חז״ל וספרות המוקדמת הנוצרית הנזירות

‫מי כל ב ר ־ א ש ר ס י גל‬
‫רבנים נזיריים או נזירים רבניים‪:‬‬
‫הנזירות הנוצרית המוקדמת וספרות חז״ל‬
‫במאות הראשונות לספירה התפשטה תנועת הנזירות הנוצרית בעולם העתיק‪ ,‬בין השאר במצרים‪,‬‬
‫סוריה‪ ,‬ארץ ישראל וברחבי האימפריה הפרסית‪ .‬באמצעות בדיקת דוגמאות להקבלות בין כתבים‬
‫נזיריים מאותה תקופה לספרות חז"ל‪ ,‬מיכל בר־אשר סיגל מראה‪ ,‬כי היו זיקות הדוקות בין הספרות‬
‫הנוצרית המוקדמת לזו היהודית‪ ,‬בייחוד בבבל‪ ,‬עד כדי שאילה ישירה זו מזו‪ .‬היא מוצאת קווי דמיון‬
‫לא רק בעניינים הנוגעים למנהגים ולסיפורי נסים‪ ,‬אלא גם בעניינים הלכתיים וסוגיות תאולוגיות‪.‬‬
‫דוגמאות אלה מעידות‪ ,‬לדעתה‪ ,‬על מגע וקשרים בין היהדות הרבנית לתנועת הנזירות הנוצרית‪,‬‬
‫שמחייבים הערכה מחודשת של ההגדרות המקובלות בדבר "היפרדות הדרכים" בין שתי הדתות‪.‬‬
‫המדרש המפורסם מאיכה רבה ב‪ ,‬יג‪ ,‬דורש את מילות‬
‫בעוד הממשק המדובר בדרשה גלוי ומוצהר‪ ,‬בטקסטים‬
‫הפסוק באיכה ב‪:9 ,‬‬
‫רבניים רבים משימת הזיהוי של חומרים ספרותיים‪ ,‬הנובעים‬
‫״מלכה ושריה בגוים אין תורה״‪ .‬אם יאמר לך אדם‬
‫מן המגע בין הדתות בעולם העתיק‪ ,‬תלויה בחוקר ואינה‬
‫יש חכמה בגוים ‪ -‬האמן‪ ,‬הדא הוא דכתיב ׳׳והאבדתי‬
‫גלויה בניסוח הדברים עצמם‪ .‬מאמר זה מצטרף לשורת‬
‫חכמים מאדום ותבונה מהר עשו״ (עובדיה א‪ .)8 ,‬יש‬
‫מחקרים המבקשים לחשוף מקבילות כגון אלו‪ .‬אבקש‬
‫תורה בגוים ‪ -‬אל תאמן‪ ,‬דכתיב ״מלכה ושריה בגוים‬
‫לבחון מקבץ דוגמאות חדש של מקבילות בין ספרות חז״ל‬
‫אין תורה״‪.‬‬
‫והספרות הנוצרית‪ ,‬ובייחוד בין התלמוד הבבלי לספרות‬
‫מדרש זה מדגיש את ההבדל בין ״חוכמה״ ל״תורה״‪ :‬בעוד‬
‫הנזירית ‪ -‬הספרות בת המאות הרביעית לספירה ואילך‪,‬‬
‫הראשונה עשויה להימצא בין חכמי הגויים‪ ,‬השנייה ‪-‬‬
‫המתארת את חייהם והשקפת עולמם של הנזירים הנוצרים‬
‫לעולם לא‪ .‬המונח ״חוכמה״ המשמש כאן‪ ,‬מובן בדרך־כלל‬
‫הראשונים‪ ,‬שבאורח חייהם המתבודד והסגפני החלו את‬
‫כמתייחס לעניינים מדעיים‪ ,‬והוא תואם למקורות אחרים‬
‫תנועת הנזירות‪.‬‬
‫בספרות חז״ל‪ ,‬שמסופר בהם על דיונים בין חכמי ישראל‬
‫הדוגמאות להלן‪ ,‬המציעות קשרים ספרותיים בין ספרות‬
‫לחכמי האומות‪ .‬הללו דנים בסוגיות מדעיות‪ ,‬כגון תחומי‬
‫חז״ל לספרות הנזירית הנוצרית‪ ,‬הן הזדמנות ייחודית‬
‫הרפואה והאסטרונומיה‪ ,‬ואף יש בהם לא פעם הצהרות‬
‫לאתר את נקודות המפגש בין חומרים ״זרים״ וספרות‬
‫בשבח הידע ״הזר״ ועדיפותו על הידע שבידי הרבנים (ראו‬
‫חז״ל ולאפיין אותן‪ .‬הדוגמאות הללו הן קבוצה מייצגת‬
‫למשל בבלי פסחים פד‪ ,‬ע״ב)‪ .‬קביעות מן הסוג הזה של‬
‫בלבד מתוך דוגמאות רבות‪ ,‬וההקבלות בין שתי הספרויות‬
‫המדרש הן במידה רבה נורמטיביות והן קובעות כללים‬
‫חלות על הצורה‪ ,‬הסוגה הספרותית‪ ,‬הסגנון‪ ,‬התוכן וסדר‬
‫לממשק בין התרבויות‪ ,‬שכן מחברי הטקסטים הרבניים‬
‫היום הדתי‪ .‬מקבילות לספרות הנוצרית מצויות בחומרים‬
‫הללו קובעים הלכה למעשה איך להתייחס למצוי אצל‬
‫הקדומים ובחומרים המאוחרים יותר של ספרות חז״ל‪ ,‬הן‬
‫האחר‪ ,‬הגוי‪ ,‬בנושאי עניין משותפים‪.‬‬
‫מארץ ישראל הן מבבל‪ ,‬ומעניין שהקבלות רבות מתגלות‬
‫דווקא בתלמוד הבבלי‪.‬‬
‫חשיפת המגע מן הסוג הזה מעוררת את השאלות הבאות‪:‬‬
‫למח שב ת ישראל‬
‫איך יש להתייחס לדוגמאות שנגלית בהן הקבלה בין ספרות‬
‫באוניברסיטת בן־גוריון בנגב ו מ ת מ ח ה בחקר ספרו ת חז"ל ומחקר‬
‫הנזירים הנוצרית לזו של חז״ל? האם יש להבינן כהתפתחויות‬
‫משווה בין ד תו ת‪ ,‬בייחוד בין ספרו ת חז"ל ל ספרו ת הנזירית הנוצרית‪.‬‬
‫מקבילות על רקע תרבותי משותף? או שמא אפשר להרחיק‬
‫דוא"ל‪michal.barasher.siegal@ gmail.com :‬‬
‫לכת ולטעון ליחסים גנאלוגיים‪ ,‬כלומר לקשרי השפעה‬
‫ד"ר‬
‫מיכל‬
‫בר־א שר‬
‫סיגל‬
‫מרצה‬
‫במחלקה‬
‫‪110‬‬
‫‪/‬‬
‫ז מ ני ם‬
‫‪/‬‬
‫גיליון ‪ ( 120‬ס ת י ו ‪) 2 0 1 2‬‬
‫"אל המדבר על מנ ת להיות קדו ש‪ ,‬אמן"‪ ,‬רישום דיו על נייר מ א ת פרנסיסקו גויה ( ‪Goya(, 1814-1808‬‬
‫‪111‬‬
‫‪/‬‬
‫ז מ ני ם‬
‫‪/‬‬
‫גיליון ‪ ( 1 2 0‬ס ת י ו ‪) 2 0 1 2‬‬
‫ושאילה ישירה ממקור אחד למשנהו? ואם כך‪ ,‬מהו כיוון‬
‫או כך ברור‪ ,‬כי חומרים רבים בטקסטים התלמודיים עובדו‬
‫ההשפעה? על שאלות מעין אלה ראוי לענות על בסיס בחינה‬
