‬
‫לתמיכה בטענתו זו הפנה לעדותו של ע"ה ‪ 6‬השוטר ‪XXX‬שתיאר את הדברים כך‪:‬‬
‫" הגענו לישון בקיבוץ ‪ ,XXX‬אכלנו שם ארוחת ערב‪ ,‬ובסביבות ‪ 33:11‬נדמה לי‬
‫ארגנו החבר'ה ערב קריוקי באולם של הקיבוץ שם‪ .‬זה כלל שירה‪ ,‬וכיבודים‪,‬‬
‫פיצוחים ואלכוהול‪ .‬היינו שם עד שעות מאוחרות‪ .‬זהו‪ ,‬שתו החבר'ה‪ ,‬נהנו‪.‬‬
‫ש‪ .‬תתאר לי את המצב של הנאשם שם באותו לילה‪.‬‬
‫ת‪ .‬הנאשם אני חושב שהוא היה‪ ,‬בוא נגיד לא שונה הרבה מאחרים‪ ,‬פרט אלי‬
‫שאני לא נוגע באלכוהול‪ ,‬אבל אנשים שתו שם כמויות גדולות של שתיה‪ ,‬לי זה‬
‫נראה מוגזם‪ ,‬שתו‪ ,‬שתו‪ ,‬השתוללו שם‪ ,‬אני מכיר את הנאשם בהיכרות האישית‬
‫שלנו‪ ,‬אני יודע שהוא יכול לשתות חצי בקבוק וודקה בערב כשאנחנו יושבים עם‬
‫חברים‪ ,‬והוא גם שתה‪ ,‬באותו ערב ישבנו‪ ,‬צחקנו והוא שתה הרבה‪.‬‬
‫זהו‪ ,‬אני לקראת ‪ 19:21‬התעייפתי והלכתי לחדר למגורים לישון‪ ,‬כשהיו שם עוד‬
‫קבוצה שנשארה‪ ,‬אני חושב שגם הנאשם נשאר שם‪ ,‬וזהו‪ ,‬אני עליתי לישון‪ .‬לא‬
‫יודע באיזה שעה הוא חזר לחדר‪ ,‬הוא ישן איתי בחדר גם‪".‬‬
‫סייג השכרות נקבע בסעיף ‪61‬ט לחוק העונשין התשל"ז ‪( 3277-‬להלן‪" :‬חוק העונשין") שזו לשונו‪:‬‬
‫"(א) לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שעשה במצב של שכרות שנגרמה‬
‫‪77‬‬
‫שלא בהתנהגותו הנשלטת או שלא מדעתו‪.‬‬
‫(ב) עשה אדם מעשה במצב של שכרות והוא גרם למצב זה בהתנהגותו‬
‫הנשלטת ומדעת‪ ,‬רואים אותו כמי שעשה את המעשה במחשבה פלילית‪,‬‬
‫אם העבירה היא של התנהגות‪ ,‬או באדישות אם העבירה מותנית גם‬
‫בתוצאה‪.‬‬
‫*‬
‫(ד) בסעיף זה "מצב של שכרות" ‪ -‬מצב שבו נמצא אדם בהשפעת חומר‬
‫אלכוהולי‪ ,‬סם מסוכן או גורם מסמם אחר‪ ,‬ועקב כך הוא היה חסר יכולת‬
‫של ממש‪ ,‬בשעת המעשה‪ ,‬להבין את אשר עשה או את הפסול שבמעשהו‪,‬‬
‫או להימנע מעשיית המעשה‪.‬‬
‫(ה) סעיפים קטנים (א)‪( ,‬ב) ו‪(-‬ג) חלים גם על מי שלא היה חסר יכולת כאמור‬
‫בסעיף קטן (ד)‪ ,‬אך עקב שכרות חלקית לא היה מודע‪ ,‬בשעת מעשה‪ ,‬לפרט‬
‫מפרטי העבירה"‪.‬‬
‫אם כן בהתאם לסעיף ‪61‬ט(א)‪ ,‬סייג השכרות יחול‪ ,‬רק אם שכרות זו נגרמה שלא בהתנהגותו‬
‫הנשלטת או לא מדעתו של הנאשם‪.‬‬
‫בע"פ ‪ 7111/91‬יעקוב אלפידל נ' מדינת ישראל‪ ,‬תק‪-‬על ‪ )6036( 6170 ,)1(6036‬פורטו שני התנאים‬
‫ההכרחיים להוכחת סייג השכרות שהנטל להוכיחם מוטל על כתפי הנאשם‪:‬‬
‫"העולה מסעיף זה הוא כי נדרשים שני תנאים הכרחיים‪ ,‬על‪-‬מנת שהנאשם יזכה‬
‫לחסות תחת סייג השכרות‪ .‬התנאי האחד ‪ -‬כי מדובר בשכרות שנגרמה שלא‬
‫מרצונו של הנאשם‪ ,‬בין משום שאולץ להשתכר‪ ,‬ובין אם מדובר בשכרות שנגרמה‬
‫מבלי שהנאשם היה מודע לכך שהוא משתכר‪ ,‬בשל חוסר ידיעתו כי הוא צורך חומר‬
‫אלכוהולי‪ .‬התנאי השני ‪ -‬יש להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין השפעת החומר‬
‫האלכוהולי או המסמם‪ ,‬לבין היותו של הנאשם חסר יכולת של ממש להבין או‬
‫להימנע מעשיית המעשה‪".‬‬
‫נוסף על כך‪ ,‬אין די לנאשם בהוכחה ששתה אלכוהול‪ .‬מידת השכרות הנדרשת כדי לעמוד בהוכחת‬
‫סייג זה הינה שכרות כזו שגרמה לאדם להיות חסר יכולת של ממש בשעת מעשה להבין את אשר‬
‫עשה או את הפסול במעשיו או להימנע מעשייתו‪.‬‬
‫בע"פ ‪ 5737/11‬שנדון יחד עם ע"פ ‪( 4127/19‬פורסמו באתר נבו) נאמר כלהלן‪:‬‬
‫"בפיהם של שני המערערים הייתה טענה נוספת ‪ -‬שכרות‪" .‬מצב של שכרות"‬
‫הוגדר בסעיף ‪24‬ט(ד) של חוק העונשין‪ ,‬כ"מצב שבו נמצא אדם בהשפעת חומר‬
‫אלכוהולי‪ ,‬סם מסוכן או גורם מסמם אחר‪ ,‬ועקב כך הוא היה חסר יכולת של ממש‪,‬‬
‫בשעת המעשה‪ ,‬להבין את אשר עשה או את הפסול שבמעשיו‪ ,‬או להימנע מעשיית‬
‫המעשה"‪.‬‬
‫‪78‬‬
‫מהגדרה זו ברור כי לא די שאדם ילגום משקאות אלכוהוליים‪ ,‬אף אם מדובר בכמות‬
‫חריגה‪ ,‬הואיל והדגש הוא לא על הכמות אלא על ההשפעה שהייתה לשתייה זו על‬
‫הכרתו ותפקודו של נאשם בשעת מעשה‪".‬‬
‫כאמור‪ ,‬הנטל להוכחת הסייג מוטל על הנאשם‪ .‬בע"פ ‪ 6229/99‬י א נ' מדינת ישראל‪ ,‬תק‪-‬על‬
‫‪ ,)6036( 2023 ,)3(6036‬סוכמו הדברים באופן הבא‪:‬‬
‫"על המערער מוטל אפוא להניח תשתית עובדתית לקביעה כי היה נתון ב"מצב של‬
‫שכרות" כמשמעוֹ בסעיף ‪24‬ט(ד) הנ"ל לחוק העונשין‪ .‬קרי‪ :‬כי נמצא תחת השפעת‬
‫חומר אלכוהולי‪ ,‬סם מסוכן או גורם מסמם אחר; כי היה חסר יכולת של ממש‪,‬‬
‫בשעת המעשה‪ ,‬להבין את אשר עשה‪ ,‬או את הפסול שבמעשהו‪ ,‬או להימנע מעשיית‬
‫המעשה; וכי קיים קשר סיבתי בין שני התנאים הללו‪" .‬‬
‫בשנים האחרונות הורחבה בהלכה הפסוקה תחולת הסייג ונקבע כי הוא יחול לא רק בעבירות‬
‫תוצאה המותנות בהוכחת כוונה אלא גם בעבירות התנהגות בעלות יסוד נפשי של כוונה מיוחדת –‬
‫עבירות מטרה‪ .‬לעניין זה עיין ברע"פ ‪ 6283/99‬ברע"פ ‪ 6283/99‬ברע"פ ‪ 6283/99‬וברע"פ ‪. 5241/93‬‬
‫תק‪-‬על ‪, 2131 ,)6(6036‬עמ' ‪.2167‬‬
‫לענייננו יודגש כי עבירת ההטרדה המינית לפי החוק למניעת הטרדה מינית‪ ,‬בחלופות הרלוונטיות‬
‫היא עבירת התנהגות‪ .‬היסוד הנפשי הדרוש להתהוותה הינו מחשבה פלילית ‪ .Mens Rea‬אין‬
‫המדובר בעבירת תוצאה או מטרה ולכן די במודעותו של הנאשם לטיב ההתנהגות ולקיום‬
‫הנסיבות ולא נדרש להוכיח כוונה מיוחדת‪.‬‬
‫על כך ניתן ללמוד גם מדבריו של המלומד גבריאל הלוי בספרו "תורת דיני העונשין" (כרך ד')‬
‫הוצאת בורסי מהדורת ‪ 6030‬שסיכם זאת כך‪:‬‬
‫"דרישת היסוד הנפשי בעבירה זו היא דרישת מחשבה פלילית (מודעות להתנהגות‬
‫ומודעות לנסיבות)‪ ,‬הניתנת להוכחה באמצעות חזקת העיוורון המכוון‪".‬‬
‫על משמעותה של דרישת המודעות עמד י‪ .‬קדמי בספרו "על הדין בפלילים" (חלק ראשון)‬
‫מהדורה חדשה תשע"ב – ‪ 6036‬וסיכם את הדברים כך‪:‬‬
‫"משמעותה של דרישת המודעות היא‪:‬‬
‫מודעות לטיב המעשה‪ ,‬לאמור‪ :‬מודעות לטיבה של ההתנהגות שבה נוקט העבריין‪.‬‬
‫מודעות נגזרת מידיעה‪ ,‬וטיב מבטא את מהות המעשה‪ ,‬ואכן בסופו של דבר‪ ,‬המדובר כאן‬
