אוצרות גדולי ישראל – ח"ד- המלבי"ם, ספר "הכתב

‫םפר‬
‫אוצרות גדולי ישראל‬
‫ליקוטי מובאות ומפתחות ענעים‬
‫מספריהם של‬
‫הרמב״ם‪ ,‬מהר״ל‪ ,‬הגר״א‪ ,‬רמח׳יל‪ ,‬הנצי״ב‪,‬‬
‫רש״ר הירש‪ ,‬ר׳ צדוק הכהן‪ ,‬המלבי״ם‪,‬‬
‫ה כ ת ב והקבלה‬
‫מסודרים לנושאים במחשבה‪,‬‬
‫מוסר ויראת ה׳ טהורה‬
‫לפי סדר אלף־בית‬
‫נלווה אליהם‬
‫ספר אוצרות אמונה‬
‫ובו לקט מקורות מתוך מ א ה ספרים‬
‫על למעלה מ מ א ה ושמונים נושאים חשובים‬
‫־ חלק ד ־‬
‫המלבי״ם ‪ -‬וספר ״הכתב והקבלה״‬
‫כל אלו נתחברו ונלקטו בעזרת ה׳ החונן לארם דעת‬
‫על ידי משה צוריאל‬
‫מחבר‪ :‬בית יחזקאל‪ ,‬אוצרות התורה‪ ,‬אוצרות המוסר‪ ,‬אוצרות האגדה‪ ,‬מסורת‬
‫סייג לתורה‪ ,‬אור התורה‪ ,‬מגדל עוז‪ ,‬ציון במשפט תפדה‪ ,‬ועוד‬
‫בהוצאת ״יריד הספרים״‬
‫פעיה״ק ירושלים תובב״א‬
‫שנת תשם״ו‬
‫הועתק והוכנס לאינטרנט‬
‫‪www. hebrewbooks. org‬‬
‫ע״י חיים תשע״א‬
,f#:-r;;;.‫;־׳־׳‬:;:.b‫;>׳‬x;r•: . ' ‫ ׳‬: $
^\‫׳י‬.<.‫־‬:‫׳•־ג‬:•..:.••^:.••
^4f^ ‫־‬v »‫׳‬vvy •‫י‬... r
.‫־‬/* i l l )
•
•••
m)
1 :t
• ,,-
;
j
^
:
v.:^:l).-.k)
• • r!
i
•—‫י‬
‫(ר‬5^
‫י‬
J
1
•.. j
1;
‫©‬
‫כל הזכויות שמורות תשס״ו ‪2005‬‬
‫להוצאת ״יריד הספרים״‬
‫‪1‬‬
‫להעתיק או להפיץ או לחקות ס פ ר זה או קטעים מכונו בכל אופן שהוא‬
‫לרבות צילומים או הקלטה ב כ ל אופן אלקטרוני או ממוחשב‬
‫ללא אישור כ כ ת ב מהמו׳יל‪.‬‬
‫העובר על זה נכשל בגזל גמור שאין על וה מחילה‪.‬‬
‫הוצאת יריד הספרים‬
‫מאה שערים ‪ 6‬ירושלים‬
‫טל‪/‬פקס‪02-5370016 :‬‬
‫‪printed in Israel‬‬
‫לוחות‪ :‬״פרנק״ יררטלים‬
‫הסכמה‬
‫הרב בנימין יהושע זילכר שליטי׳א‬
‫חבר מועצת גדולי התורה‬
‫]מחבר ספרי ״אז נדברו"‪ ,‬״זה השער״ ועור[‬
‫ב״ה יום י״ב אדר ב ‪ /‬תש״ס‬
‫ידידי זה כבר כמה עשרות שנים הרה״ג ר׳ משה צוריאל שליט״א קיבץ יחד בספרים אלו מפתחות‬
‫וביאורים לכמה עניני מוסר שבספרי גדולי הדורות הרמב״ם‪ ,‬מהר״ל‪ ,‬הגר״א‪ ,‬הנצי״ב ועוד‪ .‬בתי מדרשות‬
‫הללו של מוסר היו בשיטותיהם השונות‪ .‬ע״י הלימוד והעיון בשיטות השונות יתקיים בעדה דברי הנביא‬
‫מלאכי‪ :‬״אז נדברו יראי ד׳ איש אל רעהו״ ״נדברו״ לשון נפעל‪ .‬ציווה הנביא בשם ד׳ כי באחרית הימים צריך‬
‫שיתעלמו המחיצות בין יראי ד׳ השונים עם השקפותיהם ודעותיהם השונות בעבודת ד׳ וממילא יתקיים "אז‬
‫נדברו״‪ .‬לאור כל זה אין פלא מה שדוקא בתקופתנו תקופת אחרית הימים נתגבר יצר הפילוג בין יראי ד‪,‬‬
‫הכל ״לשם שמים״ כביכול‪ .‬אם חסר ה״נדברו״ זה גופא הוכחה על הפירוד והפילוג‪ .‬ולכן טוב שיבואו יחד כל‬
‫השיטות‪.‬‬
‫ואיתא במנחות כ״ט בי‪" :‬ומפני מה כפוף ראשו)של אות י׳(? מפני שצדיקים כפוף ראשיהם מפני‬
‫מעשיהן שאין רומץ זה אה״‪ .‬מפרש רש״י‪ :‬״וכבודו של זה גדול משל זה‪ ,‬משום הכי ראשיהם כפופים‬
‫דמתבייש מחברו״‪ .‬ולכאורה זה פלא‪ ,‬שמאחר שמעשיהם אין דומים זה לזה‪ ,‬היינו שכל אחד יש לו שיטה‬
‫אחרת והסתגלות אחרת בהנהגת הרבים‪ ,‬בעבודת ר׳ ובתורת המוסרת וממילא שכל אחד שרוי בהנחה שהדרך‬
‫והשיטה שלו הן הנכונות‪ ,‬ולא של חברו‪ ,‬וחברו אינו אלא טועה בשיטתו‪ .‬אם כן היאך יתכן שראשיהם‬
‫כפופין זה לזה‪ ,‬והלא הם שני הפכים כנמש! והכרח עלינו להסיק שנפש האדם בת שמים יכולה להכיל גם שני‬
‫דברים שנראים לכאורה כאילו הם הפכיים ממש; מצד אחד להצדיק ולהחזיק בש^זתו ודרכו‪ ,‬ומאידך‬
‫להצדיק גם את דרכו ושיטתו של השני‪ ,‬שזה חסר לו ובזה הוא מתבייש מחבירו‪.‬‬
‫מוסרים בשם הגרי״ס )־הגאון ר׳ ישראל סלנטר( זצ״ל‪ ,‬שאין ״כלל״ בעבודת די‪ ,‬וכלל זה גם כן אינו‬
‫״כלל״‪ .‬כי רוב ההבדלים בשיטות קשורים עם נסיבות המקום והזמן‪ ,‬ואין שייך לומר על איזו שהיא דרך‬
‫ושיטה ״כזה ראה וקדש״‪ .‬ואף שאין אנו שוללים את האפשרות שיתכנו שתי שיטות ביהדות‪ .‬שהרי אם יש‬
‫פלוגתא בין בית שמאי ובית הלל בעירובין י״ג ב׳ בנוגע לבריאת האדם‪ ,‬אם נוח לו לאדם שלא נברא‬
‫משנברא‪ ,‬מדוע לא תתכן גם פלוגתא בתורת המוסר ובתורת החסידות? אבל זה רק בגדר ״אלו ואלו דברי‬
‫אלקים חיים״)עירוטן‪ ,‬שם( ולגבי פלוגתת ב״ש וב״ה אמרו ביבמות י״ד ב׳‪ :‬״אע״פ שנחלקו כ״ש וב״ה וכר׳‬
‫לא נמנעו ב״ש מלישא נשים מב״ה ולא ב״ה מב״ש ללמדך שחיבה וריעות נוהגים זה בזה‪ ,‬לקיים מה שנאמר‬
‫״האמת והשלום אהבו״‪ .‬האמת והשלום הלכו משולבים יחדיו‪ .‬שאם אמת יש כאן‪ ,‬שלום יש כאן‪ .‬ואם שלום‬
‫יש כאן‪ ,‬אמת יש כאן‪ .‬אבל ברור הזה שאנו עומדים בסוף הגלות ממש‪ ,‬שיצר הפירוד מתגבר‪ ,‬יש להשתדל‬
‫לכל הפחות למעט המחיצות‪ ,‬שיקוים ״אז נדברו יראי ד״‪.‬‬
‫אני מכיר טוב את הרב המחבר והמלקט שהוא נאה דורש ובאה מקיים‪ ,‬וכו״ת לאות הסכמה והוקרה‬
‫וברכה‪ ,‬שנזכה להיות ממזכי הרבים להביא בב״א הגאולה האמיתית‪.‬‬
‫בנימין יהושע דלבר‬
‫הסכמה‬
‫הרב שריה דבליצקי שליט״א‬
‫בני ברק‪ ,‬רחוב ירושלים ‪50‬‬
‫]מחבר למעלה מארבעים חיבורים בהלכה ובקבלה[‬
‫י״ז אדר ב ‪ /‬תש״ס‬
‫ידידי הגדול מהמחנכים הוותיקים הרה׳׳ג ר׳ משה צוריאל שליט״א כבר הוציא לאור‬
‫הרבה ספרים טובים ומועילים‪ ,‬לפי החשבון חמשה עשר ספרים‪ ,‬ועוד ידו נטויה בחסד ד׳ עליו‪.‬‬
‫ביניהם ״בית יחזקאל״‪" ,‬אוצרות הגד״א" ׳•'אוצרות הנצי״ב״ ועוד ועוד‪ .‬הספדים שראיתי הם‬
‫לתועלת עצומה למתעםקים בבירורים בהלכות דעות‪ ,‬במוסר ובהשקפה‪ ,‬וגם לאלו שעוסקים‬
‫בחלק דרוש של התורה‪ ,‬באשר זה חלקם אשר לבם חפץ בו‪ ,‬שיהיה להם מרחב גדול להוסיף דעת‬
‫ויראת ה׳ ברברי חז״ל הקדושים שכל דבריהם כגחלי אש‪ ,‬אשר הדברים שהרה״ג הנ״ל אסף מן‬
‫קדושי הדורות מכניסים רוח בגחלי אש עד היותם למדורה גדולה‪ ,‬אשר באורה יסתופפו כל‬
‫מבקשי ה׳ ודורשי שמו‪ .‬ע״י הלימוד הזה יגיעו ליראת ה׳ ואהבתו ולכל מדה נכונה‪ .‬הספרים‬
‫הישנים שחיבר המתבר כבר אזלו מן השוק לכן נקוה שבמהרה יוציא לאור מהדורה בתרא‬
‫מהספרים ויהיו בעז״ה לתועלת גמלה‪.‬‬
‫ובאתי עה״ת יום מנ״ל בברכת ועתירת‬
‫שנעלה בתורה ויראה ועבודת ה׳‬
‫שריה דבליצקי‬
‫אוצרות המלבי״ם‬
‫מפתחות עניניס )נענעי מוסר‪ ,‬אמונה ויראת ה׳(‬
‫לביאורי המלבי״ם ]הרב מאיר ליבוש בן יחיאל מיכל[ זצ״ל‬
‫לתורה נביאים וכתובים‬
‫ולספריו ״ארצות השלום״‪ ,‬״ארצות החיים״‪ ,‬״ארץ חמדה״‬
‫אין כאן מפתחות לביאורי מלים או לענינים הלכתיים‬
‫המפתחות הכלליים ערוכים לפי םדר אלף־בית )ובכל מקור‪ ,‬האות‬
‫הראשונה לפני ציון פסיק היא הפרק‪ .‬ואח״כ הציון לפסוקים‪ .‬והוספנו‬
‫ציון אם זה בהערותיו ״תורה אור״(‪.‬‬
‫ערכנו פרקים נפרדים לעניני‪:‬‬
‫דברי המלבי״ם בעניני אישים מסוימים‪ ,‬תחת ערך ״אישים״‬
‫לימוד תורה‪ ,‬תחת ערך‪ :‬תורה‬
‫חידושיו וביאוריו לענעי קבלה וסודות התורה‪ ,‬ערכנו תחת ערך‪:‬‬
‫״קבלה״‬
‫ובםוף הספר הבאנו בעז״ה‪:‬‬
‫]א! קבצנו ביאוריו לעשרות מאמרי חז׳יל‪ ,‬השזורים ומפוזרים בהרבה מקומות בביאוריו‬
‫)ולא הבאנו שום דבר אא׳׳כ יש בדבריו ביאור חדש לאותו מאמר חז״ל(‬
‫]ב| וכן מכל כתביו שבמקומות אחרים אספנו יחד ביאורים שונים לכמה מן הפסוקים‬
‫שבספר קהלת‪ ,‬כיון שאין בידינו פירושו הרחב לספר קהלת‪ ,‬כשלעצמו ]וקצת ליקוטים‬
‫מסוף ספר ״ ‪ p s‬חמדה״ החדרנו ב״ה[‬
‫]ג[ כן קבצנו יחד איה איפה המלבי״ם יישב את הסתירות המרובות שיש במקרא‪ ,‬שם‬
‫טרח המלבי״ם אחת לאחת לדחות את תעתועי אנשי ביקורה המקרא‪ ,‬ובגאוניותו הוכיח‬
‫קושט דברי אמת‬
‫]ד[ וכן אספנו מחלקה נפרדת לציין איפה פירש המלבי״ם פסוקים מסוימים‪ ,‬כאשר‬
‫פירושיו נמצאו במקומות אחרים‪ ,‬ולא ישירות על אותו הפסוק במקרא‬
‫‪ fnj‬וקבצנו רשימה חלקיה מהספרים שקרמו למלבי׳ים‪ ,‬שהוא מזכיר את שמותיהם‬
‫בביאוריו‬
‫]ו| מפתחות ענינים ומקורות לספרו ״ארצות השלום״‬
‫]ז| מפחחות ענינים ומקורות לספרו ״ארץ חמדה״‬
‫המלכי״ם‬
‫במה הערות בענק טיב החיבור של המלבי״פ‬
‫יש במלבי״ם שינוים שכתב מפני פחד הצנזורא‪ ,‬כמו בביאורו לישעיה )מט‪ ,‬ז( כתב‬
‫״ההודיים״‬
‫המלבי״ם מלמד שיש דברים שחז״ל אמרו כמליצה‪ ,‬ואינם כפשוטם )בראשית טו‪,‬‬
‫ה(• ל ר בזה בדרכו של מהרי׳ל )עיין ״אוצרות מהר״ל׳‪ /‬ערך חדל(‬
‫ויש מקרים בודדים שהמלבי״ם מבאר שלא אליבא דחז״ל )עיין ירמיה כב‪ ,‬יי( ונהג‬
‫בכך כמו הרמב״ן לתורה שעשה כר כמה וכמה פעמים‪ ,‬כי נקט דרך ״פשט״ בלבד‪,‬‬
‫ואינו סותר לאמתיות של דרשות חז״ל‬
‫וה‬
‫לוח תכן למפר אוצרות המלבי״ם‬
‫א‬
‫ב‬
‫ד״ה‬
‫ו־ז‬
‫ח״ט‬
‫ט‬
‫מבוא )תולדותיו‪ ,‬על ספריו ועל שיטותיו(‬
‫רבנות בכמה קהילות‬
‫דרכו של הרב בביאור המקרא‬
‫טפרים שהרב חיבר‬
‫דברי הרב על עצמו‬
‫ספרי הרב‪ ,‬שמות שהרב נתן להם‬
‫יא‬
‫יא‪ ,‬נ״נב‬
‫יז‬
‫כא‬
‫כג‬
‫כג‪ ,‬כו‬
‫כו‪ ,‬לח‪ ,‬מו‬
‫פשוטי המקראות‬
‫ריפורם‪ ,‬מלחמת הרב נגר הריפורם‬
‫דרושים על המקרא‬
‫מומר‬
‫פילוסופיה ומחקר‬
‫חסידים והתנגדותם לספרי הרב‬
‫לימוד חכמת הטבע‬
‫סודות התורה‬
‫שירה ומליצה‬
‫הלכה‬
‫קץ‪ ,‬מחשבי קצים‬
‫אמונה ובטחון‬
‫קבלה ולימודי סוד‬
‫יסורין של הרב‬
‫מאםרו של הרב ע״י המלשינים‬
‫מאמר אהבת ה׳ רראת הרוממות‬
‫קצת מפירושי המלבי״ם לספר קהלת‬
‫מאמר החרש והמסגר‬
‫עלה לתרופה‬
‫ל‬
‫לד‬
‫י‬
‫לו‬
‫לט‬
‫מא‬
‫מב‬
‫מג־נ‬
‫מ‬
‫ס‬
‫עו־פג‬
‫פד‬
‫צב‬
‫פירושי הרב למאמרי חדל באגדה )מלוקט מכל ספריו(‬
‫קטו‬
‫יישוב להרבה סתירות שבמקראות קדש‬
‫פירושים למקרא שנרשמו בספרים אחרים שכתב‬
‫קלו‬
‫קמג‬
‫מהספרים שבהם השתמש המלבי״ם בפירושיו‬
‫קנא‬
‫מפתחות לביאור מקראות ב״ארצות השלום״‬
‫מפתחות לביאורי ענינים נ״ארצות השלום״‬
‫קנג‬
‫קנז‬
‫מפתחות לביאורי מקראות ב״ארץ חמדה״‬
‫קם‬
‫רשימת םפרים שהוזכרו ב״ארץ חמדה״‬
‫רשימת מקובלים שהוזכרו ב״ארצוח החיים״‬
‫מפתחות כלליים לענינים שונים בספרי המלבי״ם‬
‫מפתחות כלליים שנערכו ע״י הרב צבי האריס‬
‫קעב‬
‫קעג‬
‫קעז‬
‫שכז‬
‫מפתחות והערות לספר ״הכתב והקבלה״‬
‫מבוא‬
‫ספרים שהובאו בםפר ״הכתב והקבלה״ ]ופיענוח ר״ת[‬
‫שעז‬
‫שפא‬
‫שצב‬
‫ביקורתיות של הרב המחבר‬
‫מפתחות ענינים שנתפרשו בספר‬
‫תשובות שהמחבר כתב‬
‫וידוי )השתפכות הנפש( שהמחבר כתב‬
‫ביאורי מלים של הרב‬
‫עניני לשון‬
‫שצ‬
‫תנ‬
‫תסה‬
‫תפח‬
‫תעא‬
‫תצח‬
‫ביאורי מקראות שנתפרשו במקום אחר‬
‫י‬
‫תקב‬
‫ביאורי הרב לתורה שבעל פה‬
‫דברי הגר״א שהובאו ע״י הרב המחבר‬
‫תקנה‬
‫תרד‬
‫לוח תיקוני טעויות שבספר ״הכתב והקבלה״‬
‫תריא‬
‫מפתחות וענינים לספר ״אוצרות המלבי״ם״‬
‫מפתחות וענינים לספר ״אוצרות הכתב והקבלה‬
‫תרכג‬
‫תרכה‬
‫מכוא‪ ,‬תולדות המלכי׳ים ועניני ספריו‬
‫א‬
‫מבוא‬
‫]א[ קיצור תולדות הגאון המחבר זצ״ל‬
‫כמה פרטים נוספים על מה שכתבנו אפשר למצוא בהקדמתו של הרב יוסף גרינבוים‬
‫לספרו ״הכרמל״‪ ,‬עמ׳ ז‪-‬י‪.‬‬
‫ובספר ״הגאון מלבים‪ ,‬חייו ופעלו״‪ ,‬של הרב משה מאיר ישר ןשליכטר( )הוצ׳ הוד‪ ,‬ירושלים‪,‬‬
‫תשל״ו(‪ .‬בסוף הספר )עמ׳ שסה‪-‬שפג( יש לקט נבחר מרעיונות המלבי״ס בספריו‪.‬‬
‫רבי מאיר לייבוש בן יחיאל מיכל )וייסר( היה ח ו ת ם שמו ״מלבי״ם״‪ ,‬והוא‬
‫כנראה ראשי תיבות משמו ושם אביו‪ .‬וי״א שהוא תרגום עברי של ש • משפחתי‬
‫שלו ״וייסר״ )להלבין(‪ .‬ובכתב רבנות הראשון ל ק ה י ל ת ווערשנע‪ ,‬מובא ב ה ק ד מ ת‬
‫רש״א מרגליות למהד׳ שנת תש״ך של ״ארצות חיים״‪ ,‬דף ‪ ,5‬המלבי״ם ח ו ת ם‬
‫שמו ״מאיר יהודה בן יחיאל״‪.‬‬
‫הוא נולד ב ת ק ס ״ ט )‪ (1809‬בוולין‪ ,‬אוקראינה‪ ,‬ונפטר בקיוב )פולין( בשנת‬
‫תרל״ט )‪ .(1879‬הוא נתייתם בילדותו‪ .‬כותב הרב א י ס ר פרנקל )אב״ד ת ל אביב(‬
‫״כמנהג הימים ה ה ם השיאו לו אשה בהיותו בן ארבע עשרה‪ .‬האשה היתה בת‬
‫עשירים וחניכת א ס כ ו ל ת הקוראים לעצמם ״משכילים״‪ ,‬לא ר א ת ה בעין טובה‬
‫א ת ה ת מ ד ת ו העצומה של בעלה‪ ,‬העלם הרך‪ ,‬לעסוק בתורה‪ .‬היא החליטה איפוא‬
‫להתגרש מבעלה המלבי״ם‪ .‬האברך רבי מאיר לייבוש לא הופתע ממאורע זה‬
‫בחייו הפרטיים‪ .‬שמח על האפשרות שניתנה לו עתה להקדיש כל עיתותיו לתורה‪,‬‬
‫ה ח ל מ ל ק ט חומר לספרו הגדול ״ארצות החיים״ על שו״ע או״ח״‪) .‬״יחידי סגולה״‪,‬‬
‫עמ׳ ‪.(8‬‬
‫]עוד כותב שם‪ [:‬״חמש שנים עמל על ה מ ל א כ ה ועוד ט ר ם מלאו לו עשרים‬
‫שנה‪ ,‬יצא למסע על פני ארצות אירופה וכתב יד של החיבור כידו‪ ,‬כדי לקבל‬
‫ה ס כ מ ת ם של גאוני ת ב ל וכוי‪] .‬ואח״כ ממשיך‪ [:‬רבה של ברעסלוי‪ ,‬הגאון ר׳ זלמן‬
‫טיקטין‪ ,‬אירח א ת העלם בביתו משך שנה ת מ י מ ה וכאן השתלם בידיעותיו‬
‫התורניות‪ ,‬ודרש בשבתות ובמועדים כפני הציבור‪ ,‬שמרוב התפעלות נשאוהו לא‬
‫פעם על כפיים‪ .‬וכר וכו׳ ]וממשיך‪ [:‬לגאון ר׳ זלמן נודע כי כעיר לנטשיץ )הסמוכה‬
‫ללודז׳( בתו של ראש הקהילה נתאלמנה מבעלה‪ .‬יהא זה נאה ו מ ת ק ב ל א ם‬
‫המלבי״ם ישאנה לאשה‪ .‬המלבי״ם ה ת ח ת ן בשנית והיה לרבה של וורשנה כשנת‬
‫תקצ״ח״ )בגיל ‪] .(29‬עד כאן מהספר ״יחידי סגולה״[‪.‬‬
‫בגיל שלושים נ ת ק ב ל לרכ במחוז פוזן )גרמניה( ואח״כ )בשנת תר״ה( בקמפן‬
‫)פרוסיה(‪ .‬כעבור זמן מה היה לרכה של ק ה י ל ת בוקרשט‪ ,‬בירת המדינה הרומנית‪.‬‬
‫בתקופה ה ז א ת למד להכיר א ת ארחות חייהם ו א ת דרכי חשיבתם של יהדות‬
‫ב‬
‫אוצרות‬
‫המלכיי״ם‬
‫גדולי ישראל‬
‫״ההשכלה׳‪ /‬ואף היה צריד להתמודד כדי לענות על אופי שאלותיהם וגישתם‬
‫לערכי היהדות‪ .‬השפעה זו ניכרת היטב בכתביו‪ .‬הרקע למפעלו הספרותי של‬
‫המלבי״ם היה כדי ל ח ז ק נאמני התורה נגד הפלישה ה מ ס כ נ ת של ההתבוללות‬
‫ושל תנועת הריפורם )שהתפתחה אז במיוחד בארצות גרמניה( שבזדון התקיפו‬
‫ת ק נ ו ת י ה ם של חז״ל ואופני דרשותיהם של ה מ ק ר א ‪ .‬אויבי התורה הללו השתמשו‬
‫בדרשות שדרשו בציבור‪ ,‬וכן הטיפו ללמוד א ך ורק ״פשטי׳ המקרא‪ ,‬לעגו‬
‫לאגדותיהם של חז״ל‪ ,‬ואף טענו כביכול ל מ ו מ ח י ו ת ם היתרה בשימוש הלשון‬
‫העברית‪ .‬לכן אף המלבי״ם ניסה למנוע א ת השפעתם הנלוזה‪ ,‬וסיגל לעצמו לשון‬
‫מליצית )ניכרת מ א ד בהקדמתו לספריו‪ ,‬וכן בדרשות ״ארצות השלום״‪ ,‬ובמאמרו‬
‫האוטוביוגרפי ״שנת יובל״ )שהופיע בהמשכים בכתב עת ״הלבנון״‪ ,‬שנת תרכ״ה‪.‬‬
‫ובימינו ההדירו אותו כספר בפני עצמו(‪.‬‬
‫המלבי״ם מרבה לבאר פ ס ו ק י ם רבים לפי שיטותיו של ספר ״מורה נבוכים״‪,‬‬
‫ואף מ ב א ר כ מ ה ענינים של ״מעשה בראשית״ לפי ח כ מ ת הטבע )והיו עוד מגדולי‬
‫ישראל שאחזו בשיטה זו(‪ .‬משום נטיה זו‪ ,‬היו בין ה״חסידים״ )בדורו( שהתרחקו‬
‫מהלימוד בספריו )וכמו שהתרחקו ג״כ מביאור ״תפארת ישראל״ למשנה‪ ,‬אף‬
‫הוא תושב גרמניה בדור ההוא‪ ,‬ונאלץ להשתמש בשיטה זו כדי לעצור בעד גל‬
‫ההתבוללות והריפורמים(‪ .‬עיין על כד ספר ״המלבי״ם חייו ופעלו״ של ר״ה ישר‪,‬‬
‫עמ׳ קעב(‪.‬‬
‫כן יצא המלבי״ם במלחמת תנופה להוכיח שכל דרשותיהם של חז״ל מעוגנים‬
‫היטב בעומק פשוטו של מקרא‪ .‬זאת ב י ס ס במיוחד בחוברתו ״אילת השחר״‬
‫)שהובא כמבוא לפירושו על ויקרא( שם הוכיח על פי תורת הצורות של התיבה‪,‬‬
‫כללי תחביר הפסוקים‪ ,‬ובהגדרות מדויקות מ ה ה ם ההבדלים בין השמות הנרדפים‪.‬‬
‫בדומה למפעל חשוב זה ע ס ק גם בן דורו‪ ,‬הגאון הנודע ר׳ יעקב צבי מעקלנברג‪,‬‬
‫מ ח ב ר ה ס פ ר החשוב ״הכתב והקבלה״ )עיין שם בהקדמתו‪ ,‬מ ה היו מטרותיו(‪.‬‬
‫עיין דברינו על ההבדלים ביניהם להלן במבוא‪ ,‬בכותרת ״פשט״‪.‬‬
‫]עיין בספר ״יחידי סגולה״ להרב א י ס ר פרנקל )ראב״ד ת ל אביב(‪ ,‬עמי ‪10-11‬‬
‫כ מ ה סיפורים על שיחותיו עם המתבוללים והצבועים‪ .‬ועל תלאותיו הכלכליות‪.‬‬
‫וכן על פרשיות המריבות שזממו נגדו בעלי מ ח ל ו ק ת שונים[‪.‬‬
‫בספר ״בסופה ובסערה״ )ר״א ס ו ר ס ק י ‪ ,‬בדף פט( מביא עדות שלמלבי״ם היה‬
‫בן שהיה אברך‪.‬‬
‫דברים דלהלן העתקנו מספרו של יעקב גלד‪ ,‬״המלבי״ם ומאבקו נגד‬
‫הריפורמים״ )עמי ‪:(161‬‬
‫בשבע קהילות המלבי״ם כיהן‪ .‬הוא נדד מוורשנה שבמחוז פוזן שבפרוסיה‬
‫)שם כיהן שלש שנים משנת ‪ (1837-1840‬לקעמפען שבאותו מחוז‪ ,‬שם חנה שמונה‬
‫מבוא‪ ,‬תולדות המלבי״ם ועניני םפדיו‬
‫ג‬
‫עשרה שנה )‪ .(1840-1858‬בקיץ ‪ 1858‬הגיע לבוקרשט‪ ,‬ממנה גורש לאחר שש שנים‪,‬‬
‫במרץ ‪ ,1864‬לרוסציוק ומשם עבר לקושטא‪ .‬ומאלול תרכ״ד שהה משד ששה חדשים‬
‫בפאריז‪ .‬מ ש ם בא באדר תרכ״ה ללונטשיץ שבפולין‪ .‬שם לא כיהן ברבנות‪ ,‬והקדיש‬
‫זמנו לפירוש התנ״ן‪ .‬שנה א ח ת ) ע ד שנת ‪ (1870‬כיהן ברבנות בחארסון שבאוקראינה‪.‬‬
‫ושנה נוספת בלונטשיץ שבפןלין )עד שנת ‪ .(1871‬משם עבר למןגילב )מוהילב(‬
‫שבאוקראינה‪ ,‬בה שימש כרב ראשי שלש שנים )עד שנת ‪ .(1875‬מ ש ם עבר לבית‬
‫חתנו ובתו בסמולנסק‪ .‬ולאחר מכאן המשיך בקניגסברג )פרוסיה( בה כיהן כארבע‬
‫שנים )‪ (1875-1878‬כרב עדת יוצאי פולין ורוסיה‪ .‬לבסוף ק ב ל משרת רבנות בקרמנצ׳וג‬
‫שבאוקראינה‪ .‬אולם בדרד למקומו החדש חלה‪ ,‬נפל למשכב בעיר קייב ונפטר שם‬
‫א׳ ראש השנה שנת תר״מ )‪ (1879‬בגיל שבעים‪] .‬עד כאן מ ה ס פ ר הנ״ל[‬
‫ב ט ר ם נסע לקרמנצ׳וג קיבל הזמנה בכתב מ א ת ןעד הקהילה בניו יורק‬
‫להיות ״רב הכולל״ לכל מדינת אמריקה‪ ,‬במשכורת המןפלאה )בימים ההם( של‬
‫ח מ ש ת אלפים דולר לשנה )היה נהוג אז להשתכר עשרה דולר כשבוע(‪ ,‬מלבד‬
‫ה ה כ נ ס ו ת הגדולות שבעיר גדולה כ מ ו ניו יורק ]כן כותב בעל ה מ ב ו א למהד׳‬
‫״ארצות החיים״‪ ,‬דף ‪ ,12‬ו ב ה ק ד מ ת ״הכרמל״‪ ,‬דף ט[‪ .‬אבל כיון שהמלבי״ם הגיע‬
‫לגיל שבעים ובריאותו היתה רופפת‪ ,‬בני משפחתו מנעו ז א ת ממנו‪ .‬בדרכו לשמש‬
‫ברבנות קרמנציוג‪ ,‬חלה א ת חליו‪ ,‬ונפטר‪.‬‬
‫על הישגיו של המלבי״ם‪ ,‬ברבנותו בבוקרשט‪ ,‬עיין ס פ ר ״המלבי״ם ומאבקו‬
‫נגד הריפורמים״ )עמ׳ ‪ (157‬שבעה ענינים חשובים‪.‬‬
‫ונסיים כאן בדברי הרב גרינבוים‪ ,‬סוף הקדמתו ל״הכרמל״‪:‬‬
‫המלבי״ם ז״ל ה י ה גאון ישראל וצבי פ א ר ם והודם‪ ,‬מאיר עיניהם ומרים‬
‫כבודם‪ .‬שר התורה וזיו החכמה‪ ,‬כוכב מזהיר באור יקרות העולה פעם א ח ת‬
‫בהרבה דורות‪ ,‬איש מופת‪ ,‬ח כ ם הרזים‪ ,‬אביר ה ח כ מ ה בנגלה ובנסתר‪ ,‬ב ח ק ר‬
‫אלוה בדעת ומזמה‪ ,‬מ ו א ס בהבלי הזמן וכבוד המדומה ]כנראה מ ה ק ד מ ת ו‬
‫ל״ארצות השלום״ ועוד מקומות[ שלם בדעות ומדות‪ ,‬יפה ת ו א ר ק ו מ ה שלמה‪,‬‬
‫צדיק נשגב מגדיל עז לשם ה׳ ותורתו‪ ,‬אשר עליה מ ס ר נפשו מעודו עד צאת‬
‫נשמתו‪ .‬ו מ ק ו ם הניחו לו מן השמים‪ ,‬להרים כבודה ו ל ז ק ק ה שבעתים‪ .‬כי מלבד‬
‫ת ק פ ו וגבורתו בחריפותו ובקיאותו‪ ,‬חננו ה׳ בלשון למודים איון כמוהו )כאשר‬
‫יעיד גם ספרו ה ק ט ן והעמוק ״משל ומליצה״‪ ,‬מליצה נשגבה( ב מ ת ק לשון וניב‬
‫שפתים לוקח לבבות ומאיר עיניים״ עכ״ל‪.‬‬
‫]ב[ בדברים דלהלן העתקנו חלק מהקדמת הוצאת ״פרדס״ )תל אביב‪,‬‬
‫תשי״ז( למהדורת פירוש המלבי״ם לתני׳ך )בארבעה כרכים(‪:‬‬
‫זכות קדימה באוצר הפירושים נתנו לפירוש המלבי״ם זצ״ל‪ ,‬כי רבים‪ ,‬וביחוד‬
‫החרדים לדבר ה׳‪ ,‬ציפו לאורו כמעט בכלות נפש‪ .‬רבים רצו להכניס לביתם אור‬
‫י ק ר ו ת זה‪ ,‬ו ל ה ת ח מ ם כאש שלהבת קדושה זו‪ ,‬וללמוד א ת דברי אלהים חיים‬
‫ד‬
‫אוצרות‬
‫המלבי״ם‬
‫גדולי ישראל‬
‫מפי רב הדומה למלאד צבאות ה׳‪ .‬בימינו אלה‪ ,‬בדור שפל זה‪ ,‬כשהולכים וגוברים‬
‫אנשי ביקורת ה מ ק ר א ‪ ,‬כופרים בעיקר של תורה מן השמים‪ ,‬ועושים בתנ״ד‬
‫כבתוד שלהם‪ ,‬ומוציאים פירושים שונים ומשונים‪ ,‬שהם שורש פורה ראש ולענה‬
‫ פירוש המלבי״ם זצ״ל הוא דבר בעתו מ ה טוב‪ .‬כי עיקר כוונת רבנו הגדול‬‫זצ״ל בפירושו הנפלא וביאוריו הקדושים והמופלאים‪ ,‬אשר עשה על שתי התורות‪,‬‬
‫שהיא תורה אחת‪ ,‬שבכתב ושבעל פה‪ ,‬היתה לקנא ק נ א ת ה׳ ותורתו‪ ,‬להאיר עיני‬
‫דור יתום‪ ,‬להגדיל תורה ולהרים כבודה‪ ,‬ולקום כארי נוהם נגד המטעים והמתעים‪,‬‬
‫הרואים בתורה הקדושה תורת ה׳ ״סיפרות יפה‪ ,‬משל ומליצה״ ח ס וחלילה‪.‬‬
‫ו א ם בדורו כד‪ ,‬כשרק התחילו המקצצים בכרם ה׳ בעבודתם‪ ,‬בדורנו זה על א ח ת‬
‫כ מ ה וכמה‪.‬‬
‫הלא כה דבריו ב ה ק ד מ ת ו לפירושו על הספרא‪ :‬״ויהי בשנת התר״ד ליצירה‪,‬‬
‫קול כחולה שמענו צרה כמבכירה‪ ,‬ק ו ל ת ו ר ת ה׳ תתיפח תפרש כפיה וכו׳ כי‬
‫בגדו בה רעיה‪ ,‬כי נבערו קצת רועי אשכנז ]גרמניה[ ו א ת ה׳ נאצו‪ ,‬על צפוניו‬
‫התיעצו‪ ,‬כינו א ת עצמם ״רבנים דרשנים חזנים וכו׳ חוברו יחד אל עיר ברונשווייג‬
‫עמק השדים וכוי‪ .‬בימים ה ה ם ראיתי ונתון אל לבי כי עת לעשות לה׳ תורה‬
‫שבכתב ותורה שבעל פה‪ .‬א ם לתורה שבכתב אשר דימוה העדה הרעה ה ז א ת‬
‫לסיפורי העמים הקדמונים ואת מליצותיה במליצת היונים‪ ,‬ו א ם לתורה שבעל‬
‫פה אשר היתה בפיהם למשל ולשנינה‪ ,‬כחשו בה ויאמרו לא היא‪ ,‬ו א ת חכמיה‬
‫בזו ויאמרו כי לא ידעו פשטות הכתובים ו א ת ד ק ד ו ק הלשון״‪ .‬כוונתו כמובן‬
‫ל״ביאורים״ השונים של הקוראים לעצמם ״משכילים״ באשכנז ואנשי הריפורמה‬
‫שקמו אז‪.‬‬
‫ורוח ה׳ לבשה א ת רבנו והוא יצא ל ק ר א ת המקצצים בנשק כבד ו ה ר ס א ת‬
‫כל פירושי ההבל שלהם על ידי פירושו הגדול והאמיתי‪ .‬הוא כנה אותו‪ ,‬כפי‬
‫שכתוב בשער הספר בקיצור‪ ,‬על שלושה יסודות‪:‬‬
‫א( שלא ימצא בשום מ ק ו ם בתנ״ד כפל ענין במלות שונות‪:‬‬
‫ב( שכל מלה הבאה במאמר מוכרחת לבא כ מ א מ ר ההוא על פי כללי הלשון‪:‬‬
‫ג( שלא נמצא מ א מ ר ריק מרעיןן נשגב‪.‬‬
‫ובהקדמתו לפירושו על ישעיה‪ ,‬שהוא הספר הראשון בתנ״ד אשר פירש )מלבד‬
‫פירושיו על שיר השירים ומגילת אסתר( הוא מ ב א ר א ת הענין ביתר אריכות‪:‬‬
‫א( לא נמצא במליצות הנביאים כפל ענין במלות שונות‪ ,‬לא כפל ענין לא‬
‫כפל מאמר‪ ,‬ולא כפל מליצה‪ ,‬לא שני משפטים שענינם אחד‪ ,‬לא שני משלים‬
‫שהנמשל אחד ואף לא שני מלות כפולות״‪:‬‬
‫ב( ״לא נמצא במליצות הנביאים ובאוריהם הפשוטים או הכפולים מלות או‬
‫מבוא‪ ,‬תולדות המלגיי׳ם ועניני ספריו‬
‫ד!‬
‫פעלים הונחו ב מ ק ר ה מבלתי כונה מיוחדת‪ ,‬עד שכל השמות והפעלים והמלות‬
‫שמהם הורכב כל מאמר‪ ,‬לא לבד שהם מוכרחים לבא במאמר ההוא‪ ,‬כי גם לא‬
‫היה אפשר להמליץ האלהי להניח ת ח ת י ה מלה אחרת‪ ,‬כי כל מלות המליצה‬
‫האלהית שקולים במאזני החכמה והדעת‪ ,‬ערוכים ושמורים מנויים וספורים‬
‫במדת ה ח כ מ ה העליונה אשר אך היא לבדה תשגיב בכתה לדבר כן״‪:‬‬
‫ג( ״לא נמצא במליצות הנביאים קליפה בלא תוד‪ ,‬גויה בלא נשמה‪ ,‬לבוש‬
‫בלא מתלבש‪ ,‬מ א מ ר ריק מרעיןן נשגב‪ ,‬דיבור לא תשכון תבונה בו‪ .‬כי דברות‬
‫א ל ה י ם חיים‪ ,‬כ ו ל ם א ל חי ב ק ר ב ם רוח חיים באפם‪ ,‬רוח איום אביר אדיר ונורא״‪.‬‬
‫וכפי שבנה א ת פירושו על תורה שבכתב על יסודות קדושים אלה‪ ,‬כך גם בנה‬
‫א ת ביאורו הנפלא על תורה שבעל פה‪ ,‬על המכילתא‪ ,‬ספרי ובפרט על הספרא הוא‬
‫ת ו ר ת כהנים‪ .‬ביאורו זה הוא מבצר כביר לכל דרשה‪ ,‬לכל דבר‪ ,‬ולכל הגה שיצא‬
‫מפי חז״ל‪ ,‬בו הוא מ ר א ה לנו לדעת ״כי היו ביד חז״ל אוצרות וחוסן ישועות‬
‫מ ל א י ם חכמה ודעת‪ ,‬אדירות ובצורות‪ ,‬כללים גדולים ורבים ביסודי הלשון ודרכי‬
‫ההגיון‪ ,‬ח ו ק י ם קבועים כ מ ס מ ר ו ת נטועים‪ ,‬ובידם אנך ואבן הבונים לפלס במאזנים‬
‫כל דיבור ומלה‪ ,‬ולדרוש במופלא כל הדרשות מסיני מורשות‪ ,‬וכל דברי ה ק ב ל ה‬
‫ותורת הפה‪ ,‬דברי חז״ל ודרושיהם מיוסדים ומוטבעים בעומק הלשון בתורה שבכתב‬
‫וביסודי שפה העברית‪ ,‬כתובים באצבע אלהים מפורש ושום שכל‪ ,‬עפ״י חוקי הלשון‬
‫ויסודי ההגיון בקישור ה מ א מ ר י ם וצירוף המשפטים וחבור המלות אשר השתמשו‬
‫בהם חז״ל בהוצאת הדרושים וההלכןת מן ה מ ק ר א ו ת ‪ ,‬והכתב ; ה ק ב ל ה חוברו‪,‬‬
‫יחדיו יהיו ת מ י ם יתלכדו ולא יתפרדו‪ .‬ובא ה א ו ת והמופת כי התורה שבע״פ מוכרחת‬
‫בתורה שבכתב תורה מן השמים״ )בהקדמת ביאורו על הספרא(‪.‬‬
‫נוסף על כך העירו המו״ל )״פרדס״‪ ,‬תל אביב( כי במהדורה הראשונה‬
‫המלבי״ס ס י כ ם בקצרה דברי ראשי המפרשים שקדמוהו‪ .‬וכך לשונם‪:‬‬
‫״אולם המענין הוא‪ ,‬שמכיון שבהוצאה ראשונה זו לא נדפסו שום מפרשים‬
‫אחרים )בהוצאת ווארשה תרכ״ו־ז ‪ -‬רש״י‪ ,‬בהוצאות מאוחרות מ ת ר נוסף על‬
‫רש״י גם ״מצודת דוד״ ו״מצודת ציוך׳( הוא הוסיף פירוש קצר‪ ,‬שקרא לו ״פירוש‬
‫המפרשים״‪ .‬בשער של ההוצאה ה ז א ת הראשונה‪ ,‬כ ת ב המחבר על הפירוש הזה‬
‫א ת הדברים האלה‪ :‬״ולמען לא יחסר מהתנ״ך הזה גם פרושי הקדמונים‪ ,‬ולמען‬
‫ידע הקרוא להבדיל בין הישן והחדש‪ ,‬הצגתי גם פירוש קצר מצוין בשם פירןש‬
‫המפרשים‪ ,‬כולל בקצור פירושי הקדמונים שהם רש״י‪ ,‬ורד״ק‪ ,‬וראב״ע‪ ,‬ובן מלך‪,‬‬
‫עד שידע ה ק ו ר א ממנו כל דעות המפרשים‪ ,‬איש לפי דרכו ופירושו״‪ .‬פירוש זה‬
‫מצטיין בדיוקו וקיצורו הרב‪ .‬במהדורות הבאות הושמט חיבור זה‪.‬‬
‫עוד כתבו שם בהקדמה‪:‬‬
‫״מלבד הפירושים על מגילת א ס ת ר ושיר השירים‪ ,‬חיבר רבנו גם ביאור על‬
‫ו‬
‫אוצרות‬
‫המלבי״ם‬
‫גדולי ישראל‬
‫מגילת רות בשם ״גזע ישי״ )ווארשה תרל״ט(‪ .‬על מגילות איכה ו ק ה ל ת לא כתב‬
‫כנראה שום פירוש‪ .‬בכל אופן לא נדפסו‪ .‬וגם אינו ידוע לנו הדבר‪ ,‬שנשארו‬
‫בכתובים‪.‬‬
‫]ג[ שמות ספרי רבגו‬
‫עוד כתבו שם )מהדי פרדס( בהקדמה‪:‬‬
‫״מלבד הפירושים על מגילת א ס ת ר ושיר השירים‪ ,‬חיבר רבנו גם ביאור על‬
‫מגילת רות בשם ״גזע ישי״ )ווארשה תרל״ט(‪ .‬על מגילות איכה ו ק ה ל ת לא כתב‬
‫כנראה שום פירוש‪ .‬בכל אופן לא נדפסו‪ .‬וגם אינו ידוע לנו הדבר‪ ,‬שנשארו בכתובים‪.‬‬
‫ספרים אחרים של הגאון המחבר זצ״ל הם‪:‬‬
‫״ארצות החיים״ ‪ -‬ביאורים על שולחן או״ח ח״א )עד סי׳ כ״ד(‪ ,‬ברסלוי‬
‫תקצ״ז‪ .‬עם הוספות ־ ווארשה תר״ך‪ .‬״ארצות החיים״ ‪ -‬ח״ב מסי׳ כ״ה עד סי׳‬
‫ל״א ־ ווארשה תרכ״א‪.‬‬
‫״ארצות השלום״ ־ ט׳ דרושים‪ ,‬קרוטושין תקצ״ט‪ ,‬ווארשה תר״ך‪ ,‬ווארשה‬
‫תרכ״א‪ ,‬מונקאטש תרנ״ו‪ ,‬פיעטרקוב תרס״ה‪.‬‬
‫״התורה והמצוה״ פי׳ על התורה‪ .‬נדפס לראשונה בבוקארשט‪ ,‬תר״כ )ובתחילת‬
‫ס פ ר ויקרא יש ק ו נ ט ר ס ״אילת השחר״‪ ,‬תרי״ג כללים בדקדוק בהבנת פרשנותם‬
‫‪,‬‬
‫של חז״ל(‪.‬‬
‫״מקראי קדש״‪ ,‬פירוש על נביאים וכתובים ]וחסר בידינו מדבריו על מגילות‬
‫איכה וקהלת(‪ ,‬קרוטשין‪ ,‬תר״ד‬
‫״משל ומליצה״ )שירי קדש‪ ,‬נגד מ ד ת החנופה( ־ פאריס תרכ״ז‪ ,‬ווארשה‬
‫תרל״ז‪ ,‬ווארשה תרנ״ד‪ ,‬ווארשה תרס״ב‪.‬‬
‫״ארץ חמדה״ )דרשות על התורה ב ד י ד פרד״ס‪ ,‬וביאורי אגדות‪ ,‬הובא לדפוס‬
‫ע״י נח איזענשטאדט( ווארשה תרמ״כ‪ ,‬ווילנא תרנ״ט‪.‬‬
‫״עלה לתרופה״ )פירוש על הלכות דעות להרמב״ם‪ ,‬פרק רביעי( ‪ -‬ווארשה‬
‫תרס״ד‪ ,‬ברדיוב תרפ״ח‪,‬‬
‫״יסוד< חכמת ההגיון״ )למודי ח כ מ ת ההגיון( ווארשה תר״ס‪] .‬ומציין הרב‬
‫שלמה אליעזר בן ריא״ז מרגליות‪ ,‬כסוף ה ק ד מ ת ו ל״ארצות החיים״‪ ,‬מהדורה‬
‫שנת תש״כ‪ ,‬שהמו״ל לספר זה החליף משלים שכתב המלבי״ם למשלים אחרים‬
‫ע״פ עצמו‪ .‬וכן לא ייעשה[‪.‬‬
‫״יאיר אור״ ‪ -‬על שמות ופעלים נרדפים )‪ 662‬מלים( ‪ -‬ווארשה תרנ׳יב‪,‬‬
‫ווילנה תר״ס‪.‬‬
‫מבוא‪ ,‬תולדות המלבי׳ים וענייני ספריו‬
‫ז‬
‫על יסוד ספרי הגאון מורנו ורבנו המלבי״ם זצ״ל‪ ,‬נתחברו כמה חיבורים‪:‬‬
‫״הגדה של פ ס ח ‪ /‬לפי דרך מוהר״ר מאיר ליבוש מלבי״ם זצ״ל מ א ת מוה״ר‬
‫‪,‬‬
‫נפתלי משכיל לאיתן ‪ -‬הפירוש נקרא ״מדרש הגדה״‪ ,‬ווארשה תר״ג‪ ,‬שם תרמ״ג‬
‫עם הוספות‪ ,‬שם תרנ״ד‪ ,‬תרצ״ט‪] .‬עיין ״בית עקד ספרים״‪ ,‬מערכת ה׳ מ ס פ ר‬
‫‪ .(192‬ובטעות ישנן כ מ ה מהדורות בדורנו שבשער הספר מ ת נ ו ס ס ו ת ה מ ל י ם‬
‫״שנתחבר ע״י המלבי״ם״ )עצמו(‪ ,‬וזו טעות! ויש כ מ ה גרגיר לפירוש ההגדה‪,‬‬
‫ב״ארץ חמדה״‪ ,‬על דברים‪ ,‬דף ‪.173‬‬
‫״לקוטי שושנים״‪ ,‬על שמות הנרדפים בתנ״ך‪ ,‬מ ל ו ק ט מספרי המלבי״ם‬
‫והגר״א‪ ,‬מ א ת ה״ר שלמה ז א ב הער‪ ,‬ווילנא תרל״ה‪.‬‬
‫״הכרמל״ ־ ]ראשי תיבות‪ :‬הגאון כבוד רבנו מאיר לייבוש[‪ .‬ביאור שמות‬
‫הנרדפים בתנ״ך לפי ס ד ר א״ב‪ ,‬מתוך כ ל ספרי המלבי״ס‪ ,‬וגם ליקוטים חשובים‬
‫בביאורי מושגים בעניני אמונת <שראל‪ ,‬ומדות‪ .‬מ א ת מוה״ר יוסף גרינבוים‬
‫)תלמיד מהר״ם שיק(‪ ,‬סיגט תר״ס‪ .‬ועכשיו יצא לאור שוב במהד׳ צילום ע״י‬
‫ח ב ר ת המסורה‪ ,‬ירושלים‪] .‬ויש להעיר כאן כי מפני שהמלבי״ם היה טרוד ברבנותו‪,‬‬
‫וכן בעבודה יצירתית ענפה ביותר‪ ,‬הוא קיצר ומיהר בכתיבת ״יאיר אור״‪ .‬לעומתו‬
‫ס פ ר ״הכרמל״ מושלם יותר‪ ,‬ומביא מ ק ו ר ו ת ו א ס מ כ ת א ו ת רבות לדבריו‪ ,‬ובמיוחד‬
‫מן ״אילת השחר״[‪.‬‬
‫״ילקוט שלמה״‪ ,‬ל ק ו ט י ם מספרי הרב מלבי״ם על ס ד ר הש״ס‪ ,‬מ א ת הר״ש‬
‫דריליך‪ ,‬ניו יורק‪ ,‬תרצ״ח‪ .‬ועוד ספר ל ק ו ט י ם מפירושי המלבי״ם על בבא מציעא‬
‫לוקטו ו ס ו ד ו ת ע״י הר׳ שלמה דריליך‪ ,‬ניו יורק‪ ,‬תש״ג‪.‬‬
‫״מכל ספרי רבנו‪ ,‬הנכבד ביותר ו ה מ פ ו ר ס ם ביותר ה ו א פירושו הגדול והיקר‬
‫על תנ״ך‪ .‬והוא הידוע בקרב אחינו בני ישראל‪ ,‬בשם ״פירוש המלבי״ם״ או ס ת ם‬
‫״המלבי״ם״‪ .‬ולמרות שהגאון המחבר נתן שמות כוללים לפירושיו על התורה‬
‫ולפירושיו על הנ״ך‪ ,‬ולכל ס פ ר וספר מהתנ״ך לחוד ־ הרי השמות הללו אינם‬
‫ידועים כל כך בתוך ק ה ל הלומדים והמעייניס‪ ,‬ו ה ם נקראים בפי כ ל בלשון‬
‫חיבה‪ ,‬ולאות יקר ס ת ם בשם ״המלבי״ם״‪] .‬ובספר האנצקלופדי ״מקדש מעט״‬
‫על תהלים‪ ,‬השתמש בשם שייסד המלבי״ם‪ :‬״תפילות דוד״[‪ .‬כי בפירושו זה נתן‬
‫לנו הגאון המחבר כלשונו ״נשק וכלי ק ר ב נגד כל כופר ופוקר ונגד כל מכחיש‬
‫ומבקר״‪ ,‬ובביאוריו העמוקים והמופלאים האיר עינינו והרחיב דעתנו להבין א ת‬
‫ת ו ר ת ה׳ ו א ת דברי חז״ל‪ ,‬והרים קרן התורה והאמונה בדרך לא שערוהו‬
‫המפרשים בדורות האחרונים״‪.‬‬
‫עד כאן העתקנו מההקדמה של הוצ׳ פרדס‪.‬‬
‫ויש לנו להעיר כי ה ח ל ק האחרון של ביאור המלבי״ם לספר ״דברים״ נכתב‬
‫ע״י תלמידו שומע לקחו‪ ,‬שהשלים א ת המלאכה‪ .‬כד הודיע לנו ס פ ר ״הכרמל״‬
‫ח‬
‫אוצרות‬
‫המלבי־״ם‬
‫גדולי י־שראל‬
‫)פרק ״אזני שמעו״(‪ .‬והוא פרשת כי תצא‪ ,‬פ ס ק א ק״י ואילך )דף ‪ (1544‬וכן‬
‫״תורה אור״‪ ,‬פרשת וילך )דברים ל‪ ,‬יד‪ ,‬דף ‪ 1618‬ואילך(‪.‬‬
‫כדי לקבל ידיעות על הספרים שנותרו עדיין בכת״י‪ ,‬יועילו לנו דברי המלבי״ם‬
‫עצמו ב ה ק ד מ ת ו למהדורה ק מ א של ״ארצות החיים״‪ ,‬בשנת תקצ״ז ]ובודאי‬
‫אח״כ הוסיף עוד כהנה וכהנה[‪ .‬העתקנו כאן ר ק ח ל ק מדבריו‪:‬‬
‫״עלם ק ט ן רד ויחיד הייתי לפני אמי‪ ,‬ואןר אבי הן אין אתי‪ ,‬עודנו באבו‬
‫נקטף החריף והמופלג בתורה מוהר״ר יחיאל מיכל זצ״ל‪ .‬תבורך מנשים אשה‬
‫יראת ה ‪ /‬תבורך מנשים אמי הצדקת הצנועה המשכלת מ ר ת סימציא תחי׳ וכו׳‬
‫מנשים באהל תבורך‪ ,‬אשר יומם גם לילה לא שכב לבה‪ ,‬בימין צדקה ת מ כ ה‬
‫ימיני‪ ,‬ותנהלני במעגלי צדק‪ ,‬זכרה לה אלוהי לטובה‪.‬‬
‫ובעת הייתי בן שלש עשרה שנה‪ ,‬כצפור בודד על קן החכמה‪ ,‬לבדי גם רב‬
‫ריע וחבר לא היה לי‪ ,‬התעוררה נפשי לקול כנור תשוקת הלימודים‪ ,‬מיטיב נגן‬
‫באזני‪ .‬גס נשמת התורה אשר התהלכה בקרב אבותי מעולם‪ ,‬העירה א ת רוחי‪,‬‬
‫כאיש אשר יעור משנתו‪ .‬ואקיץ‪ :‬והנה עט בידי‪ ,‬ושבט סופר מהיר ביד ימיני‪.‬‬
‫כתבתי‪ ,‬חידשתי‪ ,‬כארתי ופרשתי‪ ,‬ויד ה׳ עלי חזקה‪ .‬וכו׳‬
‫והנה עד כה ברכני ה׳‪ .‬והן עתה ת ח ת ידי‪ ,‬תהלה לאל‪ ,‬מלבד החיבור הנוכחי‪,‬‬
‫אשר נדפס ממנו עתה א פ ס קצהו‪ ,‬עוד שני אלומות גדולות ופרי תבואה חידושי‬
‫הש׳יס‪ ,‬מ ח ב ר ת על הרמב׳ים ]ב[דיני קדשים ודיני ט ו מ א ה זטהרה^תשובות וחידושי•‬
‫מפוזרים ביתר ג׳ חלקי השו״ע )חוץ מ״ארצות החיים״‪ ,‬שעל או״ח[‪] ,‬ועוד[ קבוצת‬
‫דרושים המונים אשר הגדתי במעמד גדולי ישראל‪] ,‬ועוד[ חיבור מפואר על התורה‪,‬‬
‫כ מ ה חיבורים ק ט נ י ם ביתר חכמות ]אמר המעתיק‪ :‬ב ה ק ד מ ת הרב מרגליות‬
‫ל״ארצות החיים״‪ ,‬עמ׳ ‪ ,8‬מביא אגרת מהמלבי״ם בעת שהיה רכ בקעמפיך‪ :‬״ולחפץ‬
‫הדורשים לשוט כעץ משוט על ארבות הנחלים‪ ,‬על מבוע ח כ מ ו ת אחרות ולמודים‬
‫שונים‪ ,‬אליהם מגמת פניהם‪ ,‬ואותי יום יום ידרשון‪ ,‬ועל ברכיהם נולדו לי חיבורי•‬
‫רבים‪] ,‬הו[לדתי ב ח כ מ ת ההגיון והטבע‪ ,‬ו ח כ מ ת ביקור השכל‪ ,‬ומה שאחר הטבע‪,‬‬
‫זולת חיבורי איוב וישעיה ודרושים״[‪ .‬וביאור נחמד על ס׳ ״בחינות עולם״ ]לידעיה‬
‫הבדרשי[‪ ,‬״מגילת סתרים״ בחכמת ה א מ ת אשר האיר עיני בה מורי בחכמה זו‪,‬‬
‫איש קדוש גאון צבאות ישראל מוהר״ר צבי זצ״ל מזודטשוב ]זידיצ׳וב[‪ .‬ולכל‬
‫אלה ]שיש להדפיסם[‪ ,‬משפט הבכורה לחיבור הנוכחי ג״ארצות החיים״( היותו‬
‫לענין דינא ולתועלת הרבים ועל ס ד ר השו״ע‪ ,‬החילותי בו כבן חמש עשרה שנה‪.‬‬
‫אז עיינתי בו ב מ ק ו מ ו ת מפוזרים וכוי‪.‬‬
‫עד סביב לשנת התק״ץ‪ ,‬ואני הייתי אז כבן עשרים שנה‪ ,‬החילותי לסררו‬
‫ל ה ק י ם עמודיו ומכוניו ובריחיו ואדניו‪ .‬יום ולילה עמדתי על משמר‪ ,‬א ת עתותי‬
‫הקדשתי לאת ליל<תי למלכות שמים הפרשתי וכד‪ .‬ל א הלכתי בחיבור זה ל ק ר א ת‬
‫מבוא‪ ,‬תולדות המלבי״ם ועניני ספריו‬
‫ט‬
‫פלפולים זרים והדודים‪ ,‬נקודים וברודים‪ ,‬א ך יצאתי לבקש המרכז מן העגולה‪,‬‬
‫והצודק משני ק צ ו ת האפשר בלבד‪ .‬נעד כאן העתקנו מ ה ה ק ד מ ה ל״ ארצות החיים״[‪.‬‬
‫ויש עוד כתבי יד של המלבי״ם‪ ,‬אשר לעת עתה ל א נודע מ ק ו מ ם ‪ .‬הנה‬
‫בליקוטים שבספר ״ארץ חמדה״ )במהדורה קמא(‪ ,‬בסוף ספר ויקרא‪ ,‬דף ‪ 61‬לפני‬
‫ד״ה שמאי היה אומר‪ ,‬מוסיף המלבי״ם המלים‪ :‬״ובארנו יתר הדברים ב]מסכת[‬
‫ברכות״ ]דף נ״ד ואילך[‪ .‬וחידושים אלו ל א נדפסו‪.‬‬
‫ובהקדמתו של הרב יוסף גרינבוים ל״הכרמל״ )דף ז( מביא דברי ה ח כ ם ר׳‬
‫א ב ר ה ם גינצלר מ ק ר א ק א )פולין(‪ ,‬ב״א ]בן אחיו[ של המלבי״ם‪ :‬״כי בעת שהיה‬
‫המלבי״ם אברד בגיל י״ח שנה היה רגיל להסתופף אצל הגה״ק אדמו״ר ר׳ צבי‬
‫מזידיצ׳וב‪ .‬וישב אצלו בביתו סגור ומסוגר בחדר אפל ]ללא חלון[‪ ,‬שנה ומחצה‬
‫עד השלים א ת הספרים הקדושים עץ חיים וכל כתבי האריז״ל״‪ .‬ומוסיף המחבר‬
‫על כך כי הבין מדבריו כי ודאי למד יום ולילה ר ק לאור הנר בלבד‪ ,‬כמו שעשה‬
‫הגאון מוילנא‪ ,‬כי כוונתו ל ה ת ר ח ק מלראות או לשמוע כל דבר מבעד לחלון‪ ,‬פן‬
‫יסיחו א ת דעתו מלימודו‪.‬‬
‫הנוסח ה מ ל א של ה מ כ ת ב )שנכתב כשנת תרנ״ד( מובא ב״המלבים‪ ,‬חייו‬
‫ופעלו״‪ ,‬של הרב משה ישר )עמ׳ צח־ק(‪ .‬שם ענה בתלונות קשות נגד רננת כ מ ה‬
‫״חסידים״ בורים שהתנגדו לספרי המלבי״ם‪ .‬ו מ ת א ר א ת המחבר‪ :‬״רב גאון‬
‫כמוהו המלא בש״ס ופוסקים ספרי ספרא ו ת ו ס פ ת א מדרש ואגדה וכל כתבי‬
‫האריז״ל וספרי מ ו ס ר והיראים‪ ,‬וכל חכמה ותבונה אשר לאי בקודש‪ ,‬חקירה‬
‫ופילוסופיה״‪.‬‬
‫כמה הערות בעניו השמות שהמלבי״ם העניק לספרים שחיבר‪:‬‬
‫ששה מחיבוריו באו בצירוף שם ״ארץ״‪ .‬ה ם ספר ״ארצות החיים״ )ובו מובא‬
‫ט כ ס ט מרכזי ״לב הארץ״‪ ,‬בו רשם המלבי״ם א ת ההלכות למעשה‪ ,‬לפי ס ד ר‬
‫סימני שו״ע או״ח עד לסימן ל״א‪ ,‬כולל כ מ ה הלכות שהוסיף שם‪ .‬וכן נמצא‬
‫שם לצדו ״המאיר לארץ״ רשימות בדרך של בקיאות להביא מקורות ל א ו ת ם‬
‫פ ס ק י ההלכות‪ ,‬וכן יש ש • לצד הנגדי של העמוד ״ארץ יהודה׳‪ /‬ביאור ארוך‬
‫לבירור ההלכה‪ ,‬דומה ל״ביאור הלכה״ של ה״משנה ברורה״(‪ .‬וכן ספר דרשות‬
‫״ארצות השלו•״‪ ,‬וכן פירוש לתורה בדרך פרד״ס ״ארץ חמדה״‪.‬‬
‫א מ נ ם ל א מצאנו ]לעת עתה[ איפה המלבי״ם נותן נימוק לשמות אלו‪ ,‬אבל‬
‫כיון שהוא היה שר בית הזוהר‪ ,‬נ״ל ברור שהוא ס מ ך על מ א מ ר בזוהר )ח״א‬
‫דף ד׳ סוף ע״ב( ״כל שאר מלין דאורייתא דמתחדשין קיימין ק מ י קןב״ה‬
‫ואתעבידו ארצות החיים וכו׳ ואתעביד כלא ארץ חדשה מההיא מלה דאתחדשא‬
‫באורייתא ועל דא כתיב ׳כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני‬
‫עושה עומדים לפני׳ )ישעיה נא( עשיתי לא כתיב‪ ,‬אלא עושה‪ ,‬דעביד תדיר מאינון‬
‫אוצרות‬
‫המלבי־״ם‬
‫גדולי ישראל‬
‫חידושיו וכו׳‪ .‬ועל דא כתיב ׳ואשי• דברי בפיך וכו׳ לנטוע ש מ י • וליסוד ארץ׳‬
‫עכ״ל לעניננו‪ .‬כלומר המחדש חידושים בסתרי תורה בורא ״שמים חדשי•״‪.‬‬
‫והמחדש בנגלות התורה ב ז א ת הוא בורא ״ארצות חדשות״‪ .‬וזה גם מ ה שהתכוון‬
‫המלבי״ם ב ה ק ד מ ת ו ל״ארצות השלום״ )דף י׳( שם כותב‪ :‬״הם יהיו בעוזרי‪,‬‬
‫לצבא צבא‪ ,‬לרשת ארצות החיים והשלום״ ]הביטוי מופיע במלאכי ב‪ ,‬ה[‪] .‬ושמא‬
‫דעתו של הגאון על פ ס ו ק ״דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו״ )אסתר י‪,‬‬
‫ג( שע״י דרשות אלו יחבר בני ישראל זל״ז שתשרור השלום ביניהם‪[.‬‬
‫וכאשר נפרט יותר‪ ,‬הנה שם של הגאון הוא ״מאיר לייבוש״‪ .‬ידוע שמנהג‬
‫היהודים באירופה לקרוא שם ״ליב״ ]אידיש[ ת מ ו ר ת ״יהודה אריה״ )״גור אריה‬
‫יהודה״(‪ .‬ולכן בתוך ספר ״ארצות החיים״ הוא ק ר א ל מ ח ל ק ה א ח ת ״המאיר‬
‫לארץ״ )על שמו ״מאיר״( והשני ״ארץ יהודה״ על שמו‪ .‬כי כך ח ת ם בכתב רבנות‬
‫לקהילת ווערשנע )מובא בהקדמה למהדורת שנת תש״ך של ״ארצות החיים״‪ ,‬דף‬
‫‪ (5‬״מאיר יהודה בן יחיאל״‪ .‬וגוף קיצור ההלכות הוא ק ר א ״לב הארץ״‪ ,‬כי השם‬
‫שנקרא בו הוא ״מאיר ליב״ ]לב[‪ .‬וקבע ״ארצות החיים״ כי מ ו ס ב על שו״ע אורח‬
‫חיים‪.‬‬
‫מ ק ו ר לשם של חוברת שלו ״אילת השחר״ )בהקדמתו לפירושו על ויקרא(‪,‬‬
‫נראה לומר שהושפע מהגמרא ״למנצח על אילת השחר )תהלים כב‪ ,‬א( מ ה אילה‬
‫זו קרניה מפצילות לכאן ולכאן‪ ,‬אף שחר זה מפציע לכאן ולכאן״ )יומא כ ט‬
‫ע״א(‪ .‬כך באסיפת הכללים הללו הוא מ ב א ר לכל דברי ה ת נ א י ם שבספרא‪ ,‬אף‬
‫שדבריהם ״הללו מטמאין והללן מטהרין‪ ,‬הללו אוסרין והלילו מתירין״ וכו׳‬
‫)חגיגה ג ע״כ(‪ ,‬וזהו ״מפצילין לכאן ולכאן״‪ .‬וזהו השחר ה מ ק ד י ם א ת עצם היום‪,‬‬
‫ה ה ק ד מ ה שלו ק ו ד מ ת לגוף פירושו לספרא‪ ,‬המאיר כיום‪.‬‬
‫ה ק ו נ ט ר ס ״החרש והמסגר״‪ ,‬הנמצא בסוף פירושו ל״שיר השירים״‪ ,‬נקרא‬
‫כך מפני מ א מ ר חז״ל ״כיןן שפותחין ]בהלכה[ נעשו הכל כחרשין ]כלומר שאין‬
‫ביכולתו של אף א ח ד להקשות על דבריהם[‪ .‬מסגר‪ ,‬כיון שסוגרין בהלכה‪ ,‬שוב‬
‫אין פותחין״ )סנהדרין לח ע״א‪ .‬ופירש שם רש״י‪ :‬״דבר הלכה הנעלמת מהן‪,‬‬
‫אין לה פותחין אחרים״‪ .‬כלומר‪ ,‬מה שהם לא ידעו‪ ,‬אין א ח ר היכול לדעת מ ה‬
‫לענות בזה‪ .‬וכן בעניני ס ת ר י תורה שבשיר השירים‪ ,‬מ ה שלא אמרו לנו חכמי‬
‫ה ס ו ד מדורות קדם‪ ,‬אין מי שיבוא לבאר א ת הצפונות(‪.‬‬
‫שם ספרו של הגאון בענין כיאןרי ההבדלים בין שמות הנרדפים ״יאיר אור״‪,‬‬
‫הוא מ ח מ ת שמו ״מאיר״‪.‬‬
‫רוב ספרי הגאון על נביאים כתובים‪ ,‬השם של המפורט של הספר שהמחבר‬
‫בחר‪ ,‬מיד מגלה באיזה ס פ ר מדובר‪ .‬לא כך כ מ ה מהאחרונים שבהם‪ ,‬שם בחר‬
‫בכינוי המאפיין תוכן הספר‪ .‬״מוסר חכמה״ הוא פירוש על משלי‪ .‬״קשת ומגן״‬
‫)מלחמה נגד הכופרים בשכר ועונש( הוא פירוש על ספר איוב‪ .‬״יפח לקץ״ הוא‬
‫מכוא‪ ,‬עניני פשט‪ ,‬דרש‪ ,‬מוסר וסוד‬
‫יא‬
‫פירוש לספר דניאל‪ ,‬שחישב א ת הקץ‪ .‬״לחם הפחה״ )עיין נחמיה ה‪ ,‬יד( הוא‬
‫פירוש לספר נחמיה‪ ,‬שהיה ממונה )״פחה״( מ ט ע ם המלך‪.‬‬
‫החוברת ״עלה לתרופה״‪ ,‬נקרא כך מפני התרופות המובאות בה להשגת‬
‫בריאות האדם‪.‬‬
‫]ד[ איש אשכולות‬
‫אמרו חז״ל ״משמת יוסי בן יועזר וכו׳ בטלו האשכלות״ )סוטה מז ע״א(‬
‫ופירשו בגמרא )שם ע״ב( א ת הביטוי ״אשכלות‪ :‬איש שהכל בו״‪ .‬מפרש רש״י‪:‬‬
‫״שהכל בו‪ .‬תורה ב א מ י ת ה ואין דופי ושכחה ומחלוקת״‪ .‬דומני שתיאור זה‬
‫מ ת א י ם להגאון האדיר המלבי׳׳ם‪ .‬וכן כשבאו חז״ל )גיטין ס ז ע״א( ל ת א ר לנו‬
‫גדולתו של רבי טרפון אמרו ״גל של אגוזים״ ומביא שם רש״י מ ה שהרחיבו‬
‫בפירושו באבות דר׳ נתן )פ״יח( ״מה גל של אגוזים א ד ם נוטל א ח ת מהן ו ה ם‬
‫נקבצות ונופלות זו על זו כולן‪ ,‬כך ר׳ טרפון בא תלמיד ושואלו דבר‪ ,‬היה מביא‬
‫לו ראיה מ ק ר א מדרש משנה הלכה ואגדה‪ ,‬הכל יחד״‪ .‬דומני שלפי ערך דורות‬
‫א ח ר ו נ י • הללו‪ ,‬כך ראלי ל ת א ר א ת הגאון האדיר המלכי״ם‪ .‬משך מ א ו ת שנים‬
‫האחרונים‪ ,‬מלכד הגר״א וכדוגמתו‪ ,‬הרי היה מן יחידי הסגולה‪ .‬כל מאמרי חז״ל‬
‫)והרי ה ם עשרות אלפים!( היו מונחים לו כמו בתוך קופסא‪ .‬אין ז א ת בכח‬
‫אנושי‪ ,‬אלא ודאי הקכ״ה השרה רוחו עליו‪ .‬ו א מ נ ם ל ת א ר כהוגן וכראוי מה היא‬
‫גדולתו של הרב‪ ,‬ק ש ת ה עלי‪ .‬כי ר ק מבין דבר לאשורו יכול ל ת א ר בדייקנות‪.‬‬
‫א ב ל ״לא עליך ה מ ל א כ ה לגמור״ ונעשה לפי מגבלות יכולתנו‪ ,‬ב^ז״ה‪.‬‬
‫פשט‬
‫והמלחמה גגד הכפירה והריפורמים‬
‫תורה שבכתב ודרשות תורה שבעל פה ה מ ב ו ס ס ו ת על הכתב‪ ,‬ודאי קשורות‬
‫זו בזו‪ ,‬״ניתנו מרועה אחד״ )חגיגה ג ע״ב(‪ .‬א ב ל יש ויכוח בין חכמי האחרונים‬
‫מ ה ק ד ם למה? ה א ם היו לחז״ל הלכות מ ק ו ב ל ו ת )בעל פה( וב״מדרשי הלכה״‬
‫יש נסיון להצמיד ההלכות ההן לפסוקים? או להיפד‪ ,‬מפני מ ה שהבינו חז״ל‬
‫בעיונם ב מ ק ר א ו ת הקודש עי״ז הוציאו כל התורה המפוארה הזאת? לפי בעלי‬
‫דעה ראשונה‪ ,‬הרי אנו מוצאים שאפילו מצות שהן מדרבנן מצאו ל ה ם חז״ל‬
‫״ א ס מ כ ת א ו ת ״ מ ה מ ק ר א ‪ .‬וכן טוענים בעלי ס ב ר א זו‪ ,‬אילו היה מ ק ו ר ההלכות‬
‫נלמד מ ה מ ק ר א ‪ ,‬מפני מ ה יש ויכוחים בין חז״ל עצמם כמעט בכל פ ס ק א ו פ ס ק א‬
‫של מדרשי ההלכה? א ב ל עמדת בני הדעה השניה היא שאילו היה הכל נמסר‬
‫בעל פה‪ ,‬בשביל מ ה כל הטורח והיגיעה למצוא סמוכין במקראות? ולמה חז״ל‬
‫עצמם היו חלוקים בביאורי המקראות‪ ,‬כיון שלמעשה רק בקשו למצוא סימוכין‬
‫בלבד‪ ,‬ולשם ״זכרון״ בעלמא? ]הרב קלמן כהנא הביא ס ק י ר ה קצרה של דעותיהם‬
‫של כ מ ה מהאחרונים בנידןן‪ ,‬בספרו ״חקר ועיון״‪ ,‬שנת תש״כ‪ ,‬עמ׳ נח־סד[‪.‬‬
‫יב‬
‫אוצרות‬
‫המלכי״ם‬
‫גדולי ישראל‬
‫במיגוון הדעות שהובאו בנושא זה‪ ,‬המלבי״ם נוקט עמדה נחרצת ביותר‬
‫שמלבד מצוות דרבנן‪ ,‬תקנותיהם‪ ,‬גזרותיהם וסייגיהם‪ ,‬הכל יש ללמוד מ מ ק ר א ו ת‬
‫הקודש‪ .‬ב ה ק ד מ ת ו ל ק ו נ ט ר ס ״אילת השחר״ שבתחילת ביאורו לספר ויקרא )במהד׳‬
‫פרדס‪ ,‬בעמוד רכ״ו ואילד( הוא כותב‪ :‬״כי א מ נ ם כבר נבוכו הלבבות והמעיינים‬
‫השתאו וכו׳ ]כי[ כאשר נבקר ]ביקורת[ א ת הכתובים עצמם ]שחז׳יל הביאו‬
‫בדרשותיהם[ וכו׳ מעגלותיה נעו ועקבותיה לא נודעו‪ .‬כי ברוב דבריהם נראה‬
‫שלא לבד שאין פשט ה מ ק ר א מכריח א ת הדרוש ההוא שהוציאו ממנו‪ ,‬כי גם‬
‫לפעמים היה בהיפך שעומק הפשט ס ו ת ר א ת הדרוש ומתנגד אליו‪ .‬וברוב פעמים‬
‫תלו כל שלטי הגיבורים על קורי עכביש ו ס מ כ ו הלכות גדולות וקבועות על מלה‬
‫או א ו ת אחת‪ ,‬אשר בכל אשר יעמול ה א ד ם לדעת לא יוכל למצוא באיזה אןפן‬
‫הכריחו דבר מן המלה או האות ההיא אשר בא כמשפטה וכהלכתה וכו׳ וכוי‪.‬‬
‫וימצא לפעמים שדרשו מלה א ח ת וגם לפעמים העמיסו עליה דרושים רבים‬
‫שונים ]ובשאר מ ק ו מ ו ת שהמלה מופיעה‪ ,‬שתקו מלדרוש אותה[ וכוי‪ .‬ולפעמים‬
‫דרשו דרוש א׳ ב מ ק ו ם א ח ד ובמקומות א ח ר י ם דרשו ממלה ה ז א ת עצמה בהיפך‪,‬‬
‫כאילו דרשו ככל העולה על רוחם‪ ,‬דברים התלוים על בלימה״‪.‬‬
‫]וממשיד‪ [:‬״וכאשר שאלנו לדור ראשון‪ ,‬ומזקנים נתבונן מה ענו על זאת‪,‬‬
‫ראינו כי מ ל ב ם יוציאו מלים שהכתובים ה מ ו ב א י ם לראיה על ההלכות ה ם ר ק‬
‫ציונים ו א ס מ כ ת א ו ת ‪ ,‬אשר הציבו ל ה ם ציונים לעורר הזכרון‪ ,‬ועיקרי ההלכות‬
‫היו מקובלות בידם בעל פה‪ .‬וזה רחוק ]מהדעת[ מאד! כי ראינו שהם שואלים‬
‫תמיד ״מנא לן?״ ומשיבים מ ק ר א פלוני‪ .‬ומקשים‪ :‬והא האי׳ ק ר א מיבעי ליה‬
‫לכדתניא? ומתרצים ומקשים ומפלפלים‪ .‬שלא יצוייר שיקשו כן על דבר שהןא‬
‫ר ק רמז וסימן לבד‪ .‬וכשיש מחלוקת‪ ,‬כל א ח ד מביא ראיה לדעתו מן המקרא‪,‬‬
‫ודוחה ראיתו של חברו‪ .‬והגמרא מפלפל תמיד ביניהם בעניו ה מ ק ר א ו מ ד ק ד ק‬
‫כחוט השערה‪ ,‬ו ס ו ת ר ובונה בניניהם מן ה מ ק ר א ‪ .‬עד שמבואר שעיקר ראייתם‬
‫מן המקראי׳ עכ״ל‬
‫]מאמר המוסגר של ה מ ל ק ט ‪ :‬הנה על מדוכה זו ישב ג״כ רבנן מ ח ב ר ״הכתב‬
‫והקבלה״‪ ,‬בהקדמתו לספרו‪ .‬וגם הוא מכריע כ א ו ת ה ה מ ס ק נ א של המלבי״ם ] א ם‬
‫כי ק ד ם אותו בהרבה שנים[ אבל פלא גדול הוא שבמרוצת דבריו ״מזכה שטרא‬
‫לבי תרי״ ומביא בהקדמתו בדף י״ז ששתי הדעות הללו‪ ,‬א ם ה מ ק ר א ו ת הובאו‬
‫לשם ראיה מ ו ח ל ט ת או שהם לשם זכרון בלבד‪ ,‬הוצגו בין חז״ל עצמם‪ ,‬ר׳ אלעזר‬
‫ור׳ יוחנן בגיטין ס ע״ב‪ .‬והנה במחכ״ת ה ר מ ה אין מ מ א מ ר הזה מחז״ל ראיה‪,‬‬
‫כי א ת ה מ א מ ר אפשר לפרש בכיוון אחר‪ ,‬עיין דברי הנצי״ב‪ ,‬ב ה ק ד מ ת ״קדמת‬
‫העמק״ ל״העמק שאלה״‪ ,‬מ א מ ר א תחילת פ ס ק א ג׳[‪.‬‬
‫והנה לכאורה השאלה היא ר ק עיונית‪ ,‬כי סוף כל סוף כולנו מחויבים לשמור‬
‫כל התורה כולה‪ ,‬כלי קשר לשאלה א ם למדנוה מ ה מ ק ר א ‪ .‬אכל כדורות אחרוני•‬
‫מכוא‪ ,‬עניני פשט‪ ,‬דרש‪ ,‬מוסר וסוד‬
‫יג‬
‫ק מ ו כת הרפורמים המשחיתים‪ ,‬ו ה ם קלקלו לומר שחז״ל חידשו הלכותיהם‬
‫במשך הדורות ]כמו ב״התפתחות״[ וח״ו באופן מאולץ ודחוק תלו דברי עצמם‬
‫במקראות‪ .‬ונגד דיעה כ פ מ י ת זו אנו צריכים ל ה ל ח ם בכל כחנו‪.‬‬
‫וכך לשונו של המלבי״ם שם בהמשך )דף רכז(‪ :‬״ויהי בשנת התר״ד ליצירה‪,‬‬
‫׳קול כחולה שמענו‪ ,‬צרה כמבכירה‪ ,‬קול ת ו ר ת ה׳ תתיפח תפרש כפיה׳ וכו׳ ]הערת‬
‫המעתיק‪ :‬מליצה ע״פ ירמיה ד‪ ,‬לא[‪ .‬כי נבערו ]מדעת[ ק צ ת רעי אשכנז ]גרמניה[‬
‫ו א ת ה׳ נאצו‪ ,‬ויתאספו ]אנשי ריפורם[ להפר דת וחוקים וכו׳ יכנו א ת עצמם‬
‫״רבנים״ ודרשנים וגם חזנים וזובחי עדתם‪ .‬כל אלו חוברו לעיר בראנשווייג אל‬
‫ע מ ק השדים‪ ,‬ויתפוצצו הכדים הריקים ויתראו הלפידים וכוי‪] .‬ומאריך שם[‬
‫בימים ה ה ם ובעת ההיא ראיתי ונתון על לבי כי עת לעשות לה׳‪ ,‬עת לעשות‬
‫לתורה שבכתב ושבע״פ ח ו מ ה בצורה סביב דלתים ובריח‪ ,‬בל יעלו פריצים ויחללוה‬
‫וכו׳ וכר‪ .‬מ א ז אזרתי כגבר חלצי והחילותי לחבר חבורי על התנ״ך וכו׳ וכו׳‪.‬‬
‫וכי כל דברי התורה שבע״פ מוכרחים ומוטבעים בפשט הכתוב ובעומק הלשןן״‬
‫עכ״ל לעניננו‪ .‬ועוד עיין מ ה שהבאנו בגוף ספרנו בערך‪ :‬״פרשנות״ מדברי ״הכרמל״‪.‬‬
‫דעת מהר״ל‬
‫א מ נ ם כאשר נעיץ בדברי קדמונינו‪ ,‬מצאנו איתן עולם העומד גם הוא בשיטת‬
‫המלבי״ם‪ ,‬הרי הוא אריה דבי עילאי מהר״ל וז״ל‪ :‬״ישתומם לבך על ה מ ר א ה‬
‫הלזה איך פירוש הכתוב בעומק מאד‪ ,‬והוא פירוש הכתוב ב א מ ת ובדקדוק מ א ד‬
‫מ א ד וכוי‪ .‬וכל איש ח כ ם ונבון יתפלא על הקירוב שיש לדבריה^ ]של חז״ל[ אל‬
‫הפשט עם עומק המופלא מ א ד מאד‪ .‬ואיש אשר הוא זר מדברי חכמה‪ ,‬יתפלא‬
‫על הריחוק מן פירוש הכתוב‪ ,‬וגם דבריהם אינם נראים לו‪ .‬ואין זה דבר חדש‬
‫כי גם בתורה וככל ה מ ק ר א הוא כך‪ .‬כי ה א ד ם אשר הוא זר מדברי ח כ מ ה נראה‬
‫לו בתורה ק צ ת דברים רחוקים‪ .‬אך האיש המשכיל יאמר ״כי לא דבר ריק הוא‪,‬‬
‫ו א ם ריק הוא‪ ,‬הוא ממנו״ )ירושלמי‪ ,‬פאה פ״א ה״א(‪ .‬וכן כל דברי הדרשות‬
‫אשר ה ם בתלמוד וכשאר מדרשים כלם‪ ,‬אין א ח ד מ ה ם הן גדול הן ק ט ן שאין‬
‫הדברים עומק הכתוב על פי א מ ת ת ו ; כאשר הוא מעמיק בפירוש הכתוב ימצא‬
‫אותו‪ .‬שלכד נקרא ״דרשה״ כי הוא דרישת הכתוב בחקירה ובדרישה מ א ד מ א ד‬
‫עד עומק הכתוב‪] .‬הערה‪ :‬וכן הוא לשון ה מ ק ר א בדברים יג‪ ,‬טו[‪ .‬ואף כי לפעמים‬
‫ימצא זה דורש בעניין זה וזה בעניין אחר‪ ,‬דבר זה אין קושיא‪ .‬כי בודאי צורת‬
‫הפשט הוא אחד‪ ,‬אבל הדברים העמוקים היוצאים ממנו ה ם הרבה מ א ד וכו׳‬
‫ו כ ו ל • ה ם א מ ת ברור״ עכ״ל )״באר הגולה״‪ ,‬באר ג׳‪ ,‬עמ׳ מד(‪ .‬וב״באר הגולה״‬
‫באר א׳ עמ׳ יט‪-‬כ‪ ,‬ביאר איך אפילו שתי דעות נוגדות של חז״ל‪ ,‬בשתיהן יש‬
‫בחינת האמת‪ .‬וז״ל‪ :‬״כי כל דבר ודבר אי אפשר שלא יהא בחינה יותר מ א ח ת‬
‫לדבר אחד‪ .‬שאף א ם הדבר טמא‪ ,‬אי אפשר שלא יהיה לו צד של ט ה ר ה של‬
‫מ ה וכו׳‪ .‬ובני א ד ם מ ח ו ל ק י ם בשכל‪ ,‬ואי אפשר שיהיו כל שכלי בני א ד ם על‬
‫דרך אחד‪ .‬ולכך כל אחד ואחד מ ק ב ל בחינה א ח ת כפי ח ל ק שכלו״ עכ״ל‪.‬‬
‫‪I‬‬
‫יד‬
‫אוצרות‬
‫המלבי״ם‬
‫גדולי ישראל‬
‫ועוד האריך בזה מהר״ל בספר ״גור אריה״ )שמות יט‪ ,‬טו( בעמן משה רבנו‬
‫שהוסיף יום א ח ד מדעתו על ס מ ך הבנתו בפסוק‪ .‬וכתבו ה ת ו ס פ ו ת )שבת פז ע״א‬
‫ד״ה היום כמחר( ״אין זו דרשה גמורה וכו׳ דאי לאו הכי אין זה ״מדעתו״‬
‫עכ״ל‪ .‬והקשה עליהם מהר״ל ״וכל זה פלא בעיני‪ ,‬כי נראה לי ]כי[ כל הדרשות‬
‫שדרשו ח כ מ י ם כלם ה ם מן התורה‪ ,‬ולא שהם גוף התורה ר ק שהם יוצאים מן‬
‫התורה‪ .‬דמיון זה‪ ,‬הבנאי בונה בית והשלימו‪ ,‬והניח מ ק ו ם להעמיד שם דברים‬
‫הצריכים אל הבית‪ .‬ובא אח״כ ח כ ם א ח ד ומתבונן בבית למה בנה הבית בצורה‬
‫זאת‪ ,‬ר ק להוסיף דבר זה וכו׳ ואין זה תוספת‪ ,‬ר ק פירוש וביאור‪ .‬כד היא‬
‫התורה‪ ,‬ניתנה בלא תןספות ובלא מגרעת‪ .‬והניחה מ ק ו ם ל ח כ מ י ם לבנות‪ ,‬והם‬
‫ה ר מ ז י ם בתורה‪ .‬ומכל מ ק ו ם ‪ ,‬מ א ח ר שלא כ ת ב זה בפירוש‪ ,‬כאילו א מ ר ה תורה‬
‫א ת ם ה ח כ מ י ם יש ל כ ם ב מ ק ו ם זה להוסיף‪ ,‬והוא דעתכם‪ ,‬אבל אין כל פך דבר‬
‫פשוט הכרחי כמו דעת בתורה״ עכ״ל‪ .‬ובזה מבואר כיצד דרשתו של משה רבנו‬
‫״להוסיף יום א ח ד מדעתו״ היא ג • ״מדאורייתא״‪ ,‬וגם מדעתו‪.‬‬
‫ושם לפני זה כ ת ב על הביטוי הנפוץ ״ א ס מ כ ת א ״ ‪ :‬״ואל תטעה לומר כי בכל‬
‫מ ק ו ם שאמרו ז״ל א ס מ כ ת א הוא שמשה רבנו כאשר כתב התורה לא כ ת ב אותו‬
‫בשביל אותה א ס מ כ ת א ‪ ,‬ר ק ה ם ז״ל א ס מ כ ו ה א ו ת ה מדעתם‪ .‬אומר אני‪ :‬ה א ו מ ר‬
‫כן טועה בדברי חכמים‪ ,‬שאם כן יהיו דברי ח כ מ י ם ר ק עמל ןיגיעה ואין בו‬
‫ממש‪ ,‬שלפעמים מוציאים דבר מן ה מ ק ר א ע״י לימוד דרשות‪ ,‬ולא יהיה זה ר ק‬
‫ליפות הדברים או לגנוב דעת הבריות‪ ,‬כאילו היא דרשה מהתורה‪ .‬ולא נאה זה‬
‫‪/‬‬
‫לחכם״ וכו׳ ]עיי״ש שהאריך[‪.‬‬
‫ראינו מדבריו כי כל דברי חז״ל נרמזו במקרא‪ .‬ו א ם א מ נ ם אינם לפי פשט‬
‫הפשוט המןבן בפסוק לקורא בשטחיות‪ ,‬אבל הדברים מתבררים למי שחוקר‬
‫ודורש כעומק‪ .‬וכאן עלינו לחלק ביו מ ל ת ״דרשה״ )רם דרגא( למלת ״דרוש״‬
‫)נחות דרגא(‪ .‬התורה ״נדרשת״ בשלש עשרה מדות של ר׳ ישמעאל‪ ,‬ואלו ה ם‬
‫לגופם של הכתובים ונקראים ״דרשות״‪ .‬אבל מערכת ״דרוש״ )לפי השימוש‬
‫ה מ ק ו ב ל של התיבה( היא שהדורש רוצה להביע רעיון מסוים‪ ,‬והוא מצרף יחד‬
‫מ ק ו ר ו ת שונים ב מ ק ר א ו ת או מ מ א מ ר י חז״ל‪ ,‬כדי להוכיח א ת הרעיון שהוא מביע‬
‫עוד בלי ש ה ז ד ק ק ל פ ס ו ק י ם ההם‪ .‬אבל אין ענינה שמחפש בעומק ההבנה של‬
‫פ ס ו ק מסוים‪ ,‬מ ה שחז״ל היו ק ו ר א י ם לכך ״דרשה״‪ .‬ו א מ נ ם במשך הדורות‬
‫נשתנה ונשתבש השימוש בתיבה זן‪ ,‬מעין מ ה שחז״ל אמרו בשבת )לו ע״א( על‬
‫מלים שנתהפכו‪ ,‬עד שבימינו מביטים בפקפוק על דבר תורה ה נ ק ר א בשם ״דרשה״‪.‬‬
‫ומהר״ל מוקיע ומגנה א ת הדורשים מ ה מ ק ר א ככל שעולה על רוחם‪ ,‬בלי‬
‫שיש קשר א מ ת י עם המקראות‪ .‬״קצת מן הרבנים שיקראו ״דרשה״ על מ ה‬
‫שאומרים על ה מ א מ ר מדברי ח כ מ י ם ]בין[ יהיה מכוון האומר ]התנא או האמורא[‬
‫לזה או לא כיוון לזה‪ ,‬ר ק שרוצה הדורש לחבר דברים חדשים‪ .‬וכל אשר הוא‬
‫מכוא‪ ,‬ענייני פשט‪ ,‬דרש‪ ,‬מוסר וסוד‬
‫טו‬
‫זר יותר‪ ,‬חביב ומקובל ומרוצה להם‪ ,‬ותולים עצמם במדרשי ח כ מ י ם שנראים‬
‫ר ח ו ק י ם מ א ד חלילה‪ .‬כי כשלו ונפלו‪ ,‬כי אין עניין הדרשה כך‪ .‬ר ק נ ק ר א ״דרשה״‬
‫מפני שהוא דרישת ו ח ק י ר ת הכתוב כאשר היה מקובל ל ה ם לדרוש התורה בי״ג‬
‫מדות‪ ,‬לא ח ס ר ו ולא הוסיפו כלל״‪) .‬״באר הגולה״‪ ,‬באר ג׳‪ ,‬עמ׳ מד(‪.‬‬
‫לבסוף דבריו‪ ,‬מהר״ל חוזר להדגיש כי דרשה כז? היא עומק הפשט‪ ,‬והם‬
‫חופפים זה א ת זה‪ .‬״והנה דברי ח כ מ י ם ה ם לפי הדקדוק‪ ,‬והם דברים נגלים‬
‫שהעמיקו מ א ד ל ד ק ד ק ולירד עד עומק הכתוב‪ .‬ודבר זה נקרא ״מדרש חכמים״‪,‬‬
‫ה ם הדברים היוצאים מן עומק הכתוב‪ .‬אבל פשוטו קיים ועומד לעד וכר‪ .‬הרי‬
‫שהם גילו לנו שאין לעקור הפשט כלל‪ ,‬אבל הוא נשאר‪ ,‬והדרש שדרשו בו הוא‬
‫עומק הכתוב‪ .‬למה הדבר דומה? לאילן אשר שורשו עומד בארץ‪ ,‬מוציא ענפים‬
‫ומוציא עוד פירות ועלין‪ ,‬והכל משורש אחד‪ .‬וכן הפשט הוא שורש הכתוב‪,‬‬
‫ומתפשט אח״כ לכמה דברים שמסתעפים ומשתרגים ממנו כ מ ה ענפים לכל צד‪.‬‬
‫וכן אמרו בסנהדרין )לד ע״א( מ ק ר א אחד מ ת ח ל ק לכמה טעמים‪ .‬ולפיכך אין‬
‫קשיא כאשר ת מ צ א כתוב א ח ד דרשו אותו לכמה פנים״ וכו׳ עכ״ל )שם‪ ,‬עמ׳‬
‫מח(‪.‬‬
‫ואמנם‪ ,‬גם מהר״ל מודה שיש ת ח ו ם עצמאי הנקרא ״תורה שבעל פה״‪,‬‬
‫א ו ת ם קבלנו ממשה מסיני וידענו אותה עוד ב ט ר ם ידענו כיצד לשייך כל לימוד‬
‫ל פ ס ו ק שהוא שורשו בתורה‪ .‬עיין בזה דברי ״אור החיים״ על ויקרא )יג‪ ,‬לז(‬
‫הכותב‪ :‬״והנה האדון ב״ה בחכמתו רשם בתורה שבכתב כל ‪,‬תורה שבעל פה‬
‫שאמר למשה‪ ,‬אבל לא הודיע למשה כל מ ה שנתן לו בעל פה היכן הוא רמוז‬
‫בתורה שבכתב‪ .‬וזו היא עבודת בני ישראל עמלי תורה ללבש ההלכות שנאמרו‬
‫למשה בסיני והסודות והדרשות כולן‪ ,‬יתנו ל ה ם מ ק ו ם בתורה שבכתב‪ .‬ולזה‬
‫ת מ צ א באו תנאים וחברו ת ו ר ת כהנים וספרי וכד וכוי ועד היום הזה זו היא‬
‫עבודת הקודש בני תורה לדייק ה מ ק ר א ו ת וליישבם על פי ה מ א מ ר י ם שהם תורה‬
‫שבעל פה״ עכ״ל‪ .‬ולכן כותב מהר״ל‪ :‬״ועוד יש לך לדעת ולהבין כי כל מ ה‬
‫שדרשו ח כ מ י ם מן הכתוב‪ ,‬לא היה עיקר שלמדו זה מן הכתוב‪ ,‬ר ק כי בלא זה‬
‫הדבר לפי דעת ושכל חכמים‪ ,‬והדבר הוא א מ ת בעצמו‪ .‬ר ק שאי אפשר שלא‬
‫יהיה נרמז הדבר הזה בכתוב‪ ,‬כי התורה היא ת מ י מ ה ויש בה הכל״ )שם סוף‬
‫באר ג׳(‪.‬‬
‫לפי מ ס ק נ ת דבריו אנו רואים ששתי העמדות כשרות‪ .‬יש מ ה שהחכמים‬
‫קבלו בעל פה‪ ,‬וטרחו ומצאו מקור לזה בתורה‪ .‬ויש שמצאו בתחילה בעיון‬
‫ב מ ק ר א ומזה ה ס י ק ן א ת הדין‪ .‬והא כיצד נצדיק שתי הגישות? אלא ע״פ ס ו ד‬
‫מובן שיש ״אור ישר״ ויש ״אור חוזר״‪ .‬יש ״תורה״ שה׳ מוריד עד אלינו‪,‬‬
‫ותחילתה בתורה שבכתב )תפארת(‪ .‬ויש ״תורה״ הנישאת בעל פה בלבבות חכמי‬
‫ישראל )מלכות(‪ .‬והחיבור הזה בין ת פ א ר ת למלכות חשובה מאד‪ .‬עיין על כך‬
‫טז‬
‫אוצרות‬
‫המלכי״ם‬
‫גדולי ישראל‬
‫דברי ״עבודת הקודש״ לר״מ אבן גבאי )חלק הייחוד‪ ,‬פרק כ״ב(‪ .‬רעיון זה מוזכר‬
‫בזוהר )ח״ב דף ק ס א ע״ב( שדבר גדול הוא לקשר תורה שבכתב עם בעל פה‪.‬‬
‫]וזה ע״י ע״י אופני הדרשה[‪ .‬ובענין זה כך כותב הגאון ר׳ יצחק אייזיק חבר‬
‫)בספרו ״אור תורה״‪ ,‬הערה צז(‪ :‬״והוא ענין הייחוד וכו׳ כמ״ש הגאון ]הגר״א[‬
‫בפירושו לתיקונים״ וכו׳ עיי״ש‪ .‬ואפשר לןמר כי לכן המלבי״ם )ששמע שמועה‬
‫זו בשם הגר״א עוד בטרם נדפס ביאורו( ר א ה בדבר הקישור זה ענין חשוב‬
‫ביותר‪ ,‬ונתן נפשו עליו‪.‬‬
‫כל זה חוץ מהבעייתיות שהפוקרים שבדור התלוננו על זרויות לשוניות שיש‬
‫במליצות ולשתות שבספרי ירמיה ו י ח ז ק א ל )עיין דברי המלבי״ם ב ה ק ד מ ת ו‬
‫לביאוריו לספרים אלו( וכן כמה פערו פה בעניני ה ס ת י ר ו ת שיש בין כ מ ה וכמה‬
‫כתובים שבמקראות קודש‪ .‬ועל כולם המלבי״ם יישר לנו פשט אמתי‪ ,‬כמבואר‬
‫בספריו‪ .‬והבאנו ב״ה בספרנו ל ק ט מדבריו‪.‬‬
‫במפעל קדוש זה היה המלבי״ם למופת‪ ,‬ועליו אפשר להמליץ שקיים המצוה‪:‬‬
‫״ ח ז ק ידיים רפות וברכיים כושלות אמצו״ )ישעיה לה‪ ,‬ג(‪.‬‬
‫הערת ה מ ל ק ט ‪ :‬היו עוד שני גדולי עולם בתקופה ההיא שפעלו בספרותם‬
‫נגד הרפורמים המשחיתים‪ ,‬והוכיחו א ת הקשר ההדןק שבין תורה שבכתב לתורה‬
‫שבעל פה! הרי ה ם הגאון ר׳ יעקב צבי מעקלנברג‪ ,‬מ ח ב ר ״הכתב והקבלה״‪ ,‬וכן‬
‫הגאון ר׳ שמשון רפאל הירש‪ ,‬בעל הביאור לתורה‪ .‬בביאורו לתורה אין המלבי״ם‬
‫מזכיר אותם‪ .‬והרי ״הכתב והקבלה״ נדפס לראשונה בשנת תצןצ״ט‪ ,‬כאשר ספר‬
‫״התורה והמצוה״ של המלבי״ם נדפס ח״כ בשנת תר״כ‪ .‬וקרוב לודאי שכיון‬
‫שכתיבת ספרו ערכה כמה שנים‪ ,‬לא ה ס פ י ק המלבי״ם לראות דברי ״הכתב‬
‫והקבלה״ רק סמוך ל ה ד פ ס ת ספרו‪ ,‬ולכן לא ה ס פ י ק לשבץ מדבריו‪ .‬אבל שמא‬
‫ה ס י ב ה לכך היא מפני שחידושיהם בנויים על שיטות השונות לגמרי מזו של‬
‫המלבי״ם‪ .‬ע״פ רוב מ ח ב ר ספר ״הכתב והקבלה״ בנה א ת הוכחותיו על הבנה‬
‫אינדוקטיבית של המלה הנידונה‪ ,‬בלי להשוותה לשאר שימושי התיבה ההיא‬
‫במקרא‪ .‬לעומתו המלבי״ם הכין לעצמו רשימה מלאה של כל שימושי אותה‬
‫התיבה ב מ ק ר א )זה מתברר מהמובאות )״ציטטות״( הרבות שמביא בפירושיו לכל‬
‫פ ס ק א בספרא(‪ ,‬ורק אח״כ ה ס י ק א ת מסקנותיו‪ .‬וכן המלבי״ם הכין מראש תרי״ג‬
‫כללים )״אילה השחר״( ועל פי כללים רחבים הללו )בעניני מבנה הפסוק‪ ,‬או‬
‫כללי הלשון( הגיע אל הפרט הנידון‪) .‬שיטה זו נ ק ר א ת בלועזית ״דידוקציה״(‪.‬‬
‫לעומתו יש הרכה פעמים ש״הכתכ והקבלה״ פירש מלה בהבנה שהיא ייחודית‬
‫ר ק לאותו מ ק ו ם בלבד שבמקרא‪ ,‬ואינו השימוש הרגיל של א ו ת ה המלה‪ .‬וכך‬
‫המלבי״ם בנה הרבה על ההבדלים המיוחדים שבין השמות הנרדפים‪ .‬אבל אצל‬
‫״הכתב והקבלה״ מצאנו )ע״י חיפוש כמחשב( ר ק תשע פעמים כלבד שמבאר ע״פ‬
‫הבדלי שמות נרדפים‪.‬‬
‫מבוא‪ ,‬עניני פשט‪ ,‬דרש‪ ,‬מופר וסוד‬
‫אין המלבי״ם משתמש בכתבי הרב הירש‪ .‬לא מפני בעיית השפה של כתביו‬
‫)גרמנית(‪ ,‬כי ברור לנו שהמלבי״ם היה דובר גרמנית; גם מפני ששימש שם ברבנות‬
‫)כדלעיל בתולדות חייו( וגם ראינו שמשתמש במלים בגרמנית ב״ארץ חמדה״‬
‫)בראשית עמ׳ ‪ .(87 ,18 15 ,11‬שמא לא ידע להרצות ברבים בשפה צחה ורהוטה‪,‬‬
‫אבל ידע לקרוא בה‪ .‬א ל א מניעת אזכור ה כ ת ב י ם היא מפני ס י ב ה פשוטה מאד‪.‬‬
‫פירושו של רש״ר הירש לבראשית הופיע לראשונה בשנת תרכ״ז‪ ,‬ועל שמות בשנת‬
‫ת ר כ ״ ט וכן הלאה‪ .‬אבל ״התורה והמצוה״ של המלבי״ם נדפסה בשנת תר״כ‪ .‬אבל‬
‫שמא יש ס י ב ה אחרת‪ ,‬גם עניינית‪ .‬הרב הירש היה מחדש גדול לבאר א ת המלים‬
‫כ מ ק ר א לפי מלים דומות להשמעלת אזניים‪ ,‬ה נ ק ר א בלועזית ״הומונימים״‪ .‬אפשר‬
‫שהמלבי״ם לא ה ס כ י ם לשיטה זו‪ ,‬אלא בנה ע״פ הבדלי השמות הנרדפים‪ .‬וכאשר‬
‫המלבי״ם ע ס ק להוכיח ״משפחת מלים״ בני מובן זהה במקצת‪ ,‬בחר מלים שיש‬
‫בהן אותן האותיות )ולא הדומות בשמיעת האוזן(‪ .‬ועוד‪ ,‬המלבי״ם בביאורו ע ס ק‬
‫יותר בצד הלמדני של התלמוד‪ ,‬כמבואר בספרו‪ ,‬ו ה ת ר ח ק מלהשתמש ברעיונות‬
‫מופשטים או מוסריים )כדרכו של רש״ר הירש(‪ ,‬ובמיוחד כשלא היו מעוגנים בעולם‬
‫ה ק ב ל ה שהיתה ק ר ו ב ה מ א ד ללבו של המלבי״ם‪ .‬כל הנ״ל אמור ע״פ הערכה בלבד‪.‬‬
‫וב״ספר המלבי״ם״ )הוצ׳ נצח‪ ,‬ב״ב‪ ,‬דף נז( כותב ר״א ס ו ר ס ק י בקצרה על מפגש‬
‫שבין שני גדולים אלו‪ ,‬״ויתמוך המלבי״ם א ת רש״ר בימין צדקו״‪ .‬עד כאן ההערה‪.‬‬
‫דרוש‬
‫א ח ד מתפקידיו של רב הקהילה הוא לדרוש ברבים‪ .‬לא כולם מחוננים בשני‬
‫ת נ א י ם הנדרשים לעשות כך בהצלחה‪] .‬א[ להגיד דברים חשובים‪ ,‬דברים מעוררים‬
‫ומלבבים‪] .‬ב[ להגיד דברים בסגנון מליצי ו מ ת ו ק )והרי כך הוא א ח ד מפירושי‬
‫המלה‪ ,‬עיין ת ה ל י ס קיט‪ ,‬קג‪ ,‬רש״י וראב״ע(‪ .‬בשתי תכונות אלו היה המלבי״ם‬
‫מומחה‪) .‬עיין דברי המלבי״ם לישעיה נ‪ ,‬ד(‪ .‬ספרו ״ארצות השלום״ הוא יצירת‬
‫מופת לעורר א ת הלבבות לעבודת ה׳ בטהרה‪.‬‬
‫ברור שכל ס ו ק ר ספרו של גאון‪ ,‬אינו יכול ל ת ת לקורא תמונה מקיפה ומלאה‪.‬‬
‫אין שום תחליף ללימוד בספר המקורי‪ .‬ר ק נביא כאן ארבע דוגמאות‪ ,‬והם‬
‫ישמשו בעז״ה לעורר א ת הקורא לגשת אל המעיין החי‪.‬‬
‫]רעיון ראשון[‬
‫]א[ מפני מה לא זכה דוד עצמו להקים את בית המקדש? כתב המלבי״ם‬
‫על כך )״ארצות השלום׳‪ /‬דרוש ב ‪ /‬דף לד( ת״ל‪:‬‬
‫״כאשר א ח ז ה אנכי אשית אל לבי‪ ,‬שמטעם הזה לא בחר ה׳ שיבנה הבית‬
‫ע״י דוד‪ ,‬ונבנה ע״י שלמה בנו‪ ,‬כמ״ש ״וישלח שלמה אל חירס לאמר‪ :‬א ת ה‬
‫ידעת א ת דוד אבי כי ל א יכול לבנות בית לשם ה׳• אלהיו‪ ,‬מפני ה מ ל ח מ ה אשר‬
‫סבבוהו‪ ,‬עד ת ת ה׳ א ו ת ם ת ח ת כפות רגליו‪ .‬ועתה הניח ה׳ לי מסביב‪ ,‬אין שטן‬
‫יח‬
‫אוצרות‬
‫ד&לכי״ס‬
‫גדולי ישראל‬
‫ואין פגע רע‪ ,‬והנני אומר לבנות בית לשם ה׳ אלוהי כאשר דיבר ה׳ א ל דוד‬
‫אבי לאמר‪ :‬בנד אשר א ת ן על כ ס א ד הוא יבנה הבית לשמי״‪ .‬ולא י ס ת פ ק ]לא‬
‫י ה א ספק[ ב ז ה כל מעיין בצדק‪ ,‬כי ל א לחנם הוכפל והושלש ב ז ה ״לשם ה׳‬
‫אלוהיו״‪ ,‬״לשם ה׳ אלהי״‪ ,‬״לשמי״‪ ,‬כי לא ב מ ק ר ה יצא זה! ולבי אומר לי כי‬
‫לאשר הונח אצל בעלי עבודה ]עבודת הלב[ ליסוד מ ו ס ד שמתנאי המצוות כולנה‪,‬‬
‫שיעשה אותן ]האדם[ ל ש • ה׳ המצוה ]צ׳ מ נ ו ק ד ת פתח[ בלבד‪ ,‬ל א לצורד עצמו‬
‫ופנייה חיצונית‪ ,‬מהגמול והתוחלת אשר יקוה מעשייתן‪ ,‬כי אז עבודתו בכלל‬
‫פיגול הוא‪ ,‬לא יירצה״‪ .‬עכ״ל‪ .‬ומאריד שם המלבי״ס להןכיח כי כיון שידע דוד‬
‫כי ע״י שנמצאת שכינה בינינו בבית המקדש‪ ,‬מובטחים אנו מ כ ל אויבינו מסביב‪,‬‬
‫ויניחו אותנו במנוחה‪ ,‬לכן בעל כורחו לא היה יכול דוד לכוון לשם שמים בלבד‪.‬‬
‫מ ה שאין כן שלמה בנו‪ ,‬כבר שרר אז שלום מ כ ל ה א ו מ ו ת מסביב‪ .‬ובזה המלבי״ם‬
‫שם מבאר א ת ה פ ס ו ק י ם בעזרא )ד‪ ,‬ג( שאמרו ישראל לצרי יהודה שבקשו אף‬
‫ה ם להשתתף בבניו היכל לה׳ בירושלים‪ :‬״לא ל כ ם ולנו לבנות בית לאלוהינו‪.‬‬
‫כי אנחנו יחד נבנה לה׳ אלוהי ישראל״ ]בלבד[ וכוי‪ .‬ותנאי זה ח ס ר אצל אוה״ע‪,‬‬
‫שהם מכוונים לשם תועלת או כדי להשיג כבוד‪ ,‬ובמיוחד בימי כורש‪ ,‬אשר גויי‬
‫הארץ חשבו ש ה ם מ ק י י מ י ם בזה מצות כורש המלד שציוה על כך וזה פוגם‬
‫ב ט ה ר ת כוונת המצוה‪ .‬לכן לא הסכימו ישראל לשתף א ו ת ם בבנין בית המקדש‪.‬‬
‫]רעיון שני[‬
‫]ב[ כ ל יהודי בפני עצמו ראוי להשכין שכינה בלבו‪ ,‬שיהיה ה ו א עצמו דומה‬
‫לבית המקדש ]וכמו שכל חלקי המקדש דומים לאברי האדצש‪ ,‬כמו שהאריד‬
‫המלבי״ם לבאר ז א ת ב״רמזי המשכן״ בביאורו לתורה‪ ,‬פרשת תרומה[‪ .‬וז״ל‬
‫ב״ארצות השלום״ ]דרוש ג׳‪ ,‬דף נט[‪:‬‬
‫״ועל זה הוכיח ירמיה לבני דורו‪ ,‬אשר חשבו בלבבם כי עיקר השראת‬
‫השכינה היא בבית המקדש בעצמו‪ ,‬ולא הבינו ז א ת שבהכרח לזה ]צריכים[‬
‫הצירוף והקשר המיוחד מנשמת בני ישראל! וכו׳‪ .‬א מ ר ל ה ם ירמיה )ז‪ ,‬ד( ״היטיבו‬
‫דרכיכם ומעלליכם ואשכנה א ת כ ם ב מ ק ו ם הזה‪ .‬א ל ת ב ט ח ו ל כ ם על דברי השקר‬
‫לאמר‪ :‬היכל ה׳ היכל ה׳ היכל ה׳ המה״‪ .‬יאמר‪ :‬א ל תבטחו ל כ ם על דברי השקר‬
‫ב מ ה שתאמרו כי היכל ה׳ ובית המקדש הוא ה נ ק ר א ״היכל ה׳״ שבו ישרה‬
‫שכינתו‪ ,‬כי אין הדבר כן! ר ק בית ישראל עצמם‪ ,‬ה ם היכל ה׳ ]הערת ה מ ל ק ט ‪:‬‬
‫כ מ ו שסיים ״המה״![ ןכל כן בהכרח שתיטיבו דרכיכם‪ ,‬ואשכנה א ת כ ם בעצמכם‬
‫ב מ ק ו ם הנבחר‪ ,‬ועליכם ישכון כבוד ה׳ וכו׳ ]ומאריך שם[‪.‬‬
‫]כי למרות שנחרב הבית[ ״מכל מ ק ו ם לא יתחמץ לבבנו‪ ,‬כי הגם בעת נחרב‬
‫המקדש והוסר התמיד‪ ,‬לא ס ר ה שכינתו מתוכנו‪ ,‬כמ״ש ״ויטוש א ה ל שילה ]אז[‬
‫א ה ל שיכן באדם״ )תהלים עח‪ ,‬ס׳( בקרב ה א ד ם ותוך עמו‪ .‬כ מ ו שהיה ק ו ד ם‬
‫ח ט א העגל שעדיין לא נצטוו על המקדש‪ ,‬א מ ר ״בכל מ ק ו ם אשר אזכיר א ת שמי‬
‫מבוא‪ ,‬ענייני פשט‪ ,‬דרש‪ ,‬מוסר וסוד‬
‫יט‬
‫אבוא אליך וברכתיך׳‪ .‬וכן א מ ר בהבטחה העתידה‪ :‬״ונתתי א ת מקדשי בתוכם‬
‫]כלומר‪ ,‬בנשמותיהם של בני ישראל[ לעולם‪ .‬והיה משכני עליהם וכו׳ וידעו הגוים‬
‫כי אני ה׳ מקדש א ת ישראל בהיות מקדשי ב ת ו כ ם לעולם״ )יחזקאל לז‪ ,‬כו־כח(‬
‫עכ״ל שם‪.‬‬
‫ועוד הוסיף )בדף סג(‪ :‬״והם בעצמם כנו א ת הבית עם כל כליו‪ ,‬במה שהכינו‬
‫א ת לבבם להיות כ ס א אל האור האלוהי‪ ,‬אשר על זה אמר ]ה׳[ למשה ״ככל‬
‫אשר אני מ ר א ה אותך א ת תבנית המשכן״ )שמות כה‪ ,‬ט‪ .‬ודרשת הרב היא מפני‬
‫שלא כתוב ״ככל שאני מ ר א ה לך״{‪ .‬שהוא ]בא לומר[ בהיותו ]משה רבמ[ בית‬
‫נאמן לה׳ צבאות‪ ,‬כבר נראה בו תבנית המשכן בכל פרטיו‪ .‬ואמר ״וראה ועשה‬
‫בתבניתם‪ ,‬אשר א ת ה ]בעצמך[ מ ר א ה בהר״ בעת ששכן האור עליך״ עכ״ל‪.‬‬
‫וסיים בכך דברי דרוש ג׳ שם‪ :‬״ותנחומין של א מ ת היה זה לדוד ע״ה ברצותו‬
‫לבנות הבית‪ ,‬ובאה הנבואה מ א ת נתן הנביא כי הוא לא יבנה הבית‪ ,‬א מ ר לו‪:‬‬
‫״והגיד לך ה׳‪ ,‬כי בית יעשה לך ה׳!״ )שמו״ב ז‪ ,‬יא( כאומר‪ :‬אל תצטער על זה‪,‬‬
‫כי א ת ה אינך צריך אל הבית‪ .‬כי בית יעשה לך בעצמך‪ ,‬שאתה בעצמך בית לה׳‪,‬‬
‫ורוח ה׳ בך ומלתו על לשונך״ עכ״ל‪.‬‬
‫הדרוש הנפלא הזה הוזכר בקצרה בדברי ביאור רבנו לפרשת ת ר ו מ ה )שמות‬
‫כה‪ ,‬ח( ושוב ב״רמזי המשכן״ ד״ה ״וזאת היתה ה כ ת ה במלאכת המשכן״ )דף‬
‫‪ .(402‬א מ נ ם גרעין הרעיון נמצא בדברי ר״מ אלשיך )שמות כה‪ ,‬ט( אבל המלבי״ם‬
‫‪/‬‬
‫הלביש הרעיון בראיות כבירות‪.‬‬
‫]ג[ הנ״ל הבאנו מ״ארצות השלום״ אבל רבות הן פנינים יקרות שזורות‬
‫בביאורו לתנ״ך‪ .‬נביא כאן ר ק שתים מהם‪ .‬דוד נשלח לאחיו שבשדה המערכה‬
‫ע״י אביו‪ ,‬עת שגלית הפלשתי התגרה בישראל‪ ,‬ושאול המלך פחד ממנו מ א ד‬
‫)שמו״א יז‪ ,‬יא(‪ .‬דוד שמע כי בני ישראל מ פ ר ס מ י ם שלש מתנות כבוד והדר‬
‫שהמלד יתן למי שיכה א ת הפלשתי‪ :‬״ויאמר איש ישראל‪ :‬ה ר א י ת • האיש ]גלית[‬
‫העולה הזה? כי לחרף א ת ישראל עולה‪ .‬והיה האיש אשר יכנו יעשרנו המלך‬
‫עושר גדול‪ ,‬ו א ת בתו יתן לו‪ ,‬ואת בית אביו יעשה חפשי בישראל״ )שמו״א יז‪,‬‬
‫כה(‪ .‬ומיד אח״כ באופן מוזר מאד דוד שואל שוב על מ ה שכבר נדע ומפורסם‪:‬‬
‫״ויאמר דוד אל האנשים העומדים עמו לאמר‪ :‬מ ה ייעשה לאיש אשר יכה א ת‬
‫הפלשתי הלז‪ ,‬והסיר חרפה מעל ישראל? כי מי הפלשתי הערל הזה כי חרף‬
‫מערכות אלהים חיים״ )יז‪ ,‬כו־כז(‪ .‬וכל לומד פשט צריף להקשות על מ ה שאל‬
‫כאשר כבר כתוב מ ק ו ד ם מ ה שאמרו העם?‬
‫ועונה המלבי״ם‪ :‬״כבר בארתי זאת בספרי ״ארצות השלום״‪ ,‬דרוש א׳‪) ,‬דף‬
‫יד( כי דוד א מ ר זאת כ מ ת מ י ה על האיש ישראל ההמוני‪ ,‬שחשב שע״י העושר‬
‫ובת המלד שייעד להמנצח‪ ,‬יימצא איש יתעורר ל ה ל ח ם עם הפלשתי‪ .‬ודוד השיב‬
‫ב‬
‫אוצרות‬
‫המלבי״ם‬
‫גדולי ישראל‬
‫כי הפעולה הגדולה ה ז א ת בעצמה‪ ,‬ל ה נ ק ם ממחרף אלהים חיים ועם }ע׳ מנוקדת‬
‫פתח[ ה׳ צבאות‪ ,‬הוא יותר י ק ר מ כ ל רכוש ומכל מתן‪ .‬וזה עצמו השכר היותר‬
‫גדול ]עבור[ מי שיצליח לעשות פעולה מאושרה כזו‪ .‬ואי אפשר להעלות על הדעת‬
‫שיקבל שכר בעד דבר טוב ומאושר אשר יעשה‪ ,‬שהדבר בעצמו הוא השכר היותר‬
‫גדול‪ .‬וזהו שאמר כמתפלא ״מה ייעשה לאיש אשר יכה א ת הפלשתי הלז?״‪.‬‬
‫היתכן יקבל עליו שכר! א ח ר שבמעשה זה יסיר חרפה מעל ישראל‪ ,‬וכבר די לו‬
‫שכר והותר א ם יזכה לעשות זאת‪ .‬״כי מי הפלשתי״ וכר? והלא לב כל מ ק נ א‬
‫לה׳ ולעמו יתאזר לנקום נ ק ם מצד תבערת ה ק נ א ה והנקמה לעמו ואלוהיו‪ ,‬לא‬
‫מצד השכר״ עכ״ל )שמו״א יז‪ ,‬כו(‪.‬‬
‫]ד[ וכן נסיים פ ר ק זה בפנינה יקרה‪ ,‬כאשר אחיה השילוני משח א ת ירבעם‬
‫למלך על עשרת השבטים‪ .‬א מ ר לו בשם ה׳‪ :‬״ואותך א ק ח ומלכת בכל אשר‬
‫ת א ו ה נפשך‪ ,‬והיית מלך על ישראל״ )מל״א יא‪ ,‬לז(‪ .‬וכל לומד פשט מקשה‬
‫בשביל מ ה צריכים ל פ ס ק א ״ומלכת בכל אשר ת א ו ה נפשך״ א ם בלי זה הוא‬
‫מיועד להיות מלך על ישראל? ועונה על כ ך המלבי״ם בביאורו‪ :‬״אמר לו תנאי‬
‫א ל המלוכה שטרם ימלוך על העם‪ ,‬ימלוך על עצמו‪ .‬א ם ימלוך על כחות נפשו‬
‫ותאוותיו שיכנעו ת ח ת משמעת השכל‪ ,‬אז הוא ראוי למלוך על העם‪ .‬כמ״ש‬
‫ה״כוזרי״ )תחילת מ א מ ר ג(‪ .‬וזה שאמר א ם תמלוך ותמשול בכל אשר ת א ו ה‬
‫נפשך‪ ,‬להכניע ת א ו ו ת נפשך‪ ,‬אז והיית מלך על ישראל״ עכ״ל‪ .‬וחזר על כך‬
‫המלבי״ם בקצרה בביאורו לשמו״ב )כג‪ ,‬ג(‪.‬‬
‫וכבר אמרנו כ מ ה פעמים שלא נוכל להביא א ל א אחדי מאלף מ מ ה שיש‬
‫בספריו‪ .‬הרוצה ללמוד ל ק ח מפיו ראוי ללמוד בכל ספריו‪ ,‬מ ה ח ל עד כלה‪ ,‬ולחזור‬
‫שוב‪.‬‬
‫הרב היה אמן גדול בדרשותיו בפני ק ה ל שומעים‪ .‬יש לנו ס פ ר של הרב‬
‫יעקב מזא״ה )ראשי תיבות‪ :‬מזרע אהרן הכהן( ״זכרונות״ )נדפס אחרי פטירתן‪,‬‬
‫תל־אביב‪ ,‬תרצ״ו(‪ .‬שם בח״ג )עמ׳ קט‪-‬קיב( מ ס פ ר כ מ ה זכרונות‪ ,‬מ מ ה שהוא‬
‫אישית ר א ה אצל המלבי״ם בהיותו במוהילב )‪ .(1872‬הוא מ ת א ר כיצד כ ל ה ק ה ל‬
‫כולו באו להתענג מאמרותיו העממיות והשנונות של הרב‪] .‬ואמנם השלטונות לא‬
‫ראו ז א ת בעין יפה‪ ,‬כי חששו מכל ה ת א ס פ ו ת העם‪ ,‬שמא זוממים ה ם איזה מרד‬
‫נגדם‪ .‬ואסרו על המלבי״ם לדרוש בבית הכנסת‪ ,‬א ל א בבית פרטי[‪ .‬דבריו הובאו‬
‫ג״כ בספר ״המלבי״ם ומאבקו ברפורמים״‪ ,‬עמ׳ ‪ ,70-71‬ונביא כאן מקצתם‪.‬‬
‫״דרשתו הראשונה במוהילב )בשנת ‪ (1872‬עוררה רעש גדול בעיר‪ ,‬הלהיבה‬
‫א ת בעלי הבתים הפשוטים והעניים‪ ,‬ומאידך הרגיזה א ת ה ל מ ד נ י • והגבירים‪,‬‬
‫כמו בבוקרשט‪ .‬המלבי״ם ה ח ל בדרוש פשוט‪ ,‬בפסוק מ ה מ ק ר א ‪ ,‬הבליט א ת ה מ ו ס ר‬
‫שבו‪ ,‬גילה א ת מומי הגבירים ו א ת חיי ה מ ו ת ר ו ת שלהם הפוגעים באחיהם העניים‪.‬‬
‫ה״עמך״‪ ,‬שמחו לשמע הדברים‪ .‬אבל הגבירים והת״ח אמרו ש ק ב ל ת ם א ת המלבי״ם‬
‫מבוא‪ ,‬ערני פשט‪ ,‬דרש‪ ,‬מוםר וםוד‬
‫בא‬
‫כרבם היתה ״ מ ק ח טעות״‪ .‬אמרו‪ :‬״אנו בחרנו במחבר הספר ״ארצות החיים״‬
‫)בהלכה( והנה בא אלינו ״ארצות השלום״ )בעניני דרוש(‪ .‬בראות המלבי״ם א ת‬
‫הבעת הפנים של ח ל ק מהשומעים‪ ,‬הוא העיר בדרשתו )כד מעיד הרב מזא״ה[‪:‬‬
‫״אל יתרעמו עלי אוהבי הפלפול על שאינני מתפלפל לפניהם‪ .‬הנני מודיע‬
‫ל כ ם בשפה ברורה כי היתה לי האומנות הזו ושלחתיה‪ .‬ולא שולחתי אלא א ל‬
‫צאן אובדות‪ ,‬אחי העניים ההולכים בחושה שאין איש משמיע ל ה ם דברים‬
‫המשיבים א ת הנפש‪ ,‬לדעת מי ה מ ה ומה המה‪ ,‬והתורה היא מאירת עיני•‬
‫ומשיבת נפש‪ .‬ואלה האומללים‪ ,‬הנהני• מיגיע כפם ולא היה ביד הוריהם ללמדם‬
‫פלפולים‪ ,‬עומדים כבתי כנסיות ומדרשות‪ ,‬פיהם פתוח לבלוע כל מלה ומלה‬
‫היוצאת מפי הרב‪] .‬וכאשר דורש בפניהם בפלפול[ ושבים בפחי נפש עצובי רוח‪,‬‬
‫ומתאוננים על גורלם המר כי אין ל ה ם ח ל ק בתורתנו‪ .‬לאלה באתי להשיב א ת‬
‫ח ל ק ם הנגזל‪ ,‬והמה יהיו שומעי‪ ,‬א ו ת ם אורה דעה‪ .‬והלמדנים הרי יודעים ב״ה‬
‫א ת התורה גם בלעדי‪ ,‬ומה להם כי ידחקו רגלי עניי הצאן‪ ,‬העומדים על יד‬
‫הדלת‪ ,‬ואינם שומעים כדבעי״ עכ״ל‪.‬‬
‫ובעקבות דרשה זו‪ ,‬עזבו הגבירים הנעלבים א ת בית הכנסת‪ ,‬והצטרפו אליהם‬
‫גם הדיינים שהיו נגד בחירת אב בית דין מעליהם‪ ,‬כפי שהיו הדיינים בבוקרשט‬
‫באופוזיציה למלבי״ם‪ ,‬כי פגע בעצמאותם ובחשיבותם‪.‬‬
‫ועוד מעיד שם הרב מזא״ה )״זכרונות״‪ ,‬ח״ג עמ׳ קיח‪-‬קיט( ״כי ר ק מ ה‬
‫ששמעתי מפיו מפליא אותי עד היום הזה‪ .‬ובשעה שאני קורא א ו ת ם בכתב‪ ,‬כמו‬
‫שנדפס‪ ,‬אינני מוצא בהם הטעם שטעמתי בשעה שהיה עומד ודורש‪ .‬כל כך היה‬
‫בפיו כשרון יותר מבעטו‪ ,‬אע״פ שהיה כידוע בעל סגנון יפה‪ ,‬א ם כי לפעמים‬
‫מליצי מדי״ עכ״ל‪.‬‬
‫מוסר‬
‫מה הוא התוכן של ״מוסר״? ״מוסר הוא שייסר ויאסור כחות נפשו בל‬
‫יליזו מחוקי החכמה״ )המלבי״ם על משלי א‪ ,‬ב(‪ .‬ושם ב״ביאור המלות״ כתב‪:‬‬
‫״בא על מ א ס ר הנפש‪ ,‬בל תצא חוץ לגדרה‪ ,‬בין ע״י שיביא ה׳ יסורין על ה א ד ם‬
‫להשיב אותו אל דרך הטוב וכו׳‪ .‬ואצל בני א ד ם בא ״מוסר״ שיאמר הגדול אל‬
‫הקטן‪ ,‬ובספר משלי בא על יראת ה׳ שהיא א ו ס ר ת א ת הנפש שתלך בדרכי‬
‫החכמה״ עכ״ל‪.‬‬
‫ספרי המלבי״ם )ובמיוחד משלי ואיוב( ה ם מ ל א י ם מוסר נפלא‪ .‬נביא כאן‬
‫ר ק שתי דוגמאות משאר ספריו‪ ,‬ללמד עד כ מ ה היה רב וגדול גם במקצוע זה‪,‬‬
‫כדי להועיל לכל קורא להצילו מהחטא‪ ,‬ולהדריכו ללכת בדרכי ה׳‪.‬‬
‫]א[ מ ד ת ה ה ס ת פ ק ו ת למדנו מפרשת מן )שמות טז‪ ,‬יד( ״שכל זמן שלא‬
‫ירדוף א ד ם א ח ר ה מ ו ת ר ו ת ויסתפק בלחם לבד‪ ,‬תבוא לו פרנסתו בלי יגיעה‪.‬‬
‫ככ‬
‫אוצרות‬
‫המלבי״ם‬
‫גדולי ישראל‬
‫וכשירדוף א ח ר המותרות‪ ,‬ר ח ק ה ישועה ממנו‪ ,‬ויצטרך לשוטט ים ר ח ו ק י ם וקצוי‬
‫ארץ עד שימצא פרנסתו‪ .‬כמו שהיה בדור המדבר שע״י שרצו בשר שהוא מותרות‪,‬‬
‫גם הלחם לא נמצא ל ה ם ר ק ביגיעה‪ ,‬׳ויצא העם ו ל ק ט ר )שמות טז‪ ,‬ד(‪ .‬זאת‬
‫שנית‪ ,‬מי ש מ ס ת פ ק במועט‪ ,‬יזמין לו ה׳ פרנסתו באתגליא ע״י השגחה גלויה‪.‬‬
‫אבל א ם ירדוף אחרי המותרות‪ ,‬קשין מזונותיו כקריעת ים סוף‪ ,‬כי אז ההשגחה‬
‫מתעלמת ונעזב אל הטבע והמערכת‪ .‬שמות טז‪ ,‬יד‬
‫״יגיע כפיך כי תאכל״‪ .‬״ א ם יגיע כפיך יהיה ר ק בשיעור שתאכל‪ ,‬שלא תיגע‬
‫להעשיר ולהרבות הון‪ ,‬רק כשיעור ההכרחי לעמידת החי למצוא אוכל‪ ,‬ולא י ו ת ר‬
‫אז אשריך וגם טוב לך‪ ,‬יש לו אושר הנפש עם טוב החיים בעוה״ז״‪ .‬ת ה ל י ם‬
‫קכח‪ ,‬ב‬
‫;‬
‫״טוב ארוחת ירק ואהבה שם‪ ,‬משור א ב ו ס ושנאה בו״‪ .‬״שראינו שייטב‬
‫ל א ד ם ארוחה קטנה‪ ,‬א ס נמצא שם אהבה‪ .‬שהאהבה ת מ ת י ק גם ארוחת ירק‪.‬‬
‫והשנאה ת מ ר ר ה מ א כ ל של שור אבוס‪ .‬ואין האושר החיצוני והעונג המדומה‬
‫עיקר‪ ,‬רק המנוחה הפנימית והאהבה והבטחון בה׳‪ ,‬כי בו תתעדן בדשן נפשו״‪.‬‬
‫משלי טו‪ ,‬יז‬
‫ועוד אמר‪ :‬״העטרת שלובשים ה ח כ מ י ם ל א ו ת על ח כ מ ת ם היא עושרם‪ .‬כי‬
‫הקנינים החיצונים אינם עושר אמתי ר ק מדומה‪ .‬אבל קנין ה ח כ מ ה הוא קנין‬
‫אמתי‪ ,‬והם העשירים באמת‪ ,‬כי יקרה היא מפנינים‪ .‬גם יש לפרש ״עושר״ של‬
‫ה ח כ מ י ם היא עטרת שלהם‪ ,‬ר״ל מ ה שע״י ה ח כ מ ה פורשים‪ ,‬ה ח כ מ י ם מ ת א ו ו ת‬
‫העולם ושמחים בחלקם‪ ,‬שזה העושר באמת‪ ,‬מי שאינו מ ת א ו ה ןאין ח ס ר‬
‫לנפשו‪ .‬כי העשיר המתאוה‪ ,‬ועיניו לא תשבע עושר‪ ,‬הוא העני באמת״‪ .‬משלי‬
‫יד‪ ,‬כד‬
‫]ב[ וכן לימד אותנו הרב על המושג ״שוב יום אחד לפני מיתתך״‪ ,‬שהאדם‬
‫יהיה משוכנע שהעולם הזה הוא עול• חולף ועובר‪ ,‬ושעניניו ה ם בני חלוף‪ .‬כך‬
‫הרב כותב בלקוטים מספר ק ה ל ת שבסוף ״ארץ חמדה״ )מהדי קמא( ״טוב שם‬
‫וכו׳ ויום המוות מיום הוולדו״‪ .‬״כי יום המוות מתחיל מיום הוולדו‪ ,‬בכל יום‬
‫ויום מ ת ק ר ב אל המיתה‪ .‬ולפי זה אין להתעצב במות המת‪ .‬ו א ד ם ת״ח אשר‬
‫נפטר בשם ]טוב[ מן העולם‪ ,‬אדרבה הוא שב א ל מ ק ו ם מנוחתו ]ומאריך שם‬
‫בנתינת משל על כך‪ ,‬ובסוף כותב‪ [:‬ה א ד ם הבא אל מלון א ו ר ח י • העוה״ז על‬
‫ימים לא כבירים‪ ,‬ונושא כאן אשה‪ ,‬ואז תשמח בתולה במחול‪ ,‬א ם ישים אל‬
‫לבו כי אחרית שמחה תוגה‪ ,‬וסופו לשוב לביתו ]למקור מחצבתו[‪ .‬וזהן שאמר‬
‫בברכןת )לא ע״א( א״ל רבנן לרב המנונא זוטא בהילולא דרבה‪ ,‬לישרי לן מר‪.‬‬
‫א מ ר הכי‪ :‬ווי לן דמיתנן‪ ,‬ווי לן דמיתנן‪ .‬ר״ל כי הזכיר כי שמחה זו אינה‬
‫עולמית‪ .‬וז״ש ״לב ח כ מ י ם בבית אבל‪ ,‬ולב כסילים בבית שמחה״ )קהלת ז‪ ,‬ד(‪.‬‬
‫ועל זה ״טוב ללכת א ל בית אבל מלכת א ל בית משתה״ )קהלת ז‪ ,‬ב(‪ .‬כשהולך‬
‫מבוא‪ ,‬עניני פשט‪ ,‬דרש‪ ,‬מוסר וסוד‬
‫בג‬
‫לבית משתה שאז מדומה ]האדם[ שכאן הוא קביעות וישיבה שיש בה קיום‪.‬‬
‫ילך תיכף אל בית א ב ל ויראה כי זה סוף האדם״‪.‬‬
‫]וממשיך‪ (:‬״והנה למשל איש א ח ד שמע כי יש מ ק ו ם אשר בו כל התענוגים‬
‫ושם יתענג בכל עונג‪ ,‬והוא פורש מביתו ]כדי[ ל צ א ת א ל ה מ ק ו ם להתענג שם‬
‫בנועם עולם‪ .‬א ב ל אין לו על הוצאה ]כסף לנסיעתו[ להשתהה שם‪ ,‬וצריך להשכיר‬
‫עצמו בדרך להשתכר על הוצאה ]דמי נסיעה[‪ .‬והוא עוסק בדברים בטלים ומבלה‬
‫זמן רב בדרך ואינו פועל שיהיה על הוצאה ואין מגיע למחוז חפצו כלל‪ .‬הנה‬
‫זה א ך לריק יצא מביתו כיון שלא הגיע ל מ ק ו ם העונג כלל וכו׳ וכוי‪ .‬וגבר ה ח כ ם‬
‫יראה בכל עוז למהר לעבוד עבודתו בזריזות בדרך‪ ,‬כדי שיגיע מ ק ו ד ם למחוז‬
‫החפץ‪ .‬כי ל מ ה יבלה זמן בדרךז והכסיל שמבלה כ ל שמתיו בדרך ואין מגיע‬
‫למחוז חפצו‪ ,‬עליו נאמר ״עמל הכסיל תיגענו אשר ל א ידע ללכת אל עיר״ )קהלת‬
‫י‪ ,‬טו(‬
‫״וכן העניו‪ :‬הנשמה ה ב א ה לזה העולם להשתכר מצוות ומעשים טובים‬
‫שיהיה לה על ההוצאה ]של הנסיעה[ שתוכל לראות בנועם מתמיד‪ ,‬אז מבלה‬
‫שנותיו בהבל‪ ,‬א ך לריק יגע ולא הגיע לחפצו‪ .‬והנה הצדיק שעשה כל שליחותיו‬
‫בימים מעטים‪ ,‬ולמד כל התורה בימים מעטים‪ ,‬ממילא מ ס ת ל ק למחוז חפצו‪,‬‬
‫כיון שאין צורך לו להשאר עוד בדרך‪ .‬ומי שיתעצל ועדיין לא עבד עבודתו‪,‬‬
‫מוכרח לחיות יותר עד שישלים עבודתו אד אלה חיים של צער הם‪ ,‬דמןטב‬
‫היה ל ת ק ן מלאכתו בשנים מעטות והיה מ מ ה ר אל מחוז חפצו״ עכ״ל ארץ ח מ ד ה‬
‫י‬
‫)סוף הספר במהד׳ ק מ א ‪ ,‬דף צ(‪.‬‬
‫וכמו כן שזורים דברי מ ו ס ר והתעוררות ברוב ספריו‪.‬‬
‫פילוסופיה ומחקר‪ ,‬והתנגדות ה״חסידים״ לכך —‬
‫לפני כיובל שנים אמרו לי זקני הדור‪ ,‬מ מ ה ששמעו ה ם בצעירותם מזקני‬
‫הדור הקודם‪ ,‬שבחיי המלבי״ם הסתייגו מספריו כ מ ה מהמשתייכים לעולם‬
‫ה״חסידיס״‪ .‬נימוק בפיהם היה שהמלבי״ם נטה יתר על המדה ל״השכלה״ ושהוא‬
‫מרבה להביא מספרי ״מורה נבוכים״ )מה שנחשב אז בחוגיהם למסוכן( ושהוא‬
‫אפילו מביא בספריו פה ושם מדברי א ר י ס ט ו ושאר פילוסופים‪ .‬העובדא של‬
‫הסתייגות ח ל ק מה״חסידים״ אף מ ו ב א ת בתולדות חיי הרב‪ ,‬באנצקלופדיה‪.‬‬
‫״לברר מ ק ח ו של צדיק״‪ ,‬עלינו להניח יסוד ראשע שהמלבי״ם היה קרוב‬
‫מ א ד לגדולי החסידים‪ .‬מבואר בתולדות חייו )שהוא עצמו רשם ב ה ק ד מ ה לספרו‬
‫״ארצות החיים״( כי שנה וחצי ]כך כותב ס פ ר ״הכרמל״[ למד תורה אצל הצדיק‬
‫ה מ פ ו ר ס ם ר׳ צבי הירש מזודיטשוב‪ ,‬מ ח ב ר ״עטרת צבי״ על הזוהר‪ .‬ועל רבו של‬
‫המלבי״ם‪ ,‬הנה אדמו״ר ר׳ צבי אלימלך‪ ,‬מ ח ב ר ״בני יששכר״‪ ,‬כותב עליו בתחילת‬
‫״הוספת מהרצ״א״ לספר ״סור מרע ועשה טוב״‪ :‬״בוצעא דנהורא מהרצ״ה‬
‫כד‬
‫אוצרות‬
‫המלביי״ם‬
‫גדולי ישראל‬
‫מזידטשוב‪ ,‬מצאתי ראיתי אשר לב הרב מבעית בחכמה הקדושה היא ח כ מ ת‬
‫הקבלה‪ .‬וכמעט לא ראיתי ולא שמעתי בדורנו דוגמתו מי אשר העמיק בחכמה‬
‫הנפלאה כמוהו״‪ .‬והנה אצלו למד הגאון מלבי״ם משך תקופה ממושכת כנ״ל!‬
‫ובספר הנ״ל ״ארצות החיים״‪ ,‬בסוף סי׳ כ״ג‪ ,‬המלבי״ם מביא תורה מפיו‪ .‬ובספרו‬
‫״ארץ חמדה״ גם מביא דברי תורה מהאדמו״ר ר׳ משה ליב מ ס א ס ו ב )על פרשת‬
‫תולדות‪ ,‬דף ‪ .(89‬ושם‪ ,‬בביאורו לאגדות של רבה בר בר חנה )סוף ויקרא‪ ,‬דף‬
‫‪ (69‬מביא המלבי״ם מדברי הבעל שם טוב‪ .‬ובכן אי אפשר לחשוב עליו שהיה‬
‫רחוק מ א ר ח ו ת מחשבותיהם של גדולי החסידות‪.‬‬
‫אלא נברר כאן מ ה שנראה ל ק צ ת אנשים ת מ ו ה בדבריו‪ ,‬ואח״כ ניישב א ת‬
‫הדברים‪ .‬דברים דלהלן ביררתי ע״י חקירה אצל ״חסידים״ שבדורנו‪.‬‬
‫]א[ כמה מ מ א מ ר י חז״ל בענינים מופלאים‪ ,‬מ ס ב י ר המלבי״ם ומוסיף שאמרו‬
‫כך בדרך ״מליצה״‪ .‬לדוגמא ב״תורה אור״ לבראשית )א‪ ,‬כו פ ס ק א ‪ (a‬״וזהו‬
‫שהמליצו חז״ל בעת רצה לברוא א ת ה א ד ם ברא כ ת של מה״ש״‪ .‬ושם בהמשך‬
‫״וזה מליצה שנתן אצבעו ביניהן ושרפן״‪ .‬״חסידים״ רגילים היו מתנגדים לכל‬
‫רעיון של הפשטה‪ ,‬כי סברו שמדת ״תמימות״ דורשת מ ה א ד ם לקבל כל דבר‬
‫הנאמר בחז״ל כפשוטו‪ .‬ובאמת רשב״ם )ב״ב עג ע״א(‪ ,‬הראב״ד )יובא להלן(‬
‫והתוספות )ב״מ פד ע״א ד״ה ר׳ יוחנן( ועוד ראשונים הלכו בשיטה זו‪ .‬אבל‬
‫לעומת ז א ת היו גדולי חכמי ישראל כמו הרמב״ם )עיין פירוש המשניות לסנהדרין‪,‬‬
‫ה ק ד מ ה לחלק‪ ,‬מהד׳ הגר״י ק א פ ח דף קל״ו‪ ,‬״הכת הראשונה וכו׳ נעשו אצלם‬
‫כל הנמנעות מחוייבי המציאות וכוי‪ .‬הכת הזו מ א ב ד י ם הדר *התורה״ וכר(‪ .‬ופן‬
‫מהר״ל )״נצח ישראל״‪ ,‬פ ר ק חמישי‪ ,‬דף לה( ועוד‪ ,‬ה ם לימדו שכל אגדות חז״ל‬
‫באו ללמד על תוך נשגב ]ובשיטתם הלך המלבי״ס[‪.‬‬
‫מ ח ל ו ק ת בין שתי עמדות הללו באה לידי פ ר ס ו ם בדברי הרמב״ם והראב״ד‬
‫)הל׳ תשובה פ״ח ה״ד( כאשר הרמב״ם כותב ״וכמה שמות נקראו לה ]לטובת‬
‫עולם הבא[ וכוי‪ .‬וחכמים קראו לה דרך משל לטובה זו המזומנת לצדיקים‬
‫״סעודה״‪ ,‬וקןרין לה בכל מ ק ו ם העולם הבא״‪ .‬ועל זה הגיב הראב״ד בזעם‪:‬‬
‫״א״א ו א ם זו היא הסעודה‪ ,‬אין כאן כ ו ס של ברכה‪ .‬וטובה היתה לו השתיקה״‬
‫עכ״ל‪ .‬ברור הדבר שאף הראב״ד ידע שלשון חז״ל כאן היא משל‪ ,‬ושלא התכוונו‬
‫לאכילה ןשתיה גשמית )עיין ברכות יז ע״א(‪ .‬א ל א בהכירו ח ל ק גדול מבני דורו‬
‫ופשטנותם בארחןת חשיבתם‪ ,‬חשש הראב״ד שאם יתחילן לערער על אמונה‬
‫פשוטה זו‪ ,‬יבואו לערער גם על שאר עיקרי הדת‪ .‬וכמו שכתב הראב״ד בהערתו‬
‫ש • בסוף פרק חמישי על ענין דומה‪ :‬״היה לו )לרמב״ם( להניח הדבר בתמימות‬
‫התמימים‪ ,‬ולא יעורר לבם ויניח דעתם בספק‪ .‬ואולי שעה א ח ת יבוא הרהור‬
‫]שלילי[ בלבם על זה״‪ .‬ובכן לעשות שלום בין שתי עמדות הללו ראוי לנו לדעת‬
‫שהכל תלוי לאיזה ציבור ה א ד ם מדבר דבריו‪ ,‬ומה הוא סוג ואופן מחשבותיהם‪,‬‬
‫מבוא‪ ,‬עניני פשט‪ ,‬דרש‪ ,‬מוסר וסוד‬
‫כה‬
‫א ם מורכבים או פשוטים‪ .‬הרמב״ם כ ת ב דבריו לאנשים שכבר הכירו עניני ״משל‬
‫ומליצה״‪ .‬א ם לא היה מציע ל ה ם א ת הפתרון לחידה‪ ,‬יהיו כ מ ה מ ה ם מ ת ר ח ק י ם‬
‫חייו מהאמונה בדברי חז״ל‪ .‬והאריך בזה הרמב״ם בהקדמתו לפרק ״חלק״‪,‬‬
‫עיי״ש‪ .‬והראב״ד דיבר ל ק ה ל שונה של שומעים‪.‬‬
‫כן בעניני המלכי״ם‪ ,‬ששנים רבות שימש ברבנות בגרמניה ושם למד להתמודד‬
‫נגד שיטתם של ה ק ו ר א י ם לעצמם ״משכילים״ ]אשר בדור ראשון כ מ ה מ ה ם היו‬
‫שומרי תורה ומצוות בפועל[; ואח״כ השקיע מחשבה כיצד להלחם נגד תנועת‬
‫הריפורם‪ ,‬שהיו משחיתים‪ .‬וכאשר פ ר ס ם דברין הוא כבר היה בבוקארשט )רומניה(‪,‬‬
‫אשר כ מ ה מאנשיה לא נמנו בין המאמינים בלי שום ״חקירות״‪ .‬ב מ ב ט מפוכח‬
‫ל ק ה ל יעד שלו‪ ,‬חייב היה המלבי״ם לדבר בסגנון המשכנע והקרוב לגישתם‬
‫השכלית‪ .‬לכן א מ נ ם מובן לנו ש״חסידים״ שגדלו בפולין או מערב רוסיה‪ ,‬בחיים‬
‫שהם סגורים יותר מפני רוחות נכריות‪ ,‬והורגלו לשלול כל מ ה שלא שמען בבית‬
‫רבם‪ ,‬לא היו דברי המלבי״ם לפי טעמם‪ .‬אבל צריכים לדון לכף זכות כל רב‬
‫המלמד ברבים‪ ,‬וכל שכן כשהוא חייב ל ה ת א י ם א ת דרכי הסברתו אל מ ה שיתקבל‬
‫אצלם‪.‬‬
‫הערה‪ :‬עוד מ מ ה שאינו לרוחם של ה מ ב ק ר י ם הוא הפרשנות מליצית של‬
‫המלבי״ם‪ ,‬כאשר חרטומי מצרים הפכו מ ט ו ת י ה ם לנחשים‪ ,‬מציע המלבי״ם שזה‬
‫היה ר ק מעשה א ח י ז ת עיניים‪ ,‬ולא בפועל )שמות ח‪ ,‬ג‪ .‬ופן מפרש רש״ר הירש‬
‫בביאורו לתורה(‪ .‬וכן נהג בפרשנות של כ מ ה מדרשים )בראשית א‪ ,‬ט בענין בעיטה‬
‫בשרו של ים(‪ .‬ופן בכמה מ ק ו מ ו ת שהמלבי״ם מוציא הדברים מפשוטם וכותב‬
‫פרשנות ״וזהו שהמליצו חז״ל״ )בראשית ב‪ ,‬ז‪ ,‬סוף ד״ה וייצר ה׳ אלהים א ת‬
‫ה א ד ם ‪ ,‬דף ‪ .(23‬כאמור לעיל המלבי״ם היה מגדולי המעמיקים להבין משל‬
‫ומליצה‪ ,‬ותמיד חיפש רעיון ותוך‪ .‬אבל בעיון חוזר נראה לנו לומר שלא תמיד‬
‫הביטוי ״מליצה״ בא לומר שאין הדבר כפשוטו‪ ,‬א ל א בא לומר שיש למלה‪ ,‬אשר‬
‫בה מדובר‪ ,‬מושג הנוסף על פשוטו‪ .‬אבל גם פשוטו אמת‪ .‬וכד ע״י בדיקת מחשב‬
‫לביאורו לנביאים וכתובים בלבד‪ ,‬מצאנו כי ‪ 82‬פעם משתמש במלה ״מליצה״‪,‬‬
‫‪ 107‬פעם ״המליצה״‪ 31 .‬פעם ״ומליצה״‪ .‬כמעט תמיד אין המלבי״ם שולל פשוטו‬
‫א ל א שמחפש רעיון עמוק נוסף על פשוטו של מקרא‪ .‬עד כאן ההערה‪#‬‬
‫שייך לסוג זה של קנטור נגדו הוא על מ ה שעסק המלבי״ם כניתוח מושגי‬
‫ההגיון‪ ,‬כמו בספרו ״יסודי ח כ מ ת ההגיןן״ )ורשא‪ ,‬תר״ס(‪ .‬אבל א ם כן אנשים‬
‫אלו צריכים להתלןנן ג״כ על הרמב״ם שכתב ״מלות ההגיון״ )ראה מהד׳ מ ו ס ד‬
‫הרב קוק‪ ,‬שנת תשכ״ט(‪ .‬וכן ע ס ק בזה רמח״ל וכתב ״ספר ההגיון״ )נדפס בוורשא‪,‬‬
‫תרנ״ז(‪.‬‬
‫]ב[ כן מ ת ח ו ביקורת בעניני מדע מודרניים שהמלבי״ם נסתייע בהם כדי‬
‫להסביר כ מ ה וכמה תופעות של מעשה בראשית )עיין פירושיו לבראשית )א‪ ,‬ו(‬
‫כו‬
‫אוצרות‬
‫המלבי״ם‬
‫גדולי ישראל‬
‫על התהוות האור והמים‪ ,‬ואח״כ ״תורה אור״ )פסקא א׳( על כח המושך ה מ ח ז י ק‬
‫א ת הכוכבים ב מ ס ל ו ל ם הקבוע‪ .‬לא ראו ״חסידים״ בעין יפה הערבוב של חול‬
‫בדברי קודש‪ .‬כל שכן שהמלבי״ם שאב ידיעות הללו מ ס פ ר י ה ם של מדענים גויים‪.‬‬
‫המענה לכך הוא שהמלבי״ם היה מושפע ביותר מדברי הרמב״ם‪ .‬כד אנו‬
‫רואים אותו מ צ ט ט ״המורה״ בעשרות מ ק ו מ ו ת בספרו‪ .‬והנה הרמב״ם כותב‬
‫)בהל׳ קידוש החודש‪ ,‬סוף פרק י״ז{ ״ ח כ מ ת ה ת ק ו פ ו ת והגימטריאות שחברו בה‬
‫חכמי יון ספרים הרבה‪ ,‬והם הנמצאים עכשיו ביד החכמים‪ .‬אבל הספרים שחברו‬
‫חכמי ישראל שהיו בימי הנביאים מבני יששכר לא הגיעו אלינו‪ .‬ו מ א ח ר שכל‬
‫אלה הדברים בראיות ברורות ה ם שאין ב ה ם דופי ואי אפשר ל א ד ם להרהר‬
‫אחריהם‪ ,‬אין חוששים למחבר בין שחברו א ו ת ם נביאים בין שחברו א ו ת ם‬
‫האומות‪ .‬שכל דבר שנתגלה טעמו ונודעה א מ י ת ת ו בראיות שאין בהם דופי‪ ,‬אנו‬
‫ס ו מ כ י ם על זה האיש שאמרו״ עכ״ל‪ .‬וכד נהג הרמב״ם בכמה דברי מ ו ס ר שהביא‬
‫בפירושו על משנה של אבות‪ ,‬עיין סוף ה ק ד מ ת ו לשמונה פרקים וז״ל‪ :‬״וגם‬
‫מדברי הפילוסופים הראשונים והאחרונים וכו׳ ו ק ב ל ה א מ ת ממי שאמרו״ )מהד׳‬
‫הגר״י קאפח‪ ,‬עמ׳ רמז{‪ .‬וכיון שהרמב״ם ידע היטב ההסתייגות שהיתה בדורו‬
‫ל כ מ ה יהודים מללמוד דבר מהגוים‪ ,‬נימק שם הנהגתו לא ציין שם אומרו של‬
‫ה מ א מ ר ‪ :‬״אולי אגרום שיכנס )הלימוד( בלב מי שאינו מקובל עליו״‪ .‬ופן כ ת ב‬
‫ב״מורה נבוכים״ )ח״ב פ״ל( ״כללו של דבר‪ ,‬א ל תביט ב מ ק ו מ ו ת אלו לדברי ״מי‬
‫שאמר״‪.‬‬
‫לכן אין לטעון נגד המלבי״ם במה שהביא ידיעות ב ח כ מ ת החומר מן ידעני‬
‫הגויים‪ ,‬כי אמרו חז״ל ״חכמה בגויים‪ ,‬תאמין״ )מדרש איכ״ר ב׳(‪ .‬וגם בדברי‬
‫מוסר‪ ,‬מ ה מ ת ו ק נ י ם שבגויים אפשר ללמוד‪ .‬כך אמרו חז״ל בסנהדרין )לט סוף‬
‫ע״ב(‪ .‬״חובות הלבבות״ ציטט מ א מ ר זה‪ ,‬בסוף ה ק ד מ ת ו לספרו‪ .‬וראינו שהמאירי‬
‫מביא מ מ א מ ר י מ ו ס ר של הגוים בספרו ״חיבור התשובה״‪ .‬ופן עשה מהר״י‬
‫אברבנאל בספריו על המקרא‪ .‬אבל ה א מ ת היא שהמלבי״ם אינו מרבה להביא‬
‫מ מ א מ ר י ה ם ‪ ,‬ועיקר כוונתו היתה ר ק ל ה ק ה ו ת שיניהם של ה״חכמים בעיניהם״‪,‬‬
‫רועי אויל של הרפורמים שלעגו לתורה ולחז״ל‪.‬‬
‫)הערה‪ .‬היו מה״חסידים״ שלא הביטו כלל בספר ״מורה נבוכים״‪ .‬אבל‬
‫לעומתם מצאנו כי גדולי האדמו״רים למדן בספר‪ .‬עיין ״ליקוטי מאמרים״ לר׳‬
‫צדוק הכהן )עמ׳ ‪ ,(42‬הכותב בענין טעם ה ק ט ו ר ת במקדש ״על דרך פשט להעביר‬
‫הריח הרע כמ״ש רמב״ם ב״מורה נבוכים״ בטעמי המצוות שלו‪ .‬שמאחר שיצאו‬
‫מפה קדוש‪ ,‬בודאי ה ם לבושים חיצוני• ל א מ י ת ו ת טעמי המצוות על דרך הסוד״‬
‫עכ״ל‪ .‬וכן נ מ ס ר לנו שאדמו״ר רמ״מ מ ק א צ ק היה רגיל בספר‪ .‬וכן עוד הרבה‪[.‬‬
‫]ג[ עוד התלוננו שהמלבי״ם מזכיר א ת שמו של אריסטו )והרי הרמב״ן על‬
‫ויקרא טז‪ ,‬סוף פ ס ו ק ח‪ .‬קורא לו בבוז ״היווני״ ס ת ם ‪ .‬כי ״שם רשעים ירקב״(‪.‬‬
‫מבוא‪ ,‬עניני פשט‪ ,‬דרש‪ ,‬מוסר וסוד‬
‫כז‬
‫המענה לכך‪ :‬גם ה ר מ ב ״ ם טיפל בבעיה זו של ה ז כ ר ת שמו של אריסטו‪ .‬וכך‬
‫כ ת ב ״כללו של דבר אני אומר לך‪ ,‬א ם כי יודע אני שרבים מן המתעקשים ייחסו‬
‫לי בדברים אלה או ח ו ס ר הבנת דבריהם או ס ט י ה מ ה ם בכוונה וכוי‪ .‬ואותו כלל‬
‫הוא שכל מ ה שאמר אריסטו בכל המציאות מאצל הירח ]ולמטה{ עד מרכז‬
‫הארץ‪ ,‬הוא נכון בלי פ ק פ ו ק וכר‪ .‬אבל כל מ ה שדיבר בו אריסטו מגלגל הירח‬
‫ומלמעלה‪ ,‬הרי כולו כעין השערה והערכה״ ]בלבד[ )״מורה נבוכים״‪ ,‬ח״ב סוף‬
‫פרק כב‪ ,‬וחזר על כך בסוף פרק כד(‪ .‬הרי מכאן שבדברים הנוגעים לרוחניות‬
‫האדם‪ ,‬תפקידיו ומצוותיו‪ ,‬ברור שאין לסמוך על אריסטו בכלל‪ .‬ורק כאשר‬
‫מדובר על ח כ מ ת הגוף ועצמים המוחשיים‪ ,‬ח כ מ ת החומר בלבד‪ ,‬אפשר ללמוד‬
‫ממנו‪.‬‬
‫]ד[ ועוד התלוננו כי המלבי״ם משבח א ת הלימוד של ח כ מ ו ת הטבע‪ .‬וכך‬
‫אומר מ ה שהקב״ה גילה למשה בהר חורב ״תחילה הודיעהו השער שהוא אפשרי‬
‫ההשגה‪ ,‬שישיג כל הנבראים וצורתם והשתלשלותם וקישורם עם בוראם בכל‬
‫פרטיהם״ )על שמות לג‪ ,‬יט(‪ .‬ודבריו מ ב ו ס ס י ם על ״מורה נבוכים״ )ח״א פ״נד‪,‬‬
‫דף פד במהד׳ הגר״י קאפח(‪ .‬וזה נ ק ר א ״וראית א ת אחורי״ )שמות לג‪ ,‬כב(‬
‫״שהיא הבריאה כולה״‪ .‬באותו דור בו נטשה מ ל ח מ ה נגד ה ק ו ר א י ם לעצמם‬
‫״משכילים״ שבאו לשנות א ת חינוך ילדי בני ישראל ולכלול בו גם לימודי חול‪,‬‬
‫ראו ד ב ר י • אלו בחשדנות‪] .‬אבל המלבי״ם לא בא לשנות חינוך כחורי ישראל‪,‬‬
‫ולא כיון בדבריו לשנות שום דבר בפועל[‪.‬‬
‫המענה לכך‪ .‬ב א מ ת אין יסוד לטענה זו‪ ,‬כי המלבי״ם כלל לא כיון ללימוד‬
‫ח כ מ ת הטבע ללא קשר להבנת פנימיותם‪ ,‬קשר שלהם ל ס פ י ת ת מעלה‪ .‬כאשר‬
‫משה רבנו בקש בהר חורב מ א ת ה׳ ״הראיני נא א ת כבודך״ )שמות לג‪ ,‬יח(‪ ,‬מה‬
‫פירוש ״כבוד ה׳״? המלבי״ם מביא שלשה פירושים מהרמב״ם‪ ,‬ומוסיף מעצמו‬
‫א ת הרביעי‪ :‬״ואני אומר שכבוד ה׳ יש לו עוד הוראה אחרת‪ ,‬שכל הבריאה‬
‫כולה אשר עשה ]ה׳[ מראש ועד סוף הוא כבוד ה׳ וכר‪ .‬שכל העולמות שנאצלו‬
‫ושנבראו שנוצרו ושנעשו ה ם כבוד ה׳‪ .‬והם המעידים על מציאותו וחכמתו ויכולתו‬
‫וטובו‪ ,‬וגם עצמותו נכלל בזה לפעמים‪ ,‬ומשה רבנו בקש להשיג מכבוד ה׳ כל‬
‫מ ה שאפשר בכחו להשיג״ עכ״ל‪.‬‬
‫]וממשיך ב פ ס ו ק יט‪ [:‬״שישיג בכל הנבראים וצורתם והשתלשלותם וקישורם‬
‫עם בוראם בכל פרטיהם‪ ,‬שכל זה אפשרי ההשגה וכר שעל זה נאמר בכל מעשה‬
‫בראשית ׳וירא אלהים כי טוב׳״ עכ״ל‪ .‬כלומר מדובר שהאדם ג • ילמד ח כ מ ת הטבע‪,‬‬
‫אבל במטרה ובהמשכיות להגיע ע״י כך להבנת פעולת האלהות שבעולם‪ .‬מה מ ק ו ר‬
‫בחז״ל לדרישה זו? דומני שזה בזוהר חדש‪ ,‬שיר השירים )ד״ה שלמה אהיה כעוטיה‪,‬‬
‫במהד׳ מוסד הרב קוק‪ ,‬עמ׳ ע ע״ב(‪ :‬״חד למנדע ל א ס ת כ ל א ברזא דמאריה וכו׳ וחד‬
‫ל א ס ת כ ל א בהאי עלמא ולמנדע עלמא דאיהו ביה ועל מה יתתקן״ עכ״ל‪.‬‬
‫כח‬
‫המלבי׳יס‬
‫אוצרות‬
‫גדולי ישראל‬
‫והנה לפנינו לשון רמח״ל‪ ,‬לבאר מ א מ ר הנ״ל )כנדפס בתחילת ״קל״ח פתחי‬
‫ח כ מ ה ׳ ‪ /‬מהדי ורשא‪ ,‬ת ר מ ״ ח ובתחילת ״אדיר במרום׳‪ /‬דפוס ראשון; וכן בשינוי‬
‫לשון ב״ספר הכללים׳‪ /‬נדפס בסוף ס פ ר ״דעת תבונות׳‪ /‬מהד׳ הגר״ח פרידלנדר‪,‬‬
‫דף שס״א(‪ :‬״הידיעה הד׳‪ .‬לדעת סוד עולם הזה וכוי‪ .‬והוא לדעת כל בריאת‬
‫עוה״ז איך מתנהגים בסוד הספירות בסוד פנימיות המתפשט ב ה • כסוד הטבעי‬
‫שהוא כמנין ״אלהים״‪ .‬ולא כמו שדימו העוה״ז ובריותיו בעלי הפילוסופיא‪ ,‬כי‬
‫א ם הידיעה הפנימית של כל הבריות האלה והנהגותיהם ומשפטיהם ב א מ ת בסוד‬
‫הספירות‪ .‬ובכאן תלוי ח כ מ ת הטבע וכל שאר החכמות‪ ,‬הכל בסוד הספירות לפי‬
‫א מ י ת ת הנהגה העליונה‪ ,‬ואח״כ לדעת שרש כל זה למעלה‪ .‬כמו שאמרנו בענין‬
‫ה א ד ם ״ומבשרי א ח ז ה אלוה״ כן נאמר ג״כ בעניו הטבע וחוקיו״ עכ״ל‪ .‬והנה‬
‫ב א מ ת גם רמח״ל עצמו התחיל לבאר לנו כ מ ה פרטים מזה )עיין ״שערי רמח״ל׳‪/‬‬
‫מ א מ ר ״בנין עולם׳‪ /‬עמ׳ ת״ה ואילך‪ ,‬פירט כ מ ה ידיעות בענין זה(‪.‬‬
‫;‬
‫הזכיר ז א ת בקצרה ב״דרשות הר״ן״ )רבנו נסים( בדרוש א׳ )מהד׳ מכון‬
‫שלם‪ ,‬ירוש׳ תשל״ז‪ ,‬עמ׳ י־יא( ״כי אין ס פ ק כי מעשה בראשית היא ח כ מ ת‬
‫הטבע‪ ,‬אבל לא מאותו צד שהתחכמו בו אנשים מצד מ ח ק ר ם ‪ ,‬אבל מצד מ ה‬
‫שהידיעה נעלמת בו מצד ה מ ח ק ר ‪ ,‬ולא תוודע א ל א בשפע אלוהי״ ]עיי״ש ההמשך[‪.‬‬
‫ובכיוון א ח ר נגע בזה אדמו״ר ר׳ צדוק הכהן בספרו ״ליקוטי מאמרים״ )דף‬
‫‪ :(109‬״ויציבא מילתא מ״ש הרמב״ם בפירוש מעשה בראשית ומעשה מרכבה‬
‫כנודע‪ ,‬ואין טענה עליו מ״ש בספר ״עבודת הקודש״ )לר״מ אבן גבאי[ וכדומה‬
‫לו‪ ,‬דא״כ היו חכמי אוה״ע כאריסטו והדומה בקיאים במעשה בראשית ומעשה‬
‫מרכבה כנביאי ישראל? כי א מ ת הוא כן וכו׳ ר ק שאינו מורגש ]להם[ ללב‪ ,‬ואינו‬
‫תורה להדריך הלב על ידו‪ .‬משא״כ ח כ מ ת בני ישראל נקרא תורה וכו׳ דהעיקר‬
‫ע״י הרגשת הלב״ ]עיי״ש שהאריך‪ ,‬וחזר לזה שם בעמ׳ ‪ .(115‬ללא ספק‪ ,‬לזה‬
‫כיון המלבי״ם‪ .‬ובזאת ס ר ה תלונת המתלוננים עליו‪.‬‬
‫וכמו כן כ ת ב המלבי״ם על לימוד ח כ מ ת אברי הגוף‪ .‬כך כתב על ת ה ל י ם‬
‫)קיט‪ ,‬עג(‪ :‬״ידיך עשוני וכו׳ כי גוף ה א ד ם ובנינו ואבריו וגידיו וקשורו עם כחות‬
‫נפשו ה ם מכוונים אל מצות התורה‪ .‬שהתורה ומצוותיה ובנין ה א ד ם וסדורו‬
‫ערוכים זה מול זה‪ ,‬וכמ״ש חז״ל )מכות כג ע״ב( שרמ״ח אברים ושס״ה גידים‬
‫נגד חלקי הגוף‪ .‬וכל אבר מיוחד לו מצוה א ח ת כמ״ש הקדמונים‪ .‬ו א ס יבין בניך‬
‫גופו בכל פרטיו ואיך עשהו ה׳ ויכונן אותו‪ ,‬ילמד מ ז ה לדעת סודות המצוות‬
‫המכוונים לעומת מ ד ת גופו ונפשו ומערכתם״‪ .‬ת ה ל י ם קיט‪ ,‬עג‬
‫]ה[ ח ל ק ה ת ר ח ק ו מהמלבי״ם מ ח מ ת שימושו בביטוים מעולם הפילוסופיה‬
‫]אשר ח ל ק גדול מ ה ם באמת נלקח מספר ״עקידת יצחק״ של ר״י עראמה[‪ .‬אבל‬
‫ה א מ ת היא שהמלכי״ם התנגד לפילוסופים )עיין במפתחותינו‪ ,‬ערך‪ :‬פילוסופיה[‬
‫ורק כמה גרגרים טובים ל ק ח מהם‪ .‬והנה לפנינו לראיה מ מ ה שאמר הגר״א‪.‬‬
‫מבוא‪ ,‬עניני פשט‪ ,‬דרש‪ ,‬מוסר וסוד‬
‫כט‬
‫תלמידו הנאמן הגאון ר׳ ישראל שקלאוור‪ ,‬כותב בהקדמתו ל״פאת השולחן״ )דף‬
‫ה( שהגר״א א מ ר ״כל ה ח כ מ ו ת נצרכים לתורתינו וכוי‪ .‬ועל ח כ מ ת הפילוסופיא‬
‫א מ ר שלמדה לתכליתה‪ ,‬ולא הוציא מ מ נ ה ר ק ]אלא[ שני דברים טובים וכו׳‬
‫והשאר צריך להשליכה החוצה״ עכ״ל‪ .‬ןבכן‪ ,‬כמו שהגר״א מצא לנכון שאפשר‬
‫ללמוד מהפילוסופיה דברים בודדים‪ ,‬גם המלבי״ם למד ממנה דברים בודדים‪.‬‬
‫ואין מ ק ו ם להתלונן‪] .‬והנה הגאון הגדול ״משד חכמה״ לא ראה שום פגם בזה‬
‫לומר על משה רבנו ״היה מתפלסף תמיד באלהות‪ ,‬כי ח ק ר בדרכי ה׳״ )על דברים‬
‫לד‪ ,‬ח‪ .‬״ויבכו בני ישראל״([‪.‬‬
‫ועבודה נהדרת וחשובה עשה רבנו המלבי״ם בביאורו לספר איוב‪ ,‬שם ביאר‬
‫צדדים וצדדי צדדים בשאלת ״צדיק ורע לו‪ ,‬רשע וטוב לו״‪ .‬ואמנם השתמש‬
‫בטענות הפילוסופים‪ ,‬במומחיות ובשליטה מ ו ח ל ט ת בכל דבריהם‪ .‬ולבסוף ״ונצדק‬
‫צדיק‪ ,‬צדיקו של עולם״‪.‬‬
‫]ו[ גם בדורנו יש העלולים להמשיד באותה טעות של חשד חנם שטעו בזה‬
‫מ ק צ ת אנשים בדורו של המלבי״ם‪ .‬נ ס כ ם פרק זה בדבר גדול‪ .‬מה היא ״חסידות״?‬
‫כבר בזמנו העיר רמח״ל‪ :‬״מדת ה ח ס י ד ו ת צריכה היא באמת לביאור גדול‪ .‬כי‬
‫מנהגים רבים ודרכים רבים עוברים בין רבים מבני א ד ם בשם ״חסידות״ ואינם‬
‫אלא גולמי חסידות‪ ,‬בלי תואר ובלי צורה ובלי תיקון‪ .‬ונמשך זה מחסרון העיון‬
‫וההשכלה ה א מ י ת י ת אשר לבעלי המדות ההן‪ .‬כי לא טרחו ולא נתייגעו לדעת‬
‫א ת דרך ה׳ בידיעה ברורה וישרה‪ ,‬אלא ה ת ח ס ד ו והלכו במה שנזדמן ל ה ם לפי‬
‫ס ב ר א הראשונה ולא העמיקו בדברים ולא שקלו א ו ת ם במאזני החכמה״ )״מסילת‬
‫ישרים״‪ ,‬פ ר ק יח‪ ,‬עיי״ש שהאריך(‪.‬‬
‫חסידות א מ ת היא להגיע לדרגות גבוהות של א ה ב ת ה׳ ויראתו‪ .‬בזה המלבי״ם‬
‫היה ח ס י ד מושלם‪ ,‬ויכול להועיל הרבה לכל הלומד בספריו‪ .‬מסופר על הצדיק‬
‫ר׳ אלימלך מליזינסק )מחבר ״נועם אלימלך״( שנשאל ע״י בן אחותו אלו פרקי‬
‫ת ה ל י ם עליו ל ק ר ו א לפני ק ב ל ת שבת‪ .‬האדמו״ר נזף בו שבמקום לעסוק בזוטות‪,‬‬
‫מוטל עליו לשאול כיצד מגיעים לדבקות המחשבה בבוראו! וזו היא החסידות‬
‫האמתית‪ .‬ונביא כאן מ ה שכתוב בספר ״צוואת הריב״ש״ )רבי ישראל בעל שם(‪:‬‬
‫״לפעמים יוכל א ד ם לומר התפילה באהבה ויראה והתלהבות גדול‪ ,‬בלי שום‬
‫תנועה ]של נענועים‪ ,‬כמו שנהוג אצל הרבה מהמתפללים[‪ .‬ויהיה נראה ל א ד ם‬
‫א ח ר שהוא א מ ר א ו ת ם הדברים בלי שום דבקות‪ .‬וזה ]העומד דום[ יכול ה א ד ם‬
‫לעבוד א ת קונו באהבה רבה וגדולה‪ ,‬וזוהי עבודה יותר טובה והולכת במהירות‬
‫גדולה״‪) .‬״צוואת הריב״ש״‪ ,‬מהד׳ ירושלים‪ ,‬שנת תנש״א‪ ,‬דף סא(‪.‬‬
‫וכבר מ פ ו ר ס ם מ א מ ר ו של הבעש״ט‪ :‬״צריד ה א ד ם לעבוד לבוראו בכל‬
‫הדרכים״‪ .‬פירוש דבריו‪ ,‬הכל לפי הדור‪ ,‬לפי ה מ ק ו ם ‪ ,‬לפי המצב‪ .‬״כי בתחבולות‬
‫תעשה לך מלחמה״ )משלי כד‪ ,‬ו(‪ .‬כיון שיש נהייה גדולה בדור לראות א ת‬
‫ל‬
‫אוצרות‬
‫המלבי״ם‬
‫גדולי ישראל‬
‫הדברים באופן שכלתני‪ ,‬טוב עושה מנהיג הדור שמלביש א ת הדברים בסגנון‬
‫ה מ ת ק ב ל על דעתם של רובם‪ ,‬באופן שיועיל לקרב א ו ת ם לעבודת ה׳‪ .‬וכך עשו‬
‫גדולינו בכל דור ודור‪ .‬וכך כותב אדמו״ר ר׳ צדוק הכהן‪ :‬״ובזה נתפארו בני‬
‫יששכר )דהי״א יב‪ ,‬לג( ״יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל״‪ .‬שהם יודעים‬
‫בכל עת כפי הראוי לאותו עת‪ ,‬והרפואה המועלת לטבעי הדור ההוא‪ .‬ולפיכך‬
‫ה ם הראויים להיות מורים ]מלמדים[ מ ה יעשו ישראל וכוי‪ .‬ודבר זה ]השיגו[‬
‫ע״י ה ד ב ק ו ת הגמור בהשי״ת״ )״שיחת מלאכי השרת״‪ ,‬דף ה׳ ע״ב(‪.‬‬
‫סוד‬
‫המלבי״ם כותב על עצמו )בהקדמתו ל״ארצות החיים״( שבגיל שמונה עשרה‬
‫ישב אצל אדמו״ר ר׳ צבי הירש מזידיטשוב ולמד היטב כל כתבי אריז״ל‪ .‬מכאן‬
‫שהיה מ ו מ ח ה גדול בעניני סוד‪ .‬ונלע״ד שהלך בדרך רמח״ל לחפש לסוד ״נמשל״‪.‬‬
‫וכן מפורש ב״נפש החיים״ )שער ג‪ ,‬ת ח י ל ת פרק ז( כי כל דברי הזוהר ואריז״ל‬
‫ה ם ר ק משל‪ .‬ומובן מדבריו שיש לחפש ל ה ם נמשל‪ .‬וכך עשה הגר״א בליקוטיו‬
‫שבסוף ביאורו לספרא דצניעותא‪ .‬בהרבה מ ק ו מ ו ת בביאורי המלבי״ם הוא נותן‬
‫יישום מעשיי ללקחי פנימיות התורה‪ ,‬ורק ברמז ק ל הוא מציין למקורו הסודי‪.‬‬
‫א מ נ ם המלבי״ם איננו אומר זאת במפורש‪ ,‬כי הוא היה מהצנועים‪ .‬ולעניננו כאן‬
‫נ ס ת פ ק בשלוש נקודות אחרות בלבד‪.‬‬
‫]א[ לימוד היחוד‪ .‬רמח״ל )״שערי רמח״ל״‪ ,‬עמ׳ ת״ד( לימד שעיקר כל‬
‫לימוד ה ק ב ל ה הוא להבין שכל העולם ומלואו מלא אחד)ת אלהית פשוטה‪,‬‬
‫וממילא כל הדברים מוליכים ל״סוף טוב״ כי ה׳ מכוון כל המהלכים שיגיעו‬
‫ל מ ט ר ה סופית‪ ,‬אליה השי״ת התכוןן‪ .‬הרבה ספרי קבלה הזכירו נושא זה‪.‬‬
‫כתב על כך רמ״ק )״שיעור קומה״‪ ,‬פרק נח(‪ .‬וכן עיין ״עבודת הקודש״ )לר״מ‬
‫אבן גבאי‪ ,‬ח ל ק התכלית‪ ,‬פ׳ילה( ״והוא ידיעת יחודו איך הוא אחד בשמו‬
‫ובטובו בלא שום פירוד״ עכ״ל‪ .‬ועיין ס פ ר ״תניא״ לרש״ז מלאדי )דף עח‪,‬‬
‫שער היחוד והאמונה‪ ,‬פרק ג( ״שכל נברא ויש הוא ב א מ ת נחשב לאין ואפס‬
‫ממש לגבי הכח הפועל וכר‪ .‬כי הוא בטל במציאות ממש וכר‪ .‬א״כ א פ ס‬
‫בלעדו ]השי״ת[ ממש״‪ .‬ןכך כ ת ב ר׳ צ מ ק הכהן‪ :‬״וזהו תכלית העבודה‬
‫והשתדלות א ד ם בעוה״ז‪ ,‬להסיר מ ס ך המבדיל עד שיבוא ויגיע להשיג בהירות‬
‫אור השי״ת המקיפו״ )״ליקוטי מאמרים״‪ ,‬דף ‪ .(200‬ועוד כ ת ב על כך ״נפש‬
‫החיים״ )שער ר פ ר ק ד׳ ד״ה כי מבואר‪ ,‬וע״ע בפרק ר שאין להתבונן בזה‬
‫יותר מדאי(‪.‬‬
‫וכך לשון המלבי״ם על פ ס ו ק ״שמע ישראל״ )דברים ו‪ ,‬ד(‪ :‬״והיחוד הזה‬
‫כולל ג׳ ענינים וכוי‪ .‬ןהיחוד הג׳ הוא יחוד אור אין סוף בשמותיו שהוא במדותיו‪,‬‬
‫שבהם הוא מנהיג א ת העולמות‪ ,‬וביחוד יחוד קובייה ושכינתיה‪ ,‬שהוא כבוד‬
‫מלכותו והתפשטות אלהות בעולמו‪ .‬שכבר יצוייר אור האלהות המאיר בעולמות‬
‫מבוא‪ ,‬ענייני פשט‪ ,‬דרש‪ ,‬מוסר וסוד‬
‫לא‬
‫להנהיגם ולהניעם ולהחיותם‪ ,‬כנפש המתפשטת בגויה ותתן לו אור וחיים‪ ,‬כמ״ש‬
‫׳ואתה מחיה א ת כולם׳ וכוי‪.‬‬
‫]וממשיך‪ [:‬״וזה כל פרי העבודה והתפלה ליחד א ת ה׳ בשמותיו ולתקן‬
‫עולם במלכות שדי‪ ,‬וזה יעשה ע״י מ ס י ר ת נפש על יחודו‪ .‬שכמו שיבטל כחות‬
‫גופו ו י מ ס ר ם ל מ י ת ה בעבור מלכות נשמתו האלהית‪ ,‬כן יעשה בעולם הגדול‬
‫שיתבטל הגוף הכולל וטבע הצבא והמערכת ושרי מעלה ת ח ת מלכות שמים‬
‫וכו׳‪ .‬אולם יחוד זה לא יוגמר עד לעתיד לבוא‪ ,‬דכתיב ׳והיה ה׳ למלך על כל‬
‫הארץ‪ ,‬ביום ההוא יהיה ה׳ א ח ד ושמו אחד׳‪ .‬ששמו היינו מלכותו שיתיחד אז‬
‫שכינתו ומלכותו עד ראש המדרגות וכוי‪] .‬ואחרי אריכות גדולה‪ ,‬מסיים[ ותקנו‬
‫לומר ]ברוך שם כבוד מלכותו וכו׳[ בחשאי‪ ,‬שתיקןנים האלה ה ם עדיין בסוד‬
‫ובלחש להעוסקים ביחוד במסירות נפשם ובעבודתם בקודש״ עכ״ל )דברים ו‪,‬‬
‫ד(‪.‬‬
‫והדברים נשגבים‪ ,‬ומלמדים על נשמה אצילית‪ .‬יהי רצון שנזכה להבין מדבריו‪,‬‬
‫כל א ח ד לפי שיעורו )זהר ח״ א דף קג ע״ ב(‪.‬‬
‫]ב[ עניו שני עליו דיבר המלבל״ם הוא על הורדת השכינה בקרבנו‪ ,‬תוך בית‬
‫קדשנו ותפארתנו‪ .‬כבר חז״ל הפליגו לדבר על ה א ה ב ה הגדולה לאין שיעור שה׳‬
‫אוהב לישראל‪ ,‬מ ה שכל מיני תיאורים לא יספיקו ל ת ת מושג שלם‪ .‬והנה הרמב״ם‬
‫השווה הדבר ל א ה ב ת אשה‪ ,‬שיש א ד ם ששוגה שגיון גדול ]נהיה חולה[ מתוך‬
‫א ה ב ה זו )הל׳ תשובה‪ ,‬פ״י ה״ג וה״ו(‪ .‬וקובע הרמב״ם שכל מגילת ״׳שיר השירים״‬
‫הוא משל לאהבה זו‪ .‬כך חז״ל הביטו במעשי בני אדם‪ ,‬ומזה הקישו ולמדו מ ה‬
‫הוא הקשר בין ה׳ לעמו‪ .‬מעשה היה ורבי יהודה הנשיא השיא א ת בנו‪ .‬דברו‬
‫שהבחור ילך ל מ ר ח ק י ם ללמוד י״ב שנה ורק אח״כ יכניס א ת המדוברת לחופה‪.‬‬
‫אבל מרוב חשקו‪ ,‬בקש שיקצרו לו הזמן לשש שנים‪ .‬שוב נמלך בדעתו ובקש‬
‫שיקדימו לערוך החופה ורק אח״כ ילך ללמוד במרחקים‪ .‬מיד אחרי בקשתו‬
‫נכלם ונתבייש הבן מאביו‪ ,‬רבנו הקדוש‪ .‬א מ ר לו אביו‪ :‬דעת קונך ]הקב״ה[ יש‬
‫בך‪ .‬בתחילה רצה ה׳ ל ה ק י ם משכנו בישראל }־ק בבואם לארץ הקודש‪ .‬לבסוף‪,‬‬
‫ה ס כ י ם ה׳ ל ה ק י ם א ת המשכן בהיןתם עדיין במדבר )ארבעים שנה לפני הזמן(‪.‬‬
‫כלשון רש״י‪ :‬״וחזר וקרבה מרוב חיבת כלתו״ )כתובות ס ב ע״ב(‪ .‬ודאי שחז״ל‬
‫לא עסקו ח״ו בפטןמי מילי‪ ,‬ס ת ם לפייס א ת הבן‪ .‬אלא כך היתה דעת עליןן‪,‬‬
‫דעת תורה במה שנאמר כאן‪.‬‬
‫ומה הוא ענין בית המקדש? הוא תיאור בזעיר אנפין של קדושת הגוף‬
‫הישראלי‪ .‬בפרשת ת ר ו מ ה כ ת ב המלבי״ס ק ו נ ט ר ס ו ״רמזי המשכן״‪ .‬שם הרב‬
‫מלמד שכל העולמות מ ת א ח ד י ם כגוף אחד‪ ,‬והם נקראים ״האדם הגדול״ )מול‬
‫ה א ד ם הגשמי והבודד‪ ,‬שנקרא ״העולם הקטן״(‪ .‬האלהות המתפשטת והשופעת‬
‫אורה וחיותה בכל העולמות‪ ,‬היא נפש ״ ה א ד ם הגדול״‪.‬‬
‫לב‬
‫אוצרות‬
‫המלכי״ם‬
‫גדולי ישראל‬
‫כותב המלבי״ם‪ :‬״והנה ה׳ ערך א ת ההנהגה באופן שכל הכחות והעולמות‬
‫וסדרי המרכבה וכל המעשה אשר יעשה ה א ל ה י ם בעולמו ערוך ונמשך לפי מעשה‬
‫בני א ד ם לטוב או לרע‪ .‬וכבר המשילו ז א ת חקרי לב ]הערה‪ :‬״עקידת יצחק״‪,‬‬
‫שער יב‪ ,‬ק ו נ ט ר ס ״ניגון העולם׳‪ /‬דף צב ואילך[ ל מ ה שהמציאו חכמי ה מ ו ז י ק א‬
‫בשני כלי זמר‪ ,‬אחד גדול ואחד קטן‪ ,‬העומדים בהיכל מוכן לכך בסדר ובערך‬
‫ובגבול ידוע‪ ,‬שאם יפרטו על פי הנבל הקטן‪ ,‬יתן הנבל הגדול זמירות לעומתו‪.‬‬
‫וכן ערך ה׳ שהנבל הגדול אשר עשה הוא העולם בכללו‪ ,‬יתן זמירות לנגן נגוני‬
‫שמחה או עצב‪ ,‬טוב או רע‪ ,‬לפי מ ה שיפרט ה א ד ם על פי הנבל ה ק ט ן שהוא‬
‫גופו‪ .‬שאם ישמיע נגונים ושירים טובים ותשבחות כפי מצות ה׳ וחוקיו ומשפטיו‪,‬‬
‫כן ינגן הנבל הגדול שהיא העולם‪ ,‬שירי שמחה וחדוה‪ ,‬שפע וברכה וכל טוב‪.‬‬
‫ו א ם ישמיע קול קינים והגה והי בעוברו מצות ה׳ ותורתו‪ ,‬כן יגדל ה מ ס פ ד על‬
‫הנבל הגדול‪ ,‬על החורבן וההשחתה בכל העולמות״ וכו׳ ]והאריך(‪.‬‬
‫]וממשיך‪ [:‬״ואמרו חז״ל שמיום שברא הקב״ה א ת עולמו נתאוה שיהיה לו‬
‫דירה בתחתונים‪ ,‬ר״ל שהאדם יטהר ויתקדש בעולמן ה ק ט ן עד שהאלהות שבו‬
‫תמשול על הגוף וכחותיו‪ ,‬שאז הוא אלוה בתחתונים‪ ,‬כי מושל על כחותיו בכח‬
‫הבחירה והאלהות שבו‪ .‬ואז תעלה ה ה א ר ה ממעשיו להאיר לכל העולמות‪ .‬והיה‬
‫כנגן המנגן בקול נאה וקול משובח עלי הגיון בכינור התחתון וכו׳ וכוי‪ .‬ובזה‬
‫עיקר שכינה בתחתונים‪ ,‬כי משם ת צ א ההנהגה הכללית לכל העולמות״ וכף‪.‬‬
‫״אולם באשר בני עלייה ה מ ה מועטים‪ ,‬ויחידים קדושי עליון אשר זכו להיות‬
‫מקדש לה׳ ומעןן לכבודו ה ם יקרי המציאות וכו׳ ]על כן צריכים לקיבוץ הכלל[‪.‬‬
‫כי כבר שיערו ]חכמים[ ב ח כ מ ת ם האלוהית כי ל א יספיקו הנפשות להיות מעון‬
‫ומשכן לאור השכינה‪ ,‬עד שיתקכץ מ ה ם כשיעור הזה וכו׳‪ .‬וכל שכן כשיתאספו‬
‫יתאחדו ששים רבוא נפשות‪ ,‬וידליקו ששי• רבוא נרות‪ .‬ששיעור הזה כולל כל‬
‫האורות והזוהר והרוחניות הנמצא ב ק ו מ ה הכוללת‪ ,‬שאז ימשיכו את האלהות‬
‫למטה בכל כבודו וזיוו ותפארתו בכל פרטיו‪ .‬ו ז א ת היתה הכוונה במלאכת‬
‫המשכן אשר נבנה אחרי זה בירושלים‪ ,‬בעיר שחוברה לה יחדו‪ ,‬שם נתאחדו כל‬
‫נפשות האומה הישראלית ויעמדו כאיש א ח ד פרטי‪ ,‬הכולל בנפשו כל ה ה א ר ו ת‬
‫והרוחניות הנמצא בזוהר האלוהי המאיר לעולם כולו בכבודו; באשר אליו יפנו‬
‫וינהרו מכל מ ק ו מ ו ת פזוריהם‪ ,‬ובכל תפילותיהם ומעשיהם בקודש ״דרך הנה‬
‫פניהם״ וכו׳‪ .‬ועל זה א מ ר ״ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם״ ר״ל בתוך נשמותיהם‬
‫שיתאחרו במקדש הזה לקומה שלימה וגויה כוללת״‪] .‬ועוד האריך(‪.‬‬
‫]וממשיך‪ [:‬״לפי זה בהכרח שיבואו בבית המקדש המקבץ א ו ת • כאיש פרטי‪,‬‬
‫כל הפרטים אשר יבואו באיש פרטי״ עכ״ל ]ומבאר שם בהמשך ה מ א מ ר איך כל‬
‫מדות השטח במקדש‪ ,‬וכל שיעורי הכלים‪ ,‬וכל חלקי העזרות )החצר‪ ,‬והאולם‪,‬‬
‫והקודש‪ ,‬וקדש הקדשים( הכל מכוון מול אברי גוף האדם‪ .‬ובזה השכינה שורה‬
‫מבוא‪ ,‬עניני פשט‪ ,‬דרש‪ ,‬מוסר וםוד‬
‫לג‬
‫אצל בני ישראל‪ .‬והדברים יפים‪ ,‬נפלאים ונשגבים ביותר‪ .‬״אשרי העם שככה‬
‫לו!״[‪.‬‬
‫]ג[ ולא די שהקב״ה ב א ה ב ת ו הנפלאה לישראל מרכין שכינתו לדור בתוכם‪,‬‬
‫א ל א ע״פ סודות התורה ל מ ד המלבי״ם שגם ה א ד ם הישראלי עולה בגנזי מרומים‬
‫בתשוקתו העזה‪ ,‬להדבק באלוהי מרום‪ .‬וזו היא שירת הנפש ב״שיר השירים״‬
‫אשר רבי עקיבא היה בוכה בדמעות גיל כאשר העמיק בפסוקים אלו )שו״ע‬
‫או״ח סי׳ רפ״ח‪ ,‬ביאור הט״ז ס ״ ק בי בשם ״והר חדש״‪ ,‬והוא ב״שבלי הלקט״‬
‫בשם מדרש(‪ .‬ק ו נ ט ר ס יקר ביותר הוא פירוש רבינו ל״שיר השירים״‪ ,‬שקרא לו‬
‫״שירי הנפש״‪ .‬ב ה ק ד מ ה לשיר חוקר המלבי״ם על מי מדובר במשל זה? מי הוא‬
‫הנושא? ו א מ נ ם חכמי המדרש‪ ,‬ורוב המפרשים‪ ,‬פרשוהו על אהבה בין ה׳ וכנסת‬
‫ישראל‪ .‬אבל רבנו המלבי״ם מפרש שהדוד ]החתן[ הוא הקב״ה‪ .‬והרעיה ]הכלה[‬
‫היא נשמת האדם‪ ,‬שהיא ניצוץ אלוה ממעל המתגעגעת אחרי קונה ויוצרה ]כן‬
‫דבריו בהוצעה‪ ,‬עמ׳ ‪.(1693-1695‬‬
‫וכאן עלינו לשאול‪ ,‬וכי מי התיר למלבייים לפרש מגילה ״קדש קדשים״ זו‬
‫שלא אליבא דמדרשי חז״ל? נוכל לענות על כך לפי דברי הגר״י ק א פ ח בספרו‬
‫״כתבים״ )ח״ב עמ׳ ‪ (619-620‬התולה שתי דעות אלו‪ ,‬א ם בנמשל הרעיה היא‬
‫כ נ ס ת ישראל‪ ,‬או היא נשמת האדם‪ ,‬במחלוקת ר׳ עקיבא ור׳ יוסי ב מ ס כ ת ידים‬
‫)פ״ג מ״ה(‪ .‬הגמרא ככתובות ק י א ע״א פירשה ״השבעתי א ת כ ם וכו׳ א ם תעירו‬
‫ו א ם תעוררו״ על עם ישראל‪ .‬אבל ר׳ עקיבא דרש השיר על הנשמה הישראלית‪.‬‬
‫וכך א מ נ ם נ ק ט הרמב״ם עצמו‪ .‬וכיון שאין הספר ההוא מצוי ונפוץ‪ ,‬נביא דברי‬
‫הגר״י ק א פ ח מ ה ששייך לעניננו‪:‬‬
‫״רבי סעדיה גאון )בפירושו לשיהי׳ש‪ ,‬״חמש מגילות״‪ ,‬מהד׳ הגר״י קאפח(‬
‫מפרש א ת כל מגילת שה״ש על הגלות והגאולה וכוי‪ .‬אך כאמור הרמב״ם לא‬
‫כן עמו‪ .‬הוא רואה בכל ״שיר השירי•״ א ת מ א ב ק ה העצום של הנפש המשכלת‬
‫עס החומר‪ ,‬בנסיונה להשתחרר מחבליו כבליו‪ .‬ולא ר ק עצם ההשתחררות מעבדותו‬
‫ויציאתה לחירות וכו׳ א ל א אף השגת מחלצות פאר וכוי‪ .‬בספרו ״מורה הנבוכים״‬
‫)ח״ג פל״ג( הביא א ת ה פ ס ו ק ״משכני אחריך נרוצה״‪ ,‬ופירש אותו שמדובר בעידון‬
‫ה א ד ם א ת טכעיו ומדותיו‪ ,‬ובסגלו לעצמו העדינות והגמישות הדרושה לו להשגת‬
‫המושכל כל שהוא‪ .‬ושם )ח״ג פ״נא( הביא א ת ה פ ס ו ק ״אני ישנה ולבי ער קול‬
‫דודי דופק״ ופירשו שהוא משל על השגת התכלית אשר ה א ד ם בעתות הבגידה‪,‬‬
‫לאחר הכשרה ואילוף חש א ת הדבקות העילאית‪ ,‬חש א ת דפיקות הדוד‪ ,‬המעיר‬
‫והמעורר‪ ,‬א ת הקשר במושכלןת כאשר זוכה ה א ד ם לערות הלב וכוי‪ .‬ושם באותו‬
‫פ ר ק בתארו א ת הדבקות הנפשית של א ו ת ם יחידי עולם אשר עליהם אמרו חז״ל‬
‫)ב״ב יז ע״א( שמתו בנשיקה‪ ,‬הביא א ת ה פ ס ו ק מ״שיר השירים״ ״ישקני מנשיקות‬
‫פיהו״‪ .‬וסיים‪ ,‬והנה אופן זה של מ ו ת הוא ההנצלות מן המות באמת‪ .‬עוד ש •‬
‫לד‬
‫אוצרות‬
‫המלבי״ם‬
‫גדולי ישראל‬
‫באותו ספר )ח״ג פנ״ד( כ ת ב על ה פ ס ו ק ״בני א מ י נחרו בי‪ ,‬שמוני נוטרה א ת‬
‫הכרמים‪ ,‬כרמי שלי ל א נטרתי״ עיי״ש‪ .‬הרי מפורש מבואר ומבורר שכל ״שיר‬
‫השירים״‪ ,‬כל כולו ללא שיור‪ ,‬אינו אלא משל לענינים אלה‪ .‬וכן כ ת ב הרמב״ם‬
‫להדיא בהלכות תשובה )פ״י ה״ג( ״וכיצד היא ה א ה ב ה הראויה? שיאהב א ת ה׳‬
‫א ה ב ה גדולה יתירה עזה מ א ד עד שתהא נפשו קשורה ב א ה ב ת ה׳ ונמצא שוגה‬
‫בה תמיד‪ ,‬כאילו חולה חולי ה א ה ב ה שאין דעתו פנויה מ א ה ב ת אותה אשה והוא‬
‫שוגה כה תמיד‪ ,‬בין בשבתו בין בקומו בין בשעה שהוא אוכל ושותה‪ .‬יתר מזה‬
‫תהיה א ה ב ת ה׳ בלב אוהביו‪ ,‬שוגים בה תמיד כמו שציונו ׳ככל לכבד ובכל‬
‫נפשך׳‪ .‬והוא ששלמה א מ ר דרך משל‪ :‬׳כי חולת אהבה אני׳‪ .‬וכל ״שיר השירים״‬
‫משל הוא לעניו זה!״ עכ״ל‪.‬‬
‫הרי לנו שהמלבי״ם הולך שוב בעקבות הרמב״ם‪ ,‬ה מ ב א ר ״שיר השירים״‬
‫ע״פ דברי רבי עקיבא‪ .‬אבל לי ה מ ל ק ט נראה ע״פ חז״ל )סנהדרין לד ע״א(‬
‫ש״מקרא א ח ד יוצא ל כ מ ה טעמים״‪ ,‬שמותר להבין ב״שיר השירים״ בעת ובעוגה‬
‫א ח ת גם על כ נ ס ת ישראל וגם על הנשמה היחידית‪.‬‬
‫ובכן נ ס כ ם דברינו‪ ,‬שסוד כלות הנפש ל ה ‪ /‬ח ז ר ת ה ח ל ק אל הכל‪ ,‬עילוי הנפש‬
‫בחזרתה למקורה‪ ,‬זהו הנמשל של מגילת ״שיר השירים״‪ .‬ובכל פ ס ו ק ופסוק‬
‫שבה גילה המלבי״ם צפונות‪ .‬עיי״ש‪.‬‬
‫הבאנו כאן שלשה פנינים שכתב המלבי״ם בדרך סוד‪.‬‬
‫שירה ומליצה‬
‫הרב היה מחונן ברוח פיוטית‪ .‬כל ק ו ר א משתעשע בהקדמתו ל״ארצות‬
‫החיים״ וכן ל״ארצות השלו•״‪ .‬בספר ״המלבי״ם ומאבקו בריפורמים״ מביא‬
‫בשם ידיד נפשו של המלבי״ם ר׳ יחיאל בריל שהיו למלבי״ס יותר משמונה מ א ו ת‬
‫)!( שירים ״כולם קדושים‪ ,‬מ ל א י ם מ ו ס ר בדרך שיר מ א ד נעלה‪ ,‬ולהם נאוה‬
‫תהלה״‪ .‬מ ק צ ת מ ה ם ההדיר בכתב עת ״לבנון״‪) .‬וכן כ ת ב ר״מ ישר ב״הגאןן‬
‫מלבים״‪ ,‬עמ׳ רעד(‪.‬‬
‫מחזה המלבי״ם בשם ״משל ומליצה״‬
‫ב״ספר המלבי״ם‪ ,‬מ א ה שנה לפטירתו״ )הוצ׳ נצח‪ ,‬ב״ב( ההדירו מחדש מחזה‬
‫שהמלבי״ם כ ת ב בשם ״משל ומליצה״‪ ,‬והוא דומה להצגת רמח״ל בשם ״מגדל‬
‫עז״‪ .‬הוא מביע רעיון נשגב באופן תרבותי ה מ ת א י ם למשכילי דורו‪ .‬כפי שכתב‬
‫צבי שכטר )״משנתו של המלבי״ם״(‪ ,‬המלבי״ם חיבר דבריו כמענה ל מ א מ ר הצגה‬
‫״ א מ ת ואמונה״ שחיבר אד״ם הכהן‪ ,‬אבי ״משכילי״ )מהכופרים[ וילנא‪ ,‬בה הוא‬
‫לועג לנטילת ידיים ולקידוש לבנה‪ .‬כאשר נ ז ק ק המלבי״ם לבטל הזיותיהם של‬
‫האוחזים בשם של ״משכילים״‪ ,‬ר א ה לנכןן להשתמש בנשק שלהם‪ ,‬השיר והפיוט‪.‬‬
‫תוכן ההצגה היא שהחתן‪ ,‬שמו ״עשיר״‪ ,‬רוצה לשאת לו לאשה כתו של ״תשוקת‬
‫מבוא‬
‫לה‬
‫הלימודים״‪ .‬ולחותן הזה יש ‪ a‬בנות‪ :‬״יראה״ ו״חכמה״‪ .‬״יראה״ הוא כינוי‬
‫ליהודי חרדי‪ .‬״חכמה״ כינוי ל״משכיל״‪ .‬ויש עוד כ מ ה דמויות שם‪ .‬״שכל״ הוא‬
‫היועץ‪ .‬״אמת״ הוא המשרת של ״יראה״‪ .‬וחשש ״עשיר״ פן יחליפו לו א ת אשתו‬
‫מ ת ח ת לחופה )כמו מעשה יעקב ורחל(‪ .‬ומלמד המלבי״ם בהצגתו שאי אפשר‬
‫לשאת א ת ״חכמה״ א ם החתן לא י ק ח גם כן א ת ״יראה״‪ .‬בנמשל‪ :‬אי אפשר‬
‫ללמוד ״חכמה״ א ם ה א ד ם איננו מ ק ד י ם ״יראה״‪ .‬ובהצגתו השנונה והחיננית‬
‫מלמד המלבי״ם כי ״עשיר״ ]ואנו יודעים מ מ ק ו מ ו ת א ח ר י ם כ מ ה המלבי״ם נסלד‬
‫מהעשירים באופן כללי[ הוא איש תועה רוח‪ ,‬נרדף מן הדמיןן‪ ,‬מאמין בהבלי‬
‫שוא‪ .‬כן ארחות כל שוכחי אל‪ .‬ו ה מ ס ק נ א ‪ ,‬הוא מסביר‪ ,‬אד בשקר משכו המינים‬
‫)הרפורמים( בזמנינו בשפתי ח ל ק ו ת ולשון תרמית‪ .‬ה ם לבשו על פניהם מעיל‬
‫״האמונה״‪ ,‬אבל בלבם יצפנו כחשם ורשעותם‪ .‬ועוד מלמדנו בהצגה זאת כי קניני‬
‫העושר ה ם מדומים‪ .‬ההצלחה לא תעמוד על מצב אחד‪ ,‬אלא תמיר בכל עת‪.‬‬
‫תלונת המלבי״ם‬
‫בספר ״המלבי״ם ו מ א ב ק ו ברפורמים״ )דף ‪ ,(152‬מביא יעקב גלר שיר מעניין‪,‬‬
‫כיצד מתאונן המלבי״ם בהיותו בבוקרשט על מצבו שנשלח ל מ ק ו ם ההוא כדי‬
‫ללמד תורה וחכמה‪ ,‬אבל לאנשים שאין ל ה ם א ת הכלים השכליים להבין בכך‪.‬‬
‫כמבוא להבנת השיר דלהלן‪ ,‬צריכים לדעת שבמשך הדורות נשתנה האופי של‬
‫ק ה ל ״משכילים״‪ .‬תחילה )בתקופת הגר״א( היו הרבה מ ה ם א ד ו ק י ם בקיום תורה‬
‫ומצוות‪ ,‬אלא שהם בקשו להוסיף הבנה ב ח כ מ ת חולין‪ ,‬וחלק מ ה ם בפילוסופיה‪.‬‬
‫אבל כעבור כיובל שנים‪ ,‬ח ל ק מ ה ם זלזלו במצוות אבל עדיין היו מחבבים‬
‫ל״חכמה״ שלכתבי הקודש‪ .‬וכך היה ב ת ק ו פ ת שהותו של המלבי״ם בפרוסיה‪.‬‬
‫אבל כאשר הגיע לתקופת בוקרשט )ברומניה( עשרים שנה אח״כ‪ ,‬שם מצא ס ת ם‬
‫פוקרים‪ ,‬שגם לא הבינו כלום בחכמה‪ ,‬לא ב ח כ מ ת חולין וכל שכן לא ב ח כ מ ת‬
‫ה מ ק ר א ‪ .‬ולא מצא בהם שום נקודה הגיונית במה לאחוז בהם ולשנות א ת דרכם‬
‫הנלוזה‪ .‬המלבי״ם רמז לזה במליצתו לפרק י״ד של תהלים ״אמר נבל בלבו״‬
‫)״ארץ חמדה״‪ ,‬מהדי ק מ א ‪ ,‬דברים ‪ (175‬שבדור ה מ א ו ח ר ״השחיתו עלילה‪ ,‬ולא‬
‫מצד ה ח ק י ר ה והתפלספות‪ .‬והראיה לזה‪ ,‬כי הפילוסופים ה ק ו ד מ י ם היו טובים‬
‫עכ״פ בין א ד ם לחברו‪ .‬אבל עתה אין עושה טוב כלל‪ .‬וה׳ משמים השקיף א ם‬
‫יש בין האפיקורסים האלה משכיל שידרוש ויחקור עכ״פ א ח ר א ל ה י • להתפלסף‬
‫עכ״פ‪ .‬אבל כולו ס ר ונאלח ר ק בתאוות‪ .‬והראיה ״אין עושה טןב״ עיי״ש ההמשך(‪.‬‬
‫וכך כ ת ב בשיר תלונתו‪:‬‬
‫במדבר בודד פרא כחיה‪,‬‬
‫כרובה כצודד בארץ נשיה‪.‬‬
‫הה‪ ,‬למי אבץ?‬
‫אין השכלה לנמלה‪,‬‬
‫אלך שודד אחי תאניה‪,‬‬
‫בואי לאהלייבה‪ ,‬למי אורה‪,‬‬
‫לעיר פרא אוכל תכן?‬
‫ולא תחבולה לחתולה‪.‬‬
‫לו‬
‫אוצרות‬
‫אין כח לכח‬
‫אין צביה מצביה‬
‫השועלים לא משכילים‪,‬‬
‫סכלים השפנים‬
‫העכבר לא נבר‬
‫המלבי״ם‬
‫גדולי ישראל‬
‫ולא ניחוח מאוח‪.‬‬
‫ולא תושיה לריח ופליליה‪.‬‬
‫!השבלולים אך אוילים‪.‬‬
‫וכסילים הפתנים‪.‬‬
‫והחפרפר לא יתבר‪.‬‬
‫ערבה נורא]ה[י ושמע משלי‬
‫אלמדך חכמה‪ ,‬אאלפך בינה‪.‬‬
‫אחי לך מורה‪.‬‬
‫לאיה‪,‬‬
‫תדעי ערמה‪ ,‬תשמעי אמונה‪.‬‬
‫ולא דברים לדבורים‪.‬‬
‫אין אמרים לחמורים‬
‫והאנפה מנאפה‪.‬‬
‫החסידה לא חסידה‬
‫ונבערת השממית‪.‬‬
‫עיורת התנשמת‬
‫ולא לשון לדישון‪.‬‬
‫אין ומר לזמיר‬
‫חרש נחש‪ ,‬הישמע לחש?‬
‫אויל הרחש וגם התחש‬
‫חכמה חרפה לה‪] ,‬ו[מגרעת‪.‬‬
‫גם אין דעת לתולעת‬
‫קיגים לתגים‪ ,‬ספוד עם קיפוד?‬
‫העלי אשפה חרוץ ארפוד?‬
‫ועוד פסקא מהשירים של המלבי״ם‪ ,‬בו טתאוגן על מר גורלו להלחם נגד משחיתים‬
‫ופוקדים‪:‬‬
‫אנשי תבל! אם זאת ממני תשאלו; ״מה דמות היי אביון‪ ,‬איך ענינו״‪ ,‬תשאלו‬
‫הראיתם‪ ,‬על לוח אניח בים נשברה‪,‬‬
‫מה אמשיל לכם אחי‪ ,‬אל מה אדמהו?‬
‫ותנים גדול לנגדו‪ ,‬פוחח פיו לבלעהו?‬
‫נודד איש בודד‪ ,‬לוחם עם גל וסערה‪,‬‬
‫הראיתם‪ ,‬הר געש בולע יושבהו‪.‬‬
‫הראיתם‪ ,‬מדבר החול יום גליו ירומו‬
‫עוד יבוא יום וה׳ יפקוד גאולה על מורשת כתבי המלבי״ם‪ ,‬ויראו אור‬
‫הדפוס‪.‬‬
‫הלכה‬
‫בספרו על ס פ ר א ״התורה והמצוה״‪ :‬״המלבי״ם בא להציל א ת התורה מטיפול‬
‫שרירותי‪ ,‬מזלזל ובלתי שיטתי‪ .‬הוא בא להעמיד א ת מדרשי ההלכה של חז״ל‬
‫כדרך היחידה להבנה לשונית וענינית״ )כך כ ת ב צבי שכטר(‪ .‬זה מ ה שנוגע לספרות‬
‫זו‪ ,‬אבל לא פ ו ס ק י ם הלכה מהמדרש‪ .‬אבל בספרו ״ארצות החיים״ בא המלבי״ם‬
‫ל פ ס ו ק הלכה למעשה‪ .‬הספר מורכב משלשה חלקים‪ .‬באמצע הדף ובמרכזו יש‬
‫״לב הארץ״‪ ,‬שם מ ס כ ם דברי מהר״י קארו ורמ״א‪ ,‬ומביא מנושאי כלים בשו״ע‬
‫עם כמה הנהגות מגדולי המקובלים‪ .‬מצד ימין יש ״המאיר לארץ״‪ ,‬ש • מביא‬
‫מ ק ו ר ו ת מהגמרא והראשונים‪ .‬ובצד ממול‪ ,‬בחלק הנקרא ״ארצות יהודה״‪ ,‬מאריך‬
‫מבוא‬
‫לז‬
‫ק צ ת ומבאר דעותיהם של הפוסקים‪ ,‬וגם מ נ מ ק מדוע כתב ב״לב הארץ״ כמו‬
‫שכתב‪.‬‬
‫בכל דור ודור יש לחשוש מ ה ק ל ק ו ל של פלפול עקום‪ .‬כבר בזמן הגמרא‬
‫אמרו )ב״מ לח ע״ב עיי״ש רש״י( על בני פומבדיתא שהיו מעיילין פילא בקופא‬
‫דמחטא‪ .‬וע״ע שו״ת ריב״ש סי׳ רעא )דף ע״ה ע״ד( האריך בזה‪ .‬וגם רמ״א דיבר‬
‫נגד זה )שו״ע יו״ד סי׳ רמ״ב סעיף ל׳(‪ .‬וכן הביאו בני הגר״א בשמו בתחילת‬
‫שו״ע או״ח‪ .‬הזכיר זאת ה ״ ח ת ם סופר״ ב ה ס כ מ ת ו ל״ארצות החיים״‪ .‬והנה שבח‬
‫המלבי״ם בספרו זה הוא ששכלו הולך למישרים‪ ,‬והוא בונה א ת ההלכה כשמתחיל‬
‫מן ה מ ק ו ר התלמודי‪ ,‬ומבאר השיטות בהסברה ישרה וללא א ו ק י מ ת ו ת דחוקות‪,‬‬
‫ותמיד משתדל שהפסק הסופי יתאים לפשוטו של התלמוד‪ .‬צער גדול יש לנו‬
‫שהרב ה ס פ י ק להדפיס מחידושיו ר ק עד סי׳ ל״א בלבד‪ .‬אבל מהמיעוט שזכינו‬
‫לראות מעיד על כל התורה כולה כי ״תורת ה׳ ת מ י מ ה משיבת נפש״‪.‬‬
‫כל בר הכי כשיעיין במקורות שנציץ‪ ,‬יבחין מ ה בין הבדלי דרגות קדש‬
‫לקדש קדשים‪ .‬כמ״ש חז״ל ״תהי ביה ר׳ זירא‪ :‬וכי מ ה ענץ ר׳ בנימין בר יפת‬
‫אצל ר׳ חייא בר אבא? ר׳ חייא בר אבא דייק וגמר שמעתא מר׳ יוחנן רביה‪,‬‬
‫וכל ת ל ת ץ יומין מהדר תלמודיה ק מ י ה דר׳ יוחנן רביה״ )ברכות לח ע״ב‪ ,‬ופן‬
‫באגרות חזון איש‪ ,‬ח״ב סי׳ קל״ג חינך להכיר מה ה ם הבדלי דרגות בסמכות‬
‫של ה ח כ מ י ם השונים{‪ .‬כאשר אנו לומדים היטב בספר ״ארצות החיים״ אנו‬
‫נזכרים במאמר ח כ מ י ם ש״רבא הוא מאריה דתלמודא״‪ .‬ואמנם )זבל לפי ר מ ת‬
‫הדור‪ ,‬אבל רבנו המלבי״ם היה נבדל בשלוש‪ :‬״מאריה דתלמודא‪ ,‬מאריה ד מ ק ר א ו ת‬
‫קודש‪ ,‬מאריה דכל ספרי הסוד״‪ .‬כל מי שלומד ב״ארצות החיים״ מאשר קביעה‬
‫זו‪ .‬וכאן נביא לדוגמא שמונה חידושים נפלאים‪.‬‬
‫]א[ עניו איסור לישון כשמטתו בין צפון לדרום‪ ,‬מפרש דברי הרמב״ם מדובר‬
‫כאשר הישו הוא ערום )סי׳ ג׳ סעיף ו׳‪ ,‬דף יז ע״ב(‪.‬‬
‫]ב[ כיווני המטה‪ ,‬בין צפע לדרום‪ ,‬העיקר הוא כדברי הזוהר )שם(‪.‬‬
‫]ג[ ידועים דברי הגר״א )או״ח סי׳ ח‪ ,‬בביאורו סוף ס ״ ק ו( שהמנהג בישראל‬
‫שאין לאיש ללכת ד׳ א מ ו ת בגילוי הראש הוא ע״פ דברי זהר‪ ,‬אבל בגמרא לא‬
‫חייבו בכך‪ .‬רבנו המלבי״ס בסי׳ ב׳ )המאיר לארץ‪ ,‬ס ״ ק מג(‪ ,‬ויותר באריכןת‬
‫בסי׳ ח )ס״ק ד׳ ב״ארץ יהודה״(‪ ,‬מביא לכך חמש הוכחות מדברי חז״ל‪ .‬ובנוגע‬
‫לנושא זה‪ ,‬הוא אף מתיר ל א ו ת ם גברים בדורו שנהגו ללבוש פאה נכרית ]מחמת‬
‫ק ר ח ת וכדומה[ שייחשב הדבר ככיסוי ראש‪ ,‬ואין שייך בזה ״מראית עין״ )לב‬
‫הארץ‪ ,‬סוף סי׳ ב(‪ .‬כנראה זה מפני שהיה נפוץ בדור ההוא‪ ,‬וכמו שהגר״מ‬
‫פיינשטיין בשו״ת ״אגרות משה״ )אבעה״ז ח״ב סי׳ יב( מתיר לגבר להתגלח‬
‫במספרים כעין תער‪ ,‬ואינו חושש למראית עץ שיחשדוהו על גילוח בתער‪.‬‬
‫לח‬
‫המלבי״ם‬
‫אוצרות‬
‫גדולי ישראל‬
‫]ד[ שיעור אורך בגד טלית קטן‪ ,‬אשר רבים ת מ ה ו על הצמצום שנהגו שאינו‬
‫מ כ ס ה רוב גוף האדם‪ ,‬המלבי״ם מ ב ס ס א ת ההיתר של א מ ה על א מ ה )ח״א דף‬
‫עז ע״א(‪ .‬ודבריו הובאו ב״משנה ברורה״ )שער הציון‪ ,‬טז‪ ,‬ז(‪.‬‬
‫]ה[ בעניו שתי ברכות על לבישת תפילין‪ ,‬של יד ושל ראש‪ ,‬מציע שיש לכוון‬
‫שברכה ראשונה לא תפטור התפילין השני‪ .‬ןאין בזה חשש ברכה שאינה צריכה‬
‫)ח״ב דף ח סוף עמ׳ א׳(‬
‫]ו[ הגאון שו״ת מ ש כ מ ת יעקב )או״ח סי׳ )לח( צ״ל נלז[( מאריך ו מ ב ס ס‬
‫היטב ההוכחןת שחייבים להניח תפילין בחול המועד‪ .‬גם המלבי״ם מ ב ס ס פ ס ק‬
‫זה‪ ,‬ובסוף הספר‪ ,‬ב״לב הארץ״‪ ,‬כותב‪ :‬״והעיקר להניחם בלא ברכה״‪.‬‬
‫]ז[ זריזין מקדימין למצוות עדיף מלקיים א ו ת ה בהידור יותר מאוחר אח״כ‬
‫)סי׳ כ״ה סעיף א׳‪ ,‬לב הארץ‪ ,‬חייב דף ה׳ ע״א(‬
‫]ח[ כאשר התלמוד מביא קבוצת אמוראים‪ ,‬והרשימה לא לפי ס ד ר הדורות‬
‫או ס ד ר גדולתם‪ ,‬סימן הוא על הראשון ברשימה שאין הלכה כמותו )ח״א דף‬
‫יט ע״א‪ ,‬המאיר לארץ(‪ .‬וכמו כן יש בספר מ א ו ת נקודות הדרכה בדרכי הפסק‪.‬‬
‫ומהחידושים הגדולים שיש בספר‪ ,‬נוכחים אנו לדעת שרבנו אומן גדול הוא‬
‫לכל ספרי הסוד‪ ,‬ומשבץ א ו ת ם יפה בדיוניו ההלכתיים‪ .‬וכמו שלא ר א ה ס ת י ר ה‬
‫בשילוב ח כ מ ו ת אחרות בהבנת המקראות‪ ,‬כי כלשון הגר״א המובא ב ה ק ד מ ת‬
‫״פאת השולחן״ ״כל ה ח כ מ ו ת נצרכות׳‪ /‬כמו כן ראה המלבי״ם א ת התלמוד‬
‫והזוהר ״סדנא דארעא חד הוא״‪ .‬אבל לימוד גדול יש בזה‪ ,‬מעולם לא שינה‬
‫פ ס ק התלמוד מפני מ ה שנמצא בזוהר‪ ,‬א ל א משתמש בו להוסיף על התלמוד‪,‬‬
‫או להכריע בין פ ו ס ק י ם ראשונים‪ .‬ודבר זה הוא נגד דרכי פ ס י ק ה של מיעוט‬
‫פ ו ס ק י ם אחרים שבדורנו‪ ,‬המבטלים דברי תלמוד מפני דברי זוהר‪.‬‬
‫]ה[ יחס למדע וחכמות תבל‬
‫בדורות האחרונים התייחסו רוב רבני ישראל בחשדנות לממצאי המדע‬
‫הריאלי‪ ,‬במיוחד מ ח מ ת הבעיה שמסקנותיו ס ו ת ר י ם לפעמים הנחות שהניחו חז״ל‬
‫)ע״ע שו״ת רשב״א ח״א סי׳ ט(‪ .‬א מ נ ם הרבה מגדולי חכמינו )כמו רבנו בחיי‪,‬‬
‫״כד הקמח״‪ ,‬על אבות‪ ,‬סוף פ״ג רמ״א בשו״ע יו״ד סי׳ רמ״ו סעיף ד‪ ,‬הגר״י‬
‫אייבשיץ ב״יערות דבש״ ח״ב דרוש ז׳ עמ׳ קכב־קכג‪ ,‬והגר״א כמובא ב ה ק ד מ ת‬
‫״פאת השולחן״‪ ,‬ועוד( שבחו א ת לימוד ח כ מ ו ת תבל‪ ,‬בשמירה תוך כדי מ ס ג ר ת‬
‫ההלכה‪ .‬אבל ככל שנקפו הדורות חששו יותר ויותר‪ .‬נועז היה המלבי״ם ששיבץ‬
‫כמה וכמה מ ס ק נ ו ת של המדע החדיש תוך כדי ביאוריו‪ .‬כי כאשר יש ״סתירה״‬
‫כביכול בין פשוטי ה מ ק ר א ו ת ל מ ס ק נ ו ת המדע‪ ,‬ישנם שלשה אופני יחס‪] .‬א[‬
‫להתעלם מהסתירה‪ ,‬ולהשאר תוך ת ח ו ם פרשנות ה מ ק ר א בלי להתייחס לעולם‬
‫המדע‪] .‬ב[ לומר ש ה מ ק ר א אינו כפשוטו ומדבר ע״פ סוד‪ ,‬ולכן אין ס ת י ר ה בינו‬
‫;‬
‫מבוא‬
‫לט‬
‫לבין המדע המוחשי‪] .‬ג[ לנסות לפרש א ת ה מ ק ר א כדי שלא יסתור א ת המדע‪.‬‬
‫המלבי״ם בחר באופן השלישי‪ .‬בספרו של צבי שכטר )״משנתו של המלבי״ם״‪,‬‬
‫שנת תשמ״ג( הביא לכך כ מ ה דוגמאות‪.‬‬
‫בספרו המקיף של נח רוזנבלום ״המלבי״ם״ )הוצ׳ מ ו ס ד הרב קוק‪ ,‬שנת‬
‫תשמ״ח( הוא מפרט א ת הנושאים בהם הוא מוצא איזכורים של מ ס ק נ ו ת אלו‬
‫בביאוריו לתורה של המלבי״ם‪ .‬הןא דן בכך בפרק ״בתחומי המדע״ )עמ׳ ‪(207-277‬‬
‫ואלו ה ם חלקי הפרק‪] :‬א[ אסטרונומיה ]ב[ מטאורולוגיה )ירידת גשמים( ]ג[‬
‫אויר ]ד[ אנטומיה ]ה[ מחלות ותרופתן ]ו[ הזרעה והריון ]ז[ אופטיקה ‪3‬ח[ ]ט[‬
‫בוטניקה וזואולוגיה )הצמחים והחיות( ]י[ גיאולוגיה )פני כדור הארץ(‪ .‬לא נתימר‬
‫להביא כאן תמצית דבריו‪ ,‬א ל א על המעיין לפנות שם‪.‬‬
‫רוזנבלום סבור שהרבה מידיעות המלבי״ם הוא העתיק מן ״ספר הברית״‪,‬‬
‫מ ה מ ק ו ב ל הנודע הגאון ר׳ פנחס אליהו הורביץ‪ .‬אבל בכל זאת מצאתי כ מ ה‬
‫ידיעות מדעיות שכנראה המלבי״ם למד מ מ ק ו ם אחר‪ ,‬כי אינם מוזכרים ב״ספר‬
‫הברית״‪.‬‬
‫]ו[ מחשבי קצים‬
‫להלן כמה דברים מ מ ה שכתב המלבי״ם‪:‬‬
‫זמן‪ .‬שנה המיועדת לגאולה )לפי חשבונות המלבי״ם( היא שנת תרע״ג ]דניאל‬
‫ז‪ ,‬כה[‬
‫זמן‪ .‬לפי חישןבי המלבי״ם‪ ,‬הזמן המיןעד ל ה ק מ ת בית המקדש היה צריך‬
‫להיות בשנת תרפ״ח ]אלמלי החמיצו מעשיהם[ ]דניאל ח‪ ,‬יד )וע״ע יב‪ ,‬יב‪[£‬‬
‫זמן‪ .‬לפי חישובי המלבי״ם‪ ,‬זמן הצפוי לתחיית ה מ ת י ם היא שנת ת ת ק ס ״ ג‬
‫]דניאל יב‪ ,‬סוף פ ס ו ק יב[‬
‫מחשבי קצים‪ .‬״מי שנפשו לא ישרה‪ ,‬הנפש ההיא תתפעל ו ת ת ח ז ק לחשב‬
‫קצין ולדחוק א ת הקץ‪ .‬הודיע לו)ה׳[ כי רבים ייכשלו ויעפילו לעלות בכח וכתוקף‬
‫להביא א ת הקץ‪ ,‬כמ״ש ׳ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון ונכשלו׳ )דניאל יא‪,‬‬
‫יד( וכן׳‪ .‬ןכשלא יבא ]הגאןלה[ בזמן הנחשב להם‪ ,‬יצאו מן הדת‪ .‬אבל ׳וצדיק‬
‫באמונתו יחיה׳‪ .‬הצדיק אשר ישרה נפשו בו‪ ,‬לא תעפל נפשו לחשב קצין ולהעמיד‬
‫חזון‪ ,‬ר ק יחיה באמונתו כי יש יום לה׳‪ ,‬וידום לה׳ ויתחולל לו״ ]חבקוק ב‪ ,‬ד[‬
‫״והלא אנכי שמתי דבר )שבא בד׳ ופתח בבי( הבטחתי בפיך‪ ,‬מ ה שהבטחתי‬
‫להושיעך‪ .‬ועד שתבוא הישועה‪ ,‬בהכרח ׳בצל ידי כסיתיך׳ לבל תכלה‪ ,‬למען א ק י ם‬
‫דברי אשר הבטחתי וכוי‪ .‬שגם א ם יצוייר שיהיה דבר זה‪ ,‬שהיא גאולת ציון‪,‬‬
‫קשה כבריאת שמים וארץ‪ ,‬׳שמתי דברי בפיך׳‪ .‬כי גם זאת אעשה‪ ,‬לנטוע שמים‬
‫חדשים וארץ חדשה ׳ולאמר לציון‪ :‬עמי אתה!׳‪ .‬והמליצה ]באה לבאר[ שאי אפשר‬
‫מ‬
‫אוצרות‬
‫המלכי״ם‬
‫גדולי ישראל‬
‫שחוקות שמים וארץ ודרכי הטבע יעכבו בידי מעשות זאת‪ ,‬כי אז א ב ט ל חוקותיהם‪,‬‬
‫ואיסד שמים חדשים‪ .‬ובלבד שאמלא דברי אשר שמתי כפיך ׳לאמר לציון עמי‬
‫אתה׳‪ .‬לכן אני אומר לך‪ :‬׳התעוררי‪ ,‬התעוררי״ עכ״ל‪.‬‬
‫]אמר ה מ ל ק ט ‪ :‬אנו נמצא יישוב כיצד המלבי״ם עצמו הודיע זמנים של‬
‫הקץ‪ ,‬כי חשב שהזמן הוא קרוב ולא ייכשלו‪ .‬וכמן כן עשה הרמב״ם ב״אגרת‬
‫תימן״ )״אגרות הרמב״ם״‪ ,‬מהד׳ הגר״י קאפח‪ ,‬עמ׳ מח‪ .‬ועיי״ש עמ׳ מ א ‪ -‬מ ב מ ה‬
‫שהתנצל עבור רס״ג שעסק אף הוא בחשבונות‪ .‬ןכזה נגיד גם על המלבי״ם(‪,‬‬
‫וכן הרמב״ן בסוף פירושו לשיר השירים )״כתבי הרמב״ן״‪ ,‬מהד׳ מוסד הרב‬
‫קוק‪ ,‬ח״כ עמ׳ תקי״ח(‪ .‬והשל״ה‪ ,‬ו״עמק המלך״‪ ,‬כתבו על שנת ״זאת״‪ .‬והמפורסם‬
‫ר׳ יוסף אבן יחיא בפי׳ לדניאל ח‪ ,‬יד‪ ,‬כ ת ב על שנת ת״ש‪ .‬וכן תלמידו של‬
‫הבעש״ט‪ ,‬המגיד מפולנאה‪ ,‬ב״תולדות יעקב יוסף׳‪ /‬תחילת פ׳ כי תשא‪ .‬ואב‬
‫לכולם הוא ספר הזוהר ח״ב דף ט ע״ב‪ ,‬שהודיע על שנת ס״ו לאלף זה‪ .‬ולכן‬
‫יש ללמד זכות על המלבי״ם‪ .‬ופשיטא שלא א מ ר בוודאות‪ ,‬אלא ששנה זו היא‬
‫מסוגלת‪ ,‬בצירוף תשובה ומעשים טובים של ישראל‪ .‬אבל הקץ האחרון‪ ,‬״בעתה״‪,‬‬
‫ודאי יתקיים‪.‬‬
‫ו ב א מ ת היתה אז )בשנת תרע״ג( שנת רצון אלמלי קלקלו במעשיהם‪ .‬כי הרי‬
‫אמרו חז״ל )מגילה יז ע״ב( ״מלחמה נמי א ת ח ל ת א דגאולה היא״‪ .‬והתחילו אז‬
‫ניצנים ראשונים של מ ל ח מ ת העולם הראשונה‪ ,‬כפי שמבואר באנצקלופדיה‪ ,‬ערך‬
‫״מלחמה״ דף ‪ ,653‬ששרר אז מ ת ח רב בין מדינות האזור‪ .‬במיוחד אחרי סיפוח‬
‫בוסניה והרצוגובינה לאוסטריה והונגריה‪ ,‬סיפוח שכמעט הביא למלחמה עם‬
‫רוסיה‪ .‬פעולות ממש של איבה פרצו רק כשנה אחר כך‪ .‬ו א ם היו בני ישראל‬
‫חוזרים בתשובה וגם עולים לא״י‪ ,‬ודאי היתה מתחילה הגאולה‪ .‬וכדברי הכוזרי‬
‫בח״ב פ ס ק א כ״ד‪ .‬וכמ״ש חז״ל ביומא ט ע״ב אילו עלו כחומה וכו׳‪ .‬אלא בכל‬
‫פעם שלא היו ישראל ראויים‪ ,‬על זה עצמו בא קטרוג ה מ ק ט ר ג רחמנא ליצלן‪.‬‬
‫ובספר ״אבי‪ ,‬מיכאל הלפרן״ )הוצ׳ הדר‪ ,‬ת״א תשכ״ד(‪ ,‬שנכתב ע״י נין‬
‫המלבי״ם‪ ,‬מוסר מ ה שהוגד לו ע״י אביו‪ ,‬נכד המלבי״ם‪ ,‬שהיה נוכח בעת‬
‫שהמלבי״ם אמר א ת דבריו )כפי שהזכרנו לעיל בתולדות חיי הרב‪ ,‬הוא דר‬
‫ת ק ו פ ה מ ס ו י מ ת אצל חתנו ובתו‪ ,‬בשנת תרל״ה(‪ .‬ת״ח אחד שאל ממנו הא כיצד‬
‫הוא מביא כפירושו לדניאל חשבונות לעניו תאריך הגאולה )כנ״ל בתחילת פרק‬
‫זה( אחרי שחז״ל אמרו ״תיפח עצמן של מחשבי קציף׳ז וענה הגאון כי בילדותו‬
‫בהיותו בן שמונה‪ ,‬אביו ר׳ יחיאל מיכל ל ק ח אתו את בנו המלבי״ם בנסיעתו‬
‫בעגלה לחארקוכ‪ .‬כאשר רק יצאו מהעיר וולדויסק‪ ,‬והתחילו לסבול מטלטולי‬
‫הדרך‪ ,‬שאל הנער לאביו ״הרחוקה הדרך לחארקובז״‪ .‬אביו נזף בו בלגלוג שזו‬
‫שאלה של שטות‪ .‬והנער פ ס ק מלשאול‪ .‬כך נסעו ימים ושבועות מעיר לעיר‬
‫ומפונדק לפונדק‪ .‬בקר אחד פנה האב לעגלון ושאל ״האם רחוקים אנו מחארקובל״‪.‬‬
‫מבוא‬
‫מא‬
‫ת מ ה הבן‪ ,‬הרי לפני כ מ ה שבועות אביו גער בו על ששאל אותה השאלה‪ .‬ענה‬
‫לו אביו כי הפרש יש‪ .‬כשיצאו מהעיירה היתה ר ח ו ק ה הדרך‪ ,‬ואין טעם לשאול‪.‬‬
‫אבל עכשיו ה ם כבר קרובים מ א ד לעיר יעדם‪ .‬הוסיף על כך המלבי״ם‪ :‬כך בענין‬
‫ח ק י ר ת שנת הגאולה‪ .‬בדורות חז״ל ידעו כי ר ח ו ק ה הדרך‪ ,‬ולכו מנעו א ת השאלה‬
‫שמא יתיאשו ישראל מהגאולה‪ .‬מי יוכל לעמוד בגלות ארוכה וממושכת כזו?‬
‫אבל כעת נתקיימו הסימנים שחז״ל נתנו )סנהדרין צז ע״א( על ע ק ב ת א דמשיחא‪,‬‬
‫ואנו כבר קרובים לסוף הגלות‪ ,‬ומותר כבר לשאול״‪.‬‬
‫]ז[ אמונה ובטחון‬
‫הערת ה מ ל ק ט ‪ :‬בדברי המלבי״ם בנושא זה אנו רואים דברים קיצונים מאד‪,‬‬
‫אשר משמעותם שאין לו ל א ד ם לעשות מצדו שום השתדלות טבעית‪ ,‬אלא ישליך‬
‫יהבו לגמרי על הקב״ה‪ .‬ולכאורה יש לעומת זאת הדרכה בדברי חז״ל לחייב א ת‬
‫ה א ד • לעשות השתדלות טבעית‪ .‬וכך לשונם בספרי )ראה‪ ,‬ס ״ ק קכג(‪ :‬״וברכך‬
‫ה׳ אלהיך‪ ,‬יכול אפילו יושב בטל? תלמוד לומר ״בכל מעשה ידך אשר תעשה״‬
‫עכ״ל‪) .‬והובאו הדברים שוב במדרש ת ה ל י • ‪ ,‬מזמור קל״ו ובתדא״ר פ״יד‪ .‬ושוב‬
‫ב״מסילת ישרים״‪ ,‬סוף פ״כא(‪ .‬ואמנם יש מדרש המשמע כמו דברי המלבי״ם‬
‫)מדרש איכ״ר‪ ,‬פתיחה לי( במעשה של חזקיה‪ .‬אבל הוא קשה‪ ,‬למה דוד המלך‬
‫לא נהג כך? וקשה מ מ א מ ר חז״ל הנ״ל?‬
‫ונ״ל בס״ד כי יישוב ת מ י ה ה זו הוא ע״פ דברי ר׳ א ב ר ה • בן הרמב״ם‬
‫)״המספיק לעובדי השם״‪ ,‬הבטחון‪ ,‬עמ׳ ע״ח( המלמד‪ :‬״כל התולה* תקוותו ב נ ס י •‬
‫בלבד ללא התכשרות נאותה‪ ,‬ללא התגלות )חזון שמיימי[‪ ,‬ללא הרגשה אלוהית‬
‫ל א מ ת ה וללא סייעתא דשמיא‪ ,‬הרי הוא מ ת א ו ה למה שאיננו מ ת א י ם לו וחוטא‬
‫כחוצפא המביאה לידי חילול השם‪ ,‬ואין ס פ ק שיבוא על עונשו‪ .‬וכן להיפך‪ ,‬מי‬
‫שבטחונו לוקה בחסר למרות שה׳ יתעלה העלהו למדריגה רמה כזאת‪ ,‬הריהו‬
‫ראוי לעונש ו ל ח ת ן אף ה׳‪ ,‬כמו שנתחייב דור המדבר‪ ,‬מהיותם צבאות ה׳ אשר‬
‫גאלם ממצרים בנסים ונפלאות והוליכם כמדבר במסע כה מופלא ושמר עליהם‬
‫שמירה מעולה״ וכו׳‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬דברי המלבי״ם ה ם א מ ו ר י • לבעלי מדריגה גבוהה‪ ,‬שכבר ראו‬
‫כעניניהם נ ס י • גדולים‪ ,‬והם גם בעלי דרגא רוחנית גבוהה ]״הרגשה אלוהית‬
‫לאמיתה״[) ל ה ם ראוי לצמצם מ א ד בהשתדלות‪ .‬וחזר ר׳ א ב ר ה ם בן הרמב״ם‬
‫על דבריו בהמשך שם )דף ע״ט(‪ :‬״ובכן אלה שהיתה עליהם תמיד השגחת ה׳‬
‫ובתוכם עבדיו ונביאיו‪ ,‬והוא עושה ל ה ם נסים‪ ,‬חייבים שיהיה בטחונם בה׳ יתעלה‬
‫שלם ומוגמר‪ ,‬ושגגתם עולה זדון‪ .‬ומאידך גיסא‪ ,‬מי שמעיז פניו וסומך על בטחון‬
‫כזה למרות חוסר הכשרתו ופחיתות סגולותיו‪ ,‬הרי הוא מבקש מה שאיננו ראוי‬
‫לו‪ ,‬ו ב מ ק ו ם להשיג ק ר ב ת ה׳ יתעלה‪ ,‬יסתיר ה׳ פניו ממנו‪ .‬וזהו שאמרו חז״ל‪:‬‬
‫״לא כל הרוצה ליטול א ת השם‪ ,‬יטול״ )ברכות טז ע״ב( עכ״ל‪ .‬וחזר על זה בדף‬
‫מב‬
‫אוצרות‬
‫המלבי״ם‬
‫גדולי ישראל‬
‫ק״ד‪ :‬״מעלה זו לא תיכון אלא במי שהוא חף מן העוונות ונקי מן הפשעים‬
‫והגיע אל השלימות‪ ,‬וטעם מהשגחתו יתעלה בשיעור המחייבו למידת בטחון‬
‫כזאת״ עכ״ל‪.‬‬
‫ובכן דברי חז״ל בספרי )דלעיל( אמורים לכל כלל ישראל‪ .‬ודברי המלבי״ם‬
‫)והגר״א( לביאורי ה מ ק ר א ו ת שהבאנו‪ ,‬ה ם ליחידי סגולה‪ .‬עד כאן הערתנו‪.‬‬
‫דברים הנ״ל ה ם כמעט מפורשים בדברי המלבי״ם דלהלן‪:‬‬
‫״כי לפעמים הגם שיבטח ה א ד ם בהי‪ ,‬מ כ ל מ ק ו ם יבקש אמצעים טבעיים‬
‫ולא יסמוך על הנס‪ ,‬וזה אין בו עון לכל א ד ם ]רגיל[‪ .‬רק א ד • שיודע שגם‬
‫האמצעיים ישיג מה׳ ומלומד בנסים‪ ,‬לו ייחשב גם זה ל ח ט א מצד זה ]שהוא‬
‫גדול המדריגה[ וכוי‪ .‬א מ נ ם יש צד שני ]הנחשב לחטא גם ל א ד ם רגיל[ שלא לבד‬
‫שישען ה א ד ם על אמצעיים טבעיים ]בתור סיוע ו ס מ ך לעזרת ה׳ ית״ש‪ ,‬אלא[ כי‬
‫גם יבטח עליהם ]כשלעצמם[ והיינו שמסיר בטחונו מה׳ לגמרי וחושב כי הכל‬
‫תלוי בכח היד ובפעולותיו‪ .‬וזה ח ט א גדול וכו׳ כי כחשו בה׳ לגמרי וישימו כל‬
‫בטחונם על עזרת בשר״‪ .‬ישעיה לא‪ ,‬א‬
‫]ח[ יחס לקבלה‬
‫על ה פ ס ו ק ״כי א ם בתורת ה׳ חפצו‪ ,‬ובתורתו יהגה יומם ולילה״ )תהלים‬
‫א‪ ,‬ב( כולם שואלים מפני מ ה ה פ ס ו ק חוזר על המלה ״תורה״ ב׳ פעמים? הרי‬
‫מנהג הלשון להשתמש בכינוי השם‪ :‬״ובה יהגה יומם ולילה״? ועונה המלבי״ם‬
‫שמדובר בשני חלקי התורה‪ ,‬ס ת ר י תורה ונגלות התורה‪ .‬מפרש הרב‪ :‬׳״בתורתו׳‬
‫מדבר מתורה המעשיית המיוחדת ל א ד ם להגות בה ולדעת א ת המעשה ו א ת דרכי‬
‫האמונה‪ .‬ו׳תורת השם׳ היא התורה הצפונה‪ ,‬סודותיה ותעלומותיה‪ ,‬שלא כל‬
‫א ד ם יהגה בהם‪ ,‬שאין מוסרים סודות א ל א להראויים לזה‪ .‬ורק ]מי ש[ חפצו‬
‫ותשוקתו אליה״‪) .‬מלבי״ם לתהלים א‪ ,‬ב‪ .‬ביאור מלים(‪.‬‬
‫כפי שאמרנו בעוד מ ק ו מ ו ת במבוא זה‪ ,‬המלבי״ם למד כל התורה כולה‪ ,‬בכל‬
‫אופני לימודה‪ ,‬ואחז בשיטת ״אחדות התורה״‪ ,‬שבכל התורה בא זה ולימד על‬
‫ד כיצד לימודי‬
‫זה‪ ,‬וכל המקצועות שבה ה ם קודש‪ .‬אבל המלבי״ם היה בקי‬
‫ק ב ל ה ה ם קודש קדשים )וכן כ ת ב אריז״ל ב״שער המצוות״ פ׳ ואתחנן‪ ,‬שלימודי‬
‫ס ו ד ה ם באצילות‪ ,‬משא״כ שאר חלקי התורה‪ ,‬עיין מבואנו ל״סתרי רבנו בחיי״‪,‬‬
‫דף ה(‪ .‬לכן בספרו ״ארצות החיים״ הוא א מ נ ם לפעמים מסתייג או מביא דעה‬
‫נגריית למה שאמרו אפילו גדולי הפוסקים! אבל א ת דברי המקובלים הןא מ ק ב ל‬
‫בהרכנת ראש‪ .‬לדוגמא‪ ,‬כך הוא כותב‪ :‬״ומטעם זה ציונו האריז״ל לומר פ׳‬
‫עקידה ק ו ד ם פ׳ הקרבנות״ )סי׳ א׳ סוף ס ״ ק ה‪ ,‬דף ז׳ ע״א(‪ .‬ועוד כותב‪:‬‬
‫״והאריז״ל ציוה ע״פ הסוד לשכב בטלית קטן״ )לב הארץ‪ ,‬סי׳ כא סעיף ג‪ ,‬דף‬
‫פד(‪ .‬הרי הלשון ת ק י פ ה מאד‪ ,‬״ציוה״! ויש שהוא פ ו ס ק כהמקובלים אפילו נגד‬
‫כ כ‬
‫מג‬
‫מבוא‬
‫הראשונים כמו הרשב״א‪ .‬ויש לו אריכות דברים ע״פ דברי ה ק ב ל ה בעניו כוונת‬
‫א ז כ ר ת שם הוי׳יה ב״ה )בסי׳ הי‪ ,‬דף כח(‪.‬‬
‫]ט[ בעל ייסורין‬
‫אמרו חז״ל‪ :‬״שלש מ ת נ ו ת טובות נתן הקבי׳ה לישראל‪ ,‬וכולו לא נתנן אלא‬
‫ע״י יסוריף׳ )ברכות ה עא(‪ .‬כפי דברי מהרש״א אין פשט הדברים ר ק בפעם‬
‫הראשונה‪ ,‬שע״י שעבוד מצרים זכינו למתן ת ו ר ה אלא בכל דור ודור הרוצה‬
‫לזכות לתורה צריך להתכונן לאפשרות של יסורין‪ .‬וכך מפורש במיוחד לעניו‬
‫לימוד ס ת ר י תורה )״ספר הבהיר״‪ ,‬ס ״ ק ק״נ(‪ .‬וכן על פ ס ו ק ‪ :‬״ודרך חיים תוכחות‬
‫מוסר״‪ ,‬אמרו חז״ל על פ ס ו ק זה ״אמר ה ק ב ״ ה לדוד‪ ,‬א ם חיים א ת ה צריך?‬
‫יסורין א ת ה צריך!״ )ויק״ר לי(‪ .‬רי״ל מיימון שהיה מ ו מ ח ה לתולדות חכמי ישראל‬
‫האחרונים‪ ,‬כותב על המלבי״ם‪ :‬״וכמדןמני שבין כל גדולי הרבנים בדורות שונים‪,‬‬
‫לא היה רב שסבל כל כך כמוהו״ )״מדי חודש בחודשו״‪ ,‬ח״ב דף ‪.(165‬‬
‫;‬
‫גם מי שהכיר אותו אישית‪ ,‬יעקב מרק‪ ,‬בספרו המתורגם מאידיש ללשון‬
‫קודש‪ ,‬״במחיצתן של גדולי הדור״ )הוצ׳ גויל‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשי״ח‪ ,‬עמ׳ ‪(129-133‬‬
‫כותב עליו ״היה נרדף ומעונה‪ ,‬ס ב ל צרות ורדיפות מכל החוגים‪ ,‬החל ברבנים‪,‬‬
‫חסידים וקנאים‪ ,‬ועד ה״משכילים״‪ ,‬המתבוללים ו ה ר י פ ו ר מ י ס ט י ם וכן מהממשלות‬
‫״הרחמניות״ של רוסיה ורומניה ]בעיר חרסון הלשינו נגדו שהוא מהעולם ״הישן״‬
‫ולא יקדם ק י ד מ ה תרבותית אצל היהודים‪ ,‬כדי שיתבוללו עם שכניהם הגויים‪.‬‬
‫ולפני זה הלשינו עליו כך בבוקרשט‪ ,‬כמו שנתאר באורך להלן[• י‬
‫;‬
‫״הרבנים לא יוכלו לסלוח לו על שגאון גדול כמותו השקיע עצמו בדרוש‬
‫ובביאור כתובים ופירוש חדש על תנ״ך וכוי‪] .‬אמר ה מ ל ק ט ‪ :‬כוונת דבריו היא‬
‫שכאשר נרדף על צואר ונדד מעיר לעיר‪ ,‬מעט מ א ד מרבני דור תמכו בו לעודדו‬
‫בפומבי‪ ,‬או לגעור באלו שהציקו לו‪ .‬והטעם הוא‪ ,‬לפי ההערכה‪ ,‬שחשבו שהמלבי״ם‬
‫גרם לעצמו צרותיו‪ ,‬שנכנס ל ת ח ו ם לא לו‪ ,‬להתווכח עם הפוקרים‪ .‬ועוד‪ :‬חדשנותו‬
‫לעסוק במקצוע חוץ מהתלמוד‪ ,‬הביאה לחשדנות של נגיעה ב״השכלה״‪ .‬רוב רבני‬
‫הדור לא עסקו בביאור פשט של המקראות‪ ,‬וממילא הוא נשאר ת ח ו ם עיסוקם‬
‫של הפוקרים‪ ,‬אשר כל הישר יעוותו בביקורת ה מ ק ר א וכוי‪ .‬בספרו של צבי שכטר‬
‫״משנתו של המלבי״ם״ )שנת תשמ״ג‪ ,‬עמ׳ ‪ (17‬כותב‪ :‬״המאמינים )בתורה( חשבו‬
‫א ת פעלו של המלבי״ם כמיותר‪ .‬ואנשי ההמון הלא מתנגד לכל דבר זר‪ .‬היהודי‬
‫החרדי המאמין בתורה שבעל פה‪ ,‬לדעתו העיקר הוא ״אמונה שבלב״ ואין צורך‬
‫ל ח ז ק א ת ה ק ב ל ה באמצעים דקדוקיים והגיוניים״ עכ״ל‪ .‬וב״ספר המלבי״ם״‬
‫)הוצ׳ נצח‪ ,‬ב״כ‪ ,‬דף סג( כותב ר״א סורסקי שכאשר ביזו למלבי״ם בעיר לונטשיץ‬
‫על שכביכול יש בביאורו לתורה ״השכלה״‪ ,‬נזעק לשם הגאון מ ח ב ר ״נפש חיה״‪,‬‬
‫רבי חיים אלעזר וואקס‪ ,‬להזים א ת דיבתם רעה של המחרפים א ת הרב[‪.‬‬
‫מד‬
‫המלבי״ם‬
‫אוצרות‬
‫גדולי ישראל‬
‫והמחבר מ ר ק ממשיך שם לבאר א ת ההתנגדות של שאר הקבוצות‪ .‬נביא‬
‫כאן ר ק ח ל ק וז״ל‪ :‬״חסידים לא חבבו ״ א ת הרב האשכנזי״ ]מגרמניה[ בשביל‬
‫ידיעותיו הכלליות ]בחכמות חולין[ ועל שהיה מ ת ק י פ ם בדרשותיו‪] .‬הערת ה מ ל ק ט ‪:‬‬
‫באותו דור היו כ מ ה מה״חסידים״ מ א ח ר י ם זמן תפילה‪ ,‬או מתפללים ביחידות‬
‫בלי מנין‪ .‬והמלבי״ם דיבר בתקיפות נגד פרצות הללו[‪.‬‬
‫]וממשיך מרק‪ [:‬כשישב ברבנות במוהליב‪ ,‬הגבירים והתקיפים ]ראשי הקהל[‬
‫לא יכלו לסבול א ת ה א ה ב ה הגדולה שההמונים אוהבים אותו ]אמר ה מ ל ק ט ‪:‬‬
‫כמו שניכר מדברי נכדו של הרב שהבאנו בגוף הספר‪ ,‬ערך ״עניים״[; ולא כל‬
‫שכן א ת עצמאותו ו א ת ח ו ס ר משוא פנים ]שלו[ כלפי העשירים‪ .‬ה ם היו רגילים‬
‫לראות רבנים הנכנעים להם‪ .‬ועכשיו בא רב המעיז לצאת כנגדם בפרהסיא‬
‫ולהוכיחם ]אמר ה מ ל ק ט ‪ :‬כמו שנפרט להלן[‪ .‬אירע שהמלבי״ם פ ס ל מכהונתו א ת‬
‫אחד מבעלי ההוראה )בעניני שחיטה( שהיה מ ק ו ר ב לאחד התקיפים‪ .‬נתגלע ריב‪.‬‬
‫ולבסוף הלך הצד שכנגד ןהלשין עליו בפני הרשות‪ ,‬וזו הוציאה עליו גזירת גירוש‬
‫מרוסיה‪.‬‬
‫אח״כ מ ר ק מ ת א ר כיצד נשאר הגאון בלי פת לחם‪ .‬אז היהדות הנאמנה‬
‫בגרמניה )ובראשם הצדיק ר׳ מאיר להמן( הציעה לו לבוא אליהם למיינץ‪ ,‬ויתמכו‬
‫בו בלי עול של רבנות‪ .‬אבל לא רצה ל ק ב ל מתנות‪ ,‬ועבר לקניגסברג‪ ,‬שם היה‬
‫לרבם משך ארבע שנים‪ .‬אבל כיון שהיתה הקהילה קטנה וענייה‪ ,‬לא יוכלו‬
‫להחזיק בו‪ ,‬וקבל הצעה להיות ״מגיד מישרים״ ]דורש ברבים[ בעיר וילנא‪ .‬וכבר‬
‫ה ס כ י ם והיה מוכן לנסוע לשם‪ .‬אלא שלמושל וילנא נודע שהמלבי״ם גורש‬
‫ממוהליב על שהיה קנאי‪ ,‬לכן לא הרשה לו המושל לבוא לוילנא‪.‬‬
‫והנה המלבי״ם עצמו מזכיר תלאותיו בנושא זה‪ ,‬במאמר אוטוביוגרפי שכתב‬
‫בהמשכים בכתב עת ״לבנון״ אחרי שגןרש מרןמניה‪ .‬שם ה מ א מ ר הוא ״שנת‬
‫היובל״‪ ,‬וכתב שלשה המשכים ואח״כ הופסקן ה מ א מ ר י ם באמצע בלי שידענו‬
‫הסיבה‪ .‬בימינו ההדירה הוצ׳ נצח )ב״ב‪ ,‬שנת תשל״ט( ל מ א מ ר י ם אלו בספר‬
‫״המלבי״ם‪ ,‬מ א ה שנה לפטירתו״‪ .‬נתמצת כאן כ מ ה פרטים בודדים משם‪ .‬המלבי״ם‬
‫היה בעל נשמה פיוטית ורגשית‪ .‬מעשה נבלה של גירושו פגעה בו עמוקות‪ .‬הרי‬
‫בצעירותו‪ ,‬עוד בהיותו יושב בפרוסיה‪ ,‬ע ס ק רבות להציל א ת בני קהילתו מן‬
‫פגעי הריפורס‪ .‬אבל בני הקהילה הרחוקה בבוקרשט הזמינו אותו‪ ,‬כי הפוקרים‬
‫ש ב מ ק ו מ ם רצו ל ה ק י ם ״טמפל״ )מקום תפילה לפי מתכונת הכנסיה הנוצרית‪,‬‬
‫עם מ ק ה ל ה ועוגב בשבת וכיוצא(‪ .‬המלבי״ם הרגיש ״שליחות מן שמים״ לצאת‬
‫לעזרתם ]כך סגנונו בסוף ה ק ד מ ת ו ל״ארצות החיים״‪ ,‬בד״ה פה ראיתיך וכר‪:‬‬
‫״ראה נא כי אך למחיה שלחך אלהים אל ים רחוקים״[‪ ,‬והאמין שבכחו לעצור‬
‫א ת הנגף‪ .‬אבל כשבא לשם מצא א ת הקהילה )יש אומדים אותה בחמשת אלפים‬
‫משפחות( קרועה ומפולגת‪ .‬היו שם קבוצת ספרדים )שהגרו לשם ממדינות טורקיה‬
‫(‬
‫מבוא‪ ,‬כעל יסורין‪ ,‬ומלחמותיו נגד הריפורם‬
‫מה‬
‫והאזור(‪ ,‬היו שם יוצאי גליציה ופולין‪ ,‬ועוד קהילות מגרמניה‪ ,‬והיו שם המקומיים‪.‬‬
‫והיו מריבות מ ת מ י ד ו ת בין בית כ נ ס ת לבית כנסת‪ .‬ועל כולם תפשו שלטון כ מ ה‬
‫עשירים מקומיים‪ ,‬אנשים שלא היו בעלי אומנות‪ ,‬ואף לא בעלי חנויות ]אשר‬
‫העיסוק בדרד ארץ להשיג ל ח ם יומם מציל מן התגרות יצר המריבה[ אלא היו‬
‫״בעלי כיסים״ )עיין מנחות ס ז ע״א(‪ .‬כלומר אנשים שהרוויחו הון ע״י שימוש‬
‫ב״כסף מביא כסף״‪ ,‬השקעת כסף ברבית‪ .‬והמלבי״ם מ ת א ר במאמרו הנ״ל שהללן‬
‫היו מאלצים א ת בעלי האטליזים ל ת ת ל ה ם ק צ ב ה מ ס ו י מ ת מכל בשר שימכרו‪.‬‬
‫וכן לחצו א ת מורי ההוראה עבור שלמונים‪ .‬וכן אלצו א ת בני הקהילה בכמה‬
‫מיני נגישות‪ .‬לשיא רשעותם ה ם הגיעו ]כך מפרט המלבי״ם[ כאשר ראש ה ק ה ל‬
‫)שהיה מראשי המתנגדים למלבי״ם‪ ,‬כי חשקה נפשו לפרוק עול מצוות ״ולהתמזג״‬
‫עם האוכלוסיה הנכרית שמסביבו( פנה אל הגוי מושל העיר‪ ,‬וטענה בפיו שאין‬
‫די פרנסה ליהודים שבעיר כי הגרו לשם אוכלוסיות רבות שאינם רומנים‪ .‬הגוי‬
‫שמח ל ק ר א ת הצעתו וגזר גזירה שכל מי שלא נולד ברומניה חייב לנטוש א ת‬
‫העיר תוך ימים מספר‪ .‬כמובן רבתה הבכיה והאבלות בעיר‪ ,‬כי רבים לא היה‬
‫ל ה ם שום יכולת לעבור ל מ ק ו ם אחר‪ ,‬כי בקושי השיגו ל ח ם יומם‪ .‬א מ נ ם ראש‬
‫הקהל‪ ,‬שהיה ממונה מ ט ע ם המושל לתת ״תעודות״ למי שנולד ברומניה‪ ,‬נתן‬
‫לבני העיר להבין שעבור כסף כופר מ ס ו י ם הוא ינפיק גם ל ה ם מ ס מ ך כזה‪.‬‬
‫והמלבי״ם כותב שחלק מהעם גם לכך לא היה ל ה ם כסף‪ ,‬והביאו ל ח צ ת של‬
‫״ראש הקהל״ ק ד ר ו ת וסירים‪ ,‬וגם מזוך שהכינו אז ל ק ר א ת חג הפסח‪ .‬״והעיר‬
‫שושן נבוכה״‪ .‬וכאשר ראש ה ק ה ל הזה ראה שהעם משתהה מלהביא ככל זממו‪,‬‬
‫הוא מ ס ר רשימה למושל של שלש מ א ו ת זקנים וחולים‪ ,‬והמושל העריץ האכזרי‬
‫ציוה לשוטריו לגרשם מהעיר בכח ובזרוע‪ .‬כמובן המלבי״ם לא נח ולא שקט‪,‬‬
‫וזעק זעקה גדולה ומרה בפני כל הקהילות‪ ,‬וגם פנה למושל העיר‪ .‬כל הסיפור‬
‫ה מ ר ט י ט הזה מ ת א ר לנו המלבי״ם במאמרו‪ ,‬והועתק בקצרה ע״י ר״א ס ו ר ס ק י‬
‫ב״ספר המלבי״ם״ )עמ׳ נ‪-‬נג(‪ .‬ושם )דף נו( מביא עדות של בן העיר בוקרשט על‬
‫העונש מן שמים שפגע בצוררי הרב‪ ,‬באותו התאריך לשנה הבאה‪.‬‬
‫המלבי״ם מ ס פ ר עוד שניסה ל ה ק י ם בעיר ישיבה‪ ,‬ו מ ק ו ם לימוד תורה‪ .‬והוא‬
‫א ס ף כסף עבור רכישת בנין‪ ,‬ואף קבע שם ת״ח מ ס ו י ם שישב שם כל שעות‬
‫היום‪ .‬וקיוה שכאשר יבוא יהודי ללמוד איזה שהוא ספר‪ ,‬אותו ת״ח יענה על‬
‫שאלותיו‪ .‬אבל כפי שנוכח המלבי״ם לדעת‪ ,‬העם היה טוב לב ובעל מדות טובות‪,‬‬
‫אבל עני בדעת ובקושי יוכלו להבין בלשון הקודש‪ .‬לא היה ל ה ם ח ל ק בלימוד‬
‫תורה‪ .‬לעומתם‪ ,‬רוב העשירים כבר החלו לעשן בשבת‪ ,‬וחלק מחוצף אף עשו‬
‫ז א ת בחצר בית הכנסת‪ ,‬למען הרגיז את החרדים לדבר ה׳ )שם במהד׳ תשל״ט‪,‬‬
‫דף קו(‪ .‬כי רצונם היה להדמות לגוים‪ ,‬למען לא יסבלו מהאנטישמיות ה מ פ ו ר ס מ ת‬
‫של הרומנים הגויים‪ .‬כאשר תמיד המלבי״ם דרש בגנותם‪ ,‬ובלשונו השנונה לעג‬
‫ל ה ם והראה א ת בורותם של ״חכמיהם״ ומטיפיהם המתירים להם‪ ,‬שנאו אותו‬
‫מו‬
‫המלבי״ם‬
‫אוצרות‬
‫גדולי ישראל‬
‫בארסיות של עמי הארץ )פסחים מ ט ע״ב(‪ .‬ב מ א מ ר הנ״ל שבספר הנ׳יל )עמ׳ צט(‬
‫מ ד מ ה המלבי״ם א ת עצמו אחרי גירושו לאליהו הנביא שאמר ״קנוא קנאתי‬
‫לה׳ וכו׳ כי עזבו בריתך בני ישראל וכו׳ ואת נביאיך הרגו בחרב ואוותר אני‬
‫לבדי״ )מל״א יט‪ ,‬י(‪ .‬והרי איזבל איימה עליו להורגו )יט‪ ,‬ב{‪ .‬וכך כותב המלבי״ם‬
‫בהמשך )בדף ק׳(‪ :‬״בבוקרשט שם נמצאו שם היו עדת ׳נאורים׳ או ׳משכילים׳‪.‬‬
‫ה מ ה התפרצו כדובים שכולים‪ ,‬שחתו ר ח מ ם כחיתו טרף‪ ,‬ו א ת הכהן מורה לצדקה‬
‫]כלומר‪ :‬המלבי״ם[ טרפו״‪ .‬והמלבי״ם מ ס פ ר )דף קו( שביום הפורים שלחו לו‬
‫״משלוח מנות״ מנות מזון של חזיר וסרטן‪ ,‬כדי לפגוע ברגשותיו‪ .‬ועוד סיפורים‬
‫כאלה‪ .‬לבסוף התגברו אויביו עליו‪ ,‬שהלשינו עליו לשלטונות ]כדלהלן[‪.‬‬
‫וכיצד היה המעשה? הוא מסופר ומתועד בפרוטרוט בספר של יעקב גלר‬
‫״המלבי״ם ומאבקו בריפורמים״‪ ,‬וכאן נביא בקצרה‪ .‬הרשעים העלילו על המלבי״ס‬
‫)כך המלבי״ם מ ס פ ר במאמרו ״שנת היובל״‪ ,‬בספר הנ״ל עמ׳ צב( שבביאורו‬
‫לישעיה נמצא דבר נגד א מ ו נ ת ם של הנוצרים‪ .‬ועוד שם )בדף קח( מביא שהלשינו‬
‫עליו שבדרכיו וארחותיו המיושנות הוא מעכב א ת הציבילזציה וחיבור היהודים‬
‫עם ״אחיהם הרומאנים״‪ .‬ועוד ספרו עליו שהוא מבזה א ת יום הולדת של המלך‪,‬‬
‫ועוד בדותות‪.‬‬
‫]בהיות המלבי״ם כעיר קעמפין )פרוסיה(‪ ,‬וכבר אז היו לו ויכוחים רבים‬
‫עם אלו שבשקר מכנים לעצמם ״משכילים״‪ ,‬כתבו מתנגדיו מ כ ת ב הלשנה לשר‬
‫המדינה שהרב איננו יודע לשון גרמנית‪ ,‬וכי הוא מעכב השכלת העם היהודי‪.‬‬
‫וכבר כל הלומד בספרי המלבי״ם נוכח לדעת שהמלבי״ם ידע גרמנית היטב‪ .‬נביא‬
‫כאן מה שאסף צבי שכטר בספרו ״משנתו של המלבי״ם״ )דף ‪ .(26‬שהיה בקי‬
‫בגרמנית‪ ,‬מ מ ה שתרגם המלבי״ם לגרמנית‪ :‬בביאור מלים לישעיה כב‪ ,‬כ ב וכן‬
‫לה‪ ,‬א) וכן כו‪ ,‬י ט וכן כז‪ ,‬א! וכן כט‪ ,‬ב‪ .‬ושהרב ידע בגיאוגרפיה‪ ,‬שם יט‪ ,‬ח‪.‬‬
‫ושהרב ידע בהיסטוריה קדומה‪ :‬שם יט‪ ,‬פ ס ו ק י ם ז‪ ,‬יג‪ ,‬יט‪ .‬ושהרב ידע למיתולוגיה‬
‫ה ק ד ו מ ה ולעג לה‪ :‬שם יד‪ ,‬י ג וכן מג‪ ,‬ט‪-‬יא‪ .‬המלבי״ם ידע בפיזיולוגיה )״ארצות‬
‫החיים״‪ ,‬סי׳ ו׳ לענין ברכת אשר יצר(‪ .‬וידע ב״תורת ההגיון״ )ישעיה מב‪ ,‬כא(‪.‬‬
‫בפילוסופיה‪ ,‬ידע ח ק ה ס ת י ר ה )ישעיה מ‪ ,‬יד‪ ,‬וע״ע שם מב‪ ,‬כ א וכן נט‪ ,‬ה(‪ .‬עד‬
‫כאן מהספר הנ״ל[‪.‬‬
‫;‬
‫;‬
‫;‬
‫;‬
‫* ה א מ ת היא שהרב ידע בחכמות יותר מאשר א ו ת ם פוחזים וריקים שהתנגדו‬
‫לו‪ .‬אלא מפני ת ק ף אמונתו בבוראו‪ ,‬השליך נפשו מנגד לעצור א ת הגל העכור‬
‫של ריפורם‪ ,‬וכדברי שו״ת הרא״ש )סוף כלל כ״א( על א ח ד בדורו שהציג א ת‬
‫* הערה‪ :‬כאן עלינו לבאר יסוד חינוכי‪ .‬יש מכותבי תולדות המלבי״ם ]מהכותבים‬
‫שאינם בני תורה[ המתארים את המלבי״ם בשליליות כאיש נוקשה ועומד על עקרונותיו‪,‬‬
‫אשר לכן גרם לעצמו שהרבה שנאוהו‪ .‬אבל בכל דבר שמתארים ומספרים‪ ,‬תלוי הדבר‬
‫אם המדבר הוא אוהד את זה שמדובר בו‪ ,‬או מתרחק ממנו‪ .‬אפשר לקרוא למישהו‬
‫מבוא‪ ,‬בעל יסורץ‪ ,‬ומלחמותיו נגד הריפורש‬
‫מז‬
‫עצמו כתלמיד ח כ ם והיה לועג לדברי תורה‪ :‬״ומצוה לנדותו הכל ]מ[הקהלות‬
‫ספרד‪ ,‬וגם ידונו אותו למות בדין זקן ממרא‪ .‬כי אנו חייבים ל מ ס ו ר נפשותינו‬
‫על ת ו ר ת ה א ל ה י ם ולבער עושה הרעה מקרבנו״ עכ״ל‪.‬‬
‫הסוף לא איחר לבוא‪ .‬נעתיק כאן תעודה )מספר ‪ (15‬הנמצאת בסוף ספרו‬
‫של יעקב גלר‪ ,‬״המלבי״ם ומאבקו בריפורמים״ )עמ׳ ‪ ,(220‬והמקור נשמר בארכיון‬
‫של ״בית הספרים הלאומי״ בירושלים‪ .‬זאת אגרת ששלח המלבי״ם בתלונה‬
‫ל ח ב ר ת ״כל ישראל חברים״ בפאריז‪ ,‬על העוול שעשו לו הפוקרים שבבוקרשט‪,‬‬
‫בבקשה להתערבותם‪:‬‬
‫״לפניכם בכורי ה׳ אשר ה׳ משח א ת כ ם לחבוש לנשברי לב‪ ,‬לפניכם ח מ ס‬
‫ושוד אקרא‪ ,‬לפניכם אפרט תמונתי‪ .‬נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי‪.‬‬
‫בערב שבת קודש פרשת ויקרא‪ ,‬באו אל ביתי שלוחי הפאליצייא ]המשטרה[‬
‫בפקודת המיניסטר‪ ,‬ואנשי חייל מזוינים הקיפו א ת ביתי בלי ל ת ת לאיש‬
‫לצאת ולבוא‪ .‬לקחוני ב ח ז ק ה אל העגלה אשר הביאו‪ .‬ו א ת העם אשר נסבו‬
‫על הבית‪ ,‬ויבכו בכי תמרורים‪ ,‬הכו בחרבות שנונות‪ .‬ויוליכוני בליל שבת‬
‫קדש לעיר גיורגיו‪ ,‬שם השליכוני אל הבור אשר הגנבים אסורים‪ .‬וביום השבת‬
‫הובילוני על ספינת דוגה‪ ,‬ואלפים יוונים מלוים אותי בלעג ובוז על ישראל‬
‫ודתם‪ ,‬ויניחו אותי מעבר לגבול טורקייא ]צ״ל בולגריה[‪ ,‬בעיר ר ו ס ט ש א ק‬
‫וכף‪.‬‬
‫לא פשעי ולא ח ט א ת י ה׳‪ ,‬לא פשעתי נגד הממשלה‪ ,‬לא ח ט א ת י נגד העדה‬
‫אשר נחיתי אותה כצאן עמי על מי מנוחות הדעת והמוסר‪ ,‬וכולם דבקים‬
‫באהבה בכל נפשם ומאודם‪ .‬האיבה אשר בלב המיניסטר גאגלישאן נגד כלל‬
‫עמנו כנודע‪ ,‬ו א ה ב ת הבצע והשוחד אצל שרי הממשלה‪ ,‬ורוב זדים מפריצי‬
‫בני עמנו‪ ,‬ה ם היו בעוכרינו‪ .‬אנשים רעים ו ח ט א י ם הקוראים א ת עצמם‬
‫רעפארמא‪ ,‬ה מ ה היו במןרדי הדת ושוטני התורה והמצוה ולומדיו ועושיו‪,‬‬
‫המחללים שבת ןאוכלי טרפות לעיני השמש להכעיס‪ .‬וילשינו עלי כזבים כי‬
‫אני דורש נגד הממשלה‪ ,‬ו א ת שר הפאליצייא ]משטרה[ שחדן ברצי כסף‪,‬‬
‫ויסיתן בי א ת המיניסטר המן הרע הזה צורר היהודים‪ ,‬לשפוך כל ח מ ת ו על‬
‫היהודים על ראש הורם ומאודם‪ ,‬לשום א ו ת החרפה על ישראל כיום הזה‬
‫וכף וכר‪] .‬ומתאר נסיון ה ק ו ד ם לגרשו בשנת תרכ״ב אשר אז לא הצליח‬
‫חפצם[‬
‫״קמצן״ או לקרוא לו ״חסכוני״‪ .‬זה תלוי מאיזה צד המדבר עומד‪ ,‬לטובתו או לרעתו‪.‬‬
‫אפשר לקרוא לו ״אטי״ או ״מחושב״‪ .‬אפשר לקרוא לו ״פזיז״ או ״זריז״ )זה שלילי‬
‫וזה חיובי(‪ .‬וכך בכל המדות‪ .‬עד שהם מקילים בכבוד הרב לקרוא לו ״נוקשה״‪ ,‬עליהם‬
‫לומר ״בלתי מתפשר במה שנוגע לקיום תורת הקב״ה״‪ .‬עד כאל ההערה‪.‬‬
‫שח‬
‫אוצרות‬
‫המלכי״ם‬
‫גדולי ישראל‬
‫וזה לפני ששה חדשים התעוררו שנית ויפיחו עלי מלשינות לפני הממלכה‪,‬‬
‫כי בפירוש לישעיה סי׳ ס״ו בפסוק ״המתקדשים ו ה מ ט ה ר י ם א ל הגגות״‪ ,‬דברתי‬
‫ס ר ה על הנוצרים ועל אמונתם‪ .‬ועמדו לנגד נכח פני לפני השרים‪ ,‬להעיד עלי‬
‫שאני שונא א ת הנוצרים ומדבר נגד דתם‪.‬‬
‫יום השבת ההוא ]שלקחו א ת המלבי״ם למאסר[ היה לבני ישראל יום‬
‫ענן וערפל‪ .‬רבים נפוצו בכל הסביבות לתור א ת ה מ ק ו ם ששם הוליכו אותי‪,‬‬
‫כי נעלם מהם‪ .‬וביום ה ק ו ד ם לא הניחו לשום יהודי לעבור א ת שער העיר‬
‫החוצה‪ .‬תפילת הציבור נשבתה בכל בתי הכנסיות‪ ,‬וע״י השתדלות ה מ ו ס ר י ם‬
‫הפריצים האלה יצאו מחבלים להסית א ת כל איש יהודי אשר מצאוהו מדבר‬
‫עם אחיו‪ ,‬ורבים מבני יהודה בבתי כלאים הושמו‪ ,‬וכפו על העם פחד מוות‬
‫וצלמות״‪] .‬ומאריך שם בפעולות מחאה[‪] .‬בדף ‪ 147‬של ספרו‪ ,‬טוען יעקב‬
‫גלר שהסיפור שהשר מונטיפיורי פעל לטובת המלבי״ם‪ ,‬איננו נכון‪ .‬ומביא‬
‫שם בדף ‪ 164‬שהרב המפורסם ר׳ אליהו גוטמאכר‪ ,‬רבה של גריידיץ‪ ,‬פנה‬
‫לעורך כתב העת ״המגיד״ לעורר מ ח א ה על הבזיון למלבי״ם ולהחלץ חושים‬
‫לעזרתו‪ .‬הוא ה ח ת י ם כ מ ה רבנים על עצומה שנשלחה לחברת ״כל ישראל‬
‫חברים״‪ .‬וכן הגאון ר׳ יעקב צבי מקלנברג )מחבר ״הכתב והקבלה״( פנה‬
‫לרב עזריאל הילדסהיימר ובקש ממנו שיתפנה מכל עסקיו כדי לטפל בדחיפות‬
‫במצוה זו[‪.‬‬
‫הזוממים ל ה ק י ם ״טמפל״ של הרפורמים בעיר בוקרשט שמחו על הצלחת‬
‫מזימתם‪ ,‬הקימו מיד א ת המבנה ולא נתנו למלבי״ם לחזור למשרתו‪ .‬וכדי בזיון‬
‫וקצף‪.‬‬
‫ג‬
‫מסופר שפעם בא אברך לפני אדמו״ר ר׳ לוי יצחק מברדיציוב )מחבר ״קדושת‬
‫לוי״( ופונה אליו שיבקש רחמים עבורו‪ .‬הוא סיפר שיש לו ילד חולה בפיגור‪,‬‬
‫וגם אשתו מציקה לו ואין פרנסה בביתו‪ .‬ואילו היה ה׳ מרפא א ת בנו‪ ,‬ועושה‬
‫שלום בית עם אשתו ומרויח לו בפרנסתו‪ ,‬אז היה יכול ללמוד הרבה יותר‪ ,‬וגם‬
‫היה יכול לכוין יותר בתפילתו וכר‪ .‬ענה לו הרב‪ :‬לא כן‪ ,‬בני‪ .‬אילו היה ה׳‬
‫רוצה‪ ,‬ודאי היה מ ת ק ן א ת מה שבקשת‪ .‬אבל רצונו של הקב״ה הוא דוקא‬
‫בעבודתך מתוך הסבל‪ ,‬העוני והיסורין‪ .‬אע״פ שאתה בעל כרחך ממעט בתורה‬
‫ובכוונה בתפילה‪ ,‬המעט הזה העולה מתוך מאמציך נגד בעיותיך‪ ,‬הוא המובחר‬
‫בעיני ה׳‪] .‬תוספת ה מ ל ק ט ‪ :‬הוא מה שאמרו חז״ל ״הלומד תורה בצער נוטל‬
‫]שכר[ אלף‪ ,‬שלא בצער ]רק[ מ א ת י ם ׳ ‪ /‬מדרש שהש״ר ח‪ ,‬יד[‪ .‬כמו כן‪ ,‬ה׳ הטיל‬
‫על המלבי״ם מדה גדושה של צער‪ ,‬וידע שיעמוד פנסיון ועוד ירבה אונים בתורה‬
‫ובהפצת דעת תורה בעולם‪ .‬ונתקיים בו ״לולי תורתך שעשועי‪ ,‬אז אבדתי בעוניי״‬
‫)תהלי• קיט‪ ,‬צב(‪.‬‬
‫מבוא‪ ,‬בעל יםורין‪ ,‬ומלחמותיו נגד הריפורם‬
‫מט‬
‫וכאן נעיר הערה מוסרית‪ ,‬אשר אחרי הרבה לבטים בנושא זה נדמה לי‬
‫שהיא ראויה ל ה א מ ר לכבודו של המלבי״ם‪ ,‬זכר צדיק וקדוש לברכה‪ .‬תורה היא‬
‫וללמוד אנו צריכים‪ .‬בעז״ה נבהיר ענין חינוכי‪ .‬לכאורה יש לתמוה‪ .‬ת ח י ל ת‬
‫ה מ א מ ר י ם שב״שנת היובל״ היא נרגשת ביותר‪ .‬המלבי״ם מציין ״רבם דקרו״‪.‬‬
‫ומשוה מצבו לפלגש בגבעה‪ .‬הוא כותב מליצות חדות ונוקבות‪ .‬אבל לכאורה‬
‫כיון ש״חובות הלבבות״ )שער יחוד המעשה‪ ,‬פ״ה( לימד על מ ד ת ״ההשתוות״‪,‬‬
‫כלומר שיהיה שוה בעיני ה א ד ם בין מהללים אותו וכין מגנים אותו‪ ,‬כיצד רבנו‬
‫המלבי״ם התרגש בצורה כה קשה? שאלה זו מתעוררת במיוחד אחרי חינוכו‬
‫של ״חובות הלבבות״ )סוף שער הבטחון( ״יקבל ברצון מ ה שגזר עליו ה׳ וכו׳‬
‫וישמח בכל מ ה שיעשה לו ה׳ מ מ ו ת ומחיים‪ ,‬ועוני ועושר‪ ,‬בריאות ומחלה‪ .‬ולא‬
‫יתאוה לזולת מ ה שבחר לו ה ‪ /‬ולא ירצה אלא מ ה שרצה לו ה׳ וכו׳‪ .‬וכפי שהיה‬
‫אומר א ח ד הבוטחים‪ :‬׳מעולם לא השכמתי במצב‪ ,‬והתאויתי ]מצב[ זולתו״ עכ״ל‪.‬‬
‫ובכן‪ ,‬הא כיצד יתיישבו מלים שנאמרו במרירות כה לוהטת עם דברי ״חובות‬
‫הלבבות״?‬
‫כפשטות אפשר שיש להקיש לכאן ענין איוב הצדיק שהיה ״ירא אלהים‬
‫וסר מרע״‪ ,‬ולבסוף א מ ר מ ה שאמר‪ ,‬ואמרו חז״ל על כך ביקורת )בבא בתרא‬
‫טז ע״א(? ואעפ״כ סיכמו חז״ל ״אין א ד ם נתפש ]על מ ה שאומר[ בשעת צערו״‬
‫)ב״ב טז ע״ב עי״ש רש״י(‪ .‬ו ב מ ק ו ם א ח ר אמרו ״אל תדון א ת חברך עד שתגיע‬
‫למקומו״ )אבות‪ ,‬כ(‪ .‬כל שכן ר כ ם של ישראל‪ ,‬שאין אנו מבינים אפילו ״שותא‬
‫דרבנן״‪ .‬אבל תורה היא וללמוד אנו צריכים‪ .‬שמא אפשר לנו ללמוד גם ממעשיהם‬
‫של צדיקים הלכה חדשה‪.‬‬
‫והנה שאלה ז א ת יש לשאול גם על דוד המלך‪ .‬כך אומר על עצמו‪ :‬״כי‬
‫עליך נשאתי חרפה‪ ,‬כ ס ת ה כלימה פני‪ .‬מוזר הייתי לאחי ונכרי לבני אמי‪ .‬וכו׳‬
‫ישיחו בי יושבי שער ונגינות שותי שכר וכוי‪ .‬א ת ה ידעת חרפתי ובושתי וכלימתי‪,‬‬
‫נגדך כל צוררי‪ .‬חרפה שברה לבי ואנושה וכו׳ ]ואח״כ דוד מקללם[ יהי שולחנם‬
‫לפניהם לפח ולשלומים למוקש‪ .‬תחשכנה עיניהם מראות‪ ,‬ומתניהם תמיד המעד‪.‬‬
‫שפוך עליהם זעמך וחרון אפך ישיגם וכו׳‪ .‬תנה עון על עונם וכו׳ ימחו מספר‬
‫חיים״ )תהלים סט‪ ,‬יב־כט(‪ .‬והא כיצד לא ק י י ם דוד החסיד א ת ההדרכה‬
‫הנזכרת של ״השתוות״? וכן נשאל בעניו ירמיה הנביא‪ :‬״פיתיתני ה׳ ואפת וכו׳‬
‫הייתי לשחוק כל היום‪ ,‬כולו לועג לי וכו׳‪ .‬כי היה דבר ה׳ לי לחרפה ןלקלס‬
‫כל היום וכו׳ א ר א ה נ ק מ ת ך מהם!״ )ירמיה כ‪ ,‬ז‪-‬ח(‪ .‬ולמה לא קיים מ ד ת‬
‫״השתוות״?‬
‫‪i‬‬
‫נ‬
‫אוצרות‬
‫המלבי״ם‬
‫גדולי ישראל‬
‫מדאה שהתשובה היא בדברי המלבי״ם לפרק הנ״ל בירמיה )כ‪ ,‬יב(‬
‫״אראה נ ק מ ת ך מ ה ם ‪ ,‬כי אינה נ ק מ ת י לכבודי‪ ,‬ר ק לכבודד‪ .‬ריבי גליתי אליד אחר‬
‫שהוא בעבור כבודך״ עכ״ל‪ .‬הדבר דומה לדברי הריטב״א )יומא כג ע״א( שת״ח מוחל‬
‫למחרפיו בעניני דארעא‪ .‬אבל בעניני שמיא איננו מוחל‪ .‬וכן כ ת כ הרמב״ם )סוף הלי‬
