‫*** טיוטה *** למקור המאמר ראה הספר מבוא למדרשים מאת ענת רייזל‬ ‫שמות רבה‬ ‫מדרש שמות רבה הוא מדרש אגדה לספר שמות‪ .‬המדרש מורכב משני חלקים‪ ,‬שונים זה מזה באופיים ובסגנונם‪ ,‬אשר‬ ‫נוצרו בזמנים שונים‪ .‬שמות רבה א הוא מדרש פרשני על פרקים א'‪-‬י'‪ ,‬המבאר את פסוקי הספר לפי סדרם‪ ,‬ואילו‬ ‫שמות רבה ב הוא מדרש דרשני על פרקים י"ב‪-‬מ'‪ ,‬השייך לספרות התנחומא‪.‬‬ ‫שם המדרש‬ ‫המדרש מוכר בימי הביניים בשמות 'מדרש ואלה שמות רבה' ו'שמות רבה'‪ .‬שמות אלו מופיעים בכתבי ר' עזריאל‬ ‫מגירונה‪ ,‬רמב"ן‪ ,‬בעל ילקוט מכירי‪ ,‬ועוד‪ .‬הכינוי 'רבה' נוסף למדרש‪ ,‬ככל הנראה‪ ,‬בהשפעת מדרשי האגדה האחרים‬ ‫על התורה‪ ,‬שהועתקו ברצף באותם כתבי היד‪1.‬‬ ‫זמן המדרש ומקומו‬ ‫מדרש שמות רבה מורכב‪ ,‬כאמור‪ ,‬משני חלקים שנוצרו בזמנים שונים‪ ,‬ולכן יש לתארך כל חלק בנפרד ולבחון מתי‬ ‫חוברו שני החלקים לחיבור אחד‪ .‬המדרש מצוטט בשמו לראשונה במאה ה‪ 13-‬על ידי ר' עזריאל בעל פירוש האגדות‪,‬‬ ‫ואחריו על ידי רמב"ן בפירושו לתורה‪ ,‬שניהם תושבי גירונה שבצפון‪-‬מזרח ספרד‪ .‬המדרש אינו מוזכר כלל בקובצי‬ ‫מדרשים קדומים‪ ,‬ואף לא בילקוטים כמו ילקוט שמעוני ומדרש הגדול‪ .‬גם רש"י ובעל הערוך לא ציטטו ממנו‪ .‬נתונים‬ ‫אלו מצביעים על זמנו המאוחר של המדרש ועל אזורו המוגבל‪ :‬ספרד‪-‬פרובנס‪.‬‬ ‫חלקו הראשון של החיבור – שמות רבה א – מאוחר לחלקו השני‪ ,‬ויש בו עיבודים‪ ,‬בין השאר‪ ,‬של דרשות‬ ‫התנחומא‪ .‬א' שנאן (שמות רבה)‪ ,‬שהתקין מהדורה ביקורתית לחלקו הראשון של המדרש‪ ,‬משער כי עורך שמות רבה‬ ‫א חי במאה העשירית‪ .‬הוא מתבסס בהשערתו על לשון המדרש‪ ,‬המקורות בהם השתמש‪ ,‬ההפניות לחיבורים שונים‬ ‫הפזורות לאורכו‪ 2‬וחיבורים מאוחרים יותר שעשו שימוש בשמות רבה‪ .‬מ' ברגמן‪ ,‬שחקר את ספרות התנחומא‪ ,‬סבור‬ ‫כי יש לאחר את תיארוך עריכת שמות רבה א‪ .‬הוא טוען כי שמות רבה א עושה שימוש במקורות מבית מדרשו של ר'‬ ‫משה הדרשן‪ ,‬שחי במאה ה‪ 11-‬בנרבונא‪ .‬מהיבט זה קרוב שמות רבה א לחלקו הראשון של במדבר רבה‪ ,‬שאף הוא‬ ‫עושה שימוש בדרשות ר' משה הדרשן‪ 3.‬ברגמן סבור אפוא כי יש לראות את שמות רבה א בהקשר תרבותי‪-‬היסטורי‬ ‫דומה לזה של במדבר רבה‪.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫שמות רבה ב שייך לספרות התנחומא וקביעת זמנו קשורה בסוגיה הסבוכה של תיארוך ספרות זו‪ .‬ברגמן ציין‪,‬‬ ‫ששמות רבה ב שייך לרובד הביניים של ספרות התנחומא‪ ,‬כלומר בין המאה החמישית למאה השביעית‪ .‬ז' פרדס‪-‬‬ ‫פינשטיין‪ ,‬שבחנה את דרשות המשכן בשמות רבה ב‪ ,‬אישרה את דעתו של ברגמן‪ .‬מ"ד הר שיער‪ ,‬כי חלק זה של‬ ‫המדרש נערך לא לפני המאה התשיעית‪.