‫מי כל ב ר ־ א ש ר ס י גל‬ ‫רבנים נזיריים או נזירים רבניים‪:‬‬ ‫הנזירות הנוצרית המוקדמת וספרות חז״ל‬ ‫במאות הראשונות לספירה התפשטה תנועת הנזירות הנוצרית בעולם העתיק‪ ,‬בין השאר במצרים‪,‬‬ ‫סוריה‪ ,‬ארץ ישראל וברחבי האימפריה הפרסית‪ .‬באמצעות בדיקת דוגמאות להקבלות בין כתבים‬ ‫נזיריים מאותה תקופה לספרות חז"ל‪ ,‬מיכל בר־אשר סיגל מראה‪ ,‬כי היו זיקות הדוקות בין הספרות‬ ‫הנוצרית המוקדמת לזו היהודית‪ ,‬בייחוד בבבל‪ ,‬עד כדי שאילה ישירה זו מזו‪ .‬היא מוצאת קווי דמיון‬ ‫לא רק בעניינים הנוגעים למנהגים ולסיפורי נסים‪ ,‬אלא גם בעניינים הלכתיים וסוגיות תאולוגיות‪.‬‬ ‫דוגמאות אלה מעידות‪ ,‬לדעתה‪ ,‬על מגע וקשרים בין היהדות הרבנית לתנועת הנזירות הנוצרית‪,‬‬ ‫שמחייבים הערכה מחודשת של ההגדרות המקובלות בדבר "היפרדות הדרכים" בין שתי הדתות‪.‬‬ ‫המדרש המפורסם מאיכה רבה ב‪ ,‬יג‪ ,‬דורש את מילות‬ ‫בעוד הממשק המדובר בדרשה גלוי ומוצהר‪ ,‬בטקסטים‬ ‫הפסוק באיכה ב‪:9 ,‬‬ ‫רבניים רבים משימת הזיהוי של חומרים ספרותיים‪ ,‬הנובעים‬ ‫״מלכה ושריה בגוים אין תורה״‪ .‬אם יאמר לך אדם‬ ‫מן המגע בין הדתות בעולם העתיק‪ ,‬תלויה בחוקר ואינה‬ ‫יש חכמה בגוים ‪ -‬האמן‪ ,‬הדא הוא דכתיב ׳׳והאבדתי‬ ‫גלויה בניסוח הדברים עצמם‪ .‬מאמר זה מצטרף לשורת‬ ‫חכמים מאדום ותבונה מהר עשו״ (עובדיה א‪ .)8 ,‬יש‬ ‫מחקרים המבקשים לחשוף מקבילות כגון אלו‪ .‬אבקש‬ ‫תורה בגוים ‪ -‬אל תאמן‪ ,‬דכתיב ״מלכה ושריה בגוים‬ ‫לבחון מקבץ דוגמאות חדש של מקבילות בין ספרות חז״ל‬ ‫אין תורה״‪.‬‬ ‫והספרות הנוצרית‪ ,‬ובייחוד בין התלמוד הבבלי לספרות‬ ‫מדרש זה מדגיש את ההבדל בין ״חוכמה״ ל״תורה״‪ :‬בעוד‬ ‫הנזירית ‪ -‬הספרות בת המאות הרביעית לספירה ואילך‪,‬‬ ‫הראשונה עשויה להימצא בין חכמי הגויים‪ ,‬השנייה ‪-‬‬ ‫המתארת את חייהם והשקפת עולמם של הנזירים הנוצרים‬ ‫לעולם לא‪ .‬המונח ״חוכמה״ המשמש כאן‪ ,‬מובן בדרך־כלל‬ ‫הראשונים‪ ,‬שבאורח חייהם המתבודד והסגפני החלו את‬ ‫כמתייחס לעניינים מדעיים‪ ,‬והוא תואם למקורות אחרים‬ ‫תנועת הנזירות‪.‬‬ ‫בספרות חז״ל‪ ,‬שמסופר בהם על דיונים בין חכמי ישראל‬ ‫הדוגמאות להלן‪ ,‬המציעות קשרים ספרותיים בין ספרות‬ ‫לחכמי האומות‪ .‬הללו דנים בסוגיות מדעיות‪ ,‬כגון תחומי‬ ‫חז״ל לספרות הנזירית הנוצרית‪ ,‬הן הזדמנות ייחודית‬ ‫הרפואה והאסטרונומיה‪ ,‬ואף יש בהם לא פעם הצהרות‬ ‫לאתר את נקודות המפגש בין חומרים ״זרים״ וספרות‬ ‫בשבח הידע ״הזר״ ועדיפותו על הידע שבידי הרבנים (ראו‬ ‫חז״ל ולאפיין אותן‪ .‬הדוגמאות הללו הן קבוצה מייצגת‬ ‫למשל בבלי פסחים פד‪ ,‬ע״ב)‪ .‬קביעות מן הסוג הזה של‬ ‫בלבד מתוך דוגמאות רבות‪ ,‬וההקבלות בין שתי הספרויות‬ ‫המדרש הן במידה רבה נורמטיביות והן קובעות כללים‬ ‫חלות על הצורה‪ ,‬הסוגה הספרותית‪ ,‬הסגנון‪ ,‬התוכן וסדר‬ ‫לממשק בין התרבויות‪ ,‬שכן מחברי הטקסטים הרבניים‬ ‫היום הדתי‪ .‬מקבילות לספרות הנוצרית מצויות בחומרים‬ ‫הללו קובעים הלכה למעשה איך להתייחס למצוי אצל‬ ‫הקדומים ובחומרים המאוחרים יותר של ספרות חז״ל‪ ,‬הן‬ ‫האחר‪ ,‬הגוי‪ ,‬בנושאי עניין משותפים‪.‬‬ ‫מארץ ישראל הן מבבל‪ ,‬ומעניין שהקבלות רבות מתגלות‬ ‫דווקא בתלמוד הבבלי‪.‬‬ ‫חשיפת המגע מן הסוג הזה מעוררת את השאלות הבאות‪:‬‬ ‫למח שב ת ישראל‬ ‫איך יש להתייחס לדוגמאות שנגלית בהן הקבלה בין ספרות‬ ‫באוניברסיטת בן־גוריון בנגב ו מ ת מ ח ה בחקר ספרו ת חז"ל ומחקר‬ ‫הנזירים הנוצרית לזו של חז״ל? האם יש להבינן כהתפתחויות‬ ‫משווה בין ד תו ת‪ ,‬בייחוד בין ספרו ת חז"ל ל ספרו ת הנזירית הנוצרית‪.‬‬ ‫מקבילות על רקע תרבותי משותף? או שמא אפשר להרחיק‬ ‫דוא"ל‪michal.barasher.siegal@ gmail.com :‬‬ ‫לכת ולטעון ליחסים גנאלוגיים‪ ,‬כלומר לקשרי השפעה‬ ‫ד"ר‬ ‫מיכל‬ ‫בר־א שר‬ ‫סיגל‬ ‫מרצה‬ ‫במחלקה‬ ‫‪110‬‬ ‫‪/‬‬ ‫ז מ ני ם‬ ‫‪/‬‬ ‫גיליון ‪ ( 120‬ס ת י ו ‪) 2 0 1 2‬‬ ‫"אל המדבר על מנ ת להיות קדו ש‪ ,‬אמן"‪ ,‬רישום דיו על נייר מ א ת פרנסיסקו גויה ( ‪Goya(, 1814-1808‬‬ ‫‪111‬‬ ‫‪/‬‬ ‫ז מ ני ם‬ ‫‪/‬‬ ‫גיליון ‪ ( 1 2 0‬ס ת י ו ‪) 2 0 1 2‬‬ ‫ושאילה ישירה ממקור אחד למשנהו? ואם כך‪ ,‬מהו כיוון‬ ‫או כך ברור‪ ,‬כי חומרים רבים בטקסטים התלמודיים עובדו‬ ‫ההשפעה? על שאלות מעין אלה ראוי לענות על בסיס בחינה‬ ‫בתקופה שבה התנועה הנזירית הייתה מרכזית באותו אזור‬ ‫של קורפוסים מוגדרים ולא להיגרר לאמירות כוללניות‪.