‫תלמוד תורה( שת״ח מוחל על עלבונו ״במה דברים אמורים כשבזהו א ו חרפהו בסתר‪.‬‬
‫א ב ל ת״ח שבזהו או חרפו א ד ם בפרהסיא‪ ,‬א ס ו ר לו למחול על כבודו‪ .‬ו א ם מחל‪ ,‬נענש‪.‬‬
‫שזה בזיון התורה‪ .‬א ל א נוקם ונוסר כנחש עד שיבקש ממנו מחילה ויסלח לו״ עכ״ל‪.‬‬
‫לפי זה ברור שכל רב ומנהיג הציבור דומה למלך בכד שהמבזה אותו מבזה‬
‫א ת התורה‪ ,‬ובןדאי אין לו לוותר על כך‪ .‬ולא על כך דיבר ״חובות הלבבות״‬
‫בענין מ ד ת ״ההשתוןת״‪.‬‬
‫ועוד נראה להוסיף וליישב שאלה הנ״ל‪ ,‬שאם מדובר כמלשינים ה מ ס כ נ י ם א ת‬
‫חייו של הנרדף‪ ,‬ודאי מצוה להביא עליהם עונש‪ .‬כך היה אצל דוד המלך‪ .‬״כי פי‬
‫רשע ופי מ ר מ ה עלי פתחו וכו׳ ודברי שנאה סבבוני וכו׳‪ .‬יהיו ימיו מעטים וכו׳ יהיו‬
‫בניו יתומים ואשתו אלמנה וכו׳״ )תהלים פ ר ק קט(‪ .‬וכך היה אצל ירמיה‪ ,‬שאמרו‬
‫״לכו ונכהו בלשון״ )ירמיה יח‪ ,‬יח( ופירשו המפרשים שרצו להלשין עליו למלך‪,‬‬
‫וכדבריו ב פ ס ו ק ה ב א ״כי כרו שוחה לנפשי״‪ .‬לכן המשיך‪ :‬״לכן תן א ת בניהם לרעב‬
‫וכו׳ ותהיינה נשיהם שכולות ואלמנות וכו׳ בחוריהם מוכי חרב״ )יח‪ ,‬כא(‪ .‬כן אצל‬
‫המלבי״ם‪ ,‬ההלשנה עליו שהוא מבזה לדת הנוצרית היתה ה ר ת אסון עבורו‪ ,‬ועלול‬
‫היה להיות נהרג על כך‪ .‬ופיטטיא דאורייתא טבין)ירושלמי‪ ,‬בךכות‪ ,‬פ״ט(‪.‬‬
‫• •‬
‫•‬
‫נוסף לצרות רוחניות היו למלבי״ם גם צרות שבגוף‪ .‬הרב נתייתם בגיל צעיר‪.‬‬
‫השיאוהו אשה בגיל י״ד ואחרי שנולדו לו בן ובת‪ ,‬אשתו גרמה לו לגרשנה‪ .‬בחייו‬
‫הוא עבר מ מ ק ו ם ל מ ק ו ם לשמונה משרות רבנות‪ ,‬כאשר ברוב ה מ ק ר י ם גרשוהו‬
‫שונאיו מ ה מ ק ו ם ‪ .‬וגם מאשתן השניה‪ ,‬מ ת לן בנן אהרן )לפי האומדן בגיל עשרים‬
‫ושתים( כפי שמתעד גלר בספרו )״המלבי״ם ו מ א ב ק ו ברפורמים״‪ ,‬עמי ‪.(132‬‬
‫בספר המתועד היטב ״המלבי״ם ו מ א ב ק ו ברפורמים״‪ ,‬מביא המחבר מ ס מ כ י ם‬
‫המעידים כי אשתו השניה של המלבי״ם הציקה לו ברבים‪ ,‬בכמה אופנים‪ ,‬וכנראה‬
‫היתה לה הפרעה נפשית )שם‪ ,‬עמ׳ ‪.(195-197 ,130-131‬‬
‫נביא כאן )באופן מקוצר( מה שסיכם הספר המצוין הנ״ל‪ ,‬בעני) תקופת‬
‫המלבי״ם בבוקרשט‪:‬‬
‫״המלבי״ם מונה לרב ראשי בבוקרשט בקיץ תרי״ח )‪ (1858‬למשך כל חייו‪,‬‬
‫ללא מערכת בחירות‪ ,‬באישור נסיך וולאכיה‪ ,‬שר ה פ נ י • וראש העיר‪ ,‬כרצונה‬
‫של הקהילה וכו׳‪.‬‬
‫מבוא‪ ,‬בעל יםורץ‪ ,‬ומלחמותיו נגד הריפורם‬
‫נא‬
‫]וממשיד‪ [:‬התנגדות לרבנותו החלה כבר בשנה הראשונה לכהונתו‪ ,‬הן מצד‬
‫הרבנים‪ ,‬השוחטים‪ ,‬״כלי הקודש״ והקצבים בעיר הבירה‪ ,‬שלא ראו בעין יפה‬
‫א ת הפיקוח החמור שהטיל על השחיטה‪ ,‬והן מצד ]אלו שקראו לעצמם[‬
‫״המשכילים״‪ ,‬בשל יחסו השלילי לבניית טמפל קוראלי )היכל תפילה מודרני‪,‬‬
‫עם עוגב ומקהלה‪ ,‬ומטיף הדורש בלשון המדינה( ולהפעלת בית ס פ ר כללי‪ ,‬חילוני‪.‬‬
‫כתוצאה מ ה ס כ ס ו כ י ם הרבים שהיו ביניהם ובשל השפעת ]הנקראים[‬
‫״המשכילים״ על השלטונות‪ ,‬פוטר המלבי״ם ע״י השלטונות בפעם הראשונה בשנת‬
‫‪ ,1862‬ארבע שנים לאחר בואו‪ ,‬ונאסר עליו לדרוש בבית הגדול בעיר הבירה‪.‬‬
‫תשלום משכורתו עוכבה במשך שמונה חדשים‪ .‬וכר וכו׳‪.‬‬
‫]ןממשיך‪ [:‬ב ע ק מ ת ה מ ח ל ן ק ת שפרצה בעיר בין ]אלו הנקראים[ ״המשכילים״‬
‫ובין המלבי״ם ותומכיו‪ ,‬החליטה הממשלה הרומנית בשנת ‪ 1862‬להסיר מעל‬
‫הקהילות א ת ההכרה הרישמית‪ ,‬ולהפסיק ל ת ת לה ח ס ו ת ממשלתית‪ .‬ה ס ר ת‬
‫ההכרה הממשלתית ה ס ב ה נזקים רבים לקהילות‪ .‬חברי הקהילות לא חוייבו ]על‬
‫פי ח ק המדינה[ כבעבר להיןת חברים רשןמים בהן ולשלם מ ס י ם וגאבילה על‬
‫שחיטה‪ .‬הקהילות התקשו לשלם משכורות לרבנים‪ ,‬לשןחטים‪ ,‬ל״כלי הקודש״‬
‫ולמורים‪ .‬מעמדן של הקהילות ירד‪.‬‬
‫מ ס כ ת חייו של המלבי״ם בבוקרשט היתה טראגית וחייו היו ספוגים יסורים‬
‫וסבל‪ .‬אשתו השניה‪ ,‬בתו של הגביר ]פלוני[ מלונטשיץ שבפולין‪ ,‬גרמה לו יסורים‬
‫רבים‪ .‬היא בזבזה א ת כל כספו של בעלה‪ ,‬ק נ ת ה בגדים ותכשיטים בהקפה ולא‬
‫פרעה א ת חובותיה‪ ,‬הימרתה א ת פיו ובזתה אותו ]ברבי•[‪ .‬הנושים תבעו מבעלה‬
‫המלבי״ם ל ס ל ק א ת כל חובותיה‪ .‬ובשל כך הדרדר מצבו הכלכלי ו נ ז ק ק לעזרת‬
‫מ ו ס ד ו ת סעד‪ ,‬ביחוד לאחר שלא קבל משכורתו במשך שמונה חדשים‪ .‬פרנסי‬
‫הקהילה הזמינו א ת אביה לבוא באופן דחוף לבוקרשט כדי לכבות א ת הדליקה‬
‫הגדולה וכף וכף ]עיי״ש בספר‪ ,‬תעודה ו מ ס מ ך בדף ‪.[195‬‬
‫המלבי״ם פוטר באופן סופי ע״י הממשלה‪ ,‬בהשפעת ]הנקראים[ ״משכילים‬
‫ונאורים״‪ ,‬וגורש בערב פרשת ״זכור״‪ ,‬אדר תרכ״ד )‪ .(1864‬אולם לא נכונים‬
‫התיאורים שתוארו עד כה ע״י רושמי תולדותיו שהמלבי״ם נעצר ביום שבת‬
‫קודש‪ ,‬בעת שדרש א ת דרשתו‪ ,‬ולא נכון שהובא לבית דין צבאי כבוגד במדינה‪,‬‬
‫וגם לא נידון למוות‪ .‬וגם אינו נכון שהשר משה מונטיפיורי הוזמן להגיע לבוקרשט‬
‫להשתדל אצל השלטונות‪.‬‬
‫למרות ה ס כ ס ו כ י ם והמריבות בין החרדים ובין ]הנקראים[ ״משכילים״‪ ,‬השיג‬
‫המלבי״ם במשך שש שנות כהונתו הישגים נכבדים לביסוסה הדתי של ק ה י ל ת‬
‫בוקרשט‪ .‬הוא הנהיג סדרי מינהל מתוקנים בקהילה‪ ,‬נתן תוקף לבית דין הרבני‪,‬‬
‫והקהילה התחייבה להוציא לפועל א ת גזרי דינו בעזרת השלטןנןת; ת ק ן ת ק נ ו ת‬
‫גכ‬
‫אוצרות‬
‫המלביי׳ם‬
‫גדולי ישראל‬
‫חשובות בנוגע לארגון השחיטה הכשרה‪ ,‬הטיל פקוח חמור על השוחטים‪ ,‬הקצבים‬
‫והמשגיחים‪ ,‬ה ק י ם לראשונה בית מדרש ללימוד תורה בעיר‪ ,‬וספרייה תורנית‬
‫עשירה‪ ,‬וייסד ״חברת משניות״‪ ,‬דרש דרשות שמשכו אלפים‪ ,‬והחדיר ערכים‬
‫מוסריים ודתיים בקרב חברי הקהילה‪ ,‬ה ק י ם תלמוד תורה והטיל פקוח על‬
‫המורים ליהדות בבית ספר הקהילתי הכללי‪ ,‬ומנע מ]הנקראים[ ״משכילים״ לבנות‬
‫א ת הטמפל הקוראלי‪ ,‬עם עוגב ו מ ק ה ל ה ומטיף מודרני‪ ,‬ופעל למען שמירת השבת‪.‬‬
‫‪ 8 6 0‬ד פ ו ס עברי‪ ,‬ובו הודפסו‬
‫‪(i‬‬
‫וכן הצליח לייסד לראשונה בבוקרשט )בשנת‬
‫שלשה מחיבוריו )כולל ״התורה והמצוה״ על ספרא‪ ,‬ויקרא( ועוד עשרות ספרים‬
‫נוספים בעברית‪.‬‬
‫המלבי״ם ל ח ם במשך כל שש שנות רבנותו בבוקרשט על שמירת דמותה‬
‫היהודית והדתית של הקהילה‪ .‬על אי התפשרותו עם ]הנקראים[ ״המשכילים״‬
‫שילם בפרנסתו‪ ,‬הפסיד משרתו‪ ,‬גורש מהעיר בבושת פנים‪ ,‬ונדד לארבע קהילות‬
‫נוספות ברוסיה‪ ,‬בפולין ובגרמניה )בנוסף לשלש קהילות בהן כיהן לפני בוקרשט(‪.‬‬
‫עכ״ל הספר המדייק ״המלבי״ם ו מ א ב ק ו ברפורמים״‪ ,‬עמ׳ ‪.(187-188‬‬
‫מ ה ה ל ק ח שיש ללמוד מכל רצף הצרות האיומות הללו? הוא מ ה שחז״ל‬
‫לימדו )ברכות ה ע״א( שהיסורין שה׳ שולח ה ם עצמם סגולה גדולה להבנת‬
‫התורה‪ .‬והנה מצאנו שרבי בקש לשאת לו לאשה א ת אלמנתו של ר׳ אלעזר בן‬
‫רשב״י‪ .‬היא סרבה‪ .‬שוב ע״י שליח פנה אליה‪ :‬א מ נ ם בתורה היה גדול ממני‪,‬‬
‫א ב ל כלום הוא גדול ממני גם במעשים טובים? ענתה לו‪ :‬כן‪ ,‬גם במעשים‪ ,‬כי‬
‫ק ב ל עליו יסורין‪ .‬אח״כ הגמרא מביאה ״אמר רבי‪ ,‬חביבין יסןרין! ק ב ל עליו״‬
‫וכו׳ )ב״מ פד־פהא‬
‫ועוד ״זבחי אלהים רוח נשברה‪ ,‬לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה״‬
‫)תהלים נא‪ ,‬יט(‪ .‬״כלים שבורים״ הללו ה ם הקרובים ביותר שה׳ ישרה עליהם‬
‫שכינתו‪) .‬עיין מדרש ויק״ר ז‪ ,‬ב ״אבל ה ק ב ״ ה כלי תשמישו שבורים‪ ,‬שנאמר‬
‫׳קרוב ה׳ לנשברי לב׳״ עכ״ל‪ .‬עיין על כך מהר״ל‪ ,‬״נתיבות עולם״‪ ,‬נתיב‬
‫התשובה‪ ,‬סוף פ״א(‪ .‬ואמנם חובת ה א ד ם לעשות כל השתדלות לנוס מהבעיות‬
‫והיסורין‪ .‬אבל מ ה שה׳ בחכמתו החליט כן לשלןח‪ ,‬סימן הוא שהם לטובתו‬
‫של האדם‪ ,‬לעילויו ולשיפורו ]או לטובת הדור‪ ,‬עיין ״פלא יועץ״‪ ,‬ערך יסורין[‪.‬‬
‫וכאן בנידון שלנו‪ ,‬ה ם היו לתועלת כל העולם‪ ,‬ליהנות מעוצמת חידושי תורה‬
‫של המלבי״ם‪.‬‬
‫]י[ מתמיד עצום בלימודו‬
‫כבר הבאנו לעיל דברי ״הכרמל״ בהקדמתו‪ ,‬המעיד מפי כ״א ]בן אחותו?[‬
‫של המלבי״ם‪ ,‬שהיה לומד משך שנה וחצי בחדר ללא חלונות‪ ,‬גורס לאור הנר‪,‬‬
‫לבל יטרידו אותו אחרים מלימודו‪ ,‬לבל יראה שום דבר מהחלון‪ .‬גם בקיאותו‬
‫הגאונית בכל רבבות אלפי מאמרי חז״ל‪ ,‬בהלכה ובאגדה‪ ,‬מורים שהיתה תורה‬
‫מבוא‪ ,‬בעל יםורץ‪ ,‬ומלחמותיו נגד הריפררם‬
‫נג‬
‫שבעל פה מונחת אצלו בזכרונו‪ .‬כל זה חוץ משליטתו ה מ ו ח ל ט ת בכל חלקי תורה‬
‫שבכתב‪ .‬המון כתביו שבידינו‪ ,‬ה נ ם ר ק ח ל ק ק ט ן מ מ ה שהשאיר אחריו בכתובים‪,‬‬
‫כמו שהוא עצמו מעיד בכמה מקומות‪ .‬כ ח אספנותו של דברי כל קודמיו‪ ,‬בנגלה‬
‫ובנסתר‪ ,‬ניכר מתוך א ו ת ם ל״א סימנים באו״ח עליהם רשם הערותיו ב״ארצות‬
‫החיים״‪ .‬כיון שידענו מ ק צ ת מצרותיו הנוראים והרצופים משך כמעט כל שנות‬
‫חייו‪ ,‬פלא הוא שהיה לו יישוב הדעת לעסוק בעיון תורתו‪ .‬חידושי תורתו ה ם‬
‫ה ם המעידים על שקידתו העל אנושית‪.‬‬
‫]יא[ שבחיו בפי גדולי דורו‬
‫בספר ״המלבי״ם‪ ,‬חייו ופעלו״ )להרב משה ישר‪ ,‬דף רפד( מביא כי הגאון‬
‫ר׳ יהןשע אייזיק גאב״ד סלןנים א מ ר על המלבי״ם‪ :‬״אין על עפר משלו בדורנו‪.‬‬
‫כי הןא כאחד מן הראשונים‪ .‬ועלה ]דף[ א ח ד מספריו חביב עלי כעל כל הון‪,‬‬
‫ויקרים ה ם ספריו מפנינים״‪.‬‬
‫לשון ההסכמה שכתב ה״חתם סופר״ לספרו של המלבי״ם ״ארצות‬
‫החיים״‪:‬‬
‫״אקלע לאתרין האי גברא רבא‪ ,‬ה״ה הרב המאוה״ג המופלג בתורה ובקיאות‬
‫ובכל מלאכת מחשבת‪ ,‬כבוד מוהר״ר מאיר ליב נר״ו ממדינת רוסיא‪ .‬ואברא זמן‬
‫גרים שלא ל ה ז ד ק ק לעובר הנכחי‪ ,‬כי צרכי העיר מרובים בימים הקדושים הללו‪.‬‬
‫לולי ראיתי עדות גדולי ישראל אשר מפליגים מ א ד בשבחו‪ .‬נכנסתי עמו בדברי‬
‫תורה בענינים שונים‪ ,‬ובפרט בחיבורו על שו״ע או״ח כתיבת 'יד‪ ,‬וראיתי כי‬
‫עדותם נאמנה מאד‪ ,‬ולא נפל דבר א ח ד מ כ ל דבריהם הטוב‪ .‬והיה י דעתי לשעשע‬
‫ולטייל עמו עוד ימים‪ ,‬אך יגיעו ימי יו״ט שני של ס ו כ ו ת ואח״כ ימי הסתיו‪,‬‬
‫ואורחא רחיקא‪ .‬על כן א מ ר ת י ה ח ל ק יעיד על הכל‪ .‬והנני מן המשכימים‬
‫ה מ ס כ י מ י ם על ה ד פ ס ת ספרו ויפוצו מעיינותיו חוצה‪ ,‬כי הדברים בנויים על אדני‬
‫השכל‪ ,‬קרובים ל א מ ת ת ה של תורה‪ * ,‬ל א כדרד הפלפול הנהוג‪ .‬ןכגןן זה ראה‬
‫נגהי ד׳ י״ב תשרי‪ ,‬תקצ״ה לפ״ק‬
‫וקדש‪ .‬הכ״ד לכבוד התורה‪.‬‬
‫משה הק׳ סופר מפ״פ דמיין‬
‫ולהלן כתב הסכמה של הגאון ר׳ נחום טריבטש )רב ור״מ ניקלשבורג(‪:‬‬
‫הן אנה ה׳ לידי ובא לעירנו פה האי גברא רבא ויקירא ה״ה הרב הגאון‬
‫)הערת המלקט‪ :‬הסגנון שבסוף ההסכמה ״קרובים לאמתתה של תורה״‪ ,‬כך היה‬
‫סגנון דיבור בימיהם לכל דבר אמת‪ ,‬כמו שהמלבי״ם עצמו כתב ב״ארץ חמדה״‪ ,‬פ׳‬
‫בראשית סוף ד״ה מגילה‪ ,‬בענין תלמי המלך )דף ג׳{‪ .‬והיא שלימות השבח שנהגו‬
‫בתקופה ההיא בדיבורם‪[.‬‬
‫נד‬
‫אוצרות‬
‫המלבי״ם‬
‫גדולי ישראל‬
‫בעל פיפיות‪ ,‬שר התורה‪ ,‬כש״ת מוה״ר מאיר ליבוש נר״ו מלבי״ם מ ק ״ ק‬
‫וואלאטשיסק במדינת פולין‪ ,‬והיה לי אתו עמו שעשועיו דאורייתא‪ ,‬ופומיה ממלל‬
‫רברבין‪ .‬וברכתי עליו ברכת הנהנין בהראותו לפני חיבור נחמד על שו״ע או״ח‪,‬‬
‫יפה אף נעים‪ ,‬מוכתר בחידושים יקרים מפז ומפנינים‪ ,‬מעשה חדןדים‪ ,‬לפקןח‬
‫עמים עיורות‪ ,‬ב א מ ר ו ת טהורות‪ ,‬פנים מסבירות‪ ,‬דולה מים מבארות עמוקים‪,‬‬
‫שונה הלכות בשובע שמחות‪ ,‬מאיר עיני ח כ מ י ם בחקירות ודרישות וסברות ישרות‪,‬‬
‫מ מ ק ו ר התבונה נחצבו‪ ,‬וממעייני ה ח כ מ ה נשאבו‪ ,‬והפרט יעיד על הכלל‪] .‬ב[גלל‬
‫כן ידי תיכון עם ה ס כ מ ו ת גאוני זמננו‪ .‬ןמי יתן ויחקו בספר מליו‪ ,‬ומצוה רבה‬
‫ל ה ח ז י ק בידו לתמכו ולסעדו‪ ,‬וכו׳ יום ג׳ תשרי תשרי תקצ״ה‬
‫ובספרו של ר׳ אהרן ס ו ר ס ק י ״בסופה ובסערה״ )הוצ׳ זיותנים‪ ,‬ב״ב תש״ס‪,‬‬
‫בדף סח( מביא דברי אדמו״ר ר׳ מרדכי חיים מסלונים על ענין ״אילת השחר״‪:‬‬
‫״אינו בכח אנושי לכתוב חיבור כזה‪ ,‬א ם לא ברוח הקודש״‪.‬‬
‫ובספרו של ר״מ ישר ״הגאוץ מלבים״ )דף רפד( מביא דברי הגאון המפורסם‪,‬‬
‫הוא עצמו חריף שבדור‪ ,‬ר׳ יהושע אייזיק‪ ,‬גאב״ד סלונים‪ :‬״איו על עפר משלו‬
‫בדורנו‪ .‬הוא כ א ח ד מן הראשונים‪ .‬ועלה ]דף[ א ח ד מספריו חביב עלי כעל כל‬
‫הון‪ .‬יקרים ה ם ספריו מפנינים״‪.‬‬
‫והביא שם שהגאון ״אור שמח״ כתב בספרו על התורה ״משך חכמה״ )דברים‬
‫כב‪ ,‬כא( שמכאן ועד סוף הפרשה הוא יכתוב פירושים על דרך ]פרשנות[ ״התורה‬
‫והמצוה״ ]של המלבי״ם[‪ .‬ולכאורה תמוה‪ ,‬מפני מ ה דוקא כאן בחר לנהןג כך?‬
‫והוא מציע כי כיון שבספר ״הכרמל״‪ ,‬פ ר ק ״אזני‪ ,‬שמע״ מודיע שבספר דברים‬
‫מ ת ח י ל ת פ ר ק כ״ג ואילך הוא מידי תלמיד המלבי״ם ולא ממנו עצמו‪ ,‬חשב‬
‫ה״אור שמח״ להשלים ב מ ק צ ת מ ה שחסר לנו מהגאון המלבי״ם‪ .‬וצריך לומר‬
‫שהוא שמע דלא כ״הכרמל״‪ ,‬אלא ס ב ר כי גם שמונה פ ס ו ק י ם אחרונים של פרק‬
‫כ״ב אינם למלבי״ם‪ .‬אבל יש כאן עדות על הערצה גדולה למלבי״ם‪.‬‬
‫ובספרו של ר״א ס ו ר ס ק י ״בסופה ובסערה״ )דף קסח( מביא שאברך א ח ד‬
‫דיבר בזלזול על פעולת המלבי״ם על ביאור ה מ ק ר א ‪ ,‬וכאשר שמע על כך הגאון‬
‫הגדול ר׳ יהושע מ ק ו ט נ א )מחבר ״ישועות מלכו״‪ ,‬ומגדולי פולין בדורו( ק ר א‬
‫להביא אליו האברך ופקד עליו לאסוף מנין עשרה ולפקוד א ת קברו של הצדיק‬
‫בעיר קייב ולבקש מחילה על קברו‪.‬‬
‫]יב[ יחס לארץ ישראל ולגאולה‬
‫]א[ אשתו הראשןנה של המלבי״ם ילדה לן בן ובת‪ .‬בנו של הבת‪ ,‬שמו יחיאל‬
‫מיכאל הלפרין‪ ,‬הכיר אישית א ת המלבי״ם‪ ,‬שגם בא לחתונתו‪ .‬מיכאל הנכד מ ס ר‬
‫כ מ ה שמועות וסיפורים ועדויות אודות המלבי״ם‪ ,‬אשר בנו ירמיהו הלפרין הנציח‬
‫בספרו על אבין בשם ״אבי‪ ,‬מיכאל הלפרן״ )הוצ׳ הדר‪ ,‬ת ל אביב‪ ,‬תשכ״ד(‪ .‬ואע״פ‬
‫מבוא‪ ,‬יחם גדולי ישראל‪ ,‬ואגרותיו‬
‫נה‬
‫שאי אפשר ל ס מ ו ך לחלוטין על הסגנון‪ ,‬כיון שעבר כבר ״כלי שלישי״‪ ,‬אבל יש‬
‫להניח שגוף הענין אמתי‪ ,‬כמו שמעיד כדלהלן‪:‬‬
‫כאשר המלבי״ם שכב ב מ ט ת חוליו )אשר מ ת בו( בקייב בשנת תרל״ט‪ ,‬סעד‬
‫בו ותמד בו נכדו הנ״ל‪ .‬והמלבי״ם א מ ר לו אז‪:‬‬
‫״הנה ימים קשים באים על עמנו‪ ,‬מיכאל‪ ,‬ימים שחורים שכמותם עוד לא היו‬
‫בתולדות עמנו• אד בסופם של ימים אלה תבוא הגאולה‪ .‬שומע אני מ ר ח ו ק פעמי משיח‪.‬‬
‫ימים בהם יפרוק עם ישראל א ת עול השעבוד‪ ,‬ויבנה מחדש א ת ארצו ואת בית מקדשו‬
‫בירושלים‪ .‬מסופקני א ם עיינת בכתבי‪ ,‬אד כ ת ב ת י שם על כ ך כשם שהדג אין חייו‬
‫קרויים חיים בלי מים‪ ,‬כך עם א ץ לו משמעות בלי ארץ משלו‪] .‬אבל[ יש דגים היכולים‬
‫ל ה ת ק י י ם גם בדלי מים ]בלבד[‪ .‬כשהיינו עבדים במצרים‪ ,‬גם אז היו רבים שדבקו‬
‫בארץ גושן‪ ,‬ולא רצו לעוזבה״ עכ״ל)״אבי מיכאל הלפרן״‪ ,‬עמ׳ ‪] .(54-56‬הערת ה מ ל ק ט ‪:‬‬
‫עיין רש״י לשמות י‪ ,‬כב על אלו שמתו בג׳ ימי אפלה‪ ,‬כי סרבו לצאת ממצרים[‪.‬‬
‫]ב[ דבריו נוגעים בויכוח שהתקיים אז בין גדולי ישראל‪ ,‬א ם גאולתנו הצפויה‬
‫ת ת ק י י ם באופן נסיי‪ ,‬ע״י הופעת המשיח שיקבץ א ת גליותנו או תתרחש באופן טבעי‬
‫שעם ישראל יתעורר להתקבץ לא״י‪ ,‬ורק אח״כ יתגלה המשיח שיפעל בתוקף ובעוז‬
‫לדחות א ת אויבינו מסביב‪ ,‬ולחדש א ת הדברים שאנו צריכים לקיום התורה בכל‬
‫פרטיה‪ .‬כידוע‪ ,‬הגר״א )כך מסופר עליו ב״קול התור״( היה סבור שהגאולה תהיה‬
‫טבעית‪ ,‬והיה מעודד א ת העלייה לא״י‪ .‬גם בדורו של המלבי״ם ע ס ק בכך הגאון ר׳‬
‫צבי הירש קאלישר )תלמידו של רבי עקיבא איגר( שאף כ ת ב על כן; אגרות להרבה‬
‫מגדולי דורו‪ .‬וכידוע ח ל ק מ ס ו י י ם התנגדו לדעותיו וסברו שעלינו להמתין עד בא אות‬
‫מן שמים‪ .‬אבל לא כן המלבי״ם‪ ,‬וחשוב לראות כיצד הגיב לפניית רצ״ה קאלישר‪:‬‬
‫;‬
‫• •‬
‫•‬
‫להלן העתק מן ס פ ר ״שיבת ציון״ )ווארשא‪ ,‬תרנ״ב(‪ ,‬ל ק ט אגרות של גדולי‬
‫הדור‪ ,‬שהו״ל ר׳ א ב ר ה ם יעקב סלוצקי‪ .‬ושם בח״ב עמ׳ ‪ 3‬הביא אגרת ברכה של‬
‫רבנו המלבי״ם אל הגאון הצדיק ר׳ צבי הירש קאלישער‪ .‬הנ״ל כ ת ב ספר ״דרישת‬
‫ציון״‪ ,‬בו פנייה לגדולי הדור להתכונן להביא קרבן פ ס ח על המזבח בירושלים‪,‬‬
‫אף בזמן הזה‪ .‬והוא פנה לרבו ומורו ר׳ עקיבא איגר‪ ,‬שהפנה הדברים לחתנו‬
‫ה ח ת ם סופר‪ ,‬וקבל אישור עקיף לכך )שו״ת ח ת ״ ס יו״ד סי׳ רל״ו(‪ .‬הרב קאלישער‬
‫הביא ראיות שהגאולה הצפויה ת ת פ ת ח באופן טבעי‪ .‬ולכך ענה לו המלבי״ם‪:‬‬
‫החיים והשלום לכבוד ידיד נפשי וידיד בית ישראל‪ ,‬הרב הגאון הגדול‬
‫ה מ פ ו ר ס ם הצבי ישראל מוהר״ר צבי הירש קאלישער נ״י‪.‬‬
‫אחדשה״ט ]אחרי דרישת שלומו הטוב[ באהבה‪ .‬הנה ה ת מ ה מ ה ת י עד כה‬
‫ולא השבתיו על מכתבו היקר‪ ,‬כי רציתי להאריך ולהציע א ת מחשבותי הרבים‬
‫בענינים האלה‪ .‬ועד עתה לא נתנני הזמן למצוא דברי חפץ כחפצי וכראוי לאיש‬
‫גו‬
‫אוצרות‬
‫המלבי״ם‬
‫גדולי ישראל‬
‫גדול כמוהו‪ .‬וע״כ ]ועל כן[ החרשתי עד כה עד ירווח הזמן לי‪ ,‬ו א ק ו ה למצוא‬
‫עת רצון בקרוב‪ .‬ובעיקר הדבר דבריו א מ ת י י ם וכנים‪ ,‬ויש לי כ מ ה ראיות מפשוטי‬
‫הכתובים כפי פירושי‪ ,‬כי הגאולה ת צ מ ח ל א ט לאט‪ ,‬כשחר נכון מוצאו הולך‬
‫ואור עד נכון היום‪ .‬ושתחלה יתיישבו אנשים מבני ישראל בא״י ברשיון מלכי‬
‫הארץ הישרים והחסידים‪ ,‬ויהיה ישוב א״י ק ו ד ם ביאת משיח‪ .‬וכמ״ש בפירוש‬
‫ישעיהו על פ ס ו ק ״בטרם תחיל ילדה״ )ישעיה ס״ו(‪ .‬ומי יתן ויעלה חפצו בידו‬
‫ושיהיה הזמן לזה עת רצון‪ .‬וכעת הנני דו״ש ]דורש שלומו[ באהבה רבה ועזה‪,‬‬
‫א ה ב ת עולם‪ ,‬ואי״ה כשירווח לי הזמן אאריך‪ .‬דברי ידידו הדו״ש ]הדורש שלומו[‬
‫מאיר ליבוש מלבי״ם‬
‫]ג[ להלן נביא סיפור על ת ו ר ת המלבי״ם‪ ,‬שמוסר הרי״ל מיימון )המייסד‬
‫של מוסד הרב קוק( מ ה ששמע מפי אביו‪ ,‬שאמר בשם המלבי״ם‪:‬‬
‫״השבועה שנשבעו אבותינו על נהרות בבל ׳אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני‪,‬‬
‫ת ד ב ק לשוני לחכי א ם לא אזכרכי‪ ,‬א ם לא אעלה א ת ירושלים על ראש שמחתי׳‬
‫)תהלים קלז‪ ,‬ה‪-‬ו(‪ .‬ג׳ שבועות האלו נשבעו בשביל תקופות וזמנים שונים‪ .‬בראשונה‬
‫נשבעו כי עליהם לעשות בידם כל מ ה שאפשר בשביל לבנות א ת חורבות ציון‬
‫וירושלים‪ .‬ועל זה נשבעו ׳אם אשכחך ירושלים׳ )ולא אעשה ביד ימנית כלום(‬
‫תשכח ימיני׳‪ .‬אבל אבותינו ידעו כי תהיה לפעמים תקופה כ ז א ת שאי אפשר לעשות‬
‫כלום בשביל בנין הארץ‪ ,‬ומשום כך נשבעו שבועה אחרת‪ .‬׳תדבק לשוני לחכי א ם‬
‫לא אזכרכי׳‪ ,‬שעלינו להזכיר א ם בתפילותינו ו א ם בדרשותינו א ת ציון וירושלים‪,‬‬
‫כדי שלא נשכח לגמרי א ת הארץ‪ ,‬מ ה שנשבע ה ק ב ״ ה ל ת ת א ו ת ה לנו‪ .‬אבל יחד‬
‫עם זה הרגישו אבותינו כי תוכל להיות ת ק ו פ ה כ ז א ת אשר המלכות הרשעה לא‬
‫תרשה לנו אף להזכיר א ת ציון וירושלים‪ ,‬ומשום כך נשבעו שבועה שלישית‪ :‬׳אם‬
‫לא אעלה א ת ירושלים על ראש שמחתי׳‪ .‬שבכל שמחה ושמחה נעשה איזה סימן‬
‫לזכרה של ירושלים‪ ,‬כמו שנוהגים בשמחת נישואין לשבור א ת ה כ ו ס ת ח ת החופה‪,‬‬
‫כדי להעלות א ת זכר ירושלים‪ ,‬שגם היא נשברה ונחרבה״‪ .‬עד כאן סיפר אביו של‬
‫הרי״ל מיימון‪ ,‬בשם המלבי״ם )״מדי חודש בחודשו״‪ ,‬ח״ב דף ‪.(166‬‬
‫]ד[ ב״ספר הגאון מלבים״ של ר״מ ישר )עמ׳ רמה‪-‬רמח( ניכר י ח ס של חיבה‬
‫יתרה שרחש המלבי״ם ליישוב א״י‪ .‬ידוע שבתקופה ההיא היו רוב היהודים‬
‫קונים אתרוגים שגדלו באי היווני קורפו‪ .‬התברר הדבר שהם מורכבים ופסולים‬
‫)עיי״ש הערות ר״מ ישר(‪ .‬באותה תקופה נתרחב ו נ ת ב ס ס ענף הפרדסנות בא״י‪,‬‬
‫והיו שולחים גם ה ם אתרוגים לחן״ל‪ .‬עיין על כך אריכות ב״שדי חמד״‪ .‬בעת‬
‫ההיא כתב המלבי״ם כרוז‪ ,‬שנדפס ב״הלבנון״ )שנה יב‪ ,‬חוברת מט( ונביא מ מ ה‬
‫שהעתיק‪:‬‬
‫״לשמחת לבבי עבר עלינו ציר אמונים מהרי״ל ס א ל א נ ט מארץ צבי וראינו‬
‫מבוא‬
‫נז‬
‫א ת פרי הארץ ״פרי עץ הדר״‪ ,‬אשר הביא אתו לאותות ומופתים בישראל‪ ,‬כי‬
‫עוד עיני ה׳ על הארץ ה ז א ת והוד והדר ישוה עליה‪ .‬ה א מ ת אגיד כי אתרוגים‬
‫מהודרים כ א ל ה לא ראיתי מימי‪ ,‬כולם מ ל א י ם חן ויופי בהדרת קודש‪ ,‬ואתרוגי‬
‫כל הארצות גם הציטרינין ]לועזית‪ :‬לימונים[ המורכבים מקורפו‪ ,‬כבני כושיים‬
‫ה מ ה נגד בני ציון ה י ק ר י ם המטולאים בפז‪ .‬חוץ מאשר בהם יבטח לבנו מכל‬
‫זיוף והרכבה אשר כבר יכשלו בם רבים באתרוגי קורפו‪ ,‬אשר נודע ונתברר‬
‫היטב שרובם סורי )חד( ]גפן[ נכריה‪ .‬והיוונים שמה זמורות זר יזרעו‪ ,‬וההכשרים‬
‫הבאים עליה משם‪ ,‬נודע כי אין לסמוך עליהם‪ .‬והם היו מכלים ממון ישראל‬
‫ויכשילום בביטול מצות עשה ובברכה לבטלה‪ .‬עד שהתעורר הרב הגאון מקאוונא‬
‫]הרב יצחק אלחע[ נ״י ועמד בפרץ ותקע בשופר והזהיר א ת העם‪.‬‬
‫וכל יראי ה׳ אשר לבבם שלם עם ה א מ ת וענוות צדק‪ ,‬נטו לדבריו ומשכו‬
‫ידם מהם‪ .‬וגם פה העירה שמעו לפקודתי הקונים והסוחרים ולא נגע איש‬
‫בפסולים וממזרי־קורפו‪ ,‬״צא״ אמרו להם‪ .‬כי כנשרים ראו הנה אתרוגים מארצות‬
‫א ח ר ו ת אשר לא יצא עליהם קול ממזרות‪ .‬ועתה כאשר היו לנגד עינינו טוב‬
‫ארץ הקדושה הודה והדרה‪ ,‬ת ח ת הסרפד היווני יעלה הדר )הדס(‪ ,‬ועוררתי בניך‬
‫ציון על בני יוון אשר בנים זרים ילדו‪ ,‬ופרי ארץ חפץ כולו זרע אמת‪ .‬והסוחרים‬
‫פה יקנו מ א ת השד״ר הנ״ל עפ״י פקודתי כ מ ה אלפים אתרוגים‪ ,‬ולבטח כן יעשו‬
‫בארץ רוסיה ופולין‪ .‬כשגם ]נוסף על זה[ יש בזה ת ק נ ה ל ת ת מחיה ליושבי‬
‫א ר ה ״ ק ולעזור לישוב הארץ‪ .‬ובימי שמחתנו נעלה א ת פרי ירושלים על ראש‬
‫שמחתנו‪ ,‬ומהללים לחרדת קודש בכבוד הלבנון והדר הכרמל והשרון‪ ,‬כבוד הדר‬
‫מלכות והוד והדר פעלו‪ .‬והנני מ ו ס ר מכתבי ורחש לבבי ליד מוכ״ז ו ח ו ת ם‬
‫כ״ח תמוז תרל״ו‪ ,‬קניגסברג‪,‬‬
‫כחותמי להודיע לבני עמי‪.‬‬
‫מאיר ליבוש מלבי״ם‪.‬‬
‫]ה[ עוד מביא ר״א ס ו ר ס ק י )״ספר המלבי״ם״‪ ,‬דף ע׳‪ ,‬ומקורו בספרו של‬
‫ר״מ ישר‪ ,‬עמ׳ רל( סיפור הבא‪:‬‬
‫יום א ח ד נזדמנו לביתו ]של המלבי״ם( שני אורחים נשואי פנים‪ ,‬ה א ח ד רב‬
‫מפורסם‪ ,‬והשני שד״ר ]ר״ת ״שלןחא דרבנן״‪ ,‬כלומר אוסף כספי נדבות עבור‬
‫ישיבות בא״י[‪ ,‬יהודי פשוט שבקש לראותו‪ .‬נכנס המשמש אצל המלבי״ם ושאל‪:‬‬
‫א ת מי מ ה ם יכניס תחילה? אמר לו‪ :‬א ת האורח מארץ ישראל‪ .‬מיד הכניס א ת‬
‫השד״ר שהתעכב בחדרו קרוב לשעה ושוחחו מ ה ששוחחו‪ .‬אחר כך נכנס הרב‪,‬‬
‫שהתפלא על שביכר על פניו את השד״ר‪ ,‬ושאל בעוקצנות‪ :‬״בודאי שמעתם מפיו‬
‫חידושי תורה עמוקים?״ השיכו המלבי״ם‪ :‬״חידושי תורה לאו דוקא‪ .‬אבל בגללו‬
‫נזכרתי בדברי רש״י הקדוש‪ ,‬האומר על ה פ ס ו ק ״עד הנהר הגדול נהר פרת״‬
‫)בראשית טו‪ ,‬יח(‪ :‬״לפי שהוא דבוק לא״י‪ ,‬קוראהו גדול‪ ,‬אע״פ שהוא מאוחר״‬
‫]שאיננו גדול[ עכ״ל‪.‬‬
‫נח‬
‫אוצרות‬
‫המלני״ם‬
‫גדולי ישראל‬
‫ניג[ קובץ אגרות‬
‫ב״ספר המלבי״ם״ )מהדי נצח‪ ,‬בני ברק‪ ,‬תשל״ט( הועתקו כ מ ה אגרות‬
‫מהמלבי״ם‪ ,‬והם הועתקו מן ספרו של הרב משה מאיר ישר ״הגאון מלבים״‪,‬‬
‫מהד׳ הוד‪ ,‬שנת תשל״ו‪ ,‬עמ׳ צו‪-‬צז( והערות שלנו שמנו בסוגר מרובע‪ .‬ו ה ם‬
‫כדלהלן‪.‬‬
‫]א[ בימי מגוריו בקמפנא באו לפניו מזמן לזמן נציגי קהילות חשובות שבקשו‬
‫אותו לכהן כרב ב ק ה י ל ת ם ‪ .‬א ח ת מהן היתה עדת ישןרון בעיירת אוהל )שם ישב‬
‫מלפנים מחבר ״ישמח משה״( אשר בקשו שישתמש בכשרונותיו לעצור בעד פלישת‬
‫המתבוללים הרפורמים בקהילתם‪ .‬אחד מנשואי פנים של העיירה הציע להמלבי״ם‬
‫שיכתב מ כ ת ב לוועד הקהילה‪ ,‬להציע א ת עצמו לשמש ל ה ם ברבנות‪ .‬אך המלבי״ם‪,‬‬
‫ב ט ה ר ת לבו‪ ,‬דחה א ת ההצעה‪ .‬וכך מכתבו )שם עמ׳ כה‪-‬כו(‪:‬‬
‫״מדברותיו נשאתי ואשיב א ת אשר בלבבי‪ .‬עת אדרש ]הערה‪ :‬יבקשו ממנו‬
‫זאת[ מזקני העיר‪ ,‬בה צאן ועדרים לשרתם‪ ,‬לרעות צאן ה׳ על מי מנוחות‪.‬‬
‫אז ללא בקשוני‪ ,‬א מ צ א ]להם[; ולהדורשים‪ ,‬ללא שאלם‪] .‬הערת ה מ ל ק ט ‪:‬‬
‫מליצה ע״פ ישעיה ס ה ‪ ,‬א[‪ .‬אבל למלאות עצת האדון נ״י לכתוב ]ולפנות[ אל‬
‫ראשי העיר‪ ,‬שומה בפיו כי כן המנהג שמה לאמור‪ :‬״בית ישראל‪ ,‬דרשוני‬
‫וחיו! אנכי אהיה לכם לראש״‪ .‬מנהג ]זה הוא[ רע ומר‪ ,‬מ ו ר ת רוח אל המוסר‪,‬‬
‫ניתן לחכמים לענות בו ]כלומר‪ :‬להתנהג לו[ז ז א ת לא אעשה ולא אוכל עשותו!‬
‫לא לבעבור אגדיל עטרה‪ ,‬בה מאסתי‪ .‬לא לבעבור א מ ל א מחסור‪] ,‬הרי[ ה׳‬
‫רועי לא חסרתי‪ .‬ויחשוב‪ ,‬החלף מקומי‪ ,‬ח ס ר משמרת? זאת לא זאת! הקריה‬
‫פה נטע ה׳ אהלי‪ ,‬הומיה עליזה‪ ,‬אלף בה יושביה‪ .‬חכמים‪ ,‬גבורים נכבדיה‪,‬‬
‫אוהבים ואהובים‪ ,‬גם אין פרץ‪ .‬אבל בעת ה ז א ת ובמדינה ה ז א ת עדרים פסו‬
‫ומכלאותיהם דללו‪ .‬ו ת ח ת מים אדירים פרשתי בם בצי אדיר כים התלמוד‬
‫לפנים‪ ,‬ויניעני הרוח לרגל התלמידים אשר לפני‪ ,‬ולחפץ הדורשים לשוטט כעץ‬
‫משוט על מעברות הנחלים‪ ,‬על מבוע ח כ מ ו ת אחרות ולימודים שונים‪ ,‬אליהם‬
‫מ ג מ ת פניהם‪ .‬ואותי יום יום ידרשון‪ ,‬ועל ברכיהם נולדו לי חיבורים רבים‪,‬‬
‫]הו[לדתי בחכמת ההגיון והטבע‪ ,‬וחכמת ביקור השכל‪ ,‬ומה שאחר הטבע‪ ,‬זולת‬
‫חיבורי איוב וישעיה‪ .‬ותהי שרי ]כינוי לאשה העיקרית‪ ,‬זו התלמוד[ עקרה‪,‬‬
‫ו א ם ]א׳ מנוקדת צירי[ התלמוד נעלמה שוממה גלמודה‪ ,‬עליה חמלתי כי עוד‬
‫לה עדנה‪ .‬ובעבורה להעתיק לנסוע להאהל‪ ,‬אוהל רועי‪] ,‬כינוי מליצי לשם‬
‫העיירה לשם הציעו לו[ חמדתי‪ ,‬אך עבורה! ]הערה‪ :‬כדי להשתחרר מהלימוד‬
‫בשאר חכמות‪ ,‬וכדי שיחזור לעיין אך ורק בתלמוד‪ ,‬על זה כדאי לו לעבור‬
‫לאוהל[‪.‬‬
‫אבל! ]רק[ א ם ה׳ יבנה לה בית‪ ,‬א ם יהיה רוח ה׳ ללכת‪ ,‬א ם לא ידי א ד ם‬
‫הבונים‪ .‬לא מכתביו ולא פעולותיו אשר הבטיח לפעול ולעשות‪ .‬כאלה‪ ,‬עם רב‬
‫מבוא‬
‫נט‬
‫ה ת ו ד ה על טוב לבבו‪ ,‬לא חפצתי‪ .‬א ם ה׳ יצוה‪ ,‬ותהי! אלהים‪ ,‬ותעמוד }מליצה‬
‫ע״פ ת ה ל י ם לג‪ ,‬ט[ אז אדע כי דבר אלהים הוא‪ .‬ואנכי ידידו דורש שלומו‬
‫באהבה‪:‬‬
‫מאיר ליבוש מלבי״ם‬
‫]ב[ כאשר בני קמפנא שמעו שבני קהילות אחרות פונים א ל רבם האהוב‬
‫להניא לבו להעתר ולעבור ל מ ק ו מ ם ‪ ,‬באו אל המלבי״ם בתחנונים‪ ,‬לבל יטוש‬
‫אותם‪ .‬במיוחד כאשר נעצו הרפורמים )הנקראים ״משכילים״( א ת צפרנם ה ט מ א‬
‫בנפש הנערים הרכים‪ ,‬ויוליכם שולל‪ .‬וכך ענה שוב המלבי״ם לפונים אליו‬
‫ממרחקים‪:‬‬
‫״ ה א ד ם ידמה‪ ,‬יחשוב‪ ,‬יכסוף‪ ,‬יתיעץ‪ ,‬ידבר גם יכין לעשות! מ ה ה א ד ם ומה‬
‫חלומותיו א ם ה׳ לא יבנה בית? מחשבותי ומחשבותיכם הניא האומר ׳עצתי‬
‫ת ק ו ם ׳ ]מליצה ע״פ ישעיה מו‪ ,‬י[‪ .‬העדה פה באה בהריחה אש מצפון בא‪ ,‬וברית‬
‫מ ו ס ר ו ת חשבו להינתק‪ ,‬כ ה נ ת ק בהריחו אש פתיל הנעורת ]מליצה ע״פ שופטים‬
‫טז‪ ,‬ט(‪ .‬התרגשה‪ ,‬ה ת א ס פ ה ותאמץ זרועותיה‪ .‬פיה ]פתחה ב[דברי תנחומים מלא‬
‫תוכחת‪ ,‬בל אטוש הצאן ע״י רועים אוילים ]הערה‪ :‬המטיפים של ריפורמים[‬
‫ו א ת ה כ ר ם ע״י מחבלים‪ ,‬פן ת א כ ל ה ח ל ק ה ]שמו״כ יד‪ ,‬ל[‪] .‬החלקה אשר[ אנכי‬
‫בתוכה‪ ,‬היא לבדה עמדה לנס‪ ,‬כאוד מוצל מאש המינות‪ ,‬מרשפי הזיקות‪ ,‬ואין‬
‫מ י ם לכבות א ת השרפה‪ ,‬צרבה כל פנים בפרייסן‪ .‬פיתוני העם הזה בדבריהם כל‬
‫הימים אשר פ ס ח לבי על שתי הסעיפים‪ ,‬וגם שחדו בני ביתי‪ ,‬כאשר כפלו ל ה ם‬
‫מ כ ס ת שכרי‪ ,‬וימנעוני ]מ[לצאת בדרך רחוקה‪ .‬וה׳ המשוטט בכל‪ ,‬ירא לכם איש‬
‫אשר ברוחו פי שנים ]ממני[‪ .‬דורש שלום אנכי‪ ,‬באהבה ]ל[כל הבריות‪.‬‬
‫הקטן‪ ,‬מאיר ליבוש מלבים מקעמפץ‬
‫אוצרות‬
‫ס‬
‫המלבי״ם‬
‫גדולי ישראל‬
‫‪,‬‬
‫מאמר אהבת ה ויראת הרוממות‬
‫]מועתק מן‬
‫״ ‪ #‬ר ץ‬
‫חמדה׳‪ /‬אחרי פ׳ וירא‪ .‬ומה שהמלבי״ם הוסיף בסוגריים‪ ,‬הוספנו ציון שמו[‬
‫נש&וט מישרים )מוסיף המלגי״ס‪ :‬כמטאר גאריטח נספר ״ארצוח השלום״‪ ,‬ל״ש כ׳‪ ,‬לף לט> כי יגדל‬
‫יותר שכר העושה מצוד‪ ,‬אשר כהות גופו מסכימים בעשייתה מצד שמוצא בה‬
‫עריבות או תועלת‪ ,‬והוא עושה אותה בעבור שם ה׳ לבד‪ ,‬מן העושה מצוה שאין לגוף חפץ‬
‫בה‪ ,‬כי אין בה תועלת או ערבות לפי שעתו‪ ,‬עם שיעשה אותה גם בן בכוונה מיוחדת‬
‫לשם הי‪ .‬כי מעשה אשר מוצא בו עריבות לגוף‪ ,‬הן קשה מאד שיחלץ הושים להשליך‬
‫הנאה זו אחר גיוו כאלו אינה‪ ,‬ויתבודד מעשהו אר לשם ה' המצוה לבד‪ .‬כי גם בכל‬
‫ההשתדלות אשר יאמר וידמה כי עושה המצוה בכוונה שלמה‪ ,‬מן הנמנע שלא יהנה ולא‬
‫יתפעל המורגשת לחושיו גם כן‪ .‬כי מוחש החושים החיצונים יתפעלו החילה לפני השכלה‬
‫החושים השכליים הפנימים‪ .‬ומי האיש אשר הפשיט מעליו בגדי כהות גופו‪ ,‬עד שלא יצטייר‬
‫לפניו עריבות או תועלת גופני‪ ,‬בעת השתמשו בכחות נפשו בעשותו אחת ממצות ה‪ /‬ותהיה‬
‫ההנאה המושגת לגופו מן המצוה כאלו אינה במציאות כלל? הן זה מן העומרים בקודש‬
‫פנימה והוא בהיכלי מלך‪.‬‬
‫כן אמר במדרש ]צ״ל ירושלמי סוטה פ״ה ה״ה[; ״באברהם נאמר ׳וכרוח עמו הבריח‪ /‬ובדוד‬
‫נאמר ׳ולבי חלל בקרבי׳‪ .‬שאברהם כרת כריח עם היצר הרע‪ ,‬ודוד עשאו חלל״‪ .‬רצונם‬
‫]לומר! כי אברהם הגיע לזאת המדרגה הנשגבה‪ ,‬שגם בעת השתמשו כענינים הגופנים‪ ,‬אשר‬
‫יש להיצר הרע והחאוה חלק בהם‪ ,‬כמו מאכל ומשחה ודומיה‪ ,‬היה ביכלתו להפשיט מחשבתו‬
‫מכל עניני החומרים להיות מעשיו אך לשם ה׳ בלבד; עד שכרת ברית עם היצר הרע לבא‬
‫עמו במלאכת הקודש להוסיף מחול על הקודש‪ ,‬כענין‪ :‬״וכוף את יצרנו להשתעבד לך״‪ .‬לא‬
‫כן דוד‪ ,‬לא יכול בכמו אלה‪ ,‬והיה מוכרח להפרד מן כל הנאות העוילם‪ ,‬לכל ייתפש ברשת‬
‫התאוה וההנאה הגופנית כמ״ש ״עניתי בצום נפשי״ וחהלים לה‪ ,‬ינ>‪ ,‬״ברכי כשלו מצום" )חהלים‬
‫קט‪ ,‬כל(‪ .‬ועל זה אמר ״ולבי חלל בקרבי״ )תהליס קט‪ ,‬כב( שעשאו חלל‪.‬‬
‫ע ל ההנחה הואת נאמר‪ ,‬כי יגדל יותר ]מעלת[ המתענג בשבת ויו״ט לשם ה‪ /‬מהמתעגה‬
‫ביום הצום‪ ,‬אם שעושהו גם כן לשם הי‪ .‬כי המתענג בשבת ויו״ט‪ ,‬הלא לדבר זה יתאוה‬
‫גם הגוף וירצהו מאד‪ ,‬והוא )הקלס> ]מקדים[ לעזרו ולתמכו על המצוה הזאת‪ .‬כי בה יש חלקו‬
‫ומאכלו בריאה‪ .‬ומי אשר ישים בריח ודלתים לסגור בעד כח תאותו עד שלא יתפעל בזה‬
‫משום הרגש והנאה גופנית‪ ,‬רק הרגש רוחני נפשיי בעבור קיום מצות ה׳ לבד‪ ,‬מעשה גדול‬
‫עשה כמעשה השלמים הגרים כארץ ״די מרורהון עם בשרא לא איחוהי״ )דניאל כ‪ ,‬יא(‪ .‬ראה‬
‫נא אמרם ״כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאלו מתענה השיעי ועשירי״ )מרמה‬
‫ח ע״‪ .(3‬מי לא יתפלא על המאמר הזה? והוא נגד השכל‪ ,‬שינתן שכר להאוכל יותר מהמתענה?‬
‫עד שיהיה שכרו עבור אכילחו יום אחד כשכר תענית של שני ימים?‬
‫אכל הוא הדבר אשר דברתי‪ .‬כי בתשקיף על הכליה הצום‪ ,‬שעיקרו בהיותו בכוונה זכה‬
‫מיוחדת לשם ה׳ לבד‪ .‬ולא כן באכלתו‪ ,‬שדבר זה קשה ]הוא| להתיחד במחשבה בלי‬
‫פנייה הנאה גופנית אשר מוצא אותה בעל כרחו‪ .‬כל לא מוזר לנזיר‪ ,‬לעלות על במתי עב‬
‫טבע גופו ולהיות כבני עליון‪.‬‬
‫מאמר אהבת ה׳ ויראת הרוממות‬
‫םא‬
‫אחשוב בזה מ״ש בפרשת ראה ״חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים באספך מגרנך ומיקבך‪,‬‬
‫ושמחת לפני ה' אלהיך‪ .‬כי מצות השמחה אשר נצטוינו כשלשה מועדים הללו‪,‬‬
‫שהם חג האביב‪ ,‬וחג הקציר‪ ,‬וחג האסיף‪ .‬כאשר תביט במנהגי בני קרם‪ ,‬אשר וכרם לא יוסף‬
‫עוד בארצות אזיא ואפריקא‪ ,‬כן היה לעשות ימי משתה ושמחה בשלשה זמנים הללו‪ ,‬אשר‬
‫כל איכר‪ ,‬כל עובד אדמתו רואה ברכה במעשה ידיו ובזיעת אפו על האדמה‪ ,‬ביחוד בעת‬
‫האסיף‪ .‬אשר זה העת תנחמנו ממעשיו ומעצבון ידיו מעמל ידיהו‪ .‬ומחכמת נותן התורה לצוות‬
‫על השמחה האלהית בזמנים הללו‪.‬‬
‫]ענק[ המועדים לשמחה מצד עצמם‪ ,‬יובן היטב במשל‪ .‬מלך אחד היה לו אוהב נאמן אשר‬
‫בחן את לבבו כי נאמן באהבתו בתמים ובאמת‪ .‬ויחפוץ להראות אמתה אהבת אוהבו‬
‫השלמה לכל שריו ועבדיו‪ ,‬התיעץ לבוא אל בית אוהבו לבקר פניו ביום שעשה אוהבו משתה‬
‫לבנו יחידו ביום חתונתו‪ .‬האוהב הזה‪ ,‬על כל השמחה העצומה אשר שמח אז ביום ההוא‬
‫בחתונת בנו אשר אהבו כנפשו ובשמחת לבו‪ ,‬מרוב אהבתו את המלך אשר עלתה כפל כפלים‬
‫מאהבתו את בנו‪ .‬ומרוב שמחתו בראית פניו יוחר משמחתו בבנו ובבל אשר ש לו‪ ,‬נשכח‬
‫אז מלבו החתונה מכל וכל‪ .‬וכל עיקר שמחתו נתעצמה אז ביחר עוז‪ ,‬מהסבה אשר המלך‬
‫בביתו‪ .‬ובזה נבחנה תמימת אהבתו בכור המבחן‪ .‬כי גדול בעיניו אהבת המלך באהבח בנו‬
‫יחידו‪.‬‬
‫כן באהבת ה׳ את בני ישראל‪ ,‬ויבחר להבחין גם גודל אהבתם את ה' ושמחתם בו יותר‬
‫מעל כל שמחה גופנית‪ .‬ואם תגדל שמחתם הרוחניח בה׳ עד שישכח מלבם השמחה‬
‫הגופנית בקציר וכאסיף על כל גרנוח דגן‪ ,‬אז יבחן שלמות אהבתם‪ .‬וז״ש ״ידעתי כי ׳חג‬
‫הסוכות תעשה לך׳ מעצמך‪ ,‬גם אם לא הייתי מצווך על ככה‪ ,‬יען ׳באספך מגרנך ומיקבך׳‪.‬‬
‫ודרך בני אדם לשמוח ולעשות חג בזמן הזה בתופים ובמחולות‪ .‬אבל אני מזהיר אוחך בל‬
‫תשמח בשמחה המדומה הזו‪ .‬על אודות האסיף‪ .‬רק ׳ושמחת לפני ה׳ אלוקיך׳‪.‬״‬
‫ו]ב[מדרש )שוחר טוב( ]מדרש שהש״ר א‪ ,‬לא{; ״זה היום עשה ה׳ וכו׳ איני יודע במה‬
‫לשמוח‪ ,‬אם בהיוס אם בהקב״ה? תלמוד לומר ״נגילה ונשמחה בך"‪ .‬בו ובהקב״ה‪.‬‬
‫ר״ל כי במה שראינו כי היום אשר בחר ה׳ וציוה לשמוח לפניו הוא בכוונה בעת מיוחדת‬
‫לשמחה מצד היום בעצמו גם לולא הציווי; עד שיפול הספק אם לשמוח שמחה זמנית שהיום‬
‫בעצמו מיוחד לשמחה‪ ,‬או שמחה מצד שציווה ה׳ לשמוח‪ .‬אבל בעבור הספק הזה בחר ה׳‬
‫דוקא ביום ההוא כי בזה יבחנו השלמים‪ .‬כי לא ישמחו מצד שמחה הזמנית רק שמחה בה׳‬
‫שציווה לשמוח‪ .‬זה שאמר ״זה היום עשה ה'״ מה שעשה ה׳ לחג ולשמחה זה היום דוקא‪,‬‬
‫אשר גם היום מצד עצמו מיוחד לשמחה‪ .‬הוא כי בזה יפול המבחן שנגילה ונשמחה בו לבד‪.‬‬
‫עד שמגודל התעצמוחנו בשמחה בה׳ תשכח מאתנו השמחה הזמנית )מוספת המלכי״ס‪ :‬כי ‪1‬ה‬
‫המזמור מיוסל על ימי התג כמ״ש אמ״כ ״אסרו תג בעבותים״(‪ .‬וזה המעשה הנרצה יבחנו בה השלמים‪.‬‬
‫כאשר שמעתי בנסיון העקדה‪ .‬אשר רבים התפלאו מדוע הוצב הנסיון הזה לנס עמים‪ .‬כי‬
‫מלבד שנמצאו מבני בניו אלפי אלפים אשר עמדו על המבחן הזה בעת הגזרה‪,‬‬
‫ומסרו עצמם ובניהם ובנותיהם לטבח ואבדון על דבר ה׳ וקדושתו‪ .‬צא וראה מה שעשחה‬
‫האשה ושבעה בניה )גיטין ‪ B‬ע״ב(‪ .‬עוד ישאלו מי בכל המון בני אדם אם ישמעו אזניו קול‬
‫דברי אלהים חיים בעצמו ולא ירוץ לעשות דברו? אמנם יען שעיקר הנסיון בהמצוה היה‬
‫סב‬
‫אוצרות‬
‫המלבי״ם‬
‫גדולי ישראל‬
‫לבבו השלם וכוונתו המיוחדת לשם ה׳‪ ,‬מבלי התערב בו שום כוונה חיצונית ומחשבת פיגול‬
‫להנאת עצמו‪ .‬הן באמת במה שרצה להקריב את בנו ולשחטו והיה מחשבתו בזה שלמה בלי‬
‫פניה אחרת‪ ,‬אין זה מן הפלא כל כך‪ .‬כי בודאי לולא לבעבור מצוות ה׳ למה ישחט ולא‬
‫יחמול על בנו יחידו? ואיך ימצא פניה להנאת עצמו בשחטו את בנו יחידו מחמד עיניו? אבל‬
‫עיקר הניסיון היה בציווי השני‪ ,‬שאמר לו ״אל תשלח ידך אל הנער״‪ ,‬שבזה מן הנמנע שלא‬
‫יפול בלבו שמחה גדולה שהציל אח בנו מן אבחת חרב‪ .‬וכמה קשה מאד שלא יתפעל בזה‬
‫מהנאת עצמו ושמחח לב הנעצב אל בנו‪ .‬אבל ה׳ הבוחן חעלומח לב‪ .‬ראה כי אברהם אבינו‬
‫עליו השלום לא נתפעל גם בזה‪ ,‬מהרגש שמחה זמנית ממה שניצל בנו מן המות‪ .‬כי היה‬
‫שוה לפניו‪ ,‬כמו שתחלה בהעלותו אותו על מוקדה היה בכוונה מיוחדת בעבור מצות ה׳ לבד‪,‬‬
‫כן מה שהוריד אותו היה גם כן רק בעבור מצות ה׳ לבד‪ ,‬בלי התערב כוונת עצמו כלל‪.‬‬
‫וזה הנסיון היותר גדול‪.‬‬
‫ולפי־ דעתי יש לפרש בזה מה שכחוב ״יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את בנך‬
‫את יחידך )בראשיח כב‪ ,‬ט!(‪ ,‬שלא כפירוש המפרש שמוסב על מעשה הראשון‪ ,‬שלא‬
‫חשכו מלהעלותו על העקדה‪ .‬אבל לפי דעחי יכוין בו על המעשה השני שחשך ומנע מלשחטו‪.‬‬
‫ולא היה המניעה בעבור שיחערב עמו כוונה ושמחה חיצוניח מצד שהוא בנו יחידו‪ ,‬אך עיקר‬
‫המניעה היה רק בעבור שמקיים גם בזה צווי ה׳ ומצותו במה שציוה ״אל תשלח ידך אל‬
‫הנער" )מ‪ ,‬ינ>‪ .‬זהו שאמר ״ולא חשכה" ומנעת אוחו במה שמנעתו מלשחטו על הכוונה‬
‫הנטפלת מצד ״את בנך את יחידך״‪ .‬כי ידעתי שהיה מחשבחך גם בזה רק בעבור מצותי‬
‫לבד‪ .‬ובן יבואר מה שבחוב חחלה ״בי עתה ידעחי כי ירא אלהים אתה" <ככ‪ ,‬יב> כי אני‬
‫ידעתי מצפוני לבבך כי לא חשכת אותו בעבור ההרנש שהוא בנך ויחידך רק ״ממני״ מפני‬
‫ציוויי לבד שציויחיך על ככה‪ .‬בזה שמת קוטב כוונתך‪ .‬ער שמשמחתך בקיום המצוה לא‬
‫מצאה שמחת הצלת בנך קן לה בלבך כלל לעשות במחשבתך שום התפעלוח כלל‪.‬‬
‫על הכוונה הנוכחית אמר ישעיה )נח‪ ,‬יג־יל( ״אם תשיב משבת רגלך עשות חפצך ביום קדשי‪,‬‬
‫וקראת לשבח עונג לקדוש ה׳ מכובד‪ .‬וכבדתו מעשות דרכיך וכוי‪ .‬אז תתענג על ה׳״‪.‬‬
‫יאמר‪ ,‬כי )»‪] (m‬קיים[ מצווח התלויות בשבת‪.‬‬
‫א׳ השביתה ממלאכה בו‪ ,‬אשר על זה אמר ״אם תשיב משבח רגלך״‪ .‬ר״ל בל תהיה מניעחר‬
‫ממלאכה בעבור מנוחה ועונג בלבד‪ .‬כי אז הלא למענך לא למען מצות ה׳ אחה שובת‪.‬‬
‫אבל העיקר שמסיבת השבת תשיב רגלך ממלאכה‪.‬‬
‫מצוה בי‪ .‬היא מצות עונג להתענג בו בתענוגות בני ארם‪ .‬ועל זה אמר ״עשות חפציך ביום‬
‫קרשי״‪ .‬שתעשה דברים אשר גם גופך חפץ בהם‪ ,‬כי האכילה והתענוג ישתמש בהם‬
‫בכח החומרי‪ ,‬אבל לא שתעשה אותם עבור חפץ גופך למלאות בטן‪ ,‬רק ״וקראת לשבת עונג״‪,‬‬
‫שיהיה העונג בעבור השבת לא כעבור עצמך‪ .‬ובזה ״וכבדהו מעשוה דרכיך ממצוא חפצך״‪.‬‬
‫מזה בעצמו מה שתעשה דרכיך והמצא חפצך תכבד את השבת במה שלא תרגיש עונג גופני‪,‬‬
‫רק עונג נפשי‪ .‬״אז תתענג על ה׳'‪ /‬כי אז לא יקרא שתענג עצמך רק עונג קדוש רוחני לשם‬
‫ה' המצוה בלבד‪ ,‬״והרכבתיך על במתי ארץ״‪.‬‬
‫מעלה‬
‫זו נשגבה מאד‪ ,‬לא יתהלל בה כל המתהלל‪ .‬מעשה )מלאטתימ( ]דומה למלאך[ היא‬
‫לקדושי עליונים אשר נקשרו בקשר אמיץ בשרשם העליון‪ ,‬ואת מלונם הארצי שכחו‬
‫מאמר אהבת ה׳ ויראת הרוממות‬
‫סג‬
‫עד שלא ירגישו בתענוג הגוף ולא יתפעלו בצערו‪ .‬כן אמר רבי עקיבא כשהיו סורקים את‬
‫בשרו במסרקות של בחל והוא קורא כעת ההיא את שמע‪ ,‬ושאלוהו תלמידיו על ככה‪ .‬השיב‬
‫כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה ״מחי יבא לידי ואקיימנו״ )ברכות סא ע״‪ .(3‬ביאורו כי בהרגילו‬
‫כל ימיו לפשוט את נפשו מחומרו‪ ,‬ולנטוש כל עניני ]ה[הרגשים הגופנים אחרי גיוו‪ ,‬ההרגל‬
‫שב אצלו טבע עד כי לא הרגיש צער הגוף ולא ידע ממכאובו כלל‪ .‬וכן אמר בבבא מציעא‬
‫בפרק השוכר )הד ע״ב> בר׳ אלעור בן רשב״י שבשעת לימות היה מצוה ליסוריו שיסורו ממנו‪.‬‬
‫ולא היה זה על דר!־ נם‪) ,‬אבל( ]אלא[ כי בעת למד בתורת ה‪ /‬ותדבק נפשו ברוחניות לא‬
‫הרגיש להתפעל מצער החומרי כלל‪) .‬כמ״ש בב״מ פה ע״א על ר זייא‪ ,‬ובשבת לף סח ע״א על רבא(‪.‬‬
‫מה גדול כח יעקב אבינו‪ .‬עת שב לראות בנו החביב לו הנאבד לו ויתעצב עליו ימים רבים‪.‬‬
‫על כל השמחה האנושיח שהיה מתפעל זולתו בעת ההיא‪ ,‬אמרו חז״ל ]מובא ברש״י‪,‬‬
‫בראשית מו‪ ,‬כט בשם ״מדרש אגדה״[ כי בבוא יוסף אליו היה קורא את שמע ]ולכן לא‬
‫הפסיק כדי לנשק את בנו[‪ .‬ובהתקשר נפשו אז באהבת ה׳ כי רבה היא על כל אהבה גופנית‪,‬‬
‫שכח אהבת בנו ולא התפעל ממנה כלל‪ .‬זה כור נאמן תוצדק בו האהבה השלמה אשר‬
‫בהמצאו שלם במבחן הזה‪ ,‬אז‪ ,‬לא זולה ]זה[‪ ,‬יקרא אהבת ה׳ באמה ואין ברוחו רמיה‪.‬‬
‫בי ]בענין[ האהבה‪ ,‬אם ]אמנם[ תשתתף שם ]זה[ לכל אוהב את הדבר הנאהב אצלו‪,‬‬
‫ותחחלק במקרה בין רב למעט‪ ,‬אוהב את שכנו‪ ,‬את ידידו‪ ,‬את אחיו את אשתו ובניו‪.‬‬
‫ועל כל אלה יגדל בטבע אהבת האדם את עצמו‪ ,‬אשר בעת צר לו אז ישליך גם אהבת‬
‫אשת חיקו ובני בטנו מנגד עיניו‪ ,‬ויחתור להציל אח עצמו‪ .‬וגם באהבת האדם את עצמו‪ ,‬הן‬
‫יאהב אח כלל גופו יותר מחלק מחלקיו‪ .‬כי לבעבור הציל את כלל גופו יקטן בעיניו לקצץ‬
‫אחד מאבריו המעופש ונרקב לבל תתפשט המחלה בכולו‪ .‬וכן כתוב באיוב ״עור בער עור‬
‫י‬
‫וכל אשר לאיש יחן בעד נפשו״ )איוב ג‪ ,‬ל(‪.‬‬
‫ויותר מהם אל המשכיל אשר עיניו פקוחות‪ ,‬הלא מן הראוי כי על כל אהבת גופו יוםיף‬
‫לאהוב את נשמתו‪ ,‬כי זאת כל האדם אשר עבורו נברא אך לעובדה ולשמרה‪ ,‬ואשר‬
‫אר היא הנשארת בביתו אחריו‪ .‬וראוי שימסור גם את גופו ליהרג ולממיתים‪ ,‬למען הציל את‬
‫נפשו לשום לה שארית כארצות החיים‪.‬‬
‫כן עוד מתנאי האוהב ה׳ האמיתי אשר באהבתו את הי‪ ,‬גם את נשמתו יחן כופר בעבור‬
‫כבוד ה׳ ורצונו‪ .‬ולא יקשה עליו גם )לי( ]אילו[ יצייר בלבו כי גם אחרית לא יהיה לו‬
‫בעולם הגמול ג״כ‪ ,‬ויכרה מזה ומבא‪ .‬גם באלה יבחר ]ו[בלבר שיגדל כח ה׳ על ירו‪ .‬כן מצאנו‬
‫בדוד ע״ה ]ב [אמרם )סנהדרין קז ע״א> ״ודוד בא עד הראש אשר ישתחוה שם לאלהים״‪ .‬מלמד‬
‫שבקש דוד לעבוד ע״ז‪ .‬א״ל מלך שכמוחר יעבוד עו״ג? א״ל מלך שכמוהי יהרגנו בנו? א״ל‬
‫מאי טעמא לא דרשת סמוכים? ״וראית בשביה אשח יפת תואר״ וסמיך ליה ״כי יהיה לאיש‬
‫בן סורר ומורה״ וכו׳ ]עכ״ל[‪ .‬וחלילה להעלות על הדעת שדוד בקש לעבוד ע״ג‪ .‬אבל נדמה‬
‫בזה למה שמסופר ממלך אחד אכזרי אשר בפשע קטן אשר מצא בעבדיו היה דחו להמיתם‬
‫בלי חמלה‪ .‬ויהי היום ושר המשקים הביא הכוס על השלחן ונשפך מעט ממנו בשעה‪ .‬וכאשר‬
‫ראה כי נשתנו פני המלך על הדבר הזה ובערה בו כאש חמחו‪ ,‬לקחו בשאט נפש וישפכנו‬
‫כולו על השלחן לעיני כל המסובים‪ .‬וישאלהו המלך ״מה המעשה ת ה אשר עשית? הלא‬
‫עם בעבור מעט אשר שפכה בשגגה קצפתי עליך קצף‪ .‬ואיך הוספת סרה? ודמך בראשך!"‬
‫םד‬
‫אוצרות‬
‫המלבי״ם‬
‫גדולי ישראל‬
‫ויענהו לאמר‪ :‬אדוני המלך‪ ,‬כבר ידעתי ובחנתי את דרכך‪ .‬כי לא תרצה לסלוח‪ ,‬ועל הדבר‬
‫הקל אשר קרה לי בלא רעת‪ ,‬בודאי תצוה להרגני‪ .‬ומה יאמרו אז השומעים? כי בעבור חטא‬
‫קל הרגת ולא חמלת‪ ,‬ותהיה לשמצה ולקלון‪ .‬ומגודל אהכתי אותך חסתי על כבוד שמך בל‬
‫תהיה לבוז ולקלון‪ ,‬ובכוונה הגדלתי החטא למען יצדיקו אח דינך אם תהרגני עתה‪ ,‬כי נתחייבתי‬
‫מיחה מצד הדין‪ .‬והמלך וכסאו יהיה נקי״‪ .‬כשמוע המלך אח הדבר הזה‪ ,‬הוטב בעיניו מאד‪,‬‬
‫ויוסף לאהבהו ויגדלהו וינשאהו‪ .‬כן דוד כאשר ראה כי נגזר עליו שיהרג עי׳י בנו‪ ,‬וידע כי‬
‫בזה יתחלל שם שמים‪ ,‬שיאמרו איך יתכן שמלך צדיק כדוד ע״ה‪) ,‬כי( ]אשר[ לא נמצא ]בו[‬
‫שמץ דבר ]רע[ אך כדבר אוריה החתי‪ ,‬אשר עשה ]על כך[ תשובה כראוי‪ ,‬יענש בעונש‬
‫הכבד כזה שיהרג מפרי בטנו? ואיך לא קיבלו בתשובה ]ה׳[ המרבה לסלוח?! על כן כרי‬
‫שלא יתחלל שם שמים התיעץ לעבוד ע״ג‪ .‬ואז יצדיקו הבריוח אח דין העליון אשר הענישו‬
‫בעונש הכבד הזה מפני שעבד ע״ג‪ .‬וזה שהם השיבו לו‪ :‬״מלך שכמותך יעבוד ע״ג?״ והשיב‪:‬‬
‫״מלך שכמותי יהרגנו בגו?״ ובזה יחלוננו הכל על משפט הי‪ .‬ועל כן אעבוד עבודת ע״ג כרי‬
‫להצדיק את דינו‪ .‬והשיבו לו אינך צריך אה‪ .‬כי בלא זה לא יתרעמו על דבר זה‪ ,‬כי ידרשו‬
‫סימוכין שכן חויב להנושא יפת חואר שיהיה לו בן סורר ומורה‪) .‬מוסיף המלכי״ס‪ :‬וכמדומה לי‬
‫שראיחי כן באיזה ספר(‪.‬‬
‫ראה נא עד כמה גדלה בלבו רשפי אש שלהבת יה ואהבתו לה׳‪ ,‬עד שהיה נקל בעיניו‬
‫שגם אחריה וחקוה לא יהיה ]לו[ בעולם הגמול מצד שיעבור עבירה גדולה כזו‪ .‬וכל‬
‫זה כאין בעיניו עם מה שכבודו לעפר ישכן סלה בעשותו כדבר הרע הזה בישראל‪ ,‬ובלבד‬
‫שיגדל כבוד ה׳ ויצדק במשפטו‪ .‬זו גדר האהבה השלמה‪ .‬ואשר תגביל ]פירוש המעתיק‪ :‬תרכז‬
‫מול[ כל כחות נפשו אל הנאהב אצלו‪ ,‬מבלי שישאר שום מקום שתחול בו אהבת זולתו‪,‬‬
‫מאהבת ממון או מאהבתו את אשתו ובניו או את עצמו‪ ,‬בהיותם כולם בטלים תחת האהבה‬
‫העזה השלמה לה׳‪ .‬על זה נצטוינו בתורה ״ואהבת את ה׳ בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך״‪.‬‬
‫שתעלה אהבת ה׳ על אהבת נפשו ומאודו ער שכל אלה תשכחנה לפצו‪ ,‬באהבת יוצרו עושו‬
‫וקונו‪.‬‬
‫לא יחעלם עתה מכל עין רואה כי האהבה הזאת מן הנמנע שתהיה בעבור שום תוחלת‬
‫תשלום גמול‪ ,‬או הבאת עצמו נמשך ממנה‪ .‬כי אם כן תהיה ״אהבת עצמו"; באהבתו‬
‫אח הגמול אשר יהיה לו מחירה ]היא[ הסיבה המניעחו אל האהבה הזאת‪ ,‬וממילא היא יקרה‬
‫יוחר בעיניו מן אהבת הנאהב המסובב ממנה‪ .‬בערך ]ש[הסיבה <הט( נעלה היא מן המסובב‪.‬‬
‫והגדל ]בעיניו[ אהבח עצמו מאהבת ה׳ )בעיניו(‪ .‬ואין זה גדר האהבה השלמה אשר הנחנו‬
‫יסודה בהיפך זה‪ ,‬שישליך גם את נפשו וכל מאודו מגגד עיניו‪ ,‬בעבור אהבת ה׳‪ .‬ואיך יצוייר‬
‫נבטיח לו שכר חלף האהבה הזאת? אשר ראשון מחנאיה ]הוא[ שלא לבד השכר אבל גם‬
‫כל נפשו ומאדו כאין יהיו בעיניו נגד אהבח ה׳ וההדבק בו‪ .‬הרי זה דומה כאב האוהב את‬
‫בנו יחידו כנפשו ופעם אחת <ב״הו> ]בזזוהו[ לסטים ויתנוהו אל בור השבי‪ .‬ויקח האב את כל‬
‫אוצרותיו בידו ליתבם אל השוללים כופר נפש בנו‪ .‬ואיש אחר ראהו הולך לפרות את בנו‬
‫ואמר לו כשתפדה את בנך מן השבי אתן לך שכר חלף הטוב אשר תעשה אגורת כסף‬
‫אחת‪ ,‬הלא אך שחוק לרעיו יהיה המדבר כן‪ .‬היעלה על הדעת שכעבור השכר הזה יתעורר‬
‫האב לפדות את בנו? בש]מעשה[ פדיון זה גדל בעיניו מצד' עצמו‪ ,‬ער שכל הון ביתו נתן‬
‫בעדו‪ .‬כן גדר אח מהות האהבה השלמה המלך החכם בשיר השירים )ח‪ ,‬ז( באומרו ״מים‬
‫מאמר אהבת ה׳ ויראת הרוממות‬
‫םה‬
‫רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה‪ .‬אם יתן איש אה כל הון ביחו באהבה‬
‫בוז יבוזו לו״‪ .‬יאמר‪ :‬אחר שגדר שלמות האהבה הוא שתתפשט בעוצם כהה בנפש האוהב‪.‬‬
‫עד שגם מים רבים ונהרות וכל םכנח משברי ים ופחד מוקשי מות לא יעמדו כגגד אהבתו‪,‬‬
‫כי <בכל> ]למרות כל[ אלה ישליך אח נפשו מנגד מבלחי םור מחק האהבה‪ .‬מעחה ״אם יהן‬
‫איש אח כל הון ביתו באהבה״‪ ,‬כשיחשוב לקנוח שלמוח אהבה זו בעד שכר ובצע הון יקר‪,‬‬
‫״בוז יבוזו לו״‪ .‬כי א״כ תהיה האהבה מגבלת תחת השכר ומסובבת ממנו ואין זה האהבה‬
‫השלמה‪:‬‬
‫םו‬
‫אוצרות‬
‫המלבי״ם‬
‫גדולי ישראל‬
‫יראת הרוממות‬
‫האהבה הזאת‪ ,‬לה אחות האומה מתאימה מלידה ומכטן ומהריון‪ ,‬יתלכדו ולא יתפרדו‪ ,‬והיא‬
‫יראת הרוממוח ״אשר על ידה שני״ <ע״פ בראשיח למ‪ ,‬כח> כי יוצאת ראשונה בטבע‪.‬‬
‫כי בהכיר ]האדם[ את בוראו הכליה ההכרה וידע כי הבורא הנשגב מלא כל הארץ כבודו‪,‬‬
‫ועומד עליו חמיד כמ״ש )תהליס נח‪ ,‬ח( ״שויתי ה׳ לנגדי תמיד״‪ ,‬הן אז תחרד נפשו חרדה‬
‫טבעיח מיראת ה׳ והדר גאונו‪ ,‬יראת הרוממות והמעלה‪ .‬וגם ירהיב בנפשו עוז ותעצומוח‬
‫להדבק בו לאהבה‪ ,‬ולעשות רצון המלך הגדול הזה בכל חשק לבבו‪.‬‬
‫גם היראה הזאת הראשון מתנאיה שלא חהיה כעבור שום סיבה חיצונית מיראה עונש או‬
‫יסורים וכדומה‪ .‬כי אז יבחן כי אין אחו יראה האמתיח השלמה‪ .‬כי מחנאי היראה הזאת‬
‫שיירא מפחד ה׳ ומהדר גאונו‪ .‬ואחר שה׳ שהוא מתירא ממנו על אופן הזה הוא נורא ונשגב‬
‫על כל המציאות‪ ,‬ממילא מן הנמנע אשר בעת ]אשר[ יש אתו יראה זו הגדולה הימצא בלבו‬
‫יראה אחרה קטנה ממנה‪ .‬האיש העומד לפני ארי טורף ושואג‪ ,‬וכפשע ]ש׳ שמאליה[ בינו‬
‫לבין המות‪ ,‬היצוייר שיירא אז מן הדבורה העומדת עליו ועוקצתו? אף שיירא ממנה בעח‬
‫אחר אם לא היה לפני הארי‪ ,‬היראה הגדולה תשכיח ממנו את היראה הקטנה ממנה‪ .‬כן‬
‫אמר החכם )״חונוה הלבבוח״‪ ,‬שער אהבח ה׳ף פרק חמישי( ״בושתי מיראתי אה אלהי שאירא את‬
‫זולתו״‪ .‬והמהירא מיראח העונש או זולתו מן המקרים הזמנים‪ ,‬אין ספק כי אז אין פחד אלהים‬
‫לנגד עיניו‪ .‬כן אמר ישעיה <;א‪ ,‬יג> ״ותשכח ה׳ עושך‪ ,‬נוטה שמים ויוסד ארץ ]וע״י כן| והפחד‬
‫תמיד כל היום מפני חמה המציק״‪ .‬כי לולא כן היה זה מן הנמנע‪.‬‬
‫כן אמר יעקב על זאח הכוונה‪ :‬״אכן יש ה׳ במקום הזה‪ ,‬ואנכי לא ידעתי״ )כראשיח כח‪ ,‬טז>‪.‬‬
‫כי אחר שספר הכתוב כי יעקב התיירא בברחו מפני עשו‪ ,‬מהי שלא היה ראוי לפי‬
‫שלמותו להעלות מורא חיצונית על ראשו מבלעדי ה׳ ויראתו לבדו‪ ,‬כמו שבאר זה בהצעה‬
‫הסיפור "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חתה״ )בראשים כח‪ ,‬י( שלולא פחדו ומוראו לא היה עושה‬
‫זאח לעזוב ארצו ומולדחו וללכת אל ארץ נכריה‪ .‬שנית‪ ,‬״ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש״‬
‫)מ‪ ,‬יא( כי כל כך היה המורך בלבו עד שבבוא השמש לא ערב לבו לילך עור עד ימצא‬
‫עיר מושב ומקום ללון‪ .‬אבל במקום הראשון שנמצא בעת בוא השמש נשאר על לינת לילה‪.‬‬
‫עם שהיה מוכרח לשום מראשותיו מאבני המקום‪ ,‬מאין כר ומצע ומיטת ערש‪ ,‬שכל אלה‬
‫יורו על גודל מורך לבו ויראהו‪ ,‬אשר לא היה מן הראוי לשלם כמוהו‪ .‬על כן הראו לו בחלום‬
‫״סולם המוצב ארצה" וכוי‪ ,‬המשלשל בחבל המציאוה מעלה ומטה ו״מלאכי אלהים עולים‬
‫ויורדים בו״‪ ,‬כי אין נעשה דבר קטן על הארץ ועל השמים מבלעדי הסולם ההשגחיי הזה‬
‫אשר מלא את כל המציאות ״והנה ה׳ נצב עליו״‪ ,‬שעומר בהדר גאונו על יראיו‪ .‬ואז הרגיש‬
‫בעצמו כי לא טוב עשה בהעלותו על ראשו מורא חיצוני‪ ,‬לעומה היראה והפחד מלפני ה‪/‬‬
‫ומלך גדול העומד לפניו‪ .‬ואמר "אכן יש ה׳ במקום הזה ואנכי לא ידעתי״‪ .‬שאם הייחי מכיר‬
‫הדר גאון ה׳ השוכן פה לא היה אופן שאירא זולתו‪ .‬ועל זה "ויירא״ יראת הרוממוה ויאמר‪:‬‬
‫"מה נורא המקום הזה״‪ .‬ולאשר הרגיש בעצמו לחסרון מה שנתיירא מפני עשו‪ ,‬בקש ״הצילני‬
‫נא מיד אחי מיד עשו״‪ .‬ולמה הוצרכהי לזה אם כבר הובטחתי על השמירה והצלחה? באר‬
‫הדבר ״כי ירא אנכי אוהו״‪ .‬וזה מורה לי כי אינני שלם ביראה ה‪ /‬וההירא שמא יגרום חטא‬
‫זה לבטל ההבטחה <כמ״ש בברטת י ע״א( ועל זה אמר ״ויירא יעקב ויצר לו״‪ ,‬מצר זה עצמו‬
‫הצר לו על יראהו החיצונית מנשר ודם‪ .‬כן התפאר דוד עצמו ״שרים רדפוני חנם״ )חהליס‬
‫מאמר אהבת ה׳ ר י א ת הרוממות‬
‫סו‬
‫קיט‪ ,‬קסא> רוצה לומר שאינני מתיירא מהם כלל‪ ,‬ולריק יעמולו כי יחשבו להפחית‪ /‬כי זה מן‬
‫הנמנע אצלי‪ ,‬יען "מדברך פחד לבי" )קיט‪ ,‬קסא(‪ .‬ואי אפשר להמצא אצלי יראה אחרה‪.‬‬
‫סוף רבר‪ ,‬האהבה והיראה שתיהם רשפי אש להבת שלהבת בלב בעליהם לירא מן הנשגב‬
‫על כל‪ .‬עת יזדמן לפניו אחת ממצות ה׳ אשר לא תעשינה‪ ,‬חרדה ילבש מפחד האל‬
‫הנשגב אשר צוהו עליו‪ ,‬ואיך ימרה מצוותו? ובעת יזדמן אחת ממצות עשה‪ ,‬אז חדבק נפשו‬
‫באהבח ה׳ לעשותה בזריזות וחשק נפלא‪ ,‬אבל בכוונה זכה ורוח נדיבה‪ .‬לא שיסור מן העבירה‬
‫מיראת עונש או יעשה המצוה מחקות שכר‪ .‬כי אז לפי מה שהנחנו יסוד מוסד‪ ,‬יגלה בביאור‬
‫כי לא למד לאהבה אח ה׳ ואינו מתירא מלפניו‪ .‬אחר שככר נמצא בלבו מקום יחול בו אהבת‬
‫שכר ויראה עונש‪.‬‬
‫מלבד כל אלה‪ ,‬האוהב בעבור הטובה והגמול‪ ,‬והירא בעבור הפחד והעונש‪ ,‬לא יקרא "אוהב״‬
‫או "ירא״ אח ה ‪ ,‬אלא אוהב אה עצמו‪ .‬ועל כן משתדל להטיב לעצמו או מתירא‬
‫מפני עצמו לבל יענש‪ .‬וישתדל לדחות העונש מפניו כענין שאמר ישעיה )כט‪ ,‬יג( ״ותהי יראחם‬
‫אותי מצות אנשים מלומדה״‪ .‬ר״ל מה שמתיראים אוחי אינו יראה אח ה׳ אבל היא יראתם‬
‫את עצמם‪ ,‬ובעח סור מנגד עיניו פחד העונש איננו ירא את ה׳‪ .‬וכן בעת שאינו מקבל את‬
‫הטוב ואינו מצפה לגמול‪ ,‬לא יאהבנו כמו שטען השטן על אשר שיבח ה׳ אה איוב בפניו‬
‫)איוב א‪ ,‬ח( בהיותו ירא אלהים‪ ,‬השיב ״החנם ירא איוב אלהים?" )איוב א‪ >p ,‬ר״ל וכי יראה זו‬
‫חנם היא אצלו מבלי שום תקות גמול ופחד עונש? "הלא אתה שכח בעדו״‪ .‬וגם סיבת יראתו‬
‫]היא[ בל תמיר ממנו םוכח שלומו‪ .‬״ואולם שלח ידך וגע בכל אשר לו אם לא״ ]על פניך‬
‫יברכך(‪ .‬אז מדי תסיר סיבח היראה שלו שירא את ה׳ ]למען[ לבל ימוטו רגליו‪ ,‬וכאשר כבר‬
‫נמוטו פעמיו בחוסר כל ער שאין לו להתיראות ]על העתיר[ מחוסר וכפן גלמוד‪ ,‬אחר שבלי‬
‫זה אין מאומה בידו‪ ,‬אז על פניך ״יברכך״ ]לשון םגי נהור[‪1‬‬
‫‪,‬‬
‫וע״י היראה על הבחינה הזאח יצא חטא אדם הראשון באכילתו מעץ הדעת‪ .‬כשנשקיף על‬
‫טענה הנחש שאמר אל האשה )בראשית נ‪ ,‬א־ג( ״אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל‬
‫עץ הגן‪ .‬וחאמר האשה וגו׳ מפרי עץ הגן נאכל‪ .‬ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלהים לא‬
‫חאכלו ממנו ולא תגעו בו פן חמותון‪ .‬ויאמר הנחש וגו׳ לא מוח חמוחון״‪ .‬ויש לדקדק על‬
‫מה שאמר ״אף כי אמר אלהיט״‪ ,‬שחסר השלמת המאמר‪] :‬אמר המלקט‪ :‬התשובה בהמשך‬
‫הדברים[‪.‬‬
‫בענין אזהרה עץ הדעת‪ ,‬רבים אומרים שהיה עץ הדעה ממית כטבעו‪ .‬ומה שאמר "פן‬
‫תמותון״ מצר ]שןיסבב לכם מיתה כאשר תאכלוהו‪ .‬ורבים אומרים כי מבלי חקור‬
‫דבר אם יהיה העץ רע או טוב מצר עצמו‪ ,‬כן הזהירו ורצה לנסותו‪ .‬והן לטעם הראשון היה‬
‫ההפחדה ביראה מות ומשכלת הנמצא בו‪ ,‬וכשהיה מקיים ]המצוה! לשמוע אל קול ה׳ על‬
‫האופן הזה‪ ,‬היה זה דוקא על העץ הממית לבר‪ .‬אבל אם היה מצוה אותם שלא לאכול‬
‫משאר עצי הגן שאין ממיתים בטבעם לא היו שומעים בקולו‪ .‬וכן אם היו יודעים שעץ הדעה‬
‫אינו ממית נטבעו‪ ,‬היו אוכלים ממנו‪ .‬אבל אם היו שומעים בקול ה׳ מצר יראה הרוממות‬
‫לבד‪ ,‬מבלי פחר עונש ויראת מוח‪ ,‬אז אפילו היו יודעים שהעץ טוב לאכול בטבעו‪ ,‬וכן אפילו‬
‫היה מזהירם על יתר עצי הגן שאין בהם שרש פורה מוח ומשחת‪ ,‬ג״כ היו שומעים ונזהרים‪.‬‬
‫וזה הערמה הנחש לתהות על קנקנה‪] ,‬מה היא[ סיבת יראתה ומניעתה מאכילה עץ הדעה‪,‬‬
‫םח‬
‫אוצרות‬
‫המלבי״ם‬
‫גדולי ישראל‬
‫מאחר משני האופנים הנזכרים‪ :‬אם מיראת ה׳ או מיראה מות‪ .‬ושאל אותה "אף כי אמר‬
‫אלהים לא תאכלו״‪ ,‬רוצה לומר הגם אם לא יהיה מוח בטבע העץ מצד עצמו‪ ,‬ולא שום‬
‫סבה לשתמנעו לאכול ממנו רק מצד שאמר אלהים לבד לא זולת‪ ,‬הרק מצד זה לא תאכלו‬
‫מכל עץ הגן? ועל זה אמר ״מכל עץ הגן״‪ .‬דאחר שאין דבר רע בהעץ לבד רק מצד שה׳‬
‫צוה עליו‪ ,‬א״כ גם אם היה מצוה על כל עץ הגן היו שומעים לקולו? והשיבה האשה כי‬
‫לא כדברי הנחש שמניעתם מצד צווי ה׳‪ ,‬כי אם היה מצוום על כל פרי עץ הגן שאין בהם‬
‫משחת בטבעם‪ ,‬באמת ״אכל נאכל״‪ .‬רק מ״עץ הדעת טוב ורע״ אמר לא חאכלו פן תמותון‪,‬‬
‫כי הוא ממית בטבעו‪ .‬ורק מסיבה זאח נמנעו מלאוכלו‪ .‬ובזה מצא ]הנחש[ מקום להסיר מלבם‬
‫םיבת יראתם‪ ,‬להראוח שהעץ אינו ממית בטבעו‪ .‬ובזה הצליח‪ ,‬כי האשה לא חששה לצווי‬
‫ה׳ ואכלה ממנו‪.‬‬
‫וכן יקרה לכל הנמנע מעבירה מפני פחד עונש‪ ,‬בסור הפחד מנגד עיניו )יסור> ]יפנה[ לעשוה‬
‫הרע בעיני ה׳‪ .‬וכן העובד על מנח לקבל פרם‪ .‬בעת כי ידמה כי שכר לא יהיה לו חלף‬
‫עבודהו‪ ,‬או שישקול כפלם כי כבד עליו עשיית המצוה יוחר מהנאחו מתקות גמול ]שיקבל‬
‫עבור[ פעולתה‪ ,‬יניח מלעשוחה‪ .‬כענין ״כל אהבה שהיא תלויה בדבר בטל דבר בטלה אהבה"‬
‫)אכות‪ ,‬הן‪ .‬אמנם האוהב האמחי בו נמצא היפך מכל אלה‪ .‬כי לא לבר שאינו עושה מעשהו‬
‫בשביל חקוה גמול ויראח עונש‪ ,‬אלא אדרבא בבא יסורין עליו ישמח עליהם כעל כל הון‪.‬‬
‫כאשר ישמח החולה בסמים המרים בשיבטח שימצא בם רפואתו‪ .‬וברבות עליו הטובה יפחד‬
‫ממנה מאד‪ ,‬כאשר יפחד אדם מן היסורין היוחר קשים‪.‬‬
‫]אפר המלקט‪ :‬בדנר־־ש דלהלן אמר הרב הםחכר ב״ארצות השלום־‪ ,‬סוף דרוש ז‪ ,‬עט׳ ק־ם‪-‬קבדן‪.‬‬
‫וזה יצויר באחד משני פנים‪ .‬במשל שר משרי המלך‪ ,‬אשר מרד במלך והרבה לפשוע‪ .‬ולא‬
‫]רי ב [זה שאין המלך מענישו‪ .‬עוד נתן לו מתנוח רבות כיד המלך‪ .‬האיש הזה מרעהו‬
‫בעצמו כי בן מוח הוא יחשוב בלבו אחה משחי אלה‪ .‬או שהמלך חייב לחח לו המתנות‬
‫הגדולוח בשביל פעם אחד שעשיתי מעשה טוב לפניו ואינו רוצה להרגני טרם ישלם שכרי‪.‬‬
‫או כי יען שהחטא שלי גדול כל כך עד שלא שוה אליו אם יהרגני במצב העוני אשר הייתי‬
‫בו‪ .‬על זה הוא מגריל אותי ומעשירני במחנות רבוח ויקר וגדולה כדי שחהיה מפלחי מאגרא‬
‫רמא לבירא עמיקהא‪ .‬ואחד משני הפנים האלה יחשוב העובר מאהבה‪ ,‬בראותו את עצמו‬
‫תחת שפעת הטובה וההצלחה‪ ,‬בשומו על לבבו חובת הבורא המוטלת עליו אשר אין ביכלחו‬
‫לשלם גם אחד מני אלף‪ ,‬מחשיב את עצמו תמיד לחוטא‪ .‬וחושב את עצמו כי לבו לא נכון‬
‫עמו‪ ,‬במה שמתרשל מלשלם החוב הגדול המוטל עליו ליוצרו וקונו‪) .‬אשר על הכוונה הזאת אמרו‬
‫מזה)ל ע״ב> שמשביעים את האדם‪" ,‬אפילו כל העולם אומרים עליך ״צדיק אחה״‪ ,‬היה בעיניך‬
‫כרשע״{‪ .‬כי עם ההשקפה את מי ולמי‪ ,‬ובעבור מה הוא עובר ]את הין יראה שלא עשה‬
‫מאומה‪ .‬ואם כן בבוא עליו הטובה‪ ,‬ולבו מתפלא כדעחו נאמנה כי לא לבד שאינו ראוי לטוב‪,‬‬
‫אבל ההיפך ראוי הוא לעונש גדול על שלא עשה מסת עבודחו ]של ה׳ ן ועל קיצורו במלאכת‬
‫שמים‪ .‬ועל כן ידמה אחד משני פנים הללו‪ ,‬או שמשלמים לו רוב הטובות האלה‪ ,‬חלף מעט‬
‫מעשיו הטובים שלא ישא מהם בעמלו לעה״ב‪ ,‬כענין ״ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו״‬
‫)לכלים !‪ ,‬י(‪ .‬אשר המליצו חז״ל )שגת ל פ״ב( מה שכתוב "טוב כעס משחוק" )קהלת ז‪ ,‬ג( ״טוב‬
‫כעס שהקב׳׳ה כועס על הצדיקים בעה״ז‪ ,‬משחוק שמשחק עם הרשעים בעה׳׳ז״‪.‬‬
‫וזח‬
‫מבואר היטב נמשל‪ :‬מלך אחד היו לו שני עבדים‪ .‬יום אחד עיר המלך דרך העיר‪,‬‬
‫מאמר אהבת הי ויראת הרוממות‬
‫סט‬
‫ששם דרים שני עבדיו‪ ,‬למלחמה לקראת אויביו‪ .‬והאחד נזדרז ויצא לקראתו בלחם ויין להשיב‬
‫את נפשו‪ ,‬והאחר נחעצל ולא הכין מאומה לקבל פני המלך‪ .‬ומשם הלכו שני אלה העבדים‬
‫עם המלך אל המערכה‪ .‬ויהי בתוך המלחמה‪ ,‬והמורים ]חיילי האויב המורים בחץ וקשת[ קרבו‬
‫לפני המלך‪ .‬אז העבד אשר כבדו החלה במנחה‪ ,‬לא די שלא קדם לפניו מגן וצינה להצילו‪,‬‬
‫אבל גם הוא נםתפח עליהם להרוג אח המלך‪ .‬אבל העבד השני שם נפשו בכפו והציל את‬
‫המלך‪ .‬כבוא המלר בשלום לביתו צוה לתח דורון להעבד אשר נקשר בקושרים להרגו‪ .‬ולאשר‬
‫הצילו ציוה לחתו שלשה ימים בבית הסוהר‪ .‬ויחמהו כל העומדים על כי זר מעשהו‪ .‬להחיות‬
‫בן המות ולייסר את החי? אחר שלשה ימים‪ ,‬ציוה להוציא אה העבד הנאסר ויעשהו משנה‬
‫למלך‪ .‬ואת העבד אשר מרד בו ציוה להמיח‪ .‬ויאמר אל העם אשר לפניו‪ :‬ראו כי זה משפט‬
‫בצדק ובמשפט‪ .‬כי זה העבר הגם שמרד בי לא יכולחי להמיתו מבלי לשלם לו שכרו על‬
‫הטוב אשר עשה לפני מרידתו‪ ,‬להשיב את נפשי בצידה לדרך‪ .‬וזה השני הלא נתחייב גם כן‬
‫עונש במה שנתעצל ולא הכין מנחה לקראת בואי‪ .‬ועל כן קדמתי לשלם אה שכרו הקטן‬
‫כדי שאוכל להמיתו על מרדו בי‪ .‬ולזה קדמתי להענישו על חטאו הקל למען יהיה נקי עתה‬
‫בעלותו על במתי ההצלחה‪.‬‬
‫ממילא הרואה בתחילה בעת שכעס המלך על העבד הנאמן וציוה ליחנו בביח הסוהר‪,‬‬
‫והראה פנים שוחקות אל המורד בתח לו מוהר ומתן‪ ,‬אם לבבו יודע מה אחרית‬
‫אלה‪ ,‬יענה ויאמר ״טוב כעס משחוק כי ברוע פנים״ אל העבד הנאמן ״ייטב לב״‪ .‬כי עלה‬
‫יעלה על גפי מרומי הגדולה‪ .‬זה קוטב הישר אשר יסובו עליו הצלחת הרשעים ויםורי הצדיקים‬
‫בעה״ז‪ .‬כמ״ש אסף )מהליס עג‪ ,‬ב‪-‬ח> ״ואני כמעט נטיו רגלי וכו׳ כי קנאחי בהוללים וכו׳ ער‬
‫אבוא אל מקדשי אל אבינה לאחריתם״‪.‬‬
‫או באופן אחר יחשוב בלבו‪ ,‬כי הרבה לפשוע כל כך ]עדן אשר נקל בעיני ה׳ אם יענישו‬
‫להורידו כאשר הוא עתה בשפל מצבו‪ ,‬לזה גידלו ורוממו כדי שתהיה אח״כ ירידתו כפולה‬
‫ומכופלח‪ ,‬מגבוה שמים לעומק שאולה‪ .‬כי ידוע אשר יקשה מאד נפילת שר ונכבד ממעלתו‬
‫לשפל המדרגה‪ ,‬משאם יפול אל המצב הזה איש רש ונקלה‪ .‬עד שירידה האדם ממדרגחו‬
‫חחשב בערך ירידתו עתה‪ ,‬ובערך מה שהיה בו קודם ידידתו‪ .‬למשל‪ :‬עשיר גדול אשר היה‬
‫לו אלף ספינוח בים ואלף כרכים ביבשה‪ .‬ונפל עתה ממדרגתו עד שאין לו כי אם אלף דינרי‬
‫זהב‪ .‬אה יקרא ״נופל‪ ,‬איש בלחי מצליח״ בערך ]מול[ שהיה בו קודם‪ .‬הגם כי נאמר על‬
‫איש אחר שהיה עני כל ימיו והרוויח פתאום אלף רינרי זהב ש״עלה על במחי ההצלחה״‪.‬‬
‫נאמר על זה ]האדם העשיר[ כי ירד במורד יען היה לו חחלה אלפים כערך הזה‪ .‬אבל איש‬
‫עני שאין לו אפילו פח חרבה‪ ,‬נאמר שהוא ״איש בלתי מצליח״ בערך שהוא בו עחה‪ .‬והגם‬
‫שמיום היוולדו לא היה יוחר ]גם כן[ נאמר עלז "הוא גבר לא הצליח בימיו״‪ .‬וכל שכן בנפול‬
‫איש עשיר מופלג אל חכלית הנפילה שאין לו אפילו פת חרבה‪ ,‬שזה יקרא ״נופל״ מצד שני‬
‫הענינים‪ ,‬מצד הטוב שהיה לו חחלה‪ ,‬ומצד הרע שהוא בו עתה‪.‬‬
‫כן מצאנו על הרוב כי יעוררו שני המצבים האלה בכל דבר אשר נשתנה מהיפוך אל היפוך‬
‫להגריל התימה ולהרבות החמהון כמו שכחוב ״איכה ישבה בדד העיר רבתי עם" )איכה‬
‫א‪ ,‬א>‪ .‬״איכה היתה אונה קריה נאמנה״ )ישעיה א‪ ,‬כא>‪ .‬״השליך משמים ארץ חפארח ישראל״‬
‫)איכה ‪ ,3‬א(‪ .‬הפליא להגדיל קצה הראשון אשר היה הדבר הנשתנה בו תחלה‪ .‬במ״ש ״העיר‬
‫רבתי עם״ )איכה א‪ ,‬א>‪ .‬״קריה נאמנה״ )ישעיה א‪ ,‬כא>‪ .‬״השליך משמים״ )איכה ב‪ ,‬א(‪ .‬להשפיל קצה‬
‫ע‬
‫אוצרות‬
‫המלבי״ם‬
‫גדולי ישראל‬
‫השני אשר הוא בו עתה "ישבה׳‪ /‬״היתה לזונה׳‪ /‬״השליך ארץ'‪ /‬כי זה המבהיל הרעיון ומעורר‬
‫המבוכה‪ .‬כן אחשוב על דברת נעמי‪ ,‬בבואה בית לחם ״ותהום כל העיר עליהן ותאמרנה‬
‫הזאת נעמי? ותאמר אליהן ״אל חקראנה לי נעמי‪ .‬קראן לי מרה‪ .‬כי המר שדי לי מאד וכו׳‬
‫וה׳ ענה בי ושדי הרע לי" )רוח א‪ ,‬יט‪-‬כא(‪ .‬והשאלה מבוארת הלא בגי העיר אשר אמרו‬
‫בתמיהתם "הזאה נעמי?״ לא כוונו על שהיא עתה נעמי‪ ,‬רק אמרו הזאת האשה שהיחה‬
‫מקדם בהיותה פה העירה נקראח בשם נעמי‪ .‬ומה החשובה? ״אל חקראנה לי נעמי״‪ ,‬וגם‬
‫הם לא בקשו לחארה בשם זה עתה‪ .‬אולם לפי דברינו בהשכל ]היא[ השיבה מלים‪ .‬כי המון‬
‫העם הגם שראו כי נעמי ירדה מכבודה הראשון‪ ,‬אל מות בעלה ושני בניה‪ ,‬עדן לא ידעו‬
‫שירדה כל כך פלאים ער קצה האחרון‪ .‬ועל כן לא חמהו על נפילחה עתה שהיא בשפל‬
‫העוני‪ ,‬רק על ערכה הקודם‪ .‬שלעומח רב הגדולה שהיה לה תחלה‪ .‬ראו כי ירדה ממדרגתה‪,‬‬
‫וע״ז שמו למטרת דבריהם ״הזאת נעמי?״ הלא היא נעמי שהיתה בת מלך כבודה תחלה‪,‬‬
‫ומה היא עתה לפי ערכה הקודם? ממילא לפי דברי העם לא היה אפשר לקרות לה עתה‬
‫שם ״מרה׳‪ /‬רק בערך עח שהיחה שמה ״נעמי‪ .‬וע״ז השיבה שלא כן הוא‪ .‬רק ״אל חקראנה‬
‫לי נעמי‪ ,‬קראן לי מרה״‪ .‬ר״ל אפילו אם לא תקראו לי והזכירו שמי הקורם שהיה שמי נעמי‪,‬‬
‫מכל מקום הוכלו לקרוח לי מרה‪ .‬וערך הכתוב ]כך[‪ :‬״גם אם אל תקראנה לי נעמי‪ .‬מכל‬
‫מקום קראן לי ״מרה״‪ .‬כי נפלתי כל כך פלאים עד שאין צריך לחשוב ידידתי בערך הטוב‬
‫שהיה לי החלה‪ .‬אלא אפילו אם כל ימי הייתי עניה ומרודה כמו שאני עתה‪ .‬ג״כ הנני נקראת‬
‫״מרה״ ]עד כאן הוכן דבריה[‪ .‬ובארה הטעם "כי המר שדי לי מאד״ בתכליח המרירות‪.‬‬
‫וכן‬
‫אמר ״זכרה ירושלים ימי עניה ומדוריה‪ ,‬כל מחמדיה אשר היה מימי קדם״ )איכה א‪ ,‬ן(‪.‬‬
‫שמקונן כי מלבד המצב ה ‪ p‬והעוני אשר ירושלים בו עתה‪ ,‬עוד תגדל ביתר שאת יען‬
‫הזכור בו כל מחמדיה אשר היו מימי קדם‪ .‬ובזה הוסיף׳ לדאבה‪.‬‬
‫ובזה פירשו המפרשים מה שאמרו "כל המצר לישראל נעשה ראש״ )גיטין נו ע״ב> כי מאשר‬
‫בהצרתו לישראל חטאו גדול מנשוא ועונשו קשה מאד‪ ,‬על כן מגביהו ה׳ למעלה ראש‬
‫כדי שתהיה )מעלתו( ]נפילחו[ מרום מעלה זו כפולה ומכפולח‪ .‬זה נראה חזון עובדיה לאדום‪:‬‬
‫״אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שמת קנך משם אורידך‪ ,‬נאם ה״׳ )א‪ ,‬ל(‪ .‬ר״ל אם חראה‬
‫כי עלית למעלה ראש עד רום שמים וכוכביהם‪ ,‬אל תחשוב כי היה זה בעבור תגבה וחגרל‪.‬‬
‫לא כן‪ ,‬אך למען אשר משם אורידך‪ .‬כמי שרוצה להשליך אח המחויב מוח להמיתו במורד‪,‬‬
‫מעלהו להר גדול להפילו משם ותשבר מפרקתו וימות‪ .‬וזה שכתוב ״אז יאמרו בגוים הגדיל‬
‫ה׳ לעשוח עם אלה‪ .‬הגדיל ה׳ לעשות עמנו היינו שמחים״)חהלים קט‪ ,‬כ<(‪ .‬ר״ל באחרית הימים‬
‫עת יראו בשוב ה׳ שיבח ציון‪ ,‬כי אז יפלו ממרום קנם ולא יוסיפו לקום‪ ,‬יכירו וידעו כי מה‬
‫שהגדיל ד׳ לעשות עמהם והראה להם פנים שוחקות להרים קרנם בעת שהצרו לישראל לא‬
‫היה בעבור כי חפץ בם‪ .‬אבל עם זה בעצמו הגדיל לעשוח עם ישראל בהראותו גודל אהבחו‬
‫אותם ער שלא רי לו במה שיוריד את צריהם ממצב השפל‪ ,‬עד שיגביהם ]למעלה! למען‬
‫תהיה ירידתם עד שערי מוח‪ .‬זהו שאמר ״אז יאמרו בנוים הגדיל ה׳ לעשות עם אלה״‪ ,‬מה‬
‫שהגדיל ה׳ לעשות עמנו להרים אותנו עד שהיינו שמחים‪ ,‬זה היה בעבור נקמה עמו כדי‬
‫שיוכל לנקום נקמתם בירידה כפולה‪.‬‬
‫וכן יחשוב העובר מאהבה‪ ,‬כי מה שה׳ מגביהו בעולם הזה והוא אינו כדאי‪ ,‬אין זה כי אם‬
‫כדי להשפילו על דרך ״לפני שבר גאון״ )משלי סז‪ ,‬ע!>‪ .‬וממילא הגדולה הזאה היא השפלה‬
‫מאמר אהבת ה׳ וידאת הרוממות‬
‫עא‬
‫בעיניו‪ .‬והוא אצלו חנופת יסורים קשים‪ ,‬כמשל שר גדול שנתחייב מיחה ועשו לכבודו חרב‬
‫של זהב למען לא יומח ע״י חרב של בחל כאחד מדלת העם‪ .‬באמת הכבוד המדומה הזה‬
‫סער בנפשו מתחולל‪ .‬כי סר אליו מר המוח‪ ,‬וטובה היה לו למוח ע״י ברזל מלוטש‪ ,‬שנוחה‬
‫מיתתו מע״י חרב של זהב‪ .‬ממילא אם השר הזה יתהלל עצמו בהכבוד הזה‪ ,‬חרפה חחשב‪.‬‬
‫כי יתהלל בהוותו‪ .‬וכן הוא אומר ״ויבטח ברוב עשרו‪ ,‬יעוז כהותו״ )מהליס נכ‪ ,‬ט(‪.‬‬
‫ובזה יש לפרש דיבור נעמי הנ״ל בררך אחר‪ .‬כי נעמי כראותה איר ידדה פלאים‪ ,‬הבינה כי‬
‫גם רב הטובה שהיה לה החילה לא היה אלא כדי להענישה שחגדל ירירחה כפלים‪,‬‬
‫על דרר ״לפני שבר גאון״ )משלי טז‪ ,‬יח>‪ .‬וממילא על ההנחה הזאה גם בעח שהצליחה לא‬
‫יצדק לקרוחה בשם ״נעמי'‪ /‬כי הנעימות הזאת ימר לה מר‪ ,‬אחר שהיה על )הכלית( ]מטרה[‬
‫להגדיל כאבה בעח רדהה‪ .‬וזהו שאמרה "אל חקראנה לי נעמי״‪ ,‬ר״ל אל חאמרו שתחילה‬
‫הייתי נקראת נעמי‪ ,‬בעח שהיה הזמן מצליח עמדי‪ .‬רק ״קראן לי מרה"‪ ,‬גם על זמן העבר‬
‫היה לכם לומר ״הזאה מרה?״‪ .‬כי צוף ההצלחה היחה מסוכה בחמה ההשפלה הכרוכה‬
‫בעקבה‪ .‬וז״ש ״המר שדי לי מאד"‪ .‬שע״י שהיה לי עושר תחלה‪ ,‬המר לי מאד וצערי כפול‬
‫משאם הייהי במצב הזה מעה נולדתי עד עתה‪ .‬ועל זה אמרה ״כי ה׳ ענה בי״ ר״ל ]יהו״ה[‬
‫הוא מרח הרחמים שהראה לי פנים שוחקות ענה בי"‪ ,‬לשון החראה החרה ב‪ /‬שסוף הגאון‬
‫שבר‪ ,‬וקץ הגדולה ירידה‪.‬‬
‫זאת לא זאח כי גם אם יניא השלם אח לבבו מלחשוד הצלחחו בכמו אלה‪ ,‬שידמה טובח‬
‫הבורא עליו למען הרע לו באחריחו‪ .‬מכל מקום על הרעיון הזה אשר יהיה לטוטפה‬
‫בין עיני השלם‪ ,‬לידע כי עד כאן לא הגיע לשלש ולרביע מ]לקיים[ חובה עצמו נגד הבורא‬
‫והוא בפני עצמו כאילו הרבה לפשוע‪ .‬הנה באופן זה‪ .‬גם )לי( ]אילו[ יונח בלבו שהטוב אשר‬
‫ייטיב ה׳ לו הוא יהיה לעולם‪ ,‬ולחכליח טוב‪ ,‬מכל מקום יהיה בעיניו כסילון ממאיר‪ ,‬כי כסחה‬
‫כלמה פניו‪ .‬כי כן בארו החוקרים כי הדבר היוחר קשה על האדם‪ .‬הוא אם יקבל טוב וחסד‬
‫מאדם אשר הוא גמלהו הרעה‪ ,‬כי אז יבוש ויקוט בפניו‪ ,‬איך ישא פניו ״ובהית לאסחכולי‬
‫באפיה" )עיין רמח״ל‪ ,‬״לעס חנונות״‪ ,‬ססקא יח‪ .‬״קל״ח פמהי חכמה״‪ ,‬פחח ר‪ :‬ע״פ ירושלמי‪ ,‬ערלה פ״א ה״ג(‪.‬‬
‫כי חטאחו לנגד עיניו כי הוא לא כן עשה‪ .‬כמו שאמר שאול לדוד "צדיק אהה ממני‪ .‬כי‬
‫אתה גמלתני הטובה ואני גמלתיך הרעה" )שמו״א כל‪ ,‬יזו‪.‬‬
‫וכן קרה לפני מלכי חסד בבקשם להנקם מאויביהם המלכים אשר צררו להם בנכליהם ונחפשו‬
‫בידים‪ .‬העונש היותר קשה הוא מה ששמו אותם להיות מאוכלי שלחנם‪ .‬כי בזה בעצמו‬
‫ירו חץ בלבם‪ ,‬להזכיר את אשר הרעו המה מקודם‪ .‬על זה אמר ״לך ה׳ הצדקה ולנו בושת‬
‫הפנים״ )לניאל ט‪ ,‬ז! יש מזה כעצמו שאתה עושה עמנו צדקה‪ .‬מה שאין אנחנו ראויים מצר‬
‫מעשינו‪ .‬לזה מזה בעצמו ״ולנו בושת הפנים כי מרדנו בך״ )ע״פ דניאל ט‪,‬נ‪ .0‬וידענו שאין אנו‬
‫ראוים לכל הטוב‪ ,‬על דרר שאמר החכם‪" :‬אם רעב שונאך האכילהו לחם וכו׳ כי גחלים‬
‫אהה חוחה על ראשו וה׳ ישלם לך" )משלי כה‪ ,‬כנ>‪ .‬יאמר כי יש מחנקם מאויבו במה שהוא‬
‫מתנקם ממנו ועושה עמו רעה‪ ,‬ויש מתנקם במה שמאכילו ומשקהו בעה רעבונו‪ .‬וזה יחרץ‬
‫מעשיו בשתים‪ .‬א׳ כי זו הנקמה היותר גדולה כי בזה רומה בעיני המקבל טובה תחת רעה‬
‫אשר עשה‪ ,‬הוא כאלו חוחה על ראשו גחלי אש‪ .‬וזאת שאם יתנקם ממנו במה שיעשה עמו‬
‫רעה יהיה בידו עון‪ .‬ולהיפוך‪ ,‬בעד נקמה זאח ]של ההטבה[ עוד יקבל שכר טוב בעד הטוב‬
‫אשר עשה‪ .‬וז״ש ״אם רעב שונאך״ לא תתנקם ממנו במה שתניחהו למות ברעב כי אז יהיה‬
‫עב‬
‫אוצרות‬
‫המלבי״ם‬
‫גדולי ישראל‬
‫בך חטא‪ .‬רק אדרבא האכילהו לחם והשקהו מים‪ .‬כי בזה בעצמו תעשה פרי כפלים‪ .‬א׳ כי‬
‫גחלים אתה חותה על ראשו בזה‪ .‬זאח שנית וה׳ ישלם לך‪.‬‬
‫ועל זה אמר ״וירעה עם לבבך כי כאשר ייסר איש אה בנו ה׳ אלהיך מיסרך וכו׳ כי ה׳‬
‫אלהיך מביאך אל ארץ טובה" )לבדם ת‪ ,‬ה‪-‬ז>‪ .‬יאמר‪ :‬אם תרע להבחין גורל חובתך אל‬
‫בוראך והבקר בסך מעשיך הטובים‪ ,‬כי באין נחשבו לפני הגמול הגדול המוטל עליך אשר לא‬
‫שלמה אפס קצהו‪ .‬אז הדע כי מה שה׳ מביאך אל ארץ טובה הם היסורים היותר גדולים‪.‬‬
‫)מוסיף המלבי״ס‪ :‬ובזה יש לפרש מה שאמרו‪ :‬״לו ]כלומר‪ :‬הלואי[ ישטמנו יוסף״ וגו‪ /‬כראשית נ‪ ,‬טו(‪ .‬ובזה נראה‬
‫לבאר מה שכתוב "כה תאמר לבית יעקב והגיד לבני ישראל‪ ,‬אתם ראיחם אשר עשיתי למצרים‬
‫ואשא אהבם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי‪ .‬ועתה אם שמוע תשמעו בקולי וכו׳‪ .‬והייתם‬
‫לי סגולה מכל העמים וכוי‪ .‬ואתם תהיו לי ממלכה כהנים וגוי קדוש‪ ,‬אלה הדברים אשר‬
‫תדבר אל בני ישראל״ <שמומ יט‪ ,‬ג‪-‬ו>‪ ,‬ופירש״י ״כה חאמר לנשים ועמי ה א ‪ p‬אמירה רכה‪,‬‬
‫ולבני ישראל הגדולים שבהם חאמר דברים קשים כגידין״‪ .‬וזה יפלא‪ ,‬כי כל הדיבור הנוכחי‬
‫מלא דברים רכים כדבש צופים ונופת‪ .‬ואיה הדברים הקשים כגידים אשר לא מצאנום על‬
‫ספר?‬
‫אולם נדמה בזה לעשיר שעבר ממקום למקום וראה שני עבדי לסטים בדרך‪ ,‬ויחמול על‬
‫נפשם ויפרם מיד בעליהם‪ ,‬ויקנם לו לעבדים‪ .‬ויאמר אליהם‪ :‬הלא תזכרו כי שניכם‬
‫רוצחי נפש הייתם ושורדי ליל‪ ,‬ואני חמלחי עליכם והבאתי אתכם תחת קורחי לחסות‪ .‬״ועתה‬
‫אם שמוע תשמעו בקולי‪ ,‬ושמרחם אח בריתי"‪ ,‬תהיו לי סוכנים מושלים על כל משק ביתי‪.‬‬
‫האחד מהם היה כסיל וישמח על דברים האלה‪ .‬והשני שהיה חכם‪ ,‬ירדו הדברים אל חדרי‬
‫בטנו כמדקרוה חרב‪ .‬ויאמר ״איך אשא פנים? והוא לקחני מביח הלםטיוח שאעבוד עבודה‬
‫נכבדת מאח להיות סוכן נאמן באוצרות ארוני ומושל על ביתו?״‪ .‬ממילא דיבור הזה בעצמו‪,‬‬
‫בעיני הכסיל היו דברים רכים‪ ,‬ובעיני החכם היו דברים קשים כגידים‪ .‬כן מה שהזכיר כאן‬
‫שנשא אותם על כנפי נשרים ממצרים )שמות יט‪ ,‬ל( ועד הנה ידוע כי יען שהיו משוקעים‬
‫בגילולי מצרים וככל חועבח בני חם‪ ,‬עד שאם היו מתמהמהים עוד החח סבלוח מצרים היה‬
‫קשה לפדותם‪ ,‬כי היו יוצאים מדחי אל רחי‪ .‬ועל כן מיהר ה׳ לדלג הקץ ויוציאם בחפזון חיש‬
‫קל על כנפי נשרים להביאם תחח צל כנפיו‪ .‬מעתה במה שהזכיר למו ימים עברו‪ ,‬אשר נתגאלו‬
‫בתועבות מצרים‪ ,‬והוא מיהר לפדותם משם‪ ,‬ומבטיח להעלוחם על כל גוי ולשון; הן לנשים‬
‫ולעמי האחן היה זה אמירה רכה‪ ,‬אבל לאשר להם לב מרגיש היו אלה דברים קשים מאד‪.‬‬
‫כי בושו בעצמם לקבל הטוב הגדול הזה‪ ,‬והם יודעים כי אינם ראויים לכך‪ .‬ואיך יקבלו טובה‬
‫חלף הרעה אשר עשו?‬
‫על ההנחה הזאה‪ ,‬אחשוב כי גם בענין העונשים יהיה חילוק לפי זה בין העובדים מאהבה‪,‬‬
‫ובין העובדים מיראה‪ .‬וזה‪ ,‬כי העונשים הבאים מאח הבורא הם על שני פנים‪ ,‬א׳ יסורים‬
‫הבאים בעבור החטא העבר‪ ,‬למרק אח החטא שכבר עשהו‪ ,‬ויםורים אלה טובים מאד‪ ,‬כי‬
‫הם סמים מרפאים חלאת החטא אשר הרבה חלי ומכה טריה בקדושה הנפש‪ .‬ועל ידי חיסורים‬
‫יעלה ארוכה לה לרפאותה‪ ,‬ולהשיבה אל איתנה כבראשונה וחטאחו תמחה‪ .‬ישמח בהם השלם‬
‫כאשר ישמח החולה בסמים המרים‪ ,‬הבאים למזג כחות גופו על קו הבריאות‪ .‬אמנם יש‬
‫יסורים אחרים הבאים על האדם לא לבעבור פרעון העון רק להתרות בו על להכא שלא‬
‫יחטא‪ ,‬או להזהירו שישוב בחשובה‪ .‬יסורים אלה רעים מאד‪ ,‬כי <ל‪] 0‬אילו[ היה ממהר לשוב‬
‫מאמר אהבת ה׳ ויראת הרוממות‬
‫עג‬
‫היה בידו לדחות חיסורים מעליו‪ ,‬ולחנם )הוסר( ]החייסר[ במכוח אכזריות‪ .‬והרי זה כמי שחייב‬
‫למלך המס הקצוב עליו‪ ,‬והמלך שולח אליו נגישה של אנשי חיל‪ ,‬שיאכילם וישקם עד ישלם‬
‫החובה‪ .‬הנה מה שמוציא הוצאות לאכילם ולהשקותם הוא לחנם‪ ,‬כי בזה לא יפטר מן החוב‪.‬‬
‫ואם ימהר לשלם המס הסור הנגישה‪ .‬אבל מה שמוצא לשלם המס ישמח בו מאד‪ ,‬בי בזה‬
‫נפטר מן החוב‪.‬‬
‫והנה בבוא יםורין על האדם‪ ,‬ורוצה להכיר מאיזה מין הם‪ ,‬אם לפרעון העבר‪ ,‬או להחזירו‬
‫בתשובה‪ ,‬הבחינה בזה הוא מדרך העולם‪ .‬מלך שמרדה עליו מדנה‪ ,‬והוא רוצה לכובשה‬
‫ולהחזירם בתשובה מרעתם‪ ,‬אזי כל עור שהמלך רחמן יותר‪ ,‬כן שולח עליהם שר צבא יוחר‬
‫אכזרי‪ .‬כי אס ישלח אליהם שר רחמן ולא באכזריות המה ילחם בם‪ ,‬הלא יארכו ימי מרידחם‪,‬‬
‫וכן יוסיפו חטא על פשע ער שיגדל אחר כך עונשם מנשוא‪ .‬אבל אחר שנכבשה המדינה‬
‫ושבו להביא צוארם תחת עול המלך‪ ,‬ושולח שר צבא לייסר אח המורדים בעבור העבר‪ ,‬אז‬
‫אם המלך רחמן שולח אליהם שר רחמן‪ ,‬דאחר שהמרד כבר חלף עבר‪ ,‬אף על פי שמוכרח‬
‫להענישם על העבר כי כן הדת והמשפט‪ ,‬מכל מקום אם השר יתנהג עמם ברחמים וימחל‬
‫לקצתם‪ ,‬גם המלך נוח לו בכך כי אינו חפץ ברעתם‪ .‬וכן הענין הזה‪ .‬הימורים הבאים להחזירו‬
‫בתשובה באים ע״י ציר אכזרי ובחמה עזה‪ ,‬צו לצו‪ ,‬קו לקו‪ ,‬וזה ממדה הרחמים‪ ,‬כדי שימהר‬
‫לשוב מרעהו‪ ,‬ולא יוסיף פשע על פשע‪ .‬אבל יסורים הבאים למרק החטא העבר‪ ,‬באים על‬
‫ידי ציר מלא רחמים‪ ,‬ובלאט כי אל רחום וחנון הוא ומרבה לסלוח‪.‬‬
‫וזה נראה ההבדל בין קללות שבחורה כהניס ]םוף ספר ויקראן ובין קללות שבמשנה תורה‬
‫]פ׳ הבוא(‪ .‬שהקללות שבמשנה תורה הם קלים מהקללות שבתורה כהנים‪ ,‬כמ׳׳ש במדרש‬
‫)מדרש תהלים‪ ,‬פרק ו‪ ,‬פסוק ״אל באפך תוכיחני״(‪ .‬משל לאדם שכעס על בנו ונשבע לזרוק בו אבן‬
‫שוקל מאה לטרין‪ ,‬מה עשה? חילקו לחלקים קטנים וזרק בו אחה אחמ כדי שלא יוזק‪.‬‬
‫]וממשיך המלבי״ם־‪ !.‬וכן משה עליו השלום‪ ,‬חילק אח הקללות לצ״ח כדי שלא יגועו תחת‬
‫ידי העונשים התכופים זה לזה‪ .‬והוא כי הקללות שבתורת כהנים כלם באוח להחזירו בחשובה‪,‬‬
‫כמ״ש ״ואם לא תשמעו לי ולא תעשו וכו׳ ואם ער אלה לא השמעו לי ויספתי ליסרה‬
‫אתכם״ )ויקרא מ‪ ,‬יד‪-‬יח(‪] .‬מלשון ״עתיד" ן מבואר שבא לכופם על התשובה‪ ,‬ולוה באו באכזריות‬
‫וחכופות אחת אל חברתה כרי שלא יארכו ימי מרידתם‪ .‬אבל קללות שבמשנה תורה באות‬
‫למרק חטא הקדום‪ .‬כמ״ש ]בלשון ״עבר״[ ״החת אשר לא עבדה״ וכו׳ )לבדם כת‪ ,‬מז>‪ ,‬וכן כל‬
‫הפרשה הוא על דרך זה‪ .‬לזה נאמרו על ידי משה רועה רחמן‪ ,‬שחילק אותם לגזרים כדי‬
‫שיוכלו לשאחם‪.‬‬
‫ומה נראה לפרש מה שאמרו ] ח ר א ״מזמור לרוד בכרהו מפני אבשלום בנו״‪ ,‬קינה לתר‬
‫מיבעי ליה! אר״ש בן אכישלום משל לאדם שיצא עליו שטר חוב‪ .‬קודם שפרעו היה‬
‫עצב‪ ,‬לאחר שפרעו שמח‪ .‬אף כן דוד‪ ,‬כיון שאמר לו הקב״ה הנני מקים עליך רעה מחוך‬
‫ביחך היה עצב‪ .‬אמר שמא עבד או ממזר הוא רלא חיים עלי‪ ,‬כיון דחזא דאבשלום הוא‬
‫שמח‪ .‬אמר סתם ברא חיים על אבא משום הכי אמר מזמור״ )ברטת ו עי׳ב‪ .‬וסיפא סל המאמר הוא‬
‫בגליון מסורת הש״ס בצד הגליון(‪ .‬וכבר עמדו המפרשים איך אמר ״סתם ברא חיים על אבא"? הא‬
‫הנסיון מכחיש זה‪ ,‬שהרי ראה שלא חס עליו ורצה להורגו‪ .‬אמנם דוד כאשר ראה חיסורים‬
‫הבאים האלה‪ ,‬אם היה יודע שבאו לפרעון החוכ של החטא העבר בודאי היה שמה בהם‪,‬‬
‫כי בזה סר עונו וחטאתו הכופר‪ .‬אבל הוא דאג לנפשו פן לא באו רק להחזירו בתשובה‪ .‬וזה‬
‫עד‬
‫אוצרות‬
‫המלני״ם‬
‫גדולי ישראל‬
‫הורע בעיניו מאד‪ .‬כי אם היה חוזר עד הנה כראוי לא הוצרך לכך‪ .‬ושם לפניו הבחינה הנ״ל‪.‬‬
‫שאם מה שאמר לו הקב״ה ״הנני מקים עליך רעה מביתך״ היה עבד או ממזר שהוא אכזרי‬
‫בטבעו‪ ,‬היה יורע שהוא כדי להחזירו בתשובה אבל כיון רהוא אבשלום‪ ,‬אמר הא סתם ברא‬
‫חיים על אבא בטבע‪ .‬ואיך שלחו ה׳ על זה‪ ,‬פן ירחס עלי? דהא הבחירה חפשית‪ .‬ומזה ידע‬
‫שהוא לפרעון החוב העבר ועל זה אמר מזמור‪ .‬ועל זה הפס המשל‪ :‬משל לאדם שיצא עליו‬
‫שטר חוב שהנגישה שבאה עליו‪ ,‬קודם שפרע הוא מחעצב עליו אבל אחר שפרע היה שמח‪.‬‬
‫ומעתה אומר‪ .‬כי במין חיסורים הבאים כדי להחזירו בחשובה‪ .‬יברלו בהם העובדים מאהבה‬
‫מן העובדים מיראה‪ .‬כי כאשר ייסר איש את בנו לנחוחו בדרך טובה‪ .‬כן תוכחח‬
‫ה׳ אל ברואיו‪ .‬והן האב כשיש לו בן חכם ורוצה להשריש כלבו חשוקח הלימודים ולהטוח‬
‫לבו אל מוסר אב ואל דרך הישר‪ ,‬היה מראה לו פנים שוחקוח ומגדילו על כל בניו‪ ,‬כדי‬
‫שבזה יתן אל לבו טובת אביו ואהבהו‪ .‬ויבוש בעצמו <מבלמי עשוה( ]אם לא יעשה( רצונו ‪.‬‬
‫אבל אם יש לו בן כסיל‪ ,‬אז בהיפך מראה פנים זועפוח ומעבירו בכל יום חחח שבט מוסר‪,‬‬
‫למען יירא מפני זעמו ויקח מוסר אב‪ .‬וכן העובד מאהבה כשירצה ה׳ להטותו אל התורה‬
‫ודרך הטוב מוריק לו ברכה וטובה‪ .‬כי בזה ישיב אל לבו דרכי ה׳ ויבוש בפני עצמו‪ ,‬אשר‬
‫הוא יודע כי הטיב מעשיו ]רק[ כל עומח טובת ה' עמו‪ .‬ויוסיף אומץ‪ ,‬כענין שאמר ״יספה‬
‫לגוי ה׳‪ ,‬יספת לגוי נכבדת״ )ישעיה כי‪ ,‬כוו(‪ .‬אבל להעובר מיראה מעביר תחת שבט היםורים‬
‫כדי שעי״ז יירא מפני העונש וישוב אל דרך הטוב‪.‬‬
‫ביה נראה לפרש מה שבחוב ״ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה‪ .‬אח הברכה אשר‬
‫חשמעו וכו׳ והקללה אם לא תשמעו״ <‪7‬בריס יא‪ ,‬כו‪-‬כז(‪ .‬והמפרשים דקדקו למה בברכה‬
‫כתב ״אשר תשמעו״ על העהיר‪ .‬ובקללה כתיב ״אם לא תשמעו״ על העיר‪ .‬אולם יען כי‬
‫הקללות של תורת כהנים הם יםורים להחזירם בתשובה על העחיד‪ .‬ומשה לא חזר ]על[‬
‫הקללות האלה במשנה חורה‪ ,‬כי הקללות שאמר הוא‪ ,‬הוא כדי למרק חטא העבר כנ״ל‪ .‬כי‬
‫משה דבר לעומח העובדים מאהבה‪ .‬שלהם לא יפקוד בשבט מוסר למען ישמעו בעחיד בקול‬
‫הי‪ .‬כי אדרבא למטרה זאת מרבה להם שפע ברכה ושלום‪ .‬שעי״ז יתנו אל לבם לשמוע בקול‬
‫ה׳‪ .‬נמצא להעובדים מיראה‪ .‬יש שני מיני קללות‪ ,‬על העבר ועל העתיד‪.‬‬
‫אבל משה לעומת הקללה להזהיר על העחיד להחזיר בתשובה נחן להם ברכה‪ .‬וז״ש ״ראה‬
‫אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה״‪ .‬רק קללה אחח‪ .‬וחמורת הקללה השניח‪ ,‬אני‬
‫נוחן לכם ברכה וז״ש ״ראה אנכי נוחן לפניכם היום ברכה וקללה״‪ .‬ומפרש את הברכה ״אשר‬
‫תשמעו״ על זה שתשמעו בעתיד תקבלו ברכה שעל ירה תוסיפו אומץ בעבודת ה׳‪ .‬והקללה‬
‫רק אם לא חשמעו אז בהכרח להביא קללה לתקן חטא הקדום‪.‬‬
‫יראת הרוממות תקל יוחד על החכם מעל הכסיל; וכן תקל יותר על הנביא שרואה עין‬
‫בעין כבוד ה׳‪ ,‬ועל זה אמרו ״אטו יראת שמים מילתא זוטרתא היא? וכו׳ אין‪ ,‬לגבי‬
‫משה מילחא זוטרתא היא״ )במות לנ ע״‪ .(3‬כי משה השיג עצם הכבוד העליון‪ .‬וזה נקל הוא‬
‫שיירא מן המלך מי שמכיר את כבודו ואת גדלו‪ .‬אבל ביראה העונש יהיה להיפך שיותר נקל‬
‫להכםיל שיירא מהעונש‪ ,‬מהחכם שיכול ליתן בלבו אמתלאות לעבור ולא יירא‪.‬‬
‫הנביא‬
‫)ירמיה ה‪ (» ,‬מוכיח לישראל ללמוד קל וחומר שהים אין לו לירא מעונש‪ ,‬ואעפ״כ‬
‫אינו עובר אה החול‪ ,‬מפני יראה הרוממות‪ .‬ואחם יש לכם לירא מעונש‪ ,‬ואחם‬
‫עה‬
‫מאמר אהכת ה׳ רראת הרוממות‬
‫עוברים דרכי ה׳‪ .‬כדרך שאמר בישעיה )כג‪ ,‬ל( ״כי אמר ים מעוז הים לאכזר לא חלתי״‪ ,‬עיין‬
‫רש״י שם‪ .‬והגה העונש שגי מי‪1‬ים‪ .‬או עונש או על כל פ‪1‬ים מניעח הטובה‪ .‬זה שאמר ״האוחי‬
‫לא חיראו? נאום ה׳‪ .‬אם מפני לא החילו?" )ירמיה ה‪ ,‬כב> על שני היראוח הלא למדו קל‬
‫וחומר‪ .‬״אשר שמתי חול גבול לים וכו׳ והמו גליו ולא יעברנהו״‪ .‬שאף שרוצה לעבור‪ ,‬אינו‬
‫יכול מיראה הרוממות‪ .‬״ולעם הזה היה לב סורר ומורה‪ ,‬סרו וילכו״ )ירמיה ה‪ ,‬כג(‪ .‬היפך הים‬
‫שיש לו לב םורר ורוצה לעבור ואינו עובר‪ ,‬והם סרו וילכו‪ .‬״ולא אמרו בלבבם‪ :‬נירא נא אח‬
‫ה׳ אלהינו‪ ,‬הנותן גשם יורה ומלקוש בעחו וכו׳ עונוחיכם הטו אלה״ )ירמיה ה‪ ,‬כל‪-‬כה( והיה‬
‫לכם לירא ממניעה הטוב על כל פנים‪:‬‬
‫]המשך הדרשה לא מצאנו[‬
‫‪1‬‬
‫עו‬
‫אוצרות‬
‫המלבי״ם‬
‫גדולי ישראל‬
‫מכאן ואילך קטעי פירושים ודרושים לפסוקי קהלת‪ ,‬ממה שנמצא‬
‫כסוף םפר ״ארץ חמדה״‬
‫)מהל׳ קמא(‬
‫ידעתי כי כ ל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם עליו אץ להוסיף וממנו אין‬
‫לגרוע וגוי‪) .‬קהלח ג‪ ,‬יל(‬
‫כל מעשה ידמה להפועל‪ ,‬וה׳ שהוא פועל שלא בלי השתנות כן יחוייב שמעשיו יהיו בלי‬
‫השתנות‪ .‬כי כל השתנות מורה שחסר או יתר בו דבר׳ יע" ייך שישתנה‪ .‬ומעשי ה׳‬
‫לא יחסרו ולא יוסיפו‪ .‬וא״כ הלא מהראוי כי מעשה ה׳ יהיה לעולם לנצח‪ ,‬יען כי עליו אין‬
‫להוסיף וגוי‪ .‬אבל התשובה כי הפועל העושה דבר שעיקרו בעבור עצמו צריך שלא יחסר כל‬
‫בו ולא יעדיף‪ ,‬אכל אם הדבר רק הכנה אל דבר אחר‪ ,‬ממילא אין מקפיד אם לא יהיה הדבר‬
‫כשלימוח‪ ,‬כל שהחסרון הזה אשר באמצעים יחן שלימוח בהתכלית העיקרי‪ .‬ואחר שעיקר‬
‫תכלית הבריאה היא היראה הנוחנת שלימוח לנפש‪ ,‬ואי אפשר שיהיה יראה ה׳ וכח הבחירה‬
‫אם לא חהיה הבריאה חסרה‪ ,‬ושמצד החסרון צריך לשלימוח‪ ,‬ונמצא הבחירה וכח המכריע‬
‫אם להימין או להשמאיל‪ ,‬לזה נמצא חסרון‪ .‬וז״ש שמזה מוכח ש״אלהים עשה שייראו מלפניו״‪:‬‬
‫כ‬
‫צ‬
‫ושבח אני א ת המתים שכבר מתו וגו‪< /‬שם ל‪P ,‬‬
‫הנשמה הבאה לעוה״ז לעבוד עבודת ח׳‪ ,‬עיקר תכליתה לשוב אל ביה אביה כנעוריה‪ .‬ולא‬
‫החיים הוא העיקר‪ ,‬דאדרכה אנו רואים כל שהאדם חי יוחר הוא מהקרב אל‬
‫המיתה‪ ,‬ומוכרח שהוא עיקר התכליח )‪0‬ה יבואר מה שאמרו )ביטח יז ע״א( ר״מ כשהיה מסיים‬
‫ספרא דאיוב אמר "סוף ארם למות״‪ ,‬שעיקר התכלית הוא המיתה‪ .‬והראיה ]לזה‪ ,‬כי[ ״הכל‬
‫למיתה הן עומרין"‪ .‬ואם היה החיים התכליח ]האחרונה[‪ ,‬למה אין מ; שיגיע אל התכלית‬
‫הזה? ולזה "אשרי מי שגדל בחורה ונפטר בשם טוב ובו׳ ועליו אמר שלמה טוב שם משמן‬
‫טוב"‪] .‬עכ״ל הגמרא |‪ .‬ראם היה עיקר החכליח קיום הגוף‪ ,‬לא היה האדם מהקרב בכל עח‬
‫אל המוח‪ .‬ועל כרחך שהעיקר הוא קיום הנפש‪ ,‬ועל זה אמר )קהלת ז‪ ,‬א( "טוב שם" שהוא‬
‫קיום הנפש להשאר שמה בעוה״ב ״משמן טוב״‪ ,‬הוא שמן אפרסמון שבו חונטין את המה‬
‫להשאר בקיום הגוף‪ .‬והראיה ]לזה[ כי ויום המוח מהחיל מיום היוולדו‪ ,‬בכל יום ויום מתקרב‬
‫אל המיתה‪ .‬ולפי זה אין להחעצב במות המח‪ ,‬וארם תלמיד חכם אשר נפטר בשם מן העולם‪,‬‬
‫אדרבה הנה שב אל מקום מנוחתו‪ .‬ועל זה אמר ״כי הולך האדם אל ביה עולמו וסבבו בשוק‬
‫הסופדים״‪ .‬זה דבר סוהר ]הערת המעתיק‪ :‬כלומר‪ ,‬אם מגיע האדם למנוחחו‪ ,‬למה להם‬
‫לספוד?! ועל זה אמר ״טוב ללכה אל בית אבל מלכה אל ביה משתה" ]וכדלהלן[‪.‬‬
‫למשל‪ ,‬איש אחד בא לאיי ים רחוקים לסחור שם חדש ימים ולשוב לביתו‪ .‬ובבואו אירש‬
‫שם אשה ולקחה על זמן שישהה‪ ,‬ועשה םעודח אירוסין בשמחה רבה‪ .‬ועבר שם‬
‫פקח אחד וראה גודל השמחה והמחולוח שעשו על המשתה‪ ,‬לקח אה בני המשחה והוליכם‬
‫אל חוף הים‪ ,‬והראה להם כי שאר הסוחרים אשר באו חדש ימים מקורם שבים אל מחוז‬
‫חפצם‪ .‬וראו כי נם |אישן זה‪ ,‬אחרי עבור ירח ימים ישוב לביתו‪ .‬״ולשמחה מה זו עושה?״‪.‬‬
‫ונהפכה שמחחם לאבל‪ .‬כן האדם הבא אל מלון אורחים העוה״ז על ימים לא כבירים‪ ,‬ונושא‬
‫כאן אשה ואז תשמח בהולה במחול‪ ,‬אם ישים אל לכו כי ״אחרית שמחת תוגה״ וסופו לשוב‬
‫לביתו‪< .‬ח״ש נברטמ ס׳ אין עימלין‪ ,‬לף לא ע״א! א״ל רבנן לרכ המנונא זוטי בהלולא רמר כריה‬
‫דרבינא‪ :‬לישרי לן מר‪ .‬אמר הכי‪ :‬ווי לן דמיחנן‪ ,‬ווי לן דמיתנן" עכ״ל‪ .‬רוצה לומר כי הזכיר‬
‫פירוש לכמה מפסוקי קהלת‬
‫עז‬
‫כי שמחה זו אינה עולמיח‪) .‬זהו שכחוב "לב חכמים בביח אבל ולב כסילים בבית שמחה״(‪ .‬ועל זה ״טוב‬
‫ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה״‪ .‬כשהולך מבית משתה שאז מדומה שכאן הוא‬
‫קביעוח‪ ,‬וישיבה שש בה קיום‪ ,‬ילך חיכף אל ביה אבל ויראה כי זה סוף האדם‪.‬‬
‫והנה למשל איש אחר שמע כי יש מקום אחד אשר בו כל התענוגים שבעולם‪ ,‬ושם יתענג‬
‫בכל עונג‪ .‬והוא פורש מביחו לצאח אל המקום להתענג שם בנועם עולם‪ .‬אבל אין‬
‫לו על ]כסף[ הוצאה להשחהוח שם‪ ,‬וצריך להשכ־ר עצמו בדרך להשחכר על ]כסף[ הוצאה‪.‬‬
‫והוא עוסק בדרך כדברים בטלים ומבלה זמן רב בדרך‪ ,‬ואינו פועל ]מלאכה[ שיהיה ]כסף[‬
‫על ]ה [הוצאה‪ ,‬ואין מגיע למחוז החפץ כלל‪ .‬הנה זה אך לריק יצא מביתו כיון שלא הגיע‬
‫למקום העונג‪ ,‬ולא זכה לראותו כלל‪ .‬כמ״ש המליץ‪" :‬אם קצר מסעי ומהלכי אל מחוז החפץ‪,‬‬
‫מי יובילני במעברות? כי ארכו לי שם הימים"‪ .‬וגבר החכם יראה בכל עוז למהר לעבוד‬
‫עבודתו בזריזוח בדרך‪ ,‬כרי שיגיע מקורם למחוז החפץ‪ .‬כי למה יבלה זמנו בדרך? והכסיל‬
‫שמבלה כל שנותיו בררך ואין מגיע למחוז חפצו‪ ,‬עליו נאמר )קהלח י‪ ,‬ט‪ 0‬״עמל הכסילים‬
‫חיגענו‪ ,‬כי לא ידע ללכת אל עיר״‪ .‬וכן הענין הנשמה הבאה לזה העולם להשתכר מצות‬
‫ומעשים טובים שיהיו לה על ]ה [הוצאה שתוכל לראות בנועם מתמיד‪ ,‬אז מבלה שנותיו בהבל‪,‬‬
‫אך לריק יגע ולא הגיע לחפצו‪ .‬והנה הצדיק שעשה כל שליחוח בימים מעטים ולמד כל‬
‫התורה בימים מעטים ממילא מסתלק למחוז חפצו‪ ,‬כיון שאין צריך לו להשאר עוד בדרך‪.‬‬
‫ומי שמהעצל ועדיין לא עבד עבודתו‪ ,‬מוכרח לחיות יותר ער שישלים עבודתו‪ .‬אך אלה חיים‬
‫של צער הם‪ ,‬דמוטב היה לתקן מלאכתו בשנים מעטות והיה ממהר אל מחוז החפץ‪ ,‬על דרך‬
‫שאמרו )מלרש שהש״ר ו׳ ״לולי ילל לגמי׳( ״יגע ומצא חלמיד זה לכ״ח שנה מה שלאי מצא תלמיד‬
‫אחר במאה שנים״‪ .‬וזה שכתוב ״ושבח אני אה המתים׳׳ שלפי הראוי היו מחים עתה‪ ,‬וע״י‬
‫שהשלימו מעשיהם קודם כבר מהו‪] ,‬הם משובחים! ״מן החיים אשר המה מיים עדנה״ שהיה‬
‫להם למות כבר ]ו [לשוב אל בית חייהם‪ ,‬אילו היו משלימים עבודחם‪ .‬רק שע״י שלא השלימו‬
‫עבודתם‪ ,‬הס חיים עדנה יוהר על הזמן‪ .‬בהנ״ל מבואר מ״ש בישעיה )סה‪ p ,‬״לא יהיה משם‬
‫עוד עול ימים וזקן אשר לא ימלא את ימיו‪ ,‬כי הנער כן מאה שנה ימות‪ ,‬והחוטא כן מאה‬
‫שנה יקולל״‪ .‬יל״ד ]יש לדרוש! הכפל‪ ,‬ועוד יל״ד ״וזקן״ הוא בטעם מפסיק‪ .‬ונראה ]לומר! כי‬
‫בזמן הזה ימצא זקן שהוא עול ימים על דרך שכתוב ״ושנוה חיים ושלום יוסיפו לך״‪ .‬וכי יש‬
‫שנים שאינם של חיים? אלא וכו׳ )יומא עא ע׳יא(‪ .‬כי ימים של בטלה הם ימים של מיחה‬
‫ואינןם נחשבים‪ .‬ומצד זה יהיה הזקן נער בימים‪ .‬אבל לעתיד לא יהיה עוד עול ימים ל״זקן״‪,‬‬
‫ר״ל זקן שהוא עול ימים‪ ,‬מצד אשר לא ימלא אה ימיו בעבורה השי״ה‪ ,‬זאת לא יימצא‪.‬‬
‫אדרבה‪ ,‬כי ״הנער ין מאה שנה ימות״‪ ,‬גם נער שימות יאמרו שמה בן מאה שנה‪ ,‬ע״ר‬
‫שספדו לר׳ בון )מלרש שהש״ל ו׳ ״לולי ירל לכרמו״( כי יגע ומצא לכ״ח שנה מה שצריך למצוא‬
‫למאה שנים‪ ,‬ועל דרך שאמר ר׳ אלעזר בן עזריה )ברכוח יכ ע״ב( ״הרי אני כבן שבעים שנה״‬
‫]הערה המלקט‪ :‬עיין שם פירוש הרמב״ם למשניוחן‪:‬‬
‫)דרך ב׳ על הפסוק הנ׳יל(‪:‬‬
‫כי הצדיק נפטר ]א ן לכפר עון הדור‪ ,‬ןבן שנפטר שלא יראה יצרת הדור ]ג[ שלא יהיה‬
‫מגן על הדור‪ .‬לטעם ב׳ יבואר מה שכתוב באבנר בן נר ״כנפול לפני בני עולה נפלתי׳‬
‫)שמר׳ב ג‪ ,‬לד(‪ .‬לטעם ג׳ יבואר מ׳׳ש בישעיה <סל‪ ,‬ז‪ 0-‬״פגעה אה שש ועושה צדק‪ ,‬בדרכיך‬
‫יזכרוך‪ ,‬הן אחה קצפה ונחטא‪ ,‬בהם עולם ונושע‪ ,‬ונהי כטמא כלנו וגו׳ ואין קורא כשמך״‪.‬‬
‫וזה שאמר שמשכה המתים שמתו‪ ,‬ע״י ההייפ שהם חיים עדנה לכל ג׳ מעמיס הנ״ל(‪.‬‬
‫עח‬
‫המלכי״ם‬
‫אוצרות‬
‫יש‬
‫אחד‬
‫גדולי ישראל‬
‫ואץ שני )קהלפ ל‪ ,‬ח(‪.‬‬
‫חוא השכל שאין לו ריע‪ ,‬כמו התאוה והדמיון שכחוהיהם ועוזריהם רבים ומתפשטים בכל‬
‫הגוף‪ .‬״גם כן ואח אק לו״ כי קורבה ]באה[ מצר הטף‪ ,‬אבל מצד הנפש אין שום‬
‫קורבה במציאוח‪ .‬״ולמי אני עמל ומחסר אח נפשי מטונה?״ ר״ל וא״כ אשאל‪ :‬למי אני‪,‬‬
‫השכל‪ ,‬עמל ומחסר נפשי מרוחניית מטובה המיוחדה לה?‪:‬‬
‫״יש רעה אשר ראיתי ת ח ת השמש ורבה היא על האדם וגוי )קהלת ו‪,‬‬
‫המלך החכם מצייר משל ונמשל‪ ,‬תחלה הציב משל‪ .‬״איש אשר יתן לו האלהים עשר‬
‫ונכסים וכבוד‪ ,‬ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה‪ .‬ולא ־שליטנו האלהים‬
‫לאכול ממנו וגו׳ זה הבל וחלי דע הוא״‪ .‬וזה דבר הנודע לכל בני אדם‪ ,‬כי זה האיש‬
‫עמל לריק ובהלה‪ .‬עהה לוקח נמשל‪ ,‬הלא עיקר האדם הוא הנפש וכחותיו‪ ,‬והגוף רק‬
‫לבוש <בה> ]עבורם |‪ ,‬החכסה מערומיו‪ ,‬הוא רק ענד עבדיס לשרחה‪ .‬ועיקר תכלית חייו‬
‫לעבדה ולשמרה‪ ,‬והיא אין לה הנאה מכל חמדת הזמן והבליו‪ .‬ואם הוא ייגע כל ימי חייו‬
‫לצורך הגוף‪ ,‬וגם השכל והנפש יהיו עבדים לצורך הגוף אשר אין להם שום הנאה מזה‬
‫<כמ״ש כפסוק )קהלת ל‪ ,‬ח( ״יש אחר ואין שני״ הוא השכל ע״ש לעיל( ונפשו הרוחנייח לא‬
‫תשבע ואין לה שום הנאה מן העשר וחמדה הזמן‪< .‬קהלח ו‪ ,‬ג( ״אם •וליד איש מאה‪,‬‬
‫ושנים רנות יחיה‪ ,‬ורב שיהיו ימי שניו״ ור״ל ויהיה אצלו רב ודי שהשנים הזמניים של‬
‫עוה״ז הם יהיו ימי שניו‪ ,‬ולא ינקש שנים נצחיים נעוה״נ‪ ,‬״ונפשו לא תשנע מן הטובה״‪,‬‬
‫שהנפש אין לה שום הנאה מחענוגי הזמן‪ .‬״וגם קבורה לא היתוז לו״‪ ,‬שלא הכין לו‬
‫דנר שישמרנו נעת הקנורה‪ ,‬צדק אשר לפניו יהלך ויגן כעדו לשמרו‪ .‬״אמרתי טוכ ממנו‬
‫הנפל״ שלא היה ביכולהו לעשוח טוב לנפשו ונשמתו כלל‪ .‬כי הנפל הזה )קהלח ו‪ ,‬ל> נחבל‬
‫בא ובחשך ילך ובחשך שמו יכוסה״‪ .‬וזה החסרון שיש בהנפל‪ ,‬א‪p‬ל יש לו מעלה‪ ,‬כי‬
‫״גם שמש לא ראה ולא ידע״ ולא היה ביכולתו לראות שמש‪ ,‬וא״כ ״נחת לוה מזה"‬
‫שהיה ניכולחו לראות אור‪) .‬קהלת ו‪ ,‬ל> ״בי נהבל נא״ ואין בו ממש מצד התחלתו‪,‬‬
‫״ונחשד י ל ך אין נו התמרה מצר קצה חייו האחרון‪ .‬״ואילו חיה אלף שנים פעמים‬
‫וטובה לא ראה״‪ .‬ר״ל טונח הנפש הרוחנייח‪ ,‬״הלא אל מקום אחד הכל הולך״ וסוף‬
‫|כל| מורכב יתפרד‪:‬‬
‫״מי כהחכם ומי יודע פשר דבר?״ !קהלת ח‪ ,‬א(‪.‬‬
‫טרס בואו להציע אח השאלה הזאת הסוערת כסער מחחולל‪ ,‬קורא הוא אל החכמים‪ ,‬מי‬
‫מהם היודע פשר דבר בין ב׳ הסעיפים האלה המכחישים זה אח וה‪ ,‬והם הידיעה‬
‫והבחירה‪ .‬אם יימצא‪ ,‬״חכמת ארם שתאיר פגע ועוו פניו ישונא״ אל עבר פני השאלה‪ ,‬לבא‬
‫עד חכונחה ופני השאלה ישונא‪ .‬ובזה מהחיל להציע אח דנריו‪.‬‬
‫״אני פי מלך שמור ועל דברת שבועת אלהים״ )קהלת ת‪ ,‬י(‪.‬‬
‫יאמר‪ ,‬אחר שהידיעה הקדומה מקפה אח כל פרטי המשעים העחירים הלא מתחייב והכריע‬
‫אה העושה אל המעשה ההוא‪ .‬ואפ ככל פעולה אשר אעשה לא אני העושה‪ ,‬רק‬
‫"אני פי מלך שמור״ נאשר כ; הוכרחתי לעשות מצר ידיעתו הקודמת‪ ,‬והפס המליצה‪ ,‬כי על‬
‫דברה הפעולה אשר אני עושה כנר קדמה שבועה אלהים‪ ,‬שאני מושנע ועומד לעשות כן‪,‬‬
‫יען שכן ירע היודע האמתי‪ ,‬כי כן אעשה בעתיד‪.‬‬
‫פירוש לכמה מפםוקי קהלת‬
‫עט‬
‫״אל תבהל מפניו תלך‪ ,‬אל תעמד כדבר רע כי כל אשר יחפץ יעשה״ <קהלמ ח‪ ,‬ג(‪.‬‬
‫יאמר‪ ,‬הנה מעתה בבוא איזה פעולה לידך‪ ,‬אל חבהל לחשוב תחבולות על הפעולה אם‬
‫לעשוח או לחדול‪ ,‬כאילו ״מפניו תלך״ להיות ברשות עצמך ובכח בחירתך‪ ,‬וכן ״אל‬
‫תעמוד" בעח שינא לידך ״דבר רע״‪ ,‬והעמוד על עמדך מלעשוחו‪ ,‬כי כל זה לא יועיל‪ ,‬כי‬
‫כל אשר יחפוץ ]הי[ יעשה‪ ,‬והרי אתה מוכרח מצד חפצו הקדום בידיעתו אחרית דבר מראשיתו‪.‬‬
‫״באשר דבר מלך שלטון‪ ,‬ומי יאמר לו‪ :‬מה תעשה?״ <קהלח מ‪ ,‬ל(‪.‬‬
‫תפס בזה משל נמרץ‪ .‬כי כבר יימצא מלר שאינו שלים בעבדיו לעשות עמהם כחפצו‪ ,‬רק‬
‫כל דבר מלכוח יחחר עפ״י יודעי דת ודין וראשי העצה‪ .‬ובזה יחכן לבקש החבולות‬
‫לבטל גזירותיו ע״י שרי המרעה כשלא יסכימו עמו‪ .‬אבל במקום אשר רבר המלך בעצמו‬
‫שלטון ועשה המלד ברצונו באין מוחה‪ ,‬אז ״מי יאמר אליו מה תעשה?״‪ .‬ובכן מי יעה לבקש‬
‫תחבולות במעשיו מה יעשה או לא יעשה‪ ,‬ומי יבא אחרי דבר המלך הגדול אשר כבר עשהו?‬
‫״שומר מצוה לא ידע דבר רע‪ ,‬ועת משפט ידע לב חכם״ )קהלת ס‪ ,‬ה(‪.‬‬
‫סובב על אופן דבריו לאמר‪ :‬מי שהוא שומר מצוה ועושה אחת ממצוות ה; לא יתכן לומר‬
‫שהוא שומר אח המצוה ועשה מצות עשה‪ ,‬או נשמר ממצוח לא תעשה‪ ,‬רק ״לא‬
‫ידע דבר רע״ שלא ידע כלל לעשות רבר רע‪ ,‬ואין ביבלתו לעשות רע כלל‪ .‬בי ככר הוכרח‬
‫לעשות המצוד‪ ,‬מפאח הידיעה הקודמת‪ .‬וכל לב חכם ידע כי לכל פעולותיו אשר יעשה‪ ,‬יש‬
‫עח קצוב ליום הכסא )המוגבל( ]הקבוע[ מראשית קדומים בו יוכרח לפעולה הזאת‪ .‬וגם יש‬
‫משפט וגבול עד כמה תחפשט הפעולה הזאת‪ ,‬בכמות ובאיכוח ובמשד החמרתה בזמן‪.‬‬
‫״בי לבל חפץ יש עת ומשפט" וקהלת ת‪.0 ,‬‬
‫היינו לא לבד לפעולות אדם נקבע להם עת וגמל ידוע‪ ,‬אבל גם לכל חפ»ן העולה על רוחו‬
‫כבר הוכן מראשיה‪ ,‬עח קבוע לחפץ ה׳ הוא‪ ,‬ומשפט וגבול ידוע כמה ואיך‪ ,‬ומתי‬
‫יחפוץ לעשותו‪ .‬עד שיצדק לומר ״כי רעת האדם רבה״ וגוברח עליו לא שהוא מהגבר על‬
‫מעשה הרע ועושהו בבחירחו‪ ,‬אך להיפוך שהרע מכריחו לעשותו מצד ידיעה הקדומה הגוברת‬
‫עליו‪.‬‬
‫"כי איננו יודע מה‪ .‬שיהיה‪ .‬כי כאשד יהיה מי יגיד לו?" )קהלת ת‪ ,‬זו‪.‬‬
‫באר בדבריו ההכרח אשר בארוהו הפילוסופים המעיינים בזה הענין‪ .‬באומרם שאם תאמר‬
‫שאין השם יודע אח הכל בידיעה קדומה חלוטה‪ ,‬רק שעדיין יש טבע האפשריוח ביד‬
‫האדם לעשות או לחדול‪ ,‬א״כ על כרחר תצמיד לשלול כל הידיעה מיוצר כל‪ ,‬כי לא יתכן‬
‫שאחר שיבחר הפועל לעשות פעולתו תתחדש לה׳ אז ידיעה מחודשת‪ ,‬כי כן בחר ועשה‪ .‬וישוב‬
‫ריבוי הידיעה והחידוש ההוא אל עצמות ידיעתו שהוא עצמותו יתברך‪ ,‬ווה מבואר הביטול‪.‬‬
‫וזהו שאמר שאם תאמר שה׳ אינו יודע מה שיהיה בעתיד‪ ,‬א״כ אשאלך כאשר יהיה הדבר‬
‫ההוא אח״כ ״מי יגיד לו?״‪ .‬הלא תתחייב ריבוי ושינוי וחידוש בידיעתו שהוא עצמותו יתברך‪.‬‬
‫״אין אדם שליט ברוח לכלוא את הרוח‪ ,‬ואין שלטון כיוס המות‪ ,‬ואין משלחת‬
‫במלחמה ולא ימלט רשע את בעליו" )קהלת ח‪ ,‬ש(‪.‬‬
‫על כן גוזר אמר כי אין אדם שליט ברוח החפץ שלו למנוע כלל מן הדבר אשר יחפוץ‪,‬‬
‫וגם ביום המוח אין שלטון לפעולת מאומה‪ ,‬וכן במלחמה הנוצח והנופל בחרב‪ ,‬ההרוג‬
‫וההורג‪ ,‬כולם כבר יצאו והיה בהכרח ידיעה היודע מראשיה אחריה‪ .‬ומצד זה ״לא ימלט‬
‫פ‬
‫אוצרות‬
‫המלב־״ם‬
‫גדולי ישראל‬
‫רשע את בעליו׳‪ /‬כוונתו‪ :‬כי בעת בא ליד האדם מעשה רשע‪ ,‬הלא טבעו ימניעהו מעשוחו‬
‫בעבור שיודע כי הוא מעשה רשע‪ .‬אבל עפ׳יי הנחה הזאה אין כה ביד הרשע מצד שהוא‬
‫מעשה הרשע שבעבורו תמנע את בעליו מעשוהו כי כבר ידע ה׳ כי זה האיש יעשה זאת‬
‫בלי ספק‪.‬‬
‫״את כל זה ראיתי ונתון א ת לבי וגו׳ עת אשר שלט האדם באדם לרע לו״)קהלת ח‪ ,‬ט(‪.‬‬
‫רוצה לומר‪ ,‬כי לא לבד שגזר כן בפעולות אשר יעשה האדם לעצמו‪ ,‬אבל גם ברברים‬
‫היוצאים אל זולתו כמו עת שישלוט האדם באדם להרע לו אין לו בזה שום עון‬
‫כלל‪ ,‬כי מוכרח הוא במעשיו‪ ,‬וחבית כבר מוכן להרצח על ירו מקדמי עולם‪ .‬ןת‪ ,‬ין ״ובבן‬
‫ראית־ רשעים קבורים ובאו‪ ,‬וממקום קרוש יהלבו וישתכחו בעיר אשר כן עשו‪ ,‬גם זה‬
‫הבל״‪ .‬בזה העמיר קוטב השאלה הזאה ויסודה‪ ,‬כי לא יצא ע״ז מצד החקירה כמהות ידיעתו‬
‫יתברך‪ .‬וכבר )יודע( ]ידוע[ כי מי כל בשר אשר יגבול ידיעה ה׳ לומר עד פה חבוא ולא‬
‫הוסיף‪ .‬אלא כי יא ע״ז מצר המוחשות אשר רואה אה הרשע מצליח והצדיק מעונה ייסורין‪,‬‬
‫ועל זה אמר ״ובבן ראית־ רשעים״ אשר לפי רוע מעשיהם ופשעיהם חיו ראויים להיוה‬
‫קבורים מכבר‪ ,‬והם הולכים ובאים ומצליחים‪ ,‬״וממקום קדוש יהלכו״ שכולם משבחים אותם‬
‫כאלו יהלכו ממקום קדוש וקיימו כל התורה כולה‪ .‬אבל ״וישתכחו בעיר״ כמה מלב‪ ,‬ולא‬
‫יזכרו עוד הצדיקים אשר כן וכדין עשו‪ .‬כמו שאמרו )קידושי! לט ע״ב( למה הצדיקים דומים‬
‫בעוה״ז? ככזו ששרפו כל ההורה‪ .‬ולמה הרשעים דומים? כמו שקיימו כל ההורה‪ .‬וזאת הטענה‬
‫העיקריה אשר הסבה אה לבו בעיון הראשון לומר כי אין אדם שליט במעשיו‪ ,‬כי מוכרה‬
‫הוא על כל דבר פשע‪ ,‬נם על מעשה הצדק‪ ,‬באופן שאין לו שכר מאומה ואין דק וחשבון‪.‬‬
‫אבל לא התמהמה רגע ברעה הנפסדת הזאה‪ ,‬והכה על קרקרו תוך כדי דבור לומר גם זה‬
‫ה״הכרח״ הבל‪ ,‬ו״אין בידנו לא משלות הרשעים ולא מיסורי הצדיקים׳; )אמת‪ ,‬ל! ראיה על‬
‫המאמר להכחיש שכר ועונש רין וחשבון כמו שיבאר‪.‬‬
‫״אשר אין נעשה פתגם מעשה הרעה מהרה‪ ,‬על כן מלא לב כני האדם בהם‬
‫לעשות רע״ )קהלת ק‪ ,‬יא(‪ .‬״אשר חוטא עשה רע מ א ת ומאריך לו‪ ,‬בי גם יודע אני‬
‫אשר יהיה טוב ליראי האלהים אשר ייראו מלפניו״ )קהלת ח‪ ,‬יב>‪.‬‬
‫אושר תחלה סיבה כוללת על שאין ה׳ מעניש לרשע תיכף בעוה״ז‪ ,‬כי אדרבא זה ראיה‬
‫יתרה על הבחירה הגמורה החפשייה אשר ביד האדם‪ ,‬והוא בעצמו הסבה לזה‬
‫להאריך לרשע עד בא קצו‪ .‬כי אם היה מעניש לרשע תיכף בעת עשוהו מזימה ליו‪ ,‬לא‬
‫היה במציאות כלל שיבחר האדם בדרך רע אחר שהיה ‪ pv‬כי היכף ענוש יענש ונתן‬
‫בפלילים‪ ,‬והיתד‪ ,‬הבחירה כטלה כלל‪ .‬ובזה לא היה מקום גם למעשה הצדק ויראת ה׳ כלל‪,‬‬
‫אחר שנדר יראה ה הוא שיירא אוהו יראה הרוממות שאז נקרא ״ירא ה ‪.‬״ משא״כ אם נמנע‬
‫מן החטא בשביל פחד העונש‪ ,‬לא את ה׳ הוא ירא רק אה עצמו וכמו שביאר זה באורך‬
‫ב״עקדה״ ר׳עקלת יצחק׳‪ /‬שער ל( בביאור העשרה מאמתה‪ .‬וז״ש ״אשר אי; נעשה פתגם המלך״‬
‫ועונש של מעשה הרעה ״מהרה״; הסיבה לזה הוא כי על כן מלא לכ בני ארס בהם ףמלאס‬
‫לבבם( לעשות רע‪ .‬משא״כ אם היה מענשים חיכף הלא כהכרח לא יוכלו לעשות רע‪ ,‬ותבטל‬
‫הבחירה‪ .‬״אשר חוטא עושה רע מאה״ ומאריך לו מכלי להענישו היכף‪ ,‬הסיבה לזה כי גם‬
‫מזה יעצמו יודע אני אשר יהיה טוב ליראי אלהים ויהיה שכרם גדול יותר מאד‪ .‬יען אשר‬
‫ייראו מלפניו יראה הרוממוה‪ ,‬משא״כ אם היו מעניש חיכף לא יצייר יראה ה׳ רק יראח עצמן‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪1‬‬
‫פירוש לכמה שפסוקי קהלת‬
‫פא‬
‫אמנם הגם שהסיבה הזאה מספקח בגוף הדבר‪ ,‬מדוע לא יעניש ה' לרשע? כי זה הכרח‬
‫לחח מרוצה חפשיית לכח הבחירה ומעגליו‪ .‬עדיין לא ינוח הדעה בזה כי ישאל בין‬
‫כך וכך לקחה מדת הדין? הלרשע לעזור וליראי ה׳ יוכיח? ואיה עונש ושכר המובטח בשכר‬
‫מצות ועונש עבירות‪ ,‬שכר ועונש זמני נוסף על השכר הרוחני‪ .‬ומדוע לא מילא ה׳ אח דברו‬
‫לתת לנו השבר הגשמיי ג״כ כאשר הבטיח נתורחו?‬
‫והנה שומה בפי על ענין זה משל נפלא‪ ,‬בו יחראה הענין באספקלירא המאירה ולישרי לב‬
‫שמחה‪ .‬מלך אחד היה לו ב' עברים‪ ,‬הא׳ היה נ א ק לפניו ואהבח נפשו אהבו‪ .‬והשני‬
‫היה רע מעלליס וישנאהו‪ .‬ויצו המלד את שניהם לעשות לו אתה דבר גדול לצרכו וימן אח‬
‫שכרם‪ ,‬שכל מי משניהם אשר י ח ח ויצליח לעשות הדבר ההוא כרצונו ילכישהו בעדי מלכות‪,‬‬
‫וירכיבהו על סוס המלך ויקרא לפניו אברך ]תוספת המעחיק‪ :‬מליצה ע״פ בראשיח מא‪ ,‬מגן‪.‬‬
‫גם הזהיר את שניהם על ענין אחד שלא יעשהו‪ ,‬והזהירם שכל מי שיעבור על פקודתו לעשות‬
‫הדבר אשר שנא‪ ,‬יפשיטהו ערום ויכסהו כבלויי הסחבות‪ ,‬ויקראהו ״בן מביש ומחפיר״‪ .‬והעבדים‬
‫האלה גם שניהם הצליחו לעשות העכורה ההיא אשר צוה אזתם לעשותם ככל אשר היה‬
‫חפץ לב המלך‪ .‬אבל לעומת זה מרו אח דבריו באזהרה אשר הזהירם שלא לעשות את הדבר‬
‫אשר שנאה נפשו‪ ,‬חלפו חק ויעשו הדבר הוה נגד רצונו‪ .‬ויהי היום והמלך היה עם שני‬
‫עבדיו ביער במדבר‪ ,‬רצו למשרתיו לקחת את העבד אשר אוהבו‪ ,‬ולהפשיטו ערום ולכסותו‬
‫בגדים טלואים ובלואים ולבזותו ולקללו‪ ,‬ועל העבד אשר שנא צוה שילבשהו בעדי מלכוח‬
‫ולהושיבו על סוס המלך וצניף הכבוד כדור יצנפהו צנפה )ישעיה »‪ ,‬יש(‪ .‬ויהמהו משרחי המלך‬
‫איש לקראח רעהו‪ ,‬ובעיני העבר הנאמן רע ויצעק חמס‪ :‬״הזה שכר עבודחו ובריח אהבתו‪,‬‬
‫לבכר אח בן השנוא על פני בן אהובו הבכור?״‬
‫אחר ימים רבים היה יום השוק בעיר המלוכה אשר התאספו כל בני המדלה רכים ונכבדים‪.‬‬
‫רצו המלך לקחח את העבד אשר שנא‪ ,‬ולהפשיטהו ערום ויחף כמשפטו‪ ,‬וליסרו בכל‬
‫רחובות קריה‪ .‬ואת העבד האהוב‪ ,‬שם עדי יקר על ראשו‪ ,‬וירכבהו בלבוש מלכוח לפני כל‬
‫ההמון הגדול הזה וקראו לפניו ״ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו״‪ .‬אז נודע משפט‬
‫המלך וחכמתו כי רבה היא‪ .‬כי באשר היה )מוכרת( ]מוכרח! לתח לכל אחד את שכרו וענשו‬
‫כאשר הבטיח להם‪ ,‬והיה ארא בעיניו לעשות אח כל הכבוד הגדול לשונאו‪ ,‬והבוז הגדול‬
‫הזה לכן משק ביתו‪ ,‬על כן הקדים ושילם הגמול לאויבו והעונש לאוהבו ביער בערבה‪ ,‬אשר‬
‫הכבוד הזה שנעשה לו אז מאפם ותהו נחשב‪ .‬אם מפני שלא היה בו ממש‪ ,‬כי לא ראהו‬
‫שום אדם רק קוצי המדבר והברקנים‪ ,‬ואם מפני שלא התמיד‪ ,‬כי לקח אח״כ כוס הקצף‬
‫וישתה לרויה לפני רבים עמים‪ .‬וכן הבזיון שעשה אז לאהובו ג״כ הבל הוא משני טעמים‬
‫אלה‪ .‬מה שאין כן הכבוד הגדול והחרפה הגדולה שנעשה לשני אלה בחוך־ עיר המלוכה זה‬
‫נכחב למזכרח לא ימחה לנצח‪.‬‬
‫מעתה מי היודע אז מחשבת המלך ותחבולותיו בשרה יער‪ ,‬בשפכו כוס הכעס על יקירו‪,‬‬
‫ואת אויבו יברך בכבוד מדומה? הלא יאמר טוב אחרית דבר מראשיתו כי הכבוד‬
‫הזה הנעשה לבן מביש ומחפיר‪ ,‬הוא לו תכלית המיון והקלס‪ ,‬והוא העד ]על[ השנאה אשר‬
‫שנאו המלך וחושב מחשבוח להענישו‪ .‬והכעס שכועס על אוהבו להכלימו לפני עצי היער‪,‬‬
‫הוא תכלית האהבה ואות התפארת‪ ,‬כי ילבש בגדי מלכוח והצמידים בשער בת רבים! וכן‬
‫יעשה המלך הגדול אשר לו המלוכה ]הקב״ה[‪ ,‬לעבדיו יושבי שפל אשר הבטיחם רב שכר‬
‫פב‬
‫אוצרות‬
‫המלבי״ם‬
‫גדולי ישראל‬
‫לשומרי מצותיו‪ ,‬ובזיון וקצף לעוברי רצונו‪ .‬ולא ימלט כי גם עבדיו הצדיקים אשר אהבם‪,‬‬
‫]אדם אין צדיק בארץ אשר[ לא יחטא באחת ממצוותיו‪ ,‬אשר עבורם התחייבו עונש המיועד‪.‬‬
‫וגם הרשעים לפעמים יעשו אחת ממצות ה׳ ומוכרח לשלם שכרם‪ .‬ושני אלה לא לרצון לפניו‪.‬‬
‫לכבד את אויביו ולהבזות את אוהביו בעולם הרוחני‪ ,‬בעיר מלכוחו אשר שם הכבוד‪ ,‬כבוד‬
‫נצחי‪ ,‬והבוז הוא כלימת נצח‪.‬‬
‫ו ע ל כן חלק את השכר והעונש בין שני המקומות‪ .‬ומקרים לשלם גמול לרשע פה בעמק‬
‫הבכא‪ .‬בעולם החומרי אשר כולם פגרים מתים‪ .‬פה יעטרוהו בגדולת הצלחה הזמן‬
‫המדומה‪ ,‬העושר והכבוד הכוזב אשר אין בו ממש בעצמוחו‪ ,‬כי כל הזמן שרשו ויסודו כוזב‬
‫חהו ובהו‪ ,‬וגם לא יתמיד‪ ,‬כי כמעט רגע והוא על גדיש ישקוד‪ ,‬וירד שם שאונו והמונו אל‬
‫ירכתי בור ]ביאור המעתיק‪ :‬לבסוף ירד אותו האדם לקבר[‪ .‬ואל עבדו הגאמן ילביש פה בלויי‬
‫הסחבות‪ ,‬יפשיטוהו ערום ויתנהו לבוז בעיגי גולמים אובדים אשר תמס יהלוכו )תהליס נח‪ ,‬ט>‪.‬‬
‫ומי אשר עינים לו לבחון אח הכבוד וההצלחה הזמניות כי חהו הנה‪ ,‬וכל הסמל והבוז אשר‬
‫ימצא בה ג׳יכ אפס ואין‪ ,‬הלא יחעצב מאד על יקר הזמני הארוג מקורי עכביש‪ ,‬מוצהב במסוס‬
‫נוסס )ישעיה י‪ ,‬ית( עץ נרקב המאיר באישון לילה ואפלה מנודח‪ ,‬וישמח אל בלויי הסחבות‬
‫אשר ילבישהו הזמן‪ .‬והוא כחחן יכהן פאר‪ ,‬הוד והדר בביח אלהים במלכות הנפש ]עוה״ב[‪,‬‬
‫״די לעלמין לא תתחבל״ )לניאל ב‪ ,‬מל(‪.‬‬
‫ועל זה דרשו חז״ל )שבת ל ע״ב( על הפסוק ״טוב כעס משחוק״ )קהלח ז‪ ,‬ג( טוכ כעס שכועס‬
‫הקב״ה על הצדיקים בעוה״ז‪ ,‬משחוק שמשחק עם הרשעים בעוה״ז‪ .‬״כי ברוע פנים ייטב‬
‫לב״ )קהלת ז‪ ,‬ג(‪ ,‬כי הכעס הזה בעונש הזמניי הוא אוח האהבה הגמורה להטיב אחריהם‬
‫בעולם הנצחי‪ .‬וה״שחוק״ שמשחק עם הרשעים‪ ,‬באמת אך שחוק הוא‪ ,‬הבל ואין בו מועיל‪,‬‬
‫כשהוא משחגע לפני אבני השדה אשר בשפל לאמר‪ :‬״כי בביתי הון*ועושר״‪ ,‬והוא כטיט‬
‫חוצוח בעיני הנפש הרוחניות אשר הוא האדם העיקרי‪ ,‬היא לא תדע דבר מן ההבלים האלה‬
‫ולא הצטער על העדרם‪ .‬והוא אוח כי שנוא הוא בעיני ה׳‪ ,‬ו״משלם לו על פניו ולהכריחו״‬
‫<ע״פ לבדם ז‪ ,‬י( עפ״י המשל הנזכר‪.‬‬
‫וזהו שאמר במאמר הנ״ל )קהלת ת‪ ,‬יג> ״וטוב לא יהיה לרשע"‪ .‬בחן אח הטובוח הזמניות‬
‫מצד שני הנםיונוח אשר בארחי‪) .‬א( כי טוב לא יהיה לרשע שאין הטוב בו הויה‬
‫עצמייח‪ ,‬כי איננו רק בכח הדמיון לבד‪) .‬ב( ״ולא יאדיר ימים״ שלא יחמיד לנצח‪ ,‬והוא דומה‬
‫בשני ענינייו ״כצל״ שאין בו ממש בעצמו‪ .‬גם אין לו החמדה‪ .‬גס כי דרך הצל שכל שהצל‬
‫מחארך יוחד‪ ,‬הוא סימן שבבר רפה היום לערוב )מליצה ע״פ שופטים יט‪ ,‬ט>‪ .‬וכשבא ער הכליה‬
‫האודר‪ ,‬פתאום שקע השמש ואיננו‪ .‬כן כל שהרשע מחגדל יוחר הוא סימן מפלחו‪ ,‬בעבור‬
‫״אשר איננו ירא מלפני האלהים״‪.‬‬
‫ומצד זה ידלה מים נאמנים לאמר כי )קהלת מ‪ ,‬יל> ״יש הבל אשר נעשה על האדן‪ ,‬אשר‬
‫יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים וגו׳ אמרתי שנם זה הבל״‪ .‬ההבל‬
‫הזה שאנו רואים שמגיע אל הצדיק בעוה״ז כמשפט הראוי לרשע‪ ,‬ואל הרשע ]מגיע[ כמשפט‬
‫הצדיק‪ ,‬אינו הבל אמחי‪ ,‬רק יחיחס ההבל הזה על ה א ‪ p‬בלבד‪ ,‬בעוד לא ראו אור השכר‬
‫הרוחני אשר יחנו לצדיק בקריח מלך רב‪ ,‬בחיים שאחר המוח‪ ,‬שאין אחריו מוח‪ ,‬והרשעים‬
‫יהיו דראון עולם במווח שאחר החיים שאין חיים אחריו‪ .‬אמרהי בהשקפה האמח וראייה‬
‫העתיד שגם זה הבל‪ .‬ומה יתרון מולך בחזיון לילה‪ ,‬ובטרם בקר והנה חלום‪ ,‬וכדרך שאמר‬
‫פירוש לבמה מפסוקי קהלת‬
‫פג‬
‫אםף <שהלים פ״ג‪ (3-5 ,‬״ואני כמעט נטיו רגלי וגו׳ כי קנאתי בהוללים וגו׳ )עג‪ ,‬יא( ואמרו איכה‬
‫ידע אל וגו׳ <עג‪ ,‬י‪ 0‬עד אבוא אל מקדשי אל״ ]כלומר[ בית מקדש מלך בעולם הנצחי‪) ,‬מג‪,‬‬
‫ח‪-‬יח( ״אבינה לאחריתם׳‪ /‬כי אך בחלקות תשית למר‪ ,‬שע״י הטובות הזמניות שנתת להם‬
‫״הפלתם למשואות״‪ .‬כי יעופו ההצלחות האלה כאשר יעוף החלום ע״י היקיצה ]״כחלום‬
‫מהקיץ״[‪ ,‬בעח אשר ״בעיר״ המלוכה ״צלמם תבזה״‪ .‬ואני רואה אז כי )פג‪ (» ,‬״בער״ הייתי‬
‫בהתלונני על ההצלחות‪ ,‬כי הלא אז <עג‪ ,‬מ‪-‬מן ״אחזת ביד ימיני ובעצתך תבחני״ לבחור דרך‬
‫החיים האמתיים‪ ,‬ונתח לי עוז בעולם החומרי למען )עג‪ ,‬כל( ״ואחר כבוד חקחני" בעולם הנצחי‪.‬‬
‫״זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח‪ ,‬יקר מחכמה מכבוד ס כ ל ו ת מעט״ )קהלה י‪ ,‬א ‪.‬‬
‫א ו מ ד כמו שזבובי מות יבאישו ויביעו אח השמן המרוקח וממולח בבשמים‪ ,‬יען שהריח שבו‬
‫הוא מקרה קלוט אותו מן הבשמים‪ ,‬מה שלא יהיה כן בשמן המור אשר הריח עצמיי‬
‫לו‪ ,‬כי לא יחפעל מן הזבובים המחים‪ ,‬כן יקר וכבד מחכמה‪ ,‬מחכמה מכבוד‪ ,‬היינו מחכמה‬
‫הגםבבת מכבוד‪ ,‬ר״ל החכמה אשר שקד בה בעבור השגת הכבוד‪ ,‬שאז השיג אה החכמה‬
‫במקרה ע״י אהבח הכבוד שהוא אצלו ]מטרתו[ באמה‪ ,‬החכמה המקרית הזאה הכבידה םכלוח‬
‫מעט‪ ,‬שאם הלוה אליה מקרה הסכלות הכביד כף המשקל ותכריעהו לרוע‪ ,‬וכעוף תחעופף‬
‫חכמחו‪:‬‬
‫(‬
‫עד כאן מצאגו‪ ,‬וחבל על דאבדין‬
‫שאר פניניו היקרים‬
‫יחזיר לנו ה׳ א ת אבידתנו‬
‫]ב[ וכן אספנו יתד מכל כתביו שבמקומות אחרים ביאורים שונים לכמה מן הפסוקים‬
‫שבספר קהלת‪ ,‬כיון שאין בידינו פירושו הרחב לםפר קהלת‪ ,‬כשלעצמו ]הסימון =א'׳חמ‪,‬‬
‫ענינו מהדורה קמא של ״ארץ חמדה"[‬
‫קהלת‬
‫קהלת‬
‫קהלת‬
‫קהלת‬
‫קהלת‬
‫קהלת‬
‫קהלת‬
‫קהלת‬
‫קהלת‬
‫קהלת‬
‫קהלת‬
‫קהלת‬
‫קהלת‬
‫ג‪ ,‬יד‬
‫ג‪ ,‬כא‬
‫ד‪ ,‬כ‬
‫ד‪ ,‬ח‬
‫ה‪ .‬א‬
‫ו‪ ,‬א‬
‫ז‪ ,‬א‬
‫ז‪ .‬יד‬
‫ח‪ .‬א‬
‫ח‪ .‬א־יד‬
‫טי יד‬
‫י א‬
‫יא‪,‬‬
‫א׳׳חמ דברים ‪178‬‬
‫כל אשר יעשה‪ ,‬הוא יהיה לעולם‬
‫מי יודע רוח בני אדם‬
‫דברים כה‪ ,‬ט‬
‫ושבח אני את המתים‬
‫א״תמ דברים ‪179 ,178‬‬
‫יש אחד ואין שני‬
‫א׳׳חמ דברים ‪179‬‬
‫משלי יג‪ ,‬ג‬
‫יהיו דבריך מעטים‬
‫א״חמ דברים ‪179‬‬
‫יש רעה‪ ,‬ראיתי תחת השמש‬
‫א״חמ תחילת במדבר‪ .‬ד״ה במדרש צדקתך‬
‫טוב יום המות מיום הולרו‬
‫בראשית לה‪ ,‬ג‬
‫וכיום רעה ראה‬
‫ומי יודע פשר דבר‬
‫ארצות שלום‪] ,‬תחילת ו[‬
‫א״חמ דברים ‪180-182‬‬
‫]ביאור כמעט כל הפרק[‬
‫כמדבר כא‪ .‬תורה אור‪ :‬וכן משלי כא‪ ,‬כב‪-‬כג‬
‫עיר קטנה ואנשים‪ ,‬מעט‬
‫א״חמ דברים ‪182‬‬
‫זבובי מות יבאיש יביע‬
‫במדבר טו פםקא ע‬
‫שמח בחור בילדותך‬
‫פד‬
‫גדולי ישראל‬
‫המלבי״ם‬
‫אוצרות‬
‫החרש והמסגר‬
‫סיכום עניני סוד‪ ,‬הנידונים כ״שיר השירים״‬
‫מאמר הנכתכ ע״י המלבי״ם‪ ,‬ונדפס בםוף שיר השירים‬
‫הלא ידענו זאת כי הדברים הרוחניים האלהיים עת ירדו ממרום קרשם להתהלך בשפל‪,‬‬
‫ישימו צעיף על ראשם ויחעטפו במעטפוח‪ .‬הנשמות הקדושות ברדתן מטה גולם וגויה‬
‫תלבשנה‪ ,‬בי ״כן תלבשנה בנות אל מעילים״ עת תבאנה אל בני האדם‪ .‬וכן מלאכי רוח‬
‫עח ישוטטו בארץ ישענו ״החת העץ ויאכלו״ וכן יחכסו סודוח התורה בגד ארוג וטווי‪,‬‬
‫מקורי ספורי העולם ועניניו‪ ,‬ופליאוחיה ישימו על פניהם מסוה‪ .‬יעליטו טל אור יקרות ועל‬
‫הברק‪ ,‬בל יחן על עיני עטלף הבלול או עורת • ״אורייתא איה לה לבושא וגופא ונשמתא‪.‬‬
‫טפשין דבר נש מסחכלין בלבושא‪ .‬אינק דחכימין יתיר וכו׳ מסתכלין בנשמחא" ‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫אמנם‪ ,‬עם הבחירה‪ ,‬ראה ראינו כי לא דמה המכסה הלוט הלוט אח פני השיר הקרוש‬
‫הזה‪ ,‬אל המסכה הנסוכה על כל כתבי הקדש‪ .‬כי מקראי קדש כולם לבשו בגרי‬
‫יקר ויבואו בעדי עדיים י• כי הספורים אשר יתבשלו סתריהם במו‪ ,‬כולם קדש המה‪ ,‬כולם‬
‫בני אל חי‪ ,‬כולם מפיקים זיו ונוגה‪ ,‬מלאים חכמה ומוסר‪ ,‬מלמדים עצה ותושיה ומישרים‪,‬‬
‫מחכימים פחי‪ .‬לא כן השיר הזה‪ ,‬לבש אדרה שער ו י ח כ ם שק ואפר ויהיה כשיר עגבים‪,‬‬
‫לשיחה בפי פריצים ולשוחי שכר נגינוח • )הלא הראה כי נסך ה׳ רוח חרדמה ויעצם את‬
‫עיני איזה המבארים והמחרגמים בחומשי אשכנז יי• וילכו נחיבות לא שלום י• בחללם קדושת‬
‫השיר הזה‪ .‬כי פחרוהו כצורתו כפי קליפחו‪ ,‬ויהיה להם כשירח הזונה • וגם פהרון מליצחו‬
‫הפשוטה לא ירעו‪ ,‬ועל כן בתרוהו לבתרים י• קרעוהו לגזרים‪ .‬היה <‪£‬זם למים המאררים‬
‫ולמרים‪ ,‬ויאמרו כי הורכב משירם שונים המונים המונים‪ :‬שיר היין‪ ,‬שיר ידידוח‪ .‬שיר האביב‪.‬‬
‫שיר המחול‪ ,‬וכדומה(‪:‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪2‬‬
‫‪14‬‬
‫‪13‬‬
‫‪5‬‬
‫אך זה האות על הוד השיר הזה‪ ,‬וזה המופת על רוב הדרו וקדושחו‪ ,‬כי בעבור שגם השמלה‬
‫אשר בה יתעטף היא כתונת בד קודש ומעטה החלה‪ ,‬לכן לרוב אורו וזהרו גם שמלתו‬
‫לאורו לא יחראה בלא תיק ונרתק‪ .‬לכן שם חשך םתרו וערפל חתולתו‪ ,‬באופן שהפירוש‬
‫אשר קראתיו בשם ״מליצה״ הוא ספור החיצוני של השיר הנשגב הזה‪ ,‬והוא המשל באמת‬
‫כמו שאבאר‪ .‬והפירוש אשר קראחיו שמו ״משל״ היא קליפה חיצונה מקפח את הלבוש הרק‬
‫וסוככת על האדרח היקר מעטה לבושו‪ .‬המליצה קדש‪ ,‬והמשל חול‪ ,‬המליצה הוא הפשט‬
‫הפשוט‪ ,‬והמשל הוא משל אליו‪ .‬המליצה הוא משל אל הםודוח הנעלמוה הצפונות בשיר‬
‫הקדוש‪ .‬והמשל הוא משל אל המשל‪ ,‬לכוש אל הלבוש‪ ,‬לבוש שק על לכוש מלכות‪ ,‬בחנות‬
‫עור על כחנור אור‪ .‬וכמו שיתבאר עור‪:‬‬
‫‪16‬‬
‫ו‪ .‬מליצה ע״פ שמו״ב יג‪ .‬יח ‪ .2‬בראשית יח‪ ,‬ת ‪ .3‬ויקרא ככ‪ ,‬ככ ‪ A‬והר ח״ג דף קנכ ע״א ‪ .5‬קריאה‬
‫לעם ישראל‪ ,‬שהם העם הנבחר ‪ .6‬ע״פ ישעיה כה‪ ,‬ן ‪ .7‬יחוקאל טז‪ ,‬ז ‪ .8‬ט״ם וצ״ל יתלבשו ‪ .9‬זכריה‬
‫יג‪ ,‬ד‪ .‬מנהג הנדרים ללבוש בגדי סיגוף ‪ .10‬ע״פ תהלים סט‪ ,‬יג וו‪ .‬כוונתו לתרגומו של ר׳ משה דעסוי‬
‫)מנדלםון( ‪2‬ו‪ .‬לעג‪ .‬כי התרגום נקרא ״נתיבות שלום״ ‪ .15‬ע״פ קידושץ מט ע׳׳א‪ ,‬שאץ לתרגם כצורתו‬
‫‪ .14‬ישעיה כג‪ ,‬טו ‪ .15‬עיין ירמיה לד‪ ,‬יח ‪ .16‬איוב לח‪ ,‬ט‬
‫פה‬
‫מאמר החרש והמסגר‬
‫ומעתה כי ישאלך איש לאמר על מה הוסר השיר תות כפי פשוטו? ומה הוא הספור‬
‫המשלי שלו? השמר לך ושמור נפשך מאד פן תאמר לו כי פשוטו הוא דברי רעיה‬
‫ורועה‪ ,‬דברי עלמה ודודה‪ ,‬דברי תריס וחשק‪ ,‬חלילה וחלילה! רק כה אמר אליו‪ :‬הספור‬
‫המשלי שלו כפי פשוטו הוא קורוח הרעיה הקדושה נשמת שלמה המלך ע״ה וויבוחה עם‬
‫רודה בשחקים בחמש עתים אשר יצאה מן הבור‪ ,‬והסירה את שמלח שביה מעליה‪ ,‬ותבא‬
‫אל חצר ביח המלך הפנימית בהדרת קדש‪ .‬הוא הסיפור‪] ,‬ו[הוא המשל‪ ,‬והוא הפשט הפשוט‪.‬‬
‫רק באשר הסיפור הקדוש הזה יקר מאד נעלה ונבדל מכל סיפורי כתבי הקדש‪ ,‬כי כולם‬
‫מספרים קורוה העולם השפל החומרי וענינים מוחשים‪ ,‬אשר כל אדם חזו בם‪ ,‬עין אנוש יביט‪,‬‬
‫ואזן מלין הבחן‪ ,‬וכל בשר ישימו וישכילו יחדו‪ .‬לא כן השיר הזה המדבר מקורוח הנפש‬
‫האלהיה ועניני הנשמה הרוחנית‪ ) ,‬ב ע ל ו ת ה ( ]בעלייחה[ וברדחה‪ ,‬בשכנה בנויה ובצאתה‪ ,‬ייחוסה‬
‫עם העולם הרוחני וענינה עם כחות הגויה‪ ,‬שכולם הם ענינים נעלמים נפלאים ונסתרים‪ ,‬כולם‬
‫מושגי השכל לא מושגי החושים‪ .‬כי הנפש ועצמותה לא הראה בעין ולא ישיגוהו חוש ומוחש‪.‬‬
‫ולבן ילאה גם בעל הלשון לספר קורותיה במאמרים פשוטים‪ ,‬כי לא נמצא בלשון ״שמוה‬
‫ומלות ופעלים״ אשר יורו בעצם על ענינים רוחניים ועל מושגים השכליים‪ .‬כי השמות שמהם‬
‫נבנה הלשון כולם לוקחו מן המוחשים‪ ,‬וכלם הונחו על עניני העולם החומרי לבד‪ .‬לכן בעת‬
‫ירצה בעל הלשון לספר דבר מן הרוחניים‪ ,‬אין בלשונו מה שיורה עליהם בעצם וראשונה‪ .‬וכי‬
‫ימשש אח כל כליו לא ימצא אומר ודברים אשר בם יחוה מחשבוחיו‪ .‬ועל כן יאלצנו‬
‫ההכרח להלביש דבריו ב״שמוה ופעלים״ מושאלים המונחים בעצם על עניני העולם השפל‬
‫חנחונים החח חוקי החנועה הזמן והמקום‪ ,‬וכדומה‪ .‬וכן היה מוכרח ברצוחו לספר דברי השיר‬
‫הא שמדבר מן הרוחניים‪ ,‬להשאיל שמוח ומלוח משלים ודימוים ולבושים מן העולם המוחש‪,‬‬
‫לצייר את הנשמה הרוחנית ותשוקתה אל הדוד הנעלם‪ ,‬בציור עלמה מתרפקח על דודה‪ ,‬את‬
‫הדוד הקדוש ]הקב״ה! המשגיח באהבתו על נפש חסידיו‪ ,‬כציור רועה במדבר ]ה[חושק אילת‬
‫אהבים וכדומה‪ ,‬ככל דברי השיר כי אין אומר ואין דברים בלשון‪ ,‬אשר ידבר בם האדם וחי‬
‫בעודו מחהלך בגויה על דברים רוחניים‪:‬‬
‫‪17‬‬
‫‪16‬‬
‫‪19‬‬
‫על פי הדברים והאמה האלה נטיחי מדרך המפרשים מלמו‪ ,‬כי כפי דרכם פשט השיר הוא‬
‫‪" .‬שיר ידידות״ בין דוד ורעיה‪ ,‬רק חוכו רצוף אהבה‪ ,‬ויכוח בין ה׳ עם סגולחו וכדומה‪,‬‬
‫וכפי דרכם תוכו קרש וקליפחו חול‪ ,‬והוא נמשל ככהן גדול ולובש בגדים צואים‪ ,‬וכמלאך ה'‬
‫הבוער באש מחוך הסנה‪ .‬וגם זאח כי התוך והנמשל כפי דרכם בא דרך דרוש או רמז רחוק‬
‫מגבול הפשט‪ ,‬רב הדרך ביניהם‪ .‬עד שאם ישאל איש מה הפשט הפשוט לא נמצא מענה‬
‫רק אם נאמר שהוא שיר ידידות‪ .‬לא כן כפי הדרך אשר סללחי‪ ,‬הפשט קודש‪ .‬והלבוש טהור‪.‬‬
‫כי פשט השיר הוא דברי ויכוח בין הנפש וכין האלוה דודה‪ ,‬הוא הלבוש החיצון‪ ,‬קדוש הוא‬
‫וטהור‪.‬‬
‫והוא‬
‫לא זולחו הוא הפשט הפשוט‪ ,‬כי גדר הפשט וחנאיו הוא‪:‬‬
‫א( שיסכימו‬
‫ב( שיכיל‬
‫עניניו עם מחבר הספר ועם קורוחיו‪,‬‬
‫מליצת הסיפור כפי חוקי הלשון בלא רוחק‪,‬‬
‫‪ .17‬דברים כא‪ ,‬יג ‪ .18‬איוב יב‪ ,‬יא ‪ .19‬ע״פ תנחומא‪ ,‬משפטים‪ ,‬י״ב‬
‫אוצרות‬
‫פו‬
‫ג( שיסכים‬
‫ד( שיוקחו‬
‫המלבי״ם‬
‫גדולי ישראל‬
‫עם כל הספור ועם המשך המאמר מראש עד סוף‪,‬‬
‫הקדמוחיו מן השכל הפשוט לא ממקומות רחוקים‪ ,‬שאז ]אם כך[ ינקב בשם‬
‫״דרוש״ או ״רמז״‪ .‬ובזה תבחן כי הפי׳ הנקרא בפנים בשם ״מליצה״ שומר‬
‫ארבעה הנאים אלה‪:‬‬
‫א( כי הוא מםכים עם קורות שלמה מצד נשמתו‪ ,‬שיצאה חמש פעמים ממיתו ודבקה בחיי‬
‫העולמים דודה‪,‬‬
‫כ( שהוא רצוף בפשט הכתובים בלא זרות ובלא דוחק‪,‬‬
‫ג( שהוא משתרע על כלל הספר והמשך מאמריו מראש וער סוף בדרך אחד‪,‬‬
‫ד( שהקדמוחיו לא יובאו ממרחק לא מדרוש וסוד ומחק רק טבועות בשכל עצמו כפי הפשוט‪.‬‬
‫ובזה ״גלותי את חרפה מצרים״ מעל הכתובים האלה‪ ,‬באומרם כי הוא דרך חול‪ ,‬וכי‬
‫לא נמצא לו פשט כפי המסלה הדורכת אל הקדש‪ .‬והנה לא הבינו עצת ה׳ וחכמתו‪ ,‬״כי‬
‫רעה נגד פניהם״ ו‪:2‬‬
‫‪2 0‬‬
‫‪22‬‬
‫"כתר לי זעיר ואחיד כי עוד לאלוה מלין״ • כי אחרי אשר גמרנו אומר כי הפירוש הנקרא‬
‫״מליצה״ הוא הלבוש‪ ,‬והוא המשל אל הסודות הצפונים בתעלומות השיר; חבקש‬
‫לדעת מה הנמשל‪ ,‬ומה התעלומות האלה הנשגבות‪ .‬אומר אליך‪ ,‬לך נא קרא דברי רשב״י‬
‫בקדשו בזהר ובתקוניס ודברי המקובלים והרמב״ן בראשם‪ ,‬כי פירוש דברי השיר על ויכוח‬
‫הרעיה העליונה צדק מלכוחא קדישא עם חפארת ישראל דורה‪ ,‬אלהי חסרה יחי‪ ,‬היא הכלה‬
‫הכלולה הרמה והנשאה המשוררת; היא השושנה הנושאת חמש עלים תקיפים חמשה שירים‬
‫האלה בקדש‪ .‬אם אמנם קטן אנכי ודל מלדבר בנשגבוה כאלה‪ ,‬לא אחדל לרשום בזה ראשי‬
‫דברים במשל וברמז‪ ,‬כפי קוצר יד השגחי ומיעוט ידיעתי‪:‬‬
‫‪2 3‬‬
‫‪24‬‬
‫נודע כי בה שבע אם שלמה‪ ,‬ודוד ידיה מלכוהא קדישא‪ ,‬והיה רגל רביעי במרכבה‪,‬‬
‫״ויעש דוד שם״ ־ ושלמה ישב על כסא ה׳ למלך־ וחרב חכמת שלמה • ולבשה‬
‫עטרת תפארת‪ ,‬נתמלא הים והלבנה‪ ,‬וקיימא םיהרא באשלמוחא )ימז״ש נזהר ויחי דף ומ״ח ע״כ‬
‫ולף רמ״ט פ״ב וממה מקומות(‪ .‬וידוע שהענף נכלל בשורש‪ ,‬וכל מה שקרה אל הענף קרה אל‬
‫השורש‪ .‬וכמו שנפש שלמה היתר‪ ,‬חחלה שחולה ב נ ו ה דבקה באלהים חיים בחיי עד ונעימות‬
‫נצח‪ ,‬ואח״כ ירדה ממעונה נכלאה בגוף והלבש גולם וגויה‪ .‬כן שרשה הנעלה המולכת‬
‫באצילות י • היתה החלה דבוקה עם דודה פנים בפנים‪ ,‬ואור הלבנה כאור החמה ואח״כ‬
‫ירדה משרשה אל עולם הפירוד • שהיא לנגדה בייחוס גוף וכלים ולבושים‪ ,‬והוא ״גלות‬
‫השכינה״ כנודע‪:‬‬
‫‪2 6‬‬
‫‪2 5‬‬
‫‪2 8‬‬
‫‪27‬‬
‫‪29‬‬
‫‪50‬‬
‫‪2‬ג‬
‫‪3‬‬
‫‪35‬‬
‫‪ .20‬מליצה ע״פ יהושע ה‪ ,‬ט ‪ .21‬מליצה ע״פ שמות י‪ ,‬י ‪ .22‬איוב לו‪ ,‬ב ‪ .23‬בפירושו ל״שיר השירים״‪,‬‬
‫מובא ב״כתבי הרמב״ך )מהד׳ מוסד הרב קוק‪ ,‬ח״ב עמ׳ תפ״ה ועוד( ‪ .24‬זהר ח׳׳א דף א ‪ .25‬כינוי‬
‫למלכות )עיין ״פרדס רמונים״ לרמ״ק‪ ,‬שער כ״ג‪ ,‬ערכי הכינויים‪ ,‬דייה בת( ‪ .26‬עיין ״פרדם רנזונים״‬
‫לרמ״ק‪ ,‬שער כ״ג‪ ,‬ערכי הכינויים‪ ,‬ערך דוד ‪ .27‬שמו״ב ח‪ ,‬יג‪ .‬וענין ״שם״ הוא כינוי לספירת מלכות‬
‫)״פרדס רמונים״‪ ,‬שער כ״ג‪ ,‬ערך‪ :‬״שם״( ‪ .28‬מל׳׳א כ‪ ,‬יכ ‪ .29‬מל״א ה‪ ,‬י ‪ .30‬נשמת האדם היא ניצק‬
‫אלוה ממעל‪ ,‬בדברי רמב״ן בבראשית כ‪ ,‬ט ‪ .31‬מלכות האצילות ‪ .32‬ישעיה ל‪ ,‬כר ‪ .33‬עולמות כריאה‪,‬‬
‫יצירה ועשיה‪ ,‬הם עולמות הפירוד‬
‫פז‬
‫מאמר החרש והמםגר‬
‫ואבאר מעט‪ ,‬הנה הנפש הגם שהיא אחת בעצמותה‪ ,‬ובכל זאת ראינו כי פעולותיה באמצעות‬
‫כלי הגויה יחחלקו לשלש חלוקות )א( פעולותיה השכליות באמצעות המוח והגולגולח‪,‬‬
‫)ב( פעולותיה החיוניות ע״י הכלים האמצעים מן הצואר עד החזה ושרשם הוא בלב‪) ,‬ג(‬
‫פעולותיה הטבעיות ע״י הכלים התחתונים של הגויה‪ ,‬מן החזה ולמטה‪ .‬והגם שהנפש היא‬
‫אחת‪ ,‬בכל זאת יתראו ממנה פעולוח אלה הנבדלות לפי הכלים שע״י תפעול‪ .‬כי כל פעולה‬
‫וכל מעשה תקדים לעלוח במחשבה‪ ,‬ואז תפעול באמצעות כלי המחשבה‪ ,‬ושם תתגלה בכל‬
‫החכמה והבינה והדעה‪ .‬ואחר ההסכמה במחשבה יתעורר הכח המתעורר במדות‪ .‬ואז תחגלה‬
‫ע״י כלי הלב במתח לחסד או לנקמה או לרחמים או ליתר המתח‪ .‬ואח״כ הוציא הפעולה‬
‫לידי מעשה‪ ,‬ואז חתגלה בכח הטבעיים המניעים להחנענע ולהשלים הפעולה‪:‬‬
‫וכאשר הנפש היא חפשיח בפעולוחיה‪ .‬יצויר בכל פעולה שני קצווח ואמצעי ביניהם‪ .‬למשל‬
‫בכח המתח‪ ,‬גאוה ושפל רוח‪ ,‬וביניהם ענוה • פזרנות וכילות ]קמצנות[ וביניהם‬
‫נדיבות‪ .‬חסד ורוגז וביניהם רחמים‪ .‬וכן בפעולוח‪ ,‬שתפעול כפי התעוררוח המתח לטוב או‬
‫לרע או ממוצע בין טוב ורע‪ .‬וכן במחשבה‪ ,‬חכמה בינה ודעה‪ .‬וחכליח כל הפעולוח באה‬
‫מצד מדת המלכוה והממשלה אשר בנפש‪ ,‬שבה חנהיג אח הגוף‪ .‬כי הממשלה הזאת תשתרע‬
‫מראשיה המחשבה עד סוף המעשה‪ .‬בכח הזה תתנענע במחשבה ובמדות ובמעשה‪ .‬היא‬
‫ראשית המחשבה והיא אחרית המעשה‪.‬‬
‫‪34‬‬
‫‪35‬‬
‫נמצא יש בנפש האדם כפי החגלוחה בהנהגה הגויה עשר מתח‪ .‬שלשה טורים בנפש‬
‫השכליות • ושלשה בחיוניח ושלשה בצומחת • וכח המלכות והממשלה אשר‬
‫בנפש היא העומדת בראש ובסוף‪ .‬אולם יתע כי הנפש כפי מה שהיתה במקורה הנשגב לא‬
‫יצויר בה כל אלה‪ .‬כי אז היחה שכל מופשט מחומר‪ ,‬אשר לא לבד שלא יצויר אצלה שיה‬
‫פעולה‪ ,‬ושום החפעלוח מן המדוח שהם בכח המתעורר‪ ,‬כי גם מה שהיהה חיה ומשכלת‬
‫גם בשרשה‪ ,‬אינה כדמות החיים וההשכלה בגויה‪ .‬כי שם השכילה השכלה פתאומית‪ ,‬כשכל‬
‫הנפרד הבלתי נתלה בזמן ובמקום‪ .‬ואין לזה שום ייחוס עם כח החכמה והבינה ודעה המחגלים‬
‫ממנה באמצעות כלי הגויה שהיא השכלה הדרגחי‪ ,‬אשר ישיגוה משיגי החומר הנתלה בזמן‬
‫ובמקום‪ ,‬בםיבוח ומסובבים וכדומה‪ .‬א״כ יפלא איך יצויר שהנפש הזאת הנפרדח מחומר‪,‬‬
‫ימצאו בה הכחוח והמתח האלה אשר יתגלו בה אחרי ההערכה בחומר ונקשרה עמו?‬
‫‪36‬‬
‫‪3 7‬‬
‫‪38‬‬
‫ע״ז אמרו המקובלים כי בעת תנענע הנפש ממחצבתה להקשר בחומר‪ ,‬תתלבש בלבוש דק‪,‬‬
‫תתהלך בצלם ובדיוקנא‪ ,‬כדמות החומר <כמ״ש בזהר רמי לף רל״ג ע״ב כי אינון נשמתי! וכוי כולהו‬
‫קיימי קמי לקוג״ה על לא כחמין לעלמא בההיא ליוקנא ממש לאתתזון לבתר בעלמא ההיא מחו לגומא לבר נש וכוי‬
‫וק הוא בפ׳ שמות לף י״א ולף י״ג ע״ב(‪ .‬כיוונו במליצחם כי אז יוולד בה הכח לפעול בעת שתתחבר‬
‫עם החומר‪ ,‬במדוח ובדרכים האלה הנגבלים כפי כח כלי החומר שע״י הפעול‪ .‬והיא הלבוש‬
‫הדק שיתגלו בה הכחות האלה בכח‪ ,‬עד שבהקשרה בגויה יצאו אל הפועל‪ .‬ולפי זה גם בעח‬
‫החנענע הנפש לרדת ממקורה אל הגויה‪ ,‬נולד לה מלבוש רוחני שע״י החראו בה עשר מדות‬
‫אלה הנז׳ בכח ובדרך רוחני‪ ,‬והם היו שורש שיצאו אח״כ ע״י כלי הגויה מכה אל הפועל‪:‬‬
‫‪ .34‬רמב״ם )פי׳ על אבות‪ ,‬פרק ד׳ משנה ד‪ ,‬״מאד מאד הוי שפל רוח״; וכץ בהקדמתו לאבות‪ ,‬פרק ד‪,‬‬
‫לבחור המדה האמצעית( ‪ .35‬מלכות היא אחרית המעשה )״סוף דבר כמחשבה חחילה״( ‪ .36‬חכמה‪ ,‬בינה‬
‫ודעת ‪ .37‬חסד‪ ,‬גבורה ותפארת ‪ .38‬נצח‪ ,‬הוד‪ ,‬יסוד‬
‫פח‬
‫ו״מכשרי‬
‫גדולי ישראל‬
‫הטלבי״ם‬
‫אוצרות‬
‫אחזה אלוה"‪ .‬כי כבר אמרו חז״ל )במל׳ רבה פי״ט ונמל׳ קהלי!( "גדול כחן של נביאים‬
‫שמדמים רמוה גבורה של מעלה לצורת אדם"‪ ,‬ובב״ר )סכ״ז( ״שמדמין צורה‬
‫ליוצרה״‪ .‬רצו בזה כי אנחנו לא נוכל להשיג את ה׳ מצד עצמותו‪ ,‬רק מצד הנהגתו אח‬
‫העולמות‪ .‬והמציאות בכלל מסודר ונעיר בחבנית קומת אדם‪ ,‬כי האדם הוא עולם קטן‪ ,‬וכולל‬
‫בתוכו בל הבחות הנמצאים בבל העולמות )במ״ש בזהר גב״מ ומיין בע״ה שער עיגולים ויושר ושער הצלם‬
‫פ״א‪ ,‬יכן במורה נבוכים ת״א פרק ע״ב>‪ .‬ועצמותו ית״ש מתפשט וממלא אח כולם כדמיון הנשמה‬
‫המחפשטת ומםתתרה בגוף האדם‪ .‬וכבר דברנו מזה במקום אחר בפרטוח )הערת המעתיק‪ :‬עיין‬
‫ביאור רמו לזכריה ‪ ,3‬ט‪ .‬וק לאיוב לת‪ ,‬לת(‪ .‬והנה ציור האדם הגדול ויחוסו אל האדם שהוא העולם‬
‫הקטן מהחיל מן העולמוח הנפרדים‪ .‬שהם יצוירו כעין לבוש וגו׳ והם עולם הכםא ועולם‬
‫החיוח ועולם האופנים ״והי בם״ בקדש‪ ,‬ושכינחו חחלבש בהם וההגלה בכל אחד כפי כח‬
‫אוחו העולם‪ .‬בעולם הכסא החגלה כדמיון הנשמה המחגלה במוח‪ ,‬ששם כח החכמה והבינה‬
‫והרעה )״אימא מקעא בטרסיא״ ‪> .‬כעולם החיוה חחגלה כדמיון המתעורר בלב ששם שורש‬
‫המרוח )״זעיר מקנן ביצירה״ י >‪ .‬ובעולם האופנים החגלה כדמיון הנפש המהראה בכבד‪ ,‬ששם‬
‫פעולה הטבע וגמר הפעולה והעשיה‪ .‬ושכינת עוזו ]הערת המעתיק‪ :‬זו רביעית( הפעול בכל‬
‫עולם כפי כלי העולם וכוחו כדמיון הנפש בכלי הגויה‪.‬‬
‫‪3 9‬‬
‫‪0 a‬‬
‫‪4‬‬
‫אולם אחר כי בעצמוח הא״ס לא יצוייר שום מחשבה ומרה ופעולה‪ .‬בהכרח כי בעח ]ש[עלה‬
‫ברצונו הפשוט להוציא אח העולמות ולהנהיגם‪ ,‬האציל מכבודו "אצילות״ קדוש‪ ,‬שבו‬
‫יהיו כל הכחוה האלה מצויים בכח‪ ,‬והוא יהיה שורש לכל המרוח שיתגלו אחרי זה בבלי כל‬
‫עולם ועולם לפי עניניו‪ .‬וזה ממש כמו שהנפש בעח הנוע לררח ממחצבה אל הגויה‪ ,‬חתלבש‬
‫בלבוש רוחני שבו מצוירים המרוח שבהם הפעול בגויה בכח‪ ,‬והם עשר מדוח כנ״ל‪ .‬כן כביכול‬
‫האציל עולם הםפירוה‪ ,‬הם יהיו השורש לכל המדוח שבהם ינהיג‪ .‬וימי^א בם שלשה טורים‪,‬‬
‫טור האחד כנגד המחשבה • וטור השני כנגד המרוח • וטור השלישי כנגד הפעולוח ו כ ב ר‬
‫אמרנו כי בכל א׳ הצוייר ההנהגה בג׳ דרכים‪ ,‬שני הקצוה וקו האמצע‪ .‬וכן נמצא בטור הא׳‬
‫חכמה ובינה ודעה‪ .‬בטור השני חסד גבורה ורחמים‪ .‬בטור השלישי נצח הוד יסור‪ .‬ואחר‬
‫שחכליח המעשה הוא שיתגלה כבור מלכוחו וממשלתו בכל העולם‪ ,‬והיא סוף מעשה במחשבה‬
‫החלה‪ ,‬נמצא שמרח מלכוה הוא האחרונה במעשה‪ .‬והיא כהר עליון ברצון הקדום‪ .‬כסוד אני‬
‫ראשון ואני אחרון‪ .‬והם עשרה לבושין אשר ה׳ מלך גאוח לבש‪ ,‬שעי׳י הלבושים האלה‬
‫שנהעטף מזיו הדרו ניחן מקום לגילוי כחוחיו והנהגהו‪» .‬וכמ״ש מ״ר פ״ב‪ :‬נתעטף הקב״ה כשלמה‬
‫והבהיק (יו הלמ מסוף העולם ועל סופו(‪ .‬אולם גילוי כל המתה היה כדי להנהיג ולמשול על כל‬
‫המעשים בכח מדת המלטת‪ ,‬שע״י ובאמצעוחה ינהיג אח כל העולמוה‪:‬‬
‫‪42‬‬
‫‪43‬‬
‫‪M‬‬
‫והנה כמו שהנפש יש בה הבדל בין העח שהיחה במחצבה דבוקה בשרשה‪ ,‬שאז היחה‬
‫שכל מופשט מחומר ומשכלח בכח שאין לו סוף‪ .‬ופעולוחיה הרוחניים מחפשטים לבלי‬
‫חכליח‪ ,‬וגם בעח שהחנענע לרדח אל החומר‪ ,‬או בעח חחפשט ממנו‪ ,‬שאז כבר לבשה לבוש‬
‫הדק בדיוקנא רהאי עלמא‪ ,‬שהיא ההכנה לפעול כפי מרח החומר וכליו‪ ,‬בכל זאה כל עוד‬
‫לא נכלאה בגויה אין מעצור בעד רוחניוחא‪ .‬ואין כלי וגבול הסוגר בעדה‪.‬‬
‫‪ .39‬תהלים סח‪ ,‬יח ‪ .40‬תקוני זהר )מהד׳ מוסד הרב קוק‪ ,‬ענז׳ בג ע׳׳א( ‪ .41‬שם )אבל בלשון אחח‪,‬‬
‫מקגנא במטטרו״ן‪ ,‬והיינו הן־( ‪ .42‬חכמה‪ ,‬כינה ודעת ‪ .43‬חסד‪ ,‬גבורה‪ ,‬תפארח ‪ .44‬נצח‪ ,‬הוד‪ ,‬יסוד‬
‫מאמר החרש והמסגר‬
‫פט‬
‫‪45‬‬
‫לא כן בעה באה בין הבשרים‪ ,‬שאז ״ידיה אסורות״ וכחותיה כלואות‪ ,‬ולא תוכל להתפשט‬
‫רק כפי שיכיל כה השכלי והלבוש שהיא פועלת על ידם‪ ,‬וגם בזה יש מדרגות שונות‪.‬‬
‫]א[ כי פעולת ההשכלה שחפעול ע״י כלי המוח היא קרובה יותר אל הרוחנית‪ ,‬ובו צופה‬
‫כרגע מסוף העולם ועד סופג ומשכילה בעליונים ובתחחונים ומשיגה השגות רוחניות מופשטוח‬
‫מחומר‪ .‬כי הכלי הזה זך עדיין ודומה כזכוכיח דכה שבה תביט בעד החלון אל העולם הרוחני‬
‫ואל השרשים שמשם לוקחה‪] .‬ב[ משא״כ הפעלות המרוח‪ ,‬שע״י כלי הלב התגשמה יוהד‬
‫והיא יורדת יותר אל העולם הגשמי‪ .‬וככל זאת עדיין ישקף בו ענק נפשיי כי בו פועלת‬
‫בבחירה‪ ,‬מתעוררת אל הטוב ואל הרע‪ ,‬ואל ההפכים בשוה‪ ,‬ובידה פלס ומאזני משקל וכח‬
‫חפשי לעשוח כרצונה‪] .‬ג[ לא כן פעולה ע״י כלי הנפש הטבעייח‪ .‬הם מוגבלים ע״י חוקי‬
‫הטבע‪ .‬לא חוכל לעשות קטנה או גדולה רק כפי כה הטבע‪ .‬וכעץ השדה וצמח האדמה‬
‫שנפשו הצומחת היא כח טבעי לבד‪ .‬עד ששם לא ניכר כחה הרוחני כלל‪ ,‬כי גבר החומר‬
‫והטבע על ענין הנפש‪ .‬רק בעת ]ש[חםיר אח בגדי אלמנותה ותלבש את בגדיה החמודות‪,‬‬
‫והוא בעת שתחפשט מן הגויה‪ ,‬וזה יהיה בעח נח עליה הרוח ממרום שאז יתבטלו כחוח‬
‫הגויה‪ ,‬או בעח הגויעה ]מיחה( שאז תשוב הנפש אל ביח אביה‪ ,‬אז חשוב לפעול בכח רוחני‬
‫בלא גבול ומעצור‪ ,‬ועטרת האלהית כראשה‪:‬‬
‫כן הדבר בענין ה״שכינה״ שהיא מרת מלכות המנהגת‪ ,‬שבעח הוכרח לירד ולהנהיג ע״י‬
‫כלים ולבושים‪ ,‬בעת תחלבש בכסא או בחיוח או באופנים‪ ,‬אז היא גולה ממקומה‪ ,‬ולא‬
‫חוכל להנהיג כפי כח אלהותה בכח שאין לו סוף כי הנהגתה מצומצמת כפי כח הכלים‬
‫והעולמוח שע״י תפעול ותשגיח‪ .‬ובזה יש מדרגוח רבוח כפי כח העולם וכפי כליו‪ ,‬אם הם‬
‫וכים או עכורים‪ .‬ער שבעה חרד מאד להנהיג כפי כח האופנים‪ ,‬אז הבל מסור בידי הטבע‪,‬‬
‫כי לא תוכל להנהיג אז רק כפי סיבוב האופנים והמערכה‪ .‬אמנם בעח העלה מן העולמות‬
‫הנפרדים אל האצילות‪ ,‬שהוא כמשל הנפש המתפשטת מן הגויה ותלבש &די תפארחה‬
‫להדבק עם דודה העליון פנים בפנים‪ ,‬אז חילים ת ג ב ר כפי כחה האלקי להריק שפע והוספת‬
‫ברכה עד בלי די‪:‬‬
‫‪4 6‬‬
‫‪47‬‬
‫ואמרו האלהיים ב י בעת האצילות היו חמה ולמה משחמשים בבחר אחד‪ ,‬וביום הרביעי‬
‫שקטרגה הלבנה נתמעט אורה‪ ,‬ואז ירדה בסוד נקודה אחה לבריאה‪ .‬והיכף חזרה‬
‫למקומה‪ ,‬עד אשר בחטא אדם הראשון ירדה שנית‪ .‬רצו במליצתם‪ ,‬כי הכוונה חיתה שחהיה‬
‫ההשגחה וההנהגה כפי כח האלהי המשפיע באור שאין לו סוף‪ ,‬רק אחר שהשי״ת הקן כל‬
‫העולמוח באופן שכל הכחוח והעולמוח וסדרי המרכבה‪ ,‬בנינם ותיקונם והריסתם ח״ו יהיה‬
‫נמשך לפי מעשה האדם‪) ,‬אשר הוא כלול מכל הכתות הנמצאים ככל העולמות( וכמ״ש במדרש ‪ :‬״מהו‬
‫אהיה אשר אהיה? כשם שאתה עמי‪ ,‬כך אני עמך וכו׳ מהו ה׳ צלך? כצלך" וכו׳ ובזוה״ק‬
‫בכ״מ‪ .‬ואחר שביום הד׳ נהלו המאורוח שאז נחקן סדרי המערכה ושליטה הטבע‪ ,‬ויש אפשרוח‬
‫שאם אח״כ לא יהיו התחחונים זכאים‪ ,‬תהיה ההנהגה מצומצמת כפי הטבע לבד‪ .‬שזה לא‬
‫יהיה בעוד שמלכות שמים עומדח ברום עולם ומנהגת בדרך ההשגחיי הנסיי שאז חבוטל‬
‫הנהגה המערכה‪ .‬לכן ברגע זו נחמעט הירח וירדה ממקומה לתה הרה לתליה המארות‬
‫וממשלתם‪ .‬שאז הירח העליונה לא הגיה אורה‪ ,‬אבל חיכף חזרה למקומה‪ .‬כי אז לא היה‬
‫‪4 8‬‬
‫‪49‬‬
‫‪5 0‬‬
‫‪ .45‬ע״פ קהלח ז‪ ,‬כו ‪ .46‬ספירת תפארת ‪ .47‬ע״פ קהלת י‪ .‬י ‪ .48‬חולין ס ע״כ ‪ .49‬מדרש זה הובא‬
‫ב״עבודת הקודש״ )לר׳ מאיר אבן גבאי‪ ,‬ח״ב‪ ,‬פרק טז( ‪ .50‬ספירת מלכות‬
‫צ‬
‫אוצרות‬
‫גדולי ישראל‬
‫המלבי״ם‬
‫אדם בארץ‪ ,‬והיה ההנהגה כפי כח המלטת והאלהות‪ .‬עד שחטא אדם הראשון וסילק ההשגחה‪,‬‬
‫והוכרחה להתלבש במכסה ולמעט אור הנהגתה דרך חלונוח ולבושים ומסכים‪ .‬והנה מעת‬
‫שחטא ארם הראשון והלאה‪ ,‬ירדה המלכות לעולמוח שלמטה להנהיג כפי כח העולמות‬
‫וכליהם‪ ,‬והשכינה גלתה ממקומה‪ ,‬והיתה דומה כנפש האסורה בגויה ופועלת בכליו‪ ,‬שזה הכל‬
‫כחטא החחתונים )עיין ע״ח שער מיעוט הירח פ״כ ובשער הקליפות ס״ג(‪.‬‬
‫וידוע שמלכות האצילות הוא שורש נשמת כלל ישראל יחד‪ ,‬ונקראת ״כנסת ישראל״‪ .‬ובעת‬
‫יתקנו ישראל מעשיהם ויתחברו בשכינה‪ ,‬אז תעלת מלכות ה׳ למקומה אל האלהוח‬
‫ותדמה כנפש המתפשטת מן הגויה‪ ,‬ותלבש מלכות ותדבק בדודה העליון‪ .‬ובזה תראה כי‬
‫כל מה שבספר ב״שיר השירים״ מחמש פעמים שיצאה נפש שלמה מן הכלא והגויה‪ ,‬בעת‬
‫הרוח והדבק בדודה ובשרשה העליון‪ ,‬הכל משל ומליצה על עתים שיצאה גם ״מלכות״‬
‫שלמה העומדת ברום עולם‪ ,‬והנפש אשר באצילות מן הגויה שהיא לבושיה וכלי העולמוה‬
‫התחתונים‪ ,‬אל האלהות והאצילות‪ .‬וזה יתפרש בשתי פנים‪ ,‬אם בפרט‪ ,‬כי כאשר שורש נפש‬
‫שלמה היא מלטה העליונה‪ ,‬וכפי מעשיו קדושחו וכחו ]והח[עלות נפשו אשר למטה‪ ,‬כן‬
‫התעלה גם שורש נפשו למעלה‪ .‬כי הוא תקן מרה זאת בימיו כנודע‪ .‬וכשם שנפשו שרה‬
‫השיר הזה למטה‪ ,‬כן שורש נפשו שרה שיר הזה למעלה‪ ,‬על עלוחה בעתים האלה )זכמ׳׳ש‬
‫‪51‬‬
‫‪52‬‬
‫נזהר ס׳ נח לן> ס׳ ע״ב‪ ,‬״כנסת ישראל לא אמעדת תיאובתא לגני קב׳׳ה אלא גמחא לצליקיא לעאלין כגוה״‪ ,‬וכן שם‬
‫לף ס״ז על לה׳ האר ולף רמ״ל ע״ב ובכ״כל(‪ .‬וכן יתפרש בדרך כלל‪ ,‬על ימוח עולם מני שים אדם‬
‫על ארץ עד אחרית הימים‪ ,‬שאחר החלוקה נמצא שהתעלתה השכינה וגבר מלכות שמים‬
‫בחמשה עתים‪ .‬והם‪:‬‬
‫א( אחר שגלחה שכינה ממקומה בנלוח מצרים‪ ,‬החעלחה ]א[ ביציאתם ]ב[ ובמחן חורה‬
‫]ג[ ובאהל מועד כנודע‪ .‬ועל העת הזאת הושר השיר הראשון‪, ,‬שאחר שספרה הרעיה‬
‫הקדושה שהיא שחורה כאהלי קדר והיא נוטרה את הכרמים‪ ,‬ופנחה את עצמה מבנוח ירושלים‬
‫שהן היכלין דלמטה לשאול מרודה ״איכה ירעה ואיכה ירביץ״ )וכמ״ש בזהר בראשית לף ‪ o‬התחיל‬
‫מענין הגאולה מן ״לםוםתי ברכבי פרעה״‪ .‬וספר החעלחה ביציאה מצרים בנסים ונפלאוה‪,‬‬
‫ובמתן תורה‪ .‬וברצונו עליה אחר חטא העגל‪ ,‬ובבנין המשכן‪ ,‬שרמז למטה ולמעלה‪ ,‬כמ״ש‬
‫״אף ערשנו רעננה״ ככתוב ומבואר בזהר ומדרשים‪ .‬עד שחזרה השכינה למטה ]הערת המעתיק‪:‬‬
‫ונפרדה מהחפארת( בחטא דור המדבר והיא משבעת ]לשון שבועה[ את בנות ירושלים‪ ,‬אשר‬
‫תשוב לשק בחובם‪ ,‬בל ישביתו אח האהבה‪:‬‬
‫ונהקנה ארץ‬
‫ב( אחרי נאספו העדרים ובאו לא״י‪" ,‬גללו את האבן מעל פי הבאר״‬
‫העליונה א ‪ p‬החיים לחבר משפט וצדק • ואז ״קול דודה הנה זה בא מדלג על ההרים״‬
‫הררי עד‪ .‬קרא לרעיתו כי ״המתיו עבר״‪ ,‬״הנצנים נראו בארץ״‪ ,‬וזה נמשך כל ימי שילה‬
‫ונוב וגבעון‪ .‬אבל אז שכנה שכינת ארעי‪ ,‬כי חטאו ונמסרו ביד אויביהם כפעם בפעם‪ .‬והיונה‬
‫״בחגוי הסלע״ ובסתר המדרגה‪ .‬והדוד שב כפעם בפעם על הררי בתר‪:‬‬
‫‪5 5‬‬
‫‪54‬‬
‫‪56‬‬
‫‪57‬‬
‫ג( בימי‬
‫‪58‬‬
‫שלמה שאז ״קיימא םיהרא באשלמותא״ • ואז נבנה המקדש החחתון והעליון‪,‬‬
‫‪ .51‬ספירת מלכות הנדבקת בתפארת ‪ .52‬ספירת מלכות ‪ .53‬בראשית כט‪ ,‬ח ‪ .54‬משפט )תפארת( וצדק‬
‫)מלכות( ‪ .55‬שה״ש ב‪ ,‬ת ‪ ,56‬שה״ש ב‪ ,‬יא ‪ .57‬שה״ש ב‪ ,‬יר ‪ .58‬פםקתא רבתי‪ ,‬טו‪ .‬וכן שמו״ר טו‪ ,‬כו‬
‫מאמר החרש והמסגר‬
‫צא‬
‫והדור התחבר עם הרעיה חבור קבוע כל ימי מקדש ראשון בימי מלכי בית דוד הצדיקים‪.‬‬
‫וע״ז בא השיר השלישי‪ ,‬שאז היה שכינח קבע‪ .‬ומדבר מענין האפריון של שלמה‪ ,‬ומענין‬
‫הקדמות‪ ,‬וקביעוח השכינה‪ ,‬בכתוב בזהר ומדרשים במקומות רבות‪.‬־‬
‫ד( בימיי בית שני‪ ,‬שאז אחרי דבקה לעפר נפשה מלות בבל‪ ,‬כבר היתה ישנה‪ ,‬ולבה ער‬
‫ורודה תפק ׳ והיא לא רצתה לקום מעפר‪ ,‬ולא שרתה שכינה במקומה בימי בית שני‬
‫כנודע )וכמ״ש בזהר שמוח לף ט׳ ע״ג( כי לא היחה גאולה שלמה‪ ,‬וע״ז הוםד השיר הרביעי‪:‬‬
‫‪59‬‬
‫ה ( בימי הגאולה האמיתי שאז חהיה ״אור הלבנה כאור החמה״ ו א ש ח חיל עטרה‬
‫בעלה י • ואז תתנער ירושלים מעפר‪ ,‬ותשכון במקום עוזה וע״ז הושר השיר החמישי‪ .‬ויען‬
‫בעת ההיא תקום כנסה ישראל ומוכת דוד ולא תוסיף לנפול עוד •)לומה( ]דימה[ עלוחה‬
‫אל דודה והיפרדה מן עולם המלבושים‪ ,‬כנפש הנפרדת מן הגוף בעת מועד לכל חי ]פטירת‬
‫האדם מהעולם[‪ ,‬והעולמות יכםפו להתחבר עמה‪ .‬וזה הויכוח בין הנפש ובין הבנות‪ .‬ויען אז‬
‫חעלה עד ראש המדרגוח‪ ,‬גם רוח ונפש של עולמות שלמטה יתעלו בקדש‪ ,‬והוא הנרמז בשיר‬
‫האלף‪ .‬כי אז יזדככו כל העולמות אף כליהם וחיצוניותיהם‪ .‬כי יעברו הקליפוח‪ ,‬ורוח הטומאה‬
‫כליל יחלוף‪.‬‬
‫‪6 0‬‬
‫‪6‬‬
‫‪62‬‬
‫ודרכים האלה נמצאים סלולים לבל דורך על מפתן בית הזוהר ומבילותיו‪ ,‬וכן במד׳ ואגדות‪,‬‬
‫רק כי המדרש יציין למטה ענין כנסח ישראל וקורוחיה‪ ,‬והזוהר ירמוז למעלה ענין‬
‫כנסת ישראל העומדת לראש פנה‪ ,‬ושניהם אחד כידוע‪ .‬והנה לא באתי רק להראותך ררד‬
‫כלל‪ ,‬את הצפון חחח המכסה‪ ,‬באופן שדברי החכם ע״ה נאמרו משל חוך משל‪ ,‬ומשל תוך‬
‫משל כגונן מרגליה יקרה חוך חפוח זהב ועליו משכיות כסף‪ ,‬ועליו כגר תכלת‪ ,‬ועליו יכסה‬
‫בעור עב‪ .‬ופרטי הדברים הלא הם כמוסים עמדי‪ ,‬וכל חכם לב יבינם‪ ,‬ונבון החבולוח יקנה •‬
‫‪65‬‬
‫‪64‬‬
‫ואם אשמתי כי לא גאלמתי •‬
‫נגד השמש והירח‪,‬‬
‫‪65‬‬
‫ודברתי בלשוני וקרע לי חלוני ־‬
‫ודודאי לא נתנו ריח‪,‬‬
‫‪6 6‬‬
‫‪6 7‬‬
‫והנה כאבק פורח‪,‬‬
‫אל ה׳ אקרא ואל אדוגי‪,‬‬
‫יעשה עמי לטובה אות‪,‬‬
‫מה אהבתי תורתך‪,‬‬
‫ואל תשגני ממצותיר‪,‬‬
‫יעביר על עוני‪,‬‬
‫ויראני מתורתו נפלאות‪.‬‬
‫עשה עמי בחסדך‪,‬‬
‫ואל תסתר ממגי מ צ ו ת י ך‬
‫‪6 8‬‬
‫‪69‬‬
‫אמן סלה‪:‬‬
‫תם וגשלם‬
‫‪ .59‬שה״ש ה‪ ,‬ב )דור‪ ,‬ו׳ חלומה‪ ,‬היא תפארת‪ .‬כן כתב רמ״ק כי׳פררם דמונים״‪ ,‬שער כג‪ ,‬ערכי הכינויים‪,‬‬
‫ערך ״דוד״( ‪ .60‬ישעיה ל‪ ,‬כו ‪ .61‬משלי יב‪ ,‬ד ‪ .62‬ברכוח ד עב ‪ .63‬משלי א‪ ,‬ה ‪ .64‬כלומר‪ ,‬לא שתקתי‬
‫מלבאר סודות ‪ .65‬ע״פ ירמיה כב‪ ,‬יד ‪ .66‬תפארת ומלכות ‪ .67‬ע״פ שה״ש ז‪ ,‬יד ‪ .68‬תהלים קיט‪ ,‬י‬
‫‪ .69‬תהלים קיט‪ ,‬יט‬
‫צב‬
‫אוצרות‬
‫המלביי׳ם‬
‫גדולי ישראל‬
‫״עלה לתרופה״‬
‫להלן אנו מהדירים מן פירושיו של המלבי״ם להלכות דעות )פרק תיעי( לרמב״ם‪ ,‬אותה מקצת‬
‫שנשארה לנו לפליטה‪ .‬ידענו שהמחבר חיבר הקונטרס אחר שנת תרכ״ה‪ ,‬כיון שמציין‬
‫ב ה לספר ״לשון חכמים" שנדפס בשנה ההיא‪ .‬המחבר קרא לחוברחו ״עלה לתרופה״ ע״פ‬
‫הפסוק ביחזקאל )נ״‪ ,‬יב> ועיין על כך פרשנות חז״ל במנחות )צח פ״א(‪ .‬החוברח הופיעה בכמה‬
‫מהדורות‪ .‬זו שבידי ההדיר הרב ישעיה אפשטיין )ירושלים‪ ,‬שש״מ! שהוסיף עליה הערות חשובות‬
‫מאד‪ ,‬בחחימת שמו ״יש״א ברכה״‪ .‬לתועלח הרבים הבאנו דבריו כאן )אמנם כהשמטת כמה הערות‬
‫שאינן תשובות(‪ .‬והוא השלים הערות יקרוה ע ד סוף פרק ר׳ של הרמב״ם )על מה שהמלבי״ם לא‬
‫השלים(‪ ,‬ולא העתקנו אותן כאן‪.‬‬
‫המלבי״ס ה ס ת מ ך )לעניני רפואה( על הספר ״שבילי אמונה״ של ר׳ מאיר אלדבי )רייא לי טרינטו‪,‬‬
‫שנת שי״ט‪ .‬ואמ״כ הופיע מאן בי״ל מהדורות )י(‪ ,‬עיין ״בית עקל ספרים״(‪ .‬וכן על הספר "לשון‬
‫חכמים״ של ר׳ זליג צבי מונדשיין )לבוב‪ ,‬תרכ״ה(‪ .‬ברור הדבר שאין לסמוך על הידיעות הרפואיוח‬
‫ההן‪ ,‬שכבר הוכחשו ע״י רופאים מאוחרים יוחד‪ .‬אבל חשוב לנו לדעח חיאום דברי הרמב״ם‬
‫עם דברי חז״ל‪ ,‬שבזה עסק המלבי״ס‪.‬‬
‫המלבי״ם ציין תוך גוף ה ט כ ס ט של הרמב״ם מספרים למען ציון הערוחיו‪ ,‬והבאנו אותם‬
‫כאן בסוגריים מרובעים‪ .‬אבל לציון הערוחיו של הרב ישעיה אפשטיין <תוך טכסט‬
‫״עלה לתרופה״( רשמנו אוחם במספרים מוקטנים ללא סוגריים‪ ,‬והן ההערוה המופיעוה בחחחיח‬
‫כל עמוד‪ .‬נוסח לשון הרמב״ם כאן החדרנו כמדויק לפי נוסח מהר׳ פרנקל‪ ,‬ולא של מהר׳‬
‫וילנא‪ .‬״יגדיל חורה ויאדיר״‪.‬‬
‫רמב״ם‪ ,‬הלכות דעות‪ ,‬פרק רביעי‬
‫א‪ .‬הואיל והיוה הגוף בריא ושלם מדרכי י״י הוא‪ ,‬שהרי אי אפשר שיבין או ידע והוא‬
‫חולה‪ ,‬צריך אדם להרחיק עצמו מדברים המאבדין א ח הגוף ולהנהיג עצמו‬
‫בדברים המכרים המחלימים‪ .‬ואלו הן‪ :‬לעולם נא[ לא יאכל ארם אלא כשהוא רעב‪ .‬ולא ישתה‬
‫הערות המלבי״ס‬
‫אלו הערות המלבי״ס ]עליהם העיר הרב ישעיה אפשטיין ז״ל )יש״א כרכה( את הערותיו‪ ,‬ונדפסו בקונטרס‪,‬‬
‫בשנח חש״מ‪ .‬מהם השמטנו מקצת מפני האריכות[‪.‬‬
‫עלה לתרופה‪ ,‬להתיר פה של אלמים‪ ,‬מעדנות כסיל לפתח ]הערת המעתיק‪ :‬כלומר לשחרר כסיל‬
‫מהנהגות מעוותות ן‪ ,‬על משקל הצדק והיושר‪ ,‬על השלחן אשר לפני ה׳‪ ,‬דשנים ושמנים מיני‬
‫מגדים‪ ,‬עלים רעננים‪ ,‬מעל שלחן הקדוש‪ ,‬העומד בבית המלך הגדול‪ ,‬אביר הרופאים שר הטבעים‬
‫הרמב״ם‪ ,‬בנויים לתלפיות‪ ,‬על כבוד מלבים אין חקר‪ ,‬רבותינו הקדושים חכמי התלמוד ז׳׳ל‪,‬‬
‫ולפלפל ער מקום שיד שכלי מגעת‪ ,‬ווה החלי בעו׳׳ה‪:‬‬
‫הלכה א‪] .‬א[ בפ׳ הרואה )כרכות דף סב( כר קפרא הוה מזבן מילי בדינרי‪ .‬אדכפנת אכול‪,‬‬
‫אדצחית שתה‪ ,‬אדרתחת קדרך שפוך ע״ב‪ .‬ופירש״י ז״ל שאם תשהה תעבור ממך‬
‫תאות המאכל ואין המאכל מועיל‪ .‬ולא ידעתי אם יהיה סמך מכאן לדעת הרמב״ם דאסור לאכול‬
‫קודם שירעב‪ ,‬די״ל שלא בא להזהיר רק דכשירעב מוברח שיאכל משום שתעבור ממנו תאות‬
‫צג‬
‫עלה לתרופה‬
‫אלא כשהוא צמא‪ 01 .‬ואל ישהה נקביו אפילו רגע אחד אלא כל זמן שצריך להשתין או‬
‫להסך את רגליו יעמוד מיר‪:‬‬
‫הערות המלבי״ם‬
‫המאכל‪ ,‬ועוד שמביא לידי חולי הררוקן כמ״ש בשבת )דף לג( הדרוקן של רעב וכר‪ .‬ואומר‬
‫שם ידענא ביה בנחמני דמכפין נפשיה ע״ש‪ .‬אבל מי יאמר דלא יאכל קודם שירעב? ואדרבא‬
‫יש לדמותו ללשון שאמר אררתחת קדרך שפוך‪ .‬ובודאי גם קודם לכן מצוה לנקות עצמו‪ ,‬כמ״ש‬
‫בברכות )דף נה( ונדרים )דף מט ע״ב( כרי׳י ברי אלעי שאמרה לו ההיא מטרוניתא‪ ,‬פניך דומים‬
‫למגדלי חזירים ומלוי ברבית וכו׳ אמר עשרים וארבעה בה׳׳כ אית לי מאושפיזא לבי מדרשא‬
‫דכי אזילנא בדיקנא נפשאי בכלהו‪ .‬וכן אומר בפ״א ממם׳ ת מ י ד א״ל רב לחייא בריה קדים‬
‫תקין נפשך‪ ,‬וחשיך תקין נפשך וכר‪ .‬וכמ״ש בברכות הרוצה לקבל עליו עול מלכות שמים‬
‫שלמה יפנה ויטול ידיו וכוי‪ .‬ועוד דנראה מוכרח דדעת רש״י הוא היפוך דעת הרמב״ם כי מ״ש‬
‫רש״י שאם תמתין תעבור ממך תאות המאכל הולך לשיטתו שכתב בשבת )דף י׳ ע״א( על מ׳׳ש‬
‫שעה ששית מאכל של ת׳׳ח מכאן ואילך כזורק אבן לחמת‪] .‬כתב[ ברש״י‪ :‬י״מ שמזיק ואני‬
‫אומר לא תועיל ולא מזיק‪ .‬ולעומת ןה אמר גם כאן שלא תועיל לו המאכל‪ ,‬וא״כ מה למוד‬
‫יש מכאן‪ ,‬דהגם דשיעור שירעב האדם הוא בשעה ששית‪ .‬אעפ״כ אמרו דרביעית מאכל כל אדם‪,‬‬
‫אלמא שאין חטא כשאוכל קודם שירעב‪ .‬וכן הזהירו על פת שחרית ‪ .‬ועיין מה שאכתוב בביאור‬
‫הסתירות שיש בענין זה‪ .‬ונראה שיצא לו להרמב״ם מזה דאל״כ מאי משמיענו בר קפרא‪ .‬ואם‬
‫זבין מלה בסלע‪ ,‬יהיה שתיקה בתריןי כיון שאין שום חידוש דכבר ידעינן זה בברייתא דמכאן‬
‫ואילך כזורק אבן לחמת‪ .‬ועל כרחך שבא להשמיענו שיש למנוע האכילה קודם שירעב ‪ .‬ודבר‬
‫זה מוסכם מאד מחכמים הראשונים עד שנשאו משליהם ע״ז כשיש לך תאכל כשתרעב‪ ,‬וכשאין‬
‫לך תאכל כשתמצא‪ .‬והוא דבר מושכל אחר שכח המושך והמעכל והדוחה הם דברים סותרים‬
‫בחק הטבע‪ .‬אם יטריח להשבית פעולת כח המעכל בעוד שלא גמר פעולתו ע״י מה שישתמש‬
‫בכח המושך‪ ,‬גם כי בעוד שהאצטומכא אינה תובעת חק המאכל‪ ,‬והאברים שויקטים והדם הוא‬
‫הסובב אל הלב כדרכו‪ ,‬והוא יביא בהכרחיות פתותי לחם להשבית העבודה על סדר אחר שלא‬
‫באופן הראוי‪ ,‬אינו בטוח ממכשול‪ ,‬תה מוסכם מכל התכמים‪:‬‬
‫א‬
‫נ‬
‫נ‬
‫ה‬
‫‪ UJ‬ואל ישהה נקביו אפי־ רגע אחד‪ .‬בפרק אלו הן הלולןן )דף יו ע״ב( אמר רב אחאי המשהה‬
‫נקביו עובר משום בל תשקצו‪ ,‬ופסקו הסמ״ג לאוין קי״ת והרמב״ם סוף ה׳ מאכלות אסורות‪,‬‬
‫וסיימו וכל המשהה נקביו הרי זה משקץ נפשו‪ ,‬חוץ מן חלאים שיבואו על גופו ויתחייב בנפשו‪.‬‬
‫אלא ראוי לו להרגיל בעתים מזומנים כדי שלא יתרחק‪ ,‬ע׳׳כ‪ .‬ומ״ש אלא ראוי לו להרגיל בעתים‬
‫מזומנים כוון למ״ש במם׳ תמידי חשיך תקין נפשן ופי׳ כנ״ל‪ .‬וכן מביא בחופת אליהו רבה‬
‫באור עולםי‪ ,‬לעולם ילמד אדם את עצמו להפנות שחרית וערבית כדי שלא יתרחק‪ .‬וקשה לי‬
‫אם נאמר דבל תשקצו הוה לאו גמור ומה שאינו לוקה משום דהוה לאו שבכללות קשה עמ״ש‬
‫ביבמות )רף םר( אמר רב אחא בר יעקב שתין סבי הוינא דכולן נעקרו מפירקא דרב הונא‪ .‬וכן‬
‫אומר שם דרב ששת אעקר מפירקא דרכ הונא‪ .‬ואיך עברו על לאו של תורה? ונראה שעשו כן‬
‫ח‬
‫הערות ר׳ ישעיה אפשטיין‬
‫א רף מ‪ ,‬ב ב דף יד‪ ,‬ב ג ביק צב‪ ,‬ב וכן ב׳׳ם קז‪ ,‬ב ד מגילה יח‪ ,‬א ה ולרש״ שפירש‪ :‬״משום שאם תשהה‬
‫תעבור מנך תאות המאכל ואק הטאכל מועל׳׳‪ ,‬מאי קמ״ל בר קפרא הא ידעינן זאת מברייתא דמכאן ואילך כזורק אכן לחמת‬
‫וכדש״י בשבת י׳ שם‪ .‬ונראה דכנמ׳ שם אמר אב״ לא אמרן אלא דלא טעים מידי בצפרא‪ ,‬דהיינו פח שהריח האמורה בב״ק‬
‫צ׳׳ב ב׳ וב׳׳מ ק״ז ב׳‪ ,‬אבל טעים מידי בצפרא לית ‪ p‬כה ולא הוי כזורק אבן לחמה‪ ,‬וקמ״ל בר קפרא ראעפ־׳ב כשירעב יאכל‬
‫כדי שלא תעבור חאוח האכילה ואק המאכל מועל אף שאכל פת שחרית‪ .‬ו כ־ז ב׳ )קדים חקק נפשך(‪ .‬ז חופת אליהו‬
‫רכה פ׳־כ שבסו״ם ראשית חכמה ח ‪ p‬אמו־ רב כברכות ם״ב ב׳ והודיות •׳׳נ ב׳ וכ״פ רבנו להלן בהל׳ דעות פ״ה ה״ו‬
‫ובהג׳׳מ שם ובםוש״ע ארח סי׳ ב׳‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫אוצרות‬
‫צד‬
‫המלבי״ם‬
‫גדולי ישראל‬
‫הערות המלבי״ם‬
‫ש‬
‫משום כבוד רב הונא שלא יניחוהו באמצע הדרשה‪ .‬וכבר נפסקה הלכה בברכות )דף יט( שכבוד‬
‫הבריות דוחה גם ל״ת שבתורה כשב ואל תעשה וגם לשיטת התום׳ בשבועות' שמחלקים בין‬
‫גנאי גדול לגנאי קטן‪ ,‬יש לומר דלרכ הונא היה זה גנאי גדול‪ .‬ולזה דחו ל״ת בשב ואל תעשה‪,‬‬
‫כי שהיית נקביו לא מקרי מעשה‪ .‬דאע׳׳ג דהמשהה את עצמו בבגד של כלאים חשוב יש בו‬
‫מעשה‪ ,‬הוא מפני שתחלת הלבישה היה ע״י מעשה‪ .‬ועיין תוס׳ יבמות )דף צ ע״ב( ומשנה למלך‬
‫פ״ג מה׳ ביאת המקדש ודוק‪ .‬אבל עדיין קשה ממ״ש בפרק מי שמתו )דף כא( היה נצרך לנקביו‬
‫לא יתפלל ואם התפלל תפלתו תועבה‪ .‬אמר רב זביד ואיתימא רב יהודה לא שנו אלא שאינו‬
‫יכול לעמוד בעצמו‪ ,‬אבל יכול לעמוד על עצמו מותר‪ .‬ורציתי לומר דאע״ג ראיכא איםורא משום‬
‫בל תשקצו‪ ,‬רב זביד לא מיירי מוה רק אם תפלתו תפלה‪ .‬והא דאמריכן ראם יכול לעמוד על‬
‫עצמו מותר היינו לענין תפלה אע״ג שיש איסור דבל תשקצו‪ .‬אך ראיתי בתשובת הרשכ״א סי׳‬
‫קל״א שאלה במי שלא היה צריך לנקביו קודם התפלה ובתוך התפלה התעורר לקטנים‪ ,‬לא‬
‫יפסיק כל שיכול לעמוד בעצמו עיי׳׳ש באריכות‪.‬־ • וקשה הא תפלה דרבנן‪ .‬ואע״ג דמצינו‬
‫ביבמות ־ דיש כת ביד חכמים לדחות דבר מן התורה בשב ואל תעשה‪ ,‬זה דוקא היכא שיש‬
‫בוה משום גדר וסייג‪ .‬לכן נראה דאיםור בל תשקצו הוא רק דרבנן ואםמכוה אקרא‪'.‬‬
‫ויש להקשות ממ״ש בפרק אלו מומיןיי שמואל אצטריך בשבתא דרגלא נגדי ליה גלימא‪ .‬אתא‬
‫אמר ליה לאבוה אמר ליה דל אהדו ע ו כ ד א ‪ .‬דלא אפשר ליה ליסתכן? נראה שזה לאו משום‬
‫‪,‬‬
‫ב‬
‫ג‬
‫מו‬
‫הערות ר׳ ישעיה אפשטיין‬
‫מ לכאורה קשה ל׳ ןן׳׳ז דלה־יא אמרו בהוריות י״נ כ׳ בני חכמים ות״ח בזמן שרבים צריכים להם מפסיע־ן על ראשי העם יצא‬
‫לצורך יכנס וישב כמקומו וכו׳ אמר מר יצא לצורך נכנם ויושב במקומו אמר׳׳פ לא אסרו אלא לקטנים אבל לגדולים לא דהו׳׳ל‬
‫למיבדק נפשיה מעיקרא‪ .‬אמר רבא האידנא דחלשא עלמא אפי׳ לגדולים נמי‪ ,‬ואף שיש ספרים שאינן נורםק הך ררבא עיץ‬
‫בא׳׳ש‪ .‬מ׳׳מ לענק קטנים כולהו מודו ד־כול לצאת ואח״כ ליכנם‪ ,‬א׳׳כ מפורש דאין כל כזיון לרב כשהתלמיד יוצא באמצע לצרכיו‪.‬‬
‫י ל׳ ע׳׳ב ר״ה אבל‪ .‬יא תשובת הרשב״א זו הובאה בב׳׳י או״ח םי׳ צ׳׳ב ונפסק בן להלכה בצזרע שם סעיף ב׳ אם באמצע‬
‫התפילה נתעורר לו וכו׳ יעמיד עצמו ער שיגמור ולא יפסיק‪ .‬ואם בשעת ק״ש וברכות״ נתעורר ב־ לגדולים בין לקטנים קורא‬
‫כדרכו כוו׳ עיי׳׳ש יב צ׳ ע׳׳א‪ .‬ומה שהקשה הא תפלה דרבנן הא פלוגתת ראשונים היא להרמב׳׳ם עיקר חפלה דאורייתא‬
‫עיי רמב״ם פ׳׳א מהל׳ תפלה ה״ב‪ ,‬ולהרמב״ן היא מדרבנן ועיי מוי׳ט״ע או״ח סי׳ ק׳׳ו ובנו״כ שם‪ ,‬וכוונתו כאן על נוסח וסדר‬
‫התפלה‪ .‬ינ בבי׳י ביור׳׳ד םי׳ קט״ז נסתפק בזה אי הוד‪ ,‬דאורייתא או מדרבנן עיי׳׳ש ובט״ז שם סעיף ח׳ םק״י כתבי‪ .‬בטור‬
‫כתכ בשם הרשב׳׳א בזה מבץ אותו )על בל תשקצו( שכה מרדות וא״ל למה לא יהא חייב מלקות גמור? נראה משום דהוי‬
‫לאו שבכללות שדברים רדבה נכללו בו ובל לאו שבכללוח אין לוקק עליו כראיתא בפרק ר״מ ע״כ‪ ,‬ומשמע מרבר׳ הט׳׳ו דמפרש‬
‫דהרשב׳׳א םובר דהוד‪ ,‬מה״ת דאי הוה רק מדרבנן א׳׳כ מאי קשיא לי׳ אמאי אינו לוקה מלקות גמור הא כל עיקרו אינו אלא‬
‫מדרבנן ולכך אינו לוקה אלא מכוח מרדוח‪ .‬אמש באמת יש לומר דלבך קאמר הרשב׳׳א דלוקה מ״ט משום רכל עיקרו אינו‬
‫אלא מדרבנן וברכתב כאן המלביי׳ם יימסתייע מהן־ דהדעוב׳׳א סי' קל׳׳א ושגפםגן בן ‪6‬זלכת בשרע אי״\ד סי׳ צ׳׳ב עיי־ש ואס‬
‫הי׳ מה׳׳ת לא היי מחיר זאת וע״ב דם״ל דאינו אלא מדרבנן וכדכחב שם המנ״א םק׳׳ב שאינו אלא אםור דרבנן‪ .‬וכן הפר׳׳ח‬
‫ביור׳׳ד שם העלה דהר מדרבנן וכ׳׳ה דעח הלבוש שם‪ .‬ועי׳ רםב׳־ם סוף הל׳ מאכ׳׳א ובםה׳׳מ שלו מצוח ל׳׳ת קע׳׳ט‪ ,‬וד׳׳ח‬
‫בברכות פרק ט״ש אות פ־׳ד רעי׳ ראבי״ה ברבות םי׳ ס״ט שכתב לוקה משום בל ח שקצו‪ .‬וצ״ל דלוקה מבח מרדות קאמר דאפי׳‬
‫ם־ל דהוי מה׳־ח מ״מ אין בו מלקות משום דהוי לאו שבכללות ומצינו לוקה סתם רקאי אמכת מרדות )עי׳ תום׳ ירט ריש שבח‬
‫וכקונ׳ מקל חובלים שבם׳ עמודי איש ובמק׳׳א כתבתי בזה( ואפשר דס״ל דלא הוי לאו שבכללות‪ ,‬דלאו שבכללות אינו אלא‬
‫אםוריס שונים דילפי מחדא לאו )במו לא תאכלו על הדס בסנהדרץ ם״נ ע׳׳א( אכל לא בשם איםור אחד ומלל וכדכתב כעי׳׳ז‬
‫בם׳ ראש •יוםף חו״מ םי׳ כ־׳ז והובא ביד מלאכי בלל ל׳ אות שצ״ב עייש׳׳ה‪ .‬והכא בל תשקצו שם חרא איסור הוא‪ .‬ושו״ר‬
‫בפרישה ביור׳׳ד שם שכ׳׳כ רזה לא הוי לאו שבכללות רכל מיני שקדן אחת הן וכו׳ והא דלא לקי מלקות גמור הוא משום‬
‫דאין זה אלא אסמכתא בעלמא עיי׳׳ש ובתבו״ש ם" י״נ השיג עליו ועיי בהגהות יד אברהם ביוריר ישם‪ .‬ועיי יראים סי׳ ע״ג‬
‫ובתועפות ראם שם בשם הריטב״א במכות הגז׳ בשם רבנו מאיר הלוי תראה דם״ל דהוי םה׳׳ת אבל כל המפרטים כתבו שאינו‬
‫אלא מדרבנן עכ׳׳ל הריטב״א‪ .‬ובדעת הרא׳׳ם כתב השם החט דהוי מדאורייתא ע״כ‪ .‬ודעת הםמ׳׳ג לאוין קמ״ח בםוף שם ושמ׳׳ק‬
‫םי׳ פ׳ דהוי מה׳׳ת‪ ,‬ובשע׳׳ח או״ח סי' ג' הוסיף לציין לשו׳׳ת בית אפרים חאהע״ז סי׳ ב׳ מ׳׳ש בזה‪ ,‬ועי׳ בפרמ׳׳נ או״ח סי׳ נ׳‬
‫דבל תשקצו דרבנן ומפני כבוד הבריות נדחה עיי״ש‪• .‬ד בכורות מ״ד בי‪ .‬טו ׳׳אה ראפשר לך׳׳‪.‬‬
‫עלה לתרופה‬
‫צה‬
‫הערות הפלבי״ם‬
‫בל תשקצו דא״כ פשיטא דכבוד הציבור ידחה‪ ,‬ובפרט למה שכתבתי שהוא רק דרבנן שאפי׳‬
‫בזיון קל דוחה איסור דרבנן לכ״ע )ועיין בשע״ה(‪ .‬רק משום סכנה שאני‪ .‬ובזה יובן מה שאמר‬
‫אח״כטי במר בר רב אשי דאמר אפילו באודנה‪ ,‬מביא מהאי גברא שעכב וצבתה בטנו‪ .‬ועיין‬
‫תשובת הרשכ״א )סי׳ כ( גירסא הנכונה כזה ומקשין דלמא עלוקה הואי? ומאי קושיא היא הא‬
‫עדיין יש איסור בל תשקצו‪ .‬ולפ״ז ניחא‪] :‬אלף[ משתינץ מים בפני רבים ואין שותים מים בפני‬
‫רבים )בכורות‪ ,‬שם(‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫יציאה בעמוד השחר כאםתמא לפרזלא‪ ,‬ברכות )דף סב(‪ .‬דמעות של בית הכסא רעות‪ *,‬אבות‬
‫דד״נ )פרק מא(‪ .‬קבלה דבית הכסא צניעותא ושתיקותא‪ ,‬בפרק הרואה )דף סב(‪ .‬משמש ושב‪,‬‬
‫ואל תשב ותמשמש‪ ,‬שכל היושב וממשמש אפי׳ עושים לו כשפים באספמיא‪ ,‬באים עליו )שם(‪.‬‬
‫אמר רב מרי ש״מ האי מאן דנפיש זבליה‪ ,‬חולי מעים הוא‪ .‬מאי תקנתיה? לטרח‪ ,‬סוטה פרק‬
‫משוח מ ל ת מ ה ‪ ,‬״ פרש״י לבקש רפואות לזה‪.‬‬
‫ואעתיק כאן רפואות לחולי מעיים אשר מכרוני מהש׳׳ם‪ .‬עמוד החוזר מביא את האדם לידי‬
‫הדרוקן‪ .‬סילון החוזר מביא את האדם לידי ירקון' והוא אחד עם חולי מעיים‪ .‬ועי׳ בחולין‬
‫כתב הרא״ש מה שאביי לא היה נושא את כפיו משום שהיה לו חולי מעיים ע ״ כ ‪ .‬ודבריו‬
‫צדקו מאד דבשבת )רף לג( אמר אביי חש בי׳‪ .‬ונראה מזה שאע״ג שרבא א מ ר ידעינן ביה‬
‫בנחמני דמכפין נפשיה‪ ,‬ושל רעב תפוח‪ ,‬הוא ג״כ מין חולי מעיים‪ ,‬רק שיש שינוי בבשר כין‬
‫כל א׳‪ .‬והנה המהרש״א מקשה שם אמאי לא חשיב נמי הדרוקן של עמוד החוזר? וכתב דאפשר‬
‫בזה אין בו סימן מיוחד‪ .‬וכדבריו נראים מ מ ׳ ׳ ש ^ שמואל הקטן חש כיה‪ .‬אמר‪ ,‬רבש׳׳ע מי‬
‫מפיס? וקשה הא יש סימן דשל עצירה עבה‪ ,‬ולפ״ז י״ל דהדרוקן שלו היה ע״י עמוד החוזר‬
‫שהוא משתנה לפי החולי‪ .‬וכמו שנראה שם בבכורות שאומר‪ :‬צואה רבה‪ ,‬הדרוקן רבה‪ .‬משמע‬
‫ג״כ שאין לו סימן מיוחד‪ .‬ואפשר שכן הוא הפי׳ באמת שע׳׳י סימן ההדרוקן‪ ,‬הכיר דמכפין‬
‫נפשיה‪ .‬ובזה ניחא מה שאמר אח״כ‪ ,‬רבא חש ביה‪ .‬והאמר רבא נפישי קטולי קדר מנפיחי כפן‪,‬‬
‫ועי׳ רש״י ומהרש״א שדחקו בזה מה שהקשה מקטולי קדר‪ .‬ולפ׳׳ז ניחא דברבא הכירו שלא‬
‫היה ע״י רעב‪ ,‬וכמו חש ביה דשמואל הקטן‪ .‬רק אצל אביי הכיר רבא שהוא ע״י רעב‪ .‬וכיון‬
‫שאינו רעב מוכרח לומר שהוא ע׳׳י עמוד החוזר שאין בו סימן מיוחד‪ .‬ושפיר הקשה והאמר‬
‫רבא‪ ,‬ודוק היטב‪ .‬ולפ״ז מ״ש אח״כ סימן לעבירה הררוקן לאו דוקא‪ ,‬רק שעל הרוב בא ע״י‬
‫עבירה כשהיא עבה‪ .‬דוגמת מה שאמרו ‪-‬י סימן לשנאת חנם ירקון‪ .‬וכבר אמרו‪-‬י ג״כ דסילון‬
‫החוזר מביא את האדם לידי ירקון‪ .‬וכן מ ״ ש סימן לגסות הרוח עניות‪ .‬ובחולין חושב הרבה‬
‫דברים דקשים לעניות‪ .‬ו א מ ר ו כל המבטל את התורה מעושר סופה לבטלה מעוני‪ .‬ו א מ ר ו "‬
‫דמותי לאו בוכותא תליא‪ .‬ובפי׳ אמרו‪ -‬ואי מעני‪ .‬ואמרו׳" ג׳ דברים מביאין לידי עניות‪.‬‬
‫ובעירובין )דף מא( שלשה מתין כשהן מספרין‪ ,‬חולי מעיים וחיה והדרוקן‪ .‬משמע קצת דהדרוקן‬
‫וחולי מעיים תרי מילי נינהו‪ .‬וכן מ מ ״ ש ׳ מיתת צדיקים בחולי מעים משמע דתרי מילי כינהו‪.‬‬
‫כי הדרוקן הוא גנאי וסימן לעבירה‪ .‬ובשבת ^ אמר ר׳ יוסי יהי חלקי ממתים בחולי מעיים‪.‬‬
‫ובנדרים )דף מא( נזכר חולי מעיים ובורדס‪ .‬ללשון א׳ של רש׳׳י הוא ע״י שמשלשל ביותר‪.‬‬
‫כ‬
‫ט‬
‫בא‬
‫כ כ‬
‫ב י‬
‫כ ו‬
‫כח‬
‫ב‬
‫נ‬
‫הערות ר׳ ישעיה אפשטיין‬
‫שז בכורות שם עיי״שה‪ .‬יז שבח קנ״ב אי‪• .‬ח דף ם״ב ב׳ )ליטרח בנפשי׳ ופרש״י לבקש לו רפואות טרם יכבד חוליו עליו(‪.‬‬
‫ים ברכות כ״ה אי‪ ,‬סיב ב׳ בכורות ט׳׳ד בי‪ .‬ב דף קל״נ ע׳יא‪ .‬כא גם הרי״ף שם פירש כן והובא להלכה במג־׳א ארח‬
‫םי' קכ׳יח בשם הפר׳־ח ובנו״כ שם‪ .‬ככ שבח ל׳׳ג‪ .‬כנ שם‪ .‬כר שבת שם‪ .‬בה כבר הזכירו לעיל וציינתי שם‪ .‬בו‬
‫קדושין מ׳׳ט בי‪ .‬בז רף ק״ה בי‪ .‬בה אבות פ׳־ר מי׳׳א‪ .‬בש מרק כ״ח א‪) .‬ועיק תשו׳ הרשב״א ס" אלף קמ״ח דהא‬
‫דאמרי׳ לאו בזכותא חליא‪ .‬היינו ביחידים אבל בציבור גדול כוחם לירון ע׳׳פ מעשיהם בק לטוב בין למוטב עיי־ש(‪ .‬ל עיין‬
‫שבת קנ״א ב׳‪ .‬לא שבח ם״ב ב׳‪ .‬לב כחובות ק׳׳נ ב׳‪ .‬לנ דף קי״ח בי‪ .‬לד עיין רש׳׳י ברכות כ״ה א׳ ס׳׳ב א׳‬
‫אוצרות‬
‫צו‬
‫גדולי ישראל‬
‫המלני״ם‬
‫הערות המלבי״ם‬
‫ל ה‬
‫בפרק שמונה שרצים אומר‪ ,‬שמואל וקרנא הוו יתבי אגודא דנהרא‪ .‬חזינהו למיא דדלי ועכירי‪.‬‬
‫אמר שמואל גברא רבה אתי וחש במעיו‪ .‬פי׳ תום׳ דממה שישתה מים עכורים יחלש במעיו‪.‬‬
‫בפרק מי שאחזו־^' הרוצה שלא לבוא לחולי מעיים יהיה רגיל בטיבול קיץ וחורף‪ .‬ואמרו^‬
‫סעודה שהנאתך הימנה משוך ידך הימנה ואל תשהה עצמך בשעה שאתה צריך לנקביך‪ .‬בברכות‬
‫)דף מ( המקפה אכילתו במים אינו בא לידי חולי מעיים‪ ,‬באבות ד ר ״ נ כל המרבה לאכול‬
‫מרבה להוציא ר״ל ג״כ שמזיק לבני מעיים‪ .‬וכמ״ש בסוטה מאן דנפיש זבליה‪ ,‬חולי מעיים‬
‫הוא‪ .‬ושם בפרק כ ״ ט רואה ואינו נראה זו מכת חולי מעיים‪ .‬ב ש ב ת פעם אחת חש רבי‬
‫מאיר במעיו ובקשו לטרוף לו יין ושמץ‪ .‬ושם בשבת )דף קת( ברב דחש במעיו‪ .‬עייליה שמואל‬
‫לביתיה אכלי׳ נהמא רשערי וכסא דהרסנא‪ .‬ואשקיה שכרא ולא אחוי ליה בית הכסא כי היכי‬
‫דלשתלשל‪ .‬פםתים )דף מב( זיתום המצרי תני רב יוסף תלתא שערי תלתא קורטמי פרש״י מוריקא‬
‫)קרוג( והוא כרכום והוא ספיחי סטים‪) ,‬ברף נו ע״ב( ‪ =°‬פי׳ ג״כ כן‪ ,‬ותלתא מלחי ותרו להר‬
‫וקלו להו וטחני להו‪ ,‬ושתי להו מדבתא ועד עצרתא‪ .‬רדפי קמיט ליה‪ ,‬ודקמיט מרפי ליה‪ .‬ולחולה‬
‫ולאשה עוברה‪ ,‬סכנתא‪ .‬פרש״י שמשלשל יותר מדאי‪ .‬בפרק מי ש א ח ז ו באשמדאי כששתה יותר‬
‫מדאי אחוי שיתנו לו עוד לשתות‪ .‬וכשאכל יותר מדאי אמר‪ ,‬נגידי מיני מיכלא‪ .‬שבת )דף פב(‬
‫הנצרך לפנוח ואינו נפנה רב חסדא ורבינא חד אמר רוח רעה שולטח בו‪ ,‬וחד אמר רוח זוהמה‬
‫שולטת בו‪ .‬תניא כמאן דאמר דרוח ז ו ה מ א ‪ ,‬הנצרך לנקביו ואוכל‪ ,‬רומה לתנור שהסיקו ע״ג‬
‫אפרו וזו היא תחלח רוח זוהמא‪ .‬רש״י פי׳ רוח רעה ריח הפה‪ .‬רוח זוהמא דכל הגוף‪ .‬וק׳ דא״כ‬