‫בתקופה שבה התנועה הנזירית הייתה מרכזית באותו אזור‬
‫של קורפוסים מוגדרים ולא להיגרר לאמירות כוללניות‪.‬‬
‫גאוגרפי‪ ,‬ולכן יש טעם לחפש זיקה בין־דתית בין נוצרים‬
‫תשובה המנוסחת על סמך סדרה של אבחנות‪ ,‬המוגבלות‬
‫ליהודים בתקופה זו באמצעות ההקבלות בין הכתבים‬
‫לטקסטים הנבחנים‪ ,‬עשויה להביא לעידון התובנות שלנו‬
‫הנוצריים־הנזיריים לתלמוד הבבלי‪.‬‬
‫החיבור‬
‫ביחס ליחסים שבין יהודים ונוצרים במאות הראשונות‬
‫אפופטגמטה‬
‫פטרום‬
‫(‪Apophthegmata‬‬
‫לספירה‪ .‬התמונה הכללית המצטיירת היא של עולם תרבותי‬
‫‪ ,Patrum‬״אימרות אבות המדבר״)‪ ,‬מתאר את חיי הנזירים‬
‫דתי משותף ושפה ספרותית משותפת (״לינגואה פרנקה״‪,‬‬
‫בקהילתם באזור סקטיס (‪ ,Scetis‬ואדי אל־נטרון) שבמצרים‬
‫‪ )lingua franca‬בבסיסם של שני הקורפוסים‪ .‬בכמה מקרים‬
‫התחתונה ומאפשר הצצה נדירה אל חייהם‪ .‬הוא מבוסס על‬
‫אפשר להרחיק לכת ולטעון לשאילה של ממש‪.‬‬
‫ניסיון החיים של הנזירים ומספק לעתים עצות מעשיות‬
‫לחיים טובים‪ .‬אימרות אלו היו פופולריות בין הנזירים בני‬
‫התנועה הנו צ רי ת־ הנזי רי ת‬
‫הזמן ואף בין בני הדורות המאוחרים יותר‪ ,‬הן תורגמו מהר‬
‫מאוד לשפות רבות ואפשר למצוא אותן בכתבי יד רבים‪.‬‬
‫הנזירים הנוצריים הראשונים‪ ,‬החל מן המאות השלישית‬
‫האימרות הללו אף נפוצו בעל־פה‪ ,‬והן נאספו ונערכו על־ידי‬
‫והרביעית‪ ,‬חיו חיי התבודדות וסיגוף במדבריות מצרים‪,‬‬
‫עורך או עורכים אנונימיים בארץ ישראל במחצית השנייה‬
‫ארץ ישראל וסוריה‪ .‬נזירים אלו הפכו תוך תקופה קצרה‬
‫של המאה החמישית‪ .‬הספרות הנזירית המצרית תורגמה‬
‫במיוחד לפופולריים ביותר בעולם הנוצרי הקדום ומשכו‬
‫במאה החמישית לסורית‪ ,‬דיאלקט קרוב לדיאלקט הארמי‬
‫מבקרים מרחבי העולם‪ ,‬שנפעמו מאורח חייהם וכתבו‬
‫שבו דיברו גם יהודי בבל (שני הדיאלקטים מקורם מן‬
‫תיאורים של חיי הנזירים במערותיהם ובתאיהם‪ .‬הנזירים חיו‬
‫הענף המזרחי של הארמית המאוחרת)‪ ,‬והיא שרדה בחלק‬
‫כבודדים (הרמיטים)‪ ,‬או בקבוצות קטנות (לאוורה‪,)Laura ,‬‬
‫מכתבי היד מן המאה השישית‪ .‬מסורות טקסטואליות‬
‫או כחלק מקבוצות מאורגנות בקומונה רוחנית (מנזרים)‪.‬‬
‫של האפופטגמטה היו נפוצות בחוגים נזיריים באימפריה‬
‫למנהיגי הנזירים קראו ״אבא״ (‪ ,)Abba‬ולמנהיגה של קבוצת‬
‫הפרסית‪ ,‬שהאמינו כי מוצא התנועה שלהם הוא במצרים‪.‬‬
‫נזירות ממין נקבה קראו ״אמא״ (‪ .)Amma‬התנועה הנזירית‬
‫אני סבורה‪ ,‬כי מסורת זו עברה מהם אל כמה מן המחברים‬
‫(בלועזית‪ ,‬התנועה המונסטית‪ ,‬מן המילה היוונית ‪,monos‬‬
‫של המסורות התלמודיות בתלמוד הבבלי‪.‬‬
‫לבד) היא רכיב חשוב בספרות הנוצרית שהגיעה לידינו‬
‫כדי לאשש סברה זו‪ ,‬יש לענות על כמה שאלות‪ :‬באילו‬
‫מסוף המאה הרביעית‪ ,‬וכבר במאה החמישית תנועה זו‬
‫סוגי טקסטים אפשר לזהות קשרים ספרותיים ואנלוגיות‬
‫הייתה כוח מניע חשוב ומרכזי בכנסייה‪ .‬קהילות נזיריות‬
‫בתכנים? האומנם קיימת חלוקה דיכוטומית צפויה מראש‬
‫קמו במקומות רבים ברחבי העולם העתיק‪ .‬על חשיבותן‬
‫בין המשותף לשונה בטקסטים של ה״גויים״ ובספרות חז״ל‪,‬‬
‫מעידים הנושאים הרבים הנוגעים לנזירות שנדונו כמעט‬
‫כפי שהמדרש שצוטט לעיל מציע? והאם חלוקה שכזו אכן‬
‫הרביעית‬
‫מייצגת נכונה את מה שמצוי בפועל בספרויות העתיקות‪,‬‬
‫בכל ועידה‬
‫כנסייתית במזרח מסוף‬
‫המאה‬
‫לספירה ואילך‪.‬‬
‫הנוצריות והחז״ליות?‬
‫התנועה הנזירית נפוצה גם באימפריה הפרסית‪ ,‬ולפיכך‬
‫"האי ש ה ק דו ש"‪ :‬הורדת ג ש ם‬
‫יש לה משמעות בחקר הרקע ההיסטורי של היווצרות‬
‫התלמוד הבבלי‪ .‬הפעילות המיסיונרית הענפה של הנזירים‬
‫הובילה להמרות דת רבות ברחבי האימפריה הפרסית ובבבל;‬
‫האיש הקדוש הנוצרי היה דמות דומיננטית בתקופה‬
‫נזירים תפסו מקום מרכזי בכנסייה‪ ,‬שולבו בעמדות גבוהות‬
‫הביזנטית‪ .‬אנשים סגפניים אלה‪ ,‬שנחשבו לבעלי יכולת‬
‫בהנהגת הכנסייה‪ ,‬ובמקומות רבים הם שהיו אחראים‬
‫לחולל נסים‪ ,‬שימשו מתווכים בין הקהילות המקומיות‪,‬‬
‫לחינוך הצעירים‪ .‬התנועה הנזירית בבבל הוסיפה להתרחב‬
‫ויש מקום להשוואה בין הדמויות הללו לרבנים‪ ,‬כמנהיגים‬
‫בין המאה השישית למאה השמינית‪ ,‬וראשיה ומנזריה נהנו‬
‫דתיים בקהילותיהם‪ .‬בעוד היו מי שטענו‪ ,‬כי בקרב הרבנים‬
‫מכוח כלכלי רב‪.‬‬
‫התלמודיים לא נמצא מודל של ״איש קדוש״‪ ,‬אפשר בהחלט‬
‫את‬
‫למצוא דמויות חז״ליות שמתנהגות‪ ,‬לפחות במידה חלקית‪,‬‬