‬‬ ‫המדרש הכיל את שני חלקיו‪ ,‬ככל הנראה‪ ,‬רק מן המאות ה‪ 11-‬או ה‪ ,12-‬והם הורכבו יחד ככל הנראה בידי אחד‬ ‫ממעתיקי המדרש בכתב יד‪ .‬מקום עריכת המדרש טרם התברר‪.‬‬ ‫לשון המדרש‬ ‫לשון שמות רבה א היא עברית‪ ,‬עם מעט מילים ארמיות‪ ,‬לעתים רחוקות מופיעות במדרש מילים יווניות ורומיות‪.‬‬ ‫מילים אלו נקלטו בלשון חכמים ושימשו בה כמילים שאולות‪ ,‬דוגמת איסתניס‪ ,‬פגיון ופונדק‪ .‬יחידות אחדות במדרש‪,‬‬ ‫שמקורן ככל הנראה בעורך המדרש‪ ,‬מתאפיינות בעברית מאוחרת ללשון המשנה‪ ,‬שיש בה מאפיינים של ימי הביניים‪.‬‬ ‫‪.1‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫‪.3‬‬ ‫‪.4‬‬ ‫עיין במבוא לבראשית רבה‪.‬‬ ‫מספר פעמים שמות רבה א מפנה לחיבורים אחרים ובשל כך מקצר בדבריו‪ .‬החיבורים אליהם הוא מפנה הם בראשית רבה‪ ,‬שיר‬ ‫השירים רבה וחיבור למגילת אסתר‪ .‬שנאן מציין‪ ,‬שייתכן שהערות הפניה אלו הן של מעתיקים‪ ,‬אך אם הן של עורך המדרש‪,‬‬ ‫הדבר מעיד כי חיבורים אלו היו ידועים בשמותיהם בזמן עריכת המדרש‪.‬‬ ‫ראה במבוא למדרש במדבר רבה‪.‬‬ ‫ראה במבוא למדרש תנחומא‪.‬‬ ‫*** טיוטה *** למקור המאמר ראה הספר מבוא למדרשים מאת ענת רייזל‬ ‫יחידות אלו כוללות בעיקר הערות הרומזות למה שכבר נכתב במדרש במקום אחר‪ .‬הערות אלו אינן מופיעות‬ ‫במקבילות במדרשים אחרים‪ ,‬והן מובנות רק בהקשרן בשמות רבה‪ .‬סגנון המדרש הוא ארכני ומפורט‪ ,‬העיצוב‬ ‫הרטורי אינו מלוטש והמקורות מעובדים מבחינה רעיונית וספרותית‪ .‬סגנון זה מאפיין את המדרש המאוחר‪ ,‬והוא‬ ‫שונה עד מאוד מסגנון מדרשי האגדה הקדומים‪.‬‬ ‫לשון שמות רבה ב היא בעיקר עברית של תקופת התנאים‪ ,‬מעט מאוד ארמית ומילים ביוונית ובלטינית‪ .‬מ"ד הר‬ ‫סבור‪ ,‬כי חלק מהמקורות בחלק זה הופיעו בחיבורים קודמים בארמית גלילית‪ ,‬והם הובאו למדרש ותורגמו בו‬ ‫לעברית‪.‬‬ ‫מבנה המדרש‬ ‫חלקו הראשון של החיבור הוא מדרש פרשני‪ ,‬המבאר את הפסוקים בפרקים א'‪-‬י' בספר שמות על פי סדרם‪ .‬ככל‬ ‫הנראה‪ ,‬חלק זה נוצר על מנת להשלים את הפער הקיים בפירוש המדרשי לפרקים הראשונים של הספר‪ ,‬שהרי מדרש‬ ‫התנאים מכילתא דרבי ישמעאל פותח במצווה הראשונה בספר שמות‪ ,‬בפסוק "החודש הזה לכם" (שמות י"ב‪ ,‬ב)‪5.‬‬ ‫נמצא‪ ,‬שפרק י"א לא נדרש בשמות רבה כלל‪ ,‬ולא ברורה הסיבה לדילוג זה‪ .‬על מנת להשלים את המדרש לכל פרקי‬ ‫הספר חובר לו חלקו השני‪ ,‬שהוא מדרש מסוג התנחומא‪ ,‬הכולל דרשות על הפסוקים הראשונים של סדרי הקריאה‬ ‫בתורה על פי המנהג הארץ ישראלי הקדום‪ 6.‬כאמור‪ ,‬דרשות אלו קדומות יותר מחלקו הראשון של המדרש‪ 7.