כללי הגיור - בתי הדין הרבניים
כללי הגיור מאת הגאון רבי יצחק יוסף שליט"א הראשון לציון הרב הראשי לישראל ונשיא בית הדין הגדול ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ χ¯˘ÈÏ È˘‡¯‰ ·¯‰ ÔÂÈˆÏ Ô¢‡¯‰ ÔÂÈÏÚ‰ ÔÈ„‰ ˙È· ‡È˘Â כללי הגיור א .נאמר בתורה )דברי י ,יט( ואהבת את הגר .ומצינו בדברי חז"ל שדיברו בשבח הגרי .ואמרינ במסכת פסחי )פז" (:לא הגלה הקב"ה את ישראל לבי האומות אלא כדי שיתווספו עליה גרי" .אול כל זה אמור ,בגר הבא להסתפח בנחלת ה' מתו! כוונה טהורה ,ואמונת אומ ,ולא מתו! שיקולי אישיי ומניעי חומרניי .שאי מקבלי גר לקהל ישראל ,אלא א כוונתו לש שמי(‡ . בשבת קבלת גרים על פי ההלכה ‡( ע"פ המבואר בגמ' יבמות )כד .(:וז"ל מר אאמו"ר בקוב" תורה שבעל פה )כר! יג עמוד כא( :ראשית דבר עלינו להקדי כי עצ קבלת גרי בישראל הוא דבר חיובי ,עד שאמרו חז"ל )ב"ק לח (:שבשביל שתי פרידות טובות שעתידות לצאת מעמו ומואב ,רות המואביה ונעמה העמונית ,חס הקב"ה על שתי אומות גדולות אלו וציוה שלא להתגרות בה מלחמה .ואמרו עוד בפסחי )פז (:לא הגלה הקב"ה את ישראל לבי האומות אלא כדי שיתוספו עליה גרי ,שנאמר "וזרעתיה לי באר"" כלו אד זורע סאה אלא להכניס כמה כורי! ובסנהדרי )צט (:על הפסוק ואחות לוט תמנע ,למה נאמר ,להודיע שתמנע בת מלכי היתה ,שנאמר "אלו $לוט אלו $תמנע" וקבלה בידינו שכל אלו $מלכותא בלא תגא הוא .כלומר שר וגדול שאינו מעוטר בכתר מלכות .ביקשה להתגייר באה אצל אברה יצחק ויעקב ולא קיבלוה ,הלכה והיתה פילגש לאליפז ב עשו ,אמרה מוטב תהיה שפחה לאומה זו ,ולא אהיה גבירה לאומה אחרת ,ויצא ממנה עמלק שציער את ישראל ,שנאמר ותמנע היתה פילגש לאליפז ב עשו ,ותלד לאליפז את עמלק .מה טע ,מפני שלא היה לה לרחקה .ובמדרש )רבה נשא פ"ח ד( הא למדנו כמה קירב הקב"ה את הרחוקי אפי' שנתגיירו שלא לש שמי ,כגבעוני ,ואצ"ל על גרי הצדק .וכ בירושלמי )קידושי פ"ד ה"א( .וישנ עוד הרבה מאמרי חז"ל בשבח הגרי כיו"ב. ÌÓ‡Âא בא מתו! שיקולי אישיי ומניעי חומריי ,כגו לישא אשה בת ישראל וכדו' ,אנו מצווי לדחות בקשתו לגיור ,שעל כגו זה אמרו ביבמות )קט (:א"ר יצחק ,מאי דכתיב "רע ירוע כי ערב זר" רעה אחר רעה תבוא למקבלי גרי ,שמערב זרי גרי בישראל ,דאמר ר' חלבו ,קשי גרי לישראל כספחת ,ופירשו התוס' ,דהיינו באות שמקבלי אות מיד ,כלומר ללא חקירה ודרישה ,שמא בא להתגייר להשגת מטרה חומרית .אבל א ה מתאמצי להתגייר ,יש לנו לקבל ,שהרי מצינו שנענשו אברה יצחק ויעקב שלא קיבלו לתמנע שבאה להתגייר ,ונפק מינה עמלק דצערינהו לישראל .ורק א בית הדי משוכנע שבסופו של דבר המאור שבתורה ישפיע על הגר הזה לקיי תורה ומצוות לש שמי ,אע"פ שעכשיו אינו עושה אלא לש אישות ,רשאי לקבלו לכתחלה ,כמו שמצינו בשבת )לא(. במעשה של הלל שקיבל את הגר שהתנה עמו לאמר גיירני ע"מ שאהיה כה גדול ,וגיירו ,מפני שבטוח היה שסופו לעשות לש"ש ,כמ"ש התוס' )יבמות כד :קט .(:וראה להל הערה י' בביאור קשי כספחת. וכתב הב"י )ס"ס רסח( שמכא יש ללמוד שהכל לפי ראות עיני הדיי .וכ"ה בדרישה ובש"!. ‚ Ìבשו"ת עצי הלבנו )סימ סג( כ' ע"ד התוס' שאי כוונת שהיתה איזו ידיעה ברוח הקודש להלל הזק ,ולפיכ! קיבלו ,שהרי אי להורות הלכה ע"פ רוח הקודש ,כמ"ש בב"מ )נט (:לא בשמי היא, אלא וודאי כוונת שידיעת הלל כא היתה ע"פ אומד הדעת ,בתכונות המתגייר שלפניו ,שלאחר כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ 15 · ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ שיכיר ויעמיק בדיני התורה ,ידע מעצמו כמה נשגבה ממנו התגלמות פנייתו הנפרזה ,והמאור שבתורה יקשר אותו אל הדת בלי שמ" פניה .ע"כ .ולא זכר שר מהב"י והאחרוני הנ"ל ,שג"כ מפרשי כ. ]ובשו"ת הצל"ח )סי' קלה( כתב באמת שהלל עשה כ ברוה"ק ,כעי מ"ש בעירובי )סד (:שכיוו ר"ג ברוה"ק .ע"ש .וליתא[ .וע' בשו"ת ערוגת הבוש )סי' רכד(. Ê"ÙÏÂיש להסביר טעמ של אבותינו הקדושי שסירבו לקבל את תמנע ,אע"פ שכל משאת נפשו של אברה אבינו היתה לקרב רחוקי ולגייר ,ולהכניס תחת כנפי השכינה ,וכמ"ש על הפסוק ואת הנפש אשר עשו בחר ,אברה מגייר את האנשי ושרה מגיירת את הנשי] .ב"ר פל"ט כא[ .וא"כ למה נמנעו מלקבל את תמנע? אול נראה שכוונת תמנע לא היתה טהורה להתגייר לש שמי ,אלא לשו אישות ,או כבוד ,וכיוצא ,והתנהגו עמה כפי הדי שאי לקבל גר הבא לשו אישות .ובכל זאת נענשו כמבואר בגמ' שלא היה לה לרחקה ,לפי שיתכ שהיה קרוב לודאי שבסופו של דבר תשובה ותעשה הכל לש שמי ,וא"כ היה לה לקבלה כמו שעשה הלל ,ולפיכ! יצא ממנה עמלק שציער את ישראל. וזה יותר קרוב ממ"ש היעב"" בהגהותיו לסנהדרי )צט (:שהטע שלא קיבלוה לפי שלא רצתה להתגייר אלא לסיבת אישות ,ואפשר דס"ל כר' נחמיה דא $בדיעבד אינ גרי] .יבמות כד .[:מש"ה מסיק דלא אבע"ל לרחקה .א! זהו דוחק להעמיד סברת האבות כר' נחמיה שאי הלכה כמותו .אלא הטע הוא משו דלכתחלה לכ"ע אי לקבלו .וראה בס' באר שבע )בחי' לפרק חלק צט (:שהביא מהמדרש שלא קיבלוה לפי שבאה מפסולי קהל .וע"ע בשו"ת יביע אומר )ח"ח יו"ד סי' כד(].ויש מי שכתב ,דאפשר ,דאע"פ שהיה לה למא לקבלה ,מ"מ היה לומר לה איזה טע המתקבל על לבה ,ולא שתרגיש שדחו אותה ,כדי שיתקדש ש שמי יותר .אול מלשו הגמ' הנז' שלא היה לה לרחקה וכו' ,וכ מלשו רש"י ש משמע ,שהאבות לא קיבלוה מפני שבסברו שכ! הדי ,והנדו היה לגייר או לרחק ,ולא א לדחות בד!ר זו או בדר! אחרת[. אם מועיל קבלת גרים מזרע עמלק ‰‰Âבספר עמק ברכה להגאו ר' אריה פומרנצ'יק )עמוד קכו( הביא דברי המדרש )ילקוט שמואל ב רמז קמא( עה"פ ויאמר דוד אל הנער המגיד לו אי מזה אתה ,ויאמר ב איש גר עמלקי אנכי ,נזכר דוד באותה שעה מה שנאמר למשה רבינו ,א יבא אחד מכל אוה"ע ויתגייר שיקבלו אותו ,ומזרעו של עמלק אל יקבלו אותו ,ואמר לו דמ! על ראש! ,כי פי! ענה ב! ,לכ! נאמר מדור דור .ע"כ] .והוא ממכילתא )ס"פ בשלח( רבי אליעזר אומר נשבע המקו בכסא הכבוד שלו ,שא יבא מכל האומות להתגייר שיקבלוהו, ולעמלק ולביתו שלא יקבלוהו ,שנאמר ויאמר דוד וגו' נזכר דוד באותה שעה מה שנאמר למשה רבינו, א יבא מכל האומות שבעול להתגייר שיקבלוהו ,ומביתו של עמלק שלא יקבלוהו ,מיד ויאמר אליו דוד דמ! על ראש! כי פי! ענה ב! .עכ"ל המכילתא לגירסת הגר"א[. ‚ Ìבמדרש תנחומא )פר' כי תצא סי' יא( איתא ,תני בש ר' אלעאי ,שבועה נשבע הקב"ה ואמר ימיני ימיני כסאי כסאי ,א יבואו גרי מכל אומות העול אני מקבל ,וזרעו של עמלק איני מקבל לעול ,א$ דוד עשה כ ,שנאמר ויאמר דוד אל הנער המגיד אי מזה אתה ויאמר ב איש גר עמלקי אנכי .ע"כ. ומבואר מזה שג בדיעבד א קיבלו אות אינה קבלה ,שהרי הגר העמלקי ההוא נתגייר ,ואעפ"כ הרגו דוד ,ובהכרח שלא חלה הגירות .והקשה בעמק ברכה הנ"ל ,דצ"ע שלא מצינו בכל הש"ס די זה שזרע עמלק אי גירות גירות. ,Ì˘ ‰˘˜‰ „ÂÚÂדהא להדיא איתא בגמ' )גיטי נז ,(.מבני בניו של המ למדו תורה בבני ברק] .וכתב רבינו נסי גאו )ברכות כז (:דהיינו רבי עקיבא שהיה ב גרי והיה בבני ברק .וע' להל שי"א דט"ס הוא ,וצ"ל נעמ במקו המ .ובקדושת לוי )איכה( כתב לבאר הטע שזכה לזה המ ,לפי שכאשר השי"ת נוק בשונאי ישראל ומעניש ,עי"ז נתגדל ונתקדש שמו ית' ,ואי הקב"ה מקפח שכר כל בריה ,וכיו ששונאי ישראל אלו גרמו שנתקדש ש"ש על יד ,קבלו שכר שבני בניה נתקרבו להשי"ת ,ע"כ. 16 כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( ‚ ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ ובבני יששכר )ניס מאמר ד( כתב ,דלע"ל יתבטל כח עמל"ק )גי' א"ל אח"ר ,ס"מ ,מאדי( לגמרי ,וישאר ג הוא לאלקינו ,פי' הניצו" הקדוש הטמו בתוכו ,ולכ אות החכמי בספר יציאת מצרי באותו הלילה] ,שהוא זמ גאולה הראשונה שהיה עיקר מכת בכורות בשליטת מזל מאדי ס"מ שרו של אדו ועמלק המקטרג בכל הגליות והוא השט והוא וכו'[ ,הנה היו מסובי בבני ברק ]אשר ש כבר התנוצ" הישועה והחירות הזאת דייקא ,במקו הרשע מקו שבט ד אשר היה פסל מיכה ע"ז הראשונה אל אחר[ ,ודוקא מקו המיוחד בנ'י בר'ק שהוא בגימטריא השט" ,והוא משורש צפעוני המ מזרע עמלק )כמ"ש בס' הליקוטי פ' ברכה פי"ד( שעשה את עצמו ע"ז ,ש מבני בניו למדו תורה בבני ברק ,ונתברר הכח החיות של הדעת דסט"א שהוא עמלק ונתברר כחו אל הדעת דקדושה בהתעוררות הדעת אל התורה .ולהיות שהיו מסובי בב"ב דייקא ,הנה מזה עשו עיקר מביטול כח השט .וע"ע בשו"ת הרב"ז )ילקוט החנוכי סי' נה( ובהערה ש א העיר ב"ב שבימי ר"ע ,שהיתה בנחלת בנימי ,היא העיר בני ברק הכתובה ביהושע )יט מה([. ,ı¯È˙Âדצ"ל שהדי שאי מקבלי גרי מעמלק אינו מחמת עצמ ,אלא מחמת המצות עשה של מחיית עמלק ,וא"כ א בדיעבד קבלו אות ודאי דהוי גירות וחלה גירות .ורק לכתחילה אסור לקבל אות. ומה שהרגו דוד ,צ"ל מפני שלא האמי לו שאביו נתגייר כיו שההלכה היא שאסור לקבל אות לגירות .ומה שאמרו מבני בניו של המ וכו' ,צ"ל שלא ידעו שה מזרעו של המ רק שאח"כ נתגלה שה מזרעו של המ .עכת"ד הגאו הנז'. ÂÈȉÂשלא אמרו רק שלא מקבלי אות לכתחילה ,אבל בדיעבד א קיבלו ,חלה הגירות .שכבר אינו עמלקי .א $שזה דוחק בלשו המדרש הנ"ל :שבועה נשבע הקב"ה ואמר א יבאו גרי מכל אומות העול אני מקבל ,וזרעו של עמלק איני מקבל לעול .ויותר משמע שג א בי"ד קיבלו אות, הקב"ה אינו מקבל. ¯"¢Âשבס' חזו"ע )פורי עמוד יב( הביא דברי העמק ברכה )ממהדורא ישנה עמוד קיא( ,ודחה דבריו שכ"ז אינו במשמע ,שכיו שלא היה מוחזק אז שהוא גוי ,למה לא יהיה נאמ לומר שנתגייר ,מיגו שיכל לומר ישראל אני ,וכמש"כ התוס' )יבמות מז( ,ושמא נתגייר מעצמו בבי"ד של הדיוטות שלא ידעו שהוא מזרעו של עמלק .ובחזו"ע ש הביא שג בספר ישועות מלכו )בסוה"ס ליקוטי סי' טו( תי' שבדיעבד א קבלו אות הוי גירות .ודחה דבריו שלא משמע כ מסיו דברי המכילתא הנ"ל ,שדוד הרג לאותו גר עמלקי .וע"ש אריכות רבה בזה ,ובש האחרוני. ÔÈÈ„ÚÂיל"ע בזה ,מדוע הרגו דוד ,דא $שאביו עמלקי ,מ"מ שמא נשא בת ישראל ,ובכה"ג הב אינו נחשב כדי עמלקי ,כדאיתא בשו"ע אבה"ע סי' ד' סעי' ה' :ואחר מאלו וכו' ,שבא על בת ישראל ,הולד כשר לקהל ,ובכלל זה עמוני ומואבי וכו' ,והוא הדי עמלקי ,עי' להל בש כמה אחרוני .ולא אמר אלא ב איש גר עמלקי אנכי ,א! לא העיד על אמו מה היא ,ובאמת ,א הגיור לא מהני ,מדוע היה לדוד לחשוש שמא נשאה לו בת ישראל באיסור .ובגליוני הש"ס גיטי ש כתב ליישב ,שאשה מזרע עמלק שנישאת לגוי שאינו מזרע עמלק ,וילדה לו ב ,הב הזה אינו מתייחס לזרע עמלק ,דבגוי הל! אחר הזכר ,ולכ מקבלי את בניו להיות גרי ,ואי הכוונה מבני בניו של המ ממש ,שה עמלקי שאסור לקבל ,אלא מיוצאי חלציו. 'ÈÚÂלהל מש"כ בש ס' ש משמואל ועוד אחרוני ,א! מדברי שאר האחרוני הנ"ל ולהל ,מבואר, שלמדו שאחר שנתגייר ומועילה גירותו ,ודאי נפקע ממנו הדי של איבוד זרע עמלק ,אחרי שכתינוק שנולד דמי .ול"א הואיל וסו $סו $איננו זרע ישראל ,שקהל גרי לא איקרי קהל ומותר בממזרת .וע' בתוס' )יבמות מז :קידושי עא .נדה יג (:שהטע שקשי לישראל ,הואיל ונתערבו ,ואי הקב"ה משרה וכו' המיוחסות שבישראל] .וצ"ע שהרי עובדיה היה גר אדומי .וי"ל[ .ולעני חלק באר" ,ע' במשנה מס' מעשר שני )פ"ה מי"ד( ,מכל מקו לא אמרינ שנחשב עדיי זרע וזכר עמלק] .ולשו הכתוב :ב איש גר כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( 17 „ ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ "עמלקי" אנכי ,ולכאו' הרי נתגייר ושוב אינו עמלקי. Ú"ÚÂבשו"ת בית שערי )חאו"ח סי' יח .בהערה ש( שכתב בתו"ד סברא מעי זו בביאור הא דקיי"ל, שלאחר שסנחריב ערבב את האומות ,כל דפריש מרובא פריש ,ול"ח שמא הוא עמוני ומואבי ,שא$ שפשוט דגוי שנתגייר שנשתנה דינו והרי הוא כקט שנולד דמי ,מ"מ הוא רק לעני דינא ,אבל הגו$ לא נשתנה בו ,אלא נשתנה דינו ,וה"נ עמו ומואב שנתגייר ונעשה ישראל ,הרי הגו $לא נשתנה ולא יבטל כלל ,אלא אנ דני על האיסור לאו של ולא יבא שיבטל ברוב .ע"ש[ .וע"ע בכס"מ )מלכי פ"ו ה"ד( שא קיבלו עליה ז' מצוות ,הרי יצאו מכלל ז' עממי ומכלל עמלק ,והרי ה כבני נח הכשרי. אם גר שנתגייר והכריז שרוצה לחזור להיות גוי חייב מיתה ,‡Á¯Â‡ ·‚‡ ‡˙ÏÈÓÂבספר קונטרס הביאורי ]להגאו ר' משה שמואל שפירא זצ"ל ראש ישיבת באר יעקב. עמ"ס כתובות )סי' לד([ ,הביא מה שהקשה הגרי"ז )בספר חי' הגרי"ז במכתבי שבסוה"ס( ,על מה שפסק הרמב" )הל' מלכי פ"י ה"ג( ב נח שנתגייר ומל וטבל ,ואח"כ רצה לחזור מאחרי ה' ולהיות גר תושב בלבד כשהיה מקוד ,אי שומעי לו ,אלא יהיה כישראל לכל דבר או יהרג .וצרי! עיו למה עונשי אותו במיתה ,והרי עדיי לא עשה שו עבירה ,רק הכריז שרוצה לחזור להיות גוי )גר תושב( .והניח בצ"ע. ותיר" בקונטרס הביאורי ש ,שהגר איננו נעשה זרע ישראל ,שהרי באמת איננו מזרע יעקב אע"ה, אלא שהוא בא בברית ע ישראל ונתקדש בקדושת ישראל ,ובמקו מה שהיה חייב עד כה בז' מצוות, עתה מחוייב הוא בתרי"ג מצוות .והנה קי"ל ברמב" )ש פ"ז( :וכ ציוה משה מפי הגבורה לכו $כל באי עול לקבל מצות שנצטוו בני נח ,וכל מי שלא קיבל יהרג] .וכתב בכס"מ )הל' מילה פ"א ה"ו( שלמד כ הרמב" ממ"ש בגמ' )סנהדרי נז .[(.ומעתה י"ל ,שא רוצה לחזור לסורו נהרג כדי גר תושב שרוצה לחזור מקבלת ז' מצוות ב נח ,שדינו כדי ב נח שחייב בתרי"ג מצוות .עכת"ד. Ô‡‚‰ ‰‰„ „"Ï ÔÈÙ‡ ¯„‰ÈÂר' צדוק הכה מלובלי בספר פרי צדיק )במדבר מאמר לחג השבועות( עמד בזה, שמצינו במדרש שאי לנו לקבל גרי מזרע עמלק ,וא"כ היא! מצינו שמבני בניו של המ למדו תורה בב"ב ,ותיר" שהיה זה שהיה ממה שבא אחד מה על בת ישראל )כמו שנתבאר במקו אחר( .ע"כ .והוא בספרו רסיסי לילה )אות לח ד $לד ע"ג(. ‚ Ìבש האמרי אמת מגור כתבו ,דמה שאמרו מבני בניו של המ למדו תורה בב"ב ,צ"ל דאמו היתה מישראל] .וכ"כ בשמו בספר ליקוטי יהודה )ס"פ בשלח ד $קטו .[(:והוסי $עוד ,דבמדרש איתא ,רב כי הוה מטי להמ בפורי אמר ארור המ וארורי בניו ,ואפשר דמה שאי אנו אומרי כ ,הוא משו שמבני בניו למדו תורה ,ורב היתה כוונתו על בניו שנתלו ,ואפשר שזאת היתה הטעות של שאול שהניח מעמלק ,משו שראה שבניו ילמדו תורה ,אול אעפ"כ לא היה צרי! להפקיר את כלל ישראל .וע"ע בקוב" תורה מציו )שנה ד קו' ג סי' יא .שנה ה קו' ג סי' טו סק"א( .וש כתב בש האור שמח שט"ס בגמ' ש, וצ"ל מבני בניו של נעמ למדו תורה ברבי .וע' בבעל הטורי )שמות כח ,ז( ,ובמקור חסד )מרגליות( על ספר חסידי )סי' תתריט( שהביא דע"פ בעה"ט הנ"ל הגי' בגמ' היא נעמ. Î"ÎÂביערות דבש )ח"א דרוש ח( ,דאנו לא נוהגי לומר ארורי בני המ ,מפני דברי הגמ' דמבני בניו למדו תורה בב"ב .א! עדיי קשה אי! אנו אומרי "ארור המ" ,והרי תיבת ארור נסובה על זרעו ,כמו שנאמר )בראשית ט ,כה( ארור כנע ,וכל זרעו בכלל ארור .א! י"ל ע"פ מה שי"ל דהא דחמל שאול על אגג ולא הרגו היתה טעות לש שמי ,כי ראה שעתידי לצאת ממנו חכמי ישראל שלמדו תורה בבני ברק, ואמר אי! אהרוג את אגג קוד שיוליד אות התולדות .אמנ באמת אילו היה נמחה זכר אגג היו חכמי אלו שלמדו תורה בב"ב נולדי ע"י ישראל ,ולא היה בשביל כ! מיעוט חכמי בעול ח"ו. ולפ"ז שפיר אנו אומרי ארור המ ,דאנו מאררי להמ ,דטוב הי' שלא בא לעול ,והגרי היו באי ע"י תולדות ישראל .ע"ש. [[ 18 כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( ‰ ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ ‰‡¯Âבהגהות שער יוס $על דרשות חת סופר לפורי )עמוד 414בהג"ה( שהביא בש אחד הגדולי, במ"ש מעשה בר"א ור"י וראב"ע ור"ט שהיו מסובי בבני ברק ,והיו מספרי ביציאת מצרי כל אותו הלילה .דבאמת בפסחי )קכ (:איתא דראב"ע או' עד חצות וילי $בגז"ש הזה הזה וכו' ,א! הנה המ ביטל ישראל לילה ראשונה של פסח מלספר ביציאת מצרי ,כדאיתא במגילה )ד (.שלכ! חייבי לקרות המגילה בלילה שנאמר ולילה ולא דומיה לי ,שהיו זועקי בימי צרת בלילה .והיה זה לילה ראשונה של פסח ,והוא אותו לילה דכתיב ביה בלילה ההוא נדדה שנת המל! ,עד שבשחרית הגיע המ ,דכתיב ויבא המ ,ומאז התחילה מפלתו של המ .ובני בניו של המ שהיו בבני ברק ,רצו לתק חטא אבותיה, לכ! היו מספרי כל הלילה ביציאת מצרי ,עד שבאו תלמידיה ואמרו הגיע זמ קריאת שמע של שחרית ,ואז היתה מפלתו ותו לא צריכי לתק .עכ"ל. איך נתקבלו גרים מזרע המן שלמדו תורה בבני ברק ¯˜ÈÚ·Âהתי' הנז' ,הנה רבינו יהודה בר יקר בסידורו "פירוש התפילות והברכות" )ד $נו( כתב :ולכ אמר גירי הצדק ,לאפוקי זרעו של עמלק ,דאמר במכילתא דנשבע הקב"ה בכסא הכבוד שלא יקבל מזרע עמלק ,ואפשר לומר כי דוקא א הוא מזרע עמלק מאב ומא .ע"כ .וראה בקידושי )ד $סז (:דבאומות הל! אחר הזכר .משמע דסגי באביו מזרע עמלק .וע"ע בתשובת מהרש" )ח"ג סי' רעב( ,ובגליוני הש"ס )גיטי נז .(:ובקונטרס טוב להודות )ח"ג סי' יג(. ˙"¢·Âמשנה הלכות )ח"ו סי' רכ( תי' ע"פ דברי התשב"" קט )סי' תקלח( ,שכמו שאמרו ממזר ודאי הוא דלא יבא הא ספק יבא ,ה"ה לגבי עמוני ומואבי .וכ בשעה"מ )ס"פ טו מהל' איסורי ביאה( הביא מתוס' )יבמות עח (.שלא אסרה תורה ספק עמוני ,ולפ"ז י"ל דה"נ ספק עמלקי הוה כספק ממזר ,דעמלקי ודאי הוא דלא יבא ,הא ספק יבא .וא"ש מה שמצינו שבני בניו של המ למדו תורה בבני ברק ,די"ל דהיו מספק עמלקי ולכ קיבלו. ÈÙÏÂדבריו יש ליישב מה שהקשה הר"י ענגיל בספר בבית האוצר )מערכת ב אות יג( ,דלפי מ"ש )ברכות כח(. דבא סנחריב ובלבל את כל העול ,א"כ אי! אנו מקבלי גרי בזה"ז ,והרי אי מקבלי גרי מעמלק, וא"כ ניחוש שמא גר זה שבא להתגייר עמלקי הוא .וכי תימא דאזלינ בתר רובא שאינ עמלקי ,הא כתבו כמה אח' דבגויי לא אזלינ בתר רובא ,דהחידוש דאחרי רבי להטות נאמר לישראל ולא לגוי, וא"כ הדק"ל היא! מקבלי גרי בזה"ז .ותי' דכיו שבא להתגייר ,שוב דינו כבר כישראל ,וכל ההלכות שנאמרו בישראל באי כאחת ,ושפיר אזלינ בתר רובא .עכ"ד .ואי נימא שדוקא ודאי עמלק אי מקבלי מהתורה ,אבל ספק מקבלי ,א"ש טפי. ̈ڷÂהדבר אי! קיבלו אות ,כבר תירצו כמה אחרוני שלא ידעו עליה שה מבני המ ,ובפרט אחר שעלה סנחריב ובילבל את האומות ,וא $שהמ היה אחרי כ ,נקל היה להתערב לאחר שהאומות לא ישבו במקומ] .ומה ג שהיה להמ בני הרבה ,וי"א 208כמני ורוב בניו ,כמ"ש בגמ' מגילה )טז.(. ובפסיקתא זוטרתא )לקח טוב אסתר פרק ה( ויספר לה המ את כבוד עשרו ורוב בניו .ור"ב כתיב ,מלמד שהיו לו ר"ח בני .ע"כ .וא כ אפשר ,שאות שנתערבו היו ממיעוט בניו שלא היו ידועי אפילו לנשותיו ,כמו שמוכח מהכתוב שזרש לא ידעה על כל בניו[ .ורק לחז"ל נודע אח"כ ברוה"ק שאלו מבני בניו של המ. ) ˘È‡ ÔÂÊÁ·Âיו"ד סי' קנז סק"ה( כתב ,שמדברי הראב"ד )פ"ו מהל' מלכי ה"ד( משמע שיכול עמלק לומר השלימו אתי ע"מ שאני מקבל ז' מצוות ב נח ,א! נראה שכ"ז דוקא קוד שנכנסו למלחמה ,אבל לאחר שנכנסו למלחמה אי מקבלי אות ,דלא עדיפי מז' אומות .אומות ,שאי מקבלי אות בכה"ג. ומ"ש מבני בניו של המ וכו' ,היינו שבאו מבני בניו להתגייר שלא בשעת מלחמה שמקבלי אות. ולמדנו מדברי הרמב" והראב"ד שא באי להתגייר מקבלי אות ,והא דאיתא במכילתא )שלהי בשלח( דמשאר אומות שבאי להתגייר מקבלי אות ומעמלק אי מקבלי אות ,ואמרו שלא יניח ה' ני ונכד כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( 19  ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ תחת השמי לעמלק ,היינו לאחר שנכנסו למלחמה אי מקבלי אות ,דבשאר אומות שאינ משבע אומות מקבלי א $אח"כ וכמש"כ התוס' )סוטה לה ,(:ולא יניח ה' ני ונכד לעמלק היינו בעושה מעשה עמלק .והא דאמרו במכילתא ש ,נזכר דוד באותה שעה מה שנאמר למשה רבנו ,א יבוא מכל האומות שבעול להתגייר שיקבלוהו ומביתו של עמלק שלא יקבלוהו ,צ"ל דגר עמלקי זה היה במלחמה והל! ונתגייר וקיבלוהו ,ודוד אמר שקיבלוהו שלא כדי כיו שהיה במלחמה .עכת"ד. ‚ Ìבחידושי הגרי"ז הלוי עה"ת כתב עפ"ד הרמב" ,שג בעמלק א השלימו וקיבלו עליה ז' מצות אי הורגי אות .ובזה ביאר מה שנאמר בשמואל "ל! והחרמת את החטאי את עמלק" .ר"ל אות שאינ מקבלי ז' מצות שב"נ מוזהרי עליה ,ע"ש .ובשו"ת צי" אליעזר )חי"ג סימ עא( הביא שכ"כ הנצי"ב בפירושו ברכת הנצי"ב על המכילתא ,ולעמלק ולביתו לא יקבלוהו ,כלומר בשעת מלחמה וגדולת ישראל כמו בימי דוד .עכ"ל. ‡ ÌÏÂבשו"ת שבט הלוי )ח"ה סימ קמט( העיר ע"ד החזו איש ,שיותר נראה שהרמב" סובר שלדינא לא קיי"ל כדברי המכילתא ,דאל"כ היה לו להרמב" להביא די זה של המכילתא שעכ"פ בשעת מלחמה אי מקבלי מה גרי ,א"ו שדעת הרמב" דדוקא ר' אליעזר אית ליה הכי במכילתא ש ,ואנ קיי"ל כשאר דרשות של איד! תנאי במכילתא ,ולדידהו מקבלי בכל אופ .ולר"א יראה דג דיעבד לא מהני א קבלוהו ,שאל"כ אי! הרגו דוד ע"פ עצמו ,א"ו שגירות זו לא מהני ג בדיעבד ,ונשאר לו די ב נח שנהרג ע"פ דיי א' ועד א' וה"ה ע"פ עצמו .ושו"ר שכ"כ במרכבת המשנה על המכילתא )סו"פ בשלח ש( ,איברא בעצ הדי האחרוני מסופקי א ב נח נהרג באמת ג ע"פ עצמו ,דעד א' הוא בגדר עדות עכ"פ ,משא"כ ע"פ עצמו דאינו בגדר עדות כלל ,כמ"ש הרא"ש )ספ"ק דמכות( .והדברי עתיקי. 'Ò·Âנתיב מאיר )על הרמב" מלכי פ"ה ה"ה( כתב ,שיש חילוק בי מלחמת עמלק למלחמת ז' אומות, דמ"ש לא תחיה כל נשמה בז' אומות ,הוא לאו דוקא להלח עמה ולכלות ,אלא אפי' בשעת שלו ג"כ א בא לידו אחד מה ולא הרגו עובר בלא תעשה ,ולכ המצוה על כל יחיד ואפי' שלא בשעת מלחמה .אבל במחיית עמלק הדי הוא דוקא לעשות מלחמה ולמחות את שמ ,כי בלא מלחמה אי אפשר לכלות ולמחות את שמ ,ולכ במצא יחיד מעמלק בשעת שלו ולא הרגו ,לא מצינו שעובר בעשה ,ולכ נשי אינ מחויבי במצוה זו ,משו דלאו בנות מלחמה נינהו ,לא כ בשבעה אומות שנשי חייבות .עכ"ד .וצ"ע דלהדיא כתב החינו! )מצוה תרד( ובאמת כי ג על כל יחיד מישראל הזכרי מוטל החיוב להרג ולאבד מ העול א יש כח ביד ,בכל מקו ובכל זמ ,א אולי ימצא אחד מכל זרע .ע"כ. 'Ò·Âש משמואל )פרשת צו( כתב ,שאי הניצו" שבעמלק יכול לשוב לקדושה כמו שהוא ,ולכ א"א לקבל ממנו גרי ,אלא צרי! מקוד להחרימו ,ואז רק אז ע"י סיבות וגלגולי שוני יכול לחזור לקדושה .ואפשר שע"ז אמרו מבני בניו של המ וכו' ,וצ"ע שהרי משמע שאפי' בדיעבד א קיבלו אינו מקובל ,ולהנ"ל י"ל דהא דמבני בניו של המ למדו תורה ,היינו אחר שנחרמו ונהרגו ע"י סיבות וגלגולי שוני נתלב ניצו" הקדוש שהי' בה ,ושב אח"כ לעוה"ז בגו $אחר ,וה נקראו בני בניו של המ ,וברו! ה' היודע .ע"כ] .ובתפארת שלמה )מועדי רמזי פורי( עה"פ ויצא המ ביו ההוא שמח וטוב לב ,הקשה ,דאי! יתכ שנכתב על רשע כזה בלשו נכבד שמח וטוב לב .אלא דהנה בפסיקתא אי' שנשבע הקב"ה שאינו מקבל גר מזרעו של עמלק ,ולכאו' זהו היפ! הגמ' שאמרו מבני בניו של המ למדו תורה בבני ברק .אכ נ"ל ע"פ מה שידענו ממעלת הצדיקי ,כי גדול הנהנה משולח גבוה אשר ת"ח מסובי בה ,להביא את האד לידי טהרה וקדושה ,לכ כאשר זימנה אסתר את המ אל המשתה זה פעמיי ,והי' המ ג"כ שוא $מעט מחיות הקדושה משני הסעודות הללו ,וז"ש שמח וטוב לב .לכ יצאו ממנו הצדיקי הללו שלמדו תורה בב"ב[. 20 כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( Ê ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ ) ‚"·Ï¯·Âשמואל ב פ"א פס' ו( כתב לבאר אי! הרגו דוד לנער על פי דבריו ,הא אי אד מע"ר? והשיב שזו הוראת שעה ,שלא יקלו האנשי לשלוח יד במלכות .ובהמש! דבריו ש הוסי $וכתב שהיה עמלקי ממש ,וכמש"כ באלשי! ש ,ויאמר הנער המגיד וכו' .יש מרבותינו אומרי ,כי היה עמלקי ממש "ורצה להתגייר" ולא קבלו ,ושזהו אומרו פי! ענה ב! כי עמלקי אתה וימיתהו .ועי' ברלב"ג ש שפירש כעי זה והוסי $ביאור ,שזה שאמר הנער "ב איש גר עמלקי" ,לאו היינו שאביו התגייר ,אלא שאביו התגורר באר" עמלק .ב .ויש אומרי כי בנו של דואג היה .ג .ויש אומרי שהיה דואג עצמו. וזהו אומרו )פסוק טז( דמי! על ראש! ,ביו"ד בי מ" לכ" ,$על כי דמי רבי של נוב היו על ראשו. ע"כ .ומ"ש שהיה בנו של דואג ,כ הוא בתנחומא )פ' כי תצא סי' יח( :אמר ר' יצחק בנו של דואג האדומי היה ,ויאמר לו דוד דמ! על ראש! ,דמי! כתיב ,הרבה דמי שפכת בנוב עיר הכהני .ובילקוט )שמואל ב רמז קמא( איתא ,אר"י בנו של דואג האדומי היה ,ואמר לו דמ! על ראש! הרבה דמי שפכת בנוב עיר הכהני .ואית דאמרי דואג עצמו היה .דמי! כתיב הרבה דמי שפכת" .ובפסיקתא רבתי )פיסקא יב .זכור( איתא ,א"ר יצחק דואג האדומי היה .וכ"ה בילקוט )בשלח רמז רסז(] .ובמנורת המאור )הוספות דברי שמנו חכמי במני עמ' תקסח( הביא ,ג' אנשי הודו האמת ועברו מ העוה"ז והעוה"ב ,ואלו ה ,דואג האדומי ,ובני רמו הבארותי ,והמרגלי .ר"מ אומר א $ב איש גר עמלקי .וכ"ה באבות דרבי נת )נוסחא ב פרק מה([ .ולמ"ד שהיה בנו של דואג ,לכאורה צ"ל שהרגו משו שסייע לאביו בהריגת נב עיר הכהני. אם דואג האדומי היה גר אדומי È˙ȇ¯Âמי שהעיר ע"ז ,דצ"ע שהרי כתיב גר עמלקי ,ודוחק לומר שנתגלה שדואג האדומי היה גר עמלקי ,ונתגלה שהיה עושה מעשה עמלק .ושו"ר בשו"ת רבינו אברה ב הרמב" )סי' כה( שכתב: דואג האדומי ואוריה החתי ועבד מל! הכושי אינ מיחס ישראל אלא גרי ה .ואבא מארי זצ"ל היה סובר שאוריה החתי גר תושב .ויש אומרי שדואג מ ישראל אלא שהוא נתחנ! באר" אדו ,ויש אומרי שהוא גר אדומי .ע"כ .וראה בסדר משנה )הל' סנהדרי פי"א הי"א( אי! מינו את דואג לאב"ד אחרי שהיה גר אדומי .ובפירושי סידור התפילה לרוקח )אות קמב סודות התפלה על הניסי( כתב :פ"ה תיבות על הניסי בפורי נגד פ"ד אותיות מ ואת פרשנדתא עד ויזתא ,ונתלה המ עמה הרי פ"ה ,ועל יד דואג האדומי נהרגו פ"ה כהני ,לכ! אנו משבחי פ"ה תיבות שהראנו הקב"ה בבניו שיצאו מזרע האדומי. ע"כ .ובמדרש תהלי )מזמור נב( איתא ,למה נקרא שמו אדומי ,בר קפרא אמר שאסר דמו של אגג לשאול ,כתיב בתורה אותו ואת בנו לא תשחטו ביו אחד ,ואתה הול! להמית נער וזק ט $ונשי ביו אחד ,לפיכ! נקרא אדמוני שנתחייב על ידו .ע"כ .ובמדרש שמואל )פרשה יח( ויחמול שאול והע על אגג וגו' ,בר קפרא אמר זה דואג שהיה שקול כנגד כל ישראל .ע"כ. אם מותר לקבל גרים מצאצאי הגרמנים „ÂÚנשאל בשבט הלוי )ש( שיש קבלה מהגר"א שהגרמני ה משורש עמלק ,וא"כ לכאו' אי לקבל גרי מה .והשיב ,א כי לפי מעשיה הרעי בודאי ה קרוב לה ,אבל קשה לדו כ ,שהרי קי"ל שכבר עלה סנחריב ובלבל כל העול .וע"כ אי נראה שו פקפוק בקבלת גרמני לגירי צדק ,א באי באמת וצדק לחסות תחת כנפי השכינה ,דיש ס"ס לדינא להקל ,חדא דפשט ד' הרמב" דמקבלי אות ,וספק ג א קבלה הנ"ל נכונה א הבא לפנינו הוא בכלל עמלקי ,ונהי דא הי' בא מעשה לפנינו בעמלקי ממש היינו מעייני עוד פע לחוש לדברי המכילתא עכ"פ לכתחילה ,אבל בנדו זה לא ראיתי מקו לחוש .עכ"ד. ‚ Ìבספר ימות עול )אמשינוב עמ' קפ( הביא בש השפת אמת ,שמדינת גרמניה היא קליפת עמלק .ע"כ. וכ מובא בספר כוכב בעלטה בש הרבי השפתי צדיק מפיל" .וכ"כ בראש גולת אריאל )ח"ב עמוד ש"ג( שיש קבלה כזו .והשמועה מיוחסת לרבינו הגר"א זי"ע שגרמניה דיד היא ספק מזרע עמלק .ובס' מרא כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( 21 Á ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ ב .בשלושי וששה מקומות הזהירה התורה על הגר ,ונאמר "וגר לא תונה" .וכתב הרמב" ,שהחובה שחייבתנו התורה על הגרי ,גדולה היא ,שעל האב ועל הא נצטוינו בכבוד ומורא ,ועל הנביאי נצטוינו לשמוע לה ,ואפשר שיכבד אד ויירא וישמע ממי שאינו אוהבו ,אול על הגרי צונו הבורא יתבר! ,באהבה רבה המסורה ללב ,שנאמר "ואהבת את הגר וגו'" ,וזה כמו שצונו לאהוב את שמו שנאמר "ואהבת את ה' אלהי!" .והקב"ה בכבודו אוהב גר ,שנאמר ואוהב גר לתת לו לח ושמלה( · . דארעא דישראל )ח"א עמ' ר( ,וכ בס' ירושלי של מעלה )ח"א עמ' (45כתבו בש הגרי"ח זוננפלד זצ"ל, שלא רצה לבר! הברכה על מל! גרמניה שבא לביקור בירושלי בשנת תרנ"ט ,משו שמקובל בידו מהגר"א שהגרמני ה מזרעו של עמלק ,ואי לבר! על מל! שהוא מזרע עמלק ,שאנו מצווי למחות את זכרו .וראה באור! בקוב" ישורו )כר! יז ע' תתמה והלאה( .ובקוב" אור ישראל )מאנסי .גליו כז עמ' רכט(. מעלת הגר וחובת הזהירות בכבודו · ( רמב" בתשובה )סי' תמח( כתב ,לר' עובדיה הגר ,במעשה ששאל את רבו ,שלכאו' הישמעאלי אינ עובדי ע"ז ,ורבו לא הסכי עמו ,והשיב לו שלא כהוג עד שנתעצב אל לבו ונכל ,וקרא עליו ענה כסיל כאולתו .והשיבו הרמב" שהצדק עימו וכו' .ולעני מה שהשיב! רבו שלא כהוג והעציבו והכלימו וכו' ,עבירה גדולה בידו ,וחטא גדול חטא ,וקרוב בעיני ששוגג הוא וראוי לו לבקש ממ! מחילה ,אע"פ שאתה תלמידו ,ואח"כ יצו ויזעק ויתפלל ויכנע אולי יתכפר לו וימחול לו האל יתעלה. וכי שיכור היה זה ,ולא ידע שבשלשי וששה מקומות הזהירה תורה על הגר ,ואיה דבר 'וגר לא תונה' והיא אונאת דברי .ואפילו אילו אמר הוא את האמת והיית אתה התועה ,היה לו להסביר ל! פני ולדבר ל! רכות ,כ"ש שאמרת האמת והוא התועה ,ועד שזה דורש אחר הישמעאלי א ה עובדי ע"ז א לאו ,היה לו לחוש לעצמו על הכעס שכעס עד שהכלי גר צדק שלא כדי ,וכבר אמרו רז"ל כל הכועס יהיה בעיני! כעובד ע"ז. Ú„Âשחובה שחייבתנו התורה על הגרי גדולה היא .על האב ועל הא נצטוינו בכבוד ומורא ועל הנביאי לשמוע לה ,ואפשר שיכבד אד ויירא וישמע ממי שאינו אוהבו ,ועל הגרי צונו באהבה רבה המסורה ללב ואהבת את הגר וגו' כמו שצונו לאהוב את שמו ואהבת את ה' אלהי! .והקב"ה בכבודו אוהב גר ,שנ' ואוהב גר לתת לו לח ושמלה. ‰ÊÂשקרא ל! כסיל ,תמה גדול הוא ,אד שהניח אביו ומולדתו ומלכות עמו ויד הנטויה ,והבי בעי לבו ובא ונדבק באומה זו ,שהיא היו למתעב גוי עבד מושלי והכיר וידע שדת דת אמת וצדק, והבי דרכי ישראל וידע שכל הדתות גנובות מדת זה מוסי $וזה גורע זה משנה וזה מכזב ומחפה על ה' דברי אשר לא כ ,זה הורס יסודות וזה מדבר תהפוכות .והכיר הכל ורד $אחר ה' ועבר בדר! הקדש ונכנס תחת כנפי השכינה ונתאבק בעפר רגלי משה רבינו רב של כל הנביאי ע"ה ,וחפ" במצותיו ,ונשאו לבו לקרבה לאור באור החיי ולהעלות במעלת המלאכי ,ולשמוח ולהתענג בשמחת הצדיקי והשלי! העול הזה מלבו ולא פנה אל רהבי ושטי כזב ,מי שזו מעלתו ,כסיל יקרא? חלילה ,ל! לא כסיל קרא ה' שמ! ,אלא משכיל ומבי ופקח והול! נכוחות תלמידו של אברה אבינו שהניח אבותיו ומולדתו ונטה אחרי ה' ,ומי שבר! את אברה רב! ונת לו שכרו בעול הזה 22 כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ Ë ג .נכרי הבא לפני בית הדי ומבקש שיקבלוהו לעדת ישראל ,על בית הדי לדרוש ולחקור אחריו היטב ,לידע את אמיתות רצונו ומניעיו ,שלא בשביל ממו ,פחד וכדומה עושה כ .ויש להגביר ביתר שאת את ההסברה לגרי קוד ביצוע הגירות, שעליה לשמור לעשות ולקיי כל דברי תורתנו הקדושה ,ושאל יחשבו שג מי שאינו שומר תורה ומצוות נחשב ליהודי טוב ולישראל כשר ,והמקיימי את התורה והמצוות ה רק האדוקי ,המתחסדי ע קונ(‚ . ולעול הבא ,הוא יבר! אות! וית ל! שכר! כראוי בעול הזה ולעול הבא ויארי! ,ימי! עד שתורה במשפטי ה' לכל עדתו ,ויזכה אות! לראות בכל הנחמות העתידות לישראל והיה הטוב ההוא אשר ייטיב ה' עמנו והטבנו ל! כי ה' דבר טוב על ישראל .משה ב"ר מימו זצ"ל .ע"כ. לדרוש ולחקור לידע את מניעי הגר ,שלא בשביל ממון או לשם אישות עושה כן ‚( הנה ביבמות )כד (:הביאו ברייתא ,אחד איש שנתגייר לשו אשה ,ואחד אשה שנתגיירה לשו איש, וכ מי שנתגייר לשו מלכי ,לשו עבדי שלמה ,אינ גרי .דברי רבי נחמיה .שהיה רבי נחמיה אומר אחד גירי אריות ,ואחד גירי חלומות ,ואחד גירי מרדכי ואסתר ,אינ גרי .ונפסקה הלכה ש כול גרי .והיינו בדיעבד .ולכאורה יש להעיר דבגמ' יבמות )עו (.אמרו ,דשלמה גיורה גיירה לבת פרעה. והרי אי לגייר לשו אישות .והנה לגבי בת פרעה כבר תירצה הגמ' ש )ע"א ו.ב( :מידי הוא טעמא משו שלח מלכי ,והיא לא צריכה .וע' ברמב" )פי"ג מאיסו"ב הי"ד .הט"ז(" :אל יעלה ע"ד ששמשו המושיע את ישראל ,או שלמה מל! ישראל שנקרא ידיד ה' ,נשאו נשי נכריות בגיות ,אלא סוד הדבר כ! הוא ,שהמצוה הנכונה כשיבא הגר או הגיורת להתגייר ,בודקי אחריו שמא בגלל ממו שיטול ,או בשביל שררה שיזכה לה ,או מפני הפחד בא להכנס לדת ,וא איש הוא בודקי אחריו שמא עיניו נת באשה יהודית ,וא אשה היא בודקי שמא עיניה נתנה בבחור מבחורי ישראל ,א לא נמצא לה עילה ,מודיעי אות כובד עול התורה וטורח שיש בעשייתה על עמי הארצות כדי שיפרשו ,א קיבלו ולא פירשו ,וראו אות שחזרו מאהבה ,מקבלי אות ,שנאמר ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה, ותחדל לדבר אליה" .לפיכ! לא קבלו בית די גרי כל ימי דוד ושלמה ,בימי דוד שמא מ הפחד חזרו, ובימי שלמה שמא בשביל המלכות והטובה והגדולה שהיו בה ישראל חזרו ,שכל החוזר מ העכו" בשביל דבר מהבלי העול אינו מגירי הצדק ,ואעפ"כ היו גרי הרבה מתגיירי בימי דוד ושלמה בפני הדיוטות ,והיו ב"ד הגדול חוששי לה ,לא דוחי אות אחר שטבלו מ"מ ,ולא מקרבי אות עד שתראה אחרית .ולפי שגייר שלמה נשי ונשא ,וכ שמשו גייר ונשא ,והדבר ידוע שלא חזרו אלו אלא בשביל דבר ,ולא על פי ב"ד גיירו ,חשב הכתוב כאילו ה עכו" ובאיסור עומדי ,ועוד שהוכיח סופ על תחלת שה עובדות עכו" שלה ,ובנו לה במות והעלה עליו הכתוב כאילו הוא בנא ,שנאמר אז יבנה שלמה במה" .ע"כ .ועי' לח"מ ש באור! ,א הא דנשא שלמה נשי הוא בכלל טעותו דשלמה. ¯„ÒÂחקירת המתגייר מבואר ברמב" ,וכ בש"ע )רסח ,ב( :כשבא להתגייר אומרי לו :מה ראית שבאת להתגייר ,אי אתה יודע שישראל בזה"ז דחופי סחופי ומטורפי ,ויסורי באי עליה .א אמר: יודע אני ואיני כדאי להתחבר עמה ,מקבלי אותו מיד ,ומודיעי אותו עיקרי הדת ,שהוא יחוד ה' ואיסור עבודת כוכבי ,ומאריכי עמו בדבר זה ,ומודיעי אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות ,ומודיעי אותו מקצת עונשי של מצות ,שאומרי לו :קוד שבאת למדה זו אכלת חלב אי כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( 23 È ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ ד .א $שאסור לגוי ללמוד תורה ,ואסור לנו ללמד גוי תורה ,מכל מקו מותר ללמד גוי שרוצה להתגייר דיני קיו המצוות לפני שנתגייר ,בכדי שכאשר יתגייר ידע לשמור תורה ומצוות כראוי(„ . אתה ענוש כרת ,חללת שבת אי אתה חייב סקילה ,ועכשיו אכלת חלב אתה ענוש כרת ,חללת שבת אתה חייב סקילה .ואי מרבי עליו ]הזכרת העונשי[ ,ואי מדקדקי עליו .וכש שמודיעי אותו ענש של מצות כ! מודיעי אותו שכר של מצות ,ומודיעי אותו שבעשיית מצות אלו יזכה לחיי העוה"ב, ושאי שו צדיק גמור אלא בעל החכמה ,שעושה מצות אלו ויודע .ואומרי לו :הוי יודע שהעוה"ב אינו צפו אלא לצדיקי ,וה ישראל .וזה שתראה ישראל בצער בעוה"ז ,טובה היא צפונה לה, שאינ יכולי לקבל רוב טובה בעוה"ז כעובדי כוכבי ,שמא ירו לב ויתעו ויפסידו שכר עוה"ב, ואי הקב"ה מביא עליה רוב פורענות כדי שלא יאבדו ,אלא כל העובדי כוכבי כלי וה עומדי. ומאריכי בדבר זה כדי לחבב .א קיבל ,מלי אותו מיד וממתיני לו עד שיתרפא רפואה שלימה ,ואחר כ! מטבילי אותו טבילה הוגנת בלא חציצה .ושלשה )תלמידי חכמי( עומדי על גביו ומודיעי אותו מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות פע שניה ,והוא עומד במי .וא היתה אשה ,נשי מושיבות אותה במי עד צוארה ,והדייני מבחו" ,ומודיעי אותה מקצת מצות קלות וחמורות ,והיא יושבת במי ,ואח"כ טובלת בפניה וה מחזירי פניה ויוצאי ,כדי שלא יראו אותה כשתעלה מהמי .ויבר! על הטבילה אחר שיעלה מ המי ,וכיו שטבל הרי הוא כישראל ,שא חזר לסורו הרי הוא כישראל מומר ,שא קידש קידושיו קידושי .ע"כ .וכל מה שאומרי לו הוא כדי שא ירצה לפרוש יפרוש ,שקשי גרי לישראל כספחת .וג שלא יאמר לאחר מכ אלו ידעתי לא הייתי מתגייר] .ש"! ש סק"ג[ .וכ' הב"י ,שא לא הודיעוהו אינו מעכב ,והביאוהו האחרוני .ועיי בשו"ת ר"א גוטמאכר )סי' פז( .ובשו"ת יביע אומר )ח"ב אה"ע סי' ג ,וח"ח יו"ד סי' כד( .אמנ כ"ז לגבי הודעת המצוות שכר ועונש ,אבל קבלת מצוות בודאי מעכבת .וכמ"ש בשו"ת חמדת שלמה )חיו"ד סי' כ"ט וסי' ל'( .ועי' בשו"ת ר"א גוטמאכר )סי' פז(. ‰ ÓÂשכתבנו שיש להרבות בהסברה וכו' ,כ הוא בתשובת מר זצ"ל בספר משא עובדיה )עמ' תמ אות יג( דמה טוב ומה נעי להקי אגודת הסברה בשיתו $פעולה ע הרבני היושבי על מדי ,ללמד הגרי חכמה ודעת בהסברה משכנעת ,יסודות דיני תורתינו הקדושה ,ולהראות העמי והשרי את יופיה ,כי טובת מראה היא. אף שאסור לנו ללמד גוי תורה ,מכל מקום מותר ללמד גוי שרוצה להתגייר „( הנה אע"פ כשעודנו גוי אסור ללמד תורה לגוי ,יש לסמו! על המהרש"א בח"א שבת לא .שמתיר, ודלא כהגרע"א בתשו' )סימ מא( שמפקפק ע"ד המהרש"א ,כי מצאנו תנא דמסייע למהרש"א הוא המאירי בסנהדרי )עמ' רכט( שכל שהוא חוקר לדעת לתכלית שלימות תורתינו עד שא ימצאנה שלימה יחזור ויתגייר ,מכבדי אותו ככה גדול .ועיי בשו"ת פני מבי )חיו"ד סי' קכז( ובשו"ת יביע אומר ח"א )חיו"ד סי' יז אות ה ו( .וע"י כ! נשקפת תקוה רבה שהגרי יקיימו ויקבלו עליה באמת לקיי את מצוות התורה בלב של ,עוד לפני הגירות .וג יש להמשי! המגע ע הגרי לאחר גיור ,להודיע את הדר! ילכו בה ואת המעשה אשר יעשו ,ושלו על ישראל] .מתו! תשובת מר אאמו"ר זצ"ל בקוב" תורה שבעל פה גליו יג ,עמ' לב[. 24 כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ ‡È ה .אי די במה שהגר אומר כ לפני הבית די ,שבדעתו לקיי תורה ומצוות ,אלא צריכי בית הדי לחקור בשאלות חוזרות כדי לידע א באמת כוונתו לקיי תורה ומצוות(‰ . ו .גוי שבא להתגייר אחר שחפ" לישא בת ישראל להנשא ליהודי[ ,אנו מצווי לדחות ,ולא לקבל את בקשת להתגייר .ולא די במה שאומר לפני בית הדי שאי כוונתו כדי לישא אשה ישראלית .וכ הדי בכל בקשת גיור שמטרתה השגת עני חומרי .ועל כל פני כל עני זה אינו אלא מדרבנ, ]וכ גויה הבאה להנשא כיו שחפצה צריכים ביה"ד לחקור בשאלות חוזרות כדי לידע אם באמת כוונתו לקיים מצוות (‰ראה בשו"ת בית יצחק )יו"ד ח"ב סי' ק ס"ק ד( שדקדק כ מלשו הרמב" )פי"ד מאיסו"ב ה"א( "כשיבוא אחד להתגייר מ העכו" ויבדקו אחריו ולא ימצאו עילה" ,ולא ע"פ דיבורו לבד .וע"ש שהדבר פשוט ברמב" ובש"ע ,דגר שבא להתגייר בודקי אחריו שמא בשביל ממו שיטול ,וא אשה היא בודקי אחריה שמא עיניה נתנה בבחורי ישראל ,וא לא נמצא עולה וכו' ,מקבלי אות ,וא לא בדקו אחריה או שלא הודיעו שכר המצוות ועונש ,ומל וטבל בפני שלשה הדיוטות ,ה"ז גר אפי' נודע שבשביל דבר הוא מתגייר ,וחוששי לו עד שיתברר צדקתו .הנה מבואר דמחוייב לבדוק אחריו ,וא נודע שכוונתו לשו דבר ,אי מקבלי אותו .ומלשו דנקט בודקי אחריו ולא נקט בודקי אותו משמע ,שאי לשאול אותו ,וא יאמר דאי כוונתו לשו דבר רק לש שמי ,סגי ,רק הבי"ד צרי! לבדוק אחריו היינו שישימו עינא פקיחא על כוונתו ,וא יבינו שכוונתו בשביל דבר אחר ,או אשה לשו אישות ,אל יקבלו אות .וכ הוא לשו המרדכי בהגהות )פרק החול" סי' קי( וז"ל :אני ההדיוט הכותב נראה לי דמי שבא לפנינו להתגייר ,וידוע לנו שבשביל תועלת דבר בא להתגייר ,אי לקבלו, ע"ש באריכות .וכפי הנראה ש היא מחלוקת ,שהמרדכי מסיי ש ,אחרי שכתב דלכתחלה אי לגייר כשמתכווני לש דבר אחר ,וז"ל ,ומה שנ"ל כתבתי ,ומרבותי לא נראה לי מדה זו ,ועל בינתי אי להשע .ע"כ .וכ משמע מדלא הביא הטור לשו הרמב" ,משמע דלא שמיע ליה ,כלומר לא ס"ל .א! א $א הטור לא ס"ל כ ,מ"מ כיו דהרמב" והמרדכי ס"ל הכי ,וא $שהמרדכי כתב ש ,דעל בינתו אי להשע ,אנחנו נשעני על בינתו .בשג דהב"י פסק כ ,והוקבעה הלכה כ בש"ע )יו"ד סי' רסח סעי' יב( :כשיבוא הגר להתגייר בודקי אחריו שמא בגלל ממו וכו' ,וא איש וכו' .ע"כ .ועיי בדרישה שאחר שחילק בי לכתחלה לדיעבד ,דלכתחלה אי לגייר משו תועלת א! בדיעבד מהני ,והביא דברי התוס' דהיכא שהוא בטוח דסופו לעשות לש שמי שרי לגיירו ,כבמעשה דהלל .כתב ,ומכא יש ללמוד דהכל לפי ראות עיני הבי"ד .וכ"ה בב"י ובש"ע .וראה עוד בהערה דלהל בעני זה. ÔÈÚÏÂדיעבד באיש או באשה שהתגיירו ואח"כ נודע שלא שמרו תורה ומצוות ,א יש לבטל את הגיור, יש לדו בכל מקרה לגופו ,כי מחד גיסא י"ל ,שהרי הגר מקבל על עצמו קבלת עול מצוות רגע אחד לפני הכנסת הראש למי בטבילת הגיור .ומיד לאחר הוצאת הראש מ המי ,חל הגיור .ויתכ שבאותו רגע גמר המתגייר בלבו לקבל מצוות ,או שטבל על דעת מה שאמר רגע לפני הכנסת הראש למי ,אלא שאחר מכ חזר בו ,ודינו כשראל שיצא לתרבות רעה .ומאיד! י"ל ,דהא מהות הגיור הוא קבלת מצוות, ובאופ שבית.די אינו משוכנע שקבלת מצוות זו מתחוללת בלבו באמת ,ורק לימדו אותו לענות תשובות כאלה שירצו את בית הדי ,אי תוק $ג לטבילה ולמילה שנעשו בתהלי! הגיור. כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( 25 ·È ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ ומדאורייתא מותר לקבלו ,ולכ בדיעבד א עברו וקיבלו ,והגר קיבל עליו תורה ומצוות באמת ,אפילו שהתברר שעשה כ לש אישות וכדומה ,הרי ה גרי לכל דבר( . ז .גוי הבא להנשא לש אישות ,ובית הדי משוכנעי שבסופו של דבר המאור שבתורה ישפיע על הגר הזה לקיי התורה והמצוות לש שמי ,א $על פי שעכשיו אינו עושה אלא לש אישות ,רשאי לקבלו לכתחילה .וכמו שכתב הבית יוס$ שהכל לפי ראות עיני הדיי .ונמדד העני לפי אומד הדעת בתכונות המתגייר שלפנינו .ועל כל פני ברור שצרי! לקבל מצוות בפני בית די(Ê . ח .יהודי שנשא אשה נכריה בנישואי אזרחיי אצל הערכאות] ,וילדה לו בני[ ,וכעת באה האשה הנכרית להתגייר ולהנשא אליו בחופה וקידושי ,ולגדל בניה בדת ישראל ,א יראה לעיני בית הדי שהנכריה באה להתגייר גירות גמורה בקבלת עול תורה ומצות בלב של ,לשמור ולעשות דיני התורה והמצוה ,ולחנ! בניה לתורה לאחר גיור כדת ישראל ,בשעת דחק גדולה כזו יש להתיר לגיירה לכתחלה ,ולהתיר לה להנשא אליו בחופה וקידושי כדת משה וישראל .וכדעת רוב האחרוני שבזמנינו שכתבו להקל .וכ נוהגי כיו בבתי הדי לגיור ,להקל בגיור באשה החיה ע נכרי, ]ובפרט שיש לה ילדי ממנו[ ,והבעל רוצה להתגייר ,שמקבלי אותו להתגייר ,בתנאי שמקבל עליו עול תורה ומצוות ,וג יש אומדנא דמוכח שיקיי את המצוות כול, ואי אמירתו שמקבל מצוות מהשפה ולחו" .וכ ההיפ! באשה נכריה שכבר חיה ע יהודי ,והאשה רוצה להתגייר ,נהגו להקל בזה כיו ולגייר כפי הדי ,ע קבלת מצוות (Âראה בהערה ח' .וראה בשו"ת יביע אומר )ח"א יורה דעה סימ יט( דהאידנא דאחסור דרי ורוב הגיורות אי כוונת לש שמי רק לש אישות וכיו"ב ,אלא שאנו מוכרחי לקבל כשבאי אלינו להתגייר ,מכמה טעמי וסיבות נכונות ומספיקות ,וכמש"כ בתשובה אחרת בס"ד .אבל אי להוסי $על זה עוד קולות כגו לטבול שלא בפני ב"ד ,כדי שלא תנעול דלת בפני גרי ,חלילה לומר כ ,אדרבה מי ית וננעלה דלת בפניה ,ומכ"ש שאחר הגרות ע"פ הרוב זה דרכ כסל למו ,ואיש לדרכו פנה ,ומחללי שבת, וכו' ,וקשי לישראל יותר מספחת .ואינ ראויי הללו לחוס עליה ולהקל נגד דברי חכמי. (Êתשובת מר זצ"ל )ספר משא עובדיה עמ' תכו אות ב( .ועוד ש )עמ' תלח.תלט( די"א שא $בדיעבד א לא קיבל מצוות אינו גר ,ויש חולקי .אול זה אמור רק באופ דליכא אומדנא דמוכח בשעת הגיור שאי כוונת אמיתית .ועיי בשו"ת אגרות משה )יו"ד ח"א סי' קנז(. 26 כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ ‚È כדת ,ואינו בכלל גיור לש אישות] .ובאופ שאי סיכוי שיפרדו יש טע נוס $להיתר[ ,ומסתמכי על תשובת הרמב" שכתב לגבי עבדי ,שיש להקל מפני תקנת השבי(Á . יהודי שנשא נכריה אצל הערכאות ,וילדה לו בנים ,ובאה להתגייר (Áוא $א תמצא לומר שלא יצאנו מידי ספק פלוגתא דרבוותא ,מכל מקו כיו דהוי מילתא דרבנ, ספיקא דרבנ לקולא .ולגבי הגיור ג כ א $שיש מקו לומר דשמא לא חשיב גיור לש שמי ,שיש לומר שעושה כ מפני הלח" שעליה מהאיש אשר חי אתה ,או מלח" משפחתו עליה ,מכל מקו כיו דבדיעבד קיימא ל שכול גרי ה ,בספק יש להתיר לכתחלה. ‰‰Âנחלקו הראשוני ,במקו שהגיור נעשה למטרה אחרת א מעכב מהתורה ,וי"א שאינו מעכב מ התורה לכו"ע ,רק מדרבנ אי לגייר ,אא"כ בטוח לנו שאחר כ! יישר דרכיו לש שמי ,וא מספק"ל מה כוונתו ,שפיר דמי לגייר ,דהוא מדרבנ ,וספק דר' לקולא ,ואפילו לכתחילה נכנסי לבית הספק, משו שמצוה לגייר את החפ" בכ! .ואומד זה א סופו לעשות לש"ש ,יכול לעשות כל דיי ולא רק גדול הדור כהלל ,או מי שהוא בעל רוה"ק .וכל זה במקו שברור שכוונת הגר לתועלת איזה עני ,אבל במקו שנראה שאי זו כוונתו ,כגו כאשר יהודי נשא אשה נכריה בנישואי אזרחיי או חי עמה בלי חו"ק כמה פעמי ,באופ שלא נראה שיש לה תועלת גדולה בגיור ,שפיר דמי לגייר לכתחילה. Û‡Âבמקו שחוששי שכוונת הגר לתועלת ,כגו שחוששי שרוצה להינשא לו בגלל שחוששת מפניו ,או מפני בני משפחתו ,י"א ששפיר דמי לגיירה ,משו שהעיקר שהאיסור לגייר את מי שמתגייר לתועלת הוא רק מדרבנ ,ולכתחילה ,ובכל כה"ג חשיב דיעבד ,שא לא נתיר לו איסור קל וחד פעמי לגייר את הנכריה שחפ" בה ,או שנכשל עמה בעבר ,ימשי! להיכשל בביאות אסורות כל יו ,או שמא יעבור 'גיור' אצל רפורמי ,וסמ! לה מדברי הרמב" בתשובת פאר הדור ,שמשו תקנת השבי מתירי לו להינשא למי שנטע על גויה ,על א $שיש לחלק בי הדיני ,מ"מ האחיעזר דחה החילוק, ובת ישראל שנשאת לגוי ,יש תקנה לה ולבני שינצלו מתרבות רעה א נגייר את הבעל. ‡"ÈÂשזה אינו טע להקל ,שמתו! כ! יצא קלקול לאחרי שיראו אי! מקילי ע מי שנשא נוכריה ,וג יש שעוררו שזה הוי כמו שאומר לבית הדי חטא כדי שיזכה חביר! ,אלא שבגלל המחלוקת בפוסקי אי כא בודאי חטא לביה"ד ,עוד י"א ,שכאשר נישאה באזרחי ,חשיב דיעבד מטעמי אחרי ,שיש כמה מניעות שיגרשה בחוקי האזרחיי ,וג דחשיב כמו עבר וכנסה ,כלומר שנישואי אזרחיי חשובי כמו לאחר מעשה ,וסמ! לה מדברי הראשוני ,דברי ר"ת בישראלית שעזבה את בעלה ונשאת לגוי ,והתגייר ,שמותרת לו ,לפי כמה מהראשוני וכ"פ מר השו"ע ,מותרת לכתחילה ,ופירשו האחרוני משו שכבר נשאו לו באזרחי ,וא $שמדברי הרשב"א בתשובה משמע שאי להקל בזה, השו"ע פסק כר"ת ,עוד יש מקו לומר ,שג המתגייר לתועלת ,א הוא נחו" ואנוס לאותה תועלת, שפיר אמרינ שגמר דעתו ורצונו בגרות ,אלא שיש מעט שאי לה גמירות דעת ,ובגלל אמרו חכמי ,שלכתחילה לא לגייר מי שמתגייר לתועלת ,אבל אי זה מחמת ספק ממש אלא זהירות של חז"ל ,וביותר יש שכתבו שבכל מקו שאי אומדנא דמוכח הפו! ,א הגר אומר שכוונתו לש"ש, מאמיני לו. ‰‰Âבמשנה יבמות )כד (:איתא" :הנטע על השפחה ונשתחררה ,או על הנכרית ונתגיירה ,ה"ז לא יכנוס ,וא כנס אי מוציאי מידו" .ובגמ' ,הא גיורת מיהא הויא )וא $על פי שלא נתגיירה לשו יהדות אלא בשביל שישאנה זה .רש"י( ורמינהי ,אחד איש שנתגייר לשו אשה ,ואחד אשה שנתגיירה לשו איש ,וכ מי כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( 27 „È ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ שנתגייר לשו שלח מלכי ,או לשו עבדי שלמה ,אינ גרי ,דברי ר' נחמיה .שהיה ר' נחמיה אומר אחד גרי אריות ]כגו הכותי שנאמר בה )מלכי ב יז( וישלח ה' בה את האריות ,ונתגיירו .רש"י[ ואחד גרי מרדכי ואסתר אינ גרי עד שיתגיירו כבזה"ז .ומשני ,הא איתמר עלה א"ר יצחק בר שמואל אמר רב, הלכה כדברי האומר כול גרי ה .א"ה לכתחלה נמי ,משו דרב אסי ,דאמר ,הסר ממ! עקשות פה ולזות שפתי הרחק ממ! .ופרש"י ,משו דאתו לאחזוקי לקלא קמא) .וכ"כ הראב" פ"ב דיבמות סי' לה .והאו"ז ח"א סי' תריד אות א'( .והרמב" בחי' ש ,הביא פירוש רש"י ,וכתב ,וקשה לי דא"כ משמע דהיכא דאיכא עדי מפקינ לה ,והא סיפא דמתני' דקתני הנטע על אשת איש והוציאוה מתחת ידו אע"פ שכנס יוציא ,אוקמה רב בעדי ,וא"כ רישא בלא עדי וסיפא בעדי ,לפלוג וליתני בדידה ,ועוד דאיתא בתוספתא )יבמות פ"ד ה"ה( ,הנטע מאשת איש וכו' ,עכו" ועבד הבא על בת ישראל ,וחזר העכו" ונתגייר ,העבד ונשתחרר ,ה"ז לא יכנוס וא כנס לא יוציא ,ומדקתני גבי אשת איש "נטע" ,וגבי שפחה ונכרית "הבא" ,ש"מ דוקא קתני ,דהיינו שבא עליה בעדי ,ואעפ"כ לא יוציא .לפיכ! נ"ל לפרש מתני' דמיירי אפי' באיכא עדי ,ומשו לזות שפתי אסור לכנוס ,שלא יאמרו לשו זנות נתגיירה זו ,ולשו זנות נשאה זה .ע"כ .וכ"כ הרשב"א בחי' ליבמות ש .וכ"כ בתשובה ח"א )סי' אל$ ור"ה( ,דה"ט דלכתחלה לא יכנוס ,משו דאיכא לזות שפתי ומכוער הדבר ,שיאמרו שלא נתגיירה זו לש"ש אלא כדי שתנשא לזה ,ועצת חטאי יש ביניה .ע"ש .וכ"כ בחי' הריטב"א ובמאירי יבמות ש. È"ÂÓȉÂיבמות ש ,כתב כפי' רש"י ,דה"ט משו לעז ,שלא יאמרו אגלאי מילתא למפרע שאמת היה הקול הראשו ,ומ"מ א כנס לא יוציא ,דברננה לא מפקינ אשה מתחת בעלה ,שנאמר דרכיה דרכי נוע וכו' .ואח"כ סיי ,ומיהו לאו דוקא ברננה ,אלא אפי' בא על השפחה או על הנכרית בודאי ,א כנס לא יוציא .והכי קתני בהדיא בתוספתא .וה"ט שכיו שנתגיירה וקיבלה עליה מצות ,חזקה היא דאגב אונסה גמרה וקיבלה .דגמ' גמיר לה ,דאחד איש שנתגייר לשו אשה ,ואחד אשה שנתגיירה לשו איש ,גרי גמורי ה .הילכ! מותרת היא לו .וכ"כ הרמב" .ע"כ. אם האיסור לקבל גרים לשם אישות הוא מה"ת או מדרבנן ˘ÈÂלדייק ממה שאמרו דלכתחלה דוקא אי לקבל גרי לשו אישות ,אבל בדיעבד קי"ל שכול גרי ה ,משמע שהאיסור לקבל גרי לשו אישות ,הוא רק מדרבנ ,דבדאורייתא בדר! כלל לא מפלגינ בי לכתחלה לדיעבד .וכמ"ש התוס' גיטי )ג .(:והר" גיטי )כא .(:והריטב"א סוכה )יא :בד"ה ואי רבנ( .וע' בתוס' מנחות )לח (.ובתוס' פסחי )יא .בד"ה קוצרי(. ÌÓ‡Âבהגהות מרדכי )יבמות ,פרק החול" סי' קי( כתב ,אני הכותב נ"ל שהבא להתגייר וידוע לנו שבשביל תועלת דבר הוא עושה ,אי לקבלו .וראיה לזה מיבמות )כד ,(:ת"ר אי מקבלי גרי לימות המשיח, כיו"ב לא קבלו גרי בימי דוד ושלמה ,והקשו התוס' ,מבת פרעה ואיתי הגתי ,ותירצו דמידי הוא טעמא אלא משו שלח מלכי ,הני לא צריכי) .וכ"ה בגמ' יבמות עו .(.וההוא דאתא לקמיה דהלל ואמר גיירני ע"מ שאהיה כה גדול ,וגייריה ,בטוח היה הלל שסופו לעשות לש שמי .וכ י"ל בההיא דמנחות )מד (.באותה אשה שבאה לפני רבי ,ואמרה גיירני ע"מ שאנשא לאותו תלמיד .אלמא להדיא מה"ת שצרי! להיות בטוח שסופו לעשות לש שמי .ואע"ג דפסקינ הלכה כול גרי גמורי ה ,י"ל דמיירי כשאנו רואי אח"כ שמישרי דרכיה ,אע"פ שמתחילה עשו לש אישות וכו' .ויותר נ"ל לומר כ ,מלומר שהאמורא יפסוק דלא כהברייתא דר' נחמיה .וכ' בהגהה ש ,פירוש ,דבברייתא ש א"ר נחמיה שאי מקבלי גרי כאלה ,ור' יצחק בש רב פסק שכול גרי גמורי ה ,ומש"ה מחלק דבדיעבד שכבר נהגו בדר! ישרה גרי גמורי ה ,הלא"ה איכא למיחש שלא נתגיירו אלא לתועלת .ע"כ. ‰ÓÂשהעיר שאי! רב פסק דלא כהברייתא דר' נחמיה ,לק"מ ,שכבר כתב הריטב"א )יבמות כד (:וז"ל: הלכה כדברי האומר כול גרי ה ,פירוש ,דגמ' גמירי ל דרבנ פליגי בזה על ר' נחמיה ,וסת מתני' 28 כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( ÂË ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ כרבנ היא .ע"כ .וא"כ אי הכרח למ"ש דהא דכול גרי גמורי ה היינו כשאנו רואי אח"כ שמישרי דרכיה. ‚ Ìבשו"ת עבודת הש )להגר"ש מטאלו חאה"ע סי' ד סוד"ה אכ( ,הביא מ"ש בהג"מ הנ"ל שאי! האמורא יחלוק על הברייתא דר' נחמיה ,ומשמע דס"ל דהא דאמר רבי יצחק בש רב הלכה כול גרי ה, מסברא דנפשיה קאמר ,ותמוה ,דהא רב קאמר להדיא הלכה "כדברי האומר" כול גרי ה ,ומוכח שיש תנא שחולק על הברייתא דר' נחמיה ,וס"ל דבדיעבד מיהא כול גרי ה ,שאל"כ היה לו לרב לומר "הלכה כול גרי ה" וכו' .ע"כ .ונראה דלק"מ על המרדכי ,כי נראה שהמרדכי היה גורס "הלכה כול גרי ה" ,שכ הגירסא בתוס' הרא"ש ובפסקי רי"ד .וכ"ה בפי' ר"ח שנדפס באוצר הגאוני )יבמות עמוד שב( .ומיהו לפי גירסתינו י"ל כמ"ש הריטב"א דקי ליה לרב דרבנ פליגי על ר' נחמיה ,וממילא אצ"ל כמ"ש המרדכי דרב מיירי דוקא כשראינו אח"כ שמישרי דרכיה. ‰‰Âמ"ש המרדכי "אלמא להדיא מה"ת שצרי! להיות בטוח שסופו לעשות לש שמי" ,אפשר דלאו דוקא מה"ת ,אלא כלומר מ הדי ,ולעול דהוי רק מדרבנ ,שאילו הוי מה"ת ממש ,היה נראה דלא מהני מה שאח"כ בסופו של דבר יעשה לש שמי ,שמכיו שבשעת הגיור לא היתה כוונתו אלא לשו אישות או לשאר תועלת לעצמו ,הרי יש פג של ממש בגיורו ,אלא ודאי דלא הוי אלא מדרבנ. ‚ Ìבשו"ת תשורת שי ח"ב )סי' ג בד"ה ועוד לפי מ"ש רשב"א( כתב ,שאע"פ שלפי הס"ד של המקשה נראה דלר' נחמיה אינ גרי א $מה"ת ,מ"מ לפי המסקנא שכול גרי ה ,יש לנו לומר שג לר' נחמיה דס"ל שאינ גרי ,אי זה אלא מדרבנ ,שכל מה שנוכל לקרב הדעות כ נכו לעשות ,כדי שלא לעשות פלוגתא רחוקה .וכמבואר בכללי הגמ' .ע"כ] .וכיו"ב כ' הב"י יו"ד סי' קצד בד"ה ומאימתי .והש"! חו"מ סי' כה ס"ק יד אות יד[ .וכבר מצינו לשו "מה"ת" שאינו אלא מדרבנ .וכמ"ש התוס' מ"ק )ג :ד"ה ניסו! המי( .והתוס' סוטה )כז .ד"ה איש( .וע"ע בס' יעיר אז )מע' ד אות כ( ובשדי חמד )מע' ל כלל לט(. כשיש ספק אם בא להתגייר לשם שמים ÔÎÂיש להוכיח מדברי המרדכי עצמו ,שכתב בראש דבריו ,שהבא להתגייר "וידוע לנו" שבשביל תועלת דבר הוא עושה ,אי לקבלו) ,והובא לשו המרדכי הזה בב"י ס"ס רסח( .משמע שא אי הדבר ידוע לנו א עושה לתועלת עצמו או לש"ש ,וא $אחר שבדקנו אחריו נשאר הדבר בספק ,יש לקבלו .דכיו דלא נפיק מספיקא אמרינ ספד"ר לקולא. 'ÈÙ‡Âלמ"ד דלא עבדינ ספד"ר בידי ,שאני הכא דאיכא מצוה בגיור ,וכדאמר ביבמות )מז ,(:קיבל מלי אותו מיד ,מ"ט שהויי מצוה לא משהינ .וע"ע בתוס' יבמות )קט :ד"ה רעה אחר רעה תבוא למקבלי גרי(, אומר ר"י דהיינו דוקא היכא שמשיאי אות להתגייר ,או שמקבלי אות מיד ,אבל א ה מתאמצי להתגייר יש לנו לקבל ,שהרי אמרו בסנהדרי )צט (:שהאבות נענשו על שלא קיבלו לתמנע שבאה להתגייר ,והלכה והיתה פילגש לאליפז ב עשו ,ונפק מינה עמלק דצערינהו לישראל .ע"ש. ‰‰Âהרב בני חיי בליקוטי )ד $קפו ע"ג( הקשה על מ"ש התוס' )יבמות כד ,(:דההיא דשבת )לא (.גיירני ע"מ שאהיה כה גדול ,וגיירו ,בטוח היה הלל שסופו לעשות לש"ש ,דא"כ כשהקשו בגמ' על המשנה דהנטע על הנכרית ונתגיירה ,הא גיורת מיהא הויא ,והתניא ר' נחמיה אומר אחד אשה שנתגיירה לשו איש וכו' אינ גרי ,לימא דמתני' מיירי שביה"ד שגיירוה היו בטוחי שסופה לעשות לש"ש, דבכה"ג מקבלי ,ואעפ"כ לא ישאנה ,שלא להחזיק הקול .ומתני' לא נחית לומר א מקבלי או לא וכו' .וצ"ע .ע"כ .ונראה ליישב ,דלר' נחמיה דס"ל דא $בדיעבד אינו גר ,אי לקבלו אפי' כשיודעי שסופו לעשות לש"ש ,שאפשר שזה מעכב מה"ת ממש ,כפשט דברי המרדכי הנ"ל .והו"ל פג בגו$ הגיור ,ובאשר הוא ש כוונת גיורו שלא לש שמי .ודוקא לדיד דקי"ל כול גרי גמורי ה כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( 29 ÊË ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ בדיעבד ,ורק לכתחלה אי לקבל גר הבא להתגייר לשו אישות וכבוד ,א אנו בטוחי שסופו לעשות לש"ש מקבלי אותו א $לכתחלה ,כעובדא דהלל. די באומדנא של בית הדין אם כוונתו לשם שמים 'ÚÂלמר החיד"א בס' כסא רחמי )על אבות דר' נת פרק טו( שהביא קושית הרב בני חיי הנ"ל ,וכתב, ולק"מ ,דהא אוקימנא שפיר למתני' כהלכתא ,שכול גרי ה .וכמו שפסקו כ הפוסקי ,דבהכי ניחא ורווחא שמעתתא טפי מלאוקי מתני' דהב"ע באד גדול כהלל כי שיח וכי שיג לו שסופה לעשות לש"ש ,שזה דוחק מאד ,דמתני' מילתא פסיקתא קתני ,ואיירי בכל עני .ע"כ. ÚÓ˘ÓÂמדבריו דבעינ שיהיה גדול הדור כהלל .ורק אז אפשר לו לסמו! על מה שנראה לו שסופו לעשות לש שמי. ‡ ÌÏÂהנה מר הב"י )ס"ס רסח( הביא דברי התוס' )יבמות כד (:הנ"ל ,וכ' ע"ז בזה"ל" :ומכא יש ללמוד שהכל לפי ראות עיני בית הדי" .ע"כ .וכ"כ בהגהת דרישה ש ,והש"! )ס"ק כג( .ע"ש .וכ"כ בשו"ת טוב טע ודעת קמא )סי' רל( .ובשו"ת ערוגת הבוש )חיו"ד סי' רכד( .ע"ש. ÌÓ‡Âבשו"ת תשורת שי ח"א )סי' תקכו בד"ה עוד נ"ל( ,כתב ,שהלל שעשה מעשה לקבלו ,צפה ברוח הקודש שסופו לעשות לש"ש ,שאל"כ אי! היה בטוח שסופו לעשות לש"ש ,ואע"פ שהב"י כתב שהכל תלוי לפי ראות עיני בית הדי ,כיו שלא אמר כ מסברת עצמו ,אלא שנתחדש לו כ ממה שלמד מד' התוס' ,ומאחר שאי לנו ראיה מוכרחת מד' התוס' ,מפני שי"ל דשאני הלל שידע כ ברוה"ק ,אי לנו לעשות מעשה לכתחלה ,זולת ע"פ הוכחה ברורה ,או שאי לנו שו סיבה לתלות שהוא מתגייר שלא לש שמי .ע"כ. ÔȇÂדבריו מחוורי ,והעיקר כמו שהבי מר בכוונת התוס' ,וכמו שפסקו האחרוני הנ"ל ,שהכל תלוי באומדנא דמוכח של ביה"ד ,והיה ה' ע השופט ,וכ תמה בשו"ת עבודת הש )חאה"ע סי' ד ,ד $מז ע"ד(, שאי ספק אצלי דאשתמיט מיניה דהחיד"א מ"ש מר הב"י ע"ד התוס' ,שמכא יש ללמוד שהכל לפי ראות עיני ביה"ד ,וכ"כ הפרישה והש"! .ומוכח דס"ל דלאו דוקא גדול הדור כהלל ,אלא ה"ה בכל ב"ד שבכל דור ודור ,וכדאמרינ בעלמא )ב"ב קלא (.אי לדיי אלא מה שעיניו רואות .ומ"ש הכס"מ )פי"ג מאיסורי ביאה הט"ו( שבזה"ז אי לה לקבל גרי הבאי לשו אישות וכו' ,מיירי בסתמא ,שאינ יודעי ובטוחי שסופ לעשות לש"ש ,אבל כשיודעי ובטוחי שסופ לעשות לש"ש ,יכולי לגייר אפי' לכתחלה .וכמ"ש בב"י )סי' רסח( הנ"ל וכו'. ¯·ÎÂכתבנו לעיל )הערה א'( שבשו"ת עצי הלבנו )סי' סג( כתב ,דע"כ שאי כוונת התוס' שהלל ידע כ מראש ע"פ רוה"ק ,דהא אמרינ בב"מ )נט (:דלא בשמי היא ,ולא מורינ מידי להלכה ע"פ רוה"ק, אלא ודאי שידיעת הלל היתה ע"פ אומד דעתו התורנית בלבד ,לפי התבוננותו בתכונת המתגייר שלפניו ,שבהכירו אחר גיורו דיני הכהונה בישראל ,ידע מעצמו עד כמה נשגבה ממנו התגלמות פנייתו הנפרזה ,והמאור שבתורה יקשר אותו אל הדת בלי שמ" פניה .ע"כ] .אמנ הזכרנו לעיל דעת הצל"ח בתשו' סי' קלה שהלל עשה כ ע"פ רוה"ק ,כעי מ"ש בעירובי )סד (:שכיו ר"ג ברוה"ק .ע"ש .וליתא ,כנ"ל[. ‰‰Âהרמב" )פי"ג מאיסורי ביאה הי"ג( ,ומר הש"ע )בסי' רסח סי"ב( כתבו בזה"ל :כשבא הגר להתגייר, בודקי אחריו שמא בגלל ממו שיטול ,או בשביל שררה שיזכה לה ,או מפני פחד בא להכנס לדת ישראל ,וא איש הוא בודקי אחריו שמא נת עיניו באשה יהודית ,וא אשה היא בודקי אחריה שמא נתנה עיניה בבחור מבחורי ישראל ,א לא נמצאת לה עילה ,מודיעי לה עול התורה והטורח שבעשיית המצות על עמי האר" ,כדי שיפרשו ,א קיבלו ולא פירשו וראו אות שחוזרי מאהבה מקבלי אות ,וא לא בדקו אחריה ,או שלא הודיעו אות שכר המצות ועונש ,ומלו וטבלו בפני 30 כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( ÊÈ ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ ג' הדיוטות ,הרי אלו גרי ,ואפי' נודע שבשביל דבר התגיירו הואיל ומלו וטבלו יצאו מכלל עכו" וכו' .ע"ש. נישאת בנישואין אזרחיים לישראל בעבירה ,ובאה להתגייר ÈÙÏÂזה יש לדו בנ"ד ,שי"ל שמאחר שכבר נישאת ליהודי ע"פ חוק המדינה ע"י הערכאות ,והיא יושבת לבטח אתו ,ואי פוצה פה כנגד ,אי גיור זה נחשב לשו אישות ,אע"פ שאפשר שהיא עושה כ להיות רצויה ג למשפחתו. ‰È‡¯Âלזה מיבמות )עו (.דאמרינ ,דהא דכתיב ויתחת שלמה את בת פרעה מל! מצרי ,דגיורי גיירה ונסבה ,והא לא קבלו גרי בימי שלמה ,מידי הוא טעמא אלא משו שולח מלכי ,הא לא צריכא. )שהרי בת מל! היתה .רש"י( .ואע"פ שבודאי היה מקו לחוש שרצונה למלאת חשקה ע שלמה) ,וע' בפי' רש"י משלי לא .א ,ובילקוט שמעוני ש .ובתוס' מנחות סד :ד"ה ועל( .ובפרט שהיה מל! גדול שמל! על כל העול כולו ,ועל העליוני ועל התחתוני )מגילה יא ,(:וכבוד גדול היה להנשא אליו ,ועכ"ז לא חששו ,וגיירוה, וה"נ בנ"ד כיו שהיא יושבת עמו זמ רב וילדה לו בני ,באי מכלי ,בדורות אלו ,יכולי לקבלה ולגיירה לכתחלה ,ולא חשיב גיור לשו אישות. ˙"¢·Âעבודת הש )חאה"ע סי' ד בד"ה ומיהו( ,בנידו אחד שבגד באשתו וחיבק חיק נכריה וילדה לו, ואח"כ גירש את אשתו ,וכעת באה הנכרית להתגייר כדי שתוכל להנשא לו בחופה וקידושי כדמו"י, וכתב ,שנראה שהואיל והיא יושבת עמו זה זמ רב כאיש ואשתו ,והוא נוהג עמה בדר! אישות וג ילדה לו ,אי כא חשש לומר שבאה להתגייר משו תועלת שתנשא לו כדת ,מאחר שאינה חסרה דבר ממנו, ואי לה תועלת בגיורה ,יש לקבלה בסבר פני יפות ולגיירה ,שבודאי נראה שכוונתה לש"ש .וכעי מ"ש התוס' )יבמות כד (:שהלל קיבל לגיור את האיש שביקש להתגייר בשביל שיהיה כה גדול ,מפני שהיה בטוח שסופו לעשות לש"ש ,וכ' הב"י ,שהכל תלוי לפי ראות עיני בית הדי ,וכ"כ הדרישה והש"! .וה"ה בנ"ד שיש לגיירה א $לכתחלה ,כיו שאי נראה שעושה כ לשו איזה סיבה ותועלת וכו' .ע"ש. ‚ Ìבשו"ת טוב טע ודעת קמא )סי' רל( כתב ,שי"ל דמאי דקי"ל שאסור לקבל ולגייר לשו אישות היינו דוקא בלא בא עליה עדיי כלל ,דאז תקי $יצר ,אבל בבעל מותר לקבלה לכתחלה ,כיו דלא תקי$ יצר ,וכ"ש בבא עליה כבר כמה פעמי ,והואיל ועיקר האיסור לשו אישות הוא מילתא דרבנ ,שפיר יש לסמו! על אומד שלנו להקל ,שאילו היה רוצה היה משתמד ולוקח אותה בדת ,וממה שהוא רוצה להשאר יהודי ושהיא תתגייר ,מוכח שכוונת לש שמי .ויש להתאמ" בכל עוז לגיירה ולחיות עמה בהיתר וכו' .ע"ש. ‚ Ìבשו"ת עצי הלבנו )סי' סג( כתב ,שנכרית שנישאת ליהודי ע"פ חוק המדינה ע"י הערכאות ,מותר לקבלה לכתחלה ולגיירה ,ואי לחוש שהגיור לשו אישות ,שמכיו שכבר נישאת ע"פ החוק ,הגיעה כבר אל מטרתה בשלמות ,והיא מסולקת מעתה לגמרי משאיפת וכוונת הגיור לשו אישות ,ובבואה להתגייר ולמול את ילדיה כדת ,אי לנו הוכחה גדולה מזו שרצונה בדת ישראל בלב של .ע"ש. ‚ Ìבשו"ת דברי מלכיאל ח"ו )סי' יט( כ' בנידו הנ"ל להקל ,שא $שאפשר שהיא מתגיירת מפני שאינה רוצה להפרד מבעלה היהודי ,מ"מ אי לדקדק כ"כ בזה ,כיו דבדיעבד היא גיורת גמורה ,וכמ"ש ביבמות )כד (:וביו"ד )סי' רסח( .וע"י כ! נציל את הישראל מלשבת באיסור ע נכריה .וא $שיש אחרוני שהחמירו בזה ,למעשה יש להתיר וכו' .ע"ש. Î"ÎÂבשו"ת ישא איש )חלק אה"ע סי' ז( בדי נכרית שנישאת לישראל ע"פ חוק המדינה ע"י הערכאות, ונתרצית להתגייר ,שאי לחוש שהוא לשו אישות ,שהרי בעודה נכרית היא נשואה עמו בפרהסיא, ואי מכלי ,הילכ! ודאי שכוונתה להדבק בדת ישראל וכו' .ע"ש. כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( 31 ÁÈ ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ Î"ÎÂבשו"ת פרי השדה ח"ב )ס"ס ג( ,שבדי גיור לשו אישות ,א דרו יחדיו קוד הגיור ,יש לתלות שכוונתה לש שמי ,שמכיו שהיו כבר ביחד בלא גירות ,אי לחוש שלש אישות באה להתגייר. וכ"כ בשו"ת ישא איש .ע"כ. Î"ÎÂהגר"א חז בשו"ת תעלומות לב ח"ג )סי' כט( ,שא הנכרית יש לה בני מבעלה היהודי ,והיא באה להתגייר ולגייר עמה ,יש לנו לומר שבשביל באה להתגייר ולהכניס תחת כנפי השכינה ,שא מפני הבעל באה להתגייר הרי היא יושבת עמו לבטח ,ואי פוצה פה ומצפצ.$ ‚ Ìבשו"ת מלמד להועיל )חיו"ד סי' פה( כ' ,שמותר לקבל לכתחלה גיורת שרוצה להנשא ליהודי ,שכיו שמבואר בב"י )סי' רסח( שהכל לפי ראות עיני ביה"ד ,ועינינו הרואות בזמנינו ,שיכולה להנשא ליהודי בלי גיור ע"י נישואי אזרחיי ,ועוד שא לא יקבלנה בי"ד של יראי שמי ,תל! אצל הרפורמי שמקבלי גיורות א $בלי טבילה ובלי קבלת מצות ,ויחשבוה גיורת א $שבאמת היא נכרית ,לכ מוטב לאחוז הרע במיעוטו ,ולקבלה א תבטיח לקיי כל המצות וכו' .וכ יזהירו את בעלה על כ! וכו' .ע"ש. Ô‰אמת כי בשו"ת אמרי יושר )ח"א סי' קעו( כתב ,דמ"ש הרב פרי השדה ,שא דר עמה ביחד בפרהסיא, אי לתלות הגיור לשו אישות וכו' ,אי בזה כדי סמיכה להקל ,שיתכ שהיהודי שדר עמה רוצה עתה לדור עמה בכבוד ולא בהפקרות ,ומש"ה היא באה עתה להתגייר ,והרי לשו הרמב" והש"ע ,שא לא נמצאת לה "עילה" מקבלי אות ,ולשו עילה משמע סיבה ועלילה כל שהיא לתלות בה ,כמ"ש רש"י )כתובות כ (:גבי עילה מצאו וטיהרו את א"י ,וכ"ש א היתה עמו בזנות ובאה להתגייר כדי להנשא לו וכו' .וכ מ"ש הגר"ש קלוגר שא בא עליה בגיותה תו לא תקי $יצר ,ולא חיישי' שהגיור לש אישות ,הוא נסתר מהגמ' יבמות )כד (:בדי נטע על הנכרית ונתגיירה וכו' ,באופ שהדבר חמור לגיירה כדי להנשא לישראל .ע"ש. ‚ Ìבשו"ת מהרש"ג ח"א )חיו"ד ס"ס לד( כתב ,דמ"ש בשו"ת פרי השדה להקל באופ שדרו יחדיו ,לא נהירא ,שי"ל שמחמת בושה הוא מדבר על לבה שתתגייר ,והיא מוכרחת לעשות כ בגלל אהבתה אותו .ואי כא עני לש שמי כלל ,ומ"ש הרה"ג השואל ]מח"ס משנה שכיר[ להתיר לקבלה ,כדי להציל את הבעל הדר עמה באיסור ,וכ להצילו מאיסור נבלות וטרפות ושאר איסורי ,וקי"ל דבדיעבד כול גרי ה ,יש להשיב ע"ז ,שאפי' את"ל שלגבי הבעל חשיב תיקו ,מ"מ הוי פירצה וקלקול לשאר אנשי ע"ה ,שיתרבו העושי כ ע"י נישואי הערכאות ,שיחשבו שאח"כ ישפיעו על נשותיה הנכריות להתגייר וכו' .ע"ש. ˘ÈÂלהעיר מהגמ' יבמות )מה ,(:עבדיה דר' חייא בר אמי אטבלה לההיא עובדת ע"ז לשו אנתתא ,אמר רב יוס $יכילנא לאכשורי בה ובברתה ,בה כדרב אסי ,דאמר רב אסי מי לא טבלה לנדותה וכו' .ופי' רש"י לשו אינתתא ,לשו אישות ,וטבילת גירות הויא ,אלא דלא חשיבא טבילה ,דאמרי' )לעיל כד,(: אחד איש שנתגייר לשו אשה ,ואחד אשה שנתגיירה לשו איש ,אינ גרי .יכילנא לאכשורי בה ,ע"י טבילות אחרות שטבלה אח"כ לנדותה .כ! שמעתי .וקשה לי ,חדא דקבעינ הלכתא הת כול גרי ה .