‫היהדות הרבנית לדורות שאחריה‪ ,‬נוצר אף הוא באימפריה‬
‫כדמויות קדושות‪ .‬בגישה סטרוקטורליסטית נהוג לזקק‬
‫התלמוד‬
‫הבבלי‪,‬‬
‫היצירה‬
‫היהודית‬
‫שעיצבה‬
‫הפרסית‪ .‬האם התרחש אפוא מפגש בין ספרות הנזירים‬
‫רכיבים בסיסיים בסיפורים ולזהות קשרים בין ספרויות‬
‫הנוצרית למעצבי המסורות של התלמוד הבבלי? הדעות‬
‫שונות שבהן רכיבים אלה נמצאים‪ ,‬אך בלי להניח בהכרח‬
‫במחקר חלוקות אמנם בנוגע לזמן עריכתו של התלמוד‪ :‬יש‬
‫קשר היסטורי בין הרכיבים; אני מבקשת לטעון‪ ,‬כי לפחות‬
‫המקדימים אותה לסוף המאה החמישית ותחילת המאה‬
‫באחדות מן הדוגמאות אפשר להצביע על קשר שעומד‬
‫השישית ויש המאחרים אותה עד למאה השמינית‪ .‬אך כך‬
‫בבסיס הדמיון‪.‬‬
‫‪112‬‬
‫‪/‬‬
‫ז מ ני ם‬
‫‪/‬‬
‫גיליון ‪ ( 120‬ס ת י ו ‪) 2 0 1 2‬‬
‫דמויות שניחנו ביכולת להביא לירידת גשמים באמצעות‬
‫זאת‪ ,‬האורחים שאלו את האיש הזקן‪ :‬״ספר לנו מדוע‬
‫תפילה מופיעות הן בספרות הרבנית הן בספרות הנזירית‪.‬‬
‫נכנסת ויצאת מתאך?״ האיש הזקן ענה‪ :‬״התווכחתי עם‬
‫נראה שתופעה זו היא פרי של אקלים מדברי דומה בארץ‬
‫אלוהים ואמרתי לו‪' :‬אתה הבאת אותי הנה‪ ,‬ועכשיו‬
‫ישראל ובמדבריות מצרים‪ ,‬כמו באזור הקהילה הנזירית‬
‫אין מים לעבדיך'‪ .‬לכן נכנסתי ויצאתי מתאי ‪ -‬דרשתי‬
‫בסקטיס שבו התגוררו הנזירים הראשונים‪ .‬אזור זה רחוק‬
‫מאלוהים עד שזה שלח לנו גשם״‪.‬‬
‫המשנה בתענית ממשיכה ומספרת ששמעון בן שטח שלח‬
‫מן הנילוס ותלוי כמעט לגמרי בגשם כמקור מים‪.‬‬
‫הודעה לחוני‪:‬‬
‫במקומות שונים בספרות חז״ל גדולתם של חכמים‬
‫מתגלמת ביכולתם להוריד גשם‪ .‬למשל בתלמוד הבבלי‪,‬‬
‫צריך אתה לנדות‪ .‬אבל מה אעשה לך ואתה מתחטא‬
‫מועד קטן כח‪ ,‬ע״א‪ :‬״רבה ורב חסדא תרויהו צדיקי הוו‪.‬‬
‫לפני המקום כבן שהוא מתחטא לאביו ועושה לו רצונו‪.‬‬
‫מר בעי רחמי ואתא מיטרא ומר באעי רחמי ואתא מיטרא״‬
‫ועליך הכתוב אומר ״ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך״‪.‬‬
‫(רבה ורב חסדא היו צדיקים שניהם‪ .‬האחד התפלל וירד‬
‫כלומר‪ ,‬שמעון בן שטח מבקר את חוני על חטאיו לאביו‪,‬‬
‫הגשם‪ ,‬והשני התפלל וירד גשם)‪ .‬היכולת להוריד גשם‬
‫על סגנון הפנייה לאל‪ .‬המשנה משמרת אפוא גם את סיפור‬
‫בתפילה נחשבה אפילו ל״סימן ההיכר״ של היהודים‪ .‬כך‬
‫הצלחתו של איש קדוש המדבר עם אלוהיו כדבר איש אל‬
‫אומרת המלכה איפרא הורמיז לבנה‪ ,‬המלך הפרסי שפור‬
‫רעהו ובא אליו בדרישות‪ ,‬אך גם את הביקורת של מנהיג‬
‫(‪ ,)Shapur‬על־פי בבלי‪ ,‬תענית כד‪ ,‬ע״א‪ :‬״'לא תהוי לך בי‬
‫הרואה בהתנהגות זו דבר־מה פגום על אף התוצאות‬
‫פיקאר בהדי יהודאי‪ .‬דכל דבעי ממריהו יהיב להו'‪ .‬אמ' לה‪:‬‬
‫המבורכות‪ .‬לביקורת כזו על אופי השיח הווכחני של האיש‬
‫'מאי?' 'יהיב להו מיטרא'״ [״שלא יהיה לך עסק דברים עם‬
‫הקדוש עם אלוהיו אין זכר במקור הנזירי על אבא משה‪,‬‬
‫היהודים‪ ,‬הואיל וכל מה שהם מבקשים מאדוניהם נותן‬
‫שבו הסיפור מסתיים בפשטות בתיאור הענקת הגשם לנזיר‬
‫הוא להם״‪ .‬אמר לה‪ :‬״מה הוא?״ [למה הכוונה?]‪[ ,‬אמרה‪]:‬‬
‫וחבריו ‪ -‬אך האופי של השיח עם האל‪ ,‬לא כתפילה גרידא‬
‫״הוא נותן להם גשם״)‪ .‬כבר במקורות התנאיים מוזכרות‬
‫אלא כוויכוח‪ ,‬זהה בשני הטקסטים‪.‬‬
‫דמויות ספציפיות של מורידי גשמים‪ ,‬כמו זו של חוני המעגל‬
‫דיבור עם ה מ תי ם‬
‫המתווכח עם אלוהיו במטרה להשיג גשם (משנה תענית ג‪,‬‬
‫ח)‪ ,‬סיפור שנערך גם במקורות מאוחרים יותר בתלמודים‪:‬‬
‫תכונה נוספת המשותפת לדמויות נזיריות ולחכמי התלמוד‬
‫מעשה שאמרו לחוני המעגל‪ :‬״התפלל שירדו גשמים״‪.‬‬
‫אמר להם‪ :‬״צאו והכניסו תנורי פסחים בשביל שלא‬
‫היא היכולת לדבר עם המתים‪ .‬ההקבלה בין הספרויות‪ ,‬כפי‬
‫ימקו״‪ .‬והתפלל ולא ירדו גשמים‪ .‬עג עוגה ועמד בתוכה‬
‫שנראה‪ ,‬איננה רק תמטית‪ ,‬אלא יש בה גם הקבלה בפרטים‬
‫נוספים בסיפורים‪.‬‬
‫ואמר‪ :‬״רבונו שלעולם‪ .‬בניך שמו פניהם עלי שני כבן‬
‫בית לפניך‪ .‬נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מיכן על‬
‫בבבלי‪ ,‬ברכות יח‪ ,‬ע״ב מוצאים שורה של סיפורים‪,‬‬
‫שבהם חכמים מבקשים מידע מן המתים‪:‬‬
‫שתרחם על בניך״‪ .‬התחילו הגשמים מנטפים‪ .‬אמר‪ :‬״לא‬
‫תא שמע‪ .‬דזעירי אשלים כיסא לבת אושפיזכניה‪.‬‬
‫כך שאלתי אלא גשמי בורות שיחים ומערות״‪ .‬ירדו בזעף‪.‬‬