‫מאי ראיה מברייתא י דלמא משום שאכל שורה עליו רות ווהמא‪ ,‬ובל״ו לא שריא אלא ריח‬
‫הפה?‬
‫ז‬
‫לח‬
‫ל פ‬
‫‪, 0‬‬
‫ט‬
‫‪30‬‬
‫נ‪:‬ד‬
‫מי שאינו יכול לפנות יעמוד וישב או יסתלק לצדדין או יסיח דעתו וע״ש‪ .‬מקנח בחרס‪ ,‬קשין‬
‫לכשפין‪ .‬וכן המקנח בדבר שאור שולט בו‪ ,‬שיניו התחתונות נושרות )שם(‪ ,‬ברכות )דף נה( עשרה‬
‫דברים קשים לתחתוניות ואחד ]מהן[ המקנח בצרור שקנח בו חבירו וי״א אף החולה עצמו בבית‬
‫ה כ ס א ‪ .‬ברכות‪ ,‬פרק מי שמחו‪ ,‬״והיו חייך תלואים לך מנגד״ זה התולה עצמו בבית הכסא י‪.‬‬
‫ברכות )נד‪ ,‬ב( שלשה דברים מאריכים ימיו של אדם המאריך בבית הכסא‪ .‬נקיות מביאה לידי‬
‫טהרה‪ " .‬שלשה מרחיבין רעתו של ארם‪ ,‬קול ערב‪ ,‬ריח בשמים‪ ,‬ו נ ק י ו ת ‪ .‬שלשה מעין עוה״ב‪,‬‬
‫שה‬
‫‪2‬‬
‫ט‬
‫מו‬
‫‪06‬‬
‫הערות ר׳ ישעיה אפשטיין‬
‫דהדרוקן הוא חולי המצבה את הכרם שבטנו צבה‪ .‬ובעירובק מ׳׳א ב׳ פירש דהרדוקן הוא הולי הפה )ועיין בהגהת הה׳׳ח שם(‬
‫וביומא ס׳׳ו כ׳ ד״ה שמעשה וכוי מיחח הררוקן וכוי בלצבוח בטן עיי׳׳ש ובבכורות מ׳׳ד ב׳ פירש דהדרוקן חולי מעיים )וכנמ׳‬
‫שם רההוא נברא דעכב וצבתה בטנו( וכן פירש בערוך הדרוקן ניפוח הבטן וחולי מעיים ובפי־ הרא׳׳ש לתמיד כ׳׳ז ב׳ הדרוקן‬
‫חולי שבטנו צבר• וכן פירש תמ״ה בבכורות שם ועי׳ בבאר שבע שם‪ .‬ובהג׳ מלא הרועים לברכות כיה שם הקשה על רש״י‬
‫והערוך רהדרוקן היינו חולי מעיים מרוך דעירובץ מ׳׳א ב׳ דג׳ מחים כשהן מספרים‪ ,‬חולי מעיים חיה והדרוקן‪ ,‬אלמא רהדרוקן‬
‫לאו היינו חולי מעיים עיי״ש‪ .‬אמנם לכן פירש רש־י בעירובין שם דהררוקן דהחם היינו חולי הפה‪ .‬וכמה מיני מחלוח בשם‬
‫הררוקן איכא והכל לפי מה שהוא ארם‪ ,‬וכל המחלא אשר עמתי במצרים לא אשים עלץ כי אני ר׳ רופאך‪ .‬לה שבת‬
‫ק״ח אי‪ .‬לו גיטין עי אי‪ .‬לז גיטין שם‪ .‬לה פרק כ״ח‪ .‬לם דף מ־׳ב א׳‪ .‬ם אבדר׳׳נ פרק מ׳ אינו נראה ולא‬
‫רואה כצ׳־ל‪) .‬םא רף קל׳׳ד אי‪ .‬םכ ר־ל כדפירש שם דף רו ב׳ וכן פרש׳׳* בנדה נ׳ א׳ סטים קדונ אכל בשבח רף ס׳׳ח‬
‫פירש ווישד׳׳א ועיק שבת ק״י קורטמא כרכום‪ .‬םנ ניטין רף ם׳׳ח ב׳‪ .‬מד שולטת בו רחניא כצ־ל‪ .‬מה אבל גירםת‬
‫רב אלפס בפלוגחא ח־־׳׳ח ורבינא‪ ,‬והובא שם בגודש״ם‪ ,‬ג״כ הנצרך לנקביו ואכל‪ ,‬וא״ש‪ .‬םו לא מצאתי רבר זה בברכוח‬
‫ולא במקום אחר ש׳׳והיו חייך תלוים לך מעד׳׳ נדרש על התולה עצמו בבית הכסא‪ ,‬והכי איתא בבואות כ׳׳ד א׳ והיו ח־‪7‬‬
‫חלויים לך מנגד זה התולה תפיליו‪ .‬סו ובברייתא דחופח אליהו שבםו״ם ראשית חבםה ומעשה תורה להגר״א איתא הכי‪:‬‬
‫המאריך בתפלתו והמרחיב יד על שולחנו והמצניע כבית הכסא וכו׳ והמצביע עצמן בביה־כ אק רוח רע ומיתה שולטק בו‬
‫שכן מצינו בשאול בשנבנם למערה בקש דוד להורגו ביון שראהו שמצביע עצמו לא הת עיי״ש מח ע״ו דף כ׳ ב׳ והכי‬
‫איחא התם נקיות מביאה לידי פרישות‪ ,‬פרישות מביאה לידי טהרה‪ .‬סס כברכות רז א׳ הכי איתא‪ :‬שלשה כד&יבין רעתו‬
‫של אדם קול מראה וריח וליחא שם כלל נקיוח‪ ,‬אולם בחופת אליהו ובמעשה חורה ועז׳ והובא באוצר המדרשים איחא‪:‬‬
‫צז‬
‫עלה לתרופה‬
‫כ‪ w .‬לא יאכל אדם עד שתתמלא כריסו‬
‫הערות המלכי״ם‬
‫‪,‬‬
‫נ‬
‫תשמיש נקבים ‪ .‬הב״ח בסי׳ קנ״ז כתב‪ ":‬ואקחה פת לחם ר״ת ״ואקחה״ ״למפרע‪ ,‬התר חגורה‬
‫קודם אכילה״‪ ,‬פת לחם פן תבוא לידי חולי מעיים‪:‬‬
‫הלכה ב‪] .‬נ[ קודם ראיחי לבאר ענין פת של שחרית וענינו‪ .‬בפסחים )דף קיב( אי׳ שבעה דברים‬
‫צוה ר׳׳ע את יהושע בנו‪ :‬השכם ואכול בקיץ מפני החמה ובגשמים מפני הצנה וכוי‪.‬‬
‫וכן בב״ק )דף צב ע״ב( וכב״מ )דף קז ע״ב( מנא הא מילחא דאמרי רבנן השכם ואכול בקיץ‬
‫מפני החמה וכו׳‪ .‬ואמרי אינשי שיחין רהוטי רהוט ולא מטי לגברא דמצפרא כריך‪ .‬דכתיב ״לא‬
‫ירעבו ולא יצמאו ולא יכם שרב ושמש״‪ .‬ואנן מהכא מתנינן לה ״ועבדתם את ה״׳ זו ק״ש‬
‫ותפלה‪ ,‬״וברך את לחמך ואת מימיך״ זו פת במלח וקיתון של מים‪ .‬״והסירותי מחלה״‪ ,‬פ״ג‬
‫חלאים שבמרה ]עכ״ל[‪ .‬ועיין בתוס׳ וברש״י מ״ש על מה שתפס דוקא המנץ ]של[ שיתין רהוטי‪.‬‬
‫ונראה קצת לומר שיצא להם זה ממה שנאמר גבי אברהם ״ואקחה פת לחם וכו׳ כי על כן‬
‫עברתם על עבדכם״‪ .‬וקשה מנא ידע זה? הא כיון שאז הוציא חמה מנרתיקה בודאי השכימו‬
‫לאכול בחמה מפני החמה‪ ,‬והם כערביים נדמו לו‪ .‬ובפרט שכבר היה זה בשעה רביעית שאז‬
‫הוא מאכל כל אדם כמ״ש ו ז ז ״ ל כחם היום בארבע שעוח‪ .‬ויש לחרץ דכיון דהם הלכו לדרכם‬
‫לפ״ד והוא ]הערח המעתיק‪ :‬החולהן רץ אחריהם והגיעם‪ ,‬מזה הכיר שלא נזהרו בפת שחרית‪.‬‬
‫דב״ילקוט ראובני״ ריש פ׳ וירא הביא בשם ״סודי רזא״ שהקשה‪ ,‬כיון שהמבקר את החולה נוטל‬
‫א׳ מם׳ בחוליו‪ ,‬הקב״ה בודאי בא עם ששים גבורים סביב לו‪ .‬ולמה לא החירו מחוליו? ע״ש‬
‫באורך‪ .‬והנה כשרץ אברהם בקש להקב״ה שאל יעבור ]ממנו!‪ ,‬ומשמע רהששים גבורים הלכו‬
‫עמו לכבודו‪ .‬ואם היו ]הערביים[ כורכין פת שחרית‪ ,‬לא היו מגיעים )אוחם( ]עד אליהםן‪ .‬ושפיר‬
‫מוכח דשיתין רהוטי לא יגיעו להאוכל פת שחרית‪ .‬וקשה לי ממ״ש בשבת )ד׳ י׳ ע׳׳א( ופסחים‬
‫)ד׳ יב צ״ב( דששית מאכל של ת״ח‪ .‬ומשמע שם הגנאי לת״ח שיאכל קודם ?{בן כמ״ש אי לך‬
‫ארץ שמלכך נער וכו׳‪ .‬ועי׳ מהרש״א שם‪ .‬ועלה כדעתי לחלק בין ת״ח העוסקים בדין דהם‬
‫אסורים לאכול בשחרית‪ .‬וכבר א מ ר ו דג׳ יורדים מנכםיהון בו׳ שאוכלים בשעה שצריכים לעסוק‬
‫בצרכי ציבור‪ .‬ואפשר להוסיף דמטעם וה א מ ר ו י מאן קצירי ומריעי? רבנן‪ .‬משוס שאינם יכולים‬
‫ליזהר בפת שחריח ולא מקויים בהו ״והםירוחי מחלה״‪ .‬ובזה יובן מ׳׳ש בתנא דבי אליהו‪ ,‬הובא‬
‫בילקוט וירא ]י״ח[‪ ,‬דבארה של מרים כשהיו ישראל זוכים היה עולה בבוקר‪ .‬ואם לאו‪ ,‬פעמים‬
‫שהיה עולה בא׳ בב׳ בג׳ בד׳ בה׳ בו׳ עד שהיו ת״ח יוצאים לקראתו‪ .‬והוא ת מ ו ה ‪.‬‬
‫ע‬
‫ע‬
‫‪:‬‬
‫נה‬
‫הערות ר׳ ישעיה אפשטי־ן‬
‫מדחיבק ל ב ו ש לא ד ה ק ו לע ר ב‬
‫שלשה‬
‫א׳ב ח ם‬
‫בתים‬
‫היום ה ר י ש ש‬
‫מנכסיהון‬
‫ובמעשה‬
‫וכו׳‬
‫תורה‬
‫ב ע ת ש ה ם‬
‫םעודהא‬
‫ודקבעו‬
‫לדגר״א ה כ י‬
‫צריבין‬
‫ר׳׳ה ט ״ ז אי‪.‬‬
‫להיוה‬
‫איתא‪:‬‬
‫עוםקין‬
‫נ ־ה נ ה ד ל‬
‫כצרבי‬
‫עושין‬
‫רצונו ש ל‬
‫מקום‬
‫ודתה‬
‫עושין‬
‫רצונו •של‬
‫מקום‬
‫היהה‬
‫ות״ח‬
‫קטנים‪.‬‬
‫ואומדים על־ ב א ר ענו ל ה‬
‫ונערים‬
‫ו׳ כ ״ ג‬
‫כ ״ ה כ ״ ז ויגדלו‬
‫ראי׳‬
‫שת׳׳ח ל א היו‬
‫צבור‪,‬‬
‫ממהרת‬
‫מאחרת‬
‫וכוי‪,‬‬
‫בעלי‬
‫ושני‬
‫מדרשא‬
‫הדברים‬
‫‪.‬־משכמת‬
‫בשעה‬
‫עיי״ש‪ .‬ו א י‬
‫והולכה‬
‫בשתיים‬
‫נימא‬
‫ורמב״ן ש ם‬
‫שהיו בנ־ ש״ו‬
‫מקיימין פ ת‬
‫ונובעת‬
‫וכו׳‬
‫דמאן‬
‫יורדין‬
‫כמקומה‬
‫קטנ־ם‬
‫וכרש"•‬
‫״אשיר‪.‬‬
‫רבנן‬
‫מפני ש ה ן‬
‫מסובין‬
‫שהיו‬
‫ופו׳( ע ד‬
‫המלבי׳ים מ א י‬
‫בהיותו ב;‬
‫מ׳יז‬
‫והוא‬
‫יכולים‬
‫טילי‬
‫בעלי‬
‫נחתי‬
‫חבטה‬
‫ראשיה‬
‫ו א ו כ ל י ; ‪,‬־שות־ן‬
‫נדרים ר ף מ ״ ט‬
‫י׳'־( ב ז מ ן שה׳‪,‬־‬
‫שדוק ש ם ‪.‬‬
‫שהיו‬
‫יענה לזד‪.‬‬
‫דייה נ ע ר‬
‫קב״אב ז ת ע‬
‫שאינם‬
‫; ד‬
‫ישראל‬
‫ינערס ת ם‬
‫ס ו ט ה י ״ ב •ב׳‬
‫משום‬
‫אל־הו‬
‫שבםרס‬
‫מ־מ־ן ש ם ‪.‬‬
‫במקום‬
‫משוס‬
‫כהנית ל ה‬
‫•לק\"ש וירא‬
‫)וליהא ש ם ב א ׳‬
‫י ה ו ס ף או״ר‪ .‬חייב ס י ׳‬
‫ומריעי‬
‫מנכסיהם‬
‫שאמרו‬
‫הפרישה‪.‬‬
‫איהא‬
‫בחופר!‬
‫יומאמ ״ ם \צ"ל‪:‬‬
‫ו־ור־פהא ש ל‬
‫קאמר‬
‫קרוי י ע ר וכוי‬
‫קציר׳‬
‫ישראל‬
‫כחמש‬
‫ככלפלא‬
‫בשו״תזכר‬
‫ברים״י‪ ,‬א ב ל‬
‫בילקוט‬
‫ונדהי״ב ל ״ ר נ׳ ע ל‬
‫ש נ ה ‪ .‬ועיי;‬
‫שחריתמ ה א‬
‫עיי״ש‬
‫בגיטי; ל ״ ח ב ׳‬
‫האחרים ה םכ מ ו‬
‫) ו מ ש ״ כ ותייבא‬
‫שאפי' בן מ ״ ב ש ג ה‬
‫בראשית ל״ז ב ״ א‬
‫הנערים‬
‫דברים‬
‫בי‬
‫שעות‬
‫בתים ש ל‬
‫דהיינו תינוקות ש ל ב י ה ר ב ן ולכן‬
‫דה״י א ׳ כ ״ ב ה ׳כ ״ ט אי; ל פ י‬
‫ואב״ע‬
‫בשבתא‬
‫נ׳‬
‫בעידן‬
‫ת ת נ ד ב ״ א פ ר ק י״ב‪:‬‬
‫הבאר‬
‫נראה‬
‫השמש‬
‫מפני‬
‫הבאר‬
‫קטנים‬
‫וריח‬
‫ש ע ו ת ובו׳ ו ח ם‬
‫ב ש ט י ם ונקיות‪.‬‬
‫ונמס‬
‫נ ש ם‬
‫בארבע‬
‫ב ר כ ו ת נ״ז בי‪.‬‬
‫נג‬
‫‪ :‬אב ש ם‬
‫נב‬
‫ב ר ב ו ת ‪-‬ב״ז‬
‫ובזמן‬
‫‪-‬וצא־ם‬
‫נערימ‬
‫שהיו‬
‫יוצאים‬
‫שאין‬
‫קטנים‬
‫;ערים‬
‫נ א מ ר י;ם ; ל ‪ :‬ר ו ל ‪ ,‬ע ״ ץ‬
‫גדול‬
‫משמע‪,‬‬
‫בי‪.‬‬
‫ישראל‬
‫וברד״ק‬
‫רש"־‬
‫יהושע‬
‫עודנו ‪ :‬ע ר‬
‫ובחוקונ׳‬
‫כראשית‬
‫‪ .(L‬ו כ ן כ•״־־‪.‬‬
‫שהביא‬
‫המלבי״ם‬
‫ליזהר‬
‫בפ״ש ו ל א‬
‫מקוים‬
‫בהו‬
‫צח‬
‫אוצרות‬
‫המלני׳יס‬
‫גדולי ישראל‬
‫הערות הטלכי״ם‬
‫ולפ״ז ניחא‪ .‬דכשהיו ישראל ווכים היה מקוים ״וברך את לחמך ואת מימיך״ והיה עולה בשחרית‬
‫כזמן פת שחרית‪ .‬ואם לאו‪ ,‬המתין ער שעת סעודת ת״ת‪ ,‬שהם אינם מקיימם פת שחרית‪ .‬אך‬
‫זה דוחק‪ ,‬רהא ר״ע צ ו ה כן )לפני( ]אל[ ר׳ יהושע שהיה ת״ח גדול‪ ,‬וצרה לו לקיים פת שחרית‪.‬‬
‫וכן בפרק מי שאחזו )דף סט ע״ב( אומר לטחלא ]מי שהטחול שלו נפוח[ נפתח ליה חביתי‬
‫דחמרא‪ .‬אמר ליה רב אחא בריה ררבא לרב אשי אי אית ליה חביתא רחמרא לא אתי לקמיה‬
‫דמר‪ ,‬אלא מרגל בפת שחרית דמעליא לכולי גופיה ע״כ‪ .‬ואם איתא דת״ח אינו יכול לקיים פת‬
‫שתרית‪ ,‬עדיין צריך תקנה זו לגבי ת״ח‪.‬‬
‫נו‬
‫נח‬
‫ויש קצת דתיקא בפלוגתא בעירובין" אי לא אברי לילא אלא לשינתא או לגירסא‪ ,‬ו ב פ ד ״ א‬
‫אומר דהארץ אמרה‪ ,‬אץ בי כח לפרנס‪ .‬אמר הקב״ה‪ ,‬אני אפרנס חצי בשינה‪ .‬א״כ בשעה שישן‬
‫אין העיכול פועל פעולתו‪ .‬וא״כ הברייתא דשבח סברה ״לא אברי לילא רק לשינתא״‪ ,‬ולזה כיון‬
‫שהעיכול מתחיל בבוקר צריך להמתין ו׳ שעות שהוא שיעור עיכול‪ .‬ואידך הברייתות םברי ״לא‬
‫איברי סיהרא אלא לגירסא״ לזה אמרו דצריך לאכול בשחרית‪ .‬ולזה השמיט הרמב״ם ענין פת‬
‫שחרית משום שסובר דלילא לשינתא‪ ^.‬אבל הוא דוחק‪ .‬וגם קשה ממ״ש במדרש ר ו ת על‬
‫קושיא שהקשו בברכות )דף ג( כתיב ״חצות לילה אקום״‪ ,‬וכתיב ״קדמו עיני אשמורות״? כשהיה‬
‫סועד סעודת מלכים היה סועד עד הערב וישן עד חצות‪ .‬וכשהיה סועד סעודת עצמו היה אוכל‬
‫עד ט׳ שעות וישן עד אשמורה הראשונה‪ .‬ומשמע אע״פ שלמד בלילה היה אוכל כשעה ששית‬
‫ועי״כ סעד עד חשיעי‪ .‬לכן נראה דפח שחרית אינה מענין הסעודה כלל‪ ,‬רק ]קל כמו[ קינוח‬
‫סעודה‪ ,‬לא בקביעות‪ .‬ועיקר הסעודה היה לתי׳ח בששית‪ .‬ושאר בני ארם ברביעית‪ .‬ובן מדוקדק‬
‫לשון הטור )בסי׳ קנה( שכתב‪ :‬קודם שילך לבית המדרש יאכל פת שחרית‪ .‬ובסי׳ קנ״ז כתב‬
‫וכשתגיע שעה רביעית‪ .‬והוא ברור בעיני‪.‬‬
‫ם‬
‫ושיעור פת שחרית כביצה כמ״ש בסוכה )דף כו( ואוכל עראי חוץ לסוכה כדטעים‬
‫ועייל לכלה‪ .‬וכמ״ש הרא׳׳ש שם דהוא כביצה‪ .‬כתב ה ב ״ ח ^ בשם המרדכי ראנו אין‬
‫שחריח משום ששמענו דפת שחרית אינה באה אלא בתבואה הרחוקה מן הישוב‪,‬‬
‫קול תרנגול ולא קול מושכין באניות וכו׳ עיי״ש‪ .‬ועיין בשו״ת חכם צ כ י וכמג״א‬
‫נתכוונו‪ ,‬דיצא טעוחס משבת )סף סו( ועי׳ א״ר‪ .‬וסיים בשו״ת ח״צ דאין לחוש לזה‬
‫ולכן צ״ע גדול על הרמב״ם שהשמיט ענין פת שחרית‪ .‬ושוב נתתי אל לבי טעם‬
‫= כ‬
‫בר כי רב‬
‫נהיגץ בפת‬
‫ולא שמעה‬
‫לדבר אחד‬
‫כלל וכלל‪.‬‬
‫למה שאין‬
‫הערות ר' ישעיה אפשטיץ‬
‫והסירות*‪ .‬י״ל דאינה רא" דההם הפירוש הוא‪ :‬׳׳ררבנן אפי׳ כבריאותם הם חולים שההורה מתשת כוחם׳׳ עק רש׳׳י ור׳־ן‬
‫נדרים מ׳׳ס שם‪ .‬ומה שחזר שדבריו מהא דצוה ר״ע ניבנו ר׳ יהושע שהי׳ ת׳׳ח גדול שיקיים פת שחרית‪ ,‬זה י׳׳ל לפי׳׳ר הב׳׳ח‬
‫ארח םי׳ קנ״ה שכתב אין רבותינו תילים בפ׳׳ש מפני ששמענו שאינה באה אלא מתבואה הרחוקה מן הישוב ולא שמעה‬
‫קול תרנגול ולא קול מושבין באניוח עיי׳׳ש וברכם צבי סי׳ ט׳־ו מש׳׳כ עליו והובא בבאה״ט שם ושכירו המלכי״ם להלן‪ .‬לפי׳׳ז‬
‫י״ל תם בזמן התנר־א לא היו נזהרים כבר בזה מה״ט‪ .‬אולם כבר כתבתי שעיקר פירושו בחנד׳׳א דחוק ששם איחא גם נערים‬
‫קטנים ולא רק ת׳׳ח‪ ,‬ובאמת אין כל הכרח לומר דת״ח אינם נזהרים בפ׳׳ש ואין כל סתירה כין פת שחרית לזמן סעודת ת״ח‬
‫*שהוא בשעה ששיח‪ ,‬דפ׳׳ש היינו דבר מועט פת במלח וקיתון של מים‪ .‬וסעודה היא עם דברים חשובים‪ .‬ולהדיא אמרו שם‬
‫בשבת ופסחים אהא שמי שאוכל אחרי זמ; הסעודה כזורק אבן לחמות דלא אמדו אלא דלא טעים מידי בצפרא‪ ,‬דהיינו פת‬
‫שחרית‪ ,‬אבל טעים מירי ליח לן בה עיי״ש‪ ,‬הרי רמוהיר להדיא שיטעמו מידי בצפרא רה״נו פ״ש וכעין שכהב המלבי״ם עצמו‬
‫להלן לבן נראה וביי• י׳ניק בפסחים ק״ח א׳ שאני רב ששח דאיסתניס הוה דאי טעים מידי בצפרא לאורתא לא מהני לי׳‬
‫מיבלא‪ ,‬הרי שהיו נוהרים בפ״ש ‪ p‬לר״ש הי׳ וה מכביר )וע׳ ביומא ע״ה ב' רעד דאהי משה לא היי ומן קביע לסעודה(‪,‬‬
‫ואכ״מ בזה‪ .‬נו פסחים קי״ב אי נז דף ס־׳ה אי‪ .‬נח פרקי רד׳ אליעזר פרק י״ב ע״־׳ש הלשון ובביאור הרד׳׳ל שם‪.‬‬
‫נט הרמב״ם פסק דלא איבר־ לילה אלא לגירסא‪ ,‬שכתב כפרק ל מחל׳ ח״ת הי״ג‪ :‬אע׳׳פ שמצור‪ -‬ללמ‪1‬ד ביום ובלילה אי;‬
‫אדם למד רוב חכמתו אלא בלילה ובו׳ ע־י׳׳ש‪ .‬ם לא מצאתי ברות‪ ,‬אבל כ״ה במדרש איב״ר פ״ב ובירושלמי ברכות פ״א‬
‫‪ to‬ארח שי׳ קנ׳׳ה‪ .‬ככ סימן ט׳׳ו‪ .‬והמג״א והא״ר הוא כאו״ח שם ס׳ קנ״ה‪.‬‬
‫ה״א עיי״ש‬
‫עלה לתרופה‬
‫צט‬
‫‪1‬ח אלא יפחות כמו רביע משבעתו‪.‬‬
‫הערות המלכי״ם‬
‫פ נ‬
‫זהירים כפת שחרית משום דבמסכת דרך ארץ רבה )דף מ א ( איתא לא יאכל אדם עד ד׳ שעות‬
‫ולא ירחץ עד ד׳ שעות‪ .‬וע׳׳ז סומכין‪:‬‬
‫נח אלא יפחות כמו רביע משבעו‪ .‬לכאורה הוא נגד הגמרא סי שא״ל אליהו לר׳ נתן אכול שלישי‬
‫ושתה שליש‪ ,‬שאם תכעוס תעמוד על מלואך‪ .‬אכל אחר העיון מצאתי סמך אמת לדברי הרמב״ם‬
‫ויתיישב בזה קושיא עצומה אשר הקשו הראשונים בשיטה מקובצת בשם תלמידי רבינו יונה‬
‫בשם רבני צרפת זי׳ל‪ .‬על מה שאומר בכתובות )דף ם׳׳ד ע״ב( המשרה את אשתו ע״י שליש‬
‫לא יפחות מב׳ קבין חטין ותצי קב קטניות וקב גרוגרות ומסיק דאתיא כר׳ יוחנן כן ברוקא לבא‬
‫החשבון דשיעור סעודה ג׳ ביצים‪ .‬ובעירובין )דף פ״ג( איתא ״ראשית עריסותיכם׳‪ /‬כדי עריסותיכם‪.‬‬
‫וכמה עריסותיכם? כדי עיסת מדבר עשירית האיפה וכוי‪ .‬מכאן אמרו האוכל כמדה זו הרי זה‬
‫בריא ומבורך‪ .‬יתר על כן רעבתן‪ .‬פחוח מכאן מקולקל במעיו‪ .‬אלמא דשיעור סעודה חצי שיעור‪,‬‬
‫אלא שהוא כ״א ביצים וחצי ועוד‪ .‬ותרצו משום שאוכלת בלפתן אוכלת פחות מהשיעור בעירובין‪.‬‬
‫ועוד תירץ שר שלום גאון ז׳׳ל שנתנו שיעור למעלה ושיעור למטה‪ .‬ומה השיעור שנתנו לאשה‬
‫הוא השיעור הפחות שנתנו לעני שבישראל‪ ,‬ע׳׳ש באריכות‪ .‬וכשו״ת נודע ביהודה )סי׳ ל״ז(‬
‫דחה השואל תירוצים האלה‪ .‬על התירוץ הא׳ כתב שאם נחלוק הקב וחצי של הלפתן לט״ו‬
‫סעודות‪ ,‬יעלה לכל סעודה ב׳ ביצים ושליש‪ ,‬ועדיין אין כאן שיעור חלה‪ .‬והאריך דאין אוכל‬
‫פחות ע״י הלפתן‪ .‬ועל תירוץ השני הקשה מעירובין <דף לי( שם משמע רשיערר וה לא לעני‬
‫לחוד אלא לכל אדם מישראל‪ .‬ועי׳ שם סי׳ ל״ח שהגאון מהר״י לנדא החזיק התירוצים דשיעור‬
‫שלש ביצים הוא כדי קיום נפש‪ .‬ולפ״ז ניחא מאד כי יש שני מיני שביעה‪ .‬אחד‪ ,‬מלוי הכרם‬
‫והוא המוזכר בעירובין )פ׳׳ג( שהוא חצי שיעור תלה‪ .‬ויותר מכאן אינו יכול לאכול‪ .‬וע״ז אמר‬
‫אליהו שיאכל רק שליש משיעור דה שהוא שיצור שביצה‪ .‬כי שביעה אין תלד במילוי הכרס‪.‬‬
‫ויהיה שיעור שביעה בערך שבעה ביצים ושתות ועוד‪ .‬ומזה השיעור שהוא שיעור שביעה צוה‬
‫הרמב״ם להפחיח רביע‪ .‬צא רביע משבעה‪ .‬יעלה חמש ביצים ורביע‪ .‬ושיעור מזון שנותנים לאשה‬
‫הוא שלש ביצים פת חטין‪ ,‬ושני ביצים ושליש מהקטניות‪ .‬הם חמש ביצים ושליש‪ .‬כמה שליש‬
‫}הוא[ יותר מרביע? חלק אחר מי״ב‪ .‬הוצא רביע מהשהות ביצה של שיעור שביעה‪ ,‬תשאר‬
‫שמינית ביצה‪ .‬הוסף על הרביעית‪ ,‬יהיה משהו יותר משליש חלק כ״ד מביצה‪ ,‬ויהיה חמש ביצים‬
‫ושליש‪ ,‬והוא ממש שיעור אכילה שקצב הרמב׳׳ם‪ .‬וכזה יובן מה שר׳ שמעון הביא כעירובין‬
‫פ״ב שתי ידות לככר משלש לקב‪ ,‬דהיינו שני סעודות ה׳ ביצים ושליש ביצה‪ .‬משום שסובר‬
‫ראוכל עוד לפתן כמו הלחם ומגיע לסעודה ה׳ ביצים ושליש‪ .‬בוא וראה כמה גדולים דברי‬
‫חכמים‪ ,‬עליהם השלום׳‬
‫פ ה‬
‫ולו יהיה האמת כדברינו העלינו מרגניתא טבא מה ששייך לענין שאנחנו בו כעת‪ .‬להיות ששיעור‬
‫מלוי הכרס הוא כ״א ביצים וחצי ועוד חלק עשירית‪ .‬ויותר מכאן נראה דהוה שיעור אכילה‬
‫גסה דלאו שמי׳ אכילה לענין מלקות‪ .‬וזה היה שיעור סעודה שירד לישראל למי שירצה למלא‬
‫בטנו עומר לגלגלת‪ .‬ושעור שביעה הוא שבעה ביצים ושתות‪ .‬והניאות לאכול ע״פ הרפואה הוא‬
‫הערות ר׳ ישעיה אפשטיין‬
‫כנ פרק ז׳‪ ,‬ולכאורה אק בל ראי׳ ממםכח דר״א‪ ,‬דהא נם בפסחים י׳׳ב ב׳ שם אמר ר׳ זמן סעודה לכל היא‪ .‬ובן שם ובשבת‪,‬‬
‫רביעית מאבל כל אדם והכוונה היא לזמן סעודה ממש ולאו היינו פת שחרית שהיא םעימת מידי בצפרא‪ .‬סד נימין ע׳‬
‫א׳‪) .‬וכנראה שקונטרס זה כתב המלבי׳׳ם אחר שחיבר את ספרו ארצוח החיים ששם החליט בסי׳ ד׳ בארן יהודה סק״ד‪:‬‬
‫שמ״ש הרמכ׳׳ם כאן יפחות רביע משבעו סותר ם״ש אליהו לר׳׳נ בפרק ערבי פסחים )אייה אין וה כע׳׳פ אלא בניט־ן ע׳ אי(‬
‫אכול שליש והנח שליש ע״כ עיי״ש(‪ .‬םה מהדו״ק חלק או״ח‪.‬‬
‫אוצרות‬
‫ק‬
‫גדולי ישראל‬
‫המלבי״ם‬
‫הערות המלני״ם‬
‫ה׳ ביצים ושליש עם הלפתן‪ .‬כתבו הרופאים שיאכל לתם ששה פעמים ]יותר[ מן הבצלים‪,‬‬
‫ושלשה פעמים לבשר‪ ,‬וארבעה פעמים לדגים ולעשבים ולפירות‪ .‬וזה מוסכם מחכמי התלמוד‬
‫שלשתי קבים חטים נתנו חצי קב גרוגרות‪.‬‬
‫יש מן הרופאים אומרים שיותר טוב לאכול מין אתד בסעודתו‪ ,‬שריבוי מיני אוכלים מתנגדים‬
‫בטבעם ומפסידים העיכול‪ ,‬ועוד שמסירים תאות האכילה ולא יתבשל באצטומכא‪ .‬וי״א שאדרבא‬
‫בריבוי מיני המאכלים מתלקט מן האצטומכא‪ .‬וצור כיון שאברים משובים באדם‪ ,‬יזונו מכמה‬
‫מיני מאכלים‪ .‬וכחב בל״ח ]ב״לשון חכמים״[ שדעה הראשונה צודקת בהיות טבעי המאכלים‬
‫משונים זה מזה‪ ,‬ואם הם ממין אחד חשובים בתנאי שלא יצבה כרסו מהם‪ .‬בפרק מי שאחזו‬
‫)דף ע( הממלא כריסו מכל דבר אתזתו אחילו‪ .‬מאי אחילו? אש של עצמות; ואפילו מתמרים‬
‫אע״ג דמשלשלין‪ .‬האוכל בשר שור בלפת ולן כלבנה בלילי י׳׳ד או ט״ו כחקוסת תמוז אחזתו‬
‫אחילו מאי תקנתיה? אמר א ב י י אמרה לי אם כולהו שקייני ג ז׳ וי״ב והאי עד דמתםי‪ .‬כולהו‬
‫שקייני אליבא ריקנא‪ ,‬והאי בתר דאכיל ושתי‪ .‬ועייל לבית הכסא ונפיק ומשי ידיה ומייתו ליי‬
‫בוגא דשתיתא דטלפחי ובוגא דחמרא עחיקא ונגבלינהו בהדדי וגיכול ונכרוך בסדיני‪ ,‬וליכא‬
‫דנוקמיה עד דקאי מנפשיה‪ .‬וכי קאי‪ ,‬לשקליה לסדיניה מיניה‪ ,‬ואי לא‪ ,‬הדר עלויה‪ .‬ביאור הדבר‬
‫כי הממלא כרסו מכסה אש הטבעי‪ ,‬והוא כמרבה שמן על הנר שהנר כבה והולך‪ .‬ומפני התגברות‬
‫ההתנגדות‪ .‬והפעולה מתעכב תבערת אש החולי‪ ,‬ויקד יקוד בעצמותיו והיה לבער תעלת שמנו‬
‫ושקויו‪ .‬וכן אמרו ברכות )דף ל״ב( כמשה ע׳׳ה שהרבה בתפלתו עד שאתזתו אש של אתילו‪.‬‬
‫כי מרוב ההתפעלות יגרש חום הטבעי אש עצור בעצמותיו‪ .‬ועז׳׳א ג״כ האוכל בשר שור בלפת‪,‬‬
‫מפני היות המאכל מתקבל אצל האצטומכא כמ״ש בברכות תבר לי׳ בבשרא שמינא‪ .‬ויגביר‬
‫חומו להסתופף על הלב‪ .‬ואז צריך האדר הזך והממוצע להניף רוחו ע״י כח הנשימה להעמיד‬
‫הגוף במזג השוה‪ .‬וידוע בדברי הטבעיים כי אויר ניצוץ הלבנה קר ולח ומזיק מאד‪ ,‬עד שהמסתכל‬
‫כו עיניו כהות‪ .‬וכן אויר מים הלחים והכרמים והאילנות הנוטים לאחר מן הקצות בשינוי טבעיהם‪.‬‬
‫וכזה יובן מה שחושב בפסחים )דף קי״כ( חמשה טולי הוה‪ ,‬וחשיכ טולי דערבא משום שקנה‬
‫קנין העכירות מהתמדת המים‪ .‬ואומר שם כללא דמילתא דנפישו ענפוי וקשי םילוי׳ קשי טוליה‪,‬‬
‫והוא מובן מהנ״ל‪ .‬וע״ז הישן אז בלבנה כתקופת תמוז שאז רב מאד התנגדות האויר מכ׳‬
‫הקצוות מעוצם חמימות היום עד שאז שולט הקטב מרירי‪ ,‬ומגודל קרירות הלבנה המנגדת ועורכת‬
‫מערכה זה )לזה( ]לעומח זה[ ואז האויר מבולבל ומקולקל מאד והחום הטבעי בוגד וחומס‬
‫ושודר חק הטבעי‪ ,‬ועושה מעשהו זר מעשהו‪ .‬ומהו תקנתיה? יאכל טלפחי וישתה חמרא עתיקי‪,‬‬
‫ששניהם מאמצים האצטומכא ומחממים הגוף והם נאותים מאד לחום הטבעי שבאדם‪.‬‬
‫וידוע מאמרם ־ חמרא‪ ,‬טובא גריר‪ ,‬פורחא סעיד‪ .‬והוא בחכמה רכה מנפלאות בורא הטבע כי‬
‫החום העצמי הוא הזן את האדם כמ״ש? שהארי לא אכל בתיבה מפני שהיה לו חולי הקדחת‪,‬‬
‫כי האש והחמימות זן את האדם‪ .‬ולזה פורתא סעיד שמגדיל כח החמימות‪ .‬משא״כ כששותה‬
‫הרכה‪ ,‬ע״י רבויו הוא מכסה כח הטבעי‪ ,‬כרוב השמן שמכבה את הנר‪ .‬אדרבה הוא גורר המאכל‪.‬‬
‫ם ו‬
‫םז‬
‫ם ח‬
‫‪c‬‬
‫הערות ר׳ ישעיה אפשט״ן‬
‫בו צ״ע‪ .‬הרי‬
‫הגמ׳‬
‫בגיטין ע ׳ ‪:‬‬
‫מ כ ל ד ב ר‬
‫ס ט‬
‫הביא‬
‫ברכוה‬
‫אחזו‬
‫פורתא‬
‫ומביא‬
‫לתאוח‬
‫הגבל׳‬
‫האוכלב ש ר ש ו ר‬
‫אחילו‬
‫ל׳׳ה ב '‬
‫סעיד׳׳‪,‬‬
‫מקודם‬
‫!־־כתובות‬
‫ועי׳‬
‫אמר׳׳פ‬
‫פסחים‬
‫שטבע זה יש‬
‫האכילה‬
‫עיי׳׳ש‪.‬‬
‫בלפת ולן‬
‫ואפ״‬
‫מתמרי ובו' מ א י‬
‫ק׳׳ז ב ׳ ‪.‬‬
‫ליין‬
‫ובס׳‬
‫ם׳׳ר ב ׳‬
‫רלשחי‬
‫בלבנה‬
‫)ועי׳‬
‫שהרבה ת א‬
‫זמנים ע מ ׳‬
‫קבין‬
‫בלילי י ״ ד א ו ט ״ ו‬
‫אחילו‬
‫אמר״א א ש ש ל‬
‫בראבי״ה םי׳ ק״נ‬
‫נודר‬
‫ל׳׳ג(‪.‬‬
‫חיטים‬
‫נותנים ל ה ק ב‬
‫ומעט ה ו א‬
‫ע‬
‫בתקופת‬
‫ובמהר׳׳ל‬
‫סועד‪,‬‬
‫כלומר‬
‫םנהדרק ק ״ ח ב׳‬
‫תמוז‬
‫עצמוח‬
‫מפראג‬
‫ברונרות ו ל א ח צ י ק ב ‪.‬‬
‫אתילו‪ .‬ת נ א‬
‫אחזתו‬
‫וכו׳ מ א י‬
‫בספרו‬
‫שהארי ל א א כ ל‬
‫כריםו‬
‫אסותיה‪ .‬ם ח ד ף מ ״ ר‬
‫גבורות ה׳‬
‫שיותרמ ט ה‬
‫בו‬
‫והממלא‬
‫לשו;‬
‫שהוא‬
‫כתיבה‬
‫שפירשו‬
‫סועד‬
‫׳׳מובא‬
‫ומרווה ה ו א‬
‫שאישתי׳‬
‫זנתי׳‬
‫בי‪.‬‬
‫גריר‪,‬‬
‫גורר‬
‫עיי׳׳ש‪.‬‬
‫עלה לתרופה‬
‫קא‬
‫טח ולא ישתה מים בתוך המזון אלא מעט ומזוג ביין‪ .‬וכשיתחיל המזון להתאבל במעיו שותה‬
‫הערות המלבי״ם‬
‫וא״כ כשאוכל ושותה הדברים המחממים ומכסה עצמו עד שיזיע‪ ,‬אזי האש הטבעי כלה יגרש‬
‫את האש הזרה כלהב העשן שמכבה את להב הנר שלמעלה הימנו‪ ,‬כנזכר ברברי הטבעיים‪ ,‬והוא‬
‫רפואתו‪ .‬כשבת )דף קמ‪ ,‬ב( בר בי רב דזבין אומצא‪ ,‬ליזבין אונקא דאית בד‪ .‬תלתא מיני בשרא‪.‬‬
‫משמע דיותר טוב דבר הבסים‪ .‬ובדף ק״מ אמר בר בי רב לא ליכול ירקא משום דגריר‪ .‬עיין‬
‫לעיל מ״ש בשם ל״ח ]״לשון חכמים״[ וניחא‪ .‬וגם באונקא שהוא בשר הצואר יש עוד מעליותא‬
‫כמ״ש בחולין‪ ,‬ע הרוצה שיבריא חותך כזית בשר מבית שתיטתו וכו׳‪ .‬עיי״ש במגילה ע רווחא‬
‫לבםימא שכיחא‪ .‬סעודה שהנאתך הימנה משוך ידך הימנה‪ ,‬בפרק מי שאחזו^ ושם‪ :‬ג׳ מתיזין‬
‫גופו של אדם‪ ,‬אכל מעומד ושתה מעומד‪ .‬ועיין בביאורי עי לא״ח מ״ש כזה‪:‬‬
‫]ה[ הנה מ״ש ומזוג ביין כתב רש״י ז״ל בפרק המקבל ע עיי׳׳ש וקיתון של מים מבטלן‪ ,‬הוא‬
‫למי שאין לו יין‪ .‬רק מה שכתב הרמב״ם שימעט בשתיה הוא נגד דעת חז״ל ברכות )רף מ‪,‬‬
‫א{ המקפה אכילתו במים אינו בא לידי חולי מעיים‪ .‬וכמה? אמר רב תסדא קיתון לפת‪ .‬וכן‬
‫בשבת )רף מ״א( אכל ולא שתה‪ ,‬אכילתו דם‪ .‬וזה תחלח חולי מעיים‪ .‬וכן בפרק מי שאחזו זי‬
‫אכול שליש ושתה שליש‪ .‬וכן לענין פת שחרית הזכירו קיתון של מים לפת‪ .‬אכל עם העיון‬
‫שניהם מתאימים‪ .‬כי מציכו שלמדו חו׳׳לעי רת של תורה אכילה מרובה משחיה‪ .‬ומ״ש להקפות‬
‫נ‬
‫א‬
‫ה‬
‫הערות ר׳ ישעיה אפשכדין‬
‫עא ד ף ל ״ ג‬
‫ו ש ם ג׳‬
‫ע׳׳א ק כ ׳ ׳ א ע ״ נ ח ״ ל הנבזי‬
‫הרוצה‬
‫שיאכל‬
‫םפרו‬
‫ארצות‬
‫החיים ל א‬
‫מתיזין וכו׳‬
‫כצ״ל‪.‬‬
‫;־ז מ ג י ל ה י״ב א ׳‬
‫תאכל‬
‫במלח‬
‫•ובסוף‬
‫ומ״ש‬
‫הנדפסת‬
‫״מזונ‬
‫בעני;‬
‫העירה ר ב‬
‫בגידי; ו ע צ מ ו ת ‪ ,‬רש׳׳י( ובו׳‬
‫ששמונים‬
‫ושלשה‬
‫ולכאורה מ נ א לי׳‬
‫ש א י ן ל ו יין‪.‬‬
‫בעצמם‬
‫מעדנים‬
‫צדקו‬
‫על״‪.‬‬
‫רבר׳‬
‫ובראוי ל א‬
‫ש י ש ב ש ת י י ה יין‬
‫״בהלכה‬
‫וכראוי״‬
‫ש א י ; יין‬
‫מצרין‬
‫״כהלכה‬
‫וכראוי״‬
‫ואיך‬
‫ועיין‬
‫יבוא‬
‫כידוע‬
‫תחלואי[‬
‫בוראי‬
‫קאמר‬
‫באבות כ ך‬
‫ל אז כ ה‬
‫משמטו‪.‬‬
‫ההערה!‬
‫שאמדו‬
‫לידי‬
‫ממאמרי‬
‫חז׳־ל‬
‫רבים‪,‬‬
‫ובאתר דלית‬
‫ע״כ‪ .‬ולכן כ א ן‬
‫שקיחון ש למ י ם‬
‫ח־רשו‬
‫דרכה ש ל‬
‫כב״מ‬
‫ומחלת‬
‫חז״ל וכרך א ח‬
‫ואווץ‬
‫המילים‬
‫וממה‬
‫האלו‬
‫ח מ ר ‪,‬ת מ ן‬
‫במחלה‬
‫שמיידי‬
‫ולכן‬
‫פרש״־ל מ י‬
‫האכל‬
‫מ ח ל ה זו‬
‫חוחי הכוונה דבול;‬
‫חלאים‬
‫חלוק‬
‫לרש״י(‪.‬ו ש םח ״ ר י״ג‬
‫פ״שויץ‬
‫ה מ ד ה א ז ל א ד׳ ש ל א‬
‫מבטלתן‪,‬‬
‫עצבוח‬
‫ושלשה‬
‫שהיין‬
‫ופחד‬
‫ראש‬
‫בכזלח‬
‫יוסף מהגר״י‬
‫דברים‬
‫נאמרו‬
‫רדוקא‬
‫לתוך‬
‫חמר‪.‬‬
‫נופו‬
‫קיתון‬
‫תמצא‬
‫תורה‬
‫כ ש ש ת י י ה היין ה י א‬
‫במי‬
‫יכנסו‬
‫וברשכ״ם ש ם ש א ם‬
‫החסרונור‪,‬‬
‫של‬
‫ברובי‬
‫יתפללש ל א‬
‫ישחה‬
‫והמנרעוח‬
‫כמדד‪,‬‬
‫ובמשורה‬
‫מ ב ק ש י ם םמנין‬
‫לרפואה‪,‬‬
‫שבמקום‬
‫תלוי־ם ב ה‬
‫שבודאיהיי;‬
‫חלאין‬
‫מפיגו‬
‫ומשמחו‬
‫מפרש כ;‬
‫רש״י‬
‫ומחייחו‪ ,‬ו ג ם‬
‫בשתי׳‬
‫לחולאים‬
‫ש מ ד ו ב ר מעני!‬
‫! ‪ p n y‬ש למ י םי ש ם י פ ר ש רש״׳‬
‫השחה‪ ,‬וזה‬
‫מחלה‪.‬‬
‫וע״ד‬
‫כפשוטו‪.‬‬
‫פ ש ו ט וברור‪.‬‬
‫מטיקטין ל מ הצ ד ךי״ג‪,‬‬
‫שחרית‬
‫ב פ ״ ש וכו׳‬
‫דברים‬
‫קאמד‬
‫השהה"‪ .‬כי‬
‫הרשב״ם כ ל‬
‫הרשב״ש ש ם‬
‫ששמונים‬
‫ב מ ד ה ‪ .‬וכולן פ ת‬
‫דברים‬
‫כאן‪ .‬א ב ל‬
‫ופירש‬
‫תורה‬
‫והפיג‬
‫גדולה‬
‫המתענגים‬
‫ה ח י ם וכו׳ ל א‬
‫אםוון א נ א‬
‫פיזר‬
‫נראה‬
‫בארי;‬
‫שיכנס‬
‫ונובעת‬
‫ביללח וקיתון ש ל מיש מ ב ט ל ת ן ‪.‬‬
‫פירושו הי׳‬
‫שאין ל ו יק‪ .‬ו ר קב א ;‬
‫במשורה‬
‫כאבות‬
‫)שהיזרירה ש כ ה‬
‫במשורה‬
‫תמצא‬
‫מתפלל‬
‫המלבי״ם‬
‫מ ב ט ל ת ) די״נ‬
‫ה ו ע ל ו ל ו י״נ‬
‫תאכל‬
‫וכראוי״‪.‬‬
‫מ י מ ך ‪ ,‬וו פ ת‬
‫ומים‬
‫ולולי‬
‫בראש כ ל‬
‫המרה‬
‫בעיקר‬
‫נ א מ ד ו ביין‪ .‬ו כ ׳ כ ת ב ב ם ׳‬
‫מ ר ה ‪ ,‬פ׳׳ג‬
‫שאדם‬
‫״כהלכה‬
‫־שהובא‬
‫שאמת‬
‫פ׳׳ו‬
‫פת‬
‫שם‪.‬‬
‫שחרית‬
‫ומים‬
‫ק״׳אע ״ א ל א‬
‫ברברי‬
‫חיות‬
‫מ ח ל ה זו מ ר ה‬
‫ב מ ר ה ‪ ,‬גבולן פ ת‬
‫״ ת ב ע ־ סימנין‪.‬‬
‫ל ח מ ךו א ת‬
‫במלח‬
‫תנ״ה‬
‫כב״ב ד ף נ״ח ע ״ ב‬
‫המדה היא‬
‫מבטלהן?‬
‫תורה פ ח‬
‫םנהדרין‬
‫באכילתא ד ם‬
‫הירש‬
‫וכמו‬
‫ע ו נימין ע ׳ א׳‪.‬‬
‫דלהלן‪:‬‬
‫במלח‬
‫כחובוהק ״ ד א׳ ע ד‬
‫הולי‬
‫ב ח ו ם ׳ לפנינו‪ ,‬וכוונתו‬
‫שותהי ח ד ע ל‬
‫בחום׳‬
‫עפ״י מ ה‬
‫רפואהלזה‪.‬‬
‫ב ב ״ מ הנז׳‬
‫דרכה ש ל‬
‫)וכשתי‬
‫בסנהדרין ר ף ע ׳ ‪ ,‬י״ג‬
‫ד כ ״ ש יי; ) א י נ ו‬
‫א ם‬
‫והוא‬
‫ובחי׳‬
‫דקא׳‬
‫מהרש׳יאכ ת ב‬
‫תורה פ ה‬
‫ב ת ו ר ה ובו׳ )ועיי;‬
‫שהובא‬
‫ה כ לט ו ב ויפה(‪.‬‬
‫א ב ל ב ס מ ו ך ל ה כגט׳‬
‫דאיחא‬
‫לעסוק‬
‫ובמדרש־‬
‫רש״י‬
‫לפרשכן?‬
‫באבות‪ :‬״ כ ךת י א‬
‫א פ ש רל ה ם‬
‫ל ח ו ך גופו עיי׳׳ש{‪.‬‬
‫משום‬
‫יש״א‬
‫אודות‬
‫ע ״ ב ‪ .‬עג ג י ס י ; ע ׳‬
‫ל״א‪ *.‬ע ה ב ״ מ ד ף ק״ו בי‪.‬‬
‫בהג׳ ר׳ צ ב י‬
‫דברים‬
‫ח ל א י ם תלויין‬
‫שמחיה‬
‫שאמרו‬
‫אכילה ל אא מ ר‬
‫להוסיףבאן‬
‫מ ר ה ‪ .‬עיין‬
‫ביין"‪ ,‬כ ת ב‬
‫עצמו‬
‫אחרים‪.‬‬
‫הגר״א‬
‫רש׳׳׳ ו״ל‬
‫ומשהה א׳‬
‫ולענ״ד‬
‫שלגבי‬
‫קאמר‪ .‬א ב ל‬
‫מפרש‬
‫בפרק‬
‫דבריהם‬
‫יין כ ה ל כ ה‬
‫ראבילה‬
‫תשהה‬
‫מוכח‬
‫קודם‬
‫המקבל ק״ז ב׳‬
‫ופרש״׳ ל מ י‬
‫מים‪ .‬ו ה ם‬
‫מפריט‬
‫במשורה‬
‫הקונטרס‬
‫ומחפשטה‬
‫מאבל‬
‫ורש׳׳י‬
‫ומים‬
‫להלן‬
‫ע ד‬
‫מבהמה‬
‫שתצא‬
‫נדפס ר ק ע ד‬
‫נ פ ש ה וכוי‪.‬‬
‫סימן‬
‫ע ב ר ף ז'‬
‫ע״א‬
‫וקיחון •שלמ י ם‬
‫ובסנהדרין ש ם‬
‫נאמרו בו‪.‬‬
‫ה־עו א ם‬
‫ט ו ב י ם א ל א א ף י״ג ויי )אוי‬
‫וסגיב ת ר א ו‬
‫מ ב ם ל ח ן וכוי‪.‬‬
‫שתים?‬
‫ובתום'‬
‫וביומא ע״ו‪ ,‬ז כ ה‬
‫משמחו‪,‬‬
‫שותה כרה ש ל תורה‪.‬‬
‫ואבוי(‬
‫נאמרו בו‪.‬‬
‫שם‬
‫אבל‬
‫עיי״ש‪ | .‬ע ״ כ‬
‫אוצרות‬
‫קב‬
‫גדולי ישראל‬
‫המלבי״ם‬
‫מה שהוא צריך לשתות‪ .‬ולא ירבה לשחוח מים אפילו כשיתאכל המזון‪ .‬נח ולא יאכל עד‬
‫שיבדוק עצמו יפה יפה שמא יהא צריך לנקביו‪ m :‬לא יאכל אדם עד שיהלך קורם אכילה‬
‫הערות המלבי״ם‬
‫אכילתו הוא שיעור מעט מים?" אבל לא שיצוף המאכל על גבי האצטומכא ולא יוכל לרדת‬
‫לעומק הבישול‪ .‬שחיית היין מגדיל ומחזיק כח הטבעי ומחזק נכח[ העיכול‪ .‬טובא סעיד‪ ,‬ברכות‬
‫)דף לי׳ה בי( וססחים )דף קז‪ ,‬ב(‪ .‬מצהיל הפנים‪ ?.‬יש שותהו וטוב לו‪ .‬ז כ ה חמרא וריחני‬
‫פקחין‪ .‬משמה ה ל ב כשמפלם מעגל דרכו בנתיב השוה‪ .‬בריש כל אסווץ אנא חמר )ב״ב דף‬
‫נ״ח ב׳(‪ .‬בהוריות ה׳ דברים יפין לתלמוד‪ ,‬הרגיל כיין וכר‪ .‬שלשה ממעטין הזבל וזוקפין הקומה‬
‫ומאירין אח העינים‪ ,‬יין ישן וכוי‪ ,‬פסחים )דף מי׳ב(‪ .‬ומעלי לכולא גופא )שם(‪ .‬אבל יש מרכה‬
‫בשתייתו ונעשה רש בגופו‪ .‬למי אוי למי אבוי וכוי*‪ .‬לא זכה משממו‪ ,‬מכבה כח הטבעי‪ ,‬מחשיך‬
‫השכל‪ .‬והרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין‪• .‬י לכל רע הוא חוקר‪ .‬והוא יותר טוב לזקנים*•׳‬
‫שטבעם קר ולח‪ ,‬וכח העיכול חלש אצלם‪ .‬ולזה נזכר בשבת )דף קנ״ב בי( שאמר ליה שמואל‬
‫לרב יהודה‪ ,‬שינבא ער ארבעין שנין מיכלא מעלי‪ ,‬מכאן ואילך משתי מצלי‪ .‬כי ידוע דכח התריפות‬
‫בא מצד שהוא ]האדם[ חם ויבש בטבע‪ .‬וע״ז אייל שיננא שכטבעך חם‪ ,‬א״צ לך לשתייה עד‬
‫ארבעין שנין שאז מתחילין כתות הגוף להתקרר‪ .‬לא ישתהו על מאכלים חדים וחריפים‪ .‬היין‬
‫השחור טוב למזג הקר והלבן לחם‪ .‬מיושן יפה לבני מעיים )ברכות נ׳׳א(‪ .‬כמה מיושן? של ג׳‬
‫שנים‪ ,‬רש״י שם מב״ב )דף צ״ח(‪ .‬שמונה רובן קשה ומיעוטן יפה יין וכו׳ בפרק מי שאחזו‪.‬‬
‫אבות דר״נ <דל״ז> ובמס׳ דרך ארץ רבה )פרק ז(‪ ,‬כוס אספרגוס היו שותין אליבא ריקניא לרפואה‪.‬‬
‫כן פרש״י ברכות )דף נ״א(‪ .‬ובקדושין )דף ע׳( ברב נתמן נתן לו תחלה אתרוג ואח״כ אנפקתא‬
‫שהוא אספרגוס‪ .‬בברכות )דף נ״א(‪ ,‬של יין‪ :‬ללב עין טחול יפה‪ ,‬לראש מעיים התתתוניות קשה‪.‬‬
‫ומיושן טוב לבני מעיים ולא ירוק אחריו וםומכין אותו בפת‪ .‬ושל שכר ללע״ט קשה‪ ,‬לרמ״ת‬
‫יפה‪ ,‬וצריך לרוק אחריו אפילו בפני המלך‪ .‬מה שנאמר בנדרים )דף מ״גז ע״ב( כל מדעם לא‬
‫תפלוט קמי רכך בר מקרא וכו׳ קשה‪ ,‬הא איכא אספרגוס? וצ״ע‪ .‬ואין סומכין אוחו רק במינו‪.‬‬
‫שותהו חי מ ל א מקבלו בימין ושותהו בשמאל‪ .‬ואין משיחין אחריו ואין מפסיקין כו‪ ,‬ואסור‬
‫להחזירו רק למי שנחנו לו משום סכנה‪ .‬וכל זה אין נוהג האידנא‪ ,‬שתיית חמין טוב בימי הזקנה‬
‫כמ׳׳ש ב ר ׳ ששתה חמין והחדירו לנצררתו‪ .‬שמונה רובן קשה ומיעוטן יפה‪ ,‬חמין וכוי‪ .‬פרק מי‬
‫שאחזו )שם כ נ ״ ל ( ‪:‬‬
‫ט‬
‫ש‬
‫פ א‬
‫ע ב‬
‫‪£‬י‬
‫‪£‬ז‬
‫‪£‬ח‬
‫‪£‬ט‬
‫צ‬
‫ש בסוף פרק המוציא יין תנו רבנן הנכנס לסעודת קבע יהלך עשרה פעמים ד׳ אמות או ד׳‬
‫פעמים י׳ אמות ונפנה ונכנס‪:‬‬
‫‪ m‬כן אומר בפרק המוציא כנ״ל‪ ,‬או יעשה מלאכה פרק מי שאחזו )דף סו ע״כ( רב יוסף איעסק‬
‫בריחיים‪ ,‬רב ששת מתעסק בכשורי‪ ,‬אמר גדולה מלאכה שמחממת בעליה‪ ,‬עמ״ש רש׳׳י שם דקאי‬
‫לחולי התלגא שנזכר שם אכל אינו מוכרח‪.‬ציי הני אוכלסי דמחוזא אי לא עבדי ח ל ש י ^ ולזה‬
‫אמרו* מאן קצירי ומריעי? רבנן‪ .‬י״ל משום שאינם מתעמלים במלאכה‪ .‬ובל״ח העתיק לשון‬
‫‪3‬‬
‫הערות ר׳ ישעיה אפשטיין‬
‫עח עי׳ כרכות מ׳׳ב ב׳ כדי לשרות את המאכל ופרש״י ולא היו רגילים לשחות בתוך הסעודה אלא מעט עיי״ש‪ .‬עט וםצהיל‬
‫הפנים‪ ,‬עיי פסחים ם״כ ע״א‪ :‬יץ ישן מאירק אח העינים‪ ,‬וכמו שהביא להלן‪ .‬ש סנהז־ח ע' אי‪ .‬פא ברכתיב ״ ‪ p‬ישמח‬
‫לבב אנוש" )תהלים ק״ד( ובשופטים )ט׳׳ו( ״החדלתי אח חידושי המשמח אלוהים ואנשים" פב דף י״ג ב‪ .‬פנ םנהדח‬
‫ע׳ אי למי אוי למי אבוי‪ .‬פד סוטה ב׳ אי‪ .‬פה עי׳ מנילה ט״ז ב׳ יק ישן שדעח זקנים נוחה הימנו‪ .‬פו גיםין ע' א׳‬
‫פז ברכות נ׳׳א ע׳׳ב‪ .‬פח אולי צ״ל ד״י עיין בנימין דף ע׳ שר״י שחה הרפואה ע׳־י ששלקינהו בחמרא והחזירוהו לנערותו‪,‬‬
‫ומשמע ששחה חם‪ .‬פט וכ״ה במסי רר״א רבה פ״ז‪ ,‬ועיין כחולק כ״ד ב׳ דאר״ח חמק ושמן עםכתני אמי בילדותי ‪ p‬עמדו‬
‫לי בזקנותי עיי׳׳ש‪ .‬צ שבת פ״ב ע״א‪ .‬צא עיק כ׳׳מ פ׳׳ג מהל׳ ת״ת ה׳׳י עיי׳׳ש‪ .‬צב ב׳׳מ דף ע״א א׳‪ .‬צג ר״ה ט׳׳ז א׳‬
‫נרדים ם׳׳ם בי‪.‬‬
‫קג‬
‫עלה לתרופה‬
‫עד שיתחיל גופו לחום‪ ,‬או יעשה מלאכה או יתיגע ביגע אחר‪ .‬כללו של דבר יענה גופו וייגע‬
‫כל יום בבקר עד שיתחיל גופו לחום‪ ,‬וישקוט מעט עד שתתישב נפשו ואוכל‪ .‬ואם רחץ בחמין‬
‫אחר שיגע הרי זה טוב‪ ,‬ואחר כך שוהה מעט ואוכל‪:‬‬
‫ג ‪ w‬לעולם‬
‫כשיאכל אדם ישב במקומו או יטה על שמאל‪ .‬ולא יהלך ולא ירכב ולא ייגע‬
‫ולא יזעזע גופו ולא יטייל עד שיחאכל המזון שבמעיו‪ .‬וכל המטייל אחר אכילתו‬
‫או שיגע הרי זה מביא על עצמו חלאים רעים וקשים‪:‬‬
‫הערות המלבי״ם‬
‫רבינו באפרוםימו ]הערת המעתיק‪ :‬לשון ״חוברת״ בלעז[ שחבר בעניץ הרפואה כתב‪ :‬״תועלת‬
‫התנועה שלשה‪ .‬אחד‪ ,‬נותן קישוי ועוצם באברים‪ .‬ב׳ מרבה חום הטבעי‪ .‬ג׳ מניע הרוחות‪.‬‬
‫שלשה המה תועלותיו‪ .‬ע״י הא׳ לא יזיקו האברים משינויים ההוים בזמן ודומיהם‪ ,‬וע״י הב׳‬
‫יולד עכול טוב‪ .‬וע״י הג׳ ימשך מירוק יותרת ע״י זיעה וכדומה‪ .‬אבל ריבוי התנועה ג״כ רע‬
‫ומיבש הליחות ומכבה החום‪ .‬והכל לפי האדם והתנועה הראויה״‪ .‬אחר שעשה צרכיו ואחר‬
‫התנועה צריך ליזהר מאד מן הקור עד שתתישב נפשו ואח״כ יאכל‪ .‬וכללא הוא כי ימעט‬
‫האוכל לפי מיעוט המלאכה‪ .‬והעוסק במלאכה הורשה לו לאכול יותר כי גופו בריא ומתוקן‪.‬‬
‫ובזה יובן מ״ש החכם ״נפש עמל עמלה לו כי אכף עליו פיהו״ ר״ל שהמםובב גוררת הסבה‪.‬‬
‫כי ע״י מה שעמל מוכרח )לעמול( ]לאכול[ משום דע״י העמל אכף עליו פיהו לאכילה‪ .‬וע״כ‬
‫לריבוי התנועה‪ .‬יוחר לפי ריבוי האכילה‪ .‬וע״י כן ירבה החנועה‪ ,‬וכן סובב לעולם‪ .‬ונגד זה‬
‫א מ ר ״טמן עצל ידו בצלחת״ שאינו עושה מלאכה ועי׳׳כ ״גם אל פיהו לא ישיבנה״ שאינו‬
‫אוכל ג״כ‪ .‬ולעומת מי שהוא עצל במלאכה ואעפ״כ יתאוה תאוה למלא בטנו חצץ‪ ,‬א ו מ ר‬
‫״תאות עצל תמיתנו כי מאנו ידיו לעשות״‪ .‬הרי כל הדברים שיערם ראש החכמים במשליו‪,‬‬
‫*‬
‫והכל מפולס במאזני צדק‪:‬‬
‫צ ך‬
‫צ ה‬
‫צי‬
‫צז‬
‫הלכה ג‪] .‬ח[ כן אמר בגיטין חמשה קרובים למיתה יותר מן החיים‪ .‬אכל ועמד וכוי‪ .‬ועכ״פ‬
‫צריך לילך ארבע אמות כדי שתרד המזון לאצטומכא וכמ״ש כ ש ב ת אכל ולא הלך‬
‫ד׳ אמות וכו׳‪:‬‬
‫צ ח‬
‫הערות ר׳ ישעיה אפשטיין‬
‫צ ד מ ש ל יט ״ ז ‪.‬‬
‫נהמי ו ל א‬
‫מרובה‬
‫צ ח ש םי ״ ט‬
‫מםגי‬
‫ואינו‬
‫סותר‬
‫מו׳׳ק י ״ א ב '‬
‫מהלן־‬
‫שכלו‬
‫לדברי‬
‫קודם‬
‫)תמוה ק צ ת‬
‫הקונטרס שלו‪,‬‬
‫חריצותו‪.‬‬
‫אמנם ג ם‬
‫השחיקה‬
‫הגוףב ״ כ‬
‫ובם' אמרי‬
‫חיים‬
‫ואז השכ־ל‬
‫)יהושעאי‪ .‬ב׳‬
‫שינהה ו א ח ׳‬
‫ש ל היום ש ה םט ״ ז‬
‫חורה‬
‫באכילה‬
‫בפ״ו‬
‫ופרנסה‬
‫ושחיה‬
‫נדול‬
‫ובשבת‬
‫ובשום‬
‫דעוהבא;(‬
‫כב־מי‬
‫קודש‬
‫נעוריו‬
‫דברים‬
‫במעוט‬
‫פענח ש ם כ ת ב ‪:‬‬
‫משום‬
‫מ ל א כ ה א״‪1‬‬
‫תקראוהי‬
‫ופרש״י‬
‫טעיינא‬
‫עיי׳׳ש‪.‬‬
‫שכוונה‬
‫קי״נ‬
‫לטעון‬
‫הרםב״ם‬
‫לטיול‬
‫וניטין ע י ‪.‬ע ״ כ ‪,‬‬
‫נופו‬
‫ועיקב ם ׳‬
‫לגוף‬
‫ר ע ״ י ר י ב ו י שינו־‪ .‬ל א ל ב ד‬
‫ולנפש‪.‬‬
‫ינוח ל י ‪.‬‬
‫אח״כ‬
‫ואמרוב ש ם‬
‫מ נ ו חב ״ כ‬
‫•ענה )היינו היום‬
‫ישנתי א ז‬
‫בלומר‬
‫לאחר‬
‫ועיק‬
‫אכילתו‬
‫קוב־ן כאן‪* .‬‬
‫נייח(‪ .‬א !‬
‫ש ה ו אי ש ן ח ׳‬
‫הגיעו ל נ ׳ ש נ ה ‪.‬א ב ל‬
‫אח״ב‬
‫שאי;‬
‫ל י ל ה ה ׳ א ו ו׳‬
‫שעות‬
‫ע״ב‪.‬‬
‫שישןב ב ל‬
‫ינוח׳ ל י‬
‫בא״ז‬
‫)איוב;׳(‪ ,‬א ז‬
‫״‪,‬וקדש‬
‫לתפלה(‬
‫תצליח א ת‬
‫יענה) ש ם ;ז(‪ .‬כ י‬
‫שעותה ו א‬
‫תצליח א ת‬
‫)רקאי ע ל ש ב ה ‪,‬ע ״ ; ש ב ת‬
‫ע״כ‪.‬‬
‫הזמן‪ ,‬א ל א נ ם‬
‫שעות ב כ ל‬
‫ה ק ר או ה י‬
‫מרומז‬
‫שיפסיד‬
‫יתיישן‬
‫לילה‬
‫ש ש ל י ש הזמן ש לב ״ ד‬
‫ולפרנםה‪.‬ו ז ה‬
‫תתענג ע ל ה׳‬
‫קורם‬
‫וכו׳ ד י ל ו‬
‫פעמיםאז‪.‬‬
‫ה ת ע נ ג ע ל ה ' )ישעי'‬
‫לתורה‬
‫הרםב״ם‬
‫אולם זה ר ק‬
‫ל ד ב ר ישנתי א ו ינוח ל י ו נ מ צ א‬
‫תאדם‬
‫פוריא‬
‫עייןב ״ מ‬
‫קי״ג ב ׳‬
‫דלהלן‪:‬‬
‫וסי׳ א ז‬
‫להקדיש‬
‫ובאור ש מ חכ א ן כ ת ב ‪:‬‬
‫ליטעון‬
‫שינה ח״ל‪:‬‬
‫מזיק‬
‫וא״צ‬
‫הבז׳‪.‬‬
‫ב ד ר ך וכו׳‬
‫מ ס ו ר ה ע לח מ ש‬
‫בפסוק זה(‪ .‬אז‬
‫צריך‬
‫גופאו ל א‬
‫המהלך‬
‫יש״א‬
‫באבוח‬
‫אבות כ ־ ב‬
‫שאין ב ו‬
‫תענוג א ז‬
‫ליטעון‬
‫מהראויג״כ‬
‫ש ע ו ת ‪1‬ע״ב|‪ .‬וסי'‬
‫שעותב ז ה‬
‫קי״ג ב י ( ו ב ן‬
‫בצפנה‬
‫ת ע נ י ת י׳ ע ״ כ‬
‫בפחוח‬
‫פעמים‬
‫פירש‬
‫בשבת‬
‫וחלבא‬
‫העירה ר ב‬
‫בהפא״י‬
‫הובאב ם ׳ ל ב‬
‫)צ׳׳ל‬
‫תחלי‬
‫הלשון ה ל א כ ן פ ס קב ה ל '‬
‫שביםודוח‬
‫ו ל שומן‬
‫כוורא‬
‫קי׳׳ב‬
‫ו צ ״ ע ‪ .‬ועיי;‬
‫י ש נ ת י " ‪ .‬נ ״ ב עיין‬
‫ויאבד‬
‫ופרש״׳‬
‫ד ג ם ׳ב ״ מ‬
‫וכו׳‬
‫שישן‬
‫שבסוף‬
‫לענק ״א!‬
‫נרמירי‬
‫ואמר ר ב‬
‫הרבה‬
‫'בחוספוח‬
‫ארבעה‬
‫צ וי ש םכ ״ א‬
‫קודם‬
‫צ ז ד ף ע ׳ ע״זי‪,‬‬
‫שישן וכן‬
‫צ ח ד ף‬
‫מ ׳ ׳ א א י ועיין ב ״ מ ד ף‬
‫ומאן‬
‫דאכיל‬
‫דרכך‬
‫קי״ח אי(‪.‬‬
‫דרכך‬
‫א־חא‬
‫ברמב״ם‬
‫ל ש י נ הו ב י‬
‫שלישים‬
‫וא״ז‬
‫ה ש ב י ל ‪ ,‬היינו‬
‫וביוה״כ‬
‫שאסור‬
‫גם‬
‫אוצרות‬
‫קד‬
‫ד‪ .‬נמ היום‬
‫גדולי ישראל‬
‫המלבי׳׳ם‬
‫והלילה ארבע ועשרים שעוח‪ .‬די לו לאדם לישן שלישן שהוא שמונה שעות‪.‬‬
‫ויהיו בםוף הלילה‪ ,‬כדי שיהיה מתחלה שנתו עד שתעלה השמש שמונה שעוח‬
‫ונמצא עומד ממטחו קורם שתעלה השמש‪:‬‬
‫הערות המלכי׳׳ם‬
‫הלכה ד‪] .‬ט[ כן אמרו חז״לצט ונתנו סימן ״ישנתי אז ינוח לי״‪ .‬״אז״ בגמטריא ח׳‪ .‬והנה‬
‫מצינוי! גבי יצחק שטען דל פלגא דלילותא‪ ,‬אין )ראיה( ]מבאן קושיא[ כי רוב בני‬
‫אדם הבלתי זהירים באזהרה מכוונת סובבים על מטותיהם כל הלילה‪ .‬ומ׳ימ הזכירו דלאיש הבריא‬
‫די לו בו׳ שעות‪ .‬וכן בדוד אמר חצות לילה אקום‪ ,‬וע׳ מ״ש בביאורי לא״ת )פ״א סק״ג(‪ .‬ולמאן‬
‫דאמו?*׳ שהיה עומד בתחלת הלילה הוא משום דוד מלך ישראל חי וקיים‪ .‬יי ואין לנו עסק‬
‫בנסתרות‪ .‬ולעיל יי הזכרתי מ״ד דכשהיה אוכל בט׳ שעות היה ישן עד אשמורה ראשונה שהוא‬
‫ח׳ שעות‪ ,‬אם נחשוב עד ולא ער בכלל‪ .‬וכשהיה אוכל סעודת מלכים היה עומד בחצות ו׳ שעות‪.‬‬
‫ולפום גמלא שיחנא )כתובות סז ע״א( כי כשהרבה תענוגו ע״י הסעודה מיעט התענוג כשינה‪~ .‬י‬
‫ומ״מ עדיין אין ישוב לזה עם דברי הרמב״ם שכתב שיהיה השינה כמו ג ׳ או ד׳ שעות אחר‬
‫האכילה‪ .‬אך עם דברי הרמב׳׳ם נצדקו דברי הזוהר י י ׳ שכתב דדוד לא ישן מעולם יותר משיתין‬
‫נשמי‪ ,‬רק השהייה היה ע״י מה שהונח אחר האכילה‪ .‬ומ׳׳ש שיהיה עומד בעלוח השחר כן אומר‬
‫כפרק הרואה !י שינה כעמוד השתר כאםתמא לפרזלא ודלא כמהרש״א שם‪ .‬ואע״ג ראמרו~י על‬
‫ג׳ הקב״ה בוכה על ת״ח שאינו עוסק כתורה באשמורה )התתתונה( ]האחרונה[‪ ,‬הרמכ״ם לא מיירי‬
‫דק מדרך )הבריאה( ]הבריאות[‪ .‬ובת״ה לא הקפידו בענין )הבריאה( ]הבריאות[ כלל בזה שמתנגד‬
‫לענין העכורה ]עבודת הקב״ה[‪ .‬וכבר כתבתי בביאורי לא״ח ]״ארצות החיים״[ ושם תמצאנו‪.‬‬
‫בסוכה )דף כו ע״ב( דמותר ל י ש ן ־ ]ביום[ פחות משיתין נשמי‪ ,‬וכן כתבו דמותר לישן ביום‬
‫]כדי[ שתהיה דעתו צלולה לתורה‪ .‬אמרו ק ט שמונה רובן קשה ומיעוטן יפה‪ ,‬בפרק מי שאחזו‪,‬‬
‫אבות דר׳׳נ‪ ,‬כי השינה היתירה מקררת חום הטכעי ומעלת ליחות רעות ואדים רעים אל הראש‪.‬‬
‫ולא יישן בראש מגולה‪.‬‬
‫ד‬
‫ח‬
‫הערות ר׳ ישעיה אפשטיין‬
‫צ ט אין זה‬
‫וברטב״ם‬
‫בחז״ל‬
‫הוצאת‬
‫פ ר ק ו׳ א י ן‬
‫ראשונים ת ״ א‬
‫מהמאירי‬
‫מ א מ ר ח ד ל שזי‬
‫או א ם‬
‫קדמות‬
‫שעות‬
‫ל ה ח י ר ״ א זצ׳יל‬
‫ובהגהות‬
‫א ל א לשינתא‬
‫ופלנא‬
‫תרתי שרי‬
‫ג׳ בי‪.‬‬
‫ק ב‬
‫‪.‬׳השבע‬
‫לעשיר‬
‫הי ב׳ ו ש ם‬
‫ר ״ ש כן‬
‫מנסיא‬
‫ו כ ן ש ם ‪ :‬־׳‬
‫ברמ״א‬
‫ומיכל‬
‫ה ו א עומר‬
‫כאשמורה‬
‫אמנם‬
‫אומר ע ל‬
‫מיושבת‪,‬‬
‫הרכה‬
‫ומסתמא‬
‫ר על ה ; ו ר ע‬
‫דכ״ד‬
‫ק ח ב ״ ה‬
‫התחתונה‪.‬‬
‫שלשה‬
‫ועיין‬
‫אליהו‬
‫ובנצוצי‬
‫שבסו״ס‬
‫גברמ״א‬
‫חכמת‬
‫ובמעשה‬
‫תורה‬
‫דברים‬
‫בוכה‬
‫הקב״ה ב ב ל יום‬
‫כועס בהן ע ל מ־‬
‫שנעור‬
‫רל״א‬
‫בתורה‪.‬‬
‫הכוונה‬
‫עיי״ש‪.‬‬
‫ביום‬
‫ובמגי׳א‬
‫עיי״ש•‬
‫ו ב א ה ״ ט ש ם ‪ ,‬וע‪-‬״ן‬
‫ואמרו‬
‫ע ־ י ״ ש ‪ ,‬ועיין‬
‫ראילו‬
‫במד״ר‬
‫כירושלמי‬
‫בלילה ה ר י‬
‫ק ט ;׳טין ע ׳ א ׳‬
‫במעשה‬
‫רוקחכאן‪.‬‬
‫פייט‬
‫והנה ט ו ב‬
‫שנהדר־ן פ ״ ח‬
‫איכא‬
‫וכ׳׳ה‬
‫למ״ד‬
‫הל״ז‬
‫אמר״י‬
‫ובו׳‪.‬‬
‫כאבדר״נפ ר קל״ז‪.‬‬
‫להגר״א‬
‫מאר‪,‬‬
‫וע־ץ‬
‫במדבר‬
‫ע ט ו ר כ׳׳ו‪,‬‬
‫ו ל ע ש ו ת צרכיו‪ ,‬וט״ו‬
‫להורה‬
‫פייט ב '‬
‫עוםק‬
‫ק ד‬
‫הנוי‬
‫איברי‬
‫להלן‬
‫שאמרו‬
‫טובה‬
‫ישנים ה ם‬
‫איברי‬
‫ק א‬
‫כדכתיב‬
‫קהלת ת׳‬
‫ב ר כ ו ה ‪:,‬׳‬
‫והובא גכ‬
‫בהורה‬
‫המשכים‬
‫באוצר‬
‫יאשמרוה‬
‫כתב‪ .‬ו ל אכ ת ב מי‬
‫השינה‬
‫)הצדיקים(‬
‫לילה א ל א‬
‫וכוי‪,‬‬
‫י״א‬
‫ובשע״ת‬
‫איתא‬
‫ה א ח ר ו נ ה עיי״ש‪.‬‬
‫וכו׳‬
‫ועיין‬
‫ביום‬
‫שכתב כ;‬
‫והוא‬
‫שאדם ישן‬
‫קמעא כרי‬
‫לשינתא‬
‫דל‬
‫בחנינה‬
‫המדרשיים‬
‫דמותרליש;‬
‫שמתוך‬
‫לילה‬
‫ברכות‬
‫ב ר ב ו ת ם ׳ ב י ‪ .‬ק ז עיין‬
‫ק חצ״ל‪:‬‬
‫ומש״כ וכן‬
‫בעירובי; ם ״ ה ד ל א‬
‫כצ״ל‪.‬‬
‫קו‬
‫הרא״ש‬
‫שאינו‬
‫שמעתי‬
‫ישנתי‬
‫עירובין ם ״ ה א ׳ ל א‬
‫דשבת‬
‫ואכ״מ‪.‬‬
‫רוקה כ א ן‬
‫ק ש ב ח ד ף פ ״ ט בי‪.‬‬
‫או״ח טי' די‪.‬‬
‫ואינו‬
‫כראשית‬
‫הגמ׳‬
‫סעיף ב׳ ב ש ם‬
‫עוסק‬
‫לתום׳‬
‫שעל‬
‫הביא‬
‫ז ל ה ״ ה ;י״ע‬
‫אליהו‬
‫ה ל כ ה ב ׳ א ו ח ני‪.‬‬
‫בתורה‬
‫באשמורת‬
‫ישראל‬
‫ובמעשה‬
‫הגר׳׳א‬
‫בעליות‬
‫ין ש ם‬
‫אבות פ״ו‬
‫אבותפ״ו‪ .‬ו ל א ש ם ל ב ל ז ה‬
‫והציגם ש ם ‪.‬‬
‫וראה‬
‫הביא‬
‫א ו ר ו ת ש ם ‪ ).‬ק ג (‬
‫וב״ה‬
‫ש ע ו ת לישן ולאכול‬
‫צ י‬
‫שנדמ״ח•‬
‫אריה סי׳ א'‬
‫ראשית‬
‫והטי‬
‫ותימהש ל א‬
‫לדברי‬
‫ומשם‬
‫ליום‪.‬‬
‫החיד״א ש ם ‪.‬‬
‫ב כ ו כ ה ב״ו ב'‬
‫בטוש״ע‬
‫ולילה‬
‫המדייק‬
‫]הערה‪ :‬ש ה ם ח י ןע ״ כ ‪.‬‬
‫ודביר‪.‬‬
‫בחופה‬
‫ובשים מ ר ן‬
‫להמאירי‬
‫מאור‪ ,‬ש ל‬
‫שעות‬
‫שעוחיום‬
‫םוהר‬
‫הבחירה‬
‫ליקט ק צ ת מ פ ה‬
‫דהיינו ר '‬
‫וורטהימר ע ל‬
‫הכסא‪ ,‬ת ה‬
‫בב־ת‬
‫היטב‬
‫וכוי ו ע ל ת ״ ח‬
‫או״ח סי׳‬
‫לעולם‬
‫לנוח ט ׳‬
‫ליש;‪.‬‬
‫או״ח ם־׳ ד' ס ע ״ ט ״ ז‬
‫ויגע‬
‫ואינו‬
‫שעוה‪,‬‬
‫כראשית פ׳ ל ך פ ״ ב ב׳‬
‫מניח לו‬
‫הקב״ה‬
‫ושו״ע‬
‫מציין‬
‫מקורו‪.‬‬
‫הרש״א‬
‫תקופתת מ ת‬
‫זוה״ק‬
‫איננו‬
‫ליחא‬
‫או״ח שיי ד׳‬
‫לעין" מ א ה‬
‫ליל־‬
‫שק"־‪.‬‬
‫המפרשים‪ .‬ר ק‬
‫מ ע ר ב ת א ׳ א ו ת א' ־שכתב‪:‬‬
‫דצלו״‬
‫עיין‬
‫אפשר‬
‫שםיט; זה‬
‫הובא‬
‫המו״ל‬
‫שינת ב ל א ד ם‬
‫ינוח ל י‬
‫"מקרם‬
‫כגון‬
‫במג׳׳א‬
‫בלום ב מ ו ש א ר‬
‫שעות הן‬
‫ישנתי ה ׳‬
‫ותפילה‪.‬‬
‫בטור‬
‫הראשונים‪ .‬א ל א‬
‫או״ח שי׳‬
‫ת־ט״ו כ ת ב כ א ן‬
‫רל״ט‬
‫ומשם‬
‫בבאר‬
‫א ו ״ ח •שי׳ א ׳‬
‫בתפא״י‬
‫עיי״ש‪.‬‬
‫קימעא‬
‫שתהא‬
‫וקשה‬
‫לומר‬
‫דעתן‬
‫ע״ז‬
‫עלה לתרופה‬
‫ה‪.‬‬
‫ו‪.‬‬
‫קה‬
‫לא יישן אדם לא על פניו ולא על ערפו אלא עד צדו‪ .‬בתחילת הלילה על צד שמאל‬
‫ובםוף הלילה על צד ימין‪ .‬ולא יישן סמוך לאכילה אלא ימתין אחר אכילה כמו‬
‫שלש או ארבע שעות ״‪ .‬ולא יישן ביום‪:‬‬
‫ניא‬
‫' דברים‬
‫המשלשלין את כני מעיים‪ ,‬כגון ענבים ותאנים וחוחים ואגפים ואבטיחים‬
‫הערות המלכי״ם‬
‫הלכה ה‪] .‬י[ ומ״ש הרמב״ם לא יישן על ערפו‪ .‬כן אמרו בברכות ‪ "P‬הא מגני שפיר דמי‪ .‬כי אז‬
‫מוריד המותרות אל חוטי השדרה ואינו בטוח מחלאים נאמנים‪ .‬ומ״ש הרמב״ם דיישן‬
‫בתחלח הלילה בצד שמאל כתב ב״שבילי אמונה״ כדי שיהיה הכבד על האצטומכא ויהמם אותה‬
‫וימהר העיכול‪ .‬י!' וע׳ כל׳׳ח ]ב״לשון חכמים״[ הביא עור הרכה דברים מענין שינה‪ ,‬ואין לי‬
‫פנאי לדקדק בהם כעת כי לא באתי רק להביא דברי התלמוד‪.‬‬
‫הלכה ו‪] .‬יא[ נדרים )מ״ט ע״ב( ר״י ור״ש יתכי אייתי לקמייהו כלוספינון פרש״י תאנים שנתבשלו‬
‫ביותר מדאי‪ .‬ד״י אכל‪ ,‬ר״ש לא אכל מפני שאין יוצאי מבני מעיים כל עיקר‪ .‬ורב‬
‫יהודה אמר כ״ש שנסמוך עליהם למהר ע״כ‪ .‬נראה דרב יהודה לא אמר זה רק בדרך הלציי‪,‬‬
‫כי ידוע שדבר קשה העיכול רע לגוף מאד‪ .‬רק רב יהודה נזכר משמו בברכות קי כ״ד בית הכסא‬
‫אית לי מביתא לבי מדרשא‪ ,‬דכי אזלינא בדיקנא נפשאי ככולהון‪ .‬כי מפני שהיה מרגיל הטבע‬
‫מאד לכח הדוחה לא חשש לזה‪ .‬ודוק‪:‬‬
‫]יא[ בפסיקתא יי אומר דמ״ש כמתאוננים שאמרו שלא היו טועמים במן טעם אלו קישואין‬
‫אבטיחים חציר ובצלים שומים משום שקשים לתלמוד‪ ,‬נראה דאינו מוכרח‪ .‬חדא‪ ,‬כי למה טעמו‬
‫טעם זיתים‪ ,‬שאומר בהוריות‪ P‬דקשה לתלמוד? ועוד דבספרייי אומר טעמים אחרים‪ ,‬לכן אין‬
‫לחוש כ״כ לדבר זה‪.‬‬
‫א‬
‫ב‬
‫ינ‬
‫טו‬
‫‪T‬‬
‫הערות ר׳ ישעיה אפשטיין‬
‫ק יר ף י״ג ב ׳ מגבי כ י‬
‫א ׳ ו כ ןה ו א‬
‫לצדו‬
‫בנדרים ש ם ר ףמ ״ ט ב׳‪.‬‬
‫ק ‪ -‬ד ר ף י״ג בי‪.‬‬
‫רוצה‬
‫אפויה י ׳‬
‫בבוש‬
‫ומשי׳ה‬
‫כבושין‬
‫מצלימ ע ט‬
‫אמנם א י‬
‫שפיר‬
‫כ מ ה ימים וקיי״ל‬
‫דאין‬
‫רוצה‬
‫היה׳‬
‫נזהר‬
‫העולם‬
‫מליח‬
‫כרותח‪.‬‬
‫מםפיק‬
‫השיעור ש ל א ם‬
‫להשיא‬
‫דהטעסה ו א‬
‫דבכבושיצא‬
‫ו כ ן מ י ב מ ו הם ״ ו ב ׳‬
‫ע ״ ה א׳‬
‫עצמו‬
‫שטעם ה' ל א‬
‫א ר ס ש ר ף‬
‫ליבש׳‬
‫מתורת‬
‫מעליו‬
‫והזמן‬
‫ועיי;‬
‫וכ״כ‬
‫לאיזה‬
‫האור‬
‫םי׳ק״ע‬
‫הגיעב״־ן‬
‫מהזית‬
‫שמן‪.‬‬
‫ושמןז י ת‬
‫משיב‬
‫הולך ל ולר׳‬
‫יוחנן‬
‫לעוברות ומניקוה‬
‫בםיפרי‬
‫קשי;‬
‫ובצלים‬
‫לאכולב ה ןש ת י‬
‫ל א ו ה וק נ ה ר א ש‬
‫דקשה‬
‫ה ע ג ו מ ה וכו׳‬
‫כדאמרי׳‬
‫פשוטר ה א‬
‫דהרניל‬
‫דהנחשה ו א‬
‫בראשו ש לנ ח ש‬
‫ובפסחים‬
‫לשכחה‪.‬‬
‫עיי״ש‪,‬‬
‫ויל״ע‬
‫הרמב״ם‬
‫קי״ד א ׳‬
‫שכתב‬
‫אומר‬
‫עיי״ש‪.‬‬
‫והללו‬
‫בבוש‬
‫שפיר‬
‫נהניתי‬
‫הבצל‬
‫בקונם׳‬
‫שאוכלים‬
‫באמצע‬
‫הביא‬
‫מיומא‬
‫ממשן‬
‫כחרבות‬
‫הבצל‬
‫יאבלש ו ם‬
‫בסעודה‬
‫וכו׳‬
‫ובצל‬
‫ופליט" א ׳‬
‫שלישית‬
‫עיי״ש‬
‫ופרש׳׳י‬
‫החינוק‪,‬א ב ל‬
‫בארי;‬
‫"שריד‬
‫דמי‪.‬‬
‫כשראיתי‬
‫טעמןו ל א‬
‫ששייר‬
‫יש‬
‫אח״ב‬
‫י א כ ל א ר ם ב צ ל מפנינ ח ש ש ב ו‬
‫שישנו‬
‫כרותח‬
‫מ ל ו ח ז הכ מ ת ימים‪.‬‬
‫האבליב צ ל מפני‬
‫המקל‬
‫לגוף‬
‫שיה״‬
‫מ ל ו ח זה‬
‫מליח‬
‫ותימהק צ תש ל א‬
‫ובביצהב ״ ה א ' ל א‬
‫קשים‬
‫ובביאור‬
‫חיין‬
‫שהי׳‬
‫אבל‬
‫רגר״א‪ ,‬ואולי‬
‫דוקא ח י א ב ל‬
‫וממשן‬
‫יאכל א ת‬
‫א כ ו ל ב צ ל וכוי‪.‬‬
‫רבצלים‬
‫ועור‬
‫בהעלותך‪,‬‬
‫ועיין‬
‫״היינו‬
‫מ ל י ח וכו׳‬
‫עיי״ש‬
‫שהי׳‬
‫ת ל מ ו ד ו היינו ח י ‪,‬־לא‬
‫תלמודו‬
‫ומאד‬
‫הקשואים‪.‬‬
‫אומר מ*‬
‫וברשי׳י‬
‫שנה‪ .‬ולזהצ ר ך‬
‫כגון‬
‫ד׳׳ה א ת‬
‫ד ה ר י לענין‬
‫ובשייך ש ם‬
‫בע״ב ל א‬
‫ק ־ כ ד ף‬
‫דר״י‬
‫משכת‬
‫ימים‬
‫לאשה ל א‬
‫הקנה‬
‫בשלח‬
‫משכח‬
‫דהיינו‬
‫טעמן‬
‫בתוש״ד‪ :‬וכן י ש‬
‫מקדושיןס ״ ב א ׳‬
‫דייה י ר ק חי‪.‬‬
‫שאכל ד ת‬
‫ק ט ו פ׳‬
‫ובו׳ ו א ף ל א‬
‫ב צ ל י ם ובו׳ א ץ ננעעיןמ ה ם‬
‫מימון א ב י‬
‫פסחיםמ ״ ב א'‬
‫משל‬
‫רוית‬
‫ז י ת י ם וכו׳‬
‫טעמו‬
‫ראובניש ם ‪.‬‬
‫בויחים‬
‫א מ נ םי״ל‬
‫התורני‬
‫הביא‬
‫במכילתא‬
‫ביור״דם י ׳ק ״ ה‬
‫ס ע ו ד ו ת ובו׳ ו ש ם‬
‫שריראגאו;‬
‫)ועי׳‬
‫למודש ל ע׳‬
‫ח מ ש ה א ל ו ל א טעמ‪ 1‬ב ו‬
‫א מ ר וכ ל ל‬
‫הנפש‬
‫משכה‬
‫כילקוט‬
‫מלוח ז הכ מ ה‬
‫תלמודו‬
‫ל ה ר א י ו ה הנז׳ עיי״ש‬
‫הפילוח לר׳‬
‫ברש״י‬
‫׳שהי׳‬
‫מליחהעיק‬
‫מליח ה א‬
‫אלעזרב נ ו‬
‫הביא‬
‫מ ש מ י ע נ ו רש׳׳י‬
‫כשיעור‬
‫יוחנן ז י ת‬
‫במי; ס םא ב לש א ר‬
‫מפירוש‬
‫צורך‬
‫וירחיח א ו‬
‫ובערוך ע ר ך נ ח שב ש ש ר ב‬
‫מ א ב ל ונהי׳‬
‫ש ה ם משמחים‬
‫בדג׳‬
‫ר׳׳ל‬
‫בהוריות ש ם‬
‫וח״א ט ע ם כ ל‬
‫ג ב ע ו ל ש ל וו י ש‬
‫היטב‬
‫מ ת ב ש לל ו ‪,‬‬
‫כבוש‬
‫בטעמו( ח ת‬
‫המינין‬
‫כעירוכקכ ״ ט א ׳‬
‫הבצל‪,‬‬
‫בסי' ב׳ ק ט ע‬
‫רטעטוט ע ם ש ל ז י ת‬
‫ואכ״מ‪.‬‬
‫טעמוש ה ן‬
‫וכוי‪ .‬ו ל א‬
‫בזה‪,‬‬
‫צדוקל ר ׳‬
‫קוציעה‬
‫דטעם‬
‫ש ב ח ה ל א ‪ .‬ועיין‬
‫והוא‬
‫יחננו ע ל‬
‫שא״ל ר'‬
‫במור‬
‫דח״א‬
‫רי״ל‬
‫מבושל‬
‫ולכאורה‬
‫רש״י א ה‬
‫ויש להסביר‬
‫איריא‬
‫זוטרתאפ ר ׳‬
‫מק״ש‬
‫והובא‬
‫ב ב ר כ ו ת ל׳׳ח ע ״ ב א מ רר ״ ח ב רא ב א א נ י ר א י ת י א ת ר ׳ יוחנן‬
‫דהיכיא כ ל ר׳‬
‫כוונה‬
‫ק י נ‬
‫משום ה א ל א‬
‫מתאפה ל ו‬
‫ל א ״ ‪ .‬ועיין‬
‫שדגיעב״־ן‬
‫ש פ י ר ד מ י ועי׳‬
‫פםיקחא‬
‫ברמב״םפ ״ ב‬
‫ה״ב‪.‬‬
‫בהעלוחך‬
‫ק י אוכן‬
‫הפר״ח‪.‬‬
‫ר ה‬
‫משום‬
‫וברש״י‬
‫כשיגדל‬
‫ויטה‬
‫מפני‬
‫שיצא‬
‫מראשו‬
‫אלא‬
‫שפירסם‬
‫ישם‬
‫וכמוצ״ש‬
‫בצלים‬
‫א מ נ ם ה כ לל פ י‬
‫האדם‬
‫אוצרות‬
‫קו‬
‫גדולי ישראל‬
‫המלבי״ם‬
‫ומעי ניט הקשואים ומעי המלפפונות‪1 ,‬י‪ 13‬אוכל אדם אותם בהחלה קודם אכילה‪ .‬ולא יערבם‬
‫עם המזון אלא שוהה מעט עד שיצאו מבטן העליון ואוכל מזונו‪ .‬ודברים שהן מאמצין את‬
‫בני טעים‪ ,‬כגון ‪1‬יח דמונים ופרישין ותפוחים וקרוםטמלין‪ ,‬אוכל אותם תכף למזונו‪ ,‬ולא ירבה‬
‫מהן‪:‬‬
‫ז‪.‬‬
‫כשירצה‬
‫]טח אדם לאכול נסמ בשר עוף ובשר בהמה כאחד‪ ,‬אוכל בהחלה בשר העוף‪.‬‬
‫העדות המלבי״ם‬
‫]יבן בע״ז )דף כט( אומר למה נקרא שמן ״קישואים״? שקשים לגוף כחרבות‪ .‬אך בע״ז )דף יא(‬
‫מרקי לה ברברבי‪] ,‬אבל[ ווטרי מרחיבין בבי מעיים‪ .‬ד]אמר התם[ באנטונינוס ורבי לא פסקה‬
‫קישות מעל שלחנם‪.‬‬
‫]ינ[ הטעם מפני שאלו קל להתעכל ואם יאכלם אחר האכילה או יערבם עם המזון יהיה הפת‬
‫מונח בתוך מעיו‪ .‬לכן יקדמם~ ‪ ,‬והוא מסברא שכתב הרמב״ם להקדים הקל להתעכל ויהיה‬
‫ראשון ליציאה‪ .‬והנה בפרק כיצד מברכץ״י אומר‪ ,‬הביאו לפניהם תמרי ורמוני וכר‪ .‬ותמרים הם‬
‫מדברים המשלשלים וראוי להקדימם לדרך הרמב״ם‪ ,‬ואעפ״כ הקשה לו רב חסדא דהיה צריך‬
‫להקדים הרמונים משום שקדומים כפסוק‪ .‬יש ללמוד מזה דלענין הקדמת הברכה זה דוחה דברי‬
‫הרפואות האלה‪ ,‬וכתורה יעשה‪ .‬ודי בזה למעיין‪ '" ,‬וכן יש להוכיח ממעשה דשם )דף ט ז { "‬
‫ואין להאריך כאן‪ .‬וצ״ע דבכתובות )דף י׳ ע״ב> אומר התמרים משום שמשלשלין שחרית וערבית‪,‬‬
‫טובים‪ .‬פרש״י משום שהוא אחר אכילה‪ .‬כמנחה רעים משום שהוא קודם אכילה וצ״ע ליישב‪.‬‬
‫‪ m‬בעירובין )דף כט{ משמע רדי ברימון אחד לסעודה עי׳יש ודוק‪ .‬חפוחים ע״ש )דף כט(‬
‫ודוק‪ ^P,‬יאכל אוחם חיכף במזונו‪ ,‬כי הדבר המאמץ סוגר פי האצטומכא ומחזיק חום הטבעי‬
‫לכשל היטב‪:‬י<‬
‫טז‬
‫ט‬
‫ה‬
‫בב‬
‫הלכה ז‪] .‬ט‪ [1‬ככר נתבאר הטעם למה שאמר הרמב״ם להקדים הקל להחכשל‪.‬‬
‫]טז[ כבא מציעא )דף פו( מובחר שבבהמות שור ממרעיתו דלא אניס‪ .‬מובחר שבעופות תרנגולת‬
‫מאשפתה‪ .‬ועיין בפסחים י! שלשה ממעטים הזבל וזוקפין הקומה ומאירין עינים‪ ,‬בשר שמן וכר‪.‬‬
‫ומפרש בציפרתא דלא ילדה‪ .‬ופ״ק דע״ז‪ ~,‬ובנדרים )דף מ״ט( לבשר שמן רוץ תלתא פרסי‪.‬‬
‫קיבה הרת ויותרת הכבד טובים )ע״ז דף כ״ט( ע״ש‪ .‬לתולשא דליכא לייתי בשרא דאטמא דדיכרי‬
‫וכו׳ )עירובין דף כ״ט( ע״ש ודוק‪ .‬ומ״מ אין לרדוף אחריהם מאד כמ״ש בכתובות )דף ם״ז ב׳(‬
‫לא איבעיא ליה לפנוקי כולי האי‪ .‬ועיין בירושלמי כרכות י! שקראו ליצן על שרצה כשר שמן‬
‫רוקא‪:‬‬
‫בנ‬
‫בד‬
‫כה‬
‫הערות ר׳ ישעיה אפשטיין‬
‫ק ט ז וכ״כ ב ס ׳א ״ ח‬
‫שבס׳‬
‫לשון‬
‫חכמים‪.‬‬
‫נזכר ש ם‬
‫כלום‪,‬‬
‫ואולי‬
‫הכוונהל ד ףל ״ ם‬
‫אולם ל א‬
‫ש ם דברים‬
‫יהודה‬
‫שיש‬
‫םק״ד‬
‫נ ם חמדי‬
‫ע ל הדם‪.‬‬
‫ג ״ כ קודם‬
‫להקדימםל פ י‬
‫ובמש״בש ס‬
‫)ולבד מ ז האין‬
‫אכילה‬
‫)לענ־ן‬
‫עירוב(‬
‫דמונים‬
‫וכו׳ו כ ן‬
‫וכוי‬
‫כי ל א‬
‫אמר״נ‬
‫הלשון‬
‫ק ב ־עיי‬
‫ק ר א ו ליצן ע ל‬
‫ה ם בשר‬
‫עופות‪,‬‬
‫דהמרים‬
‫ירושלמי‬
‫מפני‬
‫והוא‬
‫רתורא‪,‬‬
‫ולחולה‬
‫כרכותפ ״ בס ו ף‬
‫ב ש רש מ ן‬
‫כדפירש ש םב ע ל‬
‫דוקא‪.‬‬
‫חרדים‬
‫הברכה‬
‫קודם‪.‬‬
‫שהרמכ״ם ל א‬
‫והוא‬
‫שהוא‬
‫יפרש‬
‫לאחר‬
‫מזון ש ת י‬
‫לסעודה‬
‫תלמידי‬
‫מנאו כאן‪,‬‬
‫ק ש הב ש רש מ ן‬
‫הלכה ח׳‬
‫!הוספה‬
‫ב ש ם רש״י‪.‬‬
‫דשחרית‬
‫ולהלן‬
‫וערכיה‬
‫נמצא‬
‫ק ב ב‬
‫ושמא‬
‫ליצן‬
‫כוונת‬
‫יפוח‬
‫א״ח‪.‬‬
‫ושחקמר׳‬
‫ו א מ ר ל ו ״ ל ך לוגלן‪ ,‬ז ה‬
‫מאכלוח‬
‫אכילה‬
‫קורס‬
‫שהם‬
‫שלא‬
‫אכילה‬
‫סעודה‬
‫מזון‬
‫זעירא‬
‫דכ״א‬
‫ע״א‪,‬‬
‫וקיבל‬
‫בגרגרנותו״‪,‬‬
‫ישפיעו‬
‫ב״כ‬
‫ובצהרים‬
‫שהם‬
‫תפוחים‬
‫בבמת‬
‫אחת‪,‬וכ; ש ם‬
‫־ ב ד ד ף‬
‫כ״ט‬
‫ברמב״ם‬
‫להל;‬
‫וראה‬
‫עונשו‬
‫עי״״ש‪ .‬א ב ל‬
‫ל ב ר כ ו ה פ ״ וה ״ ב עיי״ש‬
‫לשון‬
‫רעים‬
‫מונה‬
‫ושני‬
‫ק ב ;מ ״ ב אי‪.‬‬
‫אותו לחוליו‪.‬ע ״ ז‬
‫עשה‬
‫א ו ״ חס י ׳ ד '‬
‫בארן‬
‫ופרגיות‬
‫החיים״‬
‫לאחר‬
‫היינו‬
‫אע״פ‬
‫שהיו‬
‫מדאמרר ח םכ ״ ם א '‬
‫תפוחים‬
‫המלבי״ש‬
‫ודורפסקין‬
‫ב ה ל ' י׳ ב ק‬
‫ק ב א‬
‫וב״כ‬
‫ק י טר״ל‬
‫״ארצות‬
‫לאוכלםר ק‬
‫רחצי ק ב‬
‫שמחזירק‬
‫כרוב‬
‫בספרו‬
‫בהג׳‬
‫ש ה ט ב חהי׳‬
‫המלקט‪:‬‬
‫ולכן י ש‬
‫מזמן(‪.‬‬
‫הנז׳‬
‫לפניהם‬
‫ק ב ג ם‬
‫אכילת‬
‫סועודוה‬
‫א ח ת עיי״ש‪.‬‬
‫וכ״כ‬
‫שהביאו‬
‫מולידים ד ם ג ם ו ע ב‬
‫הרמב״ם‪.‬‬
‫רעות‬
‫דרמוןא ח ד‬
‫לכישרא‬
‫הקפיד ע ל‬
‫התמרים‬
‫מרש״י ע ל‬
‫ובמנחה‬
‫ברכות‬
‫שאני והראי׳‬
‫תפוחים ב ק ב‬
‫משמע‬
‫•שרצה‬
‫בב״ו‬
‫לתרופה בי‬
‫קושיא‬
‫בוראיט ו ב‬
‫לעירוב‬
‫א י ‪ ,‬ובנדרים ש ם‬
‫הלכה ט׳‪.‬‬
‫הרםב״ם‬
‫העיר כן‪ ,‬אולםי״ל‬
‫בעלה‬
‫ק־ז‬
‫מ״אב'‪,‬‬
‫בהנהות ר י‬
‫ק י ח‬
‫בא׳יח‬
‫עיי״ש‪.‬‬
‫בברכות‬
‫שם‪.‬‬
‫לעג|‪.‬‬
‫צ״ע‬
‫מ ע ש ה ‪ ,‬פרגיות‬
‫קז‬
‫עלה לתרופה‬
‫וכן ביצים ‪1‬י» ובשר עוף‪ ,‬אוכל בהחלה ביצים‪ .‬בשר בהמה דקה ובשר בהמה גסה‪ ,‬אוכל‬
‫בהחלה בשר הדקה‪ .‬לעולם יקדים דבר הקל ומאחר הכבד‪:‬‬
‫ח‪ ,‬בימות‬
‫החמה אוכל מאכלים הקרים ניח! ולא ירבה בתבלין‪ ,‬ואוכל את ]יטו החומץ‪ .‬ובימות‬
‫הגשמים אוכל מאכלים החמין ומרבה נכ‪ 1‬בחבלין‪,‬‬
‫הערות המלבי״ם‬
‫כו‬
‫]יז[ הוא קל העיכול לכל דבר‪.‬ק כל שהוא כביצה‪ ,‬ביצה טובה הימנה בר מבשר‪ .‬טבא ביעתא‬
‫מגולגלתא‪ ,‬משיתא קייסא סילתא‪ ,‬פירש״י צלויה מעט ורכה לגמוע‪ .‬שם ובהוריות ‪ °P‬אומר דביצה‬
‫מגולגלתא טוב לתלמוד‪ .‬עוד אומר בברכות‪ ,‬ק טבא ביעתא מגולגלתא משיתא מטויתא‪ ,‬מארבע‬
‫מבושלתא ע״ש‪ .‬משמע דביצה מטויתא ג״כ טוב והוא רק פחות שליש מן מבושלתא‪ .‬ובע״ג‬
‫)דף כט( אומר דביצה צלויה מחזרת חולי‪ .‬וצ״ע בשבח )דצ״ח( הביאו לפנינו ביצים מצומקות‬
‫ואכלנו מהם הרבה‪ .‬ואומר דמצטמק ויפה להם‪ ,‬וגם זה קשה מ ה נ ״ ל ‪^ :‬‬
‫הלכה ח‪] .‬יזז[ יבואר גבי צנון דעת ח ז ״ ל ל בזה‪ ,‬ודבר זה מושכל בטבע‪ ,‬כי בקיץ החום הטבעי‬
‫חלש ע״י החום החיצוני‪ ,‬וצריך לאכול דברים קרורים וחמוצים‪ ,‬וכן הדין לבעל האדומי‬
‫והדמיי ירגיל טבעו לפי מזגו‪ ,‬כן גם בימוח הגשמים‪ ,‬ובעל הליחה השחורה וקר דמים יבקש‬
‫לטבעו דברים מחממים והכל ישקול בפלס הצדק‪ ,‬אם בעל גפש הוא ויש בידו מאזני עשר‪:‬‬
‫‪ arj‬ידוע מאמרם י׳ דחומץ יפה לשרב‪ .‬שבת )דף קט( חומץ קשה לכבד‪.‬‬
‫נם בעירובין אמדו ל דתבלין לאו בני אכילה‪ ,‬ואני רק למתק את הקדירה‪ ,‬ובנדה )דף נ״א ב׳(‬
‫אומר שאינם מטמאין טומאת אוכלים ואינם נלקחים בכסף מעשר‪ ,‬ובאמת הרמב״ם סותר דבריו‪.‬‬
‫בפ״א דעירובין ]ה״י[ כתב תבלין משתתפין בהם דחזיין ללפת את הפת‪ ,‬ובה׳ טומאת אוכליןק‪-‬נ‬
‫פסק שאינם מטמאין טומאת אוכלין‪ ,‬ויבואר אי״ה במקום אחר‪ .‬ומ״מ הרמב״ם מיידי בתבלין‬
‫הראויים לאכילה ובתוספתא דנדרים פ״ר‪ ,‬והובא בראי׳ש פרק הנודר מן החולין )פ״ז סי׳ ב(‬
‫אסור בחיץ ומותר כמבושלין‪ ,‬אלמא סחמן חיץ לאכילה‪ .‬בפסחים )דף מבן אומר זנגבילא‬
‫ופלפולא‪^,‬י והוא נפלא‪ ,‬ואין כאן מקומו‪ ,‬עיין ברכות )דף ל״ו ב׳( דפלפולא וזנגבילא רטיבתא‬
‫ראוי לאכילה‪ ,‬יכישתא אינן ראוין עיי״ש בתוס‪/‬‬
‫כח‬
‫לא‬
‫‪3‬‬
‫הערות ר׳ ישעיה אפשטיין‬
‫ק כ ו ברכות ד ף ס״ד כי‪.‬‬
‫י״ל רםע״ז ל א‬
‫ובנדרים‬
‫קשיא‬
‫ם׳׳ט ב ׳‬
‫יוצאים‬
‫דהתם‬
‫אמרו‬
‫מבני מעיים‬
‫לבשרא‬
‫דהיינו‬
‫שהחלבון‬
‫נצממק‬
‫כ׳ ביצה‬
‫ט ו ר מ י ט א וכו׳‬
‫באין‬
‫א ת הגוף‬
‫מעלי‬
‫ופלפלא‬
‫ג ״ כ נקראים‬
‫*בסוף‬
‫בימוח‬
‫הגשמים‬
‫אבינו‬
‫)ומ״ש‬
‫לעיניים‪,‬‬
‫ותום׳‪.‬‬
‫ה ע י רה ר ב יש׳׳א‬
‫אוכלמ ע ם מן‬
‫רל־בא‪,‬‬
‫דאמרו‬
‫תבלין‬
‫ומ׳׳מ‬
‫תוספת‬
‫קשה‬
‫בשבתפ״ו ב׳‬
‫בערביים‬
‫ובסוף‬
‫מאד‬
‫נורמת‬
‫ש ב תק ״ ח ב ׳‬
‫ונהי׳ ד ק‬
‫קי״נ בי‪.‬‬
‫ק ל עי׳‬
‫עיי׳׳ש(‪.‬‬
‫שצריך‬
‫ק ל נ‬
‫נ ר ד םכ ת ב ע ״ ז תיינו‬
‫אלמלא‬
‫דל׳׳ח ב ׳‬
‫שהיו‬
‫אוכלאב א ן‬
‫עירובק נ״ו א ׳‬
‫שומים‬
‫רמחורת‬
‫קליפתן‬
‫אפי׳‬
‫לאוכלן‬
‫איש‬
‫ביצים‬
‫מצומקות‬
‫ה ר ב ה ‪ .‬ועיי‬
‫נ ד ר י ם ג׳‬
‫ה ס ע ו ד ה ‪ ,‬ועיין‬
‫א ו כ ל א ופי׳‬
‫ה ח מ ה י פ ק צנון‬
‫ק ל ד ש ם‬
‫ובצליםש ב א‬
‫החול־‬
‫החיצונה‬
‫כתחילה‬
‫בכולה‬
‫כימות‬
‫פי׳אה ״ ו ‪.‬‬
‫כצ״ל‪.‬‬
‫דאמו־ ה ת ם‬
‫ואינם מזקין‬
‫דנים‬
‫בתחלון‬
‫ק ל ב ד ףב י ט כי‪.‬‬
‫נתנאל ש ם‬
‫השום‬
‫ד נ ר ם יכ א ן‬
‫וביצה‬
‫בשבח ש ם‬
‫טובים‬
‫החילה‪,‬ה ״ ה‬
‫ד״ה ביומא‬
‫הסעודה ל א‬
‫א ת ר ו נ צנון‬
‫מ א ד ולכן ה ם‬
‫עי״׳ש‬
‫וכמוב ש ר ת ו ר‬
‫ה ח ל ב ו ן עיי״ש‪ .‬ולבן‬
‫ד א ו כ ל ק ד ב רה ק ל‬
‫איתא‬
‫לתקן‬
‫כשהתים‬
‫שמצננק‬
‫חננבילא‬
‫הקדירה‬
‫דהם‬
‫והבצלים וכו׳‪*.‬‬
‫דלהלן‪:‬‬
‫ובעל״ח ש ם‬
‫מאברהם‬
‫ישראל‬
‫ועיין‬
‫דניצהה ו א‬
‫ובקרבן‬
‫בפסחיםמ ״ ד א׳‬
‫החרדל‬
‫פרם׳‪,‬‬
‫מעילה כ׳ כ׳‬
‫ק ל אש כ ת‬
‫גופאו ה ם ג ״ כ‬
‫כדאיתא‬
‫לחולשא‬
‫י ש ל ו מ רע ״ ר‬
‫באברהם‬
‫כרש־י‬
‫לכולי‬
‫הקונטרס‬
‫ל א ‪ ,‬תקשה‬
‫עיי״ש‪.‬‬
‫הרמב״ם‬
‫אוכלא‪ ,‬ובתום׳‬
‫ה ס ע ו ד ה ז הט ו ב‬
‫תבלין‬
‫‪p‬‬
‫ופרש״י ש ם‬
‫ההואס ו ף‬
‫בתחלת‬
‫דתורא‬
‫תלתא‬
‫דקליפתן‬
‫כעוזרדין‬
‫עיי״ש‬
‫שמחזרת א ת‬
‫רחיצונה‬
‫היינו ר ק קמ א ד‬
‫נדרים נ ״ ד ב׳‬
‫ק כ ז ד ף י׳׳ג ב י ‪.‬‬
‫רוקא‬
‫ק ב ה ש ם ד ףמ ״ ר ב '‬
‫רחוליא ב ל ל א‬
‫מבושלתא כ ל‬
‫חולי‪,‬‬
‫ש ה ו א וכו׳‬
‫כרע״׳‬
‫קבט‬
‫דדייג׳‬
‫נ ר ב ע ל ו ואין מ ז י קל ה ם‬
‫הביא‬
‫שהאכיל‬
‫במצות‬
‫החמימות‬
‫הגמ׳‬
‫ברכות ד ף מ׳‬
‫מלאכים ג׳‬
‫לשמוח‬
‫ח ב י ל נופייהו‪.‬‬
‫לאכילת‬
‫חרדל‬
‫התיל‬
‫בחרדלא ח ד‬
‫בחרדלואזהי׳ ש ע ח‬
‫כ ו ת י ם ד ל א דייגי‬
‫םפי‪,‬‬
‫ודברי‬
‫במצותלא‪.‬‬
‫הרמב״ם‬
‫אמורים‬
‫לשלשיםיום‪ ,‬ו כ ל‬
‫השרב‬
‫היוחר‬
‫ג ד ו ל ‪ ,‬נ׳־ב‬
‫וכרש״׳ש ם ‪ .‬וה״נ‬
‫לנבי‬
‫ישראל‪.‬‬
‫יומא‬
‫הרי‬
‫אוצרות‬
‫קח‬
‫גדולי ישראל‬
‫המלכי״ם‬
‫ואוכל מעט ‪1‬באז בזן החרדל ‪1‬״‪ c‬ומן החלחית‪ .‬ועל ררך וו הולך ועושה במקומות הקרש‬
‫ובמקומות החמים‪ ,‬בכל מקום ומקום כראוי לו‪:‬‬
‫יש מאכלות שהן רעים ביותר עד מאד וראוי לארם שלא לאכלן לעולם‪ .‬כגון הדגים‬
‫הגדולים נמ[‬
‫הערות הםלני״ם‬
‫ט‪.‬‬
‫ןכא( בברכות )דף מ( הרגיל בחרדל אחד לשלשים יום מונע חלאים מתוך ביתו‪ ,‬כל יומא לא‪,‬‬
‫דקשה לחולשא דלכא‪ .‬ולזה כחב מעט מן החרדל‪ .‬וי״ל דגם הגמרא לא מיירי רק בימות הגשמים‪,‬‬
‫ומ׳׳מ קשה מאברהם שהאכיל למלאכים ג׳ לשונות בחרדל ל " ואו היה שעת השרב היותר גדול‪,‬‬
‫וי״ל רע״י טיבול שאני‪.‬‬
‫]כב[ ראיתי מפרשים יי‪-‬י דחלתית הוא הנקרא בלשוננו )קאווע( ]קפה[‪ .‬ודעת זו רחוקה אצלי מאד‬
‫ורחוק לקבל דבר זה‪ ,‬שהרי החלתית הוא הדבר היותר חריף מכל הדברים לענין דבר חריף‬
‫שנזכר בפוסקים‪ ,‬ולא יצוייר שיאמר כן על )קאווע( שלא ראינו כה שום חריפות‪ ,‬ועיין בת״ח‬
‫)כלל ס״א( דין ז׳ הקשה‪ ,‬והלא חלתיח דבר קשה הוא ע״ש‪ ,‬והחסיר מו״ה יונה לאנדסופר‬
‫בחידושיו ליו״ד )סי׳ צז( תמה עליו‪ ,‬מי הגיד לו שחלתית הוא דבר קשה? ולפ״ז נראה קצת‬
‫דידע דחלתית הוא הנקרא )קאווע(‪ .‬ויש לקרב אל השכל כי החריפוח אינו מה שלגבי דידן קרוי‬
‫חריף‪ .‬מה שחריף כטעם‪ ,‬אבל באמה יש מה שחריף בטבע‪ .‬והראיה‪ ,‬כי זית הוה דבר חריף‪.‬‬
‫ובפסקי התום׳ בע״ו־לי דשמן זית הוה דבר חריף‪ .‬והארכתי בזה במקום אחר‪ .‬כי לא כאשר‬
‫רואים לעינים המשוטטות בטבע הנמצאים‪ .‬ומ״מ קשה ממ״ש באלו טריפות )דף נ״ט( דמאן‬
‫דאכל תלתא תקלי חלתיח אליבא ריקנא משחלח משכיה‪ ,‬היפוך הנהוג בימינו בתמידות ששותין‬
‫משקה העשוי )מקאווע( דוקא בבוקר אליבא ריקנא‪ -! ,‬לכן דעת זאת בטלה אצלי‪ .‬ומי שאמר‪,‬‬
‫טעה מדרך האמח‪ .‬שכת )דף ק״מ( ליוקרי דליכא לישתי תלתא תקלי חלתיתא בתלתא יומי‪:‬‬
‫הלכה ט‪] .‬מ[ דג מליח שלא בישל כל צרכו קשה לתחתוניות‪ ,‬ברכות )דף נה( ובשבת )פ״א‬
‫א׳( שדרו של דג מביא לתחחוניוח‪) .‬שם( שיבוטא כיומא ניסן קשה לדבר אחר‪.‬‬
‫פסחים )רף קי״ב( דגים עם בשר או חלב קשה לדבר אחר )עיין יור״ד סי׳ פז( ן‪ -‬ו ב ש ב ח י ו‬
‫מליח הישן הדחתו גמר מלאכתו‪ ,‬פירש״י ישן של שנה שעברה‪ .‬והטעם כזה כתבו‪ ,‬משוס שהדג‬
‫מוליד ליחה לבנה מטבע‪ ,‬ואם הוא מליח תהיה מלוחה ג״כ ויניח אל פיו רב מהמכשול‪ .‬אבל‬
‫דגים קטנים אומר בפ׳ כיצד מברכין יימי* שמפרין ומרכין גופו של אדם והרגיל בהם אינו בא‬
‫ה‬
‫ד‬
‫צ‬
‫ל‬
‫הערות ר׳ ישעיה אפשטיין‬
‫ק ל ה ב ״ ם פ׳׳ו כ ‪.‬‬
‫מ ע ם כמים‬
‫לרפואה‬
‫מפני‬
‫םק״ה‬
‫ק ל ו הי׳׳מ ה ו א ב ס ׳‬
‫וסוכר ועיק כהני‬
‫וחלב‬
‫ובנמ׳ ש ם‬
‫שמקובל‬
‫דדוקא‬
‫ולאכול‬
‫טובהל ל ב‬
‫שהיא‬
‫בה״נ‬
‫המטוננים ע ם‬
‫‪ cm‬ע ם ה ל ב י ש‬
‫נמורה ב ד ג ע ם‬
‫גבינה‬
‫ג ם ע ם ח ל ב ש ר יכיו;‬
‫שהי׳‬
‫רופא‬
‫ח ל ב כי אז‬
‫מומתה‬
‫ס י ׳ ל״ר‪.‬‬
‫בישול‬
‫הקנה‬
‫נ׳׳כ‪.‬‬
‫הביא‬
‫חמאה‬
‫סבנה‪,‬‬
‫דרשו ב ה‬
‫חולאים‬
‫ש א ה רא ל ף‬
‫עיי״ש‪ ,‬ועיי;‬
‫ה כ נ הא ב ל‬
‫סו״פ כ׳‬
‫ובחמאה‬
‫רבים‬
‫הנקלט‬
‫בדיעבד‬
‫עיי״ש‪.‬‬
‫והו״ד ב ס ׳‬
‫בחלב יש בו‬
‫רשומן‬
‫הוזמישי‬
‫תשובהש ם ‪.‬‬
‫החילהיה‬
‫סכנה‪.‬‬
‫מע״ג‬
‫כטלה‬
‫רתים‬
‫נע״א‬
‫חמאה‬
‫אפריםש ם ‪,‬‬
‫ב פ ו ש ר י ם ופרש׳׳י‬
‫ראינו ו כ ל‬
‫דאםור‬
‫מקרריםמ א דוגם‬
‫סכנת‪.‬‬
‫שרי‪.‬‬
‫קע״נ‬
‫דאפשר‬
‫בחלב‬
‫ומסיים‬
‫הפייה‬
‫מביא‬
‫דבזה׳׳ז א י ן‬
‫ובהשו׳ חי׳ם ס י ׳ק ״ א‬
‫ק ם ד ף‬
‫קמ״ה בי‪.‬‬
‫ב ר כ ו ת מ ׳ א‪.‬‬
‫ק ל ט‬
‫לבשל‬
‫דחקר אצל‬
‫רחלכ ר ע‬
‫שבספר‬
‫בחלב‬
‫חכמי הרופאים‬
‫לנוף‪ .‬ובן‬
‫אוצר‬
‫כש״ך‬
‫דגים‬
‫שם‬
‫נפם״נ‬
‫בשם‬
‫רבנו ב ח * ~ ש‬
‫סכנה‬
‫דהאידנאש כ ל‬
‫החיים‬
‫העולם‬
‫מבשלים‬
‫למהר׳׳•‬
‫צהלו!‬
‫לאכול ת י ם ל א ע םב ש ר ו ל א‬
‫םכנה‬
‫)שהובא‬
‫ש א ק ז ה ב ב ל מינית י ס ר ק ב מ ק ה ר ג בינתיא ו נ ם‬
‫ק ם א‬
‫עיי״ש‪.‬‬
‫ובתשו׳ א ת י פ יכ ש ם‬
‫ובמילואים ש ם‬
‫דשותין‬
‫י ו מ א ויומא נהג־נן ה כ י‬
‫לאכול‬
‫אותן‬
‫רמים‬
‫לומר שחילתיחה ו א נ ס קאווע‬
‫בריאים ה ו א‬
‫ר ע ו ת פ ׳ ׳ ד א ו ח י׳ ב י א ק‬
‫או״ח ם "‬
‫ה ס כ נ ת עיי״ש‪.‬‬
‫מאכל‬
‫הלבוש‬
‫החלב א ק‬
‫חכמים ע להל׳‬
‫עייש־׳ה‪ ,‬ועיק‬
‫ותים‬
‫דברי‬
‫אסור‪ ,‬א ג ל ע ם‬
‫ובהג׳ י ד‬
‫לשון‬
‫דחילתית‬
‫ב ח ל ב ל א ׳שטענוו ל א‬
‫מ ת ש ו ׳ חב״י ס י ׳ ם׳׳א ׳שמקיים‬
‫ש ה ב י א ה ש ׳ ׳ ךכ ת ב ל ע נ קב ש ר‬
‫בדרכי‬
‫שבתק"״ א' א ק‬
‫ובירושלמיש כ ת ש ם‬
‫מוהרא ב ל‬
‫קשים‪.‬‬
‫בקובץכ א ן‬
‫שורק א ה‬
‫ע״ר‪.‬‬
‫רליבא מ י ש ל ב ו כ כ ר עליו עייש״ה‪ .‬ואולי מ כ א ן ס מ כ ו‬
‫וה״ה ע ם ח ל ב ו א ף‬
‫לרביםכ ת ב‬
‫מולידים‬
‫קכ״ד ב ש ם ס'‬
‫פר׳׳ח‬
‫אםור מיםום‬
‫וכו׳ ע י י ״ ש ו ב פ ׳ ׳ ח ש ס‬
‫דדוקא‬
‫כ א ן ‪ .‬ועיין‬
‫למאי עבדי לי׳ ליוקרא‬
‫דגים ע ם כ ש ר‬
‫דגים‬
‫לשון‬
‫ח כ מ י ש ועיין‬
‫ק ל ז פ׳׳ב ס י ׳‬
‫ק ל ח אולי ספני‬
‫ששוחין‬
‫אותה‬
‫עיי׳׳ש‬
‫כפ״ה‬
‫דוקא‬
‫שט‪,1‬‬
‫ובמהרש״ם‬
‫עם‬
‫ח׳׳ד סי'‬
‫וכתשו׳ב א ר‬
‫כשצלאןי ת רו ל א‬
‫שבע‬
‫בדרך‬
‫קט‬
‫עלה לתרופה‬
‫המלוחים הישנים‪ rni .‬והגבינה המלחה הישנה‪1 .‬כהז והכמהין והפטריות‪ .‬והבשר המליח ]כי! הישן‪.‬‬
‫ויין מגיתו‪ .‬נ״ו ותבשיל ששהה עד שנדף ריחו‪ .‬וכן כל מאכל שריחו רע או מר ביותר‪ .‬הרי‬
‫הערות הםלכי״ס‬
‫גכ‬
‫לידי חולי מעיים‪ .‬בפרק קמא ד מ ו ״ ק ~ אומר דכוורי סמוך למסרחי מעלי‪ ,‬וכן למישתי עליה‬
‫אבוה‪ ,‬ר׳׳ל מים‪ .‬ואין אנו בקיאים בדבר זה‪ ,‬כי ליד מעגל זה פרושה רשת הסכנה‪ .‬שיורי כסא‬
‫דהרסנא קשים לדבר אחר‪ ,‬פסחים )דף קי״ב(‪ .‬חולי השיניים בא משיורי כסא ר ה ר ס נ א ^ ועיין‬
‫לעיל‪ .‬דגים קשים לעינים‪ ,‬עיין נדרים )דף נ״ד(‪ .‬בפרק כל ב ח ב י ת י יכבד השבת בדגים גדולים‪.‬‬
‫ועיין מעילה )דף כ ע״ב( וכתוס׳ בד״ה כיומי׳ מ״ש כזה‪:‬‬
‫]כד[ הגבינה טבעה חם ויבש וקשה לעיכול וסוגרח דרכי הכבד‪ ,‬מצמחת אבן בכליות‪ ,‬סוגרת‬
‫דרכי הילוך הדם‪ .‬ומ״מ כתבו הרופאים כי כסוף הסעודה טוב מעט גבינה לסגור עפ׳׳י האצטומכא‪,‬‬
‫ויתגבר החום קצת‪ .‬בע״ז )דף כ״ט( גבינה מחזיר חולה לחליו‪ ,‬והוא מובן מהנ״ל‪.‬‬
‫]כה[ כתוספתא ה ת ר ו מ ו ת ^ איתא דפטריות אםורין משום סכנת נפשות‪ .‬ובברכות )דף מ״ו א(‬
‫אמר שמואל אלו מייתי לי ארדילייא מי לא אכלינן‪ ,‬פירש״י כמהין ופטריות‪ ,‬וקשה הא אסור‬
‫משום סכנה? וי׳׳ל רשמואל היה רופא מומחה כנזכר בכמה מקומות ב ש ״ ם ״ י וידע להכיר בין‬
‫הטובים והמעופשים‪ ,‬וגם עכשיו יש מין ביניהם הידוע שאין מזיק‪ ,‬ומ״מ הרופאים כתבו שהם‬
‫מזון עב‪ ,‬וגורמים רעות רכות‪ .‬ומונעת התנועה והנשימה והשתן אשר על כן ראוי לכעל נפש‬
‫להרחיק מהם‪:‬‬
‫‪2‬ז‬
‫‪1‬מ[ כחבו שמוליד רם גס ומרה שחורה‪ ,‬ולכן כעל נפש ירחק מזה‪ ,‬במעילה )דף כ‪ ,‬ב׳(‪ ".‬אין‬
‫מקיוין לא על הדגים ועופות ובשר מלוח‪ ,‬ופרש״י שני ימים ולילה אחר דשוכ אין משיב את‬
‫הנפש‪ .‬ויין מגתו רע מאד מפני שלא סרו ממנו המותרות‪ .‬ומור׳ יוכן מה שהמשילו ‪-P‬׳ הלומד‬
‫מן הילדים לשותה יין מגתו‪ ,‬כי כלמוד הילדים ג״כ עדיין לא הוסר פסולת הקושיות ולא נצלל‬
‫י‬
‫דעתם על קו היושר‪:‬‬
‫‪R‬‬
‫נכז[ ותבשיל שריחו נודף אומר ]הרמב״ם[ כי כל רכר מעופש ירע מאד וזו א״צ לבאר‪ .‬ועיין‬
‫ברכות )רף מ״ו!‪ ^ ,‬ובפסחים מכחיש את הגוף משוס קומכיתא ראומא פרש״י פת מעופש וכוי‪:‬‬
‫הערות‬
‫ק ם בד ף י״א א‪.‬‬
‫רפואות‬
‫ומש״כ‬
‫התלמוד ב ד יש ל א‬
‫והולכין‪ ,‬ו א ם‬
‫הראשונים‬
‫ה ר ש ב ״ א ס י ׳ ה־״נ‪.‬‬
‫גאון‬
‫עיי״ש‬
‫ואכ״מ‪.‬‬
‫ובסי‬
‫להוציא ל ע ז ע ל‬
‫כענקים אנו‬
‫חיד״א‬
‫ובהג'‬
‫ב ש מ י םר א ש‬
‫לאוכלם‬
‫כשבת‬
‫משום‬
‫אוכלי; ה ס‬
‫ופטריות‬
‫םכ״נ‬
‫ועי׳ב ה ג '‬
‫ובו׳ ו ע ל‬
‫ה ט י ל ש םנ ח ש‬
‫הנפיט‬
‫עמוד‬
‫׳שאני‬
‫מיירי‬
‫ש ם ‪.‬‬
‫הגו״׳ב‬
‫במו״פ‬
‫א ר ס ו עיין‬
‫קכ״ט־ל‪.‬‬
‫בשרא‬
‫במינים‬
‫ק מ ט‬
‫בשר‬
‫לספר‬
‫)במנא(‬
‫דחליף‬
‫ארבעים‬
‫יומי ע‪-‬י״ש(‬
‫•במזויף( ס י ׳‬
‫ק ט רש ב ת‬
‫אוכלו ג םל מ ה‬
‫רנשבורג‬
‫מברך‬
‫שהכל‬
‫בחג׳‬
‫נמוקי‬
‫מלוחו״ל‬
‫)כלומר‬
‫ועי׳‬
‫רגר״א‬
‫עיי״ש‬
‫ועיין ב ״ מ‬
‫ק מ ו‬
‫קי״נ ב ׳ ב ל‬
‫בשר(‪.‬‬
‫ליהאא ל א‬
‫בפסחיםמ ״ ב א׳‬
‫א ר ב ע י ם י ו ם ופרש״י‬
‫מיל־‬
‫א ב ו תפ ״ דמ ״ ב‬
‫משנטחן‪,‬‬
‫עתיקא‬
‫)ועיי; ש ב ת ק ״ ט ב ׳‬
‫ומוכן‬
‫לפי"!‬
‫קושית‬
‫םקט״ז‬
‫שפ״ו‬
‫פיית ב ׳‬
‫•רענא‬
‫אפוות׳׳‬
‫נשתנו‬
‫תיפוקל י ה‬
‫ככו״פ‬
‫ומוהר‬
‫בכמהין‬
‫נגעו ב ה‬
‫רשמא‬
‫שליט״א ב ם ׳‬
‫מתמר׳‬
‫ובמאיריישם‬
‫קוקיאני‬
‫בפסחים נ ״ י א׳‬
‫שיברא‬
‫כלשון‬
‫ק מ ו‬
‫עיין‬
‫)חולעוז‬
‫וקימחא‬
‫והרסנא‬
‫וצע״ק‪.‬‬
‫המלבי״ם כ א ן עיי״ש‬
‫שבמעים(‬
‫דשערי‬
‫דרסי‬
‫שטירת‬
‫ד ר ב י ועיי; נ ד ה‬
‫וכוי‪.‬‬
‫שבאים‬
‫גם‬
‫רוראי‬
‫גלוי‬
‫אסיא‬
‫הטבעיים‬
‫דאסור‬
‫ה נ ו ד ר וכו׳‬
‫משום‬
‫שרירא‬
‫להקשות‬
‫דמערבין‬
‫עפשטיין‬
‫שמואל‬
‫שריה ר ב‬
‫המלבי׳׳ם י ש‬
‫ובנדרים נ ״ ה ב׳‬
‫מוהר״פ‬
‫של״ו‪.‬‬
‫ובשו״ה‬
‫רעכש־ו‬
‫ררעתו‬
‫רהתם‬
‫שהדורות‬
‫)וצ״ל‬
‫ל׳‬
‫מליחא‬
‫דהכא‬
‫ו ב ת ו ם ' יו״ט‬
‫מקימחא‬
‫בטנאד ל א‬
‫כ״ת‬
‫תענית‬
‫ע ר י ו ת פ״‪,‬י מ ״ א ‪ .‬ו ע י י ן כ ״ ב ע ׳ ר ב ׳ כ ו ו ר א‬
‫מעליאל ב ר‬
‫וברע״ב‬
‫ולבר‬
‫הראל״ר‬
‫מיל׳‬
‫מנתו‬
‫פירםם ש ם‬
‫לסמוך‬
‫פוהתין‬
‫ליור״ר סי׳‬
‫היתום ש ס‬
‫ק ש ה ‪ ,‬ו ג ם י״ל‬
‫הגאון‬
‫בזמנים‬
‫ופטריוה ראי; מערבי;ב ה ם‬
‫עיין ב ״ מ‬
‫ב ע ת ו ו ב ר ש ״ י ש ם ו ע ר ‪ :‬ז ' י ו ם ; ק ר א יי;‬
‫ק מ ח‬
‫כמהין‬
‫וכ״ש‬
‫עמוד מ א‬
‫ה ל כ ה כי‪.‬‬
‫קדמונים‬
‫הגרעק״א‬
‫ובר״ש בן‬
‫ובדף מ ׳ ב׳‬
‫מש״ככ ו ה‬
‫ואכ״מ‪.‬‬
‫מ ע ל י א ‪ .‬ועיין כ ״ ב צ ״ א ב ׳ ב ל‬
‫במיני‬
‫למעט‬
‫בברכות ל״ו‬
‫ועיין‬
‫הובאב ת ״‬
‫באו״ה ס "‬
‫המלבי״ם ג ס זה ל א‬
‫ובא״ת‪.‬‬
‫ברפואוח(‪.‬‬
‫מו״ק י״א‬
‫ק מ ה פ ר ק ז׳‬
‫ישראל‬
‫׳שינוי‬
‫מהרי״ל‬
‫במקומות‬
‫תחכמונילוי;ס פ ר א ׳‬
‫צריכין בעירובין ב"!‬
‫ולפי ת י '‬
‫למבושלין‬
‫ובמ״ע‬
‫ידעוש י ש‬
‫בלקום׳‬
‫ובתום׳‬
‫קי״ח ב׳‬
‫בעירוב; ש ם ‪,‬‬
‫וכוי‪.‬‬
‫וב״ב‬
‫רנ״ט‬
‫מאוק ש ל‬
‫מהראי״‬
‫גובר"‬
‫אחריםו ל א‬
‫עליה‬
‫ח ס י ד י ם ש״‬
‫תע״ז‪.‬‬
‫ולחלק בי;חיי;‬
‫מליתא ל א‬
‫בברבוח‬
‫ב י ת ו ש י ם וכוי‪,‬‬
‫ו ב פ ר ט צ";׳ ל פ יר ע ת‬
‫שמואלד ר כ‬
‫וסנהדרין ע׳ א ׳‬
‫מעליא‪,‬‬
‫ס ״ ח א ׳ד ה ר‬
‫חכמים‬
‫חולין פ ״ ח ס י ׳ ״ ' נ‬
‫קדמונים ו ל א‬
‫ע״״ש‬
‫)המוחזק‬
‫ק ם ג ע ״ ו ד ףב ״ ח אי‪.‬‬
‫ה א אמריי‬
‫ום״ד‬
‫ואין א נ ו‬
‫בקיאים ו כ י‬
‫ר׳‬
‫עיין‬
‫ישישיה‬
‫יש״ש‬
‫אפשטיין‬
‫ש כ ת בש י ש ח ר ם‬
‫שאין‬
‫על‬
‫חלפי‬
‫שעורי‬‫עליה‬
‫קי‬
‫אוצרות‬
‫גדולי ישראל‬
‫המלבי״ם‬
‫אלו לגוף כמו םס המות‪ :‬ויש מאכלות שהן רעים אבל אינם כמו הראשונות לרוע‪ .‬לפיכך‬
‫ראוי לארם שלא לאכל מהן אלא מעט ואחר ימים הרבה‪ ,‬ולא ירגיל עצמו להיוח מזונו מהם‬
‫או לאכלם עס מזונו תמיד‪ .‬כגון דגים גדולים וגבינה וחלב ‪1‬כח* ששהה אחר שנחלב ארבע‬
‫ועשרים שעות‪ .‬נכט! ובשר שוורים גדולים ותיישים גדולים‪ .‬נל! והפול נלא! והעדשים והספיר‪] .‬לב! ולחם‬
‫הערות המלני״ם‬
‫ןבח[ פסחים )דף מ״ב( מטמטם הלב משום נםיובי דחלבא‪ :‬חלב עז טוב לגונח דם כמ״ש בשבת‪?.‬‬
‫חלב עז חו־ורתא טוב לארם של מים מגולים‪ .‬שבת )רף ק״ט בי(‪.‬‬
‫‪1‬כט‪ 1‬שבח )דף ק״ט כי( ארקתא בא מאומצא אליבא ריקנא‪ ,‬ומיא אליבא ריקנא‪ ,‬ומבישרא שמינא‬
‫אליבא ריקנא‪ .‬ועוד בשר שור בלפת עיי״ש וכוי‪.‬יי כע״ג )דף כ״ט( כשר צלי מחזיר חולה‬
‫לחליו‪ ,‬והכל הטעם משום שקשים לעיכול‪:‬‬
‫]ל[ כעירובין )כ״ח ב׳( מערכין בפולין‪ .‬ולא מקשה כמו על תרדין משמע שהוא מאכל טוב‪ .‬וי״ל‬
‫דבשבת )דף לח( אומר רצימוק יפה להם‪ ,‬טבעו קר ויבש ומבלבל השכל והחושים ומזיק למחשבה‬
‫ומולידים חלומוח רעים‪:‬‬
‫)לא[ ברכות )דף מ( הרגיל בעדשים אחד לשלשים ירם מוציא אסכרה מביתו‪ ,‬אבל כל יומא לא‬
‫דקשה לריח הפה‪ ,‬וי״ל דזה טעם הרמב״ם שלא יתמיד אכילתו מהם‪ .‬והרופאים הטבעיים העלילו‬
‫עליהם הרבה רעות אשר לא מצאתים בדברי חז״ל‪ ,‬לכן נמנעתי מלהעתיקם‪ .‬אך ראיתי לפרש‬
‫)בדבריהם( ]ע״ירבריהםן מ״ש ]מה שכתוב[‪ ,‬דעשו כאשר בא ליעקב ונתן לו מיד עדשים‪ ,‬אמר‬
‫אף באותו זקן פגע מדת הדין‪ ,‬וקשה מה תליא זה בנזיד עדשים? כי חז״ל אמרוי׳ טעם עדשים‬
‫משום גלגל החוזר בעולם‪ .‬והרופאים כתבו דלזה נתנו לאכל עדשים משום שמולידים מרה שחורה‬
‫הרכה‪ .‬והאריכו בזה‪ ,‬כי טבעו תם ויבש מאד ע״ש‪ .‬דלפ״ז הבין עשו כאשר בא מן השדה ואחזתו‬
‫בולמוס שאז היה כסכנה מאד‪ ,‬איך נתן לו עדשים אשר לפ״ז הוא דבר מסוכן מאד באופן זה‪,‬‬
‫לוה למד שטבעם טוב‪ ,‬רק טעם שאוכל עדשים משום גלגל החוזר‪ ,‬ומוכח שהכל מפאת הגלגל‪.‬‬
‫ולזה אמר אף כאותו זקן חזר הגלגל‪ ,‬ודוק‪:‬‬
‫נ‬
‫־א‬
‫‪33‬‬
‫‪:‬‬
‫‪1‬לט פת חיטין יפה לתלמוד )הוריות(‪ ^.‬פת קיבר מרבה הובל‪ ,‬כופף את הקרמה‪ ,‬מסמא עיניםק י‬
‫פסחים )דף מב(‪ .‬כרכות )דף לו( קימחא דשערי קשה לקוקייני‪ .‬ובשבת )דף קט ע״ב( ‪ "-‬אומר‬
‫רק אם חליף עליו ארבעים יומין‪ ,‬ויש קצת עיון לברכות ואין כאן מקומו‪ .‬וע׳׳ש בשבת הרפואה‬
‫לזה‪ ,‬ערםן חושלא דשערי טוב‪ ,‬נדרים )מא‪ ,‬ב׳(‪:‬‬
‫‪n‬‬
‫הערות ר׳ ישעיה אפשטיין‬
‫קנ לא מצאתי בשבח והוא בכ״ק פ׳ א׳ ובתמורה ט״ו ג׳ וברש״י שם‪ .‬קנא שם ליחא בשר שור בלפת‪ .‬ובברכות מ״ר ב׳‬
‫איתא שהלפת עם הבשר טוב עיי״ש‪ .‬קנכ ב״כ ט׳׳ז כ׳ וברש׳׳י בראשית כ׳׳ה ל׳‪) .‬ברמב־־ם כאן והספיר‪ .‬מק קטנית הוא‬
‫ונזכר במשנה דכלאים פ״א מ״א הפול והספיר דאינם כלאים זה בזה משמע דהוא מי[ פול‪ .‬ובדע״ב שם יש אומרים ציצרקל״א‬
‫קע רף י״ג בי‪.‬‬
‫בלע״ז ורמב־ם פי׳ » ^ ‪ p‬לו בערבי מא״ש ע״כ‪ ,‬והוא מק קטניות קטנים רחבים עיין כילק״ה אות סי‪(.‬‬
‫ור׳׳ל מדפח חיטק יפה משמע רשעוריס לא‪ .‬וע־ק כםהרש״א שם שכ׳ רכל ז׳ המינים שנשתבחה בה; אר״י כתורה אינו קשה‬
‫לשכחה‪ .‬וגם צ׳׳ע משבת ק׳׳מ ב׳ האי מאן ראפשר לו ליכל נחמי רשערי ואבל דחיטי קעבר משום בל תשחית עיי״ש משמע‬
‫ההוא טוכ‪ .‬וטראמר האי מאן ראפשר לו משמע דהכל לפי מה שהוא אדם ועיק חי׳ ח״ם בשבח שם ובחיים עה״ת בהפטרה‬
‫לחזריע דייה מה אחן‪ ,‬דלחם שעורים סשבח חלמודו ואק ראוי להאכילם לבני תורה עיי״ש ובמהר״ם שק םצוה י׳ בשם החיים‬
‫שלא לעשות מצוח מקמח שיעורים שקשה לשכחה‪ ,‬ובמצות כתיב למען תזכור עי״׳ש וצ׳׳ע ועיי; בעץ יעקב בסוף הוריות שם‪.‬‬
‫)ולעדן שעורים אי הוי מאכל אדם או לבהמה עי׳ פסחים ג׳ ב׳ שעורי; נעשו יפוח וכוי צא ובשר לסוסים וחמורים עיי״ש‬
‫משסע דהוא מאכל בהמה וכ״כ תום׳ מנחות ע״ב ב׳ ר״ה חיטק עיי״ש ובגליו; חוס׳ ברכוה כ״ה א׳ ד״ה ליחי ובכתובות ס׳׳ר‬
‫כ׳ ר׳‪ .‬קבק שעורק ובפסחים מ־ח א׳ ובשעורין ג׳ קבי; משמע דהוא מאכל אדם ובחינוך םצוה פייר דשעורים הוי מאכל ארס‬
‫עיי״ש‪ .‬ואכ״מ(‪ .‬קנד בפסחים שם הלשון וגומלין אחד מחמש מאות ממאור עיניו של ארם‪ .‬קנה יש לציין לקדרשק ם״ב‬
‫א׳ נר׳מא ו״שעורי ק־שה לגוף כחרבוח‪ ,‬וראה הערה קנ״ג‪.‬‬
‫עלה לתרופה‬
‫שעורים‬
‫מצות‪.‬‬
‫ולחם‬
‫והכרוב‬
‫נלח‬
‫קיא‬
‫נלה! והחציר‬
‫והבצלים‬
‫נלח‬
‫‪ 1‬ל ״ והשומים‬
‫הערות המלבי״ם‬
‫נלג[ ידוע שמטעם זה נקרא לחם עני‪ ,‬שכן העני אוכל פתו בעיסה בלוסה‪,‬ק ומוליד ליחה יבשה‬
‫ועבה‪ .‬ואין ראוי כי אם להטורהים מאד במלאכה‪ .‬ונראה שלזה היה ג״כ הסימן של מצות בפסח‬
‫כי זה מורה על המלאכה שצריך אח״ז‪ ?.‬פת שלא בישל כל צרכו קשה לתלמוד )הוריות(‪ .‬י!‬
‫לדייסא רוץ פרסה )נדרים מט(‪:‬‬
‫נו‬
‫נח‬
‫נז‬
‫נלד! באמת בברכות )דף מ״ד ע״ב( אומר כרוב למזון‪ .‬ובע״ז )דף כ״ט( אומר דכרוב מרפא‬
‫מחולי‪ .‬ומה עוול מצא בו הרמכ״ם? וצ״ע‪ .‬ובדף ל ״ ט " אומר כרוב עדיף דזיין‪:‬‬
‫]לה! הם כרשין קשים לשיניים ויפין לבני מעיים‪ .‬כן אומר כברכות )דף מ״ד( ועיין מ״ש בם״ק‬
‫שאח״ז ותבין‪:‬‬
‫]ל‪ [1‬בעירובין )דף כ״ט( אמרו ובבצלים מי מערכין וכר‪ ,‬ל״ק הא בעלין הא באמהות‪ ,‬דתניא‬
‫אכל בצל ומת‪ ,‬אין אומרם ממה מת? ואמר שמואל וכו׳ ובעלין לא אמרו רק דלא אבצל זרתא‬
‫ולא שתי שכרא וע״ש‪ .‬וכתב בש״א ]כ״שבילי אמונה״[ בצל חם ולח וי׳׳א חם ויבש‪ .‬והאדום‬
‫חריף יותר מן הלבן‪ ,‬והיבש מן הרטוב‪ .‬מריח ומחתך ופותח הסתומים כדוחק וכוי‪ .‬והמרבה‬
‫לאכול ממנו יפסיד המוח ויכלכל הדעת‪ ,‬כי יעלה עשן מזיק למוח ומכאיב הראש‪ ,‬ויוליד בחריפחו‬
‫ליחות רעוח כאצטומכא‪ .‬והשום חם ויבש מחמם הגוף חימום חשק‪ .‬ולכן אין טוב רק בימות‬
‫החום ובארצות החמים‪ .‬י! וארז״לי! ה׳ דברים נאמרו כשום משביע מצהיל הפנים הורג כנים‬
‫שכבני מעיים‪ ,‬מרבה הזרע מכניס אהבה ומוציא קנאה‪:‬‬
‫נט‬
‫שא‬
‫פ‬
‫]לז! בעירובין )דף נ״י( אומר אמר רב הונא כל עיר שאין בה ירק אין ת״ח רשאי לדור בתוכה‪.‬‬
‫ומקשה‪ ,‬למימרא דירק מעלי? והחניא שלשה דברים מרבים הזבל וכופפין הקומה ונוטלין אחת‬
‫מת״ק ממאור עיניים וכו׳ ירק וכוי‪ .‬לא קשיא‪ ,‬הא בתומי וכרתי הא בשאר ירק‪ .‬כדתניא שום‬
‫ירק כרשין חצי ירק ע״כ וכתב רש״י יש מפרשים לגנאי ותומי וכרתי לא מעלי ונראה בעיני‬
‫דמעלי וכוי‪ .‬ונראה מדברי הרמכ״ם דם״ל במפרשים לגנאי ויש להביא ראיה לדברי הרמב״ם‪ .‬כי‬
‫לרש״י צ״ל דשאר ירקות רעים רק תומי וכרתי טובים‪ ,‬וכעיר שאין בם חומי וכרחי אין ח״ח‬
‫רשאי לדור כה‪ .‬וכן מה שמצינו בתענית י דרכ הונא היה נוהג שכל ירק שנשתייר אצל הגינאי‬
‫היה זכין מיניה כדי שיביא לשכת הבאה‪ .‬ורב הונא הלך לשיטתו שהוא בעל המאמר דכל עיר‬
‫שאין כה ירק וכוי‪ ,‬לא עשה כן רק לתומי וכרתי ולא לשאר ירקות‪ .‬ובפסחים )דף קי״ד( אומר‪:‬‬
‫דאכל אליתא טשי כעליתא‪ .‬דאכיל קיקולי אקיקלא דמתא שכיב‪ .‬פירש״י קיקולי ירקות‪ .‬ברכות‬
‫)דף מ״ד ע׳׳ב( כל ירק חי מוריק‪ ,‬כסעודה שאחר הקזה‪ .‬וע״ש הרבה דברים לענין ירק‪.‬‬
‫ובקידושין י! שאמר ניכול מלוחים פירש״י ירקות נקראים אקיקולי והוא ״מלוח עלי שיח״ שנזכר‬
‫באיוב )ל‪ ,‬ד( אלמא דגם שאר ירקות טובים‪ .‬וא״כ על כרחך תומי וכרחי רעים‪ .‬אך אין זה‬
‫ראיה כ״כ למעיין‪ .‬והנה בתום׳ שם בד״ה כל‪ ,‬הקשו מימרא ררב הונא רכל עיר שאין בה ירק‬
‫וכו׳ הא בשבת )דף ק״מ( אמר רב תםדא אנא בעניותא לא אכלי ירקא משום דגריו׳ וכר‪ .‬ותרצו‬
‫דהחם בירק חי‪ ,‬אבל מבושל משביע בדבר קל ע״כ‪ .‬וקשה על דבריהם למה הוצרכו לתי׳ זה‬
‫ולא תירצו כמ״ש כגמרא‪ ,‬הא בתומי וכרתי הא בשאר ירק? ונראה ראם נאמר דדכ חסדא מיירי‬
‫םכ‬
‫ד‬
‫םנ‬
‫הערות ר׳ ישעיה אפשטיין‬
‫•קנו ע י ׳‬
‫״גו ט ב ת ע״ו ב׳‬
‫ה ח י י ם ״ ם י ׳ ד ׳ אר־ן‬
‫היםב‪.‬‬
‫וכעי; ש כ ׳‬
‫עירובין נ״ו א ׳‬
‫בי‪.‬‬
‫ק כ ג‬
‫יהודה‬
‫החום׳‬
‫לענין‬
‫פסחים ל״ו א׳‬
‫סק״דוכן‬
‫בא״ח‪.‬‬
‫ק נ ח רף י ״ ג כ י ‪.‬‬
‫אמנםי״ל‬
‫עירובי[ נ ״ ה ב׳ ד ״ ה ‪ :‬ל‬
‫תומי‬
‫ק ד ו ש י ן ט ׳׳•י א י ‪.‬‬
‫וברש״׳ ש ם‬
‫ובסי‬
‫דכוונת‬
‫וכו׳‬
‫מרכבת‬
‫עיי״ש‪.‬‬
‫המשנה‪,‬‬
‫ק נ םר ״ ל‬
‫הרמב״ם‬
‫ק ם‬
‫כברכות‪ ,‬וכן‬
‫לכרוב חיוזה‬
‫וראה‬
‫הספרדי]ר׳‬
‫לעיל‬
‫אהרן‬
‫קשה‬
‫הערה‬
‫העיר‬
‫הנזלב״׳ם‬
‫לעכל‪ .‬וכרוב‬
‫קמ״ו‪.‬‬
‫אלפאנרארי‪,‬‬
‫בםפרו‬
‫"ארצות‬
‫ר מ ר פ א ומזין‬
‫במבושל‬
‫ק ב א ב ״ ק פ ״ ב אי‪.‬‬
‫איזמיר‪ ,‬תקט״ון‪.‬‬
‫ועיין‬
‫ק ס ב ד ף כ'‬
‫אוצרות‬
‫קיכ‬
‫המלבי״ם‬
‫גדולי ישראל‬
‫והחרדל נלח! והצנון‪ .‬כל אלו מאכלות רעים הן‪ :‬אין ראוי לאדם לאכל מאלו אלא מעט עד‬
‫מאד ובימות הגשמים‪ .‬אבל שלא בימות הגשמים לא יאכל מהן כלל‪ .‬והפול והעדשים בלבד‬
‫אין ראוי לאכלן לא בימות החמה ולא בימות הגשמים‪] .‬לט[ והדלועין אוכלין מהם מעט בימות‬
‫החמה‪:‬‬
‫העדות המלכי״ם‬
‫בשאר ירק‪ ,‬קשה למה אמר טעמא משום דגריר? הא כל הני ריעותא איתנהו גהו דכופפץ‬
‫הקומה וכר‪ .‬לזה תרצו דגם רב חםדא מיירי בתומי וכרתי רק באינם מבושלים‪ .‬בזה ניחא‬
‫ג״כ מה שיש לתמוה למה לא תרצו בגמ׳ דרב הונא מיירי בירק מבושל‪ .‬וברייתא מיירי‬
‫כירק חי‪ .‬וביותר דכפסחים )דף מ״ב( גרים בהדיא ירק תי‪ .‬אך דא״כ יקשה מרב חםדא‬
‫שלדידיה אין ריעותא רירק רק מה רגריר‪ ,‬והוא ע״כ מיירי בירק חי דאל״כ יקשה מרכ הונא‬
‫כקושית התום׳‪ .‬ואין להקשות יאמר בהיפוך‪ ,‬רכרייחא בירק חי כמ״ש בהדיא‪ ,‬ורב חםדא‬
‫במבושל של שאר ירקות‪ ,‬ורב הונא בתומי וכרתי בין חי בין מבושל‪ ,‬משום דיותר נראה‬
‫מדברי רב תםדא שלא אכל שום ירק‪ .‬ולפ״ז דברי הרמב״ם מיושבים גם לגירסת רש״י כי‬
‫הרמכ׳׳ם מיירי בירק חי דקשה גם בתומי וכרתי‪ .‬ובזה שפיר מה שהשמיט הרמב״ם שבח‬
‫שאר ירקות‪ ,‬ודוק‪:‬‬
‫]לח[ בעירובין )דף נ״ו> נראה צנון נראה סם חיים‪ ,‬והתניא נראה צנון נראה סם רע ממות?‬
‫לא קשיא הא בעלין הא באמהות‪ ,‬כאן כימות החמה כאן בימות הגשמים‪ .‬ופרש״י אמהות‬
‫יפין בימוח החמה שמצננין את הגוף ע״כ‪ .‬וזה היפוך דברי הרמב״ם‪ .‬וצריך לפרש לשיטת‬
‫הרמב״ם כימות החמה קשים‪ ,‬בימות הגשמים יפין‪ .‬ויהיה חילוק דסיפא דומיא דרישא‪ ,‬דפתח‬
‫ברעים וכן כסיפא‪ .‬אך לפ״ז קשה קושית התום׳ מפ״ק )דף י״א( שאמר גבי אנטונינוס ורבי‬
‫שלא פסקה מעל שלחנם צנון וחזרת‪ .‬שוב ראיתי בפ״ק דע״ג תרצו הקושיא דמיירי כעת‬
‫שהוא סם חיים‪ .‬ולא אוכל לעמוד על ביאור דבריהם הא עכ׳׳פ או ביע׳ות החמה או בימוח‬
‫הגשמים הם סם מות‪ .‬וכאן אמר שלא פסקה לא בימות החמה ולא בימוח הגשמים? וצ״ע‪.‬‬
‫ולי נראה לפרש מפני שבטבע הצנון כתבו ]שהוא[ חם ולח וטוב לאכלו בימות הגשמים‪,‬‬
‫לנצח קרירות האויר‪ .‬ובטבע החזרת כתבו שהוא קר ורטוב וטוב לאכלו בימות החמה לנצח‬
‫חום האויר‪ .‬וא״כ הוא מודיע איך היו שוקלין הכל על פלס ומאזני משקל‪ ,‬שבין בימות‬
‫החמה ובין בימוח הגשמים לא פסקה מעל שלחנם צנון וחזרת‪ .‬ר״ל שבימות הקיץ היו אוכלין‬
‫תזרת‪ ,‬ובימות הגשמים צנון‪ ,‬לנצח האויר החיצוני בהיפוך מזגו‪ .‬וזה נ״ל נכון ואפשר שלזה‬
‫כוונו התום׳‪:‬‬
‫‪1‬לט‪ 1‬הוא מוסכם למ״ש בנדרים )דף מ״ט( הנודר מן התבשיל אסור בפטריות רכות )פרש״י‬
‫דלועין רכים( שהחולין אוכלין בהם פיתם‪ .‬ומקשה והא רבי ירמי׳ תלש‪ .‬על לגביה האי‬
‫אסיא חזא קרא דמנחא אמר מלאך המות כביתו של זה וכר‪ .‬הא כרכיכי הא באשוני‪ .‬רכא‬
‫אמר‪ ,‬מאן חולין? רבנן‪ .‬הרי דלרכנן שכח העיכול חלש אצלם‪ ,‬טוב לאכול דלועין‪ ,‬שהם‬
‫מחוקין העיכול‪ .‬וכן טוב לאכלם כימות החמה שכח העיכול חלש‪ ,‬עצב נבזה‪ ,‬מסיבה החום‬
‫החיצוני שטוב לאכול רלועין‪ .‬ולפי הנראה דוקא הרכין טובים‪ ,‬גם למסקנא‪ .‬וכן נראה ממ״ש‬
‫בסוכה )נ״ו ב ( בוצינא טוב מקרא משום ראשונא קשים הם‪ .‬ושם א ו מ ד נ י לוליבא דקרא‬
‫בםילקא‪ .‬עוד בנדרים־" כל מילי לא תפלוט קמי רכך בר מן קרא ורייסא )ועיין ״שבילי‬
‫אמונה״ מדלועין(‪ .‬שכת )קכ״ט ע׳׳כ( מכריז רב מאה קרא בזוזא ועיין רש״י פי׳ לגנאי‪,‬‬
‫ודוק‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫הערות ר׳ ישעיה אפשטיין‬
‫קבר ר״ל ש ם בנדרים ם ״ ט א י ‪ .‬קםה רף מ ״ ם בי‪.‬‬
‫קיג‬
‫עלה לתרופה‬
‫י‪ .‬ויש מאכלות שהן רעים ואינן כמו אלו‪ .‬והם ‪1‬נח עוף המים ובני נמא[ יונה‬
‫הקטנים‪1 .‬מב! והתמרים‪1 .‬טנ! ולחם קלוי בשמן או לחם שנלוש בשמן‪ ,‬נמה והסולת‬
‫שנפו אוחה כל צרכה עד שלא נשאר בה ריח מורסן‪ .‬והציר והמורים‪ .‬אין ראוי להרבות‬
‫מאכילת אלו‪ .‬ואדם שהוא חכם וכובש את יצרו ולא ימשך אחר תאותו ולא יאכל מכל‬
‫הנזכרים כלום אלא אם נצרך להם לרפואה הרי זה גבור‪:‬‬
‫הערות המלכי״ס‬
‫הלכה י‪] .‬מ‪ 1‬עוף המים מילד מותרות רעים‪ ,‬ודם הנולד ממנו קרוב אל העיפוש‪ ,‬ואינו זן זיון‬
‫טוב‪ ,‬ולו חמימות ח ז ק ה ‪? :‬‬
‫ןמא[ )בע״ז כט( בשר צפרים קטנים מחזירין חולה לחליו‪ .‬ובברכות )דף מד ע״ב( כל קטן מקטין‪.‬‬
‫ומפרש אפי׳ גדיא בר זוזא דלית ביה רבעא‪ ,‬פי׳ שלא גדל רביעיח‪:‬‬
‫נמב[ הוא נגד מה שאמר בגיטין )רף ע׳( אמר רב פפא אפי׳ מתמרי‪ .‬פשיטא מהו דתימא הואיל‬
‫דאמר מר תמרי משבען ומשחנן ומשלשלן ומאשרן ולא מפנקן אימא לא‪ ,‬קמ׳׳ל‪ .‬ופרש״י הואיל‬
‫ואמר מר שהתמרים הם יפים לגוף כ״כ‪ .‬ובכתובות )דף י ע״ב( הביא דבר זה ג״כ ושם אומר‬
‫עוד ומבטלות ג׳ דברים מחשבה רעה וחולי מעיים ותחתוניות‪ .‬והנה בפ״ק דתענית )דף ט( אומר‪,‬‬
‫עולא אקלע לבבל חזא מלא צנא דתמרי בזוזא‪ .‬אמר מלא צנא דדובשא בזוזא ובבלאי לא עסקי‬
‫באורייתא? בליליא צערוהו אמר מלא צנא דסכינא בזוזא ובבלאי עסקי באורייתא? והוא מסכים‬
‫קצת לדברי הרמב״ם‪ .‬ויומתק מאמר זה מאד במ״ש כי התמרים הם המולידים דם גם ועב‬
‫ומועילים לשלשול‪ .‬והנה מתהלה סבר כי הם טובים מצד תועלת משלשלן ותמה על בני בבל‬
‫שאינם מתמידים לעסוק בתורה‪ .‬כי יש להם תירוץ על זה משום~ מאן קצירי ומריעי? רבנן‪.‬‬
‫על שאינם עוםקין במלאכה ואין העיכול פועל פעולתו וכנזכר לעיל‪ .‬וע״ז צעק מר כי יש להם‬
‫תקנה באכילת התמרים‪ .‬ואת״כ כאשר ראה שרובם רעים שמולידים רם עכור וזה מזיק לזכרון‬
‫ולחריפות‪ ,‬לזה תמה על שבני כבל ת״ח גדולים ואין התמרים מזיקין ללמודם‪ .‬יבזה דבריו צדקו‬
‫יחדו ולא חזר מדבריו כלל‪ ,‬רק תחלה תמה על מניעת ההחמרה‪ .‬ואח״כ על מציאות החכמה‪™P.‬‬
‫ועיין עירובין )דף כט ע״ב( שבת )ק״ט ע״ב( קסם‬
‫םי‬
‫שז‬
‫י‬
‫נמנ[ ספרו עליו כי הוא מאכל עב וגס ויוליד ליחה לבנה גסה כסיבת התדבקות תקמח והשמן‪.‬‬
‫ואם יאכלה עם דבש יקל מעט הנזק‪ .‬ועל הקמח הקלוי כחבו שמנפח האצטומכא ומפסידה‪.‬‬
‫ובעירוכץ )דף כט ע״ב( אומר בהיפך אמר אביי אמרה לי אם כםאני מעלי לליבא ומכטלי‬
‫מחשבתא ]פירש״י‪ :‬דאגה!‪ ,‬ויש לחלק בין הקמח והקאות‪:‬‬
‫‪3‬מד[ כשבת )דף עו ע״ב( משמע כהיפוך דשם אומר כל האוכלץ מצטרפין לכגרוגרת חוץ מסובין‬
‫ומורסנץ‪ .‬ומקשה מן חלה שמצטרפין‪ .‬ומשני שכן עני אוכל פתו כעסה כלוסה‪ ,‬פרש״י אבל‬
‫לענין שכח מידי דחשיב בעינן‪ .‬וכן בפסחים )דף מג( וכעירוכין )דף נו( וכב״מ־ז אומר שלשה‬
‫ממעטן הזבל וזוקפין הקומה וכו׳ פת נקיה‪ .‬ונראה דהרמב״ם מיירי בשלא לקח רק הראשון‬
‫ראשון הנקלט מהנפה‪ .‬וכבר כתבו בשם גאלינום כי הסולח מולידה ליחה גסה וקשה לעיכול‬
‫מאד ועוד הרבה אבות נזיקין‪ .‬לבזה יבואר מה שאמר ב ב ״ מ י מ הוא אמר קמח והיא אמדה סלת‬
‫א‬
‫הערות ר׳ ־שזןיה אפשטיין‬
‫בא״ח‬
‫ק ם ו וכ״כ‬
‫שבס׳‬
‫עירובק ב ״ םע ״ ב‬
‫חמדי‬
‫חיורתא‪.‬‬
‫בי‪ .‬ובב׳׳ם‬
‫שהאישה‬
‫רקאמר‬
‫ועי׳‬
‫עיני׳ צ ר ה‬
‫אסרה ק מ ח‬
‫שהוא א מ ד‬
‫בבמה‬
‫תמרים‬
‫פסחיםל״ב א׳א כ ל‬
‫ל י ת א ‪ .‬ועיין‬
‫והוא‬
‫לשון‬
‫חכמים‪.‬‬
‫״ ם ז‬
‫בא״ח‬
‫עבודת‬
‫ובס׳‬
‫כאורחין‬
‫ופרש״י ה י א‬
‫םולת? ה א‬
‫כתיב‬
‫ש ת י ה ן ‪ .‬ועי׳‬
‫כקרא‬
‫בהו״ח‬
‫וכו׳‬
‫נדריםמ ״ ט בי‪.‬‬
‫אלטא‬
‫נרונרת‬
‫תמרים‬
‫ושילם‬
‫״וימהר‬
‫ב ר א ש י ח י ״ ח ו׳‬
‫עריפי‬
‫תמרים‬
‫המלך םש״כ‬
‫א מ ר הק מ ח‬
‫ק ם חכ ״ ככ״ז‬
‫בזה‪.‬‬
‫והוא‬
‫אברהם‬
‫עיי״ש‪.‬‬
‫תעי׳ב‬
‫ק ע א‬
‫סולת‬
‫ובשבתק ״ ט ב׳‬
‫ק ע‬
‫עיי״ש‪.‬‬
‫עיי״שכ ד ף פ ״ ז‬
‫ו ל ק ״ מ ‪ ,‬ועי׳‬
‫האהלה א ל ש ר ה‬
‫מ ש ״ כ ב ז הב ש ם‬
‫בא״ח‬
‫הם״ח‪.‬‬
‫שבסי‬
‫טייס‬
‫מהרש״א‪.‬‬
‫ויאמר‬
‫ראמד ש ם‬
‫וצ״ל‪:‬‬
‫כחיב‬
‫טהרי‬
‫לשון‬
‫ח כ מ י ם רגז'‪.‬‬
‫אכלי ל ה‬
‫פ ס ח י םמ ״ בע ״ ב‬
‫ק מ ח וכחיב‬
‫והמפרשים‬
‫שליש‬
‫במאי‬
‫סאים‬
‫ק ס ט צ׳׳ל‪:‬‬
‫בשבע‬
‫עירובק‬
‫ד ה‬
‫ם ו ל הא ״ ר‬
‫יצחק‬
‫מכאן‬
‫מתקשיםבזה‬
‫מנ״ל‬
‫דהיא‬
‫קמת‬
‫פולח״‬
‫וכוי‬
‫משמע‬
‫אוצרות‬
‫קיד‬
‫גדולי ישראל‬
‫הםלבי״ם‬
‫יא‪ .‬לעולם ימנע אדם עצמו מפירות האילנות ולא ירבה מהן ואפילו יבשים ואין צריך לומר‬
‫רטובים‪ .‬אבל קודם שיתבשלו ‪ :‬ל צרכן הרי הן לגוף כחרבות‪ ,‬ו ן נמה! החרובים‬
‫רעים לעולם‪ .‬וכל הפירות החמוצים ‪ p‬י ם ואין אוכלין מהן אלא מעט בימות החמה ובמקומות‬
‫החמין‪1 .‬ג«ו והתאנים ‪1‬ממ והענבים ‪ tnni‬והשקדים טובים לעולם בין רטובים בין יבשים ואוכל‬
‫אדם מהן כל צרכו‪ .‬אבל לא יתמיד אכילתן אע״פ שהן טובים מכל פרי האילנות;‬
‫כ‬
‫יב‪.‬‬
‫מ ס‬
‫‪' 1‬‬
‫הדבש‬
‫והיין רע לקטנים ויפה לזקנים וכל שכן בימות הגשמים‪] .‬ני וצריך ארם‬
‫לאכול בימות החמה שני שלישי מה שהוא אוכל בימות הגשמים‪:‬‬
‫הערות המלבי״ם‬
‫מכאן שהאשה עיניה צרה באורחים‪ .‬והעולם מתקשים בו מאד באין מבין כתתם הרמה בזה‪.‬‬
‫ובזה ניחא‪ .‬כי אחר שהיה אז החום היוחר גדול‪ ,‬צריך לאכול הדברים קלי העיכול‪ .‬כי כה‬
‫העיכול חלש אז מאד לכן הוא אמר קמח ולא חש לתח להם מנה יפה אפים לפי שעה‪ ,‬ואח״כ‬
‫יהיה ״כמו שער בנפשו״‪ ,‬רק הניאות למוג להועיל להם‪ .‬וכמו ששבת בוה את רבי ואנטוניכום‬
‫כנזכר למעלה באות ל׳׳ח‪ .‬אבל היא לא כיוונה רק להתכבד בו לפי שעה‪ .‬ו ע ז ׳ ׳ א ^ בצר העין‬
‫״אכול ושתה יאמר לך וכו׳ כי כמו שער בנפשו״ )ע״פ משלי כג‪ ,‬ז( והוא אמת וברור‪:‬‬
‫הלכה יא‪] .‬מה[ ידוע שלא היו מאכל אדם‪ ,‬והיו העזים אוכלים אותם‪ .‬ואמרו ־? וחנינא בני די‬
‫לו בקב חרובין‪.‬‬
‫ב‬
‫נ‬
‫]‪ tin‬כחב ב״שבילי אמונה״ הרטובים טבעם חם ולח‪ ,‬והיבשים חם ויבש‪ ,‬וטובים יותר מהלחי•;‬
‫ומשמרות הגוף מליחות רעות ומולידות דם טוב‪ .‬והמשובחים הם הלבנים ואחריהם האדומים‬
‫ואחריהם השחורים‪ .‬והמבושלים הם יותר טובים ־עי ועיין בס״ק יו״ר‪]:‬שם כתב המלבי״ם‪ :‬על‬
‫ספר רפואות‪ ,‬״הביא עוד הרבה דברים מענין שינה‪ ,‬לאין לי פנאי לדקדק בהם כעת כי לא באתי‬
‫רק להביא דברי התלמוד״ עכ״ל‪ .‬והוא הדין לעניננו[‪.‬‬
‫]מזן הענבים חמים ולחים במיצוע‪ ,‬והנלקטים מקודם ג׳ ימים הם יותר טובים‪ ,‬והלבנים טובים‬
‫מהשחורים‪ ,‬והמתוקים מהחמוצים‪ ,‬ישמינו הגוף וישלשלו וירבו הזרע‪.‬‬
‫]מח( שקדים המתוקין חמים )ורטובים( ]וטובים[ במיצוע וירטיכו הגוף ומוסיפים במוח ומביאין‬
‫לידי שינה ממוצעת‪ ,‬ועי״ש כמה תועלת‪:‬‬
‫הלכה יב‪1 .‬מט[ אמרו חז״ל״ע יפה יין לזקנים כתלב לתינוק‪ .‬ואמרו ״עי יין ישן שדעת זקנים‬
‫נוחה הימנו‪ ,‬מפני שטבעם קר ולח וכח הטבעי ]של הזקנים[ אפם אצלם‪ ,‬והעיכול‬
‫חלש אצלם מאד‪ .‬והיין מחזיק חום הטבעי‪ .‬והדבש הוא חם ויבש ומחוק האצטומכא‪ ,‬ולזה‬
‫המליצו כחלב לקטנים‪ ,‬כי החלב הוא קר כטבעו ומועיל לקטנים‪ .‬והדבש הוא חם כטבעו ומועיל‬
‫לזקנים והמשילו מזה הענין לומר ״דבש וחלב תחת לשונך״ )שה״ש ד‪ ,‬יא(‪ .‬כי טבע הדבש‬
‫וחלב מתנגדים‪ ,‬ובהתמזגם יחוייכ שיולד דבר ממוצע בין הקרירות והחמימות‪ .‬כן התורה ״דרכיה‬
‫דרכי נועם״ )משלי ג‪ ,‬יז(‪ ,‬דבר השוה לכל נפש‪ .‬ומ״ש ״וכל שכן בימות הגשמים״ משום שאז‬
‫הקרירות גובר ומזג האדם קר כנ״ל ככ״מ‪:‬‬
‫ה‬
‫‪ m‬הכל מפני שהעיכול תלש אז כנ״ל‪,‬ימי ועיין מ״ש למעלה ס״ק ד׳ ויל״ע ]ויש לעיין[ שהרמב״ם‬
‫הערות ר׳ ישעיה אפשטיין‬
‫ק ע ב ס ו ט הל ״ ח ע ״ ב‬
‫לעיניים‬
‫למאכל י פ ה‬
‫ע י ר שאין ב ה‬
‫א ת העינים‪.‬‬
‫בחני‬
‫ועיין‬
‫עשרה‬
‫אמנם‬
‫להלן‬
‫עיי״ש‪.‬‬
‫ומוסיפה‬
‫דברים‬
‫הרמב״ם‬
‫ק ע ג‬
‫חכמה‬
‫הרסב״ם‬
‫)ומש׳׳כ‬
‫הללו א קת ״ ח‬
‫מסיים‬
‫מש״בע ו ר מ ה‬
‫ו ר א ה ר ר ך אר־ן ר ב ה פ ״ ז ״ ן‬
‫ב ר כ ו ת ׳״ז כ י ‪.‬‬
‫רשאי‬
‫דרתאנים‬
‫ואכ׳׳מ(‪.‬‬
‫רובןק ש ה‬
‫תעניתכ ״ ד ב׳‬
‫בתוכה‬
‫לדור‬
‫והענבים‬
‫ק ע ה‬
‫וכו׳‬
‫והשקדים‬
‫םד״ר‬
‫ו מ י ע ו ק יפה‪.‬‬
‫ועוד‪.‬‬
‫ש ל ע ו ל ם ימ‪1‬ע א ד ם‬
‫עצמו‬
‫משוםר״ע‬
‫מגירות‬
‫א מ ר ו א ף מיני‬
‫והרמונים‬
‫לעולם‬
‫טובים‪.‬‬
‫צ י י ת י׳‬
‫וכעי״ז‬
‫בכתובות‬
‫ויחי׳ פ ר ׳‬
‫ק ע זע י ק‬
‫ק ע ד‬
‫ועי׳‬
‫כא׳׳ח‬
‫הנ״ל‪.‬‬
‫מדרש‬
‫האילנות‪,‬‬
‫ק ה ל ת ה ׳ י׳‬
‫יל״ע‬
‫פירא‬
‫ואוליה ו א‬
‫קי״א בי‪.‬‬
‫תתאנר‪.‬‬
‫טונה‬
‫מ ס נ ה ד ר י ן י״ז ע ״ כ כ ל‬
‫מפני‬
‫שמיני פירא‬
‫מפרש ה ך‬
‫ק ע ו‬
‫דר׳׳ע‬
‫מאירק‬
‫רוקא‬
‫מ ג י ל ה ט׳׳ז בי‪.‬‬
‫קטו‬
‫עלה לתרופה‬
‫ע‪ .‬לאולם ישתדל ארם שיהיו מעיו רפין כל ימיו ויהיה קרוב לשלשול מעט‪ .‬ווה כלל גדול‬
‫ברפואה שכל זמן שהראי נמנע או יצא בקושי חלאים רבים באים‪ .‬ובמה ירפה‬
‫אדם מעיו אם נתאצמו מעט‪ .‬אם היה בחור יאכל בבקר בבקר מלוחים נטמ שלוקים מתובלים‬
‫בשמן ובמורים ובמלח בלא פת‪1 ,‬נב‪ 1‬או ישתה מי שלק של תררין או כרוב בשמן ומלח‬
‫ומורים‪ .‬ואם היה זקן ישתה דבש מזוג במים חמין בבקר‪ .‬וישהה כמו ארבע שעות ואחר כך‬
‫יאכל סעודתו‪ .‬יעשה כן יום אחר יום שלשה או ארבע ימים‪ ,‬אם צרך לכך עד שירפו מעיו‪:‬‬
‫]עד כאן לשון הרשב׳ים‪ ,‬ממה שהעתיק המלבי״ם והעיר עליו הערותיו‪.‬‬
‫ועל שאר פרק ד׳ של הרמב״ם לא הגיעו אלינו הערותיו‪ ,‬וחבל על‬
‫דאבדין[‪.‬‬
‫העדות המלבי״ם‬
‫דרך כאן עפ״י הגמרא הנז׳ימ״ שם אכול שליש ושתה שליש וא״כ אינו אוכל רק שני שלישים‬
‫משביעה‪ ,‬וזה מיירי במרת כל אדם אפי׳ הבלתי מתנהג עפ״י הרפואה‪:‬‬
‫ננא[ המלח מרכך המעים וטבעו חם ויבש‪ .‬ולזה טוב לבחורים עם שמן זית שטבעו ג״כ לשלשל‬
‫כמ״ש ב״שבילי אמונה״‪ .‬וגם שהשמן מסיר כח המלח לכל יזיק למעיים‪.‬י& אומר בשבת )דף‬
‫קח( מאי מי מלח? עזין‪ .‬למורייסא של דגים תרי תלחא משחא ותלתא מיא‪:‬י!‬
‫הלכה יג‪] .‬נב[ )ברכות דף ל״ה ב׳( שמן זית דשתי ליה ע״י אניגרון‪ .‬ושם אומר אניגרון מיא‬
‫דסלקא פרש״י מי שלק של תרדין‪ .‬ובנדרים )דף מט( אומר שפניו של רבי יהודה‬
‫היו צהובים ואמר שהוא מפני שאכל חרדין‪ .‬ואם היה אוכלם במלח היו צהובים יותר‪ .‬והוא‬
‫מבואר ע״פ מה שאמר שם בנדרים ובברכות )דף נה( דשאלה מטרוניתא את רבי יהודה בר‬
‫אילעי מפני מה פניך צהובים והשיב עשרים וארבעה בה״כ אית לי מאושפיזא לבהמ״ד דכי‬
‫אזילנא בדיקנא נפשאי ככולהו‪ .‬וא״כ שהיה רגיל בנקביו לכן היו פניו צהוכי& לז״א שאם היה‬
‫אוכלם במלח שהוא גורם השלשול כנ״ל היו פניו צהובים יותר‪ .‬וכע״ג )דף כט( אומר שתרדין‬
‫מרפאין חולה מחליו‪ ,‬והוא ג״כ על הכוונה הנ״ל‪ .‬עירובין )דף כט ע״א( ברכוה )דף לט( א״ר‬
‫חסדא תבשיל של תרדין יפה ללב וטוב לעינימ וכ״ש לבני מעיים‪ .‬אמר אביי והוא דיתיב אבי‬
‫תפי ועביד תוך תוך‪ .‬וכוונתו משום הלמעלה )עירובין כ״ט( נזכר דסלקא חייא קטיל גברא חייא‪,‬‬
‫ומוקי לה בבשיל ולא בשיל‪ .‬שבת )דף קט ע״ב( אניגרון מעלי לגלוי ולכשפים‪ ,‬והטעם שמתגבר‬
‫על כח הארס ומחלישין‪ ,‬ובברכות )דף מד ע״ב( כרוב למזון ותרדין לרפואה‪ .‬כפרק כל כתבי ~ *‬
‫מכבד את השבת בתבשיל של תרדין‪] :‬עד כאן מצאנו מדברי המלבי״ם[‪.‬‬
‫ט‬
‫פ‬
‫‪E‬‬
‫הערות ר׳ ישעיה אפשטיין‬
‫קעח גיטק ע׳ אי‪ .‬ועיק לעיל הלכה אי‪ .‬קעט כוונת הרמב׳׳ם מלוחים שלוקים ר׳׳ל מיני צמחים המלוחים בטעמם כדכתיב‬
‫איוב )ל׳ די( הקוטפים מלוח עלי שיח ועי בקדושק ס׳׳ו א׳ נאכל םלוחים וברש״י שם• קט ר אמרו נשבח שם ק״ח ע׳׳ב‬
‫ואלו הן מי מלח המותרק נותן שמן ומלח וכו׳ אין עושק מי מלח עזק ובו׳ וכמה וכו׳ חרי תלתא מילחא )ולא מישחא(‬
‫ותילתא מיא למאי עבדי לה וכו׳ למורייםא‪ ,‬ונראה רמה״ט ׳שהביא כאן אמרו בברכות מ׳ א׳ אחר כל אכלתך אכול מלח‬
‫וכו׳ עי״׳ש ועיק בברכות ל״ר א׳ שלשה רובן קשה ומיעובק יפה וכוי מלת‪ .‬ובניטין ע׳ א׳ שמונה דברים וכוי‪) .‬ומש״כ הרםב״ם‬
‫ואם הי׳ זקן ישתה דבש יל״ע כיומא ע״ר‪ .‬ב׳ לזקנים שמן‪ ,‬לחינוק דבש‪ .‬וזה להיפך םם״ש רכנו ועיק לעל בהלכה י׳׳ב הדבש‬
‫והיק רע לקטנים ויפה לזקנים‪ .‬אמנם במד״ר שמות פר׳ כ״ה אמרו זקנים טעם דבש‪ ,‬תינוקות טעם שמן עיי׳׳ש(‪.‬ק‪£‬א שבת‬
‫קי״ת ב׳‪ .‬ועיין במד״ר דברים א׳ ולא יעדרו דבר מ״א א' אמר ר׳ חייא ב״ח שהיו מביאץ לו חרדץ בימות החמה וקישוא!‬
‫בימות הגשמים עיי״ש במת״כ )והתרדק הוא הירק שקורין שפינאט(‪.‬‬
‫כ‬
‫‪,‬‬
‫ע״כ הערות על ״עלה לתרופה׳׳ מהגאק הםלבי״ם זצ׳׳ל‪.‬‬
‫יש״א ברכה‬
‫אוצרות‬
‫קטז‬
‫המלבי״ם‬
‫גדולי ישראל‬
‫]א[ קבצנו ביאוריו למאות ממאמרי חדל‪ ,‬השזורים ומפוזרים כהדנה מקומות‬
‫בביאוריו וספרי דרשותיו‬
‫לא הבאנו שום דבר אא״כ יש בדבריו ביאור חדש לאותו מאמר חדל‪ ,‬או שיש‬
‫חידוש שיש אסמכתא לחדל ע״י פסוק זה‬
‫]פיענוח ראשי תיבות דלהלן‪ :‬אר״ש ־ ארצות השלום‪ ,‬אר״ח ״ ארצות החיים‪ ,‬א״חמ‬
‫־ א ‪ p‬חמדה‪ .‬ואם הציון מתייחס למה שנדפס רק במהדורה קמא של "ארץ חמדה״‪,‬‬
‫והשמיטו זאת לאחרונה‪ ,‬הסימון הוא =א״חמ‪ .[.‬ובאותם מקומות שהציון הוא לדברים‬
‫שב״ביאור המלות״ סימננו‪) :‬מלים(‬
‫ג‬
‫ג‬
‫ג‬
‫ד‬
‫ע׳׳ א‬
‫ע״א‬
‫ע״ב‬
‫ע׳׳א‬
‫ברכות‬
‫ברכות‬
‫ברכות‬
‫ברכות‬
‫ברכות ד‬
‫ברכות ר‬
‫ברכות ד‬
‫ברכות ה‬
‫ברכות ה‬
‫ברכות ה‬
‫ברכות ה‬
‫ברכות ה‬
‫ברכות ו‬
‫ברכות ו‬
‫ברכות ו‬
‫ברכות ו‬
‫ברכות ו‬
‫ברכות ז‬
‫ברכות ז‬
‫ברכות ו‬
‫ברכות ז‬
‫ע״ב‬
‫ע״ב‬
‫ע׳׳ב‬
‫ע׳׳א‬
‫ע״א‬
‫ע״א‬
‫ע״א‬
‫ע״א‬
‫ע׳׳א‬
‫ע׳׳א‬
‫ע״ב‬
‫ע״ב‬
‫ע׳׳ב‬
‫ע״א‬
‫ע״א‬
‫ע״א‬
‫ע״ב‬
‫ברכות‬
‫ברכות‬
‫ברכות‬
‫ברכות‬
‫ברכות‬
‫ברכות‬
‫ז ע״ב‬
‫ז ע״כ‬
‫ח ע״א‬
‫ח ע״א‬
‫ח ע״ב‬
‫ט ע״ב‬
‫=א״חמ ויקרא ‪52‬‬
‫ג׳ משמרות הוי הלילה‬
‫בראשית ב‪ ,‬יט תורה אור‬
‫ג׳ משמרות הוי הלילה‬
‫=א״תמ ויקרא ‪53‬‬
‫נועצים באחיתופל וכו׳‬
‫לולא האמנתי לראות בטוב )ע״י אומץ הלב באמונה‪ ,‬נמלטתי מאויבי‪ ,‬השטן‬
‫שבלב( תהלים כז‪ ,‬יג‬
‫דניאל ט‪ ,‬כא‬
‫גבריאל בב׳ עפיפות‬
‫בראשית כז‪ ,‬א‬
‫כל העולם צוות לזה‬
‫יחזקאל א‪ ,‬יד‬
‫מיכאל באחת‬
‫דברים ח‪ ,‬ב‪ :‬יחזקאל יג‪ ,‬ט‬
‫ג׳ מתנות טובות‪ ,‬וע״י יסורין‬
‫משלי כג‪ ,‬ה‬
‫התעיף עיניך בו ואיננו‬
‫איוב‪ ,‬לפתיחה לפני פרק ששי‬
‫יסורין של אהבה‪ ,‬בלי ביטול תורה‬
‫בראשית ג‪ ,‬כד‬
‫יצה״ר מתגבר‪ ,‬יזכיר יום המיתה‬
‫לא כמדת הקב״ה מרח בשר ודם =א״חמ ויקרא ‪53‬‬
‫=א״חמ‪ ,‬סוף פי׳ ההפטרה לפי תולדות‬
‫הקב׳׳ה מנית תפילין‬
‫ישעיה סב‪ ,‬ח‬
‫נשבע ה׳ בימינו ובזרוע עזו‬
‫משלי יד‪ ,‬כג‬
‫אגרא דבי טמיא שתיקוחא‬
‫=א״תמ ויקרא ‪53‬‬
‫הנהנה מסעודת חתן וכו׳‬
‫שמות ח )תורה אור(‬
‫יהיה אדם זהיר בתפילח המנחה‬
‫שמות לד‪ ,‬ו‬
‫אוחזים מעשה אבותיהם‬
‫במדבר כב‪ ,‬מא‬
‫ידע לכוון את השעה‬
‫שמות כ‪ ,‬ה‬
‫פקד עון‪ ,‬אוחוים מעשה אבותיהם‬
‫לא היה הקורא אדון עד אברהם ‪ . . .‬א״תמ ‪ 54‬תחילח לך ל ך אר״ח סי׳ ה׳‬
‫אר״י סעיף ב׳ )כח‪(:‬‬
‫דהי״א יז‪ ,‬ט‬
‫בתתלה לענותו‪ ,‬בסוף לבלותו‬
‫אר״ש ]ז[ קיז‬
‫מזמור לדוד‪ ,‬קינה לדוד‬
‫=א״תמ ויקרא ‪57‬‬
‫יתפלל כל חסיד לעת מצוא‬
‫דברים ל‪ ,‬יט‬
‫לעת מצוא‪ ,‬זו מיתה‬
‫אר״ש ]בן מ‬
‫אוכל בטי‪ ,‬צם ט׳ וי׳‬
‫שמוח יא‪ ,‬ג‬
‫דבר באזני העם‪ ,‬יצאו ברכוש‬
‫;‬
‫פירושי המלבי״ם הנמצאים במקומות אחרים‬
‫ברכות‬
‫ברכות‬
‫כרכות‬
‫ברכות‬
‫ברכות‬
‫ברכות‬
‫ברכות‬
‫ברכות‬
‫ברכות‬
‫ברכות‬
‫ברכות‬
‫ברכות‬
‫ברכות‬
‫ברכות‬
‫ברכות‬
‫ברכות‬
‫ברכות‬
‫ברכות‬
‫ברכות‬
‫ברכות‬
‫ברכות‬
‫ברכות‬
‫ט ע״כ‬
‫ט ע״ב‬
‫י ע״א‬
‫י ע״א‬
‫י ע״א‬
‫י ע״ב‬
‫י ע״ב‬
‫י ע״ב‬
‫טו ע״ב‬
‫טו עי׳ב‬
‫יז ע״א‬
‫יז ע״א‬
‫יז ע״א‬
‫מ ע״א‬
‫יז ע״א‬
‫יז ע״א‬
‫יו ע״ב‬
‫יח ע״א‬
‫יח ע״כ‬
‫יח ע״ב‬
‫יח ע׳׳ב‬
‫יח ע״ב‬
‫ברכות‬
‫כרכות‬
‫ברכות‬
‫כרכות‬
‫יט ע״א‬
‫כ ע׳׳ב‬
‫כח ע׳׳א‬
‫לא ע״א‬
‫ברכות‬
‫ברכות‬
‫ברכות‬
‫ברכות‬
‫ברכות‬
‫ברכות‬
‫ברכות‬
‫כרכות‬
‫ברכות‬
‫ברכות‬
‫ברכות‬
‫כרכות‬
‫לב ע״ב‬
‫לג ע״כ‬
‫לה ע״ב‬
‫מז ע״ב‬
‫נד ע״א‬
‫נד ע״א‬
‫נד ע״א‬
‫נד ע׳׳כ‬
‫נה ע״ב‬
‫נה ע״ב‬
‫נו ע״ב‬
‫נח ע״א‬
‫קיז‬
‫א״חמ בא ‪20‬‬
‫דבר נא באזני העם‬
‫מל״א יח‪ ,‬לז‬
‫ענני ה׳ ענני‬
‫אר״ש ןג[ נא‬
‫חמש ברכי נפשי‬
‫תהלים קג‪ ,‬כ‬
‫עשה לה דדים במקום בינה‬
‫א״תמ‪ ,‬פ׳ קדושים‬
‫אין בלתך‪ ,‬אין לבלותך‬
‫מל״ב ד‪ ,‬ח‬
‫המארח ת״ח כמקריב תמידין‬
‫מל״ב ד‪ ,‬ח‬
‫הרוצה ליהנות‪ ,‬כאלישע‬
‫ישעיה לח‪ ,‬ב‬
‫ויסב חזקיה פניו אל הקיר‬
‫=א׳יתמ ויקרא ‪53‬‬
‫ג׳ לא תשבענה‪ ,‬שאול וכו׳‬
‫=א״חמ ויקרא ‪54‬‬
‫כן אברכך בחיי וכו׳‬
‫א״חמ ראה ‪26‬‬
‫סוף ארם למות ]תכליתו לעוה״כ[‬
‫=א״חמ ויקרא ‪55‬‬
‫רב ספרא בתר צלותיה‬
‫=א״חמ ויקרא ‪55‬‬
‫רבנן דימה‪ ,‬אני כריה‬
‫=א״חמ ויקרא ‪55‬‬
‫גדולה הבטחה לנשים‬
‫איוב מב‪ ,‬יד‬
‫מסיים ספר איוב‪ ,‬סוף אדם למות‬
‫א״חמ‪ ,‬חיי שרה‪ ,‬ד״ה במדרש ואברה• זקן‬
‫עולמך תראה בחייך‬
‫במדבר‪ ,‬נשא‪ ,‬קמ״ה‬
‫כל העולם ניוון כזכות חנינא‬
‫=א״חמ ויקרא ‪56‬‬
‫החיים יודעים שימותו‬
‫בראשיח ב‪ ,‬יז‬
‫רשעים בחייהם קרוים מתים‬
‫איוב יד‪ ,‬כא‬
‫מתים אינם יודעים מאומה‬
‫אר׳־ש ]‪ p‬קה‬
‫רשעים בחייהם ״מתים״‬
‫=א״תמ‪ ,‬לקוטים בסוף ויקרא ‪ 56‬ד״ה כי‬
‫בניהו‪ ,‬הכה ארי ביום השלג‬
‫י‬
‫החיים יודעים‬
‫מספר אחר מטת ת״ח ‪= . . .‬א״תמ לקוטים בסוף ויקרא ‪ 56‬ר״ה כל המספר‬
‫שמות טז‪ ,‬תורה אור‬
‫והם מדקדקים ע״ע כזית‪ ,‬כביצה‬
‫יחזקאל כה‪ ,‬יא‬
‫אשיב שבות בני עמון‬
‫וי לון דמיתנא ]כי מן ההילולא שהיא הזווג להשאיר המין‪ ,‬זוכרים המיתה‬
‫שהיא סיבה לרצון להשאיר המין[ ‪= . . .‬א״חמ‪ ,‬לקוטיםד‪ 5‬בסוף ויקרא‪ ,‬ד״ה‬
‫זאת יתפלל כל חסיד‬
‫תהלים קל )מלים(‬
‫תוחלת ממושכה‪ ,‬קוד‪ .‬אל ה׳‬
‫ישעיה יג‪ ,‬ית )מלים(‬
‫על קן ציפור יגיעו רחמיך‬
‫אר״ש ]א! כג‬
‫דורות ראשונים‬
‫שמות טז‪ ,‬לא‬
‫שנים ושבת מצטרפץ‬
‫שופטים טל‪ ,‬יט‬
‫כ׳ ברכות בפתקא דערבות‬
‫שמו״ב יב‪ ,‬כב‬
‫הצועק לשעבר‪ ,‬תפלת שוא‬
‫איוב א‪ ,‬סוף כא‬
‫כשם שמברכים על הטובה‪ ,‬על הרעה‬
‫תהלים כב‪ ,‬כג‬
‫ברכת ההודאה‪ ,‬י׳ ותרי מינייהו רבנן‬
‫א״חמ תחילת תשא‬
‫דעאל למחא ודחיל מעינא בישא‬
‫א״חמ וישב ‪105‬‬
‫לאדם טוב‪ ,‬אין חלום טוב וכו׳‬
‫זכריה א‪ .‬ח‬
‫הרואה סוס בחלום‬
‫דניאל ב‪ ,‬בא‬
‫אין נוחן חכמה אלא ליש לו חכמה‬
‫קיח‬
‫ברכות ם ע״ א‬
‫ברכות סב ע״א‬
‫ברכות ם* ע״ב‬
‫ברכות סד ע׳׳א‬
‫פאה‪ ,‬א‬
‫שבת י ע״א‬
‫שבת י ע ׳׳א‬
‫שבת י ע״א‬
‫שבת י ע״א‬
‫שבת י ע״א‬
‫שבת י צ ״ב‬
‫שבת י ע״כ‬
‫שבת י ע״כ‬
‫שבת י ע״ כ‬
‫שבת י ע ״כ‬
‫שבת יא ע׳׳א‬
‫שכת יא ע״א‬
‫שבת יא ע ״א‬
‫שבת יא ע׳׳א‬
‫שבת יא ע׳׳א‬
‫שבת ל ע ׳׳א‬
‫שבת ל ע״ב‬
‫שבת לב ע׳׳ א‬
‫שבת לב ע׳׳ב‬
‫שבת בג ע״ב‬
‫שבת נה ע׳׳ב‬
‫שבת עז ע״ב‬
‫שכת פו ע״א‬
‫שבת פו ע״ב‬
‫שבת פח ע״א‬
‫שבת פח ע״א‬
‫שבת פח ע״א‬
‫שבת פח ע׳׳א‬
‫שבת פח ע״א‬
‫שבת פח ע׳׳א‬
‫שבת פח ע״ב‬
‫שבת צז ע״א‬
‫שבת קד ע״א‬
‫שבת קה ע״ב‬
‫שבת קיט ע״ב‬
‫אוצרות‬
‫המלביי׳ם‬
‫גדולי ישראל‬
‫אשרי‪ ,‬מפתד ]ולא פוחד[ תמיד‬
‫פירות בעוה׳׳ז והקרן לעוה״ב ‪. .‬‬
‫דן דין אמת לאמתו‪ ,‬שותף לה׳ ‪,‬‬
‫עד מתי יושבין בדין?‬
‫תהלים פב‪ ,‬ו‬
‫‪ -‬א ״ ח מ ויקרא ‪59‬‬
‫אל ישנה בן בץ הבנים‬
‫־*א׳׳חמ‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫במרחץ‬
‫אסור לומר ״שלום״‬
‫במדבר‪ ,‬נשא‪ ,‬ק מ ״ ד ‪* . . . :‬א״חמ‬
‫א״חמ‬‫מתנה בבית גנזי‪ ,‬שכת שמה ‪. ,‬‬
‫מאן דאתי ואמר מלחא חדתא ‪.‬‬
‫‪-‬א״חמ‬
‫ויקרא‬
‫ויקרא‬
‫ויקרא‬
‫ויקרא‬
‫‪60‬‬
‫‪59‬‬
‫‪59‬‬
‫‪60‬‬
‫אם יהיו כל הימים דיו וכו׳ ‪. .‬‬
‫‪ -‬א ״ ח מ ויקרא ‪61‬‬
‫כל חולי ולא חולי מעיים וכו׳‬
‫=־א״חמ ויקרא ‪60‬‬
‫תחת ישמעאל ולא חחח נכרי ‪.‬‬
‫׳ א ״ ח מ ויקרא ‪60‬‬
‫תהלים ב‪ .‬ד‬
‫טוב כעס שכועס ה׳ על צדיקים‬
‫אם יש עליו מלאך מליץ‬
‫איוב לג‪ ,‬כג‬
‫‪..‬׳‬
‫במדבר טו‪ ,‬פםקא סייח‬
‫לע״ל שני אלפים עבדים‬
‫כמה גרוע ארם זה ‪. . .‬א״המ ‪ 18‬והארץ היתה תוהו‪ :‬א״חמ תחילת פ׳ פנחס‬
‫בראשית יח‪ ,‬כר )תורה אור(‬
‫רשום במצחם של צדיקים‪ ,‬תיו דיו‬
‫ד״ה‬
‫וישלח‪,‬‬
‫‪98‬‬
‫מאי טעמא עיזא ברישא ‪ . .‬א״חמ‬
‫מנחה )קטע‪ :‬ובזה מבואר(‬
‫א״חמ יחדו ‪29‬‬
‫ןמשהן בהשכמה עלה‬
‫יט‪ ,‬א; א״חמ סוף במרבד‬
‫רבא מייץ אצבעתיה‪ ,‬עמא פזיזא ‪ . . . .‬א״חמ קרח ‪ ,16‬ד״ה ומה שלקח קרח‬
‫תולדות‪ ,‬דייה ראה ריח בני‬
‫הקדימו ישראל נעשה לנשמע ‪. .‬‬
‫ויבלע מטה אהרן‪ ,‬נם בתוך נס‬
‫א״חמ וארא ‪17‬‬
‫מ׳ ום׳ שבלוחות‬
‫שמות לא‪ ,‬יח‬
‫האריכו‬
‫לא‬
‫שנים‬
‫ימים האריכו‪,‬‬
‫משלי ג‪ ,‬ב )מלים(‬
‫ב׳ מלאכי שרת מלווין כע״ש ‪= . . . .‬א״חמ לקוטים בסוף ויקרא‪ 66 ,‬ד׳׳ה כי‬
‫תרי דאיגרי בהו שטן‬
‫פירושי המלבי״ם הנמצאים במקומות אחרים‬
‫קיט‬
‫א״חמ תחילת פ׳ וירא‬
‫גדולה הכנסת אורחים וכו׳‬
‫שכת קכז ע״א‬
‫כראשית ג‪ ,‬יט‬
‫הטיל בה זוהמא‬
‫שבת קמו ע״א‬
‫מל״א כב‪ ,‬יט‪-‬כב‬
‫מי יפתה את אחאב‬
‫שבח קמט ע״ב‬
‫דברים כה‪ ,‬ט‬
‫מנעלים לרגליו‪ ,‬בר אינש‬
‫שבת קנב ע״א‬
‫שמו״א כה‪ ,‬כט‬
‫נשמותיהם של רשעים‪ ,‬כף הקלע‬
‫שבת קנב ע״ב‬
‫בראשית ג‪ ,‬יט‬
‫הנהו קפולאי‬
‫שבח קבב ע׳׳ב‬
‫דברים לג‪ ,‬ח )תורה אור(‬
‫או טבחא או גנבא‬
‫שבת קנו ע״א‬
‫מגילה עפה‪ ,‬פנים ואחור ‪= . .‬א״חמ לקוטים בסוף ויקרא ‪ ,70‬רבה ב״ב חנה‪,‬‬
‫עירובין כא ע״א‬
‫בץ ג לא לגלא‬
‫דברים ז‪ ,‬יא‬
‫היום לעשוחם ומחר לקבל שכרם‬
‫עירובין ככ ע׳׳א‬
‫שמו״א כג‪ ,‬א‬
‫עיר סמוכה לספר‪ ,‬על קש וחבן‬
‫עירובין מה ע״א‬
‫שמות לד‪ ,‬א‬
‫אלמלי נשתברו לוחות‪ ,‬לא שובחין‬
‫עירובין נד ע׳׳א‬
‫שמועה זו נאה )הלומד חכמות חיצוניות‪ ,‬הוא המקולקל לדחות ממאמרי‬
‫עירובין סד ע׳׳א‬
‫י ‪ . . . .‬משלי כט‪ ,‬ג‬
‫חז״ל(‬
‫בראשית ב‪ ,‬ז‪ :‬משלי ו‪ ,‬ו‬
‫למדנו צניעות מחתול‬
‫עירובץ ק ע״ב‬
‫שמוח טז‪ ,‬ו‬
‫עם הארץ אסור לאכול בשר‬
‫פסחים מט ע׳׳ב‬
‫חהלים פט‪ ,‬מח‬
‫שמו של משיח‬
‫פסחים נד ע״א‬
‫דברים ו‪ ,‬ד )מלים(‪ :‬ישעיה יא‪ ,‬יב )מלים(‬
‫בקש יעקב לגלות הקץ‬
‫פסחים בו ע״א‬
‫תהלים טו‪ ,‬ד‬
‫חזקיה גרר עצמות אביו הרשע‬
‫פסחים בו ע״א‬
‫בראשיח מט‪ ,‬כח‪ :‬שמוח יז‪ ,‬יב‬
‫כשם שאין כלבך אלא אחד‬
‫פסחים בו ע״א‬
‫שמוח כח‪ ,‬רמזי בגדי הקודש‬
‫שמא יש ביניכם מחלוקה?‬
‫פסחים נו ע׳׳א‬
‫דהי״א ט‪ ,‬ב )וכן לה(‬
‫מן אצל עד אצל‬
‫פסחים סב ע״ב‬
‫‪ . /‬נחמיה ח‪ ,‬יא‬
‫חציו לה׳ וחציו לכם‬
‫פסחים סח ע״ב‬
‫הושע א‪ ,‬ב‬
‫אמר הקכ״ה מה אעשה לזקן זה?‬
‫פסחים פז ע׳יא‬
‫הושע א‪ ,‬ג‬
‫גומר בח דבלים‬
‫פסחים פז ע״א‬
‫הושע א‪ ,‬א‬
‫הושע תחילה לנביאים‬
‫פסחים פז ע״א‬
‫הושע כ‪ ,‬יח‬
‫ככלה בכיח חמיה‬
‫פסחים פז ע״א‬
‫כמדבר יד‪ ,‬תורה אור‬
‫הגלה ישראל שיתוספו גרים‬
‫פסחים פז ע״ב‬
‫דברים ד‪ ,‬כז‪ :‬עמוס ט‪ ,‬ט‬
‫צדקת פרזונו בישראל‬
‫פסחים פז ע׳׳ב‬
‫דניאל ג‪ ,‬כה‬
‫שר של ברד‪ ,‬ארד ואצנן הכבשן‬
‫פסחים קיח ע׳׳א‬
‫דברים ו‪ ,‬טז‪ :‬וכן כו‪ ,‬טו! וכן ל‪ .‬יט‬
‫סלע לצדקה עמ״נ שיתיה בני‬
‫ר׳׳ה ד ע׳׳א‬
‫מל״א ח‪ ,‬סו‬
‫ח׳ עצרח חג בפני עצמו‬
‫ר״ה ד ע״ב‬
‫א״חמ בא ‪21‬‬
‫בניסן נברא העולם‬
‫ד״ה י ע׳׳ כ‬
‫א״חמ נח ‪40‬‬
‫ושניהם מקרא אחד דרשו‬
‫ר״ה י ע״כ‬
‫בתשרי עתידין להגאל‪ ,‬בניסן )ושניהם אמה( יחזקאל מה‪ ,‬יח‬
‫ר״ה יא ע״א‬
‫א״חמ נח ‪41‬‬
‫]מבול[ י״ז באייר‬
‫ר״ה יא ע״ב‬
‫מיכה ז‪ ,‬יט‬
‫כובש עון או נושא עון‬
‫ר׳׳ה יז ע״א‬
‫תהלים צו‪ ,‬יב‬
‫מוריד גשמים‪ ,‬ארץ שאינה צריכה‬
‫ר״ה יז ע׳יכ‬
‫יחזקאל מ‪ ,‬ג‬
‫ר״ה ל עי׳א )רש״י( ביהמ״ק דלעחיד ייבנה ע״י ה׳‬
‫שמות לד‪ ,‬א‬
‫פסל לך )לוחות( משלך ולא ציבור‬
‫יומא ג ע׳׳ב‬
‫דהי״א ה‪ ,‬ל‬
‫י״ח כהנים גדולים כבית א׳‬
‫יומא ט ע׳׳א‬
‫קכ‬
‫יומא‬
‫יומא‬
‫יומא‬
‫יומא‬
‫אוצרות‬
‫ט ע״כ‬
‫ט ע׳׳כ‬
‫י ע״א‬
‫כא ע״ב‬
‫יומא כב ע״ב‬
‫יומא סט ע״ב‬
‫יומא סט ע׳׳ב‬
‫יומא עה ע׳׳א‬
‫יומא עה ע׳׳א‬
‫יומא עה ע׳׳א‬
‫יומא עה ע״א‬
‫יומא עה ע״א‬
‫יומא עה ע׳׳א‬
‫יומא עו ע״א‬
‫יומא עו ע״א‬
‫יומא עז ע״א‬
‫יומא עז ע״ב‬
‫יומא פו ע״ב‬
‫סוכה בז ע׳יב‬
‫סוכה כח ע׳׳א‬
‫סוכה לו ע׳׳ב‬
‫סוכה מט ע׳׳א‬
‫סוכה נב ע׳׳א‬
‫סוכה נב ע״א‬
‫ביצה טו ע״ב‬
‫ביצה טז ע׳׳א‬
‫ביצה טז ע״א‬
‫ביצה לח ע״א‬
‫תענית ד ע״א‬
‫תענית ה ע״א‬
‫תענית ה ע״ב‬
‫תענית ה ע״ב‬
‫תענית ח ע׳׳ב‬
‫תענית ט ע״א‬
‫תענית ט ע״ב‬
‫תענית י ע״ב‬
‫תענית כ ע״ב‬
‫תענית כא ע״ב‬
‫תענית כה ע׳׳א‬
‫תענית כה ע׳׳א‬
‫המלבי״ם‬
‫גדולי ישראל‬
‫זכריה ו‪ ,‬טר‬
‫אם עליתם כחומה‬
‫צפניה ג‪ ,‬א‬
‫לא עלו כחומה )נתפלגו לכתות(‬
‫יחוקאל לב‪ ,‬כה‬
‫עתידה פרס ליפול בידי רומי‬
‫אש של מעלה רובץ כארי ‪ . . .‬שמות כ״ה‪ ,‬רמוי המשכן‪ ,‬ד״ה ואתר שהתבאר‬
‫ענין מזבח הנחושת‬
‫אר״ש ]חחילח ד[ עא‬
‫והיה מספר בני ישראל‬
‫זכריה ה‪ ,‬ת‬
‫בטלו יצרא דע״ז‪ ,‬דודא דאברא‬
‫א״חמ ‪ 57‬תחילת פ׳ משפטים‬
‫הן הן גבורותיו‬
‫משלי יב‪ ,‬כה‬
‫דאגה בלב איש‪ ,‬יסיחנה )לרעיונוח אחרים(‬
‫אר״ש ]ח[ קכז‬
‫ירידח המן כמדבר‬
‫אר״ש ]ח[ קכח‬
‫לחם וכוי‪ ,‬כנגד בל ישראל‬
‫שמות טז‪ ,‬יג‬
‫לצדיקים ירד שליו תוך המחנה‬
‫שמות טז‪ ,‬יד‬
‫רשעים‪ ,‬טחנו )מן( בריחיים‬
‫במדבר יא‪ ,‬ד‬
‫שטו העם ולקטו‬
‫א״חמ נח ‪42‬‬
‫מן גבוה ששים אמה וכו׳‬
‫במדבר יא‪ ,‬ד‬
‫ירד ליהושע מן נגד כל ישראל‬
‫יחזקאל י‪ .‬ז‬
‫אלמלי לא נצטככו גחלים‬
‫יחזקאל מז‪ ,‬ה‬
‫מעיין ק״ק‪ ,‬חחילה כקרני חגבים‬
‫א״חמ לך לך‪ ,‬ואברהם בן ע״ה שנה‬
‫גדולה תשובה שמארכת שנוחיו‬
‫מל׳׳ב ד‪ ,‬כג‬
‫הקבלת רבו ברגל‪ ,‬חדש ושבת‬
‫כמדבר יט‪ ,‬תורה אור‬
‫ראשו ורובו בסוכה ושלחן בבית‬
‫נחמיה ח‪ ,‬טו‬
‫אין סוכה נוהגח אלא בד׳ מינים )ההוכחה נגד זה(‬
‫*‪ . , .‬א״חמ בראשית ‪6‬‬
‫אל תקרי בראשית‪ ,‬ברא שית‬
‫זכריה כ‪ ,‬ג‬
‫ארבעה חרשים‬
‫יואל ב‪ ,‬כ‬
‫ותעל צחנתו‪ ,‬הגדיל לעשות‬
‫נחמיה ח‪ ,‬יא‬
‫חציו לה׳ וחציו לכם‬
‫במדבר יט‪ ,‬תורה אור‬
‫הלל מדה אחרת‪ ,‬ברוך ה׳ יום יום‬
‫=א״חמ ויקרא ‪61‬‬
‫מחד שביך לשבחיך‬
‫=א״חמ ויקרא ‪61-65‬‬
‫כי סליק ר׳ אבא וכו׳ ]ד׳ אופנים[‬
‫בראשית כב‪ ,‬ב‬
‫לא עלתה על לבי‪ ,‬עקרת יצתק‬
‫ירושלים של מעלה ‪ . . .‬שמות כ״ה‪ ,‬רמזי המשכן‪ ,‬דייה אמנם במשכן עצמו‬
‫א׳׳חמ שמות ‪3‬‬
‫יעקב אבינו לא מת‬
‫אר״ש ]ו[ קו‬
‫יעקב אבינו לא מת‬
‫שמות טז‪ ,‬תורה אור‬
‫דכי יהיב שובע‪ ,‬לחיי יהיב‬
‫מלאכי ג‪ ,‬י׳‬
‫ובחנוני נא‪ ,‬ומי שרי לנסויי?‬
‫בראשית א‪ ,‬ו‬
‫מהיכן הארץ שותה?‬
‫א״חמ ויגש ‪110‬‬
‫אל תפסיעו פסיעה גסה‬
‫מל״א יז‪ ,‬יח‪ :‬א״חמ תחילת פ׳ פנחס‬
‫עושים לו נס מנכין מזכיותיו‬
‫בראשיח יח‪ ,‬כד‬
‫בשבבותיה דרב לא הוה רברא‬
‫פתיחה לפרק כ׳׳ה‬
‫ניחא לך דאפכא עלמא מרישא איוב‬
‫תהליס צב‪ ,‬יג‪-‬יד‬
‫צדיק כתמר יפרח וכו׳‬
‫פירושי המלבי״ם הנמצאים במקומות אחרים‬
‫קכא‬
‫תענית בז ע ׳׳ב‬
‫תענית כט‪ :‬ותום׳‬
‫כראשית א‪ ,‬כו‬
‫מחול לצדיקים והקב״ה באמצע‬
‫תענית לא ע״א‬
‫תהלים קמת‪ ,‬א‬
‫עתיד לעשות מחול לצדיקים‬
‫תענית לא ע ״א‬
‫זכריה יב‪ ,‬יא‬
‫יגדל המספד וכו׳‬
‫מגילה ג ע״א‬
‫א״חמ כראשית ‪5‬‬
‫ע״א‬
‫מגילה ט‬
‫מעשה בתלמי‬
‫מגילה ט ע׳׳א‬
‫מגילה יא ע״ ב‬
‫‪ . .‬דניאל ט‪ ,‬ב וכץ עזרא א‪ ,‬א‬
‫למלאות לחרבות ירושלים‬
‫שנות מלכות נבוכדנצר‬
‫מל״כ כד‪ ,‬א )וכן יד(‬
‫מגילה יא ע׳׳ ב‬
‫מגילה יג ע׳׳ב‬
‫א״חמ מקץ ‪108‬‬
‫מקדים רפואה למכה‬
‫צפניה ג‪ ,‬א‬
‫מגילה יד ע׳׳ב‬
‫ירמיה החזיר י׳ שבטים‬
‫נחמיה ח‪ ,‬ד‬
‫ויעמד עזרא הסופר וכו׳‬
‫מגילה כג ע׳׳א‬
‫״במקום גדולתו‪ ,‬שם ענוותנותו״‪.‬‬
‫מגילה לא‪) .‬ע״פ כת׳׳י מינכן(‬
‫בראשית א‪ ,‬חורה איר‪ ,‬ב׳‬
‫מגילה לא ע״ב‬
‫מגילה לא ע״ב‬
‫דברים א‪ ,‬א‪-‬ג‬
‫משה מסי עצמו אמרן‬
‫חשדוהו למשה מאשת איש‬
‫מו׳׳ק יח ע״ ב‬
‫כמדבר טז‪ ,‬ד‬
‫א״תמ עקב ‪15‬‬
‫בני חיי ומזוני‪ ,‬במזלא תליא‬
‫מו״ק כח ע״א‬
‫הגיגה ט ע״ב‬
‫מלאכי ג‪ ,‬יח‬
‫עובד אלהיס ללא עבדו‬
‫חגיגה ט ע׳׳ב‬
‫ויקרא‪ ,‬אחרי‪ ,‬קל״ח‬
‫אין דורשין בעריוח בשלשה‬
‫חגיגה יא ע״ב‬
‫חגיגה יא ע ׳׳ב‬
‫א״חמ בראשית ‪7‬‬
‫אדה״ר מסוף העולם ועד סוף‬
‫חגיגה יב ע׳׳א‬
‫מכון שבו אוצרות שלג‪ ,‬דוד בקש‬
‫חגיגה יב ע׳׳ב‬
‫י ‪ .‬בראשית א‪ ,‬ח‬
‫חגיגה יג ע״א‬
‫חגיגה יג ע״ב‬
‫ א ״ ח מ ויקרא ‪66‬‬‫והנה אופן אתד כארץ‬
‫יחזקאל א‪ ,‬ד‬
‫יתזקאל דומה לבן כפר‬
‫חגיגה יג ע״ב‬
‫יחזקאל א‪ ,‬ו‬
‫נתמעטו כנפי החיות‬
‫חגיגה יג ע״ב‬
‫חגיגה טו ע״ב‬
‫שמוח יט‪ ,‬יב‬
‫ארבעה נכנסו לפרדס‬
‫א״חמ בראשית ‪8‬‬
‫חגיגה טו ע ״ב‬
‫צופה בין מים עליונים‬
‫חגיגה טו ע״ב‬
‫יחזקאל א‪ ,‬כז‬
‫ר״מ רמון מצא‪ ,‬תיקן רבו באש‬
‫ישעיה ו‪ ,‬א‬
‫כאן באספקלריא שאינה מאירה‬
‫יבמות מט ע״ ב‬
‫שמות ג‪ ,‬ב‬
‫משה ונביאים‪ ,‬אספק׳ דנהרא‬
‫יבמות מט ע״ב‬
‫יבמות סג ע״א‬
‫לא נתקררה דעתו עד שבא‬
‫יבמות םג ע״א‬
‫בראשית כ‪ ,‬סוף כ‬
‫יבמות םג ע״א‬
‫א׳׳חמ לך לך ‪56‬‬
‫שתי כרכות טובות להבריך‬
‫אין שכינה כפחות מכ״ב אלף ‪ . . . .‬שמות כ ׳ה‪ ,‬רמזי המשכן‪ ,‬ד״ה כאשר בני‬
‫יבמות סד ע״א‬
‫עלייה‪ :‬אר״ש ]גן מז‬
‫הגבעונים‬
‫יבמות עט ע״ א‬
‫תהלים סה‪ ,‬ו )נוראות בצדק( וכן םז‪ ,‬א‬
‫יבמות קה ע׳׳ב‬
‫גדולים מעשי הצדיקים‬
‫כתובוח ה ע״א‬
‫שמות טו‪ ,‬יז‬
‫א״חמ וישב ‪106‬‬
‫כתובות םו ע׳׳ב‬
‫היא מוצאת‬
‫=א״חמ‪ ,‬לקוטים בסוף ויקרא‪64 ,‬‬
‫חד מינייהו כתרי מינן‬
‫כתובות עה ע״א‬
‫אוצרות‬
‫קבב‬
‫כתובות קיא ע׳׳א‬
‫כתובות קיא ע״א‬
‫כתובות קיא ע״א‬
‫נדרים לא ע׳׳ב‬
‫נדרים לח ע״א‬
‫נדרים לט ע״ב‬
‫נדרים לט ע״ב‬
‫נדרים לט ע׳׳ב‬
‫נדרים פא ע״א‬
‫גררים פא עי׳ א‬
‫נזיר בג ע״א‬
‫סוטה ט ע״א‬
‫סוטה‬
‫סוטה‬
‫סוטה‬
‫סוטה‬
‫י ע״ב‬
‫יא ע׳׳א‬
‫יא ע״א‬
‫יא ע׳׳א‬
‫סוטה‬
‫סוטה‬
‫סוטה‬
‫סוטה‬
‫סוטה‬
‫סוטה‬
‫סוטה‬
‫סוטה‬
‫סוטה‬
‫סוטה‬
‫סוטה‬
‫סוטה‬
‫סוטה‬
‫סוטה‬
‫סוטה‬
‫סוטה‬
‫סוטה‬
‫סוטה‬
‫סוטה‬
‫גיטין‬
‫גיטין‬
‫יא ע׳׳ב‬
‫יא ע׳׳ב‬
‫יא‪ ,‬א‬
‫יב ע״ב‬
‫יג ע׳׳א‬
‫כא ע״א‬
‫בז ע״ב‬
‫ל ע״כ‬
‫לא ע״א‬
‫לד ע ״ ג‬
‫לה ע׳׳א‬
‫לה ע׳׳א‬
‫לה ע׳׳א‬
‫לה ע׳׳ב‬
‫מד ע׳יא‬
‫מח ע״ ב‬
‫מח ע״ב‬
‫מח ע״ב‬
‫מח ע״ב‬
‫ז ע״א‬
‫לא ע״ב‬
‫המלכי״ם‬
‫גדולי ישראל‬
‫א״חמ ריחי ‪112‬‬
‫רנשאחני ממצרים‪ ,‬דברים כגר‬
‫א״חמ ריחי ‪114‬‬
‫למה הטריח את אחיו‬
‫יחזקאל לן‪ ,‬יב‬
‫מתי תו׳׳ל אעם חיים לע״ל‬
‫א״תמ שמות ‪14‬‬
‫גדולה מילה‪ ,‬לא נתלה למשה‬
‫שמוח לא‪ ,‬יח‬
‫משה היה לומד ושוכח‬
‫א״חמ קרח ‪ ;19‬א״חמ בלק ‪25‬‬
‫בכבודי לא מחיתם?‬
‫אם כמרח כל אדם י מ ר ח ו ן ‪ . . . .‬א״חמ קרח ‪ 18‬ד״ה ויאמר משה בזאח תדעון‬
‫א״חמ קרח ‪ 19‬ר״ה בנדרים‬
‫שמש ירח עמד זכרלה‬
‫=א״חמ דברים ‪177‬‬
‫נשאל לחכמים ולא פרשדהר‬
‫א׳׳חמ‪ ,‬תחילת חרלדרח‬
‫ת״ח שאץ בניהם ת״ח‪ ,‬לא ברכו בחררה‬
‫דברים כג )חורה אור(‬
‫לרט שפרש מאברהם‬
‫מלאכי ג‪ ,‬ו ]ב״ל המלקט שהיה יכול להביא‬
‫אתם בני יעקב לא כליתם‬
‫ראיה לדבריו מע׳׳ז דף ד ע״א רק אחכם ידעחי וכר[‬
‫א״חמ וישב ‪107‬‬
‫]מול ספרי בהעלוחך‪ ,‬פח[ ולא יסף לדעתה‬
‫א״חמ שמות ‪6‬‬
‫באו מחכם למושיען של ישראל‬
‫שמוח כ‪ ,‬ד‬
‫ותתצב אחותו‪ ,‬זו שכינה‬
‫מרים המתינה שעה א׳ ‪. . . .‬א׳׳חמ בהעלותך ד״ה וחםגר‪ :‬ופ׳ שלח )‪ (13‬ד״ה‬
‫בסוטה )רף יא(‬
‫א״חמ שמות ‪8‬‬
‫ותחיץ הילדים‪ ,‬מספיקות מים‬
‫א״תמ שמות ‪8‬‬
‫תבען לדבר עבירה‬
‫א״חמ בהעלתך ‪8‬‬
‫]תוםפוח[ שליש שעה או רביע‬
‫א״חמ שמות ‪8‬‬
‫זה נופל ואין אחר נופל‬
‫י ‪ . . . .‬אח״מ ויחי ‪114‬‬
‫ויספדו שם מספד גדול וכבד‬
‫תהלים קיט‪ ,‬קםה‬
‫תורה מגנא ומצלא‬
‫א״חמ פ׳ תזריע‬
‫איוב‪ ,‬אם עבד מאהבה או מיראה‬
‫א״חמ בשלח ‪25‬‬
‫עלו מהים‪ ,‬נתנו עיניהם לומר שירה‬
‫שמות כ‪ ,‬ו‬
‫גדול העושה מאהבה‬
‫א״חמ שלה ד״ה ובת״י איתא‬
‫]משה התפלל רק עבור יהושע[‬
‫א״חמ קרח ‪ 16‬ד״ה ומה שלקח קרח‬
‫דוד קרא לחורה זמירוח‬
‫שמו״א ו‪ ,‬יט‬
‫שבעים איש‪ ,‬תמשים אלף איש‬
‫במדבר יד‪ ,‬חורה אור‬
‫הם בכו בכיה של חנם‬
‫שמו״ב ו‪ ,‬יג‬
‫ו׳ צעדים‪ ,‬ז׳ פרים‬
‫משלי כד‪ ,‬כז‬
‫הכן בחוץ‪ ,‬מקרא ומשנה )ורק אח״כ( גמרא‬
‫שמו׳׳ב טו‪ ,‬כז‬
‫ויעל אביחר‬
‫=א׳׳חמ ויקרא ‪67‬‬
‫ולר׳ נחמיה‪ ,‬שמיר למאי אתא?‬
‫שמוח טו‪ ,‬ה‪ :‬ויקרא‪ ,‬בהר‪ ,‬ל״ו‬
‫פת בסלו‪ .‬מה אוכל למחר‬
‫=א״חמ ויקרא ‪67‬‬
‫שמיר שבו כנה שלמה לכיהמ״ק‬
‫יחזקאל כא‪ ,‬ל‬
‫מצנפת אצל עטרה‬
‫יחזקאל א‪ ,‬יז‬
‫ר׳ רוחית מנשבות בכל יום‬
‫פירושי המלכי״ם הנמצאים כמקומות אחרים‬
‫גיטץ נב ע׳׳א‬
‫גיטין פח ע ״א‬
‫קידושין לא ע״ב‬
‫קידושין לז ע׳׳ב‬
‫קידושין לט ע׳׳ב‬
‫ב׳׳ק טז ע״ב‬
‫ב׳׳ק יז ע״א‬
‫ב׳׳ק יז ע׳׳א‬
‫ב׳׳ק נד ע׳׳ב‬
‫ב״ק ס ע׳׳ב‬
‫ב״מ לג ע״ב‬
‫ב״מ בט ע״ב‬
‫ב״מ פו ע״א‬
‫ב״מ‬
‫ב״ב‬
‫ב״ב‬
‫ב״ב‬
‫ב״ב‬
‫ב״ב‬
‫ב״ב‬
‫ב״ב‬
‫ב״ב‬
‫ב״ב‬
‫ב״ב‬
‫ב״ב‬
‫ב״ב‬
‫ב״ב‬
‫ב״ב‬
‫ב״ב‬
‫ב״ב‬
‫ב״ב‬
‫ב״ב‬
‫ב״ב‬
‫ב״ב‬
‫ב״ב‬
‫ב״ב‬
‫ב״ב‬
‫ב״ב‬
‫קז ע׳׳ב‬
‫י ע״ב‬
‫טז ע״א‬
‫טז ע״א‬
‫טז ע״א‬
‫טז ע׳׳א‬
‫טז ע״ב‬
‫טז ע׳׳ב‬
‫יו ע״א‬
‫כה ע״ב‬
‫נח ע׳׳א‬
‫עג ע״א‬
‫עג ע״א‬
‫עג ע״א‬
‫עג ע״ב‬
‫עג ע״ב‬
‫עג ע״ב‬
‫עג ע״ב‬
‫עג ע״ב‬
‫עג ע״ב‬
‫עד ע״א‬
‫עד ע״א‬
‫עד ע״א‬
‫עד ע״א‬
‫עד ע״כ‬
‫בי תרי דאיגרי בהו שטן‬
‫רש׳׳י ד״ה אסחייעא מילתא וכוי‬
‫קכג‬
‫‪ -‬א ״ ח מ ויקרא ‪66‬‬
‫ירמיה ד‪ ,‬כדו; וכץ לב‪ ,‬לא‬
‫לעולם שכולו ארוך‬
‫בעח אפך עשה בהם‬
‫אשריכם זורעי על כל מים וכו׳ ‪.‬‬
‫משלי ג‪ ,‬ב )מלים(‬
‫א״חמ תשא ‪ 65‬ד״ה ויהיו מוכשלץ‬
‫‪-‬א׳׳חמ ויקרא ‪67‬‬
‫בלוחוח‪ ,‬אם נאמר בהם ״טוב״ ‪.‬‬
‫אליהו בא לעיר‪ ,‬כלבים שוחקים‬
‫שהחבאר ענין מזבח הנחושת‬
‫שמות כ‪ ,‬יב‬
‫שמות כה‪ ,‬רמזי המשכן‪ ,‬ד׳׳ה אחר‬
‫במדבר יט‪ ,‬חורה אור‬
‫תנור של עכנאי‪ ,‬ר״א הגדול ‪. , .‬‬
‫רבה כר נחמני‪ ,‬קמיפלגי ברקיע ‪ . . .‬במדבר יט‪ ,‬חורה אור; =א״חמ ‪ 81‬דרוש‬
‫ב׳ לפ׳ פרה‬
‫א״חמ סוף עקב‪ ,‬ד״ה והסיר‬
‫כל חולי‪ ,‬זה עין הרע‬
‫דברים ו‪ ,‬טז‪ :‬וכן כו‪ ,‬טו; וכן ל‪ ,‬יט‬
‫סלע לצדקה עמ״נ שיחיה כני ‪. .‬‬
‫הוא יצה״ר הוא שטן הוא מה״מ‬
‫כל טסה בראחי לה דפוס בפנ״ע‬
‫קשה צערו של שטן‪ ,‬שבור חבית‬
‫בח היחה לאברהם אבינו‬
‫מרגלית תלויה בצואר אברהם ‪. .‬‬
‫מיתה ע״י נשיקה )מהותה(‬
‫עולם לאכסדרה רומה‬
‫מציין מערתא דרבנן‬
‫בין גלא לגלא ש׳ פרסי‬
‫האי גלא דמטכע לספינתא‬
‫חזי לי הורמין בר לילית‬
‫אווזי רנגדין משחא‬
‫אקרוקחא‬
‫הני אווזי דשמטין גרפייהו‬
‫חזיא לי ההיא אקרוקחא‬
‫ציפרא דקאים עד קרצוליה‬
‫חא ואחוי לך מחי מדבר‬
‫איוב לח‪ ,‬כה‬
‫איוב ב‪ ,‬ו‬
‫א״חמ חיי שרה ‪84 ,83‬‬
‫א״חמ‪ ,‬חיי שרה‪ ,‬ואברהם זקן‬
‫במדבר כ‪ ,‬כד‬
‫א״חמ בראשית ‪8‬‬
‫בראשית ב‪ ,‬ט תורה אור‬
‫ א ״ ח מ ויקרא ‪69‬‬‫ א ״ ח מ ויקרא ‪68‬‬‫ א ״ ח מ ויקרא ‪71‬‬‫בראשית ב‪ ,‬יט תורה אור‪ ,‬סעיף ג‬
‫בראשית ב‪ ,‬יט תורה אור סעיף ב‬
‫=אחמ ויקרא ‪74 ,73‬‬
‫ א ״ ח מ ויקרא ‪71‬‬‫ א ״ ח מ ויקרא ‪73‬‬‫במדבר יט‪ ,‬תורה אור‬
‫חזינא ההיא קרטליתא‬
‫חזינן ההיא קרטליחא‬
‫נשקי ארעא ורקיע‪ ,‬שקל לםילחאי‬
‫אמר הקב״ה לשר של ים‬
‫כראשית ג‪ ,‬יט‬
‫ א ״ ח מ ויקרא ‪75‬‬‫בראשית כח‪ ,‬יז‬
‫בראשית א‪ ,‬ט‪ :‬איוב כו‪ ,‬יב‬
‫קכד‬
‫ב״ב ע ד ע ״ ב‬
‫אוצרות‬
‫גדולי ישראל‬
‫המלבי״ם‬
‫לויתן‪ ,‬ז כ ר ונקבה נ ב ר א ו ‪. .‬‬
‫= א ״ ח מ ל ק ו ט י ם ב ס ו ף ויקרא ‪ 76‬די׳ה א ״ ר יהודה‬
‫כ ל מ ה שברא‬
‫ב ר א ש י ת ג‪ ,‬יט‬
‫ב״ב ע ד ע ״ ב‬
‫נ ת י ת כ ר אמוראי‪ ,‬פ ו ש ק נ צ א‬
‫ב״ב ע ד ע״ב‬
‫נ ח ש בריח‪ ,‬ה ר ג א ת ה ו כ ר‬
‫א י ו ב בו‪ ,‬יג‬
‫ב״ב ע ד ע ״ ב‬
‫ר ב י ה ו ד ה הינדויה מ ש ח ע י‬
‫=א׳יחמ ויקרא ‪75‬‬
‫ב״ב ע ח ע ״ ב‬
‫יאמרו המושלים‬
‫ב״ב פ ע ״ ב‬
‫צדיק כ ח מ ר יפרח וכו׳‬
‫ב״ב צא ע״א‬
‫א ם מ ע ו ח ביוקר‪ ,‬יוצאין‬
‫ב״ב צ ט ע״א‬
‫כ נ פ י כ ר ו ב י ם כנם ע ו מ ד י ם‬
‫ב מ ד ב ר כ א ‪ ,‬ת ו ר ה אור‬
‫ת ה ל י ם צב‪ ,‬יג‪-‬יר‬
‫א ״ ח מ ס ו ף פ ׳ ריגש‬
‫ד ה י ״ ב ג‪ ,‬יא‪-‬יג‬
‫ב״ב ק ע״א‬
‫א ב ר ה ם ק נ ה א״י ב ח ז ק ת ה י ל ו ך‬
‫בראשיח כו‪ ,‬א‬
‫ב״ב קטו ע״ב‬
‫גמירי ד ל א כ ל ה ש ב ט א‬
‫י ח ז ק א ל מז‪ ,‬יג‬
‫ב״ב ק כ ע ״ א‬
‫ב נ ו ת צ ל פ ח ד דרך ח כ מ ת ן מ נ א ן‬
‫ב״ב ק ב ב ע ״ א‬
‫א ך כ ג ו ר ל י ח ל ק הארץ‬
‫ב״ב ק כ ג ע״א‬
‫בכללן א ת ה מוצא שבעים‬
‫ב מ ד ב ר כז‪ ,‬פ ם ק א יא‬
‫יהושע י ט ‪ ,‬מ ט‬
‫א ״ ח מ ויגש ‪111‬‬
‫סנה׳ ו ע ״ ב‬
‫ובוצע ב ר ך ‪ ,‬ה מ ב ר ך ל ר ש ע נענש‬
‫ס נ ה ׳ ח ע׳׳א‬
‫ט ו ל מ ק ל והך על קדקדם‬
‫סבה׳ י ב ע ״ ב‬
‫אין מ ע ב ר י ן א ל א א ד ר ) ט ע ו ח חזקיה(‬
‫סבה׳ י ב ע ״ ב‬
‫כ י ה ת פ ל ל יחוקיהו‬
‫ס נ ה ׳ יז ע ״ א‬
‫מ ש ה מ ת ויהושע מ כ נ י ם‬
‫סבה׳ י ט ע ״ ב‬
‫קידושי מ י כ ל ‪ ,‬קידושי מ י ר ב‬
‫ס נ ה ׳ כ ע׳׳א‬
‫ד ו ד ה ל ך א ח ר מ י ט ח אבנר‬
‫סנה׳ כ ע״ב‬
‫ג׳ מ צ ו ו ח נצטוו‬
‫סנה׳ כ ע ״ ב‬
‫וקנים שבהם כהוגן שאלו‬
‫סנה׳ בא ע ״ א‬
‫ח מ ר ב ח י פ ת תואר‬
‫ת ה ל י ם י‪ ,‬ג )מלים(‬
‫ב מ ד ב ר כז‪ ,‬כ ב‬
‫ד ה י ״ כ ל‪ ,‬ב‬
‫ר ה י ״ ב ל‪ ,‬יח‬
‫ב מ ד ב ר יא‪ ,‬כ ו‬
‫ש מ ו ״ א יח \ ט ו כ ן כ ה ‪ ,‬מד‪ -,‬ש מ ו ״ ב ג‪ ,‬יד‬
‫ש מ ו ״ ב ג‪ ,‬ל א‬
‫ה ו ש ע ג‪ ,‬ה‬
‫ש מ ו ״ א ח‪ ,‬ז‬
‫ש מ ו ״ כ יג‪ ,‬א‬
‫סנה׳ בו ע״ב‬
‫תורה מתשת כ ת ו‬
‫ת ה ל י ם ק י ט ‪ ,‬ע‪-‬עא‬
‫סנה׳ ל ג ע ״ ב‬
‫ונקי א ל ת ה ר ג )שיש ע ל י ו זכות(‬
‫א י ו ב ד‪ ,‬ו )מלים(‬
‫סנה׳ לז ע ״ א‬
‫א ד ם נברא ב ע ר ב ש כ ח ‪ = . . . .‬א ״ ח מ ל ק ו ט י ם ב ס ו ף ויקרא ‪ 78‬ד ״ ה א ד ם נברא‬
‫בע״ש‬
‫סנה׳ ל ח ע״א‬
‫= א ״ ח מ ויקרא ‪78‬‬
‫א ד ם נברא בע״ש‪ ,‬ו מ פ נ י מ ה‬
‫ב ר א ש י ת ב‪ ,‬ז‬
‫סנה׳ ל ח ע״א‬
‫אדה״ר מ כ ל העולם הוצבר עפרו‬
‫סנה׳ ל ח ע ״ ב‬
‫ברא כ ת מלאכים‪ ,‬נעשה אדם?‬
‫ס נ ה ׳ ל ח ע׳׳ב‬
‫בשעה שבקש הקב״ה לבראות‬
‫=א׳־חמ ויקרא ‪77‬‬
‫סנה׳ לח ע ״ ב‬
‫מ ל א כ י ם ‪ ,‬הושיט א צ ב ע ו ביניהם‬
‫א ״ ח מ ב ר א ש י ח ‪10‬‬
‫סנה׳ ל ט ע״א‬
‫מאי טעמא דשביעתא‬
‫א ״ ח מ ‪ ,‬ב ה ר ‪39‬‬
‫סנה׳ ל ט ע״א‬
‫אלהיכם גחכן הוא‪ ,‬דקאמר‬
‫א ״ ח מ כ ה ר ‪39‬‬
‫סנה׳ מ ד ע״א‬
‫קום לך‪ ,‬אתה גרמח להם‬
‫‪....‬‬
‫סנה׳ מ ו ע״ב‬
‫ק ל נ י מ ר א ש י קלני מזרועי‬
‫סנה׳ מ ח ע״א‬
‫בונין דימום ]מצבה[ ע ל ק ב ר ו‬
‫סנה׳ נח ע׳׳ב‬
‫מ צ ו ו ת לאדה׳׳ר‪ ,‬ב ש ב ו א ל ת ע ש ה‬
‫סנה׳ נ ט ע״ב‬
‫ב ר א ש י ת א‪ ,‬כ ו ת ו ר ה א ו ר ס ו ף סעיף כ‬
‫א ״ ח מ ב א ‪20‬‬
‫ישעיה סג‪ ,‬י־‬
‫א ״ ח מ ו י ש ל ח ‪JOO‬‬
‫ב ר א ש י ת ב יז‬
‫י‬
‫ח ב ל ע ל ש מ ש גדול‪ ,‬ב׳ נ ח ש י ם ‪ . . .‬ב ר א ש י ח ג‪ ,‬י ט ‪ = :‬ל ק ו ט י ם ס ו ף ויקרא‪75 ,‬‬
‫ד ״ ה ר ב יהודה ה י נ ד א ה‬
‫פירושי המלבי״ם הנמצאים במקומות אחרים‬
‫סנה׳ סז ע״ב‬
‫סנה׳ םז ע״ב‬
‫סנה׳ פב ע״א‬
‫סנה׳ צב ע״ב‬
‫סנה׳ צב ע״ב‬
‫סנה׳ צב ע״ב‬
‫סנה׳ צג ע״ב‬
‫סנה׳ צד ע׳׳א‬
‫סנה׳ צה ע׳׳א‬
‫סנה׳ צו ע׳׳ב‬
‫סנה׳ צז ע׳׳ב‬
‫סנה׳ צח ע״א‬
‫סנה׳ צט ע״ ב‬
‫סבה׳ צט ע״ב‬
‫סנה׳ קב ע׳׳א‬
‫סנה׳ קב ע׳׳ב‬
‫סנה׳ קג ע״א‬
‫סנה׳ קג ע״ב‬
‫סנה׳ קו ע״ב‬
‫םנה׳ קז ע״א‬
‫סנה׳ קח ע״ב‬
‫סנה• קי ע״ב‬
‫סנה׳ קיא ע׳׳א‬
‫מכות כג ע״ ב‬
‫מכות כד ע׳׳א‬
‫שבועות יד ע״א‬
‫שבועות טו ע״א‬
‫ע״ז ד ע״ב‬
‫ע״ז יז ע׳׳א‬
‫ע״ז יז ע׳׳א‬
‫ע״ז יז ע״ב‬
‫ע״ז יז ע״ב‬
‫ע״ז יט ע״א‬
‫ע׳׳ז כה ע׳׳א‬
‫עדיות כ‪ ,‬ט‬
‫עדיות ב‪ ,‬י‬
‫אבות‪ ,‬א‬
‫אבות‪ ,‬א‬
‫אבות‪ ,‬ב‬
‫אבות‪ ,‬ג‬
‫קכה‬
‫לא יהיה לו ער בחכמים )הרדמה שכליה( ולא עונה בתלמידים )אפילו חכמה‬
‫קלה( מלאכי ב‪ ,‬יב‬
‫יחזקאל לז‪ ,‬א‬
‫מתים שהחיה יחזקאל‪ ,‬משל או אמת )שניהם נכונים(‬
‫נחמיה א‪ ,‬א‬
‫ספר נחמיה לא נמנה כפנ״ע )הוכחה לםמיכוח הספרים זל״ז(‬
‫מל״ב כג‪ ,‬כה‪ :‬ישעיה לט‪ ,‬א‬
‫בקש לעשוח חזקיה משיח‬
‫בן דוד בא בדור שכולו חייב ‪ . . . .‬בראשית ו‪ ,‬ח; א׳ חמ לך לך‪ ,‬והיה ברכה‬
‫ירמיה א‪ ,‬ג‬
‫א׳׳חמ נח ‪42‬‬
‫במהבר יד‪ ,‬תורה אור‬
‫נחמיה יב‪ ,‬לא‬
‫וכל ישראל אחריהם )סחירה לזה מהפסוק( ‪. .‬‬
‫חורה בלי גמ״ח‪ ,‬אין לו אלוה‬
‫א״חמ משפטים ‪8‬צ‬
‫חהלים א‪ ,‬ג )מלים(‬
‫א״חמ עקב ‪ :14‬בחוקותי ‪43‬‬
‫ב‬
‫משלי •‬
‫ה‬
‫; י ק יד‪ ,‬כו‬
‫קבו‬
‫אבות‪ ,‬ג‬
‫אבות‪ ,‬ד‬
‫אבות‪ ,‬ד‬
‫אבות‪ ,‬ד‬
‫אבות‪ ,‬ה‬
‫אבות‪ ,‬ה‬
‫אבות‪ ,‬ו‬
‫שמחות‪ ,‬ח )?(‬
‫זבחים נד ע״ב‬
‫זבחים נה ע״ב‬
‫זבחים נט ע״א‬
‫זבחים פח ע״כ‬
‫זבחים קיח ע״ב‬
‫מנחות מא ע״א‬
‫מנחות מה ע״ א‬
‫מנחות נג ע״ב‬
‫מנחות צה ע״א‬
‫מנחות צה ע״ב‬
‫מנחות צח ע״א‬
‫מנחות קג ע״ב‬
‫מנחות קי )תום׳(‬
‫חולין ד ע׳׳ב‬
‫חולין ז ע״א‬
‫חולין ז ע״ב‬
‫חולין מט ע״א‬
‫חולין צא עי׳ א‬
‫חולץ צא ע״ב‬
‫חולץ צא עי׳ ב‬
‫חולץ צא ע״ב‬
‫חולץ צא ע׳׳ ב‬
‫חולץ צה ע׳׳ב‬
‫חולץ קלג ע״א‬
‫ערכין ט״ו ע״ב‬
‫ערכין טז ע׳׳ב‬
‫ערכין לב ע״ב‬
‫תמורה טז ע׳׳א‬
‫תמורה טז ע״א‬
‫תמורה טז ע״א‬
‫כריתות יא ע״א‬
‫תמיד לב ע״א‬
‫אוצרות‬
‫המלבי״ם‬
‫אם אין יראה אין חכמה‬
‫זנב לאריות‪ ,‬ולא ראש לשועלים‬
‫גדולי ישראל‬
‫משלי ב‪ ,‬ה! וכן ת‪ ,‬י ג וכן יד‪ ,‬כר‬
‫משלי יג‪ ,‬כ‬
‫;‬
‫עמוס ד‪ ,‬יב‬
‫שכר עבירה עבירה‬
‫מתלוקת שלא לש״ש‪ ,‬קרח ועדתו‬
‫כמדבר טז‪ ,‬א‬
‫יצפון לישרים‪ ,‬ישרים בכל דור‬
‫]שמואל ודוד עיינו‪ ,‬מקום מקדש[‬
‫פרבר‬
‫יום ההוא קדש המלך‬
‫הי״א כו‪ ,‬יח‬
‫״א ח‪ ,‬סד; דהי״כ ד‪ ,‬א; וכן ז‪ ,‬א‬
‫ג׳ מקומות שרתה שכינה‬
‫פרשה זו אליהו עתיד לדורשה‬
‫מה לידידי בביתי‪ ,‬ברית מילה‬
‫יהושע טז‪ ,‬ו‬
‫א״חמ יתרו ‪28‬‬
‫לחם הפנים לדור‪ ,‬כי מסוכן היה‬
‫ופחדח לילה ויומם‪ ,‬לוקח חטים‬
‫מיכאל מקריב נשמות צ׳‬
‫ר׳ פנתס בן יאיר‬
‫רפב״י לא רצה ליהנות‪ ,‬כודניתא‬
‫הקב־׳ה מברך לכהנים‬
‫באיטליז‪ ,‬למשחה בגו‬
‫קפצה לו ארעא‬
‫מלמד תורה לתלמיד שאינו הגון‬
‫לשון חליחאי קטיל תליתאי‬
‫אם יש בדור המקבל הוכחה ‪. . . .‬‬
‫בימי צורא‪ ,‬קדשו ערי חומה )ההוכחה לכך(‬
‫ג׳ אלפים הלכות נשחכחו‬
‫בראשית כב‪ ,‬יג‬
‫* במדבר יט‪ ,‬תורה אור‬
‫במדבר‪ ,‬נשא‪ ,‬קמ״ה‬
‫א״חמ וישלח ‪99‬‬
‫א״חמ ויצא ‪94‬‬
‫משלי כה‪ ,‬כ‬
‫משלי כה‪ ,‬יח‬
‫ויקרא‪ ,‬קרשים‪ ,‬מ״ג‬
‫נחמיה ת‪ ,‬יד‬
‫שופטים א‪ ,‬יא‬
‫צא וטורדן כמלחמה ‪ . . . .‬תוספת הנדפסח כסוף פ׳ וזאח הברכה ]כהפטרה[‪,‬‬
‫פירוש לספר יהושע פרק א‪ ,‬פסוק ג‬
‫שאל אלכסנדרוס‪ ,‬מן שמים לארץ‬
‫א״חמ בראשיח ‪6‬‬
‫פירושי המלבי״ם הנמצאים במקומות אחרים‬
‫נדה לא ע״א‬
‫נדה מה ע״כ‬
‫נדה ע ע״ב‬
‫נוצר אדם‪ ,‬נר דלוק על ראשו‬
‫בינה יתירה שיש באשה‬
‫אשתו של לוט מהו שתטמא?‬
‫קכז‬
‫תהלים כד‪ ,‬ד‬
‫בראשית ב‪ ,‬כא‬
‫א״חמ קרח ‪21‬‬
‫תלמוד ירושלמי‬
‫ירוש׳‬
‫ירוש׳‬
‫ידוש׳‬
‫ירוש׳‬
‫ידוש׳‬
‫ירוש׳‬
‫ירוש׳‬
‫ידוש׳‬
‫ירוש׳‬
‫ידוש׳‬
‫ידוש׳‬
‫ידוש׳‬
‫ידוש׳‬
‫ברכות א‪ ,‬א‬
‫עירובין ה‪ ,‬א‬
‫שקלים ה‪ ,‬ב‬
‫שקלימ ו‪ ,‬ב‬
‫תענית ד‪ ,‬ה‬
‫חגיגה א‪ ,‬ו‬
‫חגיגה ב‪ ,‬א‬
‫בדדים ט‪ ,‬ד‬
‫סוטה ה‪ ,‬ה‬
‫סוטה ז‪ ,‬ד‬
‫סנה׳ י‪ ,‬ב‬
‫סנה׳ י‪ ,‬ט‬
‫מכות ב‪ ,‬ו‬
‫תוספתא‪ ,‬סוטה‬
‫עורה כבודי‪ ,‬אתער יקרי‬
‫כקורה היו נוסעים‬
‫והביטו אחרי משה‬
‫ים סיבכי‪ ,‬טבריא‪ ,‬מלח‪ ,‬הגדול‬
‫לוחות ו׳ טפחים‪ ,‬בידי משה‬
‫אותי עזבו ותורתי שמרו‬
‫שמים קדמו‪ ,‬ולשכלול‪ :‬הארץ‬
‫מקטע קופד ומחת םכינא לידיה‬
‫אברהם‪ ,‬דוד‪ ,‬לבי חלל‬
‫ארור אשר לא יקים ד״ח הזאח‬
‫צ׳ אלף זקנים מינה דוד‬
‫)מנשה>‪ :‬אם ה׳ עונה‪ ,‬מוטב‬
‫שאלו לחכמה‪ ,‬חוטא מה ענשו‬
‫חכמתו וחסידוחו של משה‬
‫משלי כה‪ ,‬ו‬
‫במדבר ב‪ ,‬יז‬
‫שמוח לג‪ ,‬ח‬
‫יחזקאל מז‪ ,‬ח‬
‫שמוח יט‪ ,‬א‬
‫א״חמ תחילת בחוקותי‬
‫בראשיח ב‪ ,‬ד‬
‫ויקרא‪ ,‬קדושים‪ ,‬מ״ה‬
‫אר״ש ]ב[ לט‬
‫דברים כז‪ ,‬כו‬
‫שמו״ב ו‪ ,‬א‬
‫חהלים סו‪ ,‬יח‬
‫שמוח לד‪ ,‬ה‬
‫א״חמ בשלח ‪23‬‬
‫מדרשי הלבה‬
‫לא היה בידיהם מצוות‬
‫מכלתא‪ ,‬בא‬
‫מכלתא‪ ,‬בא‪ ,‬ז ד״ה ועברתי אני ולא שלית‬
‫מכל׳ בשלח ויםע ב׳ פנים חשיבות‬
‫לא ניחנה חורה אלא לאוכלי מן‬
‫מכלתא‪ ,‬בשלח‬
‫מכלתא‪ ,‬בשלח‪ ,‬ד‪ ,‬ו שהיו אומרים ארון ממית‬
‫בזכות חקים ומשפטים‪ ,‬ניחן מץ‬
‫מכלתא‪ ,‬בשלח‬
‫המאמין ברועה‪ ,‬מאמין בה׳‬
‫מכלתא‪ ,‬בשלח‬
‫מכל׳ יתרו כחודש כ רצוננו לשמוע מפי מלכנו‬
‫מכל׳ יתרו בחודש ב ואתה מחזירבי ואני מודה לך‬
‫בחמישי בנה ]משה[ מזבח‬
‫מכל׳ יתרו‬
‫בכל נביא פסיק טעמא‪ ,‬ולא במשה‬
‫ספרא‪ ,‬ויקרא ג‬
‫אברהם אברהם‪ ,‬חיבה וזירוז‬
‫ספרא‪ ,‬נדבה‪ ,‬א׳‬
‫מה ענין שמיטה אצל הר סיני‬
‫ספרא‪ ,‬בהר‬
‫ספרי‪ ,‬בהעלותך ל״ז כ״מ שנא׳ ״לי״ קיים לעולם‬
‫משה ניבא ״זה״ ולא ״כה״‬
‫ספרי‪ ,‬מטות‪ ,‬קנג‬
‫ספרי‪ ,‬שופטים קנ׳׳ו בקשו מלך להעבידם לע״ז‬
‫האזינו השמים ואדברה‬
‫ספרי‪ ,‬האזינו‬
‫י ‪ . .‬א״תמ בא ‪21‬‬
‫בראשית ית‪ ,‬כג‬
‫שמות טז‪ ,‬יב‬
‫דברים ח‪ ,‬ד‬
‫שמו״ב ו‪ ,‬יב‬
‫א״חמ בשלח ‪25‬‬
‫א״חמ בשלח ‪25‬‬
‫שמות יט‪ ,‬ט‬
‫שמות יט‪ ,‬פסוקים ט‪ ,‬יט‬
‫א״חמ יהרו ‪36‬‬
‫שמות ג‪ ,‬ד‬
‫בראשית כב‪ ,‬א‬
‫א׳׳חמ בהר ‪38‬‬
‫שמו׳׳א טז‪ ,‬א‬
‫שמות ג‪ ,‬ב‬
‫שמו״א ח‪ ,‬ח‬
‫א׳׳חמ בראשית ‪13‬‬
‫אוצרות‬
‫קכח‬
‫המלבי״ם‬
‫גדולי ישראל‬
‫‪1‬‬
‫שדרש־ אגדה‬
‫ב״ר‬
‫ב״ר‬
‫ב״ר‬
‫ב״ר‬
‫ב ״ר‬
‫ב׳׳ר‬
‫ב״ר‬
‫ב״ר‬
‫ב״ר‬
‫ב״ר‬
‫ב׳׳ר‬
‫ב״ר‬
‫כ״ר‬
‫ב״ר‬
‫ב״ר‬
‫ב״ר‬
‫ב״ר‬
‫ב״ר‬
‫ב״ר‬
‫ב״ר‬
‫ב״ר‬
‫ב״ר‬
‫ב״ר‬
‫ב׳׳ר‬
‫ב״ר‬
‫ב״ר‬
‫ב״ר‬
‫ב״ר‬
‫ב״ר‬
‫ב״ר‬
‫ב״ר‬
‫ב״ר‬
‫ב״ר‬
‫ב״ר‬
‫ב׳׳ר‬
‫ב׳׳ר‬
‫ב״ר‬
‫ב״ר‬
‫ב״ר‬
‫א‬
‫א׳‬
‫א‬
‫א׳‬
‫א‬
‫א‬
‫א‪,‬‬
‫א‪,‬‬
‫א‪,‬‬
‫א‪,‬‬
‫ב׳‬
‫ב‪,‬‬
‫ב‪,‬‬
‫ג‬
‫ג‬
‫ג‬
‫ג‪,‬‬
‫ג‪,‬‬
‫ד‬
‫ד‬
‫ד׳‬
‫ד‬
‫ד‬
‫ד‬
‫ר‬
‫ד׳‬
‫ה‬
‫ה‬
‫ה‪,‬‬
‫ה‪,‬‬
‫ו‪,‬‬
‫ו‬
‫ז‬
‫ח‬
‫ח‬
‫ח‬
‫ח׳‬
‫ח‬
‫ח‪,‬‬
‫ו‬
‫ז‬
‫י‬
‫י׳‬
‫א‬
‫כ‬
‫ד‬
‫ו‬
‫״את״ למה נאמר‬
‫ואהיה אצלו אמון‪ ,‬שעשועים‬
‫דפתראות ופנקסאות‬
‫בראשית א‪ ,‬תורה אור‪ ,‬פםקא א‬
‫‪ , , .‬א״חמ בראשית ‪21‬‬
‫א״חמ ‪ 22‬בראשית ד״ה אמון אומן‬
‫ראש דברך אמת‪ ,‬משפט צדקך‬
‫בראשית א‪ ,‬א‬
‫והארץ היתה תהו‪ ,‬פגא אפיקת בוביא‬
‫עליונים מזיו שכינה‪ ,‬תחתונים יגעים ‪.‬‬
‫בראשית א‪ ,‬ב‬
‫מהיכן נבראת האורה‪ ,‬נתעטף בשלמה‬
‫בראשית א‪ ,‬ג‬
‫ויברל‪ ,‬הבדלה ממש‬
‫בראשית א‪ ,‬ה‬
‫להים היו מעשיהם ביום הראשון‬
‫מדבר בין כ׳ בדי ארון‬
‫מים עליונים תלוים במאמר המלך‬
‫מים עליונים תלוים במאמר של מלך‬
‫א‬
‫ט‬
‫ח‬
‫ו‬
‫כל העולם מים במים‬
‫מה פרי נאכל‪ ,‬אף העץ נאכל‬
‫יקוו המים‪ ,‬מן גערתך ינוסון‬
‫עץ פרי עושה פרי‪ ,‬אף עץ נאכל‬
‫כוכבים שטים באויר‬
‫נפש חיה למיכה‪ ,‬רוחו של אדה׳׳ר‬
‫תוצא הארץ נפש חיה‪ ,‬רוחו של אדה‬
‫במי נמלך‪ ,‬במלאכת שמים וארץ‬
‫למלך ואפרכום שהיו בקרונין‬
‫משל למדינה מסתפקת מהחמרין‬
‫‪ , ,‬א״חמ בראשית ‪19‬‬
‫בראשית א‪ ,‬ו תורה אור‬
‫‪y‬‬
‫בראשית א‪ ,‬ו תורה אור‬
‫‪ 19‬שמים ו א ח אני מלא‬
‫בראשית א‪ ,‬ט‬
‫בראשית א‪ ,‬יב‬
‫בראשית א‪ ,‬ט תורה אור‬
‫בראשית א‪ ,‬ו‬
‫בראשית א‪ ,‬כר‬
‫בראשית א‪ ,‬כו‬
‫שמות כ״ה‪ ,‬תחילת רמזי המשכן‬
‫בראשית א‪ ,‬כה סעיף ה‬
‫‪ ,‬בראשית ב‪ ,‬יח וסוף כ‬
‫למלך שמטייל וראה בלורין מושלכת ‪ .‬בראשית א‪ ,‬סוף כו‪ ,‬תורה אור פםקא‬
‫א; א״חמ דו בראשיח‬
‫פירושי המלבי׳ים הנמצאים במקומות אחרים‬
‫ב״ר‬
‫כ״ר‬
‫כ״ר‬
‫כ״ר‬
‫ב״ר‬
‫ב״ר‬
‫ב״ר‬
‫כ״ר‬
‫כ״ר‬
‫ח‬
‫ח‪ ,‬א‬
‫ח‪ ,‬ה‬
‫ח‪ ,‬ח‬
‫ח‪ ,‬י‬
‫י׳‬
‫י‬
‫יא‪ ,‬ו‬
‫יא‪ ,‬ח‬
‫ב״ר יא‪ ,‬י‬
‫כ״ר יא‪ ,‬י‬
‫ב״ר‬
‫ב״ר‬
‫ב״ר‬
‫ב״ר‬
‫כייר‬
‫ב״ר‬
‫ב״ר‬
‫כ״ר‬
‫כ״ר‬
‫ב״ר‬
‫ב׳׳ר‬
‫כ׳׳ר‬
‫כ״ ר‬
‫ב״ר‬
‫ב״ר‬
‫ב״ר‬
‫ב״ר‬
‫ב״ר‬
‫כ״ר‬
‫כ״ר‬
‫ב״ר‬
‫ב״ר‬
‫כייר‬
‫ב״ר‬
‫כ״ר‬
‫כ״ר‬
‫ב״ר‬
‫ב״ר‬
‫יב‬
‫יכ‪ ,‬יב‬
‫יב‪ ,‬יב‬
‫יג‬
‫יג‬
‫טז‪ ,‬ג‬
‫יז‬
‫יח‪ ,‬ו‬
‫יט‬
‫כ‪ ,‬ד‬
‫כ‪ ,‬ח‬
‫כ‪ ,‬יא‬
‫ככ‬
‫ככ‬
‫כב‬
‫כב‬
‫כב‪ ,‬ט‬
‫כג‬
‫כג‬
‫כג‬
‫כו‪ ,‬ג‬
‫כו‪ ,‬ו‬
‫כז‪ ,‬א‬
‫כז‪ ,‬א‬
‫ל )ט>‬
‫ל‪ ,‬ט‬
‫ל‪ ,‬י‬
‫ל‪ ,‬י‬
‫קבט‬
‫בראשית א‪ ,‬כו‬
‫נעשה אדם‪ ,‬במלאכת שמים וארץ נמלך‬
‫בראשית ר‪ ,‬ז‬
‫קילוס האדם בא באתרונה‬
‫בראשית ‪n‬‬
‫הסד אומר יברא‪ ,‬אמת‪ :‬אל יברא א״חמ‬
‫כראשית א‪ ,‬כו תורה אור‪ ,‬סעיף א‬
‫אינדרטיץ‪ ,‬מי מעכב?‬
‫בקשו מלאכים לומר ) ל א ד ה ״ ח קדוש ‪ . . .‬בראשית א‪ ,‬כר תורה אור‪ ,‬פסקא ג‬
‫א״חמ בראשית ‪26‬‬
‫מה היה העולם חסר? שבת‬
‫כראשית ב‪ ,‬א תורה אור‬
‫מבוללים היו המעשים‪ ,‬מותתים‬
‫בראשית יז‪ ,‬א‬
‫החרדל צריך מיתוק‬
‫שבת‪ ,‬לכולם נתת כן זוג ‪ . .‬שמות טז‪ ,‬כג‪= :‬א״חמ לקוטים בסוף ויקרא ‪,60‬‬
‫סוף ר״ה אמר ליה הקב״ה למשה‬
‫א״חמ כראשית ‪14‬‬
‫ולא שבת ממלאכח רשעים‬
‫ממלאכת עולמו שבת‪ ,‬ולא ממלאכת צדיקים ורשעים ‪ . . . .‬בראשית ב‪ ,‬ג‪,‬־ וכן‬
‫ה‪ ,‬ו‬
‫בראשית א‪ ,‬לא‬
‫תולדות שמים וארץ‪ ,‬בוראם משבחם‬
‫בראשית א‪ ,‬יד תורה אור‬
‫בורא שמים ונוטיהם‬
‫בראשית א‪ ,‬יד‪ .‬תורה אור‬
‫שמיס ומנהיגיהם‬
‫בראשית א‪ ,‬ו‬
‫מהיכן הארץ שותה?‬
‫בראשית א‪ ,‬ו‬
‫מים עליונים זכרים‪ ,‬חחתונים נקבות‬
‫בראשית ב‪ ,‬יד‬
‫נהר פרת אין קולו נשמע‬
‫במדבר יט‪ ,‬תורה אור‬
‫חכמתו של אדהי־ר מרובה‬
‫בראשיח ג‪ ,‬א‬
‫נחש נתאוה אל האשה‬
‫א״חמ ‪ 28‬כמדרש אכלתי‬
‫אכלתי‪ ,‬ואוכל עוד‬
‫י ‪ . .‬בראשית ג‪ ,‬יד‬
‫נחש נתקלל פי שבע מהבהמה‬
‫שמוח ג‪ ,‬יח‬
‫שמעת לקול אשתך‪ ,‬ביישוב הדעת‬
‫כראשית ג‪ ,‬כ‬
‫אדה״ר פרש מאשתו ק״ל שנה‬
‫כראשית ד‪ ,‬טו‬
‫ה׳ הזדיח לקין צרעה במצחו‬
‫בראשית ד‪ ,‬טז‬
‫וישב בארץ נוד‪ ,‬נתכפר לו חצי‬
‫כראשית ד‪ ,‬ג‬
‫וישע ה׳ אל הכל )ממנו עצמו(‬
‫בראשית ר‪ ,‬א‬
‫לא שימשה בריה לפני אדה״ר‬
‫בראשית ד‪ ,‬יט )תורה אור(‬
‫משל לאיפרכום‪ ,‬מי הרגו‬
‫בראשית ד‪ ,‬כה‬
‫אדה״ר‪ ,‬נוספה לו תאוה על תאותו‬
‫כראשית ד‪ ,‬כו‬
‫אנוש‪ ,‬אז הוחל לקרוא‪ ,‬לשון מרד‬
‫דהי״א א‪ ,‬א‬
‫עד כאן בצלם וכדמות‬
‫בראשית י‪ ,‬א‬
‫ו׳ מעלות לשם כן נח‪ ,‬ונרמזו כאן‬
‫כראשית א‪ ,‬פסוקים ג‪ ,‬ט‬
‫אץ גיהנם לע״ל‪ ,‬מוציא חמה‬
‫=א׳׳חמ ויקרא ‪64‬‬
‫גדול כח הנביאים‪ ,‬מדמץ עורה‬
‫יחזקאל א‪ ,‬כו‬
‫כחם של נביאים מדמים צורה ליוצרה‬
‫אר״ש ןב[ לח‬
‫נח איש צדיק‪ ,‬שבח וגנאי‬
‫בראשית ו‪ ,‬ט )תורה אור(‬
‫בדורותיו צדיק‪ ,‬לא כדור אברהם‬
‫כראשית ו‪ ,‬ט )תורה אור{‬
‫הציץ עליו בעל הבירה‬
‫כראשית מח‪ ,‬טו‬
‫לנשיא שמהלך וזקניו לפניו‬
‫קל‬
‫אוצרות‬
‫המלבי״ש‬
‫גדולי ישראל‬
‫בראשית ח‪ ,‬טז‬
‫בראשית ח‪ ,‬כא‬
‫בראשית ט‪ ,‬תורה אור‬
‫זכריה ט‪ ,‬ו‬
‫א״חמ לך לך ‪53‬‬
‫שמו״א ל‪ ,‬כה‬
‫זמן היה לנח להכבס אל התיבה‬
‫ב״ר לד‪ ,‬ו‬
‫וירח ה׳ ריח‪ ,‬של אברהם‪ ,‬חנניה‬
‫ב״ר לד‪ ,‬ט‬
‫את קשתי‪ ,‬רבר המוקש לי‬
‫ב״ר לה‪ ,‬ג‬
‫מגנבין נשותיהן‪ ,‬יצאו פלשתים‬
‫ב׳׳ר לז‪ ,‬ה‬
‫]אברהם[ ראה בירה דולקח‬
‫ב״ר לט‪ ,‬א‬
‫וישימיה )דוד( לחק ולמשפט‬
‫ב״ר‪ ,‬סוף מג‬
‫בראשית א‪ ,‬תודה אור‪ ,‬פםקא ב‬
‫בראשית ב‪ ,‬ב תורה אור‬
‫אלמלי אמרתי די היו נמתחים והולכים‬
‫כ״ר מד‬
‫יחזקאל מז‪ ,‬יט‬
‫עחידין לנחול אדום‪ ,‬עמון‪ ,‬מואב‬
‫ב״ר סוף מד‬
‫שמוח ג‪ ,‬יח‬
‫לקול שרי‪ ,‬לרוה״ק שבה‬
‫ב״ר מה‪ ,‬ב‬
‫בראשית יז‪ ,‬א‬
‫קנמון אני מעמיד בעולם‬
‫ב״ר מו‪ ,‬ב‬
‫א״חמ לך לך ‪59‬‬
‫אם לא הייתי מל‪ ,‬ומבשרי אחזה‬
‫ב״ר מח‪ ,‬ב‬
‫אין דור שאין בו ל׳ צדיקים כאברהם )שמוסכם בנפשם להיוח נהרג על קדוש‬
‫ב״ר מט‪ ,‬ז‬
‫זכריה יא‪ ,‬יב‪-‬יג‬
‫השם‪ ,‬ובזכות זו ה׳ שומר על עמו(‬
‫בראשית כב‪ ,‬א‬
‫נחת ליראיך נס להתנוסס‬
‫ב״ר נח‪ ,‬א‬
‫בראשיח כב‪ ,‬א‬
‫היוצר אינו בודק קנקן רעוע‬
‫כ״ר נה‪ ,‬ב‬
‫א״חמ חיי שרה ‪79‬‬
‫]שרה[ בת ק׳ כבת כ׳ וכו׳‬
‫ב״ר נח‪ ,‬א‬
‫א׳׳חמ חיי שרה ‪80‬‬
‫עגלתא תמימחא ]שרה[‬
‫ב״ר נח‪ ,‬ב‬
‫א״חמ חיי שרה ‪83 ,82‬‬
‫ואברהם זקן וכו׳ כדרך צדקה‬
‫ב״ר נט‪ ,‬א‬
‫א״חמ חיי שרה ‪86‬‬
‫וכל טוב אדוניו‪ ,‬דייחיקי‬
‫ב״ר נט‪ ,‬יא‬
‫א״חמ חיי שרה ‪86‬‬
‫מגמלי אדוניו‬
‫ב״ר נט‪ ,‬יא‬
‫א״חמ חיי שרה ‪86‬‬
‫קפצה לו הדרך‬
‫ב״ר נט‪ ,‬יא‬
‫‪ .'.‬א״חמ חיי שרה ‪86‬‬
‫ליקח אשה‪ ,‬ושמע קל כלביא‬
‫ב׳׳ר נט‪ ,‬יב‬
‫בראשיח כה‪ ,‬כה‬
‫עשו יצא הוא וסרחונו עמו‬
‫ב״ר סג‪ ,‬ח‬
‫בראשיח ד‪ ,‬א‬
‫ער אברהם לא היה זיקנה‬
‫ב״ר סה‬
‫א״חמ תולדות ‪92‬‬
‫שעסקתי בתורה‪ ,‬זכיתי לטל‬
‫ב״ר םו‪ ,‬א‬
‫א׳׳חמ ויצא ‪93‬‬
‫כדי לתקן תפילה ערביה‬
‫ב׳׳ר סח‪ ,‬ט‬
‫א״חמ ויצא ‪93‬‬
‫אתי שמשא‬
‫ב״ר סח‪ ,‬י‬
‫בראשית כח‪ ,‬יג )תורה אור(‬
‫עולים ויורדים בו‬
‫ב״ר סח‪ ,‬יג‬
‫בראשיח כח‪ ,‬יג )תורה אור(‬
‫צדיק מט בפני רשע‬
‫ב״ר עה‪ ,‬ב‬
‫א׳׳חמ וישלח ‪96‬‬
‫ברכוח לראש צדיק‪ ,‬יעקב‬
‫ב׳׳ר עה‪ ,‬ח‬
‫א״חמ וישלח ‪97‬‬
‫קטונתי מכל החסדים‬
‫ב״ר עו‪ ,‬ה‬
‫אתה אלוה בעליונים ו כ ו ׳ ‪ . . . .‬בראשית א‪ ,‬כו תורה אור סעיף ג‪ :‬כראשית יז‪ ,‬א‬
‫ב׳׳ר עט‪ ,‬ח‬
‫א״תמ וישב ‪104‬‬
‫חשודץ על אבר מהתי רכו׳‬
‫ב״ר פד‪ ,‬ו‬
‫א״חמ וישב ‪104‬‬
‫בן זקונין‪ ,‬מסר לו חכמה‬
‫ב״ר פד‪ ,‬ח‬
‫א״חמ וישב ‪105‬‬
‫וישנאו‪ ,‬כדי שיקרע הים‬
‫ב״ר פד‪ ,‬ח‬
‫בראשיח לז‪ ,‬יד‬
‫למה וישנאו אוחו? כרי שיקרע הים‬
‫ב״ר פד‪ ,‬ח‬
‫א״חמ וישב ‪106‬‬
‫]ראובן[ ואני איני מצילו?‬
‫ב״ר פד‪ ,‬טו‬
‫א׳׳חמ וישב ‪106‬‬
‫אפרים מקשאה חלמיד ר״מ‬
‫ב״ר פה‪ ,‬י‬
‫בראשיח מ‪ ,‬ח‬
‫לאלהים פתרונים‪ ,‬תלה הגדולה בגדול‬
‫ב״ר פח‪ ,‬ד‬
‫א׳׳חמ מקץ ‪107‬‬
‫אמר פרעה‪ ,‬מי מתקיים במי‬
‫ב׳׳ר פט‪ ,‬ג‬
‫פירושי המלבי״ם הנמצאים במקומות אחרים‬
‫ב״ר צב‪ ,‬ב‬
‫ב״ר צב‪ ,‬ד‬
‫ב ״ר צב‪ ,‬ט‬
‫ב״ר צד‬
‫ב״ר צד‪ ,‬ג‬
‫ב״ר צח‪ ,‬ב‬
‫ב״ר צח‪ ,‬ב‬
‫ב״ר צט‪ ,‬ב‬
‫ב״ר ק‪ ,‬א‬
‫שמו״ר‬
‫שמו״ר א‪ ,‬י‬
‫שמו״ר א‪ ,‬כט‬
‫שמו״ר א‪ ,‬לב‬
‫שמו״ר א‪ ,‬לו‬
‫שמו״ר א‪ ,‬מא‬
‫שמו״ ר כ‬
‫שמו״ר ב‪ ,‬ד‬
‫שמדיר ב‪ ,‬ו‬
‫שמו״ר ב‪ ,‬ו‬
‫שמו״ר ג‪ ,‬א‬
‫שמו״ר ה‪ ,‬ח‬
‫שמו״ר ט‪ ,‬א‬
‫שמו״ר ט‪ ,‬ד‬
‫שמו״ר ט‪ ,‬ז‬
‫שמו״ ר ט‪ ,‬י‬
‫שמו ׳׳ר ט‪ ,‬יא‬
‫שמו״ר י‪ ,‬ב‬
‫שמו״ר יא‪ ,‬ב‬
‫שמו׳׳ר יב‪ ,‬ג‬
‫שמו״ר‬
‫שמו ״ר יב‪ ,‬ו‬
‫שמו״ר יב‪ ,‬ו‬
‫שמו״ ר יג‬
‫שמו״ר יד‪ ,‬א‬
‫שמו״ר יד‪ ,‬ב‬
‫שמד ״ר יט‪ ,‬א‬
‫שמו״ר כה‪ ,‬ג‬
‫שמו״ר‬
‫שמו ״ר כז‪ ,‬א‬
‫שמו״ ר כז‪ ,‬א‬
‫שמו ״ר בז‪ ,‬ג‬
‫קלא‬
‫א״חמ מקץ ‪910‬‬
‫בראשית מג‪ ,‬כג‬
‫א״חמ ריגש ‪111‬‬
‫א״חמ ריגש ‪111‬‬
‫בראשית מט‪ ,‬א‬
‫א״תמ מקץ ‪110‬‬
‫א״חמ שמות ‪6‬‬
‫א״חמ שמות ‪9‬‬
‫א״חמ שמות ‪9‬‬
‫שמות ג‪ ,‬ג‬
‫שמות ג‪ ,‬תורה אור‬
‫שמות ז‪ ,‬ט‬
‫שמות ז‪ ,‬פסוקים יב‪ ,‬טו‬
‫שמות ז‪ ,‬כו‬
‫א״חמ וארא ‪19‬‬
‫א״חמ יתרו ‪29‬‬
‫‪,.‬‬
‫א״חמ כשלת‬
‫א׳׳חמ בשלח‬
‫א״חמ יחרו‬
‫א״חמ יחרו‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪27‬‬
‫אוצרות‬
‫הלב‬
‫שמו״ ר‬
‫שמו״ ר‬
‫שמו״ ר‬
‫שמו ״ר‬
‫שמו ״ר‬
‫שמו׳׳ר‬
‫שמו״ר‬
‫שמו״ר‬
‫שמו״ר‬
‫כז‪ ,‬ד‬
‫ל‪ ,‬א‬
‫ל‪ ,‬ג‬
‫לה‪ ,‬ר‬
‫מא‪ ,‬א‬
‫מב‪ ,‬ה‬
‫מג‪ ,‬ג‬
‫מז‪ ,‬ז‬
‫שמו״ר מח‪ ,‬א‬
‫ויק׳׳ר ב‪ ,‬ב‬
‫ויק ״ר ב‪ ,‬יא‬
‫ויק״ר יג‪ ,‬ה‬
‫ויק״ר יד‪ ,‬א‬
‫ויק״ר יח‪ ,‬ב‬
‫ויק״ר כד‪ ,‬א‬
‫ויק״ר כד‪ ,‬ח‬
‫ויק׳׳ר כו‪ ,‬א‬
‫ויק״ר לה )א(‬
‫ויק״ר לה‪ ,‬א‬
‫ויק״ר לו‪ ,‬ג‬
‫כמד״ר ב‬
‫במד״ ר ד‪ ,‬כ‬
‫כמד״ר ו׳‬
‫במד״ר יב‪ ,‬יב‬
‫במד״ר יד‪,‬‬
‫במד״ר יט‪,‬‬
‫במד״ר יט‪,‬‬
‫במד״ר כא‪,‬‬
‫במד״ר כג‪,‬‬
‫במד״ר כא‪,‬‬
‫דב״ר ב‪ ,‬ט‬
‫א‬
‫ד‬
‫ט‬
‫א‬
‫יג‬
‫א‬
‫דכ׳׳ר ג‪ ,‬ג‬
‫דכ״ר‪ ,‬ה‬
‫דב״ר ז‪ ,‬י‬
‫דב״ר ח‪ ,‬ב‬
‫דכ״ר יא‪ ,‬ה‬
‫שהש״ר א‪ ,‬ט‬
‫שהש״ר א‪ ,‬טו‬
‫המלבי״ס‬
‫גדולי ישראל‬
‫א״חמ יתרו ‪28‬‬
‫א׳יחמ משפטים ‪57‬‬
‫א״חמ משפטים ‪58‬‬
‫נחמיה א‪ ,‬ז‬
‫א׳׳חמ תשא ‪64‬‬
‫שמות לב‪ ,‬א‬
‫שמות לב‪ ,‬לד‬
‫שמוח לד‪ ,‬כח‬
‫א״חמ משפטים ‪57‬‬
‫א״חמ קרשים ‪!2‬‬
‫שמו״א טז‪ ,‬א‬
‫בראשית כב‪ ,‬יג‪ :‬אר׳׳ח א‬
‫דניאל ו‪ ,‬ד־ ואילך‬
‫בראשית א‪ ,‬כה‬
‫ישעיה יד‪ ,‬יט‬
‫משלי טו‪ ,‬ר‬
‫א״חמ קדשים ‪11‬‬
‫א״חמ אמור ‪35‬‬
‫אר״ש ]כ[ מב‬
‫א״חמ בחקותי ‪41‬‬
‫משלי יג‪ ,‬כב‬
‫שמו״ב כד‪ ,‬ט‬
‫‪j‬‬
‫שמו״כ ו‪ ,‬א‬
‫במדבר ח‪ ,‬אור חורה‬
‫שמות כ״ה‪ ,‬רמזי המשכן‪ ,‬ד׳׳ה אמנם‬
‫ה׳ עוזי ומעוזי‬
‫המתינו לי עד שתגיע עונת אדום‬
‫משל למטרונה‪ ,‬זיין לפניה‬
‫נקרא ״משכן״‪ ,‬נתמשכן בעוונות‬
‫לך ה׳ הצדקה ולנו בשת הפנים‬
‫בטטראמולין )מרכבה( שומטין‬
‫כל רור נוטל אונקיא ממעשה עגל‬
‫משה אוכל מזיו שכינה‬
‫עוז לה׳ בעת שעושה דין באומות‬
‫אל מי הדמיוני ואשרה‬
‫כ״מ שנא׳ ״לי״ קיים לעולם‬
‫האומר‪ :‬ושחט על ירך המזבח‬
‫ד׳ מלכיוח‬
‫אחור וקדם צרתני‬
‫גררוהו לנבוכדנצר מקברו‬
‫שם ה׳ מהקדש‪ ,‬עושה דין ברשעים‬
‫שעשו ג־ עטרוח למלך‬
‫אמרות ה׳ אמרות טהורוח‬
‫ואשיבה רגלי אל עדותיך‬
‫חשבחי דרכי ואשיבה רגלי וכו׳‬
‫מבקש ליטול שכר מיד‪ ,‬מה יניח?‬
‫ב׳ אנפראוח‪ ,‬גדולה וקטנה‬
‫צ׳ אלף זקנים מינה דוד‬
‫לגדולה מזו אחה מחוקן‬
‫משכן‪ ,‬הוקם למטה הוקם למעלה‬
‫במשכן עצמו‬
‫שמו׳׳ב ח‪ ,‬ב‬
‫ויך למואב‪ ,‬השכב ארצה‬
‫א׳־חמ קרח ‪21‬‬
‫נתכרכמו פניו של משה‬
‫במדבר כ‪ ,‬י‬
‫שמעו המורים‪ ,‬מורים למוריהם‬
‫במדבר כה‪ ,‬יד‬
‫בדין שיטול פנחס שכרו‬
‫מל״א ב‪ ,‬ל‬
‫יואב להקבר בקברות אבותיו‬
‫א״חמ פנחס ‪27‬‬
‫ןפנחםן בדין הוא שיטול שכרו‬
‫משה נקבר במדבר‪ ,‬להביא אתו מתי מדבר ‪ . .‬במדבר יד‪ ,‬תורה אור )כסופו(‪:‬‬
‫וכן דברים ג‪ ,‬כו‬
‫א״חמ עקב ‪15‬‬
‫מה מצאו אבוחיכם בי עוול‬
‫בראשית ג‪ ,‬ה‬
‫נחש אמר על ה׳ מהעץ אכל וברא‬
‫א׳׳חמ אתחנן ‪3‬‬
‫ב׳ שבועות נשבעתי‪ :‬סלח‪ ,‬אעברה‬
‫א״חמ יתרו ‪35‬‬
‫לא לרעתכם נתתי התורה‬
‫א״תמ אתתנן ‪3‬‬
‫בקש משה‪ ,‬אתיה ולא אמות‬
‫מל״א ג‪ ,‬י; אר״ש סוף דרש א‬
‫)שלמה( שואל בת מלך‬
‫דברים ה‪ ,‬כה‬
‫שמעו י׳ דברות‪ ,‬נעקר יצה״ר‬
‫פירושי המלבי״ם הנמצאים במקומות אחרים‬
‫קלג‬
‫שהש״ר א‪ ,‬נה‬
‫שהש״ר ב‪ ,‬ככ‬
‫שהש״ר ב‪ ,‬כב‬
‫שהש״ר ג‪ ,‬ה‬
‫שמות יג‪ ,‬פסקא קי״ב‬
‫שלא הקדים תפלה של ראש לשל יד‬
‫שהש״ר ד‪ ,‬ו‬
‫בראשית א‪ ,‬כה‬
‫היא קלסתו מלמעלה למטה‬
‫שהש״ר ו‪ ,‬ו‬
‫מקלסין מלמעלה למטה‪ ,‬מלמטה למעלה ‪, . .‬‬
‫שהש״ר ו‪ ,‬ו‬
‫שהש״ר ח‪ ,‬טו‬
‫שמות יט‪ ,‬ח‬
‫דעתנו לראות את מלכנו‬
‫שהש״ר יא‪ ,‬יד‬
‫קוה״ר ג‪ ,‬יד‬
‫קוה״ר ט‬
‫איכ״ר פתיחה י״ד‬
‫איכ״ר פתיחה כ״ד‬
‫ישעיה לא‪ ,‬ה‬
‫תזקיה‪ :‬אין לי כת לרדוף‬
‫איכ״ר פתיחה ל׳‬
‫=א״חמ דברים אד ‪1‬‬
‫נשקוד עול פשעי‬
‫איכ״ר א׳‬
‫)ויצא מבת ציון( ישראל מוםיפין כת גבורה‬
‫איכ״ר א‪ ,‬לג‬
‫ירמיה ד‪ ,‬כח•‪ ,‬וכן לב‪ ,‬לא‬
‫כילה תמתו‪ ,‬עצים ואבנים‬
‫איכ״ר ד‪ ,‬יד‬
‫איכ״ר סוף ה׳‬
‫שמוי׳א א‪ ,‬יח‬
‫מד׳ שמואל‪ ,‬ב‪ ,‬יב פני הנה דומות לקוף‬
‫מדרש שמואל י״ג‬
‫מד׳ שמואל‪ ,‬יז‬
‫! ‪ . . ,‬ירמיה טו‪ ,‬י‬
‫ד״ה רעיה בגדו בה‪ ,‬משקה אמו סוטה‬
‫מדרש זוטא‪ ,‬איכה נו ׳ב א‪ ,‬ד‬
‫מדרש תהלים א׳‬
‫בראשית א‪ ,‬ג‬
‫לא כן הרשעים‬
‫מדרש תהלים‪ ,‬א‬
‫משלי כט‪ ,‬יג‬
‫יחבל און; שקר בא להכנם לתיבה‬
‫מדרש תהלים‪ ,‬ז‬
‫דניאל ב‪ ,‬יח‬
‫אל תאםף עם חטאים נפשי‬
‫מדרש תהלים‪ ,‬כו‬
‫מדרש תהלים‪ ,‬צג‬
‫מדרש תהלים‪ ,‬קד‪.‬‬
‫מדרש משלי פ״י‬
‫א״חמ כראשית ‪25‬‬
‫גלו למצרים כדי לנסותם‬
‫מדרש‬
‫א״חמ יתרו ‪34‬‬
‫חזר על אוה״ע שיקבלו התורה‬
‫מדרש‬
‫תנחומא )באבר(‪,‬‬
‫תנתומא בראשית‪ ,‬ז‬
‫דניאל ג‪ ,‬כז‬
‫ונשרפו ד׳ מלכיות‬
‫תנחומא‪ ,‬נח‪ ,‬י‬
‫א״תמ לך לך ‪56‬‬
‫מכאן ואילך הברכות בידך‬
‫תנחומא‪ ,‬לך לך‬
‫א״חמ תולדות ‪90‬‬
‫מאבימלך נתעברה שרה‬
‫תנחלמא‪ ,‬תולדות‬
‫שמות כג‪ ,‬כ‬
‫עשה מצוה‪ ,‬מלאך א׳ לשומרו‬
‫תנחומא ויצא‪ ,‬ג‬
‫תנחומא‪ ,‬ויגש‪ ,‬ח‬
‫כשמך אלהים כן תהלתך‬
‫תנחומא‪ ,‬שמות‬
‫תנחומא בשלח כד‬
‫שמות לד‪ ,‬ג‬
‫לוחות א׳ היו בפומבי ונשתברו‬
‫חנחומא תשא‪ ,‬לא‬
‫אוצרות‬
‫המלכי״ם‬
‫גדולי ישראל‬
‫א״חמ ויצא ‪93‬‬
‫ביהמ״ק של מעלה גבוה י״ח מיל‬
‫תנחומא‪ ,‬ויקהל‬
‫אח״מ ויקרא ‪3,5‬‬
‫לא הייתי אומר למיכאל להקריב?‬
‫חנחומא‪ ,‬צו‬
‫דניאל ג‪ ,‬כז‬
‫ונשרפו ד׳ מלכיות‬
‫תנחומא‪ ,‬צו‪ ,‬ב‬
‫בראשית א‪ ,‬י‬
‫לא אמר בחשך ״קרא אלהים״‬
‫תנחומא תזריע ט‬
‫א״תמ תזריע ‪5‬‬
‫אשא דעי למרחוק‬
‫תנחומא‪ ,‬תזריע‬
‫א״חמ תזריע ‪5‬‬
‫מי יתנני כירתי קדם‬
‫תנתומא‪ ,‬תזריע‬
‫א״חמ בהר ‪40‬‬
‫נבהל להון איש רע עץ‬
‫תנחומא‪ ,‬בהר‬
‫במדבר טז‪ ,‬ג‪ :‬א״חמ קרח ‪17‬‬
‫טליה כולה חכלח‪ ,‬אם ציציח‬
‫תנחומא‪ ,‬קרח‪ ,‬ב‬
‫תהלים יד‪ ,‬ד‬
‫מתו ק׳ אנשים‪ ,‬תקנו ק׳ ברכות‬
‫תנחומא קרח‪ ,‬יב‬
‫א״חמ פקודי ‪81 ,75‬‬
‫בשעה שעלה משה למרום‬
‫תנחומא‪ ,‬חקת‬
‫=א״חמ ויקרא ‪64‬‬
‫ושם האחד אליעזר‬
‫תנחומא‪ ,‬חקת‪ ,‬ח‬
‫במדבר יט‪ ,‬תורה אור‬
‫משה במרום‪ ,‬פרה בת שתים‬
‫תנחומא חוקת‪ ,‬ח‬
‫במדבר כ‪ ,‬יג‬
‫יודע משה חק הסלע הזה‬
‫תנחומא חוקת‪ ,‬ט‬
‫א״חמ עקב ‪14‬‬
‫מה שישראל אוכלץ בעוה״ז‬
‫תנחומא‪ ,‬בלק‪ ,‬יכ‬
‫איוב לח‪ ,‬מא‬
‫ה׳ מאכיל )יחושים( לבני עורב‬
‫תנחומא‪ ,‬עקב‪ ,‬ב‬
‫בראשיח כב‪ ,‬ג‬
‫חמור של אברהם‪ ,‬משה‪ ,‬משיח‬
‫פרקי דר״א‪ ,‬לא‬
‫כראשית כב‪ ,‬ט‬
‫יצחק‪ ,‬יצאה נשמתו בעקדה‬
‫פרקי דר״א‪ ,‬לא‬
‫א׳׳חמ יתרו ‪36‬‬
‫ע״ש ו׳ שעוח‪ ,‬קבלו החורה‬
‫פרקי דר״א‪ ,‬מה‬
‫שמות לב‪ ,‬יט‬
‫שבירת לותות‪ ,‬אותיות פרחו‬
‫פרקי דר״א‪ ,‬מה‬
‫כראשית ד‪ ,‬א‬
‫עד אברהם לא היה זיקנה‬
‫אגדת בראשית‬
‫משלי טז‪ ,‬ד‬
‫אותיות דרע״ק‪ ,‬אות ש׳ שם ה׳ מתקדש בדין כרשעים‬
‫בראשית ככ‪ ,‬יג‪ :‬אר״ח א‬
‫האומר‪ :‬ושחט על ירך המזבח‬
‫חדא״ר ו‬
‫בראשית כב‪ ,‬יד‬
‫ילק״ש בראשית ק״א א״ל אברהם‪ :‬מי אתה?‬
‫שמות ג‪ ,‬יג‬
‫כשמך אלהים כן תהלתך‬
‫ילק״ש‪ ,‬שמות א׳‬
‫שמות יכ פסקא ע׳׳ו‬
‫ילק״ש שמות יב‪ ,‬רמז ר״ו‪ ...‬מלאך אינו מבחין בין צ׳ לרשע‬
‫במדבר כ‪ ,‬יג‬
‫ורועים פקחים כמים‬
‫ילק״ש במדבר‪ ,‬תשס״ג‬
‫שמו״א טז‪ ,‬יב‬
‫ילק״ש שמו״א קכ״ד דוד אדמוני‪ ,‬יפה עמים‬
‫יחזקאל לב‪ ,‬כט‬
‫ג׳ מלחמוח‬
‫ילה״ש ישעיה פרק םג‬
‫אר״ש ]סוף ט[‬
‫מלך הגוים‬
‫ילק״ש ירמיה י׳‬
‫יונה א‪ ,‬טז‬
‫הטילו אוחו עד ארכובוחיו‬
‫ילק״ש יונה‪ ,‬תק״ן‬
‫יונה ב‪ ,‬ח‬
‫והראהו היכל ה׳‬
‫ילק״ש יונה‪ ,‬תק״ן‬
‫שמות לד‪ ,‬ה‬
‫ילק״ש תהלים‪ ,‬תש״ב שאלו לחכמה‪ ,‬חוטא מה ענשו‬
‫שמות כ״ה‪ ,‬רמזי המשכן‪ ,‬ר״ה אמנם הבאים‬
‫החכמה‪ ,‬בראש או בלב?‬
‫ילק״ש משלי א‬
‫בסוד ה׳‪ :‬א״חמ ויקהל ד״ה וכל חכם לב‬
‫ילק״ ש יונה‬
‫א״חמ וארא ‪17‬‬
‫בחמישי ]בשבוע[ נהפכו מים‬
‫ילק״ ש‬
‫א׳׳חמ חשא ‪64‬‬
‫איני מזכיר ׳איש יהודי היה׳‬
‫יל״קש איכה‬
‫=א״חמ דברים ‪177‬‬
‫ויקרא אלהים לבכי ולמספד‬
‫=א״חמ ויקרא ‪72‬‬
‫פרקי שירה )פתיחה( דור כשסיים ס׳ תהלים‬
‫פירושי המלבי״ס הנמצאים במקומות אחרים‬
‫זהר‬
‫זהר‬
‫זהר‬
‫זהר‬
‫זהר‬
‫א‬
‫א‬
‫א‬
‫א‬
‫זהר‬
‫זהר‬
‫זהר‬
‫זהר‬
‫זהר‬
‫זהר‬
‫זהר‬
‫ב בג ע״א‬
‫כ םג ע״א‬
‫ב פח ע״א‬
‫ב פח ע׳׳א‬
‫ב קנא ע״ב‬
‫ג קנב ע״א‬
‫ח׳׳ ג קעו ע״א‬
‫טו‬
‫כז ע׳׳א‬
‫פח ע״א‬
‫קיח ע״ב‬
‫שאר ספרים‬
‫ם׳ יצירה‬
‫ספר בהיר תהו ובהו‪,‬‬
‫הגדה של פסח‬
‫חובות הלבבות‬
‫רמב׳ים‪ ,‬בית הבחירה‬
‫רמכ״ם‪ ,‬מלכים‪ ,‬ג‪ ,‬י‬
‫מו״נ א‪ ,‬ב‬
‫מו״נ ג‪ ,‬יב‬
‫קלה‬
‫כראשית א‪ ,‬ב‪ ,‬תורה אור‬
‫גולמא נעיץ בעזקא‬
‫בראשית ב‪ ,‬טו‬
‫לעבדה ולשמרה‪ ,‬מ״ע ול״ת‬
‫ירמיה ל‪ ,‬כב‬
‫אתערותא דלתתא‪ ,‬ודלעילא‬
‫ישראל סליק כרעותא רקוכ״ה עד לא נברא עלמא ]ע״ע נפש החיים‪ ,‬שער ד׳‬
‫פ״יא[ תהלים צ‪ ,‬ב‬
‫שמות ו‪ ,‬ב‬
‫אית גוונין דמתחזיין‬
‫אר״ש ]ת[ קלג‬
‫שטו העם‪ ,‬שטותא‬
‫כראשית כ‪ ,‬ג‬
‫לא אשחכח מנא ביומא שביעאה‬
‫שמות טז‪ ,‬כו‬
‫מהאי יומא מתברכיץ שאר יומין‬
‫חהלים סח‪ ,‬כא‬
‫אין מלאך המוח בא״י‬
‫במדבר יא‪ ,‬ד‬
‫תורתנו‪ ,‬לבוש לחורה דלעילא‬
‫א״חמ קרח ‪ 16‬ד״ה ומה שלקח קרח‬
‫הנחמדים מזהב ומפז‬
‫עשה מתהו ממש‪ ,‬מאינו ישנו‬
‫רבר המתהא‬
‫לא ע״י מלאך‪ ,‬אני ולא שליח‬
‫ההערה השכלית‪ ,‬והערח החורה‬
‫פ״ז אם קוברים מח בירושלים‬
‫מלך וכו׳ להטיל אימה‬
‫טוב ורע‪ ,‬רק במפורסמות‬
‫רע וצער שבעולם‪ ,‬ליחידים ולא לכלל‬
‫עץ חיים‪ ,‬שער מטי ולא מטי‪ ,‬בונה עולמות ומחריבן‬
‫בראשית א‪ ,‬ב‬
‫בראשית א‪ ,‬ב‬
‫כראשית יח‪ ,‬כג‬
‫א״חמ סוף כמדבר‬
‫יחזקאל מג‪ ,‬ז‬
‫שמו״ב כא‪ ,‬ו‬
‫בראשית ב‪ ,‬ט‬
‫‪ .‬בראשית א‪ ,‬לא‬
‫‪£‬‬
‫בראשית א‪ ,‬ה‬
‫אוצרות‬
‫קלו‬
‫המלבי״ם‬
‫גדולי ישראל‬
‫]ב[ וכן אספנו יחד מכל כתביו שבמקומות אחרים ביאורים שונים לכמה מן הפםוקים‬
‫שבספר קהלת‪ ,‬כיון שאין בידינו פירושו הרתב לספר קהלת‪ ,‬כשלעצמו ]הסימון =א״חמ‪,‬‬
‫ענינו מהדורה קמא של ״אח חמדה״(‬
‫קהלת‬
‫קהלת‬
‫קהלת‬
‫קהלת‬
‫קהלת‬
‫קהלת‬
‫קהלת‬
‫קהלת‬
‫קהלת‬
‫קהלת‬
‫קהלת‬
‫קהלת‬
‫קהלת‬
‫ג‪ ,‬יד‬
‫ג‪ ,‬כא‬
‫ד‪ ,‬ב‬
‫ד‪ ,‬ח‬
‫ה‪ ,‬א‬
‫ו‪ ,‬א‬
‫ז‪ ,‬א‬
‫ז‪ ,‬יד‬
‫ח‪ ,‬א‬
‫ת‪ ,‬א‪-‬יד‬
‫ט‪ ,‬יד‬
‫י‪ ,‬א‬
‫יא‪ ,‬ט‬
‫כל אשר יעשה‪ ,‬הוא יהיה לעולם‬
‫טוב יום המוח מיום הולדו‬
‫וכיום רעה ראה‬
‫ומי יודע פשר דבר‬
‫עיר קטנה ואנשים‪ ,‬מעט‬
‫זכיבי מוח יבאיש יביע‬
‫שמח בחור בילדוחך‬
‫א״חמ דברים ‪178‬‬
‫א״חמ תחילת במדבר‪ ,‬ד״ה במדרש צדקתך‬
‫בראשית לה‪ ,‬ג‬
‫ארצות שלום‪] ,‬תחילת ו[‬
‫במדבר כא‪ ,‬חודר איר‪ :‬וכן משלי כא‪ ,‬כב‪-‬כג‬
‫א״חמ דברים ‪182‬‬
‫במדבר טו פסקא ע‬
‫]ג( קבצנו יחד איה איפה המלבי״ם יישב את הסתירות המרובות שיש בפסוקי המקרא‪,‬‬
‫שם טרח המלבי״ם אחת לאחת לדחות את תעתועי אנשי ביקורתי המקרא‪ ,‬ובגאוניותו‬
‫הוכיח קושט דברי אמת )ויש מקומות שהעתיק דברי חז״ל בזה(‬
‫אותו המקום במקרא בו המלבי״ם עסק ביישוב הסתירה‪ ,‬אותו הקפנו בסוגר מרובע‪.‬‬
‫ולפעמים ביאר בשני המקומות‪.‬‬
‫נ ‪-‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‬‫־‬
‫‬‫‬‫‬‫־‬
‫‪-‬‬
‫‪- 9‬‬
‫‪ 10‬־‬
‫‪ 10‬א ‪-‬‬
‫]שמו״כ ו‪ ,‬י׳ ן •׳ולא יוסיפו בני עוולה לענותו״ מול רהי״א ״לכלותו״‪] .‬ויקרא טז‪ ,‬פםקא‬
‫יז[‬
‫]במדבר כא‪ ,‬כא‪-‬כהן וישלח ישראל מלאכים‪ .‬מול ]דברים כ‪ ,‬כון‬
‫]במדבר כה‪ ,‬לו[ מול דהי׳׳א ז‪ ,‬ב‪-‬כג‬
‫]כמדבר כה‪ ,‬לחן מול כראשית מו‪ ,‬כא‬
‫]כמדבר כו‪ ,‬נג[ ״לאלה תחלק הארץ״ מול במדבר כו‪ ,‬נה‬
‫]במדבר כו‪ ,‬נזן משפחות שמעי‪ ,‬יצהרי וכוי‪ .‬מול רהי׳־א כג‪ ,‬ט‬
‫]במדבר כז‪ ,‬פסקא יין אודוח במדכר לכ‪ ,‬מא‪ .‬מול דהי״א ב‪ ,‬כ‪-‬כא‬
‫סתירות כגבולות ארץ ישראל ]במדבר לד‪ ,‬ב‪-‬יכ[ מול שמות כג‪ ,‬לא; וכן רבדים יא‪ ,‬כ ד‬
‫וכן יהושע א‪ ,‬ד‬
‫]במדבר לו‪ ,‬יא( סדר מניית שמותיהן של בנות צלפחד‪ .‬מול במדבר כו‪ ,‬לג‬
‫]דברים ב‪ ,‬כו[ שליחות מלאכים אל סיחון‪ .‬מול במדבר כא‪ ,‬כא‬
‫]שמו״ב ג‪ ,‬גן כלאכ בן דור‪ ,‬מול דהי״א ג‪ ,‬א‪ .‬שמו דניאל‬
‫;‬
‫יישובים לכמה סתירות שבמקראות קדש‬
‫‪- 11‬‬
‫‪- 12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫־‬
‫־‬
‫‬‫־‬
‫־‬
‫‪-‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‬‫‬‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫‪ 23‬א‬
‫‪- 24‬‬
‫‪• 25‬‬
‫‪ 26‬־‬
‫‪• 27‬‬
‫‪« 28‬‬
‫‪ 29‬־‬
‫‪ 30‬־‬
‫‪- 31‬‬
‫‪- 32‬‬
‫‪ 33‬י‬
‫‪- 34‬‬
‫‪35‬‬
‫‪36‬‬
‫‪37‬‬
‫‪38‬‬
‫‬‫׳‬
‫׳‬
‫‪-‬‬
‫‪ 39‬־‬
‫קלז‬
‫]שמו״ב ה‪ ,‬יג[ חשבון כני דוד‪ ,‬מול דהי״א יד‪ ,‬ג׳ז‬
‫]שמו״ב ה‪ ,‬כא[ כיצד נהג דוד עם פסלי ע״ז שכבש )״וישאם״‪ ,‬״וישרפם״( מול דהי״א‬
‫יד‪ ,‬יב‬
‫]שמו׳׳ב ה‪ ,‬כג[ מול ןדהי״א יד‪ ,‬יד[ ״הסב אל אחריהם״‪ ,‬״לא העלה אחריהם״‬
‫ןשמו׳׳ב ו‪ ,‬א[ ״ויוסף כל בחור״‪ .‬מול דהי״א טו‪ ,‬כה ״זקני ישראל״‬
‫]שמו״ב ו‪ ,‬יא[ ״ביה עובד אדום״‪ ,‬מול דהי״א יג‪ ,‬יד ״עובד אדום בביתו״‬
‫]שמו׳׳כ ו‪ ,‬יג[ ״ששה צעדים שור ומריא״‪ ,‬מול דהי״א טו‪ ,‬בו ״שבעה פרים״‬
‫]שמו״ב ז‪ ,‬ז[ ״את אחד שבטי ישראל״‪ .‬מול דהי״א יז‪ ,‬ו ״שופטי ישראל״‬
‫]שמו״ב ז‪ ,‬יא[ כאן לא הגיר לדוד מפני מה מנעוהו מלהקים המקדש‪ ,‬מול דהי״א כח‪,‬‬
‫ג ״דם לרוב שפכת״‬
‫ןשמו״ב ח‪ ,‬א[ ״מחג האמה״‪ .‬מול דהי״א ית‪ ,‬א ״גת ובנותיה״‬
‫ןשמו״ב ח‪ ,‬ג[ ״להשיב ידו״‪ .‬מול ]דהי״א יח‪ ,‬ג[ ״להציב ידו״‪ .‬המלבי״ם ענה בב׳ המקומות‪.‬‬
‫ןשמו״כ ח‪ ,‬ד[ ״אלף ושבע מאות פרשים״‪ .‬מול דהי״א יח‪ ,‬ד ״ושבעח אלפים״‬
‫]שמו״כ ח‪ ,‬ח[ ״למבטח ומכרתי״‪ .‬מול דהי״א יח‪ ,‬ח ״טבחת ומכון״‬
‫]שמו״כ ח‪ ,‬יג[ ״ויעש דוד שם״‪ ,‬אבל כדהי״א יח‪ ,‬יב זה מיוחס לאבשי‪ .‬ובתהלים ס ב‬
‫זה מיוחם ליואב‪.‬‬
‫ובשמו״ב הענין מיוחס ל״ארם״‪ .‬אבל בדהי״א מיוחס ל״אדום״ )וענו על כך חז״ל בחנחומא‪,‬‬
‫דברים‪ ,‬ג(‬
‫]יהושע א‪ ,‬יגן בספר במדבר כחוב כי בני ראובן וגד יחזרו לעבר הירדן מיד אחרי כיבוש‬
‫ז׳ ארצות‪ ,‬אבל בספר דברים )ג‪ ,‬כ( ציוה ה׳ שיתעכבו עד אחרי חלוקה הארץ‬
‫]יהושע י‪ ,‬לז[ מול יהושע יא‪ ,‬כא‪ .‬מי לכד אח חברון‪ ,‬כלב או יהושע?‬
‫]יהושע טו‪ ,‬לבן חילופים בשמות הערים‪ .‬יהושע יט‪ ,‬ב‪-‬ז מול ספר דהי״א ד‪ ,‬כח‪-‬לג‬
‫]שופטים א‪ ,‬ח[ מי לא הוריש את היבוסי מירושלים? יהודה )יהושע ט^‪ ,‬םג( או בנימין‬
‫)שופטים א‪ ,‬כא(‬
‫]יהושע כד‪ ,‬יא[ בספר יהושע כד‪ ,‬יא הוזכר הגרגשי‪ ,‬אבל אינו מוזכר ביהושע ט‪ ,‬א‪.‬‬
‫]שופטים יד‪ ,‬א[ לאיזה שבט היו שייכוח ערים צרעה ואשתאול‪ ,‬יהודה או דן? )יהושע‬
‫טו‪ ,‬לג מול יט‪ ,‬מא(‬
‫]שמו׳׳א לא‪ .‬א[ מול דהי״א י‪ .‬יב‪ .‬עצמות שאול נקברו תתת עץ אלה או אשל?‬
‫מפיבושח בן יהונחן )שמו״ב ט‪ ,‬ו( מול דהי״א ח‪ ,‬לד )חז״ל תירצו בברכות ד ע״א(‬
‫]שמו״ב י‪ ,‬בן ״אעשה חסד״ ומשמע שכרת בריח‪ ,‬וזה אסור‪ .‬מול דהי״א יט‪ ,‬ב‪ ,‬״לנחמו‬
‫על אביו״‪ ,‬ווה מותר‪.‬‬
‫]שמו״ב י‪ ,‬ו[ ״ארם כיח רחוב״‪ ,‬אבל בדהי״א )יט‪ ,‬ו( ״ארם נהרים״‪ .‬ועוד שבראשון הזכיר‬
‫רק חיל רגלי‪ ,‬וכשני הזכיר רק מספר כלי הרכב‪.‬‬
‫ןשמו״ב י‪ ,‬יח[ ״שבע מאות רכב״‪ .‬מול דהי״א יט‪ ,‬יח ״שבעת אלפים״ ]ועוד עיי״ש ישוב‬
‫כ־ שינויים נוספים ן‪.‬‬
‫]שמו״ב יד‪ ,‬כז[ שנולדו לאבשלום בנים‪ .‬מול שמו״ב יח‪ ,‬יח שאמר ״אין לי בן״‬
‫]שמו״ב כ‪ ,‬כה[ מול שמו״כ ח‪ ,‬יז‪ .‬מי היו ״כהנים לדוד״?‬
‫]שמו׳׳ב כא‪ ,‬יחן ״מלחמה בגוב״‪ .‬מול דהי״א כ‪ ,‬ד ״מלחמה בגזר״‬
‫]שמו׳׳ב פרק כב[ מול הרבה שינויים בתהלים י״ח )ושאר השינויים ביניהם יושבו ע״י ר׳‬
‫יצחק אברבנאל(‪.‬‬
‫]שמו״ב כג‪ ,‬ח[ שמות הגבורים אשר לדוד‪ .‬מול הפרשה בדהי׳׳א יא‪ ,‬י׳ וער רהי״א יב‪ ,‬מ‬
‫י‬
‫קלח‬
‫‪- 40‬‬
‫‪- 41‬‬
‫‪• 42‬‬
‫‪• 43‬‬
‫‪- 44‬‬
‫‪- 45‬‬
‫‪- 46‬‬
‫‪- 47‬‬
‫‪- 48‬‬
‫‪- 49‬‬
‫‪- 50‬‬
‫‪ 51‬־‬
‫‪ 52‬־‬
‫‪ 53‬־‬
‫‪- 54‬‬
‫‪• 55‬‬
‫‪- 56‬‬
‫‪ 57‬־‬
‫‪58‬‬
‫‪59‬‬
‫‪60‬‬
‫‪61‬‬
‫‪62‬‬
‫‪63‬‬
‫‪64‬‬
‫‪65‬‬
‫־‬
‫־‬
‫‬‫•‬
‫‬‫‬‫‬‫־‬
‫‪- 66‬‬
‫‪ 67‬־‬
‫‪- 68‬‬
‫אוצרות‬
‫המלבי״ם‬
‫גדולי ישראל‬
‫‪s‬‬
‫]שמו״ב כג‪ ,‬ח[ ״עדינו העצני״‪ ,‬מול ]דהי״א יא‪ ,‬יא[ ״ישבעם״ )‪ p n‬בשני המקומות(‬
‫]שמו״ב כג‪ ,‬יי[ ״עדשים״‪ .‬מול דהי״א יא‪ ,‬יג ״שעורים״‪ .‬וע״ע דבדי חז׳׳ל כבבא קמא ס‬
‫ע ״ב‬
‫ןשמו״ב כד‪ ,‬סוף א[ אשר בפסוק ב׳ כתוב ״מספר העם״‪ .‬מול דהי״א כא‪ ,‬א ״למנות את‬
‫ישראל״‬
‫]שמו״ב כד‪ ,‬ט[ שמונה מאות אלף‪ ,‬מול דהי״א כא‪ ,‬ה ״אלף אלפים ומאה אלף איש״‬
‫]שמו״ב כד‪ ,‬ט[ ״בני יהודה חמש מאות אלף״‪ .‬מול דהי״א כא‪ ,‬ה ״ארבע מאות ושבעים‬
‫אלף״‬
‫]שמו״ב כד‪ ,‬יי[ ״ויך לב דוד אותו״‪ .‬מול דהי״א כא‪ ,‬ז ״ויך אח ישראל״‬
‫שמו״ב כד‪ ,‬יג[ ״שבע שנים רעב״‪ .‬מול דהי״א כא‪ ,‬יב ״שלש שנים״ ןעיי״ש מתרץ עוד‬
‫כמה שינויים[‬
‫]שמו״ב כד‪ ,‬טז[ ״וישלח ידו המלאך״‪ .‬מול דהי״א כא‪ ,‬טו ״וישלח האלהים״‬
‫]שמו״ב כד‪ ,‬יח[ ״ויבא גד וכו׳ ויאמר לו״‪ .‬מול דהי״א כא‪ ,‬יד ״ומלאך ה׳ אמר אל גד״‬
‫]שמו״ב כד‪ ,‬כ[ ״וישקף ארונה וירא אח המלך״‪ .‬מול דהי״א כא‪ ,‬כ ״וישב ארנן וירא אח‬
‫המלאך״‬
‫]שמו״ב כד‪ ,‬כד[ ״שקלים חמשים״‪ .‬מול דהי״א כא‪ ,‬כה ״שקלי זהב משקל שש מאות״‬
‫]מל״א ג‪ ,‬ד[ ״וילך המלך״ )כלומר הוא לבד(‪ .‬מול דהי״כ א‪ ,‬ג ״וילכו שלמה וכל הקהל‬
‫עמו״‬
‫]מל״א ה‪ ,‬ו[ ״ארבעים אלף אורוות סוסים״‪ .‬מול דהי״ב ט‪ ,‬כה ״ארבעה אלפים״‪ .‬וע״ע‬
‫סנהדרין כא ע״ב מה שתרצו תז״ל‪.‬‬
‫ןמל״א ה‪ ,‬טו[ ״וישלח חירם אח עבדיו״‪ .‬מול שמו״ב ה‪ ,‬יא ״וישלח תירם מלאכים״‪.‬‬
‫)הראשון אל שלמה‪ ,‬השני אל דוד(‪.‬‬
‫]מל״א ה‪ ,‬פסוקים טו‪ ,‬כד‪ ,‬ל‪ .‬וכן ו‪ ,‬טז[ מול דהי״ב כ‪ ,‬ב )חילופים רבים‪ ,‬עיי״ש כל‬
‫פרט‪ .‬וע״ע בזה דברי ר״י אכרבנאל(‪.‬‬
‫ןמל״א ו‪ ,‬פסוקים טז‪ ,‬כ[ מול דהי״ב ג‪ ,‬ו ׳׳אכן יקרה לחפארח״‬
‫]מל״א ו‪ ,‬פסוקים כב‪ ,‬כח[ ״כנף הכרובים״‪ .‬מול דהי״ב ג‪ ,‬יא‬
‫]מל״א ז‪ ,‬יד[ ״בן אשה אלמנה מנפתלי״ מול דהי״ב ב‪ ,‬יג ״משבט דן״ ]וגם מבאר על‬
‫שני מלכים בשם ״חירם״[‬
‫]מל״א ז‪ ,‬טו[ ״שמונה עשרה אמה״‪ .‬מול דהי״ב ג‪ ,‬ט״ו ״שלשים וחמש אמות״‬
‫]מל״א ז‪ ,‬בד[ ״ופקעים״‪ ,‬מול דהי״ב ד‪ ,‬ג ״ובקרים״‬
‫ןמל״א ז‪ ,‬כו[ ״אלפיים כת״‪ .‬מול דהי״ב ד‪ ,‬ה ״שלשת אלפים״‬
‫]מל״א ז‪ ,‬מ[ ״את הכירות״‪ .‬מול דהי״ב ד‪ ,‬טז ״את הסירות״‬
‫]מל״א ז‪ ,‬מה[ ״נחשת ממורט״‪ .‬מול דהי״ב ד‪ ,‬טז ״נחשת מרוק״‬
‫]מל״א ז‪ ,‬מז[ ״וינח שלמה״‪ .‬מול דהי״ב ד‪ ,‬יח ״ויצש שלמה״‬
‫]מל״א ט‪ ,‬יז[ ״כיח חרן חחחון״‪ .‬מול דהי״ב ח‪ ,‬ה ״ביח חרן העליון״‬
‫ןמל״א ט‪ ,‬כג[ ״שרי נצבים חמשים וחמש מאות״‪ .‬מול מל״א ה‪ ,‬ל ״שלשח אלפים ושלש‬
‫מאות״‬
‫)מל״א ט‪ ,‬כג[ ב׳ פעמים ספרו את הגרים‪ ,‬בימי דוד )רהי״א כב‪ ,‬ב( ובימי שלמה )רהי״ב‬
‫ב‪ ,‬טז(‪ .‬והיה הפרש במספרם ק״ן אלף‬
‫]מל״א ט‪ ,‬כד[ בת פרעה עלחה בעצמה‪ .‬מול דהי׳׳ב ח‪ ,‬יא‪ ,‬שלמה העלה אותה‬
‫] מל״א ט‪ ,‬כח[ ״ארבע מאות ועשרים״‪ .‬מול דהי״ב ח‪ ,‬יח ״ארבע מאות וחמשים״‬
‫יישוביש לכמה סתירות שבמקראות קדש‬
‫‪ 69‬־‬
‫‪- 70‬‬
‫‪ 71‬־‬
‫‪ 72‬־‬
‫‪ 73‬־‬
‫‪ 74‬י‬
‫‪- 75‬‬
‫‪- 76‬‬
‫‪77‬‬
‫‪78‬‬
‫‪79‬‬
‫‪80‬‬
‫‪81‬‬
‫‪82‬‬
‫‬‫־‬
‫‬‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫‪- 83‬‬
‫‪ 84‬־‬
‫‪- 85‬‬
‫‪86‬‬
‫‪87‬‬
‫‪88‬‬
‫‪89‬‬
‫־‬
‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫‪90‬‬
‫‪91‬‬
‫‪92‬‬
‫‪93‬‬
‫‪94‬‬
‫‪95‬‬
‫‪96‬‬
‫‪97‬‬
‫‪98‬‬
‫‪99‬‬
‫‬‫‬‫‬‫‬‫‬‫־‬
‫‬‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫‪ 100‬־‬
‫קלט‬
‫ןמל״א י‪ ,‬ה[ ״ועולתו״‪ .‬מול דהי׳׳ב ט‪ ,‬ד ״ועלייתו״‬
‫]מל״א יא‪ ,‬טו[ ״ויך כל זכר כאדום״‪ .‬מול שמו״ב ח‪ .‬יד‪ ,‬ומול דהי״א יח‪ ,‬יב‪-‬יג שלא‬
‫הרג את כולם‪.‬‬
‫]מל״א יב‪ ,‬ב[ ״וישב )ש׳ מנוקדת צירי( במצרים״‪ .‬מול דהי״ב י‪ ,‬ב ״וישב )ש׳ מנוקדת‬