‫בהבנת מהותו של המעשה‪.‬‬
‫מודעות להתקיימות הנסיבות‪( ,‬הנקובות בהגדרת העבירה אם נקובות בה כאלה)‪,‬‬
‫לאמור‪ :‬ידיעה ממשית כי הנסיבות האמורות מתקיימות בפועל"‬
‫לפיכך‪ ,‬די כאמור בהוכחת מודעותו של הנאשם לטיב המעשה ולהתקיימות הנסיבות כדי לספק‬
‫את דרישת היסוד הנפשי‪ ,‬ואין צורך בהוכחת כוונה בעבירות אלו‪.‬‬
‫‪79‬‬
‫יש לציין כי גם אם היה מדובר בעבירת מטרה או בעבירת תוצאה בעלת יסוד נפשי של כוונה‪ ,‬לא‬
‫יכול היה הנאשם ליהנות מתחולת הסייג שכן לא התרשמנו‪ ,‬ולא הוכח לנו‪ ,‬לא על יסוד עדותו‪ ,‬לא‬
‫על יסוד תוכן המסרונים ששלח‪ ,‬ואף לא על יסוד עדותו של ע"ה ‪ ,6‬שהנאשם היה בדרגת שכרות‬
‫כה גבוהה עד כי היה חסר יכולת של ממש בשעת המעשה‪ ,‬להבין את אשר עשה או את הפסול‬
‫שבמעשהו‪ ,‬או להימנע מעשיית המעשה‪.‬‬
‫ההיפך‪ ,‬התרשמנו מהתכתובות הרלוונטיות בת‪ 4/‬כי הנאשם הגיב באופן ענייני למסרים שנשלחו‬
‫אליו ‪ ,‬התוכן של מסריו היה ממוקד רצוף והגיוני‪ ,‬הוא כתב במיעוט של שגיאות כתיב והטעויות‬
‫שנמצאו בתכתובות היו לא יותר מטעויות הקלדה נפוצות‪.‬‬
‫גם אם הנאשם שתה אלכוהול בכמות כזו שגרמה להסרת מחסומים מסוימים בהתנהגותו‪ ,‬הרי‬
‫שלא מדובר בשכרות שטשטשה את יכולתו להבין את אשר עשה או להימנע מכך‪.‬‬
‫לפיכך מצאנו לדחות את הטענה‪.‬‬
‫הגנה מן הצדק‬
‫‪ .60‬לטענת ההגנה‪ ,‬המתלוננת שברה בזדון את הטלפון הסלולרי שלה‪ .‬עובדה זו מנעה מגורמי‬
‫החקירה להפיק תמונות פורנוגרפיות שאין חולק כי אלו נשלחו לנאשם על ידי המתלוננת‪,‬‬
‫עובר לתכתובות המיניות של הנאשם‪ .‬לדברי ההגנה מדובר על העלמה מכוונת של ראייה‬
‫חיונית להגנת הנאשם אשר כתוצאה ממנה נפגעה יכולתו להתגונן‪.‬‬
‫טענה נוספת שהועלתה על ידי ההגנה היא שהמתלוננת אשר ביצעה לכאורה עבירה של שיבוש‬
‫מהלכי משפט‪ ,‬בכך ששברה את מכשיר הטלפון הסלולרי שלה‪ ,‬מעולם לא נחקרה על כך ואף‬
‫לא הועמדה לדין‪ .‬בכך יש לטענת ההגנה אפליה פסולה המצדיקה את ביטולו של כתב‬
‫האישום‪.‬‬
‫ההגנה העלתה טענה נוספת של אכיפה בררנית ופסולה בהתייחס לשני מקרים בהם‪ ,‬לשיטתה‪,‬‬
‫ננקטו כלפי קצינים הליכים מקלים יותר בהשוואה להליכים שננקטו נגד הנאשם‪.‬‬
‫המקרה הראשון שצוין על ידי ההגנה נוגע למפקד תחנה שניהל רומן עם שוטרת שהיתה תחת‬
‫פיקודו‪ .‬על רקע רצונו להיפרד ממנה‪ ,‬ירתה השוטרת בעצמה‪ .‬הקצין הועמד לדין על עבירה של‬
‫התנהגות שאינה הולמת שוטר‪.‬‬
‫המקרה השני עניינו בניצב שפרש בהסדר מהחיל לאחר שלדברי ההגנה ביצע עבירות של‬
‫הטרדה מינית ומעשה מגונה באזרחית‪.‬‬
‫בהתייחס לטענה בדבר אכיפה בררנית‪ ,‬כידוע‪ ,‬בהלכה הפסוקה נקבע כי לא כל הבחנה בין‬
‫העמדתם לדין של שני אנשים‪ ,‬גם שעה שעניינם דומה‪ ,‬יש בה משום אכיפה בררנית‪.‬‬
‫בע"פ (י‪-‬ם) ‪ 41641/17‬מדינת ישראל נ' ש' מלכה ואח' (‪( )66.6.02‬פורסם במאגר נבו)) נקבע‪:‬‬
‫‪81‬‬
‫"אכיפה בררנית היא אכיפה הפוגעת בשוויון בפני החוק‪ .‬ואולם‪ ,‬לא כל אכיפה‬
‫חלקית‪" ,‬סלקטיבית" או מדגמית‪ ,‬היא אכיפה פסולה שיסודה בהפליה‪ .‬על פי‬
‫ההשקפה המקובלת‪ ,‬ההכרעה אם אכיפה חלקית היא אכיפה מותרת‪ ,‬או שמא‬
‫אכיפה בררנית פסולה‪ ,‬תיגזר בדרך כלל מטיב מניעיה של התביעה‪ .‬ככל שיוכח‬
‫כי כתב האישום יסודו בשרירות או במניעים פסולים של התביעה‪ ,‬יבוטל כתב‬
‫האישום‪" .‬‬
‫עוד יודגש כי אכיפה בררנית איננה היפוך של אכיפה מלאה‪ .‬בבג"צ‪ 6216/16‬זקין נ' עריית באר‬
‫שבע‪ ,‬ב"ד נ"ג (‪( 214-215 ,381 )2‬ניתן ב‪ )3222-‬נאמרו בעניין זה הדברים שלהלן‪:‬‬
‫"אכיפה בררנית‪ ...‬אינה היפוך של אכיפה מלאה‪ .‬לעתים קרובות אין אכיפה‬
‫מלאה‪ ,‬ומבחינה מעשית אף לא יכולה להיות אכיפה מלאה‪ ,‬של חוק או תקנות‪.‬‬
‫אכיפה חלקית אינה בהכרח אכיפה פסולה‪ .‬כך גם אכיפה מדגמית‪ ,‬שהרי‬
‫המדינה אינה יכולה להקצות אלא משאבים מוגבלים לאכיפת החוק‪ .‬כך גם‬
‫רשויות מנהליות שונות‪ ,‬כמו רשויות מקומיות‪ ...‬אולם‪ ,‬אפשר שאכיפה חלקית‬
‫תהיה אכיפה בררנית ובשל כך גם תהיה אכיפה פסולה‪ .‬מהי אכיפה כזאת?‪...‬‬
‫ללא יומרה להציע הגדרה ממצה‪ ,‬אפשר לומר‪ ,‬לצורך עתירה זאת‪ ,‬כי אכיפה‬
‫בררנית היא אכיפה הפוגעת בשוויון במובן זה שהיא מבדילה לצורך אכיפה בין‬
‫בני אדם דומים או בין מצבים דומים לשם השגת מטרה פסולה‪ ,‬או על יסוד‬
‫שיקול זר או מתוך שרירות גרידא"‪.‬‬
‫בהתייחס לשני המקרים שהועלו כבסיס לטענת אכיפה בררנית‪ ,‬יאמר‪ ,‬כי איננו מוצאים כל‬
‫דמיון בינם לבין המקרה שבפנינו‪ .‬מהמעט שהוצג בפנינו‪ ,‬לא ניתן לקבוע כי אותם מקרים לא‬
‫טופלו על פי נסיבותיהם‪.‬‬
‫עוד נוסיף כי לא הובא ולו בדל ראיה לכך שמניעי התביעה בהגשת כתב האישום נגד הנאשם‬
‫יסודם בשרירות או במניעים זרים‪.‬‬
‫בהתייחס לטענה בעניין העלמת ראיות מכוונת מצד המתלוננת ‪ ,‬איננו סבורים כי מששברה‬
‫המתלוננת את מכשיר הטלפון הסלולרי שלה‪ ,‬היה בכוונתה להשמיד ראיה‪ .‬המתלוננת‬
‫מלכתחילה הגיעה למשרדי מח"ש לחקירה עם מכשיר הטלפון הסלולרי‪ ,‬היא שלחה את‬
‫התכתוב ות כולל התמונות לחוקרת עפ"י בקשתה ואף ידעה וציינה שהנאשם עצמו מחזיק בכל‬
‫התכתובות המשותפות‪ .‬מכאן שאין כל הגיון בטענה ששבירת הטלפון נעשתה מתוך מניע של‬
‫שיבוש‪ ,‬אלא כפי שהסבירה המתלוננת בעדותה‪" :‬כי לא רציתי לזכור את זה‪ ,‬זה עשה לי רע כל‬
‫מה שהיה שם‪".‬‬
‫משכך הרי שלא היה כל מקום לחקירתה של המתלוננת בחשד לביצוע עבירה ובוודאי שלא‬
‫בהעמדתה לדין‪.‬‬
‫בסופו של דבר‪ ,‬אותרו רוב התמונות הנדונות על ידי המתלוננת‪ ,‬היא עצמה הציעה להציגן‬
‫במהלך המשפט‪ ,‬וכך עשתה‪ ,‬מכאן שלא קופחה הגנת הנאשם בעניין זה‪.‬‬
‫‪81‬‬
‫לפיכך‪ ,‬הטענה נדחית‪.‬‬
‫מחדלי חקירה‬
‫‪ .63‬ההגנה הצביעה על מספר מחדלי חקירה אשר מצדיקים לשיטתה את זיכויו של הנאשם‪.‬‬
‫לטענת ההגנה היה צורך לתפוס את הטלפון הסלולרי של המתלוננת עת נחקרה במח"ש‪,‬‬