‫אמר‪ :‬״לא כך שאלתי אלא גשמי רצון ברכה ונדבה״‪.‬‬
‫אדאתה מבי רב נח נפשה‪ .‬אזל אבתרה לחצר מות‪ .‬אמ'‬
‫ירדו כתיקנן עד שעלו ישראל מירושלים להר־הבית מפני‬
‫לה‪ :‬״זוזי היכא יתבי?״ אמרה ליה‪ :‬״בצינורא דדשא בדוך‬
‫פלן‪ .‬ואימא לה לאים‪ ]...[ .‬תא שמע‪ .‬דאבוה דשמואל הוו‬
‫הגשמים‪.‬‬
‫מפקידי גביה זוזי דיתמי‪ .‬כי נח נפשיה לא הוו גבי שמואל‪.‬‬
‫במקורות הנוצריים תפילה המביאה לירידת גשמים היא‬
‫אחת היכולות של האיש הקדוש‪ .‬למשל‪ ,‬אחרי ניסיונות‬
‫הוו קרו ליה‪ :‬״בר אכיל זוזי דיתמי״‪ .‬אזל אבתריה לחצר‬
‫תפילה כושלים של הנזירים בהר סיני‪ ,‬אבא חויוס (‪)Xoius‬‬
‫מות [‪ ]...‬אמ' ליה‪ :‬״זוזא דיתמי היכא יתבי?״ ״באמת‬
‫פרש את ידיו בתפילה ו״מיד ירד גשם״ (אפופטגמטה‬
‫דהיא עילאי דידן ותחתאי דידן ואמצעי דיתמי‪ .‬אי גנבי‬
‫פטרום‪ ,‬אבא חויוס ‪ .)2‬בדומה לחוני‪ ,‬דמויות אחרות‬
‫גנבי ליגנבו מדידן‪ .‬ואי אכלה ארעא תיכול מדידן״‪.‬‬
‫(בוא ולמד [לשון הקדמה לסיפור]‪ :‬זעירי הפקיד‬
‫מתוארות כמתווכחות עם האל על מתן הגשם‪ .‬כך אבא משה‬
‫(אפופטגמטה פטרום‪ ,‬אבא משה ‪:)13‬‬
‫סכום כסף אצל בעלת ביתו‪ .‬עד ששב מביתו של רב‪,‬‬
‫מעשה באבא משה שכשיצא לכיוון פטרה‪ ,‬חשש ואמר‬
‫נפטרה‪ .‬הלך אחריה לבית־הקברות‪ .‬אמר לה‪ :‬״היכן מונח‬
‫לעצמו‪ :‬״איך אמצא שם מים למחייתי?״ ואז שמע קול‬
‫הכסף?״ אמרה לו‪ :‬״בחור שבציר הדלת‪ ,‬במקום פלוני״‬
‫אומר‪ :‬״צא ואל תדאג לדבר״‪ .‬הוא יצא אם כן לפטרה‪.‬‬
‫[ ‪ ]...‬בוא ולמד‪ :‬היו מפקידים אצל אביו של שמואל את‬
‫מספר אבות באו לבקרו והיה ברשותו רק בקבוק אחד‬
‫הכסף של יתומים‪ .‬כאשר נפטר‪ ,‬שמואל לא היה עמו‪.‬‬
‫קטן של מים‪ .‬הוא השתמש במים לבשל לאורחים‬
‫והיו קוראים לו ״בנו של אוכל כספי היתומים״‪ .‬הלך‬
‫עדשים‪ .‬האב הזקן היה טרוד‪ ,‬נכנס ויצא מתאו‪ ,‬והתפלל‬
‫אחרי אביו לבית־הקברות [ ‪ ]...‬אמר לו‪ :‬״היכן מונחים‬
‫לאל‪ .‬ענן הגיע לפטרה ומילא את כל בורות המים‪ .‬לאחר‬
‫כספי היתומים?״ ״באבן הרחיים‪ .‬הכסף שלמעלה שלי‪,‬‬
‫‪113‬‬
‫‪/‬‬
‫ז מ ני ם‬
‫‪/‬‬
‫גיליון ‪ ( 1 2 0‬ס ת י ו ‪) 2 0 1 2‬‬
‫שלמטה שלי‪ ,‬ושבאמצע של היתומים‪ .‬שאם יגנבו־יגנבו‬
‫יומא חד הוה קא סחי בירדנא‪ .‬חזייה ריש־לקיש‪ .‬סבר‬
‫משלי‪ ,‬שאם תפגע האדמה‪ ,‬תפגע בשלי״‪.‬‬
‫איתתא הוא‪ .‬כפתיה לירדנא אבתריה‪ .‬דצייה לרומחא‬
‫הגדול (‪)Macarius‬‬
‫בירדנא ושוור לאידך גיסא דירדנא‪ .‬כי חזא ר' יוחנן‬
‫(אפופטגמטה פטרום‪ ,‬אבא מרקריוס ‪ )7‬מדגיש אף הוא‬
‫לר' שמע' בן לקיש אמ' ליה‪ :‬״האי חילך לאוריתא״‪ .‬אמ'‬
‫את יכולותיו של האבא‪ ,‬ומספר על שיחות שהיו לו עם‬
‫ליה‪ :‬״האי שופרך לנשי״‪ .‬אמ' ליה‪ :‬״אי הדרת בך יהיבנא‬
‫המתים‪:‬‬
‫לך אחתי דשפירא מנאי״‪ .‬קביל עליה‪ .‬בעא למיהדר‬
‫הסיפור‬
‫הבא על‬
‫מרקריוס‬
‫אבא‬
‫אבא סיסאוס (‪ )Sisoes‬אמר‪ :‬״כשהייתי בסקטיס עם‬
‫לאיתויי מאניה ולא אמצייה‪ .‬אגמריה ואתנייה ושוייה‬
‫מרקריוס‪ ,‬עלינו‪ ,‬שבעה חברים‪ ,‬לאסוף את האסיף‪.‬‬
‫גברא רבה‪.‬‬
‫אלמנה בכתה מאחרינו בכי תמרורים‪ .‬אז האיש הזקן‬
‫(יום אחד היה [רבי יוחנן] שוחה בירדן‪ .‬ראה אותו‬
‫קרא לבעל השדה ואמר לו‪ :‬״מה הבעיה של האישה‬
‫ריש לקיש וחשב שהוא אישה‪ .‬קפץ לנהר אחריו‪ .‬נעץ‬
‫הזאת שאיננה חדלה מלבכות?״ ענה בעל השדה‪ :‬״בעלה‬
‫את רומחו בירדן וקפץ לצד השני של הירדן‪ .‬כשראה‬
‫קיבל פיקדון ממישהו‪ ,‬ואז מת בלי שגילה היכן הטמין‬
‫רבי יוחנן את רבי שמעון בן לקיש אמר לו‪ :‬״כוחך זה‬
‫את הפיקדון‪ .‬בעל הפיקדון רוצה כעת לקחת אותה ואת‬
‫לתורה״‪ .‬אמר [ריש לקיש] לו‪ :‬״יופייך זה לנשים״‪ .‬אמר‬
‫ילדיה ולהפכם לעבדים״‪ .‬האיש הזקן אמר לה‪ :‬״בואי‬
‫[רבי יוחנן] לו‪ :‬״אם תחזור בך‪ ,‬אתן לך את אחותי שיפה‬
‫והראי לי היכן קברת את בעלך״ [‪ ]...‬בעת שהאחים‬
‫ממני״‪ .‬קיבל [ריש לקיש] עליו [את התנאי]‪ .‬רצה לחזור‬
‫התפללו‪ ,‬האיש הזקן שאל את המת‪ :‬״היכן הנחת את‬
‫ולהביא את בגדיו ולא הצליח‪ .‬לימדו [רבי יוחנן] מקרא‬
‫הפיקדון?״ המת השיב‪ :‬״זה קבור בבית‪ ,‬תחת רגל‬
‫ומשנה והפך אותו אדם גדול)‪.‬‬
‫המיטה״‪ .‬האיש הזקן אמר‪ :‬״חזור למנוחתך עד ליום‬
‫מוטיב זה של ״שודד החוזר למוטב״ מוכר בספרות הנוצרית‬
‫תחיית המתים״‪ .‬כשראו זאת‪ ,‬האחים התמלאו פחד‬
‫בכלל ובספרות הנזירית בפרט‪ .‬על אבות נזיריים אחדים‬
‫וזרקו עצמם לרגליו‪ .‬אך האיש הזקן אמר להם‪ :‬״זה‬