‫קמץ( ממצרים״‬
‫]מל״א טו‪ ,‬א[ ״אכים״‪ .‬מול דהי׳׳ב יג‪ ,‬א ״אביה״‬
‫ןמל״ב ח‪ ,‬כו[ בן כ״ב שנה‪ .‬מול ]דהי״ב כב‪ ,‬ב! בן מ״ב שנה )המלבי״ם מבאר בב׳‬
‫המקומות(‬
‫]מל״ב ט‪ ,‬כז[ ״וינם )אחזיהו( מגידו וימת שם״‪ .‬מול דהי״ב כב‪ ,‬ט ״וילכדוהו והוא‬
‫מחחבא״‬
‫ןמל״ב י‪ ,‬יג( ״אחי אחזיהו״‪ .‬מול דהי״ב ככ‪ ,‬ח ״ובני אחי אחזיהו״‬
‫ןמל״א יא‪ ,‬ב[ ״ותגנוב אותו״ וכו׳ )משמע שנלקח מחדר המטוח( מול דהי״כ כב‪ ,‬יא‬
‫״ותתן אותו בחדר המטות״‬
‫]מל״כ יא‪ ,‬ה‪-‬זן מול רהי״ב כג‪ ,‬ד‪-‬ו‪ .‬משמרות הכהנים והליים‬
‫]מל״ב יב‪ ,‬ה‪-‬ו[ ״והקפתם״‪ .‬מול דהי״ב כג‪ ,‬ז ״והקיפו הלויים״‬
‫]מל״כ יכ‪ ,‬ה‪-‬ו[ לבדק הבית‪ .‬מול דהי״ב כד‪ ,‬ד‪-‬ו לחידוש הבית‬
‫ןמל״ב יכ‪ ,‬י[ ־׳ויחנו )הארון( אצל המזבח״‪ .‬מול דהי״כ כד‪ ,‬ח ״בשער בית ה׳ חוצה״‬
‫]מל״ב יכ‪ ,‬יא! מול דהי״ב כד‪ ,‬יא‬
‫]מל״ב יכ‪ ,‬יד[ ״אך לא יעשה וכו׳ ספוח בסף״ )כלים למקדש(‪ .‬מול דהי״ב כד‪ ,‬יד‬
‫״וככלותם וכו׳ ויעשהו כלים״‬
‫ןמל״ב יג‪ ,‬יא[ שנת כ״ג או שנת כ״א?‬
‫‪,‬‬
‫]מל״ב יג‪ ,‬י[ חשבון ל״ז שנה או מ׳ שנה?‬
‫ןמל״ב טו‪ ,‬א[ חשבון שנות מלוכת עזריה בן אמציה‪ .‬ועונה המלבי״ם ע״פ מדרש סדר‬
‫עולם‬
‫]מל״כ טז‪ ,‬גן ״את בנו״ )משמע רק אחד(‪ .‬מול דהי״ב כח‪ ,‬ג ״בניו״‬
‫]מל״ב טז‪ ,‬ה[ ״ולא יכלו להלחם״‪ .‬מול דהי״כ כת‪ ,‬ה שכן היכוהו‬
‫ןמל״ב טז‪ ,‬ט[ ״וישמע אליו מלך אשור״‪ .‬מול דהי״ב כח‪ ,‬כ ״ויצר לו ולא חזקו״‬
‫השינויים שיש כין מל״ב פרקים יח‪-‬כ‪ ,‬לבין ]ישעיה פרקים לו‪-‬לט[‪ ,‬ביאר המלבי״ם שם‬
‫בישעיהו‬
‫]מל׳׳ב כא‪ ,‬ג[ ״הכמות אשר אבד״‪ .‬מול דהי״ב לג‪ ,‬ג ״נחץ חזקיהו״‬
‫]מל׳׳ב כא‪ ,‬ג[ ״מוכחות לבצל״‪ .‬מול רהי״ב לג‪ ,‬ג ״לבעלים״ )לשון רבים(‬
‫ןמל״ב כא‪ ,‬ו[ ״העכיר אח כנו״ )לשון יחיד(‪ .‬מול דהי״ב לג‪ ,‬ו ״בניו״‬
‫]מל״ב כא‪ ,‬ז[ ״פסל האשרה״‪ .‬מול דהי״ב לג‪ ,‬ז ״פסל הסמל״‬
‫ןמל״ב כא‪ ,‬ט[ ״ולא אוסיף להניד״‪ .‬מול דהי׳׳כ לג‪ ,‬ח ״ולא אוסיף להסיר״‬
‫ן מל״ב כא‪ ,‬טז[ לא הזכיר שמנשה חזר בתשובה‪ .‬מול דהי״כ לג‪ ,‬יג‪ ,‬שחזר בתשובה‪.‬‬
‫ןמל״ב ככ‪ ,‬יג[ ״ככל הכחוכ על־נו״‪ .‬מול דהי״ב לד‪ .‬כא ״ככל הכהוב על הספר הזה״‬
‫]מל׳׳ב כג‪ ,‬ל[ ״יהואחז״‪ .‬מול דהי״א ג‪ ,‬טו‪ .‬רשימה אחרח של ארבעה בני יאשיהו‬
‫ןמל״ב כג‪ ,‬לגן ״ויאסרהו״‪ .‬מול דהי״ב לו‪ ,‬ג ״ויםרהו״‬
‫]מל״כ כר‪ ,‬אן ״עבר שלש שנים ׳‪ .‬וחשבון שכוח מלכות נבוכתצר‪ ,‬ע״פ מגילה יא ע״ב‪.‬‬
‫וע״ע דברי המלבי״ם ]דניאל ט‪ ,‬ב וכן עזרא א‪ ,‬אן‪.‬‬
‫]מל״ב כד‪ ,‬חן ״כן שמונה עשרה שנה״‪ .‬מול דהי״כ לו‪ ,‬ט ״בן שמונה שנים ׳‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫אוצרות‬
‫קמ‬
‫‪- 101‬‬
‫‪- 102‬‬
‫‪- 103‬‬
‫‪- 104‬‬
‫‪- 105‬‬
‫‪- 106‬‬
‫‪ 107‬־‬
‫‪ 108‬־‬
‫‪- 109‬‬
‫‪ 110‬־‬
‫‪111‬־‬
‫‪- 112‬‬
‫‪- 113‬‬
‫‪- 114‬‬
‫‪- 115‬‬
‫‪ 116‬־‬
‫‪117‬־‬
‫‪- 118‬‬
‫‪119‬‬
‫‪120‬‬
‫‪121‬‬
‫‪122‬‬
‫‪123‬‬
‫‪124‬‬
‫‬‫־‬
‫־‬
‫י‬
‫•‬
‫י‬
‫‪125‬‬
‫‪126‬‬
‫‪127‬‬
‫‪128‬‬
‫‪129‬‬
‫•‬
‫•‬
‫־‬
‫־‬
‫‪-‬‬
‫‪ 130‬־‬
‫‪ 131‬־‬
‫‪- 132‬‬
‫‪* 133‬‬
‫המלבי״ם‬
‫גדולי ישראל‬
‫]מל״ב כד‪ ,‬יד[ ״עשרת אלפים גולה״‪ .‬מול מל״ב כד‪ ,‬טז ״שכעת אלפים״‬
‫]מל״כ כד‪ ,‬יז[ ״ואת מתניה דודו״‪ .‬מול דהי״ב לו‪ ,‬י׳ ״וימלך את צדקיהו אחיו״ ]וע״ע‬
‫דהי״א ג‪ ,‬טו[‪.‬‬
‫]מל״ב כה‪ ,‬ו[ ״וידבר אתו משפט״ )לשון יחיד{‪ .‬מול ירמיה נב‪ ,‬ט ״וידבר אתו משפטים״‬
‫]מל״ב כה‪ ,‬ח[ ״כשבעה לחודש״‪ .‬מול ]ירמיה נב‪ ,‬יכ[ ״בעשור לחודש״‬
‫]מל״ב כה‪ ,‬יט[ ״וחמשה אנשים״ מול ירמיה ‪1‬ב‪ ,‬כה ״ושבעה אנשים״‬
‫]מל״ב כה‪ ,‬יז[ קומח הכוחרה‪ .‬מול מל״א ז‪ ,‬כ‬
‫]מל׳׳ב כה‪ ,‬כד[ ״אל תיראו מעבדי הכשרים״‪ .‬מול ירמיה מ‪ ,‬ט ״אל חיראו מעבור הכשרים״‬
‫ןמל׳׳ב כה‪ ,‬כד[ ״בעשרים ושבעה לחורש״‪ .‬מול ירמיה בב‪ ,‬לא ״בעשרים וחמשה לחורש״‬
‫]דהי״א א‪ ,‬ו[ ״דיפח״ ריפת״ )בראשית י‪ ,‬ב( ועוד שינויים )וע״ע מדרש כ״ר לז‪ ,‬א(‬
‫]דהי״א א‪ ,‬יז[ ״משך״ ומש״ )בראשית י‪ ,‬כג(‬
‫]רהי״א ב‪ ,‬ו[ ״ומרי״ מול יהושע ו‪ ,‬לו ״וברי״‬
‫]דהי׳׳א ב‪ ,‬יז[ ״יתר הישמעאלי״‪ .‬מול שמוי׳ב יז‪ ,‬כה ״יתרא הישראלי״‬
‫]דהי״א ב‪ ,‬סוף פסוק ככ[ ״ושגוב הוליד את יאיר״‪) .‬מול מה שכתוב כבמדבר לב‪ ,‬מא‬
‫״יאיר בן מנשה״‪ ,‬ורלא כדברי רר״ק(‪ .‬וע״ע המלביי׳ם לדהי״א ז‪ ,‬יח‬
‫]רהי״א ג‪ ,‬כד[ נגד מכקרי המקרא וקושיותיהם בענין מניית ז׳ דורות מזרובבל‪ ,‬עוד בטרם‬
‫בא עזרא‪.‬‬
‫]רהי״א ר‪ ,‬אן יישוב השינויים שיש בשחי הרשימוח של משפחות בני יהודה‬
‫]דהי״א ר‪ ,‬יד[ ״גיא חרשים״‪ .‬מול נחמיה יא‪ ,‬לה‪.‬‬
‫]דהי״א ה‪ ,‬חן ״ערוער״ כנחלח ראובן‪ ,‬מול כמדבר לכ‪ ,‬לד )נחלת בני גד(‬
‫]דהי׳׳א ה‪ ,‬יכ[ ״יואל הראש״ מול דהי״א ה‪ ,‬ז ״הראש יעיאל״‪ .‬ויישוב‪ :‬״נשיא״ הוא פעם‬
‫ראש השבט ופעם ראש המשפחה ]וכ״כ המלבי״ם כפרק ד׳ פסוק״כו[‬
‫]דהי״א ה‪ ,‬יז[ יחוס הדורות ב׳ פעמים‪ ,‬פעם בימי ירבעם‪ ,‬ופעם בימי יותם‪.‬‬
‫]דהי״א ה‪ ,‬יט[‪ .‬ב׳ פעמים מלחמה נגר ההגריאים‬
‫]דהי׳־א ה‪ ,‬לן מול עזרא פרק ז‪ .‬שינויי חשבון הייחוס מן אהרן הכהן‬
‫]דהי״א ו‪ ,‬א‪-‬טון חשבון בני לוי‬
‫]דהי״א ו‪ ,‬מה[ ״גבע״‪ ,‬מול יהושע כא‪ ,‬יו ״גבעון״‬
‫]דהי״א ו‪ ,‬נד־סכ[ אלון וגת רמון )עיי׳׳ש ישוב כמה וכמה שינויים ממה שכחוכ ביהושע‬
‫כא‪ ,‬כד(‬
‫)דהי״א ז‪ ,‬ו[ בנימין‬
‫]דהי״א ז‪ .‬יד[ אשריאל‬
‫]דהי״א ז‪ ,‬יט[ ובני אפרים‬
‫ןדהי״א ח‪ ,‬לגן ״נר הוליד את קיש״‪ .‬מול רהי״א ט‪ ,‬לה‪ ,‬ומול שמו״א ט‪ ,‬א‬
‫]דהי״א ח‪ ,‬לג[ ״איש כשת״ ו׳׳איש בעל״ )ויישובו של המלבי״ם מועילה גם למה שהקשה‬
‫כפסוק ל״ר(‬
‫]רבי״א ט‪ ,‬ב[ המלכי׳׳ם מסביר כמה חילופים מכאן מול ספרי עזרא ונחמיה‪ ,‬עד שלבסוף‬
‫]דהי״א ט‪ ,‬יז[ הוא מסכם הסבריו‪ :‬״ואין סחירה כין הספרים‪ ,‬אין בהם נפחל ועקש״‪.‬‬
‫]דהי״א ט‪ ,‬כה[ תשכון הלוייס למשמרותיהם‪ ,‬מול נחמיה יא‪ ,‬יט‪.‬‬
‫ןדהי״א יא‪ ,‬יא( ״שלש מאות חלל״‪ ,‬מול שמו״ב כג‪ ,‬ח ״שמונה מאות חלל״‬
‫]דהי׳׳א ייא‪ .‬יא[ וכן שם בעניני חילופי השמות ״ערינו העצני״ סול ״ישבעם בן חכמוני״‬
‫]שמו״ב כג‪ ,‬ח[‪ .‬המלבי״ם תירץ בב׳ המקומות‪.‬‬
‫קמא‬
‫יישובים לכמה סתירות שבמקראות קדש‬
‫]דהי״א יא‪ ,‬יב[ ״אלעזר בן דודו״ שלא מוזכר בשמו׳׳כ כג‪ ,‬יג שהתעסק כשדה השעורים‪,‬‬
‫כמ״ש כאן‪.‬‬
‫]דהי״א יא‪ ,‬טון ״וירדו שלשה״‪ .‬מול שמו״ב כג‪ ,‬יג ״ויבואו אל קציר״‬
‫]דהי׳׳א יא‪ ,‬כו[ חילופי שמות בין הגיבורים‪ .‬מבאר המלבי״ם או שהיה לחלק מהם כ׳‬
‫שמות )וכמו שחז״ל אמרו על יתרו(‪ ,‬או שמתו מקצתם ואתרים מלאו את מקומם‪.‬‬
‫ןדהי״א יב‪ ,‬יח[ זהותו של עמשא בן ישי‬
‫ן דהי״א יד‪ ,‬א[ הבאת הארון‪ ,‬לפני כיבוש מצודה דור או אח״כי‬
‫]דהי״א יד‪ ,‬יא[ ״ויעלו״‪ .‬מול שמו״ב ה‪ ,‬כ ״ויבא״ )ושם ג״כ יישוב ההבדל בין ״קרא״‬
‫אל ״קראו״(‬
‫]דהי״א יד‪ ,‬יד[ ״לא תעלה אחריהם״‪ .‬מול ןשמוי׳ב ה‪ ,‬כג[ ״הסב אל אחריהם״‬
‫ןדהי״א טז‪ ,‬ח[ מול תהלים פרק ק״ה‪) .‬כמה וכמה שינויים וישוביהם(‬
‫] דהי״א טז‪ ,‬כג[ ״שירו״‪ .‬מול חהלים פרק צ״ו )יישוב כמה שינויים(‬
‫ןדהי״א טז‪ ,‬לה[ ״ואמרו הושיענו״‪ .‬מול תהלים קו‪ ,‬מז‪.‬‬
‫]דהי־׳א טז‪ ,‬לח[ חשבון ״ששים ושמונה״‪ .‬מול דהי״א כו‪ ,‬ח ״ששים ושנים״‪.‬‬
‫]דהי״א יז‪ ,‬א‪-‬כז[ מול שמו״ב ז‪ ,‬א‪-‬כט‬
‫ןדהי״א יח‪ ,‬ג[ ״להציב״‪ .‬מול ןשמו׳יב ח‪ ,‬גן ״להשיב״‬
‫ןדהי״א יח‪ ,‬דן ״אלף רכב״‪ .‬מול שמו״ב ח‪ ,‬ד ״אלף ושבע מאוח פרשים״‬
‫]דהי״א יח‪ ,‬טזן ״אבימלך״‪ .‬ובשמו״ב ח‪ ,‬יז ״אחימלך״ וכן חילופי ״שריה״‪ ,‬״שושא״‪.‬‬
‫אמר המלקט‪ :‬בשאלה על ״אבימלך״ המלבי״ם לא תירץ כאן כלום‪ .‬ונלע״ד לתרץ כי‬
‫הפסוק כדברי הימים מספר עליו לפני שםלקו את אביו אביתר מן הכהונה הגדולה )עיין‬
‫מל״א ב‪ ,‬כו>‪ .‬והבן הזה נולד עוד כימי כיהונו של אביו ולכן קרא לו אביו ״אחימלך״‪,‬‬
‫כי כהן גדול הוא מכובד כמלך בגדוד‪ .‬וכמו שיעקב אבינו קרא לבניו ״אחים״ )כראשית‬
‫לא‪ ,‬מו עיי״ש רש״י‪ ,‬בשם מדרש ב״ר(‪ .‬אבל הפסוק בשמו״ב נאמר על החקופה שאחרי‬
‫סילוק אביו מן הכהונה‪ .‬לכן שיגה שמו אל ״אבימלך״‪ ,‬כלומר אב לאותם צאצאים שיצאו‬
‫ממנו‪ ,‬וקיוה שיזכו גם הם לשרת בכהונה גדולה‪ .‬ואמר ״סימנא מילחא״‪.‬‬
‫ןדהי״א יט‪ ,‬ז[ ״שנים ושלשים אלף רכב״‪ .‬מול שמו־׳ב י‪ ,‬ו ״שנים ושלשים אלף רגלי״‪.‬‬
‫]דהי״א יט‪ ,‬ית[ ״שכעת אלפים רכב״‪ .‬מול ]שמו״ב י‪ ,‬יח! ״שבע מאות רכב״‪) .‬אמנם‬
‫כשמו״ב המלבי״ם ככר הביא תירוץ אהד‪ .‬אבל כאן הוסיף שתי תשובות נוספות(‪.‬‬
‫ןדהי״א כ‪ ,‬ה[ ״ויך אלחנן את לחמי אחי גלית״‪ .‬מול שמו״כ כא‪ ,‬יט ״ויך את גלית״‬
‫ןרהי״א כג‪ ,‬כד‪-‬כו[ לוים מכן עשרים שנה‪ ,‬מול דהי״א כג‪ .‬ג‪ ,‬שם לויים מבן שלושים‬
‫שנה‪.‬‬
‫״‬
‫ןדהי״א כז‪ ,‬א[ וכבר הזכרנו יישוב זה כןשמו״ב כד‪ ,‬ט[‪.‬‬
‫ןדהי״ב ג‪ ,‬הן יישוב הסתירות כפסוקי מל״א לענין בית המקדש‪.‬‬
‫ןדהי״ב ז‪ ,‬יכן שינוי בתנאי שהתנה ה׳ עם שלמה‪ ,‬מול הכתוב כמל״א ט‪ ,‬ר‬
‫]רהי״ב יג‪ ,‬בן ״ושם אמו מיכיהו״ אבל כמל״א טו‪ ,‬ב ״מעכה״ )שינוי השם(‬
‫]דהי״ב טו‪ ,‬יט[ ״ומלחמה לא היתה עד שנת שלשים וחמש למלכות אםא״‪ ,‬מול הכתוב‬
‫אח״כ ״כשנת שלשים ושש״ )רהי״ב טז‪ ,‬א(‬
‫]רהי״ב‬
‫שכתוב‬
‫]דהי׳־ב‬
‫]דהי״ב‬
‫ככ‪ ,‬בן עיי״ש יישוב כמה סתירות כין הנאמר ב״םדר עולם״ והתוספתא למה‬
‫במקרא‪.‬‬
‫פרק כגן מול הנאמר במל״ב פרק י״א‬
‫כד‪ ,‬ח‪-‬יא[ מול מל״כ יב‪ ,‬י׳‬
‫קמב‬
‫‪161‬‬
‫‪162‬‬
‫‪163‬‬
‫‪164‬‬
‫אוצרות‬
‫הטלני״ם‬
‫גדולי ישראל‬
‫‬‫‬‫‬‫־‬
‫]דהי״כ לד‪ ,‬ג[ ״ובשתים עשרה שנה״‪ .‬מול מל״ב כג‪ ,‬כג ״בשמונה עשרה שנה״‬
‫]דהי״ב לד‪ ,‬לא[ ״בכל לבבו״‪ .‬מול מל״ב כג‪ ,‬ג ״בכל לב״‪.‬‬
‫]מיכה ד‪ ,‬א‪-‬ג! מול ישעיה ב‪ ,‬ב‪-‬ר )כמה שינויים(‪.‬‬
‫]ישעיה לו‪ ,‬א[ מול הכתוב במל״ב פרקים יח׳יט‪ .‬וכן מול הכתוב בדהי״ב פרק לב )בענין‬
‫חזקיה ורכשקה(‪.‬‬
‫]‬
‫]ירמיה‬
‫‪- 166‬‬
‫‪ 167‬־‬
‫‪- 168‬‬
‫‪- 169‬‬
‫‪ 170‬־‬
‫כה‪ ,‬יא‪ ,‬חשבון שבעים שנה ראה להלן דניאל ט‪ ,‬ב וכן עזרא א‪ ,‬א[‬
‫]ירמיה נב‪ ,‬יב[ ״בעשור לחודש״‪ .‬מול ]מל״ב כה‪ ,‬ח[ ״בשבעה לחודש״‬
‫]ירמיה נב‪ ,‬לא[ ״בעשרים וחמשה״‪ .‬מול מל״ב כה‪ ,‬כז ״בעשרים ושבעה״‬
‫]יחזקאל כה‪ ,‬יא[ שלא יחזרו מגלוחם‪ .‬מול ירמיה מט‪ ,‬ו‪ .‬״אשיב שבוה בני עמון״‬
‫]דניאל א‪ ,‬א[ ליישב הסחירה בין הפסוק אל הנאמר בירמיה כה‪ ,‬א‬
‫]דניאל ה‪ ,‬כד־כו שם מבואר הישוב של[ הסתירה בין ירמיה כה‪ ,‬יא ״ועבדו אח מלך‬
‫בבל שבעים שנה״‪ .‬מול הכתוב בירמיה כז‪ ,‬ז שם נוספו ״ואת בנו ואת בן בנו״ תוך‬
‫תקופה וו של שבעים שנה‪.‬‬
‫‪-‬‬
‫]דניאל ט‪ ,‬ב וכן עזרא א‪ ,‬א[ חשבון שבעים שנה לתורבת ירושלים‬
‫]עזרא ב‪ ,‬סד[ ליישב הםהירוח בין סכום כללי של העולים לא׳׳י‪ ,‬למנין הפרטים‬
‫‪- 171‬‬
‫]עזרא ב‪ ,‬פסוקים א‪ ,‬סד[ ליישב הסחירוח בין המנויים כאן למנויים כנחמיה פרק ז׳‬
‫‪ 172‬־‬
‫]עזרא י‪ ,‬לד[ ליישב הסחירה בין פסוק כט לפסוק לד‬
‫‪- 173‬‬
‫]נחמיה ז‪ ,‬ע[ מול עזרא כ‪ ,‬סט‪ .‬מספר נדבת הדרכמונים‬
‫‪- 174‬‬
‫]נחמיה ז‪ ,‬עג[ היישוב בין דברי נחמיה ח‪ ,‬יז‪ ,‬שם כחוב שמימי יהושע לא נהגו בירושלים‬
‫‪- 175‬‬
‫להקים סוכות בחג ברשות הרבים‪ ,‬עיין דברי המלבי״ם על נחמיה ח‪ ,‬יד‪ .‬מול דברי עזרא‬
‫ג‪ ,‬ד‪ .‬שם משמע שעוד לפני עליית נחמיה קיימו העולים לא״י מצות הקמת סוכות‪.‬‬
‫]נחמיה יא‪ ,‬ד‪-‬כב[ מול הכתוב בדהי״א סי׳ ט‪ .‬שינויים רבים וישוביהם‬
‫‪- 176‬‬
‫]נחמיה יכ‪ ,‬פסוקים א‪ ,‬ח‪ ,‬יב[ מול הנאמר כנחמיה י‪ ,‬א‪-‬כט‪ .‬ישוב לשינוים רבים‪.‬‬
‫‪- 177‬‬
‫]נחמיה ב‪ ,‬י[ יישוב כיצר היו שש דורות במשך ל״ר שנה‪.‬‬
‫‪- 178‬‬
‫וכל המעיין בהנ״ל יראה שבכמה מקומות המלבי״ם יישב כמה וכמה בעיות‪ .‬ונ״ל שהשלים‬
‫למעלה ממספר מאתיים יישובים‪.‬‬
‫מפתחות ל״ארץ חמדה" "ארצות שלום״‬
‫קמג‬
‫]ד[ אספנו כאן מחלקה נפרדת לציין איפה פירש המלבי״ם פסוקים מסוימים‪ ,‬כאשר‬
‫פירושיו נמצאו במקומות אחרים‪ ,‬ולא ישירות על אותו הפסוק בביאורו למקרא‪.‬‬
‫]סימון אר״ש הוא לספרו ״ארצות השלום״‪ .‬סימון =א״חמ‪ ,‬בתוספת =‪ ,‬מוסב על‬
‫מהדורה קמא של ״ארץ חמדה׳‪ /‬ואח״כ בא מספר העמוד שבדפוס ראשון‪ .‬אבל‬
‫םימון‪ :‬א״חמ בלבד‪ ,‬בלי להקדים‪ ,= :‬הוא לסמן על מהתרה בתרא‪ ,‬ושם יש שינוי‬
‫במספרי העמודים‪ ,‬שהוסיפו ‪ .2‬וכאשר סימננו למקומות בספר ״ארץ חמדה״ במהרי‬
‫ישגה‪ ,‬כתבנו פעמים רבות את שם הפרשה‪ ,‬ולא שם הספר‪ ,‬כדי להקל על המחפש‬
‫במהדורות שעתידות לצאת לאור‪ ,‬ששם יהיה מספור שונה של העמודים[‪ .‬בדרך‬
‫כלל‪ ,‬הלומר בתורה בביאורו המפורסם "התורה והמצוה״‪ ,‬עליו לעיין באותה פרשה‬
‫ב״ארץ חמדה״ שם הוסיף ציצים ופרחים בדרך דרוש‪ ,‬פלפול‪ ,‬או סוד‪ .‬ולכן לא‬
‫רשמנו כאן כל מקבילה‪ .‬אבל לפעמים צייננו כאשר היה פירוש חשוב במיוחד‪ ,‬ובאנו‬
‫להרגיש‪ .‬וכאן ראוי להזכיר שאוסף המאמרים שב״ארץ חמדה״ נתלקטו והועתקו ע״י‬
‫תלמידו‪ ,‬הכותב "וכן שמעתי ממרר הצדיק״ )חיי שרה‪ ,‬פםקא ד״ה ״ואברהם זקן״(‪.‬‬
‫בראשית‬
‫בראשית‬
‫בראשית‬
‫בראשית‬
‫בראשית‬
‫בראשית‬
‫בראשית‬
‫בראשית‬
‫בראשית‬
‫בראשית‬
‫בראשית‬
‫בראשית‬
‫בראשית‬
‫בראשית‬
‫בראשית‬
‫בראשית‬
‫בראשית‬
‫בראשית‬
‫בראשית‬
‫בראשית‬
‫בראשית‬
‫בראשית‬
‫בראשית‬
‫א‪ ,‬א‬
‫א‪ ,‬ב‬
‫א‪ ,‬ה‬
‫א‪ ,‬ו‬
‫א‪ ,‬ט‬
‫א‪ ,‬יא‬
‫א‪ ,‬כו‬
‫א‪ ,‬כט‬
‫ב‪ ,‬א‬
‫ב‪ ,‬ג‬
‫ב‪ ,‬טז‬
‫ב‪ ,‬יז‬
‫ב‪ ,‬יז‬
‫ג‪ ,‬יא‬
‫ד‪ ,‬ג‬
‫ד‪ ,‬ד‬
‫ד‪ ,‬יד‬
‫ה‪ ,‬כד‬
‫ו‪ ,‬א‬
‫ו‪ .‬ב‬
‫ו‪ ,‬ג‬
‫ו‪ ,‬ד‬
‫ו‪ ,‬ה‬
‫כרא אלהים )ולא‪ :‬ברא ה׳(‬
‫והארץ היתה תהו‬
‫יהי אור ויהי אור‬
‫יהי רקיע‬
‫יקוו המים‬
‫תדשא הארץ דשא‬
‫נעשה אדם בצלמנו‬
‫נתתי לכם את כל עשב‬
‫ויכולו השמים והארץ‬
‫ויברך אלהים את יום השביעי‬
‫מכל עץ הגן אכול תאכל‬
‫ביום אכלך ממנו מות תמות‬
‫ומעץ הדעת טוב ורע‬
‫מי הגיד לך כי עירום אתה י‬
‫ויבא קין מפרי האדמה‬
‫והבל הביא‪ ,‬מבכורות צאנו‬
‫הן גרשת אותי היום‬
‫ויתהלך תנוך‬
‫ובנות יולדו להם‬
‫מכל אשר בחרו‬
‫לא ידון רוחי באדם‬
‫הנפילים היו כארץ‪ ,‬רבה רעת‬
‫כי רכה רעת האדם כארץ‬
‫א״תמ כראשית ‪4 ,3‬‬
‫א״חמ בראשית ‪8‬‬
‫א״חמ בראשית ‪9‬‬
‫א״חמ בראשית ‪9‬‬
‫א״חמ בראשית ‪10‬‬
‫א״תמ בראשית ‪10‬‬
‫א״חמ בראשית ‪10‬‬
‫א״חמ בראשית ‪25‬‬
‫א״תמ בראשית ‪25‬‬
‫א״חמ בראשית ‪25‬‬
‫א״חמ בראשית ‪27‬‬
‫א״חמ בראשית ‪27‬‬
‫אי׳חמ בראשית ‪27‬‬
‫א״חמ בראשית ‪21‬‬
‫א׳׳חמ בראשית ‪28‬‬
‫א״חמ כראשית ‪28‬‬
‫א״חמ בראשית ‪29‬‬
‫א׳׳חמ בראשית ‪29‬‬
‫א״חמ בראשית ‪29‬‬
‫א״חמ בראשית ‪29‬‬
‫א״חמ בראשית ‪29‬‬
‫א׳יחמ כראשית ‪29‬‬
‫אר״ש ןב[ כט‬
‫קמד‬
‫בראשית ו‪ ,‬ה‬
‫בראשית ט‪ ,‬יג‬
‫נח ו‪ ,‬ט‬
‫נח ו‪ ,‬יא‬
‫נח ו‪ ,‬יג‬
‫נח ו‪ ,‬מ‬
‫נח ו‪ ,‬ככ‬
‫נח ז‪ ,‬יג‬
‫נח ח‪ ,‬כ‬
‫נח ט‪ ,‬יח‬
‫לך לך‪ .‬יב‪ ,‬א‬
‫לך לך‪ .‬יב‪ ,‬ג‬
‫לך לך‪ .‬יב‪ ,‬ד‬
‫לך לך‪ .‬יב‪ ,‬ד‬
‫לך לך‪ .‬יב‪ ,‬ה‬
‫לך לך‪ .‬יב‪ ,‬ו‬
‫לך לך‪ .‬יב‪ ,‬ח‬
‫לך לך‪ .‬יב‪ ,‬ט‬
‫לך לך‪ .‬יב‪ ,‬יא‬
‫לך לך‪ .‬יב‪ .‬יב‬
‫לך לך‪ .‬יב‪ ,‬יג‬
‫לך לך‪ .‬יב‪ ,‬יג‬
‫לך לך‪ .‬יד‪ ,‬ככ‬
‫וירא יח‪ ,‬ג‪-‬ד‬
‫וירא‪ .‬יח‪ ,‬א‬
‫וירא‪ .‬יח‪ ,‬ג‬
‫וירא‪ .‬יח‪ ,‬יט‬
‫וירא‪ .‬יח‪ ,‬כג‬
‫וירא‪ .‬יח‪ ,‬כח‬
‫וירא‪ .‬יט‪ ,‬ח‬
‫וירא‪ .‬יט‪ .‬כג‬
‫וירא‪ .‬כב‪ ,‬א‬
‫וירא‪ .‬פרק כב‬
‫וירא‪ .‬כב‪ ,‬יג‬
‫חיי‪ .‬כג‪ ,‬ב‬
‫חיי‪ .‬כג‪ ,‬ג‬
‫חיי‪ .‬כג‪ ,‬ו‬
‫חיי‪ .‬כד‪ ,‬ב‬
‫חיי‪ .‬כד‪ ,‬ג‬
‫חיי‪ .‬כד‪ ,‬ה‬
‫חיי‪ .‬כד‪ ,‬נח‬
‫אוצרות‬
‫המלבי״ס‬
‫רבה רעת האדם בארץ‬
‫מראה הקשת‬
‫אלה תולדות נח‬
‫וירא אלהים את הארץ‪ ,‬נשחתה‬
‫קץ כל בשר‬
‫כל אשר בארץ יגרע‬
‫צוה אותו אלהים‪ ,‬ויאמר יהר״ה‬
‫בעצם היום הזה ]במסורה[‬
‫ויקח מכל הבהמה ומכל העוף‬
‫ויהיו בני נח היוצאים מן החכה‬
‫אל הארץ אשר אראך‬
‫ומקללך אאר‬
‫ואברם כן ע׳׳ה שנה‬
‫וילך אכרם כאשר דבר אליו ה׳‬
‫ואח הנפש אשר עשו בחרן‬
‫עד מקום שכם ]עיין רש״ין‬
‫ויעתק משם ההרה‬
‫הלוך ונסוע הנגבה‬
‫הנה נא ידעתי‬
‫כאשר יראו אותך המצרים‬
‫אחותי אח ]לשון גירושין[‬
‫למען ייטב לי בעבורך‬
‫הרימותי ירי‬
‫למה זה צחקה‪ ,‬למועד אשוב‬
‫לבקר אח החולה‬
‫אל נא תעבור מעל עברך‬
‫למען הביא ה׳ על אברהם‬
‫נ׳ צדיקים בתוך העיר‬
‫אולי יחסרון חמשים הצדיקים‬
‫]השוואת חטאו לפלגש בגבעה[‬
‫השמש יצא ]תרגום יונתן(‬
‫]התנצתות יצחק וישמעאל[‬
‫]ענץ עקדת יצחק[‬
‫לעולה חחת בנו‬
‫ותמת שרה בקרית ארבע‬
‫ויבא אברהם לספוד לשרה וכו׳‬
‫נשיא אלהים אתה‬
‫שים נא ידך תחת ירכי‬
‫מבנות הכנעני‬
‫ללכת אתרי אל הארץ הואת‬
‫ימים או עשור‬
‫גדולי ישראל‬
‫א״חמ בראשית ‪31--0‬נ‬
‫יחוקאל א‪ ,‬כת‬
‫א׳־חמ נח ‪39‬‬
‫א״חמ נח ‪39‬‬
‫א׳׳חמ נח ‪39‬‬
‫א״חמ נח ‪39‬‬
‫א״חמ נח ‪40‬‬
‫א״חמ נח ‪42‬‬
‫א״חמ נח ‪43‬‬
‫א׳־חמ נח ‪43‬‬
‫א״חמ לך לך ‪55‬‬
‫א״חמ לך לך ‪56‬‬
‫א״חמ לך לך ‪57‬‬
‫א״חמ לן לך ‪57‬‬
‫א״חמ לך לך ‪57‬‬
‫א״חמ לך לך ‪57-58‬‬
‫א״חמ לך לך ‪58‬‬
‫א׳יחמ לך לך ‪58‬‬
‫א״חמ לך לך ‪58‬‬
‫א׳׳חמ לך לך ‪59‬‬
‫א״חמ ‪ 59‬דייה למען ייטב לך‬
‫א״חמ לך לך ‪59‬‬
‫אר״ש ]אן יז‬
‫י‬
‫א״חמ וירא ‪63‬‬
‫א׳׳חמ וירא ‪62‬‬
‫א״חמ וירא ‪62‬‬
‫א״חמ וירא ‪63‬‬
‫אר״ע ]ז[ קיג‬
‫א״חמ וירא ‪63‬‬
‫שופטים יט‪ ,‬כב‬
‫א״תמ וירא ‪63‬‬
‫א״חמ וירא ‪64‬‬
‫א״חמ וירא ‪65‬‬
‫אר״ש ]ב! מא‬
‫א״חמ חיי שרה ‪80‬‬
‫א״חמ חיי שרה ‪80‬‬
‫א״חמ חיי שרה ‪80‬‬
‫א״חמ חיי שרה ‪84‬‬
‫א״חמ חיי שרה ‪85‬‬
‫אי־תמ תיי שרה ‪85‬‬
‫א״חמ חיי שרה ‪88‬‬
‫מפתחות ל״ארץ חמדה״ "ארצות שלום״‬
‫תולדות כה‪ ,‬יט‬
‫תולדות כה‪ ,‬כ‬
‫תולדות כה‪ ,‬בא‬
‫תולדות בז‪ ,‬א‬
‫תולדות כד‪ ,‬לו‬
‫ויצא‪ .‬כח‪ ,‬יא‬
‫וישלח לב‪ ,‬ג‬
‫וישלח לב‪ ,‬ר‬
‫וישלח לב‪ ,‬ח‬
‫וישלח‪ .‬לב‪ ,‬ג‬
‫וישלח‪ .‬לב‪ ,‬ג‬
‫וישלח‪ .‬לב‪ ,‬יב‬
‫וישלח‪ .‬לב‪ ,‬יד‬
‫וישלח‪ .‬לב‪ ,‬מ‬
‫וישלח‪ .‬לה‪ ,‬בב‬
‫וישב לח‪ ,‬כו‬
‫וישב‪ .‬לז‪ ,‬א‬
‫מקץ‪ .‬מא‬
‫מהד מא א‬
‫מקץ‪ .‬מא‪ ,‬יג‬
‫מקץ‪ .‬מב‪ ,‬ט‬
‫מקץ‪ .‬מב‪ ,‬יא‬
‫מקץ‪ .‬מב‪ ,‬לו‬
‫ויגש‪ .‬מו‪ ,‬ל‬
‫ריגש‪ .‬מז‪ ,‬ט‬
‫ויגש‪ .‬מז‪ ,‬טו‬
‫ויחי‪ .‬מז‪ ,‬כח‬
‫ויחי‪ .‬מז‪ ,‬כט‬
‫ויחי‪ .‬מת‪ ,‬יט‬
‫ויחי‪ .‬מט‪ ,‬א‬
‫ויחי‪ .‬מט‪ ,‬ג‬
‫ויחי‪ .‬מט‪ ,‬ו‬
‫ויחי‪ .‬נ‪ ,‬טו‬
‫שמות א‪ ,‬ה‬
‫שמוח א‪ ,‬ז‬
‫שמות א‪ ,‬ז‬
‫שמות א‪ ,‬ח‬
‫שמות א‪ ,‬י‬
‫שמות א‪ ,‬י‬
‫שמות א‪ ,‬יא‬
‫שמות א‪ ,‬יג‬
‫קמה‬
‫א״חמ ויצא ‪93‬‬
‫ויקח מאבני המקום‬
‫והיה המחנה הנשאר לפליטה‬
‫עדר עדר לבדו‬
‫א״חמ וישלח ‪98‬‬
‫א״חמ וישלח ‪99‬‬
‫א״חמ וישב ‪107‬‬
‫א״חמ וישב ‪103‬‬
‫בארץ מגורי אביו‬
‫נתבאר ג״כ בדברים לג‪ ,‬יג‪,.,‬‬
‫לא היו עבדיך מרגלים ]ולא ״אין עבדיך״[ ‪ . . .‬א״חמ שלח סוף ר״ה ויתורו‬
‫יוסף איננו ושמעון איננו ‪. . .‬‬
‫‪/‬‬
‫שים נא ירך חחת י ר כ י ‪. . . . .‬‬
‫‪ , ,‬א״חמ חיי שרה‪ ,‬לפני ד׳יה שים נא ידך‬
‫ישעיה יא‪ ,‬יכ )מלים(‬
‫יוצאי ירך יעקב ע׳ נפש‪, .‬‬
‫פרו וישרצו וכו׳‬
‫ותמלא הארץ אוחם‬
‫ריקם מלך חדש על מצרים‬
‫ונוסף גם הוא ]ה׳[ על שונאינו ‪. .‬‬
‫ונלחם בנו ועלה מן הארץ ‪.‬‬
‫את״מ שמות ‪ ;4‬אר״ש נ ח עא‬
‫א״חמ שמות ‪4‬‬
‫א״חמ שמות ‪5‬‬
‫א׳׳חמ שמות ‪5‬‬
‫אוצרות‬
‫ממו‬
‫טז‬
‫יז‬
‫ג‬
‫יב‬
‫יד‬
‫כ‬
‫יב‬
‫י‬
‫י‬
‫שמות‬
‫שמות‬
‫שמות‬
‫שמוח‬
‫שמות‬
‫שמות‬
‫שמות‬
‫שמות‬
‫שמות‬
‫א‪,‬‬
‫א‪,‬‬
‫ב‪,‬‬
‫ב‪,‬‬
‫ב‪,‬‬
‫ג‪,‬‬
‫ג‪,‬‬
‫ד‪.‬‬
‫ד‪,‬‬
‫שמוח‬
‫שמות‬
‫שמות‬
‫שמות‬
‫שמות‬
‫שמות‬
‫שמות‬
‫שמות‬
‫שמות‬
‫שמות‬
‫שמות‬
‫ה‪ .‬ב‬
‫ז‪ ,‬ט‬
‫י‪ ,‬ט‬
‫י‪ ,‬טז‬
‫י‪ ,‬כה‬
‫יב‪ ,‬ד‬
‫יב‪ ,‬לה‬
‫יד‪ ,‬כז‬
‫טז‬
‫טז‪ ,‬ד‬
‫יח‪ ,‬טו‪-‬יט‬
‫שמות‬
‫שמות‬
‫שמות‬
‫שמות‬
‫שמות‬
‫שמות‬
‫שמות‬
‫שמות‬
‫שמות‬
‫שמות‬
‫יח‪ ,‬ככ‬
‫יט‪ ,‬ג‬
‫יט‪ ,‬ה‬
‫כד‪ ,‬ו‬
‫כה‪ ,‬ב‬
‫כה‪ ,‬ט‬
‫ל‪ ,‬יב‬
‫לא‪ ,‬ג‬
‫לא‪ ,‬יג‬
‫לה‪ ,‬ככ‬
‫שמות לה‪ ,‬כה‬
‫שמות‬
‫ויקרא‬
‫ויקרא‬
‫ויקרא‬
‫ויקרא‬
‫ויקרא‬
‫לה‪ ,‬כט‬
‫יח‪ ,‬ו‬
‫יט‪ ,‬ג‬
‫יט‪ ,‬ג‪-‬ד‬
‫יט‪ ,‬ו‬
‫כ‪ ,‬ב‬
‫המלבי״פ‬
‫גדולי ישראל‬
‫כאשר דבר אליהן מלך מצרים‬
‫א״חמ שמות ל‬
‫מי שמך לאיש שר ושופט‬
‫א״חמ שמות ‪9‬‬
‫=א״חמ ויקרא ‪65‬‬
‫לא איש דברים אנכי‬
‫לא איש דברים אנכי‪ ,‬גם מתמול ‪= . . . .‬א״יחמ לקוטים סוף ויקרא‪ ,65 ,‬ד״ה‬
‫דרך ג׳‬
‫א״חמ וארא ‪16‬‬
‫לא ידעתי את יהו״ה‬
‫׳חמ תחלת פ׳ וארא‪ ,‬ד״ה והנה פרעה‬
‫א״חמ בא ‪20‬‬
‫א״חמ בשלח ‪24‬‬
‫אר״ש ]ח[‬
‫לפנות בקר לאיתנו‪ ,‬לתנאו‬
‫]פרשת מן במדכר[‬
‫לדרוש אלהים‪ ,‬ושפטתי ]היפוך הסדר[ ‪.‬‬
‫סוף ד״ה רב חסדא‬
‫נעשה ונשמע‬
‫כל איש אשר ירכנו לבו‬
‫ככל שאני מראה אותך‬
‫‪= .‬א״חמ לקוטים סוף ויקרא‪58 ,‬‬
‫א״חמ‪ ,‬סוף דרוש לחג שבועות‪ ,‬סוף ספר במדבר‬
‫אר׳׳ש ]ב! לה‬
‫אר״ש ןג‪ 1‬םג‬
‫שבתותי תשמות )עוה״ב(‬
‫ויבאו האנשים על הנשים כל נדיב‬
‫וכל איש אשר נמצא אתו‬
‫וכל אשה חכמת לב בידיה טוו‬
‫ויהי זהב החנופה וכו׳‬
‫א ״חמ בראשית ‪ 26‬לפני ד״ה וייצר‬
‫א״חמ ויקהל ‪ 69‬שמוח לה‪ ,‬כג‬
‫א״חמ ויקהל ‪69‬‬
‫‪ ,‬א״חמ ויקהל ‪ 70‬שמות לח‪ ,‬כד‬
‫א״חמ פקודי ‪4‬ל‬
‫אמו ואביו תיראו ואח שבחוחי‬
‫א״חמ קדשים ‪13‬‬
‫והנותר עד יום שלישי‬
‫אשר יתן מזרעו למולך‬
‫א״חמ קדשים ‪13‬‬
‫א״חמ קדשים ‪13‬‬
‫מפתחות ל״אדץ חמדה״ ״ארצות שלום״‬
‫קמז‬
‫ויקרא כה‪ ,‬יט‬
‫ויקרא כו‬
‫ויקרא כו‪ ,‬יד־כו‬
‫ויקרא כו‬
‫ויקרא כו‪ ,‬מב‬
‫במדבר א‪ ,‬ר‬
‫במדבר יא‪ ,‬ר‬
‫במדבר יא‪ ,‬יא‬
‫במדבר יא‪ ,‬יב‬
‫כמדבר יא‪ ,‬טז‬
‫במדבר יא‪ ,‬כא‬
‫במדבר יא‪ ,‬כ ט‬
‫במדבר יכ‪ ,‬א‬
‫במדבר יב‪ ,‬יג‬
‫במדבר יג‬
‫כמדבר יג‪ ,‬ב‬
‫כמרבד יג‪ ,‬ב‬
‫במדבר יג‪ ,‬יח‬
‫כמדבר יג‪ ,‬כ‬
‫כמדבר‬
‫כמדבר‬
‫במדבר‬
‫כמדבר‬
‫כמדבר‬
‫כמדבר‬
‫במדבר‬
‫במדבר‬
‫במדבר‬
‫כמדבר‬
‫כמדבר‬
‫כמדבר‬
‫דברים‬
‫דברים‬
‫דברים‬
‫דברים‬
‫דברים‬
‫דברים‬
‫דברים‬
‫דברים‬
‫דברים‬
‫יד‪ ,‬כח‬
‫יד‪ ,‬לד‬
‫טז‪ ,‬ט‬
‫כ‪ ,‬כח‬
‫ככ‪ ,‬ג‬
‫בב‪ ,‬ח‬
‫כב‪ ,‬ח‬
‫כג‪ ,‬י‬
‫כד‪ ,‬ב‬
‫כה‪ ,‬יב‬
‫לכ‪ ,‬טז‬
‫לג‪ ,‬ב‬
‫א‪ ,‬י‬
‫ה‪ ,‬א‬
‫ו‪ ,‬ה‬
‫ו‪ ,‬כר‬
‫ז‪ ,‬ט‬
‫ז‪ ,‬טו‬
‫ז‪ ,‬טז‬
‫ז‪ ,‬טו‬
‫ז‪ ,‬יד‬
‫]ההבדל לתוכחה של דברים[‬
‫אר״ש ןז[ קיח‬
‫אר״ש ]ח[ קלא‪ ,‬קלב‬
‫‪ .‬אר״ש ]ח[ קלד‪-‬קלח‬
‫ומי יתן כל עם ה׳ נביאים‬
‫‪ -‬א ״ ח מ דברים ‪4‬י‪1‬‬
‫׳חמ שלח ‪ ,10‬בלק ‪23‬‬
‫השמנה היא אם רזה‬
‫לינו פה הלילה וכו׳‬
‫א״חמ שלח ‪ 13‬במדבר מ‪ ,‬כ‬
‫א״חמ בלק ‪24‬‬
‫גדרות צאן נבנה למקננו פה‬
‫א׳׳חמ מטות ‪29‬‬
‫הרבה אתכם ככוכבי השמים‬
‫ה׳ כדה עמנו בריח בתודב‬
‫אר״ש ]ר[ עא‬
‫‪] , . .‬נדפס באח ״מ סוף ם׳ במדבר ‪(32‬‬
‫א׳׳חמ ואחחנן ‪5‬‬
‫אר׳יש ]סוף ט[‬
‫אר״ש ןז( קכב‬
‫לא תחום עינך עליהם‬
‫ברוך חהיה מכל העמים וכו־‬
‫א״חמ עקב ‪16‬‬
‫א״חמ עקב ‪16‬‬
‫לחיוחנו כהיום הזה‬
‫קמח‬
‫דברים כא‪ ,‬י‬
‫דברים כת‬
‫דברים כח‬
‫דברים ל‪ ,‬א‬
‫דברים ל‪ ,‬יט‬
‫דברים לא‪ ,‬כח‬
‫דברים לב‪ ,‬ו‬
‫דברים לד‪ ,‬ה‬
‫יהושע א‬
‫יהושע א‪ ,‬ז‪-‬ח‬
‫שמו״א ב‪ ,‬ב‪-‬י‬
‫שמו״א יז‪ ,‬כה‪-‬כו‬
‫שמו״א כא‪ ,‬ד‬
‫שמו״א כד‪ ,‬י‪-‬יט‬
‫שמו״ב ו‪ ,‬ב־ח‬
‫שמו״ ב ו‪ ,‬טז‬
‫שמו״ב ו‪ ,‬טז‬
‫שמו״ב טו‪ ,‬יז‬
‫מל״א ב‪ ,‬יג‬
‫מל״א ב‪ ,‬טז‬
‫מל״ א ג‪ ,‬יא‬
‫מל״ א ה‪ ,‬יד‬
‫מל״א י‪ ,‬ו‬
‫מל״ א יז‪ ,‬א‬
‫מל״א יט‪ ,‬יא‪-‬יב‬
‫מל״ב כ‪ ,‬ט‬
‫מל״ב ד‪ ,‬א‬
‫מל״ב ד‪ ,‬יג‬
‫מל״ב ה‪ ,‬ג‬
‫מל״ב ה‪ ,‬טז‬
‫ישעיה ג‪ ,‬ח‬
‫ישעיה כז‪ ,‬ר‬
‫ישעיה כז‪ ,‬ו‬
‫ישעיה מ‪ ,‬כו‬
‫ישעיה מ‪ ,‬כז‬
‫ישעיה מב‪ ,‬יד‬
‫ישעיה מה‪ ,‬טז‬
‫ישעיה מח‪ ,‬א‬
‫ישעיה נ‪ ,‬ד‬
‫ישעיה נ‪ ,‬ד‬
‫אוצרות‬
‫המלכי״ס‬
‫גדולי ישראל‬
‫למלחמה על אויביך ]יצה״ר[‬
‫א״חמ תצא ‪30‬‬
‫]ההבדל לתוכחה של בחוקותי[‬
‫והשבות אל לבבך‪ ,‬הדיחך‬
‫השמים והארץ‪ ,‬ובחרת בחיים‬
‫ואעירה השמים והארץ‬
‫אר״ש ]ז[ קיח‬
‫אר׳׳ש ]ט[ קמט‬
‫א״חמ תצא ‪31‬‬
‫אר״ש ]סוף ט[‬
‫נתבאר בהפטרה לפ׳ וזאת הברכה‬
‫]כל העניןן‬
‫חמשה‬
‫]ביאור‬
‫כיאור‬
‫ומיכל‬
‫א״חמ כראשית ‪5‬‬
‫א״חמ כשלת ‪26‬‬
‫לחם חנה ]דוד ואתימלך[‬
‫א״חמ סוף פ׳ שופטים‬
‫הפסוקים!‬
‫ענין טעוחו של דוד בעוזא )עיין ביאורו על דהי״א טר‪ ,‬כ(‬
‫ א ״ ח מ לקוטים בסוף ויקרא ‪63‬‬‫נשקפה בעד החלון‬
‫ויבא אדוניהו וכו׳ בח שבע‬
‫ועחה שאלה אחח אנכי שואל‬
‫)שלמה( שאל מה אתן לך‬
‫‪ - , ,‬א ״ ח מ לקוטים בסוף ויקרא ‪62‬‬
‫ א ״ ת מ ויקרא ‪62‬‬‫אר״ש ]א! כה‪-‬כו‬
‫ א ״ ח מ לקוטים בסוף ויקרא ‪63‬‬‫מלכת שבא‪ ,‬על דבריך ועל חכמתך ‪, ,‬‬
‫א ״חמ תחלת פ׳ בא‪ ,‬ד״ה ויאמר פרעה‬
‫]אליהו‪ !:‬כי אם לפי דברי‬
‫יחזקאל א‪ ,‬ר‬
‫מראה אליהו בהר חורב‬
‫מל׳׳א יט‪ ,‬טז‬
‫פי שנים ברוחך אלי‬
‫א״חמ וירא ‪66‬‬
‫כי עבדך היה ירא אח ה׳‬
‫)אלישע( חי ה׳ וכו׳‬
‫למרות עיני כבודו‬
‫חמה אין לי וכו׳‬
‫הבאים ישרש יעקב וכו׳‬
‫שאו מרום צעיבס‬
‫למה תאמר יעקב וכו׳‬
‫החשיחי מעולם אחריש וכו׳‬
‫כושו וגם נכלמו‬
‫הנשבעים בשם ה׳‬
‫אר״ש ]א[ יח‪-‬יט‬
‫זכריה ב‪ ,‬יכ‬
‫א״חמ משפטים ‪57‬‬
‫א״חמ שמות ‪13‬‬
‫א״חמ כראשית ‪ :4‬אר״ש ]תתילת ט[‬
‫אר״ש ]סוף ז[‬
‫אח״מ משפטים ‪57‬‬
‫א״חמ יתרו ‪28‬‬
‫‪-‬א׳׳חמ ויקרא ‪79‬‬
‫לדעת לעות )מעת לעח(‪ ,‬כבקר בבקר ‪= . .‬א״חמ לקוטים סוף ויקרא ‪ 65‬ד״ה‬
‫דרך ר׳‬
‫מפתחות ל״ארץ חמדה״ "ארצות שלום״‬
‫ישעיה נג‪ ,‬ד‬
‫ישעיה נו‪ ,‬י‬
‫ישעיה נח‪ ,‬יג‬
‫ישעיה סה‪ ,‬כ‬
‫ישעיה סו‪ ,‬א‬
‫ירמיה ג‪ ,‬טז‬
‫ירמיה ז‪ ,‬ד‬
‫ירמיה ט‪ ,‬כג‬
‫ירמיה יד‪ ,‬יט‬
‫ירמיה כא‪ ,‬ה‬
‫ירמיה לא‪ ,‬לב־לג‬
‫ירמיה לב‪ ,‬ז‬
‫ירמיה לב‪ ,‬ח‬
‫יחזקאל ד‪ ,‬ה‬
‫יחזקאל טז‪ ,‬ג‬
‫יחזקאל טז‪ ,‬לד‬
‫‪1‬‬
‫י‬
‫יחזקאל לג‪ ,‬יח‬
‫יחזקאל לז‪ ,‬יד‬
‫יחזקאל לז‪ ,‬בו‬
‫הושע ב‪ ,‬א‬
‫עמום ב‪ ,‬ו‬
‫עמוס ג‪ ,‬ב‬
‫מיכה ו‪ ,‬ה‬
‫עובדיה א‪ ,‬א‬
‫זכריה יד‪ ,‬ח‬
‫מלאכי א‪ ,‬ב‬
‫מלאכי ג‪ ,‬ו‬
‫מלאכי ג‪ ,‬טז‬
‫תהלים א‪ ,‬ד‬
‫תהלים ח‪ ,‬ר‬
‫תהלים י‪ ,‬א‬
‫תהלים יד‪ ,‬א‬
‫תהלים טז‪ ,‬ב‪-‬ד‬
‫תחלים פרק יט‬
‫אכן חליינו הוא נשא‬
‫‪ .‬א״חמ‪ ,‬עקב ד״ה והסיר )פםקא ראשונה(‬
‫כלבים אלמים‪ ,‬הוזים שוכבים ‪. . .‬‬
‫א״המ חיי שרה‪ ,‬לעת ערב‪ ,‬דרך ב‬
‫השמים כסאי‬
‫לא יאמרו עוד ארון ברית ה׳‬
‫א״חמ קרח ‪17‬‬
‫תורתי בקרבם‪ ,‬כולם ידעו‬
‫יחזקאל טז‪ ,‬ס‬
‫מכורתיך ומולדתיך מארץ הכנעני‬
‫בתתך אתנן‬
‫]עצמות יבשות[‪ .‬דברתי ועשיתי‬
‫ונתתי את מקדשי בתוכם‬
‫מספר בני ישראל‬
‫ועל ארבעה לא אשיבנה‬
‫אתם בני יעקב לא כליתם‬
‫לא כן הרשעים כ׳׳א כמוץ‬
‫להשבית אויב ומתנקם וכו׳‬
‫למה ה׳ חעמוד ברחוק וכו׳‬
‫=א׳יחמ דברים ‪175‬‬
‫=א״חמ דברים ‪175‬‬
‫=א״חמ דברים ‪175‬‬
‫]ביאור הפרק[‪. .‬א״חמ יחדו‪ ,‬קונטרס מעלוח ההורה‪ 32 ,‬ד״ה האלהוח מחגלה‬
‫לנו‬
‫תהלים יט‪ ,‬ב‬
‫תהלים יט‪ ,‬ח ־ י‬
‫בשמרם עקב רב‬
‫תהלים‪ ,‬פרק כד‬
‫תהלים כד‪ ,‬ז‬
‫תחלים כה‪ ,‬ז‬
‫קמט‬
‫קג‬
‫תהלים‬
‫תהלים‬
‫תהלים‬
‫תהלים‬
‫אוצרות‬
‫כה‪,‬‬
‫כח‪,‬‬
‫לט‪,‬‬
‫לט‪,‬‬
‫יד‬
‫ג‬
‫ה‬
‫יג‬
‫תהלים מה‪ ,‬יא‬
‫תהלים מח‪ ,‬ג‬
‫תהלים מט‪ ,‬יג‬
‫תהלים ס‪ ,‬י‬
‫תחלים םא‪ ,‬ה‬
‫תהליס עח‪ ,‬ס‬
‫תהלים פז‪ ,‬ג‬
‫תהלים קב‪ ,‬כז‬
‫תהלים קג‬
‫תהליס קלט‪ ,‬יב‬
‫משלי יז‪ ,‬טז‬
‫משלי לא‪ ,‬י‬
‫איוב‪ ,‬פרק ד‬
‫איוב ו‪ ,‬יא‬
‫איוב ט‪ ,‬כא‬
‫איוב יט‪ ,‬בה‬
‫רות א‪ ,‬א‬
‫רוח א‪ ,‬ב‬
‫רות ב‪ ,‬ה‬
‫אםחר ג‪ ,‬ו‬
‫קהלת ג‪ ,‬יד‬
‫קהלח ד‪ ,‬ב‬
‫קהלת ד‪ ,‬ח‬
‫קהלת ו‪ ,‬א‬
‫קהלת ז‪ ,‬א‬
‫קהלת ז‪ ,‬א‬
‫קהלת ח‪ ,‬א‬
‫קהלת ת‪ ,‬א‪-‬יד‬
‫קהלת י‪ ,‬א‬
‫עזרא ג‪ ,‬יב‬
‫עזרא ד‪ ,‬ג‬
‫דהי״ב כד‪ ,‬ג‬
‫המלבי״ם‬
‫גדולי ישראל‬
‫א״חמ חחילח פ׳ קרח ‪ 16‬ד״ה ומה שלקח‬
‫=א״חמ דברים‬
‫רשעים‬
‫=א״חמ דברים‬
‫תושב וכוי ‪= . .‬א״חמ ליקוטים סוף ויקרא ‪ 69‬אמר רבה‬
‫קרח‬
‫‪176‬‬
‫‪176‬‬
‫ב״ב‬
‫סוד ה׳ לידאיך‬
‫אל חמשכני עם‬
‫הודיעני ה׳ קצי‬
‫גר אנכי כארץ‪,‬‬
‫חנה‬
‫א״חמ לך לך ‪54‬‬
‫שמעי בח וראי והט אזנך וכו׳‬
‫=א׳׳תמ לקוטים סוף ויקרא ‪ 61‬ד״ה כי סליק ר׳ אבא‬
‫משוש כל הארץ‬
‫אר״ש ]סוף ד[‬
‫נמשל כבהמות נדמו‬
‫=א״חמ ויקרא ‪ ,79‬א״חמ עקב ‪14‬‬
‫מואב סיר רחצי‪ ,‬אשליך נעלי‬
‫אר׳׳ש ]ה[ פה‬
‫אגורה באהלך עולמים‬
‫אר׳׳ש ]ג[ נט‬
‫אהל שכן באדם‬
‫אר״ש ] ‪ p‬עג‬
‫נכבדות מדובר בך‬
‫אר״ש ]ה[ פו‬
‫וכולם כבגד יבלו‬
‫אר׳׳ש ‪ pj‬קכג‬
‫כרכי נפשי וכר‬
‫א״חמ בא‪ ,‬ד״ה ויהי חשך‬
‫חשך לא יחשיך ממך‬
‫אר״ש ]א[ יט‬
‫מתיר ביד כסיל‬
‫=א״חמ דברים ‪177‬‬
‫אשח חיל מי ימצא וכו׳‬
‫אר״ש ]סוף ון‬
‫]כיאור הענין[‬
‫אר״ש ]ה[ פו‬
‫ומה קצי כי אאריך‬
‫=א״חמ דכרים ‪176‬‬
‫חם אני לא אדע וכו׳‬
‫אר״ש ]ה[ פה‬
‫ואני ידעחי גואלי חי‬
‫א״חמ סוף במדבר‬
‫ויהי בימי שפוט השופטים‪ ,‬ויהי‬
‫> אר״ש ]ז[ קיא‪ ,‬קכא‬
‫אל תקראן לי נעמי‬
‫א״חמ סוף במדבר‬
‫למי הנערה הזאת?‬
‫=א״תמ ויקרא ‪78‬‬
‫ויכו בעיניו לשלות יד וכו׳‬
‫=א״חמ דברים ‪178‬‬
‫כל אשר יעשה‪ ,‬הוא יהיה לעולם‬
‫=א׳׳חמ דברים ‪179 ,178‬‬
‫ושבח אני את המתים‬
‫=א״חמ דברים ‪179‬‬
‫יש אחד ואין שני‬
‫=א״חמ דברים ‪179‬‬
‫יש רעה‪ ,‬ראיתי תחת השמש‬
‫א״חמ ראה ‪26‬‬
‫טוב שם משמן טוב‬
‫א״חמ חחילת במדבר‪ ,‬ר״ה המדרש צדקתך‬
‫טוב יום המות מיום הולדו‬
‫אר״ש ]תתילת ו[‬
‫ומי יודע פשר רבר‬
‫=א״חמ דברים ‪180-182‬‬
‫]ביאור כמעט כל הפרק[‬
‫=א״חמ דברים ‪182‬‬
‫זבוכי מות יבאיש יביע‬
‫אר״ש ]ב[ לז‬
‫ורבים בחרועה כשמחה‬
‫אר״ש ] ‪ p‬לה‬
‫לא לכם ולנו לכנוח‬
‫דהי׳׳א ה‪ ,‬ל‬
‫כיצד הותר ליהוידע כהן גדול כ׳ נשים?‬
‫מפתחות ל״ארץ חמדה״ ״ארצות שלום״‬
‫קנא‬
‫]ה[ להלן רשימה תלקית מהספרים שהמלבי״ם מזכיר בביאוריו לנביאים וכתובים‪ ,‬אשר‬
‫כמה דברים למד מדבריהם‬
‫ברור הדבר שהגאון הגדול המלבי׳ים קרא בספרים רבים לפני שנגש לבאר מקראות‬
‫קודש‪ .‬אבל כדרכו של הרמב״ם‪ ,‬על פי רוב הוא איננו מזכיר אותם בשמותיהם‪ ,‬כדי‬
‫לא להאריך בביאוריו‪ .‬אמנם פה ושם המלבי״ם רושם בקצרה במה מהם‪ ,‬והדבר‬
‫חשוב למי שמעוניין לרעת מניין שאב דבריו‪ ,‬והיכן אפשר למצוא הרחבה אל מה‬
‫שהמלבי״ם כתב רק בקיצור‪ .‬גם מה שנביא ברשימתנו זאת חשוב כדי לרעת את מי‬
‫הוא החשיב‪ .‬כדי להכין רשימה זו השתמשנו בתכנת מחשב‪ ,‬בה יש כל דברי המלבי״ם‬
‫לנביאים וכתובים )ולא לתורה‪ ,‬לבן רשימה דלהלן אין בה אזכורים מפירושו לתורה(‪.‬‬
‫מה שהבאנו ״סתם״ הוא בביאור ״הענין״‪ .‬וכאשר כיוונו לדברים שבביאור ״מלים״‪,‬‬
‫שמנו הדברים בסוגר מרובע ]־[ למען הזיהוי‪ .‬בסוף הלקט הבאנו גם שלשה מחכמי אוה״ע‪.‬‬
‫ראש לכל הרבנים שהמלבי״ם מביא מדבריהם הרי הוא השר הגדול ר׳ יצחק אברבנאל )תמיד בראשי‬
‫תיבות‪ :‬רי״א(‪ .‬הוא מובא עשרים פעמים !וצור‪ :‬הושע א‪ ,‬ב[‪.‬‬
‫ר״א אכן עזרא מובא חמש פעמים‪ :‬ישעיה סג‪ ,‬א; תהלים קיג‪ ,‬א; דניאל ב‪ ,‬לא‪ :‬נחמיה א‪ ,‬ו ]ישעיה א‪ ,‬ז[‬
‫רלכ״ג מובא שנים עשרה פעמים‪ ,‬כמו דהי״ב לב‪ ,‬כד‪ :‬איוב‪ ,‬פתיחה לפני פרק יב‪ :‬וכן יכ‪ ,‬יג )וכן‬
‫שמות לד‪ ,‬ח(‬
‫ר״י אלבו‪ ,‬םפר העקרים‪ .‬מובא ארבעה עשר פעמים‪ ,‬כמו ישעיה ו‪ ,‬ה )מלים(‪.‬־ ו ק איוב‪ ,‬פתיחה‬
‫לפני פרק ג ]ובנוסף‪ :‬ישעיה ו‪ ,‬ה איוב ה‪ ,‬יא[‬
‫מאוד עיניים‪ ,‬ר׳ עזריה מן האדומים ‪ -‬ישעיה כד‪ ,‬כ‬
‫אפודי מובא בשופטים יד‪ .‬יא; וכן שמו״ב יג‪ ,‬לט‬
‫ברלין‪ ,‬הגר״ח‪ ,‬שאלה ששאל — דהי״א ו‪ ,‬מד‬
‫;‬
‫• •‬
‫•‬
‫פפנהיים‪ ,‬ר׳ שלמה )רש״ף‪ ,‬מחבר ספר חקרי שרשי לשון הקודש ״יריעות שלמה״( כראשית א‪ ,‬א;‬
‫ויקרא א‪ ,‬פםקא ג‪ :‬ויקרא י׳‪ ,‬שמיני‪ ,‬פסקא כת‪ :‬ויקרא יג‪ ,‬תזריע‪ ,‬ס״ק עת‪ :‬קדושים פסקאות נב‪,‬‬
‫עא‪ :‬ישעיה ד‪ ,‬ג )מלים(‪ :‬ה‪ ,‬ו )מלים(; וכן ז‪ ,‬ו )מלים(; יב‪ ,‬ד )מלים(; וכן כא‪ ,‬יב )מלים( יז‪ ,‬ו‪:‬‬
‫וכן כא‪ ,‬יב )מלים(; וכן איוב ב‪ ,‬ב‬
‫• • •‬
‫ר׳ נפחלי הירץ ויזל )מחבר ״גן נעול״‪ ,‬״יין לבנון״‪ ,‬וכן ״ספר המדות״( מובא ע״י המלבי׳׳ם שבע‬
‫פעמים‪ :‬בסוף הקדמתו לישעיה‪ ,‬וכן שם א‪ ,‬כו )מלים(‪ :‬וכן יז‪ ,‬יד )מלים‪ ,‬ושם כוחב‪ :‬רנה״ו(; משלי‬
‫א‪ ,‬א )מלים( שם הזכיר שלש מובאות ממנו וכשם ספרו ״הגן״ )כלל א‪ ,‬כלל י‪ ,‬כלל יא(‪ :‬ועוד‬
‫במשלי ג‪ ,‬כז )כיאור ענין(‪.‬‬
‫ויש שהמלבי״ם הביא רעיון שלם מהספר הנ״ל ולא הזכיר אח שמו כמו ויקרא‪ ,‬שמיני‪ ,‬יא פםקא עג‪:‬‬
‫ישעיה פרק ס פסוק ככ‪ :‬וכן פרק סג‪ ,‬יד; וכן על ירמיה ח‪ ,‬ט‪ :‬וכן על תהלים נא‪ ,‬יט‬
‫קנכ‬
‫אוצרות‬
‫המלבי״ם‬
‫גדולי ישראל‬
‫ולהלן מחכמי אוה״ע‪:‬‬
‫אפלטון‪ ,‬תהלים קמח‪ ,‬א; איוב לא‪ ,‬לח ]ושוב בביאור מלים‪ ,‬לב‪ ,‬ו[ ובפתיחה לפרק לב‪ ,‬ד״ה אחרי‬
‫ההוצעה‬
‫אריםטו‪ ,‬ספר המרות ישעיה מד‪ ,‬כד; משלי ככ‪ ,‬טז‬
‫אריםטו‪ ,‬ספר השמע =א״חמ יתרו דף ‪ ,30‬קונטרס שכר מצוות וטעמיהן‬
‫גאלינום )חכם יווני(‪ ,‬איוב‪ ,‬ח‪ ,‬כא; וכן פחיחה לפני פרק ט׳‪ ,‬ד״ה חלק א‬
‫יוםיפון‪ ,‬דהי״א ה‪ ,‬ל‬
‫ועוד עיין בלקט מפחחות‪ ,‬ענין ״פילוסופיה״‬
‫מפתחות למפר ״ארצות השלום׳‬
‫‪,‬‬
‫קנג‬
‫״ארצות השלום״‬
‫]ו[ להלן ביאורי המלבי״ם לבמה מקראות ולכמה ממאמרי תז״ל‪ ,‬כפי שכתבם ב״ארצות‬
‫חשלום" )תשע דרשות(‪ .‬ספר זה יש לו מתיקות מיוחדת‪ ,‬כי בביאורו על נביאים‬
‫וכתובים הצטמצם המלבי״ם תוך גבולות "פשט״ כלבד כדי להלחם נגד הפוקרים בהבנת‬
‫המקראות בניגוד לפרשנוח חדל‪ ,‬ונמנע המלבי״ם כמה שאפשר לא להגרר לעניני ״דרוש״‬
‫)חוץ ממקומות בודדים בפירושו(‪ .‬אבל בספר ״ארצות השלום״ מופיע רבנו כאחד מגדולי‬
‫הדרשנים‪ ,‬ומפליג לרעיונות נשגבים ומעוררי לב כאשר הוא בבקיאותו מרחיב את היריעה‬
‫בהבאת פסוקים שונים מכל חלקי המקרא‪ .‬הוא מרחיב כאן ברעיונות עסיסיים‪ ,‬מה‬
‫שלא היתה ביכולתו לעשות בפירושו לחנ״ך )אמנם גם שם עשה זאת לפעמים בתוספת‬
‫דברים הנקראח ״תורה אור״‪ .‬נתקיימו בו כרבנו התכונות הדרושות למשפיע על הרבים‪,‬‬
‫עיין דבריו לישעיה )נ‪ ,‬ד(‪ .‬ועוד נדבר להלן על ספרו הנוסף‪ :‬״אח חמדה״(‪.‬‬
‫השתמשנו במהרי ירושלים‪ ,‬שנת תשכ״א‪ .‬להקל על המחפש ציינו גם איזו דרשה‬
‫]לפי אות בסוגר מרובע[‪ ,‬וגם באיזה עמוד וה בנדפס‪ .‬וכאשר הוספנו מלת‪ :‬וכוי‪,‬‬
‫כוונתנו שפירש המלבי״ם גם כמה פסוקים את״כ‪ .‬וטרם כל‪ ,‬נביא כאן תוכן כללי‬
‫ועיקרי של כל דרשה בפני עצמה‪:‬‬
‫דרוש א ‪ -‬כוונותיו של דוד בהלתמו נגד גלית הפלשתי; אברהם שלא לקת מרכוש‬
‫סדום; שלמה בקש בתו של המלך; כוונת הלימוד‪ ,‬וכוונת העוסק במסחר ודרך א ח‬
‫דרוש ב ־ תומריות האדם ותאוותיו; מסעות ישראל במדבר כדי להעתיקם מן פחיתות‬
‫חמדות במצרים; מרוע דוד לא הקים בית המקדש; כוונת הלב של נדבת המשכן;‬
‫מהות כוונת המצוות; ומהו ״נח איש צדיק"; עיקר נםיון העקידה הוא בציווי השני‬
‫דרוש ג ־ טעם הקמת בית המקדש; חמשה ״ברכי נפשי״ שאמר דור; שלשה חלקי‬
‫הנפש; על המקדש הנמצא בלבו של כל יהודי )דף נד ואילך(; טעם איסור מאכלות‬
‫אסורות )דף ס׳(; יעקב אבינו‪ ,‬מעלת דמותו החקוקה על כםא הכבוד‬
‫דרוש ד ־ תועלת הקיבוץ המדיני; מעלתו )באיכות( של אדם גדול‪ ,‬כאילו הוא‬
‫עצמו אומה שלמה )בכמות(; מעלת עם ישראל; שליתות המרגלים‬
‫דרוש ה ־ שכר ועונש בעוה״ז ובעוה״ב; גירוש שבע אומות מא״י; עושר עוה״ז‬
‫הוא רק לפי הדמיון; טובות עוה״ז מול הטובות של עוה״ב; גלות ישראל היא רמז‬
‫לגאולתם )דף פח(; עומק טעם עונש המרגלים שלא נכנסו לא״י; עוצמת חטאם של‬
‫המרגלים‬
‫דרוש ו ־ על סתירה בין יריעה לבחירה; על רשע וטוב לו‪ ,‬צדיק ורע לו; דברי‬
‫אליפז בספר איוב; ״אדם״ נקרא כך רק מפני שכלו; יעקב שאמר ״אמותה הפעם״‬
‫אוצרות‬
‫קנד‬
‫המלבי״ם‬
‫גדולי ישראל‬
‫דרוש ז ־ בעל תשובה הוא גדול מהצדיק; חמשיס צדיקים שבסדום; אין לשמוח‬
‫בקניני עוה״ז; עונש מה׳ יש בו ב׳ םוגים; התוכחות שבתורה ועל יסודי הצדיקים‬
‫דרוש ח ־ פרשת המן במרבד‪ ,‬ותאות בשר ]על מדת ההםתפקוח[; משה רבנו‬
‫התלונן ״מאין לי בשר לתת?״; משה האציל מרוחו על שבעים הזקנים; גדולת מעלתם‬
‫של דור המדבר‬
‫דרוש ט ־ מפני שלשה טעמים אין לטעוח ולסבור שהעולם נברא בלי יוצר המכוון‬
‫את הכל; טעמי המצווות; ענין שכר ועונש; עבודת ה׳ מפני הכרת הטובה; תועלת‬
‫שכר ועונש בעוה״ז במדריגה להבין שכר ועונש הנצחיי‬
‫להלן מפתחות לביאורי מקרא וחז״ל בספר ״ארצות השלום״‬
‫בראשית ו‪ ,‬ה‬
‫בראשית יד‪ ,‬כב‬
‫בראשית יח‪ ,‬כג‬
‫בראשית ככ‪ ,‬יג‬
‫בראשית מו‪ ,‬ל‬
‫בראשית מז‪ .‬ט‬
‫בראשית מח‪ ,‬יט‬
‫בראשית נ‪ ,‬טו‬
‫שמוח א‪ ,‬ה‬
‫שמות טז‬
‫שמות טז‪ ,‬ד‬
‫שמות יט‪ ,‬ג‬
‫שמות כה‪ ,‬ב‬
‫שמות כה‪ ,‬ט‬
‫שמות לה‪ .‬כט‬
‫ויקרא כו‬
‫ויקרא בו‪ ,‬מב‬
‫במדבר א‪ ,‬ד‬
‫במדבר יא‪ ,‬ד‬
‫במדבר יא‪ ,‬טז‬
‫במדבר יא‪ ,‬יב‬
‫במדבר יא‪ ,‬בא‬
‫במדבר יד‪ ,‬כח‬
‫במדבר כ‪ ,‬כח‬
‫במדבר כג‪ ,‬י‬
‫כמדבר לג‪ ,‬ב‬
‫דברים א‪ ,‬י‬
‫דברים ו‪ ,‬כד‬
‫כי רבה רעת האדם בארץ‬
‫הרימותי ידי‬
‫נ׳ צדיקים בתוך העיר‬
‫לעולה תחת בנו‬
‫אמותה הפעם‬
‫ימי שני מגורי וכר‬
‫גם הוא יהיה לעם‬
‫לו ישטמנו יוסף‬
‫כל נפש יוצאי ירך יעקב‬
‫]פרשה מן במדבר[‬
‫דבר יום ביומו‬
‫ותגיד לבני ישראל‬
‫כל איש אשר ידבנו לבו‬
‫ככל שאני מראה אותך‬
‫הביאו בני ישראל‬
‫]ההבדל לתוכתה של דברים[‬
‫וזכרתי את בריתי יעקוב‬
‫איש איש למטה‬
‫התאוו תאוה‬
‫אספה לי שבעים איש‬
‫האנכי הריחי‬
‫שש מאות אלף רגלי‬
‫]ביאור הוכחת מרגלים[‬
‫וימת אהרן שם‬
‫מי מנה עפר יעקב‬
‫מסעיהס למוצאיהם‬
‫הרבה אחכם ככוכבי השמים‬
‫לחיותנו כהיום הזה‬
‫אר״ש ]ב[ כט‬
‫אר״ש ]א[ יז‬
‫אר״ש ]ז[ קיג‬
‫אר״ש ]ב[ מא‬
‫אר״ש ‪ pj‬קז‬
‫אר״ש )ר\ קת‬
‫אר״ש ]ד[ עה‬
‫אר״ש ]ז[ קטז‬
‫אר״ש ]ד[ עא‬
‫‪,‬‬
‫אר״ש ]ח{‬
‫אר״ש ]ח[ קכח‬
‫אר״ש ]ז[ קטר‬
‫אר״ש ]כ[ לה‬
‫אר״ש ]ג[ סג‬
‫אר״ש ]ב[ לו‬
‫אר״ש ]ז[ קיה‬
‫אר״ש ]ה[ פח‬
‫אר״ש ]ד[ עו‬
‫אר״ש ]ח[ קלא‪ ,‬קלב‬
‫אר״ש ]ח[ קלז‬
‫אר״ש ]ח[ קלד‪-‬קלח‬
‫אר״ש ]ח[ קמ‬
‫אר״ש ]ה[ צ‬
‫אר״ש ]ו[ קו‬
‫אר׳׳ש ]ד[ עב‬
‫אר׳׳ש ]ב[ לא‬
‫אר״ש ]ד[ עא‬
‫אר״ש נםוף ט[‬
‫מפתחות לספר ״ארצות השלום״‬
‫דברים ז‪ ,‬ט‬
‫דברים כח‬
‫דברים ל‪ ,‬א‬
‫דברים לא‪ ,‬כח‬
‫דברים לב‪ ,‬ו‬
‫דברים לד‪ ,‬ה‬
‫יהושע א‪ ,‬ז‪-‬ח‬
‫שמו״א יז‪ ,‬בה‪-‬כו‬
‫מל׳׳א ג‪ ,‬יא‬
‫מל״ב ה‪ ,‬טז‬
‫ישעיה מ‪ ,‬כו‬
‫ישעיה מ‪ ,‬כז‬
‫ישעיה נח‪ ,‬יג‬
‫ישעיה סה‪ ,‬כ‬
‫ישעיה סו‪ ,‬ו‬
‫ירמיה ז‪ ,‬ד‬
‫ירמיה יד‪ ,‬יט‬
‫יחזקאל טז‪ ,‬לד‬
‫יחזקאל לג‪ ,‬יח‬
‫יחזקאל לז‪ ,‬כו‬
‫עובדיה א‪ ,‬א‬
‫מלאכי ג‪ ,‬טז‬
‫תהליס יט‪ ,‬יב‬
‫תהלים מט‪ ,‬יג‬
‫תהלים סא‪ ,‬ה‬
‫תהלים עח‪ ,‬ס‬
‫תהלים פז‪ ,‬ג‬
‫תהלים קב‪ ,‬בז‬
‫תהלים קג‬
‫משלי יז‪ ,‬טז‬
‫איוב‪ ,‬פרק ד‬
‫איוב ו‪ ,‬יא‬
‫איוב יט‪ ,‬כה‬
‫קהלת ח‪ ,‬א‬
‫רות א‪ .‬כ‬
‫עזרא ג‪ ,‬יב‬
‫עזרא ד‪ ,‬ג‬
‫וידעת כי ה׳ וכו׳ האלהים‬
‫]ההבדל לתוכתה של כחוקותי[‬
‫והשבות אל לבבך‪ ,‬הדיתך‬
‫ואעירה השמים והארץ‬
‫הוא אביך קנך‬
‫וימה שם משה‬
‫למען חשכיל‬
‫)שלמה( שאל מה אתן לך‬
‫)אלישע( חי ה׳ וכר׳‬
‫שאו מרום עיניכם וכו׳‬
‫למה תאמר יעקכ וכר׳‬
‫תשיב משבת רגלך‬
‫עול ימים וזקן‬
‫השמים כסאי‬
‫היכל ה׳ המה‬
‫המאס מאסת‬
‫בתתך אתנן‬
‫בשוב צדיק מצדקתו‬
‫ונתחי אח מקדשי כחוכם‬
‫חזון עובדיה‬
‫אז נדברו יראי ה׳‬
‫בשמרם עקב רב‬
‫נמשל כבהמות נדמו‬
‫אגורה באהלך עולמים‬
‫אהל שכן בארם‬
‫נכבדות מדובר בך‬
‫וכולם כבגד יבלו‬
‫ברכי נפשי וכר׳‬
‫מתיר ביד כסיל‬
‫]ביאור העניןן‬
‫ומה קצי כי אאריך‬
‫ואני ידעחי גואלי תי‬
‫ומי יודע פשר דבר‬
‫אל תקראן לי נעמי‬
‫דרבים בתרועה בשמחה‬
‫לא לכם ולנו לבנות‬
‫קנה‬
‫אר״ש ]ז[ קכב‬
‫אר״ש ]ז[ קיח‬
‫אר״ש ]ט[ קמט‬
‫אר׳׳ש ]סוף ט[‬
‫אר״ש ]תחילת ט[ קמה‬
‫אר״ש ]ו[ קו‬
‫אר״ש ]א[ כג‬
‫אר״ש ]א[ טו‬
‫אר״ש ]א[ כה‪-‬כו‬
‫אר״ש ]א[ יח‪-‬יט‬
‫אר״ש ]תחילת ט[‬
‫אר״ש ]סוף ז[‬
‫אר״ש ]ב[ מ‬
‫אר״ש ]ו[ קח‬
‫אר״ש ]ג[ נד‬
‫אר״ש ]ג־[ נט‬
‫אר״ש ]ה[ פט‬
‫אר״ש ]א[ כ‬
‫אר״ש ]ז[ קיב‬
‫אר״ש ]ג[ נט‬
‫אר״ש ]ז[ קכ‬
‫אר״ש ]ז[ קכג‬
‫י•‪ ..‬אר׳׳ש ]ב( מג‬
‫אר״ש ]סוף דן‬
‫אר״ש ]ה[ פה‬
‫אר״ש ]גן נט‬
‫אר״ש נ ח עג‬
‫אר״ש ]הן פו‬
‫אר״ש )ז! קכג‬
‫אר״ש ]אן יט‬
‫אר״ש ]סוף ו[‬
‫אר״ש ]הן פו‬
‫אר״ש ]הן פה‬
‫אר״ש ]תחילת ו[‬
‫אר״ש ]ז[ קיא‪ ,‬קכא‬
‫אר״ש ןבן לז‬
‫אר׳׳ש ] ‪ p‬לה‬
‫קנו‬
‫ברכות ז ע״כ‬
‫ברכות ח ע״ב‬
‫ברכות י ע׳׳א‬
‫ברכות יח ע״ב‬
‫ברכות לה ע״ב‬
‫יומא כב ע״ב‬
‫יומא עה ע״א‬
‫יומא עה ע״א‬
‫תענית ח ע ״ב‬
‫יבמות סד ע׳׳א‬
‫אבוח‪ ,‬ב‬
‫ידוש׳ סוטה ה‪ ,‬ה‬
‫ב״ר ל )ט(‬
‫ויק״ר לה )א(‬
‫איכ״ר סוף ה׳‬
‫ילק״ש ירמיה י׳‬
‫זהר ח״ב םג ע״א‬
‫אוצרות‬
‫המלבי״מ‬
‫גדולי ישראל‬
‫אר״ש ]תחילת ד[ עא‬
‫אר״ש ]סוף ט[‬
‫קנז‬
‫מפתחות לספר ״ארצות השלום״‬
‫תוספת מפתחות למקצת ענינים בספרו ״ארצות השלום״ )האות שבסימון ריבוע הוא‬
‫מספר הדרוש‪ ,‬ואחייב מספר העמוד שבמהרי שנת תשכ״א(‪ ,‬והבאנו כאן גם מקצת‬
‫מספרו "ארצות החיים״‪ ,‬בסימון‪ :‬אר״ח‪.‬‬
‫ישתהה‬
‫״מה נקל לו לאיש למסור למות נפשו עת שישמע‬
‫מחרף ]את[ דתו ומגדף אלוהיו״‬
‫אר׳׳ש ]א[ דף טו‬
‫אר״ח‪ ,‬מאיר לארץ‪ ,‬סי׳ כ״ה ס״ק יג‬
‫אגדות‪ ,‬יש בהן סודות ופנימיות‬
‫אר״ש ]דרוש ח[ דף קלג‬
‫חטא ישראל כמתאוננים על בשר‪ ,‬מצד השכל‬
‫ולא מצד תאור‪,‬‬
‫אר״ש ]דרוש ח[ עמ׳ קלט‪-‬קמ‬
‫אר״ש ]תחילת דרוש ר[‬
‫״‪,‬‬
‫^‬
‫״‬
‫חכמה‪ ,‬הלומד לשם עצם מעלת החכמה‪ ,‬שום‬
‫מקרר‪ ,‬בעולם לא תעצרהו מאותו הלימוד‬
‫ארי׳ש ‪ W‬י י‬
‫א‬
‫ך‬
‫ג ך ן ל ׳‬
‫ם‬
‫א ד ם ׳‬
‫ש ק ן ל‬
‫^‬
‫ה ו א‬
‫נ ג ד‬
‫כ‬
‫מ‬
‫ע‬
‫א ; ש י ם‬
‫ה‬
‫ת‬
‫ר ב י ם‬
‫ע‬
‫א ר‬
‫א כ י ל ה ׳‬
‫^‬
‫ה נ א ה‬
‫ו ה נ א ח‬
‫״‬
‫א ו‬
‫׳ ‪p‬‬
‫ש‬
‫ש כ ל ו‬
‫] ך ר ך ש‬
‫ך ף‬
‫ך[‬
‫כ א‬
‫ק ה‬
‫ה כ ר ם‬
‫ש‬
‫ח (‬
‫] ד ר ו ש‬
‫ק ל א‬
‫ך ף‬
‫טובות שהאדם מקבל מה׳‪ ,‬ישר לב נכלם כי‬
‫חש שאינו ראוי להן‬
‫אר״ש ]‪ [1‬רף קיר‬
‫ביטול מלימוד תורה לשם עסקי האדם‪ ,‬ג׳ שעוח‬
‫ידיעה ובחירה‬
‫ב י ן ם‬
‫א ו‬
‫כ ר י א ת‬
‫ה ב ו ר א >‬
‫״‬
‫ה ע ץ ל ם‬
‫מ‬
‫ש‬
‫ל מ‬
‫ן‬
‫ה מ א י ר‬
‫ח‬
‫מ‬
‫ה‬
‫ם פ ר‬
‫ל א ך ץ י‬
‫‪T‬‬
‫ע צ מ ה‬
‫ה נ מ צ א‬
‫‪O‬‬
‫ס י‬
‫‪r‬‬
‫‪,‬‬
‫א‬
‫ע‬
‫‪n‬‬
‫ב מ ד ב ר‬
‫ס ״ ק‬
‫ל‬
‫וכן‬
‫מ‬
‫א‬
‫ב ״ ר א ג ח‬
‫׳‬
‫ברכה לפני אכילה‪ ,‬ואחרי אכילה‬
‫״‬
‫א ר‬
‫] ד ו ו ש‬
‫ש‬
‫ד ף ק‬
‫ל‬
‫גלות ישראל‪ ,‬היא עצמה ההוכחה על שיבת י‬
‫אח״‬
‫^ ף‬
‫״ ]‬
‫צ‬
‫א‬
‫רן‬
‫כ‬
‫א ר‬
‫ך ר ו ש ה‬
‫ש‬
‫ך‬
‫פ ח‬
‫דבר שנאסר כבעין‪ ,‬צריך מנין אחר‪ .‬הרבה איסורי‬
‫ין‬
‫חז״ל לא נאסרו‬
‫אר״ח‪ ,‬המאיר לארץ‪ ,‬ט׳ סוף ם״ק מא )דף ‪t:no‬‬
‫דוד לא זכה לבנות בית המקדש‪ .‬למה?‬
‫ב מ נ‬
‫א‬
‫ש‬
‫ע מ‬
‫ב‬
‫ל ו‬
‫ל‬
‫׳ יי‬
‫י״ נ '‬
‫דוד‪ :‬העושה פעולה נפלאה הראויה לתהלה‪ ,‬לא‬
‫ב‬
‫" ?‬
‫ש‬
‫ש‬
‫יםורי הצדיקים בעוה״ז‪ ,‬הם לטובתם‬
‫אר״ש ]ז[ דף קכד‬
‫אר״ש ]חחילת דרוש ט[‬
‫ח [‬
‫אר״ש‪ ,‬תחילת דרוש ו‬
‫‪~°‬‬
‫יסורים‪ ,‬ב׳ סוגים ]א[ רפואה עליהעבר ]ב[ התראה‬
‫על י׳עתיי‬
‫אר״ש ]ז[ דף קטז ד״ה ההנהגה הזאח‬
‫יראה‪ .‬יחשוש פן גדולת האדם היא לרעהו‪ ,‬בדי‬
‫להפרע ממנו‬
‫אר״ש ]ז[ דף קכ‬
‫ישראל‪ ,‬כל יחיד שבו חשוב כאומה שלמה‬
‫אר״ש ]דרוש ד[ עמ׳ עב‪ ,‬עה‬
‫לימוד‪ .‬חצות‪ ,‬מעלת קימת חצות לתפילה ולימור‬
‫אר״ח‪ ,‬המאיר לארץ‪ ,‬סי׳ א ס״ק כח‬
‫מאבלות אסורות‪ ,‬טעם האיסור‬
‫אר״ש )גן עמ׳ סיםא‬
‫־'י‬
‫מכות במצרים‪ ,‬צפרדע וכנים‪ ,‬דברים משוקצים‪,‬‬
‫באו ע״י מרת דין של ה׳‬
‫אר״ש ]סוף דרוש ח!‬
‫אר״ש ‪ m‬רף יט; נח י י ‪V‬‬
‫זרהין מקדימק‪ ,‬היא עריפה מן הידור מצוה אם‬
‫מלאכים המלווים לו לארם‬
‫אר״ח‪ ,‬ארץ יהודה‪ ,‬סי׳ ג ס״ק א‬
‫א‬
‫י״‬
‫השארות הנפש‪ ,‬ע״י השגות החכמה‬
‫ש‬
‫‪m‬‬
‫יג‬
‫אוצרות‬
‫הגח‬
‫גדולי ישראל‬
‫המלכי״ם‬
‫מלחמה‪ ,‬יש ג׳ סיבות ]א[ להראות גבורה‬
‫]ב[ נקמה באויב‪ ,‬או לתפארת ארץ מולדתו‬
‫]ג[ קנאת הדת‬
‫אר״ש ]א[ דף טו‬
‫עולם הזה ועולם הבא‬
‫אר״ש ]דרוש ה[‬
‫עונש‪ ,‬לפעמים בא על חטא קדום )גלגול(‬
‫אר״ש ]דרוש ו[ דף קד‬
‫מן במדבר‪ ,‬ההבדל בק צדיקים לרשעים‬
‫א ר ״ ש‬
‫] ך ר ן ש‬
‫מן‪ ,‬ב׳ כיתות בכו על אכילת בשר‬
‫״‬
‫א ר‬
‫] ד ר ו ש‬
‫ש‬
‫ח [‬
‫ח [‬
‫ק ל‬
‫ך ף‬
‫ק ל ב‬
‫ד ף‬
‫מצוות‪ ,‬אם יש להן טעם‬
‫אר״ש ]דרוש ט[ דף קמז‬
‫עקידה‪ ,‬טעם קריאת פרשה זו לפני התפילה‬
‫אר״ח‪ ,‬ארץ יהודה‪ ,‬א׳ ס״ק ה‬
‫פילוסופים פוקרים‪ .‬״אשר החלו לקרוא כל הפורק‬
‫עול הדת בשם ׳פילוסוף׳‪ ,‬וכל אשר ימלא בטנו‬
‫טרפה ]יקראוהו[ בשם ׳חוקר׳״‬
‫אר״ש ]‪ [1‬דף סב‬
‫מצוות‪ ,‬יש לנו הכרת הטובה על שה׳ הרבה לנו‬
‫מצוות‬
‫אר״ש ]ט[ דף קנב‬
‫אר׳׳ש ]דרוש ‪ p‬רף קא‬
‫מצוות‪ ,‬יש לקיימן בלי שום קשר לשכר ועונש‬
‫אר׳׳ש ]דרוש ט[ דף קמז‬
‫קבלה‪ .‬כוונה ע״פ סוד להשגת יראת שמים‬
‫אר״ח‪ ,‬המאיר לארץ‪ ,‬א ם׳׳ק כ‬
‫מצוות‪ ,‬לכולן יש חכמה פנימית‪ ,‬מוסתרת‬
‫‪? V‬‬
‫‪ 1‬י״ נ י י י‬
‫א‬
‫ש‬
‫ט‬
‫ש‬
‫נ‬
‫מרגלים‪ ,‬איך ה׳ הרשה למשה לשלוח אותם?‬
‫א י‬
‫"‬
‫נ י [‬
‫ש‬
‫ע ז‬
‫ד ף‬
‫מרגלים‪ ,‬עונשם מ׳ שנה במדבר‪ ,‬כדי שיוכלו‬
‫בניהם להכנם לא״י‬
‫א י‬
‫משה לא ה י‬
‫הטב^‬
‫כ נ‬
‫ס‬
‫בנ‬
‫ש‬
‫נ י י י ש‬
‫כ‬
‫א‬
‫"‬
‫״י ל ״י י ין‬
‫א‬
‫׳‬
‫ה‬
‫'‬
‫ד ף‬
‫ה נ ה ג ת ו‬
‫פ ט‬
‫״‬
‫ע‬
‫אר״ש נדרוש ‪ in‬יר ?‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫קבלה‪ .‬שבכל דיבור צריך לייחד קול ודיבור‬
‫]עיי״ש כוונות!‬
‫אר׳׳ח‪ ,‬ארץ יהודה‪ ,‬סי׳ א׳ ס״ק ב׳‬
‫‪7‬‬
‫קבלה‪ .‬שויתי ה׳ לנגדי תמיד‪ .‬כיאור הכוונות‬
‫אר׳׳ח‪ ,‬ארץ יהודה‪ ,‬סי׳ א ם״ק ב‬
‫קרבנות‪ ,‬העיקר הוא כוונת האדם שהיה ראוי‬
‫להקריב את עצמו ]וכך יכוון לפני קריאתם[ וזהו‬
‫ביאור מה שמיכאל מקריב נשמות‬
‫אר״ח‪ ,‬ארץ יהודה‪ ,‬א׳ ס״ק ה‬
‫לה‬
‫רע מועט בדאי לסבול כבר עכשיו‪ ,‬כדי להנצל‬
‫ל‬
‫מרע גדול יותר שבעתיד‬
‫נבואת משה היתה משתנה לפי דרגתם‬
‫ישראל‬
‫אר״ש ]סוף דרוש ח[ עמ׳ קמא‪-‬קמב‬
‫ש‬
‫פ‬
‫צ ך י ק‬
‫ךך״‬
‫ל ן‬
‫‪1‬‬
‫נפש חיונית‪ ,‬טבעית וכו׳‬
‫אר״ש ]דרש ה[ דף פז‬
‫‪,‬‬
‫רשע וטוב לו‬
‫אר״ש ]דרוש ו[ דף צח‬
‫אר״ש ]גן דף מט‬
‫‪1‬‬
‫נפש טבעית‬
‫אר׳׳ש ]דרוש ח[ דף קלו‬
‫נפש טבעית‪ ,‬חיונית‬
‫אר״ח‪ ,‬ארץ יהודה‪ ,‬סי׳ ו ם״ק א‬
‫‪.‬‬
‫שבת‪ ,‬כוונה לשם מצוה בעת הענוגים‬
‫אר״ש ]ב[ דף לט‬
‫שינוי‪ .‬אין שינוי אצל ה ‪ /‬בהוצאת דברים אל‬
‫הפועל‬
‫אר״ש ]תחילת דרוש ט[ דף קמד‬
‫מפתחות לספר ״ארצות השלום״‬
‫קנט‬
‫שכר האדם על מצוותיו בעוה״ז‪ ,‬מנכק לו משכרו‬
‫לעוה״ב‬
‫תאוה‪ .‬ארבע סיבות כיצד מתחזקת באדם אר״ש‬
‫]ב[ עמ׳ כח‪-‬כט‬
‫אר״ש ]ז[ עמ׳ קכב‪ ,‬קכג ד׳׳ה אולם האופן השלישי‬
‫תפלה‪ ,‬ביאור תיבת ברוך״‬
‫אר׳׳ת‪ ,‬ארץ יהודה‪ ,‬סי׳ ה׳ ס״ק א‬
‫שכר ועונש בעוה״ז‪ ,‬שהתורה מרבה להודיע על‬
‫כך‬
‫אר׳׳ש ]דרוש ט[ עמ׳ קמו‪ ,‬קנג‬
‫שמות קודש‪ .‬אדנ״י‪ ,‬עבור השגחה פרטית‬
‫אר״ח‪ ,‬ארץ יהודה‪ ,‬סי׳ ה׳ ם״ק ב‬
‫שמות קודש‪ .‬יהו״ה‬
‫אר״ח‪ ,‬ארץ יהודה‪ ,‬סי׳ ה׳ ס״ק כ‬
‫תקנת חז״ל‪ ,‬מתי אומרים אם נתבטל הטעם‬
‫נתבטלה תקנה‬
‫אר׳׳ח‪ ,‬מאיר לארץ‪ ,‬סי׳ א ס״ק נג‬
‫תשובה‪ ,‬בחרטה על חטא יש גם להצטער על‬
‫שגרמנו לה׳ להעניש‪ ,‬כי גם זה בניגוד לרצונו‬
‫אר״ש ]דרוש ט[ דף קמט‬
‫קס‬
‫אוצרות‬
‫המלבי״ם‬
‫גדולי ישראל‬
‫]ז[ ארץ חמדה‬
‫םפר זה כולל דרושים נפלאים על התורה‪ ,‬בדרך פרד״ס‪ .‬נדפס לראשונה בווארשא‬
‫)שנת תרמ״ב( והמו״ל הוסיף בו מובאות רחבות מהםפר ״חות יאיר״ מהרב אלעזר‬
‫קאליר )גרפס בפראג‪ ,‬שנת תקנ״כ(‪ .‬וכן הביא מובאות נרחבות מהספר ״כתונת פסים״‬
‫של הרב יוסף בן ר׳ משה ]שנדפס באמשטרדם‪ ,‬שנת תנ״ב(‪ .‬חברת ״פרדס״ הו״ל‬
‫הספר במהדורת צילום )תל אביב‪ ,‬בלי ציון שנת דפוס(‪ .‬נראים הדברים שחידושי‬
‫תורה אלו היו כבר כתובים בעת שהמלבי״ם הכין ״התורה והמצוה״‪ ,‬ביאורו על תנ״ך‪,‬‬
‫כפי שמזכיר ״ארץ חמדה״ בספר דברים כו‪ ,‬טו‪ .‬אבל הוא נמנע מלהביא דברים אלו‬
‫בביאורו‪ ,‬כי שם חיפש את הפשט‪ ,‬וכאן הפליג ברעיונות ודרושים‪.‬‬
‫הספר ״ארץ חמרה״ יצא לאור שוב )במהדורת צילום( ע״י חברת ״חורב״ )ירושלים‪,‬‬
‫ללא ציון שנה דפוס(‪ .‬םברו לתקן ע״י שהשמיטו כל דברי ״חות יאיר״ ו״כתונת‬
‫פסים״ הנ״ל‪ ,‬אבל שגו שגם השמיטו כמה וכמה דברים של הרב המלבי״ם עצמו‪.‬‬
‫לדוגמא ]א[ בסוף ספר ויקרא‪ ,‬הובא במהר׳ שנת תרמ״ב )ואח״כ ע״י חב׳ פרדס(‬
‫דרשות חשובות מאד על חמשים ואתת מאגדות חז״ל )עס׳ ‪ .(52-79‬ואמנם לשלשה‬
‫פריטים שבהן יש כבר מקבילות ב״תורה אור״ לבראשית פרקים ב־ג‪ ,‬אבל אחרי‬
‫ההשוואה נראה שהפירושים הם שונים זמ״ז לחלוטין‪ .‬ואמנם בולם יצאו מידי המלבי״ם‬
‫עצמו‪ .‬ועוד ]ב[ במהד׳ תורב השמיטו בטעות את רשימות המלבי״ם )מה שהכין‬
‫בכתב כדי לדרוש ברבים( בסוף ספר דברים עמ׳ ‪ ,167-182‬דברים שהם חשובים‬
‫מאד‪ .‬ואמנם כוונת המו״ל היתה לסדר רק דברי המלבי״ם לחמשה תומשי תורה‬
‫בלבד‪ ,‬אבל בינתיים גרמו לשכחת דבריו בנושאים הנוספים הנ״ל ״ואיידי חוטר‬
‫מידכם״‪ .‬לא קבלנו על עצמנו כאן להחדיר כל דברי המלבי״ם שנחםרו בשגגה‬
‫מהמהדורה האחרונה של ״ארץ חמרה״‪ .‬אבל כל חובב תורת אמת‪ ,‬וכל מבקש‬
‫לשמוע לקח מפי גאון הגאונים המלבי״ם זצ״ל‪ ,‬כאשר יוציא לאור שוב ספר חשוב‬
‫זה‪ ,‬אנא יפנה למהדורה קמא ויעתיק משם כל דבר חבמה‪.‬‬
‫עוד ]ג! במהד׳ חורב ל״ארץ חמדה״ החסירו את הקונטרס ״עלה לתרופה״ )בספר‬
‫במדבר עמי ‪ (52-64‬והם הערות המלב‪-‬י״ם לרמב״ם‪ ,‬הל׳ רעות פ״ר‪ .‬ודבר זה ניסינו‬
‫בעז״ה להציל מהנשיה וההדרנו בספרנו זה‪ ,‬ב״ח‪.‬‬
‫להלן רשימת פסוקים שחרב מבאר ב״ארץ חמרה״‬
‫כראשית א‪ ,‬א‬
‫בראשית א‪ ,‬ב‬
‫ברא אלהים )ולא‪ :‬ברא הין‬
‫והארץ היתה תהו‬
‫א״חמ בראשית ‪4 ,3‬‬
‫א״חמ בראשית א‬
‫ביאורי פסוקים ב״ארץ חמדה״‬
‫בראשית א‪ ,‬ה‬
‫בראשית א‪ ,‬ו‬
‫בראשית א‪ ,‬ט‬
‫בראשית א‪ ,‬יא‬
‫בראשית א‪ ,‬בו‬
‫בראשית א‪ ,‬כט‬
‫בראשית כ‪ ,‬א‬
‫בראשית ב‪ ,‬ג‬
‫בראשית ב‪ ,‬טז‬
‫בראשית ב‪V ,‬‬
‫בראשית כ‪ ,‬יז‬
‫בראשית ג‪ ,‬יא‬
‫בראשית ר‪ ,‬ג‬
‫בראשית ד‪ ,‬ד‬
‫בראשית ד‪ ,‬יד‬
‫בראשית ה‪ ,‬כד‬
‫בראשית ו‪ ,‬א‬
‫בראשית ו‪ ,‬ב‬
‫בראשית ו‪ ,‬ג‬
‫בראשית ו‪ ,‬ד‬
‫בראשית ו‪ ,‬ה‬
‫נח ו‪ ,‬ט‬
‫נח ו‪ ,‬יא‬
‫נח ו‪ ,‬יג‬
‫נח ו‪ ,‬ת‬
‫נח ו‪ ,‬בב‬
‫נח ז‪ ,‬יג‬
‫נח ח‪ ,‬כ‬
‫נח ט‪ ,‬יח‬
‫לך לך‪ .‬יכ‪ ,‬א‬
‫לך לך‪ .‬יכ‪ ,‬ג‬
‫לך לך‪ .‬יכ‪ ,‬ר‬
‫לך לך‪ .‬יכ‪ ,‬ד‬
‫לך לך‪ .‬יכ‪ ,‬ה‬
‫לך לך‪ .‬יכ‪1 ,‬‬
‫לך לך‪ .‬יכ‪ ,‬ח‬
‫לך לך‪ .‬יכ‪ ,‬ט‬
‫לך לך‪ .‬יכ‪ ,‬יא‬
‫לך לך‪ .‬יכ‪ ,‬יב‬
‫לך לך‪ .‬יכ‪ ,‬ינ‬
‫וירא יח‪ ,‬נ־ד‬
‫וירא‪ .‬יח‪ ,‬א‬
‫וירא‪ .‬יח‪ ,‬נ‬
‫יהי אור ויהי אור‬
‫יהי רקיע‬
‫יקוו המים‬
‫תדשא הארץ דשא‬
‫נעשה אדם בצלמנו‬
‫נתתי לכם את כל עשב‬
‫ויכולו השמים והארץ‬
‫ויברך אלהים את יום השביעי‬
‫מכל עץ הגן אכול תאכל‬
‫ביום אכלך ממנו מות תמות‬
‫ומעץ הדעת טוב ורע‬
‫מי הגיד לך כי עירום אתה?‬
‫ויבא קין מפרי האדמה‬
‫והבל הביא‪ ,‬מבכורות צאנו‬
‫הן גרשת אותי היום‬
‫ויתהלך חנוך‬
‫ובנות יולדו להם‬
‫מכל אשר בחרו‬
‫לא ידון רוחי באדם‬
‫הנפילים היו בארץ‪ ,‬רבה רעת‬
‫רבה רעת האדם בארץ‬
‫אלה תולדוח נח‬
‫וירא אלהים את הארץ‪ ,‬נשחחה‬
‫קץ כל בשר‬
‫כל אשר בארץ יגוע‬
‫צוה אותו אלהים‪ ,‬ויאמר יהו״ה‬
‫כעצם היום הזה ]כמסורה!‬
‫ויקח מכל הבהמה ומכל העוף‬
‫ויהיו בני נח היוצאים מן התבה‬
‫אל ה א ^ אשר אראך‬
‫ומקללך אאר‬
‫ואבדם בן ע׳׳ה שנה‬
‫וילך אכרם כאשר דבר אליו ה׳‬
‫ואח הנפש אשר עשו בחרן‬
‫עד מקום שכם ]עיין רש״י[‬
‫ויעתק משם ההרה‬
‫הלוך ונסוע הנגבה‬
‫הנה נא ידעתי‬
‫כאשר יראו אותך המצרים‬
‫למען ייטב לי בעבורך‬
‫למה זה צחקה‪ ,‬למועד אשלב‬
‫לבקר את החולה‬
‫אל נא תעבור מעל עבדך‬
‫קםא‬
‫א״חמ כראשית ‪9‬‬
‫א״חמ כראשית ‪9‬‬
‫א״חמ בראשית ‪10‬‬
‫א״תמ בראשית ‪10‬‬
‫א״חמ בראשית ‪10‬‬
‫א״חמ כראשית ‪25‬‬
‫א״תמ בראשית ‪25‬‬
‫א״תמ בראשית ‪25‬‬
‫א״חמ בראשית ‪27‬‬
‫א״חמ בראשית ‪27‬‬
‫א״חמ בראשית ‪27‬‬
‫א״חמ בראשית ‪27‬‬
‫א״חמ בראשית ‪28‬‬
‫א״חמ בראשית ‪28‬‬
‫א״חמ בראשית ‪29‬‬
‫א״חמ בראשית ‪2 9‬‬
‫א״המ בראשית ‪29‬‬
‫א״חמ בראשית ‪29‬‬
‫א״חמ כראשיח ‪29‬‬
‫א״חמ בראשיח ‪29‬‬
‫א״חמ בראשית ‪31--30‬‬
‫א״חמ נח ‪39‬‬
‫א״חמ נח ‪39‬‬
‫י ‪ . . .‬א״חמ נח ‪39‬‬
‫א״חמ נח ‪39‬‬
‫א״חמ נח ‪40‬‬
‫א״חמ נח ‪42‬‬
‫א״חמ ‪1‬ח ‪43‬‬
‫א״תמ נח ‪43‬‬
‫א״חמ לך לך ‪55‬‬
‫א״חמ לך לך ‪56‬‬
‫א׳יחמ לך לך ‪57‬‬
‫א״חמ לך לך ‪57‬‬
‫א״חמ לך לך ‪57‬‬
‫א״חמ לך לך ‪57-58‬‬
‫א״חמ לך לך ‪58‬‬
‫א״חמ לך לך ‪58‬‬
‫א״חמ לך לך ‪58‬‬
‫א״תמ לך לך ‪59‬‬
‫א״חמ לך לך ‪59‬‬
‫א׳׳חמ וירא ‪63‬‬
‫א׳׳חמ וירא ‪62‬‬
‫א״חמ וירא ‪62‬‬
‫קסב‬
‫וירא‪ .‬יח‪ ,‬יט‬
‫וירא‪ .‬יח‪ ,‬כח‬
‫וירא‪ .‬יט‪ ,‬כג‬
‫וירא‪ .‬בב‪ ,‬א‬
‫וירא‪ .‬פרק בב‬
‫חיי‪ .‬כג‪ ,‬ב‬
‫חיי‪ .‬כג‪ ,‬ג‬
‫חיי‪ .‬כג‪ ,‬ו‬
‫חיי‪ .‬בד‪ ,‬ב‬
‫חיי‪ .‬כד‪ ,‬ג‬
‫חיי‪ .‬בד‪ ,‬ה‬
‫חיי‪ .‬כד‪ ,‬נה‬
‫תולדות כה‪ ,‬יט‬
‫תולדות כה‪ ,‬כ‬
‫תולדות כה‪ ,‬כא‬
‫תולדות כז‪ ,‬א‬
‫תולדות כז‪ ,‬לו‬
‫ויצא‪ .‬כח‪ ,‬יא‬
‫וישלח לב‪ ,‬ג‬
‫וישלח לב‪ ,‬ד‬
‫וישלח לב‪ ,‬ח‬
‫וישלח‪ .‬לב‪ ,‬ג‬
‫וישלח‪ .‬לב‪ ,‬ג‬
‫וישלח‪ .‬לב‪ ,‬יב‬
‫וישלח‪ .‬לב‪ ,‬יד‬
‫וישלח‪ .‬לב‪ ,‬יז‬
‫וישלח‪ .‬לה‪ ,‬כב‬
‫וישב לח‪ ,‬בו‬
‫וישב‪ .‬לז‪ ,‬א‬
‫ממץ‪ .‬מא א‬
‫^‪ r\*i‬י *‬
‫י י יי} ‪»I‬‬
‫מקץ‪ .‬מא‪ ,‬יג‬
‫מקץ‪ .‬מב‪ ,‬ט‬
‫מקץ‪ .‬מב‪ ,‬לו‬
‫מקץ‪ .‬מז‪ ,‬טו‬
‫ויחי‪ .‬מז‪ ,‬כה‬
‫ויחי‪ .‬מט‪ ,‬ג‬
‫ויחי‪ .‬מט‪ ,‬ו‬
‫שמות א‪ ,‬ה‬
‫שמות א‪ ,‬ז‬
‫שמות א‪ ,‬ז‬
‫שמות א‪ ,‬ח‬
‫שמוח א‪ ,‬טז‬
‫שמות א‪ ,‬י‬
‫אוצרות‬
‫המלבי״ם‬
‫גדולי ישראל‬
‫‪63‬‬
‫‪63‬‬
‫‪63‬‬
‫‪64‬‬
‫‪65‬‬
‫ונוסף גם הוא ]ה׳[ ע ל שונאינו‬
‫א״חמ וירא‬
‫‪ .‬א״חמ וירא‬
‫א״חמ וירא‬
‫א״חמ וירא‬
‫א״חמ וירא‬
‫א ״חמ חיי שרה ‪80‬‬
‫א ״חמ חיי שרה ‪80‬‬
‫א ״חמ חיי שרה ‪80‬‬
‫א ״חמ חיי שרה ‪84‬‬
‫א ״חמ חיי שרה ‪85‬‬
‫א ״חמ חיי שרה ‪85‬‬
‫א ״חמ חיי שרה ‪88‬‬
‫א״חמ תולדוח ‪89‬‬
‫א׳׳חמ חולדוח ‪90‬‬
‫א״חמ תולדוח ‪91‬‬
‫א״חמ חולדוח ‪91‬‬
‫א״חמ חולדוח ‪92‬‬
‫א״חמ ויצא ‪93‬‬
‫א״חמ וישלח ‪96‬‬
‫א״חמ וישלח ‪96‬‬
‫א״חמ וישלח ‪97‬‬
‫א״חמ וישלח ‪96‬‬
‫א״חמ וישלח ‪96‬‬
‫א״חמ וישלח ‪97‬‬
‫א״חמ וישלח ‪98‬‬
‫א״חמ וישלח ‪99‬‬
‫א׳׳חמ ויחי ‪113‬‬
‫א״חמ וישב ‪107‬‬
‫א״חמ וישב ‪103‬‬
‫א״חמ מקץ ‪107‬‬
‫ו ו‬
‫א״חמ מקץ ‪108‬‬
‫א״חמ מקץ ‪108‬‬
‫א״חמ מקץ ‪109‬‬
‫א״חמ ויגש ‪112‬‬
‫א״חמ ויחי ‪112‬‬
‫א״חמ ויחי ‪113‬‬
‫א״חמ ויחי ‪113‬‬
‫אח״מ שמוח ‪4‬‬
‫א״חמ שמות ‪5‬‬
‫א״חמ שמוח ‪4‬‬
‫א״חמ שמות ‪5‬‬
‫‪ ,‬א״חמ שמוח ‪7‬‬
‫א׳׳חמ שמוח ‪7‬‬
‫ביאורי פסוקים ג״ארץ חמדה״‬
‫ש מ ו ח א‪ ,‬י‬
‫שמוח‬
‫א‪ ,‬יא‬
‫קםג‬
‫ו נ ל ח ם ב נ ו ו ע ל ה מ ן הארץ‬
‫א״חמ שמוח ‪5‬‬
‫פיתום‪ ,‬רעמםם‬
‫א״חמ שמוח ‪6‬‬
‫ש מ ו ת א ‪ ,‬יג‬
‫ויעבידו מצרים ו כ ר‬
‫א״חס שמות ד‬
‫ש מ ו ת א‪r ,‬‬
‫כאשר דבר אליהן מ ל ך מצרים‬
‫א״חמ שמות ‪7‬‬
‫ב‪ ,‬ג‬
‫ולא יכלה עוד הצפינו‬
‫א״חמ שמות ‪8‬‬
‫שמוח‬
‫ב‪ ,‬יב‬
‫ויפן כ ה ו כ ה‬
‫שמות‬
‫ב‪ ,‬יד‬
‫מי שמך לאיש שר ושופט‬
‫שמות‬
‫א״חמ שמות ‪9‬‬
‫א״חמ שמות ‪9‬‬
‫‪,‬‬
‫ש מ ו ח ג‪ ,‬ב‬
‫]מראה הסנה[‬
‫א ״ ח מ ש מ ו ח ‪JO‬‬
‫ש מ ו ת ג‪ ,‬יב‬
‫כי א ה י ה ע מ ך‬
‫א ״ ח מ ש מ ו ת ‪13‬‬
‫ל א א י ש דברים אנכי‬
‫= א ״ ח מ ויקרא ‪65‬‬
‫ש מ ו ת ה‪ ,‬ב‬
‫ל א ידעתי א ח יהו׳׳ה‬
‫א ״ ח מ וארא ‪16‬‬
‫שמוח‬
‫ד‪ ,‬י‬
‫ש מ ו ת ז‪ ,‬ט‬
‫תנו לכם מ ו פ ח‬
‫ש מ ו ת י‪ ,‬ט‬
‫בנערינו וכזקיננו‬
‫א ״ ח מ בא ‪19‬‬
‫ש מ ו ח י‪ ,‬ט ז‬
‫ח ט א ת י לה׳ אלהיכם ולכם‬
‫א ״ ח מ ב א ‪20‬‬
‫ש מ ו ת י‪ ,‬כ ה‬
‫ועשינו ל ה ׳ א ל ה י נ ו‬
‫א ״ ח מ בא ‪20‬‬
‫ש מ ו ת יב‪ ,‬ר‬
‫וא‪ 0‬ימעט הבית מהיות מ ש ה‬
‫א ״ ח מ ב א ‪23‬‬
‫ש מ ו ת יב‪ ,‬ל ה‬
‫ושמלוח‬
‫ש מ ו ת יד‪,‬‬
‫ט‬
‫א ״ ח מ וארא ‪15‬‬
‫א ״ ח מ ב א ‪23‬‬
‫א ״ ח מ ב ש ל ח ‪24‬‬
‫ל פ נ ו ת ב ק ר לאיתנו‪ ,‬ל ח נ א ו‬
‫ש מ ו ת יח‪ ,‬ב ב‬
‫ושפטו את העם ב כ ל עח ]בלילה[‬
‫א׳יחמ יתרו ‪36‬‬
‫ש מ ו ח יט‪ ,‬ה‬
‫אם שמוע חשמעו בקולי‬
‫א ״ ח מ יחרו ‪34‬‬
‫ש מ ו ת ל ‪ ,‬יב‬
‫ו ל א יהיה ב ה ם נגף‬
‫שמות לא‪ ,‬ג‬
‫ו א מ ל א א ו ח ו רוח א ל ה י ם וכו׳‬
‫שמות לה‪ ,‬בב‬
‫ו י ב א ו ה א נ ש י ם ע ל הנשים כ ל נ ד י ב‬
‫א ״ ח מ ת ש א ‪63‬‬
‫= א ״ ח מ ויקרא ‪64‬‬
‫‪T‬‬
‫א ״ ח מ ו י ק ה ל ‪69‬‬
‫שמות לה‪ ,‬כג‬
‫ו כ ל איש אשר נמצא א ת ו‬
‫א ״ ח מ ו י ק ה ל ‪69‬‬
‫שמות לה‪ ,‬כ ה‬
‫ו כ ל א ש ה ח כ מ ח ל ב בידיה ט ו ו‬
‫א ״ ח מ ו י ק ה ל ‪70‬‬
‫שמוח לח‪ ,‬כד‬
‫ויהי ז ה ב ה ת נ ו פ ה ו כ ר‬
‫ויקרא יח‪ ,‬ו‬
‫א י ש איש א ל כ ל ש א ר בשרו‬
‫א ״ ח מ פ ק ו ד י ‪74‬‬
‫א ״ ח מ אתרי ‪11‬‬
‫ויקרא יט‪ ,‬ג‬
‫א מ ו ו א ב י ו תיראו ו א ת ש ב ח ו ח י‬
‫א ״ ח מ קדשים ‪13‬‬
‫ר ק ר א יט‪ ,‬ג ‪ -‬ד‬
‫שבתותי‪ .‬א ל ת פ נ ו א ל ה א ל י ל י ם‬
‫א ״ ח מ ק ד ש י ם ‪13‬‬
‫ויקרא יט‪ ,‬ו‬
‫ו ה נ ו ח ר ע ד יום ש ל י ש י‬
‫א ״ ח מ ק ד ש י ם ‪13‬‬
‫ויקרא כ ‪ ,‬ב‬
‫אשר יתן מ ז ר ע ו ל מ ו ל ך‬
‫א ״ ח מ ק ד ש י ם ‪13‬‬
‫א ״ ח מ ב ח ק ו ת י ‪41‬‬
‫ויקרא כ ה ‪ ,‬יט‬
‫ונחנה הארץ פ ר י ה וכו׳‬
‫ב מ ד ב ר יא‪ ,‬כ ט‬
‫ו מ י יתן כ ל ע ם ה׳ נביאים‬
‫ב מ ד ב ר יב‪ ,‬א‬
‫האשה הכושיח אשר לקח‬
‫א״חמ בהעלתך ‪8‬‬
‫ב מ ד ב ר יב‪ ,‬יג‬
‫א ל נא ר פ א נא ל ה‬
‫א״חמ כהעלתך ‪9‬‬
‫= א ׳ ׳ ח מ דברים ‪174‬‬
‫ב מ ד ב ר יג‬
‫] ח ט א מרגלים[‬
‫א ״ ח מ ב ל ק ‪23‬‬
‫ב מ ד ב ר יג‬
‫] פ ר ש ח מרגלים[‬
‫א ״ ח מ ש ל ח ‪10‬‬
‫ב מ ד ב ר יג‪ ,‬ב‬
‫]סוד[ ל מ ט ה אבותיו ת ש ל ח ו‬
‫א״חמ שלח ‪9‬‬
‫ב מ ד ב ר יג‪ ,‬ב‬
‫אני אינני מצרך‬
‫א״תמ שלת ‪9‬‬
‫ב מ ד ב ר יג‪ ,‬יה‬
‫ה ח ז ק ה ו א ה ר פ ה וכר׳‬
‫א ״ ח מ ש ל ח נ‪1‬‬
‫ב מ ד ב ר ינ‪ ,‬כ‬
‫ה ש מ נ ה היא א ם רזה‬
‫א ״ ח מ ש ל ח ‪13‬‬
‫ב מ ד ב ר יד‪ ,‬ל ד‬
‫ארבעים יום‪ ,‬יום ל ש נ ה‬
‫ב מ ד ב ר יג‪ ,‬כ‬
‫ו ה ת ח ז ק ת ם ןקנין ״חזקה״[‬
‫א ״ ח מ ש ל ח ‪14‬‬
‫א ״ ח מ ש ל ח ‪13 ,9‬‬
‫אוצרות‬
‫קפד‬
‫במדבר טז‪,‬‬
‫במדבר ככ‪,‬‬
‫במדבר בב‪,‬‬
‫במדבר בב‪,‬‬
‫במדבר כד‪,‬‬
‫במדבר כה‪,‬‬
‫במדבר לב‪,‬‬
‫דברים ה‪ ,‬א‬
‫דברים ו‪ ,‬ה‬
‫דברים ז‪ ,‬טו‬
‫דברים ז‪ ,‬טז‬
‫דברים ז‪ ,‬טז‬
‫דברים ז‪ ,‬יד‬
‫דברים בא‪ ,‬י‬
‫דברים ל‪ ,‬יט‬
‫יהושע א‬
‫ש מ ד א ב‪ ,‬ב־י‬
‫שמו״א בא‪ ,‬ר‬
‫שמו״ב ו‪ ,‬טז‬
‫שמו״ב טו‪ ,‬יז‬
‫מל״א ב‪ ,‬טז‬
‫מל״א ה‪ ,‬יד‬
‫מל״ב ר‪ ,‬א‬
‫מל״ב ד‪ ,‬יג‬
‫מל״ב ה‪ ,‬ג‬
‫ישעיה בז‪ ,‬ד‬
‫ישעיה בז‪ ,‬ו‬
‫ישעיה מ‪ ,‬בו‬
‫ישעיה מב‪ ,‬יד‬
‫ישעיה מה‪ ,‬טז‬
‫ישעיה מח‪ ,‬א‬
‫ישעיה נ‪ ,‬ד‬
‫ישעיה םה‪ ,‬כ‬
‫ישעיה סו‪ ,‬א‬
‫ירמיה ג‪ ,‬טז‬
‫ירמיה לב‪ ,‬ז‬
‫יחזקאל ט!‪ ,‬ג‬
‫יחזקאל לז‪ ,‬יד‬
‫עמום ב‪ ,‬ו‬
‫מיכה ו‪ ,‬ה‬
‫מלאכי א‪ ,‬ב‬
‫תהלים א‪ ,‬ד‬
‫תהלים ח‪ ,‬ד‬
‫המלכי״ם‬
‫ט‬
‫ג‬
‫ה‬
‫ח‬
‫י‬
‫יב‬
‫טז‬
‫גדולי ישראל‬
‫א״חמ‬
‫א״חמ‬
‫א״חמ‬
‫א״חמ‬
‫כלק‬
‫בלק‬
‫בלק‬
‫בלק‬
‫‪22‬‬
‫‪24‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫א״חמ מטות ‪29‬‬
‫א״תמ אתחנן ‪5‬‬
‫א״חמ עקב ‪16‬‬
‫א״חמ עקב דו‬
‫א״חמ עקב ‪16‬‬
‫א״חמ חצא ‪30‬‬
‫א״חמ תצא ‪31‬‬
‫נתבאר בהפטרה לפ׳ וזאת הברכה‬
‫א׳׳חמ בראשיח ‪5‬‬
‫דוד מפזז ומכרכר לפני ה׳‬
‫אחלי אדני לפני הנביא‬
‫הבאים ישרש יעקב וכו׳‬
‫החשיתי מעולם אחריש וכו׳‬
‫לא יאמרו עוד ארון בריח ה׳‬
‫]עצמות יבשות[‪ ,‬דברתי ועשיתי ‪. . . .‬‬
‫לא כן הרשעים כ״א כמוץ‬
‫להשבית אויב ומתנקם וכו׳‬
‫=א״חמ ויקרא ‪63‬‬
‫=א״חמ דברים ‪175‬‬
‫=א״חמ ויקרא ‪62‬‬
‫=א״חמ דברים ‪174‬‬
‫‪ . . . . j‬א״חמ וירא ‪66‬‬
‫=א״חמ דברים ‪174‬‬
‫=א״חמ דברים ‪174‬‬
‫א״חמ משפטים ‪57‬‬
‫א״חמ שמות ‪13‬‬
‫א״חמ בראשית ‪4‬‬
‫אח״מ משפטים ‪57‬‬
‫א״חמ יחרו ‪28‬‬
‫=א״חמ ויקרא ‪79‬‬
‫=א׳׳חמ ויקרא ‪65‬‬
‫א׳׳חמ ויתי ‪112‬‬
‫א״חמ בראשית ‪5‬‬
‫א״חמ קרח ‪17‬‬
‫א״חמ בחקוחי ‪41‬‬
‫א״חמ בא ‪21‬‬
‫א״תמ בחקותי ‪43‬‬
‫א׳׳חמ וישב ‪104‬‬
‫א״חמ בלק ‪26‬‬
‫א״חמ תולדות ‪92‬‬
‫=א״חמ דברים ‪175‬‬
‫=א״חמ דברים ‪175‬‬
‫ביאורי פסוקים כ״ארץ חמדה״‬
‫תהלים י‪ ,‬א‬
‫תהלים יד‪ ,‬א‬
‫תהלים טז‪ ,‬ב‪-‬ר‬
‫תהלים יט‪ ,‬ב‬
‫תהלים יט‪ ,‬ח־י‬
‫תהלים כה‪ ,‬ז‬
‫תהלים כה‪ ,‬ג‬
‫תהלים לט‪ ,‬ה‬
‫תהלים לט‪ ,‬יג‬
‫תהלים מה‪ ,‬יא‬
‫תהלים ס‪ ,‬י‬
‫תהלים ס‪ ,‬י‬
‫משלי לא‪ ,‬י‬
‫רות א‪ ,‬א‬
‫רות ב‪ ,‬ה‬
‫אסתר ג‪ ,‬ו‬
‫קהלת ג‪ ,‬יד‬
‫קהלת ד‪ ,‬ב‬
‫קהלת ד‪ ,‬ה‬
‫קהלת ו‪ ,‬א‬
‫קהלת ז‪ ,‬א‬
‫קהלת ח‪ ,‬א‪-‬יד‬
‫קהלת י‪ ,‬א‬
‫איוב ט‪ ,‬כא‬
‫דהי׳׳ב כד‪ ,‬ג‬
‫קסה‬
‫=א״חמ דברים ‪175‬‬
‫א׳׳תמ דברים ‪176‬‬‫=א״חמ ויקרא ‪65‬‬
‫=א״חמ דברים ‪176‬‬
‫ א ״ ח מ דברים ‪176‬‬‫ א ״ ח מ דברים ‪176‬‬‫=א״חמ ויקרא ‪70 ,69‬‬
‫=א״חמ ויקרא ‪79‬‬
‫א״חמ עקב ‪14‬‬
‫־־א״חמ דברים ‪177‬‬
‫אי׳חמ סוף במדבר‬
‫תם אני לא ארע וכר‬
‫=א״חמ דברים ‪n x‬‬
‫=א״חמ דברים ‪179 ,178‬‬
‫=א׳׳חמ דברים ‪179‬‬
‫־א״חמ דברים ‪3 79‬‬
‫א״חמ ראה ‪26‬‬
‫=א״חמ דברים ‪180-182‬‬
‫א׳׳חמ דברים ‪182‬‬‫=א״חמ רכרים ‪176‬‬
‫‪...‬‬
‫דרי״א ה‪ ,‬ל‬
‫אוצרות‬
‫ברכות ג ע״א‬
‫כרכות ג ע״ב‬
‫ברבות ה ע״א‬
‫ברכות ו ע״ב‬
‫כרכות ח ע״א‬
‫ברכות ט ע״ב‬
‫ברכות טו ע״ב‬
‫ברכות טו ע׳׳ב‬
‫כרכות יז ע׳׳א‬
‫ברכות ‪ r‬ע״א‬
‫ברכות ‪ P‬ע״א‬
‫ברבות ‪ r‬ע״א‬
‫ברכות יח ע״א‬
‫ברכות יט ע״א‬
‫ברכות נה ע״ב‬
‫ברכות נה ע״ב‬
‫ברכות םכ ע״א‬
‫עזבת י ע״א‬
‫שבת י ע״א‬
‫שבת י ע״א‬
‫שבה י ע״א‬
‫שבת י ע׳׳ב‬
‫שבת י ע״ב‬
‫שבת י ע״ב‬
‫שבת י ע״ב‬
‫שכה י ע״כ‬
‫שבת יא ע״א‬
‫שבת יא ע׳׳א‬
‫שבת יא ע״א‬
‫שבת ‪ *0‬ע׳׳א‬
‫שבת יא ע״א‬
‫שבת עז ע׳׳ב‬
‫שבת פו ע״א‬
‫שבת פח ע׳׳א‬
‫שבת פח ע״א‬
‫שבה פה ע״א‬
‫שבת צז ע״א‬
‫שכת קכז ע״א‬
‫ר״ה י ע״כ‬
‫ר״ה י ע״כ‬
‫ר״ה יא ע״ב‬
‫יומא עו ע״א‬
‫סוכה מט ע״א‬
‫הטלבי״ס‬
‫ג׳ משמרות הוי הלילה‬
‫נועצים באחיתופל וכוי‬
‫לא במרת הקב״ה מדת בשר ודם‬
‫הנהנה מסעודת חתן וכי׳‬
‫יתפלל כל חסיד לעת מצגא‬
‫רבר נא באזני העם‬
‫ג־ לא תשבענה‪ ,‬שאול וכר‬
‫כן אברכך בחיי ו כ י‬
‫גדולה הבטחה לנשים‬
‫סוף אדם למוח ןחכליחו לעוהי׳ב[‬
‫רב ספרא כתר צלוחיה‬
‫רבנן דיבנה‪ ,‬אני כריה‬
‫החיים יודעים שימוחו‬
‫המספר אחר מטתן של ת״ח‬
‫דעייל למתא ודחיל מעינא בישא‬
‫לאדם טוב‪ ,‬אין חלום טוב ו כ י‬
‫צנוע ניצול מהנחשים‬
‫יחכי בדינא כולא יומא‬
‫עד מתי יושבין כדין?‬
‫רמי פתמקי ומצלי‬
‫שעה ראשונה מאכל לודים‬
‫אל ישנה בן כין הכנים‬
‫אסור ליתן שלום כבית מרחץ‬
‫מאן דאהי ואמר מלחא חדתא‬
‫מתנה כבית גבוי‪ ,‬שבת שמה‬
‫עיר שישיבתה קרובה‬
‫אם יהיו כל הימים דיו וכי׳‬
‫יפה תעניח לחלום‬
‫כל חולי ולא חולי מעיים וכו׳‬
‫עיר שגגותיה גבוהים‬
‫תתת ישמעאל ולא חחח נכרי‬
‫עיזי מסגי ברישא‬
‫]משה! בהשכמה עלה‬
‫אוריין תליתאי‬
‫הקדימו ישראל נעשה לנשמע‬
‫מודעא רכה לאורייחא‬
‫ויבלע מטה אהרן‪ ,‬נס בתוך נם‬
‫גדולה הכנסת אורחים לכו׳‬
‫בניסן נברא העולם‬
‫ושניהם מקרא אחד דרשי • • •‬
‫]מכיל[ י׳־ז כאייר‬
‫מן גביה ששים אמה יכו׳‬
‫אל תקרי בראשית‪ ,‬ברא שית•‬
‫גדולי ישראל‬
‫=א״חמ ויקרא ‪52‬‬
‫=א״חמ ויקרא ‪53‬‬
‫=א״תמ ויקרא ‪53‬‬
‫=א״חמ ויקרא ‪53‬‬
‫=א׳׳תמ ויקרא ‪57‬‬
‫א׳׳חמ בא ‪20‬‬
‫=א־׳תמ ויקרא ‪53‬‬
‫=א׳׳חמ ויקרא ‪54‬‬
‫=א״חמ ויקרא ‪55‬‬
‫א״חמ ראה ‪26‬‬
‫=א״חמ ויקרא ‪55‬‬
‫=א״חמ ויקרא ‪55‬‬
‫=א״חמ ויקרא ‪56‬‬
‫=א״חמ ויקרא ‪65‬‬
‫א״חמ תשא ‪63‬‬
‫א״חמ וישב ‪105‬‬
‫א״חמ וישב ‪106‬‬
‫=א״חמ ויקרא ‪58‬‬
‫=א״חמ ויקרא ‪59‬‬
‫=א״חמ ויקרא ‪57‬‬
‫=א״חמ ויקרא ‪59‬‬
‫=א״חמ ויקרא ‪60‬‬
‫? ‪= . .‬א״חמ ויקרא ‪59‬‬
‫=א׳׳חמ ויקרא ‪60‬‬
‫=א׳׳חמ ויקרא ‪59‬‬
‫=א״חמ ויקרא ‪60‬‬
‫=א״חמ ויקרא ‪61‬‬
‫=א׳׳חמ ויקרא ‪61‬‬
‫=א״חמ ויקרא ‪60‬‬
‫=א״חמ ויקרא ‪60‬‬
‫=א״חמ ויקרא ‪60‬‬
‫א״חמ וישלח ‪98‬‬
‫א״חמ יתרו ‪29‬‬
‫א״חמ סוף כמדבר‬
‫א״חמ סוף כמדבר‬
‫א״חמ יחדו ‪28‬‬
‫א״חמ וארא ‪17‬‬
‫א״חמ וירא ‪62‬‬
‫א׳יחמ כא ‪21‬‬
‫א״חמ נח ‪40‬‬
‫א״חמ נח ‪4 1‬‬
‫א״חמ נח ‪42‬‬
‫א״חמ כראשית ‪6‬‬
‫ביאורי פסוקים ב״ארץ חמדה״‬
‫ביצה‬
‫מ ח ד שביך לשבתיך‬
‫טו ע״א‬
‫ביצה ל ח ע״א‬
‫תענית‬
‫י ע ק ב אבינו ל א מ ח‬
‫תענית י ע״ב‬
‫ט‬
‫מגילה‬
‫מעשה בתלמי‬
‫מ ג י ל ה יג ע ״ ב‬
‫מו״ק‬
‫חגיגה יא ע ״ ב‬
‫חגיגה יב‬
‫א ״ ת מ מ ק ץ ‪108‬‬
‫בני תיי ומזוני‪ ,‬ב מ ז ל א ת ל י א‬
‫ש א ל נא ל י מ י ם ראשונים‬
‫ע״א‬
‫א״חמ דגש‬
‫‪no‬‬
‫א״חמ בראשית ‪5‬‬
‫מקדים רפואה למכה‬
‫ע״א‬
‫= א ״ ח מ ויקרא‬
‫‪61-65‬‬
‫א״חמ שמות ‪3‬‬
‫אל תפסיעו פסיעה גסה‬
‫ע״א‬
‫כח‬
‫=אי׳חמ ויקרא ‪61‬‬
‫כי ס ל י ק ר׳ א ב א וכוי ןד׳ א ו פ נ י ם !‬
‫ה ע״ב‬
‫קסז‬
‫א ״ ח מ ע ק ב ‪15‬‬
‫א ״ ח מ ב ר א ש י ת ‪17‬‬
‫אדה״ר מסוף העולם ועד סוף‬
‫א״תמ בראשית ‪7‬‬
‫חגיגה יג ע ״ ב‬
‫ו ה נ ה א ו פ ן א ח ד בארץ‬
‫= א ״ ח מ ויקרא ‪66‬‬
‫חגיגה ט ו ע ״ ב‬
‫צ ו פ ה בין מ י ם עליונים‬
‫א״חמ בראשיח ‪8‬‬
‫ידוש׳ חגיגה א‪ ,‬ז‬
‫הלואי אותי עזבו וחורחי שמרו‬
‫א ״ ח מ ב ח ק ו ח י ‪42‬‬
‫ע״א‬
‫יבמות ם נ‬
‫כ ת ו ב ו ת סז ע״ב‬
‫כתובות‬
‫ע״א‬
‫עה‬
‫כ ת ו ב ו ת קיא ע״א‬
‫שתי ב ר כ ו ת ט ו ב ו ח ל ה ב ר י ך‬
‫היא מ ו צ א ת‬
‫א ״ ח מ ל ך ל ך ‪56‬‬
‫א ״ ת מ ו י ש ב ‪106‬‬
‫ח ר מיכייהו עדיף כ ח י מינן‬
‫ר‬
‫‪ -‬א ״ ח מ ויקרא ‪64‬‬
‫ונשאחני ממצרים‪ ,‬דברים ב ג ו‬
‫א ״ ח מ ויחי ‪112‬‬
‫ל מ ה הטריח א ת אחיו‬
‫א ״ ח מ ויחי ‪114‬‬
‫נדרים ל א ע ״ ב‬
‫גדולה מילה‪ ,‬לא נתלה למשה‬
‫א ״ ח מ ש מ ו ח ‪14‬‬
‫נדרים ל ט ע ״ כ‬
‫בכבודי לא מחיחם?‬
‫א ״ ח מ ב ל ק ‪25‬‬
‫בכבודי לא מחיחם?‬
‫א ״ ח מ ק ר ח ‪19‬‬
‫כ ת ו ב ו ת קיא‬
‫ע״א‬
‫נדרים‬
‫ל ט ע״ב‬
‫נדרים‬
‫ע״א‬
‫פא‬
‫ם ו ט ה י ע״ב‬
‫נשאל לחכמים ולא פרשוהו‬
‫] מ ו ל ס פ ר י ב ה ע ל ו ח ך ‪ ,‬פ ח [ ו ל א יסף ל ר ע ח ה‬
‫ם ו ט ה יא‬
‫ע״א‬
‫באו ונחכם למושיען של ישראל‬
‫ס ו ט ה יא‬
‫ע״א‬
‫ן ח ו ס פ ו ת ( ש ל י ש ש ע ה א ו רביע‬
‫= א ״ ח מ דברים ‪177‬‬
‫א ״ ח מ ו י ש ב ‪107‬‬
‫א״תמ שמות ‪6‬‬
‫י א״חמ בהעלתך ‪8‬‬
‫ס ו ט ה יא ע ״ ב‬
‫וחחיין הילדים‪ ,‬מ ס פ י ק ו ת מ י ם‬
‫ס ו ט ה יא ע ״ ב‬
‫ת ב ע ן ל ד ב ר עבירה‬
‫א״חמ שמות ‪8‬‬
‫ס ו ט ה יב ע ״ ב‬
‫זה נ ו פ ל ואין א ח ר נ ו פ ל‬
‫א״חמ שמות ‪8‬‬
‫ם ו ט ה יג ע״א‬
‫ויספדו שם מ ס פ ר גדול וכבד‬
‫סוטה‬
‫ל ע״ב‬
‫ע ל ו מ ה י ם ‪ ,‬עיניהם ל ו מ ר שירה‬
‫א״חמ שמוח ‪8‬‬
‫א ח ״ מ ויחי ‪114‬‬
‫א״חמ ב ש ל ח ‪25‬‬
‫םוטה‬
‫לה‬
‫ע״א‬
‫ד ו ד ק ר א ל ד ב ר י ת ו ר ה ״זמירות״‬
‫א ״ ח מ ק ר ח ‪16‬‬
‫סוטה‬
‫מ ח ע״ב‬
‫ולר׳ נ ח מ י ה ‪ ,‬שמיר ל מ א י א ח א ?‬
‫=א׳יהמ ויקרא ‪67‬‬
‫םוטה‬
‫מ ח ע״ב‬
‫שמיר שבו בנה שלמה לביהמ״ק‬
‫= א ״ ח מ ויקרא ‪67‬‬
‫חוםפחא‪ ,‬םוטה‬
‫חכמתו וחסידוחו של משה‬
‫א׳׳חמ ב ש ל ח ‪23‬‬
‫גיטין נ ב ע״א‬
‫בי ת ר י דאיגרי ב ה ו ש ט ן‬
‫גיטין פ ה ע״א‬
‫ו י ש ק ו ד ה׳ ע ל ה ר ע ה‬
‫א ״ ח מ אתחנן ‪4‬‬
‫ב״ק טז ע״ב‬
‫יהיו מ ו כ ש ל י ם ל פ נ י ך ב ע ח א פ ך‬
‫א׳׳חמ ת ש א ‪65‬‬
‫אשריכם זורעי ע ל כ ל מ י ם ובו׳‬
‫=א׳׳חמ ויקרא ‪67‬‬
‫ב ״ ק יז‬
‫ע״א‬
‫ב ״ מ קז ע ״ ב‬
‫והסיר כ ל חולי‪ ,‬זו עין ]הרע!‬
‫ב״ב טז ע״ב‬
‫ב ת ה י ח ה ל א ב ר ה ם אבינו‬
‫= א ״ ח מ ויקרא ‪66‬‬
‫א ״ ח מ ע ק ב ‪16‬‬
‫א ״ ח מ חיי שרה ‪84 ,83‬‬
‫א ״ ח מ חיי ש ר ה ‪81‬‬
‫ב״ב טז ע״ב‬
‫מרגליות ט ו ב ה תלויה בצוארו‬
‫ב״ב כ ה ע״ב‬
‫עולם לאכסדרה דומה‬
‫א״תמ ב ר א ש י ת ‪8‬‬
‫ב״ב עג‬
‫ע״א‬
‫בין ג ל א ל ג ל א ש׳ פ ר ס י‬
‫= א ״ ח מ ויקרא ‪69‬‬
‫ב״כ ענ‬
‫ע״א‬
‫האי ג ל א ד מ ט ב ע ל ם פ י נ ת א‬
‫= א ״ ח מ ויקרא ‪68‬‬
‫קסח‬
‫ב״ב ענ ע״א‬
‫ב׳׳ב עג ע״ב‬
‫ב״ב עג עי׳ב‬
‫ב״ב עג ע׳׳ב‬
‫ב״ב עד ע״א‬
‫ב״ב עד ע״א‬
‫ב״ב‪.‬ער ע״ב‬
‫ב״ב עד ע״ב‬
‫ב״ב קבג ע״א‬
‫פנה׳ לח ע״א‬
‫סנה׳ לח ע״ב‬
‫סנה׳ לח ע״ב‬
‫סגה׳ לט ע״א‬
‫סנה׳ מר ע״א‬
‫סבה׳ מח ע״א‬
‫סנה׳ סז ע״ב‬
‫סנה׳ צט ע״ב‬
‫סנה׳ קג ע״ב‬
‫סנה׳ קו ע״ב‬
‫סנה׳ קז ע״א‬
‫סנה׳ קח ע״ב‬
‫מכות כג ע״ב‬
‫ע״ז ‪ r‬ע״ב‬
‫ע״ז כה ע״א‬
‫עדיות פ״ב מ״י‬
‫אבות א‬
‫אבות‪ ,‬א‬
‫זבחים נר ע״ב‬
‫טנחוח מה ע״א‬
‫מנחות נג עי׳ב‬
‫מנחוח צה ע״א‬
‫חולק צא ע״א‬
‫חולין צא ע״ב‬
‫חולין צא ע״ב‬
‫חולין צא ע״ב‬
‫תמיד לב ע״א‬
‫נדה ע ע״כ‬
‫ב״ר א'‬
‫ב״ר א׳‬
‫ב״ר א‪ ,‬ו‬
‫ב״ר א‪ ,‬י‬
‫ב״ר ב׳‬
‫ב״ר ד'‬
‫אוצרות‬
‫המלכי״ם‬
‫גדולי ישראל‬
‫=א״חמ ויקרא ‪71‬‬
‫=א״חמ ויקרא ‪73‬‬
‫=א״חמ ויקרא ‪75‬‬
‫=א״חמ ויקרא ‪77‬‬
‫א״חמ בראשית ‪JO‬‬
‫א״תמ בא ‪20‬‬
‫כקש רוד לעבוד ע״ז ]יצא לחו״ל[‪..‬‬
‫א״חמ תצא ‪30‬‬
‫א״חמ וישב ‪107‬‬
‫]שמואל ודוד עיינו‪ ,‬מקום מקדש[ ‪. .‬‬
‫א״חמ בתקותי ‪43‬‬
‫א״חמ שופטים ‪27‬‬
‫א״חמ יתרו ‪28‬‬
‫א״חמ מקץ ‪109‬‬
‫שאל אלכסנדרוס‪ ,‬מן שמים לארץ ‪. .‬‬
‫א״חמ בראשית ‪6‬‬
‫א״חמ בראשית ‪17‬‬
‫א״תמ בראשית ‪18‬‬
‫ביאורי פסוקים ב״ארץ חמדה״‬
‫קםט‬
‫ב״ר ח׳‬
‫ק י ל ו ס ו א ח ר ב ה מ ה ועוף‬
‫א ״ ח מ כ ר א ש י ת ‪20‬‬
‫ב״ר ח ‪ ,‬ה‬
‫ח ס ד א ו מ ר יברא‪ ,‬א מ ת ‪ :‬א ל יברא‬
‫א ״ ח מ ב ר א ש י ת ‪11‬‬
‫ב״ר י'‬
‫מ ה היה העולם ח ס ר ? שבת‬
‫א ״ ח מ ב ר א ש י ת ‪26‬‬
‫ב״ר יא‪ ,‬י‬
‫ו ל א ש ב ת מ מ ל א כ ח רשעים‬
‫א׳׳חמ כ ר א ש י ת ‪14‬‬
‫ב״ר יט‪ ,‬יב‬
‫אכלחי ואוכל עוד‬
‫ב״ר‬
‫כז‪ ,‬א‬
‫א ״ ח מ ב ר א ש י ת ‪28‬‬
‫ג ד ו ל כ ח הנביאים‪ ,‬מ ר מ י ן צורה‬
‫=א׳׳חמ ויקרא ‪64‬‬
‫ב״ר ל ט ‪ ,‬א‬
‫] א ב ר ה ם [ ראה בירה ד ו ל ק ת‬
‫א׳׳חמ ל ך ל ך ‪53‬‬
‫א ״ ח מ ל ך ל ך ‪59‬‬
‫ב״ר מ ח ‪ ,‬ב‬
‫א ם ל א הייתי מ ל ‪ ,‬ו מ ב ש ר י אחדה‬
‫ב״ר נ ח ‪ ,‬א‬
‫]שרה[ ב ת ק ׳ כ ב ח כ ׳ וכי׳‬
‫א ״ ח מ חיי ש ר ה ‪79‬‬
‫ב״ר נח‪ ,‬ב‬
‫ע ג ל ת א ת מ י מ ח א ]שרה[‬
‫א׳׳חמ חיי ש ר ה ‪80‬‬
‫ב״ר נ ט ‪ ,‬א‬
‫ו א ב ר ה ם זקן וכו׳ ב ד ר ך צ ד ק ה‬
‫א ״ ח מ חיי ש ר ה ‪83 ,82‬‬
‫ב״ר נ ט ‪ ,‬יא‬
‫ו כ ל ט ו ב אדוניו‪ ,‬דייתיקי‬
‫א ״ ח מ חיי ש ר ה ‪86‬‬
‫ב״ר נ ט ‪ ,‬יא‬
‫מ ג מ ל י אדוניי‬
‫א ״ ח מ חיי ש ר ה ‪86‬‬
‫ב ״ ר נ ט ‪ ,‬יא‬
‫קפצה ל ו הדרך‬
‫א ״ ח מ ח י י ש ר ה ‪86‬‬
‫ב״ר נ ט ‪ ,‬יב‬
‫ל י ק ח אשה‪ ,‬ו ש מ ע ק ל כ ל ב י א‬
‫א ״ ח מ חיי ש ר ה ‪86‬‬
‫א ״ ח מ ח ו ל ד ו ת ‪92‬‬
‫ב״ר ם ו ‪ ,‬א‬
‫ש ע ס ק ת י ב ח ו ר ה ‪ ,‬זכיתי ל ט ל‬
‫ב״ר םח‪ ,‬ט‬
‫כרי לתקן תפילת ערבית‬
‫א ׳ ׳ ת מ ו י צ א ‪93‬‬
‫ב׳׳ר ס ח ‪ ,‬י‬
‫אתי שמשא‬
‫א ״ ח מ ויצא ‪93‬‬
‫ב״ר עה‪ ,‬ח‬
‫ב ר כ ו ת ל ר א ש צדיק‪ ,‬י ע ק ב‬
‫א ״ ח מ ו י ש ל ח ‪96‬‬
‫ב׳׳ר ע ו ‪ ,‬ה‬
‫קטונחי מ כ ל החסדים‬
‫א ״ ח מ ו י ש ל ח ‪97‬‬
‫ב״ר פ ד ‪ ,‬ז‬
‫ח ש ו ר ץ ע ל א ב ר מ ה ח י וכו־‬
‫א ״ ח מ ו י ש ב ‪104‬‬
‫ב״ר פ ד ‪ ,‬ח‬
‫בן זקונין‪ ,‬מ ס ר ל ו ח כ מ ה‬
‫א ״ ח מ ו י ש ב ‪104‬‬
‫ב״ר פ ד ‪ ,‬ח‬
‫וישנאו‪ ,‬כ ד י שיקרע הים‬
‫א׳׳חמ ו י ש ב ‪105‬‬
‫ב״ר פ ד ‪ ,‬ט ו‬
‫]ראובן[ ואני איני מ צ י ל ו ?‬
‫ב״ר פ ה ‪ ,‬י‬
‫אפרים מ ק ש א ה ח ל מ י ד ר׳׳מ‬
‫' א ״ ח מ ו י ש ב ‪106‬‬
‫א ״ ח מ ו י ש כ ‪106‬‬
‫ב״ר פ ט ‪ ,‬ג‬
‫אמר פרעה‪ ,‬מי מחקיים כמי‬
‫א ״ ח מ מ ק ץ ‪107‬‬
‫ב׳יר צ ב ‪ ,‬ב‬
‫כיון ש נ ח מ צ ה ה ח ש ב ו ן ‪ ,‬א מ ר י ע ק ב‬
‫א ״ ח מ מ ק ץ ‪109‬‬
‫ב״ר צב‪ ,‬ט‬
‫מ ה נ א מ ר ב כ ס ף ראשון ו כ ו ׳‬
‫א ״ ח מ מ ק ץ ‪110‬‬
‫ב״ר צ ד‬
‫ס ר ח ב ח אשר ה ש ל י מ ה‬
‫א׳׳חמ ויגש ‪111‬‬
‫ב״ר צד‪ ,‬ג‬
‫]וירא העגלות[‪ ,‬מ ס ר ל ו סימן‬
‫א ״ ח מ ו י ג ש ‪111‬‬
‫ב״ר צט‪ ,‬ב‬
‫מ ה נאמר במעשה ת מ ר‬
‫א׳׳חמ מ ק ץ ‪!10‬‬
‫שמו״ר‬
‫]פרעה למשה[ אתם ל מ ה באתם‬
‫א ״ ח מ ו א ר א ‪15‬‬
‫שמו״ר‬
‫מלוא חפניכם‪ ,‬מלא כף נ ח ה‬
‫שמו״ר‬
‫עוז לה׳ ב ע ת שעושה דין באומות‬
‫ש מ ו ״ ר א‪ ,‬ל ו‬
‫עחידים ל ה ק ד י ם נ ע ש ה ל נ ש מ ע‬
‫א״חמ שמות ‪9‬‬
‫ש מ ו ״ ר א‪ ,‬י‬
‫ש מ ו מ ל ב ן ע ל צואר פ ר ע ה‬
‫א״תמ שמוח ‪6‬‬
‫שמו׳׳ר א‪ ,‬כ ט‬
‫נמלך משה עם המלאכים‬
‫א״חמ שמוח ‪9‬‬
‫ש מ ו ״ ר א‪ ,‬ל ב‬
‫וישא א ח ת מ כ ן )צפורה(‬
‫א׳׳חמ ש מ ו ת ‪9‬‬
‫ש מ ו ״ ר ב‪ ,‬ו‬
‫ה׳ פ ם י ע ו ח פ ס ע מ ש ה‬
‫ש מ ו ״ ר יב‪ ,‬ו‬
‫א פ י ל ו ת הנה‪ ,‬פ ל א י פ ל א ו ת‬
‫ש מ ו ״ ר יד‪ ,‬ב‬
‫מהיכן ה ח ש ך ? מ ח ש ך של מעלה‬
‫שמו״ר‬
‫דק מחוספס‪ ,‬הנוטה כדוק‬
‫ש מ ו ״ ר יט‪ ,‬א‬
‫]יתרי! י ב ש מ ת ת ר ל א י ת ע ר ב זר‬
‫א ״ ח מ וארא ‪19‬‬
‫א׳יחמ מ ש פ ט י ם ‪57‬‬
‫א ״ ח מ ש מ ו ח ‪13‬‬
‫א ״ ח מ וארא ‪18‬‬
‫א ״ ח מ ב א ‪20‬‬
‫א ״ ח מ ב ש ל ח ‪26‬‬
‫א ״ ח מ יתרו ‪29‬‬
‫קע‬
‫שמו״ר בז‪ ,‬א‬
‫שמו״ר בז‪ ,‬א‬
‫שמו״ר בז‪ ,‬ג‬
‫שמו״ר כו‪ ,‬ר‬
‫שמו״ר ל‪ ,‬א‬
‫שמו״ר ל‪ ,‬ג‬
‫שמו״ר מא‪ ,‬א‬
‫שמו״ר מח‪ ,‬א‬
‫ויק״ר כד‪ ,‬ח‬
‫ויק״ר כו‪ ,‬א‬
‫ויק״ר לה‪ ,‬א‬
‫במד״ר יט‪ ,‬ד‬
‫במד״ר כא‪ ,‬א‬
‫דב״ר ג‪ ,‬ג‬
‫רב״ר ז‪ ,‬י‬
‫דב״ר ח‪ ,‬ב‬
‫דב״ר יא‪ ,‬ה‬
‫איכ״ר א׳‬
‫איכ״ר הקרמה כד‬
‫שהש״ר א‪1 ,‬ה‬
‫שהש״ר ב‪ ,‬בב‬
‫תנחומא‪ ,‬לך לך‬
‫חנחומא‪ ,‬חולדוח‬
‫תגחומא‪ ,‬שמות‬
‫תנחומא‪ ,‬ויקהל‬
‫תנחומא‪ ,‬צו‬
‫חנחומא‪ ,‬תזריע‬
‫תגחומא‪ ,‬תזריע‬
‫תנחומא‪ ,‬בהר‬
‫חנחומא‪ ,‬קרח‬
‫תנחומא‪ ,‬הקת‬
‫חנחומא‪ ,‬חקת‪ ,‬ח‬
‫תנחומא‪ ,‬בלק‪ ,‬יב‬
‫ילק״ש יונה‬
‫ילק״ש משלי‬
‫ילק״ש‬
‫יל״קש איכה‬
‫מדרש משלי‪ ,‬פ״י‬
‫מדרש‬
‫מדרש‬
‫מכלחא‪ ,‬בא‬
‫מכלהא‪ ,‬בשלה‬
‫מכלתא‪ ,‬בשלח‬
‫אוצרות‬
‫הםלכי״ם‬
‫גדולי ישראל‬
‫א ״ ח מ ב ש ל ח ‪27‬‬
‫ט ו ב ש כ ן ק ר ו ב ‪ ,‬זה יתרו‬
‫ריעך וריע אביך‬
‫א׳יחמ יתרו ‪28‬‬
‫וישמע יתרו‪ ,‬ט ו ב ו ת ו ב ר כ ו ת ‪.‬‬
‫א ״ ח מ יתרו ‪27‬‬
‫ה‬
‫׳‬
‫ע ו‬
‫א ״ ח מ י ת ר ו ‪28‬‬
‫ן י ומעוזי‬
‫המתינו לי עד שהגיע עונח אדום‬
‫א ״ ח מ מ ש פ ט י ם ‪57‬‬
‫מ ש ל ל מ ט ר ו נ ה ‪ ,‬זיין ל פ נ י ה‬
‫א ״ ח מ מ ש פ ט י ם ‪58‬‬
‫א ״ ת מ ת ש א ‪64‬‬
‫ל ך ה׳ ה צ ד ק ה ו ל נ ו ב ש ת ה פ נ י ם‬
‫א ל מ י תדמייני ואשרה‬
‫א ״ ת מ ק ר ש י ם ‪12‬‬
‫ש ע ש ו ג׳ ע ט ר ו ח ל מ ל ך‬
‫א ״ ח מ ק ד ש י ם ‪11‬‬
‫א ״ ח מ א מ ו ר ‪35‬‬
‫א מ ר ו ה ה׳ א מ ר ו ח ט ה ו ר ו ח‬
‫א׳׳חמ ב ח ק ו ת י ‪41‬‬
‫ח ש ב ת י דרכי ו א ש י ב ה רגלי וכו׳‬
‫א ״ ת מ ק ר ח ‪21‬‬
‫נתכרכמו פניו ש ל מ ש ה‬
‫א׳׳חמ פ נ ח ס ‪27‬‬
‫] פ נ ח ס [ בדין ה ו א ש י ט ו ל ש כ ר ו‬
‫מ ה מ צ א ו א ב ו ח י כ ם בי ע ו ו ל‬
‫א ״ ח מ ע ק ב ‪15‬‬
‫ב׳ ש ב ו ע ו ת נ ש ב ע ת י ‪ :‬ס ל ח ‪ ,‬א ע ב ר ה‬
‫א׳׳חמ א ח ח נ ן ‪3‬‬
‫לא לרעתכם נתתי התורה‬
‫א ״ ח מ יתרו ‪35‬‬
‫בקש משה‪ ,‬אחיה ולא אמוח‬
‫א׳׳חמ א ח ח נ ן ‪3‬‬
‫=א׳׳חמ דברים ‪178‬‬
‫נ ש ק ו ד ע ו ל פשעי‬
‫א ״ ח מ יחרו ‪35‬‬
‫מי מעיד בישראל שעברו תורה‬
‫א ״ ח מ פ נ ח ס ‪27‬‬
‫לחייך בתורים וכו׳ בחרוזים‬
‫א ״ ח מ ב א ‪21‬‬
‫ה ל א מצרים מ ל א ה מ ע ״ ז ש ל נ ו ?‬
‫מ כ א ן ו א י ל ך ה ב ר כ ו ת בידך‬
‫מאכימלך‬
‫א ״ ח מ ל ך ל ך ‪56‬‬
‫נחעברה שרה‬
‫כשמך אלהים כן תהלתך‬
‫א׳׳חמ ח ו ל ד ו ת ‪90‬‬
‫*‪.‬‬
‫א״חמ שמות ‪3‬‬
‫ב י ה מ ״ ק ש ל מ ע ל ה ג ב ו ה י״ח מ י ל‬
‫א ״ ת מ ויצא ‪93‬‬
‫ל א הייחי א ו מ ר ל מ י כ א ל ל ה ק ר י ב ?‬
‫א ח ״ מ ויקרא ‪3,5‬‬
‫אשא דעי ל מ ר ח ו ק‬
‫א׳׳חמ חזריע ‪5‬‬
‫מי יתנני כ י ר ת י ק ד ם‬
‫א ״ ת מ תזריע ‪5‬‬
‫נ ב ה ל ל ה ו ן איש רע עין‬
‫א ״ ח מ ב ה ר ‪40‬‬
‫טלית שכולה תכלת‬
‫בשעה‬
‫שעלה משה למרום‬
‫ושם ה א ח ד אליעזר‬
‫א ״ ח מ ק ר ח ‪17‬‬
‫א ״ ח מ פ ק ו ד י ‪81 ,75‬‬
‫= א ״ ח מ ו י ק ר א ‪64‬‬
‫מ ה שישראל אוכלין בעוה׳׳ז‬
‫א׳׳חמ ע ק ב ‪14‬‬
‫בחמישי ]כשבוע[ נהפכו מים‬
‫א ״ ח מ וארא ‪17‬‬
‫ח כ מ ה היא ב ל ב א ו ב ר א ש ?‬
‫א ״ ח מ ו י ק ה ל ‪68‬‬
‫איני מ ז כ י ר ‪-‬איש יהודי היה׳‬
‫א ״ ח מ ת ש א ‪64‬‬
‫ויקרא א ל ה י ם ל ב כ י ו ל מ ס פ ד‬
‫כ ש ה ח כ ם דורש‪ ,‬ועונים איהש״ר‬
‫ג ל ו למצרים כ ר י ל נ ס ו ח ם‬
‫ח ז ר ע ל אוה׳׳ע ש י ק ב ל ו ה ת ו ר ה‬
‫ל א ה י ה בידיהם מ צ ו ו ח‬
‫= א ״ ח מ דברים ‪177‬‬
‫אח״מ שמוח ‪3‬‬
‫אי׳חמ ב ר א ש י ת ‪25‬‬
‫א ״ ח מ יחרו ‪34‬‬
‫א׳־חמ בא ‪21‬‬
‫כ ז כ ו ת ח ק י ם ו מ ש פ ט י ם ‪ ,‬ניחן מ ן‬
‫א ״ ח מ ב ש ל ח ‪25‬‬
‫ה מ א מ י ן כרועה‪ ,‬מאמין בה׳‬
‫א ״ ח מ ב ש ל ח ‪25‬‬
‫ביאורי פםוקים ב״ארץ חמדה״‬
‫מה ענין שמיטה אצל הר סיני‬
‫ספרא‪ ,‬בהר‬
‫האזינו השמים ואדברה‬
‫ספרי‪ ,‬האזינו‬
‫בחמישי בנה ]משה[ מזבת‬
‫ספרי‪ ,‬יתרו‬
‫ע״ש ו׳ שעות‪ ,‬קבלו התורה‬
‫פרקי ר״א‬
‫פרקי שירה )פתיחה( דוד כשסיים ס׳ תהלים‬
‫הנחמדים מזהב ומפז‬
‫זהר ג‪ ,‬קעו‪.‬‬
‫ההערה השכלית‪ ,‬והערת ההורה‬
‫חובות הלבבות‬
‫קעא‬
‫א״חמ בהר ‪38‬‬
‫א״חמ בראשית ‪13‬‬
‫אי׳חמ יתרו ‪36‬‬
‫א״חמ יחרו ‪36‬‬
‫=א״חמ ויקרא ‪72‬‬
‫א״חמ קרח ‪16‬‬
‫א״חמ סוף במדבר‬
‫קעב‬
‫אוצרות‬
‫המלבי״ם‬
‫גדולי ישראל‬
‫]ה[‬
‫להלן רשימת שמות הספרים שלקטנו ממה שהמלבי״ם מזכיר בספרו ״ארץ חמדה״‬
‫]שעדיין לא נמצאת בתכנית מחשב‪ ,‬ולכן לא הבאתי את כולם[‪ .‬רשימה זו חשובה‪,‬‬
‫ט מפורסם שהמקובל ר״ח ויטאל הזהיר בסוף הקדמתו ל״עץ חיים״ )בדפו״ח דף‬
‫יט( שמאז דברי רמב״ן אין ללמוד קבלה כי אם מדברי אריז״ל עצמו‪ .‬וכן חזר על‬
‫כך אח״כ הרש״ש )בספת ״נהר שלום״‪ ,‬דפו״ח עמ׳ קלב(‪ .‬אבל כמעט כל מקובלי‬
‫אשכנז היו רגילים ללמוד בכל שאר םפרי קבלה של דורות קדם‪ ,‬וכמו שהרחבנו‬
‫פרטים על כך בהקדמתנו לספר "פרדס דמונים׳‪" /‬עמק המלך"‪ ,‬ובספר ״אוצרות‬
‫הגר״א״‪ ,‬שער ח‪ .‬קילורין לעיניים לראות שגם המלבי״ם נהג להרחיב יריעותיו‪ ,‬כדלהלן‬
‫]והמסומן בסוגריים הוא מספר העמוד!‪ .‬ברור הדבר שבהרבה מקומוח המלבי״ם מביא‬
‫דברי אריז״ל‪ .‬אבל נוסף על כך מביא כדלהלן‪:‬‬
‫םפרי מבלה‬
‫ספר בראשית‪:‬‬
‫בחיי‪ ,‬רבנו כחיי )‪(63‬‬
‫אור החיים‪ ,‬ר״ח בן עטר )‪(64‬‬
‫התמונה )‪(69‬‬
‫ג׳יקטיליא‪ ,‬ר׳ יוסף )‪(55‬‬
‫מגיד מישרים למהר״י קארו )תחילת וארא(‬
‫י‬
‫גליא חיא )‪(113‬‬
‫מגלה עמוקות )‪(9 ,6‬‬
‫ילקוט הראובני )‪{98 ,57‬‬
‫םודי חיא )‪(68‬‬
‫יערות דבש )‪(98 ,57 ,31‬‬
‫ציוני )‪(36 ,6‬‬
‫מעשה ה׳ לר״א אשכנזי )‪(29‬‬
‫]ובביאורו לתורה‪ ,‬פ׳ תרומה‪ ,‬רמזי המשכן‪ ,‬בענין‬
‫הכרובים דף ‪ ,405‬הזכיר ״פרדס דמונים״ לרמ״ק!‬
‫עשרה מאמרות‪ ,‬רמ״ע מפאנו )‪(28‬‬
‫ובספר ויקרא‪:‬‬
‫]ובביאורו לחורה‪ ,‬בראשיח לה‪ ,‬בא‪ ,‬מזכיר לספרו‬
‫"כנפי יונה"[‬
‫אלשיך‪ ,‬ר׳ משה )‪(5‬‬
‫פליאה‪ ,‬ספר )ממחבר ספר הקנה( )‪(28‬‬
‫יונת אלם‪ ,‬רמ״ע מפאנו )‪(79‬‬
‫קמים )ר׳ שמשון אושטרופוליר( )‪(87‬‬
‫פליאה )‪(3‬‬
‫רקנאטי‪ ,‬ר׳ מנחם )‪(97‬‬
‫רקנאטי‪ ,‬ר׳ מנחם )‪(5‬‬
‫ובספר שמות‪:‬‬
‫ובספר במדבר‪:‬‬
‫אור החיים )‪(24‬‬
‫מגלה עמוקות )‪(17‬‬
‫אלשיך‪ ,‬ר״ משה )‪(59‬‬
‫סודי חיא )‪(12‬‬
‫רשימת ספרים שהמלבי״ם מביא מדבריהם‬
‫קעג‬
‫ולהלן חלק משאר הספרים שבבקיאוהו המלבי״ם מציין אליהם‪ .‬צריכים להתיש שהוא‬
‫מזכיר ספרו של הרמב״ם ״מורה נבוכים״ בעשרות מקומות‪ ,‬וקורא בקיצור ״המורה״‪ .‬וכן‬
‫מרבה להביא דברי רי״א )ר׳ יצחק אברבנאל( ומהםפר ״עקרה יצחק״ )ר׳ יצחק עראמה(‪:‬‬
‫בראשית‪:‬‬
‫ובספר דברים‪:‬‬
‫ארמו״ר ר׳ משה ליב מסאםוב )‪ ,89‬תחילה‬
‫הולדות(‬
‫נופת צופים )‪(3‬‬
‫בנין אריאל )‪(109‬‬
‫דרשות מהר״י מעץ )‪(91‬‬
‫חובות הלבבות )במקומות רבים בספרו‪ ,‬כמו בדף‬
‫‪(40‬‬
‫פרשח דרכים )במקומוח רבים‪ ,‬כמו כדף ‪(103‬‬
‫שנות חיים )‪(62‬‬
‫]ויש כמה בראשי תיבות* בלבד‪ :‬ז״ב )זרע ברך?(‬
‫‪ ;106‬ל״ח ]לויח חן[ ‪ ;108 ,99‬ע״ב )עיר בנימין?(‬
‫‪[113‬‬
‫ובספר שמות‪:‬‬
‫בבל״א )?( ‪ ;69‬מ״ח )?( ‪ ;26‬ספר העיקרים‪,‬‬
‫של ר״י א ל מ )‪ ;(4‬כלי חמדה )‪ ;(74‬צל״ח של‬
‫הנודע ביהודה )דרוש שני לפ׳ פרה‪(81 ,‬‬
‫ובספר ויקרא‪:‬‬
‫המלבי״ם גם מציין לפירושו של ה״בעל שם טוב״‬
‫לתהלים פרק ק״ז‪ ,‬שהובא ב״בעש׳׳ט על התורה"‪,‬‬
‫פ׳ יתרו‪ ,‬פםקא כ״ו )לקוטיס בסוף ויקרא‪ ,‬דף‬
‫‪ .(69‬ופעמיים המלבי״ם מציין ל״מדרש פליאה"‬
‫)סוף שמות דף ‪ ;79‬ויקרא ‪ (7‬שאינם נמצאים‬
‫בספרים שבידינו‪ .‬כל זה בא ללמד שלא רק היה‬
‫כ״מעיין המתגבר" ומהרש בגאוניות ובשפע‪ ,‬אלא‬
‫היה ״בור סוד" שלמד וזכר מה שכתבו אהרים‬
‫בכל נידון‪ .‬וגם זה לימוד בשבילנו‪ .‬אלא כאשר‬
‫עםק ב״התורה והמצוה" צמצם את עצמו לכתוב‬
‫רק ע׳׳פ פשט‪.‬‬
‫ונביא כאן מהמקובלים שהוזכרו בםפרו ההלכתית‬
‫״ארצות החיים״‪ ,‬בציון העמ׳ שם הוזכרו;‬
‫רמ״ק )ח״א ה ע״ב(‬
‫ר״ש שרעבי )ח״א ה ע״ב(‬
‫מקדש מלך על הזוהר )ח״א ה ע״ב(‬
‫ר׳ משה זכות )רמ״ז( )ח״א דף בז(‬
‫ר״א אבן עזרא )‪ ;(13‬ר״ן חסדאי )‪ ;(6‬זרע‬
‫אברהם )‪ ;(6‬משען מים )‪ ;(6‬הגאון ר׳ העשיל‬
‫)‪ ;(6‬ספר ילקוט דוד )‪ ;(6‬משנח חכמים )‪;(6‬‬
‫כוזרי)‪ ,5‬וכן מזכיר אוחו בהרבה מקומות בספרו(;‬
‫״תורת העולה" לרמ״א )‪ ;(4‬ספר זכרון יצחק‬
‫)‪(4‬‬
‫תולעת יעקב )ר׳ מאיר אבן גבאי()ח״א רף בח>‬
‫ובספר במדבר‪:‬‬
‫ר׳ יעקב קאפל )ח״ב דף בב ע״א(‬
‫ספר אור יקרות )‪(8‬‬
‫משנת חסידים )ח״ב דף כב ע״א(‬
‫של״ה )ח״א דף כה(‬
‫שערי אורה )ח״א דף כח ע״ב(‬
‫מפתחות ענינים‬
‫לביאורי המלבי״ם ]הרב מאיר ליבוש בן יחיאל מיכל[ זצ״ל‬
‫לתורה נביאים וכתובים‬
‫ולספריו ״ארצות השלום׳‪ /‬״ארצות החיים׳‪ /‬״‪ pK‬חמדה״‬
‫מפחחות אלו הם בעניני מוסר‪ ,‬אמונה ויראת ה׳‬
‫אבל אין כאן מפחחות לביאורי מלים )שהרי כבר נאספו יחד ע״י המלבי״ם עצמו‬
‫בספרו ״יאיר אור״( ולא לעניני דקדוק ולשון ושמות נרדפים )ראה בספר ״הכרמל״‬
‫שאסף אוסף מצרין‪ .‬הבאנו מקצת מדבריו להלן‪ ,‬בערך‪ :‬״פרשנות"( ואין כאן מפתחות‬
‫לענינים הלכתיים או ביאורי הגמרא‬
‫המפתחות הכלליים ערוכים לפי סדר אלף־בית )ובכל מקור‪ ,‬האות הראשונה לפני‬
‫ציון פסיק היא הפרק‪ .‬ואח״כ בא הציון לפסוקים‪ .‬והוספנו ציון אם זה בהערותיו‬
‫״תורה אור״(‪.‬‬
‫ערכנו פרקים נפרדים לעניני‪:‬‬
‫דברי המלבי״ם בעניני אישים מסוימים‪ ,‬תחת ערך ״אישים״‬
‫לימוד תורה‪ ,‬תחת ערך‪ :‬תורה‬
‫חידושיו וביאוריו לעניני קבלה וסודות ההורה‪ ,‬ערכנו תחת ערך‪ :‬״קבלה״‬
‫קעו‬
‫אוצרות‬
‫המלבי״ס‬
‫גדולי ישראל‬
‫במה הערות בענין טיב החיבור של המלבי״ם‬
‫יש במלבי״ם שינוים שכתב מפני פחד הצנזורא‪ ,‬כמו בביאורו לישעיה )מט‪ ,‬ז( כתב‬
‫״ההודיים״‬
‫המלבי״ם מלמד שיש דברים שחדל אמרו כמליצה‪ ,‬ואינם כפשוטם )בראשית טו‪ ,‬ה(‪.‬‬
‫והלך בזה בדרכו של מהר״ל )עיין ״אוצרות מהר״ל״‪ ,‬ערך תז״ל(‬
‫ויש מקרים בוררים שהמלבי״ם מבאר שלא אליבא דחז״ל )עיין ירמיה כב‪ ,‬יי( ונהג‬
‫בכך כמו הרמב״ן לתורה שעשה כך כמה ובמה פעמים‪ ,‬כי נקט דרך ״פשט״ בלבד‪,‬‬
‫ואינו םותר לאמתיות של דרשות חדל‬
‫מפתחות זןניגים במוסד ואמונה‬
‫לוח תכן‬
‫אישים מסוימים‬
‫אבות העולם‬
‫אבלות‬
‫אדם )מין האדם(‬
‫אדם הראשון‬
‫אהבה‬
‫אומות העולם‬
‫אח‬
‫אכילה‬
‫אותיות‬
‫אחדות‬
‫אליהו‬
‫אמונה‬
‫אמצע‬
‫אמת‬
‫א‪p‬‬
‫א ‪ p‬ישראל‬
‫אשה‬
‫בושה‬
‫בזיון‬
‫בחירה חופשית‬
‫בטחון‬
‫בינה‪ ,‬עיין חכמה‬
‫ביח המקדש‪ ,‬עיין‪ :‬מקדש‬
‫בכור‬
‫במות‬
‫בנים‬
‫בריאה‬
‫בריאות‬
‫ברית מילה‬
‫קפא‬
‫קצ‬
‫קצ‬
‫קצ‬
‫קצב‬
‫קצב‬
‫קצג‬
‫קצו‬
‫קצו‬
‫קצז‬
‫קצז‬
‫קצח‬
‫קצח‬
‫ד‬
‫ר‬
‫ר‬
‫ד‬
‫ח­­‬
‫רד‬
‫רד‬
‫רד‬
‫רה‬
‫רל‬
‫רסט‬
‫רח‬
‫דח‬
‫רח‬
‫דח‬
‫רי‬
‫רי‬
‫ברכה‬
‫בת קול‬
‫גאוה‪ ,‬עיין‪ :‬מדות‬
‫גאולה‬
‫גבורה‬
‫גוג ומגוג‬
‫גוף האדם‬
‫גט‬
‫נימטריא וחשבון‬
‫גלגול‬
‫גלות‬
‫גמילות חסדים‪ ,‬ע״ע חסד‬
‫גר‬
‫דאגה‬
‫דיבור‬
‫דבקות‬
‫*‬
‫תר‬
‫דין חורה‬
‫דמיון‬
‫ררך א ‪p‬‬
‫דהות שונות‪ ,‬עיין‪ :‬כפירה‬
‫הכרה‬
‫הכרת טובה‬
‫הנהגת ה׳ בעולם‬
‫הספד‪ ,‬עיין מיחה‬
‫הסתפקות‬
‫הםתר פנים‪ ,‬ע״ע שכר‬
‫הסתודד‬
‫העדר‬
‫הצלה‬
‫הצלחה‬
‫קעד‬
‫די‬
‫די‬
‫רנג‬
‫די‬
‫רמו‬
‫רטו‬
‫רטו‬
‫דטו‬
‫דטו‬
‫דטו‬
‫רטו‬
‫דלו‬
‫ריח‬
‫ריח‬
‫ריח‬
‫ריח‬
‫ריח‬
‫ריט‬
‫ריט‬
‫ריט‬
‫דנב‬
‫ריט‬
‫רייט‬
‫ריט‬
‫דנו‬
‫רכ‬
‫שי‬
‫רב‬
‫רב‬
‫רכ‬
‫רכא‬
‫קעח‬
‫אוצרות‬
‫הקב״ה‬
‫השארות הנפש‬
‫השגחה‬
‫השתדלות טבעית‬
‫התפתחות האנושות‬
‫זיווג‬
‫זכרון‬
‫זמן‬
‫זקנה‬
‫זריזות‬
‫חבר‬
‫חברה‪ ,‬הנהגת האומה‬
‫חולי‪ ,‬מחלה‬
‫חומר‬
‫חורבן בית המקדש‬
‫תטא‪ ,‬עוון‬
‫חיי האדם‬
‫חכם‪ ,‬חכמה‬
‫תכמות חיצוניות‬
‫תלול השם‬
‫חלום‬
‫חמדה‪ ,‬עיין‪ :‬מדות‬
‫חנופה‬
‫חינוך‬
‫חםד‬
‫חסידים‬
‫טבע‬
‫טוב ורע‬
‫ידיעח ה׳ ובחירת האדם‬
‫יושר‬
‫יחוד הבורא‬
‫הפלבי״ס‬
‫דכא‬
‫רבר‬
‫רכה‬
‫רכו‬
‫רכח‬
‫רכח‬
‫רכח‬
‫רכט‬
‫רכט‬
‫רכט‬
‫רכט‬
‫רכט‬
‫רכט‬
‫רל‬
‫רל‬
‫רל‬
‫רל‬
‫רל‬
‫דלה‬
‫דלה‬
‫דלה‬
‫רנג‬
‫דלה‬
‫דלו‬
‫דלו‬
‫דלו‬
‫דלו‬
‫רלט‬
‫הלט‬
‫רלט‬
‫רלט‬
‫גדולי ישראל‬
‫יסודם‬
‫יצר הרע‬
‫יראה ופחד‬
‫יראת ה׳‬
‫ירושלים‬
‫ישמעאל‬
‫ישראל‪ ,‬ישורון‬
‫כבור‬
‫כהנים‬
‫כוכבים‬
‫כוונה‬
‫כלי המקדש‬
‫כסיל‬
‫כסף‬
‫כעס‬
‫כפירה‬
‫‪... f‬‬
‫כפרה‬
‫כשפים‬
‫לב‪ ,‬כבר‪ ,‬כליות‬
‫לבוש‬
‫לויים‬
‫לימוד תורה‪ ,‬עיין; חורה‬
‫לצנות‬
‫לשון הקודש‬
‫לשון הרע‬
‫לשונות‬
‫מדות‬
‫מועדים‬
‫מותרות‬
‫מזל‬
‫מחלה‪ ,‬עיין‪ :‬תולי ‪. . . .‬‬
‫מפתחות עניינים כמוסר ואמונה‬
‫מחלוקה‬
‫מחשבה‬
‫מיתה‬
‫מכות במצרים‬
‫מלאך‬
‫מלחמה‬
‫מלך‪ ,‬מלבוח‬
‫מלכות בית דוד‬
‫מן‬
‫מנהג‬
‫מנהיג‬
‫מסחר‬
‫מסירות נפש‬
‫מספר‬
‫מעשה‬
‫מעשה בראשית ומרכבה‬
‫מצוות‪ ,‬דאורייחא ומדרבנן‬
‫מצוות‪ ,‬טעמי המצוות‬
‫מקדש‬
‫מרגלים‬
‫מריבה‬
‫משיח‬
‫משל‬
‫משפט‬
‫מתן תורה‬
‫מתבוללים‪ ,‬מחמח הצרות‬
‫נבואה‪ ,‬נביאים‬
‫נדיבות‬
‫נוצרים‬
‫נס‬
‫נסיון‬
‫דנו‬
‫דנו‬
‫דנו‬
‫רגז‬
‫רנז‬
‫רנה‬
‫רנט‬
‫רם‬
‫רסא‬
‫רסא‬
‫דסא‬
‫רסא‬
‫דסא‬
‫רםב‬
‫רםב‬
‫רסב‬
‫דםג‬
‫רםג‪ ,‬רסח‬
‫רסט‬
‫דע‬
‫רע‬
‫רעא‬
‫רעא‬
‫רעא‬
‫‪p‬ב‬
‫רעב‬
‫‪p‬ג‬
‫‪p‬ה‬
‫רעה‬
‫רעו‬
‫רעז‬
‫נפש‪ ,‬רוח‪ ,‬נשמה‬
‫נקמה‬
‫נשיקה‬
‫סגולה‬
‫סודות החורה‬
‫סטרא אחרא‬
‫סכנה‬
‫סליחה וכפרה‬
‫סניגוריא‬
‫עבודה זרה‬
‫עבודת ה׳‬
‫עולם הבא‬
‫עולם הזה‬
‫עונש‬
‫עורך דין‬
‫עושר‬
‫עזות דקדושה‬
‫עין הרע‬
‫עמלק‬
‫ענוה‬
‫עניות‪ ,‬עניים‬
‫עץ הדעת טוב ורע‬
‫עצה‬
‫עצלות‬
‫ערב רב‬
‫ערבות ממון‬
‫עתיד לבוא‬
‫פחד‬
‫פילוסופיה‬
‫פנים‬
‫פסח‬
‫קעט‬
‫;‬
‫רעח‬
‫רעט‬
‫רעט‬
‫דעט‬
‫רעט‬
‫רפ‬
‫רפ‬
‫רפ‬
‫רפ‬
‫רפ‬
‫רפא‬
‫רפד‬
‫רפד‬
‫רפד‬
‫רפד‬
‫רפד‬
‫רפה‬
‫רפה‬
‫רפה‬
‫רפו‬
‫רפו‬
‫רפו‬
‫רפו‬
‫רפו‬
‫רפז‬
‫דפז‬
‫רפז‬
‫רפז‬
‫דפז‬
‫רפח‬
‫רפח‬
‫אוצרות‬
‫פרנםה‬
‫פרישוח‬
‫פרשנות‪ ,‬דרך המלבי״ם‬
‫פשרה‬
‫צבועים‪ ,‬עיין‪ :‬רשע‬
‫צבעים‬
‫צדיק‬
‫צדיק ורע לו‬
‫צדקה‬
‫צום‪ ,‬עיין‪ :‬תענית‬
‫צורה‬
‫ציור‬
‫צניעות‬
‫צרה‬
‫צרעת‬
‫קיבק גליות‪ ,‬עיין‪ :‬גאולה‬
‫קבלה )ושמות הקודש(‬
‫קבלה )וביאורי פסוקים(‬
‫קידוש השם‬
‫קדושה‬
‫קללה‬
‫קנאה‬
‫קדמות‬
‫ראש השנה‬
‫רוח‬
‫רוח הקודש‬
‫רחמים‬
‫ריח‬
‫רע‬
‫רפואה‬
‫רשע‬
‫המלבי״ם‬
‫רפח‬
‫רפט‬
‫‪ . . . .‬רצ‬
‫רצב‬
‫שו‬
‫רצב‬
‫רצב‬
‫רצג‬
‫רצד‬
‫שבג‬
‫רצה‬
‫רצה‬
‫רצה‬
‫רצה‬
‫רצה‬
‫די‬
‫רצה‬
‫שא‬
‫שא‬
‫שב‬
‫שב‬
‫שנ‬
‫שג‬
‫שד‬
‫שד‬
‫שד‬
‫שד‬
‫שד‬
‫שד‬
‫שו‬
‫שו‬
‫גדולי ישראל‬
‫רשע וטוב לו‬
‫שבטים‪ ,‬י׳ השבטים‪.‬‬
‫שבת‬
‫שדים‬
‫שחוק‬
‫שטן‬
‫שיר‬
‫שכינה‬
‫שבל‬
‫שבר ועונש‬
‫שלום‬
‫שלטון‪ ,‬עיין‪ :‬מלכות‬
‫שלמות המעשים ‪..‬‬
‫שם‬
‫שמד‬
‫שמות הקודש‪ ,‬ע״ע קבלה‬
‫שמחה‬
‫שמיעה ‪. . . .‬‬
‫שקר‬
‫תאוה‬
‫תהלים ‪. . . .‬‬
‫תוכחה ‪. . . .‬‬
‫תורה‬
‫תחיית המתים‬
‫תכליח‬
‫תלמיד חכם ‪.‬‬
‫תמים‬
‫תענית‬
‫תפילה‬
‫תפילין‬
‫תשובה ‪. . . .‬‬
‫קפא‬
‫מפתחות עניינים במוסר ואמונה‬
‫אודות אישים מסוימים‬
‫]אמנם היה מהראוי לשים שמוחיהם של גרם ברשימה נפרדת‪ ,‬אבל זה יגרום טרחא‬
‫למחפש‪ ,‬ולכן כללחי הכל יחד[‬
‫אברבנאל‪ ,‬המלבי״ם קורא לו ״אביר המפרשים״‬
‫דברים ט‪ ,‬בא‪ :‬וכן י‪ ,‬ו‬
‫י *‬
‫י"‬
‫אברהם אבינו שנשבע לאבימלד שלא לכבוש‬
‫את ירושלים‬
‫אהק לימד זכות על ישראל )בחטא העגל( וקבל‬
‫על עצמו את האשמה‬
‫שמות לב‪ ,‬כב‪-‬כד‬
‫ש מ‬
‫ב‬
‫כ ר א ש י ת‬
‫כ ר‬
‫כ א‬
‫כ ג‬
‫כ ה‬
‫אהק‪ ,‬איננו קבור בהר ההר‬
‫־‬
‫כ ח‬
‫אהק‪ ,‬במה חטא במי מריבה‬
‫כי‬
‫א‬
‫־‬
‫׳‬
‫אברהם היה נוהג תמיד להתפלל עם הנץ החמה‬
‫יט‬
‫ב י א ש י ת‬
‫כמדבר כ‪ ,‬כט‬
‫במדבר כ‪ ,‬יג‬
‫אברהם ונםיונוחיו‬
‫ב י א ש י ת‬
‫־‬
‫אברהם ידע ]כי[ רצון ה׳ שלא ישב במקום‬
‫אחד‪ ,‬רק הלוך ונםוע לפרסם אמונת הי‪ ,‬ולהיות‬
‫ג ר‬
‫ל א ו ת‬
‫ב א‬
‫ח ץ י‬
‫כ י‬
‫אהרן‪ ,‬ודרגתו בנבואה‬
‫שמות יכ‪ ,‬א‬
‫א ה‬
‫א י נ ם‬
‫‪"W‬׳״׳‬
‫‪™P‬״»‬
‫ח׳‬
‫וחיי האדם כצל‪ ,‬ואל מקומו שואף לאור באור‬
‫«‬
‫י י‬
‫ה ח י י ם‬
‫מ ד ן ח י ו‬
‫שמיני פרק י‪ /‬פםקא כז‬
‫אחאב שחזר בתשובה‪ ,‬פעל להמתיק את הגזירה‬
‫מל״א יטי י‬
‫ט‬
‫ב ר א ש י ת‬
‫א ב ר ה ס ‪4‬‬
‫ל ה כ נ י ס‬
‫״‬
‫ן ב א ש ר‬
‫א ו ר ח י ם‬
‫מ‬
‫ד‬
‫א‬
‫ח‬
‫ת‬
‫ב‬
‫ן ל ה א מ ל ם‬
‫ז‬
‫ם‬
‫מ‬
‫‪m‬‬
‫ד‬
‫ו ל ל מ ך ם‬
‫ת‬
‫כ‬
‫ה‬
‫ג ״ כ‬
‫ח‬
‫א‬
‫ד‬
‫ם‬
‫ל ב ר ך‬
‫את שם הי‪ ,‬להיטיב עם כל בני אדם בגשמיות‬
‫וברוחניות‪ ,‬וזה היה כל מגמתו״‬
‫בראשית יח‪ ,‬ד‬
‫אברהם אבינו‪ ,‬הוסיף לעבוד את ה׳ בהתלהבות‬
‫גם זמן רב אחרי שנצטוה על המצוה‪ ,‬ולא פג‬
‫חשקו‬
‫‪,‬‬
‫‪, ,‬‬
‫י‬
‫י י ׳‬
‫״‬
‫אברהם‪ ,‬ברית בץ הבתרים‪ ,‬לבתר ולהכניע כחות‬
‫‪1‬‬
‫א‬
‫ח מ‬
‫ל‬
‫ל‬
‫ד ‪5‬‬
‫ד ״ ה‬
‫א ב י ה ם‬
‫י י ל‬
‫ה ח ו מ ר‬
‫ב‬
‫י‬
‫א‬
‫י‬
‫ש‬
‫ט‬
‫ת‬
‫י‬
‫י‬
‫ט‬
‫אהרן הצטער שאין לו חלק בחנוכת המזבח‬
‫במדבר‪ ,‬פרק ת )תורה אור(‬
‫אהרן לא מםר נפשו בענק העגל‪ ,‬כי טרם נצטוו‬
‫אז על קידוש השם‬
‫ד‬
‫כ‬
‫ר‬
‫י‬
‫ם‬
‫ט‬
‫י‬
‫כ‬
‫אהרן לא נכנם לא״י‪ ,‬עיקר עונשו היה מפני‬
‫חטא העגל‬
‫אחאב‪ ,‬אליהו כיבד אותו !רק[ בעת שחזר‬
‫בתשובה וכבר לא היה רשע‬
‫מל״א יח‪ ,‬מו‬
‫אחאב‪ ,‬חטאו בעגק גבות‬
‫מל״א בא‪ ,‬א‬
‫‪J‬‬
‫אחאב‪ ,‬ערמה במה שהתחפש בבגד של הדיוט‬
‫מל׳׳א כב‪ ,‬ל‬
‫‪L‬‬
‫‪L‬‬
‫איוב הבק לבםוף כי העיקר הוא חיי הרוח‪ ,‬ולא‬
‫חיי הגוף‬
‫איוב לו‪ ,‬כ ב וכן מב‪ ,‬פסוקים ה‪ ,‬יד‬
‫;‬
‫איוב היה מאמץ גדול בכל פינות הדת‪ ,‬אלא‬
‫דיבר בפיו דברים כדי לנסות ע׳׳פ דרכי העיון‬
‫והשכל בלבד‬
‫איוב‪ ,‬פתיחה לפני פרק לח‪ :‬וכן מב‪ ,‬כ‬
‫איוב לא היה עובד את ה׳ מאהבה‬
‫איוב לו‪ ,‬טז‬
‫אלדד ומירר לא קבלו שפע ע״י משה‪ ,‬אלא‬
‫בכח עצמם‬
‫במדבר יא‪ ,‬בו‬
‫קפב‬
‫המלבי״ם‬
‫אוצרות‬
‫גדולי ישראל‬
‫אליהו הגלים את אדרתו‪ ,‬הרעיק שבדבר‬
‫מל״ב ב‪ ,‬ח‬
‫לה הצרה כעונש‬
‫אליהו הוא פנחס‪ ,‬פירוש של מליצה זו‬
‫מל״ב ב‪ ,‬ט‬
‫אלישע נזהר מלדבר עם אשה‬
‫מל״ב ד‪ ,‬טו‬
‫מל״א יח‪ ,‬א‬
‫אלישע‪ ,‬אופן פעולתו בתחיית המתים‬
‫מל״ב ד‪ ,‬לד‬
‫אליהו‪ ,‬ה׳ סילק מגופו את יסוד העפר‬
‫מל״א יט‪ ,‬ו‬
‫אלישע‪ ,‬טעם שלא רצה לקבל מתנה מהגוי‬
‫מל״ב ה‪ ,‬טו‬
‫אליהו‪ ,‬טעם שבקש למות‪ ,‬כי רצה לעלוח אל‬
‫עולם ההשגות‬
‫אלישע‪ ,‬מפני מה לא גור לבטל גזירת הרעב‬
‫מל״ב ח‪ ,‬א‬
‫מל״ב ד‪ ,‬כז‬
‫אליהו פתח צינור החיים והשפע‬
‫א‬
‫מ ל‬
‫יט‬
‫׳‬
‫"‬
‫אליהו‪ ,‬טעם שלא היה יכול לפרנס את עצמו‬
‫כי אם ע״י האשה האלמנה‬
‫מל״א יז‪ ,‬פסוקים ד‪ ,‬ט‬
‫ד‬
‫ספר אפודי )ר׳ יצחק בן משה‪ ,‬המכונה פרופיאט‬
‫דוראן‪ ,‬ספרו נכתב בשנת קס״ג(‬
‫שופטים יד‪ ,‬יא‪ :‬שמו״ב יג‪ ,‬לט‬
‫אליהו‪ ,‬מטתו מורה חיים‪ ,‬כי לא טעם טעם‬
‫מיתה‬
‫מל״א יז‪ ,‬יט‬
‫אפלטון‬
‫תחלים‪ ,‬קמח‪ ,‬א‪ :‬איוב‪ ,‬פתיחה לפני פרק לב‪,‬‬
‫ד״ה אחרי ההוצעה; וכן לב‪ ,‬ו )מלים(; א״חמ‬
‫בראשיח ‪ ,13‬לפני ד״ה האזינו השמים‬
‫אליהו‪ ,‬נזדככו ממנו ב׳ יסודות הכבדים‪ ,‬מים‬
‫ועפר‪ ,‬ונשאר רק אש ומים‬
‫מל״ב ב‪ ,‬פסוקים ח‪ ,‬יא‬
‫אפדם‪ .‬בני אפרים מתי יצאו ממצרים ומתו? ל׳‬
‫שנה לפני הקץ או לפני התחלת השעבוד‬
‫דהי״א ז‪ ,‬בז‬
‫אליהו‪ ,‬רכב אש‪ ,‬מליצה והנמשל שבה‬
‫מל״ב ב‪ ,‬יא‬
‫אריסטו‬
‫י‬
‫א״חמ‪ ,‬בראשית ‪ 4‬ד״ה שאו מרום‬
‫אליעזר‪ ,‬זיו איקונין שלו דומה לאברהם‪ ,‬כלומר‬
‫ביראת שמים‬
‫בלעם ואתונו‬
‫א‬
‫ח מ‬
‫ח י י‬
‫‪M‬‬
‫ש י ה‬
‫ד‬
‫ה‬
‫ב מ י י ש‬
‫י ה‬
‫ב י‬
‫א כ ר ה ם‬
‫׳ י‬
‫״‬
‫״‬
‫אלישע ביקש‪ :‬יהי נא פי שנים ברוחך אלי‬
‫מל״א יט‪ ,‬טז‬
‫‪,‬‬
‫א ל‬
‫ש ע‬
‫‪m‬‬
‫‪u‬‬
‫‪r‬‬
‫‪m‬‬
‫מ א ח ר י ם‬
‫כ ך י‬
‫ל ן כ ן ת‬
‫אותם במצוה‬
‫במדבר כב‪ ,‬כג‬
‫בן כוזיבא‪ ,‬משמעותה של לשון דטלבי״ם שהקב״ה‬
‫גרם לו לר׳ עקיבא לטעות בבן בוזיבא‪ ,‬ברי שבני‬
‫ישראל ייענשו על חטאיהם‬
‫דניאל יא‪ ,‬לה‬
‫ברלץ‪ ,‬הג׳ ר' חיים‬
‫מל״ב ד‪ ,‬ח‬
‫דהי״א ו‪ ,‬מד‬
‫אלישע יתגדל פי שנים רק כאשר דרגת אליהו‬
‫תסתלק לגמרי‬
‫מל״ב ב‪ ,‬י׳‬
‫גדליה‪ ,‬בני עמון שלחו להרוג את גדליה כדי‬
‫שתהיה א״י שממה ושהגויים יירשו את ארצם‬
‫יחזקאל לו‪ ,‬ג‬
‫אלישע לא היה מקבל מאחרים‪ ,‬אלא ע״י שנהנה‬
‫מהם השפיע עליהם ברכה‬
‫מלי׳ ב ד‪ ,‬יג‬
‫גדעון‪ ,‬כיצד היה מותר לו לנםות את ה׳‬
‫שופטים ו‪ ,‬לו‬
‫אלישע לא ירע מצרת השונמית‪ ,‬כי לא באה‬
‫גיחזי‪ ,‬טעם שיצא לחו״ל‬
‫מל״ב ח‪ ,‬י‬
‫מפתחות עניינים במוסר ואמונה‬
‫גיחזי‪ ,‬תיקן עון חמדת ממון‬
‫מל״ב ז‪ ,‬ט‬
‫דואג האדומי‪ ,‬והשקדים שלו‬
‫שמו״א כב‪ ,‬ט‪-‬י׳‬
‫דוד בחר לקבוע מלחמתו בארץ האויב‪ ,‬לפני‬
‫שיבואו לא״י‬
‫דהי״א יא‪ ,‬ח‬
‫קפג‬
‫הובטח לדוד שימלוך ולכן ידע שאיננו בםכנת‬
‫מות‬
‫שמו״א כד‪ ,‬יד ד״ה הנה היום‬
‫דוד לא יבנה ביהמ״ק‪ ,‬רק שלמה‪ .‬כי דוד חסרה‬
‫לו בכוונה לשם שמים‪ ,‬כי כיון ג״כ להשיג מנוחה‬
‫מאויביו‪ .‬אבל שלמה כיון רק לשם ה׳‬
‫שמו״ב ז‪ ,‬יג‪ :‬מל״א ה‪ ,‬יז‪ :‬מל״א ח‪ ,‬יד‪ :‬ארצות‬
‫השלום‪ ,‬דרוש ב׳ )דף לד(‬
‫דוד בקש מהי לבל יעזרהו ע״י נסים נסחרים‪,‬‬
‫כי אם בנםים גלויים למען ידעו כולם כי ה'‬
‫אתו‬
‫תהלים קמר‪ ,‬ב‬
‫דוד לא נלחם להציל את שאול מהפלשתים כי‬
‫היה עסוק בהצלת נפשוח של בני ביתו‬
‫שמוי׳ א ל‪ ,‬ב‬
‫דוד הוסיף לקחת נשים‪ ,‬כדי להרבות בבנים‬
‫ובבנות‬
‫דה י״ א יד‪ ,‬ג‬
‫דוד מתוך שמחח מצוה עשה עבודת הקרבנות‬
‫בעצמו‬
‫שמו״ב ו‪ ,‬יז‬
‫דוד‪ ,‬טעם שהרג גרם בדרום א״י‪ ,‬עת שברח‬
‫משאול והסתתר אצל מלך גת‪ ,‬כי הם מן ז׳‬
‫אומות‬
‫שמו״א כז‪ ,‬ח‬
‫דוד נכשל בת שבע‪ ,‬עונש על מר׳ שלא הצטרף‬
‫לחייליו למלחמה נגד האויב‬
‫שמו״ב יא‪ ,‬א‬
‫דוד היה בטבעו מוכן לשפיכת דמים ]וידע כי‬
‫ה׳ ישתמש בזה להלחם מלחמות ה׳[‬
‫שמו״א טז‪ ,‬יב‬
‫דוד היה ישן שינת הצהריים‬
‫שמו׳יב יא‪ ,‬ב‬
‫דוד המלך נפל ממדרגת אהבה למדרגת יראת‬
‫העונש‬
‫שמו״ב ו‪ ,‬ט‬
‫דוד חזה מראש מה שעתיד להיות‪ ,‬והכליל הכל‬
‫בספר תהלים‬
‫הקדמת המלבי״ם לספר תהלים‪ ,‬בהערה שם‪ ,‬וכץ‬
‫בביאורו נג‪ ,‬א‬
‫דוד כשברח משאול היה הורג מאומות‪ ,‬כי הן‬
‫מן ז׳ אומוח‬
‫שמו ״א כז‪ ,‬ח‬
‫דוד נענש ששמעי חרפו וגדפו‪ ,‬מפגי ששמע‬
‫לשון הרע על מפיבשת‬
‫שמוי׳ב טז‪ ,‬ג‬
‫דוד קלל לשאול ולאנשיו‪ ,‬כי היו לו לרודפים‬
‫תהלים נט‪ ,‬ו‬
‫דוד‪ ,‬אם הוא היה הבן השביעי או השמיני‬
‫דה י״ א ב‪ ,‬טו‬
‫דוד‪ ,‬ביאור חטאו בענק אבשלום ואוריה‬
‫שמו״ב יב‪ ,‬ט‬
‫דוד‪ ,‬חשבון ארבעה בנים שמתו לו‬
‫דה י״א ג‪ ,‬ו‬
‫דוד‪ ,‬כיון לשם שמים במה שביקש אח מיכל‬
‫לאשה‬
‫שמו״ב ג‪ ,‬יג‬
‫דוד כרח כנף מעיל שאול‪ ,‬ולא הרג אותו‬
‫א׳׳חמ סוף פ׳ שופטים‬
‫דוד לא בא להמשח אצל שמואל‪ ,‬כי החזיק‬
‫את עצמו כקטן‬
‫שמו׳יא טז‪ ,‬יא‬
‫דוד למה נכשל בענין בת שבע‬
‫א״חמ פ׳ נצבים‬
‫דוד לא הרג את שאול כדין רודף‪ ,‬כי כבר‬
‫דוד‪ ,‬למרות שמחל להמםיתים נגדו על הצער‬
‫הפד‬
‫המלכי״ם‬
‫אוצרות‬
‫שציערוהו‪ ,‬לא מחל להם‬
‫על שגרשוהו מא״י ומגעו ממנו עבודה ה׳‬
‫שמו״א כו‪ ,‬יט‬
‫דוד‪ ,‬מדוע המשיל את עצמו לכלב ולפרעוש‬
‫שמו׳׳א כד‪ ,‬יד ד״ה אחרי מי יצא‬
‫דוד‪ ,‬מעלתו מול שאול שלא סמך על עצמו‬
‫אלא בכל דבר שאל מאת ה׳ מה לעשות ]ע״ע‬
‫מדרש תהלים‪ ,‬פרק מ‪ ,‬״בראשי הבכאים״[‬
‫שמו״ ב ב‪ ,‬א‬
‫רוד‪ ,‬מפני מה ברח מירושלים בעת מלחמת‬
‫אבשלום‬
‫שמו״ב טו‪ ,‬יד‬
‫דוד‪ ,‬מפני מה לא בנה לביהמ״ק‬
‫דהי״א ככ‪ ,‬ח‬
‫יוד‪ ,‬מפני מה לא השתמש שלמה לבנק ביהמ״ק‬
‫באוצרות שהשאיר דוד אחריו‬
‫דהי״ב ה‪ ,‬א ]ע״פ פםקחא רבחי‪ ,‬ו׳‪ ,‬וחשלם כל‬
‫המלאכה!‬
‫דוד‪ ,‬נשמתו נמסרה בידי הקליפות‪ ,‬כדי להוציא‬
‫בלעם מפיהם‬
‫א״חמ בלק ‪ 24‬ד׳׳ה ע״ד הרמז‬
‫דוד‪ ,‬שלשה בניו הראשונים מחו בחייו‬
‫מל״א א‪ ,‬ו‬
‫רריוש בן אסתר המלכה‬
‫נחמיה ב‪ ,‬ו‬
‫הבל‪ ,‬במה היתה מלאכתו מכובדת‬
‫דברים כו )תורה אור‪ ,‬ם״ק א(‬
‫הושע לקח אשה זונה‪ ,‬בחזון או בפועל?‬
‫הושע א‪ ,‬ב‬
‫חזקיה גבה לבו‪ ,‬כלומר אסף אוצרוח זהב וכסף‬
‫דהי״ב לב‪ ,‬כה‬
‫חזקיה חטא שהתגאה בעת שה׳ עשה לו נם‬
‫ישעיה לט‪ ,‬א‪-‬כ‬
‫]ומפני יקר תפארת פנינה נפלאה שה׳ חנן אח‬
‫המלבי׳׳ם לגלות לנו‪ ,‬הנני להעתיק כאן דבריו‬
‫הנהדרים בביאורו לישעיה שם‪:‬‬
‫מבואר בדהי״ב )לב‪ ,‬לא( כי עיקר השליחות ]של‬
‫שלוחי מלך בבל[ היתה לדעת את ״המופח אשר‬
‫גדולי ישראל‬
‫]נ[היה בארץ״‪ .‬כי השבת השמש עשר אחורנית‬
‫היה נס גדול ומפורסם אשר בכל הארץ יצא קוו‪.‬‬
‫ושלחו לתור ולרגל איך וכאמה סיבה ובאיזה זכות‬
‫נעשה הרכר הגדול הזה? כי באמת התכלית אשר‬
‫בעבורו עשה ה׳ את המופת הגדול הזה אשר לא‬
‫נעשה כמוהו מימי יהושע בן נון‪ ,‬לא היה בעבור‬
‫שחזקיה יהיה לבו בטוח שירפא ושיעלה כיח ה׳‪.‬‬
‫כי לא יעשה ]ה׳[ דבר גדול כזה בעבור ענין קטן‬
‫כמוהו‪ ,‬שגם בלעדי המופת יודע לו כיום השלישי‬
‫כי נרפא הנגע‪ .‬אבל היה בזה תכלית גדולה ותועלת‬
‫כללית לכלל הארמה‪ ,‬אשר נדחו או ע״י סגחריב‬
‫לקצות הארץ‪ ,‬ורצה ה׳ שיהיה להם עזר מעט‪,‬‬
‫ובל יאבדו הצאן הנדחות האלה בין זאבים רבים‪.‬‬
‫ולכן עשה בעבורם המופח הגדול הזה‪ ,‬אשר קצוח‬
‫הארץ ראוהו וייראו‪ ,‬ושכניהם מסביב ]לא״י[ חרדו‬
‫מפניהם‪ ,‬והנדחים האלה חזק לבם בה׳‪ ,‬ומקצתם‬
‫שבו לארצם חחח צל חזקיה‪) ,‬באין( ]בלי[ עומד‬
‫לנגדם‪ ,‬כי נפלה אימתם על כל יושבי הארץ‪ ,‬כמו‬
‫שניבא ]ישעיה[ על זה )פרקים יח‪ ,‬כד(‪ .‬וגם אם‬
‫היו זוכים‪ ,‬היה אז הקיבוץ הכללי ע׳׳י חזקיה כמו‬
‫שהזכרתי ]שחז״ל בסנהדרין צד ע״א ציינו כי כקש‬
‫ה׳ לעשות חזקיה משיח[ כי חטא הנזכר פה‬
‫]ויבואר להלן[ היה בעוכרם‪ .‬ולכן גם מלך בכל‬
‫התעורר לדרוש אתר סבתי המופת הוה‪ .‬ולא מאהבת‬
‫חזקיה ועמו שלח אליו ספרים ומנחה‪ ,‬כי חזקיה‬
‫בעצמו אמר שבאו אליו מארץ רחוקה‪ ,‬מבואר‬
‫שלא היה להם עד עתה שום קשר עם ישראל‬
‫וכו׳ ]עיי׳׳ש מאריך בנושא אחר‪ .‬ואח״כ חוזר‬
‫המלבי״ם לעניננו‪ [:‬כי בבואם אל חזקיהו ושאלו‬
‫ממנו באיזה זכוח היה המופח הגדול הזה‪ ,‬הוא‬
‫בגאוחו לא רצה לאמר שהיה זה בעבור ישראל‪,‬‬
‫ושיהיה האוח שיצילם ה׳ מיד אשור‪ ,‬כמו שהיה‬
‫זה באמת עיקר סבת האות והמופת‪ .‬רק ייחם‬
‫הכבוד לעצמו‪ ,‬וסיפר להם כי נעשה הנם בעבורו‪,‬‬
‫להיות אוח כי יחרפא מחוליו‪ .‬ומבואר בדה״י)לב‪,‬‬
‫כד‪-‬לא( כי היה בזה חטא גדול מצד חזקיה ן״ולא‬
‫כגמול עליו השיב חזקיהו[ כי גבה לבו‪ .‬ויהי עליו‬
‫קצף ועל יהודה וירושלים‪ .‬וכו׳ וכן במליצי מלך‬
‫בבל המשלחים עליו לדרוש המופת אשר היה‬
‫בארץ‪ ,‬עזבו)קמץ בז׳‪ ,‬חולם בו׳( האלהים‪ ,‬לנסותו‬
‫לדעת כל ]אשרן בלבבו״‪ .‬והיה תטאו בשתים ]א[‬
‫הגאוה שהחגאה ברוחו כי ]כןעבורו נעשה ]ה[דבר‬
‫הגדול‬
‫מפתחות ענעים כמוסר ואמונה‬
‫הזה‪ :‬אשר לא היה האמת כן‪ .‬כי לא יעשה ה׳‬
‫דבר כזה עבור יחיד וכו׳ ]ב[ ההודעה שהודיע‬
‫זה לשרי בבל‪ ,‬כי ע״י כן סר פחדם אשר פחדו‬
‫מישראל ומאל מושיעם‪ ,‬אחר שנודע להם שלא‬
‫נעשה הנס הזה כעבור ]כלל[ ישראל‪ ,‬רק בעבור‬
‫איש אחד שהוא חזקיהו‪ .‬ובזה‪ ,‬הגם שנכנעו מפניו‬
‫כעורו חי‪ ,‬ערב ליבם על מנשה כנו בחושבם כי‬
‫סר צילם ]של ישראל[ במות מלכם ]חזקיה[‪ .‬וגם‬
‫לא חרדו להשיב את הגולה ]של עשרת השבטים[‬
‫אל מקומם‪ ,‬אשר היו תחח פקודח מלך אשור‬
‫ובבל‪ ,‬כי ]כביכול[ נודע להם שלא חפץ ה׳‬
‫בישראל‪ .‬ולכן אמרו חז״ל בסנהדרין )צד ע״א(‬
‫שבקש ה׳ לעשות חוקיה משיח‪ ,‬רק שחטא על‬
‫שלא אמר שירה על מפלח םנחריב ]על שנעשה‬
‫זאת בזכות כלל ישראל[‪ ,‬רצה לומר שהיה אז‬
‫הקיבוץ הכללי‪ ,‬אס לא היה חזקיה מקטין נם‬
‫םנחריב ושר שיר לעצמו )ישעיה לט‪ ,‬ט‪-‬כ( ולא‬
‫על הכלל‪ .‬ובזה סר הפחד ממלכי אשור ובבל‬
‫כנזכר״ עכ״ל הקדושה‪ .‬ושפחים ישק‪[.‬‬
‫חזקיה‪ ,‬ה׳ ניםה אותו‬
‫דהי״ב לב‪ ,‬ל‬
‫חזקיה‪ ,‬לא היה כמוהו במדת הבטחון‬
‫מל״ב יח‪ ,‬ה‪ :‬וכן כג‪ ,‬כה‬
‫חירם מלך צר חי חיים ארוכים ואח״כ נכנם חי‬
‫לגן עדן ]מלבי״ם מפרש דברי חז״ל לא בפשוטם[‬
‫יחזקאל כח‪ ,‬י׳‬
‫יאשיהו מת לטובתו‪ ,‬כדי שלא יראה ברעה‬
‫שתבוא‬
‫מ ל ״ב כג‪ ,‬כט‬
‫יאשיהו‪ ,‬לא היה כמוהו במרה התשובה‬
‫מל׳׳כ יח ה וכן כג‪ ,‬כה‬
‫;‬
‫יהודה ותמר‬
‫דברים כה‪ ,‬ה‬
‫יהוירע כהן גדול )רהי״ב כד‪ ,‬ג! כיצד הותר לו‬
‫ב׳ נשים?‬
‫דהי״א ה‪ ,‬ל‬
‫יהויבין‪ ,‬אע״פ שהשתחרר מהכלא וישב על שלחן‬
‫המלך‪ ,‬נשאר באותם בגדי אסירים למען יזכור‬
‫תמיד את הטובה שנעשתה לו‬
‫ירמיה ני‪ ,‬לג‬
‫קפה‬
‫יהושע הוא יחיד שפעל נם בדרך של גהר גזירה‪,‬‬
‫ולא ע׳׳י בקשה ותפלה‬
‫יהושע י׳‪ ,‬יד‬
‫יהושע ומעלתו‬
‫משלי כז‪ ,‬יח‬
‫והושע וענוותנותו‬
‫א״חמ שלח )יג‪ ,‬טז> ד״ה וכת״י איתא‬
‫יהושע‪ ,‬נמסרה בידיו מלחמת מדק כי מל את‬
‫עצמו ]ודלא כמשה שנולד מהול[‬
‫א״חמ‪ ,‬סוף יחרו‪ ,‬ד״ה כמדרש‪ ,‬דהקב״ה חזר על‬
‫האומוח ‪34‬‬
‫יהושע‪ ,‬מפני דרגחו הנמוכה בנבואה לא מש‬
‫מחוך האהל‬
‫שמוח לג‪ ,‬יא‬
‫יהושע‪ ,‬מקור כמקרא שלא נזדרז לכבוש את‬
‫א״י‬
‫יהושע יג‪ ,‬א‬
‫יהושפט היה בםכנח מוח‪ ,‬וכשצעק לה׳ הוםיף‬
‫לו ה׳ ז׳ שנים‬
‫מל״כ ח‪ ,‬טז‬
‫יואב היה מטפל בצרכי העיר 'ירושלים‬
‫דהי׳׳א יא‪ ,‬ח‬
‫יונה ירר לירכתי האניה‪ ,‬כרי שהוא ימות תחילה‬
‫לאחרים‪ ,‬ועי׳׳ז יינצלו שאר האנשים‬
‫יונה א‪ ,‬ה‬
‫יונה לא נחשב ככובש את נבואחו‬
‫יונה א‪ ,‬ב‬
‫יונה‪ ,‬למה הורע בעיניו שה׳ לא החריב לנינוה‬
‫יונה ד‪ ,‬א‬
‫יונה‪ ,‬מדוע לא הלך לגבאות על נינוה‬
‫יונה א‪ ,‬ב‪ :‬וכן ג‪ ,‬ד‬
‫יונה‪ ,‬מה יחוסו ]זהותו!‬
‫יונה א‪ ,‬א‬
‫יוסף‪ ,‬ג׳ סיבוח למה נתחלק לשני שבטים‬
‫דברים לג‪ ,‬יג )תורה אור(‬
‫יוסף‪ ,‬טעם שהאחים שנאוהו‬
‫בראשית לז‪ ,‬ד‬
‫אוצרות‬
‫קפו‬
‫המלבי״ם‬
‫יוסף‪ ,‬חטא מכירתו‬
‫גדולי ישראל‬
‫בראשיח לז‪ ,‬פסוקים ב‪ ,‬יד‬
‫א״חמ חיי שרה‪ ,‬ד״ה אולי לא תאבה האשה‪,‬‬
‫וד׳׳ה עוד יבואר‬
‫יוםף‪ ,‬אם נחשב רק קרי וחני )לומד לעצמו( או‬
‫גם מתני )לאחרים( ]ע״ע ״העמק דבר״ לנצי״ב‪,‬‬
‫יצחק‪ ,‬למה הוליד רק בגיל ארבעים‬
‫בראשית כה‪ ,‬כ‬
‫׳‬
‫י "‬
‫"‬
‫א״חמ בשלח‪ ,‬ד״ה דרך ג׳‬
‫יצחק‪ ,‬מדוע לא יצא לחדל בעת הרעב‪ ,‬נמ״ש‬
‫״^״״‬
‫אברהם‬
‫בראשית כו‪ ,‬א‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫יצחק‪ ,‬מדוע לא עלה בדעתו לברך את יעקב‬
‫בראשיח כז‪ ,‬א‬
‫מ ח‬
‫ב י א ש י ת‬
‫ט ז‬
‫׳‬
‫ו ש ם‬
‫׳‬
‫נ י‬
‫ה י ח ב‬
‫י ט [‬
‫ט ח‬
‫יחזקאל וישעיה‪ ,‬ההבדל שביניהם בחרון המרכבה‬
‫יחזקאל א‪ ,‬ד‬
‫‪1‬‬
‫יחזקאל‪ ,‬הוא בעצמו יחנך אה בנין ביהמ״ק‬
‫השלישי‬
‫מ ג י‬
‫י ח ז ק א ל‬
‫יעקב ועשו‪ ,‬מי נחשב הבכור?‬
‫״‬
‫א‬
‫פ ק ו ד י‬
‫ח מ‬
‫כ ב (‬
‫) ל ח <‬
‫ד‬
‫פ ס ך ק י ם‬
‫״‬
‫ה‬
‫י ח י‬
‫ן ב ן ה‬
‫כ‬
‫י כ ו א ר‬
‫יצחק‪ ,‬טעם שביקש מן עשו להכין לו‬
‫מטעמיםג‬
‫בראשית כז‪,‬‬
‫ירבעם‪ ,‬מה היה חטאו‬
‫מל״א יב‪ ,‬כח‬
‫יעקב ועשו‬
‫ב ר א ש י ת‬
‫כ כ‬
‫כ ה <‬
‫יעקב ולקיחת הברכות‬
‫בראשיח כז‪ ,‬פסוקים א‪ ,‬לה‪ ,‬לו‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫יעקב וישראל‪ ,‬ההבדל בין השמות‬
‫בראשית לה‪ ,‬י ישעיה ט‪ ,‬ז )מלים(‬
‫ירמיה בעצמו שם על ידיו אזיקים‪ ,‬כדי להשתחף‬
‫בצער הציבור‬
‫ירמיה מ‪ ,‬א‬
‫ירמיה היה לו ספר נפרד‪ ,‬מיוחד לנבואות על‬
‫א ן ה ״‬
‫;‬
‫ירמיה מ ה ‪ ,‬א‬
‫יעקב‪ ,‬קידושין של רחל קדמו לשל לאה‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫ו‬
‫‪,‬‬
‫ירמיה היה נבהל תמיד מחזיונות מבהילים‬
‫ירמיה לא‪ ,‬כה )וע״ע לג‪ ,‬ג(‬
‫‪1‬‬
‫דהי׳׳א ה‪ ,‬ב‬
‫יעקב בקש לגלות הקץ‪ ,‬וענין ציקי קדרה )פםחים‬
‫״ ^‬
‫נ ן‬
‫ע‬
‫להחזיר ישר*‬
‫ר‬
‫ישראל‬
‫ירמיה ניבא‬
‫ארבעים שנה יום אחר יום‬
‫א‬
‫דברים ו‪ ,‬ד‬
‫יחזקאל ד‪ ,‬ו‬
‫יעקב‪ ,‬אהבהו לרחל אינה מפני חשק‪ ,‬אלא מפני‬
‫הכרה רום ערכה‬
‫בראשיח כט‪ ,‬כ‬
‫‪0‬‬
‫י ק ק ב ׳‬
‫ע‬
‫ם‬
‫ש‬
‫ץ‬
‫ס‬
‫ף‬
‫נ ת ן‬
‫ש י ח נ ט ו‬
‫ת‬
‫א‬
‫ג ו פ ו‬
‫כ ר א ש י ת‬
‫יעקב‪ ,‬כיצד קנה ה ב‬
‫כ ו ר ה‬
‫‪p‬‬
‫ני‬
‫ב‬
‫ירמיה‪ ,‬אביו היה כהן גדול‬
‫ירמיה א‪ ,‬א‬
‫ירמיה‪ ,‬ג׳ מעלות היו לו‪ :‬כהן‪ ,‬חכם‪ ,‬נביא‬
‫ירמיה יח‪ ,‬יח‬
‫ירמיה‪ ,‬נולד בט׳ באב‬
‫ע ש ו‬
‫ד ב ר‬
‫‪,‬‬
‫כ ה י‬
‫ם‬
‫ב ר א ש י ת‬
‫כ ח‬
‫־‬
‫ירמיה כי יי‬
‫‪v‬‬
‫יעקב‪ ,‬כל הייעודים לאברהם וליצחק היו למען‬
‫יעקב‬
‫ט‬
‫י‬
‫ישעיה ויחזקאל‪ ,‬ההבדל שביניהם בחרון המרכבה‬
‫יחזקאל א‪ ,‬ר‬
‫ישעיה נענש על שנמנע מלהוכיח‬
‫יצחק וישמעאל מנצחים זה עם זה‬
‫א‬
‫ח מ‬
‫ת ח י ‪ 1 7‬ת‬
‫פ‬
‫י י ר א‬
‫‪1 6 4‬‬
‫בתשובה‪ ,‬משך‬
‫ישעיה ו‪ ,‬ד‬
‫ד‬
‫ה‬
‫י י ה י‬
‫א ח י‬
‫"‬
‫'‬
‫"‬
‫יצחק‪ ,‬טעם ע״פ םוד למה אסור לו לצאח מא״י‬
‫יששכר וזבולון‬
‫חהלים קלג‪ ,‬א‬
‫מפתחות ענינים כמומר ואמונה‬
‫קפז‬
‫לוט‪ ,‬והשוואת חטאו לפלגש בגבעה‬
‫שופטים יט‪ ,‬כ ב‬
‫העגל‬
‫לוט‪ ,‬אם היה בורח באמצע הלילה‪ ,‬וכהפצרת‬
‫המלאכים‪ ,‬לא היה זקוק לנס‪ .‬אבל מפני‬
‫שהתמהמה ניצל רק בזכות תפלת אברהם‬
‫בראשית יט‪ ,‬כט‬
‫משה בקש שיזכה לאספקלריא מאירה תמיד‬
‫שמות לג‪ ,‬יכ‬
‫מיכל‪ ,‬השגחה נפלאה מדוע לא נתעברה ע׳׳י‬
‫דוד‬
‫שמו״ב ו‪ ,‬כג‬
‫מנשה בן יחזקיה וחטאו‬
‫תהלים סו‪ ,‬ג‬
‫מנשה היה הורג לצאצאי הנביאים‪ ,‬כדי שלא‬
‫יישאר להם זרע‬
‫ירמיה כ‪ ,‬יז‬
‫מנשה הזר בתשובה על ע״ז‪ ,‬ולא על עון רציחה‬
‫מל״ב כא‪ ,‬טז; וכן כג‪ ,‬כו‬
‫משה‪ ,‬אמר בגוף ראשון״ ״אם תשמעו בקולי״‬
‫א״חמ‪ ,‬סוף יתרו‪34 ,‬‬
‫שמות לכ‪ ,‬לה‬
‫משה הרג את המצרי‪ ,‬כי הגוי היה נבזה ושפל‬
‫בעיניו על שמכה איש עברי‬
‫שמות ב‪ ,‬יא‬
‫משה ואהרן‪ ,‬ותוק תפקידיהם‬
‫שמות מ‪ ,‬יכ‬
‫משה לא היה יבול להבנם לא״י‪ ,‬בי בל הנהגתו‬
‫היתה למעלה מהטבע‪ ,‬אבל כיבוש א״י התנהל‬
‫ע״פ הטבע‬
‫כמדבר יא‪ ,‬יא‬
‫משה ממנה את יהושע‪ ,‬שלא לפי סדר הציווי‬
‫במדבר כז‪ ,‬כב‬
‫משה מח במדבר בדי שיביא אתו לעתיד לבוא‬
‫מתי המדבר‬
‫כמדבר יד )תורה אור(; דברים ג‪ ,‬כו‬
‫משה היה לוי‪ ,‬ומרחו דין‪ ,‬ונהפך לרחמים‬
‫א״חמ תחילת פ׳ וארא‬
‫משה רבנו‪ ,‬כמה טעמים מפני מ ה לא הורשה‬
‫לבוא לא״י‬
‫במדבר יד‪ ,‬תורה אור‪ :‬כמדבר כ‪ ,‬יג‪ :‬דברים ג‪,‬‬
‫כד‬
‫משה ובצלאל‪ ,‬משכן וכלים‬
‫א״תמ פקודי ד״ה ובצלאל‬
‫משה‪ ,‬מפני מה לא נכנס לא״י‪ ,‬מפני שבחינתו‬
‫גבוהה עוד יוהד )ועוד ב׳ נימוקים(‬
‫פירוש ליהושע על דרך דרוש‪ ,‬שנדפס בהפטרה‬
‫לסוף פרשת ״וזאת הברכה״‪ ,‬פסוק ב׳‬
‫משה ומטה האלהים בידו‬
‫א״חמ תחילח פ׳ וארא‬
‫משה וגילויי שכינה בהר חורכ‬
‫שמות לג‪ ,‬יג־כג‬
‫שמות ו‪ ,‬ב‬
‫משה‪ ,‬עיקר סיבת הגזירה שלא יכנס משה לא״י‬
‫הוא בחטא המרגלים‬
‫במדבר יד )תורה אור(; כמדבר כ‪ ,‬יג‪ :‬דברים א‪,‬‬
‫לו‪ :‬וכץ ג‪ ,‬כו‪ :‬וכץ דברים י‪ ,‬ו‬
‫משה ושבעים הזקנים‪ ,‬הבדלי מדרגות‬
‫כמדבר יא‪ ,‬טז‪-‬יז‬
‫משה אם היה נכנס לא״י‪ ,‬היה בונה ביהמ״ק‬
‫ומביא גאולה שלמה‬
‫א״חמ שלח ד״ה ויתורו )דף ‪(10‬‬
‫משה והאבות‬
‫משה ושאר הנביאים‪ ,‬ההבדלים ביניהם‬
‫שמות כ‪ ,‬ב‬
‫משה‪ ,‬חטא מי מריבה‬
‫במדבר כ‪ .‬פסוקים ח‪ ,‬י־יג‬
‫משה נשא לבת מלך כוש‬
‫א״חמ בהעלותך‪ ,‬ד״ה וחדבר מריס‬
‫משה לא ההפלל להציל את הערב רב בחטא‬
‫משה‪ ,‬אם היה נכנם לא״י‪ ,‬היה מבטל יצר של‬
‫ע״ז‬
‫במדבר כח‪ ,‬א; דברים ד‪ ,‬כא‬
‫י‬
‫משה רבנו היפך כה הנחש להיות שרף‬
‫במדבר כא‪ ,‬ח‬
‫אוצרות‬
‫קפח‬
‫משה‬
‫גדולי ישראל‬
‫המלבי״ם‬
‫מ ש ה ‪ ,‬היו ל ו ג׳‬
‫רבנו ומעלותיו בצעירותו‬
‫מ ש ל י כ‪ ,‬יא‬
‫עיון‬
‫דרגות‪:‬‬
‫נבואה;‬
‫ומחקר;‬
‫ואח״כ אספקלריא המאירה‬
‫ש מ ו ת יט‪ ,‬א‬
‫מ ש ה רבנו‪ ,‬א ם ס פ ר ד ב ר י ם א מ ר מ פ י ע צ מ ו או‬
‫מפי השבעה‬
‫משה‪ ,‬ונבואה באספקלריא מאירה‬
‫ב מ ד ב ר יכ‪ ,‬ו‬
‫דברים א‪ ,‬א‬
‫מ ש ה ‪ ,‬חשדוהו מ א ש ת איש‬
‫מ ש ה רבנו‪ ,‬מ ד ו ע נ ק ר א ״ ע ב ד ה ״ ‪ /‬כ ד י ש י ש מ ש‬
‫איש הביניים‬
‫מ‬
‫ה‬
‫ש‬
‫ב מ ד ב ר טז‪ ,‬ד‬
‫^‬
‫ר ב נ ן ׳‬
‫ש‬
‫ק‬
‫ב‬
‫״ ט ן ע י‬
‫ש‬
‫א‬
‫נ‬
‫כ ז‬
‫ד‬
‫ב‬
‫י‬
‫י‬
‫ם‬
‫מ‬
‫ם‬
‫פ‬
‫ר‬
‫ך‬
‫משה‪,‬‬
‫• י׳‬
‫״‬
‫טעם‬
‫ה ג ב ה ת ידיו‬
‫עמלק‪ ,‬כדי‬
‫במלחמת‬
‫ל ה ו ר ו ת לציבור ה מ ת פ ל ל י ם ע מ ו‬
‫ש‬
‫ש מ ו ת לב‪ ,‬ל ב‬
‫^‬
‫ל‬
‫ל‬
‫א‬
‫‪Q J‬‬
‫א‬
‫צ‬
‫ך‬
‫י‬
‫ת‬
‫ל‬
‫ן‬
‫^‬
‫א‬
‫^‬
‫ל‬
‫^‬
‫כ‬
‫ב‬
‫ל‬
‫ל‬
‫‪1‬‬
‫ל ס ו ף פ ר ש ת ״וזאת הברכה״‪ ,‬פ ס ו ק ב׳‬
‫׳‬
‫י‬
‫משה‪,‬‬
‫מ‬
‫פ ל‬
‫מ״־״ י ט י ׳ '‬
‫ישראל מ מ ע ל ת ם‬
‫ד‬
‫מ‬
‫י‬
‫ר‬
‫ח‬
‫ג‬
‫ב‬
‫ו‬
‫׳‬
‫פירוש ליהושע ע ל דרך דרוש‪ ,‬ש נ ד פ ס ב ה פ ט ר ה‬
‫ש מ ו ת ב‪ ,‬יט‬
‫נ‬
‫מ‬
‫ת‬
‫מ ש ח ‪ ,‬ט ע ם רוחני ל מ ה נ ק ב ר מ ע ב ר לירדן‬
‫^‬
‫ב‬
‫י‬
‫י ז‬
‫ט‬
‫א‬
‫ו‬
‫ב‬
‫ה‬
‫ב‬
‫מ‬
‫ת‬
‫ע‬
‫ד‬
‫ר‬
‫ב‬
‫ש‬
‫נ‬
‫י‬
‫א י‬
‫ל‬
‫פ‬
‫ט ע ם ש ה ׳ מ נ ע מ מ נ ו ל ה ב נ ם לא״י‬
‫ו‬
‫כ ג‬
‫מ ש ה ‪ ,‬ט ע ם ש ש ל ח א ה יהושע ב מ ל ח מ ת ע מ ל ק ‪,‬‬
‫ולא נלחם נגרם בעצמו‬
‫״ ת מ ו נ ת ה׳ יביט״‪ :‬״שצייר כ ל ה מ צ י א ו ת‬
‫משה‪,‬‬
‫ש ב ו נ ש ק ע ו נ ח ק ק צ ו ר ת ה ח כ מ ה העליונה‪ .‬ו א מ ר‬
‫ל‬
‫ל‬
‫^‬
‫שהה‬
‫״יביט״‬
‫ב ט ה‬
‫שבהמציאות‬
‫ע‬
‫ע י ן ן‬
‫יעיין ויכיר ד ר כ י ה ח כ מ ה‬
‫מ‬
‫מ‬
‫ח‬
‫ש‬
‫ה‬
‫י‬
‫ת‬
‫י‬
‫ן‬
‫ם‬
‫ה‬
‫ע‬
‫י‬
‫ה‬
‫מ‬
‫ל‬
‫מ‬
‫מ‬
‫ם‬
‫י‬
‫ש‬
‫י‬
‫ר‬
‫ל‬
‫א‬
‫א‬
‫ל‬
‫׳‬
‫ש‬
‫הנשנ ״‬
‫מ‬
‫‪/‬‬
‫ו‬
‫כ י‬
‫ת‬
‫‪,‬‬
‫‪m‬‬
‫אם‬
‫משה‪,‬‬
‫צריכים‬
‫כ מ ד ב ר לה‪ ,‬יז‬
‫מ ש ה ‪ ,‬ט׳ יום ב ה ר כי נ ע ש ה בדיה ח ד ש ה‬
‫ש מ ו ת כד‪ ,‬י ב וכן לא‪ ,‬יח‬
‫‪:‬‬
‫ק‬
‫ב מ ד כ ר יג‪ ,‬טז‬
‫היה‬
‫‪t‬‬
‫ד‬
‫ן מ ר י ם‬
‫< ‪ ,‬״‬
‫ישראל לא״י‪,‬‬
‫מכניס‬
‫‪,‬‬
‫לא‬
‫משה‪ ,‬מדרגתו ב ע ת מתן חורה‬
‫ש מ ו ת יט‪ ,‬יט‬
‫היו‬
‫למלחמה בדרך הטבע‬
‫משה‪ ,‬מטה משה ומטה האלהים‬
‫ב מ ד ב ר יג‪ ,‬טז‬
‫‪1‬‬
‫‪,‬‬
‫נ‬
‫ל‬
‫כ‬
‫נ‬
‫ע ו‬
‫ל ״י‬
‫ם‬
‫א‬
‫ל י‬
‫מ‬
‫ה‬
‫ל‬
‫ם ׳‬
‫י‬
‫ב‬
‫ר ו‬
‫א‬
‫נ‬
‫ו‬
‫‪m‬‬
‫ה‬
‫ב‬
‫י‬
‫ו ה ר‬
‫י‬
‫ה מ‬
‫״‬
‫ל‬
‫ג‬
‫ש מ ו ת ד‪ ,‬כ‬
‫ק‬
‫ו ת‬
‫מ ש ה נ ב ד ל מ כ ל ש א ר נביאי ישראל ] א [ ב נ ב ו א ה‬
‫] ב [ ב מ ו פ ת י ם ]ג[ ה ת ג ל ו ת ה׳ אליו‬
‫ולא היה נחרב‬
‫ו ה י ת ה ג א ו ל ה ש ל מ ה כבימי ה מ ש י ח •‬
‫י‬
‫כ מ ד כ ר יר )תורי׳ איח־‪-‬‬
‫מ‬
‫ש‬
‫ה‬
‫ן‬
‫א‬
‫ם‬
‫ק‬
‫ל‬
‫י י ם‬
‫פ י‬
‫ע‬
‫צ‬
‫כ‬
‫ת‬
‫י‬
‫דברים לד‪ ,‬יא‬
‫י‬
‫ם‬
‫י ת ר ו‬
‫ג‬
‫כ‬
‫־‬
‫ח‬
‫ו‬
‫כ‬
‫י׳־ י‬
‫ת‬
‫נ‬
‫משה‪,‬‬
‫היה‬
‫לומר‬
‫ושוכח‬
‫)נדרים‬
‫מ ש ה ‪ ,‬ענוה ש ל מ ש ה ר ב נ ו‬
‫כ מ ד ב ר יכ‪ ,‬ג‬
‫ו‬
‫ש מ ו ת יח‪ ,‬כ ר‬
‫בתחילה‬
‫מ‬
‫מ ש ה ‪ ,‬כ ל מ ה ש נ ע ש ה בציוויו‪ ,‬נ ח ש ב כ א י ל ו ה ו א‬
‫עצמו עשה‬
‫ב ת‬
‫ש‬
‫א‬
‫ה‬
‫כ‬
‫׳‬
‫ש‬
‫ו‬
‫ת‬
‫י ה‬
‫ט‬
‫לח‬
‫ע״א{‬
‫נ ב ו כ ד נ צ ר ה י ה ח כ ם ונבון‬
‫ד‬
‫נ‬
‫י‬
‫א‬
‫ל‬
‫א‬
‫׳‬
‫ג‬
‫נ ב ו כ ד נ צ ר ‪ ,‬ג ב ר ה בו מ ח ל ת מ ר ה ש ח ו ר ה‬
‫ש מ ו ת לא‪ ,‬יח‬
‫דניאל ד‪ ,‬ל‬
‫מפתחות עניינים במוסד ואמונה‬
‫נבוכרנצר‪,‬‬
‫אבן‬
‫נקרא‬
‫ב ר ו ל צפון )״מצפן״(‬
‫כמו כח‬
‫ש ו א ב ת )״מגנט״(‬
‫כ מ ד ב ר טז‪ ,‬יח‬
‫ק ר ח ‪ ,‬ע ד ת ו ל א שייך א צ ל ם יכום כ ד י ל ת ק ן נ פ ש‬
‫ירמיה טו‪ ,‬יב‬
‫נחמיה‬
‫קפט‬
‫ה מ ת י ם ‪ ,‬כי אין ל ה ם ח ל ק ל ע ו ה ״ ב‬
‫ב ק ש מ ה ׳ שיזכור לו ״זכות״‪ ,‬כ ד י שעי״ז‬
‫יצליח ל ה ו ש י ע ל ע ם‬
‫נ ח מ י ה ה‪ ,‬יט‬
‫עזרא תיקן ״ מ ס ו ר ת ״ ל ת ו ר ה‬
‫ב מ ד ב ר כז פ ם ק א יד‬
‫ר׳ ע ק י ב א ‪ ,‬מ ש מ ע ו ת ה ש ל לשון ה מ ל ב י ״ ם ש ה ק ב ״ ה‬
‫גרם‬
‫לו‬
‫ל ט ע ו ת ב ב ן כוזיבא‪ ,‬כ ד י שבני ישראל‬
‫ייענשו ע ל ח ט א י ה ם‬
‫עזרא ז‪ ,‬יא‬
‫עקיבא‪,‬‬
‫ר׳‬
‫שמסר‬
‫נפשו‬
‫לא‬
‫עקיבא‬
‫הרגיש‬
‫כאבי הגוף‬
‫עת‬
‫דניאל יא‪ ,‬ל ה‬
‫ראובן ה ו א ב ע ל ה ב כ ו ר ה ‪ ,‬או ש נ י ט ל ה מ מ נ ו ?‬
‫דהי״א ה‪ ,‬ב‬
‫=אי׳חמ‪ ,‬מ א מ ר א ה ב ת ה׳ ויראת ה ר ו מ מ ו ת ‪ ,‬אחרי‬
‫פ׳ וירא‪ ,‬דף ‪1‬ל‬
‫ש ח ט א ב ב ל ב ו ל יצועי אביו‬
‫ראובן‬
‫בראשית לה‪ ,‬כא‬
‫עשו‪ ,‬מ ג ר ע ו ת י ו‬
‫דברים כה‪ ,‬יז‬
‫רחבעם‬
‫בן ש ל מ ה ‪ ,‬ע ש ה ל ע צ מ ו מ ז כ ר ת ת מ י ד י ח‬
‫כ ד י שיחזור ב ת ש ו ב ה ‪ ,‬והיא ה ו ע ל ה ל ו‬
‫פילוסוף‪,‬‬
‫פילוסופים‬
‫)וע״ע‬
‫להלן‬
‫םפרנו‪,‬‬
‫ערך‬
‫דהי׳׳ב יכ‪ ,‬י‪-‬יב‬
‫״פילוסופיה״(‬
‫רחל‬
‫פנחם‬
‫הוא אליהו‬
‫פנחס‬
‫זה אליהו‪ ,‬פירוש ש ל מ ל י צ ה זו‬
‫א מ נ ו אינה מ ת נ ח מ ת ‪ ,‬כי א מ נ ם בני בנימין‬
‫חזרו ב ח ח י ל ת בית בי‪ ,‬א ב ל יוםף ) ע ש ר ת ה ש ב ט י ם (‬
‫ב מ ד כ ר כה‪ ,‬יב‬
‫מ ל ״ ב ב‪ ,‬ט‬
‫עריק ל א חזרו‬
‫ירמיה לא‪ ,‬יג‬
‫ה מ ל ך ‪ ,‬ה י א ו ר מעליוחיו‬
‫שאול‬
‫צדקיהו ה י ה שני ל מ ל ך ‪ ,‬ח ה ח יהויקים‬
‫ירמיה כז‪ ,‬ג‪ :‬וכן כה‪ ,‬א‬
‫צדקיהו‪,‬‬
‫ש א ו ל ו ב י ת ו ח ב ב ו ה כ ב ו ד ‪ ,‬ו ל א כן בית ר ו ר‬
‫בניו מ נ ו ת ק י ם מ י ר ו ש ת ה מ ל כ ו ח‬
‫ירמיה כב‪ ,‬ל‬
‫צמה‪,‬‬
‫!‬
‫ט ע ם של שמו‬
‫ש מ ו ״ כ ו‪ ,‬טז‬
‫שאול‬
‫קבל‬
‫ודוד‪ ,‬מ ה‬
‫ההבדל‬
‫צמח‪ ,‬שמו של המשיח‬
‫שמו״א טו‪ ,‬פ ס ו ק י ם א‪ ,‬ט‬
‫שאול‪,‬‬
‫קין ו ה ב ל ‪ ,‬ב מ ה ה י ת ה מ ל א כ ת קין ג ר ו ע ה‬
‫כבר‬
‫בסכנת‬
‫דוד ל א הרג‬
‫הובטח‬
‫לדוד‬
‫א ח שאול‬
‫שימלוך‬
‫ולכן‬
‫ח ט א ו בענין ע מ ל ק‬
‫שמו״א טו‪ ,‬ט‬
‫כ ר א ש י ת ד‪ ,‬א‪-‬יח‬
‫שאול‪,‬‬
‫ש ל ש ה חטאיו‬
‫בראשית ד‪ ,‬ג‬
‫קרח‪,‬‬
‫ט ע ם בליעת הארץ‬
‫ש מ ו ״ כ כא‪ ,‬א‬
‫שלמה‬
‫ה מ ל ך ‪ ,‬א ם ה י ה נביא או ל א‬
‫מ ל ״ א ג‪ ,‬ט ו‬
‫כ מ ד ב ר טז‪ ,‬כ ח‬
‫קרח‬
‫ה י ה כ ו פ ר גמור‪ ,‬ולא ר ק מ ס ת פ ק‬
‫ירע‬
‫שאיננו‬
‫שמו״א כד‪ ,‬יד ד ״ ה הבה היום‬
‫שאול‪,‬‬
‫קין ו ה כ ל ‪ ,‬ה ה ב ד ל ביניהם בעניני א מ ו נ ה‬
‫כ ‪ p‬ר ו ד ף ‪ ,‬בי‬
‫מות‬
‫דברים כ ו )תורה אור‪ ,‬ם״ק א(‬
‫קץ ו ה ב ל ‪ ,‬שני א ח י ם‬
‫ביניהם‪ ,‬ו ל מ ה ה׳ ל א‬
‫שאול בתשובה‬
‫זכריה ו‪ ,‬י כ‬
‫זכריה ג‪ ,‬ח‬
‫שמו״א ט‪ ,‬כ‬
‫שלמה‬
‫לא‬
‫אמר‬
‫לאשהו‬
‫הטעם‬
‫האמתי‬
‫מדוע‬
‫אוצרות‬
‫קצ‬
‫המלני״ם‬
‫ה ע ב י ר א ו ת ה ל ב י ח א ח ר ‪ ,‬א ל א למען ה ש ל ו ם א מ ר‬
‫לה‬
‫גדולי ישראל‬
‫ת מ נ ע ‪ ,‬ש ה א ב ו ת ל א רצו ל ק ב ל‬
‫באילו זה ל ט ו ב ת ה‬
‫א׳׳חמ ת ח י ל ת פ׳ יתרו‬
‫מ ל ״ א ט‪ ,‬כ ד‬
‫אבות העולם‬
‫ש ל מ ה ל א ה ש ת מ ש ב א ו צ ר ו ת ש ד ו ד השאיר לבניז‬
‫)ע״ע ע ר ך ‪ :‬אישים{‬
‫אם‬
‫דהי׳׳ב ה‪ ,‬א ] ע ״ פ פ ם ק ת א רבתי‪ ,‬וי‪ ,‬ו ת ש ל ם כ ל‬
‫דהי״א‬
‫המלאכה(‬
‫שלמה‬
‫ב‪:‬‬
‫ה‪,‬‬
‫ר א ו ב ן ; פ׳ שמות‪ ,‬ר״ה ויעבידו מצרים‪ •,‬פ ׳ בא‪,‬‬
‫ממש‬
‫א‬
‫"‬
‫י‬
‫ט‬
‫־ '‬
‫ש ל מ ה ‪ ,‬אופן ח כ מ ת ו‬
‫אבות‪,‬‬
‫עיקר‬
‫הארץ‬
‫מ ט ו מ א ו ת הכנעניים‬
‫מל״א ה‪ ,‬יא‪-‬יג‬
‫שלמה‪,‬‬
‫מעשה‬
‫כ א ש ר מ ל ך ה י ה כן י״ב ש נ ה‬
‫שלמה‪,‬‬
‫א‬
‫״‬
‫מסעותיהם‬
‫א כ ו ת סימן לבנים‬
‫ב ר א ש י ח יד‪ ,‬כ ד ; וכן כח‪ ,‬יז ת ו ר ה אוד‬
‫אבלות‬
‫כ מ ה פעמים חזה נבואה?‬
‫ט‬
‫ב‬
‫•‬
‫ע‬
‫< ״‬
‫ע‬
‫ה‬
‫ק‬
‫ד‬
‫מ‬
‫ת‬
‫ה‬
‫מ‬
‫ל‬
‫כ‬
‫י‬
‫״‬
‫בא״י‬
‫היה‬
‫ל‬
‫ס‬
‫שלמה‪,‬‬
‫ש ל ש ת חטאיך‬
‫שמאי‪,‬‬
‫לעתיד לבוא ה ל כ ה כמותו‬
‫י‬
‫ש‬
‫ה ש י י י ם‬
‫י‬
‫מנהג בםעודח ההבראה ל ת ת לאבל לחם הנפרס‬
‫>‬
‫לשבים‬
‫ירמיה טז‪ ,‬ז‬
‫מל״א יא‪ ,‬א‬
‫אדם )מין האדם(‬
‫ב מ ד ב ר יט‪ ,‬ת ו ר ה אור‪ ,‬ר״ה ו כ ב ר א מ ת ו ש ב ע נ ץ ‪,‬‬
‫דף‬
‫‪ ;1308‬א״חמ‪ ,‬סוף ס פ ר שמות‪ ,‬דרוש ל פ ר ש ת‬
‫א‬
‫ב‬
‫ר‬
‫י‬
‫ם‬
‫א‬
‫כ‬
‫ר‬
‫י‬
‫ה‬
‫א‬
‫ך‬
‫ם‬
‫ש מ ו ת ב׳׳ה‪ ,‬רמזי ה מ ש ק ‪ ,‬ד׳׳ה ו א ח ר ש ה ת ב א ר‬
‫פרה‪ ,‬דף לד‬
‫שמואל‪,‬‬
‫ענין מ ז ב ח ה נ ח ו ש ת‬
‫ה ס ב ר מ ד ו ע פ ח ד מפני שאול‬
‫ש‬
‫שמעון‬
‫קנאוחם‬
‫ולוי‪,‬‬
‫כדי‬
‫לטהר‬
‫א ״ ח מ חיי שרה‪ ,‬ד״ה מ ב נ ו ח הכנעני‬
‫מ ל ״ א כ‪ ,‬ב‬
‫מ‬
‫א ״ ח מ פ׳‬
‫ד״ה מ כ ל ח א‬
‫מ ל‬
‫ל‬
‫וירא‪,‬‬
‫ד״ה‬
‫ויהי אחר‬
‫ה ד ב ר י ם ; פ׳ וישב‪ ,‬ד״ה ויבא י ו ס ף ‪ :‬פ׳ ויחי‪ ,‬ד׳׳ה‬
‫מ ס ר ערים בא״י ל ח י ר ם הנכרי‪ ,‬א ב ל ל א‬
‫נתנם‬
‫יש ל ה ם דין בן נ ח או דין כן ישראל‬
‫בעיר‬
‫מ‬
‫שכם‬
‫י‬
‫א ב ר י ם רוחניים יש לו ל א ד ם ‪ ,‬מכוונים מ ו ל אבריו‬
‫״‬
‫ט ז‬
‫א‬
‫ןע״ע‬
‫ב‬
‫־‬
‫הגופניים‬
‫א ״ ח מ ת ח י ל ת ל ך ל ך ‪54 ,‬‬
‫ערך‪:‬‬
‫נקמה!‬
‫א ד ם ‪ ,‬גוף ונשמה‪ ,‬ח ו מ ר וצורה כ מ ו א ש ה ו ב ע ל ה‬
‫כראשית לד‪ ,‬ל א‬
‫שמשון‪,‬‬
‫לא‬
‫]הערת‬
‫בא‬
‫על‬
‫גויה‬
‫שום‬
‫ה‬
‫אא״כ‬
‫ת‬
‫ג‬
‫י‬
‫י‬
‫י‬
‫ב ר א ש י ח כ פ ס ו ק י ם ט‪ ,‬יח‬
‫ה‬
‫״אדם״ נ ק ר א כ ך ‪ ,‬מפני ש כ ל ו ‪ ,‬מפני פנימיותו‬
‫ה מ ל ק ט ‪ :‬ו כ ך ד ב ר י ר מ ב ״ ם ב ה ל ׳ איסורי‬
‫אר״ש ]ו[ דף ק ה ‪ :‬א״חמ בראשיח ‪ 13‬ל פ נ י ו׳׳ה‬
‫ביאה‪ ,‬פ״יג ה״יד‪ .‬ו ב א מ ת ל מ ר ו ח דברי ה מ ל ב י ״ ם‬
‫האזינו‬
‫ל ש ו פ ט י ם טז‪ ,‬ר; יש ל ו מ ר כי גם דלילה החגיירה‪,‬‬
‫כ‬
‫ד‬
‫כ‬
‫ר‬
‫ר‬
‫י‬
‫ל‬
‫ב‬
‫״‬
‫ג‬
‫‪M‬‬
‫מ‬
‫ה‬
‫י‬
‫ר‬
‫ן‬
‫ש‬
‫ל‬
‫מ‬
‫ש‬
‫י‬
‫הביא‬
‫ש ס אין‬
‫אמרו‬
‫שהקלקול הוא ש ה י ח ה קדשה!‬
‫ה‬
‫מ‬
‫ל‬
‫ב‬
‫י‬
‫״‬
‫ם‬
‫ה כ ח ש ה לזה‪ ,‬כי ש ם חז״ל ר ק‬
‫א ד ם ‪ ,‬יש לו ב ל ה כ ו ח ו ת ש ב ב ע ל י החיים בולם‪.‬‬
‫שופטים יד‪ ,‬ג‬
‫שרה‪,‬‬
‫מאבימלך‬
‫שנחשדה‬
‫נחעברה‬
‫שרה‪,‬‬
‫כלומר‬
‫א ד ם ד ו מ ה לקונו ב מ ה שיש ל ו ב ח י ר ה וחפץ‬
‫א ״ ח מ בראשית ‪ 3‬נ לפני ר״ה האזינו‬
‫ע״י‬
‫יש לו כ ל ת כ ו נ ה ונם ה י פ ו כ ה‬
‫=א״חמ‪,‬‬
‫ל ק ו ט י ם בסוף ויקרא ‪52‬‬
‫כ ס ו ט ה ‪ ,‬ו נ ק ת ה ונזרעה זרע‬
‫א ד ם ה ו א מ ו ב ה ר כ ל ה ב ר ו א י ם ‪ .‬ה פ י ל ו ס ו פ י ם טועים‬
‫א ״ ח מ ת ו ל ד ו ת ‪ ,90‬ד״ה א ב ר ה ם הוליד א ת י צ ח ק‬
‫ב מ ה שמקטינים א ח ע ר כ ו ש ל ה א ד ם מ פ נ י ק ט ט ה‬
‫מפתחות ענעים במוסר ואמונה‬
‫גופו באופן יחסי לשאר יצורי היקום )מערכח‬
‫הכוכבים וכוי(‬
‫תהלים ח‪ ,‬א )ע״ע פסוק ט(‬
‫אדם הוא עלול אל החטא‪ ,‬מחמת חום תאוות‬
‫המשגל של מולידיו‬
‫תהלים נא‪ ,‬ז‬
‫אדם נברא עם בל הכשרונות הנחוצים לו לצרכי‬
‫קיומו‬
‫בראשית ב‪ ,‬ח‬
‫אדם‪ ,‬אק לשאול למה היו לו כחות על‪-‬אנושיוה‬
‫איוב‪ ,‬סוף פתיחה לפרק יא; וכן יא‪ ,‬יב‬
‫אדם‪ ,‬ה׳ נפח בו את נשמתו‬
‫בראשית ב‪ ,‬ו‬
‫אדם‪ ,‬תחילת יצירתו כבזיון‬
‫איוב יד‪ ,‬פסוקים א‪ ,‬ד ]עיי״ש פרטים[‬
‫אדם‪ .‬לפי הפילוסופיה‪ ,‬הגדרח ״אדם" במה שיש‬
‫לו כח הדיבור‪ ,‬ואין זה נכון מספיק‪ .‬אלא הגדרתו‬
‫״חי מדבר"‪ ,‬כי עיקר האדם במה שהוא רומה‬
‫לשכלים העליונים‬
‫חהלים ח‪ ,‬ו )עיי״ש באורך{‬
‫אלוהי‪ .‬חלק האלוהי שיש באדם ]ע״ע רמב״ן[‬
‫בראשיח ב‪ ,‬ז‬
‫בהמה‪ .‬חלק מהאדם הוא בהמה‬
‫בראשית ד‪ ,‬ז‪-‬ח‬
‫בחירה‪ ,‬הגדרח ״אדם״ במה שיש לו בחירה‬
‫חופשיח ורצון‪ ,‬ויכול לעשוח ההיפך ממה שבטבעו‬
‫דברים כה‪ ,‬ט‬
‫בעלי חיים‪ .‬במה האדם הוא פחות מכל שאר‬
‫םוגי בעלי חיים‪ ,‬ובמה הוא גדול ועצום מהם‬
‫תהלים א‪ ,‬א‬
‫בעלי חיים‪ .‬חמשה הבדלים בין האדם לבעלי‬
‫החיים‬
‫בראשית ב‪ ,‬פסוקים ז‪ ,‬יח‬
‫בעלי תיים‪ .‬כל תכונה ומרה שיש אצל בע״ח‪,‬‬
‫יש גם אצל האדם‬
‫בראשית ב‪ ,‬ו • וכן בראשית ב‪ ,‬יט‪ .‬תורה אור‪-,‬‬
‫וכן בראשית ו‪ ,‬ז‬
‫י‬
‫גשמיות‪.‬‬
‫בחומר‬
‫הארם‬
‫מתגלות‬
‫ההשכלות‬
‫קצא‬
‫האלוהיות‪ ,‬תהו פלא‬
‫תהלים קלט‪ ,‬יד‬
‫גשמיות‪ ,‬האדם נברא מרוח וחומר‪ ,‬שמים וארץ‬
‫תהלים קלט‪ ,‬יד‬
‫גשמיות‪ .‬כבל שהאדם הוא בריאה חשובה יותר‪,‬‬
‫הגשמיות פחוחה והרוחניות גוברת בו‬
‫בראשית א‪ ,‬כה‪ ,‬פסקאות ג‪ ,‬ו‬
‫דיבורו של האדם נשתל בו ע״י ה׳‪ ,‬ולא למד‬
‫מעצמו‪ .‬וכל שם שקרא האדם השיג מצד שהכיר‬
‫טבעו ותבונחו‪ ,‬ומצא מרה זו ג״כ בנפש האדם‬
‫בראשית ב‪ ,‬יט‬
‫חיי האדם הם אך ורק לשם השכלה ומדע‬
‫התורה‬
‫אר״ש ]ו[‬
‫חשיבותו של הארם‪ ,‬למרות לעג הפילוסופים‬
‫כמה קטון הוא מול שאר כל היצירה‬
‫תהלים ח פסוקים א‪ ,‬ו‬
‫טבע האדם הוא לעבוד ליוצרו‬
‫בראשית ר‪ ,‬ג‬
‫טוב‪ .‬אם בריאת האדם ודתה לרעתו או לטובתו‬
‫‪ ,‬בראשית א‪ ,‬לא‬
‫יופי‪ .‬הכרת היופי שיש בציור נוף האדם ואבריו‬
‫תהלים ח‪ ,‬ו‬
‫יצה״ר שבאדם איננו רע בעצם‪ ,‬אלא האדם הוא‬
‫ההופכו לרע‬
‫בראשית ד‪ ,‬ט )ע״ע תנחומא‪ ,‬בראשית‪ ,‬ז(‬
‫נפש האדם‪ ,‬חמשה הבדלים בץ נפש האדם‬
‫לנפש בעלי החיים‬
‫בראשית ב‪ ,‬ו‬
‫נפש הצומחת‪ ,‬ר‪a‬יונית‪ ,‬והמשכלת‬
‫בראשית ב‪ ,‬ז‬
‫נפש‪ ,‬ג׳ חלקי הנפש שיש באדם‬
‫בראשית ב‪ ,‬ז‬
‫נשמת האדם‪ ,‬ניצוץ אלוה ממעל‬
‫בראשית ב‪ ,‬ז‬
‫עולם קטן‪ .‬אדם הוא עולם קטן מול ארם גדול‬
‫]״העולם״[‬
‫כראשית א‪ ,‬כו‪ :‬וכץ ב‪ ,‬ז‪ :‬תהלים קלט‪ ,‬טז‬
‫אוצרות‬
‫קצב‬
‫המלבי״ם‬
‫עולם קטן‪ .‬אדם הוא עולם קטן‪ .‬כשם שמשנין‬
‫את השכינה בקרבו‪ ,‬כך הוא משבץ בעולם‬
‫ה ג ד ‪ ,‬י ל‬
‫כ ר א ש י ת‬
‫ב ‪:‬‬
‫יז‬
‫ב‬
‫ש מ י ת‬
‫י׳‬
‫־‬
‫עץ‪ .‬אדם דומה לעץ‪ ,‬ומתקיים בין מצד קיום‬
‫המק‪ ,‬ובין מצד קיומו האישי‬
‫ת‬
‫ה‬
‫י‬
‫ל‬
‫א‬
‫ם‬
‫י‬
‫עץ‪ .‬האדם דומה לעץ מהופך‪ .‬מוחו הוא שרשי׳‬
‫נטוע כעולם של מעלה‪ .‬וכל ההרגשות‬
‫אל הענפים שהם האברים ]וכ״כ מהי־׳׳ל‪ ,‬א ׳‬
‫פרק ג׳ ״חכמתו מרובה ממעשיו״‪ ,‬ובביאורו‬
‫‪,‬‬
‫^ ״‬
‫^‬
‫ב ו ת‬
‫נ‬
‫ם י ט ה‬
‫ח ׳‬
‫ץ |‬
‫בראשית א‪ ,‬כה‪ ,‬סעיף ב‪ :‬תהלים א‪ ,‬ג‪ :‬משלי‬
‫ז‬
‫כ י צ ך‬
‫פ י ל ו ם‬
‫ה ם‬
‫ל > ם‬
‫‪m‬‬
‫^‬
‫ו כ י צ י‬
‫מ ה ן ת ן‬
‫^‬
‫ש ל‬
‫מ נ ו > ר י ‪1‬‬
‫ז א ״‬
‫‪,‬‬
‫תהליס‬
‫^‬
‫י מ ל‬
‫^‬
‫^‬
‫^‬
‫^‬
‫^‬
‫ן י צ א‬
‫ה צ מ ח י ם ׳‬
‫כ י‬
‫‪< n‬‬
‫פ ן ״ י‬
‫״‬
‫ע‬
‫ך‬
‫א ן‬
‫ה ן צ א ת‬
‫הפרח הוא קץ ימי חיי הצמח כי מאז יתתיל‬
‫להבלות‪ .‬וכן האדם‪ ,‬אחר שיוליד ויוציא זרעו‪,‬‬
‫אחר שיפרח בציץ באמצע ימי חייו שהם‬
‫העמידה‪ ,‬יתחילו ימי הירידה‪ ,‬ימי הזיקנה ו ש‬
‫וכו׳ בי הולך ומתקרב תמיד אל רמות״‬
‫י מ י‬
‫י כ ה‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫י‬
‫א‬
‫י‬
‫י‬
‫ב‬
‫י‬
‫י‬
‫צלם‪ .‬ארם נברא בצלס אלהים‬
‫בראשית א‪ ,‬כו‪ :‬שמות לא‪ ,‬ב‬
‫שליט‪ .‬אדם שהוא שליט על עצמו ומדותיג‪ ,‬היא‬
‫שישלוט על שאר הבריות‬
‫יז‬
‫כ י א ש י ת‬
‫ה ‪:‬‬
‫מ ל‬
‫א‬
‫י א‬
‫ל ז‬
‫'‬
‫״‬
‫־‬
‫שלמות האדם‪ .‬עשייתו היא כשלימות רק כאשר‬
‫ה י א‬
‫ע צ מ י‬
‫™‪$‬‬
‫ו מ ש ל י ם‬
‫א‬
‫ת‬
‫אדם הראשון‪ ,‬אופני ידיעתו לפני החטא‬
‫בראשית ב‪ ,‬ט‬
‫ארם הראשון אכל מעץ הרעת כרי להגריל את‬
‫יצרו הרע ולהוסיף שבר על עבודתו את ה׳‬
‫בעתיד‬
‫א״חמ בראשית ‪ 27‬ד״ה מי הגיד לך‬
‫אהבה‬
‫ג‬
‫י ו צ א י ם‬
‫ל‬
‫גדולי ישראל‬
‫מ ע ש ץ‬
‫בראשית ה‪ ,‬א‬
‫אדם הראשון‬
‫אדם טוב האוהב חבר מפני שגם הוא טוב‪ ,‬אין‬
‫אהבה למעלה מזו‬
‫שמו׳׳א יח‪ ,‬א ןע״ע שמו״ב א‪ .‬כו[‬
‫י‬
‫י‬
‫‪,‬‬
‫אהבה‪ ,‬שלשה סיגים יש‪ ,‬והם נמצאים נץ ישראל‬
‫‪n‬‬
‫‪a‬‬
‫ה‬
‫‪P‬‬
‫א״חמ‪ ,‬הפטרה לפרשת תולדות‬
‫ואהבת לרעך כמוך‪ .‬כל ישראל נחשבו לנוף אחד‬
‫]ע״ע ערכים‪ :‬אחרית‪ ,‬ישראל[‬
‫יט‪ ,‬פסקא מ״ה‬
‫קדושים‪,‬‬
‫׳ ו י י‬
‫‪1‬‬
‫אהבה ויראה‪ ,‬מי גרולה ממי‬
‫דברים ו‪ ,‬ה א״חמ סוף ־• וירא‬
‫?‬
‫;‬
‫אהבה לה׳‬
‫דברים ג י‬
‫אהבת ה׳ היא דרגא גבוהה מיראת ה׳‬
‫דברים יא‪ ,‬כב‬
‫‪,‬‬
‫! ״‬
‫‪ ,‬ו‬
‫אהבת ה׳ לישראל צ״ע‪ ,‬הרי אץ אהבה אלא‬
‫כשווים? אלא זה מפני שיש לישראל נפש‬
‫אלוהיה‪ ,‬חלק אלוה ממעל‬
‫דברים ז‪ ,‬ח‪ :‬תהלים צח‪ ,‬י‬
‫אהבת ה׳ לישראל‬
‫ירמיה לא‪ ,‬לו‬
‫אהבת ה׳ לישראל‪ ,‬לא רק מפני אבותיהם‬
‫מלאכי א‪ ,‬כ‬
‫אהבת ה ‪ /‬ההבדל בינה לאהבת שום רבר אחר‬
‫שבעולם‬
‫שה״ש א‪ ,‬ד‬
‫ארם הראשון‪ ,‬במה חטא‬
‫בראשית ב‪ ,‬ט‪ :‬א״חמ‪ ,‬תחילת פ׳ בהר‬
‫אהבת החברים‬
‫אילת השחר‪ ,‬תקכ״ג‪,‬־ ויקרא יט‪ ,‬פ׳ קדושים‪ ,‬פסקא‬
‫מ׳׳ה‬
‫אדם הראשון‪ ,‬הטעם שלא הותר לו לאכול בשר‬
‫כראשיח א‪ ,‬כט‪ :‬וכץ ט‪ ,‬א‬
‫אויב משותף‪ .‬לפעמים משתתפים כמה באהבה‬
‫יחד‪ ,‬מפני שיש להם אויב משותף ]מקור אה‪,‬‬
‫קצג‬
‫מפתחות עניינים במוסר ואמונה‬
‫מדרש במד״ר כ‪ ,‬ד ״משל לשני כלבים״[‬
‫שמו״ב ח‪ ,‬י‬
‫לו אוהב אחד בעוצמה רכה‬
‫אויבי ה׳‪ .‬אי אפשר שתתקיים אהבת ה׳ עם‬
‫אהבת אויביו ומחרפיו‬
‫שווים‪ .‬הדומה מתקשר אל הדומה‬
‫ש‬
‫א ו‬
‫י י‬
‫ה‬
‫ב‬
‫׳‪,‬‬
‫ג ד ר‬
‫ש‬
‫א ה ב ר ‪1‬‬
‫לי‬
‫ל ׳‬
‫ה‬
‫מ ה‬
‫י‬
‫פ‬
‫׳‬
‫ט‬
‫י‬
‫ב‬
‫ם‬
‫ל‬
‫ה ו א‬
‫משלי יח‪ ,‬כד‬
‫שמו״א יח‪ ,‬א‬
‫ב‬
‫י‬
‫ש נ ו א‬
‫ה‬
‫'‬
‫אח שונאי אוהביו‪ ,‬כמ״ש ״הלא משנאיך‬
‫אשנא"‬
‫יהושע כג‪ ,‬יא‬
‫אויבי הי‪ .‬סימן לאהבת הי‪ ,‬מי שמתקומט עם‬
‫מכחישי האלהוח ]הערת המלקט‪ :‬ויש מקור לזה‬
‫׳ ״‬
‫״‬
‫״ ‪,‬‬
‫ב״מסילח ישרים״‪ ,‬סוף ההקדמה‪ ,‬ושם בפרק י״ט‬
‫בעני־ ״מאות״[‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪I‬‬
‫ו וי־‬
‫תהליס קלט‪ ,‬כא‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫^‬
‫^‬
‫'־‬
‫*‪I‬‬
‫^‬
‫שמו״ב טו‪ ,‬כא‬
‫‪n‬‬
‫‪1‬‬
‫ר‬
‫א‬
‫ל א‬
‫ף‬
‫א‬
‫ה ב‬
‫ת‬
‫צ י‬
‫א ה ו ב י‬
‫ז ו‬
‫נדר אהבה ה׳‪ ,‬שלא יצוייר יחד עם ‪™ w‬‬
‫אהבה לזולח ה׳ )ולכן יעקב קרא קריאת שמע‪,‬‬
‫עס פסוק ״ואהבת״‪ ,‬בעת שנפגש עם יוסף שוב‬
‫‪ ,‬ל‬
‫ל ״‬
‫י‬
‫‪.‬‬
‫ל‬
‫׳‬
‫ל ׳‬
‫י‬
‫ל‬
‫י‬
‫על אהבת יוסף ]הדברים‬
‫״גור אריה״ למהר״ל[‬
‫בראשיח מו‪ ,‬כט‬
‫‪,‬‬
‫״ _‬
‫א ח ר‬
‫א ה ב ת ו‬
‫ד ה‬
‫פ ר‬
‫ה‬
‫{‬
‫‪m‬‬
‫ה‬
‫ש‬
‫כ‬
‫כ‬
‫א‬
‫ו ר ש פ י‬
‫ש נ ה ׳‬
‫ש‬
‫א‬
‫ה‬
‫ב ד‬
‫ב‬
‫ת‬
‫מ ב ו ס ס‬
‫ה א ן ה ב‬
‫מ‬
‫א‬
‫ה‬
‫ב‬
‫ה‬
‫נ ח ש ב‬
‫ל ן‬
‫ה ג ט ר‬
‫ג ב ר ו‬
‫ה‬
‫ם‬
‫א‬
‫ב‬
‫ק‬
‫ת‬
‫ב ו‬
‫ך ב ר‬
‫כ ב ן‬
‫ש מ ך‬
‫ז‬
‫ב‬
‫י ך‬
‫היראים את ה׳ זקוקים לשוועוח אליו לישועה‪,‬‬
‫מ ש א ״ כ‬
‫ה א ן ה ב י ם‬
‫א ן ת ן‬
‫י ט‬
‫ת ך ז ל י ם‬
‫היראים את ה׳ מושיע אותם ה׳ מירי צריהם׳‬
‫אבל אינם משמידם‪ .‬משא״כ העוברים ה' מאהבה‪,‬‬
‫ה׳ משמיד לצריהם‬
‫"'׳ כ‬
‫תהלים קמה‪,‬‬
‫העובר את ה׳ מאהבה מוסיף אומץ לעבוד תמיד‬
‫ביום ובלילה‪ .‬משא״כ העובר מיראה בלבד‬
‫ישעיה נו ו‬
‫|‪J‬‬
‫‪J‬‬
‫רבים‪ .‬הקונה אוהבים רבים‪ ,‬מפסיד באיכות שאין‬
‫תאוה איננה אהבה‬
‫שמו״ב יג‪ ,‬ט ר‬
‫אומות העולם‬
‫)ע״ע עמלק‪ ,‬גוג ומגוג(‬
‫‪.‬‬
‫אדום ]עשו|‪ ,‬כעם ה׳ עליהם‬
‫ר‬
‫מלאכי‬
‫ו‬
‫‪t t‬‬
‫אדום ומואב‪ ,‬עתיר עם ישראל לרשת לארצם‬
‫‪,‬‬
‫ישעיה כה‪ ,‬י ]ע״ע יחזקאל מז‪ ,‬פסוקים טו‪ ,‬יט‬
‫עובריה א‪ ,‬י ט [‬
‫א ‪1‬‬
‫;‬
‫אדום‪ ,‬ה׳ יקום בהם כשיגדל את ישראל‪ .‬כי‬
‫כאשר ‪.‬ה קם ‪,‬ה נופל‬
‫מלאכי א‪ ,‬ד‪-‬ה‬
‫אוה״ע אינם רומים לישראל‪ ,‬שהרי נפשם חצובה‬
‫ממעל )מתחת כסא הכבוד(‬
‫כו­‬
‫י ש ע י ה‬
‫כ‬
‫ט‬
‫אוה״ע‪ ,‬ה׳ חזר עליהם שיקבל; אח החורה‪ ,‬כדי‬
‫שאח״כ יברכו את ישראל‬
‫א״חמ‪ ,‬סוף פ׳ יתרו‪ .‬ד״ה כמדרש איחא דהקב״ה‬
‫חזר על האומות‬
‫אוה״ע‪ ,‬למרות ג׳ מדות טובות שבישראל‪ :‬רחמים‪,‬‬
‫ביישנים וגומלי חםדים‪ ,‬אבל עם אוה׳׳ע יש‬
‫לנהוג להיפך‬
‫א״חמ סוף פ׳ עקב‬
‫‪.‬‬
‫אוה״ע במו לישראל גם מפני תכונות נפשם‬
‫ומוסריותם ]הלקויה כביכול[‪ ,‬גם מפני שאין בהם‬
‫שום שלימות ]כביכול! לא מעלה אנושית ולא‬
‫לימור מדעים‪ .‬ולכן לא נהנו להם שוס משרה‬
‫ישעיה כג‪ ,‬ג‪-‬ד‬
‫אוה״ע הציקו לישראל כביכול להביא להם אושר‬
‫הנפש ע״י המרה הדת‪ .‬אבל באמה לא זאח‬
‫היהה כוונתם אלא מרד ]בה׳ ן ורוע לה‬
‫ישעיה נג‪ ,‬ה‬
‫!‬
‫ו‬
‫אוה״ע וישראל‪ ,‬ההבדל ביניהם‬
‫ישעיה כו‪ ,‬טו‬
‫אוצרות‬
‫קצר‬
‫המלבי״ם‬
‫גדולי ישראל‬
‫אוה״ע יבואו לההווכח נגד אמונתנו‪ ,‬אבל ישראל‬
‫יכריע אותם בטענות‬
‫תהלים קמט‪ ,‬ז‬
‫שלשת בני נח‬
‫דהי״א א‪ ,‬ד ]אמר המלקט‪ :‬עיין ״גור אריה״‬
‫למהר״ל‪ ,‬לבראשית ט‪ ,‬כג[‪.‬‬
‫אוה״ע יבואו לעחיד לא״י להלחם בישראל‪ ,‬ושם‬
‫תהיה להם תבוסה ]ע״ע ערך‪ :‬גוג ומגוג[‬
‫בצרה )העיר(‪ ,‬הכוונה לעיר רומי‬
‫י ש ע י ה‬
‫כ‬
‫יי‪-‬‬
‫ירמיה מט‪ ,‬כב‬
‫ברית אסור לכרות עם אוה״ע‪ ,‬לבל נלמד‬
‫ממעשיהם‬
‫צפניה ג‪ ,‬יא‬
‫י‬
‫אוה״ע לא נצטוו על השיתוף‬
‫שמות כ‪ ,‬ה‪ :‬עמוס ג‪ ,‬ב‬
‫אוה״ע מעניקים חירות לישראל‪ ,‬כשמטרתם בזאת‬
‫שיתרחקו מההורה‬
‫נ א‬
‫י ש ע י ה‬
‫ברית עם אוה״ע בשלשה אופנים‬
‫יהושע ט‪ ,‬ו‬
‫כ ג‬
‫בריח עם אויבי ה׳ ]אוה״ע[ היא ניגוד לאהבת‬
‫ה׳ הראויה‬
‫שופטים כ‪ ,‬ב‬
‫ז‬
‫בריח‪ .‬אסור ל כ ח ח עמהם ברית‪ ,‬וגם נמנע מהם‬
‫מלשבת בארצנו בישובים המובדלים לעצמם‬
‫דברים ז‪ ,‬ב‪ :‬דברים כג‪ ,‬פסקא קכ׳יו ]בשם ספרי[‬
‫׳‬
‫אוה״ע שהפרו אמח ומשפט‪ ,‬לא יחקיימו בעולם‪,‬‬
‫ציוה ה׳ למחות זכרם כמו שמעבירים גופה המת‬
‫ת ה ל י ם‬
‫אוה״ע שעינו לישראל בעינויים ק י‬
‫לבוא לפניהם כדי לפייסם‬
‫ם ׳‬
‫ש‬
‫יא‬
‫ק ־‬
‫עתי י‬
‫ד‬
‫ם‬
‫י ד‬
‫ישעיה ם‪.‬‬
‫אוה״ע‪ ,‬טוב שיהיו עוסקים חמיד במלאכה‪ ,‬כדי‬
‫שלא יחטאו בתאוות‬
‫בראשית ח‪ ,‬כב‬
‫י )ק‬
‫אוה״ע‪ ,‬קיומם רק כדי לשמש שומר‬
‫לישראל(‪ .‬ואם לא כן‪ ,‬ייכלו‬
‫תהליס ב‪ .‬א )ע״ע א‪ .‬י(‬
‫אויבינו שהציקו לנו ונפלו בידינו‪ ,‬אין להתרפס‬
‫י‬
‫מל״א כ‪ ,‬לב‪-‬ל‬
‫ל פ ר‬
‫ב ח מ ל ה‬
‫ל פ נ ד ו ם‬
‫א ח ר ו ת‬
‫‪ 1‬ר ה‬
‫ת ר ה‬
‫ה א נ ו ש ן ת‬
‫‪,‬‬
‫כ ל‬
‫ה א ר ם‬
‫ב נ י‬
‫ד‬
‫נ ח ש ב ו‬
‫ל ב ש ר‬
‫ה‬
‫ז‬
‫א ח ר‬
‫י ש ע‬
‫‪y‬‬
‫א מ ו נ ה ‪1‬‬
‫ה‬
‫א‬
‫מ‬
‫)‪mT‬‬
‫ל ק ב ל‬
‫א ו ה ״ ע‬
‫ע ל‬
‫‪,‬‬
‫ע צ ט ם‬
‫נ ח ‪1‬‬
‫ד ת‬
‫ת‬
‫מיכה ד‪ ,‬יב; צפניה ג‪ ,‬ט‪ :‬יתזקאל מז‪ ,‬ת‬
‫א מ ו נ ת‬
‫‪m‬‬
‫ה א מ ת ׳‬
‫א ן ה ״ ע‬
‫ל ב א‬
‫ל ע ן ד ד‬
‫ש ך ד א‬
‫בישראל‬
‫זכריה ח‪ ,‬כ ג וכן יד‪ ,‬ט‬
‫י‬
‫י •‬
‫;‬
‫ב נ‬
‫י‬
‫א ר ם‬
‫ה ם‬
‫ש ו נ‬
‫ם י‬
‫ש‬
‫ש ה ם‬
‫פ ר‬
‫׳‬
‫ן ב ע ב ו ר ם‬
‫נטע ה׳ עץ חיים על חבל‪ .‬ויש הבהמיים הנמשכים‬
‫אחרי חומרפ‪ .‬ויש ממוצעים העוסקים במדיניות‪,‬‬
‫וישלימו שכלם ומדותיהם בדתות נמוסיים‪ .‬ואלה‬
‫דוד‪ ,‬הא כיצד דרש בשלום אוה״ע?‬
‫שמו״ב י‪ -‬א‬
‫ה׳ לא יכלה את ישראל‪ ,‬אלא יפקוד עונש זה‬
‫בידי אוה״ע מנאצי ה׳‬
‫ישעיה י‪ ,‬כג‬
‫*‬
‫חסד‪ .‬אוחם מלכי חסד באוה״ע המגינים על חיי‬
‫ישראל ושמשחדלים בענין יישוב א״י‪ ,‬יש להחפלל‬
‫עבור שלומם‬
‫דברים לב‪ ,‬מג )תורה אור( ]הדברים נוסחו שם‬
‫ע״י תלמיד המלבי״ס[‬
‫ישמעאל‪ .‬עונש שייענשו ישמעאלים ונוצרים‪ ,‬על‬
‫אמונתם במוחמד וביש״ו‬
‫זכריה יג‪ ,‬ו‬
‫ישמעאלים נקראים ״קצוצי פאה״‬
‫ירמיה מט‪ ,‬לכ )עיי״ש(‬
‫ישראל העם בזויים בעיני אוה״ע‬
‫ישעיה מט‪ ,‬ז ]המלבי״ם ניסח דבריו ״ההודיים״‬
‫מפני פחד הצנזורא[‬
‫ישראל‪ .‬לא שלט גוי בישראל עד שחלו בו ידי‬
‫ישראל חחילה‬
‫ה‬
‫י‬
‫ש‬
‫ע‬
‫ז‬
‫י‬
‫ג‬
‫כעם ה׳ על אוה״ע‪ ,‬מפני שהציקו לישראל‬
‫ישעיה מו‪ ,‬ו־ט‬
‫קצה‬
‫מפתחות עניינים כמוסר ואמונה‬
‫כפרה‪ ,‬לפעמים ה׳ מביא להם עונש תמורה‬
‫]ופדיון[ לישראל‬
‫ישעיה מג‪ ,‬ג‪-‬ה‬
‫נקמה‪ .‬ה׳ נתן בדעת מדינת מדי להחריב לבבל‪,‬‬
‫וזו נקמה על חורבן ביהמ״ק‬
‫ירמיה נא‪ ,‬יא‬
‫מואב ייענש לא על ע״ז ג״ע ושפ״ד אלא על‬
‫שחירפו לישראל‬
‫צפניה ב‪ ,‬י‬
‫עבודה הי‪ .‬אוה״ע שעתידים לחזור לעבוד את‬
‫ה׳‬
‫ישעיה יט‪ ,‬יז‪-‬כה פרק כה‪ ,‬פסוקים ו‪ ,‬ח‬
‫מואב נענש על שצחקו מהאומלליס שבישראל‬
‫ירמיה מח‪ ,‬כז‬
‫עבודת הי‪ .‬אדום וישמעאל‪ ,‬עתידים לקבל עליהם‬
‫דת האמת‬
‫יחזקאל מז‪ ,‬ה‪ :‬מיכה ד‪ ,‬יכ‪ :‬צפניה ג‪ ,‬ט‬
‫מול מרחבי כל הנמצא בכדור הארץ‪ ,‬כל אומה‬
‫בפנ״ע נחשבח כטיפה בלבד‬
‫ישעיה מ‪ ,‬טו‬
‫;‬
‫עבודה ה׳‪ .‬גם כשישוב גוי לעבוד את ה׳‪ ,‬הפרש‬
‫יש בין מעלתם למעלת ישראל‬
‫ישעיה מה‪ ,‬כד‬
‫מלחמה‪ ,‬אם מבקשים מהגרם סיוע כעת מלחמחנו‬
‫נגד אחרים‪ ,‬סוף שאנו נופלים בידיהם ח״ו‬
‫ישעיה ז‪ ,‬יב; וכן י‪ ,‬כ ]ע״ע ב״ב דף צא ע״ב‬
‫״דמורי להון״[‬
‫עונש לעהיד לאוה״ע על הצרות שעשו לישראל‬
‫יואל ד‪ ,‬פסוקים ב‪ ,‬יג‪ ,‬כא; עמוס ה‪ ,‬ט ז מיכה‬
‫ד‪ ,‬יכ‪ :‬צפניה ג‪ ,‬פסוקים ח‪ ,‬יט‬
‫מלכיות ארבע‪ ,‬כל עניניהם לפי הגזירה העליונה‬
‫]לב מלך ביד הי‪ ,‬משלי כא‪ ,‬א[‬
‫יתזקאל א‪ ,‬יב‬
‫עונש שיבוא על אוה״ע שהציקו לישראל‬
‫דברים לב‪ ,‬לד )תורה אור( ]הדברים נוסחו שם‬
‫ע״י תלמיד המלבי״ם[‬
‫מלכיות ארבע‪ ,‬לפי ד׳ חיוח המרכבה‬
‫יחזקאל א‪ ,‬י׳‬
‫מלכיות ארבע‪ ,‬לפי ד׳ כיווני השמים‬
‫זכריה כ‪ ,‬ב; וכן ו‪ ,‬א‪-‬ז! וכן יחזקאל א‪ ,‬ה‬
‫מלביוח ארבע‪ ,‬משולוח לשחל‪ ,‬נמר‪ ,‬רב‪ ,‬לביא‬
‫הושע יג‪ ,‬ז‪-‬ח‬
‫מצריים נענשו על שהשתעבדו בישראל‪ ,‬למרות‬
‫שכך נגזר מראש‪ .‬טעם לכך‬
‫נחמיה ט‪ ,‬י‬
‫מצרים‪ ,‬טעם שהצטרכו ישראל לגלות לשם לפני‬
‫מתן תורה‬
‫בראשיח טו‪ ,‬יג‬
‫מרבבות‪ ,‬ארבע מרבבות מול ד׳ מלביות‬
‫זכריה ו‪ ,‬א‪-‬ז‬
‫נוצרים ]אדום! טוענים שהם נבחרו במקום עם‬
‫ישראל‪ ,‬ושא״י שלהם‬
‫יחזקאל לה‪ ,‬פסוקים י‪ ,‬יכ‬
‫נוצרים שאמרו שה׳ ח״ו הוליד בן ]יש״ו[‬
‫יחזקאל לה‪ ,‬יג‬
‫;‬
‫עונש לאוה״ע ששמחו על חורבן א״י‬
‫יחזקאל לו‪ ,‬ב‪-‬ו )ע״ע כך‪ ,‬ג‪ :‬וכן לה‪ ,‬ב(‬
‫עונש‪ .‬כאשר ה׳ ציוה להכות רשע‪ ,‬ייענש הבלתי‬
‫שומע בקול ה׳‬
‫מל״א כ‪ ,‬לה‬
‫עמון ומואב ניסו להרחיק את בני ישראל מארצם‬
‫כי לא רצו שבהשפעתם תבוטל מהם עבודה‬
‫הפעור ]ע״ז זו היא מפגינה שאין הבדל בין‬
‫האדם והבהמה[‬
‫דברים כג‪ ,‬תורה אור‬
‫עמון ומואב‪ ,‬טעם איסור ביאתם בקהל בישראל‪,‬‬
‫כדי שלא נדבק בתאוותיהם הגופניות‬
‫דברים כג )תודה אור(‬
‫פיום‪ .‬להאכיל לנוי‪ ,‬לפעמים מועיל לנו יותר‬
‫מאשר המלחמה נגדו‬
‫סל״ב ו‪ ,‬כג‬
‫פליטי אוה״ע יניעו לא״י לבקש עזרה וחנינה‪,‬‬
‫וישראל ירחמו עליהם‬
‫ישעיה טז‪ ,‬א‬
‫קצו‬
‫המלבי״ם‬
‫אוצרות‬
‫פלשתים‪ ,‬נמנו בין ז׳ אומות ארץ כנען ]וכ״כ‬
‫רשב״ם‪ ,‬סוף פ׳ וירא[‬
‫עמום ג‪ ,‬י‬
‫צדיקים וטובים יש גם אצלם‬
‫ויקרא‪ ,‬פ׳ אחרי‪ ,‬פסקא קמג‬
‫קבוצות‪] .‬א[ אוה״ע העובדים לכוכבים ]ב[ אומוח‬
‫בני דת‪ ,‬אבל עובדים לאלילים ]ג[ העובדים להי׳‬
‫אבל באמונות מזויפות ]ד[ ישראל שקבלו תורת‬
‫אמת‬
‫י ח ז ק א ל‬
‫ה‬
‫מ ז <‬
‫קיבוץ כל עובדי ע״ז יחד‪ ,‬כדי שייכשלו בעת‬
‫מלחמוח גוג ומגוג ]ע״ע ערכו[‪ ,‬ואז יכירו כבור‬
‫'‬
‫יי'‬
‫׳‬
‫קידוש השם‪ .‬נוי לא נצטוה למסור נפשו על‬
‫קדוש השם בקיום מצוותיו‬
‫כ ו ל ם‬
‫ף כ י ר ו‬
‫א ח ד ו ת‬
‫ה‬
‫י ש ע י ה‬
‫ב‬
‫כ ! ל‬
‫סו‬
‫י ח‬
‫ה‬
‫י ת‬
‫" י‬
‫רומי )אדום(‪ ,‬תהיה מלחמה עצומה נגדם לעתיד‬
‫לבוא‪ ,‬כי החזיקו בנצרוח ]האמינו ביש״ון‬
‫ירמיה מט‪ ,‬טז ]ע׳׳ע זכריה יג‪ ,‬ז(‬
‫רומי ]נוצרים[ וחורבנה‬
‫עובדיה א‪ ,‬פסוקים א‪ ,‬טו‪ ,‬טז‬
‫רומי‪ ,‬ה׳ הגביה אוחו לרום המעלה‪ ,‬כדי שמפלתו‬
‫תהיה עצומה יותר‬
‫י ר מ י ה‬
‫ט ז‬
‫מ ט‬
‫רומי‪ ,‬הם אדום‬
‫עמוס א‪ ,‬יא‪ :‬עובדיה א‪ ,‬א ]ע״פ ר״י א ב ר‬
‫‪ , ,‬ל״‬
‫ב נ א ל ‪1‬‬
‫ה‬
‫ש ע‬
‫הן‬
‫רפואה‪ .‬אין לרפאות הגוי בחנם‪ ,‬רק בתשלום‬
‫מל״ב ה‪,‬‬
‫ש‬
‫י‬
‫נ‬
‫א‬
‫י‬
‫™״‬
‫י‬
‫ש‬
‫ר‬
‫א‬
‫ל‬
‫י‬
‫ב מ ס ח ר‬
‫™‪V‬‬
‫ש ל‬
‫פ י ש‬
‫פ ה‬
‫ע‬
‫ש ל ה‬
‫י‬
‫‪°‬‬
‫י ש ר א ל‬
‫מ‬
‫_‬
‫ח‬
‫מ‬
‫ת‬
‫י‬
‫ד ב י י ם‬
‫כ‬
‫י‬
‫כ ה י‬
‫י ז‬
‫שיתוף ה׳ עם כה אחר‪ ,‬אוה״ע לא נצטוו באיסור‬
‫זה‬
‫שמות כ‪ ,‬ה; עמוס ג‪ ,‬ב‬
‫שמחת אוה״ע על צרות ישראל‪ ,‬על שסר מהם‬
‫גדולי ישראל‬
‫ההשגחה והם תחת הטבע‬
‫יחזקאל כה‪ ,‬ח‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫שמתת מלכות צר על החורבן‪ ,‬איבדה מהם‬
‫זכותם על שעזרו בבניית המקדש‬
‫יחזקאל כח‪ ,‬יח‬
‫שמחת שש אומות על חורבן ירושלים‪ ,‬נענשו‬
‫על כך‬
‫יחזקאל כה‪ ,‬ג וכן לה‪ ,‬ב‪ :‬וכן לו פסוקים ב‪ ,‬ה‬
‫;‬
‫שרים‪ ,‬שבעים שרים שיש לאוה״ע‬
‫ישעיה לד‪ ,‬ד‪ :‬דהי״א א‪ ,‬ד‬
‫אח‬
‫אדם יש לו קנאה על אחיו מן האב‪ ,‬מפני‬
‫שחולק עמו בנחלח אביו‪ .‬ואינו מקנא על אחיו‬
‫מן האם‬
‫חהלים נא‪ ,‬כ‬
‫אע״פ שיש אהבה בין האחים‪ ,‬לפעמים זה רק‬
‫בעת שלא יצטרך לו לעזרה‬
‫משלי כז‪ ,‬ט‬
‫אכ;לה‬
‫בשר‪ ,‬האוכל ונתון מבשר החי‪ ,‬מעלה אותו‬
‫במדרגה‬
‫בראשית ט‪ ,‬א‬
‫צדיק‪ .‬אכילחו דומה לקרבן‪ ,‬מפני כוונוחיו‬
‫בראשית כז‪ ,‬כג‬
‫טרפות שקצים ורמשים‪ ,‬אכילתם מולידה באדם‬
‫אכזריות‬
‫בראשית לב‪ ,‬לג‬
‫מאכלי האדם‪ .‬״התמורה שנעשה מן המזון‪,‬‬
‫מהבשר והליחוח ]המשוחזר בגוף האדם ע״י‬
‫מאכליו[‪ ,‬אינו דומה כבשר והלהוח שנברא עמו‬
‫משעח יצירהו‪ ,‬וברבוה הימים יוכרח שיבוא ]לו[‬
‫המות‪ .‬ובבר רימו זה כמי שיתן מים בכל יום‬
‫בחבית ]של[ יין‪ ,‬שברבות הימים ישוב כל היין‬
‫]להיות[ מים״‬
‫בראשית ב‪ ,‬ט ]ע׳׳ע תהלים מט‪ ,‬טון‬
‫מאכלי האדם‪ .‬״ונם מאז החחיל המות לפעול‬
‫מפתחות ענינים במוסר ואמונה‬
‫בו פעולתו שהאדם ימות בכל יום‪ ,‬כי הליחות‬
‫השרשי יתמעט בכל יום וידכא וישוח״‬
‫בראשית ב‪ ,‬טז־יז‬
‫גיד הנשה‪ ,‬אכלתו מולידה באדם תאוותנות‬
‫בראשית לב‪ ,‬לג‬
‫בשר‪ .‬ע״י העיון בצורת שיניים של הארס ברור‬
‫שלא נברא לשם אכילת בשר‪ .‬והנמנע מאכילת‬
‫בשר‪ ,‬טבעו נוח יותר‬
‫בראשית א‪ ,‬כט‬
‫בשר‪ .‬אדם הראשון לא הותר לו לאכול בשר‪.‬‬
‫טעם שניתן שליו במדבר‬
‫בראשית ט‪ ,‬א; שמות טז‪ ,‬ו‬
‫בשר‪ ,‬אכילתו מע‪6‬ה ארים למוח וגורמת עצלות‬
‫בכלי התנועה‬
‫שמות טז‪ ,‬יב‬
‫מן אכלו במדבר בכוונה לשם לימור תורה‪,‬‬
‫אכילתו כקרבן מנחה‬
‫שמות טז‪ ,‬לו‬
‫אכילה לשם אכילת הערב‪ ,‬ואכילה לשם התועלת‬
‫במדבר יא‪ ,‬ד‬
‫קצז‬
‫רק בני נח שעתידים להתפרד ]ולנדור[ על כל‬
‫הארץ‪ ,‬הוחר להם בשר‪] .‬ע״ע ר״י אברבנאל‪,‬‬
‫ישעיה יא‪ ,‬ח[‬
‫בראשית א‪ ,‬כט‬
‫אדם הראשון‪ ,‬הטעם שלא הותר לו לאכול בשר‬
‫בראשית ט‪ ,‬א‬
‫שלחן של צדיק דומה למזבח‬
‫מל״ב ד‪ ,‬ח ]עיי״ש באריכות[‬
‫אותיות‬
‫אותיות‪ ,‬מ׳ םתומה‬
‫א״חמ‪ ,‬וישלה ד״ה מנתה לעשו אחיו‬
‫אחדות‬
‫)ע״ע ערכים‪ :‬חורבן‪ ,‬ירושלים‪ ,‬ישראל‪ ,‬מחלוקת(‬
‫מריבוח שהיו בק בני ישראל‪ ,‬לכן נמסרו המבצרים‬
‫בירי האויב‬
‫הושע י‪ ,‬יד‪ .‬וע״ע י׳‪ ,‬ב‬
‫חורבן‪ .‬אם לא היה ביניהם ריב ומדון ומלחמה‬
‫איש באחיו‪ ,‬לא היה יכול ]נבוכדנצר[ לכבוש‬
‫לירושלים ]וכן היה בסוף ימי בית שני[‬
‫יחזקאל כא‪ ,‬טו־טז‬
‫דברים ח‪ ,‬ג‬
‫גאולה שלמה לא היתה )ברור הבא[ בימי עזרא‪,‬‬
‫כי נתפלגו לכיתות‬
‫צפניה ג‪ ,‬א‬
‫אכלה לשם שמים‪ ,‬מברר הזך בירור אחר בירור‬
‫מן דומם‪ ,‬צומח‪ ,‬חי‬
‫מל״ב ד‪ ,‬ח‬
‫לא שלט גוי בישראל ער שחלו בו ידי ישראל‬
‫תחילה‬
‫הושע ז‪ ,‬ג‬
‫אכילת בשר‪] :‬בעת הבריאה[ לא הוחר לארם‬
‫]או לבהמות וחיות[ לאכול בשר‪ ,‬שכל זה נעשה‬
‫אחר החטא נשתלח האוה לחיות הטורפות אל‬
‫הבשר והאדם מכללם ]התאוה חאוה לאכול‬
‫בשר[‪ ,‬וכבר בארו החוקרים שהאדם משורש‬
‫יצירתו לא נברא לחיות מן הבשר‪ ,‬שכן נראה‬
‫מבריאת השיניים והמלתעות שלו‪ .‬והחיות הנוחות‬
‫בטבעם הם החיים מן הצמחים‪ .‬וכן עמים רבים‬
‫בהודו החיים מן הפירוח‪ ,‬הם נוחים בטבעם‬
‫יוחד‪ .‬וכן ארם ]הראשון ודורוח הקרובים לו[‬
‫נולד במזרח‪ ,‬באזיא‪ ,‬ושם נמצאו צמחים רכים‬
‫שיש להם שקוי ומוח ושמנונית במקום בשר‪.‬‬
‫שאול היה מבתר צמד הבקר לחתיכות‪ ,‬בדי‬
‫לחנך לעם שרוח החיים תחול בגויה רק כשכולו‬
‫מחובר‪ ,‬ולא כשמפורק‪ .‬כן חיי האומה תלויים‬
‫באחדותם‬
‫שמו״א יא‪ ,‬ז‬
‫מן ומזון רגיל‪ ,‬ההבדל ביניהם‬
‫לא יצוייר רוח חיים באומה והשראת שכינה אם‬
‫היא מפורדת ושבטיה לא יתאחדו‬
‫שופטים יט‪ ,‬כט‬
‫כיתות‪ .‬יש לשמור שלא יתחלקו ישראל לאגודות‬
‫שונות‬
‫זכריה יא‪ ,‬ו‬
‫קצח‬
‫המי ;י״ם‬
‫אוצרות‬
‫אחרוה ושלום מגינים מכל מיני פורעניות‬
‫כמדבר י‪ ,‬תורה אור‪ ,‬פםקא ז‬
‫גדולי ישראל‬
‫בכל שאר הדתות‬
‫שמות יט )תורה אור(‬
‫אמונה‪ ,‬הגדרתה מ ה שיעשה האדם ע״פ חיובו‬
‫תהלים לו‪ ,‬ו‪ :‬וכן פט‪ ,‬ב‬
‫אליהו‬
‫מראות אלוהים בהר חורב‬
‫יחזקאל א‪ ,‬ד‬
‫אמונה‪ .‬ממה שרואים תיאום כל אבריו וחלקיו‬
‫של כל בעל חי‪ ,‬הוכחה גדולה למציאות הבורא‬
‫ית״ש‬
‫ישעיה מד‪ ,‬ז‬
‫תפקידו של אליהו לפני ביאת המשיח‬
‫מלאכי ג‪ ,‬ב‪-‬ג‬
‫אמונה‪ .‬עיקר ענינה הוא חיזוק שיתחזק כן בלבבו‪,‬‬
‫בלב שלם‬
‫ישעיה כה‪ ,‬א )מלים(‬
‫אליהו‪ ,‬הוא מבני בנימין שלקחו נשים ביבש‬
‫גלעד‬
‫הושע ו‪ ,‬ז‬
‫אמונה‬
‫אדום וישמעאל‪ ,‬עתידים לקבל עליהם דת האמת‬
‫יחזקאל מז‪ ,‬ח‪ :‬מיכה ד‪ ,‬יכ‪ :‬צפניה ג‪ ,‬ט‬
‫אמונה‪ .‬מצוה היא ״לידע״ ]בשכל[ שה׳ הוא‬
‫מחויב המציאות‪ ,‬ולא רק "להאמין״ כך‬
‫שמוח ב‪ ,‬א‬
‫אוה״ע מאמינים בה‪ /‬אבל סבורים ״רם על כל״‬
‫ואינו משפיע ברכה לעולם‪ .‬אבל ישראל מכירים‬
‫שהכל בא ממנו ית׳‬
‫שמות יח‪ ,‬י־יא‬
‫אמונה בםציאוח ה׳ האדם ישיג בג׳ אופנים‪] .‬א[‬
‫מופתי)הוכחות( תבונה ודעת )לב( ]ב[ ע״י בחינה‬
‫בחוש )עיניים( ]ג[ ע״י קבלת הדורות )אוזן(‬
‫ירמיה ה‪ ,‬כא‬
‫אמונה‪ .‬הוכחה על חידוש העולם‬
‫א״חמ ‪ 26‬בראשית ד״ה ויברך אלהים‬
‫אמונה במציאות הבורא‪ ,‬שלוש הוכחוח‬
‫ישעיה מד‪ ,‬ז‬
‫*‬
‫אמונה‪ .‬כיצד מן האחד )השי״ת( יצאו פעולות‬
‫מחולקוח‪ ,‬חםד ודין?‬
‫א״חמ‪ ,‬חחילח פ׳ וארא‪ ,‬ד״ה והנה פרעה‬
‫אמהות מכירים ע״י בחינה בנבראים‪ ,‬או באמצעות‬
‫קבלה שמקבלים מהנביאים או מהאבות‬
‫ישעיה לה‪ ,‬ה‬
‫אק צריך להתפלל בלבד שיקיימ ה׳ הבטחתו‬
‫]שהרי ודאי באחריתו של דבר ה׳ יקיים אותה[‬
‫אלא יש להחפלל שיאמן‪ ,‬בל יטעו העולם‬
‫שההבטחה לא תתקיים‬
‫דהי״א יז‪ ,‬כג‬
‫אמונה בה׳‬
‫דברים ד‪ ,‬לב‪-‬לט‪ :‬וכן ה‪ ,‬כא‬
‫אמונה במה שאמרו אבותינו‪ ,‬כי האבות לא‬
‫ישקרו לבניהם‬
‫דברים יא‪ ,‬כ‬
‫אמונה היא בדבר שאין לו בו ידיעה ברורה‪,‬‬
‫רק קבלה )מסורת( מפי אנשים מהימנים‬
‫הושע כ‪ ,‬כ כ‬
‫אמונה שתורתנו היא אלוהיה‪ ,‬ואין דומה לד‪,‬‬
‫בריאה‪ .‬העולם ערוך כך כדי שעל ידו יכירו כולם‬
‫את מציאות הבורא‪ ,‬אחדותו‪ ,‬והאמונה האמתית‬
‫]אמר המלקט‪ :‬וכ״כ ר׳ צדוק בשם ר׳ בונם‪ :‬בגמר‬
‫הבריאה אמר ה׳ לעולמו די‪ ,‬שמזה יספיק שיכיר‬
‫הנברא מלכותו יח״ש )פרי צדיק‪ ,‬וארא‪ ,‬ג׳(|‬
‫חהלים קיא‪ ,‬ו‬
‫בריאת יש מאין‪ ,‬צ״ל ״אין מן יש״ • בראשית‪,‬‬
‫תורה אור‪ ,‬סוף פסוק בי‬
‫הנשמה‪ .‬ליזהר מההנשמה במושגי אלהות‬
‫שמוח יט‪ ,‬כא‬
‫השגחה‪ .‬ע״י שרואים את החמרת הנסים בישראל‬
‫והשגחת ה' עליהם לשמור אותם‪ ,‬מגיעים לידי‬
‫האמונה בה׳‬
‫יחזקאל טד‪ ,‬ם‪ :‬וכן כ‪ ,‬יז‬
‫מפתחות עניינים במוסר ואמונה‬
‫זיוף‪ .‬יש המנסים להוכיח את האמונה ע״י מופתים‬
‫)הוכחות( מזוייפים‪ ,‬ולא יצליחו ]אמר המלקט‪:‬‬
‫עיק בזה מו״נ ח״ב פ״טז[‬
‫ירמיה ט‪ ,‬ב‬
‫חודש‪ ,‬כבר הודו כל האומות שהחשבון שביד‬
‫ישראל הוא אות שקבלוהו בנבואה‬
‫שמות יב‪ ,‬פסקא ו‬
‫חהוק אמונה באמתיות התורה‬
‫במדבר לג‪ ,‬ה‬
‫קצט‬
‫עבודת ה׳‪ .‬אוה׳׳ע שעתידים לחזור לעבוד את‬
‫ה׳‬
‫ישעיה יט‪ ,‬יז־כה‪ :‬פרק כה‪ ,‬פסוקים ו‪ ,‬ח‬
‫עבודת הי‪ .‬גם כשישוב גוי לעבוד את ה‪ /‬הפרש‬
‫יש בין מעלתם למעלת ישראל‬
‫ישעיה מה‪ ,‬כד‬
‫עיקרי הדת הם שלשה ]לפי ד״י אלכו‪ ,‬״ספר‬
‫העיקרים״[‬
‫ירמיה ה יא'‬
‫י‬
‫חשיבותו של האדם‪ ,‬למרות לעג של הפלוםופים‬
‫כמה קטון הוא מול שאר כל היצירה‬
‫תהלים ח‪ ,‬פסוקים א‪ ,‬ו‬
‫יחוד הבורא‬
‫דברים ו‪ ,‬ד‬
‫מאובנים )עצמות יבשות‪ ,‬שרידים מן תקופה‬
‫קדמונית( שמוצאים בעומק האדמה‬
‫בראשית ז‪ ,‬כג‪ :‬וכן ת‪ ,‬כא‪-‬כב‬
‫מכות במצרים‪ ,‬מה ללמוד מהן‬
‫דברים ו‪ ,‬כב‬
‫מכות כמצרים באו ללמד ג' עיקרי האמונה‪] .‬א[‬
‫מציאות ה׳ ]ב[ שה׳ משגיח בארץ ]ג[ להאמין‬
‫באחדות הבורא )עיי׳׳ש באריכות(‬
‫א״חמ שמות ד״ה ויען משה והן לא יאמינו לי‬
‫מלחמה‪ ,‬אם יכשלו ישראל במלחמה נגל עובדי‬
‫ע״ז בזויים‪ ,‬חשש שיפלו מאמונתם בה׳‬
‫דברים כג )תורה אור(‬
‫משה‪ ,‬אץ שוס נביא יכול לבטל נבואתו של משה‬
‫שמות כ‪ ,‬יז‬
‫נחלת אבותינו‪ .‬נבות היזרעאלי דיבר לאחאב מוםר‬
‫נוקב‪ :‬״האמונה והתורה היא נחלת הנפש‪ .‬ואחאב‬
‫עזבם בלא כסף ובלא מחיר וכו׳‪ .‬הזכיר לו ]נבות[‬
‫איף יקר בעיני איש הנלבב נחלת אבותינו‪ ,‬אף נחלה‬
‫זמנית ]כמו[ שדה וכרם‪ .‬וכל שכן נחלה נפשיית״‬
‫מל״א כא‪ ,‬ג‬
‫ע״ז‪ .‬טועים הם החושבים שהקב״ה ברא את‬
‫העולם בסיוע ״עצה״ של כהות עליונים‬
‫ירמיה י‪ ,‬ו‬
‫צדיק ורע לו‪ ,‬צדיק החוקר בזה אין לו חטא‪,‬‬
‫כי אינו בא כמטיל ספק אלא בא לברר את‬
‫צדקתו של ה׳‬
‫ישעיה כו‪ ,‬ז‬
‫קין והבל‪ ,‬ההבדל ביניהם בעניני אמונה‬
‫בראשית ד‪ ,‬ג‬
‫תורה‪ ,‬כל פרשיותיה נאמרו בסיני‪ ,‬אלא משה‬
‫אמר לישראל כל אחת ואחת בזמנה‬
‫דברים א‪ ,‬ה‬
‫תורתנו אמת‪ .‬כי מודיעה בבירור שיש בכל‬
‫העולם כולו אך ורק ד׳ חיות* טמאות בני סימן‬
‫אחד של טהרה‬
‫ויקרא‪ ,‬שמיני‪ ,‬פסקא ע״ג ]ומקורו ספרי‪ ,‬ראה‪,‬‬
‫פסקא צ״ז[‬
‫טבע הנפש הוא להאמץ בה׳ בקביעות‪ .‬וז״ל‬
‫המלבי״ם‪ :‬״ה׳ לא עזב את האדם גם בדבר‬
‫הזה‪ .‬כי נטע בנפש האדם השגות האלה ע״י‬
‫דעות קבועים בנפש האדם מעת יצירתו‪ ,‬והם‬
‫אמתיות נמצאות בכל נפש נתונות לה מאלהים‪.‬‬
‫]לדוגמא‪ [:‬שכל אדם מוטבע כנפשו שיש בורא‪,‬‬
‫שלם בתכלית השלמות‪ ,‬אל אמונה ואין עוול‪,‬‬
‫גומל ומעניש; ושהוא ]האדם[ חפשי בבחירתו‪,‬‬
‫ושנפשו חיה גם אחרי הפרדה מן הגויה‪ .‬דעוה‬
‫האלה יסודות מוטבעות בכל נפש‪ ,‬כי הם לה‬
‫נחלה מאלהים״‪.‬‬
‫הקדמה לספר איוב‪ ,‬המערכה השלישית‪ ,‬ד״ה ועל‬
‫מה שהתלונן‬
‫ועוד כתב המלבי״ם‪ :‬״שהידיעות האמתיות הם‬
‫ר‬
‫אוצרות‬
‫המלבי״ם‬
‫שחולוח בנפש האדם עצמה וכוי לא בחוש ולא‬
‫בנסיון ]חיים[ יסודם וכוי‪] ,‬אלא[ אשר הביאה‬
‫איתה אחוזה מנחלה שרשה העליון‪ ,‬נתונים לה‬
‫מאלהים״‬
‫איוב‪ ,‬פתיחה לפני פרק ל״ב‪ ,‬ד״ה אחרי ההוצעה‬
‫הזאת‬
‫״הדעים הקבועים ]בנפש[ הן ]א[ שיש אל בורא‬
‫בל‪ ,‬שזר׳ טבוע בנפש כל אדם שנמצא אל מחולל‬
‫כל‪] .‬ב[ שהוא כביר ורב‪ ,‬כולל כל השלמיוה‬
‫וכל הכחוח והוא מקור לכולם‪] .‬ג[ שהאל לא‬
‫ימאס באיש שלבו חזק בכח כביר לעמוד בכל‬
‫נסיון ולא יתמוטט משלימוחו וצדקתו"‪.‬‬
‫איוב לו‪ .‬ה‬
‫״גם דעה זו קבועה בנפש האדם‪ ,‬וכו׳ שה׳‬
‫שהוא מקור הטוב‪ ,‬בהכרח שונא אח הרשע וכו׳‬
‫ומשפט ]םיוע[ לעניים יהן וכו׳‪ .‬ועוד‪ :‬שהשגחת‬
‫ה׳ הפרטיח נמצאח המיר עם הצדיק ולא חםור‬
‫ממנו רגע‪ .‬ושההשגחה נמשכה לפי המעשה‪,‬‬
‫ובפי שיוסיף בצדקותיו ודבקותו בהי‪ ,‬כן יחולו‬
‫בו עיני ההשגחה על כל פרטי פעולותיו וכוי‪.‬‬
‫וכן יוסיף לבחון ולנםוח אח צדקוהיו על כל‬
‫הצדדים‪ ,‬ויבחנהו במצרף הבחינה עד כמה תגיע‬
‫שלימותו‪ ,‬ומזה נתהוה ענק הנסיון״‬
‫איוב לו‪ ,‬ו־ו‬
‫ועל עני; האמונה התמימה בה׳‪ ,‬גם כאשר הצדיק‬
‫סובל יסורין‪ ,‬והוא יורע בנפשו שלא חטא‪ ,‬יא‬
‫יעזוב חמימות בטחונו בה׳‪:‬‬
‫״שהגם שידע בנפשו שהוא צדיק ולא ירע טעם‬
‫ליסוריו‪ ,‬לא היה לו להכריע בזה את האמת‬
‫המבואר שה׳ לא יעשה עוולה‪ ,‬ולא יתייחס אליו‬
‫שום הםרון‪ .‬ושתהיה הנהגתו ]כביכול[ בעוול‪,‬‬
‫הוא חסרון כשלימות האל‪ .‬והיה לו ]לאותו‬
‫צדקן לבטל הכרת החוש‪ ,‬שידע בחוש אה‬
‫צדקו‪ ,‬מפני מופתי )הוכחות( השכל המכריעים‬
‫שה׳ לא יעשה עוולה״‬
‫איוב לב‪ ,‬ב‬
‫אמצע )ע״ע מתה(‬
‫כראשית טו‪ ,‬י; משלי ר‪ ,‬פסוקים יא‪ ,‬כו‪ ,‬כז‪ :‬וכן‬
‫פרק יא‪ ,‬פסוק כר‪ :‬וכן פרק ככ‪ ,‬ה‬
‫אמת‬
‫אמה כפי שהיא וכפי שאמרו אוהה; לבין האמת‬
‫גדולי־ ישראל‬
‫כפי שמתוארת בלבד בפיו של הרוצה לראות‬
‫את הדברים כך‪ .‬ההבדל ביניהם‬
‫איוב ר‪ ,‬כה‬
‫אמת‪ ,‬גדרה‪ .‬שיסכים הדבר המסופר עם השכל‬
‫והמציאות‬
‫ישעיה מג‪ ,‬ט! ירמיה י‪ ,‬י‬
‫גאולת ישראל תלויה בכך אם יקיימו בירושלים‬
‫מדת האמת‬
‫זכריה ח‪ ,‬פסוקים ג‪ ,‬ח‪ ,‬טז‬
‫גוף מםולק‪ .‬מכירים את האמת בצורה שונה‬
‫לחלוטין אחרי םילוק הגוף‬
‫ישעיה לח‪ .‬יא‬
‫הבחנה להכיר מי הוא הדובר אמת‪ :‬אם הוא‬
‫מדבר בנחה ובקול דממה‪ .‬אבל השקרן מדבר‬
‫ברעש ומרבה בשבועוח‪ ,‬כדי לחזק אה דבריו‬
‫משלי יכ‪ ,‬יז־יח‬
‫זיוף המעשה‪ ,‬סוף שכל העם יכיר שהוא שקר‬
‫שמו״כ ג‪ ,‬לו‬
‫לבו כפיו‬
‫משלי יט‪ .‬א‬
‫מנהיג שקר‪ .‬משכילים נ‪£‬ם מכירים בדברי שקר‬
‫של המנהיג‬
‫מל״א יכ‪ ,‬טז‬
‫שלום‪ .‬אמנם מותר לשנות מפני השלום ויבמות‬
‫סה ע״ב( אבל צדיק אינו בוחר בזה‪ .‬לכן ה׳‬
‫עצמו ציוה לשמואל‪ ,‬כדי להצילו מדבר שקר‬
‫שמו״א טז‪ ,‬ב‬
‫ארץ‬
‫ארץ שם האדם נולד‪ ,‬נמשלה לאם שלו‬
‫יחזקאל טו‪ ,‬ג‬
‫מדינה‪ ,‬כל מדינה יש לה תנאי אקלים המתאימים‬
‫לאוכלוסיה הנמצאת בה‬
‫כמרבד יג‪ .‬יח‬
‫ארץ ישראל‬
‫א״י אינה נותנת פירותיה כשאין ישראל בקרבה‬
‫יחזקאל לו‪ .‬ח‬
‫א״י היא ארץ ההשגחה והקדושה והנבואה‬
‫שמות ו‪ ,‬ד‬
‫רא‬
‫מפתחות ענינים כמוםר ואמונה‬
‫א״י ניתן לישראל כדי שיבנו שם את בית המקדש‬
‫דברים כו‪ ,‬ט‬
‫אם‪ .‬א״י נחשבת שדי אמם של ישראל‬
‫הרשע ט‪ ,‬ו‬
‫א״י ניתנה לישראל‪ ,‬מפני ההבטחה לאבותיהם‬
‫תהלים קלה‪ ,‬יב‬
‫ברכה‪ .‬א״י היא טובה מכל הצדדים‪ .‬יש בה‬
‫נחלי מים‪ ,‬וכירות הנצרכים למאכל‪ ,‬ויש גם‬
‫פירות לתענוג‬
‫דברים ח‪ ,‬ז‬
‫א״י‪ ,‬נוסף על זכות אבות זכו לה בנ״י מפני‬
‫קושי השעבוד‬
‫שמות יג פםקא קי״ז‬
‫א״י‪ ,‬החילוק בין א״י לחו״ל כי היא ארץ שעיני‬
‫ה׳ בה‪ ,‬שלא נמסרה ההשגחה בה לידי שליח‬
‫בבחו״ל‬
‫א״חמ בלק ‪23‬‬
‫א״י‪ .‬תשיבותה היא מפני בית המקדש שכה‬
‫א״תמ בראשית ‪5‬‬
‫א״י‪ ,‬יעקב היה םבור כי גם בארם נהריים יש‬
‫דק א״י‪ ,‬כמאן דאמר דכיבוש יחיד של דוד שמו‬
‫כיבוש‬
‫א״חמ‪ ,‬תחילת וישלח‪ ,‬ד״ה ארצה שעיר‬
‫א״י‪ ,‬שם האדם מקבל רוח‪ .‬אבל בחו״ל מקבל‬
‫רק נפש‬
‫א׳יחמ לך לך ‪ ,57‬ד״ה כל רכושם‬
‫א״י‪ .‬היא למעלה מהמזל‬
‫א״תמ פ׳ עקב‪ ,‬ד״ה ואהבך וברכך‬
‫א״י‪ .‬קבורת א״י מועלה לזכך אח הגוף מזוהמה‬
‫הנחש‬
‫א״חמ תחילת ואתחנן‬
‫אברהם קנה קדושת א״י בכח ראייתו ״אל הארץ‬
‫אשר אראך״‬
‫א״חמ לך לך ‪55‬‬
‫אדום‪ ,‬עמק ומואב יתכללו בא״י לעתיד לבוא‬
‫במדבר כ‪ ,‬יד‪ :‬דברים ב‪ ,‬ד; ישעיה כה‪ ,‬י; יחזקאל‬
‫מז‪ ,‬פסוקים טו‪ ,‬יט‪ :‬עובדיה א‪ ,‬יט‬
‫אהבת ה׳‪ .‬כאשר ישראל ישיגו דרגת אהבת ה׳‪,‬‬
‫ה׳ יתן להם אז ארצות אדום‪ ,‬מואב ועמון‬
‫דברים יא‪ ,‬כב; יט‪ ,‬ח‬
‫אחוזה‪ .‬קדושת א״י היא כה גדולה שאף אם‬
‫נקרא שמו של המת על אחוזה שבה‪ ,‬נקרא‬
‫שיש לו שארית‬
‫דברים כה‪ ,‬ה‬
‫ברכה‪ .‬השפע בא״י היא מאת ה׳ ולא יפסוק‬
‫בשום עת‬
‫כמדבר כד‪ ,‬ו‬
‫ברבה‪ .‬לפני שגורשו ממנה הכנענים‪ ,‬א״י לא‬
‫היתה זבת חלב ודבש‬
‫שמות ג‪ ,‬יז‬
‫גבולוח א״י‪ ,‬אם נהר הירדן נכללת בארץ ישראל‬
‫במדבר לה‪ ,‬פסקא ב‬
‫גבול צפוני של א״י‪ ,‬דמשק‪ ,‬צור‪ ,‬צידון‬
‫זכריה ט‪ ,‬א‪-‬ב‬
‫גבולות א״י‪ ,‬בעתיד תתפשט א״י עד לצפונה‬
‫לצור וצידון‪ ,‬ודמשק יכנם בגבול האח‬
‫במדבר לד‪ ,‬ב‬
‫גבולות א״י‪ .‬כשם שדמשק וצור עתידים להיות‬
‫א״י‪ ,‬כן אשקלון עזה ועקרון ]«רץ פלשתים[‬
‫זכריה ט‪ ,‬פסוקים ב‪ ,‬ז‬
‫גבולות‪ .‬עתידה א״י לכלול שטחי עמון ומואב‬
‫ואדום‬
‫במדבר כ‪ ,‬יד‪ :‬דברים ב‪ ,‬ד ישעיה כה‪ ,‬י; יחזקאל‬
‫מז‪ ,‬פסוקים טו‪ ,‬יט! עובדיה א‪ ,‬יט‬
‫;‬
‫גבולות א״י‪ .‬הר םיני קבלה קדושת א״י )ע״ע‬
‫ספר כוזרי‪ ,‬ה״ב מאמר יד‪ ,‬דף נד; וכן ביאור‬
‫גר״א לשיר השירים ב‪ ,‬סוף פסוק יב(‬
‫תהלים סח‪ ,‬יז‬
‫גבולות‪ .‬עחידה א״י להחרחב בעח הגאולה‬
‫ישעיה מט‪ ,‬כ‬
‫גוים‪ ,‬לא רק שאסור לכרות עמהם ברית‪ ,‬אלא‬
‫יש למנוע מהם ישיבה בארצנו בישובים המובדלים‬
‫לעצמם‬
‫דברים ז‪ ,‬ב‬
‫גויס‪ .‬אין להשאיר בא״י גויס שלא קבלו על‬
‫עצמם ז׳ מצוות )אע״פ שקבלו לא לעבוד ע״ז(‬
‫רב‬
‫המ י״ס‬
‫אוצרות‬
‫"כי אם תכרות להם ברית יתגברו עליך ברבות‬
‫הימים‪ ,‬אף שקבלו שלא לעבוד ‪) y‬מלבי״ס‬
‫לשמות לד‪ ,‬יב( ״וישתדלו הנכבשים תמיד להתגבר‬
‫עליכם״‬
‫שמות לד‪ ,‬כד‬
‫‪T‬‬
‫גרם‪ .‬אין לתת להם לתר בעיר בא״י בפני עצמם‪,‬‬
‫פן ימסרו את העיר לאויבי ישראל שמבחוץ‬
‫דברים כג‪r ,‬‬
‫גוים‪ .‬ה׳ נתן לישראל את א״י כדי שלא יתערבו‬
‫בץ העמים‪ ,‬ולא יפלו במחלות הנפש שיש לגויס‬
‫דברים סוף פרק כח‬
‫גלות מא״י‪ ,‬באיזה שבט התחילה‬
‫רהי״א ה‪ ,‬כו‬
‫ה׳ הוציא בנ״י ממצרים והביאם אל המעלה‬
‫היותר גבוהה‪ ,‬והיא א ח ישראל‬
‫שופטים ב‪ ,‬א‬
‫השגחה‪ .‬א״י אינה תחת מערכת הכוכבים‪ ,‬אלא‬
‫מנוהלת ע״י השגחת ה׳‬
‫יחזקאל יב‪ ,‬כב‬
‫השגחה‪ .‬א״י היא מיוחדת להשגחה ולהנהגה‬
‫פלאית‬
‫נחמיה ט‪ ,‬ח‬
‫השגחה‪ .‬א״י מיוחדת היא להשגחת ה׳ יום יום‪.‬‬
‫אבל חו״ל עומדת חחת מערכת הטבע‬
‫כמדבר יד‪ ,‬יז‬
‫‪.‬גדולי ישראל‬
‫חסרה ליעקב זכות א״י‬
‫דברים כר‪ ,‬ה )תורה אור(‬
‫ישראל הכה לרשת את ארץ אתם‪ ,‬מואב ועמון‪,‬‬
‫עת תבור לעבור את ה׳ מאהבה‬
‫דברים יא‪ ,‬כב‪ :‬וכן יט‪ ,‬ח‬
‫ישראל‪ .‬כאשר יתיישבו בארצם‪ ,‬תתפרסם בעולם‬
‫התנהגותם הנפלאה; שהם גבוהים מהגופניות‪.‬‬
‫לכן בלעם קללם שיפלו במדבר ולא יבואו לא״י‬
‫דברים כג‪ .‬תורה אור‬
‫כיבוש ז׳ עממין א״א שיהיה בדרך הטבע‬
‫שמות ו‪ ,‬ב‬
‫כשרים‪ .‬קבלו בא״י חלק בנחלה רק הבשרים‬
‫וקדושים‪ ,‬לא המתלוננים‪ ,‬והמרגלים וכו׳‬
‫במדבר כו‪ ,‬נג‬
‫מלחמה‪] .‬אין טענה של פקוח נפש דוחה למצוות‬
‫המלחמה[ ״לא אביתם לעלות" ולא האמנתם‬
‫שה׳ יגרש לפניך אויב ויאמר השמד‪.‬׳ ״ותמרו‬
‫את פי ה׳ אלוהיכם״‪ ,‬שאף אם היה סכנת מוות‬
‫הייתם צריכים למסור נפשכם לעשות ציווי ה׳‬
‫ופקודתו״ ]כלומר להלחם על כיבוש א״י[‬
‫דברים א‪ ,‬כו‬
‫י‬
‫מצוות התלויות באק‪ ,‬מפניהן אנו משיגים שם‬
‫שלימות רוחנית יותר מאשר בחו״ל‬
‫דברים ח‪ ,‬א‬
‫מקנא ה׳ לארצו ולנחלתו‬
‫יואל ב‪ ,‬יז‬
‫השגחת ה׳ היא בא״י תמיד‬
‫דברים יא‪ ,‬יב‬
‫מקנא‪ .‬גם אם ה׳ איננו שומע תפילות ישראל‪,‬‬
‫בכ״ז מקנא קנאת ציק‬
‫זכריה ת‪ ,‬כ‬
‫חו״ל‪ .‬אסור לצאת מא״י אפילו בשעת רעב‬
‫מל״ב ח‪ ,‬ב‬
‫חו״ל‪ .‬הנמצא בארץ טמאה הוא כנדח מלפני‬
‫ה׳‪ ,‬כי ילמד לעשות כתועבותיהס‬
‫שמו״ב יד‪ ,‬יד‬
‫מרגלים מתו ולא נכנסו לארץ ״מאחר שהם‬
‫כופרים ביכולתי ]הערת המלקט‪ :‬עיין כאן דברי‬
‫רמב״ן‪ ,‬במדבר יד‪ ,‬יט[ ויודעים ריבונם ומתכוונים‬
‫למרוד‪ ,‬א״א שיתקיימו בארץ‪ .‬וי״ל שלזה אמר‬
‫׳וימלא ככור ה׳ את כל הארץ׳ רוצה לומר‬
‫שהארץ הזאת מלאה מכבודי ושכינתי‪ ,‬אי אפשר‬
‫שימצאו בה אנשים מנאצי ה׳ ובחי כבודו״‬
‫במדבר יד‪ ,‬כא‪-‬כג‬
‫יעקב‪ ,‬לכן היה בבחו של לבן להלחם נגדו‪ ,‬כי‬
‫משה לא היה יכול להמם לא״י‪ ,‬כי כל הנהגתו‬
‫זרע‪ .‬סמיכת ברכת הזרע לברכת האח‬
‫בראשית כח‪ ,‬יד‪ :‬וכן לד‪ ,.‬יא‬
‫חלוקה מחודשת של א״י בימי שאול המלך‬
‫דהי״א ה‪ ,‬ח‬
‫מפתחות עניינים במוסר ואמונה‬
‫דג‬
‫היחד! למעלה מהטבע‪ ,‬אבל כיבוש א״י התנהל‬
‫ע״פ הטבע‬
‫במדבר יא‪ ,‬יא‬
‫קדושה‪ ,‬עיקרה בא״י‪ ,‬המוכנה להשגחת ה׳ וטהרת‬
‫הנפש‬
‫ישעיה סד‪ ,‬ט )וע״ע ירמיה ב‪ ,‬ז(‬
‫משה מת במדבר כדי שיביא אתו לעתיד לבוא‬
‫מתי המדבר‬
‫במדבר יר )חורה אור(; דברים ג‪ ,‬כו‬
‫שבת א״י‪ ,‬בעת הבאת הביכורים היה הקורא‬
‫אומר ״ויביאני אל המקום הזה״‪ ,‬והיה השומע‬
‫מגיב בהתפלאות‪ :‬״אח זבת חלב ודבש!״‬
‫דברים כו‪ ,‬ה‬
‫משה רבנו‪ ,‬כמה טעמים מפני מה לא הורשה‬
‫לבוא לא״י‬
‫במדבר יד‪ ,‬תורה אור‬