ואפי' למשנה ראשונה הת שאינ גרי ,אי קמייתא לא סלקא לה ,בתרא נמי לא סלקא לה ,דלאו לש שמי נתגיירה .עכ"ל .ומוכח דס"ל שאע"פ שכבר חי עמה ,לא מהני טבילתה שלאחר מכ לעני גירות ,דאכתי חשיבא לשו אישות .ומכא סתירה ג"כ למ"ש הגר"ש קלוגר הנ"ל ,שכיו שבא עליה פע אחת תו לא תקי $יצריה ,ולא חשיב לשו אישות ,ומדברי רש"י מבואר להיפ! .אא"כ נפרש כפי' היש מפרשי הנ"ל ,וס"ל דלא כרש"י. 'ÚÂלרבינו אברה מ ההר יבמות )מה (:שדחה לפי' רש"י ש ,ומקיי דברי המפרשי דהיינו לשו אישות .ע"ש .ולפ"ז אה"נ דבטבילה בתרא לא חשיבא לשו אישות .וצ"ע. 'ÚÂבשו"ת שרידי אש ח"ג )סימ נ'( שהביא מ"ש הפרי השדה הנ"ל שא כבר דר עמה ביחד ,לא חיישינ 32 כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( ËÈ ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ שגיורה הוא לשו אישות ,והעיר מההיא דיבמות )מה (:הנ"ל .ומ"מ סיי ,דבנ"ד שהיא כבר נשואה ע"י הערכאות ,ובאה להתגייר ,יש אומדנא שכוונתה לש שמי .וא תקבל עליה לשמור כל המצות כדת, יש לקבלה להתגייר ,וכמ"ש הגר"ש קלוגר .ע"ש. Ú"ÚÂבשו"ת ירושת פלטה )סי' כו עמוד עב( שסמ! סמיכה בכל כחו על האחרוני הסוברי להקל כשדרו יחד זמ רב ,דמוכח שכוונתה לש שמי ,וג כדי להציל את איש ישראל שחי עמה ,שלא יעבור על כל ביאה וביאה משו נשג"ז ,שהרי בנ"ד הוי רק מילתא דרבנ לכתחלה .ולכ יש לגיירה ,ושישאנה האיש אשר חי עמה .ובלבד שיקבלו עליה עול תורה ומצות כהלכת גוברי יהודאי. 'ÚÂבשו"ת מלמד להועיל )חאה"ע סי' י( שהביא מ"ש הגר"ש קוטנא בספרו "וכתורה יעשה" )ד $נג,(. שאפשר יע נתקשרו בנישואי אזרחיי ע"י הערכאות ,ולא יוכל לנתק מוסרותיה בלי בית משפט שלה ,ויש בזה כמה מניעות ,חשיב כדיעבד ,ויכולי ב"ד לקבלה להתגייר כדת ותנשא אליו כדמו"י, ושהציע דבריו לפני בעל אב יקרה ויישר בעיניו .ובהוספות לספר וכתורה יעשה )דכ"ג (:הביא בש חכמי אר"י שפסקו שמכיו שכבר נישאת לזה בנימוסיה ,הו"ל כדי עבר וכנס שאי מוציאי אותה מידו ,וכתב ע"ז הגהמ"ח ,ולזה דעתי נוטה וכו' .ע"ש. ‰ÏÁ˙ÓÂהיה נראה דמ"ש הרמב" והש"ע ,שא לא בדקו אחריו ,אפי' נודע שבשביל דבר נתגייר, הואיל ומל וטבל יצא מכלל עכו" ,וחוששי לו עד שתתבאר צדקותו .ואפי' א חזר ועבד ע"ז הרי הוא כישראל מומר שקידושיו קידושי ,ומצוה להחזיר אבידתו ,שמאחר שטבל נעשה כישראל. וכנראה מקורו מההיא דיבמות )מה (:ע"פ דברי היש מפרשי שבפירוש רש"י ,ולכ אע"פ שהטבילה הראשונה היתה לשו אישות ,ויש לפקפק בגיורה ,מ"מ כיו שנהגה אח"כ ע"פ מצות התורה ,וטבלה לנדותה ,חשיבא גיורת גמורה .וניחא מה שהקשה רש"י. ‡ ÌÏÂיותר נראה שמקור דברי הרמב" והש"ע מהירושלמי קידושי )פ"ד ה"א(" :המתגייר לש אהבה, וכ איש מפני אשה וכו' ,הלכה גרי ה ,ואי דוחי אות כדר! שדוחי הגרי תחלה ,אבל מקבלי אות ,וצריכי קירוב פני שמא גויירו לש שמי" .ומשמע שחוששי לה שמא לש"ש נתגיירו, וכמ"ש הריטב"א )יבמות כד :בד"ה הלכה כדברי האומר כול גרי ה( ,שכיו שנתגיירו וקבלו עליה ,חזקה הוא דאגב אונסייהו גמרו וקיבלו ,ואע"פ שמחמת האונס קיבלו ,גירות היא אליבא דרבנ .ע"ש .ולפ"ז מ"ש שחוששי לו עד שתתבאר צדקותו ,חששא מדרבנ היא ,וע"פ הרוב גמרו וקיבלו ,וחזקה מחמת רובא היא ,אלא שיש מיעוט שאינ מקבלי בלב של. 'ÚÂבשו"ת היכל יצחק )אה"ע ס"ס כ( שכ' ,דלכאורה היה נראה שאי להשיא גר כזה ישראלית עד שיתבאר לנו צדקתו שהפנימיות שלו כראוי ובלב של .וכ א היא אשה אי לנו להשיאה עד שיתבאר צדקתה ,אול נראה שאי זה בגדר ספק ממש ,אלא מהזהירות הראויה היא ,דשמא יחזרו לסור, הואיל ומטרת הגיור לא היתה לש"ש .ואילו היה ספק ממש היא! מחזירי לו אבידתו .ע"ש. אימתי סומכין על "עת לעשות לה' הפרו תורתך" ‰‰Âהרמב" בשו"ת פאר הדור )סימ קלב( כתב ,אודות הנטע על השפחה ,שבית הדי מחוייבי לגרש את השפחה מביתו ,או שישחרר אותה וישאנה ,ואע"פ שהנטע על השפחה ונשתחררה אינו יכול לישא אותה לכתחלה ,אכ פסקנו כ מפני תקנת השבי ,ואמרנו מוטב שיאכל רוטב ולא שומ עצמו ,וסמכנו על אומר ז"ל עת לעשות לה' הפרו תורת! ,הילכ! יכול לישאנה .ע"כ] .וע' במלאכת שלמה פ"ב דיבמות מ"ח ,שהביא תשובת הרמב" מכתב יד ,וש כתוב :אבל כבר הורינו פעמי רבות בדומה לנידו זה שישחרר אותה וישאנה מפני תקנת השבי וכו'[. ÈÙÏÂזה בנ"ד אשר רבו האחרוני הסוברי שמותר לקבלה ולגיירה לכתחלה ,אע"פ שבודאי בא עליה כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( 33 Î ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ בגיותה ,ושנינו בתוספתא )פ"ד( עכו" הבא על בת ישראל וחזר ונתגייר ,ה"ז לא יכנוס ,וא כנס לא יוציא .וא"כ ה"ה כא שלא יכנוס ,אול ע"פ דברי הרמב" הנ"ל יש מקו להתיר לו לכנוס ,בשביל תקנת השבי ,ובפרט משו תקנת הבני ,שיוכל לחנכ בדת ישראל .וכ"ש א כבר נישאו בערכאות, שי"ל דחשיב ככנס שלא יוציא .וכ מוכח מהתוס' ישני )יומא פב ,(.שכ' בש ר"ת ,דבעכו" לא שיי! גילוי עריות דרחמנא אפקריה לזרעיה דעכו" וכו' ,ומה"ט התיר ר"ת לעכו" שבא על בת ישראל בהיותה תחת בעלה ,ונתגרשה מבעלה ,והמירה דתה ונישאת לאותו עכו" ,וחזרו ונתגיירו שניה, והתיר ר"ת לעכו" שנתגייר לישאנה .ע"ש. ‰˘˜‰Âע"ז מר החיד"א בשו"ת חיי שאל ח"א )סי' מט( ,מהתוספתא הנ"ל ,עכו" שבא על בת ישראל ונתגייר ה"ז לא יכנוס וא כנס לא יוציא ,וכ"פ הרמב" )פ"י מהל' גירושי הי"ד( .ותיר" דשאני נידו ר"ת דמיירי שהאשה המירה דתה ונישאת ע הגוי בגיותו ושוב חזרו ונתגיירו ,וכמ"ש התוס' )יומא פב,(. וא"כ הו"ל ככנס שלא יוציא .וכ משמע ממ"ש התוס' )כתובות ג (:שהתיר ר"ת לקיימה .וכ"ה בתוס' סנהדרי )עד (:מתו! כ! היה רוצה ר"ת להתיר בת ישראל שהמירה ובא עליה עובד כוכבי ,ושוב נתגייר עמה לקיימה ביהדות ,דלא שיי! למימר אחד לבועל בביאת עובד כוכבי ,דהויא כביאת בהמה. ע"ש .אלמא דהוי ככנס .וע"ע בתרוה"ד )סי' ריט( .עכת"ד .וה"נ בנ"ד שנישאו בנישואי אזרחיי ע"י הערכאות ,חשיב ככנס ,ומותר לסדר לה חופה וקידושי ולהשיא כדמו"י. ‰‰Âבשו"ת גור אריה יהודה )חאה"ע סי' מט( ,הביא לשו הש"ע )אהע"ז סי' קעח סי"ט(" :י"א שאשת איש שזינתה ע עכו" ,וגירשה בעלה ,ונתגייר העכו" ,שמותרת לגר הזה ,דלא שיי! לומר אחד לבועל בביאת עכו"" .וכתב ,ותמיהני ,דמשמע שמותרת לגר א $לכתחילה ,והרי סוגיא ערוכה ביבמות )כד(: הנטע מ הנכרית ונתגיירה לא יכנוס .ובתוספתא איתא ,עכו" הבא על בת ישראל ונתגייר ,ה"ז לא ישאנה ,וא כנס לא יוציא ,וכ"פ בש"ע )סי' יא ס"ו( .וא"כ אי! התיר בש"ע סי' קעח הנ"ל לכתחילה. ובאמת שהדי דסי' קע"ח מקורו בתוס' כתובות )ג :ד"ה ולדרוש להו(" :ומתו! כ! התיר ר"ת לבת ישראל שהמירה ובא עליה עכו" ,לקיימה לאותו עכו" כשנתגייר ,דלא שיי! לומר אחד לבעל ואחד לבועל בביאת עכו" ,דהויא כביאת בהמה" ,ובלשו הזה יש לפרש שהתיר לקיימה א כנס ,אבל לשו הש"ע שמותרת לגר משמע א $לכתחילה ,וזה אינו מדוקדק .ע"כ .ונעל מעינו הבדולח לשו המרדכי )סו$ סנהדרי סי' תשכ( :ופירש ר"ת דבעילת עכו" אינה אוסרת וכו' ,ומתו! כ! פסק שאשת איש שהמירה דתה ונישאת לנכרי ,ונתגרשה מבעלה ישראל ,ואח"כ נתגייר בעלה הנכרי ,והתיר ר"ת לגר לקחת אותה לאשה ,ואע"ג דקי"ל דאסורה לבועל ,מ"מ ביאת עכו" אינה ביאה כלל .ורבינו יחיאל עשה מעשה כר"ת וכו' .ע"ש .הרי מפורש להדיא שר"ת התיר לכתחילה לקחת אותה לאשה .וכ"נ מפשטות לשו התוס' כתובות ,וכ בפסקי התוס' ש .ג בתוס' ישני )יומא פב (.כ' ,ומה"ט התיר ר"ת בעכו" שבא על בת ישראל תחת בעלה ,וגירשה ,והמירה ,ונישאה לעכו" ,וחזרו ונתגיירו שניה ,והתיר ר"ת לעכו" שנתגייר "לישאנה" ,משו דרחמנא אפקריה לזרעיה דעכו" ,ולא שיי! בה "אחד לבעל ואחד לבועל" .ע"כ. ÌÓ‡Âהמהר" ב חביב בתוספת יוה"כ )יומא פב .בד"ה ובה!( ,עמד בסתירת דברי הש"ע )סי' יא ס"ו(, לדבריו )בסי' קעח סי"ט( ,וכ הק' מהתוספתא דגוי הבא על בת ישראל לא יכנוס ,ואי! התיר ר"ת לקיימה, ותיר" דעובדא דר"ת הוה שעברה וניסת ,דקי"ל א כנס לא יוציא .ע"ש. È˙˘Âתשובות בדבר ,חדא ,שהרי מלשו התוס' ישני וכ מלשו המרדכי מוכח להדיא דר"ת התיר א$ לכתחילה לישאנה .ועוד שלשו מר בסי' קעח מורה בעליל דס"ל שמותרת לגר א $לכתחילה .ובע"כ לומר דשאני הת שהמירה ונישאת לגוי בדת ,ומש"ה חשיב ליה ככנס ,וניחא בזה דברי ר"ת. ‡ ‡Ïשעדיי קשה לשו מר )דסי' קעח( ,שנראה שמתיר לכתחילה א $בלא נישאת לעכו" אלא בזנות בעלמא .וכעי לשו מר ,כתוב בחידושי הריטב"א כתובות )ג :ד"ה משו דאיכא צנועות( ,ובשטה מקובצת 34 כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( ‡Î ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ ש )ד"ה ואיברא וכו'( .וכ בפסקי הרא"ש פ"ק דכתובות )סי' ד( ,וז"ל" :ומתו! כ! התיר ר"ת בת ישראל שהמירה דתה ונבעלה לעכו" ,וחזר העכו" ונתגייר עמה ,וגירשה בעלה ,והתירה לאותו שנתגייר עמה ,דלא שיי! למימר אחד לבועל בביאת עכו" דהוי כביאת בהמה" .וכ"כ האגודה )פרק ב סורר סי' נח( .הא קמ שאע"פ שלא נישאת לעכו" כלל ,מותרת לו .אא"כ נאמר שהתירה מדי האיסור לבועל, ואה"נ דלכתחלה לא יכנוס משו לזות שפתיי ,ומדרבנ ,וא כנס לא יוציא .וכ יש לפרש בדברי הש"ע )סי' קעח( ,וכ"כ החיד"א בשו"ת חיי שאל )סי' מט( בדעת מר .ובדעת ר"ת פירש כמ"ש ,דמיירי שנישאת לעכו" בדת אחר שהמירה דתה. אם אפשר להתירה להנשא לו לכתחלה ‚ Ìהגאו שרשי הי ח"ב )ד $מד ע"ד( השיג על מ"ש המהר" ב חביב הנ"ל דמיירי בדיעבד שעבר וכנס ,מדברי הרא"ש והמרדכי דמוכח להדיא דר"ת מתיר א $לכתחילה .ובע"כ דס"ל דדוקא בנטע או בבא עליה בודאי בצינעא ,חיישינ דלמא לא נתגיירה אלא כדי להנשא אליו בפרהסיא ,ולא יבצר מה את אשר יזמו לעשות .אבל בהמירה דתה ונישאת לעכו" בפרהסיא ,ואי מי שמעכב ביד ,אי לחוש לשמא לא נתגייר אלא כדי להנשא יחדיו .ע"ש. ‚ Ìבספר חינא וחסדא ח"א )דל"ח (:השיג על המהר" ב חביב שכ' דמיירי בדיעבד שעבר וכנס ,וכתב, שאי נראה כ מדברי התוס' והראשוני ,אלא ג לכתחלה שרי להשיאה אליו .וש )ד $מ( העלה שלדיד שקבלנו הוראות מר יש להקל א $לכתחלה ,וכמו שפסק באה"ע )סי' קעח סי"ט(. ‡ ÌÓבשו"ת אר" צבי תאומי )חאה"ע סי' ד( נשאל אודות יהודיה אשת איש שאנסוה להמיר דתה ,ואחר שהמירה נישאת לעכו" אחד ,וישבה עמו כשלש שני ,ונתגרשה בגט מבעלה היהודי ,ושוב נדבה רוחה אותה לחזור לצור מחצבתה ולדת ישראל ,וא $השפיעה על בעלה העכו" להתגייר ,ונתגיירו שניה ,הא מותר להשיאה לבעלה הגר בחופה וקידושי כדת ,ובתשובתו הביא דברי הש"ע )סי' יא ס"ו( ,גוי הבא על בת ישראל וחזר הגוי ונתגייר ה"ז לא ישאנה ,וא כנס לא יוציא .והקשה ע"ז ממה שפסק בש"ע )סי' קעח סי"ט( כד' ר"ת שהתיר אותה לעכו" שנתגייר עמה .והביא תירו" המהר" ב חביב הנ"ל שלא התיר ר"ת אלא בדיעבד ,אבל לכתחלה לא יכנוס ,וכ"כ הפנ"י בכתובות )ג (:שלא התיר ר"ת אלא בדיעבד ,אבל לכתחלה לא יכנוס .ובנ"ד יש להחמיר טפי וכו' ,הילכ! אי להתיר לה להנשא לו לכתחלה .ע"ש .ולא ראה דברי המרדכי והתוס' ישני דמוכח להדיא שר"ת מתיר לכתחלה, וממילא יש להתיר ג בנידונו להשיאה אליו בחופה וקידושי. ˘"ÓÂבש הפני יהושע ,הנה ז"ל הפנ"י ש בסו"ד" :ומש"ה התירה ר"ת להגר שכבר כנסה מעיקרא". איהו סבר שכוונת הפנ"י דמיירי שעבר וכנסה ולא היא ,אלא כוונת הפנ"י ,כיו שכבר כנסה כשהיה עכו" ,ולהכי לא מפקינ מיניה אחר שנתגייר .וכמש"כ לעיל ,וכדברי החיד"א בחיי שאל ,שסמכו עליו בשו"ת עבודת הש ובשו"ת ישא איש. ‰‰Âבשו"ת אר" צבי הנ"ל הביא אח"כ תשובת הרמב" בשו"ת פאר הדור )סי' קלב( שהיקל מפני תקנת השבי ,וכ הביא דברי תשו' טוב טע ודעת הנ"ל ,ולכ ד להקל ג בנידונו א יש לחוש שיחזרו לקלקול ,ואעפ"כ לא מלאו לבו להורות היתר למעשה ,והניח בצ"ע .ע"ש .ולפי מ"ש הדבר ברור להיתר ,וכדעת ר"ת .ומ"ש שנידונו חמור יותר ,אי דבריו מחוורי לפע"ד .ואורויי מורינ להתיר לכתחלה בזה. ‚ Ìבשו"ת עבודת הש )אה"ע סי' ד ,דמ"ט ע"ג( סמ! על תירו" החיי שאל הנ"ל ,ולכ התיר בנידונו לישא את הנכרית אחר שנתגיירה ,כיו שהיו נשואי מקוד ,כדר! איש ואשתו ,והו"ל כדי א כנס לא יוציא .ואע"פ שממ"ש הרשב"א בתשובה ח"א )סי' אל $ר"ה( מוכח שחולק על סברא זו ,וכ נראה בתשו' כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( 35 ·Î ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ הרשב"א ח"ה )סי' רמב( .מ"מ הואיל ור"ת וסיעתו ס"ל להקל ,ורבינו יחיאל עשה מעשה כר"ת ,ומילתא דרבנ היא ,אית ל למיזל להקל .ע"ש. הרבה אחרונים סמכו למעשה על סברת הרמב"ם להתיר מפני תקנת השבים ‚ Ìבשו"ת ישא איש )חאה"ע סי' ז( כתב ,שמכיו שנישאו בערכאות חשיב ככנס שלא יוציא ,וסמ! סמיכה בכל כחו על דברי מר החיד"א בחיי שאל הנ"ל .וסיי ,ומה יקרו דברי הרמב" בשו"ת פאר הדור שכ' להקל בזה מפני תקנת השבי .ע"ש. Î"ÎÂבשו"ת תעלומות לב ח"ג )סי' כט( ,שבנ"ד שה נשואי ע"י הערכאות ,ואי אפשר להפריש זמ"ז בשו אופ ,יש לנו להקל .ועיקר סמיכתי בזה על תשובת רבינו הרמב" בשו"ת פאר הדור )סי' קלב( שהתיר לכתחלה לישאנה ,מפני תקנת השבי ,ועת לעשות לה' הפרו תורת! .וכ"ש בדורותינו ובארצות החופש והדרור וכו' .ע"ש. ˙"¢·Âאחיעזר ח"ג )סי' כו אות ז( כתב ג"כ ,שבזמנינו יש להקל בנכרית שנישאת לישראל בנישואי אזרחיי ע"י הערכאות ,ורצונה להתגייר ולהנשא בחופה וקידושי ,ואומרת שרצונה ג לגדל ולחנ! את בניה בדת ישראל ,ויש לסמו! בזה ע"ד הגר"ש קלוגר בטוב טע ודעת קמא )סי' רל( שהתיר לגיירה לכתחלה וכו' .ומצאתי יסוד לדבריו בשו"ת פאר הדור להרמב" )סי' קלב( שהתיר בזה מפני תקנת השבי ,ועת לעשות לה' הפרו תורת! ,ומוטב שיאכל בשר תמותות שחוטות .ודברי הרמב" יסוד גדול ,דכל דאיכא משו תקנת השבי ,וג חשש שלא יצאו לתרבות רעה יש להתיר ,ומד' הרמב" אלו סיוע להוראת הגר"ש קלוגר .ואע"פ שאי ללמוד מתשו' הרמב" אלא לעני די הנטע על השפחה ,דהוי משו לזות שפתי ,אבל מדי קבלת גרי לשו אישות ע"י ביה"ד ,י"ל אי אומרי לאד חטוא כדי שיזכה חביר! ,מ"מ נראה שכיו שג א לא תתגייר הרי תשאר אצלו בגיותה ,א"כ אי כא לשו אישות ,וכל שאומרת שכוונתה לש"ש ואי אומדנא דמוכח להיפ! מקבלי אותה לכתחלה ,לכ לפי ראות עיני ביה"ד יש מקו לסמו! להקל ע"פ הוראת הגר"ש קלוגר הנ"ל .עכת"ד. ˙"¢·Âאור שמח )סי' לב עמ' קיח( התיר לקבל עכו" הבא על בת ישראל וילדה לו בני ,ולגיירו לכתחלה ,משו תקנה דידה ותקנת הבני שה ישראלי לכל דבריה .וכמ"ש בע"ז )לו (:דאיהי משכה אבתריה ,ומכיו שיש כמה חששות א נחמיר באיסור דהוי לכתחלה יש להקל ,ועוד דמסתברא שהתוספתא דיבמות )פ"ד( לא אמרה שלא יכנוס אלא לגבי עכו" הבא על בת ישראל במקרה ,וה"ה בישראל הבא על הנכרית במקרה ,אבל לא היכא שדרה עמו ביחד עד שנתעברה ממנו ,דבכה"ג ודאי שהיא אדוקה בו ,ואימור דלא החמירו לומר בזה שלא יכנוס ,שיש חשש שיצאו לתרבות רעה ,ולכ מותר לו לכונסה לאחר שתתגייר ,וכ לאחר שיתגייר מתירי לו לכונסה ,ומקבלי אותו לכתחלה, ומוטב שיאכלו בשר תמותות שחוטות וכו' ,וכמו שאמרו בקידושי )כ (:גבי יפת תאר .אמנ יראתי לסמו! ע"ז ,עד שמצאתי לרב של ישראל בכל הדורות הוא הרמב" בשו"ת פאר הדור שפסק שיש להקל מפני תקנת השבי ,ואמרנו שיכול לישאנה ,שמוטב שיאכל רוטב וכו' ,ועת לעשות לה' הפרו תורת! ,וכ"ש כא דאיכא תקנתא דידה ותקנת הולד ,ובודאי דשריא להנשא אליו אחר שיתגייר ,ובסופו יעשה לש שמי ויהיה גר צדק .עכת"ד. ‚ Ìבשו"ת דרכי שלו )סימ נ( העלה להקל במי שחשק בנכריה ,ורוצה לגיירה ע"ד שישאנה אחר גירות, ויש חשש שא לא תתגייר ,יצא לתרבות רעה וידור עמה בגיותה ,שיש לצדד ע"פ דעת הרמ"א )אהע"ז סי' קעז ס"ה( בנטע על הפנויה ,שא יש חשש שמא יצא לתרבות רעה יכול לכונסה .ובהגהה ש הובאו דברי הרמב" בתשובה הנ"ל .ע"ש. ˙"¢·Âדברי חיי מצאנז ח"ב )חאה"ע סימ לו( כתב ג"כ בנידונו שהוא מגז שא לא יגיירו אותה ישב עמה באיסור ,ושיבא לעבירות חמורות ,י"ל דבכה"ג מתירי לו איסור קל של לכתחלה ,כדי שלא יבא לידי 36 כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( ‚Î ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ עבירות חמורות וכו' .אבל אי לעשות מעשה להתיר אלא רק אחר הסכמת הרבני שבמדינת .ע"ש. ·"ÂÈÎÂכתב בספר נהר מצרי )ד $קיא ,(.שאנו מתירי להשיאה אליו ,כדי להצילו מאיסור נשג"ז ,וג לטהר את זרעו מכא ולהבא ,כי ולד נכרית כמותה ,וג לגייר את בניו אשר הוליד ממנה .ועוד שיש לחוש פ ימיר דתו כדי לישאנה ע"פ דת וכו' .ע"ש. Ìȯ·„ÎÂהאלה כתב לצדד להקל רבה של ביירות )לבנו( הגר"ש בוחבוט בתשובה שהובאה בשו"ת ישכיל עבדי ח"ג )חיו"ד סי' טז( .והגהמ"ח הביא עוד כמה אחרוני שכתבו להקל ,ומה הרב תעלומות לב והרב עצי הלבנו ,וסיי ,אי! שיהיה בעיקר הדי דנ"ד נראה דשפיר יוכל לסמו! בשופי להקל מהטעמי שהביאו האחרוני הנ"ל בשעה"ד כזאת ,שכבר נישאו בערכאות נישואי אזרחיי ,וכדאי ה לסמו! עליה לגייר לכתחלה .ע"ש. יש לסמוך על תשובות הרמב"ם אף היכא שנעלמו מעיני מרן הבית יוסף ‰‰Âבשו"ת בית שערי )חיו"ד סי' שסא( אחר שכתב להחמיר בנ"ד ,ומשו הנטע על הנכרית וכו' ,סיי, אחרי כותבי הראני בני תשובת הרמב" בס' פאר הדור )סי' קלב( שהתיר בזה מפני תקנת השבי ,ועת לעשות לה' הפרו תורת! וכו' ,ולפ"ז אפשר שג בנ"ד יש להתיר לגיירה ולכונסה מה"ט .אבל מדלא הביאו הטור והמחבר ושאר פוסקי אחרוני דבר זה ,ש"מ דלא שמיע להו ולא ס"ל .וכה"ג כתב התומי )סי' כה( שאי לטעו קי לי כדעה שלא הובאה בש"ע .ובשו"ת מי חיי סי' יח כתב שאפי' לספק ספיקא אי לצר $דעה שלא הובאה בש"ע .ע"כ. Âȯ·„Âתמוהי ,דהא ודאי שתשובת הרמב" שהיתה בכתב ידי קדשו ,נעלמה מעיני קדש של הטור ומר ,וכ משאר אחרוני שלא הביאוהו ,ואילו ראוה בודאי שהיו סומכי עליה להלכה .וכמ"ש המהר"י קולו )שרש צד(" :שא נמצא דבר הלכה בתשובת גאו אחד ,ולא עלה זכרונו על ספר ידוע ומפורס ,אפי' א ימצא פוסק אחרו שפסק להיפ! מדברי הגאו הקוד לו ,י"ל דילמא לא שמיעא ליה לאותו פוסק אחרו מדברי הגאו הקוד לו ,ואילו שמע הוה הדר ביה" ,וכמ"ש כיו"ב בכתובות )סט ,(.ובדברי רב האי גאו ש .ע"ש .וכ"פ הרמ"א בהגה )חו"מ סי' כה( .וכ"כ כיו"ב גדולי האחרוני, ומה ,המהרשד" בתשובותיו )חחו"מ סי' א( .והמהר" אלשי! )סי' לט(. ) Ë"Óȯ‰Ó‰Âחחו"מ ר"ס נג( .וע"ע בט"ז יו"ד )ס"ס נב וס"ס קיג( .ובש"! )חו"מ סי' מו ס"ק קיז( .וכ"כ החיד"א בשו"ת חיי שאל ח"א )סי' נו( ,ע"כ. ‰˙ÚÓÂיש לתמוה הפלא ופלא על הרב בית שערי הנ"ל דאזיל כל בתר איפכא .ובאמת שהאחרוני סמכו סמיכה בכל כוח ע"ד הרמב" בס' פאר הדור )הנז'( .וכמש"כ לעיל. מצרפים לספק ספיקא גם דעה שלא הובאה בשלחן ערוך ˘"ÓÂעוד הרב בית שערי שדעה שלא הובאה בש"ע אי לצרפה אפי' לספק ספיקא ,ושכ"כ בשו"ת מי חיי )סי' יח( ,לא היה צרי! להרחיק עדיו ,שכבר כ' כ ג הפמ"ג )או"ח סי' לב מש"ז סק"ב( .וכ"כ בלבושי שרד ,ועוד אחרוני .אבל אי זה עני לכא ,כיו שתשובה זו לא נגלית לעיני מר הש"ע וגדולי האחרוני ,ואילו ראוהו היו מביאי דבריו להלכה פסוקה .ובלא"ה כבר תמה ביד אברה )יו"ד ס"ס קי( ,על הלבושי שרד הנ"ל ,וכתב עליו ,ושרא ליה מריה ,דאטו מפני הכרעת הב"י והרמ"א ,נשי דעת גדולי הפוסקי הראשוני כלא היו ,וכמ"ש כ הנוב"י )אה"ע סי' מז( .ע"כ. Ú"ÚÂבשדי חמד )כללי הפוסקי סי' יג אות ה( שכתב ,שרבי מגדולי האחרוני הספרדי אינ חוששי לכלל הנ"ל ,ומצרפי לס"ס להקל ג סברא שלא הוזכרה כלל בש"ע .ע"ש .וכ"כ בפשיטות בשו"ת תעלומות לב ח"א )חאה"ע ס"ס כב( .ע"ש .וראה בעי יצחק ח"ג עמוד קיח ,וח"ב עמוד שה. כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( 37 „Î ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ ˘"ÓÂעוד בשו"ת בית שערי לעשות חילוקי בי תשובת הרמב" לנידו שלנו ,המעיי יראה שאי דבריו מוכרחי כלל ,ובפרט באיסור קל של לכתחלה ,כשתקנת השבי עומדת מנגד .ורבי וגדולי מרבני דורנו כתבו להקל בנ"ד. ÔÎÂהעלה הגאו מרא דארעא דישראל מהרי"א הרצוג בשו"ת היכל יצחק )חאה"ע סי' כ( ,שבודאי שכדאי הוא הגר"ש קלוגר לסמו! עליו להקל ,וכבר היקל בכיו"ב הרמב" בתשובה )סי' קלב( וכו' ,ולכ יש לגיירה לכתחלה ולהשיאה בחופה וקידושי וכו' .ע"ש. ÔÎÂבשו"ת משפטי עוזיאל )חיו"ד סי' יד( הסתמ! על דברי הרמב" בשו"ת פאר הדור )סי' קלב( הנ"ל, וכתב ,שדבריו היקרי של רבינו הרמב" הנ"ל ה לנו לעיני ,בכל כה"ג כגו הנטע או הנשוי ע נכריה ונתגיירה ,שא לא נתיר נישואיו עמה אחרי שהתגיירה ,ישארו בנישואיה כל ימיה בגיותה, ובניה בני התערובות יהיו נעקרי מע ישראל .ע"ש. ÛȉÂידו שנית בשו"ת משפטי עוזיאל )חאה"ע סי' כה( לחזק דבריו הראשוני בהסתמכו ע"ד הרמב" בתשובה הנ"ל ,וכ' ליישב דברי הרדב"ז בשו"ת דברי דוד )סי' יא( ,שלא יהיו מתנגדי לתשובת הרמב" .ע"ש .וכ"כ עוד בשו"ת משפטי עוזיאל מה"ת )חיו"ד סי' נג וסי' נח( .ועוד לו בשו"ת משפטי עוזיאל )חאה"ע מה"ת סי' כא( .ע"ש .ואיכפל תנא לאשמועינ כולי האי בכוחא דהיתרא .וכ גדולי רבני המערב סמכו סמיכה בכל כח על תשובת הרמב" בספר פאר הדור הנ"ל ,וכמ"ש בתשובה שהובאה בשו"ת תבואות שמש )חיו"ד סי' קד( ,וחתימי עלה הגאוני ,רבי רפאל אנקאווה ,ורבי יוס$ ב עטר ,ורבי חיי יקותיאל בירדוגו ,זצ"ל .והגר"ש משאש זיע"א הסתמ! עליה ,וכ' לסייע דבריה .וכ הרחיב דבריו בכוחא דהיתרא בשו"ת תבואות שמש )חיו"ד סי' סו( ,ובשו"ת שמש ומג ח"ב )סי' לב( ,וסמ! ג"כ על תשובת הרמב" בשו"ת פאר הדור הנ"ל .ע"ש .וכ העלה הגר"מ קירשבוי ראב"ד בפפד"מ ,בשו"ת מנח משיב )סי' מב( ,להקל בזה ,מטע מוטב שיאכלו בשר תמותות שחוטות ולא נבלות וכו' .ע"ש .והדבר ברור שאי להקל בזה אלא כשיודעי שישמרו תורה ומצות .ומקבלי עליה ככל אשר יצוו בית הדי עליה לשמור ולעשות] .וע' בשו"ת חלקת יעקב ח"א )סי' יג( מ"ש ע"ד הרב מנח משיב הנ"ל .ודו"ק[. Ú"ÚÂבשו"ת שרידי אש ח"ב )סי' קה( שהעלה ג"כ להקל ,שמכיו שאיסור נטע שלא יכנוס הוא רק מדרבנ ,ועובר עליו פע אחת בלבד ,וא לא נגייר אותה להשיאה אליו ,ישאר עמה בגיותה ויעבור כל ימי חייו בכל ביאה משו נשג"ז ,א"כ מוטב להתיר לו לכונסה ,שהיא איסור קל של לכתחלה ,כדי שלא יעבור כל ימיו .ע"ש. ,‡È„„ ‡˜ÒÓבהא נחיתנא ובהא סליקנא שא יראה לעיני בית הדי שהנכריה באה להתגייר גירות גמורה בקבלת עול תורה ומצות בלב של ,לשמור ולעשות דיני התורה והמצוה ,ולחנ! בניה לתורה לאחר גיור כדת ,יש להתיר לגיירה לכתחלה ,ולהתיר לה להנשא אליו בחופה וקידושי כדת משה וישראל .וכדעת רוב האחרוני שבזמנינו שכתבו להקל .וא $את"ל שלא יצאנו מידי ספק פלוגתא דרבוותא ,מ"מ כיו דהוי מילתא דרבנ ,ספד"ר לקולא .ולגבי הגיור ג כ א $שיש מקו לומר דשמא לא חשיב גיור לש שמי ,שי"ל שעושה כ מפני הלח" שעליה מהאיש אשר חי אתה ,או מלח" משפחתו עליה ,מ"מ כיו דבדיעבד קי"ל שכול גרי ה ,בספק יש להתיר לכתחלה ,וכמ"ש הגר"ח ב עטר בספר פרי תאר )סי' ח סק"א( בדי סכי קט כל שהוא לשחיטה, שכיו דבדיעבד שרי ,ובדי לכתחלה נחלקו בזה הפוסקי ,יש להקל ,שכל דבדיעבד שרי ,ספקו מותר ג לכתחלה .ע"ש .וכיו"ב כתב הב"י באה"ע )סי' קנט(] .הערה זו מתו! שו"ת יביע אומר ח"ח יו"ד סי' כד[. 38 כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ ‰Î ט .אשת איש שזינתה ע גוי ,וגירשה בעלה בגט ,והגוי נתגייר כדת ,יכולה להנשא לגר הזה ,דלא שיי! לומר אחד לבעל ואחד לבועל בביאת גוי(Ë . י .יש מקומות שנהגו להמתי שנה תמימה מיו בוא הגר לפני בית הדי ומגלה רצונו להתגייר ,ועד שיקבלוהו בפועל ,בכדי שבאותה שנה יתבוננו בית הדי במעשיו ובדרכיו ,ויוודע לה בבירור הא כוונתו כנה בקבלתו את המצוות .וכ בכדי שיוכל ללמוד את פרטי המצוות שיוכל לקיימ בשלימות מיד אחר מעשה הגירות .אול מנהג בתי הדי כיו שלא לקצוב הדבר בזמ .והכל לפי ראות עיני הדייני(È . יא .א $אחר שנתברר לבית הדי כוונתו ומניעיו שה לש שמי ,מכל מקו אי לה למהר לקבלו ,אלא יתארו בפניו את הטורח והעול שיש בקיו המצוות ,כדי לדחותו .ולכ גר שבא להתגייר בתחלה יש לתאר בפניו את מצבו של ע ישראל בי האומות ,כדי לדחותו ולא למהר לקבלו .וא בכל זאת רוצה להתגייר ,יש להתקד עמו בהכנה לגיור על פי ההלכה(‡È . אשת איש שזינתה עם גוי ,וגירשה בעלה בגט ,ונתגייר הגוי ,יכולה להנשא לגר הזה (Ëהתוס' )כתובות ג (:כתבו ,שרבינו ת התיר לבת ישראל אשת איש שהמירה דתה ,ובא עליה עכו", לקיימה לאותו עכו" אחר שנתגייר ,דלא שיי! לומר אחד לבעל ואחד לבועל בביאת עכו" ,דהוי כביאת בהמה .ע"כ .וכ פסק מר בש"ע )אה"ע ,סי' קעח סעי $יט( וז"ל :אשת איש שזינתה ע עכו", וגירשה בעלה בגט ,ונתגייר העכו" ,מותרת לגר הזה ,דלא שיי! לומר אחר לבעל ואחד לבועל בביאת עכו" .ומבואר להדיא מלשו המרדכי )סו $סנהדרי סי' תשכ( ,שמותרת לכתחלה להנשא אליו אחר שנתגייר .וכ משמע מפשטות הלשו בתוס' כתובות הנ"ל .ודלא כמ"ש בשו"ת גור אריה יהודה )חאה"ע סי' מט( ,שהפירוש בתוס' כתובות ,שהתיר לקיימה היינו בדיעבד ,דהא אמרינ ביבמות )כד (:הנטע מ הנכרית ונתגיירה לא יכנוס ,והכי איתא בתוספתא ,עכו" הבא על בת ישראל ונתגייר ,לא ישאנה ,וא כנס לא יוציא .וכ"פ בש"ע )סי' יא ס"ו( .ולשו הש"ע )סי' קעח( ,דמשמע שמותרת לו לכתחלה ,אינו מדוקדק .ע"כ .וליתא ,ואשתמטיתיה לשו המרדכי הנ"ל שכתב" :והתיר ר"ת לקחת אותה לאשה". וכ"כ התוס' ישני )יומא פב .(.דמוכח להדיא שא $לכתחלה התיר ר"ת .ומשו שנישאת לעכו" ע"פ דת ,חשיב לה כדיעבד .וכ כתב מר החיד"א בשו"ת חיי שאל )ח"א סי' מט( .והסכי לדבריו בשו"ת ויאמר יצחק )חאה"ע סי' קנה( .ע"ש .וכ"כ בספר חינא וחיסדא )ח"א ד $לח .(:וכבר הארי! קצת בזה בשו"ת יביע אומר ח"ח )חיו"ד סי' כד ,עמוד שלב ,בהערה( .ע"ש] .שו"ת יביע אומר )ח"י אה"ע סימ יד([. (Èעי' בספר משנת הגר )עמ' כא( שהביא כ מש ספר משנת רבי אליעזר ,שכ היה המנהג משני קדמוניות .ומ הסת בשנה מעוברת די בי"ב חודש למנהג זה .א! בלא"ה כיו לא נהגו כ .וכל שבית הדי מתרש מהבא לפניו שכוונתו לשמור תורה ומצוות ,ויש אומדנא דמוכח שיקיי מצוות ,ומתגורר במקו שיש לו אפשרות לשמור תורה ומצוות ,אי לעכבו שנה שלימה. אף אחר שנתברר שמניעיו לש"ש ,אין להם למהר לקבלו – קשים גרים לישראל כספחת (‡Èמסכת גרי )פ"א ה"א(, וכ הוא ביבמות מז :אמר מר גר שבא להתגייר אומרי לו מה ראית שבאת כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( 39 ÂÎ ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ להתגייר ,ומודיעי אותו מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות ,מאי טעמא דאי פריש נפרוש, דא"ר חלבו קשי גרי לישראל כספחת .ופרש"י ,ד"ה דאמר ,שאוחזי מעשיה הראשוני ולומדי ישראל מה ,או סומכי עליה באיסור והיתר .וז"ל הרמב" )הלכות איסורי ביאה פי"ג הל' יח( :ומפני זה אמרו חכמי קשי גרי לישראל כצרעת ,שרוב חוזרי בשביל דבר ,ומטעי את ישראל ,וקשה הדבר לפרוש מה אחר שנתגיירו .צא ולמד מה אירע במדבר במעשה העגל ,וקברות התאוה ,וכ רוב הנסיונות האספסו ,$היו בה תחילה גרי .ע"כ] .ובס' יוסיפו )סו $פרק לג( מסופר על אלכסנדר שמל! על היהודי בחזקה ,ואח"כ קיבלוהו בכבוד גדול ,והיו כמה ערי שלא הרס ,ואת מרשה אשר לאדו ,וימולו את בשר ערלת וכו' .ע"ש .וידוע שמאות גרי יצא הורדוס העבד האדומי אשר הכרית כל זרע החשמונאי .והוא שנתכוונו חז"ל ,קשי גרי לישראל כספחת[. 'ÚÂבפרש"י )נדה יג (:שכל ישראל ערבי זה לזה ,ונמצא שיהיו ישראל ערבי ג לגרי שנתווספו עליה ,שאינ מקפידי כ"כ במצוות .ע"כ .וזו הסיבה שבתחלה דוחי את הגר מלהתגייר ,משו שרבי מ הגרי אינ מקפידי על שמירת המצוות בשלימות המעשה כשאר ישראל ,ואוחזי מעשיה הראשוני בידיה. ÌÓ‡Âהתוס' ביבמות ש ,וכ בקידושי )ע (:פירשו בש ר"י ,דהטע לדחיית הגרי הוא מפני שישראל הוזהרו ביותר על אונאת הגר ,וכדכתיב )שמות כב כ( וגר לא תונה ,וקשה להזהר באונאת. 'ÈÚÂב"י )יו"ד סי' רסח( בש הסמ"ג .וז"ל מר בש"ע )סעי $ב( :כשבא להתגייר אומרי לו :מה ראית שבאת להתגייר ,אי אתה יודע שישראל בזה"ז דחופי סחופי ]פי' אבודי וסחופי[ ומטורפי, ויסורי באי עליה .א אמר יודע אני ואיני כדאי להתחבר עמה ,מקבלי אותו מיד ,ומודיעי אותו עיקרי הדת ,שהוא יחוד ה' ואיסור עבודת כוכבי ,ומאריכי עמו בדבר זה ,ומודיעי אותו מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות ,ומודיעי אותו מקצת עונשי של מצות ,שאומרי לו ,קוד שבאת למדה זו אכלת חלב אי אתה ענוש כרת ,חללת שבת אי אתה חייב סקילה ,ועכשיו אכלת חלב אתה ענוש כרת ,חללת שבת אתה חייב סקילה .ואי מרבי עליו ואי מדקדקי עליו] .כלומר א $באות מקצת עונשי אי להודיעו כל דקדוקי עונשי ,אלא מודיעי אותו דר! כלל ,קוד שבאת למדה זו אכלת חלב וכו' ואי להודיעו כל הדקדוקי והחומרות שיש באיסור חלב ואיסור שבת ,דשמא כוונתו לשמי ,כ"כ הב"ח[ .וכש שמודיעי אותו ענש של מצוות כ! מודיעי אותו שכר של מצות ,ומודיעי אותו שבעשיית מצוות אלו יזכה לחיי העוה"ב ,ושאי שו צדיק גמור אלא בעל החכמה שעושה מצות אלו ויודע .ואומרי לו ,הוי יודע שהעוה"ב אינו צפו אלא לצדיקי ,וה ישראל ,וזה שתראה ישראל בצער בעוה"ז ,טובה היא צפונה לה שאינ יכולי לקבל רוב טובה בעוה"ז כעובדי כוכבי ,שמא ירו לב ויתעו ויפסידו שכר עוה"ב ,ואי הקב"ה מביא עליה רוב פורענות כדי שלא יאבדו ,אלא כל העובדי כוכבי כלי וה עומדי .ומאריכי בדבר זה כדי לחבב .א קיבל ,מלי אותו מיד וממתיני לו עד שיתרפא רפואה שלימה ואח"כ מטבילי אותו טבילה הוגנת בלא חציצה .ושלשה )תלמידי חכמי( עומדי על גביו ומודיעי אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות פע שנייה ,והוא עומד במי. ·˙ÎÂבנימוקי יוס) $טז .ד"ה ת"ר גר( סברא דרבוותא שא לא הודיעוהו אינו מעכב ,והכי משמע בפרק כלל גדול .וכ"ה בש"! )ש ס"ק ג( ,ובאחרוני .ומפרש בגמ' )ע"ב( דטעמא דאומרי לו מה ראית שבאת להתגייר ומודיעי אותו מקצת מצות קלות וחמורות היינו משו דאי פריש נפרוש דאמר רבי חלבו קשי גרי לישראל כספחת .וסמ"ג )לאוי קטז מ ע"ג( כתב טע אחר כדי שלא יאמר לאחר מכא אילו הייתי יודע לא הייתי מתגייר וא לא הזכירו לו כ ,וכ"ה בב"י ש .וע' בדרכי משה הקצר ש ,שדייק מדברי הטור דלא משמע כ שהרי מעכב אפי' בשלשה. 40 כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ ÊÎ יב .יש שכתבו שצרי! לדחות את הגר שלשה פעמי בל! ושוב ,ורק אחר כ! לקבלו. והיו לא נהגו בזה(·È . יג .א החזיק בדעתו על א $כל האמור שרוצה להתגייר ,מקבלי אותו מיד ומודיעי אותו עיקרי הדת שהוא יחוד ה' ואיסור עבודת כוכבי ,ומאריכי עמו בדבר זה .וכ מודיעי אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות .ומקצת עונשי ושכר של מצות .א! בעת הגיור צרי! שיקבל עליו את כל המצוות כול .שקבלת מצוות היא מעיקרי הגיור(‚È . יד .יש להזהר מאד שלא לגייר אות שמוחזקי שאחר כ! יעברו על איסורי תורה, כגו אות הגרי בקיבוצי חילוניי שאי ש בית כנסת ,וכיו"ב .ולכ הבאי להתגייר ,ואומרי בפיה שברצונ לקבל עליה עול תורה ומצוות ,א! בית הדי סובר על ידי אומדנא דמוכח שאי בכוונת לקיי מצוות ,ולב בל עמ ,ומיד לאחר מעשה הגיור ,יפנו עור $לתורה ולמצוות ,וישליכו אחרי גוו ,ודאי שאי לקבל, ולא שיי! לומר בזה דברי שבלב אינ דברי .והכל לפי ראות עיני הדיי(„È . יש שכתבו שצריך לדחות את הגר ג' פעמים בלך ושוב ,והיום לא נהגו בזה (·Èהרוקח )סי' קי( ,והל' גרי לרבינו גרשו הגוזר .ובשו"ע לכאו' לא הביא כ ,א! המעיי בלשונו יראה שיש מקו למשמעות כ .ועיי במדרש רות )רבה ב ,טז( אמר רבי שמואל בר נחמני בשלוש מקומות כתיב כא שובנה ,שובנה ,כנגד ג' פעמי שדוחי את הגר. (‚Èיבמות )מז (:רמב" )פי"ד מאיסו"ב ה"א( ,שו"ע )יו"ד סי' רסח ס"ב(" :א קיבל ,מלי אותו מיד". Ì"·Ó¯·Âהוסי $כדברי הגמ' שמודיעי אותו ג מצות לקט שכחה ופאה ,א! השו"ע השמיט כ .וכתב מר בב"י הטע ,משו שאינ נוהגי בזה"ז .ועיי בשו"ת חמדת שלמה )חיו"ד סי' כ"ט וסי' ל'( דהודעת המצות וקבלת המצות שני עניני ה ,דקבלת המצות הוא בסת שקיבל עליו להכנס בדת יהודית, והודעת המצות להודיע לו עני המצות ושכר ועונש ,וזה אינו מעכב ,ולעול קבלת המצות בסת מעכב ,דזהו עיקר הגירות ,וכמש"כ הרמב" דבעי קבלת המצות בשלשה .ע"ש. יש להזהר מאד שלא לגייר אותן שמוחזקים שאחר כך יעברו על איסורי תורה („Èע' ביבמות )קט (:רעה אחר רעה תבא למקבלי גרי .ובתוספות ש ,אומר ר"י דהיינו היכא שמשיאי אות להתגייר ,או שמקבלי אות מיד ,אבל א ה מתאמצי להתגייר יש לנו לקבל ,שהרי מצינו שנענשו אברה יצחק ויעקב שלא קיבלו לתמנע שבאתה להתגייר ,והלכה והיתה פלגש לאליפז ב עשו ,ונפק מינה עמלק ,דצערינהו לישראל ,כדאמרינ בפרק חלק )סנהדרי צט .(:וג יהושע קיבל את רחב הזונה ,ונעמה ורות המואביה ,ובריש פרק במה מדליקי )שבת לא (.שגייר הלל אותו שאמר גיירני על מנת שתשימני כ"ג ,ואותו דעל מנת שתלמדני כל התורה כולה ,וא $על פי שלא היו מתאמצי להתגייר ,יודע היה הלל בה שסופ להיות גרי גמורי ,כמו שעשה לבסו .$ע"כ .וכתב הרשב"" בספר זהר הרקיע )עשה מ'( שיש מצוה על בית די לקבל גוי הבא להתגייר .וראוי להכניס מצוה זו בכלל כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( 41 ÁÎ ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ מני המצוות ,ואיני יודע על איזה מצוה נסמו! אותה .ע"ש .ובאזהרת הר"י אלברצלוני )במצות עשה אהבת הגר( כתב ,שקבלת גרי הוא בכלל מצוה "ואהבת את הגר" .ובביאור הגאו ר' ירוח פישל פערלא על ספר המצות להרס"ג )סו $עשה י"ט ח"א ד $קמח( מצדד שהוא נכלל במצוה "ואהבת את ה' אלקי!" כמבואר בספרי )פרשת אתחנ פיסקא ל"ב( שזה מצוה לאהבו על כל הבריות ,כאברה אבי! שנאמר "ואת הנפש אשר עשו בחר". 'ÚÂבשו"ת בית יצחק )יו"ד ח"ב סי' ק אות יא( ,ובשו"ת אחיעזר )ח"ג סי' כו אות ד( ,ובשו"ת אגרות משה )יו"ד ח"א סי' קנז( .וכ העלה מר אאמו"ר זצוק"ל בקוב" תורה שבעל פה )ח"ג( וז"ל :ונראה שא הבאי להתגייר אמנ אומרי בפיה שברצונ לקבל עליה עול תורה ומצות ,א! בית הדי סבור ע"י אומדנא דמוכח שכל דבריה מ השפה ולחו" ולב בל עמ ,ומיד לאחר מעשה הגיור יפנו עור $לתורה ולמצוות וישליכו אחרי גוו ,ודאי שאי לקבל ולא שיי! לומר בזה דברי שבלב אינ דברי ,כמוב' בתוס' והרא"ש )נדרי כח ,(.דאע"ג דקי"ל דברי שבלב אינ דברי ,כל דאי' אומדנא דמוכח ואנ סהדי שדעתו כ! ,הו"ל כאילו פירש בהדיא ,ולא חשיב דברי שבלב .וכ"כ המהריק"ש בס' ער! לח )יו"ד סי' רלב סי"ד( .וכ"כ עוד המהרי"ט בתשו' )חחו"מ סו"ס מה( .והגאו מקור חיי )סי' תמח ס"ק ט( ,ועוד .וממילא כשהגר או הגיורת ברצונ לגור בקיבו" חפשי לאחר גיור ,ויש אומדנא דמוכח שימשיכו לאכול מאכלות אסורות או לחלל שבת וכדו' ,אי לקבל .והכל לפי ראות עיני הדיי .וכ העלה מהר"י שמלקיס )ח"ב יו"ד סי' ק( ובשו"ת ערוגת הבוש )חיו"ד סי' רכד( ובשו"ת צור יעקב )סי' כז( ובשו"ת ר' עזריאל הלדסהיימר )סי' רלד( ובשו"ת דעת כה )סי' קנד( .עכ"ל .וע"ע בשו"ת יביע אומר )ח"ה אה"ע סי' ג( .ועי' בקוב" תורה שבע"פ )חי"ג עמ' טו( במ"ש בזה הגרא"י אונטרמ. מוחזק לנו שהגר יעבור על איזה איסור לתיאבון אם אפשר לגיירו ̇Âמוחזק שיעבור לתיאבו ,נחלקו בזה הפוסקי עי' באחיעזר ח"ג )סי' כו( שלדעתו אפשר לגייר באיזה אופני ,וש ד אודות נכרית שנישאת לישראל בנשואי אזרחיי ,וכעת רצונה להתגייר ,וא לא יקבלוה לגירות בב"ד כשר ,תל! לרפורמי ,א חשיב בכלל גירות לש אישות ,ובפרט שג לאחר שתתגייר לא תשמור דיני ישראל ,ובתחלה הביא הסוגיא ביבמות )כד( בדי הנטע על השפחה ,דלא ישאנה ,ופי' רש"י דלא ישאנה משו לזות שפתי ,דאתי לאחזוקי קלא קמאי ,ודייקו באיזה פוסקי, דא הדבר ידוע שנבעלה לו בודאי מותר לכונסה ,אבל הרשב"א מפרש ,שהלזות שפתי היא שיאמרו שנתגיירה שלא לש"ש ,וכ מבואר ברמב" וריטב"א והגר"א )אה"ע סי' קע"ז ס"ק י"ז( .ומבואר דס"ל בשי' רש"י דא בודאי בא עלי' אפי' א כנס יוציא ,ורק בנטע לפי שהוא חשד בעלמא .והקשו מהתוספתא דמבואר דלא תצא ,הרי דפשוט לה בשי' רש"י דאפי' בא עליה בעדי שיי! הטע דהלעז של רש"י. ואפי' א כנס יוציא .ועי' בנמוק"י ש ,וכ פסקו לדינא בשו"ת דברי חיי למהר"ח מצאנז )חאה"ע(, ובתשו' שואל ומשיב )מהדו"ת ח"ג( דאסורה לכנוס ,כמו שאסר הרשב"א .ע"ש .וע' בדברי חיי שצידד דבאופ שיש לחוש שיבואו לידי עבירות חמורות ,מתירי איסור קל ,ובפרט בכה"ג דבדיעבד לא תצא דאי מוחי בדבר ,א! לא להתיר לכתחלה. ,˙Â¯È‚Ï ‰Ï·˜Ï ¯˘Ù‡ ̇Âלכאורה אי מקבלי ,כמבואר ברמב" )פי"ג מה' איסו"ב( ,ובטוש"ע )יו"ד סי' רס"ח סעי' י"ב( ,ועי' בב"י ש דהכל לפי ראות עיני הב"ד ,וא רואי שסופו לש"ש ,מותר לקבל כמש"כ התוס' .ובנ"ד שמתגיירת ע"מ להנשא ,הי' מקו לפקפק א $אי נימא דמתגיירת בלב של ,דהא מבואר בבכורות ל"א נכרי שבא לקבל דברי תורה חו" מדבר אחד ,אי מקבלי אותו .ר"י בר"י אומר אפי' דקדוק אחד מד"ס .וכ"פ הרמב" )פי"ד מה' א"ב ה"ח( ,וכיו שרצונה להנשא לו ולעבור על דקדוק אחד מד"ס ,אי מקבלי אותה .אול נראה דהדי דנטע על האשה לא ישאנה ,האיסור רק עליו ולא עליה, וכמ"ש הנוב"י הכלל בזה ,דכל מקו דתני לא ישאנה האיסור עליו ,ולא תנשא האיסור עליה ,ואע"פ 42 כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( ËÎ ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ דא האיסור עליו ממילא אסורה בלפני עור ,וא $באיסור דרבנ יש איסור לפני עור ,מ"מ י"ל כיו דא ניסת לא תצא ,א"כ אי בזה גו $איסור ,רק אסור לכתחלה ,משו הסר ממ! עקשות פה ,ואפשר דעל איסור דלכתחלה אי די דלפ"ע ל"ת מכשול ,ולבד זה נראה דדי זה דנכרי שבא להתגייר ולקבל עליו כל המצות חו" מדקדוק אחד מד"ס דאי מקבלי אותו ,היינו במתנה שלא לקבל ,ושיהי' מותר לו דבר זה מ הדי ,בזה אי מקבלי אותו ,דאי שיור ותנאי בגירות ,ואי גירות לחצאי ,אבל במי שמקבל עליו כל המצות ,רק שבדעתו לעבור לתיאבו אי זה חסרו בדי קבלת המצות. Ë"‰ÓÂנראה מה שחשש הרה"ג השואל לגייר לפי שלא ישמור דיני ישראל כהלכה ,אפ"ל דאי לחוש לזה כיו דמקבל עליו כל המצות א $שחושב לעבור על איזה מהמצות אח"כ לתיאבו ,מ"מ אי זה מניעה לקבלת המצות ,ודוקא היכא שמתנה שלא לקבל עליו זהו חסרו בקבלת המצות דמעכב .אול היכא שברור הדבר שבודאי יעבור אחרי כ על איסורי תורה ,חלול שבת ואכילת טריפות ,ואנו יודעי בבירור כונתו שאינו מתגייר רק לפני ,ולבו בל עמו ,הרי אומדנא דמוכח שמה שאומר שמקבל עליו המצות לאו כלו הוא ,א"כ זהו חסרו בקבלת המצות דמעכב .ובס' בית יצחק )חיו"ד ח"ב( כתב ,דכיו דאיכא אומדנא דמוכח ,ול"ש בזה דברי שבלב אינ דברי ,לא הוי קבלת גירות .וש נסתפק בגו$ הדי דאי מקבלי גר א אמר חו" מדקדוק אחד מד"ס ,דלא נתבאר מפורש אי ג דיעבד ל"ה גר. „ÂÚכתב האחיעזר ,דלעני הלכה ,בפשוטו נראה שאי לב"ד כשר לקבלה לגירות ,כיו שכונתה לש אישות ,וג אחר שנתגיירה אסורה לו ,מצד נטע על הנכרית ונתגיירה דלא ישאנה ,ומה שחששו שמא תבוא לפני הרפורמי ,אי לנו לחוש לזה ,ועל הב"ד כשר להזדקק רק באופני המבוארי בפוסקי להלכה בקבלת מצוות ,וג אי לצדד להתיר איסורא זוטא כדי שלא לעבור ע"ה איסור חמור ,וכמו שאמרו בעירובי לב ,וכמ"ש המהרשד" לצדד בכה"ג .וכ"כ בשו"ת מהר"ח צאנז ,דהא בנ"ד יש לחוש בודאי שלא תשמור פתחי נדה וטבילה ,ויהי' בועל נדה בכרת .ובנכרית אי איסור נדה ,ועי' תוס' שבת ד .החילוקי בדי א אומרי חטא כדי שיזכה חביר! .ולפי החילוקי ש נמי י"ל דלא שיי! בנ"ד אומרי לאד חטא כדי שיזכה חבר! .וג מוהר"ח צאנז בדי הנטע מ האשה מסיק שאי מורי להיתר. ‰‰Âאחר המלחמה הגדולה ,שהותר הגירות וג הוכר על פי חק ונימוסי נשואי אזרחי ,נשאלתי, בנכרית שניסת לישראל ורצונה להתגייר ולהנשא בחופה וקדושי ,באמר שרצונ לגדל את בניה ע"פ דת ישראל ,וג אומרי שא הב"ד לא יקבלו לגירות ישתמד הבעל ,א יש להתיר לכתחלה, ובשו"ת טוב טע ודעת )מהדו"ק סי' ר"ל( העלה להקל ולהתיר לכתחלה בכה"ג ,ויסוד לזה מתשובת הרמב" פאר הדור ,אלא שלא נתברר בדבריו א הוא רק מדי הנטע על השפחה ,או ג מצד הגירות, דמלשו השאלה נראה שהיא גוי' .אבל בתשו' הרמב" נראה רק מדי נטע על השפחה ,וע"ד הגירות לא זכר כלל ,עכ"פ מפורש בד' הרמב" דמפני תקנת השבי יש להתיר ג בשפחה ,ומוטב שיאכל בשר תמותות .וד' הרמב" יסוד גדול .ומפורש בד' הרמב" הוראת מוהר"ש קלוגר שמדמה די שפחה לדי הרמ"א בסי' קע"ז ס"ה בפנוי' ,וכל דאיכא תקנת השבי וחשש שלא תצא לתרבות רעה, יש להתיר. ÏÎÂזה לעני די הנטע על השפחה מצד די איסור דלזות שפתי ,אבל מדי קבלת גירות לא שמענו מד' הרמב" ,וחילוק יש ביניה דנטע על שפחה האיסור עליו ואמרינ מוטב שיאכל בשר תמותות, אבל בקבלת גרי לש אישות ה"ז די לגבי הבי"ד שאי לב"ד לקבל המתגיירי לש אישות ,והוי כמו חטא בשביל שיזכה חבר! ,מ"מ נראה לדי כיו דג א לא תתגייר הרי תשאר אצלו בגיותה ,א"כ אי כא לש אישות ,ובפרט למש"כ להסתפק כי באומרת שכונתה לש גירות לש"ש ,ואי אומדנא דמוכח להיפו! ,מקבלי אותה ,וע"כ נראה דלפי ראות עיני בית די מקו להקל ולסמו! על הוראת כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( 43 Ï ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ טו .גר שבעת הגיור לא קיבל עליו מצוות ,פשוט וברור שאינו גר כלל א $בדיעבד. כי אחד מתנאי עצ הגיור ,הינו קבלת עול מצוות ,והוא דבר המעכב בעצ קבלת הגירות] .ולא דמי למתגייר משו אישות דהוי רק עני צדדי הפוג לכתחילה[ ,ולכ גוי הבא להתגייר ,ולא מקבל עליו עול כל המצוות ]ואפי' חו" ממצוה אחת דרבנ[ אי מקבלי אותו] .ובשו"ת דברי יציב כתב שג מי שלא קיבל דקדוק אחד של דברי סופרי ,הגיור בטל בדיעבד ,וכ"מ בשאר האחרוני[ .אול סת גר שבא להתגייר ,ואינו מתיימר לומר שחקר במצוות התורה והוא כופר באחת מה ,א $שידוע לנו שבסתר לבבו אינו מערי! את כל המצוות כראוי ,אבל קיבל על עצמו את המצוות ,אינו נחשב כאומר חו" מדבר אחד(ÂË . מוהר"ש קלוגר. Ú"ÚÂבנ"ד בדבר אברה )ח"ג סי' כח( ,ובאגרות משה )יו"ד ח"ג סי' קח ,אה"ע ח"ב סי' ד(. ˙"¢·Âקוב" תשובות ח"ב )סימ נז( כתב לבאר דעת האחיעזר הנ"ל ,כי מי שקיבל עליו כל המצוות רק שבדעתו לעבור לתיאבו ,אי זה חסרו קבלת המצות .ע"ש .ג בשו"ת אור לציו חלק א' )סימ יב( פירש כ בדעת האחיעזר ,וש קאי מעני גירות באופ שידוע בודאי שמיד אחר הגירות זילזל בתורה ובמצוות ,וכתב ,דא $על פי כ ה ספק גרי .ובדעת האחיעזר כתב ,דס"ל שה ודאי גרי .ע"ש. קבלת מצוות בגירות מעכבת (ÂËעיי בב"ח )יו"ד סי' רסח( ,ובמגיד משנה )איסו"ב פי"ג הי"ז( .ובדעת הרי" ,$עיי ברמב" )יבמות מה .(:ומר השו"ע )סי' רסח סעי' ג'( הכריע דקבלת מצוות מעכבת .וזו הסכמת האחרוני .עיי בשו"ת חמדת שלמה )יו"ד סי' כד כט( ,ובשו"ת אחיעזר )ח"ג סי' כו( ,ובשו"ת היכל יצחק )ח"א סי' יט( .ובשו"ת אגרות משה )יו"ד ח"א סי' קנז, וח"ג סי' קו( .ובשו"ת מנחת יצחק )ח"א סי' קכא( ,וש התייחס ג לדברי הנימוק"י והריטב"א ביבמות ש. ובשו"ת יביע אומר ח"ה )יו"ד סי' יג( גבי איזבל אמו של יור ,כתב בפשטות דמה שכתב הרמב" שא חזר לסורו הרי הוא כישראל מומר ,היינו דווקא כשנהג כישראל תקופה מסויימת ,ואחר כ! חזר לסורו, דבלא"ה ,לא הוי גר כלל .ועיי ביבי"א ח"ח )אבה"ע סי' יב( בש המהר"ש קלוגר בשו"ת טוב טע ודעת תליתאה )ח"ב סי' קיא ג'( שמדאורייתא ג בלי קבלת מצוות הוי גר גמור .אבל לא הביא לו חבר. Ï"ÊÂהרב טוב טע ודעת" :וג מש"כ כב' דלפי דברינו ג המילה אינו עיקר רק קבלת עול מצות ,זהו טעות גמור ,דקבלת עול המצות הוי רק מכשיר .ועיקר הגרות הוי המילה וטבילה .ותדע שבקבלת עול מצוה בלי מילה וטבילה אינו כלו ,ולהיפו! א מל וטבל לש גירות א $דלא קיבל עול מצות תחילה ,הוי גר מ התורה בודאי ,וקבלת עול מצות תחילה הוי רק דרבנ" .ומבואר שרק קבלת מצוות תחילה היא דרבנ .וזה מהטע שכתב שקבלת מצוות אינה חלק ממעשה הגיור אלא מכשיר למעשה הגיור ,לכ ג כאשר הגר קיבל על עצמו מצוות לאחר מכ ,מדאוריתא מהני ,וחכמי תיקנו שיודיעו אותו עיקרי מצוות קוד לכ. ועכ"פ לדעת רוב האחרוני קבלת מצוות מעכבת ,וכ"פ הש"ע ,אול קבלת מצוות תחלה ,בזה כתב הרב הנז' שאינה מעכבת[ .ולכאורה יש סמ! לדברי המהר"ש קולגר ממש"כ הרמב" )איסו"ב פי"ג הט"ו( בגרי שהתגיירו בימי דוד ושלמה וז"ל" :והיו ב"ד הגדול חוששי לה לא דוחי אות אחר שטבלו מכ"מ ולא מקרבי אות עד שתראה אחרית" .מבואר שא קיבלו מצוות באחרית שפיר דמי ,ומהני הגיור שעשו 44 כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( ‡Ï ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ קוד לכ .שו"ר שזו אינה ראיה ,עיי בשו"ת אגרות משה )יו"ד ח"ג סי' קו( שביאר את דברי הרמב" אחרת, דמיירי במתגיירי שקיבלו מצוות ויש ספק הא פיה וליב שווי ,לכ ממתיני לראות מה תהיה אחרית ,דא ישמרו מצוות אגלאי מילתא למפרע שקבלת היתה שלמה .ועיי בדבריו של הגר"ב זולטי זצ"ל בכנס תורה שבעל פה כר! יב ,שכתב מעי דברי הטוב טע ודעת .א! באגרות משה )ח"ג יו"ד סי' קו( כתב שקבלת מצוות היא חלק ממעשה הגרות ,ומעכבת שתהיה בתחלה. ˘"ÚÂבאגרות משה )יו"ד ח"א סי' קנז( .וע"ש שד בגר שאנ סהדי שלא קיבל מצות ,א $שאמר בפיו שמקבל מצוות ,א נחשב גר ,וכתב ,פשוט וברור שאינו גר כלל א $בדיעבד .וכ הורה אבא מארי הגאו זצלה"ה הלכה למעשה בסטראבי ,בעובדא כזו שאינו גר כלל בי לקולא בי לחומרא ,שקבלת מצות בגר מעכב ,כדאיתא ביו"ד סי' רס"ח סעי' ג' .וא $א אמר בפיו שמקבל מצות ,א אנ סהדי שאינו מקבל עליו באמת אינו כלו .וגר שמהני לש אישות בדיעבד ,איירי שבשביל האישות קיבל עליו מצות באמת ,והוא ברור ופשוט .ואיני יודע טע הרבני הטועי בזה ,דא $לדידהו עכ"פ איזה תועלת ה מביאי בזה לכלל ישראל ,שמקבלי גרי כאלו ,דודאי לא ניחא ליה להקב"ה ולע ישראל שיתערבו גרי כאלו בישראל .ולדינא פשוט שאי זה גר כלל .ע"כ. ‚ Ìבשו"ת דעת כה )סימ קמז( כתב לגבי גר קט ,דמה שמגיירי אותו כ"ז הוא רק א הוא באופ כזה, שאנו יודעי שבגדלותו יקיי את המצות ,דבאמת הלא קבלת המצות היא עיקר של הגירות ,שהרי היא מעכבת ,ואפי' א קיבל מצוות ,אלא שלא היתה הקבלה כדי ,דהיינו שלא היתה ביו ובשלשה, כמבואר בשו"ע ,א"כ מסתברא מילתא ,דלדיד דקיי"ל דגר קט צרי! שיהי' מדעת אביו או מדעת אמו, שאז מטבילי אותו על דעת בי"ד ,ודאי צרי! עכ"פ שאביו או אמו ,או שניה יחד ,ימסרו אותו על דעת קבלת המצות .אבל בעני שהדבר מתברר שאי דעת כלל לקיי ולהזהר מאיסורי תורה ,מאי מהני מה שה מוסרי אותו לגירות ע"ד ב"ד ,דפשיטא דלא עדיפא מסירת מאילו מסר א"ע לגירות במילה וטבילה ,שכיו שחסרה קבלת המצות אי זו גירות כלל .ע"כ. ‚ Ìבשו"ת שרידי אש חלק ב )סימ עה( כתב ,אודות איש אחד שגר ע אשה גיורת שנתגיירה ע"י רב אחד ,והגיור .היינו הטבילה .היתה רק בפני אשה אחת ,ועכשיו רוצה הבעל שתתגייר עוד פע בפני בי"ד של שלשה כדי תורה .ואמנ למילה ולטבילה מהני בדיעבד בלא ג' ,אבל לקבלת המצוות בעינ ג' א $בדיעבד .שקבלת המצוות היא כתחילת די .כמבואר בש"ע )סימ רסח ס"ג( "חו" מקבלת המצוות שמעכבת א אינה ביו ובשלשה" .ועי' בתוס' שבת )סח .ד"ה גר( שכתבו ,א לא הודיעו לו את המצוות הוה גר .וכ"כ הרמב" בהל' איסורי ביאה פי"ג הי"ז ,שא לא הודיעוהו המצוות ועונש הוא גר .ויש לחלק בי הודעת המצוות לבי קבלת המצוות .שקבלת המצוות היא ,שהוא מקבל על עצמו את כל המצוות המחוייבות כישראל ,וזהו עיקר הגירות .וקבלה זו צריכה להיות בפני בי"ד של ג' ,והיא מעכבת אפי' בדיעבד .והודעת המצוות היא ,שמודיעי לו שכר ועונש ,וזה אינו מעכב בדיעבד .ע"כ. ‚ Ìבשו"ת דברי יציב )חלק אב העזר סימ קב( כתב ,דזה פשוט דגירות של קראי ,שאינו מקבל עליו תורה שבע"פ ,אינו גירות .ולהדיא שנינו בבכורות )ל (:עכו" שבא לקבל דברי תורה חו" מדבר אחד אי מקבלי אותו ,ר' יוסי בר' יהודה אומר אפילו דקדוק אחד מדברי סופרי ,ואיפסק להלכתא ברמב" )פי"ד מאיסורי ביאה ה"ח( ,והיינו שאי מקבלי אותו אפילו לגר תושב ]כהמשמעות בסדר דברי הרמב" ש[ ,והדבר מבואר לפמ"ש בשו"ת דברי חיי )ח"ב בהשמטות סימ ל"ג( דבאינו מאמי בחז"ל הוה אפיקורוס ,דתורתינו הקדושה ציותה לא תסור ,ופסול לעדות ולאו אחי! הוא .י"ש .וא"כ אי אפשר לגיירו .ובמס' גרי )פ"א ה"ד( קחשיב בי מקצת מצוות שמודיעי לאשה המתגיירת ,ע"מ שתהא זהירה בנדה ובהדלקת הנר. ע"ש .והובא בברכי יוס] $ש די ז'[ ,וקבלת עול מצוות מעכבת ,ומנה בכלל זה נר שבת שאינו אלא מדברי סופרי .ובבית יוס) $יו"ד ריש סימ רס"ח בד"ה וכשבא להתגייר( הביא מהנמוק"י ,שא לא הודיעוהו כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( 45 ·Ï ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ אינו מעכב ,א! בד"מ )אות א'( כתב עליו שמדברי הטור לא משמע כ ,שהרי מעכב אפילו בג' .וא"כ לפי הד"מ הודעת המצות וקבלת המצות חדא נינהו .ואמנ בפתחי תשובה ]ס"ק כ"ט[ הביא מ"ש בחמדת שלמה )יו"ד סי' כ"ט אות כ"ב( שיש לחלק בי הודעה וקבלת עול מצוות .וכ"כ ביד שאול )ח"ב ש סק"י(. ועכ"פ לכו"ע קבלת עול מצוות מעכב ,וא אומר שאינו רוצה לקבל עליו עול מצות התורה ,אינו גר, וגוי גמור הוא לכל דבריו .ורק הודעת שכר ,או להחמדת שלמה והיד שאול ג הודעת המצוות ,אינה מעכבת ,אבל קבלת ברור שמעכב ,ובלי זה אינו גר כלל .ע"כ. ‚ Ìבשו"ת קוב" תשובות ח"א )סימ קד( נשאל אודות גרי שנתגיירו בגיור אורדוקסי א! לא התכוונו כלל לקבל מצוות ,ועל א $שברור הדבר שהצהרת בפני הרב מסדר הגירות שה מקבלי עליה לשמור תורה ומצוות ,לא היתה אלא משפה ולחו" ,כדי לתת לה תעודת גירות ,הא חובה על הרב רוש הנישואי לחקור ולדרוש את הגר או הגיורת הבאי לבקש לרושמ לנישואי ע ב או בת ישראל ,א אמנ היתה כוונתו לקבל על עצמו לקבל עול תורה ומצוות ,והשיב ,דמילתא דפשיטא היא שאי גר בלא קבלת עול תורה ומצוות ,וא אינו חושב כלל להתגייר באמת לחסות תחת כנפי השכינה להיות שומר שבת מחללו ,ומחזיק בבריתו ,וכל המטרה בכדי להשיג את מבוקשו החומרי ,ולמאות את תאותו ,אי זו גירות כלל ,וע' בשו"ת בית יצחק )סימ ק( דללא קבלה בלב לא הוה גר ,ולא אמרינ דברי שבלב אינ דברי .והואיל ורבי מהגרי ה מסוג זה ,הרי החובה מוטלת על רושמי הנישואי לדרוש ולחקור בטר בא להוציא לה תעודת היתר נישואי ,למע לא יתערבו גויי האר" בזרע קודש .ע"כ. ‚ Ìבשו"ת צי" אליעזר חלק טז )סימ סו( כתב ,כי מי שבא להתגייר ואיננו מוכ לקבל עליו לקיי כל מצוות התורה ,דבר זה גור הפרעה בעצ התגיירותו ,וזה עיכוב בעצ הגירות ,ואמנ מי שבא להתגייר בשביל מטרה ידועה ,אבל הוא מקבל עליו עבור כ לקיי כל המצוות ,בכה"ג אי זה עיכוב בעצ הגירות כשלעצמו ,אלא דבר זה מהוה גור עיכוב על המקבלו ,שלא יקבל אותו לגיירו ,אבל א עבר וקיבלו הר"ז גר ,ורוב של גרי הבאי להתגייר המה על זאת הכוונה ,וכמו שמבאר הרמב" )בפי"ג מה' איסו"ב הי"ח( ,שמפני זה אמרו חכמי קשי לה גרי לישראל כנגע צרעת ,מפני "שרוב חוזרי בשביל דבר זה ,ומטעי את ישראל ,וקשה הדבר לפרוש מה אחר שנתגיירו .צא ולמד מה אירע במדבר במעשה העגל ובקברות התאוה ,וכ רוב הנסיונות האספסו $היו בה תחילה" .ובכל אלו המקומות לא בוטלו גירות אלא נשארו בתו! בני ישראל .ע"כ. ‰‰Âבגליו אקדמות )כא ,כב( כתב ש אחר הכותבי ,שיש מדייני הגיור שיודעי שעובדי עליה, וא נותני יד לגיורי קריצה ,וביה"ד מתעל מ האודמנא דמוכח ,שהרי רוב רוב של המתגיירי אינ מתעתדי להצטר $לחברה הדתית .ויש שנתלו באיל גדול בדברי הראשל"צ הגרב"צ עוזיאל זצ"ל ,וטענו שלדעתו נית לקבל לגיור בלא קבלת מצוות מלאה .ועיי במשפטי עוזיאל חלק א' )סימ יד( ,וחלק ב' )יורה דעה סימ נח( .אול הדברי אינ נכוני ,כי התשובה הראשונה בחלק א' אינה עוסקת כלל בקבלת מצוות ,אלא בשאלת הגיור לש אישות ,ובתשובה השניה קאי במי שנתגיירה בפני שני בלבד ,ולכל אורכה של התשובה הוא כותב דבעינ קבלת מצוות ,ותפס זאת כדבר פשוט ,ובי היתר כתב ,מכל האמור למדנו דקבלת מצוות צריכה להיות בפני בית די של שלשה ,והוא הדי באשה שבאה להתגייר צריכה לקבל מצוות בפני שלשה ,אבל א לא קיבלה מצוות ולא טבלה בפני שלשה, אינה גרות כלל .וכ כתב עוד בתשובתו בחלק ב' )יו"ד סימ נה ונו( ,וז"ל :לסיכו ,אי אד נכנס לברית ישראל להיות מותר לבוא בקהל ישראל אלא על ידי מילה וטבילה וקבלת עול מצוות וכו' .ע"ש. „Á‡ ¯·ÁÓÂחיבר בי הודעת המצוות לקבלת המצוות ,ולדעתו דעת הרמב" ומר הש"ע ,שאי הודעת המצוות מעכבת ,וממילא אי קבלת המצוות מעכבת ,כי אי! יקבל על עצמו קבלת מצוות א לא יודע מה ה ,וג א יאמר שהוא מקבל דבר שאינו יודע מה הוא ,הלא ה פטפוטי סרק ,ונמצא שקבלת \ 46 כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( ‚Ï ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ המצוות אינה חלק מהגירות כמילה וטבילה ,אלא היא עצ הסיבה הראשונית שיש לבית די להיטפל בכל הבא להתגייר ,וכשאי רצו לקיי המצוות ,אי לב"ד להיזדקק ולגייר ,אכ בזמנינו שיש לנו סיבות חשובות כבדות משקל ,הנובעות משלימות הע בכלולות ,ולכ יש לבתי הדי לקבל את אות גרי אפילו שאנחנו יודעי שלא יקיימו את כל המצוות קלה כבחמורה ,וכדברי רש"י )יבמות קט (:קשי גרי לישראל כספחת ,שאי בקיאי בדקדוקי מצוות .ולמדנו שא $שאנו יודעי בבירור שאינ יכולי לקיי את כל המצוות ודקדוקיה ,בכל אופ אנו מקבלי אות .עכ"ד] .ספר זרע ישראל תשע"ד ,עמוד [19 ודבריו ה נגד דעת כל גדולי הדור שכול כאחד ענו ואמרו שקבלת מצוות מעכבת בגירות ,והיא עיקר הגירות .ויש לחלק בי הודעת המצוות ,לבי קבלת מצוות .שבתחלה הגר לומד את ההלכות העיקריות של שבת נדה מאכלות אסורות וכו' ,ואח"כ ילמד את שאר המצוות כמו כל איש מישראל שלומד הלכות במש! חייו .אבל ברור שבעת הגיור חייב לקבל עליו עול תורה וכל המצוות ,ובלי זה אי גיור. ‰ÓÂשכתב עוד ש" ,שהגר צרי! להתחייב כי הוא נכנס בהגדרת יהודי מסורתי לפחות ,דהיינו עזיבת הדת הקודמת לגמרי ,כפירה בע"ז ,יו כפור ,חמ" בפסח ,כשרות ,הדלקת נרות וקידוש בשבת ,הנחת תפילי וכדו' ".ע"כ .ועוד כתב )עמוד (27שאי בהכרח שנבי בזמ הגיור שמתכוי לקיי הכל ,ואי צרי! שיתחייב בפירוש לכ! ,ורק א ניכר שאינו מתכוי לקיי מצוות כלל ועיקר ,כגו שהוא גר בקיבו" חילוני ימשי! לחלל שבת ולאכול מאכלות אסורות וכו' אי לגייר אותו" .ע"כ .הנה כל זה אינו דעת גדולי הדור ,ולדעת אי די בזה שיקבל חלק מהמצוות ,ויהפו! ליהודי "מסורתי" אלא חייב לקבל את כל המצוות ,והרי בגמ' בכורות )ל (:אמרו ,עכו" שבא לקבל דברי תורה חו" מדבר אחד אי מקבלי אותו ,ר' יוסי בר' יהודה אומר אפי' דקדוק אחד מדברי סופרי ,ואיפסק להלכתא ברמב" )פי"ד מאיסורי ביאה ה"ח( .ובזמנו כאשר התעוררה הבשאלה הקשה אודות גיורי צה"ל ,והיו כמה חכמי שחשבו שדעת מר אאמו"ר זיע"א שא"צ לקבל את כל המצוות ,מיד מר אאמו"ר הוציא גילוי דעת והעבירו לידי הבד"" ולידי הגרי"ש אלישיב זיע"א ,ובו הבהיר חד משמעית שאי תוק $לגיור בלא קבלת מצוות ,וכל שיש אומדנא דמוכח שהגר לא יקיי תורה ומצוות ,ואומר כ בפיו בלבד ,אי לקבלו לגיור .כי קבלת מצוות היא המהות של הגיור .וראה בהערה להל מדברי מר אאמו"ר. ·˙ÎÓ·Âמיו יו ה' כ"א סיו תש"ל ,כותבי הגאוני רבי אליעזר מנח מ ש! ,והגאו רבי יעקב ישראל קנייבסקי ,זצוק"ל ,בזה"ל :מכאב לב הננו כותבי דברי אלו בשעה שתורתנו הקדושה נעשית פלסתר לעיני כל העול ,והננו נעשי ללעג ולפלס בעשיית עני הגירות לצחוק ,ולקרוא ש ישראל על אלו שאינ מקבלי כלל ועיקר ,לא עול מצוות ולא עול מלכות שמי באמת ,אוי לאזני שכ! שומעות ,ואוי לנו שכ! עלתה בימינו .ובשעה זו חובתינו להודיע לשוחרי תורה ,כי לא זו הדר! ועוד לא אלמ ישראל בעוסקי בתורה לשמה ומורי הלכה לש שמי .ע"כ .ובמכתב נוס $מיו עש"ק פ' שלח ל! ט"ו סיו תשד" ,כתבו גדולי הדור זיע"א :אל רבני ודייני ישראל ,היות ולצערינו הגדול נתרבו לאחרונה מקרי של קבלת גרי ,ומתברר שאחוז גדול מה לא חשב לקבל על עצמו שמירת תורה ומצוות ,בעת מעשה הגירות ,הננו מזהירי בזה שהוא איסור חמור מאד לקבל גרי מבלי להיות משוכנעי שאכ דעת באמת לקבל עליה עול תורה ומצוות ,והדבר פשוט וברור שגיור ללא קבלת קיו תורה ומצוות אינו גיור כלל ,אפילו בדיעבד .וג הננו מזהירי את כל רושמי הנישואי ,שההלכה מחייבת אות לבדוק את כל המציג תעודת גיור ,ה מהאר" ה מחו" לאר" ,הא באמת היתה הגירות כהלכה כאמור לעיל ,ורק לאחר מכ אפשר לרשמ לנישואי .וחתומי על מכתב זה :הגרא"מ ש!, הסטייפלר ,הגרי"ש אלישיב ,והגרש"ז אויערבא! ,זכר צדיקי לברכה] .קריינא דאגרתא חלק ב' עמוד קסא[. ובספר מסורת משה )עמוד שכג( הביא בש הגר"מ פיינשטיי ששאלו אותו באשה שבאה להתגייר, ואומרת שמקבלת לשמור כל המצוות ,חו" מכיסוי הראש] .א.ה .שזה קשה מאד בכמה מדינות בחו"ל כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( 47 „Ï ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ טז .ולעני דיעבד ,א קיבלו גרי ,והוכח אחר כ! שבשעת הגיור לא היה פיה ולב שווי ,ולא נתכוונו לקבל על עצמ דיני התורה כדת וכדי .הכל תלוי באומדנא שהיתה בשעת הגירות ,דא באמת היה הדבר גלוי וידוע מראש שאינ מקבלי עליה עול תורה ומצוות ,ואנ סהדי שלא נתכוונו מעול לקיי המצוות בפועל ,הרי ה נשארי בגיות .אול כל זמ שלא היתה אומדנא דמוכח על כוונת בשעת הגיור ,א $על גב דאחר כ! נתגלה שלא היתה כוונת לקבל עליה עול מצוות ,דינ כישראל מומר ,וגירות קיימת ,וקשה מאד להפקיע את הגיור באופ כזה(ÊË . מחמת אנטישמיות[ ,הא מותר לגיירה .ותמה ע"ז למה אי לה השכל ,שמלמדי אות דברי כאלו וכו' ע"ש .אבל למעשה א אמרה כ! אי לגירה .ואי נראה לסמו! על הסברא שבאמת היא מקבלת מצוה זו ,רק שאינה רוצה לשומרה .שקשה להחשיב זאת כקבלה ,דהיינו שאי די שמאמינה שיש ציווי כזה ,אלא שמקבלת לשומרו .ולמעשה צרי! להשיב לה שבתנאי כזה א"א לנו לגיירה. לענין דיעבד שעברו וגיירו והגר קיבל מצוות מהשפה ולחוץ (ÊËדברי מר אאמו"ר עט"ר זצ"ל בכנס תורה שבעל פה ,במוסד הרב קוק ,והובא בספר משא עובדיה )עמ' תלח ,ד"ה מיהו לעני( ,בזה"ל :מיהו לעני דיעבד ,שכבר קיבלו גרי כאלה ,יש מקו לדו לפי חוזק האומדנא, שא באמת היה הדבר גלוי וידוע מראש שאינ מקבלי עליה עול תורה ומצוות .ואנ סהדי שלא נתכוונו מעול לקיי המצוות בפועל ,אז ג בדיעבד י"ל שאינ גרי .אבל א לא היה כא אומדנא דמוכח בשעת הגיור ,אע"ג דלבסו $אתגלי בהתייהו דינ כישראל מומר שאע"פ שחטא ישראל הוא ,עכ"ל .ומבואר דאזלינ בתר אומד הדעת שהיה "לדייני" בשעה שגיירוהו. ,¯‡·˙ÓÂשהיסוד והשורש עליו מושתת גיור אמיתי הינו "קבלת עול מצוות" באמת בתמי וביושר מצד המתגיירי ללא כל פשרות .אלא שהרצינות נבחנת ונשקלת בעיניה של הדייני חברי בית הדי ,ועליה לשקול במאזניי הדק היטב ,שהעומד לפניה אכ פיו וליבו שוי ,וצריכי ה להיות בטוחי בכ! במאת האחוזי .וכל שיש לנו אומדנא דמוכח בבירור שאי פיו ולבו שוי ,אסור לבית הדי לקבל את הגר ,וא$ בדיעבד אי הגירות גירות באופ כזה. ÔÙ‡·Âשכל תהלי! הגיור היה כדת וכדי ,ואח"כ נתברר מעל לכל ספק שהיתה כא תרמית ,ובאמת לא היתה כוונת המתגייר רצינית מעיקרא ,ומעול לא קיבל עליו בכל לבו את הנגזר בשפתיו] .כדוגמת גיורי מסויימי שנוכחו לראות שמיד אחר שעה קלה מהגיור חזרו "המתגיירי" לסור[ .הנה לדעת מר אאמו"ר הולכי בזה אחר האומדנא דמוכח שהיתה בשעת הגירות עצמה ]כפי שהיה נראה לדייני בשעת הגירות ממש[ ,שא אז לא נודע כלו להבית די ,אלא ברור היה לה שהעומד בפניה כוונתו רצינית לחלוטי ,א $א כעת נודע ]אחר הגירות[ שאינו שומר תו"מ כלל ,גירותו גרות ,ודיינינ ליה כישראל גמור שחטא .א! א עברו וגיירו אותו למרות שהיה ברור מראש באומדנא דמוכח שאינו מקבל עליו עול מצוות, אי הגיור תופס ,ואי זה משנה א הדבר נעשה בבתי הדי או בגיורי הצבא ,וכ! דעתו של מר אאמו"ר זיע"א .והוא דבר פשוט שהכל לפי מה שהיה ברור לדייני שה יראי ההוראה ויראי שמי ,בשעה שגיירו את העומד לפניה[. ÔÎÏÂא בשעת הגירות בפועל נמצאו ליקויי מסויימי המעידי על חוסר רצינות ,או קורטוב תרמית בכוונותיו של המתגייר ,הרי שא $א גיירוהו הב"ד בפועל ,אי גירותו גרות ,שהרי הלכה פסוקה היא שצרי! קבלת מצוות ברורה באמת ובתמי בשעת הגיור ,וכא לא היתה פעולה כזאת .ומעתה מוב לכל, 48 כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ ‰Ï יז .בני זוג יהודי ,הרוצי לאמ" ילד נכרי ולגיירו ,א בני הזוג יגדלוהו כיהודי ,לפי כללי ההלכה היהודית ,יש מקו לגיירו בהיותו קט על דעת בית די(ÊÈ . שההלכה לא נשתנתה ולא תשתנה ,הלכה ברורה היא .אלא שע"פ כללי חדשי אלו נית לנתח ולפסוק במקרי מסויימי. 'ÚÂבגמ' יבמות )מז" (:דאי הדר ביה ומקדש בת ישראל ישראל מומר קרינא ביה ,וקידושיו קידושי ,אחד גר ואחד עבד משוחרר" .וז"ל הרשב"א בתשובה )חלק א סימ אל $קסב( :ואפילו גר שנתגייר וחזר לסורו א קדש קדושיו קדושי ,שאי משגיחי במקדש א ת וא רשע וא ראוי לבא בקהל א לאו .אלא בגו$ הקידושי .ע"כ .וז"ל הרשב"" )ח"ג סימ מז( :והדברי מוכרעי ה מצד עצמ דבודאי מי שלא נתגייר אלא שעה אחת ,וחזר לסורו לאלתר ,ועבד ע"ז וחילל שבתות בפרהסיא כמנהגו קוד שנתגייר ,מי הוא ומ המורידי הוא דלא קרינ ביה אחי! ,ואפ"ה חשבינ ליה ישראל משומד וקידושיו קידושי .וא $א פשטה ידה וקיבלה קידושי מאחר אי קדישויו קידושי ,וכמ"ש בעל העיטור ,וכ הוא בתשובה לרבינו יונה .ע"כ. ˙"¢·Âדעת כה )יו"ד סימ קנב( כתב בזה"ל :ומה שרוצי לחדש דבעינ בגר דוקא שמירת שבתות בי מילה לטבילה ,ישתקע הדבר ול"נ ,ואע"פ שיש מקו לחוש לחומרא עפ"ד הגהמ"ר בגר שנתגייר לש אשה, שצרי! ג"כ שמירת המצוות ,חלילה להקל בזה ,ולמנקט עוד כללא די בכל הגרי .ופשיטא דבסת מחזקינ ליה לגר תיכ $כשמל וטבל וקיבל המצות בפיו ,ואי אנו אחראי לדברי שבלב ,וג באבותינו קרא כתיב ויפתוהו בלב ,ואמרו במדרשי שהיה לב פונה לע"ז ,ופסל מיכה היה עמ ,ומ"מ כיו שקיבלו בפה נגמרה הגירות .ע"כ. ÏÎÂשיש חשש שביה"ד היקל מדאי בעניני גיור ,יש לדו על כל גיור וגיור בנפרד מה היו הנתוני שנראו לעיני הדייני ,ומה היתה האומדנא הברורה בשעת הגיור ,וזו ההלכה שייכת מעול ועד עול ובכל מקו. וחובה גמורה היא שהגירות תהיה כהלכה ע"פ המבואר ברמב" ובש"ע .וכל גר שמל וטבל ולא קיבל עליו את כל מצוות התורה בפני ג' הכשרי לדו ,אינו גר כלל .ואפילו א קיבל עליו מצוות ,א זה לא היה בפני ג' הראויי לדו אינו כלו .וכמו כ על ביה"ד המגייר לבדוק כראוי א המתגייר למד וידע את עיקרי האמונה ,וכ א למד את ההלכות הבסיסיות של היהדות כנהוג בבתי הדי בישראל .וכמו כ יבדקו מה הביא אותו להתגייר ,ומה ה מטרותיו ,ויבדקו א הוא אמיתי במה שאומר שמקבל עליו תורה ומצוות ואינו מרמה את הבי"ד .וא יש אומד דעת שבודאי לא יקיי מצוות ,אי לקבלו לגיור .וגר שמל וטבל וקיבל עליו עול תורה ומצוותיה בפני ג' הכשרי לדו ,והכל נעשה כדי וכהלכה ,ואח"כ שב לסורו ועובר על מצוות התורה ,הרי הוא כישראל מומר ,ויינו אסור ,אבל קידושיו קידושי ,וגיטו גט ,וכמפורש בגמ' ברמב" ובש"ע .וצרי! שהבאי להתגייר ילכו אצל משפחות שומרי תורה ומצוות כמה שבתות ,וילכו עמ להתפלל ,ומשפחות אלה ימליצו עליה. הוחזק כיהודי ואחר כך נתברר שהיה מאומץ (ÊÈאגרות משה )יו"ד ח"א סי' קסא( ,שבט הלוי )ח"ו סי' רב( .וראה זכר יצחק )סי' ב( ובשו"ת מטה לוי )ח"ב סי' נד(, ומנחת יצחק )ח"ג סי' צט(. ‰‰Âנשאלתי מהדיי הרה"ג ר' ירו כה שליט"א ,באיש כב חמישי שנה שבא מארגנטינה ,והיה מוחזק כיהודי לכל דבר ,ויש לו אשה ובני ,ולפני זמ מה סיפרה לו אמו שאינו בנה אלא מאומ" הוא .ואחר בירור מצדו אצל דודיו ודודותיו ,התברר לו שאכ הוא ב מאומ" ,ולדברי אחת הדודות שתיווכה את האימו" הוא נולד לנערה יהודיה שבאה מעיר טוקומ בארגנטינה ]שכפי שהתברר יש בעיר זו הרבה קהילות יהודיות גדולות ,מזמ הברו רוטשילד שהקי ש מושבות ליהודי לפני כמאה שנה[ שהרתה בגיל 16וחיפשה כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( 49 ÂÏ ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ משפחה מאמצת לבנה .וכעת בא האיש לאר"י ע כל משפחתו במטרה אחת ,שהבית די כא יגיירוהו כדת וכדי אחר שאינו יודע א ב ישראל הוא .ושואלי מעלת בהי"ד כדת מה לעשות. ÂÊÂתשובתי אליו מיו כ"ד שבט תשע"ד :הנה ידוע מה שאמרו בקידושי )עו (:אי ערער פחות משני. וכ"ה ברמב" )פי"ט מה' איסורי ביאה הי"ח( .וכ כתב הר" קידושי )עח (:במתני' דהאומר זה בני ממזר .ע"ש. וע' בשו"ת מהרשד" )חאה"ע סימ קלח וסימ רלו( בנידו איש שהוציאו עליו לעז שהוא ממזר ,וכ העיד עליו עד אחד ,והשיב שאינו נאמ לפוסלו ,שאי ערער פחות משני ,ולדעת הרמב" אפילו להצרי! בדיקה אחריו צריכה להיות עדות גמורה ,מפי שני עדי כשרי .ואפילו לפי' רש"י וכו' ,היינו דוקא להצרי! בדיקה אחריו ,אבל לפסול פשיטא דעדות גמורה בעינ ,ואפילו א קוראי לו ממזר ושותק וכו' .ע"ש .וכ"כ מהריב"ל ח"א )כלל ב סימ ב( ,ובתשו' הלח רב )סימ ה( .ע"ש .ובנ"ד ודאי שאי כא עדות גמורה של ב' עדי כשרי שהוא אינו יהודי .