‫מסופר‪ ,‬שהיו בעברם שודדים ידועים‪ .‬אבא משה‪ ,‬המכונה‬
‫לא למעני שהדבר הזה התרחש‪ ,‬שהרי מי אני? אך בשל‬
‫״השודד״‪ ,‬היה‪ ,‬על־פי תיאוריו של פלאדיוס (‪,)Palladius‬‬
‫האלמנה והיתומים אלוהים עשה את הנס הזה‪ .‬זה הדבר‬
‫עבד משוחרר בניטריה (‪ ,)Nitria‬ועמד בראש חבורה של ‪70‬‬
‫הראוי לציון‪ ,‬שאלוהים רוצה שהנשמה תהיה בלא חטא‬
‫שודדים‪ .‬רק מאוחר יותר בחייו היה לנזיר‪ .‬הוא היה תלמידו‬
‫ומעניק לה כל שתרצה״‪.‬‬
‫של איזידור הכומר‪ ,‬שהכשירו לכמורה‪ ,‬והפך לאחד האבות‬
‫הסיפורים‬
‫התלמודיים‬
‫והסיפור‬
‫דומים‬
‫הנזירי‬
‫המפורסמים של סקטיס‪.‬‬
‫בכמה‬
‫החוזק הגופני המתגלה ביכולת לחצות נהר סוער הוא‬
‫רכיבים‪ :‬ראשית הגיבור‪ ,‬הרב כמו אבא מרקריוס‪ ,‬פותרים‬
‫בעיות‪ ,‬לכאורה חסרות־פתרון‪ ,‬בעזרת יצירת קשר עם‬
‫מוטיב משותף נוסף לסיפורי אבא משה הנזיר וריש לקיש‬
‫המתים‪ .‬שנית‪ ,‬העילה להליכה לבית־הקברות לדבר עם המת‬
‫התלמודי‪ .‬לפני קפיצתו לנהר‪ ,‬ריש לקיש נועץ את הרומח‬
‫בכל הסיפורים הללו היא כדי לאתר פיקדון אבוד‪ .‬שלישית‪,‬‬
‫שלו בנהר וקופץ‪ .‬תיאור השודד השרירי‪ ,‬חרבו בידו‪ ,‬הכובש‬
‫בסיפורו של שמואל‪ ,‬כמו בסיפור הנזירי‪ ,‬לאובדן הפיקדון יש‬
‫נהר במרדפו אחר (מה שהוא מדמה) האישה היפה‪ ,‬הוא‬
‫השלכות חמורות‪ .‬בשני הטקסטים הפיקדון האבוד משפיע‬
‫תיאור מרשים ומעורר השתאות‪ .‬מצגת זו של כוח גברא‬
‫על מחייתם של החלשים בחברה‪ :‬היתומים והאלמנות‪.‬‬
‫מדגישה את איבוד כוחו שהתרחש‪ ,‬כאשר ריש לקיש‬
‫חשיבות הכסף והשפעתו על מצב היתומים מוזכרות במפורש‬
‫הסכים להתחייב לחיים של לימוד תורה‪ .‬בדומה לכך‪ ,‬בין‬
‫במאמצי אביו של שמואל להגן על הכסף מפני גנבים ופגעי‬
‫הסיפורים המפורסמים על ימיו של אבא משה כשודד חוטא‪,‬‬
‫אדמה‪ ,‬וכך אף בהצהרת האבא‪ ,‬שעצם הדיבור עם המתים‬
‫המסופר בכתבי פלאדיוס והשתמר בגרסה הסורית‪ ,‬נמצא‬
‫אפשרי רק בשל ההשפעה על מצב היתומים‪.‬‬
‫תיאור של השודד החוצה את הנילוס הסוער בשחייה‪ ,‬בדרכו‬
‫לשדוד כבשים‪ .‬בסיפור‪ ,‬אבא משה ״מחזיק את חרבו ביד‬
‫עברו של האיש הקדו ש‬
‫אחת ובגדיו מונחים לו על ראשו‪ ,‬וכך הוא חוצה את הנהר‬
‫בשחייה״‪.‬‬
‫אלמנטים ספרותיים נוספים המשותפים למסורות הנזיריות‬
‫בהקשר למוטיב זה‪ ,‬מעניין להשוות אמרה של התלמוד‬
‫והחז״ליות מצויים בתיאור עברם המפוקפק של גיבוריהם‪.‬‬
‫הבבלי דווקא על ריש לקיש‪ ,‬במסכת ברכות לא‪ ,‬ע״א‪:‬‬
‫״השודד החוזר בתשובה״ הוא אחד מאותם מוטיבים‬
‫״דאמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי‪' :‬אסור לו לאדם‬
‫האמורא‬
‫שימלא שחוק פיו בעולם הזה‪ '...‬אמרו עליו על ריש־לקיש‬
‫הארצישראלי הידוע‪ ,‬מכונה בתלמוד הבבלי ריש לקיש‬
‫שלא מלא שחוק פיו בעולם הזה מכי שמעה מיניה דר'‬
‫ספרותיים‬
‫משותפים‪ .‬רבי שמעון בן‬
‫לקיש‪,‬‬
‫ומתואר (בסיפור בבלי בלבד) כמי שהיה בצעירותו שודד‬
‫יוחנן רביה״ (״אמרו עליו על ריש לקיש שלא מילא פיו‬
‫ידוע‪ ,‬ראש חבורת שודדים‪ ,‬לפני מפגשו עם רבי יוחנן (תלמוד‬
‫צחוק בעולם הזה מן הרגע ששמע את האימרה הזו מפי רבי‬
‫בבלי‪ ,‬בבא מציעא פד‪ ,‬ע״א)‪:‬‬
‫יוחנן רבו״)‪ .‬פסקה מעניינת זו בתלמוד נאמרה דווקא על‬
‫‪114‬‬
‫‪/‬‬
‫ז מ ני ם‬
‫‪/‬‬
‫גיליון ‪ ( 120‬ס ת י ו ‪) 2 0 1 2‬‬
‫הפסקה הבאה בתלמוד הבבלי‪ ,‬יומא פז‪ ,‬ע״א‪ ,‬דנה‬
‫דמות‪ ,‬שאופיינה בתלמוד הבבלי במאפיינים הדומים לאלה‬
‫בחובה לבקש סליחה מאדם שנפגע ומסרב לסלוח לפוגעו‪:‬‬
‫המצויים בסיפורים נזיריים‪ ,‬וגם כאן יש בה הד לנושא‬
‫מהותי בספרות הנזירית‪ .‬ספרות זו ביקורתית ביותר בנוגע‬
‫אמ' ר' יצחק‪ :‬״כל המקניט את חברו אפלו בדברים‬
‫לעניין הצחוק‪ ,‬נושא שלאחר מכן נעשה מרכזי גם בחוקי‬
‫צריך לפייסו״ [‪ ]...‬אמ' רב חסדא‪ :‬״וצריך לפייסו בשלש‬
‫המנזרים המפורסמים (והוא מככב למשל בעלילת ספרו של‬
‫שורות של שלשה שלשה בני אדם [‪ ]...‬אמ' ר' יוסי‬
‫אומברטו אקו [‪ ,]Eco‬שם הוורד‪ ,‬על מנזר ימי־בניימי‪ ,‬ובסרט‬
‫בר' חנינא‪ :‬״כל המבקש מטו מחברו אל יבקש ממנו יתר‬
‫שנעשה על־פי ספר זה בכיכובו של שון קונרי)‪ .‬כך למשל‬
‫משלשה פעמים [‪ ]...‬ואם מת‪ .‬אמ' יוסף בר הבי־שמיא‬
‫מסופר באפופטגמטה פטרום על אחד הנזירים הראשונים‪,‬‬
‫אמ' ר' אבהו‪ :‬״מביא עשרה בני אדם ומעמידן על קברו‬
‫פמבו (‪ :)Pambo, 13‬״אמרו על אבא פמבו שלא עלתה על‬