‫משה‪ ,‬מפני מה לא נכנס לא״י‪ ,‬מפני שבחינתו‬
‫גבוהה עוד יותר )ועור ב׳ נימוקים>‬
‫פירוש ליהושע על דרך דרוש‪ ,‬שנדפס בהפטרה‬
‫לסוף פרשת ״וזאת הברכה״‪ ,‬פסוק ב׳‬
‫משה‪ ,‬עיקר סיבת הגזירה שלא יכנס משה לא״י‬
‫הוא בחטא המרגלים‬
‫במדבר יד )תורה אור(; במדבר כ‪ ,‬יג‪ :‬דברים א‪,‬‬
‫לו; וכן ג‪ ,‬כו‪ :‬וכן דברים י‪ ,‬ו‬
‫נוקם ה׳ במחללי כבוד א״י‬
‫חבקוק ב‪ ,‬יז‬
‫עבודת ה׳ כחו״ל ועבודת ה׳ בא״י‪ ,‬ההבדל‬
‫ביניהם‬
‫יחזקאל כ‪ ,‬מ‬
‫עבודת האדמה‪ ,‬מעלתה בא״י‬
‫דברים כו‪ ,‬תורה אור‪ ,‬ם״ק ב‬
‫עבר הירק בני ראובן רצו בה‪ ,‬כי עדיף להם‬
‫ע״י משה מאשר ע״י יהושע‬
‫דברים לג‪ ,‬כ‪-‬כא )תורה אור(‬
‫עונש לאוה״ע ששמחו על חורבן א״י‬
‫יחזקאל לו‪ ,‬כ־ו‬
‫שירים‪ .‬מנהג קדמון לשיר שבחי א״י‬
‫תהלים קלז‪ ,‬ג‬
‫שכינה‪ .‬״בעת היות ישראל מושגחים‪ ,‬לא יתקיימו‬
‫רק בא״י הגיאות לקדושתם ולהשראת השכינה״‬
‫ויקרא‪ ,‬פ׳ בחוקותי‪ ,‬פסקא ו‬
‫שכינה‪ .‬״ואמר עוד לתת לכם את ארץ כנען‬
‫להיות לכם לאלהים‪ .‬כי קישור אלהותו עמהם‬
‫תלר בישיבת האח ששם השכינה‪ .‬והיא הארץ‬
‫הנבתרה לנבואה ולקדושה‪ ,‬ארץ אשר ה׳ דורש‬
‫אותה תמיד‪ .‬והיוצא לתו״ל נכנס תחת ממשלת‬
‫השרים העליונים והטבע״‪.‬‬
‫ויקרא‪ ,‬פ׳ בהר‪ ,‬פסקא ע״ז‬
‫שכינה‪ .‬״יש תכלית נשגב }ישיבתכם באח‪,‬‬
‫שבזה תשרה השכינה שם‪ .‬וזה היה תכלית‬
‫בריאת העולם‪ ,‬שישכון בתחתוניס וינהיג הנהגה‬
‫נסיית מופלאת״‬
‫ויקרא‪ ,‬פ׳ קדושים‪ ,‬פסקא קכ׳׳ד‬
‫שכינה‪ .‬א״י נקראת ״נחלה״ מפני הקדושה שבה‪,‬‬
‫דיבוק השכינה והשגחה תמידית‬
‫ירמיה כ‪ ,‬ז )מלים(‬
‫שלמה מסר ערים בא״י לתירם‪ ,‬אבל לא נתנם‬
‫ממש‬
‫מל״ א ט‪ ,‬י‬
‫שמחת שש אומות על חורבן ירושלים‪ ,‬נענשו‬
‫יתזקאל כה‪ ,‬ג; וכן לה‪ ,‬ב‪ :‬וכן לו פסוקים ב‪ ,‬ה‬
‫שם רע שהוציאו על א״י‬
‫פלשתים‪ ,‬ארצם היתה בתחילה של כנען‪ ,‬לכן‬
‫אף היא שייכת לעם ישראל‬
‫דברים כ‪ ,‬כג‬
‫שמחת שש אומות על חורבן ירושלים‪ ,‬נענשו‬
‫יחזקאל כה‪ ,‬ג‪ :‬וכן לה‪ ,‬ב‪ :‬וכן לו פסוקים ב‪ ,‬ה‬
‫קדושה ראשונה לשעתה ולא לעתיד לבא‬
‫יחזקאל לג‪ ,‬כד‬
‫יחזקאל לו‪ ,‬יג‬
‫שממה‪ .‬א״י היא שממה בעת הגליות‪ ,‬כדי שלא‬
‫יתיישבו בה אומות אחרות‬
‫דברים כט‪ ,‬כא‬
‫רד‬
‫אוצרות‬
‫המלבי״ם‬
‫תפילה‪ .‬גם מי שלא זכה לדור בא״י‪ ,‬יעלה‬
‫זכרונה בכל תפלותיו‬
‫הושע יד‪ ,‬ח‬
‫תפלה‪ .‬א״י‪ ,‬טעם שהיא מחוסרת נהרות ומעיינות‬
‫מים‪ ,‬כדי שיתלו עיניהם בתפלה להקב״ה‬
‫דברים יא‪ ,‬יא‬
‫גדולי ישראל‬
‫בושה‬
‫גנב שנתפש איננו בוש מהעבירה‪ ,‬אלא בוש‬
‫ממה שנתגלה קלונו בקהל‬
‫ירמיה ב‪ ,‬כו‬
‫גרון‬
‫אשה‬
‫הנשים טענו כי קריעת ים סוף נעשה בזכותן‬
‫שמות טו‪ ,‬בא‬
‫בעל נענש על חטאי אשתו‪ ,‬על שלא מחה בה‬
‫מל״א בא‪ ,‬כ‬
‫רוב מהנשים מפזרות הון ממה שהבעל הרויח‬
‫משלי לא‪ ,‬יא )דרך הפשוט(‬
‫בינה יתרה יש לאשה‪ ,‬כלומר יש לה שכל‬
‫לעשות מלאכה ולא לעסוק בעיוניות‬
‫בראשית ב‪ ,‬בא‬
‫תמיכה בתורה‪ .‬״גדולה הבטחה שהבטיחן הקב״ה‬
‫לנשים יותר מן האנשים וכו׳ נשים במאי זכק?‬
‫וכו׳ )ברכות יז ע״א( ר״ל כי הלומד תורה‪ ,‬הלא‬
‫מתנאי הלימוד שיהיה לשם שמים‪ ,‬ואם לאו אינה‬
‫׳תורת השם׳ שיקבל עליו שכר השלם‪ .‬אבל נשים‬
‫שהן מקבלות שכר בעבור שמחזיקות בידי בעליהן‬
‫ובניהם שלמדו‪ ,‬א״כ אף אם בעלה ובניה לומדים‬
‫שלא לשמה‪ ,‬מ״מ היא עשתה את שלה לשמה‪,‬‬
‫ומקבלה שכר תמיד‪ .‬ועל זה ׳גדולה הבטחה של‬
‫הנשים יותר׳‪ .‬וקראם ׳נשים שאעות׳ שאינן דואגות‬
‫כלל פן יש שמץ פסול )בתלמידים( ]בלימודם[‬
‫כמו שדואגים האנשים‪ .‬ועל זה אמר "נשים במאי‬
‫זכיק? וכו׳ וממלא הן שאננות״ עכ״ל‬
‫=א״חמ‪ ,‬ליקוטים שבסוף ויקרא ‪ ,55‬ד״ה גדולה‬
‫הבטחה‬
‫איש ואשה‪ ,‬משל לצורה וחומר‬
‫בראשיח ב‪ ,‬יח‬
‫איש ואשה‪ ,‬יחס שכיניהם‬
‫בראשית ב‪ ,‬יח‬
‫אשה יש לה שכל מעשי ולא שכל עיוני‬
‫בראשית ב‪ ,‬כב‬
‫המבזה לחברו בדבר שהוא שקר מפורסם‪ ,‬לא‬
‫תיחשב זאת אצלו לבושה‬
‫שמו״ ב טז‪ ,‬י‬
‫בחירה חופשית‬
‫)ע״ע ערך‪ :‬ידיעה ובחירה(‬
‫בחירה חופשית‬
‫בראשית ד‪ ,‬ז‪ :‬ה‪ ,‬א־ב; וכן ו‪ ,‬ו! דברים ה‪ ,‬כה‪-‬כו‬
‫]באריכות[‬
‫בחירה חופשית‪ ,‬מעלתה‬
‫א״חמ‪ ,‬פ׳ תצא ‪ ,31‬ד״ה בדרך אתר‬
‫גזירה אלוהית איננה בכל דבר‪ .‬ישנם ענינים‬
‫בהם האדם הוא שמזיק‪ ,‬לעצמו ]עיק ירושלמי‪,‬‬
‫שבת פ״יד ת״ג‪ ,‬״מתים כפשיעה״[‬
‫בראשית לז‪ ,‬יד‬
‫בחירה חופשית יש רק למק האנושי‪ ,‬ואק למלאכי‬
‫מעלה‬
‫בראשיח א‪ ,‬בו‪ :‬וכן ג‪ ,‬א‬
‫כל הנבראים‪ ,‬פרט להאדס‪ ,‬אק להם בחירה‬
‫חופשית כלל ]אלא הם פועלים לפי אינסטינקט[‬
‫דברים ה‪ ,‬כה‬
‫בחירה חופשית‪ .‬יהודיות שבאדם שבזה מתייחם‬
‫]הוא דומה[ למדותיו של הקב״ה‬
‫בראשית א‪ ,‬כו‬
‫בחירה חופשית‪ .‬בזה ניכר בו צלם אלהים‬
‫כראשית א‪ ,‬כו‬
‫ה׳ לא מנע מעשה העגל‪ ,‬וכן לא את חטא‬
‫אדם הראשון‪ ,‬כדי שתהיה לבני אדם בחירה‬
‫חופשית‪ .‬וזו מטרת כל הבריאה‬
‫שמות לב‪ ,‬לד‬
‫מפתחות עני־ני־ס במוסר ואמונה‬
‫מלך ושר‪ .‬ה׳ מכופף את בחירתם‪ ,‬כדי שיעשו‬
‫לפי גזרתו ית״ש‬
‫ישעיה מד‪ ,‬כח‬
‫ידיעה ובחירה חופשית‬
‫ירמיה יב‪ ,‬ג‪ :‬איוב‪ ,‬פתיחה לפרק יא; וכן יא‪ ,‬יא‬
‫יכולת הרוח לשלוט על החומר‬
‫איוב א‪ ,‬ח‬
‫צלם אלהים‪ ,‬אדם נקרא בר מפני כח בחירתו‬
‫החופשית‬
‫בראשיח א‪ ,‬כו‬
‫בטחו!‬
‫)ועניני השתדלות טבעית(‬
‫הערת המלקט‪ :‬בדברי המלבי״ם בנושא זה אנו‬
‫רואים דברים קיצונים מאד‪ ,‬אשר משמעותם‬
‫שאק לו לאדם לעשות מצדו שום השתדלות‬
‫טבעית‪ ,‬אלא ישליך יהבו לגמרי על הקב״ה‪.‬‬
‫ולכאורה יש לעומת זאת הדרכה בדברי חז״ל‬
‫לחייב את האדם לעשות השתדלות טבעית‪ .‬וכך‬
‫לשונם בספרי )ראה‪ ,‬ס״ק קכג(‪ :‬״וברכך ה׳‬
‫אלהיך‪ ,‬יכול אפילו יושב בטל? תלמוד לומר‬
‫״בכל מעשה ידך אשר תעשה״ עכ״ל‪) .‬והובאו‬
‫הדברים שוב במדרש תהלים‪ ,‬מזמור קל״ו‬
‫ובתדא״ר פ״יד‪ .‬ושוב ב״מםילת ישרים״‪ ,‬סוף‬
‫פ״כא(‪ .‬ואמנם יש מדרש המשמע כמו דברי‬
‫המלבי״ם )מדרש איכ״ר‪ ,‬פתיחה לי( במעשה‬
‫חזקיה‪ .‬אבל הוא קשה‪ ,‬למה דוד המלך לא נהג‬
‫כך? וקשה ממאמר חז״ל הנ״ל?‬
‫ונ״ל בם״ד כי יישוב תמיהה זו הוא ע״פ דברי‬
‫ר׳ אברהם בן הרמב״ם )״המספיק לעובדי השם״‪,‬‬
‫הבטחון‪ ,‬עמ׳ ע״ח( המלמד‪ :‬״כל התולה תקוותו‬
‫בנסים בלבד ללא החכשרוח נאוחה‪ ,‬ללא התגלות‬
‫]חזון שמיימין‪ ,‬ללא הרגשה אלוהית לאמתה‬
‫וללא סייעתא דשמיא‪ ,‬הרי הוא מתאוה למה‬
‫שאיננו מחאים לו וחוטא בחוצפא המביאה לידי‬
‫חילול השם‪ ,‬ואין ספק שיבוא על עונשו‪ .‬ובן‬
‫להיפך‪ ,‬מי שבטחונו לוקה בחסר למרות שה׳‬
‫יחעלה העלהו למדריגה רמה כזאת‪ ,‬הריהו ראוי‬
‫לעונש ולחרון אף ה׳‪ ,‬במו שנתחייב דור המדבר‪,‬‬
‫מהיותם צבאות ה׳ אשר גאלם ממצרים בנסים‬
‫רה‬
‫ונפלאות והוליכם כמדבר במסע בה מופלא ושמר‬
‫עליהם שמירה מעולה״ וכו׳ עכ״ל‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬דברי המלכי״ם הם אמורים לבעלי מדריגה‬
‫גבוהה‪ ,‬שכבר ראו בעניניהם נםים גדולים‪ ,‬והם‬
‫גם בעלי ררגא רוחנית גבוהה ]״הרגשה אלוהית‬
‫לאמיהה״[ להם ראוי לצמצם מאד בהשתדלות‪.‬‬
‫וחזר ר׳ אברהם על דבריו בהמשך שם )דף‬
‫ע״ט(‪ :‬״ובכן אלה שהיחה עליהם תמיר תשגחת‬
‫ה׳ ובתוכם עבדיו ונביאיו‪ ,‬והוא עושה להם‬
‫נסים‪ ,‬חייבים שיהיה בטחונם בה׳ יתעלה שלם‬
‫ומוגמר‪ ,‬ושגגתם עולה ודון‪ .‬ומאידך גיסא‪ ,‬מי‬
‫שמעה פגיו וסומך על בטחון כזה למרות חוסר‬
‫הכשרתו ופחיתות סגולותיו‪ ,‬הרי הוא מבקש מה‬
‫שאיננו ראוי לו‪ ,‬ובמקום להשיג קרבת ה׳ יתעלה‪,‬‬
‫יסתיר ה׳ פניו ממנו‪ .‬וזהו שאמרו חז״ל‪ :‬״לא‬
‫כל הרוצה ליטול את השם‪ ,‬יטול״ )ברכות טז‬
‫ע״ב( עכ״ל‪ .‬וחזר על זה בדף ק״ד‪ :‬״מעלה זו‬
‫לא תיכון אלא במי שהוא חף מן העוונות ונקי‬
‫מן הפשעים והגיע אל השלימות‪ ,‬וטעם מהשגחתו‬
‫יתעלה בשיעור המחייבו למידת בטחון בזאת״‬
‫עב״ל‪.‬‬
‫ובכן דברי חז״ל בספרי )דלעיל( אמורים לכל‬
‫כלל ישראל‪ .‬ודברי המלבי״ם )והגר״א( לביאורי‬
‫המקראות שהבאנו‪ ,‬הם ליחידי סגולה‪ .‬עד כאן‬
‫הערתנו‪.‬‬
‫דברים הנ״ל וחלוקה הנ״ל במעט מפורשים בדברי‬
‫המלבי״ם דלהלן‪:‬‬
‫״בי לפעמים הגם שיבטח האדם בהי‪ ,‬מכל מקום‬
‫יבקש אמצעים טבעיים ולא יסמוך על הנם‪ ,‬וזה‬
‫אין בו עון לכל ארם ]רגיל[‪ .‬רק אדם שיודע‬
‫שגם האמצעיים ישיג מה׳ ומלומד בנסים‪ ,‬לו‬
‫ייחשב גם זה לחטא מצד זה ]שהוא גדול‬
‫המדריגה! וכוי‪ .‬אמנם יש צד שני ]הנחשב לחטא‬
‫גם לאדם רגיל! שלא לבד שישען האדם על‬
‫אמצעיים טבעיים ]בחור סיוע וסמך לעזרה ה׳‬
‫ית״ש‪ ,‬אלא[ כי גם יבטח עליהם ]כשלעצמם!‬
‫והיינו שמסיר בטחונו מה׳ לגמרי וחושב בי הבל‬
‫תלוי בכרו היד ובפעולותיו‪ ,‬וזה חטא גדול וכו׳‬
‫כי בחשו בה׳ לגמרי וישימו כל בטחונם על‬
‫עזרת בשר״‬
‫ישעיה לא‪ ,‬א‬
‫רו‬
‫הםלבי״ם‬
‫אוצרות‬
‫גדולי ישראל‬
‫השתדלות‪] .‬נגד האויב[ "בשובה ונחת תוושעון‬
‫)ישעיה ל‪ ,‬טו( מורה מנוחת הגוף‪ ,‬שינוח ולא‬
‫יעשה מאומה‪ .‬״והשקט ובטחה״‪ ,‬מורה שקיטת‬
‫הנפש ובטחון הלב בה׳‪ .‬ה׳ אמר ׳אם תרצה‬
‫שתוושעון מן האויב ותנצלו םסנו‪ ,‬זה יהיה ע״י‬
‫שתנוחו‪ ,‬ולא תעשו מאומה‪ ,‬רק תסמכו על ה׳‪,‬‬
‫ואז תוושעון‪ .‬ואם תרצו מדריגה גדולה מזאת‬
‫והוא שעוד תתגברו על האויב בגבורה ]להכחיד‬
‫אותו[ זה יהיה ע״י השקט ובטחה‪ ,‬אם תבטחו‬
‫בטחון חזק על ה׳ גם בלבבכם ונפשכם״‬
‫בטחון‪ ,‬אין לו לאדם להורות לה׳ באלו אמצעיים‬
‫יבחר כדי להושיעו‪ .‬גם בזאת יבטח בה׳ שיבחר‬
‫את האמצעי הנכק‬
‫ישעיה ל‪ ,‬טו‬
‫תהלים קית‪ ,‬פסוקים ה‪-‬ט‪ :‬וכן קכג‪ ,‬א‬
‫אויב‪ .‬אלו שבטחו בה׳ ולא רדפו אחר האויב‪,‬‬
‫גודל זכותם‬
‫גאולה עתידה‪ ,‬איחור בואה‪ :‬״ה׳ משיב לישראל‪:‬‬
‫׳אתם אומרים‪ :‬עורי זרוע הי‪ ,‬כאילו אני נשתניתי‬
‫ממה שהייתי בימי קדם‪ ,‬לא בן‪ .‬בי א‪1‬בי א‪1‬כי‬
‫הוא‪ .‬אני הוא מי שהייתי‪ ,‬אני לא נשתניתי וכו׳‬
‫רק את נשתנית ממה שהיית‪ .‬לך אני אומר‪ :‬ימי‬
‫את?׳ כי איני מכירך כלל! אינך עוד העם אשר‬
‫היית מימי קדם‪ ,‬העם אשר פדיתים ממצרים‪.‬‬
‫כי הם לא פחדו מזרוע בשר רק בטחו בישועתי‪.‬‬
‫ואת‪ ,‬ותיראי מאנוש ימות? כי ׳ותשכח ה׳ עושיך׳‪.‬‬
‫כי אם לא היית שובתת את הי‪ ,‬איך יראת‬
‫מאנוש ימות?״‬
‫שמו״א ל‪ ,‬כג־כד‬
‫אחיתופל‪ ,‬הוא שאמר בפיתויו אל דוד לא לחקור‬
‫אחרי המרד‪ ,‬אלא לסמוך בלבד כבטחון על ה׳‬
‫]ומשמעוח הדברים שאין זו עצה נבונה!{‬
‫תהלים נה‪ ,‬כב‪-‬כג‬
‫״כחי ועוצם ידי״‪ .‬לא יאמר כן‪ ,‬אלא יכיר כי‬
‫ה׳ הוא המעניק אח ההצלחה‬
‫כראשית יד‪ ,‬כב‬
‫בוטח בה׳‪ ,‬אז ה׳ מבין לאדם אח ההצלחה וגם‬
‫מורה לו באיזה דרך ילך כדי להשיג את ההצלחה‬
‫תהלים לז‪ ,‬פסוקים ה‪ ,‬כג‬
‫בוטחים בה׳ ואעפ״כ אינם מצליחים‪ .‬טעמים לזה‬
‫)כי אין לבו שלם בבטחונו‪ ,‬או שעוסק גם במעשי‬
‫מרמה(‬
‫ירמיה יז‪ ,‬פסוקים ט‪ ,‬יא‬
‫בטחון‪ .‬ענינו שקיטה הרוח והנפש ]מנוחה! וחוזק‬
‫הלב על העתיד‬
‫יש בו התמדה‪ ,‬ולא ישתנה מונו‪ .‬״כי ביה ה׳‬
‫צור עולמים״‬
‫ישעיה כו‪ ,‬ד‪ :‬וכן מ‪ ,‬ח‪-‬י‬
‫ברכה רק לאדם הסומך על ה׳ ולא סומך על‬
‫שום בן אדם אפילו כאמצעי‬
‫ירמיה יז‪ ,‬ז‬
‫‪$‬‬
‫ישעיה נא‪ ,‬יב‪-‬יג‬
‫גלות ישראל וצרותיו‪ ,‬בטחון גם אז‪] :‬לעתיד[‬
‫״יוציאני לאור ואראה בצדקתו )מיכה ז‪ ,‬ט( כי‬
‫עד הזמן ההוא האור מצדקת ה׳ נמצא‪ ,‬רק‬
‫שאני יושב בחושך ועיני עצומות מראות צדקות‬
‫הי‪ .‬ואז ]לעתיד! וכוי אראה צדקת ה׳ ואורו‬
‫וישועתו‪ ,‬ואז אבק למפרע הצדקה שעשה עמי‬
‫ושהיה הכל צדקה וחסד לטובתי‪ .‬וכו׳ ואז תראה‬
‫שה׳ היה עמי כל ימי גלותי ולא הםתיר פניו‬
‫ממני‪ ,‬ושהכל היה בהשגחתו למען ייטב לי‬
‫באחרית הימים״‬
‫ישעיה ל‪ ,‬טו‬
‫מיכה ו‪ ,‬ט־י‬
‫בטחק בה׳ כסגולה להביא הישועה‪ .‬״שעל ידי‬
‫הבטחון שבוטח‪ ,‬ימצא משען בהי‪ .‬וה׳ המושיע‬
‫חוסיו‪ ,‬יהיה למשען לו״‬
‫דאגה‪ .‬״אל תדאג על רעת הזמן ותהפוכותיו‪,‬‬
‫רק שכן לעולם בשלווה ובטחון״‬
‫ישעיה נ‪ ,‬י׳‬
‫בטחון בה׳‪ ,‬ואז לו למושיע באמת‬
‫תהלים לז‪ ,‬כד‬
‫דבקות בהי‪ ,‬ואז ה׳ שומר על כל עניני גופו‪,‬‬
‫כיושב בצל שדי‬
‫תהלים קכד‪ .‬ב‬
‫תהלים צא‪ ,‬א‬
‫בטחון בה ‪] :‬א! כי יש בו היכולת לעשות‪] .‬ב[‬
‫דל בוטח‪ .‬טוב לו לאדם להיוח דל בוטח בה׳‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫מפתחות ענינים במוסר ואמונה‬
‫מלהיות עשיר שאיננו בוטח בה׳‬
‫תהלים לז‪ ,‬ח‬
‫הבוטח בה׳ אין לו לירא מבשר ודם‪ .‬ואם ירא‪,‬‬
‫אין בטחונו כראוי‬
‫בראשית לב‪ ,‬ח‬
‫השגחה‪ .‬עריק ה׳ משגיח על ישראל‪ ,‬למרות‬
‫מצבנו הירוד‬
‫ישעיה מא‪ ,‬יז‬
‫השקט ובטחה‪ ,‬מורה שקיטת הנפש ובטחון הלב‬
‫בה׳ וכו׳ רק חםמכו על ה׳ אז חוושעון ]ולא‬
‫תבקשו עזרה ממדינות אחרוח!‬
‫ישעיה ל‪ ,‬טו‬
‫השחדלוח )מנועה אצל גדולי הבוטחים( אלא‬
‫בוטח בה׳ ומשליך עליו יהבו לבחור לו אח‬
‫האמצעי המוכן לישועתו‪ .‬וז״ל המלבי״ם‪" :‬כי יש‬
‫בוטח בה׳ שיושיעהו ע״י אמצעיים טבעיים וכו׳‬
‫כמו ע ״ י מםחרו או השתדלותו שהוא המבטח‬
‫שלו‪ .‬ואין ה׳ מבטחו‪ .‬לא כן האיש ]המובחר[‬
‫שאינו משתדל כלל‪ ,‬רק ישים ה׳ גם למבטחו‪,‬‬
‫היינו שה׳ יבחר לו גס האמצעיים לתשועתו‪,‬‬
‫ולא פנה אל רהבים״ וכו׳‬
‫תהלים מ‪ ,‬ה )ע״ע המובא בשם הגר״א בהערה‬
‫שבביאורו למשלי ג‪ ,‬ה(‬
‫השתדלות‪ ,‬שלש דרגוח‪ .‬״משכיל על דבר ימצא‬
‫טוב״ )משלי טז‪ ,‬ב(‪] .‬א| מי שעושה עניניו בלי‬
‫השכלה‪ ,‬ולא ישים לב לבחור האמצעים המובילים‬
‫אל תכליח נרצה‪ ,‬לא ימצא טוב וכוי‪] .‬ב! אבל‬
‫המשכיל על דבר ומבקש בשכלו איך ובאיזה‬
‫אפן יעשה‪ ,‬ימצא טוב וכוי‪] .‬ג[ אמנם יש דרך‬
‫אחר‪ ,‬שאינו משכיל על דבריו כלל‪ ,‬רק ״בוטח‬
‫בה׳ אשריו״ )משלי טז‪ ,‬כ( ומאמין שה׳ יעשה‬
‫הכל כפי השגחה‪ .‬אז ״אשריו״ בי זהו האושר‬
‫וההצלחה הנפשיית ההשגחיית״‬
‫משלי טז‪ ,‬כ )ע״ע המובא כשם הגר״א‪ ,‬בהערה‬
‫שבביאורו למשלי ג‪ ,‬ה(‬
‫רז‬
‫מן הטבע" ]וכאמור‪ ,‬מדובר על חזקיה‪ ,‬עיין עליו‬
‫במדרש דלעיל איכ״ר‪ ,‬פתיחה ל׳(‪.‬‬
‫ישעיה לא‪ ,‬ה‬
‫השתדלות‪ .‬״רוצה ה׳ את יראיו‪ ,‬שאינם משתדלים‬
‫מאומה‪ .‬רק הם מיחלים לחסדו שהוא ימציא‬
‫להם טרפם מצד חסרו הגדול"‬
‫תהלים קמז‪ ,‬יא‬
‫השתדלות‪ .‬״שאינו עושה שוס מעשה להנצל מן‬
‫הרע‪ ,‬כי םמוך לבו לא יירא״‬
‫משלי ג‪ ,‬כו‬
‫יחיד האוגר אוצר של חבואה מן חשש העחיד‪,‬‬
‫פגם הוא כבטחון בה׳‬
‫דברים כו‪ ,‬טו‬
‫יציאת מצרים‪ .‬היו ישראל חםרים אז כבטחון‬
‫בה׳‬
‫שמות יג‪ ,‬יז‬
‫מלחמה‪ ,‬אין לבטוח אז על נשק‪ ,‬אלא רק בה׳‬
‫במדבר לב‪ ,‬כ‬
‫מעלת הבטחון בה׳ על פני הבטחון בבשר ורם‬
‫תהליס סב‪ ,‬ט‬
‫מעלת הבטחון בה׳‪:‬‬
‫תהלים לז‪ ,‬ג‪-‬כה‬
‫מקרה‪ .‬הבוטח בה׳ אינו נחרד מכל מקרה‬
‫משלי כט‪ ,‬כה‬
‫מרגוע הלב‪] .‬ישעיה( מדמה אח המאמינים בנביא‪,‬‬
‫והפוקרים בדבריו‪ ,‬לשני אנשים שישבו במדבר‬
‫בליל חשך ואפלה‪ .‬האחד בוטח בה׳ שיצילהו‬
‫מכל פגע‪ ,‬ואינו מדליק נר‪ .‬ובכ״ז אף שיושב‬
‫באפל‪ ,‬ישכב לבטח ולא יפחד כי לבו נכון בה׳‪.‬‬
‫אבל השני שאינו בוטח בה׳‪ ,‬ירא לשבח בחשך‬
‫ומדליק נר וכוי ומכל מקום לא הועיל זה מאומה‬
‫כי בכל זה שוכב בעוצב ופחד ומהיירא מן‬
‫הלילה והמדבר"‬
‫ישעיה נ‪ ,‬י׳‬
‫השתדלות‪ .‬״כצפרים עפות׳ וכו׳ כוונת המליצה‬
‫שהגם שבארץ לא עשו שום הכנה טבעיית‬
‫למלחמה‪ ,‬חה היה כבטחון שלא יקרב ]מלחמה!‬
‫אל גבולם‪ ,‬הנה מן שטים נלחמו בם ]באויב!‬
‫בני רשף‪ ,‬ויצילו את ציון בעני! נשגב למעלה‬
‫מרגלים‪ .‬ישראל נתחנכו לבטוח בה׳ ויוכלו להכנם‬
‫לא״י‪ ,‬אלמלי חטא המרגלים‬
‫שמות יג‪ ,‬יח‬
‫עבד ה׳ הבוטח מ ‪ ,‬הוא חפשי מן המקרים‪ ,‬ואין‬
‫רח‬
‫אוצרות‬
‫המלבי״ם‬
‫דבר אחר שולט עליו‪ .‬וכשיוצא מרשות הי‪ ,‬הוא‬
‫תחת רשות המקרים‬
‫ירמיה לר‪ .‬יו‬
‫עובד אדמתו‪ .‬עדיף הזורע כאדמה ובוטח בה׳‬
‫מאשר מרדף מםחר‪ ,‬בהליכת ימים ומדברות‬
‫]מסוכנים!‬
‫משלי ב‪ ,‬יא‪-‬יכ‬
‫גדולי ישראל‬
‫נ י ת המקדש‬
‫ע״ע ערך‪ :‬מקדש‬
‫בכור‬
‫בכור‪ .‬מעלתו בעבר ובעתיד‬
‫א״חמ במדבר ‪ 4‬ד״ה הקרב‪ ,‬ור׳׳ה ואני הנה‬
‫נמות‬
‫עזר‪ .‬ככל שיגדל הבטחון ומעלה הבוטח‪ ,‬כן‬
‫יגדל העזר וההגנה ]ע״י ה׳[‬
‫תהלים קטו‪ ,‬י‬
‫עזרה מעם זר‪ .‬״בעבור שלא שמעתם בקולו‬
‫]ותבטחו על סיוע צבאי של אוה״ע‪ ,‬ולא פניתם‬
‫לבקש עזרח הקב״הין לא לבד שלא יחונן אתכם‬
‫מצד החן והחנינה‪ ,‬אלא נם אחרי שחמצאינה‬
‫אחכם רעות רבות וצרות‪ ,‬שאז ]בדרך כלל[‬
‫דרכו לרחם‪ ,‬ואינו יכול לראוח בצמח עמו‬
‫]כדכתיב בשופטים י ‪ ,‬ט!‪ ,‬״והקצר נפשו בעמל‬
‫ישראל״! ״ובצרתם‪ ,‬לו צר״‪ .‬מכל מקום ירום‬
‫לנבהי שמים ויעלים עיניו מכם לבל יצטרך לרחם‬
‫עליכם ובו׳‪ .‬ומכל מקום ״אשרי כל חוכי לו"‪.‬‬
‫מי שיחכה וימתין עד תשועת ה׳‪ ,‬יוושע לבםוףז״‬
‫ישעיה ל‪ ,‬יח‬
‫קוה אל ה׳ ]ותדע[ כי הכל הוא לטובתך ]עיי״ש‬
‫ההמשך!‬
‫תהלים לו‪ ,‬לר‬
‫קללה‪ .‬אין ה׳ מקלל מי שסומך על בני אדם‪,‬‬
‫ובכל זאת יודע שה׳ מכוון פעולותיו של אותו‬
‫האדם‪ .‬אלא ה׳ מקלל אה זה שסומך על עזרת‬
‫בן אדם בלי עזרה ה׳‬
‫ירמיה יז‪ ,‬ה ]וכן כתב שם רד״ק[‬
‫שלום‪ .‬אין לבטוח במצב של שלום‪ ,‬אלא רק‬
‫בה׳ העושה השלום‬
‫ישעיה כו‪ ,‬ד‬
‫שמחה בלב‪ :‬ע״י בטחון חוק בלב יש בבר שמחה‬
‫צפונה בלב‬
‫ישעיה סו‪ ,‬יד‬
‫כינה‬
‫רוב הבמות היו לשמים‪ ,‬או שיתוף שם שמים‬
‫ודבר אחר‬
‫מל״ב כא‪ ,‬ג; וכץ כג‪ ,‬ח‬
‫כנים‬
‫האם יש תועלת בהולדת ילדים אם לא יהיו‬
‫עובדי ה׳?‬
‫תהלים קכז‪ ,‬ד‪-‬ה‬
‫השתדלוח האדם להוליד ילדים לא תועיל בלי‬
‫הםיוע האלוהי‬
‫חהלים קכז‪ ,‬ג‬
‫בנים‪ ,‬יש ליישר ארחוחגהם בעודם צעירים‪ ,‬בי‬
‫אם יגדלו עקומים‪ ,‬קשה לתקן אותם‬
‫תהלים קמד‪ ,‬ב‬
‫בנים השומרים את דרך ההורה‪ ,‬מחקבים בזה‬
‫אח חטאי אבותיהם‬
‫נחמיה ט‪ ,‬לז‬
‫בריאה‬
‫בריאת שמים וארץ‬
‫בראשית א‪ ,‬ב‬
‫מין וסוג של נברא‪ .‬ככל שהוא פחות בחשיבות‪,‬‬
‫כך הוא מרובה בכמוח‬
‫כראשיח א‪ ,‬כה‪ ,‬פםקא ד׳‬
‫אצילות‪ ,‬בריאה יצירה עשיה‬
‫שמוח כי׳ה‪ ,‬חחילח רמזי המשכן‬
‫בריאה‪ ,‬יצירה‪ ,‬עשיה‬
‫ע״ע ערך‪ :‬חכמה‬
‫כראשיח א‪ ,‬א; וכן ב‪ ,‬ז‬
‫מפתחות עניניים כמוסר ואמונה‬
‫בריאה‪ .‬הוכחה פילוסופית שנבראה יש מאין‬
‫א״חמ בראשית ‪ 11‬ד״ה שאל נא‬
‫בריאה‪ .‬עשרה מאמרוח בהם נברא העולם‪ ,‬טעם‬
‫לכך כדי לאפשר את ההעדר‬
‫א״חמ חיי שרה‪ ,‬ד״ה במדרש ואברהם זקן‬
‫אדם נברא בםוף כל היצירה‪ ,‬כחותמת כל‬
‫הבריאה‪ ,‬ללמד כי גוף ונפש יצאו ע״י יוצר אחד‬
‫ישעיה מ ב‪ ,‬ה‬
‫אדם הוא דומה למנורה שבמקדש‬
‫שמות כז‪ ,‬כ‬
‫אדם‪ ,‬חלקי גופו מכוונים מול חלקי בית המקדש‬
‫שמות כ׳׳ה‪ ,‬רמזי המשכן‪ ,‬ד״ה לפי זה בהכרח‬
‫אדם‪ .‬בריאה נברא בשביל האדם‬
‫ישעיה מה‪ ,‬יח‬
‫אור הגנוז של ששת ימי בראשית‬
‫כראשית א‪ ,‬פסוקים ג‪ ,‬יד‬
‫בונה עולמות ומחריבם‪ ,‬ביאור המליצה‬
‫בראשית א‪ ,‬ה‬
‫בריאה יש מאק‬
‫א״חמ‪ ,‬בראשית ‪ 15‬ד״ה ר׳ פנחס בשם ר׳‬
‫הושעיא‬
‫בריאת העולם‪ ,‬התחילה בסדרי חיים הנמוכים‬
‫יותר‪ ,‬ושלב אחר שלב ברא אח הנכבדים יותר‬
‫תהלים ח‪ ,‬ז‬
‫בריאת העולם‪ ,‬תיאור מפורט ע״פ חכמת הקבלה‬
‫תהלים קמת‪ ,‬א‬
‫בריאת העולם‪ .‬לפי מתבונת גוף האדם‪ ,‬כך ברא‬
‫ה׳ כל חלקי העולם ]ע״ע ילקוט שמעוני‪ ,‬תהלים‪,‬‬
‫פרק יט|‬
‫תהלים קלט‪ ,‬טז‬
‫בריאח יש מאק‪ ,‬הוכחה לכך ממה שמאז ועד‬
‫עחה לא נחחדשה שום בריה חדשה בעולם‬
‫שמות כ‪ ,‬ח‬
‫דומם צומח חי ומדבר‪ ,‬והבדלי דרגותיהם‬
‫כראשית א‪ ,‬כ־כה‬
‫דומם‪ ,‬צומח‪ ,‬חי‪ ,‬מדבר‪ ,‬ישראל‪ .‬כאו״א מהם‬
‫רט‬
‫ניזון ומקבל תועלת מן םידרת חיים הנמוכה‬
‫ממנו‬
‫דברים ז‪ ,‬טו‬
‫התמדת המציאות וקיומה היא בריאה תמידית‪.‬‬
‫כי בסור ידי היוצר והשגחתו רגע‪ ,‬תמוש ההויה‬
‫בכללה‬
‫ירמיה לב‪ ,‬יז‬
‫חומר קדמון‪ ,‬נגד הסבורים שהעולם נברא ע״י‬
‫ישעיה מד‪ ,‬כד‬
‫חשך‪ .‬בריאת חשך‪ ,‬ביאור כיצד זה ניתן להאמר‬
‫ישעיה מה‪ ,‬ז‬
‫טוב‪ .‬״כל המציאות המציא ה׳ ע״י מדת טובו‪,‬‬
‫שתכלית כל הבריאה היה כדי שיגלה מדת טובו‬
‫ושיימצאו נבראים שייטיב עמהם"‬
‫שמות לג‪ ,‬יט‬
‫טוב‪ .‬ה׳ עשה את הבריאה בתכליח הטוב‬
‫והשלימות‪ ,‬ואק רע במציאות מצד ה׳ הבורא‬
‫אוחם ]מקורו ברמב״ם‪ ,‬מו״נ ח״ג פ״יב‪ ,‬דיה‬
‫והמין השני‪ ,‬וד״ה המין השלישי[‬
‫תהלים קמה‪ ,‬י‬
‫יריעת פרטי חכמת הבריאה יבולה‪ ,‬מראש ועד‬
‫םוף‪ ,‬יש בזה כבוד ה׳‬
‫שמות לג‪ ,‬יח‬
‫יוצר אור ובורא חשך וכו׳‬
‫כראשית א‪ ,‬א ישעיה מה‪ ,‬ה־ז‬
‫;‬
‫עולם‪ .‬כל הבריאה כולה רומה לאדם אחד כללי‬
‫]כן כתב הרמב״ם‪ ,‬מו״נ ח״א פ״עב|‬
‫שמות כ״ה‪ ,‬תתילת קובץ‪ :‬רמזי המשכן‬
‫עולם כולו הוא כמו גוף אחד‬
‫בראשית א‪ ,‬כו‬
‫מאמרוח‪ .‬העולם נברא בי׳ מאמרוח ולכן שולט‬
‫בו ההעדר‪ ,‬פושט צורה ולובש צורה‪ .‬אבל בכוחו‬
‫של האדם לתקן את העולם‬
‫בראשית א‪ ,‬ב‬
‫מורכב‪ .‬כל מורכב מתפרד‬
‫תהלים קב‪ ,‬כז‬
‫תחילה‪ .‬כל שיש לו חחילה‪ ,‬יש לו תכלה )סוף(‬
‫תהלים קב‪ ,‬כז‬
‫רי‬
‫המלבי״ם‬
‫אוצרות‬
‫בריאות‬
‫בריאותו של גוף האדם איננו מצב המובן מאליו‪,‬‬
‫כאשר כל חלקי גופו תקינים‪ .‬אלא היא השגחה‬
‫פרטית ומתמדת של הקב״ה‬
‫חהלים ל‪ ,‬ז‬
‫מוח כרוכה באדם‪ .‬ליחותו השרשיח נחלשת‪,‬‬
‫והוא צרף למזון להשלים את החומר הנפסד‪.‬‬
‫״ואחר שהתמורה חלושה מן הליחות השרשי‪,‬‬
‫יופסד הליחות השרשי ויתמעט‪ ,‬עד שימות״‬
‫]ע״ע בדברי המלבי״ם על בראשיח ב‪ ,‬ט‪ .‬שהדבר‬
‫דומה למוזג לו יק מהחבית‪ ,‬וחמיד ממלא תמורתו‬
‫מים‪ .‬כח היין הולך ונמהל[‬
‫חהלים מט‪ ,‬טו‬
‫בדית מילה‬
‫גדולי ישראל‬
‫עונשם של ישראל מפני שלא ברכו לפני אכילה‬
‫תהלים יד‪ ,‬ה‪ :‬וכץ נג‪ ,‬ה‬
‫ברכת ״ריין האמת״ יש לברך מעומד‬
‫איוב א‪ ,‬כ‬
‫בת קול‬
‫בתחילת מקדש שני נסתיימו הנבואות‪ ,‬אבל‬
‫שימשו בבח קול ]םוטה מח ע״ב[‪ .‬אבל בחורבן‬
‫מקדש שני פסק גם הבח קול‬
‫עמום ח‪ ,‬יא‪-‬יב‬
‫גאוה‬
‫ע״ע מרות‬
‫גאולה‬
‫הבדל בין ברית הנכרת‪ ,‬המחייב שני הצדדים‪.‬‬
‫לבין ברית הניתן)כמו קשת( המחייב רק צד אחד‬
‫יחזקאל לז‪ ,‬כו‬
‫ברית מילה‪ ,‬ע״י כך נתקנת גם ערלת האוזן‪,‬‬
‫ערלת השפתיים וערלת הלב‬
‫בראשית יז‪ ,‬י‬
‫טעם המצוה‬
‫בראשית יז‪ ,‬פסוקים א‪ ,‬י׳‬
‫מילה‪ ,‬אות של הכנעה ושעבוד לאל עולם‬
‫בראשית יז‪ ,‬יא‬
‫ברכה‬
‫ברכה היא צורך גבוה‬
‫אר״ח‪ ,‬ארץ יהודה‪ ,‬סי׳ ה‬
‫חםידוח‪ .‬המתנהגים בחסידוח ועושים הכל לפנים‬
‫משורה הדין‪ ,‬הם ימשיכו שפע ברכה ורב טוב‪,‬‬
‫שזה גדר הברכה שמברכים לה׳‬
‫תהלים קמה‪ ,‬י‬
‫נ׳ אופנים‪ .‬או ברכה בעצם המזון‪ .‬או ברכה‬
‫במעיו של האוכל‪ ,‬שהמעט משביע‪ .‬או שנכסיו‬
‫מתרבים !תמורת ההוצאה!‬
‫בראשית כו‪ ,‬יכ‬
‫ברכה אינה מצויה כל כך בנכסי הטבע כי הכל‬
‫נמדד‪ ,‬נשקל וננבל‬
‫שמות כ‪ ,‬ח‬
‫צרות‪ .‬וכשיגיעו לה חבלים וצירים שהוא מלחמה‬
‫גוג‪ ,‬אז תהיה לידתה באופן מופלא וכוי‪ .‬והנמשל‬
‫שפתאום התקבצו הגליוח מארבע רוחות ]עולם[‬
‫ישעיה סו‪ ,‬ח‬
‫גאולות שעבדו על ישראל אינן רק עבור שעתן‪,‬‬
‫אלא הן פועלות פעולתן לשלימות האומה בכללה‬
‫א״חמ‪ ,‬פ׳ יתרו‪ ,‬קונטרס מעלות התורה‪ ,‬ד״ה‬
‫האלהות מתגלה לנו‪ ,‬דף ‪32‬‬
‫צרות‪ .‬חבלים וצרות‪ ,‬הם עצמם םימן לגאולה‬
‫המתקרבת‪ .‬והצרות‪ ,‬לבםוף יפלו על צוררי עם‬
‫ישראל‬
‫חבקוק ג‪ ,‬פסוקים א‪ ,‬טז‪-‬יז‬
‫גאולה‪ ,‬טעם איחור הגאולה‪ ,‬ח״ל המלבי״ם‪ :‬״כי‬
‫זמן רב לפני ביאת הנואל יתקבצו אנשים מועטים‬
‫מבני הגולה ויקבעו דירתם בירושלים‪ .‬ואתר שנים‬
‫רבות שישבו שמה יבואו להם החבלי יולדה‬
‫שהיא מלחמת גוג ומגוג‪ ,‬ואז יחחיל הקיבוץ‬
‫הגדול הכללי״‬
‫ישעיה סו‪ ,‬ז‬
‫כתורה יש נבואה ״שבאשר יהקבצו ]בסוף הימים[‬
‫לא״י ויהיו בשלווה‪ ,‬יתקבצו עליהם אויביהם‬
‫למלחמה שהיא מלחמת גוג ומגוג‪ ,‬שהם המה‬
‫אשר רדפו את היהודים כעת גלותם‪ .‬וה׳ יביאם‬
‫לא״י כדי להענישם לעיניהם‪ .‬ולפי הקבלה יהיה‬
‫אז דין ה׳ על פושעי ישראל‪ ,‬ויווחרו מישראל‬
‫מפתחות ענעי־ס במוסר ואמונה‬
‫רק מעט‪ .‬וזה המשפט יכונה בשם ׳יום הדק‬
‫הגדול׳‪] .‬אמר המלקט‪ :‬אולי מקור לדבריו ב״אור‬
‫החמה" לר״א אזולאי‪ ,‬שמות דף ח ע״ב בנדפס‪,‬‬
‫המעתיק דבריו מן רמ״ק‪" ,‬אור יקר"‪ ,‬כרך ז׳‬
‫עמ׳ ל״ו[‪ .‬וע״י שיראו משפט ה׳‪ ,‬יתוםפו בתשובה‬
‫ויקיימו מצוות ה׳‪ .‬וה׳ יברכם בברכה כפולה‬
‫ומכופלת וישיש בהם״‬
‫דברים סוף פרק כט‪ .‬וע״ע יחזקאל לב‪ ,‬יז‪ :‬וכן‬
‫לח‪ ,‬ב‬
‫אוה׳׳ע לא יוכלו לצייר במחשבתם כי עם חלש‬
‫ונבזה ]כמו ישראל בגלותם! יתנשא כל כך כבימי‬
‫הגאולה‬
‫ישעיה נב‪ ,‬טו; וכץ נג‪ ,‬א־ד )אחד מהבזיונות‪,‬‬
‫עיין ישעיה נג‪ ,‬ג־ד>‬
‫אוה׳׳ע עתידות להספיק לישראל כל צרכיהם‬
‫ישעיה םא‪ ,‬ה‬
‫אוה״ע עתידות לכבד את ישראל‬
‫ישעיה םא‪ ,‬י׳‬
‫ריא‬
‫בית המקדש יהיה בנוי עוד לפני ביאת גוג ומגוג‬
‫דברים ל‪ ,‬ח‬
‫גאולה אחרונה תהיה גדולה מיציאת מצרים‪.‬‬
‫הטעם לזה‬
‫ירמיה טז‪ ,‬טו‬
‫גאולה בדרך הטבע )ע״י נסים נסחרים( בלומר‬
‫ה׳ מיקל עול השעבוד מישראל‪ .‬אבל גאולה‬
‫באופן נם גלוי‪ ,‬ה׳ מקדים לבך הכבדה עול‬
‫השעבוד‬
‫שמוח ו‪ ,‬ד‬
‫גאולה המתעוררת מםטרא דהקב׳׳ה‪ ,‬תהיה נצחיח‬
‫בלי שום גלות אחריה‬
‫צפניה ג‪ ,‬ח‬
‫גאולה העתידה‪] :‬א[ יקרא לשבויים דרור‪ ,‬ולהוריד‬
‫זיקים מהאסירים‪ .‬ולתת גמול ועונש לצדיקים‬
‫ולרשעים‪] .‬ב! ויום נקם נגד אוה׳׳ע עובדי ע״ז‪.‬‬
‫וה׳ ינחם לישראל על םבלם שםבלו‪ .‬והנחמה‬
‫על ג׳ אופנים וכו׳‬
‫ישעיה סא‪ ,‬א‪-‬ג‬
‫אוה״ע‪] .‬בעת הגאולה[ ״הגוים יראו זאת בעיניהם‪,‬‬
‫יבושו וכו׳ שיראו שגבורתם הבל וריק אחר שה׳‬
‫עושה נפלאוח וכו׳ ישימו יד על פה כל ידברו‬
‫דבר‪ ,‬כי לא יוכלו לבטא בשפהייס הנוראות‬
‫האלה שיהיו למעלה מהשכל האנושי"‬
‫מיכה ז‪ ,‬טז‬
‫גאולה עתירה‪ ,‬תהיה בלי השתרלוח האדם‬
‫חהלים פה‪ ,‬פסוקים ג‪ ,‬ח‬
‫אוה״ע‪ .‬בסוף הימים יהיו ישראל מכובדים ע״י‬
‫הגויים‬
‫ירמיה לא‪ ,‬ו‬
‫גאולה עתירה‪ ,‬תחחיל ע״י זכות מעשי בני אדם‪.‬‬
‫ואח״כ תחרחב ע״י חסדי ה׳‬
‫חהלים פה‪ ,‬פסוקים ט‪ ,‬יב‬
‫אוה׳׳ע‪ .‬גאולה תהיה כאשר חבלה ממשלח‬
‫ישמעאל )וכ״כ בעל הטורים‪ ,‬בסוף פ׳ היי שרה(‬
‫דניאל יכ‪ ,‬ז‬
‫אוה״ע‪ .‬עחיד ה׳ להחריב ארצוח הגויים ויושביהם‪,‬‬
‫אלו המתנגדים לגאולת ישראל‬
‫ישעיה נ‪ ,‬ג‬
‫אור הלבנה כאור החמה‪ ,‬מליצה על הישועה‬
‫ישעיה ל‪ ,‬כו‬
‫אמת‪ .‬שכינה תשוב לירושלים כאשר אנשים‬
‫ידברו אמת‬
‫זכריה ח‪ ,‬ג‬
‫גאולה עחירה תהיה למען כבור הי יה״ש‬
‫יחזקאל לו‪ ,‬לא‪-‬לה‬
‫גאולה עתידה‪ .‬או ]א| מפני שירחם ה׳ על‬
‫עניותנו ושפלותנו‪ ,‬או ]ב| מצד "עת לחננה"‪,‬‬
‫עת רצון‪ ,‬או ]ג[ ע״י "קץ אחרון המיועד"‬
‫תהלים קב‪ ,‬יד ]ע״ע תהלים פד‪ ,‬יב[‬
‫גאולה עחידה‪ .‬חהיה שמחה גדולה כי עם ישראל‬
‫ימצאו ישועה הרבה יותר מאשר צפו לראות‬
‫תהלים קכו‪ ,‬ד‪-‬ו‬
‫גאולה‪ .‬ב׳ ענינים‪1 :‬א| יוושעו גם לפני הזמן‪,‬‬
‫ע׳׳י וידוי ותשובה‪] .‬ב[ הגאולה חהיה כשיגיע‬
‫הזמן‪ .‬יזכור ה׳ זכות אבות תושעו בהכרח‬
‫ויקרא‪ ,‬בחוקותי‪ ,‬פסקא נ׳‬
‫ריב‬
‫אוצרות‬
‫המלבי״ם‬
‫גדולי ישראל‬
‫חשבונות‬
‫גאולח עזרא‪ ,‬ג׳ חסרונות שבה‬
‫תהלים פה‪ ,‬ב‪-‬ג‬
‫גאולתנו העתידה תתחיל במורח בעשרת השבטים‪.‬‬
‫ורק את״כ במערב‪ ,‬בני יהודה‬
‫ישעיה נט‪ ,‬יט‬
‫גאולתנו תהיה שלימה כאשר ימותו רודפינו‬
‫וצוררינו ]ע״ע ״העמק דבר״ לנצי״ב‪ ,‬שמות טו‪,‬‬
‫א‪ .‬בשם הירושלמי‪ .‬ונ״ל סמך לזה מפסוקים‬
‫״וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים )יד‪,‬‬
‫ל( אז ישיר משה ובני ישראל"‪) ,‬טו‪ ,‬א([‬
‫שמות ו‪ ,‬ו‬
‫דתות‪ .‬והאמונות הכוזבות יעברו מן העולם‪ ,‬לפני‬
‫]כלומר‪ :‬בכניעה! לפני אמונת האמת‬
‫ישעיה סא‪ ,‬פסוקים ד‪ ,‬י׳; וכן סב‪ ,‬ב‬
‫דתות‪ .‬עתיד ה׳ לפנות אל יושבי רומי וקושטא‬
‫]הערח המלקט‪ :‬הדת הנוצרית‪ ,‬והנצרית יוונית‬
‫שמזוהה עם טורקיה! שימשו את רתם ויקבלו‬
‫דת האמת‪ .‬ואם יסרבו‪ ,‬ינקום בהם‬
‫ישעיה םג‪ ,‬פסוקים א‪ ,‬ג‪-‬ד‬
‫זמן‪ .‬היום המיועד לגאולה הוא מוםתר‪ ,‬ושום‬
‫נביא אינו יודע‬
‫יחזקאל לט‪ ,‬ח‬
‫זמן הגאולה האפשרית התחילה מאז ימי חזקיה‬
‫צפניה ג‪ ,‬א‬
‫זמן הגאולה‪ ,‬ב׳ זמנים‪:‬‬
‫דניאל ז‪ ,‬פסוקים כב‪ ,‬כה; וכן יכ‪ ,‬יא‬
‫זמן שיש אפשרות להתקיים הגאולה הכללית‪,‬‬
‫התחיל מאז שגלו עשרת השבטים‬
‫מל״ב כג‪ ,‬כה‪ :‬ישעיה יא‪ ,‬א‬
‫זמן‪ .‬אין לגלות את זמן הקץ‪ ,‬כי כשישמעו‬
‫שהגלות יארך כל כך‪ ,‬יתיאשו ויכשלו בגלותם‬
‫דניאל ח‪ ,‬כו‪ :‬וכן יכ‪ ,‬ד‬
‫זמן‪ .‬גאולה הכללית‪ ,‬יש ב׳ זמנים‪ .‬בעתה‪ ,‬או‬
‫כשיזכו ע״י מעשים טובים‬
‫ישעיה יא‪ ,‬א ‪ :‬וכן יד‪ ,‬א ; וכן מ‪ ,‬א; וכן מט‪ ,‬ז‬
‫זמן‪ .‬ע״י סליחת עון ישראל‪ ,‬ה׳ ממהר את זמן‬
‫הגאולה‬
‫תהליס קל‪ ,‬ז‬
‫זמן‪ .‬שנה המיועדת לגאולה )לפי‬
‫המלבי״ם( היא שנח תרע״ג‬
‫דניאל ז‪ ,‬כה‬
‫זמן‪ .‬לפי חישובי המלבי״ם‪ ,‬הזמן המיועד להקמת‬
‫בית המקדש היה צריך להיות בשנת תרפ״ח‬
‫]אלמלי החמיצו מעשיהם[‬
‫דניאל ח‪ ,‬יד )וע׳יע יב‪ ,‬יב(‬
‫זמן‪ .‬לפי חישובי המלבי״ם‪ ,‬זמן הצפוי לתחיית‬
‫המתים היא שנת תתקס״ג‬
‫דניאל יכ‪ ,‬סוף פסוק יכ‬
‫על הםתיאשים מהגאולה‪:‬‬
‫״משיב להם ה׳‪ ,‬אחם אומרים ׳עורי‪ ,‬זרוע ה״‪,‬‬
‫כאילו אני נשהניחי ממה שהייחי בימי קדם‪ .‬לא‬
‫כן! כי ׳אנכי אנכי הוא׳ )ישעיה נא‪ ,‬יב( אני‬
‫הוא מי שהייתי‪ ,‬אני לא נשתניתי‪ .‬׳אנכי אנכי‬
‫הוא מנחמכם׳ גם עתה כמו מקדם‪ .‬רק אח‬
‫]כנסת ישראל[ נשתנית ממה שהיית‪ ,‬לך ]אליך!‬
‫אני אומר‪ :‬ימי את?׳ כי איני מכירך כלל‪ .‬אינך‬
‫עוד העם אשר היית בימי קדם‪ ,‬העם אשר‬
‫פדיתים ממצרים‪ .‬כי הם לא פחדו מזרוע בשר‬
‫רק בטחו בישועתי‪ .‬ואת? ׳ותיראי מאנוש ]אשר[‬
‫ימות׳‪ .‬כי ׳וחשכה ה׳ עושך׳‪ .‬כי אם לא היית‬
‫שוכחת את ה ‪ /‬איך יראת מאנוש ימות?״‬
‫)ישעיה נא‪ ,‬יג(‪.‬‬
‫וממשיך שם המלבי״ם‪:‬‬
‫״והלא אנכי שמחי דבר )קמץ בד׳ ופחח בב׳(‬
‫הבטחתי בפיך‪ ,‬מה שהבטחתי להושיעך‪ .‬וער‬
‫שתבוא הישועה‪ ,‬בהכרח 'בצל ידי כםיתיך׳ לבל‬
‫תכלה‪ ,‬למען אקים רברי אשר הבטחתי‪ .‬וכו׳ שגם‬
‫אם יצוייר שיהיה רבר זה‪ ,‬שהיא גאולת ציון‪,‬‬
‫קשה כבריאת שמים וארץ‪ ,‬׳שמתי דברי בפך׳‪.‬‬
‫כי נם זאת אעשה‪ ,‬לנטוע שמים חדשים וארץ‬
‫חדשה ׳ולאמר לציון‪ :‬עמי אתה!׳‪ .‬והמליצה ]באה‬
‫לבאר! שאי אפשר שחוקות שמים ו א ח ודרכי‬
‫הטבע יעכבו בידי מעשות זאת‪ ,‬כי אז אבטל‬
‫חוקותיהם‪ ,‬ואיסד שמים תרשים‪ ,‬ובלבד שאמלא‬
‫דברי אשר שמתי בפיך ׳לאמר לציון עמי אתה׳‪.‬‬
‫לכן אני אומר לך‪ :‬׳התעוררי‪ ,‬התעוררי״ עכ״ל‪.‬‬
‫]אמר המלקט‪ :‬ובצורך זה לעודד את המתיאשים‬
‫נמצא יישוב כיצד המלכי״ם עצמו הודיע זמנים‬
‫מפתחות ענינים במוםר ואמונה‬
‫של הקץ‪ ,‬כי חשב שהזמן הוא קרוב ולא ייכשלו‪.‬‬
‫וכמו כן עשה הרמב״ם באגרח תימן )״אגרוח‬
‫הרמב״ם״‪ ,‬מהד׳ הגר״י קאפח‪ ,‬עמ׳ מח‪ .‬ועיי״ש‬
‫עמ׳ מא‪-‬מב מה שהתנצל עבור רס׳׳ג מפני מה‬
‫עסק בחשבונות הקץ‪ .‬וכזה אנו נגיד גם על‬
‫המלבי״ם עצמו(‪ ,‬וכן הרמב״ן בסוף פירושו לשיר‬
‫השירים ךכחבי הרמב״ן״‪ ,‬מהד׳ מוסד הרב קוק‪,‬‬
‫ח״ב עמ׳ חקי״ח(‪ .‬והשל״ה‪ ,‬ו״עמק המלך״ ששניהם‬
‫כתבו על שנת ״זאת״ )ח׳׳ח>‪ .‬והמפורסם ר׳ יוסף‬
‫אבן יחיא בפי׳ לדניאל ח‪ ,‬יד‪ ,‬כתב על שנת‬
‫״תש״‪ .‬וכן תלמידו של הבעש״ט‪ ,‬המגיד מפולנאה‪,‬‬
‫ב״תולדות יעקב יוסף״‪ ,‬תחילת פ׳ כי תשא‪ ,‬עסק‬
‫בחשבונות‪ .‬ואב לכולם הוא ספר הזוהר ח״ב דף‬
‫ט ע״ב‪ ,‬שהודיע על שנח ס״ו לאלף זה‪ .‬ולכן יש‬
‫ללמד זכוח על המלכי״ם‪ .‬ופשיטא שלא אמר‬
‫תאריך כוודאוח‪ ,‬אלא ששנה זו היא מסוגלח‪,‬‬
‫כצירוף תשובה ומעשים טובים של ישראל‪ .‬אבל‬
‫הקץ האחרון‪ ,‬״בעתה״‪ ,‬ודאי יתקיים לנו‪.‬‬
‫]הערת המלקט‪ :‬ובאמת היחה אז כשנח חרע״ג‬
‫שנת רצון אלמלי קלקלו במעשיהם‪ .‬כי הרי אמרו‬
‫חז״ל )מגילה יז ע׳׳ב( ״מלחמה נמי אתחלתא‬
‫דגאולה היא״‪ .‬והחחילו אז ניצנים ראשונים של‬
‫כפי שמבואר‬
‫העולם הראשונה‪,‬‬
‫מלחמח‬
‫באנצקלופדיה‪ ,‬ערך ״מלחמה״ דף ‪ ,653‬ששרר אז‬
‫מתח רב בין מדינוח האזור‪ .‬במיוחד אחרי סיפוח‬
‫בוסניה והרצוגובינה לאוסטריה והונגריה‪ ,‬סיפוח‬
‫שכמעט הכיא למלחמה עם רוסיה‪ .‬פעולות ממש‬
‫של איכה פרצו רק כשנה אחר כך‪ .‬ואם היו בני‬
‫ישראל חוזרים כתשובה וגם עולים לא״י‪ ,‬ודאי‬
‫היחה מחחילה הגאולה‪ .‬וכדברי הכוזרי בח״כ‬
‫פםקא כ״ד‪ .‬וכמ״ש חו״ל ביומא ט ע״ב אילו עלו‬
‫כחומה וכו׳‪ .‬אלא בכל פעם שלא היו ישראל‬
‫ראויים‪ ,‬על זה עצמו כא קטרוג המקטרג רח״ל‪.‬ן‪.‬‬
‫רע‬
‫ירמיה הנביא הלך להחזיר לא״י את עשרת‬
‫השבטים )כמ״ש חז״ל במנילה יד ע״ב(‪ ,‬כי חשב‬
‫שהגיע עת הנאולה‬
‫צפניה ג‪ ,‬א‬
‫ישועה כללית‪ .‬כל פעולותיו של הקב״ה הם‬
‫אמצעיים להוביל לתשועה הכללית העתירה‬
‫ישעיה מט‪ ,‬טז‬
‫ישועה חהיה כלליה לכל העולם‪ .‬אבל ״גאולה״‬
‫היא פרטית רק לישראל‬
‫ישעיה ס‪ ,‬טז‬
‫ישועה‪ .‬הגאולה המקווה באחרית הימים תהיה‬
‫כללית לכל העולם‪ ,‬כי או יכירו כל העמים‬
‫מלכות ה׳ ואתרותו‬
‫צפניה ג‪ ,‬א‬
‫ישראל כשהם בחו״ל משולים כצאן בין החיות‪.‬‬
‫וכשהם בא״י משולים הם כבני אדם‬
‫יחזקאל לד‪ ,‬פסוקים כז‪ ,‬ל־לא‬
‫כבודו של הקב׳׳ה יתגלה רק ע״י קיבוץ גליות‬
‫והתגלות מלכות שמים ואחדותו‬
‫ישעיה מג‪ ,‬ח )עיי״ש שהאריך(‬
‫כורש‪ .‬הגאולה המיועדת ע״; ישעיה וכו׳ לא‬
‫נחקיימה בידי כורש‪ .‬היו שם ארבע חסרונוח‬
‫יחזקאל לט‪ ,‬כח‬
‫מומר‪ .‬בםוף הימים‪ ,‬אוה״ע יביאו לא״י גם אותם‬
‫יהודים ״אשר באיים הרחוקים‪ ,‬שנטמעו בין‬
‫עכו״ם ולא ישובו ]מעצמם! לירושלים‪ ,‬יביאו‬
‫אותם ]הגוים[ בטהרה וכוי‪ .‬וגם מהם אקח‬
‫לבהנים‪ ,‬כלומר אף אלו שעבדו ע״ו והם מיחוסי‬
‫כהונה ולוייה‪ ,‬לא יאבדו זכותם‪ ,‬ויהיו כהנים‬
‫ולויים‪] ,‬מ[אחר שהיה זה באונס״‪] .‬אמר המלקט‪:‬‬
‫ע״ע דברי רד״ק ור״י אברבנאל‪ ,‬לפסוקים אלו[‪.‬‬
‫ישעיה סו‪ ,‬כ׳כא‬
‫חסד‪ .‬אחרי שהנביא חשב ]ביאר[ שפלות ישראל‬
‫ורוע מעשיהם‪ ,‬הודיע שבראות ה׳ זאת יעשה‬
‫למען שמו הגדול ויגאלם בחסדו‪ ,‬הגם שלא היו‬
‫ראויים לכך‬
‫ישעיה נט‪ ,‬טז‬
‫מומר‪ .‬עהיד ה׳ להחזיר לישראל גם יהודים‬
‫שהמירו דתם‬
‫צפניה ג‪ ,‬פסוקים יח‪ ,‬כ‬
‫חסד‪ .‬עתידים אנו להתפאר מול אוה״ע‪ ,‬גם‬
‫מבחינת החסד שה׳ נטה אלינו‪ ,‬ללא קשר‬
‫למעשינו; וגם מצד מעשינו הטובים‬
‫ישעיה סב‪ ,‬י־יא‬
‫מחשבי קצים‪ .‬״מי שנפשו לא ישרת‪ ,‬הנפש ההיא‬
‫תתפעל ותחחזק לחשב קצץ ולדחוק את הקץ‪.‬‬
‫הודיע לו ]ה׳| כי רבים ייכשלו ויעפילו לעלות‬
‫בכח ובתוקף להביא את הקץ‪ ,‬כמ״ש ׳ובני פריצי‬
‫אוצרות‬
‫ריד‬
‫המלבי״ם‬
‫עמך ינשאו להעמיד חזון ונכשלו׳ )דגיאל יא‪,‬‬
‫יד( וכר‪ .‬וכשלא יבא ]הגאולה[ בזמן הנחשב‬
‫להם‪ ,‬יצאו מן הדת‪ .‬אבל ׳וצדיק באמונתו יחיה׳‪.‬‬
‫הצדיק אשר ישרה נפשו בו‪ ,‬לא תעפל נפשו‬
‫לחשב קצין ולהעמיד חזון‪ ,‬רק יחיה באמונתו כי‬
‫יש יום לה'‪ ,‬וידום לה׳ ויתהולל לו״‬
‫חבקוק ב‪ ,‬ד‬
‫מי הדעת חרמו להסיר דעות חיצוניות ואמונות‬
‫של דופי וכל שמץ של ע״ו‪ .‬ואח״כ ]באופן חיובי[‬
‫תתגבר הדעח‪ ,‬שחמלא הארץ דעה את הי‪,‬‬
‫שיכירו אחדות הבורא ואמיתת האלהות‬
‫זכריה יג‪ ,‬א‬
‫מלכות בית דור נמשלה לירח‪ ,‬כשם‬
‫אורה בסוף החודש‪ ,‬כן יתקרב הזמן‬
‫תתנבר מחדש‪ .‬אורה רק מםתחר לזמן‬
‫חהלים‬
‫שפוחת‬
‫שאורה‬
‫מסוים‬
‫פט‪ ,‬לז‬
‫מלכות שמים‪ .‬עת הגאולה תחגלה אז מלכות‬
‫שמים‪ .‬כי יראו כל אוה״ע שהישועה לא היהה‬
‫טבעית‪ ,‬כי אם בנםים גדולים אשר לא תשיגם‬
‫]בלומר לא הושגו ע״י[ זכות אדם וצדקתו כלל‬
‫ישעיה נב‪ ,‬י׳‬
‫‪,‬‬
‫משיח‪ .‬ג אופנים‪] :‬א! צרות ]ב[ עח רצון וחנינה‪.‬‬
‫]ג[ צדקח המעשים‬
‫תהלים פד‪ ,‬יכ ]ע״ע דבריו על חהלים קכ‪ ,‬יד[‬
‫נסים‪ .‬אם תכו תהיה גאולה נםיית באוחוח‬
‫ומופתים‪ .‬ואם לא תכו‪ ,‬יהא קרוב לטבע בנסים‬
‫נסתרים‬
‫שמוח יב‪ ,‬פםקא פ״ו‬
‫גדולי ישראל‬
‫םירוב‪ .‬שלשה םוגים שלא קבלו דברי הנביאים‬
‫בענק גאולת ישראל‬
‫ישעיה לה‪ ,‬ג‬
‫עלייה לא״י‪ .‬בתחילת בגין בית שני היה זמן‬
‫מוכשר לגאולה עולמית "אם היו חוזרים בתשובה‪,‬‬
‫כמ״ש חז״ל )יומא ט ע״ב( אם היו עולים בולם‬
‫כחומה‪ .‬וזה לא היה‪ ,‬כי אז התחילו הכיתות‬
‫ביניהם ]כלומר‪ ,‬שלא היו ״כחומה״[ וגברה זרוע‬
‫רשע״‬
‫צפניה ג‪ ,‬א‬
‫ערב רב‪ .‬ה׳ עתיד לברר ממנו אח הערב רב‬
‫יחזקאל כ‪ ,‬מב‬
‫צדיקים‪ .‬בקיבוץ גליות שבםוף הימים‪ ,‬יבואו לא״י‬
‫רק הצדיקים ]ע״ע הפסוק כיחזקאל כ‪ ,‬לח(‬
‫יחזקאל לז‪ ,‬יב‬
‫צדקת ה׳ הגואל גם בלי להביט אל מעשיהם‬
‫של הנגאלים ישעיה נא‪ ,‬ו‬
‫צרות‪ .‬מחמת יםוריהם של תרו של שמד‪ ,‬יזכו‬
‫לגאולה בניהם שבדור האחרון‬
‫ישעיה נג‪ .‬י׳‬
‫צרות‪ .‬ע״י צרוח‪ ,‬יחהפך הענק לגאולה‬
‫זכריה א‪ ,‬יג‬
‫*‬
‫קבוץ גליות יהיה עוד לפני בנין ציון‪ .‬לכן כנסת‬
‫ישראל מתאוננת‪ :‬״עזבני ה׳ ד‬
‫ישעיה נד‪ ,‬יא ]ע׳׳ע סכ‪ ,‬יא[ ]הערח המלקט‪:‬‬
‫״ציון״ כאן הוא מקום המקדש[‪.‬‬
‫קיבוץ גליות בא אחרי בנין ]העיר[ ירושלים‬
‫ירמיה כג‪ ,‬ו‬
‫סדר הגאולה‪ :‬קודם כל ה׳ יקבץ כל הגליות‪.‬‬
‫אח״כ יבנה את ירושלים‪ .‬ואח״כ יכנס את ]בני[‬
‫הגליות למקום םחיצוח ושמירה‬
‫תהלים קמו‪ ,‬ביאור מלים‪ ,‬פסקא ב‬
‫קיבוץ גליות‪ .‬בסוף הימים יבואו אף ממקומות‬
‫שלא חשבנו שיש שם יהודים‬
‫ירמיה לא‪ ,‬ז‬
‫סדר‪ .‬ג׳ דרגות ]שלבים[ יש בגאולה עתידה‪] .‬א[‬
‫קיבוץ גליות ]ב| ממשלה קטנה )בלי שלטון‬
‫גמור( ]ג| ממלכה קבועה שהיא בית דוד‬
‫מיכה ד‪ ,‬ח‬
‫רשעים‪ .‬בנאולה האחרונה המורדים והפושעים‬
‫לא יבואו לא״י ]ע״ע דברי הפסוק ביחזקאל כ‪,‬‬
‫לח!‬
‫דברים ל‪ ,‬ה‬
‫סדר‪ .‬תהליך של הגאולה‪ ,‬קודם כל להפריד‬
‫ישראל מן אוה״ע ששוכנים בקרבם )ועובדי ע״ז‬
‫״כלו(; ואח״כ קיבוץ ישראל יחריו‬
‫ישעיה כז‪ ,‬יכ‬
‫שמונה רועים ושבעה נסיכים‬
‫מיכה ה‪ ,‬ר‪-‬ה‬
‫שמחת הגאולה מחחלקח לשנים‪ .‬פשוטי עם‬
‫ישמחו על הכבוד הזה‪ .‬אבל החשובים שבישראל‬
‫רטו‬
‫מפתחות ענעים במוסר ואמונה‬
‫עדיין לא ישמחו‪ ,‬כי תובעים הם שיבת שכינה‬
‫לציון‬
‫ירמיה לא‪ ,‬ו‬
‫על פסוקנו[ ובזכריה י״ד‪ .‬על זה סיפר כאן איך‬
‫כולם ילכו לאבדון ]עיי״ש שהאריך[‬
‫יחזקאל‪ ,‬לב‪ ,‬יז ]ע״ע ירמיה מט‪ ,‬כב[‬
‫תפלה‪ .‬נאולתנו תבוא אע״פ שאין זכות לדור‪,‬‬
‫אלא שיש צדיק המתפלל על כך‬
‫ישעיה נט‪ ,‬טז‬
‫בתחילה תהיה חרכ איש ברעהו‪ ,‬ואח״כ ה׳‬
‫ימטיר עליהם אש ואבני אלגביש‬
‫ישעיה סו‪ ,‬טז‬
‫תפלה‪ .‬וה׳ יביא הגאולה אע״פ שאין שום צדיק‬
‫בדור המתפלל על כך‬
‫ישעיה סג‪ ,‬ה‬
‫מלחמות גוג ומגוג‪ ,‬ביניהם לבין עצמם‬
‫יואל ד‪ ,‬ט‬
‫חשובה‪ .‬כשיבואו ישראל לא״י‪ ,‬ימול ה׳ לבבם‬
‫להסיר מהם יצה״ר‬
‫דברים כט‪ ,‬כח‪ :‬וכן ל‪ ,‬ו‬
‫גבורה‬
‫עיקר תפארת הגבורה היא שיעשה משפט ויציל‬
‫עשוק‬
‫ישעיה ה‪ ,‬כב‬
‫גוג ומגוג‬
‫עיין דברי המלבי׳ים‪:‬‬
‫]א[ ישעיה יא‪ ,‬י; וכן סו‪ ,‬ח ]ב[ ירמיה מט‪,‬‬
‫כב ]ג[ יחזקאל לב‪ ,‬ח; וכן לח‪ ,‬ב; וכן מה‪ ,‬יח‬
‫]ר[ יואל ר‪ ,‬פסוקים ב‪ ,‬ט‪ ,‬יט ]ה! עובדיה א‬
‫פסוקים א‪ ,‬יח‪ ,‬כא ]ו| מיכה ד‪ ,‬יג; וכן ה‪,‬‬
‫פסוקים ד‪ ,‬ט ]ז[ חגי א‪ ,‬ב ]ח[ זכריה ו‪ ,‬ז; וכן‬
‫יב‪ ,‬ב‪-‬ג; וכן יד‪ ,‬ב‬
‫ביאת נונ ומגוג‪ ,‬וה׳ ילחם נגרם בשצף קצף‬
‫יחזקאל‪ ,‬פרקים לח‪-‬לט‬
‫בזמן גוג ומגוג‪ ,‬חצי העיר יצאו בגולה‬
‫דברים ל‪ ,‬ט‬
‫״הנה בעת קץ‪ ,‬אחר שכבר ישבו ישראל על‬
‫אדמת ישראל‪ ,‬עתידים האומות להתאסף ולכבוש‬
‫את ירושלים‪ .‬ויבא גוג נשיא משך ותובל מארצות‬
‫הצפון והמערב‪ ,‬שהם הערלים הנקראים ׳אדום׳‬
‫וכו׳ הגרים באירופא וכו‪ /‬וכן בית תוגרמה שהם‬
‫כולם נימולים מחזיקים בדת ישמעאל‪ .‬והם יתאספו‬
‫עם בגי ארוס לכבוש הארץ מיד ישראל‪ .‬אבל‬
‫בבואם יעשה ]ה׳! ביניהם מהומה וילחמו איש‬
‫באחיו‪ ,‬היינו אדום וישמעאל ילחמו זה בזה‪,‬‬
‫מפני שאמונתם מפורדת‪ ,‬ושם ישפוט ה׳ אוחם‬
‫בחרב ובדם כמו שנתבאר שם ]בפי׳ ר״י אברבנאל‬
‫פגרי גוג ומגוג יישארו בקביעות בעמק יהושפט‪,‬‬
‫כדי שיראו הרואים כיצד תולעתם לא תמות‬
‫ישעיה סו‪ ,‬כד‬
‫״ששלש פעמים יבוא גוג על ירושלים וכו׳ ]אמר‬
‫המלקט‪ :‬עיק בזה באריכות בפי׳ ר״י אברבנאל‪,‬‬
‫יחזקאל פרק ל״ב[ והם יתעוררו באתריה הימים‪,‬‬
‫אחר שיתיישבו ישראל באח ישראל‪ ,‬וישבו‬
‫בשלוה״‬
‫יחזקאל לח‪ ,‬ב ]ע״ע זכריה יב‪ ,‬ד־ה‪ :‬וכן יד‪ ,‬א(‬
‫מלחמת גוג ומגוג‬
‫זכריה ט‪ ,‬יג‪-‬יד‬
‫מפלתם של גוג ומגוג בחג הסוכות‬
‫זכריה יד‪ ,‬יד׳טז‬
‫‪a‬‬
‫מפלתם של אומות גוג ומגוג‪ :‬מצרים )יחזקאל‬
‫לב‪ ,‬יח( אשור )לב‪ ,‬בב( עילם ‪).‬לב‪ ,‬בד( משך‬
‫וחובל )לב‪ ,‬כו( אדום )לב‪ ,‬כח( נסיכי הצפון‬
‫)לב‪ ,‬ל(‬
‫מלחמת גוג ומגוג‪ ,‬אם בתשרי או בניסן‪ ,‬שתי‬
‫הדעות צודקות‪ ,‬כי המלחמה תימשך עד סוכות‬
‫יחזקאל מה‪ ,‬יח‬
‫מלחמה נגד האומות‪ ,‬ע״י משיח בן יוסף‬
‫עובדיה א‪ ,‬פסוקים יח‪ ,‬כא; וכן מיכה ה‪ ,‬א‬
‫לעתיד יתעוררו בני אפרים )עשרת השבטים(‬
‫לבוא ולהלחם נגד גוג ומגוג‬
‫וכריה ט‪ ,‬יג‬
‫לתפוס‬
‫את‬
‫באחריה הימים יתקבצו אוה״ע‬
‫ירושלים מידי הישמעאלים‬
‫זכריה יב‪ ,‬ב‪ :‬וכן יד‪ ,‬ב‬
‫עמים של גוג ומנוג יסברו כי כל הטובות שנכתבו‬
‫בתנ״ך נאמרו עליהם ]הנוצרים[ ולא על ישראל‬
‫מיכה ד‪ ,‬יא‬
‫רטז‬
‫המ י״ם‬
‫אוצרות‬
‫תועלת מלחמת גוג ומגוג‪ ,‬לא רק כדי להסיר‬
‫הרשעים‪ ,‬אלא גם כדי להפריש מהם גרי הצדק‬
‫מיכה ד‪ ,‬יב‪-‬יג‬
‫גוג ומגוג‪ ,‬זהו גמר כל המלחמות‪ ,‬ואץ עוד‬
‫מלחמה אח״כ‬
‫מיכה ה‪ ,‬פסוקים ד‪ ,‬ט‬
‫גוף האדם‬
‫<ע״ע ערך‪ :‬טבע(‬
‫שוחד ותשורה לגוף‪ ,‬כדי לשחרר את הנפש‬
‫לדבקותה בבוראה‬
‫בראשית כז‪ ,‬ד‬
‫גילוי הראש‪ ,‬הגברים היו רגלים בזה בזמן יחזקאל‬
‫יחזקאל ה‪ ,‬א‬
‫כי גוף האדם ובנינו ואבריו וגידיו וקישורו עם‬
‫כחות נפשו הם מכוונים אל מצוות התורה‪,‬‬
‫שהתורה ומצוותיה ובנק האדם וסרורו ערוכים‬
‫זה מול זה‪ ,‬וכמ״ש חז״ל )מכות כג ע״ב( וכוי‪.‬‬
‫וכל אבר מיוחד לו מצוה אחת כמ״ש הקדמונים‪.‬‬
‫ואם יבין בנק גופו בכל פרטיו ואיך עשהו ה׳‬
‫ויכונן אותו‪ ,‬ילמד מזה לדעת סודות המצוות‬
‫המכוונים לעומת מדת גופו ונפשו ומערכתם‬
‫חהלים קיט‪ ,‬עג‬
‫גט‬
‫מי ששונא את אשתו ואינו יבול לכלוא את‬
‫הרוה‪ ,‬עדיף שינרשנה מאשר יתעמר בה‪ .‬כי זה‬
‫)מתן גט( הוא חמם מכוסה‪ ,‬וזה )מריבה( חמם‬
‫גלוי מאד )יום יום(‬
‫מלאכי ב‪ ,‬טז‬
‫גימטריא וחשבון‬
‫יחזקאל כד‪ ,‬ב; וכן מה‪ ,‬יה‬
‫עמום ח‪ ,‬ג; יונה ב‪ ,‬יא‬
‫גימטריאות‬
‫א״חמ פ׳ חיי שרה‪ ,‬ד״ה לעח ערב לעח צאח‬
‫השואבות‪ :‬וכן פ׳ שמות‪ ,‬״ותמלא האח אוחם״;‬
‫וכן שם ״ויקם מלך חדש״‪ ,‬ד״ה וע״ד הרמז‪ :‬וכן‬
‫שם בפסוק ״ויכן ערי מסכנות״‬
‫גדולי ישראל‬
‫גלגול‬
‫גלגולי נשמות של קץ והבל‪ ,‬היו יתרו ומשה‬
‫א״חמ פ׳ שמות‪ ,‬ד״ה ויפן כה וכה; וכן ד״ה‬
‫דתאמרן איש מצרי‬
‫גלות‬
‫אוה״ע מונעות מישראל בגלותם לקנות שדה‬
‫וכרם‪ ,‬אבל בהשגחת ה׳ הנפלאה יש להם פרנםה‬
‫הושע כ‪ ,‬יז‬
‫אף וחמה של ה׳ רק בעח ההשלכה לארץ אחרה‬
‫)בעח החורבן(‪ .‬אבל אח״כ היה רק דרך "הדחה״‪,‬‬
‫בתקוה וציפיה שיחזרו‪ ,‬ו]ה׳[ ישמור עליהם‬
‫דברים ל‪ ,‬א ]מפי תלמיד המלבי׳׳ם[‬
‫במדבר‪ ,‬שניטלטלו בה מ׳ שנה כדי להתנקות‬
‫ממדות רעות לפני כניסה לא״י‬
‫במדבר לג‪ ,‬א; אר״ש‪ ,‬דרש ב׳‬
‫גלות וייסוריה‪ ,‬כד להכניע חומריותו של ישראל‬
‫בראשית טו‪ ,‬יב‬
‫גלות ירושלים ג׳ פעמים‬
‫יחזקאל כג‪ ,‬לב‪ :‬ישעיה א סוף פסוק ז‬
‫גלות עחידה‪ .‬נבואה יחזקאל עליה‪ ,‬אחרי חורבן‬
‫בית שני‬
‫יחזקאל לו‪ ,‬יז‪-‬כ‬
‫גליות ארבע‪ ,‬וכל השעבודים של ישראל‪ ,‬שלשלת‬
‫אחת‬
‫כראשיח לח‪ ,‬א‬
‫הי‪ ,‬בעח גלוח ישראל אין יחסו לישראל כאיש‬
‫ואשה‪ ,‬אלא כריע ורעיה‬
‫הושע ג‪ ,‬א‬
‫ההעדר לפני ההויה‪ ,‬כך מצבם הירוד של ישראל‬
‫בגולה‬
‫ירמיה לא‪ ,‬כו‬
‫חילול השם‪ ,‬במה שישראל הם בגלוח‬
‫יחזקאל לו‪ ,‬כ‪ :‬וכן לט‪ ,‬כג‬
‫חינוך‪ .‬״נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכחבנה‬
‫וכו׳ כי כולם ידעו אותי״ )ירמיה לא‪ ,‬לב‪-‬לג(‬
‫רוצה לומר שע׳יי רוב הגליות והצרות שהיו‬
‫להם‪ ,‬וע״י הנפלאות הגדולות שאעשה עמהם‪,‬‬
‫מפתחות ענינים במוסר ואמונה‬
‫יחחקה תורח ה׳ על לוח לבם‪ ,‬בענין שלא ישלוט‬
‫היצר בלבם‪ ,‬ולא יהיה להם שום םפק בהשגחה‬
‫ה׳ ודיבוקו עמהם תמיד‪ ,‬עד שלא יהיה להם‬
‫מציאות לחטוא כלל״‬
‫יחזקאל טז‪ ,‬ס‬
‫טובה‪ .‬לעתיד יתגלה שהגלות היתה לטובתנו‪,‬‬
‫ובהשגחה פרטית עלינו‬
‫יחזקאל לט‪ ,‬כח‬
‫טעמים נסחרים יש מפני מה ה׳ גזר‪ .‬אבל הטעם‬
‫הנגלה הוא מפני חטאינו‬
‫דכרים כט‪ ,‬כח‬
‫יכניה שגלה לפני גלות דור צדקיה‪ ,‬גם זו לטובה‬
‫יחזקאל יד‪ ,‬כג‬
‫יעקב‪ .‬גלות אחרון מול מדת יעקב‬
‫בראשיח כח‪ ,‬יז )חורה אור(‬
‫יציאת ישראל מגלוחם בין הגרם‪ :‬״מפני טהרת‬
‫אפשר שיבררו‬
‫והמחשבה‪ ,‬שאי‬
‫הרעיון‬
‫מחשבותיהם אל הקודש בעודם בין עובדי ע״ז"‬
‫ישעיה נב‪ ,‬יא‬
‫מאכל בהמה שישראל אוכלים בגלוה‪ ,‬הנמשל‬
‫שנסתלקו מצורתם הישראלית ונהיו כבהמות‬
‫יחזקאל ד‪ ,‬י׳‬
‫מומרים‪ .‬גם אלה מבני יהודה שע״י השמדות‬
‫נסוגו מה׳ ונתערבו בעמים‪ ,‬ירמו כמו זריעה‪,‬‬
‫שע״י שתרקב הזרע בארץ תצמח בריבוי כפלים‪.‬‬
‫כן על ידם יתווספו גרים רבים לעתיד לבא‪,‬‬
‫שיכירו דת האמת‪ ,‬ער שיהיו בזריעה‬
‫זכריה י‪ ,‬ט‬
‫מנהג‪ .‬הגולים למקום חדש משנים ממנהגיהם‬
‫ונימוסיהם כדי להיות כבמקום החדש‬
‫ירמיה מח‪ ,‬יא‬
‫נבוכדנצר הגלה ישראל החילה אל האומוה‬
‫השכנות‪ ,‬ואח״כ קבץ גם ישראל וגם אותן‬
‫האומות והגלם למרתקים עור יותר רחוקים‬
‫ירמיה יב‪ ,‬יד‬
‫נחמת ישראל‪ ,‬ה׳ הבטיח לישראל כי גם בגלותם‬
‫ישמרו צורתם הישראלית‬
‫עמוס ט‪ ,‬ז־ח‬
‫ריז‬
‫נסים נסתרים שבימי הגלות‬
‫יחזקאל א‪ ,‬ה )ע׳׳ע ירמיה‪ ,‬לא‪ ,‬ב(‬
‫נתמעטו ישראל בגלותם‪ ,‬ע״י ההריגות והבלבולים‬
‫מיכה ד‪ ,‬ז‬
‫םוף הגליות‪ ,‬אחרי השמדות‪ ,‬ישראל ימצא חן‬
‫בעיני ה׳ ויקרא לגאול אותם‬
‫ירמיה לא‪ ,‬א‬
‫סוף הגליות‪ ,‬יכירו ישראל את הנסים הנסתרים‬
‫שה׳ פעל‬
‫ירמיה לא‪ ,‬ב )ע״ע יחזקאל א‪ ,‬ה(‬
‫פיזור הגליות‪ ,‬עי״ז יצאו הרשעים ויטמעו בין‬
‫האומוח‪ ,‬אבל הצדיקים יחזיקו באמונתם‬
‫עמוס ט‪ ,‬ט‬
‫צדקה‪] .‬בעת גלות ישראל[ אני יושב בחשך‬
‫ועיני עצומות מלראות צדקות הי‪ .‬ואז ]בעת‬
‫הגאולה! יוציאני לאור וכו׳ ואז אבין למפרע‬
‫הצדקה שעשה עמי‪ ,‬ושהיה הכל צדקה וחסר‬
‫לטובתי ]ע״ע ירמיה ל‪ ,‬כד‪-‬כה!‬
‫מיכה ז‪ ,‬ט ]ע״ע זכריה א‪ ,‬יג[‬
‫צרות ישראל‪,‬‬
‫ע״ע ערך‪ :‬צרות‪ ,‬ע״ע ערך* אומות העולם‬
‫צרות של הגלות‬
‫יחזקאל כ‪ ,‬לה‬
‫שבט‪ .‬גלות מהארץ‪ ,‬התחילה מאיזה שבט?‬
‫דברים ה‪ ,‬כו‬
‫שמירה‪ .‬אע״פ שה׳ ממר ישראל בירי האומות‪,‬‬
‫ה׳ שומר עלינו לבל ישלחו בנו יד לרעה ]כבש‬
‫אחד בין ע׳ זאבים!‬
‫דברים לב‪ ,‬ב ]מפי תלמיד המלבי״ם[‬
‫שמירה‪ .‬ה׳ שומר עמו אף בגלותם מפני הכליק‪,‬‬
‫ומצפה לתשובתם‬
‫דברים כט‪ ,‬כת‬
‫שנאת חינם‪ ,‬היא סיבה עיקרית לגלותנו‬
‫בראשית כט‪ ,‬ב‬
‫תועלת הגלות במדבר העמים‬
‫הושע ב‪ ,‬טז‬
‫תועלת הגלות כדי שיוודע שם ה׳ בעולם ]וכ״כ‬
‫אוצרות‬
‫ריח‬
‫המלכי״ם‬
‫הנצי״ב‪ ,‬״העמק דבר״‪ ,‬במדבר יד‪ ,‬כא[‬
‫בראשית כת‪ ,‬יז )תורה אור(‪ :‬במדבר יד )תורה‬
‫אור(‬
‫^‬
‫ת ו ע ל ת‬
‫ל פ ר ס ם‬
‫ה ג ל ן ת‬
‫ב ע ו ל ם‬
‫ש‬
‫ה‬
‫ח‬
‫ג‬
‫דיבור‪ .‬בכל דבר שיאמר ]הנואם[ לפני ההמון‪,‬‬
‫צריך ב׳ דברים‪ .‬א׳ שיהיו הדברים סדורים אצל‬
‫הדורש כמה ימים קודם עד שהורגל בהם‪ .‬וב׳‬
‫שיהיה דברן מוב ]כלומר לא כבד פה וכבד‬
‫ה‬
‫ל״יזז‬
‫על עם ה׳‬
‫י ח ן ק א ל‬
‫ת ו ע ל ת‬
‫א מ ו נ ת‬
‫ה ג ל ו ת ׳‬
‫ד‬
‫ה‬
‫ת‬
‫מ‬
‫א‬
‫ע י ק ר‬
‫לו‬
‫ה כ ו ו נ ר ‪1‬‬
‫_‬
‫‪.‬‬
‫כ‬
‫כ ד י‬
‫ך כ ן‬
‫לט‬
‫_‬
‫ש י ל מ ד ו‬
‫=א״חמ‪ ,‬לקוטים בסוף ויקרא‪ 65 ,‬דרך ג׳‬
‫כ ח‬
‫ה ג ר ס‬
‫ת‬
‫י ך מ י ה‬
‫ט ז‬
‫י ב‬
‫גר‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫שם חדש נוהגים לתת לגר‬
‫‪L‬‬
‫ישעיה סו‪,‬‬
‫כ ג‬
‫גמילות חסדים״‬
‫ע״ע ערך‪ :‬חסד‬
‫‪,‬אג‬
‫י י׳‬
‫לק‬
‫ש י ש‬
‫ב ז ה‬
‫יכ‬
‫־‬
‫משלי כה‪ ,‬טו‬
‫צדיק‪ ,‬ה׳ שומרו לבל ?פלוט מפיו דיבור המזיק‬
‫א ח ר י ם [‬
‫ג‬
‫ש‬
‫א‬
‫י‬
‫ת‬
‫ל א ד ם‬
‫ל י‬
‫י ה ר ה י‬
‫ל י‬
‫‪n‬‬
‫;‬
‫ת‬
‫ע‬
‫ג‬
‫צ‬
‫כ ל‬
‫ב ל ב י‬
‫\‬
‫‪h‬‬
‫כ ה‬
‫יכ‬
‫משלי יכ‪ ,‬יג‬
‫ע ו י נ י ת י ו‬
‫שלמה כדק אח הנשים הזונות‪ ,‬ע״י שהקדימו‬
‫מה הוא עיקר אצלן ואיחרו אח דטפל‬
‫־‬
‫׳‬
‫יע‬
‫?‬
‫־‬
‫״«״‬
‫\‬
‫"‬
‫בלבו‪ .‬אבל אם יוציא בשפתיו בדרך חרעומת‪,‬‬
‫שמתלונן על שנעשה לו כך‪ ,‬זה יהיה למחסור‪.‬‬
‫במ״ש ״וידום אהק״ ונטל שכר על שתיקתו‬
‫משלי יר‪ ,‬כג‬
‫דינור‬
‫ז ה‬
‫ה י א‬
‫ר‬
‫דיבור אל הי‪ ,‬עיקרו בלב ולא בשפתיים‬
‫איוב מב‪,‬‬
‫^‬
‫ך י ב ן ר ן‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫לו ]בעת משפט וכיו״ב[‬
‫מ ש ל י‬
‫ש‬
‫משא ונבואה‪ ,‬ההבדל שביניהם‬
‫‪,‬‬
‫ישעיה יג‪ ,‬א )מלים(‬
‫נביא צריך לדיבורו לשון צח ]א[ כדי לעורר‬
‫לעבודת ה׳ ]ב[ כדי להמליץ נשגבות ]ג[ שיהא‬
‫מחונן כשרון זה תמיד בכל דיבוריו ]ד[ ירבו־‬
‫‪, ,‬‬
‫י י‬
‫במראה )דברים מובנים( ולא בחידוח‬
‫ישעיה נ‪ ,‬ד‬
‫כ ה‬
‫דאגה בלב‪ ,‬יםיחנה לאחרים ]יסיח דעהו לענינים‬
‫י ת‬
‫‪.‬‬
‫משלי כג‪ ,‬כט‬
‫פיוס לקצץ כאשר כועם‬
‫מ ש ל י‬
‫י מ ו‬
‫הנופר‪ ,,‬שנואה היא בידי ה ‪ /‬והיא מה שהאדם‬
‫מרבד בפיו ״דברי אמונה״ ואין לבו שלם בכך‬
‫איוב‪ ,‬פתיחה לפרק בו‪ ,‬ד״ה במאמר השני‪ :‬וכן‬
‫כז‪ ,‬ח‬
‫מרבה שיח‪ ,‬מרבה מדנים וריב‬
‫בראשיח טז‪ ,‬א; במדבר י‪ ,‬פסקא כט‬
‫‪,‬‬
‫!‬
‫לעתיד יבואו גרים כדי להתגייר בכל חורש ושבח‬
‫ו ל‬
‫גדולי ישראל‬
‫ע‬
‫ל‬
‫ה‬
‫א‬
‫י‬
‫ם‬
‫מ‬
‫ה‬
‫מ ל ״ א‬
‫ד ב‬
‫ט י ב‬
‫יו‬
‫רבקות הארס בה׳ מפני שיש בו נשמה שהיא‬
‫חלק אלוה ממעל‬
‫׳‬
‫כ ב‬
‫י ג‬
‫'‬
‫כ י א ש י ת‬
‫משלי כה‪ ,‬יא‬
‫האיש הנלבב צריך להקדים בדיבורו את העיקר‬
‫ולאחר אח הטפל‬
‫במדבר לכ‪ ,‬כ‬
‫ה‬
‫׳‬
‫אדם דבק בה׳‪ ,‬אמנם מדבר אל בני אדם‪ ,‬אבל‬
‫כוונת דיבורו אל הקב״ה ]עיין דמב״ן‪ ,‬דברים‬
‫י א‬
‫או זוללה‬
‫ג‬
‫ו ת‬
‫ד ב י י ם‬
‫ז‬
‫כ כ‬
‫יח‬
‫־‬
‫ג‬
‫ד ו ר‬
‫דור‪ ,‬נחשב כל המשים שנה‬
‫בראשיח טו‪ ,‬טז‬
‫מפתחות ענינים במוסר ואמונה‬
‫דין תורה‬
‫טוב‬
‫פשרה‬
‫להתרחק‬
‫מדין‬
‫ריט‬
‫רק לפי זכותם של המקבלים‬
‫ודברים‪,‬‬
‫ולבוא‬
‫ישעיה נו‪ ,‬א‪-‬ב‬
‫לידי‬
‫משלי יח‪ ,‬יז‬
‫דמיון‬
‫כהות דמיון שבנפש האדם מטילים ספקות בכל‬
‫דבר נאמן וקיים‬
‫משלי ל‪ ,‬פסוקים כא‪ ,‬כו‬
‫דרך ארץ‬
‫כאשר צד א׳ מציע דבר ויש לפקפק אם‬
‫יקיים לדיבורו‪ ,‬אם צד שכנגד תיכף יאשר‬
‫ויקבל הצעה זו‪ ,‬זה מחליטו להחלטה ודאית‬
‫בעני;‬
‫מל״א כ‪ ,‬לג‬
‫כללית‪ .‬למרות שה׳ שומר את ההנהגה הכללית‪,‬‬
‫אבל מעשיהם של בני אדם לפי בחירתם פועלים‬
‫שינויים‪ .‬אבל אעפ״כ אין ה׳ משנה כל דהו מן‬
‫תכניתו הכללית והרחבה‬
‫ירמיה לב‪ ,‬פסוקים יט‪ ,‬כז; שמו״א כ‪ ,‬ב‬
‫כללית‪ .‬גדולתו של ה׳ במה שמקשר לכל הסיבות‬
‫והמםובבים‪ ,‬להביאם לאוחה תכלית שרצה‬
‫בתחילה‬
‫שמו״ב ז‪ ,‬כב‬
‫טבע‪ .‬הנהגת ה׳ בימי הגלות היא ע״פ הטבע‬
‫יחזקאל י‪ ,‬פסוקים ט‪ ,‬יב־כא‬
‫הנהגה של טבע והנהגה של נם‬
‫חהלים פט‪ ,‬א‪-‬יד‪ :‬וכן צב‪ ,‬א; וכן צג‪ ,‬א וכן‬
‫כלל פרקים צה וער ק‪ :‬וכן צז‪ ,‬א־ב‪ :‬וכן קג‪,‬‬
‫י ט וכן קלה‪ ,‬ד‪ :‬וכן קלח‪ ,‬א‪-‬ב‬
‫;‬
‫דתות שונות‬
‫ע״ע ערך‪ :‬כפירה‬
‫;‬
‫הכרה‬
‫הכרת האמת‪ .‬אינו דומה מצב האדם כשהוא‬
‫בגוף‪ ,‬למצבו כשמסולק מהגוף‬
‫ישעיה לת‪ ,‬יא‬
‫הכרת טובה‬
‫ככל שירבה ה׳ טובה לאדם‪ ,‬כן יותר הוא מחויב‬
‫להודות לה׳‬
‫ןחהלים קיח‪ ,‬א מקורו ב׳׳חובות הלבבוח״‪ ,‬שער‬
‫עבודח הי‪ ,‬פרק ששין‬
‫ההנהגה הנםייח‪ ,‬אם מפני אהערוחא דלעילא‬
‫או דלחחא‬
‫חהלים צח‪ ,‬א‬
‫ימין ושמאל‪ .‬הנהגה נסיית והנהגה טבעיח של‬
‫הקב״ה‬
‫חהלים פט‪ ,‬יד‬
‫כסא ה׳‪ .‬כינוי להנהגת ה׳ את עולמנו‬
‫תהלים פט‪ ,‬טו‬
‫חםד ואמת שבהנהגת ה׳‬
‫חהלים פט‪ ,‬טו‬
‫הגהגת ה׳ בעולם‬
‫הנהגה שהיא טבעית לא חשחנה‪ ,‬והיא ע״פ‬
‫צבא השמים )כוכבים(‪ .‬והנהנה שהיא נסית‬
‫והשגחיית‪ ,‬משנה םררי עולם לפי הצורך‪ ,‬והיא‬
‫ע״פ המלאכים‬
‫ישעיה ו‪ ,‬א‬
‫הנהגה השגחיית של ה׳‬
‫ישעיה יב‪ ,‬ד‬
‫הנהגת הדור‪ ,‬ה׳ מציל אותם מן טעותו של‬
‫הנביא או של המנהיג‬
‫ישעיה ל‪ ,‬כא‬
‫השפעת חסד יש כל הזמן‪ ,‬אלא שזה מחנלה‬
‫חםד ואמונה שבהנהגת ה׳‬
‫חהלים פט‪ ,‬ב )ביאור ענין והמלים(‪ ,‬ופסוק כ׳‬
‫צדק ומשפט שנאמרו אצל הי‪ ,‬הנהגה נםייח‬
‫וטבעיית‬
‫חהלים לו‪ ,‬ז‪ :‬וכן פט‪ ,‬טו‬
‫הנהגח האדם שהשכל שלו שליט על טבע גופו‪,‬‬
‫כן יפעל שההנהגה הנסייה חשלוט על ההנהגה‬
‫הטבעית שבעולם‬
‫א׳׳חמ בראשית ‪ ,22‬ד״ה אמון אומן‬
‫הםפד‬
‫ע״ע ערך‪ :‬מיחה‬
‫אוצרות‬
‫רב‬
‫המלבי־״ם‬
‫הסתפקות‬
‫לנו‬
‫מי שאינו מתאוה‬
‫הוא עצמו פועל שלא ע״י אמצעי‬
‫ם פ ו ת‬
‫א ל א‬
‫ד י‬
‫ב‬
‫?!ן‬
‫מ‬
‫דילוג על הדק‪ .‬ה׳ יכול לדלג על סדרי אמת‬
‫ומשפט‪ ,‬ולגמול לפי רצונו יח׳ בלבד ]וכן כתב‬
‫רמח״ל כ״תקט״ו תפילות"‪ ,‬הפילה‪ :‬כ״ה; וסוף‬
‫צייני והפילה רמ״ב[‬
‫תהלים פט‪ ,‬יח‬
‫‪, ,‬‬
‫‪,‬‬
‫הצלה‪ .‬יש מפני שה׳ חומל סל ישראל ויש מפני‬
‫י‬
‫י‬
‫כבוד שם ה׳‪ .‬ההבדל ביניהם‬
‫משלי כח‪ ,‬כה‬
‫פ נ י ם‬
‫הםחרח פנים של ה׳‪ ,‬גם אז ה׳ משגיח על‬
‫_>‬
‫האדם‪ ,‬אלא אי! האדם מכיר שזה בך‬
‫י‪,‬‬
‫תהלים יג‪ ,‬כ‬
‫‪J J‬‬
‫״ואז תראה שה׳ היה עמי כל ימי גלוחי ולא‬
‫^‬
‫^‬
‫ה ם ת י ר‬
‫ן ש ה כ ל‬
‫פ נ י ן‬
‫‪w‬‬
‫ך י ה‬
‫תהלים מ‪ ,‬ב‬
‫ה‬
‫שחננו ה ‪ /‬ידשן וטוב לו‬
‫ן ; ם ת ר‬
‫גדולי ישראל‬
‫ל מ ע ן‬
‫‪y‬‬
‫‪/‬‬
‫מ‬
‫‪/‬‬
‫‪w‬‬
‫יואל ב‪ ,‬יח‪-‬יט‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ה׳ בכה בלתי מוגבל עוזר גם למי שאין לו כח‬
‫ע צ מ י‬
‫ייטב לי ב א ח ד ת הימים״‬
‫דהי״ב יד‪ ,‬י׳‬
‫מיכה ז‪ ,‬ט‬
‫״‬
‫א‬
‫ה‬
‫ת‬
‫_ ״‬
‫א ל‬
‫ש מ ם ח י ו‬
‫א ת ה‬
‫^‬
‫אח חברו‪ .‬כן תסתתר בעוונוח ישראל לפי שעה‬
‫עד שאץ רואים השגחהך עליהם‪ .‬אבל באמח‬
‫אתה רואה אותם ומשגיח עליהם מבין החרכים‪.‬‬
‫כי אהה אלוהי ישראל מושיע גם בעת ההיא״‬
‫א‬
‫מ ח ב ו ן‬
‫ת‬
‫ב ל‬
‫> י א נ ן <‬
‫ן מ כ ל‬
‫מ ק ן ם‬
‫ה ן א‬
‫י ש ע י ה‬
‫ר ן א ה‬
‫מ ה‬
‫ט י‬
‫־‬
‫הםתוריה‬
‫״ י ך י‬
‫^‬
‫ק‬
‫ת‬
‫ך ך ן ת‬
‫י ע ף א ל‬
‫ה י א‬
‫ב י מ י‬
‫תורה ואמונה‪ .‬כי בם נודע מציאות ה׳‪ ,‬יכולתו‬
‫והשגתתו‪ ,‬שכרו ועונשו"‬
‫ת ה ל י ס‬
‫ע ח‬
‫•‬
‫הצלת ישראל ע׳׳י הי‪] :‬א[ מפני שהם עמו‪] ,‬ב[ הם‬
‫כשם מ י ישראל )למעלה מהטבע(‬
‫י‬
‫חמלה‪ .‬שבעה הבדלים אם ישועת ה׳ באה מחמה‬
‫כבוד שם שמים או מפני חמלתו על ישראל‬
‫יואל כ‪ ,‬יח‪-‬יט‬
‫ד‬
‫ט ז‬
‫ישועה‪ .‬כל צרה וצרה מבשרח על ישועה והצלה‬
‫שיבואו אחריה‬
‫תהלים מכ‪ ,‬ח‪-‬ט‬
‫ישועת ה׳ מובטחת מפני ג׳ סיבות‬
‫תהלים קלח‪ ,‬ח‬
‫א‬
‫העדר‬
‫ישועה ה׳ מצרות‪ ,‬בב׳ דברים‪] :‬א| בזמן המסוים‪.‬‬
‫כי לכל צרה יש זמן מוגבל‪ ,‬ובכלות הזמן הסור‪.‬‬
‫]ב( בהטבה מעשיהם‪ ,‬אז יסור העונש‬
‫*‬
‫י‬
‫ישעיה י‪ ,‬יז‬
‫!‬
‫ההעדר קודם להויה‬
‫‪.‬‬
‫‪, ,‬‬
‫יחזקאל לז‪ ,‬ב‪ :‬איוב‪ ,‬פתיחה לפני פרק ט ד״ה‬
‫ישועה ה׳‪ ,‬אפילו אם לא הבטיח על כך מראש‬
‫כחלק א ׳ איוב ט‪ ,‬פסוקים‬
‫תהלים קל‪ ,‬ה‬
‫‪,‬‬
‫־־־‬
‫ההעדר לפני ההוד‪,‬‬
‫ישועה ישראל מפני ההבטחה שה׳ הבטיח‬
‫י‬
‫=א״חמ לקוטים בסוף ויקרא ‪ , 4‬״ ״‬
‫תהלים צח‪ ,‬ג‬
‫‪ ,‬׳‬
‫‪,‬‬
‫ההעדר חל איפה שה׳ לא השפיע ברכה‬
‫"למעני למעני אעשה״‪ ,‬בפילוח לשון להדגיש כי‬
‫איוב א‪ ,‬י‬
‫ההצלה איננה מפני חשיבות הניצולים אלא רק‬
‫מפני כבור ה' שלא יחל‬
‫איוב א‪ ,‬פסוקים ו‪-‬ז‪ ,‬יד‬
‫ישעיה מת‪ ,‬יא‬
‫לב‪ .‬עת שהקב׳׳ה שוכן בלב בנ״י‪ ,‬ההנהגה היא‬
‫^'‬
‫נסתרת וע״י הטבע‪ .‬עת שהיא במוח‪ ,‬מקיף על‬
‫לפעמים ה׳ מושיע ע״י אמצעי בהשגחה‪ ,‬ולפעמים‬
‫‪¥‬‬
‫ה י‬
‫;‬
‫ח‬
‫‪1‬‬
‫‪5‬‬
‫ה א‬
‫ד‬
‫ר‬
‫ט ב‬
‫כ‬
‫ם י נ ו ת‬
‫ה‬
‫ה‬
‫ע‬
‫י‬
‫י‬
‫‪1‬‬
‫ה צ‬
‫דכא‬
‫מפתחות עניני־ם כמוסד ואמונה‬
‫א׳׳חמ חחילת פ׳ בשלח‬
‫הטבע‪ ,‬בהנהגה נסית נפלאה‬
‫יהושע ג‪ ,‬ט‬
‫צדיק‪ .‬יש שלמרות שאיננו צדיק כל כך‪ ,‬אלא‬
‫ניצול מפני שבהשוואה לאחרים הוא ״צדיק״‬
‫יחזקאל כב‪ ,‬יח‬
‫צדקה‪ .‬בשכר מתן צדקה‪ ,‬ה׳ מציל בעת צרה‬
‫ישעיה נח‪ ,‬ט‬
‫צדקה‪ .‬בשכר מתן צדקה‪ ,‬ישועת הגוף באה‬
‫מהרה‪ .‬אבל ישועת הנפש באה רק לאט ובהדרגה‪,‬‬
‫ורק אחרי תקופה‬
‫ישעיה נח‪ ,‬ח‬
‫ציפיה לישועה ולחזור לציון‬
‫הקב״ה‪ ,‬מדוע שמו של הקנייה ״שלום״‬
‫=א׳׳חמ לקוטים בסוף ויקרא ‪ ,59‬ד״ה אסור ליתן‬
‫שלום‬
‫הקב״ה‪ .‬חקירה פילוסופית בענק ריבוי התוארים‬
‫לה׳‬
‫א״חמ‪ ,‬תחילח פ׳ שמוח‬
‫הקב״ה‪ .‬שמות ותוארים שניתנו לה׳ הם ע״פ‬
‫מה שאנו משיגים מהנהגחו‪ ,‬ולפי שכלנו‪ ,‬ולא‬
‫לפי מ ה שהוא עצמו‬
‫=א׳׳חמ לקוטים בסוף ויקרא ‪ 66‬ד״ה וארא החיות‬
‫אדון כל הארץ‬
‫תהלים פד‪ ,‬ו‬
‫הצלחה‬
‫"הון ועושר או השגת משרה וביו״ב הם רק‬
‫ברכה מדומה‪ ,‬כי תועלתם רק אם יועילו‬
‫לההצלחה הנפשית״‬
‫בראשית בז‪ ,‬לה‬
‫״הצלחה״ ייאמר בעניני העולם‪ ,‬״אושר״ בעניני‬
‫הנפש‬
‫בראשית ל‪ ,‬יג‬
‫״גם כי אשב בחושך‪ ,‬ה' אור לי״‪ .‬״אם אין לי‬
‫אור הגשמי שהוא אור ההצלחה החומריח‪ ,‬יש‬
‫לי אור הי שהוא אור הרת והאמונה‪ ,‬אור התקוה‬
‫בישועת ה׳״‬
‫מיכה ז‪ ,‬ח‬
‫הקנייה‬
‫תהלים צו‪ ,‬ה־ו‬
‫ארם נברא בסוף כל מעשה כראשית‪ ,‬בדי להודיע‬
‫שכל הבריאה‪ ,‬נפש וגוף‪ ,‬נבראו ע״י יוצר אחד‬
‫ישעיה מב‪ ,‬ה‬
‫אחדות הבריאה‪ .‬האלהוח שבעולם מקשרח אוחו‬
‫להיוח מנגנון אחד‬
‫בראשית א‪ ,‬כו‬
‫אל גדול‪ ,‬מלך גדול‪ ,‬ביאור הכינויים‬
‫תהלים צה‪ ,‬ג‬
‫*‬
‫אלהי ישראל‪ ,‬הוא עצמו הסיבה הראשונה לכל‬
‫שבהויה וביקום‬
‫מל״א יח‪ ,‬לז‬
‫אלוהי ישראל‪ ,‬ה׳ נקרא בשם זה כאשר הם‬
‫צדיקים ומקיימים תורתו‬
‫מל״א ט‪ ,‬ו‬
‫)ע״ע שכינה( )ע״ע קבלה(‬
‫אריה‪ ,‬ה׳ נמשל בו כאשר משפיע לשר של בבל‬
‫)שואג‪ ,‬אבל ה׳ משגיח על ישראל לטובה(‬
‫הושע יא‪ ,‬י׳‬
‫אברי האדם‪ .‬הכרת גדולתו של ה׳ ע״י העיון‬
‫בחכמות שיש באברי האדם‬
‫תהלים ח‪ ,‬ב‪-‬ג )וע״ע קיט‪ ,‬עג(‬
‫בקשת ה׳‪ .‬אי אפשר להשיג מושג מהי‪ .‬אבל‬
‫עצם הביקוש אחריו‪ ,‬היא חכלית היכולת אשר‬
‫בידינו‬
‫תהלים קה‪ ,‬ג‪-‬ד‬
‫״ברוך"‪ .‬ביצר נקרא הקב״ה ״ברוך״‬
‫בראשית יד‪ ,‬כ‬
‫הקב״ה כבודו מלא עולם‪ .‬ג׳ פירושים לזה‬
‫=א״חמ לקוטיס בסוף ויקרא ‪ ,62‬דייה כי סליק‬
‫ר׳ אבא‬
‫הקב״ה קידש לישראל בקידושי כסף או בקידושי‬
‫שטר?‬
‫גאות ה׳‪ ,‬כינוי להתרוממוח ה׳ מן ההנהגה‬
‫הטבעית אל ההנהגה הנםיית‬
‫ישעיה יב‪ ,‬ה )ביאור ענין והמלים(‬
‫גאות ה׳‪ .‬ענינה הנהגת העולם ע״י נםים ונפלאות‪,‬‬
‫רכב‬
‫המ \״ם‬
‫אוצרות‬
‫לשנות הטבע‬
‫חהלים סח‪ ,‬לה‬
‫גדולי ישראל‬
‫נסיו בדרך פלא( למהלל שמו של ה׳ )על‬
‫ההשגחה הכוללת(‬
‫יואל ב‪ ,‬כז‬
‫גבורה איננה תואר לה'‪ ,‬אלא היא עצמותו‬
‫חהלים פט‪ ,‬יד‬
‫גדולתו של ה׳‪ ,‬במה שמקשר לכל הסיבות‬
‫והמסובכים‪ ,‬להביאם לאותה תכלית שרצה‬
‫בתחילה‬
‫שמו״כ ז‪ ,‬כב‬
‫גדולתו‪ .‬למרות שה׳ שומר את ההנהגה הכללית‪,‬‬
‫אבל מעשיהם של בני אדם לפי בחירחם פועלים‬
‫שינויים‪ .‬אבל אעפ״ב אק ה׳ משנה כל דהו מן‬
‫תכניתו הכלליח והרחבה‬
‫ירמיה לב‪ ,‬פסוקים יט‪ ,‬כז; שמו״א ב‪ ,‬ב‬
‫דיבורו של ה׳ פועל פעולתו מיד ]למרות כי‬
‫מול עינינו אינו ניכר(‬
‫מל״א ח‪ ,‬טו‬
‫דעת של הי‪ ,‬ודעת הבריות‪ .‬המלה ״דעת״ נאמרה‬
‫דק בהרחבה ואין שום דמיון זל״ז בין המושגים‪.‬‬
‫חמשה חילוקים ביניהם‬
‫איוב‪ ,‬סוף הפתיחה לפרק י״א־‪ ,‬איוב יא‪ ,‬ד‬
‫הכרת ה׳ והשגחתו וכר‪ ,‬עדיף להשיג אלו ע״י‬
‫תודה מאשר ע״י חקירה ]ע״ע ערך‪ :‬חכמה[‬
‫תהלים פרק יט‪ ,‬ושם פסוק ח ואילך‬
‫הכרת ה׳ לא רק מפני שברא שמים ואח‪ ,‬אלא‬
‫מפני הטובות שעשה לישראל‬
‫תהלים צה‪ ,‬כ‬
‫הכרת תכונות הי לא ע״י מעשיו לברואים אלא‬
‫כיצד ההנהגה בספירות תהלים עא‪ ,‬טז‬
‫הסתרת פנים של ה׳‪ ,‬גם אז ה׳ משגיח על‬
‫האדם‪ ,‬אלא אין הארם מכיר שזה כך‬
‫תהלים יג‪ ,‬ב‬
‫הקב״ה וישראל נמשלו לחחן ובלה‪ ,‬וזה לעת‬
‫הגאולה‬
‫ישעיה סב‪ ,‬ה‪ :‬ירמיה ב‪ .‬כ‬
‫הקב״ה‪ .‬מתי נקרא ״גדול״‪ ,‬ומתי ״גיבור״‪ ,‬ומתי‬
‫תפארת‪ ,‬נצח וההוד‬
‫רהי״א כט‪ ,‬יא‬
‫מתישים‪ ,‬ישראל מחישים כה של מעלה‪ ,‬זו‬
‫מליצה על שמקלקלים ארחות הטבע ומונעים‬
‫מהעולם ברכה‬
‫תהלים פח‪ ,‬כ‬
‫תהלים קל‪ ,‬ד ]עיי״ש[‬
‫חרון אף של ה׳‪ ,‬רק נגר עובד ע״ז ]מקור‬
‫לדברים במו״נ ח״א פ״לו‪ ,‬ונרמז בילק״ש‪ ,‬יתרו‪,‬‬
‫סוף רפז[‬
‫ה׳ הוא מרומם‪ ,‬כלומר מצד ההעלם שהוא נעלה‬
‫מכל תהלה והשגה‬
‫במדבר יא‪ ,‬א ]ע״ע על שמות ככ‪ ,‬כא‪ ,‬פסקא‬
‫קפ״א[‬
‫ישעיה כה‪ ,‬א )מלים(‬
‫ידיעת ה׳‪ .‬דיחוי לפקפוקי הפילוסופים אם ה׳‬
‫יורע מעשיהם הפרטיים של בני אדם‬
‫א״חמ בראשית ‪ ,22‬ד״ה אמון אומן‬
‫ה׳ הוא היחיד שיכול לסלוח על עון‬
‫ה׳ מטיב גם לרשעים‪ ,‬וחושב מחשבות כיצד‬
‫להחזירם בתשובה‪ ,‬ואינו רוצה בהשחתת ברואיו‬
‫תחלים קמה‪ ,‬ט‬
‫ה׳ נקרא ״נפשו״ של האדם ]ע״ע זהר ח״ג דף‬
‫סז ע״א[‪ ,‬כי הוא המחיה והמנהיג אוחו‬
‫ישעיה כו‪ ,‬ט‬
‫הוכחה על מציאוחו של הקב״ה‬
‫ומן‪ .‬אק אצל ה׳ עבר הווה ועתיד‪ .‬צעקותינו‬
‫של העבר עריק עומדות לפניו‬
‫ישעיה בט‪ ,‬טו‪-‬טז‬
‫ידיעחו של הי‪ ,‬אי אפשר לדון כה‬
‫ישעיה מ‪ ,‬כח‬
‫יראה שמים‪ ,‬הכל בידי ה׳ חוץ מן יר״ש רבריס‬
‫כט‪ ,‬ט )תורה אור(‬
‫ישעיה מד‪ ,‬ז‬
‫יש מאין‪ .‬רק ה׳ פועל זאת‪ .‬נביא יכול לחרש‬
‫רק יש מיש‬
‫הילול‪ ,‬יש הבדל בין המהלל לה׳ עצמו )על‬
‫מל״א יד‪ ,‬יד‬
‫רכו‬
‫המלבי״ם‬
‫אוצרות‬
‫טובות ה׳ כאילו הם רעות‪ ,‬כמשל העיוורים‬
‫שהזכיר ״חובות הלבבות״ )סוף הפחיחה לשער‬
‫בי(‪ .‬וכמ״ש המו״נ )חייג פ״יב( על ״כי האלהים‬
‫עשה את האדם ישר״‪ .‬באופן שמקור הרעות‬
‫הם בעצמו ובדמיונו‪ ,‬ודבריו בעצמם מכים‬
‫ומהלימים אותו‪ ,‬לא מכוח מבחוץ‪ .‬שאם לא‬
‫ירגן ]יתלונן[ ימצא בהיפך‪ ,‬שהכל לטובה‪ ,‬והכל‬
‫חסד וברכה‪ ,‬וישמח בחלקו‪ ,‬ונפשו תגיל בישועת‬
‫הי‪ ,‬שה׳ ברא אח האדם ישר והכין הכל לטובתו״‬
‫עכ״ל‬
‫משלי יח‪ ,‬ח‬
‫הנהגה ע״פ הטבע‪ ,‬גם הוא רק נגה מהאור‪.‬‬
‫כלומר יש גם בו חהלת ה׳ כי נם בההשגחה‬
‫הנעלמת תהיה בו די להכיר בה אור ה׳‬
‫חבקוק ג‪ ,‬ד‬
‫הנהגת העולם ע״פ הטבע‪ ,‬והשגחה ע״פ מעשי‬
‫בני אדם‬
‫בראשית ב‪ ,‬א‬
‫הנהגת העולם‪ ,‬אם לפי טבע קבוע ואם לפי‬
‫מעשיהם הטובים או הרעים ]ע״ע ערך‪ :‬הנהגה[‬
‫בראשיח מח‪ ,‬טו‬
‫השגחה כללית )ע״פ טבע(‪ ,‬והשגחה פרטית‬
‫גדולי ישראל‬
‫השגחה פרטית משנה את ההנהגה הטבעית‬
‫תהלים לג‪ ,‬א‪-‬י׳; רכן לר‪ ,‬ו‬
‫השגחה‪ .‬רק נראה לעיניים שה׳ עזב את ישראל‪.‬‬
‫האמת היא שהוא רק כמסחחר‬
‫ישעיה מה‪ ,‬טר‬
‫השגתת ה׳ בנבראים כפי רמת שכלם ומתשבותם‬
‫בו ית׳‬
‫שמר״א ב‪ ,‬ט‬
‫השגחת ה' נמשכת על האדם לפי המעשה שלו‬
‫]אמר המלקט‪ :‬שונה דעת רבנו מדעת הרמב״ם‬
‫במו״נ ח״ג סוף פרק נ״א‪ ,‬דף תט בנדפס‪,‬‬
‫שההשגחה תלויה לפי ידיעת ה׳ לפי שכלו של‬
‫אותו האדם[‬
‫איוב לו‪ ,‬ז‬
‫השגחה‪ .‬למרות דברי הרמב״ם )מובא לעיל(‬
‫שההשגחה תלויה במרה שיש לאותו האדם‬
‫דבקות שכלית בה‪ /‬אבל באמת ההשגחה נמצאת‬
‫עם כולם‬
‫משלי טו‪ ,‬ג‬
‫השגחת ה׳ בעולם אם תסולק לרגע‪ ,‬תשוב‬
‫העולם לתהו ובהו‬
‫שמו״א ב‪ ,‬ח‬
‫בראשית ד‪ ,‬א‬
‫השגתת ה׳ נמשכת לפי הכנת האדם‪ :‬העיק‬
‫והשקידה בעבודה ה׳‬
‫עמוס ז‪ ,‬ז‪-‬ח‬
‫דהי״ב טו‪ ,‬ב‬
‫השגחה כללית‪ ,‬ההוכחה לבך‪ ,‬בי גם במקום‬
‫שע״פ טבע אין גשמים )כמו במצרים( הכין ה׳‬
‫יבול נהרות )כמו יאור ושלוחותיו(‬
‫חורבן‪ ,‬יש והוא כדי להביא לבנק מחדש ביתר‬
‫עז ותפארת‬
‫השגחה כללית והשגחה פרטית‬
‫איוב ה‪ ,‬ט‬
‫ישעיה לז‪ ,‬כו‬
‫טבע‪ ,‬חוקיו משתנים לפי מעשיהם הטובים או‬
‫הרעים של בני ישראל ]וכן בחב דמב״ן‪ ,‬נפי׳‬
‫לתורה‪ ,‬םוף פ׳ בא[‬
‫השגחה למדנו ע״י הגליות‪ .‬וז״ל‪ :‬״ר״ל שע״י‬
‫רוב הגליות והצרות שהיה להם‪ ,‬וע״י הנפלאות‬
‫הגדולות שאעשה עמהם‪ ,‬יתחקה הורת ה׳ על‬
‫לוח לבם‪ ,‬בענין שלא ישלוט היצר בלבם‪ ,‬ולא‬
‫יהיה עוד שום ספק בהשגתת ה׳ וריבוקו עמהם‬
‫תמיד‪ ,‬עד שלא יהיה מציאוח לחטא כלל‪.‬‬
‫יראים את ה‪ /‬ה׳ מצילם מיד אויב ואינו משמיד‬
‫לאויביהם‪ .‬אבל האוהבים לה‪ /‬ה׳ גם משמיר‬
‫לאויביהם‪ .‬וההשגחה היא לפי מדרגת האדם‬
‫יחזקאל טז‪ ,‬ס‬
‫תהלים קמה‪ ,‬כ‬
‫השגחה עליונה מתחילה היכן שכלתה היכולת‬
‫האנושית‬
‫ירושלים‪ .‬עתידים כולם להכיר שה׳ מעולם לא‬
‫נטש את ירושלים‪ ,‬והשגיח עליה גם בחורבנה‬
‫משלי טז‪ ,‬לג‬
‫ישעיה םכ‪ ,‬יב‬
‫תהלים פט‪ ,‬ב‬
‫מפתחות ענינים כמוסר ואמונה‬
‫כבוד ה׳ וכבוד אלהים‪ ,‬ההבדל ביניהם‬
‫ישעיה מ‪ ,‬ה‬
‫כבוד ה׳‪ ,‬גי אופנים כיצד מכירים‬
‫רכג‬
‫תהלים צ‪ ,‬כא‬
‫נעלם‪ .‬עצמותו של ה׳ נעלמה מאתנו‪ .‬אנו מבחינים‬
‫רק בחכמתו שבבריאה‬
‫נחמיה ט‪ ,‬ו‪-‬ז‬
‫בראשית א‪ ,‬כו‬
‫זכריה ב‪ ,‬יב‬
‫נשבע ה׳ בימינו ובזרוע עוזו )הנהנה נסיח‬
‫וטבעית(‬
‫כבוד ה׳‪ ,‬כינוי להשגחה פרטית‬
‫כבודו של ה׳ יתגלה ע״י קיבוץ גליות והתגלות‬
‫מלכות שמים ואחדותו ית׳‬
‫ישעיה מג‪ ,‬ח‬
‫כעם אק אצל ה׳‪ ,‬כי איננו מתפעל‬
‫ירמיה ז‪ ,‬יט‬
‫לב‪ .‬עת שהקב״ה שוכן בלב בנ״י‪ ,‬ההנהגה היא‬
‫י נסתרת וע״י הטבע‪ .‬עת שהיא במוח‪ ,‬מקיף על‬
‫י הטבע‪ ,‬בהנהגה נסית נפלאה‬
‫יהושע ג‪ ,‬ט‬
‫ישעיה סב‪ ,‬ח‬
‫סובב כל עלמק וממלא כל עלמק ]ע״ע ערך‪:‬‬
‫קבלה[‬
‫ויקרא פ׳ קדושים‪ ,‬פסקא כח‬
‫עונש לישראל‪ ,‬ה׳ מצטער בכך ]כביכול[‬
‫ישעיה םג‪ ,‬י׳‬
‫;‬
‫‪1‬‬
‫מדות נפשיות אין קיימוח אצל הי‪ ,‬אלא הכל‬
‫דברו בדרך משל‬
‫תהלים קג‪ ,‬ח‬
‫מהותו של ה׳ אין אנו מכירים כלל‪ ,‬אלא מכנים‬
‫לו שמות לפי פעולותיו בהם‪ ,‬לפי הכרתנו‬
‫חהלים ח‪ ,‬ב )עיי״ש שהאריך(‬
‫מחשבות בני אדם‪ .‬טועים אלו החושבים שה׳‬
‫איננו יורע מחשבות‬
‫משלי טו‪ ,‬יא‬
‫עונש לרשע‪ ,‬ה׳ אינו רוצה להרע לו‪ ,‬אלא הרשע‬
‫גורם לעצמו‬
‫יתוקאל יח‪ ,‬כה‪ :‬וכריה ח‪ ,‬יד‬
‫עונש שישראל סובלים אינו מאת ה׳ בפועל‪,‬‬
‫אלא בשב ואל תעשה‪ ,‬שמפקיר אותם למקרים‬
‫הרשע יג‪ ,‬ט‬
‫צבא ה׳ מימינו‪ ,‬הם כהות הנם‪ .‬צבא ה׳ משמאלו‬
‫הם כחות הטבע‬
‫מל׳׳א ככ‪ ,‬יט <ע״ע תה<ים פט‪ ,‬יד(‬
‫ציון‪ ,‬וה׳ יושב בציון‪ .‬ענינו משנית בקביעות‬
‫ושומע תפילותינו‬
‫מל׳׳א ח‪ ,‬כז‬
‫צרה‪ .‬כאשר ישראל בצרה‪ ,‬כך גס ה׳‬
‫מלבושים של הקב״ה‪ ,‬משל‬
‫ישעיה םג‪ ,‬ט‬
‫ישעיה נט‪ ,‬ז‬
‫;מלוכה של הי‪ ,‬בלומר הנהגה השגחיית שלא‬
‫| לפי חוקי הטבע‬
‫שמוח טו‪ ,‬יח‬
‫•מלך הכבוד‪ ,‬כינוי לה‪ /‬ביאורו‬
‫חהלים כד‪ .‬פסוקים ז‪ .‬י־‬
‫מקומו של עולם‪ ,‬הקב״ה‬
‫כראשית כח‪ ,‬יג‪ .‬תורה אור‬
‫מרום מראשון‪ ,‬כינוי להקב״ה‬
‫;‬
‫ירמיה יז‪ ,‬יכ‬
‫•נועם ה׳ בעולמו‪ ,‬כאשר הברואים ישיגו את‬
‫‪,‬שלימותם‬
‫קדושה של הקב״ה‪ ,‬ביאורה‬
‫ויקרא‪ ,‬פ׳ קדושים‪ ,‬פםקא ב‬
‫ראיית ה׳ דרך פנים‪ ,‬וראיית ה׳ דדך אחור‪,‬‬
‫ביאור המליצה‬
‫שמות לג‪ ,‬כג‪ :‬איוב כג‪ ,‬ט‬
‫רעות שבעולם לא יצאו מאת ה׳‪ ,‬אלא מעשי‬
‫בני אדם גרמו לכך‬
‫משלי יג‪ ,‬כ א‬
‫רצון‪ .‬אק אצל ה׳ שינוי רצון‬
‫בראשית ככ‪ ,‬ב )בענין עקדת יצחק(; שמו׳׳א‬
‫ט‪ ,1‬כטן יחזקאל יח‪ ,‬כה‪ :‬וכריה ח‪ .‬יר‪ :‬דהי״ב‬
‫כ‪ ,‬ז‬
‫מפתחות ענינים במוסר ואמונה‬
‫ישראל‪ ,‬ה׳ מנהל אותם למעלה מדק־ הטבע‬
‫יחזקאל לט‪ ,‬ז‬
‫כלל הציבור‪ ,‬ענינם תמיד בהשגחת ה׳‪ ,‬ואינו‬
‫תלוי בבחירתו של האדם‬
‫משלי יט‪ ,‬כא; וכן כא‪ ,‬ל‬
‫בשלון‪ ,‬לפעמים ה׳ מביא כשלון צבאי על ישראל‬
‫)עיר אחת נופלת בידי האויב( כדי שיתחזקו‬
‫ישראל אח״כ‪ ,‬וה׳ יראה להם אז ישועות גדולות‬
‫תהלים ס‪ ,‬ד‪-‬יג‬
‫מאמין בהשגחת ה׳ יודע כי כל רע שנעשה לו‪,‬‬
‫סופו לפעול לטובה‬
‫רכז‬
‫פעמים שה׳ דן כל העולם באופן כללי‪ ,‬שנה‬
‫בשנה ]וכך לאוה״ע[‪ .‬ויש אופן מפורט יום ביומו‬
‫]וזה בעת שעושים רצונו[‬
‫מל״א ח‪ ,‬נט‪-‬ס‬
‫צדיק נופל במקום סכנה כדי שיקרא לה׳ והי‬
‫יושיעו‬
‫תהלים צא‪ ,‬טו‬
‫צדיק‪ .‬ע״י מציאותו של צחק בעולם‪ ,‬ה׳ משניה‬
‫לשמור את כלל העולם‪ ,‬וכן להעניש הרשעים‬
‫שבו‬
‫כראשית יח‪ ,‬יט‬
‫תהלים לד‪ ,‬ב‬
‫רשע‪ ,‬כשירצה ה׳ להרגו‪ ,‬אינו מונע ממנו תשובה‬
‫אלא איננו מסייעו לכך‪ ,‬ועדיין יש לו בחירה‬
‫חופשית‬
‫אילת השחר‪ ,‬תקכ״ו; ויקרא כר פםקא ג‪ :‬איוב‬
‫לו‪ ,‬כז ועד לפרק לז‪ ,‬יג‬
‫שמו״ א ב‪ ,‬כה‬
‫מטר‪ ,‬מורה על השגחה פרטית )ע״ע ערך זה‪:‬‬
‫גשמים״(‬
‫מיכל‪ ,‬השגחה פרטית מדוע לא נחעברה ע״י‬
‫דור‬
‫שמו״ב ו‪ ,‬כג‬
‫משפט לפני מושל‪ .‬אדם במצב זה עדיף לשים‬
‫עיקר השתדלותו לפנות לרחמי ה׳ מאשר לפנוח‬
‫לרחמי השופט‪ .‬כי ה׳ מטה ללבו של תשופט‬
‫משלי כט‪ ,‬כו‬
‫עונש שה׳ שולח בפועל‪ ,‬מכה רק באיש החוטא‬
‫בלכדו‪ .‬אבל עונש הבא ע״י הםתרת פנים‪ ,‬אז‬
‫כל הכלל סובל‬
‫יהושע ז‪ ,‬א‬
‫עיני ולבי שם )שאמר הקב״ה(‪ .‬״עיני״ הם השגחה‬
‫נםיית מיוחדת‪ .‬״לבי״ זו אהבה רבה‬
‫שבת וימי החול‪ ,‬ההנהגה ההשגחיית וההנהגה‬
‫הטבעיית‬
‫בראשית ב‪ ,‬א‬
‫השתדלות טבעית‬
‫ע׳׳ע ערך‪ :‬בטתוץ‬
‫ברכה שיש בהשתדלות האדם‬
‫איוב‪ ,‬פתיחה לפני פרק ד׳‬
‫פעולות האדם‪ ,‬ג׳ מחלקות‪] :‬א[ מה שנגזר עליו‪.‬‬
‫]ב[ מה שיש לו בו בחירה חופשית‪] .‬ג[ והמעורבת‬
‫גם מזה וגם מזה‬
‫איוב‪ ,‬פתיחה לפרק ר ]בשם ספר העיקרים[‬
‫עצת ה׳ היא תקום‪ ,‬ולא לפי השתדלות האדם‬
‫)למנוע מעשי הי(‬
‫משלי כא‪ ,‬ל‬
‫מל״א ט‪ ,‬ג‬
‫היראים הגדולים אינם משתדלים מאומה ]ע״ע‬
‫״המספיק לעובדי השם״‪ ,‬לר׳ אברהם בן הרמב״ם‪,‬‬
‫עמ׳ עויעט‪ .‬ועיק דברינו בתחילת ערך‪ :‬״בטחון״[‬
‫משלי כא‪ ,‬ל‬
‫חהלים קמח‪ ,‬יא‬
‫פילוסופים המכחישים בהשגחת ה׳ בבני אדם‪,‬‬
‫דיחוי לטענותיהם‬
‫השתדלות האדם ללא הסיוע של העזר האלוהי‪,‬‬
‫לא תועיל מאומה‬
‫שמו״א ב‪ ,‬ב‪ :‬ישעיה כט‪ ,‬טו‪-‬טז‬
‫חהלים קכד‪ ,‬א‬
‫פליטה פה של האדם בעת התרגשות‪ ,‬גם על‬
‫זה יבוא חשבון‬
‫הולדת הילדים וחינוכם‪ ,‬השתדלות האדם בכך‬
‫אינה מועילה בלום בלי הסיוע מה׳‬
‫עמוס ד‪ ,‬יג‬
‫חהלים קכז‪ ,‬ג‬
‫עצת ה׳ היא תקום‪ ,‬ולא לפי השתדלות האדם‬
‫)למנוע מעשי הי(‬
‫רכח‬
‫המלבי״ם‬
‫אוצרות‬
‫השתדלות לפרנסה‪ ,‬רק כדי צרכי חיותו ומזונו‪,‬‬
‫ולא לשם מותרות‬
‫תהלים קכח‪ ,‬ב‬
‫התפתחות האנושית‬
‫]אמר הנביא ״נזורו אחור״[ ענין נכבד‪ ,‬והוא כי‬
‫האדם מתחילה יצירחו בראשיח הבריאה עד‬
‫םוף כל התרות‪ ,‬הוכן שיצער במהלך השלימות‬
‫ממדריגה למדריגה‪ .‬תחילה אחר חטא אדם‬
‫הראשון היה ככל החי ההולך על ארבע‪ .‬ואחריו‬
‫בימי נח התעלה לדרגת ׳מדבר׳ ואז הותר לו‬
‫בשר לאכול‪ .‬ואחריו בימי האבות התחלו לעלוח‬
‫בהר הקודש להשיג מעלת הישראלי‪ .‬וכן הגביהו‬
‫עוד עד עת שעמדו בהר סיני בשעת מתן תורה‪,‬‬
‫שאז עלו למעלה ראש‪ .‬ומשם נםעו ממעלה‬
‫למעלה בהכנםם לארץ‪ .‬ואח״כ כבנין ביח הבחירה‬
‫]אמר המלקט‪ :‬בענק מה הוא היחם בק חשיבות‬
‫א ח ישראל לחשיבות בית המקדש‪ ,‬עיץ בזה‬
‫סדר המדריגות שכתב מהר״ל ב״גבורות השם״‪,‬‬
‫סוף פרק נ״ט[ וכן היה ראוי שיתקרבו אל‬
‫האלהים עד שיתוקן העולם ]כולו[ בכללו‪.‬‬
‫)המקור להנ״ל הערה ס״ק ג׳ לישעיה א‪ ,‬ד‬
‫״נזורו אחור״‪ ,‬בנדפס מהד׳ פדרם‪ ,‬שנת תשי״ז‪,‬‬
‫דף שכג(‬
‫זיווג‬
‫התן וכלה )בדורות שלפנינו( לא נהגו לתקור‬
‫לפני הנישואין זע״ז יותר מדאי‪ ,‬ועי״ז שרר ביניהם‬
‫״שלום בית״ לרוב‪ .‬וז״ל המלבי״ם‪ :‬״כאן חשובה‬
‫להמתלוצציס מאבותינו שהיה דרכם בקחתם‬
‫נשים לבניהם‪ ,‬חקרו רק על המשפחה ועל הנהגת‬
‫אביה ואמה ועל מרות הנערה‪ .‬ורק קודם הנישואק‬
‫היה החתן רואה פני הנערה וכו׳ וכתיב אצל‬
‫יצחק אבינו ״ויקח את רבקה ותהי לו לאשה״‬
‫ורק אח״כ ״ויאהביה״‪ .‬וכן היה מנהג בני ישראל‬
‫בשבתם על אדמחם וכו׳‪] .‬הערה‪ :‬פירוש דבריו‪,‬‬
‫שהאהבה התפתחה רק אתרי הנישואין‪ .‬כי מה‬
‫שיש בין נער ונערה לפני הנישואין איננה אהבה‬
‫כי אם ״חשק״[‪ .‬היתה אהבתם בתחלה רק זיק‬
‫אהבה‪ ,‬וע״י כשרון המעשה ניתוסף בו בכל יום‬
‫אהבה‪ .‬ונמצא שעיקר האהבה היתה נגלית רק‬
‫אחרי הנישואין וכוי‪ .‬שאתרי שקורם הנישואץ‬
‫לא ידע האיש בבירור מזג האשה‪ ,‬וכן האשה‬
‫גדולי ישראל‬
‫]לא ידעה בבירור מה סוג האיש[ בהכרח היה‬
‫אצלם ההסכם שנכון ]הדבר[ גם אם יהיה על‬
‫דרך הממוצע ]שהוא ״בינוני״[‪ .‬אבל כפי המנהג‬
‫החדש ]של המודמים[ יתלמדו הבנים מקודם‬
‫איך לתפוס בלבבם זא״ז ]כלומר ״להציג״ באופן‬
‫דמיוני[ שיראו )י׳ מנוקדת פתח[ זל״ז אהבה‬
‫אשר אק על עפר יסודה ]כלומר‪ ,‬אהבה מופחת‬
‫שאץ למצוא בעולם כולו כדוגמתה[‪ ,‬ורק במשלים‬
‫ובחזיונות ]בהצגות תיאטרליות[ על במות ישחק‪.‬‬
‫ולכן כשיתוודע להם אח׳יכ שהטעו זא״ז‪ ,‬תתקרר‬
‫האהבה מעט מעט עד שיתכן שתהיה לאין‬
‫ואפס״ עכ״ל‪] .‬ע״ע שו״ת אגרות משה )פיינשטיין(‪,‬‬
‫חיו׳יד ח״א סי׳ צ‪ ,‬הכותב ג״כ שאין לחקור יוחד‬
‫מדאי[‬
‫דברים כד‪ ,‬א‬
‫פגם של הנושא אשה נכרית‬
‫מלאכי ב‪ ,‬י׳‬
‫איש ואשה נחשבו כגוף אחד )ולכן כשברא‬
‫הקב״ה אדם וחוה‪ ,‬יצרם כגוף אחד(‬
‫מלאכי ב‪ ,‬טו‬
‫אחדות אמת שבק איש ואשחו‪ ,‬עי״ז נולד להם‬
‫זרע אלהים )ולא כלאים(‬
‫‪g‬‬
‫מלאכי ב‪ ,‬טו‬
‫זיקנה קופצת על האדם כשמרבה בזיווג שלא‬
‫כתורה ]מקורו ברמב״ם‪ ,‬דעות‪ ,‬פ״ד ה״יט[‬
‫משלי כ‪ ,‬כט־ל‬
‫חוליים רבים נדבקים בנואפים‬
‫יחזקאל כג‪ ,‬מד )ביאור ענין והמלים(‬
‫זיווג בליל שבת‬
‫אח״מ פ׳ קדושים ‪ ,12‬ד״ה ובזה יבואר‬
‫ופריז‬
‫יש לו לאדם לזכור את ימי עוניו ושפלותו‪,‬‬
‫ולהודות לה׳ על הצלתו מזה‪ .‬ולדעת שהטובה‬
‫הגיעה אליו בסיבת הרעה שהיתה תחילה‬
‫בראשית לה‪ ,‬ג‪ :‬ובן מא‪ ,‬נב‬
‫עיניים‪ ,‬זוכרים יותר טוב מה שרואים ממה‬
‫ששומעים‬
‫דברים ד‪ ,‬ט‬
‫טבע האדם להתעורר יותר מדבר שהוא בא‬
‫אוצרות‬
‫רל‬
‫המלבי״ם‬
‫גדולי ישראל‬
‫הזה ההצלחה הגדולה‪ .‬אלא יש לו לאדם ייעוד‬
‫לעולם הנצח‬
‫ישעיה כח‪ ,‬כד‬
‫היתה לטובה‬
‫צרעת הנדבקת ננואפים‬
‫יחזקאל כג‪ ,‬מד )ביאור ענין‪ ,‬ומלים(‬
‫חומר‬
‫אדם הראשון‪ ,‬במה חטא‬
‫בראשיה ב‪ ,‬ט‬
‫‪L‬‬
‫״‬
‫‪L‬‬
‫אפיקורסות רוצה לפרוק חובת תרי״ג מצוות‪ ,‬לכן‬
‫מפתה לאנשים להוסיף מצווח חדשות ונוספות‬
‫שה׳ לא ביקש‪ ,‬למען יקלו ת‪6‬לו במה שהם‬
‫באמת מחוייבים‬
‫ירמיה ו‪ ,‬כ‬
‫גונב בסתר‪ ,‬הוא מכחיש השגחת ה׳‬
‫יהושע ז‪ ,‬יא‬
‫יחזקאל יד‪ ,‬כג‬
‫חטא‪ ,‬עוו!‬
‫ו ה נ ח ש‬
‫איש יאשה‬
‫י׳‬
‫יש בעולם רע‪ ,‬מפני החומר ]ע״ע מו״נ ח״ג‬
‫תחילת פ״ח; וכן פ״יב‪ ,‬ד״ה המק הראשון[‬
‫•‬
‫חומר היולי‬
‫כ‬
‫ש מ ו ת‬
‫י ש ע י ה‬
‫מ ה‬
‫א‬
‫ב ר א ש י ת‬
‫ה‬
‫ב‬
‫־‬
‫חלושי החומר‪ ,‬וחזקי הצורה‬
‫בראשיח א‪ ,‬כה‪ ,‬סעיף ו׳‬
‫חורבן ב י ת ה מ ק ד ש‬
‫)ע״ע ערכים‪ :‬אחדוח‪ ,‬מקדש(‬
‫מפני מלחמת אחים שפרצה ב י ש ל‬
‫יחזקאל ח‪ ,‬יז! וכן ט‪ ,‬ו‬
‫רא‬
‫דרגות‪ .‬חוטאים שבישראל חשבו לבטל חילוקי‬
‫מדריגות שיש בעם ישראל‬
‫שמות יט‪ ,‬סוף פסוק ט‪ :‬במדבר טז‪ ,‬פסוקים ג‪,‬‬
‫א ז‬
‫מחמת חילוקי כיתות ושנאת חנם‬
‫חגי ב‪ ,‬י׳‪ :‬ז כ י י ‪,‬‬
‫ר‬
‫א‬
‫ה‬
‫ה‬
‫ר‬
‫מפני שבועת שקר‬
‫מפני חנופה וגסות הרוח‬
‫זכריה ה‪ ,‬פסוקים ט‪ .‬יא‬
‫^‬
‫ח ו ר ב ן‬
‫הורים‪ .‬האדם נוטה לחטא מפני חימום חאות‬
‫*‬
‫המשגל של מולידיו‬
‫ת ה ל י ם נ א‬
‫זכריה ה‪ ,‬ג‬
‫ה ן א‬
‫דור המדבר אק להם חלק לעוה״ב‪ ,‬כי כפרו‬
‫בנפלאוח ה׳ במצרים‬
‫במדבר יד‪ ,‬חורה אור‬
‫ע ל‬
‫מ נ ת‬
‫ל‬
‫מ‬
‫ן‬
‫ת‬
‫ירמיה א‪ ,‬י׳‬
‫חורבן ירושלים לא מפני ע״ז‪ ,‬עריות ושפ״ד‪,‬‬
‫אלא מפני העושק ש נ ע י מ‬
‫יחזקאל כב‪ ,‬יג‪-‬יד‬
‫תורבן‪ ,‬התחיל ע״י מלשינות ה י ה‬
‫הגרם )ע״ע ערך‪ :‬א ח (‬
‫הרשע ו‪ ,‬ג‪ :‬עמוס ח‪ ,‬ח‪ :‬וכן ט‬
‫ו מ ם‬
‫זע‬
‫״ן‬
‫א‬
‫ל‬
‫ד ו ת‬
‫י‬
‫א‬
‫נבוכדנצר‪ ,‬שינה ה׳ בהחלטתו שישרוף את העיר‬
‫והמקדש‪ ,‬כדי שבכ״ז ישאיר פליטה מהעם יחד‬
‫י ה ר ו נ‬
‫א‬
‫כ ו ל ם‬
‫ת‬
‫עם גדליה‪ ,‬ושיגלה מקצתם ילא‬
‫יד ־‬
‫ק‬
‫גלותם של בני יכניה לפני גלותם של דור צדקיה‪,‬‬
‫י ח ז‬
‫א ל‬
‫י‬
‫פ ס‬
‫ם‬
‫א‬
‫ד‬
‫ז‬
‫׳‬
‫החוטא ומתעקש לומר על עצמו שלא חטא‪,‬‬
‫הקלקול השני תזה גרוע מהראשון‬
‫שמו״א טו‪ ,‬כג‬
‫זנות בימי נעורים מפני רתיחת התאוה וקוצר‬
‫השכל‬
‫יחזקאל כג‪ ,‬ג‬
‫זנוח דומה לאש בוערה‬
‫ה ו ש ע‬
‫ז‬
‫‪-‬‬
‫ר‬
‫מרגלים‪ .‬חטא דור מתלים‪ ,‬כי חשבו שכיבוש‬
‫הארץ בדרך הטבע ובלי נס‬
‫במדבר יד‪ ,‬תורה אור‬
‫מרגלים‪ ,‬כיצד נכשלו לדבר רע על הארץ‬
‫א״חמ‪ ,‬בלק ד״ה הנה עם יצא‬
‫חטא הוא דומה לחולי הנפש‪ ,‬ואופני תיקונו‬
‫ורפואתו‬
‫דברים כח‪ ,‬תורה אור‬
‫רל‬
‫המלכי״ם‬
‫אוצרות‬
‫גדולי ישראל‬
‫הזה ההצלחה הגדולה‪ .‬אלא יש לו לאדם ייעוד‬
‫לעולם הגצח‬
‫ישעיה כח‪ ,‬כד‬
‫היתה לטובה‬
‫צרעת הנרבקת בנואפים‬
‫יחזקאל כג‪ ,‬מד )ביאור ענץ‪ ,‬ומלים(‬
‫ארם הראשון‪ ,‬במה חטא‬
‫איש‬
‫ו א ש ה‬
‫יחזקאל יד‪ ,‬כג‬
‫חטא‪ ,‬עוין‬
‫בראשית ב‪ ,‬ט‬
‫והנחש‬
‫ב‬
‫ש מ ו ת‬
‫יי‬
‫יש בעולם רע‪ ,‬מפני החומר ]ע״ע מו״נ ח״ג‬
‫תחילת פ״ח; וכן פ״יב‪ ,‬ר״ה המק הראשון[‬
‫י‬
‫ש‬
‫י‬
‫ע‬
‫ה‬
‫ה‬
‫מ‬
‫ה‬
‫י‬
‫חומר היולי‬
‫א‬
‫ב ר א ש י ת‬
‫כ‬
‫־‬
‫חלושי החומר‪ ,‬וחזקי הצורה‬
‫בראשית א‪ ,‬כה‪ ,‬סעיף ו׳‬
‫הורכן כית המקדש‬
‫)ע״ע ערכים‪ :‬אחדות‪ ,‬מקדש(‬
‫י ל‬
‫מפני מלחמת א‬
‫יחזקאל ח‪ ,‬יז‪ :‬וכן ט‪ ,‬ו‬
‫מחמת חילוקי כיתות ושנאת חנם‬
‫י י‬
‫חגי ב‪ ,‬י׳‪:‬‬
‫ן ד ם‬
‫ב‬
‫ש פ ר צ ה‬
‫א ז‬
‫ש ר א‬
‫ה‬
‫ז כ ר‬
‫אי‬
‫ר‬
‫מפני שבועת שקר‬
‫מפני חנופה וגסות הרוח‬
‫זכריה ה‪ ,‬פסוקים ט‪ ,‬יא‬
‫^‬
‫ע ל‬
‫ה ן א‬
‫ל ב נ ו ת‬
‫‪m‬‬
‫ירמיה א‪ ,‬י׳‬
‫תורבן ירושלים לא מפני ע״ז‪ ,‬עריות ושפ״ד‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫א ל א‬
‫ה ע ו ש ק‬
‫מ פ נ‬
‫ש ב י ר ה ם‬
‫יחזקאל כב‪ ,‬יג‪-‬יד‬
‫י ל ״י‬
‫חורבן‪,‬‬
‫הגרם )ע״ע ע ‪:‬‬
‫א ח‬
‫ה ו ש ע‬
‫ך‬
‫ה ת ח‬
‫ע‬
‫ר ך‬
‫ל י‬
‫ד‬
‫‪.‬‬
‫ש‬
‫מ‬
‫נ ו ת‬
‫י‬
‫ה‬
‫ה ו ד ם‬
‫ז ע‬
‫״‬
‫ז‬
‫א‬
‫ל‬
‫ו ת (‬
‫ג‬
‫ח <‬
‫ע מ ו ס‬
‫ח‬
‫‪.‬‬
‫ו כ‬
‫ן‬
‫ט >‬
‫א‬
‫נבוכדנצר‪ ,‬שינו־״ ה׳ בהחלטתו שישרוף את העיר‬
‫והמקדש‪ ,‬כדי שבכ׳יז ישאיר פליטה מהעם יחד‬
‫עם גדליה׳ ו ש‬
‫נונב בסחר‪ ,‬הוא מכחיש השנחת ת׳‬
‫יהושע ז‪ ,‬יא‬
‫דור המדבר אק להם חלק לעוה״ב‪ ,‬כי כפרו‬
‫בנפלאוח ה׳ במצרים‬
‫במדבר יד‪ ,‬תורה אור‬
‫דרנות‪ .‬חוטאים שבישראל חשבו לבטל חילוקי‬
‫מדרינות שיש בעם ישראל‬
‫שמות יט‪ ,‬סוף פסוק ט‪ :‬במדבר טז‪ ,‬פסוקים ג‪,‬‬
‫ה‬
‫הורים‪ .‬האדם נוטה לחטא מפני חימום האות‬
‫המשגל של מולידיו ׳‬
‫ת‬
‫זכריה ה‪ ,‬ג‬
‫ח ן ר כ‬
‫אפיקורסות רוצה לפרוק חובת תרי״ג מצוות‪ ,‬לכן‬
‫מפתה לאנשים להוסיף מצוות חדשות ונוספות‬
‫שת׳ לא ביקש‪ ,‬ל מ ק יקלו ומאלו במה שהם‬
‫באמת מחריבים‬
‫ירמיה ו‪ ,‬כ‬
‫י ג ל ה‬
‫מ‬
‫צ ת ם‬
‫ו‬
‫א‬
‫י ה ר ו ג‬
‫א‬
‫ת‬
‫כ ו ל ם‬
‫ל‬
‫ק‬
‫יחזקאל י פסוקים א‪ ,‬ד‬
‫גלותם של בני יכניה לפני גלותם של דור צדקיה‪,‬‬
‫ה‬
‫ל‬
‫י‬
‫ם‬
‫נ‬
‫א‬
‫ז‬
‫־‬
‫החוטא ומתעקש לומר על עצמו שלא חטא‪,‬‬
‫הקלקול השני הזה גרוע מהראשון‬
‫שמו״א טו‪ ,‬כג‬
‫זנות בימי נעורים מפני רתיחת התאוה וקוצר‬
‫השכל‬
‫יחזקאל כג‪ ,‬ג‬
‫זנות דומה לאש בוערה‬
‫ה ו ש ע ז‬
‫־ י‬
‫מרגלים‪ .‬חטא דור מרגלים‪ ,‬כי חשבו שכיבוש‬
‫הארץ בדרך הטבע ובלי נם‬
‫במדבר יד‪ ,‬חורה אור‬
‫מרגלים‪ ,‬כיצד נכשלו לדבר רע על הארץ‬
‫א״חמ‪ ,‬בלק ד״ה הנה עם יצא‬
‫חטא הוא דומה לחולי הנפש‪ ,‬ואופני תיקונו‬
‫ורפואתו‬
‫דברים כח‪ ,‬חורה אור‬
‫מפתחות עדנים במוסר ואמונה י‬
‫]עיין רמב״ן[‬
‫עגל‪ .‬ביאור חטא העגל‬
‫שמות לב‪ ,‬א‬
‫במדבר יד‪ ,‬א‬
‫ירמיה נ‪ ,‬כ‬
‫חטא של מרגלים‪ ,‬מה שלא האמינו ביכולתו‬
‫של ה׳ לכבוש אויביהם‪ ,‬ווה חטא מצד השכל‬
‫יחזקאל כ‪ ,‬טז‬
‫חטא ועון‪ ,‬ההבדל ביניהם‬
‫חטא ופשע‪ ,‬לעתיד לבוא ה׳ יעבירם לגמרי‬
‫ויסלח‪ .‬אבל "עון״ )מינות ועיווח השכל של‬
‫המורד בה׳{ ה׳ לא יעביר כדי לסלוח‬
‫מיכה ז‪ ,‬יח‬
‫חטא יגדל לפי מעלת החוטא )לפי קרבתו לה׳(‬
‫שמו׳׳א יד‪ ,‬לט‪ :‬ישעיה א‪ ,‬ד‬
‫חטא מי מריבה‬
‫במדבר כ‪ ,‬ח‪-‬יג‬
‫חטא מי מריבה‪ ,‬העונש למשה ואהרן היה כמו‬
‫עלילה‬
‫דברים י‪ ,‬ז‬
‫חטא מצד תאוה‪ ,‬ויש עון מצד כפירה‬
‫תהלים עח‪ ,‬כט‬
‫חטא מצד תאוה‪ ,‬די לזה צירוף קל כדי לנקותו‪.‬‬
‫אבל עון מצד העיוניות‪ ,‬צריכים יסורים כדי‬
‫לנקותו‬
‫משלי יז‪ ,‬ג‬
‫חטא ע״פ תאוה‪ ,‬ע״ע כערך זה‪ ,‬מלת ״תאוה״‬
‫חטא ע״פ תאוה‪ ,‬ועון מצד עיוות השכל‬
‫בראשית ו‪ ,‬ה אילח השחר‪ ,‬שס״ג ויקרא ד׳‬
‫פםקא קצב; ויקרא טז פסקאות כא‪ ,‬נה‪ :‬במדבר‬
‫יא‪ ,‬יח! תהליס נא‪ ,‬יא‪-‬יב‬
‫;‬
‫רלא‬
‫;‬
‫חטא עגל הזהב‬
‫שמות לב‪ ,‬א‬
‫חטא עגל הזהב‪ ,‬בעיקר רק ערב רב חטאו בזה‬
‫שמות לב‪ ,‬ז‬
‫חטא‪ .‬זמר וניגון‪ ,‬בתחילה היו לשם זנות‬
‫בראשיח ד‪ ,‬כא‬
‫יוםף‪ ,‬חטא מכירחו‬
‫כראשיח לז‪ ,‬פסוקים ב‪ ,‬יד‬
‫יחידי סגולה‪ ,‬חטאיהם גדול יותר‪ ,‬מפני מעלתם‬
‫שמות לג‪ ,‬ה‬
‫ישראל‪ ,‬אע״פ שדבקו באלילים‪ ,‬אבל לא עשו‬
‫זאת ״לשמה" אלא כדי להידמות לאוה׳׳ע‪ .‬ולכן‬
‫לא נחשב כאילו ״נישאו לאיש זר״ אלא כמו‬
‫זנוח בעלמא‪ .‬ואפשר להם לחזור בתשובה ויקבלם‬
‫ה׳‬
‫ירמיה ג‪ ,‬א‬
‫כופרים בנבואה‪ .‬כופרים שהאדם ינבא מה שה׳‬
‫הגיד לו‬
‫ירמיה כג‪ ,‬יז‪-‬יט‬
‫כיתות הנוטשות דרכי אבוחינו‪] :‬א[ הסבורים‬
‫כי רק בימי קדם היתה יכולת לקיים קדושה‬
‫ופרישות ]ב[ הסבורים כי מצאו ״דרך״ מתוקנת‬
‫יותר מאבותינו ]ג| הנוטשים בלי טעם‬
‫ירמיה ב‪ ,‬לא‪-‬לג‬
‫כסף‪ .‬דורו של ירמיה היו מקולקלים שמכרו‬
‫לימודי הורה רק למשלמים להם על כך מחיר‬
‫ירמיה יר‪ ,‬יח‬
‫כת הכופר בתורה מפני סברא שיש לקיים רק‬
‫מה שנראה נכק לשכלו של האדם‬
‫ירמיה ח‪ ,‬ח‬
‫חטא עגל וחטא המרגלים‪ ,‬עשו ישראל בלי ישוב‬
‫הדעת‬
‫דברים לג‪ ,‬ג‪ ,‬תורה אור‬
‫מי מריבה‪ ,‬חטא משה‪ ,‬עיין ערך זה מלת‪ :‬״חטא‬
‫מי מריבה״‬
‫חטא עגל‪ ,‬למה משה קרא לכך ״חטאה גדולה״‬
‫א״חמ‪ ,‬פקודי‪ ,‬ד״ה במדרש‪ ,‬משכן‬
‫מכירח יוסף‪ ,‬חטא האחים‬
‫בראשיח לז פסוקים ב‪ ,‬יד‬
‫חטא מרגלים‪ ,‬ביאור חטאם ע״פ סוד‬
‫א״חמ‪ ,‬שלח‪ 9 ,‬ד״ה איש‬
‫מקדש‪ .‬חטא קל הנעשה בקירבת המקדש‪ ,‬נחשב‬
‫לחטא גדול‬
‫יחזקאל מג‪ ,‬ח‬
‫חטא מרגלים‪ .‬חטאו בכפירה ביכולתו של הקב״ה‬
‫רלב‬
‫המ י׳׳ס‬
‫אוצרות‬
‫מרגלים‪ ,‬ע״ע ערך זה‪ ,‬מלת ״חטא מרגלים״‬
‫מתאוים במדבר‪ ,‬חטאם‬
‫במדבר יא‪ ,‬ד‬
‫גדולי ישראל‬
‫אבל ״עון״ תסייע לחאוחו לחטוא‪ ,‬לכפור שה׳‬
‫מעניש על כך‪ ,‬או לכפור שה׳ ציוה ואפר לעשות‬
‫ישעיה ה‪ ,‬יח‬
‫חינוק שנשבה‪ ,‬דור שהוא כזה איננו נענש כל‬
‫מתאוננים‪ ,‬חטאם‬
‫תהלים עח‪ ,‬יח‪-‬ל‬
‫מתים צריכים לכפרה‪ ,‬ביאור המושג‬
‫דברים כא‪ ,‬ח‬
‫סדום‪ ,‬ההבדל בין חטאם לפלגש בגבעה‬
‫שופטים יט‪ ,‬כב‬
‫סמוך‪ .‬העומדים סמוך להחוטאים‪ ,‬ואינם עושים‬
‫פעולה של התרחקות‪ ,‬ונראים כאילו מסכימים‪,‬‬
‫לכן נם הם נענשים יחד אתם‬
‫במדבר טז‪ ,‬כד‬
‫עגל הזהב‪ ,‬ע״ע ערך זה מלח‪ :‬״חטא עגל הזהב״‬
‫עונש על מה שהקב״ה ״נאלץ״ )כביכול( להעניש‬
‫לחוטא )וזה כניגוד לרצונו ית׳ להיטיב(‪ ,‬זהו‬
‫חטא נוסף לאוחו האדם וגם על כך ייענש‬
‫עמוס ד‪ ,‬יב‬
‫עונש‪ ,‬ההבדל בין עונש על ע״ז לשאר החטאים‬
‫ירמיה מד‪ ,‬כב‬
‫ערבות של בני המשפחה זע׳׳ז על חטאיהם‬
‫שמות לב‪ ,‬כז‬
‫פשע הוא מרד‪ ,‬עון הוא כפירה ועיוות השכל‪,‬‬
‫וזה חמור מן ״חטא״‪ ,‬כי השכל הוא עצמות‬
‫האדם‬
‫שמו״ב ז‪ ,‬יד‪ :‬ירמיה ב‪ ,‬כב‬
‫קרח‪ ,‬ביאור חטאו ע״פ סוד‬
‫כר‬
‫ירמיה טז‪ ,‬יא־יב‬
‫חיי האדם‬
‫שבעים שנה‪ ,‬לפי ז׳ ספירות )תקופות(‬
‫מל״ב ד‪ ,‬לד‬
‫חיים האמתיים הם החיים הנפשיים השכליים‬
‫אשר יחיה האדם בהתהלכות לפני ה׳ ]״ואתם‬
‫הדבקים בה׳ אלהיכם חיים כולכם היום״[‪ .‬אבל‬
‫החי חיי הרנש כבהמה‪ ,‬זאת המוח באמח‬
‫תהלים יג‪ ,‬ד‬
‫חיי עוה״ז הם רק חיים מדומים‪ .‬החיים האמחיים‬
‫מתחילים אחרי המיתה‬
‫תהלים טז‪ ,‬יא‬
‫עיקר חיי האדם הוא אותם שניס שיש בו שכל‪,‬‬
‫ולא שנים של רגש וחיי בהמה‬
‫בראשית כג‪ ,‬א‪ -,‬וכן כה‪ ,‬ו‬
‫״כי המנהג ]הקיים בעולם[ בכללו שנעון הוא‪,‬‬
‫אשר בקשו לעצמם חשבונות רבים‪ ,‬לבקש דברים‬
‫מעטי המציאות‪ ,‬ויעמלו כל ימיהם להשיגם‪.‬‬
‫רשליכו אחר גיוום ]את[ התכלית העיקרי‬
‫שבעבורם נבראו‪ .‬וכן בקשת השררה והתענוגים‬
‫וכדומה‪ ,‬שיאמרו שהם טובים‪ ,‬בבחינת הגוף‬
‫ותאוותיו‪ ,‬אבל הם רעים מבחינת הנפש ודרכיה‪.‬‬
‫]אלא[ טוב לה הענוה וההסתפקות״‬
‫בראשית כ‪ ,‬ט‬
‫א׳׳חס קרח‬
‫רבים המתאספים לחטוא‪ ,‬אפילו עצם החטא‬
‫אינו כ״ב חמור‪ ,‬אבל חילול השם יש ברבר‪.‬‬
‫ולכן נהרגו רבבות בפלגש בגבעה‬
‫שופטים כ‪ ,‬א‬
‫האוה‪ ,‬ע״ע ערך זה‪" ,‬חטא ע״פ חאוה״‬
‫תאוה‪ .‬חטא מפני תאור‪ .‬עונשו פחוח מן חטא‬
‫מצד השכל‬
‫במדבר יא‪ ,‬י׳‬
‫האוח האדם המכשילחו בעבירה‪ ,‬זהו ״חטא״‪.‬‬
‫חכם‪ ,‬חכמה‬
‫)ע׳׳ע ערך‪ :‬שכל(‬
‫בינה‪ .‬בבינה הנבונים יש סיג ]חסרון[‪ .‬כי בהכרח‬
‫יתבונן על כל חלקי הסוחר ]וביניהם גם דעות‬
‫שאינן נכונות! ער שמצא את הוראי‬
‫משלי י‪ ,‬כ ןע״ע תהלים קיט‪ ,‬קם(‬
‫בינה‪ .‬הגדרתה‬
‫משלי א‪ ,‬ב‪ :‬וכן ז‪ ,‬ד‬
‫גאוה היא סיבח הכשלון בעיונים במה שאחר‬
‫הטבע וכ״ש בחכמת אלוהיה‪ ,‬במה שיתגאה‬
‫מפתחות עניינים במוסר ואמונה‬
‫]לחשוב[ שאק דבר נעלם מהשגתו‪ .‬ולא ידע‬
‫שיש דברים הסגורים בפני בל אדם‬
‫תהלים לו‪ ,‬יב‬
‫דיעוח‬
‫וכדעת‬
‫איוב‪,‬‬
‫הזאת‬
‫האמחיות הן שתולוה בנפש האדם עצמה‪,‬‬
‫אפלטון‬
‫פחיחה לפרק ל״ב‪ ,‬ד״ה אחרי ההוצעה‬
‫וכוי; וכן לב‪ ,‬פסוקים ח‪ ,‬י; ופרק לו‪,‬‬
‫פסוקים א‪-‬ז ]ע״ע ישעיה מ‪ ,‬יד[‬
‫דעה נכונה האדם מקבל או ]א[ ע״י השגת‬
‫החוש ]ב[ מושכל ראשון ]ג[ מופת ]הוכחה‬
‫הגיונית[ ]ד[ או שקיבל מפי איש נאמן‬
‫משלי א‪ ,‬ב‬
‫דעת ה׳‪ .‬אין להקיש ע״פ דעת אנושית‪ ,‬להכיר‬
‫רעח הקב״ה‪ .‬ויש חמשה חילוקים בין דעתנו‬
‫לדעת ה׳ ית״ש‬
‫איוב‪ ,‬פתיחה לפני פרק י״א; וכן איוב יא‪ ,‬ז‬
‫חכמה יש שמשיגים ע״י עיון ועמל; ויש חכמה‬
‫שה׳ מעניק לאדם במתנה‬
‫א״חמ‪ ,‬סוף פ׳ ויקהל‪ ,‬ד״ה וימלא אוחו‬
‫חכמה‪ ,‬ה׳ לפעמים משפיע על האדם ריבוי‬
‫חכמה‪ ,‬ויש שאינו יכול ללמד כל זאת לאחרים‪,‬‬
‫אלא הוא צריך לצמצם‬
‫א״חמ‪ ,‬לקוטים כסוף ויקרא ‪ ,65‬דרך ד׳‬
‫דעה‪ ,‬מה פירושה‬
‫בראשית כ‪ ,‬סוף פסוק ט‬
‫הכרת ה׳ ע״י לימור התורה עדיפה מן תכרתו‬
‫ע״י חקירות‬
‫חהלים פרק יט‪ ,‬ושם מפסוק ח׳ ואילך‬
‫השגה‪ .‬ארבעה סוגים‪] .‬א[ עניני עולם דהויה‬
‫)שלנו( שהוא הבל‪] .‬ב[ עולם הגלגלים )הכוכבים(‪.‬‬
‫]ג[ עולם המלאכים‪] .‬ד[ השגת האלהות‬
‫יחזקאל מז‪ ,‬ה‬
‫השגה‪ .‬יש דברים שהם אפשריי ההשגה‪ ,‬ויש‬
‫דברים שאי אפשר בהם ההשגה‬
‫שמות לג‪ ,‬יט‪ :‬ע״ע דהי״ב א‪ ,‬ז‬
‫חוש‪ .‬מופתי )ראיות( התבונה יכריעו )ינצחו(‬
‫את מופתי )ראיות( החוש והדמיון‪ .‬כי החוש‬
‫יכזב לפעמים‬
‫איוב‪ ,‬פתיחה לפני פרק ל״ב‪ ,‬ד״ה חחילה‬
‫דלג‬
‫חכם ונבון‪ ,‬ההבדל ביניהם כעת מלחמת יצה״ר‬
‫משלי יד‪ ,‬לג‬
‫חכם וצדיק‪ .‬ההבדל שביניהם י‬
‫משלי י‪ ,‬יא; וכן יג‪ ,‬יד‬
‫חכם‪ ,‬שמועתו היא טובה ממרחקים יוחד מאשר‬
‫אצל הקרובים‪ .‬כי הקרובים רואים כמה חכמחו‬
‫מוגבלת‬
‫מלי׳ א י‪ ,‬ז‬
‫חכמה עוסקת ״בדברים שיש בהם שני דרכים‪.‬‬
‫ואק האדם יכול לדעת מעצמו דרכי החכמה‪,‬‬
‫רק היא נתונה לנו ע״י התורה או הנבואה‪.‬‬
‫ובינה היא מה שהאדם מבין מדעתו ע״פ החבונה‬
‫האנושית״‬
‫שמות כה‪ ,‬רמזי המשכן‪ ,‬ד׳׳ה אמנם הבאים בסוד‬
‫ה׳‬
‫חכמה‪ ,‬בינה‪ ,‬ודעת‬
‫ישעיה יא‪ ,‬ב )מלים(‬
‫חכמה‪ ,‬היא הבחירה בין טוב לרע‪ .‬ואי אפשר‬
‫לאדם להשיג ארחותיה אלא א״כ ה׳ גלה פרטיו‬
‫)ע״י התורה(‬
‫ירמיה ח‪ ,‬ט‪ :‬איוב כח‪ ,‬פסוקים יב‪ ,‬כח‬
‫חכמה‪ .‬הם דברים שאי אפשר לאדם להוציא‬
‫מכח בינתו‪ ,‬רק לקבלם מאחרים‬
‫שמות כג‪ ,‬ח )פםקא רי״ב(‬
‫חכמה‪ .‬יסודותיה צריכים לקבל מן חכמי דורוח‬
‫קדם‬
‫משלי כב‪ ,‬פסוקים יז‪ ,‬יט‬
‫הכמה‪ .‬כאשר יש ב׳ דרכים לפני האדם‪ ,‬ואי‬
‫אפשר לו לדעת את הנכונה אם לא ששמע‬
‫מפי ה׳ ע״י תורתו‪ ,‬וו ״חכמה"‬
‫דברים יב‪ ,‬כת! מלאכי ב‪ ,‬ו‬
‫חכמה‪ ,‬היא חכמת המדות‪ ,‬טוב ורע‪ .‬אבל‬
‫״תבונה״ היא החכמה העיונית‪ ,‬שם דנים באמח‬
‫ושקר ]עיין בזה ברמב״ם‪ ,‬מו״נ ח״א פ״ב[‬
‫מל״א ה‪ ,‬ט‬
‫חכמה‪ .‬אין ללמוד מן אדם שהוא רע עין‬
‫משלי כג‪ ,‬ז‪-‬ח‬
‫חכמה‪ .‬האדם משיג בג׳ אופנים‪] :‬א| מהעורר‬
‫מעצמו להשיג ]ב[ ע״י שרואה דברים לא רגילים‪.‬‬
‫רלד‬
‫אוצרות‬
‫המ י״ם‬
‫]ג[ קבלה מאבותיו‬
‫דברים כט‪ ,‬ג‬
‫חכמה‪ .‬יש להשתדל להשיג אותה בעבור טוב‬
‫עצמוחה‪ ,‬ולא לשם כוונה אחרה‬
‫אר״ש ]א[‬
‫חכמים העוסקים בעיוניות ]מושגים מופשטים[‪,‬‬
‫קשה להם להיות חכמים גם בעסק המעשה‬
‫)ניהול המדינה וכיו״ב(‬
‫מל״ א י‪ ,‬ו‬
‫חכמת תיקון המתת‪ .‬אין אדם יודע הדרך הנכונה‪,‬‬
‫קביעת המתח ושיעוריהן‪ ,‬אא״כ נודע לו ע״י‬
‫נביאי ה׳‬
‫משלי א‪ ,‬א )מלים(‬
‫חקירות באלהיות‪ ,‬אל מיד אדם להרים לבו‪ ,‬רק‬
‫בהצנע לכת‬
‫מיכה ו‪ ,‬ח‬
‫חקירות בפינות האמונה‪ ,‬יש בזה גם חסרון‬
‫שעוסקים אז ג״כ בדעות הלא נכונות‬
‫תהלים קיט‪ ,‬קס ]ע״ע משלי י‪p ,‬‬
‫חקירות‪ .‬מי שמתפח לדברים שהם למעלה‬
‫משכל האדם‪ ,‬מזה יגיע לאפיקורםות ]ע״ע מו״נ‬
‫ח״א פ״לב[‬
‫משלי כא‪ ,‬ד‬
‫טעות של ישראל‪ ,‬מפני שאינם מבינים ע״פ שכל‬
‫מן המוקדם אל המאוחר‪ ,‬אלא הם בונים את‬
‫הבנהם מן המאוחר אל המוקדם‪ ,‬ובזה יש מקום‬
‫לטעות‬
‫מל״א יח‪ ,‬לז )ע״ע ישעיה מא‪ ,‬כג(‬
‫גדולי ישראל‬
‫כבוד והאור לעתיד יהיה בעיקר לזקנים ולנביאים‪.‬‬
‫ומהם תקבל הלבנה כבוד ואור‬
‫ישעיה כד‪ ,‬כג‬
‫לימוד חכמת האברים של האדם‪ .‬״כי גוף האדם‬
‫ובנינו ואבריו וגידיו וקשורו עם כחות נפשו הם‬
‫מכוונים אל מצות התורה‪ .‬שהתורה ומצוותיה‬
‫ובנק האדם וסתרו ערוכים זה מול זה וכמ״ש‬
‫חז״ל )מכוח כג ע״ב( וכל אבר מיוחדת לו מצוה‬
‫אחה כמ״ש הקדמונים‪ .‬ואם יבק בנק גופו בכל‬
‫פרםיו ואץ עשהו ה׳ ויכונן אותו‪ ,‬ילמד מזה‬
‫לדעת סודות המצוות המכוונים לעומת מדת‬
‫גופו ונפשו ומערכתם״‪.‬‬
‫תהלים קיט‪ ,‬עג‬
‫משלי‪ .‬הלימוד בםפר זה‪ ,‬כדי להבק בחכמת‬
‫התורה וחכמה המתה‪ ,‬הוא ע״י כח היראה‬
‫מלעבור על רצק ה׳‪ ,‬ומוסר ]לאסור כחות נפשו‬
‫בעבותות‪ ,‬לבל יפרצו חק[‪ .‬ויקבע בלבו שהם‬
‫דברים נאמנים ואמתיים‪ ,‬ודומים לדבר שהושג‬
‫ע״י חושיו או ע״י מושכל ראשון‪ .‬כי אין לו‬
‫ספק בדברי ה׳ הנמסרים ע״י נביאיו‬
‫משלי א‪ ,‬פסוקיה ב‪ ,‬ו‬
‫*‬
‫משלי‪ .‬ע״י לימוד ספר משלי והבנת מליצותיו‬
‫העמוקות וחידותיו‪ ,‬יצליח האדם להבין באגדות‬
‫ונסתרות שדברו תז״ל בדרך תירה‪ .‬וימצא פתרונים‬
‫ע״י משלי הספר הזה ]וב״כ הגר״א לפסוק זה[‬
‫משלי א‪ ,‬ו‬
‫נפש האדם ערוכה באופן שימצאו בה כל הכחות‪,‬‬
‫כן נושאי החכמה וחוקי החכמה טבועים בנפש‬
‫האדם ביצירתה‪ ,‬כמו האחות שקירבחה מצד‬
‫התולדה‬
‫משלי ז‪ ,‬ד‬
‫ידיעה ברורה בענק השגחת ה׳ ובענק השארות‬
‫הנפש וגמול הנפשות‪ ,‬אי אפשר להגיע לאלה ע״י‬
‫הקידה בדרך שכל‪ .‬אלא רק ע״י גילוי מאת ה׳‬
‫איוב‪ ,‬פתיחה‪ ,‬לפני פרק ל״ח‬
‫עצה‬
‫ידיעה‪ ,‬כארבעה אופנים‪] .‬א[ המושכלות ]ב[‬
‫המפורסמות ]ג( המקובלות ]ד! המוחשות והגסיוניות‬
‫ישעיה מ‪ ,‬כ א‬
‫צדיק וחכם‪ ,‬ההבדל שביניהם‬
‫משלי י‪ ,‬יא‪ :‬וכן יג‪ ,‬יד‬
‫משלי יד‪ ,‬כו‬
‫צדיקים‪ ,‬ה׳ אוהב אוחם ופוקח להם עיני השכל‬
‫תהלים קמו‪ ,‬ח‬
‫יראה וחכמה‪ ,‬היחס שביניהם‬
‫ישעיה יד‪ ,‬כד )מלים(‬
‫דלו‬
‫אוצרות‬
‫המלכי״ם‬
‫חנופה שקולה כע״ז‪ ,‬כי ירא מהבריוח ומשתף‬
‫בזה אחר עם היראה מה׳)ע״ע ״חובות הלבבות״‪,‬‬
‫שער יחוד המעשה‪ ,‬פרק די(‬
‫זכריה ה‪ ,‬ט‬
‫חנופה‪ ,‬שנואה היא בידי ה׳‪ .‬והיא מה שהאדם‬
‫מדבר בפיו ״דברי אמונה״ ואק לבו שלם בכך‬
‫איוב‪ ,‬פתיחה לפרק כר‪ .‬ד׳׳ה במאמר השני; וכן‬
‫כז‪ ,‬ח‬
‫חינוך‬
‫״דרך השלמים ותשוקתם להשפיע משלמוחם‬
‫לזולתם באופן היוחר שלם״ ]מקורו במו״נ ח״ב‬
‫סוף פ״כט[ ]וכוונתם של הללו היא שהמחונבים‬
‫ישפיעו אף הם לאחרים הקטנים מהם[‬
‫מל״כ ב‪ ,‬ב‬
‫איש האלתים‪ ,‬בק תלמידיו הוא כמו לב המחיה‬
‫אותם‬
‫מל״כ ב‪ ,‬ג‬
‫המלמד לאחרים או לדור לעשות טוב‪ ,‬יקבל‬
‫שכר מחדש כל פעם ופעם שהמחתך יעשה‬
‫מעשה טוב‬
‫שמו״א כד‪ ,‬ית‪-‬יט ר״ה ראתה הגדת‪ ,‬ודייה וכי‬
‫ימצא איש‬
‫חינוך לילד ע״י עונשים‬
‫משלי יט‪ ,‬ית‪-‬יט‪ :‬וכן שם כג‪ ,‬יג‪ :‬וכן שם כז‪,‬‬
‫ו; וכן שם כט‪ ,‬פסוקים טו‪ ,‬יז‬
‫כל ילד יש לו תכונה המיוחדת לו‪ ,‬אם שכל‬
‫מחודד‪ ,‬ואם שכל ישר אבל בלתי מחודד‪ ,‬או‬
‫שמוכן לאומנות מיוהדת וכיו״ב‬
‫משלי ככ‪ ,‬ו‬
‫מפנק בנו‪ ,‬אזי גם בעת זקנותו הבן לא יכלכל‬
‫את אביו‬
‫משלי כט‪ ,‬יו‬
‫קל יותר להרחיק איולת מלבו של הנער‪ ,‬כאשר‬
‫טרם בא בשנים‬
‫משלי כב‪ ,‬טו‬
‫חסד‬
‫אברהם אבינו ואחרים‪ ,‬ההבדל ביניהם בקיום‬
‫מצות חסר‬
‫בראשיח יח‪ ,‬ר‬
‫גדולי ישראל‬
‫בעלי חיים‪ ,‬יש לנהוג גם עמם בחסד ורחשים‬
‫משלי יב‪ ,‬י‬
‫גאוה‪ .‬חםד שאנשים עושים כדי להתפאר בו‬
‫משלי כ‪ ,‬ו‬
‫ה׳ אינו דורש עבודוח קשות‪ ,‬כי אם עשות‬
‫משפט ואהבת חםד‬
‫מיכה ו‪ ,‬ה‪-‬ח‬
‫ה׳ המשיך בחסדו לישראל‪ ,‬גם אחרי שחטאו‬
‫תה לים קו‪ ,‬א‬
‫חסד ה׳ פועל כל הזמן ללא שינוי‪ ,‬אבל רק‬
‫מחגלה לנו לפי זכויוחיהם של המקבלים‬
‫ישעיה נו‪ ,‬א‪-‬ב‬
‫חסד הי‪ ,‬לעתיד לא לזית תלוי במעשיהם של‬
‫בני אדם‬
‫ירמיה ל‪ ,‬כה‪ :‬וכן לא‪ ,‬לב‬
‫חסד הי‪ .‬גם טלטול קשה של ישראל במדבר‬
‫היה לטובתם‪ ,‬למען ישיגו הרחבה גבול א״י‬
‫תהלים קלו‪ ,‬טו‬
‫חסר שעושים לזולת‪ ,‬אק ראוי להתמהמה ולאהוד‪.‬‬
‫וגם לימוד חורה או מצוה אק ראוי לדחות קיומו‬
‫י‬
‫ליום אחר‬
‫משלי ג‪ ,‬כח‬
‫יש שרוחו נדיבה ומצייר בלבו טוב מדת הנדיבוח‬
‫ואושרה‪ ,‬ואעפ״כ לבו‪ ,‬כח המושל בו‪ ,‬אינו בוחר‬
‫להתנדב מפני אהבת הממון והבצע‪ .‬ויש שרוחו‬
‫אינה נדיבה לצייר מה טוב מדת הנדיבות‪ ,‬ובכל‬
‫זאת יש לו לב נריכ ואוהב לפזר ולתת‪ ,‬וזאת‬
‫מפני שהממון אינו חשוב בעיניו‬
‫שמות לב‪ ,‬כה‬
‫פעל ״גמל״ ]חסד[ הוא על ההתפעלות )רגש(‪,‬‬
‫או של אהבה או של איבה‬
‫שמו״א כד‪ ,‬יז ד״ה צדיק אתה‬
‫חסידיים‬
‫חסידים שהם קרובים לה׳‬
‫חהלים קמח‪ ,‬יד; וכן קמט‪ ,‬ה‬
‫חסידים הם אלו שקיימו כפי מצוות ה׳ ולא‬
‫הלכו אחרי חקירת השכל האנושי ומשפטיו‪ ,‬כמו‬
‫שאול שחמל על אגנ‬
‫תהלים קמט‪ ,‬ט‬
‫מפתחות ענעיס במוסר ואמונה‬
‫שכל‬
‫משלי א‪ ,‬ג‬
‫שמיעה קודמת לראיה‪ ,‬בעת לימוד החכמה‬
‫משלי כ‪ ,‬יכ‬
‫דלה‬
‫אתם בהכרח להתראות כאילו אתם הולכים‬
‫ומתנהגים ביראת ה ‪ /‬כדי שלא תשאו חרפה מן‬
‫הגוים‪ ,‬שיאמרו עליכם שאק לכם אמונה ודת‪,‬‬
‫ושאחם מנאצי ה׳‪ .‬שבזה יחרפו אתכם״‪.‬‬
‫נחמיה ה‪ ,‬ט‬
‫חלום‬
‫תבונה‬
‫משלי ב‪ ,‬ג‬
‫חכמות חיצוניות‬
‫)ע״ע ערך‪ :‬פילוסופיה(‬
‫חכמת חיצונית‪ ,‬אין לערבב אותה יחד עם לימוד‬
‫התורה‬
‫ויקרא‪ ,‬פ׳ אחרי‪ ,‬פםקא קמ״א‬
‫חכמה חיצונית מועילה רק לצרכי חיי עוה״ז‪.‬‬
‫משא״כ לימוד התורה מועיל להשגת השלימות‬
‫הנצחית‬
‫ויקרא‪ ,‬פ׳ אחרי‪ ,‬פםקא קמ״א‬
‫חכמות שאינן מהתורה‪ ,‬וחכמות כוזבות‬
‫משלי כ‪ ,‬טז‪-‬יז‬
‫חכמות חיצוניות שיש בהן מינוח וריעות זרות‪,‬‬
‫נמשלו למים המרים‬
‫משלי ב‪ ,‬יט‬
‫חלול השם‬
‫)ע״ע ערך‪ :‬קידוש השם!‬
‫חורבן מקדשנו‪ ,‬צערנו גדול על כך יוחר מכל‬
‫דבר אחר‪ ,‬מפני חילול השם שבדבר‬
‫ישעיה םג‪ ,‬יח‬
‫חורבן מקדשנו‪ ,‬עם ישראל מצטער כל כך עד‬
‫שהם מביעים בקשה הלואי לא היו לעם של‬
‫ה׳‪ ,‬שלא יהיו שותפים בגרימת חילול השם‬
‫ישעיה סג‪ ,‬יט‬
‫גלות ישראל‪ ,‬הוא חילול השם‬
‫יחזקאל לו‪ ,‬כ‪-‬כא‬
‫חלומות‪ ,‬אם לתת בהם אימון‬
‫בראשית מ‪ ,‬ח )ועוד שם ב״תורה אור״(‬
‫שלמה שמתוך חלומו כקש מה׳ חכמה‪ ,‬לא היה‬
‫זה אלא הרהורי לבו מלפני החלום‬
‫רהי״ב א‪ ,‬יא‬
‫חלום אפילו כשצודק‪ ,‬יש בו תערובת תבן וסיגים‬
‫יואל ג‪ ,‬א‬
‫״חלומות השוא ידברו״ )זכריה י‪ ,‬ב(‪ .‬״קודם‬
‫שיבא המשיח יעמדו קוסמים ובעלי חלומות‬
‫שיטעו את העם בהבליהם‪ ,‬ואז )ידעו( ]עליהם‬
‫לדעת[ כי אק בהם ממש‪ .‬וזה להם על שלא‬
‫היה להם רועים משכילים מנהיגים אותם ע״פ‬
‫התורה והשכל‪ ,‬רק מהבילים אותם בחלומות‬
‫והבלים״‬
‫זכריה י‪ ,‬ב‬
‫תפקידו של החלום‬
‫איוב טו‪ ,‬יז‬
‫חלום יש ע״פ רגשי הלב‪ ,‬ויש ע״פ כח השכל‬
‫במוח‬
‫דניאל ז‪ ,‬א‬
‫חמדה‬
‫ע״ע מדות‪ ,‬ע״ע ערך‪ :‬תאוה‬
‫חנופה‬
‫)ע״ע ערך‪ :‬מרות(‬
‫חנופה‪ ,‬שנואה היא בידי הי‪ .‬והיא מה שהאדם‬
‫מדבר בפיו ״דברי אמונה" ואין לבו שלם בכך‬
‫איוב‪ ,‬פתיהה לפרק כו‪ ,‬ד״ה כמאמר השני; וכן‬
‫כז‪ ,‬ח‬
‫מחשבה ישרה‪ ,‬אבל אם המעשה החיצוני גורם‬
‫לזות שפתיים אצל הרואים ]כמו בעבירה לשמה[‬
‫יש להםנע‬
‫משלי ד‪ ,‬כד‬
‫דברים כז‪ ,‬יח‬
‫״הלא ביראת אלהיגו תלכו‪ ,‬מחרפת הגוים אויבינו"‬
‫)נחמיה ה‪ ,‬ט( וז״ל המלבי״ם; ״שגם אם אינכם‬
‫יראי ה׳ ואינכם תרדים ממצוות התורה‪ ,‬צריכים‬
‫חנופה ונםות רוח‪ ,‬מקומם צריך להיות בבבל‬
‫ולא בא״י‬
‫זכריה ה‪ ,‬יא‬
‫חנופה‪ ,‬עון חמור מאד‬
‫דלו‬
‫אוצרות‬
‫המלבי״ם‬
‫חנופה שקולה כע״ז‪ ,‬בי ירא מהכריות ומשתף‬
‫בזה אחר עם היראה מה׳)ע״ע ״חובות הלבבות״‪,‬‬
‫שער יחוד המעשה‪ ,‬פרק ד׳(‬
‫זכריה ה‪ ,‬ט‬
‫חנופה‪ ,‬שנואה היא בירי הי‪ .‬והיא מה שהאדם‬
‫מדבר בפיו ״דברי אמונה״ ואין לבו שלם בכך‬
‫איוב‪ ,‬פתיחה לפרק כו‪ ,‬ד״ה במאמר השני; וכן‬
‫כז‪ ,‬ח‬
‫חינוך‬
‫"דרך השלמים ותשוקתם להשפיע משלמותם‬
‫‪6‬ולתם באופן היותר שלם" ]מקורו בםו״נ ח״ב‬
‫סוף פ״כט( ]וכוונתם של הללו היא שהמחונבים‬
‫ישפיעו אף הם לאחרים הקטנים מהם[‬
‫מל״כ ב‪ ,‬ב‬
‫איש האלהים‪ ,‬בץ תלמידיו הוא כמו לב המחיה‬
‫אותם‬
‫מל״ב ב‪ ,‬ג‬
‫המלמד לאחרים או לדור לעשות טוב‪ ,‬יקבל‬
‫שכר מחרש בל פעם ופעם שהמחונך יעשה‬
‫מעשה טוב‬
‫שמו״א כד‪ ,‬יח‪-‬יט ד״ה ואתה הגדת‪ ,‬ודייה וכי‬
‫ימצא איש‬
‫חינוך ל ל ד ע״י עונשים‬
‫משלי יט‪ ,‬יח‪-‬יט; וכן שם כג‪ ,‬יג; וכן שם כז‪,‬‬
‫ו; וכן שם כט‪ ,‬פסוקים טו‪ ,‬יז‬
‫גדולי ישראל‬
‫בעלי חיים‪ ,‬יש לנהוג גם עמם בחסר ורחמים‬
‫משלי יכ‪ ,‬י‬
‫גאוה‪ .‬חסד שאנשים עושים כדי להתפאר בו‬
‫משלי כ‪ ,‬ו‬
‫ה׳ אינו דורש עבודות קשות‪ ,‬כי אם עשות‬
‫משפט ואהבת חסד‬
‫מיכה ו‪ ,‬ה‪-‬ח‬
‫ה׳ המשיך בחסדו לישראל‪ ,‬גם אחרי שחטאו‬
‫תהלים קו‪ ,‬א‬
‫חםד ה׳ פועל כל הזמן ללא שינוי‪ ,‬אכל רק‬
‫מתגלה לנו לפי זכויותיהם של המקבלים‬
‫ישעיה נו‪ ,‬א‪-‬ב‬
‫חסד הי‪ ,‬לעתיד לא יהיה תלוי כמעשיהם של‬
‫בגי אדם‬
‫ירמיה ל‪ ,‬כה‪ :‬וכן לא‪ ,‬לב‬
‫חםד הי‪ .‬נס טלטול קשה של ישראל במדבר‬
‫היה לטובתם‪ ,‬למען ישיגו הרחבת גבול א״י‬
‫תהלים קלו‪ ,‬טו‬
‫חסד שעושים ‪6‬ולת‪ ,‬אין ראוי להתמהמה ולאחרו‪.‬‬
‫וגס לימוד תורה או מצוה אץ ראוי לדחות קיומו‬
‫ליום אחר‬
‫משלי ג‪ ,‬כח‬
‫כל ילד יש לו תכונה המיוחדת לו‪ ,‬אם שכל‬
‫מחודד‪ ,‬ואם שבל ישר אבל בלחי מחודד‪ ,‬או‬
‫שמוכן לאומנות מיוחדת וכיו״ב‬
‫משלי כב‪ ,‬ו‬
‫יש שרוחו נדיבה ומצייר בלבו טוב מדת הנדיבות‬
‫ואושרה‪ ,‬ואעפ״כ לבו‪ ,‬כח המושל בו‪ ,‬אינו בוחר‬
‫להתנדב מפני אהבת הממון והבצע‪ .‬ויש שרוחו‬
‫אינה נדיבה לצייר מה טוב מדת הנדיבות‪ ,‬וככל‬
‫זאת יש לו לב נדיב ואוהב לפזר ולתת‪ ,‬וזאת‬
‫מפני שהממון אינו חשוב בעיניו‬
‫שמות לב‪ ,‬כה‬
‫מפנק בנו‪ ,‬אזי גם בעת זקנוחו הכן לא יבלבל‬
‫את אביו‬
‫משלי כט‪ ,‬יז‬
‫פעל ״גמל״ ]חסד[ הוא על ההתפעלות )רגש(‪,‬‬
‫או של אהבה או של איבה‬
‫שמו״א כד‪ ,‬יז ד״ה צדיק אתה‬
‫קל יוחר להרחיק איולת מלבו של הנער‪ ,‬כאשר‬
‫טרם בא בשנים‬
‫משלי כב‪ ,‬טו‬
‫חסידים שהם קרובים לה׳‬
‫תהלים קמה‪ ,‬יד; וכן קמט‪ ,‬ה‬
‫חסד‬
‫אברהם אבינו ואחרים‪ ,‬ההבדל ביניהם בקיום‬
‫מצות חסד‬
‫בראשית יח‪ ,‬ר‬
‫חסידים‬
‫‪,‬‬
‫חסידים הם אלו שקיימו כפי מצוות ה ולא‬
‫הלכו אחרי חקירת השכל האנושי ומשפטיו‪ ,‬כמו‬
‫שאול שחמל על אגג‬
‫תהלים קמט‪ ,‬ט‬
‫מפתחות ענינים כמוסר ואמונה‬
‫לפעמים הולך האדם בדרך ההורה )במרוצה(‬
‫]בריצה[ דהיינו שעושה במרת חסידות ורץ‬
‫בהחלהבות גדול להוסיף סייגים ונדרים וקדושה‬
‫ופרישות‪ .‬ואז צריך ליזהר ממכשול כמו ר׳ נכנסו‬
‫לפרדס )חגיגה יד ע״ב( ואחר קיצץ בנטיעות‬
‫]אמר המלקט‪ :‬ע״ע ״העמק דבר״ לנצי״ב‪ ,‬על‬
‫במדבר טז‪ ,‬א[‬
‫משלי ד‪ ,‬יב‬
‫טבע‬
‫כל חוקי הטבע הינם ערוכים בידי ה׳ כך שלמרוח‬
‫ההנהגה הבחיריח של האדם לעשות טוב או‬
‫רע‪ ,‬ה׳ יכול לגמול או להעניש אותו על כך‪.‬‬
‫היוצר קשר יחד שתי ההנהגות כדי שיתפעלו‬
‫זו מזו‬
‫חהלים יח‪ ,‬לא‪ :‬וכן לו‪ ,‬ו דניאל ד‪ ,‬לא‬
‫;‬
‫״ככל שיוסיפו רור ודור לעיין במעשי ה׳ ובסתרי‬
‫הטבע‪ ,‬יכירו בם חכמות ופליאות שהיו נעלמים‬
‫מהראשונים‪ ,‬וישבחו את מעשיו וכו׳ עד שכל‬
‫רור הבא יראה שדור הקודם לא הבין אח מעשי‬
‫ה׳ כראוי"‬
‫תהלים קמה‪ ,‬ד‬
‫אביב וקיץ‪ ,‬סחיו וחורף‪ ,‬התהוותם ושינויי אורך‬
‫היום והלילוח‬
‫איוב לח‪ ,‬יח‪-‬יט‬
‫אויר‪ ,‬חק החפשטוח האויר‬
‫איוב כו‪ ,‬פסוקים ז‪ ,‬יג‪ :‬וכן כח‪ ,‬כד‬
‫אור המאיר‪ ,‬בין עלוח השחר לבין זריחת החמה‬
‫איוב לח‪ ,‬כד‬
‫אור מתחלק לשבעה צבעים‪ ,‬מול ז׳ ספירות‬
‫בראשיח ט‪ ,‬חורה אור‬
‫אור‪ ,‬פעולתו‬
‫איוב לח‪ ,‬יד‬
‫אמונה‪ .‬ממה שרואים היאום כל אבריו וחלקיו‬
‫של כל בעל הי‪ ,‬הוכחה גדולה למציאות הבורא‬
‫יח״ש‬
‫ישעיה מד‪ ,‬ז‬
‫ברכה שהיתה בטבע העולם לפני חטא ארם‬
‫רלז‬
‫הראשון )הארץ הוציאה גלוםקאות( תחזור אלינו‬
‫בסוף הימים‬
‫ויקרא‪ ,‬פ׳ בחוקותי‪ ,‬פסקא ה‬
‫גשמים‪ ,‬אופן התהווה הגשמים‬
‫ירמיה י‪ ,‬ע‪ -,‬איוב כו‪ ;1 ,‬וכן לו‪ ,‬כז‪ •,‬וכן לת‪,‬‬
‫כה‬
‫גשמים‪ ,‬נם נםחר של הורדתם לפי צרכי מין‬
‫האדם‬
‫ירמיה י‪ ,‬יד‬
‫האדם המזדקן ]למרות שאוכל מזון מבריא[ דומה‬
‫להמוסיף מים לחבית יין‪ ,‬בריאותו נמהלת ככל‬
‫שעובר הזמן‬
‫בראשית ב‪ ,‬פסוקים ט‪ ,‬טז )ע״ע על תהלים מט‪,‬‬
‫טו>‬
‫ההנהגה הטבעית מכםה להוד הי‪ ,‬ואין השגחתו‬
‫נגלית באחגליא‬
‫הבקוק ג‪ ,‬ג‬
‫ההנהגה הטבעית‪ ,‬וההנהגה‬
‫יושבתו תתבטל בל הבריאה‬
‫ההשגחיית‪,‬‬
‫אם‬
‫שמו״ב ז‪ ,‬כו‬
‫העדר‪ ,‬מן הנמנע שיהיה טוב תמידי בלא רע‪.‬‬
‫כי החומר פושט צורה ולובש צורה‪ ,‬ואי אפשר‬
‫לההרה בלי הערר‬
‫ישעיה םה‪ ,‬יז‬
‫השגחה כללית של ה׳ כדי לשמור על המשך‬
‫קיום כל מין מבעלי החיים‬
‫איוב פרק לט )ובמיוחד פסוק ל(‬
‫זהב ומתכות האדמה‪ ,‬אופני כרייה להוצאתם‬
‫מהאדמה‬
‫איוב כח‪ ,‬א‪-‬יא‬
‫זכר ראוי שיבקש אחרי נקבה‪ ,‬ולא להיפך‬
‫בראשית ו‪ ,‬יט‬
‫חופ מהאב‪ ,‬קור מן האם‬
‫איוב‬
‫לח‪ ,‬י‬
‫חק שמירת אנרגיה‪ ,‬אין דבר בעולם שמתבטל‪,‬‬
‫אלא עובר לשלב אחר‬
‫בראשית ו‪ ,‬יז‬
‫אוצרות‬
‫רלח‬
‫המלבי״ם‬
‫חשמל שיש בעננים‬
‫איוב כח‪ ,‬כו‪ :‬וכן לו‪ ,‬פסוקים כט‪ ,‬לג‪ :‬וכן לז‪,‬‬
‫ט‬
‫גדולי ישראל‬
‫לידה ב ג ל שמונה שנים‬
‫דהי״א כ‪ ,‬ג‬
‫י‬
‫לידה של שלשה בכרס אחד‬
‫רהי״א ד‪ ,‬יז‬
‫טבע‪ ,‬גס הוא נס קבוע‬
‫צ ג‬
‫תהלים‬
‫טבע‪ ,‬הוא מכובד יותר מהנס‬
‫א‬
‫<‬
‫‪ :‬י ז‬
‫צ י‬
‫כ‬
‫ם‬
‫צ ג‬
‫ת ה‬
‫ט כ ע ׳‬
‫ול‬
‫ה ו א‬
‫ל מ ע ש‬
‫ם ק ו ש ר‬
‫י‬
‫ט‬
‫‪,‬‬
‫לי‬
‫מ צ ר א‬
‫ל‬
‫׳‬
‫י‬
‫‪ ,‬א‬
‫מבול‪ ,‬לפני המבול היו כהות הטבע חזקים‪ ,‬אכל‬
‫נחלשו אחרי המבול‬
‫בראשית ח‪ ,‬כ א וכן ט‪ ,‬יא‬
‫י '‬
‫ל ט ו ב‬
‫מים‪ ,‬טבעם להתאדות וליצור עננים‪ ,‬ועל יצירת‬
‫הים‬
‫ר ע‬
‫ט‬
‫ב‬
‫ע‬
‫ל ה י ג ת‬
‫ט ב ע ׳‬
‫ה ו א‬
‫כ ן ל ו‬
‫פ ו ע ל‬
‫כ ל‬
‫א״חמ בראשית ‪ 13‬ד״ה האזינו‬
‫‪,‬‬
‫מ נ ו ה ל‬
‫כ מ ‪ 1‬ג ב ו ן‬
‫א‬
‫א‬
‫״‬
‫ח מ‬
‫ה‬
‫ם‬
‫ע נ י נ י ו‬
‫ו מ ק ו ש ר‬
‫ח‬
‫י ח ד‬
‫ה ק ב‬
‫ע ״ י‬
‫ע י ב ׳‬
‫מ‬
‫ן‬
‫ע‬
‫ה‬
‫ד‬
‫כ ר א ש י ת‬
‫נ ס י ם‬
‫‪ 1 3‬ן‬
‫ך‬
‫״‬
‫ה א ן י נ ו‬
‫ה‬
‫נ ס ת ר י ם‬
‫ת ה ל י ם‬
‫ט ן ב ׳‬
‫;‬
‫ט >‬
‫ב‬
‫י‬
‫י‬
‫מיתה‪ .‬אם לא ההתייבשות של ליחות שרשית‬
‫של האדם‪ ,‬היה בטבעו לחיות עד ט׳ מאות שנד‪,‬‬
‫ישעיה סה‪ ,‬כ‬
‫מעשה בראשית‪ ,‬פעולתו‬
‫בראשית פרק א‪ :‬איוב פרק לח‬
‫נם‪ ,‬הענק האלוהי חל בגמר הענק הטבעי‬
‫מל״א ו‪ ,‬לז‬
‫ל‬
‫י‬
‫ע‬
‫מ‬
‫י‬
‫ם‬
‫ט‬
‫דברים ו‪ ,‬ה‬
‫סוס‪ ,‬טבע הסום‬
‫‪,‬‬
‫יק‪ ,‬תועלתו‬
‫איוב לט‪ .‬יט‪-‬כר‬
‫שופטים ט‪ ,‬יכ‬
‫עופות‪ ,‬טבע העופות‬
‫יס‪ ,‬נתשול סערות הים להחריב יושבי היבשה‬
‫)״גל הנתלש״(‬
‫ל ח <‬
‫א י ך ב‬
‫איוב פרק לט‬
‫‪r‬‬
‫יסודות‪ ,‬אש רוח מים עפר‬
‫תהלים קמח‪ ,‬ו‪-‬ת‬
‫יסודות‪ ,‬ד׳ יסודות שבחוטי‬
‫ב ר א ש י ת‬
‫א‬
‫א‬
‫יו‬
‫ישראל‪ ,‬הטבע מתנגד לקיומו של ישראל‬
‫םל"‬
‫־‬
‫ב‬
‫כך דוקא את ה!‬
‫צפון‪ ,‬חז״ל כינו ‪:‬ך‬
‫הקוטב הדרומי‪,‬‬
‫והוא מלשון כיםוי‬
‫איוב כו‪ ,‬ז‬
‫צפרים‪ ,‬לפעמים משוררים כדי להזהיר זא״ז על‬
‫אויב המתקרב לסכן אותם‬
‫איוב לה‪ ,‬י׳‬
‫קיץ וחורף‪ ,‬ודימוי הטבע כשינה‬
‫־ *‬
‫שה״ש ב‪ ,‬יא‬
‫כוכבים‪ ,‬המרחקים העצומים שיש ביניהם ותנועתם‬
‫המסודרת‪ ,‬ה׳ םידר ע״י כח המושך שיש לכאי׳׳א‬
‫איוב לח‪ ,‬פסוקים הי י‬
‫קרח משערות‪ ,‬טבעו הפוך מזה של בעל שיער‬
‫]הערה‪ :‬ושמא כוונה המלבי״ם שזו טעוח של‬
‫הלועגים[‬
‫מ ל‬
‫ככ‬
‫כ ג‬
‫כל מרינה יש לתושביה טבע השונה מתושבי‬
‫מדינה אהדת‬
‫בראשית ב‪ .‬י׳‬
‫" י‬
‫חיאום טבע כללי עם הנם החלקיי‪ ,‬זהו פלא‬
‫עצום‬
‫כשם שהאדם מכניע טבע גופו למען הענינים‬
‫תהליס צג‪ ,‬א‪ :‬וכן צו‪ .‬י׳‬
‫האלוהיים‪ ,‬כך יזכה גם להכניע את הטבע בעולם‬
‫הגדול‬
‫מל״כ ב‪ ,‬ת‬
‫בלימוד עניני הטבע אנו מכירים במקצת עוצמה‬
‫חכמתו של יוצר כל‪ .‬״כי אנו רואים במעשה‬
‫ה׳ ובכלל המציאות רב הכמות ורב האיכות‪.‬‬
‫רלט‬
‫מפתחות ענינים כמוסר ואמונה‬
‫]בכמות[ בי אנו רואים שהמציאות מתפשטת עד‬
‫בלי גבול‪ .‬ובכל זאת ]באיכות[ אנו מרגישים ג״כ‬
‫פליאוח רבוח מחכמתו העליונה בכל נקודה‬
‫ונקודה עד שכל חלק וחלק מכלל המציאוח הוא‬
‫בלתי בעל הכליה בערך החכמה הנפלאה הצפונה‬
‫בקרבו״‪) .‬עיי״ש שהאריך(‬
‫ישעיה כח‪ ,‬כט‬
‫יחוד הבורא‬
‫שירה‪ .‬פעולוחם המסודרח של הנבראים‪ ,‬היא‬
‫שירח הטבע‬
‫יהושע י‪ ,‬יב‬
‫ג׳ ענינים יש בזה ]עיי״ש באריכות‪ ,‬וע״ע ערך‪:‬‬
‫קבלה[‬
‫דכרים ו‪ ,‬ד‬
‫טוב ורע‬
‫ישעיה בט‪ ,‬יר )מלים(‬
‫ישרות לבב‪ ,‬ללכת בדרכי ה׳‬
‫מל״א ג‪ ,‬ו‬
‫ישר לב הוא יותר במדרגה מהצדיק‬
‫תהלים לג‪ ,‬א‬
‫יחוד הבורא‬
‫מן הנמנע שיהיה טוב חמידי בלא רע‪ .‬כי החומר‬
‫פושט צורה ולובש צורה‪ ,‬ואי אפשר לההויה בלי‬
‫העדר‬
‫ישעיה סה‪ ,‬יז‬
‫א״חמ‪ ,‬פ׳ ואתחנן‪ ,‬־״ה שמע ישראל‬
‫שם כבוד מלכותו‬
‫דברים ו‪ ,‬ד‬
‫יסורים‬
‫טוב ורע‪ ,‬מה ענינם‬
‫כראשיח ב‪ ,‬ט‬
‫ה׳ משפיע אך ורק טוב‪ .‬הרע שנמצא בעולם‬
‫הוא מפני מעשה הרשעים‬
‫תהלים עה‪ ,‬ט‬
‫טוב‪ ,‬ערב‪ ,‬מועיל‬
‫שופטים ט‪ ,‬ח‬
‫טוב מדומה וטוב אמתי‬
‫בראשית כ‪ ,‬ט‬
‫טובה‪ ,‬גם מכל רעה יוצאת טובה‬
‫א״חמ‪ ,‬וישלח ד״ה אתה אמרח היטב איטיב‬
‫טעמי המצוות‬
‫אמונה תמימה בהי‪ ,‬גם כאשר הצדיק סובל‬
‫יםורק‪ ,‬והוא יודע בנפשו שלא חטא‪ ,‬לא יעזוב‬
‫תמימות בטחונו בה׳‪ .‬כלשק המלבי״ם‪:‬‬
‫״)שהגם( ]למרות[ שידע בנפשו שהוא צדיק ולא‬
‫ידע טעם ליםוריו‪ ,‬לא היה לו להכריע ]לבטל[‬
‫בזה את האמה המבואר ש ה ‪ /‬ל א יעשה עוולה‪,‬‬
‫ולא יתייחס אליו שום חםרון‪ .‬ושתהיה הנהגתו‬
‫]כביכול[ בעוול‪ ,‬הוא הסרק כשלימות האל‪ .‬והיה‬
‫לו ]לאוחו צדיק[ לבטל הכרח החוש‪ ,‬שידע‬
‫בחוש את צדקו‪ ,‬מפני )מופתי( ]הוכחות[ השכל‬
‫המכריעים שה׳ לא יעשה עוולה״‬
‫איוב לב‪ ,‬ב‬
‫עיין ערך‪ :‬מצוות‪ ,‬טעמי המצווה‬
‫יםורין הבאים על צדיקים‪ ,‬שהם מעונים ומדוכאים‪,‬‬
‫כי כמו החטה והרגן וכל מיני תבואה יצאו‬
‫מעורבים במוץ ופסולת‪ ,‬וצריך דישה וטחינה‬
‫להסיר המוץ ולנקותו עד שיהיה קמה נקי‪ ,‬כן‬
‫גם נפש האדם אשר זרועיה יצמיח והוכנה‬
‫לקבל דת ומוסר‪ ,‬לפעמים יתערבו עם למוריו‬
‫לימודים זרים משובשים ורעיונות כוזבים‪ ,‬מצד‬
‫השכל והמרמה‪ ,‬וצריך להסיר התבן מן הבר‬
‫וכוי‪ .‬לימודים מוטעים פילוסופיים‪ ,‬ומצד זה יבואו‬
‫יסורין על אישים פרטים״ ]אע״פ שהם צדיקים[‬
‫יש יושר נטוע בלבבות האנשים‬
‫תהלים עד‪ ,‬פסוקים ה‪ ,‬יא‬
‫ישעיה כח‪ ,‬כז‬
‫ידיעת ה׳ ובחירת האדם‬
‫ידיעה ובחירה חופשית‬
‫ירמיה יב‪ ,‬ג‪ •,‬תהלים לג‪ ,‬ט ו איוב‪ ,‬פתיחה לפרק‬
‫יא‪ :‬וכן יא‪ ,‬יא‬
‫;‬
‫ידיעה ובהירה חופשית‪ ,‬הסחירה שביניהם‬
‫תהלים קלט‪ ,‬פסוקים א‪ ,‬יז‪ :‬איוב ח‪ ,‬כא; וכן י‪,‬‬
‫ככ‪ :‬וכן יד‪ ,‬ה‬
‫יושר‬
‫ישר‪ ,‬ביאור המושג‬
‫"בשש צרות יצילך וכוי‪ .‬אחר שבאר טעם יםורי‬
‫הצדיק שבאים למרק הטא העבר או לתקן דרכו‪,‬‬
‫רמ‬
‫אוצרות‬
‫המלכי״ם‬
‫שאי אפשר שימצא צדיק אשר יעשה טוב ולא‬
‫יחטא וכו׳ הוםיף שלפעמים תבא רעה על האדם‬
‫והוא באמה לטובחו להצילו עי״ז מרעה יוחד‬
‫גדולה אשר לא היה ניצול ממנה כלל וכוי‪.‬‬
‫לפעמים יבא עליך רעב ובזה עצמו יפדה אותך‬
‫ממוות‪ .‬למשל‪ ,‬שהמדינה שאתה יושב בה עתידה‬
‫להתהפך ע״י רעש הארץ ]רעידת אדמה[‪ .‬והוא‬
‫]הקב״ה[ מביא עליך רעב עד שתוכרח לצאת‬
‫אל ארץ אחרת לבקש לחם‪ ,‬ובזה ניצלת מן‬
‫המוות שהיית מת ברעש‪ .‬ובמלחמה פדך מידי‬
‫חרב‪ .‬למשל שאיש אחד אורב עליך להרגך‬
‫בחרב וע״י שהוא שעת מלחמה חגרח כלי זיין‬
‫לצאח למלחמה‪ .‬ופגע בך אויבך להרגך וע״י‬
‫שהיית מזרק‪ ,‬ניצלת מידו‪ .‬ואם לא היה עת‬
‫מלחמה היה הורג אותך כי לא היה בירך כלי‬
‫זיין לעמוד כנגדו‪ .‬בשוט לשון תהבא וכוי‪ .‬לפעמים‬
‫ימשול כך בעל לשון לענוח בך סרה לפני מלך‬
‫ושרים‪ ,‬עד שנהנו אוהך אל ביה האסורים‪ .‬וזה‬
‫היה לטובהך שע״י כן חחבא ולא הירא משוד‬
‫כי יבוא‪ ,‬שבתוך כך בא שוד ושבר ]חיל צבא‬
‫האויב [ על העיר‪ ,‬ואתה הייח נחבא בביח‬
‫האםורים וניצלה וכו׳ וכוי׳ וכמ״ש חז״ל משל‬
‫לשני בני ארם שרצו לפרוש בים‪ ,‬וישב לאחד‬
‫קרן ברגלו [ונמנע בעל כורחו ולא הפליג בים!‬
‫ונטבעה הספינה‪ .‬א״כ היה הקוץ שישב ברגלו‪,‬‬
‫לטובתו״ עכ״ל‬
‫איוב ה‪ ,‬יט‪-‬כב‬
‫״מי שנדבקו בו השיבושים והמחשבות הרעות‬
‫דיבוק עצמיי טבעיי‪ ,‬לא די לו בתוכחה !בדיבור!‬
‫לבד‪ ,‬וצריך להביא עליו יסורק וכו׳ עד שיתברר‬
‫הקמח מן הסובין״‬
‫ישעיה כח‪ ,‬כח‬
‫הצלה מן חטא‪ .‬פעמים ה׳ מביא על האדם‬
‫מחלה כרי שמפני חולשתו ינצל מהחטא‬
‫תהלים קטז‪ ,‬ו‬
‫גדולי ישראל‬
‫לטובתו ולתשועח נפשו‬
‫תהלים קיב‪ ,‬ד‬
‫חולאים הבאים על האדם למען ילמד שאין‬
‫העוה׳׳ו ההצלחה האמתית‪ ,‬אלא יש עוד העולם‬
‫הנצחי‬
‫ישעיה כח‪ ,‬כד‬
‫טובה‪ .‬יסורין הם לטובה‪ ,‬להנחות לדרך הטוב‬
‫תהלים כג‪ ,‬ד ]ע׳׳ע סוף פסוק ה[‬
‫יםורין יש שה׳ מייסר לא מפני שכבר חטא‪,‬‬
‫אלא כדי לשמור על האדם שלא יחטא בעתיד‬
‫תהלים ו‪ ,‬כ‬
‫יםורים הבאים כעונש למרק החטא ]והם יםורין‬
‫טובים( ויש יסורין להתרות לארם ]התראה[ על‬
‫הבא ]והם יסורין רעים[‬
‫דברים כה‪ ,‬תורה אור‬
‫יםורים יש הבאים מעצם החטא עצמו‪ ,‬ולא‬
‫מהשוט והשבט‬
‫ירמיה ב‪ ,‬יט‬
‫יסורין באים כדי לסלק את העון‪ ,‬כדי שאח׳׳כ‬
‫יקיים ה׳ את החסר שהבטיח לישראל‬
‫י‬
‫תהלים קיט‪ ,‬עה‬
‫יםורין הבאים למרק עוונו של אדם‪ ,‬כי אין אדם‬
‫שלא יחטא‬
‫איוב‪ ,‬פתיחה לפרק ד‬
‫יםורין הבאים לעולם מחמת החומר הנפסד‬
‫]מקורו במו״נ ה״ג פ״יב ד״ה המין הראשון!‬
‫איוב א‪ ,‬ו‬
‫יסורין של אהבה‪ ,‬כרי להגדיל בעוה״ב שכרו‬
‫של הםובל ]כרעת רס״ג ב״אמונות ודעות״‪ ,‬מהד׳‬
‫הגר״י קאפה‪ ,‬רף קסא; ורס״ג בפי׳ למשלי ג‪,‬‬
‫יא; ורס״ג בהקדמתו על איוב‪ ,‬רף יג; וכדעה‬
‫רש״י בברכות רף ה‪ .‬ר״ה •־סורק של אהבה‪,‬‬
‫ודלא כרמב״ם‪ ,‬מו״נ ה׳יג פ״יזן‬
‫השגחה‪ .‬ישראל אינם תולים יסוריהם במקרה‪,‬‬
‫כי אם בהשגחה ה׳‬
‫תהלים קיב‪ ,‬ד‪ :‬וכן קיט‪ .‬ל‪ :‬איוב‪ .‬פתיחה לפני‬
‫פרק ח ןועיי״ש ד״ה ־ ח ל ק השבי‪ ,‬מביא דיחויים‬
‫נגד זה‪ ,‬וחזר לדעת הרמכ״ם הנ״ל!; וכן ח‪ .‬כא‬
‫״זרח בחושך אור לישרים״‪ ,‬חושך הוא ציור על‬
‫עח שנעדרה ממנו ההצלחה והוא מתייסר בעוה״ז‪.‬‬
‫יזריח לו ה׳ אור‪ ,‬כלומר ההבנה שהחשך הוא‬
‫יסורי; של אהבה‪ .‬״אם ־ניע לו לארם עוד רעה‬
‫אחרת יותר מן הראוי ]לו על עוונותיו! זה יכול‬
‫להיות בבלל יסורים של אהבה אשר יקוה עבורם‬
‫ישעיה כו‪ .‬טז‬
‫מפתחות עניינים כמוסר ואמונה‬
‫טוב וצדקה״ ]עיין מקורוח לעיל[‬
‫שמו״ב טז‪ ,‬יב‬
‫יסורין של אהבה‪ .‬כל שאק בהם ביטול תורה‬
‫או תפילה ]ביאור המאמר[‬
‫איוב‪ ,‬פתיחה לפני פרק ששי‬
‫ישראל‪ ,‬יסוריהם לא באו לכלותם‪ .‬לכן יסוריהם‬
‫מרובים בכמות אבל אינם עצומים באיכות כי‬
‫לא באו כדי לחסל ]ההבדל בין יםורי ישראל‬
‫ויסורי אוה״ע‪ ,‬עיין מהר״ל‪ ,‬״נצח ישראל״‪ ,‬סוף‬
‫פ״יד[‬
‫דברים כט‪ ,‬ט‪ .‬תורה אור‬
‫כופר‪ .‬טיפח רם שיצאה מהנביא‪ ,‬עי״ז ניצול‬
‫ישראל במלחמה ]מקורו ברד״ק לפםוק ל״ז[‬
‫מל״א כ‪ ,‬מב‬
‫כסף שנאבד מהאדם‪ ,‬וה׳ עשה לשם רחמים‬
‫]הערת המלקט‪ :‬עיין פסחים קיח ע״א ״גובה‬
‫חובתו של אדם בטובתו״!‬
‫איוב א‪ ,‬כא‬
‫מלחמה‪ .‬בימי חזקיהו הותקפו ע״י םנתריב‪ ,‬לא‬
‫מפני שחטאו אלא כרי לעשוח להם נם ולהפיל‬
‫סנחריב לפניהם‬
‫דה י ״ב לב‪ ,‬א‬
‫מעלה היסורין‪ ,‬להכניע כחוח החומר‪ ,‬ולהגביר‬
‫הרוחני על הגשמי‬
‫דברים ח‪ ,‬ב‬
‫נסיון‪ .‬היםורין נשלחו אל האדם לשם נסיק‬
‫איוב‪ ,‬סוף הפתיחה לפרק לכ‬
‫נסיון‪ .‬יםורין הבאים על האדם לשם נםיון‬
‫פתיחה לספר איוב‪ ,‬ר״ה המערכה האחרונה‪ :‬איוב‬
‫א‪ ,‬יב‪ :‬וכן לו‪ ,‬א‬
‫ע״ז‪ .‬יםורין לא יועילו לתקן מי שעובד ע״ז‪ ,‬כי‬
‫יתלה עונשו במה שלא עבר מספיק לע״ז‬
‫ירמיה יא‪ ,‬יא‬
‫עומק המחשבה‪ .‬יםורין הבאים על הגוף בעניני‬
‫עוה״ז אינם דברים של חשיבוח‪ ,‬כי עיקר האדם‬
‫הוא עולם הרוה ]דברי המלבי״ם בנויים על‬
‫המו״נ ה״ג פ״כג רף שבו!‬
‫איוב יא‪ ,‬טו‬
‫צדיק לא מרגיש צער ביםורין‪ ,‬כי יורע שהם‬
‫רמא‬
‫כדי לשמור אותו מן הנהמה הפראית של‬
‫חומריותו‬
‫תהלים לג‪ ,‬י‬
‫צדיק מתייסר ביסורין חולפים‪ ,‬אבל אינו אובד‬
‫לגמר־‬
‫איוב ד‪ ,‬ח ]ע״ע פסוק כ[‬
‫צדיקים אף הם סובלים מיסורין כאשר צרה‬
‫כללית פוקדת אה העם‪ ,‬אמנם יםורק אלו לא‬
‫יתמידו‪ .‬ונם אם מפני יסורין אלו יכשל הצדיק‬
‫בפעולה לא טובה‪ ,‬מחמת חולשה ואונס‪ ,‬ה׳‬
‫יראה ללבב וירק אותם לזכות‬
‫תהלים קכה‪ ,‬ג‪-‬ד‬
‫צרות הבאות על כלל ישראל הם כדי להסיר‬
‫סיגי תאווחיהם‪ ,‬ולהגביר בחות השבל והנפש‬
‫ישעיה כת‪ ,‬כד‬
‫קבלה‪ .‬המקבל על עצמו יסורין ברצון ואהבה‪,‬‬
‫יפחתו לו מן עונשיו‬
‫שמו״כ כד‪ ,‬יכ‬
‫קבלח כל דבר בשמחה‪ ,‬כך היא דרך השלמים‬
‫בעבודת ה׳‬
‫דהי׳־א ד‪ ,‬י‬
‫‪t‬‬
‫ריחוק‪ .‬יש מישראל המתרחקים עוד יותר מה׳‪,‬‬
‫מחמה היםורק‬
‫ירמיה לא‪ ,‬יז‬
‫רשע המפקפק באמונה‪ ,‬לא יועילו לו היםורין‪.‬‬
‫אבל רשע החוטא בתאווה‪ ,‬יועילו היסורין להרהורי‬
‫תשובה‬
‫משלי כו‪ ,‬כא‬
‫שמד‪ .‬יםורין של הנהרגין בדורו של ישמר‬
‫ישעיה נג‪ ,‬ו־ח‬
‫תועלת היסורין‪ ,‬ככזו שמחנכים לנער‬
‫דברים ח‪ ,‬ה‬
‫תלמיד חכם‪ ,‬ככל שהוא נדול יותר‪ ,‬כך ה׳‬
‫מקפיד עליו יותר על כל הסרק‬
‫משלי כז‪ ,‬כא‬
‫תשובה‪ .‬ארם שב לטובה מפני היםורין‪ ,‬עליו‬
‫לשמוח על היםורין‬
‫יואל ב‪ .‬כג‬
‫אוצרות‬
‫רמב‬
‫המלכיי׳ם‬
‫חשובה‪ .‬כשחוזרים בתשובה‪ ,‬ת׳ עוד משלם שכר‬
‫טוב על אותם היסורין שהאדם סבל בעת שה׳‬
‫הציק לו‬
‫יואל ב‪ ,‬כר‬
‫יצר הרע‬
‫גדולי י־שראל‬
‫פיתוי‪ .‬להזהר מפיחר יצה׳׳ר‪ ,‬ולדעת שלא להנאתך‬
‫הוא מתכוין‬
‫משלי כג‪ ,‬א‬
‫ציורי הלב‪ ,‬רובם הם לרע‬
‫יחזקאל יא‪ ,‬יט; משלי ד‪ ,‬יג‪ :‬וכן ח‪ ,‬י ג וכן יג‪,‬‬
‫א; וכן יד‪ ,‬טז‪-‬יז; וכן טו‪ ,‬לג ]ע״ע לעיל בערך‬
‫זה שורה המחחילה‪ :‬״יצר הרע״[‬
‫;‬
‫חכם ונבון‪ ,‬ההבדל ביניהם כשיש מלחמת םצוה‬
‫משלי יד‪ ,‬לג‬
‫יצה״ר מתחיל ללכוד אח האדם ע״י שמתחיל‬
‫במצוד‪ ,‬ואח״כ מושכו לעוון‬
‫משלי ז‪ ,‬יד‬
‫מלחמה נגד יצה״ר‪ ,‬במה הוא שונה מן מלחמה‬
‫גופנית נגר הארב‬
‫א״חמ פ׳ חצא ‪30‬‬
‫יצה״ר‪ ,‬כניםחו לאדם ע״י פחיחת פה לדבור לא‬
‫טוב ]מקורו ב׳׳אדיר במרום״ לרמח״ל‪ ,‬דפו״ח‪,‬‬
‫דף פג[‬
‫משלי כא‪ ,‬כג‬
‫יצה״ר‪ .‬נם כאשר האדם קבל חכמה מרבוחיו‪,‬‬
‫עדיין יצה״ר מגרה בארם תאוות‪ ,‬הנלחמות נגד‬
‫ציורי החכמה‪ .‬ומה העצה? רק ע״י ״דעת״‪,‬‬
‫להכיר בחוש שיש השגחת ה׳ בעולמנו‪ .‬ומזה‬
‫לדון שברא אח הכל בחכמה‪ ,‬ואז יירא מיראת‬
‫העונש ומיראת ה׳ ורוממותו‪ .‬ואז ימשול בתאותיו‬
‫משלי כג‪ ,‬יב‬
‫יצר הרע נברא כדי שהאדם יזכה לשכר טוב‬
‫מפני מלחמתו נגדו‬
‫רבדים לב‪ ,‬ד‪ .‬תודה אור‬
‫יצר הרע‪ ,‬מהותו‬
‫בראשית לכ‪ ,‬כה‬
‫יצר הרע‪ ,‬ציורים רעים העולים בלבו של האדם‬
‫]ע״ע ערך‪ :‬ציור!‬
‫כראשיח ב‪ ,‬ט ז וכן ו‪ ,‬ה‪ :‬ירמיה ד‪ ,‬ג‪ :‬יחזקאל‬
‫יא‪ ,‬יט‪ :‬חהלים נא‪ ,‬יט; משלי א‪ ,‬כ‪ :‬וכן ד‪ ,‬י ג‬
‫וכן ח‪ ,‬יג‪ :‬וכן יג‪ .‬א; וכן יכ‪ ,‬כה; וכן יד‪ ,‬טז‪-‬יז;‬
‫וכן טו‪ ,‬ל ג וכן כה‪ .‬כח‪ :‬וכן כט‪ ,‬יא‬
‫;‬
‫;‬
‫לא תתורו ומ׳ ]ענינה[‬
‫במדבר טו פםקא ע׳‬
‫ציורים רעים וציורים טובים שבלב‬
‫משלי כה‪ ,‬כח‬
‫שולט על יצרו‪ ,‬הוא בשמחה‪ .‬ושאינו שולט‪,‬‬
‫הוא ביגון וחרטות‬
‫תחלים טז‪ ,‬ט‬
‫יראה ו פ ח ד‬
‫יראה מן האויב )ואינם בוטחים בה׳( יש מ ה‬
‫ב׳ סוגים‪ .‬יש חטאים ויש חנפים‬
‫ישעיה לג‪ ,‬יד‬
‫יראה מן האויב‪ ,‬אי אפשר לצוות לארם לא‬
‫לפחד )כי אין זה בשליטתו( אבל יש לצווחו‬
‫שיזכור ישועה ה׳ שבעבר‬
‫דברי• ז‪ ,‬ית‬
‫יראת ה‬
‫‪,‬‬
‫ררגות שונות כיראח ה׳‬
‫בראשית כח‪ ,‬יג‪ ,‬תורה אור‬
‫אדם או עם הנוהג ע״פ פילוסופיה או נימוסים‬
‫ישרים‪ ,‬לא נוכל לבטוח עליו שלא יחטא מחמת‬
‫תאוותיו‪ .‬רק יראת ה׳ תועיל מ ה )"השכל לבדו‬
‫ונימוסים שכליים לא יעמדו בפני זרועות התאוה״ן‬
‫כראשית כ‪ ,‬יא‬
‫הירא את הי‪ ,‬לא יירא מזולתו !מקורו ב״תובוח‬
‫הליבות״‪ ,‬שער אהבת הי‪ ,‬פרק ו(‬
‫ויקרא‪ ,‬פ׳ קדושים‪ ,‬פםקא ד‪ :‬שמו״א א‪ ,‬יא‪:‬‬
‫תהלים קיט‪ ,‬קסא )״ומדברך פחד לכי״(‬
‫;‬
‫מלחמה נגר יצה״ר‬
‫יראת הרוממות ויראת העונש‬
‫שמוח כ‪ ,‬יו; ויקרא‪ ,‬פ׳ קדושים‪ ,‬פסקא ד כמדבר‬
‫י׳ חורה אור דברים ו‪ ,‬ב‪ :‬וכן י׳‪ ,‬יכ‬
‫;‬
‫משלי כא‪ ,‬כב‪-‬כג‬
‫;‬
‫מפתחות עניניס במוסר ואמונה‬
‫רמג‬
‫מצווח שהן חוקים‪ ,‬קשורות ליראת ה׳‬
‫דברים ו‪ ,‬כד‬
‫אבל האוהבים את ה ‪ /‬ה׳ ;ם משמיד לאויביהם‬
‫תהלים קמה‪ ,‬כ‬
‫תכלית עשיית המצוות היא לירוא אח ה׳‬
‫דברים ח‪ ,‬ו‬
‫יראה וחכמה‪ ,‬היחם שביניהם‬
‫משלי יד‪ ,‬כו‬
‫אהבה ויראה יחד‪ ,‬רק במרה הקכ״ה בלבד‬
‫דברים י‪ ,‬כ‬
‫•ראה מה׳ ויראה מהכריות‪ ,‬ההבדל ביניהן‬
‫משלי יט‪ ,‬כג; איוב כג‪ ,‬יד‪-‬טו‬
‫יראת ה׳ מקבלים רק ע״י לימוד התורה‪ ,‬להכיר‬
‫גדולתו‪ ,‬חסרו והשגחתו עלינו‬
‫דברים יז‪ ,‬פסקא לח‬
‫יראת הרוממות‬
‫יהושע כד‪ ,‬פסוקים יד‪ ,‬טז‬
‫יראה אלוהים שחולה בטבע האדם בכה שכלו‪,‬‬
‫שייכנע לפני עילת העילות‪ .‬אבל נוסף על כך‬
‫ישיג יראה מצד יראת הנזק‪ ,‬יירא מפני עונשי‬
‫ה׳‬
‫ירמיה ה‪ ,‬כב‬
‫חייב הארס להכריח כל תאוותיו ומשאלות גופו‬
‫תחח החק העליון הכולל של יראה ה׳‪ ,‬מצד‬
‫שהוא עילת העילות ]ועל זה הביא משל מן‬
‫הים!‬
‫ירמיה ה‪ ,‬ככ‬
‫הירא אה ה׳ הוא במדריגה גבוהה יותר מהמכבד‬
‫את ה ]ההםבר לזה[‬
‫חהלים כב‪ ,‬כד‬
‫‪,‬‬
‫יראה ה׳ מצויה אצל אוה״ע רק אצל גדוליהם‬
‫וכהניהם‪ .‬אבל אצל ישראל נמצאח גם אצל בנים‬
‫קטנים‬
‫תהלים לד‪ ,‬יא‬
‫יראה מה׳‪ ,‬כי הוא משגיח על כל דבר‬
‫חהלים סו‪ ,‬פסוקים כ‪ ,‬ה‪ ,‬ז‬
‫סליחת העדן גורמת שייראו מה׳ יראת הרוממות‬
‫]הא כיצרן‬
‫תהלים קל‪ ,‬ד‬
‫יראים את ה׳ נזקקים לשוועוח אליו‪ .‬מה שאין‬
‫כן האוהבים אותו ניצולים בלי זה‬
‫תהלים קמה‪ ,‬יט‬
‫יראים את ה ‪ /‬ה׳ מצילם ואינו משמיד לאויביהם‪.‬‬
‫ירושלים‬
‫אברהם קרא לעיר ״יראה״ על שם שה׳ יראה‬
‫וישגיח תמיד על העיר הזאת‬
‫מיכה ו‪ ,‬ט‬
‫אוה״ע כולן ]ישמעאלים ונוצרים[ מכירות‬
‫שירושלים היא עיר ששם התפילות מתקבלות‬
‫זכריה ח‪ ,‬כ‬
‫אחדות‪ ,‬מעלת ירושלים להביא לאחדות האומה‬
‫תהלים קכב‪ ,‬ג־ו‬
‫אחרות‪ .‬ע״י ירושלים נתאחדו כל ישראל כגוף‬
‫אחד‬
‫מל״א ח‪ ,‬טז‬
‫אנשי ירושלים עתידים להיות כולם צדיקים‬
‫זכריה יכ‪ ,‬ח‬
‫‪,‬‬
‫בחירת ציון ע״י ה׳‪ ,‬וכך נשבע ה׳ שלא תסור‬
‫המלוכה מבית דוד‬
‫תהלים קלכ‪ ,‬פסוקים יא‪ .‬יג‬
‫בחר ה׳ בירושלים מפני שיש בה מלכות ביה‬
‫דוד‬
‫מל׳׳א ח‪ ,‬טז‬
‫רתות העולם מכירות בקדושה ירושלים )למרוח‬
‫שישראל עצמם שפלים בעיני הגוים(‬
‫זכריה ח‪ ,‬פסוקים כ‪ ,‬ככ‬
‫ה׳ בעצמו בונה לירושלים‬
‫תהלים קמז‪ ,‬ב‬
‫הי‪ .‬עתידים כולם להכיר כי מעולם לא עזב ה׳‬
‫את ירושלים‪ ,‬כי לא סרה השגחהו ממנה גם‬
‫בחורבנה‬
‫ישעיה סב‪ ,‬יכ‬
‫זכרו;‪ .‬״גם אם אשמה בהצלחת עולם‪ ,‬יהיה‬
‫זכרון ירושלים עולה על גבם‪ ,‬עד שכל שמחה‬
‫אוצרות‬
‫רמד‬
‫המלבי״ם‬
‫תיהפך לעוצב ע״י זכרון חורבנה״‬
‫גדולי ישראל‬
‫אוה״ע‬
‫תהלים צט‪ ,‬ג‬
‫תהלים קלז‪ ,‬ו‬
‫ציו!‪ .‬מעלהו של מי שדר בירושלים‪ ,‬ונחשב‬
‫ירושלים עתידה להיות מועתקת ממקומה‬
‫כאבר המחובר לגוף השלם‬
‫זכריה יכ‪ ,‬ו‪ :‬וכן יד‪ ,‬פסוקים ד‪ ,‬כ‬
‫ירושלים שמורה ע״י ה' מכל מתקיפיה‬
‫תהליס מח‪ ,‬ד‪-‬טו‬
‫י ר ן ש ל י ם ׳‬
‫ה ש ג ך ן ת‬
‫א‬
‫ה‬
‫ק‬
‫‪,‬‬
‫ף‬
‫ה‬
‫ת‬
‫ך ך צ ך נ ן ׳‬
‫ה‬
‫ן מ צ י א ו ת ה‬
‫כ י‬
‫ה י א‬
‫ן ה‬
‫ב ל ו‬
‫גולמית בלי שום צורה‬
‫ירושלים‬
‫ועסקינן‬
‫ה‬
‫י‬
‫)‬
‫‪,‬‬
‫א‬
‫ך‬
‫ו כ ל‬
‫ה ב ה‬
‫כ י‬
‫ם‬
‫א‬
‫ן‬
‫ל ב נ ה‬
‫ע ״ י‬
‫מ ל ב‬
‫^‬
‫יחזקאל ד׳ א‬
‫ן‬
‫_‬
‫(‬
‫ס י ב ת‬
‫ב ו ר ע ן‬
‫בה‬
‫[‬
‫כ‬
‫ן א ם‬
‫ל‬
‫ל א‬
‫ת נ ר‬
‫‪,‬‬
‫שלום ירושלים תלוי אם יש שלום ושלוה פנימית‬
‫ג ו ה נ ו‬
‫א ף ב ר‬
‫ב‬
‫ד‬
‫ה‬
‫‪.‬‬
‫תהלים פז‪ ,‬ד־ו‬
‫שלום בין השבטים הסובבים לירושלים‪ ,‬אז יזכו‬
‫תושביה לשלווה פנימית‬
‫תהלים קככ‪ ,‬ז‬
‫בין חושביה‬
‫חהלים קכב‪ ,‬ו‬
‫ישיעה‬
‫אהיה כאילם‬
‫ל ז י‬
‫ת ה ל י ם‬
‫י‬
‫ירושלים‪ .‬עיקר ענינה היא אחרוה האומה‬
‫תהלים קככ‪ ,‬ו‬
‫א ב נ י‬
‫מסירות נפש‪ .‬נשפך דמם של ישראל עבוי‬
‫י ר ו ש ל י ם‬
‫ישמעאל‬
‫ע״ע ערך‪ :‬הצלה‬
‫)ע״ע ערך־ אומוח העולם‪ ,‬וערך‪ :‬גוג ומגוג(‬
‫יש להם דת ומאמינים באחדוח ה׳ ובגמול‪ ,‬אבל‬
‫מכחישים בחירה חופשית‬
‫ישעיה ס‪ ,‬ב‬
‫חהלים קב‪ ,‬טו‬
‫עתידים לקבל רת האמת לבםוף‬
‫מעלת ירושלים כי אף אנשי ההמון שבה ידעו‬
‫תהלוח הי‪ ,‬דרכיו והנהגתו‬
‫ק‬
‫‪,‬‬
‫מעלה ירושלים‪ ,‬כמו מוח ולב המחברים יחד‬
‫כל אברי הגויה ]הכלל הישראלי!‬
‫תהלים קכב‪ ,‬א‪-‬ד‬
‫עשרח השבטים עתידים להלחם נגד ישמעאל‬
‫קיק •‬
‫מעלת ירושלים‪ ,‬שאע״פ שבללוה עם י ש ל‬
‫נחשבו בעיני אוה״ע לשפלים ולא ישאלו אותם‬
‫נהרות ישטפו למושבוחיהם של ישמעאלים‬
‫חבקוק ג‪ ,‬ח‬
‫ת ה ל י ם‬
‫כ ב‬
‫ב י‬
‫רא‬
‫י‬
‫ם ל י ם‬
‫ב ו א ו‬
‫ב ה נ ה ג ה‬
‫נ ם י י ת‬
‫™״» ל ר י‬
‫כעניני אמונה‪ ,‬אבל כ ש י‬
‫יכירו את האמת וידרשו לדעח אה ה׳‬
‫זכריה ח‪ ,‬כא‬
‫*‪V‬‬
‫א י ש י ת‬
‫ף ר ו ש ל י ם‬
‫י‬
‫ה‬
‫מ‬
‫ש‬
‫ה‬
‫י‬
‫ד‬
‫ד‬
‫ת‬
‫מ נ ה י ג‬
‫׳‬
‫כ ל‬
‫א ו ת ם‬
‫‪V‬‬
‫‪n‬‬
‫ח ה ל י ם‬
‫ציון וירושלים׳‬
‫ה ד ‪ ,‬ב ד ל‬
‫צ ז‬
‫ת‬
‫'‬
‫ב י נ י ה ם‬
‫יחזלאל מו ח‬
‫‪t‬‬
‫הם עתידים ליפול בימי מלחמוח גוג ומגוג‬
‫יחזקאל לב‪ ,‬פסוקים יז‪ ,‬כז‬
‫ג‬
‫ח ב‬
‫ישמעאלים נלחמו נגר ישראל מחמה דתם‬
‫ק ק‬
‫ח כ‬
‫ך‬
‫ג‬
‫ז‬
‫י ך‬
‫בימי קדם ]הערה המלקט‪ :‬בתקופת רס״ג( באו‬
‫ככה חכמה‪ ,‬וסגנון דיבור וויכוח ]עיין ‪-‬אגרת‬
‫חימך לרמב״ם‪ ,‬מהד׳ הגר׳׳י קאפח‪ ,‬עמ׳ כ׳!‬
‫דניאל ז‪ ,‬ח‬
‫ישמעאל‪ .‬עונש שייענשו ישמעאלים ונוצרים‪ ,‬על‬
‫ת ה ל י ם‬
‫ק מ ז‬
‫י‬
‫י ב‬
‫ציון‪ .‬בהר הקודש ילמדו ישראל תורה ואמונה‬
‫ישעיה נו‪ ,‬ז‬
‫ציון‪ .‬ממה שעושה ה׳ בציון‪ ,‬מתפרסם שמו בין‬
‫אמונתם במוחמר וביש״‪.‬־‬
‫זכריה יג‪ ,‬ז‬
‫!‬
‫ישמעאלים ורדיפת הרת‬
‫דניאל ז‪ ,‬כה‬
‫מפתחות ענעים במוסר ואמונה‬
‫ישראל‪ ,‬ישורון‬
‫ע״ע ערך‪ :‬אחדות‬
‫אדם בלי צורתו הרוחנית ]כלומר‪ ,‬קדושתו[‬
‫״ייקרא מ ה ופגר״ בעודו הי‪ ,‬״והוא בהמה בצורה‬
‫אדם״‬
‫יחזקאל מג‪ ,‬ו‬
‫אהבה ד‪ ,3‬כאשר בנ״י ישיגו זאת‪ ,‬עתידים אז‬
‫לקבל נחלת ארצות ארום‪ ,‬מואב ועמון‬
‫דברים יא‪ ,‬ככ‪ :‬דכרים יט‪ ,‬ח‬
‫אהבת ה׳‪ .‬מפני אהבת ה׳ לישראל ה׳ םולה‬
‫לעוונם‬
‫כמדבר כג‪ ,‬כא‬
‫אוה״ע ביזו לישראל גם מפני הבונות נפשם‬
‫ומוםריוחם ]הלקויה כביכול [‪ ,‬גם מפני שאין בהם‬
‫שום שלימות (כביכול!‪ ,‬לא מעלה אנושית ולא‬
‫לימור מדעים‪ .‬ולכן לא נתנו להם שום משרה‬
‫ישעה נג‪ .‬ג‪-‬ד‬
‫רמה‬
‫אחדות‪ .‬אץ רוח חיים והשראת שכיכה על ישראל‬
‫אם הם בפירוד כלי אחרוה‬
‫שופטים יט‪ ,‬כט; שמו״א יא‪ ,‬ז‬
‫גאולת ישראל‪ ,‬ע׳׳י ה׳ עצמו ולא ע״י שליה‬
‫שמו״כ ז‪ ,‬כג‬
‫גלות‪ ,‬מצבם הירוד של ישראל נגלות הוא כמו‬
‫ההעדר לפני ההרה‬
‫ירמיה לא‪ ,‬כו‬
‫ה' מחזיר אליו לב בני ישראל ע׳יי שפע של‬
‫טובוח עמהם‬
‫מל״א ח‪ ,‬נז‬
‫‪,‬‬
‫ה מנהל את ישראל למעלה מדרך הטבע‬
‫יחזקאל לט‪ ,‬ז‬
‫ה׳ נטע את ישראל להיות מבוררים בין האומות‪,‬‬
‫כדי לשמור על צורת האומה הקדושה‬
‫ירמיה ב‪ ,‬כא‬
‫ה׳ עם ישראל‪ ,‬יחם של הה; וכלה‬
‫אוה״ע יראים מישראל כי רואים שיש להם‬
‫שליטה על הטבע‬
‫ויקרא‪ ,‬בחוקותי‪ ,‬פםקא ט״ו‬
‫אוה״ע נבראו ונועדו שישמשו הכנה לתת מזונות‬
‫לישראל‬
‫תהלי• קיא‪ ,‬ה‬
‫אוה״ע‪ ,‬מאז היו ישראל לעם‪ ,‬הגויים צוררים‬
‫אותם‪ ,‬אבל אינם יכולים להם‬
‫תהלים קכט‪ ,‬א‬
‫אחדות ישראל‬
‫כראשית כח‪ ,‬יז‪ .‬תורה אור‪ ,‬וכן כח‪ ,‬יה‬
‫אחרוה ישראל‪ ,‬הכנה למתן תורה‬
‫שמות יט‪ ,‬כ‬
‫ירמיה כ‪ ,‬כ‬
‫הנשמות קשורות יהד‪ ,‬ויש נשמה )כמו משה‬
‫רבנו( הכוללת אלפי גשמות אהרןח‪ ,‬והן תולדותיה‬
‫דברים כט‪ ,‬יר‪ .‬תורה אור‬
‫זריעה‪ .‬״ואזרעם בעמים‪ .‬גם אלה מבני יהודה‬
‫ש ע ״ י השמדות נסוגו מה׳ והתערבו בעמים‪ ,‬ידמו‬
‫כמו זריעה‪ .‬שע״י שתרקב הזרע בארץ תצמח‬
‫בריבוי כפליים‪ .‬כן על ידם יתווספו גרים רבים‬
‫לעתיד לבא שיכירו רה האמת‪ ,‬ער שיהיו כזד־עה״‬
‫זכריה‪ ,‬י ‪ .‬ט ]ע״ע רד׳יק לישעיה סו‪ ,‬כ[‬
‫הומרם של ישראל נזדכך ע״י קושי שעבוד‬
‫מצרים‬
‫יהושע כד‪ ,‬ד‬
‫חטא‪ .‬אין טבע העולם שאוה׳יע ישחיתו בישראל‪,‬‬
‫אם לא שחטאו ישראל תהילה‬
‫־חזקאל יט‪ ,‬ג‬
‫אחרות ישראל אין להפר*!־ בקיבוצם‪ ,‬כי מצדו‬
‫ראוי שיעבדו לה׳ שכם אחר לאל אהד בבית‬
‫אחר )מקורו מהר״ל‪ ,‬״נצח ישראל״‪ ,‬תהילת פ״י|‬
‫יהושע כב‪ ,‬יט‬
‫חניית ישראל במדבר‪ ,‬ביצר‬
‫אחרות ישראל‪ .‬לכן זכוה המאמינים תגן על‬
‫הבלחי מאמינים שבהם‬
‫שמוה יז‪ .‬יכ‬
‫טבע העולם ומערכה המזלות‪ ,‬מתנגדים לקיומו‬
‫של ישראל ן הערת המלקט‪ :‬שמא מקורו ״יערות‬
‫במדבר ב‪ ,‬ג‬
‫אוצרות‬
‫רמו‬
‫המלכי״ם‬
‫גדולי ישראל‬
‫רבש״ למהר״י אייבשיץ‪ ,‬דרש די‪ ,‬מהד׳ ירושלים‪,‬‬
‫תשד״ם‪ ,‬ח״א דף קה[‬
‫ישראל הם גבוהים מן המזלות‬
‫בראשית טו‪ ,‬ה‪ :‬מל״א יח‪ ,‬לא‬
‫׳‬
‫"‬
‫טובח בלל ישראל‪ ,‬יש לו לאדם לעשוח למענם‬
‫כל חייו‬
‫ג‬
‫ישראל הם לחלקו של ה ‪ /‬ולא החת שום מזל‪.‬‬
‫ולא כן אוה״ע‬
‫מל״א ט‪ ,‬ט; הושע ב‪ ,‬י‬
‫' "‬
‫יושר‪ ,‬ענינו ]א[ לא להוציא משפט מעוקל ]ב[‬
‫לעשות במתינות ויישוב הדעת‬
‫דברים לג‪ ,‬ג‬
‫י‬
‫ישראל הם עבדי הי‪ ,‬כי פדה אותם מבית עברים‬
‫על מנת שיהיו עבדים לו ]מקורו ברמב״ן‪ ,‬ויקרא‬
‫כג‪ ,‬לבן‬
‫ירמיה יא‪ ,‬ד‬
‫מ ל‬
‫ת ה ל י ס‬
‫יז‬
‫א‬
‫ה‬
‫ק כ ח‬
‫ישראל הם עבדים לה׳‪ ,‬ככל דין של הפודה‬
‫עבד כדי שישחעבד אל הפודה ]ע״פ גיטין לז‬
‫יחסו של ה׳ לישראל‪ ,‬כמו בעל לאשה‬
‫ישעיה ב‪ ,‬א‬
‫יסורין שה׳ שולח לישראל הם מרובים בכמות‬
‫אבל חלשים באיכות‪ ,‬כי לא באו כדי לחסלם‬
‫דברים כט‪ ,‬ט תורה אור‬
‫י ה י ש ע‬
‫יחזקאל כ‪ ,‬ד נעיי״ש פרטים ן‬
‫רברים לג‪ ,‬ה‪ .‬תורה איי‬
‫א ק‬
‫י ש ר א ל‬
‫ד ר כ ם‬
‫ל מ ר ו ד‬
‫ב ה ‪/‬‬
‫א‬
‫א ב ל‬
‫ט‬
‫ר‬
‫כ‬
‫י‬
‫׳‬
‫ת‬
‫ישראל חביבים יותר מא״י‪ ,‬כי מא״י נסתלקה‬
‫השכינה‪ ,‬אכל לא מישראל‬
‫כמדבר לה‪ ,‬לר‬
‫אינם קרובים לחזור בחשובה‬
‫י ה ו‬
‫קאל‬
‫ג‬
‫ישראל בעוה״ז הם במדרגה ״הולכים״‪ .‬וכשמגיעים‬
‫לשיא יכולתם הרוחנית וא״א להשיג יוחר‪ ,‬נקראו‬
‫ישראל חשוב בעיני הקב״ה כנגד כל העולם‬
‫כולו‬
‫״עומדים״‬
‫ישעיה בד‪ ,‬ט‬
‫דברים כטי‬
‫ט‬
‫ת‬
‫יי‬
‫א ו‬
‫ה‬
‫י‬
‫ישראל הגיע לדרגתו הרוחנית ע״י צירוף ונסין^‬
‫ץ י‬
‫״י‬
‫ו ע‬
‫ש‬
‫־‬
‫ישראל הם קשי פנים וחזקי לב‬
‫״ישורון״ נקראו‪ ,‬מפני יושר שכלם וסדוחיהם‬
‫ם‬
‫כ ד‬
‫ט ז‬
‫כ‬
‫א‬
‫ל א ר‬
‫גרולה וניצולים‬
‫שמו״ב כד‪ ,‬א‬
‫ש ר א ל‬
‫י ה י ש ע‬
‫כ‬
‫כ‬
‫י־‬
‫'‬
‫ל‬
‫ישראל‪ ,‬ה׳ נפרע מהם עוונותיהם‬
‫א״חמ חחלח פ׳ משפטים‬
‫ר ק‬
‫ל‬
‫א ט‬
‫א‬
‫ישראל כשהם באחדות‪ ,‬כולם כאיש אחר‪ ,‬זכותם‬
‫ג‬
‫ט‬
‫ישראל‪ ,‬כולם צריכים להרגיש את עצמם‬
‫אהד מאוחד‪ ,‬להרגיש איש כצער רעתו‬
‫א׳׳תמ סוף פ׳ בהר‬
‫ישראל כשיהרבו ריבוי מופלג‪ ,‬תשרה שכינה‬
‫עליהם גם בלי קדושת הארון והמקדש‬
‫יחזקאל ליי י‬
‫כ‬
‫;וף‬
‫ישראל מורכבים מעשר קבוצות‪ ,‬הלק ימין וחלק‬
‫שמאל‬
‫דברים כט‪ ,‬ט תורה אור‬
‫ישראל‪ ,‬למה נמשלו לכוכבים‬
‫א״חמ תחלת פ׳ במדבר‬
‫‪,‬‬
‫ישראל‪ ,‬אחדותם‬
‫אי׳חמ פ• בהעלותך‪ ,‬רי׳ה אספה לי‬
‫‪,‬‬
‫!‬
‫!‬
‫ישראל הם לב הבריאה וסגולתה‬
‫שמו״ב \‪ ,‬בג‬
‫ישראל מושנחים ע״י ה׳‪ ,‬איל אוה״ע רק ע״י‬
‫מלאך‬
‫שמות לג‪ ,‬טז‬
‫כ‬
‫ישראל משולים לגפן‪ ,‬חלוש החומר‬
‫יחזקאל טו‪ ,‬ו‬
‫‪1‬‬
‫ישראל נקראו לה׳ ״יחלה״‪ ,‬מפני אהבתו להם‬
‫מפתחות עדנים במוסר ואמונה‬
‫מפני קדושתם‬
‫תהלים קו‪ ,‬מ‬
‫ישראל סובלים עונש‪ ,‬ולא אוה״ע‪ .‬טעם לזה‬
‫מלאכי ג‪ ,‬ו‬
‫ישראל‪ ,‬אי אפשר לו להקב״ה לנטוש אח ישראל‬
‫]ראה לשון הרמב״ם‪ ,‬אגרת הימן‪ ,‬״אגרוח‬
‫הרמב״ם״‪ ,‬מהד׳ ר״י קאפח‪ ,‬דף כו‪ ,‬ע״פ פסוק‬
‫״ואחם״בני יעקב לא כליתם״[‬
‫תהלים עז‪ ,‬ו‬
‫ישראל‪ ,‬אלוזות שורה בחובם ממש‪ ,‬בהיוה נפשם‬
‫אלוהית‬
‫ויקרא‪ ,‬בחוקותי‪ ,‬פסקא ט״ו‬
‫ישראל‪ ,‬אע׳׳פ שדבקו באלילים‪ ,‬אבל לא עשו‬
‫זאת ״לשמה״ אלא כדי להידמות לאוה״ע‪ .‬ולכן‬
‫לא נחשב כאלו "נישאו לאיש זר" אלא כמו‬
‫זנות בעלמא‪ .‬ואפשר להם לחזור בתשובה ויקבלם‬
‫ה׳‬
‫ירמיה ג‪ ,‬א‬
‫ישראל‪ ,‬בכל מםע ומסע במרכר נתנסו ע״י ה׳‬
‫כרי לנתק אותם מטומאה מצרים‬
‫שמות יז‪ ,‬א‬
‫ישראל‪ ,‬הם בזויים כק אוה״ע ]אמר המלקט‪:‬‬
‫מפני הצנזורא כתוב "הוריים״!‬
‫ישעיה מט‪ ,‬ז‬
‫ישראל‪ ,‬הנהגתם היא מעל לטבע‪ ,‬כדכתיב ״כי‬
‫הלק ה׳ עמו"‬
‫דברים לב‪ ,‬ט‪ .‬חורה אור‬
‫ישראל‪ ,‬טעמים שיש להם לבטוח באהבת ה׳‬
‫אליהם‬
‫ישעיה מא‪ ,‬ח‪-‬י‬
‫ישראל‪ ,‬נפשם חצובה ממעל‬
‫ישעיה יט‪ ,‬כה‬
‫כוכבים‪ .‬ישראל נמשלו לכוכבים‬
‫כמדבר כג‪ .‬יד‬
‫כל אחר מישראל הוא חשוב כיוהר‪ ,‬והוא עולם‬
‫שלם כמו הכוכב למעלה‬
‫כראשיח טו‪ .‬ה )וזה הטעם שאסור למנוחס‪ ,‬שמוח‬
‫ל‪ ,‬יס‬
‫רמז‬
‫מדרגה שוה‪ .‬ישראל‪ ,‬לעחיד לבא כולם יהיו‬
‫בדרגא אחת‪ ,‬בין בענין נבואה ובין בהשגת‬
‫התורה‬
‫שמות יט‪ ,‬ח‬
‫חטא‬
‫הוא‬
‫חילוקי‬
‫לבטל‬
‫מדרגות‬
‫מדרגות‪.‬‬
‫שבישראל‬
‫שמות יט‪ ,‬סוף פסוק ט‪ :‬כמדבר טז‪ ,‬פסוקים ג‪,‬‬
‫ה‬
‫מומר‪ .‬אלו מישראל שהמירו דת ועבדו ע״ז‪,‬‬
‫אינם ניתקים מישראליותם‬
‫ישעיה סו‪ ,‬ככ‬
‫מזל‪ .‬ישראל הם גבוהים מן המזלות )ע״ע ערך‬
‫זה‪ :‬מלת ״טבע העולם״(‬
‫בראשית טו‪ ,‬ה; מל״א יח‪ ,‬לא‬
‫‪,‬‬
‫סול‪ .‬ישראל הם לתלקו של ה ‪ ,‬ולא תתת שום‬
‫מזל‪ .‬ולא כן אוה״ע‬
‫מל״א ט‪ ,‬ט‪ :‬הושע ב‪ ,‬י‬
‫מזלות‪ .‬ישראל כשהם זכאים‪ ,‬משנים את מערכת‬
‫הכוכבים‪ .‬ואז גם אוה״ע לא יסבלו צרות‬
‫ירמיה כה‪ ,‬ט‬
‫מלאכים נקראו "עומדים״‪ ,‬ויש!זאל ״הולכים״‬
‫דברים כט‪ ,‬ט הורה אור‬
‫מלחמה‪ ,‬אם ישראל אינם מצליחים בה נגר‬
‫אוה״ע‪ ,‬יש השש שיפלו מאמונתם ובטחונם בה׳‬
‫דברים כג‪ ,‬תורה אור‬
‫ממשלת יעקב תהיה רק באחרית הימים‬
‫בראשית כז‪ ,‬לו‬
‫מספר בני ישראל במרבר‬
‫שמות לת‪ ,‬כה‪ :‬כמדבר א‪ ,‬א‬
‫מםפר בני ישראל כמדבר‪ ,‬בשנה הראשונה ובשנה‬
‫השניה‬
‫שמות לח‪ ,‬כה‬
‫מעלת ישראל שטהמתה ייגאלו ממצרים‪ ,‬נודעה‬
‫במראה הםנה‬
‫דברים לג‪ ,‬טז‪ .‬תור־ אור‬
‫מעשים טובים‪ .‬אם יבחרו ישראל במעשים טובים‪,‬‬
‫אוצרות‬
‫רמח‬
‫גדולי ישראל‬
‫המלביי׳ם‬
‫קיום העולם ע״י מעשיהם הטובים‬
‫ויקרא‪ ,‬בחוקותי‪ ,‬פסקא ט״ו‬
‫ייכנעו אוה״ע תחתיהם‬
‫בראשית לב‪ ,‬כה‬
‫משל על בן מלך שהלך למרחקים וכו׳‬
‫רכרים כג‪ ,‬תורה אור‬
‫צרות ישראל בעת הגלות‬
‫תהליס פרק קב‬
‫מחן הורה‪ ,‬היו כל ישראל אז בדרגת נביאים‬
‫שמות יט‪ ,‬ט‬
‫י‬
‫‪ -‬מ ת ן תורה‪ ,‬התנאים‬
‫קבלה ההורה בסיני היחה מפני יראה‪ .‬אבל בסוף‬
‫מ׳ שנה במדבר השיגו ררגח אהבה‪ ,‬ולכן כרת‬
‫ה׳ אחם בריח נוספה‬
‫ה ד ר ו ש‬
‫ם‬
‫ע ך‬
‫י ן כ ל ן‬
‫ש י ש ף א ל‬
‫לקבל מהן תורה‬
‫‪m‬‬
‫]‬
‫^‬
‫‪n‬‬
‫ד‬
‫ש א ע‬
‫״‬
‫^‬
‫פ‬
‫‪p‬‬
‫שמות יט‪ ,‬א‬
‫‪,‬‬
‫ה א ן ט ן ת ׳‬
‫קיום והעמדת בני יעקב הוא בניגוד למערכת‬
‫הכוכבים‪ ,‬יד׳ מציל אותם ע׳׳י נסים נסתרים _‬
‫ך‬
‫ישמור על צורתם הישראלית‬
‫עמוס ט‪ ,‬ז ‪-‬‬
‫ס‬
‫‪.‬‬
‫ח‬
‫״‪.‬‬
‫ן ל‬
‫שמות יט‪ ,‬ה‪ :‬דברים ו‪ ,‬ו‪ :‬דברים יד‪ ,‬ב‬
‫עתם והוזקם של ישראל‪ ,‬הם עצמם זמרה ושבה‬
‫לה׳‪ ,‬כי בכך יכירו הכל כח ה׳ וגבורתו‪ ,‬ואמיתת‬
‫דברי נביאיו‬
‫י י י‬
‫ה‬
‫ש ע‬
‫ם‬
‫א‬
‫א‬
‫א ך‬
‫ו ר‬
‫פ‬
‫מ‬
‫ש ה‬
‫ה‬
‫שמו״ב כד‪ ,‬א‬
‫שבועה שנשבע ה׳ להיות לנו לאלהים ואנו לו‬
‫לעם‪ ,‬לא תתבטל כל עוד שיש אחר בישראל‬
‫הנאמן לו‬
‫י‬
‫ירמיה יא‪ ,‬ה‬
‫שם ה׳ וגדולת ישראל‪ ,‬תלויים זה בזה‬
‫שמו״ב ז‪ ,‬כג‬
‫ב‬
‫כ י‬
‫עונש שה׳ מעניש לישראל ע״י גוי אויב‪ ,‬ה׳‬
‫)מחזיק( ]עוצר! ידו בחזקה לבל ץ י‬
‫׳‬
‫ק לי‬
‫ל‬
‫ף‬
‫ב‬
‫ר‬
‫י‬
‫ם‬
‫כ ז‬
‫י‬
‫כ י‬
‫מ ע צ ט ו ׳‬
‫ג ז ר‬
‫שמוה ״ישראל״ או ״יעקב״‪ ,‬ההבדל ביניהם‬
‫ש מ י ת‬
‫י ט‬
‫ג‬
‫'‬
‫שם ״ישורון״ נקראו‪ ,‬מפני יושר שכלם ומדוהיהם‬
‫דברים לג‪ ,‬ה‪ .‬תורה אור‬
‫‪J‬‬
‫כבוד‬
‫ירמיה כא‪ ,‬ה )מלים(‬
‫עפר‪ .‬ישראל נמשלו לעפר‪ .‬אף שנעשה בו חסרו!‬
‫‪1‬גומה|‪ ,‬יתמלא תיכף‬
‫במדכר כג‪ .‬י‬
‫אין דרך הבן לשבה לשולחן ליד אביו‪ ,‬כאילו‬
‫הוא שוה אליו‬
‫שמו״א כ‪ ,‬כה‬
‫עץ‪ .‬ישראל דומים לעץ‪ ,‬יש בו שרשים‪ ,‬קליפה‪,‬‬
‫עץ‪ ,‬עלים‪ ,‬כל אהד בדרגא שונה )ע״ע חולין‬
‫צב‪ .‬״כגפן נמשלה"(‬
‫שמות יט ו‬
‫הרוצה בכבוד‪ ,‬אינו נכבד באמת כי אם למראה‬
‫עינים‪ ,‬ולא למראה השכל‬
‫שמו״כ ו‪ ,‬ככ‬
‫‪L‬‬
‫גנאי ודופי שמטילים באיש נכבד‪ ,‬הוא םוג של‬
‫שבה אילו נאמר על איש פחות המעלה‬
‫תהלים פז‪ ,‬כ‬
‫ערבות ישראל זה על זה‪ ,‬מצר הנוף ולא מצד‬
‫הנשמה‬
‫כמדבר טז‪ ,‬ככ‬
‫‪F‬‬
‫״״״‪-.1‬‬
‫‪.‬״״‪,.‬‬
‫‪-‬״‪-.‬י‬
‫תועלת שיש במתן כבוד לחכם‬
‫משלי כו‪ ,‬א‬
‫צדיקי ישראל גוזרים על העולם לטוב או לרע‬
‫ויקרא‪ .‬כחוקותי‪ ,‬פסקא ט״ו‬
‫כהנים‬
‫צדיקי ישראל נקראו ״בני ישראל"‪ ,‬וההמוניים‬
‫נ‬
‫ק‬
‫ר א ו‬
‫"‬
‫ה ע ם‬
‫)ע״ע ערך‪ :‬לויים(‬
‫"‬
‫ש‬
‫מ‬
‫י‬
‫ת‬
‫י כ‬
‫־‬
‫פ‬
‫ם‬
‫ק‬
‫א‬
‫י‬
‫ת‬
‫ע‬
‫ח‬
‫י‬
‫פ‬
‫צדיקים שבישראל הם שותפים לה׳‪ ,‬כי מקיימים‬
‫ד‬
‫א״י‪ .‬לויים יקהו חלק נא״י לעתיד לבא‪ ,‬אכל‬
‫לא הכהנים‬
‫יחזקאל מד‪ ,‬כח‬
‫מפתחות עני־נימ במוםר ואמונה‬
‫בגדי בהונה‪ ,‬יש בהם רמזים ללמד על תיקוני‬
‫הנפש והמרות‬
‫שמוח כח‪ .‬ב‪ :‬וע״ע שם קונטרס ״רמזי בגדי‬
‫הקודש״‬
‫חינוך‪ .‬תפקידם של הכהנים הוא ליישר את‬
‫העם‪ ,‬ולא רק לקבל מהם תרומה‬
‫משלי כט‪ ,‬ד‬
‫חשמונאים ששימשו במלכות ועונשם‬
‫זכריה ג‪ ,‬ז‪ :‬וכן ו‪ ,‬יג‬
‫כבוד הכהונה‪ ,‬וע״י כן תתרומם כבוד המלך‬
‫יחזקאל כא‪ ,‬לא‬
‫כהן גדול‪ ,‬הוא נבחר להיוח האמצעי בק ה׳‬
‫ובק ישראל‬
‫שמוח כח‪ ,‬א‬
‫רמט‬
‫הקודש‪ ,‬ההיכל והארון‪ ,‬ולא לעסוק במחשבות‬
‫בטלות‬
‫שמו״א ג‪ ,‬ב‬
‫פרנסה‪ .‬בימי חוקיתו תוסיפו בני ישראל לתת‬
‫מבשר הקרבנות לנהנים וללויים‪ ,‬וכן עישרו מן‬
‫קרבנות קדשים לפני הקדשתם‬
‫דהי״כ לא‪ ,‬ו‬
‫פרנסה‪ .‬ה׳ הזמין פרנסת אהרן ובניו מאשי ה׳‬
‫]הקרבנות[ והתרומות‪ ,‬כדי שיעסקו בתורה בלי‬
‫דאגה‬
‫שמות טז‪ ,‬ל כ‬
‫פרנםה‪ .‬היו נותנים מנת לכהנים גם עבור קטנים‬
‫]זכרים ונקבות[ מעל גיל שלוש‬
‫דהי״ב לא‪ ,‬טז־יח‬
‫כהנים הגדולים‪ ,‬מה מנינם ומה חשבונם‬
‫רהי״א ה‪ ,‬ל‬
‫צרוח שיש בישראל‪ ,‬חלק באשמה לכהנים שלא‬
‫הספיקה זכותם למנוע זאת‬
‫דברים כא‪ ,‬ז‬
‫כהנים ולויים צריכים להיות מכובדים בעיני העם‪,‬‬
‫ולמה ירדו מכבודם‬
‫מלאכי ב‪ ,‬ט‬
‫שירה‪ .‬אם שוררו הכהנים יחד עם הלויים‬
‫יחוקאל מ‪ ,‬מה‬
‫כהנים‪ ,‬במה חטאו‬
‫הושע ד‪ ,‬ו‪-‬י‬
‫תרומות ומעשרות‪ ,‬הוסיפו בני ישראל לתת‬
‫]מדרבנן[ משאר מיני גידולים‪,‬׳ וכן ]ע״י מנהג[‬
‫מעשר כספים‬
‫דהי״כ לא‪ .‬ה‬
‫כהנים‪ ,‬שינויי ההנהגות לעתיד לבא‬
‫יחזקאל מד‪ ,‬יט׳כב‬
‫כוכבים‬
‫לימור‪ .‬כהנים נתייחדו לעסק לימוד ההורה‬
‫שמות טז‪ ,‬לד‬
‫ז׳ כוכבי לכת יונקים השפעתם מן ז׳ ספירות‬
‫וכריה ג‪ ,‬ט‬
‫לימוד‪ .‬תרומות ומעשרות אין לתת לכהנים‬
‫ההולכים בטל‪ ,‬כי אם להעוםקים בהורה‬
‫דהי״ב לא‪ ,‬ד‬
‫מערכת השפעתם על העולם‬
‫ע״ז‪ .‬כהן שעבד ע״ז ]לא מפני האונם[ נפםל‬
‫מעבודה המקדש‪ ,‬ובזיונו זה הוא כפרתו‬
‫יחזקאל מר‪ ,‬יג‬
‫ע״ז‪ .‬כהן שעבד ע״ז מפני האונס‪ ,‬יהיה כשר‬
‫לשרת בית המקדש‬
‫ישעיה סו‪ ,‬כ‬
‫עבודת הכהנים בשמירה במקדש היתה צריכה‬
‫להיות בההבודדוח בעיונים ומחשבות בענק‬
‫תהלים קמז‪ ,‬ד‬
‫מרחקים שיש בין הכוכבים השונים‪ ,‬ה׳ םידר‬
‫ע״י כח המושך של כל אחד ואחד‬
‫איוב לח‪ ,‬פסוקים ה‪ ,‬ז‬
‫כוונה‬
‫המקובלים לימדו שלפני כל דבר שבקדושה יש‬
‫לפרש בפה מה הכוונה שבדבר ]אמר המלקט‪:‬‬
‫כך בחב ספר ״חמדה ימים״‪ ,‬ראש חדש‪ ,‬עמוד‬
‫‪[572‬‬
‫כראשיח כז‪ ,‬כה‬
‫רנ‬
‫אוצרות‬
‫המלבי״ם‬
‫כונה‪" .‬ועשית הישר והטוב״‪ .‬״הישר הוא בעיני‬
‫שמים‪ ,‬והטוב בעיני האדם‪ .‬אף במצוות שבין‬
‫אדם למקום אשר לא נשיג יושרם ויצדק יותר‬
‫שם ״טוב״‪ ,‬צריך שייחשבו אצלנו כמצוות שהשכל‬
‫משיג אותן וכאילו מובנים ביושר לבב‪ .‬ומצווה‬
‫שבץ אדם לחברו‪ ,‬אף שאנו משיגים יושרם‪,‬‬
‫צריך שלא נעשה אותן מפני שכלנו‪] ,‬אלא[ רק‬
‫מצד שכן ציותה החכמה העליונה״‬
‫דברים יכ‪ ,‬פסקא נ״כ‬
‫חכמה‪ .‬יש להשתדל להשיגה בעבור טוב עצמותה‪,‬‬
‫ולא לשם תקות שכר‪ .‬וזו לשון המלבי״ס שם‪.‬־‬
‫״ובבחינה זאת וכו׳ נראה שני אנשים יפרדו איש‬
‫מעל אחיו‪ .‬אחד הלך ליום השוק בעבור המסחר‪,‬‬
‫ואחד הלך לבית המדרש לעסוק בחכמה וכוי‪.‬‬
‫אבל אם יושקף מטרת פעולותיהן ותכלית כוונתן‪,‬‬
‫אם ילך הראשון לעסוק במסחר ]ברין להביא‬
‫טרף לביתו למען יוכל לעםוק ]אח״כ! בתורה‪,‬‬
‫אז יהיה עסק המסחר הוא בעצמו עסק התורה‪.‬‬
‫כי האמצעיים המובילים אל מטרה הדבר‪ ,‬כבר‬
‫ייחשבו גם הם אל הדבר אשר יעזרו אליו וכוי‪.‬‬
‫ורעהו אשר ילך לבית המדרש וכוונתו להחחכם‬
‫בתורה למען ירויח ממון בחכמתו להתעשר‪,‬‬
‫נאמר באמת שעוסק במסחר‪ ,‬כי חכמתו מסחרתו״‬
‫]עיי״ש שהאריך‪ .‬ויש רעיון דומה לזה ב״פחד‬
‫יצחק" למהר״י הוטנר‪ ,‬פורים‪ ,‬ענק א׳[‬
‫אר׳׳ש ]אן‬
‫כבוד אב ואס‪ ,‬לא לקיים מפני הנימוס אלא‬
‫מפני שה׳ ציוה בכך‬
‫ויקרא‪ ,‬קדושים‪ ,‬פםקא ד׳‬
‫מצוות שכליות יש לקיים לא מפני הנימוס‪ ,‬אלא‬
‫מפני שה׳ ציוה בכך‬
‫דברים ו‪ ,‬כה‪.‬‬
‫נחח רוח לה׳‪ .‬יש לכוון שע״י המצוה יזכה אדם‬
‫לעונג והנאה‪ ,‬ועי״ז יעשה נחת רוח לה׳ שהרי‬
‫ה׳ רוצה בטובת ברואיו ]אמר המלקט‪ :‬נ״ל מקורו‬
‫ב״רוח חיים״ לר״ח ולוז׳ין‪ ,‬על אבוח פ״א‪ ,‬לקבל‬
‫פרם!‬
‫דברים ו‪ ,‬ג‬
‫מצוה שהאדם זוכה לקיים בכוונה הראויה ]דחילו‬
‫גדולי ישראל‬
‫ורחיסו[ הוא מתקן בזאת גם את מצוותיו הקודמות‬
‫=א״חמ לקוטים בסוף ויקרא ‪ ,76‬סוף ד״ה רב‬
‫יהודה הינדואה‬
‫מצות שהם משפטים )בין אדם לחברו( אין לכוון‬
‫שעושה זאת ע״פ נימוס אנושי‪ ,‬אלא לכוון כי‬
‫מקיים מ ה שה׳ בקש‬
‫דברים ו‪ ,‬כ ה וכן יב‪ ,‬כח פסקא נב‬
‫;‬
‫‪,‬‬
‫עזרת הי‪" .‬אם הארם מתכוון לטובה‪ ,‬יעזרהו ה‬
‫לבל ייכשל‪ .‬כי לעומת מחשבתו הטובה תבוא‬
‫לו עזר ממרום למנוע אותו מחטא״‬
‫בראשית כ‪ ,‬ו‬
‫שכר‪ .‬בעלי מעלה אינם מבקשים שכר והנאה‬
‫של עוה״ז‬
‫במדבר י‪ ,‬ל‬
‫שכר‪ .‬לא לעשות למען שכר כי אם מפני דבקות‬
‫בהקב״ה‬
‫כראשית טו‪ ,‬א; דברים ו‪ ,‬ב‪-‬ג•‪ ,‬אר״ש ]ט[‬
‫שכר‪ .‬קשה לכוון בקיום המצוה לשם ה׳ כאשר‬
‫יודעים שיש שכר חומרי בדבר‬
‫כמדבר לב‪ ,‬לא; אר״ש‪ ,‬דרש כ׳‬
‫שליחי מצוה אינן ניזוק*!‪ .‬זה נאמר רק אם האדם‬
‫מכוין לשם מצוה‪ ,‬ולא אם מכוין לשם טובח‬
‫עצמו והנאת עצמו‬
‫פי׳ המלכי״ם ליהושע פרק א׳‪ ,‬פסוק ט׳׳ו‪ .‬הנדפס‬
‫בהפטרה כסוף פ׳ וזאת הברכה‬
‫מצרה שעושים לשם שמיס בלי פניות‪ ,‬זוכים‬
‫עי׳יז להצלחה בכל מעשיו‬
‫דהי״ב לא‪ ,‬כא‬
‫מצוות יש לקיים ללא שום פנייה עצמית‪ ,‬כי‬
‫אם לשם שמים‪ .‬ואז יבוא האדם אל הכבוד‬
‫האמתי‬
‫תהלים עג‪ .‬כה‬
‫״מעשה ריק מן הכוונה היא גויה בלי רות‬
‫ונשמה"‬
‫ישעיה א‪ ,‬יא‬
‫״גם טוב המחשבה לא יועיל אם האדם מלוכלך‬
‫בחטאים בפועל״‬
‫ישעיה א‪ ,‬טו‬
‫מפתחות ענינים במוסר ואמונה‬
‫״יען כי נגש העם הזה‪ ,‬בפיו ובשפתיו כבדוני‬
‫ולבו רחק ממני״ )ישעיה כט‪ ,‬יג( ת״ל‪ :‬״הנה‬
‫הם חושבים כי בטענות כאלה הם נגשים אלי‬
‫ומתקרבים לה׳‪ ,‬במה שהם מגדילים ומעריצים‬
‫את דבר ה׳ שסוא למעלה משכל האדם והשגתו‪.‬‬
‫אבל באמת רק ״בפיו ובשפתיו״ הם מכבדים‬
‫אותי בזה‪ ,‬כי בזה הם מרחיקים את לבבם ממני‪.‬‬
‫כי עי״ז ידמו שאי אפשר שישכיל האדם גם‬
‫]ב[מצוות אלהים ותורותיו‪ ,‬וכאילו כל הנרצה‬
‫מן המצוה והתורה הוא רק מעשים חיצונים בלא‬
‫מחשבה וכוונה‪ ,‬אחר כי מחשבות עליון שגבו‬
‫מיצור חומר לדעתם‪] .‬אבל באמת( וכל פקודי‬
‫ה׳ הם גויות חומריות ]כאשר( אין רוח השכל‬
‫והמדע בם‪ .‬ולכן ׳ותהי יראתם אותי ]רק[ מצווח‬
‫אנשים מלומדה׳ ומורגלת‪ .‬כי יש ]מי אשר[‬
‫יעשה המצוות רק מצד שכן הורגל מנעוריו‬
‫והונהג עליהם‪ ,‬מבלי כוונה ומחשבה‪ .‬והם לא‬
‫יעשום מפני שציוום ה׳ כלל‪ ,‬רק מפני שכן ציוום‬
‫הוריהם ואבוהיהם‪ .‬וגם זאח מבלי דעח איזה‬
‫טעם להמצוה‪ ,‬רק מצד הלימוד וההרגל״ ]אמר‬
‫המלקט‪ :‬ע״ע רמב״ם‪ ,‬םוף הל׳ המורה!‬
‫רנא‬
‫שולחן ומנורה‬
‫שמות כ״ה‪ ,‬רמוי המשכן‪ ,‬ר״ה ועתה נבאר הכלים!‬
‫וד״ה עוד ציוה לתת שם המנורה‬
‫יריעות המשכן והקרשים‬
‫שמות כ״ה‪ ,‬רמזי המשכן‪ ,‬ד״ה אמנם במשכן‪:‬‬
‫וד״ה ואחר שהתבאר ענין מזכה הנחושת‬
‫פרכת בין קודש לקדש הקדשים‬
‫שמוח כ״ה‪ ,‬רמזי המשכן‪ ,‬ד״ה החכמה האלוהית‬
‫מזבח וד׳ קרנות‪ ,‬כח המושך והמחזיק והמעכל‬
‫והדוחה‬
‫שמוח כ״ה‪ ,‬רמזי המשכן‪ ,‬ד״ה החכמה האלוהיח‬
‫בגרי הכרעים‬
‫שמוח כח‪ ,‬רמזי בגדי הקדש‬
‫ארונוח‪ ,‬שנים היו‬
‫שמוח כה‪ ,‬י‬
‫מנורה‪ ,‬פעולתה לנצח‪ ,‬ובזה עדיפה מן הקרבנות‬
‫במדבר פרק ח‪ ,‬חורה אור‬
‫אבני חושן‪ ,‬מול י״ב המזלות‬
‫ישעיה כט‪ ,‬יג‬
‫יחזקאל כח‪ ,‬יג‬
‫כוונה לשם שמים‪ ,‬ולא לשם להנצל מן העונש‬
‫איוב א‪ ,‬ט‬
‫שולחן ומנורה‪ ,‬אע״פ שבטל המקדש‪ ,‬השפעתם‬
‫לא בטלה בזמן הזה‬
‫יחזקאל מא‪ ,‬ככ‬
‫שאול שנכשל ולא חיסל את עמלק‪ .‬״באשר אין‬
‫מחוקי המלכים להגר מלחמה בלא אתה עילה‪,‬‬
‫כענין ימה לי ולך כי באת אלי להלחם בארצי?׳‬
‫ביקש שם מריבה בנחל שלפני ערי עמלק‪ ,‬ששאול‬
‫אמר שהנחל והבקעה שייך אליו‪ ,‬ועמלק רב‬
‫עמו על זה‪ ,‬עד שזה היה עילה למלחמה‪ .‬וגם‬
‫זה מורה שלא קיים המצוה כראוי‪ ,‬שלא היה‬
‫לו לבקש רק סבה מפני שה׳ ציוהו‪ ,‬וכמ״ש דוד‬
‫׳הלא משנאיך ה׳ אשנא׳‪ .‬לא ריב אחר אשר‬
‫לא לה׳ הוא‬
‫שמו ״א טו‪ ,‬ו‬
‫כלי המקדש‬
‫)ע׳׳ע ערך‪ :‬מקרש(‬
‫ארון‬
‫שמוח כ״ה‪ ,‬כלי המקדש‪ ,‬ד׳׳ה והנה הארון‬
‫ה׳ נוקם נגד מחללי כבוד כלי המקדש‬
‫חבקוק כ‪ ,‬כ‬
‫כסיל‬
‫ההבדל בין כסיל מלידה לכסיל מחמת חוסר‬
‫חינוך‬
‫משלי יז‪ ,‬כא‬
‫כסף‬
‫רכוש וממון אינם בירושה‪ ,‬כי יש עשיר ובנו‬
‫עני ]כן כתב גם הגר״א‪ ,‬בתתילת אגרתו ״עלים‬
‫לתרופה״[‬
‫משלי יז‪ ,‬ב‬
‫ברכת ה׳ היא בכסף שהאדם מרויח בהשתדלותו‪,‬‬
‫לא מה שיורש מאחרים או מוצא מציאה‬
‫משלי כ‪ ,‬כא‬
‫רגב‬
‫אוצרות‬
‫המ י״ם‬
‫גדולי ישראל‬
‫סגולה לשמור על כספו‪ ,‬לתת אותה לצדקה‬
‫ולגמילות חםדים‬
‫משלי כא‪ ,‬כ‬
‫ופרישות ]ב[ הסבורים כי מצאו ״דרך״ מתוקנת‬
‫יותר מאבותינו ]ג[ הנוטשים בלי טעם‬
‫ירמיה כ‪ ,‬לא־לג‬
‫כםף שנאבד‪ ,‬אין להצטער עליו ביותר‪ ,‬כי הוא‬
‫אינו קנין דבוק עם האדם‬
‫איוב א‪ ,‬כא‬
‫כת הכופר בתורה מפני סברא שיש לקיים רק‬
‫מה שנראה נכון לשכלו של האדם‬
‫ירמיה ח‪ ,‬ח‬
‫ליצנות של הכופרים בה׳‬
‫כעס‬
‫משלי כא‪ ,‬כד‬
‫כעם מקצר לחיי האדם‬
‫איוב ה‪ ,‬ב‬
‫כעם הוא מרה מגונה‪ ,‬וטוב לכסותה שהיא גנאי‬
‫לו ומעיר על רוע תכונת נפשו‬
‫משלי יב‪ ,‬טז‬
‫ההבדל בק "ארך אפים" לבין ״מושל ברוחו״‬
‫משלי טז‪ ,‬לב‬
‫שני אופני כעס‬
‫משלי כז‪ ,‬ד‬
‫כפירה‬
‫גיל העולם‪ .‬חוקרים הטוענים )ע״פ מימצאי‬
‫הגיאולוגיה( כי שנות תעולם מרובות מששה‬
‫אלפים שנה‬
‫בראשית ו‪ ,‬כג‬
‫נוצרים ייענשו על שחפאו על ה׳ דברים אשר‬
‫לא כן‬
‫יחזקאל לה‪ ,‬טר‬
‫נוצרים מספרים שטוח שה׳ ]ח״ו| הוליד ב; ושמו‬
‫יש״ו‬
‫יחזקאל לה ‪,‬יג; עובריה א‪ ,‬ג; חבקוק ג‪ ,‬ג‬
‫פילוספים המכחישים שיש השגחה ה׳ בעולם‬
‫שמו״א ב‪ ,‬פסוקים כ‪ ,‬ח‪ :‬ישעיה כט‪ ,‬טו־טז‬
‫תאות האדם המכשילתו לבצע עבירה‪ ,‬זהו‬
‫״חטא״‪ .‬אבל ״עון״ ]שבליי[ מסייע לתאותו‬
‫לחטוא‪ ,‬לכפור שה׳ מעניש על כך‪ ,‬או לכפור‬
‫שה׳ ציוה ואסר לעשות כן‬
‫ישעיה ה‪ ,‬יח‬
‫*‬
‫כפרה‬
‫עונשם של אוה״ע‪ ,‬כפדיון במקום ישראל ןמקור‬
‫לזה בפירוש רס״ג למשלי כא‪ ,‬יח|‬
‫ישעיה מג‪ ,‬ג־ה‬
‫דת אדום ]נצרות[ ודת ישמעאל‪ ,‬יתפארו ברח‬
‫המחרמה לרעת אלהיט‪ ,‬אבל לשוא‪] .‬הוספת‬
‫המלקט‪ :‬עיין תחילת "אגרת תימן״‪ ,‬במהרי‬
‫הגר״י קאפח‪ ,‬דף כג‪ ,‬ת״ל‪ :‬כולם רוצים‬
‫להתדםוח ברח האל וכוי‪ .‬והרי ההבדל בין‬
‫דתנו והדתות אשר נדמו לה כהבדל בין ארם‬
‫החי ההוגה‪] ,‬מול[ והפסל העשוי באומנות‬
‫מן השיש או מן העץ כדי שיהיה כדמוח‬
‫אדם״ עיי׳׳ש עוד[‪ .‬ולכסוף יקבלו עליהם דח‬
‫האמה‬
‫תבקוק ג‪ ,‬ג‬
‫ויקרא‪ ,‬ס׳ אחרי‪ ,‬פסקא ק׳‬
‫כופרים בנבואה‪ ,‬שהאדם ינבא מה שה׳ הגיר‬
‫לו‬
‫ירמיה כג‪ ,‬יז‪-‬יט‬
‫שדים‪ ,‬מציאותם רק בדמיון ]ע״ע רד״ק לישעיה‬
‫יג‪ ,‬בא[‬
‫יחזקאל כז‪ ,‬לו‬
‫כיתות הנוטשות דרכי אבותינו‪] :‬א[ הסבורים‬
‫כי רק בימי קדם היתה יכולת לקיים קרושה‬
‫אוב וידעוני‪ ,‬כיצד פועלים‬
‫כשפים‬
‫חרטומי מצרים עשו ע״י אחיזת עיניים‪ ,‬וע״י‬
‫מהירוח ]ידיים ן ותחבולות‬
‫שמוח ז‪ ,‬י־יא ]וכן כתב כאץ רש״ר הירש[; שמוה‬
‫ח‪ ,‬ג‬
‫שדים מה ענינם‬
‫שמוי׳א כח‪ ,‬יב‬
‫מפתחות עדנים כמוסר ואמונה‬
‫המשתמש בשמות הקודש למען מטרות האדם‪,‬‬
‫ייענש‬
‫מל״א יז‪ ,‬יח‬
‫לכ‪ ,‬ככד‪ ,‬כליות‬
‫לב‪ ,‬הוא כה בחירה שיש לאדם ורצון חפשי‪.‬‬
‫ובידה פלס ומאזני משפט‬
‫שמות כ״ה‪ ,‬רמזי המשכן‪ ,‬ר״ה החכמה האלוהית‬
‫כי כל לבבוח דורש הי‪ ,‬הלב מציין כח הממשלה‬
‫אשר בנפש‪ .‬ויצרי המחשבות הם שהאדם יחשוב‬
‫מחשבות והנפש חעלה ממעמקיה ציורים רבים‪,‬‬
‫ורובם נוטים לרעה‪ ,‬כמו ציורי החאוה והכעס‬
‫וכדומה‪ .‬ואז צריך להלחם עם היצר ]ע״ע ערכים‪:‬‬
‫יצר הרע‪ ,‬ציורן‬
‫דהי״א כח‪ ,‬ט‬
‫רוב ציורי הלב הם נוטים לרעה ]ע״ע ערך‪ :‬יצר‬
‫הרע!‬
‫יחזקאל יא‪ ,‬יט‪ :‬וכן לו‪ ,‬כו‬
‫רנג‬
‫את הנעלם שבפרשיות התורה‬
‫א״חמ תחילת פ׳ אמור‬
‫צומח וחי‪ ,‬יש ביניהם ״פיליפ״ ]פרח לוכד זבובים[‬
‫בדרגה אמצעי‪ .‬וכן כלל ישראל הם דרגא אמצעית‬
‫בין שבם לוי‪ ,‬ובק העמים הדבקים בחומר ובדברים‬
‫הארציים‬
‫בראשית כז‪ ,‬א‬
‫לימוד תורה עיין ערך‪ :‬תורה‬
‫ליצנות‬
‫ליצנוח של הכופרים בה׳‬
‫משלי כא‪ ,‬כד‬
‫לשון הקודש‬
‫כל שורשיו מסתעפים מן ב׳ אותיות או אפילו‬
‫אות א׳ בלבד‬
‫ויקרא‪ ,‬פ׳ קדושים‪ ,‬פסקא מ‬
‫הרי״ג כללים בענק הבנה המקרא‬
‫אילת השחר‪ ,‬מבוא לפני ספר ויקרא‬
‫לב האבן‪ ,‬בלומר קשה לו לקבל רשמי מוםר‬
‫וחכמה‬
‫יחזקאל יא‪ ,‬יט; וכן לו‪ ,‬כו‬
‫לשון הרע‬
‫לכוש‬
‫העוסק בלשון הרע‪ ,‬הזעם ניכר על פניו של‬
‫המדבר‬
‫משלי כה‪ ,‬כג‬
‫טעם שיש לאדם נעליים‬
‫דברים כה‪ ,‬ט‬
‫לכוש ארוך הוסיף לאדם הדרח פנים וכבוד‪,‬‬
‫בימי אבוחינו‬
‫שמוי׳ב י‪ ,‬ד‬
‫לריס )ע״ע ערך‪ :‬בחנים(‬
‫דוד מנה שנותיהם של האיים מגיל עשרים‪ ,‬ולא‬
‫מ ג ל שלושים‬
‫דהי״א כג‪ ,‬כד‬
‫שבט לוי‪ ,‬מהראוי להח להם אחוזה בקרקע‪,‬‬
‫אלא שישראל עוברים אח האדמה במקומם‬
‫ולמענם‬
‫דברים כו‪ ,‬יכ‬
‫שבט לוי אין להם עסק בעניני עוה״ז‬
‫בראשית כו‪ ,‬א‬
‫לרם‪ ,‬קל להם יותר מכל שאר בני ישראל להבין‬
‫לשונות‬
‫המלבי׳ים דוחה לטענותיו של ר״י אברבנאל נגד‬
‫לשונות שהן לכאורת בלתי מושלמות בדברי‬
‫ירמיה הנביא‬
‫הקדמת המלבי׳ים לספר ירמיה‬
‫״כי כל דבר ]במקרא! הנוטה מכללי הלשון‬
‫ויסודי המליצה‪ ,‬הוא מצפון ואוצר רב לפנינים‬
‫יקרים אשר נמסרו מפה לאוזן‪ ,‬שם ישכנו בסחר‬
‫אהלם‪ ,‬וחקר כבודם כבוד״‬
‫הקדמת המלכי״ם לספר ירמיה‬
‫מדות‬
‫ע״ע ערך‪ :‬עצלות‬
‫איש המאושר כחודה לא יאבה להמנות לשררה‪,‬‬
‫כי זה יפריע לשלמותו הנפשית‬
‫שופטים ט‪ ,‬ט‬
‫רנד‬
‫אוצרות‬
‫גדולי ישראל‬
‫המלכי״ם‬
‫בזיון‪ .‬אין מן הראוי שהמתבזה ירגיש קלון ודופי‬
‫כאשר המבזה אוחו הוא איש נקלה‬
‫שמו״א כה‪ ,‬כה‬
‫גאוה היא םיבח הכשלון בעיונים במה שאחר‬
‫הטבע וכ״ש בחכמת אלוהית‪ ,‬במה שיתגאה‬
‫]לחשוב[ שאין דבר נעלם מהשגתו‪ .‬ולא ידע‬
‫שיש דברים הסגורים בפני כל אדם‬
‫תהלים לו‪ ,‬יכ‬
‫גסות הרוח שקולה במינוח‬
‫זכריה ה‪ ,‬ט‬
‫היפוך‪ .‬בכל מרה ומדה יש דבר והיפוכו‪ .‬וחכמה‬
‫נדולה היא לדעת מתי לנטוח לצד זה ומתי‬
‫לצד זה‬
‫משלי א‪ ,‬ב‪ :‬וכן כח‪ ,‬יח‬
‫הנרצה מצר ה׳ הוא שהאדם ישתמש במדותיו‬
‫הרעות למטרות שה׳ רוצה בהן‬
‫שמו״א טז‪ ,‬יכ‬
‫חנופה וגםוח רוח‪ ,‬מקומם צריך להיוח בבבל‬
‫ולא בא״י‬
‫זכריה ה‪ .‬יא‬
‫חנופה שקולה כע״ז‪ ,‬כי ירא מהכריות ומשתף‬
‫בזה אחר עם היראה מה׳ )ע׳׳ע "חובות הלבבוח״‪,‬‬
‫שער יחוד המעשה‪ ,‬פרק ר׳(‬
‫זכריה ה‪ ,‬ט‬
‫חנופה‪ ,‬שנואה היא בידי הי‪ .‬והיא מה שהאדם‬
‫מדבר בפיו ״דברי אמונה״ ואין לבו שלם בכך‬
‫איוב‪ ,‬פתיחה לפרק כו‪ ,‬ד״ה במאמר השני; וכן‬
‫כז‪ ,‬ח‬
‫חריצות יהרה שלא בדרך החורה‬
‫משלי כת‪ ,‬יט־כ‬
‫טוב‪ ,‬ערב‪ ,‬ומועיל‬
‫ישר‪ ,‬ענינו‬
‫ישעיה נט‪ ,‬יד )מלים( וע׳׳ע ערך‪ :‬יושר‬
‫״ישורוך נקראו‪ ,‬מפני יושר שכלם ומרותיהם‬
‫דברים לג‪ ,‬ה‪ .‬תורה אור‬
‫ישרות לבב הוא ללכת בדרכי הי‪ ,‬מה הוא רחום‬
‫וכו׳ ולקבל הכל באהבה‬
‫מל״א ג‪ ,‬ו‬
‫לבו של אדם‪ ,‬טבעו להעלות ציורים רעים שהם‬
‫ההיפך מן חכמה ]ע״ע ערכים‪ :‬יצר הרע‪ ,‬ציור[‬
‫משלי א‪ ,‬ב‬
‫מרות המתנגדות זו לוו‪ ,‬על האדם לבחור מת־‬
‫ישתמש בזו ומתי בזו‬
‫בראשית לו‪ ,‬ב‬
‫מדוח טובוח שבלב‪ ,‬נקראו ״דרך אשר ילבו בה״‬
‫שמות יח‪ ,‬כ‬
‫מרות טובות אצל ההורים עוברות בתורשה אל‬
‫תכנים ]עיין רבנו בתיי לפסוקנו!‬
‫בראשית כד‪ ,‬ג‬
‫מדות רעות אצל ההורים עוברות בתורשה אל‬
‫הבנים ]עיין רבנו בחיי לפסוקנו(‬
‫בראשית כד‪ ,‬ג‬
‫מדוח רעוה הן גרועות יותר מהמעשים הרעים‬
‫עצמם‪ .‬וז״ל‪ :‬״במו שבמעשה הטוב‪ ,‬העיקר הוא‬
‫הכוונה‪ ,‬לא המעשה עצמו הםותר אל כוונתו‪.‬‬
‫כן ברשע ]ר׳ מנוקדת םגולן מלבד שה׳ שונא‬
‫אח הרשע ]ר׳ מנוקדת סגול[ שהיא הפעולה‬
‫הרעה‪ ,‬גם הדרך אל הרשע‪ ,‬שבו ילך להתקרב‬
‫אל הרשע‪ ,‬זה תועבה אצלו‪ .‬כי ילך בדרך הגאוה‬
‫והנקמה והאכזריות וכוי וזה תועבה יותר מן‬
‫המעשה עצמו‪ ,‬כי זה צומח מרעת חכונח הנפש‪,‬‬
‫שקשה יותר מרוע המעשה בפעולות הגוף״‬
‫משלי טו‪ ,‬ט‬
‫שופטים ט‪ ,‬ח‬
‫יושר‪ ,‬ענינו ]א ן לא להוציא משפט מעוקל ]ב[‬
‫לעשות במתינות רי־שוזב הרעת‬
‫דברים לג‪ ,‬ג‬
‫מרות רעות‪ ,‬הן כל אתת ואחת מהן מתנגדות‬
‫זו לזו ואין תיאום ביניהן‪ .‬משא״כ במדות טובות‬
‫תוא להיפך‬
‫משלי ל‪ ,‬כג‬
‫מפתחות ענייניים כמוסר ואמונה‬
‫מרות רעות‪ .‬ארם שיש לנפשו הכנה למושכלות‬
‫והוא איש תבונה‪ ,‬אבל יש לו מדות רעות‪ ,‬דומה‬
‫לנזם זהב באף חזיר‬
‫משלי יא‪ ,‬כב‬
‫מדוח של כל בעלי החיים נמצאות אצל האדם‪,‬‬
‫והוא לפי בחירתו נוטה לאחת מהן‬
‫מל״א יו‪ ,‬ר‪ :‬משלי ו‪ ,‬ו‬
‫מדות‪ ,‬האדם מקבל תכונות נפשיוח לפי מזג‬
‫המדינה שם ]א| נולד ]ב[ ונדל‬
‫בראשית יב‪ ,‬א ]ע״ע בראשית ב‪ ,‬י[‬
‫מיצוע‪ ,‬אדם צריך ללכת בדרך המיצוע‬
‫משלי ד‪ ,‬פסוקים יא‪ ,‬כו‪ ,‬כז‪ :‬וכן פרק יא‪ ,‬כד‪:‬‬
‫וכן פרק כב‪ ,‬ה ןוע״ע על בראשית טו‪ ,‬י(‬
‫ממוצע‪ ,‬הוא הטוב שבכל ה מ ת ת‬
‫א״תמ‪ ,‬חיי שרה‪ ,‬ד״ה ואברהם זקן‬
‫רנה‬
‫חאוה והימור‪ ,‬ההבדל ביניהם‬
‫שמות כ‪ ,‬יד‬
‫תמים‪ ,‬ענינו העושה מעשה צדק לא מפני שום‬
‫נגיעה וטובת עצמו‬
‫בראשית ו‪ ,‬ט‬
‫מועדים‬
‫ג׳ רגלים במקדש‪ :‬בפםח אתה מתראה לפני‬
‫הארק‪ ,‬כי עבד היית ויפדך‪ ,‬ואתה עבדו ]ע״פ‬
‫מטין לז ע׳׳כן‪ .‬ובשבועות לפני ה׳‪ ,‬שאז קבלת‬
‫התורה וידעת שהוא בורא כל ומהוה כל נמצא‪.‬‬
‫ובסוכות מפני אלוהי ישראל‪ ,‬כי בםוכוח הושבתי‬
‫את בנ״י‪ ,‬שהם ענני הכבוד‪ ,‬שזה מורה שהוא‬
‫אלוהי ישראל‬
‫שמות לד‪ ,‬כג‬
‫ראש חודש‪ ,‬לא עשו מלאכה בשדות‬
‫שמו׳׳א כ‪ ,‬יט‬
‫מעגל‪ .‬לפעמים צריכים ללכת במעגל כדי להגיע‬
‫אל היושר‪ .‬לדוגמא‪ ,‬לפעמים צריכים אכזריות‬
‫נגד הרשעים‪ ,‬או נאוה ועזות נגדם‬
‫תהלים יז‪ ,‬ה‪ :‬משלי ב פסוקים ט‪ ,‬ט ו וכן כא‪,‬‬
‫ב‬
‫שבת ר״ח ומועד‪ ,‬הימים הקדושים האלו נבחרו‬
‫למען יפנו בם מן הבלי העולם ויתקדשו לעבודת‬
‫ה׳‬
‫ישעיה א‪ ,‬יג‬
‫משוררים הם מושלמים בדמיון‪ ,‬אבל ע״פ רוב‬
‫הם חסרים ההשכל האמתי‬
‫שמו״א טז‪ ,‬יח‬
‫מצווח ענג ושמחה ]בימים אןיו[ צריך שיהיה‬
‫בקדושה לשם ה׳ בלבד‬
‫ישעיה א‪ ,‬יג‬
‫הושע יב‪ ,‬א‬
‫ואם לא מתענגים לשם ה׳‪ ,‬אמר ה׳‪ :‬״שנאה‬
‫נפשי לגמרי״‬
‫ישעיה א‪ ,‬יד‬
‫;‬
‫נאמנות היא מרה של הקדושים‬
‫נדיבות‪ ,‬אבל צריך שתהיה ללא הנאת עצמית‬
‫ישעיה לב‪ ,‬ח‬
‫מוות ע״ע ערך‪ :‬מיתה‬
‫מותרות )שימוש כעושר למטרות שוא(‬
‫עזוח המשובחת‬
‫משלי ל‪ ,‬לא‬
‫עצלות וגריעותה ]ע״ע ערך‪ :‬עצלות!‬
‫משלי ו‪ ,‬ט‬
‫צריק שלם מרגיש בלבו נקיפה והרטה טבעית‬
‫כשעושה פעולה רעה‬
‫שמו״א כד‪ ,‬ה ד״ה ויך לכו‬
‫שנאה‪ .‬ילמוד הארס מוסר‪ ,‬בל ירע בעיניו אם‬
‫שונאו מתפרנס על ירו‬
‫=א״חמ לקוטים בסוף ויקרא ‪ ,72‬ד״ה כשסיים‬
‫רור ספר תהלים‬
‫איך הגיעו העשירים לרכאות את העניים? ומשיב‪:‬‬
‫״שרי ירושלים היו עושקים וגוזלים ולוקחים שוחר‪.‬‬
‫והסיבה לזה כי היו נשותיהם בנוח שחץ‪ ,‬איבדו‬
‫הון ברוב התכשיטין‪ ,‬ולמלאות רצונן אלצו את‬
‫בעליהן לעושק ולנזל‬
‫ישעיה ג‪ ,‬טו‪-‬טז‬
‫שמירה ממותרות היא שמירת הבריאות‬
‫איוב ב‪ ,‬א‬
‫מזל‬
‫ישראל הם לחלקו של הי‪ ,‬ולא החת שום מזל‪.‬‬
‫רנו‬
‫המלבי״ם‬
‫אוצרות‬
‫ולא כן אוה״ע‬
‫מל״א ט‪ ,‬ט‪ :‬הושע ב‪ ,‬י‬
‫ק‬
‫ד‬
‫טבע העולם ומערכת‬
‫״‬
‫ק‬
‫ק‬
‫]‬
‫י‬
‫ה מ ז ל ו ת ׳‬
‫ל‬
‫ש‬
‫ה ע ר ת‬
‫ש ר א ל‬
‫ט ‪:‬‬
‫ה מ ל‬
‫ש‬
‫מ‬
‫מ‬
‫ת‬
‫נ‬
‫א‬
‫ג‬
‫מ‬
‫ם‬
‫ד‬
‫ל‬
‫ן ף ן‬
‫י ן מ ן‬
‫י ע ר ו ת‬
‫דבש״ למהר״י אייבשיץ‪ ,‬דרש ד׳‪ ,‬מהד׳ ירושלים‪,‬‬
‫תשר״ם‪ ,‬ח״א רף קה!‬
‫מל״א מ‪ ,‬ג‬
‫ה‬
‫י ש ר א ל‬
‫ם‬
‫מ ן‬
‫ג ב ו ה י ם‬
‫גדולי ישראל‬
‫שונות‪ .‬ואמר בגנאי הדור ההוא שהיה להיפך‪,‬‬
‫במקום להקים האחוה בק בני ישראל‪ ,‬היה מקל‬
‫חובלים‬
‫וכריה יא‪ ,‬ו‬
‫בימי בית שני הופר האחוה בין בני יהודה )כינוי‬
‫לת״ח( לבק ישראל )כינוי לעמי הארצות השומרים‬
‫מצות( ]אמר המלקט‪ :‬וכן משמע ב״העמק דבר״‬
‫לנצי״ב‪ ,‬בראשית מט‪ ,‬פסוקים י‪ ,‬בב; דברים לג‪,‬‬
‫ה מ ז ל ו ת‬
‫‪p‬‬
‫מל״א יח‪ ,‬לא‬
‫[‬
‫זכריה יא יד‬
‫כאשר יגיע המזל לרום המעלה‪ ,‬מתחיל שוב‬