‬שני‬ ‫חלקי המדרש תואמים את ההבדלים בתוכנו של ספר שמות עצמו‪ ,‬עשרת פרקיו הראשונים הם סיפור יציאת מצרים‬ ‫והמשכו הוא בעיקר מצוות וחוקים‪.‬‬ ‫‪8‬‬ ‫שמות רבה א מורכב מ‪ 14-‬פרשות‪ ,‬וכל פרשה פותחת בפתיחתא אחת לפחות‪ .‬ככל הנראה‪ ,‬הפסוקים המופיעים‬ ‫בראשי הפרשות שימשו כפסוקים הראשונים של סדרי קריאה בארץ ישראל‪ .‬בין הפתיחתאות במדרש לא מופיעות‬ ‫פתיחתאות בהלכה‪ ,‬המאפיינות את מדרש התנחומא‪ ,‬אך לעתים מובא בהן עניין הלכתי שמשמש במדרש התנחומא‬ ‫בראש פתיחתא‪.‬‬ ‫שמות רבה ב מורכב מ‪ 37-‬פרשות‪ .‬ז' פרדס‪-‬פינשטיין ציינה‪ ,‬כי בפרשות המשכן ניכר שאין עריכה מהודקת של‬ ‫הפרשות‪ .‬אמנם המבנה הכללי של כל פרשה הוא חטיבת פתיחתאות המהווה רובה של הפרשה‪ 9,‬דרשות נוספות‬ ‫המהוות את גוף הפרשה ודרשת סיום בדבר טוב‪ ,‬אולם לא בכל פרשה מופיעים גוף הפרשה או דרשת הסיום‪ .‬עם זאת‪,‬‬ ‫לדעתה ניתן לזהות ניסיון ליצור קשרי תוכן‪ ,‬רעיון ולשון בין היחידות השונות בפרשה‪ .‬פרדס‪-‬פינשטיין בחנה מהם‬ ‫המקורות שבהם השתמש עורך המדרש בפרשות המשכן‪ ,‬וציינה כי מקורות אלו שייכים באופן ברור לספרות‬ ‫התנחומא‪ 10.‬גם כאשר יש במדרש מקבילות לחיבורים קדומים (כמו המשנה‪ ,‬מדרשי התנאים והתלמוד הירושלמי)‪11,‬‬ ‫עורך המדרש לא שאב מסורות אלו ישירות מן החיבורים הקדומים‪ ,‬אלא בתיווכם של מדרשי התנחומא‪ .‬במקרים‬ ‫מעטים בלבד‪ ,‬לדעתה‪ ,‬ניתן לזהות במדרש מסורות ייחודיות שמקורן בחיבור שאינו שייך לספרות התנחומא (למשל‬ ‫בשיר השירים רבה)‪.‬‬ ‫פרדס‪ -‬פינשטיין הראתה כי ניתן לזהות הבדל משמעותי בדרך עבודתו של עורך המדרש בין פרשות הציווי על‬ ‫בניית המשכן (פרשות לג‪-‬לח) לבין פרשות הביצוע (פרשות מג‪-‬מח)‪ .‬לדעתה‪ ,‬בפרשות הציווי מלאכת העריכה הייתה‬ ‫‪.5‬‬ ‫‪.6‬‬ ‫‪.7‬‬ ‫‪.8‬‬ ‫‪.9‬‬ ‫‪.10‬‬ ‫‪.11‬‬ ‫ראה במבוא למכילתא דרבי ישמעאל‪ .‬מדרש התנאים השני לספר שמות‪ ,‬המכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פותח בפירוש לשמות‬ ‫ג'‪ ,‬א‪ ,‬אך הוא הגיע אלינו בצורה מקוטעת וקשה לדעת מה כלל; ראה במבוא למכילתא דרבי שמעון בר יוחאי‪ .‬בעל שמות רבה‬ ‫לא הכיר ככל הנראה את המכילתא דרבי שמעון בר יוחאי‪.‬‬ ‫על מנהג זה ראה במבוא למכילתא דרבי שמעון בר יוחאי‪ ,‬הערה שגיאה! הסימניה אינה מוגדרת‪..‬‬ ‫ייתכן גם שהתהליך היה כזה‪ :‬היה קיים מדרש שלם מסוג התנחומא לכל פרקי ספר שמות‪ .‬הדרשות על עשרת הפרקים הראשונים‬ ‫של הספר הושמטו‪ ,‬ובמקומן הוכנס מדרש פרשני מאוחר‪.‬‬ ‫על ה'פתיחתא' ראה במבוא לבראשית רבה‪ ,‬הערה שגיאה! הסימניה אינה מוגדרת‪..‬‬ ‫רוב הפתיחתאות בפרשות המשכן פותחות בתבנית הה"ד – 'הדא הוא דכתיב' (= זה שאמר הכתוב)‪ ,‬פרשות בודדות בלבד‬ ‫כוללת את שם החכם שאמר את הדרשה‪ ,‬ואף לא אחת מהן כוללת את שמו של רבי תנחומא‪.