‬‬ ‫גאוגרפי‪ ,‬ולכן יש טעם לחפש זיקה בין־דתית בין נוצרים‬ ‫תשובה המנוסחת על סמך סדרה של אבחנות‪ ,‬המוגבלות‬ ‫ליהודים בתקופה זו באמצעות ההקבלות בין הכתבים‬ ‫לטקסטים הנבחנים‪ ,‬עשויה להביא לעידון התובנות שלנו‬ ‫הנוצריים־הנזיריים לתלמוד הבבלי‪.‬‬ ‫החיבור‬ ‫ביחס ליחסים שבין יהודים ונוצרים במאות הראשונות‬ ‫אפופטגמטה‬ ‫פטרום‬ ‫(‪Apophthegmata‬‬ ‫לספירה‪ .‬התמונה הכללית המצטיירת היא של עולם תרבותי‬ ‫‪ ,Patrum‬״אימרות אבות המדבר״)‪ ,‬מתאר את חיי הנזירים‬ ‫דתי משותף ושפה ספרותית משותפת (״לינגואה פרנקה״‪,‬‬ ‫בקהילתם באזור סקטיס (‪ ,Scetis‬ואדי אל־נטרון) שבמצרים‬ ‫‪ )lingua franca‬בבסיסם של שני הקורפוסים‪ .‬בכמה מקרים‬ ‫התחתונה ומאפשר הצצה נדירה אל חייהם‪ .‬הוא מבוסס על‬ ‫אפשר להרחיק לכת ולטעון לשאילה של ממש‪.‬‬ ‫ניסיון החיים של הנזירים ומספק לעתים עצות מעשיות‬ ‫לחיים טובים‪ .‬אימרות אלו היו פופולריות בין הנזירים בני‬ ‫התנועה הנו צ רי ת־ הנזי רי ת‬ ‫הזמן ואף בין בני הדורות המאוחרים יותר‪ ,‬הן תורגמו מהר‬ ‫מאוד לשפות רבות ואפשר למצוא אותן בכתבי יד רבים‪.‬‬ ‫הנזירים הנוצריים הראשונים‪ ,‬החל מן המאות השלישית‬ ‫האימרות הללו אף נפוצו בעל־פה‪ ,‬והן נאספו ונערכו על־ידי‬ ‫והרביעית‪ ,‬חיו חיי התבודדות וסיגוף במדבריות מצרים‪,‬‬ ‫עורך או עורכים אנונימיים בארץ ישראל במחצית השנייה‬ ‫ארץ ישראל וסוריה‪ .‬נזירים אלו הפכו תוך תקופה קצרה‬ ‫של המאה החמישית‪ .‬הספרות הנזירית המצרית תורגמה‬ ‫במיוחד לפופולריים ביותר בעולם הנוצרי הקדום ומשכו‬ ‫במאה החמישית לסורית‪ ,‬דיאלקט קרוב לדיאלקט הארמי‬ ‫מבקרים מרחבי העולם‪ ,‬שנפעמו מאורח חייהם וכתבו‬ ‫שבו דיברו גם יהודי בבל (שני הדיאלקטים מקורם מן‬ ‫תיאורים של חיי הנזירים במערותיהם ובתאיהם‪ .‬הנזירים חיו‬ ‫הענף המזרחי של הארמית המאוחרת)‪ ,‬והיא שרדה בחלק‬ ‫כבודדים (הרמיטים)‪ ,‬או בקבוצות קטנות (לאוורה‪,)Laura ,‬‬ ‫מכתבי היד מן המאה השישית‪ .‬מסורות טקסטואליות‬ ‫או כחלק מקבוצות מאורגנות בקומונה רוחנית (מנזרים)‪.‬‬ ‫של האפופטגמטה היו נפוצות בחוגים נזיריים באימפריה‬ ‫למנהיגי הנזירים קראו ״אבא״ (‪ ,)Abba‬ולמנהיגה של קבוצת‬ ‫הפרסית‪ ,‬שהאמינו כי מוצא התנועה שלהם הוא במצרים‪.‬‬ ‫נזירות ממין נקבה קראו ״אמא״ (‪ .)Amma‬התנועה הנזירית‬ ‫אני סבורה‪ ,‬כי מסורת זו עברה מהם אל כמה מן המחברים‬ ‫(בלועזית‪ ,‬התנועה המונסטית‪ ,‬מן המילה היוונית ‪,monos‬‬ ‫של המסורות התלמודיות בתלמוד הבבלי‪.‬‬ ‫לבד) היא רכיב חשוב בספרות הנוצרית שהגיעה לידינו‬ ‫כדי לאשש סברה זו‪ ,‬יש לענות על כמה שאלות‪ :‬באילו‬ ‫מסוף המאה הרביעית‪ ,‬וכבר במאה החמישית תנועה זו‬ ‫סוגי טקסטים אפשר לזהות קשרים ספרותיים ואנלוגיות‬ ‫הייתה כוח מניע חשוב ומרכזי בכנסייה‪ .‬קהילות נזיריות‬ ‫בתכנים? האומנם קיימת חלוקה דיכוטומית צפויה מראש‬ ‫קמו במקומות רבים ברחבי העולם העתיק‪ .‬על חשיבותן‬ ‫בין המשותף לשונה בטקסטים של ה״גויים״ ובספרות חז״ל‪,‬‬ ‫מעידים הנושאים הרבים הנוגעים לנזירות שנדונו כמעט‬ ‫כפי שהמדרש שצוטט לעיל מציע? והאם חלוקה שכזו אכן‬ ‫הרביעית‬ ‫מייצגת נכונה את מה שמצוי בפועל בספרויות העתיקות‪,‬‬ ‫בכל ועידה‬ ‫כנסייתית במזרח מסוף‬ ‫המאה‬ ‫לספירה ואילך‪.‬‬ ‫הנוצריות והחז״ליות?‬ ‫התנועה הנזירית נפוצה גם באימפריה הפרסית‪ ,‬ולפיכך‬ ‫"האי ש ה ק דו ש"‪ :‬הורדת ג ש ם‬ ‫יש לה משמעות בחקר הרקע ההיסטורי של היווצרות‬ ‫התלמוד הבבלי‪ .‬הפעילות המיסיונרית הענפה של הנזירים‬ ‫הובילה להמרות דת רבות ברחבי האימפריה הפרסית ובבבל;‬ ‫האיש הקדוש הנוצרי היה דמות דומיננטית בתקופה‬ ‫נזירים תפסו מקום מרכזי בכנסייה‪ ,‬שולבו בעמדות גבוהות‬ ‫הביזנטית‪ .‬אנשים סגפניים אלה‪ ,‬שנחשבו לבעלי יכולת‬ ‫בהנהגת הכנסייה‪ ,‬ובמקומות רבים הם שהיו אחראים‬ ‫לחולל נסים‪ ,‬שימשו מתווכים בין הקהילות המקומיות‪,‬‬ ‫לחינוך הצעירים‪ .‬התנועה הנזירית בבבל הוסיפה להתרחב‬ ‫ויש מקום להשוואה בין הדמויות הללו לרבנים‪ ,‬כמנהיגים‬ ‫בין המאה השישית למאה השמינית‪ ,‬וראשיה ומנזריה נהנו‬ ‫דתיים בקהילותיהם‪ .‬בעוד היו מי שטענו‪ ,‬כי בקרב הרבנים‬ ‫מכוח כלכלי רב‪.‬‬ ‫התלמודיים לא נמצא מודל של ״איש קדוש״‪ ,‬אפשר בהחלט‬ ‫את‬ ‫למצוא דמויות חז״ליות שמתנהגות‪ ,‬לפחות במידה חלקית‪,‬‬ ‫היהדות הרבנית לדורות שאחריה‪ ,‬נוצר אף הוא באימפריה‬ ‫כדמויות קדושות‪ .