‫ואומר‪ :‬״חטאתי ליי אלהי ישראל ולפלוני שחבלתי בו״‪.‬‬
‫רבי יוסי ברבי חנינה מדגיש‪ ,‬כי כאשר הצד הנפגע מסרב‬
‫פניו מעולם בת צחוק״‪.‬‬
‫לקבל את ההתנצלות‪ ,‬על האדם הפוגע לבקש את סליחתו‬
‫דיונים הלכתיים‪ :‬ב ק ש ת סליחה‬
‫רק שלוש פעמים‪ ,‬ואחריהן האחריות לפגיעה איננה מוטלת‬
‫עוד על הפוגע‪ .‬אנחנו מוצאים עיסוק דומה בסוגיית הסליחה‬
‫אפשר לומר‪ ,‬כי התכונות המשותפות לרבנים ולאבות המדבר‪,‬‬
‫באפופטגמטה‪ ,‬ואף שם יש התייחסות למידת המאמץ‬
‫כפי שהן משתקפות בספרויות‪ ,‬אף אם הן מעניינות בפני‬
‫שאדם חייב לעשות כדי שהתנצלותו תתקבל (פאומן‬
‫עצמן‪ ,‬מייצגות דמיון צפוי בין שתי תרבויות הנמצאות במגע‬
‫[‪:)Poemen[, 156‬‬
‫כלשהו‪ .‬אולם‪ ,‬האם נוכל לומר אמירה דומה על קביעות‬
‫אבא ביטמיוס (‪ )Bitimius‬שאל את אבא פאומן‪ :‬״אם‬
‫בעלות אופי הלכתי? או אפילו על הצהרות תאולוגיות?‬
‫למישהו יש תרעומת עלי‪ ,‬וביקשתי את סליחתו אך‬
‫אם עד כה עסקנו במה שיכול להיחשב כמקביל לעיסוק‬
‫אינני יכול לשכנעו לקבלה‪ ,‬מה עלי לעשות?״ האיש‬
‫ב״חוכמה״ (אם לשוב לאמרה מאיכה רבה)‪ ,‬או במה שאינו‬
‫הזקן ענה לו‪ :‬״קח עוד שני אנשים עימך ובקש את‬
‫חודר לתחומי ״הדת ממש״‪ ,‬אלא רק בתיאורים ספרותיים‬
‫קח עימך‬
‫סליחתו‪.‬‬
‫אם עדיין אינו מוכן לסלוח‪,‬‬
‫שונים‪ ,‬האם נוכל למצוא קווי דמיון בתחומים הנוגעים‬
‫חמישה‪ .‬אם עדיין אינו מוכן לסלוח‪ ,‬קח עימך כומר‪.‬‬
‫ל״תורה״ עצמה? האם אפשר לצפות לשיתוף ודמיון בין‬
‫אם עדיין הוא אינו מתרצה‪ ,‬התפלל לאלוהיך ללא‬
‫הכותב החז״לי לשכנו הנוצרי בסוגיות דתיות בעלות אופי‬
‫חשש‪ ,‬שהוא עצמו ירצה את האל‪ ,‬ואל תדאג יותר‬
‫חוקי־הלכתי?‬
‫בעניינו״‪.‬‬
‫‪11 5‬‬
‫‪/‬‬
‫ז מ ני ם‬
‫‪/‬‬
‫גיליון ‪ ( 12 0‬ס ת י ו ‪) 2 0 1 2‬‬
‫בטקסט הנזירי‪ ,‬כמו בטקסט התלמודי‪ ,‬מוטלת על האדם‬
‫של הזונה‪ .‬סופם של שני הסיפורים כמעט זהה‪ :‬בשניהם‬
‫החובה לפייס את חברו מספר פעמים מוגבל‪ .‬אמנם‬
‫הגיבור מת ונאמרת אמירה זהה ביחס לתשובתו‪.‬‬
‫בטקסט הנזירי יש דרישה למאמץ רב יותר‪ :‬חמישה‬
‫הגיבור בתלמוד‪ ,‬אלעזר בן דורדיא‪ ,‬מתואר כמי שהיה‬
‫אנשים בניסיון השני‪ ,‬וכומר בשלישי; אך מספר האנשים‬
‫רגיל להשתמש בשירותי זונות‪ .‬כאשר שמע על זונה יקרה‪,‬‬
‫בניסיון הראשון ‪ -‬שלושה ‪ -‬זהה בשני הטקסטים‪ ,‬וסך כל‬
‫וככל הנראה מיומנת במיוחד‪ ,‬חצה מרחק רב כדי להגיע‬
‫הניסיונות ‪ -‬שלושה ‪ -‬שלאחריהם האשמה מוטלת על הצד‬
‫אליה‪ .‬בשעת המעשה המיני הפיחה הזונה נפיחה ואמרה‪,‬‬
‫״כשם שהפרחה זו אינה חוזרת לבעליה כך אלעזר בן דורדיא‬
‫הנפגע‪ ,‬זהה אף הוא‪.‬‬
‫דמיון זה בין הטקסט התלמודי לזה הנזירי מעניין אף‬
‫אין מקבלין אותו בתשובה״‪ .‬בשמעו זאת הלך אלעזר בן‬
‫יותר אם מתבוננים במקבילה בתלמוד הירושלמי‪ ,‬יומא מה‪,‬‬
‫דורדיא וישב בין הרים וגבעות לבדו‪ ,‬וכשהבין את הצורך‬
‫ע״ג‪:‬‬
‫בחזרתו שלו בעצמו בתשובה הוא ״הניח ראשו בין ברכיו‬
‫שמואל אמ'‪ :‬״ההן דחטא על חבריה צריך מימר ליה‪.‬‬
‫וגעה בבכיה עד שיצתה נשמתו‪ .‬יצתה בת קול ואמרה‪' :‬ר'‬
‫סרחית עלך‪ .‬ואין קבליה הא טבאות‪ .‬ואין לא‪ .‬מייתי בני‬
‫אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא' [‪ ]...‬בכה רבי‬
‫נש ומפייס ליה קומיהון [ ‪ ]...‬אם עשה כן‪ .‬עליו הכת' או'‬
‫[יהודה הנשיא] ואמר‪' :‬יש קונה עולמו בשעה אחת ויש‬
‫'פדה נפשו מעבר בשחת וחייתו באור תראה'‪ .‬מית‪ .‬צריך‬
‫קונה עולמו בכמה שנים'״‪ .‬בטקסט הנזירי אנו קוראים על‬
‫פא'אזיה (‪ ,)Paesia‬שנשארה יתומה מהוריה ותמכה באבות‬
‫מפייסתיה על קיבריה ומימר‪' :‬סרחית עלך'‪.‬‬
‫(שמואל אמר‪:‬‬
‫״זה‬
‫המדבר תמיכה כלכלית‪ .‬כשירדה מנכסיה פנתה לעיסוק‬
‫שחטא לחברו צריך לומר‬
‫״חטאתי כלפיך״‪ .‬אם קיבל ‪ -‬טוב‪ ,‬ואם לא‪ ,‬מביא בני‬
‫בזנות‪ .‬שמעו על כך אבות המדבר ושלחו אליה את אבא‬
‫אדם ומפייס אותו בפניהם [ ‪ ]...‬אם עשה כן עליו הכתוב‬
‫יוחנן‪ .‬הוא נכנס אל חדרה (היא חשבה שבא אליה כלקוח)‬
‫אומר ״פדה נפשו מעבר בשחת וחייתו באור תראה״‬
‫והוכיח אותה על מעשיה‪ .‬או אז היא החליטה ללכת עם אבא‬
‫(איוב לג‪ .)28 ,‬אם מת‪ ,‬הוא צריך לפייסו על קברו ולומר‪:‬‬
‫יוחנן למדבר‪ ,‬במסע למצוא כפרה‪ .‬במהלך הלילה במדבר‬
‫התרחשו אירועים מוזרים‪:‬‬
‫״חטאתי כלפיך״)‪.‬‬
‫הסוגיה בתלמוד הירושלמי חולקת את האלמנטים הבאים‬
‫כשהתעורר [יוחנן] באמצע הלילה ראה שביל מואר‬