‬‬ ‫לספרות התנחומא שייכים מלבד תנחומא בובר ותנחומא הנדפס‪ ,‬גם במדבר רבה‪ ,‬דברים רבה וחלקים מתוך פסיקתא רבתי‪ .‬ראה‬ ‫במבוא לתנחומא‪.‬‬ ‫‬‫על אף המקבילות לתלמוד הבבלי‪ ,‬פרדס פינשטיין סבורה כי עורך המדרש לא הכיר את התלמוד הבבלי‪ ,‬אלא עשה שימוש‬ ‫במסורות ארץ ישראליות שהגיעו גם אל התלמוד הבבלי‪.‬‬ ‫*** טיוטה *** למקור המאמר ראה הספר מבוא למדרשים מאת ענת רייזל‬ ‫עצמאית יותר – העורך שאב מקורות מחיבורים רבים יותר שאינם שייכים לספרות התנחומא‪ ,‬ואף הוסיף יחידות משל‬ ‫עצמו‪ .‬עריכה זו איננה מהודקת‪ ,‬ומבנה הפרשה לא תמיד נשמר‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬עריכת פרשות הביצוע מתאפיינת‬ ‫בקרבה רבה מאוד בתכנים ובצורות למדרשי התנחומא‪ ,‬ומבנה הפרשות נשמר באופן קפדני יותר‪ .‬פרדס‪-‬פינשטיין‬ ‫שיערה‪ ,‬כי ההבדל בעריכה בין פרשות הצו ופרשות הביצוע נובע מכך שעורך המדרש‪ ,‬שהיה אקטיבי ויצירתי‬ ‫בתחילת עבודתו (בפרשות הצו)‪ ,‬התעייף לקראת סוף עבודתו (בפרשות הביצוע שהן סוף ספר שמות)‪ ,‬ולכן הוא נשען‬ ‫בעיקר על חטיבות מדרשיות מספרות התנחומא שהיו מוכנות לפניו‪.‬‬ ‫תוכני המדרש‬ ‫בשמות רבה א מובאים פירושים כמעט לכל פסוק בעשרת הפרקים הראשונים של הספר‪ .‬בבסיס הפירושים מצויים‬ ‫חומרים ממדרש תנחומא‪ ,‬מן התלמוד הבבלי‪ 12‬וממדרשי אגדה קודמים‪ .‬א' שנאן (שמות רבה) ציין‪ ,‬כי נראה שעורך‬ ‫חלק זה צירף כל מסורת אגדית שהכיר על הפסוקים‪ ,‬וכי לא ניתן להצביע על מגמה באיסוף המקורות וארגונם‪ .‬מ'‬ ‫ברגמן שיער‪ ,‬כי עורך המדרש 'שיכתב' את הדרשות של מדרש תנחומא לספר שמות לכדי מדרש פרשני‪ ,‬ואת‬ ‫הפסוקים שלא זכו לדרשה בתנחומא השלים ממקורות אחרים‪.‬‬ ‫הפתיחתא הראשונה במדרש פותחת בפסוק ממשלי י"ג‪ ,‬כד‪" :‬חושך שבטו שונא בנו ואֹהבו ִׁשחֲרו מוסר"‪ .‬הדרשן‬ ‫קושר בין פסוק זה לפסוק הראשון של ספר שמות‪" :‬ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו‬ ‫באו"‪ .‬בעל הפתיחתא מביא מספר דוגמות מן המקרא לבנים שלא חונכו ביד קשה‪ ,‬ובשל כך הפכו לרשעים‪ :‬ישמעאל‪,‬‬ ‫עשו ואבשלום‪ ,‬ולעומתם בנים שחונכו ביד קשה ובעקבות כך כיבדו את הוריהם והוסיפו על אהבתם‪ :‬יצחק‪ ,‬יעקב‬ ‫ובני יעקב‪ .‬במרכזה של הפתיחתא מובא מקור המציב את ה' ואת יחסו לעם ישראל כמודל לחינוך הנכון של האב‬ ‫כלפי בניו‪:‬‬ ‫'ואהבו שחרו מוסר' (משלי י"ג‪ ,‬כד) – זה הקב"ה‪ ,‬על שאהב את ישראל‪ ,‬שנאמר 'אהבתי אתכם אמר ה' '‬ ‫(מלאכי א'‪ ,‬ב)‪ ,‬הוא מרדם בייסורין‪ .