‬בגישה סטרוקטורליסטית נהוג לזקק‬ ‫התלמוד‬ ‫הבבלי‪,‬‬ ‫היצירה‬ ‫היהודית‬ ‫שעיצבה‬ ‫הפרסית‪ .‬האם התרחש אפוא מפגש בין ספרות הנזירים‬ ‫רכיבים בסיסיים בסיפורים ולזהות קשרים בין ספרויות‬ ‫הנוצרית למעצבי המסורות של התלמוד הבבלי? הדעות‬ ‫שונות שבהן רכיבים אלה נמצאים‪ ,‬אך בלי להניח בהכרח‬ ‫במחקר חלוקות אמנם בנוגע לזמן עריכתו של התלמוד‪ :‬יש‬ ‫קשר היסטורי בין הרכיבים; אני מבקשת לטעון‪ ,‬כי לפחות‬ ‫המקדימים אותה לסוף המאה החמישית ותחילת המאה‬ ‫באחדות מן הדוגמאות אפשר להצביע על קשר שעומד‬ ‫השישית ויש המאחרים אותה עד למאה השמינית‪ .‬אך כך‬ ‫בבסיס הדמיון‪.‬‬ ‫‪112‬‬ ‫‪/‬‬ ‫ז מ ני ם‬ ‫‪/‬‬ ‫גיליון ‪ ( 120‬ס ת י ו ‪) 2 0 1 2‬‬ ‫דמויות שניחנו ביכולת להביא לירידת גשמים באמצעות‬ ‫זאת‪ ,‬האורחים שאלו את האיש הזקן‪ :‬״ספר לנו מדוע‬ ‫תפילה מופיעות הן בספרות הרבנית הן בספרות הנזירית‪.‬‬ ‫נכנסת ויצאת מתאך?״ האיש הזקן ענה‪ :‬״התווכחתי עם‬ ‫נראה שתופעה זו היא פרי של אקלים מדברי דומה בארץ‬ ‫אלוהים ואמרתי לו‪' :‬אתה הבאת אותי הנה‪ ,‬ועכשיו‬ ‫ישראל ובמדבריות מצרים‪ ,‬כמו באזור הקהילה הנזירית‬ ‫אין מים לעבדיך'‪ .‬לכן נכנסתי ויצאתי מתאי ‪ -‬דרשתי‬ ‫בסקטיס שבו התגוררו הנזירים הראשונים‪ .‬אזור זה רחוק‬ ‫מאלוהים עד שזה שלח לנו גשם״‪.‬‬ ‫המשנה בתענית ממשיכה ומספרת ששמעון בן שטח שלח‬ ‫מן הנילוס ותלוי כמעט לגמרי בגשם כמקור מים‪.‬‬ ‫הודעה לחוני‪:‬‬ ‫במקומות שונים בספרות חז״ל גדולתם של חכמים‬ ‫מתגלמת ביכולתם להוריד גשם‪ .‬למשל בתלמוד הבבלי‪,‬‬ ‫צריך אתה לנדות‪ .‬אבל מה אעשה לך ואתה מתחטא‬ ‫מועד קטן כח‪ ,‬ע״א‪ :‬״רבה ורב חסדא תרויהו צדיקי הוו‪.‬‬ ‫לפני המקום כבן שהוא מתחטא לאביו ועושה לו רצונו‪.‬‬ ‫מר בעי רחמי ואתא מיטרא ומר באעי רחמי ואתא מיטרא״‬ ‫ועליך הכתוב אומר ״ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך״‪.‬‬ ‫(רבה ורב חסדא היו צדיקים שניהם‪ .‬האחד התפלל וירד‬ ‫כלומר‪ ,‬שמעון בן שטח מבקר את חוני על חטאיו לאביו‪,‬‬ ‫הגשם‪ ,‬והשני התפלל וירד גשם)‪ .‬היכולת להוריד גשם‬ ‫על סגנון הפנייה לאל‪ .‬המשנה משמרת אפוא גם את סיפור‬ ‫בתפילה נחשבה אפילו ל״סימן ההיכר״ של היהודים‪ .‬כך‬ ‫הצלחתו של איש קדוש המדבר עם אלוהיו כדבר איש אל‬ ‫אומרת המלכה איפרא הורמיז לבנה‪ ,‬המלך הפרסי שפור‬ ‫רעהו ובא אליו בדרישות‪ ,‬אך גם את הביקורת של מנהיג‬ ‫(‪ ,)Shapur‬על־פי בבלי‪ ,‬תענית כד‪ ,‬ע״א‪ :‬״'לא תהוי לך בי‬ ‫הרואה בהתנהגות זו דבר־מה פגום על אף התוצאות‬ ‫פיקאר בהדי יהודאי‪ .‬דכל דבעי ממריהו יהיב להו'‪ .‬אמ' לה‪:‬‬ ‫המבורכות‪ .‬לביקורת כזו על אופי השיח הווכחני של האיש‬ ‫'מאי?' 'יהיב להו מיטרא'״ [״שלא יהיה לך עסק דברים עם‬ ‫הקדוש עם אלוהיו אין זכר במקור הנזירי על אבא משה‪,‬‬ ‫היהודים‪ ,‬הואיל וכל מה שהם מבקשים מאדוניהם נותן‬ ‫שבו הסיפור מסתיים בפשטות בתיאור הענקת הגשם לנזיר‬ ‫הוא להם״‪ .‬אמר לה‪ :‬״מה הוא?״ [למה הכוונה?]‪[ ,‬אמרה‪]:‬‬ ‫וחבריו ‪ -‬אך האופי של השיח עם האל‪ ,‬לא כתפילה גרידא‬ ‫״הוא נותן להם גשם״)‪ .‬כבר במקורות התנאיים מוזכרות‬ ‫אלא כוויכוח‪ ,‬זהה בשני הטקסטים‪.‬‬ ‫דמויות ספציפיות של מורידי גשמים‪ ,‬כמו זו של חוני המעגל‬ ‫דיבור עם ה מ תי ם‬ ‫המתווכח עם אלוהיו במטרה להשיג גשם (משנה תענית ג‪,‬‬ ‫ח)‪ ,‬סיפור שנערך גם במקורות מאוחרים יותר בתלמודים‪:‬‬ ‫תכונה נוספת המשותפת לדמויות נזיריות ולחכמי התלמוד‬ ‫מעשה שאמרו לחוני המעגל‪ :‬״התפלל שירדו גשמים״‪.‬‬ ‫אמר להם‪ :‬״צאו והכניסו תנורי פסחים בשביל שלא‬ ‫היא היכולת לדבר עם המתים‪ .‬ההקבלה בין הספרויות‪ ,‬כפי‬ ‫ימקו״‪ .‬והתפלל ולא ירדו גשמים‪ .‬עג עוגה ועמד בתוכה‬ ‫שנראה‪ ,‬איננה רק תמטית‪ ,‬אלא יש בה גם הקבלה בפרטים‬ ‫נוספים בסיפורים‪.‬‬ ‫ואמר‪ :‬״רבונו שלעולם‪ .‬בניך שמו פניהם עלי שני כבן‬ ‫בית לפניך‪ .‬נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מיכן על‬ ‫בבבלי‪ ,‬ברכות יח‪ ,‬ע״ב מוצאים שורה של סיפורים‪,‬‬ ‫שבהם חכמים מבקשים מידע מן המתים‪:‬‬ ‫שתרחם על בניך״‪ .‬התחילו הגשמים מנטפים‪ .‬אמר‪ :‬״לא‬ ‫תא שמע‪ .‬דזעירי אשלים כיסא לבת אושפיזכניה‪.‬‬ ‫כך שאלתי אלא גשמי בורות שיחים ומערות״‪ .‬ירדו בזעף‪.‬‬ ‫אמר‪ :‬״לא כך שאלתי אלא גשמי רצון ברכה ונדבה״‪.