ואי הא והדודי נאמני לפוסלו ולבטל חזקה שהיתה לו עד עכשיו שהיה ישראל כשר לכל דבר ,שהרי ה עדי פסולי לגביו ואינ נאמני. Ô‰Âאמת שהיה מקו לומר ,דדוקא היכא שיש לנו חזקה אלימתא ובא הערער להוציא מידי החזקה שלפנינו ,בזה לא מהני ערער אחד או קרובי משפחה .וכגו אשה שהוחזקה כאשת איש ,או מי שהוחזק ככה ואח"כ יצא עליו ערער שהוא חלל ,וכדומה .אבל החזקה היתה חזקה .אבל בנידו דיד אחרי שהאמא והדודי והדודות טועני שהוא מאומ" ,נמצא שמעיקרא החזקה היתה בטעות .והוא מכא ואיל! ,אבל לא למפרע .אול זה אינו ,דכמו שאשה שהוחזקה כאשת איש ,ויצא עליה ערער על קידושיה שעוקר את החזקה מעיקרא ,ובזה אמרו אי ערער פחות משני ,הוא הדי בחזקה שלפנינו. ‰‰Âהרמב" )פרק ט"ז מה' סנהדרי ה"ו( כתב ,אינו צרי! שני עדי למלקות אלא בשעת מעשה אבל האיסור עצמו בעד אחד יוחזק ,כיצד אמר עד אחד חלב כליות הוא זה ,כלאי הכר ה פירות אלו ,גרושה או זונה אשה זו ,ואכל או בעל בעדי אחר שהתרה בו ,הרי זה לוקה א $על פי שעיקר האיסור בעד אחד ,במה דברי אמורי שלא הכחיש העד בעת שקבע האיסור ,אבל א אמר אינו חלב זה ,וזו אינה גרושה ,ואכל או בעל אחר שהכחיש ,אינו לוקה עד שיקבעו האיסור שני עדי .ע"ש .ומ"ש דהאיסור עצמו בעד אחד יוחזק ,כתב בכס"מ ,נראה שלמד כ מדאמרינ עד אחד נאמ באיסורי .ומפרש רבינו נאמ לאסור הדבר .ע"כ .וע' בהרש"ש חולי )צו (.שכ"כ הנמוק"י ב"ב )נו] .(:וע' ירושלמי נזיר )פ"ח ה"א( ,וירושלמי סוטה פ"ו סו $ה"ב[. ‡ˆÓÂשא נחשיב הדבר כאיסור מהני ערער אחד .ולפ"ז היה מקו לומר שג בנ"ד מהני ערער של קרובי המשפחה ,דעיקר העדות באה על כ! שהוא ספק גוי ,ולכאורה ג כא הוא נידו ג של איסורי .אול זה אינו ,דפשוט הוא דהכא הנידו הוא ישירות על עניני אב העזר ,ולא על איסורי .ובגמ' אי ערער פחות משני קאי על אחד שבא ומערער על כשרות הגט ,שהוא מזויי ,$ועל זה אמרה הגמ' שאי ערער פחות משני .וש הדיו בערעור בעניני אב העזר ,ולא רק באיסור לאו .ודברי הרמב" היינו בדבר של איסור, וכגו אשה זונה וחללה וכו' ,שיש כא מלקות ,ועל זה קאמר שא הוחזק בעד אחד שפיר דמי. ‰"‡Ï·Âדברי הרמב" ה רק היכא שמתחלת העני כבר הוקבע כ ע"פ עדות עד אחד ,משא"כ היכא דאדרבה מתחלת העני היה הדבר מוחזק להיתר ,לאו כל כמיניה דעד אחד לבוא ולעקור חזקה זו שנשתרשה .ובנ"ד מלבד שאפילו עדות עד אחד כשר אי לפנינו ,הרי עדות זו היא ג נגד החזקה שהיה מוחזק בה עד עתה ליהודי כשר. ˯ٷÂלפמ"ש הגאו פנ"י בקונטרס אחרו בקידושי )סימ צו( להוכיח מדברי הגמ' בקידושי )סד (:דכל דברי הרמב" הנ"ל היינו דוקא שא $בלא דברי העד איתרע חזקתה ,כגו בגרושה שזרק לה בעלה גט ספק קרוב לו ספק קרוב לה ,ועד אחד העיד שהיה קרוב לה וכו' ,הלא"ה מודה הרמב" שצריכי להיות שני עדי .ע"ש .וכא הרי לא היתה כל רעותא בחזקת כשרות שלו כיהודי עד שבאו אליו דברי אמו .והגאו בעל ש אריה בס' ערוגות הבוש )בקונטרס חתיכה דאיסורא ואמתלא ,אות כ( כתב ,שבדיבור ואמירה בלבד מבלי 50 כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( ÊÏ ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ שיעשה שו מעשה ומנהג המחזיק את האיסור לאחר מכ ,הדבר ברור דלא חשיב הוחזק האיסור ,ואפילו לאחר שלושי יו ויותר .ע"ש .ובנ"ד הרי לא היתה כי א אמירה סתמית על ידה ולא עשתה כל מעשה בעני כדי לאוסרו ולבטל חזקתו הראשונה ,וג לא נאמרה עדות זו בפני עדי או בפני בית די ,אלא כסיפור דברי בעלמא בינה ובינו ,ואי בזה כדי לבטל חזקת היתר שלו. 'ÚÂלהחזו"א )אבה"ע סי' קיז ס"ק ו( בביאור מש"כ השו"ע ש" :ראינו נוהגי כדרכי ישראל" ,שהוא לפי מש"כ ש לחלק בי חזקת ל' יו שסוקלי על פיה ,שהיא חזקה גמורה שלא משאירה ספק אצל הרואי, שמועילה לגמרי אפילו לדיני נפשות ,לבי חזקה דבשו"ע ש ,שלא הוחזקו לגמרי גרי צדק ,ויש מקו לפקפק בדבר ,דאז מדאוריתא דני אות כישראלי ,מפני שיש לה מיגו להתגייר כעת ,והוי דבר שביד לעשות ,ורק מעלה עשו ביוחסי שלא להאמינ. ‡ Íעיי ברעק"א בתשובה )סי' קכא( ,ש ד בא ובתה שבאו לעיר ונהגו כישראליות ,והא אמרה שה גיורות ,ונשאת הא ומתה ,ובקש בעלה לשאת את בתה .וד הא נאמי לדברי הא דמעיקרא ,ונתיר לבעלה לשאת את בתה ,או שמאחר ונאמנות במיגו דאמרו שה ישראליות ,בעלה אסור בבתה .והשיב וז"ל" :משא"כ בנ"ד דהנאמנות היה מתחילה להתירה בקהל ,ובזה היינו מאמיני משו דכל שבאה לפנינו מנהגת בדת ישראל היא בחזקת ישראלית ומאמיני אותה שהיא ישראלית ,אלא דהיה מקו לחוש כיו דמודית שהיתה נכרית נאמי לה בזה ולא נאמי לה שנתגיירה כדינא ,בזה אמרינ דנאמנת במגו ומדי הפה שאסור הוא הפה שהתיר ,ונשארה מותרת בקהל ,והחזקנו אותה למותרת בקהל ,ולא בתורת גיורת דוקא רק בתורת שאינה נכרית ומעיקרא לא מהימנא שהיא גיורת לעני להקל יותר מישראלית ,כגו להנשא לממזר וכדומה" .משמע מדבריו שכדי שתהיה נאמנת לומר שהיא ישראלית ,צרי! שתתנהג בדת ישראל ,ובלא"ה אינה נאמנת ,וליכא נמי מיגו ופש"א כשאומרת שהתגיירה. 'Ú ‰ÊÏ ‰Ó„·Âבשו"ת דובב מישרי )חלק ג סימ נט( שכתב ,אודות נכרית שנתגיירה שלא בפני ב"ד ,א בנה דינו כישראל וקידושיו קידושי או לא .וש קאי באופ שהוחזקה כישראלית לכל דבר ,וג כאשר נולד לה ב הכניסו את בנ לברית ,וקראו שמו בישראל ברבי ,בתור ישראלי ,והמילה שמלו אותו בתור ישראל עולה למילה לש גירות ,כיו דאביו ואמו הכניסו אותו לברית מילה .ועיי ברש"י כתובות )יא .ד"ה על דעת( ,ובשיט"מ ש )ד"ה גר( דמבואר דג נכרית יכולה לגייר את בנה הקט ,ועיי בשו"ת חת סופר )יו"ד סי' רנ"ג( ,א"כ בתחילת הגירות היתה בקטנותו ולא שיי! די קבלת מצוות עליו ,והוי כגר שמל ולא טבל, דאמרי' מי לא טבל לקריו .ובלאו הכי לדעתי אי תרופה בנידו דיד אחרי שגדולה החזקה שכבר הוחזק לישראל ,ג סידרו לו קידושי בתור ישראל ,וח"ו יאמרו אשת איש יוצאת בלא גט .ע"ש. ‡Îȇ „"·Âס"ס להתירו ולסמו! על החזקה ,ספק שמא לא נאמנת הא ושאר קרובי לומר שאינו בנה, ואכ בנה הוא לכל דבר ,כפי שהיה מוחזק עד עתה כישראל גמור ,ובכל מקו אזלינ בתר חזקה .וסוקלי ושורפי על החזקות .ואת"ל שאכ אינו בנה ,שמא אמו יולדתו שממנה לוקח לאימו" ,היתה ג"כ יהודיה, שא $דקיימא ל כל דפריש מרובא פריש ,והרוב בארגנטינה ודאי גויי ,מכל מקו מלבד שא $המיעוט מידי ספק לא יצא ,הרי מסתבר הדבר שרצו לבקש בדוקא ילד יהודי כדי לאמצו ,שכ הוא הדר! דר! כלל. בפרט ששמענו כא עדות מהדודה שלדבריה היא היתה מתווכת כל האימו" ,שלדבריו הנערה שילדתו היתה יהודיה ,וא $שודאי אי כל משקל של עדות לדבריה ,מכל מקו אחר שאינה מעידה נגד הרוב ,וג הרוב עצמו אינו בגדר מברר ,ודאי שיש לפחות להסתפק שמא צודקי דבריה ,שיכולה מיהא לברר לנו שלא בא הוא מ הרוב אלא מ המיעוט .מה ג שאותה עיר שממנה באה אמו ,היו בה כאמור קהילות גדולות של יהודי ,ולכ בודאי שספק יש לפנינו .והרי ס"ס להתירו ולהשאירו בחזקת ישראל. ‰ÓÂשנשאר קצת לדו בזה הוא מצד שויא אנפשיה חתיכא דאיסורא ,שנראה מכל סיפור הדברי שמאמי הוא לאמו שאכ אינו בנה אלא ילד מאומ" ,ולכ בא בסערת נפש ובהחלטיות כזו לבקש שיגיירוהו ,וא"כ כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( 51 ÁÏ ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ מצד זה כבר יש לדונו לכאו' לחומרא ולהצריכו גיור .אכ ע' להתוס' רי"ד בקידושי )יב (:בסוגיא דיהודית דביתהו דר' חייא ,שכ' דהיינו דוקא היכא דלא מפסיד לאחריני ,א! היכא דאגידא ביה ומשתעבדא ליה ומטי איסורא לגביה לא מהימנא .ע"ש .וכא הרי הוא חב לאחריני ,זה אשתו וילדיו שעמו ,ולאו כל כמיניה לאסור את ילדיו ולחושב כגויי ,וכ לאסור עצמו על אשתו הנשואה לו משני כדת .ועיי עוד בב"י )ס"ס מו( שכל שאומרת בש אחרי אינה נאסרת על בעלה משו שואחד"א .ע"ש .ובשער המל! )פ"ט מה' אישות הט"ו( הארי! הרבה בסברא זו .ע"ש היטב .והכא נמי הרי אי איסורו על עצמו אלא משו דברי אמו וקרוביו ,ולא חשיב זה שויא אנפשיה חד"א .ועיי עוד היטב במאירי קידושי )סו (.ודו"ק .וע"ע בתשו' האגרות משה ח"ג )חאה"ע ס"ס ל( .ע"ש. ‡ ÔÎמכתובות )כב (:בסוגיא דאומרת ברי לי ,ונחלקו ש רש"י ור" בביאור הסוגיא .וכתב המהרח"ש )ד"פ ע"א( שמתו! דברי הפוסקי נראה לו שדעת כפירוש רש"י ש ולא כפירוש הר" .לפי זה יצא שא מאמי ב זה לדברי אמו שמספרת לו שאמצה אותו ,י"ל שע"פ ברי שלו שמאמינה ,יש לאסור עליו להמשי! ולנהוג כישראל ,אחר שלפי זה יצא שספק גוי הוא .וע' באור שמח )פי"ב מה' גירושי ה"ז( מ"ש על קושית הגרעק"א בדרוש וחידוש בכתובות )כז ,(:וכתב ליישב קושיתו ולחלק בי כשיש נפ"מ לגבי הבני או רק לגבי עצמו ,שברי שלו מהני רק לגביו ולא לגבי בניו .ע"ש היטב .ולפי זה בנ"ד שיש ודאי נפ"מ לגבי בניו, לא מהני ברי שלו .א! עדיי בנ"ד הרי יהיה זה להיפ! מסוגיא דהגרעק"א והאו"ש ,כי ג א לגבי בניו לא מהני הברי שלו ,עדיי אי! נוכל לסלק הברי שלו לגבי עצמו ,שהרי לגביו כ נאמ הוא .ולכ מצד זה יש מקו לאוסרו ,א אכ המציאות לפנינו שיש לו ברי ע"פ דברי אמו ,שמאמי הוא לדבריה לגמרי .הג שעדיי אחר מה שמאמי לה ,הרי לא יצא הוא מדי ספק ,שעדיי ג אותה הא שילדתו הרי היא לפחות ספק גויה ,ולא שא מאמי הוא לדברי אמו נכנס הוא להיות גוי ודאי .ויש לדו בזה א בכה"ג שיי! סברא דברי לו ,א $לגבי עצמו ,שלכאו' נראה דאי סברא דברי שיי! אלא בגוונא שאחר שיש כא ברי הרי יש לו ודאי איסור או ודאי היתר ,הלא"ה שאחר הברי שלו נשאר הדבר ספק ,י"ל דלא חשיב זה כברי .וכעי מ"ש לדו הפוס' לגבי שואחד"א שלא שיי! זה בספק איסור .ואכמ"ל. 'ÚÂבספר מסורת משה )עמ' שכד( שהביא בש הגר"מ פיינשטי לגבי בחור מאומ" מבלי גיור ,ושואל א צרי! גירות .וסיפר שבשעה שאימצו אותו השופט ציוה להוריו שילמדו עברית ,שהוא יהודית .וג אשה שאמרה שהיא א הילד ,סיפרה להוריו שאי צור! לעשות פדיו הב שהיא בת לוי. ÌÈÎÒ‰Âהגרמ"פ זצ"ל שאי סיבה לחשוש שהשופט בערכאות משקר בזה .שמדוע ישקר .ויש להחשיב זאת מקצת ראיה על יהדותו .א $שאולי רק אביו היה יהודי ,והשופט לא יודע דיני ישראל .אבל יש ראיה יותר גדולה מעדות האשה .וא $שלא היתה לה אפשרות לחקור א היא באמת ישראלית .ולדינא מוזכר בגמ' )כתובות טו (.שבאסופי כאלו א יש רק נכרית אחת בעיר מסתפקי שמא בא ממנה ,מ"מ לא היה צור! להזכיר לה כלו אודות עני פדיו הב ,ומאחר שהזכירה ,זה הוכחה גדולה שהוא יהודי ,ולכ לדינא יש להחשיב את הב כיהודי .ומאחר שלא שכיח ממזרות מקרובי וכדו' ומסתמא היא פנויה ,אי לחשוש שמא הוא ממזר .וע"ש א יש לסמו! על כל טע וטע מהטעמי הנ"ל .וע"ע בשו"ת אגרות משה )יו"ד ח"ב קכו( בעני נאמנות של אחרי לגבי היחוס של ילד מאומ". ÏÎÓהלי טעמי נלע"ד שמצד הדי אפשר להשאירו על חזקתו הראשונה שהיתה לו עד עכשיו שהיה מוחזק כישראל ,הוא ובניו בקרב ישראל .א! א יראו חברי ביה"ד שלבו מאמי לדברי אמו וחושב עצמו כספק גוי ,הנכו הוא שיעשו לה גיור לחומרא. בברכה רבה, יצחק יוס$ הראשו לציו הרב הראשי לישראל ונשיא ביה"ד הגדול 52 כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ ËÏ יח .אודות אימו" ילדי בחו" לאר" ,כשיש תרי רובי שה עכו" ,וההורי המאמצי רוצי לגייר כדת משה וישראל .הנה א לאחר דרישה וחקירה היטב ,יתברר מעל לכל ספק שההורי המאמצי הינ שומרי תורה ומצוות ,וביחוד מדקדקי בעניני כשרות, שבת ,ומועדי ישראל ,אפשר לקבל את הילדי הללו לגיור כדת משה וישראל ,ויגיירו את הקט על דעת בית די .אבל א ההורי המאמצי אינ ידועי כשומרי תורה ומצוות ,הרי א יקבלו לגיור ,גורמי לה ביודעי להכשלת הילדי הללו ,בי בקטנות בי בגדלות שיכשלו באיסורי תורה אחר שנתגיירו .ונאמר "לפני עור לא תת מכשול" וממילא ודאי שיש להמנע מלגייר ,ורק אחר הבירור כדת של תורה ,שההורי שומרי תורה ומצוות ,יהיה אפשר לגייר כדת משה וישראל(ÁÈ . יט .עובר שנולד לאשה יהודיה מביצית של גויה שהופרתה ברחמה ,והיהודיה היתה א פונדקאית ,יש אומרי שדי הולד כגוי לכל דבר ,שהולכי אחר נותנת הביצית ,ומה שהיהודיה היתה א פונדקאית לולד ,לא עושה את הולד הנולד ליהודי .וי"א שלא יצא הדבר מידי ספק ,ויש לגייר את הולד מספק קוד שימולו אותו .והעיקר כדעה הראשונה(ËÈ . (ÁÈמכתב ממר אאמו"ר זצוק"ל שהעברנו למחבר הספר הליכות מוסר )חלק א עמ' קעז( ,והמיועד להר"א אניג'אר מברזיל ,מיו א אב תשל"ח. עובר שנולד מביצית של גויה וניתן ברחם ישראלית ,הולכים אחר נותנת הביצית (ËÈבמכתב שכתבנו מיו י"ז שבט תשע"ד ,בזה"ל :לכבוד הדיי הרב הגאו מעו"מ רבי חיי וידאל שליט"א אודות ולד שנולד מביציות של גוי וגויה ,והא הפונדקאית היתה יהודיה ,מה די הולד. ‰‰יש לדו בעני א פונדקאית אחר מי נחשב הנולד ,לראשונה נותנת הביצית ,או לשניה שהביצית הושתלה ברחמה ,או שתיה נחשבות לא הנולד ,ונפקא מינה להרבה דיני תורה ,א הולד אסור באחותו מא הראשונה ,או שאסור באחותו מא השניה ,או שאסור באחותו משתי האמהות .וכ יש לשאול איזו א יורש הולד .וכ יש לדו א הראשונה היתה ישראלית והשניה נכרית או להיפ! ,א הולד דינו כישראל או כגוי .וכ א הראשונה היתה מפסולי קהל כממזרת ,והשניה כשרה ,או להיפ! ,מה די הולד לעני היתר לבוא בקהל .וכ א היתה הראשונה לויה והשניה ישראלית ,או להיפ! ,א הב חייב בפדיו ,או אפילו שתיה ישראליות ,רק שאחת מה כבר ילדה א הב חייב בפדיו .וד בכל זה הגרז"נ גולדברג ,בקוב" תחומי )כר! ה תשד"מ עמ' ,(248והעלה ש ,דא לא היא עיברתו מתייחס אחר הא היולדת לעני איסור חיתו בקרובי הא היולדת ,אבל מותר בקרובי הא שעברתו .ולדעת רבי עקיבא איגר יתכ שאסור ג בקרובי הא שעיברתו .וא נעשה עובר במעי נכרית ונולד מא ישראלית ,למא דאמר עובר יר! אמו אינו צרי! גירות ,ולמא דאמר לאו יר! אמו צרי! גירות .אבל אחר הגירות מתייחס אחר הא שנולד ממנה, ויכולה הא לטבול בבית די ועל ידי כ לגייר העובר ,ויהיה גר מ התורה ,ולדעת רבי עקיבא איגר לא יהיה גר אלא מדרבנ .ע"ש. ‡ ÌÓדעת מר אאמו"ר זצ"ל שא היולדת היא ישראלת ,והביצית שייכת לגויה ,שהושתלה ברח ישראלית ,או הפו! ,בעלת הביצית היא הקובעת את דינו של הילוד להיות יהודי או עכו"] .הוראת מר זצוק"ל בע"פ[. כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( 53 Ó ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ ¯ÙÒ·Âנשמת אברה )אב העזר מהדו"ב עמוד לג( הביא בש הגרי"ש אלישיב זיע"א שלדעתו אסור לעשות זאת לכתחלה ,וטעמו שהדבר יגרו לערבוביה ,ויחשבו שכש שיש היתר ע שתי נשי ,כ! מותר להשתמש בזרע של אד אחר ,דהיינו לא מהבעל .ולגבי השאלה מי נחשבת הא כשהדבר כבר נעשה בדיעבד ,דעתו שאמנ אי עדיי הכרעה בכל הנושא ,א! נראה שהאשה היולדת היא הא ,וא היא עכו" הילד יצטר! לגיור .עכ"ד. ‡ ÌÓבספר אשרי האיש )יורה דעה ח"ב עמוד פו( הביא בש הגרי"ש אלישיב ,דולד שנוצר מתרומת ביצית אשה יהודיה ,ברח אשה נכריה ,ג במקרה זה הולד יצטר! גיור מספק ,על מנת לקבוע את יחוסו כישראל ודאי ,א $שלדעתו הביצית של האשה קובעת את יחס הילוד ,ורח הא הפונדקאית בו מתפתח וממנו נולד ,יש לראותו כמקו חיצוני ,שאינו קובע את יחס הולד .ונימק ,שכל תהלי! הפריה חו" גופית בביצית, ושתילתה ברח הא הפונדקאית המולידה ,הוא דבר ומציאות חדשי שנתחדשו בתקופתינו ,שלא היו בתקופת חז"ל ופוסקי הקודמי ,ודעתו וקביעתו שהביצית המופרית היא שקובעת את היחס ,ורח הא המולידה אינה קובעת יחס ,ה סברא בלבד ,ומכח סברא זו בלבד אי לקבוע ולפסוק בוודאות את היחס. על כ בכל מצב של הפרייה חו" גופית של ביצית ,ברח א פונדקאית ,בי שהביצית המופרית היא של נכרית ,שנשתלה ברח של יהודיה שהולידה את הילוד ,ובי שהביצית היא של יהודיה שנשתלה ברח של נכרית ,יש לגייר את הילוד ע"מ לקבוע את יחוסו כיהודי באופ ודאי .והלי! הגיור יש לראותו כגיור מספק. ¯ÙÒ·Âנשמת אברה )הנ"ל( כתב מש הגרש"ז אויערבא! ,שאי ראיה ברורה לדבר כדי להכריע מי הא, ואמנ לפי סברת הפונדקאית היא הא ,אבל יש לעיי דלו יצוייר שמוציאי עובר רגיל מאשה ומשתילי אותו ברח של פונדקאית ,שתלד אותו בתו ט' חודשי ,הא במקרה כזה יהיה הדי כ ,וא"כ לפני 40 יו קוד מלאת ג' חודשי ,או אפי' בתחילת חודש התשיעי ,ולכ נראה לו שבכל השאלות האלו לדיני תורה צריכי להחמיר ,וא הפונדקאית היא עכו" ,הילד יצטר! להתגייר מספק ,מאיד! א הפונדקאית היא עכו" שטבלה לש גיור בזמ עיבורה ,ג זה לא מועיל לעובר ,כי שמא אינה אמו ואי לה בעלות עליו ,ודומה למינקת שקיבלה ילד בפקדו .עכ"ד. ,Ú„Âדאשה נשואה אסור לה ליקח ביצית ע זרעו של אד אחר ,ולפרותו ברחמה ,והוא איסור חמור, כמבואר בשו"ת שבט הלוי ח"ג )סימ קעה( והביא ש שיש אומרי שיש בדבר גדר איסור כרת של עריות, ואשה נאסרה על בעלה .כי הדבר אסור מ התורה בהחלט והיא תועבה גדולה ונוראה ,א! הרב שבט הלוי דעתו דא $שהדבר אסור מ התורה ,נראה שאי בו איסור כרת ומיתה דעריות ,שאי כא ביאת איסור, דפשטא דקרא ושכב איש אותה שכבת זרע בחדא מעשה איירי ,דהיינו שכיבה של ש"ז ,וכ אל אשת עמית! לא תת שכבת! לזרע בה ,הלא מפורש דר"ל שכיבה וביאה המביאה לידי זרע ,וחיוב מיתה אי לנו אלא על מעשה ביאה ,א! יש בו איסור עשה גמור מה"ת ,דהנה בסנהדרי )נח (.אמרו ,ודבק באשתו ולא באשת חבירו ,ומזה כתבו התוס' קידושי )יג (:אור"י דאיכא עשה באשת איש ,כגו ודבק באשתו ,ועיי קדושי )כא (:אשת אפילו אשת איש .ובתוס' ש כ' ,א $על פי שאי אישות לגוי ,מכל מקו עשה איכא, והנה במקרא זה מפורש ודבק באשתו והיו לבשר אחד ,וקאי על הולד הנוצר משניה ,כמו שפירש רש"י )סנהדרי ש ד"ה מי( וז"ל :שזרע יוצא מה שנעשה בשר האב והא אחד בו .עכ"ל .ואי סלקא דעת! דמותר מ התורה כמעשה הנבלה הזאת ,הרי אפשר להיות דבוק באשתו ולהיות לבשר אחד ע אשת חבירו בולד הנוצר משניה ,והרי התורה קבעה כא תנאי הראשו של אישות דאורייתא ,שיהי' בנישואיה ודבוקת זב"ז זרע יוצא מבי שניה להיות האב והא אחד ,בולד הנוצר ע"י מי שקבעה לו תורה הדי של ודבק באשתו ולא באשת חבירו .ועל כ א אשת איש עושה כזאת בלי ידיעת הבעל ,אי ל! עוברת על דת משה ויהודית גדולה מזאת ותצא שלא בכתובה .וא הבעל מכריחה לזה יוציא וית כתובה ,דא בממלא ונופצת אמרו סו $פ"ז דכתובות יוציא וית כתובה ,ונפסק כ ברמב" וש"ע ,מכ"ש א מכריחה להיות ילדיה זרע זנוני כנ"ל ,ומלאה האר" זימה ,וג א שניה מסכימי לכ! רוב" עליה איסור דאורייתא הנ"ל .וע"ש 54 כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ שד א יש מקו לאסרה על בעלה. ‡Ó ‰‡¯‰Âלמעשה ,כי לולד יש די גוי לכל דבר ,ומה שהיהודיה היתה א פונדקאית לולד ,לא עושה את הולד הנולד ליהודי ,כי הולכי אחר נותנת הביצית. È·‚ÏÂהשאלה א לגייר את הולד ,הנה א אביו גוי ,ואינו חפ" בקבלת מצוות ולהתגייר ,בודאי שהילד יגדל ויתחנ! על ברכי החופשיות ,ובכ! אנו גורמי לו נזק ולא תועלת ,שהרי אחר שנגייר אותו ויהיה יהודי ,הרי שבהיותו גדול ועובר על מצוות התורה ,אנו גורמי לו לעונשי שמי ,ככל יהודי העובר על חוקי התורה. ואי זו זכות בשבילו ,אלא חובה. ÔÈÈÚÂבשו"ת יביע אומר ח"ב )חלק אב העזר סימ ד'( שכתב בכיוצא בזה ,שאי לבית הדי להיזדקק ¯ÈÈ‚Ïילדי קטני שהאמא אינה מתגיירת ,והאבא או שהוא גוי ,או שהוא מחלל שבתות ואוכל מאכלות אסורות ,ואינו הול! בדר! התורה והמצוות ,ואינ חוזרי בתשובה ,בודאי שאי לבית די לגייר .וא $על גב דקיימא ל גר קט מטבילי אותו על דעת בית די ,וכדאיתא בכתובות )יא ,(.הרי כתבו התוס' )כתובות מד .ד"ה הגיורת שנתגיירה בתה עמה( ,דהא דלא נקט הגיורת שנתגיירה סתמא ,משו דאיירי בפחותה מבת ג' שאי דרכה להתגייר אלא ע אמה .ועוד דאי סברא שיטבילוה על דעת בית די ,שאי בית די מטבילי גר קט על דעת בית די אלא א כ הוא תובע להתגייר ,וזו פחותה מבת ג' אי בה דעת לתבוע ,להכי נקט שנתגיירה בתה עמה והטבילוה ע"ד אמה .ע"כ. ÔÈÈÚÂבדרכי משה )סימ רסח סק"ד( שהביא בזה מחלוקת ,שדעת המרדכי שא גיירו אותו הבית די מעצמ לא הוי גר .אבל הר" )כתובות יא (.כתב שא גיירוהו הבית די מעצמ מהני .ע"כ. ȯ·„ÓÂהמאירי )כתובות יא (.מוכח דדוקא כשתובע להתגייר ,אבל כשאינו תובע ל"מ ,ועל כל פני לכתחלה מיהא אי לקבלו .ולפי זה הכי נמי אי לנו לגייר הבני הקטני אלא על פי הסכמת הא. Ù"Ú‡Âשהיא עצמה אינה מתגיירת יכולה לגייר את בניה .וכמו שכתב בחידושי הריטב"א )כתובות ש(] .וא$ שהמאירי )ש( כתב שנתגייר ע האב ,וכתב הרב המו"ל שהוא לאפוקי ממ"ש הרשב"א והריטב"א ,והובאו בשטה מקובצת ,שא אמו או אביו מביאי אותו לבית די א $על פי שאינ מתגיירי אי צרי! דעת בית די .ע"כ .נראה שאי הכרח כל כ! בזה ,שיש לומר דאורחא דמילתא נקט[ .ועיי קרב נתנאל )כתובות ש( שמתר" ד' הרי" $והרמב" כד' התוס' הנ"ל ,שאי לבית די לגייר הקט אלא א כ תובע להתגייר .ע"ש. ÌÈÈÒÂביביע אומר )ש אות ג'( :מיהו יכולי הבית די שלא לקבל את הולדות הללו לגייר ,א יש חשש גמור שיחללו שבתות וימי טובי ויאכלו מאכלות אסורות בגדל ,ויחזיקו בדת אמ ,שה שורש פורה ראש ולענה ,כי זנתה אמ הובישה הורת .וע"כ טוב שלא לקבל באופ זה .וכ כתב הגאו אחיעזר ח"ג )סימ כח( ,שאי לבית די כשר להזדקק בעניני גירות כאלה ,מפני שהבני הללו בגדל מחללי שבת וכו' ,ומכל מקו אינו מוצא לנכו שירעישו על זה רבני הדור ולצאת במחאה גלויה נגד הגירות ,כי בעיני ע"ה זהו כחילול ה' ח"ו מה שאי מניחי את הנשי להתגייר ,ובפרט הילדי שבאמת ע"פ די אפשר לגייר .ע"כ. ÏÚÂכל פני למעשה יש להורות לדייני הגיור בכל אתר ואתר ,דכל שרוב הסיכויי שהילד לאחר שיגדל יפרוק עול תורה ומצוות ,ויעשה כמעשה אביו ואמו ,ג א עתה מתחנ! בבית ספר דתי ,אי לגיירו. והשלח ערו! והפוסקי ה נר לרגלינו .וכ הורה בשו"ת מנחת יצחק ח"ג סימ צט. È·‚ÏÂמילה יש למולו ולא לגיירו ,עד שאמו תחזור בתשובה שלימה. בברכת התורה ולומדיה, יצחק יוס$ הראשו לציו הרב הראשי לישראל נשיא ביה"ד העליו כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( 55 ·Ó ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ כ .אי מטבילי גר קט על דעת בית די אלא א כ תובע להתגייר ,דאז זכות היא לו להתגייר בקטנותו .וקט שהוריו עדיי מסרבי להתגייר כדת ,אי לגיירו א $א שולחי אותו לחינו! דתי ,דאנ סהדי דכאשר יגדל לא יוכל לקיי המצוות כראוי .וג בעת שבית הדי מגיירי אותו אנ סהדי שיאכל בישולי גויי מתבשילי אמו ,ואפשר שיאכל ג מאכלות אסורות שהוריו מכניסי לבית .ואי אפשר לסמו! על הבטחת ההורי שיאכילוהו רק כשר ,כאשר ה עצמ אוכלי חזיר ונבילות וטריפות(Î . ,‡Á¯Â‡ ·‚‡ ‡˙ÏÈÓÂבאיש כה אחד ,שלא עלה בידו להביא בני לעול ,והוא כיו ב ששי וחמש שנה, וכמעט אבדה תקותו ,ומצא אשה גרושה א! לא היה עמה כלל ,רק עשה הפרייה מלאכתוית מזרעו על ידי מכו מוכר .ועכשיו היא מעוברת בשתי תאומות ,ויש לדו אודות הבנות הללו א ה כהנות ,או חללות, וא לעתיד יכולות להנשא לכה או לא .והגיע לידי תשובה כתב יד של הגר"ש משאש זצ"ל מא' אדר תשס"ג ]כחודש וחצי לפני פטירתו[ ,וז"ל ש :נראה ברור שהבנות הנ"ל יהיו כהנות ,ויכולות להנשא לכה, כיו שלא בא עליה רק הטילו בה זרעו ,והלא על ידי הטלת הזרע ,אפילו זרע של אב בבתו הוא כשר לבוא בקהל ,וכ מי שיטיל זרע באשת איש ,הב כשר לבא בקהל ,שהכתוב אומר לא תת שכבת! לזרע ,דוקא על ידי שכיבה הוא ממזר ,ומעשי בכל יו שמתירי לכתחלה להטיל זרע של גוי באשה על ידי מכו פועה, ואפילו זרע של ישראל מותר כפי הדי מטע הנז' .רק נזהרי בזה מטע שמא ישא אחותו .הלא"ה מותר לכתחלה ,וכל שכ בגרושה לכה ,שהיא רק איסור לאו בעלמא ואשה גרושה מאישה לא יקחו ,ודאי דצרי! קיחה ממש שהיא ביאה ,ולכ נראה לי שהבנות כשרות לכהונה ,וא! צרי! אני להסכמת הראש"ל פאר הדור הגר"ע יוס] .$ואחר חתימת הגר"ש משאש כתב מר אאמו"ר עט"ר זיע"א בזה"ל :ג אני מסכי שהבנות כשרות לכהונה כאשר הורה גאב"ד ירושלי ידי"נ הגר"ש משאש עליו למעלה ,השי"ת יתמיד בבריאותו .עובדיה יוס.[$ גיור קטינים למעשה (Îכ השיב לי מר אאמו"ר עט"ר זצוק"ל בימיו האחרוני ,וראה בקוב" "בתורתו" חופה וקידושי כר! א )עמ' פז אות י' ד"ה ויש( .ומאי דחשיב כניחא ליה ,היינו משו דניח"ל לקט להקדי גיורו על דעת ב"ד ,כדי שיתחנ! לאט לאט בעשיית המצות ,מלשהות עד שיהא גדול כדי שיעשה המצוה בעצמו ,וכל המצות יפלו עליו בבת אחת למעמסה )כ"כ בשו"ת יביע אומר ח"ח יו"ד סי' לא ,ע"ש היטב(. ‰‚Ȉ‡Âבזה מה שכתבנו במכתב לראש מער! הגיור ,להזהיר בעני גיור קטיני למעשה. לכבוד מכובדינו הנעלה הרב החשוב ,רבי יצחק פר" שליט"א ראש מער! הגיור ,ירושלי. ·‡˘¯ שאל כיצד יש להנחות את דייני הגיור בכל הקשור לגיור קטיני ,בני לאב וא נכרי ,שאינ חפצי להתגייר ,א אפשר בכל זאת לגייר את הקטיני ,את אות הלומדי בבתי ספר ממלכתי דתי? ˙˘ :‰·Âהנה בגמרא כתובות )יא (.אמר רב הונא גר קט מטבילי אותו על דעת בית די ,מאי קא משמע ל דזכות הוא לו וזכי לאד שלא בפניו ,תנינא זכי לאד שלא בפניו ואי חבי לאד שלא בפניו ,מהו דתימא עובד כוכבי בהפקירא ניחא ליה ,קא משמע ל דהני מילי גדול דטע טע דאיסורא ,אבל קט זכות הוא לו .לא ,הכא במאי עסקינ בגר שנתגיירו בניו ובנותיו עמו דניחא להו במאי דעביד אבוהו .אמר רב יוס $הגדילו יכולי למחות .ע"כ. היכא שאביו או אמו אינם מביאים אותו להתגייר ,אם בית דין יכול לגייר את הקטן ˜ÏÁ ‰‰הראשוני היכא שאביו או אמו אינ מביאי אותו להתגייר ,א בכל זאת בית די יכול לגייר את הקט ,דהא סו $סו $הדבר זכות הוא לו .או בדעינ בדוקא שאביו או אמו יביאו אותו להתגייר .והנה 56 כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( ‚Ó ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ רש"י )ד"ה גר( כתב ,שדברי רב הונא נאמרו בקט שאי לו אב ,ואמו הביאתו להתגייר .ולכאורה יש מקו לדייק מדבריו שיש צור! בכ! שאחד מהורי הילד ימסור אותו לגיור ,ג א לא יתגייר עמו בפועל ,וכ משמע בדברי הבה"ג המובא בטור )יורה דעה סימ רסח(. ‡ Íהרשב"א )ד"ה אמר( כתב שדברי רש"י ה לאו דווקא ,ואי צור! שהגר יבוא ע אמו ,וכ כתב הריטב"א )ד"ה גמ' אמר( והמאירי )ד"ה גוי( והר" )ד"ה גמ' אמר( והטור )יורה דעה רסח( ,וכ"פ השלח ערו! )יורה דעה רסח ,ז(: וא אי לו אב ,ובא להתגייר או אמו מביאתו להתגייר ,בית די מגיירי אותו .ע"ש .והיינו ,שדי בכ! שאמו תביא אותו להתגייר ,או שיבוא מרצונו בלי שו הורה ,ואי שו צור! שהורי הילד יתגיירו יחד אתו .וע' להב"ח )יורה דעה רסח אות ט( שכתב ,שרש"י ביקש ללמד שאפילו כשבא ע אמו יש צור! בדעת בית די, בניגוד לגר שבא ע אביו .א! בשערי המצוייני בהלכה )כתובות יא (.כתב שדבריו אלו נכנסו לרש"י מאימת הצנזור ,כדי שלא יחשבו שבית די חוטפי תינוקות ומגיירי אות .ולכ כתב שאמו מביאתו, אבל אי הכי נמי בית די יכול לגייר קט ג בלא שאמו מביאתו .וכ משמע לכאורה מדברי הרשב"א )ד"ה אמר(" :ולאו למימרא דבלאו הכי ]היינו בלא אמו[ לא מטבילינ ליה ,אלא לומר דאי ב"ד מחזרי למול ולטבול את העכו" הקטני מעצמ" .ומשמע שמצד ההלכה אי הכי נמי יכולי בית די לגייר קט ,אלא שאי מחזרי על כ! .כ! מבואר ג בהר" בחידושיו )ד"ה גמ' אמר(" :שאי ב"ד צריכי לחזר אחריה למול אות ,אלא א ה באי מעצמ" ,ובפירושו לרי") $ד .ד"ה ולעני(" :ולא שיהו בית די מצווי לחזור ולמול את העובד כוכבי מעצמ ,אלא שא בא התינוק מעצמו או שהביאתו אמו ,או שעשו כ בית די מעצמ מהני" .וכ"ה בפסקי הרי"ד )ד"ה אמר(" :תינוק שנמצא מושל! ,או ששבו ישראל קטני גוי ,בית די מלי אות ,וה כישראל לכל דבר" .הרי שלדעת בית די יכול לגייר קט ג בלי אביו ואמו ,וג בלי שה מביאי אותו להתגייר] .והוא באופ שבית די חושב לנכו שהקט יקיי מצוות לכשיגדיל[. ‡ ÌÏÂלדעת הריטב"א ]בד' רש"י[ אי בית הדי יכול לגייר בלי שהוריו מביאי אותו שכתב "כל שאי בו דעת ואי אביו ואמו מביאו לבית די ,שאי מטבילי אותו" .וכ"ה בתוס' )מד .ד"ה הגיורת(" :שאי מטבילי גר קט על דעת בית די ,אלא א כ הוא תובע להתגייר" )או בא ע אמו( ,וכ"כ הרא"ה )בשטמ"ק יא" :(.כשבא לפנינו להתגייר ורוצה מעצמו בדבר" ,וכ"ה במאירי )יא" :(.הואיל ומכל מקו הוא תובע בכ! מטבילי אות ".וכ"כ המרדכי )יבמות סימ מ(" :א אי רוצה אינו גר". 'ÚÂבדרכי משה )סי' רסח ,סק"ד( שהביא את מחלוקת הראשוני הנז' ולא הכריע בה ,והש"! )ש סק"ז( דייק שהשלח ערו! פסק שאי אפשר לגייר ילד נגד רצונו. אין גירות בלי קבלת תורה ומצוות ¯·ÎÂכתבנו לעיל בעני גירות בלי קבלת מצוות לגבי גר גדול ,דמבואר ברמב" )הלכות איסורי ביאה פי"ג ה"ד( בזה"ל :וכ לדורות כשירצה העכו" להכנס לברית ולהסתופ $תחת כנפי השכינה" ,ויקבל עליו עול תורה" ,צרי! מילה וכו' .עכ"ל .וכ פסקו הטור והש"ע )יו"ד סי' רסח ס"ג וסי"ב( .ומבואר שמהות הגירות הוא כניסה לברית שבי ה' לישראל ,וכניסה לקדושת ישראל שנקראת "תחת כנפי השכינה" ,ודבר זה נעשה ע"י קבלת "עול תורה" דהיינו מה שנאמר בתורה ,וזהו קבלת מצוות .והדר! להכנס לכל זה על ידי ברית מילה, טהרת טבילה ,וכפרת קרב .וכ כתב בפי' מהר"ד עראמה )ש( דלשו "גירות" היינו "קבלת מצוות". ÔÎÂכתב רש"י ביבמות )מז (:וז"ל :ומודיעי אותו מקצת מצוות ,דהשתא על ידי טבילה הוא נכנס לכלל גירות ,הילכ! בשעת טבילת מצוה "צרי! לקבל עליו עול מצוות" .ע"כ .וזהו הטע שצרי! בית די לגירות, כדי לקיי את הקבלת עול מצוות ,וכמו שכתבו התוס' ביבמות )מה (:וז"ל :הא דבעינ שלשה היינו לקבלת המצוות ,אבל לא לטבילה .ע"כ .וכ כתב הרא"ש )ש פרק ד' סימ לא( .וכ כתב המרדכי ביבמות )סימ לו( דלא בעינ ג' לעיכובא אלא לקבלת המצות .ע"כ .וכ כתב הרמב" )ש( :ואפשר דגבי קבלת מצוות צרי! שלשה אפילו בדיעבד ,דמשפט כתיב ביה .ע"כ. [ כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( 57 „Ó ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ ¯‡Â·ÓÂשעיקר הגיור הוא קבלת מצוות ,והמילה והטבילה ה רק הכשר והיכי תימצי להחיל את היהדות על ידי טהרת וקדושת המקוה ,ועל ידי הסרת הערלה שמאפשר לקיי ברית ע ה' ,א! עיקר הגירות הוא שיהיה תחת עול תורה ומצוות. Û‡Âדנראה כי אפשר לגייר ג שוטה או סומא ,היינו כמו שמגיירי אשה א $על פי שאינה שייכת בכל המצוות ,כי מהות הגירות הוא קבלת קדושת ישראל ,וחלק מקדושת ישראל הוא לקיי כל אחד את כל המצוות במה שהוא שיי! בה ,ומי שאינו מקבל על עצמו את עול כל המצוות "מה שהוא חייב" ,אינו בכלל קבלת קדושת ישראל. ÔÎÂהעלה מר אאמו"ר זצוק"ל )במאמר שפורס בקוב" תורה שבעל פה כר! יג עמ' לא( שא הדבר ידוע ומינכר לכל, ואנ סהדי שאי בכוונת הגר לקבל עליו עול המצוה ,אי ממש בגירות זו ,ולא מועיל ג בדיעבד .והביא שכ הורו גדולי הפוסקי .וכ"כ בשו"ת אגרות משה )חיו"ד סי' קנז( דהיכא דאנ סהדי שלא ישמור מצוות, ושאינו מקבל בלבו ,לא מהני א $בדיעבד .וע"ע ש סימ קח קט ,וחלק אב העזר סימ כז ,וש חחו"מ ד $שיג סע"ב ,מ"ש להשיג על בעל מלמד להועיל ,בדבר גיורת לכה. ·˙ÎÂעוד ,והנה בזמנינו זה יש להגביר ביתר שאת את ההסברה לגרי לפני ביצוע הגירות ,שעליה לשמור לעשות ולקיי כל דברי התוה"ק ,ושלא יחשבו שג מי שאינו שומר תורה ומצוות נחשב ליהודי טוב, ולישראל כשר ,והמקיימי את התורה והמצוות ה רק האדוקי המתחסדי ע קונ. ˘ÈÂלהזכיר כא דברי הגרי"א הרצוג בשו"ת היכל יצחק )ח"א סימ כא( וזה תוכנ :דע שא $על פי שהדי נפסק בגמ' הלכה כול גרי ה ,א $אלה שנתגיירו לשו אישות ,מכל מקו יש לי חשש רציני בזה"ז ,כי לפני בישראל העובר על מצוות התורה היה בזוי וחדל אישי ,ונרד $בעמו ,ולכ כשקיבל עליו הגוי להתגייר ,א $שהסיבה הראשונה שהניעתו לכ! היתה לשו אישות ,הרי ידע מראש שא לא יקיי מצוות התורה יהיה מצבו גרוע מאוד ,מצד החברה היהודית ,וג מהחברה הנכרית ,אשר מלפני כבר נעקר ונתלש ממנה ,ונמצא קרח מכא ומכא ,ואו חברותא או מיתותא .משא"כ בזמנינו שישנ הרבה חפשיי מהדת ,שלא רק שאינ מתקשי כלל בפריקת עול המצוות מעליה ,אלא הנ ג עומדי בראש קהילות ישראל ,ולכ יש לחוש שמא אינו מקבל ברצינות את עול המצוות ,אלא משו סיבת האישות אומר מה שאומר ,ולבו בל עמו ,אחריות רבה מוטלת על בתי הדי הבאי לגייר גרי כאלה .ע"כ. ‰‰Âהב"ח )יורה דעה סימ רסח( כתב בזה"ל :וכשהיו שלשה בטבילה א $על פי שכתב הרמב" )פי"ג הי"ז( דכשר "א $על פי שלא היתה לש קבלת מצוות כל עיקר" ,מיהו התוס' והרא"ש חולקי ע"ז ,דקבלת המצות ודאי מעכבת ,והכי נקטינ דאי משיאי אותו אשה עד שיקבל עליו המצות בפני שלשה .ע"כ. ולכאורה משמע שי"א דאי קבלת המצוות מעכבת ,א! יתכ לבאר דלעול כולי עלמא מודו שקבלת מצוות היא לעיכובא ,וכמו שנתבאר להדיא מל' הרמב" ,אלא דכוונת הב"ח שיש אומרי שאי צרי! לעיכובא שבשעת הטבילה יקבל עליו את המצוות "בפיו" לפני הדייני ,דצרי! את השלשה רק לצור! "הטבילה" ,אבל לדעת התוספות והרא"ש צרי! בית די "לקבלת עול המצוות" .אבל כו"ע מודו דבעי' שיקבל בלבו את המצוות ,שזה מהות הגירות. ועוד יש לחלק בדבר ,דהנה הרמב" )ש( כתב בזה הלשו :גר שלא בדקו אחריו "או שלא הודיעוהו המצות ועונש" ומל וטבל בפני ג' הדיוטות הרי זה גר .ע"כ .וכתב הרב המגיד ,זה פשוט שאי "הודעת המצוות" מעכב דיעבד .ע"כ .וכ כתב בחמדת שלמה )יורה דעה סימני כט ,ל( ובשו"ת אגרות משה )יורה דעה סימ קנז( ובשו"ת יגל יעקב )יורה דעה סימ צד(. ÔÎÂנראה מסברא שהרי אי אנו מודיעי לגרי את כל המצוות ,אלא את חלק ,ומבואר כי אי כא קבלה של המצוות בפועל מתו! ידיעת כל המצוות ,אלא קבלה כללית של כללות המצוות ,ולצור! זה אומרי לו מקצת המצוות בדר! דוגמא ,א! א $על פי שידיעה זו חשובה ,ומסמיכי את הידיעה לטבילה ,מכל מקו 58 כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( ‰Ó ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ אי ידיעת המצוות מעכבת ,כי העיקר הוא בשעת הטבילה שתהיה קבלת מצוות כללית ,ומתו! ידיעה שיש מצוות רבות ודיני רבי בתורתינו הקדושה ,ואי צרי! בדוקא קבלת כל פרט מהמצוות .ובמש! הזמ ילמד את כל ההלכות כמו כל יהודי הלומד והול!. ‰˙ÚÂנבוא לבאר עני גיור קט ,דהנה א $שהקט אינו בר חיובא לקיי המצוות ,מהני הגיור משו דאנ סמכינ על כ! שכשיגדל ויהיה בר חיובא ,יקיי את כל המצוות ,ואביו או אמו שה אחראי עליו, מתחייבי לגדלו לתורה ומצוות ,ולכ זה נחשב שג הוא "קיבל" עליו את המצוות ,דאנ סהדי שיקיימ לכשיגדל ,ונחשב כקבלת מצוות ,דבלאו הכי אי שו משמעות לגירות .וכמו שהעלו כל הפוסקי .וכ ביאר בשו"ת לב אריה )סימ ט'( .וכאשר הקט מגדיל ואינו מוחה ,הוי כהסכמה לקבל את כל המצוות .ומהני קבלה זו למפרע מה שהיה בביה"ד .ובשיטה מקובצת ש כתב בש שיטה ישנה ,דשאני קט דאי אפשר. וע"ש בריטב"א. ÌÈ˘Âשאינ דרי בבית שבו מקפידי על שמירת התורה והמצוות כדת ישראל ,ולא נראה בעיני הדייני שרצו ההורי לשנות דרכיה ולהקפיד יותר בשמירת התורה והמצוות ,וכגו ב ישראל שנשא נכרית בנישואי אזרחיי רח"ל ,ורצונו למול ולגייר את בנו ,וההורי אינ מקפידי על מצוות התורה ,הא יש תוק $לגרות כזו ,והא נחשבת היא לו כזכות או לא .והנה יסוד די גר קט הוא משו שהגירות "זכות הוא לו" ,וזכי לאד שלא בפניו ,אחר שהגר הופ! ליהודי עובד ה' החוסה תחת כנפיו ,ומקבל שכר על כל תרי"ג מצוות וזוכה לחיי העול הבא .אול היכא שהגר לא יקיי מצוות ,אדרבה כנגד הזכות שבעצ הכניסה ליהדות יש כא חובה גדולה על האחריות והעונש החלי על יהודי שאינו מקיי מצוות. ‰‰Âנראה פשוט שכל שאנו יודעי בבירור שכאשר יגדל ילד זה בבית הוריו ,בודאי יעבור על כל איסורי שבתורה ,שכ כ! תהיה הנהגת הבית בו גדל ובו יגדל ,אי גיורו גיור ,שאי כא קבלת מצות כשיגדיל .ויש אומדנא דמוכח שלא יקיי את המצוה ,הרי זה נחשב כגירות ללא קבלת מצוות ,שכתבו כל הפוסקי דלא מהני ג בדיעבד. ÔÎÂכתב בשו"ת זכר יצחק )סימ ב'( על פי דברי הראשוני כול) ,שהובאו בר" בכתובות יא (.דלעול אי לבית די לחזר אחר קטני אומות העול לגייר מדעת ,אלא שא יבוא קט להתגייר או יביאוהו אביו ואמו רשאי בית די להטבילו ע"ד בית די ,וממילא כא שאביו ואמו הביאוהו שלא לש גרות שהרי אי גרות בלא קבלת מצוות וה ודאי אינ חפצי בכ! ,והקט עצמו אי בו דעת ולא נעשה הדבר ע"פ בקשתו אי לה לבית די לעסוק בענינו כלל ועליה לדחותו מכל וכל. ÔÎÂכתב בשו"ת דעת כה )יורה דעה סימ קמז( וז"ל ,ומגיירי את הקט דוקא באופ כזה שאנו יודעי שבגדלותו יקיי את המצות ,דבאמת הלא קבלת המצות היא עיקר של הגירות ,שהרי היא מעכבת ,ואפילו א קיבל אלא שלא היתה הקבלה כדי ,דהיינו שלא היתה ביו ובשלשה .וא כ מסתברא מילתא דלדיד דקיימא ל דגר קט צרי! שיהיה מדעת אביו או מדעת אמו ,שאז מטבילי אותו על דעת בית די ,ודאי צרי! על כל פני שאביו או אמו ,או שניה יחד ,ימסרו אותו ע"ד קבלת המצות .אבל בעני שהדבר מתברר ,שאי דעת כלל לקיי ולהזהר מאיסורי תורה ,מאי מהני מה שה מוסרי אותו לגירות על דעת בית די ,דפשיטא דלא עדיפא מסירת מאילו מסר את עצמו לגירות במילה וטבילה ,שכיו שחסרה קבלת המצות אי זו גירות כלל ,והכי נמי כ מדי ק"ו .עכ"ל. ‡ ÌÓהנה בשו"ת בית יצחק )אב העזר חלק א' סימ כט אות יא( כתב ,שא אי רצונה של הא להתגייר כדת משה ,אבל האב מקבל עליו את כל המצות ,ואי דעתו של אבי הב לגרשה ,משו כ! עדיי אי בכ! כדי למנוע את קבלת גירותו של הב ,כיו שאביו מצהיר שבנוגע לחינוכו של הב ינהג בכשרות גמורה כדת ישראל ,דאפשר שאכ אי רצונו של האב להקפיד בעצמו על שמירת המצוות ,אבל כנה הוא בהצהרותיו לגבי חינוכו של בנו .והכל בזה כראות עיני הדיי .ומוטל על הדייני להטות אוזנ כאפרכסת ולפקוח כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( 59 ÂÓ ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ עיניה לראות נכוחה עד שידעו בבירור את אמיתת כוונתו וכנות דבריו .ויש לצר $סברא נוספת שא$ שיודעי אנו שמ הסת הב יכשל באיסורי תורה מחמת דירתו ע אביו ואמו ודר! חינוכ ,ונמצא שיענש בסיבת על ביטול המצוות ועקירת ,עדיי זכות היא לו לבוא בקהל ישראל ,שכ שנינו בסנהדרי )ריש פרק חלק( כל ישראל יש לה חלק לעוה"ב ,וא $הוא בכלל ,ונמצא שע"י כניסתו לקהל ישראל זוכה בחיי נצח, שלא כשאר אומות העול שהעיד עליה הנביא )ישעיהו מ טו( גוי כמר מדלי וכשחק מאזניי נחשבו .עכ"ד. ‰‡¯Âמדבריו שסמ! על סברא זו רק באופ שהאב מצהיר שיחנ! את הב כדת משה וישראל ,ולפי ראות עיני הדיי ניכרי דברי אמת ,ובזה יש לומר דאפילו שמסתבר שהב יכשל בקצת איסורי מחמת שהותו עמ באותו בית ,מכל מקו יש לו זכות להיות בכלל ישראל .אבל באופ שהדיי רואה שאי בכונת לחנכו לשמירת כל המצות ,אי כא גירות ,כיו שאינו מקבל מצות .ונראה דהדעת כה לא נחלק על הבית יצחק באומדנא זו. È˙ÚÓ˘Âמבני הרה"ג עובדיה יוס $שליט"א שיש לדו עוד בכל זה מטע דלא חשוב בכלל "זכי" לאד שלא בפניו ,וכל מה שהבית די יכולי לגייר את הקט ,היינו רק מחמת הדי זכי וכו' ,וכמבואר בכתובות )יא .(.וכתבו התוס' )ד"ה מטבילי( וז"ל ,וא $על גב דזכייה הוי מטע שליחות ,ואי לקט שליחות מ התורה, הני מילי בדבר שיש בו קצת חובה כגו להפריש תרומתו ,דשמא היה רוצה לפוטרה בחטה אחת ,או שמא היה רוצה להעדי ,$אבל הכא "שזכות גמור" הוא לו יש לו שליחות .ע"כ .וא כ בנדו דיד פשוט שאי זה זכות "גמורה" להיות יהודי שאינו מקיי מצוות בכלל ,ודוקא כשנכשל במקצת מצות יש לומר כ .וכ מוכח מסוגית הגמרא בכתובות שהוזקקו לחלק ולומר שכאשר נתגייר אביו עמו זכות היא לו ,כיו דניחא להו במאי דעביד אבוהו ,ואילו כשאביו עודו נכרי אי זו זכות גמורה .ונסתפק ל על פי זה אי מהני גרותו. ומשמע שכל שאי זו "זכות גמורה" לא מהני גרותו מדי זכי .וכל שכ כא שמחמת גרותו יבא לכלל עונש .והבית יצחק מיירי רק באופ שהאב מצהיר שיחנ! את בנו לקיי את המצות ,והבית די מתרשמי שדבריו דברי אמת ,ולכ לא חשש למה שיכשל בקצת מצות ,מחמת שאמו לא שומרת תורה ומצות ,וכנ"ל. וג לרוב הראשוני שישבו בטע אחר משו שגירות שאני שאי היא חלה על ידי בית די אלא משמי או על ידי המתגייר עצמו ,ולא כתוס' בכתובות משו שזכות גמורה שאני ,על כל פני בעינ שיהיה כא זכות וכמבואר בגמרא גופא ,ויהודי שעובר עבירות אי זה זכות. Û‡Âעל גב שכתבו הפוסקי שזכי לאד שלא בפניו ג כשאי בדבר זכות גמורה ,ונמש! ממנו צד חובה, וכמבואר בחידושי הרשב"א )קדושי כג] .(.וע"ש בברכת שמואל )קדושי סימ יד( מ"ש בביאור ג' הטעמי שהזכיר הרשב"א ש[ .וכ מוכח מהר" בגיטי )לז (.לגבי זכיית קרקע בפרוזבול .וכ מוכח מהרא"ש )גיטי פרק א' סימ יג( דבמקו שיש זכות וג חובה ,אפילו שה תלויי זב"ז ,מ"מ לא הוי בכלל הדי דזכי לאד שלא בפניו .והובא בעולת נח )אב העזר ס"ס ז'(. ÔÎÂכתב השאגת אריה )הוספות סימ א'( דהא דקיימא ל זכי לאד שלא בפניו ,לא צרי! שיהיה "זכות גמורה" ,אלא א הזכות רבה על החוב ,החוב בטל במעוטו נגד הזכות .תדע דגבי גר קט אמרינ דזכות הוא לו אטו מי לא מטי ליה חוב ג כ על ידי גרות שמקבל עליו עול מצות ונאסר במאכלות אסורי לישראל חמ" בפסח ובמלאכת שבת ויו טוב ומתחייב בענוי יו הכפורי ובהרבה מצות חמורות ,אלא על כרח! כיו שזכות שמכניסי אותו תחת כנפי השכינה רבה הרבה מאוד על החוב זכות קרינ ליה .ע"כ. ÔÎÂכתב הגרי"ש אלישיב )בקוב" תשובות חלק א' סימ קג( דהיא! יתכ לומר שג א יגדל כאחד מרשעי ישראל עדיי גירות זו זכות היא לו ,והא קיימא ל דתינוק שנשבה בי הגויי והיה נוהג כמעשיה הרעי ,ולא ידע כלל ממצוות התורה ועניניה ,לכשיוודע לו שהוא ישראל עליו להביא חטאת על כל אחד מחטאיו, ומוכח דלא חשיב אונס אלא שוגג ,וא כ היא! יתכ שיהיו כל ימיו מלאי עוו ויהיה צרי! כפרה על כל אחד ממעשיו ,ועדיי ייחשב לו הדבר כזכות .וע"ש שביאר עני גיור הקט דא $שאי שליחות לקט ,כיו 60 כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( ÊÓ ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ דזכות לו ,איכא זכייה ג לקט .והראשוני בריש כתובות הקשו ,דאי! אפשר לגייר קט ולסמו! עליו לכל דבר ,והרי יש לחוש שמא לכשיגדיל ימחה והוה גוי למפרע ,ותירצו ,דמכיו שהוא עצמו נוהג כל הזמ כישראל ושומר תורה ומצוות ,חזקה שימשי! להתנהג כמנהגו ולא ימחה כשיגדיל .וא כ בנידו גר קט שהוריו נכרי ,אי הכי נמי קיי חשש סביר דכאשר יגדיל ימחה ויבטל הגיור למפרע .וע"ש שהביא דברי האגרות משה שהיקל בדבר ,ותמה על דבריו .ע"ש. ‚ Ìבשו"ת מנחת יצחק )ח"ו סי' קה וסי' קז( כתב ,בב ובת שאמותיה נכריות ,ואי בדעת להתגייר ,א! ברצונ לגייר את ילדיה ,ובבית אוכלי נבילות וטריפות ,וא $א ישלחו את ילדיה לת"ת ,ללמוד משהו ,לא יתכ שיתנהגו בבית ע"פ חוקי התורה ,ומאיימי שא לא יקבלו ילכו לרפורמי ,הנה אי זה צרי! לפני ,והעיקר הוא דאי להתחשב כלל ע האיו שלה ,ואי לגייר אות ,דלא הוי כלל זכות בגיור קטני כאלו ,דכל הטע שמטבילי קט ע"ד ב"ד ,היא משו דזכות היא לו ,וזכי לאד שלא בפניו, כדאיתא )בכתובות י"א ,(.והיכא דלא יגדלו אות לתורה ומצוות ,מה זכות היא לה ,אדרבה חובה היא לה, שא הי' נשארי נכריי היו פטורי מעונש ,עי' בתשו' בי"צ )א"ע ח"א סי' כ"ט אות ח'( ,ובמנחת יצחק )ח"ג סי' צ"ט אות ג'(. ˙"¢·Âשבט הלוי )ח"ו סימ רב( ובשו"ת חבצלת השרו )חלק א' יורה דעה סימ עה( ובשו"ת חלקת יעקב )ח"א סי' קכח סק"ד( דבודאי אינו חשוב כזכות גמור ,כיו דמסתמא יחלל שבת כשיגדיל ,ולכ לא הוי גירות. ÔÎÂכתב בשו"ת זכר יצחק )ח"א סימ ב'( "דכיו דאנו יודעי ,דיעבור בודאי על כל איסורי שבתורה כשיתגדל בבית כזה ,א"כ אי זה זכות לו כי א חובה". ‚ Ìהג"ר יצחק אלחנ ]הובא בתשובת מטה לוי ח"ב סימ נה[ כ' שהזכות היא דוקא כשהילד "יהיה יהודי ומחזיק ביהדות כראוי" ,ואילו "כשהאב יצא מהכלל והוא כמומר לכל התורה ,על כרח! בכהאי גוונא לא מיקריא זכות אלא חובה" .וגירות זו אינה זכות לו אלא חובה ,ולא שיי! בזה די זכי לאד שלא בפניו. וממילא אי כא מעשה בית די ,ושוב לא חשיב גירות כלל. ÔÈÈÚÂעוד בשו"ת מנחת אלעזר )ח"ג יורה דעה סימ ח'( שגדולי אשכנז בעל הערו! לנר והגאו מוירצבורג הסכימו שניה לדעה אחת שאי לגייר קט כזה שודאי לא יתחנ! לשמירת התורה והמצוות. ÔÎÂכתב בשו"ת שרידי אש )חלק ב' סימ סא אות ג'( וז"ל ,והעיקר שאי בזמננו שו זכות לקט שגיירו אותו, ובפרט מי שמתגדל בבית הורי שאינ מקיימי תורה ומצוות ,והילד ג כ לא יקיי את המצות שנתחייב בה על ידי גירות .וא כ לא זו בלבד שאי הגירות זכות לו ,אלא היא חוב גמור ,ואסור לגרו חוב לאד א $על פי שאינו יהודי .ולא עוד ,אלא שהגירות שהיא חובה לו היא בטלה ומבוטלה ואינו גר כלל ויבוא לידי מכשול ,שיחשבוהו וג הוא יחשוב את עצמו לישראל .ואי לשער ולתאר את ריבוי המכשולי שיצאו מזה .ולכ חלילה וחלילה להעלות על דעתו כלל ,שאפשר להקל ולמול ב נכרית .ואל ישמע לקול רבני טועי ומתעי ,שרוצי להעביר ישראל על דתו ועל טהרתו .ה ילכו אחרי הבעלי שיעשו לה ואנחנו נל! אחרי ה' אלקינו ונשמע בקולו .עכ"ל .וע"ע בקונטרס כתורה יעשה )נדפס בסו $שו"ת לבושי מרדכי אהע"ז( שאס $כעמיר גורנה מתשובותיה של רבי מפוסקי דורו שנטו א $ה להחמיר בזה שלא לקבלו. Ì‚Âבשו"ת היכל יצחק )אב העזר ח"א ס"ס כא( כתב שא האב הטבעי הוא ישראל ,ויראה הב שאיננו שומר מצוה ,ושהא שהתגיירה איננה שומרת ,איזה סיכויי יש כא שיתחנ! ליהדות ,ואי לנו לגייר ,אבל א לפי אומד דעת הרב יש סיכויי שההורי ישמרו יהדות ,ויש חשש של תרבות רעה ,א לא נקבל ,אפשר לקבל בדיעבד .עכ"ד. ‰‡¯Âדצרי! שיהיו סיכויי גדולי שישמרו את המצות לפי ראות עיני הדיי ,וג בזה יש להקל רק כשיש חשש שיתקלקלו יותר א לא נקבל .אבל בלאו הכי אי להקל בשו אופ .ומתו! העיו בתשובה זו הרי כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( 61 ÁÓ ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ שלא התיר לקבל את הגוי לגירות אלא כאשר ניכר שאכ עומדי לקבל על עצמו עול תורה ומצוות ,אלא שג זה התיר רק בדיעבד )משו צור! שעה כמבואר בדבריו( כיו שחשש בכל זאת לכוונת הגירות שצריכה להיות לש שמי ,ועוד שבימינו יש ספק על אגב אונס גמר ונתגייר ע"ש ,וע"כ דבריו כדברי שאר הגאוני הנ"ל ללא חילוק כלל. ‡ ÔÎהנה בשו"ת אגרות משה )אב העזר חלק ד' סימ כו( כתב ,בדבר מלמדי בבתי ספר שיש ש ילדי מאמה נכריה ,דלכאורה אסור ללמד תורה ,ומאיד! אי אפשר להורות לה לעזוב את עבודת ,כיו שיש בזה חיי נפש ,ועוד דרוב התלמידי יהודי כשרי .ולכ יש להזדקק לתק לה כמה שאפשר ,וז"ל :דאת הקטני יגיירו כי ה אי צריכי קבלת מצות ,ויגיירו על דעת בית די ,והוא זכות לה ,כי מכיו שלומדי בבית ספר דתי אצל מורי יראי שמי ,הרי מצוי שיגדלו להיות שומרי תורה ,ולכ א $שהוא ספק ,הוא זכות ודאי ,וג א $א לא יתגדלו להיות שומרי תורה מסתבר שהוא זכות ,דרשעי ישראל שיש לה קדושת ישראל ,ומצוות שעושי ה מצוה ,והעבירות הוא לה כשגגה ,והוא ג"כ זכות מלהיות נכרי ,וזה אני חושב שיסכימו הבע"ב ,וג הגדולי מבני י"ג נמי א יאמרו לה שצריכי להתגייר ,וכ הגדולות מבנות י"ב ודאי יתרצו ,ובזה צרי! להשתדל וכמוב להסביר הדבר באופ טוב ובנחת שודאי ישמעו לזה .עכ"ל. ‰‡¯Âמדבריו שלא הכריע בבירור די זה ,וכל הנדו רק א יש בזה די זכי ,ובע"כ מיירי שהקט ישמור את רוב המצוות לכשיגדיל ,דבלאו הכי אי כא קבלת מצות וחסר בעיקר הגירות .והוא קאי במקרה מסויי ,וכפי הנראה היה נראה לו שהקט מתחנ! היטב ונמצא בסביבה של יהודי יראי שמי ,ויש סיכויי גדולי שג לאחר שיהיה ב י"ג שנה ישמור תורה ומצוות .אבל לא קאי על גיור המוני של אלפי קטיני שהאבא והאמא ה נכרי וממשיכי ללכת לכנסיה ,או שאוכלי מאכלות אסורות .ועיי עוד בשו"ת אגרות משה )יורה דעה חלק א' סימ קנח( שלא סמ! על סברתו לכתחלה ,וכתב דנכו לטביל שנית לכשיגדילו ,אבל בדיעבד אפשר שמכל מקו הוא זכות שא $רשעי ישראל עדיפי מעכו" וג הוא זכות מחמת דניחא ליה במאי דעביד אביו ובפרט אחרי שג אמו נתגיירה שבאופ זה הוא יותר זכות .ע"כ. ונראה דאפשר לדחות דכיו שהוא שוגג גמור אי בזה חיסרו כל כ! .מה שאי כ במי שמתגייר בי הישראלי ,ואינו שומר תורה ומצוות .ועוד אפשר לדחות דמיירי שחשבו שיהיה מי שילמדנו המצוות אלא שאחר כ! הול! אותו אד ונשאר הגר לבדו בי הגוי .אבל מלכתחלה כשיודעי שלא יקיי את המצות, אי זה נחשב כזכות ,וממילא הבית די לא יכולי לגיירו .וכ נקט בדברות משה )שבת סי' סד הע' יא( ש"מסתבר יותר שהוא זכות" ,ועי' בשו"ת משנה הלכות )טז ,קכט( שד בסברת האג"מ ופקפק בה .ע"ש. ובספר מסורת משה )עמ' שכב( הביא בש הגר"מ פינשטיי ,אודות משפחה מרוסיה שאביה יהודי ,וה טועני שאימ ג"כ יהודיה ,א! בחב"ד טועני שהיא נכריה .ועכשיו הא התחילה ללמוד והסכימה ג"כ להתגייר ,ושאלו להגר"מ פיינשטי א יש לסמו! על זה לגייר את הילדי ,והשיב שבודאי יש לגייר בפרט שיש חשש שמא בלא"ה ה יהודי ,ועי"ז יתקבלו לישיבות .ובל"ז יש חשש להתבוללות .ומאחר שג אימ מתגיירת ,יש לקוות שג אביה ידריכ בדר! המצות. המסקנא בענין גיור קטינים :ÌÂÎÈÒÏא .הג"ר יצחק אלחנ כתב ,כיו שרוצה להכניסו בכנפי השכינה שיהיה יהודי ומחזיק ביהדות כראוי ,בזה אמרו דהויא זכות לו ,וכמבואר בכתובות ,מה שאי כ בנידו דיד דהאב יצא מהכלל ,והוא כמומר לכל התורה ,ועל כרח! בכהאי גוונא לא מקריא זכות רק חובה. · .דעת הגאו רבי יצחק מפונביז' בשו"ת זכר יצחק ,כיו שאנו יודעי שיעבור בודאי על כל איסורי שבתורה כשיתגדל בבית זה ,אי זה זכות לו כי א חובה ,ובכגו דא לא אמרו זכי וכו'. ‚ .ובשו"ת חבצלת השרו )חלק א' יו"ד סימ עה( כתב לדו ,במי שנשא נכריה והביא ממנה ב ,ורוצה למול 62 כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( ËÓ ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ אותו ,א! בודאי יחנ! אותו שלא בדר! התורה והמצוות ,הנה א יגיירוהו אי זו זכות אלא חובה גמורה עבור הקט ,ואת"ל דהא כשיגדיל יכול למחות ,וממילא לא תהיה חובה עבורו א ימשי! בדר! ההפקרות, ולא מהני גירותו למפרע ,הנה לפי מה שכתבו התוס' בעינ שיהיה זכות גמורה ,בכהאי גוונא ג יוצמח מזה דא יגדל ויטוש דר! המצוות ,ויהיה נכרי למפרע ,והעול לא ידעו מזה ,וכשיהיו רואי שהוא נימול, וכ יהי' נכתב במסמכי ,יהיו סבורי שהוא ישראל ,וישא בת ישראל ,ויביא בת ישראל לידי מכשול שתהי' נבעלת לנכרי שלא בידיעתה ,וג יעשו כמה ברכות לבטלה ,וז' ברכות ,וג יוכל לבוא לידי איסור דאורייתא שתהיה לו בת ותינשא לכה וכו'. „ .ובשו"ת שרידי אש ח"א )סימ מו ,וכעי זה סימ סא ,וח"ב סימ נז( כתב ,התינוק שמתגייר ואוכל אח"כ נבילות וטריפות ,א"כ אי הגרות זכות לו ,ואי בגרות כלו .ע"כ .אמנ בח"ב סימ סג כתב השרידי אש שרק "לכתחילה יש להימנע מלגייר גר קט במקו שיש לחשוש שאבותיו לא יגדלוהו לתורה ולמצות". .‰שו"ת דעת כה )להגרא"י קוק ,יו"ד סימ קמז( כתב ,וכל זה הוא רק א אנו יודעי שבגדלותו יקיי את המצוות ,דבאמת הלא קבלת המצוות היא עיקר של הגירות ,שהרי היא מעכבת ,וא"כ מסתברא מילתא דלדיד דקיימא ל דגר קט צרי! שיהיה מדעת אביו או מדעת אמו ,שאז מטבילי אותו ע"ד בית די ,ודאי צרי! עכ"פ שאביו או אמו או שניה יחד ,ימסרו אותו ע"ד קבלת מצוות ,אבל בעני שהדבר מתברר שאי דעת כלל לקיי ולהיזהר מאיסורי תורה ,מאי מהני מה שה מוסרי אותו לגירות ע"ד בית די ,דפשיטא דלא עדיפא מסירת מאילו מסר את עצמו לגירות במילה וטבילה ,שכיו שחסרה קבלת המצוות אי זו גירות כלל ,וה"נ כ מדי קל וחומר] .וכאשר ההורי אינ שומרי תורה ומצוות אי זה נחשב שה מוסרי את הילד לגיור ,משו שההורי לא מבצעי את קבלת המצוות .ע"כ[. ו .וכ מבואר בשו"ת חבצלת השרו הנ"ל. .Êובשו"ת חלקת יעקב )ח"א סימ קכח סק"ד( דבודאי אינו חשוב כזכות גמור ,כיו דמסתמא יחלל שבת כשיגדיל ,ולכ ל"ה גירות. .Áוכ כתב בשו"ת מנחת יצחק )ח"ו סימ קה וסימ קז ,וח"ג סימ צט( :היכא דמגדליה אינ שומרי תו"מ ,הרי לא יגדלו אות ג"כ לתו"מ ,מה זכות היא לה ,אדרבה חובה היא לה. .Ëוכ כתב הגרי"ש אלישיב )בקוב" תשובות ח"א סימ קג( דהיא! יתכ לומר שג א יגדל כאחד מרשעי ישראל עדיי גרות זו זכות היא לו ,והיא! יתכ שיהיו כל ימיו מלאי עוו ויהיה צרי! כפרה על כל אחד ממעשיו ,ועדיי יחשב לו הדבר כזכות .ולא שיי! לגיירו כאשר גדל בבית של נכרי .או שאביו אינו שומר תורה ומצוות .ע"כ. .Èובפסקי די הרבניי )ח"א עמ' (379.375פסק די של הדייני הרב יעקב עדס ,הרב יוס $שלו אלישיב, והרב בצלאל זולטי הביאו בעיקר חלק מהמקורות המחמירי הנ"ל ,א! התלבטו הא נאמרו ג בדיעבד, ומסקנת היא :אי בידינו להכריע שהגירות לא חלה ג בדיעבד ,שאפשר שזה גופא הוי זכות לו שנתחייב בתורה ומצוות ונדבק בזרעו של אברה אבינו ,ועל כל פני לא יצא מידי ספק גר. .‡Èוכ מבואר בשו"ת שבט הלוי )ח"ו סימ רב(. .·Èג הגר"ש ישראלי כתב במשפטי שאול )ס"ס לח( כתב ,לברר את מדת הכינות של הזוג המאמ" ,כי זהו שצרי! בעיקר לקבוע את הגירות היא זכות לתינוקת ,שא תתחנ! לעבריינות אי זו זכות ,כמ"ש גאוני הדור הקוד ,הגר"י ספקטור והגר"י מפונביז' .וכ הוא בדעת כה] .אכ עיי בבית יצחק שכתב שיש עדיפות להכנס לכלל ישראל א $שייענש .וכוונתו לעני דיעבד[. .‚Èג הגר"ש משאש בשו"ת שמש ומג )חלק ג' ,סימ סב( כתב :לגייר בני קטני שאמ תישאר נוצרית ע"ד בית די ,כאשר אביה חילוני והא אינה רוצה להתגייר" ,דמעיקרא דמילתא אי זה גירות לגמרי ,ונמצא כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( 63 ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ כא .אי ראוי לאפשר לכל רבני הערי שיוכלו להקי בתי די ולגייר ,שעני הגיורי הוא עני השיי! לבתי הדי דוקא ,ודבר זה עלול לגרו להרס הרבנות ,שא $שרבני הערי ה תלמידי חכמי ויראי ה' מרבי ,מכל מקו יש להשאיר את מער! הגיור בידי דייני המומחי לנושא ,מכמה סיבות(‡Î . שאי זה אלא כסות עיניי" .ובסיו תשובתו ש" :אבל לגדל נוצרי ולתת לה ש יהודי ,א"א בשו אופ לעשות זה .ואי זה גירות כלל ,בזמ שהמגייר עצמו ידוע מעיקרא בעת הגירות ,שהכל אחיזת עיניי. וכ לא יעשה". .„Èבשו"ת לב אריה )לונדו ,תשי"ח ,סימ ט'( ביאר ,דהבטחת ההורי לגדלו לתורה ולמצוות ,מהני עבור הקט כמו קבלת מצוות דכל גר .ע"ש. .ÂËובשו"ת לבושי מרדכי )וינקלר ,לפני למעלה מ 100.שנה ,אה"ע קמא סימ לח אות יא וסימ מג( כתב שא יגדל אצל ויתחנ! ע"פ דרכיה אי לקבלו לגיור .ע"ש. .ÊËועיי עוד בשו"ת מנחת אלעזר )ח"ג יורה דעה סימ ח'( שגדולי אשכנז בעל הערו! לנר והגאו מוירצבורג הסכימו שניה לדעה אחת שאי לגייר קט כזה שודאי לא יתחנ! לשמירת התורה והמצוות. .ÊÈועיי עוד בקונטרס כתורה יעשה )נדפס בסו $שו"ת לבושי מרדכי אה"ע( שאס $כעמיר גורנה מתשובותיה של רבי מפוסקי דורו שנטו א $ה להחמיר בזה שלא לקבלו .ע"ש] .חלק מהדברי בעני גיור קטיני סייע בידינו בני היקר הגאו חו"ב רבי עובדיה יוס $שליט"א ראש ישיבת אוהל יוס ,$זכרה ה' לו לטובה[. ברכה על הטבילה בגר קטן שמטבילין אותו ע"ד בי"ד ˙"¢· ‰‰Âחת סופר )יו"ד סי' רנג( נשאל בדי גר קט שמטבילי אותו על דעת בית די ,א יבר! על הטבילה ,הואיל ובידו למחות ,ונמצא דהויא ברכה לבטלה למפרע ,וכתב דמוחזק ל בודאי שלא ימחה, דרובא דרובא אינ מוחי ,שאל"כ לא היה מועיל הזכיה עבור בקטנות .הגע עצמ! המפריש תרומה לא יבר! ,דילמא מתשיל עלה והוה ליה ברכה לבטלה ,ודימהו עוד למ"ש התוס' )גטי לג .ד"ה ואפקעינהו( .ע"ש. והוסי $עוד )בחיו"ד סי' שכ( ,שאי כא חשש ברכה לבטלה ,כשנשאל על הפרשת החלה ,שהרי הוא מבר! וצונו להפריש חלה תרומה ,ועני הפרשתה הוא שישאר לו כח לשאול עליה וכה צונו להפרישה על דעת זו ,וכ עשה והפריש ,ומש"ה אי שו בית מיחוש כלל לברכה הראשונה שהיתה לבטלה .ע"כ .וכ"כ עוד החת"ס )בחאה"ע ח"ב ס"ס צב( .ע"ש .וכ"כ בשו"ת הלק"ט )ח"א סי' מח( .וראה מה שהארי! בזה בשו"ת יבי"א )ח"א יו"ד סי' כא( .ע"ש. 'ÚÂבחי' רעק"א )יו"ד ר"ס יט( ,דהא דאמרינ כל המצות מב' עליה עובר לעשית חו" מטבילה ,היינו שא$ בדיעבד א ביר! הגר מקוד לא יצא ,שהרי לא נתחייב במצות ,ולא שיי! לומר וצונו .וחוזר ומבר! אח"כ. ]אבל בלולב א $דלכתחלה בעודו בכלי אינו יכול לבר! עד שיטלנו ,מ"מ א ביר! כשמונח בכלי פשיטא דיצא[. למנוע מרבני הערים להקים בתי דין לגיור (‡Îנאו מר אאמו"ר זצ"ל בישיבת ועדת הפני של הכנסת באר" הקודש )מיו כ"ג חשו תשל"ו ,כפי המופיע בפרוטוקול של ועדת הפני ואיכות הסביבה( וזו לשונו :ח"כ ב .אמר ,שהרב בעצמו ציי שהיו מקרי שש שני לא טיפלו בה ,סימ שיש משהו לא בסדר ]במער! הגיור[ .כבר אמרתי שבית הדי איינו מגייר אלא כשהוא משוכנע בכוונת הגר לקיי את המצוות בעתיד ,כשאיננו משוכנע בזה ,אי הוא מגייר .המקרה של שש שני בחלקו הוזנח על ידי המבקש עצמו ,שלא שמע לבית הדי שביקש ממנו ללכת וללמוד את הדיני וכו', אבל אח"כ כשבא אלי והתאונ לפני ,המקרה נפתר .מדובר בערבי שנשא יהודיה. 64 כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ ‡ כב .בית הדי לגיור ,צרי! להיות מורכב מדייני ותיקי שהתנסו והתרגלו בנתינת החלטות ,ולא מבי דייני חדשי הפוחדי ונמנעי מכל החלטה חדשה(·Î . ‰Ú„‰·Âשהוציא מר זצ"ל לעיתונות )נדפס בקונט' גר צדק ברוקלי תשע"ג עמ' מח( מבאר דעתו בצורה ברורה בעני ,וזה הלשו :נוכח הנסיונות החוזרי ונשני ע"י גורמי מסוימי לשנות מהמקובל מאז ייסודה של הרבנות הראשית בארצנו הקדושה ,שגירות מבוצעת א! ורק ע"י בתי הדי הרבניי המוסמכי .אי לי אלא לשוב ולהביע את התנגדותי הנמרצת נגד מגמה זו הטומנת בחובה סכנה של השלטת אנדרלמוסיא בקבלת גרי ,ועלולה להביא לסיפוח בלתי ראויי לכלל ישראל .בתי הדי הרבניי באר" המורכבי משלשה דייני מומחי בכל בי"ד ,אשר כישור ועיסוק התדיר בקבלת עדי וחקירת ,בבחינה מדוקדקת של מסמכי ועובדות ,בדיו שקול בכל האחריות וכובד ראש ובקביעת ההלכה ,וכ מעמד העצמאי והבלתי תלוי בגורמי מקומיי וכיו"ב ,מה שמשחרר אות מאפשרות של הפעלת לח" עליה ,בתי די אלה הוכיחו את עצמ כהמתאימי ביותר ג למילוי תפקיד אחראי זה ,בדומה לשאר העניני המסורי לטיפול ,ע"י כ! מובטח שלא יצא מתחת יד דבר שאינו מתוק .טעות תהיה לחשוב שע"י הוצאת העני מסמכות הבלעדית של בתי הדי ,יזרזו כביכול את התהלי! של הגיור ,אי בתי הדי חשודי ח"ו על סחבת מכוונת בקיו מצות קבלת גרי צדק לחיק היהדות ,וא אכ אי הגירות מתבצעת על רגל אחת ,אי זה אלא בגלל נאמנות בתי הדי לדרישות ההלכה .וזו תהלת ותפארת .ע"כ .מבי השורות נית ללמוד את התנגדותו הנחרצת של מר זצ"ל לנתינת הסמכות לרבני ערי "הנתוני ללחצי מגורמי מקומיי". ,Ú„ÂÂכי ג הגרי"ש אלישיב זצ"ל ,היה סבור שיש רבני ערי שאינ ראויי לגייר ,כי מלבד שאי לה מומחיות בנושא זה ,הנה היו דברי מעול ,שהיו רבני עיר שהיו נתוני ללחצי מצד בני קהילת] .והיו כמה מיקרי על כמה שלא עמדו בניסיו וקיבלו שוחד ,ויש שג נתפסו בקלקלת ,והוצרכו להתפטר מהרבנות .וכבוד ה' הסתר דבר .וכ"ז מפני הקשר היו.יומי בי רב קהלה לבני קהלתו ,דבר שאינו מצוי בי הקהל לדייני[. È˙ÁÈ˘·Âע אחד מרבני הערי הקטנות הבחנתי בדעותיו בעני הגיור ,ולדעתו יש לגייר עשרי אל$ קטיני ,שהאבא והאמא גויי ,בתנאי שילמדו בחינו! ממ"ד ,וכאשר שאלתי את אותו רב אי! אפשר לגייר ילד שאמא היא גויה ומסתמא היא תבשל לו ,ואי! יאכל הילד בישולי גויי ,ועל זה השיב שיסמו! על הרמ"א ,וידליק נר בכל בוקר ,ומאותו נר האמא תדליק את הגאז ,שוב אמרנו לו ומי יערב לכ! שכל המאכלי בבית יהיו כשרי לכל אור! השני ,והרי האבא והאמא הולכי לכנסיה ,אוכלי חזיר ,ואי! אפשר לגייר גיור המוני באופ כזה. ‚ Ìבהסכמה לספר זרע ישראל ,כותב אחד מרבני הערי בישראל ,בזה"ל" :ונראה שנית לקבוע שיש נטייה להקל ולקבל ברצו את הגרי המבקשי להסתפח בנחלת ה' ,ובתנאי שאי לה שו יחס של זלזול במצוות התורה ,ע זאת צרי! להיות ברור שאינ מתכווני לחזור לשו דבר שקרוב לעבודה זרה ,ושתהיה ידיעה על נכונות לשמור באיזו מדה על קדושת השבת" .ע"כ .ודברי אלו "לשמור באיזו מדה" על השבת, ה נגד הפוסקי והש"ע ,והרי מר הש"ע חזר וכתב כמה פעמי" ,קבלת מצוות" ובודאי שא אי מקבלי את כל המצוות ,אפילו מה שה מדרבנ ,אי לקבלו לגיור .וחלילה לנו לחלוק על דברי הש"ע ואשר הוקבעו כהלכה למשה מסיני ,ונתקבלו בכל הדורות אצל כל גדולי הדורות .ולכ א יינת לכל רבני הערי לגייר אי ספק שיהיו הרבה גיורי שייעשו שלא ע"פ ההלכה .וע"ש ]בהסכמה לספר הנז'[ שפקפק בעני טבילה בפני שלשה לכתחלה .וכבר ביארנו שאי להקל בדבר זה ,וכמבואר. (·Îדברי מר זצ"ל בישיבת ועדת הפני מיו כ"ג חשו תשל"ו .וע"ע בס' מסורת משה )עמ' שכז( בש הגר"מ פיינשטי ,שגירות שנעשתה על ידי בית די של מחללי שבת אפיקרוסי ,בודאי שאי מעשיה כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( 65 · ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ כג .דיי שנתקבלו עדויות כשרות בבית הדי ,שהגיורי שנעשו תחת סמכותו ]אפילו א נעשו בפני שלשה[ פסולי ה ,והיקל ראש בקבלת גרי א $נגד הדי ,יש בכח חכמי לפסול כל הגיורי שנעשו תחת סמכותו(‚Î . כלו .שגירות של ב"ד פסולי אינו כלו .וע"ש כשיש ספק כזה. אי אפשר שנסור כמלוא נימה מאמיתה של תורה ,ולא תבטל אות אחת מתורתינו הקדושה (‚Îכ הראני חכ אחד ,שכ הורה מר זצ"ל להר"י סיטרוק בשנת תשס"ז ,והובאה פסיקתו בספר אביר הרועי )חלק א עמ' .(236וש קאי אודות אשה אחת פנויה ,שבאה להנשא לכה ,וכרוש הנישואי עיי בפרטיה ,נוכח שהיא גיורת ,ומאחר וגירות אסורה לכה הודיע לה שלא יוכל לאשר את נישואיה עד שיבא עניניה לבית הדי בפריז .ואחר דרישה וחקירה בביה"ד נתברר ,כי אמה של המבקשת נתגיירה בממרוקו עוד קוד הולדת הבת ,אול מאחר והרב אב בית הדי המגייר במרוקו היה מפורס בקולותיו בעניני גירות ,לפיכ! כשעברה הא לדור בפריז ,ולאחר שנולדה הבת ,פסקו לה חברי בית הדי האשכנזי בפריז שאי ה סומכי כלל על הגירות שנעשתה במרוקו .ולכ ביקשו לחזור ולהטבילה בפני בית די, את הא ואת בתה לש גירות ,וכ! נעשה ,שהא ובתה חזרו להתגייר בפני בית הדי בפריז ,ומעתה ,א נאמר שמעשה הגירות במרוקו תק ,$א כ המבקשת אינה גיורת ,אלא בת גיורת היא ומותרת לכה, אול א נאמר שמעשה הגירות במרוקו אי בו ממש ,נמצא כי עיקר הגירות נעשתה אחר הולדתה בפריז ,והבת ואמה שתיה גיורות ואסורות לכה. Ô‡ÎÓÂנולדה השאלה ובאה בפני בית הדי הרבני בתל אביב ,ופסקו ,שהמבקשת מותרת להנשא לכה, מאחר ולא נמצאת סיבה מספקת לפסול את הגיור של אמה במרוקו .ומה שהחמירו בית הדי של האשכנזי בפריז לגייר שוב אחר הולדת הבת ,חומרא בעלמא היא ,ואי לחוש לגיור השני כלל .ושוב עבר הנושא לטיפול רבה הראשי של צרפת הרה"ג רבי יוס $חיי סיטרוק ,ומאחר והיו לו עוד חששות בדבר ,ביקש לפנות למר אאמו"ר זצ"ל שיורה כדת מה לעשות .וכאשר המבקשת ראתה שענינה הול! ומסתב! פנתה להרב סיטרוק והדיעתו ,שא לא יאשר לה להנשא לכה ,תיכ $תל! ותיש לנישואי במשרדי הרפורמי המתירי לה להנשא כמוב ,ותאמר שלו על דת ישראל. ‰‰Âכאשר הגיעה השאלה בפני מר אאמו"ר ושמע את שמו של הרב המגייר במרוקו ]הרב יחיא ה[ אמר ,שהרב המגייר הזה כבר הוחזקת כפר כמה פעמי בעניני גיור ,וכאשר מר ישב בבית הדי הגיעו בפניו עדויות אי! היו באות אצלו מתגיירות ,בערב היא באה נכרית ,ובבוקר היא שבה בחזקת ישראל, שהיה מגייר באופ הפסול ,הילכ! פסל אותו מלדו ,ומר פירס הדבר בכל בתי הדי ,לזכור את שמו לדראו שאי לחוש לגיוריו אחר שהוא עצמו פסול מלדו .ומה שביה"ד בתל אביב התירו לה להנשא לכה ,אי זה נכו להלכה .ולאחר שאמרו למר זיע"א שהיא מאיימת ללכת לבית די של הרפורמי והרי אנשי משפחתה הוא מפרוסמי בקהלה ,ויש לזה השלכות חמורות .וא"כ שמא יש מקו להשאיר בטעות שיסמכו על בית הדי בתל אביב ,ועל זה השיב מר זיע"א ,שאי אפשר שנסור כמלוא נימה מאמיתה של תורה ,ולא תבטל אות אחת מתורתינו הקדושה. Ô‡ÎÂהמקו להזכיר ,כי באחרונה הגיע ללשכתינו שאלה הלכתית ,בדיי משיקגו שהיה מגייר כדת וכדי ,א! נתפס במעשי מכוערי הפוסלי אותו מלכה כדיי] .שהיתה מצלמה נסתרת במקוה ,והיה משקי $בה ממשרדו ,נמצא שהדיי פסול מלדו[ ,ונשאלנו היא! להתייחס לגיורי שכבר ער! בעבר. ÏÚÂזה השבנו במכתב כדלהל :לכבוד בית די צדק דק"ק שיקגו והגליל .שלו וברכה ,במענה לפניית ביה"ד הנני להשיב בקצרה :אחר העיו בכל הנ"ל נראה שבדיעבד קשה מאד לפסול את כל הגיורי שעשה 66 כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ ‚ כד .גיור חרשי פקחי של ימינו ,שמביני מתו! סימני שעושי לה וכיוצא בזה, ועוני לנו שיש לה רצו לקבל את כל המצוות ,יש אומרי דשפיר דמי לחשוב הסימני שרומזי לנו כקבלת מצוות .ויכולי לגייר א אכ רואי שמביני מה שרוצי מה ועוני כעני שמקבלי עליה מצוות(„Î . למפרע ,ואוקמי אחזקתיה שעשה על פי ההלכה ,כל עוד שלא נודע לנו בבירור שעשה כ לאחר שנהג ברשעותו .ובפרט שמ הסת יוכל לטעו שלא הוא זה שהניח המצלמות וכו' .וא $א לא יאמינוהו ע"ז, מ"מ כבר אי לנו עדות ברורה על כ! שהניח הוא בעצמו) .ולא מישהו מקרוביו או משפחתו וכו'( .מה ג שאי כא עדות כשרי .ועוד טעמי אחרי .ואול מאז שנתגלה העני וסילקוהו ,יש למנוע ממנו מלגייר, ואי לקבל את הגרי שגייר ,ויש להרחיקו עד שיחזור בתשובה באופ הנצר!. בברכת התורה ולומדיה ,יצחק יוס ,$הראשו לציו ,הרב הראשי לישראל ,ונשיא ביה"ד העליו. גיור חרשים פקחים של ימינו ,שמבינים אנו מתוך סימנים שעושים להם („Îע"פ המבואר בתשובה שכתבנו בס"ד בשבט תשע"ד ,לדיי החשוב ידידינו מכובדינו מר דיינא דנחית לעומקא דדינא ,הרב נבו שליט"א .