‬את מוצא‪ :‬שלש מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל‪ ,‬ולא נתן אותם להם‬ ‫אלא על ידי ייסורין‪ ,‬ואלו הן‪ :‬תורה – דכתיב 'אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו' (תהילים צ"ד‪,‬‬ ‫יב)‪ ,‬וארץ ישראל – דכתיב 'וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו [ה' אלהיך מיסרך]' (דברים ח'‪ ,‬ה)‪,‬‬ ‫וכתיב בתריה 'כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה' (שם‪ ,‬ז)‪ .‬העולם הבא – דכתיב 'כי נר מצוה ותורה אור ודרך‬ ‫חיים תוכחות מוסר' (משלי ו'‪ ,‬כג)‪13.‬‬ ‫שנאן (הפתיחה) הסביר‪ ,‬כי בעל הפתיחתא שילב בדרשה זו משמעות אקטואלית‪-‬חינוכית‪ :‬ייסורי עם ישראל למען‬ ‫ארץ ישראל‪ ,‬למען לימוד התורה ולמען עתידו הרוחני מעידים על אהבת ה' לעמו‪ ,‬ובסופם של ייסורים אלו יבוא‬ ‫העתיד המובטח‪ .‬בצד הדרשה האקטואלית מובא מסר דידקטי‪ :‬חינוך טוב פירושו חינוך המלווה לעתים גם בייסורים‪.‬‬ ‫שנאן (שמות רבה) ציין‪ ,‬כי ראשיתו של המדרש מכילה מספר רב של מסורות המרחיבות את הסיפור המקראי על‬ ‫סיפור הולדת משה ועל אודות השנים שבהן גדל בבית פרעה‪ ,‬שעליהם לא נמסר דבר בתורה עצמה‪ .‬בין מסורות אלו‬ ‫מופיע גם הסיפור המוכר אודות הסיבה שבעטיה הפך משה לכבד פה וכבד לשון‪:‬‬ ‫'ותביאהו לבת פרעה ויהי לה לבן' (שמות ב'‪ ,‬י)‪ .‬היתה בת פרעה מנשקת ומחבקת אותו כאילו הוא בנה‪ ,‬ולא‬ ‫היתה מוציאתו מפלטרין של מלך‪ ,‬ולפי שהיה יפה היו הכל מוציאין אותו ומתאוים לראותו‪ .‬מי שהיה רואהו‬ ‫לא היה מעביר עיניו מעליו‪ .‬והיה פרעה נוטלו ומחבקו והוא נוטל כתרו של פרעה מעל ראשו ונותנו על ראשו‪,‬‬ ‫כמו שעתיד לעשות לו כשיהיה גדול‪ ...‬והיו חרטומי פרעה יושבין ואומרים‪ :‬מתיראין אנו מזה שנוטל כתרך‬ ‫ונותנה בראשו‪ ,‬שלא יהא זה אותו שאנו אומרים שעתיד ליטול המלכות ממך‪ .‬מהם אומרים להורגו‪ ,‬מהם‬ ‫אומרים לשורפו‪ .‬והיה יתרו יושב ביניהן‪ .‬אמר להם‪ :‬הנער הזה אין לו דעת‪ ,‬אלא בחנו והביאו לפניו בקערה‬ ‫‪ .12‬א' שנאן (שמות רבה) סבור‪ ,‬כי התלמוד הבבלי לא עמד בפני עורך המדרש כשהוא ערוך וחתום‪ ,‬אלא במקוטע‪ ,‬כלומר בתקופה‬ ‫שבה התלמוד היה עדיין בשלבי התגבשות ועיצוב‪ .‬על כך מעידה‪ ,‬לדעתו‪ ,‬מידת החופשיות של עורך המדרש בטיפול במסורות‬ ‫מן התלמוד הבבלי‪ .‬לעומתו טוען מ' ברגמן כי עורך המדרש מעבד מקורות מן הבבלי ואף מעדיף אותם על פני מסורות ממדרש‬ ‫התנחומא‪ .‬הדבר מעיד‪ ,‬לדעתו‪ ,‬כי העורך חי בזמן ובמקום שבו התלמוד הבבלי קיבל את הבכורה ואף החל לדחות את המסורת‬ ‫הארץ ישראלית‪.‬‬ ‫‪ .13‬שמות רבה פרשה א א‪ ,‬מהד' שנאן עמ' ‪.38‬‬ ‫*** טיוטה *** למקור המאמר ראה הספר מבוא למדרשים מאת ענת רייזל‬ ‫אחת זהוב וגחלת‪ .‬אם יושיט ידו לגחלת – אין בו דעת ואין עליו משפט מות; ואם יושיט ידו לזהוב – יש בו‬ ‫דעתו והרגו אותו‪ .