‫לחדור אליו ולהפיק ממנו את התמונות בעלות האופי המיני ששלחה אל הנאשם‪ .‬בנוסף‪ ,‬טענה‬
‫ההגנה‪ ,‬היה צורך גם לתפוס את הטלפון של הנאשם כדי להפיק ממנו את התכתובות‬
‫הרלוונטיות‪ .‬עוד נטען‪ ,‬כי גם לאחר שנודע שהמתלוננת שברה במזיד את מכשיר הטלפון‬
‫שברשותה‪ ,‬ניתן היה לנסות ולבצע חדירה אל המכשיר‪ ,‬אולם אין תיעוד של חוקר מחשב‬
‫מיומן שהדבר נעשה‪ .‬כל אשר נאמר במזכר שכתבה חוקרת מח"ש ובעדותה‪ ,‬הוא‪ ,‬שהדבר‬
‫נבדק מול חוקר מחשב מיומן והסתבר כי פעולה זו בלתי ניתנת לביצוע‪.‬‬
‫בנוסף לכך טענה ההגנה כי היה צורך לחקור את בני משפחתה של המתלוננת באשר לנוכחותו‬
‫של הנאשם באירוע האלימות שהתרחש בביתם ואף היה צורך בחקירת חברתה של המתלוננת‬
‫ביחס למפגש בנקודת במשטרה ב‪.XXX‬‬
‫בע"פ ‪ - 2111/99‬ווספי ענתבאווי נ' מדינת ישראל תק‪-‬על ‪, 3676 ,)1(6036‬עמ' ‪ .3672‬סוכמה‬
‫ההלכה ביחס לנפקותם של מחדלי חקירה מפי כב' השופט דנצינגר כלהלן‪:‬‬
‫"כידוע‪ ,‬הלכה היא כי מחדלי חקירה אין בהם כשלעצמם כדי להביא לזיכויו של‬
‫נאשם‪ ,‬אם חרף מחדלי החקירה הונחה תשתית ראייתית מספקת להוכחת‬
‫אשמתו בעבירות שיוחסו לו [ראו למשל‪ :‬ע"פ ‪ 7964/17‬אלהוושלה נ' מדינת‬
‫ישראל (לא פורסם‪ ,)99.8.3118 ,‬פסקה ‪ 8‬והאסמכתאות הנזכרות שם; עוד ראו‬
‫לאחרונה פסק דינו של השופט נ' סולברג בע"פ ‪ 8447/99‬סולימאן נ' מדינת‬
‫ישראל (לא פורסם‪ ,)34.1.3193 ,‬פסקה ‪ 32‬והאסמכתאות הנזכרות שם]‪ .‬יש‬
‫לבחון בעת בדיקה של טענה בדבר מחדלי חקירה את השאלה האם המחדלים‬
‫הנטענים הם חמורים במידה המעוררת חשש שהגנת הנאשם קופחה כיוון‬
‫שהתקשה להתמודד כראוי אם חומר הראיות העומד נגדו או להוכיח את גרסתו‬
‫שלו‪ .‬בדיקה זו נעשית תוך שקלול המחדלים הנטענים על רקע התשתית‬
‫הראייתית שהונחה לפני בית המשפט [כן ראו פסק דינו של השופט נ' סולברג‬
‫בע"פ ‪ 3481/93‬פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם‪ ,)92.8.3193 ,‬פסקה ‪.]35‬‬
‫בהקשר זה יפים דבריו של השופט ס' ג'ובראן בע"פ ‪ 247/17‬פלוני נ' מדינת‬
‫ישראל (לא פורסם‪:)31.99.3117 ,‬‬
‫"השאלה היא ביסודה שאלה של צדק‪ .‬האם נעשה למערער עוול‪...‬‬
‫‪82‬‬
‫מטרת החקירה המשטרתית היא למצוא ראיות לחשיפת האמת‪ ,‬בין אם אמת זו‬
‫עשויה להוביל לזיכויו של חשוד‪ ,‬ובין אם היא עשויה להוביל להרשעתו‪...‬‬
‫ככלל‪ ,‬אין לומר שמחדלי חקירה יובילו בהכרח לזיכויו של המערער‪ .‬נפקותו של‬
‫המחדל תלויה בנסיבות המקרה הקונקרטי‪ ,‬ובפרט בשאלה‪ ,‬האם עסקינן‬
‫במחדל כה חמור‪ ,‬עד כי יש חשש שמא קופחה הגנתו של המערער באופן‬
‫שיתקשה להתמודד עם חומר הראיות המפליל אותו או להוכיח את גרסתו שלו‪.‬‬
‫על פי אמת מידה זו‪ ,‬על בית המשפט להכריע מה המשקל שיש לתת למחדל‪ ,‬לא‬
‫רק כשהוא עומד לעצמו‪ ,‬אלא גם בראיית מכלול הראיות‪( ".‬שם‪ ,‬פסקה ‪.)31‬‬
‫בע"פ ‪ 5286/15‬בילל אלחורטי נ' מ"י עמד כב' השופט רובינשטיין על כך שחובתה של התביעה‬
‫להוכיח את המוטל עליה בראיות מספיקות להרשעה מעבר לכל ספק סביר להבדיל מראיות‬
‫מקסימליות‪ ,‬וכך נאמרו הדברים שם‪:‬‬
‫"עוד קבעה הפסיקה‪ ,‬כי התביעה אינה חייבת להציג בפני בית המשפט את‬
‫'הראיה המקסימאלית'‪ ,‬אלא על התביעה להוכיח את המוטל עליה ב'ראיה‬
‫מספקת'‪' ,‬ואין נפקא מינה אם היה לאל ידה להשיג טובה הימנה' (עניין‬
‫מליקר‪ ,‬וראה אסמכתאות דשם) וגם אם יכלה התביעה להשיג ראיות טובות‬
‫יותר‪ ,‬אין הדבר מוביל לזיכוי הנאשם‪ ,‬אם בראיות שהוצגו יש די להרשעה מעבר‬
‫לספק סביר‪".‬‬
‫גם אם במקרה שבפנינו‪ ,‬אכן היה מקום לבצע את פעולות החקירה עליהן הצביעה ההגנה‪ ,‬הרי‬
‫שבאשר לתפיסת הטלפונים הניידים והפקת התמונות המיניות ששלחה המתלוננת לנאשם‪ ,‬לא‬
‫הייתה מחלוקת כי המתלוננת שלחה תמונות מעין אלו לנאשם‪ .‬בנוסף לכך‪ ,‬בסופו של דבר הוצגו‬
‫חלק מהתמונות על ידי המתלוננת במשפט‪ ,‬כך שהגנת הנאשם לא ניזוקה בעניין זה‪.‬‬
‫באשר לחומרים נוספים שאפשר והיו מאותרים בטלפונים ‪ -‬הנאשם עצמו סיפר כי הקשר שקיים‬
‫עם המתלוננת במשך מספר חודשים‪ ,‬לא נשא אופי מיני ומדובר היה בשיחות רגילות שבבסיסן‬
‫עמד הצורך של המתלוננת בתשומת לב‪ .‬בעדותו תיאר את השיחות כך‪:‬‬
‫"ת‪ .‬אני התכתבתי אתה‪ ,‬אני רוצה להפריד בין שני דברים‪ ,‬בין תקופה‬
‫שהתכתבתי אתה זה באמת היה תשומת לב שהתכתבנו‪ ,‬והייתה עוד פעם‬
‫שהתכתבנו שזה היה הטעות הגדולה והחמורה בחיי ששתיתי וזה היה משהו‬
‫נפרד‪ ,‬לבוא ולשייך את כל התקופה הזאת זה טעות חמורה לעשות את זה‪ .‬אני‬
‫הודיתי על זה‪ ,‬זה היה מעשה חמורות מבחינתי‪ .‬התקופה שהייתי אתה בקשר‬
‫זה שונה לחלוטין‪ ,‬היא אמרה את זה בעצמה פה‪".‬‬
‫הרשעתו של הנאשם מתבססת ממילא על המעשים שבקיומם הודה‪ .‬מכאן כי גם אילו היו‬
‫מאותרים חומרים נוספים לא היה בהם כדי לסייע להגנת הנאשם‪ .‬כך גם עולה מעדותו שלו‪.‬‬
‫בהתייחס לחקירת בני המשפחה וחקירת חברתה של המתלוננת ‪ -‬מדובר בפרטים הנוגעים לרקע‬
‫הפריפריאלי של האירועים והם אינם עומדים בליבת האישומים‪ .‬לפיכך‪ ,‬אין המדובר בליקויים‬
‫‪83‬‬
‫חמורים עד כי יש חשש שמא קופחה הגנתו של הנאשם באופן שהוא התקשה להתמודד עם חומר‬
‫הראיות המפליל אותו או התקשה להוכיח את גרסתו שלו‪.‬‬
‫זאת ועוד‪ ,‬התביעה הוכיחה את המוטל עליה בראיות מספיקות שדי בהן להרשעת הנאשם ברף‬
‫הנדרש בהליך זה‪.‬‬
‫לפיכך אנו דוחים את הטענה‪.‬‬
‫סוף דבר‬
‫לאור כל האמור לעיל‪ ,‬החלטנו להרשיע את הנאשם בעבירות הבאות‪:‬‬
‫‪‬‬
‫עבירת הטרדה מינית לפי סעיף ‪ 67‬לתוספת בנסיבות סעיף ‪(6‬א)(‪ )6‬ו‪ )1(-‬לחוק למניעת‬
‫הטרדה מינית‪.‬‬
‫‪‬‬
‫עבירת התנהגות שאינה הולמת שוטר או שיש בה כדי לפגוע בתדמית המשטרה לפי סעיף‬
‫‪ 6‬לתוספת‪.‬‬
‫בשולי הכרעת הדין מצאנו להעיר על התנהגות השוטרים במסיבה שנערכה לשוטרי תחנת ‪XXX‬‬
‫במהלך הנופש היחידתי‪.‬‬
‫מעדותו של הנאשם ומעדותו של רנ"ג ‪ ,XXX‬עלה כי במהלך המסיבה‪ ,‬בהיותם במסגרת‬