שלו וישע רב ,באשר ביקש לדעת חוות דעתינו לעני מעשה ,כיצד יש לגייר גר שהוא חרש ,הנני להשיב כמיסת הפנאי ,בס"ד: ‰‰הטור )יו"ד סי' רסח( הביא דברי בה"ג ,דחרש שוטה וקט שבאו להתגייר אי מקבלי אות ,מפני שאי כשרי להתנות עליה ,אבל קט א $על פי שאי בו דעת מלי אותו ע"פ אבותיו .ופשט דברי הטור דלא מהני בחרש ושוטה כשבא ע אבותיו .ורק בקט מהני כשבא ע אבותיו .א! בס' שאילת ישורו )סי' כד( כתב ,שג בחרש גדול כל זמ שאביו ע"פ חוק אחראי בעד מעשיו ,וצרי! להשתדל עבורו ,אע"פ שכבר הגדיל י"ל שמועילי ביה גרות .ע"ש .וכ"כ כיו"ב במנחת אשר עמ"ס שבת )סי' לד(. ‡ ‡Ïשהפשט לא יופשט ,ואי זה פשט דברי בה"ג ,וכמו שביארנו .וכ הבי בגליו מהרש"א על שלח ערו! ש )ס"ז( .ע"ש .ומ"ש בפס"ד ירושלי ח"ה )ע' רסב( בתשו' הרא"ד לוי ,שכ"ז דוקא אליבא דמ"ד שאי זכייה לשוטה גמור ג על ידי ב דעת ,א! אליבא דמר השלח ערו! בחו"מ )סימ רמג סט"ז( דס"ל דזכינ לשוטה על ידי ב דעת ,כדעת הרמב" )פ"ד מה' זכיה ה"ז( ,א"כ לדעה זו אפשר לגייר חרש ע"פ בית די ,כש שמגיירי קט .ע"ש .הנה אי דבריו מוכרחי כלל ,דמנ"ל דזכות היא לו שנחשוב זה כדי זכי, הא אפשר שיתחייב הוא בעונשי על ידי זה .וא $שפטור הוא מרוב המצוות כדי שוטה ,עדיי הוא חייב באיסורי אליבא דרוה"פ .וע' פמ"ג בפתיחה כוללת ח"ב ,בש תשובת מהרי"ל )סימ קצ"ו( דחרש ושוטה בני מצוות נינהו ופקחי מוזהרי עליה )עיי או"ח סימ שמ"ג( .ומה שהביא בתבואות שור )סימ א את מט( מהגמ' נדרי לה :י"ל הת לאו כפרה על חטא ,דבכפרה בעינ דעת בעלי ,רק להכשיר לאכול בקדשי. ע"ש .ובר"מ פ"א ממחוסרי כפרה ה"ה .באופ דוודאי בלאווי בקו ועשה ה כקט ,דאביה מוזהרי עליה .עיי או"ח סימ של"ד סעי' כ"ה ,ושמ"ג ס"א ,ורס"ו בב"י ]ד"ה היה[ בש המגיד משנה )פ"ב מהל' שבת ה"ז( ,דחרש ושוטה אסור להאכיל בידי כמו קט .ועיי מג"א ש ]ס"ק ח[ ,וה בני מצוות ,אלא דלאו בני דעה נינהו ,וג כשעוברי על לאו אי לה עונש בעוה"ז ועול הבא ,דאונס רחמנא פטריה .ובר"ה פ"ג מ"ח חרש שוטה וקט אי מוציאי אחרי דפטורי ה ,היינו מחמת חסרו דעת מקרי פטורי. באופ דא אחד בא אל החרשת והיא מאיסורי לאוי השוי בכל ,עשאה זונה האמורה לכה דנעבדה בה עבירה ,ובני מצוות ה ,אלא דלמא יצוה) ,ומש"ה כשרי בשחיטה באחרי רואי( ,וכ בשוטה כה"ג .ויראה לי חמ" חרש שוטה וקט שעבר עליו הפסח אפשר דאסור ,אע"ג דליכא למקנסיה ,לא פלוג .כמו הניחו שוגג או מוטעה ]סי' תמח ס"ג[) ,וי"ל הת חיישי' להערמה( וישראל הוא .ע"כ. כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( 67 „ ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ ‚ Ìבשו"ת חת"ס )חאו"ח סימ פג( ,כתב ,אודות א' שהל! לעולמו והניח ב אחריו שהוא לעת הזאת ב ז' שני ,והנער בכל מעשיו כמתעתע מדבר וא! קול דברי ,ובעצמו אינו יודע מהו מדבר ,שומע בעת מדברי אליו ,ואינו יודע תכלית שו כוונה מיוחדת על בוריה ממה שדיברו אליו ,אינו לא חרש ולא איל א $לא פקח ,כל מעשיו רמיזותיו קריצותיו תנועותיו מוכיחי מעידי ומגידי אשר הוא שוטה ודעתו קלישתא מאוד ,והרופאי כול פה א' כי יש בו מעט דעת ,ודעתו קלישתא ,ואי רפואה אחרת למכתו א לא בעיר וויע ,אשר שמה הוק בית חנו! מורי מחנכי מלמדי לאלה דעת ומזמה ,וא יבוא שמה בודאי בלי שו ספק יעלה מעלה אחר מעלה בדעת ,להיות בעל אנושי לישא ולית ,לכלכל דבריו במשפט, לטרו $טר $לו .אלא דאחר שיניחוהו ש לא יניחו להוביל לו שו דבר ממקו אחר ,ויהיה בחברה ואגודות כל הנמצאי שמה ,וא $במאכל ומשק נבילות וטריפות ,א רשאי למוסרו שמה ,וע"ש מה שהארי! בזה ,א! היוצא מכל דבריו דאי אפשר לומר דחרש ושוטה דנ כאינ יהודי שמותרי לכתחלה באכילת נבילות וטריפות ,ויהודי נינהו ,ע"ש. ÔÈÈÚÂעוד בפתח הדביר ח"ג )סימ שמג אות ז( .וע' היטב בתשו' בית שערי )חלק יורה דעה סימ שנט( שמוכח מדבריו דלמ"ד קט אוכל נבלות מצווי להפרישו ,א"כ שיי! הוא באיסורי .ע"ש .וקט שאני שהרי יש לו אפשרות למחות כשיגדיל ,משא"כ חרש שאי זמ ידוע שיוכל למחות בו. Û‡Âלמ"ש הגר"ב ז'ולטי לחדש בס' תורה שבע"פ חי"ד )ע' לד .מ( שגירות הקט ע"ד בית די חלה מיד, ולא רק כשיגדיל .ע"ש היטב כל אריכות דבריו .מ"מ עדיי כ"ז רק על סמ! ההנחה שזכות היא לו. Ô‡ÎÂאעיקרא לא ברירא ל כלל א זכות או חובה היא לו .שהג שהוא עצמו חושב ובטוח שזכות היא לו, עדיי כיו שלא מתכוי הוא לשמור המצוות והאיסורי ,א"כ יענש ע"ז ,רק שהוא לא מבי חומרת הדבר ואמיתותו ,וא"כ מנא ל דהוי זכות בשבילו .ועוד שבגר קט י"ל דהוי זכות עבורו מטע שמתחייב במצוות כשיגדיל משא"כ חרש שלא יהיה חייב במצוות כל עוד חרש הוא .וכ הוא בפד"ר ח"כ )ע' קצג( בתשו' הרב צימבליסט .ע"ש. ˯ٷÂשלא יצא הדבר מידי מחלוקת אי מהני כלל זכיה לחרש כמו בקט ,ע' מחנה אפרי )הל' זכיה סימ לב(, וקצות החוש )סימ רמג סק"ו( ,ושו"מ תנינא )ח"ג סימ סח( .ע"ש. ‰‰Âא $שבשו"ת חת"ס )חלק יורה דעה סימ רנג( כ' שזכות אינה דוקא בצד הרוחני אלא א $בחלק הגשמי. ע"ש .וכא טועני שכיו שחרשת זו למדה וגדלה בחברת של יהודי משו שאביה הוא יהודי ,וג כעת מכירה חרש יהודי שרוצה לינשא לו ,א"כ הרי כודאי זכות הוא לה מהצד הגשמי ,א! זה אינו מוכרח ,שא$ שודאי זכות נחשבת ג בצד הגשמי ,א! א זה סותר לזכות הרוחנית ,ומנא ל שעדיפה זכות הגשמית על פני הרוחנית ,וכא אפשר דהוי כחובה בשבילה מהצד הרוחני ,שמתחייבת באיסורי ולאוי שלא תשמור אות א $שחייבת בה. ‰‰Âמה שחסר בעצ הגיור עני של קבלת מצוות ,י"ל דהוי כעי דברי השטמ"ק בכתובות )יא (.בש השיטה ישנה ,בגר קט דא $על גב דצרי! קבלה הני מילי היכא דאפשר אבל בקט לא אפשר .ועיי עוד בריטב"א ש .וע' בדגמ"ר הנ"ל ש בס"ג .ויש לעיי במנחת חינו! )מצ' תקלב( .אלא שאי הדבר מוסכ כהשטמ"ק הנ"ל ,וע' היטב בתוס' סנהדרי )סח ,(:וברשב"א כתובות ש .ובתשו' שרידי אש ח"ב )סימ עא(. ‡ Íבזה י"ל דאעיקרא אפשר דבחרשי פיקחי של ימינו שמביני אנו מתו! סימני שעושי וכיו"ב, ועוני לנו שיש לה רצו לקבל מצוות ,שפיר דמי לחושב כקבלת מצוות .וע' בתשו' מהרש" ח"א )סימ קמ( בכיו"ב ,ובשו"ת בית שלמה )חאו"ח סימ צה( ,ובשו"ת נחלת בנימי )חאו"ח סימ לא( ,ובשו"ת אגרות משה ח"ג )חאה"ע סימ לז( ,ובפד"ר חי"ב )ע' קג( ,ובקוב" תשובות ח"א )סימ י( ,ובהיכל יצחק ח"ב )חאה"ע סימ מז(, ובמנח"י ח"א )סימ קלב( .ע"ש .אכ ע' מ"ש בזה בשו"ת מהר" שיק )חאה"ע סימ עט( ,ובשו"ת נאות דשא 68 כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( ‰ ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ )חאה"ע סימ קלב( ,ובשו"ת צמח צדק )סי' עז( ,ובשו"ת פני יצחק )חאה"ע סי' יג( ,ובשו"ת צור יעקב )סי' קעד(, ובשו"ת משפטי עוזיאל )חאה"ע סי' פט( .ע"ש .ולא יצא הדבר מידי ספק .וע' היטב במנחת שלמה ח"א )סי' לד( מה שהגדיר בטוב טע בפסול דחרש משו דלאו בר דעת הוא .ע"ש. ‡ÏÈÓÓÂבחרש כזה דנידו דיד אפשר דיודה בכהאי גוונא דשפיר דמי לגיירו א אכ רואי שמבי מה שרוצי ממנו ועונה כעני שמקבל עליו מצות .וא $שלא דמי זה לעבד חרש ושוטה שרשאי להטביל לעבדות ,דהת רשות רב עליה ,א $על גב שמצד עצמ א"א להתנות עליה ,א $על פי כ בחרש כנ"ד שהוא כבר דעת לרוב העניני י"ל דמהני .אכ ע' למר זצ"ל ביחיורה דעה ח"ב )סימ ו( שחשש בענייני דאורי' לדיעה דלא נחשבי כפקחי .ע"ש .ובפרט שכא לא עוסקי בחרשת שלמדה לדבר אלא רק משתמשת בשפת הסימני ,וזה כבר לא ברור לפנינו שיצאה מכלל די חש"ו ,עיי היטב בכל דברי הפוס' הנ"ל .והלא א $בעבד דאליבא דרש"י ועוד ראשוני מטבילי אותו בעל כרחו ,כתבו התוס' ביבמות )מח(. ואומר ר"י דתקנת חכמי היא שלא יכשיל את רבו באיסור והיתר ,כיו דאי מקבל עליו עול מצות ,ועוד דאי טוב לחייבו במצות מאחר דאי חפ" לקיימ .ע"ש .וזהו א $בעבד שאפשר בעל כרחו וסגי בדעת האדו ,ובכ"ז כתבו בזה התוס' שלא טוב לחייבו בהכי כשאינו חפ". Û‡Âשהיה מקו לכאו' לעשות ספק ספיקא בזה דשמא האי חרשת נחשבת כפיקחית ,וא תמצא לומר דלא ,שמא במי שלא יכול לקבל עליו עול מצוות לא הוי לעיכובא ,וכדי קט .על פי סברת השטמ"ק הנ"ל, מ"מ נראה דלא חשיב זה ספק ספיקא הגו ,דקט יש לומר דשאני א $לסברת השיטה מקובצת והריטב"א הנ"ל ,דכיו דיכול למחות כשיגדיל הוי שפיר אז קבלת מצ' .ועוד דהוי זכות לו כשיגדיל ומתחייב במצוות, מה שאי כ חרש .ומה שרוצי להתיר בטענה דממה נפש! ,שא דני את החרשת הזו שבאה להתגייר כפטורה מכל המצ' ואי אפשר לגיירה ,א כ א $הבעל פטור מ המצוות וא ישאנה אי בכ! כלו וכו' ,זו אינה טענה ,שא $א נאמר שפטורה היא מ המצוות ,עדיי יש לומר דבאיסורי חייבי ה ,ואי! ישא זה החרש שחייב בלאו דלא תתחת ב אשה זו שאינה מזרע ישראל ,א אכ אי גיורה כלו. „ÂÚÂשא זו החרשת המתגיירת לא תשמור ותקיי המצוות והאיסורי ,א כ מכיו דקיימא ל הגדילו יכולי למחות ,ולדעת כמה פוסקי לאו דוקא במחאה ממש אלא כל שמעשיו מוכיחי שלא נוהג על פי דת ישראל הוי מחאה ,א כ בגר קט המתגייר ומתחנ! חינו! שאינו על פי התורה ,בעצ הנהגתו לאחר שמגדיל ואינו נוהג ככל דיני ישראל ,הוי לשיטת ביטול הגיור ממילא ,דחשיב כמחאה .ובנידו חרש שלא שיי! בו כשיגדיל ,הוי בעצ הנהגתו א אינה על פי הדי ,כגו שעובר על איסורי )ולא סגי במה שלא מקיי מצוות( כמחאה על כ! שגיירוהו. ‰‰Âא היה בידינו לומר שכש שאי המילה מעכבת בגיור במי שנכרת לו הגיד ,שכבר אינו שיי! במילה, וכאשה דמי ,כ! אי קבלת מצוות מעכבת במי שאי בו דעת כחש"ו .בזה היינו יכולי לגייר החרש דזמ הזה ממה נפש! ,שא יש לחושבו כפיקח ,א כ הרי רואי אנו שמקבל עליו מצוות ,וא לא נחשב כפיקח אלא כחרש ,א כ אי בו דעת ,וכבר לא שיי! בו עני של קבלת מצוות ,והוי כנכרת הגיד שלא שיי! בו מילה .וכבר כתבנו לעיל בש השיטה ישנה ,דגר קט א $על גב דצרי! קבלה ,הני מילי היכא דאפשר אבל בקט לא אפשר .ועיי עוד בריטב"א ש .אלא שאי הדבר מוסכ ,וכנ"ל .והרי קבלת מצוות היא מהות ועיקר הגיור ,ולא רק תנאי בגיור ,ולא דמיא לדי מילה כשאי אפשר למול .ובאמת שא היתה השאלה לעני דיעבד ,שכבר גיירו ,היה מקו להתיר ולהכשיר הגיור ,ובתנאי שיתחייבו לגייר שוב הילדי שיוולדו לה .א! כא השאלה לעני לכתחילה ,ובזה קשה להתיר .וא החרש או החרשת נתחכמו כל כ! באופ שלמדו לדבר מעט כאחד האד ,בזה כבר יש להתיר לכתחלה ,כי בכהאי גוונא לדעת רוה"פ הנ"ל יצאו כבר מכלל די חש"ו .ורק באופ שמתנהלי רק על ידי שפת הסימני וכו' ,בזה נראה שאי להתיר לגייר לכתחלה .בברכת התורה ולומדיה ,יצחק יוס ,$הראשו לציו הרב הראשי לישראל ונשיא בית הדי הגדול. כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( 69  ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ כה .בדי טבילת הגיורת בפני בית די ,הדי הוא שאשה מושיבה אותה במי עד צוארה, כשהגיורת לבושה בחלוק רחב ,שעשוי במיוחד לש כ! ]דבלא"ה איכא למיחש לדעת הרמב" ומר השו"ע ,שטבילה בבגדה לא מהני ,אע"פ שסת נשי בגד רחב משל אנשי[ ,ושלשה דייני מבחו" ,ומודיעי אותה מקצת מצות קלות וחמורות והיא יושבת במי ,ואחר כ! הדייני עומדי בפתח והיא טובלת בפניה ,וה מחזירי פניה ויוצאי כדי שלא יראוה כשתעלה מ המי .וצריכי לעמוד בכל תוק $נגד אלו הרוצי לשנות ,וכ דעת גדולי הדור ,שלא להקל בזה כלל] .ויש ספק גדול בהלכה אפילו לעני דיעבד א טבילה שלא בפני הדייני מועילה[(‰Î . טבילת גיורת עם חלוק (‰Îהנה ביבמות )מז (:אמרו ,תנינא בטבילת הגר ,נתרפא מטבילי אותו מיד ,ושני תלמידי חכמי עומדי על גביו ומודיעי אותו מקצת מצות קלות וחמורות ,טבל ועלה הרי הוא כישראל לכל דבר .אשה נשי מושיבי אותה במי עד צוארה ,וב' ת"ח עומדי לה מבחו" ומודיעי אותה מקצת מצות קלות וחמורות. ע"כ .ופרי! בגמ' אהא דתניא וב' ת"ח וכו' ,והאמר ר' יוחנ גר צרי! שלשה ,ומשני הא א"ר יוחנ לתנא ,תני שלשה .ע"כ .והנה לא נזכר בגמ' שצריכה לטבול בפניה ,וא $הודעת המצות לכאורה היה נראה שיכולה להיות בעת שהדייני בחו" ,וא"כ היה מקו לומר ,שאע"פ שאנו מצריכי שלשה בדי הגירות ,וכדילי$ ר' יוחנ )ש מו (:משו דמשפט כתיב ביה) .משפט אחד יהיה לכ ולגר ,ואי משפט פחות משלשה .רש"י( .מ"מ כיו שעומדי בחו" וידוע הדבר שהיא טובלת ,כאילו טבלה בפניה .וכעי מאי דקי"ל בקידושי ביאה, דאמרינ ה ה עדי ייחוד ה ה עדי ביאה) ,גטי פא :ואה"ע סי' לג( .ואע"ג דאמרינ )קידושי פא( אי אוסרי על הייחוד ,ולא מחזיקינ דבעל ,שאני הת שאפי' התיחד אתה לש איסור ,אחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזיקנ ,ואמרינ אימלוכי אימל! .ומש"ה א היה נוא $נאסרת ג בייחוד .כמ"ש התוס' כתובות )יג .(.ואי להקשות שא"כ ג בקידושי ביאה איכא איסור פריצות ,ורב מנגיד אמא דמקדש בביאה )קדושי יב ,(:דמ"מ אי זה אלא איסור מדרבנ ,אבל באיסור תורה לא אמרינ ה ה עדי ייחוד ה ה עדי ביאה ,וכמ"ש המאירי )קידושי פ :ד"ה מאחר( ,במי שנתייחד ע גרושתו אחר שנישאת לאחר ומת בעלה השני ,דלא אמרינ ה ה עדי ייחוד ה ה עדי ביאה ,להצריכה גט .ע"ש] .אלא דבהא י"א שאפי' ראינו שבא עליה בודאי ,לא אמרינ דהוי לש קידושי ,שא יבעול לש קידושי לוקה ,וכמ"ש בשלטי הגבורי פרק מי שאחזו )גיטי עג .(:וכ' הכנה"ג אה"ע )סי' קמט הגה"ט אות ב( שכ"כ מהר"י הלוי ,וע' בכנה"ג ש מ"ש בזה .וע' בתשו' הרדב"ז ח"א )סי' רע"ז( .ולכאורה הוא סותר עצמו במ"ש בישנות )סי' שנ"א( .ע"ש .וכבר עמד בזה בשו"ת קול אליהו ח"ב )חאה"ע סי' מ( .[.ומ"מ יש להביא ראיה לזה מדאמרינ )יבמות מה ,(:ההוא דקרו ליה בר ארמייתא ,א"ר אסי מי לא טבלה לנידותה .וכ' התוס' ,תימה דהא גר צרי! שלשה ,דמשפט כתיב ביה וכו' ,ואי דר! הנשי להביא איש עמה בשעת טבילה .וי"ל וכו' .וי"מ שכיו שידוע לכל שטבלה כאילו עומדי ש דמי .ע"כ .וכ"ש הכא דאיכא בי תלתא ,אלא שעומדי בחו" ,דא $לכתחלה לכאורה שפיר דמי. ‰‰Âהרשב"" בתשו' ח"ג )סי' רכז( כתב :שטבילת גרי שנעשית שלא בפני שלשה ,היא מתרת אות לבא בקהל ,אבל צרי! הוא שיקבל עליו התורה )והמצות( בפני שלשה קוד טבילה .שהרי משפט כתוב בה ,ואי משפט פחות מג' .ע"ש .וזה כמ"ש עוד התוס' )יבמות מה (:על קו' הנ"ל :וי"ל דהאי דבעינ שלשה היינו לקבלת המצות ,אבל לא לטבילה ,ואע"ג דאמרי' לקמ )מז (:דב' ת"ח עומדי מבחו" ,היינו לכתחלה דעדי $טפי .ע"כ .וכתבו עוד התוס' ש :ויש מפרשי דכיו שידוע לכל שטבלה כאילו עומדי ש דמי. ומיהו קשה ,דטבילת נדה בלילה ,ולקמ )מו (:אמרי' אי מטבילי גר בלילה .אבל אי לא כתיב משפט אלא 70 כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( Ê ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ אקבלת מצות אתי שפיר ,והא דאי מטבילי היינו לכתחלה מדרבנ .ע"כ .ומבואר שיותר נראה להתוס' החילוק בי קבלת המצות לטבילה ,וכמ"ש הרשב"" הנ"ל .ומ"מ נראה שזה דוקא בדיעבד אבל לכתחלה לא .ואפי' להי"מ צ"ל כ ,דלכתחלה צרי! שיהיו שלשה עומדי מבחו" מיהת .וע"ע בתוס' חד מקמאי )יבמות ש( .ובתוס' הרא"ש ובפסקיו ש ,שג"כ ס"ל דבדיעבד א טבל שלא בפני ג' ,הוי גר גמור ,אבל לכתחלה צרי! לטבול בפני שלשה .אלא שהיה מקו לפרש דסגי מיהת כשעומדי מבחו" ,וא"צ שתהיה הטבילה גופא בפניה ממש .וכנ"ל. ‡ ÌÏÂמבואר ברמב" )פי"ד מהא"ב ה"ו( בזה"ל :וא היתה אשה ,נשי מושיבות אותה במי עד צוארה, והדייני מבחו" ,ומודיעי אותה מקצת מצות קלות וחמורות והיא יושבת במי ,ואח"כ טובלת בפניה, וה מחזירי פניה ויוצאי כדי שלא יראו אותה כשתעלה מ המי .ע"כ .וכלשו הזה פסק מר )בסי' רסח ס"ב( .וכ' בערו! לנר )יבמות מז (:שמ"ש הרמב" שנכנסי הדייני לראות טבילתה ,יצא לו כ מהא דקתני, שמושיבי אותה במי עד צוארה ,ולמה לנו לעשות כ .א"ו מפני שהדייני צריכי להכנס ולראות טבילתה .ע"ש. Ê"ÙÏÂהא דתניא במס' גרי )פ"א ה"ח( ,האיש מטביל את האיש ,והאשה את האשה .ע"ש .אי הכוונה לומר שהאשה תטבול בפני נשי ולא בפני הדייני ,אלא דקאי על הושבתה במי עד צוארה ,וכדאמרי' ביבמות )מז (:נשי מושיבות אותה במי עד צוארה ,ולעול הטבילה צריכה להיות בפני ב"ד אנשי .וכ"כ בש"ע )סי' רסח( ,שהנשי מושיבות אותה במי עד צוארה וב"ד עומדי מבחו" .ע"כ .והרי מבואר בש"ע שצריכה לטבול בפניה ,וע"כ דהתחלת הטבילה קאמר ,אבל סיו הטבילה צרי! בפני ב"ד. Î"ÎÂבס' האשכול ח"ב )עמוד קכה( ,וז"ל :שלשה ת"ח עומדי מבחו" ומודיעי אותה מקצת מצות קלות וחמורות וטובלת בפניה .ע"כ. ‰"ÎÂבמאירי )יבמות מה ,:עמוד קפט( שכ' ,וטובלת לגמרי בפניה ,ומחזירי פניה שלא יראוה כשהיא יוצאת מ המי .ע"ש .וכ"כ הריא"ז ,הובא בשה"ג ש] .ופשוט שיש לחלק בי די זה לדי קידושי ביאה ,דאמרי' הת ה ה עדי ייחוד ה ה עדי ביאה ,דהת הוי בתורת עדות דוקא ,והכא מדי משפט נגעו בה[ .וחייבי אנו לקבל באימה דברי רבותינו הראשוני ,שפסק ג"כ מר בש"ע .וכ"פ בשו"ת מנחת יצחק ח"ד )סי' סד(. ‡ ÌÏÂבשו"ת בארות אברה )חיו"ד סי' לג( השיא דברי הרמב" לכוונה אחרת ,ופירש ,שא"צ שיכנסו הדייני בחדר הטבילה ,אלא יעמדו בפרוזדור ,ומש יאמרו לה מקצת מצות קלות וחמורות ,וזה נקרא טובלת בפניה, כיו שנמצאי סמו! לחדר הטבילה ,ואח"כ יצאו לחו" כדי שלא יראוה בצאתה דר! הפתח .ע"ש .ואי דבריו מחוורי ,שהרי כל הטע שאמרו נשי מושיבות אותה במי עד צוארה ,הוא כדי שבשעה שיכנסו הדייני לבית הטבילה לא יראוה ערומה ,וא איתא שא"צ להכנס לבית הטבילה ,אלא די שיעמדו בפרוזדור ,לא היה צור! בכ! .ועוד שהרי כתב הרמב" :וטובלת בפניה ,וה מחזירי פניה ויוצאי כדי שלא יראוה כשתעלה מ המי ,ומוכח להדיא שהטבילה היתה בפניה ממש ולכ הוצרכו להחזיר פניה ולצאת. ‚ Ìבשו"ת אגרות משה כר! ה' )חיו"ד סי' קכז( כ' ,שבאמת כ' להוכיח ממ"ש שמושיבות אותה במי עד צוארה ,שיש צור! שבית הדי יהיה נוכח בעת טבילתה ותטבול בפניה ממש .והוסי ,$שלא רק לכתחלה צריכי שלשת הדייני לראות הטבילה ממש ,אלא ג בדיעבד מעכב ,שאל"כ לא היו מצריכי שיראו הטבילה בגיורת ,כיו שבכל אופ אי זה דר! צניעות ,שבודאי בלי צור! של מצות גירות הדבר פשוט שאסור להסתכל באשה הטובלת א $כשעומדת במי עד צוארה ,אלא ודאי שראיית הדייני בשעת טבילה לגיורת היא לעיכובא ,ולכ לא מהני כלל כשה בחדר הסמו! לבית הטבילה ,וכמ"ש כיו"ב בעירובי )צב(. שא $בחצר קטנה שנפרצה לגדולה ,ויש חמשה בזו וחמשה בזו אי מצטרפי למני ,וכ"פ בטוש"ע א"ח )סי' נה סט"ז( .לפיכ! אפי' א היה החדר פתוח לבית הטבילה לא מהני להחשיב כאילו היו הדייני עומדי כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( 71 Á ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ במקו הטבילה ,ונמצא שטבילת הגיורת הזאת בלא ב"ד ,ותלוי דבר זה א המצאות בי"ד בטבילה הוא לעיכובא או לאו ,דהוי ספקא דדינא .עכת"ד .נמצא שג הרב הבי שהטבילה צריכה להיות בפניה ממש. ‰‰Âכתב הרמב" )פי"ג מאיסורי ביאה ה"ט( :גיורת שראינוה נוהגת בדרכי ישראל תמיד ,כגו שתטבול לנדתה ותפריש תרומה לעיסתה וכיו"ב ,וכ גר שנוהג בדרכי ישראל שטובל לקריו ועושה כל המצות ,הרי אלו בחזקת גרי צדק ,ואע"פ שאי ש עדי שמעידי לפני מי נתגיירו ,ואעפ"כ א באו להתערב בישראל אי משיאי אות עד שיביאו עדי ,או עד שיטבלו לפנינו הואיל והוחזקו עכו" .ע"כ. ·˙ÎÂהרב המגיד ,ביבמות )מה (:ההוא דהוו קרי ליה בר ארמייתא ,אמר רב אשי מי לא טבלה לנדתה .ההוא דהוו קרי ליה בר ארמאה ,אמר ריב"ל מי לא טביל לקריו .ונראה מדברי רבינו שהוא מפרש דלהכשיר הבני שנולדו כבר קאמר ,או להחזיק בחזקת גרי גמורי ,וכי קאמרי מי לא טבלה ,ה"ק היכי אפשר לחוש שלא נתגיירו כראוי ,והרי ה נוהגי בכל המצות כישראלי גמורי וטובלי מטומאת ,וטבילה דנקט לאו דוקא .ואפשר ג"כ שרבינו סבור שצרי! ג"כ שידוע ודאי שטבלו לאיזה דבר ,לפי שהטבילה אחת מעניני הגרות ,ואעפ"כ ביאר רבינו שא בא להתערב בישראל צרי! להביא ראיה .עכ"ד .וכ"כ המאירי )יבמות ש( .ולזה כיוו ג"כ הב"ח )סי' רסח( .ע"ש. Ê"ÙÏÂיש ליישב הקושיא שהובאה בס' יד שאול )סי' קצח( ,על מ"ש המאמ"ר ,שטבילת בעל קרי א"צ שלא יהא דבר חוצ" ,והשואל ש העיר מהא דאמרי' ביבמות )מה (:מי לא טבל לקריו ,והרי גר ודאי שצרי! טבילה בלי חציצה כנדה ,וא"כ היא! סגי בטבילה לקריו .עכת"ד. ˙Ó‡·Âשמבואר להדיא בריש ס' האשכול ,שאי חציצה פוסלת בטבילת בעל קרי .ע"ש .ולפ"ד ה"ה והמאירי הנ"ל ניחא בפשיטות ,דההיא דיבמות היא רק להוכיח שנתגיירו לפני כ כראוי ,אבל לא שהטבילה לקריו תועיל במקו טבילת הגרות] .אול רש"י יומא )פח( פי' ,ולערב ישפש ,$משו חציצה. וכ"כ תוס' ישני ש בש הרי" .$והמאירי ש .וי"ל דההיא מקמי דבטלוה לטבילתו דבע"ק .ובס' האשכול ש דחה פי' זה .ע"ש[. ‡ ÌÓבס' יד שאול כ' ליישב הקושיא הנ"ל ,וז"ל :ולפע"ד י"ל דביבמות ריב"ל הוא דאמר הכי ,וריב"ל ס"ל בברכות )כא (:דבע"ק צרי! טבילה מה"ת ,ומפיק לה מדכתיב והודעת לבני! ולבני בני! ,וסמי! ליה יו אשר עמדת לפני ה"א בחורב ,מה להל בע"ק אסורי א $כא בע"ק אסורי .וא"כ בודאי שא $בע"ק צרי! טבילה גמורה ,משא"כ לדיד דבטלוה לטבילתא .עכת"ד. ȉÈÓ˙Âטובא ,דהא ריב"ל גופיה קאמר בברכות )כב (.מה טיב של טובלי שחרית ,ופרי! מה טיב ,והא איהו דאמר בע"ק אסור בד"ת ,ומשני ה"ק ,מה טיב בטבילה אפשר בט' קבי .ע"ש .וא"כ צ"ל דמאי דילי$ מקרא דבע"ק אסור בד"ת אסמכתא בעלמא הוא ,וקרא אצטרי! כמו דמסיק הת )כא ,(:דמבעי ליה לאיד! דריב"ל ,שכל המלמד את בנו תורה ,מעלה עליו הכתוב כאילו קיבלה מהר חורב .ע"ש .וכ"כ התוס' ב"ק )פב ,(:דהא דדריש בברכות )כא (:מדכתיב והודעת לבני! וסמי! ליה יו אשר עמדת ,מה להל בע"ק אסורי וכו' ,אסמכתא היא ,דהא עזרא תיק .עכ"ל .ולפ"ז צ"ל דלמאי דפרי! בברכות אדר' יהודה דלא דריש סמוכי ,ומשמע דהוה ס"ל דדרשא דריב"ל היא דרשה גמורה מה"ת ,הוה מצי למימר ולטעמי! ,דהא עזרא תיק .ומיהו למאי דמסיק הת דמבע"ל לאיד! דריב"ל ,ע"כ אסמכתא בעלמא היא .וכ"כ בחי' הרשב"א .ובתוס' ר"י החסיד .ובתוס' הרא"ש .ובשט"מ ברכות )ש( .וכ"כ הצל"ח )ש(] .ודלא כמ"ש הרש"ש דלריב"ל תרתי ש"מ ,אלמא דס"ל דהוי מדאורייתא ,ובמחכ"ת זה אינו ,וכמבואר בדברי הראשוני[ .וכ"ז נעל מעיני הגאו יד שאול הנ"ל. Ê"ÙÏÂניחא ג"כ מאי דקי"ל )ברפ"ח דמקואות( ,דטבילת בע"ק שריא אפי' בשאובי ,וכ"ה בברכות )כב ,(:וע"ע בב"י )סי' פח( ,וא איתא דטבילת בע"ק הויא מה"ת ,אמאי שרינ בשאובי ,אלא ודאי דהוי מדרבנ .והגאו 72 כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( Ë ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ מהר"י סלאנט ז"ל הקשה במ"ש ביבמות )מה (:מי לא טבל לקריו ,והרי טבילת בע"ק מהני א $בשאובי, משא"כ בטבילת גרי דבעינ מקוה כשר כטבילת נדה .ע"כ .אול לפי דברי ה"ה והמאירי הנ"ל ניחא, שאי הטבילה הזאת במקו גרות ,רק שהיא הוכחה למפרע שכבר טבל לגרותו כדי תורה .וכנ"ל .וע' בחשק שלמה )בהגהותיו שנדפסו בד' ווילנא סו $סדר טהרות ,בהשמטות ליבמות מה (:שכ' לתר" קו' מהר"י סלאנט הנ"ל ,דריב"ל לשטתיה )בברכות כא (:דטבילת בע"ק מה"ת) .וכד' הרב יד שאול הנ"ל( .והרה"ג ר' ישראל חיי דייכעס ז"ל הקשה לו ע"ז ממ"ש ריב"ל )כב( מה טיב של טובלי שחרית וכו' ,וכ' דמזה מוכח כמ"ש הב"ח, שמ"ש מי לא טבל לקריו ,היינו שמזה ראיה שטבל לגרותו כדת .ע"ש .וע"ע בקוב" )פ"ד מה' ק"ש ה"ח( שכ' שמצא בכת"י המהר" ,שהביא ראיה שחציצה מעכבת בטבילת בע"ק ,ממ"ש ביבמות )מה (:מי לא טבל לקריו .והקשה לו חכ"א דאכתי קשה ,דהא ריב"ל גופיה קאמר מה טיב של טובלי שחרית ,והעלה שאי די חציצה בזה ,ושכ הסכי הגאו מו"ר להלכה .ע"ש .וע"ע במנחת חינו! )סי' קפ אות ד( ,שג"כ הביא דברי גדול אחד שהוכיח מההיא דיבמות שחציצה מעכבת בטבילת בע"ק ,והקשה ע"ז ממה שמבואר במשנה )פ"ח דמקואות( דמי שאובי כשרי לטבילת בע"ק .ע"ש. Û"ȯ‰Âבשמעתי הביא הא דאמרי' מי לא טבלה לנדתה ומי לא טבל לקריו ,וכתב ,ואי קשיא ל! ההיא דריו"ח דאמר גר צרי! שלשה ,מ"ט משפט כתיב ביה ,וקי"ל דהלכתא היא ,ל"ק הכא דאי עבד הוא דלא פסלינ לבריה הואיל וטבל לש קריו ,ואי לאו גיורא הוא לא הוה טבל לש קריו ,והא דריו"ח לכתחלה הוא ,דלא נהגינ ביה מנהג גר ,ולא מנסבינ ליה בת ישראל ,עד דטביל בפני ג' .ע"כ .והביאו ה"ה הנ"ל, וכ' שדבריו קרובי לדברי הרמב" .וכ"נ מ הלשו שכתב ,ואי לאו גיורא הוא לא הוה טבל לש קריו, שהוא להוכיח למפרע שכבר טבל כדת) ,ומ"מ כתב דהיינו דוקא בדיעבד דלא פסלינ ליה לבריה( .וכ"כ הב"ח בד' הרי".$ ‡· Ïהט"ז )סק"ח( כ' דלא משמע כ כלל ,ומ"ש ואי לא גיורא וכו' ,פי' שא לא היה בדעתו אז להיות גר, לא היה טובל ג לקרי .וכ מבואר בד' רש"י והר" דההיא טבילה לחודא סגיא ליה .ע"כ. ÔÎÂמוכח בחי' הרמב" בדעת הרי" ,$שכ' )מה ,(:שאי דברי הרי" $ברורי ,משו דק"ל מהא דאמרי' )לקמ מז( ,מעשה באחד שבא לפני ר' יהודה ,וא"ל נתגיירתי ביני לבי עצמי ,א"ל נאמ אתה לפסול את עצמ! ואי אתה נאמ לפסול את בני! ,והרי א $לדבריו כשרי היו וכו' .ויש לדחוק שהיה אומר שלא טבל לקריו מעול .ומיהו ק"ל טפי מקידושי )סב (:וכו' .ע"ש .ומבואר דס"ל דבההיא טבילה דלקריו נעשה גר .וכ"כ הטוש"ע ,דלהרי" $א טבל בפני שני ,אסור בישראלית ,אבל אי פוסלי את בניו ,ומבואר שאי צור! לטבילה אחרת לפני זה) .וכ הט"ז הזכיר דברי הטוש"ע(. ‡ ÔÎיש להעיר ע"ד מר בש"ע )ס"ג( שכ' וז"ל :כל עניני הגר בי להודיעו המצות לקבל בי המילה בי הטבילה ,צרי! שיהיו בשלשה הכשרי לדו וביו .מיהו דוקא לכתחלה ,אבל בדיעבד א לא מל או טבל אלא בפני שני )או קרובי( ובלילה ,אפי' לא טבל לש גירות ,אלא איש שטבל לקריו ואשה שטבלה לנדתה הוי גר ומותר בישראלית ,חו" מקבלת המצות שמעכבת א אינה ביו ובשלשה .ולהרי" $ולהרמב" אפי' בדיעבד שטבל או מל בפני שני או בלילה מעכב ואסור בישראלית ,אבל הב לא פסלינ ליה .עכ"ל. ותמוה ,שהרי לד' הרמב" נראה שפוסלי א $את הב ,כל שנתברר שלא טבל בפני שלשה ,וכמ"ש ה"ה והמאירי) ,וא $מר הב"י הביא דברי ה"ה ,מבלי להעיר דבר ע"ז( ,שדוקא כשראינוהו נוהג בדרכי ישראל וטובל לקריו ועושה את כל המצות ,שאז ישנה הוכחה שנתגייר כראוי לפני זה ,אי לפסול את הולד .וכ"כ בשו"ת פרח מטה אהר ח"ב )סי' נא( דמ"ש ה"ה שד' הרי" $קרובי לדברי הרמב" ,באמת יש חילוק ביניה ,דלהרי"$ אע"ג דידעינ בבירור שלא טבל בפנינו לא פסלינ לזרעו ,אבל לד' הרמב" היינו על הסת משו חזקה דהוו גרי צדק ,אלא שכיו שהאב היה גוי לפנינו לא מהניא האי חזקה ,אבל לזרעו שנולד בחזקת כשרות מהני .ומש"ה כתב ה"ה שדברי הרמב" קרובי לדברי הרי" ,$ר"ל שאינ דעת אחת ,אלא לאפוקי דברי שאר רבוותא שאינ קרובי ,וה רחוקי מאד .עכ"ד] .ופשוט דמ"ש להסביר החילוק בינו ובי זרעו לדברי כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( 73 Ò ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ הרמב" ,א $על גב דהא תליא בהא ,וכעי מ"ש )בכתובות יג (:לדברי הפוסל בה פוסל בבתה ,וע' בתוס' קידושי )סו( ,וא"כ ה"נ לגבי הא שיש לנו ספק א טבלה בפני ג' ,אי להכשיר זרעה יותר ממנה .מ"מ אי זה אלא מדרבנ בעלמא ,שראו להחמיר בה יותר כיו שהיתה מוחזקת מתחלה שהיתה גויה .ואילו היה דבר זה מה"ת, לא היו מחלקי בזה בי להשיאו אשה ובי זרעו .וברור[. ‡· Ïכדברי הרי" $מתבאר בחי' הרמב" )מה (:שכ' ,דגבי קבלת המצות צרי! שלשה אפי' בדיעבד ,דמשפט כתיב ביה ,מה הת שני שדנו אי דיניה די ,א $כא אינו גר אפי' בדיעבד ,אבל מי שהודיעוהו מקצת עונשי של מצות ,וקיבל עליו בב"ד למול ולטבול ,והל! ומל וטבל שלא בפני ב"ד ,ה"ז כשר ,ולא פסלינ לזרעיה .ולא מנסבינ ליה לדידיה בת ישראל ,עד דטבל בפני שלשה בי בקבלה בי בטבילה ,כדאמרינ לקמ )מז (:אשה מושיבי וכו' ,אלמא דבעינ קבלת מצות בשעת טבילה ממש בפני שלשה .ע"כ .וכ"כ בחי' הרשב"א .ואע"פ שהרי" $לא פי' להדיא דבעינ קבלת המצות לפני כ בפני שלשה ,וא לא עשה כ א$ זרעו פסול ,מ"מ הואיל ומקרא ילפינ לה דכתיב משפט ,ודאי שמעכב לפסול א $את זרעו) .וכ"כ הרמב" פי"ג מהא"ב ה"ז ,טבל ונתגייר בינו לבי עצמו ואפי' בפני ב' אינו גר( .ולולא דמסתפינא הו"א שצ"ל בלשו מר ולהרי" $ולהרמב" וכו' ,וס"ל בד' הרי" $כמ"ש הט"ז ופרח מטה אהר הנ"ל ,וכדמוכח בחי' הרמב" בדעת הרי"] .$ודלא כהב"ח ומהר"א ששו )סי' כו( שכ' ,שדעת הרי" $הוי כד' הרמב" ממש[ .ולכ ציר $לזה דעת הרמב" שסובר כ .ואע"פ שבתשו' פרח מטה אהר ש כתב דהרי" $לא ס"ל כד' הרמב" ,שאפי' לא קיבל המצות בפני ב"ד ,מהני להכשיר זרעו ,אפי' מל וטבל בפ"ע ,לפע"ד אינו מוכרח ,ואפשר להתאי דברי שניה לדעת אחת .וכ מתבאר בחי' הרשב"א .ע"ש .וא נרצה להניח דברי מר הש"ע כהויית בלא ט"ס ,צ"ל שדוקא הדי שאי להשיאו בת ישראל הוא להרי" $ולהרמב" ,אבל הסיפא שזרעו כשר אינה אלא להרי" ,$דאילו הרמב" מחמיר טפי ופוסל א $את זרעו ,כשנתברר שלא טבל בפני שלשה. ‰˙ÚÂנבאר היא! דעת מר לפסק הלכה ,כי הנה לפי הכלל דסת ואח"כ מחלוקת בש"ע הלכה כסת ,א"כ דעת מר לפסוק להקל כדברי התוס' והרא"ש וסיעת ,שבדיעבד מותר להשיאו בת ישראל ,והרי הוא גר גמור א $להקל) .וכ"ד הרשב"" ח"ג סי' רכז(. ˙Ó‡·Âשלפ"ז יש לתמוה ,כי מה ראה מר להניח הכלל שכלל לפסוק כתרי מגו תלת מעמודי ההוראה, וכ"ש הכא שא $דעת הרמב" והרשב"א להחמיר בזה .ומצאנו עוד בחי' הריטב"א יבמות )מה (:שכ' לתר" ההיא דמי לא טבלה לנדתה וכו' ,שה באמת טבלו בפני ב"ד ,אלא שלא טבלו בפי' לש יהדות ,ולכ היו מוציאי עליה לעז וקרו להו בר ארמייתא ובר ארמאה ,ולכ! א"ל רב אשי וריב"ל שסתמ כפירוש ,דלא סגי שלא היה דעת בטבילת לכל הפחות משו טהרה או משו קרי ,והרי הוא כאילו טבלו לש יהדות. ודייק לה הריטב"א ש ,שהוא דבר הלמד מענינו ,דמייתי לה הש"ס גבי ההיא דטבלה לש אינתתא .וכ"כ הנימוק"י ,וכ"כ הסמ"ג הובא בשו"ת הרשב"ש )סי' תסז( .ע"ש .וכ"כ הגמ"י .נמצא דלכל הני רבוותא א לא טבל בפני שלשה ,א $זרעו פסול) .וכ"כ המרדכי בש אביאס ,$שאפי' בדיעבד לא הוי גר אלא א כ היה מתנהג בתורת יהודית בפרהסיא( .וא"כ מה ראה מר להקל להכשיר לגמרי א $להשיאו בת ישראל ,כדעת התוס' והרא"ש. ÔȇÂלומר שהואיל והיא מילתא דרבנ פסק להקל דלא כהרי" $והרמב" .וכמ"ש ג"כ באו"ח )סי' שכו ס"ב( להקל בדי זיעה בחמי טבריא בשבת ,כד' התוס' וסיעת ,ודלא כד' הרי" $והרמב" .דשאני הת דיהיב טעמא בב"י )ש( בש תשו' הר" ,דקליש ה! איסורא דגזרות טובא הוו ,הלא"ה מוכח הת דפסקינ כהרי" $והרמב" א $בדרבנ לחומרא .וכ מוכח בכ"ד .וע' בשלח גבוה )ס"ק טו( שכ' לתמוה על מר בזה שסת דלא כהרי" $והרמב" .ע"ש. ‡ ÌÏÂכמה אחרוני כתבו ,שבאמת דעת מר לפסוק להחמיר כד' הרי" $והרמב" ,וכמ"ש בס' נהר מצרי )הלכות גרי אות יג( ,שדעת מר לפסוק כהרי" $והרמב" שא $במילה וטבילה בעינ שלשה לעיכובא ,שהרי דרכו בקדש לפסוק כשני מעמודי ההוראה .ע"ש. Î"ÎÂבשו"ת קרית חנה דוד ח"ב )חיו"ד סימ טו( .ואפשר להסביר זאת עפמ"ש ביד מלאכי )כללי הש"ע אות יז(, 74 כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( ‡Ò ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ דאע"ג דבסת וי"א הלכה כסת ,במקו שהי"א ה רבי הדי נות לפסוק כמות .ע"ש .וע"ע בשד"ח )כללי הפוס' סי' יג אות י(. ˘"ÎÂבמקו שמר מדגיש שהחולקי ה ב' מעמודי ההוראה ,דמסתברא טפי שדעתו לפסוק כמות. ‰"ÎÂלהדיא בשו"ת תעלומות לב ח"ג )דקי"א רע"ד( ,שכ' שדוקא במקו שאי דעת הסת נגד עמודי ההוראה ,נקטינ דהלכה כסת ,הלא"ה לא .ע"ש. ÔÎÂהעיר בזה מהר"י מסלתו ז"ל בשו"ת שארית יהודה )חיו"ד סי' ט ,דק"ד רע"א( ,שהביא דברי התע"ל ,ולמד מזה לנ"ד ,לומר דנקטינ כהרי" $והרמב". Ô‰Âאמת שבשו"ת שערי צדק )חאו"ח סי' פ( ,ובשו"ת לבושי מרדכי מה"ת )חיו"ד סי' קסב( ,כ' שדעת מר כא לסתו כדברי המתירי .ע"ש .אי זה מוכרח כ"כ .והואיל ויש לפנינו דברי הרמב" והרשב"א ,שסוברי כהרי" $והרמב"] .ועוד יותר מזה ראינו להריטב"א והנמוק"י והסמ"ג והגמ"י ,שסוברי שא $בדיעבד פסלינ נמי לזרעיה[ ,ע"כ אי להתירו לישא בת ישראל עד שיחזור ויטבול שנית .וכדאמרינ בע"ז )לז (:גבי ספק טומאה ברה"ר דקי"ל ספקו טהור ,כי אתו לקמיה דר' ינאי אמר להו הא מיא בשיקעתא דנהרא זילו טבילו. ע"ש .וה"נ בנ"ד .וי"ל. Ù"ÎÂבשו"ת פרח מטה אהר ח"ב )סי' נא( ,שהואיל ודעת הרי" $והרמב" וסיעת להחמיר בזה ,מי הוא זה ואיזהו אשר ירי את ראשו ואת ידו להקל במקו שהחמירו הנ! רבוותא גברוותא .וע"כ הורה להחמיר בנידונו שלא היו ב"ד כלל בשעת הטבילה ,להצריכה לחזור ולטבול בפני שלשה שה ב"ד ,ויודיעוה מקצת מצות קלות וחמורות וטובלת בפניה .ע"ש. ‰ÈÓÂאפשר שא היו הב"ד מבחו" ,והודיעוה מקצת מצות בשעת הטבילה ,אפשר שיש להקל רק בדיעבד שלא תצטר! לחזור ולטבול בפני שלשה ממש .וצ"ע. Ô‡‚‰Âבעל מצפה אית בהגהותיו יד אברה )סי' רסח( כ' ,שיש להביא ראיה להפוסקי דס"ל דבדיעבד מהניא טבילה שלא בפני ב"ד ,מהירוש' )פ"ד דעירובי ה"ד( ,דבעי הת ,גר שטבל אחר שהאיר המזרח ,מאחר שאילו היה ער ,היה קונה לו שביתה וכו' .פי' ה"נ קונה שביתה אילו טבל מאתמול .והקשה הקרב העדה, דהיא! משכחת לה שיטבול גר בשבת ,הא קי"ל שאי מטבילי גר בשבת .ודוחק לומר כגו שעבר וטבל, דהא בעינ ב"ד ,ואי! יטעו ב"ד בכ! .ע"כ .ולפ"ד הפוסקי דסגי שלא בבי"ד אתי שפיר .עכת"ד. ‡ Íיש לדחות בפשיטות ,שהרי ז"ל הרמב" )פי"ג מהא"ב ה"ו( ,אי מטבילי את הגר בשבת ,ולא ביו טוב ולא בלילה .וא הטבילוהו ה"ז גר .וכ"ה בש"ע )סי' רסח ס"ד( .וע"כ דהיינו א הטבילוהו בפני שלשה הדיוטות .וכיו"ב כתב הרמב" )פי"ג מהא"ב הי"ז( ובש"ע )סי"ב( ,שא לא בדקו אחריו ,או שלא הודיעוהו שכר המצות ועונש ,ומל וטבל בפני ג' הדיוטות ה"ז גר .ע"ש. "‡Ï·Âה מאי דנקיט הכי בפשיטות ,אינו דבר מוסכ ,כי בה"ג והסמ"ג כ' שמותר להטביל גר לכתחלה בשבת ,משו דמיחזי כמיקר .וכ' הב"ח שכ דעת הרי" $והרא"ש והטור ,שהשמיטו די זה ,אלמא דס"ל דלא כר' יוסי בהא .ע"ש. ÏÎÏÂהדברות ברור שלכתחלה אי לזוז מדברי הפוסקי והש"ע שכ' ,שצרי! לטבול לכתחלה בפני ב"ד ממש .וכ פסקו האחרוני הלא ה :מהר"א פלאג'י בס' אברה אזכור )מע' ג אות סז( בסדר טבילת הגרי. ומהרי"ל צירלסאה בשו"ת עצי הלבנו )סי' סג אות ט(. ˘Ùגב לראות איזה דר! ישרה שיבור לו האד בזה ,כדי שלא יראה גופה ערו בהיותה במי ,מכיו שהמקואות שלנו צלולי וזכי ,ונראה שיש לנהוג כמ"ש בס' נהר מצרי )הלכות גרי אות כד( ,שיש להביא יריעת בגד גדולה ולפרוס אותה על פני המי שבמקוה ,ובחלק ממנה מתכסה גו $הגיורת ג"כ ,ורק ראשה כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( 75 ·Ò ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ נשאר חו" ליריעה ,באופ שאי נראה שו דבר לא מהמי ולא מגופה כלל ,כי הכל תחת היריעה ,וכ! היא עומדת בפני הדייני בעת קבלת המצות ,ואח"כ טובלת בפניה ,והאשה העומדת ש מגלה קצת מהיריעה ,כדי שיראו הדייני שטבלה טבילה הגונה כדת ,ואח"כ עומדת משחיית ראשה תו! המי וכו', והדייני יוצאי לחו" עד שתלבוש ותבא אליה .ע"ש. ¯˘Ù‡Âלעשות באמצע היריעה חלל ,בכדי שתוציא מש הגיורת את ראשה בעמדה באמצע המקוה, וכשנכנסי הדייני היא כבר עומדת בתו! המי ,והיריעה מכסה את המי ואת גופה ,ורק ראשה בולט החוצה ,ואחר קבלת המצות היא מרכינה את ראשה לתו! המי ,לעיני הזקני ,והרי עלתה לה טבילה, ואח"ז יוצאי הדייני לחו" וכו') .ובבואה אליה תבר! על הטבילה ,כדקיי"ל בפסחי ז :ובש"ע סי' רסח(. Ù"Ú‡Âשיש כמה אנשי מודרני )אשר ה חכמי בעיניה( ,שמתנגדי לזה בכל תוק ,$ובאי בטענה ,שאי זה נאה והוג לחברי בית הדי ,להכנס בבית הטבילה של נשי בכלל ,בשעה שיש אשה במקוה ,אי להשגיח בדבריה אחר שהכל נעשה בצניעות כדת וכדי] .ורק לרופא פרו" מותר לו לבדוק נשי אפי' ערומות, בגלל איזה מיחוש וכיוצא ,משא"כ לת"ח צנועי .זאת תורת המודרני הללו ,היפ! תורתנו הקדושה שמחלקת בדי ייחוד להיפ! בי כשרי לפרוצי .ואת הישרה יעקשו ,ולא תהיה תורה שלימה שלנו כשיחה בטלה שלה?[. ‡ ÌÓישנה עצה אחרת ,לעשות חלוק רחב המיוחד לכ! אשר תטבול בו כל גיורת ,דהא אשכח בביצה )יח( נדה שאי לה בגדי מערמת וטובלת בבגדיה .ופרש"י ,שטובלת כשהיא לבושה וסלקא לה טבילה א $לכלי, ולא מוכחא מילתא שהיא מתקנת ,דלטבילת עצמה נכנסה ,ואד מותר לטבול ביו"ט כב"ה ,שנראה כמיקר. וכ"כ הרא"ש נדה )הל' מקואות סי' כח( ,וז"ל :ונדה יכולה לטבול בבגדיה ,לפי שהמי נכנסי תחת הבגדי .וכ' במעדני יו טוב ,דמשמע דא $לכתחלה אפשר לעשות כ ,כי אי ל! מלבוש מהודק כ"כ על הגו .$ע"כ. ‚ Ìבס' האשכול ח"א )עמוד קנג( ,כתב ,דהא דקתני בביצה )יח( מערמת וטובלת בבגדיה ,משו דביו"ט איירי ,והאי לישנא דטובלת משמע ודאי דלכתחלה שריא לטבול בבגדיה ,ואיירי בבגדי רחבי שאי מהודקי כלל לגופה ,ודוקא אשה בבגדיה שה רחבי ,אבל איש בבגדיו שדבוקי לבשרו לא .ומיהו נראה דבי באיש ובי באשה שרי לטבול בסדי משו צניעות דעיילי ביה מיא שפיר .ע"ש. ·"ÂÈÎÂכ' הראב" )ס"ס שכו( ,וז"ל :אשה שיש לה לטבול במקו שבני אד עומדי ש ,א טובלת בסדי או בחלוק רחב ,עלתה לה טבילה ,כדאמר )חולי לא( נדה שנאנסה וטבלה ,רב אמר טהורה לביתה .ואוקימנא בנפלה מ הגשר .וכ בביצה )יח( מערמת וטובלת בבגדיה ,אלמא נדה טובלת בבגדיה ע"י דוחק ,כי הכא דנפלה ,או שאי לה בגדי ,וה"נ מפני דוחק בני אד שעומדי ש א טבלה בבגדיה טבלה .ודוקא אשה בבגדי שה רחבי וכו'] .ככל דברי האשכול הנ"ל[ .ע"כ. Ô‰Âאמת שאי זה דעת הרמב" )פ"א מה' מקואות ה"ז( ,שכ' :כל הטובל צרי! שיטבול כל גופו כשהוא ערו, בבת אחת ,וכל הטמאי שנטבלו בבגדיה עלתה לה טבילה ,מפני שהמי באי בה ואינ חוצצי .וכ נדה שטבלה בבגדיה מותרת לבעלה .ע"כ .וכלשו הזה כתב מר בש"ע )סי' קצח סמ"ו( .ומבואר שאי זה אלא בדיעבד .והש"! ש הביא בש הרמב"] ,הוא ט"ס וצ"ל הראב" כנ"ל[ ,שחילק בי בגדי אשה שה רחבי וכו' .ע"ש. Ï"ˆÂשא $הרמב" מודה שכשיש דוחק מותר א $לכתחלה ,כדאשכח גבי נדה שאי לה בגדי להחלי,$ וכנ"ל בש הראב" .וכ"כ בס' שמו יוס) $למהר"י ב וואליד סי' רנד( ,לדייק מדברי הרמב" שאי לטבול לכתחלה בבגדי ,ודוקא ביו"ט שאי לה בגדי להחלי $התירו ,משו שהיא שעה"ד וכדיעבד דמיא .וכ' שלא הוצר! לכתוב דבר זה מפני שהוא פשוט ,אלא לאפוקי מת"ח אחד שנסתפק בזה .ע"כ. ‰È˙ÈËÈÓ˙˘‡Âדברי האשכול והרא"ש הנ"ל שכ' להתיר א $לכתחלה ,אלא שבש"ע פסק כד' הרמב". ואעפ"כ א עושי חלוק רחב לש כוונה זו ,א $לדעת הרמב" ומר משרא שרי ,וכ"ש כמו בנ"ד שהוא לצור! מצוה ,לקיי הסר ממ! עקשות פה ולזות שפתי הרחק ממ! ,דודאי עדי $מדי נדה שאי לה 76 כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( ‚Ò ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ להחלי ,$שהותר לה לטבול בבגדיה .ומכ"ש בחלוק רחב שיש מקו לדמותו למ"ש בס' האשכול והראב", שמותר לטבול בסדי משו צניעות .וכ"כ המאירי ביצה )יח( שבבגד מרווח ליכא משו חציצה .ע"ש. ÔÎÂיש להורות במקו צור! גדול באחד שנוסע ע אשתו לעיר שאי ש מקוה ,ושוהה ש ימי רבי לצור! פרנסתו ,שאפשר לה לטבול בנהר ע"י חלוק רחב משו צניעות .ומ"ש התוס' )נדה סו (:אשה לא תטבול בנמל ,כי בני אד מצויי ש ובעיתא ,וממהרת לטבול מפני שבושה מבני אד המצויי ש .ע"ש. וכ"פ מר )סי' קצח סל"ד( .נראה דהיינו דוקא כשטובלת ערומה ,משא"כ בחלוקה. ÔÈÈÚÂלהגאו משחא דרבותא ח"ב )דפ"ג ,(.שהביא מנהג כפר אחד שנהגו לטבול בנהר ,בחלוק שעליה, משו צניעות ,וכ' ,שאע"פ שמדברי הרמב" ומר מוכח דלכתחלה אי להקל לטבול בבגדיה ,וההיא דטובלת בבגדיה צ"ל שמוכרחת היא בזה ,מיהו לא נראה טע לזה ,ואדרבה הרא"ש התיר א $לכתחלה. ונראה שטע הרמב" בזה משו שיש בגדי שה מהודקי לגופה ולא עיילי בהו מיא ,ולאו כ"ע דינא גמירי ,מש"ה כתב מסברא דנפשיה ,שאי לעשות כ לכתחלה ,משא"כ בנ"ד שאי האשה מנחת אלא החלוק לבד שהוא רחב הרבה ,נראה דליכא למיחש למידי ,וא $הרמב" אפשר שיודה להרא"ש בזה ,ואי להרבות במחלוקת .עכת"ד. ˙ˆ˜Âיש לסייעו דבחלוק רחב לא חיישינ ,כסת בגדי דחיישי' בהו שמא יהא בגד מהודק ,ממ"ש בסוכה )טו( בביטול תקרה קא מיפלגי ,דאע"ג דאסור לסכ! בקורה שיש בה ארבעה טפחי משו גזרת תקרה ,אבל השתא שזו תקרה היתה ,ובא לעשות מעשה שיודע שבקי הוא בדי תעשה ולא מ העשוי לא גזרינ .ע"ש. וה"נ הכא שפושטת כל בגדיה ,ומניחה רק החלוק שמוכיחה בזה ,שיודעת די חציצה ,לא חיישינ בה. ]וע"ש במשחא דרבותא אי שרי לטבול לכתחלה בנהר ,שמצויי ש עכו"[ .וי"ל .וכ יש לדייק להתיר מדברי הלבושי שרד ,שהובאו בפתחי תשובה )סי' קצח סק"ד( .ע"ש .וע"ע בשו"ת מהרש" ח"ג )סי' קעג( .ובנ"ד בטבילת גיורת הרי יש בזה ג משו צניעות ,ולכ אפשר להקל בזה מכמה צדדי. ‰‰Âבשו"ת משפטי עוזיאל ח"א )חיו"ד סי' יג( ,נשאל בהיותו רב דסאלוניקי ,במה שהמקוה נמצא בבית המרח" של גוי ,ונשי עכו" מתרחצות ש ,וזילותא גדולה להב"ד להכנס בו ,א אפשר להקל ולהכשיר טבילת הגיורת שלא במעמד ב"ד .ובתחלה העיר על מ"ש הנמוק"י ,דההיא דאמרינ מי לא טבלה לנדתה, מיירי שטבלה בפני ב"ד ,וכ' שהוא תמוה מאד ,דאטו הטובלת לנדתה מזמינה ב"ד לטבילתה ,וכ הטובל לקריו וכו' .ע"ש .ולא ידענא מאי קשיתיה ,שה הלכו לש גרות ,אלא שלא הוזכר בפירוש בשעת טבילת שה טובלי לש יהדות רק לש נדה וקרי .וכמבואר ג"כ בחי' הריטב"א .ודברי הנמק"י מאיש לוקחו )הוא הריטב"א( .וכנ"ל .אכ מה שהק' במה שנסתייע הנמוק"י מדברי הירוש' ,דאדרבה יש לדייק להיפ! מדברי הירוש' ,בזה יפה כיו לדברי המאירי )יבמות ש( .ע"ש .ועוד ש ,הביא דברי היד אברה ,שכ' להוכיח מהירוש' דבדיעבד מהניא טבילה שלא בפני ב"ד ,ודחהו שנתגייר ע"י ב"ד הדיוטות .כיעו"ש. ‡˙ÏÈÓ„ ‡ÙÈÒ‡Âמסיק בשו"ת משפטי עוזיאל הנ"ל ,להקל לטבול שלא במעמד ב"ד ,מפני שבבית המרח" של גוי הנ"ל שבתוכו נמצאת המקוה ,ישנ נשי ערומות ,וא"א בשו אופ שאנשי ובפרט רבני יכנסו לתוכו .וכתב לסמו! ע"ד התוס' והרא"ש שהתירו בדיעבד .ושכ"פ מר .ושעה"ד כדיעבד דמי .וכ"ש בשעה"ד כזו שא"א אחרת נ"ל דטבילתה כשרה לכתחלה לכל הדעות .ע"כ .והנה כנדונו ממש נשאל בשו"ת פרח מטה אהר ח"ב )סי' נא( הנ"ל ,ולא רצה להתיר בשו אופ) .ואולי היתה אפשרות להטביל הגיורת בזמ שאי נשי נמצאות בפני( .ומ"ש ג"כ שד' מר להתיר בדיעבד כהתוס' והרא"ש ,כבר ביארנו לעיל שאי זה ברור כלל בד' מר ,ורבו האחרוני שכתבו בדעתו להחמיר כדעת הרי" $והרמב" .ומכ"ש שאי כל יסוד למ"ש להקל א $לדעת הרי" $והרמב" ,מכיו שמצאנו שהחמירו א $בדיעבד שכבר טבל ,שאי להשיאו בת ישראל עד שיטבול שנית .וביחוד לפמ"ש לעיל שלא התירו אלא כשאי הדבר ידוע א טבלו בפני ג', אז סומכי על טבילת לנדה וקרי ,שמזה הוכחה למפרע שטבלו כהוג מתחלה ,אבל כשברור הדבר שלא כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( 77 „Ò ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ טבלו בפני שלשה אי להכשיר אפי' את זרעו ,א"כ בודאי שאי להקל בשעה"ד ,דלא עדי $שעה"ד מדיעבד .ועוד שהרי מצאנו להריטב"א ונמק"י והגמ"י וסמ"ק שפוסלי בדיעבד א $את זרעו ,וס"ל שהוא פיסול דאורייתא ,וא"כ מא ספי ומא רקיע להקל נגד כל הני רבוותא ,לעשות מעשה להקל לכתחלה ,ודי לנו בדיעבד לסמו! עמ"ש מר בש הרי" $והרמב" להכשיר את זרע דוקא ,ומשו שהיא סברא אמצעית, בי התוס' והרא"ש להריטב"א ונמוק"י. ˙"¢·Âמשפטי עוזיאל )ש( ,כ' להביא ראיה לדבריו ,שאפשר להקל לכל הדיעות ,מדברי התוס' )מז( שהתירו לקבל גרי ע"י ב"ד שאינ מומחי כדי שלא תנעול דלת בפני גרי ,וא $אנו נלמוד מדבריה להתיר טבילת גיורת שלא במעמד ב"ד ,במקו דאיכא זילותא דבי דינא ולעז המדינה ,כדי שלא תנעול דלת בפני גרי .ע"כ .ולפע"ד אינה ראיה כלל ,דהת כשתנעול הדלת מטע מומחי ,אי גרי בכלל בזה"ז ,מכיו שאי לנו מומחי ,ושפיר חששו לנעילת דלת כזאת .אבל הכא שאי נעילת דלת אלא במקו מסויי ,מפני שנתקלי ש באיזה מסיבות ,לא מצינו שו קולא בזה .ובייחוד להרכיב קולא מדעתינו במה שלא נזכר בגמ' ופוסקי ,זו ודאי לא שמענו ולא ראינו ,ולא דמי לדברי התוס' ,דהת מוכח מהש"ס דהאידנא מקבלי גרי אע"פ שאי לנו מומחי ,וכדאשכח )מה (:גבי הא דאמר רב יוס $יכילנא לאכשורי בה ובבתה ,וכ רב אשי .ומבואר בגטי )פח (:דלא הוו מומחי ,דפרי! ליה אביי לרב יוס $והא אנ הדיוטות אנ .ופרש"י שאי סמיכה בחו"ל .ע"ש .אבל הכא שאי מי שיאמר דהיכא דלא אפשר מותר להטביל שלא בפני שלשה ,מי הוא זה אשר ימלאנו לבו לעשות מעשה מטע זה. ‡¯˜ÈÚ‡Âמ"ש התוס' דשליחותייהו עבדינ ,משו שחששו לנעילת דלת בפני גרי ,כבר הקשו ע"ז בחי' הרמב" והרשב"א ,וכתבו ,דליכא למימר הכי ,משו שהיא! אפשר למשרי עכו" )מה"ת( בבת ישראל ,וכ כל שאר דיני דת משה ויהודית .ומש"ה כתבו דאע"ג דגמירי דבעינ שלשה מדכתיב משפט ,מ"מ מומחי לא גמירי ,ונפק"ל מדכתיב לדורותיכ .ע"ש .וכ"כ המאירי והריטב"א והתוס' קידושי )סב (:בש ר' נתנאל .ע"ש .וע' בנתיבות המשפט )חו"מ סי' א( שכ' ,שלדעתו הא דאמרינ שליחותייהו עבדינ ,מדאורייתא הוי ,דאלת"ה היא! מהני לגרי להתיר בבת ישראל .ע"ש .וכ"כ להדיא הרמב" בסו"ד ביבמות )מו.(: ‰‰Âג התוס' כתובות )יא .ד"ה מטבילי( הקשו ,וא"ת היכי הוי גר מדרבנ ושרינ ליה בבת ישראל ,והא מה"ת עכו" הוא .וי"ל דקסבר כמ"ד יש כח ביד חכמי לעקור ד"ת בקו ועשה .ע"ש .וא"כ י"ל דהתוס' לשיטת דס"ל ביבמות )פח( ,דמה שהאמינו עד אחד בעגונה אינו מה"ת ,אלא מתקנת חכמי הוא ,ואי זה עקירת דבר מה"ת וכו' ,שבדבר שיש קצת טע וסמ! לא חשיב עוקר דבר מה"ת .ע"ש .וכ"כ התוס' בכ"ד. וה"נ התירו חכמי בזה אע"ג דמה"ת בעינ מומחי .משא"כ לדיד אי להקל מטע"ז לעקור דבר תורה בקו ועשה .ועכ"פ בודאי דאנ לא אמרינ הכי מדעתינו ,והיכא דאיתמר איתמר ,היכא דלא איתמר לא איתמר .וכ"ש האידנא דאחסור דרי ורוב הגיורות אי כוונת לש שמי רק לש אישות וכיו"ב ,ודי לנו להקל בעצ הגרות ,שאנו מוכרחי לקבל כשבאי אלינו להתגייר ,מכמה טעמי וסיבות נכונות ומספיקות ,וכמש"כ בתשובה אחרת בס"ד .אבל להוסי $עוד קולות כגו לטבול שלא בפני ב"ד ,כדי שלא תנעול דלת בפני גרי ,חלילה לומר כ ,אדרבה מי ית וננעלה דלת בפניה ,ומכ"ש שאחר הגרות ע"פ הרוב זה דרכ כסל למו ,ואיש לדרכו פנה ,ומחללי שבת ,וכו' ,וקשי לישראל יותר מספחת .ואינ ראויי הללו לחוס עליה ולהקל נגד דברי חכמי. ‰ÏÂÚ‰ ˙¯Â˙ ˙‡Êשאי להקל לכתחילה בדי זה ,וצריכי הדייני להכנס לבית הטבילה לראות במו עיניה טבילת הגיורת ,ויש לזה ב' דרכי :א .לפרוס יריעת בד ע"פ המי ,ואי נראה מתוכה אלא ראש הגיורת ,הבולט דר! חלל שבאמצע היריעה ,ואחר קבלת המצות תרכי ראשה ותטבול לעיני הזקני ,ומיד לאח"ז הדייני יוצאי החוצה .והיא תלבש ותצא .ב .אפשר ג"כ להתיר לגיורת לטבול בחלוק רחב )שנעשה למטרה זו( ,שאינו חוצ" מכיו שהמי חודרי לתוכו .אול להקל לטבול שלא בפני בית די ,אינו נכו כלל, 78 כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ ‰Ò כו .גר צדק שטובל לגירותו אינו מבר! על הטבילה אלא לאחר שעלה מ הטבילה ,שילבש מיד חלוק ,ויבר! מחו" למקו הזוהמא(ÂÎ . ועל הב"ד לעמוד בכל תוק $נגד המחדשי והמודרניי למיניה ,וה' ישלח עזרו מקודש לכל הול! תמי, והיה ה' ע השופט ,ולא תמעד אשוריו. ‰‰Âא כי מצינו במדרש )ר"פ ל! ל!( ,אברה אבינו מגייר את האנשי ושרה מגיירת את הנשי ,אי ללמוד מזה שיהיה די לגייר ע"י נשי ,שהרי משפט כתיב בהו ,וצריכי ג' אנשי דוקא ,שהאשה פסולה לדו ,וכמ"ש התוס' ,אלא הביאור הוא שעיקר ההשפעה לגייר את הנשי נעשתה ע"י שרה ,וג היא היתה מושיבה אות במי עד צואר ,וכמ"ש בגמ' .ובלא"ה הא קי"ל שאי למדי מקוד מת תורה ,וכמ"ש התוס' )מ"ק כ .ד"ה חג שבעה( ,בש הירושלמי .וכ"ש דהת י"ל שלא היה גרות ממש ,אלא רק להאמי בהשי"ת ולקבל עליו שבע מצות ב נח) .שהרי לא היו שלשה בתחלת הגרות( .ואשר ע"כ אי לזוז מההלכה המפורשת ,שהטבילה צריכה להיות בפני ב"ד. ÌÂωÂבהתעורר מחדש בעיא זו באה"ק ,הראוני )אחר שנדפס כל הנ"ל( בס' בית אברה להרה"ג ר' אברה עבר הירשובי" ז"ל )בעמוד מז( ,שנסתפק בדי זה בהיות שבעירו אי שו אפשרות לחברי בית הדי לגשת אל מקו הטבילה הנמצא ברשות העכו" ,ואיש הבא ש בנפשו הוא ,וענוש יענש ע"פ חוקי המדינה, וכ"ש שא ילכו ש דייני ישראל יגרמו חלול ה' בזה ,א אפשר לסמו! להקל ע"פ דברי התוס' שמתירי בדיעבד .והשיב לו מהר"ש סלאנט ז"ל )בעמו' מט( ,כי נכו שנשי כשרות ילכו ע ג' חברי ביה"ד) ,אחר קבלת המצות בפני בי"ד כד"ת( ,עד מקו שיש רשות לגשת אליו ,ואז ילכו הנשי היראות והכשרות להטביל את הגיורת כד"ת ,וידעו כי הב"ד עומדי סמו! לגבול ודעת עליה ,ואחר הטבילה יגידו בפני הב"ד שטבלה כד"ת .עכ"ד .והנה מבואר מדברי קדשו שמצר $מה שנמצאי הב"ד מבחו" בדיעבד שרי) .וכ שעה"ד כדיעבד דמי( .ומ"מ פשוט שלא התיר הגאו ז"ל אלא בנידונו שיש סכנה לגשת ש ,שהוא חשוב כדיעבד גמור, משא"כ כשישנה איזו אפשרות שהיא להכנס ש ,אי להתיר כלל .וע' בשו"ת יהודה יעלה אסאד )חיו"ד סי' רג( .ובשו"ת חלקת יעקב ח"א )ס"ס יג( .ע"ש .ואשר ע"כ צריכי לעמוד בכל תוק $נגד אלו הרוצי לשנות, וכ דעת גדולי הדור שליט"א ,שלא להקל בזה כלל] .הערה זו מתו! שו"ת יביע אומר ח"א יו"ד סי' יט[. ברכה על טבילת גר (ÂÎפסחי ז :אמר רב יהודה אמר שמואל ,כל המצות מבר! עליה עובר לעשיית וכו' ,בי רב אמרי חו" מ הטבילה ושופר ,בשלמא טבילה דאכתי גברא לא חזי כו' .ופי' רש"י כגו טבילת בעלי קרי ,דקיימא ל בברכות )כ (:שאסור בדברי תורה ובברכה ,דעזרא תיק טבילה לבעלי קריי לדברי תורה ,ומשו ההוא טבילה תקו בכל הטבילות ברכת לבסו .$א! התוס' ש כתבו ,אומר ר"ח בש הגאו ,דוקא בטבילת גר דלא חזי קוד טבילה ,דלא מצי למימר וצונו דאכתי נכרי הוא ,אבל שאר חייבי טבילה ,כגו בעל קרי וכיוצא בו ,מותר לבר! ,כדאמרינ בפ' מי שמתו )כב (.נהוג עלמא כתלתא סבי כר' יהודה ,בבעל קרי שיכול להתפלל ולבר! וללמוד קוד טבילה .אעפ"כ אומר ר"י דאי לגעור בנשי שמברכות אחר הטבילה ,כיו דאיכא טבילת גר דלא מצי לבר! ,לא חילקו .וי"מ דבכל טבילות קאמר דגברא לא חזי ,דקוד שירד למי אינו צרי! לבר! ,דילמא משו ביעתותא דמיא מימנע ולא טביל ,ואחר שיורד אז הוא ערו ,ואסור לבר! משו דלבו רואה את הערוה .ע"כ. ÌÓ‡Âלעני טבילה אשה נדה כבר הארי! בטהרת הבית שהעיקר לדינא שיש לבר! עובר לשעיית ,ודוקא בגר מבר! אחר הטבילה .וכדאיתא בחידושי הרמב" ש ,ודעת רבינו והגאוני ז"ל שלא אמרו אלא באותה טבילה דגברא לא חזי לברכה ,אבל לא באחרות .ע"כ. כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( 79 ÂÒ ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ כז .גוי הבא להתגייר ,ונפצע בתאונת דרכי במהל! ההכנות לגיור ,ומאז הוא מאושפז בבית חולי שיקומי ,ומרותק לכסא גלגלי כל היו ,ויש לו פצעי לח", והטיפול בו מחייב לחבוש אותו בתחבושות חדשות מידי יו ביומו והמי בטבילה יזיקו לו] ,והטיפול בתחבושות הוא תמידי ,ולא יעזור כא ההמתנה של איזה זמ[ .ובעצת הרופאי ה מסכימי שיטבול לגיור רק ע תחבושות ,ותחבושות אלו מודבקות בצידיה לגו ,$כדי למנוע כניסה של מי העלולי להזיק לו ,מותר להטבילו לגירות ע התחבושות ,א אי אפשר שיתרפא במועד קרוב(ÊÎ . ‰‰Âבתשו' תשורת שי )ח"ב סי' י"ד( הקשה מכא על דברי המל"מ )פי"ב דקדושי הט"ז( שכתב דסברת "לא פלוג" רק היכא דאיתמר בחז"ל איתמר .והיכא דלא איתמר לא איתמר .וא"כ אי! חידשו התוס' כא עני זה ,ובפרט שכא לא פלוג ברוב בגלל מיעוט .טבילת גר .וכתב :אפשר משו דבלא"ה בכל הטבילות טוב יותר לבר! כשהוא טהור ,אפילו בזה"ז דבטלו לטבילתא ,כמ"ש בשערי תשובה לא"ח סימ רס"ג ,לכ לא פלוג הרוב משו המיעוט ,וג כיו דקוד שבטלו לטבילת בעלי קרי היה הרוב דלא חזי לבר! קוד טבילה ,ולא חילקו בי טבילה לטבילה ,לכ ג אחר כ! נמש! ,כיו דג בזה"ז יש טע קצת דטוב יותר לבר! כשהוא טהור ,א $דמתחילה לא היו מתקני משו טע זה .וכה"ג כתב הרא"ש בגיטי )ד $י"ז .(:ע"כ. אם הגר צריך לגלח שער ראשו ולקצוץ צפרניו קודם הטבילה ‡˙ÏÈÓÂאגב אורחא ,הנה הרי" $והרא"ש )שבת ס"פ יט( כתבו ,וגייז ממזייה ושקל טופריה דידיה ודכרעיה. והיינו שהגר צרי! לגזוז שער ראשו ,וצפרני ידיו ,וצפרני רגליו .והובא בטור )יו"ד סי' רסח( .וכ"כ בספר האשכול )הל' גרי סי' לח( קוד שטובל הגר ,צרי! לגזוז שערות ראשו וציפורניו .ואפשר שכל זה רק משו די חציצה .וכ"כ בנחל אשכול )ש אות יח(. Ô¯ÓÂבשו"ע ש )סי' רסח( השמיט די זה שכתבו הרי" $הרא"ש והטור .ורק הרמ"א בהגה הביא די זה, שי"א שיגלח שערותיו ויטול צפרני ידיו ורגליו קוד הטבילה .ואפשר דס"ל למר שכל זה רק מדי חציצה ,ולכ די זה פשוט הוא .וא הוא יודע דיני חציצה וחפ $וסרק היטב ,וכ לגבי צפרניו ,אי צור! בזה .שאי כא חידוש מיוחד לגבי טבילת גירות. ÂÈȉÂדס"ל שהוא חידוש די לגבי טבילת גירות .ואולי כמו שמצינו בטהרת המצורע .וכ מצינו עוד לגבי טהרת הלויי )במדבר ח ,ז(" :וכה תעשה לה לטהר ,הזה עליה מי חטאת ,והעבירו תער על כל בשר וכבסו בגדיה והטהרו" .ורש"י עה"ת ש כתב ,מצאתי בדברי רבי משה הדרש ,לפי שנתנו כפרה על הבכורות שעבדו עבודה זרה והיא קרויה זבחי מתי ,והמצורע קרוי מת ,הזקיק תגלחת כמצורעי .ע"כ. להטביל לגירות מי שיש לו תחבושות (ÊÎבס"ד ,י"ז כסלו תשע"ה לכבוד היקר והנעלה כה"ר רבי נסי כה שליט"א ,אב"ד לגיור באיזור הדרו. ·„·¯ שאלתו שאלת חכ ,בעני גר שנפצע בתאונת דרכי ,ומאז הוא מאושפז בבית חולי שיקומי, ומרותק לכסא גלגלי כל היו ,ויש לו פצעי לח" ,והטיפול בו מחייב לחבוש אותו בתחבושות חדשות מידי יו ביומו ,והמי בטבילה יזיקו לו ,ובעצת הרופאי ה מסכימי שיטבול לגיור רק ע תחבושות, ותחבושות אלו מודבקות בצידיה לגו ,$כדי למנוע כניסה של מי העלולי להזיק לו ,ושאלתו א מותר להטבילו לגירות ע התחבושות. 'ÚÂבספר טהרת הבית ח"ג )עמוד ס'( שכתב כל שנעשה לרפואה ,וא"א להסירו מחמת כאב וצער ,אינו חוצ" לטבילה ,דחשיב מיעוטו שאינו מקפיד עליו ואינו חוצ" ,וכ"כ בשו"ת אבני נזר )חיו"ד סימ רנ"ח( שלא יעלה 80 כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ ÊÒ כח .גיורת שיש חשש שלא שמו לב שתטבול כדי ,ולא השגיחו להסיר ממנה כל חוצצי טבילה ,יש לעשות לה שוב גיור לחומרא על ידי קבלת מצוות בשלשה ועל ידי טבילה כשירה כדת וכדי(ÁÎ . על הדעת שמה שצרי! לרפואה יחשב למקפיד עליו שיהיה חוצ" ,ואדרבה מקפידי שישאר לרפואה. ÔÎÂכתב השואל ומשיב קמא )ח"ג סימ כ"ז( וז"ל :וכבר הארכתי במקו אחר ,והוכחתי שכל שהוא משו רפואה ,ודאי דלא מקפדי עליה ואינו חוצ" .וכ כתב עוד השואל ומשיב תנינא )ח"ג סימ ק"ח( וז"ל :ומצד החציצה נראה שכיו שהיא עושה כ משו רפואה זו ,בודאי אינה מקפדת ,ואי ספק דכ"ע נמי א היו צריכות לזה ,היו עושות כ ,ולא שיי! לומד דבטלה דעתה בדבר שהוא צור! לרפואתה .עכ"ל. ÔÎÂכתב בשו"ת כתב סופר )חלק יורה דעה סימ צ"א בד"ה היוצא( דכל שהוא לרפואה אינו חוצ" ,דכל דכאיב ליה אזיל לבי אסיא ,ועושה לו רפואה ואינו מקפיד על רטיה ותחבושת .ורוב ככול הכי עבדי להניח הדבר כל זמ שיצוה הרופא עליו ,ולא דמי לרטיה החוצצת ,כי ידוע שלפעמי מסירי הרטיה מידי פע בפע לראות א המכה נתרפאה ,או כדי לתק הרטיה במשחה ,ודומה לטבעת שמסירות אותה בשעת לישה. ע"ש .וכ כתב כיוצא בזה בשו"ת אמרי יושר ח"א )ס"ס קצ"ה( .וע"ע בשו"ת מהרש" ח"א )ס"ס מ"ו(, ובשו"ת להורות נת ח"ה .ובשו"ת יביע אומר ח"ג )יו"ד סי' יב(. ‡˘¯ על כ בהיות והרופאי מצווי שלא להסיר את התחבושות ,ובפרט בשעת המגע ע מי ,ומקפידי על זה לרפואה שלא ינזק ,יש להקל במקרה הנ"ל לטבול יחד ע התחבושות ,ואינו נחשב לחציצה .ואילו היה העני באופ שיש בו אפשרות להמתי כמה זמ עד להוצאת התחבושת ,אי הכי נמי ,אבל המדובר כא בנכה שהטיפול בתחבושות הוא תמידי ,ולא יעזור כא ההמתנה של איזה זמ ,ולכ במקו צור! גדול כזה ,יש לסמו! על כל הנ"ל ,ויוכל לטבול ע התחבושות. ‰‰Âבשואל ומשיב ש נשאל אודות אשה שהיה לה כאב שיניי ,ונעשה נקב ,והרופא סת הנקב עופרת לש רפואה ,ואחר ג' חודשי יסירו העופרת .והשיב ש להתיר לה לטבול ע העופרת ,דכיו שעושה כ משו רפואה ,בודאי אינה מקפדת .דא $שיותר היה נוח לה שלא תצטר! לסתו בעופרת ,אבל כעת שצריכה רפואה לא שיי! לומר דמקפדת .וא $דרובא דעלמא מקפידות ,מ"מ נראה דמלבד שדעת הרמב" ]לפי הבנת הב"י ר"ס קצ"ח[ דהעיקר תלוי בקפידתה ,וכל שהיא אינה מקפדת מה לה בהקפדת אחרי ,אלא א$ לפי דעת כל הפוסקי שחלקו בזה ,ודעת דכל שרובא דעלמא מקפידות ,א $שהיא אינה מקפדת בטל דעתה ,מ"מ נראה דזה דוקא א נשאר עליה דבר החוצ" במקרה ,או שעל כל פני לא עשתה כ לרפואה, אבל כל שעושה לרפואה בלי ספק לכו"ע א היו צריכי ח"ו לזה ,הי' עושי כ ,ואי! שיי! לומר דבטלה דעתה בדבר שצור! לרפואה לעשות כ. ‰È‡¯Âברורה לזה מדתניא בתוספתא ,והובא בר"ש סו $מסכת מקוואות ,הנכנס לו ח" בירכו ,ר"א אומר אינו חוצ" ,וחכ"א הר"ז חוצ" .במה דברי אמורי בשל מתכות ,אבל בשל ע" הרי זה חוצ" .וא קר עליו העור מלמעלה ,הכל מודי שאינו חוצ" .ופירש הר"ש ,דבשל מתכות עיילי מיא טפי משל ע" ,שאינו נדבק כל כ! ע הבשר .אי נמי בשל מתכת איכא סכנה טפי כשמוציאו ,ודבר שאינו מקפיד אינו חוצ" .וכ כתב המרדכי .הובא בדרכי משה סימ קצ"ח אות ה' .ע"ש .וא כ יקשה מה בכ! שאיכא סכנה והיא אינה מקפדת ,והא רובא דעלמא מקפידי ,וא $שהיא אינה מקפדת הא אזלינ בתר רובא דעלמא .וג הא יותר היה נוח לה שלא יתחוב ח" ,ולא צרי! להסירו ,ועל כרח! דעיקר אנו דני א הי' אנשי או נשי ח"ו במעמד הלז ,א היה מקפידות ,וא"כ מזה ראיה ברורה דכל שצרי! לרפואה ,ועשתה לרפואה ,דא"צ להסירה. בברכת התורה ,יצחק יוס ,$הראשו לציו הרב הראשי לישראל ,ונשיא בית הדי הרבני הגדול. (ÁÎתשובת מר זצ"ל להג"ר חיי יעקב רוטנברג מיו י"ח אלול תשל"א )קוב" משנת יוס $גליו ז תשרי תשע"ה כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( 81 ÁÒ ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ כט .מי "שהתגייר" על ידי חז אחד ללא קבלת מצוות בבית די מוסמ! ,ונשא אשה יהודיה בחופה וקידושי ,ובהיותו נרקומ ולוקח סמי לקה במחלת נפש ,ואינו כשר לתת גט לאשתו ,הואיל והעיקר לדינא שקבלת מצוות וטבילה צרי! שתהיה בפני שלשה ,והואיל והוכיח סופו על תחילתו שקבלת המצוות היתה מ השפה ולחו" ,במקו עיגו כזה יש לפסוק שאי בגיורו ממש ,והאשה מותרת בלא גט ,בר מכה .שכ א הגיור בטל ,האשה נבעלה לגוי ואסורה לכה(ËÎ . עמ' שצט( .וחכ"א הראני בספר אביר הרועי )חלק א עמ' (233שבמעשה גירות שבמצרי שלא היה ברור שנזהרו מחציצות ,העלה מר זצ"ל להכשיר הגיורי בדיעבד ,א $שלא היה עיו וחפיפה כראוי ,ועיקר סמיכתו היתה על כ! שנשי דיד קפדי אנקיותא ,ובפרט שיש אומרי דעיו הגו $דרבנ הוא )במקו ספק חציצה( .ועוד תמ! יתדותיו ,שהאשה המשגחת על הטבילה ראתה מסתמא שאי שו דבר חוצ" ,ע"ש. גיור ע"י שליח צבור שנעשה שלא לפי ההלכה – להתיר את אשתו העגונה (ËÎשאלה" :לפני כשמונה שני התיצב בחור גוי לפני השליח צבור של עיר איזמיר ,וביקש ממנו להתגייר ,הש"צ שהוא יודע שגר נעשה רק ע"י בי"ד ,הרהיב עוז בנפשו ,והבטיח לו לגיירו ,ולימד אותו כמה מעיקרי דתינו ,ובהיות שהש"צ הזה הוא מוהל ,הטי $ד ברית מהבחור הגוי ,כי היה מהול מקוד, ואח"כ לקח אותו אל הי ,והלכו אל פינה אחת של הי ,והטביל אותו ש .כשאי ש אלא הש"צ והגר, בלבד .ואח"כ נת לו תעודת גיור ,ולאחר מכ ער! לו חופה וקידושי ע צעירה יהודיה ,אשר הכיר אותה מקוד "גיורו" ,ונסעו אח"כ לצירי! )שוויי"( ,ונולד לה ב .נודע לנו שהבחור הזה מעול לא קיי אפי' מצוה אחת .והנה בהיותו להוט אחר סמי ואלכוהול ,נפל במחלת נפש ,ואושפז בבית החולי .וכעת באו לפנינו הורי האשה הצעירה ,ומבקשי מאתנו פתרו להציל את בת מגורלה המר .ובקשתינו שטוחה לפני מעכ"ת ,לחוות דעתו דעת עליו בזה ,ויורנו רבינו את הדר! אשר נל! בה להציל האשה מכבלי עגונה". ‰‰ידוע מה שפסק מר בש"ע )סי' קסח ס"ג( :שבכל ענייני הגר ,בי להודיעו המצות וקבלת ,בי המילה ובי הטבילה ,צרי! שיהיו בג' אנשי הכשרי לדו ,וביו ,ובדיעבד אפי' לא מל או טבל אלא בפני שני ובלילה ה"ז גר ומותר בישראלית .ולדעת הרי" $והרמב" אפי' בדיעבד שמל או טבל בפני שני או בלילה ,מעכב ,ואסור בישראלית .וא נשא ישראלית והוליד ממנה ב לא פסלינ ליה .ע"כ .ולכאורה דעת מר לפסוק כסברא ראשונה ,שכתבה בסת ,דבדיעבד אפי' לא היו ש שלשה ,הוי גר .וכ"כ בשו"ת שערי צדק )חאו"ח סי' פ( .ע"ש .אבל נראה יותר שמר פוסק כהרי" $והרמב" שני עמודי ההוראה ,בהתא לכלל שתפס תמיד ,וכמ"ש בהקדמת הב"י .וכ"כ בס' נהר מצרי )הל' גרי אות יג( ,שדעת מר לפסוק בזה כהרי"$ והרמב" דבעינ שלשה לעיכובא ,בי במילה בי בטבילה ,שהרי מר דרכו בקדש לפסוק כשני מעמודי ההוראה .ע"ש .וכ"כ בשו"ת קרית חנה דוד ח"ב )חיו"ד סי' טו( .ג בשו"ת תעלומות לב ח"ג )ד $קיא ריש ע"ד( כתב ,דהא דקי"ל הלכה כסת ,היינו דוקא כשאי הסת נגד עמודי ההוראה ,הלא"ה נקטינ כעמודי ההוראה ,הרי" $והרמב" .ע"ש .וכ"כ מהר"י מסלתו בשו"ת שארית יהודה )חיו"ד סי' ט .וע"ע ש בהשמטות ד $קג .(.ע"ש .וכ עיקר. ·"ÂÈÎÂכתב הגאו יד מלאכי )בכללי הש"ע אות יז( ,דאע"ג דקי"ל סת ויש אומרי הלכה כסת ,במקו שדעת הי"א היא דעת הרבי ,הדי נות לפסוק כמות .וע"ע בשדי חמד )כללי הפוסקי סי' יג אות י( .והוא הדי כשדעת הי"א היא דעת הרי" $והרמב" ,ובפרט שנתפרשו בשמות .הילכ! נקטינ דבעינ שלשה לעיכובא .ומכ"ש שמצאנו להריטב"א והסמ"ג והגמ"י והנימוק"י דס"ל שאפי' בדיעבד פסלינ ליה לזרעיה .והמאירי וה"ה כתבו שכ"ד הרמב" ,שא $בדיעבד יש לפסול ג את זרעו. 82 כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( ËÒ ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ ל .יהודי שנשא נכריה ,ויצא למדינה אחרת ,וש מל את בניו וגידל וחינכ בישיבות קדושות ,וג ה התנהגו כיהודי ,בשמירת שבת וכשרות ,וטהרת המשפחה .והבני אינ יודעי שאמ נכריה ושלא נתגיירה .ועתה בא לפני בית די ומבקש לגיירה ולסדר לו עמה חופה וקידושי כדת משה וישראל ,כי היא מכבר היתה מוכנה להתגייר ,אלא מפני הבושה נקטינן לדינא דבעינן שלשה לעיכובא וכל שכן בקבלת מצוות ˙Ó‡·Âשכ מדוייק לשו הרמב" )פי"ג מהל' איסורי ביאה ה"ז( שכתב" :שא טבל ונתגייר בינו לבי עצמו, ואפי' בפני שני "אינו גר" .וכבר העיר כ הגאו קר אורה )יבמות מה.(: ÔÎÂמתבאר בשו"ת מהר"א ששו )סי' כ( ,דלא מהני טבילת גר שלא בפני ג' אפי' בדיעבד. ÔÎÂהעלה בשו"ת זכר שמחה )סי' קלז( ,שטבילת הגיורת בפני נשי כמא דליתא דמי. ‰‰Âבנ"ד א $קבלת המצות לא נעשתה בפני שלשה ,והרי כתבו התוס' )יבמות מו :ד"ה מי לא טבלה לנדתה(, תימה דהא אמרינ לקמ )מו (:גר צרי! שלשה מ"ט משפט כתיב ביה .וי"ל דהא דבעינ שלשה היינו לקבלת מצות ,אבל לא לטבילה ,ואע"ג דאמרינ לקמ )מז (:ושני תלמידי חכמי עומדי לה )בשעת הטבילה( מבחו", היינו לכתחלה דהכי עדי $טפי .ע"כ .מוכח שאפי' התוס' דס"ל שא לא טבל ולא מל אלא בפני שני ,הוי גר ,קבלת מצות בעינ שיהיה דוקא בפני שלשה ,והיינו לעיכובא .וכמ"ש מהר"א ששו בשו"ת תורת אמת )סי' כ ד $לה .(.וכ מבואר בחידושי הרמב" )יבמות מה (:שקבלת המצות צריכה להיות בפני שלשה ,לעיכובא. ע"ש .ג רבינו אברה מ ההר )יבמות מה (:כתב שגזרת הכתוב היא שיהיה בבי"ד ,וא לאו הוא גוי גמור. ע"ש .וע"ע בתוס' ישני )ש(. ˙"¢·Âחמדת שלמה )חיו"ד סי' כט אות כג וס"ס ל( שכתב ,שלדעת הרמב" והש"ע די קבלת המצות בשלשה הוי לעיכובא .ע"ש .ע"כ בודאי שבנ"ד אי מקו להתירו בבת ישראל עד שיעשה כ בפני שלשה הכשרי לדו .וראה עוד בשו"ת יביע אומר ח"א )חיו"ד סי' יט(. גירות של מי שהוכיח סופו על תחלתו שמעולם לא קיבל עליו תורה ומצוות באמת ‰‰Âמלבד כל הנ"ל ,המתגייר הלז ,סופו הוכיח על תחלתו ,ונראה בעליל שמעול לא קיבל עליו עול מצות ולנהוג כדת ישראל ,וכל מה שעשה הוא רק כדי לבצע זממו לישא לו את בת ישראל אשר חשק בה לאהבה ,וכל כיו"ב ,ובזה אי שו ער! לגיורו ]במקו עיגו[ .וכמ"ש בשו"ת אגרות משה )חיו"ד סי' קנז(, וז"ל :שפשוט וברור שכל שלא קיבל עליו המצות ,א $בדיעבד אינו גר ,וכ הורה אבא מארי הגאו זצ"ל הלכה למעשה בעובדא כזו שאינו גר כלל בי להקל בי להחמיר ,שקבלת מצות בגר היא לעיכובא .ואפי' א אמר בפיו שהוא מקבל מצות ,א אנ סהדי שלא קיבל עליו מצות באמת ,אינו גר ,וא $שגר שנתגייר לשו אישות בדיעבד ה"ז גר )יבמות כד (:זהו רק כשהמתגייר לש אישות מקבל עליו מצות באמת .כל זה אמר אבא מארי הגאו זצ"ל כשהורה אז בזה ,והוא פשוט וברור .ע"כ .ודו מינה לנ"ד ,שאי גיורו כלו. ולפ"ז אי קידושיו קידושי .והאשה בחזקת פנויה .ואע"פ שהב"ח )יו"ד סי' רסח( כתב שלדעת הרמב" אי קבלת המצות לעיכובא ,אלא שהתוס' והרא"ש חולקי וס"ל דקבלת מצות הוו לעיכובא .והכי נקטינ. אול בחמדת שלמה )יו"ד סי' כט( חולק על הב"ח אליבא דהרמב" ,וכתב שא $הרמב" מודה שקבלת המצות מעכבת .ע"ש .וע' בשו"ת בית יצחק )ח"ב מיו"ד סי' ק אות יא( ,ובשו"ת אחיעזר ח"ג )סי' כו אות ד(, ובשו"ת היכל יצחק )ח"א סי' יט אות ה .