‬מיד הביאו לפניו זהוב וגחלת ושלח משה ידו ליקח הזהוב‪ .‬בא גבריאל ודחה את ידו ותפש‬ ‫ידו בגחלת והכניס ידו לתוך פיו עם הגחלת ונכוה לשונו וממנו נעשה כבד פה וכבד לשון‪14.‬‬ ‫שנאן (עיון) מדגיש‪ ,‬כי למרות שמדרש שמות רבה אינו מדרש קדום‪ ,‬נשתמרו בו גם מסורות עתיקות‪ .‬דוגמה לכך ניתן‬ ‫למצוא בפתיחתא ארוכה על הפסוק "החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה" (שמות י"ב‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫בעל הפתיחתא קובע בראשה‪" :‬הרבה מעשים כתב משה בתורה סתומים ועמד דוד ופרשן"‪ .‬כלומר‪ ,‬יש בתורה פרשות‬ ‫קשות להבנה‪ ,‬ומזמורי התהילים מסייעים בידינו לפרשן‪ .‬לאורך כל הפתיחתא משמשים פסוקים ממזמור ק"ד‬ ‫בתהילים ("ברכי נפשי את ה'‪ ...‬הוד והדר לבשת") להבהרת סיפור בריאת העולם‪ .‬אגב כך מובאות מסורות שונות‪,‬‬ ‫המודגמות בשורה ארוכה של משלים המדמים ומנגידים את מעשי ה' למעשי בני האדם‪ .‬חלק ממסורות אלו נובע ככל‬ ‫הנראה מרעיונות מיתיים וגנוסטיים או מן הפולמוס אתם‪ ,‬והן סותרות לעתים את הסיפור המקראי‪ .‬לדוגמה‪ ,‬מתיאור‬ ‫בריאת העולם בבראשית עולה כי האור נברא לאחר שנבראו השמים והארץ‪ ,‬אולם בעל הפתיחתא קובע‪ ,‬כי האור‬ ‫נברא תחילה‪:‬‬ ‫אנו מוצאין ממעשה בראשית‪ ,‬שמשברא שמים וארץ ברא האור‪ ,‬שנאמר 'בראשית ברא אלהים [את השמים‬ ‫ואת הארץ]' (בראשית א'‪ ,‬א)‪ ,‬ואחר כך 'ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור' (שם‪ ,‬ג)‪ .‬ודוד פירש‪ :‬מאחר שברא‬ ‫אור ברא שמים‪ ,‬שנאמר 'עֹ טה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה' (תהילים ק"ד‪ ,‬ב)‪ ,‬הרי למדנו שמשברא האור‬ ‫ברא שמים‪15.‬‬ ‫בפתיחתא זו מוצאים גם מסורות על כוחות שהתנגדו לבריאה והוכרעו על ידי האל‪:‬‬ ‫כך היה כל העולם כלו מלא במים והארץ שקועה במים‪ .‬אמר הקב"ה‪' :‬תראה היבשה' (בראשית א'‪ ,‬ט)‪ .‬אמרו‬ ‫המים‪ :‬הרי כל העולם כולו אנחנו מלאים ועד עכשיו צר לנו‪ ,‬להיכן אנו הולכים? יהי שמו מבורך בעט‬ ‫באוקינוס‪ ,‬שנאמר 'בכחו רגע הים [ובתבונתו מחץ רהב]' (איוב כ"ו‪ ,‬יב)‪ ...‬כיון שראו שאר המים שבעט‬ ‫הקב"ה באוקיינוס‪ ,‬מקול צעקתו ברחו חבריהן‪.‬‬ ‫המדרש על שני חלקיו מכיל גם משלים מסוגים שונים‪ ,‬פתגמים וסיפורים‪ .‬בפרשה האחרונה במדרש מובא קובץ של‬ ‫ארבעה סיפורים‪ ,‬בתוך דרשת פתיחתא על הפסוק "עז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון" (משלי ל"א‪ ,‬כה)‪ .‬פרדס‪-‬‬ ‫פינשטיין ציינה‪ ,‬כי המשותף לסיפורים אלו הוא שמחת הצדיק על השכר השמור לו ל"יום אחרון" – לעולם הבא‪.‬‬ ‫לדעתה‪ ,‬ע ורך המדרש מיקם קובץ זה בסיום המדרש כדי לחתום את המדרש בדברי טובה ונחמה‪ .