‬‬ ‫אדאתה מבי רב נח נפשה‪ .‬אזל אבתרה לחצר מות‪ .‬אמ'‬ ‫ירדו כתיקנן עד שעלו ישראל מירושלים להר־הבית מפני‬ ‫לה‪ :‬״זוזי היכא יתבי?״ אמרה ליה‪ :‬״בצינורא דדשא בדוך‬ ‫פלן‪ .‬ואימא לה לאים‪ ]...[ .‬תא שמע‪ .‬דאבוה דשמואל הוו‬ ‫הגשמים‪.‬‬ ‫מפקידי גביה זוזי דיתמי‪ .‬כי נח נפשיה לא הוו גבי שמואל‪.‬‬ ‫במקורות הנוצריים תפילה המביאה לירידת גשמים היא‬ ‫אחת היכולות של האיש הקדוש‪ .‬למשל‪ ,‬אחרי ניסיונות‬ ‫הוו קרו ליה‪ :‬״בר אכיל זוזי דיתמי״‪ .‬אזל אבתריה לחצר‬ ‫תפילה כושלים של הנזירים בהר סיני‪ ,‬אבא חויוס (‪)Xoius‬‬ ‫מות [‪ ]...‬אמ' ליה‪ :‬״זוזא דיתמי היכא יתבי?״ ״באמת‬ ‫פרש את ידיו בתפילה ו״מיד ירד גשם״ (אפופטגמטה‬ ‫דהיא עילאי דידן ותחתאי דידן ואמצעי דיתמי‪ .‬אי גנבי‬ ‫פטרום‪ ,‬אבא חויוס ‪ .)2‬בדומה לחוני‪ ,‬דמויות אחרות‬ ‫גנבי ליגנבו מדידן‪ .‬ואי אכלה ארעא תיכול מדידן״‪.‬‬ ‫(בוא ולמד [לשון הקדמה לסיפור]‪ :‬זעירי הפקיד‬ ‫מתוארות כמתווכחות עם האל על מתן הגשם‪ .‬כך אבא משה‬ ‫(אפופטגמטה פטרום‪ ,‬אבא משה ‪:)13‬‬ ‫סכום כסף אצל בעלת ביתו‪ .‬עד ששב מביתו של רב‪,‬‬ ‫מעשה באבא משה שכשיצא לכיוון פטרה‪ ,‬חשש ואמר‬ ‫נפטרה‪ .‬הלך אחריה לבית־הקברות‪ .‬אמר לה‪ :‬״היכן מונח‬ ‫לעצמו‪ :‬״איך אמצא שם מים למחייתי?״ ואז שמע קול‬ ‫הכסף?״ אמרה לו‪ :‬״בחור שבציר הדלת‪ ,‬במקום פלוני״‬ ‫אומר‪ :‬״צא ואל תדאג לדבר״‪ .‬הוא יצא אם כן לפטרה‪.‬‬ ‫[ ‪ ]...‬בוא ולמד‪ :‬היו מפקידים אצל אביו של שמואל את‬ ‫מספר אבות באו לבקרו והיה ברשותו רק בקבוק אחד‬ ‫הכסף של יתומים‪ .‬כאשר נפטר‪ ,‬שמואל לא היה עמו‪.‬‬ ‫קטן של מים‪ .‬הוא השתמש במים לבשל לאורחים‬ ‫והיו קוראים לו ״בנו של אוכל כספי היתומים״‪ .‬הלך‬ ‫עדשים‪ .‬האב הזקן היה טרוד‪ ,‬נכנס ויצא מתאו‪ ,‬והתפלל‬ ‫אחרי אביו לבית־הקברות [ ‪ ]...‬אמר לו‪ :‬״היכן מונחים‬ ‫לאל‪ .‬ענן הגיע לפטרה ומילא את כל בורות המים‪ .‬לאחר‬ ‫כספי היתומים?״ ״באבן הרחיים‪ .‬הכסף שלמעלה שלי‪,‬‬ ‫‪113‬‬ ‫‪/‬‬ ‫ז מ ני ם‬ ‫‪/‬‬ ‫גיליון ‪ ( 1 2 0‬ס ת י ו ‪) 2 0 1 2‬‬ ‫שלמטה שלי‪ ,‬ושבאמצע של היתומים‪ .‬שאם יגנבו־יגנבו‬ ‫יומא חד הוה קא סחי בירדנא‪ .‬חזייה ריש־לקיש‪ .‬סבר‬ ‫משלי‪ ,‬שאם תפגע האדמה‪ ,‬תפגע בשלי״‪.‬‬ ‫איתתא הוא‪ .‬כפתיה לירדנא אבתריה‪ .‬דצייה לרומחא‬ ‫הגדול (‪)Macarius‬‬ ‫בירדנא ושוור לאידך גיסא דירדנא‪ .‬כי חזא ר' יוחנן‬ ‫(אפופטגמטה פטרום‪ ,‬אבא מרקריוס ‪ )7‬מדגיש אף הוא‬ ‫לר' שמע' בן לקיש אמ' ליה‪ :‬״האי חילך לאוריתא״‪ .‬אמ'‬ ‫את יכולותיו של האבא‪ ,‬ומספר על שיחות שהיו לו עם‬ ‫ליה‪ :‬״האי שופרך לנשי״‪ .‬אמ' ליה‪ :‬״אי הדרת בך יהיבנא‬ ‫המתים‪:‬‬ ‫לך אחתי דשפירא מנאי״‪ .‬קביל עליה‪ .‬בעא למיהדר‬ ‫הסיפור‬ ‫הבא על‬ ‫מרקריוס‬ ‫אבא‬ ‫אבא סיסאוס (‪ )Sisoes‬אמר‪ :‬״כשהייתי בסקטיס עם‬ ‫לאיתויי מאניה ולא אמצייה‪ .‬אגמריה ואתנייה ושוייה‬ ‫מרקריוס‪ ,‬עלינו‪ ,‬שבעה חברים‪ ,‬לאסוף את האסיף‪.‬‬ ‫גברא רבה‪.‬‬ ‫אלמנה בכתה מאחרינו בכי תמרורים‪ .‬אז האיש הזקן‬ ‫(יום אחד היה [רבי יוחנן] שוחה בירדן‪ .‬ראה אותו‬ ‫קרא לבעל השדה ואמר לו‪ :‬״מה הבעיה של האישה‬ ‫ריש לקיש וחשב שהוא אישה‪ .‬קפץ לנהר אחריו‪ .‬נעץ‬ ‫הזאת שאיננה חדלה מלבכות?״ ענה בעל השדה‪ :‬״בעלה‬ ‫את רומחו בירדן וקפץ לצד השני של הירדן‪ .‬כשראה‬ ‫קיבל פיקדון ממישהו‪ ,‬ואז מת בלי שגילה היכן הטמין‬ ‫רבי יוחנן את רבי שמעון בן לקיש אמר לו‪ :‬״כוחך זה‬ ‫את הפיקדון‪ .‬בעל הפיקדון רוצה כעת לקחת אותה ואת‬ ‫לתורה״‪ .‬אמר [ריש לקיש] לו‪ :‬״יופייך זה לנשים״‪ .‬אמר‬ ‫ילדיה ולהפכם לעבדים״‪ .‬האיש הזקן אמר לה‪ :‬״בואי‬ ‫[רבי יוחנן] לו‪ :‬״אם תחזור בך‪ ,‬אתן לך את אחותי שיפה‬ ‫והראי לי היכן קברת את בעלך״ [‪ ]...‬בעת שהאחים‬ ‫ממני״‪ .‬קיבל [ריש לקיש] עליו [את התנאי]‪ .‬רצה לחזור‬ ‫התפללו‪ ,‬האיש הזקן שאל את המת‪ :‬״היכן הנחת את‬ ‫ולהביא את בגדיו ולא הצליח‪ .‬לימדו [רבי יוחנן] מקרא‬ ‫הפיקדון?״ המת השיב‪ :‬״זה קבור בבית‪ ,‬תחת רגל‬ ‫ומשנה והפך אותו אדם גדול)‪.‬‬ ‫המיטה״‪ .‬האיש הזקן אמר‪ :‬״חזור למנוחתך עד ליום‬ ‫מוטיב זה של ״שודד החוזר למוטב״ מוכר בספרות הנוצרית‬ ‫תחיית המתים״‪ .‬כשראו זאת‪ ,‬האחים התמלאו פחד‬ ‫בכלל ובספרות הנזירית בפרט‪ .‬על אבות נזיריים אחדים‬ ‫וזרקו עצמם לרגליו‪ .‬אך האיש הזקן אמר להם‪ :‬״זה‬ ‫מסופר‪ ,‬שהיו בעברם שודדים ידועים‪ .