ו( ,ובשו"ת מנחת יצחק ח"ו )סי' קז(. ÔÂÈÎÓÂשיש בנ"ד עיגו גדול בדבר ,כי אי כל סיכוי שית לה גט ,בהיותו חולה נפש ,ומאושפז בבית החולי לחולי נפש ,הילכ! יש לסמו! ג"כ ע"ד הרי" $והרמב" ומר ,ולהתיר את האשה בלא גט. ]הערה זו מתו! יביע אומר ח"י חיו"ד סי' כו עמוד רמא[. כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( 83 Ú ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ לא עשתה כ עד כה .יש להיזדקק לה ולגייר את האשה כדת וכדי ,וג הבני יטבלו לש גירות ,אלא שאי צרי! להטי $מה ד ברית ,כיו שמלו אות לש מצות ברית מילה(Ï . יהודי שנשא נכריה ,ומל את בניו וחינכם בישיבות .ואינם יודעים שאמם לא נתגיירה (Ïהנה הגאוני פסקו )הביא בעל האשכול ח"ב )הל' מילה סי' לח עמוד קכג( .וכ בעל המאור )שבת קלה :(.גיורא דאתמהיל בגיותיה ,צרי! להטי $ממנו ד ברית .ותמה הרז"ה בעל המאור ע"ז ,דלכאורה הרי שמואל פסק כר"ש ב אלעזר ,דאמר לא נחלקו ב"ש וב"ה על הנולד כשהוא מהול שצרי! להטי $ממנו ד ברית ,על מה נחלקו על גר שנתגייר כשהוא מהול ,ב"ש אומרי צרי! להטי $ממנו ד ברית .וב"ה אומרי א"צ להטי$ ממנו ד ברית .ולמה פסקו הגאוני שצרי! להטי $מ הגר ד ברית ,נגד סברת ב"ה .וכתב הרז"ה ,שיש סומכי על מה שאמרו ביבמות )מו ,(:מי שבא ואמר גר אני ,מטבילי אותו ,ומה בכ! ,דברי ר' יהודה ,ר' יוסי אומר אי מטבילי ,ואמרינ ,דה"ט דר' יוסי דחיישי' שמא ערבי מהול וגבנוני מהול הוא ,וצרי! שימול בפנינו ,וקי"ל ר' יהודה ור' יוסי הלכה כר' יוסי .ולפ"ז מדחיא הא דר"ש ב אלעזר .אלא שיש לדחות וכו'. והרמב" במלחמות תיר" שלא נאמרה הלכה כר"ש ב אלעזר אלא לגבי הנולד כשהוא מהול שצרי! הטפת ד ברית ,אבל לא לעני גר וכו' .וכ מוכח מההיא דיבמות )מו ,(:דקי"ל כר' יוסי שאי מטבילי אותו, דחיישינ שמא ערבי מהול הוא .ודחיית בעל המאור אינה דחייה וכו' .ע"ש] .וכ"כ בעל האשכול הנ"ל )ש עמוד קכג( .ע"ש[ .וכ"כ הר" ש .וכ"פ הרמב" )פ"ג מהל' מילה הל' ו( ,גר שמל קוד שנתגייר מטיפי ממנו ד ברית ,וא"צ ברכה .וכ"פ בש"ע )סי' רסח ס"א(. ¯ÙÒ·Âנהר מצרי )הל' גרי אות לב ,ד $קיד ,(:כתב ,מעשה בא לפנינו פה מצרי .בגוי שבא להתגייר ,וקוד שיקבל עליו עול מצות ודת ישראל ,הל! ומל את עצמו ע"י מוהל ישראל ,ושמש בהכ"נ עמו .והוריתי הלכה למעשה שאי במעשיו כלו ,שכל שעדיי לא קיבל עליו דת ישראל ,הרי נימול בגיותו ,לפיכ! הורתי שאחר שיתרפא מ המילה שעשה שלא ע"י בי"ד ,יקבל עליו מצות ודת ישראל כדי ,ואח"כ יש להטי $ממנו ד ברית ,כדי גוי שהיה מהול ,שצרי! הטפת ד ברית ,ואח"כ יטבול .ופשוט .ע"כ .אול הרמב" בחי' ליבמות )מז :סו $ד"ה הא ר' שמעו( ,כתב ,ולדעתי כל הנימול למצותו ,אינו צרי! להטי $ד ברית ,אלא הרי הוא כאשה ,ובטבילה נכנס לדת ישראל .ע"כ. ‡ ‡¯·Èדבחידושי הרשב"א )יבמות מו .בד"ה שכ מצינו לאבותינו וכו'( ,כתב ,שלפי מ"ש הרמב" )בפרק יג מהל' איסורי ביאה ה"ב( ,ששבט לוי ג בהיות במצרי שמרו מצות מילה ,כמו שנאמר וברית! ינצורו ,לפ"ז שבט לוי וכיוצא בה הטיפו מה ד ברית במת תורה ,שאלמלא כ במה נכנסו תחת כנפי השכינה ,וסיי ,אבל הרמב" נר"ו כתב ,שכל שהיו נימולי למצות לא היו צריכי להטי $ד ברית ,דסלקא להו מילה ,כיו דמפקדי עליה וכו' .ולפ"ז משמע שלדעת הרשב"א ג בנ"ד צרי! הטפת ד ברית .אול מכיו שהרשב"א סיי בדברי הרמב" ,י"ל שלבסו $הסכי לדעתו .ועוד שכ"פ הריטב"א בחידושיו )יבמות מו (.שכתב, ובודאי ששבט לוי וכיוצא בה שמלו במצרי לא הוצרכו להטי $ד ברית ,כיו שמילת מילה גמורה וכבר נצטוו עליה .ע"ש. Î"ÎÂהמאירי )יבמות מו .בד"ה בזמ( ,שמצות מילה נתבטלה מישראל במצרי חו" משבט לוי וכו' .ובאותו זמ בני לוי שכבר מלו נכנסו לברית התורה בטבילה ,כדי הנשי .ע"ש .וכ"כ עוד ש )מו :ד"ה א $על פי( .שאות שמלו לש מצוה ,די בטבילה ,אבל ערבי מהול צרי! להטי $ממנו ד ברית לש כניסת הדת .ע"ש .אמנ יד הדוחה נטויה לומר ,דשאני הת שהיו מצווי על מצות מילה ,ומלו לש מצוה ,לכ לא הוצרכו להטפת ד ברית ,אבל כא אי! תועיל המילה לנכרי שאינו מצווה עליה כלל ,וא"כ כשרוצה להתגייר יש להצריכו הטפת ד ברית .מ"מ נקוט מיהא שכל שנעשית המילה לש יהדות ,יש סמ! קצת לדבר מההיא דבני לוי, ואע"פ שאי ראיה לדבר ,זכר לדבר. 84 כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( ‡Ú ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ Î"ÎÂהראגאצ'ובי בצפנת פענח )פ"ג מהל' מילה ה"ז( ,שמלשו הרמב" משמע שא מל אפי' שלא לש גרות, רק לש מצוה ,אע"פ שהעכו" לא נצטוה ע"ז ,מ"מ א נתגייר אח"כ א"צ להטי $ממנו ד ברית ,ול"ד לערבי מהול ,דהת המנהג אצל כ הוא ,ולא משו מצוה .ע"ש. Ê"ÙÏÂצ"ל שא $שנימול שלא לש גרות ,כשטובל אח"כ לש גרות ,די לו בכ! ,וא"צ הטפת ד ברית. Î"ÎÂהגר"ש וואזנר בתשובה שהובאה בספר גירות כהלכתה )עמוד קיג( ,אודות גר קט שמל בב"ד לש גרות ,ואחד הדייני היה פסול ,וכתב שא"צ הטפת ד ברית ,כיו שמ"מ המילה נעשית לש יהדות. Î"ÎÂהגר"מ פיינשטיי בשו"ת אגרות משה )חיו"ד סי' קנח( ,בגר קט שנימול שלא בפני ב"ד ,שיש מקו לסמו! להתיר שלא יצטר! הטפת ד ברית .ע"ש. Î"ÎÂבספר בית אברה )להרה"ג אברה עבר הירשובי" ,מאוסטרליה ,תרפ"ג ,עמו' מט( ,שהביא תשובה מהגר"ש סלאנט ,וז"ל :בדבר מילת הילדי מישראל שנשא נכרית ,אחר שנימולו ברצו אביה ,א אח"כ רוצה ג הא לקבל עליה דת ישראל ולטבול לש גירות כדת ,אז די ג לילדי שיטבילו אות לש גירות כדי תורה ,והמילה שמלו מקוד ,עלתה לה ,וא"צ הטפת ד ברית .וחת ע"ז הרב שמואל סלאנט .עכ"ל. ‚ Ìהג"ר נפתלי אדלר אב"ד לונדו כתב בתשובתו ש ,מנהגינו כא שא הבעל היהודי מל את בנו מהנכרית ,לש מצות מילה ,אי אנו מטיפי ממנו ד ברית כשיגדל ויתגייר .ע"ש. ÔÎÂהעלה הגר"י אברמסקי בתשובה ,והיא לו נדפסה בספר הזכרו להגר"י אברמסקי )עמוד נז( .והביא ג"כ הראיה מדברי הרמב" )יבמות מה (:הנ"ל .ע"ש .וע"ע במנ"ח )מצוה ב ,מילה ,ד $ד $סע"ד( ,שכתב ,אודות גר קט שנימול וטבל ע"ד בי"ד ,וכשגדל מחה על גירותו ,ונעשה גוי למפרע ,ואח"כ חזר בו ובא לבי"ד וביקש להכניסו תחת כנפי השכינה ,וכתב ,שנ"ל פשוט ,שא"צ להטי $ממנו ד ברית ,ולא דמי לנכרי מהול שבא להתגייר שצרי! להטי $ממנו ד ברית ,דשאני הכא שבשעה שמלוהו ,מלו אותו לש גירות ,ולהכנסתו לדת ישראל ,ולכ א"צ להטי $ממנו ד ברית .ע"ש .והובא בשו"ת דעת כה )ר"ס קנא(. ‚ Ìבשו"ת מלמד להועיל )חיו"ד סי' פב( כתב ,בב זכר שנולד ליהודי מאשתו הנכריה ,והאב מל אותו לשמונה ימי ,שכיו שהאב נתכוו למולו לש מצות מילה ,א"צ הטפת ד ברית ,ומכיו שאפי' גוי שבא להתגייר והוא מהול ,שצרי! להטי $ממנו ד ברית ,הוא "מספק" ,שלכ אי מברכי על הטפת ד ברית, וכמ"ש הש"! )סי' רסח סק"א(] .וכ הוא דעת הר"ח שא"צ הטפת ד ברית ,וכמ"ש בשמו התוס' יבמות מו :ד"ה דר' יוסי[ ,הילכ! בנ"ד א $את"ל שלא יצא מידי ספק ,כא שכבר נימול לש מצוה ,הו"ל ס"ס ולקולא .ע"ש. ¯"‚‰Âשמואל ברו! וורנר בשו"ת משפטי שמואל מה"ת )סי' א( הארי! למעניתו בזה ,והביא מ"ש הרשב"א )כתובות יא ,(.אהא דאמרי' גר קט מטבילי אותו ע"ד בי"ד .דהא דאמר מטבילי ,ולא קאמר מלי ,נ"ל לומר דלרבותא נקט טבילה ,משו דמילה די הוא שתעלה לו כשיגדל ויתרצה ,כי המילה ישנה בעול בשעת רצונו .אבל טבילה שבשעתה לא היה בר דעת ,ובשעה שנתרצה אחר שגדל אינה בעול ,וגירותו היתה בספק שהרי יכול הוא למחות כשיגדל ,אימא לא .קמ"ל .ע"כ. ‡‰קמ דס"ל להרשב"א דמילה ודאי דמהניא לכשיגדל ,וא"כ מוכח שא"צ להטי $ממנו ד ברית .ואח"כ הביא שכ"פ הגר"מ רוזי בשו"ת נזר הקודש )חיו"ד סי' כב( .וכתב שהג"ר אשר זאב וורנר כתב אליו בתשובה, שבעל כלי חמדה העלה כ בספרו חמדת ישראל )ח"א בהשמטות ד $יט( ,וכ"פ הלכה למעשה .ע"ש. ‚ Ìמהרצ"פ פראנק בשו"ת הר צבי )חיו"ד סי' ריט( פסק שא"צ הטפת ד ברית .ע"ש. ‚ Ìבשו"ת י הגדול )חיו"ד סי' סב ,עמוד צט( ,העלה שא הל! ונימול לש גירות ,קוד שיקבל עליו דת משה בבי"ד ,א"צ להטי $ממנו ד ברית .ותמה על הרב נהר מצרי הנ"ל ,שהצרי! הטפת ד ברית ,שאי הסדר מעכב בדיעבד .תדע שהרי להר"ח שהובא בתוס' )יבמות מו :בד"ה דר' יוסי( ,א"צ הטפת ד ברית לגר שהוא כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( 85 ·Ú ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ לא .כה שנשא נכרית ,ונולדו לו בני ממנה ,ונפשו בבקשתו לגייר את אשתו ,ואמר כי פעמי רבות הביעה הנכרית את חפצה ונכונותה להתגייר ולשמור תורה ומצוות .ומבקש מבית הדי שלא ידחו את בקשתו ריק .העיקר לדינא שאי לקבל את האשה הזאת לגיור עד שהכה יעזבנה וישלחנה לנפשה ,באופ שלא יהיה שו חשש הערמה שיחזור אליה, רק שיהיה משלחה ואינה חוזרת ,ורק אז נוכל לקבלה כשתבא להתגייר בלב של] .שאי לקבל גיורת המעותדת לשבת ע כה ,וללדת לו חללי ,ועל ידי זה רבי חללי הפילה ,שיש לחוש לכמה תקלות המובני לכל .מלבד שעצ הדבר נשאר אסור פחות או יותר כבתחלה .ולמה לנו להכניס עצמנו בזה .וג א הוא איסור קל יותר ,אי לנו לתת יד לפושעי ,שכאשר בית די נות הכשר ,העוו חל על ביה"ד ועל כל הקהל[(‡Ï . מהול ,נמצא שקבלת מצות נעשית אחר המילה .ובע"כ שאי הסדר מעכב .וה"נ לדיד כיו שנימול לש גירות א"צ להטי $ממנו ד ברית .ע"כ. ˙Ó‡ Ô‰Âשבשו"ת יר! יעקב )חיו"ד סי' כז( הסכי לדברי הרב נהר מצרי ,ועשה מעשה להטי $ד ברית ,א$ בנידונו שנימול ע"י ישראל .ע"ש .אבל לפי מה שנתבאר רבי ס"ל שא"צ הטפת ד ברית .וכ עיקר .וע"ע בשו"ת מנחת יצחק ח"א )סי' לו אות ב( .ובשו"ת קני תורה בהלכה ח"ו )סי' פח(. ÍÎÏȉנראה בודאי שיש לסמו! בנ"ד על כל הני אשלי רברבי שלא להצרי! הטפת ד ברית] ,ובפרט לפמ"ש המנחת חינו! )מצוה ב ,ד $ד ע"ג( ,שלפי הרבה שיטות ,הטפת ד ברית לגר מהול היא רק מדרבנ[. ˙"¢·Âאבני נזר )חיו"ד סי' שלד אות כז( כתב ,מעשה בא לפני בגר שנתגייר בפרייסי וחששתי מפני הבי"ד דהת ,ואמרתי שיש להטי $ממנו ד ברית ולהטבילו שנית .ע"ש .וחומרא יתירה החמיר ,שמכיו שנימול לש גירות ,א $א הדייני שמל בפניה ,אינ הגוני ,א"צ הטפת ד ברית .וכמו שנתבאר לעיל בש האג"מ ,והגר"ש וואזנר .וכ עיקר. ‚ Ìבספר אוצר הברית )פרק יא סי' א הערה לא( הביא בש הגרי"ש אלישיב ,שקט שנתגייר ע"י ב"ד ,לבקשת הוריו המאמצי אותו ,צרי! הטפת ד ברית מדעתו לכשיגדיל .ע"כ .והוא תמוה ,וכבר תמה עליו בספר גרות כהלכה )עמוד קטו( שמכיו דקי"ל גר קט מטבילי אותו ע"ד בי"ד ,א"כ הוי גרות גמורה לכל דבר ,כל שאינו מוחה בגודלו .וא"צ הטפת ד ברית ולא טבילה .וכנראה שהשומע שמע וטעה ,והכוונה היא באופ שאחר גיורו של הקט גדל בבית חילוני והוריו המאמצי לא היו שומרי תורה ומצות ,דבכה"ג לא הוי זכות לקט ,כיו שלא יוכל לשמור אח"כ את המצות ,משא"כ בקט שנתגייר בב"ד ,והוריו מאמציו היו יראי ה' ליכא למיחש למידי .וש )עמוד קטז( יש תשובה בש הגרי"ש אלישיב ,כי מ"ש באוצר הברית בודאי שאינו מוב כלל .ודי לה בטבילה לש גירות כדמו"י] .הערה זו מתו! שו"ת יביע אומר ח"י יו"ד סי' כז עמ' רמב[. כהן שנשא נכרית ,ונולד לו בנים ממנה ,ורוצה לגייר את אשתו (‡Ïהנה הרמב" )פי"ב מהא"ב ה"א( כ' וז"ל :ישראל שבעל עכו" משאר האומות דר! אישות ,או ישראלית שנבעלה לעכו" דר! אישות הרי אלו לוקי מה"ת שנאמר לא תתחת ב וכו' .א' ז' עממי וא' כל אומות באיסור זה .ע"כ .וכ דעת המאירי בסנהדרי )עמוד רצט(. ¯ÂˉÂבאה"ע )סי' טז( חולק ע"ז וסובר שאי זה אלא בז' עממי ,דהא לא קי"ל כר"ש דאמר כי יסיר לרבות כל המסירי .וא $ז' אומות אי לוקי משו לא תתחת אלא לאחר שנתגיירו ,אבל בגיות לא שיי! בהו חתנות .ע"ש. 86 כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( ‚Ú ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ Ô¯ÓÂהכ"מ והב"י הלי" בעד רבינו הרמב" ,שהוא פוסק כר"ש ,דסתמא דגמ' בקידושי )סח (:אזיל כוותיה. ע"ש .וכ"פ מר בש"ע )סי' טז( כד' הרמב". ‰‰Âא $לד' הטור שהובא בהגה )ש( ,כ' בשו"ת אמרי אש )חאה"ע סי' יד( שעכ"פ לא ינצל מאיסור דאורייתא ,כיו דהבועל ארמית בפרהסיא קנאי פוגעי בו ,וא לא פגעו בו קנאי עונשו מפורש בקבלה בכרת ,דכתיב יכרת ה' לאיש אשר יעשנה וכו' .וכדאיתא בסנהדרי )פב( .וע"כ דהיינו כרת מדאורייתא. וכמ"ש בגיטי )נה (:כרת מדבריה מי איכא .וגמ' גמירי לה ואתא מלאכי ואסמכה אקרא .ולפי המבואר בסנהדרי )עד (:דאסתר פרהסיא הואי ,והרי ברור שלא בא עליה בפני עשרה מישראל ,אלא כיו שרבי ידעו שהיא נלקחת לביאה מקרי פרהסיא ,וה"ה הנושא נכרית והכל יודעי שהוא דר עמה כאיש ע אשתו פרהסיא מקרי ,ועונשו כרת .ושוב מצא כ להגאו ההפלאה בס' נתיבות לשבת שכ"כ ,דבה! פרהסיא איכא כרת ממש .ולפ"ז לא נחלק הטור על הרמב" אלא באופ שלא היו בחיתו ההוא עשרה מישראל .עכת"ד. והנה כ מתבאר ג בשו"ת נוב"י תנינא )חאה"ע סי' קנ( דבפרהסיא איכא כרת דאורייתא. ÔÎÂמפורש בשו"ת מהר" שיק )חאה"ע סי' לז( ,שא $לדעת הטור בת גוי לישראל אסורה מה"ת ,כיו שהבועל ארמית בפרהסיא קנאי פוגעי בו ,וכל שידעו מזה עשרה חשיב פרהסיא ,וכדמוכח בסנהדרי )עד (:דפרי! והא אסתר פרהסיא הואי .וכל שלא פגעו בו קנאי הוא בכרת מקרא דמלאכי יכרת ה' אשר יעשנה .ומכיו שאי הנביא רשאי לחדש דבר מעתה ,ע"כ דהוי הל"מ ואתא מלאכי ואסמכה אקראי. וכמ"ש במ"ק )ה( וסנהדרי )כב (:מקמי דאתי יחזקאל מא אמרינהו וכו' .עכת"ד .וזה ממש כדברי האמרי אש הנ"ל .וכ הסביר עוד בתשו' מהר" שיק )חאה"ע סי' קנה( כדבריו הנ"ל. Ù"ÎÚÂזכינו לדי כי ביאת נכרית בכה"ג הויא איסורא מה"ת לכ"ע .וע' בתוס' יבמות )טז (:ובערו! לנר ש. ובתוס' שאנ" )סוטה ט .(:ודו"ק. ‡ ÌÏÂאיסור גיורת לכה לכאו' נר' שאינו מה"ת אלא מדרבנ ,וכמ"ש מהר"י אלגאזי בארעא דרבנ )מהדו"ב סי' לז( ,וז"ל :גיורת שאסורה לכה ,כתבו התוס' יבמות )סא ד"ה אי זונה( ,דאיסור גיורת לכה הוא מדרבנ, והא דמשמע בסוגיא דהת דאסורה מה"ת משו זונה ,היינו דוקא כשנודע שזינתה .עכ"ל .וא"כ אפשר שיותר טוב לגייר הנכרית ,להקל מעליו האיסור .כי בהיותו דר עמה בגיותה ,הוא חייב על כל ביאה וביאה מה"ת .ואילו לאחר שנתגיירה אי איסורה אלא מדרבנ. ‡ ÔÎהמעיי היטב בתוס' הנ"ל ,יראה שבאמת איסור גיורת לכה היא מה"ת ,אפי' לא נודע שזינתה .שהרי כתבו ש ,שאפי' נתגיירה פחותה מבת ג' שני אסורה משו זונה .וה"ט לפי שבאה מ העכו" השטופי בזמה .והקשו ,דמשמע הכא דאיסור גיורת לכה מדאו' משו זונה ,ובע"ז )לו (:אמרי' דב"ד של חשמונאי גזרו על הבא על הנכרית שחייב משו נשג"ז ,פי' א כה הוא חייב משו זונה וכו' .ולאביי )בתמורה כט(: ניחא ,דאנכרית לא מחייב משו דכתיב לא יקח ולא יחלל ,ובנכרית לא קרינ בה לא יקח דלא תפסי בה קידושי ולא שיי! בה נמי חילול זרע ,שאי הזרע מתיחס אחריו .אבל לרבא דס"ל דכה הבא על הנכרית לוקה משו זונה ,קשה .וי"ל דרבא לא פליג אלא היכא דזינתה דילי $לה מזונה ישראלית ,אבל לא זינתה מודה דלא מיתסרא משו זונה כדקאמר אביי ,משו דכתיב לא יחלל .והיכא דלא זינתה הוצרכו לגזור .אבל גיורת דשיי! בה קיחה וחילול אסורה משו זונה ,אע"ג דלא זינתה .עכ"ל .הרי מבואר להדיא כל בתר איפכא, דגיורת אסורה לכה מדאו' משו זונה אע"ג דלא זינתה .ומש"ה א $בפחותה מבת ג' שני מבואר ש שאסורה מה"ת ,דר"ש ילי $לה מקרא החיו לכ והרי פנחס עמה .ודחו רבנ דהת לעבדי ולשפחות. וקי"ל כרבנ .ותמיהני על מהר"י אלגאזי שלא דקדק בזה ,וכ' בש התוס' ההיפ! ממש ממה שמבואר בדבריה. ‰‰Âבשו"ת מערכי לב )ס"ס עב( ,נסמ! על ה' ארעא דרבנ ,והוכיח מד' התוס' )יבמות סא( שאיסור גיורת לכה אינו אלא מדרבנ .ע"ש .אלא שאי זה אלא דברי תימה .שהרי מבואר בתוס' כל בתר איפכא .ג מה שהוסי ,$שכ"ד הרשב"א )יבמות ס .(:וה"ה )פי"ח מהא"ב ה"ג .(.וא $הראב"ד דס"ל דגיורת אינה אסורה משו כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( 87 „Ú ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ זונה ,אלא משו דכתיב ביחזקאל בתולות מזרע בית ישראל ,מ"מ הרי נקטינ דד"ק כדרבנ דמי וכמ"ש הרמב" )פ"ה מטומאת מת ה"ה( .וכ"מ בהשגת הראב"ד ש .עכת"ד. ‡ ÌÏÂדבריו אינ נכוני ,כי ה אמת שדעת הרשב"א ש דאיסור גיורת לכה אינו מטע זונה ,אלא הוא מקרא דיחזקאל )וכד' הראב"ד .וכ"כ המאירי ש( .מ"מ הרי סיי ש שגזרת הכתוב הוא ,ואע"ג דדברי קבלה ה, דאורייתא נינהו אלא דאתא יחזקאל וגלי .כדאמרי' בעלמא )מ"ק ה( עד דאתא יחזקאל מא אמרה ,אלא דאורייתא ואתי יחזקאל ופירשה .עכ"ל .הראת לדעת שא $הרשב"א סובר שהוא איסור תורה .ג ה"ה שמסכי לשיטת הרמב" ורש"י )והתוס'( שאיסור גיורת לכה הוא מטע זונה ,כתב בסו"ד דבכלל זונה דקרא היא .ע"ש .וכ מבואר בקרית ספר להמבי"ט )ש( ,שאיסור גיורת לכה מה"ת. Î"ÎÂלהדיא בחי' הריטב"א )ס (:שאיסור גיורת לכה מה"ת הוא ומטע זונה ,ולא כמו שהשיג הראב"ד על הרמב" .ע"ש. Ù"ÎÚÂהעיקר הוא כמו שמפורש בפוסקי דגיורת לכה הוא איסורא דאו' .והולד חלל א $לקולא] .וע' בתוס' )סנהד' פב (.בש הירוש' ,דמפיק לה מקרא בתולה מעמיו ולא גיורת[. ‡ ÌÓעדיי יש מקו לומר דגיורת קילא מנכרית לכה .שהרי נראה מד' הרמב" )פי"ב מהא"ב ה"ג( שכ' ,כה הבא על הכותית לוקה מה"ת משו זונה .שאפי' בסת כותית לוקה משו זונה ואפי' לא ידענו שזינתה .וכ"נ מד' המאירי )סנהדרי עמוד רצט( שכ' כד' הרמב" .וכ"פ בש"ע )סי' טז ס"א( .וזה שלא כד' התוס' )יבמות סא (:הנ"ל שהעלו דדוקא בזינתה לוקה מה"ת .וכבר כ' בביאורי הגר"א ש דס"ל להרמב" דב"ד של חשמונאי שגזרו משו נשג"ז היינו א $לישראל .ולפ"ז לק"מ קו' התוס' ש .ע"כ .ומעתה הואיל ולגבי נכרית איכא ב' איסורי לכה ,משו לא תתחת ב ,ומשו זונה) .ועוד דאיכא כרת מד"ק (.ואילו גבי גיורת ליכא אלא איסור זונה או מד"ק .א"כ כדאי למעט באיסור .אול המג"א )סי' קנג ס"ק מח( ,כ' לדייק מד' הרמב" מדנקט )בדי אתנ( זונה כותית ולא נקט סת כותית ,משמע דדוקא היכא שכבר זינתה נעשית זונה וכו' .ע"ש. „ÂÚÂנראה אעיקרא דמילתא דלא מהדרינ להקל עליו ,מאחר שעכ"פ עושה איסור תורה .ואמרינ בכה"ג הלעיטהו לרשע וימות .וכה"ג כ' העקידה )שער כ( ,במקומות דשכיחי פרוצי בעריות ,ורצו הב"ד להושיב זונות פנויות כדי שלא יכשלו בא"א .והשיב ,כי חטא גדול שנעשה שלא ברשות ב"ד ,כל ישראל נקיי. אבל חטא קט הנעשה ברשות ב"ד חטאת כל הקהל היא .וזה היה עו סדו ופילגש בגבעה .ומי שלא יקבל זה בדעתו אי לו חלק ונחלה בתורת ה' .ע"כ .ודו מינה ואוקי באתרי שאי לנו להזקק לאיש הזה, ולגייר את הנכרית שייחד אליו .ולטהר את השר". ˘"ÎÓÂשיש לחוש שאחר שתתגייר ג"כ לא תל! למקוה לטבול ככל בנות ישראל הכשרות ,והאידנא דרבו פרוצות שאינ טובלות ,חיישינ להאי מילתא טובא .וע"כ היתה בגיותה ואי בה איסור כרת ,ואילו מעתה חיישינ לתקלה של איסור כרת .ובשלמא בעלמא לא חיישינ הכי בכל גיורת ,משו דלא איתרע חזקת כשרות של הבעל .משא"כ בכה"ג .ואיסור חיתו ע העכו" ,חמיר להו לאינשי ,טפי מאיסור נדה בלא טבילה) .וע' בכורות ל( ועוד נראה כי עד עתה אפשר שהיא מאוסה בעיניו וקלה בעיניו להוציאה ,ויש תקוה שיחזור בתשובה ויניחנה ויצא ,או אז יכנע לבבו הערל .משא"כ לאחר הגירות שתטהר בעיניו ותהיה קשורה בו יותר מכלב ,מכל הני טעמי נראה דשוא"ת עדי $ואי לגיירה. ‰‰Âהאחיעזר ח"ג )סי' כח( נשאל בזה ,וכתב ג"כ שא $לד' הטור יש איסור תורה בבא על הנכרית ,שע"י נישואי חשיב פרהסיא וכדמוכח בסנהדרי )עד (:דאסתר פרהסיא הואי .וכ איכא כרת מד"ק וכו' .וי"ל דלשיטת הטור איסור גיורת לכה חמיר שיש בו מלקות מה"ת ,משא"כ בעודה נכרית רק קנאי פוגעי בו. אבל לשיטת הרמב" שכ' שכה הבא על הכותית לוקה משו זונה ,א"כ אי חילוק בי לפני הגירות או לאחר הגירות ואיכא ב' איסורי בגיותה .ורק לד' התוס' בכ"ד שאינו לוקה משו זונה אלא בגיורת ולא בכותית )היכא דלא ידענו שזינתה( וכו' ,משא"כ להרמב" .ומ"מ נראה להצדיק המנהג שנהגו שלא לגיירה, 88 כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( ‰Ú ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ שהרי לפני הגירות אי על הנכרית שו איסור ,ועתה היא מוזהרת ג"כ משו זונה .וג יתוס $לאו דלא יחלל זרעו וכו' .עכת"ד. ‰‰Âלא הזכיר הגאו ז"ל מד' המג"א הנ"ל ,דס"ל שא $הרמב" סובר כהתוס' ,שא לא ידענו שזינתה אינו לוקה עליה משו זונה .ואי לומר דה"ט משו דאכתי כיו שהוא עצמו בא עליה פע אחת עשאה זונה ,הואיל ובא עליה באיסור .ותיכ $מביאה שניה והלאה יש ג איסור זונה .וע' באה"ע )סי' ז סי"ד( .שא"כ נימא הכי א $לד' התוס' ואמאי ניח"ל למר לפ"ד התוס'. „ÂÚקשה מאי דניח"ל לשיטת הטור ,דמלקות חמיר מקנאי פוגעי בו .שהרי יש איסור כרת מד"ק .ואיכא נמי איסור נשג"ז מדרבנ .ושקולי ה ויבאו שניה .וע"כ שוא"ת עדי.$ Ù"ÎÚÂתסגי ל שא $הגאו ז"ל מסיק הכי לדינא .ומסתבר טעמיה .וע' היטב בד' הרמב" )פי"ב מהא"ב ה"י(. ובה"ה ש ובמאירי )ע"ז לו .(:ע"ש. ‰‰Âא $שיש עוד לדו דגיורת לכה בלי חופה וקידושי קילא טפי מאיסור נכרית ,לפ"ד הרמב" שאי איסור זונה לכה מה"ת אלא ע"י קידושי .אלא שהרבה פוסקי חולקי על הרמב" בזה .ומ"מ לא מהדרינ להקל האיסור מעליו ,והלעיטהו לרשע וימות. ˘ÈÂלהעיר קצת מד' הירושלמי )פ"ח דיבמות ה"ג( ,ותעזבי אבי! ואמ! וכו' מתמול שלשו ,אמר לה )בועז לרות( אילו באת אצלינו מתמול שלשו לא היינו מקבלי אות! )שלא נתחדשה ההלכה דמואבי ולא מואבית אלא היו.(. ע"ש .וקשה שהיה לה לגיירה מבלי שתנשא לישראל .א"ו דחיישינ לתקלה כיו שסו $אשה להנשא. וה"נ שהיא מיוחדת לכה וילדה לו בני א נקבל אותה לגירות חיישינ לתקלה שתנשא לכה הזה באיסור .ומיהו יש לחלק דשאני גבי מואבי דכתיב בהו לא תדרוש שלומ וטובת וכו' .ואי ל! טובה גדולה מזו .וסיוע לזה מד' הפסיקתא זוטרתא )פר' תצא( לא תדרוש שלומ וטובת ,לקבל מה גרי .ע"כ. ˘"ÓÂד"ז א $לגבי נקבות ,אע"ג דלגבי הרחקת מלבא בקהל אי נקבות בכלל .מ"מ לעני זה נראה דא$ נקבות בכלל איסור זה .וכ"כ להדיא במנחת חינו! )סי' תקסב( ,דשאני גבי הרחקה דכתיב בהדיא על דבר אשר לא קדמו וכו' ,ואי דר! אשה לקד .אבל בזה פשוט שא $הנקבות בכלל ,דמי עמד בסוד ה' וכו'. ע"ש .ומכ"ש לפני שתתחדש ההלכה מואבי ולא מואבית ,דודאי דקאי נמי אנקבות ,ואנ איירינ לפני שתתחדש ההלכה) .ומה ג שאיסורה כולל לכל ישראל ,אבל זו עכ"פ מותרת לשאר ישראל(. „ÂÚÂי"ל לפמ"ש במדרש רות ויקר מקרה חלקת השדה אשר לבועז שכל הרואה אותה היה בא לידי קרי מרוב יפיה .ומש"ה חיישינ בה טפי לתקלה. ˙Ó‡·Âשבכל נכרית המקיימת מכבר יחסי אישות ע ישראל ,הבאה להתגייר ,היה לנו להמנע לכתחלה מלקבלה לגירות ,מכיו שהדברי נראי שעיקר כוונת בגירות א! ורק למטרת אישות .ואמרינ ביבמות )כד (:ובטוש"ע יו"ד )סי' רסח( שאי לקבל גרי כאלה .ומכ"ש כשיש לחוש שימשיכו בחילול שבתות ויו"ט, ולהתגאל במאכלות אסורות וכו'. Ù"ÎÂמהר"ש גרינפלד בשו"ת מהרש"ג )חלק יו"ד ס"ס לד( ,בנידו אחד שדר ע נכרית בנישואי אזרחיי זה כמה שני ,והנכרית מבקשת להתגייר .והרה"ג השואל מהר"ר יששכר שלמה טייכטאהל ז"ל רצה להתיר בזה ,כדי להציל את הבעל מאיסור ,מכיו דבדיעבד הוו גרי גמורי א $כשאינ מכווני לש"ש .וע"ז השיבו הגהמ"ח ,שעי"ז יצא קלקול לעלמא שיתרבו בעלי הנישואי האזרחיי בחשב שאח"כ יעלה ביד להשפיע על נשותיה הגויות להתגייר .ועוד כי ידוע שג אחר גרות מחללי שבת וכו' .ועל גרי אריות כאלו אחז"ל קשי גרי לישראל כספחת .ואי אנו מחוייבי להציל את הבעל ,ע"פ דתוה"ק ,דבכה"ג אמרינ הלעיטהו לרשע וימות .ומ"ש הרה"ג השואל שי"ל שכוונת לש"ש שאל"כ למה לה להתגייר הרי השיגו את זממ בנישואיה .לא נהירא לי כלל ,שמחמת בושה הוא מדבר על לבה להתגייר והיא ג"כ מרוב אהבתה אליו עושה כ ,ולא הוי לש"ש כלל .עכת"ד. כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( 89 ÂÚ ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ לב .כה שנשא נכרית ונולד לו בני ,ובא לפנינו בבקשה לגייר את בניו הקטני מהנכרית במילה וטבילה כדת .מעיקר ההלכה אפשר לקבל את הבני ולגייר ,בתנאי שהא מסכימה על זה מרצונה הטוב ,והיא עצמה מביאת לגירות ,ועל צד היותר טוב נכו להחתימה בכתב ידה שהיא מסכימה על זה בלא שו אונס כלל .וכשמלי אות מברכי על המילה ברכת למול את הגרי בש ומלכות .וכ יש לבר! על הכוס בש ומלכות .אבל אי לאבי הב ]כלומר בעלה של הנכרית[ ,ולא לאחד מ העומדי ש ,לבר! ברכת להכניסו בבריתו של אברה אבינו .וכל שכ שאי לבר! ברכת שהחיינו .וכל זה מ הדי ,אבל כשרואי הבית די שיש חשש סביר שהבני הללו יחללו שבתות וימי טובי בגדל ,אי לגייר .וא עברו וקיבלו מה שעשו עשוי .ואי! שיהיה אי לבני אלו שו די חללות כלל ,ובנותיה מישראלית כשרות לכהונה בלי פקפוק(·Ï . ÔÎÂהעלה להחמיר בזה בשו"ת ערוגת הבוש )חיו"ד סי' רכד( מטע הנ"ל ,שג אחר גירות מחללות שבת וכו' .ע"ש .וכ"כ בשו"ת בית יצחק )חיו"ד סי' ק( .והובא להלכה בשו"ת באר חיי מרדכי )סי' מ(. Î"ÎÂבשו"ת אחיעזר ח"ג )סי' כח( .אע"פ שמעיקר הדי דעתו להקל לקבל ,והביא יסוד לזה מתשו' הרמב" בס' פאר הדור )סי' קלב( ,וכ"פ להקל הגרש"ק בשו"ת טוטו"ד .ע"ש. ‡ Íבשו"ת אב יקרה תליתאה )סי' צח( פסק להחמיר ,וכ' שאי ראיה מתשו' פאר הדור הנ"ל .ע"ש .וכ"פ להחמיר הגר"ח פלאג'י בס' רוח חיי )סי' טז( מדי הנטע על הנכרית ונתגיירה .ע"ש. Ô‰אמת כי עתה פשט המנהג לקבל גרי כאלה ,וכמ"ש הרה"ג מ"ד בס' נהר מצרי )ד $קיא ,(.שאיש ישראל הנלכד באהבת בת נכר וישב עמה כמה זמ ,ואח"כ נוססה בקרבו רוח טהרה לגייר את אשתו הנכרית ,והיא ג היא תחפו" להתגייר ,בשביל שלא תפרד מבעלה ומבניה ,כאשר בעוה"ר הוא חזו נפר" בזמנינו ,אנו מגיירי את האשה והבני בכדי להציל את הבעל מאיסור נשג"ז וכו' ,הג כי ידוע סיבת גרות .ע"ש. Î"ÎÂלהקל הר"א חז בס' נוה שלו )יו"ד סי' רסח( ושכ נהגו לעשות מעשה הרה"ג מ"ד דאלכסנדריא. וסמכו עמ"ש בתשו' פאר הדור וכו' .ע"ש. ÔÎÂכתב בשו"ת ישא איש )אה"ע סי' ז( להקל בזה .וכ"כ בשו"ת פרי השדה ח"ב )ס"ס ג(. ‚ Ìבשו"ת משנה שכיר )סי' נג( העלה להקל בזה .ומר ניהו הרה"ג השואל למהרש"ג הנ"ל .ואחר החיתו כתב ש ששלח תשובתו לג' מגדולי הדור ,והסכי עמו להיתרא הגאו בעל פרי השדה .אבל המהרש"ג לא הסכי עמו להתיר בזה) .וכנ"ל (.וכ דעת הגאו ר' מאיר אריק לאסור בזה .ותשובתו אליו היא לו נדפסה בספרו שו"ת אמרי יושר )סי' קעו( .ולכ ביטל דעתו מפני דעת הגדולה וכו' .ע"ש. ‡ ÔÎישנ עוד כמה וכמה רבני מאחרוני דורינו שהעלו להקל בזה .ועכ"פ הבו דלא להוסי $עלה לקבל גיורת המעותדת לשבת ע כה ,וללדת לו חללי ,ועי"ז רבי חללי הפילה ,שיש לחוש לכמה תקלות המובני לכל .מלבד שעצ הדבר נשאר אסור פחות או יותר כבתחלה .ולמה לנו להכניס עצמנו בזה. אמטו להכי נראה שאי לקבל את האשה הזאת עד שיעזבנה וישלחנה לנפשה ,באופ שלא יהיה שו חשש הערמה שיחזור אליה ,רק שיהיה משלחה ואינה חוזרת ,ורק אז נוכל לקבלה כשתבא להתגייר בלב של. ת ]הערה זו מתו! שו"ת יביע אומר ח"ב אהע"ז סי' ג'[. כהן שנשא נכרית ונולד לו בנים ,ומבקש לגייר את בניו הקטנים (·Ïהנה לפי מאי דקיימא ל שישראל הבא על הנכרית אי הולד מתיחס אחריו אלא אחריה .שאינו קרוי בנו 90 כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( ÊÚ ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ אלא בנה )קידושי סח .(:נראה שאי לנו לגייר אלא ע"פ בקשת הא .ואע"ג דקי"ל גר קט מטבילי אותו ע"ד ב"ד ,וכדאיתא בכתובות )יא( ,הרי כ' התוס' )כתובות מד ד"ה הגיורת( דהא דלא נקט הגיורת שנתגיירה סתמא ,משו דאיירי בפחותה מבת ג' שאי דרכה להתגייר אלא ע אמה .ועוד דאי סברא שיטבילוה ע"ד ב"ד ,שאי ב"ד מטבילי גר קט ע"ד ב"ד אא"כ הוא תובע להתגייר ,וזו פחותה מבת ג' אי בה דעת לתבוע ,להכי נקט שנתגיירה בתה עמה והטבילוה ע"ד אמה .ע"כ. 'ÚÂבדרכי משה )סי' רסח סק"ד( שהביא בזה מחלוקת ,שד' המרדכי שא גיירו אותו הב"ד מעצמ לא הוי גר. אבל הר" )כתובות יא (.כ' שא גיירוהו הב"ד מעצמ מהני .ע"כ. ȯ·„ÓÂהמאירי )כתובות יא (.מוכח דדוקא כשתובע להתגייר ,אבל כשאינו תובע ל"מ ,ועכ"פ לכתחלה מיהא אי לקבלו. Ê"ÙÏÂה"נ אי לנו לגייר הבני הקטני אלא ע"פ הסכמת הא .ואע"פ שהיא עצמה אינה מתגיירת יכולה לגייר את בניה .וכמ"ש בחי' הריטב"א )כתובות ש(. 'ÚÂבתוס' יו טוב )ספ"ג דקידושי( שכ' ,דהא דתנ יכולי ממזרי ליטהר ,כיצד ממזר שנשא שפחה הולד עבד ,שחררו נמצא הב ב .חורי .ולא תנ ממזר שנשא נכרית שג"כ ולדה כמותה והרי הוא עכו" ,וא יתגייר ה"ה כשאר הגרי .משו דבשפחה יכול לקנות לו שפחה וישאנה והרי הב שלו ובידו לשחררו, משא"כ לגייר את הב אי בידו .שאי מטבילי גר קט ע"ד ב"ד אא"כ תובע להתגייר כמ"ש התוס' כתובות )מד( .ע"כ. 'ÎÂבתשו' מהר" שיק )חיו"ד סי' רמח( ,דאע"ג דבכתובות מבואר שא האב מביאו לגיירו לא גרע מאמו ,צ"ל דכוונת התי"ט משו דישראל הבא על הנכרית לא נקרא בנו כלל ולא חשיב כאביו ג לעני זה .ומש"ה לא מהני הבאתו ואי הב"ד רשאי לגיירו כ"ז שלא הביאתו אמו ,או שיבא בעצמו לתבוע גרות .ואפי' בדיעבד לא מהני הגרות לד' המרדכי .וכ הסכי הב"ח )סי' רסח( ותמה על הר" דס"ל דמהני בדיעבד .ועכ"פ ד' התי"ט שאי לגיירו לכתחלה .וכ"כ הפנ"י ש וכו' .ומיהו א הא מסכמת לגיירו אע"פ שהיא נשארת בגיותה רשאי למולו ולהטבילו .וכמ"ש בשטה מקובצת וכו' .ע"ש. ‰‰Âבתשו' מהר" שיק )ש( כ' להביא ראיה לדברי הר" דבדיעבד מהני לגייר ע"פ ב"ד ,מהראיה שכ' התוס' )סנהדרי סח (:דגירות קט מהניא ,ממ"ש ביבמות )ס (:החיו לכ והרי פנחס עמה אלמא דגיורת פחותה מבת ג' שני מותרת לכהונה .ואע"פ שאבותיה לא הביאו לגייר ופחותות מבת ג' אי לה דעת לתבוע גרות וע"כ דאפי' בכה"ג מהניא הגרות .ע"כ. ‡ ÌÏÂאי זו הוכחה ,שהמרדכי יאמר כד' הריטב"א )כתובות יא( שכ' ,והנכו דמהכא ליכא ראיה כלל וכו' דההיא דמדי מיירי שהביאו ממדי פחותות מבנות ג' שני ,והגדילו בישראל וגיירו ,והני הוא דכשרות לכהונה )לר"ש( .והיינו דלא מסייעי מניה לרב הונא .ע"ש. Ê"ÙÏÂאי מכא שו ראיה דגרות ב"ד מהני אפי' בקט פחות מב ג' שני .וז"ב .וע' בקידושי )עח( וכול מקרא א' דרשו ,כי א בתולות מזרע בית ישראל ,ר"ש סבר מי שנזרעו בתוליה בישראל .ופרש"י ,שצמחו וגדלו בתוליה משבאה לכלל ישראל וכו' ,שבתולי שלה יהיו מזרע גידולי יהודי .ע"כ .ולכאור' משמע שצרי! שתתגייר פחותה מבת ג' שני .מיהו הריטב"א יפרש בישראל שנשתמרה בישראל ,ואפי' נתגיירה אח"כ כשרה לכהונה .וע' בתוס' רעק"א )פ"ד דכתובות אות נב( ,שהק' לפמ"ש התוס' כתובות )יא( דליכא מה"ת גר קט שהורתו ולידתו שלא בקדושה ,א"כ ל"ל קרא הת למעוטי שאינה בסקילה תיפוק ליה דהויא בחזקת בעולה .ותיר" הרש"ש )ש יא( שכיו שנתגיירה אמה והיא מחזיקתה תחת השגחתה כדי שתתגייר משתגדל ,לכ היא בחזקת משתמרת שלא נבעלה .ע"כ .ומד' הריטב"א הנ"ל סייעתא להרש"ש. ‰‰Âבשו"ת תעלומות לב ח"ג )סי' לב דמ"ז ,(.הביא ד' מהר"א די טולידו בסו"ס משנת ר"א ח"ב )באות ג(, שתמה על התוי"ט פ"ג דקידושי הנ"ל ,דלמה אינו יכול לגייר את בנו מהנכרית וכו' ,ונ"ל דמ"ש )בכתובות . כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( 91 ÁÚ ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ יא( דניח"ל במה דעביד אבוהו היינו כשהא מסכמת לדעת אביו ,והכא אפשר שהיא אינה רוצה שיתגייר. ע"ש .וכ' ע"ז בתע"ל ,דבנ"ד אי הסכמת הא מספקת ,דאנ סהדי שעושה להפצרת האיש השרוי עמה, לכ צרי! שתביאנו בעצמה .ושוב ה"ד המהר" שיק הנ"ל .ע"ש. ‡ ÔÎנראה כיו ששאלנו את הא ואמרה שהיא רוצה לגייר ,יכולי לקבל .ומה ג שהאיש יכול לכפות אותה בדיניה שהולכי אחר האב .וכעי מ"ש באו"ח )סי' תמ( .ע"ש. ÔÎÂמבואר בשו"ת י הגדול )ס"ס סב( ,והביא ראיה מהכנה"ג יו"ד )רסז ,הגה"ט אות יד( .ועש"ב. ‚ Ìבשו"ת עצי הלבנו )סי' סד( סובר שיש לקבל ולגייר. 'ÚÂבשו"ת קרית חנה דוד ח"ב )חיו"ד סי' לז( ,שהעלה ג"כ שאי לגייר ב הנכרית מישראל ,אלא ע"ד אמו, כיו שנקרא בנה ולא בנו .וכ"כ התוי"ט פ"ג דקידושי .ואע"פ שאפשר למולו א $ע"ד אביו לבד ,וכדקי"ל ביו"ד )סי' רסו סי"ג( ,מ"מ אינו יכול להטבילו לש גירות בלא הסכמת הא .ע"כ. ‰‰Âמ"ש בפשיטות שאפשר למולו בלי טבילה ,ומביא ראיה מיו"ד סי' רס"ו סי"ג שישראל שנולד לו ב מנכרית אי מלי אותו בשבת ,ומשמע שבחול מלי אותו .הנה בפרישה ש כ' ,דהו"מ למימר דג בחול אי מלי אותו בשמיני דהולד כמותה ואינו נקרא יליד בית ,אלא דנקט שבת אגב דאיירי הת בדיני מילה בשבת .ע"כ .וכ' בשו"ת תעלומות לב ,שנראה פשוט שכוונת הפרישה היא שיש לחוש פ יצא לת"ר הואיל ואמו נכרית ,ולכ אי למולו בח' א $בחול ,והואיל ואדחי מזמנו ידחה עד שיגדל ויבא להתגייר .ע"ש. אול אי זה מוכרח שלא בא הפרישה אלא לומר שאי חיוב למולו בשמיני ,אבל אינו שולל שלא למולו בכלל עד שיתגייר .וכבר השיב בזה ע"ד התע"ל ,מהר"א ב שמעו בשו"ת ומצור דבש )חיו"ד סי' יב .טו(. והעלה שמותר למולו בחול .ע"ש. ‰‰Âנכו שא $שאפשר למול בחול ,מ"מ אי לבר! למול את הגרי )וכ"ש שלא לבר! על המילה( עד שיהיה הדבר בהסכמת הא משו דוולדה כמותה וכנ"ל .וכ"כ עוד בשו"ת יר! יעקב )חיו"ד סי' ו( .ע"ש. ‰ÈÓיכולי הבי"ד שלא לקבל את הולדות הללו לגייר ,א יש חשש גמור שיחללו שבתות וי"ט ויאכלו מאכלות אסורות בגדל ,ויחזיקו בדת אמ ,שה שורש פורה ראש ולענה ,כי זנתה אמ הובישה הורת .וע"כ טוב שלא לקבל באופ זה .וכ"כ הגאו אחיעזר ח"ג )סי' כח( ,שאי לב"ד כשר להזדקק בעניני גירות כאלה ,מפני שהבני הללו בגדל מחללי שבת וכו' ,ומ"מ אינו מוצא לנכו שירעישו ע"ז רבני הדור ולצאת במחאה גלויה נגד הגירות ,כי בעיני ע"ה זהו כחילול ה' ח"ו מה שאי מניחי את הנשי להתגייר ,ובפרט הילדי שבאמת ע"פ די אפשר לגייר .ע"כ .והנה מ"מ הורה לנו הרב ז"ל שע"פ הדי מותר לגייר את הבני. ÔÈÚÏÂהבני לאחר שנתגיירו א נידוני כחללי ,הואיל ובאו על הנכרית ,הנה במושכל ראשו נראה שהואיל והולד כמותה וה גוי גמורי לפני גרות ,ולא שיי! בהו איסור חללות כלל ,ג לאחר שנתגיירו נידוני כגרי גמורי לכל דבר. ‡‰למה זה דומה למ"ש באה"ע )סי' ד סכ"א( עכו" שבא על אמו והוליד ממנה ב ,ונתגייר אותו הב ,מותר לבא בקהל .וה"ט משו דבעודו עכו" לא שיי! ממזרות ,דלא שיי! די ממזר אלא היכא דיש תורת קידושי .וכ"כ האחרוני ש ,שא $א לא נתגייר אותו הב ובא על בת ישראל דהולד כשר .ע"ש .וד מינה ואוקי באתרי. ÔȇÂלחלק ולומר שאני כהני דריבה בה הכ' מצות יתירות ,דאדרבה מבואר ביבמות )מד (:דאיסור כהונה קיל טפי בהכי ,הואיל והוי איסור שאי שוה בכל .וע"כ נראה פשוט שאי הולד חלל. Ô‰Âאמת כי בשו"ת אבני האפוד ח"ב )סי' כד( נסתפק בנ"ד ,א נאמ לומר שהבני בניו ,ונמצאו שה חללי ,וכל זרע חללי ,כדי כה הבא על הנכרית ,או דילמא הואיל וזינתה ע זה חזרה וזינתה ע איש אחר ,ואי הבני בניו ,וה כשרי לכהונה .ואחר שהארי! בזה העלה שכיו שהיא דרה עמו בקביעות 92 כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( ËÚ ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ בבית אחד אמרינ שהבני בניו .וכמ"ש הרא"ש בתשו' שבמיוחדת לו לא אמרינ שזינתה ע איש אחר, ולכ הולדות פסולי לכהונה וה ודאי חללי .ונכתב כ בפנקס הקהל למזכרת .עכת"ד. ‰‰Âנראה דאשתמטיתיה ד' התוס' יבמות )סא .בד"ה אי זונה( ,דה"ט דאביי דס"ל )בתמורה כט (:שהכה הבא על הנכרית אינו חייב עליה משו זונה ,משו דכתיב לא יקח ולא יחלל ,ובעכו" לא קרינ בה לא יקח דלא תפסי בה קידושי ,ולא שיי! בה נמי חילול זרע ,שאי הזרע מתיחס אחריו .עכ"ל .הרי שמפורש הדבר בהדיא דלא שיי! די חללות אצל העכו" ,ומכיו שב הנכרית כמותה ואי לו שו יחס ע אביו ,דרחמנא אפקריה לזרעיה ,והוא גוי גמור לכ"ד א"כ מהיכא תיתי שיהיה לו די חלל אחר שנתגייר .וא $לרבא דפליג עליה דאביי ,מודה בזה ,וכאשר עיני המעיי תחזינה מישרי. Ìȯ·„‰Âמגיעי למ"ש בש"ע )סי' טו ס"י( שאחותו מאביו מ השפחה ומ הנכרית )שנתגיירה( מותרת לו .וכ' הרמ"א בהגה ,שנ"ל דלכתחלה אסור לבא עליה ,שיש מסתפקי לומר דדוקא מדאורייתא הולד הול! אחר השפחה והעכו" אבל מדרבנ הוי זרעו ,לכ יש להחמיר לכתחלה .ע"ש .ולפ"ז יש מקו ג"כ לומר שכה הבא על השפחה והעכו" ,הולד חלל ,לאחר שיתגייר ,דלחומרא הוי זרעו .ויש לחלק .ועכ"פ דברי ה' אבני האפוד עדיי תמוהי במ"ש שה ודאי חללי .ואילו הרמ"א לא קאמר אלא לחומרא בעלמא מדרבנ. 'ÚÂבישועות יעקב )ש סק"ח( שכ' ע"ד הרמ"א ,שהדבר תמוה מאד ,דבקידושי )סט( אר"ט יכולי ממזרי להטהר ,מבואר דלא חשיב זרעו א $מדרבנ ,דאל"כ הוי ממזר מדרבנ .ודעה זו לא נודע מקומה איה .ע"כ. ומקור ד' הגה זו באור זרוע הגדול ח"א )סי' תקצה( .ע"ש. ¯˜ÈÚÏÂקו' הישועות יעקב נראה לתר" ,שהואיל ובלא"ה שפחה אסורה לישראל ,ועכ"ז התירוה לממזר בכדי שיטהר את זרעו ,כ ג לעני זה לא רצו לעשותו ממזר מדרבנ הואיל ואי לו תקנה .משא"כ לגבי אחותו החמירו בזה מדרבנ. ‡ ÌÏÂק' ע"ד הרמ"א ממתני' דיבמות )כב( מי שיש לו אח מ"מ זוקק את אשת אחיו ליבו וכו' ,חו" ממי שיש לו אח מ השפחה ומ העכו" .אלמא דא $לקולא אינו זוקק לחליצה .ואי לומר דשאני הת שא אתה אומר חולצת מתיבמת ,דנימא תתייב ואי בכ! כלו) ,וכמ"ש ביבמות לא( .וכבר עמד בזה בביאורי הגר"א .וע"ש. 'ÚÂבלבוש שהק' על הרמ"א ,שא היא אחותו מעכו" שלא נתגיירה פשיטא דאסורה דהא מדאו' היא שפחה או עכו" ,וא לאחר שנתגיירה הא כקט שנולד דמי .וצ"ע .ע"כ .וע"ע בבית שמואל ובס' ערוה"ש .ע"ש. ‡ˆÓשהאחרוני מפקפקי בזה ע"ד הרמ"א .וק"ו לדיד דאזלינ בתר פסקי מר שקבלנו הוראותיו אשר יאמר כי הוא זה ,ואיהו ס"ל כמשמעות דברי כל הפוסקי המפורסמי שהולד כעכו" לכ"ד וכשנתגייר כקט שנולד דמי .וה"נ לנ"ד דלא שיי! בזה די חללות כלל .וכ בס' ערו! לנר )יבמות מד( בתד"ה הכל מודי ,כ"כ בפשיטות .ע"ש. ‡ ‡¯·Èשהט"ז )סי' ד סק"א( ,במ"ש הרמ"א ש ,גר מצרי שנשא נכרית עמונית ,הב הוא עמוני ,והבת היא מותרת .כתב ,שהוא ט"ס ,וצ"ל דהבת היא מצרית .וה"ט דהרמ"א דמספקא ליה בתר מי אזלינ ,כיו שאחד מה גוי ואחד מה גר ,ומש"ה לגבי בת אזלינ בתריה לחומרא .ע"ש .וכ"כ הב"ח הובא בחלקת מחוקק )ש סק"ד( .וכ' עליו שדבריו תמוהי ,והסכי לגירסא דיד שהבת מותרת .ע"ש .וכ הסכי הגר"א .וע"ע בדרישה וב"ש. ‰¯Â‡ÎÏÂיש לתלות דבר זה בד' הרמ"א הנ"ל ,דולדה כמותה אינו אלא מה"ת ,אבל מדרבנ אזלינ בתר דידיה להחמיר מיהא .וע' בשו"ת ברית אברה )חאה"ע סי' ו אות י( שכתב ,דא $להב"ח והט"ז שאני הת דכתיב לה הל! אחר פיסול ,ובנכרית לא עדיפא מאילו היתה גיורת .ע"ש .ולפ"ז בנ"ד א $ה יודו דהולד אינו חלל. כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( 93 Ù ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ 'ÚÂבשו"ת בית יעקב )סי' צז( שד במיוחד בכה הבא על הנכרית א הב חלל ,והוכיח מהתוס' )ע"ז לו(: דהולד כשר .והעיר ממ"ש הרמ"א )סי' טו ס"י( הנ"ל ,ושוב כ' דהתוס' פליגי ע"ד הרמ"א בזה .ע"ש. ‚ Ìבשו"ת קרית חנה דוד ח"ב )חיו"ד סי' יט( ,אחר שהארי! ג הוא לדחות ג' ה' אבני האפוד הנ"ל ,שוב כ' ליישב דבריו ע"פ מ"ש )קידושי עח( כה הבא על אחותו זונה משוי לה חללה לא משוי לה ,חזר ובא עליה עשאה חללה .וה"ה בדי נכרית שהיא אסורה מדי זונה ,כשבא עליה נעשית חללה .וא"כ יש בה תרתי זונה וחללה ,ולכ הולד חלל .וד' ה' נושא האפוד חיי וקיימי .ע"כ. ‰‰Âדוד מכרכר בכל עוז לקיי דברי ה' אבני האפוד ,ובמחכ"ת יש להעיר ,דבשלמא אחותו שהיא מותרת לכל העול ,כהני וישראלי כאחד ,אמטו להכי שיי! בה די חללות ,אבל גויה האסורה לכל ,ומלבד איסור זונה יש איסור לאו דכתיב לא תתחת ב .וכמו שפסקו הרמב" והש"ע .מה עני חללות כא ,הרי אי חלל אלא מאיסורי כהונה הא לישראל שרו ,משא"כ בכה הבא על הנכרית שאי הולד מתייחס אחריו כלל .וכאמור. Ô‰אמת דביבמות )מד (:אמרינ שגוי הבא על בת ישראל הולד פגו לכהונה ,וכ"פ באה"ע )סי' ד ס"ט( .אלמא דלא אמרינ ולדה כמותה לגמרי .ומשו לתא דידיה אמרינ דהולד פגו לכהונה .מ"מ יש לחלק שהואיל ובבת ישראל שיי! די חללות ,והיא עצמה נפסלה לכהונה ע"י ביאת הגוי ,מש"ה א $הולד חלל .משא"כ גבי נכרית .ובבת ישראל נמי אינה אלא מדרבנ ,וכמ"ש בתשו' רעק"א )סי' צא( .ע"ש .ג ד' מהרש"ל ביש"ש )ש( ,לחלק בי הולד נקבה דאז פסולה לכהונה ,ובי הולד זכר שבתו כשרה לכהונה .ע"ש .וכ מבואר בירושלמי )פ"ד דיבמות הט"ו( ,אע"ג דרב אמר גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר ,מודה שא היתה נקבה פסולה מ הכהונה ע"ש .אלמא דב זכר אינו חלל. ÈΉ·Âניחא הא דאמרי' ביבמות )מה( זיל איטמר וכו' ,זיל גלי וכו' .והא נפיק מיניה חורבא כשישיא בתו לכהונה .א"ו דבזכר לא הוי שו פיסול לכהונה .שו"ר בחי' הרמב" )ש( שהוא סובר שג הב חלל ובתו פסולה לכהונה .וההיא דאמרי זיל איטמר וכו' לית להו פג לכהונה כלל וכו' .ע"ש. ‡ ÌÏÂהמאירי )ש( כ' ע"ד הרמב" ,שאי הדברי כלו אלא דוקא נקבה .ע"כ .ולפ"ז מה שהביא ראיה המאירי ש ,שהולד פגו לכהונה ,מההוא דקרו ליה בר ארמאה ,שבודאי לעני לפסלו מ הכהונה קאמרי, אע"ג דהת ב הוה ,צ"ל דלאו דוקא לפסלו קאמר אלא שהיה פגו ומיוחסי כהונה בדלי הימנו ,משו דאילו בת הוה היתה פסולה לכהונה .ולעול דזרעו כשר לכהונה .וכיו"ב כתב הט"ז יו"ד )סי' רסח סק"י(, שהמיוחסי שבישראל לא יתחתנו בו אע"פ שהוא כשר .וכמ"ש ביבמות )מה( יהיב ביה רב עיניה ושכיב, שענשו על שרצה את בתו .ע"ש .וע' במהרש"א )ש מה (:בההיא דקר"ל בר ארמאה ,שכ' ליישב דהיינו לעני דהולד פגו .וכ' עליו בקרני רא שאי דבריו מובני ,דז"א אלא בבת ולא בב .וכ פרש"י .ע"ש. ול"י במה כחו גדול לומר כ ,שהרי באמת הרמב" ס"ל הכי ג בב .וכ' דמ"ש רש"י בנקבה לאו דוקא נקט לה .ע"ש .וע"ע בחי' הרשב"א והריטב"א ש .וג לד' המאירי ורש"ל י"ל דהיינו לעני מיוחסי כהונה .וע' בקרב נתנאל שכ' דההוא דהוו קר"ל בר ארמאה ,היינו לעני שבא על בת ישראל שפסלה .וניחא א$ לפרש"י דס"ל דדוקא הנקבה פסולה לכהונה .ע"ש .ואכתי לא איפרק מחולשא שא מחלל אותה בביאתו, בתו ג"כ תהיה חללה .ומאי שנא זמ"ז .וע' בשו"ת ברית אברה )סי' ו .ז( .עש"ב. ‰‰Âמבואר בחי' הרמב" שא נישאת לכה א $דהולד ספק חלל ,אי מוציאי מידו .וכ"פ בבית שמואל )סי' ד סק"ב( שאי מוציאי מידו] .ורש"ל ביש"ש ש השיג ע"ד רמב" שא אי מוציאי כ"ש דהולד כשר. ע"ש .וכ מבואר בה"ה )פי"ט מהא"ב ה"ד( .ע"ש[ .וכ הסכי בקרב נתנאל ש .וכ"ד הרבה ראשוני ,הרשב"א, והריטב"א ,והמאירי .ע"ש .וע' בברכ"י )סי' ד ס"ק יט( .ובשו"ת יוס $אומ" )סי' צד אות ד( .ומ"ש ש שכ"ד הרמ"ע ,נראה דהרמ"ע לשיטתיה שכ' שהק"ו מאלמנה הוי ק"ו פריכא ,ואינו אלא אסמכתא בעלמא. וכמ"ש בשמו בשו"ת ברית אברה )סי' ג אות ד( ,וע' במראה הפני )ספ"ד דיבמות( .ובשו"ת רעק"א )סי' צא וס"ס 94 כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ ‡Ù קכח( .ע"ש. ‰‰Âיש להעיר עוד לנ"ד דלכאו' באנו למחלוקת האחרוני ,בעכו" הבא על בת ישראל שהולד כשר ,א צרי! גירות או לאו ,וכיפי תלו לה בד' התוס' קידושי )עה .(:וע' במהרש"א ש .וע' בקרני רא )יבמות מה.(: ובמה שהארי! בזה בפתחי תשובה )ר"ס ד( .ולכאורה הא נמי תליא בד' הרמ"א )סי' טו ס"י( הנ"ל ,א יש להחמיר מדרבנ משו לתא דידיה .ועכ"פ רובא דרבנ בתראי הסכימו שא"צ גרות אלמא דולדה כמותה לגמרי .ומינה לנ"ד שאי הולד חלל .וע' שו"ת ישכיל עבדי ח"ד )חיו"ד סי' יט( ושו"ת שארית יהודה )חיו"ד סי' ט( בדי קורבא לגיורת בת ישראל הבא על הנכרית .ודו"ק. 'ÚÂלהרב קרית חנה דוד ח"ב )חיו"ד סי' יט( הנ"ל ,שכ' לפרש באופ אחר דברי ה' אבני האפוד ,שכוונתו היא על הב הבא מהנכרית אחר שנתגיירה וישב עמה .ע"ש .ולשוא צר $צור ,$שהרי אחר שהביא )באבני האפוד( מחלוקת הרמב" והרא"ש ,אי אמרינ כש שזינתה ע זה כ! זינתה ע איש אחר ,שוב דחה די"ל דבעכו" שסתמ זונות כ"ע מודו דאמרינ שזינתה ע אחר וא"כ אי הולד חלל .ושוב כ' דמיוחדת לו שאני .ע"ש .ומבואר להדיא דבעכו" קא מיירי .והאמת אגיד כי עמל הוא בעיני לדחוק כ"כ בכוונת אחרוני זמנינו .ושגיאות מי יבי .וא"א לומר ונקה כי מצודת הטעות פרושה על כל החיי .ואי! שיהיה העיקר לדינא שאי הולד חלל ,אלא הוא גר גמור לכל דבר ,משו דולדה כמותה ואי לו שו יחס ע אביו. ומה"ט נראה שאי לאב לבר! שהחיינו בעת המילה כיו שאי לו שו קורבה ושייכות אל הולד .והוי כמו שאי ש אב .ואעיקרא ברכה זו שנויה במחלוקת ,וכמ"ש מר )בסי' רסה ס"ז( שא אי אבי הב מל בעצמו אלא ע"י אחר ,י"א שאי מברכי בר' שהחיינו .ונהגו בכל מלכות א"י וסוריא ומצרי שאבי הב מבר! שהחיינו כד' הרמב" .ע"כ .ובכה"ג שאינו נקרא בנו בודאי שאי לבר! בר' שהחיינו) .ואי זה מבר! אלא מנא" (.וא $המוהל או הב"ד אינ מברכי בר' שהחיינו .וכ"כ בס' אות שלו )עמוד שנד( ,שכל שאי אבי הב ש ,אי למוהל או לסנדק ושאר בנ"א הנמצאי ש לבר! בר' שהחיינו ,א $למנהג א"י .ע"ש .וכ"פ בס' אבני האפוד ,ובס' קרית ח"ד ש. ‰‰Âלעני ברכת להכניסו בבריתו של א"א ,כ' הרמב" )רפ"ג מה' מילה( ,שא אי ש אבי הב אי מברכי בר' להכניסו כו' ,ויש מי שהורה שיברכו אותה הב"ד או א' מ הע ,ואי ראוי לעשות כ .ע"כ .והראב"ד כ' דמסתברא שמבר' הב"ד או מיוחד שבע .ונהגו שהסנדק מבר! .ע"כ .והרמ"א )בר"ס רסה( כ' כהראב"ד. וע' בס' ש חדש ח"א )די"ח רע"ב( ,שכ' שמנהג עה"ק ירושת"ו שהסנדק מבר! כד' הראב"ד ,וכ עשה מעשה .ע"ש .וכ עשה הרה"ג בעל שמח נפש )ד"ח ע"ב( .ע"ש .וע"ע בס' נוה שלו )ה' מילה אות יג( .ונהר מצרי )ה' מילה אות טו( .ע"ש .ולפ"ז היה מקו לומר שא $כא יברכו הב"ד או הסנדק בר' להכניסו וכו' .וכ פסקו באמת בס' אבני האפוד ובס' קרית ח"ד ש .אול לפע"ד עדיי יש לפקפק בזה ,שכיו שעדיי הוא כגוי כל עוד שלא טבל ,א"א לומר להכניסו בבריתו של א"א .כיו שמחוסר טבילה .וע' תוס' ע"ז )ס"ד.(: ושו"ת רדב"ז ח"ג )סי' תעט(. ‰‰Âלא תקנו חז"ל ברכה זו על הגרי ,כמבואר בשבת )קלז .(:וביו"ד )סי' רסח ס"ה( .וע' בשו"ת רעק"א )סי' מב( .וה"נ די מילה זו כמילת גרי ממש .וכ הברכה היא אקב"ו למול את הגרי ,כיו שנולד מ הנכרית, וולדה כמותה .וכ"כ בס' נהר מצרי )ה' מילה אות מא( .וע' בשו"ת חת סופר )חיו"ד סי' רנג( בטעמא דלא חיישינ בגר קט שמתגייר ע"ד ב"ד ,שמא ימחה לכשיגדיל ,והו"ל ברכה לבטלה למפרע ,משו דרובא דרובא וחזקה אינ מוחי וכו' .ע"ש .וע"ע בשו"ת מהר" שיק )חיו"ד סי' רמח( ובשו"ת שאול שאל )סי' קעד(. ע"ש .וה"נ י"ל שא $שלד' הר" )כתובות יא( קטני שנתגיירו ע אביה יכולי למחות כשיגדילו .ושכ"כ הרמב" אליבא דהרי" .$ע"ש .ולפ"ז א $אלו יכולי למחות ,מ"מ סמכינ אחזקה ורובא דרובא שלא ימחו ,ומברכי על המילה .וכ"ש לפמ"ש החת סופר )ש( בזה"ל :ג הלו ראיתי בשיטה מקובצת, שהביא חבל נביאי ראשוני דס"ל דהש"ס מיירי שאי אבותיו מתגיירי עמו ,אבל א מתגיירי עמו כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( 95 ·Ù ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ לג .אשה שנישאה לכה ויש לה ילדי ממנו ,והאמא שלה היתה גיורת ,ואחר כמה עשרות שני נודע לה מפי סבתה שכאשר היתה קטנה בת שמונה הטבילו אותה לש גירות ,יחד ע אמה ,העיקר לדינא שאפשר להקל שתוכל להמשי! לחיות ע בעלה הכה ,אחר שלא נתברר לבית הדי א נולדה לפני גיורה של האמא ,או רק לאחר שנתגיירה האמא .ורק הסבתא מסרה לה שנתגיירה ע האמא] .ועוד צירופי נוספי[(‚Ï . בוודאי אינו יכול למחות ,וכו' ,ואי ספק דהכי הלכתא .ע"כ .ולכאורה ה"נ שאמו מביאתו להתגייר שפיר דמי .וי"ל .וע' בשו"ת אחיעזר ח"ג )סי' כח( שהביא דברי החת סופר להלכה .ע"ש .אול עיינתי בשטה מקובצת ש ואי שמ" מנהו ,ואדרבה הביא פירש"י והרשב"א והריטב"א דהיינו אפי' בגר שנתגיירו בניו עמו .וכ העיר בהערה להמאירי כתובות )סו $עמוד נב( .ע"ש .וכבר נתבאר שכ"ה ג"כ ד' הרי" $והרמב" והר" .נמצא שחבל נביאי ראשוני דס"ל בכולהו שא הגדילו יכולי למחות .וכ"פ הטוש"ע )סי' רסח ס"ז() .ובפתחי תשו' הביא דברי החת סופר לדינא .ולא עיי בשטמ"ק (.ובודאי דהכי נקטינ. 'ÚÂבשו"ת תעלומות לב ח"ג )דמ"ז ע"ב( שכ' ,שאפי' הא מסכמת אי לבר! בש ומלכות ,כיו דברכות אי מעכבות ,ובכדי שלא לבייש את האיש שמייחסו לבנו יברכו בלא שו"מ בי המל ובי המבר! על הכוס. ע"ש .ואי דבריו מוכרחי שאי נכו להפסיד הברכה על המצוה בלא טע נכו ,א $שאי ברכות מעכבות. וכ"כ בשו"ת ומצור דבש )סי' טו( ודחה דברי התע"ל בזה .ע"ש .וע' תבואות שור )סי' יט ס"ק יז וכז( ,שנכו להכניס עצמו בספק ברכה שא"צ מלהכניס עצמו בספק שלא יבר! על המצוה .ע"ש .ולכ יש לבר! על מילה והכוס בש ומלכות ,א! ברכת להכניסו ובר' שהחיינו אי לבר! ,דסב"ל. ‰ÏÂÚ‰ ˙¯Â˙ ˙‡Êשמעיקר ההלכה אפשר לקבל את הבני ולגייר ,בתנאי שהא מסכימה ע"ז מרצונה הטוב ,והיא עצמה מביאת לגירות ,ועל צד היותר טוב נכו להחתימה בכתב ידה שהיא מסכימה ע"ז בלא שו אונס כלל .וכשמלי אות מברכי על המילה בר' למול את הגרי בש ומלכות .וכ יש לבר! על הכוס בשו"מ .אבל אי לאבי הב )כלומר בעלה של הנכרית( ,ולא לאחד מ העומדי ש ,לבר! ברכת להכניסו בבריתו של א"א .וכ"ש שאי לבר! ברכת שהחיינו .וכ"ז מ הדי ,אבל כשרואי הב"ד שיש חשש שהבני הללו יחללו שבתות וי"ט בגדל ,נכו שלא לגייר .וא עברו וקבלו מה שעשו עשוי .ואי! שיהיה אי לבני אלו שו די חללות כלל ,ובנותיה מישראלית כשרות לכהונה בלי פקפוק] .הערה זו מתו! שו"ת יביע אומר ח"ב אהע"ז סי' ד[. אשה שנישאה לכהן ויש לה ילדים ממנו ,והאמא שלה היתה גיורת :‰Ï‡˘ (‚Ïהופיעה הגב' לאה כה )לבית חסי( ,אשת דניאל כה ,בפנינו בביה"ד הגדול ירושלי ,ונפשה בשאלתה כדלהל :נולדתי במצרי ,קהיר ,בשנת ,1941לאבי מוריס חסי ולאמי חנה ,מקוד היה שמה אנה ,וכשנתגיירה נקרא שמה בישראל חנה .יש לי עוד שתי אחיות ,קרולי וליזה .בשנת 1948עברנו לגור באלכסנדריא ,וכעבור שנתיי ימי ,בהריו הרביעי של אמי מתה בהקשותה בלידתה ע התינוק ,ונקברה ע התינוק בבית הקברות היהודי באלכסנדריא) .מראה תעודת פטירה מהרבנות באלכסנדריא( .כעבור חדשיי נסע אבי יחד אתנו ,וע א אבי שרינה ,לצרפת ,והתגוררנו במרסיי ,א אבי שרינה גידלה אותנו .בשנת 1958 נישאתי ע"י הרבנות במרסיי לבעלי דניאל כה ,הלכתי למקוה קוד נישואי ,כבקשת הרבנות במרסיי ,ורב אחד סידר לנו חופה וקידושי כדמו"י .כמוב שג אבי השתת $בטקס הנישואי) .מראה כתובה מבית הדי בצרפת( .אבי נפטר בשנת ,1979ונקבר בירושלי .עד לפני כשנה התנהגנו כחילוניי ,א! לפני כשנה זכינו לחזור בתשובה ,וחתני בעלה של בתי הבכירה הוא אבר! ישיבה לבעלי תשובה במעלות ,ואני עצמי פעילה בנהריה ומדריכה נשי בטהרת המשפחה ובשמירת תורה ומצות .לפני כשלשה חדשי נכנס אלינו אורח, 96 כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( ‚Ù ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ ובתו! כדי שיחה אמר שגיורת אסורה לכה ,כמסיח לפי תומו ,ואז התעוררתי בשאלה ע"פ מה שסיפרה לי הסבתא א .אבי שרינה ,כשהייתי ילדה בת שמונה או תשע שני ,שהטבילו אותי יחד ע אמי כשהתגיירה .הסבתא נפטרה מכבר בשנת .1964ביקרתי אח"כ אצל הדודה שלי ,וג היא אמרה ששמעה מהסבתא שטבלתי יחד ע אמי ,כשהייתי בער! בגיל ארבע שני .וכ אמר לי הדוד שלי ,אלא שהוא חולה משותק ורתוק למטה ,ואינני יודעת א דעתו צלולה עליו .יש לי מבעלי דניאל כה בני ובנות ,שלומדי בבתי ספר חרדיי .אבקש לדעת א מותר לי להמשי! לחיות ע בעלי הכה .אני לא יודעת בבירור א נולדתי לפני גיורה של אמי ,או רק לאחר שנתגיירה אמי .ורק הסבתא ז"ל מסרה לי שנתגיירתי ע אמי. ˙˘ :‰·Âראשית נדעה נרדפה לדעת א איסור גיורת לכה הוא מה"ת או רק מדרבנ .וזו לשו הרמב" )פרק יח מהלכות איסורי ביאה(" :מפי השמועה למדנו שהזונה האמורה בתורה שאסורה לכה ,היא כל שאינה בת ישראל ,או בת ישראל שנבעלה לאד שהיא אסורה להנשא לו איסור השוה לכל ,או שנבעלה לחלל וכו' .וכ הגיורת והמשוחררת אפי' נתגיירה ונשתחררה פחותה מבת שלש שני ,הואיל ואינה בת ישראל הרי זו זונה ואסורה לכה". ‰‰Âהרמב" )בפט"ו מהלכות איסורי ביאה ה"א וב'( כתב בזו הלשו" :פצוע דכא וכרות שפכה שנשאו ובעלו בת ישראל לוקי ,שנאמר לא יבוא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל ה' .ומותרי לישא גיורת ומשוחררת, ואפי' כה שהוא פצוע דכא מותר לישא גיורת ומשוחררת לפי שאינו בקדושתו ,ואפי' נתינה או אחת מ הספקות מותרת לו ,שהואיל ופצוע דכא אסור לבא בקהל לא גזרו בו על הנתינה ולא על הספקות ,אבל פצוע דכא אסור בממזרת ודאית שהרי אסורה מה"ת" .ע"כ .וכלשו הזה כתב מר בש"ע )סי' ה' ס"א(. ‰¯Â‡ÎÏÂמוכח שגיורת לכה אינה אסורה מה"ת ,ולכ פצוע דכא כה הואיל ואינו בקדושתו מותר לו לישא גיורת ,שאיסורה מדרבנ ,ורק בממזרת שהיא מה"ת אסור ,שא לא כ למה יהיה אסור בממזרת ,והרי ג היא אינה בכלל קהל ה' ,ומאי שנא מגיורת .אלא ודאי שחילקו בי גיורת שאיסורה מדרבנ ,לממזרת שאסורה מה"ת .ובאמת שהראב"ד כתב להשיג על דברי הרמב" ,כי למה יהיה אסור בממזרת ,הרי לא נאסר פצוע דכא אלא לבוא בקהל ה' ,וממזרת לאו קהל היא ,ועוד הרי פצוע דכא כה מותר בגיורת אע"פ שגיורת לכה אסורה מדאורייתא ושריא ליה דלאו בקדושתיה קאי ,וה"נ ישראל פסול שרי בממזרת .ע"ש. ועיי בהרב המגיד ש .וע"ע במראה הפני ]פרק ח' דיבמות ד $מז .בד"ה כמה דאת אמר[ ,שהסביר בדעת הרמב" כמש"כ ,דס"ל שאיסור גיורת לכה מדרבנ .וכ"כ עוד ש )ד $מח :בד"ה בתולה מעמיו( .ע"ש) .ועיי בספר קר אורה יבמות סא .ועו .(:ואפשר דהיינו טעמא דהרמב" משו דס"ל שהטע שגיורת אסורה לכה היינו שמא נבעלה בגיותה לעכו" ,והו"ל ספק זונה ,וספיקא דאורייתא לחומרא הוא רק מדרבנ. ‰‰Âבאמת ג רש"י ביבמות )סא ע"א וע"ב( כתב ,כי מה שאמרו חכמי ש ,אי זונה אלא גיורת ומשוחררת ,היינו משו שמא נבעלה לעכו" בגיותה ,שעכו" ועבד שאינ בני קידושי פוסלי בביאת. וכ"כ הרשב"א בחי' ליבמות )ס ,(:שדעת הרמב" בזה כדברי רש"י ,א! הקשה ש על שיטת רש"י ,שא"כ גיורת פחות מג' שני למה אסורה לכה] ,דקיימא ל כרבנ דפליגי על רבי שמעו בר יוחאי שאומר גיורת בפחות מג' שני מותרת לכה ,שנאמר וכל הט $בנשי אשר לא ידעו משכב זכר החיו לכ ,והרי פינחס עמה ,ורבנ ,ההוא לשפחות[ .והרי ביאת פחות מג' שני אינה ביאה ,וא בא עליה אחד מ הפסולי לא פסלה) ,כדאיתא לעיל נז .(:ועוד הרי רבי שמעו בר יוחאי וחכמי בדאורייתא פליגי ,דרשב"י מייתי ראיה מקרא דכתיב החיו לכ ,ופינחס היה עמה ,ורבנ ההוא לשפחות ,וא איסור גיורת משו זונה הוא ,הרי אינה אלא מדרבנ, משו דחיישינ שמא בא עליה עכו" שסתמ זונות ה .אלא ודאי גזרת הכתוב היא ,ופליגי בפירושא דקרא דיחזקאל כי א בתולות מזרע בית ישראל ,דרשב"י ס"ל שנזרעו בתוליה בישראל ,ורבנ סברי שנזרעה בישראל ,וכדאיתא בקידושי )עח .(:ואע"ג דדברי קבלה ה ,דאורייתא נינהו ואתא יחזקאל ונסיב לה אקרא ,וכדאמרינ בעלמא בכה"ג )עיי מועד קט ה .וש"נ( .ע"כ .וכ"כ עוד הרשב"א בתשובה ח"א )סי' אל$ כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( 97 „Ù ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ ורל"א( .ולכאורה קשה ,שהרי ג א איסורה לכה הוא מכח ספק דשמא נבעלה לעכו" ,הרי לרש"י ספיקא דאורייתא לחומרא מה"ת ,וכדמוכח בפירוש רש"י קידושי )עג .(.וכ הוכיחו בשו"ת מהרימ"ט )חיו"ד סי' א'( והפר"ח יו"ד )סי' קי( מפירוש רש"י הנ"ל .וכ מוכח עוד בפירוש רש"י )מנחות לא .(.וכ"כ מר החיד"א בספר יעיר אז )מערכת ס' אות ו'( ,ובספר ראש דוד )פרשת תזריע ד $עז ע"ד( .וכ"כ מהר"י טייב בחקת הפסח )סי' תלב ד$ ה' ע"ג( .וכ"כ בשו"ת ברית יעקב )ס"ס נח( ,ובספר ב אברה אבוקרא )סי' א'( .ומה שפירש רש"י )בחגיגה ד(. אצטרי! קרא למעוטי ספקא ,דלמה לי קרא מהיכא תיתי לחיובי מספק ,היינו משו דאיכא איסור חולי בעזרה ,כמ"ש התוספות ש .ועיי במאירי ש .והרשב"א עצמו בתורת הבית )ד $קב (.מר ניהו רב דס"ל ספיקא דאורייתא לחומרא מה"ת ,וחולק על הרמב" דס"ל ספיקא דאורייתא לחומרא מדרבנ .וכ"כ הרשב"א בחי' לקידושי )עג ,(.ושכ פירש רש"י .ע"ש .וא"כ מאי קשה ליה להרשב"א על פירוש רש"י. ‰‡¯Âדס"ל להרשב"א אליבא דרש"י ,שיש מקו לומר שבפחות מג' שני אסרו גזרה משו בת ג' שני ומעלה] ,ומה שהביא רשב"י ראיה מקרא דהחיו לכ ,היינו כמ"ש הט"ז יו"ד סי' קיז ,שדבר המפורש להיתר בפסוק ,אי חכמי יכולי לאוסרו ,ודחו רבנ דההוא לשפחות[ .וא"כ ג למעלה מג' שני הרי יש לה חזקת היתר] .ובלא"ה יש לה חזקת היתר ,שהרי בודאי מיד כשנולדה עדיי לא נבעלה לעכו" ,ודמי למה שכתבו התוספות שבת טז :בד"ה א $בנות כותי[ .ובכה"ג א $ספיקא דאורייתא לקולא מה"ת ,דאזלינ בתר חזקה ,ורק מפני שסתמ זונות, חששו מדרבנ לאוסרה מספק] .והיינו מפני שאינו רוב גמור מה"ת ,אסורה מדרבנ ,וכעי מה שכתבו התוספות כתובות ט .דרובא דברצו אינו רוב גמור מה"ת[. 'ÚÂלמהר"ש קלוגר בחכמת שלמה )אהע"ז סי' ו' סעי $ח'( ,שהקשה מדנפשיה על רש"י הנ"ל ,שא"כ אי! הביא ראיה רשב"י מפסוק החיו לכ ,והרי עיקר האיסור הוי רק מדרבנ ,ויישב ע"פ דברי הט"ז ,שדבר המפורש בתורה אי ביד חכמי לאוסרו .ע"ש .ולא זכר שר מקושית הרשב"א הנ"ל. ‚ Ìבשו"ת שערי רחמי פרנקו ח"א )חאהע"ז סי' ד' ד $יג ,(:תמה על הרשב"א ,שהרי לרש"י ספיקא דאורייתא לחומרא מה"ת ,וכ"ה לדעת הרשב"א עצמו .ע"ש .ולהנ"ל ניחא. 'ÚÂבשו"ת היכל יצחק )חאהע"ז סי' יח ,ד $צב .בד"ה ועוד( שהסביר שהטע שגיורת אסורה מספק שמא נבעלה לעכו" ,הוי רק מדרבנ ,כמ"ש הריטב"א )צ"ל הרשב"א( ,היינו לפי שיש לה חזקת הגו ,$ואע"ג דשכיח זנות בעכו" אי זה אלא דבר המצוי ,כנגד חזקה ,ואי זה מה"ת ,וכל שאי ידוע שנבעלה לעכו" אינה אסורה אלא מדרבנ .ע"ש .ובחידושי הריטב"א )יבמות ס :בד"ה ובדורו() .והוא באמת דיבור אחד ע דיבור הקוד( ,אחר שכתב ככל דברי הרשב"א ,סיי ,שהרמב" כתב שגיורת פחותה מבת ג' שני פסולה מה"ת משו זונה. וכ פירש בספר המצות ,ועולה יפה וכו' .ע"ש .והריטב"א עצמו ביבמות )עו :בד"ה הדר( ,כתב ,שהרמב" שכתב פצוע דכא כה מותר בגיורת ,ומ"מ אסור בממזרת מפני שאסורה מה"ת ,סובר ,שגיורת לכה אסורה רק מדבריה ,ולא התירו לפצוע דכא אלא איסור של דבריה ,וליתא ,דמוכח מסוגיי במסקנא שהתירו ג איסור תורה ,וגיורת נמי איסור תורה היא לכה .ע"כ .והוא סותר עצמו בדעת הרמב". 'ÚÂבשו"ת כפי אהר ח"א )חאהע"ז סי' א' ,ד $ס (:שהעיר בדברי הריטב"א דסתראי נינהו .וג הוסי $להעיר שמדברי הרמב" בשאר מקומות משמע דס"ל שגיורת לכה אסורה מה"ת ,ושכ מוכח מהשגת הראב"ד וכו'. ע"ש .ואי דבריו מוכרחי ,וכמ"ש לנכו להעיר עליו בשו"ת שערי רחמי הנ"ל )חאהע"ז סי' ד'(. ˙"¢·Âאגרות משה )חאהע"ז סי' יא( עמד ג"כ בסתירת דברי הריטב"א .וע"ש מ"ש בזה. ˙"¢·Âהיכל יצחק )סי' יח( הארי! לפלפל בזה בדעת הרמב" א הגיורת לכה אסורה מה"ת או רק מדרבנ ,והעלה דהרמב" ספוקי מספקא ליה בהאי מילתא וכו' .ע"ש. Ù"ÎÚÂדעת הראב"ד והרשב"א והריטב"א שאיסור גיורת לכה הוא מה"ת .וכ דעת התוס' יבמות )סא .ד"ה אי זונה( .ע"ש. 98 כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( ‰Ù ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ ‰ÓÂמאד תמוהי דברי המהרי"ל צירלסו בשו"ת מערכי לב )סי' עב עמוד קלו( שכתב שהתוספות והרשב"א סבירא להו שאיסור גיורת לכה מדרבנ .ע"ש .ונהפו! הוא ,שה סוברי בהדיא שאיסור גיורת לכה מה"ת .ומה שהסתמ! על הארעא דרבנ שכתב בש התוספות שאיסור גיורת לכה מדרבנ ,באמת שדברי הארעא דרבנ תמוהי ,וראה בשו"ת יביע אומר ח"ב )חאהע"ז סי' ג'(. Ù"ÎÚÂלא יצאנו ממחלוקת הראשוני בדבר ,שרש"י והרמב" נראה דסבירא להו שאיסור גיורת לכה מדרבנ ,ושאר פוסקי סבירא להו דהוי דאורייתא. ¯„‰ÈÂאנפי לנ"ד ,שהנה ידוע לנו ע"פ המסמכי שהגב' לאה כה נולדה בשנת ,1941א! לא ידוע לנו מתי התקיי הגיור של אמה ,כי שמא הגיור היה לפני שנה או יותר מהתארי! הנ"ל ,ונמצא שנולדה מ הגיורת לאב ישראל ,והורתה ולידתה בקדושה ,ומותרת לכה ,או שמא הגיור של הא היה אחר שנולדה המבקשת ,והתגיירה ע אמה ,כדברי הסבתא שלה ,וממילא היא אסורה לכה .ואילו היה ספק ממש לפנינו לפני הנישואי של המבקשת היינו צריכי לומר העמד הא על חזקתה שהיתה גויה ,והשתא הוא שנתגיירה) ,כלומר אחר לידת המבקשת( ,והמבקשת פסולה לכהונה ,וכדתנ בכה"ג במשנה חלה )פרק ג' משנה ו'(, ובחולי )קלד .(.ע"ש. ‡ ÌÏÂמאחר והמבקשת נישאת לפני עשרי ושבע שנה ע"י הרבנות במרסיי כדמו"י ,יש לנו לומר כדברי חז"ל )פסחי ד ב( חזקה על חבר שאינו מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוק ,ומסתמא חקרו ודרשו בביה"ד על גיורה ,ונודע לה שאחר גיורה של הא ,נתעברה המבקשת ונולדה לאב ישראל ,והורתה ולידתה בקדושה ,ולכ עשו מעשה להשיאה לכה .וה אמת שבפסחי )ט (.ובנדה )טו (:יש ב' לשונות בגמ' ,א חזקת חבר זו חזקה ודאית ,או עכ"פ לא יצאה מכלל ספק ,מ"מ המשנה למל! )בפ"י מהלכות מעשר הלכה ב'( הוכיח במישור מדברי הרמב" ש שחזקה ודאית היא זו] .וזה שלא כמ"ש מהר"ש קלוגר בספר מי נדה )טו :בתוספות ד"ה אפי' ילדה( ,דקי"ל כלישנא בתרא דספק וספק הוא .ע"ש[ .ועיי בשו"ת הרשב"א ח"א )סי' שסא( ,ובשו"ת חקרי לב ח"א מיו"ד )סי' קיח ד $קפג .(.ע"ש .ואחר שהוחזקה זה שני רבות שכשרה לכהונה, אי לפוסלה לכהונה אלא בשני עדי שיעידו בבי"ד שנתגיירה ע אמה ,כדקי"ל בקידושי )עו (:אי ערער בפחות משני .ועיי בשו"ת מהרשד" )חאהע"ז סי' קלח ורל"ו( בנידו מי שהוציאו עליו לעז שהוא ממזר ,וכ העיד עליו עד אחד ,והשיב שאינו נאמ לפוסלו ,ואפי' להצרי! בדיקה אחריו אינו צרי! ,שלדעת הרמב" והש"ע צרי! שתהיה עדות גמורה להוציאו מחזקת כשרות .ע"ש .וכ"כ המהריב"ל ח"א )כלל ב' סי' ב'( .וכ"כ הלח רב )סי' ה'( .וע"ע בתשובת מהר"א אלפנדארי שבספר בני דוד פלקו )ד $מט .(:ע"ש .ולכ אי להשגיח במה שאמרה הסבתא של המבקשת שגיירוה ע אמה ,לפוסלה לכהונה. Ô‰Âאמת שלפי דברי המבקשת הסבתא שלה אמרה לה כ בעודה קטנה זמ רב קוד נישואיה לכה ,וידוע מ"ש הרמב" )בפרק טז מהלכות סנהדרי ה"ו( :א"צ שני עדי למלקות אלא בשעת מעשה ,אבל האיסור עצמו ג בעד אחד יוחזק .כיצד ,אמר עד אחד חלב הכליות הוא זה ,כלאי הכר ה פירות אלו ,גרושה או זונה אשה זו ,ואכל או בעל בעדי והתראה ,ה"ז לוקה ,אע"פ שעיקר האיסור הוקבע ע"פ עד אחד .ע"כ .וא"כ א $כא שהסבתא אמרה שלא בשעת מעשה הנישואי ,שהמבקשת גיורת ,שאסורה לכה ,הרי הוקבע האיסור ע"פ עד אחד] .ועיי במשנה למל! פרק ג' מהלכות שגגות הלכה ב' ,שמקור דברי הרמב" מהירושלמי פרק ח' דנזיר הלכה א' .וכ הוא בירושלמי סוטה פרק ו' סו $הלכה ב' .וע"ע בחי' הרש"ש )חולי צו ,(.שכ"כ הנימו"י )ב"ב נו .(:וע"ש[. ‡ ÌÏÂנראה שאי זה עני לדברי הרמב" ,שש מדובר שהוחזק האיסור ע"פ העד שאמר כ בפני עדי, ונודע הדבר לרבי וכ שלמי ,אבל אמירה גרידא שבי סבתא לנכדתה בלבד בינה לבינה ,דר! סיפור דברי בעלמא ,ובמיוחד לילדה קטנה ,מבלי א $לדעת שע"י אמירתה היא פוסלת אותה לכהונה ,אי בה ממש כלל ,ולא חשיב כהוחזק האיסור. כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( 99 ÂÙ ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ ‰Ï„‚Âמזו כתב הגאו בעל ש אריה בספר ערוגות הבוש )בקונטרס חתיכה דאיסורא ואמתלא ,אות כ' ,ד $קפ ע"ד(, שבדיבור ואמירה בלבד מבלי שיעשה שו מעשה ומנהג המחזיק את האיסור לאחר מכ ,הדבר ברור דלא חשיב הוחזק האיסור ואפי' לאחר שלשי יו ויותר .ע"ש .וא $להסדרי טהרה )סי' קפה( שאינו סובר כ, ]והובא בערוגות הבוש ש ,ודחה דבריו[ ,י"ל דשפיר יודה בנ"ד דלא חשיב הוחזק האיסור .ועוד שהרי לא נודע הדבר כלל רק עתה לאחר עשרות שני שהאשה נשואה לכה ,שהסבתא אמרה כ למבקשת בילדותה ,ואי הגדול נאמ להעיד מה שראה בקטנותו ,זולת איזה עניני שה מדרבנ ,כמו שמבואר בכתובות )כח ,(.ובחש משפט )סי' לה( ,אבל בכל כיו"ב אי עדות לקט .ועיי במגילה )כ (.אמר רבי יהודה, קט הייתי וקראתי למעלה מר' טרפו וזקני ,אמרו לו אי מביאי ראיה מ הקט .והקשה בתוספות רי"ד, דהא תנ בכתובות )כח (.אלו נאמני להעיד בגדל מה שראו בקטנ .ותיר" דהת בדרבנ ,אבל הכא מקרא מגילה הויא מדברי קבלה ,ודברי קבלה כדברי תורה .ע"ש .וא $כא בודאי שאי נאמנות למבקשת לאסור עצמה לבעלה הכה ע"פ מה שאומרת ששמעה בילדותה מהסבתא שלה ,ובניגוד למה שהוחזקה ע"י נישואיה לכה שהיא כשרה לכהונה .וכ"ש לדעת התוספות רי"ד )קידושי סו (.דאיסור זונה לכהונה הוי דבר שבערוה שאינו בפחות משני .והובא בשב שמעתתא ובאחיעזר ש .וע"ע בשו"ת לח שלמה )חאהע"ז סי' ג'( ,ובשו"ת אגרות משה כר! ה' )חאהע"ז סי' ה'( ,ובשו"ת דברי יחזקאל )סי' כא אות ו'( .ע"ש .ולכ ג מה שאמרה כיו הדודה של המבקשת ,ששמעה כ מפי הסבתא ,וכ דברי הדוד שלה ,אי בה ממש לאסור את המבקשת לבעלה הכה ,כי הכל עדות של פסולי לעדות ועד מפי עד ,ואי בה כל ממש .וכ"ש א נצר $דעת רש"י והרמב" שאיסור גיורת לכה אינו אלא מדרבנ ,וכ יש לצר $לסני $מ"ש המהרשד" )חאהע"ז סי' רלה( ,שכהני דורינו שאי לה כתב היחס אינ בחזקת כהני ודאי .וכ"כ היעב"" בספר מור וקציעה )סי' קכח( ,שכהני זמנינו כהני ספק ה כיו שאי לה כתב היחס .וכ"כ עוד בספרו שו"ת שאילת יעב"" ח"א )סי' קנה( .וכ"כ בשו"ת בית אפרי )או"ח סי' ו( ,שהכהני של זמנינו גרועי ה יותר מכהני חזקה ,וכמ"ש מהרש"ל בי של שלמה ב"ק )פ"ה סי' לה( .ויש סיוע גדול לדבריה ממ"ש בספר חסידי )מקיצי נרדמי סי' תרל( .ע"ש .