‬זהו הסיפור האחרון‬ ‫בקובץ הסיפורים‪:‬‬ ‫מעשה ברבי שמעון בן חלפתא שבא ערב שבת ולא היה לו מאן להתפרנס‪ .‬יצא לו חוץ מן העיר והתפלל לפני‬ ‫האלהים וניתן לו אבן טובה מן השמים‪ .‬נתנה לשולחני ופרנס אותה שבת‪ .‬אמרה אשתו‪ :‬מהיכן אלו? אמר לה‪:‬‬ ‫ממה שפרנס הקב"ה‪ .‬אמרה‪ :‬אם אין אתה אומר לי מהיכן הן איני טועמת כלום‪ .‬התחיל מספר לה‪ ,‬אמר לה‪:‬‬ ‫כך נתפללתי לפני האלהים וניתן לי מן השמים‪ ,‬אמרה לו‪ :‬איני טועמת כלום עד שתאמר לי שתחזירה מוצאי‬ ‫שבת‪ ,‬אמר לה‪ :‬למה? אמרה לו‪ :‬אתה רוצה שיהא שולחנך חסר ושולחן חבירך מלא?‬ ‫והלך ר' שמעון והודיע מעשה לרבי‪ .‬אמר לו‪ :‬לך אמור לה אם שולחנך חסר אני אמלאנו משלי‪ .‬הלך ואמר לה‪.‬‬ ‫אמרה לו‪ :‬לך עמי למי שלמדך תורה‪ .‬אמרה לו‪ :‬ר' וכי רואה אדם לחבירו לעולם הבא? לא‪ .‬כל צדיק וצדיק‬ ‫הוה ליה עולם בעצמו שנאמר 'כי הולך האדם אל בית עולמו וסבבו בשוק הסופדים' (קהלת י"ב‪ ,‬ה)‪ ,‬עולמים‬ ‫אין כתיב אלא 'עולמו'‪ .‬כיון ששמע כן הלך והחזיר‪ .‬רבותינו אמרו‪ :‬הנס האחרון היה קשה מהראשון‪ ,‬כיון‬ ‫שפשט ידו להחזירו מיד ירד המלאך ונטלה הימנו‪ .‬למה? שאין מתן שכרה של תורה אלא לעולם הבא‪16.‬‬ ‫‪ .14‬שמות רבה פרשה א כו‪ ,‬מהד' שנאן עמ' ‪.82-84‬‬ ‫‪ .15‬שמות רבה בא פרשה טו כב‪ ,‬על פי כתב יד ירושלים‪ .‬מובא במאמרו של א' שנאן‪ ,‬עיון‪ ,‬עמ'‬ ‫‪.235-244‬‬ ‫‪ .16‬שמות רבה פקודי פרשה נב ג‪.‬‬ ‫*** טיוטה *** למקור המאמר ראה הספר מבוא למדרשים מאת ענת רייזל‬ ‫מהדורה ביקורתית‪17‬‬ ‫לחלקו הראשון של המדרש (פרשות א‪-‬יד) הותקנה מהדורה ביקורתית בשיטה הדיפלומטית בידי א' שנאן בירושלים‬ ‫בשנת ‪ .1984‬המהדורה כוללת חילופי נוסחות וציוני מקבילות‪ ,‬ומצורפים לה מבוא ופירוש‪ .‬נוסח הפנים של מהדורת‬ ‫שנאן ונוסח המדרש על פי דפוס וילנה מופיעים בפרויקט השו"ת של אוניברסיטת בר אילן‪.‬‬ ‫א' לזרובסקי התקינה מהדורה ביקורתית בשיטה הדיפלומטית לפרשת משפטים השייכת לשמות רבה ב‪ ,‬וצירפה‬ ‫למהדורה דיון וניתוח ספרותי של הסיפורים בפרשה זו‪ .‬המהדורה פורסמה במסגרת עבודה לשם קבלת התואר מוסמך‬ ‫בירושלים בשנת ‪.1995‬‬ ‫ז' פרדס‪-‬פינשטיין צירפה כנספח לעבודת הדוקטור שלה על פרשות המשכן בשמות רבה ב‪ ,‬את נוסח כתב יד‬ ‫ירושלים ‪ 5977‬לפרשות תרומה‪-‬תצוה‪ ,‬ויקהל‪-‬פקודי וכי תשא‪ .‬א' שנאן שוקד על השלמת מהדורתו הביקורתית גם‬ ‫לשמות רבה ב‪.‬‬ ‫ביבליוגרפיה‬ ‫א‪ .‬ממהדורות המדרש‪ ,‬פירושים ותרגומים‬ ‫דפוס ראשון‪ :‬מדרש רבה‪ ,‬קושטא רע"ב‪.‬‬ ‫מדרש רבה‪ ,‬ונציה ש"ה‪.‬‬ ‫מדרש רבה‪ ,‬וילנה תר"ג‪-‬תר"ה‪ ,‬תרמ"ה (דפוס צילום ירושלים תשמ"ח)‪.