‫משטרתית‪ ,‬שתו השוטרים כמויות גדולות של אלכוהול‪ .‬בתארו את התנהלות השוטרים במסיבה‬
‫אמר רנ"ג ‪:XXX‬‬
‫"הנאשם אני חושב שהוא היה‪ ,‬בוא נגיד לא שונה הרבה מאחרים‪ ,‬פרט אלי שאני לא נוגע‬
‫באלכוהול‪ ,‬אבל אנשים שתו שם כמויות גדולות של שתיה‪ ,‬לי זה נראה מוגזם‪ ,‬שתו‪ ,‬שתו‪,‬‬
‫השתוללו שם‪" .‬‬
‫הנאשם נתלה בטיעון זה כדי להצדיק את התנהגותו הפסולה והמבישה‪ ,‬הכול כמפורט בהרחבה‬
‫בהכרעת הדין‪.‬‬
‫מזכירות בית הדין תעביר העתק מפרוטוקול זה לעיון מפקד מחוז ‪XXX‬וראש אמ"ש‪.‬‬
‫ניתנה והודעה היום‪ ,‬ד' באייר תשע"ד‪ ,1.4.31 ,‬בנוכחות‪ :‬התובעת פקד מיטל גביזון‪-‬ארד‪ ,‬עו"ד‪,‬‬
‫הנאשם וב"כ עו"ד שי ויזלברג‪.‬‬
‫שופט ________________ אב בית הדין _________________ שופט _______________‬
‫סנ"צ איתן כהן‬
‫תנ"צ רחל אדלסברג‪ ,‬נשיאה‬
‫נצ"מ מוטי אדרעי‬
‫‪84‬‬
‫תיק ביד"מ ‪30/31‬‬
‫בית הדין למשמעת‬
‫לפני‪ :‬אב בית הדין‪ ,‬תת ניצב רחל אדלסברג‪ ,‬נשיאה‬
‫השופט‪ ,‬ניצב משנה מוטי אדרעי‬
‫השופט‪ ,‬סגן ניצב איתן כהן‬
‫משטרת ישראל‬
‫נגד‬
‫הנאשם‪ :‬רס"ב ‪XXX‬‬
‫גזר – דין‬
‫כללי‬
‫‪ .3‬בתיק זה כפר הנאשם באישום שיוחס לו והורשע לאחר קיומו של הליך הוכחות‪ ,‬בעבירות של‬
‫הטרדה מינית לפי סעיף ‪ 67‬לתוספת בנסיבות סעיף ‪(6‬א)(‪ )6‬ו‪ )1(-‬לחוק למניעת הטרדה מינית‬
‫ובהתנהגות שאינה הולמת שוטר או שיש בה כדי לפגוע בתדמית המשטרה‪ ,‬לפי סעיף ‪6‬‬
‫לתוספת‪.‬‬
‫‪ .6‬במועדים הרלבנטיים לאישום הנאשם שהיה בן ‪ 43‬שנים שירת בתפקיד מש"ק ב‪.XXX‬‬
‫המתלוננת תושבת ‪ ,XXX‬בת למשפחה חרדית‪ ,‬הייתה תלמידה קטינה‪ ,‬שטרם מלאו לה ‪37‬‬
‫שנים‪.‬‬
‫המתלוננת הכירה את הנאשם במסגרת תפקידו‪ ,‬ובין השניים נוצר קשר באמצעות תוכנת‬
‫ה"ווטס אפ" אשר נמשך במשך מספר חודשים‪ .‬במהלך קשר זה שיתפה המתלוננת את הנאשם‬
‫בעבירת מין שבוצעה בה בילדותה וכן חלקה עמו את מצוקותיה‪.‬‬
‫‪ .6‬הנאשם הורשע בכך שבמסגרת תפקידו ועל אף פערי הגילים ומצוקתה של המתלוננת‪ ,‬שוחח‬
‫עמה ע"י התכתבות ב"ווטס אפ" על נושאים בעלי גוון מיני ואף ביקש ממנה לסייע לו להגיע‬
‫לסיפוק מיני‪.‬‬
‫בתאריך ‪ 63.6.36‬מששלחה המתלוננת לנאשם ב"ווטס אפ" תמונות מין מצוירות‪ ,‬ביקש ממנה‬
‫הנאשם לצלם את עצמה ולשלוח לו תמונות שלה אך המתלוננת סירבה לכך‪.‬‬
‫‪85‬‬
‫בתאריך ‪ ,60.6.36‬אחרי חצות‪ ,‬בעת שהנאשם במסגרת תפקידו שהה בטיול יחידתי‪ ,‬התפתחה‬
‫שיחה ב"ווטס אפ" בינו לבין המתלוננת במהלכה התמקד במיניותה ואף ניסה לגרום לה לבצע‬
‫בעצמה מעשה מיני‪ ,‬לשם סיפוקו‪ ,‬בעוד שהמתלוננת הבהירה לו פעם אחר פעם כי היא מסרבת‬
‫לכך‪ ,‬כי זה עושה לה רע‪ ,‬זה מגעיל אותה וזה מחזיר אותה לימים עצובים‪.‬‬
‫בין היתר שאל אותה הנאשם לגילה המדויק‪ ,‬שאל אותה האם היא בתולה והאם ביצעה מין‬
‫אנאלי ואוראלי‪ ,‬כתב לה ש"עומד לו" שאל מתי ראתה "זין" בפעם האחרונה‪ ,‬ביקש וניסה‬
‫לשכנעה לסייע לו להגיע לסיפוק מיני ואף הורה לה לגעת באיבר מינה‪.‬‬
‫כל אלו ועוד‪ ,‬מתועדים בהרחבה במוצג ת‪ 4/‬בשפה מינית בוטה שאיננו מוצאים לנכון לחזור‬
‫עליה‪.‬‬
‫טיעוני התביעה וראיותיה‬
‫‪ .1‬התביעה הגדירה את המעשים בהם הורשע הנאשם בתיק זה כאחד המקרים החמורים‬
‫שהגיעו לפתחו של בית הדין שעניינם עבירה של הטרדה מינית‪.‬‬
‫טענה כי במקרה זה קיימים מספר נימוקים לחומרה ובכללם‪ :‬פער הגילים שבין הנאשם‬
‫למתלוננת שהנה קטינה‪ ,‬ניצול יחסי התלות של המתלוננת בנאשם‪ ,‬תוכן האמירות הגס‬
‫הבוטה והמשפיל‪ ,‬בקשותיו של הנאשם מהמתלוננת שתבצע בגופה מעשה מיני‪ ,‬חוסר‬
‫ההתחשבות של הנאשם בתגובותיה של המתלוננת שהעבירה מסר ברור לפיו היא אינה‬
‫מעוניינת בהצעות ובהתייחסויות‪ ,‬מספר האמירות הרב ‪ ,‬ניצול מעמדו של הנאשם כשוטר‬
‫לרעה וניצול מצוקתה האישית של המתלוננת ומצבה הרגשי‪.‬‬
‫התביעה הדגישה כי המעשים פסולים‪ ,‬מהווים חריגה מנורמת ההתנהגות הראויה לשוטר‪,‬‬
‫מבזים את הנאשם כשוטר ופוגעים בתדמית המשטרה‪ .‬הדברים מקבלים משנה תוקף על רקע‬
‫העובדה שההטרדות כוונו כלפי אזרחית‪.‬‬
‫עוד טענה כי הנאשם בחר לנהל את התיק ואמץ קו הגנה שהיה מבזה ופוגעני במתלוננת‪.‬‬
‫התביעה הפנתה לחוזר מפכ"ל מתאריך ‪ 62.30.36‬שפורסם עקב הגשת כתב האישום לבית‬
‫משפט השלום נגד ניצב ניסו שחם שמבטא חוסר פשרות ביחס לערכים ונורמות בארגון‬
‫ומדגיש את מחויבותו של כל שוטר וקצין לפעול לפי אותן נורמות תהא דרגתו אשר תהא‬
‫ויהיה תפקידו אשר יהיה‪.‬‬
‫בהתייחסה לנאשם‪ ,‬ציינה כי הוא התגייס לחיל בשנת ‪ .3221‬עברו המשמעתי כולל הרשעה‬
‫בפני דן יחיד משנת ‪ 3221‬שאינה ממין העניין ושתי הערות מפקד‪ ,‬סה"כ מדובר בשוטר טוב‪.‬‬
‫המרשם המשמעתי וגיליון השפיטה הוגשו לעיוננו‪.‬‬
‫מהערכותיו התקופתיות מהשנים האחרונות עולה כי הנאשם הוערך בציון‪" :‬טוב מאוד ‪."3‬‬
‫חמש הערכותיו התקופתיות של הנאשם הוגשו לעיוננו‪.‬‬
‫בעתירתה לעונש טענה כי לגזור על הנאשם עונשים של נזיפה חמורה והורדה בדרגה לתקופה‬
‫ממושכת‪.‬‬
‫‪86‬‬
‫הוסיפה כי במידה והנאשם יורד בדרגה אחת מדרגת רס"ב לדרגת רס"מ‪ ,‬הפגיעה בשכרו‬
‫תעמוד על ‪ ₪ 6,321‬ברוטו לחודש‪ .‬בעניין זה הגישה תדפיס של מחלקת שכר‪.‬‬
‫לתמיכה בעמדתה הפנתה למספר פסקי דין‪ :‬ביד"ע ‪ , 4/36‬ביד"מ ‪ 63/36‬וביד"מ ‪.76/36‬‬
‫לדבריה בכל פסקי הדין דובר על הטרדות מיניות וניצול מרות כלפי שוטרות והוטלו בהם‬
‫עונשים של נזיפה חמורה והורדה בדרגה‪.‬‬
‫טיעוני ההגנה וראיותיה‬
‫‪ .4‬מטעם ההגנה העידו שלושה עדי אופי‪:‬‬
‫עד אופי ‪ .XXX 3‬העיד כי בעבר שימש כ‪XXXXXX‬ובעקבות הפיכתה ל‪ XXX‬גם כ‪,XXX‬‬
‫כיום משמש כ‪ .XXX‬סיפר על הקמת המש"ק בעיר ‪XXX‬שהיה ‪ .XXX‬המש"ק שהוקם‬
‫שימש מופת ודוגמא לאלו שהוקמו אחריו‪ .‬סיפר כי הנאשם נבחר לעמוד בראש המש"ק‬
‫והגדיר את פעילותו המקצועית כמיוחדת במינה ויוצאת מו הכלל‪ ,‬אשר הפכה אותו לחלק‬
‫בלתי נפרד מהקהילה‪.‬‬