‫עם הסוגיה הבבלית‪ :‬היא עוסקת בחובה לבקש סליחה‪,‬‬
‫המוביל משמים אליה‪ ,‬וראה את מלאכי האל נושאים‬
‫באפשרות של סירוב‪ ,‬ומציעה מאמץ נוסף בנוכחות אנשים‬
‫את נשמתה‪ .‬כשראה שהיא מתה‪ ,‬השליך עצמו על‬
‫נוספים‪ .‬היא גם עוסקת באפשרות של בקשת סליחה על‬
‫האדמה והתפלל לאלוהים‪ ,‬ואז שמע‪ :‬״שעה אחת של‬
‫קברו של המת‪ .‬אך ההבדלים המספריים בין הירושלמי‬
‫תשובה הביאה לה יותר מתשובתם של רבים אשר לא‬
‫לבבלי מעניינים ביותר‪ .‬הבבלי מתאר בדיוק את תהליך‬
‫הראו מסירות כזו בתשובתם״‪.‬‬
‫בקשת הסליחה‪ :‬מספר הפעמים וכמה אנשים צריכים‬
‫הדמיון בין הטקסטים ניכר‪ :‬חטא הנוגע לזנות; הכרה בצורך‬
‫להיות נוכחים בעת הבקשה‪ .‬מצוינת במפורש גם העובדה‪,‬‬
‫בתשובה המתרחשת בחדר המיטות; תשובה המתרחשת‬
‫שאחרי מאמצים מספר אין חובה לבקש סליחה פעמים‬
‫בטבע‪ ,‬בבידוד (ולא למשל בבית המדרש); תהליך התשובה‬
‫נוספות‪ .‬פרטים אלו חסרים בסוגיית הירושלמי‪ ,‬אך הם‬
‫אינו מתואר ונראה כקצר עד בלתי־קיים; הגיבור החוזר‬
‫דומים למצוי בטקסט הנזירי‪ .‬אפשר אפילו לומר‪ ,‬שהטקסט‬
‫בתשובה מת; ובת קול מן השמים מצהירה על קבלתו‬
‫הנזירי מכיל דיון ״הלכתי״ בדומה לזה שבתלמוד הבבלי‪.‬‬
‫לעולם הבא‪ ,‬כלומר על השלמת התשובה; אמירה המגדירה‬
‫היעדר היסודות הללו בטקסט הארצישראלי וקיומו בטקסט‬
‫שתשובת הגיבור המרכזי עדיפה על זו של אחרים ומהירה‬
‫ממנה‪.‬‬
‫הבבלי מעוררים את המחשבה‪ ,‬שמא הקרבה לטקסט הנזירי‬
‫ההצהרה המקבילה בשני הטקסטים נוגעת באחד מן‬
‫היא המקור להוספה של הרכיבים הללו בספרות הבבלית‬
‫הנושאים המרכזיים במחשבה הדתית‪ :‬היכולת לכפר על‬
‫היהודית‪.‬‬
‫חטא‪ .‬אפשר אפילו לומר‪ ,‬ששני הטקסטים קרובים לקביעת‬
‫הצ הרות תאולוגיות‬
‫דוקטרינה דתית ממש‪ .‬יש כאן תפישת עולם בנוגע לחזרה‬
‫בתשובה‪ ,‬ולפיה חומרתם של חטאים מסוימים מצריכה‬
‫לבד ממוטיבים ספרותיים משותפים ודוגמא להתעניינות‬
‫מיתה כדי להשלים תהליך תשובה‪ .‬ויש כאן אף השוואה‬
‫הלכתית דומה‪ ,‬אפשר להצביע גם על תפישות עולם דתיות‬
‫בין תהליכי חזרה בתשובה של חוטאים שונים‪ :‬יש אלה‬
‫דומות‪ .‬במסכת עבודה זרה יז‪ ,‬ע״א מופיע סיפור מקביל‬
‫שזקוקים לזמן רב ולמאמצים רבים כדי להשיג תשובה‬
‫לסיפור באפופטגמטה פטרום (יוחנן הגמד [‪.)Kolobos[, 40‬‬
‫מלאה‪ ,‬בעוד אחרים‪ ,‬כגון אלעזר בן דורדיא ופא'אזיה‪,‬‬
‫שני הסיפורים דנים בגיבור החוטא בחטאים הקשורים‬
‫משיגים אותה בשעה מהירה אחת‪ .‬יש כאן תיאור של‬
‫לזנות ומחליט לחזור בתשובה‪ .‬באפופטגמטה הזונה עצמה‬
‫״מסלול מהיר״ לתשובה‪ ,‬הכרוך בכך שהחוטא מת כחלק‬
‫היא שמחליטה לחזור בתשובה‪ ,‬ובתלמוד הבבלי ‪ -‬הלקוח‬
‫מן התהליך ‪ -‬תיאור של חזרה בתשובה‪ ,‬שהיא עדיפה על‬
‫‪116‬‬
‫‪/‬‬
‫ז מ ני ם‬
‫‪/‬‬
‫גיליון ‪ ( 120‬ס ת י ו ‪) 2 0 1 2‬‬
‫המסלול הרגיל המצריך מאמצים רבים במשך זמן רב‪.‬‬
‫מחודש במידת הקרבה הדתית בין הקהילות היהודית‬
‫הטענה‪ ,‬שאדם צריך למות כדי להשלים את תשובתו‪ ,‬היא‬
‫והנוצרית־הנזירית בבבל בתקופת התגבשותו של התלמוד‪.‬‬
‫יוצאת דופן ביותר בספרות חז״ל‪ .‬ואפילו הסוגיה המקומית‬
‫העיסוק ביחסי יהודים ונוצרים במאות הראשונות‬
‫בתלמוד הבבלי‪ ,‬לפני הבאת הסיפור על רבי אלעזר ואחריו‪,‬‬
‫לספירה‪ ,‬באזורים גאוגרפיים שונים בעולם העתיק‪ ,‬נמצא‬
‫מביעה השתוממות על תפישה זו ודוחה אותה למעשה‪,‬‬
‫באחרונה שוב במוקד המחקר המודרני‪ ,‬כחלק מן הניסיון‬
‫עובדה שמעידה על זרותה של התפישה בהקשרה הרבני‪.‬‬
‫לענות על שאלת ״היפרדות הדרכים״‪ :‬מתי נפרדו הנצרות‬
‫אולם תפישה זו עולה בקנה אחד עם זו המובעת בסיפורה‬
‫והיהדות לשתי דתות נפרדות‪ .‬יחסי יהודים ונוצרים במזרח‪,‬‬
‫של פא'אזיה‪ ,‬ומתאימה גם לאמירות אחרות בספרות‬
‫בשטחי האימפריה הפרסית‪ ,‬הם חלק מרכזי בתצריף זה‪.‬‬
‫הנוצרית בכלל ובספרות הנזירית בפרט‪ .‬שם מצאנו שאנשים‬
‫בעוד אחדים מן המחקרים הקודמים‪ ,‬שדנו ביחסים בין‬
‫מתים בגלל חטאיהם שלהם‪ ,‬כמו גם של אחרים‪ ,‬בתהליך‬
‫יהודים ונוצרים באימפריה הפרסית‪ ,‬ובייחוד כפי שהם‬
‫שנחשב חיובי ומשובח‪.‬‬
‫משתקפים בתלמוד הבבלי‪ ,‬הגבילו לרוב את הגדרת היחסים‬
‫הקבלה זו בין התלמוד לאפופטגמטה היא דוגמה‬
‫לפולמוס‪ ,‬או בהעדר פולמוס‪ ,‬הניחו שלא היה קיים מגע בין‬
‫לאמירה תאולוגית הנושאת משמעויות דתיות מרחיקות‬