וא $שבמקו אחר הבאנו דברי רוב האחרוני החולקי ע"ז ומעמידי הכהני על חזקת ,מ"מ לסני $מיהא יש לסמו! להקל על הנ"ל בצירו $כל הספקות הנ"ל .וכ"כ בשו"ת היכל יצחק )חאהע"ז סי' יז אות ה'( .ע"ש. Ù"Ú‡Âשנראה לכאורה שהמבקשת מאמינה לדברי הסבתא והדודה שלה ,וא"כ י"ל שעכ"פ שויא אנפשה חתיכה דאיסורא ,הא ליתא ,שהרי בקידושי )יב (:גבי יהודית דביתהו דרבי חייא דהויא לה צער לידה, ואמרה לרבי חייא ,אמרה לי א קבל ב! אבו! קידושי )מאיש אחר( כי זוטרת ,אמר לה לאו כל כמינה דאמ! דאסרת ל! עילואי .וכתב בתוספות רי"ד ש ,ואע"ג דהיא מהימנא לשוויי אנפשה חתיכה דאיסורא ,וכדתנ )קידושי סה (.קדשתני והוא אומר לא קדשתי! ,היא אסורה בקרובותיו ,הת משו דלא אגידא גבייהו, הילכ! כי אסרה נפשה עלייהו מהימנא כיו דלא מפסדא לאחריני .אבל הכא דאגידא ביה ומשתעבדא ליה ומטי איסורא לגביה לא מהימנא .ע"כ .ודו מינה לנ"ד ,שהדברי נאמרי לאחר עשרות שנות נישואיה של המבקשת לבעלה הכה ,אי בדבריה כלו לאסור עצמה עליו .וכ"כ מר הב"י )בס"ס מו( ,שכל שאומרת בש אחרי אינה נאסרת על בעלה משו שויא אנפשה חתיכה דאיסורא .ע"ש. ÔÎÂמבואר היטב בשער המל! )בפ"ט מהל' אישות הט"ו( ,שהקשה על דברי התוס' רי"ד הנ"ל ממתניתי )נדרי צ (:האומרת טמאה אני ל! ,שלפי משנה ראשונה נאמנת ,אע"פ שמדובר בנשואה שהיא משועבדת לו ,וא$ לפי משנה אחרונה שאינה נאמנת ,הת היינו טעמא משו דחיישינ שמא עיניה נתנה באחר ,הא כל היכא דליכא למיחש להכי נאמנת ,ולא אמרינ דלאו כל כמינה לאסור עצמה על בעלה משו דמשעבדא ליה. ותיר" שהרי"ד ס"ל כתירו" אחרו של הר" ש ,דמשנה ראשונה לאו מעיקר דינא קאמר ,דמדינא אי האשה נאמנת להפקיע עצמה מבעלה שהיא משועבדת לו ,אלא משו דאי לאו דקושטא קאמרה לא הות מזלזלא נפשה כולי האי ,וכיו דחזו רבנ בתראי דאיכא למיחש לעיניה נתנה באחר אוקמוה אדינא .ע"כ. 100 כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ ÊÙ לד .יש מי שכתב שגר שחזר לסורו פוסל בביאתו את אשתו לכהונה .אול אי זה מוכרח לדינא(„Ï . לה .מי שהיה מוחזק ככה ,והביא ראיות בבית די שאמו טר נישואיה לאביו הכה חיתה ע גוי מספר שני ,ואחר שנפרדה ממנו נישאת לאביו הכה ,והא מודה בכל Ê"ÙÏÂניחא דברי הרי"ד וכו' ,אלא שמדברי התוספות ש מוכח שחולקי ע"ז ,שהקשו למשנה אחרונה דהא שויתא אנפשה חתיכה דאיסורא ,ותירצו שכיו שיש לחוש שמא עיניה נתנה באחר ,יש כח ביד חכמי לעקור דבריה מכל וכל בסברא גדולה כזאת .אלמא דסבירא להו להתוספות שאפי' בנשואה שמשועבדת לבעל אמרינ דשויא אנפשה חתיכה דאיסורא ,ורק משו הטע שעיניה נתנה באחר אמרינ שאינה נאמנת. וכ מוכח לפי התירו" של הר" שהוצר! לומר דאפקעינהו רבנ לקידושי מינה .וכ מבואר מדברי הרשב"א ש .וכ בתוספות יבמות )כה .(.וא"כ קשה ,כי מה יענו בההיא דקידושי )יב (:לאו כל כמינה דאמ! דאסרת ל! עילואי ,והא שויא אנפשה חתיכה דאיסורא .ומוכרחי אנו לומר דסבירא להו להראשוני הנ"ל דלא אמרינ שויא אנפשה חתיכה דאיסורא אלא דוקא בטוענת על עצמה בודאי ,כגו האומרת קדשתני ,דקי לה בנפשה שנתקדשה לו ,משא"כ בההיא דקידושי )יב (:דאיהי לא קי לה שקידשה אביה בקטנותה ,אלא שאמה אמרה לה כ ,וכסבורה היא שאמת יהגה חכה ,ואע"פ שאינה מכחישתה ,ואדרבה אמרה כ לבעלה בש אמה ,מ"מ איהי מיהא לא ברירא לה מילתא כולי האי ,אלא ע"פ דיבור אמה ,וכל כה"ג לא אמרינ שויא אנפשה חתיכה דאיסורא .ובזה ניחא מ"ש מר הב"י )ס"ס מו(, שיש לחלק בי כשהיא עצמה מודה לכשאומרת כ בש אחרי ,כההיא דקידושי )יב ,(:לאו כל כמינה דאמ! וכו' .ותמה עליו המהרי"ט ,וכ בעצמות יוס ,$שהרי יהודית דביתהו דרבי חייא היא עצמה מודה בזה וכו' .ולפי האמור ניחא ,דמ"מ איהי לא קי לה בגוה בודאי ,אלא ע"פ דיבור אמה ,וכל כה"ג לא אמרי' שויא אנפשה חתיכה דאיסורא .עכת"ד השעה"מ .וכ העלה בשו"ת הרמ"" )אה"ע סי' א אות לו(. ‰˙ÚÓÂג בנ"ד שהמבקשת מוסרת דברי הסבתא שלה ,לא עדיפא מהמעשה של יהודית דביתהו דרבי חייא ,שבודאי אמרה אמת לבעלה בש אמה ,ולא חשש רבי חייא כלל לדבריה ,אלמא שג בעל נפש א"צ להחמיר בזה כלל) .וכ"כ בשו"ת אגרות משה כר! ז' חאהע"ז ס"ס כ'(. Ú"ÚÂבמאירי )קידושי סו (.שכתב בדי אמר לו עד אחד שזינתה אשתו ,שאפי' א היה אותו עד מוחזק בעיניו לאד כשר והגו ,ואפי' א הוא מאמי בדבר ,אשתו מותרת ,שמ"מ אי דבר שבערוה פחות משני ,אא"כ היה אותו עד מוחזק בעיניו לנאמ לכל דבר כשני עדי גמורי וכו' ,אבל כל שאינו נאמ אצלו בכל דבר כשני ,אי עדותו כלו ,וכ! הוריתי בעני זה ע"י מעשה שבא לפני .וא $גדולי הדור נסכמו בה לדברי ,וחיזקו את הסברא הנ"ל ממה שאמרו בגמ' אי מהימ ל! כבי תרי זיל אפקה ,ולא אמרו אי מהימ ל! דעבדא איסורא זיל אפקה .ע"ש .וע"ע בשו"ת הרשב"א המיוחסות )סי' קלג( ,בתשובה לרבינו המאירי הנ"ל .ע"ש .וה"ה לכא לגבי להוציאה מבעלה הכה .וע"ע להרמ"א באהע"ז )סי' קטו סעי $ז'(, שהביא כסברא זו בש המהריק"ו .וע"ע בשו"ת רעק"א )סי' ק' וק"א( ,ובשו"ת בית מאיר הנד"מ )סי' מט(, ובשו"ת אגרות משה ח"ג )אהע"ז ס"ס ל'( .סו $דבר הכל נשמע ,שהאשה הניצבת בזה מותרת לבעלה הכה. ]הערה זו מתו! שו"ת יביע אומר ח"ז אהע"ז סי' יא[. גר שחזר לסורו אם פוסל בביאתו את אשתו לכהונה ‰‰ („Ïיש מי שכתב שגר שחזר לסורו פוסל בביאתו את אשתו לכהונה .אול אי זה מוכרח לדינא .וע' ביבמות )מז (:לגבי גר שחזר לסורו ,דאי הדר ביה ומקדש בת ישראל ,ישראל מומר הוא וקדושיו קדושי. כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( 101 ÁÙ ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ זה ,וברצונו לישא אשה גרושה ,וכבר ה חיי בלי חופה וקידושי ,ויש לה כבר ארבעה ילדי .העיקר לדינא שאי לאסור על המבקשי להנשא זה לזו ,ומותרי ה להנשא בחופה וקידושי כדת משה וישראל] .וא $על פי שבודאי הגמור אשה המתגרשת מגר צדק יש לה די אשה גרושה האסורה לכה ,אפילו הכי בנידו דיד יש להקל ,שהרי לאיש אי חזקת כהונה ,שאביו והוא לא נהגו מעול בעניני כהונה ,ואמו הוחזקה שנבעלה לגוי על פי עדותו ועדות אחרי ,וג הוחזקה שגרה ע גויי פרוצי, וג אחרי נישואיה לאביו נהגו כמנהגי הגויי ,ולא שמרו שבת ומועד כלל ,ואי לה שו חזקת כשרות ,ועוד שדברי הכה המבקש ה בטענת ברי להתיר בכהאי גוונא ,ולא דמי לסוגיא דזכריה ב הקצב ,ובפרט בכהני דיד שה כהני חזקה ולא מצד הבירור ,ובנידו דיד יש לה ארבעה ילדי .ובצירו $כל הטעמי הנ"ל יש להקל בנ"ד .וראה בהערה[(‰Ï . וע' בתשו' משפטי עוזיאל )תנינא ח"א סי' נו( ,שכ' שגר שחזר לסורו פוסל בביאתו את אשתו לכהונה .ע"ש. ובשו"ת יביע אומר )ח"א יו"ד סי' יא אות ה( העיר על דבריו ,שאינו מוכרח. כהן שלא הוחזק בכהונה ,המבקש היתר נישואין לגרושה (‰Ïהמבקש :אבי היה בחזקת כה אבל לא היה שומר מצוות ,לא הל! לבית הכנסת ,ולא נשא כפיו .אמי, שבאה מבית לא דתי בגרמניה ,נסעה לארצות הברית כשהיתה נערה בגיל שבע עשרה שנה ,וחייתה חיי אישות ע גוי ,במש! כשנתיי ימי .זה היה בשנת 1942בער! .כ! סיפרה לי אמי שקוד נישואיה ע אבי חיתה חיי אישות ע הגוי הנ"ל ,ואי לי שו ספק שדבריה כני ונכוני .אני מעול לא עליתי לדוכ ג לאחר שחזרתי בתשובה .ע"פ דברי אמי שנישאת לאבי למרות שהיתה אסורה עליו ,אני חלל ,ומותר לי לשאת גרושה .ג דודי אחי אמי אישר כי ידע שאמי חיתה חיי אישות ע הגוי הנ"ל במש! תקופה מסויימת .בתיק בית הדי הרבני האיזורי יש עדות מאד ,בפני בי"ד בוואשינגטו ,בתארי! עשרי ושלוש ליוני אל $תשע מאות שמוני וחמש ,שמעיד שהאמא היה לה בארה"ב קשר ויחסי אישות ע גוי ,ומשפחתה לא רצו בהמש! היחסי האלה ,ולחצו עליה להפסיק את קשריה ע הגוי ,ונשלחה לקליפורניה ע קרוב משפחה. ÔÎהופיע אד בפני ביה"ד חיפה בכ"א אב תשמ"ה ,והעיד שבהיותו בארה"ב ניו.יורק הכיר את האמא, וכשהיתה בגיל י"ז שנה ,חיתה חיי אישות במש! כשנתיי ע הגוי הנ"ל .וידוע היה שה חיי כבעל ואשה .אחיה היה חבר טוב שלי ,ולכ ידעתי על חיי המשפחה .אני לא שומר שבת ולא הורי שומרי שבת. ÔÎהופיעה האמא )כה( בפני בית הדי חיפה ,והעידה ,שאמנ הכירה בהיותה בארה"ב בגיל שבע עשרה בער! את הגוי הנ"ל ,הוא היה נוצרי ,וחיינו יחדיו ביחסי אישות במש! כשלש שני ,ואח"כ הכיר בחורה אחרת גויה ,ואז נטש אותי .ומראה מכתבי שהיו ביניה. ȯ·Áבית הדי האיזורי בחיפה החליטו ביו ט"ז אלול תשמ"ה שאי ביד להתיר למבקש לשאת את האשה )מפני שאי עדי כשרי על הנ"ל( ,והעבירו את התיק לבית הדי הגדול שיחליט בזה. ‰‰Âהרמב" )בפרק טז מהלכות סנהדרי הלכה ו'( כתב וזו לשונו :א"צ שני עדי למלקות אלא בשעת מעשה, אבל האיסור עצמו ג בעד אחד יוחזק ,כיצד ,אמר עד אחד חלב הכליות הוא זה ,כלאי הכר ה פירות אלו ,גרושה או זונה אשה זו ,ואח"כ אכל או בעל בעדי והתראה ,ה"ז לוקה ,אע"פ שעיקר האיסור הוקבע ע"פ עד אחד בלבד .ע"כ .וכתב בשו"ת אחיעזר )חאהע"ז סי' ה' אות ט'( ,דס"ל לרבינו הרמב" שאיסור גרושה וזונה לכה לא חשיב כדבר שבערוה שאינו בפחות משני ,ולכ"כ שהאיסור בזה יוקבע ע"פ עד אחד. 102 כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( ËÙ ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ וחולק על מ"ש בתוספות רי"ד )קידושי סו ,(.הובא בספר שב שמעתתא )שמעתא ו' פרק טו( ,שהמעיד על אשה שהיא זונה או גרושה לפוסלה לכהונה הוי דבר שבערוה ,ואינו בפחות משני) .וע"ע בשו"ת אחיעזר ש סי' ו' אות ג'( .ונמצא שלפי דעת הרמב" אי צור! בעדות גמורה לפסול לכהונה את אמו של המבקש ,ולכ בנ"ד אע"פ שהמעידי שאמו של המבקש היתה פסולה לכהונה בטר תנשא לאביו של המבקש ,אינ מוחזקי כעדי כשרי מצד ההלכה ,מ"מ כיו שהמבקש לא הוחזק שהוא כה ,וג אביו שהיה מוחזק .לדברי המבקש .שהוא כה ,לא היה שומר מצוות כלל ,וג ידוע שאמו של המבקש התגוררה בי העכו" הפרוצי בעריות ,והיא אומרת בעצמה שחיתה ע הגוי הנ"ל קוד נישואיה לכה ,יש מקו להאמי שפסולה היתה לכהונה קוד נישואיה ע אביו של המבקש ,ולהתיר את המבקש לשאת את הגרושה הנ"ל, וזאת ע"פ המבואר במשנה )קידושי עט .(:וכ"פ הרמב" )בפ"כ מהלכות איסורי ביאה ה"ז( :שכה מיוחס שיצא למדינת הי ובא הוא ואשתו ובניו ואמר אשה זו נשאתי ואלו בניה ,צרי! להביא ראיה על האשה שהיא כשרה ,ואינו מביא ראיה על הבני שה כרוכי אחריה .וכ"ש כא שהאשה מודה שנבעלה לפסול לה קוד נישואיה לכה .וע"ע בחזו איש )אהע"ז סי' ב' סו $אות כ'( ,שא נולד הב כשאביו היה נוהג כמנהגי גוי ,ולא ידענו את אשתו כלל ,לא עדי $מא נשא במדינת הי שצרי! ראיה על האשה שכשרה היא ,ואפי' א שני עדי מעידי על אביו שהוא כה מיוחס לא מהני עד שיעידו שהיה לאביו אשה כשרה) .וע' אגרות משה חאה"ע ח"ד סי' יב .ודו"ק( ‰¯Â‡ÎÏÂיש לדו עוד להקל ע"פ מה שאמרו בכתובות )כב (:שני אומרי מת ושני אומרי לא מת ,לא תנשא ,וא נישאת לא תצא .ופרי! ,הבא עליה באש תלוי קאי ,ומשני הכא במאי עסקינ שנישאת לאחד מעדיה .היא גופה באש תלוי קיימא ,באומרת ברי לי ,ופירש רש"י ,אי לבי נוקפי ,שברי לי אילו היה קיי היה בא .ואמנ הר" ש חולק על רש"י ,ומפרש ברי לי שראיתיו שמת ,אול המהרח"ש )בד $פ (.כתב, שנראה לו מתו! דברי הפוסקי שדעת כפירוש רש"י) .וע"ע במאירי כתובות עמוד קיב( .ולפ"ז א $כא שאומר שאי לו כל ספק באמיתות דבריה של אמו ,ושל שאר העדי ,שאכ אמו היתה פסולה לכהונה בטר נישאת לאביו ,יכול לסמו! ע"ז ולשאת גרושה ,ואע"פ שבכתובות ש אמרו הרי זו לא תנשא וא נישאת לא תצא ,נמצא שעכ"פ אסור לה להנשא לכתחלה אפי' לאחד מעדיה ,שאני הת שיש לה חזקת אשת איש, וג שני עדי אומרי לא מת ,ומכחישי אותה ,אבל כא שמעיקרא אי חזקת כהונה למבקש ,ואי מי שמכחישנו ,מותר לשאת גרושה א $לכתחלה .אלא דלכאורה יש לעמוד ע"ז ממתני' )כתובות כז (:אמר רבי זכריה ב הקצב ,המעו הזה לא זזה ידה מתו! ידי משעה שנכנסו עכו" לירושלי עד שיצאו ,אמרו לו אי אד מעיד על עצמו ,ומאי שנא מההיא דאמרה ברי לי .וכבר עמד בקושיא זו הגרעק"א בדרוש וחידוש )כתובות כז .(:וכ הקשה בחי' הרש"ש ש )כז .(:וסיי ,שיש לחלק. 'ÚÂלאור שמח )פרק יב מהלכות גירושי הלכה ז' ,ד $מו (:שעמד ג"כ בקושיא הנ"ל ,שמכיו דקי"ל באומרת ברי לי לא תצא ,ה"נ בשבויה ששניה הבעל והאשה טועני ברי שלא נטמאה ,למה לא יהיו נאמני לומר שהיא טהורה ומותרת לבעלה ,ולמה אסרוה לבעלה בספק זה .וכבר הרגיש בזה בתשו' הגרעק"א )סי' פה( .אול י"ל שהחשש הוא משו הבני ,שהרי יהיו ספקי חללי ,ויתערבו במשפחות כהונה .ובאומרת ברי לי כיו שספק ממזר אינו אסור מה"ת ,יתכ שחכמי לא גזרו בכה"ג ששניה טועני ברי שמת ,ואי מוציאי אותה מתחת ידו .משא"כ בכהונה שספק חלל אסור מה"ת ,וא באמת נבעלה לפסול לה הרי הוא חלל, לכ בשביל הבני גזרו עליה שתצא מתחת ידו ,כי לעני הולד לא מהני הברי שלו .ע"כ .וכ"כ ככל הדברי האלה הג"ר יצחק אלחנ בספר נחל יצחק )סי' לח ענ $ו ,ד $ע .(.ע"ש. Ê"ÙÏÂנראה ליישב מה שהקשה הג"ר חיי אבולעפייא בספר מקראי קודש )סנהדרי י"ט ד $סה ,(.על מ"ש הרשב"א בתשובה ,שהטע שהותרה מיכל לדוד לאחר שהיתה ע פלטי ב ליש רבות בשני ,כי נביא היה דוד ,וידע שלא נגע בה ,וקשה ,דמאי שנא מההיא דרבי זכריה ב הקצב שנאסרה לו ג בטענת ברי לי .ולפי האמור לק"מ שהרי אפי' את"ל שנאסרה ע"י פלטי ב ליש ,אי בחזרתה לדוד משו מכשול לבני ,כי כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( 103 ˆ ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ הבני כשרי בכל אופ) .דלא קיי"ל כסברת הר"ח שבתוס' יבמות מט :בד"ה סוטה(] .ובאמת דבלא"ה לא קשה על הרשב"א ,כי בתשובת הרשב"א )סי' י( איתא ,שנביאי היו בימי דוד ,וע"פ נביא עשה .וכ העיר מר החיד"א בברכ"י )אהע"ז סי' ז' סק"ח( על המקראי קודש .וע' בשו"ת יביע אומר ח"א )חאו"ח סי' מא אות י( .ע"ש[. ‰˙ÚÓÂבנ"ד יש מקו לומר שבשביל תקנת הבני שלא יהיו ספק חללי ,יש להורות למבקשי אלו להמנע מלהנשא זל"ז ,מטע דלא מהני ברי דידהו לגבי הילדי שלה. ‡ ÌÏÂהגאו בית מאיר )סי' קנב סעי $ג( העיר ג"כ בהא דקי"ל שני אומרי נתגרשה ושני אומרי לא נתגרשה ,ונישאת לאחד מעדיה ,והיא ג"כ אומרת ברי לי ,הרי זו לא תנשא וא נישאת לא תצא ,דנהי דשניה אינ באיסור אש תלוי כיו ששניה טועני בודאות ,אבל אי! נוכל אנו להכשיר את הבני שלה לעלמא ,והרי ה בספק דתרי ותרי ,וספק ממזרי ה ,ובאמת דמשמע מדברי הפוסקי והש"ע שהבני ג"כ כשרי ,כי אי סברא כלל לומר שהילדי יהיו ספק ממזרי ,שא"כ בודאי שהיה ראוי לנו לומר שתצא כדי שלא להרבות ספק ממזרי בישראל ,ונראה שלכ הוסי $הרמב" )בפרק יב מהל' גירושי ה"ז( ,שהרי היא ובעלה יודעי בודאי שהיא מותרת וחזקה היא שאי מקלקלי את עצמ .וכ"כ המחבר בש"ע )סי' קנב ס"ג( .הרי דנקטי החזקה ג בדידהו ,ובמה יהיה הקלקול ,א לא לעני הולדות ,שע"י צירו$ חזקה זו נעשה ג לנו הספק כודאי להכשיר הולדות .עכת"ד) .וכ"כ עוד הבית מאיר סי' יז סמ"ב(. Ê"ÙÏÂג בנ"ד יש לסמו! על המבקש שאומר ברי לי ,שחזקה שאינו מקלקל את בניו לעשות חללי .וא$ לגבי האשה אי איסור עליה לחיות עמו ,הואיל והוא נאמ עליה כבי תרי בכל דבריו) .וע' תוס' נדרי צ :ד"ה חזרו לומר( .ג מהר"ש קלוגר בשו"ת האל $ל! שלמה )חאו"ח ס"ס קמב( עמד בההיא דכתובות )כב ,(:דמאי מהני ברי דידהו לגבי הולדות ,וכתב ,שי"ל שמכיו שאיסור ממזרות תלוי באיסור ערוה ,כא שהנישואי בהיתר ע"פ הוראת חכמי שאמרו לא תצא אי ג בולדות חשש ממזרות כלל .ע"ש .ולפ"ז ג באיסור חללות שהוא תלוי באיסור כהונה ,ובנ"ד הותר לו לישא גרושה ע"פ הוראת ב"ד ,ג הולדות כשרי. ‚ Ìבערוה"ש )אהע"ז סי' יז סעי $צא( כתב ,שבאומרת ברי לי ג הבני כשרי ,וג אחר מיתת בע"ז כה מותר בה ,ולא חיישינ לספק זונה .שכלל גדול הוא בידינו בכל דבר שאנו דני עליו א להיתר א לאיסור ,ויצא הדבר להיתר מפני חזקה או מפני טענת ברי ,כל הדברי הנגררי לאחר מכ הוי היתר גמור ,הואיל ויצא הדבר בהיתר .ולהכי קי"ל )בסי' ד סעי $לא( שחזקת האשה מהניא ג לבת ,אע"פ שאי לבת חזקה ,וזהו כלל גדול בכל עניני ספקות וחזקות .ע"ש. ‚ Ìבשו"ת חשב האפוד ח"ב )ס"ס קסג( עמד בקושיא הנ"ל ,במעשה של ר' זכריה ב הקצב ,שאסרוה עליו, ולכאורה זהו היפ! ממאי דאמרינ לעיל )כב (:באומרת ברי לי ,וכתב לתר" ,שחומרא זו שהחמירו עליו, אינה מ הדי ,אלא מכלל התקנה שתקנו חכמי בשבויה ,כי חששו חכמי שבהיות דעת קרובה זל"ז, ולשניה יהיו הגירושי קשי ומרי ,לכ גזרו שלא יהיו נאמני על כ! ,אע"פ שאי זה מ הדי .ע"ש. וכיו"ב כתב החקרי לב ח"א מיו"ד )סי' ד ד $ז (.שמעיקר הדי היה צרי! להאמי לר' זכריה ב הקצב ,כיו שטוע ברי לי ,אלא שמכיו דקי להו לרבנ כי עזה כמות אהבה וקשה מאד להפריד אד מאשתו ,וחששו לשמא אמרו בדדמי ,ומשקרי ה כדי לקיי המש! זיווג לכ חששו בזה .עכת"ד .וכ"כ בתפארת ישראל במתני' )ספ"ב דכתובות ,חלק בועז אות ב(. ¯ÙÒ·Âקול הרמ"ז )פ"ב דכתובות מ"ט( עמד ג"כ בקושיא זו ,דמאי שנא עובדא דר' זכריה מההיא דאמרינ )לעיל כב (:בנישאת לאחד מעדיה ואומרת ברי לי .ותיר" דשאני הכא דרבנ הקילו בשבויה בכמה עניני, משו דמנוולא נפשה לגבי שבאי )קדושי יב ,(:ומש"ה חששו שמא יורה היתר לעצמו להחזיקה לטהורה. ע"כ .וכ בחי' חת סופר כתובות )כז (:כתב שמצא כתוב בשו מו"ח הגרעק"א שהקשה מהא דאמרינ בנישאת לא' מעדיה ובאומרת ברי לי) .ע' שו"ת רעק"א סי' פה( .ושוב הביא דברי קול הרמ"ז ,וכתב שהקולא 104 כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ ˆ‡ לו .א $שהפלאשי יש לה די יהודי לכל דבר ,מכל מקו יש לנהוג בה גיור לחומרא, לאנשי .הטפת ד ברית ,וטבילה בלא ברכה .ולנשי .טבילה בלא ברכה .וצריכי לקבל עליה עול מצוות כדת וכדי ,כמו כל הבא להתגייר שחייב לקבל עליו עול מצוות תחילה. וחלילה לבטל תקנה זו של הגיור לחומרא ,כי שמא בתקופה כל שהיא קיבלו גרי אל עדת ,ומחוסר ידיעה בהלכות גרות ,לא נתגיירו כדת על פי ההלכה ,ונתערבו גויי אלו בקהילת(ÂÏ . שהקילו בשבויה היא החומרא כא ,דאילו הוה ספיקא דאורייתא היה מועיל הברי שלו ,א! מכיו שבאמת מה"ת מותרת לגמרי ורק חכמי החמירו משו יחוס כהונה ,שעשו הספק כודאי ,לא יועיל ברי של עצמו להוציאו מודאי איסור ,ושכ נרמז בשיטה מקובצת .ע"כ .ולפ"ז בנ"ד דהוי ספק דאורייתא כיו שאומר ברי לי שפיר דמי .וע' בשו"ת עונג יו טוב )סי' קנב( ובס' חינא וחסדא ח"ב )ד $קלד ע"ד( ובשואל ומשיב תנינא )ח"ב סי' טז( .ובשו"ת שערי דעה ח"ב )סי' רכט( .ובספר יד דוד פסקי הלכות ח"ב )ד $רמח ע"ג( .ובחזו איש )סי' נט אות מא( .ע"ש] .שו"ר בחי' החת סופר מהדורא בתרא )כתובות כז (:שכתב בפשיטות שהבני ספק ממזרי בתרי ותרי ,ותמה על הבית מאיר .ע"ש .וצע"ג[. ÛÒÂעל כל הנ"ל יש לצר $לסני $מ"ש המהרש"ל בי של שלמה )פרק ה' דבבא קמא סי' לה( ,שבזה"ז יש לאסור חרמי לכהני ,אפי' א פירש שה לכה ,כי בזה"ז אי לנו ייחוסי כהונה כמו שהיה בזמ התנאי והאמוראי ,שהיו עדיי נזהרי בתרומות ובטהרות ,וכעת מרוב אריכות הגלות והגזרות והשמדות והגירושי ממדינה למדינה נתבלבלו ,והלואי שלא נתבלבל ונתערב זרע קודש בחול ,אבל זרע כהני ולוי קרוב לודאי שנתבלבלו רוב או מחצית בזרע ישראל .ומטע זה נהגו בזה"ז שלא לתת חלה בחו"ל א $לכה שטבל לקריו ,משו דלא מחזקינ ליה בכה ודאי .וכ"כ המהר"י וייל סי' קצג .עכת"ד. )וע"ע בי של שלמה פרק כל הבשר סי' ס'( .וכיו"ב כתב המג"א )בסי' רא( .ג המהרשד" )חאהע"ז סי' רלה( כתב, שכהני דורינו שאי לה כתב היחס אינ בחזקת כהני ודאי .ע"ש .וכ"כ היעב"" בשו"ת שאילת יעב"" ח"א )סי' קנה( שיש לפקפק בחזקת כהני זמנינו ,שאינ בודאי כהני .וכ"כ עוד בספרו מור וקציעה )סי' קכח(. וכ"כ בשו"ת בית אפרי )חאו"ח סי' ו'( .וע"ע בשו"ת מנחת אלעזר ח"ג )ס"ס נו( ,ובשו"ת לח שלמה )חאו"ח סי' מ' אות ו'( .ע"ש .ויש סיוע לדבריה ממ"ש בספר חסידי )מקיצי נרדמי סי' תרל( .וכאשר עיני המעיי תחזינה מישרי) .ועיי בשו"ת יביע אומר ח"ו סי' כב אות ה'( .וכ"ש בנ"ד שיש לנו כמה וכמה צירופי להקל. ובפרט כדי להקל על בעלי תשובה הללו שיש לה כבר ארבעה ילדי משותפי ,וקשה מאד להפריד ביניה ,ומה ג שהביעו רצונ לחנ! ילדיה ע"פ התורה ,ולחיות כיהודי כשרי לכל דבר. ÔÎÏÂמסקנא דדינא שאי לאסור על המבקשי להנשא זה לזו ,ומותרי ה להנשא בחופה וקידושי כדת משה וישראל] .הערה זו מתו! שו"ת יביע אומר חלק ז'[. כשרותם של עולי אתיופיה ]פלאשים[ לבוא בקהל ה' (ÂÏבמכתב שכתב מר אאמו"ר זצ"ל בז' אדר א' תשל"ג ,וז"ל ש :בתשובה למכתבו בעני הפלאשי, הנני להודיעו ,כי בהסתמ! על הגאו הרדב"ז )שו"ת דברי דוד הלכות אישות סימ ח( שאלו הפלאשי בלי ספק ה משבט ד ,ורק מפני שלא היו ביניה חכמי מבעלי הקבלה תפסו לה פשטי המקראות ,ודינ כתינוק שנשבה לבי הגויי ,ודינא כישראל שאנו מצווי לפדות ולהחיות ,ורקלעני יוחסי יש לחוש מפני שאינ בקיאי בטיב גיטי וקידושי .ע"כ דברי בקיצור .וכ פסק תלמידו המהריק"ש בהגהות ער! לח )יו"ד סימ קנח( .וכ כתבו כמה גאוני דגולי ,ומה :הגאו רבי עזריאל הילדסהיימר ,ראש בית המדרש בברלי ,והגאו רבי אברה יצחק הכה קוק ,נשיא הרבנות הראשית לאר" ישראל ,והגאו רבי יצחק כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( 105 ˆ· ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ אייזיק הרצוג ,הרב הראשי לישראל ,זכר צדיקי לברכה ,שהפלאשי ה יהודי. ÔÎÏÂבאתי למסקנא שהפלאשי ה צאצאי שבטי ישראל שהדרימו לכוש ,ואי כל ספק שהגאוני הנ"ל שקבעו שה משבט ד חקרו ודרשו והגיעו למסקנא זו ע"פ עדויות וראיות מיהמנות ביותר ,וא אני הצעיר בשבטי ישראל חקרתי ודרשתי היטב בעניניה ,לאחר שמנהיגי הפלאשי פנו אלי בבקשה להתחבר ע אחינו בני ישראל ברוח התורה וההלכה ,תורה שבכתב ותורה שבעל פה ,ללא כל סייג ,ולקיי כל מצוות התורה הקדושה ,ע"פ הוראות רבותינו ז"ל אשר מפיה אנו חיי ,והחלטתי כי לפע"ד הפלאשי ה יהודי שחייבי להציל מטמיעה והתבוללות ,ולהחיש עליית ארצה ,ולחנכ ברוח תורתינו הקדושה ,ולשת בבני ארצנו הקדושה ,ושבו בני לגבול .ובטוחני שמוסדות הממשלה והסוכנות היהודית ,ואירגוני בישראל ובתפוצות הגולה ,יסייעו לנו כמיטב יכולת במשימה קדושה זו, שהיא מצות הצלת נפשות אחינו ,לבלתי ידח ממנו נדח ,וכל המקיי נפש אחת מישראל כאילו קיי עול מלא .בכבוד רב ,עובדיה יוס.$ ·˙ÎÓ·Âנוס $מי"ג אדר א' תשמ"ד ,כתב וז"ל :לכבוד ידידינו היקר רב פעלי ...במכתב שכתבתי ביו שישי ז' אדר א' תשל"ג למר ...הי"ו ,הסתמכתי על הרדב"ז והמהריק"ש ,שהפלשי יש לה די יהודי ,שמצוה להציל ,ולהביא לארצנו הקדושה .ומ"מ בראותי שהרבני הראשיי אשר קדמוני, ובכלל הגאו ר' יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל ,צוו לעשות לפלשי כדי גיור לחומרא ,בלא ברכה, דהיינו הטפת ד ברית ,וטבילה ,ג אני הנהגתי כ אחריה ,כדי להסיר כל ספק ביהדות של הפלשי כי שמא בתקופה כל שהיא קבלו גרי על עדת ,ומחוסר ידיעה בהלכות גרות ,לא נתגיירו כדת על פי ההלכה ,ונתערבו גויי אלו בקהלת .ומכל שכ שבספר אוצר ישראל )ער! פלשי( ,ובשו"ת צי" אליעזר )חי"ב סי' סו( ,מפקפקי מאד ביהדות ,לפיכ! הוריתי לנהוג גיור לחומרא בפלשי :לאנשי ,הטפת ד ברית וטבילה )בלי ברכה( ,ולנשי :טבילה )בלי ברכה( ,ולאחר שמקבלי עליה עול מצוות כדת] .כדי כל הבא להתגייר ,שחייב לקבל עליו עול מצוות תחלה[. · .וחלילה לבטל התקנה של גיור לחומרא ,בבחינת" :ואל תסג גבול עולי אשר גבלו ראשוני" ,שעל ידי כ יחלק הע למחנות ,לעני נישואי ע הפלשי .ואע"פ שבלא"ה הרדב"ז מפקפק על נישואי הרבניי ע הפלשי ,מפני שאינ בקיאי בטיב גיטי וקידושי ,דברי תורה עניי במקומ ועשירי במקו אחר )ירושלמי פ"ג דר"ה( ,ובמקו אחר השיב באור! להתיר ג את הקראי לבוא בקהל ה' ,והוא הדי לפלשי. ‚ .לאחר שהוראתי בשנת תשל"ג מצאה אוז קשבת אצל ממשלת ישראל ,וזכינו שפלשי רבי עולי לאר" ישראל ,ה ונשיה ובניה וטפ ,מצוה רבה על כל הנוגעי בדבר לתת לה חינו! דתי ,ואמנ בהיות באתיופיה לא ידעו דר! ה' ,והיו רחוקי מאד מידיעת התורה שבע"פ ,אול עתה שזכו להיות בתוככי ארצינו הקדושה ,חובה ללמד תורה ,ולחנכ למצוות ולמעשי טובי ע"פ תורתינו הקדושה, לדעת חכמה ומוסר להבי אמרי בינה בהלכות שבת ומועדי ה' ,כשרות ,וטהרת המשפחה ,ומצות התלויות באר" וכו' ,אשר יעשה אות האד וחי בה .והעושי כ שכר גדול אצל הקב"ה ,כמאמר הכתוב :א תוציא יקר מזולל כפי תהיה .ישל ה' פעל ותהי משכורתכ שלמה מע ה' ,בעשותכ כמיטב יכלתכ להשיב נדחי ישראל אל צור מחצבת ,ולהחזיר עטרה ליושנה .בכבוד רב ובברכת התורה, ÛÒÂÈ ‰È„·ÂÚ וע' בספר מסורת משה )עמ' שכג( בש הגר"מ פיינשטי היכ המקו המדוייק של ההטפה במילת גר] .וראה בחזו"א שבת )סימ סב אות כז([ .וע"ש עוד בדי גירות לחומרא שעשו מילה שלא בפני שלשה ,הא צריכי לחזור ולהטי $ד ברית. 106 כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ ˆ‚ לז .אשה בני העדה הפלאשית שעברה גיור לחומרא ,לא יכתבו בכתובתה "גיורתא" ,אלא יכתבו שמה בלבד .ומותרת להנשא א $לכה(ÊÏ . לח .גר שמתגייר צרי! שישנה את שמו לש יהודי .וזה דר! כל המתגייר לשנות את שמו הקוד ,ומכני אותו ב אברה .ויש אומרי שהגר עצמו נקרא אברה ,ונקבה נקראית שרה .ואי נהגו להקפיד בזה .ואסופי ושתוקי קורי אותו ]לספר תורה[ בש אבי אמו ,וא אינו יודע קורי אותו בש אברה כמו לגר(ÁÏ . כתיבת כתובה לגיורת מעולי אתיופיה (ÊÏמה שכתבנו לעני הכתובה ,תשובת מר אאמו"ר זצ"ל בכת"י להג"ר אליהו בר שלו מיו כב סיו תשס"ט )והובא בקוב" משנת יוס $גליו ז' תשרי חשו תשע"ה עמוד שפ ,ובספר בית הלל ספר הזכרו עמ' צב.צג( .דעולי אתיופיה ה יהודי לכל דבר] ,ורק לחומרא עושי לה שוב גיור[ .ולכ אי לכתוב בכתובה גיורתא. ‰ÓÂשכתבנו שמותרת לכה ,הנה הגאו רבי יצחק רלב"ג ,חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל ,הפנה שאלה למר אאמו"ר זצוק"ל לפני מספר שני ,וז"ל השאלה :לכבוד שר התורה פוסק הדור מר רבי עובדיה יוס ,$נשיא מועצת חכמי התורה .אחדשה"ט וש"ת בהערכה רבה. :Ô„‰כלה מעולי אתיופיה שעברה גיור לחומרא לכה .באה לפנינו כלה מעולי אתיופיה שהעידו עליה רבני העדה רבני העדה האתיופית שהיא בת להורי יהודי .אשר שיכנעו אותה לעבור גיור לחומרא כדי למנוע בעיות שיכולות להתעורר בעתיד ,והיא נענתה בחיוב ועברה גיור .כעת מצאה חת שהוא כה אשר קשורה אליו מאד ומבקשת להנשא לו כדת משה וישראל .בדעתי להתיר לה להנשא מכמה סיבות ,ולאור התקדימי שהיו בעבר בהסכמת כת"ר שליט"א .אני מבקש ממעלת כת"ר שיורה לנו את הדר! ללכת בה כיצד לנהוג הא אפשר לרשמ ולהשיא כדת משה וישראל .בכבוד ובהערכה רבה .הרב יצחק רלב"ג. ÂÊÂתשובתו של מר אאמו"ר מיו ט' אייר תשע"ב :אפשר לרשו אות לנשואי ולהשיא כדמו"י ,ובפרט בכהני חזקה שבזמנינו ,וכבר העליתי כ בשו"ת יביע אומר .עובדיה יוס.$ ÂÓÊ·Âהגראי"ה הרצוג הורה על הטפת ד ברית לעולי אתיופיה ,וצוה על הרה"ג רבי נת סאלי ,גיסו של מורינו מוהר"ע עטייה ,לעשות כ בצירו $ב' תלמידי חכמי .מפני שסבר כדעת החוקרי החושבי את יהודי אתיופיה לגרי שלא קיבלו עול מצוות ,א! לדעת מר אאמו"ר אי זהמעיקר הדי ,ובכדי שלא לעורר מחלוקת למעשה נגד הרב הרצוג ,אמר ,מהיות טוב אל תיקרי רע .ועיי בשו"ת יביע אומר חלק ח' )חלק אהע"ז סימ יא אות ב'( .ע"ש .ועי' ג בספר אביר הרועי )חלק א' עמ' 137הערה כג( .ובקוב" הפרדס )שנה נט גליו ו עמ' ,(27ובקוב" תורה שבעל פה )גליו כז עמ' ח(. גר שמתגייר צריך שישנה את שמו לשם יהודי .ומכנים אותו בן אברהם (ÁÏהנה יש לדו ,א גר שנתגייר חייב לשנות את שמו ,דלכאורה מצינו שרות המואביה לא שינתה את שמה ,שנקראה כ! ג בעת גיותה .ובחידושי המהרש"א )בבא בתרא יד (:כתב ,שאי ללמוד מזה שא"צ הגר לשנות את שמו ,מאחר שיש משמעות מיוחדת לש "רות" ,כפי שהגמ' בברכות )ז (:אמרה ,מאי רות ,א"ר יוחנ שזכתה ויצא ממנה דוד ,שריווהו להקב"ה בשירות ותשבחות .ובספר ב יהוידע כתב ,דכל מה שהגרי משני את שמות היינו כדי שלא יהיה לה שמ הקוד למזכרת עו .ובגמ' )יבמות מח (.אמרו, דגרי דחויי מפני שאיחרו לבוא .וכל זה בשאר גרי ,אבל לגבי רות אי עליה תביעה למה לא באה להתגייר קוד ,שהרי אמרו חז"ל שבועז אמר לרות ,אלמלא באת אתמול שלשו לא היו מקבלי אות! ,כי כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( 107 ˆ„ ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ היו נתחדשה הלכה זו דעמוני ולא עמונית ,מואבי ולא מואבית ,וא"כ טוב עשתה רות שלא באה קוד להתגייר ,שהרי לא היו מקבלי אותה ,ולכ בכוונה נקראת בש היש שנקראה בגיותה ,להודיע שהיא אינה כשאר גרי שנענשי על זמ גיות שאיחרו לבוא תחת כנפי השכינה. È˙ȇ¯Âשציינו לדברי הזוה"ק )זהר חדש ד $עט( ששמה הקוד של רות היה גולית ,ורק אחר שנתגיירה שינו את שמה לרות ,וכבר כתב הרמב" )במדבר י' כט( וז"ל :כבר פירשתי כי חובב ש חדש שקראו ליתרו כאשר שב לתורת ישראל .כי זה דר! כל המתגייר ,כי לעבדיו יקרא ש אחר ,וכ מצינו בשמות רבה )פרק כז ח'( וישמע יתרו ,ו' שמות נקראו לו ,יתר כשהוא נכרי ,שנאמר וישב אל יתר חותנו ,וכשנתגייר הוסי $לו אות ו' ליתרו ,כש שנעשה לאברה אבינו] .והיינו ,כש שהוסיפו לאברה אבינו אות ה' משמו של הקב"ה בשעה שמל ,כ! הוסיפו ליתרו אות ו' משמו של הקב"ה[. ¯ÙÒ·Âש משמואל הביא מהגאו האבני נזר שהקשה ,שהרי גר שנתגייר כקט שנולד דמי ,וא"כ היא! יתרו נקרא ג אחר הגירות חות משה ,הא אי לו קירבה .ותיר" ע"פ דברי המהר"ל ,דיתרו לא היה גר מעלמא שמתבטל ממהותו הקודמת כשבא להסתפח לישראל ,אלא יתרו היה רֵע לישראל קוד גירותו, וע"ז אינו כקט שנולד .והיוצא מזה ,דמה שמשני את ש הגר הוא מפני שמעת כניסתו תחת כנפי השכינה מתבטל ממהותו הקודמת ,ויש לו מהות חדשה הראויה שתיקרא בש חדש .ודומה לזה כתב הרמב" )הלכות תשובה פרק ד' הלכה ד'( :מדרכי התשובה להיות השב צועק תמיד לפני ה' ,ומשנה שמו ,כלומר אני אחר ואיני אותו האיש שעשה אות המעשי .ע"ש. ·˙ÎÂהרמ"א )סי' קלט סעי $ג'( :ואסופי ושתוקי קורי אותו ]לספר תורה[ בש אבי אמו ,וא אינו יודע קורי אותו בש אברה כמו לגר .ע"כ .ומבואר ,דגר עצמו אי נקרא אברה ,ורק ש אביו אברה ,וקורי לאסופי פלוני ב אברה ,כמו שקורי לגר ב אברה .וסייעתא לזה מהמבואר בזוה"ק ח"ג )ד $קסח(, דאברה אבינו מוליד נשמות הגרי ,ושרה מולידה נשמות הגיורות .ע"ש .ומשמע דראוי יותר לקרותו פלוני ב אברה. ‡ ÌÏÂבאור החיי הקדוש )בראשית כח ה'( מבואר ,דהגר עצמו נקרא אברה ,וז"ל :והיה ל! לאות עול אברה או שרה כי ה גרי ראשוני ,וכל אשר יתגייר מאומות בכל זמ יקרא אברה ונקבה שרה .ויש ל! לדעת כי דוקא בימי הה שעדיי לא נתבררו הנשמות הקדושות ממקו שבייה ,והוכרה משפחת אברה ,כי ש קנתה לה הקדושה מקו ,והיה לה לאות עול אברה ושרה כי ה גרי ראשוני ,וכל אשר יתגייר מהאומות בכל זמ יקרא אברה ,ונקבה שרה ,לזה מי הקדושה יחפש אחר מינו ,כי אחד היה אברה ,ולא הושל בני הקדושה בזכרי ובנקבות כי לא הוליד אלא את יצחק ,ולא הוליד נקבות עמו וכו' ,א! זה היו שקוינהו כי פרחו שורשי הקדושה ה בני ישראל ופרח מטה עוז תפארה ,והוכר איל החיי ח"ה עמו יעקב חבל נחלתו ,ה הנה המובהקי בקודש ולא יסוב אד ממטות בני ישראל למשפחות האר" ,וא נשאר מניצוצי הקדושה בתו! העמי הרי ה ביציאת לעול מתאספי ובאי ,ואחר גירות יאמנו כי אבודי היו ולנו ה .ע"כ. Î"ÎÂעוד בפירושו לפרשת בלק )במדבר כד ,כא( ,על הפסוק וירא את הקיני וישא משלו ויאמר אית מושב! וגו' ,וז"ל" :אית זה אברה ,ואברה היה גר צדק הראשו ,ועל שמו נקראי כל הגרי אברה". Î"ÎÂעוד בפירושו לפרשת בלק )במדבר כד ,כא( ,על הפסוק וירא את הקיני וישא משלו ויאמר אית מושב! וגו' ,וז"ל" :אית זה אברה ,ואברה היה גר צדק הראשו ,ועל שמו נקראי כל הגרי אברה" .אלא דצ"ב ,דלכאורה מפורש באו"ח בראשית הנ"ל ,שדוקא בימי הה וכו' ,אבל עכשיו אי צרי! לקרוא לגר אברה ולגיורת שרה .וצ"ל דא $דאי צרי! ,מ"מ כ נהגו לכבודו של אברה אבינו .ובפרט לפמ"ש בזוה"ק שכל הנשמות של הגרי ה מאברה ושרה בזמ שהיו עקרי. È˙ȇ¯Âשהעירו ,שהרי מצינו הרבה גרי שלא נקראו בש אברה ,וכמו בארונה היבוסי שהיה גר צדק, 108 כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ ˆ‰ לט .גר צדק שהתגייר ונשא אשה ,ובא להתגרש ,כותבי בגט "פלוני ב אברה אבינו". וא לא הוסיפו תיבת אבינו ,מיחזי כשיקרא(ËÏ . כמבואר בפירוש רבי יצחק אברבנאל )שמואל א' כד ,טז( .וכ עובדיה הנביא היה גר אדומי כמבואר בסנהדרי )לט .(:וכ שמעיה ואבטליו שהיו גרי ,וכ רבי יוס $אביו של רבי עקיבא ,שהיה גר ,כמבואר בדברי הרמב" בהקדמה לחיבורו ,וכ התנאי ב בג בג ,וב הא הא ,שהיו גרי ,כמבואר בתוס' )חגיגה ט .(:וכ אונקלוס הגר .וכ מונבז המל! שהיה גר ,כמבואר במדרש בראשית רבה )פרק מו סי' י'( .ויתכ שכוונת האור החיי לש כינוי ולא לש עצ .דוגמת מה שאמרו ששמו של הקב"ה שלו ,על ש דעביד שלמא .ועיי תוס' סוטה )י (.שיש שמות של הקב"ה שה ש עצ ,ויש ש תואר. ˘ ·Âיצא לאור הספר מאור ישראל ח"א ,וש בחידושיו לברכות )ז (:כתב בעני שינוי ש לגר ,וז"ל :מאי רות ,אריו"ח שזכתה ויצא ממנה דוד שריוהו להקב"ה בשירות ותשבחות .המהרש"א בח"א )ב"ב יד (:העיר כי בש כזה שיצא לה בגיותה ,לא מצאנו לחז"ל שדרשו בו ,אא"כ יש לו עוד שמות כגו יתרו ובלע. ויל"פ דלא על שמה שאלו למה נקראת רות ,אלא על ספר מגלת רות שאלו למה לא נקרא על ש נעמי וכו'. ע"ש .ובס' תולדות זאב ,פי' שאלת הגמ' ,מאי רות ,שכיו שהדר! לשנות ש הגר ,לגר קוראי אברה ולגיורת שרה ,א"כ למה לא שינו שמה של רות מאחר שנקראת כ בגיותה ,והשיב שנרמז בזה שיצא ממנה דוד וכו' .ע"ש .וכבר קדמו בזה מר החיד"א בשמחת הרגל על רות )ד $ז ,(:וביוס $תהלות )פרק קיט סו $אות ח( .ובספר כסא דוד )ד $קיח רע"ד( .ובפתח עיני כא .וכ"כ בס' ב יהוידע כא בש המפרשי .וראה בפי' הרמב" עה"ת )במדבר י כט(" :ויאמר משה לחובב ,חובב הוא ש חדש ליתרו ,שנקרא בו כששב לתורת ישראל כדר! כל המתגייר לשנות שמו הקוד" .וכו' .אול בזוהר חדש רות )דע"ט ע"א(" :שאל ר' פדת לבריה של ר' יוסי ,רות שנתגיירה מפני מה לא קראוה בש אחר ,א"ל כ! שמעתי שבתחלה היה שמה "גלית" ,וכשנישאת למחלו נתגיירה וקראו שמה רות" .ע"ש .נמצא שש רות נית לה כשנתגיירה ,וא"ש שאלת הגמ' למה נקראת רות וכו'] .וכ יש להעיר על המהר"" חיות בהגהותיו כא שנעל ממנו דברי הזוהר חדש[ .והגר"א רמז בזה ,כי כשנתגיירה התחייבה בתר"ו מצות נוס $על ז' מצות של בני נח ,ולכ נקרא שמה "רות" ,ובכ"ז שאלה הגמ' מאי "רות" )ולא "תרו"( ,שיצא ממנה דוד שריוהו להקב"ה בשירות ותשבחות .וכ"כ בענ $יוס $בש סמיכות חכמי] .וראה עוד בילקוט הגרשוני על תנ"! )ריש מגלת רות( ,שכ"כ בש הב"ח .וע' בס' צרי לנפש יפה בקונט' מעט צרי ער! רות[. גר צדק שבא להתגייר ,כותבים בגט פלוני בן אברהם אבינו (ËÏהנה לגבי גט של גר היא! כותבי ,מבואר בשו"ת הרא"ש )כלל טו( ובש"ע )אהע"ז סי' קכט סעי $כ'(, שכותבי בגט של גר ,פלוני ב אברה אבינו .וכתבו ש האחרוני ,שא כתב רק פלוני ב אברה ,ולא הוסי $אבינו ,מיחזי כשיקרא ומזויי $מתוכו מיקרי .וע"ש בב"ש ובבאר היטב ,שא לא כתב ב אברה אבינו ,צרי! לכתוב פלוני הגר. ובשו"ת משפטי עוזיאל )חיו"ד מהד"ת סי' נט( כתב להעיר על הנ"ל מהמשנה בביכורי )פרק א' משנה ד'( גר מביא ואינו קורא וכו' ,וכשהוא מתפלל בינו לבי עצמו אומר אלהי אבות ישראל ,וכשהוא מתפלל בבית הכנסת אומר אלהי אבותיכ .הרי דלא יאות לקרוא הגרי בש ב אברה .אלא שמדברי הגמ' בחגיגה )ט (:מבואר לא כ! ,שאמרו ש ,א"ל בר הי הי להלל וכו' ,וכתבו התוס' ,יש מפרשי שגר היה והיינו ב אברה ושרה שנוס $ה"א לשמ .וכ בג בג דעולה גימטרי' ה' .ע"כ .וכ הביאו מהזוה"ק )ח"א ד $תצו ע"א( בזה"ל :ובגי כ! גיורא דאתגזר גר צדק איקרי ,בגי דלא אתא מגיזעא קדישה דיתגזרו .ועל דא מא דעאל בהאי שמיה אברה . .שמיה ,בגי כ! כתיב כה יהיה זרע! .ע"כ .וכתב מהרח"ו בהגהות דר! אמת ש, וז"ל :מכא נהגו לקרות לגרי אברה .עכ"ל .ובתוס' יו"ט )פרק ה' דאבות משנה ה'( מפרש ,שנקראו כ כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( 109 ˆÂ ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ מ .גר צדק שבא לגרש יש אומרי שצרי! לכתוב בגט ג "וכל שו וכו' ולאבהתי" ,שלא לשנות מסדר שאר גיטי .ויש אומרי שאי לכתוב כ בגט של גר ,הואיל ואברה אבינו מוחזק רק בש אחד .וש אבר נשתקע שכל הקורא לאברה אבר עובר בעשה .ולכ לכתחלה יש להשמיט בגט של גר תיבת ולאבהתי .ומכל מקו א נכתב ולאבהתי בגט של גר ,הגט כשר וינת לכתחלה ,ומכל שכ שכבר נכתב ב אברה אבינו(Ó . להסתיר מ המלשיני .ומוכח מזה שכל הגרי נקראי בש ב אברה .ע"ש .וע' בירושלמי דביכורי ה"ד( דלרבי יהודה גר מביא וקורא ,לפי שנאמר באברה "כי אב המו גויי נתתי!" ,לשעבר היית אב לאר ,מכא ואיל! אתה אב לכל הגוי הנכנסי תחת כנפי השכינה .ומשמע שגר נקרא ב אברה. )פ"א אם לכתוב בגט של גר ולאבהתי (Óהנה בשו"ת בארות המי )סי' כט( הביא בש מהר"י דוד )בעל שו"ת בית דוד( ז"ל שנסתפק בזה ,דשמא אי לכתבו ,או שמא י"ל שכש שאנו כותבי וכל שו וכו' ,ג כשידוע לנו שאי ש אחר למגרש או לאבותיו או לעירו ,ה"נ יש לכתבו ,ומה ג שהיה שמו לפני אבר .ועלתה הסכמתו לכתבו כדי שלא לשנות מהמנהג שנהגו לכתוב וכל שו וכו' ,כמ"ש בש"ע )סי' קכט ס"ח( ,ושוב לאחר נתינה מצא בכנה"ג הגב"י ס"ק נט שנראה שא"צ לכתבו .וכ נמצא בגט שנת גר אחד בב"ד של מורינו הרב מהר"ש אמאריליו ,שלא היה כתוב בו ולאבהתי .עכת"ד .וכ העלה בשו"ת דבר משה )חאה"ע סי' סא( שלכתחלה יש להשמיט בגט של גר תיבת ולאבהתי ונסתייע מהכנה"ג הנ"ל ,וג מדברי מר אביו המהר"ש אמאריליו במזה"ג שלו הנ"ל. ע"ש .וכ"כ בס' יד אהר אה"ע )סי' קכו הגה"ט אות לו( .ע"ש. ‡ ÌÏÂבס' פרי האדמה ח"א )ד $עט ע"ב( שכ' וז"ל ,פעה"ק ת"ו נת גט חיי המכונה מירקאדו ב יהודה לאשתו לאה בת אברה אבינו .ונכתב בו וכל שו וכו' ,ולאבהתיכי ,משו שכתבו בת אברה אבינו .וכ"ש לפמ"ש הגט פשוט )סי' קכו ס"ק לח( .וע' דבר משה סי' סא .ע"כ .ומשמע דס"ל לעיקר שיש לכתוב ולאבהתי בגט של גר .וכמו שעשה מעשה ג מהר"י דוד בעל בית דוד הנ"ל. ÔÎÂהבינו הרבני הגדולי מסדרי המנהגי בס' מנהגי ירושלי )הל' גיטי אות מב( .ע"ש .וכוונת ראית הפרי האדמה מהגט פשוט )סי' קכו ס"ק לח( ,כי ש הביא מעשה בב אנוס אחד שבא לגרש פעה"ק ירושלי ת"ו, והסכימו להשמיט ש אביו ,וטעה הסופר וכתב ולאבהתי והכשירוהו ונתנוהו ליד האשה ,שהרי בטופסי גיטי הראשוני היו כותבי ולאתריהו דאבהתי אע"פ שלא הזכירו מקו דירת האב .ע"כ .והואיל ואפי' בעלמא כשהשמיטו ש האב לגמרי א נכתב ולאבהתי כשר ליתנו ליד האשה לכתחלה ,ונמצא שאי שו פקפוק של פיסול ח"ו א נכתב ולאבהתי אע"פ שאינו צרי! בודאי לכתבו ,בנ"ד שנכתב ב אברה אבינו או בת אברה אבינו ,בודאי שיש לכתוב כ א $לכתחלה שלא לשנות מסדר שאר גיטי .ומה שציי להדבר משה ,אע"פ שש הסכי להשמיט ולאבהתי ,מ"מ מראה מקו הוא לו שא $שנטה דעתו להשמיט מודה שא נכתב ינת לכתחלה .כיעו"ש. ÏÎÂזה לא נצרכה אלא לפי שהרה"ג ר' אהר ב שמעו אב"ד דמצרי ,בשער המפקד )נהר פקוד דס"א ע"ב(, הארי! להגדיל המדורה על מה שהבינו רבנ מסדרי המנהגי שהפרה"א ס"ל שא $לכתחלה יש לכתוב בגט גר ולאבהתי ,שא"כ מה ראיה מד' הגט פשוט דמיירי לעני דיעבד ,ולא ראי זה כראי זה ,אלא ודאי שאי פירוש ד' הפרה"א כאשר פירשוהו רבנ מסדרי המנהגי ,אלא כוונתו שאירע שנכתב בגט ולאבהתיכי ,והיינו בדיעבד ,והכשירוהו ,משו שעכ"פ נכתב בו בת אברה אבינו .והשתא א"ש ראיתו מהג"פ שג ש הכשירו כ בדיעבד שנכתב ולאבהתי במקו שא"צ לכתבו .וה"נ יש להכשיר מק"ו .זוהי 110 כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( ˆÊ ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ כוונתו הברורה .וזכינו לדי שלא הכשיר אלא בדיעבד .ולכ יש לתק הנוסחא בס' המנהגי עד"ז .ושוב מצא בס' יד אהר סי' קכו שיש להשמיט ולאבהתי בגט גר .ושכ"כ הדבר משה .ושמח שכיו לדעת גדולי, ושמכא הוכחה ברורה למ"ש בכוונת הפרה"א .עכת"ד .ובמחכ"ת לא כיו יפה בד' הפרה"א ,שהרי כתב הפרה"א ונכתב בו ולאבהתיכי משו שכתבו בת אברה אבינו ,וכל מעיי ישר יחזו פנימו שאי להעמיס פירושו של המהר"א ב שמעו בדברי הללו ,שא"כ היל"ל והכשרנוהו משו שכתב בת אברה אבינו. ]וא $שהנהר פקוד הרגיש כנראה בזה ,וחשב לרפאות שבר על נקלה ,כי הפרה"א דרכו לקצר הרבה מאד ,מ"מ אי זה מחוור להשוותו כמדבר בלעגי שפה ח"ו ,במקו דנפיק מיניה חורבא[ .א"ו העיקר כהבנת הרבני מסדרי המנהגי בפי' ד' הפרה"א ,וכמש"כ לעיל בהסברת דבריו וראיתו מהג"פ. ˙Ó‡·Âשיותר היה לו למהר"א ב שמעו להסתייע מד' הרה"ג המפ"ה בהוראה דב"ד )ער! יצחק די"ד סע"א(, שרבני ירושת"ו בשנת תרכ"א עשו מעשה להשמיט תיבת ולאבהתי בגט של גר שכתבו בו יצחק ב אברה אבינו .ושכ עשו כמה פעמי .וג בכסלו תרי"ז כ' רחל בת א"א ,והשמיטו ולאבהתיכי .כמ"ש ביד אהר סי' קכט אות קז .ע"כ .ומ"מ אי מזה הוכחה כדי לעוות כוונת הדברי של הפרי האדמה ,שידוע הוא שבכמה מנהגי לא הושוו רבני ירושלי שבכל הדורות .וכמ"ש בשו"ת רב פעלי ח"ב )חחו"מ סי' ב( .ע"ש. והרבני האחרוני שפר קדמייהו טפי סברת האומרי להשמיטו דשב ואל תעשה עדי .$וכ"ה בשו"ת עבודת משא )סי' כב() .וש הביא עוד דברי הפני אהר סי' י .ולב שלמה סי' כא( .וכ"כ בחגור אפוד )ד"צ ע"ד( .וכ עיקר. Ó"ÓÂקושטא קאי שא נכתב ולאבהתי בגט של גר ,הגט כשר וינת לכתחלה ,וכמו שמצינו גדולה מזו בד' הג"פ )סי' קכ"ו ס"ק לח( ,בגט של ב אנוס שהשמיטו ש אביו וטעה הסופר וכתב ולאבהתי והכשירו הגט ונית לאשה .וכנ"ל .וכ"ה בגט מקושר בולה )דקנ"ח סע"ג( .ע"ש .ומכ"ש כא שנכתב ב אברה אבינו .וכ"כ בשו"ת דבר משה ח"א )חאה"ע סי' סא( .והביא מ"ש התוס' גיטי )לד ,(:שבטופסי גיטי של בה"ג כתוב שצרי! לכתוב בגט וכל שו חניכא דאית לי ולאתרי ,ואי נראה לר"ת דזימני דאתי לידי תקלה כשאי לו אלא אותו הש הכתוב בגט ואי לו חניכא אחרת ,וכשכותב בגט וכל שו וחניכא נראה זה הגט של אד אחר שיש לו שו וחניכה .ע"ש) .ומר הש"ע סי' קכט ס"ח כ' שעכשיו נהגו כד' בה"ג לכתוב בכל הגטי וכל שו וכו' .וע' בהגה ש (.וכתב ע"ז הדב"מ ,שאפי' לר"ת שאני הכא שכול יודעי שאי אברה אבינו אחר שיש לו ש וחניכה אחרת וכו' .עכת"ד .וכ"פ בפשיטות בס' לח שלמה )דקמ"ה ע"ג( .וכ עשה מעשה הרב רוב דג )דע"ג סע"א( ,בגט שהשמיטו בו ש האב ,והסופר כתב בו ולאבהתי ,והכשיר הגט ליתנו לכתחלה .ע"ש. ·"ÂÈÎÂכ' מר החיד"א בשו"ת חיי שאל ח"א )סי' טל אות יג( ,בדי גט שליחות שאי כותבי בו ש מקו האשה ,וטעה הסופר וכתב וכל שו וכו' ולאתריכי ,שהעלה מהר"י זיי )בעל פרח שוש( בתשו' כת"י הלכה למעשה להכשיר .והסכימו עמו הגאוני מהר"ש אלגאזי ומהר"ר בנימי מעלי הכה ז"ל .ושכיו"ב כ' הג"פ הנ"ל בגט של ב אנוס שהשמיטו ש האב ושכח הסופר וכתב ולאבהתי .ע"כ .וכ"כ הגט מקושר בולה )סי' נט אות ט( .ובס' ויקרא אברה )שדה מגרש אות לה( .וע"ע בשד"ח )סי' יז אות טו( .ע"ש .וכ"כ בשו"ת תעלומות לב ח"ד )סי' כט אות נט( .ע"ש. Ô‰אמת כי הרב יד אהר )דקל"ד (:כ' ,א לא נכתב ש אבי המגרש ,וכתב וכל שו ולאבהתי ,צרי! לכתוב גט אחר .ע"כ .ולכאורה יש לתמוה ,כי היד אהר עצמו ש )דכ"ט (.הביא דברי הגט פשוט הנ"ל להלכה, וסתר דידיה אדידיה .והמהר"ח מודעי בס' ביר! משה בקונט' זכרו לראשוני )דקס"ג סע"ג( כ' להגיה בס' יד אהר ,שצ"ל ,וא כתב ולאבהתי א"צ לכתוב גט אחר .ונסתייע מהיד אהר סי' קכו הגה"ט אות לו הנ"ל. וכ ממ"ש הי"א בסי' קכט הגב"י אות קו .ע"ש. ‡ ÌÓבשו"ת עבודת משא )סי' כב( הביא דברי הרב לב שלמה סי' כא שא כתב בכה"ג ולאבהתי נפסל הגט, משו דמחזי כמזויי $מתוכו ,והג שאח"כ הביא הרהמ"ח מסברות המכשירי ,הדר תבריה לגזיזיה בלוח הטעיות שבסו $הספר ,שהמהרי"נ בכת"י פסל הגט כד' הלב שלמה .ע"ש .בר בקושטא שלא ידענו למה כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( 111 ˆÁ ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ מא .גר צדק כשעולה לתורה קורי אותו פלוני ב אברה .ואי צרי! להוסי $אבינו(‡Ó . מב .מותר לגר תושב להתיישב באר" ישראל ,א! גוי שאינו מקבל על עצמו שבע מצוות בני נח ,אסור לו להישאר באר" ישראל ,וג כל הקונסולי והשגרירי הנמצאי באר" ישראל ,אסור לה לשהות כא עד שיקבלו על עצמ שבע מצוות בני נח .ואמנ בזמ הזה שיד האומות תקיפה ,בודאי שאי לנהוג כ ,עד שיבא משיח צדקה ויחיש לגאלינו, והאר" תכו על פי חוקי התורה(·Ó . מג .גר צדק שנתגייר באר" ישראל ,עליו להתנהג כהוראות מר השלח ערו! בי להקל בי להחמיר .ואפילו א היה מוצאו ממדינות אשכנז ,או שאביו היה יהודי מארצות אשכנז, יקרא מזויי $מתוכו בכה"ג ,והרי טופסי גיטי הראשוני שנכתב בה לכתחלה ולאתריהו דאבהתי ,אע"פ שלא היו נוהגי לכתוב ש מקו דירת האב ,ואע"פ שהרא"ש בתשו' )סו $כלל מה( תמה ע"ז ,מ"מ לא שנה מ המנהג ,הואיל ונהגו לכותבו .וכמ"ש בב"י )סי' קכו( .וג בשו"ת התשב"" ח"א )סי' יב( כ' ,וא תמצא לומר דלכתחלה יש לכתוב ולאתריהו דאבהתי ,הואיל ונמצא כ בסדורי הגט הראשוני ,לפי שהמוסי$ בזה אינו גורע ,ומ"מ א לא כתבו ודאי שלא נפסל בדיעבד וכו' .ע"ש .ולא עלה על לב לפסלו מטע מזויי $מתוכו] .ולכ א $לדיד דנקטינ שיש ליזהר מלכתוב ולאתריהו דאבהתי ,כמ"ש בש"ע סי' קכו ס"ח ,א נכתב אי לפסול[ .ומכ"ש הכא דלכתחלה צרי! לכתוב ולאבהתי בכל שאר הגיטי ,שבודאי ג בהושמט ש האב, כשנכתב ולאבהתי ,תלינ ליה בשיגרא דלישנא דמסר! סרי! הסופר לכתוב כהרגלו .ואי כא שו חשש ללעז שיהיה נראה כמזויי $מתוכו. ˘"ÎÓÂבזה"ז שבית הדי קורעי הגט לאחר נתינה וגונזי אותו דליכא למיחש ללעז .וכמ"ש כיו"ב בשו"ת הרדב"ז ח"ג )סי' תמ( ,שהטע שקורעי הגט אחר הנתינה ,משו אות דקדוקי שנאמרו בגיטי )פה (:בנוסח הגט ,דאי כתיב ליה בעל גופיה ,או כ' ליה הסופר מפומיה דבעל ,ואי אתי בעל ומערער פסלינ ליה ,ומש"ה קרעינ ליה כדי שלא יבא ליד הבעל ויפסלנו באחד מ הדקדוקי הללו וכו' ,ומפני חשש זה אנו קורעי את הגט ,ומנהג יפה הוא ,וכ מנהגינו במצרי .ע"כ .וכיו"ב כ' בקוב" על יד )פ"ד מה' גירושי הי"ב( ,שבכל החומרות שהחמירו הפוסקי משו לעז שיאמרו לא זהו המגרש ,בזה"ז שמנהגינו להניח הגט ביד הב"ד יש להקל .ושכ"כ סברא זו אליו מהר" בנעט בתשו' כת"י .ע"כ .וכ"כ בס' ישרי לב )דל"ד(: בש הבית מאיר ,והסכי עמו .ע"ש .וכ"ה בשו"ת בני בנימי )סי' יב ויח( .וכ"כ בשו"ת עי יצחק ח"ב )סי' יט( .ולכ נראה עיקר שאי לחוש כלל לד' המחמירי בזה .והלכתא כרבנ קשישאי דעבדי עובדא לית הגט לכתחלה .וה"ה בנ"ד שנכתב ב אברה אבינו ,ונכתב ולאבהתי .ומכ"ש שהבית דוד והפר"א סוברי שצ"ל כ לכתחלה .הא ודאי דסמכינ עלייהו לית הגט .וכ"פ מהר"ח פלאג'י בגנזי חיי )מע' גט אות מד(. ]הערה זו מתו! שו"ת יביע אומר ח"ד אהע"ז סי' יד[. (‡Óכ הוא ברמ"א או"ח קלט ג. (·Óז"ל הרמב" )פ"י מע"ז ה ו( :אבל בזמ שיד ישראל תקיפה עליה ,אסור לנו להניח עובדי כוכבי בינינו ,ואפילו יושב ישיבת עראי ,או עובר ממקו למקו בסחורה ,לא יעבור בארצנו אלא עד שיקבל עליו שבע מצוות שנצטוו בני נח ,שנא' )שמות כ"ג ל"ג( לא ישבו בארצ! אפילו לפי שעה .וא קיבל עליו שבע מצוות ,הרי זה גר תושב .ואי מקבלי גר תושב אלא בזמ שהיובל נוהג .אבל שלא בזמ היובל אי מקבלי אלא גר צדק בלבד .עכ"ל .וראה בקוב" שבילי )גליו כט .ל עמ' קמ(. 112 כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ ˆË ואמו נכריה ,כיו שאי לו כל יחס לאביו ולכ הוצר! להתגייר ,עליו לנהוג כמנהג המקו שנתגייר ,וכדעת המרא דאתרא ,הוא מר שקיבלנו הוראותיו .וג בהלכות פסח יתנהג כמנהג הספרדי ולא כמנהג יוצאי אשכנז היוצאי ביד רמ"א .וכ עליו להתפלל בנוסח התפלה של הספרדי ועדות המזרח ,שהוא הנוסח המדוייק על פי קבלת האר"י ז"ל] .כמו שנתבאר בשו"ת יביע אומר ח"ו סי' י[ .ואי הבדל בזה בי גר לגיורת .ונראה ,שג א הגירות נערכת בחו" לאר" ,על כל הגרי לנהוג כדעת מר השלח ערו! לאור גדלותו של מר השלח ערו! שג רבני האשכנזי האריכו בגדלותו(‚Ó . גר צדק שנתגייר בארץ ישראל ומוצאו מארצות אשכנז ,ינהג כמנהגי הספרדים (‚Óהלכה רווחת בידינו בסנהדרי )ד $עא (:ובכמה מקומות ,שגר שנתגייר כקט שנולד דמי ,ולכ גוי שביר! את הש או עבד ע"ז ונתגייר פטור מעונש מיתה .וכ"פ הרמב" )בפרק י' מהלכות מלכי הלכה ד'( .וכתב הרדב"ז בפירושו ש ,שבכל עבירות שבי אד למקו אמרינ גר שנתגייר כקט שנולד דמי .ואמנ מצאנו שנחלקו תנאי בדבר ,ביבמות )מח (.שרבי חנניה בנו של רב גמליאל אומר ,מפני מה גרי בזה"ז מעוני ויסורי באי עליה ,מפני שלא קיימו שבע מצות בני נח .רבי יוסי אומר גר שנתגייר כקט שנולד דמי ,אלא מפני שאינ בקיאי בדקדוקי מצות .משו ר"א אמרו מפני שאי עושי אלא מיראה .אחרי אומרי מפני ששהו להכנס תחת כנפי השכינה .ע"ש .ובשו"ת בית יעקב )סי' ג'( נסתפק ,א הגר כשר להעיד כל זמ שלא עשה תשובה על מה שעבר בגיותו על שבע מצות בני נח ,והארי! בדברי הגמ' בסנהדרי )עא (:הנ"ל ,ובדברי התוספות ש. ‡ ÌÏÂמר החיד"א בברכ"י )חו"מ סי' לד ס"ק כח( ,ובספרו דברי אחדי )דרוש כו לשבת כלה ,ד $קלה ,(:השיג על הרב בית יעקב הנ"ל ,שהרי כל התנאי חולקי על סברת רבי חנניה בנו של רב גמליאל ,וסוברי שאינ נענשי על שעברו על שבע מצות בגיות ,שגר שנתגייר כקט שנולד דמי ,אלא נענשי על שאינ בקיאי במצות ,או מפני שעושי מיראה ,או מפני ששהו ,והוה ליה רבי חנניה בנו של רב גמליאל יחידאה, והלכה כרבי ,וכ הלכה רווחת בתלמוד ובפוסקי ,וא"כ הדבר ברור שהגר כשר לעדות .ועוד שמכיו שנתגייר אי ל! תשובה גדולה מזו ,וכמ"ש בספר חשק שלמה )סי' לד הגהות ב"י אות סז( .עכת"ד .וע"ע בספרו שו"ת חיי שאל )ח"א סי' מט וסי' צו( .וראה עוד בגליוני הש"ס )פסחי ז ,(:ובשו"ת חלקת יואב )מהדו"ת סי' יד(. ‰˙ÚÓÂהואיל ומר הש"ע הוא מרא דארעא ישראל ,ואתריה דמר הוא ,וכל תושבי אר" ישראל וסביבותיה קבלו הוראותיו לכל אשר יאמר כי הוא זה ,בי להקל ובי להחמיר ,על פיו יצאו ועל פיו יבואו ,לפיכ! נראה שגר צדק שנתגייר באר" ישראל ,הרי הוא כקט שנולד בה ,ועליו לנהוג בכל הליכותיו כדעת מר הש"ע ,בי להקל ובי להחמיר .ואע"פ שאבותיו של הגר מארצות אשכנז ה ,ברור מאד שאי לו לחשוש אפי' להחמיר כדברי הרמ"א וגאוני אשכנז ,כשה חולקי על מר הש"ע ,שהרי אי הגר מתייחס אחר אבותיו כלל ,כמבואר ביבמות )כב .צז (:שמדי תורה גר שנתגייר מותר באמו ובאחותו שנתגיירו ,כיו שאי לו שו יחס אליה ,שדינו כקט שנולד ,ורק מפני שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה )שבגיותו היו אסורות עליו משו ערוה( לקדושה קלה ,לכ אסרו חכמי דבר זה .וכ פסקו הרמב" )בפי"ד מהל' איסורי ביאה הי"א( ,והטור והש"ע יו"ד )סי' רסט ס"א'( .ומטע זה ג"כ פסקו הטור והש"ע ביו"ד )סי' רמא סעי $ט'( ,שגר שנתגייר אסור לו לבזות את אביו ואת אמו שה גוי ,כדי שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה )לפי נימוסיה שנוהגי איסור בזה. חי' רעק"א בש בעל פורת יוס ,($לקדושה קלה .אבל מדי תורה אי איסור בדבר ,לפי שאי לגר יחס להוריו, ודינו כקט שנולד) .וראה בהגהות יד שאול ש( .וראה עוד במרדכי סנהדרי )ס"ס תש"כ( .ע"ש. Ê"ÙÏÂאפי' א היה אביו של הגר יהודי ,ומוצאו מארצות אשכנז ,כיו שאמו נכריה ,והוצר! להתגייר משו כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( 113 ˜ ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ כ! ,אי לו יחס לאביו כלל ,וכדקיי"ל בקידושי )סח (:שדי ולד נכרית כמותה ,שנאמר פ יסיר את בנ! מאחרי ,בנ! הבא מישראלית קרוי בנ! ,ואי בנ! הבא מנכרית קרוי בנ! .וכ פסקו הרמב" בפט"ו מהל' איסורי ביאה ה"ד ,והטוש"ע )אה"ע סי' ח ס"ה(] .וראה בתוספות יבמות סב .ודו"ק[ .ולכ ג לגבי הנהגות הגר בהלכה ,כיו שנתגייר באר" ישראל צרי! לנהוג כמר הש"ע שהוא מרא דאתרא ,וכמו שאמרו כיו"ב )בשבת קל (.במקומו של רבי אליעזר היו עושי פחמי בשבת למכשירי מילה וכו' .וכ בחולי )קטז (.אתריה דרבי יהודה ב בתירה הוא וכו' .ובשבת )יט (:אתריה דרב הוה .ובעירובי )צו (.אתריה דשמואל הוה .וראה עוד בדברי הר" )סו $פ"ג דמגילה כה .(:ע"ש .ומהר"י פראג'י בשו"ת מהרי") $סי' נט( כתב ,שהנוטה מדברי מר הש"ע במקומות אלו שקבלנו הוראותיו ,אפי' מקולא לחומרא ,ואפי' רבי ה החולקי עליו ,הרי הוא כאילו נוטה מדי תורה ,ומזלזל בכבוד רבותיו וכו' .ע"ש .וכ"כ בשו"ת מהר"י אלגאזי )סי' ח'( ,שבירושלי וסביבותיה אתריה דמר הש"ע ,ונהגו ככל הוראותיו בי להקל בי להחמיר .וכ"כ הג"ר שלמה לניאדו בשו"ת כסא שלמה )סי' ז( .ועוד אחרוני רבי. ˙ÂÎÈω·Âשלמה )תפלה פרק ח'( כתב ,שגר המתגייר ,נראה פשוט שיכול לבחור לו איזה עדה להשתיי! ,ואיזה מנהגי ינהג לאחר גירותו .ובעל תשובה שאביו לא חנכו כלל לשמירת תורה ומצוות מסתבר שעליו לנהוג כמנהג אבותיו כי הרי חייב אד בכבוד אבי אביו ,ועוד דמנהג אבות הוי כעי קבלה לדורות ,ומה אכפ"ל שאביו הוציא את עצמו מהכלל .א! א הוא קשור לרב ולסביבה שהצילו אותו והחזירוהו למוטב ,רשאי להתפלל כמנהג ,שרואה אות כאילו ה ילדו אותו .עוד ש )פ"ה סעי $כב( הקובע תפילתו בבית הכנסת שבו מתפללי בנוסח שונה מנוסח אבותיו א $שלו אסור לשנות מנהג אבותיו משו אל תטוש ,מ"מ את בניו יחנ! להתפלל כנוסח שמתפלי בבית הכנסת. ¯Á‡Âהמחילה ,אינו מתקבל על הדעת שנתיר לה לבחור במנהגי שרבי מה ה נגד דעת מר גדול הדורות ,רבינו הבית יוס) ,$והכרעתו הגדולה( או נגד רוב בני ורוב מני של רבותינו ,ומדוע נתיר לו לאכול בשר שאינו חלק ,או להניח תפלי שה כשיטת הט"ז )בעני פ' פתוחה וסתומה( ,ויכניס עצמו באיסורי דאורייתא ,שהכל מודי שלולי שכבר נעשה מנהג באשכנז ,על פי הדי תצא דינא לאסור .ורק בגלל שהמנהג היה באשכנז שלא כדעת הש"ע ,האשכנזי ממשיכי במנהג ,וכמו שהארכנו במקו אחר ,אבל בגר שנתגייר שהוא כתינוק שנולד ,למה יעשה כמנהג שנהגו באשכנז ,בעוד ודברי מר הש"ע התפשטו מאד ,כמבואר בעי יצחק חלק ג' בתחלה .ובפרט כא באר"י והגלילות שהוא אתריה דמר ,ושמא הרמ"א היה מודה להורות בימיו לגר המתגייר לנהוג כפי פסקי הספרדי והוראות מר) ,לפי שברוב הדברי לא נחלק הרמ"א רק מכח המנהג ,כמבואר להדיא בהקדמתו לתורת חטאת( ,ונודע שגדול היה כבוד מר בעיניו כמבואר בתשובת הרמ"א סימ מח] .וכבר העירו הגרח"פ בשו"ת חיי ביד )סימ סט( ,והגר"י ידיד בספר ברכת יוס) $ח"ב אות ו( שמצינו שהרמ"א א $ביטל דעתו עליו מפני דעת מר ,ועשה מעשה להוציא ממו כפי דעת מר ,כנז"ל. וע"ע בהקדמת הרמ"א[ ,ולא ק לחלוק על מר אלא רק מכח מנהגי אבותיה וכבוד רבותיה הגדולי, שנהגו כבר אחר דבריה .וא"כ לגבי גר אינו הכרח כלל מה שנהגו באשכנז אפי' מנהג עפ"י גדולי ,כיו שזולת המנהג ברוב פעמי לכאו' מודה הרמ"א שיש ליל! אחר רוב הפוסקי ,ושאר כללי ההוראה. ˘ÈÂלציי לשונו של הג"ר יצחק מפוזנא רבו של המג"א בשו"ת שלו )סי' קסג( ,שאחר שהביא דברי מר בהקדמתו ,ודברי הרמ"א בהקדמתו שהשיג על דברי מר מכח מה שאצל נהוג לפסוק הלכה כבתראי נגד הרוב ,כתב לנידונו" :ובנ"ד רוב בני ורוב מני וכו' ,וג הרמ"א לא הגיה שהכי נהוג ,משמע דג הוא מודה דיש לסמו! על רוב מני ורוב בני ולא כבתראי ,דהוא כמתנצל את עצמו על מה שהוא כותב נגד סברת הבית יוס ,$שאינו אלא מהאי טעמא הואיל וסתר כל המנהגי ,ומשמע דהיכא שאינו מנהג בהדיא להורות ,מסכי לפסוק כדעת הב"י כשני עמודי הוראה )נגד פוסקי אשכנז בתראי( .ואע"ג שהרמ"א בחו"מ )סי' כה ס"ב( כתב בסת ליל! אחר בתראי ,לא כתב כ היכא דהב"י עצמו פסק נגד זה ,כיו דג הוא מ בתראי ,ונטה דעתו לפסוק 114 כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( ˜‡ ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ כמותו ,ואי ראוי לסתור דבריו .אלא שדעתו דהיינו היכי דכתב הב"י דעת הי"א וכבר נהגו כבתראי במדינות שנהגו אי לזוז ממנהג] .לכאו' כא כתוב חידוש גדול שרק במקו שמר זכר את המנהג בש י"א יש להשאר במנהג .ושמא אזיל לשיטתיה ש בסמו! שמר זכר דעת הי"א היכא שרבי וגדולי עומדי בשיטה זו ובכמה מקומות פשט המנהג כמות .וצר $לכא עוד מש"כ כמה מגדולי אשכנז שברוב המקומות הרמ"א לא חלק על מר ולא הגיה על דבריו אלא לזכור דברי הדעה ההיא ,זולת היכא שפירש ואי לשנות או וכ עיקר וכדו' .וצל"ע בזה[. ובאמת יש לדקדק למה לא כתב שבכל מקו שנהגו כ אי הלכה כבתראי ,דהלא החולקי ה בתראי .ואי לומר דדעתו )של הרמ"א( כמו שכתב מהר" אלשי! )סי' לט( וכו' .אלא ודאי היכא דלא הוי המנהג בפירוש כ דעתו לפסוק כהבית יוס ,$וכהרי" $והרמב"" .עכ"ל .ומבואר לכאו' שהיכא שהרמ"א לא חלק על מר, מודה הרמ"א שהלכה פסוקה כדברי מר ,שהרי הרמ"א בהקדמתו הקדי לבאר שלא בא לסתור דברי מר רק מחמת שמר סתר כל מנהגי אשכנז .ומודה הרמ"א "שאי ראוי לסתור דבריו )של מר( .רק שדעתו )של הרמ"א( דהיינו היכי דכתב הב"י דעת הי"א וכבר נהגו כבתראי ,במדינות שנהגו אי לזוז ממנהג" .ועיי. ‰¯Â‡ÎÏÂאי הבדל בזה בי גר לגיורת ,שבכול י"ל כקט שנולד דמי ,וכמ"ש בשו"ת הרדב"ז )ח"ב סי' תרצו( ,שהטע שיעקב אבינו נשא שתי אחיות ,אע"פ שהאבות קיימו כל התורה עד שלא ניתנה ,מפני שאי לגוי אחוה כלל ,וכיו שנתגיירו היו מותרות לו ,שמה"ת מותר לאד לישא שתי אחיות גיורות ,שגר שנתגייר כקט שנולד דמי .ע"ש .וכ"כ המהרש"א )יומא כח (:ע"ש. ‚ Ìרבינו אליהו מזרחי )סו $פרשת קדושי( על הפסוק חסד הוא ,רצה לתר" כ הקושיא הנ"ל ,שיעקב אבינו גייר את נשיו ,ולכ היה מותר לו לשאת שתי אחיות ,שגר שנתגייר כקט שנולד דמי .וע"ש .וכ"כ הג"ר שמואל יפה בספר יפה תאר ,והובא בספר פרשת דרכי )דרוש א( .ע"ש. ‡ ÌÏÂבשו"ת הראב" )ס"ס נח( כתב ,וזה שאמרו ביבמות )סא (.שגיורת אסורה לכה ,ולא אמרו שדינה כקטנה שנולדה ,משו שנתמעטה מהפסוק אשה זונה וחללה לא יקחו ,ואמרו חז"ל )יבמות סא ,(.אי זונה אלא גיורת ומשוחררת ,נמצא שמיעטה הכתוב בפירוש .ועוד י"ל שבגיורת אי לומר הדי שגר שנתגייר כקט שנולד דמי .ע"כ .ולפי תירוצו השני יש להבדיל בזה בי גר לגיורת ,ובאמת שאי כל סברא לחלק ביניה. ‰‰Âג תירוצו הראשו צ"ע ,דהא קי"ל כחכמי )ביבמות סא (.שהנבעלת בעילת זנות נקראת זונה ,דהיינו לחייבי הכריתות או לעכו" ועבד וכו' ,וכמו שנפסק ג"כ בש"ע אבה"ע )סי' ו סעי $ח( .וא"כ אי פסוק מיותר לרבות גיורת שתהיה אסורה לכה. ¯˜ÈÚÂקושית הראב" לא קשה מידי ,שהרי בקידושי )עח (.למדנו מהפסוק ביחזקאל ,אלמנה וגרושה לא יקחו לה לנשי כי א בתולות מזרע ישראל ,רבי שמעו סבר מי שנזרעו בתוליה בישראל )לפיכ! גיורת שנתגיירה פחות מבת שלש שני כשרה לכהונה( ,ורבי יוסי שהלכה כמותו סובר ,מי שנזרעה בישראל ,כלומר שהורתה בקדושה ,אבל א היתה הורתה שלא בקדושה פסולה לכהונה) .וראה עוד ש דעת שאר התנאי בזה(. וגלי קרא בהדיא לפסול גיורת לכה .ועיי בתוס' )יבמות סא ,(.ובתשובת הרשב"א )ח"א סי' אל $ורל"א( .ע"ש. וראה בהגהת אב שלמה על הראב" שהעיר בזה .וראה עוד בספר כלי חמדה )פרשת תולדות ד $לד ע"ב( .ע"ש. ולכ נראה שהעיקר שאי לחלק בזה בי גר לגיורת ,וג גיורת שנתגיירה באר" ישראל עליה לנהוג כדעת מר הש"ע ,מרא דאתרי ,בי להקל בי להחמיר. וכ לעני נוסח התפלה על הגר והגיורת להתפלל בנוסח הספרדי ועדות המזרח ,שהוא נכו יותר מכל הנוסחאות ,וכמ"ש מר החיד"א בשו"ת יוס $אומ" )סי' כ( ,ובספר עבודת הקודש )קשר גודל סי' יב אות ט(. וכ"כ בספר שלמי צבור )ד $קח ,(:ובשו"ת לב חיי ח"ב )סי' ט( .ועוד .וג בבטוי ש ה' יש לה לומר כביטוי הספרדי אות קמ"" דומה לפת"ח ,וכמו שהארכנו בילקוט יוס $על פורי ,בקונטרס אחרו בדיני פרשת זכור .שכ מוכח מהראשוני .ורק א נישאת הגיורת לאשכנזי ,יש לה ללכת אחרי מנהגי אשכנז, שהאשה נגררת אחר מנהגי בעלה ,וכמו שנתבאר בשו"ת יביע אומר ח"ה )חאו"ח סי' לז(] .יחוה דעת ח"ה סי' לב[. כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( 115 ˜· ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ מד .המל את הגרי המוהל מבר! :בא"י אמ"ה אקב"ו למול את הגרי ,ואחר המילה נוהגי להביא כוס יי ,ובשמי ,ומברכי תחילה בורא פרי הגפ ,ואח"כ על הבשמי. ואח"כ אומר המוהל או אחר ברכה זו :בא"י אמ"ה אקב"ו למול את הגרי ,ולהטי $מה ד ברית ,שאלמלא ד ברית לא נתקיימו שמי ואר" שנאמר :א לא בריתי יומ ולילה חקות שמי ואר" לא שמתי )ירמיה לג ,כה( .ברו! אתה ה' כורת הברית .אבל אי לבר! ברכת להכניסו בבריתו של אברה אבינו .וכל שכ שאי לבר! ברכת שהחיינו .וגר שמל קוד שנתגייר ,כשמטיפי ממנו ד ברית אי צרי! ברכה(„Ó . מה .אסור למול גר בשבת ,וכל שכ שאי למול .א $בימי החול .גרי שנתגיירו בגיור רפורמי ,שכל גיור שאי בו קבלת מצוות אינו גיור על פי ההלכה(‰Ó . ברכה בעת המילה של גר („Óפסחי ז :ש"ע )יו"ד סימ רסה ס"ג ,ורסח ס"א וס"ה( ,וע' בה"ג ורא"ש ר"פ כסוי הד .וע"ש בטור שכ' בש ר"ח ,שא מל קוד שנתגייר אי לו תקנה ,אבל בניו נימולי ונכנסי בקהל וכו' .והט"ז הביא מה שהקשו, דע"כ לא מיירי בנשא עובדת כוכבי ,דבעובדת כוכבי אפילו מישראל הולד כמוה ,אלא פשיטא בנשא ישראלית ,א"כ מאי קמ"ל הא אפי' בעובד כוכבי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר ,כמ"ש באב העזר סי' ז' וי"א ,דמיירי כא לעני שכשר לכהונה ,לאפוקי מבת עובד כוכבי .וזה אינו ,דהא נקט כא בניו, ובבניו אי איסור ,ונראה דקא משמע ל דנכנס לקדושת הקהל לעני שלא יקראוהו בר ארמאי ,כההיא דאיתא בפרק החול" ,ההוא דהוה קרי ליה בר ארמאי וכו' .וכ מבואר בהדיא בהרי" $ש ,שכתב, דבדיעבד לא פסלינ ליה וכו' ,משמע לעני קריאת ש בר ארמאי .ובפרישה כ' דנפ"מ לעני א הוליד בכור מכהנת שאינו חייב בפדיו ,משא"כ בעובד כוכבי ,כמ"ש סימ ש"ה. 'ÚÂבשלמי תודה )פסחי ש( שהוא כד' הרי" $ש שגריס המל הגרי מבר! למול את הגרי ,דאילו לגריסתנו איתא ש ,המל הגרי מבר! על המילה .ועיי לה' נר דוד שכתב בזה דברי שאינ מבוררי. והנה הג שמר לא כתב סיו הברכה בא"י כורת הברית ,אי בכ! כלו ,דלישנא דהרמב" נקט, והרמב" לא כתב רק הנוסח של הברכה המשונה משאר ברכות המילה .אכ הסיו שהוא שוה בכל לא הוצר! לבארו .אול הטור סימ רס"ח מפורש ש ,וחות בה בא"י כורת הברית .ושורש דברי כול הוא ברייתא הנ"ל בשבת )קלז .(:וכ"ה בנהר מצרי. ·‚‡Âאורחא ,הנה מעיקר הדי מותר למול גוי בי ערבי בי נוצרי ,במילה ופריעה כהלכת גוברי יהודאי .ואפי' בחנ מותר .ולא אסרו חז"ל למול אלא לצור! רפואה ,וג בזה מותר בשכר ,או משו איבה .ומ"מ המחמיר שלא למול כלל לחוש לדברי האוסרי' בזה ,תע"ב] .שו"ת יביע אומר ח"ב יו"ד סי' יט[. ‰‰Âבתוס' ש אמרו ,אבל המל גרי מבר! למול את הגרי ,שהמבר! חייב למול כמו האב המל .ע"כ. ובמנחת יצחק )ח"א סי' קכ"ט ס"ק ד'( העיר על דברת התוס' דמאי מצוה איכא למול גר וכו' .ע"ש .ובאמת איכא מצוה בגר צדק ,כדאיתא ביבמות )מז (:קיבל מלי אותו מיד ,מאי טעמא שהויי מצוה לא משהינ ,א$ על גב דאמרינ ש מתחילה דא פריש נפרש ,הוא משו דדילמא אי כונתו לשמי ,ומהאי טעמא קשי גרי לישראל כספחת ,אבל בודאי א כוונתו לשמי איכא מצוה ,ועיי בבאר הגולה )סעי' ה( דכתב דמילת הגר מוטלת על כל ישראל ,וזה כונת הגליו מהרש"א )ביו"ד סי' רס"ה ש( ,ועיי בלשו הרמב" )פי"ג מהא"ב הי"ד( שכתב "המצוה הנכונה" וכו' היינו ששניה מצוה ,א כוונת לשמי מצוה לקבל ,וא אי כוונת לשמי מצוה לרחק ,ע"כ. 116 כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ ˜‚ מו .אסור למול גר ביו חמישי או ביו ששי ,כדי שלא יבואו לידי חילול שבת ,להעלות ארוכה ומרפא למכתו בשבת .וכ תינוק שחלה ונתרפא ביו ה' או ביו ו' אסור למולו מילה שלא בזמנה ,זולת במקו שיש מנהג ברור למול מילה שלא בזמנה ביו ה' או ביו ו' ,שיש להניח במנהג ,שיש לה על מה שיסמוכו ,ובמקו שלא נתברר המנהג יש להחמיר כאמור(ÂÓ . (‰Óכ"כ המאירי )שבת קלה (.דמילת הגר א"צ לומר שאינה דוחה את השבת א $כשאינו מהול כלל ,שכל שאינו נימול לשמונה אינו דוחה שבת ,ולא עוד אלא א $טבילתו אינה דוחה את השבת ,שהרי מתק גברא הוא .ע"כ. אסור למול גר ביום חמישי או ביום ששי (ÂÓבדבר מילת גר א אפשר לעשותה ביו חמישי בשבת ,או דילמא חיישינ שמא יצטרכו לחלל עליו שבת ויש לדחות המילה עד לאחר השבת. ‡ .הנה עיקר ד"ז בתשו' הרשב"" ח"א )סי' כא( ,וז"ל :גרסינ בשבת )יט (.אי מפליגי בספינה פחות מג' ימי קוד השבת ,בד"א לדבר הרשות ,אבל לדבר מצוה מפליגי ,ופוסק עמו ע"מ לשבות ואינו שובת, דברי רבי ,רשב"ג אומר אינו צרי! .ונחלקו בטע איסור זה ,שהרי" $והרמב" פי' דה"ט משו ביטול עונג שבת וכו' ,וחכמי הצרפתי כ' דהיינו משו גזרה שמא יעשה חבית של שייטי ,שההול! בספינה דומה לשט ,וכ"כ רבינו האי וכו' .והרז"ה פירש הטע ,משו שא"א שלא יבואו לידי חילול שבת ,שהרי מקומות סכנה ה ,הילכ! תו! ג' ימי אסור משו דג' ימי קוד השבת קמי שבתא מקרי ,ונראה כמתנה לדחות את השבת ,מפני שאי דבר העומד בפני פקוח נפש ,אבל ביותר מג' ימי קוד השבת לבתר שבתא מקרי ומותר .ומכא אני אוסר למול את הגר בחמישי בשבת ,כדי שלא יבא ג' למילה בשבת ויצטרכו לחלל עליו שבת .עכ"ל )בקיצור( .והובא להלכה בב"י בבדק הבית )סי' רסב ורסו( .