‫לדבריו בזכות פעילותו של הנאשם למד הציבור להכיר את המשטרה ולפנות מיוזמתו בבעיות‬
‫שונות לרבות בעיות משפחתיות שהיו עד אז "מחוץ לתחום" בקרב הציבור החרדי‪.‬‬
‫עוד הוסיף כי הנאשם טוב יותר בהשוואה לכל שוטר אחר ששירת במש"ק ויתרונו מתבטא‬
‫באכפתיות שגילה כלפי הקהילה והישוב‪ ,‬בטיפולו היסודי בכל עניין ובמאור הפנים והשמחה‬
‫המאפיינים אותו‪.‬‬
‫עד אופי ‪ 6‬תנ"צ (בדימוס) ‪ ,XXX‬שימש בעבר כ‪ ,XXX‬מפקדו של הנאשם‪ ,‬סיפר על הישגיו‬
‫המרשימים של הנאשם כמש"ק ‪XXX‬בפיתוח מערכת יחסים הדוקה וקרובה עם הקהילה‬
‫החרדית במקום‪ .‬פעילותו של הנאשם הובילה בין היתר‪ ,‬לאיתור דרושים לחקירה‪ ,‬ללימוד‬
‫נושא זהירות בדרכים בבתי הספר ולקיום יום קהילה משטרה בעיר‪ .‬הדגיש כי הנאשם ביצע‬
‫את תפקידו במסירות ללא דופי או בעיות משמעת‪ .‬לדבריו הנאשם ניחן בחוכמת חיים‪ ,‬שכל‬
‫ישר וטוב לב שהובילו להצלחתו בתפקידו‪ .‬הוסיף כי הנאשם מעולם לא ניצל את מצבו של בנו‬
‫כדי להתחמק ממשימה‪ .‬בסיום דבריו ביקש מבית הדין להתחשב בנאשם‪.‬‬
‫עד אופי ‪ 6‬נצ"מ ‪ ,XXX‬שימש בעבר כ‪XXX‬מפקדו של הנאשם‪ ,‬סיפר על היכרותו רבת השנים‬
‫עם הנאשם עוד בהיותו שוטר במשטרת ‪ .XXX‬הגדיר את הנאשם כאחד השוטרים הבולטים‬
‫במרחב‪ .‬לדבריו הנאשם הוביל תהליכים ובנה יסודות לקשרי קהילה משטרה והישגיו בתחום‬
‫זה הנם יוצאים מו הכלל‪ .‬הוסיף כי הנאשם שוטר ממושמע‪ ,‬משקיע‪ ,‬יוזם יצירתי בעל נתינה‬
‫אישית יוצאת דופן ולויאלי למערכת ולמפקדיו‪ .‬עוד סיפר על בנו החריג של הנאשם ועל‬
‫הטיפול מעורר ההערכה שהנאשם מעניק לו‪ .‬לדבריו הנאשם מעולם לא השתמש בכך כדי‬
‫להיטיב את מצבו בעבודה‪ .‬ציין כי מצבו הכלכלי מורכב בשל הוצאות הטיפול בילד‪ .‬בהתייחסו‬
‫‪87‬‬
‫לאירוע אמר כי המקרה זעזע את הנאשם ואת התא המשפחתי שלו‪ ,‬הנאשם הסתובב בבושת‬
‫פנים ואין ספק כי הפיק את הלקח‪.‬‬
‫‪ .3‬בפתח טיעוניו שב הסניגור והצביע על מקרים אותם הזכיר בסיכומיו‪ ,‬בהם קציני משטרה‬
‫ביצעו עבירות משמעת ועבירות פליליות אשר לטענתו הנן חמורות ביחס למקרה שבפנינו‬
‫והצעדים שננקטו ביחס אליהם היו מקלים בהשוואה לעמדת התביעה בתיק זה‪ .‬הדברים‬
‫אמורים על רקע היותו של הנאשם נגד ולא קצין‪.‬‬
‫בהתייחסו לנסיבות ביצוע העבירות טען כי מעשיו של הנאשם לא כללו מגע פיזי ולא כללו‬
‫מפגש פנים אל פנים והכול נעשה בהתכתבות באמצעות מסרונים‪.‬‬
‫בהתייחס לטענת התביעה לפיה הנאשם ניהל את התיק‪ ,‬ציין כי הנאשם הודה מלכתחילה‬
‫במסרונים והתביעה יכולה הייתה להסתפק בהודאתו זו‪.‬‬
‫עוד הדגיש כי אין המדובר במסכת של אירועים אלא באירוע אחד שהתרחש לאחר שהנאשם‬
‫צרך אלכוהול‪ .‬ציין כי הנאשם התחרט והוא עצמו הגדיר את מעשיו כמעשי טיפשות חד‬
‫פעמיים‪.‬‬
‫בהתייחסו לטיב שירותו של הנאשם ציין כי הנאשם בילה את מיטב שנותיו בשירות המשטרה‪,‬‬
‫הוא שוטר טוב גם לדעת התביעה ועברו המשמעתי נקי באופן יחסי‪ .‬הוסיף כי הנאשם נבחר‬
‫לפני כ‪ 7-‬ו‪ 2-‬שנים‪ ,‬כ‪.XXX‬‬
‫בהתייחסו לנסיבותיו האישיות של הנאשם‪ ,‬טען כי מצבו הכלכלי דחוק וקשה‪ ,‬בין היתר בשל‬
‫כך שבנו של הנאשם הוא ילד חריג‪ ,‬מטופל בבית והטיפול בו יקר ומכביד מאוד על כלכלת‬
‫המשפחה‪.‬‬
‫בעתירתו לעונש ביקש להטיל על הנאשם עונש של נזיפה בלבד ולהימנע מהורדתו בדרגה‪,‬‬
‫לחלופין להטיל קנס כספי נמוך‪.‬‬
‫לתמיכה בעמדתו הפנה לפסקי דין‪ :‬ביד"מ ‪ ,20/30‬ביד"מ ‪ 63/02‬וביד"מ ‪.10/33‬‬
‫‪ .7‬הנאשם ‪ -‬מפי הנאשם שמענו כי הוא אב לארבעה ילדים‪ .XXX .‬הוסיף כי אשתו עובדת בחצי‬
‫משרה בשל עול הטיפול בילד ומשתכרת סך של כ‪ ₪ 1,000 -‬לחודש‪.‬‬
‫ציין כי הודה בשליחת המסרונים כבר בהודעתו בחקירת מח"ש‪ .‬לדבריו הרגיש עוד באותו יום‬
‫שמעד ולכן התנצל וביקש סליחה מהמתלוננת ואף ביקש להפסיק את הקשר אתה‪.‬‬
‫הנאשם סיפר על הפגיעה הקשה שנפגע כתוצאה מהאירוע עת הועבר לשרת במש"ק‬
‫‪XXX‬למשך שבועיים וחצי ואח"כ הושעה למשך שלושה וחצי חודשים‪ ,‬לאחר מכן שובץ‬
‫לשרת ב‪XXX‬שם נאלץ לעבוד במשמרות של ‪ 12‬שעות ברצף‪ ,‬שיגרה שפגעה במשפחתו לאור‬
‫הצורך לטפל בבנו‪ .‬עוד הוסיף כי ביקש לפרוש מהמשטרה אולם בקשתו לא אושרה‪ .‬בעקבות‬
‫תסקיר רווחה שנערך בעניינו הועבר לשרת במשרד הניהול ב‪ ,XXX‬שם הוא משרת גם כיום‪.‬‬
‫לדבריו מצבו הכלכלי בכי רע בפרט על רקע ההוצאות הכרוכות בחתונת בתו‪.‬‬
‫הנאשם הצהיר כי הוא מקבל על עצמו אחריות על המעידה שמעד והוא מביע חרטה‪ .‬הגדיר‬
‫את מעשיו כחד פעמיים וטען שנעשו ללא מחשבה‪ ,‬ללא כוונה וללא תכנון‪.‬‬
‫הוסיף כי במשך שירותו עמד על דוכן המצטיינים וכיום הוא עומד על דוכן הנאשמים ונאבק‪.‬‬
‫‪88‬‬
‫ביקש להתחשב במצבו הכלכלי ולא להטיל עליו עונש מעבר לקנס‪ ,‬ציין כי שכרו עומד על סך‬
‫של ‪ ₪ 31,000‬נטו וכ‪ ₪ 37,000 -‬ברוטו‪.‬‬
‫דיון‬
‫‪ .2‬בפתח דברינו מצאנו לומר כי אנו רואים מקרה זה בחומרה יתרה והוא מן החמורים שבתיקי‬
‫ההטרדה המינית אשר הובאו לפתחו של בית הדין בשנים האחרונות‪.‬‬
‫מקרים כגון אלה נדונים בדרך כלל בערכאה פלילית בבית משפט השלום‪ .‬חסד נעשה עם‬
‫הנאשם שמשפטו מתנהל בערכאה משמעתית בלבד‪.‬‬
‫בהכרעת הדין קבענו בין היתר את הדברים הבאים‪:‬‬
‫"‪...‬המתלוננת הייתה בתקופה הרלוונטית קטינה שטרם מלאו לה ‪ 97‬שנה‪.‬‬
‫המתלוננת הייתה בילדותה קורבן לעבירת מין במשפחה וכן היא בת למשפחה‬
‫חרדית שמרדה במשפחתה ולא צייתה לקוד המשפחתי והקהילתי‪ .‬כתוצאה‬
‫מאלו סבלה מבעיות אישיות ומשפחתיות שונות‪ .‬הנאשם היה מודע לכל אלה‪.‬‬
‫המתלוננת מצאה בנאשם‪ ,‬גבר בן ‪ ,59‬אשר שימש בתקופה הרלוונטית כשוטר‬
‫קהילתי בישוב והיה סמל לאיש מרות חזק‪ ,‬כתף תומכת לצרותיה משענת‬
‫ומגן‪.‬‬
‫התרשמנו כי פערי המעמד‪ ,‬הגילים והכוח שבין המתלוננת לנאשם יצרו‬
‫ביניהם יחסי תלות‪ ,‬אשר נוצלו לרעה ע"י הנאשם לשם הטרדתה מינית‪...‬‬
‫הנאשם אשר נתפס על ידי המתלוננת כשוטר שהוא אף חבר העוזר ותומך בה‪,‬‬