‬אבא משה‪ ,‬המכונה‬ ‫לא למעני שהדבר הזה התרחש‪ ,‬שהרי מי אני? אך בשל‬ ‫״השודד״‪ ,‬היה‪ ,‬על־פי תיאוריו של פלאדיוס (‪,)Palladius‬‬ ‫האלמנה והיתומים אלוהים עשה את הנס הזה‪ .‬זה הדבר‬ ‫עבד משוחרר בניטריה (‪ ,)Nitria‬ועמד בראש חבורה של ‪70‬‬ ‫הראוי לציון‪ ,‬שאלוהים רוצה שהנשמה תהיה בלא חטא‬ ‫שודדים‪ .‬רק מאוחר יותר בחייו היה לנזיר‪ .‬הוא היה תלמידו‬ ‫ומעניק לה כל שתרצה״‪.‬‬ ‫של איזידור הכומר‪ ,‬שהכשירו לכמורה‪ ,‬והפך לאחד האבות‬ ‫הסיפורים‬ ‫התלמודיים‬ ‫והסיפור‬ ‫דומים‬ ‫הנזירי‬ ‫המפורסמים של סקטיס‪.‬‬ ‫בכמה‬ ‫החוזק הגופני המתגלה ביכולת לחצות נהר סוער הוא‬ ‫רכיבים‪ :‬ראשית הגיבור‪ ,‬הרב כמו אבא מרקריוס‪ ,‬פותרים‬ ‫בעיות‪ ,‬לכאורה חסרות־פתרון‪ ,‬בעזרת יצירת קשר עם‬ ‫מוטיב משותף נוסף לסיפורי אבא משה הנזיר וריש לקיש‬ ‫המתים‪ .‬שנית‪ ,‬העילה להליכה לבית־הקברות לדבר עם המת‬ ‫התלמודי‪ .‬לפני קפיצתו לנהר‪ ,‬ריש לקיש נועץ את הרומח‬ ‫בכל הסיפורים הללו היא כדי לאתר פיקדון אבוד‪ .‬שלישית‪,‬‬ ‫שלו בנהר וקופץ‪ .‬תיאור השודד השרירי‪ ,‬חרבו בידו‪ ,‬הכובש‬ ‫בסיפורו של שמואל‪ ,‬כמו בסיפור הנזירי‪ ,‬לאובדן הפיקדון יש‬ ‫נהר במרדפו אחר (מה שהוא מדמה) האישה היפה‪ ,‬הוא‬ ‫השלכות חמורות‪ .‬בשני הטקסטים הפיקדון האבוד משפיע‬ ‫תיאור מרשים ומעורר השתאות‪ .‬מצגת זו של כוח גברא‬ ‫על מחייתם של החלשים בחברה‪ :‬היתומים והאלמנות‪.‬‬ ‫מדגישה את איבוד כוחו שהתרחש‪ ,‬כאשר ריש לקיש‬ ‫חשיבות הכסף והשפעתו על מצב היתומים מוזכרות במפורש‬ ‫הסכים להתחייב לחיים של לימוד תורה‪ .‬בדומה לכך‪ ,‬בין‬ ‫במאמצי אביו של שמואל להגן על הכסף מפני גנבים ופגעי‬ ‫הסיפורים המפורסמים על ימיו של אבא משה כשודד חוטא‪,‬‬ ‫אדמה‪ ,‬וכך אף בהצהרת האבא‪ ,‬שעצם הדיבור עם המתים‬ ‫המסופר בכתבי פלאדיוס והשתמר בגרסה הסורית‪ ,‬נמצא‬ ‫אפשרי רק בשל ההשפעה על מצב היתומים‪.‬‬ ‫תיאור של השודד החוצה את הנילוס הסוער בשחייה‪ ,‬בדרכו‬ ‫לשדוד כבשים‪ .‬בסיפור‪ ,‬אבא משה ״מחזיק את חרבו ביד‬ ‫עברו של האיש הקדו ש‬ ‫אחת ובגדיו מונחים לו על ראשו‪ ,‬וכך הוא חוצה את הנהר‬ ‫בשחייה״‪.‬‬ ‫אלמנטים ספרותיים נוספים המשותפים למסורות הנזיריות‬ ‫בהקשר למוטיב זה‪ ,‬מעניין להשוות אמרה של התלמוד‬ ‫והחז״ליות מצויים בתיאור עברם המפוקפק של גיבוריהם‪.‬‬ ‫הבבלי דווקא על ריש לקיש‪ ,‬במסכת ברכות לא‪ ,‬ע״א‪:‬‬ ‫״השודד החוזר בתשובה״ הוא אחד מאותם מוטיבים‬ ‫״דאמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי‪' :‬אסור לו לאדם‬ ‫האמורא‬ ‫שימלא שחוק פיו בעולם הזה‪ '...‬אמרו עליו על ריש־לקיש‬ ‫הארצישראלי הידוע‪ ,‬מכונה בתלמוד הבבלי ריש לקיש‬ ‫שלא מלא שחוק פיו בעולם הזה מכי שמעה מיניה דר'‬ ‫ספרותיים‬ ‫משותפים‪ .‬רבי שמעון בן‬ ‫לקיש‪,‬‬ ‫ומתואר (בסיפור בבלי בלבד) כמי שהיה בצעירותו שודד‬ ‫יוחנן רביה״ (״אמרו עליו על ריש לקיש שלא מילא פיו‬ ‫ידוע‪ ,‬ראש חבורת שודדים‪ ,‬לפני מפגשו עם רבי יוחנן (תלמוד‬ ‫צחוק בעולם הזה מן הרגע ששמע את האימרה הזו מפי רבי‬ ‫בבלי‪ ,‬בבא מציעא פד‪ ,‬ע״א)‪:‬‬ ‫יוחנן רבו״)‪ .‬פסקה מעניינת זו בתלמוד נאמרה דווקא על‬ ‫‪114‬‬ ‫‪/‬‬ ‫ז מ ני ם‬ ‫‪/‬‬ ‫גיליון ‪ ( 120‬ס ת י ו ‪) 2 0 1 2‬‬ ‫הפסקה הבאה בתלמוד הבבלי‪ ,‬יומא פז‪ ,‬ע״א‪ ,‬דנה‬ ‫דמות‪ ,‬שאופיינה בתלמוד הבבלי במאפיינים הדומים לאלה‬ ‫בחובה לבקש סליחה מאדם שנפגע ומסרב לסלוח לפוגעו‪:‬‬ ‫המצויים בסיפורים נזיריים‪ ,‬וגם כאן יש בה הד לנושא‬ ‫מהותי בספרות הנזירית‪ .‬ספרות זו ביקורתית ביותר בנוגע‬ ‫אמ' ר' יצחק‪ :‬״כל המקניט את חברו אפלו בדברים‬ ‫לעניין הצחוק‪ ,‬נושא שלאחר מכן נעשה מרכזי גם בחוקי‬ ‫צריך לפייסו״ [‪ ]...‬אמ' רב חסדא‪ :‬״וצריך לפייסו בשלש‬ ‫המנזרים המפורסמים (והוא מככב למשל בעלילת ספרו של‬ ‫שורות של שלשה שלשה בני אדם [‪ ]...‬אמ' ר' יוסי‬ ‫אומברטו אקו [‪ ,]Eco‬שם הוורד‪ ,‬על מנזר ימי־בניימי‪ ,‬ובסרט‬ ‫בר' חנינא‪ :‬״כל המבקש מטו מחברו אל יבקש ממנו יתר‬ ‫שנעשה על־פי ספר זה בכיכובו של שון קונרי)‪ .‬כך למשל‬ ‫משלשה פעמים [‪ ]...‬ואם מת‪ .‬אמ' יוסף בר הבי־שמיא‬ ‫מסופר באפופטגמטה פטרום על אחד הנזירים הראשונים‪,‬‬ ‫אמ' ר' אבהו‪ :‬״מביא עשרה בני אדם ומעמידן על קברו‬ ‫פמבו (‪ :)Pambo, 13‬״אמרו על אבא פמבו שלא עלתה על‬ ‫ואומר‪ :‬״חטאתי ליי אלהי ישראל ולפלוני שחבלתי בו״‪.