‫מחשבה‬
‫מחשבה טובה ה׳ מצרפה למעשה‬
‫ל ר ד ת‬
‫בראשית כו‪ ,‬יג‬
‫כל עם ועם נמצא תחת השפעה של כוכב‬
‫מ‬
‫ס‬
‫ף‬
‫ם‬
‫י ט‬
‫ד ב ד י ם‬
‫יי‬
‫״בהיותך מצלית פתאום‪ ,‬לא תאמר שזה מן‬
‫המזל״‬
‫י‬
‫א מ ו נ ה‬
‫ב‬
‫ה‬
‫ש‬
‫פ‬
‫ת‬
‫ע‬
‫ב ר י ם‬
‫מיתה‬
‫י‪ -‬יי‬
‫ה מ ז ל ו ת‬
‫פ ב י‬
‫פ ת י ו ז ה‬
‫פ‬
‫י?‬
‫ל‬
‫י‬
‫כני חיי ומזוני במזלא תליא‪ .‬ואעפ״כ הכל בהשגחה‬
‫איוב ו‪ ,‬כד‬
‫א י י ב‬
‫מל״א ח‪ -‬יח‬
‫יציאת ישראל מגלותם בין הגוים‪ :‬״מפני טהרת‬
‫שיבררו‬
‫אפשר‬
‫שאי‬
‫והמחשבה‪,‬‬
‫הרעיון‬
‫מתשביתיהם אל הקודש בעורם בץ עוברי ע״ו״‬
‫ישעיה נכ‪ ,‬יא‬
‫ג‬
‫מיתת הצדיקים מכפרה ע״י ההםפד שסופרים‬
‫עליהם ומזכירים לזכויותיהם‪ ,‬והשומעים שבים‬
‫*‬
‫בתשובה‬
‫בראשית לה‪ ,‬ח‬
‫מזלות המשפיעים כוחם על אוה״ע‬
‫א״חמ שלח‪ ,‬ר־׳ה וראיתם את הארץ‬
‫מיתת האדם‪ ,‬מן כוונותיה כדי שיכנם האדם‬
‫לקבל שכרו הטוב הנצחיי‬
‫א׳׳חמ‪ ,‬פ׳ יתרו‪ ,‬קונטרס שכר מצוות וטעמיהן‪,‬‬
‫איוב‪ ,‬פתיחה לפני פרק כ׳יה‬
‫‪3 1‬‬
‫צ ד י ק‬
‫ה ם ו ב ל‬
‫ח‬
‫מ‬
‫מ‬
‫כ‬
‫ת‬
‫ח‬
‫ה מ ז ל‬
‫מ ח ל ה ע׳׳ע ערך‪:‬‬
‫ח ו‬
‫יר‬
‫מיתח נשיקה‬
‫לי‬
‫מ ח ל ו ק ת ע״ע עדך‪ :‬א ח ד ו ת‬
‫‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫באמונה‪ ,‬כיתות נתחלקו בדת ]ג| עושקים בעבור‬
‫ממון ]ר| אויבים הבאים על נפשות‬
‫ישעיה נד‪ ,‬י‬
‫ק‬
‫״‬
‫י ב ן ת‬
‫א ף ב‬
‫ל‬
‫מ‬
‫ח‬
‫‪:‬‬
‫ל‬
‫ח ל‬
‫‪1‬‬
‫ע‬
‫י‬
‫פ י ר ן ד‬
‫ן מ ח ל ן‬
‫מיתה‪ ,‬אץ לירא ממנה‪ ,‬כי בכך יובל האדם‬
‫לחיים הנצחיים‬
‫‪1‬‬
‫ת‬
‫נ מ ס ף ן‬
‫מ ב צ ף ו‬
‫י ש ף א ל‬
‫ת ה‬
‫ג‬
‫ב י ך י‬
‫י ם‬
‫מ ט‬
‫'‬
‫י‬
‫מצבה שמציבים על הקבר‪ ,‬מה ענינה‬
‫בראשית לה‪ ,‬כ‬
‫'האויב ]ע״ע ערכים‪ :‬אחדות; ישראל[‬
‫הושע י‪ ,‬יד )וכן פסוק ב(‬
‫קבורה‪ ,‬מה תועלח שבה‬
‫בראשית נ‪ ,‬ב‬
‫תפקיד הראוי לשופט‪ ,‬או כהן גדול‪ ,‬או ראש‬
‫הסנהדרין‪ ,‬היה כדי שיחאחדו ישראל‪ ,‬בין ברת‬
‫ובין במשפט והנהגה‪ .‬ולא יתחלקו לכיתות ואגודות‬
‫טומאת מת‪ ,‬מפני פניות ונגיעות שהיו בעח‬
‫עשיית המצוות‬
‫בראשית נ‪ ,‬ב‬
‫מפתחות ענינים במוסר ואמונה‬
‫צדיקים אק מטמאים במותם‪ ,‬טעם לזה‬
‫בראשית נ‪ ,‬כ‬
‫רגז‬
‫הנצח‪ ,‬להבין לעתיד של עצמם‬
‫איוב יז‪ ,‬א‬
‫מכות במצרים‬
‫מיתה ע״י נשיקת‪ ,‬מהותה‬
‫במדבר כ‪ ,‬כד‬
‫מיתה וגויעה‪ ,‬ההבדל ביניהן‬
‫במדבר כ‪ ,‬כט‬
‫מכות במצרים באו ללמד נ׳ עיקרי האמונה‪] .‬א[‬
‫מציאות ה׳ ]ב[ שת׳ משטח כארץ ]נ[ להאמק‬
‫באחדות הבורא )עיי״ש באריכות(‬
‫א׳יחמ שמות ד״ה ויען משה והן לא יאמינו לי‬
‫מיתת האדם‪ ,‬אז אפשר לו‪ .‬לראות השכינת‬
‫שופטים ו‪ ,‬כב‬
‫מלאך‬
‫מיתה‪ ,‬פירוד יסודות הגוף‪ ,‬וממילא פירוד בין‬
‫הגוף והנפש‬
‫שופטים ו‪ .‬כג‬
‫בחירה‪ .‬מלאך‪ ,‬אץ לו בחירת‬
‫בראשית א‪ ,‬כו )דף ‪ 17‬בנדפס(; א״חמ בראשית‬
‫‪ ,21‬לפני ד״ה ואהיה אצלו אמון‬
‫הספד‪ .‬אין הספד אחרי י״ב חודש‪ .‬אבל כאשר‬
‫מספידים לצאצאיהם‪ ,‬מזכירים בהספד גם את‬
‫אבותיהם‪ ,‬נם אחרי י״ב חודש‬
‫שמו״ב כא‪ ,‬יג‬
‫ישראל הם גדולים מהמלאכים‪ ,‬כי נצחו ליצה״ר‬
‫בכח הבחירה‬
‫הספד‪ .‬מיתת הצדיקים מכפרת ע״י ההםפד‬
‫שסופרים עליהם ומזכירים זכויותיהם‪ ,‬והשומעים‬
‫שבים בתשובה‬
‫בראשית לה‪ ,‬ח‬
‫הסתלקות איש האלהים‪ ,‬ירגישו בזה הרחוקים‬
‫ממנו ברוח עוד לפני שירגישו הקרובים ברוח‬
‫מל״כ ב‪ ,‬ג‬
‫מיתת איש הרוח ]האלוהית! היא בכמה אופנים‪.‬‬
‫]א[ מפני חטאי התר‪ ,‬כי אינם ראויים לקבל אורו‪.‬‬
‫ויעלים הדבר מהם כדי שלא יוכנו לקבל אורו בעה‬
‫מותו ]כ[ לפעמים זה מפני שלימות הנביא‪ ,‬והגיע הזמן‬
‫שיירשו תלמידיו אח בחרו‪ ,‬ואז יודיע הדבר לתלמידיו‬
‫מל״ב ב‪ ,‬ג‬
‫הילולא‪ ,‬נקראת מיתת הצדיקים‪ ,‬כי משיג אז‬
‫את שלימותו‬
‫מל״כ ב‪ ,‬ג‬
‫כילוי בשר אחרי שנה בקבר‪ ,‬אפילו אצל אלישע‬
‫הנביא‬
‫מל ״ב יד‪ ,‬כא‬
‫מחשבותיו של האדם ברגעים אחרונים לפני‬
‫מותו‬
‫חהלים קמג‪ ,‬ד‪-‬ז‬
‫מתשבות חלק מהאנשים כמתקרב יום תמיהה‪,‬‬
‫כיצד לחלק את הירושה‪ ,‬ולא להתכונן לחיי‬
‫בראשית לב‪ ,‬מ‬
‫מלאך איננו יודע מחשבת האדם‬
‫שמות יז‪ ,‬ז‬
‫מלאך כיצד מתגלה בגוף עשוי חומר‬
‫בראשית יח‪ ,‬ג‬
‫מלאך הוא כה טבעי שיש ביצורים‬
‫בראשית א‪ ,‬סוף כו‪ ,‬תורה אור‪ ,‬פסקא ב‬
‫הפקידים שונים של מלאכים שונים‬
‫שמות כג‪ ,‬כ‬
‫מלאכים הנטבלים בנהר די נור‬
‫שמות כג‪ ,‬כ‬
‫ממטרון‬
‫שמות כג‪ ,‬כ‬
‫מערכת‪ ,‬מה מופעל על ידה‪ ,‬ומה ע״י המלאכים‬
‫שמות כד‪ ,‬י‬
‫מלאכים‪ ,‬עפיפה או הליכה‬
‫שמות כד‪ ,‬י‬
‫מסך מבדיל בין עולם הכםא לבק עולם המלאכים‬
‫שמות כד‪ ,‬י‬
‫אופנים וחיות‬
‫שמות כ׳׳ה‪ ,‬רמזי המשכן‪ ,‬ד״ה אמנם הבאים‬
‫בסוד‪ -,‬שמות לב‪ ,‬א‬
‫מטטרון וםנדלפון‬
‫שמות כ״ה‪ ,‬רמזי המשכן‪ ,‬ד״ה ואתר שהתבאר‬
‫ענין מזבח הנחושת‬
‫רנח‬
‫ר א ל ׳‬
‫כ ל ן מ ר‬
‫והוא האושר‬
‫המלבי״מ‬
‫אוצרות‬
‫מלאכים‪ ,‬מזונם הוא ההשנה השכלית‬
‫במדבר יא‪ ,‬ד‬
‫ו‬
‫ל‬
‫ש‬
‫סתרי תורה‬
‫במדבר יא‪ ,‬ר‬
‫שבעים שרים שיש לאוה״ע‬
‫במדבר טו‪ ,‬פסקא סח‬
‫מלאך המשחית אינו מבחין בק טוב לרע‬
‫ד‬
‫ה‬
‫י‬
‫״‬
‫כ ב‬
‫א‬
‫ט י‬
‫י‬
‫שרפים‬
‫ישעיה ו‪ ,‬ב‬
‫כנפי המלאכים‬
‫ך>‬
‫י ש ע י ה‬
‫ב‬
‫‪.‬‬
‫י ח ז ק א ל‬
‫ט‬
‫י׳‬
‫מצוה‪ ,‬זכותה משמשת מלאך מליץ לטובת האדם‬
‫]מקורו ברמב״ם‪ ,‬סוף הל מזוזה‪ .‬וכן אמרו חז״ל‬
‫במנחות מג ע״ב ״חונה מלאך ה׳״[‬
‫י ל‬
‫איוב ל‬
‫גי‬
‫כ ג ;‬
‫ד נ‬
‫א‬
‫ל‪1‬‬
‫ם ו ף‬
‫פ ס ו ק‬
‫כ ג‬
‫גבריאל או מיכאל‪ ,‬מי גבוה ממי?‬
‫דניאל ח‪ ,‬טז‬
‫םמאל‪ ,‬כמה כחות‬
‫בראשית לב‪ ,‬כה‬
‫מלחמה‬
‫״אחרי שישראל ראו שאויביהם התגרו בם‬
‫מלחמה‪ ,‬היה להם לקחת מוסר ולהורישו‬
‫ולהשמידו‪ .‬והם לא עשו כן אלא הסתפקו בלקיחת‬
‫מם״‬
‫ל‬
‫י‬
‫ש ו פ ט‬
‫ם‬
‫העם‪ .‬ונהפוך הוא‪ ,‬בי יום מיתתו קבעו ליום‬
‫משתה ושמחה להורות כי קנה לו שם עולם‪,‬‬
‫ו מענישים קרובי הגיבור‬
‫י‬
‫ה‬
‫ו‬
‫ואלמנתו אם החאבלו עליו‪ .‬על פי זה אמר‬
‫]ישעיה הנביא[ אשר כל הגיבורים יתמו וכולם‬
‫יפלו‪ ,‬ואלמנותיהם של הגיבורים ישבו בדורות‬
‫ופתחיהן אבלות בלי בא לבקרם״‬
‫ישעיה ג‪ ,‬כו‬
‫]בענק המלחמות‪ ,‬אק טענה של פקוח נפש דוחה‬
‫למצווה המלחמה[ ״לא אביתם לעלות״ ולא‬
‫האמנתם שה׳ יגרש לפניך אויב ויאמר השמד‪.‬‬
‫״ותמרו את פי ה׳ אלוהיכם״‪ ,‬שאף אם היה‬
‫סכנת מוות הייתם צריכים למסור נפשכם לעשות‬
‫ציווי ה׳ ופקודתו״ ]כלומר להלחם על כיבוש‬
‫א״י[‬
‫דברים א‪ ,‬כו‬
‫אדם שהוא ״אדם״ באמת לפי צורתו ]השכלית[‬
‫הוא רב פח מן אדם שהוא חומר בלבד‬
‫שמו״א יד‪ ,‬לב‬
‫גיבור הנלחם‪ ,‬אע״פ שינוצח אץ לו בושה‪ ,‬כי‬
‫מת מות גיבורים‬
‫ירמיה מח‪ ,‬לט‬
‫*‬
‫מיכאל שר האומת‪ ,‬מת; פעולתו‬
‫פעולתו‬
‫דניאל י‪ ,‬כא; וכן יב‪ ,‬א‬
‫א י‬
‫‪m‬‬
‫גדולי ישראל‬
‫ה‬
‫״מלחמת ישראל ונצחונם אינו ע״י כחם וגבורתם‪,‬‬
‫רק ע״י זכותם בהשגחת ה׳ הלוחם בעדם עד‬
‫שכפי זה אין הבדל בין הלוחם ובין תיושב על‬
‫הכלים ומתפלל״‬
‫שמו״א ל‪ ,‬כה‬
‫״מנהג עמי קדם ]אמר המלקט‪ :‬וקצת משמעות‬
‫דברי המלבי״ם בפרקנו שנהגו כך אף ישראל?‬
‫וצ״ל שלפי מ״ד כי אבלות מדרבנן‪ ,‬במקרה של‬
‫מלחמה לא נהגו בה[ שלא להתאבל על גיבור‬
‫הנופל במלחמה‪ ,‬שלא להרך ]לעשות רך[ לב‬
‫גיוס לצבא‪ ,‬התחיל בימי דוד‪ ,‬אחרי מרד אבשלום‬
‫שמו״ב כד א‬
‫י‬
‫הריגת גוים ע״י דוד בדרום א״י‪ ,‬עת שברח‬
‫משאול והסתתר אצל מלך גת‪ ,‬כי הם מן ז׳‬
‫אומות‬
‫שמו״א כז‪ ,‬ח‬
‫כשלון‪ .‬פעמים ה׳ מכשיל לישראל‪ ,‬ואף עיר‬
‫בא״י נופלת בידי אויב‪ ,‬למען יתחזקו ישראל‬
‫לעשות צבא ומלחמה‪ .‬ואז ה׳ יושיעם בישועות‬
‫‪,‬‬
‫ע‬
‫ח‬
‫תהלים ס‪ ,‬ד‪-‬יא‬
‫מלחמה צריכים בה‪] :‬א[ כח וגבורה ]ב[ עצה‬
‫ותחבולה בתכםיםי מלחמה‬
‫ישעיה י‪ .‬יג‬
‫מלחמה‪ ,‬טוב הדבר שבני העיר ישלימו אז זע״ז‪,‬‬
‫בדי לעמוד בכרו מאוחד נגד האויב ]ע״ע ערך‪:‬‬
‫אחדותן‬
‫ישעיה יט‪ ,‬ב‬
‫מפתחות עניינים במומר ואמונה‬
‫מלחמה‪ ,‬יש לדעת כי ה׳ הוא המפעיל את‬
‫האויב‪ ,‬כגרזן ביד החוצב בו‪ .‬ולמרות ההשתדלות‬
‫הטבעית‪ ,‬אין לשכוח את היוצר‬
‫ישעיה כב‪ ,‬יא ]ביאור הענין וביאור מלים[‬
‫נחרצות במלחמה‪ .‬החוגר למלחמה וחושב על‬
‫כל צדדי תאפשריות‪ ,‬שאפשר שהוא ינוצח‪ ,‬הוא‬
‫נלחם בעצה וגבורה‪ .‬אבל מי שכשחוגר נדמה‬
‫לו שכבר פתח חגורתו וכבר ניצח‪ ,‬זה לא ינצח‬
‫ע״פ רוב‬
‫מ ל ״א כ‪ ,‬יא‬
‫סיבות למלחמות‬
‫דברים כה‪ ,‬יז‬
‫רנש‬
‫חשמונאים ששאפו להיות מלכים‬
‫זכריה ג‪ ,‬ז‬
‫ישראל מאסו במלכות ה׳ ובקשו להם מלך בשר‬
‫ודם‪ ,‬לכך באו צרות‬
‫הושע יג‪ ,‬י‬
‫כבוד במלך‪ ,‬יש לנהוג בו כבוד אפילו הוא רשע‬
‫כירבעם‬
‫מל״א יג‪ ,‬כ‬
‫כבוד‪ .‬מתי תמלך אינו זקוק לאותות כבוד מאת‬
‫העם‬
‫שמו״ב ו‪ ,‬כא‬
‫לב מלך הוא בידי ה׳‬
‫סיבות‪ ,‬יש למלחמות חמש סיבות‬
‫משלי כא‪ ,‬א‬
‫שמות יז‪ ,‬ח‬
‫םיחון‪ ,‬מלחמת ישראל נגדו‪ ,‬ה׳ הכין כרי להפיל‬
‫פחד על כל העמים‬
‫דברים ב‪ ,‬כה‬
‫מוסר‪ .‬בהיוח לב המלך מולך על כחות גופו‪,‬‬
‫ראוי הוא בכך למלוך על הגוי כולו‬
‫שמו״א י‪ ,‬ט‪ :‬וכן כד‪ ,‬כ ]ד״ה כי מלך תמלוך[;‬
‫שמו״ב כג‪ ,‬ג‪ :‬מל׳׳א יא‪ ,‬לז‬
‫עח מלחמה‪ ,‬יש שגם אומות צדדיוח שאינן‬
‫מעורבות בסכםור‪ ,‬וגם לא נתחייבו כליה‪ ,‬נהרגים‬
‫אף הם‬
‫ירמיה מט‪ ,‬יכ‬
‫מינוי המלך‪ ,‬אין ראוי שייעשה ע״י ההמוניים כי‬
‫אם ע״י ראשיהם וחכמיהם‬
‫שופטים ט‪ ,‬ח‬
‫צבא יש היוצא לא לבד להגדיל שמם או שם‬
‫מלכם‪ ,‬אלא יוצאים באכזריות להשחיח אחרים‬
‫ישעיה יג‪ ,‬ג‬
‫ציפיה לה‪ /‬כל עוד יצוייר שיוכלו לנצח ]מלחמת[‬
‫בכוחם‪ ,‬לא יעשה ה׳ דרך נס‪ .‬כי הלוחם סומך‬
‫על כחו ואינו מצפה לישועת ה׳‬
‫מל״ב כ‪ ,‬יג‬
‫שלום‪ ,‬קריאה לשלום גם במלחמת מצוה ]מחלוקת‬
‫ראשונים‪ ,‬עיין רמב״ן על דברים כ‪ ,‬י[‬
‫יהושע ט‪ ,‬ג‬
‫תרועת נצחק‪ ,‬אין לישראל להריע בעת קרב נגד‬
‫אויב‪ ,‬אלא לשאת עיניהם לה׳ לבקש תשועתו‬
‫םהצר‬
‫שמו״א ד‪ ,‬ה‬
‫מלך‪ ,‬מלכות‬
‫ארבע מלכיות‬
‫זכריה ב‪ ,‬א‪ :‬דניאל ז‪ ,‬ב ואילך‪ :‬וכן ז‪ ,‬יז ןוע״ע‬
‫ערך‪ :‬אומות העולם!‬
‫מינוי מלך‪ .‬ההמוניים כשממנים מלך‪ ,‬בוחרים‬
‫באיש הנעדר מכל שלימות והגרוע שבכולם‪.‬‬
‫ומעלתו רק כי ]הוא[ מלא רצח‪ ,‬רומח וחנית‬
‫שופטים ט‪ ,‬יר ]וכסוף הוא יכאיב לכל המורדים‬
‫כו ‪ -‬שופטים ט‪ ,‬טון‬
‫מלך דן לא רק לפי העוברא שהיתה אלא לפי‬
‫מדת אכזריות ורוע לב של הנידון‬
‫שמו״ב יב‪ ,‬ה‬
‫מלך הוא לב העם‪ .‬מה שנותנים לו מסים‪ ,‬הוא‬
‫חוזר ומיטיב לעם‬
‫משלי כז‪ ,‬יט‬
‫מלך ושופט‪ ,‬מה ההבדל ביניהם‬
‫שמו״ב ז‪ ,‬ה‬
‫מלך יש לו רשות לתפוש בחיים וברכוש של‬
‫אחרים‪ ,‬או לצורך תפארת המלכות‪ ,‬או בדי‬
‫להכניע לרשעים‪ ,‬אבל לא למען הנאחו האישית‬
‫מל״א כא‪ ,‬א‬
‫מלך ישראל‪ ,‬מלכותו מן שמים ואץ ראוי לו‬
‫אוצרות‬
‫רס‬
‫המלבי״ס‬
‫שיגור ויפחד‬
‫שמו״א טו‪ ,‬כו‬
‫^‬
‫מ ל ך‬
‫^‬
‫ל י ף‬
‫ה ז ן ף מ י ס‬
‫א ן‬
‫א ן‬
‫ל א ט‬
‫בעוצמה‬
‫ישעיה ח‪ ,‬ו‬
‫‪,‬‬
‫!‬
‫מלך צריך להיוח נקי מגאוה וחמדה‬
‫י‬
‫שמו״א י‪ ,‬י‪7‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫מלך שזה עתה הומלך‪ ,‬צריך הוא לחשוש יותר‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫ם ן‬
‫ה‬
‫ז ע ם‬
‫ע‬
‫ם‬
‫י ע ש ו ק‬
‫א ם‬
‫א ו ת ם‬
‫מ ל‬
‫ש צ י ן ה‬
‫מ ל ך‬
‫ל ר ש ע י ם‬
‫ל ע ש ו ת‬
‫] ‪ p‬״ ‪p‬‬
‫ח ט א ׳‬
‫ס נ ה ד ר ק‬
‫ה ש ו מ ע י ש‬
‫מ‬
‫ע‬
‫ט‬
‫גדולי ישראל‬
‫‪,‬‬
‫״‬
‫א‬
‫ב ק ו ל ן‬
‫ז‬
‫כ א י‬
‫נ ח ש ב ו‬
‫א [‬
‫חהלים סב‪ ,‬ד‬
‫שלטק‪ ,‬יש ע״י מלך יחיד‪ ,‬ויש ע״י קבוצת נבחרי‬
‫העם‪ .‬ויש ע״י מיזוג ב׳ השיטוח‬
‫איוב יב‪ ,‬יז‪-‬כ ]בהרחבה[‬
‫שלימות בג׳ דברים־‪ .‬בינו לבק ה ‪ /‬ובינו לבק‬
‫העם‪ ,‬ובינו לבין עצמו‬
‫פי׳ לספר יהושע‪ ,‬הנלווה כהפטרה כסוף &׳ מאח‬
‫י‬
‫הברכה‪ ,‬פסוק יז‬
‫מלכות‬
‫בית דוד‬
‫עיקר בםיסה בחסד ואמונו־‪] ,‬תהלים פט‪ ,‬א־ב[‬
‫שמו״ב י־ י י‬
‫הפסק‪ .‬אם יצייר שחופסק המלוכה באופן זמני‬
‫מצאצאי דוד‪ ,‬אבל עצם המלוכה לא חופםק‬
‫מ ב י ת ו‬
‫שמו״ב ז‪ ,‬טז‬
‫מלכות‪ ,‬מה התועלה בזה לכלל העם‪ ,‬ומה‬
‫‪^^-,‬י‪-,‬‬
‫מלבות בית דוד אינה נפםקת‪ ,‬רק נסתרת ממראת‬
‫״״״‬
‫שבה‬
‫ההעםד‬
‫שמו׳׳א ח‪ ,‬ו‬
‫ממשלת עריץ‪ ,‬מדרך הטבע שלטונו לא יאריך‬
‫‪,‬‬
‫דניאל ז‪ ,‬יד‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫י מ י ם‬
‫ם‬
‫י מ ל נ י ם‬
‫"‬
‫]‬
‫מ ל כ ו ת ם‬
‫) ל ע נ י י |‬
‫נ י מ ז‬
‫™‬
‫ב מ‬
‫יד‬
‫‪ 1‬ל‬
‫״‬
‫ל י ח ‪1‬‬
‫י י י ם‬
‫ע ל‬
‫א |‬
‫מל״א א‪ ,‬נא‬
‫‪1‬‬
‫מצוות מינוי מל "‬
‫י‬
‫עינינו‬
‫י‬
‫‪v‬‬
‫תהלים פט‪ ,‬לז־לח‬
‫<‬
‫‪LL‬‬
‫‪L‬‬
‫‪L‬‬
‫מלבות בית דוד היא ענין שלימות כלל עולמית‪,‬‬
‫בו תלוי קיום העולם‬
‫‪1‬‬
‫שמו״ב ז‪ ,‬יט‬
‫מלכות כית דוד כמו צ־וח לישראל‪ ,‬והמקדש‬
‫כמו נשמד‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫מ ל ״א ח‪ ,‬טו‬
‫מלכות דוד ומלכות שלמה‪ ,‬ההבדל ביניהם‬
‫ח‬
‫דברים יז‪ ,‬יד‪ :‬שמו״א • י‬
‫« ‪ L‬״ ״‬
‫‪-,,‬‬
‫‪-,‬‬
‫מל״א יב‪ ,‬ד‬
‫מרד כללי נגד המלך‪ ,‬אין להשתתף בזה‬
‫ב ד ב ר י‬
‫ל‬
‫ם‬
‫פ ם ו ר‬
‫יי‬
‫י׳‬
‫ו‬
‫נ ג‬
‫ז ה‬
‫^ ק‬
‫'‬
‫מ ח י‬
‫י‬
‫א ב י ו‬
‫ש‬
‫ל יי״ק׳‬
‫^‬
‫הבטחת ה׳ שהמלכות לא תסור ממנו‪ ,‬הוא רק‬
‫׳‬
‫לו ולבנו‪ ,‬ולא לבני בניהם )ואח״כ חחזור!‬
‫מל״ב ח‪ ,‬י ט חהלים קלב‪ ,‬יב‬
‫ב פ י‬
‫משלי כד‪ ,‬כא‬
‫המ‬
‫;‬
‫דוד‪ ,‬מניין ידע כי נשאת מלכותו?‬
‫דהי״א יד‪ ,‬ב‬
‫י ל‪1‬־‬
‫משלי כר‪ ,‬כא; וכן כח‪ ,‬ב־‪-‬ג‬
‫מרד נגד המלך‪ ,‬ומעמידים תמורתו שרים רבים‪,‬‬
‫זהר קלקיל‬
‫משלי כח‪ ,‬ב‬
‫‪,,‬‬
‫‪,‬‬
‫מלך הוא כדין ״אדם כללי״ ואיננו אדם פרטי‪.‬‬
‫הוא צריך להיות מסודר ביותר )״כחור האדם‬
‫המעלה״(‬
‫דהי״א יו‪ ,‬יו׳יח‬
‫מרד‪ .‬מלך ישראל העובד ע״ז‪ ,‬היו צריכים למרוד בו‬
‫מל״ב כא‪ ,‬ט‬
‫מלכות בית דוד נמשלה לסוכה‬
‫עמוס ט‪ ,‬יא‬
‫עצוח טובוח כיצד לנהל מרינה‬
‫מל״א יכ‪ ,‬פסוקים ז‪ ,‬טו‬
‫החזרת מלכות בית דוד‪ ,‬ג׳ שלבים‪] :‬א! יקום‬
‫איש לרעות עמו ולבוף אותם לעשות צדקה‬
‫מפתחות עניינים במוםר ואמונה‬
‫ומשפט ]ב[ אח׳יכ ישראל יקבלו חורה ברצון ]ג[‬
‫אח״כ תתגלה מלכות שמים‬
‫עמום ט‪,‬יא‬
‫מן )במדנר(‬
‫ההלכה המחודשת מפי הקב״ה בכל יום )שמו״ר‬
‫כה‪ ,‬ט( סיפקה מן לבני ישראל במדבר‬
‫במדבר יא‪ ,‬ד‬
‫מנהג‬
‫אין לנטוש מנהגי אבוחינו‬
‫משלי כב‪ ,‬כח‪ :‬וכן כג‪ ,‬כב‬
‫מנהיג‬
‫מורה דרך לדור‪ ,‬הטועה‪ .‬ת״ל המלבי״ם‪ :‬״ואזניך‬
‫תשמענה דבר מאחריך‪ ,‬זה הדרך לכו בה!״‬
‫)ישעיה ל‪ ,‬בא{ מצייר איך המורה דרך וכו׳‬
‫והעם ילכו אחריו ומביטים על דרכו‪ .‬ואם לפעמים‬
‫גם המורה דרך יטעה להימין או להשמאיל מן‬
‫הדרך הישר‪ ,‬אז חשמענה אזניך דבר מאחריך‬
‫בעת "כי תימינו )תלכו לימין( או תשמאילו״‬
‫לטעות מן הדרך‪ ,‬אשר יאמר לכם ]אותו הקול‬
‫שבלבבכם‪ ,‬מעין בת קול[ ״זה הדרך לכו בהר׳‪.‬‬
‫כי ה׳ ישניח בפרטות שלא תתעו ]תטעו[ ע״י‬
‫טעות הנביא ]שקר[‪ ,‬ויעורר אחכם על דרך‬
‫הישר בעצמו״‬
‫ישעיה ל‪ ,‬כא‬
‫יש מנהיגי הדור )פרנסי הדור( שאינם שומרים‬
‫יפה על העדה‪ ,‬והם נמשלו לעיוורים או לכלבים‬
‫ישעיה נו‪ ,‬י‪-‬יכ‬
‫יש מנהיג ‪.‬כמו נביא אמת‪ ,‬ויש מנהיג שקר‪.‬‬
‫ולפעמים קשה להבחין בין האמת והשקר‪ ,‬וכמו‬
‫בין קול )מקורי( להד של קול‪ .‬הפתרון לזה הוא‬
‫לשרש מהלב את התכונות הרעות והציורים‬
‫הרעים ]ומיד יבחון האדם מה בין האמת והשקר!‬
‫ירמיה ר‪ ,‬ג‬
‫חטא של המנהיגים המפצלים את ישראל לכיתות‬
‫שונות‬
‫ירמיה כג‪ ,‬ב‬
‫יחזקאל ניבא שעתידים לבוא על ישראל מנהיגים‬
‫שכוונתם לטובה עצמם‪ ,‬כל אחד מהם אינו‬
‫עושה בחינם אלא רוצה לקבל שכר מהציבור‪.‬‬
‫רפא‬
‫והוא המזניח את שמירת הציבור‬
‫יחזקאל לד‪ ,‬ב‪-‬ד‬
‫ארבעה מיני מנהיגים )שרים‪ ,‬שופטים‪ ,‬נביאי‬
‫שקר‪ ,‬וכהניס(‪ ,‬וקלקוליהם‬
‫צפניה ג‪ ,‬ג‪-‬ד‬
‫מי שהוא מנהיג של כסילים‪ ,‬אולי הוא חושב‬
‫שמתקן אותם‪ ,‬אבל לבסוף הוא יושפע מהם‬
‫ויפול‬
‫משלי יג‪ ,‬כ )עיי״ש ביאור הגר״א(‬
‫עריץ‪ .‬מדרך הטבע‪ ,‬ממשלתו לא תאריך ימים‬
‫דניאל ז‪ ,‬יד‬
‫מנהיג הדור נבחר ע״י ה׳‪ ,‬בין מפני סגולת נפשו‬
‫ובין מפני הבנתו האישית‬
‫כמדבר טז‪ ,‬ה‬
‫מנהיג ישראל‪ ,‬מה תפקידו‬
‫במדבר כז‪ ,‬טז‪-‬יז‬
‫מנהיג‪ ,‬לא יהיה בשכלו דומה לעם‪ ,‬אלא יהיה‬
‫בו רוח אלהים‪ ,‬וגם בעל שכל‬
‫במדבר כז‪ ,‬יז‬
‫זעם‪ .‬אץ ה׳ רוצה שהמנהיג יעשה בזעם‬
‫'מל״א יט‪ ,‬יא‪-‬יב‬
‫מסחר‬
‫מסחר איננו חכמה‪ ,‬אלא מרמה‪ ,‬זיוף ואונאה‬
‫יחזקאל כח‪ ,‬פסוקים ה‪ ,‬טז‬
‫מרמה ואונאה‪ ,‬עוסקים הסוחרים בכך וחושבים‬
‫שזה מותר‬
‫הושע יב‪ ,‬ח־ט‬
‫מוכר וקונה‪ ,‬המרמים זל״ז וגונבים זמ״ז‬
‫מיכה ו‪ ,‬יא‬
‫אם הטעו אוחך ומסרו לך סחורה לקויה‪ ,‬אל‬
‫תגמול גם אחה ותשלם לו בכסף מזויף‬
‫משלי כ‪ ,‬כב‬
‫אל חנח מםחריך בידי אחרים ושלוחים‪ ,‬אלא‬
‫תשגיח אתה בעצמך‬
‫משלי כז‪ ,‬כג‬
‫מסירות נפש‬
‫]בעני; המלחמות‪ ,‬אין טענה של פקוח נפש דוחה‬
‫אוצרות‬
‫רםכ‬
‫גדולי ישראל‬
‫המלבי״ם‬
‫למצוות המלחמה[ ״לא אביתם לעלות״ ולא‬
‫האמנתם שה׳ יגרש ל פ נ ך אויב ויאמר השמד‪.‬‬
‫מספר י״ח‬
‫^ » י״־׳‬
‫״ותמרו את פי ה׳ אלוהיכם״׳‬
‫סכנת מוות הייתם צריכים למסור נפשכם ל ״ ״ ״‬
‫ציווי ה׳ ופקודתו״ ]כלומר להלחם על כיבוש‬
‫״ין‬
‫‪,‬‬
‫מספר כ״ה אותיות של קריאת שמע‬
‫שמות כת‪ .‬רמזי בגדי תקדש‬
‫א‬
‫ר ב ר‬
‫א‬
‫ם‬
‫שמות יכ‪ ,‬סוף פםקא א׳‬
‫‪1‬‬
‫מספר שבעים‬
‫דהי׳׳א א‪ ,‬לח‬
‫כ ו‬
‫מעשה‬
‫מ ס פ ר‬
‫ב נ י‬
‫מ ם פ ר‬
‫י ש ר א ל‬
‫‪m‬‬
‫ל ח‬
‫כ ה‬
‫ש מ ן ת‬
‫‪m‬‬
‫‪.‬‬
‫א‬
‫ב מ ך ב ף‬
‫כ ן ״‬
‫א ;‬
‫נ ג‬
‫כאשר רוצים לפעול להביא לידי מעשה מסוים‪,‬‬
‫יש לעורר הדבר מכל צדדיו‬
‫מל״ א א‪ ,‬כז‬
‫מספר ד׳ תקופות‪ ,‬ר׳ תמורות הירח וכוי‬
‫‪s‬‬
‫י ת ן ? א ל‬
‫מעשה כראשית‪ ,‬מעשה מרכבה‬
‫ט ן‬
‫‪0‬‬
‫מספר שבעה‬
‫‪,‬‬
‫בראשיח כא‪ ,‬כח‪-‬ל‬
‫״‬
‫מספר שבעה בקסם ומיל‬
‫י״״‬
‫ישעיה ו‪ ,‬פסוקים א‪ ,‬ג‪ :‬יחזקאל מג‪ ,‬ג‪ :‬משלי‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫מרכבה‪ ,‬הנהגה נםיית וטבעיית‬
‫יחזקאל כא‪ ,‬כז‬
‫‪r‬‬
‫שמוח כד‪ ,‬י׳‬
‫יתזקאל וישע^‪ ,‬ההבדל ביניהם‬
‫שבעה מיני עוונות )בע^י » ח >‬
‫י ח ז‬
‫‪1‬‬
‫א ל‬
‫ק‬
‫כ א‬
‫־‬
‫כ ח‬
‫ם‬
‫מספר שבעה מאיריי־ )צבעי >‬
‫י ח ז‬
‫ק‬
‫א ל‬
‫א‬
‫־‬
‫כ ח‬
‫מספר שבעה מורה על טנק גדול‬
‫שמו״א כ‪ ,‬ה‬
‫מספר שבעה‬
‫;‬
‫מםפ‬
‫מ ם פ ר‬
‫ש מ ו נ ה ׳‬
‫ע‬
‫ש‬
‫ר‬
‫תהלים קמד‪ ,‬ט‬
‫מ ס פ ר‬
‫ע‬
‫ש‬
‫ר‬
‫יחזקאל כד‪ ,‬כ‬
‫מ ס פ ר‬
‫י ״ ב‬
‫בראשית מט‪ ,‬כ ח במדבר ‪ ,‬א‬
‫;‬
‫מ ס פ ף‬
‫י ״ ב‬
‫מ ם פ ר י ם‬
‫י‬
‫מ‬
‫ס‬
‫פ‬
‫ף‬
‫כ‬
‫י׳׳ן‬
‫כראשית מט‪ ,‬ד‬
‫ב‬
‫מרכבה‪ ,‬ענינה העתקח השכינה יחד עם ישראל‬
‫לגולה‬
‫יחזקאל א‪ ,‬ד‬
‫השמל‬
‫יחזקאל א‪ ,‬פסוקים ד‪ .‬כז‬
‫בראשית כא‪ .‬כ ח מל״א ו‪ ,‬לו‪ •.‬דהי״א טר‪ ,‬כג‬
‫ר‬
‫יחזקאל א‪ ,‬ד‬
‫״ ׳ ׳י׳ ״ ״ ״‬
‫ר ב י א‬
‫ש‬
‫מ‬
‫י‬
‫ת‬
‫ט י‬
‫י‬
‫כ ז‬
‫מספר ט״ז אמה של מצנפת כהן גדול‬
‫שמות כח‪ ,‬רמזי בגדי הקדש‬
‫חיות ארבע‪ ,‬ארית‪ ,‬שור וכו׳ וד׳ מלכיות‬
‫יחזקאל א‪ ,‬ה‪-‬י ]ע״ע דניאל ז‪ ,‬א־ח[‬
‫כנפי המלאכים‬
‫יחזקאל א‪ .‬כג‪-‬כד‬
‫כסא של המרכבה‬
‫יחזקאל א‪ ,‬כו‬
‫אדם ]של עולמנו[ מפעיל את כל היקום ]עיין‬
‫מעין זה ב״נפש החיים״ לגר״ח ולוז׳ק‪ ,‬שער א‪,‬‬
‫פרקים ג‪-‬ר{‬
‫‪,‬‬
‫י‬
‫יחזקאל א‪ ,‬כו ר״ה וכן החרש והמסגר‬
‫אדם שהוא ״ישר״ ]עיין הסבר של המונח הזה‬
‫בדברי המלכי״ם לישעיה נמ‪ ,‬יד )מלים([ ה׳ יגלה‬
‫לו םודות מעשה בראשיח ומעשה מרכבה‬
‫משלי ג‪ ,‬לב‬
‫רסג‬
‫מפתחות ענעים כמוסר ואמונה‬
‫מעשה בראשית ומעשה מרכבה ]כיצד להגיע‬
‫אליהם[‬
‫משלי ח‪ ,‬ט‬
‫ביכורם‪ .‬הבאתם למקדש ה׳ כדי להסיר טענות‬
‫אוה״ע על ישראל בכיבוש הארץ‪ :‬״לםטים‬
‫אתם!״‬
‫מעשה בראשית ומעשה מרכבה‪ ,‬הכסיל טוען‬
‫שאין לחקור בהן כי יש סכנה בדבר שהאדם‬
‫יצא למינוח‬
‫משלי כו‪ ,‬יג‬
‫דברים כו‪ ,‬תורה אור‪ ,‬פסקא ד׳‬
‫בכורים‪ ,‬מה מהתורה ומה תוספת‬
‫נחמיה י‪ ,‬לו‬
‫בכורים‪ .‬מעם לעיזטור ביכורים והדרתם‪ ,‬כדי שלא‬
‫ייראה כמנחת קין‬
‫דברים כו‪ ,‬תורה אור‪ ,‬פסקא ה‬
‫חכמה‪ ,‬בינה ודעת שיש לאדם על ידם אפשר‬
‫שיופיע על הארס רוח ה׳ ללמדו מעשה בראשית‬
‫ומעשה מרכבה‬
‫משלי ל‪ ,‬כ־ג‬
‫ברבה‪ ,‬אם יש לברך לפני נתינת צדקה לעניים‬
‫נחמיה ה‪ ,‬ג‬
‫משלי ל‪ ,‬ד‬
‫ברכת פועים‪ ,‬הקב״ה מברך לכהנים‬
‫כמדבר‪ ,‬נשא‪ ,‬פסקא קמ׳׳ה‬
‫מעשה בראשית‪ ,‬גם החוקר בה‪ ,‬רק יחשוב בה‬
‫ולא יוציא מפיו‬
‫משלי ל‪ ,‬לכ‬
‫ברכת כהנים‪ ,‬תוכן המצוה‪ .‬מרוע ע״י כהנים‬
‫כמדבר‪ ,‬נשא‪ ,‬פסקאוח קמג‪-‬קמד‪ :‬ו פ ׳ כהעלוחך‪,‬‬
‫פרק ח‪ ,‬תורה אור‬
‫מ צ ו ו ת ‪ ,‬מ ד א ו ר י י ת א ומדרבנן‬
‫גאוה‪ ,‬המתגאה הוא בכלל ׳ארור אשר יעשה‬
‫פסל׳‬
‫דברים כז‪ ,‬ט ו‬
‫מעשה בראשית‪ ,‬פרטים שבה‬
‫חיוניות התורה והמצוות‪:‬‬
‫]אצל רוכ בני אדם[ ״ההורה נמשלה ללחם ומים‬
‫שאי אפשר לאדם לחיות בלעדם‪ .‬כן המצוות‬
‫הן מזון הנפש‪ .‬ודוד אמר ]יוחר מזה( כי אצלו‬
‫המצוות הם במו אויר‪ .‬שהלחם והמים יוכל‬
‫האדם לחיות בלעדם איזה ימים‪ .‬אבל האויר‬
‫אינו יכול לחיוח בלעדו רגע״‬
‫חהלים קיט‪ ,‬קלא‬
‫״מצוות שבין אדם למקום אשר לא נשינ יושרם‪,‬‬
‫ויצדק יותר שם ״טוב״‪ ,‬צריך שייחשבו אצלנו‬
‫כמצוות שהשכל משיג אותן וכאילו מובנים ביושר‬
‫לבב‪ .‬ומצוות שבין אדם לחברו‪ ,‬אף שאנו משיגים‬
‫יושרם‪ ,‬צ ר ך שלא נעשה אותן מפני שכלנו‪,‬‬
‫]אלא[ רק מצד שכן ציותה החכמה העליונה״‬
‫דברים יכ‪ ,‬פסקא נ״ב‬
‫גניבה‪ ,‬דרגות של עבירה זו‬
‫ויקרא‪,‬״ קדושים‪ ,‬פסקא כג‬
‫דורות אחרונים מול הראשונים‪ ,‬האחרונים חלשים‬
‫יותר בגוף‪ ,‬אבל חזקים בצורתם‪ .‬כי ריבוי המצוות‬
‫פעל עליהם‬
‫דברים לב‪ ,‬ז )חורה אור(‬
‫הענקה לעבד‪ ,‬מתנות עניים‪ ,‬איםור רבית‬
‫ומשקלות‪ ,‬הם עדות על השגחה פרטית על‬
‫השפלים והעניים‬
‫דברים ו‪ ,‬כג‬
‫הקלה‪ .‬אין לו לאדם להקל במצוות ה׳ ע״פ‬
‫סברות שמחדש‪ ,‬ללא מקור מוסמך‬
‫כראשיח ב‪ ,‬טו‬
‫אב ואם הם שותפים להקב״ה‪ ,‬כיצד‬
‫ויקרא‪ ,‬קדושים‪ ,‬פסקא ה׳‬
‫ואהבת לרעך כמוך‬
‫ויקרא‪ ,‬קדושים‪ ,‬פסקא מ׳׳ה‬
‫אהבה הגר‪ .‬ובזה אנו נדבקים בדרכיו של הקב״ה‬
‫דברים י‪ ,‬יט‬
‫וידוי מעשרות‪ ,‬טעם לדבר ולמה נאמר בלחש‬
‫דברים כו‪ ,‬יג‬
‫אשה‪ .‬זכה‪ ,‬עור‪ .‬לא ובה ]שיש בבעל מדות‬
‫רעות! מנגדתו‪ ,‬וזה לטובתו‬
‫בראשיח כ‪ ,‬יח‬
‫חוקים באו לתקן סתרי הנפש ולב וטעמיהם‬
‫נעלמים‬
‫ויקרא יח‪ ,‬סי׳ קלד‬
‫רסד‬
‫אוצרות‬
‫המ ‪:‬י״ם‬
‫גדולי ישראל‬
‫חוקים‪ ,‬ההסבר למה אק ידוע לנו טעמי החוקים‬
‫ויקרא‪ ,‬ס׳ אחרי‪ ,‬פםקא קלד‬
‫כבוד אב ואם‬
‫חוקים‪ ,‬מצוות שהם חוקים‪ ,‬הן קשורות ליראת‬
‫ה׳‬
‫דברים ו‪ ,‬כד‬
‫כבוד אב ואם‪ ,‬״למען ייםב לך״‪ ,‬ביאורו‬
‫שמות כ‪ ,‬יב‬
‫חוקים‪ ,‬מצוות שהן חוקים ע״י קיומן ישראל ״עם‬
‫חכם ונבון״‬
‫דברים ד‪ ,‬ו‪-‬ח‬
‫חוקים‪ ,‬ע״י שמירתם )של מצוות שלא ידוע‬
‫טעמיהן( ישמע ה׳ תפילותינו‪ ,‬ודבקה בנו השגחה‬
‫פרטית‬
‫תהלים קיט‪ ,‬כד )ע״ע פסיק קמ״ה(‬
‫חוקים‪ ,‬שמירתם מועילה לתיקון הבריאה‬
‫ויקרא‪ ,‬פ׳ אחרי‪ ,‬פםקא קלט‬
‫חימוד‪ ,‬״לא תחמוד״‪ ,‬אפילו במחשבה מזיק בזה‬
‫לחברו‬
‫שמוח כ‪ ,‬יד‬
‫חכם לב ״יקח״ מצוות‪ ,‬כלומר לפי טבעו ורצונו‪,‬‬
‫ואינו צריך לז ה כפייה‬
‫משלי י‪ ,‬ח‬
‫חנופה‪ ,‬עון חמור מאד )ע״ע ערך‪ :‬חנופת(‬
‫דברים כו‪ ,‬יח‬
‫דברים כז‪ ,‬טז‬
‫כבוד אב ואם‪ ,‬לא לקיים מפני הנימוס אלא‬
‫מפני שה׳ ציוה בכך‬
‫ויקרא‪ ,‬קדושים‪ ,‬פסקא ד׳‬
‫כונה‪ .‬״ועשית הישר והטוב״‪ .‬״הישר הוא בעיני‬
‫שמים‪ ,‬והטוב בעיני תאדם‪ .‬אף במצוות שבק‬
‫אדם למקום אשר לא נשיג יושרם ויצדק יותר‬
‫שם ״טוב״‪ ,‬צריך שייחשבו אצלנו כמצוות שהשכל‬
‫משיג אותן וכאילו מובנים ביושר לבב‪ .‬ומצוות‬
‫שבין אדם לחברו‪ ,‬אף שאנו משיגים יושרם‪,‬‬
‫צריך שלא נעשה אותן מפני שכלנו‪] ,‬אלא[ רק‬
‫מצד שכן ציותה החכמה העליונה״‬
‫דברים יב‪ ,‬פסקא נ״ב‬
‫כבוד אב ואם‪ ,‬קשר המצוה לשמירת תשבת‬
‫ויקרא‪ ,‬קדושים‪ ,‬פסקא ה׳‬
‫כוונה בשעת עשיית המצוה‪ .‬״וכאילו כל הנרצה‬
‫מן המצוד! והתורה הוא רק מעשים חיצוניים‬
‫בלא מחשבה וכוונה?״‬
‫י‬
‫ישעיה כט‪ ,‬יג‬
‫חשב לעשות מצוה‪ ,‬גוחנים לו שכר כאילו קיים‪.‬‬
‫לכן יעקב אמר ״תרי״ג מצוות שמרתי״‬
‫א״חמ וישלח‪ ,‬ד״ה עם לבן גרתי‬
‫כוונת המצוות‪ .‬להרבות כבוד ה׳ ולהתקדש‬
‫בקדושתו‪ .‬וזו נפש המצוד! ונשמתה הפנימית‪ .‬כי‬
‫דמעשה לבד היא גויה חומרית לנפש‬
‫שמו׳׳א ב‪ ,‬לה‬
‫טעמי המצוות‪ ,‬עיק להלן ערך‪ :‬מצוות‪ ,‬טעמי‬
‫המצוות‬
‫לשון הרע‪ ,‬נכלל בי׳ דברות‪" ,‬לא תענה ברעך״‬
‫שמות כ‪ ,‬יג‬
‫יבום וחליצה‬
‫מילה‬
‫רוח ג‪ ,‬ד‬
‫ייבום‬
‫בראשית יו‪ ,‬פסוקים א‪ ,‬י‬
‫דברים כה‪ ,‬ה‬
‫מלאך‪ .‬מכל מצוה נוצרת מלאך הגומל לאדם‬
‫טוב על דמצוה ההיא‬
‫בראשית כב‪ ,‬יא‬
‫דברים כה‪ ,‬ט‬
‫מן‪ ,‬טעם שלא ירד בשבת‬
‫ייבום‪ .‬טעם לחליצת הנעל‬
‫בראשית ב‪ ,‬ג‬
‫יום טוב‪ ,‬גם ״חצי לכם״ של א כ ל ה ושחיה‪,‬‬
‫הוא קודש לה׳‬
‫נחמיה ח‪ ,‬יא‬
‫מספר בנ׳׳י‪ ,‬מתי ע״י דבר אתר ומתי לא‬
‫שמו״ב כד‪ ,‬ב‬
‫ויקרא‪ ,‬קדושים‪ ,‬פםקא ד׳‬
‫מספר בני ישראל‪ ,‬טעם האיסור למנות‬
‫שמו״ב כד‪ ,‬א‬
‫יראה מאב ואם‪ ,‬ענינה‬
‫מפתחות עדנים כמוסר ואמונה‬
‫רסה‬
‫מעשר שני‪ ,‬טעם שנאכל כקדושה בירושלים‬
‫דברים כו‪ ,‬יב‬
‫עוללות‪ ,‬מצות תנחת עוללות לעניים‬
‫ויקרא‪ ,‬קדושים‪ ,‬פסקא כ׳‬
‫מעשר שני‪ ,‬מצות לאוכלו בשמתה‪ ,‬כמו כהנים‬
‫משרתי ה׳‬
‫דברים כו‪ ,‬יד‬
‫עיקרה של מצוה הוא קיומה ללא שום פניות‬
‫עצמיות‪.‬‬
‫בראשית כב‪ ,‬יב‬
‫מעשרות‪ ,‬סגולה לד^עשר‬
‫עמלק‪ ,‬מחייתו‬
‫דברים כו‪ ,‬יב‬
‫שמות יז‪ ,‬יב‪-‬יד‬
‫מצוות המתקיימות לאדם ע״י השכל לבד ולא‬
‫מפני יראת ת ‪ /‬לא יעמרו נגר תאוותו‬
‫שמות כ‪ ,‬יד‬
‫עריות‪ ,‬אסורות כי משתמש בשרביטו של המלך‬
‫)מקורו בתיקוני זהר‪ ,‬תיקח נ״ו(‬
‫א״חמ‪ ,‬פ׳ אתרי מות‬
‫מצוות שכליות ונימוסיות‪ ,‬גם אותן יש לקיים‬
‫רק מפני שה׳ ציוה בכך‬
‫ויקרא‪ ,‬קדושים‪ ,‬פםקא ד׳‬
‫פרה אדומת‬
‫במדבר יט‪ .‬תורה אור‬
‫מצוות‪ ,‬אם תחסר לו לאדם אחת מהן‬
‫משלי יג‪ ,‬יג‬
‫פרה אדומה‪ .‬מי חטאת הם טמאים ושואבים‬
‫טומאה מהאדם‬
‫יחזקאל לו‪ ,‬כה‬
‫מצוות‪ ,‬אע״פ שאין בידי האדם לקיים את כולן‬
‫)כי איננו כהן ג ח ל או מלך( אבל ׳׳ההליכה‬
‫אחר דמצוות״ )עצם תדרישת והלימוד כדי‬
‫לקיימן(‪ ,‬והאמונה בה׳ וההכנה תנפשית לקיימן‪,‬‬
‫היא התכלית הנדרשת‬
‫תהלים קיט‪ ,‬צה‬
‫משקלות אמתיים‪ .‬ע״י מדת הנדיבות וביטול‬
‫שנאת חנם‪ ,‬זוכים לאריכות ימים‬
‫דברים כה‪ ,‬טו‬
‫משקלות‪ ,‬איסור רבית ומשקלות‪ ,‬הם עדוח על‬
‫השנחה פרטית על תשפלים והעניים‬
‫דברים ו‪ ,‬כג‬
‫נחום אבלים‪ ,‬ענק תתתפבות המחשבה‬
‫בראשית ה‪ ,‬כט‬
‫ניחוש‪ ,‬לא תנחשו •‬
‫פרט כרמך לא תלקט‪ ,‬לא תםינ גבול עולים‬
‫ויקרא‪ ,‬קדושים‪ ,‬פסקא כ׳‬
‫צדקה‪ ,‬וכן במעשר‪ ,‬מותר לנסות את ה׳‬
‫דברים כו‪ ,‬טו‬
‫ציצית ]ע״ע מערה זו‪ ,‬מלת "תכלת"[‬
‫במדבר טו‪ ,‬פסקאות סח‪ ,‬עא‬
‫ציצית‪ .‬צבע תכלת )ירוק( של ציצית‪ ,‬בא ללמד‬
‫על שבח של מידת המיצוע‬
‫א״חמ‪ ,‬חיי שרה‪ ,‬ד״ה ואברהם זקן‬
‫ציצית‪ ,‬תכלת שבה מורה על השראת שכינת‬
‫בישראל‪ .‬ואף אוה״ע יכירו מעלות ישראל ע״י‬
‫הציצית‬
‫זכריה ח‪ ,‬כג‬
‫ציצית‪ ,‬וסודותיה‬
‫ויקרא‪ ,‬קדושים‪ ,‬פםקא עא‬
‫במדבר טו‪ ,‬סי׳ סח‬
‫נמוםי המדינה לא יועילו אם אק יושר טבעי‬
‫בראשית ד‪ ,‬כג‬
‫ציצית‪ ,‬על ידה נהיה האדם ״קרוש״‬
‫במדבר טו‪ ,‬פםקא ע״ב‬
‫סיפורים שבתורה באו כדי לבמל ״אגדות עם"‬
‫של אוה״ע‬
‫בראשית ד‪ ,‬ככ‬
‫ספירת בני ישראל‪ ,‬טעם האיסור‬
‫שמות ל‪ ,‬יב‬
‫צער מלתמת היצר‪ .‬אברהם השביע לאליעזר‬
‫במצוות המילה‪ ,‬כי מיוחדת שהיה בה "מצווה‬
‫ועושה״‪ ,‬וקיים אותה בצער של מלחמה נגד‬
‫הסתת יצר הרע‬
‫א״חמ‪ ,‬חיי שרה‪ ,‬ר״ה שים נא ידך‬
‫רסו‬
‫המלבי׳׳ם‬
‫אוצרות‬
‫קיום המצות בג׳ דרגות‪] .‬א[ מפני אהבה וחשק‬
‫נפלא )״תורתי״(‪] .‬ב[ מפני יראת העונש )״ולא‬
‫שמעו בקולי״(‪] .‬ג[ מפני ההרגל והמגהג תישן‬
‫)״ולא הלכו בה״(‬
‫ירמיה ט‪ ,‬יב‬
‫קבין ממון ע״י שליפת הנעל )טעם לדבר(‬
‫דברים כה‪ ,‬ט‬
‫קרבן‪ ,‬מהו תובן ענינו‬
‫בראשית טו‪ ,‬ט‪ :‬וכן כב‪ ,‬יג‬
‫ראשית‪ ,‬בלחם יש ג׳ מצוות שנקראו ״ראשית״‬
‫ויקרא‪ ,‬אמור‪ ,‬פסקא רז‬
‫רבית‪ ,‬איסור זה מורה על אמונה ובטחון‪ .‬שמלוה‬
‫מעותיו בחנם ובוטח שיעשרהו ה׳ מצד השגחתו‬
‫בדרך פלא‬
‫ויקרא‪ ,‬בהר‪ ,‬פםקא ע׳׳ז‬
‫רבית‪ ,‬איסור רבית ומשקלות‪ ,‬הם עדות על‬
‫השגחה פרטית על השפלים והעניים‬
‫דברים ו‪ ,‬כג‬
‫ריבוי מצוות‪ ,‬על ידיהן ריבוי שלמוח‪ .‬״להעביד‬
‫כחוה החומריות ולהרים הנפש ותשכל ע״י טעמי‬
‫המצוות‪ ,‬השכלתם ורוחניותם"‬
‫דברים ח‪ ,‬א‬
‫גדולי ישראל‬
‫ירמיה יז‪ ,‬יט‬
‫שבת‪ ,‬עניני השגחת ה׳ בעולם על פי מעשי בני‬
‫האדם‬
‫בראשית ב‪ ,‬ב‬
‫שבת‪ ,‬עניני חידוש ההנהגה בעולם‪ ,‬למעלה‬
‫מהטבע‬
‫שמות כ‪ ,‬ח‬
‫שופר‪ ,‬תקיעת שופר‬
‫במדבר י‪ ,‬תורה אור‬
‫שינויים במצוות‪ ,‬לפני מתן תורה היו האבות‬
‫משנים קצת מהמצוות‪ ,‬כשהיה לצורך ]מקורו‬
‫ב״נפש החיים״‪ ,‬לר״ח ולחיין‪ ,‬שער א‪ ,‬פ״כא[‬
‫דברים כה‪ ,‬ה‬
‫שכחה‪ .‬טעם המצוה הוא חמלה על העני החושק‬
‫במה שרואה‬
‫דברים כד‪ ,‬יט‬
‫שכל‪ ,‬לעתיד לבוא נקיים את המצוות מפני‬
‫הערת השכל )עיין מעלת תכונה זו ב״חובות‬
‫הלבבות״‪ ,‬שער עבודת ה׳‪ ,‬פ״נ( ‪ .‬ירמיה לא‪,‬‬
‫לב‬
‫שכל‪ .‬מצוות שכליות‪ ,‬גם אותן צריכים לקיימן‬
‫רק מפני שה׳ ציוה עליהן‬
‫א״חמ‪ ,‬חחילת פ׳ צו‬
‫רפואה‪ .‬ע״י קיום המצוה נרפא האדם מכל חולי‬
‫שמות טו‪ ,‬כו‬
‫שמיטה‬
‫שבועה‪ ,‬המקיים שבועתו נותן לה׳ כבור‬
‫ירמיה יג‪ ,‬טז‬
‫מצוות שמיטה‬
‫שבועות שקר‪ ,‬טעם נזק שבו‬
‫ויקרא‪ ,‬קדושים‪ ,‬פסקא כח‬
‫מצוות שמיטת‪ ,‬אך ורק בא״י‬
‫שבת‪ ,‬אות תיא לכם‪ ,‬אות היא לעולם‬
‫שמות לא‪ ,‬יז‬
‫שבת‪ ,‬ביטול הנהגת הטבע‬
‫שמות לא‪ ,‬שז‬
‫שבת‪ ,‬זכור ושמור בדיבור א׳ נאמרו‬
‫שמוח כ‪ ,‬ח‬
‫שבת‪ ,‬זכרון מעשה כראשית וזכר יציאת מצרים‬
‫שמות כ‪ ,‬ח‬
‫שבת‪ ,‬ע״י שמירתה זוכים למחילה עבירות‬
‫ויקרא‪ ,‬בהר‪ ,‬פסקא זי; א״חמ‪ ,‬בהר ‪39‬‬
‫אי׳חמ‪ ,‬פ׳ בהר עמי ‪38-40‬‬
‫א״חמ בהר ‪39‬‬
‫שמיטה‪ ,‬גלות ה א ^ מדה כנגד מרה על‬
‫שהחזקתם בארץ כאילו שלכם היא‪ .‬יבוא בעל‬
‫ה א ח ויגרש אתכם ממנה ובזה תרעו כי הוא‬
‫האדון‬
‫ויקרא‪ ,‬בחוקוחי‪ ,‬פםקא מכ‬
‫שמיעה בקול הי‪ ,‬כלומר לשמוע לנביאיו ונם‬
‫לדבר שאינו מפורש בדבריו‬
‫דברים כו‪ ,‬יד‪ ,‬וסוף פסוק יז‬
‫תאוה והימור‪ ,‬ההבדל ביניהם‬
‫שמות כ‪ ,‬יד‬
‫מפתחות עדנים כמוסר ואמונה‬
‫תורה ניחה לישראל כדי להשלים אותם בריעות‬
‫ובהנהגה מעשית )ע״ע מו״נ ח״ב סוף פ״מ(‬
‫ירמיה ככ‪ ,‬ב‬
‫תכלת שבציצית ]ע״ע ציצית[‬
‫במדבר טו‪ ,‬פםקא סח‬
‫רםז‬
‫קול החכמה אל בני אדם ההמוניים״‬
‫משלי ח‪ ,‬ז‬
‫מלאך נברא מכל מצוה שמקיימים‪ ,‬והוא שליח‬
‫ההשגחה לגמול טוב לאדם‬
‫בראשית יח‪ ,‬ז‬
‫תכלת שבציצת מורה על השראת שכינה בישראל‪.‬‬
‫ואף אות״ע יכירו מעלתם ע״י הציצית‬
‫זכריה ח‪ ,‬כג‬
‫מצוות יש לקיים כי ה׳ ציוה‪ ,‬ולא מפני הכרעת‬
‫השכל‬
‫יהושע א‪ ,‬ז‬
‫תכלת‪ .‬צבע תכלת )ירוק( של ציצית‪ ,‬בא ללמד‬
‫על שבח של מידת המיצוע‬
‫א״חמ‪ ,‬חיי שרה‪ ,‬דייה ואברהם זקן‬
‫מצוה שהאדם ציוה‪ ,‬ומצוה שה׳ ציוה‪ ,‬ההבדל‬
‫ביניהם‪ :‬בראשק די אם השיג את התכלית והמבוקש‪,‬‬
‫ואפילו לא שמר את כל פרטיה‪ .‬אבל במצוות ה׳‬
‫״גם הפרטים המה תכליות מכוונות לעצמן‪ ,‬והוא‬
‫שישמע בקול הי‪ ,‬לא יוסיף ולא יגרע דבר‪ ,‬ולא‬
‫יחחכם ]לחשוב[ כי עמד ]הבק[ על תכליתם״‬
‫שמר׳א טו‪ ,‬יט‬
‫תפילה עולה לה׳ אך ורק דרך בית המקדש‬
‫דברים כו‪ ,‬טו‬
‫תפילין ומקום הנחתם‬
‫שמות יג‪ ,‬פםקא קיג‬
‫תקיעת שופר‪ ,‬תרועה שברים תקיעה‪ ,‬ענינם‬
‫במדבר י‪ ,‬תורה אזר‬
‫המגרע מהמצוה‪ ,‬לא נחשב לו שעשה אפילו‬
‫מקצת מהמצוה‪ ,‬אלא הוא רע בעיני ה׳ ולא‬
‫קיים המצוה כלל‬
‫שמו״א טו‪ ,‬יט‬
‫תרי״נ מצוות ]ריבוי המצוות[‬
‫שמיעה בקול ה׳ הוא יותר עיקר מאשר עצם‬
‫מעשה המצוה‬
‫שמו״א טו‪ ,‬ככ‬
‫תרומות ומעשרות‪ ,‬מה מהתורה ומה תוספת‬
‫נתמיה י‪ ,‬לת‬
‫דברים ח‪ .‬א‬
‫תרי״ג מצוות של ישראל‪ ,‬הן שלמות יתרת‬
‫משבעת מצוות בגי נח‬
‫דברים ח‪ ,‬א‬
‫תשובה‪ ,‬היא מצוה מהתורה )כדעת י רמב״ן‬
‫לדברים ל‪ ,‬ב‪ .‬ודלא כרמב׳ים‪ ,‬תחילת הל׳ תשובה‪,‬‬
‫אשר פירט רק ״וידוי״ כמצוה(‬
‫נחמיה א‪ ,‬ח‬
‫סודות‪" .‬כי כל תמצוות לפי םודם נצפנו בם‬
‫אמיתיות מקובלות כסדר העולמות ותיקונם‬
‫וקישורם וסוד הנפש וקישורה עם המציאות‬
‫בכללו‪ ,‬והורדת ]אור[ האלהות והאצילות ]עד‬
‫אלינו! והשפע וחיבור האורות העלותם וירידתם‬
‫ע״י תמצוות‪ .‬ותהגה בם החכמה בהגיון השכל‬
‫וכו׳ ובכל זאת יש טעמים להסבירם גם לפני‬
‫ההמון‪ ,‬שכולם באו להרחיק את הרשע ]ר׳‬
‫מנוקדת סגול[ והעוול ומדות רעות ואמונות זרות‬
‫)עיין מו״נ ח״ב פ״מ(‪ ,‬ככל הטעמים שנתן המו״נ‬
‫)ח״ג פרקים לה־מט( שגם להם יש מקום לפי‬
‫מצוה שהאדם זוכה לה‪ ,‬ה׳ מזמין לו שיקיימנה‬
‫שוב שניח‬
‫שמו״א כו‪ ,‬כג‬
‫מחשבה טובה ה׳ מצרפה למעשה‬
‫מל״א ח‪ ,‬יט‬
‫רור זירז את שלמה שיחחיל במצוה ולא ירפה‬
‫עד שיגמרנה‬
‫דהי״א כח‪ ,‬כ‬
‫מעשה מצות המיוחס לה׳‪ ,‬יבתר תמיר באמצעיים‬
‫חלושי התומר ושלמי הצורה‪ ,‬ותחול עזרת ה׳‬
‫לפי מעלה נפשו של העושה‬
‫דהי״א כט‪ ,‬א‬
‫ככל שיוסיף ה׳ להיטיב לאדם‪ ,‬כך הוא חייב‬
‫במצוות יתרות‪ .‬ולכן ישראל נצטוו יוחד מבני‬
‫נח‪ .‬ולכן הכהנים נצטוו יותר משאר ישראל‬
‫ישעיה א‪ ,‬הערה ב׳ שבתחתית הדף‬
‫ריבוי מצוות לישראל בא לזכותם אל האושר‬
‫דםח‬
‫המלבי״ם‬
‫אוצרות‬
‫היותר גדול‬
‫ישעיה מב‪ ,‬כא‬
‫תועלת אק לה׳ ממצוות האדם‪ ,‬אלא האדם‬
‫משיג תועלת שמשיג שלימותו‬
‫ישעיה נה‪ ,‬י‪-‬יא‬
‫לפנים משורת תדין‪ ,‬לא ייתכן לקיים אא״כ קיים‬
‫את הדין כשלעצמו‬
‫ישעיה נח‪ ,‬ב‬
‫קרבת ה׳‪ ,‬אי אפשר לדרוש מדרגות גדולות של‬
‫קרבת ה׳ ]וכן פרישות וקדושה[ אם לא מקיימים‬
‫את המצוות‬
‫ישעיה נח‪ ,‬כ‬
‫שרש כל המצוות בין אדם למקום הוא שיתקדש‬
‫האדם יען שקדוש הוא לה׳‪ .‬ולא ישיג דרגא זו‬
‫ער יעזוב האדם עניניו הבשריים‬
‫ישעיה נט‪ ,‬יד‬
‫מצווח שלא מקיימים לשם ה׳ הם קישוט ונוי‬
‫בלבד‪ ,‬כמו בגד המועיל‬
‫ישעיה סד‪ ,‬ה‬
‫עבודת ה׳ אינה קשה או מרה‪ ,‬אלא רק נדמית‬
‫כך בעיני קלי הרעת‬
‫ירמיה ב‪ ,‬יט‪-‬כ‬
‫מצוות של תורה‬
‫]עיין לשון רמב״ם‪,‬‬
‫״כובד עול התורה‬
‫הארצוה״‪ .‬משמע‬
‫כלל!‬
‫אינן כבדות או קשות לקיים‬
‫הל׳ איסורי כיאה‪ ,‬פ״יג ה״יד‪:‬‬
‫וטורח שיש בעשייחה על עמי‬
‫שלחכמים היא איננה טורח‬
‫ירמיה ב‪ ,‬יט‪-‬כ‬
‫מצוות‪ ,‬טעמי המצוות‬
‫מצווח יש לקיים בלי לחפש להם טעם‬
‫בראשית ג‪ ,‬ד‬
‫טעמי המצוות‪ ,‬מצוה עלינו לדעתם‪ .‬אבל לא‬
‫כדי לבחון אם לקיים או לא‪ ,‬אלא למען‬
‫לקיים כל חפצו של ה׳‪ ,‬לקיים כל תועלה‬
‫שבמצור‪,‬‬
‫דברים כז‪ ,‬ט‬
‫טעמי המצוות‬
‫א׳־חמ פ׳ יתרו‪ ,‬עמ׳ ‪29-30‬‬
‫טעמי המצוות‪ ,‬עיקר טעמן אינו תלוי בדברי‬
‫גדולי ישראל‬
‫הגוף כלל‬
‫א״חמ‪ ,‬פ׳ יתרו‪ ,‬קונטרס שכר המצוות וטעמיהן‪,‬‬
‫רף ‪31‬‬
‫ריבוי מצוות‪ ,‬על ידיהן ריבוי שלמות‪ .‬״להעביד‬
‫כרזות החומריות ולהרים הנפש והשכל ע״י טעמי‬
‫המצוות‪ ,‬השכלתם ורוחניותם״‬
‫דברים ח‪ ,‬א‬
‫טעמי המצוות‪ .‬האישים הגדולים ישיגו בטעמי‬
‫המצוות עניני אמת מעניני הנפש וקישורה עם‬
‫אלהים ועניני הדיבוק האלוהי וכו׳ כי כל המצוות‬
‫לפי םודם נצפנו בם אמתיות מקובלות כסוד‬
‫העולמות ותקונם וכוי‪ .‬ובכל זאת יש טעמים‬
‫לכל מצוה להסבירם נם לפני ההמק‪ ,‬שכולם‬
‫באו להרחיק את הרשע והעוול ומדות רעות‬
‫ואמונות זרות‪ ,‬ככל הטעמים שנתן המורה‬
‫]נבוכים! בח״ג מספרו‪ ,‬שגם הם יש להם מקום‬
‫לפי קול החכמה אל בני אדם ההמונים‬
‫משלי ח‪ ,‬ז‬
‫ריבוי מצוות‪ ,‬על ידיהן ריבוי שלמות‪ .‬״להעביר‬
‫כחוח החומריות ולהרים הנפש והשכל ע״י טעמי‬
‫המצווה‪ ,‬השכלחם ורוחניותם״‬
‫דברים ת‪ ,‬ב‬
‫(‬
‫״יען כי נגש העם הזה‪ ,‬בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו‬
‫רחק ממני״)ישעיה כט‪ ,‬יג( וז״ל‪ :‬״הנה הם חושבים‬
‫כי בטענות כאלה הם נגשים אלי ומתקרבים לה׳‪,‬‬
‫במה שהם מגרילים ומעריצים את רבר ה׳ שהוא‬
‫למעלה משכל האדם והשגתו‪ .‬אבל באמת רק ״בפיו‬
‫ובשפתיו״ הם מכבדים אותי בזה‪ ,‬בי בזה הם מרחיקים‬
‫את לבבם ממני‪ .‬כי עי״ז ידמו שאי אפשר שישכיל‬
‫האדם גם ]ב[מצוות אלהים ותורותיו‪ ,‬וכאילו כל‬
‫הנרצה מן המצוד‪ ,‬והתורה הוא רק מעשים חיצונים‬
‫בלא מחשבה וכוונה‪ ,‬אחר כי מתשבות עליון שגבו‬
‫מיצור חומר לדעתם‪] .‬אבל באמת! ובל פקודי ה׳ הם‬
‫גויוח חומריוח ]כאשר! אק רוח השכל והמדע בם‪.‬‬
‫ולכן ׳ותהי יראתם אותי ]רק[ מצוות אנשים מלומדה׳‬
‫ומורגלת‪ .‬כי יש ]מי אשר[ יעשה המצוות רק מצד‬
‫שכן הורגל מנעוריו והונהג עליהם‪ ,‬מבלי כוונה‬
‫ומחשבה‪ .‬והם לא יעשום מפני שציוום ה׳ כלל‪ ,‬רק‬
‫מפני שכן ציוום הוריהם ואבותיהם‪ .‬וגם זאח מבלי‬
‫רעת איזה טעם להמצוה‪ ,‬רק מצר הלימוד וההרגל"‬
‫]אמר המלקט‪ :‬ע״ע רמב׳׳ם‪ ,‬סוף הל׳ תמורה!‬
‫ישעיה כט‪ ,‬יג‬
‫מפתחות ענינים במומר ואמונה‬
‫סודות‪ .‬״כי כל המצוות לפי סודם נצפנו בם‬
‫אמיתיות מקובלות בסדר העולמות ותיקונם‬
‫וקישורם וסוד הנפש וקישורה עם המציאות‬
‫בכללו‪ ,‬והורדה ]אור[ האלהות והאצילות ]עד‬
‫אלינו[ והשפע 'וחיבור האורות העלותם וירידתם‬
‫ע״י המצוות‪ .‬ותהגה בם החכמה בהגיון השכל‬
‫וכו׳ ובכל זאת יש טעמים להסבירם גם לפני‬
‫ההמון‪ ,‬שבולם באו להרחיק אח הרשע ]ר׳‬
‫מנוקדת סגול[ והעוול ומדות רעות ואמונות זרות‬
‫)עיין מו״נ ה״ב פ״מ(‪ ,‬ככל הטעמים שנתן המו״נ‬
‫)ח״ג פרקים לה‪-‬מט( שגם להם יש מקום לפי‬
‫קול החכמה אל בני אדם ההמוניים"‬
‫משלי ח‪ ,‬ז‬
‫ייבום‪ .‬טעם לחליצה הנעל‬
‫רפט‬
‫דוד‪ ,‬בית דוד‪ .‬בית המקדש‪ ,‬כמו נשמה לישראל‪.‬‬
‫ומלכות בית דוד במו מוח‬
‫מל״א ח‪ ,‬טז‬
‫השגחה‪ .‬מאז כינון ״מקדש״ בישראל‪ ,‬באה הנהגה‬
‫השגחיית בישראל‬
‫ויקרא ט‪ ,‬שמיני פסקא ט״ו‬
‫השגחה‪ .‬מושב ה׳ בשמים משם מנהיג את הטבע‪.‬‬
‫אבל בביהמ״ק שם ״מכון״ ומשם מנהיג הגהגה‬
‫נסייח המחחדשח‬
‫שמות טו‪ ,‬יז‬
‫חורבן ביהמ״ק ע״י מרח החסד‪ ,‬כי ה׳ כילה‬
‫חמתו על עצים ואבנים‬
‫יחזקאל א‪ .‬יג‬
‫דברים כה‪ ,‬ט‬
‫חורבן ביהמ״ק‪ ,‬עי״ז נתרפו ידי ישראל מקיום‬
‫תורה ומצוח‬
‫ישעיה סד‪ ,‬י‬
‫שכחה‪ .‬טעם המצוה הוא חמלה על העני החושק‬
‫במה שרואה‬
‫דברים כד‪ ,‬יט‬
‫חורבן‪ .‬אפילו בעת ישיבת ישראל בארצות נכר‬
‫ויש להם נחלת שדה וכרם‪ ,‬מר להם מר על‬
‫חורבן ירושלים‬
‫תהלים קלז‪ ,‬ב‬
‫אהבת הי‪ ,‬ע״י המקדש למדו ישראל לא רק‬
‫יראת ה' אלא גם אהבתו‬
‫ישעיה סד‪ ,‬י‬
‫חורבן‪ .‬גדול צערנו על שצוררזו החריבו ביהמ״ק‬
‫יוחר מהצער על שהחריבו נחלח שדה וכרם‬
‫ישעיה סג‪ ,‬יח‬
‫בית המקדש‪ .‬חשיבוח א״י היא מפני ביהמ״ק‬
‫שבה‬
‫א״חמ בראשית ‪5‬‬
‫יכין ובועז‪ ,‬ב׳ עמודים‬
‫פרה אדומה‪ ,‬טעם המצור׳‬
‫במדבר יט‪ ,‬תורה אור‬
‫מקדש‬
‫בנין‪ .‬אין בכה האדם להקים ביהמ״ק אם לא‬
‫שישלח לו ה׳ עזרה מלמעלה‬
‫רהי״א כט‪ ,‬א‬
‫בנין‪ .‬מקרש רלעחיד לא ייבנה ע״י בני אדם כי‬
‫אם ע״י ה׳ ]יחזקאל מ‪ ,‬ג[ אבל המזבח אפשר‬
‫לנו להקימו‬
‫יחזקאל מג‪ ,‬יג‬
‫א״תמ בראשית ‪5‬‬
‫ירושלים‪ .‬אפילו בעת ישיבה ישראל בארצוח נכר‬
‫ויש להם נחלת שדה וכרם‪ ,‬מר להם מר על‬
‫חורבן המקדש‬
‫תהלים קלז‪ ,‬א‬
‫לב‪ .‬בני; ביהמ״ק צריך להיות כלב ונפש‪ ,‬ולא‬
‫בגוף כלבד‬
‫חגי כ‪ ,‬פסוקים טו‪ ,‬יז‬
‫דוד לא יבנה מקדש כי אם שלמה‪ .‬כי דוד‬
‫צירף לכוונחו להשיג מנוחה מאוה״ע‪ ,‬ושלמה‬
‫כיון לשם ה׳ בלבד‬
‫שמו״כ ז‪ ,‬יג! אר״ש‪ ,‬דרש כ )רף לד(‬
‫לב‪ .‬מוטל על כל יהודי להקים מקדש ה׳ כלבו‬
‫שמות כה‪ .‬ח‪ :‬וכץ רמזי המשכן‪ ,‬ר׳׳ה וזאת היתה‬
‫הכוונה‪ :‬על ויקרא ט׳ פ׳ שמיני‪ ,‬פסקא ו‪ :‬על‬
‫יחזקאל סוף פרק ל״ז; אר״ש דרש ג׳ ןעמ׳ נט‪,‬‬
‫םג‪ ,‬סו{‬
‫דור‪ ,‬ביה דוד והמקדש‪ .‬שניהם סיבה זה לזה‬
‫מל״א ח‪ ,‬כז‬
‫האדם עצמו הוא המקדש‬
‫שמוה כה‪ ,‬ח‪ :‬אר״ש‪ ,‬סוף דרוש ג׳‪ :‬א״חמ‪ ,‬פ׳‬
‫ער‬
‫הפלמ״ס‬
‫אוצרות‬
‫גדולי ישראל‬
‫ויקהל ר״ה ויבואו כל איש‪ ,‬וכתרגום; =א״חמ‬
‫לקוטים בסוף ויקרא ‪ ,56‬ד״ה כי החיים יודעים‬
‫נקמת ה׳ נגד מחללי כבוד המקדש‬
‫חבקוק ב‪ ,‬כ‬
‫לב‪ .‬עיקר המקדש הוא האדם החרד לדבר ה׳‬
‫ישעיה סו‪ ,‬ב‪ :‬ירמיה ז‪ ,‬ד‪ :‬יחזקאל מג‪ .‬י‬
‫עגל‪ ,‬אם נצטוו על הקמת המקדש לפני מעשה‬
‫העגל‬
‫א״חמ‪ ,‬פקודי ד׳יה ובצלאל‬
‫מזרח של המקדש מסמל כח ה׳ ויכולתו‬
‫יחזקאל‬
‫‪,‬‬
‫בת ק‬
‫מנורה‪ ,‬מ ע ל ת ל‬
‫ל‬
‫^‬
‫ההשכ^‬
‫ן‬
‫חומריות האדם ומעשיו ע״י הקדמות‪,‬‬
‫ה‬
‫ע‬
‫פ‬
‫ד‬
‫ה ק ר‬
‫ב צ פ ו נ ו ת‬
‫ר מ ו ת‬
‫ה‬
‫‪m‬‬
‫מ ג‬
‫•‬
‫ל‬
‫כ מ ע‬
‫ה‬
‫מ ו‬
‫ב‬
‫ע‬
‫ת‬
‫ל‬
‫א‬
‫ת‬
‫א‬
‫מ‬
‫ר‬
‫ו ל כ‬
‫עלייה לרגל והקרבת קרבנות‪ ,‬עיקרו כדי ללמוד‬
‫בירושלים חוקי ת׳ ומשפטיו ]וכן כתבו התוספות‬
‫בב״ב רף כא ע״א ר״ה כי מציק[‬
‫עמוס ה‪ ,‬כי‬
‫ה׳ לאהק‪ :‬״שלך גדולה משלהם״‬
‫פנימי וחיצון‪ .‬אין לתקן א ת המקדש ]שהוא‬
‫י‬
‫׳ י׳ י י‬
‫מניעות תגיוניות ]שלשה יש[‪ ,‬שה׳ ישכון במקדש‬
‫ישעיה סו‪ ,‬א‬
‫החיצוניות[ בלבד‪ ,‬אם לא מחוקים את הלב‬
‫הפנימי‪ ,‬לתורה ודרכיה‬
‫מל״ב כב‪ ,‬ח‬
‫מקדש אין להקים לפני שיש מנוחה לישראל‬
‫מכל אויביו מםביב‬
‫מל״א ח‪ ,‬נ ו ‪ :‬דהי״א כב‪ ,‬יא‬
‫^‬
‫^‬
‫פנימי וחיצון‪ .‬יבנה ארם את מקדשו הפנימי‬
‫]שלימות לבו‪ ,‬רוחו ונפשו[ לפני שיבנה מקדש‬
‫הגדול‬
‫הושע ה‪ ,‬ו דהי״א כי‪ ,‬י‪-‬יב־‪ ,‬או״ש דרש ג׳‬
‫כ מ ד ב ר‬
‫מ‬
‫ק‬
‫ד‬
‫ש‬
‫ע י ק ך‬
‫ב י ר ן ש ל י ם ׳‬
‫ת‬
‫ח‬
‫ה‬
‫‪p j f f i‬‬
‫א ו‬
‫ך ם ש ם‬
‫מאיר לכל עולמות מעלה‬
‫‪:‬‬
‫מל״א ח‪ ,‬יכ‬
‫ציווי על המשכן היה עוד בטרם מעשה העגל‬
‫שמות לג‪ ,‬א‬
‫מקדש ה' בישראל מפרסם לכל אוה״ע כי ה׳‬
‫בקרב ישראל‬
‫קרבנות שהביאו בשפע לביהמ״ק‪ ,‬חזר והשפיע‬
‫לעם פרנסה בשפע‬
‫זכריה כ‪ ,‬ט‬
‫משלי כו‪ ,‬יט‬
‫מקדש נקרא ״טוב"‪ ,‬כי על ידו שכינה שורה‬
‫בישראל‬
‫הושע ג‪ ,‬ה‬
‫מקדש קטן ]זה הבנק[; םכיח‬
‫מ ו ל‬
‫ה ג‬
‫^‬
‫י‬
‫מדנלים‬
‫עיין ערך‪ :‬חטא‬
‫מרד נגד המלך‬
‫ו ל‬
‫עיין ערד• מלד‬
‫‪1‬‬
‫]העולם כולו[‬
‫יחזקאל מג‪ ,‬ג‬
‫‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫מקדש שלישי ייבנה אחרי שבני ישראל ייכלמו‬
‫מעוונותיהם‬
‫יחזקאל ‪ ,‬י‬
‫מ ג‬
‫א‬
‫מ‬
‫ד‬
‫י‬
‫ב‬
‫ה‬
‫)ע״ע שלום‪ ,‬ע״ע דין חורה(‬
‫טוב שלא לענות למחרפים אותו‪ ,‬כדי להוכיח‬
‫שאין בדבריהם ממש‬
‫מ ש ל י‬
‫מקדש שלישי‪ ,‬שכינה לא תסתלק ממנו‬
‫יחזקאל מד‪,‬‬
‫ב‬
‫מקדש שני‪ ,‬השכינה היתה‬
‫ק‬
‫ץ‪,‬‬
‫המ ל י‬
‫יהיה בגלוי במקדש‪ ,‬השכינה חוך בני ישראל עצמם‪,‬‬
‫והנהגת המערכת ]השפעת הכוכבים[ חחבטל‬
‫יחזקאל מג‪ ,‬ז‬
‫‪1‬‬
‫כ‬
‫ג‬
‫׳‬
‫אל תענה למי שמבזה אותך‪ ,‬בי א״כ יבזה אותך‬
‫שנית‬
‫בשמים ומכוונת‬
‫ה‬
‫כ‬
‫ם‬
‫ש ב א ר‬
‫א ב ל‬
‫ב מ‬
‫ד ש‬
‫ה ש ל י ש י‬
‫! ; ס א‬
‫ה ׳‬
‫משלי כה‪ ,‬ח‬
‫אין להחערב במריבה בין שנים‪ ,‬מה שאינו שייך‬
‫לעניניך ]אלא א״כ לעשוח שלום ביניהם[‬
‫משלי כו‪ ,‬יו‬
‫רעא‬
‫מפתחות ענעים במוסר ואמונה‬
‫כ א ש ר אין ש נ א ה ב ל ב ‪ ,‬מוכן ה א ד ם ל ו ו ת ר ה ר ב ה‬
‫ולא יביא לידי מ ר י ב ה‬
‫י ח ז ק א ל לו‪ ,‬יט‬
‫הוא בחינת דוד עצמו‬
‫משיח‬
‫מ ש ל י כו‪ ,‬כ ‪ -‬כ ב ך‬
‫משיח‬
‫אוה״ע‪,‬‬
‫המשיח‬
‫בימי‬
‫שמו״ כ ו‪ ,‬ט ז‬
‫חלק‬
‫ישובו‬
‫מהם‬
‫לדת‬
‫האמח‬
‫ישעיה כה‪ ,‬פ ס ו ק י ם ו‪ ,‬ח‬
‫אוה״ע‪,‬‬
‫משיח‬
‫לא‬
‫האמת‬
‫מ צ ד רוחניותו ישעיה יא‪ ,‬ג‬
‫ישפוט‬
‫מ ש י ח ע ת י ד ל מ ל ו ך ע ל ה א ו מ ו ת ‪ ,‬ו נ ם יהיה מ ו ש ל‬
‫על‬
‫מ ל ח מ ו ת שינהלו נגד ה מ ש י ח‬
‫לפי‬
‫מראה‬
‫עיניו‪,‬‬
‫עצמו‪ ,‬לעמוד בצדקתו‬
‫ש מ ו ״ כ כג‪ ,‬ג‬
‫ישעיה מא‪ ,‬ב ‪ -‬ו ‪ :‬ח ה ל י ם ב‪ ,‬א‬
‫משיח‬
‫אוה״ע‪,‬‬
‫יקרא‬
‫להם‬
‫אל‬
‫לשוב‬
‫האמונה‬
‫רק‬
‫ידע‬
‫מ ש י ח ‪ ,‬ע ל ידו יתוודעו נ פ ל א ו ת ה' ב ע ו ל ם‬
‫ירמיה כב‪ ,‬כ ד‬
‫האמתית‬
‫ישעיה מ ב ‪ ,‬כ ה וכן מ ט ‪ ,‬ו‪ :‬וכן נה‪ ,‬ד‬
‫;‬
‫משיח‪ ,‬תכונותיו‬
‫ישעיה יא‪ ,‬כ ‪ -‬ה‬
‫גוג ומנוג‪ ,‬מ ש י ח בן יוסף יעמוד ב ר א ש י׳ שבטים‬
‫גוג ומגוג‬
‫במלחמת‬
‫ע ק ב י מ ש י ח ‪ ,‬לשון ר ג ל‬
‫עובדיה א‪ ,‬פ ס ו ק י ם יח‪ ,‬כ א‬
‫;‬
‫מיכה ה‪ ,‬א‬
‫חומר‪ .‬ת י א ו ר ה מ ש י ח ש ה ו א מ כ נ י ע א ת ה ח ו מ ר‬
‫דניאל ז‪ ,‬יג‬
‫א״חמ‪ ,‬פ׳ עקב‪ ,‬ד״ה כ מ ד ר ש שם‪ ,‬מ ו א ב‬
‫עשרח‬
‫ה ש ב ט י ם י ח א ח ר ו ע ם ש ב ט יהודה‪ ,‬ת ת ת‬
‫ד ג ל מ ש י ח בן ד ו ד‬
‫בית ד ו ד ה ת נ ו צ צ ה מ ע ט מ ע ט ב ה ד ר ג ה ‪,‬‬
‫י ח ז ק א ל לז‪ ,‬כ‬
‫בעלוה השחר‪ .‬אבל מלכוח משיח חזרה כהשמש‪,‬‬
‫ש ל י מ ו ת ה ע ו ל ם ‪ .‬ב י א ת מ ש י ח היא ח ו פ ע ה כ ל ל י ה ‪,‬‬
‫מלכות‬
‫אור‬
‫גדול‪ ,‬וימשול מ מ ש ל ר ב‬
‫בה‬
‫ת ל ו י ה קיום ה ע ו ל ם ו ש ל י מ ו ת ו‬
‫ש מ ו ״ ב כג‪ ,‬ד ־ ה‬
‫משיח‬
‫בן‬
‫דוד‬
‫עתיד‬
‫לטפל‬
‫את‬
‫ולתקן‬
‫העוול‬
‫ש מ ו ״ כ ז‪ ,‬יט* ח ה ל י ם פט‪ ,‬מ ח‬
‫תכונותיו‬
‫ותפקידיו ש ל מ ש י ח‬
‫החברחי‬
‫מ י כ ה ה‪ ,‬ב ‪ -‬ה‬
‫י ח ז ק א ל לד‪ ,‬כ ג‬
‫מ ש י ה בן דוד ימלוך ע ל ישראל; מ ש י ח בן יוסף‬
‫ת כ ל י ת המין האנושי‪ .‬מ ש י ח ה ו א ה ת כ ל י ת שעליו‬
‫ה ע ו ל ם ]עיין פ ס ח י ם נ ד ע״א[‬
‫נברא‬
‫י מ ל ו ך ע ל אוה״ע‬
‫ח ה ל י ם פט‪ ,‬מ ח‬
‫א״חמ‪ ,‬וישב ר״ה ה ב א נבוא‬
‫)‪(106‬‬
‫מ ש י ח בן יוסף ומשיח בן ד ו ד‬
‫יש‬
‫ב ר א ש י ח לח‪ ,‬א ; ישעיה יא‪ ,‬יג‬
‫משיח‬
‫הנלווים‬
‫בן‬
‫יוסף‬
‫י א ס ו ף י׳‬
‫משל‬
‫ובן‬
‫שבטים‪,‬‬
‫דברים‬
‫מוכרח‬
‫הנעלמים‬
‫משכל‬
‫האדם‪,‬‬
‫ובהם‬
‫הוא‬
‫לדבר במשלים וחידוח‬
‫הגרים‬
‫איוב לג‪ ,‬ג‬
‫א ל י ה ם ] פ ס ח י ם פז ע״ב[‬
‫משפט‬
‫ה ו ש ע ב‪ ,‬כ‬
‫מ ש פ ט חילוני ] ״ ע ר כ א ו ח ״ ן א ם ־ש בישראל‪ ,‬ה ו א‬
‫משיח‬
‫בן יוסף ינקום ב א ד ו ם‬
‫גרוע‬
‫י ח ז ק א ל כה‪ ,‬יר‬
‫מ ש י ת בן יוסף ע ת י ד ליהרג ב מ ל ח מ ה‬
‫יותר‬
‫ממשפט‬
‫הנימוסי‬
‫של‬
‫אוה״ע‬
‫ה מ ל ק ט ‪ :‬עיין דברי ״חזון איש״ ל ח ו ״ מ ‪ ,‬עמי‬
‫]אמר‬
‫‪,368‬‬
‫ר ״ ה ואע״ג ד ל י כ א ‪ ,‬וכן ד״ה ו א ק נ פ ק ו ח א !‬
‫זכריה יכ‪ ,‬ט‬
‫י ח ז ק א ל ה‪ ,‬ו‬
‫ישפוט‬
‫מ ש י ח בן יוסף‪ ,‬ה ו א מ ל ך מ ע ש ר ת ה ש ב ט י ם ‪ ,‬ע ל‬
‫אם‬
‫ידו י ת א ח ד ו ש ב ט י י ש ר א ל‬
‫לעשות‬
‫לפי‬
‫ה׳‬
‫לפי מ ה‬
‫גדולתו‬
‫של‬
‫ש ה י ה ראוי לו‬
‫לאדם‬
‫ה ק ב ״ ה ‪ ,‬או ירון ל פ י‬
‫ערב‬
‫המלבי״ם‬
‫אוצרות‬
‫גדולי ישראל‬
‫מ ה שהיה ראוי לאדם לעשות לפי ריבוי טובות‬
‫שה׳ עשה אתו‪ ,‬לא יצדק לפניו כל חי‬
‫תהלים קמג‪ ,‬ב‬
‫נ ת ל יום מתן תורה כיום שנבראו בו שמים‬
‫וארץ‬
‫דברים ד‪ ,‬י‬
‫עיווה משפט שיש במדינה‪ ,‬הקלקול ]אשמה[‬
‫הוא אצל השופט הראשי‬
‫משלי כ‪ ,‬ח‬
‫ישראל בעת מתן תורה היו בדרגת נביאים‬
‫יא‬
‫דברים‬
‫ד י‬
‫לנעשק׳ סוף‪ 1‬שנ‬
‫שופט שאינו מושיע שק‪,‬‬
‫יסבול‪ ,‬ויזעק ולא יתנה‬
‫משלי כא‪ ,‬יג‬
‫ש‬
‫סו‬
‫ם‬
‫ג‬
‫ז ה‬
‫ש ו פ ט‬
‫דברים ד‪ ,‬יא‬
‫טעם שהתורה חזרה שוב על עשרה הדברות‬
‫דברים ה‪ ,‬א‬
‫מתן תורה‬
‫)על עניני לימוד תורה‪ ,‬עיין ערך‪ :‬תורה(‬
‫כרית של מתן תורה‪ ,‬על כל דברות עולם‬
‫דברים ה‪ ,‬ג‬
‫ישראל בעת מתן חורה בקשו שלא יהיו ביניהם חלופי‬
‫מדרגוח‪ .‬ואלמלי יראחם מהאש‪ ,‬היו זוכים לכך‬
‫שמות יט‪ ,‬ט‬
‫יצה״ר פרח מליבם בעת מתן חורה‬
‫דברים ה‪ ,‬כה‬
‫״וכבסו שמלותם״‪ ,‬משל לטהרת הגוף‪ ,‬שהיא‬
‫שמלת הנפש‬
‫שמות יט‪ ,‬י‬
‫מתן חורה‪ .‬הקדמה ״נעשה״ ל״נשמע״‬
‫א״חמ‪ ,‬תולדות‪ .‬י״י׳‬
‫ר א ה‬
‫י י ח‬
‫שלש מדריגות העם בעת מתן חורה‬
‫שמות יט‪ ,‬א‬
‫כ נ י‬
‫ם י ר י‬
‫"‪™V‬‬
‫ש מ י ת‬
‫כ‬
‫ז‬
‫י׳‬
‫מתן חורה‪ :‬אש‪ ,‬רוח‪ ,‬מים‬
‫שמות יט‪ ,‬טן‬
‫מתן תורה בא מאתערותא דלעיא‪ ,‬ולא מדלתתא‬
‫שמות יט‪ ,‬יז‬
‫״‬
‫‪m‬‬
‫ן ל א‬
‫י ך א ת‬
‫ר מ ן‬
‫י ף א ת‬
‫ש ח ר ך ן‬
‫ה ר ן מ מ ן ה‬
‫״‬
‫״‬
‫שמות יט‪ ,‬יח‬
‫י י י י‬
‫י‬
‫קולוה ראו‪ ,‬ע׳׳י חוש פנימי‬
‫שמות כ‪ ,‬טי; י ז ל י‬
‫י י‬
‫י‬
‫י‬
‫כ‬
‫ש ר א ל‬
‫ב‬
‫מ‬
‫ע‬
‫מ‬
‫ד‬
‫ה‬
‫ר‬
‫ס ע‬
‫ר א ן‬
‫מתן תורה‪ ,‬למרות שישראל היו נביאים‪ ,‬לא ראו‬
‫שום תמונה וציור‬
‫ב‬
‫ח‬
‫ן‬
‫ה‬
‫ש‬
‫י‬
‫ג‬
‫א‬
‫ו‬
‫פ‬
‫כ ר י ם‬
‫ה‬
‫׳‬
‫י ח‬
‫נ‬
‫״‬
‫ב‬
‫י ט‬
‫מתבוללים כעמים‪ ,‬מחמת הצרות )ע״ע‬
‫ישראל(‬
‫צרוח‪ .‬חבלים וצרות‪ ,‬הם עצמם סימן לגאולה‬
‫המתקרבת‪ .‬והצרוח‪ ,‬לבםוף יפלו על צוררי עם‬
‫ישראל‬
‫חבקוק ג‪ ,‬פסוקים א‪ ,‬טז־יז‬
‫מומר‪ .‬בסוף הימים‪ ,‬אוה״ע יביאו לא״י גם אותם‬
‫יהודים ״אשר באיים הרחוקים שנטמעו בין עכו״ם‬
‫ולא ישובו ]מעצמם[ לירושלים‪ ,‬יביאו אוחם‬
‫]הגרם[ בטהרה וכו׳‪ .‬וגס מהם אקח לכהנים‪,‬‬
‫כלומר אף אלו שעבדו ע״ז והם מיחוסי כהונה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ולוייה‪ ,‬לא יאבדו זכותם‪ ,‬ויהיו כהנים ולויים‪,‬‬
‫]מ[אחר שהיה זה באונס״‪] .‬אמר המלקט‪ :‬ע״ע‬
‫דברי רד״ק ור׳יי אכרבנאל‪ ,‬לפסוקים אלו[‬
‫ישעיה סו‪ ,‬כ‪-‬כא‬
‫אלו מישראל שהמירו‬
‫ניתקים מישראליותם‬
‫דת ועבדו ע״ז‪ ,‬אינם‬
‫טעם שהתחיל במלת ״אנכי״‬
‫ויקרא‪ ,‬פ׳ אתרי‪ ,‬פםקא ק א‬
‫ישעיה סו‪ ,‬כב‬
‫מנהיג ישראל רוצה שכולם יראו כיצד ה׳ מעניש‬
‫לרשעים בעוה״ז‪ ,‬ולא רק לעוה״כ‬
‫כמדבר לא‪ ,‬כ ]פםקא לב[‬
‫מומר‪ .‬עחיד ה׳ להחזיר לישראל גם יהודים‬
‫שהמירו דחם‬
‫צפניה ג‪ ,‬פסוקים יח‪ ,‬כ‬
‫מפתחות עדנים במוסר ואמונה‬
‫זריעה‪ .‬״ואזרעם בעמים‪ .‬גם אלה מבני יהודה שע״י‬
‫השמדות נסוגו מה׳ והתערבו בעמים‪ ,‬ידמו כמו‬
‫זריעה‪ .‬שע״י שתרקב הזרע באח תצמח בריבוי‬
‫כפליים‪ .‬כן על ידם יתווספו גרים רבים לעתיד‬
‫לבא שיכירו דת האמה‪ ,‬עד שיהיו בזריעה״‪] .‬ע״ע‬
‫רר״ק לישעיה םו‪ ,‬כ!‬
‫זכריה‪ ,‬י‪ ,‬ט‬
‫רעג‬
‫להצלו‬
‫ישעיה נ‪ ,‬ז‬
‫זרות שיש בנבואה‪ .‬המלבי״ם חולק על הסבורים‬
‫שהדברים המוזרים היו לנביאים רק בחלום בלבד‬
‫ולא בפועל‬
‫ישעיה כ‪ ,‬נ‬
‫חלום ונבואה‪ ,‬ההבדל ביניהם‬
‫מתים‬
‫ירמיה כג‪ ,‬כו‪-‬כח‬
‫ע״ע ערך‪ :‬מיתה‬
‫נבואה‪ ,‬נביאים‬
‫אבות‪ .‬סוג נבואה שהתגלה לאבות‬
‫שמות ו‪ ,‬ב‬
‫אברבנאל‪ .‬טענות המלבי״ם נגד ר״י אברבנאל‪,‬‬
‫בביקורחו על לשונו של ירמיה תנביא‬
‫הקדמת המלבי״ם לספר ירמיה‬
‫אבריו של הנביא נחלשים‪ ,‬בזמן הופעת הנבואה‬
‫ירמיה כג‪ ,‬כט‬
‫אמונה שה׳ מנבא את האדם‬
‫רכרים ה‪ ,‬כ א‬
‫אספקלריא רלא נהרא‪ ,‬ואספקלריא דנהרא‬
‫שמות יט‪ ,‬ג‪ :‬במדבר יא‪ ,‬ו‪-‬ח‬
‫אספקלריא שאינה מאירה‪ ,‬כלומר להכיר את ה׳‬
‫ע״י פעולותיו‬
‫ישעיה ו‪ ,‬א‬
‫טעם שפםקה נבואה זמן קצר אחרי ת ח ל ת‬
‫ביהמ״ק ב׳‬
‫זכריה א פסוקים ג‪ ,‬ה‬
‫יונה ברח לים ולא למדבר בחו״ל‪ ,‬כרי למנוע‬
‫עצמו מיישוב הרעת‪ ,‬ולא תבוא לו נבואה‬
‫יונה א‪ ,‬ג‬
‫יונה לא נחשב ככובש את נבואתו‬
‫יונה א‪ ,‬ב‬
‫יחזקאל הודיע לבני בבל על חורבן ביהמ״ק י״ב‬
‫שעות לפני שהניע השליח‬
‫יחזקאל כד‪ ,‬כה‬
‫יעקב‪ ,‬חסרונות שתיו בנבואת הסולם‬
‫בראשית כח‪ ,‬י‬
‫כפילות דברי הנביאים‪ ,‬להראות כי קרוב הדבר‬
‫לבוא‬
‫הקדמת המלבי׳ים לספר ירמיה‪ ,‬סוף ההקדמה‬
‫אספקלריא שאינה מאירה‪ ,‬ביאור המושג‬
‫א׳׳חמ‪ ,‬סוף ספר במדבר‪ ,‬מגילת רות‪ ,‬דרוש לחג‬
‫שבועות‬
‫מגידי עתידות‪ ,‬ארבע מדריגות‬
‫ישעיה מ א‪ ,‬כב‬
‫גזירת הנביא על דבר‪ ,‬כחו פועל זאת מיד‪ ,‬ודלא‬
‫בקיום נבואוח שה׳ שולח‬
‫=א״חמ סוף הספר‪174 ,‬‬
‫מלה שהנביא אמר‪ ,‬כל אתת הושמה בפיו ע׳יי‬
‫הי‬
‫הקדמת המלבי״ם לספר ירמיה‪ ,‬ד״ה ולא לבד‬
‫ה׳ מודיע לנביאיו עבינים הכוללים שהם לתכלית‬
‫המק האנושי בכלל‬
‫מראות אלהים‪ ,‬חזיונות כרי להבין סתרי קבלה‬
‫דהי״ב כו‪ ,‬ה‬
‫דהי״א יז‪ ,‬יט‬
‫משה ושאר נביאים‪ ,‬ההבדל בנבואתם‬
‫בראשית ב‪ ,‬ט; שמות ג‪ ,‬פסוקים כ‪ ,‬ו )תורה‬
‫אורן‪ :‬שמות ו‪ ,‬ב‪:‬‬
‫שמות לג‪ ,‬יב; כמדבר יב‪ ,‬ו‪ :‬א״חמ שמות )ג‪ ,‬ב>‬
‫ר״ה וירא מלאך ה׳ ‪10‬‬
‫הנביא ידע כי לפי עזות הדור‪ ,‬בקל היו מכים‬
‫אותו ומורטים לחייו‪ .‬ואעפ״ב ידע בי ה׳ אתו‬
‫משה רבנו ורוח הקודש שהאציל על ע׳ הזקנים‬
‫במדבר יא‪ ,‬טז‬
‫ההכנות הדרושות לפני קבלת הנבואה‬
‫שמות יט‪ ,‬חורה אור‪ :‬ישעיה מב פסוקים א‪ ,‬יט‪:‬‬
‫ירמיה א‪ ,‬ה‪ :‬יתזקאל יג‪ ,‬ג‬
‫אוצרות‬
‫עדר‬
‫המלכי״ם‬
‫משה‪ ,‬אין שום נביא יכול לבטל נבואתו של‬
‫משה‬
‫שמות כ‪ ,‬יז‬
‫נבואה אס תחול על מי שלא הוכן לכך ]ההבדל‬
‫בק הוכן ללא הוכן[‬
‫עמוס א‪ ,‬א‬
‫נביא‪ ,‬ההכנות הדרושות לכך ]ע״ע הקדמת‬
‫המלבי״ם לספר ירמיה‪ ,‬כי נוסף על כך צריכים‬
‫שירצה ה׳ לתת לו נבואה(‬
‫ירמיה א‪ ,‬ה‬
‫נבואה ומשא‪ ,‬ההבדל ביניהם‬
‫ישעיה יג‪ ,‬א )מלים(‬
‫נבואה ודוח הקודש‪ ,‬ההבדל ביניהם‬
‫ירמיה לו‪ ,‬ד‬
‫נבואה חלה ע״י שהנביא נמצא בשמחה מקורם‬
‫ירמיה טו‪ ,‬יז‬
‫נבואה חלה על יחזקאל בחו״ל‪ ,‬כשעמד על נהר‬
‫כ כ‬
‫י‬
‫גדולי ישראל‬
‫נבואה לטובה‪ ,‬מחי גם היא לא תתקיים‬
‫שופטים ו‪ ,‬יז‬
‫‪,‬‬
‫נבואה לרעה‪ ,‬ה׳ חוזר בו‪ .‬אבל אינו חוזר בו‬
‫מנבואה לטובה‬
‫ישעיה ח‪ ,‬ג‬
‫‪,‬‬
‫נבואה שבאה עמה פעולה גופנית‪ ,‬אק ה׳ חוזר‬
‫בו‬
‫מל״ב יג‪ ,‬ט ו ישעיה ז‪ ,‬יד‪ :‬ישעיה ח פסוקים ג‪,‬‬
‫יה‪ :‬ישעיה כ‪ ,‬ג‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫נבואה שיש עמה מעשה‪ ,‬תתקיים ולא תתבטל‬
‫ירמיה יט‪ ,‬ט ו וכן כה‪ ,‬י וכן מג‪ ,‬ט‬
‫‪,‬‬
‫נבואה שהיחד‪ .‬בתחילת בנק ביהמ״ק ב׳‪ ,‬מפני‬
‫אפשרות הנאולה אז‬
‫חגי א‪ ,‬א‬
‫נבואה‪ ,‬הרואה רואה בבירור כל הפרטים‪ ,‬ואיננו‬
‫חזון כללי וםחמי‬
‫מל״ א יב‪ ,‬ב‬
‫‪L‬‬
‫;‬
‫;‬
‫;‬
‫נבואה‪ ,‬חמשה לימודים בענינה‬
‫י ח ז ל‬
‫מ ב‬
‫מ ו ״ נ‬
‫ם‬
‫ח‬
‫ב‬
‫פ‬
‫ל ב‬
‫ל‬
‫מ ד‬
‫ש ש א ל ו‬
‫א‬
‫ו ל‬
‫ש ה נ ב ו א ה‬
‫״ ״ > ;‬
‫י ״ )‬
‫אך ורק על המוכשרים לה‪ .‬יישוב‬
‫^‬
‫א‬
‫•‬
‫א‬
‫ת ח ו ל‬
‫לש‬
‫א ל ו ת‬
‫שמות יט‪ ,‬ט‬
‫נבואת משה‬
‫ממדרגתם‬
‫נשתנתה ' ב ע ת‬
‫ז ה‬
‫ירידה‬
‫ישראל‬
‫במדבר יא‪ ,‬כג‬
‫ירמיה א‪ ,‬ה‬
‫נ ב ו א ה‬
‫כ ד י‬
‫ל ה ש י נ‬
‫צ ר י כ י ם‬
‫ה כ נ ה‬
‫י ת‬
‫ט ב‬
‫ב מ ו‬
‫ע‬
‫׳‬
‫כח דמיוני‪ ,‬ועור הכנה בחיריית שיעסוק‬
‫בהתבודדות‪ ,‬פרישות‪ ,‬טהרה וקדושה‬
‫ש ״ י‪ ,‬יא‬
‫מ ו‬
‫א‬
‫נבואה שייכת רק למובנים לה הכנת נפשית‬
‫א״חמ‪ ,‬סוף ספר במדבר‪ ,‬מגילח רוח‪ ,‬דרוש לחג‬
‫שבועות‬
‫נבואה‪ ,‬אם אפשר שחחול על מי שאין לו הכנה‬
‫לכו‬
‫א״תמ פ׳ שמות ‪ ,12‬ד״ה המודה החליט‬
‫נבואה צריכה הכנה‪ ,‬אח״כ נמצאת בביהמ״ק‬
‫וכיו״ב‬
‫כראשית כח‪ ,‬טז‬
‫נביא הבא מעיר אחרת איננו מחניף‪ ,‬ועי״ז ]ה׳‬
‫עוזר[ ודבריו נשמעים ביותר‬
‫י ר מ י ה‬
‫א‬
‫נביא יכול לגזור עוגש על אתר‪ ,‬גם בלי ששמע‬
‫על כך נבואה מה׳‬
‫מ ל ״ב ז‪ ,‬יז‬
‫נביא כשמוסיף לדבר נבואתו במקום שה׳ לא‬
‫ציוה‪ ,‬שם יכול יד של רשע להכותו‬
‫ירמיה יט‪ ,‬יד‬
‫נביא שקר‪ ,‬מה עונשו‬
‫ירמיה יד‪ ,‬יד‪-‬טו‬
‫נביא‪ ,‬תפקידו לא לנהל את ישראל בםערה‪ ,‬כי‬
‫אם בנחת ובקול דממה דקה‬
‫מל״א יט‪ ,‬יא‪-‬יב‬
‫מפתחות ענינים כמוסר ואמונה‬
‫נביא‪ ,‬תפקידו‬
‫להתבודד‬
‫להורות לעם‬
‫ולהוכיחם‪ ,‬ולא‬
‫מל ״א יט‪ ,‬ט‬
‫נביאי אמת ונביאי שקר‪ ,‬ההבדל בין תוצאות‬
‫דבוריהם‬
‫ירמיה ד‪ ,‬יא‬
‫ערה‬
‫ילכו ]ירמיה ג‪ ,‬כב[‪ ,‬והפתרון והעצה לכך‪.‬‬
‫ירמיה ד‪ ,‬ג‬
‫ח ח ה׳ חלה על האדם‬
‫יואל ג‪ ,‬א‬
‫רעה‪ .‬ה׳ חושב מחשבות כדי לא לקיים נבואה‬
‫לרעה‬
‫נביאי שקר המתקוממים נגד התורה‬
‫דברים ד‪ ,‬י‪ :‬וכן ה‪ ,‬ד‪-‬ה‬
‫ירמיה ד‪ ,‬כ ח יונה ד‪ ,‬ד‬
‫נביאי שקר ייענשו על שנכשלו העם על ידם‬
‫ונענשו ןוכן הוא כל מנהיג שקר[‬
‫ירמיה ו‪ ,‬טו‬
‫שיר ג״כ נקרא לפעמים ״נבואה"‬
‫דהי״א כה‪ ,‬א‬
‫תשורה שהיו מביאים לנביא‪ ,‬טעם לכך‬
‫כראשיח כז‪ ,‬ד‪ :‬א״חמ חולדוח ד״ה וירח את ריח‬
‫נביאי שקר שגו כי כח המדמה שלהם נתקלקל‬
‫ע״י היין‬
‫ישעיה כח‪ ,‬ז‬
‫נביאים אינם יכולים לבטל ע״י תוכחותיהם‬
‫למחשבות מינות שיש בדור‪ ,‬וכן לעצות הרעות‬
‫שיש בלב בני הדור‬
‫ירמיה יט‪ ,‬א‬
‫נביאים אםלמיים המנבאים עתידות‬
‫זכריה יג‪ ,‬פסוקים ב‪ ,‬ו‪ ,‬ז‬
‫נעל‪ ,‬משה נשל ב׳ נעליים‪ ,‬ושאר נביאים נעל‬
‫אחד‬
‫שמוח ג‪ ,‬ה‬
‫נער‪ ,‬נביא שהוא צעיר לימים‪ ,‬וחסרונו‬
‫ירמיה א‪ ,‬ו‬
‫פועל‪ .‬יש שהאדם רואה צורה נוראה בפועל‪,‬‬
‫ולא רק בחלום או במראה ]וחולק בזה על מו״נ‬
‫ח״ב פ״מה[‬
‫שמו״א ג‪ ,‬ח‬
‫פחד הנופל על הנביאים‬
‫שמות לד‪ ,‬כט‬
‫פעמים חל על הנביא ששון ושמחה‪ ,‬כי עז‬
‫וחדור‪ .‬במקומו‬
‫ירמיה טו‪ ,‬טז‬
‫צרה היא לדור כאשר שומעים קולוח שונים‬
‫)דומים להקול המקורי‪ ,‬והד של קול( של נביא‬
‫אמת‪ ,‬ונביא שקר‪ .‬וקשה לעם לדעת אחרי מי‬
‫;‬
‫נדיבות‬
‫המקיים נדיבות‪ ,‬יעזרהו ה׳ לקבוע מרה זו בנפשו‬
‫דברים טו‪ ,‬פסקא קלה‬
‫יש לנדיב לקיים מה שהבטיח‬
‫משלי יז‪ ,‬ז‬
‫יש נדיב שיש לו ציור שכלי על מעלת תנדיכות‪,‬‬
‫אבל איננו נדיב לב שלבו ימשול בו לקיים מדת‬
‫ההנדיבות‬
‫* שמוח לה‪ ,‬כא‬
‫מחשבה טובה הקב״ה מצרפה למעשה‪ .‬העני‬
‫שאין לו מה להתנדב‪ ,‬הנה המחשבה שלבו‬
‫שוקק ומשתוקק להתנדב ואין לו ]כסף! הנדיבות‬
‫הזאח‪ ,‬נחשבת ]לו[ כאילו התנדב בפועל‬
‫א״חמ‪ ,‬ס׳ ויקהל ד״ה קחו מאחכם וכו׳ כל נדיב‬
‫לבו יביאה‬
‫נדיב ופזרן‪ ,‬מה ביניהם‬
‫משלי יט‪ ,‬ו‬
‫בעניני המקדש‪ ,‬״עיקר ח ח מ ח ה׳ אשר חלה‬
‫עליו הקדושה היה נדבה הלב וחשוקח הרוח‬
‫להתנדב״ ]ולא עצם םכום הכסף‪ .‬ובכן עני‬
‫בפועל‪ ,‬אבל בלבו מעלה ציורים כמה חשקו‬
‫להתנדב‪ ,‬הרי זו מצוה לפני הין‬
‫שמות לה‪ ,‬כא‬
‫נוצרים‬
‫יחזקאל לה‪ ,‬פסוקים יג‪ ,‬טז; עובדיה א פסוקים‬
‫ג‪ ,‬יד‬
‫רעו‬
‫אוצרות‬
‫המי ‪:‬י״ם‬
‫אומה האומרת שהם נ מ ס ו במקום ]שהם תמורת[‬
‫ישראל לכל הייעודים התנכיי״ם ] ע ק שבת רף‬
‫קטז ע״א‪ ,‬מהרש״א ד״ה כק ישראל‪ :‬״שאומרים‬
‫שהקב׳׳ה החליף ישראל באומה אחרת מפני‬
‫השנאה״ עכ״ל[ ]ומחמת אימת הצנזורא המלבי״ם‬
‫כתב מלח ״ישמעאלים״[‬
‫מיכה ד‪ ,‬יא‬
‫גדולי ישראל‬
‫]ג[ הנם מוגבל למקום מצומצם בלבד‬
‫מל״ב ד‪ ,‬ד‬
‫ה׳ יורד לעולם‪ ,‬לפעול נסים שלא לפי מערכת‬
‫הטבע‬
‫שמות ג‪ ,‬ח‬
‫ה׳‪ ,‬במה שהוא מכה‪ ,‬הוא מרפא‬
‫שמות טו‪ ,‬כה‬
‫טבילה של הנוצרים‬
‫זכריה ט‪ ,‬יא‬
‫פרישות של נזיריהם‬
‫תהלים לד‪ ,‬ט‬
‫נוצרים‪ .‬רומי)אדום(‪ ,‬תהיה מלחמה עצומה נגדם‬
‫לעתיד לבוא‪ ,‬כי החזיקו בנצרוח ]האמינו ביש״ו!‬
‫ירמיה מט‪ ,‬טז ]ע׳׳ע זכריה יג‪ ,‬זן‬
‫נם‬
‫״לפעמים יעשה ה׳ נס גדול‪ ,‬לא לכבוד ישראל‬
‫ובזכותם רק לכבוד שמו ולמען יאמינו בו ע״י‬
‫האותות אשר הוא עושה לעיניהם‪ .‬ובזה יהיה‬
‫להיפך‪ ,‬שלפי מ ה שיראה כי אבדה האמונה‬
‫ונכרתה מליבות העם‪ ,‬יוסיף להפליא את העם‬
‫הפלא ופלא נסים נדולים מאד למען ישובו‬
‫להאמין בו״‬
‫במדבר כ‪ ,‬יב‬
‫אלישע‪ .‬נסים שפעל ע״י כח גזירה‪ ,‬ונסים שפעל‬
‫ע״י הפילה‬
‫מל״ב ד‪ ,‬לג‬
‫אמונה‪ .‬העולם צריך לקיום הנםים‪ ,‬כי מהם‬
‫מחפעלים ומגיעים לאמונה בה׳‬
‫א״תמ בראשית ‪ 23‬ד״ה הנה כלל כידינו‬
‫ההנהגה הנםיית בו ה׳ מנהל‪ ,‬היא מסודרת לפי‬
‫חוקים‪ ,‬לפי מעשי מ י אדם‬
‫שמו״ב ז‪ ,‬כו‬
‫ורוע נטויה‪ ,‬מות; על נסים מופלאים ע״פ‬
‫אתערותא דלעילא‪ ,‬ולא ע״פ אתערותא דלתתא‬
‫שמות כ‪ ,‬ח‬
‫טבע ונם‪ ,‬יחם שביניהם‬
‫תהלים עד‪ ,‬יד‪ •,‬וכן צג‪ ,‬א‬
‫טבע כללי‪ ,‬תיאומו עם נם חלקיי‪ ,‬זה עצמו פלא‬
‫עצום‬
‫תה לים צג‪ ,‬א‬
‫יסודות‪ ,‬ארבעה‪ .‬היפוך יסוד ליסוד אחר הוא‬
‫נס גדול‬
‫כמדבר כ‪ ,‬י‬
‫־‬
‫יש מאין‪ ,‬נביא איננו יכול לחדש נס כזה‬
‫מל״א יז‪ ,‬יד‬
‫יש מיש‪ .‬נביא יכול לחולל רק יש מיש ולא יש‬
‫מאין‬
‫מלי׳ א יז‪ ,‬יד‬
‫בטחון‪ .‬ה׳ שולח נס למי שבטח בה׳‬
‫שמו״ב ה‪ ,‬כד‬
‫בשם שהאדם מכניע אח נופו למען הענינים‬
‫האלוהיים‪ ,‬כך מכה נם בעולם הגדול לחולל‬
‫נסים של ביטול הטבע‬
‫מל״ב ב‪ ,‬ח‬
‫בטלה‪ .‬אין ה׳ עושה נס לבטלה‪ ,‬אלא לשם‬
‫צורך גדול‬
‫דברים ה‪ ,‬כא‪ :‬שופטים טו‪ ,‬יח‪ :‬מל״א יז‪ ,‬יב!‬
‫מל״ב ד‪ ,‬לח‬
‫מדריגה‪ .‬יש נסים הנעשים בישראל בעת שהם‬
‫במעלה רוממה‪ ,‬ויש הנעשים כשהם שפלי‬
‫המדריגה‪ ,‬כדי להביאם לידי אמונה‬
‫ישעיה מח‪ ,‬ב‬
‫ביטול הנס‪ .‬פעמים שהנס נעצר מפני‪] :‬א[ עק‬
‫הרע ]ב| קרבחו של אדם רשע למקום ההוא‬
‫מצרים‪ .‬נסים שהיו שם אע״פ שלא נחקיימו‬
‫בקביעות‪ ,‬שהרי נשתעבדו ישראל שוב במלכיות‪,‬‬
‫רעו‬
‫מפתחות ענינים במוסר ואמונה‬
‫אבל הם זריעה מפני העחיד לבוא שוב‬
‫ויקרא‪ ,‬בחוקותי‪ ,‬פסקא טז‬
‫קפיצת הדרך‪ ,‬אופן פעולתה‬
‫א״חמ לך לך‪ ,58 ,‬ויהי כאשר הקריב‬
‫מצרים‪ .‬נסים שנעשו שם לא היו לצורך ישראל‬
‫כי אם שהמצריים יכירו כח ה׳ ועזוזו‬
‫תהלים קלה‪ ,‬פסוקים א‪ ,‬ח‪-‬יא‬
‫שינוי הטבע מתי הוא לשבח ומתי לגנאי‬
‫א״חמ בראשית ‪ 18‬ד״ה והארץ היתה תהו‬
‫מצרים‪ .‬עשרח המכות במצרים ותכליתן‬
‫שמות ז‪ ,‬יד‬
‫שינוי הטבע לפעול ע״פ נס‪ ,‬מפני כח בחירתם‬
‫של בני אדם לקלקל או לחקן‬
‫תהלים עז‪ ,‬יג‬
‫משה רבנו‪ .‬נסים שנעשו על ידו הם מעולים‬
‫בארבעה דרכים משאר הנםים בישראל‬
‫ישעיה סג‪ ,‬יכ‬
‫שינוי רצון אצל ה׳‪ ,‬אין הנם מוכיח כך‪ .‬אלא‬
‫השינויים באים מצד מצב שונה של המקבלים‬
‫שמו״א ב‪ ,‬ח‬
‫נס אינו שורה על דבר ריקן‪ ,‬וצריכים כח פנימי‬
‫באדם‬
‫זכריה ד‪ ,‬ו‬
‫שירת הטבע‪ .‬הדברים הפלאיים המעידים על‬
‫השגחת ה׳ בעולמו‪ ,‬הם שיר העולה מבריותיו‪,‬‬
‫שעל ידם יוכרו עלילותיו ונפלאוחיו‬
‫שמו״א ו‪ ,‬יכ‬
‫נם הוא היפך הטבע‪ ,‬וה׳ מרפא מר במר‬
‫מל״ב ב‪ ,‬כ‬
‫נם הנעשה ללא צורך‪ ,‬אלא כרי לפרםם זכותו‬
‫של יהושע‬
‫יהושע ג‪ ,‬ז‬
‫נס‪ ,‬ביאור ע״פ מדעי הטבע לקריעת הירדן‬
‫]ודוחה דברי רלב״ג[‬
‫יהושע ג‪ ,‬יז‬
‫נם‪ ,‬יש הנקבע מימי ששת ימי בראשית‪ ,‬ומתגלה‬
‫במשך הדורות; ויש הנבראים מחדש בעח‬
‫הגאולה‬
‫ישעיה מה‪ ,‬ז‬
‫נסים גלוים בעת קריעת ים סוף‪ ,‬ונסים נםתרים‬
‫שהיו בימי האבות‬
‫שמות טו‪ ,‬כ‬
‫נסים ונפלאות שהיו לנו בעבר‪ ,‬ה׳ משתמש בהם‬
‫שוב ושוב בימים שיהיו‬
‫תהלים קלו‪ ,‬כג‬
‫שבר‪ .‬נס הבא ע״י ה׳ ולא ע״י מלאך‪ ,‬אץ בבך‬
‫ניכוי משכר מצווחיו של הארס‬
‫כראשית יח‪ ,‬יד‬
‫נםיוץ‬
‫ה' מנסה את האדם מפני ג׳ סיבוח‬
‫בראשית כב‪ ,‬א‬
‫נסיון העקידה נחשב לאברהם {לא ליצחק‬
‫בראשית כו‪ ,‬א‬
‫לא חנסו אח הי‪ ,‬שלא חאמר אעשה םצוה‬
‫ואראה אם אתברך או לא‬
‫דברים ו‪ ,‬טז‬
‫צדקה‪ ,‬על מנת שיחיה בני‪ ,‬אבל לא בדרך נסיון‬
‫דברים ו‪ ,‬טז‬
‫גדעון‪ ,‬ההסבר כיצד הותר לו לנסות את ה׳‬
‫שופטים ו‪ ,‬לו‬
‫לא לנסות את ה׳‬
‫מלאכי ג‪ ,‬י‬
‫נסים נסחרים בעח הגלוה‬
‫יחזקאל א‪ ,‬ה‬
‫סיבה ומסובב הם ע״פ טבע‪ .‬אבל בנסים אץ‬
‫סיבה ומסובב‬
‫חהלים עא‪ ,‬יט‬
‫פעמים שאין ישראל ראויים לשני נסים‪ ,‬וה׳‬
‫מקיים רק נם אחד‬
‫מ ל״ כ ג‪ ,‬יח‬
‫נסיונות של הצדיק‪] ,‬הין יבחנהו עד כמה תגיע‬
‫שלימוחו ועד כמה יעלה מעלה מעלה‬
‫איוב לו‪ ,‬ז ]ע״ע שם פסוק יב[‬
‫מטרה הנסיון‪ :‬״הנה האל ישג־־ב בכחו‪ ,‬שרוצה‬
‫לחזק את האדם ולהעלוחו ע״י הנםיון למדרגה‬
‫יותר גדולה‪ ,‬עד שיהיו שוות בעיניו הטובוח‬
‫בעוה״ז ורעותיו‪ ,‬הצלחה ועוני‪ ,‬בריאות הגוף‬
‫רעח‬
‫אוצרות‬
‫המלבי״ם‬
‫וכאב אנוש‪ ,‬פרי בטן ושיכול בנים‪ ,‬שבזה יחעלה‬
‫על ענינים החומריים אל ענין שהוא למעלה‬
‫כטבע הבשר״‬
‫איוב לו‪ ,‬כב ]ע״ע מו״נ ח״ג פ״כד‪ ,‬דף שכו[‬
‫עקידה יצחק‬
‫אר״ש‪ ,‬סוף דרוש ]ב[; א״חמ סוף וירא ‪65‬‬
‫נפש‪ ,‬רוח‪ ,‬נשמה‬
‫״רוח נשברה״‪ ,‬אין פירושה עצבוח‪ ,‬אלא שלא‬
‫יצייר לבו ציורים רעים‪ ,‬רק ציורי ר^כמה ויראת‬
‫הי‪ .‬וכן ״לב נשבר״ אין כוונתו יגון‪ ,‬אלא לשבור‬
‫כה המתעורר ויצה״ר‪ ,‬כלומר שיהא לאדם ״כח‬
‫הממשלה לכבוש מאורו״‬
‫חהלים נא‪ ,‬יט ]ע״ע משלי יו‪ ,‬כב[‬
‫״שהרוחות והנשמות העתידים להבראות כבר‬
‫היה להם מציאות מעולם במקורם הנשגב בה׳‬
‫אלהי הרוחות‪ .‬ואין הבדל במציאות האדם בין‬
‫טרם שיצא אל המציאות ובין אחר שיצא אל‬
‫המציאות‪ ,‬רק במה שבמציאותו עתה התיצב‬
‫כמו לבוש במלבוש חומרי הנתון תחת הזמן‬
‫והמקום וחוקי טבע עוה״ז הגשמיי‪ ,‬והיא ]מציאות‬
‫הנפש בחיי הגוף[ רק מקרה קרה לעצמות האדם‪,‬‬
‫לא דבר מעצם עצמותו‪ .‬כי עצמות האדם בעצמו‬
‫כפי מה שהוא בעצמותו שהיא נפשו הרוחנית‬
‫שהיא עצמוח האדם‪ ,‬לא נעשה שום שינוי רק‬
‫שינוי מקומית לבד‪ ,‬לא שנשתנה בעצמותה ובו׳‪.‬‬
‫וכל שכן שלא יצדק לומר שהטיפה הזאת‬
‫נתחדשה אחרי שלא היתה‪ .‬כי החידוש שנעשה‬
‫בה עתה הוא רק כי עתה ]היא[ נמצאת כמקום‬
‫בזולת מקומה הראשון‪ .‬וכן אחר מות האדם‪,‬‬
‫לא יחהוה בעצמותו רק שינוי מקומית ]שעובר‬
‫למקום אחר(‪ .‬שלא יחכן לומר שאז ישחנה‬
‫עצמותו מן היש אל ההעדר‪ .‬כי נפשו הרוחניח‬
‫שהוא עצמות האדם‪ ,‬עודנה יש ונמצאת ולא‬
‫נפסדה ולא קבלה שינוי‪ .‬רק שהתעלתה מן מרור‬
‫התחתק שישבה בק בני בשר‪ ,‬מתפעלת מן‬
‫שכניה החומריים‪] ,‬ועלתה[ אל מעון רוחני‪ ,‬אל‬
‫המקום אשר היה שם אהלה בחחילה‪ ,‬אל המקור‬
‫אשר ממנה נזלה ]הנשמה[‪ .‬וזהו שאמר ׳ה׳ מעון‬
‫אתה היית לנו בדור ודור׳ שבכל הדורות אשר‬
‫עברו לפני יצירת האיש‪ ,‬היה ה׳ מעונו‪ .‬כי בבל‬
‫הזמן הזה שכנה נפשו במקורה תנשנב בהאל‬
‫גדולי ישראל‬
‫יח׳ והוא היה מעונה‪ ,‬ולא חאמר שזה התחיל‬
‫מימוח בריאח שמים וארץ לבד״ עכ״ל ]אמר‬
‫המלקט‪ :‬עיץ על כך דברי ״נפש החיים״‪ ,‬שער‬
‫ד פרק י״א‪ ,‬בשם םפר זהר ח״א קיח ע״ב‪,‬‬
‫״ישראל סליק ברעותא דקוב״ה עד לא יברא‬
‫עלמא״[‬
‫תהלים צ‪ ,‬א‬
‫חיה‪ ,‬יחידה‬
‫שמות כ״ה‪ ,‬רמזי המשכן‪ ,‬לפני ד״ה גם למד‬
‫רעת‪ :‬וכן אר״ש דרוש ןגן רף נ׳‬
‫כח הדמיון‪ ,‬כח המתעורר‪ ,‬כרו המחאוה‬
‫בראשית טו‪ ,‬פסוקים ט‪ ,‬יג‪,‬־ וכן פרק כב ג!‬
‫ישעיה כת‪ ,‬כד‬
‫י‬
‫כשם שה׳ מושל על העולם ומשנה סדרי הטבע‪,‬‬
‫כך נפשו של האדם יכולה לשנות טבע של‬
‫הגוף לפי רצונו ובחירתו‬
‫תה לים לט‪ ,‬ז‬
‫מזון הנפש הוא ההשגה השכלית‬
‫במדבר יא‪ ,‬ד‬
‫מילה באה לתקן מדת תאוה )נפש הטבעית(‪.‬‬
‫תפילין של יד בא לתקן הלב )נפש החיוניח(‪.‬‬
‫תפילין של ראש על המוח‪ ,‬לתקן העיון והמחשבה‬
‫)נפש המשכלת(‬
‫במדבר טו‪ ,‬מ‬
‫נפש אדם המעלה ]כמו משה ודניאל[ שיש בו‬
‫קשר לאלהוח‬
‫יחזקאל כת‪ ,‬ב‬
‫נפש האדם אינה באה מאביו‪ ,‬אלא היא חלק‬
‫אלוה ממעל‬
‫יחזקאל יח‪ ,‬ד‬
‫גפש האדם הוא חלק אלוה ממעל‬
‫בראשית לב‪ ,‬בז‪ :‬תהלים כד‪ ,‬ר; איוב‪ ,‬פתיחה‬
‫לפני פרק ל״ח‬
‫נפש האדם שתולות בה דעות אמיתיות‬
‫איוב‪ ,‬פחיחה לפרק ל״ב‪ ,‬ר״ה אחר ההוצעה הזאת;‬
‫וכן פרק לב‪ ,‬פסוקים ח‪ ,‬י‬
‫נפש המשכלת‪ ,‬נפש החיונית‪ ,‬נפש הטבעית‬
‫בראשית א‪ ,‬סוף כו‪ ,‬חורה אור‪ ,‬פםקא ב‪ :‬שמוח‬
‫כ׳׳ה‪ ,‬רמזי המשכן‪ ,‬ד״ה לפי זה בהכרח‪ :‬שה״ש‬
‫מפתחות ענינים במוסר ואמונה‬
‫ג‪ ,‬י׳; שה״ש ה‪ ,‬ב‪ :‬אר״ש דרוש ]ג[ דף מט‪:‬‬
‫וכן א״חמ‪ ,‬פ׳ שמות‪ ,‬פסוק ״פרו ורבו״ וכו׳;‬
‫לקוטים בסוף ויקרא ‪ ,71‬מאמר שלישי של רכה‬
‫ב״כ חנה‪ ,‬לדידי חזי הורמין‪ :‬וכן שוב בלקוטים‪,‬‬
‫דף ‪ 77‬לפני סוף הקובץ‪ ,‬דייה מלאכי השרח<•‬
‫ושוב בא״המ פ׳ נשא ד״ה ויאמר משה אל ה׳‬
‫נפש טבעיח של האדם והנפש התיונית‪ ,‬האב‬
‫והאם הם המולידים אותן בבן ובבת‪ .‬אבל הנפש‬
‫המשכלת ה׳ בלבד הוא המוליד‬
‫במדבר יא‪ ,‬יא‬
‫נפש‪ ,‬נטייחה הטבעית היא לדרך חכמה‬
‫משלי יז‪ ,‬כד! וכן יח‪ ,‬ד‬
‫נפשותיהם של דורות הבאים כבר כלולות בנפשו‬
‫של האב‬
‫דברים כט‪ ,‬יר‬
‫דעט‬
‫כן יירדו בהם כעבודה קשה‬
‫ישעיה יד‪ ,‬ב‬
‫הנביא מתרגש בשמחה כשחוזר‪ .‬נקמת ה׳ מבבל‬
‫שהציקו לישראל‬
‫ישעיה מז‪ ,‬ג‬
‫עתיד ה׳ לנקום באוה״ע שסרבו לקבל עליהם‬
‫את דת האמת‬
‫ישעיה סג‪ ,‬פסוקים א‪ ,‬ג‪ ,‬ד‬
‫שמעון ולוי שהרגו לעיר שכם‪ ,‬הצדיקו את עצמם‬
‫בטענה כי כיון ״שהתחילו ]הגויים[ לפרוק בנו‬
‫במה שלקתו את אחותנו כזונה‪ ,‬אם נחריש יעשו‬
‫בנו ברצונם‪ .‬וצריך להראות להם כי יש לאל‬
‫ידינו להנקם מן הנוגע בנו לרעה" ]וכן על שמעון‬
‫ולוי כתבו שבח ר״י אברבנאל‪ ,‬ו״אור החיים״‪,‬‬
‫שם[‬
‫כראשית לר‪ ,‬לא‬
‫נשמה‪ ,‬דמיון הארון שבמקדש‬
‫מל״א ח‪ ,‬ו‬
‫נשמת האדם הישראלי‬
‫נשיקה‬
‫התדבקוח רוחא ברוחא‬
‫בראשיח ב‪ ,‬ז ד״ה ויפח באפיו‪ :‬ישעיה כו‪ ,‬ט‪:‬‬
‫איוב‪ ,‬כז‪ ,‬ג )מלים(‬
‫בראשית כז‪ ,‬בז‪ :‬שמו״א י‪ ,‬א‬
‫סגולה‬
‫נפש השכלית‬
‫םנולה של אבן חן להעלות חן על נושאיה‬
‫ש ה ״ש ב‪ ,‬יד‬
‫משלי יז‪ ,‬ח‬
‫ציור חזק בנפשו של האב‪ ,‬עובר ועושה רושם‬
‫גם אצל צאצאיו‬
‫סנולה לשמור על אוצר ממונו‪ ,‬לתת ממנו לצדקה‬
‫ולגמילה חסדים‬
‫דברים כט‪ ,‬יר‬
‫משלי כא‪ ,‬כ‬
‫סודות התורה‬
‫רוח מורכבת מארבע רוחות‬
‫יחזקאל לז‪ ,‬ט‬
‫)צ״ע ערך‪ :‬קבלה(‬
‫משלי בה‪ ,‬ב ח וכן בט‪ ,‬יא‬
‫ע״י יראת הרוממות ימצא ״שכל טוב לכל‬
‫עושיהם״‪ .‬שאז ישכיל ברוח הקודש את סודות‬
‫הפקודים וטעמיהם וע״י כן יחפוץ מאד במצווחיו‪,‬‬
‫כי יבין מעלחם וסודם‬
‫שמו״א טז‪ ,‬יד‪-‬טו‬
‫תהלים קיב‪ ,‬א‬
‫במדבר כז‪ ,‬טז‬
‫םודות משיגים ע״י יושר הדעת‪ ,‬שאינו פונה‬
‫למטרות אתרות‬
‫רוח מעלה ציורים אל חלב‬
‫;‬
‫רוח רעה הבאה אל האדם‬
‫רוחו של האדם‬
‫גקמה‬
‫לעחיד לבא ישלמו ]ינקמו! ישראל לאוה״ע שהרעו‬
‫להם‪ ,‬מרה כנגד מרה‪ .‬ומי שהוסיף להרע להם‪,‬‬
‫משלי ח‪ ,‬ט‬
‫סודות‪ .‬בחלק העדות שבחורה נמצא ״פלאות״‪,‬‬
‫דברים ]שהם[ מופלאים ומכוסים‪ ,‬סודות וצפונות‪.‬‬
‫רפ‬
‫אוצרות‬
‫המלבי״ם‬
‫ענק נן עדן והנהרוח והנחש והנפילים והמלכים‬
‫ב א ח אדום וכדומה‬
‫תהלים קיט‪ ,‬קכט‬
‫םודוח‪ .‬״כי כל המצווה לפי סודם נצפנו בם‬
‫אמיתיות מקובלות בםדר העולטוה ותיקונם‬
‫וקישורם וסוד הנפש וקישורה עם המציאות‬
‫ככללו‪ ,‬והורדה ]אור[ האלהוח והאצילות ]עד‬
‫אלינו[ והשפע וחיבור האורות העלותם וירידתם‬
‫ע״י המצוות‪ .‬ותהגה בם החכמה בהגיון השכל‬
‫וכו׳ ובכל זאת יש טעמים להסבירם גם לפני‬
‫ההמון‪ ,‬שכולם באו להרחיק את הרשע ]ר׳‬
‫מנוקדת סגול[ והעוול ומדות רעות ואמונות זרוח‬
‫)ע״פ מו״נ ח״ב פ״מ(‪ ,‬ככל הטעמים שנתן המו״נ‬
‫)ח״ג פרקים לה‪-‬מט( שגם להם יש מקום לפי‬
‫קול החכמה אל בני אדם ההמוניים״‬
‫משלי ח‪ ,‬ז‬
‫בחורה שבכחב אין שום זרוח בלשון וסגנון‪ .‬ואק‬
‫מאמר מיותר או בלתי מתוקן‪ .‬כי כל דבר הנראה‬
‫זר או מםורם יש חכמות רמות ודרושים וסודות‬
‫ופליאוח חכמה‪] ,‬ומובן[ למשכילים שכל טוב‬
‫ברוח ה׳ שעליהם‬
‫משלי ח‪ ,‬ח‬
‫סודות ההורה‪ .‬יש שישיג אוחם ע״י בינחו‬
‫בגדולת ה׳ ובמעשיו ופליאוחיו במעשה בראשית‪.‬‬
‫ויש ]שמבין בבינתו[ בצבאיו וטחנותיו במעשה‬
‫מרכבה‪ .‬ויש שישינ אותם ע״י הדעת‪ .‬שהם‬
‫ידיעוח צחות שבנפש הקדושים בר לבב בעניני‬
‫האלהות‪ .‬וזה בחנאי שיהיה אדם כשר‪.‬‬
‫משלי ח‪ ,‬ט‬
‫״ואל אמונת הקבלה צריך יראח ה׳ שהיא מוםר‬
‫חכמה‪ .‬ובן ילמד פרטי דרבי התכמה ע״י שיראה‬
‫צדיק והמתנהג בדרכי הצדק‪ ,‬והוא עושה כמעשיו‬
‫ולומד מפיו בכל דבר פרטי איך יתנהג‪ .‬שעל‬
‫זה נאמר יפי צדיק מקור חיים׳״‬
‫משלי י‪ ,‬יא‬
‫סחורה ע״ע ערך מסחר‬
‫סטרא אחרא‬
‫נגה‪ ,‬רוח סערה‪ ,‬ענן‪ ,‬אש מתלקחת‬
‫שמות כ״ה‪ ,‬רמזי המשכן‪ ,‬ד״ה וכמו שבאדם‬
‫הפרטי‬
‫גדולי ישראל‬
‫עשר מדריגות שיש בםטרא אחרא‬
‫ויקרא‪ ,‬פ׳ קדושים‪ ,‬פםקא ז‬
‫סכנה‬
‫צדיק נופל במקום סכנה‪ ,‬ה׳ עשה כך כדי‬
‫שיתפלל וה׳ יושיעו‬
‫תהלים צא‪ ,‬טו‬
‫סליחה ובפרה‬
‫יש סליחה מצד זיכוך האדם כי כבר נענש‪ ,‬ויש‬
‫הבא מצד הקב״ה‬
‫דניאל ט‪ ,‬ט‬
‫סניגוריא‬
‫טעם שנכשלו ישראל בחטא‪ ,‬כי ראו ערי הקודש‬
‫]א״י[ חרבים‪ ,‬והיה בזה חילול השם‬
‫ישעיה סד‪ ,‬ט‬
‫עבודה זרה‬
‫צריכים לבער דעות ומחשבות זרוח שהם אלהי‬
‫נכר אשר בתוך איש ולב עמוק‬
‫כראשית לה‪ ,‬כ‬
‫שיתוף שם שמים עם דבר אחר‪ ,‬אוה״ע לא‬
‫*‬
‫נצטוו על כך‬
‫שמות כ‪ ,‬ה; יהושע כד‪ ,‬כג; מל״ב יז‪ ,‬פסוקים‬
‫כה‪ ,‬מא‬
‫עגל‪ ,‬ביאור ענק החטא‬
‫שמות לב‪ ,‬א‬
‫פעור‪ ,‬תוכן שיטתם הוא לבטל את ההבדל בין‬
‫האדם והבהמה‪ ,‬שהאדם לא ירגיש בושה אפילו‬
‫לעשות צרכיו לפני אלוהו ‪ .‬דברים כג‪ ,‬חורה‬
‫אור‬
‫שומע מן אחר המזכיר שם של ע״ז‪ ,‬ראוי להגיב‬
‫מיד ולענות "הרי היא תועבת ה׳!״‬
‫דברים כר‪ ,‬ה‬
‫בעל ואשרה‬
‫מל״א טז‪ ,‬לא‬
‫כוכבי השמים‪ .‬חחילת מפלת ישראל על שהאמינו‬
‫שהם תחח משטר כוכבי השמים ]עיי״ש סדר‬
‫ההידרדרוח‪ ,‬לפי המשך הפסוקים שבפרק ההוא|‬
‫מל״ב מ‪ ,‬ז‬
‫מפתחות ענינים במוסר ואמונה‬
‫שיתוף שם שמים ודבר אחר‪ .‬עשרת השבטים‬
‫עברו על כך‪ ,‬ומכונים במקרא שעשו ״כמשפטי‬
‫הגויים״‬
‫מל״ב יז‪ ,‬פסוקים לג‪-‬לד‬
‫שיתוף שם שמים וע״ז‪ ,‬חטא בזה מנשה‬
‫מל״כ כא‪ ,‬ד־ה‬
‫ע״ז‪ ,‬ג׳ סוגים‬
‫ישעיה יד‪ ,‬יג‬
‫ע״ז‪ ,‬ב׳ סוגים‬
‫ישעיה יז‪ ,‬ח‬
‫עובדי ע״ז‪ ,‬טענות נגדם‬
‫ישעיה מד‪ ,‬ט‪-‬יד‬
‫חומר קדמון‪ ,‬הטועים לחשוב שהעולם נברא‬
‫ממנו‬
‫ישעיה מד‪ ,‬כד‬
‫שניוח‪ ,‬המאמינים בה )ע״ז של פרס(‬
‫ישעיה מה‪ ,‬ה‬
‫עובד ע״ז לשם תועלת הנאה; והעובר ע״ז מצד‬
‫אהבה החטא‪ .‬ההבדל ביניהם‬
‫ירמיה כ‪ ,‬כד )ע״ע ירמיה מד‪ ,‬טז־יז(‬
‫ע״ז‪ ,‬מינים שונים‬
‫ירמיה ח‪ ,‬ב‬
‫מולך‪ ,‬פולחן לשמש‬
‫ירמיה ז‪ ,‬יח )מלים(; יחזקאל כ‪ ,‬כו‬
‫ביטול יצר של ע׳׳ז בימי עזרא‬
‫רפא‬
‫האמתי היא השמחה שאחרי גמר הפעולה‬
‫א״חמ‪ ,‬פ׳ יתרו‪ ,‬קונטרס שכר מצוות וטעמיהן‪,‬‬
‫‪30‬‬
‫עבודת ה'‪] ,‬בשם ספר "חובות הלבבות״‪" [:‬הנה‬
‫הערה התורייח היא רק להמוניים וחפחידם‬
‫וחייעדם כעונש ושכר‪ .‬והמשכילים אשר שבלם‬
‫נכר על חומרם‪ ,‬הם יעבדו מצד ההערה השכלית‪,‬‬
‫עבודה מאהבה ולא לגמול ועונש״‬
‫א״חמ‪ ,‬סוף ספר במדבר‪ ,‬דרוש לחג שבועות‬
‫״טבע האדם להתחייב אח עצמו באיזה עבודה‬
‫לה׳‪ ,‬וכל שהדת תעמיס עליו עבודות קשות‬
‫ומצוות רכות‪ ,‬כן יטה ]לבו[ יותר אחריה ויעשה‬
‫ברצון״‪] .‬ולכן הבאים לקלקל ולהציע עבורה קלה‬
‫יוחד‪ ,‬לא יצליחו[‬
‫מל״א יכ‪ ,‬ל‬
‫כפי שיוסיף ה׳ להיטיב עם האדם‪ ,‬בן ]האדם!‬
‫חייב לו בתוספת עבורה והכנעה יתרה‬
‫דהי׳׳א כח‪ ,‬ח‬
‫אמר ה׳ לשלמה‪" :‬דע אח אלוהי אביך״‪ .‬באמונות‬
‫וריעות לא די שחםמוך על הקבלה ]כלומר‪,‬‬
‫המסורת[ בלבד‪ .‬רק דע אח אלוהי אביך ע״פ‬
‫הידיעה‪ ,‬שתשכיל בדרכיו ואמיו*־ותיו ע״פ ידיעת‬
‫השכל‪ .‬״ועבדהו״‪ ,‬כעבד העובד תמיד בלי הפסק‪.‬‬
‫ושתהיה העבודה ״בלב שלם ובנפש חפצה״‪.‬‬
‫שלא חהיה בעבור שום פנייה תיצונית‪ ,‬ולא‬
‫מחוך הכרח ויראת העונש״ עכ״ל‬
‫דהי״א כח‪ ,‬ט‬
‫יחזקאל יח‪ ,‬כ‬
‫ע״ו שפולחיס ע״י מעשה זנות‬
‫יחזקאל כ‪ ,‬ז )ביאור ענין ומלים(‬
‫במות‪ ,‬לה׳ או לע״ז?‬
‫יחזקאל כ‪ ,‬כט‬
‫שיתוף בעבודח ה׳ עם עבודה זרה‪ ,‬זו חילול‬
‫השם‪ .‬עדיף שיעבדו ע״ז בלבד‬
‫יחזקאל כ‪ ,‬לט‬
‫ע ב ו ד ת ה׳‬
‫עבודה‪ ,‬צורך גבוה‬
‫א״חמ‪ ,‬בראשית ‪!0‬‬
‫עבודה‪ .‬יש עונג בשעה הפעולה‪ ,‬אבל העונג‬
‫ומי שהגיע למדריגה עד שנפשו חחפוץ ותחשוק‬
‫בעבודה הי‪ ,‬לא יצטייר בלבו ציור אחר שהוא‬
‫נגר עבודח ה׳‪ ,‬ולא יחפוץ ברע כלל‪ .‬עד שלא‬
‫תתקומם בנפשו מלחמה כלל ולא יצטרך לכבוש‬
‫אח יצרו‪ ,‬כי לבבו מלא מיראת ה׳ ושמח‬
‫בעבודתו‪ .‬ולא תאמר שדבר זה קשה‪ ,‬והוא נגד‬
‫טבע האדם‪ ,‬כי ״אם תדרשנו‪ ,‬ימצא לך״ בץ‬
‫בעני; הידיעה‪ ,‬שישבילך האמיתיות וענינים‬
‫אלוהיים‪ ,‬ובין בענץ העבודה‪ ,‬הבא לטהר מסייעץ‬
‫לו‬
‫דהי״א כח‪ ,‬ט‬
‫]דברי המעחיק‪ ,‬לשון הרב להלן "הכליה" ענינו‬
‫בלשון זמננו ״מטרה״[‪:‬‬
‫רפג‬
‫אוצרות‬
‫המלבי״ם‬
‫כך דברי המלבי״ם בתחילה פ׳ ראה‪" :‬ראה אנכי‬
‫נותן לפניכם היום ברכה וקללה וכו׳ ובסוף‬
‫הםררא ׳חג הסוכות תעשה לך׳‪ .‬אתר שכל‬
‫מעשה וכל מלאכה שלא יושקף אל אמה תכליח‬
‫]ילך[‪ ,‬הוא מפעולה ההבל או מפעולה הריק‪.‬‬
‫כי בכל מעשה ‪1‬בודד[ שיעשה האדם על כרחך‬
‫יפנה לאמה תכליח‪ .‬ובל שכן שראוי לאדם לבקש‬
‫תכלית על כלל מעשיו אשר בם יכלה כל ימי‬
‫חייו ולבקש תכלית על עיקר בריאתו‪ ,‬ומה מעשיו‬
‫פה כעולם השפל‪ .‬ובהכרח צריך לבקש תחילה‬
‫החכליח אשר עבורו נברא ויהי לארם‪ .‬כי על‬
‫ברחך לא על תכלית חיים הזמניים לחיות כבהמות‬
‫שדי וחיתו יער נברא‪ ,‬כם״ש בברכות ]דף יז|‬
‫וכוי‪ .‬רוצה לומר אם היה ]ה[תכלית החיים‬
‫בעצמם‪ ,‬היה מן הראוי שכל שיחיה יותר יגיע‬
‫יוחר אל החכליח‪ ,‬ויהיה מוכן לחיות יותר‪ .‬ואנחנו‬
‫רואים ההיפוך‪ ,‬שכל שיחיה יותר הוא יותר קרוב‬
‫אל המות‪ .‬ועל כרחך שהמות הוא התכלית‪,‬‬
‫לאור באור החיים‪ .‬וזהו שאמר בברכות ‪1‬יז[ הלא‬
‫ראינו שסוף ותכלית האדם למוח‪ ,‬והראיה כי‬
‫הכל למיתה הן עומרים‪ .‬וא״כ מה תכלית האדם?‬
‫על כרחך לא החיים הזמניים‪ .‬רק אשרי מי שגדל‬
‫בתורה ונפטר בשם טוב‪ .‬ועליו אמר שלמה ״טוב‬
‫שם"‪ ,‬שהוא )הנקנה( ]הקונה! נצחיות לנפש‪,‬‬
‫]זה עדיף( משמן טוב שמושחים בו גופות המתים‬
‫לקיים גויוחיהם‪ ,‬כמו שעשו החונטים במצרים‪.‬‬
‫כי מה תועלת בפגר מח? הלא ראינו כי יום‬
‫המות מתחיל ]כבר[ מיום הוולדו‪ ,‬שכל שיחיה‬
‫יותר‪] ,‬הוא! קרוב אל המות‪ .‬ומוכרח כי המות‬
‫וכליון הגוף הוא התכלית וכוי‪ .‬הלא עיקר תאדם‬
‫הוא הנפש וכחותיו‪ ,‬והגוף הוא רק לבוש‪ ,‬בה‬
‫תכסה מערומיה ובו׳ ועיקר תכלית חייו ]היא[‬
‫לעבדה לשומרה ]לצרכי הנפש(‪ .‬והיא אק לה‬
‫הנאה מכל חמודות הזמן והבליו וכוי״ ]עיי״ש‬
‫המשך הביאור[‬
‫א״חמ חחילת פ׳ ראה‬
‫וכמו כן כתב המלבי״ם בביאורו לתהלים )עג‪,‬‬
‫כב‪-‬כג(‪:‬‬
‫״ואני בער ולא אדע‪ ,‬בהמות הייתי עמך‪ .‬שחיי‬
‫הגשמיים בגוף וגויה היא היי הבהמה‪ .‬כי גוף‬
‫האדם אינו משונה מגוף הבהמה‪ ,‬ולא זאת‬
‫עצמות האדם והבדלו מן הבהמה‪ .‬וההצלחה‬
‫גדולי ישראל‬
‫והיםורין שישיג בעוה״ז לא ישיג ״האדם״ ]בעצם[‪,‬‬
‫רק ]ישיגו[ הבהמה ]הגוף שלו[ שבה ישכון‬
‫האדם העצמיי‪ .‬והיא אינה ה״ארם״‪ ,‬רק בית‬
‫ומשכן אליו‪ ,‬או לבושו וכסותו ושמלתו לעורו‪.‬‬
‫״ואני תמיד עמך״‪ ,‬אבל אני בעצמי‪ ,‬שהוא‬
‫״האדם״‪ ,‬שהוא נפשו ושכלו שהוא עיקר האדם‪,‬‬
‫״אני תמיד עמך"‪ ,‬עצמות האדם שהיא נשמתו‪,‬‬
‫לא ישתנה ולא יתפעל ממקרי הגוף שהוא‬
‫בהמתו‪ ,‬טובותיו ורעותיו‪ .‬כי בכל השינויים‬
‫שישתנה הגוף‪ ,‬ה״אני״ ]עצמיות האדם[ מתמדת‬
‫על מעמד אחד‪ ,‬והוא "עמך״‪ ,‬חי בתיים נכבדים‬
‫ממקרי הזמן‬
‫למעלה‬
‫אלוהיים‪,‬‬
‫אמתיים‬
‫ותמורוחיהם‪ ,‬כי היא רבקה בה׳״ עכ״ל‬
‫על תהלים עג‪ ,‬כב׳כג‬
‫אתערותא‬
‫רלתתא‬
‫דלעילא‬
‫מתעוררת‬
‫ע״י אתערותא‬
‫תהלים קלד‪ ,‬א‬
‫אתערותא רלתתא‪ ,‬ממנה תהיה עבודת ה׳ לעתיד‬
‫יחזקאל לו‪ ,‬כח‬
‫ה׳ איננו מבקש מהאדם לפי גדולת הנעכר‬
‫]הקב״ה[ שזה הוא רב מכחו של האדם‬
‫איוב‪ ,‬פתיחה לפרק ל״כ‪ ,‬ד״ה אחרי ההוצעה‬
‫* הזאת‪ :‬וכן איוב לג‪ ,‬יב‬
‫האדם צריך להרגיש אח עצמו רק כגר בעוה״ז‪,‬‬
‫כי הוא כאן רק לזמן מצומצם ]עיי״ש דברי הרב‬
‫באריכוח[‬
‫דהי״א כט‪ .‬טו‬
‫הכרת טובה על פעלו של ה ‪ /‬צריבה להיות‬
‫לגופו של דבר ולא לשם קבלת טובות נוספות‬
‫ממנו ]מקורו ב״חובות הלבבות״‪ ,‬שער עבודת‬
‫ה ‪ /‬םוף פרק וי‪" ,‬מטרת מקוה׳׳!‬
‫תחלים ט‪ ,‬ב‬
‫העובר את ה׳ כדי להשיג תועלתו או כדי להסיר‬
‫נזק‪ ,‬איננו עובד את ה׳ כי אם עובד את עצמו‬
‫יהושע כד‪ ,‬פסוקים יט‪ ,‬כב‬
‫העובד מלאכתו של מלכו של עולם‪ ,‬לא ישפיל‬
‫את עצמו להשתקע במלאכת החומר והנפש‬
‫הבהמית‬
‫משלי כ כ ‪ .‬כ ט‬
‫הערח‬
‫השכל‬
‫והערה‬
‫התורה ]לפי‬
‫״תובות‬
‫מפתחות עניניס במוסר ואמונה‬
‫הלבבות״‪ ,‬שער עבודת ה׳‪ ,‬פרקים גיד[‬
‫דהי״ב טו‪ ,‬ב‪ :‬תהלים מ‪ ,‬ו‬
‫תיים‪ .‬תקוותנו לחיות איננה לשם חיים עצמם‬
‫אלא כדי לשבח את שמו של ה׳‬
‫תהלים קיט‪ ,‬קעה‬
‫חינוך האדם כבר בנערותו לעמול בתורה ומצווה‪.‬‬
‫ואם לא כן ירפו ידיו גם בעת זקנותו‬
‫משלי כט כא‬
‫י‬
‫טוב‪ ,‬דרישה לעשות אח הטוב‪ ,‬היא עצמה‬
‫דרישת ה׳‬
‫עמוס ה‪ ,‬יד‬
‫ככל שנשמה האדם נשגבה יותר‪ ,‬כך יש פחות‬
‫גמול על מעשה טוב שעושה‬
‫איוב‪ ,‬פחיחה לפני פרק י״א‪ :‬וכן איוב יא‪ ,‬ו‬
‫לעתיד לבא הגוף לא יפריע לעליית הנפש בעבודת‬
‫ה׳ ]מקורו ב״דעת תבונות״ לרמח״ל‪ ,‬פםקא פח‪,‬‬
‫מדרגה ב׳[‬
‫בראשית כז‪ ,‬ה‬
‫מטרת החיים איגה עצם החיים‪ ,‬אלא שעל ידיהם‬
‫האדם משבח להקב״ה‪ ,‬ונקשר עם ה׳‬
‫תהלים םג‪ ,‬פסוקים ד‪ ,‬ט‬
‫מצוות של תורה אינן כבדות או קשות לקיים‬
‫]עיין לשון רמב״ם‪ ,‬הל׳ איסורי ביאה‪ ,‬פ״יג ה״יד‪:‬‬
‫״כובד עול ההורה וטורח שיש בעשייתה על‬
‫עמי הארצוח״‪ .‬משמע שלחכמים היא איננה‬
‫טורח כלל[‬
‫ירמיה ב‪ ,‬יט‪-‬כ‬
‫סולם יעקב‪ ,‬סמל לעבודה ה׳‬
‫בראשיח כח‪ ,‬תורה אור‬
‫עבודוח קשוח ה׳ לא ביקש‪ ,‬כי אם עשוה משפט‬
‫וחסד‬
‫מיכה ו‪ ,‬ה‪-‬ח‬
‫עבודת ה׳ אצל שלש כיחוח‪] .‬א| העובדים לשם‬
‫ה׳ בלבד ולא לשום כוונה אחרת‪] .‬ב[ העובדים‬
‫כדי שה׳ יהן להם צרכיהם החיוניים וההכרחיים‬
‫]ג[ העובדים כדי להשיג עושר‪ ,‬מותרות וחענוגים‬
‫שמו״א י‪ ,‬ג‬
‫עבודת ה׳ יש בה מדריגות רכות‬
‫רפג‬
‫דהי״ב יד‪ ,‬ו‬
‫עבודת ה׳ צריכה להיות לשם קיום המעשה‬
‫הטוב ולא לשם שכר ועונש‬
‫איוב‪ ,‬פתיחה לפני פרק כ״ב‬
‫עבודת ה׳ שלא על מנח לקבל פרס‬
‫יהושע כר‪ ,‬כא; מלאכי ג‪ ,‬יח‬
‫עזר מן הי‪ .‬אדם המשתדל בעיונו לתשיג את‬
‫ה׳‪ ,‬ישפיע עליו ה׳ רוח ממרומים‬
‫בראשית יב‪ ,‬א‬
‫״צריק״ יש לפי מושגי האדם‪ ,‬אבל לפעמים איננו‬
‫"צדיק״ לפי הדרישה האלוהית של שלימוח הנפש‬
‫איוב‪ ,‬פחיחה לפני פרק י״א‬
‫צדיק נופל במקום סכנה ברי שיקרא לה׳ וה׳‬
‫יענהו‬
‫חהלים צא‪ ,‬טו‬
‫צדיקים עושים לעצמם סימנים )ע״י כליהם או‬
‫ע׳׳י מעשיהם( כדי שיזכרו כל רגע עבודחם‬
‫בקודש לה'‬
‫בראשיח כב‪ ,‬ג‬
‫רלב״נ‪ ,‬שיטתו היא שהאדם ןזוא "צדיק״ לא‬
‫לפי מה שעשה‪ ,‬אלא לפי מה שהיתה ביכולחו‬
‫ורמת נפשו כפי הכנתו הנפשיח‬
‫איוב‪ ,‬פתיחה לפני פרק י״א‬
‫רשעים‪ ,‬דרכם נראית ישר בתחילה אבל סופה‬
‫קוצים‪ .‬ודרך חכמים להיפך‪ ,‬קוצים בתחילה‬
‫וסופה מישור‬
‫משלי יד‪ ,‬יכ‪ :‬וכן טז‪ ,‬כה‬
‫שלימות האדם אינה תלויה בכמות העבודה ]אם‬
‫השלים כל תרי״ג המצוות[ אלא בהתמדתה כל‬
‫ימי חייו‪ ,‬בין ]השיג[ הרכה או מעט‬
‫איוב‪ ,‬פתיחה לפני פרק ששי; וע״ע איוב ז‪ ,‬א־כ‬
‫שמחה תתעורר בעבודת ה׳‪ ,‬ע״י שירות וחשבחוח‬
‫דברים כו‪ ,‬יא‬
‫״שנות חיים" לא יצדקו ]להקרא[ רק על שנים‬
‫שעובד אח ה ‪ /‬שהם חיי ״אדם״‪ .‬לא על השנים‬
‫שחי חיי הרנש לבד‪ ,‬שהם חיי בהמה‬
‫בראשית מז‪ ,‬ט‬
‫רפד‬
‫אוצרות‬
‫המלבי״ם‬
‫תרי״נ מצוות‪ ,‬ריבויים‬
‫דברים ח‪ ,‬א‬
‫עולם הבא‬
‫גדולי ישראל‬
‫לימוד מן פרשת מן במדבר‪ ,‬שלא יקה האדם‬
‫מעושרו כי אם ללחם ביתו‪ ,‬ואת העודף יחלק‬
‫לצדקה‪ ,‬ובזה נותבו למשמרת לעוה״ב וכוי‬
‫ש מ ו ת טז‪ ,‬כ‬
‫עוה״ב‪ ,‬מדוע לא הוזכר בחורה שכר עוה״ב‬
‫‪,‬‬
‫א ״ ח מ ב ח ו ק ו ת ‪4342-‬‬
‫עולם הזה )ע״ע בריאה(‬
‫עוה״ז דומה לבגדים בלבד‪ ,‬מול עצם האדם‬
‫שהיא נפשו‬
‫כ ר א ש י ח כז‪ ,‬ט ו ‪ :‬ו כ ן כז‪ ,‬כ ז‬
‫עשיר שאינו נותן עבודה לעני‪ ,‬מחרף את ה׳‬
‫מ ש ל י יר‪ ,‬ל א‬
‫גדול נםיון העושר מנסיון העוני‬
‫דברים ו‪ ,‬י‬
‫חסרון של הבוטח בעושרו‬
‫מ ש ל י יא‪ ,‬פ ס ו ק י ם כ ד ‪ ,‬כ ת‬
‫עולם כולו נידון כאדם אחד שלם‬
‫ב ר א ש י ת א‪ ,‬כ ו‬
‫אדם שהוא נע ונד בעוה״ז‪] ,‬עי״ז[ תשכון נפשו‬
‫במנוחה בצרור החיים לעחיד לבא‬
‫שמו״א כה‪ ,‬כ ט‬
‫אושר של עוה״ב הוא דבר ברור ומוחלט‪ .‬לא‬
‫כן אושר עוה״ז‪ ,‬יש בזה הקוה אבל איננו בטוח‬
‫חהלים לט‪ ,‬ח‬
‫עוה׳׳ז‪ ,‬טובוחיו ורעוחיו הם רק לבחינה ״בהמה״‬
‫שבארם‪ .‬כי צד אמתי שבאדם נוער לעוה״ב‬
‫ח ה ל י ם עג‪ ,‬כ ב‬
‫עונש ע״ע ערך‪ :‬שכר ועונש‬
‫עונש לקהילה שלא התארגנו יחד לחםל את‬
‫הפושעים מקרבם‬
‫איוב‪ ,‬פ ת י ח ה ל פ ר ק ל ב ‪ ,‬ד׳׳ה כ מ ע נ ה ה ש ל י ש י ת ‪:‬‬
‫איוב ל ה ‪ ,‬ח ‪ -‬ט‬
‫טעם שה׳ מייסר לישראל בעוה״ז‪ ,‬למען לא‬
‫יצטברו עוונוחיהם ולא יצטרך לכלותם ]ע״ע ע״ז‬
‫רף ד ע״א "רק אתכם ידעחי״ ובו׳[‬
‫מ ל א כ י ג‪ ,‬ו‬
‫עודך דין‬
‫חסרון הוא שהשופט אינו שומע את הדברים‬
‫מפי הבעל דין עצמו‬
‫מ ש ל י כ‪ ,‬ח‬
‫עושר‬
‫אם תראה רשע עומד בעושרו‪ ,‬דע שזה הוא‬
‫רק שומר עליו עד שיבוא צדיק ויירשנו‬
‫מ ש ל י יג‪ ,‬כ ב‬
‫ריעות ]ידידות[ של המתחברים לעשיר‪ ,‬הוא‬
‫מפני תקות תועלת עצמם‬
‫מ ש ל י יט‪ ,‬ד‬
‫״ברכת ה׳ היא תעשיר״‪] .‬כי לעומת זאת[ העושר‬
‫הבא ע״י השתדלות אינו עושר אמתי‪ ,‬ובעליו‬
‫אוכל לחם העצבים‪ .‬כי יזכור טרחו ועמלו‬
‫בהשגתו‪ ,‬וידאג פן יחסר לו‪ ,‬ועל כן יצמצם‬
‫מזונו כאילו ע״י כן יוסיף בעושרו‪ .‬וזה מצד‬
‫שאינו עשיר אמתי והוא ״עני" לפי מחשבתו‪.‬‬
‫אבל ברכח ה׳ היא תעשיר עושר אמתי וכו׳ בי‬
‫אוכל בשמחה ובריוח‪, ,‬כי הברכה מצויה בכל‬
‫אשר לו״‬
‫מ ש ל י י‪ ,‬כ ב‬
‫עושר מדומה‪ ,‬מול העושר האמהי‪ .‬ודל‪ :‬״כי‬
‫קנק העושר אינו קנין אמתי‪ ,‬רק קנק מדומה‪.‬‬
‫כמו שיאמר המשחגע‪ :‬׳זה ביחי הה קניני׳ כמ״ש‬
‫הרמב״ם במו״נ ]ח״ג פ״נד‪ ,‬״שלמות הרכוש״‪.‬‬
‫וביטוי הרמב״ם ״המשתגעים״ הוא בתקדמתו‬
‫לפירוש המשניות‪ ,‬בש״ם וילנא‪ ,‬ברכות דף ‪,110‬‬
‫טור ימני[‪ .‬עד שמה שאנו קוראים ״עשיר״ למי‬
‫שיש לו קנינים רבים‪ ,‬הוא הבל מדומה‪ .‬כי אק‬
‫קשר אמתי להקנינים עם הקונה אותם‪ .‬שלפעמים‬
‫יאבד העושר בענק רע בחייו וכו׳ עד שהוא‬
‫״מחעשר״ רק לפי הנראה‪ ,‬וכאמה ״אק כל״‪ ,‬כי‬
‫אין זה קנין דבוק בנפשו‪ .‬אבל מי שמפזר עושרו‬
‫לצדקה וחסד‪ ,‬קונה בזה שלימות לנפשו שהוא‬
‫עיקר האדם החי לנצח‪ .‬זה העושר האמתי‪ .‬כי‬
‫״כופר לאיש עושרו״‪ .‬עיקר העושר הוא אם הוא‬
‫כופר ]עבורן נפשו הרוחנית‪ ,‬אם יתנהו לעניים‬
‫לפדות נפשו מרדת שחת‪ .‬ולזה‪ :‬לא יכעוס על‬
‫מפתחות ענינים כמוסר ואמונה‬
‫הרש ]העני[ הבא לקחת ממנו‪] ,‬שהרי זה[ כופר‬
‫נפשו להחיותו בחיי עד‪] .‬אלא[ כי יתן לו בשמחה‬
‫רבה״‬
‫משלי יג‪ ,‬ז‪-‬ח‬
‫עושר הבא לאדם ע״י ברכת ה׳ אין בו עצב‪,‬‬
‫ואין האדם מוטרד ומודאג לשמור עליו‬
‫תהלים ה‪ ,‬יג‬
‫סכלות של הבוטחים בעושרם‬
‫תהליס מט‪ ,‬א‪-‬כא‬
‫שטות של בני אדם‪ ,‬כי כל שאיפתם לאגור הון‬
‫היא כדי שיוכלו לצוות בצוואה לפני מותם מי‬
‫יירש את נחלתם‬
‫תהלים מט‪ ,‬יד‬
‫״עושר״ של החכמים הוא עטרת שלהם‪ ,‬רוצה‬
‫לומר מה שע״י החכמה ]הם[ פורשים מתאוות‬
‫העולם ושמחים בחלקם‪ .‬שזה העושר באמה‪ ,‬מי‬
‫שאינו מתאוה ואין חםר לנפשו‪ .‬כי העשיר‬
‫המתאוה‪ ,‬ועיניו לא תשבע עושר‪ ,‬הוא העני באמת‬
‫משלי יד‪ ,‬כר‬
‫ריב‪ .‬יש עשיר אשר יש לו ריב בביתו‬
‫משלי יו‪ ,‬א‬
‫כסף שבידי העשיר‪ ,‬ה׳ הלווה לו כרי שיפרע‬
‫לעני‬
‫משלי יט‪ ,‬יז‬
‫כבוד‪ .‬חבליה העושר הרב יוהד מדי צרכי האדם‪,‬‬
‫היא כדי להשיג כבוד‪ ,‬ושיהיו דבריו נשמעים‬
‫משלי כב‪ ,‬א‬
‫עשירוה היא מעגל‪ ,‬בי אחייב מתחיל לרדת‬
‫מנכסיו‬
‫משלי ככ‪ ,‬ב‬
‫עשירים שהלוו ברבית‪ ,‬הם גרמו למרד העם‬
‫הממורמר‬
‫משלי ככ‪ ,‬ז‪-‬ט‬
‫אץ להמשך אחרי קיבוץ הממון‪ ,‬כי עי״ז יעזוב‬
‫מלההבונן בתורה‬
‫משלי כג‪ ,‬ד‬
‫עזות דקדושה‬
‫עזות המשובחת‬
‫משלי ל‪ ,‬לא‬
‫רפה‬
‫]עזות הנביא לעמוד נגד הלועגים לו[ הנביא‬
‫יודע כי לפי עזוח הדור‪ ,‬קל להם להכותו ולמרום‬
‫לחייג אבל השגחת ה׳ עליו שלא יוכלו לעשות‬
‫זאח‬
‫ישעיה נ‪ ,‬ז‬
‫עין הרע‬
‫כח טבעי‪ .‬בעל נפש ]רע[ שהוא קנאי‪ ,‬יצאו‬
‫מעיניו קצת אדים וכו׳ ויפעלו בארסיותם על‬
‫המובן ]נפשית[ לההפעל מהם‪ ,‬עד שימיתו אנשים‬
‫העלולים לכך ]עיין מהר״ל‪ ,‬על אבות‪ ,‬פ״ב ״עין‬
‫רעה׳‪ /‬דף פ״ח ״אותם שמזיקים בהבטה שלהם‬
‫וכו׳ כי הוא נפש רעה׳׳[‬
‫שמר׳׳ב כד‪ ,‬א ןע״ע שמרת ל‪ ,‬יכ‪ :‬רכן משלי כג‪,‬‬
‫ז[‬
‫עין רעה‪ ,‬מפני כך יש לסגור אח הדלח ]שלא‬
‫תיוודע הברכה לאחרים!‬
‫מל״כ ד‪ ,‬ד‬
‫כה טבעי של עין הרע ]הערח המלקט‪ :‬ע״ע‬
‫חזון איש‪ ,‬חו״מ‪ ,‬על ב״ב סי׳ כ״א‪ ,‬עמ׳ רנה‬
‫ע״אן‬
‫משלי כג‪*,‬ז‪-‬ח; וכן כז‪ ,‬יד‬
‫עמלק‬
‫עמלק‪ ,‬תובן כפירתו‬
‫שמות יז‪ ,‬פסוקים ח‪ ,‬יד‪ :‬דברים כה‪ ,‬יו‬
‫עמלק חחך ערלוח וזרקם כלפי מעלה‬
‫דברים כה‪ ,‬יז‬
‫זהוחו של עמלק‪ :‬״שבכל רור ודור יעמרו צוררי‬
‫ישראל להשמידם‪ ,‬וצוררי ה׳ ומכחישי שמו‪,‬‬
‫שכולם פורה ראש ולענה מעמלק״ ]מקורו מהר״ל‪,‬‬
‫״אור חרש״‪ ,‬אסתר ח‪ ,‬יא; וע״ע דברי רש״ר‬
‫הירש‪ ,‬״במעגלי שנה״‪ ,‬חייב‪ ,‬פורים‪ ,‬רף קפט|‬
‫שמות יז‪ ,‬יד‬
‫מחייה עמלק‪ ,‬טעם המצוה‬
‫שמו״א טו‪ ,‬ב‬
‫שאול המלך חטא במה שחיפש סיבה צדדית‬
‫מדוע להלחם בעמלק‪ ,‬והיה צריך לפרסם כי‬
‫מלחמתו היא מפני מצוח ה׳‬
‫שמו׳׳א טו‪ ,‬ה‬
‫רפו‬
‫אוצרות‬
‫המלבי״ם‬
‫ענוה‬
‫אץ טוב שיהיה האדם שפל רוח טבעיי בלחי‬
‫מרגיש‪ ,‬רק טוב שיבחר כדרר זו מחמח שכלו‬
‫משלי טז‪ .‬יט‬
‫ענוה‪ ,‬על מה מבוסםח‬
‫משלי כב‪ ,‬ד‬
‫ענוה מביאה ליראה ה׳‬
‫משלי ככ‪ ,‬ד‬
‫המהפאר שהקב״ה משגיח עליו ומצילו‪ ,‬אץ בזה‬
‫םחירה לענות‬
‫תהלים לד‪ ,‬ג‬
‫גדולי ישראל‬
‫אלא בכם אנשי העוני היהודי‪ .‬מכם יצאו גדולי‬
‫ישראל ]אמר המלקט‪ :‬עיץ נדרים פא ע״א‪,‬‬
‫״הזהרו בבני עניים שמהן תצא תורה״ ן‪ ,‬מוריו‪,‬‬
‫נביאיו ומנהיניו‪ ,‬ומכם תבוא הנאולה השלימה‪.‬‬
‫מקרבכם יצא משיח בן דור" )וכריה ט‪ ,‬ט(‬
‫עכ״ל‪[.‬‬
‫עץ הדעת טוב ורע‬
‫עץ הדעת טוב ורע רומז לחכמה חיצוניח‪ ,‬ויש‬
‫בו אחיזה לנחש להסית למינות‪ ,‬כי השכל האנושי‬
‫עלול לטעות‪ ,‬ועץ החיים רומז לחכמה אלוהית‬
‫=א״תמ לקוטים בסוף ויקרא ‪ ,72‬ד״ה לדידי חרא‬
‫לי ההיא אקרוקחא‬
‫ענוה חנרום לד חהלה‬
‫עצה‬
‫משלי כד‪ ,‬ב‬
‫עצה נכונה בנויה על שלמוח כח המדמה‪,‬‬
‫שמשקיף על בל האפשריות‪ ,‬ולכן מחליט נכונה‬
‫ישעיה יא‪ ,‬ב‬
‫משלי יז‪ ,‬א‬
‫עצה נכונה‪ ,‬כששומעים כמה עצוח ולבחון אמו‬
‫מהן אינה מיוסדח על דרך חכמה‬
‫משלי יג‪ ,‬י‬
‫עניות‪ ,‬עניים‬
‫יש עני‪ ,‬ושלוה נמצאת בביתו‬
‫הלוענ לעני‪ ,‬מחרף מערכות ה׳‬
‫משלי יו‪ ,‬ה‬
‫עצה‪ ,‬כיצד בוחרים‬
‫כסף שה׳ נחן לעשיר‪ ,‬ה׳ הלוה לו כדי שיחן‬
‫לעני‬
‫משלי ב‪ ,‬ה‬
‫משלי יט‪ ,‬יז‬
‫עצה‪ ,‬טוב שיהיו הרבה יועצים ממי לשמוע‬
‫משלי יא‪ ,‬יד‪ :‬וכן כ‪ ,‬יח‪ :‬וכן כד‪ ,‬ו‬
‫משלי כב‪ ,‬ב‬
‫עצלות‬
‫עניות זו מעגל‪ ,‬כי אח״כ מתחיל לעלוח‬
‫עניות וייסוריה‪ ,‬תועלה שבהן היא להכניע‬
‫חומריותו של עם ישראל‬
‫עצל‪ ,‬יש לו תאוה נדולה‪ ,‬אבל מפני כבדוה‬
‫אבריו‪ ,‬לא נשמעים לו להשיג תאותו‬
‫משלי יג‪ ,‬ד‪ :‬וכן כא‪ ,‬כה‬
‫]המלבי״ם השתתף בחתונתו של נכרו‪ ,‬מיכאל‬
‫הלפרין‪ .‬נהונ אז‪ ,‬בנפרד ממסיבת החתונה‬
‫לאורחים הנכבדים‪ ,‬היו מכינים אולם נפרד עבור‬
‫עניים וקבצני העיר‪ ,‬שגם הם יאכלו לרווחה‬
‫בעת השמחה‪ .‬בנו של נכד המלבי״ם מספר‬
‫בספרו ״אבי‪ ,‬מיכאל הלפרן״ )הוצ׳ הדר‪ ,‬ת״א‬
‫תשכ״ד‪ ,‬עמ׳ ‪ (40‬מה שנמסר לו מאביו כעד‬
‫ראיה‪ ,‬שהמלבי״ם נטש אח אולם הנכבדים והלך‬
‫להסב עם העניים‪ .‬ושם דרש ברבים‪ :‬״באחי‬
‫אליכם‪ ,‬כי לא רבם של יושבי ארמונוח אנכי‪,‬‬
‫אלא רבכם‪ ,‬שוכני המרחפים‪ .‬כהו של עמנו הוא‬
‫לא באלה הסועדים ברגע אח לבם שם למעלה‪,‬‬
‫עצלות של בחור שאינו לומר תורה‬
‫בראשית טר‪ ,‬יכ‬
‫משלי כ‪ ,‬ד‬
‫אוהב שינה‪ ,‬יוורש מנכסיו‬
‫משלי כ‪ ,‬יג‬
‫צדיק מרחם על תעצלן שאינו עובד‪ ,‬וק אותו‬
‫כחולה‬
‫משלי כא‪ ,‬כו‬
‫עצלות של המסרב ללמוד תוהה או חכמה‪,‬‬
‫בתירוצים שונים‬
‫משלי כב‪ ,‬יג‬
‫עצל שאינו מעיין בלימודו‪ ,‬או אינו חוזר על‬
‫מפתחות עניינים במוסר ואמונה‬
‫לימודו לבל ישכחנו‬
‫רפז‬
‫הרע והמזיקק יתבטלו מהעולם‬
‫משלי כד‪ ,‬לב‬
‫הרשע ב‪ ,‬כ‬
‫פחד‬
‫עצלות וגריעותה‬
‫משלי ו‪ ,‬ט‬
‫ערב רב‬
‫ערב רב‬
‫שמות לב‪ ,‬ז‬
‫משה לא התפלל עבורם בחטא העגל‬
‫שמות לב‪ ,‬לה‬
‫אחרי חטא העגל‪ ,‬ה׳ ציוה לא לקחת מהערב‬
‫רב ח ת מ ה לבנין המקדש ]מקור לזה בזוהר ה״ב‬
‫דף קצז ע״א[‬
‫שמות לה‪ ,‬ה‬
‫ערב רב החאוו חאוה‬
‫במדבר יא‪ ,‬סוף פסוק ד׳‬
‫ה׳ עחיד לברר מאחנו את הערב רב‬
‫יחזקאל כ‪ ,‬מב‬
‫ערבות ממון‬
‫אין לקבל‬
‫משלי יא‪ ,‬טו‪ :‬וכן יז‪ ,‬יז; וכן ככ‪ ,‬כו‪-‬כז‬
‫פחד הבא ללבו של אדם‬
‫הקדמונים שהוא סימן למזל רע‬
‫פתאום‪ ,‬האמינו‬
‫איוב ג‪ ,‬כה ]ע״ע מלים‪ ,‬דייה פחדתי[ ]אמר‬
‫המלקט‪ :‬יש לזה רמז בחז״ל‪ :‬מאץ דמבעיח‪ ,‬מזליה‬
‫חזי )מגילה ג ע״א([‬
‫פילוסופיה‬
‫ברור הדבר שר‪-‬מלבי״ם עםק ג״כ בחקר‬
‫הפילוסופיה הקדומה של חכמי ישראל )וגם כךא‬
‫בחרגומם העברי לכמה מפילוםופים של אוה״ע‪,‬‬
‫או ידע על דבריהם ממה שענו להם בספריהם‬
‫חכמי ישראל(‪ .‬שיטחו הידועה של הפילוסוף‬
‫קנט‪ ,‬המבחין בק ידיעת הדבר כמו שהוא בעצם‬
‫או רק כפי הנראה לעיני האדם והשגחו‪ ,‬כתב‬
‫על כך המלבי״ם באיוב‪ ,‬תתילת הפתיחה לפרק‬
‫י״א; ואח״כ באיוב יא‪ ,‬ו ]ובלי להזכיר את שמו[‪.‬‬
‫דיחוי לדברי הפילוסופים המפקפקים אם יורע‬
‫ה׳ במעשיהם של בני אדם‬
‫ישעיה כט‪ ,‬טו‪-‬טז‬
‫עשיר ע״ע עושר‬
‫המלבי״ם כוחב נגד הפילוסופיה‬
‫משלי ד‪ ,‬יד‪ :‬וכן כב‪ ,‬יד‬
‫אומות ישמעאל ואדום עחידים לקבל עליהם דח‬
‫האמת‬
‫יחזקאל מז‪ .‬ח‪-‬ט‬
‫השגחה‪ .‬פילוסופים טענו נגד המושג שהקב״ה‬
‫משגיח על עולמו‪ .‬והדיחוי לדבריהם‬
‫ישעיה כט‪ .‬טו־טז‬
‫עתיד לבא‬
‫שפלי הדעת יתרוממו ממצבם‬
‫יחזקאל מז‪ ,‬י‬
‫אנשים הפראיים ייכלו‬
‫יחזקאל מז‪ ,‬יא‬
‫ההצלחות העולמיות ]חיי הגוף[ ישגשגו‬
‫יחזקאל מז‪ ,‬יכ‬
‫״הישרים בעדת הפילוסופים אשר התנהגו בצדק‬
‫וחסד ע״פ נימוסים שכליים‪ ,‬לא מצאו תמיד רי‬
‫םפקם‪ .‬כי השכל האנושי ילאה מקלוע אל המטרה‬
‫תמיד ויטעה‪ .‬לא כן הנטוע על תורח ה׳ ופקודיו״‬
‫חהלים א‪ ,‬ג‬
‫יחזקאל מו‪ .‬יג‪-‬טו‬
‫אברהם אבינו הכיר את ה׳ עד כה ע״י‬
‫ההתפלספות והחקירה‪ ,‬והי רצה שיאמין בו‬
‫אמונה שלמה הבלחי נחליה במחקר‬
‫בראשית כו‪ .‬א‬
‫עתירה א״י להתפשט על אדום‪ ,‬עמון ומואב‬
‫ישעיה כה‪ .‬י; יחזקאל מז‪ ,‬פסוקים טו‪ ,‬יט; עובדיה‬
‫א‪ ,‬יט‬
‫המכיר את ה׳ ע״י כח חקירה בלבד‪ ,‬איננו ניצול‬
‫מיצה״ר‬
‫כראשית לכ‪ ,‬לא‬
‫הארץ חחפשט באורך וברוחב‬
‫רפח‬
‫המלבי״ם‬
‫אוצרות‬
‫גדולי ישראל‬
‫שיטח ״המדברים״ שהרמב״ם הזכיר במו״נ )ח״א‬
‫פרקים ע״א‪ ,‬ע״ד׳ע״ו‪ ,‬ועוד{‬
‫ירמיה ט‪ ,‬ב‬
‫מהקדמותיהם‪ ,‬אפילו כדי לבסס רעות תורניות‬
‫אמתיות‪ .‬וגם אק לחשוב שפילוסופים אלו בססו‬
‫דתות שכליות או נימוסים מחוכמים‪ ,‬כי גם זה‬
‫שקר‬
‫ישעיה נט‪ ,‬ו‬
‫סיבוכי הפילוסופיה בעניני שאלת צדיק ורע לו‬
‫]ע״ע ערך‪ :‬צדיק ורע לו‪ ,‬וכן ערך‪ :‬רשע וטוב‬
‫לו!‬
‫תהלים קלט‪ ,‬יט‪-‬כ‬
‫השתמשנו במחשב )ערכי מלים‪ :‬הפילוסוף‪,‬‬
‫מתפלסף‪ ,‬פילוסופים וכיו״ב{ והעלינו בפירושי‬
‫המלבי״ם לנ״ף את המקורות דלהלן‪:‬‬
‫ידיעה ובחירה‪ ,‬והסתירה ביניהן‬
‫ע״ע ערך‪ :‬ידיעה ובחירה‬
‫פילוסופים סבורים שהמצוות למעשה הן בטלות‬
‫ורק הרעיון הפנימי קיים‬
‫דברים כז‪ ,‬כו‬
‫אפלטון‪ ,‬עיגול הנדסי הגיוני‬
‫תהלים קמח‪ ,‬א‬
‫פילוסופיה נקראה ״לשון ערומים״‬
‫איוב טו‪ ,‬ה‬
‫פילוסוף קנט ]אמנם המלבי״ם איננו מזכיר אותו‬
‫בשמו‪ ,‬אבל הוא מציין למושג פילוסופי שלו‬
‫״ראס מאראלישע געפיהל״ )איוב לג‪ ,‬טז( ולפי‬
‫ביאורו זהו הצו הקטיגורי כלומר צו מוםרי‬
‫המוטבע בנפשו של אדם‪ ,‬עליו דיבר הפילוסוף‬
‫הנ״ל‪ ,‬ראה ״אנצקלופריה״‪ ,‬ערך קנט‪ ,‬רף ‪.[895‬‬
‫המלבי״ם אמנם כיבד את החקירה האנושית‪,‬‬
‫אבל חשש מפניה שהיא הורסח לחקור גם במה‬
‫שאץ מבוא לשכל האנושי‪ ,‬וכך לשונו‪:‬‬
‫״שנגד מה שחקר איוב ודרש בשכלו על השגות‬
‫שהם אחר הטבע‪ ,‬כמו על מציאות הנפש‬
‫והשארוחה‪ ,‬ועל שכר הנפש וגמולה‪ ,‬ועל ידיעת‬
‫ה׳ והבחירה וכדומה‪ ,‬אמר אליו למה יהרום‬
‫לעלוח אל האלהים לחקור במה שאחר הטבע‬
‫אשר שם הערפל והענן? ראה נא תחילה אם‬
‫תוכל להבי; דרכי הטבע הנגלים!״‬
‫איוב לו‪ ,‬כג‬
‫פילוסופיה‪ .‬ב׳ כיתות‪] .‬אן יש שאינם מתפלספים‬
‫אלא דוברים שוא )באמונות נפסדות( בלי שום‬
‫הגיון‪] .‬ב| יש המתפלספים בדעות שקריות‪.‬‬
‫טיעונים אלו נראים סבירים לאותו המתפלסף‪,‬‬
‫כי גם כל דרכיו הם ע״פ דמיון‬
‫ישעיה נט‪ ,‬ד‪-‬ה‬
‫מהמהפלספים‬
‫בשוא‬
‫אץ‬
‫לקחה‬
‫אפילו‬
‫ישעיה מא‪ ,‬כא; וכן מד‪ ,‬כד; ובהקדמתו לירמיה‬
‫א‪ ,‬א; וכן עמוס א‪ ,‬א‬
‫תהלים יט‪ ,‬ג‬
‫משלי טו‪ ,‬יד; וכן פרק ל‪ ,‬פסוקים ד‪r ,‬‬
‫איוב ב‪ ,‬יא; וכן ג‪ ,‬בו; וכן ה‪ ,‬כו; וכן ח‪ ,‬כא;‬
‫וכן כה‪ ,‬ו; וכן כו‪ ,‬ה; וכן לב ‪,‬א‬
‫ולא צייננו כאן המקומות שהמלבי״ם מציין‬
‫״חקירה״ או ״מחקרים״‪ ,‬כי אפשר להתווכח אם‬
‫מדובר שם על ״פילוסופיה״ במובן המצומצם‬
‫של המלה או לא‪.‬‬
‫ולהלן המקומות שהמלבי״ם יוצא חוצץ בהתנגדות‬
‫לדברי הפילוסופיה‪ ,‬דבריו בספר משלי‪:‬‬
‫]א[ פרק ה‪ ,‬פסוקים ו‪',‬ח; ]ב[ פרק ו‪ ,‬כד‪-‬כה;‬
‫]ג[ פרק ז‪ ,‬ה; ]ד[ פרק יד‪ ,‬ב; ]ה| טז‪ ,‬בב;‬
‫]ו[ פרק ל‪ ,‬פסוקים ב‪-‬ג‪ ,‬ז‪ ,‬טו‪ ,‬יז‪ ,‬כג‪ ,‬כח ]ז!‬
‫ובספר ישעיה נט‪ ,‬דיו‬
‫פנים‬
‫בפנים ]פרצוף! של האדם יש קווי אופי שלו‪,‬‬
‫ואפילו אפשר להכיר מי הוא חנף‪ ,‬מזוייף וצבוע‬
‫ישעיה ג‪ ,‬ט )ושם ג״כ ב״מלים״{‬
‫פסח‬
‫קרבן פסח‪ ,‬הוראה שיצאו בנ״י מתחת ממשלת‬
‫הכוכבים‬
‫בראשית כז‪ ,‬כג‬
‫פרנסה‬
‫״שלא יטריד האדם אח עצמו לאסוף הון ועושר‬
‫בסכנת הליכה ימים ומדברוח‪ ,‬כי מאן דיהיב‬
‫היי‪ ,‬יהיב מזוני‪ .‬והנם שצריך לעשות מעט‪ ,‬בכל‬
‫זאת פרנסתו מזומנת לו אצל ביתו״ ]סמוך לביתו!‬
‫שמות טז‪ ,‬ה־ו‬
‫מפתחות ענינים במוסר ואמונה‬
‫כל מי שיפריש עצמו מעניני העולם למען עסק‬
‫התורה‪ ,‬ישיג פרנסתו בנקל ע״פ השגחת ה׳‬
‫]ע״ע רמב״ם‪ ,‬סוף הל שמיטה ויובל‪ ,‬פ״יג ה״יג;‬
‫ובן מו״נ ח״ג פ״כד ״יכלכלהו ממקום שלא העלה‬
‫על דעתו״[‬
‫שמות טז‪ ,‬ה‬
‫טרדת האדם בהשגת מזונותיו‪ ,‬מצלה אותו מן‬
‫ההשתקעות ביצריו הרעים‪ ,‬קנאה‪ ,‬תאוה‪ ,‬כבוד‬
‫בראשית ג‪ .‬יז‬
‫שבת‪ ,‬ע״י כבוד שבת יתפרנס האדם כל ימי‬
‫השבוע‬
‫שמות טז‪ ,‬ה‬
‫ה׳ הבין לבל חי את פרנסתו‪ ,‬גם הכין לו לעני‬
‫אדם עשיר שיפרנםהו‬
‫שמות טז‪ ,‬ז‬
‫מותרות‪ .‬כל זמן שלא ירדוף אדם אחרי מוחרוח‬
‫ויסתפק בלחם בלבד‪ ,‬תבוא לו פרנסתו בלי‬
‫יגיעה‪ .‬וכשירדוף אחר מותרות‪ ,‬יצטרך לשוטט‬
‫בים רחוקים‬
‫שמות טז‪ .‬יד‬
‫המבקש מותרות יצטרך לבטל תורה והפילה‬
‫שמות טז‪ ,‬יד‬
‫אין ראוי לו לאדם לאסוף ולכנוס יותר מן הצורך‪,‬‬
‫שזה ממיעוט בטתונו בה׳‬
‫שמות טז‪ ,‬טז )ע׳׳ע פסוק כ(‬
‫פרישות‬
‫פרישות‪ .‬מאמר חו״ל הוא‪ :‬״ואמר רבה בר ט­‬
‫חנה‪ .‬זימנא חדא הוה אזלינן בםפינתא וחזינן‬
‫ההיא ציפרא ראים עד קרצוליה ]קרסוליו[ במיא‬
‫ורישיה ברקיע‪ .‬ואמרינן ליכא מיא‪ .‬ובעינן לחוח‬
‫]לרדת מהספינה[ לאקורי נפשק‪ .‬ונפק בת קלא‬
‫ואמר לן לא תיחותו הבאי תפלת ליה תציצא‬
‫]גרזן[ לבר נגרא הא שב שני ולא קא מטיא‬
‫אארעא‪ .‬ולאו משום דנפישי מיא‪ ,‬אלא משום‬
‫דרדפי מיא‪ .‬אמר רב אשי‪ ,‬ההוא ח שדי הוא״‬
‫)בבא בתרא‪ ,‬עג ע״ב{‬
‫ומבאר על כך הםלבי״ם‪ :‬״רמז בזה לבת הנזירים‬
‫רפט‬
‫אשר נמצא בימי קרם ]אמר המלקט‪ :‬כוונתו‬
‫לנוצרים רק שינה מפני הצנזורא[ שהיו פורשים‬
‫מבני אדם וכל עניני עוה״ז ומתבודדים ביערות‬
‫ואוכלים צמחי השדה ואין נושאים אשה ולא‬
‫נהנים מן העולם‪ .‬אמנם כבר בארו החכמים‬
‫הנאמנים‪ ,‬כי דרך זה לא יתכן בעיני ה‪ /‬כי‬
‫אדרבה איש הזה בורח מרותחין ונכוה באש‪ .‬כי‬
‫כל שפורש את עצמו יותר‪ ,‬כן הוא עלול לתאוה‬
‫או יבוא ]דבר[ תאוה לפניו‪ .‬ומה שמרויח‬
‫בפרישותו שאינו רואה הרבה ענינים ותאוות‬
‫לפניו‪ ,‬כן מפסיד שתאוה היותר קטנה שתזדמן‬
‫לפניו‪ ,‬היא תעמיק במורשי לבבו ותבעיר בו אש‬
‫ולהבח‪ .‬וזהו שאמר ]במאמר הנ״ל[ שראה ציפור‬
‫שאינו עומר במים‪ ,‬ר״ל בעניני עוה״ז‪ ,‬רק עד‬
‫קרסוליו ולא יותר‪ ,‬ר״ל רק מה שעומד ברגליו‬
‫בעולם השפל וכולו נטוע כעולם העליון‪,‬‬
‫במושכלות ובפרישות‪ .‬אמינא‪ :‬לית כאן מיא‪,‬‬
‫]כלומר טעיתי לחשוב! בהנהגה מאת אק מקום‬
‫לשום תאוה ויצה״ר‪ ,‬ובעינא למיחת‪ ,‬ר״ל שרצה‬
‫לבחור ג״כ דרך הזה להתבודד ולפרוש מן העולם‪.‬‬
‫הזהירו בת קול בל יבחר בזה ובו׳ ולא משום‬
‫רנפישי מיא‪ ,‬כי זה כאמח אינו ]כן[‪ .‬כי במדבר‬
‫לא ימצא הרכה חאווח‪ .‬רק המים המועטים הם‬
‫רדיפי ותזקים‪ .‬ותאוה אחת אל(־ יחאוה תהיה‬
‫בחוזק גדול וקשה לפרוש‪ .‬עתה מגלה פתרון‬
‫החידה‪ ,‬שכיון על זיז שדי‪ ,‬הוא הנזיר הדר‬
‫בשרה‪ ,‬במדבר ‪ .‬הנקרא ]בגרמנית! זונדרלינג‬
‫]עוף בורר!״ עכ״ל‬
‫ז‬
‫=א״חמ‪ ,‬ליקוטים שבסוף ויקרא‪ ,‬דף ‪.73‬‬
‫]אמר המלקט‪ :‬כלומר חז״ל חינכו שגם בפרישוח‬
‫יש לנהוג רק במרה ובקצב‪ .‬וכמ״ש קהלח )ז‪,‬‬
‫טז( ״אל חהי צדיק הרבה״‪ .‬ואמרו ״כל המוסיף‪,‬‬
‫גורע״‪ .‬וכמ״ש רמב״ם על הפםוק ״חוקים ומשפטים‬
‫צדיקים״‪.‬־ ״כמו המזג המאוזן אשר הוא תכלית‬
‫איזון אוחו המין‪ .‬הרי כל מזג שאינו כמו אותו‬
‫המין יהיה בו חוספח או נרעון ]אמר המלקט‪:‬‬
‫ושניהם חטא(‪ .‬וככר ידעת פירוש "צדיקים״‬
‫]בלומר[ מאוזנים‪ .‬לפי שהם ]מצווח ההורה!‬
‫עבודות שאין בהם טורח ולא גרעון‪ ,‬כנזירים‬
‫והמחבורדים בהרים ודומיהם‪ .‬ולא ייתור המביא‬
‫לידי תאוותנות וזללנות עד שתגרע שלמוח‬
‫האדם״ )מורה נבוכים‪ ,‬ת״ב פ״לט(‪ .‬וכאשר הורו‬
‫רצ‬
‫אוצרות‬
‫המלבי״ם‬
‫גדולי ישראל‬
‫חז״ל )תענית יא ע״א( שנקרא ״חוטא״‪ .‬ואמנם‬
‫המלבי״ם מצדד בעד פרישות מוגבלת‪ ,‬של‬
‫הפורשים מביתם זמן מה כת שבני ביתם לא‬
‫יטרידו אותם מלימודם בתורה )עיין ״תורה אור״‬
‫לבראשית ב‪ ,‬יט‪ ,‬סעיף ג(‪.‬‬
‫כאן מקצת מדבריו בספרו בערך ״הכתב והקבלה״‬
‫)עמ׳ ‪ 92‬ואילך‪ ,‬שתעתיק מן ״אילת השחר‬
‫כדלהלן בסוף המובאה( כיצד הקב״ה גנז בתורה‬
‫שבכתב כל דברי תורה שבעל פה‪ ,‬אשר חז״ל‬
‫ידעו כיצד לפענח צפונות ולגלות מסתורי התורה‪:‬‬
‫ההבדל בין נזירות הנהוגה בישראל לנזירות של‬
‫הנוצתם וכו׳‬
‫תהלים לד‪ ,‬ט‬
‫״ויש בזה דרכים רבים בייתורים ולשונות שונים‬
‫ומשונים‪ .‬כמו בשם הפעל הנוסף על הפעל‪ ,‬שם‬
‫המספר המיותר‪ ,‬שם הסוג הנוסף‪ ,‬שם התואר‬
‫הנוסף‪ ,‬ושם הכפול‪ ,‬הפעל הנשנה וזולת אלה‪.‬‬
‫כל מקום שיש איזת ייתור לשון או עיוות וםרוס‬
‫בכתוב‪ ,‬יש בו תמיד דרוש‪ .‬והם יסודות הקבלה‬
‫]המםורח[ ואתיה‪ ,‬כמו שנמצא בהמון דרושים‬
‫בספרא הנפוצים על ההרים פה ושם וכוי‪.‬‬
‫פרישות‪ .‬התורה מעדיפה שיהיה האדם מעורב‬
‫עם הבריות‪ ,‬אלא שישמור גדרי התורה‬
‫תהלים לד‪ ,‬יד‬
‫פהשות מהתענוגים‪ .‬ולבסוף מוביל לעדן הנצחי‬
‫משלי יב‪ ,‬טו‬
‫פרושים שפרשו למדברות‪ ,‬גדלה תאוותם עוד‬
‫יותר‬
‫משלי יח‪ ,‬א‬
‫מתי המדבר‪ ,‬מה יש ללמוד מרוממות מעלתם‬
‫במדבר יט‪ ,‬תורה אור‬
‫פרשנות‪ ,‬דרכו של המלבי״ם בביאורו לתנ״ך‬
‫תורה‪ ,‬דבר שיש בו חידוש יותר היא כותבת‬
‫לבםוף‬
‫ויקרא‪ ,‬פ׳ קדושים‪ ,‬פסקא כ״ו‬
‫כאשר חז״ל לומדים כמה וכמת לימודים מן‬
‫פסוק אחד‪ ,‬המלבי״ם מבסס כל אחד מהם מפני‬
‫אופן שימוש נפרד שיש לאותה המלה‪ ,‬ממנה‬
‫חדל למדו את לימודיהם‬
‫ויקרא‪ ,‬פ׳ קדושים‪ ,‬פםקא ע; וכן פ׳ אמור‪ ,‬פסקא‬
‫מה‬
‫אמר המלקט‪ :‬עבודה יפה ומועילה עשה הרב‬
‫יוסף גרינבוים‪ ,‬בספרו ״הכרמל״‪ .‬בין היתר הביא‬
‫לקוטים ממקצת דברי המלבי״ם באופני פרשנותו‬
‫לתורה‪ .‬עיין בספרו בערכים‪ :‬כפל השם )שם‬
‫עצם וכפל הפועל( בעמ׳ קע‪-‬קעא; סדר הלשון‬
‫והכתובים‪ ,‬וסדר המלים והשמות‪ ,‬בעמ׳ רמא־רמב;‬
‫ועל הפעלים השונים‪ ,‬בעמי רסט‪-‬רפ; ועל עניני‬
‫השמות‪ ,‬עמ׳ שלח‪-‬שמד‪ .‬והוא מבחר קצר ביותר‬
‫מעבודחו העצומה והרחבה של המלבי״ם בחוברת‬
‫״אילת השחר"‪.‬‬
‫להוסיף זכות לאותו הצדיק הגר״י גרינבויס נביא‬
‫]ועוד שם‪ [:‬״הפרשיות הכפולוח דרשו חז״ל כל‬
‫המלות שבפרשה השניה כאילו הם כפולות‬
‫בפרשה הראשונה‪ ,‬כמו פרשה עולח צאן בויקרא‬
‫)א‪ ,‬י( שהיה יכול לכוללה בפרשת עולת בקר‪,‬‬
‫כי אין הבדל בין עולת בקר ובין עולת צאן‬
‫בשום דבר‪ .‬והיה יכול לכתוב ״אם עולה קרבנו‬
‫מן הבקר או מן הצאן זכר תמים יקריבנו״‪ .‬לא‬
‫לשנות ]להכפיל[ כל הפרשה של עולת צאן‬
‫בחנם? וקבלו רבותינו‪ ,‬ז״ל שפרשיות כפולות‬
‫כאלה ייחשבו כאלו כתובים ביחד‪ ,‬ר״ל כאילו‬
‫כתוב בכפל ״זכר זכר״ "חמים חמים״ ״יקריבנו‬
‫יקריבנו״ וכדומה‪ .‬וכן מצאנו שינויים רבים‬
‫בשניהם‪ ,‬אם בשינוי לשון אם בשינוי םדר‪ .‬וכל *‬
‫זה עצה עמוקה מחכמה העליונה לכלול כל‬
‫תורה שבע״פ בדברים מועטים‪ ,‬שעי״ז כולל‬
‫הלכות רכות אין ספורות למו בתורת הכתב‪.‬‬
‫והמון דינים רבים בעולה נלמדים משינויים‬
‫ומכפולים כאלה וכוי‪ .‬ועל זה נשענים ומיוסדים‬
‫הדרשות ]השונות[ במה שדרשו מלה אחה כמה‬
‫פעמים בדרשות חלוקות‪ .‬זכר״ ולא נקבה‪ ,‬ומה‬
‫שכפל בעולת הצאן ג״כ ]מלתן ״זכר״‪ ,‬למעט‬
‫טומטום ואנדרוגינוס‪.‬‬
‫]ועוד שם‪ [:‬״וכמו כן נמצא המון דרושים מכוונים‬
‫על מלה אחת שנזכר בענין או בתורה כמה‬
‫פעמים‪ ,‬כמו ארבע פעמים ״על העצים אשר על‬
‫האש״; שלש פעמים ״מפלתה ומשמנה״; חמש‬
‫פעמים ״אזכרתה״; שלש פעמים מיותר ׳׳שחי‬
‫הכליות״; אתת עשרה פעמים כתיב "בנבלתה";‬
‫!‬
‫מפתחות עניניס במוסר ואמונה‬
‫אחת עשרה דרשות ]אמרו על כך חז״ל[‪ .‬ובנגעי‬
‫בגדים משמונה פעמים ]שכתוב[ ״בגד״ ]דרשו[‬
‫שמונה דרשות‪ .‬וכדומה אין חקר‪ .‬וכל מקום‬
‫שנמצא ]בספרא[ הדרושים רבים מקובצים במקום‬
‫אחד‪ ,‬באו הזרים והכפולים במספר ]ההוא של[‬
‫הדרושים‪ .‬או שהפסוק הזה נשנת בתורה כמספר‬
‫הדרושים ההם‪ ,‬המכוונים תמיד כמספר הכפולים‬
‫בלי עודף ומגרעת‪ .‬ודרך הספרא לדרוש תמיד‬
‫כל הדרושים על המלה הראשונה אשר פגע בה‬
‫החילה‪] .‬וכאן הגר״י גרינברג מביא כמה דוגמאוח‬
‫לכך‪ ,‬ולא נביא כאן[‪.‬‬
‫]ואח״כ מביא חידוש נוםף‪ [:‬״וכן דרשו חז״ל‬
‫השינויים הנמצאים בענק וסדרו ג״כ הדרושים‬
‫כמספר תשינויים‪ .‬למשל‪ ,‬על תבאת הקרבן מביתו‬
‫ישמש תמיד כפעל ״הבאה״ "והביא״‪ .‬ובדיני‬
‫עולה ושלמים נמצא תשעה פעמים לשון ״הקרבה״‬
‫)תחת( ]כמקום! לשק "הכאה״; ששה פעמים‬
‫בכינוי ״יקריב אותו״‪ ,‬״יקריבנו״‪ ,‬וני פעמים בלא‬
‫כינוי‪ .‬ונמצא השינויים האלה בתשעה מקומות‪:‬‬
‫בעולת בקר‪ ,‬בעולת צאן‪ ,‬בשלמי כקד‪ ,‬בשלמי‬
‫כבש‪ ,‬כשלמי עו וכוי‪ .‬והקשו בספרא‪ :‬״מהו‬
‫אומר יקריב‪ ,‬יקריב?״ ר״ל למה תפם לשון‬
‫״הקרבה״ חחת לשון ״הבאה״? וכו׳ ודרשו‬
‫מהשינויים האלה על תשעה מיני תערובת‪ ,‬ששה‬
‫אין קרבים‪ ,‬ונ׳ קרבים‪.‬‬
‫]וממשיך‪ !:‬וכמו כן מג׳ פעמים ״דם"‪ ,‬וגי פעמים‬
‫״דמו״ בכינוי‪] ,‬דרשו! שש דרשות‪ .‬ג׳ קרבים וג׳‬
‫אין קרבים‪ ,‬בתערובת‪ .‬ובן ככל סמיכות שבתורה‬
‫כתיב ״וםמך את ידו״‪ ,‬לבר ג׳ פעמים כתיב‬
‫״וסמך ידו״‪ ,‬בלא תיבת "את״‪ ,‬בעולה‪ ,‬בשלמי‬
‫בקר‪ ,‬ובחטאת נשיא‪ .‬וררשו ג׳ ררשות בפעם‬
‫הראשון‪ ,‬״ידו‪ ,‬ולא ביד בנו‪ .‬לא ביד עבדו‪ .‬ולא‬
‫ביד שלוחו"‪ .‬וסידר ]הםפרא! דרשוה אלו על‬
‫״וסמך ידו״ הראשון‪ ,‬אצל עולה‪.‬‬
‫וכמו כן דרשו במנחוח )צג ע״ב( ״ידו על הראש״‬
‫ולא על הצואר‪ ,‬ולא על הגביים‪ ,‬ולא על החזה‪.‬‬
‫גם זה ייפלא‪ ,‬איך דרשו ג׳ דרשות מזה? ומדוע‬
‫לא דרשו עשר דרשוה כמספר עשרה פעמים‬
‫״וסמך וכו׳ על ראשו״ הנמצא בתורה? אולם‬
‫חז״ל בעומק חכמתם ראו והביטו כי בכל הסמיכות‬
‫כתיב מלת ״על״ ב]טעם[ מקף‪ ,‬לבר שלש פעמים‬
‫כתיב ״על ראש״ כטפחא במלת ״על״‪ ,‬בעולה‬
‫רצא‬
‫ובחטאת ובחטאת כשבה‪ .‬ושלשה אלה הם‬
‫הנדרשים‪ ,‬שהטעם הבא במלת "על״ מציק שהוא‬
‫דוקא ״על״ ממש ולא בםמוך‪ .‬וגם בדרשות האלו‬
‫נהגו כן שדרשו כל הדרשות בפעם אחת במלה‬
‫הראשונה שפגעו בזה‪ .‬ובאו הדרשות מכוונים‬
‫וספורים כמספר השינויים בכיוון וכו׳‪.‬‬
‫]ואחרי שמאריך בנושא אחר‪ ,‬טחב‪ [:‬״ונם שמרו‬
‫והשחמשו חז״ל בכל הדרכים שהשחמשו בהם‬
‫חכמי הלשון והמליצה‪ ,‬כמו מאמר המוסגר )ויקרא‬
‫סי׳ רל״ג( צלעות מקבילות )צו‪ ,‬סי׳ ב( מושך‬
‫עצמו ואחר עמו)צו‪ ,‬סי׳ ק״ג‪ ,‬קט״ז(‪ .‬ושלפעמים‬
‫ישנה הדקדוק בעבור זווג המלוח שידמו המאמרים‬
‫בדקדוקם‪ ,‬שנלמד מהאחד על חברו‪ .‬וכן כוונו‬
‫דבריהם תמיד עם בעל הטעמים )צו‪ ,‬סי׳ קט״ז(‪.‬‬
‫וכל מקום שיש ״קרי וכתיב״‪ ,‬דרשו שניהם‪.‬‬
‫״אשר לו חומה״ ״לא״ באלף‪ .‬״ונסכה ונסכו״‪,‬‬
‫״ידיו ירו״ )בהר‪ ,‬סי' נ״ח‪ ,‬אמור קנ״ט‪ ,‬אחרי‬
‫סי׳ נ״כ(‪ .‬והמיר הקרי הוא כפי הפשט‪ ,‬ותכחיב‬
‫עולה כפי הדרוש‪ .‬וכן דרשו ״מלא וחסר״‪ ,‬״לוא‬
‫יגיד" וכדומה‪ .‬וכל תמושאלות השתדלו חז״ל‬
‫להשיבם את הוראתם העצמית‪ ,‬במו ״על דבר‬
‫אשר עינה״ פירשו ״על עסקי דיבור״‪ ,‬כעיקר‬
‫הנתת מלת ״דבר" על הדיבור המכטאי וכוי‬
‫]ומאריך בזה[‪.‬‬
‫]ועוד כותב‪ [:‬השמות הנרדפים‪ ,‬יש לכל אחד‬
‫גרר מיוחד אשר על הגדרים האלה נבנו המק‬
‫דרושים‪ ,‬אק ספורות למו‪ .‬ובן הלשונות השווה‬
‫יש בהם הבדלים אחרים‪ .‬והעיון מתי ישמש‬
‫לשון זו‪ ,‬ומתי בלשון אחרת‪ ,‬ועל יסודותיהם בנו‬
‫חז״ל דרושים‪ .‬כמו דרשות הספרא הרבים‬
‫והעמוקים שנבנו על חרי״ג כללים‪ :‬רמ״ח בשימוש‬
‫הלשון‪ ,‬ושס״ה בהבדלי השמות והפעלים והמלוח‬
‫הנרדפים‪ .‬ער שכל דבר קטן וגדול מהמון‬
‫הדרושים נבנו על הכללים האלה יסודי הקבלה‬
‫]המסורה[‪ ,‬לפקוח עינים כדברי אלהים חיים‪ ,‬בי‬
‫הכתב והקבלה תורה משמים‪.‬‬
‫ע״ע ב״אילת השחר״‪ ,‬פסקאות רלח‪ ,‬לט‪ ,‬מ‪,‬‬
‫מא‪ ,‬מב‪ ,‬מג‪ ,‬מד‪ ,‬מה‪ ,‬מו‪ ,‬מז‪ ,‬מח‪.‬‬
‫]עכ׳׳ל הגר״י גרינבוים(‪.‬‬
‫ונוסיף על דבריו‪:‬‬
‫בלל הוא בעניני הלשון‪ ,‬הדבר שהוא עיקרי‬
‫רצב‬
‫המלבי״מ‬
‫אוצרות‬
‫מקדימים בפסוק‬
‫מל״א כ‪ ,‬יח‬
‫אבל בתורה‪ ,‬התל בטפל ופירט אותם ואח״כ‬
‫בא אל העיקר והסגולה‬
‫דהי״א א‪ ,‬ה‬
‫פרשנות עצמאית של המלבי״ם‪ ,‬כתוספת על‬
‫דברי חז״ל‬
‫מל״ב כה‪ ,‬בז‪ :‬רהי־׳א ב‪ ,‬טו וכן דהי״א ג‪ ,‬יז‬
‫גדולי ישראל‬
‫צדיק‬
‫צדיק תפועל ליבות את הדור וכן לדודות הבאים‪,‬‬
‫כשהוא מ ת נחשב לחי‬
‫יהושע א‪ ,‬א‬
‫צדיק‪ ,‬לבו של השלם יתפעל ויכה אותו אם‬
‫יעשה פעולה רעה‪ .‬ומזה עצמו הוא מבין מה‬
‫הוא טוב ומה הוא רע‬
‫תהלים קמא‪ ,‬ה‬
‫פשט המקרא‪ .‬המלבי״ם מפרש הפסוק כפשוטו‪,‬‬
‫ומפרש שדברי חז״ל על הפסוק נאמרו כדרשה‬
‫דהי״ב יג‪ ,‬כ‬
‫צדיק הוא כצינור‪ ,‬על ידו באה השגחה ורכה‬
‫לכל העולם‬
‫כראשית יב‪ ,‬כ! וכן כו‪ ,‬ד‬
‫יש שם של בן אדם הנמשך אל פסוק שלפניו‪,‬‬
‫או לאחריו‬
‫דהי״א ח‪ ,‬לא‬
‫צדיק גוזר והי מקיים‬
‫במדבר יט‪ ,‬א )תורה ארר‪ ,‬ד״ה ב״מ בט‪ ,‬תבררו‬
‫של עכנאי‪ ,‬דף תרנ״ה(‬
‫קרי וכתיב שבלשונות המקרא‪ .‬הקרי הוא לפי‬
‫פשט‪ .‬הכתיב הוא לפי הדרש ]ע״ע דברי מהר״ל‪,‬‬
‫״תפארת ישראל״‪ ,‬פרק סו[‬
‫הקדמה לפירוש ירמיה‪ ,‬ד״ה ולמה זה התלונן‬
‫צדיק שהורגל לעשוח צדק ע״פ מה שראה אצל‬
‫רבותיו‪ ,‬אבל אינו ״חכם״‪ ,‬לא למד כללי החכמה‬
‫משלי יב‪ ,‬בו; ע״ע משלי י‪ ,‬א‪ :‬וכן יג‪ ,‬יד‬
‫יש אם למקרא‪ ,‬יש אם למסורת‬
‫ויקרא‪ ,‬תזריע‪ .‬פרק יב פםקא יט‬
‫פרשנות‪ .‬דרושי טעמי המקרא‬
‫א״חמ‪ ,‬פ׳ שלח )יג‪ ,‬ח( ד״ה וראה דבר פלא‬
‫מסורה‪ ,‬דרשה ע״פ מסורה למלת ״‪p‬״‬
‫א״חמ החילח פ׳ וארא‬
‫מסורה‪ ,‬דרשה על מלת ״פרות״ בלי ו׳‬
‫א׳׳חמ‪ ,‬וישלח‪ .‬מנחה עשו‬
‫פשרה‬
‫פשרה בדין תורה‪ ,‬לפעמים הוא קלקול‬
‫משלי יז‪ ,‬טו‬
‫צבועים‬
‫)ע״ע ערך‪ :‬רשע{‬
‫צבעים‬
‫זכריה א‪ ,‬ח; וכן ו‪ ,‬ב‬
‫צבע‪ .‬צבע תכלת )ירוק( של ציצית‪ ,‬בא ללמד‬
‫על שבח של מידת המיצוע‬
‫א״חמ‪ ,‬חיי שרה‪ ,‬ד״ה ואברהם זקן‬
‫העולם כולו נברא עבור תצדיק‬
‫בראשית כז‪ ,‬א‬
‫אכילה של הצדיק דומה לקרבן‪ ,‬ע״י טיב כוונותיו‬
‫בראשית כז‪ ,‬כג‬
‫‪,‬‬
‫איש אחד‪ ,‬לפעמים שקול כגגד הגוי כולו‬
‫בראשית מח‪ ,‬יט‬
‫צדיקים אין מטמאק במותם‪ ,‬טעם לזה‬
‫בראשית נ‪ ,‬ב‬
‫ה׳ הזמין בכל דור ישרים‪ ,‬שיהיו מלאכיו לענינים‬
‫גדולים הכוללים הראוים להעשות בדור ההוא‬
‫]מקורו בשמחות‪ ,‬פ״ח עיי״ש[‬
‫שמות ג‪ ,‬א‬
‫אדם שזוכה לקדושה‪ ,‬הוא עצמו נעשה לבית‬
‫המקדש ]ע״ע ערך‪ :‬מקדש[‬
‫שמוח כה‪ ,‬ח‪ :‬אר׳׳ש‪ ,‬סוף דרוש ג׳‪ :‬א״חמ‪ ,‬פ׳‬
‫ויקהל ד״ה ויבואו כל איש‪ ,‬ובתרגום; =א״חמ‬
‫לקוטים בסוף ויקרא ‪ ,56‬ד״ה כי החיים יודעים‬
‫לבו‪ .‬צדיקים גדולים יבולים לסמוך על לבס‬
‫בהטייה רק לטובה‬
‫שמו״כ ז‪ ,‬ג‬
‫מפתחות ענעים במוסר ואמונה‬
‫לבו של צדיק יורה לו אם יש חטא בדבר‬
‫רצג‬
‫לא באה על זה תשובה ברורה מה׳‬
‫איוב ד‪ ,‬יב‬
‫שמו״א כד‪ ,‬ה ר״ה ויך לב דוד אותו‬
‫מעלת רבר אחד טוב‪" .‬שהגם ]למרות[ שהוא‬
‫אינו צדיק‪ ,‬מכל מקום הדבר הטוב שנמצא בו‬
‫הוא גדול‪ .‬יען שהוא כבית ירבעם ]הרשע[ שהיו‬
‫מסיתים אותו ומעכבים על ידו מלעשות טוב‪,‬‬
‫והוא ]בכל זאת[ עמד בפניהם׳׳‪] .‬התנגד‬
‫להשפעתם המזיקה[‬
‫ם ל ״א יר‪ ,‬יג‬
‫טבע‪ ,‬שינוי‪ .‬צדיק יכול לשנות אח הטבע‪ ,‬ע״י‬
‫מאמר פיו‬
‫מל ״א יז‪ ,‬א‬
‫צדיק נוזר והקב״ה מקיים‬
‫השותק מלשאול בזה‪ ,‬נחשב לחכם‬
‫משלי יז‪ ,‬בז‪ :‬וכן יח‪ ,‬ה‬
‫לא נחשב הדבר לחטא מה שצדיק או נביא חוקר‬
‫בשאלה זו‪ .‬כי לא בא להכחיש או להטיל ספק‪,‬‬
‫אלא לברר צדקתו של ה׳‬
‫ישעיה כו‪ ,‬ז‬
‫צדיק ורע לו‪ ,‬זאת איננה שאלה‪ .‬כי לא ידענו‬
‫פנימיותו וםתריו של אותו הצדיק‬
‫ישעיה כו‪ ,‬ח‬
‫על הטוענים; ״הצדיק אבד וכו׳ ואנשי חסד‬
‫נאספים״‬
‫מל״א ד‪ ,‬יז‬
‫ישעיה נז‪ ,‬א‬
‫קבלה פני הרב הוא כמקבל פני השכינה במקדש‬
‫על הסבורים שתצדיק מת מפני שםי;ף את עצמו‬
‫בחייו‬
‫אומר ה׳‪ :‬״רודפי צדק ומבקשי ה׳! אע״פ שאתם‬
‫מעטים בין בני עמכם בי בולם רשעים‪ ,‬ובל שכן‬
‫שאחם מעט מול כל אוה״ע‪ ,‬אל תיראו! כי‬
‫מאחכם יבנה ה׳ את בית ישראל״‬
‫ישעיה נז‪ ,‬א‬
‫מל׳׳כ ר‪ ,‬כג‬
‫ישעיה נא‪ ,‬א‬
‫צדיקים מצליחים בסוף‪ ,‬והרשעים מצליחים רק‬
‫בהתחלה‬
‫ירמיה כט‪ ,‬יא )מלים(‬
‫מריעים קמים נגד הצדיק‪ .‬ומזה עצמו יפרח‬
‫ויצליח‬
‫תהלים צב‪ ,‬יג‬
‫שלווה יש בבית הצדיק‪ ,‬אע״פ שהוא עני‬
‫משלי יז‪ ,‬א‬
‫ממרת הצדיק לכבד לכל אדם‪ .‬והרשע מבזה‬
‫לכל‬
‫משלי יח‪ ,‬ג‬
‫קליפות‪ .‬צריק נכנס לבין הקליפות כדי להתגבר‬
‫עליהם ]והוא כמו דוד שנולד מרות המואביה‪,‬‬
‫וכמו משה שנתגדל בביתו של פרעה[‬
‫א״חמ פ־ וארא‪ ,‬די׳ה ויכלע מטה אהרן‬
‫צדיק ורע לו‬
‫משל על ענק זה‬
‫אר׳׳ש ]ו[‬
‫צריק מת לפני שאר בני תרו ]א[ כדי שלא‬
‫יראה בצרה העתידה לבוא עליהם ]ב[ כדי שלא‬
‫ינן על הדור‪ ,‬לעכב הפורענות‬
‫יחזקאל כא‪ ,‬ח‬
‫חלק מהמקומות שהמלבי״ס מזכיר בעיה זו‪:‬‬
‫]א! דברים ז‪ ,‬יא ]ב! ישעיה כו‪ ,‬ז; ]גן ירמיה‬
‫יב‪ ,‬א; ]ד[ הושע יד‪ ,‬י )רוע הסדר הוא מצד‬
‫המונהנים( ]ה[ מלאכי ב‪ ,‬יז; וכן נ‪ ,‬פסוקים א‪,‬‬
‫יד‪ ,‬טז‪-‬מ; ]ו[ חהלים לא‪ ,‬יט )מלים(; וכן פרק‬
‫צד‪ ,‬פסוקים יבייג‪ ,‬טו; וכן פרק קיט‪ ,‬ל; וכן‬
‫פרק קמה‪ ,‬יז; ]ז[ משלי יז‪ ,‬כו‪-‬בז; וכן פרק יח‪,‬‬
‫ה; וכן פרק ל‪ ,‬לנ‪ .‬ועוד עיין להלן מקורות‬
‫נוספים‪ ,‬עם ביאוריהם‬
‫צדיק ורע לו‪ ,‬הוא כדי לתת מקום לבחירה‬
‫חופשית בעולם‪:‬‬
‫מלאכי ג‪ ,‬פסוקים א‪ ,‬ה; וכן איוב‪ ,‬פתיחה‬
‫המלבי״ם לספר‪ ,‬מערכה שלישית‪ ,‬דעת אליפז;‬
‫וכן פתיחה לפני פרק כ״ב‬
‫תשובה על שאלת צדיק ורע לו‪:‬‬
‫״אז נדברו יראי ה׳‪ :‬יראי ה׳ האמתיים שאין‬
‫עובדים על מנת לקבל פרס‪ ,‬הם נדברו ג״ב‬
‫דברים האלה איש אל רעהו‪ ,‬והוכיחו מזה‬
‫דצד‬
‫אוצרות‬
‫המלבי״ם‬
‫שהעוה״ז אינו עולם הגמול חיזעונש‪ ,‬רק עולם הנםיון‪.‬‬
‫וע״י זה בעצמו שהצדיקים מעונים בעוה״ז היה‬
‫עבודתם במדריגה גדולה שלא לעבוד מיראה העונש‬
‫ותקות גמול‪ ,‬רק מיראת ה' הרוממות‪ .‬כי אין מקוים‬
‫]לקבל[ שכר בעוה״ז על עבודחם‪ .‬וזה נרצה בעיני‬
‫ה׳ היודע תעלומות‪ .‬וזה עצמו ״ויקשב ה׳ וישמע‬
‫ויכתב ספר זכרון לפניו״‪ .‬שהגם שלא שילם להם‬
‫על מעשים טובים שלהם בעוה״ז‪ ,‬כתב מעשיהם‬
‫על ספר מיוחד לפניו לזכרון "ליראי ה׳ ולחושבי‬
‫שמו״‪ .‬כי זה בעצמו שעמדו באמונתם‪ ,‬הגם שמצאו‬
‫אותם רעות רבות וצרות‪ ,‬נודע שהם יראי ה׳ וכו׳‬
‫יראת הרוממות‪ ,‬ושאינם חושבים בעבודתם כעבור‬
‫נמול ושכר‪ ,‬רק לקדש שמו חמיוחד״‬
‫מלאכי ג‪ ,‬טז‬
‫צדיק ורע לו‪ ,‬זוז רק בעות״ז הדומה לחלום‬
‫בלבד‬
‫תהלים עג‪ ,‬כ‬
‫צדיק מט לפני רשע‪ ,‬תופעה זו מזיקה לבטחון בה׳‬
‫משלי כה‪ ,‬כו )עיי״ש פסוק ל״א(‬
‫הצדיקים סובלים ג״כ כאשר הכלל כולו נענש‪,‬‬
‫כי העולם נידון אחרי רובו‬
‫הושע ב‪ ,‬ו‬
‫צדקה‬
‫כםף צדקה שהאדם מחלק לאחרים‪ ,‬לא יבאש‬
‫]לא יאבד ערכו[ אלא הוא למשמרח להאדם‬
‫עד בואו לעוה״ב‬
‫שמות טז‪ ,‬לא‬
‫פרנסה האדם רק ללחם ביחו‪ ,‬ואח העודף יחלק‬
‫לצדקה לעניים‪ .‬זה יעמוד לו למשמרח עד‬
‫עוה״ב‬
‫שמות טז‪ ,‬לא‬
‫צדקה לעניים מועילה במקום קרבנות‬
‫א״חמ פ׳ משפטים ‪58‬‬
‫המתנדב לשם שמים‪ ,‬נחשב לו כאילו הוא עצמו‬
‫מקבל רבר‬
‫שמוח כה‪ ,‬ב‬
‫אק לקבל נדבה מהנשים בלא רשות בעליהן‬
‫שמוח לה‪ ,‬כב‬
‫גדולי ישראל‬
‫אם נמצא איש או אשת שלא יכלו להתנדב‬
‫כלום‪ ,‬כי העניים לא נמצא בידם ממה לתת‪,‬‬
‫רק שנדבה לבם אותם‪ ,‬שחשבו להביא אם היה‬
‫לאל ידם וכו׳ האיש הזה והאשה הזאת היו‬
‫עיקר הנדבה‬
‫שמות לה‪ ,‬כט‬
‫גם האומר לאחרים לתת צדקה‪ ,‬יקבל שכר‪ .‬וכן‬
‫המנחם לעני‬
‫דכריס טו פםקא ק ״מ‬
‫עשיר‪ ,‬שפע כסף שבידיו כי הוא כמו גבאי‬
‫שכספי העניים מופקדים אצלו‪ ,‬ועליו לנהוג בצדק‬
‫לתת להם את חלקם‬
‫דברים טו‪ ,‬פסקא קמ״א‬
‫צדקה שנותנים לעני‪ ,‬עולה עד לכסא הכבוד‬
‫דברים כד‪ ,‬יג‬
‫קיום העולם הוא ע״י החסד שנוהגים הבריות‬
‫אלו לאלו‬
‫דברים כד‪ ,‬ע‬
‫מעשר כספים‪ ,‬בימי חזקיה המלך קבלו עליהם‬
‫מנהג זה‬
‫דהי״ב לא‪ ,‬ה‬
‫אל החן לעני חצי פרוסה ]בקמצנות[ אלא פרוסה‬
‫שלמה ולחם נקי‪ .‬וכן בענק כםוח‪ ,‬כיון שכל בני‬
‫אדם הם כמו בשר אחד‪ ,‬חחשוב שנתח על‬
‫בשרך!‬
‫ישעיה נח‪ ,‬ז‬
‫צדקה בלב שלם ונפש שמחה‪ ,‬ברוח נדיבה ודברי‬
‫ניחומים‪ ,‬שכר עצום על כך‬
‫ישעיה נח‪ ,‬י‪-‬יב )עיי״ש(‬
‫צדקה כשלימות שהאדם זוכה לעשות‪ ,‬מתקנח‬
‫חורבות עולם מן אמונות ודעות ומעשים נפסדים‬
‫ורעים‬
‫ישעיה נח‪ ,‬יב‬
‫״כופר נפש איש עושרו״‪ .‬עיקר העושר הוא אם‬
‫הוא כופר נפשו הרוחנית‪ ,‬אם יחנהו לעניים‬
‫לפדות נפשו מני שחה‬
‫משלי יג‪ ,‬ח‬
‫רצה‬
‫מפתחות עניינים כמוסר ואמונה‬
‫נמנע מלתת צדקה לעני‪ ,‬הרי זה מחרף את ה׳‬
‫משלי יד‪ ,‬לא‬
‫בלבד‪ ,‬אכל אינם זועקים לה׳ ל־זתפלל לפניו‪.‬‬
‫וגם כי יזעקו‪ ,‬אינו אלא מהשפה ולחוץ‬
‫הושע ז‪ ,‬יד‬
‫משלי כא‪ ,‬כ‪-‬כא‬
‫נוצרים ]אדום[‪ .‬צרות שעוללו לישראל‬
‫עובדיה א‪ ,‬פסוקים א‪ ,‬יד‪ :‬חבקוק ג‪ ,‬יד‬
‫שכר הצדקה‪ ,‬בעורף! ובעוה״ב‬
‫צרקה במעשה מתקן לעון מעשה תאוה‪ .‬אבל‬
‫לחונן דלים ]ביחס של פיוס[ מתקן עון עיוות‬
‫השכל של כפירה ]אמר המלקט‪ :‬וזה נרמז בפםוק‬
‫"לועג לרש‪ ,‬חרף עושהו״ )משלי יז‪ ,‬ה(‪ .‬ומכלל‬
‫״הן״ נשמע ״לאו״[‬
‫דניאל ד‪ ,‬כד‬
‫צום ע״ע עוץ־‪ :‬תענית‬
‫צורה‬
‫שלמי הצורה הם חלושי החומר‬
‫ה׳ מפיל צדיק למקום סכנה כדי שיחפלל והי‬
‫יושיעו‬
‫תחלים צא‪ ,‬טו‬
‫צרות ישראל בעת הגלות‬
‫תהלים פרק ק׳׳ב‬
‫בעלי לשק הרע‪ ,‬בבחינה מסוימת גרועים הם‬
‫מהערבים‬
‫תהלים קב‪ ,‬ז‬
‫צרעת‬
‫יחזקאל טו‪ ,‬ו‬
‫צורה וחומר‪ ,‬כמו איש ואשה‬
‫בראשיח ב‪ ,‬יח‬
‫נשמה וגוף‪ ,‬צורה וחומר‬
‫בראשית ב‪ ,‬פסוקים ט‪ ,‬יח‬
‫צרעת יש הבאה מפני חטא לשק הרע‪ .‬ויש‬
‫צרעת אחרת הבאה על צדיקים מפני סיבה‬
‫אחרת‬
‫א״חמ‪ ,‬תחילת פ׳ מצורע‬
‫קימץ נליות‬
‫ציור‬
‫ציורים טובים ורעים שבלבו של אדם‬
‫בראשיח ו‪ ,‬ה; ירמיה ד‪ ,‬ג‪ •,‬תהלים נא‪ ,‬יט‪ •,‬משלי‬
‫א‪ ,‬ב וכן יכ‪ ,‬כה‪ :‬וכן יד‪ ,‬טז‪-‬יז‪ :‬וכן כה‪ ,‬כח‪:‬‬
‫וכן כט‪ ,‬יא ןע״ע ערך‪ :‬יצר הרע[‬
‫;‬
‫צניעות‬
‫מהראוי לשלמים להםחיר אח צדקחם ולא‬
‫להתפאר בה לפני ההמונים‪ ,‬שא״כ מורה שצדקתם‬
‫היא שלא לשם ה׳‬
‫תהלים מ‪ ,‬י‬
‫העושה טוב בגלוי‪ ,‬מצפה לגמול או לכבוד‬
‫ולתפארת‬
‫משלי יד‪ ,‬כב‬
‫צרה‬
‫צרה הבאה על כלל ישראל לא נגרמה ע״י‬
‫טעותו של יחיד‪ ,‬ואפלו הוא מלך‪ ,‬אלא מפני‬
‫חטא הדור כולו‬
‫ירמיה נב‪ ,‬ב‬
‫צרה‪ .‬חסרון הוא שיש המיללים מפני הצרה‬
‫)ע׳׳ע ערך‪ :‬גאולה(‬
‫קבלה‬
‫ע״ע ערך‪:‬‬
‫מעשה בראשית ומעשה מרכבה‬
‫בירור מושגים‬
‫‪t‬‬
‫המפליג בתבונה ובעיון בתעלומות םחרי חורה‪,‬‬
‫זה נקרא ״תודח חסדי׳ ]אמר המלקט‪ :‬נ״ל כי‬
‫מקורו ב״םפר הבהיר״‪ ,‬פםקא קפ״ה‪ .‬ושם הזכיר‬
‫״בגאותו שחקים״‪ ,‬בי גאותו של הקב״ה הם םתרי‬
‫תורה‪ ,‬כמפורש במדרש משלי פ״י ״צפית בגאוה?"(‬
‫משלי לא כו‪ :‬וכן משלי ג‪ ,‬ג ביאור מלים‬
‫שמות הקודש‬
‫שמות הקודש‬
‫א״חמ‪ ,‬חחילח פ־ קרח‬
‫״אלהים״ ע״פ טבע‪ ,‬שם ״יהו״ה״ שלא בדרכי‬
‫הטבע‬
‫דברים לג‪ ,‬כה‪ .‬תורה אור‪ :‬תהלים מז‪ ,‬ו‬
‫אלהים‬
‫אילח השחר‪ ,‬פסקא תקיי׳ב; בראשית א‪ ,‬א‪ .‬ושם‬
‫רצו‬
‫אוצרות‬
‫המלבי״ס‬
‫״תורה אור״ פסקא ב‪ :‬ויקרא ד‪ ,‬פםקא דנ״ח‪:‬‬
‫ויקרא יח פסקאות ק״ל‪ ,‬קנ״א; ויקרא כא‪ ,‬פסקא‬
‫ל״ב‬
‫אלהים ‪ ,‬מצד הכהות הרבים והשונים אשר‬
‫החנוצצו בכל חלקי המציאוח מן המקור הזה‬
‫האחד רטוב במוחלט‪ .‬הכחות האלה השפיעם‬
‫במדה וקצב ונבול ]עיי״ש[‬
‫ישעיה מה‪ ,‬ה‬
‫אלהים‪ ,‬אלהי ישראל‬
‫שמות כר‪ ,‬י‪ :‬וכן לב‪ ,‬א‬
‫אלהים‪ ,‬יהוד׳‬
‫כראשית א‪ ,‬א ד״ה ובכל מעשה בראשית‬
‫גדולי ישראל‬
‫שדי‬
‫איוב ה‪ ,‬יז )מלים(‬
‫שדי‪ ,‬אלהיט‪ ,‬יהו״ה‬
‫שמות י‪ ,‬ב‬
‫שילוב יהו״ה אדנ״י‪ ,‬סוכת שלו׳ים )מקורו בזוהר(‬
‫בראשית ו‪ ,‬טו‬
‫שם העצם‪ .‬אפשר לנו לברך את שם הכבוד‬
‫)אדני( אבל אין לנו שום השגה בשם העצם‬
‫)יהרה(‬
‫נחמיה ט‪ ,‬ה ד״ה יברכו את שם כבודך )וע״ע‬
‫פסוק ו(‬
‫אהיי׳ה‬
‫שמוח ג‪ ,‬יג‪-‬טו‬
‫אלהים‪ ,‬מדה הדין‬
‫תהלים פה‪ ,‬ה‬
‫יחוד השם‪:‬‬
‫אלוהי ישראל‪ ,‬לציין אח הנפלאוח שה׳ עושה‬
‫מצד חיבחו להם‬
‫ישעיה כה‪ ,‬א; וכן מא‪ ,‬יד‬
‫״והיחוד הזה כולל נ׳ ענינים‪] :‬א[ היותו ית׳‬
‫אחד בעצמו‪ ,‬והוא שלילת הגשמיות וההרכבה‬
‫ורבוי ע״י תוארים וכדומה‪.‬‬
‫אלוהינו‪ ,‬מורה על הדיבוק שיש לו עם ישראל‪,‬‬
‫וההשגחה הפרטית שמיחד עליהם להפליא פלאות‬
‫ולעשות נוראוח‬
‫ישעיה מ‪ ,‬ג וכן סב‪ ,‬ג‬
‫]ב[ שלילת השניות‪ ,‬שהוא אחר ואין אלוה זולתו‪.‬‬
‫;‬
‫גלות‪ ,‬אז אין השם שלם‪ ,‬ונשאר "יה״‬
‫הושע‪ ,‬ג‪ ,‬ג‬
‫אלוה‬
‫איוב יא‪ ,‬ז )מל־ם(‬
‫י״ה‬
‫תהלים סח‪ ,‬ה‬
‫יהו״ה אלהים ]ב׳ השמות יחד|‬
‫ויקרא‪ ,‬פ׳ אחרי‪ ,‬פםקא ק״ל‬
‫יהו״ה‪ ,‬אלה־ם‬
‫בראשית כ‪ ,‬א‪ :‬שמות כ‪ ,‬א‬
‫יהרה‪ ,‬ושם ״אלהי ישראל״‬
‫]ג[ והיחוד הג׳ הוא יחוד אור האץ סוף בשמותיו‬
‫שתוא במרותיו‪ ,‬שבהם הוא מנהיג את העולמות‬
‫]אמר המלקט‪ :‬המושג הזה מוסבר היטב ע״י‬
‫רמ״ק ב״פרדס דמונים״‪ ,‬שער הכוונה‪ ,‬פ״ב‪ .‬שאין‬
‫להבדיל בק י׳ ספירות'־ לבין אור א״ס שבקרבם‪.‬‬
‫והאריך בזה ר״ח ויטאל ב״עץ הדעת טוב״‪ ,‬פ׳‬
‫ואתחנן‪ ,‬וכותב שהמבדיל בזה הוא כעע״ז‪ ,‬וכן‬
‫עמד על זה רדב״ז בביאורו לשיר השירים‪.‬‬
‫והשל״ה העתיק הדברים בסידורו‪ ,‬מהר׳ ישיבת‬
‫אהבת שלום‪ ,‬דף קםו‪ .‬ועיין בזה ״שערי רמח׳׳ל‪,‬‬
‫דף ת״ד[‪ .‬וביחוד קובייה ושכינתיה שהוא כבוד‬
‫מלכותו והתפשטות אלהות בעולמו וכו׳ כנפש‬
‫המתפשטת בגויה ותתן לו אור וחיים כמ״ש‬
‫ואתה מחיה את כולם וכו׳ ]עיי״ש שהאריך[‬
‫דברים ו‪ ,‬ד‬
‫תהלים פט‪ ,‬יט‬
‫אור אין סוף‪ ,‬יחוד בתוך כל שמוח הספירות‬
‫דברים ו‪ ,‬ד )ע״ע ״שערי רמח׳׳ל״‪ ,‬דף ת״ד(‬
‫שמות כג‪ ,‬יז‪ ,‬פסקא רכו‬
‫אברי האדם מכוונים מול ספירות עליונות‬
‫שמות כה‪ ,‬רמזי המשכן‪ ,‬ד״ה אולם כאשר בני עלייה‬
‫יהו״ה‪ ,‬ושם ״אלהיך״‬
‫יהו״ה‪ ,‬שם של השגחה כלליה‪ .‬״אלוהינו״ שם‬
‫של השגחה פרטית תהלים קמו פסוקים ב‪ ,‬י;‬
‫וכן קמז‪ ,‬ז‬
‫אדם הראשון בגן עדן‪ ,‬הנמשל שבסיפור‬
‫בראשית ג‪ ,‬יט‬
‫מפתחות עניינים במוסר ואמונה‬
‫אדם הראשון ודרגה אספקלריא המאירה‬
‫בראשית ג‪ .‬ח‬
‫אדם נקרא ״עולם קטן״‬
‫שמות כה‪ ,‬רמזי המשכן‪ ,‬דייה וכמו שנקרא העולם‬
‫אדם של עולמנו מפעיל את מערכח כל היקום‬
‫יחזקאל א‪ ,‬כו; וכן עיין ״החרש והמסגר״ )בסוף‬
‫פי׳ לשיר השירים(‬
‫אדם‪ ,‬העיקר שבו הוא נפשו‪ .‬גופו הוא רק‬
‫מלבוש ]מקורו בזוהר ח״א כ ע״ב ״על בשר‬
‫ארם״[‬
‫שמוח כה‪ ,‬רמזי המשכן‪ ,‬ד״ה כבר נודע‬
‫אור מקיף ואור פנימי‬
‫זכריה ב‪ ,‬ט‬
‫אור צח‪ ,‬אור מצוחצח‬
‫בראשית א‪ ,‬ג‬
‫אור קדמון‪ ,‬אור צח‪ ,‬אור מצוחצח‬
‫בראשית א‪ ,‬ג‬
‫רצו‬
‫אצילות‪ ,‬בריאה‪ ,‬יצירה‪ ,‬עשיה‬
‫שמות כה‪ ,‬רמזי המשכן‪ ,‬ד״ה אמנם הבאים בסוד‪.‬‬
‫וכן שמות לד‪ ,‬ו )ע״ע תהלים קמח‪ ,‬ה(‬
‫אצילות‪ ,‬בריאה‪ ,‬יצירה‪ ,‬עשייה; עולים ויורדים‬
‫בראשית בז‪ ,‬יג )תורה אור(‬
‫ארון שבמקדש‪ ,‬כפורת‪ ,‬כרובים‬
‫שמות כה‪ .‬רמזי המשכן‪ ,‬ד״ה והנה הארון‪ ,‬ד״ה‬
‫עוד ציוה לעשות כפורח‬
‫ארון‪ ,‬םוד העלאת הארון לירושלים‪ .‬ששה צעדים‪,‬‬
‫שכעה פרים‪ .‬באכפלתא הם מול שם הקודש‬
‫מ״ב‪ .‬וההיקף הוא ״בינה״‬
‫שמו״ב ו‪ ,‬יג )עיי״ש(‬
‫אתערותא דלתתא‪ ,‬אתערותא רלעילא‬
‫יחזקאל לו‪ ,‬כח‬
‫בונה עולמות ומחריבן‬
‫בראשית א‪ ,‬ה‬
‫בוצינא דקרדינותא‬
‫בראשית א‪ ,‬ב )תורה אור(‬
‫אורוה צחצחים‬
‫משלי ח‪ ,‬כג‬
‫אליהו הגלים אח אדרחו‪ ,‬כלומר עשה מחומריוחו‬
‫״גולם״ כדי שתשרה עליו ״צורה״‪ ,‬כפי הדרישה‬
‫האלוהית‬
‫מל״ב ב‪ ,‬ח )ע״ע פסוק יג(‬
‫אליהו ראה ג׳ קליפות של יחזקאל‪ ,‬רוח סערה‬
‫וכו׳‬
‫מל׳׳א יט‪ ,‬יא‬
‫אליהו‪ ,‬ז׳ פעמים מול ז׳ ספירות‬
‫מל״א יח‪ ,‬מג‬
‫אליהו‪ ,‬רכב אש וסוסי אש‪ ,‬הנמשל של המליצה‬
‫הזאת‬
‫מל״ ב ב‪ ,‬יא‬
‫אלישע עזב את י״ב הבקר‪ ,‬שהם מתחת למלכות‬
‫מל״א יט‪ ,‬יט‬
‫אלישע‪ ,‬אופן פעולחו לחחיה המתים‬
‫מל״ב ד‪ ,‬לד‬
‫אלכסון‪ ,‬י״ב נבולים‬
‫מ ל״א ז‪ ,‬כא‬
‫בחירה חופשית רק בז׳ תחתונות‪ .‬אבל ידיעה‬
‫קדומה היא באק סוף ]עיין חשובה דומה בדברי‬
‫אריז״ל‪ ,‬סוף ״ארבע מאוח שקל כסף״‪ ,‬רפו״ח‬
‫דף רפב; ובדברי ר״מ זבוח^״קול הרמ״ז״ על‬
‫הזוהר ח״א דף קפט[‬
‫בראשית כב‪ ,‬א‬
‫בריאה העולם‪ ,‬ממנה נדע על המתרחש בעולמות‬
‫עליונים בראשית א‪ ,‬תורה אור‪ ,‬פסקא ב‬
‫ככל מדה מחסד‪ ,‬גבורה‪ ,‬תפארת כלולים כל‬
‫השאר ג״כ‬
‫יחזקאל א‪ ,‬ו‬
‫כמדבר‪ ,‬מ״ב מסעות בני ישראל במדבר‬
‫במרבד לג‪ ,‬ה‬
‫בעולם הקטן‪ ,‬החשוב מחברו הוא מוקף ע״י‬
‫חברו ]וזהו יושר[‪ .‬אבל בעולם הגדול‪ ,‬החשוב‬
‫מחברו הוא מקיף את חברו ]עיגולים[‬
‫איוב לח‪ ,‬לח וע״ע בזכריה ב‪ ,‬סוף ט׳‬
‫בריאה‪ ,‬יצירה‪ ,‬עשייה )עיק לעיל‪ ,‬מלת ״אצילות״‬
‫ובו׳(‬
‫תהלים קמח‪ ,‬ה‬
‫אוצרות‬
‫רחצ‬
‫גדולי ישראל‬
‫המלבי״ם‬
‫בריאת העולם‪ ,‬חיאור ע״פ דרכי הקבלה‬
‫תחלים קמח‪ ,‬א‬
‫י״ג מדוח של רחמים‪ ,‬ע״פ סוד‬
‫גבורה‪ ,‬מה שה׳ עושה בניגוד לתהלוכות הטבע‬
‫תהלים קמה‪ ,‬ד‬
‫״‬
‫״ ‪,,‬‬
‫יריעה קדומה יש רק באק סוף‪ .‬אבל בחירת‬
‫חופשית בז׳ תחחגנוח ]עיין תשובה דומה בדברי‬
‫אףיףל‪ ,‬סוף ״ארבע מאות שקל כסף״‪ ,‬דפו״ח‬
‫דף רפב; ובדברי ר״מ זכות‪ ,‬״קול הרמ״ז״ על‬
‫הזוהר ח״א דף קפט[‬
‫מ‬
‫גדול‬
‫ף‬
‫נ‬
‫ע ל‬
‫ה נ א מ ר‬
‫ה ק ב‬
‫שמות לד‪ ,‬ו‬
‫ה‬
‫ב‬
‫ת ה ל י ם‬
‫גלות מצרים ועשרת המכות )ע״פ אריז״ל(‬
‫א״חמ‪ ,‬שמות ‪5‬‬
‫גליף גליפו‪ ,‬גולמא נעוץ בעזקא )זהי‬
‫י‬
‫בר‬
‫א ש י ת‬
‫ח י‬
‫ו‬
‫י י‬
‫ו‬
‫ק‬
‫ב‬
‫א‬
‫טי(‬
‫א י ר (‬
‫< ת ו ר ה‬
‫י י ם‬
‫ב ר א ש י ת‬
‫‪,‬‬
‫יכין ובועז‪ ,‬ב׳ עמודים שבעזרה‪ .‬מול ההנהגת‬
‫הנסית וההנהגה הטבעית )נצח והוד(‬
‫מל״א ד כא‬
‫ים שעשה שלמה‬
‫מל״א א‪ .‬לא‬
‫אי‬
‫ע ח‬
‫כ ב <‬
‫א‬
‫א‬
‫ם ט‬
‫י ׳ ז ל "‬
‫א״חמ‪ ,‬תולדות‪ ,‬ד״ה וימכור‬
‫ב כ‬
‫א ת‬
‫יי‬
‫ת ו‬
‫ק‪1‬יע‪7‬‬
‫נ‬
‫"־‬
‫מ ל‬
‫ת ה ל י ם‬
‫ע כ‬
‫־‬
‫״וזאת״‪ ,‬כלומר תפארת עם מלכות‬
‫שמות כה‪ ,‬ג‬
‫א‬
‫ימין ה׳ מורה על הנהגה נסיית‪ .‬שמאל מורה‬
‫על הנהגה טבעיית‬
‫הנהגה ע״פ מלכות )״כבוד״(‪ ,‬והנהגה ע״פ תפארת‬
‫י ט‬
‫״‬
‫י‪1‬‬
‫כ‬
‫יחזקאל ד‪ ,‬ר‬
‫יציאת מצרים‪ ,‬פעולתה כדי להציל נשמות עשוקוח‬
‫שנעשקו בקליפה‬
‫דברים כט‪ ,‬יד‪ .‬חורה אור‬
‫זיווג‪ ,‬אין בלי דעת‬
‫א״חמ‪ ,‬תולדות‪ ,‬ד״ה וימכור את בכורתו ליעקב‬
‫יש מאץ‪ ,‬או יש לומר ״אין מיש״?‬
‫בראשית א‪ ,‬תורה אור‪ ,‬ב‬
‫חוה ראשונה‪ ,‬חוה שניה‬
‫בראשיח כ‪ ,‬כג‪ :‬וכן ג‪ ,‬יט‬
‫כינויי ה׳‪ ,‬כולם יתבטלו לעתיד לבא‪ .‬ישאר רק‬
‫שם יהו״ה‪ ,‬הנהנה אחת פשוטה‬
‫ז כ ר י ה‬
‫חיות ואופנים‬
‫שמוח כד‪ ,‬י ׳‬
‫חיוה רצוא ושוב‬
‫)‬
‫‪m‬‬
‫א‬
‫צ‬
‫ל‬
‫ן‬
‫ת‬
‫ן‬
‫ב‬
‫ו‬
‫י‬
‫א‬
‫א‬
‫י ך‬
‫י‬
‫ה‬
‫מ ל‬
‫משלי ח‪ ,‬כב‪-‬כג‬
‫ח‬
‫כ‬
‫מ‬
‫ה‬
‫ן ה ב ל ת י‬
‫ו א ץ‬
‫יד‬
‫־‬
‫כלים מקבלים‪ ,‬כחותיהם הם פי עשר )ע״פ‬
‫אריז״ל(‬
‫י‬
‫א״חמ פ׳ וישלח‪ ,‬ד״ה מנחה לעשו‬
‫בסאו של שלמה המלך‬
‫ץ‬
‫י ך ן ן ק א ל‬
‫(‬
‫ט‬
‫ש ב י נ י ה ם ‪:‬‬
‫ה מ ן ש ג ן‬
‫״‬
‫א‬
‫י‬
‫׳‬
‫כ‬
‫ברובים‪ ,‬הנמשל שבהם‬
‫בראשית ג‪ ,‬כד‬
‫מ ו ש ג‬
‫כראשית א‪ ,‬כו‬
‫לבושים ומסכים בעולמות מעלה‬
‫כראשית א‪ ,‬ג‬
‫חכמה‪ .‬״יציירו חכמי האמח כאילו בהלל הצמצום‬
‫נחקק צורת החכמה של אץ סוף בצורה שוקעת״‬
‫שמות כ‪ ,‬ד‬
‫לבושים‪ ,‬שערוח‪ ,‬וכסא של ה׳‬
‫י״ג מרוח רחמים‪ ,‬שם ״אל״ מכוון מול מרח‬
‫״קל וחומר"‬
‫א״תמ‪ ,‬סוף פ׳ בהעלותך‬
‫מדות של רחמים‪ ,‬י״ג מדוח‬
‫דניאל ז‪ ,‬ט‪-‬י׳‬
‫שמות לד‪ ,‬ו‬
‫רצט‬
‫מפתחות ענינים במוסר ואמונה‬
‫מטטרק‪ ,‬בימות חול שכינה מתלבשת בהנהגתו‬
‫א״חמ‪ ,‬פ־ עקב‪ ,‬ר״ה ברוך תהיה‬
‫נעל‪ ,‬חליצת נעל של היבם‬
‫מטי ולא מטי‬
‫נפש האדם‪ ,‬יחס לגופו כמו יחם הרוחניות לכלל‬
‫העולם‬
‫בראשית ב‪ ,‬ז )וע״ע ״החרש והמסגר״‪ ,‬בסוף פי׳‬
‫המלבי״ם ל״שיר השירים״(‬
‫בראשית א‪ ,‬ה‬
‫מיכאל מקריב נשמותיהם של צדיקים‬
‫א׳׳תמ‪ ,‬תתילת פ׳ ויקרא ‪ ,3‬ד״ה רעד״א ןועל זה‬
‫אמר[ מן הבקר ומן הצאן‬
‫מים זכרים ומים נקבות‬
‫א״תמ בראשית ‪ 9‬יקוו המים‬
‫נצח והוד‪ ,‬ב׳ עמודים במקדש יכין ובועז‪ .‬ההנהגה‬
‫הטבעייח והנסית מל״א ז‪ ,‬כא‬
‫נשמות העתירות להיבראות‬
‫תהלים צ‪ ,‬א‬
‫מלאכים‪ ,‬מרח כנפיים שיש להם‬
‫יחזקאל א‪ ,‬ו‬
‫מלכות וזי ספירות‬
‫שמרת ג‪ ,‬ה‬
‫זכריה ג‪ ,‬ט־‪ ,‬וכן ד‪ ,‬י׳‬
‫מנורה מול ז׳ ספירות‬
‫זכריה ד‪ ,‬א‬
‫סגולה )ע״פ ר״ש אושטרופוליר(‪ ,‬בשעת מגיפה‬
‫לומר מ״ב מםעוח‬
‫במדבר לג‪ ,‬ה‬
‫סובב כל עלמק‪ ,‬וממלא בל עלמין‬
‫שמות כה‪ ,‬רמזי המשכן‪ ,‬ד״ה והנני אומר‪ :‬יהושע‬
‫ג‪ ,‬ט‪-‬יא )כיאור הנמשל בזה(‬
‫מנצפ״ך ועולם עשייה‬
‫שמות כת‪ ,‬רמדי המשכן‪ ,‬ר״ה ואתר שהתבאר ע‪1‬ין‬
‫מזבח הנחושת‬
‫סוד ע״פ ר״ש אושטרופוליר‪ :‬״לעת ערב לעח‬
‫צאת השואבות״ )בראשית כר‪ ,‬יא(‬
‫א״חמ חיי שרה‪ ,‬דייה לעת ערב‬
‫מקדש שלמעלה גבוה י״ח מיל מביהמ״ק של‬
‫מטה‬
‫מל״א ו‪ ,‬ב‬
‫סודות בביאורים לתורה המלבי״ם קורא ״דרך‬
‫הצורה"‪ ,‬כינוי ע״פ היחס של חומר וצורה‬
‫מל ״א יט‪ ,‬יט‬
‫מקדש‪ ,‬מדות הבית הן פי שלש מהמשכן‪ ,‬לרמוז‬
‫לבריאה‪ ,‬יצירה‪ ,‬עשייה‬
‫מל ״א ו‪ ,‬כ‬
‫סודות‪ .‬אין לו לאדם להעפיל למושגים שהם‬
‫למעלה מיכולחו ]ע״ע בזה דברי מהר״ל‪ ,‬״נתיבות‬
‫עולם״‪ ,‬נחיב העושר‪ ,‬פ״א[‬
‫שמות יט‪ ,‬יב‬
‫א״חמ שלח ‪ 9-11‬ד׳׳ה איש אחד‬
‫סולם יעקב‪ ,‬םמל הבריאה‪ ,‬עולים ויורדים בו‬
‫בראשית כח‪ ,‬תורה אור‬
‫שמוח כד‪ ,‬י׳‬
‫סמאל בפירודא‪ ,‬ולכן הבאים מצדו הם הרבים‬
‫א״חמ וישלח‪ ,‬ד״ה ויתן כיד עבדיו‬
‫שמוח ב‪ ,‬טו‬
‫‪ p‬ורחמים‬
‫זכריה ד‪ ,‬א‬
‫מרגלים‪ ,‬ביאור החטא ע״פ סוד‬
‫מרכבה של יחזקאל‬
‫משה הוא "בעלה דמטרוגיתא"‬
‫ספירה‪ ,‬כאו״א יש בו חסד‪,‬‬
‫משכן וסודותיו‬
‫פרשת תרומה‪ ,‬רמזי המשכן‬
‫משל על ב׳ כלי זמר מכוונים זה מול זה‬
‫שמות כה‪ ,‬רמזי המשכן‪ ,‬ד״ה והנה ה׳ ערך‬
‫נהר דינור‬
‫דניאל ז‪ ,‬י׳‬
‫נחש בריח‪ ,‬ונחש עקלתון‪ ,‬נמשל שבהם‬
‫ישעיה כז‪ ,‬א‬
‫ספירוח‪ ,‬אם הן אלהוח או רק ״כלים״? ]אמר‬
‫המלקט‪ :‬עיק ״פרדס דמונים״ לרמ״ק‪ ,‬שער ד׳‬
‫פ״א בשם ר״מ רקנאטי‪ ,‬וכן רמת״ל‪ ,‬״דעת‬
‫תבונות״‪ ,‬כללים ראשונים‪ ,‬מהד׳ הגר״ח פרידלנדר‪,‬‬
‫רף רמז!‬
‫תהלים קד‪ ,‬א‬
‫ספירות‪ ,‬עשרת הספירות‬
‫החרש והמסגר‪ ,‬שה״ש‬
‫אוצרות‬
‫ש‬
‫גדולי ישראל‬
‫המלבי־״ס‬
‫סתרי תורה ולימוק‪ .‬אק בפשטי התורה ביאור‬
‫ל‬
‫ס‬
‫נ‬
‫ת‬
‫ת‬
‫ש‬
‫ת‬
‫ה ב ר י א ה‬
‫ל‬
‫כ‬
‫י‬
‫ש‬
‫א‬
‫ת‬
‫י‬
‫י‬
‫א‬
‫ת‬
‫ר‬
‫י‬
‫ה‬
‫י‬
‫א‬
‫י‬
‫׳‬
‫פ‬
‫?‬
‫ס‬
‫א‬
‫כ‬
‫צורה‪ .‬אליהו הגלים אדרתו‪ ,‬כלומר עשה‬
‫מתומריותו ״גולם״ כדי שתשרה עליו ״צורה״‪,‬‬
‫כפי הדרישה האלוהית‬
‫מל״ב ב‪ ,‬ח <ע״ע פסוק יג(‬
‫׳‬
‫עבודת הי‪ ,‬חכליחה היא להכנ־ע חיצונים שייכנעו‬
‫תתת הקדושה‬
‫א‬
‫ח מ‬
‫"‬
‫פ‬
‫'‬
‫ש מ י ת‬
‫׳‬
‫י‬
‫׳‬
‫"‬
‫ה‬
‫י‬
‫'?‬
‫מ ל‬
‫ם‬
‫ו י‬
‫ח ד ש‬
‫מל״א יט‪ ,‬יט‬
‫ה‬
‫' ׳׳‬
‫י‬
‫וע״ד המוסר‬
‫צלם אלהים‪ ,‬ולא אומרים •צלם ה "‬
‫כראשית א‪ ,‬כז‬
‫עולם הכסא והםפירות‬
‫ש מ ן ת‬
‫ו ל ם‬
‫ם‬
‫ה כ ם א‬
‫״‬
‫כ ך‬
‫ה ח י ו ת‬
‫יעיל‬
‫ע‬
‫יי‬
‫שמות כה‪ ,‬רמזי המשכן‪ ,‬ד״ה אמנם במשכן‬
‫וד״ה החכמה האלוהית‬
‫‪, , ,‬‬
‫‪,‬‬
‫עולם העליון‪ ,‬ההשפעה היורדת מלמעלה י‬
‫עולם החחתון‪ ,‬ההתעוררות עולה מלמטה למעלה‪.‬‬
‫השוואה בין גוף האדם ורומם‪ ,‬צומח‪ ,‬חי‪ ,‬מדבר‬
‫״‬
‫״‬
‫ע צ מ ו‬
‫מ ט ה ‪,‬‬
‫מ ל‬
‫ולם‬
‫׳! • ״י׳׳‬
‫ו י י‬
‫נ פ ש‬
‫ו • ' ז‬
‫פ‬
‫י א‬
‫ע ו נ ש‬
‫) ם ‪ 3‬י‬
‫דושים‬
‫ה‬
‫פ ‪0‬‬
‫•‬
‫ש‬
‫ם‬
‫ח‬
‫א‬
‫יייי״>‬
‫?‬
‫א‬
‫ע‬
‫"‬
‫א ל ה י ם‬
‫;‬
‫;‬
‫ב מ י ב י טו‬
‫ח;‬
‫ל א‬
‫כ ד י‬
‫•‬
‫ל א‬
‫׳׳׳‬
‫"‬
‫‪* ^ ,‬־‪/‬‬
‫נ־ועל אלא <‪ i*rf‬ו ״ ״ ח ה •‬
‫יהו״ה הנהפך ל׳׳אלהים״‪ ,‬עוקר את הכל‬
‫דברים כט‪ ,‬ט‪ .‬חורה אור‬
‫עור‪ ,‬בשר‪ ,‬גידים‪ ,‬ועצמות‬
‫א ב ל‬
‫‪1‬‬
‫צמצום שהיה בעת הבריאה‬
‫בראשית‪ ,‬א‪ ,‬כ )תורה אור(‪ :‬שמות לג‪ ,‬פסוקים‬
‫יט‪ ,‬כב‪-‬כג‪ :‬וכן לד‪ ,‬ה א׳יתמ בראשית ‪ 16‬ד״ה‬
‫איך ענין הצמצום‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫קבר‪ ,‬קבורה רחל‪ .‬שרש נשמה אלוהית הקבורה‬
‫חוך רגבי אדמה‬
‫שמו״א יד ב‬
‫‪ ,‬י‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫״קדוש״‪ ,‬הנאמר על ה׳‪ ,‬ענינו שמתנהג למעלה‬
‫מחוקות הטבע הקבועים‬
‫תהלים צז‪ ,‬פסיקים ג‪ ,‬ה‪ ,‬וכן י‪,‬ה‪ ,‬ג; וכן קו‪ ,‬מ ז‬
‫וכן קיר‪ ,‬ב! וכן קנ‪ .‬א‬
‫ן ) י נ ש‬
‫‪*.‬י״‬
‫\‬
‫י‬
‫ש‬
‫מ‬
‫‪1‬‬
‫קרנן‪ ,‬לא להקריב לשם ־אלהיס"‪ ,‬ב• יש שם‬
‫אייה אחיזה לםט״א‬
‫‪,‬‬
‫א״חמ תתילת פ׳ וארא‪ ,‬ד״ה והנה פרעה‬
‫ק ר ח‬
‫ה נ י ר א‬
‫יחזקאל א‪ ,‬ככ‬
‫‪r‬‬
‫שמות כ״ה‪ ,‬רמזי המשכן‪ ,‬ד״ה וכמו שבאדם הפרטי‬
‫ק‬
‫עוד‪ ,‬קלף‪ ,‬ודונםוםטום‬
‫שמוח כ׳׳ה‪ ,‬רמזי המשכן‪ ,‬ד״ה וכמו שכאדם‬
‫הפרטי‬
‫ע י ג ן ל ע‬
‫קי ^‬
‫ג ן‬
‫ו‬
‫׳ י׳‬
‫שמוח כד‪ ,‬י׳‬
‫קשת‪ ,‬ענינה‬
‫יחזקאל א‪ ,‬כח‬
‫ר ן ש ך‬
‫ם‬
‫ש ת‬
‫ג י ו ג י ם‬
‫שמות כ״ה‪ ,‬תחילת רמזי המשכן‬
‫קטן‬
‫קיף‬
‫ףן‬
‫ש ר ן‬
‫כ ל‬
‫מ‬
‫ה ו א‬
‫ג ן ץ ל‬
‫ץ‬
‫ת‬
‫ר‬
‫א ו‬
‫ותר?‬
‫זכריה כ‪ ,‬ט‬
‫ערב רב‪ ,‬ור״ב ניצוצות שיש להוצ^‬
‫א״חמ‪ ,‬פ׳ שמוח‪ ,‬ד׳׳ה ויקם מלך חדש‪ ,‬״ דרך‬
‫׳‬
‫עשו‪ ,‬שעיר וסמאל‬
‫א״חמ וישלח ‪98‬‬
‫צורה‪ ,‬ביאורים לחורה ע״פ סוד המלבי״ם קורא‬
‫״דרך הצורה״‪ ,‬כינוי ע״פ היחס של חומר וצורה‬
‫ד‬
‫ה‬
‫ב‬
‫ראובן‪ ,‬בגללו לא נולדו אפרים ומנשה מיעקב‬
‫עצמו‬
‫בראשית לה‪ ,‬כא‬
‫רחל‪ ,‬קבורה רחל‪ .‬שרש נשמה אלוהית הקבורה‬
‫תוך רגבי אדמה‬
‫שמו׳־א יד‪ ,‬ב‬
‫שולחן ומגורה‬
‫שמות כ״ה‪ ,‬רמזי המשכן‪ ,‬ד״ה ועחה נבאר הכלים‪:‬‬
‫ודייה עוד ציוה לתת שם המנורה‬
‫שכחה‪ ,‬שר שלה שמו ״פוטה"‬
‫א׳׳חמ‪ ,‬פ׳ שמוח ד״ה ריבן ערי מסכנוח‬
‫מפתחות ענינים במוסר ואמונה‬
‫שכלים נבדלים‬
‫משלי ח‪ ,‬כג‬
‫שלמה‪ ,‬כםאו בנוי ע״פ מתכונת כסא דין העליון‪.‬‬
‫ים שעשה שלמה מול המרכבה העליונה )למען‬
‫פרנסה(‬
‫מל״א י‪ ,‬כ‬
‫״שם״‪ ,‬כינוי למלכות‪ ,‬ההנהגה הטבעית‬
‫תהלים פט‪ ,‬יז‬
‫שם כבוד מלכותו‬
‫דברים ו‪ ,‬ד‬
‫שמות‪ ,‬ה׳ הבטיח למשה שיגלה לו סתרי השמות‬
‫שבהם תלויה חיות העולמות‬
‫שמוח לג‪ ,‬יט‬
‫"שמים״ ו״שמי השמים״‪ ,‬ההבדל ביניהם‬
‫תהלים סח‪ ,‬לד‬
‫שפע היורד מן בריאה עד יצירה‪ ,‬ומשם לעשייה‬
‫מל״א יח‪ ,‬לד‬
‫שרפים‪ ,‬חיות ואופנים‬
‫יחזקאל א‪ ,‬פסוקים ד‪-‬ה ]ע״ע ישעיה ו‪ ,‬ג[‬
‫חורה שבכתב )ז״א( ותורה שבע״פ )מלכות(‬
‫דברים ה‪ ,‬כד‬
‫חורה‪ .‬ד׳ חלקי פרד״ם מול אצילות‪ ,‬בריאה‪,‬‬
‫יצירה‪ ,‬עשיה‬
‫א״חמ‪ ,‬תחילת פ׳ קרח‬
‫תפארת נקראת "כלל״‪ ,‬והמלכות ״פרם״‬
‫שמוח יב סוף פסקא א‬
‫״תפילה״ היא לשם יהו״ה )תפארת(; ״תחינה״‬
‫היא לשם אדני )מלבות( ]מקור למלבי״ם הוא‬
‫רכנו בחיי‪ ,‬שמות יד‪ ,‬טו; דברים ג‪ ,‬סוף כד|‬
‫ישעיה א‪ ,‬טו )מלים(‪ ,‬תהלים קמג‪ ,‬א‬
‫ביאורי מקצת פסוקים ע״פ קבלה‪ :‬י‬
‫ביום ההוא יהיה ה׳ אחד ושמו אחד‬
‫דברים ו‪ ,‬ר‬
‫ברוך שם כבוד מל׳‪ ,‬הנאמר בחשאי‬
‫דברים ו‪ ,‬ר‬
‫שם קדשו‪ ,‬כאשר ה׳ מתנהג למעלה מחוקות‬
‫שא‬
‫הטבע הקבועים‬
‫תהלים קה‪ ,‬ג; וכן קו‪ ,‬מ ו וכן קיד‪ ,‬ב רכן קנ‪,‬‬
‫א‬
‫;‬
‫;‬
‫העומדים בבית ה׳ ־ הם הקרובים אליו ויודעים‬
‫סודותיו ומשכילים צפוניו‪ ,‬מעשה בראשית ומעשה‬
‫מרכבה‬
‫תהלים קלה‪ ,‬ב‬
‫וישאוהו במוט בשנים )במדבר ינ‪ ,‬כג( מול מ״ט‬
‫אותיות קריאת שמע‬
‫א״חמ‪ ,‬פ׳ שלח ד״ה איש אחד‬
‫קידוש השם‬
‫אנוסים תחת ידי הגוים‪ ,‬שמרו בלבבם מצות‬
‫האמונה בה‪ /‬ונהרגו על כך‬
‫דברים ד‪ ,‬כח‪-‬ל‬
‫דוד טען כי הפעולה הזאת להנקם ממחרף אלהים‬
‫חיים וממחרף עם ה׳ צבאות‪ ,‬הוא יותר יקר מכל‬
‫רכוש ומכל מתן‪ ,‬וזה עצמו השבר היותר גדול‬
‫שמו״א יז‪ ,‬כו‬
‫יםורים של הנהרגים על קידוש השם‪ ,‬תמורת זה‬
‫ייטיב ה׳ לצאצאיהם בדור אחרון‬
‫ישעיה נג‪ ,‬י‬
‫כבוד ה׳ מתרבה ככל שהאדם* מחבונן כיצד הדל‬
‫והאביון ניצול מבעיותיו‬
‫תהלים מא‪ ,‬ב‪-‬ד‬
‫נהרגים על קידוש השם‪ ,‬בשכר שקבלו מיתה‬
‫בשמחה‪ ,‬יקבלו שבר נגד בל שאר צדיקי הדור‪,‬‬
‫ויהיו דומים להאבות והנביאים‬
‫ישעיה נג‪ ,‬יב‬
‫נהרגים ע״י גוים בדורו של שמד‪ ,‬לא נהגו מרמה‬
‫בפיהם לכפור כה׳‬
‫ישעיה נג‪ ,‬ט‬
‫נהרגים על קידוש השם‪ ,‬עי״ז נחקק הדבר בלב‬
‫שאר העם‬
‫הושע ו‪ ,‬ה‬
‫נחמה ונחת רוח לנהרגים על קידוש השם‪ ,‬ע״י‬
‫ידיעתם שבמיחתם הצדיקו ]כלומר גרמו זכוה‪,‬‬
‫וכפרו עליהם[ לשאר בני דורם‬
‫ישעיה נג‪ ,‬יא‬
‫אוצרות‬
‫שב‬
‫גדולי ישראל‬
‫המלבי״ם‬
‫פושעי בני ישראל‪ ,‬שחזרו בחשובה‪ ,‬נמחל להם‬
‫פשעם בזכות אלו הנהרגים על קידוש השם‬
‫ישעיה נג‪ ,‬יב‬
‫קדושה לא תתדבק באדם אא״כ תתבלע בו אל‬
‫חובו‪ ,‬ולא מגע חיצוני בלבד‬
‫חגי ב‪ ,‬יד‬
‫קידוש השם‪ ,‬בשעת גזירת מלכות אין אומרים‬
‫סברח ״אשה קרקע עולם״‬
‫התנהגות בקדושה‬
‫אילת השחר‪ ,‬פסקא תקט״ו‪ :‬חהלים קלר‪ ,‬א־ג‬
‫א״!״! ‪0‬׳ ‪ ?TH WOV‬כאשי ‪ W‬א ל ^‬
‫^‬
‫קך^‬
‫קידוש השם‪ ,‬הוכחה מהמקרא שלא בדעת הר״ן‬
‫ישעיה ו‪ ,‬ג‬
‫׳‬
‫קדושה‪ ,‬דתוח שונוה‬
‫ייקיא‪ ,‬־׳ קדושים‪ ,‬פסקאות נ ‪ ,‬ק‬
‫מ צ ‪ 1‬ת‬
‫״״ל‬
‫א‬
‫א‬
‫ל‬
‫‪P‬‬
‫™<"‬
‫‪W‬‬
‫‪T‬‬
‫‪0 3‬‬
‫יי‬
‫ה ש ם‬
‫מ‬
‫!׳‬
‫ש‬
‫ה‬
‫נ‬
‫ת ה‬
‫‪/‬‬
‫ש‬
‫י‬
‫י‬
‫ה‬
‫ע נ י נ י‬
‫יא‬
‫'? ־‬
‫רצון‪ .‬מי שדואנ לטובח‬
‫ה‬
‫י ה נ צ י‬
‫"‬
‫ב‬
‫ח‬
‫י‬
‫ב‬
‫ם‬
‫‪t‬‬
‫ו‬
‫ל י‬
‫ל מ ם ‪ 1‬י‬
‫א״חמ‪ ,‬פ׳ שמות‪ ,‬ר־׳ה ותחיץ‬
‫מ‬
‫׳‬
‫שה א‬
‫׳< ־‪1‬‬
‫ח י י ב‬
‫נ פ ש‬
‫פ‬
‫א מ ו י‬
‫'‬
‫'‬
‫ל‬
‫?* ? "‬
‫ש‬
‫‪ W‬יייא ״ י י י‬
‫ל מ י ו ת‬
‫™‬
‫‪o s‬‬
‫ש ח א ה‬
‫ז‬
‫א‬
‫ל‬
‫י "?יי׳‬
‫מצילו ממנה‪ .‬אבל מי שרוצה בכבודו של הקב״ה‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫ודאי רוצה שתהיה לו עת צרה‪ ,‬כר־ שיתגדל‬
‫שמו של הקב״ה בעת הישועה‬
‫חהלים מ‪ ,‬י‬
‫ז‬
‫עיקר הקדושה היה בא״י‪ ,‬שהיא מומת להשגחת‬
‫ה׳ וטהרת הנפש‬
‫ישעיה סד‪ ,‬ט‬
‫קדושה רג־ורה הזמנה‪ ,‬הוא דג־יפרש מכל עסקיי‬
‫למען רנד מיוחד‬
‫‪1‬‬
‫קדושה שיש בעולם‪ ,‬שגה‪ ,‬נפש‬
‫יחזקאל ככ‪ ,‬ח! וכן כג‪ ,‬לח‬
‫קללה‬
‫רשע מצליח‪ ,‬אע״פ שמחלל כבור ה׳‪ ,‬אבל גם‬
‫ש ה ר א‬
‫מוכ‬
‫יע‬
‫ז‬
‫זוז ל ף ל י י ׳‬
‫שיקבל עונשו מה׳‪ ,‬ואז יתקרש שמו של הקב״ה‬
‫ב ם ו‬
‫ה׳‬
‫כ ב‬
‫ל י ו ם‬
‫מ ש ל י‬
‫שלשים צדיקים יש בכל דוי׳‬
‫לק י‬
‫י‬
‫על קדוש‬
‫ה ש ם‬
‫ש‬
‫ו ג ו ר מ י ם‬
‫ה‬
‫ט ז‬
‫ה מ ו ם ר י ם‬
‫ע‬
‫ה‬
‫ם‬
‫ה‬
‫מ ס י ך ג ח‬
‫אור‬
‫קללה בג׳ אופנים‬
‫'‬
‫תיקק עולם של יחור קוב״ה ושכינתיזז‪ ,‬ע״י‬
‫‪1‬‬
‫;‬
‫במדבר כג‪ ,‬א‬
‫תחיית המתים עבור אלו שקרשו שם שמים‬
‫ישעיה כו‪ ,‬יר‬
‫פ‬
‫קללה‪ ,‬אם יש בה פעולה ממשית‬
‫במדבר כב‪ ,‬פסוקים ו‪ ,‬יא‪ ,‬כ דברים כג‪ ,‬תורה‬
‫־ י‬
‫נ פ ש ם‬
‫^‪°‬‬
‫קללה לא תחול על עם שמאוחד כולו‬
‫ב מ ך ב ר‬
‫ק ל ל ו ח י ן‬
‫י ו ע י ל ן‬
‫ש‬
‫שמו״ב טו‪ ,‬י‬
‫מקנא לכבוד ה׳ ועמו‪ ,‬לבו יחאזר לנקום נקם‪,‬‬
‫״קדושה״ של ה׳‪ ,‬ענינה ההתנשאות על חוקי‬
‫ולם‬
‫יי׳ע‬
‫שמות טו‪ .‬יא )ע״ע ויקרא‪ .‬פ ׳ קדושים‪ ,‬פםקא ב(‬
‫‪.‬‬
‫ק‬
‫ד‬
‫ו‬
‫ש‬
‫ה‬
‫ה‬
‫א‬
‫ד‬
‫ם‬
‫מ‬
‫ת‬
‫ג‬
‫ב‬
‫י‬
‫קנאה )ע״ע ערד; מדות(‬
‫‪1‬‬
‫קדושה‬
‫ש‬
‫כ ג ׳‬
‫א‬
‫קללה שהאדם מקלל‪ ,‬וה׳ לא שלת אותו‪ ,‬לא‬
‫רבדים ו‪ ,‬ד‬
‫י‬
‫‪,‬״״״״ ‪ ,‬״‬
‫שמו א ז‪ ,‬א‬
‫^‬
‫^‬
‫ה‬
‫מ‬
‫ע‬
‫ר‬
‫י‬
‫ש מ י ת‬
‫ל א‬
‫י‬
‫י‬
‫י ד‬
‫שבת‪ ,‬קדושת השבת מה היא‬
‫שמות לא‪ ,‬י ד‬
‫ו ל א‬
‫מ‬
‫צ‬
‫ד‬
‫ה‬
‫ש‬
‫כ‬
‫ר‬
‫] ה ת ו מ ר י ‪1‬‬
‫שמו״א יז‪ ,‬כו‬
‫ג׳ מיני קנאה יש‪] .‬א| המקנא בזולתו כדי להיות‬
‫נכבד כמוהו ]ב[ מקנא על כבודו המחולל ]או‬
‫על כבוד חברו שנחחלל[ ]ג[ המקנא בחברו כדי‬
‫להרע לו‬
‫ישעיה יא‪ ,‬יג )מלים(‬
‫מפתחות עביבים במוםר ואפונה‬
‫קנאות לשם הי‪ ,‬ונקמה‪ .‬ההבדל ביניהם‬
‫ישעיה נט‪ ,‬יז‪-‬יח‬
‫קנאות לשם הי‪ ,‬יש ליזהר לא להבעיר אש כמו‬
‫שעשה אליהו הנביא ]אמר המלקט; שמא מקורו‬
‫בשו״ת רדב׳׳ז‪ ,‬חלק ששי‪ ,‬ב׳ אלפים רצ״ד[‬
‫מל׳׳א יט‪ ,‬יא‬
‫קרבנות‬
‫כך לשון המלבי״ם‪ :‬״ונראה דהנה בענין הקרבת‬
‫הקרבן בחב ב״כוזרי״ דכמו שיש חיבור לנשמה‬
‫הרוחניית עם הגשמי ע״י האדים זכים וברים וצלולים‬
‫העולים מן הלב‪ ,‬אשר על ידם תתלכד ג״כ השראת‬
‫האלוהי והשפעת השבעה בקרב ישראל‪ .‬עם‬
‫שההשגה נעלמת היא‪ ,‬מ ה שאין אנו יכולים להשיגו‬
‫איך יהיה זה ע״י הקרבן‪ ,‬כמו שאץ אנו משיגים‬
‫איך חחלכד הנשמה בגוף ע״י האוכל עכ״ד הכוזרי‪.‬‬
‫אבל אנחנו נבאר זה בדרך השכל על פי דרך אור‬
‫האמת אשר נגה בקרבנו‪ .‬והענק כי לנפש החיוניח‬
‫שבאדם יש קרבות עם נפש החיונית שבבהמה‪,‬‬
‫ועם כת רוחניות המאכל‪ .‬ובהתקרבות דם הצלול‬
‫עם מםירח נפש הלב‪ ,‬והוא כמו שזכוח השמן‬
‫הנשרף נלכד )את( ]עם! הפתילה‪ .‬לכן הנה הקרכן‬
‫אק די הקרבת הבהמה לבדה‪ ,‬כי אץ לנפש הבדמה‬
‫דיבוק עם השפע האלוהי‪ .‬אבל הוא כמו כי מהראר‬
‫הוא שיקריב האדם נפשו רוחו ונשמתו ממש עולה‬
‫כליל לריח ניחוח לה‪ /‬אך בחמלת ה ‪ /‬תמורת נפש‬
‫החיונית שבאדם גופו ואבריו‪ ,‬יקריב נפש הבהמה‬
‫הטהורה שיש רב השיווי ביניהם בנפש החיונית‪.‬‬
‫וימסור ג״כ רוחו ונשמתו כליל לאישים על רמזבח‬
‫העליון ויצטרף רוחו ונשמחו וירכיב על נפש החיה‬
‫שבבהמה‪ ,‬כמו שיורכבו ויתלכדו ביחד כנזכר בענין‬
‫המזון‪ .‬ועל נשמח האדם תחול השראת השכינה‪,‬‬
‫כי היא חלק אלוה ממעל‪ ,‬וכל הנופח מרוחו נופח‪,‬‬
‫והקשר אמיץ ביניהם‪ ,‬ויקבלו שפע שבע רצון‬
‫והתקרבות העולמוח וקשורן‪ ,‬כמו שנקרא ׳קרבן׳‬
‫והוא הוא קרבן אמתי״‬
‫א׳׳חמ תחילת פ׳ ויקרא‬
‫טעם וכוונה של הקרבת הקרבן‬
‫בראשית ח‪ ,‬כא; כמדבר ה‪ ,‬תורה אור‪ :‬אר״ח םי‬
‫א׳ סעיף ד )ארץ יהודה ם״ק ה(; א״חמ‪ ,‬חחילת‬
‫פ׳ ויקרא; פ׳ קדושים ד״ה וכי תזבחו זבח שלמיס‬
‫ז‬
‫ה׳ איננו צריך לקרבנות שלנו‬
‫שג‬
‫ישעיה מג‪ ,‬כג‪ :‬ירמיה ז‪ ,‬כב )ב״ה‪ ,‬רבה״מ(‬
‫חטא ישראל שחשבו שהקרכנוח כמו שוחד לה‪/‬‬
‫למען ימשיכו בדרך רעה‬
‫הושע ו‪ ,‬ו‬
‫טועה החושב שהקרבן הוא עיקר יותר ממעשים‬
‫רצויים‬
‫ירמיה ז‪ ,‬ב‪ :‬וכן יא‪ ,‬טו‬
‫ארון הברית‪ ,‬שם תשכון מחשבת המקריב וטוב‬
‫כווגתו‬
‫מל״ב ד‪ ,‬ח‬
‫ימק המזבח‪ ,‬שם מקריבים זבחי רצון‪ ,‬שלמים‬
‫ותורה‪ .‬המלמדים עבורה ה׳ מצד הכרת טובו‬
‫וחסדו ואמתתו‬
‫יחוקאל מו‪ ,‬ה‬
‫פםח‪ ,‬עיקר ענין פסח מצרים היה כדי לבטל‬
‫תועבת מצרים‬
‫מל״ב כג‪ ,‬כא‬
‫קרבן בלי תשובה והכנעה‪ ,‬אין לה׳ חפץ בו‬
‫ישעיה סו‪ ,‬ג‬
‫קרבן עולה‪ .‬עיקר הכוונה שירע האדם את ת ‪/‬‬
‫שראוי לו לאדם להקריב את עצמו עולה על‬
‫המזבח לרצון‬
‫הושע ו‪ ,‬ו‬
‫י‬
‫קרבן פסח‪ ,‬הוראה שיצאו בני ישראל מתתח‬
‫ממשלת הכוכבים‬
‫בראשית כז‪ ,‬כג‬
‫קרבן שלמים‪ .‬עיקר ענינו זבחי צדק‪ .‬לא הודאה‬
‫על שהשיג הצלחות עוה״ז אלא הודאה על‬
‫שה׳ לימד אותו דרכי צדק כדי שיכוין האדם‬
‫מעשיו‬
‫תהלים נא‪ ,‬כא‬
‫קרבן תמיד )טעמו(‬
‫כמדבר כח‪ ,‬סי׳ כ״ד‬
‫קרבן‪ ,‬בזה מראים הכנעה‪ ,‬שבעל הקרבן מוכן‬
‫להקריב את עצמו על קדושת ה׳‬
‫משלי כא‪ ,‬ג‬
‫קרבן‪ ,‬לא די בהבאה הקרבן אלא צריכים עשיית‬
‫צדקה ומשפט‬
‫משלי בא‪ ,‬ג‬
‫אוצרות‬
‫דש‬
‫המלבי״ם‬
‫קרבגות עולות ראיה ושלמי חגיגה שהביאו בעת‬
‫עלייה לרגל וכו׳ הנרצה בקרבנות אלו שציוה‬
‫ל‬
‫ב ה ם‬
‫™‬
‫כ מ‬
‫ע‬
‫‪5‬‬
‫ל ע י ר‬
‫ל י ת‬
‫יראת‬
‫ש‬
‫ג‬
‫‪v‬‬
‫ת‬
‫^‬
‫מ‬
‫ל‬
‫ד‬
‫*™‬
‫פעמים‬
‫" יי* ׳‬
‫‪fV‬‬
‫מ פ י‬
‫גדולי ישראל‬
‫ה כ ה נ י ם‬
‫ל ל מ י ד‬
‫י ה נ ב י א י ם‬
‫ל י ר א ה‬
‫הראשונה[‬
‫שופטים ו‪ ,‬ל ר שמו״א י‪ ,‬ו‬
‫;‬
‫חלש‪ ,‬כששומע על דבר עוול יתעצב בלבד‪ .‬אבל‬
‫הגיבור יתר אפו לעשות נקמה‪ ,‬וע״י שצלחה‬
‫עליו רוח ה׳‬
‫ישעיה א‪ ,‬יא‬
‫קרבנות‪ ,‬העלאת דומם‪ ,‬צומח‪ ,‬חי ומדבר‬
‫׳‬
‫ו‬
‫כמדבר ח‪ ,‬תורה אור‬
‫שמו״א יא‪ ,‬ו‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫רוח ה׳‪ ,‬הלבשת רוח גבווח‬
‫שמו״א טז‪ ,‬יד‬
‫תכלית חינוכית שיש בקרבנות‬
‫רחמים‬
‫ירמיה ז‪ ,‬כב‬
‫ש‬
‫ר ש ע י ם‬
‫ל‬
‫ז מ ה ׳‬
‫ה ח ן ש ב י ם‬
‫ל ת ו ע ב ה‬
‫נ ח ש כ‬
‫מ ש ל י‬
‫כ ן‬
‫כ א‬
‫ש נ ה‬
‫ראש ה‬
‫ראש השנה‪ ,‬אם למנות מן ניסן או מן תשרי‬
‫א‬
‫״‬
‫ח‬
‫י‬
‫מ‬
‫כ א‬
‫פ‬
‫ד י ש ת‬
‫פ ר ש ת‬
‫‪2 3‬‬
‫ה ח י ד ש‬
‫־‬
‫"י ׳ ־‬
‫רוח )ע״ע ערך‪ :‬נפש‪ ,‬גשמה(‬
‫־‬
‫‪2 1‬‬
‫״אורך רוח״‪ ,‬שרוחו הפנימי יכול לעצור ברגשותיו‬
‫״ק‬
‫ן‬
‫‪6,‬‬
‫ן ל ס ב ן‬
‫ן צ ע ר‬
‫ע ן‬
‫מ כ א ן כ ן ת <‬
‫ה י פ ן כ ן‬
‫ה ן א‬
‫ה׳ הוא מלא רחמים‪ .‬אע׳׳פ שהוא פקד על‬
‫הגרים להציק לישראל על חטאיהם‪ ,‬עוד ייפרע‬
‫מהגרם‪ ,‬כי לבו של ה' דואב ומלא רחמים על‬
‫כנו המוכה‬
‫ירמיה ב‪ .‬א‬
‫רחמים הוא פחוח מן חסד‪ ,‬ומורה על נסים‬
‫נסתרים והשגחה המעוטפח בלבוש המיוחס‬
‫ל ש מ י ם‬
‫הושע כ‪,‬‬
‫צ ף‬
‫רוח״‬
‫כד‬
‫י״ג מדוח רחמים‪ ,‬ביאורם‬
‫שמות ו‪ ,‬ט‬
‫ביכה ז‪ ,‬יח‪-‬כ‬
‫הרוח מעלה ציורים מעומק הנפש ומגלה אוחם‬
‫על פני הלב‪ .‬והלב הוא כח המושל והבחירה‬
‫]ע״ע ערכים‪ :‬לב‪ ,‬יצר הרע‪ ,‬ציור!‬
‫‪,‬‬
‫י‬
‫י׳‬
‫״ ״‬
‫שמות לה‪ ,‬כא‬
‫רחמים על כל בעלי החיים‬
‫*‬
‫‬‫‪,‬‬
‫רחמיהם של רשעים‪ ,‬הם לשם אכזריות‬
‫משלי יב‪ ,‬י‬
‫‪, ,‬‬
‫‪,‬‬
‫רחמים של הרשע על אחרים‪ ,‬נהפך בקל לאכזריות‬
‫מל״א כ‪ ,‬ל ד‬
‫תפארת‪ .‬הרואה דבר חפארח‪ ,‬רוח מתעלה בקרבו‬
‫כ ך‬
‫ך ב ר י ם‬
‫י ט‬
‫משלי יכ‪ ,‬י‬
‫רוח ה ק ו ד ש‬
‫עה יופיע אור האלוהי על איש הרוח‪ ,‬אז יתהפך‬
‫י ך‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫<‬
‫רוה הקודש או גילוי של מלאך‪ ,‬לא כאשר‬
‫ל א‬
‫ש‬
‫א ח ר ן‬
‫כ‬
‫ר‬
‫א ו ר‬
‫פ נ ץ‬
‫ש מ י ׳ א‬
‫האדם ע״^‬
‫ןי‬
‫נ ה‬
‫ו י ג ע‬
‫פעולח ריח טוב לעורר כח פנימי של הנפש‬
‫משלי מ ‪ .‬ט‬
‫רע‬
‫רע שבעולם הוא מפני ההעדר‪ ,‬ולכן אין לו שם‬
‫בראשית טז‪ ,‬ז‪ •,‬וכן יח‪ ,‬א‬
‫מראות אלהים‪ ,‬חזיונות בדי להבין בסחרי הקבלה‬
‫ד ה י‬
‫ב‬
‫כ י‬
‫ה‬
‫׳‬
‫"‬
‫רוח ה׳ המפעם באיש‪ ,‬רוח גבורה להציל את‬
‫הרבים !מקורו במו״נ ח״ב פ״מה ד״ה המעלה‬
‫מ ו ג ר ר‬
‫כראשית א‪ ,‬כ וכן לב‪ ,‬ל ישעיה מה‪ ,‬ה‬
‫;‬
‫;‬
‫להבחין בין העושה רע לשם תועלת‪ ,‬לעושה‬
‫בלי תועלת לעצמו‬
‫בראשית לח‪ ,‬ט‬
‫מפתחות עבינים במוסר ואמונה‬
‫שה‬
‫יש לדעת כי הטובה מגיעה מתוך הרע ]מקורו‬
‫בזוהר ח״ב דף קפד ע״א[‬
‫בראשית לה‪ ,‬ג‬
‫ואעפ׳יכ לא יוכל לשפוט צדק כי הוא תחת‬
‫שלטונו של הרשע‬
‫חבקוק א‪ ,‬ר‬
‫רע שיש בעולם‪ ,‬נוצר מפני מטרה של ההטבה‬
‫]ע״ע דברי רמח״ל‪" ,‬דעת תבונות״‪ ,‬פסקאות נד‪,‬‬
‫קמו[‬
‫בראשית א‪ ,‬פסוקים א‪ ,‬יב‪ ,‬לא‪,‬־ יחוקאל א‪ ,‬כו‬
‫רע שבא לעולם‬
‫בראשיח א‪ ,‬לא; איוב א‪ ,‬יד׳טו‪ :‬ו כ ן פרק ב‪ ,‬י;‬
‫וכן פתיחה לפני פרק ג )בשם החכם אלראזי(;‬
‫וכן הפתיחה לפני פרק ט‪ ,‬ד״ה חלק א‬
‫רע שבעולם לא יצא מידי ה׳ אלא נמצא מבחינה‬
‫החומר‬
‫בראשית א‪ ,‬א; ישעיה מה‪ ,‬ה‬
‫פעמים מגיע לאדם אהה רע‪ ,‬וה׳ עשה כן כדי‬
‫ל ה צ ל אותו מדבר שהוא רע עוד יותר‬
‫איוב‪ ,‬פתיחה לפני פרק ד; וכן פרק ו פסוקים‬
‫יט‪-‬כב )מביא דוגמאות(‬
‫רע שבעולם אינו רע בעצם‪ ,‬אלא כהכנה לעולם‬
‫הנשמות‬
‫בראשית א‪ ,‬לא‬
‫״שמזה תדע שהמענש והגומל הוא אחד‪ ,‬והפועל‬
‫הרע הוא עצמו הפועל הטוב‪ ,‬והרע והעונש‬
‫והגליות והיסורץ שהביא עליכם היו לתכלית‬
‫טוב״‬
‫שמות כ‪ ,‬ה ]ע״ע פסוק כ[‬
‫הרע הוא הפירוד וההתנגדות אשר במציאות‬
‫ויקרא‪ ,‬בחוקותי‪ ,‬פסקא ז‬
‫צרות של הגלות‪ :‬״ומבטיהם כי גם בעח ההיא‬
‫יזרח להם שמש ההשגחה שלא ייבלעו בץ‬
‫אוה״ע‪ .‬וזה שיביא אוחם בארץ אויביהם ושהגוים‬
‫לא יתחברו עמודם רהיו צוררים להם‪ ,‬עד שיהיו‬
‫מוכרחים להפרד מהם וממעשיהם מפני האיבה‬
‫והמשטמה ולשוב תחת מלכות שמים"‬
‫ויקרא‪ ,‬בחוקותי‪ ,‬פסקא מח‬
‫רע אין במציאוח‪ ,‬כי כל העדר הוא לצורך‬
‫ההרה של אח״כ‬
‫דברים ו‪ ,‬ר‪-‬ה‪ :‬וכן יר‪ ,‬א‬
‫מהי יוצא אך ורק טוב‪ .‬אבל האדם סובל מהרע‬
‫)בחינת המקבל( כי לא הבין אח עצמו לקבל‬
‫הטוב ההוא‬
‫ישעיה מה‪ ,‬ח‪-‬י‬
‫רע הבא לישראל איננו מאה ה׳ בפועל אלא‬
‫בשב ואל תעשה‪ .‬שה׳ מפקיר אוחם למקרים‬
‫הושע יג‪ ,‬ט‬
‫יש שמנהיג רשע מכתיר לצדיק להיות שופט‪,‬‬
‫רעות שיש בעולם‪ ,‬שיש גנבים‪ ,‬רוצחים ונואפים‬
‫וכוי‪ ,‬העם עצמו אשם‪ ,‬כי א ל ו תתלכרו יתר‬
‫בכח משותף של רוב האומה‪ ,‬היו מבערים‬
‫מביניהם את עושי הרשעה‪ .‬וכעת שנתעצלו כזה‪,‬‬
‫הרי הם הסובלים‬
‫המלבי״ם על איוב‪ ,‬פתיחה לפני פרק לב ד״ה‬
‫המענה השלישית‪ :‬וכן פרק לה‪ ,‬פסוקים ח‪-‬ט‪,‬‬
‫יא‪-‬יב‬
‫כל אדם נוצר להיות שליח ההשגחה העליונה‬
‫לעשות דק נגר גוזלי העניים‪ ,‬לבער הרע מן‬
‫הארץ "לאבדם ולכלותם מעל פני האדמה"‬
‫איוב לה‪ ,‬יד ]עיין פסוקים טו־טז‪ ,‬העונש על‬
‫שאינם מקיימים הנ׳׳ל[‬
‫טעם מפני מה ברא הי בעולם תיות בעלי עריצות‪,‬‬
‫וברא רשעים בעלי תוקפנות‬
‫איוב מ‪ ,‬ז‬
‫רע והעדר‪ ,‬כיצד נוצרו בעולם‬
‫ישעיה מה‪ ,‬ה‬
‫אוה״ע המורדים בה׳‪ ,‬עי׳׳ז עצמו יתגלה מעלתו‬
‫של משיח שימשול בעולם‪] .‬והרי מהרע הזה‬
‫יצא טוב[‬
‫תהלים ב‪ ,‬ו‬
‫מפני שנהרג משיח בן יוסף‪ ,‬יתעוררו ישראל‬
‫לבקש תחנונים‪ ,‬ועי״ז יצליחו ]והרי מהרע הזה‬
‫יצא טוב[‬
‫זכריה יכ‪ ,‬י‬
‫נבוכדנצר‪ ,‬שינה ה׳ בהחלטתו שישרוף אח העיר‬
‫והמקדש‪ ,‬כדי שבבל זאת ישאיר פליטה מהעם‬
‫שו‬
‫אוצרות‬
‫המי ‪.‬י״ס‬
‫גדולי ישראל‬
‫יחד עם גדליה‪ ,‬ושיגלה מקצתם ולא יהרוג את‬
‫כולם‬
‫יחזקאל י פסוקים א‪ ,‬ד‬
‫סיגוף‪ .‬רשע טוען שהצדיק מת כי םיגף טפו‬
‫בתייר‬
‫ישעיה נז‪ ,‬א‬
‫רעה שהיתה לשם טובה‪ .‬גלותם של בני יכגיה‬
‫לפני גלותם של דור צדקיה‪ ,‬היתה לטובה‬
‫יחזקאל יד‪ ,‬כג‬
‫פילוסופיה‪ .‬ב׳ כיתות‪] .‬א[ יש שאינם מתפלספים‬
‫אלא דוברים שוא )באמונות נפסדות( בלי שום‬
‫הגיק‪] .‬ב[ יש המתפלספים בדעות שקריות‪.‬‬
‫טיעונים אלו נראים סבירים לאותו המתפלסף‪,‬‬
‫כי גם כל דרכיו הם ע״פ דמיק‬
‫ישעיה נט‪ ,‬ד‪-‬ה‬
‫רפואה‬
‫טוב להתפלל לה׳ ולא לבטוח על ענינים הטבעיים‬
‫בראשיח ל‪ ,‬טו‬
‫אויבי האדם הם שלשה‪ .‬אחד מהם הוא התפרקות‬
‫חיבור חלקי גופו‪ ,‬כאשר הופר המזג‬
‫ישעיה לח‪ ,‬א‬
‫רשע‬
‫לפעמים מת הרשע ככופר נפש תמורת הצדיק‬
‫]ע״ע פי׳ וס״ג לפסוק והן‬
‫משלי כא‪ ,‬יח ]ע״ע ישעיה מג‪ ,‬ג[‬
‫רשע‪ .‬ההבדל בין החוטא מצד תאוותו‪ ,‬לבין‬
‫החוטא מפני ציורים רעים שבלב‬
‫בראשיח ו‪ ,‬ה‬
‫חכם בעיניו‬
‫משלי ג‪ ,‬ז‪ :‬וכן כח‪ ,‬יא‬
‫רחמים של הרשעים‪ ,‬הוא לשם אכזריות‬
‫משלי יב‪ ,‬י‬
‫רחמים של הרשע על אחרים‪ ,‬נהפך בקל לאכזריות‬
‫מל י׳ א כ‪ ,‬לד‬
‫אפילו‬
‫לקחת‬
‫אין‬
‫בשוא‬
‫מהמתפלספים‬
‫מהקדמותיהם‪ ,‬אפילו כדי לבסס דעות תורניות‬
‫אמתיות‪ .‬וגם אין לחשוב שפילוסופים אלו בםםו‬
‫דתות שכליות או נימוסים מחוכמים‪ ,‬כי גם זה‬
‫שקר‬
‫ישעיה בט‪ ,‬ו‬
‫יש חברה מקולקלת כזאת שהאנשים נאלצים‬
‫לבדות בשקר שעשקו)אע״פ שבאמת לא עשקו(‬
‫כדי להשיג כבוד‬
‫ישעיה נט‪ ,‬יג‬
‫צבועים‬
‫ישעיה םה‪ ,‬פסוקים ג‪ ,‬ה‬
‫צבועים מביאים קרבן לה׳ רק כדי להתפאר‪ ,‬ואין‬
‫תוכם כברם‪ ,‬והם שונאיי ליראי ה׳ האמתיים‬
‫ישעיה סו‪ ,‬ה‬
‫צבועים‪ ,‬בני יהודה תיו עוברים ע״ו בסתר‪,‬‬
‫וחונפים בגלוי שהם יראי ה׳‬
‫ירמיה ג‪ ,‬ו‬
‫החוטאים בע״ז נקראים ״אויבים ושונאים״ ]לה׳|‪,‬‬
‫אבל החוטאים כיתר עבירות נקראים בשם ״צרים״‬
‫שמוח כ‪ ,‬ה‬
‫צבועים‪ ,‬למרות שמדברים בפיהם על קדושת‬
‫הארון וספר התורה‪ ,‬לבם רחוק מהדיבור‬
‫ירמיה ג‪ ,‬טז‬
‫מצוה צדקה ״והחזקת בו״‪ ,‬כל זמן שהנעזר לא‬
‫יצא לתרבוח רעה‪ .‬כי אז אין זו מצוה‬
‫ויקרא‪ ,‬בהר‪ ,‬פםקא ע׳׳א‬
‫גואל‪ ,‬הכופרים בביאתו‬
‫ישעיה םה‪ ,‬יא ]ועונשם‪ ,‬בפסוק י׳׳ח‬
‫רשע המחרף מערכוח אלהים חיים‪ ,‬ירד ממדרגתו‬
‫האנושיח למדרגה חיה ובהמה‪ ,‬ואק לו אלא כח‬
‫גופני בלבד‬
‫שמו״א יז‪ ,‬לו ]ע״ע שם פסוק מ[‬
‫אהבה‪ .‬אין לאהוב לרשעים‬
‫דהי״ב יט‪ ,‬ב‬
‫יש הכופרים בתורה כי טוענים שיש לקיים רק‬
‫מ ה שנתפש בשכלו של האדם‬
‫ירמיה ח‪ ,‬ח‬
‫קרבת מקום של הרשע לפעמים עוצרת שפע‬
‫הפרנסה לשכנו‬
‫מל״ב ד‪ ,‬ד‬
‫רשעים סובלים סערה נפש מן ציורים רעים‬
‫מפתחות ענינים במוסר ואמונה‬
‫שז‬
‫העולים בקרבם מפני עכירות התאוה וכיו״ב‬
‫ישעיה נז‪ ,‬כ‬
‫רשע המדבר אחד בפה ואחר בלב‬
‫משלי כר‪ ,‬כג‪-‬כז‬
‫כיחוח הרשעים‪ ,‬כל כח מגנה כה אחרת וחושבת‬
‫אח עצמה טהורה‬
‫רשע צבוע המאריך בהפילה לפני ה׳‪ ,‬ובלבו‬
‫מלא שנאה הכריות‬
‫משלי כו‪ ,‬כה‬
‫צדיקים מצליחים בסוף‪ ,‬ורשעים מצליחים רק‬
‫בהתחלה‬
‫ירמיה כט‪ ,‬יא )מלים(‬
‫רשע שהוא כופר‪ ,‬אפילו כאשר יענישהו ה׳ לא‬
‫יתעורר לתקן את מעשיו‪ .‬כי איננו מאמין בשכר‬
‫ועונש‬
‫משלי כט‪ ,‬ט ]ע״ע טו‪ ,‬ה[‬
‫זכריה י‪ ,‬ט‬
‫רשע הכופר באמונת התורה‪ ,‬אפילו התכם יוכיח‬
‫לו בראיות‪ ,‬לא יקבל ממנו‬
‫משלי כט‪ ,‬ט‬
‫ירמיה י‪ ,‬כז‬
‫רשעים מומרים‬
‫ריב וצער שבבית הרשע‪ ,‬אע״פ שהוא עשיר‬
‫משלי יז‪ ,‬א‬
‫רשעים‪ ,‬אץ אהבה וריעות ביניהם זה לזה‬
‫משלי כא‪ ,‬י‬
‫חונף‪ .‬עונש של המחניף לרשע‬
‫משלי כד‪ ,‬כג‪-‬כה‬
‫כבור לכסיל‪ ,‬קלקול אם נותנים לו‬
‫משלי כו‪ ,‬א‬
‫רשע כסיל )המפקפק באמונה( אל תענה לו‬
‫בדרך אריכות של משא ומתן והוכחות ]בי‬
‫ישתמש בתשובותיך ללעוג בהם ולקלקל לאנשים‬
‫נוספים( אלא תענהו בדרך בזיון ובקצרה‬
‫משלי כו‪ ,‬פסוקים ד־ה‪ ,‬ז‬
‫כסיל ]הכופר[ חוזר על שטותו‪ ,‬אע״פ שהוא‬
‫יודע שזה מאוס‬
‫משלי כו‪ ,‬יא‬
‫רשע החוטא מפני תאוה‪ ,‬אפשר לו לשוב‬
‫בחשובה‪ .‬לא כן רשע החוטא ע״י כפירה‬
‫משלי כו‪ ,‬יב‬
‫תפילה שהאדם מתפלל על כיעור הרשעים רק‬
‫בעת שהציקו לו‪ ,‬ולא התפלל בך בעת שהותה‬
‫לו הרווחה‪ ,‬תפילה זו פגומה‬
‫איוב לו‪ ,‬כ‬
‫רשע שנתנכרו מעשיו לאבינו שבשמים‪ ,‬אסור‬
‫לתת לו להכנס לתחום בית המקדש ]אא״כ הוא‬
‫כהן או לוי(‬
‫יחזקאל מד פסוקים ו‪ ,‬ט‬
‫רשעים‪ ,‬נוח להם יותר שתחרב ה א ‪ p‬מאשר‬
‫לשמוע לחוכחח הנביאים‬