‫ניצל את פערי הכוחות‪ ,‬הגילים‪ ,‬המעמד וכן את פגיעותה של המתלוננת‪ ,‬על‬
‫מנת להטרידה מינית בהצעות ובהתייחסויות כאמור לעיל‪ .‬בעשותו כן ניצל‬
‫הנאשם לרעה את תפקידו ומעמדו כשוטר כמו גם את האמון שרחשה לו‬
‫המתלוננת‪ ,‬ככזה‪.‬‬
‫מכלול התנהגותו של הנאשם כפי שנחשף בתיק זה‪ ,‬חורג באופן בוטה מרף‬
‫ההתנהגות הראוי לשוטר ויש בהתנהגותו זו כדי לפגוע בתדמית המשטרה הן‬
‫בעיני המתלוננת והן בעיני הציבור בכללותו‪...‬‬
‫גם אם הנאשם שתה אלכוהול בכמות כזו שגרמה להסרת מחסומים מסוימים‬
‫בהתנהגותו‪ ,‬הרי שלא מדובר בשכרות שטשטשה את יכולתו להבין את אשר‬
‫עשה או להימנע מכך"‪.‬‬
‫‪89‬‬
‫טיב העבירות וחומרתן‬
‫‪ .2‬בענייננו‪ ,‬נסיבותיהן של העבירות בהן הורשע הנאשם מצויות ברף הגבוה הן של עבירת‬
‫ההטרדה המינית והן של עבירת ההתנהגות שאינה הולמת שוטר‪.‬‬
‫החומרה המיוחדת במקרה דנן נובעת לא רק מטיבן הבוטה‪ ,‬הפוגעני והמשפיל של‬
‫התייחסויותיו והצעותיו המיניות של הנאשם‪ ,‬אלא גם מהעובדה שאלו כוונו ע"י שוטר‬
‫מבוגר בעל מעמד בכיר בישוב בו גרה המתלוננת‪ ,‬לנערה קטינה ופגיעה‪ ,‬במעמד נחות‬
‫ותלותי‪ ,‬שנתנה אמון בנאשם כאיש אוכף חוק‪.‬‬
‫הנאשם ניצל לרעה את הקשר שנרקם בינו לבין המתלוננת ואת האמון שהיא נתנה בו‪ ,‬לשם‬
‫סיפוק צרכיו המיניים‪ .‬גם כשהמתלוננת הביעה את סלידתה מהצעותיו‪ ,‬לא חס עליה‬
‫הנאשם‪ .‬גם לא כשאמרה לו שדבריו עושים לה רע בכך שהם מחזירים אותה לימים עצובים‪.‬‬
‫הנאשם ידע כי המתלוננת הייתה בילדותה קורבן לפגיעה מינית ואף שאל אותה שאלות‬
‫בעניין זה‪ .‬בנסיבות אלו‪ ,‬משהיה מודע לגילה‪ ,‬לטראומה שעברה‪ ,‬ולפגיעותה המיוחדת בשל‬
‫כך‪ ,‬על אחת כמה וכמה שהיה מנוע מלכתחילה‪ ,‬מלפתח עמה כל שיחה או מערכת יחסים‬
‫בעלת גוון מיני‪.‬‬
‫לא ניתן שלא להזכיר בעניין זה את התרשמותה של יועצת בית הספר ממצבה של המתלוננת‬
‫ומהפגיעה הקשה שחוותה מהנאשם‪ .‬היא סיפרה כי המתלוננת הייתה מבולבלת‪ ,‬היסטרית‪,‬‬
‫נכנסה לחרדות‪ ,‬פחדה ללכת לבד‪ ,‬ולא רצתה להגיע לבית הספר‪.‬‬
‫עוד הסבירה כי מה שבולט אצל בנות שעברו פגיעה מינית‪ ,‬כמו המתלוננת‪ ,‬זה "שהן לא‬
‫אסרטיביות‪ ,‬שאפשר בכיף לנצל אותן‪ ,‬ולא קשה לזהות אותן בד"כ"‪.‬‬
‫עם כל הצער שבדבר נראה כי פערי יחסי הכוחות שבין הנאשם למתלוננת‪ ,‬לא שימשו לו‬
‫כמחסום‪ .‬המתלוננת נראתה בעיניו כ"טרף קל" להצעותיו הנלוזות‪ ,‬והוא לא בחל באלו‪,‬‬
‫תוך שהוא מתרצן בכך שהיה שתוי ושהמתלוננת שיתפה פעולה עמו‪ .‬במעשיו גרם הנאשם‬
‫למתלוננת טראומה מינית נוספת‪.‬‬
‫לאחר שנחשפנו לראיות מצאנו כי מעבר למסרים המינים הבוטים שהועברו על ידי הנאשם‬
‫לאחר המסיבה שנערכה לשוטרי התחנה‪ ,‬הועברו על ידו במהלך הקשר עם המתלוננת מסרים‬
‫מיניים פסולים גם במועדים אחרים בהם לא נטען שהיה שתוי‪ ,‬כפי שפירטנו בהרחבה‬
‫בהכרעת הדין‪ .‬מטעם זה אין לראות במעשיו של הנאשם מעידה נקודתית או רגעית בלבד‪,‬‬
‫כנטען על ידי ההגנה‪.‬‬
‫‪91‬‬
‫‪ .30‬במהלך טיעוני הצדדים לעונש הוזכרה מספר פעמים כשיקול לקולה‪ ,‬העובדה כי מדובר ב‪-‬‬
‫"מסרונים בלבד" ולא במגע או במפגש פנים אל פנים‪.‬‬
‫אנו סבורים כי טענה זו מעידה על חוסר הבנה של האירוע ומהות הפגיעה שחוותה המתלוננת‪.‬‬
‫חומרתו של האירוע נעוצה באלה‪ :‬ניצול התלות של המתלוננת בנאשם‪ ,‬תלות אשר גובשה‬
‫במהלך קשר אינטנסיבי בן מספר חודשים שנוצר מתוקף תפקידו של הנאשם כמש"ק‪,‬‬
‫במהלכו נודעו לנאשם פרטים אישיים ואינטימיים שונים אודותיה‪ ,‬המעילה באמון שרחשה‬
‫המתלוננת לנאשם וניצול פגיעותה עקב היותה קורבן עבירת מין בילדותה‪ ,‬והכול לצורך‬
‫ביצוע עבירות הטרדה מינית במטרה לספק את ייצרו של הנאשם תוך התעלמות מרגשותיה‬
‫של המתלוננת וגרימת פגיעה ממשית וקשה בנפשה‪.‬‬
‫מכאן כי האמצעי ששימש להעברת המסרים אינו בעל חשיבות‪ .‬ראיית האירוע בדרך‬
‫המעניקה את מירב המשקל ל"אופן" בלבד‪ ,‬הנה פשטנית‪.‬‬
‫פסיקת בית המשפט העליון התייחסה להטרדה מילולית בהשוואה להטרדה פיזית וקבעה כי‬
‫היא אינה נופלת בחומרתה ממנה ועל הדברים להיבחן בהתאם לנסיבות ביצוע העבירה‪:‬‬
‫“הטרדה מינית היא קודם כל התנהגות‪ .‬היא מחייבת מעשה של הטרדה‪ ,‬אך גם מילים הן‬
‫בגדר מעשה‪ ,‬חיים ומוות ביד הלשון” (עש"מ ‪ 6792/16‬מדינת ישראל נ' זוהר פורסם בנבו)‪.‬‬
‫“הטרדה מילולית עשויה להיות חמורה לא פחות מהטרדה פיזית‪ ,‬בהתאם לנסיבותיו של כל‬
‫מקרה ומקרה” (עש"מ ‪ 7992/13‬מדינת ישראל נ' שחר לוי פורסם בנבו)‪.‬‬
‫בשל כל אלו התרשמנו כי נסיבות המקרה הייחודיות שבפנינו עולות בחומרתן על מקרים‬
‫רבים אחרים שנדונו בבית דין זה בהם ביטויה של ההטרדה המינית היה במגע פיזי מסוג זה‬
‫או אחר‪.‬‬
‫הטרדה מינית מול רף ההתנהגות הנדרש משוטרים‬
‫‪ .33‬חובת השמירה על נורמות של טוהר מידות וניקיון כפיים‪ ,‬ככל שהיא מחייבת בשירות‬
‫הציבורי כולו‪ ,‬חלה ביתר שאת על עובדי ציבור הנמנים על מערכת אכיפת החוק‪.‬‬
‫בבג"צ ‪ 8335/17‬סדיק נגד מפכ"ל המשטרה ואחרים‪ ,‬בו נדונה סמכות מפכ"ל המשטרה בנוגע‬
‫לפיטורי שוטר‪ ,‬נאמרו ע"י בית המשפט העליון הדברים שלהלן‪:‬‬
‫‪91‬‬
‫"אכן מעשי הטרדה מינית הם חמורים כשלעצמם‪ .‬הם חמורים פי כמה כאשר‬
‫הם מתבצעים במסגרת שירות המדינה; חומרה יתירה פי כמה נלווית להם‬
‫כאשר הם נעשים בידי איש משטרה‪ ,‬הנדרש מכוח תפקידו להתנהגות ברמה‬
‫אתית גבוהה במיוחד‪ ,‬כמי שנמנה על מערכת אכיפת החוק‪."...‬‬
‫ובבג"צ ‪ 679/14‬אורי גרין נגד מדינת ישראל נאמר‪:‬‬
‫"המדינה הינה מערכת המופקדת על שירות חיוני לציבור; ככזו‪ ,‬היא אחראית‬
‫לביצוע משימות נרחבות בעלות חשיבות עליונה לחברה; משימות אלה מחייבות‬
‫התאמה מלאה של המשרתים במשטרה לביצוע תפקידם החל בדרגים הנמוכים‬
‫ולאורך כל סולם התפקידים עד להנהגה הבכירה‪.‬‬
‫ההתאמה נדרשת הן בי כולת הביצוע של המשימות והן ברמה הערכית‬
‫והמוסרית של השוטר‪ ,‬המשמש נציג מערכת אכיפת החוק"‪.‬‬