‬‬ ‫רבי יוסי ברבי חנינה מדגיש‪ ,‬כי כאשר הצד הנפגע מסרב‬ ‫פניו מעולם בת צחוק״‪.‬‬ ‫לקבל את ההתנצלות‪ ,‬על האדם הפוגע לבקש את סליחתו‬ ‫דיונים הלכתיים‪ :‬ב ק ש ת סליחה‬ ‫רק שלוש פעמים‪ ,‬ואחריהן האחריות לפגיעה איננה מוטלת‬ ‫עוד על הפוגע‪ .‬אנחנו מוצאים עיסוק דומה בסוגיית הסליחה‬ ‫אפשר לומר‪ ,‬כי התכונות המשותפות לרבנים ולאבות המדבר‪,‬‬ ‫באפופטגמטה‪ ,‬ואף שם יש התייחסות למידת המאמץ‬ ‫כפי שהן משתקפות בספרויות‪ ,‬אף אם הן מעניינות בפני‬ ‫שאדם חייב לעשות כדי שהתנצלותו תתקבל (פאומן‬ ‫עצמן‪ ,‬מייצגות דמיון צפוי בין שתי תרבויות הנמצאות במגע‬ ‫[‪:)Poemen[, 156‬‬ ‫כלשהו‪ .‬אולם‪ ,‬האם נוכל לומר אמירה דומה על קביעות‬ ‫אבא ביטמיוס (‪ )Bitimius‬שאל את אבא פאומן‪ :‬״אם‬ ‫בעלות אופי הלכתי? או אפילו על הצהרות תאולוגיות?‬ ‫למישהו יש תרעומת עלי‪ ,‬וביקשתי את סליחתו אך‬ ‫אם עד כה עסקנו במה שיכול להיחשב כמקביל לעיסוק‬ ‫אינני יכול לשכנעו לקבלה‪ ,‬מה עלי לעשות?״ האיש‬ ‫ב״חוכמה״ (אם לשוב לאמרה מאיכה רבה)‪ ,‬או במה שאינו‬ ‫הזקן ענה לו‪ :‬״קח עוד שני אנשים עימך ובקש את‬ ‫חודר לתחומי ״הדת ממש״‪ ,‬אלא רק בתיאורים ספרותיים‬ ‫קח עימך‬ ‫סליחתו‪.‬‬ ‫אם עדיין אינו מוכן לסלוח‪,‬‬ ‫שונים‪ ,‬האם נוכל למצוא קווי דמיון בתחומים הנוגעים‬ ‫חמישה‪ .‬אם עדיין אינו מוכן לסלוח‪ ,‬קח עימך כומר‪.‬‬ ‫ל״תורה״ עצמה? האם אפשר לצפות לשיתוף ודמיון בין‬ ‫אם עדיין הוא אינו מתרצה‪ ,‬התפלל לאלוהיך ללא‬ ‫הכותב החז״לי לשכנו הנוצרי בסוגיות דתיות בעלות אופי‬ ‫חשש‪ ,‬שהוא עצמו ירצה את האל‪ ,‬ואל תדאג יותר‬ ‫חוקי־הלכתי?‬ ‫בעניינו״‪.‬‬ ‫‪11 5‬‬ ‫‪/‬‬ ‫ז מ ני ם‬ ‫‪/‬‬ ‫גיליון ‪ ( 12 0‬ס ת י ו ‪) 2 0 1 2‬‬ ‫בטקסט הנזירי‪ ,‬כמו בטקסט התלמודי‪ ,‬מוטלת על האדם‬ ‫של הזונה‪ .‬סופם של שני הסיפורים כמעט זהה‪ :‬בשניהם‬ ‫החובה לפייס את חברו מספר פעמים מוגבל‪ .‬אמנם‬ ‫הגיבור מת ונאמרת אמירה זהה ביחס לתשובתו‪.‬‬ ‫בטקסט הנזירי יש דרישה למאמץ רב יותר‪ :‬חמישה‬ ‫הגיבור בתלמוד‪ ,‬אלעזר בן דורדיא‪ ,‬מתואר כמי שהיה‬ ‫אנשים בניסיון השני‪ ,‬וכומר בשלישי; אך מספר האנשים‬ ‫רגיל להשתמש בשירותי זונות‪ .‬כאשר שמע על זונה יקרה‪,‬‬ ‫בניסיון הראשון ‪ -‬שלושה ‪ -‬זהה בשני הטקסטים‪ ,‬וסך כל‬ ‫וככל הנראה מיומנת במיוחד‪ ,‬חצה מרחק רב כדי להגיע‬ ‫הניסיונות ‪ -‬שלושה ‪ -‬שלאחריהם האשמה מוטלת על הצד‬ ‫אליה‪ .‬בשעת המעשה המיני הפיחה הזונה נפיחה ואמרה‪,‬‬ ‫״כשם שהפרחה זו אינה חוזרת לבעליה כך אלעזר בן דורדיא‬ ‫הנפגע‪ ,‬זהה אף הוא‪.‬‬ ‫דמיון זה בין הטקסט התלמודי לזה הנזירי מעניין אף‬ ‫אין מקבלין אותו בתשובה״‪ .‬בשמעו זאת הלך אלעזר בן‬ ‫יותר אם מתבוננים במקבילה בתלמוד הירושלמי‪ ,‬יומא מה‪,‬‬ ‫דורדיא וישב בין הרים וגבעות לבדו‪ ,‬וכשהבין את הצורך‬ ‫ע״ג‪:‬‬ ‫בחזרתו שלו בעצמו בתשובה הוא ״הניח ראשו בין ברכיו‬ ‫שמואל אמ'‪ :‬״ההן דחטא על חבריה צריך מימר ליה‪.‬‬ ‫וגעה בבכיה עד שיצתה נשמתו‪ .‬יצתה בת קול ואמרה‪' :‬ר'‬ ‫סרחית עלך‪ .‬ואין קבליה הא טבאות‪ .‬ואין לא‪ .‬מייתי בני‬ ‫אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא' [‪ ]...‬בכה רבי‬ ‫נש ומפייס ליה קומיהון [ ‪ ]...‬אם עשה כן‪ .‬עליו הכת' או'‬ ‫[יהודה הנשיא] ואמר‪' :‬יש קונה עולמו בשעה אחת ויש‬ ‫'פדה נפשו מעבר בשחת וחייתו באור תראה'‪ .‬מית‪ .‬צריך‬ ‫קונה עולמו בכמה שנים'״‪ .‬בטקסט הנזירי אנו קוראים על‬ ‫פא'אזיה (‪ ,)Paesia‬שנשארה יתומה מהוריה ותמכה באבות‬ ‫מפייסתיה על קיבריה ומימר‪' :‬סרחית עלך'‪.‬‬ ‫(שמואל אמר‪:‬‬ ‫״זה‬ ‫המדבר תמיכה כלכלית‪ .‬כשירדה מנכסיה פנתה לעיסוק‬ ‫שחטא לחברו צריך לומר‬ ‫״חטאתי כלפיך״‪ .‬אם קיבל ‪ -‬טוב‪ ,‬ואם לא‪ ,‬מביא בני‬ ‫בזנות‪ .‬שמעו על כך אבות המדבר ושלחו אליה את אבא‬ ‫אדם ומפייס אותו בפניהם [ ‪ ]...‬אם עשה כן עליו הכתוב‬ ‫יוחנן‪ .‬הוא נכנס אל חדרה (היא חשבה שבא אליה כלקוח)‬ ‫אומר ״פדה נפשו מעבר בשחת וחייתו באור תראה״‬ ‫והוכיח אותה על מעשיה‪ .‬או אז היא החליטה ללכת עם אבא‬ ‫(איוב לג‪ .)28 ,‬אם מת‪ ,‬הוא צריך לפייסו על קברו ולומר‪:‬‬ ‫יוחנן למדבר‪ ,‬במסע למצוא כפרה‪ .‬במהלך הלילה במדבר‬ ‫התרחשו אירועים מוזרים‪:‬‬ ‫״חטאתי כלפיך״)‪.