ע"ש. ‰‰Âבתשו' הרדב"ז ח"ד )סי' עז( העיר על דברי הרז"ה ,שא"כ ע"כ צרי! לפרש הא דאי צרי על עיירות של עכו" ,במלחמת הרשות דוקא ,אבל במלחמת מצוה מותר ,כדמפרש בה! ברייתא דהפלגה בספינה, בד"א לדבר הרשות אבל לדבר מצוה מותר .ע"כ .ותמוה דאיה"נ כ מבואר בירושלמי )פ"ק דשבת ה"ח( .וכ"פ הטור א"ח )סי' רמט( :אי צרי במלחמת הרשות על עיירות של עכו" אא"כ התחילו ג' ימי קוד השבת, וא התחילו אי מפסיקי ,אבל מלחמת מצוה מתחילי אפי' בשבת .ובב"י הראה מקורו טהור להירוש' הנ"ל. Ô¯ÓÂהש"ע )סי' רמח ס"ד( פסק בזה"ל :היוצאי בשיירא במדבר והכל יודעי שה צריכי לחלל שבת כי מפני הסכנה לא יוכלו להתעכב בשבת לבד ,ג' ימי קוד השבת אסורי לצאת וכו' ,וביו א' וב' וג' מותרי לצאת ,וא אח"כ יארע סכנה ויצטרכו לחלל שבת מפני פקוח נפש מותר .והעולה לא"י ונזדמנה לו שיירא אפי' בע"ש כיו שדבר מצוה הוא יכול לצאת ,ופוסק עמה לשבות ,וא אחר שיהיו במדבר לא ירצו לשבות עמו יכול ללכת עמה חו" לתחו מפני פקוח נפש וכו' .ע"כ .ואנו אי לנו אלא דברי מר שקבלנו הוראותיו .ולמדנו לנ"ד שאסור למול בחמישי משו דהו"ל כמתנה לחלל את השבת ,וכמו שהורה הרשב"" ,שמביאו להלכה מר הב"י בבד"ה הנ"ל. · .אלא שהש"! )יו"ד ס"ס רסו( שדי נרגא בהוראת הרשב"" ,שהואיל ולדבר מצוה מותר להפליג בספינה אפי' בתו! ג' ימי לפני השבת ,כמבואר בשבת )יט ,(.הכא נמי יש להתיר למול ביו חמישי ,שאי ל! מצוה גדולה מזו .ע"כ .וכ הקשה בתשו' מהראנ"ח ח"ב )סי' לח( .א! בשו"ת עדות ביעקב )סי' ט( כ' ,דהא קתני עלה ,ופוסק עמו על מנת לשבות ואינו שובת ,דברי ר' ,רשב"ג אומר א"צ .וקי"ל הלכה כר' מחבירו .וכ"פ הרמב" )פכ"ד מהל' שבת( .והש"ע )ס"ס רמח( .וכ"כ הב"י )סי' רמח( בש הרשב"" עצמו שפוסק כרבי .עכת"ד. Ê"ˉÂיו"ד )סימ רסב סק"ג( הביא להלכה מ"ש מר הבדק הבית בש הרשב"" שאי למול בחמישי מחשש כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( 117 ˜„ ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ מז .ואמנ מותר למול גר צדק בתו! שלשה ימי סמו! ליו טוב ,שלא גזרו אלא משו שלא יבואו לחלול שבת ,אבל ביו טוב דקיל לא גזרו .ודי יו הכפורי כדי שבת לעני זה(ÊÓ . חילול שבת ,וכתב דמכ"ש שאי למולו ביו ו' דאיכא צערא טפי ,כמ"ש הרמב" והרשב"א .ע"כ) .וע' ברכ"י א"ח סי' רמח( .וכ"כ הכנה"ג א"ח )סי' שלא(. ‡ ÌÏÂהמג"א )סי' שלא סק"ט( כ' ,ולי נראה דבזה"ז שאי רוחצי את הנימול ביו השלישי ליכא למיחש להא ,דלא שכיח כלל שיחללו עליו שבת ,וג הראנ"ח ח"ב מהסס בדי זה ,ולכ אי להתרשל לדבר מצוה. ע"כ .וכ"כ האליה רבה )סי' רמח סק"ה וסי' שלא סק"י( .והנוב"י מה"ת )חיו"ד סי' קסו( .וכ"פ החכ צבי בתשו' הנוספות )סי' יד( ,שמלי את הגר בכל יו מימות החול .ע"כ .וכ"כ בשו"ת שאילת יעב"" ח"ב )סי' צה(. ‡ ÌÏÂבס' בית לח יהודה יו"ד )סי' רסב סק"ב( ,הביא ד' המג"א ,ופקפק בדבריו ,והסכי להכנה"ג לאסור למול מילה שלא בזמנה ביו ה' וביו ו' ,ושכ נוהגי להחמיר .ע"ש .וכ דעת מהר"י שטיינהרט בשו"ת זכרו יוס) $חיו"ד סי' כד( .ע"ש .ומהר"י עייאש בשו"ת בית יהודה ח"א )דק"ט ע"ג( כ' ,שמאחר שמר הבד"ה כתב דברי הרשב"" להלכה ,הכי קי"ל להלכה ולמעשה .וכד' הט"ז )סי' רסב( .וכ הסכי לזה מורי הרב ז"ל. „"ÎÂמהר"ח ב עטר בס' ראשו לציו )דקי"א .(:ע"ש .וכ"פ מר החיד"א בברכ"י )יו"ד סי' רסב סק"ב( ,וכ הסכי מהר"א שמאע הלוי בס' מכשירי מילה )פ"ב ס"ט( ,וכ"ד ער! השלח בס' הזכרו )מע' מ אות ב( .ע"ש. וכ העלה בס' עקרי הד"ט א"ח )סי' כב אות לה( וכ"פ בשו"ת רב פעלי ח"ד )חיו"ד סי' כח( .וכ"כ מהר"י ב ואליד בס' שמו יוס) $דנ"ט ע"ד( .וכ העלה בשו"ת שערי עזרה )חאו"ח סי' כג( .וכ"פ בס' נהר מצרי )דק"ג ע"א( .וכ"פ בכ $החיי )סי' שלא ס"ק לא( ,ושכ"פ החסד לאלפי ש .וכ"פ בשו"ת פרחי כהונה )חאה"ע סי' ל(. ) ·"˘Ó‰Âסי' שלא ס"ק לג( כ' בפשיטות כד' הש"! והמג"א והא"ר שאי להחמי" המצוה ומלי אותו ביו ה', ודלא כהרשב"" שאוסר .ע"ש .א! נעל ממנו סברת הרבה אחרוני ,ובכלל כמה וכמה מגדולי האחרוני האשכנזי שאוסרי למול ביו ה' ,ולא ביו ו' ,וכמ"ש הט"ז והתפארת למשה והבית לח יהודה והזכרו יוס .$וכ"פ הגאב"ד דווירצבורג בשו"ת יד הלוי )סי' קמ( .וכ נראה דעת המהרש" בתשו' ח"ה )ס"ס ז(. ‚ Ìהגרא"י קוק בשו"ת דעת כה )סי' קמה( הביא מחלוקת הט"ז שסובר כהרשב"" ,והש"! שחולק עליו, ובהגהת הגרע"א הביא ד' הברכ"י שפסק כהרשב"" ,ותמיהני שלא הזכירו ד' הש"! ,וכ' ,ועכ"פ ראוי לחוש לד' הרשב"" ,וביחוד לפמ"ש בשו"ת מהר"י אסאד )סי' רנ( שבאמת יש חשש סכנה במילה) ,וכמ"ש בגיטי נז :כי עלי! הורגנו כל היו ,זו מילה שניתנה בשמיני( .אלא שהמצוה מגינה ,ולכ כל שיש ספק א חייב למול עתה הו"ל קצת ספק בסכנת נפשות ,ולכ ראוי לחוש לזה .עכ"ד .ולכ ג לאחינו האשכנזי נכו להורות שלא למול ביו ה' וביו ו' ,אא"כ במקו שיש מנהג ידוע למולו ביו ה' ,שיש להניח במנהג ,ובצירו$ מ"ש בגליו החת סופר שא יש באותה עיר מילה בזמנה באותו שבת ,מותר למול מילה שלא בזמנה ביו ה' ,מכיו שיוכלו להרבות חמי ג בעבור זה .והובא בהגהות מהרש" בארחות חיי )סי' שלא סק"ט(. ואע"פ שמשאר פוסקי לא משמע כ ,באתרא דנהוג נהוג ,שיש לה ע"מ שיסמוכו .אבל במקו שאי מנהג ברור יש להחמיר כד' הרשב"" והאחרוני הנ"ל] .הערה זו מתו! שו"ת יביע אומר חלק ה יו"ד סי' כג[. למול גרים ג' ימים קודם יום טוב (ÊÓהנה בפסחי )צב (.גר שנתגייר בער"פ ב"ש אומרי טובל ואוכל פסחו לערב ,וב"ה אומרי הפורש מ הערלה כפורש מ הקבר .ובגמ' ,א"ר יוחנ מחלוקת בערל עכו" ,דב"ה סברי גזירה שמא יטמא לשנה הבאה ויאמר אשתקד מי לא טבלתי ואכלתי עכשיו נמי אטבול ואוכל ,וב"ש סברי לא גזרינ ,אבל ערל 118 כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( ˜‰ ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ ישראל ד"ה טובל ואוכל פסחו לערב .וכ"פ הרמב" )פ"ו מה' ק"פ ה"ז( :ישראל ערל שמל בע"פ שוחטי עליו אחר שמל ,אבל גר שנתגייר ביו י"ד ומל וטבל אי שוחטי עליו וכו' ,והיא! העמידו דבריה במקו כרת ביו הקרב ,מפני שאי הגר מתחייב במצות עד שימול ויטבול וכו' ,וזה המל יש לו שלא לטבול עד שיבריא וירפא מ המילה ולא יבא לידי חיוב כלל .ע"כ. ‰‰Âמדי ישראל ערל שמל בער"פ ,אי ראיה להתיר מילה שלא בזמנה בערב יו"ט ,לפי שש יש מצוה רבה של מצות קרב פסח ,עשה שיש בו כרת ,ובמקו מצוה עוברת אפי' ביו ה' או ו' מודה הרשב"" להתיר) .וכ מתבאר מד' ער! השלח א"ח סי' שלא סק"ח( .אבל יש ראיה מדי גר שמל בע"פ ,ודוחק לומר שעבר ומל שלא כהוג, שהרי סתמא דמילתא נעשה ע"י ב"ד ,אלמא דלא חיישינ לשמא יצטר! לחלל יו"ט ,דביו"ט לא גזרו .ואי להקשות דהא אנ קי"ל )במגילה ז (:אי בי יו"ט לשבת אלא מלאכת אוכל נפש בלבד ,שמלבד שי"ל דהכא קמי שבת וקמי יו"ט איירינ ,ומתני' איירי בשבת ויו"ט עצמ ,עוד י"ל לפמ"ש התוס' )ביצה לז( שהמשנה במגילה בדברי שה מדאוריי' קאמר ,אבל במילי דרבנ איכא בינייהו טובא ,וכדתנ משילי דר! ארובה ביו"ט ולא בשבת .ע"ש .וכ"כ הטורי אב )מגילה ז .(:וזכינו לדי להתיר בזה ביו"ט .וכ"כ הקרב נתנאל )ס"פ ר"א דמילה( .וכ"כ בס' יד אהר )סי' שלא( .וכ"פ בשו"ת זכרו יוס) $שטיינהרט חיו"ד סי' כד( ,שמותר למול שלב"ז ביו הושענא רבה ,אע"פ שיו שלישי למילה יחול בשמחת תורה )בחו"ל( ,ומשו דלא החמיר הרשב"" אלא ביו ה' או ו' מפני השבת ,אבל משו יו"ט אי להחמיר .ע"ש .וכ"פ מר החיד"א במראית העי בליקוטי )סי' ח אות ב( שלא אסר הרשב"" אלא ביו ה' משו שבת דחמיר ,משא"כ לפני יו"ט מותר ,ואפי' ג' ימי לפני יו"ט ראשו מותר .ושכ הסכימו עמו כמה חכמי להתיר .ע"ש .וכ"כ בער! השלח בקונט' ספר הזכרו )מע' מ אות ב( ,ושכ הסכימו עמו כמה חכמי להתיר למול מילה שלא בזמנה שחל שלישי למילה ביו"ט ,וכמו שפסק החיד"א במראית העי ,וכ עשה מעשה .ע"ש .וכ"פ בשו"ת מעשה אברה )יו"ד סי' מח( .ע"ש. 'ÚÂבשו"ת רב פעלי ח"ד )חיו"ד סי' כח( שכ' ,שמקוד היה המנהג בבגדאד שלא למול מילה שלב"ז ביו הושע"ר ,או ביו ו' של פסח ,ובערב שבועות ,וזה בער! ט"ו שני שהורה לה מורנו ]הגאו ר' עבדאללה סומ! ז"ל[ למול ,ע"פ דברי החיד"א בשיורי ברכה )סי' רסו( בש הרב זכרו יוס $סי' כד שהתיר למול ביו הושע"ר .וע"פ הוראתו עשו מעשה כמה פעמי למול .וכששמעתי רציתי לערער ע"ז ,שמאחר שהמנהג היה שלא למול ,אי ראוי לשנות המנהג בזה ,ומה ג שהחיד"א רק העתיק דברי הזכרו יוס ,$ולא גילה דעתו בפירוש לעני הלכה ,וא"כ אי לנו ליחס הסכמתו לזה ,א! שו"ר בס' מראית העי בליקוטי שבסוה"ס )דע"ט(. שהסכי בפירוש להתיר לגבי יו"ט ,ושכ הסכימו כמה חכמי להתיר ,ולכ נמנעתי מלערער על המנהג החדש ,והנחתי המנהג החדש כמות שהוא ,וכ"ז לעני יו"ט ,בי יו"ט ראשו בי יו"ט שני ,אבל לגבי שבת אי למול מילה שלב"ז לא ביו ה' ולא ביו ו' .ע"כ. ȘÂÙ‡ÏÂממ"ש בס' שמו יוס) $סי' רעד( שאי למול ג' ימי קוד יו"ט שלא יבא לידי חילול יו"ט .ע"ש. וליתא .ונעל ממנו דברי כל הפוסקי הנ"ל. ÌÓ‡Âגאב"ד דוירצבורג בשו"ת יד הלוי )סי' קמ( ,חשב ל"ר נגד הרשב"" מפסחי )צב (.שמותר לגר למול בע"פ ,ותנ בביצה אי בי יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד ,ואילו היה חילוק בזה הו"ל למתני לדעת ב"ש .ושוב דחה דמקמי שבת ומקמי יו"ט לא מיירי .ע"ש .מ"מ למסקנתו אה"נ שיש לחלק בי שבת ליו"ט .וכ"כ בס' חדרי דעה )ס"ס רסו( שיש לחלק בזה בי שבת ליו"ט .וכמ"ש בזכרו יוס $ובעקרי הד"ט. ובעני שבותי יש הרבה חילוקי בי שבת ליו"ט כמ"ש התוס' )ביצה לז( .ובס"פ מפני מרחמי היינו על בהמה טהורה ביו"ט )שבת קכח .(:וכ' הר"ח ש דדוקא ביו"ט ולא בשבת ,וע' בהרא"ש ש בש ר"י לעני מסעדי ביו טוב א ה"ה בשבת .ע"ש] .וע' ביבמות )קיד (.יו"ט דאיסור לאו ל"ג רבנ שבת דאיסור סקילה גזרו רבנ .ובתוס' ביצה )כב (.ביו"ט הקילו במנורה של חוליות ולא בשבת[ .עכת"ד .וכ"פ בס' נהר מצרי )דק"ג .(.וכ עיקר .וא $בגר נראה להקל .ודו"ק. כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( 119 ˜Â ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ מח .גר הבא להתגייר מותר למולו על ידי ס הרדמה .וכ מותר למול איש גדול ]שלא נימול מאיזה סיבה בילדותו[ ,על ידי ס הרדמה(ÁÓ . גר הבא להתגייר מותר למולו ע"י סם הרדמה (ÁÓלכאורה היה נראה לדו להחמיר לפי מה דקי"ל באו"ח )סי' ס ס"ד( שמצות צריכות כוונה לצאת בעשיית אותה מצוה ,והיש אינו יכול לכוי למצוה .וכיו"ב אמרו ביבמות )נד ,(.אמר רב יהודה יש לא קנה ביבמתו, מ"ט אמר קרא יבמה יבא עליה ,עד דמכוי לש ביאה .והתניא בי ער בי יש וכו' ,הב"ע במתנמנ .וה"נ כיו דלאו בר כוונה למצות מילה הוא ,לא ארי! למעבד הכי .בר כד דייקינ פורתא חזינ דלא שמה מתייא ,דשאני הת שמעשה הביאה צ"ל ע"י גו $היב עצמו והואיל ויש הוא ואינו מכוי לשו ביאה כלל לא מהני לקנות ביבמתו .אבל כא הרי אי מעשה המילה צ"ל ע"י הנימול עצמו ,אלא ע"י אד אחר, ומכיו שהמוהל מכוי במעשה המילה לש המצוה סגי בהכי .ואפי' את"ל שהמוהל צרי! להיות שלוחו של הנימול )כשהוא גדול ובר שליחות( ,אי שליחותו נפסקת ג בעת שינת הנימול ,וכדאשכח בגיטי )ע ,(:גבי מי שאמר כתבו גט לאשתי ואחזו קורדייקוס ,ר' יוחנ אמר אי כותבי הגט אלא לכשישתפה ,וריש לקיש אמר כותבי גט לאלתר ,ריו"ח מדמי ליה לשוטה ,ר"ל מדמי ליה ליש .וריו"ח אמר ל! יש אינו מחוסר מעשה )להתעורר משינתו( ,האי מחוסר מעשה )שצרי! רפואה בשרא סומקא אגומרי .רש"י( .ור"ל אמר ל! שוטה לא סמי ביד ,האי סמי ביד .והרי לדעת התוס' )גיטי ט :וכב (:ועוד ראשוני ,בעינ שליחות לכתיבת הגט, ובשו"ת תה"ד )סי' רכח( כ' שכ הוא דעת הרמב" .וע"ע בס' גט פשוט ובפר"ח ובביאורי הגר"א )אהע"ז ר"ס קכ וקכג( .ואפ"ה פשיטא ל אליבא דכ"ע שאי השליחות נפסקת ע"י שינת הבעל בעת כתיבת הגט, וממשיכה להיות בתוק $ג בעת שינת הבעל ,וקרינ ביה בסופר שלוחו כמותו ,כיו שהשליח ער ובר דעת וכוונה ,והבעל אינו מחוסר מעשה להתעורר משינתו .וה"נ הכא כיו שהמוהל מכוי למול לש מצות מילה אע"פ שהנימול יש שפיר דמי .ואי לחלק בי שינה טבעית לשינה שע"י ס .הרדמה ,דבכולהו אזלינ בתר טעמא שאינו מחוסר מעשה להתעורר .וכיו"ב כ' בבית שמואל אה"ע )סי' קכא סק"ב( ,א צוה לכתוב גט ואח"כ נעשה שכור ,מותר לסופר לכתוב הגט בעת שכרותו ,דהא לריו"ח יש שאינו מחוסר מעשה שפיר דמי .וה"נ שכור אינו מחוסר מעשה. ÌÓ‡Âבערוה"ש )ש סק"ח( כ' לתמוה על הב"ש בזה ,דהא כששתה יותר מרביעית עד שנשתכר אינו מועיל לו לא דר! ולא שינה ,וכמ"ש בעירובי )סד (:שכ"ש שדר! טורדתו ושינה משכרתו .ואדרבה מצינו בגמ' )שבת סו (:שהיו עושי רפואה לשכרות למשוח כפות ידיו בשמ ומלח ,וא"כ הו"ל מחוסר מעשה ,ולכ חלילה להקל בזה ,וא נתגרשה בגט כזה הו"ל ספק מגורשת .ע"כ .ובמחכ"ת לא צדק בזה ,והאמת יורה דרכו כדברי הבית שמואל ,כי הדבר פשוט שלא הצריכו רפואה ע"י סיכת שמ ומלח לשכור ,אלא כדי לעוררו מיד בתו! זמ שכרותו ,אבל ג בלעדי כל תרופה ע"י שהיה ארוכה מתעורר משכרותו וסר יינו מעליו ,וכ ע"י שינה מרובה במדה מספקת יתפכח משכרותו ופג תוק $יינו ,כמו שהחוש יעיד על כ!. ÔÎÂמבואר בד' הרמב" )פ"א מה' ביאת מקדש ה"ה( וז"ל :שתה כדי רביעית יי בלבד ,והיה בה מי כל שהוא, או שיש מעט ,או הל! כדי מיל ,כבר עבר היי ומותר לעבוד .אבל א שתה יותר מרביעית אפי' מזוג ,שינת מעט או הדר! מוסיפי בשכרותו ,אלא ישהה לפי השכרות עד שלא ישאר משכרותו שו דבר שבעול. וכתב מר הכ"מ ,ודקדק רבינו לכתוב שינה מעט ,כלומר ,שאילו שינה הרבה מפיגה את היי .עכ"ל .הא קמ ששהיה ארוכה או שינה מרובה מפיגה את השכרות .וכ"כ המג"א )סי' צט סק"ד( והאחרוני ש לעני תפלה .וא"כ שוב הו"ל אינו מחוסר מעשה ,אלא מחוסר זמ הוא ,וזמ ממילא קא אתי] .וע' בטוש"ע א"ח )סי' שכח סמ"א( :מי שנשתכר שרפואתו לסו! כפות ידיו ורגליו בשמ ומלח מותר לסוכ בשבת .וכ' הט"ז ס"ק כז דה"ט מפני שאי זה רפואה .וע"ע בא"ר ותהלה לדוד ש .ודו"ק[ .והוא הדי להרדמה ע"י ס .וע' 120 כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( ˜Ê ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ בשו"ת הרדב"ז ח"ב )בלשונות הרמב" ,סי' קכה(. · .ומר הב"י באה"ע )ס"ס קלח( ,הביא מ"ש הר" )בגיטי עח( ,דה"ט דמתני' שא נת הגט בידה והיא ישנה שאינו גט ,משו דבעינ שיהיה במקו המשתמר ,וכשהיא ישנה לא מינטר ,ולפ"ז אי ספק שא נתנו לשליח קבלה שלה בשעה שהיא ישנה מגורשת .וכ' הב"י ,ונראה שג לדעת הרא"ש שפירש דה"ט דישנה לית בה דעת כלל ,מ"מ בשליח קבלה הרי ידו כידה וכיו שיש לו דעת מגורשת ,ועל כרח! י"ל כ לכ"ע, שאל"כ לא היה לנו להכשיר שליח קבלה אא"כ ידענו שהיתה ניעורה בעת קבלת הגט ע"י שלוחה ,וא אי הבעל במקו האשה דבר שא"א לעמוד עליו הוא ,וסת שליח קבלה כשאי הבעל והאשה במקו אחד. ע"ש .וכ"כ בשו"ת הרדב"ז ח"ד )סי' רטו( .ע"ש .וה"נ בנ"ד שהמוהל הוא שליח של הנימול אי כל מקו לעכב ביצוע שליחותו בגלל שהמשלח יש ,כיו שאינו מחוסר מעשה להתעורר .וכנ"ל. ÔȇÂלחלק בי כשהדבר נעשה ג בעל כרחו ,כי הת ,דהאשה מתגרשת ג שלא ברצונה ,למצות הנעשי ברצו העושה ,וכמו שהוכחנו מההיא דגיטי )ע (:בדי כתיבת הגט ע"י שליח הבעל בעת שהבעל יש. וע"ע בסנהדרי )מז( ,אמר עולא א"ר יוחנ ,אכל חלב והפריש קרב והמיר דתו וחזר בו הואיל ונדחה ידחה, וא"ר ירמיה אריו"ח אכל חלב והפריש קרב ונשתטה וחזר ונשתפה הואיל ונדחה ידחה .וצריכא ,דאי אשמועינ קמייתא משו דאיהו דחה נפשיה בידי אבל האי דממילא קא דחי אימא כיש דמי וכו' .וכתבו התוס' ,לאו לגמרי כיש דמי ,דהא יש חזי אפי' בשעת שינתו ,כדתנ )גיטי כח( השולח חטאתו ממדינת הי מקריבי אותה בחזקת שהוא קיי ,ולא חיישינ שמא יש הוא בשעת הקרבה .ע"ש .הרי למדנו שאפשר להקריב הקרב בשעת שינת בעליו ,אע"ג דכתיב יקריב אותו לרצונו לפני ה' ,אעפ"כ שלוחו כמותו ,וה אמת שבחי' רבינו יונה )סנהדרי מז( דחה ראיית התוס' דאיכא לאוקמה בשעה שאי דר! בנ"א לישו .ע"כ. Ú"ÚÂבשו"ת הרדב"ז ח"ד )סי' רטו( שכ' :וא זרק לה גט בחצרה ביו ,והיא בצד חצרה המשתמרת לדעתה, אבל לא ידענו א ישנה היתה או ניעורה ,נ"ל שכיו שרוב בנ"א נעורי ביו ,וקי"ל רובא וחזקה רובא עדיפא ,א נישאת האשה בגט זה או שהל! בעלה למדינת הי סמכינ להקל בשעה"ד ,ומ"ש הרשב"א עד שתביא עדי שהיתה ערה ,בלילה איירי ,ולא ביו .ע"ש( .וכ"כ ביד רמה )סנהדרי מז( שאי ראוי להקריב עליו כשהוא יש דכתיב לרצונו .ע"ש .ומ"מ אשנויי לא סמכינ ,והעיקר כד' התוס' שמקריבי עליו ג בשעה שהוא יש ,הואיל ואינו מחוסר מעשה) .וע' מצפה אית סנהד' מז( ודו מינה לעני מילה .וא נפש! לומר ,שאני זבחי דסתמ לשמ קיימי )כמ"ש בזבחי ב ,(:אבל מילה תליא בפלוגתא דתנאי א עכו" כשר למול ,דלר' יהודה דעכו" כשר למול ,ס"ל מילה סתמא לשמה )כמ"ש התוס' ע"ז כז( ,אבל לר' יהודה הנשיא שפוסל עכו" למול ,י"ל דמילה לאו סתמה לשמה .והרמב" )רפ"ב מה' מילה( והטוש"ע )ר"ס רסד( פסקו שעכו" לא ימול כלל .וע' בכ"מ וב"י ש .מ"מ הכא דקאי השליח דהיינו המוהל ,ועביד לש מצוה ,ודאי דעדי $טפי מסתמא, וכדאמרינ )חולי לא( נדה שנאנסה וטבלה ,רב אמר טהורה לביתה ואסורה בתרומה ,וריו"ח אמר א $לביתה לא טהרה ,מאי נאנסה ,אילימא דאנסתה חבירתה והטבילתה ,כוונה דחבירתה כוונה מעלייתא היא ,ועוד בתרומה נמי אכלה ,דתנ החרשת והשוטה והסומא א יש לה פקחות מתקנות אות אוכלות בתרומה ,א"ר פפא ,לר' נת שנפלה מ הגשר ,ולרבנ שירדה להקר .ע"ש .אלמא דכוונת חבירתה שפיר מהניא. Î"ÎÂבשו"ת מהר"ח אור זרוע )סי' לה( ,שמהגמ' )חולי לא (:הנ"ל ,מוכח ,שהלש מצה של מצוה לפסח ולא נתכוו לש מצוה ,ואד העומד ש מתכוי ששימור זה יהיה לש מצוה ,דמהני ,דומיא דטבילה ,ול"ד לגט דלא מהני כתיבת חש"ו וגדול עומד ע"ג ,דשאני הת דכתיב וכתב לה לשמה ,שהכותב יכתוב לשמה. ע"כ .וע"ע בת' מהר"ח או"ז )סי' קמג( .וע' באו"ח )סי' תס( ובב"י ובאחרוני ש .ואכמ"ל .וא"כ ה"נ מהני כוונת המוהל לש מצוה ,אע"פ שהנימול יש ואי לו כוונה כלל בשעה שהוא יש] .וע' בב"י א"ח )סי' נה( בש רבו הרב הגדול מהר"י בי רב ז"ל ,שא יש אחד יש מכלל העשרה ,שפיר מצטר $למני לקדיש וקדושה ,דשפיר שריא שכינתא עלייהו .ומוכח דיש בכלל מצות הוא .וע"ע בשו"ת מתת ידו ח"א )סי' יד(. ובשו"ת חיי ושלו ח"א )סי' ב( .ובשדי חמד )מע' י כלל לד( .ואכמ"ל[. כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( 121 ˜Á ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ ˘"ÎÓÂשבאמת אנ בדיד קי"ל בטוש"ע )ר"ס רסד( שאפי' קט כשר למול ,ומוכח להדיא דלא בעינ שליחות ממש במילה .דהא קט לאו בר שליחות הוא )ב"מ עא .(:וע' במנחת חינו! )מצוה ב( שהקשה למה קט כשר למול דנהי דנימא מילה סתמא לשמה ,מ"מ הא מצות צריכות כוונה ,ולא גרע מילה משאר כל המצות שצריכות כוונה ,וקט אינו בר כוונה ,וא"כ נימא שאי הקט יכול למול אא"כ גדול עומד על גביו, וי"ל ע"פ מ"ש הטורי אב )ר"ה כט (.דדוקא במצה ושופר וכיו"ב צרי! כוונה ,שאי מצה זו או שופר זה מיוחדי דוקא למצוה זו ,שאפשר לצאת במצה אחרת או שופר אחר ,ועוד שלא נתבטלה המצוה עי"ז, שא $שאינו יוצא י"ח עתה עוד יכול לצאת באכילה ושמיעה אחרת ,בכה"ג הוא דבעינ כוונה ,אבל בקדשי ומילה שהמצוה מיוחדת בגופו ,ולאחר מכ אינו יכול לקיי המצוה ,א"צ כוונה לצאת .ולפ"ז א$ למאי דקי"ל מצות צ"כ ,שפיר יכול הקט למול ,שמילה א"צ כוונה .ע"כ .ודפח"ח .וא"כ הדבר פשוט שאפשר למול ע"י הרדמה בס. ‚ .ועינא דשפיר חזי להמהר"ח אור זרוע בתשו' )סי' יא( שכ' ,ובעני המילה ,נראה שאי האב חייב למול בנו בידיו ,אלא רק להתעסק שיהיה הב נימול ,דומיא דחייב ללמדו תורה ואומנות ,וכה"ג בסוכה דכתיב חג הסוכות תעשה ל! ,וקי"ל תעשה ולא מ העשוי ,וכי לא יאמר לאחר לעשות סוכה .וכ בתפלי וכי לא יקשר לו אחר על זרועו וכו' ,אלא כל הני עיקר מצות אינה העשייה ,אלא שצריכה המילה להיות חתומה בבשרו ,וכ ישיבתו בסוכה ,ותפלי מונחי על ראשו וזרועו ,וה"נ עיקר מצות מילה כ ,שאל"כ הא דאמרינ במנחות )מג (:כיו שנזכר דוד במילה נתיישבה דעתו ואמר עליה שירה ,ולמה שמח במילה יותר מראשו וזרועו שקיי בה מצות תפילי וכו' .עכת"ד .ולפ"ז כיו שהעיקר שתהיה המילה חתומה בבשרו, אי כל קפידא לעשות הדבר ע"י הרדמה בס וכיו"ב .והגאב"ד מפוניביז' בשו"ת זכר יצחק )סי' ה( כתב ,יש להסתפק במי שלא נימול והגדיל ונתחייב ,א צרי! שיעשה המילה בעצמו בעת פקחותו ככל המצות. ובע"ז )כז( א"ר יוסי וכי היכ מצינו מילה מה"ת לשמה ,ולא פלפלו א צריכה כוונה ככל המצות ,והרי נחלקו אמוראי )בר"ה כח( בדי כוונה במצות ,ועל כרח! חדא מתרתי ,או דמילה שאני ,שכל עיקרה הוא שיהיה מהול ,ולכ אי מקו לכוונה ,כי א למ"ד דבעינ לשמה ,או שנאמר דלעול בעי כוונה רק לא כוונת העושה אלא של המשלח ,דדוקא בלשמה העיקר הוא בעושה המצוה ,משא"כ בדי הכוונה העיקר הוא במקיי המצוה וסגי בכוונת המשלח .ע"ש .והנה מ"ש שכל עיקר מצות מילה שיהיה מהול ,תנא דמסייע ליה הוא המהר"ח או"ז הנ"ל. ¯˜ÈÚ·Âספיקו ,היה לו להעיר דהא ר' יוסי ס"ל )בר"ה כט( דמצות צריכות כוונה ,ובעי שיתכוי שומע ומשמיע ,ואילו הכא פשיט"ל שא"צ לשמה במילה ,הא קמ דאפי' למ"ד דלא בעינ לשמה במילה ,מ"מ מודה שצרי! כוונה] .ובפסחי קיד :נמי דייקינ מדר' יוסי דאמר אע"פ שטיבל )טיבול ראשו( בחזרת ,מצוה להביא לפניו חזרת וחרוסת ,אלמא דמצ"כ ,וכ"ת משו היכרא דתינוקות ,א"כ מאי מצוה .ע"ש .אלא שהתוס' )ר"ה כח (.דחו ,דמ"מ הו"מ לדחויי דמצוה משו היכרא ,ומש"ה לא מייתי לה בגמ' ר"ה .וע' ב"ח סי' תעה ודו"ק[. ‡ ÌÏÂבשו"ת תורת חסד מלובלי )חאו"ח סי' מט אות ה( נראה דס"ל דלשמה וכוונה עני אחד ה ,ושאני מילה דילי $לה מקרא המול ימול משא"כ שאר מצות .ע"ש .ואינו מוכרח .ובלא"ה י"ל דהא דמצ"כ הוי רק מדרבנ .וכמ"ש המבי"ט בקרית ספר הל' שופר ,והובא בשו"ת בית יצחק ח"ב מיו"ד )סי' קסח אות ה( .וע"ש. וכ צידד הפמ"ג )א"א סי' ס( .וכ"כ בס' הורה גבר על הוריות )דל"ב (.בש הרה"ג מהר"ש לייב מכח כמה ראיות .וע"ע בשו"ת תורת חסד )סי' מט אות ז( ובשדי חמד )מע' מ כלל סא( .ובחזו"ע ח"א )סי' כט(. ] ‰‰Âבעיקר ד' מהר"ח או"ז שאי המצוה במילה אלא שיהיה נימול ,לכאו' תליא באשלי רברבי ,כי ביבמות )עב( א"ר הונא ,דבר תורה ,משו! )שנמשכה ערלתו וכסתה את העטרה .רש"י( .אוכל בתרומה ,ומדבריה גזרו עליו מפני שנראה כערל .וכתבו התוס' ,ומדבריה גזרו עליו ,והא דאמר )סנהד' מד( עכ משו! בערלתו 122 כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( ˜Ë ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ היה ומפיק לה מקרא ,אסמכתא בעלמא היא .והא דתניא )שבועות יג( ואת מצותו הפר זה המפר ברית בשר, הכרת תכרת וכו' ,היינו כשלא מל כלל .ע"כ. ‰‰Âבסנהדרי )צט( כי דבר ה' בזה זה המגלה פני בתורה ,ואת מצותו הפר ,זה המפר ברית בשר ,הכרת בעוה"ז תכרת בעוה"ב ,מכא א"ר אלעזר המודעי ,המחלל את הקדשי והמבזה את המועדות והמפר בריתו של אברה אבינו והמגלה פני בתורה וכו' אי לו חלק לעוה"ב .וכתב הרשב"" במג אבות )פ"ג מי"א( ,המפר בריתו של א"א ,פרש"י שלא מל כלל ,ורבינו משה פי' שהוא המוש! ערלתו כדי לכסות המילה ,ועושה כ לבזות המצוה .ע"כ. Ï"ÊÂהרמב" )פ"ג מה' מילה ה"ח( כל המפר בריתו של א"א והניח ערלתו או משכה אע"פ שיש בו תורה ומעשי טובי אי לו חלק לעוה"ב .ע"כ .ומקורו טהור מהירושלמי )ר"פ חלק( :המפר ברית בשר ,זה שהוא מוש! לו ערלה .וכ פי' רבינו יונה )פ"ג דאבות( .וכ"כ רבינו יצחק בר שלמה מטולידו )ש( בש הרמ"ה. וכ"כ הטור )סי' רס( .נמצא לפ"ד התוס' עיקר המצוה מה"ת במעשה המילה עצמה ,וא חזר ומש! ערלתו לא עשה אלא איסורא דרבנ ,שנראה כערל ,אבל לפ"ד הרמב" וסיעתו עיקר המצוה ג"כ שיהיה נימול במש! כל הזמ ,והמוש! ערלתו כאילו ביטל מצות מילה. ‡ ÌÓהמהרח"א בס' מקראי קדש )דקי"ג ע"א בפ"ו מה' ע"ז( ,הקשה על הרמב" שסותר עצמו במ"ש )פ"ז מה' תרומות ה"י( כדברי רב הונא הנ"ל ,דמשו! מדבריה ,למ"ש בפ"ג מה' תשובה שמנה למשו! ערלתו בכלל חייבי כריתות ,ואטו כרת דרבנ מי איכא) ,גיטי נה .(:ובתוס' )יבמות עב( כ' ג"כ שהמשו! מדרבנ וקראי אסמכתא בעלמא .ומ"ש בשבו' )יג( דהוי בכרת היינו כשלא מל כלל .ע"כ .ובס' מעשה רוקח )פ"ג מה' תשובה ה"ו( נדחק לומר שג הרמב" ס"ל כהתוס' דהוי מדבריה ,ולאו דהוי מה"ת כלל .ושכ צרי! לפרש בד' הרמב" )פ"ג מה' מילה( .ע"ש .והוא דוחק גדול בד' הרמב". ˙"¢·Âב יהודה )סי' צ( כ' לתר" קו' התוס' )יבמות עב( הנ"ל ,שיש חילוק בי משו! למוש! ערלתו ,דביבמות )עב( מיירי כשנימול כראוי וע"י שומ העור נמש! וכיסה העטרה עד שאינו ניכר שנימול ,וכיו שנעשה כ מעצמו נקרא משו! ,א! בסנהדרי )מד( עכ מוש! בערלתו היה ,היינו כפרש"י ש ,שמש! את עור אמתו תמיד עד שנשתרבב העור וכיסה את ראש הגיד כדי שלא יראה מהול .וזהו נקרא מוש! בערלתו ,ולכ כשהוא כופר בבריתו של א"א ,ועושה פעולה כזאת בגופו ,ע"ז נאמר הכרת תכרת .ע"ש .וכ י"ל בד' הרמב" .ג האדר"ת בהגהות בני בנימי )פ"ג מה' מילה( תיר" כ בש הרב המאוה"ג מהר"ח נטינזו .ע"ש. ‰"‡Ï·Âהיה נראה לומר דדוקא לעני אכילת תרומה משו! מדרבנ ,אבל לעני מצות מילה אה"נ דהוי מדאורייתא .וכ תיר" הנצי"ב בהרחב דבר )ס"פ ל! ל!( .וע' במשנה למל! )פ"י מה' מלכי ה"ז( בש מהראנ"ח פר' וארא ,שממצות מילה נמש! לאו שלא ימשו! ערלתו מה"ת .ע"ש .ולמדנו מד' הרמב" שהמצוה מה"ת שיהיה ג"כ נימול ,ולא רק שמצוה לעשות מעשה המילה. Ô‡ÎÓÂיש להעיר על מ"ש מהר"י ענגיל בס' ב פורת )סי' ב אות ד( ,שלפ"ד הרמב" )פ"א מה' מילה ה"ב( שאינו חייב כרת עד שימות והוא ערל במזיד ,מוכח שעיקר המצוה מעשה המילה ,והקדימה היא רק זריזות ,משא"כ להראב"ד בהשגות ש שכל יו ויו עומד באיסור כרת ,וע"ע בתוס' )מכות יד( ,היינו שהמצוה שיהיה נימול תמיד ,ואפי' ימול אח"כ ,מ"מ בכל רגע שעבר והוא ערל ביטל מצות מילה .ע"ש .ולפי האמור ג הרמב" מודה שצרי! שיהיה נימול תמיד ,אלא שבמעשה המילה שעשה לאחר מכ נפטר מאיסור כרת[. Ù"ÎÚÂג לפי הצד השני של הזכר יצחק הנ"ל י"ל שכוונת העושה מועילה במקו הנימול .וכמ"ש לעיל להוכיח מההיא דחולי )לא (:דכוונה דחבירתה מהניא לדידה ,וכ"ש לכוונת העושה בפועל מצות המילה. וכ"ה בשו"ת מהרש" ח"ו )סי' פה( שנשאל ג"כ א מותר להרדי איש הנימול ,בס המייש ,שי"ל כל דאיהו לא מצי עביד לא מצי לשוויי שליח ,וכא אי בידו לעשות המילה כשהוא יש .והשיב ,לפע"ד אי כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( 123 ˜È ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ כל חשש בזה ,וראיה מגיטי )ע (:יש לאו מחוסר מעשה הוא ומותר לכתוב לו גט אע"פ שלכמה פו' בעינ שליחות לכתיבת הגט. 'ÚÂמחנה אפרי )בפ"ג מה' גירושי הט"ו( שהביא הרבה ראיות דבעינ שליחות בכתיבת הגט ,והעיר מההיא דגטי )ע ,(:ותיר" ,וה"ה כא שיש להקל ,ובפרט שלפמ"ש הקצוה"ח דבמצוה שבגופו לא שייכא שליחות כלל ,ע"כ שאי המצוה אלא שיהיה נימול ,וא"כ פשיטא שאי חשש בזה .ע"כ. ‰‰Âבמחנה אפרי הוכיח מההיא דגיטי )ע (:דבשוטה אי כותבי אע"פ שצוה כשהיה בריא ,אלמא דמשו שליחות הוא ,וכשנשתטה בטלה שליחותו ,אבל לד' האומרי דה"ט משו לשמה ,כיו ששמעו קולו כשהיה בריא די בכ! .ושוב הקשה לאיד! גיסא ,דא איתא דבעינ שליחות בכתיבת הגט ,אמאי בראוהו מגוייד או צלוב ורמז לכתוב גט לאשתו יכתבו ויתנו ,והא כל מידי דל"מ עביד ל"מ למשוי שליח, וכדאמרינ ,הני כהני שלוחי דרחמנא ,דאי שלוחי דיד מי איכא מידי דאנ ל"מ עבדי ואינהו מצי עבדי. ותיר" ע"פ מ"ש בקידושי )כג (:דשאני הת דישראל לאו בני הקרבה כלל ,אבל הני דבני כריתות נינהו שפיר דמי .ושוב הקשה מב"ק )קי( א היה זק או חולה נותנה לכל כה שירצה ,ה"ד אי דל"מ עביד עבודה שליח היכי משוי .ע"ש .ויש להעיר מהתוס' ישני )עירובי יג( ,שהוכיחו באמת שא"צ שליחות לכתיבת הגט ,משו דמסתמא וכתב נאמר בכל אד שיוכל לגרש את אשתו ואפי' ידיו קטועות .ע"כ. ˙"¢·Âחקרי לב )חאה"ע ס"ס מו( עמד בחקירה זו שאי! גד יוכל לצוות לכתוב גט לאשתו ,והא כל מידי דל"מ עביד וכו' .ותיר" דלא קפדינ בהאי כללא אלא כשא"א מצד הדי ,וההיא דב"ק )קי( משו דזק וחולה הוו מכלל המומי )בבכורות מא( ,ונמצא שפסול מ הדי ,הלא"ה לא קפדינ אהאי כללא ,ודלא כהמח"א הנ"ל .עש"ב .וכ"כ בשו"ת חכמת שלמה קוועטש )סי' א( .וע"ע בשד"ח )מע' כ כלל פז( .ולפ"ז עכ"פ ביש לא שיי! ה! כללא ,ובפרט שאינו מחוסר מעשה להתעורר .ועכ"פ למדנו שג המהרש" מסכי הול! שאי כל חשש לעשות המילה ע"י ס הרדמה ,וכאמור. „ .אול הגאו ר"א פוסק בס' כורת הברית ,נחל כרית )סי' רסא אות ד( ,כ' ,מעשה היה בגדול הנימול שרצו הרופאי להשקותו משקה השינה שלא ירגיש בצער המילה ,ולא רצה משו לפו צערא אגרא ,מצד חסידות ,ואני אמרתי שג מצד הדי יש קפידא למול דוקא כשהוא ער ,דקי"ל מצות צריכות כוונה .ע"כ. ולפמש"כ לעיל אי זה מוכרח כלל ,שי"ל שכוונת המוהל לש מצוה מועילה בזה ג לגבי הנימול ,ובפרט שהוא שלוחו .וכמ"ש המהר"ח אור זרוע .וכ מתבאר עוד בחי' הרשב"א )חולי יב( וז"ל :ורבינו ז"ל אומר שכל דבר שאפשר לעשותו ע"י שליח הויא עמידה על גביו כוונת העושה ומהני מדי שליחות ,משא"כ דבר שא"א לעשותו ע"י שליח לא מהני בזה עמידת ב דעת וכו' .ע"ש .וכ"כ כיו"ב הרשב"א בתשו' )סי' כו( בש ר' יונה .ע"ש .וע' בשו"ת יהודה יעלה אסאד )חאו"ח סי' קנו( ובשו"ת מהרש" ח"א )סי' יד( .ע"ש. ‰‰Âג לדעת מהר"א פוסק אי הכרח שצרי! שירגיש בצער המילה ,ונ"מ שא מרדי רק את האבר, והנימול מכוי לש מילה ,שפיר דמי ,דהא דתנ לפו צערא אגרא זהו ממדת חסידות. ‡ ÌÏÂבשו"ת אמרי יושר ח"ב )סי' קמ אות ג( ,נשאל ,א מותר למשוח האבר בס שיצטנ הבשר למע לא ירגיש בצער המילה כ"כ ,והשיב ,עני הס היה ידוע כבר לרבותינו ז"ל מאז ,וכמ"ש בב"ק ר"פ החובל שאפשר לקטוע ידו בס שלא ירגיש צער ,ומסתמא ג הס לצנ הבשר היה ידוע ,ואעפ"כ לא מצינו בשו מקו שעשו ע"י ס ,וכיו שעד עכשיו לא נהגו בזה ולא ראינו זאת מעול ,לא ראינו בכה"ג הוי ראיה דקי"ל לחז"ל שהמילה צריכה להיות ע"י צער .וכמ"ש במדרש פ' ל! ל! ,נימול אברה ,מל אברה אי כתיב כא אלא נימול אברה וכו' ,אלא הרגיש ונצטער כדי שיכפיל הקב"ה שכרו .נמצא שתחלת מצות מילה היה דוקא ע"י צער .ולכ ח"ו לחדש חדשות שלא נהגו בה מעול .ע"כ .ובמחכ"ת אי דבריו מחוורי כלל ,שהיכ מצא שיש חיוב להצטער במילה ,וא הראשוני סברו וקבלו משו חביבות המצוה, וכמו שעשה אברה אבינו ,מהיכא תיתי לומר שהבא לעשות טצדקי למנוע ממנו צער המילה שנוכל לעכב 124 כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ ˜‡È מט .ישנ קהילות בחו" לאר" שנתקבל אצל הסכמה בגזרת נח"ש מהרבני הקודמי ז"ל ,שלא לקבל גרי במחנה קדש ,והגיע אחד שרוצה לישא אשה כדת משה וישראל, ואחר חקירה ודרישה נודע שאמו של האיש נתגיירה על ידי רב מוכר ,שהיפר את התקנה הנז' .והגרי שגייר ה שומרי תורה ומצות כראוי .העיקר לדינא שהגירות חלה בדיעבד, ומה שעשה עשוי ,ואי לפסול הגיור שעשה ,ויוכלו להשיאו אשה ,ואי צרי! לשלוח אותו לעיר אחרת ולעשות לו גירות מחדש לחומרא ,ואחר כ! לקבלו .ומכל מקו א אפשר בנקל טוב לחזור ולעשות לאיש הזה גיור לחומרא בעיר אחרת ,ואחר כ! ישיאוהו אשה כדת משה וישראל(ËÓ . בידו? וכל כה"ג על המחמיר להביא ראיה ברורה ,והאמת יורה דרכו שאי הצער מעכב במילה ,שכל שמעשה המילה נעשה כהלכה ,מה לנו ולצערו של זה. ‚"‰¯‰Âרי"ל צירלסו בשו"ת מערכי לב )חיו"ד סי' נג( ,נשאל אודות ילד ב חמש שני שלא נימול מחמת חולשתו ,ואמו דורשת למולו ע"י הרדמת האבר בכדי שלא יחוש בכאב המילה ,והארי! לפלפל שאי הכרח להסב צער לנימול ,והעלה שמכיו שעמודי ההוראה וכל הפוסקי הבאי אחריה שדרכ לפרש דבריה ,לא חיישי לפרט עני יסודי כזה של הצרכת צער לנימול ,ש"מ שאי מקו כלל להצרי! צער במילה .וכיו ששורת הדי נוטה להיתר ,לא יתכ לחייב לסבב לנימול צער כזה שאי לו כל יסוד בתורה. והג שבכלל אי לנו להמציא תחבולה חדשה של הסרת ההרגשה ע"י ס הרדמה אצל הנימולי ,מ"מ בנ"ד שהוא יוצא מגדר הרגיל אי להחמיר .עכת"ד .וכ עיקר לדינא .ותנא דמסייע ליה בגדולה מזו המהרש" הנ"ל שמתיר להרדי את הנימול בעת המילה. ‚ Ìהגאו בעל חלקת יואב בירחו אהל מועד )קונט' א סי' ז( ,נשאל א מותר למול איש גדול ע"י ס הרדמה, וכתב ,דס המייש ומרדי הו"ל כשכרות ,ומבואר בבית שמואל )סי' קכא( שהשליחות שנעשה לפני שישתכר אינה מתבטלת לאחר מכ ,כיו שאינו מחוסר מעשה ,ול"ד לשוטה .ומצות מילה מתקיימת שפיר ג כשהנימול יש .וממ"ש הרמב" והש"ע שהקט יכול למול ,אע"פ שאי שליחות לקט ,מוכח דלא בעינ שליחות במילה .וכ"מ מהא דדוד כשהיה במרח" ונזכר מהמילה נתיישבה דעתו .עכת"ד .והובא בס' פרדס יוס $ח"א )ד $קה ,(.וסייעו ממהר"ח אור זרוע הנ"ל .והוסי ,$שמצא עוד בקוב" חדושי שיוצא לאור ע"י הגאב"ד דמאנקאטוב )חוברת ב סי' כא( שהארי! ג"כ בזה והעלה להקל למול ע"י ס של שינה .ע"כ. ומבואר דס"ל להתיר ג בהרדמה כללית ,ולא רק בהרדמת האבר .וכ העלה בשו"ת כפי אהר אשכנזי )סי' יט( ,ושכ מנהג בעי"ת מונקאטש .ע"ש .וכ העלו שני רבני חשובי בירחו המאס) $שנה יח אדר תרע"ג, ושנה יט תשרי תרע"ד( .ע"ש. Ô‰Âאמת שבשו"ת הרב"ז )סי' קכה( מצדד להחמיר ,ונסתייע ג מד' המהר"א פוסק הנ"ל .ע"ש .אול אי ראיותיו מכריעות ,וכבר הוא עצמו העיר מכמה מקומות )הנ"ל( שיש לאו כמחוסר מעשה דמי ,ורמז ג לד' הרשב"א שמועילה בכה"ג כוונת העושה .ע"ש .ובהערת ב המחבר ציי למ"ש בירחו המאס $להתיר. אשר על כ הראה לדינא דשפיר דמי למול איש גדול )שלא נימול מאיזה סיבה בילדותו( ,ע"י ס הרדמה ,וכ גר הבא להתגייר מותר למולו ע"י ס הרדמה] .הערה זו מתו! שו"ת יביע אומר ח"ה יו"ד סי' כב[. קהלות בחוץ לארץ שנתקבל אצלם הסכמה בגזרת נח"ש שלא לקבל גרים במחנה קדשם (ËÓאודות שאלתו בדבר ההסכמה בגזרת נח"ש מהרבני הקודמי ז"ל שלא לקבל גרי במחנה קדשו, בעיר בואנוס איירס ,ובא לפניו איש שרוצה לישא אשה כדמו"י ,ואחר חקירה ודרישה נודע שאמו של האיש נתגיירה במח"ק ע"י הרב יוס $הלוי ז"ל .ושאל ,א הגירות חלה בדיעבד ,ויוכל להשיאו אשה ,או כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( 125 ˜·È ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ צרי! לשלוח אותו לעיר אחרת ולעשות לו גירות מחדש לחומרא ,ואח"כ לקבלו .והנה התוס' )קידושי סב(: ד"ה גר צרי! שלשה משפט כתיב ביה כמו די .וא"ת ליבעי מומחי כמו דיני גזלות וחבלות ,וי"ל דשליחותייהו עבדינ .כדאמר בגיטי )פח (:אביי אשכחיה לרב יוס $דקא מעשי אגיטי ,א"ל והא אנ הדיוטות אנ ,א"ל אנ שליחותיהו קא עבדינ ,מידי דהוה אהודאות והלואות .א"נ אומר הרב רבי נתנאל דבגר כתיב "לדורותיכ" דמשמע בכל עני אע"פ שאינ מומחי ,דבע"כ השתא ליכא מומחי ,שהרי אי סמוכי ,ולדורותיכ משמע לדורות עול .ע"כ .וכיו"ב בכריתות )ט (.ככ כגר יהיה מה אבותיכ לא נכנסו אלא במילה וטבילה והרצאת דמי ,א $ה וכו' ,אלא מעתה האידנא דליכא קרב לא נקבל גרי ,אמר רב אחא בר יעקב אמר קרא ,וכי יגור אתכ גר או אשר בתוככ "לדורותיכ" )ופרש"י ,אע"ג דליכא מקדש וקרב(. ולכאורה לתירו" הראשו של התוס' דאנ שליחותייהו עבדינ ,ולפי מ"ש הר" בתשובה )סי' מו( דמה שתיקנו חכמי מקח וממכר במטלטלי לפעוטות ,משו כדי חייו ,א מכרו מטלטלי בנכסי מועטי, לא עשו כלו ,שכיו שתקנת חכמי היא ,במקו איסור לא תקו .ע"ש] .והובא בב"י והרמ"א חו"מ )סי' רלה ס"א( .וע"ע במשנה למל! )פ"ט מזכייה ומתנה ה"י .ובקצוה"ח סי' סו ס"ק כט( .ובנה"מ ש )ס"ק לב( .ע"ש[. Ê"ÙÏבנ"ד שהרבני הקודמי תיקנו וגזרו שלא לקבל גרי במקומ ,זה שעבר וגייר ,היפ! התקנה ,במקו איסור לא מהני שליחותייהו ,וגיורו בטל .אלא שלפ"ז קשה מהא דקי"ל שאי מקבלי גרי הבאי להתגייר לשו אישות ,או לשו שררה ,ובכ"ז פסקו הפוסקי שא עברו וקבלו בדיעבד הוו גרי ,אפי' א נודע שהתגיירו בשביל אישות או בשביל שררה ,שהואיל ומל וטבל יצא מכלל עכו" .וכמבואר בש"ע יו"ד )סי' רסח סי"ב( .ולא אמרינ שכיו שהגיור הוא משו דשליחותייהו עבדינ ,כל שיש איסור בדבר ,הגיור בטל. ‡ ‡Ïשהרשב"א )יבמות מו :ד"ה דילמא( כתב ,איכא למידק שכיו דגר צרי! שלשה משו דכתיב ביה משפט, א"כ ניבעי מומחי ,שהרי אפי' עשרה שדנו ,וה הדיוטות ,אי דיניה די דבר תורה ,וליכא למימר דאנ שליחותייהו עבדינ כדאיתא בגיטי )פח ב( ,דשאני הת דכל דמקדש אדעתא דרבנ מקדש ,וכ בהודאות והלואות הפקר ב"ד הפקר ,אבל הכא אי! אפשר למשרי גוי בבת ישראל .וי"ל דכי גמירי שלשה גמירי, מומחי לא גמירי .ואפשר דנפקא להו מדכתיב לדורותיכ ,דלשלשה בלבד כתב רחמנא משפט ,ולא למומחי ,וכדאיתא כה"ג בכריתות )ט .(.ע"כ .נמצא שדחה הטע דשליחותייהו עבדינ ,משו שאי אפשר למשרי גוי בבת ישראל. ‡· Ïבנתיבות המשפט חו"מ )סי' א סק"א( כתב ,דהא דשליחותייהו עבדינ ,הוי מדאורייתא ,והכתוב מסרו לחכמי .תדע שהרי מקבלי גרי בזה"ז ,משו דשליחותייהו עבדינ ,וקידושיו קידושי ,וקידושי שני לא תפסי ,והרי אי כח ביד חכמי לעקור ד"ת בקו ועשה .ודוחק לומר דאפקעינהו רבנ לקידושי מניה. ע"כ .ולד' הרשב"א הנ"ל י"ל דאה"נ ה"ט דכל דמקדש אדעתא דרבנ מקדש ,א! היל"ל שאי! מתירי גוי לבת ישראל בקו ועשה] .וע' תוס' כתובות )יא .(.וא"ת כיו שאינו גר אלא מדרבנ ,היכי שרינ ליה בבת ישראל וקידושיו קידושי ,הא מה"ת עכו" הוא .וי"ל דקסבר כמ"ד )ביבמות פט (:שיש כח ביד חכמי לעקור דבר תורה בקו ועשה .ע"ש .ודו"ק[ .והרמב" בחי' ליבמות )מו :ד"ה שמעת מינה( ,כתב כדברי הרשב"א ,דה"ט משו דכתיב לדורותיכ ,א! סיי ,ואפשר דמה"ת אפי' הדיוטות דני בשליחותייהו דמומחי .ע"כ. 'ÚÂבאור שמח )פ"ב מסנהדרי ה"י( דהא דקי"ל שני שדנו אי דיניה די א $בדיעבד ,משו שבחו"ל ליכא סמוכי ,אלא דדייני משו דשליחותייהו עבדי ,א"כ בשני שדנו שלא עשו כדי ,בטלה שליחותייהו. הילכ! א $בדיעבד אי דיניה די .ע"ש] .וע"ע בנתיבות המשפט )סי' ג ס"ב( ,ובחידושי ההפלאה שנדפס בחו"מ החדש )סי' א בד $הראשו( .וע"ע בנחל יצחק )סי' ה ס"ב ד"ה ולפ"ז( ,בדי א עברו ודנו בלילה .ע"ש[. Ú"ÚÂבאור שמח )פרק יד מהל' איסורי ביאה הי"ג( שהעיר ג"כ מדי גירות לשו אישות ,שאי מקבלי אות לכתחלה ,שלפי תירו" דשליחותייהו עבדינ ,כיו שהגירות נעשה שלא ברצו חכמי ,תו לא עבדינ שליחותייהו ,והי"ל לומר דלא הוי גירות א $בדיעבד ,וכתב ,אמנ באמת הא פסק רבינו ובטוש"ע להלכה 126 כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( ˜‚È ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ דבדיעבד הוי גירות ,ואפי' בלילה ,וכ"פ הרי" .$וכבר כתבו התוס' דבגר כתיב לדורותיכ דמשמע לדורות עול ,א $שבזה"ז אי סמוכי ,וזה מחוור ,דכה"ג דרשינ בכריתות )ט (.לעני שא"צ קרב ,ולכ לא הזכירו הפוסקי דעה זו .ע"כ. ‰ÊÂשלא כמ"ש הגרא"י קוק בשו"ת דעת כה )סי' קנ עמוד רעד( שקשה לסמו! על תירו" רבינו נתנאל נגד מ"ש התוס' בסת דה"ט משו דשליחותייהו עבדינ ,ושאי כ דעת הרמב" .ע"ש .ואי דבריו מוכרחי, שאדרבה תירו" רבינו נתנאל התקבל יותר אצל הרמב" והרשב"א והריטב"א דה"ט משו "לדורותיכ", שיש לו מקור בש"ס )כריתות ט .(.וג הנימוקי יוס $ביבמות )מו (:הביא כ בש ר"י בעל התוס' .ע"ש. ]‚ Ìמ"ש בשו"ת דעת כה )סי' קנג ד $רעט סע"א( וז"ל :ומ"ש כת"ר לצר $מה שלא עשה הגר חפיפה קוד הטבילה ,הנה רחוק הדבר שיהיה חשש חציצה דרובו ומקפיד דהוי מה"ת ,ומשו חציצת המיעוט דהוי מדרבנ ,א"א להקל .ע"כ .לפי הטע שהסכי עליו דהיינו משו דשליחותייהו קא עבדינ ,עדיי יש מקו לצדד שכל שהיתה ש חציצה ,אפי' רק מדרבנ ,נימא דבכה"ג שנעשה הגיור שלא ברצו חכמי ,בטלה שליחות ,ולא חל הגיור ,וכמ"ש האור שמח הנ"ל ,בנתגייר לשו אישות .וצ"ע[. 'ÚÂבשו"ת בית יצחק ח"ב מיו"ד )סי' ק אות ה .ו( שהעיר ג"כ מדי גיור לשו אישות דמהני בדיעבד ,ואמאי לא אמרינ דבכה"ג שאסור לכתחלה ,בטלה השליחות ,ולא תועיל הגרות ג בדיעבד .ועוד שכתב הרמב" )פי"ג מהל' איסורי ביאה ה"ו( ,וכ"פ מר בש"ע יו"ד )סי' רסח ס"ד(" :הואיל וטבילת גר צרי! ב"ד של שלשה ,אי מטבילי אותו בשבת ,ולא ביו טוב ,ולא בלילה ,וא טבל ה"ז גר" .ולא אמרינ כיו דעבד איסורא בטלה שליחות ,וא $הגירות לא מהניא א $בדיעבד .ובע"כ דבשליחות של ב"ד מומחי ,לא אמרינ אי שליח לדבר עבירה לבטל השליחות .ע"ש. ‰¯Â‡ÎÏÂהא דתנ בביצה )לו (:שאי דני ביו טוב ,ק"ו לשבת ,ואמרינ עלה בירושלמי ש ,וכול שעשו בי שוגגי בי מזידי ,מה שעשו עשוי ,בשבת ,ואצ"ל ביו"ט .והובא בהרי" $והרא"ש ש .וכ פסקו כל הפוסקי .וא איתא לדברי הר" הנ"ל ,אמאי פסקינ דמה שעשו עשוי ,נימא הכא כיו דשליחותייהו עבדינ ,במקו איסור לא תקנו חכמי .וצ"ל ע"פ מ"ש המשנה למל! )פ"ג מהל' גניבה ה"ו( גבי אי שליח לדבר עבירה ,שא א"ל המשלח סת שליחות ,והוא עבר ועשאה בדר! עבירה ,שליחותו קיימת .וכ"כ הקצות החוש )סי' קפב( .וה"נ כיו שהשליחות היתה כללית לדו ,א $א דנו ועשו איזה פע שלא כהלכה, דיניה די ,והשליחות קיימת ואינה בטלה .וכ"כ בשו"ת עי יצחק )חיו"ד סי' טו אות ה( .ע"ש. Ê"ÙÏÂניחא הא דקי"ל שא עבר הגר וטבל בשבת או ביו"ט ,ה"ז גר ,שא $לתירוצא דשליחותייהו עבדינ כיו שהשליחות היתה כללית ,שפיר דמי בדיעבד] .ובגיטי )פח (:אמרינ ,שעישוי גט בזה"ז הוי משו דשליחותייהו קא עבדינ .ואעפ"כ כתב הרמב" )סו $פ"ב מהל' גירושי( שא טעו ועישו שלא כדי בב"ד ישראל ,הגט פסול ,ואינו בטל] .וכ"פ מר הש"ע )בסו"ס קלד( .ונפ"מ שא נישאת לאחר לא תצא והולד כשר .וכדאיתא בש"ע )סי' קנ( .ולא אמרי' שכיו דשליחותייהו עבדי' ,היכא שעשו שלא כדי בטלה שליחותייהו ,ויהיה הגט בטל .וה"ט ע"פ דברי המל"מ הנ"ל[. ·"ÂÈÎÂיש להקשות מד' הפוסקי בדי א עברו ודנו בשבת וביו"ט שדיניה די ,וקשה ממ"ש הר" הנ"ל, וי"ל ע"פ מ"ש המל"מ ש ,שדברי הר" ה רק באופ שלא היה יכול לעשות זאת באופ המועיל ,אבל היכא שהיה יכול לעשות באופ המועיל ,כגו הכא שהיו יכולי לדו בחול ,לא דיינינ לה! כללא שבמקו איסור לא תקנו חכמי .ע"ש. Ì‚Âלפ"ז ניחא הא דקי"ל שא עבר וטבל בשבת או ביו"ט ה"ז גר ,כיו שהיה יכול לעשות הגירות בחול באופ המועיל לכתחלה. ‡˙˘‰Âדאתינ להכי ,י"ל כיו שהגר הזה היה יכול להתגייר במקו אחר כדת וכדי ,א $שנתגייר במקו שאי מקבלי גרי ,הרב המגייר אותו ,בדיעבד מה שעשה עשוי .וכ"ש לפי התירו" לדורותיכ ,שאי זה כלל כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( 127 ˜„È ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ מטע שליחותייהו עבדינ ,בודאי שמה שעשה עשוי ,ולכ יכולי לקבל את הגר הזה להשיאו אשה כדמו"י. ‚ Ìמהרי"א הרצוג בתשובתו שבספר דברי חזקיהו ח"ב חיו"ד )עמ' כה( כתב ,שאי לבטל הגיור שנעשה בארגנטינא אחר תקנת הרבני בגזרת נח"ש שלא לגייר ש גרי ,על יסוד שהגיור בזה"ז משו דשליחותייהו עבדינ ,וכל שהוא שלא ברצו חכמי בטלה השליחות ,והגיור בטל ,דבר זה לא מסתבר כלל ,דהא קי"ל שאי לקבל גר לש אישות ,ואעפ"כ בדיעבד כול גרי ה .וכמ"ש כל הפוסקי להלכה. אלא ודאי שג לאחר התקנה בדיעבד הוו גרי .ע"ש. 'ÚÂבשו"ת הר צבי )חיו"ד סי' רטז( שנשאל בנ"ד ,אודות הגיורי שנעשו בארגנטינא ,לאחר התקנה בגזרת נח"ש של הרבני הקודמי ז"ל ,והסביר שיש מקו לדו ע"פ מ"ש התוס' דשליחותייהו עבדינ ,וא"כ י"ל דהיכא דאיכא איסורא לעבור על התקנה של הרבני הקודמי בגזרת נח"ש ,שהיא תקנה לגדר וסייג ,לא עשאו שלוחי .ונסתייע ג מדברי האור שמח הנ"ל ,בדי שני שדנו אי דיניה די ,ומסיק ,לכ לדעתי יש לכופו לבוא לירושלי לסדר מחדש את הגירות ,ומ הראוי שהרבני בארגנטינא יעמדו על משמרת שלא לפרו" גדר ולא לקבל שו גר ,כי התקנה הזאת לגדר וסייג לשמירת גדרי התורה וקדושת ישראל .ע"כ. ˜"˜Âשלא העיר מתירוצו של רבינו נתנאל דילפינ מדכתיב "לדורותיכ" דלא בעינ מומחי ,ולזה הסכימו ג הרמב" והרשב"א ,וכ"כ הריטב"א )ביבמות סב ,(:שלפ"ז בודאי שא עברו וגיירו מה שעשו עשוי .וע' בחי' הרשב"א )יבמות עט .בד"ה מיד( וא"ת הא אמרינ )יבמות כד (:לא קבלו גרי בימי דוד ושלמה, וי"ל דהיינו דוקא בב"ד מומחי ,אבל אלו נתגיירו בב"ד של הדיוטות ,וקי"ל כול גרי ה .וכ"כ הריטב"א ש .ומוכח שג בזמ שהיו מומחי ,א קיבלו ב"ד של הדיוטות וגיירו ,בדיעבד הוו גרי. וע"ע בשעה"מ )פי"ג מאיסורי ביאה ה"ו( .ע"ש. ‚ Ìק"ק שלא העיר מדברי המל"מ הל' גניבה הנ"ל ,דבכה"ג שהשליחות כללית אפי' לפי התירו" דשליחותייהו עבדינ ,בדיעבד לא בטל הגיור ,וכנ"ל .א"נ לפי מ"ש הגאו בית יצחק ,דהיכא שהשליחות היא ע"פ בי"ד הגדול ,לא בטלה שליחותייהו. ולפ"ז יש כא ס"ס לקיי הגירות ,שמא הלכה כהתירו" דלא בעי' מומחי משו "לדורותיכ" ,ולא מטע שליחות ,ושמא הלכה כהמל"מ וסיעתו ,שכל שהשליחות כללית אי המעשה הפרטי שנעשה באיסור בטל. „ÂÚÂיש ספק נוס ,$לפמ"ש עוד המל"מ )פ"ט מהל' זכייה ומתנה ה"י( שהתוס' ב"מ )כ (.חולקי על דברי הר", וס"ל שאפי' במקו איסור ,המעשה קיי .ע"ש .ודו"ק. Ú"ÚÂבהר צבי ש )סי' ריז( שכתב ,שאות אנשי שעברו על התקנה לא נפסלו לעדות ולדו .כי הסמ"ע חו"מ )סי' לד ס"ק נז( כתב ,שא $שיודע שהמעשה שהוא עושה הוא אסור ,מ"מ א י"ל שאינו יודע שיפסל ע"ז צרי! להודיעו .ומשמע שכל שלא ידע שיפסל ע"י זה ,לא נפסל .ע"כ. ] ˘ÈÂלהוסי ,$שלעני הגיור עצמו א"א לפסול את הרב המגייר שעבר על התקנה שנגזרה בגזרת נח"ש, וכמ"ש כיו"ב בשו"ת הב"י )אהע"ז סי' י( שאפי' את"ל שהעדי של הקידושי ה בכלל החר ,י"ל דדוקא מכא ולהבא יפסלו ,אבל לעדות זו כשרי .ע"ש .אלא שהכנה"ג )אהע"ז סי' מב אות נד( כתב בש רבו המהרי"ט שתשובה זו לאו מר חתי עלה ,אלא היא תשובת מהר"א ב נחמיאס[. והנה בשו"ת משפטי עוזיאל )מה"ת לאהע"ז סי' יג אות ה( הביא מלשו ההסכמה של רבני ארגנטינא ,שהובאה בשו"ת דבר שאול של הרה"ג שאול דוד סתהו )חיו"ד סי' ג ד $יא" :(:שאי לקבל גרי בארגנטינא עוד כל ימי עול ,מכמה טעמי כאשר הסכמנו שלשתינו) .הרה"ג המחבר דבר שאול ועמיתו הרה"ג אהר גולדמ ,שהו"ד ש בסי' ד ,והרה"ג חיי מע שהו"ד ש סי' ה( .ואי לפרו" גדר ופור" גדר יש"נ .ומי שרוצה להתגייר יסע לירושלי אולי יקבלוהו" .ע"כ .ומלשו זה מוכח שהתקנה היתה רק להמנע מלהזדקק בתור בי"ד לקבלת גרי ,אבל א עברו מי שה וקיבלו אות לגיור ,גירות קיימת ,כי לא יעלה על הדעת לתק לבטל הגירות לגמרי 128 כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ ˜ÂË נ .אשה שנתגיירה בפני בית די כנהוג ,והעלימה מבית הדי שאז היתה מעוברת ,ואחר כ! ילדה ב ,מכיו דקיימא ל עובר יר! אמו ,אי צרי! לגייר את הב מחדש( . שזוהי חומרא הבאה לידי קולא .כיו שהדי הוא שאפי' נתגייר בשביל אישות בדיעבד הוא גר ,כמ"ש הרמב" והש"ע .ומא ספי ומא רקיע לבטל גירות וכו' .ע"ש .ולפ"ז אי ספק שהגיור שעשה הרב יוס$ הלוי גירותו קיימת. 'ÚÂבשו"ת דבר יהושע ח"ג )חיו"ד סי' מב( שכתב ,שהקהלות האשכנזיות בארגנטינא מעול לא קיבלו עליה תקנה זו ,שלא לקבל גרי ,וה רוב מני ורוב בני של יהדות ארגנטינא ,ונמצא דלגבי קהלות אשכנז ש אי כל תוק $לתקנה זו ,ולכ יכולי בי"ד של אשכנזי בארגנטינא לקבל גרי ,ויוכלו להכנס לתו! העדה האשכנזית ולהחשב כמות לכל דיניה .ואפי' א בשעת התקנה לא היו קהלות האשכנזי רוב כנגד הספרדי ,אלא מיעוט ,מ"מ כיו שהיו ש קהלה בפני עצמה ,לא בטלו לגבי הספרדי ,כמ"ש המהרשד" )חיו"ד סי' צז( .עכת"ד. Ê"ÙÏÂא הרב יוס $הלוי שגייר את אמו של המקדש הנ"ל ,היה מהקהלה האשכנזית ,אי כל ספק שגיורו בתוק .$לפ"ד הרב דבר יהושע .אלא שלא נראה כ בשו"ת דבר שאול ,ועכ"פ ג א הרב המגייר היה ספרדי ,כבר הראנו פני דבדיעבד מעשה הגיור קיי) .ובדבר יהושע ש כתב לפקפק על דברי המשפטי עוזיאל הנ"ל, ואי דבריו מוכרחי .ואכמ"ל(. ‡È„„ ‡˜ÒÓשהגיור שעשה הרב יוס $לוי ז"ל בארגנטינא ,לאמו של האיש הנצב בזה ,היפ! התקנה שתיקנו הרבני הקודמי דהת ,שלא לקבל גרי ,בדיעבד מה שעשה עשוי .ומ"מ א אפשר בנקל טוב לחזור ולעשות לאיש הזה גיור לחומרא בעיר אחרת ,ואח"כ ישיאו אשה כדמו"י] .הערה זו מתו! שו"ת יביע אומר חלק ט יו"ד סי' טז עמוד רצה[. אשה שנתגיירה בפני בית דין כנהוג ,והעלימה מבית הדין שאז היתה מעוברת ( מעשה בא לידינו באשה שנתגיירה והעלימה מביה"ד שהיא מעוברת ,ואח"כ ילדה ב ,והנה ביבמות )עח (.אמרו ,אמר רבא נכרית מעוברת שנתגיירה בנה א"צ טבילה ,ומשו שא $דקי"ל שבכולו אפי' אינו מקפיד חוצ" שאני עובר דהיינו רביתיה ,ולא הוי חציצה ,ואפי' עובר לאו יר! אמו שפיר דמי .וע' בתוס' )ש ד"ה אלא( ,דאע"ג דרבא ס"ל עובר יר! אמו ,בעי לאוקומי מילתיה א $לריו"ח דס"ל עובר לאו יר! אמו הוא .ע"ש .ומיהו כ"ז א היה ידוע לבית הדי ,אבל כשלא נתכוונו כלל על טבילתו של העובר ,באנו למחלוקת א עובר יר! אמו הוא או לא .וכמ"ש בדגול מרבבה )סי' רסח ס"ו( שא לא ידעו בי"ד שהיא מעוברת תליא באשלי רברבי. ‰‰Âהרמב" )בפ"ב מהל' שחיטה ה"י( ובטוש"ע יו"ד )סי' טז ס"י( פסקו שמותר לשחוט את המעוברת ואי בזה משו אותו ואת בנו דעובר יר! אמו הוא .לכאורה י"ל דדוקא הת אמרינ עובר יר! אמו ,שהרי ש מ הדי אפי' שחט ויצא עובר חי והפריס ע"ג קרקע א $שצרי! שחיטה מדרבנ ,משו מראית העי ,ואסור לשוחטו ביו א' ע אמו ,מ"מ כיו שניתר בשחיטת אמו ,וקי"ל אותו ואת בנו לא תשחטו ביו אחד ,את שצרי! שחיטה ,יצא זה שא"צ שחיטה) ,תוספתא פ"ד דחולי ה"ב( ,א"כ כששחט את המעוברת דליכא מראית העי ,שפיר דמי ,כיו שא"צ שחיטה בפ"ע והותר בשחיטת אמו .אלא דא"כ למה הוצרכו לטע שעובר יר! אמו .וי"ל. 'ÚÂבתפארת למשה )דמ"א ע"א( שא טבלה הנכרית המעוברת שלא ע"ד להתגייר בעצמה ,אלא לגירות בנה, מצריכינ טבילה לבנה) .כצ"ל .וכ"ה בפת"ש( .ולכאורה הא תליא נמי בפלוגתא דעובר יר! אמו או לאו ,דלמ"ד כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( 129 ˜ÊË ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ עובר לאו יר! אמו ,כיו שב"ד כיוונו לגייר העובר והיא ג"כ כאילו הביאתו להתגייר ,שפיר הוי גר וא"צ טבילה לבנה ,כיו דליכא חציצה בכה"ג דהיינו רביתיה .אבל א נאמר דעובר יר! אמו ,ניחא ,דכיו שהיא אינה מתגיירת ,אי גירות לחצאי .וכ"ה בשו"ת רע"א )סי' צה דס"ו סע"ד( .ע"ש. ÔÎÂבאמת בתפארת למשה ש בדיבור שאחריו ,ס"ל בפשיטות דעובר יר! אמו ומוכח לה מחו"מ סי' קצט ]צ"ל שצט[ ס"א ,ועפ"ז חידש שבטבילת מעוברת אי הב יכול למחות אח"כ ,שאי דינו כגר אלא כישראל הואיל ולידתו בקדושה ,וכ"מ סי' רסט ס"ד ,דחייבי משו אשת אח ואי דינ כגרי הא כקט שנולד דמי וכו' .ע"ש. ˘ÈÂג"כ להוכיח מסי' שה סעי $כ ,והיא משנה ערוכה )בכורות מו (.דחייב בפדיו הב ,דכישראל דמי ,וכתיב פטר רח בישראל .ע"ש. ÔÎÂיש לסייעו מד' הרא"ה שבנמק"י פרק החול" )דט"ז סע"א מהספר( שלעול לא מהני בגר טבילה קוד מילה ,ושאני ההיא דמעוברת שנתגיירה שא"צ לבנה טבילה ,משו דבמעי אמו אינו בר מילה והרי הוא כנקבה דסגי לה בטבילה ,ואח"כ כשמלי אותו הרי הוא כישראל ערל שנימול ,וע' שו"ת הר צבי )חיו"ד סי' רכג רכד( ,דבלא"ה נמי ישראל הוא .ע"ש. ‡ ÌÏÂאכתי לאו מילתא פסיקתא היא ,דהרמב" )פ"ד מפסולי המוקדשי ה"ו( כתב ,הפריש חטאת מעוברת וילדה הרי היא וולדה כב' חטאות שנתפרשו לאחריות) .ודוקא בהקדיש ואחר כ! נתעברה ,ולד חטאת למיתה( .וכתב הלח"מ דלכאורה קשה דהא בתמורה )כה (:מסיק לר' יוחנ דאמר הכי בתיובתא ,ותיר" דס"ל דמכיו שאח"כ אמרה הגמ' דתליא בפלוגתא דתנאי א שייר משוייר או לא ,פסק כרבנ ,דעובר לאו יר! אמו הוא. ע"ש .ויותר הי"ל לומר כד' ר"ת בתוס' סנהדרי )פ (:דל"ג תיובתא דריו"ח תיובתא ,אלא מסיק כתנאי וכו'. ופוסק הרמב" כריו"ח משו דהגמ' יבמות )עח (.אזלא כוותיה .וכ"כ הריטב"א יבמות ש .ע"ש .וכ"כ ערו! לנר יבמות ש .וע"ע בחידושי הרמב" חולי )נח (.מ"ש בזה .וג הוא כתב כאמור .וכ פוסק ר"ת בתוס' ש דעובר לאו יר! אמו .כיעו"ש. ‡· Ïתימה מהלח"מ של"ז ד' רבינו בהל' שחיטה שפסק דעובר יר! אמו הוא .ועכ"ל כתי' הב' של הלח"מ, וכ"כ העצמות יוס $והסכי עמה השער המל! )פ"ב מהל' גניבה הי"ב( .ע"ש .דאה"נ דרבינו פוסק א שיירו אינו משוייר דעובר יר! אמו הוא ,ומ"מ פסק כריו"ח דאד מתכפר בשבח הקדש כדמסיק רבא הת וכו'. ÔÎÂמוכח מד' הרמב" ריש פ"ט מהל' נזקי ממונות דעובר יר! אמו הוא .ע"ש .ויש לדחות כמ"ש הר" חולי נח .בש ר"ת) .וע שעה"מ פ"ב מהל' גניבה ש(. 'ÚÂברמב" )פ"ז מהל' עבדי ה"ה( הכותב לשפחתו מעוברת הרי את בת חורי וולד! עבדי דבריו קיימי, וההיפ! לא אמר כלו ,והראב"ד בהשגות הק' רישא אסיפא דברישא משמע עובר לאו יר! אמו הוא וכו'. ותי' אלא אה"נ דרישא דבריו קיימי דעובר לאו יר! אמו הוא ,ומ"מ בסיפא לא אמר כלו משו שאי העבד מקבל גט שחרור לחבירו מיד רבו שלו .וכתב מר הכ"מ דאי זו השגה אלא פירוש וטע ושפתי ישק .עכ"ל .והטע השני שכתב הראב"ד משו דשלב"ל ,אינו מסכי לד' הרמב" שהמקדש בת של מעוברת והוכר עוברה מקודשת מ הדי )וכ"ה באה"ע ס"ס מ( ,אלמא דהוי בא לעול ,וכא לא חילק בי הוכר עוברה או לא ,וע"כ כהטע השני שכתב הראב"ד שאי עבד מקבל גט שחרור לחבירו מיד רבו שלו .אבל בד' הרמב" א"א לומר כ דהא סיי שה"ז כמשחרר חציה] ,וראה לעיל בש תפארת למשה[ ,ולכאורה דינו של התפל"מ בטבלה ע"ד גירות לעובר ולא לעצמה דמי להרי את שפחה וולד! ב חורי ,שאי חירות למחצה, וה"נ אי גירות למחצה וכמו שפסק תפל"מ .ותימה ,דהא הרמב" פוסק דעובר יר! אמו הוא ,ועוד שהרמב" עצמו סיי וה"ז כמשחרר חציה .ולד' הראב"ד א"צ בטע זה .וצ"ע .והלח"מ ש דחק ליישב ד' הרמב" כמ"ד עובר יר! אמו הוא ,אלא דס"ל שהיא העיקר ,ומש"ה כשא"ל הרי את בת חורי לא חשיב 130 כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( ˜ÊÈ ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ כמשחרר חצי עבדו ,דאי הא חצי בער! הולד ,אלא היא עיקרית והו"ל כמשחרר כולה ,משא"כ בסיפא הרי ולד! ב"ח לא אמר כלו שהוא טפל לגבי דידה וכמשחרר חצי עבדו .ע"ש. 'ÚÂבאור זרוע )פ"ד דב"מ סי' קמז( שכתב ,ונ"ל דישראל שמוכר בהמה מבכרת לגוי סגי בכס ,$אפי' לר"ת שפוסק משיכה בגוי קונה ולא כס ,$משו דהכא אינו יכול למשו! העובר ,ומשיכת הא ל"מ לעובר דלר"ת גופיה עובר לאו יר! אמו הוא ,וכמא דמנח בדיקולא דמי ,והו"ל ככלי המונחי על בהמה דל"מ משיכה דבהמה לקנות אלא בכפותה וכו' .ע"ש .וכ הוא בתשו' מהר" מרוטנבורג לבוב )סי' קנג( .ע"ש. וכתב בתה"ד )סי' ער( דמהר" לא סמ! ע"ז והצרי! כס $ומשיכה ,ושכ המנהג ,ונראה דה"ט דמהר" שלא רצה לסמו! ע"ז )וכמ"ש בתשו' מיימו' לס' קני סי' ה( ,משו דלא קי"ל בהא כר"ת ,דהתוס' והרא"ש פ' הפרה פסקו דעובר יר! אמו הוא בכל דוכתא חו" מלגבי טריפה ,וא"כ העובר בר משיכה הוא וכו' .ע"ש .וכ"כ בפסקי וכתבי )סי' קסז וקסט( .ע"ש. Ú"ÚÂבב"י יו"ד )ס"ס עט( בש הרשב"א בת"ה ,דהא דהנולד מטריפה מותר אע"ג דקי"ל עובר יר! אמו הוא, שאני הכא שאי איסור הא אלא מחמת דטריפה אינה חיה ,ואי חיותו של העובר תלויה בחיות הא וכיו דחי הוא מותר .ע"ש .וכ"כ התוס' חולי )נח (.וסנהדרי )פ .(:וכ"כ הש"! וט"ז ש .וכ בפר"ח ש .וע"ע שבות יעקב ח"א )סי' נד( .ובספר דעת תורה יו"ד )סי' יג סו $סק"ז(. ‡ˆÓשאע"פ שהראב"ד ור"ת ואו"ז ס"ל עובר לאו יר! אמו הוא ,וכ"כ בחידושי הר" סנהדרי )פ ,(:וכ דעת הר" חולי )נח ,(.אנ בדיד נקטי כהתוס' והרא"ש והרשב"א ,ומהר" ,וכ דעת הריטב"א כתובות )יא (.דעובר יר! אמו .ע"ש. 'ÚÂבשו"ת הרדב"ז ח"א )סי' קפח( שהארי! בד' הרמב" דס"ל עובר יר! אמו וכו' .ובנידו הרדב"ז המשחרר שפחתו ונמצאת מעוברת לא מבעיא למ"ד עובר יר! אמו שהעובר משוחרר ,אלא א $לחולק שאני הכא דעובר גריר בתרה מסתמא .ע"ש .וכפסק הרמב" וטוש"ע בדי אותו ואת בנו .וממילא אפי' לא נודע לב"ד שפיר מהניא טבילתה לעובר ,כיו דנקטינ דעובר יר! אמו הוא .וע' בחי' הר" )סנהדרי פ(: דאפי' למ"ד עובר לאו יר! אמו כשנגמר די הנוגחת ג על ולדה נגמר ,כלומר כשהדייני אוסרי נוגחת זו וגומרי דינה להריגה ,עליה ועל כל מה שבתוכה גומרי הדי .ושכ"כ התוס' בש ר"י .ע"ש .א! י"ל דשאני הת שיודעי שהיא מעוברת ונתכוונו ג לעובר. 'ÈÙ‡Âלמאי דקי"ל מצ"כ בעני זה א"צ כוונה להטביל העובר שכיו שנתכוונו לטבילת הא ,הו"ל העובר כאחד מאבריה ,וכאילו נתכוונו להכל .וכ הוא בס' שערי דעה יו"ד )סי' רסח סק"ג( שעמד על ספק הדג"מ הנ"ל .וכתב שנראה פשוט דאי "עובר יר! אמו" פשוט דעלתה לעובר טבילת אמו אפי' לא ידעו הדייני שהיא מעוברת ,אלא דהאי מילתא תליא באשלי רברבי ,ועמ"ש לעיל )סי' טז סק"ג( בד' הרמב" בזה .ע"ש. וש העלה בד' הרמב" דעובר יר! אמו .עש"ב] .וע' בחידושי חת סופר יו"ד סי' קכ ס"ק טו ,שכתב ,גוי שנתגייר די לו בטבילה אפי' בלא כוונת גירות ,רק שטבל לקריו .וע' ביבמות )מה ב( ,ולפ"ז א $כא י"ל דמהני הגירות לעובר .וע"ע בערו! לנר יבמות ש[. ·˙ÎÓ·Âלחזקיהו בחי' המשניות )ד"ז ע"ד( פשיט"ל מדברי הרמב" )פ"ד מפסוה"מ( הפריש חטאת מעוברת וכו' דעובר לאו יר! אמו הוא ,ותמה על מי שכתב להיפ! בד' הרמב" ,ולפלא שלא זכר תירו" הב' של הלח"מ, שלפ"ז י"ל דאה"נ דעת הרמב" עובר יר! אמו .וכ מוכח מההיא דהל' שחיטה בדי אותו ואת בנו. ‰ÈÓÂבשד"ח )מע' ע' כלל סב( הביא לציו כמה אחרוני שנבוכי ה באר"ש בדעת הרמב" בזה .ושבספר העיטור הוכיח מהרמב" )רפ"ט מנזקי ממו( דס"ל עובר יר! אמו הוא) .ולפמש"כ לעיל יש לדחות כמ"ש הר" חולי נח .(.וע"ש .וכ"כ בשו"ת הר צבי )חיו"ד ס"ס רכד( .נמצא שלפי האמור בנ"ד אי הב צרי! טבילה .ועיי בספר ישרש יעקב )יבמות עח (.שהביא דברי הדג"מ הנ"ל ,וחשב לתלות ד"ז אי עובר יר! אמו הוא או לא ,והוכיח כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( 131 ˜ÁÈ ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ נא .אשה שנתגיירה בעודה מעוברת ,וילדה ב ,יש אומרי שב זה יורש אותה ,ויש אומרי שכל זה רק בשילדה בת או ב מהול ,אבל ילדה ב שאינו מהול ,דינו כגוי עד שיהי' נימול ,וממילא אי מילתו דוחה את השבת .והוא הדי לגבי ירושה ,כיו שבשעת לידה עדיי גוי הוא לכל דבר(‡ . מהרמב" )פ"ד מהל' פסוה"מ( דעובר לאו יר! אמו ,ושדעתו לא נתבררה היטב .וע' בשעה"מ )פ"ב מהל' גניבה( בש יש"ש שהכריע בד' הרמב" דעובר לאו יר! אמו ,והוא ז"ל החזיק בד' העצמות יוס $דעובר יר! אמו. ע"ש .ומ"מ כיו דהראב"ד ור"ת ס"ל דלאו יר! אמו צ"ע לדינא .ודלא כהתפל"מ שכתב בפשיטות דקי"ל עובר יר! אמו ולכ גיורת מעוברת שטבלה אי הב שהגדיל יכול למחות וכו' .ושוב כתב דאפי' נימא דעובר לאו יר! אמו הוא מהני טבילה לעובר שהוכר ,אפי' בלי ידיעת ב"ד ,ע"פ מ"ש השטמ"ק )כתובות יא(. בש הרשב"א ,שכל שבא ע אביו או אמו א"צ דעת ב"ד .ואינו מחוור לע"ד ,דהת ודאי שא"צ לטובלו ע"ד ב"ד לזכותו משו זכי לאד שלא בפניו ,כיו שבא ע הוריו ,אבל לעול צרי! דעת שלשה ,ואדרבה הכא לא גרע מקידושי דסגי בעדי ,ואפ"ה כשאינ יודעי א קרוב לו הו"ל כמקדש בלי עדי )ודחייתו להב"ש אינה מחוורת( .והעיקר משו דנקטי' דעובר יר! אמו .ויותר דומה נ"ד לעדי שראו קידושי ואינ נראי לצדדי שאינה מקודשת .ואי לומר דהכא כיו שלא ידעו ב"ד הו"ל כטבל בינו לבינו בלא ב"ד, כמ"ש ב"ש )סי' ל סק"ט( ,שא א"י העדי א קרוב לה הו"ל כמקדש בלי עדי ,דהכא ל"ד לקידושי, ובלא"ה ד' הב"ש צ"ע וכו' .ע"ש .ולפ"ז א $דנימא דלא יצאנו מידי ספק הו"ל ס"ס שמא עובר יר! אמו, ושמא אפי' אינו יר! אמו א"צ ידיעת ב"ד] .וע' שלח גבוה יו"ד סי' רסח שהסביר מקור הש"ע במעוברת שנתגיירה משו עובר יר! אמו .ובגמ' לא פירשו כ ,אלא א"כ נאמר שכוונתו לדיד ,דבלא"ה מהני טבילה[. 'ÚÂאגרות משה )חיו"ד ס"ס קנח( שטוב להודיע לב"ד שהיא מעוברת להוציא מספקו של הדגמ"ר .מוכח שאינו לעיכובא משו דעובר יר! אמו .ובשו"ת מלמד להועיל )חאה"ע ס"ס יב( נראה שחושש להדגמ"ר שא לא ידעו שהיא מעוברת לא מהני הגירות לולד. 'ÚÂבערוה"ש )יו"ד סי' רסח ס"ק יא( שהביא דברי הדגמ"ר שצרי! לידע א היא מעוברת ,וכתב ,ואני אומר שא"צ ,דהתוס' )ב"ק מז (.פסקו עובר יר! אמו .וכ"ד הרמב" והטור כמש"כ )בסי' רסז ס"ק פה(] .וש עמד ע"ד הרמב" בכ"מ[ .ולפ"ז א"צ ב"ד לידע שהיא מעוברת .ולכאורה יש לצר $עוד מ"ש ביבמות )מו (.מי לא טבל לקריו .והרי לא נתכוו לא הוא ולא אלה שעמו לש גירות אלא ודאי דלא בעינ כוונה ,ומיהו להפירוש ביבמות )מה (:דממילא מוכח דנתגיירה ,אי ראיה ,וע' בהרי" $ש .ובחי' החת סופר ליו"ד )סי' קכ ס"ק טו( .וע' בשו"ת נשמת חיי אבולעפייא )דל"ז ע"ג( .וע' בביאורי הגר"א )אהע"ז סי' ד ס"ק יב( דלדיד קי"ל עובר יר! אמו .ועמ"ש על דבריו בחזו"א )אהע"ז ס"ס ד(] .הערה זו משו"ת יביע אומר ח"ט יו"ד סי' יז עמוד רצו[. נתגיירה בעודה מעוברת אם הבן יורש אותה ‡( הנה בשו"ת הר צבי )חיו"ד סי' רכג( ד בגויה שנתגיירה בעודה מעוברת ,וילדה ב ,הא אותו ב יורש אותה ,והביא מהרב מעשה חייא שבנולד בקדושה יש לו שאר א וחשוב בנה ממש ויורש אותה ,א! בהר צבי כתב ,שכל זה רק בשילדה בת או ב מהול ,אבל ילדה ב שאינו מהול ,לדעת רמב" שהובא בריטב"א ונמוק"י )יבמות מז (.דבדיעבד מהני בגר טבילה קוד למילה ,והוכיח כ מנכרית מעוברת שנתגיירה שבנה א"צ טבילה ,א $שבזה קדמה טבילה למילה .והיינו דס"ל שהמילה בזה מדי גירות ,ומוכח דס"ל דמי שהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה ,דינו כגוי עד שיהי' נימול ,וממילא אי מילתו דוחה את השבת. וה"ה לגבי ירושה ,כיו שבשעת לידה עדיי גוי הוא לכל דבר. ˙"¢·Âבאר חיי מרדכי )ח"ב סימ ל"ט ד"ה ובמה בדברי הרב השואל( הביא בש מהר"א פוסק ,שאשה שנתעברה 132 כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ ˜ËÈ נב .גר צדק אינו מבר! בברכות השחר ברכת "שלא עשני גוי" ,וא ירצה יבר! בלא ש ומלכות(· . בגיותה ונתגיירה ואח"כ ילדה ב בשבת ,נימול בשבת .ודעת הגהמ"ח ש נראה שאי למולו בשבת .שא$ שהלכה פסוקה שגויה מעוברת שנתגיירה בנה א"צ טבילה ,הרי מבואר בדגומ"ר דהיינו דוקא בשידוע לבי"ד שהיא מעוברת ,אבל א אינו ידוע הדבר תלוי באשלי רברבי ,ולכ כיו שטבילת גיורת א"צ בי"ד מומחי ,אולי לא חקרו ולא ידעו הני שלשה שהיא מעוברת ,ויכול לבא לידי מכשול א ימולו אותו בשבת ,לכ כדי שלא לחלק ,נכו בכל גונא שלא למולו בשבת .וכתב שבס' מלחמת ארי על ה' מילה )סי' רסו( פסק בפשיטות דב ישראל מנכרית אפי' נתגיירה קוד לידתו אינו נימול בשבת .והובא בשו"ת בצל החכמה )ח"ד סי' קסז( ,והשיב ע"ז ,דהרי מר בש"ע )סי' רס"ח ס"ו( פסק שגויה שנתגיירה והיא מעוברת בנה א"צ טבילה .הרי דלא חשש שמא הב"ד שיגיירוה לא יחקרו ולא ידעו שהיא מעוברת ,ויבואו להתירו לבא בקהל ולהחשיבו כישראל גמור בלא טבילה ,ויצא מזה מכשול רב ,א"ו דלא חיישינ להכי. ˘"ÚÂשסיכ את השיטות בדי זה ,בנתגיירה כשהיא מעוברת וילדה ב ,שלדעת הבני ציו ,ונחלת בנימי, ומלחמת ארי ,והר צבי ועוד ,אי למולו בשבת .אול בשו"ת מהר" שיק )חיו"ד סי' רמז( הורה שיש למולו בשבת .וכ"נ דעת החלקת יואב והאחיעזר. גר צדק אינו מברך "שלא עשני גוי" ,ואם ירצה יברך בלא שם ומלכות ·( הנה בב"י )סי' מו( הביא מ"ש רבי דוד אבודרה ,שהשיב הרמ"ה ,שברכות אלו אינ אלא על תחלת ברייתו של אד ,ולפיכ! הגר אינו מבר! שלא עשני גוי ,כל שלא היתה הורתו ולידתו בקדושה וכו' .וכ"כ בספר ארחות חיי .ע"כ .ואמנ בדרכי משה כתב ,שגר יבר! שעשני גר ,דזה נמי מיקרי עשייה ,כמו שנאמר בבראשית )יב ,ה( ,ואת הנפש אשר עשו בחר .וכ"כ עוד בהג"ה ,דאפי' גר היה יכול לבר! כ! ,אבל לא יאמר שלא עשני עכו" ,שהרי היה עכו" מתחלה. ¯ÙÒ·Âכסא אליהו פירש דברי הרמ"א ,שאפי' גר היה יכול לבר! בלשו שעשני גר ,א! לא יאמר שלא עשני גוי וכו' .אול בס' יפה ללב )סק"ו( העיר ,דממ"ש הרמ"א ואפי' גר יכול לבר! כ ,לא משמע כפירוש הנ"ל. ולכ"כ דכפי הנראה בנוסח מר הש"ע היה כתוב שעשני יהודי ,או ישראל ,וע"ז הרמ"א כתב שאפי' גר יכול לבר! בלשו זו שעשני יהודי ,שהרי נעשה ג הוא יהודי וכו' ,ובש ישראל יכונה .וראה עוד במ"ש המאמר מרדכי בזה. ‡ Íבב"ח ש כתב ,דגר אינו יכול לבר! שעשני יהודי ,דמה שנכנס לדת יהודית הוא ע"י בחירתו שמסר הקב"ה ביד האד ,ולא שיי! לומר שהוא יתבר! עשאו גר ,שקיבל דת משה וישראל ,ולכ אי הגר מבר! מאלו שלש ברכות אלא שתי ,שלא עשני עבד ,ושלא עשני אשה .ודלא כהגהת הש"ע שכתב ,שהגר יכול לבר! שעשני יהודי ,דליתא .אול עיי בט"ז )סק"ה( שכתב ליישב ,דהא גר שנתגייר כתינוק שנולד דמי ,כמו שאמרו ביבמות כג .וממילא הוי כגופא אחרינא ,ושיי! שפיר שיאמר שעשני גר דהויא עשייה חדשה, כאילו נברא מחדש .ע"ש .והמג"א סק"י כתב ,והשל"ה והב"ח כתבו ,דלא שיי! לומר כדברי הדרכי משה, דמה שנעשה גר היה מצד בחירתו שבחר בדת ישראל ,לכ לא יבר! ברכה זו ,אלא השני עבד ואשה .ע"כ. ולדידהו צ"ל שלא עשני עבד קאי אתחלת בריאתו .ואע"ג דתחלת בריאה היה גרוע מעבד ,מ"מ אילו היה עבד לא היה יכול להתגייר ,אא"כ שחררו רבו ,ולפי מ"ש המקובלי שהברכות הללו מברכי על יציאת נשמתו בלילה ,שלא נדבק בה נשמת עכו" או עבד ,א"כ ג גר יכול לבר! כ .ע"כ .וכ הובאה סברא זו בעוד יוס $חי )פרשת וישב( ,ובבאר היטב ש הביא משיירי כנה"ג ,שהיותר נכו שיבר! שהכניסני תחת כנפי השכינה .והפר"ח כתב ,שאי לבר! כלל כד' הב"ח .