‫אי קבלת אחריות והיעדר חרטה‬
‫‪ .36‬אין לזקוף לחובת הנאשם את העובדה שבחר לנהל את התיק‪ .‬זוהי זכותו הבסיסית של כל‬
‫נאשם‪ .‬עם זאת‪ ,‬לא יוכל הנאשם לקבל את ההקלה הניתנת למי שבוחר להודות ומייתר את‬
‫ההליך‪ ,‬על הצורך בהעדת המתלוננת‪.‬‬
‫ב‪ -‬רע"פ ‪ 2841/15‬תורג'מן נ' מדינת ישראל‪ ,‬אשר צוטט על ידי בית המשפט המחוזי בתפ"ח‬
‫‪ 3034/02‬מדינת ישראל נגד קצב‪ ,‬נאמר לעניין זה‪:‬‬
‫"לנאשם זכות יסוד בלתי מעורערת לנהל את הגנתו כפי הבנתו‪ .‬זכות זו הינה‬
‫חלק בלתי נפרד מאגד הזכויות העומדות לנאשם‪ ...‬ברם‪ ,‬עת עושה בית משפט‬
‫במלאכת קביעת העונש‪ ,‬רשאי הוא להביא בחשבון‪ ,‬במניין שיקוליו‪ ,‬שיקולים‬
‫דוגמת חיסכון בזמן שיפוטי‪ ,‬נטילת אחריות על המעשה והבעת חרטה‪ .‬אין‬
‫משמעות הדבר "החמרה" עם אלו הבוחרים לנהל את הגנתם עד תום‪ ,‬כי אם‬
‫הקלה לגיטימית עם אלו הבוחרים להודות"‪.‬‬
‫במקרה שבפנינו‪ ,‬הצהיר הנאשם מלכתחילה כי הוא מקבל על עצמו אחריות ומביע חרטה על‬
‫המסרונים ששלח‪ .‬כפירתו באשמה שיוחסה לו אינה מתיישבת עם הצהרתו זו‪.‬‬
‫הדברים אמורים גם ביחס לעובדות כתב האישום בהן הודה‪ ,‬אך כפר בכך שהן מהוות עבירה‬
‫משמעתית‪.‬‬
‫ניהול התיק כלל גם את הצורך להעיד את המתלוננת אשר לא זו בלבד שנפגעה מהאירוע‬
‫פגיעה משמעותית ועמוקה‪ ,‬אלא שנאלצה בנוסף לכך לעמוד בבית הדין נוכח פני הנאשם‬
‫ולספר על הדברים‪ .‬כפי שפירטנו בהכרעת הדין המתלוננת התקשתה להעיד‪ ,‬הייתה במבוכה‪,‬‬
‫‪92‬‬
‫השפילה מבטה‪ ,‬ביקשה שלא להקריא את המסרים המיניים וניכר היה שהמעמד והצורך‬
‫להעיד כנגד הנאשם‪ ,‬בנוכחותו‪ ,‬קשים עליה עד מאוד‪.‬‬
‫לאור האמור לעיל‪ ,‬התרשמנו כי הנאשם לא הפנים עד היום את מהות העבירות ואת חומרת‬
‫מעשיו‪.‬‬
‫לעניין זה אנו מפנים לע"פ ‪ 8439/93‬ינון בן חיים נגד מדינת ישראל תק‪-‬על ע"פ ‪)6( 2163/36‬‬
‫‪:30644‬‬
‫"אינני סבורה כי בשלב גזירת הדין ניתן להתעלם מהשאלה אם הנאשם לקח‬
‫אחריות למעשיו או אם הוא מוסיף וכופר בהם‪ .‬שיקולים בדבר לקיחת אחריות‬
‫והבעת חרטה נוגעים לליבת מלאכת הענישה וקשורים בקשר הדוק למרבית‬
‫שיקולי הענישה‪ ...‬אי לקיחת אחריות מצדו עשויה להעיד על צורך בהרתעה‬
‫קשה יותר באמצעות השתת עונש כבד יותר‪ ...‬היעדר חרטה ואי נטילת אחריות‬
‫על המעשים מעידים ברוב המקרים על מסוכנות וחשש מוגבר לחזרה על‬
‫המעשים בעתיד"‪.‬‬
‫טענת האפליה‬
‫‪ .36‬הטענה בדבר אפלייתו של הנאשם בהשוואה למקרים בהם קציני משטרה ביצעו לטענת ההגנה‬
‫עבירות דומות‪ ,‬נטענה לראשונה על ידי ההגנה במהלך ניהול התיק במסגרת טענה של הגנה מן‬
‫הצדק – אכיפה בררנית‪.‬‬
‫לא מצאנו מקום לשוב ולדון בטענה במסגרת גזר הדין שכן בהכרעת הדין קבענו כי איננו‬
‫מוצאים כל דמיון בין המקרים שאליהם הפנה ב"כ הנאשם לבין המקרה שבפנינו‪ ,‬וכי מהמעט‬
‫שהוצג לנו לא ניתן לקבוע כי אותם מקרים לא טופלו על פי נסיבותיהם‪.‬‬
‫תכלית הדין המשמעתי‬
‫‪ .31‬כידוע‪ ,‬ובהתאם לפסיקה הענפה של בית המשפט העליון בנושא‪ ,‬מטרתם העיקרית של אמצעי‬
‫המשמעת המוטלים על ידי בית הדין אינה הענשת השוטר‪ ,‬אלא הם נועדו לצורך השגתה של‬
‫תכלית כפולה‪ :‬הגנה על הארגון‪ ,‬על תדמיתו בעיני הציבור ומניעת פגיעה משמעותית‬
‫בתפקודו‪ ,‬וכן‪ ,‬הרתעת שוטרים אחרים למען לא ייכשלו במעשים מסוג זה‪.‬‬
‫בבואו להטיל אמצעי משמעת על בית הדין לבחון‪ ,‬בין היתר‪ ,‬האם יש באלה כדי ליצור הרתעה‬
‫מספקת בקרב השוטרים בארגון וכדי להשיב על כנו את אמון הציבור במשטרה‪ ,‬המהווה תנאי‬
‫הכרחי לתפקודה של המשטרה‪.‬‬
‫‪93‬‬
‫ב‪ -‬עע"מ ‪ 396/11‬גארי אליאס נגד נציבות שירות המדינה‪ ,‬שניתן בתאריך ‪ 33.33.02‬על ידי כב'‬
‫השופט משה יועד הכהן‪ ,‬נפסק כלהלן‪:‬‬
‫"במובחן מן ההליך הפלילי שבו נקודת הכובד בהליך הענישה היא‬
‫ענישתו של העבריין על הפרתה של הנורמה הפלילית המגלמת בתוכה‬
‫את האינטרס החברתי המוגן ושיקול הגמול העונשי לעבריין הוא‬
‫שיקול מרכזי‪ ,‬הרי שבתחום המשמעתי נקודת הכובד על נקיטת‬
‫הסנקציה כלפי העובד שסרח הינה שמירה על תדמיתו של השירות‬
‫הציבורי‪ ,‬ואמון הציבור בו מחד ומניעת פגיעה בתפקודו של השירות‬
‫מאידך‪ .‬גם הסנקציה של פיטורין איננה במהותה סנקציה עונשית‬
‫גמולית שנועדה להביע סלידה חברתית ממעשיו של העובד ולגרום לו‬
‫לנזק אישי או כלכלי‪ ,‬אלא סנקציה הגנתית של הארגון כלפי מי שמפר‬
‫את נורמות ההתנהגות המצופות ממנו‪ ,‬מנצל לרעה את הסמכויות‬
‫והאמצעים המוקנים לו בתוקף תפקידו ופוגע באמון הציבור בשירות‬
‫המדינה"‪.‬‬
‫טיב שירותו של הנאשם ונסיבותיו האישיות‬
‫‪ .34‬הנאשם משרת בחיל משנת ‪ 3221‬מזה כשלושים שנה‪ .‬במהלך שירותו שירת במגוון תפקידים‬
‫במשטרת‬
‫‪ XXX‬ובכללם ב‪ ,XXX‬ב‪ ,XXX‬ב‪XXX‬וב‪ .XXX‬בהמשך עבר לשרת‬
‫ב‪XXX‬בתפקיד מש"ק‪ .‬כיום בעקבות האירוע הוא משרת במשרד ‪XXX‬‬
‫עברו המשמעתי כולל שלוש הרשעות בפני דן יחיד מהשנים ‪ 6030 ,3221‬ו‪ .6033 -‬ההרשעות‬
‫שעניינן התרשלות במילוי תפקיד ותפקוד לקוי אינן ממין העניין בתיק זה‪.‬‬
‫הערכותיו התקופתיות מהשנים ‪ 6002‬ועד ‪ 6036‬שהוגשו לעיוננו מלמדות כי טיב שירותו חיובי‪.‬‬
‫בשנת ‪ 6002‬הוערך בציון‪" :‬טוב מאוד ‪ "6‬ויותר טוב מאחרים בקבוצה‪ ,‬בשנת ‪ 6002‬הוערך‬
‫בציון‪" :‬טוב מאוד ‪ "6‬וטוב כמו אחרים בקבוצה‪ ,‬בשנת ‪ 6033‬הוערך בציון‪" :‬טוב מאוד ‪"3‬‬
‫וטוב כמו אחרים בקבוצה‪ ,‬בשנים ‪ 6036‬ו‪ 6036 -‬הוערך בציון "טוב מאוד ‪ "6‬וטוב כמו אחרים‬
‫בקבוצה‪ .‬בהערכות המילוליות נכתב כי מדובר בשוטר המשקיע זמן ומאמצים בחיזוק הקשר‬
‫עם הקהילה‪ ,‬לויאלי מסור בעל גישה שירותית‪ ,‬מקצועי‪ ,‬קשוב‪ ,‬נותן מענה טוב לתושבים‪,‬‬
‫פועל לגיוס מתנדבים‪ ,‬דייקן ומסייע רבות לעבודת המרחב‪ .‬מתדפיס השירות למדנו כי בשנת‬
‫‪ 6001‬נבחר הנאשם כשוטר ‪ XXX‬ובשנת ‪ 6007‬זכה ב‪XXX‬‬
‫מעדותם של עדי האופי למדנו כי הנאשם הצליח מאוד בתפקידו כמש"ק ‪XXX‬וקידם רבות‬