‬‬ ‫מדרש רבה‪ ,‬ורשה תר"י‪ ,‬תרפ"ד (דפוס צילום ירושלים תשל"ז)‪.‬‬ ‫מדרש רבה‪ ,‬מפורש בידי א"א הלוי‪ ,‬תל אביב תשט"ז‪-‬תשכ"ג‪.‬‬ ‫מדרש רבה‪ ,‬מפורש פירוש מדעי חדש‪ ,‬מ"א מירקין‪ ,‬תל אביב תשי"ז‪-‬תשכ"ח‪.‬‬ ‫מדרש רבה המבואר‪ ,‬ירושלים תשמ"ג‪-‬תשנ"ט‪.‬‬ ‫מדרש שמות רבה‪ :‬פרשות א‪-‬יד‪ ,‬מהד' א' שנאן‪ ,‬ירושלים תשמ"ד‪.‬‬ ‫‪Midrash rabbah, translated into English with notes, glossary and indexes under the editorship of H.‬‬ ‫‪Freedman and M. Simon; with a foreword by I. Epstein, London 1939.‬‬ ‫ב‪ .‬מחקרים‬ ‫מ' ברגמן‪ ,‬ספרות תנחומא ילמדנו‪ :‬תיאור נוסחיה ועיונים בדרכי התהוותם‪ ,‬עבודה לשם קבלת התואר דוקטור‬ ‫לפילוסופיה‪ ,‬האוניברסיטה העברית‪ ,‬ירושלים תשנ"א‪.‬‬ ‫א' לזרובסקי‪ ,‬מדרש שמות רבה פרשת משפטים‪ :‬מהדורה מדעית ודיון בסיפורים‪ ,‬עבודה לשם קבלת התואר מוסמך‪,‬‬ ‫האוניברסיטה העברית‪ ,‬ירושלים תשס"ה‪.‬‬ ‫ז' פרדס‪-‬פינשטיין‪ ,‬פרשות המשכן (תרומה‪-‬תצוה‪ ,‬ויקהל‪-‬פקודי) במדרש שמות רבה ב' – נוסח‪ ,‬תוכן‪ ,‬מבנה ומגמה‪,‬‬ ‫עבודה לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה‪ ,‬האוניברסיטה העברית‪ ,‬ירושלים תשס"ט‪.‬‬ ‫י' פרנקל‪ ,‬מדרש ואגדה‪ ,‬יחידה י‪ ,‬האוניברסיטה הפתוחה‪ ,‬תל אביב תשנ"ג‪.‬‬ ‫א' שנאן‪' ,‬הפתיחה למדרש שמות רבה'‪ ,‬בתוך‪ :‬ע' פליישר ואחרים (עורכים)‪ ,‬מחקרים באגדה‪ ,‬תרגומים ותפילות‬ ‫ישראל‪ ,‬לזכר יוסף היינימן‪ ,‬ירושלים תשמ"א‪ ,‬עמ' קעה‪-‬קפג = שנאן‪ ,‬הפתיחה‪.‬‬ ‫הנ"ל‪' ,‬מבוא'‪ ,‬בתוך‪ :‬מדרש שמות רבה‪ :‬פרשות א‪-‬יד‪ ,‬מהד' א' שנאן‪ ,‬ירושלים תשמ"ד = שנאן‪ ,‬שמות רבה‪.‬‬ ‫הנ"ל‪' ,‬הרבה מעשים כתב משה‪ ...‬ועמד דוד ופרשן (עיון במדרש שמות רבה טו‪ ,‬כב)'‪ ,‬בתוך‪ :‬א"ד אייכלר ואחרים‬ ‫(עורכים)‪ ,‬תהילה למשה‪ :‬מחקרים במקרא ובמדעי היהדות מוגשים למשה גרינברג‪ ,‬החלק העברי‪ ,‬אינדיאנה‬ ‫תשנ"ז‪ ,‬עמ' ‪235-244‬‬ ‫= שנאן‪ ,‬עיון‪.‬‬ ‫‪M.D. Herr, ‘Exodus Rabbah’, Encyclopaedia Judaica 6, Detroit 2007, p. 624.‬‬ ‫‪H.L. Strack and G. Stemberger, Introduction to the Talmud and Midrash, Edinburgh 1991.‬‬ ‫‪M.B. Lerner, ‘The Work of Aggadic Midrash and the Esther Midrashim’, in: S. Safrai (ed.), The Literature‬‬ ‫‪of the Sages II, Assen 2006, pp. 133-230.‬‬ ‫‪ .17‬על סוגי מהדורות ראה במבוא למכילתא דרבי ישמעאל‪ ,‬הערה שגיאה! הסימניה אינה מוגדרת‪..‬‬ ‫*** טיוטה *** למקור המאמר ראה הספר מבוא למדרשים מאת ענת רייזל‬ ‫ג‪ .‬לקריאה נוספת‬ ‫נ"מ ברונזניק‪' ,‬עשרים בירורים לשוניים בשמות רבה (פרשות א‪-‬יג)'‪ ,‬המעין מח ב‪ ,‬תשס"ח‪ ,‬עמ' ‪.26-36‬‬