‫הושע ד‪ ,‬ד‬
‫‪,‬‬
‫״ע״י פהור והגליות יפלו מהם ]מישראל[ הרשעים‬
‫ויטמעו בין האומוח‪ .‬אבל הצדיקים הצרודים‬
‫בצרור ההורה והמצווה ואחדוח ישראל‪ ,‬לא יפלו‬
‫ארץ וישארו באמונתם״ ]מקורו ברמב״ם‪ ,‬ה ל‬
‫איסו״כ‪ ,‬פ״כא ה״יג‪ ,‬ע״פ יחזקאל כ‪ ,‬לח[‬
‫עמום ט‪ ,‬ט‬
‫שופטי חמם המצדיקים לרשע עקב שוחד‬
‫מיכה ז‪ ,‬ג‬
‫כםיל דוחה לימוד מעשה כראשית ומעשה מרכבה‬
‫וטוען ]בשקר( שיביאו הלימודים האלו לידי מינוח‪.‬‬
‫וכן כשמספרים לו סיפורי ההורה‪ ,‬חופם אוחם‬
‫רק מבחינת חיצוניוחם ואינו מחפש להם תוך‪,‬‬
‫ללמוד על ידיהם מוסר והכמה‬
‫משלי כו‪ ,‬טו‬
‫רשע‪ ,‬לפעמים הוא משמש כופר נפש המורח‬
‫הצדיק )ע׳׳ע ישעיה מג‪ ,‬ג(‬
‫משלי כ א ‪ ,‬יח‬
‫רשע המתרעם על מדוחיו של ה׳ וטוען שהרע‬
‫שבעולם הוא מרובה מהטוב‬
‫משלי כו‪ ,‬ככ‬
‫רשע‪ ,‬אע״פ שנראה כמצליח‪ ,‬אבל לבו מלא‬
‫שוד ושבר ]פחדים[‬
‫משלי כד‪ ,‬ב‬
‫עחיר ה׳ להחזיר לעם ישראל אלו שהמירו רחם‬
‫צפניה ג פסוקים יח‪ ,‬כ )ע״ע ישעיה סו‪ ,‬כ‪-‬כא(‬
‫אוצרות‬
‫שח‬
‫המלבי״ם‬
‫רשעים‪ ,‬אע״פ שמשופעים טובות עוה״ז‪ ,‬אין להם‬
‫שלווה נפשית‬
‫איוב יא‪ ,‬כ וכן פתיחה לפני פיק י•־ י ‪1‬‬
‫י‬
‫עונג של הרשע בטל במיעוטו מול הצער והיגיעה‬
‫ט‬
‫א י י ב‬
‫ב‬
‫;‬
‫ט י‬
‫ש ה ש י ג‬
‫עי‬
‫כ‬
‫ז ד ‪,‬‬
‫^‬
‫כ‬
‫א י י ב‬
‫י ח‬
‫׳‬
‫שומרי חורה מחגרים כטועים שהם מהללים את‬
‫הרשע ]וכ״כ הגר״א לפסוק זה(‬
‫כ ח‬
‫מ ש ל י‬
‫ד‬
‫•‬
‫שלטון של רשעים הכופרים כהשנחת ה ‪ /‬אז‬
‫האדם הצדיק צריך להםהיר אח עצמו מפני‬
‫המלעיגים והרודפים‬
‫משלי כח‪ ,‬כח‬
‫מ‬
‫י‬
‫ש‬
‫רשע וטוב לו‪ ,‬כדי ל ה ש מ ת עדי עד‬
‫תהלים צב‪ ,‬ז‪-‬ח‬
‫על המכחישים השגחה פרטית‪ ,‬מפני שרואים‬
‫רשע וטוב לו‬
‫מלאכי ב‪ ,‬יז‬
‫המחקנא בהצלחה אוחו ״רשע וטוב לר‪ ,‬הוא‬
‫מנאץ ומכעיס כזה את ה ‪ /‬ווה נחשב לו לעוון‬
‫פלילי‬
‫תהלים י‪ ,‬ג‬
‫רשע וטוב לו‪ ,‬באמת זה פועל לרעחם‬
‫תהלי• עג‪ ,‬יז‪-‬יח‬
‫רשע וטוב לו‪ ,‬זה רק כחיי עוה״ז‪ ,‬הדומה לחלום‬
‫תהלים עג‪ ,‬כ‬
‫‪,‬‬
‫ן !‬
‫!‬
‫רשע‪ ,‬אע״פ שנראה כמצליח‪ ,‬אבל לבו מלא‬
‫שוד ושכר ]פחדים[‬
‫משלי כד‪ ,‬ב‬
‫רשע איננו מבין אפילו משפט ברור שבחורה‪,‬‬
‫כי כל דרכי נפשו הם הפוכים ‪ P‬הציק‬
‫כ ט‬
‫גדולי ישראל‬
‫ז‬
‫רשעים‪ ,‬אע״פ שמשופעים טובוח עוה״ז‪ ,‬אין להם‬
‫שלווה נפשית‬
‫איוב יא‪ ,‬כ; וכן פתיחה לפני פרק ט ו וכן איוב‬
‫טו‪ ,‬כ‬
‫ר ש ע וטוב לי‬
‫י‪.‬י ן‬
‫ן י י‬
‫י‪.‬י‬
‫ן ן‬
‫ירמיה יב‪ ,‬א; ]ד| חבקוק א‪ ,‬ג‪-‬ד; ]ה[ תחלים‬
‫יא‪ ,‬פסוקים א‪ ,‬ו‪ ,‬ז; וכן פרק לו‪ ,‬ז; וכן צב׳‬
‫עונג של הרשע בטל במיעוטו מול הצער והיגיעה‬
‫עד שהשיג ענג זה‬
‫א י׳‬
‫י‬
‫שבטיים‪ ,‬ע ש ר ת ה ש ב ט י ם‬
‫'‬
‫רשע הנענש במרה שחורה וחזיונות מאיימים‬
‫עליי‬
‫איוב כ‪ .‬כה‬
‫ר‬
‫א‬
‫י ם‬
‫פ ס ו‬
‫ב‬
‫ה‬
‫ו‬
‫ז׳‬
‫ם‬
‫א‬
‫ח ;‬
‫] ב‬
‫צד‬
‫‪ f‬׳‬
‫׳‬
‫ק‬
‫ך ‪ ,‬ז; ]ו[ משלי כ י ׳‬
‫‪,‬‬
‫מ‬
‫ש‬
‫ל‬
‫ש ע‬
‫י נ‬
‫ה‬
‫י ג ;‬
‫כ ו ׳‬
‫א ;‬
‫‪3‬‬
‫יס ? י ׳‬
‫־‬
‫׳‬
‫‪W‬‬
‫כ ח‬
‫ג [‬
‫ל ;‬
‫^‬
‫ז‬
‫י ;‬
‫ע‬
‫כ ז י‬
‫ס ו ף‬
‫״‪.‬‬
‫מ ל א כ י‬
‫ג<‬
‫א‬
‫‪.‬‬
‫א י ו כ‬
‫ל ד י‬
‫כ ו‬
‫‪.‬‬
‫כ ן‬
‫רשע וטוב לו‪ ,‬לפעמים זה מפני שהוא שליח‬
‫‪,‬‬
‫ל ה ע נ י ש‬
‫ל ח ו ט א י ם‬
‫א ה ר י ם‬
‫א י ך ב‬
‫ר ש ע‬
‫לוי‪ ,‬הוא שבט סגולה‬
‫ז ה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫רשע וטוב לו‪ ,‬כדי להעמיד מבחן בחירה חפשית‬
‫ר‬
‫י ו ב‬
‫לוי נבחר כי לא השחחפו בעגל‬
‫אר״ש ]ו[‬
‫כ ד י‬
‫י ח‬
‫יכ‬
‫‪.‬‬
‫ל‬
‫;‬
‫ן ט ן נ‬
‫ל ן ׳‬
‫״ ה צ ל ח ת ן‬
‫ה י ח ה‬
‫ל ר ע ת ן ׳‬
‫ל ך <‬
‫כ ח‬
‫ל מ ע ן‬
‫יאבר באחריתו״ ]ע״פ ״ומשלם לשונאיו אל פניו‪,‬‬
‫להאבידו״‪ ,‬דברים ז‪ ,‬ו עיי״ש רש״י[‬
‫מיכה ז‪ ,‬י‬
‫שבטים גלו ג׳ גליות‬
‫י ש ע י ה‬
‫ה‬
‫י ז‬
‫מעלות שבטי לוי ויהודה‬
‫יחזקאל כג‪ ,‬ד‬
‫ה׳ נשבע לשבטים ל פ ת ח ם באחריה הימים‬
‫חבקוק ג‪ ,‬ט‬
‫גאולת י׳ השבטים‬
‫ז כ י י ה‬
‫ח‬
‫י‬
‫ז‬
‫י׳ שבטים יילחמו נגד גוג ומגוג‬
‫זכריה ט‪ ,‬יג; וכן פרק י‪ ,‬ז‬
‫מפתחות עניינים כמוסר ואמונה‬
‫י׳ שבטים עתידים לחזור‬
‫ישעיה יא‪ ,‬פסוקים א‪ ,‬יב; ירמיה לא‪ ,‬טז; יחזקאל‬
‫יא‪ ,‬יז‬
‫הרבה מעשרת השבטים חזרו לא״י בימי חזקיה‬
‫ישעיה יח‪ ,‬ז וכן כו‪ ,‬א־‪ ,‬וכן לט‪ ,‬א‬
‫;‬
‫גלותם של עשרת השבטים‬
‫ישעיה כד‪ ,‬א‪-‬ג‬
‫החילה קלקולם של עשרת השבטים‪ ,‬היו להוטים‬
‫אחר היין‬
‫ישעיה כח‪ ,‬א‬
‫עשרת השבטים אינם מפוזרים‪ ,‬אלא הם יושבים‬
‫במקום אחד‬
‫ישעיה מג‪ ,‬ה; מיכה ד‪ ,‬ו‬
‫י׳ שבטים‪ ,‬נדמה שלא נשארו באמונחם‪ ,‬ונהיו‬
‫ככל הנוים‬
‫מיכה ד‪ ,‬ז‬
‫י׳ שבטים עחידים לצאח ממדינה כוש ולהלחם‬
‫בישמעאל‬
‫חבקוק ג‪ ,‬ז‬
‫עשרת השבטים‪ ,‬אין עליהם עול שעבוד‪ ,‬אבל‬
‫הם מוסתרים במקום נסתר ואין איש יורע מקומם‬
‫ישעיה מט‪ ,‬ט‪ :‬הושע ב‪ ,‬א‬
‫עשרת השבטים עדיפים מיהודה‪ ,‬כי הם חטאו‬
‫בגלוי ובלי חנופה וצביעות‪ .‬אבל יהודה חטא‬
‫בםחר והראה את עצמו צדיק‬
‫ירמיה ג‪ ,‬ו‬
‫הוכן רעיוני לענין שבת‪ ,‬זכר לחידוש העולם‬
‫שמות כ‪ ,‬פסוקים ח‪ ,‬יא‪ :‬א״חמ פ׳ בראשית‬
‫שבח‪ ,‬נוסף על שמלמדת ענק חידוש העולם‪,‬‬
‫היא גם מלמדת על ההשגחה ושבידי ה׳ לשנוח‬
‫את הטבע‬
‫א״תמ‪ ,‬תתילת פ׳ קרח‬
‫פרנסה יש בזכות השבת‬
‫שמות טז‪ ,‬לא‬
‫יש להתענג בשבת לא בעבור הנאת הגוף אלא‬
‫בעבור מצוות ה׳‬
‫ישעיה נח‪ ,‬יג‬
‫שבת‪ ,‬יש לפנות ב ו ) א ת הלב[ מכל הבלי העולם‬
‫ישעיה נח‪ ,‬יג‪-‬יד‬
‫שדים )ע״ע כשפים(‬
‫שדים הם רק דמיון ]מקורו ברד״ק‪ ,‬ישעיה יג‪,‬‬
‫כא[‬
‫יחזקאל כד‪ ,‬לו‬
‫שופט ע״ע ערך‪ :‬משפט‬
‫שחוק‬
‫שחוק של הכסיל איננה חוצאה של מחשבה‪,‬‬
‫אלא תגובה טבעיח לדבר שרואה‪ ,‬בלי שום‬
‫‪,‬‬
‫חכמה‬
‫משלי י ‪ ,‬כג‬
‫שטן‬
‫שטן‪ ,‬שרשו בהפסד ולא כהויה‬
‫קיבוץ י׳ שבטים ע״י משיח בן יגםף‬
‫יחזקאל לז‪ ,‬יט‬
‫יי שבטים לא סבלו שמדות‬
‫יחזקאל לט‪ ,‬כה‬
‫תחילת הגאולה ישובו י׳ שבטים‪ ,‬ורק אח״כ‬
‫שבטי המערב‬
‫יחזקאל מג‪ ,‬ד‬
‫י׳ שבטים נקראו בשם "יעקב״‪ ,‬כי נדמו לו‬
‫הושע יב‪ ,‬גיה‬
‫שכת‬
‫תובן ענין השבת‬
‫בראשיח ב‪ ,‬א־ג‬
‫שט‬
‫איוב א‪ ,‬פסוקים ו‪ .‬יב‬
‫שיד‬
‫שיר ג״כ נקרא נבואה‬
‫רה י ״א‬
‫כה‪,‬‬
‫א‬
‫שכינה‬
‫גלוח השכינה‪ ,‬ששרי הטבע מושלים בארץ‬
‫דברים ו‪ ,‬ד‬
‫כ׳ מצבים‪ .‬כאשר בנ״י עושים רצון הי‪ ,‬שכינה‬
‫ביניהם ושוכן בביתו‪ .‬אבל כשאין עושק רצונו‬
‫של מקום‪ ,‬שכינה מסתלקת לשמים ורק חפילוחינו‬
‫עולות דרך המקדש ששמו נקרא עליו‬
‫מל״א ח‪ ,‬כט‬
‫שי‬
‫המלני״ם‬
‫אוצרות‬
‫גדולי ישראל‬
‫ישראל שקועים בטומאה אינו מסלק לשכינה‪.‬‬
‫אבל אם עובחס ע״ז‪ ,‬מסלקים לשכינה‬
‫ירמיה ב‪ ,‬ז )מלים(‬
‫לעומת זאת עונש לישראל הוא ברחמים‪ ,‬רק כר־‬
‫להשיבם בתשובה )ע״ע מהר״ל‪ ,‬״נצח ישראל׳‪/‬‬
‫סוף פי׳׳ד(‬
‫ישעיה כז‪ ,‬י ]ע״ע ל‪ ,‬כז[‬
‫יחזקאל כד‪ ,‬כא‬
‫אוה״ע‪ .‬אק ה׳ ממתר לתענישם‪ ,‬כי ממתין שיתמלא‬
‫ש‬
‫כ‬
‫ו‬
‫ר‬
‫נ‬
‫כ‬
‫׳‬
‫א‬
‫ה‬
‫ת‬
‫ב‬
‫י‬
‫א‬
‫‪w‬‬
‫ע‬
‫‪m‬‬
‫ם א ת מ‬
‫שכינה‪ .‬גלות השכינה‪ ,‬ענינה שישראל גורמים‬
‫^‬
‫‪t^t^fr‬‬
‫א״חמ בראשית ‪ 22‬ד״ה אמון אומן‬
‫ב‬
‫ח‬
‫ט‬
‫א‬
‫י‬
‫ה‬
‫ך ן ט ב‬
‫ם‬
‫״ ‪ a‬״ ‪n j‬‬
‫ישעיה לה‪ ,‬ד‬
‫אוה״ע‪ .‬ה׳ מעניש להם על שהציקו לישראל‪,‬‬
‫ואע״פ שזה היה עונש על עוונות ישראל‬
‫ירמיה ב‪ ,‬א‬
‫ה ב ר כ ה‬
‫‪4,‬‬
‫ע ן כ‬
‫)צ״ע צרך‪ :‬חכם(‬
‫י ש‬
‫ב ש ב ל ן‬
‫ל י‬
‫ט‬
‫נ‬
‫ע ( ל‬
‫מ י ש כ ל י ת‬
‫ה א ך ס‬
‫ל‬
‫נ‬
‫ל ן‬
‫י ש‬
‫ל ע ן ת‬
‫י כ ן ל ת‬
‫אמרי ההומ לאוה״ע בצורה אכזרית‪ ,‬ייענש ‪B-M‬‬
‫מדרש אי־״ר‪ ,‬פתיחה י־ד!‬
‫"' • ־'‬
‫אמונה‪ .‬שכר האמוגה הוא שיגלה ה׳ אותותיו‬
‫והשראת שכינהו‬
‫הרשע ב‪ ,‬כב‬
‫דה‬
‫היקשים‬
‫י י‬
‫ש ע‬
‫ה‬
‫י‬
‫מ י‬
‫ד‬
‫‪,‬‬
‫ידיעה והשכלה‪ .‬״ידיעה״ היא ע״י בחינה מן‬
‫‪,‬‬
‫!‬
‫‪,‬‬
‫רמאוחר אל המוקדם‪ ,‬ולא תושג בלי אמצעוח‬
‫ל‬
‫החוש‪ ,‬שתנאי מושגיו הם הזמן והמקום‪.‬‬
‫״השכלה״ תהיה מן הקודם אל המאוחר ע״פ‬
‫מופתי השכל והיקשי התבונה‪ ,‬והחן חוקים כוללים‬
‫ומוכרחים‬
‫ישעיה מא‪ ,‬כ )מלים(‬
‫אריכות ימים‪ ,‬מטרחה היא כדי לשמוע לשמור‬
‫ולעשוה המצווה‬
‫דברים יי ג‬
‫בנים על• עון אבות‪ ,‬לעתיד לבא לא יהא עונש‬
‫זה‬
‫א ב‬
‫מגידי עתידות‪ ,‬ד׳ מדריגות‬
‫לא להתפרץ לדברים‬
‫האדם‬
‫ירמיה לא‪ ,‬כח‬
‫מ ע‬
‫ש ה ם‬
‫בנים‪ .‬פוקר עון אבות‪ ,‬על בנים‬
‫ישעיה מא‪ .‬כב‬
‫‪%‬‬
‫ל ל‬
‫ש כ ל ו‬
‫א‬
‫משלי כ ‪ -‬י‬
‫ש כ ל ׳‬
‫ה נ ד ר ת ו‬
‫משלי כא‪ ,‬טי‬
‫ש כ ל ׳‬
‫ע ל ץ נ ו ת‬
‫ה ש ג ו ת‬
‫ב כ ה‬
‫יא‬
‫ג‬
‫ר‬
‫ב ם ן ר‬
‫׳‬
‫מ ש ל‬
‫‪,‬‬
‫כ ג ‪ 1‬ז‬
‫_‬
‫ח‬
‫יחזקאל יח‪ ,‬ב‬
‫בריאה העולם‪ ,‬כיצד אפשר לומר שה׳ התנחם‬
‫על כך‬
‫כראשית י• י‬
‫ברית‪ .‬תועלת הברית שכרת ה׳ עם ישראל‪,‬‬
‫שהעונש יהיה בשיעורים קטנים ובהפסקות ביניהם‬
‫כדי שיחזרו בתשובה‪ .‬וגם הועיל להם זכות ממה‬
‫שאחרים לומדים מוסר ממצבם‪ ,‬שלא לחטוא‬
‫שכר ועונש‬
‫אם‬
‫ט ו ב‬
‫נישו‬
‫ל‬
‫לי*׳ י ׳ י ׳ ע‬
‫אדם שאינו מבי! ^‬
‫•‬
‫אוה״ע וישראל‪ .‬עונש לאוה״ע הוא לפעמים‬
‫׳‬
‫י‬
‫לכלותם‪ .‬אבל העונש‬
‫יי"‬
‫י י כ ה‬
‫ר ש ר ש ם‬
‫ל י ש ר א ל‬
‫ה ו א‬
‫י‬
‫כ ט‬
‫ל ש ם‬
‫י א‬
‫ב‬
‫פ י א ת ם‬
‫‪0‬‬
‫ש‬
‫מ‬
‫י‬
‫ת‬
‫ט י‬
‫י‬
‫כ‬
‫י‬
‫;‬
‫ד‬
‫ב‬
‫ר‬
‫מ‬
‫־‬
‫ט‬
‫ח‬
‫י‬
‫י‬
‫ה‬
‫א‬
‫י‬
‫אוה״ע‪ ,‬ה׳ מענישם עד לא יישאר להם שריד‪.‬‬
‫י‬
‫ג׳ פעמים שחטאו‪ ,‬עדיין אין העונש בא לגמרי‪.‬‬
‫רק בפעם ד׳‬
‫יחזקאל כ‪ ,‬פסוקים כא‪ ,‬כו‬
‫גבהות לב‪ .‬ה׳ מעניש יותר למי שחוטא מפני‬
‫גבהות הלב להבזוח לאחרים‪ ,‬מאשר מי שחוטא‬
‫נגרם מחמת תאוותיו או מחמת שהוא צר עץ‬
‫בראשית יח‪ ,‬כא‬
‫מפתחות ענינים במוסר ואמונה‬
‫גורם לה׳ להעניש לישראל‪ ,‬על זה עצמו ה׳‬
‫כועס כי אץ רצונו להעניש לישראל‬
‫ירמיה כה‪ ,‬ז! עמום ד‪ ,‬יכ‬
‫גזר ‪ . p‬עונש לפני גור ‪ , p‬ואחרי גור רין‬
‫יונה א‪ ,‬ב‬
‫גשמים‪ ,‬עצירחם ע״י סילוק ההשגחה‬
‫מל״א ח‪ ,‬לה‬
‫דור המדבר‪ .‬אופן ההטבה שהיטיב ה' במה‬
‫שמחו במדבר‬
‫במדבר יד‪ ,‬כג׳לה‬
‫הבדל אם הפורענות מתחילה באוה״ע או בישראל‬
‫ירמיה כה‪ ,‬כט‬
‫הספד‪ .‬מחמת חטאו נענש האדם שאינו נספר‬
‫כראוי אבל אחרי עונשו חוזר הוא להיות ראוי‬
‫שיםפידו אוחו כהוגן‬
‫שמו״כ כא‪ ,‬יכ‬
‫הסתר פנים‪ ,‬גם אז מנוהל הכל ע״פ חשבון‬
‫מאת ה׳‬
‫דברים לב‪ ,‬לט ]וכן שם ב״תורה אור״‪ ,‬מפי‬
‫תלמידן‬
‫הסתר פנים‪ .‬גלות ישראל מארצם‪ ,‬ואוה״ע‬
‫מייחסים הצלחתם לעצמם‪ ,‬אז נמנע ה׳ מלהעניש‬
‫לישראל ישירות כי אם ע״י הםתרת פנים ]באופן‬
‫עקיף[‬
‫דברים לב‪ ,‬לכ‪-‬לה‬
‫הסתר פנים‪ .‬וגס אז ה׳ מעניש לצוררי ישראל‬
‫דברים לב‪ ,‬פסוקים מא‪ ,‬מג‬
‫הסתר פנים‪ .‬עונש בפועל‪ ,‬ויש עונש מצד סילוק‬
‫ההשגחה‬
‫מל״א ת‪ ,‬לה‬
‫הסתרת פנים ועונש ]בפועל[‪ ,‬מה ההבדל ביניהם‬
‫ישעיה נז‪ ,‬יז‪-‬יח‪ :‬ירמיה לג‪ ,‬דיה‬
‫הסתרת פנים‪ .‬פעמים ה׳ מעניש ע״י הסתרת‬
‫פנים‪ ,‬ופעמים בהשגחה שהיא מיוחדת לרעה‬
‫ירמיה יר‪ ,‬פסוקים יא‪ ,‬יט‬
‫הצגת כעס ע״י הי‪ .‬עתידים ישראל לשבח אה‬
‫ה׳ על שהראה ]בלבד[ פנים של אנף )זעם(‬
‫ישעיה יב‪ ,‬א‬
‫הריגת חסידי עליון ע״י גויס‪ ,‬בדי לכפר על עזן‬
‫שיא‬
‫הדור‬
‫דניאל יא‪ ,‬לה‬
‫השלמת אחרים‪ .‬נוסף על השתלמות עצמו‪,‬‬
‫העומק בתורה כדי להשלים לאחרים מרויח‬
‫כבמסחר‪ ,‬זבוח הרבים חלויה בו‪ .‬והוא ירויה‬
‫שכר אתם‪ .‬וגם אחרי מותו יאיר נרו ע״י ההלכות‬
‫שיאמרו משמו‬
‫משלי לא‪ ,‬פסוקים יח‪ ,‬כה‬
‫זכוחו של צדיק שגדל בק הרשעים ולא למד‬
‫ממעשיהם‪ .‬עונשו של רשע שגדל בק צדיקים‬
‫ולא למד ממעשיהם‬
‫במדבר כז‪ ,‬א‪ ,‬פסקא ט׳‬
‫חוטא שהיה לו ממי ללמוד‪ ,‬נענש בלי עיכוב‬
‫דהי״ב בא‪ ,‬יב‬
‫חולי בא לעולם מחמה שינויי מזג הארר ]מקורו‬
‫בפי׳ םפורנו לפסוקנו(‬
‫כראשית ח‪ ,‬כב‬
‫חוקי הטבע וההנהגה שע״פ שכר ועונש‬
‫שמות לא‪ ,‬יד‬
‫חורבן‪ ,‬על ידו יהיה קיבוץ גליוח וגאולחם ]ע״ע‬
‫יחזקאל י‪ ,‬פסוקים א‪ ,‬ד‪ .‬שהחריב המקדש ולא‬
‫כילה את ישראל(‬
‫ירמיה לב‪ ,‬לה‪-‬לז־‪ ,‬וכן פרק מד‪ ,‬יא‬
‫חיוה‪ .‬עונש ע״י חיות רעות‬
‫ירמיה ב‪ ,‬ג‪ :‬וכן טו‪ ,‬ב‪-‬ג‪ :‬יחזקאל טו‪ ,‬כא‪ :‬וכן‬
‫לג‪ ,‬כז‬
‫חילול השם‪ ,‬כל מעשה כזה מבזה לאבות )אברהם‬
‫יצחק וכר( והאימהוח‬
‫דברים כז‪ ,‬טז‬
‫חימה‪ .‬עונש מה׳ מוגדר כ״חימה״‪ ,‬שנמסרים בידי‬
‫אכזריים‬
‫דהי״ב כח‪ ,‬ט‬
‫חרון אף של ה ‪ /‬לפעמים נמשך לזמן קצר‪,‬‬
‫ולפעמים לזמן רב‪ .‬פעמים בא מיד‪ ,‬ופעמים‬
‫מהחיל רק כעבור זמן‬
‫במדבר לב‪ ,‬י׳‬
‫טוב שה׳ דיבר על ישראל‪ ,‬מתקיים באופן מוחלט‬
‫ללא תנאי‪ .‬אבל הרע נאמר רק כתנאי‪ ,‬ולא‬
‫יבוא מעצמו ללא דיבור נוסף‬
‫יהושע כג‪ ,‬טו‬
‫שיב‬
‫הס ‪,‬י״ם‬
‫אוצרות‬
‫טוב‪ .‬עונש שה׳ מביא‪ ,‬הוא כדי להביא אח״כ‬
‫אח הטוב‬
‫ירמיה כא‪ ,‬י‬
‫טובה שישראל נהנים מהקב״ה‪ ,‬זאת עצמה היא‬
‫מצוה‪ .‬ויש לכוון לעשוח נחה רוח בזה ליוצרו‬
‫)ע״ע ״רוח חיים״ לר׳׳ח ולוז׳ק‪ ,‬על אבוח‪ ,‬אי‪,‬‬
‫על מנח לקבל פרס(‬
‫דברים ה‪ ,‬ג‪ :‬וכן פרק ו‪ ,‬יח׳יט‪ :‬וכן דברים כט‪,‬‬
‫טו תורה אור‪ ,‬ררך ר־‬
‫טובה‪ .‬עונש של הי‪ ,‬הוא לטובה כדי שייטיבו‬
‫מעשיהם‬
‫יחזקאל לג‪ ,‬יא‬
‫ישראל בשםר מהתורה‪ ,‬אץ השגחת ה׳ במישרץ‬
‫והם נמסרים להנהגה הטבע‪ .‬אבל אפשר שיהיו‬
‫אז גשמים למרות שחוטאים‬
‫מל״א יז‪ ,‬א‬
‫ישראל נענש על שלא מיחו כשאחרים הציקו‬
‫לבני המיעוטים )הגבעונים( שבא״י‬
‫שמו״ב כא‪ ,‬א‪-‬ו )עיי׳ש סוף רבדיו‪ ,‬בפסוק א׳‬
‫בלשון פיוטיה(‬
‫כבודו של ה׳‪ ,‬המחרף לזה נענש שבעחיים‬
‫תתליס צט‪ ,‬יכ‬
‫גדולי ישראל‬
‫לשון הרע‪ ,‬נחש מכיש לכעלי לשון הרע‬
‫במדבר כא‪ ,‬ו‬
‫מאבד עצמו לדעת‪ ,‬העונש על כך‬
‫בראשית ט‪ ,‬ה‬
‫מרה כנגד מדה‬
‫תהלים עת‪ ,‬יג‬
‫מרה כנגד מרה‪ ,‬בעונש‬
‫עמום ז‪ ,‬יז‪ :‬זכריה ה‪ ,‬ח‬
‫מדד‪ ,‬כנגד מרה‪ ,‬מה שה׳ מעניש לגוים‬
‫יואל ד‪ ,‬ו‪-‬ז‬
‫מדות‪ .‬שכר ועונש לא רק על המעשים‪ ,‬כי אם‬
‫גם על מדות ותכונות הנפש‬
‫ירמיה טז‪ ,‬יז‬
‫מדינות‪ .‬טעם פתור האוכלוסיות‪ ,‬למען לא ילמדו‬
‫זמ״ז שום השחתה‬
‫בראשית ו‪ ,‬יד‬
‫מזלוח‪ .‬הנהגה המערכת והנהגת ההשגחה‬
‫ירמיה כט‪ ,‬ל‬
‫מיתה ורע שיש בעולם‪ ,‬הם בטבע היצירה ולא‬
‫תמיד נגזרו ע״י ה׳‬
‫בראשית א‪ ,‬א ד״ה ובכל מעשר בראשית‪,‬־ ישעיה‬
‫מה‪ ,‬ה‬
‫כוכבים‪ .‬אם זוכים ישראל‪ ,‬משנים מערכת‬
‫הכוכבים גם עכור אוה״ע‪ .‬ואם לא‪ ,‬אוה״ע‬
‫סובלים צרוח‬
‫מיתה‪ .‬ענינה להביא בני אדם ליראה מהמוות‪,‬‬
‫וישובו בחשובה‬
‫ירמיה כה‪ ,‬ט‬
‫בראשית ו‪ ,‬ג‬
‫כליון‪ .‬ה׳ לא יכלה אח ישראל‪ ,‬אלא יפקוד‬
‫כעונש זה לאוה״ע מנאצי ה׳‬
‫מיתה צדיקים לא באה כעונש אלא לשם כפרה‬
‫ותצלת הדור ]ולכן לא כתובה בהוכחה!‬
‫ישעיה י‪ ,‬כג‬
‫דברים בט‪ ,‬טו תורה אור‪ ,‬דרך ג׳‬
‫כרח‪ ,‬איננו אבדון מוחלט ]מקורו רבנו בחיי‪,‬‬
‫ויקרא יח‪ ,‬כט; וכן ״נפש החיים״‪ ,‬לר״ח ולחיין‪,‬‬
‫שער א׳ פ״יח; וכן ר״מ רקנאטי‪ ,‬תשא‪ ,‬אני‬
‫אעביר כל טובי!‬
‫מלך רמשפט‪ .‬אע״פ שמגיע לישראל עונש‪ ,‬בכוחו‬
‫של ה׳ לבטל המשפט‪ ,‬כי הרי מלך הוא ]עיין‬
‫רמח״ל‪ ,‬״תקט״ו הפילוח״‪ ,‬פסקא צג[‬
‫ויקרא‪ ,‬אמור‪ ,‬פסקא ק״פ‬
‫ישעיה לג‪ ,‬כב‬
‫לב‪ ,‬הקשחת לב‪ .‬אץ ה׳ מעניש לחוטאים‪ ,‬וזח‬
‫מקשיח את לבנו מיראחו‬
‫ממונו ביד אויב‪ .‬צער גדול לאדם שיגיע כפו‬
‫נמצא בידי אויבו‪ ,‬הוא יותר מאשר אם נשחת‬
‫לגמרי‪ ,‬כי גם לשניהם לא יהיה‬
‫ישעיה ג‪ ,‬יז‬
‫ישעיה א‪ ,‬ז‬
‫לימוד תורה‪ .‬יש שכר בעוה״ו על עצם כוונת‬
‫האדם לעשוח נחת רוח ׳ליוצרו‬
‫מנהיג ישראל רוצה שה׳ יעניש לרשעים גם‬
‫בעוה״ז‪ ,‬ולא די לעוה״ב‬
‫ויקרא‪ ,‬בחוקוחי‪ ,‬פסקא א׳‬
‫במדבר לא‪ ,‬ב )פםקא ל״ב(‬
‫שיג‬
‫מפתחות עניניס במומר ואמונה‬
‫מצוות שבץ אדם לחברו‪ ,‬שבר גם בעוה״ז וגם‬
‫בעוה״ב‬
‫דברים ז‪ ,‬יב‬
‫עונש בא לישראל טרם יגיעו למצב דלדול של‬
‫״אבוד האבדון"‬
‫דברים ר‪ ,‬כו‬
‫מצרים נענש על שעבוד ישראל‪ ,‬למרות שזה‬
‫נגור מראש‬
‫נחמיה ט‪ ,‬י‬
‫עונש הבא על חטא מיד‪ ,‬הוא בחסד‪ .‬כי עי״ז‬
‫לא יצטרך ה׳ לייסר אח״כ באכזריות חמה‬
‫שמו״ ב ז‪ ,‬יד‬
‫מקיים מצוות מאהבת שכר או טוכת הנאה )זה‬
‫חםרון(‬
‫חהלים טז‪ ,‬ח‬
‫עונש יש הבא בחיים‪ .‬אכל אם אח"כ אותו‬
‫החטא הוסיף לאחרים פרי באושים גם אחרי‬
‫מותו ]כמו מחבר ספר המפרסם דעות כוזבות[‪,‬‬
‫יוסיפו לו עונש על כך בעולם הנשמות‬
‫שמו׳׳ב כא‪ ,‬יב‬
‫מרגלים‪ ,‬טעם עונשם שלא נכנסו לא׳׳י‬
‫ארי׳ש‪ ,‬דרוש ]ה[ דף פט‬
‫עונש יש שה׳ שולח כדי להשחיתם‪ ,‬ויש שהיא‬
‫כדי לרפאוחם‬
‫דהי״ב יב‪ ,‬ז‬
‫מקרה‪ .‬חטא שחושבים שהעונש בא במקרה‬
‫ויקרא‪ ,‬בחוקותי‪ ,‬פסקא ל׳‬
‫נביא הנמנע מלהוכיח לחוטא‪ ,‬גם הוא צריך לקבל‬
‫איזו שהיא מכה‬
‫מל״א כ‪ ,‬לה‬
‫עונש ישראל שה׳ מקדים להביא‪ ,‬וזה לטובתם‬
‫ירמיה א‪ ,‬יכ‬
‫נוצרים ייענשו בכפל‪ ,‬גם על מעשיהם וגם על‬
‫התפעלות איבת הלב נגד ישראל‬
‫עובדיה א‪ ,‬טו‬
‫עונש לרשעים‪ .‬אק לחשוד שיינצלו מזה אם‬
‫בעוה״ז לא נענשו‪ .‬בי ייענשו בעולם הנשמות‬
‫שמו״ב יר‪ ,‬יד‬
‫נפש‪ .‬עיקר שבר ועונש הם בעניני הנפש ]תהו‬
‫האדם האמתי[ ולא בעניני הגוף‬
‫איוב‪ ,‬פחיחה לפני פרק י״א‬
‫עונש מופלג הבא‪ ,‬שמא הם יםורין של אהבה‪,‬‬
‫ויקבל על כך שכר והטבה‬
‫שמו׳׳ב טו‪ ,‬יב‬
‫סיבות‪ .‬מי שהוא נואל ]טפש[ איננו מבין משפטי‬
‫ה׳‪ ,‬שהעונש הוא בהשגחה‪ .‬והוא חולה צרותיו‬
‫בעניוהו ועוד סיבות‬
‫ירמיה ה‪ ,‬ד‬
‫עונש ע״פ השגחה‪ ,‬ועונש ע״פ הסתרת פנים‬
‫חגי א‪ ,‬ט‬
‫ע״ז‪ .‬עונש על ע״ז בא בהשנחה מיוחדת‪ ,‬לעומח העונש‬
‫על שאר עבירות שה׳ מפקיר אותם למקרי הטבע‬
‫ירמיה כה‪ ,‬ו ]ע׳׳ע פרק מד‪ ,‬כב[‬
‫עובדיה היה מדליק נר ללומדי חורה‪ .‬לכן נעשה‬
‫לו נם בשמן‬
‫מל״ב ד‪ ,‬ב‬
‫עוה״ב הוא שבר הבא ממילא מהמעשה הטוב‪,‬‬
‫כלומר עצם הזדככוח הנפש וטהרחה‪ ,‬ואיננו דבר‬
‫צדדי הנוםף על האדם‬
‫בראשיח טו‪ ,‬א‬
‫עוה״ב‪ .‬צדיקים בוחרים להשאיר שכרם לעוה״ב‪,‬‬
‫ולא ליהנוח ממנו בעוה״ז‬
‫א״חמ‪ ,‬סוף פ׳ תצא‬
‫עונש על חטא בין אדם למקום [דת אלוהיה[‪,‬‬
‫ועונש על חטא כין אדם לחברו ]דת הטבעית[‬
‫בראשיח ד‪ ,‬י׳‬
‫עונש שה׳ מביא איננו לרעה‪ ,‬אלא לשם הטובה‪,‬‬
‫שישובו בתשובה ]ע״ע יחזקאל י‪ ,‬פסוקים א‪ ,‬ד‪.‬‬
‫שהחריב המקדש ולא כילה את ישראל[‬
‫ירמיה לו‪ ,‬ג‬
‫עונש שה׳ נאלץ להעניש‪ ,‬הוא בניגוד לרצונו ועל‬
‫זה עצמו חבוא הוספה עונש‬
‫ירמיה כה‪ ,‬ז עמוס ד‪ ,‬יב‬
‫;‬
‫עונש שה׳ קובע‪ ,‬אי אפשר לבטלנו כשמדובר‬
‫במשפט ]שיש בו הטבה[ כדי להציל הנעשקים‬
‫בראשיח יט‪ ,‬יג‬
‫עונש‬
‫שהשופט מכה את הנאשם‪ ,‬אם טוב‬
‫אוצרות‬
‫שיד‬
‫המלבי״ם‬
‫שיעשה זאת בעצמו ולא ע״י שליח‬
‫דברים כה‪ ,‬א‬
‫^‬
‫ש‬
‫ע ן נ ש‬
‫; ‪ 1‬ע ש ׳‬
‫ל‬
‫ש‬
‫י ן ח ׳‬
‫א ר ב ע ה‬
‫צדיק‪ .‬עונש בא לעולם רק כאשר לכל הפחות‬
‫נשאר צדיק אחר‪ ,‬אותו צריכים להציל‬
‫בראשית ו‪ ,‬ח‬
‫ו א ש‬
‫]^‬
‫ס ו ג י ם <‬
‫מל״א יט‪ ,‬יד‬
‫ן‬
‫ח ס ר ו‬
‫ט‬
‫ה‬
‫ע‬
‫כ‬
‫גדולי ישראל‬
‫כ מ ו‬
‫צער ובכי שהאדם חש‪ ,‬מנכים לו מן יסוריו‬
‫שנגזרו עלץ‬
‫ת ה ל י ם‬
‫ט‬
‫נ‬
‫״רעב״ ]ב[ גוף האדם שנתקלקל‪ ,‬כמו ״דבר״‬
‫]ג[ נזק ע״י בעל רצון‪ ,‬כמו "חיה רעה״ ]ר[ נזק‬
‫ע״י בעלי בחירה‪ ,‬כמו ״חרב״‬
‫מל״א ח‪ -‬לו‬
‫י‬
‫עונש‪ ,‬א י‬
‫״‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫עונשי ישראל‪ ,‬יש בהם חמש הקלות‪ .‬ואצל‬
‫״ ׳_‬
‫אוה״ע להיפך‬
‫דברים לב‪ .‬מב‪ ,‬תורה אור )מפי ל ‪-‬‬
‫^‬
‫^‬
‫^‬
‫קרח‪ ,‬טעם העונש של בליעת האח‬
‫במדבר טו‪ ,‬כת‬
‫חופשית‪ ,‬או מציפייתו שישובו בתשובה‬
‫ישעיה ה‪ ,‬י‬
‫^‬
‫קרח‪ ,‬טעם שמשה רבנו בקש עונש נחרץ‪ ,‬ולא‬
‫החחנן לה׳ לסלוח לעדח קרח‬
‫במדבר טז‪ ,‬כת‬
‫ב‬
‫ם‬
‫ו פ נ‬
‫ם‬
‫ש ו נ‬
‫ב ח ו ק ו ת י ׳‬
‫ו י ק ד א י‬
‫ט‬
‫פ ס ק א‬
‫‪1‬‬
‫ת‬
‫י כ ך ב‬
‫ב ע ן נ ע‬
‫ע ר ב ן ת‬
‫ב נ י‬
‫ע ר ב ן ת‬
‫ע ל‬
‫ש ה ׳‬
‫מ‬
‫פ‬
‫ש‬
‫מ ב י א‬
‫ח‬
‫ה‬
‫א ן‬
‫ך (‬
‫מ‬
‫ל א פ ש ף‬
‫ן ה‬
‫ע ל‬
‫ל‬
‫‪m‬‬
‫^‬
‫ח כ ף ן‬
‫א ם‬
‫ש‬
‫ח ט א ן‬
‫ט‬
‫ל‬
‫שמות לב‪ ,‬כז‬
‫ע ל‬
‫ע‬
‫מ‬
‫ש‬
‫ע ב י ר ן ת‬
‫ה‬
‫ם‬
‫ת‬
‫ר‬
‫ש‬
‫ש‬
‫ל‬
‫ה‬
‫א‬
‫ד‬
‫ה ו א‬
‫ם‬
‫נ ע נ ש‬
‫ח‬
‫ע צ מ ן‬
‫ג ם‬
‫א‬
‫ט‬
‫י׳‬
‫קיצור החיים מפני חוסר בטחון‪ .‬״האיש המתלונן‬
‫]כלומר‪ ,‬הבוטח[ בצל ה׳ נשמר מפגעי הזמן‬
‫ראריך ימים ער שישלים בחייו את אשר עליו‬
‫להשלים‪ .‬עד שקוצר ימי האדם ופגעיו ומאורעותיו‬
‫סיבתם היא מ ה שלא חסה בצל ה ‪ /‬כי לבן‬
‫נעזב הוא אל מקרה הזמן ותהפוכותיו״‬
‫‪,‬‬
‫תהלים צ‪ ,‬א‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫רחמים‪ .‬כוונת ה׳ שיחזרו ישראל בחשובה‪ .‬לבן‬
‫אמנם מדבר על רעוח שיביא‪ ,‬אבל חושב מחשבוח‬
‫כיצד לכטל מה שאמר‬
‫ירמיה‬
‫‪u‬‬
‫פעם בחטא כזה עצמו‬
‫דברים כז‪ .‬י <ענץ הברכות(‬
‫^ ^‬
‫^ ק‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫עשרת מכות במצרים‪ ,‬באו כפולות‬
‫ע ו נ ש‬
‫ע ר י ו ת ׳‬
‫ת‬
‫ש ה א ר‬
‫י א‬
‫ך י ק ך א ז‬
‫א‬
‫ש ב‬
‫ת‬
‫א ח ר י‬
‫&‬
‫ת ה ל י ם‬
‫פ ם ק א‬
‫ע ח‬
‫מ‬
‫ל י נ‬
‫ד‬
‫<‬
‫א‬
‫‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫פעולה שהאדם פועל כגופו ]לטוב ולרע[ מעורר‬
‫ל‬
‫ל‬
‫במד‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫פעמים אץ ה׳ מעניש מיד‪ ,‬כרי להקשיח לבו‬
‫של החוטא ולא ישוב בחשובה‪ ,‬ויאבד מהעולם‬
‫ירמיה מד‪ ,‬כג‬
‫^‬
‫^‬
‫‪r‬‬
‫ע ל ץ‬
‫‪n‬‬
‫‪TOn‬‬
‫‪M‬‬
‫מ ה ע ו‬
‫ם‬
‫ה ג ה‬
‫ב ר‬
‫ה‬
‫ן ש ה‬
‫ע ן ן ל‬
‫ב י‬
‫ע ל‬
‫כ א י‬
‫ז‬
‫ט ו ב י ם‬
‫שלו‬
‫יחזקאל לג‪ ,‬יג‬
‫^‬
‫ן ף ש ע‬
‫_‬
‫ה ש ן ן א ת‬
‫ח ט א י ה ם‬
‫ן ה‬
‫ל ן ה ׳‬
‫מ ת י‬
‫ן ה‬
‫לטובתו ומתי זה לרעתו‬
‫יחזקאל לג‪ ,‬יב‬
‫ד‬
‫ר ח‬
‫‪J‬‬
‫י "‬
‫רע והעדר שיש בעולם‪ ,‬הם בטבע היצירה ולא‬
‫תמיד נגזרו ע״י ה׳‬
‫בראשית א‪ ,‬א ד״ה וכל מעשה בראשית־ ישעיה‬
‫מה‪ ,‬ה‬
‫רפואה‪ .‬ה׳ מכק רפואה לפני שמכה את ישראל‬
‫ירמיה יד‪ ,‬יט‬
‫רשע הנלכד ברשח שהכין לאחרים‪ ,‬אז נודע כי‬
‫משפטי ה׳ הם בצדק‬
‫משלי כט‪ ,‬ו‬
‫רשע שה׳ רוצה להענישו בהפלגה‪ ,‬מגביהו לגדולה‬
‫וכבוד‪ ,‬כדי שחהיה מפלהו גדולה ונכרה‬
‫במדבר יד‪ ,‬א‬
‫רשע‪ ,‬אם היה נענש מיד על עוונותיו‪ ,‬היחה‬
‫נפגמת מדת ״בחירה תופשית״ אצל אחרים‬
‫דברים כז‪ ,‬ס ו ף י׳ ]ע״ע ערך רשע וטוב לו[‬
‫‪:‬‬
‫רשעים‪ ,‬יש שה׳ משהה עונשם‪ ,‬ויש צדיק שה׳‬
‫משהה מליתן לו שכרו‪ .‬אבל תדע כי ה׳ נאמן‬
‫שטו‬
‫מפתחות ענינים במוסד ואמונה‬
‫הל׳ תשובה פ״ט ה״א[‬
‫לקיים דברו אע״פ שאינגו ממהר‬
‫דברים ז‪ ,‬ט‬
‫דברים ט״י‪ ,‬פסקא קלב‬
‫שב ואל תעשה‪ .‬הנמנע מעוון למרוח שיצרו‬
‫מםיחו‪ ,‬נחשב לו שכר כמתאמץ במעשה‬
‫תהלים טו‪ ,‬ה‬
‫שכר מצוה‪ ,‬גם למי שאומר לאחרים לחת צדקה‬
‫דברים טו‪ ,‬פסקא ק״מ‬
‫שינויי ההנהגה בעולם אינם מצר שינוי רצון‬
‫אצל ה ‪ /‬אלא מצד זכות וחובה של המקבלים‬
‫דברים לב‪ ,‬מה )מפי תלמיד(‬
‫שכל‪ .‬עונש הוא יוחד למי שחוטא מפני עיוות‬
‫השכל‪ ,‬מאשר החוטא מתמת תאוותו‬
‫בראשית יט‪ ,‬פסוקים א‪ ,‬ו‬
‫שכנוע‪ .‬ישנם שלא מושפעים מהדיבורים‪ ,‬אלא‬
‫רק מהעונשים‬
‫משלי כט‪ ,‬יט‬
‫שכר ועונש בעולם הבא‪ ,‬מדוע לא הוזכרו‬
‫בחורה?‬
‫א״חמ בחוקותי ‪42-43‬‬
‫שבר ועונש בעולם הם ע״י ט׳ מאמרוח‪ ,‬ולא‬
‫ממלח בראשיח‬
‫בראשית א‪ ,‬ב‬
‫שבר ועונש לחיוח‪ ,‬וכל שכן לבני האדם‬
‫שמוח ככ‪ ,‬ל )פסקא קצ״ה(‬
‫שכר ועונש על מצוות ועכירות אינם מפני שינוי‬
‫רצון אצל ה׳ אלא הם טבעיים בטבע אוחה‬
‫מצוד‪ ,‬או עבירה‬
‫איוב‪ ,‬פתיחה לפרק ל״ב‪ .‬דייה במענה השלישית;‬
‫וכן פרק לה‪ ,‬ו‪-‬ח‬
‫שכר מצוה בהאי עלמא ליבא‪ ,‬למה‬
‫מלאכי ג‪ ,‬טז‪-‬יז ״אבל הבן העובד אח אביו מאהבה‬
‫וכר׳״‬
‫שכר על מצוות אינו דומה לשבר שכירות‪] .‬א[ כי‬
‫על המצוה בטוח האדם שיקבל שכרו ]ב[ האדם‬
‫מקבל שכר בשעה העבודה‪ ,‬ולא רק אחריה‬
‫]ג( השמחה על קיום רמצוה היא עצמה שכר‬
‫גדול‬
‫תהלים ק‪ ,‬ב‬
‫שכר שהקב״ה מקדים לאוה״ע‪ ,‬ורק אח״כ פונה‬
‫לשלם לישראל‬
‫ויקרא‪ ,‬כחוקותי‪ ,‬פםקא י״א‬
‫שכר של רמצוה‪ ,‬לעשוח עוד מצוה‪ .‬והשכר‬
‫המחואר בחורה הוא טפל בלבד‬
‫דברים ו‪ ,‬ב‬
‫שבר של הצדיק‪ ,‬ועונש של הרשע‪ ,‬ה׳ משהה‬
‫עד לעוה״ב‬
‫תהלימ קיט‪ ,‬קלן‬
‫שכר‪ ,‬יש לעשות מצוות בכוונה שה׳ יחן שבר‬
‫בעוה״ז‪ ,‬ויהא לו לה׳ נחת רוח בכך‬
‫א״חמ‪ ,‬תחילת פ׳ וירא‪ ,‬ר״ה ושמרו דרך ה׳‬
‫״למען״ הביא ה׳ על אברהם; וכן פ׳ וישלח‪ ,‬ד״ה‬
‫היטיב איטיב‪ ,‬דרך כ׳‪ :‬וכן תחילת פ׳ עקב‬
‫‪t‬‬
‫שכר‪ .‬אק לקיים מצוה לשם קכלח שכר‬
‫בראשית יד‪ ,‬כ ב שמו״א יז‪ ,‬כו‬
‫;‬
‫שכר‪ .‬לא לעשות לשם קבלח שכר !ע״ע ערך‪:‬‬
‫כוונה[‬
‫שבספר ויקרא‪ ,‬על שם העתיד לבוא‬
‫וישובו בתשובה בטרם תבוא התוכחה‪.‬‬
‫שבספר דברים מפני מה שעשו בעבר‪,‬‬
‫כדי למרק עונשם‬
‫דניאל ט‪ ,‬יא )ע״ע פסוק יד(‬
‫שכר מצוה גם למי שמנחם אח העני בדיבורים‬
‫דברים טו‪ ,‬פםקא ק״מ‬
‫תוכחה‬
‫עליהם‪,‬‬
‫והוכחה‬
‫והיסורק‬
‫שכר מצוד‪ ,‬הגדול ביוחר הוא פרםום כבוד ה׳‬
‫בעולם‪ ,‬ואין ראוי לצפות על כך שכר נוסף‬
‫כראשית יד‪ ,‬כ כ‬
‫הוכחה שבפרשת כחוקוחי‪ ,‬םדרי העונשים‬
‫יחזקאל יד‪ ,‬יג‬
‫שכר מצוה מצוה‪ .‬שה׳ יתן שפע ברכה וכלכלה‬
‫שיוכל האדם להמשיך במצוות ]מקורו כרמב״ם‪,‬‬
‫תוכחה‪ ,‬דירוג העונשים מהקל אל הכבד‬
‫דברים כח‪ ,‬תורה אור‬
‫‪•I‬‬
‫שטז‬
‫אוצרות‬
‫חמ י״מ‬
‫הוכחה‪ ,‬כל הכתוב בפרשה לא נחקיים בבח‬
‫אחה או במקום אחד‪ ,‬אלא בחקופוח מחולקות‬
‫דברים כח‪ ,‬תורה אור‬
‫חורה הבטיחה שבר ]מפורש[ רק בעניני עוה״ז‪,‬‬
‫כי אין להבטיח במה שאין העין רואה כעה‬
‫דברים יא‪ ,‬כג‬
‫תיכף‪ .‬אלו שמתנהג ה׳ אחם טבע‪ ,‬אין שכר‬
‫ועונש שלהם באים תיבף‪ .‬אבל בני אדם שה׳‬
‫מתנהג אתם בדרך נס‪ ,‬שכר ועונש באים חיכף‬
‫חהלים צט‪ ,‬ח‬
‫חינוק שנשבה‪ ,‬דור שהגדרתו כך‪ ,‬אינו נענש כל כך‬
‫ירמיה טז‪ ,‬יא‪-‬יב‬
‫חשובה‪ ,‬חטאים הקודמים עוד מגדילים שכר על‬
‫מעשים טובים שעתיד לעשות‬
‫יחזקאל לג‪ ,‬יט‬
‫תשובה‪ .‬אין ה׳ שומר איבה נגד בעל תשובה‬
‫על עוונות קודמים‬
‫יחזקאל לג‪ ,‬פסוקים יב‪ ,‬יז‬
‫שלום‬
‫״שלום׳׳ כולל כל הטובות אשר במציאות‪ .‬שהרע‬
‫הוא הפירוד וההתנגדות אשר במציאוח‬
‫ויקרא‪ ,‬כחוקותי‪ ,‬פםקא ז׳‬
‫אחדות ושלום מגינים מכל מיני פורעניות‬
‫במדבר י׳‪ ,‬תורה אור פסקא ז׳‬
‫מחלוקת שלא לשם שמים‪ ,‬אז גם בני אותה‬
‫הכת מריבים ביניהם לבין עצמם‬
‫במדבר טז‪ ,‬א‬
‫שלום מצד הנפש הישראלי‪ ,‬שלום מצד גופו‪,‬‬
‫שלום עם בני ביחו‪ ,‬שלום עם בני מדינחו‬
‫א״חמ‪ ,‬חחילת פ׳ פנחס‪27 ,‬‬
‫קללה לא החול באשר כל העם כולו מהאחד‬
‫במדבר כג‪ ,‬א‬
‫שלום שה׳ קובע בעולם בין כל הכתות המחנגדים‬
‫זה לזה במדבר כה‪ ,‬יב‬
‫שלום‪ ,‬מי שכל כהות נפשו משלימים זע״ז תחת‬
‫נפשו האלוהיח‪ ,‬יהי לו שלום מסביב‬
‫במדבר כה‪ ,‬יכ‬
‫גדולי ישראל‬
‫משלח מדנים בין אחים‪ ,‬חטא זה נרוע מן חטאים‬
‫בין אדם למקום‪ ,‬ואף גרוע מהמושחת בעניני‬
‫אמונה‬
‫משלי ו‪ ,‬טז‬
‫שלווה שבבית הצדיקים‪ ,‬אע״פ שהם עניים‬
‫משלי יז‪ ,‬א‬
‫שלטון ע״ע עדך‪ :‬מלכות‬
‫שלמות המעשים‬
‫]א[ יש‬
‫]ב[ ויש‬
‫הועלת‬
‫שלמות‬
‫שלמוח העיק שלא יאמין בשוא נחעה‬
‫שלמות המעשה‪ ,‬שלא יעשה הטוב עבור‬
‫לעצמו או לשם תקות שכר ]ג[ ויש‬
‫הפעולוח‪ ,‬שלא יעכבהו מעכב‬
‫ישעיה לח‪ ,‬ג ]ע״ע איוב ז‪ ,‬א‪-‬ב[‬
‫שם‬
‫מי ששמו כשם של הרשע‪ ,‬ישנה את שמו‬
‫ישעיה סה‪ ,‬טו‬
‫שמד‬
‫<ע״ע ערך‪ :‬מתבוללים(‬
‫יהודים שנאנסו לקבל דה אחרת‪ ,‬ע״י יםורין‬
‫ושמד‬
‫תהלים מד‪ ,‬יח‪-‬בג‬
‫שמות קודש‪,‬׳ע״ע עמ׳ רציה‬
‫שמחה‬
‫אין מערכין שמחה בשמחה‬
‫דהי״ב ל‪ ,‬כג‬
‫שמחה שיש למי ששולט על יצה״ר‪ ,‬וחרמות של‬
‫מי שאינו שולט‬
‫תהלים טז‪ ,‬ט‬
‫אי אפשר שחהיה לו שמחה תמיר‬
‫משלי כא‪ ,‬יז‬
‫שמיעה‬
‫בלימוד חכמה‪ ,‬שמיעה קודמת לראיה‬
‫משלי כ‪ ,‬יב‬
‫שקר‬
‫שקר שמשקרים איש על רעהו‬
‫ירמיה ט‪ ,‬ד‬
‫שיז‬
‫מפתחות עדנים במוסר ואמונה‬
‫חאוה אינה נוצרת בלבד מן החושים‪ ,‬ממה שראו‬
‫עיניו של אדם‪ ,‬אלא היא נוצרה מלב שנטמא‬
‫בהרהורים רעים‪ .‬לכן אח״כ העיניים מוסיפות‬
‫מכשול‬
‫עליו‪ .‬ויען שהרוח האלוהי יחול על המשורר‬
‫בשתי מדרגוח‪1 ,‬א[ אם רק לעוררו בכה אלהי‬
‫על ענק השיר‪ ,‬והמלות והמליצה ידבר המליץ‬
‫משכלו ]ב[ או שגם המלות והמליצה יהיה ברות‬
‫ה׳‪ .‬אמר ]דוד[ כי שניהם היו מהופעה אלוהית‬
‫״רוח ה׳ דיבר בי‪ ,‬ומלתו על לשוני״ שגם םדר‬
‫המלות היה מהשי״ת״ עכ״ל‬
‫חאוה‪ .‬שמירה ממנה ע״י שיזכור שהקב״ה רואה‬
‫אח כל מעשיו של האדם‬
‫שמו״ב כג‪ ,‬ב‬
‫תאוה‬
‫במדבר טו‪ ,‬פםקא ע׳‬
‫תוכחה‬
‫כמדבר טו פסקא ע׳‬
‫״פרושים״ שפרשו אל המדברות‪ ,‬גדלה תאותם‬
‫עור יותר‬
‫הוכחה לרשע חמיד חועיל‪ ,‬או בשעה מעשה‬
‫או שיהרהר בחשובה לפני מוחו ״כי עכ״פ ישים‬
‫לב קרוב למיתה׳׳‬
‫משלי יח‪ ,‬א‪= :‬אח׳׳מ סוף ויקרא‪ ,73 ,‬אגדת‬
‫רבב״ח )ב״ב עג‪ :‬״רדיפי מיא״>‬
‫יחזקאל לג‪ ,‬ט‬
‫משלי כא‪ ,‬כה‬
‫מי שאיננו מוכיח לחוטא‪ ,‬גם הוא חייב לקבל‬
‫מכה מסוימת‬
‫עצלות של בעל ההאוה‬
‫הזריז עוסק כל היום במלאכה‪ ,‬ואינו מתאוה בי‬
‫אם בלילה‪ .‬והעצל מתארה כל היום‬
‫משלי כא‪ ,‬כה‬
‫המבקשים מעדנים‪ ,‬ככל שישיגו אותם בשפע‪,‬‬
‫כך יחדל העונג שלהם‬
‫מל ״א כ‪ ,‬לה‬
‫אין ה׳ רוצה להשמיד את ישראל‪ ,‬אלא ה׳ מדבר‬
‫בחקיפוח כדי להבהיל אותם‪ ,‬למען ישובו בתשובה‬
‫צפניה א‪ ,‬יח‬
‫מעלחו של המוכיח‬
‫משלי כז‪ ,‬ז‬
‫כל חמרה שתגיע לידי האדם‪ ,‬תערר החמדה‬
‫ממנו תיכף ויבקש אחרת תחחיה‪ .‬גם עיניו לא‬
‫תשבע עושר‬
‫משלי כז‪ ,‬כ‬
‫תחלים‬
‫מותר לפרש שיש פסוקים בםפר שנכחבו אחרי‬
‫מיתת דוד‪ .‬אבל האמה היא שנאמרו אליו בחזון‪,‬‬
‫בציפייה מראש‬
‫הקדמת‬
‫המלבי״ם לספר חהליס‪ ,‬דברי הערה‬
‫שבתחתית הדף‬
‫חהלים‪ :‬״דוד לעה זקנוחו קיבץ ואםף כל חהלוחיו‬
‫בספר מיוחד לצורך הנהגת המתבודד‪ ,‬שישפוך‬
‫שיחה לפני אל על בל הפרטים שיצרך איש‬
‫איש כימי חלדו‪ .‬ימצאו מזמור או תפלה יתפלל‬
‫בה‪ .‬ויש בה סגולות נפלאוח כי חיברה ברוח‬
‫הקודש״‬
‫שמו־׳ב ככ‪ ,‬א‬
‫חהלים‪" :‬כי כל הזמירוח נאמרו ברוח ה׳ אשר‬
‫משלי כח‪ ,‬כג‬
‫תורה‬
‫ספר הישר‪ ,‬מה הוא‬
‫שמות לה‪ ,‬כז‪ :‬יהושע י‪ ,‬יכ‪ :‬שמו״ב א‪ ,‬יח‬
‫תורה‪ ,‬כל פרשיוחיה נאמרו בסיני‪ ,‬אלא משה‬
‫אמר לישראל כל אחח ואחת בזמנה‬
‫רבדים א‪ ,‬זז‬
‫תורה נקראת "אמח" כי בלימודה יודעים מיד‬
‫אח הנכון‪ ,‬משא״כ בחקירה יש פגם שמעיינים‬
‫ג״כ בצד השקר‬
‫תחלים קיט‪ ,‬קס‬
‫הורה מן שמים‬
‫דברים ד‪ ,‬י׳‬
‫נאמנות תורתנו מוכחת ע״פ סימני טהרה שנהנה‬
‫כהיכר לבתמות ולחיות ]מקורו מן םפר ״גן‬
‫נעול״‪ ,‬חדר ז חלונוח ה־יב‪ ,‬ואף הם נרמזו ע״י‬
‫תז״ל בספרי‪ ,‬פרשת ראה‪ ,‬פםקא ק״ב|‬
‫ויקרא‪ ,‬שמיני‪ ,‬פרק יא‪ ,‬פםקא עג‬
‫שיח‬
‫אוצרות‬
‫המלבי״ם‬
‫נאמנוח החורה בסיפור קורוח דברי הימים‬
‫בראשית י‪ ,‬כה; וכן יא‪ ,‬ז‬
‫חוקים‪ ,‬פרטיהם יש להם טעמים נשגבים‬
‫ויקרא‪ ,‬פ׳ אחרי‪ ,‬פםקא קמב‬
‫חוקים‪ ,‬מפני מ ה טעמם נעלם מאחנו‬
‫ויקרא‪ ,‬פ׳ אחרי‪ ,‬פםקא קלד‬
‫ר׳ אליעזר הגדול ורשב״י‪ ,‬חורחם קבועה בעולם‬
‫העליון‪ ,‬ולא בעוה״ז‬
‫דברים יט‪ ,‬יד ]פסקא פו{‬
‫עזרה מעם הי‪ .‬אדם רמשתדל בעיונו להשיג אח‬
‫ה ‪ /‬ישפיע עליו ה׳ רוח ממרומים‬
‫בראשית יכ‪ ,‬א‬
‫מפני מה אין דורשין בעריות בשלשה‬
‫ויקרא‪ ,‬פ׳ אחרי‪ ,‬פםקא קל״ח‬
‫ספורי התורה‪ ,‬יש בהם תוך ורעיון נכבד‪ .‬אבל‬
‫גם חיצוניוחם באה ללמד חכמה ומוםר‬
‫חהלים יכ‪ ,‬ז‬
‫טעמי המצוות‪ ,‬תועלח שיש בידיעחן‬
‫דברים כז‪ ,‬ט; תהלים קיט‪ .‬פסוקים םו׳סט‬
‫תורה‪ .‬עיקר המחלוקת שיש בין ח״ח‪ ,‬מפני‬
‫שלומדים לא לשמה‬
‫א״חמ‪ ,‬ליקוטים שבסוף ויקרא דף ‪ ,55‬צל ברכות‬
‫י״ז ד״ה רכ ספרא‬
‫הורה‪ .‬״כי כבבל היו לומדים בדרך חריפות‪,‬‬
‫וממילא בן בבל שהיה אומר איזה דבר חריפוח‪,‬‬
‫בא״י היו אומרים עליו "יש בזה חכמה‪ ,‬אכל‬
‫אינו אמת״‬
‫־א׳יחמ‪ ,‬לקוטים בסוף ויקרא‪ ,63 ,‬על ביצה לח‪.‬‬
‫לפני ד״ה דרך ב׳‬
‫גדולי ישראל‬
‫מינן״‪ .‬משא״כ בבל היה צריך לפלפול והיקישים‬
‫עד ל־זוציא התולחה אמתית כמ״ש אץ כחכמת‬
‫א״י״ ]עיי״ש ההמשך על מעלתו של בן בבל‬
‫העולה לא״י[‬
‫=א״חמ לקוטים בסוף ויקרא ‪ ,64‬על ביצה לח‪.‬‬
‫סוף דרך ב׳‬
‫תורה‪ ,‬ארבעה חלקי פרר״ם מול ארבעת עולמות‬
‫אצילוח‪ ,‬בריאה‪ ,‬יצירה‪ ,‬עשיה ]הערת המלקט‪:‬‬
‫נ״ל מקורו בגר״א על משלי ז׳ סוף פסוק י״ב‬
‫)נגד ד׳ אותיוח יהו״ה( שע״פ אריז״ל )עץ חיים‪,‬‬
‫שער מ״ב פ״א‪ ,‬דפו׳יי דף פט; דפו״ח דף רצט‬
‫ד״ה הכלל היוצא( הם נגד עולמוח אבי״ע[‬
‫א״חמ‪ ,‬חחילח פ׳ קרח ‪ ,16‬ד״ה ומה שלקח קרח‬
‫רמז וסוד שהם בעולמח עליונים ]אצילוח ובריאה[‬
‫שאין שם שמץ רע ויצר הרע כלל‪ ,‬צריך ללמוד‬
‫ביראה ברחה וזיע‪ ,‬ואין שם חדווחא דשמעחחא"‬
‫אי׳חמ‪ ,‬קרח ‪ ,16‬ר״ה ומה שלקח קרח‬
‫חורה מחשה כחו של אדם‪ ,‬כדי לסלק חאווחיו‬
‫חהלים קיט‪ ,‬ע‬
‫תורה מחשח כחו של אדם‪ ,‬וזו הכנה להבין‬
‫בסודות התורה‬
‫תהלים קיט‪ ,‬עא‬
‫טעמי החוקים שבתורה‪ ,‬לא יוודעו כ״א מפי ת׳‬
‫]נ״ל המלקט; ע״פ רוח הקדש[‬
‫חהלים קיט‪ .‬עב‬
‫חקירה העניניס האלוהיים ע״י השכל האנושי‪,‬‬
‫לא תשיג אח האמח‪ .‬אבל יוודעו לאדם כיצד‬
‫ה׳ ברא אח העולם‪ ,‬וכל מעשים שהיו בגלגולי‬
‫הדוחה‪ ,‬ויסודות האמונה‪ ,‬ומהידיעה וההשגחה‪,‬‬
‫הכל נודע ע״י העדוח‬
‫חהלים קיט‪ ,‬צט‬
‫תורה‪ .‬וידוע דעיקר המחלוקת למטה בא ע״י‬
‫שעוסקים בתורה שלא לשמה כמ״ש משרבו‬
‫חלמידי שמאי והלל שלא שמשו בל צרכם‪ ,‬רבו‬
‫מחלוקה בישראל‬
‫=אי׳חמ‪ ,‬לקוטים בסוף ויקרא ‪ ,55‬על ברכות י״ז‬
‫ר״ה רב ספרא‬
‫תהלים קלג‪ ,‬א־ב‬
‫תורה‪ .‬בא״י ]היו משיגים( החכמה ע״י שפע‬
‫אלוקי)ת( וממילא משיגים הרעת האמתית בלא‬
‫הפלפול וההקדמה ממושכל למושכל‪ ,‬וממילא‬
‫אץ צריך קיבוץ‪ .‬על זה ״חר מינייהו עדיף כתרי‬
‫יששכר זבולון‪ .‬נביא כאן קטע נפלא מדברי‬
‫המלבי״ם‪.‬־ ״מרגלא בפומיייהו דרבנן דיבנה ״אני‬
‫בריה וחברי בריה״ וכו׳ )ברכות יז ע״א( ידוע‬
‫רעץ חיים למחזיקים כה‪ ,‬שכל המחזיק ידי ת״ח‬
‫אוהב את התורה‪ ,‬הוא ממילא שונא את השקר‪,‬‬
‫אשר מהותו להתנגד להאמת‬
‫תהלים קיט‪ ,‬קסג‬
‫יששכר וזבולון‬
‫מפתחות ענינים במוסר ואמונה‬
‫חולק עמהם בשבר הצפון ובו׳ ואץ להח״ח יחרון‬
‫רק במ״ש שכל מי שאומרים דבר הלכה משמו‬
‫שפחוחיו דובבוח בקבר וכוי‪ .‬והנה גבולוח חלק‬
‫ה׳ בעולמו‪ ,‬וברא אנשים בעלי הרוח אשר רוח‬
‫החכמה מרחפח על לבם ומוכנים להשכיל‪,‬‬
‫ולהשיג ]כצ״ל[ דעת ותבונה‪ .‬גם ברא אנשים‬
‫אשר מטבע תולדותס רחוקים המה מהשיג השגת‬
‫חכמה ודעת‪ ,‬ותכלית מציאותם בדי שיחזיקו‬
‫בידי העוסקים בתורה‪ ,‬ונמשלים כדוגמת האילן‬
‫שנמצא בחובו פירוח ועלץ‪ .‬ואף שהעלים אינם‬
‫עיקר הפרי‪ ,‬מ״מ הם שומר לפרי‪ ,‬והפרי לא‬
‫תחקיים בלעדם‪ ,‬כמ״ש ׳ליבעי רחמי אחכליא‬
‫על עליא‪ ,‬דאלמלא עליא לא מתקיימא אתכל־א׳‬
‫)חולץ צב ע״א עיי״ש רש״י(‪ .‬והרבנים אשר‬
‫ביבנה היו עוסקים בחורה‪ ,‬והעשירים דשם היו‬
‫מחזיקים בידם‪ .‬ומרגלא בפומייהו מימרא זו‪,‬‬
‫לעורר לב המחזיקים ולהחזיק להם טובה‪.‬‬
‫]ו[להוכיח בי מן הנמנע שיקופח שכרם‪ ,‬אמרו‪:‬‬
‫״הלא חברי בריה במוחי‪ ,‬גם הוא יציר כפיו של‬
‫היוצר ב״ה‪ .‬ומדוע יגרע נחלתו‪ ,‬שנברא על אופן‬
‫הזה אשר לא הוכן לקבל וללמוד דעת? ואם‬
‫תאמר שלעומת שיגדל שכר שאני מייגע לעצמי‬
‫יום ולילה‪ ,‬והוא יושב ובמל? אמר בהיפוך‪ ,‬הלא‬
‫אני מלאכחי קלה כי היא בעיר‪ ,‬והוא צריך‬
‫לנודד בשדה ]או[ אל ארצוח ואיים רחוקים‬
‫להביא ממרחק לחמו‪ .‬וכן הוא משכים למלאכתו‬
‫כמוני״‪ .‬וכשם שהוא אינו יכול לעשוח מלאכחי‪,‬‬
‫כן אני איני יכול לעשוח מלאכחו לסחור‪ ,‬שאם‬
‫כן תורתי מתי היעשה? וא״כ אני והוא נחשבים‬
‫בגוף אחד‪ ,‬ובלעדיו לא תתקיים תורתי‪ .‬ושמא‬
‫תאמר הוא ממעט ואינו מחזיק לפי ערך שישתתף‬
‫עמי? שנינו אחד המרבה ואחד הממעיט‪ ,‬אם‬
‫אין סיפוק בידו להרבות״ ]ובלבד שיכוון לבו‬
‫לשמים[ עכ״ל‪.‬‬
‫=א״חמ‪ ,‬ליקוטים שבסוף סהר ויקרא ‪ ,55‬ד״ה‬
‫מרגלא בפומייהו‬
‫שיט‬
‫משלי ה‪ ,‬יט‬
‫בקיאות באה לפני העיק‪ .‬״ליגמר איניש והדר‬
‫ליםבר״ )עיי״ש גר״א(‬
‫משלי ו‪ ,‬ח‬
‫״תורה״ הוא כינוי לאמונות וריעות ודברי מוסר‬
‫)ע״ע פי׳ ספורנו‪ ,‬דברים ד‪ ,‬מד וזה ע״פ הנאמר‬
‫שם מקודם‪ :‬דברים ד‪ ,‬לט‪-‬מ(‬
‫משלי ו‪ ,‬כ‬
‫הורה נמשלה לאור‪ ,‬והמצוה לנר‬
‫משלי ו‪ ,‬כג‬
‫תורה‪ ,‬ד׳ חלקים‪] :‬א[ אמירה‪ ,‬והיא לשק תורה‬
‫שבכתב‪] .‬ב[ דיבור‪ ,‬ביאור המצוה ע״פ תושבע״פ‬
‫באריכות‪] .‬ג[ טעמי המצוות וםורן‪] .‬ד[ ענינים‬
‫מקובלים שהם סודות וצפונות‬
‫משלי ח‪ ,‬ו‬
‫סודות‪ .‬בחלק תעדות שבתורה נמצא ״פלאות״‪,‬‬
‫דברים ]שהם[ מופלאים ומכוסים‪ ,‬סודות וצפונות‪.‬‬
‫ענק גן עק והנהרות והנחש והנפילים והמלכים‬
‫בארץ אדום וכדומה‬
‫תהלים קיט‪ ,‬קכט‬
‫סודות‪ .‬״כי כל רמצוות לפי סודם נצפנו בם‬
‫אמיתיות מקובלות בםדר ר^ולמות ותיקונם‬
‫וקישורם וסוד הנפש וקישורה עם המציאות‬
‫בכללו‪ ,‬והורדת ]אור[ האלהות והאצילות ]עד‬
‫אלינו[ והשפע וחיבור האורות העלותם וירידתם‬
‫ע״י המצוות‪ .‬ותהגה בם החכמה בהגיון השכל‬
‫וכו׳ ובכל זאח יש טעמים להסבירם גם לפני‬
‫ההמון‪ ,‬שכולם באו להרחיק אח הרשע ]ר׳‬
‫מנוקדת סגול[ והעוול ומדות רעות ואמונות זרות‬
‫)ע״פ מו״נ ח״ב פ״מ(‪ ,‬ככל הטעמים שנתן המו״נ‬
‫)ח״ג פרקים להימט( שגם להם יש מקום לפי‬
‫קול החכמה אל מי ארם ההמוניים״‬
‫משלי ח‪ ,‬ז‬
‫לימור חוחז בשלבים‪ 1»} :‬בור )מקבל מאחדים(‬
‫]ב[ ואה״כ באר )נובע חידושים מעצמו( ]ג[‬
‫ואח״כ זוכה ללמד הורה לאחרים )בדברי הנר״א‬
‫בפסוקנו(‬
‫בתורה שבכחב אין שום זרוח בלשון וםננון‪ .‬ואץ‬
‫מאמר מיותר או בלתי מתוקן‪ .‬כי כל דבר הנראה‬
‫זר או מםורם יש חכמות רמות ודרושים וסודות‬
‫ופליאות חכמה‪] ,‬ומובן[ למשכילים שכל טוב‬
‫ברוח ה׳ שעליהם משלי ח‪ ,‬ח‬
‫יש לימוד כדי לחדש‪ ,‬ויש לימוד חזרה על מה‬
‫שכבר למד‬
‫םודוח ההורה‪ .‬יש שישיג אוחם ע״י בינחו‬
‫בגדולה ה׳ ובמעשיו ופליאוחיו במעשה בראשיח‪.‬‬
‫משלי ה‪ ,‬טז‬
‫שכ‬
‫אוצרות‬
‫המלכי״ם‬
‫ויש ]שמבין כבינתו[ בצבאיו ומתנותיו במעשה‬
‫מרכבה‪ .‬ויש שישיג אותם ע״י הדעת‪ .‬שהם‬
‫ידיעוח צחוח שבנפש הקדושים בר לבב בעניני‬
‫האלהוח‪ .‬וזה בחנאי שיהיה אדם כשר‪.‬‬
‫משלי ח‪ ,‬ט‬
‫״ואל אמונה הקבלה צריך יראה ה׳ שהיא מוסר‬
‫חכמה‪ .‬וכן ילמד פרטי דרכי החכמה ע״י שיראה‬
‫צדיק ורמחנהג בדרכי הצדק‪ ,‬והוא עושה כמעשיו‬
‫ולומד מפיו ככל דבר פרטי איך יחנהג‪ .‬שעל‬
‫זה נאמר יפי צדיק מקור חיים׳״‬
‫משלי י‪ ,‬יא‬
‫״צדיק״ ו״חכם״‪ .‬הצדיק אינו מוברח שיהיה ]ג״כ[‬
‫״חכם״‪ ,‬כלומר מי שלמד חקי החכמה לימוד‬
‫ערוך בכל עניני החיים והמוח‪ ,‬הטוב והרע‪ .‬ורק‬
‫יכול לשפוט בענינים פרטיים המגיעים אליו איך‬
‫יעשם‪ ,‬שהרגיל בטבעו על הצדק מצר השכל‬
‫השימושי בפרטים‪ .‬וא״כ המקור שלו בפיו‪ ,‬לא‬
‫בחורהו‪ ,‬לא כן ה״חכם״ שהוא יכול לחח חקים‬
‫כוללים משחרעים על כל דרכי הנהגה החכמה‬
‫וכו׳ להנצל מדרך המוח ומוקשיו‪ ,‬ואיך ינצל ע״י‬
‫יראה ה׳‪ .‬וזו ״תורה חכם״‪.‬‬
‫משלי י‪ ,‬יא )ע״ע בזה משלי י‪ ,‬לא(‬
‫חורה נמשלה ללחם ומים‪ ,‬ליין וחלב‪ .‬מה הנמשל‬
‫בדברים אלו‬
‫ישעיה נה‪ ,‬א‬
‫חורה יש לאסוף וללמוד בעח בחרוהו‬
‫משלי כ‪ ,‬ד‬
‫חורה נקניח במיעוט שינה‪ .‬ואח״כ ישמח בזה‬
‫משלי כ‪ ,‬יד‬
‫מקרא ומשנה‪ .‬ררך נכונה בלימוד התורה‪ ,‬להקדים‬
‫לימוד מקרא ומשנה לפני לימוד התלמוד‬
‫משלי כד‪ ,‬כז‬
‫עצל הוא ]א[ מי שאינו מעיין בלימודו או ]ב|‬
‫אינו חוזר עליו‪ ,‬לבל ישכחנו‬
‫משלי כד‪ ,‬לב‬
‫חכמה חיצונית‪ .‬הלומד חכמה חיצוניח יחקלקל‬
‫באמונחו ויבזה מאמרי חז״ל לומר ׳שמועה זו‬
‫אינה נאה׳‬
‫משלי כ ט ‪ ,‬ג‬
‫מםורת‪ ,‬עזרא תיקן מסורת לתורה‬
‫גדולי ישראל‬
‫עזרא ז‪ ,‬יא; נחמיה ח פסוקים כ‪ ,‬ח‬
‫תורה היא םחורה הטובה ביותר‪ ,‬בה קמים את‬
‫הנצח‬
‫משלי ח‪ ,‬יט‬
‫העולם כולו נברא לפי מרח החכמה העליונה‬
‫משלי ח‪ ,‬ככ‬
‫חורה יש ללמוד גם בעח זיקנה כאשר לא יוכל‬
‫לחדש הרבה‪ ,‬רק יאגור מעט מעט‬
‫משלי י‪ ,‬ה‬
‫חורה יש בה ג׳ חלקים‪ .‬שליש ממנה הוא פשטי‬
‫תורה‪ .‬והשליש הם צפונות התורה שבידי הקב״ה‪.‬‬
‫ושליש הם טעמי חורה והלכותיה בע״פ ]הנמםר[‬
‫לחכמי דור ודור‬
‫שמוח יט‪ ,‬א‬
‫חורה‪ ,‬ג׳ חלקים‪ .‬ןא( המק העם משיגים רק‬
‫הלבוש החיצון שהוא פשטי חורה‪] .‬ב[ שבט לוי‬
‫משיג גופי חורה וטעמיה‪] .‬ג[ כהנים משיגים‬
‫את גשמה ההורה )ע״ע זהר ח״ג דף קנב ע״א(‬
‫רוחניוחה וסודותיה‪ .‬וזהו ״עמא חליחאה״ )שבת‬
‫פח ע״א(‬
‫שמוח יט‪ ,‬א‬
‫שכל אדם‪ .‬ההורה נמםרה אל שכל האדם‪ ,‬ושה׳‬
‫מסכים עם מה שיסכימו המעיינים בשכלם‪ ,‬כמ״ש‬
‫הריין בדרשותיו)דרוש שביעי‪ ,‬וע״ע דרוש חמישי(‬
‫על מה שאמרו ]שהקב״ה אומר[ ״נצחוני בני״‬
‫)ב״מ נט ע״ב(‬
‫שמוח יט‪ ,‬ט‬
‫םורות‪ .‬אין לו לארם להעפיל אל מושגים שהם‬
‫למעלה מיכולתו ]ע״ע דברי מהר״ל‪ ,‬״נתיבות‬
‫עולם״‪ ,‬נחיב העושר‪ ,‬פ״א[‬
‫שמוח יט‪ ,‬יב‬
‫מדוח האדם ותכונותיו ילבישו את הנפש ועל‬
‫ידם יחראו כחוחיה ועלילוחיה‬
‫שמוח כח‪ ,‬רמזי כגדי הקודש‪ ,‬ד״ה וככר אמרנו‬
‫שכמו שילבש‬
‫תורה‪ ,‬יש בה ג׳ מדריגות‪] .‬א| המשרתים )שהם‬
‫מעולים מהעברים‪ ,‬בי עומדים בכבוד אצל‬
‫אדוניהם( הם הלומדים פנימיות התורה ומקיימים‬
‫המצוות כפי תוכיותם‪ ,‬בלב ונפש ומחשבה‪] .‬ב[‬
‫מפתחות עניניס במוסר ואמונה‬
‫למעלה מהם הס הנקראים ״אוהבי ה׳״ הנבנםים‬
‫לפרדס הסודות התורה והמצווה ]ג[ אבל העבדים‬
‫יקרבם ה׳ רק מצד בריתו עם כלל האומה‬
‫שמות כ׳ פסקא קעח‬
‫לימוד‪ .‬ג׳ ענינים‪] .‬א[ דיבור בדברי תורה )״ודברת‬
‫בם״‪ ,‬דבדם ו‪ ,‬ז(‪ ,‬הוא אפילו רק פעם אחת‪.‬‬
‫]ב[ אבל ״לימוד״ )״ולימדחם״‪ ,‬דברים יא‪ ,‬יט(‬
‫הוא החזרה על הדבר הרבה פעמים‪] .‬ג[ ״ושננחם״‬
‫)דברים ו‪ ,‬ז( הוא כל כך הרבה פעמים עד‬
‫שהתלמיד יכול ללמד גם לאחרים‪ .‬״שימה בפיהם״‬
‫)דברים לא‪ ,‬יט( ]כך לפי המלבי״ם‪ .‬אבל לפי‬
‫רש״י לפסוקנו‪ ,‬״חשים לפניהם״ ענינו שיהא‬
‫הדבר הנלמד ברור כל צרכו עד שיבין התלמיד‬
‫טעמו של כל דבר(‬
‫שמות כא‪ ,‬א‬
‫רמון הוא משל לתרי״ג מצוות‬
‫שמות כח‪ ,‬רמזי בגדי הקודש‬
‫חורה‪ ,‬אילולא נשברו הלוחות היה הקב״ה עצמו‬
‫כוחב לנו כל חמשה חומשי חורה‬
‫שמות לד‪ ,‬כז‬
‫עמל התורה‪ .‬שתהיו יגעים בעיון ההורה‪ ,‬להשיג‬
‫החוקים האלה והכללים שעל פיהם התורה‬
‫נדרשה‬
‫ויקרא‪ ,‬בחוקותי‪ ,‬פסקא ב‬
‫חכלית של התורה היא ]למען[ חשובה ומעשים‬
‫טובים‪ .‬הלימוד הוא רק הכנה אל המעשה‬
‫]כרכות יז ע״א[‬
‫ויקרא‪ ,‬בחוקותי‪ ,‬פםקא ב‬
‫מזון הנפש היא ההשגה השכלית‬
‫במדבר יא‪ ,‬ד‬
‫אגדוח חז״ל יש בהם פנימיות וסודות נעלמים‪,‬‬
‫שהסתירו אוחם מההמק ]אמר המלקט‪ :‬מקורו‬
‫כדברי הגר״א‪ ,‬יהל אור‪ ,‬ביאור לזהר שמות דף‬
‫רנד ע״ב‪ ,‬בנדפס כה ע״ב[‬
‫במרבד יא‪ ,‬ז‬
‫ישראל‪ ,‬כל מה שאירע להם כבר כתוב בהורה‬
‫הקדומה הנמצאת כשמים‬
‫במדבר כז‪ ,‬פסקא יח‬
‫טעם המצוה‪ .‬בל פעם שבא כתורה שבכתב מתן‬
‫שבא‬
‫טעם למצוה‪ ,‬זאת מפני שהמצור‪ ,‬מנוגדת לשכל‬
‫האנושי‬
‫דברים כג‪ ,‬ח‬
‫שמיעת דברי חורה היא על דעת לחזור ולשמוע‬
‫שוב‪ ,‬ולהגיע לדרגוח יוחר גבוהות‬
‫רברים כח‪ ,‬א‬
‫ביקורת המקרא‪ ,‬הוכחה נגד הטועים בכך‬
‫דברים לא‪ ,‬כה‪ .‬תורה אור‬
‫"כל הענינים המקובלים בחורה שבעל פה‪ ,‬ימצאם‬
‫האדם אחר העיון כתובים ורשומים בתורת הכתב‬
‫ע״פ כללי הלשון וע״פ המרוח שההורה נדרשה‬
‫בהם״‬
‫יהושע א‪ ,‬ח‬
‫לילה‪ .‬לימוד תורה בלילות‪ .‬כאופן ״שקרוב אל‬
‫היום אז הנפש נקיה מרעיונוח היום‪ ,‬והמוח וכל‬
‫כלי המחשבה הטהרו מן האדים אשר יאפיל‬
‫זוהרם בחחילח הלילה״‬
‫שמו״א ג‪ ,‬ג‬
‫חורה שבע״פ משכנה בלבות חכמי ישראל‬
‫שמו״א ד‪ ,‬כא‪-‬כב‬
‫צורת כל פסוק הוא סודו ופנימיוחו‬
‫מל״א יןז‪ ,‬יט וכן כב‪ ,‬יט‬
‫;‬
‫עם הארץ‪ .‬״הזריעה שהיא לימוד התורה והנבואה‪,‬‬
‫תשחנה לפי הבנת המקבלים‪ .‬המוכנים אל החכמה‬
‫רי להם ברמז מעט‪ .‬ועמי הארץ צריך לשנות‬
‫ולכפול ולבאר להם צו לצו וכוי‪ .‬וכן החכמים‬
‫ישכילו חוכוח החכמוח ופנימיוחם וסורוחיהם‪.‬‬
‫ועמי הארץ לא ידעו רק הסיפורים והמלבושים‬
‫שבם יחלבשו הדברים השכליים האלוהיים״‬
‫ישעיה כת‪ ,‬כה‬
‫'ייסורין הבאים על צדיקים‪ ,‬שהם מעונים ומדוכאים‪,‬‬
‫כי במו החטה והרגן וכל מיני תבואה יצאו‬
‫מעורבים במוץ ופסולת‪ ,‬וצריך דישה וטחינה‬
‫להסיר רמ‪ p‬ולנקוחו עד שיהיה קמח נקי‪ ,‬כן‬
‫גם נפש האדם אשר זרועיה הצמיח והוכנה‬
‫לקבל דת ומוםר‪ ,‬לפעמים יתערבו עם למוריו‬
‫לימודים זרים משובשים ורעיונות כוזבים‪ ,‬מצד‬
‫השכל והמרמה‪ .‬וצריך להסיר התבן מן הבר‬
‫וכוי‪ ,‬לימודים מוטעים פלוסופיים‪ ,‬ומצד זה יבואו‬
‫שכב‬
‫אוצרות‬
‫המלני״ם‬
‫יסורין על אישים פרטים" ]אע״פ שהם צדיקים(‬
‫ישעיה כח‪ ,‬כז‬
‫יםורק‪" .‬מי שנדבקו בו השיבושים ורמחשבוח‬
‫הרעות דיבוק עצמיי טבעיי‪ ,‬לא רי לו בתוכחה‬
‫]בדיבור( לבד‪ ,‬וצריך להביא עליו יסורק וכו׳ עד‬
‫שיחברר הקמח מן הסובין״‬
‫ישעיה כח‪ ,‬כח‬
‫כמו שבחיי הגוף יש דברים נחוצים ביוחר‪ ,‬והם‬
‫נמצאים בזול ובחנם‪ ,‬כמו לחם ומים‪ ,‬רש דברים‬
‫שנבראו לשם עידון והענוג והם יקרים יוחר‪,‬‬
‫ולא כל אדם יכול להשיג אוחם; כן בחיי הנפש‬
‫יש דברים נחוצים יוחר‪ ,‬כמו האמונה בה׳‬
‫ובהשגחתו‪ .‬ודת נימוסית ]נמשלו למים(; או‬
‫לימור תורה ומצוותיה ]לחם[; ויש דברים שהם‬
‫לעידון הנפש כמו ידיעת המושבלות ולידע בל‬
‫דבר על אמיתתו בעיון‪ ,‬ומרות החסידות‪ ,‬והם‬
‫דומים ליין וחלב ]שלא כל אחד משיג[‬
‫ישעיה נה‪ ,‬א‬
‫לא טוב הדכר שיש הלומדים תורה אע׳׳פ שאינם‬
‫מקיימים אותה‪ ,‬והם החוקרים אחרי מדוחיו של‬
‫הקב׳׳ה ]כיצד יעשה ה׳ לפנים משורח הדין(‪.‬‬
‫הייתכן?‬
‫ישעיה נח‪ ,‬ב‬
‫גדולי ישראל‬
‫שמאי‪ ,‬לעתיד לבוא הלכה במוחו‬
‫במדבר יט‪ ,‬תורה אור‪ ,‬ד׳׳ה וכבר אמרנו שבענין‪,‬‬
‫רף‬
‫‪;i30a‬‬
‫א״חמ‪ ,‬סוף ספר שמות‪ ,‬דרוש לפ׳ פרה‪ ,‬דף ‪77‬‬
‫תחיית המתים‬
‫ןע׳׳ע ערך‪ :‬השארות הנפש[‬
‫שמו״א ב‪ ,‬ו; ישעיה כו‪ ,‬פסוקים יד‪ ,‬יט; יחזקאל‬
‫לז‪ ,‬א‪-‬ד‬
‫חחייח המתים‪ ,‬יקום כל גוף בלי שום מום‬
‫באברים‬
‫יחזקאל מג‪ ,‬כ‬
‫חחייח המחיס‪ ,‬מחי וכיצד‬
‫דניאל יכ‪ ,‬ב‬
‫תחיית המחים‪ ,‬גם הנוף יקום כדי לקבל שכרו‬
‫בראשיח מט‪ ,‬כט‬
‫תחיית המתים‪ ,‬בדי לתת שבר לצדיקים ועונש‬
‫לרשעים‬
‫דניאל יכ‪ ,‬ב‬
‫יתפרסם אז איזו דת היא האמתיח‪ ,‬והיא החשובה‬
‫בעולם הנשמות‬
‫דניאל יב‪ ,‬ב‬
‫תכלית של לימור ההורה היא לדעה אח ה׳‬
‫ירמיה ב‪ ,‬ח‬
‫חחיית המתים משיגים ע״י לימוד ההורה ]מקורו‬
‫בכתובות קיא ע״ב[‬
‫ויקרא‪ ,‬פ׳ אחרי‪ ,‬פםקא קמ״א‬
‫חורה לעחיד לבא‪ ,‬יש לנו לקיימה מפני הערת‬
‫השכל‬
‫ירמיה לא‪ ,‬לכ‬
‫שנת תחיית המתים‪ ,‬שנת תתקם״ג‬
‫דניאל יב‪ ,‬סוף פסוק יב‬
‫סודות‪ .‬בתורת ה׳ חפצו‪ ,‬״חורה ה׳ היא החורה‬
‫הצפונה‪ ,‬סודוחיה !תעלומותיה‪ ,‬שלא כל אדם‬
‫יהנה בהם‪ ,‬שאין מוסרים הםודוה רק להראוים‬
‫לזה‪ ,‬ורק חפצו ותשוקתו לזה״‬
‫תהלים א‪ ,‬ב )מלים(‬
‫הכרח ה׳ ע״י לימוד התורה‪ ,‬עדיפה מההכרה‬
‫ע״י חקירוח בעניני הטבע‬
‫תהלים פרק יט‪ ,‬פסוק ח׳ ואילך‬
‫חורה‪,‬‬
‫עדוח‪ ,‬פקודים‪,‬‬
‫חורה‪ ,‬ששה חלקיה‪:‬‬
‫מצווח‪ ,‬חוקים‪ ,‬משפטים‬
‫תהלים יט‪ ,‬פסוק ח ואילך‬
‫תכלית‬
‫אק זו פעולת חכם להכק כלים אשר משקלם‬
‫אלפי דינר זהב כדי לעשות מתט כ ח ל אתר‬
‫]מקורו בדברי ר׳ ידעיה הפניני(‬
‫שמו״ב כג‪ ,‬טז‬
‫תלמיד חכם‬
‫חלמיד חכם הוא בבחינת שבח‬
‫שמות טז‪ ,‬לא‬
‫בל מי שינזר מעניני העולם אל ההורה והעבודה‪,‬‬
‫יזמק לו ה׳ לחם חוקו בלא עמל ויגיעה ]מקורו‬
‫ברמב׳׳ם‪ ,‬הל׳ שמימה ויובל‪ ,‬פ״יג ה״יג[‪ ,‬ויהיה‬
‫מפתחות ענינים כמוסר ואמונה‬
‫מאכלו מן ]כמו שאכלו במדבר‪ ,‬זה ינהג בכל‬
‫הדורוח[‬
‫שמות טז‪ ,‬לב‬
‫ח״ח הוא לב העדה‪ .‬ככל מה שיחזיקו בו בממונם‪,‬‬
‫זה הגורם להם עצמם שפע פרנםה‬
‫משלי בז‪ ,‬יט‬
‫ככל שהוא ח״ח גדול יוחד‪ ,‬כך ה׳ מקפיד עליו‬
‫יותר על בל חסרון שבו‬
‫משלי כד‪ ,‬כא‬
‫ח״ח צריך לפעמים להתפאר בשבחיו‪ ,‬כדי שילמדו‬
‫ממנו ]אחרים[ דרבי ה׳ ולעשוח כמוהו‬
‫=א׳׳תמ‪ ,‬ליקוטים בסוף ספר ויקרא ‪ ,56‬ד״ה כל‬
‫המספר‬
‫תמים‬
‫שבג‬
‫כך‪ ,‬מעשה הצום הוא פגר מת[‬
‫ישעיה נח‪ ,‬ה‬
‫ביום צום היו נותגים לגלות סתרים של החוטאים‬
‫ישעיה נח‪ ,‬ו‬
‫תפילה‬
‫״ברכה״‪ ,‬כלומר על שפע שמקבלים מה׳‪ .‬אבל‬
‫״שבח והידור״ הוא על שה׳ הוא הסיכה‬
‫הראשונה‬
‫דניאל ד‪ ,‬לא‬
‫אדם חושב שאילו היה לו כםף רכ היה מפליא‬
‫לעשות בחסד וצדקה‪ ,‬וה׳ יודע שזה לא כן‪.‬‬
‫ולכן נמנע מלתת לו ]הערת המלקט‪ :‬שמא מקורו‬
‫ב״יערות דבש״ למהר״י אייבשיץ‪ ,‬סוף דרש ר‪/‬‬
‫מהד׳ ירושלים‪ ,‬חשד״ם‪ ,‬ח״א דף קז[‬
‫מל״ א ח‪ ,‬לט‬
‫יש צדיק תמים‪ ,‬ויש שאינו חמים‬
‫משלי כ‪ ,‬ז‬
‫חמימוח‪ ,‬ענינה שהאדם לא ידבר בפיו מה שאץ‬
‫בלבו‬
‫איוב כז‪ ,‬ה‬
‫ביאור ״חמים״‪ ,‬אין לבו חלוק לבקש לדעח‬
‫עתידות‪ ,‬אלא םומך על ה׳ כי יכין לו הכל‬
‫לטובה‬
‫דברים יח‪ ,‬יג‬
‫כשתרצה לרעת רבר מה לעשות געניגיך‬
‫הפרטיים‪ ,‬חדע זאח מעצמך ככח התורה‪ ,‬וזה‬
‫אפשר גם בדור שאין בו נביא‬
‫וכרים יח‪ ,‬טו‬
‫תענית‬
‫לא הצום גורם ישועה כי אם שינוי מעשים‬
‫לטובה‬
‫זכריה ז‪ ,‬ז‬
‫צום צריך להיוח כאמה ובכל לבב עד שיגעל‬
‫בכל עניניו הבשריים מבלי יחפוץ בהם כלל ]לא‬
‫כאלה החפצים שכבר יעבור ויגמור הצום[‬
‫ישעיה נח‪ ,‬ג‬
‫אין עיקר הצום העינוי וכפיפת הראש ]שהם‬
‫חיצוניות[ אלא לעורר את הלבבות ]אשר בלעדי‬
‫אמצעיים‪ ,‬השואל מה׳ על ידם‪ ,‬יכול להגביה‬
‫קולו‬
‫שמו״א א‪ ,‬יב‬
‫אנשי בנםת הגדולה הקנו נוסח עבור צרכי‬
‫הכלל‪ ,‬ואח״כ אומרים החינה עבור צרכי הפרט‬
‫תהלים קמג‪ ,‬א‬
‫ברוך שם כבוד מלכותו וכו׳ הנאמר בחשאי‬
‫דברים ו‪ ,‬ד‬
‫ברכה‪ ,‬ברוך‪ ,‬ענייינס‬
‫תהלים קלד‪ ,‬א‪-‬ג‪ :‬אר״ח סי׳ ה )ארץ יהודה‪ ,‬א(‬
‫ברכוח הנהנין לפני אכילה‪ ,‬להודות על הנאת‬
‫חוש הטעם‪ .‬וברכה לאחר אכילה להודות על‬
‫הנאה השביעה ומלוי הכרם‬
‫כמדבר יא‪ ,‬ד‬
‫ברכת כהנים‪ ,‬עי״כ משכינים שם ה׳ על ישראל‪,‬‬
‫ועי״ז נשמעת תפילתם‬
‫דהי״כ ל‪ ,‬כז‬
‫ברבח בחנים‪ ,‬פירושה‬
‫במדבר ו פסקאות קמג‪-‬קמה‬
‫גוי‪ .‬ה׳ יענה חפילחו‪ ,‬אם יפנה לביח המקדש‬
‫מל״א ח‪ ,‬מא‬
‫דוד בקש מה׳ שאם צופה מראש כי יחקלקל‬
‫אוצרות‬
‫שבד‬
‫המלכי״ס‬
‫במעשיו‪ ,‬יקצר את חייו לפני זה‬
‫תהלים קלט‪ ,‬כג‬
‫^ ״‬
‫ך ד ר‬
‫ת פ ץ ל ן ת י ה ס‬
‫ץ‬
‫גדולי ישראל‬
‫ע ן ל‬
‫ה י ב י ם‬
‫קיבוץ גליות‪ .‬יש תפילה על בך‪ ,‬ויש תפילה‬
‫לתת אותנו לרחמים לפני אוה״ע שבחו״ל‪ ,‬עד‬
‫לקיבוץ גליות‬
‫מלי׳א ח‪ ,‬מט‬
‫ש ב‬
‫ע ב י ך ן‬
‫תהלים נה‪ ,‬י‬
‫‪, ,‬‬
‫י״ג מדות רחמים‪ ,‬ע״י קריאתן נפתחים למעלה‬
‫י‬
‫*‬
‫שערי חנינה ורחמים‬
‫ל ‪ -‬רשעים‪ .‬תפילה שהאדם מתפלל להנצל מהמציקים‬
‫לו‪ ,‬ולא הקדים להתפלל על בך בעת שהיתה‬
‫‪. ,‬‬
‫‪.‬‬
‫! לו הרווחה‪ ,‬פגומה היא‬
‫ל*‬
‫׳ לי״׳‬
‫הטבע הסדורים מששת ימי בראשית ]כלי‬
‫השתנות[‪ .‬אבל ״ה׳ שליט"‪ ,‬הוא שידוד הטבע‬
‫״רנה"‪ ,‬זו סיפור שבחי ה‪ /‬״תפלה״ היא שפיכת‬
‫ן‬
‫נפש ודבקות הרוח‪ .‬״תחינה" היא בקשה צרכים‬
‫מל״א ח‪ ,‬ל ]ע״ע ההלים פו‪ ,‬ו[‬
‫י‬
‫‪, ,‬‬
‫יש שה׳ אינו ממלא בקשתו של המתפלל‪ ,‬כ י ‪,‬‬
‫שלמה ביקש שה׳ יענת לתפילותינו אפילו לא‬
‫^‬
‫נפנה לכיוון ביהמ״ק‬
‫ממעמדו‬
‫מל״א ח‪ ,‬נב‬
‫שמחה‪ .‬אפילו אץ תפילת האדם נענית‪ ,‬יש‬
‫^‬
‫לארם שמחה מעצם הקשר לה׳‬
‫‪,‬‬
‫^ ״ ״‬
‫תהלים מ‪ ,‬יז‬
‫‪,‬‬
‫תהלים סג‪ ,‬ו‬
‫‪ ,‬חנאים להפילה הם ארבעה‪] :‬א[ יופי המליצה‬
‫!‬
‫‪,‬‬
‫וקיצור המאמרים ]ב[ שחםבים מחשבת רמחפלל‬
‫?‬
‫‪ f ™ °‬י״״״ ‪£‬‬
‫"‬
‫עם דיבורי פיו )כלומר טונה צמודה לביטוי‬
‫^‬
‫‪ ,‬׳‬
‫שפחיים( ]ג[ לא יחפלל על דברים שהם בלתי‬
‫־ '‬
‫נביא‪ ,‬תפילוחיו יועילו רק למי שמאמין בה׳ נחוצים ]ד[ שיבטח על ה׳ כלבדו‪ ,‬ולא בשיתוף‬
‫אמצעיים אחרים‬
‫ובנביאיו‬
‫תהלים ה‪ ,‬כיג‬
‫מל״ב ‪.‬נ‪ ,‬יג‬
‫ט‬
‫קיר‪ .‬יש לפנות אל הקיר לבל יטר־דוהו בני ביתו‬
‫מלכוון יפה‬
‫‪.‬‬
‫ישעיה לח‪ ,‬ב‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫ש מ ו ת‬
‫‪0‬‬
‫״ה‬
‫ו ס מ ל‬
‫ב י ט ר‬
‫‪13‬‬
‫ל ה ה נ ה ג ה‬
‫ט‬
‫ח ו‬
‫א י ך ב‬
‫ג א ו פ‬
‫פ ל א י‬
‫ת י א ל‬
‫‪w‬‬
‫‪T‬‬
‫״‬
‫] ב מ צ ב ו‬
‫כ א מ ו נ ה‬
‫ת ״ ן מ ‪[ £‬‬
‫ו מ ע ש י ם‬
‫י ת ק ל ק ל‬
‫ב‬
‫מ ל כ י‬
‫ח‬
‫ר ׳ א ך ם‬
‫ל ט‬
‫ןז<‬
‫ל נ פ ש‬
‫פ ״ ך‬
‫ם ד‬
‫י מ ש ת ד ל י ם‬
‫ל א‬
‫ט ו ב י ם‬
‫ג״‬
‫ג‬
‫ד‬
‫א ן ת ן‬
‫מ ל ״ א‬
‫״ ך י‬
‫ת י י‬
‫ב י י ש י‬
‫י ב י י ם‬
‫כ‬
‫ל כ‬
‫י ש‬
‫א‬
‫מ ג‬
‫ל ה ת פ ל ל‬
‫ת י ר ה‬
‫א י ר‬
‫א ל‬
‫י‬
‫ע ב י י‬
‫) מ פ י‬
‫י מ ם‬
‫ת ל מ י ד (‬
‫עולם‪ .‬״מן העולם וער העולם״‬
‫דניאל כ‪ ,‬כ‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫^‬
‫תרגום‪ ,‬והיא סגולה לפרנסה‬
‫אר״ח סי׳ ה׳‪ ,‬המאיר לארץ‪ ,‬ס״ק ״א‬
‫פ ך ש ח‬
‫‪ p‬׳‬
‫ב ב ל‬
‫‪M‬‬
‫י ן ם‬
‫ב‬
‫ןא‬
‫ט ק ו א‬
‫נ‬
‫‪"P‬״־־‬
‫ל ו‬
‫י ם י י י א‬
‫'?יי״׳‬
‫ב‬
‫^‬
‫ק י י ש‬
‫ו ש |‬
‫נ י א ו י ה‬
‫׳ יי ׳‬
‫ישעיה ו‪ ,‬ג‬
‫מ כ ל‬
‫ש‬
‫ב ר כ ת א‬
‫ו ש י י ת א‬
‫א ״ ח מ‬
‫ת ח י ל ת‬
‫ש מ י ת‬
‫״קדוש קדוש קדוש״‪ ,‬ביאורו‬
‫=א״חמ פ׳ קדושים‪ ,‬י!‪!1-‬‬
‫‪4‬‬
‫תפילה ]בין של יחיד או של רבים[ על החורבן‪,‬‬
‫וציפייה לישועה‪ ,‬יקרה היא‪ ,‬וה׳ שומר הפילה‬
‫זו‪ .‬״חכתב זאת לדיו אחיין׳‬
‫תהלים קב‪ ,‬יט‬
‫תפילה לה׳ על השגה המבוקש‪ ,‬היא לא רק‬
‫כדי להשיג עצם הדבר ההוא‪ ,‬אלא להביא לידי‬
‫קידוש השם‪ ,‬שהבוטח בה׳ ־שוגנ‬
‫‪,‬‬
‫חהלים כה‪ ,‬כ־ג‬
‫״חפלה״ היא שפיכה נפש והדבקה במקורה‬
‫]התרוממות הנפש על עניני הגשמיות[‪ .‬ובזאח‬
‫היא נבדלת מן ״תחינה״ שהיא בקשת צרכים‬
‫בלבד‬
‫חהלים פו‪ ,‬ו ]ע״ע מל״א ח‪ ,‬ל[‬
‫מפתחות ענינים כמוםד ואמונה‬
‫"תפלה״ למען צרכי החיים‪ ,‬היא קבועה מצד סדר‬
‫העולם‪ ,‬כי מאן דיהיב חיי יהיב מזוני‪ .‬אבל ״החינה״‬
‫היא מצד מרח החסד‪ ,‬נוםף על סדרו של עולם‬
‫תהליס קמג‪ ,‬א‬
‫תפילה שה׳ ילמד לאדם באחו דרך ילך‪ .‬ולמה?‬
‫מפני קוצר המשיג‪ ,‬ועומק דמושג‪ ,‬ואורך ההצעות‬
‫‪1‬ע״ע מו״נ ח״א פ״לד(‬
‫תהלים ה‪ ,‬ט‬
‫תפילה שמתפללים לה׳ ישירות‪ .‬הפילה ע״י פנייה‬
‫לאמצעיים‪ .‬ההבדל שביניהם‪ .‬וכימי עלי הכהן‬
‫היו רגילים ע״י אמצעיים‬
‫שמו״א א‪ ,‬יב‬
‫הפילה‪ ,‬הנפש מתחברת אל ה׳ בדבקות‬
‫איוב לג‪ ,‬כו‬
‫חפילה‪ ,‬תוכן ענינה‪ :‬״שורשה ׳פלל׳ מורה על‬
‫שפיטת כח הפנימי ושפיכת הנפש והדבקה בהעליון‬
‫הבלתי בעל תכלית‪ ,‬ומצר זה עיקר הוראתה על‬
‫זוך הלב‪ ,‬טהרה הנפש‪ ,‬התנשאות הרוח‪ ,‬ברירת‬
‫המחשבה‪ ,‬דבקות החלק בכל הכולל בקשר אמיץ״‬
‫ישעיה א‪ ,‬טו)מלים(; תהלים קמג‪ ,‬א דייה באמונתך‬
‫ענני‪ :‬וע״ע שמו״א א‪ ,‬יכ‬
‫תקוה לה׳ שישיג האדם מבוקשו‪ ,‬כרי שיוכל‬
‫לעבוד אח ה׳‬
‫תהלים כה‪ ,‬ה‬
‫תפילין‬
‫חפילין של הי‪ ,‬הנמשל שבהם‬
‫ישעיה סב‪ ,‬ח‬
‫תשונה‬
‫אוה״ע‪ .‬אץ ה׳ פונה אליהם לשוב בחשובה ]ע׳׳ע‬
‫״עשרה מאמרות״ לרמ״ע מפאגו‪ .‬חקור דין‪ ,‬ח״ב‬
‫פ״יא!‪ .‬יונה שהלך לנינוה היה למען ישראל‬
‫יונה א‪ ,‬ב‬
‫אוחם אנשים החושבים כי העיקר הוא המחשבה‬
‫והרעיון‪ ,‬ולא צריכים פועל צדק‪ ,‬הם אינם חוזרים‬
‫בחשובה כי רואים את עצמם "צדיקים״‬
‫דברים לא‪ ,‬טו‪ .‬תורה אור‬
‫דרך‪ .‬אינו יודע דרך כיצד יטה‪ ,‬יפנה אדם לעיין‬
‫בספר תורה ללמוד כיצד נהגו אבוחינו‪ ,‬או לשאול‬
‫שבה‬
‫מחכמי הדור‬
‫ירמיה ו‪ ,‬טז‬
‫ה‪ /‬אין אצלו שינוי רצון במה שקיבל האדם כתשובה‬
‫ישעיה נה‪ ,‬ח‬
‫הכרח הגיוני הוא שה׳ יכק תיקון התשובה‬
‫ישעיה נד‪ ,‬טו‬
‫הערת השכל‪ .‬תשובה מתוך כך‬
‫צפניה ג‪ ,‬ב‬
‫וידוי‪ ,‬תועלת וידוי על החטא‬
‫שמות לב‪ ,‬ל‬
‫חוטא ששב כתשובה‪ ,‬אח״כ מחזיק כעבודת הי‬
‫באופן חזק‬
‫שמות לר‪ ,‬ט‬
‫יחיד שחוזר כתשובה‪ ,‬אע״פ שהציבור אינו חוזר‪,‬‬
‫מציל לפי חלקו‬
‫יואל ב‪ ,‬יד‬
‫יסורק‪ .‬כששב אדם בתשובה‪ ,‬ה׳ גומל לו שבר‬
‫על היסוח שהציקו לו‬
‫י ו א ל ב‪ ,‬כ ר‬
‫ישראל אין דרכם למרוד בה׳‪ .‬אבל אם מרדו‬
‫אינם קרובים לשוב בתשובה‬
‫יחזקאל ב‪ ,‬ג‬
‫‪,‬‬
‫צער על עצם עבירה צריך להיות יותר מן הצער‬
‫על העונש‬
‫יואל ב‪ ,‬יג‬
‫צרת הציבור‪ ,‬גם תשובה של אדם אחד מהם‪,‬‬
‫מצמצמת את הצרה‬
‫יואל ב‪ ,‬יד‬
‫תשובה דוהה הפורענות‪ ,‬וכן מצאנו אצל אחאב‬
‫מל״א כא‪ ,‬כט‬
‫תשובה מאהבה‪ ,‬תשובה מיראת העונש‬
‫ישעיה בה‪ ,‬ז‬
‫תשובה‪ ,‬היא חםד ה׳ הניתן לעם שהם מאמינים‬
‫בהש״י !ע״ע "מסילת ישרים״‪ ,‬סוף פרק ד[‬
‫ש מ ו ת ד‪ ,‬כ ב‬
‫תשובה‪ ,‬כיצד ה׳ מוחל וסולח‬
‫ישעיה נה‪ ,‬ח‪-‬י‬
‫שכו‬
‫אוצרות‬
‫המלכי׳׳ס‬
‫תשובה מאהבה‪ ,‬אז מושבים מהקליפה לא רק‬
‫הניצוצות של אותו החוטא אלא גם של נשמות‬
‫אחרות‬
‫א״חמ‪ ,‬פ׳ עקב‪ ,‬ד״ה ברוך תהיה‪ ,‬וכדרך זה מוק וכו׳‬
‫גדולי ישראל‬
‫קטיגור אק נעשה סניגור‪ ,‬זה רק בתשובה מיראה‪.‬‬
‫לא כן בתשובה מאהבה‬
‫א״חמ‪ ,‬פ׳ ויקהל ד״ה ויבואו האנשים‬
‫תם ולא נשלם‬
‫ברוך הנותן ליעף כח‬
‫ולאין אונים עצמה ירבה‬
‫מפתחות שנערכו ע״י הרב צבי האריס שליט״א‬
‫שכז‬
‫דברי המלקט‪ :‬באמצע כתיבת הםפר ״אוצרות המלבי״ם" נודע לי כי הרב צבי האריס‬
‫)איש מושב טלמון( הכין אף הוא מפתחות לכתבי המלבי״ם‪ .‬ובקשתי ממנו רשות‬
‫לצרף כתיבותיו דלהלן לספרנו‪) .‬וזה כולל רשימותיו על דברי המלבי״ם ל״שיר השירים״(‪.‬‬
‫ויגדיל תורה ויאדיר‪.‬‬
‫תוכן‬
‫הנושאים שבליפוט‬
‫של‬
‫אברהם‬
‫של‬
‫אדם‬
‫שמד‬
‫אוב ע״ע כשפים‬
‫אורים ותומים ע״ע כלי המקדש ‪ .‬שמד‬
‫שלא‬
‫אחאב‬
‫שלא‬
‫אליהו‬
‫שלב‬
‫אלימלך‬
‫שלב‬
‫אלישע‬
‫שלג‬
‫אמונה‬
‫שלג‬
‫אמת‬
‫שמו‬
‫אצטגנין ע״ע מזל‬
‫שמד‬
‫ארון ע״ע כלי המקדש‬
‫שלג‬
‫ארץ ישראל‬
‫בדי הארון ע״ע כלי המקדש ‪ . . .‬שמד‬
‫שלג‬
‫בחירה‬
‫שלג‬
‫בטחון‬
‫שלד‬
‫בני קטורה‬
‫שלד‬
‫ברית מילה‬
‫שלד‬
‫ברכה‬
‫שלד‬
‫גאולה‬
‫שס‬
‫גמול‪ ,‬ע״ע שכר ועונש‬
‫שלד‬
‫גן ערן‬
‫שלד‬
‫דבור‪ ,‬מדבר‬
‫דבקות‬
‫דוד‬
‫הודאה‬
‫המון‪ ,‬המון־העם‬
‫תאה‬
‫השארת הנפש ע״ע לב‬
‫השגחה‬
‫זווג‬
‫חברון‬
‫חטא‪ ,‬עוון‬
‫‪,‬‬
‫חכמה חכם‬
‫חלום‬
‫חליצה ע״ע יכום‬
‫חמדה ע״ע מתת‬
‫חנה‬
‫חפץ‬
‫טבע‬
‫יכום‬
‫יונתן‬
‫יצחק‬
‫ירושלים‬
‫ישמעאל‬
‫ישראל‬
‫שלה‬
‫שלה‬
‫שלז‬
‫שלז‬
‫שלז‬
‫שמה‬
‫שלו‬
‫שלח‬
‫שלח‬
‫שלט‬
‫שמ‬
‫שמ‬
‫שמא‬
‫שמה‬
‫שמ‬
‫שמ‬
‫שמ‬
‫שמא‬
‫שמא‬
‫שםב‬
‫שמב‬
‫שסב‬
‫שמב‬
‫שכח‬
‫אוצרות‬
‫כותים‬
‫כלי המקדש‬
‫כפירה‬
‫כרובים ע״ע כלי המקדש‬
‫כשפים‬
‫לב‬
‫לשון ע״ע דיבור‬
‫שמה‬
‫מרות‬
‫מחיקא ע״ע ניגון‬
‫מות‬
‫מזבח ע״ע כלי המקדש‬
‫מזל‬
‫מחשבה‬
‫מלאך‬
‫מלך‬
‫מלכות בית תך‬
‫מנהיג ע״ע מלך‬
‫מערכה ע״ע מזל‬
‫מערת המכפלה‬
‫מצוה‬
‫מקרש‬
‫מרדכי‬
‫מרכבה‬
‫משיח‬
‫משק‬
‫משפט‬
‫נבואה‬
‫נגון‬
‫נם‬
‫נפש‪-‬נשמה‬
‫נשיקה‬
‫המלבי״ם‬
‫שמד‬
‫שמד‬
‫שמד‬
‫שמד‬
‫שמד‬
‫שמה‬
‫שלד‬
‫שנג‬
‫שמה‬
‫שמד‬
‫שמו‬
‫שמו‬
‫שמו‬
‫שמז‬
‫שמח‬
‫שמז‬
‫שמו‬
‫שמט‬
‫שמט‬
‫שמט‬
‫שנ‬
‫שנ‬
‫שנ‬
‫שנ‬
‫שנ‬
‫שנ‬
‫שנג‬
‫שנד‬
‫שנד‬
‫שנה‬
‫גדולי ישראל‬
‫נשמה ע״ע נפש‬
‫סודות התגרה‬
‫עבודה זרה‬
‫עבודת ה׳‬
‫עבירה ע״ע חטא‬
‫עוון ע״ע חטא‬
‫עונש ע״ע שכר ועונש‬
‫עמלק‬
‫ענוה‬
‫פה ע״ע דיבור‬
‫פודים‬
‫פילוםופיה־פילוםופים‬
‫צדק‬
‫צדקה‬
‫קדושה‬
‫קנאה‬
‫קרבנות‬
‫קרית ארבע ע״ע חברון‬
‫רוח הקודש ע״ע נבואה‬
‫רחמים‬
‫רצון ע״ע חפץ‬
‫רשע‬
‫שאול‬
‫שבעה‬
‫שונמית‬
‫שחוק‬
‫שיר‪ ,‬משורר ע״ע נגון‬
‫שכינה‬
‫שכל‬
‫שכר ועונש‬
‫שלום‬
‫שנד‬
‫שנה‬
‫שנו‬
‫שגו‬
‫שלט‬
‫שלט‬
‫שס‬
‫שנו‬
‫שנו‬
‫שלד‬
‫שנו‬
‫שנז‬
‫שנז‬
‫שנח‬
‫שנח‬
‫שנח‬
‫שנח‬
‫שלח‬
‫שנ‬
‫שנח‬
‫שמ‬
‫שנח‬
‫שנט‬
‫שנט‬
‫שם‬
‫שס‬
‫שנג‬
‫שס‬
‫שס‬
‫שש‬
‫שסא‬
‫מפתחות שנערכו ע״י הרב צבי האריס שליט׳יא‬
‫שלמה‬
‫שלמות‬
‫שמואל‬
‫תאוה‬
‫תבונה ע״ע חכמה‬
‫תחלים‬
‫תורה‬
‫שסא תלמיד חכם‬
‫שםא תפילה‬
‫שםב תשובה‬
‫שסב‬
‫שמ ספר תהלים‬
‫שסב קיצור ״החרש והמסגר״‬
‫שסב ביאור המלבי״ם לשיר השירים ‪. . .‬‬
‫של‬
‫המלבי״ם‬
‫אוצרות‬
‫אברהם עיין עוד בני קטורה‬
‫אברהם שינה את שם קריה ארבע לחברון כי שם‬
‫יחחברו הזוגות הנעימים בחייהם ובמוחם לא נפרדו‬
‫בראשית כג‪:‬יט‬
‫על ידי מצות מילה נתקדשו אברהם ובניו באות‬
‫ברית וחלה האלהות עליהם חד‪ ,‬תלוי כשישמרו‬
‫יחוםם‬
‫כראשית כד‪:‬ב‬
‫על ידי מצות מילה נעשה ה׳ אלוהי האדן כי זה‬
‫היה כריתת הבדיה להיות לאברהם לאלוהים‬
‫כראשית‬
‫גדולי ישראל‬
‫המשוררים רובם ישתלמו ככח הדמיון והם חלושי‬
‫המזג רפויי ההרכבה‬
‫שמו״א‪:‬טז‪:‬יח‬
‫מי שהוא קשה בטבעו ואינו רע מעללים יעשה‬
‫לפעמים טוב מצד המוםר והצדק‪ .‬רע מעללים ואינו‬
‫קשה כטבעו יעשה לפעמים טוב וצדק מצד התפעלות‬
‫טבעי או מצד היראה‬
‫שסו״א‪:‬כה‪:‬ג‬
‫הנס אשר יעשה האדם בעולמו הקטן יעשה נם‬
‫בעולם הגדול‪ .‬שאם יכניע אח טבע גופו לענינים‬
‫אלוהיים גם הטבע הכוללת המשך אחריו‬
‫כד‪:‬ג‬
‫בל עניני אברהם היו מושנחים מה׳ בהשנחה מיוחדת‬
‫בראשית כד‪:‬יכ‪,‬מב‬
‫מל״ב‪:‬ב‪:‬ח‬
‫שני אויבים לבן אדם‪ ,‬הדבק בו מחולדחו שהם מזגו‬
‫הטבעי ולחוחיו המחקוממים עליו להחליאו ולהמיחו;‬
‫והאויבים החיצונים‬
‫אברהם היה אצטגנין נתל‬
‫תהלים‪:‬ו‪:‬א‬
‫בראשית כד‪:‬מח‬
‫הסיבה שהתורה האריכה בפרטי קנית מערת המכפלה‬
‫היא כי בקניה זו אברהם השתדל בזה לנטוע בלב‬
‫העמים האמונה בהשארת הנפש אחר המות ובגמול‬
‫העתיד‬
‫תורה אור בראשית כג‪-.‬כ ד׳׳ה ובכזדרעי אמר רבי אלעזר‬
‫אדם‪ ,‬עיין עוד דיבור‪ ,‬המון‬
‫טבע האדם‬
‫המרוח והמעשים הרעים יעשו רושם בנפש מצד‬
‫שהם עבירות‪ ,‬ובגוף לפי שהמרוח יפעלו בליחוח‬
‫כמו שהליחוח יעשו תכונה במידות‪ ,‬כי כמו שבאשר‬
‫יהיה דם הלב רוחה יהיה האדם כעסן‪ ,‬כן מי‬
‫שיכעוס יעשה דם לבו רותח‪ ,‬ואותם המתח יחייבו‬
‫המזגים הגופיים וזה ימשך לבנים‬
‫כראשית כד‪:‬ג‬
‫דור היה אדמתי שגברה כו הארומה והוא בטבעו‬
‫מוכן לשפיכת דמים )שמואל פחד מזה(‬
‫שמו״א;טז‪:‬יב‬
‫מטרת יגידת האדם‬
‫במין האנושי ימצא הלב והפרי שהוא מובחר האנושי‬
‫שבעבורו נשתל כל האילן ובעבורו נברא כל היצור‪,‬‬
‫אבל הפרי מעט נגד העלין והקליפות שהם כלל בני‬
‫אדם גוים ולאומים שנבראו בעבור הםנולה מבני‬
‫אדם‪ ,‬שכל העולם לא נברא אלא בשביל זה ולצוות‬
‫לזה‬
‫כראשית‬
‫כה‪:‬א‬
‫שלמות המרות ותכונות הנפשיים וה ענין מיוחד אל‬
‫האדם‬
‫תהילים‪•.*:‬א‬
‫אם האדם יחיה על הלחם לבדו ויפנה אל האדמה‬
‫ולא אל השמים‪ ,‬ידמה כהולך הפוך‬
‫תהלים‪:‬א‪:‬ג‬
‫הקנינים ובריאוח הגוף הם המסייעים אח האדם‬
‫להניע אל עשרו האחרון‬
‫תהלים‪:‬א‪:‬ג‬
‫המכשולים לידיעת הדרך אשר ילך בה האדם הם‬
‫הטרדוח‪ ,‬הצרכים ונטייח החאוה‬
‫יפה עיניים וטוב ראי‪ ,‬מורה על חד העיון וטוב‬
‫המזג שמו״א‪:‬טז‪:‬יב‬
‫תהלים‪:‬ה‪:‬ט‬
‫המתעסק בחחבולות מלחמה לא יטריד זמנו בניגון‬
‫ובשיר כי הם מלאכות המתנגדות‬
‫שהאדם הוא מרכז הבריאה זהו יסוד ועיקר בתורתינו‪,‬‬
‫ויסוד כל דת‬
‫שמו׳׳א‪:‬טז‪:‬יח‬
‫תה ל י ם ‪ :‬ת ‪ :‬א‬
‫מפתחות שנערכו ע״י הרב צבי האריס שליט״א‬
‫העולם נברא עכור האדם‪ ,‬ומכל האדם לאותו אדם‬
‫השומר מצווח ה׳‬
‫ת ה ל י ם ‪ :‬ח ‪ :‬א‬
‫המדבר‬
‫מפי עוללים נמצא תכלית הבריאה‪ .‬הדבור המקשר‬
‫בין העולמוח‬
‫ל‬
‫עיקר עצמוח האדם הוא בשכליוחו והוא לא‬
‫שייך כ״כ לחחחונים‪ .‬לכן אנחנו מגדירים את‬
‫האדם "מדבר ‪ -‬חי״ ולא "חי ‪ -‬מדבר" כהגדרת‬
‫הפילוסופים‬
‫תהלים‪:‬ח‪:‬ו‬
‫ת ה‬
‫י ם ‪ :‬ח ‪ :‬ג‬
‫מעשיו משפיעים בעולמות‬
‫הנס אשר יעשה האדם בעולמו הקטן יעשה גם‬
‫ל יי‬
‫ל‬
‫ל‬
‫ב ע ו‬
‫ם‬
‫ה ג ד ו‬
‫ש‬
‫א‬
‫ם‬
‫‪m‬‬
‫ט ב ע‬
‫א ת‬
‫ענ‬
‫ג ו פ ו‬
‫נ‬
‫ם‬
‫אלוהיים גם הטבע הכוללת תמשך אחריו‬
‫מל״כ‪:‬כ‪:‬ח‬
‫טבע המציאות משועבד אל האדם‪ .‬יעלה‪ ,‬ירד‪,‬‬
‫ישתלם‪ ,‬יופחח ויתבטל לפי מעשה האדם בשומרו‬
‫מצות ה׳ או במריו‬
‫תהלים‪:‬ח‬
‫‪:‬א‬
‫כללי‬
‫״‬
‫‪,‬‬
‫ל‬
‫עיקר החיים הם ״‬
‫ההדגש שהוא חיי הבהמה ‪ .‬השנים שאין עובדים‬
‫ל‬
‫׳‬
‫אח השי״ח אינם נקראים‬
‫חי חיי האדם רק חיי הבהמה‬
‫־ ־‬
‫כראשית‬
‫ח‬
‫ה ש כ‬
‫ו ה ע ב ו ד ה‬
‫ע ז ב ו ת‬
‫כ י‬
‫ב ם‬
‫ולהמיתו והאויבים החיצונים‬
‫תהלים‪ :‬ו‪ :‬א‬
‫בל בני אדם חאותיהם גדולים מכחם ומהישגם‪ ,‬לבד‬
‫הרשע אשר משיג יותר ממה שמתאוה‬
‫תהליס• י ־ ג‬
‫אחאכ‬
‫אחאב טען שקללת יהושע על בונה יריחו התקיים‪,‬‬
‫וקללח ה׳ בחורה "ועצר את השמים״ לא התקיימה‪,‬‬
‫לכן אליהו עצר אח הגשמים‬
‫מל״א‪ :‬יז‪ :‬א‬
‫אחאב התמכר לרצון איזבל ועבד עבודה זרה לשמה‪,‬‬
‫משא״כ שאר מלכי ישראל שעשו כן כרי שלא‬
‫ימרדו בהם‬
‫מל״א‪ :‬כא‪ :‬כה‪,‬כו‬
‫בחטאיו אחאב נגע אל כל םררי ההנהגה ובולם‬
‫היו מובניב עליו ליום רעה‬
‫מל׳׳א‪ :‬ככ‪ :‬כ‬
‫אליהו‬
‫אליהו ואלישע‬
‫הנביא יכול להשפיע ברכה על המעט שיתרבה‪,‬‬
‫הקב״ה יכול להשפיע ברכה על הריקן‪ ,‬אליהו השפיע‬
‫על הריקן כי זה היה בדבר ה^ אלישע היה זקוק‬
‫לכד שמן כדי להשפיע ברכה‬
‫מל״א‪ :‬י ז ‪ :‬י ד‬
‫א‬
‫אליהו רצה שכל בני הנביאים יקבלו אורו ולא רק‬
‫‪yt^K‬‬
‫מל״ב• ב• כ‬
‫אי אפשר שישיג ארס ה׳ או ידאה מלאך שעצמותו‬
‫רוחני‪ ,‬בעודו בגויה לפר‬
‫שפט‪ :‬ו‪ :‬כב‬
‫אליהו ביקש מאלישע לעזבו למען יוכל להאציל‬
‫מרוחו על כל מ י הנביאים ולא יצטרכו לקבל השפע‬
‫דרך אלישע‬
‫מל״כ‪ :‬ב‪ :‬ד‬
‫כ ג ‪ :‬א‬
‫ח י י ם‬
‫ו ל א‬
‫ח‬
‫שלא‬
‫ב ר א ש י ת‬
‫כ ה ‪ :‬ז‬
‫מ ו ת ו‬
‫לב האדם שהוא אדם באמת לפי צורתו הוא רב כח‬
‫שמו״א‪ :‬יז‪ :‬לב‬
‫פירוש כקשת אלישע לפי שניים ברוחו‪ :‬א‪ .‬כאליהו‬
‫האדם נברא כאופן שלא ישיג שום רבר מן הקודם‬
‫אל המאוחר ע״י מועת השכל‪ ,‬רק מן המאוחר אל‬
‫הקודם מן המסובב אל הסיבה‬
‫מל״א‪ :‬יח‪ :‬לז‬
‫הוא פנחס הוא נדב ואב־הו ב‪ .‬שכעת התפשטות‬
‫הגוף מהנפש אליהו יעלה לדרגה גבוהה ממה שהיה‬
‫בחיים‪ .‬ואלישע ביקש שיאציל עליו את הרתה‬
‫הגבוהה‬
‫שני אויבים לבן אדם‪ .‬הדבוק בו מתולדתו שהם‬
‫מזגו הטבעי ולחותיו המתקוממים עליו להחליאו‬
‫מ‬
‫‪1 3‬‬
‫ב ‪:‬‬
‫ט‬
‫^‬
‫אלישע השיג רכב ישראל מן המרכבה האלוהית שבו‬
‫אוצרות‬
‫שלב‬
‫המלבי״ס‬
‫מנהיג ומשגיח על ישראל )כשאליהו עלה בסערה(‬
‫גדולי ישראל‬
‫שהכור שהתאכזר על ישראל‬
‫מל״ב‪ :‬יב‪ :‬יכ‬
‫מעלות אליהו‬
‫‪.‬‬
‫ל‬
‫‪.‬‬
‫א ל י ה ו‬
‫מל״א‪ :‬יז‪ :‬ד‬
‫כ נ ג ד‬
‫‪3‬‬
‫״ !יל‬
‫כ‬
‫הקב״ה הראה לאליהו מפני שרוצה שנביאיו ושלוחיו‬
‫ילמדו כי בל יסערו סער או ירעשו רעש רק יבאו‬
‫בקול דממה בעבוחות אהבה ודברים רכים‬
‫י ש ר א ל‬
‫מ ל‬
‫ניסי‬
‫כ ‪:‬‬
‫׳'‬
‫י ב‬
‫כ ‪:‬‬
‫מל״א‪ :‬יט‪ :‬א‬
‫א ל י ה י‬
‫אלימלך‬
‫ש ז ד‬
‫תו‬
‫ד ב י י‬
‫ע ״ פ‬
‫׳‬
‫אליהו הוםיף טל לקלל ל ״ ״ ״ י‬
‫ולא ע׳׳פ הקללה שבתורה‪ ,‬שבחורה כחוב רק מטר‬
‫י ז ‪:‬‬
‫מ ל ״ א ‪:‬‬
‫טעם שיצא אלימלך לחו״ל שהיה ירא שהעניים יפלו‬
‫ע ל י ן‬
‫ר ש ל ל ו‬
‫כ ל‬
‫א ש ר‬
‫ל ן‬
‫א‬
‫רות־ א א‬
‫‪:‬‬
‫שפע ההשגחיית תרד אל האדם כפי הכנתו‪ .‬וכיח‬
‫מל ל‬
‫<‬
‫ע >ל‬
‫<*‬
‫ל‬
‫ל ל יי‬
‫"׳'"‬
‫ש א‬
‫י ה ו‬
‫י י כ‬
‫א ת‬
‫מנ‬
‫ט‬
‫ה ש פ‬
‫נ ם‬
‫ו מ ט ר‬
‫א‬
‫יו‬
‫י‬
‫כ‬
‫ד‬
‫ת‬
‫ה י ת ה‬
‫האשד‪ ,‬ה * ק‬
‫אליהו‪ ,‬מן הברכה ש‬
‫א ו י ה‬
‫ל‬
‫י‬
‫ע על‬
‫ה ו ש פ‬
‫נ ס‬
‫א‪:‬‬
‫ו ה י א‬
‫י ז ‪:‬‬
‫כ ל כ ל ה‬
‫ד‬
‫א ת‬
‫יה‬
‫מ ל‬
‫"‬
‫א ‪:‬‬
‫ט‬
‫מ ‪:‬‬
‫הקב״ה לא יעשה נם כי אם לצורך גדול‪ .‬לכן האשה‬
‫הצדקת היחה צריבה לגמור אח כל האוכל שהיה‬
‫לה בבית לפני שהקב׳׳ה יעשה נם להשפיע עיי‬
‫ל‬
‫א ו כ‬
‫טעם שיצא לחו״ל על רוך הדרוש שע׳׳י שהעלים‬
‫עינו מהסשבימיס לפתחו דםה כעכו״ם ועל ידי שיצא‬
‫לחו״ל ושה רק כאין לו אלוה‬
‫רות‪ :‬א‪ :‬א כהערה‬
‫אלימלך היה איש חשוב וזה טעם אל העונש‬
‫שהשיגוהו‪ .‬שלפי שהיה איש גדול הפיל לבן של‬
‫ישראל בצאתו וגם היה בזה חילול ה׳‬
‫ר ו ת ‪:‬‬
‫א ‪:‬‬
‫כ‬
‫הקב׳׳ה העניש את אלימלך תחילה בממונו כי אין‬
‫בעל הרחמים פוגע בנפשות תחילה‬
‫רות‪ :‬א‪ :‬ג‪,‬ה‬
‫מל״א‪ :‬מ‪ :‬יכ‬
‫אלישע עיין׳ עוד אליהו‬
‫כדי להחיות את הילד אליהו הכין את הגוף שבבר‬
‫אלישע היה צרך מנגן לנגן בדי להכריע אח המצב‬
‫י‬
‫׳‬
‫ה ש ק ו ל ‪ ,‬ושיוכל להשיג נבואה‬
‫‪,‬‬
‫מל׳׳ב‪ a .‬יד‬
‫״‬
‫הרוצה להינוח יהנה כאלישע שהיה נהנה רק בתנאים‬
‫‪ .‬ל‬
‫‪,‬‬
‫מיוחדים‪ :‬ממי שיש לו‪ ,‬ורוצה לתת‪ ,‬ושלא יהיה‬
‫לבי יע‬
‫מל״ב‪ :‬ב‪ :‬יא‬
‫מל׳׳ב‪ :‬ד‪ :‬ח‬
‫כהמרכבה המוקפח אש ורוח כן הקיפוהו אש וסערתו‬
‫הכתוב מספר ביטחון השונמית שלא עשחה שום‬
‫רפואה רק הלכה הישר לאלישע‬
‫‪. ,‬‬
‫מל״ב‪ :‬ד‪ :‬כ‬
‫כללי‬
‫תחיה מחים לא נמםר בידי שליח רק ה׳ לבדו‬
‫אליהו היה מוכרח לברוח מהיישוב‪ ,‬בי אם הקב״ה עושה כן‪ ,‬לבן אלישע היה צריך להתפלל לה׳ בענין‬
‫היה משפיע שפע עליו והוא כתוך העם גם העם זה מה שאין כן בשאר הנפלאות שעשה‬
‫מל״כ‪ :‬ד‪ :‬לג‬
‫היה נשפע‬
‫ש ל ט‬
‫ט‬
‫מ ש כ ץ‬
‫א ל‬
‫ה ה פ ם ד‬
‫ה כ פ ש‬
‫) ה מ ו ו ת (‬
‫ה ו ד ו נ‬
‫ל ק ב ל‬
‫ת ׳‬
‫‪p‬‬
‫ח‬
‫ע‬
‫‪3‬‬
‫‪3‬‬
‫‪n‬‬
‫ה ג‬
‫״‬
‫ו‬
‫כ ל‬
‫ט‬
‫ה‬
‫מ ל‬
‫ם ע ר ה‬
‫י ם ו ד‬
‫ב ע ל י ת‬
‫ן‬
‫ך‬
‫ע‬
‫ה ר ו ח‬
‫א ש >‬
‫מ ל‬
‫צ ה‬
‫ש ב ש א ר‬
‫כ‬
‫ד‬
‫א ‪:‬‬
‫ם‬
‫ר‬
‫ש‬
‫ת‬
‫ה‬
‫ס‬
‫‪f‬‬
‫מ ‪:‬‬
‫כ א‬
‫ב ו ) ב א ל י ה ו (‬
‫ו ה א ש‬
‫א ל י ה ן‬
‫מ ל ״ ב‬
‫כ‬
‫י א‬
‫מל״א‪ :‬יו‪ :‬ג‬
‫הקב״ה ציוה שאליהו יקבל מאכלו מד״עורבים כדי‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫אלישע הוצרך לתפלה )פקח נא אח עיניו ויראה(‬
‫כי שיראה את הרוחנים מי שאינו מובן לנבואה זה‬
‫מפתחות שנערכו ע״י הרב צבי האדים שליט״א‬
‫נס גדול מאד ובריאה יש מאין‬
‫אמת‬
‫מל׳יכ‪ :‬ו‪ :‬יד‬
‫ההנהגה הטבעית היא בכלל האמה‬
‫כראשית כד‪ :‬מח‬
‫אמונה‬
‫ארץ ישראל‬
‫המרות והמעשים יעשו רושם בגוף ובנפש האדם‪,‬‬
‫ואילו האמונות יעשו רושס רק בנפש האדם‪ .‬הדברים‬
‫ל‬
‫ל‬
‫העושים י‬
‫יחפשטו בבנים‬
‫כראשית כד‪ :‬ג‬
‫בראשית כד‪ :‬ג‬
‫ו ש ם‬
‫ש א ו ל‬
‫ה ר א ה‬
‫ב נ פ ש‬
‫ב‬
‫כ ד‬
‫ו ה ם‬
‫א מ ו נ ו ת‬
‫‪m‬‬
‫ע ז ה א ם ו נ ה‬
‫כ ח ב ו ת‬
‫ב מ ה‬
‫<‬
‫ש ל א‬
‫א‬
‫ד ס‬
‫דבר ה׳ לכל פרטיו וחמל על אגנ והצאן‬
‫שמר׳א‪ :‬טי‪ :‬ט‬
‫מלכות בית דוד החבונן על ב׳ עמודים‪ ,‬החסד‬
‫והאמונה‬
‫שמו׳׳ב‪ :‬ז‪ :‬יד‪ .‬מל״א‪ :‬ג‪ :‬ו‪ .‬תהלים‪ :‬פט‪ :‬א‬
‫‪¥‬‬
‫בסיפור אלישע והמים הרעים‪ ,‬המים רומזים ללימודים‬
‫ז‬
‫ש ה י‬
‫י ם‬
‫י‬
‫"ל‬
‫השלד‬
‫לימודי התורה והאמונה‪ ,‬ונרפאו המים‬
‫מל׳׳ב‪ :‬ב‪ :‬יט‬
‫ז‬
‫י׳‬
‫ש‬
‫ט‬
‫מ מ י נ ו ת‬
‫ז ר ו ת‬
‫ה מ ל ח‬
‫ה מ ר מ ז‬
‫יטי״י"‬
‫ש כ ל י‬
‫׳‬
‫*יט׳‬
‫ע‬
‫ש ה י א‬
‫תפילה הנביא לא חחול רק למאמין בה׳ ובנביאיו‬
‫ל״ ‪ . .‬י‬
‫מ‬
‫ג‬
‫ב‬
‫מ ל‬
‫כ‬
‫ג‬
‫כ ה‬
‫רוח החליטה ללכח עם נעמי כי היא ראתה והבינה‬
‫שאתרי המות נעמי תדבק באלוהי הרוחות ורות‬
‫^‬
‫ת ה י ה‬
‫נ ף ח ה‬
‫ע ו נ י י‬
‫ג י ל ן ל י ם‬
‫י ט ה‬
‫‪m‬‬
‫גילתה כי כבר נכונים בקרבה כל יסודי האמונה‬
‫רות‪ :‬א‪ :‬יז‬
‫ע״י שהחוטא הוקש בעת שפעל ועסק והכין מוקשים‪,‬‬
‫יכירו ויאמינו השומעים בהשגחת הקב״ה‬
‫תהלים‪ :‬ט‪ :‬יז‬
‫הקב״ה לא מעניש חיכף כי א * הרשע היה נרחע‬
‫מעשות רע ולא היחה לו בחירה‬
‫תהלים‪ :‬יא‬
‫בטחון‬
‫לעומת שאר גויים שהאמינו בה׳ ועבדו עבודה זרה‬
‫כאמצעי‪ ,‬הכותים לא האמינו בה׳ כלל‬
‫״ ‪.‬‬
‫י ז ‪:‬‬
‫דבר התלוי במזל לפעמים שתנה ע״י בחירה‪ ,‬מה‬
‫שאין כן רבר ה׳ ופעולת ה׳ בהשגחה שאין הבחירה‬
‫שולטח בהם‬
‫בראשית כד‪ :‬נ‬
‫רכורו של הקב׳׳ה פועל כל רבר תיכף‪ ,‬אמנם זה‬
‫רק בדברים הבלחי נתלים בבעלי הבחירה‪ .‬אצל‬
‫התלוים בבעלי הבחירה אין הדבר פועל עד שממלא‬
‫הדבר בידו‬
‫מלי׳א‪ :‬ח‪ :‬טו‬
‫‪,‬‬
‫״ ‪.‬‬
‫״‬
‫‪L‬‬
‫למה הקב״ה מנהיג ומשגיח על עולמו כםתר? למה‬
‫יש רשע וטוב לו? למה הקב״ה בוחר ברשע להיות‬
‫שבט אפו? שבזה יבחן את בני ארם‬
‫תהליס‪ :‬י ‪ .‬תהלים‪ :‬יא‬
‫עד ימי אחאב הגם שעבדו עבודה זרה לא פקרו‬
‫)ישראל( עדיין בכל שרשי האמונה‪ ,‬אחרי שראו‬
‫תועבות אחאב ושאין ה׳ מענישו כפרו בהשגחה‬
‫י‬
‫י‬
‫ובנבואה‬
‫מל׳׳א‪ :‬טז‪ :‬לד‬
‫ו א ל י ש‬
‫הקב״ה יושב ציון משגיח שם תמיד השגחה פרטית‬
‫ואינו עוזב יודעי שמו‬
‫תהלים‪ :‬ט‪ :‬יכ‬
‫בחירה‬
‫‪Y‬‬
‫ד נ ר‬
‫שלג‬
‫דוד לא סמך על ת‬
‫עצת שכלו‪ .‬זו היתה מעלת דוד‬
‫על שאול שהשליך על ה׳ יהבו‬
‫שמד׳ב‪ :‬ב‪ :‬א‬
‫דוד הוא בוטח בה׳ לכן לקח את נשיו מיד לחברון‪,‬‬
‫ולא המתק לסדר סביבו אנשים‬
‫שמו״ב‪ :‬ב‪ :‬ב‪,‬ג‬
‫הנתיב מםג־י ביטחון השינמ‪-‬ת שלא עשתה שום‬
‫רפואה רק הלכה הישר לאלישע‬
‫מל׳׳ב‪ -.‬ר‪ :‬כ‬
‫חזקיהו עלה על כל המלכים בםדת הבטחק‬
‫מל״ב‪ :‬כג‪ :‬כה‬
‫מרדכי לא קיבל המדים מאסתר‪ ,‬כי לא רצה‬
‫‪1‬‬
‫שלד‬
‫אוצרות‬
‫המי ‪:‬י״מ‬
‫להפסיק רגע מתחנונים שזה כעוזב בטחונו מה׳‬
‫וסומך על עזרת בשר‬
‫אסתר‪ :‬ד‪ :‬ד‬
‫מתנאי התפילה השלמה‪ :‬ד‪ .‬שיבטח בתפילתו על‬
‫ה׳ לבדו )העיקרים( עוד ג תנאים תמצא בערך‬
‫תפילה‬
‫תהלים‪ :‬ה‪ :‬כ‪,‬ג‬
‫בבי־ קטורה‬
‫יש קליפה הקודמת לפרי‪ ,‬כן היה ישמעאל שנולד‬
‫קודם יצחק‪ .‬ויש קליפה הבאה אחרי הפרי‪ ,‬וכאלה‬
‫היו בני קטורה‬
‫בראשית כה‪ :‬א‬
‫אברהם מסר שם טומאה לבני הפילגשים‪ .‬זאח‬
‫אומרת שנחן דבר שאין ראוי להחזיקו רק לחחה‬
‫לאחרים‪ .‬כי הוא ידע שהם יהיו תחת המערכת‬
‫ומםר להם השמות המושלים על המערכה ומוציאים‬
‫כח מן המזל והכוכב‬
‫בראשית כה‪ :‬ו‬
‫ברית מילה‬
‫על ידי מצוח מילה נחקדשו אברהם ובניו באות‬
‫ברית ותלה אלהות עליהם‪ ,‬ווה תלוי אמ ישמרו‬
‫יחוםם‬
‫בראשית כד‪ :‬ב‬
‫על ידי מצות מילה נעשה ה׳ אלוהי ה א ‪ p‬כי זה‬
‫היה כריתת הכרית להיות לאברהם לאלהים‬
‫כראשית כד‪ :‬ג‬
‫ברכה‬
‫כין ברכת ה׳ לברכה אדם‬
‫הנביא יכול להשפיע ברכה על המעט שיתרבה‪,‬‬
‫הקב״ה יכול להשפיע ברכה על הריקן‬
‫מל״*‪ :‬יז‪ :‬יד‬
‫הברכה הטבעית יתעצב בעליה לשמור נכסיו‪ .‬אבל‬
‫ברכת ה׳ הביא גם השמירה עליו ולכן לא יוסיף‬
‫עצב עמה‬
‫תהלים‪ :‬ה‪ :‬יג‬
‫כללי‬
‫אץ הברכה שורה אלא ברבר הסמוי מהעין‬
‫שמו״כ‪ :‬כד‪ :‬א‬
‫אם הקב״ה ישפיע שפע על אחר והוא יושב כתוך‬
‫גדולי ישראל‬
‫העם‪ ,‬גם העם יושפע לכן אליהו היה מוכרח לברוח‬
‫מהיישוב‬
‫מל׳׳א! יז‪ :‬ג‬
‫אין דרך הברכה לעשוח יש מאין רק יש מיש‬
‫מל״כ‪ :‬ד‪ :‬כ‬
‫גאולה‬
‫הגאולה נדחתה בימי יאשיהו כי אע׳׳פ שחזרו‬
‫בחשובה‪ ,‬שבו לחטוא בסתר‬
‫מל״ב‪ :‬כג‪ :‬כ ו‬
‫לבל צרה הבאה על ישראל יש עה מוגבל וזמן ויום‬
‫הכסה מוכן לתשועה ע״י ההכנות והםיבוח שהכק‬
‫לישועה‪ .‬ואם לא יושעו ע״י סיבה אחת יעמיד להם‬
‫ה׳ סיבה אחרת‬
‫אסתר‪ :‬ד‪ :‬יג‬
‫‪ p‬עח‬
‫מערת המכפלה היא בית ועלייה‪ .‬והוא ציון ומשל‬
‫להוית האדם בעולם הזה במערה השפלה שיש על‬
‫גביה עליה הוא העולם העליון‪ .‬וגס אחרי המות‬
‫ינוח הגוף על משכבותיו‪ ,‬והרוח החופף עליו מלמעלה‬
‫בגן עדן התחתון‬
‫תורה אור כראשית כג‪ :‬כ ד״ה ובמדרש אמר רבי‬
‫אלעזר‬
‫דכור לשון‪ ,‬יפה‪ ,‬מדבר‬
‫דבורו של הקב׳׳ה‬
‫דבר התלוי במזל לפעמים ישתנה ע״י בחירה‪ ,‬מה‬
‫שאין כן דבר ה׳ ופעולת ה׳ בהשגחה שאין הבחירה‬
‫שולטח בהם‬
‫בראשית כד‪ :‬נ‬
‫האות שגדעון ביקש םאת ה׳ היה בדי לדעח שה׳‬
‫מדבר עמו ישירות ולא על ידי מלאך‬
‫שפט‪ :‬ו‪ :‬ין‬
‫יש הבדל בין יעוד הבא אל הנביא בתורת שליחות‪,‬‬
‫וכץ דבור הבא מאת ה׳ אל היחידים‬
‫שפט‪ :‬ו‪ :‬יז‬
‫כל מרה טובה שיצאה מפי הקכ״ה אפילו על חנאי‬
‫לא חזר בו כי מאמרו יתברך הוא המביא הדבר‬
‫אל המציאות‪ .‬והתנאי לא יוכל להשיב רבר שנאמר‬
‫מאח ה׳‬
‫מל״א‪ :‬ב‪ :‬ד‬
‫מפתחות שנערכו ע״י הרב צבי האריס שליט״א‬
‫דבורו של הקב״ה פועל כל דבר חיכף‪ ,‬אמנם זה רק‬
‫בדברים הבלחי נחלים בבעלי הבחירה‪ .‬התלוים בבעלי‬
‫הבחירה אין הדבר פועל ער שממלא הדבר בידו‬
‫מל״א‪ :‬ח‪ :‬טו‬
‫הוראת השמימית אם יחקיימו במקצח יחבטל יתר‬
‫ההוראה‪ ,‬לא כן דבר הקב״ה‬
‫מל״א‪ :‬כב‪ :‬ל‬
‫האדם המדבר‬
‫ף‬
‫ן‬
‫י‬
‫‪,‬‬
‫^‬
‫^ ‪1‬‬
‫^‬
‫ל‬
‫משכן אל הנפש החיונית‪ ,‬הטבעית‪ ,‬והמדברת‬
‫מל־׳א‪ :‬מ‪ :‬כא‬
‫כ ר‬
‫ש‬
‫ל ה ח‬
‫ט‬
‫ב ן‬
‫ו ת‬
‫א‬
‫ח‬
‫ה י ל ד‬
‫ה ה פ ם ד‬
‫א ל י ה ו‬
‫א‬
‫ה כ י‬
‫ה מ ן ץ ת (‬
‫ת‬
‫ה ג ו‬
‫ה ג ׳‬
‫ש כ ב ר‬
‫ע ן ה ס‬
‫תיאור חקי הכוכבים‪ ,‬הדומם‪ ,‬הצומח‪ ,‬החי‪ ,‬המדבר‪,‬‬
‫‪L L‬‬
‫והטבע בכלל‬
‫תהלים‪ :‬ת ‪ :‬כ‬
‫ה מ י כ י‬
‫מפי עוללים נמצא תכליח הבריאה‪ .‬רדבור המקשר‬
‫בין העולמות‬
‫תהלים‪ :‬ח‪ :‬ג‬
‫שלה‬
‫ה׳ ישגיח על כבוד צדיקיו לקיים דבריהם‬
‫מל״א‪ :‬יז‪ :‬א‬
‫הקב׳׳ה הראה לאליהו וגם רוצה שנביאיו ושלוחיו‬
‫ילמדו בל יםערו סער או ירעשו רעש‪ ,‬רק יכאו‬
‫בקול דממה בעבוחות אהבה ודברים רכים‬
‫מל״א‪ :‬יט‪ :‬א‬
‫מתנאי ההפילה‪ :‬א‪ .‬קוצר ויופי המליצה‪ ,‬ב‪ .‬שתסכים‬
‫ההגיון הפנימי עם הדבור החיצוני ]עוד הנאים‪ ,‬עיין‬
‫ערך‪ :‬תפילה[‬
‫תהלים‪ :‬ה‪ :‬כ‪,‬ג‬
‫ך^ ןף^‬
‫ר‬
‫‪1‬‬
‫הפילה היא שפיכח הנפש ודבקות הרוח ופלילח‬
‫״‬
‫‪,‬‬
‫הנפש להחדבק נשרשה‪ .‬וע״י הדבקות והמחשבה‬
‫הטהורה המתפלל ישיג בקשתו‬
‫מל״א‪ :‬ח‪ :‬ל‬
‫‪1‬‬
‫דרך הצדיקים דורכים על מהלך השלמות במסילה‬
‫העולה בית אל‪ ,‬לאהבה את ה׳ ולדבקה בו‪ ,‬הוא‬
‫בלחי נפרד מידיעתו‪ ,‬ונשאר נצחיי וקיים כמוהו‬
‫תהלים‪ :‬א‪ :‬ו‬
‫עיקר עצמות האדם הוא בשכליוחו והוא לא שיד יוד‪ ,‬עייז עוד מלכות בית יוד‪ ,‬שמואל‪,‬‬
‫כ״כ ס־נתתונים‪ .‬לכן אנחנו מגדירים את האדם ״מדבי‬
‫חי״ ולא ׳׳חי מדבר״ כהגדרה הפילוסופים‬
‫תהלים‪ :‬ת ‪ :‬ו‬
‫לשון‬
‫פה‬
‫<‬
‫״ ״ ^יי‪.‬‬
‫הפנימי המדובר בעצה והשכל‬
‫ה‬
‫פ ה‬
‫ה ך ב ו ר‬
‫] ‪: m r‬‬
‫ו ״ ל ש ו‬
‫ך‬
‫ה ך ב ן ף‬
‫תףןלי^‬
‫אויבי דודי‬
‫דוד קיוה שמה ששמעי בן גרא קללו זה יםורין של‬
‫אהבה‪ ,‬לעומת מה שקם עליו אחד מבני ביתו שזה‬
‫ישורין של עונש‬
‫שמו״ב‪ :‬טז‪ :‬יכ‬
‫תהלים‪ :‬ה־ י‬
‫דוד הרג את בני שאול )מסרם לגבעונים( מדין מלך‬
‫הלשון מציין הדברים התבוניים )ענינים פילוסופיים(‬
‫שמו״ב‪ :‬כא‪ :‬ו‬
‫י‬
‫אחרי מרד אבשלום ושבע בן בכרי‪ ,‬דוד היה זקוק‬
‫להנהגות חדשוח כגון המם ופקודת אנשי החיל‬
‫למלחמה‬
‫שמו״ב‪ -‬כד• א‬
‫ת ה ל י ם ‪:‬‬
‫כ‬
‫י ב ‪:‬‬
‫ללי‬
‫ה נ פ‬
‫ט י ם‬
‫ל‬
‫״שיח״ הם הדיבורים המחשב״ם‬
‫בעה המחשבה והונח גם על ההתבודדות‪ ,‬והגיון‬
‫ההרעיון של הנפש בעח התפילה‬
‫בראשית כד‪ :‬ס ג‬
‫מ‬
‫‪1‬‬
‫ה ר ע י ו‬
‫‪1‬‬
‫ההבדל בין דבור לאמירה‪ .‬דבור הוא הצעת דברים‪,‬‬
‫אמירה היא מוחלטח‬
‫מל״א‪ :‬יכ‪ :‬י‬
‫בין יועצי אבשלום היו שקמו על דוד מצד שחשבוהו‬
‫חוטא ובליעל ובלחי נושע בה׳‬
‫תהלים‪ :‬ג‪ :‬כ‬
‫לצני הדור אמרו שהרעב הוא עבור חטא דוד‬
‫תהלים‪ :‬ד‪ :‬א‬
‫שלו‬
‫אוצרות‬
‫המלכי״ם‬
‫דוד ושאול‬
‫טעם למה ה׳ לא קיבל חשובחו של שאול וקיבל‬
‫תשובתו של דוד‬
‫שמו״א‪ :‬טו‪ :‬א‪,‬ט‪,‬טו‬
‫דוד נמשך בקרן ובשמן הקדש‪ ,‬כי אז בא העת‬
‫שימלוך מלך אשר יושב על כסא ה׳ ומרוצה לה׳‪,‬‬
‫ולא לעם לבד שלא כמו שאול‬
‫שמו״א‪ :‬טז‪ :‬א‬
‫דוד לא סמך על עצת שכלו‪ ,‬זו היהח מעלח דוד‬
‫על שאול שהשליך על ה׳ יהכו‬
‫שמו״ב‪ :‬ב‪ :‬א‬
‫מדותיו של דוד‬
‫דוד היה אדמוני שגברה בו האדומה והוא בטבעו‬
‫מוכן לשפיכח דמים )ושמואל פחד מזה(‬
‫שמו״א‪ :‬טז! יב‬
‫דוד דתמיה על האיש הישראלי ההמוני שהיה זקוק‬
‫להבטחת המלך כדי להיאזר חיל ולהילחם בגליח‬
‫שמו״א‪ :‬יז‪ :‬כו‪ .‬ארצות השלום‪ :‬א‬
‫דוד הבין שלא נםחיימה מלכוח שאול‪ ,‬מהא רלבו‬
‫התחרט אחרי שקרע אח גלימה שאול‪ .‬כי לב השלם‬
‫יחחרט ויחפעל אם יעשה איזו פעולה רעה‬
‫שמו״א‪ :‬כד‪ :‬ו‬
‫רור לא סמך על עצת שכלו אלא השליך על ה׳‬
‫יהבו‬
‫שמו״כ‪ :‬כ‪ :‬א‬
‫דוד הוא בוטח בה׳ לכן לקח את נשיו מיד לחברון‬
‫ולא המחי; לסדר םביבו אנשים‬
‫שמו׳־כ‪ :‬כ‪ :‬כ‪,‬ג‬
‫מחשבת לב דוד הוא הערת רוח הקדש הנלוה עמו‬
‫‪Ton‬‬
‫שמו״כ‪ :‬ז‪ :‬ג‬
‫גדולי ישראל‬
‫יש הקים ודתות בין העמים אכל דוד פועל ע׳׳פ‬
‫חוק ה׳‬
‫תהליס‪ :‬ב‪ :‬ז‬
‫כבודו של דוד הוא מצד נפשו הקדושה שחל עליה‬
‫כבוד ה׳‬
‫תהלים‪ :‬ג‪ :‬ד‬
‫הודאת דוד המלך היחה טהורה ללא כוונת מבקש‬
‫]עיק ״חובות הלבבות״‪ ,‬שער עבודת ה׳‪ ,‬סוף פרק‬
‫ו׳ ד״ה אםר השכל[ ומתוך שמחה בה׳ לבדו שע״י‬
‫הטובות שעשה לו יתפרסם שמו הנמל‬
‫תהלים‪ :‬ט‪ :‬כ‪,‬ג‬
‫דוד המלך הכיר את נפלאות הבורא בטבע היום‬
‫יומי‬
‫תהלים‪ :‬ט‪ :‬כ‬
‫תפילות דוד‬
‫דוד התפלל שישאר ברכח ה׳ אפילו על העם שלחמו‬
‫נגדו עם אבשלום‬
‫תהלים‪ :‬ג‪ :‬ט‬
‫דוד המלך ביקש שהקב״ה יראהו דרך הקדש רתוריי‬
‫וגם יישר הדרך לפניו‬
‫תהלים‪ :‬ה‪ :‬ט‬
‫דוד התפלל שבשעה ^ה׳ יפקוד על גויים לענשם‬
‫לא יעשה כן ע׳׳י אנוש אלא באופן שיכירו מלם‬
‫שה׳ הוא השליט‬
‫תהליס‪ :‬ט‪ :‬א‪,‬כ‪ .‬תהלים‪ :‬י‪ :‬יד‬
‫דוד המלך החפלל שהקב״ה יעניש אח הרשע אבל‬
‫לא ע׳׳י שלוחיו בטבע כרוב הענשים האלוהיים‬
‫שיבאו ע״י אמצעיים בטבע‬
‫תהליס‪ :‬י‪ :‬יד‬
‫דוד המלך התפלל שהקב״ה ישגיח לשמור ולנצור‬
‫את אמרות התורה מן המדיפים והמכניסים בה דופי‪,‬‬
‫בעת שיעזבו את הדבר היקר שהיא האמונה המקובלת‬
‫ודברים אלוהיים עבור הדברים שהם זולים ופחותים‬
‫תהלים‪ :‬יב‪ :‬ט‬
‫לא היה דוד ראוי לאותו מעשה )בת שבע( אלא‬
‫להורות חשובה‬
‫שמו׳׳ב‪ :‬יב‪ :‬יד‬
‫כללי‬
‫דוד לא שתה המים שהביאו לו גיבוריו בגבורה‬
‫נועזת כי היה סבור שלא ראוי שמעשה כזה גדול‬
‫יהיה לחכלית קטן‪ ,‬ונח! המים לניסוך על המזבח‬
‫שמו׳׳כ‪ :‬כג‪ :‬טז‬
‫נגיד כולל כל הממונה להנהיג‪ .‬וכן נקרא דוד לפני‬
‫שהובטח לו המלכוה בירושה‪ ,‬וכן נקרא שאול‬
‫שמו״א‪ :‬י‪ :‬א‪ .‬יחזקאל ‪ :‬כח‪ :‬כ‪ .‬איוב‪ :‬כט‪ :‬ה כבאור‬
‫המלות‬
‫מפתחות שנערכו ע״י הרב צבי האדים שליט״א‬
‫הנבואה על ביה דוד כי בנו של דוד יבנה ביה‬
‫המקדש הוא אחד הענינים הכוללים שלמות הנבואה‬
‫ש מ י‬
‫ז ‪:‬‬
‫כ ‪:‬‬
‫מינם‪ ,‬לא כן הצדיק‬
‫תהלים‪ :‬א‪ :‬ג‬
‫כ א‬
‫כמו שהכלים שע״י ינהיג ההנהגה הטבעיית קיימים‬
‫לעולם‪ ,‬בן ראוי שהכלים שע״י ינהיג ההנהגה‬
‫ההשגחייח יהיו נצחיים )ביח דוד(‬
‫שמו״כ‪ :‬ז‪ :‬כו‬
‫^‬
‫^‬
‫ה נ ב י א‬
‫י מ ל‬
‫ל ך ו ך‬
‫א ת י י ן‬
‫‪y‬‬
‫שמו״ב‪ :‬יר‪ :‬כה‬
‫מלכות רוד התנוצצה מעט מעט בהדרגה עד שמשל‬
‫‪ L‬׳‬
‫כמו השמש שעולה לאט‪ .‬וכמו שהשמש מתכסיח‬
‫^‬
‫‪L‬‬
‫‪1‬‬
‫שמו׳־ב‪ :‬כג‪ :‬ר‬
‫שיטות המפרשים בענין עוון מנין בני ישראל‬
‫שנ־י״כ‪ :‬כד‪ :‬א‬
‫ה‬
‫ן ן מ‬
‫ך ש ‪1‬‬
‫מ ש ן ם‬
‫כ ן ן נ ה‬
‫השגחה ניסית‬
‫החסר הוא ההנהגה שהוא למעלה מן הטבע‬
‫בראשית כד‪ :‬יב‪,‬מח‬
‫ה‬
‫המעבר מהנהגה הנביא להנהגח מלך היא עבור‬
‫שאינם ראויים להשגחה ניסיח‬
‫שמו״א‪ :‬ח‪ :‬ט‬
‫י‬
‫הגרים( משום הא דדרשו בגמרא )ברכוח ט׳( מאי‬
‫רות? שיצא ממנה דוד שריוהו להקב״ה בשירות‬
‫ותשבחות‬
‫רות‪ :‬א‪ :‬ד‬
‫‪t‬‬
‫ב׳ עמודים שבמקדש הם רמו לשני הנהגוח שה׳‬
‫מנהיג בעולמו‪ .‬ניסית ימין יכין; וטבעית שמאל בעו‬
‫שמו״ב‪ :‬ז‪ :‬כא‬
‫הודאה‬
‫דרכי ההשגחה כולם הם ניסים נסתרים לא גלויים‬
‫שמו״ב‪ :‬כד‪ :‬א‬
‫לאדם יקשה להודות על חסדי הי‪ .‬שבשער‪ .‬שבא‬
‫ל‬
‫ל‬
‫‪.‬‬
‫לי‬
‫ה ו ר ו ר ‪ 1‬ן‬
‫פ ץ‬
‫מ ו ד ה‬
‫ו ב‬
‫ב ו‬
‫כ מ נ ת‬
‫ע‬
‫ג‬
‫ח‬
‫י'‬
‫עיין עוד ישראל ]השגחת ישראל[‬
‫הםבר למה דוד איש מלחמה לא יכול לבנות בית‬
‫‪,‬‬
‫ק‬
‫מל״א‪ :‬ה‪ :‬יז‪ .‬מל״א‪ :‬ח‪ :‬יו‬
‫‪,‬‬
‫בריח חירס עם דוד היא שונה מבריחו עם שלמה‬
‫מל׳׳א‪ :‬ה‪ :‬בו‬
‫‪,‬‬
‫רוח לא שינו אח שמה נם אחר שנתגיירה )כמנהג‬
‫ל א‬
‫כשההמון מתדבק אל הצדיק ימצאו בו חושיה וכה‪.‬‬
‫אבל כשעומדים בפני עצמם יעופו ברוח‬
‫תהלים‪ :‬א‪ :‬ד‬
‫^‬
‫י‬
‫יש אשר יעםקו בעבודת ה׳ א‪ .‬לשמה ב‪ .‬עבור‬
‫הנאת עצמו ג‪ .‬עבור להשיג עושר ומותרוח‬
‫*‬
‫*‬
‫שמו״א‪ :‬י‪ :‬ג‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫הרוצה ליהנות יהנה כאלישע‪ ,‬שהיה נהנה רק כתנאים‬
‫'‬
‫‪L‬‬
‫‪L‬‬
‫מיוחדים‪ :‬ממי שיש לו‪ ,‬ורוצה לתת‪ ,‬ושלא יהיה‬
‫דבר רע‬
‫מל׳׳ב‪ :‬ד‪ :‬ח‬
‫! נ א ה‬
‫‪1‬‬
‫? ( ש ם‬
‫שלז‬
‫מ ב ק ש‬
‫ת ה‬
‫ט ו ב ו ת‬
‫ס ‪:‬‬
‫נ ו ס פ ו ח‬
‫ט‬
‫ב < ג‬
‫המו*‬
‫האנשים ההמוניים הולכים אחר התאוה ורדיפת‬
‫הממו!‬
‫‪. ,‬‬
‫ש מ ד‬
‫א‬
‫‪0‬‬
‫ב‬
‫דוד החמ־ה על האיש הישראלי ההמוני שהיה זקוק‬
‫להבטחת המלך כדי להיאזר חיל ולהילחם בגלית‬
‫שמו״א‪ :‬יז‪ :‬כו‪ .‬ארצות השלום‪ ,‬א‬
‫המון בני אדם לא יעשו לקיום אישם רק לקיום‬
‫כל שאנו רואיס דבר היוצא גזן הרגילות והטבע‬
‫צריכים לשים על לב כי ה׳ עשהו להיות לאיזה‬
‫תכלית השגחיי‬
‫אסתר‪ :‬ר ‪ :‬יג‬
‫השגחת הפרט‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫כאשר הקב״ה מעניש בפועל )ע״׳ השגחתו( הבלתי‬
‫חוטא לא יפגע בגלל החוטא‪ .‬משא״כ כאשר הקב׳׳ה‬
‫מעניש ע׳׳י סילוק השגחתו‬
‫יהושע‪ :‬ו‪ :‬א‬
‫‪,‬‬
‫ההשגחה נמשכת אחר השכל‬
‫שמו״א‪ :‬ב‪ :‬ב‬
‫שלח‬
‫אוצרות‬
‫גדולי ישראל‬
‫המלבי״ם‬
‫אם הצורך לשינוי בהשגתה פרטית שראה על חוסר‬
‫שלמות מעשה האומן )הבורא(‬
‫שסו״א‪ :‬ב‪ :‬ב‬
‫הדבר הפלאי המעיד על השגחת ה ‪ /‬הוא ]עצמו[‬
‫השיר העולה מבריותיו שעל ידו יוכרו עלילותיו‬
‫ונפלא וחיו‬
‫שמו׳׳א‪ :‬ו‪ :‬יכ‬
‫כפי שדבקה בו ]באדם[ ההשגחה‪ ,‬כן ערל החטא‬
‫שעשה‬
‫שמו״א‪ :‬יד‪ :‬לט‬
‫הכח השחוריי לפעמים יהיה ענק השגחיי שיחול‬
‫רוח רשיוני על כח נפשו ויתגעש ויחרד תמיד‬
‫שמו״א‪ :‬טז‪ :‬טו‬
‫דרכי ההשגחה כולם הם נםים נסתרים‪ ,‬לא גלויים‬
‫שמו׳׳ב‪ :‬כד‪ :‬א‬
‫שני סוגי ענשים‪ ,‬אחד ע׳׳י סילוק השגחה‪ ,‬ויש אשר‬
‫ישראל אינם ראויים לעונש השגחיי‬
‫מל״א‪ :‬ח‪ :‬לה‪ .‬שם‪ :‬יז‪ :‬א‬
‫הקב״ה ישגיח על כבוד צדיקיו לקיים דבריהם‬
‫מל׳׳א‪ :‬יז‪ :‬א‬
‫שפע ההשגחיית הרד אל האדם כפי הכנתו‪ .‬וכיון‬
‫שאליהו מנע את השפע )טל ומטר( נם עליו לא‬
‫כללי‬
‫ההנהגה הטבעית היא בכלל האמת‬
‫בראשית כד‪ :‬מח‬
‫כל עניני אברהם היו מושגחים מה׳ בהשגחה מיוחדת‬
‫בראשית כד‪ :‬יכ‪,‬מב‬
‫דבר החלוי במזל לפעמים ישתנה ע״י בחירה‪ ,‬מה‬
‫שאין כן רבר ה' ופעולח ה׳ בהשגחה‪ ,‬שאין הבהירה‬
‫שולטת בהם‬
‫בראשית כד‪ :‬נ‬
‫כמו שהכלים שע״י ינהיג ההנהגה הטבעיית קיימים‬
‫לעולם‪ ,‬כן ראוי שהכלים שע׳׳י ינהיג ההנהגה‬
‫ההשגחייה יהיו נצחיים )בית דוד(‬
‫שמו׳׳ב‪ :‬ז‪ :‬בו‬
‫בענינים שירצה ה׳ להוציא ענין כולל לתועלח הכלל‪,‬‬
‫שם הלוה ההשגחה אל המעשים המקריים‬
‫רות‪ :‬כ‪ :‬ג‬
‫יוכל לירד‬
‫מל״א‪ :‬יז‪ :‬ד‬
‫ע״י שהחוטא )הוקש( ]סבל עונש[ בעת שפעל ועסק‬
‫והכין מוקשים יכירו ויאמינו )השומעים( בהשגחת‬
‫הקב״ה‬
‫תהלים‪ :‬ט‪ :‬יו‬
‫דוד המלך התפלל שהקב״ה יעניש את הרשע אבל‬
‫לא ע״י שלוחיו בטבע כרוב הענשים האלוהיים‬
‫שיבאו ע׳׳י אמצעיים בטבע‬
‫תהלים‪ :‬י‪ :‬יד‬
‫למה הקכ׳׳ה מנהיג ומשגיח על עולמו בסחר? למה‬
‫יש רשע וטוב לו? למה הקב״ה בוחר ברשע להיוה‬
‫שבט אפו )כלי ענישה(‪ .‬שבוה יבחן את בני אדם‬
‫ומאפשר להם בחירה חופשית‬
‫תהליםל י ‪ .‬תהלים‪ :‬יא‬
‫כפירה בהשנחה‬
‫השגחה פרטית‪ .‬דחיית דעת הפילוסופים‬
‫שמו״א‪ :‬ב‪ :‬כ‬
‫בהתחלה הרשע אומר שהאל רואה ‪.‬ומשגיח אבל‬
‫שוכח להעניש תיכף‪ ,‬אח׳׳כ אומר שאינו משגיח‬
‫בשפלים‪ ,‬ואח׳׳כ אומר שהראיה והידיעה נמנעים‬
‫בחקו‬
‫תהלים‪ :‬י‪ :‬יא‪,‬יג‬
‫באשר נהמנה בועז לשופט תקן שיהיו שואלים שלום‬
‫חברו בשם כדי לקבוע בלבם כי ה׳ משמים משקיף‬
‫עליהם ועל שלומם‪ .‬ושלום הקבק משתתף עם‬
‫השגחת ה׳‪ ,‬עד שה׳ הנקרא שלום משתתף עם‬
‫שלום שבין אדם לחבירו‬
‫רות‪ :‬כ‪ :‬ד‬
‫זווג‬
‫זווג ראשון קצוב מאת המזל השולט בעת היצירה‬
‫כראשית כד‪ :‬מח‬
‫חברון עיין עוד מערת המכפלה‬
‫אברהם שינה את שם ״קרית ארבע״ ל״חברון" כי‬
‫שם יתחברו הזוגות הנעימים בחייהם‪ ,‬וכמותם לא‬
‫נפרדו‬
‫בראשית כג‪ :‬יט‬
‫מפתחות שנערכו ע״י הרב צכי האריס שליט״א‬
‫בין יועצי אבשלום היו שקמו על דוד מצד‬
‫חטא‬
‫שלט‬
‫שחשבוהו‬
‫חוטא ובליעל ובלחי נושע בה׳‬
‫חטא בשכל וחטא נתאוה‬
‫תהלים‪ :‬ג‪ :‬ב‬
‫יש בין מצוות התורה כאלו שעושים רושם על הגוף‬
‫וגם על הנפש ואלו הם מרות ומעשים‪ .‬ויש שעושים‬
‫רושם רק על הנפש‪ ,‬ואלו הם מצוות ועבירוח‬
‫באמונות‪ .‬אותם שיעשו רושם בגוף ובנפש בשנאה‬
‫ונקמה וכו׳ ישפיעו נם על בניו של אדם‪ .‬הם יעשו‬
‫רושם בנפש מצד שהם עבירות‪ ,‬ובגוף לפי שהמרוח‬
‫יפעלו בליחות כמו שהליחות יעשו תכונה במידות‪,‬‬
‫כי כמו שכאשר יהיה דם הלב רותח יהיה האדם‬
‫כעסן‪ ,‬כן מי שיכעוס יעשה דם לבו רוחח‪ ,‬ואותם‬
‫חמדות יחייבו המזגים הגופיים וזה ימשך לבנים‪.‬‬
‫אמנם הדברים העושים רושם בנפש בלבד והם‬
‫אמונות כוזבות לא יתפשטו כבנים‬
‫כראשית כד‪ :‬ג‬
‫חטא הכפירה נרוע מחטא הבא ע״י האוה או תכונה‬
‫נפשית‪ .‬ההבדל בין חטא בשכל לחטא בתאוה‬
‫שפט‪ :‬יט‪ :‬כב‪ .‬שמו״א‪ .-‬טו‪ :‬י א ‪ .‬תהלים‪ :‬א ‪ :‬ה‪ .‬תהלים‪:‬‬
‫ה‪ :‬יא‬
‫חטאי הגויים‬
‫אין עוון במה שהגויים עובדים לצבא השמים כאמצעי‬
‫לקב״ה‬
‫מל״כ‪ :‬יד‪ :‬ז‪,‬כה‪,‬כח‪,‬לד‬
‫חטאי הצדיקים‬
‫כפי שדבקה בו ההשגחה כן יגדל החטא שעשה‬
‫שמו״א‪:‬‬
‫יד‪ :‬לט‬
‫שמו״א‪:‬‬
‫יד‪ :‬מה‬
‫הקב״ה חשב ליונתן הצדיק שוגג כזדון‬
‫חטאי שאול וענשיו‬
‫לצר הדור אמרו שהרעב הוא עבור חטא דוד‬
‫תהלים‪ :‬ד‪ :‬א‬
‫חטאי ישראל‬
‫החטא שבבקשח מלך‬
‫שמו׳׳א‪ :‬ח‪ :‬ו‬
‫הקב׳׳ה םבב אח העונש על כעין בני ישראל על‬
‫ישראל על שמרדו במלכות ביח דוד‬
‫שמו׳׳ב‪ :‬כד‪ :‬א‬
‫ה ש‬
‫ל ‪ 7‬את זרע ישראל לגולה ולא אח‬
‫הקכ״‬
‫יהודה )בשלב ראשון( כי הם פתחו בחטא‪ ,‬יהודה‬
‫חטאו במקרה ע״י שלמדו מישראל‬
‫מל׳׳ב‪ :‬יז‪ :‬כא‬
‫כג‬
‫ה‬
‫הגאולה נדחתה בימי יאשיהו כי אע״פ שחזרו‬
‫בתשובה שבו לחטוא בסחר‬
‫מל״ב‪ :‬כג‪ :‬כו‬
‫מה העבירה פועלת‬
‫העוון הוא עצמו משטין ומעניש אה החוטא‪ ,‬והוא‬
‫עצמו יתלבש בצר־ת המשחית לענוש החוטא‬
‫שמו״א‪ :‬ו‪ ':‬ד‪ .‬מל״א‪ :‬ככ‪ :‬יט‬
‫כעוון ישראל השכינה עלחה לרקיע השביעי‬
‫מל״א‪ :‬יח‪ :‬מג‬
‫בחטאיו נגע אחאב אל כל סדרי ההנהגה‪ ,‬וכולם‬
‫היו מוכנים נגדו ליום רעה‬
‫מל״א‪ :‬כב‪ :‬כ‬
‫עבירה מכבה מצוד‪,‬‬
‫שמו״כ‪ :‬כא‪ :‬א‬
‫שאול היה סבור שמוהר לדרוש באשה הדורשח‬
‫באוב‪ ,‬ואסור לדרוש באוב עצמו‬
‫שמד׳א‪:‬‬
‫כח‪ :‬ז‬
‫לא היה דוד ראוי לאותו מעשה )בת שנע( אלא‬
‫להורות השובה‬
‫שמו״ב‪ :‬יכ‪ :‬יד*‬
‫שיטות המפרשים בענין עוון מנין בני ישראל‬
‫שמו״ב‪ :‬כד‪ :‬א‬
‫מל״ב‪ :‬יב‪ :‬יט‬
‫עונש החטא‬
‫כאשר הקב׳׳ה מעניש בפועל )ע״י השגחתו( אוחו‬
‫איש הבלתי חוטא לא יפגע בגלל החוטא משא״כ‬
‫כאשר הקב״ה מעניש עי׳י סילוק השגחתו‬
‫יהושע‪ :‬ד‪ :‬א‬
‫העוון הוא עצמו משטין ומעניש אח החוטא והוא‬
‫עצמו יתלבש בצורת המשחית לענוש החוטא‬
‫שמו״א‪ :‬ו‪ :‬ר‪ .‬מל״א‪ :‬ככ‪ :‬יט‬
‫שמ‬
‫אוצרות‬
‫המלכי״ם‬
‫כללי‬
‫המקנא בהצלחת הרשע בזה מנאץ את ה׳ וזה נחשב‬
‫לעוון פלילי כאילו הכעים את הקכ״ה‬
‫תהליס‪ :‬י‪ :‬נ‬
‫מלך בשר ורם אם יחטאו בגדי העם לא יוכל‬
‫להעניש אח כל העם בי אז לא ישאר מלך‪ .‬משא״ב‬
‫הקב״ה‬
‫תהלים‪ :‬י‪ :‬ט‪1‬‬
‫חכמה תבונה‪ ,‬עיין עוד שבל עיין עוד‬
‫תלמיד חכם‬
‫החכמה האלוהיח‬
‫האמרים המליצות והסיפורים שבתורה הם לבושים‬
‫וגויות אל החכמה האלוהית‪ ,‬והסודות הצפונים כה‬
‫שהם נשמות אליהם‬
‫תהלים‪ :‬יכ‪ :‬ז‬
‫הכמה‬
‫רוח ה׳ הוא החעצמות שפע הרוחניות בענין האלוהי‬
‫אשר חל על כחותיו הנפשיות של אדם ותלבישהו‬
‫רוח גבורה ותמלאהו רוח חכמה ודעת ויראת הי‬
‫שמו״א‪:‬‬
‫טז‪:‬‬
‫יד‬
‫תואר ״חכם״ בכתבי הקדש יבוא על המשתמש‬
‫כחכמה כדרך טובה‬
‫שמו״ב‪ :‬יג‪ :‬ג‬
‫כששלמה ביקש אה החכמה היו כוונחיו טהורוה‬
‫לחכמה ולא לעושר הנלוה אל החכמה‬
‫מל״א‪ -.‬ג‪ :‬י‬
‫גדולי ישראל‬
‫אבל אינו פרי הנפש המיוחד לה מצד שהיא בת‬
‫מרום אלוהיח‪ .‬משא׳׳כ הצדיק ע״י התורה‬
‫תהלים‪ :‬א‪ :‬ג )מעלה ר׳(‬
‫חבשת הבריאה עיין עוד טבע‬
‫חכמה שיש באיכות הבריאה היא עריפה ויותר‬
‫נפלאה מכמות שיש בבריאה‬
‫תהלים‪ :‬ח‪ :‬ב‬
‫כללי‬
‫לפי וכוח העם ואהבת ה׳ אותם‪ ,‬ישגיח עליהם לתה‬
‫להם מלך חכם‬
‫מל״א‪ :‬י‪ :‬ט‬
‫חלום‬
‫הנבואה שואבת מהמקור‪ .‬פעולת אורים וחומים תחת‬
‫לזה‪ ,‬במדרגת הופעת רוח הקדש‪ .‬תחת לזה יש‬
‫החלום‬
‫שמו״א‪ :‬כ ח ‪ :‬ו‬
‫חנה‬
‫חנה שמחה שנעשחה כלי לשליחות ה׳ שע״י הנס‬
‫שנעשה לה‪ ,‬אחרים יראו השגחת ה׳ שהוא מושיע‬
‫שמו״א‪ :‬ב‪ :‬א‬
‫חסד‬
‫החסד הוא ההנהגה שהוא למעלה מן הטבע‬
‫בראשית כ ד ‪ :‬יב‪,‬מח‬
‫חפץ‪/‬רצון‬
‫חכמת שלמר‪ ,‬שזנה מחכמת יהד החכמים שהיתה‬
‫פתאומית ולא הדרגיית‬
‫חפ־ן הוא חכונה נפשית שיהאוה אל דבר ויחשוק‬
‫בו מצד תאות נפשו וחשק אל הדבר‪ .‬והרצו[ הוא‬
‫תכונה מחשביית שירצה ברבר מצד טוב הדבר‬
‫ושלמותו מצד הראוי והיושר‬
‫שמו׳׳א‪ :‬טו‪ :‬כב‬
‫העוסקים בחכמה העיונית קשה להם להשתלם בשכל‬
‫המעשי‬
‫טבע עיין עוד אדם עיין עוד נס‬
‫מל״א‪:‬‬
‫מל״א‪:‬‬
‫ה‪:‬‬
‫יא‬
‫י‪ :‬ו‬
‫עיקר החכמה והגבורה אשר בו נכיר שם ה׳ ע׳׳י‬
‫בריותיו נמצא אך בארץ וצאצאיה באופן אשר נאמר‬
‫כי האור האלוהי זרח באדן ושם חביון עוזו‪ .‬והשמים‬
‫מקבלים נגה האור החוזר מן הארן‬
‫תהלים‪ :‬ח‪ :‬ב‬
‫חבסי הגרים‬
‫משכילים שבגויים מוציאים פרי ע׳׳י עיונם השכלי‬
‫הברכה הטבעית‬
‫הברכה הטבעית יגרום עצב לבעליו‪ ,‬לשמור נכסיו‪.‬‬
‫אבל ברכת ה׳ תוםיף שמירה ולא יוסיף עצב עמה‬
‫תהלים‪ :‬ה‪ :‬יג‬
‫הטבע והענין האלוהי‬
‫הטבע והענין האלוהי‪ ,‬יתחיל אחד עת יעמוד השני‬
‫מלפעול‬
‫מל״א‪ :‬ו‪ :‬לז‬
‫מפתחות שנערכו ע״י הרב צבי האדים שליט״א‬
‫הנהגת הטבע‬
‫החסד הוא ההנהגה שהוא למעלה מן הטבע‬
‫בראשית כד‪ :‬יב‪,‬מח‬
‫ההנהגה הטבעית היא בכלל האמת‬
‫כראשית כד‪ :‬מח‬
‫במו שהכלים שע״י ינהיג ההנהגה הטבעיית קיימים‬
‫לעולם‪ ,‬כן ראוי שהכלים שע׳׳י ינהיג ההנהגה‬
‫ההשגחייח יהיו נצחיים )בית דוד(‬
‫שמו״כ‪ :‬ו‪ :‬כו‬
‫העכו״ם נתונים תחת הנהגת הטבע ואין עוון במה‬
‫שעובדים לצבא השמים כאמצעי בינם לבין הקב׳׳ה‬
‫מל״ב‪ :‬יז‪ :‬ז‪,‬כה‪,‬כח‪,‬לד‬
‫המצליח בדרך הטבע לא יצליח בכל הדרכים ובכל‬
‫העיתים רק בררך ובעת המוכן אל ההצלחה‬
‫תהלים‪ :‬י‪ :‬ה‬
‫דוד המלך התפלל שהקב״ה יעניש את הרשע אבל‬
‫לא ע״י שלוחיו בטבע כרוב הענשים האלוהיים‬
‫שיבאו ע״י אמצעיים בטבע‬
‫תהלים‪ :‬י‪ :‬יד‬
‫טבע הבריאה והעולם‬
‫טבע המציאות בכלל משועבד אל האדם‪ .‬יעלה‪,‬‬
‫ירד‪ ,‬ישתלם‪ ,‬יופחת ויתבטל לפי מעשה האדם‬
‫בשמרו מצוח ה׳ או במריו‬
‫תהלים‪ :‬ת‪ :‬א‬
‫חכמת הבריאה באיכות עדיפה ויותר נפלאה מבמות‬
‫הבריאה‬
‫תהלים‪ :‬ח ‪ :‬כ‬
‫היאור חקי הכוכבים‪ ,‬הדומם‪ ,‬הצומח‪ ,‬החי‪ ,‬המדבר‪,‬‬
‫והטבע בכלל‬
‫תהלים‪ :‬ח ‪ :‬ב‬
‫דוד המלך הכיר את נפלאות הבורא בטבע היום‬
‫יומי‬
‫תהלים‪ :‬ט‪ :‬כ‬
‫ישראל והטבע‬
‫אחרי שעברו ישראל עבודה זרה הקב״ה הםיר‬
‫השגחתו מהם והם הונהגו ע״י הטבע אם לטוב אס‬
‫לרע‬
‫מל״א‪ :‬יז‪ :‬א‬
‫שמא‬
‫המערכה והטבע מתנגד אל ישראל תמיד‬
‫מל״א‪:‬‬
‫יז‪:‬‬
‫ג‬
‫ישראל אינס תחת ההשגחה הטבעית מצד שהקב״ה‬
‫הוציאם ממצרים וייחד• עי״ז‪ .‬ומצד התורה שנתן‬
‫להם שהשומר חקותיה ומצוחיה יוצא מהשגחת‬
‫המערכת להשגחת הקב״ה‬
‫מ ל ״ כ ‪ :‬יד‪ :‬ל ז ‪ ,‬ל ח‬
‫כללי‬
‫אחר שהציווי לגדעון היה ע״י מלאך‪ ,‬גדעון סבר‬
‫שזה מורה על מלחמה באמצעות הטבע‬
‫שפט‪ :‬ו‪ :‬טו\ז‬
‫מכיון שצרעח נעמן היתה ע״פ עונש ולא טבעיית‪,‬‬
‫הרפואה לא חעזור לו רק התפלה‬
‫מל״ב‪:‬‬
‫ה‪ :‬ג‬
‫ינום‬
‫טעם המקובלים כענין היבום וחליצת הנעל‪ ,‬שהגוף‬
‫הוא נעל של הנפש שא״א לנשמה הרוחניח לעמוד‬
‫בעולם הגופים בלי גוף‪ .‬והאיש המת בלא בנים‬
‫נפשו עודנה מקשקשת באשתו‪ .‬כשיבס אותה אחיו‬
‫ויהן זרע לאחיו כאלו נפש המת באה שנית לעולם‪,‬‬
‫ואז יש לנפש נעל ר״ל גוף שבו יעמוד בעולם‬
‫הגופים‬
‫רות‪ :‬ג‪ :‬ד‪ .‬רות‪ :‬ד‪ :‬טו‪,‬טז‪ .‬שהש_‪ -‬ג‪ :‬ה‪ .‬שהש‪ :‬ז‪:‬‬
‫כ‬
‫יונתן‬
‫)בענק החלטת יונתן לגשת למחנה פלשתים( הלב‬
‫הוא החוזה האלוהי בענינים גדולים ואיש הרוח‬
‫)בשמו״ב הגירסא‪ :‬הצדיק( יוכל לסמוך על עצת לבו‬
‫בזה ]׳׳אע״ג דאיהו לא חזי‪ ,‬מזליה חזי׳׳[‬
‫שמו״א‪ :‬יד‪ :‬ו‪ .‬שמו״כ‪ :‬ז‪ -.‬ג‬
‫הסבר תנאי יונתן )אם ישמע הפלשתים מדברים‬
‫כך וכך( ושזה היה ממדרגת רוח הקדש‬
‫שמו״א‪:‬‬
‫יד‪n :‬‬
‫ו­‬
‫הסבר בשבועה שאול שיונתן נכשל בה‬
‫שמו״א‪ .-‬יד‪ :‬כד‬
‫יונתן היה חייב בענין שבועת אביו כי כפי שדבקה‬
‫בו ההשגחה כן יגדל גודל החטא‬
‫שמו״א‪:‬‬
‫יד‪ :‬לט‬
‫אוצרות‬
‫שמב‬
‫הםלבי״ם‬
‫גדולי ישראל‬
‫הקב״ה חשב ליונתן הצדיק שוגג מדון‬
‫שמו״א‪ :‬יד‪ :‬מה‬
‫אח ה׳ שכם אחד באופן שעי״ז ישרה שכינתו בתוכם‬
‫מל״א‪ :‬ו‪ :‬יב‬
‫יצחק‬
‫החאחדות האומה להיות כלב אחר וה ע׳׳י ירושלים‪,‬‬
‫שע״י שפונים כולם לביוון אחד מתאחדים כל אברי‬
‫הגוף וירושלים כלב בגויה האומה מלכות בית דוד‬
‫איחד ע״י קביעת הנהגה מתמרח והיא מח הגויה‬
‫והמקדש שע״י השכינה שורה בישראל היא דוגמת‬
‫הנשמה העליונה האלוהית‬
‫מל״א‪ -.‬ת‪ :‬טז‬
‫יש קליפה תקודמת לפרי‪ ,‬בן היה ישמעאל שנולד‬
‫קודם יצחק‪ .‬ויש קליפה הבאה אחרי הפרי‪ ,‬וכאלה‬
‫היו בני קטורת‬
‫‪.‬בראשית כה‪ :‬א‬
‫יציאת מצרים‬
‫ישראל אינם תחת ההשגחה הטבעית זה מפני‬
‫שהקב״ה הוציאם ממצרים וייחדם עי״ז‪ .‬וגם מצד‬
‫התורה‪) .‬עיין ערך‪ :‬הורה(‬
‫מל׳׳כ‪ :‬יז‪ :‬לז‪,‬לח‬
‫ירושלים‬
‫אלוהי ישראל‬
‫הקב״ה נקרא אלוהי ישראל בשעה שהם צדיקים‬
‫ומקיימים תודחו‬
‫מל׳׳ב‪ :‬ט‪ :‬ו‬
‫בית ישראל ובית יהודה‬
‫עיר שחוברה לה יחדיו‬
‫התאחדות האומה להיוח כלב אחד זה ע׳׳י ירושלים‪,‬‬
‫מפני שפונים כולם לכיוון אחד‪ ,‬מתאחרים כל אברי‬
‫הגוף‪ .‬וירושלים כלב כגוית האומה‬
‫מל״א‪ :‬ח‪ :‬טו‬
‫עליה לרגל‬
‫ה׳ ציוה על העליה לרגל ללמד שם דרכי ה׳ טפי‬
‫הכהנים ו ל ‪ 7‬עליו )על העולה( שפע קדושה‬
‫מהשוכן בבית הנבחר‬
‫מל״ב‪ :‬ד‪ :‬כג‬
‫עד ימי אחאב הגם שעבדו עבורה ורה לא פקרו‬
‫שראל עדיין ככל שרשי האשונה‪ .‬אחרי שראו תועבוח‬
‫אחאכ ושאין ה׳ מענישו‪ ,‬כפרו בהשגחה ובנבואה‬
‫מל׳׳א‪ :‬טז‪ :‬לד‬
‫הקב״ה השליך את זרע‬
‫יהודה )בשלב ראשון( כי‬
‫חטאו במקרה ע״י שלמדו‬
‫רע!ש‬
‫שם ירושלים‬
‫ירושלים נקראת על שם יראה ושלמות‬
‫מל׳׳א‪ :‬טז‪ :‬כד‬
‫ישמעאל‬
‫יש קליפה הקודמת לפרי‪ ,‬כן היה ישמעאל שנולד‬
‫קורס יצחק‪ .‬ויש קליפה הבאה אחרי הפרי‪ ,‬וכאלה‬
‫היו בני קטורה‬
‫כראשית כה‪ :‬א‬
‫ישראל‪ ,‬עיין עוד נבואה עיין עוד שכינה‬
‫אחדות ישראל‬
‫כל ישראל קשורים כגוף אחד‬
‫יהושע‪ :‬ז‪ :‬א‬
‫עיקר הביה הוא הציור שיחאחדו בו ישראל לענוד‬
‫י‬
‫ישראל לגולה ולא את‬
‫הם פחתו בחטא‪ .‬יהודה‬
‫מישראל‬
‫מל״כ‪ :‬יז‪ :‬כא‬
‫כג‬
‫הדת הישראלית‬
‫בדת הישראלית נמצאו בו דתוח שונות ]־־חוקים!‬
‫ומצוות רבות חלוקות עד שנחשב להרבה דתות‬
‫שונות‪ ,‬ותבדיל את ישראל מהעמים נם בלבושיהם‬
‫ובמאכליהם עד שע״י הדת משונים גם בחיי האנושית‬
‫מכל עם‬
‫אסתר‪ :‬ג‪ :‬ח‬
‫השגחת ישראל‬
‫ישראל אינם תחת ההשגחה הטבעית מפני שהקב׳׳ה‬
‫הוציאם ממצרים !ייחדם עי״ז‪ ,‬ומצד התורה שנתן‬
‫להם‪ .‬שהשומר חקותיה ומצותיה יוצא מהשגחת‬
‫המערכה להשגחת הקנייה‬
‫שמו״ב‪ :‬כד‪ :‬א‪ .‬מל״ב‪ :‬יז‪ :‬לז‪,‬לח‪ .‬אסתר‪ :‬ו‪ :‬יג‬
‫כשישראל זוכין‪ ,‬שכינה שורה בין נדי הארון ודומה‬
‫כשוכן ביניהם‪ .‬וכשאין זכאין רק שמו שוכן בתחתונים‪,‬‬
‫מפתחות שנערכו ע״י הרב צבי האריים שליט״א‬
‫והתפילה עולה בסולם השמימה ורק שם מתקבלת‬
‫מל״א‪ :‬ח‪ :‬כט‬
‫_!‬
‫האמצעים שיבחר ה׳ שישראל יעמדו בתורתו‬
‫‪,‬‬
‫מל״א‪ :‬ח‪ :‬נז‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫לפי זכות העם ואהבת הקכ׳׳ה אותם ישגיח עליהם‬
‫^‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫לחח להם מלך חכם‬
‫מל״א‪ :‬י‪ :‬ט‬
‫‪1‬‬
‫‪L‬‬
‫ש ע ב י ו‬
‫מ פ נ י‬
‫א‬
‫י‬
‫? ב ‪ 1 1‬י ה‬
‫ל‬
‫מ‬
‫ז‪:‬‬
‫א‬
‫הקב׳׳ה ציוה שאליהו יקבל מאכלו מהעורבים‬
‫ל י ל‬
‫שיזכור ש ה ח א‬
‫ל״ ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫י‬
‫' לע י‬
‫בעברם ^ ׳‬
‫ישראל רק כגויי הארצות‬
‫כזר‬
‫מ צ ו ח‬
‫‪,‬‬
‫ה‬
‫א‬
‫ו‬
‫י‬
‫^‬
‫^‬
‫שבו מנהיג ומשגיח על ישראל‬
‫ה‬
‫ש‬
‫ע‬
‫גזירת המן נודע למרדכי ^״י‬
‫י‬
‫ה‬
‫י‬
‫ם‬
‫מ ן‬
‫ח‬
‫״‬
‫ר‬
‫י‬
‫ם‬
‫א ;‬
‫ה מ ר ב ב ה‬
‫י ן ‪:‬‬
‫א‬
‫ך‬
‫נ‬
‫ם‬
‫י‬
‫‪,‬‬
‫‪n‬‬
‫ה‬
‫״‬
‫‪i W‬‬
‫ת‬
‫ק‬
‫ף‬
‫‪ 1‬ס‬
‫פ ו ר‬
‫ם‬
‫ל א‬
‫ה‬
‫ה‬
‫‪1‬‬
‫ה‬
‫א‬
‫ל‬
‫ו‬
‫‪r‬‬
‫‪1‬‬
‫חכמי ישראל‬
‫צבור‬
‫כל עוד שהעם מתאחדים והם כולם כאיש אחד‬
‫זכוח הרבים גדול מאד‪ .‬אבל כשמונים אותם אז‬
‫יחחשב איש איש לבדו‪ ,‬יחופשו עוונותיו ואו יהיה‬
‫בהם נגף‬
‫שמו״ב• כד• א‬
‫שם ישראל‬
‫שם ישראל אומר ״כי שרית״‪ ,‬והוא נעלה מכל שר‬
‫ל‬
‫םל׳׳ב‪ :‬יז‪ :‬לר‬
‫תפילת ישחאל‬
‫ו מ ז‬
‫‪m‬‬
‫‪m‬‬
‫ה‬
‫מל״ב‪:‬‬
‫׳‬
‫ו ה ו א‬
‫ב ‪:‬‬
‫י‬
‫ן‬
‫כ‬
‫ה כ י‬
‫אח עצמו לחשובה וחפלה ואח׳׳כ לאמצעים הטבעיים‬
‫אסתר‪ :‬יי• א‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ט ב ע‬
‫‪1‬‬
‫א‬
‫ב ד‬
‫א‬
‫א‬
‫מ ל‬
‫י ש ר א ל‬
‫ישראל נמשלו ליחום אשר לו השגחה מיוחדת‬
‫‪,‬‬
‫‪ * _ £ .‬״ ‪,‬‬
‫מהמלך )הקב״ה ואין משרחי המלך מתעסקים‬
‫׳‬
‫‪1‬‬
‫בצרכיו רק המלך לבדו‬
‫‪,‬‬
‫תהליס‪ :‬י‪ :‬יד‬
‫תושב״כ משכנה בארון‪ .‬ותושבע״פ משבנה בלבות‬
‫חכמי ישראל‬
‫שמו״א‪ :‬ד‪ :‬כא‬
‫ש ר א‬
‫מ‬
‫בו‬
‫‪y‬‬
‫ה ר ן ב ״ ה‬
‫ז‪:‬‬
‫ע‬
‫הנדל בין הנהנת העמים להנהגת עם יודעי שמו‪.‬‬
‫שהעמים זכרם מצד שהקב״ה דורש דמים הנשפכים‪.‬‬
‫אבל צעקתם של ענוים לא שכח ה׳ כלל‬
‫תהלים‪ :‬ט‪ :‬יג‬
‫‪1TDr‬‬
‫^‬
‫השגחחו מהם והם הונהגו ע״י הטבע אם לטוב אם‬
‫לרע‬
‫מל״א‪ :‬י א‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫יש מצב שישראל אינם ראויים לעונש השגחיי‬
‫ל״ ‪ ..‬י‬
‫שמג‬
‫ר ק‬
‫ה ש ג ח י י‬
‫א ס ת ך ‪:‬‬
‫ן ‪:‬‬
‫ך‬
‫שלמה התפלל שהקב״ה ימלא בקשת ישראל רק‬
‫כאשר המבקש הוא ראוי לכך‪ .‬ואילו לגויים ביקש‬
‫שהקב״ה ימלא את כל בקשותיהם‬
‫מל־׳א‪ :‬ח־ לט‪,‬מא‬
‫כ‬
‫צמח מזל אותו היום )פורים( לישראל ונראה בו‬
‫ההשגחה הנפלאה הדבקה בעם קדושו‪ .‬כי ע״פ‬
‫המול היה כוכב ישראל בתכלית השפלות‪ ,‬וכוכב‬
‫עמלק בתכלית המעלה‬
‫^‬
‫הכותים לא האמינו בה׳ כלל משום שםברו שלא‬
‫יתכן שעזב את עמו ולא הצילם‬
‫מל״כ‪ :‬יז‪ :‬כה‬
‫א‬
‫שאול נמשח בפך ולכן לא נמשכה מלכותו‪ .‬כי םיבת‬
‫בחירהו היחה רק מרצון העם כלבד‪ ,‬ולא היה מרוצה‬
‫לה׳‬
‫א ס ת י ‪:‬‬
‫ט ‪:‬‬
‫השם פורים מורה כי פור המן נהפך לפורעו כי‬
‫המזל היה אז נגד ישראל ונהפך בהשגחת ה' משדד‬
‫שמו״א‪ :‬טז‪ :‬א ]צ״ע שמו״א י‪ ,‬יז[‬
‫המערכות‬
‫א ס ת י ‪:‬‬
‫ט ‪:‬‬
‫כ י‬
‫הקב״ה יושב ציון משגיח שם תמיד השגחה פרטית‬
‫ואינו עוזב יודעי שמו‬
‫תוזלים‪ :‬ט‪ :‬־ב‬
‫בחירת בית דוד אינו חסד פרטי עם דוד אלא מהלך‬
‫כללי שהכין הקב״ה לשלמות המין האנושי בכלל‪,‬‬
‫כמו שבחר בישראל מהעמים וביה אהרן לכהנים‬
‫שמו׳׳ב; ז‪ :‬יט‪,‬כא‪,‬כג‬
‫המלכי״ם‬
‫אוצרות‬
‫שדמ‬
‫ספר תהילים כולל‪ :‬א‪ .‬זמירות על דוד עצמו)מלפני‬
‫שנמשח( ב‪ .‬זמירות מצד מלכותו נ‪ .‬זמירות לצורך‬
‫כלל ישראל‬
‫שמו״ב‪ :‬כג‪ :‬א‪ .‬תהלים‪ :‬הקדמה‬
‫משכנה בלבות חכמי ישראל‬
‫שמו׳׳א‪ :‬ד‪ :‬כ א‬
‫יחוס הארון בגוף הכללי )המקדש( ביחום הנשמה‬
‫במוח בגוף הפרטי )האדם(‬
‫מל״א‪ :‬ח‪ :‬ו‬
‫כל קיום זרע בית יעקב והפרותם והרבוחם הוא‬
‫נגד המערכה והטבע שמתנגד אל ישראל תמיד‬
‫שמו״כ‪ :‬כ ד ‪ :‬א‪ .‬מל״א‪ :‬יד‪ :‬ג‬
‫הקב״ה סבב את העונש בסדר מנין בני ישראל‬
‫^‬
‫ב ם ל כ ן ת‬
‫ב י ת‬
‫פ‬
‫מ‬
‫בדי האדון‬
‫הבדים היו דוגמח חוט השדרה היוצא מן המח‬
‫י ״ "‬
‫י " ־ י « י י י י י י ־ ״ י י י ״"‬
‫ומשלח מעינות ההרגשה לכלל הגויה‬
‫מל״א‪ :‬ח‪ :‬ח‬
‫י‬
‫‪1‬‬
‫‪,‬‬
‫ף ן ד‬
‫שמו״ב‪ :‬כ ד ‪ :‬א‬
‫ל י ש ר א ל‬
‫א ם ת ר (‬
‫ל ה ן ה ת‬
‫ש ה מ כ ה‬
‫ר פ ן א ר ׳‬
‫א ע ן‬
‫ל מ ע [‬
‫ל מ כ ה‬
‫ה כ ן ת‬
‫) ב מ ג י ל ת‬
‫א ל א‬
‫ל ט ע ן‬
‫ירפא‬
‫אסתר‪ :‬ב‪ :‬כא‬
‫לכל צרה הבאה על ישראל יש עת מוגבל וזמן‪,‬‬
‫ויום הכסה מוכן לתשועה ע׳׳י ההכנות והסיבות‬
‫שהכק לישועה‪ .‬ואם לא יושעו ע״י סיבה אחוז‬
‫יעמיד להם ה׳ סיבה אחרח‬
‫ד‪:‬‬
‫אסתר‪:‬‬
‫הכרובים‪ :‬אחד בדמות זכר ואחד בדמות נקכה‪,‬‬
‫משפיע ומקבל‬
‫מל׳׳א‪ :‬ו‪ :‬כג‬
‫מוכה‬
‫צדק ה׳‪ :‬משפט לעמים‪ ,‬רחמים לעניים‪ ,‬אהבת אב‬
‫לבנו לישראל‬
‫‪, . .‬‬
‫ט‬
‫ת ה ל י ם‬
‫כשישראל זכאין שכינה שורה בין בדי הארון ועיקר‬
‫שכינה בתחחונים ודומה כשוכן ביניהם למטה בביח‪.‬‬
‫וכשאין זכאין רק שמו שוכן בתחתונים‬
‫מל״א‪ :‬ת ‪ :‬כ ט‬
‫כ ר י כ י ‪ ,‬מ‬
‫יג‬
‫ט‬
‫גדולי ישראל‬
‫י א‬
‫אכילת תלמיד חכם דומה לקרבן ושולחנו למזבח‪.‬‬
‫שעל ידי קרבן שכינה שורה בישראל‪ ,‬ועל ידי אכילה‬
‫הנשמה שורה בנוף‬
‫מל׳־כ‪ :‬ד ‪:‬‬
‫בותימ‬
‫לעומת שאר גויים שהאמינו בה׳ ועבדו עבודה זרה‬
‫כאמצעי‪ ,‬הכותים לא האמינו בה׳ כלל‬
‫מל׳׳ב‪ :‬י ז ‪ :‬כה‬
‫כפירה‬
‫מינות‬
‫חטא הכפירה גרוע מחטא הבא ע״י תאוה או תכונה‬
‫נפשיח‪ ,‬ההבדל בין חטא בשכל לחטא בתאוה‬
‫שפט‪ :‬יט‪ :‬ככ‪ .‬שמו״א‪ :‬טו‪ :‬יא‪ .‬תהלים‪ :‬ה‪ :‬יא‬
‫כלי המקדש והמשכן‬
‫אורים ותומים‬
‫הנבואה שואבת מהמקור‪ .‬האורים תחח לכך במדרגה‬
‫ורק הופעת רוח הקדש‪ .‬החתם החלום‬
‫שמו׳׳א‪ :‬כח‪ :‬ו‬
‫)בסיפור אלישע והמים הרעים( המים רומזים ללימודים‬
‫זרים שהיה שם ממינות ומדעות זרות‪ .‬ואלישע השליך‬
‫המלח המרמז על דבר שכלי הקיים שהוא לימודי‬
‫החורה והאמונה ונרפאו המים‬
‫מל״ב‪ :‬ב‪ :‬י ט‬
‫כשהיה הנביא צופה במחזה לדעח ענין פרטי לא‬
‫השיג רק הענק הפרטי שרצה לדעתו כמו שהיה‬
‫בשאלת האו״ח‬
‫מל״א‪ :‬י ר ‪ :‬ב‬
‫כשפים‬
‫אחרי מות שמואל נפסקה השפע ונסתם חזון‪ .‬ולכן‬
‫דרשו כאוב וידעוני‬
‫ארון‬
‫בריח הארון איננו תכלית לעצמו רק עבור ישמרו‬
‫את הכתוב בו‬
‫ש מ ו‬
‫א ‪:‬‬
‫ד ‪:‬‬
‫"‬
‫תורה שבכתב משכנה בארון‪ .‬ותורה שבעל פה‬
‫ח‬
‫שםו׳׳א‪:‬‬
‫ג‬
‫כדו‪:‬‬
‫ג‬
‫שאול היה סבור שמותר לדרוש באשה הדורשת‬
‫באוב‪ ,‬ואסור לדרוש באוב עצמו‬
‫שמו״א‪ :‬כח‪ :‬ו‬
‫מפתחות שנערכו ע״י הרב צבי האריס שליט״א‬
‫יפלא ‪ yx‬יצוייר שאשה בכשפיה חמשול על נפש‬
‫הנביא הצרורה בצרור החיים‬
‫שמו׳׳א‪ :‬כ ח ‪ :‬י ב‬
‫במידות‪ ,‬כי כמו שבאשר יהיה רס הלכ רותח יהיה‬
‫האדם כעסן‪ ,‬כן מי שיכעוס יעשה דם לבו רותח‪,‬‬
‫ואותם המרות יחייבו המזגים הגופייס וזה ימשך‬
‫ל ב נ י ם‬
‫בימי חכמי המשנה והתלמוד עוד היו מעשי אוב‪,‬‬
‫והעלו הנפשות מקבריהם ממש‬
‫שמו״א‪ :‬כח‪ :‬יב‬
‫בראשית כ ד ‪ :‬ג‬
‫ה׳ בחר בשאול ולא העם ב‪ .‬כי המלך צריך מדוח‬
‫נעלות ורק ה׳ יכול לבחון לבבו‪ .‬עוד ב׳ טעמים‬
‫ע״ע מלך‬
‫שמו״א‪ :‬י‪ :‬יז‬
‫שיטוח המפרשים במעשי אוב‬
‫שמו״א‪:‬‬
‫‪ 1‬ב י ק י ס‬
‫ה כ ש פ י ם‬
‫ב מ י ם‬
‫‪.‬‬
‫כח‪:‬‬
‫שמה‬
‫יכ‬
‫‪,‬‬
‫מל׳׳א‪ :‬י ח ‪ :‬לד‬
‫המולך על עצמו הוא הראוי למלוך על הכלל )כמו‬
‫י ‪,‬‬
‫שכתב הכוזרי(‬
‫שמו״כ‪ :‬כ ג ‪ :‬ג ‪ .‬מל״א‪ :‬יא‪ :‬לז‬
‫לב האדם שהוא אדם באמת לפי צורתו הוא רכ‬
‫כח‬
‫אכילת תלמיד חכם רומה לקרבן‪ ,‬ושלחנו למזבח‬
‫מל״ב‪ :‬ד‪ :‬ח‪ ,‬א״ח‪ ,‬פרשת ויקרא‬
‫‪u‬‬
‫לכ‬
‫ל ב‬
‫העכו״ם מיחסים לאלהיהם מדות רעות בטובות‪ ,‬לכן‬
‫עובדים לאלהיהם מפחד הרע‬
‫תהלים‪ :‬ה‪ :‬ה‪,‬ח‬
‫‪:r‬‬
‫ש מ י ״ א ‪:‬‬
‫י‬
‫שמי״‬
‫מחשבת לב דוד הוא הערת רוח הקדיש הנלוה עמו‬
‫תמיד‬
‫מי שהוא רע מעללים ואינו קשה בטבעו יעשה‬
‫לפעמים טוב מצד התפעלות טבעית‬
‫שמו״א‪ :‬כה‪ :‬ג‬
‫לב השלם יתחרט ויתפעל אם יעשה איזו פעולה‬
‫רעה‬
‫כ ד ‪:‬‬
‫א‪:‬‬
‫ש מ י ״ ב ‪:‬‬
‫ה ל ב‬
‫ה ו א‬
‫ה ח ״ ה‬
‫ה א ל ו ה י‬
‫ב‬
‫ע‬
‫)בשמו״כ ועידסא‪ :‬הציק( י‬
‫נ י נ י ם‬
‫כ ל‬
‫י‬
‫ג ד י ל י ם‬
‫ו‪ :‬ג‬
‫ו א י ש‬
‫לטמיי ^‬
‫ה ר י ח‬
‫רק בעת המות יודע אם האדם חי חיי שבל ועבודה‬
‫או חיי ההרגש הבהמיים‪ .‬כי בעודו בחיים אינו בטוח‬
‫פן יקלקל מעשיו ויפס‪ T‬גם ה^בר‬
‫בראשית כג‪ :‬א‪ .‬כראשית כה‪ :‬ו‬
‫ל ו ח‬
‫גם אחרי המות ינוח הגוף על משכבותיו‪ ,‬והרוח‬
‫תחופף עליו מלמעלה בגן עדן התחחון‬
‫חורה אור בראשית כג‪ :‬כ ד ׳ ׳ ה ובמדרש אמר רבי‬
‫אלעזר‬
‫אי אפשר שישיג ארם ה׳ או ידאה מלאך שעצמותו‬
‫רוחני בעודו בגויה לפני מותו‬
‫ע צ ת‬
‫ל ב ו‬
‫ב ז ה‬
‫ש מ י ״ א ‪:‬‬
‫התורה הכתוגיי‬
‫™‪P‬‬
‫‪n‬‬
‫ל ב‬
‫ב ס פ‬
‫י‬
‫י ד ‪:‬‬
‫ו ב ד י ו‬
‫ז‬
‫ש מ י‬
‫•‬
‫כ ת ו ב ה‬
‫ג‬
‫׳׳‬
‫ב ‪:‬‬
‫״‬
‫כ‬
‫ז ‪:‬‬
‫^‬
‫ג‬
‫ה ג פ ש‬
‫ב‪:‬‬
‫כ ב ‪:‬‬
‫י ג‬
‫ט‪:‬‬
‫ב‬
‫‪°‬ל״‬
‫לארם יקשה להומה באמח על חסדי הי‪ ,‬משום‬
‫שבשעה שבא להודות דברי פיו דברי מודה׳ יכיי«‬
‫לבו כוונת מבקש עיי‬
‫תהלים‪:‬‬
‫מדות‬
‫ח פ‬
‫ז‬
‫יצי‬
‫ז־‬
‫ע נ י ה‬
‫א ה‬
‫־ * ־‬
‫'‬
‫ש ח י ק‬
‫ף ן ש ס‬
‫ף‬
‫־‬
‫ש ל מ י ת‬
‫׳‬
‫ת א י ה‬
‫בללי‬
‫מ ך ן ת‬
‫ן ‪ 0‬ע ש י ‪0‬‬
‫ע ן ש י ם‬
‫שפט‪:‬‬
‫השלום הוא הפך המות‬
‫עיין ערכים‪ :‬אדם‪ ,‬בטחון‪ ,‬דבקות‪ ,‬הוראה‪ ,‬הנאה‪ ,‬חסד‪.‬‬
‫י ח מ י ם‬
‫מוות‪ ,‬עיין עוד תהית המתים‪ ,‬יבומ‬
‫מ‬
‫ן‬
‫ן מ פ ש ׳‬
‫ן א מ ן נ ן ת‬
‫עושים רושם רק בנפשו של אדם‪ ,‬הסתת והמעשים‬
‫יעשו רושם בנפש מצר שהם עבירות‪ ,‬ובגוף לפי‬
‫שהמדות יפעלו כליחות כמו שהליחות יעשו תכונה‬
‫ו‪-.‬‬
‫כב‬
‫שפט‪ :‬ו ‪ :‬כג‬
‫במיתת שמואל נפסק השפע הנבואי אם לא היה‬
‫נםתם חזון במותו היה נחשב כאילו הוא חי‪ ,‬כי‬
‫עדיין היו שואבים מי נבואה מדליו‬
‫שמו״א‪ :‬כח‪ :‬ג‬
‫הנשמה הנאצלת מלמעלה הסתלק תיכף כמות האדם‬
‫וחשוב אל האלוהים‪ ,‬הנפש ההיולאניח המתהוה עם‬
‫אוצרות‬
‫שמו‬
‫חמלבי״ם‬
‫הגויה לא תסחלק עד כלות הגויה אחר י״ב חדש‬
‫שמו״א‪ :‬כח‪ :‬יב‬
‫‪,‬‬
‫במנהג ללקט העצמות אחרי שבלה הבשר‬
‫מל׳׳א‪ :‬ע‪ :‬לא‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫כל עוד הגוף מורכב מד׳ יסודות יש לנפש חיבור‬
‫‪,‬‬
‫אל הגוף‪ ,‬ורק המות יפרידם‬
‫מל״כ‪ :‬ב‪ :‬יא‬
‫‪L L‬‬
‫‪L‬‬
‫‪1‬‬
‫‪m‬‬
‫ל‬
‫מ מ צ י א‬
‫גדולי ישראל‬
‫כ י‬
‫ל‬
‫א נ ל‬
‫ן ה מ ן ת‬
‫שם ישראל אומר "כי שרית״ והוא נעלה מכל שר‬
‫ומזל‬
‫מל״כ‪ :‬יז‪ :‬לד‬
‫הצלחת המזל כשעולה עד תכליח נקודה הרום שוב‬
‫מתחיל לירד בידוע‬
‫אסתר‪ :‬ה‪ :‬ד‬
‫צמח מזל אוחו היום )פורים( לישראל ונראה בו‬
‫ההשגחה הנפלאה הדבקה בעם קדושו בי ע״פ‬
‫המזל היה כוכב ישראל בתכלית השפלות וכוכב‬
‫עמלק בתכלית המעלה‬
‫אסתר‪ :‬ט‪ :‬א‬
‫תהלים‪ :‬ו‪ :‬ו‬
‫ש‬
‫ו‬
‫פ‬
‫ת‬
‫השם פורים פויה ני פור המן נהפך לפורינו‪ .‬ני‬
‫המזל היה אז נגר ישראל ונהפך בהשגחת ה' משדד‬
‫המערכוח‬
‫אסתר‪ :‬ט‪ :‬כו‬
‫ה מ ו י ת‬
‫הגויעה מציין אפיסת נחות הגוף‬
‫כראשית כה‪ :‬ח‬
‫ני‬
‫המיתה היא ע ! פירור‬
‫ה נ פ ש‬
‫מ‬
‫מחשבה‬
‫‪1‬‬
‫ז "*יו‬
‫כראשית כה‪ :‬ח‬
‫והאסף אל עמיו »*‪r‬‬
‫י׳‬
‫םק‬
‫עי‬
‫שנשתלחה‬
‫ום‬
‫ש ה ם‬
‫מ ו ל ד ת ה‬
‫מ ה ם‬
‫א ל‬
‫ש ו ב‬
‫נ פ ש ו ת‬
‫ל ם‬
‫י‬
‫א ל‬
‫ע פ ש‬
‫‪ W‬י‬
‫ו ה ש כ ל י ם‬
‫א ל‬
‫ה נ פ ר ד י ם‬
‫ה ג ו פ י ם‬
‫שיח הם הדיבורים המחשביים הנפלטים מן הרעיון‬
‫בעת המחשבה והונח גם על ההתבודדות‪ ,‬והגיון‬
‫הרעיון של הנפש בעת התפילה‬
‫כראשית כד‪ :‬סג‬
‫כראשית כה‪ :‬ח‬
‫א מ ר ו‬
‫ח ז‬
‫"‬
‫ו א ם י פ ה‬
‫ל‬
‫ל א‬
‫הנאספים אל מחיצוח הרוחנים‬
‫נ א מ‬
‫הרצון הוא תכונה מחשכייח שהגם שאין נפשו חפצה‬
‫בדבר ירצה בו מצד טוב הדבר ושלמותו‪ ,‬מצד‬
‫י‬
‫ה ד ש ר‬
‫נ ‪ :‬ר א ש י ת‬
‫ח‬
‫כ ה ‪:‬‬
‫ם*ל‬
‫אברהם היה אצ ין‬
‫טגנ‬
‫ג ד ו ל‬
‫ב ר א ש‬
‫י‬
‫ת‬
‫כ ך ‪:‬‬
‫מ ח‬
‫זווג ראשון קצוב מאת המזל השולט בעת היצירה‬
‫‪.‬‬
‫י‬
‫ב ר א ש‬
‫ת‬
‫ב ר‬
‫מ ח‬
‫י‬
‫ן ה ר א ר‬
‫‪t‬‬
‫שמו״א‪ :‬טו‪ :‬כב‬
‫י‬
‫שהיא תעתיק את‬
‫פעולת המוזיקא על הנפש‪:‬‬
‫הנפש מתכונה לתכונה והסיר גם חולי השחורה‬
‫בשתעתיקהו אל מחשבות אחרות משמחות‬
‫שמו״א‪ :‬טו‪ :‬טו‬
‫הראש מציין המחשבה היוצאת מן המח‬
‫תהלים‪ :‬ז‪ :‬יז‬
‫דבר התלוי במזל לפעמים ישתנה ע״י בחירה‪ ,‬מה‬
‫שאין כן דבר ה׳ ופעולת ה׳ בהשגחה שאין הבחירה‬
‫נ ה ם‬
‫ש ו ל ט ת‬
‫בראשית כד‪ :‬נ‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫אברהם מםר שם טומאה לבני הפילגשים‪ .‬כלומר‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫נתן דבר שאין ראוי להחזיקו רק לתתה לאחרים‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫י‬
‫י‬
‫כי הוא ידע שהם יהיו תתת המערכת ומסר להם‬
‫השמות המושלים על המערכה ומוציאים כח מן‬
‫המזל והכוכב‬
‫בראשית כה‪ :‬ו‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫מלאך‬
‫ראיית הרוחנים‬
‫אי אפשר שישיג אדם ה׳ או יראה מלאך שעצמוחו‬
‫!‬
‫רוחני בעורו בגויה לפני מוחו‬
‫שפט‪ :‬ו‪ •.‬כ כ‬
‫‪1‬‬
‫שיראה את הרוחניס מי שאינו מוכן לנבואה‪ ,‬וה נס‬
‫גדול מאד ובריאה יש מאין‬
‫מל׳׳ב‪ :‬ו‪ :‬יז‬
‫מפתחות שנערכו ע״י הרב צבי האריס שליט״א‬
‫כללי‬
‫מעולה למהלך שלמות הכלל‬
‫שפט‪:‬‬
‫כל הדברים הרוחניים כאשר ירדו ממרום קדשם‬
‫להתה‪£‬־ בשפל‪ ,‬ישימו צעיף על ראשם התעטפו‬
‫ב מ‬
‫ה נ ש מ ו ת‬
‫ט פ ו ת‬
‫ד ו ש ו ת‬
‫ייק‬
‫•‬
‫ע‬
‫גרה‪ .‬מלאכי רוח בהיותם ב א ח‬
‫‪P‬‬
‫ס ו ד ו ת‬
‫ג ם‬
‫ה ת ו ר ה‬
‫שמו‬
‫נ ר ד ת‬
‫ז‬
‫ג מ‬
‫כ‬
‫מ ל ו ב ש י ם‬
‫מ ט ה‬
‫!‬
‫דיני פלך‬
‫ת ל ב ש נ ה‬
‫י ל ב ש ו‬
‫לבי״•‬
‫ב ם י פ י ר י‬
‫ה ע ו ל ם‬
‫\‪vw!lt‬‬
‫החרש והמסגר‪ :‬ד״ה הלא ידענו‬
‫ט ר ם‬
‫המלאך הוא אמצעי אליו ויקדים להתראות‬
‫יגלה דבר ה׳‬
‫ו‪:‬‬
‫שפט‪:‬‬
‫שמעי ביקש שדוד ימחול לו בטרם עבר דוד את‬
‫הירדן‪ ,‬כי אז עוד היה דינו בהדיוט )שעוד לא שב‬
‫למלוך( ויכול למחול‬
‫שמו״ב‪ :‬יט‪ :‬יט‬
‫‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫רבר המלך אין להשיב‬
‫שמו״ב‪ :‬יט‪ :‬ל‬
‫דוד הרג אח בני שאול )מסרם לגבעונים( מדין מלך‬
‫יד‬
‫שמו׳יב‪:‬‬
‫הציווי לגדעון היה ע״י מלאך והוא םבר שזה מורה‬
‫‪,‬‬
‫ע ל‬
‫י צ י ו ו י‬
‫ט נ ע י י ת‬
‫מ ה‬
‫מ י ו ה‬
‫ע צ מ י‬
‫ע ל‬
‫תשועה ניסיית‬
‫שפט‪ :‬ו‪ :‬טו‪,‬יז‬
‫מל׳־א‪:‬‬
‫מ‬
‫ל״‬
‫כ ח י ף ת‬
‫ם‬
‫ד‬
‫ה׳ בחר בשאול ולא העם‪ .‬א‪ .‬שלא יפיל ב ‪ 1‬׳ ע‬
‫קטטות‪ .‬ב‪ .‬המלך צריך מדות נעלות ורק ה׳ יכול‬
‫לבחון לבבו‪ .‬ג‪ .‬שלא יהיה נכנע לעם עבור שבחרוהו‪.‬‬
‫שמו״א‪:‬‬
‫י‪:‬‬
‫יז‬
‫שמו״א‬
‫]ע׳׳ע‬
‫א‪.‬‬
‫טז‪,‬‬
‫ושם‬
‫דעת‬
‫המולך על עצמו הוא הראוי למלוך על הכלל )כמו‬
‫שכתב הכוזרי(‬
‫שמו״ב‪ :‬כ‪ :1‬ג‪ .‬מל״א‪ :‬יא‪ :‬לז‬
‫יז‬
‫‪«x‬‬
‫י‬
‫הראוי למלוך‬
‫ז‬
‫מלך‬
‫&‬
‫מהר״י‬
‫מלכות ה׳‬
‫מלך בשר ודם לא יוכל להעניש את כל עמו אם‬
‫חטאו נגדו כי אז לא ישאר מלך‪ .‬משא״כ הקב״ה‬
‫שאיו מלכותו תלויה בעם‬
‫תהלים‪ :‬י ‪ :‬טז‬
‫ישראל נמשלו ליתום אשר לו השגחה מיוחדת‬
‫מהמלך )הקב״ה( ואץ משרתי המלך מתעסקים‬
‫‪,‬‬
‫^‬
‫‪,‬‬
‫נצרכ־י רק המלך לביו‬
‫תהליס‪:‬‬
‫מ ל ר‬
‫ה נ ב ח י‬
‫ע‬
‫"‬
‫ה ע ם‬
‫י‬
‫ז ק ו ק‬
‫ל א י ת ו ה‬
‫כ כ ו י‬
‫׳‬
‫שמו״ב‪:‬‬
‫מ י ש א‬
‫כ‬
‫"‬
‫ו‪:‬‬
‫כ א‬
‫לפי זכוה העם ואהבת ה׳ אותם ישגיח עליהם לחת‬
‫להם מלך חכם‬
‫מל״א‪ :‬י ‪:‬‬
‫בקשת מלך‬
‫ה ח ט א‬
‫ש ב ב ק ש ת‬
‫מ ל‬
‫י^‬
‫׳‬
‫ד כ ר י ם‬
‫י ז ‪:‬‬
‫יד‬
‫א ‪:‬‬
‫ח ;‬
‫"‬
‫•‬
‫*‬
‫מדרך המבקשים מלך לבקש את היותר ראוי ויותר‬
‫י‬
‫י‪:‬‬
‫יד‬
‫מלכי ישראל‬
‫המעבר מהנהגת הנביא להנהגת מלך הוא מפני‬
‫שאינם ראויים להשגחה ניסית‬
‫שמו״א‪:‬‬
‫ט‬
‫ש מ ו‬
‫ב‪:‬‬
‫ל‬
‫לג‬
‫מחנות מלאכים מקיפים את איש האלוהים לשמת‬
‫והמלאכים שהוכנו להצלת אלישע )במלחמת ארם(‬
‫באו בתמונת רכב אש וסוסי אש‬
‫כ ‪:‬‬
‫א‪:‬‬
‫נא‬
‫ההבדלים שכין הרוגי מלך להרוגי סנהדרין‬
‫האות שגדעון ביקש מאת ה׳ היה כדי לדעח שה'‬
‫מדבר עמו ישירות ולא על ידי מלאך‬
‫ש פ ט ‪ :‬י‪ :‬י‬
‫י‬
‫כא‪:‬‬
‫ו‬
‫‪.‬‬
‫׳‬
‫‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫מנהג המלכיט לעבוי על פשע מום מלכותם‬
‫מל״א‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫ט‪:‬‬
‫ח‬
‫ח‪:‬‬
‫ט‬
‫המושל הנכנע אל משפטי התורה לא יתנשא להעביר‬
‫משפט ולקחת את שלא מגיע לו‬
‫שמו״א‪ :‬ח ‪ :‬ט‬
‫הקב׳׳ה החנה עם ירבעם שקורם שימלוך על העם‬
‫ימלוך על כחות נפשו ותאוותיו כדברי הכוזרי‬
‫מל׳׳א‪ :‬יא‪ :‬לז‬
‫אוצרות‬
‫שמח‬
‫המלבי״׳ם‬
‫אחאב החמכר לרצון איזבל ועבר עבודה זרה לשמה‪,‬‬
‫משא״כ שאר מלכי ישראל שעשו כן כרי שלא‬
‫י מ י ד ו‬
‫גדולי ישראל‬
‫ב ה ם‬
‫כ א ‪:‬‬
‫מ‬
‫כ ה י כ י‬
‫במערת מלכי יהודה נקברו רק צדיקים‬
‫מל״כ‪ :‬יכ‪ :‬כב‬
‫מלכותו כי םיבת בחירתו היה מרצון העם‬
‫שמו״א‪:‬‬
‫שמואל רצה להשפיע על דוד קדושה וטהרה ורוח‬
‫גבורה‪ .‬לכן בחר למשחו בעשרה שאין השכינה‬
‫שורה בפחוח מעשרה‬
‫שמו׳׳א‪ :‬טז‪ :‬יג‬
‫חזקיהו עלה על כל המלכים במדת הבטחון‪ ,‬ויאשיהו‬
‫במרת התשובה‬
‫מ ל‬
‫״‬
‫ב ‪:‬‬
‫כ ג ;‬
‫כ ה‬
‫מנהגי המלכים‬
‫אין דרך המלכים ללכת עם שני אנשים לבד‬
‫שמו״א‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫טז‪:‬‬
‫א‬
‫תפקיד המלך‬
‫תפקיר המולך והשופט להלחם באויבי ישראל ולשפוט‬
‫העם‬
‫שמו״א‪ :‬ז‪ :‬יג‬
‫יחוס המלך בקיברן המדיני כיחום הלכ בנוף בעל‬
‫כח‪ :‬ח‬
‫תי‬
‫שמו״א‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫דבר המלך אין להשיב‬
‫מלכות בית דור‬
‫שמי׳ב‪ :‬יט‪ :‬ל‬
‫מנהג המלכים לעבור על פשע ביום מלכותם‬
‫מ ל ״ א ‪ :‬א ‪ :‬נא‬
‫‪:‬‬
‫^‬
‫םדרי המלוכה ומשפטי המלוכה בימים קדמונים אצל‬
‫הגויים‬
‫אסתר‪ :‬א ‪ :‬א‪,‬יג‬
‫^‬
‫‪L‬‬
‫האיש המאושר לא יאבה בשררה כ־ תשביה אותו‬
‫׳‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫!‬
‫משלמותו הנפשי להיות עבד לעם לפקח על ענינם‬
‫^‬
‫שפט‪ :‬ט ‪ :‬ט‬
‫‪L‬‬
‫‪1‬‬
‫נגיד כולל כל הממונה להנהיג‪ .‬וכן נקרא רור לפני‬
‫שהובטח לו המלכות בירושה‪ ,‬וכו נקרא שאול‬
‫י‬
‫שמו״א‪ :‬י ‪ :‬א ‪ .‬יחז‪ :‬כה‪ :‬כ‪ .‬איוכ‪ :‬כט‪ :‬ה כבאור‬
‫המלות‬
‫‪1‬‬
‫משיחת המלך‬
‫ח‪ :‬ו‬
‫מלכות ביח דוד החכונן על ב׳ עמודים‪ ,‬החסד‬
‫והאמונה‬
‫שסו״ב‪ :‬ו‪ :‬יר‪ .‬מ ל ״ א ‪ :‬ג‪ :‬ו‪ .‬תהלים‪ :‬פט‪ :‬א‬
‫בחירה ביח דוד אינו חסד פרטי עם דור אלא מהלך‬
‫כללי שהכין הקב״ה לשלמות המין האנושי בכלל‪.‬‬
‫כמו שבחר בישראל מהעמים ובית אהרן לכהנים‬
‫שמוי׳ב‪ :‬ז‪ :‬יט‪,‬כא‪.‬בג‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫הנבואה על בית דוד‪ ,‬ועניז בנו של רור אשר יבנה‬
‫ו‬
‫״‬
‫י \‬
‫ביח המקדש‪ ,‬הוא אחי־ הענינים הכוללים שלמות‬
‫האומה מראש ועד סוף‬
‫שמו״ב‪ :‬ז‪ :‬כא‬
‫‪1‬‬
‫כמו שהכלים שע״י ינהיג ההנהגה הטבעיית קיימים‬
‫״‬
‫‪,‬‬
‫! ‪,‬‬
‫לעולם‪ ,‬כן ראוי שהכלים שע״י ינהיג ההנהגה‬
‫י‬
‫ההשנחיית יהיו נצחיים )בית דוד(‬
‫שמו״כ‪ :‬ז‪ :‬מ‬
‫‪¥‬‬
‫‪1‬‬
‫המשיחה של מלך‬
‫משיחתו של שאול משכה עליו רוח גבורה ועז‬
‫שמו״א‪ :‬י‪ :‬א‬
‫טעם ששאול לא נמשח בפרהסיא לבל ירגישו שנמשח‬
‫רק לנגיד‪ ,‬כי נמשח בפך ובשמן אפרסמון‪ ,‬ולא בקרן‬
‫ולא בשמן משחת קדש‪ .‬וגם כי זה קדם לגורל‬
‫חהילים כולל א‪ .‬זמירוח על דוד עצמו )מלפני‬
‫שנמשח( ב‪ ,‬זמירות מצד מלכותו ג‪ .‬זמירות לצורך‬
‫כלל ישראל‬
‫שמי׳׳כ‪ :‬כ ג ‪ :‬א ‪ .‬תהלים־ הקדמה‬
‫הקב״ה סבב אח העונש על מנין בני ישראל על‬
‫ישראל מפני שמרדו כמלכות בית דוד‬
‫שמו״ב‪ :‬כד‪ :‬א‬
‫דוד נמשך בקרן וכשמן הקדש כי אז בא העת‬
‫שימלוך מלך אשר יושב על כסא ה׳ ומרוצה לה׳‪,‬‬
‫ולא לעם לבד‪ .‬שאול נמשח בנך ולכן לא נמשכה‬
‫בית דוד ובית ה׳ מקושרים זה בזה‪ ,‬ואחד מהם‬
‫תנאי לחבית‬
‫מל״א‪ :‬ו‪ :‬יכ‬
‫שמד׳א‪:‬‬
‫י‪:‬‬
‫א‬
‫מפתחות שנערכו ע״י הרב צבי האדים שליט׳יא‬
‫במה שתעבדו את עבודה המלך משיח ה׳‪ ,‬ידמה‬
‫כעבודת ה׳‬
‫תהלים‪ :‬ב‪ :‬יכ‬
‫מערת המכפלה‬
‫הסיבה שהתורה האריכה בפרטי קניח מערת המכפלה‬
‫היא בי בקניה זו אברהם השתדל בזה לנטוע בלב‬
‫העמים האמונה בהשארת הנפש אתר המות ובגמול‬
‫העתיד‪ .‬ועל ידי שקנית המערה היתה בפרסום נהיסד‬
‫אצל בני חת אמונה‪ ,‬שברר להם שהשלמים אין‬
‫להם מן העולם הוה אלא ר׳ אמות של קבורה‬
‫תורה אור כראשית כג‪ :‬כ ד ״ ה ובמדרש אמר רכי‬
‫א לעז ר‬
‫מערת המכפלה היא בית ועלייה‪ .‬והוא ציון ומשל‬
‫להוית האדם בעולם הזה במערה השפלה שיש על‬
‫גביה עליה הוא העולם העליון‪ .‬וגם אחרי המות‬
‫ינוח הגוף על משכבותיו‪ ,‬והרוח תחופף עליו מלמעלה‬
‫בגן ערן התחתון‬
‫הורה אור בראשית כג‪ :‬כ ד ״ ה ובמדרש אמר רבי‬
‫א לעזר‬
‫מצוה‬
‫דקדוק וכוונה במצוות‬
‫כוונת המצוות היא להרבות כבוד ה׳ ולהתקדש‬
‫בקדושתו והיא נפש המצוות ונשמתם הפנימית‪ .‬כי‬
‫המעשה לבד היא גרה חמרית להנפש הזאת )הכוונה‬
‫המחשב יית(‬
‫שמו״א‪:‬‬
‫ב‪ :‬לה‬
‫המגרע פרט ממצוות ה׳ לא ייחשב לו שעשה עכי׳פ‬
‫חלק מהמצוה‪ ,‬אלא גם קצת זה נחשב לעוון‬
‫שמו׳׳א‪:‬‬
‫טו‪ :‬יט‬
‫כל ספק שנסתפק בה בציווי ה׳ צריך להחמיר בה‬
‫לחומרה‬
‫מל״א‪:‬‬
‫יג‪ :‬כא‬
‫מתנאי עשיית הטוב שיעשהו עבור שהוא טוב ומצוח‬
‫ה׳ לבד‬
‫דברים י״ב סםקא נב‪ :‬תהלים‪ :‬א ‪ :‬ב‬
‫הבדל בין מצוות התורה למצוות האדם וניסום־ו‬
‫ההבדל שבין נימוסים למצווח ההורה‪ ,‬שהנימוסים‬
‫אינם מקיפים רק על הכללים‪ .‬משא״כ מצוות התורה‬
‫שמט‬
‫ילמדו ?!ל כל פרטי ההנהגות‬
‫יהושע‪ :‬א‪ :‬ז‬
‫ההבדל שבין מצות ה׳ למצות שציוה אדם‪ .‬באדם‬
‫המטרה היא העיקר‪ .‬אבל במצות ה׳ גם הפרטים‬
‫והאמצעים הם ג״כ תכלית בעצמם‬
‫שמו״א‪ :‬טו‪ :‬יט‬
‫חשיבות המצוות‬
‫הקב״ה נקרא אלוהי ישראל בשעה שהם צדיקים‬
‫ומקיימים את מצוותיו‬
‫מל״ב‪ :‬ט‪ :‬י‬
‫העולם נברא רק עבור האדם‪ ,‬ומכל חמין האנושי‬
‫רק עבור אותו אדם השומר מצווה ה׳‬
‫תהלים‪ :‬ח ‪ :‬א‬
‫טבע המציאות בכלל משועבד אל האדם‪ .‬יעלה‪,‬‬
‫ירד‪ ,‬ישתלם‪ ,‬יופחת ויתבטל‪ .‬הכל לפי מעשה האדם‬
‫כשומרו מצות ה׳ או במריו‬
‫תהלים‪ :‬ח ‪ :‬א‬
‫שכר מצוות‬
‫המעשה הטוב שממנו לומדים הרבים‪ ,‬מביא שכר‬
‫לאותו אדם בשעתו ואף אח״כ כאשר אחרים עושים‬
‫המעשה הטוב בגללו‬
‫שמו״א‪ :‬כר‪ :‬יט‬
‫הגם שלפעמים מדת הדין פוגע בצדיק‪ ,‬לא יהיה‬
‫זה נגרם ע״י מצוד! שהיה עוסק בה תמיד‬
‫מל״ב‪ :‬ד‪ :‬א‬
‫הצדיק גותן פריו גם לקיום אישו הפרטי )השארת‬
‫נפשו( ע״י תורה וםעשע טובים‬
‫תהלים‪ :‬א‪ :‬ג‬
‫מקדש עיין עור שכינה‬
‫עמודי המקדים‬
‫ב׳ עמודים שבמקדש רמז לשני הנהגות שה׳ מנהיג‬
‫בעולמו‪ .‬ניסית ימין יכין; וטבעית שמאל בעז‬
‫שמו״כ‪ :‬ד‪ :‬כא‬
‫כללי‬
‫הנבואה על בית דוד ושבנו של דוד יבנה בית‬
‫המקדש הוא אחר העמים הכוללים שלמות הבריאה‬
‫שמו׳׳ב‪ :‬ד‪ :‬כא‬
‫שג‬
‫אוצרות‬
‫המלבי״ם‬
‫הסבר למה דוד איש מלחמה לא יכול לבנוח כיח‬
‫המקדש‪ .‬משום כוונה לא לשם ה׳‬
‫מל״א‪ :‬ה‪ :‬יז‪ .‬מל׳־א‪ :‬ח‪ :‬יז‬
‫עיקר הביח הוא הביח ששלטה עצמו בנה בכוונוחיו‬
‫ולא האומנים‬
‫מל״א‪ :‬ו‪ :‬יכ‬
‫ביח דוד וביח ה׳ מקושרים זה בזה‪ ,‬ואחד תנאי‬
‫לחבירו‬
‫מל׳׳א‪ :‬ו‪ :‬יב‬
‫יחוס הארון בגוף הכללי )המקדש( כיחום הנשמה‬
‫במוח בנוף הפרטי )האדם( מל״א‪ :‬ח‪.‬״ ו‬
‫במשכן היה הענן בחח והכבוד בפנים‪ .‬ובמקדש‬
‫שניהם בפנים במשכן הכניסו הכלים הפנימיים קורם‬
‫ואחייב החיצוניים יותר‪ ,‬ובמקדש ההפך‬
‫מל״א‪ :‬ח‪ :‬י‬
‫גדולי ישראל‬
‫מחנות מלאכים מקיפים את איש האלוהים לשומת‪.‬‬
‫והמלאכים שהוכנו להצלת אלישע )במלחמת ארם(‬
‫באו בחמונת רכב אש וסוסי אש‬
‫מל״כ‪ :‬ו‪ :‬יז‬
‫משיח‬
‫מלכות המשיח אינה כשמש הםחכסיח לפעמים‬
‫שמו״כ‪ :‬כג‪ :‬ד‬
‫מלכות המשיח תעלה פתאום‬
‫שמו״ב‪ :‬כג‪ :‬ד‬
‫משכן‬
‫במשכן היה הענן בחוץ והכבוד בפנים ובמקדש‬
‫שניהם בפנים במשכן הכניסו הכלים הפנימיים קודם‬
‫ואח״כ החיצוניים יוחר‪ ,‬ובמקדש ההפך‬
‫מל״א‪:‬‬
‫מרדכי‬
‫משפט‬
‫גזירת המן נודע למרדכי ע״י השגחת ה׳ והוא הכין‬
‫את עצמו לתשובה ותפלה‪ ,‬ואח״כ לאמצעים הטבעיים‬
‫אסתר‪ :‬ד‪ :‬א‬
‫משפט‬
‫מרדכי לא קיבל הבגתם מאסתר כי לא רצה להפסק‬
‫רגע מתחנונים שזה כעוזב בטחונו מהי וסומך על‬
‫עזרת בשר‬
‫אסתר‪ :‬ד‪ :‬ד‬
‫מרכבה‬
‫ח‪ :‬י‬
‫גם בעח משפט ורעות השגחיוח‪ ,‬הרשעים מצליחים‬
‫תהלים‪ :‬י‪ :‬ה‬
‫שופט‬
‫הפקיד המולך והשופט להלחם באויבי ישראל ולשפוט‬
‫העם‬
‫שמו״א‪ :‬ז‪ :‬יג‬
‫נבואה‬
‫כמו שקרבן נאכל על המזבח מן הרוחני אשר בדם‬
‫הנפש תחול עליו נפש האלוהית שהיא נפש המקריב‬
‫וזוך כוונתו וזה תהיה מרכבה להשראח השכינה כן‬
‫ע״י אכילת הצדיק וטוב כוונתו תחול האלהות על‬
‫נפש המקודשת‬
‫כראשית כז‪ :‬כג‪ .‬מל״ב‪ :‬ד‪ :‬ח‪ .‬א״ח פרשת ויקרא‬
‫העליונה‬
‫ארבע חיות מחזיקים את המרכבה‬
‫והתחתונה‪ ,‬שדרך שם יעבור השפע‬
‫מל׳׳א‪ :‬יח‪ :‬לד‬
‫סערה ורכב אש‪ ,‬מליצה הן על שנשאר בו)באליהו(‬
‫יסוד הרוח והאש‬
‫מל״ב‪ :‬ב‪ :‬יא‬
‫אלישע השיג רכב ישראל מן המרכבה האלוהיח‬
‫שכו מנהיג ומשגיח על ישראל‬
‫מל״ב‪ :‬ב‪ :‬יכ‬
‫דרכי הנבואה‬
‫בעבור שהנביא המשיג עתידות צריך להפשיט אח‬
‫נפשו מגופו ולהדבקה ברוחניות‪ ,‬היה צרך לתת‬
‫שוחד אל הגוף שיסכים אל ההפשטה הזאת שהיא‬
‫נגד טבעו‬
‫כראשית כז‪ :‬ד‪ ,‬ח‬
‫י‪ .‬שמו״א‪ :‬ט‪ :‬ט‬
‫המלאך הוא אמצעי לנבואה ויקדים להתראות טרם‬
‫יגלה דבר ה׳‬
‫שפט‪ :‬ו‪ :‬יד‬
‫השפע האלוהי חושק בטבע לרדת על המוכנים‬
‫שמו״א‪:‬‬
‫ג‪ :‬א‬
‫כשהנבואה מופיעה היא חלה על כמה אנשים‬
‫שמר״א‪ :‬גל א‪,‬כא‪ .‬שמו״א‪ :‬י‪ :‬יר‪ .‬שמר״א‪ :‬יט‪ :‬כ‬
‫מפתחות שנערכו ע״י הרב צבי האדים שליט״א‬
‫הנבואה תבוא לפעמים מושבלת במה שיושפע ‪T‬יעה‬
‫ברורה על שכל הנביא‪ .‬ופעמים תבוא כבח המדמה‪,‬‬
‫צ‬
‫ש י ר א ה‬
‫ח‬
‫ו פ‬
‫ה כ ח‬
‫ת ב ו א‬
‫מ י ם‬
‫ע‬
‫‪™™n‬־‬
‫ע״י י י י‬
‫מוחשית‪.‬ע״י קול שיגע לאוזן הנביא או צורות נוראות‬
‫ע‬
‫י"‬
‫הקב״ה קורא פעמיים לנביאים כדי לעורר את שני‬
‫חלקיו הרוחני והגשמי שיהיו מומים אל הדיבור‬
‫שמו״א‪ :‬ג‪ :‬י‬
‫א ש ר‬
‫י י א ה‬
‫נ‬
‫י נ י ו‬
‫ש מ‬
‫ג ‪:‬‬
‫א ‪:‬‬
‫ח‬
‫ההבדל שבק רואה לנביא‪ .‬העם בורח מהנביא‬
‫)מתוכחותיו ומוםדיו( ובא לרואה )לשאול אוחו על‬
‫ענינים פרטיים(‬
‫שמו׳׳א‪ :‬ט‪ :‬ט‬
‫‪. .‬‬
‫הנבואה מניעה לנביאים הקטנים דרך הגדולים‪ .‬והסט־‬
‫פרשת אלדד ומירר על דרך זה‬
‫‪ .‬שמו׳׳א‪ :‬ט‪ :‬כ‪ .‬סל׳׳ב‪ :‬ב‪ :‬ב‪,‬ד‬
‫איזה המות צריך להשגה גבואית א‪ .‬הכנה טבעית‬
‫שיהיה מזגו וכח דמיונו מובן ע׳׳ז מלידה ב‪ .‬הכנה‬
‫‪1 3‬‬
‫ב ח י ר י י ת‬
‫‪T‬ו עליו רירשנו‬
‫מל׳׳ב‪ :‬ב‪ -.‬ג‬
‫איש האלוהים הוא בק תלמידו כמו לב בין האברים‬
‫לבן‪ :‬א‪ .‬בל הקרוב יותר זוכה לקבל יותר חיות‬
‫ושפע‪ .‬ב‪ .‬הרחוקים ירגישו את הניתוק מאיש האלוהים‬
‫יותר מהר )לכן בני הנביאים שאלו את אלישע אס‬
‫הוא יודע שהקב׳׳ה לוקח את אליהו‪ ,‬כי אם כן‬
‫סימן שהדבר קרוב(‬
‫מל׳׳ב‪ :‬ב‪ :‬ג‬
‫תפילת הנביא לא תחול דק למאמין בה׳ ובנביאיו‬
‫מל׳׳ב‪ :‬ג‪ :‬יג‬
‫הרשע גורם ע״י מעשיו הרעים שיופסק צינור השפע‬
‫)ויקשה על הנביא להשיג נבואה(‬
‫כראשית לב‪ :‬כ‪ .‬מל״ב‪ :‬ג‪ :‬יד‪ .‬מל׳׳ב‪ :‬ד‪ :‬ד‬
‫מתנאי חלות השפע שיהיה בין אנשים צדיקים לבן‬
‫אלישע היה צריך מנגן לנגן כדי להכריע את המצב‬
‫השקול ושיוכל להשיג נבואה‬
‫מל״ב‪ :‬ג‪ :‬יר‬
‫שמו׳׳א‪ :‬י‪ :‬יא‪,‬יב‬
‫נס גדול הוא אם מי שאינו מוכן לנבואה ד־אה את‬
‫הרוחניים‪ ,‬והוא בריאה יש מאין‬
‫מל״ב‪ :‬ו‪ :‬יז‬
‫™‬
‫יוצא מכלל‪,‬זה שאול לא מיז ? « ח ט ה‬
‫לנבואה חק הרוח נשפע עליו מלמעלה בלא הכנתו‬
‫מחנות מלאכים מקיפים את איש האלוהים לשומרו‬
‫‪. .‬‬
‫ודומיהם‬
‫״‬
‫‪1 3‬‬
‫יי״‬
‫י פ ר י ש י ת‬
‫ט‬
‫ה‬
‫י‬
‫ה‬
‫שנא‬
‫יק‬
‫והבינהו אל הקדושה ויראת ה׳‬
‫שמו״א‪ :‬י‪ :‬יב\ג‬
‫ה׳ לא ישלח נביא להודיע לאיש פרטי טובה הבאה‬
‫עליו‬
‫שמו״ ‪.‬‬
‫ב‪:‬‬
‫ז‬
‫כ א‬
‫מבואה משיגים מן הקודם אל המאוחר השגה‬
‫פתאומית‬
‫מל׳׳א‪ :‬ג‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫הקב׳׳ה רוצה שנביאיו ילמדו ממנו רמשכו את העם‬
‫בעבותות אהבה ודברים רבים‪ ,‬לא כאש רעש סער‬
‫וקול‬
‫מל׳׳א‪ :‬יט‪ :‬יא‬
‫ט ו‬
‫מ ל ״ ב‬
‫י‬
‫מדמות בנבואה‬
‫היעודים הטובים הבאים אל היחידים שלא בתורת‬
‫שליתות יצוייר שישתנו‪ .‬משא״כ היעודים הבאים אל‬
‫הנביא בשליחות‬
‫שפט‪ :‬ו‪v :‬‬
‫הנביא נקרא שמו על שם רברותיו ותוכחותיו)שלשון‬
‫ניב שפתיים( ונשלח לצורך עניני הכלל‬
‫שמו״א‪ :‬ט‪ :‬ט‬
‫הרואה נקרא על שם שהיה צופה ברוח הקודש כל‬
‫הדברים ההויים והעתידים‪ ,‬ועניני היחידים ופרטיהם‬
‫שמו׳׳א‪ :‬ט‪ :‬ט‬
‫אין דרך שהנביא ימסור שליחותו ביד אחר‬
‫מל״ב‪ :‬א‪ :‬ט‬
‫שאלה היא מדרגה פחותה מדרישה‬
‫שסו׳׳א־‪ .‬כח‪ :‬ו‬
‫האםף איש הרוח מחוך העם יהיה א‪ .‬מפני שהדור‬
‫אינו ראוי לו ואז יעלים הדבר מהנביאים כדי שלא‬
‫יוכלו לקבל האור ממנו במותו או ב‪ .‬מפני שלמוח‬
‫הנביא ואז יודיע לתלמידו היורש מקומו‪ ,‬למען יסמוך‬
‫הנבואה שואבת מהמקור‪ .‬האורים ותומים תחת‬
‫למרמה זו‪ ,‬רק הופעה רוח הקדש‪ .‬ומתחת להס‬
‫החלום‬
‫שמו״א‪ :‬בח‪ :‬ו‬
‫שגב‬
‫המ ‪:‬י״ם‬
‫אוצרות‬
‫גדולי ישראל‬
‫כל מקום שכתוב ״ויהי דבר ה׳ אלי״ היא מדרגה‬
‫קטנה בנבואה‪ .‬״וירא ה׳״ היא נבואה גמורה‬
‫חנה שמחה שנעשתה כלי לשליחות ה׳‪ .‬שע״י הנם‬
‫שנעשה לה אחרים ראו את נפלאות ה׳‬
‫שמו׳׳ב‪ :‬ד‪ :‬יא‪ .‬מל׳׳א‪ :‬ט‪ :‬ב‬
‫שמו״א‪ :‬כ‪ :‬א‬
‫הנביא שהיה צופה במחזה לדעח ענין פרטי לא‬
‫השיג רק אוחו הענין הפרטי שרצה לדעתו כמו‬
‫שהיה בשאלת האו״ח‬
‫הנביא יםמ‪1‬ך על הנם בעת שיודע שהנם הוא לצורך‬
‫שליחותו‪ ,‬אבל לא לצורך השליח‪ .‬שמואל פחד‬
‫משאול בעת משיחת דוד כי זה לא נעשה בפירסום‪.‬‬
‫ולכן כל נם יחשב כצורך השליח ויתנכר‪ .‬מזכויותיו‬
‫מל״א‪ :‬יד‪ :‬ב‬
‫שמו״א‪ :‬טז‪ :‬ב‬
‫נבואה בישראל‬
‫אליהו שקול כגגד כל ישראל‬
‫מל׳׳ב‪ :‬ב‪ :‬יכ‬
‫האשה הצדקת היתה ראויה לנם והיא כלכלה אח‬
‫אליהו מן הברכה שהושפע עליה‬
‫מל״א‪ :r :‬ט‬
‫הימצאות הנביא בישראל מראה על השראת השכינה‬
‫ודיבוקו בם‬
‫הנביא יכול להשפיע ברכה על המעט שיתרבה‪.‬‬
‫הקב׳׳ה יכול להשפיע ברכה על הרקן‬
‫מל״כ‪ :‬ה‪ :‬ח‬
‫מל״א‪ :‬מ‪ :‬יד‬
‫נבואה שאין לבטלה‬
‫היעודים הבאים אל היחידים בתורת שליחוח לא‬
‫יצוייר שישתנו‬
‫שפט‪ :‬ו‪r :‬‬
‫אלישע הוצרך לתפלה )״פקח נא את עיניו ויראה״(‬
‫כי מי שאינו מוכן לנבואה שיראה אח הרוחניים‪,‬‬
‫וה נם גדול מאד ובריאה יש מאין‬
‫מל״כ‪ :‬ו‪r :‬‬
‫אס תבוא איזו פעולה עם הנבואה סימן הוא שלא‬
‫תשתנה‬
‫מחנות מלאכים מקיפים את איש האלוהים לשמרו‬
‫והמלאכים שהוכנו להצלת אלישע )במלחמת ארם(‬
‫באו בתמונת רכב אש וסוסי אש‬
‫הל׳׳ב‪ :‬ו‪ :‬יז‬
‫גזירה או הודעה שמיימיח הנשנית‪ ,‬סימן שישקוד‬
‫ה׳ לעשותה‬
‫רוח הקדש כענק מדרגת רוח הקודש עיין‬
‫נבואה ]מד‪*1‬גות בנבואה[‬
‫שפט‪ :‬ו‪ :‬ת‪ .‬שמו׳׳א‪ :‬טו‪ :‬כח‪ .‬מל׳׳א‪ :‬יא‪ :‬ל‪ .‬מל״א‪:‬‬
‫יג‪ :‬ג‬
‫שמו־׳א‪ :‬ג‪.‬־ ב‬
‫הופעת הרוח האלוהי נקרא בשם ״בבור״ בכתבי‬
‫הקדש‬
‫שפט‪ :‬ט‪ :‬ט‬
‫שמו״א‪ :‬ג‪ :‬ח‬
‫החנאי שעשה יונתן )אם ישמע הפלשתים שהם‬
‫מדברים כך וכך( היה ממדרגת רוח הקדש‬
‫נבואה שתבוא עם שבועה לא יועיל כה תשובה‬
‫לבטל אוחה‬
‫הנבואה שינבא הנביא לרעת איש אחד‪ ,‬ישחנה‬
‫לפעמים אם ייטיב מעשיו‪ .‬לא כן אם מעורכת בה‬
‫הטבה לאחר‬
‫שמו׳׳א‪ :‬יד‪ :‬ח‬
‫י‬
‫מל׳׳א‪ :‬יכ‪ :‬ט ו‬
‫מחשבת לב דוד הוא הערת רוח הקדש הנלוה עמו‬
‫תמיד‬
‫שמו״כ‪ :‬ז‪ :‬ג‬
‫מל׳׳א‪ :‬יג‪ :‬כא‬
‫כל זמירות תהילים נאמרו ברוח ה׳ אשר על דוד‬
‫שמו׳׳כ‪ :‬ככ‪ :‬א‪ .‬שמו״ב‪ :‬כג‪ :‬כ‬
‫הציווי ששמע מפי ה׳ אי אפשר לבטל אא׳יכ ישמע‬
‫על כך שנית מפי ה׳ עצמו‬
‫נסי הנביאים‬
‫הסיכות שנביא רשאי בגללן לגרום נם‬
‫יהושע‪ :‬י‪ :‬יד‬
‫ציווי מה׳ עצמו מורה על תשועה ניסיית‬
‫שפט‪ :‬ו‪ :‬יז‬
‫הרות האלוהי יחול על תםשורר בשתי מדרגות‪.1 .‬‬
‫לעוררו לענק של השיר אבל המלים והמליצה ידבר‬
‫ע״פ שבלו ‪ .2‬או שגם המלים והמליצה יהיו ברוח‬
‫ה׳‬
‫שמו״ב‪ :‬כג‪ :‬ב‬
‫מפתחות שנערכו ע״י הרב צבי האריס שליט׳יא‬
‫תפקידי הנביא‬
‫נבואה שבאה בתורת הודעה בלבד ולא בחורה‬
‫שליחוח‪ ,‬לא שייך בה חטא כיבוש הנבואה‬
‫שמו־׳א‪ :‬ג‪ :‬ח‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫יש נביא לצייץ עצמו להשכיל השכלות כיינ '‬
‫הנביאים‪ ,‬ויש נביא הנשלח לצורך ישראל‬
‫שמו״א‪ :‬ג‪ :‬כ‬
‫נ נ‬
‫מה שיעשה הקב׳׳ה דרך עונש‪ ,‬יגלה סודו אל עבדיו‬
‫הנביאים למען יבקשו על עמו רחמים‬
‫מל״כ‪ :‬ד‪ :‬כ ז‬
‫כללי‬
‫שאול לא הכין עצמו הכנה כחיריית לנבואה‪ ,‬רק‬
‫הרוח נשפע עליו מלמעלה בלא הכנתו והבינהו אל‬
‫הקדושה ויראת ה׳‬
‫שמד׳א‪ :‬י‪ :‬יב\ג‬
‫^‬
‫ל א‬
‫‪m‬‬
‫כ א ל ן‬
‫ה י ה‬
‫ה ו א‬
‫ן י ׳‬
‫נ ס ת ם‬
‫כ י‬
‫‪w‬‬
‫‪m‬‬
‫ש י א ב י ם‬
‫מ י‬
‫ה י ה‬
‫נ נ י א ה‬
‫‪m‬‬
‫‪y‬‬
‫מ ך ל י ו‬
‫שמו״א‪.‬־ כ ח ‪ :‬ג‬
‫הלב הוא החוזה האלוהי בענינים גדולים ואיש הרוח‬
‫)בשמו״ב‪ :‬הצדיק( יוכל לסמוך על עצת לכו בזה‬
‫שמו״א‪ :‬יד‪ :‬ז ‪ .‬שמו״ב‪ :‬ז ‪ :‬ג‬
‫הנביא פירט לדוד ששלמה ימלוך אחריו‬
‫שמו״ב‪ :‬יד‪ :‬כה‬
‫דעח המפרשים‪ ,‬אם שלמה היה נביא‬
‫מל״א‪ :‬ג ‪ :‬טו‬
‫אלישע לא רצה לעזוב את אליהו כי חשב לקבל‬
‫פי שניים ברוחו בעת המוכשר‬
‫מל״כ‪ :‬ב‪ :‬ב‬
‫אליהו רצה שכל בני הנביאים יקבלו אורו‪ ,‬ולא רק‬
‫אלישע‬
‫מל׳־ב‪ :‬ב‪ :‬ב‬
‫אליהו ביקש מאלישע לעזבו למען יוכל להאציל‬
‫מרוחו על כל כני הנביאים ולא יצטרכו לקבל השפע‬
‫דרך אלישע‬
‫מל״כ‪ :‬ב‪ :‬ד‬
‫פירוש בקשח אלישע לפי שניים בתרו‪ :‬א‪ .‬כאליהו‬
‫הוא פנחס הוא נדב ואביהו ב‪ .‬בעח החפשטוח‬
‫שנג‬
‫הגוף מהגפש אליה! יעלה לדתה גבוהה ממה שהיה‬
‫בחיים‪ ,‬ואלישע ביקש שיאציל עליו אח הרתה‬
‫הגבוהה‬
‫מל״ב‪ :‬ב‪ :‬ט‬
‫)בנבואה אלישע על מלחמח מואב( זכות ישראל‬
‫הםפיק רק לנם אחד‪ .‬לכן הגשם לא ירד במקומם‬
‫)במדבר( כי אז היה חם זבוהם‪ ,‬ולא היו מנצחים‬
‫במלחמה‬
‫מל״ב‪ :‬ג‪ :‬יח‬
‫ה׳ שוכן על הנביא כדוגמה שישכון במקדש‪ ,‬אל‬
‫והיו באים אל הנביא ללמוד דרכי ה׳ ולקבל שפע‬
‫קדושה וברכה‬
‫מל״ב‪ :‬ד‪ :‬כג‬
‫נגון מודקא‪ ,‬שיר‪ ,‬משורר‬
‫ניגון‬
‫פעולת המוזיקא על הנפש‪ :‬שהיא תעתיק את‬
‫הנפש מתכונה לחכונה ותםיר גם חולי השחורה‬
‫כאשר תעחיקהו אל מחשבוח אחרות שהן משמחות‬
‫שמו״א‪ :‬טז‪ :‬טו‬
‫אלישע היה צריך מננן לנגן כדי להכריע אח המצב‬
‫השקול ושיוכל להשיג נבואה‬
‫מל״ב‪ :‬ג ‪ :‬יד‬
‫שיר‬
‫המשוררים רובם ישחלמו בכח הדמיון והם חלושי‬
‫המזג רפויי ההרכבה‬
‫שמו״א‪ :‬טז‪ :‬יח‬
‫הדבר הפלאי המעיד על השגחח ה׳‪ ,‬הוא עצמו‬
‫השיר העולה מבריוחיו שעל ידו יוכרו עלילוחיו‬
‫ונפלא וחיו‬
‫שמו׳׳א‪ :‬ו‪ :‬יכ‬
‫תהלים‪ ,‬מזמור י״ח "וידבר דוד" )שמו״ב‪ ,‬פרק כב(‬
‫השירה הזאת היחה כוללת‪ ,‬והוא היה שר אותה‬
‫חמיד‬
‫שמו״ב‪ :‬בב‪ :‬א‬
‫הרוח האלוהי יחול על המשורר בשתי מדרגות‪.1 .‬‬
‫לעוררו לענין השיר אבל המלים והמליצה ידבר‬
‫משכלו ‪ .2‬או שגם המלים והמליצה יהיו כרוח ה׳‬
‫שמו״כ‪ :‬כ ג ‪ :‬כ‬
‫המלבי״ם‬
‫אוצרות‬
‫כללי‬
‫שנד‬
‫ה מ ת ע ס ק‬
‫ב ת ח ב ו ל ו ת‬
‫מ ל ך ׳ מ ה‬
‫ל א‬
‫‪m‬‬
‫י ט ר י ך‬
‫ב נ י ג ן ן‬
‫ובשיר כ׳ הם מלאכות המתנגדות‬
‫שמו״א‪ :‬טז‪ :‬יח‬
‫נם‬
‫כללי הנסים‬
‫הציווי לגדעון היה עי׳י מלאך‪ ,‬והוא סכר שזה מורה‬
‫על תשועה מבעיית‪ .‬וציווי מה׳ עצמו מורה על‬
‫תשועה ניסיית‬
‫תשועה‬
‫שפט‪ :‬ו‪ :‬טוץו‬
‫שמו״א‪ :‬ב‪ :‬ב‬
‫כ‬
‫הקב״ה לא יעשה נם כי אם לצורך גדול‪ .‬לק האשה‬
‫הצדקה היתה צריכה לגמור את כל המאכל שהיה‬
‫לה בבית לפני שהקב״ה יעשה נס להשפיע עוד‬
‫מאכל‬
‫מל״א‪ :‬יו‪ :‬יב‬
‫הנביא יבול להשפיע ברכה על המעט שיתרבה‪.‬‬
‫הקב׳׳ה יכול להשפיע ברכה על הריקן‪ .‬אליהו השפיע‬
‫על הריקן כי זה היה בדבר ה׳‪ .‬אבל אלישע היה‬
‫זקוק לכר שמן כדי להשפיע כרכה‬
‫מל״א‪ :‬יז‪ :‬יד‬
‫מ ת י ם‬
‫ת ח י ת‬
‫ל א‬
‫נ מ ס י‬
‫ב י ד י‬
‫ש ל י ח‬
‫ל ב ד ו‬
‫י? י׳‬
‫׳‬
‫עושה כן‪ ,‬לכן אלישע היה צ י ל‬
‫זה‪ .‬מה שאין כן בשאר הנפלאות שעשה‬
‫מל׳׳כ‪ :‬ד‪ :‬לג‬
‫ל ה‬
‫אין רוך הנם לעשות יש מאין רק יש מיש‬
‫מל״ב‪ :‬ד‪ :‬מא‬
‫דרך הנם לרפאות המזיק במזיק כמוהו‬
‫מל״כ‪ :‬ד‪ :‬מא‬
‫נס וטבע‬
‫^‬
‫ך ב ך‬
‫ה ק נ ״ ה‬
‫‪n‬‬
‫ע ן ש ה‬
‫נ ם י ם ׳‬
‫ה ר י‬
‫ל א‬
‫י ח ח ד ש‬
‫דוד המלך הכיר את נפלאוח הבורא אפילו בטבע‬
‫היום יומי‬
‫תהלים‪ :‬ט‪ :‬ב‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫בל שאנו רואים איזה דבר היוצא מן הרגילות והטבע‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫י ׳‬
‫! ו‬
‫צריכים אנו לשים על לב כי ה' עשהו להיות לאיזה‬
‫תכלית השגחיי‬
‫אסתר‪ :‬ד‪ :‬יג‬
‫‪L‬‬
‫צ״ע איך הקב״ה עושה נם‪ .‬הרי זה מראה על חוםר‬
‫שלימות בבריאה? אלא התשובה‪ :‬הקב״ה אינו יוצר‬
‫כשאר היוצרים‪ ,‬אלא ידיו בלתי מסולקות ממעשהו‬
‫ועוסקות בו תמיד‬
‫ל ה ת פ ל ל‬
‫מימין לכסא ה׳ צבא השמים‪ ,‬ההנהגה הניסיית‪.‬‬
‫ומשמאל ההנהגה הטבעית‬
‫מל״א‪ :‬כב‪ :‬יט‬
‫הנס הוא הפך הטבע‪ .‬המלח הטבעי ממרר את‬
‫המים‪ ,‬והניםיי ממתקו‬
‫מל״ב‪ :‬ב‪ :‬יט‬
‫עיין ערר השגחה עיין צוד נבואה‬
‫כל שעושים לו נס מנכים לו מזכויותיו‬
‫שמו״א‪ :‬טו‪:‬‬
‫גדולי ישראל‬
‫כ מ ״ ‪ £‬ת י ם‬
‫^‬
‫יהושע‪ :‬ג‪ :‬יז‬
‫תקף נם פורים לא היה טבעי רק השגחיי‬
‫אסתר‪ :‬ו‪ :‬ד‬
‫כללי‬
‫הנס אשר יעשה האדם בעולמו הקטן יעשה גם‬
‫בעולם הגדול‪ .‬שאם יכניע את טבע גופו לענינים‬
‫אלוהיים גם הטבע הכוללת תמשך אחריו‬
‫מל״כ‪ :‬כ‪ :‬ח‬
‫נפש‬
‫נשמה עיין עוד יכום‬
‫‪,‬נפש‬
‫יש מתמצות והעבירות שבתורה שיעשו רושם בגוף‬
‫ובנפש‬
‫במדות ובמעשים‪ ,‬ויש מהם שיעשו רושם רק כנפש‬
‫באמונות‬
‫בראשית כד‪1 •.‬‬
‫כל הדברים הרוחניים כאשר ירדו ממרום קדשם‬
‫להתהלך בשפל ישימו צעיף על ראשם ויחעטפו‬
‫כמעטפוח‪ .‬הנשמות הקדושות ברדתן מטה תלבשנה‬
‫גויה‪ .‬מלאכי רוח בהיותם בארק גם כן ילבשו לבוש‪.‬‬
‫םורוח התורה גם כן לבושים בסיפורי העולם ועניניו‬
‫החרש והמסגר‪ :‬ד״ה הלא ידענו‬
‫החיזוק הגופני תלוי בחיזוק הנפשי בשמירת רתורה‬
‫יהושע‪ :‬א‪ :‬ז‬
‫חטא הכפירה גרוע מחטא הבא ע״י תאור‪ .‬או תכונה‬
‫נפשית‪ .‬ההבדל בין חטא בשכל לחטא בחאוה‬
‫שפט‪ :‬יט‪ :‬ככ‪ .‬שמו״א‪ :‬טו‪ :‬יא‪ .‬תהלים‪ :‬ה‪ :‬יא‬
‫חפץ הוא חכונה נפשיה שיתאוה אל דבר ויחשוק‬
‫מפתחות שנערכו ע״י הרב צבי האריס שליט״א‬
‫בו מצד תאוח נפשו‬
‫שמו״א‪ :‬טו‪ :‬כב‬
‫רוח ה׳ הוא החעצמוח שפע הרוחניוח בענק האלוהי‬
‫אשר חל על כחותיו הנפשיות של האדם ותלבישהו‬
‫רוח גבורה ותמלאהו רוח חכמה ודעת ויראת ה׳‬
‫שמו״א‪ :‬טז‪ :‬יד‬
‫הכח השחוריי לפעמים יהיה ענין השגחיי שיחול‬
‫רוח דמיוני על כח נפשו ויחגעש ויחרד חמיד‬
‫שמו״א‪ :‬טז‪ :‬טו‬
‫שהיא תעחיק אח‬
‫פעולח המוזיקא על הנפש‪:‬‬
‫הנפש מתכונה לחכונה והסיר גם חולי השחורה‬
‫כאשר תעתיקהו אל מחשבוח אחרוח שהן משמחות‬
‫שסו״א‪ :‬טז‪ :‬טו‬
‫חפילה היא שפיכח הנפש ודבקות הרות ופלילת‬
‫הנפש להתדבק בשרשה וע׳׳י הדבקוה והמחשבה‬
‫הטהורה המתפלל ישיג בקשחו‬
‫מל״א‪ :‬ח‪ :‬ל‬
‫התורה הכתובה בםפר ובדיו כתובה ג״כ על לוח‬
‫לב וחקרי הנפש‬
‫מל״ב‪ :‬ככ‪ :‬יג‬
‫נשמה‬
‫השפעח הקדושה היוצאת מן הדביר ידמה כשפע‬
‫רבוקע מן הנשמה אל הגויה‬
‫מל״א‪ :‬ח‪ :‬ו‬
‫השארת הנפש‬
‫שנה‬
‫ואתה נע ונד בעוה״ז‪ ,‬תשכון נפשך במנוחות שאננות‬
‫בצרור החיים תנצחייס‬
‫שמו׳׳א‪ :‬כה‪ :‬כט‬
‫הנשמה הנאצלה מלמעלה תםתלק תיכף במוח האדם‬
‫ותשוב אל האלוהים‪ ,‬הנפש ההיולאניח המתהוה עם‬
‫הגויה לא חםתלק עד כלות הגויה אחר י״ב חדש‬
‫שמו׳׳א‪ :‬כח‪ :‬יב‬
‫לצדיקים העוה״ז הוא אצלם רק כמלון אורחים‬
‫רות‪ :‬א‪ :‬טז‬
‫הצדיק נותן פריו לקיום אישו הפרטי להשארח נצחיח‬
‫לנפשו‪ ,‬ע״י תורה ומעשים טובים‬
‫תהליס‪ :‬א‪ :‬ג‬
‫הצדיק נעקר מזה העולם וממאויו ושותל עצמו על‬
‫פלגי מים עליונים ״שתולים בבית ה׳״‬
‫תהלים‪ :‬א‪ :‬ג‬
‫רוך הצדיק הדורך על מהלך השלמות במסילה‬
‫העולה כיח אל לאהבה את ה׳ ולדבקה בו‪ .‬הוא‬
‫בלתי נפרד מידיעתו ונשאר נצחיי וקיים כמוהו‬
‫תהלים‪ :‬א‪ :‬ו‬
‫כללי‬
‫במיתת שמואל נפסק השפעהנבואי‪ .‬אם לא היה‬
‫נםתם חזון במוחו היה נחשב כאילו הוא חי‪ ,‬כי‬
‫עדיין היו שואבים מי נבואה מלליו‬
‫שמו״א‪ :‬כח‪ :‬ג‬
‫נשיקה‬
‫המיתה מציין פירוד הנפ מן הגוף‬
‫בראשית כה‪ :‬ח‬
‫והאסף אל עמיו מציין שוב הנפש אל עמה ואל‬
‫מקום מולדחה‪ ,‬שהם הנפשוח והשכלים הנפרדים‬
‫שנשתלחה מהם אל עולם הגופים‬
‫בראשית כה‪ :‬ח‬
‫אמרו חז״ל שגויעה ואסיפה לא נאמר רק בצדיקים‬
‫הנאספים אל מחיצוח המחנים‬
‫כראשית כה‪ :‬ת‬
‫גם אחרי המוח ינוח הגוף על משכבותיו‪ ,‬והרוח‬
‫תחופף עליו מלמעלה בגן עדן התחתון‬
‫תורה אור כראשית כג‪ :‬כ ד׳׳ה ובמדרש אמר רבי‬
‫אלעזר‬
‫אביגיל אמרה לדור על ירי שאויבך רודפים אותך‬
‫הנשיקה‪ :‬התדבקוח רוחא ברוחא‬
‫בראשית כז‪ :‬כז‪ .‬שמו״א‪ :‬י‪ :‬א‪ .‬שהש‪ :‬א‪ :‬כ‬
‫סודות התורה עיין עוד תורה‬
‫כל הדברים הרוחניים כאשר ירדו ממרום קדשם‬
‫להתהלך בשפל ישימו צעיף על ראשם ויתעטפו‬
‫במעטפות‪ .‬הנשמות הקדושות בררתן מטה תלבשנה‬
‫גויה‪ .‬מלאכי רוח בהיותם בארין גם כן ילבשו לבוש‪.‬‬
‫םורוח ההורה גם כן מלובשים בסיפורי העולם‬
‫ועניניו‬
‫החרש והמסגר‪ :‬ד״ה הלא ידענו‬
‫האמרים המליצות והסיפורים שבחורה הם לבושים‬
‫וגויות אל החכמה האלוהית‪ ,‬והסודות הצפונים בה‬
‫שהם נשמות אליהם‬
‫תהלים‪ :‬יכ‪ :‬ן‬
‫אוצרות‬
‫עבודה זרה‬
‫שנו‬
‫המלבי״ם‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫עבודת הבעל גרועה מעבודת האשרה‪ .‬כי כבעל‬
‫זבחו בניהם והתעיבו מאד‬
‫ל‬
‫ל״‬
‫א ‪:‬‬
‫מ‬
‫א‬
‫ט ך ‪:‬‬
‫עד ימי אחאב הגם שעבדו עבודה זרה לא פקרו‬
‫)ישראל( עדיי[ בכל שרשי האמונה‪ .‬אתרי שראו‬
‫תועבות אחאב ושאין ח׳ מענישו‪ ,‬כפרו בהשגחה‬
‫ובנבואה‬
‫לך‬
‫״ ‪.‬‬
‫מ ל‬
‫ט ז ‪:‬‬
‫א‬
‫ק "‬
‫™‪W‬‬
‫^ יי‬
‫השגחתו מהם והם הונהגו ע״י הטבע‪ ,‬אם לטוב‬
‫^‬
‫מ ר ו ב‬
‫י ש ר א ל‬
‫‪3‬‬
‫‪7‬‬
‫ז ר ה‬
‫ה‬
‫ב‬
‫ה ם י ר‬
‫ה‬
‫א ם‬
‫מל״א־ יז־ א‬
‫גדולי ישראל‬
‫ההנהגה שצריך האדם לנהו; בק אדם למקום שיהיה‬
‫כקטן אשר אמו הנחהו בבל צעדיו‬
‫מל׳׳א‪ :‬ב‪ :‬ג‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫עיקר הקמת בית המקדש הוא הציור שיתאחרו בו‬
‫ישראל לעבוד את ה׳ שכם אחד באופן שעיי׳ז ישרה‬
‫שכינתו בתוכם‬
‫מל׳׳א‪ :‬ו‪ :‬יב‬
‫מרדכי תיקן מתנות לאביונים שתכלית היו״ט היה‬
‫לפרוש מהבלי העולם לעבודח ה׳ ותורתו‪ .‬ומפני זה‬
‫נתנו צדקה שהיא מצוה‬
‫אסתר‪ :‬ט‪ :‬יט‪,‬כב‬
‫במה שחעבדו אח עבודח המלך משיח ה׳ ידמה‬
‫ב ו‬
‫ת‬
‫כ ע י י׳׳‬
‫תהלים‪ :‬ב‪ :‬יב‬
‫אחאב רתמכר לרצון איזבל ועבד עבודה זרה לשמה‪.‬‬
‫^‬
‫^‬
‫ש א ף‬
‫י מ ך ך ו‬
‫‪w‬‬
‫ס ל כ י‬
‫ש ל א‬
‫כ י י‬
‫ב ה ם‬
‫העובד ה׳ אינו עובד אח ה׳ מחוך פחד ״ואני ברוב‬
‫חסדך אבוא ביחך‬
‫ת ה ל י ם ;‬
‫מל׳‪-‬א‪ :‬כא‪ :‬כה‪,‬כו‬
‫!‬
‫אין עוון במה שהגויים עוכרים לצבא השמים כאמצעי‬
‫להקב״ה‬
‫מל״ב‪ :‬יז‪ :‬ז‪,‬כה‪,‬כח‪,‬לד‬
‫ב ;‬
‫י ב‬
‫המכשולים לידיעה הדרך אשר ילך בה האדם הם‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫הטרדה הצרכים ונטייח התאוה‬
‫תהלים‪ :‬ה‪ :‬ט‬
‫‪1‬‬
‫לעומת שאר גויים שהאמינו בה׳ ועבדו עבורה זרה‬
‫כאמצעי‪ ,‬הכוחים לא האמינו בה׳ כלל‬
‫מל׳׳ב‪ :‬יז‪ :‬כה‬
‫^‬
‫מלחמת עמלק בישראל וטעם שנאת עמלק לישראל‬
‫שמו״א‪ :‬טו‪. :‬כ‬
‫־‬
‫הכהן ששלחו ללמד אה הכותים היה כהן לעבודה‬
‫זרה‪ .‬אבל מכיון שישראל עבדו אז את ׳ ׳׳י‬
‫אמצעים‪ ,‬הכהן הזה התאים לכותים‬
‫בפורים ע״פ המזל היה כוכב ישראל בתכלית השפלוח‪,‬‬
‫וכוכב עמלק בתכלית המעלה‬
‫אסתר‪ :‬ט‪ :‬א‪,‬כו‬
‫ה‬
‫מל‬
‫כ‪:‬‬
‫ע‬
‫‪r‬‬
‫׳ ' ‪-‬־‬
‫ל‬
‫'‬
‫כ ח‬
‫ענוה‬
‫ח ם‬
‫ת ד לא שתה המים שהביאו לו גיבוריו בגבורה‬
‫נועזת כי היה םבור שלא ראוי שמעשה כזה גדול‬
‫יהיה לתכלית קטן ונתן המים לניסוך על המזבח‬
‫היה דרך העמים הקדמונים מאמיני ™ ™‬
‫אל כל איש שמצאו בו איזה מעלה יהירה‬
‫או גבורה ועושר‪ ,‬לאמר שהוא מבני אלים ושכוכב‬
‫או כח עליון שופע עליו‬
‫אסתר‪ :‬ג‪ :‬כ‬
‫ב ח כ מ ה‬
‫העכו״ם מיחסים לאלהיהם מ ת ה רעוה בטובות‪ ,‬לכן‬
‫ע י ב ד י ם‬
‫ל א ל ן ץ י ה ם‬
‫מ פ ח ף‬
‫ה ף ע‬
‫תהלים‪ :‬ה‪ :‬ה‪,‬ח‬
‫עבודת‬
‫(‬
‫י‬
‫י‬
‫יש אשר יעםקו בעבורה הי‪ :‬א‪ .‬לשמה ב‪ .‬עבור‬
‫הנאת עצמו ג‪ .‬עבור ישיג עושר ומותרות‬
‫שמו״א‪ :‬י‪ :‬ג‬
‫שמו״ב‪ :‬כג‪ :‬טז‬
‫פורים‬
‫תוקף נם פורים לא היה טבעי רק השגחיי‬
‫אסתר‪ :‬ו‪ :‬ד‬
‫צמח מזל אותו היום )פורים( לישראל ונראה בו‬
‫ההשגחה הנפלאה הדבקה בעם קדושו כי ע׳׳פ המזל‬
‫היה כוכב ישראל בתכלית השפלות וכוכב עמלק‬
‫בתכלית המעלה‬
‫אסתר‪ :‬ט‪ :‬א‪,‬כו‬
‫מפתחות שנערכו ע״י הדנ צבי האדים שליט״א‬
‫השם פורים מורה שפור המן הפך לפורעו כי המזל‬
‫היה אז נגד ישראל ונהפך בהשגחת ה׳ משדד‬
‫זה בסיבת איזו מצוה שהיה עוסק בה תמיד‬
‫מל׳׳כ‪ :‬ד‪.‬־ א‬
‫המערכות‬
‫אסתר‪ :‬ט‪ :‬כו‬
‫ל ל‬
‫ל ה ם‬
‫א ם י י‬
‫ע ל‬
‫ל ‪b‬‬
‫י מ י ם‬
‫ה ם‬
‫ט י נ י ם‬
‫‪/‬‬
‫‪f‬‬
‫^‬
‫'‬
‫חדשים ולאסרם כעשייה מלאכה‪ ,‬לכן מרדכי תיקן‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫י‬
‫׳‬
‫יי‬
‫פילוסופים‬
‫דעת‬
‫יל‬
‫ה פ‬
‫ו ם ו פ‬
‫י‬
‫ם‬
‫ה ה ש ג ח ה‬
‫ש מ ן‬
‫ה‬
‫ן ב צ ד‬
‫ק‬
‫ע‬
‫״‬
‫פ‬
‫י״ י‬
‫‪ 1‬ר‬
‫ש כ ל ם‬
‫ם‬
‫‪w‬‬
‫ל א‬
‫‪m‬‬
‫‪r‬‬
‫ה פ‬
‫‪a‬‬
‫‪T‬‬
‫ל‬
‫ו ם ו פ‬
‫‪1‬‬
‫י‬
‫ם‬
‫א ש ר‬
‫_‬
‫צ ו ד‬
‫א ‪:‬‬
‫ה ת נ ה ג ן‬
‫ק‬
‫י ם ב י‬
‫ב ‪:‬‬
‫כ‬
‫נ ת ם ד‬
‫ה ש כ‬
‫א‪:‬‬
‫ד‬
‫כל הבריאה היא עבור האדם השלם שישמור מצוות‬
‫ה׳‬
‫תהלים‪ :‬ח‪ :‬א‬
‫פילוסופיה‬
‫ב ע נ י ן‬
‫הקב״ה ישגיח על כבוד צדיקיו לקיים דבריהם‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫מל״א‪ :r :‬א‪ .‬מל״כ‪ :‬ד ‪r :‬‬
‫אנרן הרשעים הוא לצורך שלא יתערבו עם הצריקים‬
‫‪,‬‬
‫תהלי‪:0‬‬
‫מתנות לאביוגים שתכליח היו״ט היה לפרוש מהבלי‬
‫העולם לעבודת ה׳ ותורתו‪ .‬ומפני זה נתנו צדקה‬
‫שהיא מצוה‬
‫אסתר‪ :‬ט‪ :‬יט‪,‬כב‬
‫״‬
‫שבז‬
‫ל‬
‫דרכי הצדיקים‬
‫הצדיקים שמחים בטובה שה׳ עושה איחם כי עי״ז‬
‫מתפרסם שמו הגדול‬
‫שמו״א‪ :‬כ‪ :‬א‪ .‬תהלים‪ :‬ב‪ :‬א‬
‫דרך השלמים ותשוקתם להשפיע משלמותם לזולתם‬
‫באופן היותר שלם‬
‫מ ל‬
‫כ ‪:‬‬
‫כ ‪:‬‬
‫ב‬
‫האנושי ילאה מקלוע אל המטרה תמיד‪ .‬לא בן‬
‫הנטוע על תורת ה׳ ימצא הקו תמיד בלי לחטוא‬
‫תהלים׳ א־‬
‫"‬
‫לצדיקים העוה״ז הוא אצלם רק כמלון אורחים‬
‫רות‪ :‬א‪ :‬טז‬
‫הפילוסופים גזרו אומר כי השמים ואשר בהם הם‬
‫נעלים יותר מן האדן ואשר עליה‬
‫תהלים‪ :‬ח־‬
‫הצדיק נעקר מזה העולם וממאויו ושותל עצמו על‬
‫פלגי מים עליונים ״שתולים בבית ה׳״‬
‫תהליס‪ :‬א‪ :‬ג‬
‫ג‬
‫כ‬
‫עיקר עצמות האדם הוא בשכליותו והוא לא שיד‬
‫כ״כ לתהחונים‪ .‬לכן אנחנו מגדירים אח האדם מדבר‬
‫חי ילא‬
‫מדבר כהגדרת הפילוסופים‬
‫_ ‪.‬‬
‫ח י‬
‫ת ה ל י ם‬
‫ת‬
‫י‬
‫האמרים המליצוה והסיפורים שבתורה הם לבושים‬
‫וגויות אל החכמה האלוהית‪ ,‬והסודות הצפונים בה‬
‫שהם נשמות אליהם‪ .‬לא כאימרות הפילוסופים‬
‫ש י ל ב י ש ן‬
‫א ת‬
‫ה ח כ נ ן ן ת‬
‫ב ם י פ ן ף י ם‬
‫‪M‬‬
‫נ ך ן י י ם‬
‫מועיל‬
‫חהלים‪:‬‬
‫יכ‪:‬‬
‫ן‬
‫אושר הצדיק והצלחתו יהיה כאשר ישוכ למקום‬
‫אישר נלקח משם‬
‫תהלים‪ :‬א‪ :‬ג‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫דרך הצדיק הדורך על מהלך השלמות במסילה‬
‫העולה כיח אל לאהבה את ה׳ ולדבקה בו הוא‬
‫בלתי נפרד מידיעחו ונשאר נצחיי וקיים כמוהו‬
‫ו‬
‫תהלי‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫אכילה חלמיד חכם )צדיק( דומה לקרבן ושלחנו‬
‫למזבח‬
‫בראשית כז‪ :‬כג‪ .‬מל״כ‪ :‬ד‪ :‬ת‪ .‬א״ח‪ ,‬פרשת ויקרא‬
‫ם‪:‬‬
‫א ;‬
‫י*‬
‫אוהב הצדיקים‬
‫אמרו חז״ל שגויעה ואםיפה לא נאמר כי אם בצדיקים‬
‫הנאספים אל מחיצות הרוחניס‬
‫בראשית כה‪ :‬ח‬
‫הצדיקים אלהיהם מתקיים עליהם‪ ,‬כי יחדבק הכל‬
‫בהחלק וינוח עליו חול מעלה ודבקות‬
‫שמו״א‪ :‬ג‪ :‬י‬
‫הקבי׳ה נקרא אלוהי ישראל בשעה שהם צדיקים‬
‫ומקיימים מצוותיו‬
‫מל׳׳כ‪ :‬ט‪ :‬ו‬
‫הגם שלפעמים מדת הדין פוגע בצדיק‪ ,‬לא יהיה‬
‫כשההמון מהדבק אל הצדיק ימצאו על ידו תושיה‬
‫שנח‬
‫המלבי״ם‬
‫אוצרות‬
‫וכח אכל כשעומדים בפני עצמם יעופו ברוח‬
‫תהלים‪ :‬א‪ :‬ד‬
‫צדקה‬
‫המעלים עיניו‬
‫לו זה דומה‬
‫עוםק כצדקה‬
‫המצוה ת מ ה‬
‫שעני משכים לפתחו והוא אינו נותן‬
‫כמי שעובד עכו״ם‪ .‬אבל מי שאינו‬
‫דהיינו שאינו רודף אחרי העני לקיים‬
‫כמי שאין לו אלוה‬
‫רות‪ :‬א‪ :‬א בהערה‬
‫קבורה‬
‫גם הגופים יקיצו ביום הדין הגדול ועחידים צדיקים‬
‫שיעמדו בגופים הגשמיים שלהם ולכן צריך להכין‬
‫לגוף המת מקום מובחר לקבורה כין מ י משפחה‬
‫ובין צדיקים‪ ,‬ואץ קוברים צדיק אצל רשע‬
‫תורה אור בראשית כג‪ :‬כ ד״ה ובמדרש אמד רבי‬
‫אלעזר‬
‫גדולי ישראל‬
‫קנאה‬
‫המקנא בהצלחת הרשע בזה מנאץ את ה׳ וזה נחשב‬
‫לעוגן פלילי‬
‫תהלים‪ :‬י‪ :‬ג‬
‫קרבנות‬
‫אכילת תלמיד חכם )צדיק( רומה לקרבן ושלחנו‬
‫למזבח‪ .‬שע״י קרבן שבינה שורה בישראל וע׳׳י‬
‫אכילה הנשמה שורה בגוף‪ .‬וכמו שקרבן נאכל על‬
‫המזבח מן הרוחני אשר כדם הנפש החול עליו‬
‫נפש האלוהית שהיא נפש המקריב וזוך נותחו וזה‬
‫תהיה מרכבה להשראת השכינה‪ ,‬כן ע׳׳י אכילת‬
‫הצדיק וטוב כוונתו תחול האלהות על נפש‬
‫המקודשת‬
‫בראשית כז‪ :‬כג‪ .‬מל׳׳ב‪ :‬ד ‪ :‬ח‪ .‬א״ח‪ ,‬פרשח ויקרא‬
‫ע׳׳י קרבן שכינה שורה בישראל‬
‫קדושה‬
‫מל״ב‪ :‬ד‪ :‬ח‬
‫גדר הקדושה‬
‫גדר הקדושה אצלינו הוא ההבדלה מכל דבר חמרי‬
‫ועניניו וטשיגיו‬
‫שפט‪:‬‬
‫ב‪:‬‬
‫רחמים‬
‫ההבדל שבין החמלה והחוסה‬
‫א‬
‫שמו״א‪ :‬טו‪ :‬ט‬
‫רשע‬
‫קדושת ה׳‬
‫הקב״ה הוא הקדוש בחבליח הקדושה‪ ,‬גרר קדושחו‬
‫הוא במה שמוכדל מכל זולתו במה שאין דבר בלחו‬
‫ואין שוס דימוי בין קדושתו לקדושה המצויירת אצלינו‬
‫שפט‪:‬‬
‫ב‪:‬‬
‫א‬
‫קדושת המקדש‬
‫השפעת הקדושה היוצאת מן הדביר ידמה כשפע‬
‫הבוקע מן הנשמה אל הגויה‬
‫מל׳׳א‪ :‬ת‪ :‬י‬
‫ה׳ ציוה על העליה לרגל ללמד שם דרכי ה׳ מפי‬
‫הכהנים ולהמשיך עליו )על העולה( שפע קדושה‬
‫מהשוק בביח הנבחר‬
‫מל׳יב‪ :‬ד‪ :‬כג‬
‫עיין עוד שכר ועונש‬
‫רשע וטונ לו‬
‫למרוח שמהצלחת הרשעים נראה שה׳ שוחק‪ ,‬יש‬
‫להם כלמה‬
‫תהלים‪ :‬ב‪ :‬ד‬
‫למה הקב״ה מנהיג ומשגיח על עולמו בסתר? למה‬
‫יש רשע וטוב לו? למה הקב׳׳ה בוחר ברשע להיות‬
‫שבט אפו? כדי שבזה יבחן אח בני אדם‬
‫תחלים‪ :‬י ‪ .‬תחלים‪ :‬יא‬
‫המקנא בהצלחת הרשע בזה מנאץ את ה׳ וזה נחשב‬
‫לעוק פלילי‬
‫תהלים‪ :‬י‪ :‬ג‬
‫שנם‬
‫מפתחות שנערכו ע״י הרב צבי האריס שליט״א‬
‫כל בני אדם חאוחיהם גדולים מכחם ומן הישגם‪,‬‬
‫לכד הרשע אשר משיג יותר ממה שמהאוה‬
‫ולא בשמן משחת קדש וגם כי זה קדם לגורל‬
‫שמו״א‪ :‬י‪ :‬א‬
‫ג‬
‫משיחתו של שאול המשיך עליו עז וגבורה‪ ,‬וע״י‬
‫נשיקה שמואל שמואל המשך עלץ שפע קדש‬
‫שמו״א‪ :‬י‪ :‬א‬
‫י ‪:‬‬
‫ת ה ‪ 7‬י י ם ‪:‬‬
‫גם בעת משפט ורעות השגחיוח‪ ,‬הרשעים מצליחים‬
‫תהליס‪ :‬י‪ :‬ה‬
‫ה׳ בחר בשאול ולא העם‪ :‬א‪ .‬שלא יפול בין העם‬
‫קטטות‪ .‬ב‪ .‬המלך צריך מדות נעלות ורק ה׳ יכול‬
‫לבחון לבבו‪ .‬ג‪ .‬שלא יהיה נכנע לעם עבור שהם‬
‫בתרוהו‪1 .‬כן פירש מהר״י אברכנאל[‬
‫שמו״א‪ :‬י‪ :‬יז‬
‫האם הצלחת הרשעים היא הצלחה?‬
‫תהלים‪ :‬י‪ :‬ו‬
‫״״‪.‬״ ״ ״ ״ ‪.‬‬
‫י‬
‫אבדן הרשעים הוא לצורך שלא יתערבו עם הצדיקים‬
‫ה ה ל‬
‫ם‬
‫ד‬
‫א‬
‫־ '‬
‫בהחחלה הרשע אומר שהאל רואה ומשגיח אבל‬
‫שוכח להעניש תיכף‪ ,‬אח׳׳כ אומר שאינו משגיח‬
‫בשפלים‪ ,‬ואח״כ אומר שהראיה והידיעה נמנעים‬
‫שאול נמשח בפך ולכן לא נמשכה מלכותו‪ ,‬כי םיבח‬
‫בחירתו היה מרצון העם‬
‫שמרי׳א‪ :‬טד‪ :‬א‬
‫!‬
‫שאול נביא‬
‫בחקו‬
‫תהלים‪ :‬י‪ :‬י א \ ג‬
‫^‬
‫^‬
‫לא ע״י שלוחיו בטבע כרוב הענשים האלוהיים‬
‫״‬
‫‪,‬‬
‫תהלים‪ :‬י‪ :‬יד‬
‫חטאי שאול‬
‫הקב׳יה לא מעניש תיכף כי א״כ הרשע היה נרתע‬
‫מעשות רע ולא היתה לו בחירה‬
‫תהלים‪ :‬יא‬
‫שאול הראה שהאמונה רופפת בידיו במה שלא קיים‬
‫רבר ה׳ לכל פרטיו‪ ,‬וחמל על אגנ והצאן‬
‫שמו״א‪ :‬טו‪ :‬ט‬
‫ך ן ד‬
‫ש י ב א ן‬
‫ה ח פ ל ל‬
‫ע‬
‫י‬
‫א‬
‫א מ צ ע י י ם‬
‫ה‬
‫ת‬
‫ך‬
‫ע‬
‫ע‬
‫א כ ל‬
‫שאול לא הכין עצמו הכנה בחירייה לנבואה רק‬
‫הרוח נשפע עליו מלמעלה בלא הכנתו‪ ,‬והבינהו אל‬
‫ה ק ר ו ש ה‬
‫ר ר א ת‬
‫ה‬
‫שמו׳־א‪ :‬י‪ :‬יכ‪,‬יג‬
‫ב ט ב ע‬
‫שאול לא התחרט ולא ההורה יעל חטאתו‬
‫כללי‬
‫שמו׳־א‪ :‬טו‪.‬־ טו‬
‫‪,‬‬
‫החוטאים מתאוה קלים מהרשעים‬
‫שפט‪ :‬יט‪ :‬ככ‪ .‬שמוי׳א‪ :‬טו‪ :‬יא‪ .‬תהלים‪ :‬א‪ :‬ה‪ .‬תהלים‪:‬‬
‫חטאי שאול וענשיו‬
‫שמו״כ‪ :‬כא‪ :‬א‬
‫ה‪ :‬יא‬
‫הרשע גורם ע׳׳י מעשיו הרעים שיופסק צינור השפע‬
‫ל ב ;‬
‫כ י א ש י ת‬
‫מ ל‬
‫ב‬
‫נ ‪:‬‬
‫ב ‪:‬‬
‫יד‬
‫מ ל ״ כ ‪:‬‬
‫ד ‪:‬‬
‫ד‬
‫הסכר בשבועת שאול שיונתן נכשל בה‬
‫שסו׳׳א‪ :‬יד‪ :‬כד‬
‫כ ל א‬
‫שאול לא דרש בה׳ אלא שאל כלבד )לפני המלחמה‬
‫עם הפלשתים( ושאלה היא מדרגה פחותה מדרישה‬
‫א ‪:‬‬
‫ג‬
‫שמו״א‪ :‬כח‪ :‬ו‬
‫ח‬
‫ט‬
‫•‬
‫״‬
‫־‬
‫לרשע העולם הזה הוא מקומו וביתו בי דרך רשעים‬
‫א ל‬
‫ר‬
‫׳‬
‫ד ב ר י ם‬
‫ב ל י י י ם‬
‫י נ פ ס ד י ם‬
‫ו ל כ‬
‫ב א ח ר י ת‬
‫'‬
‫ו ה י ה‬
‫כללי‬
‫י ה‬
‫ת ה ל י ם ‪:‬‬
‫ת‬
‫הרשע הפך האריה ]עיי״ש ב י א י '‬
‫ת ה ל י ם ;‬
‫י ;‬
‫־‬
‫דוד הרג את בני שאול )מסרם לגבעונים( מדין מלך‬
‫שמו״כ‪ :‬בא‪ :‬ו‬
‫שאיל׳ דיז עיי ייי‬
‫]מספר[ שבעה‬
‫^""ל‬
‫טעם ששאול לא נמשח בפרהסיא לבל ירגישו שנמשח‬
‫רק לנגיד‪ ,‬כי נמשח בפך ובשמן אפרסמון ולא בקרן‬
‫מה שקצב אל כל המעשים שנעשו בענק ההוא‬
‫)הפלת חומות יריהו( מספר השביעיות‪ ,‬שבעה כהנים‬
‫ושבעה שופרות ושבעה ימים ושבעה הקפות‪ ,‬היה‬
‫כ‬
‫ח‬
‫י‬
‫ר‬
‫ת‬
‫שם‬
‫אוצרות‬
‫הטלבי׳ים‬
‫בכוונה אל המספר השביעי שהו קדש בימים ובחדשים‬
‫כשנים ובשמיטות וכל דבר כידוע‬
‫יהושע‪ :‬ו‪ :‬טו‬
‫שונמית‬
‫הכתוב מספר בטחון השונמית שלא עשתה שום‬
‫רפואה‪ ,‬רק הלכה ישר לאלישע‬
‫מל״כ‪ :‬ד‪ :‬כ‬
‫שחוק‬
‫השחוק יש לו ענין מיוחד כמדות‪ ,‬שבכל המרות לא‬
‫יתראה שינוי בין הפועל למתפעל‪ .‬אך בשחוק הפועל‬
‫ישחק וידמה כי טוב לו‪ ,‬והמתפעל מתבייש ונכלם‬
‫תהלים‪ :‬ב‪ :‬ד‬
‫שכינה‬
‫שכינה בישראל‬
‫כשישראל זוכים‪ ,‬שכינה שורה בין בדי הארון ודומה‬
‫כשוכן ביניהם‪ .‬וכשאין זכאין רק שמו שוכן בתתתונים‬
‫והתפילה עולה בסולם השמיטה ורק שם מתקבלת‬
‫מל״א‪ :‬ח‪ :‬כט‬
‫ע״י קרבן שכינה שורה בישראל‬
‫מל״כ‪ :‬ד‪ :‬ח‬
‫נביא הנמצא בישראל מראה על השראת השכינה‬
‫ודיבוקו בם‬
‫מלי׳ב‪ :‬ה‪ :‬ח‬
‫שכינה שורה בבית‬
‫עיקר ביח המקדש הוא הציור שיתאחרו בו ישראל‬
‫לעבוד את ה׳ שכם אחד באופן שעי״ז ישרה שכינתו‬
‫בתוכם‬
‫מל״א‪ :‬ו‪ :‬יכ‬
‫המקדש שע״י השכינה שורה בישראל היא דוגמת‬
‫הנשמה העליונה האלוהית )של האומה‪ .‬וירושלים‬
‫היא כלב בגויה האומה‪ ,‬ומלכות ב׳׳ד כמו מת(‬
‫מל׳׳א‪ :‬ח‪ :‬טז‬
‫גדולי ישראל‬
‫עיקר החיים הם חיי השכל והעבודה‪ ,‬ולא חיי‬
‫ההדגש שהוא חיי הבהמה‪ .‬ורק בעת המוח יודע‬
‫אם האדם חי חיי שבל ועבודה או חיי ההדגש‬
‫הבהמיים‪ .‬כי בעודו בחיים אינו בטוח פן יקלקל‬
‫מעשיו ויפסיד גם אח העבר‬
‫בראשית כג‪ :‬א‪ ,‬בראשית כה‪ :‬ו‬