‫את יעדי המשטרה בעבודתו בחיזוק הקשר עם הקהילה‪ .‬עם זאת אנו מביעים תמיהה על‬
‫‪94‬‬
‫עמדתם לפיה היו משיבים את הנאשם לתפקיד מש"ק‪ ,‬זאת‪ ,‬לדבריהם‪ ,‬על אף העבירה שביצע‬
‫כלפי בת הקהילה תוך מילוי תפקידו כמש"ק‪ .‬בגישתם זו מצאו לחוס על הנאשם שחטא‬
‫לתפקידו תוך שהתעלמו מהמתלוננת שהיא קורבן העבירה‪.‬‬
‫עוד נתנו דעתנו למצבו המשפחתי המיוחד של הנאשם‪ ,‬אב לילד חריג המתגורר בבית וזקוק‬
‫לטיפול אינטנסיבי הכרוך גם בהוצאות כספיות וכפועל יוצא מכך למצבו הכלכלי הקשה של‬
‫הנאשם כפי שהצטייר מפלטי הבנק וההלוואות שהוגשו לעיוננו‪.‬‬
‫העונש הראוי – סוג ומידה‬
‫‪ .33‬נעיר כי הפסיקה אליה הפנו הצדדים‪ ,‬הן התביעה והן ההגנה‪ ,‬אינה רלוונטית כלל למקרה‬
‫הנדון על נסיבותיו הייחודיות‪ ,‬ואין בה כדי לשמש אמת מידה לעונש הראוי למעשי הנאשם‪.‬‬
‫כל פסקי הדין‪ ,‬למעט אחד מהם‪ ,‬עוסקים בעבירות שביצעו שוטרים כלפי שוטרות בעוד‬
‫שבמקרה דנן מדובר בעבירה שנעברה כלפי אזרחית קטינה שהייתה נתונה במצב רגשי ונפשי‬
‫מיוחד שנוצל לרעה על ידי הנאשם‪ ,‬כפי שפורט לעיל וכפי שנסקר בהרחבה בהכרעת הדין‪.‬‬
‫גזר הדין בתיק ביד"מ ‪ 76/36‬עניינו בנגיעה רגעית שנגע שוטר בירכה של חיילת שנרדמה‬
‫במהלך נסיעה באוטובוס‪ .‬אין בין נסיבות אלו לבין המקרה שבפנינו דבר‪.‬‬
‫‪ .37‬בענייננו‪ ,‬ההטרדה המינית נעשתה כאמור במסגרת קשר מיוחד ותלותי בין הנאשם ששימש‬
‫כמש"ק לבין קטינה תושבת הישוב שבתחום אחריותו‪ .‬הנאשם כשוטר בכלל ובתפקידו‬
‫כמש"ק בפרט‪ ,‬היה אמור לשמש דוגמא ומופת בהתנהגות נורמטיבית ללא דופי‪ .‬מעשיו‪,‬‬
‫פגעו בצורה חמורה ביותר בבסיס האמון הציבורי עליו נשענת המשטרה‪.‬‬
‫אף כי הקשר בין הנאשם למתלוננת‪ ,‬לא גלש למגע פיזי‪ ,‬התרשמנו כי הנבזות וההשפלה‬
‫שבמעשים‪ ,‬על רקע האמון שנתנה המתלוננת הקטינה בנאשם‪ ,‬כמו גם טיבן של ההצעות‬
‫וההתייחסויות המיניות ועוצמת הפגיעה במתלוננת‪ ,‬מדברים בעד עצמם ומוסיפים למעשי‬
‫הנאשם מישנה חומרה‪.‬‬
‫‪ .32‬טיב העבירות ואופיין‪ ,‬ניצול המעמד‪ ,‬ניצול פערי הכוחות והגיל‪ ,‬הניצול לרעה של האמון‬
‫שרחשה המתלוננת לנאשם כמש"ק בישוב בו גרה‪ ,‬ניצול פגיעותה של המתלוננת – קטינה‬
‫קרבן לעבירת מין בילדותה‪ ,‬הפגיעה הקשה שחוותה המתלוננת‪ ,‬הסטייה הניכרת מנורמות‬
‫ערכיות ומוסריות המצופות משוטר‪ ,‬הנזק הרב לתדמית המשטרה‪ ,‬כל אלה מחייבים הטלת‬
‫עונש חריג בחומרתו שיבטא את סלידת הארגון ממעשים אלו שהדעת אינה סובלתן‪ ,‬קל‬
‫וחומר משבוצעו על ידי איש משטרה אוכף חוק שאמור היה לשמש מגן לקטינה במצבה של‬
‫המתלוננת‪.‬‬
‫‪95‬‬
‫‪ .32‬אין ספק כי מדובר במעשה יוצא דופן בחומרתו אשר מקומו לא יכירנו בשורות הארגון‪.‬‬
‫‪ .60‬עמדתנו היא כי ככלל‪ ,‬שוטר המבצע מעשים מעין אלו‪ ,‬ראוי לו כי ישללו ממנו לאלתר‬
‫הדרגות המשטרתיות‪ .‬שוטר שכזה מציב מעל עצמו סימן שאלה שמא הוא אינו ראוי למדי‬
‫משטרת ישראל‪.‬‬
‫‪ .63‬כידוע‪ ,‬מלאכת גזירת הדין אינה קלה ומטילה על היושב בדין את החובה לשקול שיקולים‬
‫שונים לאזן ביניהם‪.‬‬
‫ככלל בשל תכלית הדין המשמעתי עליה עמדנו לעיל‪ ,‬ניתן לנסיבותיו האישיות של הנאשם‬
‫משקל מופחת בהשוואה להליך הפלילי‪ .‬עם זאת יש לשאוף לאיזון ראוי בין כלל השיקולים‬
‫הרלבנטיים כך שיתקיים יחס מאוזן ומידתי ביניהם‪.‬‬
‫בית המשפט העליון בעש"מ ‪ 99176/15‬חליל רוחי נ' מדינת ישראל סיכם זאת כך‪:‬‬
‫"אולם‪ ,‬גם אם משקל נסיבותיו האישיות של הנאשם פחות בדין המשמעתי‬
‫בהשוואה להליך הפלילי‪ ,‬אין להתעלם מהן כליל‪ .‬מן הדין כי יתקיים יחס‬
‫מאוזן‪ ,‬מידתי וראוי בין חומרת עבירת המשמעת שנעברה לבין נסיבותיו‬
‫האישיות של המערער‪ ,‬ולבין חומרת אמצעי המשמעתי הראויים על רקע‬
‫תכליות הדין המשמעתי‪"...‬‬
‫‪ .66‬בבואנו לקבוע מהו העונש ההולם נסיבות תיק זה‪ ,‬תוך איזון בין כלל השיקולים כאמור‬
‫לעיל‪ ,‬מצאנו להתחשב גם במשך שירותו הארוך של הנאשם שטיבו חיובי‪ ,‬בנסיבותיו‬
‫הכלכליות והמשפחתיות ובפרט בעובדה שהנאשם אב לילד חריג ועול הטיפול בו מוטל על‬
‫כתפיו‪ .‬שיקולים אלו ראוי שיזקפו לזכותו של הנאשם בעת גזירת דינו ועל כן התחשבנו בהם‬
‫לעניין סוג ומשך ההורדה בדרגה שבכוונתנו לגזור על הנאשם‪.‬‬
‫‪ .66‬כידוע לעונש ההורדה בדרגה יש שתי משמעויות‪ .‬האחת היא הצהרתית ויש בה כדי לשנות את‬
‫מעמדו של הנאשם בארגון‪ .‬המשמעות השנייה היא כספית וביטויה בהפחתת שכר‪ .‬אלמלא‬
‫הייתה משמעות כספית להורדת הנאשם בדרגה היינו שוללים את דרגותיו של הנאשם ללא‬
‫היסוס‪.‬‬
‫‪ .61‬לכתחילה סברנו שיש לגזור על הנאשם לכל הפחות עונש של הורדה בדרגה אחת לצמיתות‪.‬‬
‫לאחר התלבטות‪ ,‬ותוך שלקחנו בחשבון את המשמעות הכלכלית הכבדה שיש בכך לאורך זמן‪,‬‬
‫דבר שיפגע לא רק בנאשם אלא גם במשפחתו‪ ,‬החלטנו חלף זאת‪ ,‬להמחיש את המסר העונשי‬
‫הבלתי מתפשר בדרך של הורדת הנאשם בשתי דרגות אך לתקופה קצובה בלבד ובכך לצמצם‬
‫את הפגיעה הכלכלית בו‪.‬‬
‫‪96‬‬
‫סוף דבר‬
‫לאחר שנתנו דעתנו לנסיבות כולן‪ ,‬החלטנו לגזור על הנאשם את העונשים הבאים‪:‬‬
‫‪-‬‬
‫נזיפה חמורה‪.‬‬
‫‪-‬‬
‫הורדה בשתי דרגות לתקופה קצובה של שנתיים‪.‬‬
‫בשולי הדברים‬
‫סברנו כי במקרה זה ראוי היה לחייב את הנאשם בפיצויים למתלוננת בנוסף לעונש שנגזר עליו‪.‬‬
‫דא עקא שסעיף ‪ 70‬לחוק המשטרה התשס"ו – ‪ 6003‬אינו מאפשר זאת שכן הוא מגביל את סמכות‬
‫בית הדין לחייב נאשם בפיצויים בשל נזק לרכוש או לגוף בלבד‪ .‬טוב ייעשה המחוקק אם ייתן‬
‫דעתו להרחבת מנעד המקרים בהם ניתן יהיה לחייב נאשם בפיצוי לקורבן העבירה‪.‬‬
‫ניתן והודע היום‪ ,‬ח' באייר תשע"ד‪ , 02/04/6031,‬בנוכחות התובע – רפ"ק גיל ראכלין‪ ,‬הנאשם –‬
‫רס"ב ‪XXX‬ובהעדר ב"כ הנאשם‪.‬‬
‫זכות ערעור בתוך ‪ 14‬יום מהיום‪.‬‬
‫שופטת ________________ אב בית הדין________________ שופט _________________‬
‫סנ"צ איתן כהן‬
‫תנ"צ רחל אדלסברג‪ ,‬נשיאה‬
‫נצ"מ מוטי אדרעי‬