‬‬ ‫הסוגיה בתלמוד הירושלמי חולקת את האלמנטים הבאים‬ ‫כשהתעורר [יוחנן] באמצע הלילה ראה שביל מואר‬ ‫עם הסוגיה הבבלית‪ :‬היא עוסקת בחובה לבקש סליחה‪,‬‬ ‫המוביל משמים אליה‪ ,‬וראה את מלאכי האל נושאים‬ ‫באפשרות של סירוב‪ ,‬ומציעה מאמץ נוסף בנוכחות אנשים‬ ‫את נשמתה‪ .‬כשראה שהיא מתה‪ ,‬השליך עצמו על‬ ‫נוספים‪ .‬היא גם עוסקת באפשרות של בקשת סליחה על‬ ‫האדמה והתפלל לאלוהים‪ ,‬ואז שמע‪ :‬״שעה אחת של‬ ‫קברו של המת‪ .‬אך ההבדלים המספריים בין הירושלמי‬ ‫תשובה הביאה לה יותר מתשובתם של רבים אשר לא‬ ‫לבבלי מעניינים ביותר‪ .‬הבבלי מתאר בדיוק את תהליך‬ ‫הראו מסירות כזו בתשובתם״‪.‬‬ ‫בקשת הסליחה‪ :‬מספר הפעמים וכמה אנשים צריכים‬ ‫הדמיון בין הטקסטים ניכר‪ :‬חטא הנוגע לזנות; הכרה בצורך‬ ‫להיות נוכחים בעת הבקשה‪ .‬מצוינת במפורש גם העובדה‪,‬‬ ‫בתשובה המתרחשת בחדר המיטות; תשובה המתרחשת‬ ‫שאחרי מאמצים מספר אין חובה לבקש סליחה פעמים‬ ‫בטבע‪ ,‬בבידוד (ולא למשל בבית המדרש); תהליך התשובה‬ ‫נוספות‪ .‬פרטים אלו חסרים בסוגיית הירושלמי‪ ,‬אך הם‬ ‫אינו מתואר ונראה כקצר עד בלתי־קיים; הגיבור החוזר‬ ‫דומים למצוי בטקסט הנזירי‪ .‬אפשר אפילו לומר‪ ,‬שהטקסט‬ ‫בתשובה מת; ובת קול מן השמים מצהירה על קבלתו‬ ‫הנזירי מכיל דיון ״הלכתי״ בדומה לזה שבתלמוד הבבלי‪.‬‬ ‫לעולם הבא‪ ,‬כלומר על השלמת התשובה; אמירה המגדירה‬ ‫היעדר היסודות הללו בטקסט הארצישראלי וקיומו בטקסט‬ ‫שתשובת הגיבור המרכזי עדיפה על זו של אחרים ומהירה‬ ‫ממנה‪.‬‬ ‫הבבלי מעוררים את המחשבה‪ ,‬שמא הקרבה לטקסט הנזירי‬ ‫ההצהרה המקבילה בשני הטקסטים נוגעת באחד מן‬ ‫היא המקור להוספה של הרכיבים הללו בספרות הבבלית‬ ‫הנושאים המרכזיים במחשבה הדתית‪ :‬היכולת לכפר על‬ ‫היהודית‪.‬‬ ‫חטא‪ .‬אפשר אפילו לומר‪ ,‬ששני הטקסטים קרובים לקביעת‬ ‫הצ הרות תאולוגיות‬ ‫דוקטרינה דתית ממש‪ .‬יש כאן תפישת עולם בנוגע לחזרה‬ ‫בתשובה‪ ,‬ולפיה חומרתם של חטאים מסוימים מצריכה‬ ‫לבד ממוטיבים ספרותיים משותפים ודוגמא להתעניינות‬ ‫מיתה כדי להשלים תהליך תשובה‪ .‬ויש כאן אף השוואה‬ ‫הלכתית דומה‪ ,‬אפשר להצביע גם על תפישות עולם דתיות‬ ‫בין תהליכי חזרה בתשובה של חוטאים שונים‪ :‬יש אלה‬ ‫דומות‪ .‬במסכת עבודה זרה יז‪ ,‬ע״א מופיע סיפור מקביל‬ ‫שזקוקים לזמן רב ולמאמצים רבים כדי להשיג תשובה‬ ‫לסיפור באפופטגמטה פטרום (יוחנן הגמד [‪.)Kolobos[, 40‬‬ ‫מלאה‪ ,‬בעוד אחרים‪ ,‬כגון אלעזר בן דורדיא ופא'אזיה‪,‬‬ ‫שני הסיפורים דנים בגיבור החוטא בחטאים הקשורים‬ ‫משיגים אותה בשעה מהירה אחת‪ .‬יש כאן תיאור של‬ ‫לזנות ומחליט לחזור בתשובה‪ .‬באפופטגמטה הזונה עצמה‬ ‫״מסלול מהיר״ לתשובה‪ ,‬הכרוך בכך שהחוטא מת כחלק‬ ‫היא שמחליטה לחזור בתשובה‪ ,‬ובתלמוד הבבלי ‪ -‬הלקוח‬ ‫מן התהליך ‪ -‬תיאור של חזרה בתשובה‪ ,‬שהיא עדיפה על‬ ‫‪116‬‬ ‫‪/‬‬ ‫ז מ ני ם‬ ‫‪/‬‬ ‫גיליון ‪ ( 120‬ס ת י ו ‪) 2 0 1 2‬‬ ‫המסלול הרגיל המצריך מאמצים רבים במשך זמן רב‪.‬‬ ‫מחודש במידת הקרבה הדתית בין הקהילות היהודית‬ ‫הטענה‪ ,‬שאדם צריך למות כדי להשלים את תשובתו‪ ,‬היא‬ ‫והנוצרית־הנזירית בבבל בתקופת התגבשותו של התלמוד‪.‬‬ ‫יוצאת דופן ביותר בספרות חז״ל‪ .‬ואפילו הסוגיה המקומית‬ ‫העיסוק ביחסי יהודים ונוצרים במאות הראשונות‬ ‫בתלמוד הבבלי‪ ,‬לפני הבאת הסיפור על רבי אלעזר ואחריו‪,‬‬ ‫לספירה‪ ,‬באזורים גאוגרפיים שונים בעולם העתיק‪ ,‬נמצא‬ ‫מביעה השתוממות על תפישה זו ודוחה אותה למעשה‪,‬‬ ‫באחרונה שוב במוקד המחקר המודרני‪ ,‬כחלק מן הניסיון‬ ‫עובדה שמעידה על זרותה של התפישה בהקשרה הרבני‪.‬‬ ‫לענות על שאלת ״היפרדות הדרכים״‪ :‬מתי נפרדו הנצרות‬ ‫אולם תפישה זו עולה בקנה אחד עם זו המובעת בסיפורה‬ ‫והיהדות לשתי דתות נפרדות‪ .‬יחסי יהודים ונוצרים במזרח‪,‬‬ ‫של פא'אזיה‪ ,‬ומתאימה גם לאמירות אחרות בספרות‬ ‫בשטחי האימפריה הפרסית‪ ,‬הם חלק מרכזי בתצריף זה‪.‬‬ ‫הנוצרית בכלל ובספרות הנזירית בפרט‪ .‬שם מצאנו שאנשים‬ ‫בעוד אחדים מן המחקרים הקודמים‪ ,‬שדנו ביחסים בין‬ ‫מתים בגלל חטאיהם שלהם‪ ,‬כמו גם של אחרים‪ ,‬בתהליך‬ ‫יהודים ונוצרים באימפריה הפרסית‪ ,‬ובייחוד כפי שהם‬ ‫שנחשב חיובי ומשובח‪.‬‬ ‫משתקפים בתלמוד הבבלי‪ ,‬הגבילו לרוב את הגדרת היחסים‬ ‫הקבלה זו בין התלמוד לאפופטגמטה היא דוגמה‬ ‫לפולמוס‪ ,‬או בהעדר פולמוס‪ ,‬הניחו שלא היה קיים מגע בין‬ ‫לאמירה תאולוגית הנושאת משמעויות דתיות מרחיקות‬ ‫שתי האוכלוסיות הדתיות‪ ,‬הרי חקר ההקבלות הספרותיות‪,‬‬ ‫לכת ומשותפת לשתי המסורות הספרותיות‪ .