ודעת הרב יד אהר שגר יכול לבר! שלא עשני גוי, שהכוונה היא שלא עשני שאשאר גוי .ואנ נקטינ כד' מר שקבלנו הוראותיו שגר לא יבר! ברכה זו. כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( 133 ˜Î ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ נג .גר שנתגייר בזקנותו ,ואינו חכ ,חייבי לעמוד בפניו ,כמו שחייבי לעמוד מפני זק ישראל(‚ . ‰‰Âמר בש"ע לא הזכיר די זה א גר יכול לבר! שעשני גר ,או לא ,ומסתבר שסמ! על מה שביאר בב"י, שגר לא יבר! ברכה זו .וג ברכת שלא עשני גוי לא יבר! .וכתב בשו"ת מטה יוס) $ח"ב סי' ח' דר"ה עוד ש( שבסידורי שלנו כתוב שלא עשני גוי ,וכ! אנו מברכי .ונראה לי שהטע הוא לפי שעשאני ישראל משמע שהוא הדריכני בדר! הישרה ,ומה שעושה האד המצוות הוא מהקב"ה ,והא ליתא ,דהא הבחירה ביד האד לעשות מה שרוצה ,וצדיק ורשע לא קאמר .וא ירצה להמיר דתו ולעשות עצמו גוי ,הבחירה בידו .ולכ אי אנו מברכי אלא שלא עשאני גוי ,כלומר שלא בראני בבט גויה ,שא"כ לא הייתי יודע דת הקב"ה ,והייתי נשאר גוי .אבל עכשיו שבראני בבט ישראלית ,מכיר אני את בוראי ,ובידי לעשות עצמי ישראל .ולכ אנו מברכי שלא עשני גוי ,שהברכה אינה אלא על תחלת ברייתו של אד נתקנה ,וכמ"ש האבודרה בש הרמ"ה. Ê"ÙÏÂהגר אינו יכול לבר! ברכה זו ,ואפי' שעשני ישראל ,וג לא יבר! שהכניסני תחת כנפי השכינה ,לפי שזה לא עשה אותו הקב"ה ,שהרי הכל בידי שמי חו" מיראת שמי ,ולא כמ"ש בשיורי כנה"ג .ע"ש. והכנה"ג כתב ,שמבר! שלא עשאני נכרי .ואיני יודע מה בי גוי לנכרי .וא נפרש שרצונו לומר שלא עשני שאמות נכרי .א"כ יאמר שלא עשני גוי .ופירושו שלא עשני שאמות גוי .לכ נראה לי שאי לו לבר! ברכה זו כלל .וע' לב"ח שעמד בזה ותיר" ,שא יבר! שעשני ישראל אי אפשר לומר שלא עשני עבד ואשה ,ואנ בעינ להרבות בברכות .וכתב ג"כ הטע הנז' שהגר אינו מבר! שעשני יהודי ,לפי שברכה זו היא על תחלת ברייתו של אד .ע"ש. ÛηÂהחיי ש הביא מדברי מר החיד"א בברכ"י ,דכיו שמצינו גדול מרבוותא קמאי שכתב ,שלא יבר! ברכה זו ,האו"ח והרד"א ,וג אשור נלוה עמ מר ז"ל ,דנראה דמסכי עמה ,וכ דעת המהריק"ש בהגהותיו ,לפיכ! הכי נקטינ .ויבר! שלא עשני גוי בלא ש ומלכות. ÌÎÁÂאחד שאמר בשידור ברדיו שגר מבר! ברכה זו ,וכשהעירו לו הרי בילקו"י מבואר שלא יבר! ,השיב, אטו אסור לחלוק על הילקו"י .אול כדי לפסוק הלכות צרי! ללמוד הלכה ולדעת פוסקי ,ולא די בסברות הכרס ,ואותו חכ לא ידע ולא התבונ שזה ב"י מפורש .וכנ"ל. גר שנתגייר בזקנותו ,ואינו חכם ,חייבים לעמוד מפניו ‚( הנה יש להסתפק בגר שנתגייר בזקנותו ואינו חכ רק שהגיע לשיבה ,א נחשב מעת הגירות והימי הראשוני יפלו ואי בו שבעי שנה ,וממילא א"צ לעמוד מפניו ,שהרי גר שנתגייר כקט שנולד דמי )יבמות כב ,(.או דילמא כיו דכעת הוא ב שבעי שנה צרי! לעמוד בפניו .וד בזה המהרי"ש נתנזו בעל שו"ת שואל ומשיב ,בספר יד שאול ח"ב ,לספר ידות נדרי )סי' רסד סק"ב ,והובא בקונטרס פסקי רבי יוס $שאול עמוד נט(. ומבואר מדבריו ,דיש צד לומר גר שנתגייר כתינוק שנולד דמי ,היינו לכל מילי ,וכמ"ש בכיו"ב בתשובת לחמי תודה )סי' ה'( ,דגר שנתגייר אי עונשי אותו בבי"ד של מעלה עד שיעבור עליו כ' שנה מיו שיתגייר. ובספר ברכת משה )ס"ק סה( כתב ,דלפ"ז הגר לא יאמר היהי רצו אחר חטאת ואש תלוי ,דכל שאי חייב על זדונו כרת אינו חייב על שגגתו חטאת .והובאו דבריו בספר שלח מלכי. ÔÈÈÚÂבגמ' קידושי )לג (.רבי יוחנ הוה קאי מקמי סבי דארמאי ,אמר כמה הרפתקי עדו עלייהו] .מקראות וצרות וראו נסי הרבה ומופתי עברו עליה[ .ולכאורה לטע זה ג בגר שנתגייר בזקנותו יש לעמוד מפניו ,דכמה הרפתקי עדו עליה .א! אדרבה א מהטע שזכר אי זה חיוב גמור רק הידור ,דהא לא דרשינ טעמא דקרא ,וכמבואר בילקוט יוס $איסור והיתר כר! ג' )עמוד מב(. 134 כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ ˜‡Î נד .הגר מצטר $לכל דבר שבקדושה למני עשרה ,וא $על פי שלמדי עשרה מהכתוב ונקדשתי בתו! בני ישראל ,והגר נתמעט מבני ישראל ,אי דרשה זו אלא אסמכתא ,ואחר שהוא גר כשר ,הוא מכלל ישראל(„ . Ï"ÊÂהחינו! )מצוה רנז( :משרשי המצוה ,לפי שעיקר היות האד נברא בעול הוא מפני החכמה ,כדי שיכיר בוראו ,על כ ראוי לבני אד לכבד מי שהשיג אותה ,ומתו! כ! יתעוררו האחרי עליה ,ומזה השורש פירש איסי ב יהודה בגמ' קידושי )לב (:שאפי' זק אשמאי כלומר שאינו חכ ,הוא בכלל המצוה ,שראוי לכבדו מפני שרוב שניו ראה והכיר קצת במעשה ה' ונפלאותיו .ומתו! כ! ראוי לכבוד ,והיינו דאמר רבי יוחנ ש בקידושי ,הלכה כאיסי ב יהודה ,וזה שאמרו בתנאי שלא יהיה בעל עבירות ,שא"כ מנע עצמו מכבוד .ע"כ .חזינ דמה שצרי! לעמוד מפני זק היינו מפני שרגיל לראות בנפלאות ה' ונתחזקה בלבו האמונה .ולפ"ז ג בנתגייר בזקנותו צרי! לעמוד מפניו ,דסו $סו $ראה מעשה ה' ונפלאותיו .ואי זה מטעמא דהורגל במצוות ,אלא מטעמא אחרינא .ואל תיקשי דהא לא דרשינ טעמא דקרא ,דלחומרא דרשינ .ובפרט לפי מה שכתבו בכמה אחרוני ,דא רוצה להבי את גדר המצוה במה שלא מפורש בתורה ,בזה דרשינ טעמא דקרא ,שהרי רוצה לדעת כוונת ומטרת הבורא יתב' בחיוב מצוה זו .ורק לדרוש טע התורה בדבר שהטע מבואר להדיא בתורה ,וכגו באיסור לא ירבה לו נשי ,שא רוצה לבאר טעמא דקרא דהוא כדי שלא ישיב את לבבו ,והוא סבור שלא ישיבו את לבבו ,בזה לא דרשינ טעמא דקרא .תדע, דבנדה )מו (:ילפינ מטעמא דר' פנחס משמיה דרבא ,דאמר כל הנודרת ע"ד בעלה היא נודרת ,ואפי' קטנה דקידושיה מדרבנ מיפר נדרי דאורייתא במופלא הסמו! לאיש .והא לא דרשינ טעמא דקרא ,ועל כרח! כדאמרינ ,דבזה לא חשיב כטעמא דקרא ,אלא ילפינ גדר המצוה .ודו"ק. ˙„ ,Úדבגמ' ב"מ )צ (.גבי לאו דלא תחסו דבעי א מותר לחסו פרה שחולה במעי דבעי מאי טעמא אמרה תורה לא תחסו משו דמעלי לה והאי לא מעלי לה ,או משו דחזיא ומצטערא והא נמי חזיא ומצטערא ,ופשיט מרשב"י דמשו דמעלי לה .והק' ש בתוס' הרא"ש מאי פשיט מרשב"י הא ר"ש דריש טעמא דקרא ,ותי' ,דבזה לא פליגי רבנ דפשיטא דלא אזהר רחמנא אלא לטובתה של בהמה .וע"ש בשיטה מקובצת .ולפ"ז כל מקו שכ! הוא פשט הפסוק כיו"ב דרשינ טעמא דקרא. גר שנתגייר אם נענש קודם עשרים שנה מזמן שנתגייר ‡ Íמצד הסברא נראה ,דאי הפירוש של גר שנתגייר כקט שנולד דמי כפשוטו לכל מילי ,אלא רק לעני שאי לו קירבה ,ומותר בקרובי וכו' ,אבל לא לכל מילי .וכ"כ בשו"ת פני מבי )או"ח סי' כג( ,ובספר שלח מלכי )עמוד קצג( .ע"ש .וג לעני אי בי"ד של מעלה עונשי למי שהוא פחות מגיל עשרי ,י"ל דשאני גבי גר ,דדוקא הת שה ימי הבחרות ואי יישוב דעת מספקת כדי להענישו ,משא"כ בגר שנתגייר בגדלותו שיש לו כבר יישוב דעת .אלא דאי נימא דטעמא שאי מענישי במי שהוא פחות מעשרי שנה הוא משו שעדיי לא התרגל במצוות ,א"כ הוא הדי בגר שנתגייר .א! טע זה קשה ,דהא איכא חינו! עד י"ג שנה ,ובזה די להרגילו במצוות ,וכדמשמע מרש"י בחגיגה ו .דטעמא דחינו! הוא כדי להרגילו במצוות .וא"צ שיהיה ב עשרי שנה .וזה דבר פשוט. „( כ"כ בפמ"ג )או"ח סי' נה אשל אברה ס"ק ד( דמסתברא וודאי דגר מצטר $למני עשרה לכל דבר שבקדושה ,א $על גב דאמרינ )ברכות כא (:ונקדשתי בתו! בני ישראל )ויקרא כ"ב ,לב( ובסוכה )כ"ח :בתוספות ד"ה לרבות( כתבו דבני ישראל ממעטינ גרי אי לית רבויא ,מכל מקו כא אסמכתא ,דהא גר כשר להיות ש"" כבסימ נ"ג סעי $י"ט ,ואי סברא דלא מצטר $לעשרה .וכהאי גוונא נתבאר גבי בציצית )סימ יד אשל אברה אות ג(. כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( 135 ˜·Î ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ נה .מותר למנות גר צדק להיות שליח צבור ,וכ גר צדק אומר בתפלתו אלהי אבותינו אלקי אברה אלקי יצחק ואלקי יעקב .דאברה נקרא אב המו גויי .ומכל מקו בקהלות חו" לאר" במקומות שיש לה תקנה חשובה מהרבני גדולי התורה שלא למנות גר לשליח צבור ,או אפילו שלא לצרפו לקהלת ,כדי למנוע סכנת ההתבוללות בי הגויי ,בודאי שאי לשנות מ התקנה ,ואי למנות גר לשליח צבור(‰ . למנות גר לשליח צבור ) È΄¯Ó‰ ‰‰ (‰בפרק קמא דמגילה( פסק ,שגר יכול להיות שליח צבור .והביא ש ,שבעיר ווירצבורק היו מונעי לגר להיות שליח צבור ,מפני שאינו יכול לומר אלהי אבותינו .ורבינו יואל התיר ,שהרי על אברה אבינו ע"ה נאמר ,כי אב המו גוי נתתי! ,מכא ואיל! אתה אב לכל האומות] .שלימד לכל העול אמונת ה'[. והכי נקטינ .וכ"כ בהגהות מיימוניות .וכ"פ מר בש"ע )סי' נג סעי $יט( :יש מונעי גר מלהיות שליח צבור, ונדחו דבריה .ע"כ. ÌÓ‡Âבשו"ת משכנות יעקב )סי' סט( תמה על רוב הפוסקי שהתירו למנות גר לשליח צבור ,לפי פסקו של ר"י דאמר מביא ביכורי וקורא .דנהי דפסקינ כר"י ,היא! יתמנה כשליח צבור ואנ בעינ מקרב אחי!, ודרשינ כל משימות שאתה משי לא יהיו אלא מקרב אחי! .ועכ"פ בעינ אמו מישראל לכל התמנות .כגו רבא דמני לר"מ בר רחל אפורסי דבבל משו דאמו מישראל .וכ לדו פסלינ לגר לדו את הישראל עד שתהא אמו מישראל .ומה שכתבו המרדכי והגהות מיימוניות בש רבינו יואל שמותר למנות גר כש"צ, אולי איירי בשאי אפשר למצוא אחר מיוחס ,וקמ"ל דעכ"פ יוכל להתפלל בנוסח התפלה .ע"ש .ושמא יש לחלק בזה בי מינוי קבוע לעראי ,ובי היכא דאפשר להיכא דאי אפשר. ·"ÂÈÎÂכתב מהר"ש הלוי ,בישראל ששב בתשובה דראוי להיות שליח צבור .והביא ראיה לזה ממ"ש מר לקמ בסעי $יט ,וז"ל :יש מונעי גר מלהיות שליח צבור ונדחו דבריה .והוא מדברי המרדכי שהביא דברי רבינו יואל שהתיר לגר להיות שליח צבור .וכ דעת ר"י והרמב" והרשב"א והר" ,וא"כ היוכל להעלות על הדעת שהגר יהיה שליח צבור וישראל שחזר בתשובה לא יוכל להיות שליח צבור ,וכבר קי"ל ישראל שחטא אע"פ שחטא ישראל הוא ,ודאי דזהו דבר קשה .ע"ש. ‰¯Â‡ÎÏÂיש לחלק דשאני גר שנתגייר דחשיב כקט שנולד ,משא"כ בבעל תשובה שעשה עבירות בזמ שהיה חייב בשמירת התורה והמצוות .א! זה אינו ,דג בבעל תשובה הוי כאד חדש לגמרי .ועיי בס' נתיבות החיי ח"ד )עמוד קסב( שהביא דברי הרב לח רב ,ודחה ראייתו מגר צדק ,דכיו דגר שנתגייר דינו כקט שנולד ,וכשעבר עבירה הרי לא היה מצווה בזה ,לפיכ! ראוי להיות שליח צבור .משא"כ בישראל שהיה מצווה ועבר עבירה ,אינו ראוי קרינ ביה .ואמנ הרמב" בהלכות תשובה כתב ,דאחר שאד חוזר בתשובה נקרא רע ידיד וכו' ,ובמקו שבעלי תשובה עומדי אי צדיקי גמורי יכולי לעמוד .ולפ"ז כל בעל תשובה הוא בגדר פני חדשות באו לכא ,ואי ה"נ דמי שפיר לגר צדק. ‰ÓÂשכתבנו שגר צדק אומר בתפלתו אלהי אבותינו אלקי אברה אלקי יצחק ואלקי יעקב ,הנה במשנה )פרק א מביכורי משנה ד( שנינו :גר מביא ואינו קורא וכו' ,וכשהוא מתפלל בינו לבי עצמו אומר אלהי אבות ישראל ,וכשהוא בבית הכנסת אומר אלהי אבותיכ .ובירושלמי ש הביאו דעת ר' יהודה שגר מביא וקורא ,לפי שנאמר באברה כי אב המו גויי נתתי! ,לשעבר היית אב לאר ,מכא ואיל! אתה אב לכל הגוי הנכנסי תחת כנפי השכינה .והתוס' בפרק הספינה )פא (.הביאו מחלוקת ר"ת ור"י בדי זה ,א גר יכול לומר אלהי אברה וכו' .ודעת ר"י להתיר .וכ"פ הר" .שלזה הסכימו הרמב" והרשב"א .וכ נראה 136 כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ ˜‚Î נו .יש אומרי שגר אינו יכול להיות ראש ישיבה או משגיח בישיבה ,כיו שנאמר מקרב אחי! ,ודרשו רז"ל )קידושי עו (:כל משימות שאתה משי עלי! יהיו מקרב אחי! .ויש חולקי ומקילי למנות גר צדק לראש ישיבה .ובפרט א הגר מקי מעצמו בית הוראה או פותח ישיבה ,שאי בזה כל חשש( . מדברי הרמב" )בפרק ד' מהלכות בכורי( .וכ"כ עוד באגרותיו )סי' ט( ,ובתשובה )סי' רצג( .וש נשאל מרבינו עובדיה הגר כיצד ינהג בעניני ברכות ותפלה ,א יאמר אלוקינו ואלוקי אבותינו וכו' ,ואשר הבדילנו ,ואשר בחר בנו ,ושהנחלת לאבותינו ,ושהוצאתנו מאר" ישראל ,ושעשה נסי לאבותינו ,וכיו"ב ,והשיב ,שיאמר הכל כתקנ ,ככל אזרח בישראל ,בי כשמתפלל יחיד ,בי שליח צבור ,שהרי אברה אבינו ע"ה הוא שלימד כל הע והשכיל והודיע דת האמת ,וייחודו של הקב"ה ,ובעט בע"ז ,והכניס רבי תחת כנפי השכינה ,וציוה בניו ובני ביתו אחריו לשמור דר! ה' .לפיכ! כל מי שיתגייר עד סו $כל הדורות ,הוא כתלמידו של אברה אבינו ע"ה ,לפיכ! הגר אומר אלוקינו ואלוקי אבותינו ,שאברה ע"ה הוא אבי! ,ויש ל! לומר שהנחלת את אבותינו ,שלאברה ניתנה האר" ,אבל שהוצאתנו ממצרי או שעשית נסי לאבותינו ,א רצית לשנות ולומר שהוצאת את ישראל ממצרי ,עשית נסי ע ישראל ,אמור .ועיי בתשו' הרשב"א )דפוס רומא ח"ו סי' כ(. אם גר יכול להיות ראש ישיבה או משגיח בישיבה ,ושאר תפקידים ציבוריים (Âיש לעיי א גר יכול להיות ראש ישיבה או משגיח בישיבה ,כיו שנאמר מקרב אחי! ,ודרשו רז"ל )קידושי עו (:כל משימות שאתה משי עלי! יהיו מקרב אחי! .וע' בב"י )יו"ד ס"ס רסט( ,ובחו"מ )ר"ס ז( .וכבר כתבנו בזה לעיל לגבי שליח ציבור ,וא יש חילוק בי עראי לקבוע .ע"ש. ·˙ÎÂבקוב" שיעורי )ב"ב אות כג( דמשמע דדי זה הוא לעיכובא ג בדיעבד .ולפ"ז א נתמנה למל! אי לו די מל! .אלא שלכאו' בכתובות )יז (.לגבי אגריפס לא משמע כ ,ע"ש בתוס' ובשטמ"ק בש הריטב"א. È·‚ÏÂמינוי לנשיאות וראש ישיבה ,לכאו' יש להוכיח משמעיה ואבטליו שלמדו תורה ברבי והיו מבני בניו של סנחריב )גיטי נז ,(:וכ מר' עקיבא ועוד .וע"ע במגילה )יח (:שר' מאיר הל! לעבר את השנה בעסיה. וכ בירושלמי )חגיגה פ"ג ה"א( איתא ,מעשה שנכנסו שבעה זקני לעבר את השנה בבקעת רימו ומי היו ר' מאיר ור' יהודה וכו'". ‡ ÌÏÂיש לומר שהיתה אמ מישראל .ובשו"ת אגרות משה )יו"ד ח"ד סי' כו( הביא לדחות עוד ,שיש סברא לומר ,ששמעיה ואבטליו וכדו' ,מחמת גדלות ,מעצמ היו הנשיא והאב"ד והשופט ,ולא הוצר! למנות ,והניח סברא זו בצ"ע. Ï"ÊÂהרשב"" בספר מג אבות עמ"ס אבות )פרק א משנה י( :יש תימא שהרי נשיא ואב בית די ,והרי קי"ל דכל משימות שאתה משי לא יהיו אלא מקרב אחי! ,ואע"פ שאמרו בגמ' שא אמו מישראל מקרב אחי! קרינא ביה ,זהו לעני שאר שררות ,אבל לא לעני נשיאות שהוא דומה למל! ,שהרי שניה ה בכלל אשר נשיא יחטא כמו שהוא מוכיח במסכת הוריות בפרק כה משיח ,היה נראה כי כמו שהגר פסול למלכות אפילו אמו מישראל ,ולזה נענשו חכמי ישראל כשהחניפו לאגריפס ואמרו לו אחינו אתה מפני שהיתה אמו מישראל .וכמו"כ הנשיא אינו כשר לנשיאות עד שיהיו אביו ואמו מישראל ,ואפילו להיות דייני בחליצה צרי! שיהיו אביו ואמו מישראל .ועוד שבודאי שמעיה ואבטליו ה עצמ היו עכו" ונתגיירו ,וכדמוכח בגמ'] ,ע"ש[ .ושמא כיו שלא היה בישראל כמוהו בקבלה ,הוא היה ראוי יותר מכול ,כי לא פסלה תורה גרי אלא בשיש כיוצא בה בישראל ,אבל א אי כיוצא בה בישראל ה קודמי וכו' ,ובפרק שור שנגח כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( 137 ˜„Î ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ ארבעה וחמשה אמרו אשר יעשה אות האד וחי בה ואפי' עכו" ועוסק בתורה הרי הוא ככה גדול, וכל שכ גר צדק שהוא קוד א אי בישראל כמוהו ,ואמרו בהוריות בפרק אחרו יקרה היא מפניני יקרה היא מכה גדול הנכנס לפני ולפני .ע"כ. ,Ìȯ‚ Âȉ ÔÂÈÏË·‡Â ‰ÈÚÓ˘ ̇Âראה בהקדמת הרמב" שהיו גרי .וכ"ה ברמב" עדיות )פ"א מ"ג( ובראב"ד )עדיות ש( ,וברבינו עובדיה ברטנורא )עדיות ש ואבות פ"א מ"י( .אול בס' דר! החיי למהר"ל מפראג )אבות ש( וכ בתוי"ט )אבות ש( ועוד כתבו ,ששמעיה ואבטליו היו מקהל גרי ואמ היתה מישראל. ,˙È˘‡¯Âמצד הסברא ,יש חילוק בזה בי ראש ישיבה סת לבי משגיח ,שמחד גיסא משגיח בישיבה חמיר טפי ,באופ שיש לו סמכות לקבל בחורי או לסלק ,או להעניש .וראה בתוס' )יבמות קא :ד"ה ואנא( שכתבו בתי' השני ,שהגר כשר הוא לדיני ממונות לדו בלא כפייה ,דלא שייכא שימה ודבר של שררה ,דכתיב שו תשי עלי! מל! )דברי יז( אלא בכפייה .וכתב הרא"ש ש )פי"ב סי' ב( שכ עיקר ,דלא בעינ מקרב אחי! אלא במילי דשררא וכפייה ,וכ משמע בההיא דסנהדרי הכל כשרי לדו לאתויי גר ,דמשמע בסתמא אפילו לדו ישראל .והיינו לדו בלא כפייה דלא שיי! שימה ודבר של שררה אלא בכפייה ,כההיא דיבמות )מה (:לפורסי דבבל. Î"ÎÂהסמ"ע )חו"מ סי' ז' סק"ד( דהא דגר פסול לדו את ישראל ,היינו דוקא בכפייה ,אבל שלא בכפייה מותר לדו אפילו ישראל .וכ"ה בש"! ש )סק"א( עי"ש .והכנה"ג בשו"ת בעי חיי )חו"מ סי' ב ,סי' ד( כתב ,שמותר למנות גר פרנס על הציבור א אי בזה שררה וכפייה ,דכל שהקהל מרוצי שיהיה פרנס עליה הרי הוא כקבלוהו עליה ויכול להיות פרנס במידי דליכא שררה וכפיה .והביא ראיה משמעיה ואבטליו שהיו גרי ונתמנו לנשיא ואב"ד ,וע"כ משו דבשאר שררות חו" ממלכות מהני כשקבלוהו עליה הקהל ומרוצי במינויו .וסיי ש ,שאז יכול לדו אפי' במילי דשררה וכפיה .עיי"ש .וא"כ היה מקו לומר שא הקהל הסכימו לקבל גר לרב מהני .אמנ ,ש בסי' ג' הובא דעת החולק ,דלא מהני כשקבלוהו עליה רק בדיני ממונות ,ובלא כפיה. ) ‚"‰Î·Âחו"מ סי' ז הגב"י אות א( נשאל ביהודי שבא על גויה והוליד ממנה ב ,ונתגייר אותו הב ,א כשר למנותו פרנס על הצבור .וכתב שאפשר לבקש זכות לאיש הלזה ממ"ש הרא"ש )סנהדרי פ"ד סי' י( דלא בעינ מקרב אחי! אלא במילי דשררה וכו' ,ומיהו במילי דליכא שררה וכפיה מהניא הקבלה וכו' .ולעני נד"ד, כיו דלמפרשי דס"ל ששמעיה ואבטליו היו גרי ,מוכרח דקבלה מהניא לפחות בשאר שררות ואפי' וכו' כל שקבלוהו עליה הקהל ומרוצי במינויו יכול לדו אפי' במיני דשררה וכפיה .ע"כ .ובברכי יוס) $חו"מ ש( העיר על דב"ק ,והוסי $עוד ,שלפ"ד הרשב"" הנ"ל נדחית ראייתו של הכנה"ג. ÔȇÂלהוכיח מש דמהני קבלה בשאר שררות ,ושיוכל לדו אפי' במילי דשררה ,דלרשב"" שמעיה ואבטליו לאו משו דקבלה מהני ,אלא דלא היה כיוצא בה בישראל ,ולעול דקבלה לא מהניא אפילו לשאר שררות .וכ משמע בטור )יו"ד סי' רסט( דבדבר של שררה וכפיה לא מהני קבלה ,ולא אשכח מא דפליג בהא .ותצא דינ'א ,דמי שאביו מישראל ואמו מעכו" ונתגייר ,לא מצו הקהל לקבלו למילי דשררה וכפיה ,דמקרב אחי! בעינ ,ואי זה מקרב אחי! ,וכדעת ההוא זוגא דרבנ שהביא הכנה"ג ש ,דשניה מודי דא אינו מקרב אחי! לא ארי! למנוייה כי ישתרר על ישראל .עכ"ד החיד"א. ˙"¢·Âאהל יעקב ששרפורט )סי ד' ד"ה ולכ( כתב לגבי גר שאי אימו מישראל ,ששררה דלית בה כפייה, כגו גזבר שאי לו כפייה א $בממונות ,מותר .ולכ רשאי להתמנות גזבר נאמ יחיד. "¯‚‰Âגשטטנר בקוב" מבית לוי )קוב" טו ,תש"ס( ד בזה א מותר למנות גר צדק לרב בקהילה גדולה ,והעיר דמ"מ הרי החיוב לאהוב ולקרב את הגר צדק שדבק בתורה ובמצוות ,הוא גדול למאד ,וכל שכ א נתעלה למעלת תלמיד חכ גדול ,שבודאי שחייבי לעשות כל טצדקי כדי לכבדו ולרוממו .וא $שגזרת המל! הוא 138 כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( ˜‰Î ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ שאי ממני את הגר לעני של שררה ,וי"ל שתואר רב קהלה הוא עני של שררה אשר על פיו ישק כל דבר, מ"מ מצוה גדולה לכבדו ולרוממו במה שהותר לנו ,דהיינו לתארו בש מורה הוראה או מורה צדק או מרבי" תורה או שאר תואר של כבוד שאי בו עני שררה .ובפרט לפמ"ש הרא"ש )יבמות קב ,(.דלא בעינ מקרב אחי! אלא במילי דשררה וכפיה וכ עיקר ,והביאו הב"י )יו"ד ס"ס רסט( ,וא"כ י"ל דלעני רב שאינו ד בכפיה ,מותר למנות ג גרי ,וכ"ש א יעשו עמו תנאי שיקבלוהו רק להורות הוראות איסור והיתר בלא כפיה .ונימא דאז רשאי לקרותו בתור רב .א! י"ל דעצ הדבר שדעתו מכרעת בעניני ספיקות בהלכה ,לפי שיקול דעתו ,זהו בגדר כפיה .ולכ נראה שיש לקרותו בתור מורה הוראה ,אבל לקרותו תואר רב שהוא לשו שררה יש בו חשש איסור דאו' דלא תוכל לתת עלי! איש נכרי. ‰Îω ÔÈÚÏÂלגבי מינוי גר לראש ישיבה ]או משגיח בישיבה[ ,כתב בשו"ת אגרות משה ש ,שהמצווה של ואהבת את הגר )דברי י ,יט( מחייבת אותנו לקרב ולהקל בכל ענייני אלו ,ולפיכ! אחר ישוב גדול נראה, שאי להחשיב משרות אלו בתקופתנו כעני של מעשה שררה ,דעיקר תפקיד של ישיבה הוא ללמד לתלמידי כשה רוצי .ומה שיש כח להמנהלי והראשי הישיבה על התלמידי לסלק או שלא לקבל אות לכתחילה וכדומה ,אי זה אלא כמו שררה של בעל הבית על פועליו ,שאי זה מעי מינוי לשררה כלל .ולפ"ז משרות אלו אינ אלא כמילוי תפקיד וכעניי של עסק .וא $את"ל שאי למנות אשה להיות משגיחה על הכשרי )ע' אגר"מ יו"ד ח"ב סי' מד( ,ש"ה שהוא מינוי לעשות נגד רצו בעל הבית ע"פ כח התורה שצונו להאכיל דברי כשרי ,וזה כמו ריש כוורי בקידושי )עו (:דפירש רש"י ממונה על המידות .אבל לא דמי לשררה של כבוד .עכת"ד. ˙"¢·Âמשנה הלכות )חט"ו סי' צט( כתב בתו"ד ,שאי ממני גר להיות שמש בביהכ"נ וכ"ש לא רב או ראש ישיבה .אול אי זה מוכרח. ‰‡¯Âבשו"ת אבני נזר )חיו"ד סי' שיג אות יט( דו"ד ע הגאו חלקת יואב ,עמ"ש הגאו חלקת יואב ,להוכיח דחז הכנסת אינו בכלל מינוי ושררה ,מהא דשרי להשי גר חז הכנסת .והגהמ"ח דחה ,שאי זה ראיה, שהרי בקבלו עלייהו מותר לשומו דיי ,ואפי' דיי קבוע ,ואפי' נשיא ואב"ד ,וכמבואר בכנה"ג )סי' ז( .וע"ע בזה בספר מנחת אשר וייס עה"ת )בראשית סי' עא( ,ובשו"ת צי" אליעזר )חי"ט סי' מח(. ˙"¢·Âבית מרדכי )ח"א סימ פ( העלה ,שבדברי שאי בה שלטו וכפייה ,גר יכול לשמש כדיי ומורה הוראה ורב ,אע"פ שאי אמו מישראל .ומעשה כזה היה לפני כמאתי וחמשי שנה באמשטרד ,באחת הקהלות הנודעות לש ולתהלה באירופה של הימי הה .וכמבואר בס' זרע יצחק )שנדפס באמשטרד שנת תקמ"ט( ,ומחברו היה גר צדק ,הנקרא בפי כל :ר' יצחק הגר ,שהיה דיי ומורה הוראה באמשטרד. ובהקדמת ספרו ,מספר ,שהוא ואביו ר' אברה ,היו גרי צדק ,וכבר בגויות קיימו ה ומשפחת במסירות נפש את עיקרי דת ישראל ומצוותיה עד כמה שידעו מ התורה שבכתב .ובהיותו ב י"ג הגיע ר' יצחק לאמשטרד וש למד תורה אצל רב העיר ודייני העיר ונעשה ת"ח גדול .וגדולי הדור הרבו בשבחו כמבואר בהסכמות ש בריש הספר .והגאו ר' דוד דיאזידו )אב"ד ור"מ קהלת הספרדי באמשטרד( ,כתב ש: "וכל הדבר הקשה כפטיש יפוצ" דתביר גזיזא דברדא ,וכי ישאל איש דבר קטו או דבר גדול הנה הוא זוכה בכ"ד פירוקי .ולילה כיו יאיר במילי דאור' משנה וגמרא ספרא וספרי כב עזאי בשוקי טבריא ,החכ השל והכולל המופלא וכו' .והגאו ר' דוד יצחק די ליאו )רב של הספרדי בהאג( כתב ש" :החכ השל והמופלא ,דיי מצוי בהוראה" .ומבואר שא $שאמו לא היתה מישראל ,אעפ"כ היה דיי ומורה הוראה באמשטרד] .ואולי מחמת שהקהל חיבבוהו וקיבלוהו עליה[ .ע"ש. ˙¯‚‡·Âמשה ש כתב ,שבעיקר האיסור של שו תשי וגו' ,נראה שאי איסור זה מצד הגר עצמו לקבל שררה ,אפי' בשררה ממש .ע"כ .ולפי דברי אלו ,א הגר מקי מעצמו בית הוראה או פותח ישיבה ,אי בזה כל חשש .וכיו"ב כתב בשו"ת ישיב יצחק שכטר )ח"א חו"מ סי' מו(. כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( 139 ˜ÂÎ ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ נז .גר צדק שעלה מ הטבילה לש גירות ,יש לו לבר! ברכות התורה קוד שיעסוק באיזה פסק או דברי תורה ,אפילו א ביר! ברכות התורה בבוקר(Ê . נח .גר צדק יכול לומר בברכת התורה נוסח "אשר בחר בנו מכל העמי" .וכ אי צרי! שישנה בנוסח ממצרי גאלתנו וכו'(Á . נט .גר צדק שמדליק נר חנוכה מבר! שעשה נסי "לאבותינו" ,וכמו שאומר בתפלה אלהי אבותינו וכו' ,וכ בברכת המזו אומר על שהנחלת לאבותינו ,ועוד כיו"ב(Ë . גר צדק יברך ברכות התורה אחר שטבל (Êהנה א גר זה התפלל וביר! בשחרית ברכות התורה ,הרי לא היה חייב אז במצוות כלל ,ומה שעשה אז לא מועיל לפוטרו בזמ שנעשה חייב במצוות ,וכמבואר בגמ' ראש השנה )כח (.שלחו ליה לאבוה דשמואל, כפאו ואכל מצה יצא .כפאו מא ,אילימא כפאו שד ,והתניא עתי חלי עתי שטיא וכו' ,וכ הוא ברמב" )פרק ו' מהלכות חמ" ומצה הלכה ג'( אכל כזית מצה והוא נכפה בעת שטותו ,ואח"כ נתרפא ,חייב לאכול אחר שנתרפא ,לפי שאותה אכילה היתה בשעה שהיה פטור מכל המצוות .ובשו"ת יביע אומר ח"ג )חאו"ח סי' כז אות י'( כתב ,והנה נתעוררתי במעשה שבא לידינו בביה"ד ,בגר אחד שנתגייר לש שמי ,ובניו עמו ]אשר חינכ אח"כ בישיבות[ ובעת צאתו מבית הטבילה לאחר שטבל לש גירות כדת ,הצרכתיו לבר! ברכות התורה לפני שיאמר שו פסוק של קדושה אשר היו שגורי בפיו מ קדמת דנא[ .וע"ע ש] .שארית יוס $ח"א עמוד תפג .ילקו"י מהדורת תשס"ד ,ספר על הל' פסד"ז ,סי' מז הערה לד[ אם גר צדק יכול לברך בלשון אשר בחר בנו (Áראה בתשובת הרמב" )סי' רצג( ,שנשאל מרבינו עובדיה הגר כיצד ינהג בעניני ברכות ותפלה ,א יאמר אלוקינו ואלוקי אבותינו וכו' ,ואשר הבדילנו ,ואשר בחר בנו ,ושהנחלת לאבותינו ,ושהוצאתנו מאר" מצרי ,ושעשה נסי לאבותינו ,וכיו"ב ,יש ל! לומר הכל כתקנ ,ואל תשנה דבר אלא כמו שיתפלל ויבר! כל אזרח בישראל ,כ! ראוי ל! לבר! ולהתפלל ,בי שהתפללת יחידי ,בי שהיית שליח צבור ,ועיקר הדבר שאברה אבינו ע"ה הוא שלימד כל הע והשכיל והודיע דת האמת ,וייחודו של הקב"ה ,ובעט בע"ז, והפר עבודתה ,והכניס רבי תחת כנפי השכינה ,ולימד והור וציוה בניו ובני ביתו אחריו לשמור דר! ה' כמ"ש בתורה ,כי ידעתיו למע אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו וגו' .לפיכ! כל מי שיתגייר עד סו $כל הדורות ,כל המייחד שמו של הקב"ה כמו שהוא כתוב בתורה ,תלמידו של אברה אבינו ע"ה ,ובני ביתו ה כול ,והוא החזיר אות למוטב ,כש שהחזיר את אנשי דורו בפיו ובלימודו ,כ! החזיר וכו' ,לפיכ! יש ל! לומר אלוקינו ואלוקי אבותינו ,שאברה ע"ה הוא אבי! ,ויש ל! לומר שהנחלת את אבותינו, שלאברה ניתנה האר" ,שנאמר קו התהל! באר" לאורכה ולרחבה כי ל! אתננה .אבל שהוצאתנו ממצרי או שעשית נסי לאבותינו ,א רצית לשנות ולומר שהוצאת את ישראל ממצרי ,עשית נסי ע ישראל ,אמור] .ועיי בתשו' הרשב"א דפוס רומא ח"ו )סי' כ'( ,ובהגהות מרדכי )פרק א' דמגילה( .ע"ש[. Ô¯ÓÂבש"ע )סי' נג סעי $יט( כתב ,יש מונעי גר מלהיות שליח צבור ,ונדחו דבריה ,וביארו ש האחרוני, דמה שיש מונעי הגר מלהיות שליח צבור היינו מפני שלא יוכל לומר אלהי אבותינו ,אבל כשהוא מתפלל בינו לבי עצמו יאמר אלהי אבות ישראל] .משנ"ב[ .א! נדחו דבריה מפני שג הגר יכול לומר אלהי אבותינו ,דאברה נקרא אב המו גוי ,מפני שלימד לכל העול אמונת ה' .וע"ש בט"ז ובמג"א .ע"ש. גם גר צדק שמדליק נר חנוכה יכול לברך שעשה נסים "לאבותינו" (Ëע"פ המבואר בשו"ת הרמב" )מהדורת פריימ סי' מב( שא רצה לשנות הנוסח ולומר "שעשה נסי ע 140 כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ ˜ÊÎ ס .גר צדק מותר לו להתפלל על אביו הנכרי או אמו הנכרית השוכבי על ערש דווי ,שה' יתבר! ישלח דברו וירפא ,ואי לאסור בזה כלל ,הואיל וה הביאוהו לעול הזה] .וכ מצוה לבקר את הוריו החולי[ .וכל שכ א הגוי בעצמו מבקש שיתפללו עליו ,שמראה שיש לו אמונה בה' יתבר! ,שלא יפלא ממנו דבר(Ò . סא .גר צדק שאביו הנכרי או אמו מתו ,נכו שיאמר עליה קדיש לעילוי נשמת ,שכיו שה הביאוהו לעול הזה ,וגרמו לו שיזכה להסתפח בנחלת ה' ולהכיר בדת האמת ,יש תועלת באמירת קדיש עליה למנוחת ולהקל מעליה חומר הדי .וא $על פי שאי תועלת בתפלתו כמו בכל תפלת ב על אביו ,מכל מקו לא גרע מאיש זר שאינו קרובו ,שהקדיש מועיל לנפטר ,וא $ראוי ונכו שיאמר עליו קדיש ,וכ לעני השכבה בבית הכנסת ,וכדי שלא יראה הדבר תמוה לרבי ,יאמר ההשכבה בדר! הבלעה ולא באופ מיוחד(‡Ò . ישראל" ,רשאי ,וא לא שינה ואמר "שעשה נסי לאבותינו" אי בכ! הפסד כלו ,שמאחר שנכנס תחת כנפי השכינה ,ונלוה אל ע ישראל ,אי שו הפרש בינינו ובינו .ואע"פ שבמתני' )פ"ק דביכורי( איתא, שכשהוא מתפלל אומר אלהינו ואלהי אבות ישראל ,זוהי סת משנה ואליבא דר"מ ,ואינה הלכה אלא כמו שאמרו בירושלמי ביכורי )פ"א ה"ד( ,ונתברר לנו שיכול הגר לומר אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו, ושאברה אבינו הוא אב ג לכל הגרי .ע"ש .וכ"פ הרמב" בחיבורו )פ"ד מהל' ביכורי ה"ג( .וכבר פסק מר בש"ע )סי' נג ס"ט(" :יש שהיו מונעי גר מלהיות ש"צ ,לפי שהיו סבורי שאינו יכול לומר ואלהי אבותינו, ונדחו דבריה" .וראה בילקו"י על הל' ברכות השחר )סי' מו(. אם גר צדק יכול להתפלל לרפואת אביו ואמו הנכרים (Òבש"ע )יו"ד סי' קנח( כתב" :עובדי ע"ז אי לרפאות אפי' בשכר ,א לא במקו איבה" .ובזה"ז כתבו הפוסקי שבישמעאלי )מוסלמי( מותר לרפאות אפי' כשאי איבה ,ובנוצרי ,יש אומרי שאי לרפאות שלא במקו איכה .כיו שמשתפי ש שמי ודבר אחר ,וב נח מוזהר על השיתו ,$וכ"כ בנודע ביהודה )מהדו"ת חיו"ד סי' קמח( ,אול בפתחי תשובה )יו"ד סי' קמז( כתב שאי ב נח מוזהר על השיתו .$וכ"כ היעב"" .ועוד .וכל זה בעני לרפואת שעושה מעשה בידי ,אבל להתפלל לרפואת אי לאסור ,שא אי הנכרי ראוי לרפואה ,ה' הטוב בעיניו יעשה ,וכש שמפרנסי עניי גויי ע עניי ישראל מפני דרכי שלו ,כ יש להתיר להתפלל עליה ,וא יתרפא יהיה בזה קידוש ה' ,וראיה מאלישע שריפא את נעמ ונתגייר ,ועיי למהר"ח פלאג'י בשו"ת חיי ביד )סי' לג( שכתב ,שכ"ש א עשה לו טובות ,שמותר להתפלל עליו) ,וא $התירו ש לכתוב לגוי קמיע בלי הזכרת ש שמי ,ובכתב רש"י( ולפ"ז ג בנ"ד שהגר צדק מתפלל על אביו לרפואתו ,שראוי לעשות כ ואפשר שמצוה קעביד ,שהרי אביו הביאו לעוה"ז ,ואע"פ שאחר שנתגייר כקט שנולד דמי ,מ"מ אסור לקלל אביו ואמו .והוא הדי לעני זה שראוי להתפלל עליה ,שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה ,ומבואר כל זה בשו"ת יחוה דעת ח"ו )סי' ס' עמוד שא( .ובחזו עובדיה הלכות אבילות )חלק א עמ' לג(. אם גר צדק יכול לומר קדיש על אביו או אמו (‡Òכתב מר בש"ע )יו"ד סי' קנח( :עובדי ע"ז אסור להציל א נטו למות ,ואי לרפא אות אפי' בשכר ,א לא במקו איבה .וכתב הכנה"ג בספרו דינא דחיי )לאוי מה ,ד $נא( שנראה לו שהרמב" שהיה רופא לישמעאלי באר" מצרי ,מפני שאי הישמעאלי עובדי ע"ז ,וכל שאינו עובד ע"ז מותר לרפאותו אפי' בחנ ,אע"פ שאי לחוש לו משו איבה .ע"ש .ולפ"ז הדבר ברור שא הוריו של הגר צדק ישמעאלי, כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( 141 ˜ÁÎ ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ וה חולי ,מותר להתפלל עליה לרפואה שלימה ,כיו שאינ עובדי ע"ז .וכ מתבאר בכס $משנה )פ"י מהל' עכו" ה"ב( .ע"ש .ולכאורה יש מקו לומר שאפי' א הוריו נוצרי שמשתפי ש שמי ודבר אחר, אי דינ כעובדי ע"ז ,לפי מה שכתבו התוס' והרא"ש בסנהדרי )סג (:שבני נח לא הוזהרו על השיתו.$ וכ"פ הרמ"א בהג"ה )או"ח סי' קנו( .שלא הוזהרו בני נח על השיתו.$ Ô‰Âאמת שהנודע ביהודה תנינא )חיו"ד סי' קמח( כתב ,ומאי דמרגלא בפומייהו דאינשי שאי בני נח מוזהרי על השיתו ,$טעות הוא ביד ,ויצא לה דבר זה ממ"ש הרמ"א בסי' קנו ,ובאמת שאי הכוונה כ ,אלא לומר שכאשר הגוי נשבע בע"ז ע שיתו $ש שמי ,ואינו אומר אלי אתה ,אינו מוזהר על כ! וכו' .ע"ש. וכיו"ב כתב בשו"ת שער אפרי )סי' כד( בש החלקת מחוקק. ‡ ÌÏÂהפתחי תשובה )יו"ד סי' קמז סק"ב( כתב ,שאי אפשר לומר כ בדעת הרמ"א ,כי מדברי הרמ"א בדרכי משה )יו"ד סי' קנא( מבואר להיפ! .וכ"כ היעב"" במור וקציעה )סי' רכד( שכל ע"ז שלה בזה"ז אינה אלא שיתו $ש שמי ודבר אחר ,וכמו שאמרו במנחות )קי .(.וכ"כ השואל ומשיב תנינא )ח"א סי' נא( .ולפ"ז נראה שכיו שא $הנוצרי אי דינ כעובדי ע"ז מותר לרפאות ,אפי' במקו שאי לחוש לאיבה ,וכ מותר להתפלל לרפואת .ועיי בש"ע )סי' קמח סעי $יב( שבזה"ז אי הגוי בקיאי בטיב ע"ז ,לפיכ! מותר לשאת ולתת עמה ביו חג .ע"ש .אלא שיש לדקדק מדברי מר )ריש סי' קכג( שאסר סת יינ בהנאה ,וש )סעי$ ו'( פסק ,שסת יינ של ישמעאלי שאינ עובדי ע"ז מותר בהנאה .ומשמע ששאר אומות חו" מהישמעאלי עובדי ע"ז ה .ואי! שיהיה י"ל שדוקא לרפאות נוצרי שעושה מעשה בידי אי להתיר שלא במקו איבה ,משא"כ להתפלל עליו לפני השי"ת אשר בידו נפש כל חי ,וא אי הנכרי הזה ראוי לרפואה שלימה ,ה' הטוב בעיניו יעשה ,והוא באחד ומי ישיבנו ונפשו אוותה ויעש .לפיכ! אי לאסור בזה כלל .וכ"ש א הגוי עצמו מבקש שיתפללו עליו ,שמזה נראה שיש לו אמונה בהש יתבר! שלא יפלא ממנו כל דבר ,שמותר להתפלל עליו .וכמבואר כ"ז באור! בשו"ת יחוה דעת ח"ו )סי' ס'( .ע"ש. ] ‡Ó˘Âי"ל דדוקא הדברי שנזכרו בסי' קמח ע"ז קאמר שבזה"ז שרי ,וכמדוייק לשו מר ש בב"י ובש"ע .והיינו טעמא משו דגזירה זו מצינו בגמ' )ע"ז ז (:שחילקו בה בי אר" ישראל לגולה .וע"כ ג אנו נחלק בי גוי של זמנ לזמנינו .ועוד דהת שיי! משו איבה ולכ התירו ,וכמ"ש ש הטור ,משא"כ גבי סת יינ .ועדיי צרי! לעיי בכל זה[. ˙"¢·Âתשובות והנהגות ח"ב )סי' מג( כתב ,דאע"פ שאי מקו לקדיש על הגוי ,א הגר מתעקש לומר עליו קדיש ,שלדעתו היה מחסידי אומות העול ולא שונא ישראל ,ורוצה שיהיה זכות לאביו לעוה"ב ,אי מקו למונעו א אינו גוזל מאחרי החייבי מדינא .שהרי בעיקר הדי ב נח שמקיי ז' מצוות בני נח מפני שכ! ציוה השי"ת יש לו חלק לעוה"ב ,כמ"ש הרמב" )ספ"ח מהל' מלכי( .וכ"ש בגוי שהאמי בה', ותמ! ביד בנו שהתגייר ,והכיר במעלת של ישראל .וא $שלא שיי! אמירת קדיש לע"נ אביו הגוי ,אבל הרי אמירת הקדיש היא ג לזכות את עצמו כשאומר שיתקדש שמו הגדול ,ומקבל עליו שהכל בידי שמי, ופטירת אביו היא רצונו ית"ש ,ומצפה שיתקדש שמו הגדול שהכל יבינו כ ,וזהו זכות גדול כשמצטער על פטירת אביו ומקבל עליו גזירת מרומי ,ומתפלל לפניו שיתקדש שמו שהכל יבינו כי הצור תמי פעלו, וזהו זכות לב וממילא ברא מזכה אבא ,וא $לב נח יש זכות כשבנו נתגייר .ולכ כשהגר צדק מצטער על פטירת אביו הנכרי שילדו ,ומצדיק דרכי ה' ,יש לו ע"ז גופא שכר וכו' .ולא ידעתי למה מתרע ,והלא בעלי תשובה אומרי קדיש על אביה א $א היה אפיקורוס שמורידי ולא מעלי ,וגרועי מעכו" ,ולמה נמחה ביד האומר קדיש על אביו הגוי. ÌÓ‡Âבספר חסידי )סי' תשז( כתב" :גר המבקש על אביו ואמו לא יועיל להקל מדינ" .והיינו מפני שאי הגר מתייחס כלל לאביו .ולפ"ז לכאורה מה תועיל אמירת הקדיש על אביו הגוי .א! יש לפרש ,שאינו מועיל כל כ! כמו בכל ב ,אבל עכ"פ יש תועלת בזה) ,כי ברא מזכה אבא ,אחר שסו $סו $הביאו לעוה"ז ,א $שמבחינה 142 כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ ˜ËÎ סב .גר צדק אסור לו לקלל ולהכות או לבזות את אביו הגוי ,שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה .ומכל מקו צרי! לנהוג באביו ובאמו מקצת כבוד מדי הכרת הטוב. והגדר בזה הוא בכל מקו לפי מה שנחשב אז בעיני הבריות לכפיות טובה .וכ גר שהורתו שלא בקדושה ,א $א לידתו היתה אחר שאמו התגיירה ,אינו "חייב" על מכה אביו וקללתו ,וכש שאינו חייב על אביו כ! אינו חייב על אמו ,שנאמר ומקלל אביו ואמו ,את שהוא חייב על אביו חייב על אמו ,וזה שאינו חייב על אביו אינו חייב על אמו(·Ò . סג .בעל ואשה נכרי שהתגיירו על ידי בית הדי כדת וכהלכה ,מעיקר הדי יש להתיר את הכלי שלה לאחר הכשרת מבלי טבילה ,דכאשר נתגיירו וחלה הקדושה עליה ,חלה ג על כליה] .ואי זה דומה למעשה שהיה בכלי מדיי[ .ומכל מקו יש להחמיר בכלי דינית אי לו יחס( ,ולא גרע מאיש זר ,שיש תועלת בקדיש לעילוי נשמתו ,וכמ"ש בספר החסידי עצמו )ש(, שנכרי שעשה טובות לישראל ,יכולי להתפלל עליו ולבקש מהשי"ת שיקל בדינו ,וכ אמרו בירושלמי )מגילה( שצרי! לומר וג חרבונא זכור לטוב .וראה בזה בשו"ת יביע אומר ח"ו )חיו"ד סי' לו( .ובשו"ת יחוה דעת ח"ו )סי' ס' עמוד שא(. גר צדק אסור לו לקלל ולהכות או לבזות את אביו הגוי (·Òכעי מ"ש הרמב" )פ"ה מממרי הי"א( דגר צדק נוהג באביו "מקצת כבוד" .וכ"פ בש"ע )סי' רמא ס"ט(. וה"ה כא .ומה שכתבנו כש שאינו חייב על אביו וכו' ,כ הוא בירושלמי )פרק אחד עשר דיבמות הלכה ב(, ובתורת כהני) ,פ' קדושי פ"ט ה"ב( ]וז"ל התו"כ :והלא גר וכו' דברי ר' יוסי הגלילי ,ר"ע אומר אביו ואמו קלל את שהוא חייב על אביו חייב על אמו ,ואת שאינו חייב על אביו אינו חייב על אמו ,מודה ר"ע בשתוקי שהוא חייב על אמו ,א $על פי שאינו חייב על אביו .עכ"ל[. וכ הוא במכילתא דרשב"י )משפטי כ"א ט"ו י"ז( .וכ"ה ברמב" )הלכות ממרי פ"ה ה"ט( וע"ש בכס"מ ,ובכתר המל! ש כתב ,שבכס"מ ביקש למצוא מקור לדברי רבינו ,ומ"מ זה לא הביא מנ"ל לרבינו קרא על זה, להקיש במקלל מי שהוא חייב על אביו וכו' ,שאי דרכו של רבינו להביא דרשות שלא נזכר .א! באמת כל דברי רבינו הוא בתורת כהני ,והובא ש בילקוט על הקרא דאיש אביו ולא הספק אמו ולא הספק וכו', והלא הגר חייב על אמו ואי חייב על אביו ,דברי ר' יוסי הגלילי ,ר' עקיבא אומר אביו ואמו קילל ,את שחייב על קללת אביו חייב על קללת אמו ,את שאינו חייב על קללת אביו אינו חייב על קללת אמו ,מודה ר"ע בשתוקי שהוא חייב על אמו א $על פי שאינו חייב על אביו וכו' .עכ"ל .וא"כ הוא דברי רע"ק ושפיר פוסק רבינו כרע"ק בכל דבריו ,דגר אינו חייב א $על אמו מזה דכל דחייב בקללת אביו וכו' ,ובשתוקי אמר דחייב על אמו ולא על אביו ,דהלכה כרע"ק מחבירו. ÔÈÈÚÂבשו"ת אגרות משה ח"ב מיו"ד )סי' קל( שכתב גבי גר צדק ,דצרי! לכבד את הוריו ]הגויי[ מצד הכרת הטוב ,שהרי מצינו שהקפיד הקב"ה על אד הראשו וכ על ישראל ,וא"כ הוא דבר השוה בי לישראל בי לבני נח ,א $שלא מצינו זה בהלאוי דישראל ובהז' מצוות דבני נח ,משו דהושוו ,כמו שלא נאמר איסור מפורש על מדות הרעות א $שה דברי מאוסי ומגוני .ע"ש .ועיי בנחל אשכול )הלכות מילה פרק לט אות ו'( ,שכתב ,דמ"מ קיבלו עליה מימות עול כיבוד אב. ÌÓ‡Âבאור שמח )פרק ד' מהלכות ממזרי הלכה יא( כתב ,דאי ב נח מצווה על כיבוד אב וא .ע"ש. כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( 143 ˜Ï ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ מתכות להטביל בלא ברכה ,מכיו שלדעת הראב"ד ועוד פוסקי טבילת כלי מתכות מדאורייתא .אבל בכלי זכוכית שטבילת מדרבנ ,שפיר יש לסמו! על סברת האחרוני הנ"ל דס"ל שאינ צריכי טבילה .וכדקי"ל בעלמא )ע"ז ז (.בשל סופרי הל! אחר המיקל(‚Ò . אם הגרים צריכים להטביל את כלי הסעודה (‚Òשהואיל והלכה רווחת )יבמות מז (:גר שנתגייר כקט שנולד דמי ,ממילא נפקעה בעלותו מעל הכלי שלו ,ונעשו כהפקר ,והרי הוא כזוכה מ ההפקר ,וא"צ לטבול כליו ,דלא דמי למעשה שהיה ,אצל כלי מדיי ,וכדאמרינ בע"ז )עה ,(:וברמב" )פי"ז מהמ"א ה"ו( ,שלא חייבו בטבילה זו אלא כלי סעודה הלקוחי מ הגוי ,וכמעשה שהיה ,אבל שאולי מ העכו" א"צ טבילה .וכ"כ התוס' )ש ד"ה אי( ,שא נת כלי לאומ עכו" לתקנו אפי' למ"ד אומ קונה בשבח כלי א"צ טבילה ,דלא הוי כמעשה שהיה ,שהכלי היו של מדי ,ונקרא שמ עליה .ע"ש .וכ פסק מר הש"ע )בסי' קכ ס"י( וז"ל" :ישראל שנת כס $לאומ גוי לעשות לו ממנו כלי א"צ טבילה" .וכ' הפר"ח )ש סק"ל( שכ עיקר להלכה .וא $כא לא דמי למעשה שהיה ,שאע"פ שהבעלי של כלי מדי נהרגו ,נשארו בנותיה שזכו בה בירושה ,כדקי"ל בקידושי )יז(: גוי יורש את אביו דבר תורה ,ואח"כ זכו בה ישראל ,ע"י שקנו את בנותיה של המדיני ,וכמ"ש וכל הט $בנשי וכו' החיו לכ ,ואמרינ ביבמות )סא (:דהיינו לעבדי ולשפחות ,ומה שקנה עבד קנה רבו, ולכ זכו בכליה ,והוי כמי שלקחו ,שיצאו מרשות לרשות ,א"נ קנאו בכיבוש מלחמה ,וכמ"ש התוס' גיטי )לח .סו $ד"ה אבל( .ע"ש .משא"כ בנ"ד שזכו בה מ ההפקר ,הילכ! א"צ טבילה. Î"ÎÂהגאו רבי אליהו קלצקי )אב"ד לובלי ,בספר דברי אחדי סי' קצו( ,דבעינ דר! לקיחה כמעשה שהיה וכו'. ע"ש .וכ כתב מהר"ש גרינפלד בתשובה ח"ג )סי' מח(. ‡ ÌÏÂבשו"ת תשורת שי מה"ת )סי' קג( כתב ,שישראל מומר שחזר בתשובה כליו צריכי טבילה .ע"ש. ולפ"ז כ"ש עכו" שנתגייר שכליו צריכי טבילה] .וע' בשו"ת יביע אומר ח"ב חיו"ד סי' ט אות יג ,מ"ש על דברי התשורת שי הנ"ל .וע"ע בשו"ת לבושי מרדכי )מהדו' בתרא ס"ס רמא( .ודו"ק[. ÌÓ‡Âהגאו מסוכטשוב בספר ש משמואל )פר' מטות( הביא בש מר אביו בעל האבני נזר ,שכתב וז"ל: והנה בתמורה )ל (:איתא ,ולד טריפה שנתעברה ואח"כ נטרפה ,היא וולדה נטרפו וכו' ,ודייקינ מינה שה"ה בדבר קדושה השורה על האד ,ולכ הא דקי"ל בכלי הנלקחי מ העכו" שצריכי טבילה ,מפני שיצאו מטומאת עכו" ונכנסו לקדושת ישראל ,לפי האמור נראה שגר שנתגייר וכליו עמו ,אי הכלי צריכי טבילה ,כי חלות הקדושה שעליו בשעת גיורו חלה ג על הכלי שלו ,ורק א קנה כלי מ הגוי לאחר מכ צרי! להטביל ,למע יכנסו לקדושת ישראל .ע"כ. ¯ÙÒ·Âחדרי דעה )יו"ד סי' קכ( כתב ,לכאורה לפי דברי הירושלמי )סו $ע"ז( שהטע לטבילת כלי סעודה הנלקחי מ העכו" ,מפני שיצאו מטומאת עכו" ונכנסו לקדושת ישראל ,ג גר שנתגייר יצטר! להטביל כליו ,אבל לא מצינו דבר זה בשו מקו .ואולי שמ"מ אי זה כמעשה שהיה .וצ"ע .ע"כ. ˙"¢·Âלח שלמה )חיו"ד סי' צז אות ב( הביא בש הגאו מטשכנוב ,שהזוכה מ ההפקר א"צ טבילה ,לפ"ז גר שנתגייר אי כליו צריכי טבילה ,שכיו שגר שנתגייר כקט שנולד דמי ,הרי הוא כזוכה מ ההפקר ואי כליו צריכי טבילה .אבל לפע"ד לא נראה כ ,שהרי ג במדי היה הכל הפקר וכנ"ל ,וא $על פי כ הוצרכו להטביל הכלי .ע"כ. ‡ ÌÏÂלפי דברי הרב ש משמואל בש אביו הגאו בעל אבני נזר ,גר שנתגייר הועילה טהרתו בטבילה ג לעני הכלי שלו. 144 כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ ˜‡Ï סד .גר שמל ועדיי לא טבל ,ומת ,כיו שקיבל עליו להכנס תחת כנפי השכינה ,בדת ישראל ,וקיבל עליו ]במחשבה[ היסורי של המילה ,חלילה להרחיקו ולקוברו ע הגוי הערלי ,ובודאי שצרי! לקוברו בבית הקברות של ישראל .והוא הדי לקט נכרי שקיבלוהו לגיור על דעת בית די ומלוהו ,ומת קוד שטבל ,צרי! לקוברו בבית קברות של ישראל(„Ò . סה .גר שמל ולא טבל עדיי מותר לו לשמור שבת .דכיו שדעתו להתגייר ,יכול לשבות. ומצינו שהמילה היא בחינת שידוכי לע ישראל ע השי"ת ,והשבת היא בחינת קידושי, ולפי זה במילה בלבד שהיא בחינת שידוכי ,א $על פי שעדיי לא טבל ,רשאי לשמור השבת ,כיו שניתק עצמו מאומות העול ונכנס בברית המקו .ולכ היו רשאי ישראל 'ÚÂבשו"ת צי" אליעזר חלק ח' )סי' כ אות ד( שהביא בש שו"ת נזר הקודש )חיו"ד סי' יז( שכתב ,שגר שנתגייר אי כליו צריכי טבילה ,ואפי' הכלי שקנא בגיותו מעכו" ,א"צ טבילה ,וה"ט משו שכח הטומאה המרחפת על כליו ,הוא רק בזמ שהכלי בבעלותו ,אבל א נפקעה בעלותו מה ,נפקע ופסק כח הטומאה מעליה ,ולכ גר שנתגייר שהוא כקט שנולד ,נפקע מכליו ש טומאת העכו" ,שכל הזכויות שהיו לו עליה קוד שיתגייר נפקעו עתה לאחר הגיור ,וזוהי טהרת ,ואי צור! בטהרה אחרת ע"י טבילה .עכת"ד. Û‡Âשבשו"ת שבט הלוי ח"ד )סי' צב אות ב ,וח"ו סימ רמה אות ב( העלה מסברא ,שגר שנתגייר כליו צריכי טבילה מ הדי כדי שיכנסו לקדושת ישראל .ושכ מוכח בשו"ת תשורת שי )הנ"ל( .ע"כ .מכל מקו לא זכר שר מדברי האחרוני הנ"ל. ÔÈÚÏÂהלכה נראה שיש להחמיר בכלי מתכות שלו להטביל בלא ברכה ,מכיו שלדעת הראב"ד ועוד פוסקי טבילת כלי מתכות מדאורייתא .אבל בכלי זכוכית שטבילת מדרבנ ,שפיר יש לסמו! על סברת האחרוני הנ"ל דס"ל שאינ צריכי טבילה] .שו"ת יביע אומר חלק ז יו"ד סימ ח[. גר שמל ולא טבל אם קוברים אותו בקבר ישראל 'Ú („Òמ"ש הגאו ממונקאטש בשו"ת מנחת אלעזר ח"ג )סי' ח( ד"ה בר ,אודות גר שמל ועדיי לא טבל, ומת ,שבודאי אי הדעת סובלת לומר שיקברוהו בקברי גוי ,כיו שקיבל עליו להכנס תחת כנפי השכינה, בדת ישראל ,וקיבל עליו היסורי של המילה ,וחלילה להרחיקו ולקוברו ע הגוי הערלי ,ובודאי שצרי! לקוברו בביה"ק של ישראל .וה"ה לקט נכרי שקיבלוהו לגיור על דעת בית די ומלוהו ,ומת קוד שטבל וכו' .וע"ש בד"ה שוב ראיתי בשו"ת בני ציו וכו' .וכיו"ב כתב בעקרי הד"ט יו"ד )סי' לה אות מ( .ע"ש. ¯˜ÈÚ·Âהדבר שהארי! בו ע"פ דברי המקנה )קידושי לז (.שאצל בני נח הלילה הול! אחר היו שלפניו, ככתוב ויו ולילה לא ישבותו ,וכמה אחרוני חולקי על זה וכו' .הנה מצאנו אחרוני רבי שהסכימו לשיטת בעל המקנה ,ומה החת סופר בס' תורת משה )ויקרא ,בדרוש לפרשת החודש ,ד $יח .(:ובדרשותיו ח"ב )ד $רלא .(:וכ הגר"ש גנצפריד בעל קיצור ש"ע ,בספר אפריו )פר' אמור ד $נז ע"ג( .ובשו"ת יד אלעזר הורווי" )סי' קו( .ובהגהות עתי לבינה )עמוד רמב( .וע"ע להמלבי" בארצות החיי )אר" יהודה סו $סי' ו( .ע"ש .וע' בחזו עובדיה ח"א )סי' סו עמוד ה( ,שהובאו כמה אחרוני בעני זה .ע"ש] .שו"ת יביע אומר חלק ט אורח חיי סימ צט הערות על ספר שו"ת "בכורי יעקב" להרה"ג יעקב חי זריה זצ"ל[. כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( 145 ˜·Ï ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ לשמור את השבת מעת שהיו במרה ,מכיו שנימולו בצאת ממצרי(‰Ò . גוי ששבת חייב מיתה (‰Òמעשה שהיה בירושלי בשנת תר"ח ,ושוב בשנת תרמ"א שנשאלו גאוני ירושלי ,לגבי גר שמל ולא טבל ,אי! דינו לגבי שמירת שבת .ובספר תורת רבינו שמואל מסלנט )ח"א יו"ד סי' לא( הביא באריכות את פרטי המעשה ,ושהגר"ש סלנט כתב ,שמכה טעמי דנ"ל ברור "שאסור" הוא בעשיית מלאכה ויתנהג בשמירת שבת כד"ת] .וש באות ג כתב ,שלדעתו "נכו" שלא יעשה מלאכה ביו השבת ,וכל המצוות שיכול לקיי יקיי ג קוד טבילה[ .ודלא כמו שפסק חבר בית דינו ,הגאו ר' אשר לעמיל ,שהגר צרי! לעשות מלאכה ,כיו שמל ולא טבל עדיי גוי הוא ,וא"כ מצווה הוא על "יומ ולילה לא ישבותו" וצוהו לעשות מלאכה .וכבר כל חכמי ירושלי נחלקו עליו .והגאו ר' אשר הנ"ל שלח נימוקי תשובתו אל הגאו בעל בני ציו .וראה בזה בס' שמח נפש גאגי )ער! גרי אות ג( ,ובשו"ת דברי יוס $שוור" )סי' כד( ,ובצי" הקודש )ח"א סי' עד(. ¯˜ÈÚ·Âהנידו הנה בשו"ת אבני נזר )יו"ד ח"ב סי' שנא( כתב שהיה סבור לחדש ,שגר שמל ולא טבל ,אע"פ שאינו גר עדיי לעני שאר מצוות ,מ"מ לעני שבת נחשב גר ,וחייב על כל מלאכות וכו' .והביאו בשו"ת אר" צבי )ח"א סי' מא( ,וכתב לחדש עוד ,דמ"מ על מלאכת הוצאה אינו חייב .וכ"ז לפי מה שהביא מזוה"ק )פ' בא ד $מ( דאמאי לא נצטוו ישראל על שבת קוד שבאו למרה ,אלא משו דקוד לכ הוו גר שמל ולא פרע ,שלא פרעו עד שבאו למרה .ובשבת )פז (:מבואר ,דעל תחומי לא נצטוו .וע"ש בתוס' )ד"ה אתחומי( דהיינו הוצאה .ג בשו"ת בני ציו )סי' צא( הוכיח דגר שמל ולא טבל יכול לשמור שבת ,מהא דבנ"י נצטוו במרה על השבת ,א $שעדיי לא טבלו עד מת תורה .ושכ מוכח מהכתובי ,שכבר קיימו ישראל שבת קוד שבאו להר סיני ,שהרי הסיפור של המ שעליו נאמר "עד אנה מאנת" ,הי' קוד סיני כמבואר בשבת. Ê"ÈÚÎÂכתב ג בס' שו"ת צי" הקודש )ח"א סי' לד( ,שכיו שרצונו לקיי הכל ולהתגייר רק שלא עלה בידו לטבול מותר בשמירת שבת כיו שכבר מל .והביא מהרשב"א )יבמות עא (.שע"י מילתו לש יהדות כבר התחיל ונכנס קצת בדת יהודית שא"צ אלא טבילה ,אע"פ שלא נגמר גירותו .ובשו"ת חת"ס )או"ח סי' קטז. וחיו"ד סי' ש( כתב דא מל ולא טבל ,אע"פ שבש ישראל לא יכונה ,מ"מ בחד צד הוא כישראל .ונקרא מהול ,משו שמילתו היה על מנת להכנס בברית .דאע"פ שלא גמר עדיי ,ויינו יי נס! כמבואר ביבמות )מו ,(.מ"מ מילתו מילה ,ויתכ שא $נחשב לבעל ברית ,יעו"ש] .ובשו"ת בכור"י ש הביא עוד ראיות ליסוד זה[ .ובשו"ת מנחת אלעזר )ח"ג סי' ח( הביא כעי"ז משו"ת דברי יוס $שוואר" ,דמל ולא טבל חומרי ישראל וחומרי גוי] .וש דחה דבריו[. 'Ò·Âחסידי )סימ תרצ( כתב ,דגר שבא להתגייר וכבר קבל עליו כל המצות מ"ע לעשות וכל מצות ל"ת שלא לעשות ומבקש שימולו אותו והיה אחד מאכילו נבילות וטריפות כי אמר כל זמ שלא נמול ולא טבל הרי הוא כמו נכרי א"ל חבירו זה לעני ישראל שא נגע ביינו אסור לשתות אבל כבר קבל כל המצות עליו אי! יתכ להאכילו נבילות וטריפות .עכ"ל. ˙˜ÏÁ·Âיואב )מהדו"ת סי' ח( כתב ,ראיתי בשו"ת בני ציו שרוצה לחדש דג גר שמל ולא טבל אסור לחלל שבת ,כמו שראינו שאבותינו שנצטוו על השבת במרה קוד שטבלו .אבל במחכ"ת ,דבריו ליתנייהו ,דהרי אדרבא ,הא חזינ דפסח מצרי אכלו במילה בלא טבילה ,ולדורות גלי רחמנא דמל ולא טבל אסור בפסח וכו'] .ולא זכר ד' האבנ"ז רבו .ובחלקת יואב ש ס"ל ,דרק בטבל ולא מל חייב לקיי כל מצוות התורה רק לחומרא דינו כעכו" ושחיטתו אינה מתרת אבל אינו אוסר יי במגעו ,ואע"פ שלא נעשה עדיי גר גמור, מ"מ נתקדש קצת ע"י הטבילה ואסור לו לעבור על כל עבירות כישראל ,וג הבי"ד חייבי לכופו שימול את עצמו ויהי' עי"כ גר גמור .וה"ט כיו דלפעמי בטבילה בלבד יוגמר הגירות כגו בנחת! הגיד .משא"כ 146 כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( ˜‚Ï ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ מילה בלא טבילה דבשו אופ לא משכח"ל שיוגמר הגירות על ידה לכ מל ולא טבל חשיב עדיי כעכו" גמור .ובשו"ת אחיעזר )חיו"ד סי' כט אות ו( כתב ,דכל שאמו מישראל ,ג לדעת הרמב" אי לו די קט שנולד לגבי אמו ,ויש לו יחס לגבה ואע"פ שצרי! גירות עדיי[. ‚ Ìבשו"ת בכורי יעקב זריה )או"ח סי' ד( כתב ,די"ל שלגבי דור המדבר הועילה המילה לבד להיות נקראי יהודי .משא"כ אח"כ שניתנה תורה ונתחדשה הלכה דבעי מילה וטבילה .וג י"ל שהדי של ב נח ששבת חייב מיתה התחדש רק אחרי מת תורה .וע"ש )בד $יג ע"ד( שהביא את דברי הבני ציו )סי' צא( שד ע"פ התוס' כריתות )ט (.שכתבו" ,וא $על פי שאות שמלו מימי אברה לא מלו אות ביציאת מצרי, מ"מ מעיקרא כשמלו אות נימולו כדי להכנס בברית המקו ולהבדל משאר האומות ,וג כי עתה טבלו". וה"נ בגר שמל ולא טבל וכו' .וג ראיה מהגמ' )סנהדרי נו (:שישראל נצטוו במרה על השבת וכו' ,והרי הטבילה לא היתה אלא עד סיני ,ונמצא שקיימו ישראל שבת לאחר שמלו ועדיי לא טבלו וכו' .נ .ב .ע' בתוס' ישני יבמות )מח (:הלוקח עבד בע"ש בי השמשות ולא הספיק למולו .על זה נאמר :וינפש ב אמת! "והגר" .ותימה דהא אמרינ עכו" ששבת חייב מיתה ,וי"ל שזה כיו שדעתו להתגייר מצי לשבות. ע"ש .וה"ה בגר שמל ולא טבל ,שדעתו להתגייר ,שפיר דמי לשבות. ) ÛÒÂÈ Ë˜ÏÈ·Âשבת ד בהערות לסי' שלא( הבאנו ממר אאמו"ר זיע"א ,שכתב להסביר זאת עפמ"ש הגאו מהר"ש קלוגר בספר אמרי שפר )פרשת יתרו ,כ ,ח( בש הרב בעל מעשה ה' ,שהמילה היא בחינת שידוכי לע ישראל ע השי"ת ,והשבת היא קידושי ,וכיו דרב מנגיד למא דמקדש בלא שידוכי )קידושי יב,(: לכ ב נח ששבת חייב מיתה .ע"ש .ולפי זה במילה בלבד שהיא בחינת שידוכי א $על פי שעדיי לא טבל ,רשאי לשמור שבת ,כיו שניתק עצמו מאומות העול ונכנס בברית המקו .ולכ היו רשאי ישראל לשמור את השבת מעת שהיו במרה ,מכיו שנימולו בצאת ממצרי. ˙"¢·Âיביע אומר )ח"ט או"ח סי' צט( הבי"ד הבכורי יעקב זריה הנ"ל ,והוסי $להעיר בזה ,מדברי התוס' ישני )יבמות מח (:הלוקח עבד בע"ש בי השמשות ולא הספיק למולו .על זה נאמר :וינפש ב אמת! "והגר" .ותימה דהא אמרינ עכו" ששבת חייב מיתה ,וי"ל שזה כיו שדעתו להתגייר מצי לשבות .ע"ש. ולפ"ז ה"ה בגר שמל ולא טבל ,שדעתו להתגייר ,שפיר דמי לשבות. ‰¯Â‡ÎÏÂיש להעיר ממ"ש בשו"ת הרשב"" )ח"א סי' כא( ,שהבא להתגייר אסור למולו ביו חמישי בשבת, כדי שלא יבוא יו השלישי למילתו בשבת ויצטרכו לחלל עליו שבת) .והובא בב"י בדק הבית יו"ד סי' רסו(. ומוכח שמכיו שמל אע"פ שעדיי לא טבל ,יצא מכלל בני נח ,עד כדי שמותר לחלל עליו שבת .א $שהדי שפקוח נפש דוחה שבת נלמד מהפסוק וחי בה ולא שימות בה )יומא פה ,(:שבישראל נאמר ולא לבני נח. וראה מ"ש בזה בשו"ת מחזה אברה שטיינברג )סי' נד( .ויש לעמוד על דבריו .ואכמ"ל. ‰‰Âבגמרא סנהדרי בפרק ארבע מיתות בית די ,אמרו ,דגוי ששבת חייב מיתה ,ולכ אי בזה כל חשש. ועיי בגמ' )סנהדרין נח (:נכרי ששבת חייב מיתה ,ואפי' א שבת בשני בשבת חייב מיתה ,שנאמר יו ולילה לא ישבותו .והעירו המפרשי ,דאמאי אמרו בגמ' אפי' שבת בשני בשבת ,אמאי לא אמרו אפי' שבת ביו ראשו בשבוע .וראה בהגהות עיני שמואל סנהדרי ש ,ובפני יפות )פרשת נח( ,ובחת סופר עה"ת )שם(, ובשו"ת מחנה חיי )או"ח ח"ג סי' מד( .ובשבילי דוד )סי' תרנא סק"ד(. ¯ӇÂבזה כמה תירוצי ,יש שכתבו דבאחד בשבת הא איכא מקומות בעול שעדיי הוא שבת ,ולכ נקט שני בשבת שאז אי מקו בעול שהוא שבת ,ואפילו הכי א שבת בו חייב מיתה .אי נמי ,דבאחד בשבת ישראל שישמור שבת ג ביו ראשו ,עובר על בל תוסי ,$וממילא ליכא רבותא בב נח ששובת ביו ראשו שחייב מיתה ,וקמ"ל שני בשבת דבזה ישראל אינו עובר בבל תוסי ,$דיו ראשו מפסיק ביניה, ואטו מי שקיי מצות סוכה בחנוכה ,או יתקע בשופר בסוכות ,יעבור על בל תוסי ,$וקמ"ל קרא לגבי ב נח א שובת בשני בשבת חייב מיתה .ועוד תירצו ,דבל תוסי $שיי! רק אחר שהגיע החיוב ,ומוסי $על חיובו, כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( 147 ˜„Ï ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ אבל ביו שישי שעדיי לא נכנסה השבת ,לא שיי! בזה בל תוסי $א ינהג דיני שבת כל היו ,וכ ביו שני אחר שיו א' הפסיק ביניה ,לא שיי! בו כלל דיני שבת ,ומש"ה קמ"ל בגוי אפי' ביו שני חייב מיתה. Ú„ÂÂמה שהקשו על מה שאמרו חז"ל )קידושי פב .יומא כח (:קיי אברה אבינו כל התורה כולה עד שלא ניתנה ,ולכאורה היא! שמר את השבת ודחה לאו דיו ולילה לא ישבותו ,והא גוי ששבת חייב מיתה ,וראה באור! בשלח המערכת ח"א )עמו' עט( .ויש שתירצו ,דקוד מת תורה הלילה הל! אחר היו ,עד שאמר לו הקב"ה מערב עד ערב תשבתו שבתכ ,ולפ"ז א עשה מלאכה בסו $הלילה לא עבר על הלאו של יו ולילה לא ישבותו ,שהוא שביתה ביו ולילה שאחריו ,ושמירת שבת של אברה אע"ה היתה יו ואח"כ לילה ,ומה שאמרו גוי ששבת חייב מיתה ,היינו כמו לאחר קבלת התורה ,ששמר לילה ואח"כ יו .וע"ע בשלח המערכת )ש עמ' עז( א לאברה אבינו היה די ב נח או ישראל .ועיי במדרש דברי רבה פ"א, אמר ר"י ב"ח ,גוי ששמר את השבת עד שלא קיבל עליו את המילה חייב מיתה ,למה שלא נצטוה עליה. ומה ראית לומר גוי ששמר את השבת חייב מיתה .אר"ח ב"א בנוהג שבעול מל! ומטרונא יושבי ומשיחי זה ע זה ,מי שבא ומכניס עצמו ביניה אינו חייב מיתה ,כ! השבת הזו בי ישראל ובי הקב"ה, שנא' ביני ובי בני ישראל ,לפיכ! כל גוי שבא ומכניס עצמו ביניה ,עד שלא קיבל עליו לימול חייב מיתה, עכ"ל .וע"ש בשלח המערכת לעני גר שמל ולא טבל ,שבשו"ת אבני נזר )יו"ד סי' שנא( העלה דחייב לשמור שבת ,ועיי בתוס' ישני ביבמות ,דמ"מ אי בו אזהרת גוי ששבת חייב מיתה .ובשו"ת חלקת יואב )תנינא סי' ח( כתב ,שגר שמל ולא טבל נתקדש קצת בקדושת ישראל ,ע"ש. ,‡Á¯Â‡ ·‚‡ ‡˙ÏÈÓÂהנה נודע מה שהקשה במנחת חינו! )מצוה לב( מה יעשה ספק ישראל ספק עכו" בשבת ,דלכאורה אסור לעשות מלאכה מטע ספיקא דאורייתא לחומרא ,שא הוא ישראל הרי אסור לעשות מלאכה ,אבל מאיד! גיסא א ישבות ,והוא גוי ,מתחייב מיתה ,וא כ נימא איפכא ,דספק דאורייתא לחומרא ואסור לו לשבות .וכתב ש שיעשה מלאכת חצי שיעור בשבת ,דשיעורי לא נאמרו לבני נח ,כמ"ש הרמב" )בהלכות מלכי( ,וממילא לא הוי עכו" ששבת .ובלא"ה ג בישראל יש אומרי שלא שיי! איסור חצי שיעור בשבת ,וכמו שכתב כ בשו"ת חכ צבי )סימ פו( ,וראה מ"ש בזה בשו"ת יביע אומר ח"ד )או"ח סי' לג ,אות יז(. ע"ש .וכתב עוד ש ,שלדעת הרמב" בהלכות מלכי דאיסור שביתת נכרי הוא משו מחדש דברי תורה לעצמו ,כא אינו מחדש ,כיו ששובת מחמת ספק ישראל .ע"ש. ˘ ·Âראיתי במשמרת חיי ח"א )עמ' לז( שכתב בדר! חידוד ,שילבש ציצית ,ויצא לרה"ר .שא הוא ישראל, הציצית היא מצוה ,ואינו עובר על הוצאה ,כיו שנעשה חלק מהבגד ,אבל א הוא גוי הרי עובר על הוצאה .ובס' פרדס יוס) $פר' נח עמוד ס' טור ב'( הביא שכ כתבו החת סופר ,ובשו"ת חשק שלמה )בליקוטי(. ˘ÈÂשפירשו דמה שמותר לו לשמור שבת היינו מטע דגר תושב יכול לקבל על עצמו עוד מצוות מלבד השבע מצוות בני נח ,וא"כ בזה שקיבל עליו עול מצוות חלה הקבלה ג על שמירת שבת ,וחייב לשמור שבת בתורת גר תושב. ÌÂÙÏÂריהטא היה נראה ליישב הדברי ,שכל די זה דספק דאורייתא לחומרא ,לא נאמר לגבי גוי ,לא מיבעיא לשיטת הרי") $קידושי ה (:והרמב" )סו $פרק ט' מהלכות טומאת מת( דסבירא להו דספק דאורייתא לחומרא אינו אלא מדרבנ ,דזה ודאי שחכמי לא אסרו הספיקות לגוי ,אלא אפילו לשיטת התוספות והרשב"א ,דספק דאורייתא לחומרא הוא מ התורה ,מא לימא ל שדי זה נאמר ג לגבי גוי. ˘ÈÂלהוסי $ע"פ מה שיש לחקור ,בהאי כללא דספק דאורייתא לחומרא ,א הוא המשכה לאיסור הנאמר בתורה ,והוא חלק ממה שנאמר בתורה בכל איסורי תורה דספק כודאי ,או שהוא איסור מיוחד לספיקות הנלמד מאש תלוי .וכבר האריכו בחקירה זו ,ואכמ"ל .ואי נימא שהוא חלק מהנאמר בתורה ,א כ מה לי בישראל מה לי בעכו" ,אבל אי נימא שהוא חידוש מיוחד לאסור את הספיקות ,מא לימא ל דחידוש זה נאמר ג כלפי עכו" ,שמא כל די זה דספק דאורייתא לחומרא לא נאמר אלא בישראל. ˙Ó‡·Âאי העכו" מצווי על איסורי דרבנ )התלויי בז' מצות ואביזרייהו שמצווי עליה ב"נ( ,דהא לא שייכי 148 כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ ˜‰Ï סו .כמה מאחרוני זמנינו דנו א גר בכור חייב בתענית בכורות ,שלכאורה כיו שהוא כתינוק שנולד ,אינו נחשב לבכור .א $שבמכת בכורות כל גוי שהיה ש במצרי ,א היה גדול הבית ג כ מת יצטר! להתענות .ולמעשה ישתת $בסיו מסכת ,וא לא מצא סיו מסכת יכול להקל(ÂÒ . בדי לא תסור )ע' ברכות יט :וברמב" פ"א מה' ממרי ה"ב( ,וכ"כ בפשיטות הפר"ח )יו"ד סי' נה ס"ק טז( דאטו רבנ יכולי לגזור גזירות על בני נח ,ואינהו גופייהו מי צייתי לרבנ וכו' .ע"ש .וכ"כ בערה"ש )יו"ד סי' סב סק"ו( דנפ"מ בי ד' הרמב" דסד"א לחומרא מדרבנ ,לד' הרשב"א דסד"א לחומרא מה"ת ,לעני ספק אבר מ החי ,דלהרמב" מותר להושיטו לב נח ,שהרי אינו מצווה אדרבנ ,ולהרשב"א אסור להושיטו לב"נ. ע"ש .וע"ע בשו"ת חקרי לב ח"א מיו"ד )סי' קיח סוד"ה ולדידי(. ˙"¢·Âיביע אומר ח"ה )חאו"ח סימ יט אות ז'( ד לפ"ז להקל לב"נ להרכיב ספק כלאי ,וכ"ש שמצינו דעת פוסקי שב"נ אינו מצווה על הכלאי ,ולפ"ז הו"ל ס"ס ,שמא אינו מצווה על כלאי ,ושמא בספק כלאי הלכה כמ"ד דסד"א לחומרא רק מדרבנ .ואת"ל דהוי מה"ת ,שמא מעיקרא אי זה כלאי .אול הג"ר יוס$ צבי הלוי בס' זרע האר" )עמוד רמד ורמה( אזיל בתר איפכא ,דב"נ אסור בהרכבת ספק כלאי ,דאפי' לרמב" דסד"א לחומרא מדרבנ ,ה"מ בישראל ,אבל בב"נ שא"צ התראה ולאו בידיעה תליא מילתא ספקו אסור מה"ת .א"נ שאני הכא דכתיב למינהו ,ואמרינ למינהו ודאי ולא למינהו ספק .ע"ש .ואי דבריו מחוורי. ‰ÓÂשנשע בתירוצו השני ש ע"ד החוות דעת )סימ קי( דבמ"ע כגו אתרוג ומצה ,אמרינ סד"א לחומרא מה"ת ,דאתרוג ומצה ודאי אמר רחמנא ולא ספק .ע"ש .הנה רבי חולקי על החו"ד וס"ל דסד"א לחומרא מדרבנ ג במצות עשה .וכמש"כ במקו אחר] .אלא שמדברי הרמב" בתשובה מבואר כד' החוות דעת[ .ועיי בשו"ת משפט כה )סי' יג( שכתב ,שפרטי דיני כלאי ,איזה נקרא מי במינו ואיזה נקרא מי בשאינו מינו ,ה מכלל דיני תורה שבעל פה ,שאינה שייכת לבני נח ג במצות שנצטוו עליה ,ולכ כל שדומי זה לזה אע"ג דמחמרינ בהו לגבי ישראל ,אינ בכלל איסור כלאי לב נח ,בפרט שכל די כלאי לבני נח מפי השמועה ,ואי ל! בו אלא חידושו .ע"ש .והובא בספר כר ציו ח"ח )עמוד קד בהגה(. ‰‰Âג אי נימא דספק דאורייתא לחומרא הוי מה"ת ,אכתי איכא למימר דשרי לית לב נח ספק אבר מ החי ,והדבר תלוי בחקירה הנ"ל ,א איסור ספק דהוי מה"ת הוא בכלל האיסור ,או שהוא איסור נוס ,$וא כ באיסור נוס $זה לא נצטווה ב נח .וכ"כ הפמ"ג בתיבת גומא )פר' נח אות ב'( ,וראה בס' אהבת מרדכי )סי' ג'(. ÔÈÈÚÂבשלח גבוה )כללי הספיקות( שהקשה בש המשנה למל! ,שלדעת הרמב" דספק דאורייתא לחומרא מדרבנ ,אי! פסק בסו $הלכות מלכי דבני קטורה חייבי במילה ,והואיל והיו נתערבו בני ישמעאל ובני קטורה ,יתחייבו הכל המילה .וא איתא הא ספק דאורייתא לחומרא רק מדרבנ ,ואי! נתחייבו במילה. ובספר בגדי שש )חיו"ד סימ קי( כתב ,שמכא ראיה שהרמב" מודה לגבי ב נח דספק דאורייתא לחומרא מ התורה .ע"ש .אלא דאי נימא כסברת הגאו מליסא והעונג יו"ט ,דבספק עשה לכולי עלמא ספק דאורייתא לחומרא מ התורה ליכא ראיה לנ"ד] .וראה בשו"ת יביע אומר ח"א )חאו"ח סי' לו אות ז'( ,ובח"ה )חאו"ח סי' יט אות ז'([ .ועוד ,דאי נימא דכל היכא דאיקבע איסורא לכו"ע ספק דאורייתא לחומרא מה"ת ,ג"כ אתי שפיר בנ"ד ,דהא הכא חשיב איקבע איסורא ,שהרי נתערבו אלו באלו ,וכל אחד מה בספק לאחר שהוקבע בה איסור .ויש לפלפל בזה. דין גר בתענית בכורות (ÂÒהנה יל"ע בדי גר שנתגייר ,ונולד בכור בגיותו ,א צרי! להתענות תענית בכורות ,דאע"פ שהגר שוה לכל דיני ישראל מטע שתורה אחת תהיה לכ ולגר הגר אתכ .וכמו שעושה את כל מצות החגי ,וכ כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( 149 ˜ÂÏ ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ סז .גר שנתגייר באמצע ימי ספירת העומר ,סופר מכא ואיל! בלא ברכה(ÊÒ . סח .גר שנתגייר מוחלי לו כל עוונותיו ,כמו הנושא אשה והעולה לגדולה .ויש שכתבו שהגר מתענה ביו של הגיור ,אי לא נהגו בזה(ÁÒ . חנוכה ופורי ,ואע"פ שאילו היה באותו הדור ,לא היה ניזוק .מ"מ שאני הכא שלכאו' אינו נחשב בכור, דהא כתינוק שנולד דמי .וראה ביבמות )סב (.ובבכורות )מז.(. ‰¯Â‡ÎÏÂבגר עצמו שנתגייר לא שיי! כלל קדושת בכורה ,כיו שהוא עצמו אינו יכול להיות בכור ,ובאנו למחלוקת הראשוני א נקבה בכורה מתענה .ויש עוד לפלפל בזה. Ì˘·Âהגראי"ל שטיינמ )הגש"פ אילת השחר עמ' יז( כתבו ,שגר בכור צרי! להתענות ,כיו שא היה במצרי היה מת במכת בכורות ,כדפרש"י )שמות יב ,יב( שג בכורות שאינ מצריי ,מתו במכת בכורות .ע"כ. ‡ Íבשו"ת שבט הלוי )ח"ח סי' קיז( נשאל בזה ,דשמא אע"פ שכקט שנולד דמי ,צרי! להתענות ,כיו שהעיקר תענית זו היא משו בכורי גויי ,ואולי לגבי זה שפיר נחשב לבכור .והשיב שמשמעות הפוס' שגר פטור ,שאפי' ביוצא דופ נסתפקו הפוס' ,כ"ש בגר שכקט שנולד הוא ,ומ"מ עדיי י"ל כיו שאילו היה כ במצרי ונתגייר לפני מכת בכורות ,בודאי היה ניצול ,א"כ יש טע לתעניתו ,ומספק יאכל מיני תרגימא כדעת הסוברי כ ,ויתענה מסעודה .ע"כ. גר שנתגייר באמצע ימי ספירת העומר ,סופר מכאן ואילך בלא ברכה (ÊÒכמ"ש בשו"ת פרי האר" )ח"ג חאו"ח סי' א( ,וכתב דה"ה לקט שהגדיל באמצע ימי ספה"ע ,לפי שהתורה חייבה לספור חמשי יו וכולהו יומי אגידי זה בזה ,וא"כ קט שהגדיל ביו חמישי לעומר ,אינו יכול לספור היו ה' ימי לעומר ,משו דלדידיה כבר חלפו ועברו ד' הימי הראשוני ואי לה תשלומי. ודמי למאי דקי"ל חיגר ביו א' ונתפשט בשני פטור משו דתשלומי דראשו ה .וה"נ הואיל ובזמ חיובו בימי שעברו פטור היה ,להיותו קט ,ג מכא ולהל פטור .וה"ה לגר שנתגייר בינתי. Î"ÎÂהחיד"א בברכי יוס) $סי' תפט סק"כ( :קט שהגדיל תו! ימי העומר ,וכ גר שנתגייר תו! ימי העומר ,וכ אונ לילה ויו של ,כל אלו מוני שאר ימי בלא ברכה .מהר" מזרחי בשו"ת פרי האר" כת"י סי' ז. ,Ú„Âשאפילו א ספר את העומר קוד חיובו במצוות ,בודאי שאינו מבר! מכא ולהבא] .וה"ה לקט שהגדיל. ראה בשו"ת יבי"א ח"ג או"ח סי' כח[. גר שנתגייר מוחלין לו כל עוונותיו (ÁÒבירושלמי )פ"ג דבכורי ה"ג( ,תני ,חכ חת נשיא ,גדולה מכפרת .חכ דכתיב מפני שיבה תקו והדרת פני זק ,וכתיב בתריה וכי יגור אתכ גר ,מה הגר מוחלי לו על כל עונותיו ,א $חכ שנתמנה מוחלי לו כל עונותיו .חת דכתיב ויל! עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל ,וכי מחלת שמה והלא בשמת שמה ,אלא שנמחלו לו כל עונותיו .נשיא דכתיב ב שנה שאול במלכו ,וכי ב שנה היה ,אלא שנמחלו לו כל עונותיו כתינוק ב שנה) .וע' יומא כב .(:ע"כ .וכ הביא רש"י על התורה )בראשית לו ,ג( ,שמצינו באגדת מדרש ספר שמואל )פרק יז( ,שלשה מוחלי לה עונותיה גר שנתגייר ,והעולה לגדולה ,והנושא אשה. ‰ÓÂשאמרו בירושלמי שהגר מוחלי לו על כל עוונותיו ,נראה שהוא משו דגר שנתגייר כקט שנולד דמי .וע' יבמות )מח .(:וכ"ה בתשב" קט )סי' תסה(] .ויש שכתבו שהגר מתענה ביו של הגיור )ע' תשובת שרידי אש ח"ב סי' קח( .וכנראה שזה מטע שמוחלי על עוונותיו .אול אי בזה כל חיוב ,ולא שו מנהג קבוע[. ÈÂÈÏ‚·Âהש"ס )שבת פט (:הביא ממהר"י בסא בת' לחמי תודה )סי' ה( דגר וחת חכ ונשיא מזמ שנתגייר או נכנס לחופה או נתמנו אי נענשי עד לכ' שני מאותו יו .פירוש ,דגר אי נענש על העבר מטע דכתינוק 150 כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( ˜ÊÏ ‡"ËÈÏ˘ ÛÒÂÈ ˜ÁˆÈ È·¯ È˘‡¯‰ ·¯‰ - ¯ÂÈ‚‰ ÈÏÏÎ שנולד דמי .ואילו חכ ונשיא ,יש לה זמ עוד כ' שנה .שאי מענישי] .אולי הכונה רק בעול הזה[. והיינו שלמד שהוא כתינוק שנולד ממש .אול יש חולקי בזה ,דלעני זה דינו כגדול לאחר עשרי שנה שנענש על העבירות שעושה מכא ולהבא .ואכמ"ל. ˙"¢·Âלחמי תודה )סי' ה( הביא קו' היפה מראה שאמרו דכל ימיו של מנשה אינ אלא נ"ה ,והרי ב י"ב הי' במלכו ונ"ה שנה מל! ,א"כ אפילו כי מדלית עשרי מינייהו ,פשו להו מ"ז .ותי' מהר"י בסא ,דהירושלמי לטעמיה )פ"ג דבכורי( דחכ חת ונשיא ומי שעלה לגדולה מוחלי לה .וכולהו בחדא מחתא מחתי להו וכו'. ˙"¢·Âשיח יצחק וייס )יו"ד סי' תמ"ג( הביא מס' יד שאול שחקר א חייב לעמוד מפני גר זק ,מאחר דשנותיו נמני מזמ שהתגייר .ובשיח יצחק כ' ,דלשי' הט"ז )או"ח סי' מו סק"ה( שגר יכול לומר שלא עשאני גוי ,מטע דכקט שנולד דמי ,ה"ה לנ"ד .ולכאו' יש לחלק. כנס הדיינים -התשע"ד )התשע"ה( 151
© Copyright 2024