‫שתי האוכלוסיות הדתיות‪ ,‬הרי חקר ההקבלות הספרותיות‪,‬‬
‫לכת ומשותפת לשתי המסורות הספרותיות‪ .‬כיוון ההשפעה‬
‫כפי שהודגם במאמר זה‪ ,‬מוסיף ממד נוסף להבנתנו את‬
‫התמונה ההיסטורית המשתקפת בהן‪.‬‬
‫במקרה זה נראה ברור‪ :‬מן המקורות הנזיריים‪ ,‬שבהם הרעיון‬
‫נפוץ יותר ותואם לתפישות דתיות אחרות‪ ,‬אל המקורות‬
‫הרכיבים הזהים בין שתי הספרויות מעידים על תרבויות‬
‫הרבניים‪ ,‬שבהם הוא מזדקר לעין כתפישה תאולוגית‬
‫במגע‪ ,‬על מסורות משותפות‪ ,‬ועל דרך דומה לתאר את העולם‬
‫יוצאת דופן‪.‬‬
‫הסובב אותן‪ .‬הם מעידים על קשרים מסוימים בין הקהילות‬
‫הנוצריות והיהודיות‪ ,‬בין מחברי הטקסטים וקוראיהם‪.‬‬
‫סיכום‬
‫קשרים אלו מעניקים תובנה נוספת בבחינת היחסים בין‬
‫שתי הדתות המרכזיות בשלהי העת העתיקה‪.‬‬
‫ההקבלות הספרותיות שנדונו לעיל‪ ,‬מובילות למסקנות‬
‫הבאות‪ .‬ראשית‪ ,‬בקורפוסים של האפופטגמטה פטרום‬
‫ל ק רי א ה נ ו ס פ ת‪:‬‬
‫הנוצרית מחד גיסא והתלמוד הבבלי מאידך גיסא‪ ,‬נקודות‬
‫‪A dam H. Becker, “B eyond the S p a tia l a n d Tem poral Lim es:‬‬
‫הממשק הספרותיות אינן מוגבלות לתחומים מסוימים‪.‬‬
‫‪Q uestioning the 'P arting o f the W ays' O utside the Rom an‬‬
‫אנו מוצאים בהן לפחות שלושה סוגי הקבלות‪ :‬מוטיבים‬
‫‪Em pire", in : A dam H. B e cke r a n d A nnette Yoshlko R eed‬‬
‫‪(eds.), The W ays T h a t N e v e r P a rte d : Je w s a n d C h ris tia n s‬‬
‫ספרותיים המאפיינים את האיש הקדוש הרבני והנזירי‪,‬‬
‫‪in L a te A n tiq u ity a n d th e E a rly M id d le A g e s, Tübingen:‬‬
‫דיונים בסגנון הלכתי‪ ,‬ואפילו הצהרות תאולוגיות‪ .‬שנית‪,‬‬
‫‪M o h r S iebeck, 2003, 3 7 3 -3 9 2 .‬‬
‫לפחות מקצת המקבילות שנדונו לעיל‪ ,‬כגון זו של אלעזר בן‬
‫‪W illiam H arm less, D e s e rt C h ris tia n s : A n In tro d u c tio n to‬‬
‫דורדיא‪ ,‬מצביעות על יחס גנאולוגי בין הטקסטים הנוצריים‬
‫‪th e L ite ra tu re o f E a rly M o n a s tic is m , O xford; N ew York:‬‬
‫לאלה התלמודיים‪.‬‬
‫‪O xford U n ive rsity Press, 2004.‬‬
‫כאמור‪ ,‬אלו דוגמאות מייצגות בלבד מתוך רשימה‬
‫ארוכה‬
‫יותר‪.‬‬
‫אך‪,‬‬
‫למרות‬
‫ההבדלים‬
‫בסגנון‪,‬‬
‫‪“A Jew i'sh-C hristi'an C onversation in‬‬
‫‪N aom i K oltun-From m ,‬‬
‫בתוכן‬
‫‪F ou rth -C e n tu ry P ersian M esopotam ia", J o u rn a l o f J e w is h‬‬
‫ובמקום שהן מילאו ביצירת הזהות הדתית של מחבריהן‪,‬‬
‫‪S tu d ie s 4 7 (1996), 4 5 -6 3 .‬‬
‫בפרקסיס הדתי‪ ,‬באמונה ובספרות המרכזית ‪ -‬הן מצביעות‬
‫‪A rth u r Voobus, H is to ry o f A s c e tic is m in th e S y ria n O rie n t: A‬‬
‫על כך‪ ,‬שמחברי הקורפוסים הללו לפחות תפשו את עולמם‪,‬‬
‫‪C o n trib u tio n to th e H is to ry o f C u ltu re in th e N e a r E ast,‬‬
‫‪Vol. 1: The O rig in o f A s c e tic is m . E a rly M o n a s tic is‬‬
‫את גיבוריהם הרוחניים‪ ,‬את אמונותיהם‪ ,‬ואפילו את‬
‫‪P e rsia , L ouvain: S e cré ta ria t du C orpus scripto ru m‬‬
‫ההתנהגות הדתית־ההלכתית שלהם‪ ,‬בצורה דומה מאוד‪.‬‬
‫‪in‬‬
‫‪C hristianorum O rientalium 184, t. 14, 1958.‬‬
‫המחברים החז״ליים והנזיריים‪ ,‬וככל הנראה גם קוראיהם‪,‬‬
‫‪C ynthia Villagom ez, The F ie ld s , F lo c k s , a n d F in a n ce s o f‬‬
‫פנו לחבר המסרב לסלוח בדרך דומה; הם סיפרו סיפורים‬
‫‪M o n k s : E c o n o m ic L ife a t N e s to ria n M o n a ste rie s , 5 0 0‬‬
‫דומים על הרבנים וה״אבות״ שלהם ועל יכולותיהם;‬
‫‪850, UCLA d isse rta tio n , 1998.‬‬
‫והם אפילו הגיעו למסקנות דומות למדי לגבי תהליכים‬
‫מרכזיים בדתם‪ :‬תהליך התשובה המובחר ומקומו של‬
‫‪ 0‬קו רו ת‬
‫המוות בתהליך הזה‪.‬‬
‫תמונה בעמוד ‪ : 111‬א‪.‬ס‪.‬א‪.‬פ קריאייטיב ‪The B ridgem an A rt L ib ra ry /‬‬
‫מסקנות אלו מובילות אותנו בהכרח לבחינה מחודשת‬
‫ה א יו ר י ם‪:‬‬
‫‪AISA‬‬
‫של תפישתנו את שתי הקהילות‪ :‬הנוצרית והרבנית‪ ,‬ובאופן‬
‫תמונה בעמוד ‪ : 115‬א‪.‬ס‪.‬א‪.‬פ קריאייטיב ‪The B ridgem an A rt L ib ra ry /‬‬
‫ספציפי יותר‪ ,‬לאור מיקום ההקבלות‪ ,‬הן קוראות לעיון‬
‫‪A shm olean M useum , U n ive rsity o f O xford, U K‬‬
‫‪117‬‬
‫‪/‬‬
‫ז מ ני ם‬
‫‪/‬‬
‫גיליון ‪ ( 1 2 0‬ס ת י ו ‪) 2 0 1 2‬‬