‬כיוון ההשפעה‬ ‫כפי שהודגם במאמר זה‪ ,‬מוסיף ממד נוסף להבנתנו את‬ ‫התמונה ההיסטורית המשתקפת בהן‪.‬‬ ‫במקרה זה נראה ברור‪ :‬מן המקורות הנזיריים‪ ,‬שבהם הרעיון‬ ‫נפוץ יותר ותואם לתפישות דתיות אחרות‪ ,‬אל המקורות‬ ‫הרכיבים הזהים בין שתי הספרויות מעידים על תרבויות‬ ‫הרבניים‪ ,‬שבהם הוא מזדקר לעין כתפישה תאולוגית‬ ‫במגע‪ ,‬על מסורות משותפות‪ ,‬ועל דרך דומה לתאר את העולם‬ ‫יוצאת דופן‪.‬‬ ‫הסובב אותן‪ .‬הם מעידים על קשרים מסוימים בין הקהילות‬ ‫הנוצריות והיהודיות‪ ,‬בין מחברי הטקסטים וקוראיהם‪.‬‬ ‫סיכום‬ ‫קשרים אלו מעניקים תובנה נוספת בבחינת היחסים בין‬ ‫שתי הדתות המרכזיות בשלהי העת העתיקה‪.‬‬ ‫ההקבלות הספרותיות שנדונו לעיל‪ ,‬מובילות למסקנות‬ ‫הבאות‪ .‬ראשית‪ ,‬בקורפוסים של האפופטגמטה פטרום‬ ‫ל ק רי א ה נ ו ס פ ת‪:‬‬ ‫הנוצרית מחד גיסא והתלמוד הבבלי מאידך גיסא‪ ,‬נקודות‬ ‫‪A dam H. Becker, “B eyond the S p a tia l a n d Tem poral Lim es:‬‬ ‫הממשק הספרותיות אינן מוגבלות לתחומים מסוימים‪.‬‬ ‫‪Q uestioning the 'P arting o f the W ays' O utside the Rom an‬‬ ‫אנו מוצאים בהן לפחות שלושה סוגי הקבלות‪ :‬מוטיבים‬ ‫‪Em pire", in : A dam H. B e cke r a n d A nnette Yoshlko R eed‬‬ ‫‪(eds.), The W ays T h a t N e v e r P a rte d : Je w s a n d C h ris tia n s‬‬ ‫ספרותיים המאפיינים את האיש הקדוש הרבני והנזירי‪,‬‬ ‫‪in L a te A n tiq u ity a n d th e E a rly M id d le A g e s, Tübingen:‬‬ ‫דיונים בסגנון הלכתי‪ ,‬ואפילו הצהרות תאולוגיות‪ .‬שנית‪,‬‬ ‫‪M o h r S iebeck, 2003, 3 7 3 -3 9 2 .‬‬ ‫לפחות מקצת המקבילות שנדונו לעיל‪ ,‬כגון זו של אלעזר בן‬ ‫‪W illiam H arm less, D e s e rt C h ris tia n s : A n In tro d u c tio n to‬‬ ‫דורדיא‪ ,‬מצביעות על יחס גנאולוגי בין הטקסטים הנוצריים‬ ‫‪th e L ite ra tu re o f E a rly M o n a s tic is m , O xford; N ew York:‬‬ ‫לאלה התלמודיים‪.‬‬ ‫‪O xford U n ive rsity Press, 2004.‬‬ ‫כאמור‪ ,‬אלו דוגמאות מייצגות בלבד מתוך רשימה‬ ‫ארוכה‬ ‫יותר‪.‬‬ ‫אך‪,‬‬ ‫למרות‬ ‫ההבדלים‬ ‫בסגנון‪,‬‬ ‫‪“A Jew i'sh-C hristi'an C onversation in‬‬ ‫‪N aom i K oltun-From m ,‬‬ ‫בתוכן‬ ‫‪F ou rth -C e n tu ry P ersian M esopotam ia", J o u rn a l o f J e w is h‬‬ ‫ובמקום שהן מילאו ביצירת הזהות הדתית של מחבריהן‪,‬‬ ‫‪S tu d ie s 4 7 (1996), 4 5 -6 3 .‬‬ ‫בפרקסיס הדתי‪ ,‬באמונה ובספרות המרכזית ‪ -‬הן מצביעות‬ ‫‪A rth u r Voobus, H is to ry o f A s c e tic is m in th e S y ria n O rie n t: A‬‬ ‫על כך‪ ,‬שמחברי הקורפוסים הללו לפחות תפשו את עולמם‪,‬‬ ‫‪C o n trib u tio n to th e H is to ry o f C u ltu re in th e N e a r E ast,‬‬ ‫‪Vol. 1: The O rig in o f A s c e tic is m . E a rly M o n a s tic is‬‬ ‫את גיבוריהם הרוחניים‪ ,‬את אמונותיהם‪ ,‬ואפילו את‬ ‫‪P e rsia , L ouvain: S e cré ta ria t du C orpus scripto ru m‬‬ ‫ההתנהגות הדתית־ההלכתית שלהם‪ ,‬בצורה דומה מאוד‪.‬‬ ‫‪in‬‬ ‫‪C hristianorum O rientalium 184, t. 14, 1958.‬‬ ‫המחברים החז״ליים והנזיריים‪ ,‬וככל הנראה גם קוראיהם‪,‬‬ ‫‪C ynthia Villagom ez, The F ie ld s , F lo c k s , a n d F in a n ce s o f‬‬ ‫פנו לחבר המסרב לסלוח בדרך דומה; הם סיפרו סיפורים‬ ‫‪M o n k s : E c o n o m ic L ife a t N e s to ria n M o n a ste rie s , 5 0 0‬‬ ‫דומים על הרבנים וה״אבות״ שלהם ועל יכולותיהם;‬ ‫‪850, UCLA d isse rta tio n , 1998.‬‬ ‫והם אפילו הגיעו למסקנות דומות למדי לגבי תהליכים‬ ‫מרכזיים בדתם‪ :‬תהליך התשובה המובחר ומקומו של‬ ‫‪ 0‬קו רו ת‬ ‫המוות בתהליך הזה‪.‬‬ ‫תמונה בעמוד ‪ : 111‬א‪.‬ס‪.‬א‪.‬פ קריאייטיב ‪The B ridgem an A rt L ib ra ry /‬‬ ‫מסקנות אלו מובילות אותנו בהכרח לבחינה מחודשת‬ ‫ה א יו ר י ם‪:‬‬ ‫‪AISA‬‬ ‫של תפישתנו את שתי הקהילות‪ :‬הנוצרית והרבנית‪ ,‬ובאופן‬ ‫תמונה בעמוד ‪ : 115‬א‪.‬ס‪.‬א‪.‬פ קריאייטיב ‪The B ridgem an A rt L ib ra ry /‬‬ ‫ספציפי יותר‪ ,‬לאור מיקום ההקבלות‪ ,‬הן קוראות לעיון‬ ‫‪A shm olean M useum , U n ive rsity o f O xford, U K‬‬ ‫‪117‬‬ ‫‪/‬‬ ‫ז מ ני ם‬ ‫‪/‬‬ ‫גיליון ‪ ( 1 2 0‬ס ת י ו ‪) 2 0 1 2‬‬