‫חטא הכפירה גרוע מחטא הבא ע״י תאוה או תכונה‬
‫נפשיח‪ .‬ההבדל בין חטא בשכל לחטא בחאוה‬
‫שפט‪ :‬יט‪ :‬כב‪ .‬שמו״א‪ :‬טו‪ :‬יא‪ .‬תהלים‪ :‬ה‪ :‬יא‬
‫יש נביא המתנבא לצורך עצמו להשכיל השכלוח‬
‫כרוב בני הנביאים‪ .‬ויש נביא המתנבא לצורך ישראל‬
‫שמוי׳א‪ :‬ג‪ :‬כ‬
‫דוד לא סמך על עצה שכלו‪ .‬זו היתה מעלת דוד‬
‫על שאול שהשליך על ה׳ יהכו‬
‫שמו״כ‪ :‬כ‪ :‬א‬
‫האדם נברא באופן שלא ישיג שוס מ ר מן הקודם‬
‫אל המאוחר ע״י מופח השכל‪ .‬רק מן המאוחר אל‬
‫הקודם מן המסובב אל הסיבה‬
‫מל״א‪ :‬יח‪ :‬לז‬
‫)בסיפור אלישע והמים הרעים( המים רומזים‬
‫ללימודים זרים שהיה שם ממינות ומדעות זרות‪.‬‬
‫ואלישע השלף המלח המרמז על דבר שכלי הקיים‬
‫שהוא ליסודי התורה והאמונה ונרפאו המים‬
‫מל״ב‪ :‬ב‪ :‬יט‬
‫השכל האנושי לאה מקלוע אל המטרה תמיד‪ ,‬לא‬
‫כן הנטוע על הורת ה׳ ימצא חקו תמיד כלי לחטוא‬
‫תהלים‪ :‬א‪ :‬ג‬
‫עיקר עצמוח האדם הוא בשכליותו והוא לא שייך‬
‫כ״כ לתחתונים‪ .‬לכן אנחנו מגדירים את האדם ״מדבר‬
‫חי״ ולא ״חי מדבר״ כהגדרת הפילוסופים‬
‫תהלים‪ :‬ח‪ :‬ו‬
‫שכר ועונש‬
‫עונש‬
‫ה׳ שוכן על הנביא בדוגמת שישכון במקדש אל והיו באים‬
‫אל הנכיא ללמוד דרכי ה׳ ולקבל שפע קרושה וברכה‬
‫מל״כ‪ :‬ד‪ :‬כ ג‬
‫כאשר הקב׳׳ה מעניש בפועל )ע״י השגחתו( הבלחי‬
‫חוטא לא יפגע בגלל החוטא משא״כ כאשר הקב״ה‬
‫מעניש ע״י סילוק השגחתו‬
‫יהושע‪ :‬ז‪ :‬א‬
‫עיין עוד חכמה‬
‫העוון הוא עצמו משטין ומעניש את החוטא והוא‬
‫שכל‬
‫מפתחות שנערכו ע״י ה •ב צבי האריס שליט״א‬
‫עצמו יחלבש בצורת המשחית להעניש החוטא‬
‫שמו״א‪ :‬ו‪ :‬ד‪ .‬מל״א‪ :‬כב‪ :‬יט‬
‫הקב״ה סבב את העונש על מנין בני ישראל על‬
‫ישראל על שמרדו במלכוח בית דוד‬
‫שמו״ב‪ :‬כד‪ :‬א‬
‫שני םוגי ענשים‪ ,‬אחד ע״י סילוק השגחה‪ ,‬ואחד‬
‫בפועל‪ .‬ויש אשר ישראל אינם ראויים לעונש השגחיי‬
‫מל״א‪ :‬ח‪ :‬לה‪ .‬מל״א‪ :‬יז‪ :‬א‬
‫שסא‬
‫אהבה לעומת מה שקם עליו אחד מבני ביתו שזה‬
‫יםורין של השגחה‬
‫שמו׳׳ב‪ :‬טז‪ :‬יב‬
‫שלום‬
‫אי הוי מצוד‪ ,‬לקרוא לשלום אף במלחמת מצוה‬
‫יהושע‪ :‬ט‪ :‬ג‬
‫השלום הוא הפך המות‬
‫שפט‪ :‬ו‪ :‬כג‬
‫בחטאיו אחאב נגע אל כל סדרי ההנהגה וכולם‬
‫היו מוכנים עליו ליום רעה‬
‫מל״א‪ :‬ככ‪ :‬כ‬
‫מה שיעשה הקב״ה דרך עונש יגלה סודו אל עבדיו‬
‫הנביאים למען יבקשו רחמים‬
‫מל׳׳כ‪ :‬ד‪ :‬כז‬
‫מכיון שצרעח נעמן היתר‪ .‬ענשיית ולא טבעיית‪,‬‬
‫הרפואה לא תעזור לו רק ההפלה‬
‫מלייב‪ :‬ה‪ -.‬ג‬
‫אץ בעל הרחמים פוגע בנפשות תחילה‬
‫רות‪ :‬א‪ :‬ג‪,‬ה‬
‫שלפה‬
‫חכמת שלמה‬
‫חכמת שלמה שונה מחכמת יתר החכמים שהיחה‬
‫פתאומית ולא הדרגייח‬
‫מל״א‪ :‬ה‪ :‬יא‬
‫תפילות שלמה‬
‫כששלמה ביקש אח החכמה היו בוונתיו טהורות‬
‫לחכמה ולא לעושר הנלוה אל החכמה‬
‫פל׳׳א‪ :‬ג‪ :‬י‬
‫הקב״ה הקדים לישראל רפואה למכה )במנילח‬
‫אםחר( להורוח שהמכה איגה למען הכות אלא‬
‫למען ירפא‬
‫אסתר‪ :‬כ‪ :‬כא‬
‫שלמה ביקש שהקב״ה ימלא בקשת ישראל רק כאשר‬
‫הבקשה מהאימה למבקש‪ .‬ואילו לגויים ביקש שהקב״ה‬
‫ימלא כל בקשחם‬
‫מל׳׳א‪ :‬ח‪ :‬לט‪,‬מא‬
‫ת ר המלך התפלל שהקב׳׳ה יעניש אח הרשע אבל‬
‫לא ע״י שלוחיו בטבע ברוב הענשים האלוהיים‬
‫שיכאו ע״י אמצעיים בטבע‬
‫חהלים‪ :‬י‪ :‬יד‬
‫הנביא פירט לדוד ששלמה ימלוך אחריו‬
‫שמו״ב‪ :‬יד‪ :‬כה‬
‫הקב״ה לא מעניש תיכף כי א״כ הרשע היה נרתע‬
‫מעשות רע ולא היתה לו בחירה‬
‫תהלים‪ :‬יא‬
‫שלמות‬
‫האיש המאושר לא יאבה כשררה כי תשיבתגו‬
‫משלמוחו הגפשי להיוח עבד לעם לפקח על ענינם‬
‫שפט‪ :‬ט‪ :‬ס‬
‫שכר‬
‫לב השלם יתחרט ויתפעל אם יעשה פעולה רעה‬
‫שמו״א‪ :‬כד‪ :‬ו‬
‫המעשה הטוב שממנו לומדים הרבים‪ ,‬מביא לשכר‬
‫בשעחו וגם אח״כ כאשר אחרים עושים המעשה‬
‫הטוב בגללו‬
‫שמו״א‪ :‬כד‪ :‬יט‬
‫דרך השלמים ותשוקתם להשפיע משלמותם לזולתם‬
‫באופן היותר שלם‬
‫מל״ב‪ :‬ב‪ :‬ב‬
‫כללי‬
‫דוד קיוה שמה ששמעי בן גרא קללו זה יסורין של‬
‫שלמות המרות ותכונות הנפשיים זה עני[ מיוחד אל‬
‫האדם‬
‫תהלים‪ :‬א ‪ :‬א‬
‫אוצרות‬
‫שמואל‬
‫שסב‬
‫גדולי ישראל‬
‫המלני״ס‬
‫שנמשח( ב‪ .‬זמירות מצד מלכותו ג‪ .‬זמירות לצורך‬
‫כלל ישראל‬
‫שמו״ב‪ :‬כג‪ :‬א‪ .‬תהלים‪ :‬הקדמה‬
‫שמואל ודוד‬
‫דוד היה ארמוני שגברה בו הארומה והוא בטבעו‬
‫מוכן לשפיכה דמים )ושמואל פחד מזה{‬
‫שמו״א‪ :‬טז‪ :‬יב‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫שמואל רצה להשפיע על דוד קדושה וטהרה ורוח‬
‫גבורה לכן בחר למשחו בעשרה שאין השכינה שורה‬
‫בפחוח מעשרה‬
‫שמו״א‪ :‬ט ז ‪ :‬יג‬
‫‪L‬‬
‫תורה‪ ,‬עיין עוד סודות התודה עיין תלמיד‬
‫חכם‬
‫כין התורה לחוקי נימוסי ואמרי נ ש ר ודם‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫ההבדל שבין נימוסים למצוות התורה‪ ,‬שהנימוסים‬
‫אינם מקיפים רק על הכללים‪ .‬משא״כ מצוות ההורה‬
‫ילמדו על בל פרטי ההנהגות‬
‫יהושע‪ :‬א‪ :‬ז‬
‫תאוה‬
‫ת א ו ה‬
‫ה י א‬
‫מ צ‬
‫ה נ פ ש‬
‫ה מ ת א ו ה‬
‫א‬
‫ש א י נ י‬
‫כ ד כ‬
‫חמדה י‬
‫רואה עתה בחושי הראיה ואין בו י‬
‫מצר יפיו‬
‫שמות‪ :‬ד‪ :‬יג‪,‬יד‬
‫חכמי התודה‬
‫חטא הכפירה גרוע מחטא הבא ע״י תאוה או תכונה‬
‫נפשיח‪ ,‬ההבדל בי; חטא בשכל לחטא בחאוה‬
‫י‬
‫שפט‪ :‬יט‪ :‬ככ‪ .‬שמו׳׳א‪ :‬טו‪ :‬יא‪ .‬תהליס‬
‫‪:‬‬
‫ה ‪:‬‬
‫א‬
‫האנשים ההמוניים הולכים אחר התאוה ורדיפת‬
‫הממון‬
‫שמו׳׳א‪ :‬י‪ :‬ב‬
‫ת ה ל י ם ‪:‬‬
‫לימוד תורה‬
‫ט‬
‫כל בני ארם חאותיהם גדולים מכחם ומן ה י‬
‫לבד הרשע אשר משיג יותר ממה שמתאוה‬
‫תהלים‪ :‬י‪ :‬ג‬
‫ש ג ם‬
‫‪.‬‬
‫ת ה ל י ם ׳‬
‫ב ש מ ר ב ׳‬
‫‪ 0‬ז מ ן ף‬
‫ה ש י ך‬
‫י ״ ח ׳‬
‫ה ן ה‬
‫ה ם ב ה‬
‫ה י ה‬
‫מ‬
‫ש מ ז מ ן ר‬
‫ל‬
‫ל‬
‫ן ה י ה‬
‫ז ה‬
‫ש ר‬
‫א ן ת ן‬
‫ג ם‬
‫| ‪T Q f‬‬
‫שמו״כ‪ :‬כב‪ :‬א‬
‫ל ע ת‬
‫ד י י‬
‫א ת‬
‫י ז ה ל ן ו ז י ן‬
‫ב ם ע ו‬
‫מ‬
‫י‬
‫״‬
‫לצורך הנהגה המתבודד‪ ,‬ויש בו סגולות נפלאות‬
‫שמו׳׳ב‪ :‬בב‪ :‬א‪ .‬תהלים‪ :‬הקרמה‬
‫כל זמירות תהילים ואף המלים והמליצה נאמרו‬
‫ברוח ה׳ אשר עורר את דור על ענק השיר‬
‫*שמו׳׳כ‪ :‬ככ‪ :‬א‪ .‬שמו״ב‪ :‬כג‪ :‬ב‬
‫תהילים כולל א‪ .‬זמירות על דוד עצמו )מלפני‬
‫בשלמות העיון די אם ״בתורח ה׳ חפצו״ ומשתדל‬
‫להשיגו הגם שלא ישיגהו עד תכליתו‬
‫חהלים‪ :‬א‪ :‬ב‬
‫כללי‬
‫תהלים‬
‫^‬
‫תושבי׳כ משכנה בארון ותושבע׳׳פ משכנה בלבות‬
‫חכמי ישראל‬
‫שמו״א‪ :‬ד‪ :‬כא‬
‫התורה הכתובה בספר ובדיו כתובה ג״כ על לוח‬
‫לב וחקרי הנפש‬
‫מל״ב‪ :‬כב‪ :‬יג‬
‫המכשולים לידיעה הדרך אשר ילך בה האדם הם‬
‫הטרדת הצרכים ונטיית החאוה‬
‫ה ‪:‬‬
‫השכל האנושי ילאה מקלוע אל המטרה חמיד‪ .‬לא‬
‫כן הנטוע על תורת ה׳ ימצא חקו חמיד בלי לחטוא‬
‫תהליס‪ :‬א‪ :‬ג‬
‫ד‬
‫ה׳ שוכן על הנביא כדוגמת ששכן במקדש אל‪ ,‬והיו‬
‫באים אל הנביא ללמוד דרכי ה׳ ולקבל שפע קדושה‬
‫וברכה‬
‫מל״ב‪ :‬ד‪ :‬כג‬
‫ישראל אינם תחת ההשנחה הטבעית סצד התורה‬
‫שנחן להם שהשומר חקותיה ומצותיה יוצא מהשגחה‬
‫המערכת להשגחה הקב״ה ומצר שהוציאם ממצרים‬
‫עיין יציאת מצרים‬
‫מל׳׳כ‪ :‬יז‪ :‬לז‪,‬לח‬
‫שהאדם הוא מרכז הבריאה‪ ,‬זהו יםוד ועיקר בתורתינו‬
‫ויסוד כל דת‬
‫חהלים‪ :‬ח‪ :‬א‬
‫מפתחות שנערכו ע״י הרב צבי האריס שליט״א‬
‫תפילח הנביא לא תחול רק למאמין‬
‫תלמיד חכם‬
‫תושב׳׳כ משכנה בארון‪ ,‬ותושבע״פ משבנה בלבות‬
‫חכמי ישראל‬
‫שמו״א‪ :‬ד‪ :‬כא‬
‫^‬
‫א כ י ל ת‬
‫‪r t‬‬
‫‪n‬‬
‫ר ן מ ה‬
‫ח כ ם‬
‫ל ק ר ב ן ׳‬
‫ן ש ל ח נ ן‬
‫נהי ובנביאיו‬
‫מל״ב‪ :‬ג‪ :‬יג‬
‫לאדם יקשה להודות באמות על חסדי הי‪ ,‬משום‬
‫שכשעה שבא להורות דברי פיו דברי מודה וכוונת‬
‫לכו כוונת מבקש‬
‫תזזלים‪ :‬ט‪ •.‬ב‪1,‬‬
‫ל מ ז ב ח‬
‫מל״ב‪ :‬ד‪ :‬ח‪ .‬א״ח פרשת ויקרא‬
‫תפלה‬
‫תשיבה‬
‫סוגי תפילה‬
‫השנים שאין עובדים את השי״ת אינם נקראים‬
‫״שנוח חיים״ כי בם לא חי חיי האדם רק חיי‬
‫הבהמה‪ .‬והשב בשנותיו האחרונוח מתקן גם את‬
‫״שיח״ הם הדיבורים המחשבייס הנפלטים ‪ P‬חיעיח‬
‫בעת המחשבה והונח גם על ההתבודדות‪ ,‬והגיון‬
‫הרעיון של הנפש בעת התפילה‬
‫בראשית כד‪ :‬ם ג‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫׳‬
‫^‬
‫אמצעים‪ .‬המתפלל בלי אמצעי אק ציד להאיז־‬
‫בתפילתו‪ .‬והמתפלל אל ה׳ לבדו אץ צרך להשמיע‬
‫קולו משאין כן המתפלל על ידי אמצעי‬
‫שמו״א‪ :‬א‪ :‬י‬
‫ש ח י‬
‫שסג‬
‫מ ד ר ג ו ת‬
‫ב ה פ י ל ה‬
‫ע ל‬
‫י ד י‬
‫ו ב ל י‬
‫א מ צ ע י ם‬
‫כ‬
‫הדרישה היא מדריגה גדולה מהשאלה והיא‪ ,‬הדורש‬
‫ומבקש בכל לכו ובתפילה‬
‫שמו״א‪ :‬כח‪ :‬ו‬
‫ימיו הראשונים‬
‫כראשית כג‪ :‬א‪,‬בראשית כה‪ :‬ז‬
‫טעם למה ה׳ לא קיבל תשובתו של שאול וקיבל‬
‫תשובתו של דוד‬
‫טו‪D.D,K1‬‬
‫שמו״א־‬
‫לא היה דוד ראוי לאותו מעשה )בת שבע) אלא‬
‫להורות תשובה‬
‫שמו״ב‪ :‬יב‪ :‬יד‬
‫חוקיהו עלה על כל המלכים במרת הבטחון‪ ,‬ויאשיהו‬
‫במרת התשובה‬
‫מל״כ‪ :‬כג‪ :‬כה‬
‫רינה היא ספור שבחי המקום‬
‫הגאולה נדחתה בימי יאשיהו בי אע׳׳פ שחזרו‬
‫בתשובה‪ ,‬שבו לחטוא בסתר‬
‫מל״ב‪ :‬כג‪ :‬כו‬
‫מל״א‪ :‬ח‪ :‬ל‬
‫תחינה היא בקשח הצרכים‬
‫מל״א‪ :‬ח‪ :‬ל‬
‫ספר תהילים‬
‫הפילה היא שפיכח הנפש ודבקות הרוח ופלילת‬
‫ו ה מ ח ש ב ה‬
‫התפילה היא שפיכת הנפש לפני האלוהים בעד‬
‫הכלל‪ ,‬והשועה היא מה •שצועק לישועה בעד‬
‫עצמו‬
‫תהלים‪ :‬קכ‪ :‬כ‬
‫ה׳ יושיע ציון מצד נ׳ דברים‪ :‬או מצד הרחמים‬
‫ל ב ד ו‬
‫על עדה ושפלותה‪ ,‬או מצר החגיגה בעיתים מיוחדים‬
‫לרצון שאז יתעורר לחונן גם הבלתי ראוי‪ ,‬או על‬
‫כל פנים אם לא יושעו קודם הזמן על ידי רחמים‬
‫או עח רצון‪ ,‬בהכרח יושעו בבוא זמן הקץ האחרון‬
‫המיועד מאת הנביאים‬
‫תהלים‪ :‬קב‪ :‬יד‬
‫מה שיעשה הקב״ה דרך עונש‪ ,‬יגלה סודו אל עבריו‬
‫הנביאים למען יבקשו רחמים‬
‫מל׳׳כ‪ :‬ד‪ :‬כז‬
‫ה׳ צריך להושע אח ישראל מצד שרצו את אבניה‪,‬‬
‫שהחילה נחרבה ציון לרצוח על עונותיהם‪ ,‬ושפך‬
‫ה חמתו על העצים והאבניס‪ ,‬ואח״ו רצו הם את‬
‫הנפש להתדבק בשרשה וע״י ה י ב ק‬
‫כקשייי‬
‫לל‬
‫ה ט ה ו ר ה‬
‫ה מ ח פ‬
‫וח‬
‫י ש י ג‬
‫מ‬
‫ת ‪:‬‬
‫א ‪:‬‬
‫ל‬
‫ל"‬
‫חנאי החפילה השלטה‪ :‬א‪ .‬קוצר ויופי המליצה ב‪,‬‬
‫שתסכים ההגיון הפנימי עם הדבור החיצוני ג‪ .‬שיתפלל‬
‫י? על י‪-‬״ת י־‬
‫ש י ב ט ה‬
‫כ ת פ י ל ת ו‬
‫על י׳'‬
‫)ספר העקרים(‬
‫ת ה ל י ם ‪:‬‬
‫ה ‪:‬‬
‫כ ‪ ,‬ג‬
‫כל אדם יכול לבקש מה׳ רק כפי הכנחו ובמ״ש‬
‫אין ה׳ נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה‬
‫מל״א‪ :‬ג‪ :‬ז‬
‫‪,‬‬
‫שםד‬
‫אוצרות‬
‫הפלבי״ם‬
‫אבניה שנשפך דמם בעבור אבני ירושלים ועם‬
‫אמונתם‬
‫תהלים‪ :‬קב‪ :‬טו‬
‫שם ה׳ מורה על הפרסום מרחוק‪ ,‬שהוא בורא‬
‫העולם ומדרשו ומנהיגו‬
‫תהליס‪ :‬קב‪ :‬טז‬
‫יז‪,‬בב‬
‫כג‬
‫ה׳ שומע כל התפילות שמתפללים בעת החורבן בין‬
‫תפילת הערער וכץ תפילת הרבים‪ ,‬ואוסף אותם‬
‫ושומר אותם ליום נועד‪ ,‬וה׳ מצוה למלאכיו שהתפילה‬
‫שמתפללים בעח החורבן על הגאולה תכתב כספר‬
‫זכרון לפניו לדור אחרון‬
‫תהלים‪ :‬קכ‪ :‬יח יט‬
‫הגם שה׳ הוא למעלה מן הזמן ולא יתכן שנאמר‬
‫שיש לו שנים וזמנים‪ ,‬בכ׳׳ז מכיון שהוא מנהיג את‬
‫הדורות‪ ,‬והדוחה מתנהגים כפי קצב הזמן‪ ,‬מעשה‬
‫ה׳ ניכר בכל דור ודור‪ .‬ומצד זה יתיחםו הדורות‬
‫אליו כשנים‪ ,‬שכמו ששנות האדם יחשב‪-‬י כפי מספר‬
‫היקפי גלגל החמה‪ ,‬כך יחשבו שנותיו כפי מםפר‬
‫הדורות‪ ,‬שנמלק על צד המליצה שכל דור ודור‬
‫הוא שנה של מעלה‪ ,‬ר״ל שבו יחראה הנהנה חדשה‬
‫ושינוי בהנהגה והיקף חדש‬
‫תהלים‪ :‬קב‪ :‬כה‪.‬‬
‫והדורות שהם שנות ה׳ הם הצדיקים שהס חלק‬
‫אלוה ממעל‪ ,‬כי בם ובעבורם יפעול שנויים והמותח‬
‫בעולם הזמני‬
‫תהלים‪ :‬קב‪ :‬כח כט‬
‫הגוף החומרי לא ישיג את ה׳ בעצמו כמו שתשיגהו‬
‫הנפש התחניית‪ ,‬רק כשומע אח שטו מרחוק‬
‫תהלים‪ :‬קג‪ :‬א‬
‫העון הוא חולי הנפש וכמו שכתב הרמב״ם בשמונה‬
‫פרקיו שיש לנפש בריאות וחולי כמו שיש לנוף‬
‫בריאות וחולי‬
‫תהלים‪ :‬קג‪ :‬ג‬
‫בעוד הנפש כלואה בגויה ה׳ משביע אותה בטוב‬
‫נפשי‪ ,‬תורה ומצוות שהם מזון הנפש מצד חםדי‬
‫ה׳ עליה‬
‫תהלים‪ :‬קג‪ :‬ה‬
‫מצד המשפט ודין גמור הנפש החטאת היתה צריכה‬
‫למוח‪ ,‬אבל הקב״ה אינו מתנהג עמה במרת המשפט‪,‬‬
‫אלא על פי הצדקה העליונה אשר לא תשקיף על‬
‫גדולי ישראל‬
‫מעשה האדם ועל מדת הדין רק יתחסד עמה כפי‬
‫מדת צדקתו‪ .‬אבל במה שנוגע בין אדם להכירו ה׳‬
‫יתנהג במרת המשפט‬
‫תהלים‪ :‬קג‪ :‬ו‬
‫ומדות הרחמים והחנינה אצל בני אדם הם מתכונות‬
‫נפשיות‪ ,‬על ידי שיחעורר לרחמים ולחמלה‪ ,‬ונאמרו‬
‫להם על תשי׳׳ת כדי לשבר את האזן כפי מה שהם‬
‫אצל בשר ודם‪ ,‬אבל ה׳ לא יתפעל משום דבר‪ ,‬אין‬
‫הרחמים הנאמרים עליו יתברך כמו הרחמים הנאמרים‬
‫אצלינו‪ ,‬רק הם אצלו דרכים ומנהגים קבועים‪ .‬והוא‬
‫יתברך בלתי מתפעל ומשתנה משום דבר‬
‫תהלים‪ :‬קג‪ :‬ז ח‬
‫יש הבדל בין לנצח ובין לעולם‪ ,‬שלעולם מציין‬
‫העולם של הגוף‪ ,‬ולנצח מציין הנצחיות של הנפש‬
‫תהלים‪ :‬קג‪ :‬ט‬
‫מחסדי ה׳ שכאשר מןניש ארם לא יעניש אותו‬
‫לעולם הבא להכרית את נצחיות הנפש‪ .‬רק יריב‬
‫עמו בעולם הזה ומשלם לו עונשו פה שהוא עולם‬
‫ומני לא נצחי‪ ,‬כדי שלא יעניש את הנפש‪ ,‬׳שעונשה‬
‫נוגע בנצחיותה שהיא לנצח‬
‫תהלים‪ :‬קג‪ :‬ט‬
‫ערכים ומושגים מתוך ״החרש והמסגר״‬
‫שבסוף שיר השירים לרבינו מלבי״ם‬
‫בל הדברים הרוחניים כאשר ירדו ממרום קדשם‬
‫להתהלך בשפל ישימו צעיף על ראשם ויחעטפו‬
‫במעטפות‪ .‬הנשמות הקדושות ברדתן מטה תלבשנה‬
‫גויה‪ .‬מלאכי רוח בהיותם בארק גם כן ילבשו לבוש‪.‬‬
‫סודות החורה גם כן לבושים בסיפורי העולם ועניניו‬
‫החרש והמסגר‪ :‬ר״ה הלא ירצנו‬
‫שיר השירים שונה משאר כתבי הקודש שבכל כתבי‬
‫הקודש אפילו הסיפורים אשר בהם יתכסו סתריהם‬
‫הם קודש ומלאים חכמה ומוסר‪ .‬לא כן שיר השירים‬
‫המופיע בלבוש שק ואפר דהיינו שיר עגבים‪ .‬והסיבה‬
‫לכך היא כי תוכן שיר השירים כל כך קדוש שגם‬
‫הלבוש שלו לא יוכל להתראות ללא תיק ונרתיק‪.‬‬
‫שכן הוא עוסק כולו בנפש ובנשמה שבהיותם רוחניים‬
‫אץ לנו שמות ומלות ופעלים אשר יורו על ענינים‬
‫רוחניים ומושגים שכליים‬
‫החרש והמסגר‪ :‬ד״ה אמנם‪ ,‬דייה אך‪ ,‬ד״ה ומעתה‬
‫לפי דרך רוב המפרשים חוכו של שיר השירים‬
‫מפתחות שנערכו ע״י הרב צבי האריס שליט״א‬
‫קודש וקליפחו חול ולפי דרכו של המלני״ם כולו‬
‫קודש‪ ,‬הן הפשט והן הפנים כי השיר אינו כי אם‬
‫משל אל הפשט‬
‫החרש והמסגר‪ :‬ד״ה על פי הדברים‬
‫גדר הפשט ותנאיו הוא‪ :‬א‪ .‬שיסכימו עניניו עם‬
‫מחבר הספר ועם קורותיו‪ .‬ב‪ .‬שיכיל מליצת הסיפור‬
‫כפי חוקי הלשון בלא רוחק‪ .‬ג‪ .‬שיסכים עם כל‬
‫הסיפור ועם המשך המאמר מראש ועד סוף‪ .‬ד‪.‬‬
‫שיוקחו הקדמותיו מן השכל הפשוט לא ממקומוח‬
‫רחוקים‬
‫החרש והמסגר‪ :‬ד״ה על פי הדברים‬
‫דור יריח מלכותא קדישא והיה רגל רביעי )עם‬
‫האמת( למרכבה‬
‫החרש והמסגר‪ :‬ד״ה נודע‬
‫בימי שלמה קיימא םיהרא באשלמותא‬
‫החרש והמסגר‪ :‬דייה נודע‪ ,‬ד״ה בימי שלמה‬
‫למרות שהנפש אתת בעצמותה‪ ,‬פעולותיה באמצעות‬
‫כלי הגויה יתחלקו לשלשה‪ .‬א‪ .‬פעולותיה השכליות‬
‫באמצעות המוח והגולגולת‪ .‬ב‪ .‬פעולותיה החיוניות‬
‫על ידי הכלים האמצעים מן הצואר ער החזה‪,‬‬
‫ושרשם בלב‪ .‬ג‪ .‬פעולותיה הטבעיות על ידי הכלים‬
‫התחחונים של הגויה מן החזה ולמטה‬
‫החרש והמסגר‪ :‬ד״ה ואבאר מעט‬
‫כל פעולה וכל מעשה תקדים לעלוח במחשבה ואז‬
‫תפעל באמצעות בא המחשבה ושם תתגלה בכח‬
‫החכמה הבינה והדעת‪ .‬אחר ההסכמה במחשבה‬
‫יתעורר הכח המתעורר במדות‪ .‬ואז תתגלה על ידי‬
‫בלי הלב במתת לחסד או לנקמה או לרחמים או‬
‫ליתר המרות‪ .‬ואחר כך תוציא הפעולה לידי מעשה‪,‬‬
‫תועלה בכח הטבעיים המניעים להתנענע ולהשלים‬
‫הפעולה‬
‫החרש והמסגר‪ :‬ד״ה ואבאר מעט‬
‫בהל פעולה ומידה יש שני קצוות ואמצעי ביניהם‪.‬‬
‫ותכלית כל פעולה באה מצר מדת המלכות והממשלה‬
‫אשר בנפש שבה מנהיג את הגוף‪ .‬כי הממשלה‬
‫הזאה תשחרע מראשית המחשבה עד סוף המעשה‬
‫החרש והמסגר‪ :‬ר״ה וכאשר הנפש‬
‫נמצא יש בנפש האדם בפי התגלותה בהנהגח הגויה‬
‫עשר מדות‪ :‬שלשה טורים בנפש השכלית‪ ,‬ושלשה‬
‫בחיוניח‪ ,‬ושלשה בצומחת‪) .‬שלכל מרה יש שתי‬
‫שפה‬
‫הקצוות ואת השביל באמצע(‬
‫החרש והמסגר‪ :‬ד״ה וכאשר הנפש‬
‫הנפש במקורה לא יצוייר בה בל התפעלות מן‬
‫המרוח שהם בכה המתעורר‪ ,‬בי מה שהיחד! חיה‬
‫ומשכלת גם בשרשה טרם רדתה לגרה אינה כדמות‬
‫החיים וההשכלה בגויה‪ .‬בשרשה השכילה השכלה‬
‫פתאומיח כשכל נפרד הבלחי נתלה סמן ובמקום‪.‬‬
‫ובגויה כל השכלוחיה הם הדוגיות ונתלה בזמן‬
‫ובמקום‬
‫החרש והמסגר‪ :‬ד״ה וכאשר הנפש‬
‫לבן אמרו המקובלים כי בעת תנענע הנפש ממחצבחה‬
‫להיקשר בחומר‪ ,‬תתלבש בלבוש דק ותתהלך כצלם‬
‫ובדיוקנא כדמות התומר‪ .‬וכוונו במליצתם כי אז יולד‬
‫בה הכח לפעול בהגבלות כלי החומר כשתתחבר‬
‫בהם‬
‫החרש והמסגר‪ :‬ד״ה על זה אמרו‬
‫ועוד בעת‬
‫לה מלבוש‬
‫הנפש בכח‬
‫כך על ידי‬
‫תנענע לרדת ממקורה אל הגויה נולד‬
‫רוחני שעל ידו יחדאו בה עשרת מדות‬
‫ובדרך רוחני והם היו שורש שיצאו אחר‬
‫כלי הגויה מכח אל הפועל‬
‫החרש והמסגר‪ :‬דייה על זה אמרו‬
‫אנחנו לא נוכל להשיג את ה׳ מצד עצמותו רק‬
‫‪,‬‬
‫מצד הנהגתו את העולם‬
‫החרש והמסגר‪ :‬ד״ה ומבשרי אחזה‬
‫המציאות בכלל מסודרת כתבנית קומת אדם‪ .‬כי האדם‬
‫הוא עולם קטן וכולל בתוכו כל כוחות כל העולמות‪.‬‬
‫‪ .1‬עצמותו ית״ש מתפשט וממלא את כל העולמות‬
‫כדמיון הנשמה המתפשטת בגוף הארס‪ .2 .‬ובדמיון‬
‫הנשמה הלובשת לבוש דק המאפשר לה לפעול בבלי‬
‫החומר‪ ,‬ובן לבוש רוחני המאפשר לה להוציא מהכח‬
‫אל הפועל בכלי הגויה עשרת מדות הנפש‬
‫ק כעולם הגדול השכינה תתלבש ככעין לכוש שהם עולם‬
‫הכסא ועולם החיות ועולם האופנים‪ .‬וככל אחד תתגלה‬
‫השכינה כפי כח אותו עולם‪ .‬כעולם הכסא תתגלה כדמיון‬
‫הנשמה המתגלה במוח ששם כח החכמה והכינה והדעת‪.‬‬
‫בעולם החיות תתגלה כדמיון המתעורר בלב ששם שורש‬
‫המרוח‪ .‬כעולם האופנים חתגלה כדמיון הנפש המתראה‬
‫ככבד ששם פעולת הטבע וגמר הפעולה והעשיה‬
‫החרש והמסגר‪ :‬ר״ה ומבשרי אחזה‬
‫כנגד עשרח המרוח שנהם תפעל הנפש בגויה‪ ,‬בן‬
‫שסו‬
‫אוצרות‬
‫המלבי״ם‬
‫כביכול האציל עולם הספירות‪ .‬הם יהיו השורש לכל‬
‫חמדות שבהם ינהיג‪ .‬וימלא בה נ׳ טורים‪ .‬טור כנגד‬
‫המחשבה‪ ,‬טור כנגד המהות‪ ,‬וטור בנגד הפעולות‪.‬‬
‫בראשון חכמה בינה ודעת‪ ,‬בשני חסר גבורה רחמים‪,‬‬
‫ובשלישי נצח הוד יסוד‪ ,‬ומדת המלכות היא הכחר‬
‫החרש והמסגר‪ :‬ד״ה ומבשרי אחזה‬
‫אחר שתכלית המעשה הוא שיתגלה כבוד מלכותו‬
‫וממשלתו בכל העולם‪ ,‬והיא סוף מעשה במחשבה‬
‫חחילה‪ .‬נמצא שמדת מלכות היא האחרונה במעשה‬
‫והיא כחר עליון ברצון הקדום‬
‫החרש והמסגר‪ :‬ד׳׳ה ומבשרי אחזה‬
‫הנפש במקורה מופשטח מהחומר ומשכלח בכח‬
‫שאין לו סוף‬
‫ד״ה והנה כמו‬
‫בעת נכלאה הנפש בגוף לא חוכל יוחר להתפשט‬
‫רק כפי שיכיל כח השכלי והלבוש שהיא פועלח‬
‫על ידו ויש בזה מדרגות‪ .‬פעולת ההשכלה שתפעל‬
‫על ידי כלי המוח היא קרובה אל הרוחניות‪ .‬בפעולה‬
‫שתפעל במדות שעל ידי כלי הלב הנפש התגשמה‬
‫יוחד והיא יורדת יותר אל העולם הגשמי‪ ,‬ובכל‬
‫זאת עדיין יש בו ענין נפשי כי בו פועלת בבחירה‬
‫בין טוב ורע והפכים‪ .‬בפעולה שעל ידי כלי הנפש‬
‫הטבעיית הם מוגבלים על ירי חוקי הטבע‬
‫החרש והמסגר‪ :‬ד״ה והגה במו‬
‫הנפש תשוב לפעול בכח רוחני לא מוגבל בעת‬
‫תתפשט מן הגויה‪ ,‬שזה כאשר נח עליה רוח ממרום‬
‫או בעת הגויעה‬
‫החרש והמסגר‪ :‬ר״ה והנה כמו‬
‫המוח היא כלי זכה ודומה כזכוכית זך שבו תביט‬
‫הנפש אל העולם הרוחני ואל השרשים שמשם‬
‫לוקחה‬
‫החרש והמסגר‪ :‬ד״ה והנה במו‬
‫השכינה היא מידת מלכות מנהגת‬
‫החרש והמסגר‪ :‬דייה כן הדכר‬
‫כשהשכינר‪ .‬תוכרח לירד ולהנהיג על ידי כלים‬
‫ולבושים ותחלבש בכסא או בחיות או באופנים‪,‬‬
‫היא גולה ממקומה ולא חוכל להנהיג כפי כח‬
‫אלהותה בכח שאין לה םוף כי או הנהגתה מצומצמת‬
‫לפי בח הבלים והעולמות שעל ירם תפעול והשגיח‬
‫החרש והמסגר‪ :‬ד״ה כ ן הדבר‬
‫יש מדרגות רכות בהנהגת השכינה בכלים ולבושים‪,‬‬
‫גדולי ישראל‬
‫שכעת תרד מאר להנהיג כפי כח האופנים אז הכל‬
‫מסור בידי המבע‪ ,‬אמנם בעת תעלה מן העולמות‬
‫הנפרדים אל האצילות אז תפעל לפי כהה האלוהי‬
‫להריק שפע וברכה עד בלי די‬
‫ה ח ר ש‬
‫והמסגר‪:‬ד ״ ה כץ‬
‫הדבר‬
‫כוונת הבריאה היתה שתהיה ההשגחה וההנהגה‬
‫כפי הכח האלוהי המשפיע באור שאין לה סוף‬
‫ה ח ר ש‬
‫והמסגר‪ :‬ד ״ ה‬
‫ואמרו‬
‫האלוהיים‬
‫ה' תיקן את כל העולמות באופן שכל הכחות‬
‫והעולמות וסדרי המרכבה בנינם ותיקונם והריםתם‬
‫ח״ו יהיה נמשך לפי מעשה האדם‬
‫ה ח ר ש‬
‫והמסגר‪ :‬ד ״ ה‬
‫ואמרו‬
‫האלוהיים‬
‫ביום הרביעי של הבריאה בתליית המאורות נתקן‬
‫סדרי המערכת ושליטת הטבע‪ ,‬ונסדר האפשרות‬
‫שאם לא יהיו התחתונים זכאים תהיה ההנהגה‬
‫מצומצמת כפי הטבע בלבד‪ .‬ובאותו רגע נתמעט‬
‫הירח וירד ממקומו לתת הויה לחלית המאורות‬
‫וממשלחם שאז הירח העליון לא יגיה אורו‪ .‬אבל‬
‫תיכף חזר למקומו כי לא היה אדם באח וההנהגה‬
‫היתר‪ .‬כפי כח המלכוח והאלהוח‪ .‬ובחטא אדם‬
‫הראשון ההשגחה הסתלקה והוכרחה להתלבש‬
‫במכסה ולמעט אור הנהגתה דרך חלונות ולבושים‬
‫ומסכים‪ .‬והשכינה דומה בנפש האסורה בגויה ופועלת‬
‫בכליו‬
‫ה ח ר ש‬
‫והמסגר‪ :‬ד ״ ה‬
‫ואמרו‬
‫האלוהיים‬
‫מעט חטא אדם הראשון והלאה ירדה הסלכות‬
‫לעולמות שלמטה להנהיג כפי כח העולמות וכליהם‬
‫והשכינה דומה כנפש האסורה בגויה ופועלח בכליו‬
‫ד ״ ה ואמרו‬
‫האלוהיים‬
‫ידוע שמלכות דאצילות הוא שורש נשמת כלל‬
‫ישראל יחד ונקראת בנסח ישראל ובעח יתקנו ישראל‬
‫מעשיהם ויתחברו בשכינה אז תעלה מלכות ה׳‬
‫למקומה אל האלהות ותדמה כנפש המתפשטת מן‬
‫הגויה ותלבש מלכוח ותדבק בדודה העליון‬
‫ה ח ר ש‬
‫והמסגר‪ :‬ד ״ ה‬
‫ואמרו‬
‫האלוהיים‬
‫כל הכחוכ בשיר השירים אודוח החמישה פעמים‬
‫שיצאה נפש שלמה מן הגויה כעת הרוח ורבקה‬
‫בדודה העליון הכל משל ומליצה על העתים שיצאה‬
‫מלכות שלמה העומדת ברום עולם והנפש אשר‬
‫באצילות מן הגויה שהיא לבושה ובלי העולמות‬
‫התחתונים‪ ,‬אל האלהות והאצילות‪) .‬להנהגה השגחיית‬
‫אלהית(‪ .‬חד‪ .‬יתפרש בשני אופנים‪:‬‬
‫מפתחות שנערכו ע״י ה יב צבי האריס שליש״א‬
‫א‪ .‬כפרט כי כאשר שורש נפש שלמה היא מלכות‬
‫העליונה וכפי מעשיו וקדושתו וכחו להעלות נפשו‬
‫אשר למטה כן התעלה גם שורש נפשו למעלה‪ ,‬כי‬
‫הוא תיקן מרה זו בימיו כגודע‪ .‬ב בדרך כלל על‬
‫ימות עולם מבריאת האדם ועד אחריח הימים כל‬
‫העתים שהשכינה עלתה וגברה מלכות שמים‪ .‬והס‬
‫חמישה עתים‪ .1 .‬ביציאת מצרים ומתן תורה עד‬
‫חטא דור המדבר‪ .2 .‬ככניסה לארץ ישראל כל ימי‬
‫ש ל ה ונוב וגבעון אז היה שכינה ארעי בי חטאו‬
‫ונמסרו בידי אויביהם כפעם בפעם‪ .3 .‬בימי שלמה‬
‫שאז קיימא סיהרא באשלמוחא ואז נבנה המקדש‬
‫התחתון והעליון‪ ,‬כל ימי המקדש הראשון‪ .$ .‬בימי‬
‫ביח שני אחרי דבקה לעפר נפשה בגלות בבל כבר‬
‫היתד‪ ,‬ישנה ולבה ער ודודה דופק והיא לא רצחה‬
‫לקום מעפר‪ ,‬ולא שרתה שכינה במקומה כימי בית‬
‫שני‪ .5 .‬כימי הגאולה האמיחיה‪ ,‬ומכיון שאחרי זה‬
‫אין עוד נפילות בהשגחה זה דומה להפרדה הסופיח‬
‫שבץ הנפש לגויה‬
‫החרש והמסגר‪ :‬ד״ה ואמרו האלוהיים‪ ,‬עד סוף המאמר‬
‫פירוש שיר השירים לרנינו מלבי״ם‬
‫כל ציוני שיר השירים הם כמחלקה‬
‫״מליצה״ אא״כ פורש אחרת‬
‫גישות שונות לפרשנות שיר השירים‬
‫הקדמת שה׳׳ש‪ :‬ד״ה אבל מי הוא‬
‫רוב הפירושים עוסקים בדרוש ורמז ורחוקים מהפשט‪,‬‬
‫ואין להם קשר לכתוב‬
‫הקדמת שה׳׳ש‪ :‬ד״ה אבל מי הוא‬
‫הביאור הפשטי הוא ראשית דעת‬
‫הקדמח שה״ש‪ :‬ד״ה אבל מי הוא‬
‫סיכום המליצה שבשיר השירים; רוח נבואת שלמה‬
‫עת פשה נחתו ובאלוהים חיים דבקה נשמתו‬
‫שה־׳ש‪ :‬הקדמה‪ :‬ד״ה לא מחשבת המבארים‪ ,‬ד״ה‬
‫המשל מספר‪ .‬שה״ש‪ :‬מבוא המחברת‬
‫חכמי המחקר וחכמי תושיה ידמו את הגויה וכחתיה‬
‫אל קרית מלך רב וצבאיה‪ .‬יש בץ כחות הגוף כתות‬
‫עם תפקידים שונים כמו שיש בעיר‬
‫שה״ש‪ :‬הוצעה שבהקדמה‬
‫שפז‬
‫כל אדם חייו ופעולותיו יפרדו לשני ראשים‪ .‬א‪ .‬חיי‬
‫הגוף ופעולותיו החמריים‪ ,‬וזה מצר היותו בן ארמה‪,‬‬
‫לבבו פונה אל הצלחות הזמניות‪ .‬ב‪ .‬הראש השני‬
‫הוא חיי הנשמה ופעולותיה הרוחניים‪ ,‬מצד היוהה‬
‫בת שמיס מגמת פניה אל האושר הרוחני‬
‫שה״ש‪ :‬םבוא המחברת‪ :‬ד״ה הן כל אדם‬
‫גם בעת שהנחות החמריים יפתו או ינצחו את‬
‫הנשמה לנרות ברית עמהם‪ ,‬היא ישינה וליבה ער‪,‬‬
‫ומתעוררת הנשמה כפעם בפעס להתנער מעפר‬
‫שה״ש‪ :‬מבוא המחברת‪ :‬ר׳׳ה הן כל אדם‬
‫שני חלקי החיים‪ ,‬הרוחניים והגשמיים‪ ,‬המופיעים‬
‫אצל כל בני אדם נתגלו ביתר שאת וביתר עז בחיי‬
‫שלמה המלך ע״ה‬
‫שה״ש‪ :‬מבוא המחברת‪ :‬דייה אולם שני הראשים‬
‫בחיים הגופניים שלמה השיג מאויי עולם ותענוגות‬
‫הזמן יותר מכל אדם כמבואר בקהלת‪ ,‬ובחיים‬
‫הנפשיים זכה למראות אלהים ותנח עליו הרוח ודבר‬
‫עמו בחלום ובחזון‪ ,‬שזה משביח אה חיי הגשם‬
‫והחומר כמבואר בשיר השירים‬
‫שהי׳ש‪ :‬מבוא המחברת‪ :‬ד׳׳ה אולם שני הראשים‬
‫מתנאי הנבואה שבעח שחנח הרוח על הנביא ומדבר‬
‫עמו‪ ,‬יכלא הגשם וכחוח החומר ישבוחו‬
‫שה״ש‪ :‬מבוא המחברת‪ :‬ד״ה אולם שני הראשים‪.‬‬
‫שה״ש‪ :‬ג‪ :‬ב‬
‫‪,‬‬
‫בספר קהלת שלמה המלך ע״ה שם מצרף לחיי‬
‫הגוף וכור להבליו‪ ,‬ואחר כך חיבר שיר השירים בו‬
‫מדבר נכבדות על חיי הנשמה בעח נח עליו הרוח‪,‬‬
‫בו לימד דעת את העם חכמה ומוסר להודיע סוד‬
‫זה וענינו‬
‫שה״ש‪ :‬מבוא המחברת‪ :‬ד״ה אולם שני הראשים‬
‫על ידי העורלות נפש שלמה ותשוקתה והבנתה‬
‫אל הדיבוק האלוהי נח עליה הרוח ותדבק בהדרת‬
‫קדש‪ .‬ה׳ נראה אל שלמה ארבע עעמים ובמקביל‬
‫לו בשיר השירים יצאה נפשו האלוהית ונפרדה מן‬
‫החומר ארבע פעמים‪ ,‬והפעם החמישית בעת הגויעה‬
‫והפרידה אז נפרדה נפשו מגופו לעולם ושבה לביה‬
‫אביה‬
‫שה״ש‪ :‬מבוא המחברת‪ :‬ד״ה וכאשר בחרנו את‬
‫כל מקום שכתוב ״ויהי רבר ה׳״ אינו נבואה שלימה‬
‫אלא מדרגה קטנה בנבואה‬
‫שה״ש‪ :‬מבוא המחברח‪ :‬ד״ה השיר השני‬
‫אוצרות‬
‫שסח‬
‫הטלבי״ם‬
‫גדולי ישראל‬
‫ותעבוד על פי חכמת ההגיון‬
‫הגויה היא היכל היצר המולך שמה‬
‫שה״ש‪ :‬א‪ :‬א‬
‫שה״ש‪ :‬א‪ :‬י‪,‬יא‬
‫השגת הנפש חהיה בשני דרכים א‪ .‬שתשיג אח ה׳‬
‫על ‪ T‬השכל הבינה והעיון‪ ,‬ואז לא תשיג את‬
‫עצמותו יתברך ונם לא תשיגנו מצד עצמו רק מצד‬
‫סימני החכמה והיכולת והרצון הנראים מהנהגתו‬
‫בעולם‪ .‬כ‪ .‬השגה גדולה מזאת אשר תדמה בנשיקה‪,‬‬
‫והיא עת שפוך ה׳ את רוחו על הנפשות אשר‬
‫הוכנו והתקדשו אל הנבואה ורוח הקודש‪ .‬שאז תצא‬
‫הנפש מאדמתה ותדבק בשכל הנפלא ובקודש‬
‫הקדשים‬
‫שה׳׳ש‪ :‬א‪ :‬כ‬
‫השנות הנפש תלויות בחומר‪ .‬והחומר הוא מסך‬
‫מבדיל בעיהם ובין ההשגה הנקיה להשיג כבוד ה׳‬
‫כפי מה שהוא כי בהשגת השכל בעודו שקוע כחומר‬
‫ילכו כחות השכל בהשגתם לאט‪ .‬כי העפר יכבד‪,‬‬
‫והגשם יעכב תנועותיהם‪ .‬כי ההשגה כדרך העיון‬
‫תלך ממדרגה למדרגה‪ ,‬ממושבל למושכל‬
‫שה״ש‪ :‬א‪ :‬ג‪,‬ד‪,‬ו‪ .‬שה״ש‪ :‬ה‪ :‬ה‬
‫‪,‬‬
‫נשיקה היא החדבקוח רוחא ברוחא‬
‫ההשגה הנבואית‪ .‬בהפרר ענן הגשם מעל הנפש‬
‫ישיגו הכל השגה פשוטה בזריזות גדולה ובמרוצה‬
‫שה״ש‪ :‬א‪ :‬ד‬
‫הנשיקה היא בפה‪ ,‬כי הפה הוא מקור הרוח‬
‫שה׳׳ש‪ :‬א‪ :‬ב‬
‫ההשגה הנבואית המשמחת הנפשות שעל ‪.Tp‬‬
‫יחבטלו כחוח הגוף נזכרת תמיד כשמחה תמידית‬
‫לא כיין הגשמי שאחרי יפיג ייגו אחדיחו שמחת‬
‫חוגה‬
‫שה״ש‪ :‬א‪ :‬ד‬
‫בנשיקוח האלו )התרבקוח רוח ה׳ בנפש( יש במה‬
‫מדרגות וכמה מחיצות שבהם יראו וישיגו החוזים‬
‫כפי רוב הקירוב והחשק והדיבוק שבין האלוה וכין‬
‫הנפש המחדכקת בו‬
‫שה׳יש‪ :‬א‪ :‬כ‬
‫אין אהבת היצר ואהבת התענוגים אהבה עבור‬
‫עצמם רק עבור היוחם אמצעים לדבר אחר אשר‬
‫גם הוא אינו נאהב מצד עצמו‪ .‬למשל‪ ,‬אוהב עושר‬
‫כרי לקנוח בו כלי פז‪ ,‬ואת הכלים יאהב שעל ידיהם‬
‫יהיה מכובד‪ ,‬ואת הכבוד יאהב שעל ירי זה יהיו‬
‫דבריו נשמעים וכן הלאה‬
‫שה״ש‪ :‬א‪ •.‬ד‬
‫שה׳יש‪ :‬א‪ :‬ב‬
‫במיתת נשיקה מהדבק דוח האדם ברוח עליון‬
‫שה״ש‪ :‬א‪ :‬ב‬
‫היין יגביה בחות הנפש וילהיב אח החום הטבעי‬
‫וישמח רוח האדם‪ .‬אבל ההתלהבות הזאת היא אש‬
‫זרה כי היא באה מלמטה למעלה מן הגוף אל‬
‫הנפש‬
‫שה״ש‪ :‬א‪ :‬כ‪ .‬שה״ש‪ :‬ד‪ :‬י‬
‫התלהבות הנפש ושמחחה על ירי חלות רוח הקודש‬
‫והנבואה היא חדות ה׳ ושמחה של קדושה הבאה‬
‫מלמעלה למטה‪ ,‬מן הגפש אל הגוף עד שעמודי‬
‫הגויה יתפלצון ויכנעון תחת קדושת הנפש‬
‫שה׳׳ש‪ :‬א‪ :‬ב‪ .‬שה״ש‪ :‬ר‪ :‬י‪.‬‬
‫הגיל הוא על דבר המתחדש‪ ,‬והשמחה על רבר‬
‫חמידי‬
‫שה״ש‪ :‬א‪ :‬ד משל‬
‫על ידי שנקשרה הנפש במרכבה החומר נעשה בנפש‬
‫שינוי גדול שתקבל השגותיה דרך מסך החומר ודרך‬
‫חלונות החושים ועל ידי כן השגותיה הם בדרך‬
‫הדרגה‪ .‬א‪ .‬שהשכל יפשוט מושגים מן התמונות‬
‫הגשמיות אשר יראה בעיניו‪ .‬ולכל רבד בשם יקרא‬
‫‪t‬‬
‫אהבת ה׳ היא אהבת מישור כי יאהבוהו בעבור‬
‫עצמו כי טוב הוא‪ ,‬כי תדבק בו הנפש ריכוק עצמי‬
‫טבעי‪ ,‬כדבקות החלק אל הכל‬
‫שה״ש‪ :‬א‪ :‬ד‬
‫הנפש במחצבתה טרם ירדה בגויה היתה אלוהית‬
‫רותניח והשכלותיה לא היו נתונים תחת חוקי הזמן‬
‫והמקוס ומשיגיהם )איכות‪ ,‬כמות‪ ,‬מקום‪ ,‬וזמן( רק‬
‫היתה משגת הבל בהשגה פשוטה פחאומיח בלי‬
‫נבול ובלי הדרגה‪ ,‬ועל ידי שנחנה בגויה שבו להיות‬
‫השגותיה מוגבלים‬
‫שה׳׳ש‪ :‬א‪ :‬ו‪.‬י\א‬
‫*לנפש יש אחים בני אביה אשר הם השכליים‬
‫הנפרדים וכחות השכל אשר איחה שהם בני אביה‬
‫שבשמים‪ .‬ויש לה גם אחים בני אמה שהם הכה‬
‫המרמה והכח המתעורר ויתר כחות הגויה‬
‫שה״ש‪ :‬א‪ :‬ו‬
‫שמידת התורה החכמה והקדושה הם החכליתים‬
‫מפתחות שנערכו ע״י הרב צבי האריס שליט״א‬
‫שסט‬
‫המיוחדים לנפש ולא השגת המלכות‪ ,‬העושר המשרה‬
‫התאוה והחמדה וכו׳‬
‫שה׳׳ש‪ :‬א‪ :‬ו‬
‫הדבור והשימוש במלים ומשפטים הם צורת תקשורת‬
‫של הנשמה בגוף‬
‫שה״ש‪ :‬א ‪ :‬י‬
‫לפעמים ה׳ ינהיג את העולם שלא באמצעות הטבע‪.‬‬
‫ולפעמים כשאין הדור זכאים ינהיגם על ירי הטבע‬
‫והמזל ומשטרי שמים אשר גבל בששת ימי בראשית‬
‫שה״ש‪ :‬א‪ :‬ז‪ .‬שה״ש‪ :‬ב‪ :‬ג‬
‫הנפש מצד שהיא אלוהית וחלק מעצמותו יתברך‪,‬‬
‫היא דומה בלוח אשר חרות עליה כל הענינים‬
‫האלוהיים כי החלק יתדמה אל הכל‪ .‬ועח יפקח‬
‫האדם אה עיני שכלו הפנימיים ויביט על לוחות‬
‫נשמתו‪ ,‬ימצא שם משכן ה׳ והיכלו ויביט שם כל‬
‫הפלאים האלוהיים במכתב אלהים חרותים על‬
‫הלוחוח‬
‫שה״ש‪ :‬א ‪ :‬יג‪,‬טו‬
‫כדי שהגשמה תעזוב את היצר והתאוות וחשחדל‬
‫בעיון ומושכלות עד שתשיג את אמיתח הי‪ ,‬היא‬
‫צריכה‪ :‬א‪ .‬לדעת הדרך איך יושגו האמיתיות ואך‬
‫חכנס לפרדס להכיר את מי שאמר והיה העולם‪.‬‬
‫ב‪ .‬צריכה עצה בל ישביהוה היצר מן העיון והשקידה‬
‫שה׳׳ש‪ :‬א‪ :‬ח‬
‫ידיעה ה' מצד עצמו הוא דבר נמנע‪ .‬ואפשר להכירו‬
‫רק על יד סימני החכמה והיכולה והרחמים והחסד‬
‫הניכרים בעקבי הצאן‪ ,‬כפי שה׳ מגהיג את כחות‬
‫החיים בחמלתו‬
‫שה״ש‪ :‬א‪ :‬ח‬
‫מה ששלמה בקש לב מבין לשמוע משפט להבין‬
‫בין טוב לרע‪ ,‬הוטב בעיני ה׳ מצד שביקש זאת‬
‫בחלומו‪ ,‬כי ההסכמה והמחשבה העולה על לב‬
‫בחלום אינה מפעולה השכל והבחירה‪ .‬וזה םימן‬
‫שהיה משתדל במחשבה זאח החילה ימים רכים‬
‫בהקיץ‬
‫שה״ש‪ :‬א ‪n :‬‬
‫תחח הנפש יש גם כן רועים אחרים המנהיגים את‬
‫הנדה כמו כח הדמיון והמתעורר והמתאוה ודומיהם‪.‬‬
‫אבל צרך שיהיו כולם נכנעים חחת הנהגת הנפש‬
‫האלוהית‬
‫שה־׳ש‪ :‬א ‪ :‬ח‬
‫המשפט לאלוהים הוא באשר הוא המחוקק העליון‬
‫והתבונה הכוללת אם כן מקור המשפט ושרשו הוא‬
‫אצל שורש השרשים‪ ,‬אדון הכל יתברך‬
‫שה״ש‪ :‬א ‪ :‬ח‬
‫במקורה טרם נכלאה בגויה לא ידעה הנשמה כלל‬
‫מן הדבור המוסכם אשר ידבר האדם וחי‪ .‬שהשכלים‬
‫הנפרדים ישיגו הכל בדרך שכל ולא ישתמשו‬
‫בהדבורים שבהם יציינו הנפשות הנתלות בחומר‬
‫מושגיהם‬
‫שה״ש‪ :‬א ‪ :‬י ‪ ,‬י א‬
‫*לנפש שחי עינים‪ .‬א‪ .‬העק הפנימית שבו תחזה‬
‫על בתות הנפשיות לראות בם הכדאוח האלוהיות‬
‫החרותים על לוחותיהם כ‪ .‬העין החיצונית שבו תביט‬
‫על כלל המציאות לראות בהם הנהגת ה׳‪ ,‬השגחחו‬
‫חכמתו ויכלתו‬
‫שה׳׳ש‪ :‬א‪ :‬טו‪ .‬שה״ש‪ :‬ד‪ :‬א‪,‬ט‬
‫*הנפש היא דבוקה אל האלהוח אשר בכלל המציאוח‬
‫מ ח ק לנפש‪ ,‬והיא גם קדושה מצד עצמה‬
‫שה״ש‪ :‬א‪ :‬טו‬
‫בית המקדש הוא אמצעי בין האין םוף ובין הצמצום‪,‬‬
‫בין הבלחי גבול ובין הגבול‪ .‬כי ברצות ה׳ האין םוף‬
‫ובלתי בעל תכלית לשכון כבוד על נפשות ישראל‬
‫המוגבלים ומצומצמים בתכלית‪\1 ,‬ה כעין פשר שיבנו‬
‫לה׳ בית אחים‬
‫שה״ש‪ :‬א ‪ :‬יז‬
‫כדי להתדפק בה׳ ולהתנבאות‪ ,‬הנפש תעזוב ענינה‬
‫הגשמי המצומצם והשפל במדרגה ותעלה לשכון‬
‫ולהחיחד עם דודה במקום יותר חפשי ומרווח‬
‫שה׳׳ש‪ :‬א ‪ :‬יד‬
‫הגבואה היא זווג האלהוח הצפון בנפש עם האלהות‬
‫שמחוצה לו‬
‫שה׳׳ש‪ :‬א ‪ :‬טז‬
‫כסוד כבוד ה׳ מעל הנפש והנפש חשוב אל הגויה‪,‬‬
‫אז תפלט הרוחניות שקבלה מן האור הגדול והכחוח‬
‫הנפשיות הנתלוח בחומר‪ ,‬יתבשמו וישימו בכליהם‬
‫ללמוד ממנה דרכי ה׳ והנהגתו‪ ,‬חכמתו וחסדיו‬
‫שה״ש‪ :‬ב‪ :‬א‬
‫הכתות החמריות אשר הנפש תנשא עליהם הם‬
‫בחוחים המנקבים את השושנה )הנפש( הקדושה‬
‫שע‬
‫‪.‬אוצרות‬
‫המלבי״ם‬
‫עת תתערב בחברתם‪ ,‬וישחיחו יפיה תפארתה‬
‫וקדושחה‪ ,‬וצריך שתתנשא עליהם ולא תתערב‬
‫בחברחם‬
‫שה״ש‪ :‬ב ‪ :‬ב‬
‫לה׳ נלוים עוד מנהיגים אחרים‪ ,‬הטבע ומשטרי שמים‬
‫והנחות אשר חלק להם‪ ,‬עד שהשגחת ה׳ נעלמת‬
‫ומעוטפת ואיגה גלויה‪ ,‬ומשטר ההנהגות הנלוות‬
‫]הם| מורגשים לעין‬
‫שה׳׳ש‪ :‬כ‪ :‬ג‬
‫לפעמים ה׳ ינהג הנהגה השגחיח ויבטל נל נחות‬
‫הטבע ולפעמים תגבר הנהגת הטבע עד שההשגחה‬
‫האלוהית נסחרת‬
‫שה״ש‪ :‬כ‪ :‬ג‬
‫אם ינהיגו הנפשות את עולמיהם הקטן גויחם הנהגה‬
‫בחיריה לפי פקורח השכל והבחירה החפשית‪ ,‬אז‬
‫העולם הגדול וטבעיו יכנעו לפני השכל העליון ב׳׳ה‬
‫ויונהגו תחתיו הנהגה ניסית‪ .‬ואז יחזו במראות אלהים‬
‫ויחנבאו‪ .‬כי הנבואה תתגלה על הנביאים מזה הצד‬
‫שה׳ יחברך הוא נפש העולם‪ ,‬והעולמות הם מרכבתו‪.‬‬
‫שזה ענין המרכבה שצפה ישעיהו ויחזקאל‪ ,‬והמראות‬
‫שצפו החוזים ברוח אלהים שהם תמונת העולמוח‬
‫והאין סוף הרוכב עליהם ומנהיג אותם בהנהגתו‬
‫לפי המדרגה שהוא ממלא כל עולמין כנודע‬
‫שה״ש‪ :‬כ‪ :‬ג‬
‫בעת שהנפשות נמשכים אחר הטבע‪ ,‬יחגברו המבעים‬
‫בעולם הגדול וההשנתה מעוטפת תחת מסך הטבע‬
‫והמזל‬
‫שה״ש‪ :‬ב ‪ :‬ג‬
‫הנהגת ה׳ בדרך הטבע חבונה בשם שמאל והנהנה‬
‫ניסית בשם ימין‬
‫שה׳׳ש‪ :‬כ‪ :‬ו‬
‫מבין שתי ההשגות השגה נבואית והשגה שכלית‬
‫ההשגה הנבואיח היא העיקר‪ .‬אבל ההשגה השכלית‬
‫תוקדם קדימה ומנית על תנבואיית‪ ,‬ואין הנבואה‬
‫שורה אלא על המוכנים לה הכנה בחכמה וביראת‬
‫ה׳‬
‫שה״ש‪ :‬ב ‪ :‬ה‪,‬ו‬
‫התעוררות האהבה שבין הנפש להקב״ה על ידי‬
‫כהות המריות היא אש זרה ואהבה בלתי נקיה‬
‫מפניות חיצוניות‪ ,‬והראוי הוא שהרוח יתעורר בעצמו‬
‫גדולי ישראל‬
‫להידבק ברוח אלהים‬
‫שה״ש‪ :‬כ‪ :‬ו‬
‫הנביאים ישיגו בקול רדע‪ 1‬כי ה׳ דיבר‬
‫שה׳׳ש‪ :‬ב‪ :‬ח‬
‫בהשגחה פרטית לצדיק יש ג׳ מדרגוח‪ :‬א‪ .‬שה׳‬
‫משגיח רק על הגוף להשפיע לו כל צרכו‪ ,‬ביתו‬
‫ומתיתו‪ ,‬ולשמרו מן הפגעים‪ .‬ב‪ .‬שמשגיח על הנפש‬
‫השוכנת בגוף לתשכילה באמיתתו‪ ,‬אבל רק השגחה‬
‫מרחוק בלא קירוב ודיבוק‪ .‬ג‪ .‬שיתדבק המשגיח עם‬
‫המושגח וישפוך ה׳ רוחו על הדבקים בו להכין את‬
‫הנפש שיחול עליה תח הקדש ושפע הנבואה עד‬
‫שתמשך אחריו ותהיה מרכבה לשכינת עוזו‬
‫שה״ש‪ :‬כ‪ :‬ט‬
‫ריעות הוא דבר בחיריי‪ ,‬לעומת האהבה שבא מצד‬
‫היופי‪ ,‬שהיא מפני עצמות הנאהב ומעלת יפיו‬
‫שה׳׳ש‪ :‬ב‪ :‬י‬
‫טבע בעלי חיים והצמחים הוא לחדש כחות על ידי‬
‫השינה והמנוחה‪ .‬וכן יהיה בכחוח הנפש מצד‬
‫התקשרה בחומר‪ .‬לאדר השגת הנבואה ורוח הקודש‪,‬‬
‫חנוח הנפש כ ח ק הגויה ימים‪ .‬וכאשר הכתות‬
‫הנפשיות יחחילו לדתעורר משנחם‪ ,‬ציורי הנפש‬
‫עדיין מעורבים בהרהורים המאפילים בפני האור‬
‫העליון הזך עד שיטהרו ויזכו המחשבוח‬
‫שה׳־ש‪ :‬ב‪ :‬יא )ע״פ מורה נבוכים(‬
‫יש נביא שברק לו ברק הנבואה פעם אחר פעם‬
‫במעט הפרש ביניהם‪ ,‬וזה מדתה גדול הנביאים‬
‫משה רבינו עליו השלום‪ ,‬ויש מי שיהיה לו כין ברק‬
‫לברק הפרש רב והוא מדרנת רוב הנביאים‬
‫שה״ש‪ :‬כ‪ :‬יא‬
‫לשלמה המלך הבריק ברק הנבואה ארבע פעמים‪,‬‬
‫ובין כל דיבור ודיבור היו לו ימי חרדמח הנפש‬
‫שה״ש‪ :‬כ‪ :‬יא‬
‫בנפש האלוהית יש שחי מדרגוח‪ :‬א‪ .‬נשמה אשר‬
‫בגוף הבלתי נפרדת ממנו כל ימי חייו‪ .‬ב‪ .‬מדרגה‬
‫גבוהה הנקראח חיה ויחידה הבאה אליו ממרום לפי‬
‫מעשיו וקדושחו‪ ,‬והיא נפרדת ממנו בעת הרדמה‬
‫הנפש שבין נבואה לנבואה‬
‫שה״ש‪ :‬ב‪ :‬יב‬
‫הזרועים הקדושים הצפונים בנשמת האדם יש בהם‬
‫שתי מדרגות‪ ,‬יש שהם בה בכח ולא בפועל ובעת‬
‫מפתחות שנערכו ע״י הרב צבי האריס שליט״א‬
‫תרדמח הנפש יתעלמו הכחות האלה‪ ,‬ויש שהם בה‬
‫בפועל ונעשה לה קנין וגם בעת תרדמת הנפש לא‬
‫יתעלמו רק לא ישאו פרי‬
‫שה״ש‪ :‬כ‪ :‬יג‬
‫השכל העיוני והשכל המעשי צריכים זה לזה כמו‬
‫שאמרו אם אק יראה אין הכמה‪ ,‬ואם איו חכמה‬
‫אין יראה‪ .‬החכמה קודם אל היראה קדימת הסיבה‬
‫וצרך שיקדים בשכלו העיוני לדעת את מי הוא‬
‫ירא‪ .‬אבל היראה קורמת אל קדימת התכלית‬
‫)תשיבות( כי תכלית החכמה היא יראח ה׳ ועשוה‬
‫מצוותיו‬
‫שה׳׳ש‪ :‬ב‪ :‬יד‬
‫השכל העיור הוא מראה הנפש‪ ,‬כי עצמות הנפש‬
‫היא ההשכלה‪ .‬והשכל העיוני ישפוט על הדברים‬
‫כמו שהם נמצאים להכיר בין אמח לשקר‬
‫נמצא בגויה איש חכם‪ ,‬איש מבק‪ ,‬איש כעל רעה‪,‬‬
‫איש מצייר‪ ,‬איש חושב מתשבות‪ ,‬איש שומר‪ ,‬איש‬
‫זוכר‪ ,‬רוצה לומר כח החכמה‪ ,‬כח הביגה‪ ,‬והדעח‪,‬‬
‫המצייר‪ ,‬המחשכ‪ ,‬השומר‪ ,‬והזוכר‪ .‬וכן נמצא איש‬
‫שומע‪ ,‬איש מריח‪ ,‬איש טועם‪ ,‬איש ממשש‪ ,‬רוצה‬
‫לומר חוש הראות‪ ,‬השמע‪ ,‬הריח‪ ,‬והמשוש‪ ,‬שכל‬
‫אלה יוצאים משורש הנפש המשכלח שמושבה במוח‬
‫ומתפשטים באברים‬
‫שה״ש‪ :‬ג‪ :‬כ‬
‫נמצא בגויה איש מקנא‪ ,‬איש מתגאה‪ ,‬איש מתאכזר‪,‬‬
‫איש גיבור‪ ,‬איש עז פנים‪ ,‬איש עניו‪ ,‬איש בעל‬
‫רחמים‪ ,‬איש רך הלב‪ ,‬איש ביישן‪ ,‬רוצה לומר מדת‬
‫הקגאה‪ ,‬הגאוה‪ ,‬האכזריות‪ ,‬הגבורה‪ ,‬העזות‪ ,‬הענוה‪,‬‬
‫הרחמים‪ ,‬והבושת‪ .‬וכל אלה שרשם בנפש החיוניח‬
‫שמשכנה בלב‬
‫שה׳׳ש‪ :‬ג‪ :‬ב‬
‫שה״ש‪ :‬ב‪ :‬יד‬
‫השכל העיוני הוא פני הנפש וצורחה‪ ,‬כי עצמוח‬
‫הנפש היא ההשכלה‬
‫שה׳׳ש‪ :‬ז‪ :‬ה‪.‬ט‬
‫שעא‬
‫נמצא בגויה איש אוכל‪ ,‬איש טוחן המזון‪ ,‬איש מוציא‬
‫הזבל‪ ,‬כלומר כח הזן‪ ,‬המעכל‪ ,‬והדוחה‪ ,‬ששרשם‬
‫מהנפש הצומחח שמשכנה בכבד‬
‫שה״ש‪ :‬ג‪ :‬ב‬
‫השכל המעשי הוא קול הנפש‪ .‬כי בקול יגלה האדם‬
‫אח רצונו‪ ,‬והשכל המעשי ישפוט על הדברים כמו‬
‫שהם ראויים להיות מה יעשה ומה לא יעשה להכיר‬
‫בין טוב לרע‬
‫שה״ש‪ :‬ב‪ :‬יד‬
‫בנבואה בלתי שלמה שהנפש לא התפשטה מן הגויה‪,‬‬
‫יתערבו מחזות כהות הדמיון עם השגת השכל ועל‬
‫ידי זה יראו הנביאים צוחח ותמונות‪ ,‬ובעת יתעסקו‬
‫בחות הגויה בציורי הדמיון ובחמונותיו‪ ,‬יפשיט השכל‬
‫ההשגה הזכה אשר ישיג על ירי שפע ה׳ השופע‬
‫עליו וישיג ברוח ה׳ עליו עד שחחנבר הטבע החמרי‬
‫ויתעייף מלעסוק בהשגת הדמויות ותסתלק הנבואה‬
‫שה״ש‪ :‬ב‪ :‬טו‪,‬יז‬
‫באמצעוח המקדש רבק רוח קודש ה׳ על הבמיס‬
‫אוחו שזה היה עיקר הכוונה בבנינו‬
‫שה׳יש‪ :‬ג‪ :‬ד‬
‫כמו שהעשן בא על ידי שיתפרדו החלקים הדקים‬
‫והקלים שבמורכב מן העפרורי הכבד על ידי האש‪,‬‬
‫כן על ירי האש האלוהי ושלהבת אהבת ה׳ תיפרד‬
‫הנפש הרוחגית מן הגויה‬
‫שה״ש‪ :‬ג‪ :‬ו‬
‫בעלות הנפש הרוחניח להתדבק בה׳ היא יכולה‬
‫להעלות עמה גם אח הרוחניות הצרור בנפש החיונית‬
‫ובנפש הצומחת‬
‫שה״ש‪ :‬ג‪ :‬ו‪,‬י‪,‬יא‪ .‬שה״ש‪ :‬ד‪ :‬ז‬
‫בכלות בנין המקדש רוח ה׳ המשיך להידבק בשלמה‬
‫גם אחרי חום הנבואה‪ ,‬בי מאז היתר‪ .‬השכינה‬
‫קבועה על ידי המקדש והקרבנות‪ ,‬ולא רק על ידי‬
‫ההשכלה והעיון והנבואה )שאי אפשר להתמיד בהם(‬
‫כמו שהיתה עד עכשיו‬
‫שה׳׳ש‪ :‬הקרמה לשיר השלישי )מליצה(‪ .‬שה״ש‪ :‬ג‪:‬‬
‫ד‪,‬ט‪ .‬שה׳־ש‪ :‬ד‪ :‬ו‬
‫הגויה היא כעיר קטנה‪ ,‬וכחתיה הם אנשיה‬
‫שה״ש‪ -.‬ג‪ :‬כ‬
‫הגוף מחנגד להיפרד הנפש ממנה‬
‫שה״ש‪ :‬ג‪ :‬ז‪,‬ח‬
‫מצד הטבע אי אפשר שתפח־ הנפש מן הגויה‪ .‬ולכן‬
‫בעח חחול רוח אלוהי על הנביאים יפול עליהם‬
‫פחד גדול ואיבריהם מתפרקים ועשחונוחיהם‬
‫מתטרפות‪ ,‬ובנין גופם נמוג‪ .‬ועל ידי כן בטל טבעם‬
‫וכח חומריותם ולא יוכלו לעצור את הנפש מלהפרד‬
‫מאיחם ולא נשאר אז כח החומר רק בירך שהוא‬
‫שעב‬
‫אוצרות‬
‫המלבי״ם‬
‫קצה הגוף ומקום ההולדה )וזה ענין ״ויגע בכף‬
‫ירכו״ האמור ביעקב אבינו(‬
‫שה־׳ש‪ :‬ג‪ :‬ח‬
‫כל המעשים והעבודוח שנעשו במקדש ענינם היה‬
‫להעלות את הכחות הגשמיות אל האלוהים שזה‬
‫היה ענין הקרבנות‪ ,‬שנפש החי והצומח והרוחניות‬
‫שבדומם יתעלו אל הרוחניות על ידי הקרבח בעלי‬
‫חיים‪ ,‬והעלאה נפש הצומח במנחות ונסכים‪ ,‬ורוחניות‬
‫הדומם על ירי המלח באמצעות אש של מעלה‬
‫המפריד את הראוי‪ .‬ועמהם תתקשר גם נפש הדבריוח‬
‫על ירי שהמקריב ימסור גם את נפשו במחשבה‬
‫כליל לה׳‬
‫שה״ש‪ :‬ג‪ :‬ט‬
‫כחוח נפשו של האדם הם עצמוח האדם ועמודי‬
‫נופו‪ .‬ואבריו הם הלבוש כם תתלבש נפשו כתנות‬
‫עור וכשר לכסות מערומיה‬
‫שה״ש‪ :‬ג‪ :‬י‬
‫המקדש עצמו אשר בנה שלמה בחדריו ואולמיו‬
‫למחלקותיו הם ננר שלשת חלקי הנפש הנקשרים‬
‫בחומר‬
‫שה״ש‪ :‬ג‪ :‬ט‪,‬י‬
‫הנפש הטבעית והצומחח תתלבש בחלק התחתון‬
‫של הגוף בהררי בטן מן החזה ולמטה אשר שם‬
‫מעון ביתה ושם בל כליה אשר תעשה מלאכה בהם‬
‫להצמיח גוף האדם‬
‫שה״ש‪ :‬ג‪ :‬י ‪ .‬שה״ש‪ :‬ז‪ :‬נ‬
‫הנפש החיונית חשבון בחלק הגוף שכנגד החזה בלב‬
‫האדם אשר ממנו תוצאות חיים‬
‫שה״ש‪ :‬ג‪ :‬י ‪ .‬שה׳׳ש‪ :‬ד‪ :‬ר‪ .‬שה״ש‪ :‬ו‪ :‬ד‬
‫הנפש המשכלח שוכנח בכדור העליון של הגויה‪,‬‬
‫הראש והגלגולת‬
‫שה״ש‪ :‬ג‪ :‬י ‪ .‬שה״ש‪ :‬ד‪ :‬ד‪ .‬שה״ש‪ :‬ז‪ :‬ה‬
‫על ירי המקדש נתאחדו כללות נפשות ישראל להיות‬
‫מרכבה לשכינה ה׳‪ .‬כי שם נקבצו כל חלקי נשמותיהם‬
‫ויעמדו כולם כאיש אהד פרטי‬
‫שה׳׳ש‪ :‬ג‪ :‬ט‪.‬י‬
‫המקדש הוא האפריון שעשה שלמה להיות לכוש‬
‫אל הנשמה הכללית‬
‫שה״ש‪ :‬ג‪ :‬י‬
‫לישראל יש שהי מדרגות נפשיות נוספות על העמים‬
‫אשר חכמי הטבע לא הכירו בהם‪ .‬א‪ .‬חיה נפש‬
‫גדולי ישראל‬
‫אלוהית הנאצלה מעצם כבודו‪ ,‬מעולם הכסא‪ ,‬עת‬
‫ישמרו עמו חוקיו ותורותיו והיא גבוהה מהנפש‬
‫המשכלת הטבעית‪ ,‬וקראוה החכמים ״חיה" כי היא‬
‫החיה לעולם בצרור החיים את הי אלוהיה‪ .‬ב‪ .‬יחידה‬
‫נפש יקר שנאצלה על הנביאים מעולם האצילות‪,‬‬
‫ונקראה יחידה כי שרשה מהאחדות הגמור‪ ,‬אל יחיד‬
‫ומיוחד‪ ,‬על ידי הנפש הזאח יהעלו מהמון האנשים‬
‫וישובו להיות אלוהיים מושלים על בל המעשים‪,‬‬
‫רואים בלא עין‪ ,‬ושומעים בלא אוזן‪ ,‬ומתהלכים‬
‫בהיכלי מלך להפליא פלאות ולעשות נוראות צדיק‬
‫מושל ביראת ה׳ ]הערת המעחיק‪ :‬ע״ע ׳׳חובות‬
‫הלבבות״‪ ,‬שער חשבון הנפש‪ ,‬פ״ג סוף אפן עשירי(‬
‫שה״ש‪ :‬ג‪ :‬י‬
‫חצר אוהל מועד במשכן והאולם במקדש היו מקבילים‬
‫לכלי הנפש הטכעיח שהיא האיצטומכא וכל חדרי‬
‫בטן המעכלים את האוכל ומבשלים אותו ומוציאים‬
‫את האפר הנרקב לחוץ‪ ,‬ששם היה המזבח שעליו‬
‫נשרף ונתעכל המזון הרוחני ולחם הי‪ ,‬ושם היו‬
‫סירוחיו לדשנו ויעיר ומחתוחיו‪ .‬שיראה המעיין שדומים‬
‫לאיצטומכא מכל צד‬
‫שה׳׳ש‪ :‬ג‪ :‬י‬
‫חצר המשכן היה מוקף בעמודים ולא בקרשים )ככלי‬
‫העיכול שאינם נשמרים על ידי עצמות( כי האברים‬
‫)כלים( הנשמרים בו אינס חשובים כל כך עד שיהיו‬
‫מכוסים בקרשים‪ ,‬והיו של כסף שמעלתו פחוח משל‬
‫זהב‬
‫שה״ש‪ :‬ג‪ :‬י‬
‫ההיכל שהוא המחיצה האמצעית היה מקביל לכלי‬
‫הנפש החיונית ולכן היו שם כלים המיוחדים אל‬
‫עני! נעלה משל החצר )שהוא נגד הנפש הטבעית(‬
‫א‪ .‬מזבח הקטורת אשר יהיה ממנו הנאה נפשיח‬
‫רוחניח שהנשמה נהנית ממנו‪ .‬ב‪ .‬ובן חחיחם הדלקת‬
‫הנרות בשבעת נרותיה אל שבעה כנפי ריאה המניפה‬
‫על הלב ומדלקת אח רוח החיים‪ .‬ולכן ההיכל היה‬
‫מוקף קרשים‪ ,‬כי כלים אלו צריכים הגנה ביותר‪,‬‬
‫והיה של זהב שחזק וחשוב יותר מהכסף‬
‫שה״ש‪ :‬ג‪ :‬י‬
‫קודש הקדשים היה מקביל לכלי הנפש המשכלת‪:‬‬
‫א‪ .‬עמד שם הארון ושני לוחות אבנים‪ ,‬שם חלקת‬
‫מחוקק ספון ותורה השכל הכולל צפון‪ ,‬והוא היה‬
‫מרכבה לשכינה עוז השוכנת עליו‪ .‬ב‪ .‬על הארון‬
‫מלמעלה היו שני ברובים שהיו ציור לשני הנפשות‬
‫אשר שרשם בקודש שהם חיה יחדה‪ ,‬אשר כץ‬
‫מפתחות שנערכו ע״י הרב צבי האריס שליט״א‬
‫שדיהם הרוד העליון ישכון רחלונן עם רעיהו הכלה‬
‫הכלולה‬
‫שענ‬
‫שה״ש‪ :‬ג‪ :‬י‬
‫ודרך הצואר תתן ה‪1‬פש קילה לצוות ולמשגל על‬
‫הנפש החיונית‬
‫שה׳׳ש‪ :‬ד‪ :‬ד‬
‫מציאוח השכל יתגלה א‪ .‬על ידי מושגים )שהם‬
‫רבים לאין חכליה‪ ,‬ואין אחד דומה להכירו)‪ .‬ב‪ .‬על‬
‫ידי משפטים והקשים‬
‫נמצא על הכת המחעורר כח מניע מישר‪ ,‬כח מניע‬
‫מצוה‪ ,‬וכח מניע משלים‬
‫שה״ש‪ :‬ד‪ :‬ד‬
‫ש ה‬
‫ש ‪:‬‬
‫ד ‪:‬‬
‫א‬
‫החומר יעכב בעד הנפש מלהשכיל או לחזות במחזות‬
‫אלוהיות בתמידות‬
‫שה״ש‪ :‬ד‪ :‬ו‬
‫ש ה‬
‫ש ‪:‬‬
‫ד ‪:‬‬
‫א‬
‫בדומה לכך שהמזון הגשמי הוא הסיבה אל שהחול‬
‫הנשמה האלוהית בגוף האדם‪ ,‬שמבחר המאכל והזך‬
‫ממנו יתברר ויעלה להיות מזון לנפש החיונית‪ ,‬והצלול‬
‫והברור יותר לנפש המשכלת‪ .‬כן היה המובחר העולה‬
‫מן האישים והקיטור של הקרבנות על ידי האש‬
‫האלוהי כםא ומכון להחמרה השכינה במקדש‬
‫שה״ש‪ :‬ד‪ :‬ו‬
‫השכלות העליונות של הנפש האלהית שרשם בל׳׳ב‬
‫נתיבות הכמה העליונות שהם נקיים מכל סיג ושמין‬
‫מעלת הצומח נמוכה ממעלח החי‪ ,‬ובכל זאת נפש‬
‫החי סמוך ונשען על נפש הצומחת‬
‫שה״ש‪ :‬ד‪ :‬ו‬
‫"‬
‫עולמות העליונים נקראים בדברי האלהים עולם‬
‫העקורים והנקורים‬
‫"‬
‫מבואר בחכמת ביקור השכל כי החוקים המוטבעים‬
‫בעצמות השכל הם ט״ז‪ .‬שהם י׳׳ב בדרכיו במשפטים‪,‬‬
‫וארבעה בדרכי התבונה בהיקשים‪ .‬ומאתס יצאו ט״ו‬
‫דרכים שבהם יבנה המשפטים וההיקשים החבוניים‬
‫והם ל״ב נתיבוח‬
‫שה״ש‪ :‬ד‪ :‬כ‬
‫שה״ש‪ :‬ד‪ :‬ב‬
‫הנפש הדבריית נקראח כן מצר שמושגיה והשכלותיה‬
‫יתגלו לחוץ על ידי הדבור‪ ,‬שהדבור יקשר מושגי‬
‫הנפש והשכלוחיה לחרוז מהם מאמרים ודבורים‬
‫שלמים‬
‫שה׳׳ש‪ :‬ד‪ :‬ג‬
‫ענין הנפש בעצמותה בלחי מושג לנו ואין אנו‬
‫יודעים מה היא רק כפי קשורה בגוף‬
‫שה״ש‪ :‬ד‪ :‬ג‬
‫על ידי התגלות מושגי הנפש והשכלוחיה בדבור‪,‬‬
‫נכיר אח עצמותה שהוא עצם משכיל‬
‫שה״ש‪ :‬ד‪ :‬ג‬
‫הכעס וההאוה הם חולדות הכח המתעורר‪ ,‬והם‬
‫^‬
‫‪.‬‬
‫ממקור אחד כידוע כ ח כ ^‬
‫^‬
‫^‬
‫ה נ פ ש‬
‫ל ך ב ר‬
‫מ א כ ל‬
‫ש ב י ך‬
‫כ ן ע ם‬
‫ד ר ך‬
‫ע ל י ן‬
‫מ ש ל‬
‫ט‬
‫ביח המקדש לימד אמונת ה׳ על ידי שראו שם‬
‫התגלות השכינה והניםים הגלויים שהיו מתמידים‬
‫שמה‪ ,‬שהשראה השכינה במקדש היה בדרך ניםיי‬
‫פלאיי‪ ,‬ולא בדרך הרגיל שיהיה רק כפי ההכנה‬
‫והזכות‬
‫שה״ש‪ :‬ד‪ :‬ח‬
‫על ירי התעוררות מדת הגבורה והעזות לעבודת ה׳‬
‫בקדש‪ ,‬יגורו כחות החיים ולא ימררו במלכות הנפש‬
‫כמו שאמרו חכמים ״הוי עז כנמר וגבור כארי לעשות‬
‫רצון אביך שבשמים״‬
‫שה״ש‪ :‬ד‪ :‬ח‬
‫עצמוח הנפש מליאה אורות שכליות אלוהיות‬
‫שה׳׳ש‪ :‬ד‪ :‬ג‬
‫ו‬
‫לבנון הוא בית המקדש שהוא מלבין שחרוח הנפש‬
‫שה׳׳ש‪ :‬ד‪ :‬ח‬
‫ה‬
‫ל ק ח ת ה‬
‫על ידי הנהגה הנפש לא יחעוררו ולא יתאוו רק‬
‫לדברים רוחניים ולעבודת ה׳ ומצווחיו‬
‫שהז׳׳ש‪ :‬ד‪ :‬ה‪ .‬שה״ש‪ :‬ן‪ :‬ד‪,‬ט‬
‫הצואר הוא הפרוכת המבדיל בין הגולגולח )משכן‬
‫הנפש המשכלח( והגויה )משכן הנפש החיוניח(‪,‬‬
‫האש של מעלה שהיתה רבוצה כארי במקדש והיחה‬
‫אוכלת הקרבנות מסמלת ‪:‬נעת‬
‫הכנעת ככחות החיים‬
‫הגופניים על ידי התלהבות אש העבודה וכה הגבורה‬
‫שבו ידבקו בה׳‬
‫שה״ש‪ :‬ד‪ :‬ח‬
‫הלב הוא השורש לכח המתעורר וכחוה החיים‬
‫שה״ש‪ :‬ר‪ :‬ט‬
‫המרכבה הגדולה היא המציאות הכללי‪ ,‬והמרכבה‬
‫שעד‬
‫אוצרות‬
‫הטלבי״ם‬
‫הקטנה היא הנפש‬
‫שה״ש‪ :‬ד ‪ :‬ט‬
‫ההופעה הנבואית תרד מלמעלה למטה )מצד ה׳(‬
‫לא כן ההחדבקות שבא על ידי מעשה העבודה‬
‫במקדש שעקרו בא על ידי מדת האהבה אשר בבחי‬
‫הנפש והוא בא מלמטה למעלה על ידי התעוררות‬
‫הנפש ואהבתה‬
‫שה״ש‪ :‬ד ‪ :‬י‬
‫מדת האהבה )בהחלהבות הנפש לאהבח ה׳( גדולה‬
‫ממדרגח השגח הנבואה כי היא המחעצם בנפש‬
‫עצמו עד שדבוקה ח מ ד כאהבחו‬
‫שה׳׳ש‪ :‬ד ‪ :‬י‬
‫התקרבות הנפש לאלהים היא בשלשה דברים‪:‬‬
‫מחשבה‪ ,‬חבור‪ ,‬מעשה‬
‫שה׳יש‪ :‬ד ‪ :‬יא‬
‫עיקר הקרבנות לקרב רעותיה )רצונו(‪ ,‬ורוחיה‪,‬‬
‫ונשמתיה לה׳ )ע״פ זהר(‬
‫שה״ש‪ :‬ר‪ :‬יא‪,‬יג‬
‫שפה דבור החיצוני‪ ,‬לשון הדבור הפנימי השכלי‬
‫שה׳׳ש‪ :‬ד ‪ :‬יא‬
‫גדולי י־שראל‬
‫ושתיה וכדומה‪ ,‬ובפעולת הנפש השכליית‬
‫שה״ש‪ :‬ה‪ :‬א‬
‫הנפש הזוכה לנבואה עת תתפשט מן הגשם תתלבש‬
‫כתנות אור שהיא לבוש רק שנעשה לה מתורה‬
‫ומעשים טובים שעסקה בהם על ידי השכלותיה‪,‬‬
‫ומעשים בדברים שיש להם קשר עם דברים חומריים‪.‬‬
‫ומצד הלבוש הזה לא תשאר ערומה לגמרי‪ ,‬זאת‬
‫אומרת בעצמותה הרוחני שאי אפשר שתעמוד בעולם‬
‫הזה החומרי ללא לבוש‬
‫שה״ש‪ :‬ה‪ :‬ג‬
‫פירוש הכוהנת אור שלבש אדם קודם החטא הוא‬
‫הכתונת אור שתלבש הנפש בעת תתפשט מן הגשם‬
‫להשיג הנבואה‬
‫שה״ש‪ :‬ה‪ :‬ג‬
‫מלאכי מעלה עת ירדו במלאכוחיהם לעולם הזה‬
‫יתגלמו להתלבש כלבוש דק כנודע ברברי חכמים‬
‫שה״ש‪ :‬ה‪ :‬ג‬
‫לאחר שנשות שלמה היטו אח לבבו‪ ,‬הוא חזר‬
‫בתשובה אבל לא חזר למדרגוח הנבואה שהשיג‬
‫לפני כן‬
‫שה׳־ש‪ :‬הקרמה לשיר הרביעי )מליצה(‪ .‬שה׳׳ש‪ :‬ה‪:‬‬
‫טעמי המצווה והקדמות כפי פנימיוחם לברר הניצוצות‬
‫וזוך הנפשות להעלוח אח הצומח והחי למדרגת‬
‫המדבר‬
‫שה״ש‪ :‬ד ‪ :‬יא‬
‫הנפש החיונית היא שורש למידות וכת המתעורר‬
‫שה׳׳ש‪ :‬ה‪ :‬ה‬
‫המעשים הם לבושים החיצוניים שתחתיהם יתעטפו‬
‫הדבור והמחשבה‬
‫שה״ש‪ :‬ד ‪ :‬יא‬
‫המדריגה העליונה של הנפש היא הנשמה •שעל ידה‬
‫משיגים רוח הקודש ונבואה‬
‫שה׳׳ש‪ :‬ה‪ :‬ו‬
‫הקרבנות והקטורח דומים למאכל ולריח‪ ,‬שהמאכל‬
‫והריח םאפשרים לנפש לשכון בגויה‪ ,‬והקרבנות‬
‫והקטורת הם המחברים את השכינה למקדש‪ ,‬שעל‬
‫ידי הרוחני הנפרד מנפש החי והצומח בהתחבר‬
‫עמהם מחשבת וכוונת נפש הקדושה‪ ,‬היו מכון‬
‫לשכינת האלוהות‬
‫שה״ש‪ :‬ד ‪ :‬יג‬
‫לנפש יש בריאות וחולי כמו שיש לגוף )ע״פ רמב׳׳ם‪,‬‬
‫שמונה פרקים(‬
‫שה״ש‪ :‬ה‪ :‬ז‬
‫ה‪.‬י‬
‫‪1‬‬
‫בעח הגויעה והפרדה ה׳ מתגלה אל הצדיקים בעוד‬
‫נפשם בגופם ושניהם )הנפש ונחות הגוף( משיגים‬
‫את ה׳‬
‫שה״ש‪ :‬ה‪ :‬ח‬
‫המחשבה והמעשה הם כקרבנות המוקרבים על ידי‬
‫הנפש לפני ה׳‬
‫שה״ש‪ :‬ד ‪ :‬טז‬
‫ה׳ נקרא בשם אלהים שהוא מקור לכל הכהות‬
‫שה״ש‪ :‬ה‪ :‬י‬
‫עבודה הנפש היא בכחות הרוחניים הנבררים מהנפש‬
‫החיונית‪ ,‬ומהכחות הרוחניים הנבררים מהנפש‬
‫הצומחת‪ ,‬שזה פעולה הנפש במצוות ההלויוח באכילה‬
‫ה׳ הוא המקור לטוב ולרע‪ .‬הרק והרחמים‪ ,‬הטובות‬
‫והרעות‪ ,‬החיים והמוות‪ ,‬כולם משורש אחד יוצאים‪,‬‬
‫משורש השרשים שכולו טוב‪ ,‬ולא כהאומרים שהם‬
‫מפתחות שנערכו ע״י הרב צגי האריס שליט״א‬
‫משני שרשים‬
‫שה׳׳ש‪ :‬ה‪ :‬י‬
‫העולמות כולם הם דמוח כבודו וחכמחו הנשגבה‬
‫שה״ש‪ :‬ה‪ :‬יכ‬
‫הדבור אשר בו ה׳ הוציא בו את המציאות מתחלקת‬
‫לשנים‪ ,‬א‪ .‬הדבור הכללי הנכלל במלת ״בראשית״‬
‫שכו נעשה הכל בכח וזה נעשה ביום הראשון יש‬
‫מאין‪ .‬ב‪ .‬הדבורים הפרטיים שבו הוציא תולדותיהם‬
‫)הנבראים כששח ימי הבריאה( כל אחד ביומו‬
‫שה׳׳ש‪ :‬ה‪ :‬יג‬
‫חלקוה החכמים‪:‬‬
‫הנפש הטבעית‬
‫שעה‬
‫הנפש השכליח‪ ,‬הנפש החיונית‪,‬‬
‫שה׳יש‪ :‬ז‪ :‬ב‬
‫בעת תאםף הנפש אל עמה‪ ,‬אז כל הכהות הנפשיות‬
‫החלויוח בחומר םפו חמו נכרתו ולא נשאר רק‬
‫הרוח אשר תשוב אל האלהים אשר נתנה‬
‫שה׳׳ש‪ :‬ז‪ :‬ב‬
‫השכל העיוני הוא פני הנפש וצורתה‪ ,‬שצורח הנפש‬
‫היא ההשכלה‬
‫שה״ש‪ :‬ז‪ :‬ה‪,‬ט‬
‫מתוך סיפורי דתורה ומלבושיה יהראה במראוח‬
‫הצובאוח סודוחיה מצפונה ופליאוחיה‬
‫שה׳־ש‪ :‬ה‪ :‬יד‬
‫השכל העיוני צופה בחקירותיו על העולם הכללי‬
‫הגשמי‪ .‬והשכל המעשי צופה על הגויה וצרכיה וזה‬
‫יפסיק לאחר המוח‬
‫שלא ישיג עוד נמצאים בעלי חומר‬
‫שה״ש‪ :‬ז‪ :‬ה‬
‫לפעמים תשיג הנפש את האלהים בנבואה ורוח‬
‫הקודש‪ ,‬ולפעמים תשיג על ידי עיון ומחקר‬
‫שה״ש‪ :‬ו‪ :‬ב‬
‫אהבת הגוף והחיים הזמניים מביאים לידי כך שהנפש‬
‫לא תמצא תענוגים ומעדנים במות‬
‫שה״ש‪ :‬ז‪ :‬ז‬
‫הגפש הקדושה היא יחידה בין כחות הבשר‪ ,‬אץ‬
‫לה ריע ואחות ביניהם‪ ,‬כי היא נבדלת מכל תולדוח‬
‫העולם השפל‬
‫שה״ש‪ :‬ו‪ :‬ט‬
‫ברגע האחרון )לפני המיתה( יתאמץ הלב בכחותיו‬
‫עוד הפעם למנוע את התפרדות הנפש‬
‫שזז״ש‪ -.‬ז‪ :‬ח‪,‬ט‬
‫ה׳ אינו ניכר לנו מצד עצמו רק מצד פעולותיו‬
‫שה״ש‪ :‬ה‪ :‬טז‬
‫אור הנפש בעולם הזה כשהיא סגורה כתומר אעו‬
‫עצמי לנפש אלא היא מקבלה אוחו מאור ה׳ הזורח‬
‫עליה‪ .‬ובצאתה מהגדה לשוב אל מקורה לאלוהי‬
‫הרוחוח חדמה כחמה שאורה עצמי‪ ,‬ותשוב להיות‬
‫עצם משכיל מאיר באור הרוחני מצד עצמה בהיותה‬
‫אלהיח‬
‫שה״ש‪ :‬ו‪ :‬י‬
‫בעה פרידה הנפש מהגויה גם האור האלוהי מאיר‬
‫על הנפש‪ ,‬וגם אורו העצמי מאיר‬
‫שה״ש‪ :‬ו‪ :‬י‬
‫החוסר מצד היותו נקשר בעין הדעה טוב ורע נמשל‬
‫ברברי חכמי האמת לאגוז שד׳ קליפות סובבים את‬
‫המוח שבו‪ .‬והאריכו בזה ביחום קליפות האגוז אל‬
‫שמרי החומר וחסרונותיו‪ .‬גם העולם הגדול עם‬
‫ארבע קליפותיו ד מ ה לאגוז‪ ,‬וכן ראו יחזקאל במעשה‬
‫מרכבה ‪,‬ואליהו בהר חורב‬
‫שה״ש‪ :‬ו‪ :‬יא‬
‫הנפש היא המחיה אח הגוף לשלש מחלקוחיו אשר‬
‫בלילה הראשונה הנפש עדיין מרחפת על קצה חלקי‬
‫הגויה ואינה מתפרדות מכל ר^קיו לגמרי‪ ,‬כנודע‬
‫מענין חיבוט הקבר‬
‫שה״ש‪ :‬ו‪ :‬יכ‬
‫לפעמים יעסוק אדם בחורה ובמצווה שלא לשמה‬
‫רק לשם פניות אחרות ואז אינה לתועלת אל הנפש‬
‫בעולם הגמול‬
‫שה״ש‪ :‬ד‪ :‬יג‬
‫מדח אהבח ה׳ ותורה ומצווה שעשה ועסק מאהבת‬
‫ה ; זה הוא המובטח שחקבל הנפש תועלת מהם‬
‫שה״ש‪ :‬ז‪ :‬יג‬
‫המעשים בלי אהבת ה׳ הם גויות בלא נשמה‪,‬‬
‫קליפות בלא תוך‬
‫שה״ש‪ :‬ז‪ :‬יד‬
‫הנפש אחרי המוות תזכר במעמד שהיתה בו בחיי‬
‫הגויה ותתעצב על גויתה במו שאמרו חז״ל שהנשמה‬
‫מתאבלח על הגוף כל י״ב חודש‪ .‬אבל אינה מתאבלת‬
‫על החיים של המלחמות ביצר ובתאוות‪ ,‬רק מחאוה‬
‫שעו‬
‫אוצרות‬
‫השלגי״ם‬
‫לחיים במדרגה משה ואליהו שלא יהיו הגוף והיצר‬
‫משביתים אוחם מדבקוח הרוחני‬
‫שה״ש‪ :‬ח‪ :‬א‬
‫משה ואליהו היה בכתם להיפרד מן הגויה אל‬
‫הנבואה והדיבוק העליון בכל עח‪ ,‬עד שהיה בכחם‬
‫להביא את הכבוד העליון אל היכלם שישכון בתוכם‬
‫שה ש‪ :‬ח‪ :‬א״‬
‫״‬
‫‪w‬‬
‫‪n‬‬
‫גדולי ישראל‬
‫ורתת‬
‫שה״ש‪ :‬ח‪ :‬א‬
‫נפש האדם אצולה ממרום‪ ,‬ממקום קדוש‪ .‬והיתה‬
‫עצם רוחני נבדל‪ ,‬חיה ורבת פעלים‬
‫שה״ש ח‪ ,‬ה‬
‫‪, ,‬‬
‫‪,‬‬
‫בעליון ית״ש כחותם על לב‬
‫האדם דבוקה‬
‫נפש‬
‫*‬
‫‪.‬‬
‫וזרוע‪ ,‬כלומר ברצון ובפועל‬
‫משה היה מתנבא בעוד גפשו בגופו בלא חרדה‬
‫ת ם ולא נשלם‬
‫שה״ש ח‪ ,‬ו‬
‫״הכתב והקבלה״‬
‫של הגאון והמקובל ר' יעקב צכי פוקלנבות )אב״ד קניגסברג(‬
‫נולד בשנת תקמ״ה‪ ,‬ונפטר בשנת תרכ״ה‬
‫היה נכד של מחבר ״קרבן העדה״ )ויקרא כה סוף טז(‬
‫ותלמידו של דכי עקיבא איגד )ככתוב בפי׳ על ויקרא יח‪ ,‬יה וכן כה‪ ,‬יד(‬
‫ובילדותו למד אצל הרב זכריה מנדל אב״ד לםלוי‪ ,‬עיר מולדתו‬
‫)כפי שהזכיר בדבריו לשמות כ‪ ,‬ח(‬
‫הספר נדפס בשנות תקצ״ט‪ ,‬תרי״ג‪ ,‬תרט״ז‪ ,‬תר״מ‬
‫)ואח״כ בכמה מהדורות צילום(‬
‫להלן מקצת מפתחות שנערכו בס״ד בעניני מוסר‪ ,‬אמונות ודעות‬
‫הקדימני במלאכת שמים זו הרב יקר הערך הרב הלל קופרמן שליט״א‬
‫בספר חשוב ״תורת הכתב והקבלה״ )שנת תש״ן{‬
‫ובו פרקי מבוא‪ ,‬ועוד פנינים וציטטות מדברי המחבר זצ״ל‬
‫ועוד מפתחות לתנ״ך‪ ,‬חז״ל‪ ,‬רמב״ם‪ ,‬שו״ע‪ ,‬גר״א ועוד‬
‫ואני לא באתי אלא להוסיף מקצת רעיונות בתור השלמה לדבריו‬
‫ומיני ומיניה יתקלס עילאה ית״ש‬
‫נערך בעזרת החונן לאדם דעת ית״ש‬
‫ע״י הרב משה צוריאל‬
‫בני ברק‬
‫שנת תשם״ה‬
‫לוח תוכן‬
‫מבוא‬
‫מ פ ת ח ו ת ענינים‬
‫שפא‬
‫תג‬
‫קובץ שו״ת של ה מ ח ב ר‬
‫תםה‬
‫וידוי ו ה ש ת פ כ ו ת הנפש‬
‫תסח‬
‫ביאורי מלים‬
‫תעא‬
‫ביאורי ל ש ק‬
‫תצח‬
‫ביאורים למקראות שלא במקומם‬
‫תקב‬
‫ביאורים למאמרי חז״ל‬
‫תקנה‬
‫ביאורים לדברי הגר״א‬
‫תרד‬
‫לוח תיקוני טעיות שבדפוס ״הכתב והקבלה״‬
‫תריא‬
‫לוח מ פ ת ח ו ת ל ם פ ר אוצרות ה כ ת ב והקבלה‬
‫תרכה‬
‫מבוא לספר הכתב והקבלה‬
‫שפא‬
‫מבוא‬
‫רמז שיש בשמו של הספר‬
‫ה מ ח ב ר נותן טעם לשם ״הכתב והקבלה״ )שמות כב‪ ,‬ב וכן על ויקרא כד‪,‬‬
‫סוף כ‪ .‬ועל במדבר יט‪ ,‬כא סוף דייה ומזה מי ה נ ד ה ועל דברים כה‪ ,‬ב‪ ,‬וכן‬
‫ז‪ ,‬סוף כה(‪.‬‬
‫;‬
‫;‬
‫אבל נראה לי עוד הסבר‪ .‬המחבר מביא קרוב לארבע מ א ו ת פעמים פירושים‬
‫שהם מספרי הזוהר ותיקוני זהר‪ ,‬עיין לוחות מפורטים של הרב צבי יפה )ספר‬
‫״תורת ה כ ת ב והקבלה״‪ ,‬מהד׳ הרב הלל קופרפע‪ ,‬עמי ‪ .(121-107‬״במכדרשב״י״‬
‫במדהנ״ע ורע״מ )״במכלתא דרי שמעון בר יוחאי‪ ,‬במדרש הנעלם‪ ,‬ורעיא מהימנא״(‪.‬‬
‫כנראה מפני צניעותו הוא מ ס ת ת ר ומכנה לו שם ״מכילתא דרשב״י״‪ .‬״זהר חדש״‬
‫הוא קורא )בהסתרה( ״מכלתא חדתא״‪ .‬וארבע פעמים מזכיר ״ספר הבהיר״‬
‫)דברים יד‪ ,‬כ ח ועוד(‪ .‬והמחבר בענוותנותו כותב על עצמו ״ואני בעוניי לא זכיתי‬
‫להיות מאנשי הסוד״ )על דברים יא‪ ,‬יח(‪ .‬וברור מכל הספר שהיה גאון בעניני‬
‫סוד‪ .‬ועיין בסוף ביאורו לתורה )דברים לד‪ ,‬סוף יב‪ ,‬מתחיל במלים ״ולדעתי‬
‫לשון ה מ ק ר א עצמו תודיענו ההבדל הגדול״ ועד סוף הספר( עיונים עמוקים‬
‫ונפלאים מאד‪ .‬שם ברור כיותר מה עמקו ידיעותיו כקבלה‪.‬‬
‫מה ייחודו של ספר ״הכתב והקבלה״‪:‬‬
‫]א[ המחבר הצהיר ב ה ק ד מ ה שכתב לספר שברצונו להוכיח כי כל דברי חז״ל‬
‫שדרשו מהפסוקים‪ ,‬בין בהלכה ובין באגדה‪ ,‬אינם תלושים ח״ו מ ה מ ק ר א ‪ ,‬אלא‬
‫בעומק העיון יש למצוא א ו ת ם רמוזים בעצם תיבות המקרא‪1 .‬זמחבר הוכיח‬
‫ז א ת ע״י מ א ו ת רבות של פירושים שפירש בספרו‪ .‬הוא מ ב א ר תכן שם ספרו‬
‫)ויקרא כד‪ ,‬סוף כ(‪.‬‬
‫]ב[ המחבר ע ס ק רבות בניתוח אטימולגי )שרש התיבה( של לשון הקודש‪,‬‬
‫כלומר לחפש ה מ ה לאותיות המלה‪ ,‬ע״י ״מדמה מילתא למילתא״ )דרך שהרחיב‬
‫אח״כ רש״ר הירש(‪ .‬הרחבנו כאן רשימת מלים‪ ,‬אותן הוא ביאר‪.‬‬
‫]ג[ המחבר עיין רבות להבין הבדלי המשמעות של ״שמות נרדפים״‪ .‬וכך‬
‫העיר‪ :‬״אין זאת מ ת פ א ר ת הלשון שימצאו בו תיבות נרדפות משותפי ההוראה‬
‫מכל צד״ )בראשית כה‪ ,‬כג(‪ .‬ועוד כתב‪ :‬״אע״פ שהתורה בכללה עמוקה מאד‬
‫במליצותיה‪ ,‬וקשה על ה א ד ם לפלס במאזני צדק הוראת כל תיבה ותיבה שבה‪,‬‬
‫וביותר הוראת השמות הנרדפים הבאים בה‪ ,‬ו ה מ א מ ר י ם מתדמי המובן וכו׳ וכגון‬
‫׳לא תחמוד׳‪ ,‬׳לא תתאוה׳ וכדומה‪ ,‬שאין מספר הבאים בתורה‪ ,‬שאין מן ה ס פ ק‬
‫שיש הבדל דק ביניהם בצד מצדדי הדיבור‪ ,‬ושינוי בחוזק ורפיון‪ .‬ובכל עוד שלא‬
‫נדע תוכן הוראת כל אחד ואחד‪ ,‬ובמה הוא נבדל מזולתו‪ ,‬אי אפשר לנו לעמוד‬
‫על תוכן מליצותיה‪ ,‬ומה כיוונה התורה להודיענו בשינויים כאלה כדי שנוכל‬
‫שפכ‬
‫אוצרות‬
‫הכתב והקבלה‬
‫גדולי ישראל‬
‫לירד לעומק ענינה להבין א ת דברי התורה הזאת״ )דברים ל‪ ,‬יא(‪.‬‬
‫וחזר שוב על כך בביאוריו לסידור תפילות )״עיון תפלה״‪ ,‬פתח דברים‪ ,‬עמ׳‬
‫‪ (9‬״ומי לא יעמוד בברכה שאחר ק״ש של שחרית ה מ ת ח ל ת א מ ת ויציב ונכון‬
‫וגו׳ כי סדורים שם שש עשרה לשונות זה א ח ר זה אשר כמעט לכולם כוונה‬
‫אחת‪ ,‬ואין ס פ ק כי אנשי כ נ ס ת הגדולה כיוונו בזה גדר ידוע לכל מלה ומלה‬
‫להודיע בה ענין עצמיי לעורר בזה א ת הנפש‪ ,‬ולהבדילה בידיעה מיוחדת שאיננה‬
‫במלה א ח ר ת אף שנראה בהשקפה ראשונה שהיא דומה לה‪ .‬וכן בברכה שניה‬
‫שלפני ק״ש של שחרית אמר‪ :‬׳ותן בלבנו וגו׳ ללמוד וגו׳ ולעשות וגו׳ באהבה‪.‬‬
‫ומיד אחריה הוסיפו ה א ר ת עינים בתורה‪ ,‬דיבוק הלב במצוות‪ .‬וחיברו היראה‬
‫עם האהבה‪ .‬מ ה ה מ ה השינויים הבאים זה א ח ר זה תוך כדי דיבור? ומי פתי‬
‫יסור הנה ל א מ ר כי האנשים האלוהיים האלה התנהגו בזה בדרכי המליצים‬
‫המרחיבים לדבר בצחות וייפוי לשון שאינם ר ק לצלצול אזניים ואין ב ה ם כוונה‬
‫מיוחדת? הנה על כל אלה וכיו׳יב בהם הרבה שראוי לשום לכ עליהם בדברי‬
‫התפלה והברכה‪ ,‬מאז שנת תקע״ז נתתי א ת לבי לעיין עליהם לעתים מזומנים‬
‫שלא בשעת התפלה וכו׳‪ .‬לפחות נתרפאו עיני מעט מ מ כ ת העיורון אשר ל ה ם‬
‫מימי הילדות שאינן רואות כלל כי א ם פירוש המלות בלתי הבנת הענין הטמון‬
‫בתוכו״‪ .‬עכ״ל לעניננו‪.‬‬
‫בעז״ה ערכנו לכך רשימה ח ל ק י ת מ מ ה שחידש בספרו‪ ,‬ב מ ח ל ק ה ה נ ק ר א ת‬
‫״לשון״‪.‬‬
‫עומק האמונה במקור אלוהי לכל דברי מ ק ר א ו ת קודש‪ ,‬ואמונה בפרשנותם‬
‫של חז״ל‬
‫היסוד לכל ה מ ח ק ר הנפלא הזה היא האמונה שבתוך ה מ ל י ם של כתבי‬
‫הקודש מ ס ת ת ר ו ת אמיתיות עמוקות ונהדרות‪ .‬וכך הרחיב לנו‪ :‬״כי השרשים‬
‫שמהם חוברו המלות‪ ,‬כל א ח ד ואחד מוסד על יסוד אמתי‪ ,‬ובסתרי מליצותיה‬
‫כלולים ענינים רבים וכללים רחבים המתפשטים על ח כ מ ת הנפש וכחותיה‬
‫הנטועים בה‪ .‬ולמבין משכיותיה נוצצת ענין אלוהי ]כן צ״ל[ והן הן יסודי התורה‬
‫ועמודיה הנאמרים בלשון הנבחר״ )דברים כז‪ ,‬יד(‪ .‬ועוד כתב‪ :‬״ולפי שהלשון‬
‫המקודש לבד יש לה סגולה מיוחדת לזה‪ ,‬ל ה ס ת י ר ת ח ת לשונה תעלומות ח כ מ ה‬
‫ולהטמין במליצותיה תבונות נשגבות הנפלאות לעיני ההמון‪ ,‬ואינם נראות ר ק‬
‫לבעלי עינים הרואות באמת״ )שם‪ ,‬סוף פ ס ו ק יד(‪ .‬והוסיף‪ .‬״כי ת ו ר ת משה‬
‫הכתובה לפנינו היא נגלית ונסתרת‪ .‬נגלית היא כפי כוונתה הפשוטה‪ ,‬כמו שהיא‬
‫מתורגמת ומבוארת מפירושי הפשטנים‪ .‬א מ נ ם נ ס ת ר ת היא להבין א ו ת ה חוץ‬
‫מכוונתה הראשונה הפשוטה גם א ת כוונתה הפנימית‪ ,‬שהיא ב א מ ת הכונה‬
‫האמיתית לפי המכוון מן נותן התורה ית׳ ״ )דברים סוף פ ר ק כט(‪ .‬וע״ע דברים‬
‫שם )ל‪ ,‬י( בענין ״קול ה׳ על המים״‪.‬‬
‫שפג‬
‫מבוא לספר הכתב והקבלה‬
‫]ג[ יש בספר ג״כ עשרות עיונים הלכתיים‪ ,‬מסועפים ומנומקים היטב כדרך‬
‫גדולי המשיבים בשאלות ותשובות‪ .‬מ כ ל פ ס ק א כזו אפשר להבין הגמרא בעומק‪.‬‬
‫וברוב בקיאותו של המחבר היה שליט בספרי גדולי הראשונים והאחרונים‪ ,‬ונושא‬
‫ונותן בדבריהם‪.‬‬
‫]ד[ לעתים רבות ה מ ח ב ר מביא פירושים יפיס‪ ,‬בתחילה מ ב ס ס א ו ת ם ע״פ‬
‫ס ב ר א והגיון‪ ,‬ואח״כ מביא שהפירוש הזה כבר כתוב במכדרשב״י ]ב״מכלתא‬
‫דרשב״י״‪ ,‬כינוי לזוהר[ או ״במכלתא ח ד ת א דרשב״י״ )זהר חדש(‪ .‬וכן מביא‬
‫תקוני זהר‪ .‬המחבר עשה ז א ת קרוב לארבע מ א ו ת פעם בספרו‪ .‬והמחבר ניכר‬
‫לידען גדול בסתרי הקבלה‪ ,‬אע״פ שכותב בצורה פשטנית ושכלתנית‪ .‬אבל לא‬
‫מ צ א ת י בספר שום אזכור להאריז״ל‪ ,‬למהרח״ו או לר״מ קורדוברו‪ .‬אפשר‬
‫שהספרים ה ה ם ל א הגיעו לידיו‪ ,‬או שלא השתמש ב ה ם בביאוריו למקרא‪.‬‬
‫רוממות דברי מוסר ויראת ה׳ שבספר‬
‫]ה[ יש בספר הרצאות ארוכות בעניני מ ו ס ר ותיקון המדות‪ ,‬וכן בעניני‬
‫אמונה טהורה‪ .‬לפעמים הוא קורא לכך ״כוונה שנייה״ )עיין על דברים טז‪ ,‬ט(‪.‬‬
‫לשם פ ר ס ו ם פנינים הללו עמלתי בהכנת מפתחות הללו‪.‬‬
‫‪3‬י[ עוד הוספנו בעז״ה בספרנו זה‪ :‬כיון שהרב צבי יפה והרב חיים מנדלסון‬
‫)בספרו של הרב הלל קופרמן( הצביעו על רוב ה מ ק ו מ ו ת בתנ״ך שמחבר ״הכתב‬
‫והקבלה״ פירש‪ ,‬א ב ל משום מ ה לא הובאו ב מ פ ת ח ו ת י ה ם מ ק ו מ ו ת שונים בחמשה‬
‫חומשי תורה ש״הכתב והקבלה״ פירש ב מ ק ו ם א ח ר בחמשה חומשי תורה‪ ,‬אספנו‬
‫בעז״ה רשימה של פירושים אלו‪ ,‬כדי להקל על המעיין‪.‬‬
‫וכן בעז׳יה הכננו לוח תיקוני טעות דפוס בספר‪ .‬כיון שעד היום הופיע הספר‬
‫כ מ ה פעמים בשנים אחרונות במהדורת צילום בלבד‪ ,‬ונקוה לה׳ שבעתיד הקרוב‬
‫יודפס ספר קדוש זה באותיות מרובעות ]ובתוספת תרגומים לאותן פעמים רבות‬
‫שהמחבר ביאר דבריו ע״י השימוש בלשון הגרמנית הנהוגה במקומו‪ .‬והיה מ ו מ ח ה‬
‫בדיוקי לשון זו[ הכננו כאן רשימת ט ״ ס למען יתוקן הדבר ע״י המו״ל‪.‬‬
‫עוד הוספנו כאן פיענוח ראשי התיבות של שמות המחברים והספרים‪ ,‬מ ה ם‬
‫ה מ ח ב ר העתיק דבריהם או ציין לדבריהם‪.‬‬
‫ידיעות רחבות בעניני דקדוקי לשון הקודש‬
‫המחבר זצ״ל ידע ד ק ד ו ק לשון הקודש על בוריה )כמבואר לקורא בספר זה(‬
‫והיה בקי בדברי קדמונינו ה מ ד ק ד ק י ם )עיין בראשית מד‪ ,‬ה דברים כו‪ ,‬ה ועוד‬
‫הרבה(‪ .‬מתוך ידיעתו העמוקה‪ ,‬לפעמים היסב בצורה חדה וחריפה פירושים‬
‫)למלים שבכתבי הקודש( שהם חדשניים ומקוריים ביותר‪ .‬בגישתו להבין משמעות‬
‫המלה‪ ,‬הוא נעזר ע״י מלות באותיות דומות )וכדרך שעשה רש״ר הירש‪ ,‬שבא‬
‫אחריו(‪ .‬ויש שהוא מפרש המלה ע״פ שימושה בארמית‪ ,‬ולפעמים נדירות אף‬
‫;‬
‫שפד‬
‫אוצרות‬
‫גדולי ישראל‬
‫הכתב והקבלה‬
‫בערבית ]ולמד לעשות ז א ת ע״פ חז׳יל בשמות רבה )מב‪ ,‬ד( ״בערביא קוריו לבשר‬
‫לחמי״ ויש עוד ט׳ דוגמאות לכך במדרשים[‪.‬‬
‫דברי המחבר אודות גדולי הראשונים והאחרונים‬
‫המחבר למד תורה אצל הגאון רבי עקיבא איגד‪ .‬וכאשר המחבד דן בנושא‬
‫הלכתי )כמחצית של הספר( רואים אצלו שליטה מושלמת בדברי ה פ ו ס ק י ם‬
‫הראשונים והאחרונים‪ ,‬ויורד לעומק הסוגיות‪ .‬בסוף ספר ״פניני ה כ ת ב והקבלה״‬
‫)שהו״ל הרב הלל קופרמן( יש מ פ ת ח ו ת לשו״ת רבים )רדב״ז‪ ,‬ריב״ש‪ ,‬הב״ח‪ ,‬ח ו ת‬
‫יאיר‪ ,‬ח כ ם צבי‪ ,‬ח ת ם סופר‪ ,‬מהרי״ט‪ ,‬מ ה ר ״ ם לובלין‪ ,‬מעיל צדקה‪ ,‬משכנות‬
‫יעקב‪ ,‬נודע ביהודה‪ ,‬רבי עקיבא איגר‪ ,‬שאגת אריה‪ ,‬שאילת יעב״ץ‪ ,‬שיבת ציון(‬
‫לדברי הגר״א ועוד‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬
‫המחבר ח ו ל ק על ה״נודע ביהודה״ ‪ -‬במדבר טו‪ ,‬כ וכן דברים ד‪ ,‬יט וכן‬
‫טז‪ ,‬יג )ומוזכר בתשעה מקומות(‪ .‬ועונה על שאלת הצל״ח )דברים ח‪ ,‬ח ועוד ב׳‬
‫מקומות(‬
‫המחבר חולק על ה ״ ח ת ם סופר״ ‪ -‬במדבר כח‪ ,‬ז )ובעוד מקומות(‬
‫המחבר חולק על ״שאגת אריה״ ־ דברים ד‪ ,‬ב וכן יד‪ ,‬כב )ומוזכר בשבעה‬
‫מקומות(‬
‫;‬
‫ה מ ח ב ר ח ו ל ק על ״משכנות יעקב׳׳ ‪ -‬במדבר ל‪ ,‬יז‬
‫המחבר מ ק ש ה על רבו ר׳ עקיבא איגר ‪ -‬דברים ו‪ ,‬ח )ובעוד מקומות(‪ .‬שמו‬
‫של רבי עקיבא איגר מוזכר בספר חמש עשרה פעם‪ ,‬רובם מ ה שרע״א השאיר‬
‫שאלה בצ״ע והמחבר מיישב‪.‬‬
‫המחבר מציין כי רש״י פירש לפעמים שלא כהלכה )ויקרא כה‪ ,‬פ ס ו ק י ם לה‪,‬‬
‫מא(‪.‬‬
‫עיין על כך ״לפשוטו של מקרא״ )הוצ׳ השכל‪ ,‬שנת תשל״ד‪ ,‬עמ׳ ‪ 9‬ואילך(‬
‫מאמרו המקיף של הרב יהודה קופרמן‪.‬‬
‫לפעמים המחבר זצ״ל חולק על דברי הראשונים )מפני קושיות עצומות שהוא‬
‫מציב על דבריהם‪ ,‬בדרך פשט המקרא(‪ .‬לדוגמא הוא ח ו ל ק על דברי הרמב״ס‬
‫)שמות כב‪ ,‬ל! במדבר ה‪ ,‬כד! וכן ו‪ ,‬ג וכן יט‪ ,‬יח וכן יט‪ ,‬כא‪ .‬וכן דברים כא‪,‬‬
‫ד ועוד(‪ .‬על דברי רמב״ן )שמות כ‪ ,‬ט ו ויקרא כב‪ ,‬יד; וכן כ‪ ,‬ב וכן כג‪ ,‬סוף‬
‫כד והרבה עוד( ועל דברי רש״י )שם כ‪ ,‬יג; וכן ויקרא יג‪ ,‬ו ועוד הרבה( ועל‬
‫דברי רשב״ם )במדבר כז‪ ,‬יא( ועל דברי ה ת ו ס פ ו ת )ויקרא יכ‪ ,‬ד(‪.‬‬
‫‪:‬‬
‫;‬
‫המחבר חולק רבות על דברי ר״א אבן עזרא )שמות כ‪ ,‬כא‪ .‬וע״ע על דברים‬
‫טו‪ ,‬סוף א׳‪ ,‬ושוב דברים כא סוף י״ז(‪ .‬ובכל ז א ת הביא מ ה שממליץ זכות עליו‬
‫שפה‬
‫מכוא לשפר הכתב והקבלה‬
‫מהר״י אייבשיץ‪ ,‬עיין דברי המחבר בדבריס טו‪ ,‬ס ו ף ב‪ :‬״כי ח״ו לומר שהיה‬
‫בו שמץ מינות לחלוק על דעת רז״ל״‪ .‬ועוד מוסיף לימוד זכות שהתערבו בדברי‬
‫ראב״ע מ מ ה שכתבו תלמידיו )בראשית כז‪ ,‬סוף פ ס ו ק יט‪ .‬ושוב הזכיר ז א ת על‬
‫ויקרא ז‪ ,‬כה‪ .‬וכן כ ת ב החיד״א ב״שם הגדולים״‪ ,‬ערך‪ :‬ראב״ע(‪.‬‬
‫ה מ ח ב ר מ ו ת ח לפעמים בקורת על רלב״ג )במדבר יח‪ ,‬כח( ועל דברי רא״ם‬
‫)ר׳ אליהו מזרחי( הרבה מאד‪ .‬בדרך כלל הוא מעריץ לרוו״ה )ר׳ וואלף היידנהיים(‬
‫פרט ל מ ק ו ם א ח ד שמתמרמר עליו שפירש דלא כחז״ל )דברים כא‪ ,‬יא(‪ .‬ואמנם‬
‫יש והמחבר עצמו מביא ״פשט״ ה פ ס ו ק דלא כחז״ל‪ ,‬א ל א הוא עצמו נזהר לציין‬
‫שלפי חז״ל אין הדבר כן )ויקרא כג‪ ,‬טו ס ו ף ד״ה מיום ה ב י א כ ם ‪ ,‬וכן דברים‬
‫כז‪ ,‬ס ו ף ח ׳ ועוד(‪.‬‬
‫;‬
‫המחבר אינו מזכיר בספרנו מהר״ל )פרט לדברים לח‪ ,‬ס ו ף יט‪ ,‬מביא תוס׳‬
‫יו״ט שהביא דברי יגור אריה׳(‪ .‬כנראה ספרי מהר״ל לא הגיעו אליו‪ .‬ה מ ח ב ר‬
‫)ויקרא יט‪ ,‬כז( טוען על שו׳׳ת בשמים רא״ש שאינו מדורות הראשונים‪ .‬א ב ל‬
‫משבח דבר שבו )ויקרא כ‪ ,‬ט(‪ .‬המחבר בנה רבות על דברי ״ מ ס י ל ת ישרים״‪.‬‬
‫בספרו על התורה איננו מזכיר א ת שמו )אף שמביא מדבריו( אבל ב׳׳עיון תפלה״‬
‫מביא הרבה בשמו‪ ,‬ומכנהו ״האלוהי״‪) .‬עיין הערתנו בלוח ראשי תיבות‪ ,‬ערך‬
‫״מסילת״[‬
‫הרבה כתבי יד של גר״א שטרם נדפסו היו לעיני המחבר )ויקרא ז‪ ,‬סוף‬
‫לז‪ .‬וע״ע ס פ ר של ר׳ הלל קופרמן‪ ,‬דף ‪ 107‬רשימה ארוכה(‪ .‬הגר״א הוא מהיחידים‬
‫שהמחבר מכנה ״רבנו הגדול״‪.‬‬
‫‪t‬‬
‫ראוי לציין שהמחבר אינו מזכיר א ת המלבי״ם )עיין להלן הערתנו ברשימת‬
‫ראש התיבות‪ ,‬שם ״תוה״ח״(‪ .‬סיבה פשוטה לכך‪ .‬המחבר )שהיה רב העיר‬
‫קניגסברג( נפטר בשנת תרכ״ה )‪ .(1865‬לעומתו‪ ,‬לפי ספרי התולדות‪ ,‬המלבי״ם‬
‫נפטר בשנת תרל״ט )‪ (1879‬כאשר ק ד מ ו לכך ארבע שנים שהתיישב המלבי״ם‬
‫בעיר קניגסברג הנ״ל‪ .‬ז א ת א ו מ ר ת המלבי״ם הגיע לשם ר ק עשר שנים אחרי‬
‫פטירתו של ״הכתב והקבלה״‪ .‬וספר ״הכתב והקבלה״ נדפס לראשונה בשנת‬
‫תקצ״ט‪ ,‬לעומת ספרו של המלבי״ם בשנת תר״ך‪ .‬ו א מ נ ם לפי השערתנו המחבר‬
‫העתיק בכתב ידו על גליון ספרו עניו א ח ד מדברי המלבי״ם‪ ,‬וזה נדפס אח״כ‬
‫במהדורת שנת תר״מ אחרי פטירת המחבר‪ .‬עיין על כך להלן ברשימת ר״ת‪,‬‬
‫ערך‪ :‬תוה״ח‪ .‬נויש לציין שמחבר ״הכתב והקבלה״ פנה במכתב דחוף להרב‬
‫עזריאל הילדסהיימר‪ ,‬לצאת לעזרתו של המלבי״ם עת שגרשוהו מרומניה‪ ,‬בשנת‬
‫תרכ״ה[‪.‬‬
‫על המהדורות של הספר‬
‫בשנת תרי״ב נדפסה בקניגסברג מהדורה חדשה של ״הכתב והקבלה״ בתוספת‬
‫אוצרות‬
‫שפו‬
‫גדולי ישראל‬
‫הכתב והקבלה‬
‫תרגום של החומש לגרמנית שניתרגם ע״י הרב יונה קאשמאן‪ ,‬שהסתמך על‬
‫הערותיו של המחבר במקומות שונים‪ .‬בשנת תרכ״ב הו״ל א‪ .‬קרו תמצית הספר‬
‫בגרמנית‪ .‬הגאון המחבר כ ת ב ג״כ פירוש לסידור התפילות בשם ״עיון תפילה״‬
‫שיצא לאור בארבע מהדורות )שנות תרי״ז‪ ,‬תרי״ט‪ ,‬תרנ״ה‪ ,‬תרס״א( ועיקר ענינו‬
‫ל ה ע מ ק ת הרגש וחיזוק כוונת הלב‪ .‬גם מ ה ם הבאנו בעז״ה כ מ ה דברים במפתחותינו‬
‫אלה‪ .‬מכל תשובות בהלכה שכתב המחבר‪ ,‬נותרו לפליטה מעט‪ ,‬א ח ת מהן הובאה‬
‫בספר ״מטעי משה״ )ירושלים תרל״ח( ואנו מהדירים אותה בספרנו‪ .‬כן יש בידינו‬
‫נוסח ה ס כ מ ת ו )בשנת תרכ״ב( לספר ״דרישת ציון״ של הגאון ר׳ צבי הירש‬
‫קאלישר‪ .‬גם ז א ת נביא להלן בספרנו‪ .‬וכן ב׳ אגרות שהובאו ע״י נ‪ .‬בן מ נ ח ם‬
‫ב״סיני״ )ס״ה‪ ,‬שנת תשכ״ט(‪ .‬ויש מ א מ ר על תולדות המחבר ב״סיני״ )גליון נ״ז‪,‬‬
‫שנת תשכ״ה(‪.‬‬
‫קצת על אופני פרשנותו של המחבר‬
‫טוען המחבר שאין ה מ ק ר א ח ס ר כלום‪ .‬לכן אינו מ ק ב ל הצעת ״תוספת״‬
‫]במחשבה[ למלים שבמקרא‪ ,‬שהציעו בפרשנות של הראשונים )כמו דברים יב‪,‬‬
‫סוף א‪ ,‬בענץ ״תהיו א ת ם ארץ חפץ״(‪ .‬והמחבר אף מתנגד ל ת ו ס פ ת ״אותיות‬
‫השימוש״ )עיין על דברים טו‪ ,‬ט ד״ה בליעל; וכן כ ו ה סוף ד״ה ״ארמי אובד״;‬
‫וכן כו‪ ,‬יב(‪.‬‬
‫׳‬
‫אבל בנוגע לדברי חז״ל עצמם הוא לוחם בתקיפות נגד כל מערער על‬
‫פרשנותם ומוכיח דייקנותם הנפלאה‪ .‬כך לשונו‪ :‬״כוונתנו ליישב ה מ ק ר א על דרך‬
‫רבותינו״ )ויקרא טו‪ ,‬יב‪ ,‬וע״ע דבריו במבוא שלו ״מאמר התורה״‪ .‬ועיין דבריו‬
‫על שמות יח‪ ,‬סוף פ ס ו ק טו(‪ .‬וכמה פעמים בספרו הוא לועג ״למתחכמים״ )וזו‬
‫לשונו‪ :‬״ובזה נ ס ת ת מ ו פיות ה מ ת ח כ מ י ם לפרוק עול ת ו ר ה ׳ ‪ /‬דברים טו‪ ,‬ג‪ .‬ע״ע‬
‫ויקרא יח‪ ,‬כ ב וכן דברים ו‪ ,‬ז(‪ .‬לפעמים מתגלה זעמו ״תאלמנה בזה שפתי‬
‫המינים אשר משינויי לשונות אלה פורשים רשת המינות לחסרי אמונה כמוהם״‬
‫)דברים יב‪ ,‬יז(‪ .‬ופעם כותב‪ :‬״ולחנם התיגעו החדשים מ ק ר ו ב באו‪ ,‬להעמיס כוונה‬
‫א ח ר ת בלשון שתי וערב וכו׳ הפך ה מ ק ו ב ל המאומת״ )על ויקרא יג‪ ,‬מח(‪ .‬לא‬
‫ידענו אל מי מבני דורו הוא כיון‪ ,‬כי לא הזכיר א ת שמותיהם )שמא כדי לקיים‬
‫״ושם רשעים ירקב״(‪.‬‬
‫(‬
‫כאשר המחבר מציע ה ס ב ר חדש‪ ,‬הוא עורך תחילת דבריו בדרך ההגיון‪.‬‬
‫ורק אח״כ מביא סימוכין מדברי הזוהר או מגדולי הראשונים )לדוגמא ראה‬
‫דבריו על שמות כ‪ ,‬סוף ג׳(‪ .‬אפן הרצאה זו משכנעת ביותר‪ ,‬וגם נעימה היא‬
‫לקורא‪.‬‬
‫פעמים רבות הוא מוכיח דבריו ע״י ציון לדברי זהר ]וקורא לו ב ה ס ת ר ה‬
‫״מכלתא דרשב״י״[ וזהר חדש ]קורא לו ״מכלתא חדתא״[‪ .‬המחבר ס ו מ ך מ א ד‬
‫שפז‬
‫מבוא לםפר הכתב והקבלה‬
‫על המדרשים )ביניהם ״ספר הישר״( למרות שפעמים רבות מציע דרשה שהיא‬
‫עצמאית שלו דלא כהמדרשיס‪.‬‬
‫דעת המחבר אודות תרגומו של רמ״ד‬
‫לעתים רבות המחבר מצניע ש מ ם של אחרונים בשם ״אמר ח כ ם אחד״‪ ,‬כדי‬
‫ל א לפגוע בכבודם כאשר ח ו ל ק על דעתם‪ .‬וכן הרבה פעמים איננו נ ו ק ט בשם‬
‫רמ״ד‪ ,‬כי א ם ״המתרגם האשכנזי״ )מוזכר בבראשית יג‪ ,‬ח‪ ,‬במדבר לא‪ ,‬ה( או‬
‫״המתרגם״ )עיין דברי המחבר על במדבר כח‪ ,‬ב‪ .‬ודברי רמ״ד ה ם שם על ויקרא‬
‫ג‪ ,‬יא ועוד(‪ .‬והרב המחבר ב ט א בקורת קשה על מ ה שכתב ה מ ת ר ג ם )ויקרא יג‪,‬‬
‫נח‪ ,‬דברים כב‪ ,‬כח‪ .‬וע״ע בראשית טז‪ ,‬ב(‪ .‬ויש שהמחבר מ ב ט ל דברי ״המבאר״‬
‫)שנוספו במהד׳ רמ״ד( כמו בדברי המחבר לבראשית כג‪ ,‬י ג ולדברים כג‪ ,‬ס ו ף‬
‫פ ס ו ק כא‪.‬‬
‫}‬
‫לימוד בחכמות הטבע‬
‫ניכר שהמחבר ע ס ק גם בחקרי הטבע‪ .‬והרי כך הדריך אותנו ה ר מ ב ״ ם לעסוק‬
‫ולדעת )הל׳ יסודי ה ת ו ר ה פ״ב ה״ב‪ ,‬ושוב בהל׳ תשובה סוף פ ר ק עשירי ״להשכיל‬
‫ב ח כ מ ו ת ותבונות המודיעים לו א ת קונו וכו׳ כמו שבארנו״(‪ .‬וכן כ ת ב ״חובות‬
‫הלבבות״ בשער הבחינה‪ .‬וכן הזכיר רד״ק )על ת ה ל י ם סוף פרק ע׳׳ג(‪ .‬הנה לפנינו‬
‫מומחיותו בעניני ״בערה״ ואש )שמות לה‪ ,‬ג‪ .‬וכן על דברים ד‪ ,‬כ ר ‪ ,‬וכן דברים‬
‫כט‪ ,‬כו( וכן בעניני ריח )ויקרא א‪ ,‬ט( עניני מ ט ר ועוד‪ .‬וכן ידע המחבר על אופן‬
‫ה ת ה ו ו ת הצבעים‪ ,‬ועל השפעת קרני א ו ר השונים )״עיון תפלה״‪ ,‬עמ׳ ‪ ,299‬בענין‬
‫ברכת ״בורא מאורי האש״ של הבדלה(‪ .‬ויש הערה מעניינת בעמן דג מ ס ו י ם‬
‫שיש לו קשקשים ואין לו סנפיר‪ ,‬והוא בים הספרדי )על ויקרא יא‪ ,‬ט(‪ .‬והמחבר‬
‫ק ר א בספרי חכמי הטבע )האסט( על העופות )ראה דבריו על ויקרא יא‪ ,‬יח‬
‫״וזהו חזיתי ומצאתי בספר ה ח כ ם ה א ס ט בסיפוריו על העופות אשר מ צ א במדינת‬
‫מ א ר ו ק א וכו׳ ועוד מצאתי שם וכו׳ עייש שהאריך(‪ .‬כן המחבר ידע אופן ה ת ה ו ו ת‬
‫הגשמים )ויקרא כו‪ ,‬ד( וחקר בעניני ה ק ש ת )על בראשית ט‪ ,‬יג(‪ .‬והמחבר ידע‬
‫אפילו אודות גילויים חדשים בדורו בעניני אסטרונומיה‪ ,‬לדוגמא בעניו הכוכב‬
‫׳אוראנוס׳ )דברים יז‪ ,‬ג(‪.‬‬
‫וכן המחבר ידע פ ר ק בכימיה )דברים ז‪ ,‬סוף כה(‪ .‬וכן הבין בפעולת עיכול‬
‫המזון בגוף האדם‪ ,‬וסיוע לו ע״י רוק הפה )על דברים ח‪ ,‬י‪ .‬וע״ע הערה נפלאה‬
‫על ענין העיכול במעי ה א ד ם ‪ ,‬בדברים יד‪ ,‬כ א ד׳יה לא תבשל(‪ .‬ה מ ח ב ר מ ב א ר‬
‫ארבע סוגי אבן )חכמת הגיאולוגיה‪ ,‬ביאורו על דברים ט‪ ,‬ט וכן עיון תפלה‪,‬‬
‫עמ׳ ‪ ,225-223‬ד״ה לוחות אבנים‪ ,‬תפלת עמידה‪ ,‬שחרית של שבת(‪ .‬ה מ ח ב ר מ ס ב י ר‬
‫תופעות פיזיולוגיות בדם ה א ד ם מפני הכעס )דברים כט‪ ,‬כו(‪ .‬וכן ה מ ח ב ר ידע‬
‫ב ח ק ר הכימיה שיש אויר תוך ה מ י ם )ויקרא א‪ ,‬ט(‪.‬‬
‫;‬
‫והמחבר ידע ב ח כ מ ת הניתוח )עיין ויקרא כ‪ ,‬סוף ט ופסוק יט‪ .‬וכן דברים‬
‫שפח‬
‫אוצרות‬
‫הכתב והקבלה‬
‫גדולי ישראל‬
‫יד‪ ,‬א וע״ע שם בעניו חלקי המוח שבגולגלתו של אדס(‪ .‬ונביא כאן פ ס ק א נפלאה‬
‫מדבריו ב״עיון תפלה״ בענין ברכת ״אשר יצר׳‪ /‬וזו לשונו‪:‬‬
‫״ומפליא לעשות‪ .‬לבד הפליאות הנשגבות מ א ד הנראים לכל משכיל בכל א ח ד‬
‫מאיברי גוף האדם‪ ,‬נפלאו מ א ד מעשי ה׳ ביציאת הגדולים והקטנים‪ .‬כי בבשר‬
‫הכליות המורכב מגידין וורידיו‪ ,‬שם נפרשים המים הרעים מן הדם‪ ,‬ומשם יוצאים‬
‫ונקבצו אל תוך כלי מי רגלים‪ ,‬וממנו אל החלל שבאמצע הכליות‪ .‬ממנו יורד השתן‬
‫ל מ ט ה עד בואו ס מ ו ך לצואר השלחופית המחובר משתי עורות זו על גבי זו‪ ,‬ותלוי‬
‫כנוד הפוך בצואר ל מ ט ה ושם בוקעים א ת העור החיצון ומתהפכים ובאים ה מ י ם‬
‫מ מ ט ה למעלה‪ ,‬ונכנסים והולכין בין עור החיצון והפנימי של השלחופית עד שמגיע‬
‫לקצה העליון‪ .‬ושם ה ם בוקעים א ת עור הפנימי ומזלפין טיף טיף אל צוארו אשר‬
‫למטה‪ .‬וכאשר נתמלאה השלחופית אז כובד מי השתן פותח הסגר צוארו והמים‬
‫יורדים ובאים דרך מעבר השתן מן השלחופית עד פי האמה‪ .‬וכן ה ק י ב ה אשר בו‬
‫יבוא ה מ א כ ל עושה שתי פעולות‪ .‬האחד‪ ,‬א ח ר שנתעכל ונתבשל בו המזון בישול‬
‫ראשון‪ ,‬דוחה מ מ ט ה למעלה א ת ח ל ק המובחר שבו אל הכבד אשר למעלה ממנה!‬
‫והשני‪ ,‬ה מ א כ ל אשר נהפר לפסולת‪ ,‬דוחה אותו דרך פיו הימין ל מ ט ה א ל ת ו ך מעי‬
‫המונח בסבוב והולך בעקום‪ ,‬אשר בפנימיותיו כ מ ה דלתות נפתחים בבוא הפסולת‬
‫אליו‪ .‬ומיד בצאתו ת ס ג ר הדלת‪] .‬הערת המעתיק‪ :‬למען לא יחזור המזון הנעכל‬
‫אל מ ק ו ם שיצא משם(‪ .‬וכן עושה כל דלת בחלק אחר‪ •,‬ח ל ק העליון נפתח והתחתון‬
‫מסוגר‪ ,‬התחתון נפתח והעליון יסגר‪ ,‬עד צאתו לבוא אל המעי ה נ ק ר א כרכשתא‬
‫הדבוק בפי טבעת‪ ,‬המעמיד ומעכב בגללי הצואה שלא יצא לחוץ ק ו ד ם הזמן״‬
‫עכ״ל‪] .‬וכמובן כאן פלא נוסף‪ ,‬למען לא יתבזה ה א ד ם בצאת הגללים מיד‪ ,‬שלא‬
‫ברצונו של האדם‪ ,‬כשנמצא בנוכחותם של אנשים אחרים[‪ .‬וכן המעיין ב״הכתב‬
‫והקבלה״ )ויקרא כ‪ ,‬יט( רואה שהמחבר ידע היטב בפיזיולוגיה של האשה‪.‬‬
‫המחבר גם מצא ה ס ב ר לעניו רוח רעה השורה על הידים‪ ,‬ה ס ב ר שהוא קרוב‬
‫למציאות הטבעית )על ויקרא יא‪ ,‬סוף מד( וחבל שלא האריך בדבר‪.‬‬
‫וכן ניכר שהמחבר היה ח כ ם בחקר הפילוסופיה‪ ,‬כאשר מסגנן דברי הפילוסוף‬
‫עמנואל ק נ ט )שמות לג‪ ,‬ט‪ ,‬בדברי ״תוספת״ שם בד״ה ולא מנעתי מלעורר‪ .‬ושוב‬
‫בדבריו על דברים כט‪ ,‬א( א מ נ ם בלי להזכיר א ת שמו‪ ,‬אבל המושגים והמליצות‬
‫ה ם ממנו‪.‬‬
‫היו למחבר כשרונות בהערכת טיב הנגינה‪ .‬כך לשונו‪ :‬״והסתכל כי יש‬
‫ב מ ק ר א זה שתי דלתות שוות בתשע נגינות‪ .‬ומה יפה אף נעים בזה לומר כי‬
‫׳בנשך׳ שבסוף הדלת הראשונה‪ ,‬ישמש גם לפנים ל ה ת ח ל ת הדלת השניה‪ .‬וכן‬
‫׳ובמרבית׳ שבתחילת הדלת השניה ישמש גם לאחור‪ ,‬לסוף הדלת הךאשונה‪,‬‬
‫להשוות הדלתות‪ .‬וכו׳ הלא דרך זו סלולה ונעימה בדרכי השיר״ )על ויקרא כה‪,‬‬
‫לז(‪ .‬וע״ע דבריו על דברים יב‪ ,‬ז ]הבאנו להלן בערך‪ :‬ריקוד(‪.‬‬
‫מבוא לספר הכתכ והקפלה‬
‫שפט‬
‫המחבר היה מתעניין בטבע הארצות‪ ,‬ו ס ק ר בקצרה בספרי גיאוגרפיה‪ .‬״ידוע‬
‫מסיפורי חכמי ה א ו מ ו ת המספרים טבעי מדינת מצרים ומנהגיהם״ וכוי )על שמות‬
‫ז‪ ,‬יט(‪ .‬וכן כ ת ב אודות עפרה של ס ד ו ם ״וכן ספרו בעלי המסעות‪ .‬עוד יודיעו‬
‫שלא יצמח במחוז ההוא״ וכו׳ )על בראשית יט‪ ,‬כה(‪.‬‬
‫המחבר היה בעל עיון עצום בתלמוד ובספרי ראשונים ואחרונים‪ .‬כל הלומד‬
‫בביאורו לספר ויקרא עומד נדהם ו מ ש ת א ה על גדולתו‪) .‬נציין כאן ר ק כ מ ה‬
‫בודדים לדוגמא‪ .‬שמות לד‪ ,‬י ג ויקרא פרק ה פ ס ו ק כא; וכן פרק ז פ ס ו ק יט;‬
‫וכן פרק י פ ס ו ק י ט פרק יא פ ס ו ק י ם יא‪ ,‬מב(‪ .‬והמפליא יותר הוא שבנוסף‬
‫לכך ניחון ה מ ח ב ר במעוף מחשבה נשגבה‪ ,‬בגדולת ה מ ו ס ר והדבקות האלהית‪.‬‬
‫)לדוגמא ראה דבריו על ויקרא ז‪ ,‬יח ״לא יחשב״; פרק י פ ס ו ק ג׳ ״וידום אהרן״(‪.‬‬
‫והוסיף על כך רבות בפירושו לסידור תפילות ״עיון תפלח״‪.‬‬
‫;‬
‫;‬
‫ובנוסף לכך העמיק ח ק ר בנבכי ס ת ר י תורה והעלה פנינים‪) .‬עיין לדוגמא‬
‫דבריו על שמות לג‪ ,‬בתוספת דברים שהוסיף שם בסוף פ ס ו ק יט(‪ .‬ודבריו )על‬
‫שמות לג‪ ,‬כא( ה ם עומק דברי ״נפש החיים״ בתיאור משמעותו של ״מקום״‪.‬‬
‫ושם בד״ה ״ונצבת על הצור״‪ ,‬יש תמצית כל הרעיון המרכזי של ק ב ל ת האריז״ל‪.‬‬
‫ודבריו )שמות לג‪ ,‬כג( על מעלת האגדות שהם ס ת ר י תורה‪ ,‬ה ם לעילא לעילא‪.‬‬
‫וכבר כ ת ב ר״י אברבנאל )על שמו״א טז‪ ,‬יח( כי בלתי מצוי הוא שבעל מ ל ח מ ה‬
‫יהא מחונן בכח פיוט והשיר‪ ,‬וכן להיפך‪ .‬אבל שתי התכונות הנראות כהפכיות‬
‫זל״ז נתמזגו בדוד המלך‪ .‬כן לדעתנו חזיון בלתי מצוי הוא למצוא אישיות נעלה‬
‫מעם שהוא מחונן בכל הכשרונות הנפלאות הנ״ל‪ .‬ז א ת היא מעלת מחבר ספר‬
‫״הכתב והקבלה״‪] .‬וע״ע דבריו על במדבר יט‪ ,‬א[‪.‬‬
‫ענוה של המחבר‬
‫המחבר היה עניו גדול‪ ,‬ובין היתר כותב ״ואני בער ולא אדע״ )על במדבר‬
‫ה‪ ,‬ז(‪ .‬וגם מייעד להוסיף פירוש בהמשך ספרו ״ א ם יחייני המחיה כל ית״׳ י‬
‫)ויקרא כה‪ ,‬סוף פ ס ו ק לז(‪ .‬וע״י בדיקה של המחשב‪ ,‬מצאנו ט״ו פעם שהוא‬
‫מ ק ד י ם להצעת פירוש מחודש א ת ה מ ל י ם ״ולולי דמסתפינא״‪ .‬ולפעמים כותב‪:‬‬
‫״ולולי דמסתפינא דקצווחו עלי בבי מדרשא‪ ,‬הייתי אומר דבר חדש״ )על ויקרא‬
‫יח‪ ,‬י ז וכן על דברים טז‪ ,‬ד(‪.‬‬
‫;‬
‫המחבר מביא לפעמים חידושים בשם בנו ״המשכיל מ״ה שמואל״ )במדבר‬
‫כ‪ ,‬א! דברים כז‪ ,‬ח(‪ .‬המחבר עיין ועבר בשקידה על כ מ ה עשרות ספרים המבארים‬
‫ל מ ק ר א ]וכן של בעלי ח כ מ ת לשון הקודש(‪ ,‬בטרם נגש להוסיף דבריו‪ .‬בלוח‬
‫ראשי תיבות שלנו הבאנו למקצתם‪ ,‬ולא לכולם‪.‬‬
‫שצ‬
‫אוצרות‬
‫גדולי ישראל‬
‫ה כ ת ב והקבלה‬
‫ויגדיל ת ו ר ה ויאדיר‬
‫המחבר מציע לפעמים תיקוני גירסא‬
‫המחבר מ ת ק ן גירסא בגמרא ‪ -‬שמות לב‪ ,‬כ וכן במדבר כז‪ ,‬יא; וכן דברים‬
‫א‪ ,‬כב )״מרגלים״{; וכן דברים י א ל )בשם מ ח ב ר ״קרבן העדה׳י(; ושוב בדברים‬
‫יט‪ ,‬יט )סוף דף ‪(49‬‬
‫;‬
‫;‬
‫המחבר מ ת ק ו גירסא בירושלמי ־ ויקרא כה סוף טז‬
‫המחבר מ ת ק ן גירסא במדרש ״סדר עולם״ י שמות לג‪ ,‬ז‬
‫המחבר מ ת ק ו גירסא במד״ר ‪ -‬בראשית ל‪ ,‬לו‬
‫המחבר מ ת ק ן גירסא בתרגום ־ שמות לו‪ ,‬א‬
‫המחבר מ ת ק ן גירסא בתרגום יונתן ־ במדבר טו‪ ,‬כד ן דברים כד‪ ,‬כ‬
‫המחבר מ ת ק ו גירסא במכילתא ‪ -‬שמות טו‪ ,‬כה‬
‫המחבר מ ת ק ן גירסא ב״תורת כהנים״ ‪ -‬ויקרא ו‪ ,‬יא ד״ה וכל‬
‫המחבר מ ת ק ן גירסא בספרי ־ במדבר יא‪ ,‬כב‬
‫המחבר מ ת ק ן גירסא בדברי רש׳יי ־ ו י ק ר א כה‪ ,‬טז דייה מספר; וכן דברים‬
‫א‪ ,‬יג דייה ואשימם; וכן שם יז‪ ,‬י א וכן שם יח‪ ,‬יא דייה ודורש אל ה מ ת י ם‬
‫)ובכ״ז מוצא לו סמך(‬
‫;‬
‫המחבר מציל ה ת ו ס פ ו ת מקושיא א ל י מ ת א ‪ -‬דברים ו‪ ,‬כ ה‬
‫המחבר ידע שפת ערבית )כדלהלן( ‪ -‬בראשית כז‪ ,‬מ; לא‪ ,‬ו; לז‪ ,‬ב לט‪,‬‬
‫;‬
‫יא‪.‬‬
‫שמות לב‪ ,‬א‪.‬‬
‫ויקרא יט‪ ,‬כ‬
‫במדבר ד‪ ,‬יא; ה‪ ,‬כג; יא‪ ,‬י ז יב‪ ,‬א ד״ה על אודות; וכן שם ד״ה על אשר‬
‫ל ק ח ‪ ,‬יד‪ ,‬יד; וכן טו‪ ,‬לב; וכן יט‪ ,‬יז‬
‫;‬
‫דברים יד‪ ,‬כ ח‬
‫ואפשר שידע ב מ ק צ ת גם לשון יון )שמות כה‪ ,‬ז ויקרא יט‪ ,‬י(‪ .‬המחבר ידע‬
‫לשון לאטינית )שמות כ‪ ,‬סוף פ ס ו ק י׳‪ ,‬וכן דברים טז‪ ,‬ט‪ .‬ענין ״רליגיון״(‪ .‬המחבר‬
‫ידע לשון סורית )שמות כד‪ ,‬פ ס ו ק י ם י‪ ,‬יב(‪ .‬וגם ידע לשון פרסית )דברים כה‪,‬‬
‫ה‪ .‬דייה ויבמה(‪.‬‬
‫;‬
‫ן־‬
‫־‬
‫מבוא לספר הכתב והקבלה‬
‫א ב ל שמא ל א ידע ו ר ק העתיק מן ספר ״אוצר‬
‫בכמה מקומות‪ ,‬כ מ ו שמות לא‪ ,‬יח(‪ .‬ולפי ״אוצר‬
‫ערך ‪ ,441‬הרי הוא ספר ״מאיר נתיב״‪ ,‬עיי״ש א ו ת‬
‫משמעות לשונו‪ ,‬בדיון בשרש מהערבית ״כי אמרו‬
‫כט‪ ,‬ס ו ף כו(‪.‬‬
‫שצא‬
‫לשון הקודש״ )שהזכיר אותו‬
‫הספרים״ של בן יעקב )א׳‪,‬‬
‫מ׳ פריטים ‪ .(81-80‬וכך ק צ ת‬
‫מ ח ק ר י הלשון״ וכו׳ )דברים‬
‫ומה שנעזר המחבר בביאורי מלים בתורה ע״י שפות זרות‪ ,‬למד לעשות ז א ת‬
‫ע״פ חז״ל בשמות רבה )מב‪ ,‬ד( ״בערביא קורין לבשר לחמי״ ועוד ט׳ דוגמאות‬
‫לכך במדרשים‪ .‬ומהיוונית עשו כך חז״ל הרבה מאד‪ .‬וע״ע דברי רש״י לדברים‬
‫כא‪ ,‬יד‪ .‬״לא תתעמר בה״ הביא מהפרסית[‪.‬‬
‫בספרו המעולה של הרב הלל קופרמן ״תורת ה כ ת ב והקבלה״ )שנת תש״ן(‬
‫נדפסו גם מ פ ת ח ו ת מ ק ו ר ו ת )מקרא‪ ,‬חז״ל‪ ,‬ראשונים ואחרונים( שנערכו ע״י הרב‬
‫צבי יפה והרב חיים מנדלסון המגיעים עד ‪ 163‬עמודים‪ .‬בספרנו הנוכחי העתקנו‬
‫משם ל מ ק ר א וחז״ל בלבד‪ ,‬בצורה מקוצרת ]בלי לציין כל המובאה(‪ .‬א ב ל הוספנו‬
‫כ מ ה עשרות מ ק ו מ ו ת שלא נכללו שם‪ ,‬וכן הוספנו על ביאורי חומשי התורה‪,‬‬
‫כאשר מחבר ״הכתב והקבלה״ ביאר ה פ ס ו ק י ם ה ה ם ב מ ק ו ם א ח ר שבספרו‪.‬‬
‫כן העתקנו רשימת ביאורי המלים שנדפסו בתחילת ספר ״הכתב והקבלה״‬
‫והוספנו עליהם כ מ א ה מלים נוספות‪ ,‬וגם תיקננו כ מ ה וכמה שגיאות דפוס שבלוח‬
‫הישן )אמנם ל א בדקנו א ת כולם‪ .‬ומי שיודיענו על שגיאות ברשימה‪ ,‬נודה לו‬
‫ונתקן בעז״ה במהדורות הבאות[‪.‬‬
‫כמנהגו‪ ,‬באו שלש אותיות לציונים‪ ,‬תחילה באיזה ספר ׳מדובר‪ ,‬אח״כ‬
‫הפרק‪ ,‬אח״כ הפסוק‪ .‬כך‪ :‬ב‪ ,‬ג‪ ,‬ה; הפיענוח הוא שמות‪ ,‬פרק ג פסוק‬
‫ה׳ וכיו״ב‪.‬‬
‫]ד[ המחבר היה מקפיד מ א ד להגיד כל דבר בשם אומרו‪ ,‬ורגיל היה להשתמש‬
‫בסימוני ראשי תיבות‪ ,‬דבר ה מ ק ש ה מ א ד על ח ל ק מהלומדים בני זמננו‪ .‬נסינו‬
‫ל ה ק ל עליהם ורשמנו לוח ר״ת‪ .‬שם גם הגשנו חומר מ ס ב י ר ל ת א ר מי ה ם‬
‫ה מ ח ב ר י ם או הספרים ההם‪.‬‬
‫שצב‬
‫אוצרות‬
‫הכתב והקבלה‬
‫גדולי ישראל‬
‫לוח פיענוח של כ מ ה מן ראשי ת י ב ו ת ש ב ס פ ר‬
‫)והבאנו מ כ ל א ח ד ו א ח ד ר ק דוגמאות בלבד‪ ,‬ולא רשמנו כל מ ק ו ם שהוזכרו(‪.‬‬
‫וכללנו ברשימה ז א ת שמות הספרים והמחברים שהוזכרו בספר )חוץ מ ה מ פ ו ר ס מ י ם‬
‫ביותר כמו רש״י ורמב״ן וכר(‪ .‬ועשינו ז א ת להצביע על בקיאותו הנפלאה‪ ,‬שלא‬
‫ניגש לפרש בלי לעיין מ ק ו ד ם מ ה אמרו חכמי הדורות‪ .‬ממנו נלמד ונלכה‬
‫בארחותיו‪.‬‬
‫אבן ג׳נאח ‪) -‬בעל דקדוק( מוזכר בדברים כט‪ ,‬יח‪ ,‬ועוד‬
‫אייבשיץ‪ ,‬הגאון מוהר״י‪ .‬התייחסות ה מ ח ב ר אליו )על ויקרא יא‪ ,‬מב(‪ :‬״לכן‬
‫טוב גדול עשה בעמו הרב הגאון מורנו יונתן בספרו כרתי ופלתי״‪ .‬ולא השתמש‬
‫בכינוי שבח זה לאחרונים פרט לרבי עקיבא איגד‪) .‬ועוד עיין לשונותיו על מהר״י‪:‬‬
‫״הגאון״‪ :‬שמות יב‪ ,‬ט ז ויקרא יא‪ ,‬מ ב כז‪ ,‬כז‪ ,‬דברים יט‪ ,‬יח(‪ .‬וספריו )התומים‪,‬‬
‫וכרו״פ( מוזכרים י״ג פעם בספרנו‬
‫;‬
‫;‬
‫ח כ ם אבן בלעם ־ )לעניני דקדוק‪ ,‬דברים יט‪ ,‬ה(‬
‫א״ת ‪ -‬אונקלוס תרגם‬
‫א״ת ‪ -‬אל ת ק ר י )כך‪ ,‬אלא כך(‬
‫אג״י ־ ויקרא כד‪ ,‬טז נשמא ד״ת ״אגרות ישר״‪ ,‬של ר׳ יצחק שמואל ריגייו‪,‬‬
‫שלשים מ כ ת ב י ם ב מ ח ק ר י ם שונים‪ ,‬ב׳ חלקים‪ ,‬וינה‪ ,‬תקצ״ד‪-‬תקצ״ו[‪.‬‬
‫אגרות ישר ‪) -‬עיין לעיל‪ :‬אג״י( ובספרנו הוזכר ס פ ר ז ה ' ב ד ב ר י ם טו‪ ,‬ב‪ .‬וכן‬
‫חזר לדחותו בעניו א ח ר בדברים כב‪ ,‬ט ד״ה ו ת ב ו א ת הכרם‪ .‬ושוב בסיום הספר‪,‬‬
‫הערה בעניו המסורה‪ ,‬ה ב א ה אחרי דברים פ ר ק לד )דף ‪ 49‬במה׳ ישנה(‬
‫אה״כ ‪ -‬א מ ר הכתוב‬
‫אולה״ק ‪ -‬אוצר לשון הקודש )שמות לא‪ ,‬יח( )עיין ״אוצר הספרים״‪ ,‬בן‬
‫יעקב‪ ,‬פ ס ק א ‪(442‬‬
‫אוצה״ש ‪ -‬אוצר השמות )שמות ה‪ ,‬ד(‬
‫אוצלה״ק ‪ -‬אוצר לשון הקודש‪ ,‬עיין לעיל‪ :‬אולה״ק‬
‫אלבו‪ ,‬ר׳ יוסף )עיין להלן‪ :‬ספר עיקרים(‬
‫אס״ף ־ אתנחתא‪ ,‬סוף פ ס ו ק‬
‫אפ״י ־ אפיקי יהודה )בראשית כד‪ ,‬לט(‬
‫בד״מ ‪ -‬בדרך משל‬
‫שצג‬
‫מבוא לםפד הכתב והקבלה‬
‫בהיר‪ ,‬ס פ ר הבהיר )דברים יד‪ ,‬כח(‬
‫בחוהמ״ש ־ בחושן המשפט )בראשית כ סוף ו(‬
‫בירורי ה מ ד ו ת ‪) -‬דברים טו‪ ,‬טו{ שם של ס פ ר‬
‫בכ״ע ־ ד״ת בכורי עתים ]שם של כ ת ב עת שיצא לאור ב ת ק ו פ ת המחבר[‬
‫ויקרא טז‪ ,‬י‬
‫בכ״ק ־ בכתבי קודש‬
‫במדהנ״ע ‪ -‬מדרש הנעלם )חלק מהזוהר(‬
‫במהנ״ע ־ במדרש הנעלם )חלק מהזוהר(‬
‫במת״כ ־ במתנות כהונה )פי׳ למדרש רבה(‬
‫בעל ה מ ״ ק ‪) -‬ויקרא כג‪ ,‬טו סוף ד״ה ו ס פ ר ת ם לכם(‪ .‬אינני יודע אל מי‬
‫מתכוין‪.‬‬
‫ברית‪ ,‬ס פ ר הברית )ר׳ פנחס אליהו‪ ,‬איש וילנא בתקופת הגר״א( דברים ד‪,‬‬
‫ו ד״ה עם ח כ ם‬
‫ברלינר‪ ,‬הרב משה )חבר ועמית של המחבר( ־ שמות כג‪ ,‬טז )ועוד(‬
‫בשמים רא״ש )שו״ת( ‪ -‬ויקרא יט‪ ,‬סוף כז; וכן כ‪ ,‬ט‪.‬‬
‫גר״א ־ לפי ה מ פ ת ח ו ת של הרב צבי יפה והרב חיים מנדלסלן )שהובאו בספר‬
‫״תורת ה כ ת ב והקבלה״ של הרב הלל קופרמן‪ ,‬עמ׳ ‪ (107-99‬הובא ממנו למעלה‬
‫מ מ א ה ושלשים פעם )גם מפי השמועה כמו בדבריו על שמות לד‪ ,‬כ א וגם מכתבי‬
‫יד שטרם נדפסו כמו על ויקרא ו‪ ,‬ב‪ ,‬וכן ז‪ ,‬סוף לז‪ .‬עיין מ פ ת ח ו ת הנ״ל בעמ׳‬
‫‪ .(107‬ובדקנו ע״י מחשב‪ ,‬ומצאנו כי שמו של הגר״א מוזכר בספר ‪ 241‬פעם‪ ,‬מ ה ם‬
‫‪ 21‬פעם מביא שמועה ״בשם הגר״א״‪ .‬ובספר ״גנוזות הגר״א״ להרב יששכר דב‬
‫קרייזר )בית שמש‪ ,‬תש״ס( ל י ק ט הרבה מספר ״הכתב והקבלה״ והדפיס בקובץ‬
‫שליקט‪ .‬ויש פעם א ח ת שהמחבר חולק על ה נ מ ס ר בשם הגר״א ״ולא אאמין כי‬
‫מפי רבנו הגדול יצאו דברים אלו״ )ויקרא יג‪ ,‬ג(‪ .‬המחבר ק ו ר א לגר״א ״איש‬
‫אלוקי״ )במדבר יא‪ ,‬לב(‪ .‬וקורא לו ״רבינו הגדול״ )בראשית א‪ ,‬א(‪.‬‬
‫;‬
‫ה״א ־ ר״ת יהו״ה אלוהיך‬
‫הבנת ה מ ק ר א )ספר של ר׳ וולף היידנהיים( ‪ -‬במדבר ה‪ ,‬יח‬
‫הגאון רבנו סעדיה ־ )במדבר כד‪ ,‬ד(‬
‫ה מ ב א ר לתלמוד )שם של ספרז( ־ במדבר טו‪ ,‬כ ד״ה חלה‬
‫אוצרות‬
‫שצד‬
‫ה כ ת ב והקבלה‬
‫גדולי ישראל‬
‫המעמר ‪ -‬נכתב ע״י ר׳ וואלף מאיר‪ ,‬עיין עליו ״אוצר הספרים״ לבן יעקב‪,‬‬
‫תנ״ך פ ס ק א ‪ 259‬שהוא ח ל ק מ ס ד ר ת תרגום התנ״ך לאשכנזית )ובספרנו מוזכר‪:‬‬
‫בראשית לב‪ ,‬ז שמות יא‪ ,‬ב; דברים ח‪ ,‬ח(‬
‫;‬
‫הפרחון )שם ס פ ר שנתחבר ע״י ר׳ שלמה בן פרחון‪ ,‬בשנת ת ת ק כ ״ א ‪ ,‬ונדפס‬
‫בשם ״מחברת הערוך״( ‪ -‬שמות כה‪ ,‬ד דברים ס‪ ,‬י‬
‫;‬
‫הרנ״ו ־ הרב ר׳ נפתלי הירץ וייזל )שמות טו‪ ,‬ח(‪ .‬ע״ע להלן ערך‪ :‬רנ״ו‬
‫וכמש״ר ‪ -‬וכמו שאמרו רבותינו‬
‫ז״ג ‪ -‬זקף גדול )טעם נגינה(‬
‫זה ינחמנו ־ )דברים טו‪ ,‬טו( שמו של ספר‪ ,‬פי׳ למכילתא‬
‫זו״ח י ר״ת זוהר חדש‬
‫ז״ר ־ זית רענן )ספר מ מ ח ב ר ״מגן אברהם״‪ ,‬הערות על ״ילקוט שמעוני״(‬
‫זרע א ב ר ה ם ‪ -‬נתחבר ע״י ר׳ א ב ר ה ם שיק )פי׳ על הספרי(‬
‫חובות הלבבות )״החוקר האלוהי״( ‪ -‬ה ק ד מ ה דף ‪22‬‬
‫ח״ר י ח ל ק ראשון‬
‫חייט‪ ,‬בספר מערכת אלהות ־ )ויקרא כג כד(‬
‫חכ״א ‪ -‬ח כ מ ת א מ ת‬
‫ח כ מ ת שלמה ‪ -‬מדרש עתיק שהו״ל ר׳ נפתלי וייזל )מוזכר בשמות יד‪ ,‬יג(‬
‫ח כ מ ת א ר ב ת א דשלמה )שהוציא לאור רנ״ו‪ ,‬״ ח כ מ ת שלמה״ עם פי׳ ״רוח‬
‫חן״ ‪) -‬בראשית יט‪ ,‬כה(‬
‫חן טוב‪ ,‬ר׳ שמואל‪ ,‬חבר של המחבר שמביא מדברי תורתו ‪ -‬ויקרא א‪ ,‬א;‬
‫וכן לדברים כג‪ ,‬כ א‬
‫ח״ש ‪ -‬ח כ מ ת שלמה )ספרו של ר׳ נפתלי וייזל‪ ,‬עיין בספרנו בראשית ט‪ ,‬יג(‬
‫יב״נ ־ יוחנן בן נורי )ויקרא כג‪ ,‬כד(‬
‫יב״ע ‪ -‬יונתן בן עוזיאל‬
‫יבע״ת ‪ -‬יונתן בן עוזיאל ת ר ג ם )שמות יט‪ ,‬ו(‪ .‬ולפעמים כותב תיב״ע ]כנ״ל[‬
‫יחה״ג ‪ -‬י ח ס הגוף‬
‫ספר יצירה ־ )דברים יט‪ ,‬סוף ה(‬
‫שצח‬
‫מבוא לספר הכתב והקבלה‬
‫ס פ ר כוזרי )דברים יט‪ ,‬ה(‬
‫כו״ק ‪ -‬כ ת ב וקבלה ]כך מציין כ מ ה פעמים בספרו ״עיון תפלה״[‬
‫כלי יקר ‪ -‬על התורה )של ר׳ אפרים לונשיץ(‪ ,‬מוזכר בדבךים כו‪ ,‬ה‬
‫כ ״ ק ‪ -‬כתבי קודש‬
‫לד״ק )מוזכר בדברים ב‪ ,‬טו( גלע״ד פירושו‪ :‬לדעת ק צ ת )כלומר מ ק צ ת‬
‫מהמפרשים(‬
‫מבין חידות ־ של ר׳ יוסף היילברון‪ ,‬ביאורים על עניני ה מ ס ו ר ה בתורה‪,‬‬
‫אמשטרדם‪ ,‬ת ק כ ״ ה )מוזכר בספרנו‪ ,‬ויקרא טז‪ ,‬סוף י(‬
‫מ״ב ׳ מדבר בעדו‬
‫מ״ב י מנחה בלולה )ר׳ א ב ר ה ם הכהן רפא מפורט‪ ,‬ויתנה‪ ,‬שנת שנ״ד(‬
‫מבין חידות ־ של ר׳ יוסף היילברון‪ ,‬אמשטרדם‪ ,‬ת ק כ ״ ה )על ויקרא טז‪,‬‬
‫ס ו ף י(‬
‫מ״ח ‪ -‬מנחה חדשה של ר״מ קאלאוו )דברים יג‪ ,‬סוף ז(‬
‫מדרש ספר הישר ־ בראשית לב‪ ,‬א ועוד מ ק ו מ ו ת‬
‫ספר ״מגיד מישרים״ למהר״י קארו ‪ -‬שמות ט‪ ,‬כ ח כד‪ ,‬יא; דברים ח‪ ,‬י‪.‬‬
‫י‬
‫ועוד‬
‫;‬
‫מהרי״א ‪ -‬מורנו הרב יצחק אברבנאל‬
‫מורה נבוכים לרמב״ם ־ שמות כ‪ ,‬יא‬
‫‪,‬‬
‫מי מלא ‪ -‬ספר על שרשי לשון הקדש‪ ,‬ל ר שמחה אריה מהרובשוב )ורשה‪,‬‬
‫תקצ״ט(‬
‫מכדרשב״י ־ מ כ ל ת א דרשב״י‪ ,‬כינוי לספר זוהר )מוזכר כארבע מ א ו ת פעם‬
‫בספר(‬
‫מכילתא דרשב״י ‪ -‬עיין מכדרשב״י‬
‫מ כ ל ת א ח ד ת א דרשב״י ‪ -‬הוא ספר ״זהר חדש״‬
‫מ״ל ־ משנה למלך )על הרמב״ם(‬
‫מ ל א כ ת מחשבת )ספר של ר׳ משה ב״ר מנשה חפץ‪ ,‬ויניציאה‪ ,‬שנת ת״ע( ־‬
‫שמות כח‪ ,‬לה‬
‫אוצרות‬
‫שצו‬
‫הכתב והקבלה‬
‫גדולי ישראל‬
‫מלות ההגיון )ספר של הרמב״ם( יצא לאור עם פירוש ״אבן בוחן״ של ר׳‬
‫פנחס מ נ ח ם היילפרין‪ ,‬פרנקפורט‪ ,‬תר״ו‪ .‬הוזכר ע״י המחבר בדברים ה‪ ,‬יז‬
‫מנחה חדשה ‪ -‬של ר״מ קאלאוו )בראשית כו‪ ,‬כח(‬
‫מ ס י ל ת ישרים )לרמח״ל( ‪ -‬המחבר הושפע רבות מ ה ס פ ר הזה‪ ,‬ובכמה מ ק ו מ ו ת‬
‫כמעט מ צ ט ט לשונו‪ ,‬כמו‪ :‬בבראשית )כב‪ ,‬יד( בענין אופני קניו הענוה )והוא‬
‫מ״מסלת״ פ ר ק כ״ב(‪ .‬ועוד הרבה ב״עיון תפלה״‪ ,‬עמ׳ ‪ 48‬ד״ה מ ה ישענו‪ ,‬לענין‬
‫מ ד ת הנקיות )והוא ״מסלת״ פ ר ק י״א(‪ .‬וכן בעניו הנימוקים להכרת טובה לה׳‬
‫על כל תגמולוהי עליו )עיון תפלה‪ ,‬עמ׳ ‪ ,71‬ד״ה כי טוב‪ ,‬והוא ב מ ס ל ת ישרים‪,‬‬
‫פ ר ק ח(‪ .‬ושם בעמ׳ ‪ 108-107‬ד״ה חנון לסלוח‪ ,‬כיצד מועילה תשובה לעקור א ת‬
‫העבר )והוא ב״מסלת״‪ ,‬סוף פ ר ק ד׳(‪ .‬ושם בעמ׳ ‪ 134-133‬ד״ה ברוך שנתן‪ ,‬לענין‬
‫שלאדם המתקדש‪ ,‬ניתנת לו לבסוף הקדושה כמתנה )והוא ב״מסלת״ פרק כ״ו(‪.‬‬
‫וכן שם עי ‪ ,141‬ד״ה לעשות רצונו‪ ,‬לענע ח ס י ד ו ת לעשות נ ח ת רוח לפני ה׳ ע״י‬
‫הוספות שונות על המצוות )והוא ב״מסלת״ פ ר ק י״ז(‪ .‬וכן שם בעמ׳ ‪ 442‬ד״ה‬
‫בכחש ובכזב‪ ,‬לענין דרגות שונות שיש בין השקרנים )והוא מן פ ר ק יא של‬
‫״מסלת ישרים״(‪ .‬וכן שם בעמ׳ ‪ 444-443‬בענין סוגים שונים של בעלי גאוה‬
‫)״מסלת״ פ ר ק יא(‪ .‬ר ק לפעמים מזכיר שמו )עיון תפלה‪ ,‬ע׳ ‪ 48‬פ ס ק א ‪ .‬לעולם‬
‫יהא א ד ם יר״ש‪ ,‬ד״ה מ ה ישענו‪ ,‬שם כותב‪ :‬״המדה המפוארה שהשתדל האיש‬
‫האלוהי רמ״ח לוצאטו לדבר עליה ברחבה ב מ ס ל ת ישרים שלו פי״א״‪ .‬ונלע״ד‬
‫לבאר מ ה שע״פ רוב איננו מזכיר א ת שמו‪ ,‬כי דרכו ב״עיון תפלה״ ל א לציין‬
‫בכל פעם מקורות‪ ,‬כי רצה לקצר למען יהא הספר סידור שימושי לתפילות כל‬
‫יום‪ ,‬ויהא נוח לשאת ביד‪.‬‬
‫מ״ע ‪ -‬מתנות עניים‬
‫מעיין ה ח כ מ ה ‪ -‬דברים ד‪ ,‬ב‬
‫מעמר ‪ -‬עיין לעיל ״המעמר״‬
‫מערכת אלהות ‪ -‬ויקרא כג‪ ,‬כד‬
‫מעשי הי‪ ,‬ספרו של ר׳ אליעזר אשכנזי‪ ,‬ויניציאה‪ ,‬שמ״ג ־ )ויקרא א‪ ,‬ט(‬
‫מקדש מלך )פירוש על הזוהר( ‪ -‬דברים כה‪ ,‬ו‬
‫מרי״ק ‪ -‬ר׳ יוסף קארו )דברים כט‪ ,‬כח(‬
‫מ ת ר ג ם האשכנזי ‪ -‬כוונתו לר׳ משה דעסוי )מוזכר בבראשית‪ :‬יג‪ ,‬ח; וכן‬
‫טו‪ ,‬י ב וכן טז‪ ,‬ב ועוד(‬
‫;‬
‫מ ״ ת ‪ -‬ר״ת מתן תורה‬
‫שצז‬
‫מבוא לספר הכתב והקבלה‬
‫נפה״ח ‪ -‬נפש החיים )לגר״ח וולוז׳ין‪ ,‬שמות כ‪ ,‬ג{‬
‫עבודת הקודש‪ ,‬לר׳ מ א י ר אבן גבאי )קבלה( ־ שמות לג‪ ,‬יח‬
‫עיקרים‪ ,‬ס פ ר ־ )ר׳ יוסף אלבו( ויקרא יח‪ ,‬רו‪ ,‬במדבר טז‪ ,‬ט ו דברים ח‪ ,‬י‬
‫;‬
‫ערכי הכינויים ־ להרב יחיאל היילפרין‪ ,‬דיהרנפורט‪ ,‬ת ק ס ״ ו )ויקרא כג‪ ,‬סוף‬
‫יא(‬
‫עשרה מאמרות‪ ,‬עיין ערר‪ :‬רמ״ע )ר׳ מ נ ח ם עזריה מפאנו(‬
‫פילון העברי ‪ -‬בראשית כ‪ ,‬ו‬
‫פרשת דרכים )ספר( ־ בראשית לח‪ ,‬יד‬
‫צד״ל ־ צדה לדרך )של ר׳ יששכר בער איילנברג‪ ,‬על פירוש רש״י‪ ,‬פראג‪,‬‬
‫שפ״ג( )שמות יב‪ ,‬כ ב ועוד הרבה(‬
‫״טען ח כ ם א ח ד צרפתי״ )דברים יז‪ ,‬ו( וצ״ע למי מתכוון‬
‫ק ״ א ‪ -‬קרבן אהרן )לר׳ אהרן בן אברהם‪ ,‬פירוש לספרא‪ ,‬ויניציאה‪ ,‬שנות‬
‫שסט־שעא(‬
‫ר׳ אברהם‪ ,‬אחיו של הגר״א‪ ,‬מ ח ב ר ״מעלות התורה״ )בראשית ב‪ ,‬ט{‬
‫רד״ק ‪ -‬ר׳ דוד קמחי‪ ,‬מוזכר ‪ 31‬פעם בספרנו‬
‫ר׳ זלמן מוולוז׳ין )״תולדות אדם״( ־ הקדמה‪ ,‬דף ‪ ,21‬בראשית כב‪ ,‬סוף יח‬
‫קדוש ה׳ ר׳ חיים וולוז׳ין ־ כך הגדיר אותו )על דברים לג‪ ,‬ב(‪ .‬ולשונו ״בספר‬
‫׳נפש החיים׳ להרב הגדול מהרח״ו״ )עיון תפלה‪ ,‬ע׳ ‪ ,99‬ד״ה והנורא{‬
‫ר׳ יוסף ג׳קטיליה )דברים טז‪ ,‬י( ע״ע להלן ערך‪ :‬״שערי אורה״‬
‫ר׳ יוסף יעבץ )ממגורשי ספרד( ‪ -‬בראשית ב‪ ,‬ט = עיון תפלה‪ ,‬ע׳ ‪ 99‬ד״ה‬
‫ואהוב ונחמד‬
‫ר״י אדרבה י )צ״ל אדרבי( במדבר טז‪ ,‬יד‬
‫ר״י אדרבי ‪ -‬בראשית מב‪ ,‬ט‪ .‬ועוד‬
‫ר״י סגל לנדא )מחבר שו״ת נודע ביהודה( ־ שמות לא‪ ,‬י‬
‫ר׳ משה בערלין ‪) -‬בראשית לא‪ ,‬לא( ועוד‬
‫ר׳ מ ת ת י ה סטראשון )בנו של רש״ש על הגמרא( ־ דברים כ א סוף טז‪.‬‬
‫שצח‬
‫אוצרות‬
‫ה כ ת ב והקבלה‬
‫גדולי ישראל‬
‫ר״ן ־ רבנו נ ס י ם ־ )שמות כ‪ ,‬ג דברים י‪ ,‬סוף יב{‬
‫;‬
‫ר״ש ב״ם ‪ -‬הוא רשב״ם‪ ,‬נכד של רש״י‪] .‬המחבר תמיד כותב ר״ת אלו‬
‫מחולק לשני קבצים[‬
‫ר״ש יפה ‪) -‬ר׳ שמואל יפה אשכנזי‪ ,‬מ ח ב ר ״יפה תואר״ על מדרש רבה‪,‬‬
‫אב״ד קושטנדינא( )במדבר יז‪ ,‬ב(‬
‫רא״ם ־ ר׳ אליהו מזרחי )ביאור על רש״י לתורה‪ ,‬הוזכר בספרנו מ א ה‬
‫חמשים ו א ח ת פעמים(‬
‫רא״פ ‪ -‬ר׳ א ב ר ה ם פייצול‬
‫רא״ש ־ רבי אליעזר אשכנזי )ספר ״מעשי השם״‪ ,‬ויניציאה‪ ,‬שמ״ג( )שמות‬
‫יב‪ ,‬סוף מ‪ .‬דף כד(‬
‫רב״ח ־ רבנו בחיי )מוזכר בספרנו בששים ושש מקומות(‬
‫רביד הזהב ‪ -‬ר׳ דב בר טריוויש )ראש בית דין בווילנא‪ ,‬בימי הגר״א( מובא‬
‫בדברים ד‪ ,‬סוף יט‬
‫רד״פ ‪ -‬ר׳ דוד פארדו‪ ,‬מ ח ב ר ״משכיל לדוד״ )בראשית‪ ,‬ל׳ לו; ויקרא סוף‬
‫פרק ה‪ ,‬ועוד(‬
‫ספר הרואה ‪ -‬מ א מ ר ביקורת נגד ספרי ש״י רפפורט‪ ,‬צונץ ושד״ל‪ ,‬נכתב‬
‫ע״י הרב נחמן פישמן ועוד רבנים )לבוב‪ ,‬תקצ״ז(‪ .‬הוזכר בספרנו בדברים יז‪ ,‬ה‬
‫)״יפה א מ ר הרואה וכו׳ ובס׳ הרואה״(‬
‫רוו״ה ־ רבי וואלף היידנהיים‬
‫רוח חן ‪ -‬ספר של ר׳ נפתלי הירץ וויזל‪ ,‬מוזכר פעמיים בספרנו‬
‫רי״א ‪ -‬ר׳ יצחק אברבנאל‬
‫רי״ע ‪ -‬ר׳ יצחק עראמה )מחבר ״עקדת יצחק״(‬
‫ריק״ם ‪ -‬ר׳ יוסף ק מ ח י )אביו של רד״ק(‬
‫רי׳ ־ קיצור של ריש ]ארמית של ראש הענין[‬
‫רלב״ג ־ ויקרא כה‪ ,‬לד ועוד חמשים פעמים‬
‫רל״ש ־ ר׳ ]יהודה[ ליב שפירא )מחבר ס פ ר ״רכסים לבקעה״‪ ,‬נדפס‪ :‬שנת‬
‫תקע״ה(‪ ,‬עיין בראשית ב‪ ,‬ד‪ .‬מוזכר בספרנו בשבעים וארבעה מ ק ו מ ו ת‬
‫רמ״א ־ ר׳ מנשה ]מ[איליה )עיין במדבר טו‪ ,‬לט‪ ,‬והוא ע״פ ״אלפי מנשה״‪,‬‬
‫שצט‬
‫מבוא לספר הכתב והקבלה‬
‫ח״א דף סד‪ .‬וכן במדבר טז‪ ,‬ע והוא מ״אלפי מנשה״ סוף ח״א( ויש מ ק ו מ ו ת‬
‫שכוונת המחבר לר׳ משה אלשיך )בראשית כב‪ ,‬ז; וכן לא‪ ,‬כ‪ .‬וכן במדבר לא‪,‬‬
‫ג( וצריך בדיקה בכל פעם‪.‬‬
‫רמ״ד ־ ר׳ משה דעסוי )שמות יד‪ ,‬י ג וכן כב‪ ,‬ג וכן כג‪ ,‬ל ג וכן לח‪ ,‬ח(‪.‬‬
‫על פי רוב מציין לו‪ :‬״המתרגם האשכנזי״‪ .‬בהרבה מ ק ו מ ו ת המחבר סבור שרמ״ד‬
‫לא דייק כל צרכו בתרגומיו )כמו דברים יז‪ ,‬סוף ח‪ •,‬וכן יז‪ ,‬טו(‪ .‬ובענין שיטתו‬
‫של המחבר להביא דברי תורה גם מ מ ח ב ר י ם שלא היתה נוחה מ ה ם דעתם של‬
‫כ מ ה מהרבנים בדורו‪ ,‬כבר הארכתי ב ה ק ד מ ת י ל״חמדת ימים״ )כךך פסח‪ ,‬עמ׳‬
‫נח( ע״פ דברי מהר״ל )״נתיבות עולם״‪ ,‬תורה‪ ,‬פ״יד( רמח״ל ועוד מהפוסקים‪,‬‬
‫עיי״ש‪.‬‬
‫;‬
‫;‬
‫;‬
‫רמד״ל ‪ -‬ר׳ מ נ ח ם די לונזאנו )במדבר יג‪ ,‬לא(‪ .‬בן דורו של האריז״ל‬
‫רמ״ה ‪ -‬בראשית ד׳‬
‫רמ״ז ־ ר׳ משה זכותא‪ ,‬ספר ״קול הרמ״ז״‪ ,‬שמות יב‪ ,‬מ ז ויקרא כו‪ ,‬לא‬
‫ד״ה והשימותי; דברים ט‪ ,‬י; וכן טז‪ ,‬ט ד״ה חג השבועות(‬
‫;‬
‫רמ״ע ־ ר׳ מ נ ח ם עזריה מפאנו )מחבר ״עשרה מאמרות״‪ ,‬הובא בשמות כג‪,‬‬
‫סוף טז(; דברים כד‪ ,‬טז ועוד‬
‫רמ״ק ‪ -‬ר׳ מ נ ח ם קומץ‪ ,‬מ ח ב ר ספר העוין‪ ,‬הוא ביאור ל״בחינת עולם״‪,‬‬
‫ראה ״בית עקד ספרים״‪ ,‬ח״א עמי ‪) .125‬מוזכר בויקרא יח‪ ,‬כב(‪ .‬ועיין ערך‬
‫הבא‪.‬‬
‫רמ״ק ־ ר׳ משה קאלאוו )בראשית כו‪ ,‬כח( ולכן צ״ע בכל פעם שיש ר״ת‬
‫למי כוונתו‬
‫רנבה״ק )ויקרא כג‪ ,‬כז( ‪ -‬ר׳ נחוניא בן הקנה‬
‫רנ״ו ־ ר׳ נפתלי הירץ וייזל )מוזכר בשמונים וארבעה מ ק ו מ ו ת בספרנו‪ ,‬וזה‬
‫יותר מאשר ה ז כ ר ת כ ל אחרון אחר‪ ,‬פרט להגר״א‪ .‬והמחבר משבח לפירושו מאד‪,‬‬
‫ויקרא ג‪ ,‬סוף פ ס ו ק ג‪ .‬וכן שם בסוף פרק י׳‪] .‬גם רש״ר הירש‪ ,‬ויקרא יג‪ ,‬ד‪,‬‬
‫כותב‪ :‬״ביאורו של רנ״ה וייזל הוא הטוב שבפירושי פ ס ו ק זה״(‪ .‬והמחבר מביא‬
‫מרנ״ו ומעתיק מלשונו כ מ ה וכמה עיונים גדולים במוסר ויראת ה ‪ /‬וכן עיונים‬
‫ב ח כ מ ת הלשון‪ .‬ופעם )דברים כד‪ ,‬סוף ד( מפטיר עליו ״מדבריו[ ה ם נכונים‬
‫מאד״‪ .‬ר ק ב מ ק ו ם א ח ד בלבד מתלונן עליו על פירוש פשטני השונה מ מ ה שפירשו‬
‫חז״ל )דברים יז‪ ,‬יח(‪ .‬אבל בדיוק כך היתה ביקורתו גם נגד ר״י אברבנאל‬
‫)דברים כה‪ ,‬ו( וכן לפעמים גם נגד רמב״ן )דברים כה‪ ,‬ו(‪ .‬ומה שיש להמליץ‬
‫זכות על הרבנים ההם‪ ,‬כי ב א מ ת מותר לפרש פשטא דקרא שלא אליבא דהלכה‪,‬‬
‫כמו שכתבו הגר״א ועוד גאונים(‪ .‬ואמנם יש והמחבר עצמו מביא ״פשט״ ה פ ס ו ק‬
‫ת‬
‫אוצרות‬
‫גדולי ישראל‬
‫הכתב והקבלה‬
‫דלא כחז״ל‪ ,‬אלא הוא עצמו נזהר לציין שלפי חז״ל אין הדבר כן )ויקרא כג‪,‬‬
‫טו סוף ד״ה מיום ה ב י א כ ם • וכן דברים כז‪ ,‬סוף ח ׳ ועוד(‪.‬‬
‫;‬
‫׳‬
‫רע״ס ־ רבי עובדיה ספורנו‬
‫רע״פ ‪ -‬ר׳ עזריה פיג׳ו )מחבר ״בינה לעתים״( )שמות יב‪ ,‬יב וכן במדבר יא‪,‬‬
‫לד ועוד(‬
‫רצס״ש ־ ר׳ צבי הירש סגל שפיץ )מוזכר ב ה ה ק ד מ ה דף ‪ 19‬ממוספר ברומית‪,‬‬
‫ובבראשית לט‪ ,‬יא וכן במדבר טו‪ ,‬יח(‬
‫רקנטי‪ ,‬ר׳ מ נ ח ם )עניני קבלה( ‪ -‬שמות לח‪ ,‬ח‬
‫רש״ד ־ רבי שלמה דובנא )הוא המחבר ל״ביאור״ על בראשית‪ ,‬פרט לפרק‬
‫אי‪ ,‬שהו״ל רמ׳׳ד ב״הביאור״ לתורה‪ .‬והוא גם חיבר פירוש ל מ ס ו ר ה המצורף‬
‫ל״תיקון סופרים״‪ ,‬המוזכר ע״י מחבר ״הכתב והקבלה״ בדבריו לויקרא שו‪ ,‬י‪.‬‬
‫ומוזכר בעוד ששה מ ק ו מ ו ת בספרו‪ .‬רש״ד נטש א ת חוג רמ״ד )בשנת תקמ״א(‬
‫כי סלד מהרוח של חדשנות בין אלו שסבבו לרמ״ד‪ ,‬וחזר לברלין ר ק אחרי‬
‫מ י ת ת רמ״ד‪ .‬ומעולם לא נמצא בדבריו דבר פסול[‪ .‬המחבר מביא ממנו ״הערה‬
‫נפלאה״ בדברים ד‪ ,‬ה ובעוד מ ק ו מ ו ת מספר‪.‬‬
‫רשד״ל ‪ -‬ע״ע שד״ל‬
‫רש״פ ־ ר׳ שלמה פפנהיים )מחבר ״יריעות שלמה״‪ ,‬שנת תקמ״ד(‪ .‬מוזכר‬
‫בספרנו בשבעים ושנים מקומות‪ .‬שיטתו היתה ל ב ס ס מ ה ההשמעות של כל א ח ת‬
‫מן כ״ב אותיות אלף בית‪ .‬ואח״כ מה המשמעות של ה ר כ ב ת ב׳ אותיות מהן‬
‫יחד‪ .‬ולפי זה ערך )ע׳ קמוצה( משפחות מלים הקרובות זל״ז במשמעותן‪ ,‬מ ח מ ת‬
‫אותן שרשים‪ .‬טובה גדולה עשה לנו המחבר שהציל עיקרי דברי ספר ״יריעות‬
‫שלמה״‪ ,‬שלא נדפס מאז עוד‪.‬‬
‫שד״ל ־ שמואל דוד לוצאטו )ויקרא יא‪ ,‬ל ח במדבר כא‪ ,‬סוף כ(‪ .‬המחבר‬
‫השתמש בספרו של הנ״ל ״בית האוצר״‪ .‬וכאן מ ק ו ם להעיר כי אע״פ ששד״ל כ ת ב‬
‫מ א מ ר נגד לימוד ה ק ב ל ה )בשנת תרי״ב(‪ ,‬והתפלמסו רבני דורו נגדו‪ ,‬בכל ז א ת לא‬
‫ראה המחבר לנכון ל מ ח ו ק א ת שמו ודבריו ממהדורה שניה ושלישית של ספרו)שנות‬
‫תרי״ג‪ ,‬תרט״ז(‪ .‬כנראה מפני א ו ת ם טעמים שבארנו בהקדמתנו ל״חמדת ימים״ כרך‬
‫פסח‪ ,‬עמ׳ נ״ח‪ ,‬כלומר ע״פ דברי מהר״ל )״נתיבות עולם״‪ ,‬נתיב התורה‪ ,‬פי״ד( ועוד‪.‬‬
‫ויש מ ק ו מ ו ת בספרנו)כמו דברים ל‪ ,‬ח( שהמחבר מזכיר א ת שד״ל בשבח וכבוד‪.‬‬
‫;‬
‫שושן סודות ־ ספר קבלה עתיק מלפני שבע מ א ו ת שנה )פתח דברים ל״עיון‬
‫תפלה״(‪.‬‬
‫שערי אורה )ספר של ר׳ יצחק גיקטיליה‪ ,‬בן דורו של הרשב״א( י )במדבר‬
‫כד‪ ,‬ד = עיון תפלה‪ ,‬ע׳ ‪ ,416‬מוסף ראש השנה(‬
‫מבוא לספר הכתב והקבלה‬
‫תא‬
‫ת ״ א ‪ -‬תרגום א ו נ ק ל ס‬
‫תו״א ־ ״תולדות אדם״‪ ,‬לר׳ זלמן מוולוזיין )הקדמה‪ ,‬דף ‪ = (4‬א‪ ,‬כב‪ ,‬סוף‬
‫יח‬
‫תוה״ח ־ )דברים יד‪ ,‬ז( אפשר שצ״ל תוה״מ )״התורה והמצוה״( ספרו של‬
‫המלבי״ם על ויקרא‪ ,‬ובב׳ מ ק ו מ ו ת בספרנו טעו המעתיקים מהכת״י בין אותיות‬
‫מ׳‪-‬ח׳‪ ,‬כי הן דומות בכתב‪ .‬כי חידוש זה בענין בהמה ה נ ק ר א ת ט א י א ס ו הוזכר‬
‫ע״י המלבי״ם בפירושו לענין זה בפרשת שמיני )ויקרא יא‪ ,‬פ ס ק א עג‪ ,‬בנדפס דף‬
‫‪ .(793‬ואמנם יש להקשות הרי ספרו של המלבי״ם נדפס לראשונה בשנת תר״ד‪,‬‬
‫וספרו של ״הכתב והקבלה״ נדפס פעם שלישית בחיי המחבר בשנת תרט״ז‪,‬‬
‫כמבואר ע״י ה ח כ ם ר״א ברלינר ב ה ק ד מ ת ו לספר? וצילום ממהדורה זו היא‬
‫הנפוצה בימינו )מהדורה בה יש ה ק ד מ ת ר״א ברלינר( והיא משנת תר״ם‪ ,‬כלומר‬
‫ט״ו שנה אחרי פטירת המחבר‪.‬‬
‫א ב ל יש לענות כי כיון שהמחבר נפטר בשנת תרכ״ה‪ ,‬חמש שנים אחרי‬
‫ה ד פ ס ת ספרו של המלבי״ם‪ ,‬אפשר שהמחבר הוסיף בכתב ידו בגליון ספרו הפרטי‬
‫א ת דברי הפירוש הזה )כמו שהיה נוהג בכמה מקומות‪ ,‬עיין דברי ר״א ברלינר‬
‫שם ״לא מש המחבר ל ת ק ן וללבן ולהוסיף דברים וכו׳ וכן עשה תמיד״( ומשם‬
‫העתיקוהו אח״כ בעת הדפוס בשנת תר״מ‪ .‬איה גדולה לכך כי חפשנו במהדורות‬
‫קודמות של הספר )גם שנת תרי״ב וגם שנת תרט״ז( ואין פ ס ק א זו מופיעה שם‪.‬‬
‫וזה ברור‪ ,‬מפני שספרו של המלבי״ם נדפסה ר ק בשנת תר״ך‪ .‬אבל עדיין צ״ע‬
‫מ ק ו ם אחר שהמחבר מביא עוד פעם ר״ת ״תוה״ח״ )על ויקרא יא‪ /‬ו( ושם לא‬
‫ידוע לי היכן נמצא מזה בכתבי המלבי״ם‪ .‬ושמא ב א מ ת זה ספר אחר?‬
‫תיב״ע ‪ -‬ע״ע יב״ע‬
‫תיקון סופרים ־ במדבר יג‪ ,‬לא‪ .‬ועוד ארבע מקומות‪ .‬עיין לעיל דברינו על‬
‫ח שלמה דובנא )רש״ד(‬
‫תלפיות ־ ס פ ר של ר׳ מרדכי פלונגיאן )ביאור לעניני גזירה שוה(‪ ,‬מוזכר‬
‫בבמדבר יט‪ ,‬סוף י ג וכן דברים כה‪ ,‬יא‪.‬‬
‫;‬
‫תרגום הסורי ׳ בראשית ד‪ ,‬ט ו וכן כה‪ ,‬כב‬
‫;‬
‫]ה[ וכן הבאנו ליקוטים מקוצרים ובקצת שינויי לשון מן פירושו של המחבר‬
‫״עיון תפילה״ על הסידור‪ ,‬בעז״ה‪.‬‬
‫]ו[ בנוסף לכך ערכנו רשימות‪ ,‬דף אחרי דף‪ ,‬להודיע על ״טעויות דפוס״‪,‬‬
‫למען שיתקנו א ו ת ם במהדורות הבאות של הספר הנפלא הזה‪ .‬ולפעמים הוספנו‬
‫בעז״ה הערות קצרות‪ .‬עיין לוח ״טעות סופר״‪.‬‬
‫מפתחות עגיגים )אות אי(‬
‫תג‬
‫מפתחות עניגים כעדה‬
‫ה מ ח ב ר כ ת ב מבוא לספר בשם ״מאמר התורה״‪ .‬העמודים ) ב מ ה ד תר״מ(‬
‫]הערה‪:‬‬
‫במספרים של לאטינית‪ .‬העתקנו א ו ת ם כאן ל ל ו ע ד ת רגילה‪ .‬שאר עניני‬
‫ממוספרים‬
‫ה מ פ ת ח נהגנו לציין ה ס פ ר בו מדובר ע״י אות‪ :‬א׳ בראשית‪ ,‬ב׳ שמות וכו׳ ואח״כ‬
‫לפי פרק ופסוק[‪ .‬ה מ ל ה ״עיון״ הוא קיצור של הביאור לסידור ״עיון תפלה״‪.‬‬
‫טהורה מכל סיג והרהור חטא ועוץ‪ ,‬כי‬
‫בלעדי זאת לא יוכל לרדת לעמקן‪ ,‬והם‬
‫רוצצים את מוחו״‪.‬‬
‫אות א׳‬
‫‪, ,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫אבלות‪ ,‬אץ המצוה להצטער ]אלא לתת‬
‫כבוד[‬
‫‪11‬‬
‫‪1‬‬
‫לג‪ ,‬כג‪ ,‬לפני ד״ה כעבור כבודי‬
‫ה‪ ,‬לד‪ ,‬ח‬
‫א ב ל ן ת‬
‫ה ך א ג ה‬
‫״‬
‫ע‬
‫ה ע נ י ן‬
‫ך ה צ ע ר‬
‫א‬
‫ע ל‬
‫ץ‬
‫ה‬
‫^‬
‫ך א ו י‬
‫ק‬
‫ך ך ב‬
‫מ‬
‫ה‬
‫ת‬
‫ת כ ל י ת‬
‫כ‬
‫ש‬
‫ש‬
‫נ‬
‫ר‬
‫א‬
‫קרוב נכבד ממנו במעלה ובתקות טובה‬
‫ובג׳ שאביכם שבשמים קיים לעד ואין‬
‫ראוי שתדאגו בתכלית על שום מת״‬
‫ה‪ ,‬יד‪ ,‬א‬
‫ע ז ר א <‬
‫ח ל מ י ך‬
‫ע ״ י‬
‫ע ל‬
‫ה ן ם פ ת‬
‫ך ב ך י ם‬
‫ב פ י ר י ש ן‬
‫ז ך י ם‬
‫ט ן ע ה‬
‫אדום‪ ,‬איה מקים ארצו )חילוקי רש״י‬
‫והגר א(‬
‫׳ י‬
‫אדם הוא גרוע מן הבהמה ]א‪ .‬צורתו‬
‫מטיפה סרוחה‪ .‬ב‪ .‬במיתתו הוא פגר מסריח‪.‬‬
‫ג‪ .‬בלידתו אק לו עצמאות כבעל החי‪ .‬ד‪.‬‬
‫גללו מסריח‪ .‬ויש לאדם יתרון רק מפני‬
‫נשמתו הקדושה וקדושת מעשיו[‬
‫א‬
‫ויקרא ז‪ ,‬כה ]וכ״כ החיד״א בשה״ג[‬
‫א‬
‫ב‬
‫ך‬
‫ה‬
‫ם‬
‫ה ש ל י ם‬
‫ע ם‬
‫^‬
‫ג ע י ע ת‬
‫מ‬
‫ח‬
‫ע‬
‫ש‬
‫פן יהיו רשעים‬
‫'‬
‫אדם‪ ,‬חשוב מהבהמה‪ ,‬ויש שהוא פחות‬
‫מהבהמה‬
‫אברהם‪ ,‬אם תטא במה שהכניס‬
‫א טו ג‬
‫עיון‪ ,‬ע׳ ‪) 374‬ברכת המזון(‬
‫מ ק ו ם‬
‫שהולך‬
‫ש ר ה‬
‫ל‬
‫ם כ נ ה‬
‫ר א‬
‫׳״ירא‬
‫ה‬
‫אדם‪ ,‬מעלתו על‬
‫ומתפתח‬
‫בעלי‬
‫חיים‪,‬‬
‫א‪ ,‬כה‪ ,‬כו‬
‫א‪ ,‬יכ‪ ,‬ג‬
‫אברהם‪ ,‬למה נ ק‬
‫׳‬
‫ט‬
‫ב‬
‫אדם הראשון בא על כל בהמה וחיה‬
‫׳״‬
‫א‪ .‬ככ‪ ,‬י‬
‫אגדות‪ ,‬גנוזות כהן כל הסודות‬
‫ב‬
‫א‪ ,‬כ‪ -‬יט‬
‫אדם הראשון בגן עדן‪ ,‬לעבדה ולשמרה‬
‫ב‪ ,‬לג‪ ,‬כג‬
‫אגרות‪ ,‬שם יש תעלומות החכמה‬
‫א‪ ,‬ב‪ ,‬טי‬
‫אדם הראשון לא היה לו יצר הרע‬
‫ב‪ .‬לב‪ ,‬טז‬
‫א‪ ,‬כז‪ ,‬כז‬
‫אגדות‪ .‬״האגדות וסודות התורה אינם‬
‫מושגים כ״א למי שמשתדל בם בכה נפש‬
‫אדם הראשון אם לא החטא‪ ,‬היה חי לעולם‬
‫א‪ ,‬ב‪ ,‬יז‬
‫‪,‬‬
‫שפתחות ענינים )אות א (‬
‫תד‬
‫אדם‪ ,‬אתם קרויים ״אדם״‪ :‬״אין כוונת‬
‫מאמר זה לדעתי להרחיק את האנשים‬
‫שאינם מעדת ישראל מכלל מין האדם‬
‫ב‬
‫ולכללם‬
‫ה‬
‫מ‬
‫ת‬
‫ש‬
‫ח‬
‫מ‬
‫ת‬
‫ר‬
‫ד‬
‫ג‬
‫א ד ם‬
‫ת‬
‫כ‬
‫י‬
‫ש‬
‫א‬
‫ר‬
‫יחשבו גולמי העם‪ .‬כי לא יאמרו כדברים‬
‫״‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫״‬
‫כ‬
‫ה א ל ה‬
‫] א י ש י‬
‫א‬
‫ח ז‬
‫מ ח ם ר ו ן‬
‫ם‬
‫ו מ מ נ‬
‫ל [‬
‫ד ר כ‬
‫ע ת‬
‫ה ת ל מ ו ד‬
‫ה ב ג ת‬
‫ה‬
‫ד ר כ י‬
‫ש‬
‫ל‬
‫אהבת ה׳ למרות שהיצר מפתה נגד קיום‬
‫החוקים‬
‫ה‪ ,‬ו‪ ,‬ה‬
‫ם‬
‫ו‬
‫ך‬
‫ע כ ״ ל‬
‫ל א י‬
‫ב מ ד ב ר‬
‫כ‬
‫] ע ״ ע‬
‫ע ר ך ‪:‬‬
‫א ן ה‬
‫ש ה‬
‫מ‬
‫אדם‪ ,‬דומה לאדמה שזקוק ל ח י '‬
‫״‬
‫ע [‬
‫ס‬
‫;ל י י‬
‫א‬
‫‪r‬‬
‫ג‬
‫־ ׳‬
‫אדם‪ ,‬הוא מחובר גוף ונפש‬
‫אהבת ה׳ ע״ע חמדה‬
‫אהבת ה ‪ /‬פסוק ״והייתם לי סגולה״ ענינו‬
‫״כי לי כל הארץ ומלואה‪ ,‬ויש ביכולתי‬
‫למלא כל חפציכם וכו׳ כלומר אם ייחד‬
‫]הישראלי[ כל חומריותו אליו ית‪/‬שבהיותו‬
‫עוסק בענינים המוכרחים לחלק תומריות‬
‫גופו לא יכוין בו להנאת גופי ני אם למלא‬
‫רצון הבורא ית׳ אשר ציוה עליו לעסוק‬
‫בפעולה זו‪ ,‬על דרך משל כעת זיווגו״‬
‫ב‪ ,‬יט‪ ,‬ה‬
‫ב‪ ,‬כד‪ .‬י‬
‫אהבת ריע‪ ,‬כיצד‬
‫אדם‪ ,‬להתעלות אל מציאות שהיא נעלה‬
‫יותר‬
‫ג‪ ,‬יט‪ ,‬יח‬
‫אהל מועד‪ ,‬פירושו‬
‫י י‬
‫ג‪ ,‬א‪ ,‬א‬
‫אדם‪ ,‬מדת אורך גופי‬
‫‪,‬‬
‫ה‪ ,‬ג‪ .‬יא‬
‫אהרן‪ ,‬חש להוציא מחשבת עובדי ע״ז‬
‫לפעל‬
‫ל‬
‫‪,‬‬
‫אדם‪ ,‬נקרא כך כשנוהג ע״פ דעת ושכל•‬
‫ואם לא‪ ,‬הוא איש היער‬
‫ל ג‬
‫כ‬
‫ב י‬
‫כ ג‬
‫' '‬
‫אהבת ה׳ כשלימות‪ :‬״אות האהבה השלימה‬
‫הוא לבלתי יכנס בלב האוהב שום פחד‬
‫ן ך א ג ה‬
‫א‬
‫ב‬
‫ל‬
‫מ א י ץ ה‬
‫י‬
‫ש‬
‫י‬
‫ם‬
‫נ‬
‫פ‬
‫ס‬
‫ש‬
‫מ‬
‫ך‬
‫ה‬
‫ב‬
‫ל מ ל א ן ת‬
‫כ‬
‫פ‬
‫ך‬
‫ף צ ן ן‬
‫ך י ם ת כ ן‬
‫ה נ א ה ב י‬
‫ה‬
‫ל ב ל י‬
‫מ‬
‫נ‬
‫ע‬
‫מעשות רצתו;׳‬
‫ב‪ ,‬יב‪ ,‬יג‬
‫אהבת ה׳ גס בעת שיש כעס ה׳ נגדנו‬
‫ה‪ ,‬ו‪ ,‬א‬
‫א‬
‫ה‬
‫ב‬
‫ת‬
‫ה‬
‫׳‬
‫י י‬
‫י‬
‫א ת י‬
‫ה‬
‫ם‬
‫י ח ד‬
‫ד‬
‫ב‬
‫ר‬
‫א‬
‫׳‬
‫א‬
‫י ל א‬
‫כ ב‬
‫ב‬
‫׳‬
‫י ב‬
‫י י‬
‫אהבת ה׳ לברואיו‪ ,‬כפי הכנתם הנפשית‬
‫לקראת ה׳‬
‫ה‪ ,‬ד‪ ,‬כד‬
‫בי‬
‫כ ח‬
‫אהרן‪ ,‬מדוע לא התאמץ לבטל העגל‬
‫ב ׳‬
‫ל ב‬
‫א‬
‫אוה״ע‪ ,‬מדוע לא נקראו ״אדם״‬
‫במדבר כג‪ ,‬יט‪ .‬יכן ר‪ ,‬לא‪ ,‬כ‬
‫אומות העולם‪ ,‬שלא נקראו ״אדם״‪] .‬מבאר‬
‫המחבר שם כי מי שנולד עם מעלות‬
‫מסוימות נקרא ״איש״‪ .‬ומי שנולד בתכונות‬
‫שפלות ובכל זאת טרח ועמל לשנות את‬
‫עצמו ולהגיע למעלות מדותיות‪ ,‬הוא הנקרא‬
‫״אדם״‪ .‬והשגת המעלות היא ע״י מצוות‬
‫התורה‪ ,‬ולכן אמרו חו״ל שאין אוה״ע‬
‫קרויים ״אדם״‪ .‬וז״ל‪ :‬״בל האומות שאין‬
‫עליהם עול מצוות המיוחדות לישראל‪,‬‬
‫ואינם עובדים את ה׳ כי אם בענינים‬
‫מפתחות ענינים )אות אי(‬
‫תה‬
‫ובהשגחתו‪ ,‬המאמינים בהשארות הנפש‪,‬‬
‫שונאי גזל וחמס וכו׳ הדורשים טוב לעמים‬
‫היושבים ביניהם )באין( ]בלי[ הבדל‬
‫לישראלי או לאינו ישראלי‪ ,‬על אומות‬
‫כאלה אמרו רבותינו )ע״ז דף ג׳( נכרי‬
‫העוסק בתורה בשבע מצוות שלהם הוא‬
‫ככהן גדול״ וכו׳ )ומאריך שם( עכ״ל‪.‬‬
‫המסכימים עם שכל אנושי‪ ,‬וכמעט שהן‬
‫כולם מצוות טבעיות עד שאין בפנימיותם‬
‫שום התנגדות נגד המחויבות עליהם‪,‬‬
‫ונהפוך הוא כולם נטועים בטבע כל איש‬
‫ואיש‪ ,‬לכן אין לייחס להם תואר ׳אדם׳‪,‬‬
‫דשם זה לא הונח כי אם על מי שנטיית‬
‫מזוג טבעו נטוע בו היפך המכוון בתכלית‬
‫האנושי באמת‪ ,‬ולזה צריך השתדלות גדול‬
‫להתעצם ולהתקומם עד שישתלם כפי הוקי‬
‫תורתו״‪ .‬ומביא המחבר מדברי הזוהר‪,‬‬
‫שישראל עם הארץ אף הוא איננו נקרא‬
‫׳אדם׳‪ .‬והביא עוד ראיות‪ .‬ובאמת כדבריו‬
‫מבואר במהר״ל )״נתיבות עולם׳‪ /‬תורה‪,‬‬
‫פט״ו‪ ,‬קשר בין ״אדם״ ל״אדמה״(‪] .‬ע״ע‬
‫דברי המחבר על במדבר כג‪ ,‬יט[‪ .‬אוה״ע‪,‬‬
‫ע״ע ערך‪ :‬אדם‬
‫והנה המחבר כתב התנצלות דומה בביאורו‬
‫לדברים ) ה יט( ״ואין מהצורך לבאר כי‬
‫כל המדובר בזה הוא על האומות‬
‫הקדמוניות שהיו מינים מכחישים בבריאת‬
‫העולם וכדומה‪ ,‬מה שאין כן אומות‬
‫שבזמנינו שאנחנו חוסים בארצותיהם‬
‫שחייבים אנחנו לדרוש בטובתם ולהתפלל‬
‫בשלומם״‪ .‬וסגנון זה של התנצלות ידוע‬
‫מהרבה מחברים מהתקופה ההיא‪.‬‬
‫אומות העולם‪ .‬בברכת ״שלא עשני נכרי״‬
‫)עיון תפלה‪ ,‬עמ׳ ‪ (42‬כתב המחבר שהשורש‬
‫״נכרי״ מוסב על הכופר בעיקר והמכתיש‬
‫מציאות הבורא‪ .‬״ואין הבדל בין ישראלי‬
‫לאינו ישראלי‪ ,‬כל המכחיש באמיתת‬
‫מציאותו ית׳ נקרא ׳נכרי׳ או ׳בן נכר׳‬
‫עכ״ל‪ .‬ואת״כ כותב‪ :‬״למדונו רבותינו בזה•‬
‫כי נתקנה ברכה זו על אותן האומות‬
‫הקדומות שהיו כפראים וחיתו יער‪ ,‬כפרו‬
‫באלהים‪ ,‬כתשו בהשארות הנפש‪ ,‬לא דנו‬
‫על הגניבות והגדלות כי היה הכל מותר‬
‫להם‪ ,‬הרציחות והניאופים‪ ,‬והרבעת בהמה‬
‫לא היה פשע בעיניהם‪ ,‬כאשר עוד היום‬
‫תשמענה אזנינו הנהוג בין הפראים יושבי‬
‫מדברות אשר כבהמות נחשבים בעיני הכל‪,‬‬
‫הם הס הגוים אשר עליהם אמר הכתוב‬
‫שהם כאין וכאפס וכתהו נחשבו לו וכו׳‬
‫ורק על אומות כאלה נוסדה ברכה זו‪.‬‬
‫אמנם על האומות אשר אנחנו יושבים‬
‫תחת צילם‪ ,‬המודים במציאות אלהות‬
‫ולי המלקט נראה שהמחבר כתב דברי‬
‫התנצלות הללו מחמת פחד שנאת אוה״ע‪,‬‬
‫וידועות הצרות הרבות שהצרו לעמנו‪ .‬ועיין‬
‫כגון זה מה שהמליץ זכות הרשב״ץ )״מגן‬
‫אבות״ על אבות‪ ,‬פרק א׳ ״זהירין ברשות״(‬
‫על דברי רבנו יונה‪ .‬וכבר'כתב כן ״חתם‬
‫סופר״ )קובץ שו״ת‪ ,‬שנת תשל״ג‪ ,‬םי׳ צי(‬
‫בענין דברי המאירי אודות ״הגדורים בדרכי‬
‫הדתות״ )עיין מאמרו של הרד״צ הילמן‪,‬‬
‫״צפונות״‪ ,‬גליון א׳ עמ׳ ס״ה(‪ .‬ועיין בזה‬
‫דברי ״בית יוסף״ )טור‪ ,‬חו״מ תחילת םי׳‬
‫רס״ו במהד׳ מכון ירושלים‪ ,‬כי יש מהד׳‬
‫שם צנזרו(‪ :‬״דבארץ אדום היה המינים‬
‫מבאישים ריחם של ישראל״ וכו׳ עיי״ש‬
‫שכתב כנ״ל שאין הבדל בין ימינו לימים‬
‫קדמונים‪ .‬ולכן כאשר המחבר הביא שוב‬
‫פרשנות זו בפירושו לסידור ״עיון תפלה״‬
‫)לברכת ״שלא עשני נכרי״‪ ,‬עמ׳ ‪ (43‬סיים‪:‬‬
‫״ובזה נשתתקו פיות המלשינים עלינו אצל‬
‫האומות בברכה וו״ עכ״ל‪.‬‬
‫מפתחות עני ;ים )אות א׳(‬
‫תו‬
‫אות ו ‪ /‬במובן של ״אם״‬
‫אוה״ע‪ ,‬לפני הצו ״לא ימצא׳‪ /‬לא נצטוו‬
‫על איסור ע״ז‬
‫ד‪ ,‬יג‪ ,‬כז‬
‫ב‪ ,‬לב‪ ,‬א‬
‫אות ו׳‪ ,‬להורות זמן עתיד‪ ,‬או לשון ציווי‬
‫אוה״ע‪ ,‬מתי יודו שישראל הם עם חכם‬
‫ונבון‬
‫ג‪ ,‬כב‪ ,‬ז‬
‫אות ו ‪ /‬להשוות בין דבר לדבר‬
‫ה‪ ,‬ד‪ ,‬ו‬
‫אורים ותומים‬
‫ג‪ ,‬כד‪ ,‬יט‬
‫אות י׳ מורה על מתשבה‬
‫ב‪ ,‬כח‪ ,‬ל‬
‫אות ב׳ )ענינו‪ :‬על פי(‬
‫עיון תפלה‪ ,‬פתיחה )הערה( בענק ״בפלילים״‬
‫אות ב׳ השימושית‪ ,‬לשון םמוך וקרוב‬
‫ד‪ ,‬יח‪ ,‬י‬
‫אות ב׳‪ .‬״בשביעית״ )תוך זמן‪ ,‬או אחר‬
‫זמן(‬
‫ב‪ ,‬ל‪ ,‬לג =־ ג‪ ,‬ז‪ ,‬יח‬
‫אות ן׳ סופית‬
‫ב‪ ,‬ג‪ ,‬יכ‬
‫אות ש׳‪ ,‬ימנית ושמאלית‬
‫ג‪ ,‬כו‪ ,‬א‬
‫אותיות בולטות‬
‫ב‪ ,‬כח‪ ,‬ט‬
‫ג‪ ,‬כה‪ ,‬כ‬
‫אות ה׳ בתחילת מלה‪ ,‬להורות אמיתות‬
‫הדבר‬
‫ד‪ ,‬יא‪ ,‬ככ‬
‫אות ה׳ הידיעה בתחילת תיבה‬
‫א‪ ,‬א‪ ,‬סוף א‬
‫אות ה׳ שנתלפה באות א ‪ /‬להורות על‬
‫הפלגה‬
‫ד‪ ,‬יא‪ ,‬כ‬
‫אות ו׳ )פרשנות(‬
‫ג כ‪ ,‬ט = ד‪ ,‬לג‪ ,‬ד‬
‫אות ו׳ במובן של ״אם״‬
‫ג‪ ,‬כו‪ ,‬יא‬
‫אחדות כל הבריאה‪ .‬״והנה כל פרט מפרטי‬
‫הברואים שבעולם הגשמי הם צרורים‬
‫ואגודים זה בזה‪ ,‬חלק זה מקושר בחלק‬
‫אחר ממנו‪ ,‬עד שכולם יחד הם עצם אחד‬
‫שלם בתכלית האחדות‪ ,‬הנקרא בפי החכמים‬
‫׳שלשלת הבריאה׳‪ .‬וכן בעולם הרוחני כל‬
‫פרטי כתות העליונים‪ ,‬לכל אחד מהם יש‬
‫שרש‪ ,‬ושרש לשרש גבוה מעל גבוה‪ .‬וכולם‬
‫תלוים ומשתלשלים ממקור העליון מד׳‬
‫אותיות הוי״ה ב״ה עד שכולם צרורים‬
‫ואגודים כחלקי השלשלת וכו׳ והוא ית׳‬
‫הסיבה הראשונה לכל המסובבים והוא‬
‫המציא•‪ ,‬והוא א״כ כלל הנמצאות‪ .‬לכן‬
‫יתואר בשם ׳כל׳ ״‬
‫ד‪ ,‬טו‪ ,‬ככ‬
‫אות ו׳ כתחילת שם פעל‪ .‬מה ענינה‬
‫ד‪ ,‬טד‪ ,‬יח‬
‫איכות מול כמות‪ ,‬הראשונה חשובה יותר‬
‫ה‪ ,‬יד‪ ,‬כא‬
‫אות ו׳ ההיפוך‪ :‬ו׳ החיבור‬
‫ג‪ ,‬כה‪ ,‬סוף כ‬
‫אות ו׳ שבתחילת פסוק‬
‫ד‪ ,‬יח‪ ,‬ת‬
‫אימהות‪,‬‬
‫״שפתות״‬
‫בלהה‬
‫וזלפה‪,‬‬
‫טעם‬
‫שנקראו‬
‫א‪ ,‬לכ‪ ,‬כג‬
‫מפתחות עניני ים )אות א׳(‬
‫איםור והיתר‪ .‬מה שהתורה התירה במפורש‪,‬‬
‫אץ כח בחכמים לאסור‬
‫ה‪ ,‬טז‪ ,‬טו ר״ה בתג‬
‫איש ואשתו‪ ,‬היא כנגדו תמיד כדי להיות‬
‫לעזרתו‬
‫א‪ ,‬כד‪ ,‬יד‬
‫אכילה בישיבה ולא בעמידה‬
‫א‪ ,‬כה‪ ,‬לד ד״ה ויק• וילך‬
‫תו‬
‫אל תקרי כך אלא כך‪ ,‬ע״ע פרשנות‬
‫אל תקרי‪ ,‬אופני דרשות של חז״ל‬
‫ב‪ ,‬יכ‪ ,‬יז = ב‪ ,‬לב‪ ,‬סוף טז = ג‪ ,‬יח‪ ,‬ככ = ה‪,‬‬
‫ככ‪ ,‬סוף כח = ה‪ ,‬לא‪ ,‬יט ד״ה שימה בפיהם‬
‫אלדד ומידה עדות על מקום קבריהם‬
‫ד‪ ,‬יא‪ ,‬כז‬
‫אם למסורת‪ ,‬מדוע לשון ״אס״ ולא ״אב״?‬
‫ה‪ ,‬יט‪ ,‬ה‬
‫אכילה בנימוס‪] .‬עשו נהג[ ״כדרך נמהרי‬
‫לב אשר נפשם רק למאכל תתאוה ולא‬
‫יקפדו באיזה אופן ימלאו בטנם‪ ,‬וגם בעת‬
‫אכילתם יגלו פחיתות מדותיהם‪ ,‬לא ישבו‬
‫לאכול לאטם ובנחת‪ ,‬כי אם בחפזון בקימה‬
‫והילוך״‪.‬‬
‫אמונה )ע״פ מסורת( או ע״פ עיון באלהות‪,‬‬
‫מה עדיף?‬
‫א‪ ,‬כה‪ ,‬לד‬
‫א‪ ,‬יכ‪ ,‬כ‬
‫אכילה כראוי‬
‫ה‪ ,‬יב‪ ,‬ז‬
‫אם למקרא‪ ,‬אם למסורת‬
‫ב‪,‬‬
‫כא‪ ,‬ח = ג‪ ,‬יג‪ ,‬מה = ה‪ ,‬יט‪ ,‬ה‬
‫אמונה‪ ,‬לימוד והכרה בסדריות פעולות‬
‫הטבע‬
‫ה‪ ,‬ל‪ ,‬י‬
‫אכילה‪ ,‬כוונות רוממות של אכילה‬
‫ג‪ ,‬יא‪ ,‬מד‬
‫אכילה‪ ,‬ענינה‪ :‬״שאת‪ ,‬משאת״‪ ,‬טעם שם‬
‫זה כי בבחינת התבטל המאכל ממציאות‬
‫הויתו הונה עליו שם ׳אכילה‪ /‬לפי שבפעולת‬
‫האכילה ילך גוף המאכל לכליון ולאיבוד‬
‫]ודומה ל״השתתה״ן‪ .‬אבל שם ׳שאת׳ הונת‬
‫על האכילה בבחינתו תכליתו המעלתית‪ ,‬כי‬
‫כל רבר הנאכל יתנשא מדרגה מה מפחיתות‬
‫מדרגתו הראשונה‪ ,‬כי הצומח ייהפך לבעל‬
‫תי וכו׳ וכן הבע״ח הנאכל ע״י אדם יתעלה‬
‫עי״כ ממציאותו‪ ,‬להיותו חלק משמש‬
‫למבחר הבריאה״ וכו׳ ןעיי״ש עוד[‬
‫א‪ ,‬מג‪ ,‬לד = ד‪ ,‬יא‪ ,‬ו = עיון תפלה‪ ,‬ע׳ נ ‪37‬‬
‫ד׳׳ה ואכלת ושבעת )ברכת המזון(‬
‫אמונה‪ .‬המתאונן על הי‪ ,‬כאילו צרותיו‬
‫במקרה‬
‫ד‪ ,‬יא‪ ,‬א‬
‫אמונה‪ ,‬המטיל ספק ביסודות הרת‪ ,‬כיצר‬
‫נכשל‬
‫עיון‪ ,‬ע׳ ‪ ,445‬וידוי יוה׳׳כ‪ ,‬ר״ה בתמהרן ל ב ב‬
‫אמן‪ ,‬נאמץ‪ ,‬ענינם קיום והעמדה‬
‫ד‪ ,‬יכ‪ ,‬ז‬
‫אמן‪ :‬״גדול העונה אמן יותר מץ המברך״‬
‫)ברכות נג‪ (:‬כי ברכת המברך היא על‬
‫טובת עצמו‪ ,‬כי הוא נהנה והוא המקיים‬
‫המצוה‪ .‬אבל העונה אמן מברך על שזכה‬
‫חברו לטובות אלה‪ ,‬והוא שמח בטובת‬
‫חברו‪ ,‬לכן הוא יותר משובח״‬
‫אכילה‪ ,‬תאווה לה היא כליון והשחתה‬
‫לנאכל‬
‫עיון תפלה‪ ,‬ע׳ ‪0‬א‪ ,‬ד״ה אמן ואמן‬
‫א‪ ,‬ט‪ ,‬כ‬
‫אמת ושקר‪ :‬שרה לא התכוונה לפקפק‬
‫‪,‬‬
‫מפתחות עניניס )אות א (‬
‫תח‬
‫שהיא תלד )שהרי ראתה שחזרה לי עדנה(‬
‫אלא פקפקה בכת אברהם ללדת‪ .‬כותב‬
‫המחבר‪ :‬״ומה דאמר קרא ׳ותכחש שרה׳‬
‫מכל מקום אף שאין בתשובתה הכחשה‬
‫גמורה‪ ,‬מ״מ אינו אמת גמור‪ .‬ודבר גדול‬
‫ילמדנו כזה‪ ,‬עד כמה צריכים אנשי מעלה‬
‫להזהר מלהלכד ברשת השקר‪ ,‬אף שהדיבור‬
‫בעצמותו אינו שקר‪ ,‬מ״מ כשיש במשמעותו‬
‫דבר שאינו אמת גמור‪ ,‬מן הראוי להרחיק‬
‫ממנו״‬
‫א‪ ,‬יח‪ ,‬יב‬
‫אמת‪ ,‬מה פירושה‬
‫ה‪ ,‬ה‪ ,‬יז‬
‫ארמית‪ ,‬םורית‬
‫ב‪ ,‬כד‪,‬‬
‫ארץ ישראל‪ ,‬עיין‪ :‬א״י‬
‫א״י‪ ,‬ברכת מוציא ״מן הארץ״; מול ״פרי‬
‫האדמה״‬
‫א‪ ,‬ב‪ ,‬ה‬
‫א״י‪ ,‬ההבדל בין גר לאשה בירושת הארץ‬
‫א״י‪ .‬ןחז״ל[ אמרו בזה וו״ל משל למלך‬
‫שכעס על אשתו והזרה לבית אביה‪ .‬אמר‬
‫לה אביה‪ :‬׳הוי מקושטת בתכשיטיך‬
‫כשתחזורי לא יהו עליך חדשים׳‪ ,‬כך אמר‬
‫להם הקב״ה לישראל‪ ,‬בני‪ ,‬היו מצויינים‬
‫במצוות שכשאתם חוזרים‪ ,‬לא יהיו עליכם‬
‫חדשים עכ״ל‪ .‬כמה גדולים דברי רז״ל‬
‫במשל זה‪ ,‬כי הודיעונו כזה גודל תיוב‬
‫מצות התלויות בגוף אף בחו״ל‪ .‬כמו‬
‫שהאשה מחוייבת להתקשט לכבוד בעלה‬
‫המלך אף כשהיא מרוחקת מביתו‪ .‬כי אם‬
‫אז תפרוק עדיה מעליה ותםיר תכשיטיה‪,‬‬
‫כאילו היא מתיאשת ממנו לעולם שלא‬
‫תחזור אליו עוד‪ .‬אמנם אם גם בעת ריחוקה‬
‫תתקשט בתכשיטיה כמו בבית בעלה‪ ,‬הנה‬
‫היא מראה בזה גודל דבקות אהבתה אליו‬
‫ותשוקתה למצוא חן בעיניו להחזירה ולשוב‬
‫אל ביתו כמקדם‪ .‬ככה בקיום מצות חובת‬
‫הגוף בחו״ל יראה לעיני כל שאין כאן‬
‫יאוש מן הגאולה‪ ,‬אבל יש תקוה ותוחלת‬
‫לשוב מהרה אל בית מלך עולמים כבימי‬
‫קדם״‪.‬‬
‫ה‪ ,‬כר‪ ,‬יא‬
‫א״י‪ ,‬מדוע נקראת ״נוד״‬
‫א‪ ,‬ד‪ ,‬טז‬
‫א״י‪ ,‬מה מעלתה‬
‫ג‪ ,‬יא‪ ,‬מה‬
‫א״י‪ ,‬מפני חטא מרגלים לא ניתן לנו ארצות‬
‫עשו‪ ,‬עמון‪ ,‬מואב )וינתנו לנו לעתיד לבא(‬
‫א‪ ,‬טו‪ ,‬יט‬
‫א״י‪ ,‬נקראת ״ארץ״ בפרט כי רק היא‬
‫מכשרת ליושביה לעשות רצון נותן התורה‬
‫ה‪ ,‬יא‪ ,‬יח‬
‫א״י‪ :‬הבאת הביכורים‪ ,‬״בבואו אל בית ה׳‬
‫עם פרי המשובת בארץ‪ ,‬יתן שבח ותהלה‬
‫לפאר את הזמן והיום שזיכהו הש״י לבוא‬
‫ולישב בארץ הזאת״‬
‫ה‪ ,‬כו‪ ,‬ג‬
‫ארץ‪ ,‬כדור הארץ סובבת סביב לשמש‬
‫ה‪ ,‬יב‪ ,‬א‬
‫אש‪ ,‬מעלותיה ותכונותיה‬
‫ה‪ ,‬לג‪ ,‬ב‬
‫ה‪ ,‬יכ‪ ,‬א‬
‫א״י‪ ,‬סתם ״ארץ׳ היא א״י‬
‫דברים יכ‪ ,‬סוף פסוק א‬
‫אשה היולדת‪ ,‬בונה ביתה‬
‫ה‪ ,‬בה‪ ,‬ה‪ .‬ד״ה ייבמה‬
‫ו‬
‫ז‬
‫מפתחות עניו ם )אות אי(‬
‫אשה נקראת ״בית״ ע״ש בנין המשפחה‬
‫תט‬
‫בחירה חפשית של האדם‬
‫ג‪ ,‬בא‪ ,‬ט‬
‫א‪ ,‬ב‪ ,‬ז = ה‪ ,‬ו‪ ,‬ה‬
‫אשה נקראת ״שאר ״ע״ש קיום וההותרה‬
‫שגורמת לבעלה בהולידה לו בנים שהם‬
‫שארית וקיום לאיש‬
‫בחירה‪ .‬״יתרון האדם על הברואים אינה‬
‫אלא במה שהבחירה בידו לבהור בטוב‬
‫מבהיפוכו״‬
‫ג‪ ,‬כא‪ ,‬ב‬
‫הקדמה ‪ ;9‬א‪ ,‬ב‪ ,‬ז = א‪ ,‬א‪ ,‬ד = הי ו‪ ,‬ה‬
‫אשה‪ ,‬דעתה קלה‪ :‬״ואפשר כיון שמטבע‬
‫הנשים להיות דעתן קלה עליהן ורובן‬
‫מעשיהן ודיבורן אינם באים מישוב הדעת‬
‫כי אם על דרך הדמיון‪ ,‬כל מה שרואה‬
‫ושומעת מחברותיה תעשה ותדבר גם היא‪.‬‬
‫לכן עשיית נשים רבות ודיבורן‪ ,‬אחרי שאין‬
‫כוונה מיוחדת לכל אשה בפני עצמה‬
‫בעשייתה ודיבורה רק מחמת התלותה‬
‫בחברתה‪ ,‬מעשי כולן אינה השובה כי אם‬
‫למעשה אחד״‬
‫בחירה‪ .‬״מצד בחירתו החפשית יוכל ]אדם[‬
‫להשתלם ולהתעלות במעלה רמה‪ .‬ולזה‬
‫יותר שיש לו לאדם מתנגדים המטים אותו‬
‫לרע‪ ,‬יותר מעשיו חשובים אם יתגבר‬
‫לעשות היפך ההתנגדות‪ .‬וזה אחד מן‬
‫הטעמים לצדיק ורע לו בעוה״ז‪ ,‬להגדיל‬
‫כח ההתנגדיות לעיני הצדיקים‪ .‬ובזה‬
‫מעשיהם יותר חשובים״‪.‬‬
‫א‪ ,‬סוף פרק כו‬
‫אשה‪ ,‬חוה‪ ,‬ההבדל בין השמות‬
‫א‪ ,‬ג‪ ,‬כ‬
‫את‬
‫א‪ ,‬א‪ ,‬א‬
‫את‪ ,‬חיסור מלה זו‬
‫עיון תפלה‪ ,‬ע׳ ‪ 65‬ד״ה תודת ה׳‬
‫בחירה‪ ,‬מושג של ״עם הנבחר״‬
‫עיון‪ ,‬ע׳ ‪ ,413‬מוסף ר״ה‪ ,‬ד״ה אתה בחרתנו‬
‫בטחון בה‪ /‬״התרועות יזכירו אתכם‬
‫בהשגחתו ית׳ ולא נשים מבטחנו אל הכנות‬
‫טבעיות והשתדלות בני‪ ..‬אדם‪ ,‬כי שוא‬
‫תשועת אדם״‬
‫ד‪ ,‬י‪ ,‬ט‬
‫ג‪ ,‬טז‪ ,‬כא‬
‫בחירה חופשית‪ ,‬אחרי חטא של עץ הדעת‬
‫בטחון בה׳‪ :‬״וידום אהרן״‪ .‬לשון ׳דמם׳‬
‫על השתיקה הרצונית שמוסכם ברצונו‬
‫לשתוק ]דומה אל ״אם לא שויתי ודוממתי‬
‫נפשי׳‪ /‬תהלים קלא‪ ,‬ב[ שאין לו ערעור‬
‫פנימי המציק לשידבר כי אם הסכמה‬
‫גמורה‪ ,‬והשוואת הרצון להיות שוקט ושותק‬
‫ואינו מתפעל כלל אל הדיבור‪ .‬מזה אמר‬
‫׳דום לה׳ והתחולל לו׳ )תהלים לז‪ ,‬ז( ׳טוב‬
‫ויחיל ודומם׳ )איכה ג‪ ,‬כו( וכוי‪ .‬וכן ׳לך‬
‫דומיה תהלה׳ )תהלים םה‪ ,‬ב( פירושו‬
‫דומיה של אדם בעת שמקבל דינך נחשב‬
‫לך כאילו הוא מהלל אותך״‬
‫א‪ ,‬כ‪ ,‬ט‬
‫ג‪ ,‬י‪ ,‬ג ד׳׳ה וידוס‬
‫״את״‪ ,‬למה לפעמים חסר במקרא לסימן‬
‫״פעול״‬
‫ה‪ ,‬כה‪ ,‬ר‬
‫א ו ת ב׳‬
‫בהמה‪ ,‬מלה זו כוללת העופות‬
‫ג‪ ,‬א‪ ,‬ב‬
‫בחירה חפשית‪ ,‬יש רק לאדם ולא לשאר‬
‫הנבראים‬
‫ה‪ .‬יב‪ ,‬א‬
‫מפתחות עניינים )אות ב׳(‬
‫תי‬
‫בטחון‪] :‬המחבר מעתיק דברי רמ״מ‬
‫שקלאוור בשם הגר״א‪ ,‬המובאים כביאור‬
‫הגרי׳‬
‫ב‬
‫מ‬
‫ד‬
‫א‬
‫ת‬
‫ל‬
‫ע‬
‫מ ש ל י ג‬
‫ל ע נ י‬
‫ה‬
‫י ׳‬
‫ש א י נ ם‬
‫ה ב ט ח י‬
‫ג ד ר ל י‬
‫ז‬
‫ה‬
‫ע י ש י ם‬
‫ה‬
‫ש‬
‫מ‬
‫ת‬
‫ע‬
‫ד‬
‫בכל יום‬
‫א‪ ,‬ב‪ ,‬ג‬
‫ל‬
‫ה‬
‫ו‬
‫ת‬
‫ל‬
‫בריאה‪ .‬טעם איסור השחתת אילן‪ .‬״אין‬
‫ראוי להשתמש בדבר מן הנבראים על‬
‫היפך המכוון ממנו בבריאה״‬
‫ז־‬
‫"‬
‫"‬
‫־‬
‫רוב בני אדם המחזיקים במדת הבטחון‬
‫בדרך בינוני‪ ,‬יש בו בטחון שקרי תיש[‬
‫ף‬
‫ן‬
‫לסבב סבת פרנסתו ]כצ״ל[‪ ,‬אם אמונתו‬
‫ברורה אצלו שהשתדלותו בסיבות אלה‬
‫אין בה ממש כלל ואינם מועילים מאומה‬
‫בלתי גזרת העליון ית׳ הנה בטחון אמתי‪.‬‬
‫ו א ח‬
‫מ א ו מ ה‬
‫ב ט ח ו‬
‫כ‬
‫א מ ת י <‬
‫כ ר ת ב ‪ :‬ז‬
‫א‬
‫א מ נ ם‬
‫ש מ ו צ א‬
‫ת‬
‫א‬
‫ג ם‬
‫ל ד ע ת‬
‫ע צ מ ן‬
‫מ ח ך י ב‬
‫י ט‬
‫ברית בין ה׳ וישראל‬
‫א‬
‫ברית מלח‪,‬‬
‫והכהנים‬
‫הסבר‬
‫־ י׳‬
‫השתתפות ישראל‬
‫ד‪ ,‬יח‪ ,‬יט‬
‫י‬
‫א מ נ ם‬
‫י ח ש י‬
‫א ם‬
‫ב ל ב ו‬
‫=‬
‫ה ש ת י ל י ת ו‬
‫כ י‬
‫‪,‬‬
‫'‬
‫<‬
‫בסיבות אלה‬
‫™‬
‫י־‬
‫בהשגת ט״־י‬
‫הוא חלוש והוא בטחון שקריי׳‬
‫ל‬
‫י ש‬
‫ה‬
‫חלל‬
‫ו מ י י נ‬
‫מ‬
‫ע‬
‫ט‬
‫ה‬
‫מ‬
‫ה נ ה‬
‫‪1‬‬
‫ג ם‬
‫מ‬
‫ע‬
‫ב ה‬
‫ט‬
‫י ח‬
‫ט‬
‫׳‬
‫‪1‬‬
‫ברכה על הנחת תפילין‪ ,‬למה לא לשון‬
‫״טוטפות״ י ]להיותנו פרושים ומובדלים‬
‫ממחשבות רעות[‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ה‪ ,‬ו‪ ,‬ח ־־ עיון ת פ ל ה ‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ,33-32‬ב ר כ ת ת פ י ל י ן‬
‫עיין ת פ ל ה ‪ ,‬ע מ ׳ ‪ ,170‬ב ר כ ת ״ ע ל הצדיקים״‬
‫ברכה‪ ,‬יעקב לא בקש ברכה משום מלאך‬
‫א‪ ,‬ל ב ‪ ,‬כז‬
‫בית המקדש‪ :‬ג׳ טעמים למה נקרא ״לבנון״‬
‫ה‪ .‬ג‪ ,‬כ ה‬
‫ברכה‪ .‬ענינה תוספת ורבוי )בשם רשב״א(‬
‫בכורה‪ ,‬מה היא תכונתה‬
‫א‪ ,‬כ ה ‪ ,‬לא )״את״(‬
‫ה‪ ,‬ח‪ .‬י‬
‫ברכה‪ :‬תירוש סגנון הברכה‪ :‬״שלא עשני‬
‫נכרי״‬
‫בל תוסיף‪ .‬פלפול בענין זה‬
‫ה‪ ,‬יו‪ ,‬י ב‬
‫ב ל ע ם‬
‫א ם‬
‫'‬
‫ה י ה‬
‫סידור ״עיון ת פ ל ה ״ ע׳ ‪42‬‬
‫נ ב י א‬
‫ברכה‪ :‬תקנו לומר על הפת ׳על הארץ׳‪.‬‬
‫ה‬
‫י‬
‫לד י‬
‫המורה על א״י‬
‫א‪ ,‬ב‪ ,‬ה‬
‫בראשית‪ ,‬נקרא ״ספר הברית״‬
‫ב‪ ,‬כ ד ‪ ,‬ז‬
‫ברכה‪ ,‬נוסח ״לקבוע מזוזה׳‬
‫עיון‪ ,‬ע׳ ‪586‬‬
‫ברוך‪ ,‬פירוש המלה‬
‫י‬
‫ברכת ההפרשה‪ ,‬עדיפה ״להפריש חלה״‬
‫מן ״להפריש תרומה״‬
‫ד‪ ,‬טו‪ ,‬כ‬
‫י ח‬
‫ב‬
‫ה א ב ו ת‬
‫ברכת המזון‪ ,‬חיוב מהתורה גם על אכילה‬
‫ללא שביעה‬
‫ה‪ ,‬ה‪ ,‬י‬
‫י ־‬
‫ברוך שם כבוד מלכותו‪ .‬נאמר בתשאי כי‬
‫ישראל חטאו בעגל‪ ,‬ויש לנו צער לאבד‬
‫ש‬
‫כ‬
‫ח‬
‫ע י ו‬
‫יקי‬
‫ז‬
‫ה‬
‫ת פ ? ‪ 1‬ה‬
‫מ‬
‫י‬
‫ע‬
‫ל‬
‫ע מ‬
‫ה‬
‫'‬
‫ש‬
‫ק‬
‫ב ל נ י‬
‫‪1 2 1 8‬‬
‫י‬
‫"‬
‫מ ב ח י י‬
‫ה‬
‫ב י י‬
‫'"‬
‫ש‬
‫ם‬
‫כ‬
‫ב‬
‫י‬
‫ד‬
‫בריאה‪ ,‬ו׳ ימים ההכנה‪ ,‬אח״כ ה׳ מחדש‬
‫מפתחות עניינים )אות בי(‬
‫ברכת כהנים‪ ,‬כוונת הכהנים ״שמייחדים‬
‫בה כל הטובות הזמניות והנצתיות רק אליו‬
‫יהי‪ .‬בזה יעוררו את לב בני ישראל שלא‬
‫ישימו בטחונם בכחם ועוצם ידם לעשות‬
‫חיל״‬
‫ד‪,‬‬
‫ר‪,‬‬
‫מתנה בידו בתורת חסד וחנינה‪ .‬ועור יתבונן‬
‫בהעלותו על דעתו השתנות והתחלפות‬
‫הדברים‪ ,‬כי כמעט קט יאבד העושר וכרי׳‬
‫א‪ ,‬ככ‪ ,‬יד‬
‫נאוה‪ ,‬לשכור מדה זו‪ ,‬תנאי לקנין התורה‬
‫כז‬
‫ברכת ציצית‪ ,‬״להתעטף בציצית״‬
‫ד‪ ,‬טו‪ ,‬לט‬
‫ברכת שהחיינו‪ :‬״וענין כרכה זו‪ ,‬אחר‬
‫שברך ברכת המצוה‪ ,‬לתת בה תודה על‬
‫שזכה לעשות רצון קונו ולהיות עבד למלך‬
‫עליון וכוי וכו׳‪ .‬כי פעולת מצוה זו חשובה‬
‫בעיניו למתנה גדולה מאת אלהים‪ ,‬וכמנחה‬
‫שלוחה אליו מן השמים‪ ,‬מאשר נתיקר‬
‫בעיני ה׳ ונתכבד ממנו להיות עבד למלכו‬
‫של עולם‪ .‬הנה איש אשר הוקם במעלה‬
‫נפשית כזו‪ ,‬כל המצוות התדיריות הערוכות‬
‫לפניו יום יום אינם מספיקים אליו לשלם‬
‫בם אף אהד מאלף‪ ,‬ההכרה בטובות וחסרים‬
‫שכבר קבלם מהבורא ית׳‪ ,‬ובנפשו תתלהב‬
‫שלהבת אהבה ותשוקה להיות זוכה לעשות‬
‫רצון קונו נוסף על המצוות התמידיות‪.‬‬
‫וכל רעיונותיו מלאים בתאוה וחפץ פנימי‬
‫אל עשיית מצוה חדשה הבאה מזמן לזמן‪,‬‬
‫למלא גם בה את דבר ה׳‪ .‬וכו׳ ובכל רגע‬
‫ורגע בשמחה גדולה יחכה ובחשק נמרץ‬
‫יצפה להתקרב אל הזמן במלאות חפץ‬
‫נפשו״‬
‫עיון תפלה‪ ,‬ע׳ ‪ ,310‬ברכת שהחיינו‬
‫אות ג׳‬
‫גאוה‪ ,‬כיצד להנצל אחרי שומעו שבח על‬
‫מצותיו‪ :‬״כי משער בנפשו כי מעלות אלו‬
‫מתת אלהים הנה‪ ,‬כי הוא יהיב חכמה‬
‫לחכימין‪ ,‬והוא אשר נתן אליו הכת לעשות‬
‫חיל ועושר‪ .‬ואיך יתפאר האדם במה שהוא‬
‫א‪ ,‬מט‪ ,‬יד‬
‫גוף האדם‪ :‬ואנו רואים במעשה היצירה‪,‬‬
‫ובפרט באברי כעלי חיים‪ ,‬כיון ]הי[ באבר‬
‫אחד אל כוונות שונות‪ .‬דרך משל‪ :‬ברא‬
‫האף להריח ולנשימה ולדחות הליחה‬
‫העודפת‪ ,‬ולייפות תאר הפנים‪ .‬ברא האויר‬
‫לנשימת בעלי חיים‪ ,‬ולהוליד קול‪ ,‬לנשיכת‬
‫הרוח וכו׳‬
‫ב‪ ,‬יט‪ ,‬טז‬
‫גזירה שוה‪ ,‬אם אדם דן מדעתו‬
‫הקדמה ‪21 ,13‬‬
‫גזירה שוה‪ ,‬תוכן הביטוי‬
‫הקדמה ‪21‬‬
‫גיבור‪ ,‬צדיק נקרא ״גיבור״‬
‫כ‪ ,‬כ‪ ,‬ה‬
‫גילוח הזקן‬
‫ג‪ ,‬יט‪ ,‬כז‬
‫גלגול נפשות‪ :‬״בו יועתקו ותאצלנה מגוף‬
‫אל גוף״‬
‫ה‪ ,‬כה‪ ,‬ו‬
‫גלגול‪ ,‬״לבן הוא בלעם״‪ ,‬פירושו זה היה‬
‫שרש לזה‬
‫א‪ ,‬ככ‪ ,‬כא‬
‫גלות מצרים לא מפני שאלת אברהם‪ ,‬אלא‬
‫נענש על שאלתו במה שהודיעו לו על כך‬
‫א‪ ,‬טו‪ ,‬ח‬
‫גר תושב‪ .‬אם מקבל עליו כל ז׳ מצוות‬
‫בני נח‪ :‬״בזה הוא נכנס בגדר האדם השלם‬
‫ואנו חייבים אז לסובלו ולהחיותו ולגמול‬
‫תיב‬
‫‪,‬‬
‫מפתחות ענינים )אות ג׳ ״ ד (‬
‫אתו כל טוב וכר‪ .‬אמנם אם רק קיבל‬
‫הרחקת ע״ו‪ ,‬לא ישבו בארצך פן יחטיאו‬
‫אותך לי‪ .‬כי אם בדברים שיתמשך מהם‬
‫היזק גופני ירחיקונו הרופאים מהם‪ ,‬ק״ו‬
‫לדברים המתילד מהם הפסד נפשי‪,‬‬
‫שמהראוי להתרחק בתכלית הריחוק״‬
‫ב‪ ,‬כג‪ ,‬לג‬
‫שום ערבות חומרית והנאה גשמית כי אס‬
‫למלאות המצווה עליו לקיים המיץ והאיש‪.‬‬
‫וכן בכל שאר המעשים אשר יעשה וכו׳‬
‫ייתר כל תנועה מאבריו לעשות רצון קונו‪.‬‬
‫ובזה ראיה גדולה לאיש המעלה שהוא‬
‫איש סגולה כלומר איש הדבוק באהבת ה׳‬
‫באמת‪ .‬וכמאמר רבנו הקדוש שלא נהנה‬
‫מן עוה״ו אפילו באצבע קטנה״‬
‫גר‪ ,‬ג׳ מינים יש‬
‫כ‪ ,‬יט‪ ,‬ה‬
‫ג‪ ,‬טז‪ ,‬כט‬
‫גר‪ ,‬ע״ע לשון‬
‫דברות בלוחות‪ ,‬רמוזים שם תרי״ג ודברי‬
‫סופרים‬
‫הקדמה ‪11‬‬
‫גרושין‪ ,‬לפעמים לרצונה של האשה‬
‫ג‪ ,‬כא‪ ,‬ז‬
‫גשם‪ ,‬טעם שנקראים ״גבורות גשמים״‪:‬‬
‫״לפי שנעשה ע״י גבורת האש״ )עיי״ש(‬
‫כ‪ ,‬ט‪ ,‬לג‬
‫אות ד׳‬
‫דבקות בה׳‪ ,‬ביאור המושג‬
‫ג‪ ,‬טז‪ ,‬א = ה‪ ,‬יא‪ ,‬כא‬
‫דוד ויהונתן‪ ,‬אהבתם זה לוה בעצם ולא‬
‫במקרה‬
‫א‪ ,‬לג‪ ,‬ד‬
‫דומם‪ ,‬צומח‪ ,‬חי‪ ,‬מדבר‪ :‬״הלא תראה‪,‬‬
‫ארבע היסודות פושטות צורתן העצמית‬
‫ולובשות צורת הדומם‪ ,‬הדומם פושט צורתו‬
‫ולובש צורת הצומח‪ ,‬ובהפסד הצומח‬
‫בהיותו נאכל מן ר חי‪ ,‬הוא פושט צורתו‬
‫להיות חלק מן החי‪ .‬ובהפסד החי בהיותו‬
‫נאכל מן האדם‪ ,‬הוא פושט צורתו ולובש‬
‫צורת הבשר והדם שבאדם וכו׳‪ .‬הנה תראה‬
‫שתכלית כל הברואים איננה להיות עומדים‬
‫בענינס שהיו בו בעת מציאותם ]שנבראו[‬
‫אבל תמיד יתבטל ממציאותו הפחות‬
‫במדרגה ויתעלה אל המדרגה יותר עליונה‬
‫וחשובה ממה שהיה‪] .‬עיי״ש שהאריך כיצד‬
‫שלימות כל דצ״ח להיות נאכל ע״י האדם‬
‫השלם בעבודת הקב״ה[‬
‫עיון תפלה‪ ,‬ע׳ ‪ 372‬על ברכה שניה בברכת המזון‬
‫}‬
‫דבקות בה׳‪ .‬״המתדבקים בה׳ התאחדות‬
‫גמורה עד שיתבטלו בעיני עצמם כאילו‬
‫אינם במציאות כלל‪ ,‬וכל יש הנמצא מהם‬
‫אינו רק הוא ית׳ ״‬
‫ד‪,‬‬
‫יא‪ ,‬טו‬
‫דבקות‪ :‬״והייתם לי סגולה״‪ .‬איץ המכווץ‬
‫במאמר זה התנהגותו של ה׳ עמהם בדבקות‬
‫האהבה‪ ,‬אבל המכוון בו שהם יתנהגו‬
‫בדבקות אהבה עמו ית׳ וכו׳ אם ייחד כל‬
‫חומריותו אליו ית׳‪ ,‬שבהיותו עוסק בענינים‬
‫המוכרחים לחלק חומריות גופו לא יכוין‬
‫בו להנאת גופו כי אם לקיים רצון הבורא‬
‫ית׳ אשר ציוה עליו לעסוק בפעולה זו‪.‬‬
‫על דרך משל‪ ,‬בעת זיווגו אף שפעולתו‬
‫באברים גשמיים חומריים‪ ,‬לא ישתף בדעתו‬
‫דור המדבר‪ ,‬טעם שה׳ לא סלה להם‬
‫ה‪ ,‬א‪ ,‬פסוקים מא‪ ,‬מה‬
‫דיבור‪ ,‬״כל דיבורי פיך גם בינך לחבירך‬
‫תע‬
‫מפתחות עניינים )אות ג׳ ‪ -‬ד׳(‬
‫לא תשנה לעולם‪ ,‬אבל תקיימנו כאילו היה‬
‫דיבור זה נדר להש״י״‬
‫דרשותיהם של חז״ל אינם סותרים פשט‬
‫המקרא‬
‫ה‪ ,‬כ ג ‪ ,‬כ ד ס ו ף ד׳׳ה כ א ש ר נ ד ר ת ]יש שם פ ע מ י י ם‬
‫ג‪ ,‬טז‪ ,‬כ ג‬
‫פ ס ו ק כ״ד‪ ,‬ו ה כ ו ו נ ה כ א ן לראשון[‬
‫דיבור‪ ,‬בטפשות פה‪ :‬״להרבות דברים במה‬
‫שמותר לדבר‪ ,‬כגון מסחר ופרנסה‪ ,‬מאכל‬
‫ומשתה ומלבוש‪ .‬שבח הוא לאדם שימעט‬
‫הדיבור בהם״‬
‫עיון ת פ ל ה ‪ ,‬עמי‬
‫דת‪ ,‬רליגיון‪ :‬״כמו שעיקר הוראת מלת‬
‫׳שבוע׳ היא החזרה וההשבה‪ ,‬ככה מלת‬
‫׳רליגיון׳ יש בה הוראות אלו‪ ,‬בלשון לאטיני‬
‫ענינו קשור ומאסר ]לחזור[ ליישוב דעת‬
‫הנפשי׳‬
‫ה‪ ,‬טז‪ ,‬ט‬
‫‪ 441‬ד ״ ה ב ט פ ש ו ת פ ה‬
‫דיבור‪ ,‬נבול פה‪ :‬״כי בדיבור נמאס כזה‪,‬‬
‫בל הוד נפשו נהפך למשתית‪ .‬כי באותו‬
‫דבר ממש שהבדילו השי״ת לטובה מכל‬
‫מין בהמה‪ ,‬והוא הדיבור‪ ,‬באותו דבר עצמו‬
‫הוא יבדיל עצמו לרעה״‬
‫א ו ת ה׳‬
‫ה׳ אלוהי ישראל‪ ,‬ה׳ אלוהי עולם‬
‫ב‪ ,‬כד‪ ,‬יא‬
‫ה׳ ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין‬
‫כ‪ ,‬ט ו ס ו ף יא‬
‫עיון ת פ ל ה ‪ ,‬עמ׳ ‪ 441‬ר׳׳ה ב ט ו מ א ת ש פ ת י י ם‬
‫דיבור‪ :‬יש לו לאדם לקצר בדיבורו‪ ,‬אפילו‬
‫בדברי תורה‬
‫ה ק ד מ ה ‪ ,‬פ ם ק א ראשונה‬
‫ה׳ נקרא בכינוי ״מלאך״‬
‫א‪ ,‬כ כ ‪ ,‬יא‬
‫ה׳‪ ,‬אין אצלך כעס‬
‫ה‪ ,‬כ ט ‪ ,‬כ ו‬
‫דיינים ותכונותיהם‬
‫ה‪ ,‬א‪ ,‬ט ו‬
‫דרש‪ :‬״הרשות נתונה לפרש המקרא כדרך‬
‫הנוטה מחז״ל‪ ,‬אבל לא בדרך הסותר את‬
‫המקובל״‬
‫ה׳‪ ,‬ביאור הכינוי ״צור״‬
‫ב‪ ,‬לג‪ ,‬כא = ה‪ ,‬ל כ ‪ ,‬ד‬
‫ה ׳ ‪ ,‬ביטויי הגשמה‪ ,‬״ונזכרתם לפני ה׳ ״‬
‫ד‪ ,‬י‪ ,‬ט‬
‫ד‪ ,‬ה‪ ,‬ס ו ף כ ו =־ ד‪ ,‬יט‪ ,‬ס ו ף ט ז‬
‫ה׳‪ ,‬ביטויי הגשמה‪ ,‬״קומה ה״‪.‬״‬
‫הסותרות‬
‫דרשות‬
‫המתחלפות עם הפשט‬
‫ודרשות‬
‫לפשט‪,‬‬
‫ה‪ ,‬כד‪ ,‬ט ז‬
‫ד‪ ,‬י‪ ,‬ל ה‬
‫ה׳‪ ,‬הגשמה בתיאור מדותיו של ה׳‬
‫ר‪ ,‬יד‪ ,‬ס ו ף י ד = ה‪ ,‬כט‪ ,‬כר = עירן ת פ ל ה ‪ ,‬ע מ ׳‬
‫דרשות חז״ל‪ ,‬אם למקרא‪ ,‬אם למסורת‬
‫‪ ,128-127‬ד ״ ה א פ ך ו ח מ ת ך ) פ ס ו ק י ״והוא ר ח ו ם ״‬
‫ג‪ ,‬יג‪ ,‬מ ה = ה‪ ,‬יט‪ ,‬ה‬
‫דרשות‪ ,‬החוקים‬
‫למושכל ראשון‬
‫הס‬
‫המלמדים‬
‫בניגוד‬
‫לימים כ ׳ והי(‬
‫ה ׳ ‪ ,‬הגשמה‪ ,‬אין לייחס לו מדת הכעס‬
‫דברים א‪ ,‬ל ז וכן ג‪ ,‬ב ו ! וכן ט‪ ,‬יט‪ •,‬ו כ ן כ ט ‪,‬‬
‫;‬
‫ה‪ ,‬יא‪ ,‬ל ב‬
‫כו‬
‫תיד‬
‫‪,‬‬
‫מפתחות עניינים )אות ה (‬
‫הגשמה‪ ,‬״זכרון״ הנאמר אצל ה׳‬
‫ה ‪ /‬מדותיו‪ ,‬ע״ע ערך‪ :‬רחום‬
‫עיון‪ ,‬ע׳ ‪ ,424‬מוסף רה‪ ,‬דייה לכם לזכרון‬
‫הגשמה‪ ,‬לשון ״העברה״ לענין ה׳‬
‫ה ‪ /‬ע״ע‪ :‬הקב׳יה‬
‫ה׳‪ ,‬עילת העילות וסיבת הסיבות‬
‫עיון‪ ,‬ע׳ ‪ ,501‬סליתות ליום שני )בה״ב>‬
‫ה‪ ,‬לכ‪ ,‬לט‬
‫ה׳‪ ,‬הגשמה‪ :‬״חלילה לנו להגשים כבוד‬
‫ה׳ אל דבר גשמי״‬
‫ה׳‪ .‬ביאור בדרך פשט של ״ברוך כבוד ה׳‬
‫ממקומו״‪ :‬״כמו שהוא ית׳ הוא כלתי בעל‬
‫תכלית לאין שיעור‪ ,‬ככה אין תכלית ושיעור‬
‫לכבודו ית׳ ואין מקום המגביל אותו בתוך‬
‫שיעורו המוגבל‪ .‬ואף שהוא בחסדו הגדול‬
‫הטיב עם ברואיו למלא כל הארץ כבודו‬
‫עד שאין מקום פנוי מכבודו‪ .‬ובכל אשר‬
‫יפנה האדם להשכיל עליו יתגלה לעין‬
‫עיונו שפעת כבודו‪ ,‬בכל זאת אין הארץ‬
‫מגבלת ומצמצמת את כבודו הגדול״ עכ״ל‬
‫]כלומר השי״ת הוא ״ברוך׳ יותר‬
‫״ממקומו״ המוגבל למול עינינו‪ ,‬והוא מ׳‬
‫היתרון ולא מ׳ המלמד על מוצאו[‬
‫ב‪ ,‬כר‪ ,‬יז‬
‫ה׳‪ ,‬יד ה׳‪ ,‬כינוי לעונש‬
‫ד‪ ,‬יא‪ ,‬כב‬
‫ה׳‪ ,‬כינויים‪ :‬״וענין ׳מקומו של עולם׳ וכו׳‬
‫ובאמת אין ערך ודמיון כלל בין המשל‬
‫והנמשל רק באיזה דבר •פרטי‪ ,‬ואף גם‬
‫זאת רק בדמיון מה וכו׳ לפי שאין בכה‬
‫שום נברא‪ ,‬אף עליון שבעליונים‪ ,‬להשיג‬
‫מהות ענין זה‪ .‬איך כל העולמות וכל צבאם‬
‫הם בעצם אין‪ ,‬וכן כל רגע הם מתהווים‬
‫למציאותם ממנו ית׳‪ ,‬לזאת בחרו בתיבת‬
‫׳מקום׳‪ .‬וכו׳ וכוי‪ .‬אכל אדון כל ית׳ הוא‬
‫מלא כל העולמות הנבראים‪ ,‬ואינם חוצצים‬
‫נגדו ית׳ כלל באמת‪ ,‬ואין עוד מלבדו ית׳‬
‫ממש שום דבר כלל בכל העולמות מהעליון‬
‫שבעליונים עד התהום התחתון שבתהומות‬
‫הארץ‪ ,‬עד שאין שום נברא בעולם כלל‪,‬‬
‫רק הכל מלא עצמות אחדותו הפשוט״‬
‫עכ״ל לעניננו‪] .‬ועיי״ש שהאריך‪ ,‬ובד״ה‬
‫״ונצבת על הצור״ הביא תמצית דברי‬
‫הקבלה בענין בריאת העולם‪ ,‬הצמצום‬
‫והקו[‬
‫ב‪ ,‬לג‪ ,‬ככ )הראשון(‬
‫הגיון‪ ,‬יש בו שבע מחלקות‬
‫ג‪ ,‬כו‪ ,‬סוף יח‬
‫״‬
‫הגשמה‪ ,‬ביטויים שהם על שם הספירות‬
‫א‪ ,‬כ‪ ,‬כג‬
‫הגשמה‪ ,‬יש להרחיק ביטויים אלה מה׳‬
‫א‪ ,‬ב‪ ,‬כג = א‪ ,‬ו‪ ,‬ו = ובספר שמות ד‪ ,‬יד‪ :‬וכץ‬
‫כד‪ ,‬י‪ :‬וכן כח‪ ,‬יב‪ :‬וכן כט‪ ,‬מג‪ :‬וכן לא‪ ,‬יז‪:‬‬
‫וכץ לא‪ ,‬יח = ויקרא א‪ ,‬א‪ :‬וכץ א‪ ,‬ט‪ :‬וכן י‪,‬‬
‫ו‪ :‬וכן כ‪ ,‬ה‬
‫ההעדר הוא סיבת ההויה‬
‫א‪ ,‬א‪ ,‬לא = א‪ ,‬ט‪ ,‬ב‬
‫ה׳‪ ,‬לשון ״מתהלך״ הכתוב עליו‬
‫ג‪ .‬כו‪ .‬יב‬
‫ה׳‪ ,‬ממנו לא יבואו הרעות‬
‫ג‪ ,‬יז‪,‬‬
‫ה׳‪ ,‬ע״ע הגשמה‬
‫ה‪ ,‬ח‪ ,‬סוף י‬
‫הודיה ושבח על ענשים שה׳ שולח‪:‬‬
‫״יצדיקו עליהם את הדין ויודו שלטובתם‬
‫הענשתים בקושי הצרות‪ ,‬כדי להכניע יצר‬
‫לבבם הרע״‬
‫ג‪ ,‬כו‪ ,‬מ‬
‫מפתחות עניינים )אות הי(‬
‫הושענא רבה‪ :‬טעם שם של יום זה ״ומלת‬
‫׳רבה׳ מלשון ׳מורביות של ערבה׳ שם‬
‫תטו‬
‫העלאת ניצוצות‪ ,‬מן בעל חי רעד לאדם‬
‫א‪ ,‬ט‪ ,‬ב‬
‫במשנה )סוכה מה ע״א( ובו׳‪ .‬וחכמי האמת‬
‫הקב״ה נקרא ״מלך״‪ .‬שם ״מלך״ נגזר‬
‫מ י ח א‬
‫מפעל הכבד הנוסף‪ :‬״למוליך עמו במדבר״‬
‫)תהלים קלו‪ ,‬טז ‪ .‬״מוליך יועצים שולל״‬
‫)איוב יב‪ ,‬יז(‪ ,‬שהוא לשון הנהגה‪ .‬וטעם‬
‫״מלך העולם״‪ ,‬שהוא ית׳ מוליך ומנהיג‬
‫ל‬
‫‪1‬‬
‫‪,‬‬
‫ל נ י‬
‫ג ל י‬
‫ס ו ב ל‬
‫ב‬
‫ד ב‬
‫ח י ר פ י נ‬
‫י‬
‫י‬
‫ד כ ר י ם‬
‫ע ל ב‬
‫י ה ם‬
‫ד ב ר‬
‫ג ב י ה י ם‬
‫א מ נ ם כ ד י‬
‫יי‬
‫יי ז•‬
‫א י ד י ע‬
‫א‬
‫ת‬
‫ע‬
‫ל‬
‫א‬
‫י ל א י‬
‫׳‬
‫כ ל‬
‫ל ה ש י ב‬
‫(‬
‫ר‬
‫ש‬
‫ב ל ב ב י‬
‫י ה י א ‪:‬‬
‫ס ר ל‬
‫ש א י נ י‬
‫•‬
‫׳‬
‫י‬
‫ו‬
‫הערבה היא עץ השדהי א י ל ז‬
‫עושה פירות ואץ לו טעם וריח‪ ,‬לכן נדמו‬
‫אליו הרשעים‪ .‬והנביאים משתמשים בו‬
‫‪ J J ! U . U‬״ ‪wuuvu u‬‬
‫״‬
‫•יי׳׳ ׳‬
‫בדברם על מפלת הרשעים )יחזקאל יז‪,‬‬
‫‪U‬‬
‫כ ך (‬
‫ו ה מ כ ן ו ן‬
‫ן כ ן ‪/‬‬
‫ז מ ן‬
‫ב י ו ם‬
‫ה מ ק ך ו ה‬
‫בוא גוג על אדמת ישראל‪ ,‬שעל מפלתו‬
‫הגדולה נתנבא יחזקאל )פרק לח( וזכריה‬
‫הנביא )פרק יד( ועל זמן המקווה הזה‬
‫־‬
‫סובבת כל התפילה‬
‫ואז עושים תבטת הערבה בארץ‪ ,‬להוציא‬
‫מחשבת אמונה זאת מן הכח אל הפועל‪,‬‬
‫ק‬
‫ןל‬
‫זמן אשר בו עצי השדה הגבוהים לעפר‬
‫יורדו‪ ,‬והרשעים ערי ארץ יושפלו״‬
‫ה א ח ד ו ב ה‬
‫ב‬
‫ה ו ר ו ת‬
‫מ‬
‫ע‬
‫ה‬
‫ש‬
‫א‬
‫ח ך ן‬
‫מ‬
‫ת‬
‫ב י י ס‬
‫ת‬
‫ז ה‬
‫ל ב ב נ ן‬
‫י כ י‬
‫ב ב י א ת‬
‫א‬
‫ת‬
‫ה ע ך‬
‫ם‬
‫עיון ת פ ל ה ‪ ,‬ב ר כ ת נ ט י ל ת ידים‪ ,‬ע מ ׳ ‪37‬‬
‫הקב״ה‪ ,‬אמירת משה לה׳‪ :‬״הריצות״‬
‫׳ י‬
‫הקב״ה‪ ,‬ביאור המושג ״נתת רוח״ אליו‬
‫א‪ ,‬ב‪ ,‬ט ו‬
‫הלב״ה כינויו ״מלאך״‬
‫א מח טו = ב ג ב‬
‫י‬
‫ב‬
‫ה‬
‫הקב״ה‪ ,‬כינויו ״שמים״‬
‫א‬
‫י‬
‫כ ח ‪,‬‬
‫י ז‬
‫הקב״ה‪ ,‬לשון ירידה הנאמר אצלו‬
‫עיון ת פ ל ה ‪ ,‬עמי ‪ ,478-477‬ה ו ש ע נ א ר כ ה‬
‫הילולא‪ ,‬ירט פטירת הצדיק‬
‫כ ב‬
‫ב‪ ,‬י ט ‪ .‬יא‬
‫הקב״ה‪ ,‬נקרא ע״פ קבלה י ״כל״‬
‫ה‪ ,‬ל ד ‪ ,‬ת‬
‫ב‪ ,‬י ט ‪ ,‬יח‬
‫הכרה‪ ,‬אין אדם מכיר הדבר בעצם‪ ,‬אלא‬
‫לפי תודעה שבשכלו‬
‫הקב״ה‪ .‬אץ אצלו מדת כעס‪ ,‬אלא הוא‬
‫כינוי לעונש‬
‫ב‪ ,‬ל ג ‪ ,‬י ה‬
‫ב‪ ,‬ד‪ .‬יד‬
‫הכרה‪ ,‬אין אנו מכירים דבר בעצם אלא‬
‫ה י כ‬
‫ס י מ נ י‬
‫י‬
‫ח י צ‬
‫י י‬
‫י ם‬
‫נ‬
‫ט‬
‫ע‬
‫הר סיני‪ ,‬הד חורב‪ ,‬ההבדל ביניהם‬
‫ה‬
‫ה‬
‫כ‬
‫ת‬
‫כ‬
‫י ה‬
‫ק‬
‫כ ל ה‬
‫׳‬
‫יט‬
‫הקב״ה‪ ,‬ע״ע‪ :‬ה׳‪ .‬ע״ע ערך‪ :‬הגשמה‬
‫ם‬
‫כ א ס‬
‫ש‬
‫מ‬
‫י‬
‫ש‬
‫ד ״ ה‬
‫ל‬
‫כ ט‬
‫׳‬
‫־‬
‫א‬
‫ה ם פ ר‬
‫י מ ז ה‬
‫מ י‬
‫ה נ ד ה‬
‫יי‬
‫י• •‬
‫הלוואה‪ ,‬חיובו של המלוה לגבות מהלוה‬
‫ה‪ ,‬א‪ ,‬י‬
‫הרהור חטא‪ ,‬כיצד רב שהוא מורה הוראה‬
‫יתרחק ]ע״י שיתייחס לאשה השואלת‬
‫בלשון‪ :‬״בתי״[‬
‫כ‪ ,‬ג‪ ,‬כ כ‬
‫ד‪ ,‬יב‪ ,‬א‬
‫הלכה‪ ,‬ענינה ״דרך״ שישראל הולכים בה‬
‫הריון‪ ,‬כח הדמיון שבהורה פועל על העובר‬
‫א‪ ,‬ל ו ‪ ,‬ב‬
‫א‪ ,‬ל‪ ,‬לג‬
‫ן‬
‫*‬
‫תטז‬
‫מפתחות עני ‪,‬ים )אות הי(‬
‫בקנין‬
‫״המשתדל‬
‫הנפש‪:‬‬
‫השארות‬
‫השלימות‪ ,‬נפשו הוא תמיד הולך ומתקרב‬
‫תמיד אל החיים הנפשיים‪ .‬חיי גופו לא‬
‫יחשוב כי אם להכנה והזמנה אל חיי‬
‫הנפש‪ .‬לכן גם מיתת גופו איננה בעיניו‬
‫כי אם התרחקות מחיי ההבל והתקרבות‬
‫אל החיים הנצחיים‪ ,‬ובאופן זה בכל חיי‬
‫הבלו נקרא ׳הולך אל החיים׳ וכר‪ .‬אמנם‬
‫השקוע בתאוות הזמניות‪ ,‬יתיאש מנועם‬
‫התיים הנפשיים‪ ,‬כי לדעתו בכלות ימי חיי‬
‫הבלו‪ ,‬הכל כלה עמו‪ .‬ובכל יום מתקרב‬
‫אל המוות באמת״‬
‫א‪ ,‬כד‪ ,‬נא‬
‫השגחה‪ :‬״ואף כעיתות שאנו רואים דרך‬
‫רשעים צלחה‪ ,‬וברי לבב נגועים ונכנעים‬
‫תחתיהם‪ ,‬אין זה חלילה מצד חסרון‬
‫השגחחו בעולם כי עזב את הארץ להנהגה‬
‫הטבעית לעצמה והוא הסיר הנהגת מלכותו‬
‫עליה‪ ,‬לא כן הוא‪ .‬כי גם שלות הרשעים‬
‫ויםורי הצדיקים הוא מיוסד על אדני חכמתו‬
‫בסדר הנהגה העולם ומלכותו״‬
‫ב‪ ,‬טו‪ ,‬ית‬
‫השגחת ה׳ גם על עניני העולם השפל‬
‫ה‪ ,‬ד‪ ,‬לט‬
‫א‪ .‬כה‪ ,‬לב‬
‫השגה‪ ,‬דרך פרטים או ע״י ראיית כל‬
‫המכלול בבת אחת‬
‫כ‪ ,‬לג‪ ,‬כג‬
‫השגת ה׳‪ ,‬כל אחד ואחד לפי דרגתו‬
‫כ‪ ,‬כד‪ ,‬יז‬
‫השגחה בענק פרנסה‪] :‬אבימלך אמר‬
‫לאברהם‪ :‬׳כי עצמת ממנו מאד׳‪ .‬אמר לו‪[:‬‬
‫גודל עושרך בא לך מםיבותינו וכו׳‪ .‬כדרך‬
‫ההמוניים ממאני ההשגחה שתולים הכל‬
‫במקרים טבעיים״‬
‫השקפה‪ ,‬אין השקפה אלא לרעה‪ :‬״מלת‬
‫׳השקפה׳ תאמר על ראיית עצם הדבר‬
‫ודקדוקו כל פרטי איכיותיו ומקריו וכו׳‬
‫וכו׳ לפי שאין לך דבר בעולם שתרד‬
‫לדקדק כל פרטי עניניו שלא תמצא בו‬
‫שום דופי״‬
‫א‪ ,‬כו‪ ,‬טז‬
‫כר‪ ,‬טו‬
‫השגתה פרטית‪ ,‬יש רק על עם ישראל‬
‫בלבד‪ ,‬ולא על שאר אוה״ע ]הערת המלקט‪:‬‬
‫וזה כדעת הגר״א )על תיקוז״ח דף נ׳(‬
‫ודלא כדעת רמב״ם )מו״נ ח״ג פ״יז( שהיא‬
‫בכל המין האנושי[‬
‫ה ‪,‬‬
‫השתדלות טבעית‪ ,‬יש לצםוק בה ולא די‬
‫בגזירת ה׳‬
‫ה ‪,‬‬
‫התבודדות בשדות‬
‫א‪ ,‬ר‪ ,‬כ‬
‫עיון תפלה‪ ,‬ע׳ ‪ 268‬ד״ה אתה אחד‬
‫השגחה‪ ,‬בהסרה ההשגחה מעותד האדם‬
‫למקרים‬
‫ג‪ ,‬יד‪ .‬י‬
‫השגתה‪ :‬״בעל הסיבות הש״י‪ ,‬המוליך‬
‫והמנהיג כל רבר שבעולם אל התכלית‬
‫המכוון ממנו ית׳‪ ,‬אף בלי השתדלות אדם‬
‫לכך וחריצותו אליו״‬
‫ד‪ ,‬כד‬
‫התנצלות‪ .‬״ראוי לכל בן דעת לקבל‬
‫התנצלות דברי חברו‪ ,‬אף שיודע שאין‬
‫התנצלותו אמת״‬
‫א‪ ,‬כו‪ ,‬כח‬
‫אות ו׳‬
‫וידוי‪ ,‬מה ענינו‬
‫ג‪ ,‬ה‪ ,‬ה‬
‫ן‬
‫מפתחות עני ים )אות הי(‬
‫אות ו׳‬
‫זיקנה‪ :‬״והנה אנשי המעלה כל השתדלותם‬
‫לחיות בעוה״ז חיי הנפש בעסקים רוחנים‬
‫דוגמת חיי עוה״ב‪ .‬וכל עוד שמזקינים‬
‫ונחלשים ויפסידו כחוח גופם‪ ,‬תרבה‬
‫חכמתם ויתחזק שכלם ויוסיפו שלמות על‬
‫שלמותם״‬
‫א‪ ,‬יה‪ ,‬יא‬
‫זכות הבנים לכפר על אבוחיהם‬
‫כ‪ ,‬כ‪ ,‬ה‬
‫זכות‪ ,‬אין ללמד זכות על הרשעים‬
‫א‪ ,‬לא‪ ,‬מד‬
‫תיז‬
‫תג‪ :‬״כי באמת אין שינוי המאכל והלבוש‬
‫עיקר המכוון בשבתות ובמועדים וכר אבל‬
‫הם סימנים ואותות לעינינו‪ ,‬להזמין ולהכין‬
‫גם את נפשותינו אל קדושת הימים‪ .‬כי‬
‫זה כלל גדול בתורתנו‪ ,‬שהאדם נפעל כפי‬
‫פעולותיו וכר‪ .‬שלא תהיה הכוונה במאכל‬
‫ובמשתה להנאה לבד וכר אבל יכוין‬
‫להרחיב בהם את הנפש להבריא את גופו‬
‫וכו׳ ותהיה היכולת בנפשו להתעסק בלי‬
‫מונע במעלות המדות השכליות המביאים‬
‫אל עבודת הקודש‪ .‬וכן בבגדים הנאים רק‬
‫להרחיב נפשו שתהיה בהירה וזכה לקבל‬
‫חכמת התורה״‬
‫ג‪ ,‬כג‪ ,‬כ‬
‫זכירה‪ ,‬מה ענינה‬
‫ה‪ ,‬טז‪ ,‬טז‬
‫זכרון‪ .‬״כי כל דבר שחיובו מבורר מצד‬
‫חיוב הטבעי המוסר והשכל‪ ,‬אי אפשר‬
‫שיהיה נשכח לעולם״‬
‫ג‪ ,‬ג‪ ,‬יז‬
‫חגי ישראל‪ ,‬כיאור השמות ״חג‪ ,‬מועד‪,‬‬
‫מקראי קדש‪ ,‬רגל‪ ,‬עצרת״‬
‫ב‪ ,‬כג‪ ,‬יד‬
‫חוה‪ ,‬לפני תטא העץ רצתה במושכלות‬
‫כמו האיש‬
‫א‪ ,‬ג‪ ,‬כ‬
‫זמן‪ ,‬רבוי שעות הפנאי‪ ,‬לרעחו של האדם‬
‫א‪ ,‬א‪ ,‬כח‬
‫חוקים‪ ,‬הם דרשות‬
‫למושכל ראשון‬
‫הימלמדים‬
‫זרת‪ ,‬כיצד מודדים‬
‫ה‪ ,‬יא‪ ,‬לב‬
‫כ‪ ,‬כח‪ ,‬טז‬
‫חוקים‪ ,‬מה ענינם‬
‫אות ח׳‬
‫ג‪ ,‬כד‪ ,‬ג‬
‫חג ומועד‪ ,‬מדוע נקרא ״רגל״‪ ,‬לנהל האדם‬
‫לדרכי ה׳‬
‫ב‪ ,‬כג‪ ,‬יד‬
‫חג ורגל‪ ,‬טעם תקיעת חצוצרות אז‬
‫חוקים‪ ,‬מצד קיום לשם קבלת פרס‬
‫ה‪ ,‬ו‪ ,‬כח‬
‫חוקים‪ ,‬מתי אוה״ע יודו שישראל הם עם‬
‫חכם ונבון‬
‫ד‪ ,‬י‪ ,‬ט‬
‫חג שבועות‪ ,‬מדוע לא פירשה לנו כי הוא‬
‫על קבלת התורה?‬
‫ה‪ ,‬טז‪ ,‬ט‬
‫תג‪ ,‬ע״ע עצרת‬
‫ו‬
‫בניגוד‬
‫ה‪ ,‬ר‪ ,‬ו‬
‫הדיל )דרבנן( מה היא סמכותם‬
‫ה‪ ,‬ר‪ .‬ב‬
‫חז״ל נקראו ״נביאים״‬
‫ה‪ ,‬יג‪ ,‬ה‬
‫מפתחות עדנים )אות חי(‬
‫תיח‬
‫פנימיותו‬
‫חטא מי מריבה‬
‫ד‪ ,‬כ‪ ,‬א )פירוש בשם בכו{‬
‫ג‪ ,‬יג‪ ,‬יח‬
‫היי האדם מתקצרים מפני שינויי מזג אויר‬
‫חליצה‪ ,‬למה הפעולה נתלית באיש ולא‬
‫בחולצת‬
‫א‪ ,‬ט‪ ,‬יג‬
‫ג‪ ,‬כו‪,‬לא‬
‫חיים‪ ,‬למה הוא בלשון ״רבים״‬
‫א‪ .‬ב‪ ,‬ז‬
‫חלק‪ ,‬ביאור ״ותן תלקנו בתורתך״‬
‫ה‪ ,‬לכ‪ ,‬ט‬
‫תילול השם שיש במשקר לגוי או מרמהו‬
‫ה‪ ,‬כג‪ ,‬כא‬
‫חמדה ותאוה‪ ,‬מה ההבדל ביניהן‬
‫ה‪ ,‬ה‪ ,‬יח‬
‫חינוך עצמי‪ ,‬ע״י קריאת שם לבנו‬
‫א‪ ,‬ד‪ ,‬יד‬
‫חינוך‪ ,‬אם במצות ׳הקהל׳ הביאו קטני‬
‫קטנים‬
‫ה‪ ,‬לא‪ ,‬יכ‬
‫חכם ופקח‪ ,‬מה ההבדל ביניהם‬
‫תמדה‪ ,‬כיצד להנצל מאיסור ״לא תחמוד״‪:‬‬
‫המקיים ״ואהבת את ה׳ אלהיך בכל לבבך׳‬
‫ענינה ״שלא יהיה בלב רק אהבת ה׳ לכד‪,‬‬
‫לא שיהיה בו גם אהבת ה׳ וגם חמדת‬
‫עולם‪ ,‬שאם כן אינו מלא אהבת ה׳ כי‬
‫אם חציו לה׳ בלבד״‬
‫ה‪ ,‬טז‪ ,‬יט‬
‫כ‪ ,‬כ‪ ,‬יד‬
‫חכם‪ .‬הלומד חכמת התורה ואינו נוהג על‬
‫פיה‪ ,‬אין לקראותו ״חכם״‬
‫ה‪ .‬טו‪ ,‬יט‬
‫חמץ בפסח‪ .‬פלפול ארוך בענין איסור‬
‫הנאה‬
‫חכמה‪ ,‬חיפוש החכמה‪ :‬״כי מטבע הנפש‬
‫שאין גבול לכל כחות הרוחניות הנטועות‬
‫כה וכר‪ .‬על דרך משל‪ ,‬בכח הזריזות‬
‫שבנפש האדם‪ ,‬הזריז להגות בתורה וחכמה‬
‫יעמול יום ולילה להרבות ולאסוף תמיד‬
‫יותר חכמה ודעת‪ ,‬ובכל מה שאסף לא‬
‫תאמר נפשו הון ודי לה‪ ,‬אבל תתאוה תמיד‬
‫ללמוד ולדעת עוד״‬
‫כ‪ ,‬כג‪ ,‬יב‬
‫חכמה‪ ,‬נקראת ״ביתי­‬
‫ר‪ ,‬יכ‪ ,‬ז‬
‫חכמה‪ ,‬פנימיות החכמה האמיתית נעלמה‬
‫מעיני כל חי‬
‫ד‪ ,‬יכ‪ ,‬ז‬
‫חכמת הפרצוף‪ .‬ע״י עורו ובשרו נודעת‬
‫ה‪ ,‬טז‪ ,‬ד‬
‫חסיד שאין יצרו מתעורר‪ ,‬או לוחם וכובש‪,‬‬
‫מי עדיף?‬
‫א‪ ,‬כז‪ .‬כז‬
‫תסידות‪ .‬״להיותך עם קדוש תלוי בתנאי‬
‫כשרון מעשה התסידות‪ ,‬והיא ההליכה‬
‫בדרכי ה ‪ /‬מה הוא חנון‪ ,‬אף אתה חנון״‬
‫וכו‬
‫ה‪ ,‬כח‪ ,‬ט‬
‫חסידות‪ :‬״כל הקהל שוים במצוות התורה‬
‫ואזהרותיה וכו׳ אמנם הגדול כפי גדלו‪,‬‬
‫כי יותר שיכיר את בוראו ומתבונן בדרכיו‬
‫ובמעשיו ע״פ התורה‪ ,‬יעשה חסד לנפשו‬
‫ויעלנה ממדרגה למדרגה‪ ,‬יפליג ביראה‬
‫ובחכמה וכו׳ ולא יספיק ]לו[ לעמוד על‬
‫דין חורה המסור לכל אדם‪ ,‬אבל יחחסד‬
‫תיט‬
‫מפתחות עבינימ )אות חי(‬
‫בעצמו להעתיק נפשו מעלה מעלה‪ ,‬ירבה‬
‫בעבודת ה׳ ויעשה מצותיו בדרך ישר‬
‫הבלעדי ולכן אין ללמוד מזה‬
‫ה‪ ,‬יד סוף ד‬
‫בהן ייייו *™ ‪l‬‬
‫טעמי נגינה‪ ,‬הפסקה בפסוק ללא אתנחתא‬
‫‪7‬‬
‫והפלגה גדולה‪ ,‬מדקדק‬
‫בזריזות גדולה לעשותן יותר ממדת הדין‬
‫המפורש בתורה״‬
‫ג‪ ,‬ה‪ ,‬כג‬
‫טעמי נגינה‪ :‬״וכבר אמר ר״א אבן עזרא‪,‬‬
‫כל פירוש שאינו מסכים עם נגינת הטעם‪,‬‬
‫לא תאבה ולא תשמע אליו״‬
‫כ‪ ,‬יח‪ ,‬כ‬
‫חרב המתהפכת לפני ‪ p‬עיז‬
‫כ ד‬
‫ג‬
‫*׳ י‬
‫י‬
‫א‬
‫ט‬
‫ת‬
‫ה‪ ,‬כב‪ ,‬ט‬
‫'‬
‫טבע‪ ,‬ביאורי המחבר בחכמת הטבע‪ ,‬עיין‬
‫דברינו במבוא‬
‫טעמי נגינה‪ :‬באו לבאר מה שלא נכתב‬
‫מפורש‬
‫א‪ ,‬לט‪ ,‬ת‬
‫טבע‪ ,‬לימוד אמונה עי הכרה בםדריות‬
‫פעולות הטבע‬
‫טעמי נגינה‪ :‬רביע אחרי אתנח‪ ,‬והמלה‬
‫משמשת פנים ואחור‬
‫ה‪ ,‬ל‪ ,‬י‬
‫ה‪ ,‬כד‪ ,‬יא‬
‫טוב חומרי‪ ,‬הוא אמצעי להגיע לטוב רוחני‬
‫א‪ ,‬כז‪ ,‬לז‬
‫טעמי נגינה‪ :‬רביע‪ ,‬על מלה המחוברת‬
‫לפניה ולאחריה‬
‫א‬
‫טומאת משא והיםט‬
‫׳‬
‫כ ז‬
‫י‬
‫ל ז‬
‫אית י׳‬
‫ד‪ ,‬יט‪ ,‬כא‬
‫יכום‪ ,‬לפני מתן תורה‬
‫טמא‪ ,‬כינוי לבעל מום‬
‫ג‪ ,‬כז‪ ,‬יא‬
‫א‪ ,‬לח‪ ,‬יא‬
‫טעם )ענין הבחנה(‪ ,‬פרי )מעשה(‪ ,‬ריח‬
‫)חפץ ורצון(‬
‫ידיעה צ״פ עירן בעביני אלהות או אמונה‬
‫)ע״פ מסורת(‪ ,‬מה עדיף?‬
‫א‪ ,‬ח‪ ,‬כא‬
‫א‪ ,‬יכ‪ ,‬ב‬
‫טעם‪ ,‬מבחינה שכלית‬
‫ג‪ ,‬א‪ ,‬ט‬
‫ט‬
‫ע‬
‫ה מ צ ך ה י‬
‫ם‬
‫ש ח ז‬
‫מ ה‬
‫״‬
‫ל‬
‫ל מ י ל ה‬
‫נ ת נ ך‬
‫בשמיני‬
‫כ ז‬
‫ט‬
‫ע‬
‫מ‬
‫י‬
‫ה‬
‫מ‬
‫צ‬
‫י‬
‫י‬
‫ת‬
‫ל‬
‫ר‬
‫מ‬
‫ב‬
‫״‬
‫ם‬
‫כ א י‬
‫י‬
‫לעצם המצוות‪ ,‬ויש לקיימו‬
‫ל‬
‫כ ת ר ם ס ת‬
‫י?‬
‫ג ז י ר ת‬
‫מ פ נ י‬
‫ה מ ל‬
‫ג‬
‫י‬
‫כ‬
‫א‬
‫־‬
‫טעמי המצוות שנחנו חז״ל אין זה הטעם‬
‫ה‬
‫ידיעת ה׳‪ :‬״והמתבונן במדוחיו להשכיל‬
‫באמתתן ולדעת אותן איך מתנהג עם‬
‫בריותיו אם לשבט אם לחסד‪ ,‬על גוי ועל‬
‫אדם יחד‪ ,‬נקרא יודע את ה׳ בכל המקרא‪,‬‬
‫והוא המוצא חן בעיני הי‪ .‬וכמ״ש משה‬
‫׳הודיעני נא את דרכיך ואדעך למען אמצא‬
‫חן׳ וכו׳‪ .‬מבואר מזה שאין צורך כ״כ‬
‫בחקירת הנפלאות על יתודו ואמתו‪ ,‬כי רק‬
‫שמירת דרכיו למי שיודע אותן היא נקראת‬
‫דעת את ה׳‬
‫א‪ ,‬יח‪ ,‬יט‬
‫ו ־ ־‬
‫מפתחות ענ ים )אות יי(‬
‫תכ‬
‫״יודעי שמך״ ‪ -‬אין הכוונה בזה ידיעת ה׳‬
‫ע״פ מחקרים שכליים‪ ,‬אשר הרבה נכשלו‬
‫בהם בבלי דעת‪ .‬כי באמת דרך זו מלאה‬
‫לה מכשולים רבים אף לאנשי מעלה‪ ,‬אף‬
‫כי להמוניים‪ .‬אבל ידיעת ה׳ היא ידיעת‬
‫שמות תאריו ית״ש״‬
‫הנכונה וההגונה לבלתי צאת מקו היושר‬
‫והמשפט אשר יחויב‪ ,‬יסבלו גם הם טורח‬
‫ועמל סכנת המלחמות כאחיהם‪ ,‬ולא‬
‫שיירשו ארץ בלי עמל ויגיעה״ ]והעיר‬
‫להם משה רבינו שהיו צריכים להוסיף עוד‬
‫תנאי‪ ,‬שיעשו כך בשביל דרכי הקב״ה[‬
‫ד‪ ,‬לב‪ ,‬א‬
‫עיון תפלה‪ ,‬בביאורו לברכת התורה‬
‫יום טוב‪ ,‬מקראי קודש‪ ,‬ענינם‬
‫ג‪ ,‬כג‪ ,‬כ‬
‫יום טוב‪ ,‬ע״ע חג‬
‫יוסף הודיע לבנימין מה שמתכוין לעשות‬
‫לו‬
‫א‪ .‬מד‪ ,‬ב‬
‫יוסף נזהר לא לבייש את אחיו ברבים‬
‫א‪ ,‬מד‪ ,‬ר‬
‫יוסף‪ ,‬הוכחה שאחיו לא מכרו אותו‬
‫א‪ ,‬מב‪ ,‬יט = א‪ ,‬נ‪ ,‬כ‬
‫עיון תפלה‪ ,‬ע׳ ‪ 69‬ד״ה מי יודע )סוף מזמור‬
‫׳׳תפלה למשה״‪ ,‬שחרית של שבת>‬
‫א‪ ,‬מב‪ ,‬ט‬
‫יעקב ]מדח כובש ייצרו[‪ ,‬ישראל )מדח‬
‫היושר הטבעי[‬
‫יוסף‪ ,‬טעם שהעליל על אחיו‬
‫יוסף‪ ,‬טעם שפטר‬
‫מתשלומי מסים‬
‫יסורין‪ :‬״ידוע כי המוסר הבא מץ השמים‪,‬‬
‫אינו מדרך שנאה ונקמה חלילה‪ .‬כי באמת‬
‫אינו אלא כמוסר שמייסד האב את בנו‬
‫וכר כץ מוסר ה׳ ועברתו נותנים עז‬
‫ותעצומות לנשברי לב להתגבר על תאות‬
‫יצרם‪ .‬אמנם מעטים הם המשימים זאת‬
‫אל לבם‪ .‬ל ק אמד ימי יודע עז אפך?׳‬
‫וכו׳‪ .‬אתה ה׳ הודע בלבבינו דעה בינה‬
‫והשכל ותוסיף בנו מדע על מדע עד אשר‬
‫נזכה להביא לפניך לב המצייר תמיד ציורי‬
‫חכמת התורה ומצוותיה״‬
‫הכהנים‬
‫במצרים‬
‫ד‪ ,‬כג‪* .‬‬
‫א‪ ,‬מז‪ .‬ככ‬
‫יעקב עסק במקלות לנוכח עיניו של לבן‬
‫א‪ .‬ל‪ .‬לו‬
‫יוסף‪ ,‬מדוע החזיר לאחיו את כספם‬
‫א‪ ,‬מד‪ ,‬א‬
‫יעקב עסק בענין המקלות‪ ,‬ע״פ הוראה מץ‬
‫שמים‬
‫א‪ ,‬מא‪ ,‬נא‬
‫א‪ .‬ל‪ ,‬לו‬
‫יופי נמדד לפי מתשבת הצופה‪ ,‬ואיננו‬
‫בעצם הדבר‬
‫יעקב קנה לבכורה‪ ,‬ע״י עשו שביזה‪ ,‬נשמטה‬
‫ממנו‬
‫ה‪ ,‬כא‪ ,‬יא‬
‫א‪ ,‬כה‪ ,‬לא‬
‫יוסף‪ ,‬שלא הודיע לאביו כי עדיין חי‬
‫יושר המדיני ]יחם בחברה ולבריות[‪ .‬מה‬
‫שאמרו בני ראובן וגד ״ואנחנו נחלץ לפני‬
‫בנ״י וכו׳ לא נשוב אל בתינו עד התנחל‬
‫בנ״י איש נחלתו״‪ .‬״הנה ביארו דעתם‬
‫יעקב‪ ,‬ביאור כיצד לא שיקר לאביו יצחק‬
‫א‪ ,‬כז‪ ,‬יט‬
‫יעקב‪ ,‬לשון עיכוב‬
‫א‪ ,‬כז‪ ,‬לו‬
‫מפתחות עני ינים )אות י׳(‬
‫יעקב‪ ,‬על שם ההליכה לשלימות התכליתית‬
‫א‪ ,‬כה‪ ,‬כו‬
‫יצר הטוב ויצר הרע‪ .‬עבודת ה׳ ע״י הכנעת‬
‫יצה״ר במצוות הנקראים ״חוקים״‪ ,‬והן‬
‫שמעיות‪ .‬ואהבת ה׳ במצוות הנקראים‬
‫המושכלות‬
‫מן‬
‫שהן‬
‫״משפטים״‪,‬‬
‫והמפורסמות‬
‫עיון תפלה‪ ,‬ע׳ ‪ ,94‬ד״ה ככל לבבך‬
‫תכא‬
‫ובאמת אין דרך זה מצילהד‪ .‬כי אס המפתה‬
‫הוא איש לשון‪ ,‬בשפת חלקות ישחית דברי‬
‫הנפתה וילכד ברשתו‪) .‬כי( ]אלא[ אמנם‬
‫יחליט מיד למאן ולומר שלא יעשהו בשום‬
‫פנים‪ ,‬גם כי ינוצח בטענותיו‪ .‬ואם ירצה‬
‫יסדר אח״כ טענותיו נגד המפתה‪ ,‬וזהו‬
‫וימאן שאמר כאן‪ ,‬שהחליט מיד למאן בה‪,‬‬
‫ואחייב הציע טענוחיו לפניה״‪.‬‬
‫א‪ ,‬לט‪ ,‬ח‬
‫יצר הרע‪ ,‬אנשי מעלה כבר נעתקו מהצורך‬
‫לכבישת היצר‪ ,‬וטבעם לשמוע אל נפשם‬
‫המשכלת‬
‫ב‪ ,‬יח‪ ,‬כ‬
‫יצר הרע‪ ,‬הכובש יצרו או שאין יצה״ר‬
‫מתעורר‪ ,‬מה עדיף?‬
‫א‪ ,‬כז‪ ,‬כז‬
‫יצר הרע‪ ,‬כובש יצרו או בעל שכל ישר‪,‬‬
‫מי עדיף ?‬
‫ה‪ ,‬י‪ ,‬ה‬
‫יצר הרע‪ ,‬לא די נגדו בטענות כי אם‬
‫במיאון מוחלט‬
‫א‪ ,‬לט‪ ,‬ח‬
‫יצר הרע‪ ,‬מלחמה נגדו‬
‫א‪ ,‬כ‪ ,‬טו = א‪ ,‬ג‪ ,‬כד‬
‫יצר הרע‪ ,‬מלחמה נגדו‪ .‬״וכשרואה ]הקב׳׳ה[‬
‫שהאדם עושה מה שבכחו לעשות‪ ,‬יעזרהו‬
‫ממרום‪ ,‬יתן עוז למבקש צדק ללכת בדרך‬
‫התורה‪ .‬הנה העזר האלוהי הזה מכוון‬
‫בברכת ׳אוזר ישראל בגבורה׳‪ ,‬כי הוא‬
‫לבדו המאזרני חיל למלחמה זו הפנימית‪,‬‬
‫להכניע קמי ואויבי נפשי תחתי״‪.‬‬
‫עיין תפלה‪ ,‬ברכת ׳אוזר ישראל כגבירה׳‬
‫יצר הרע‪ :‬״וימאן ]יוסף[‪ .‬דרך בני אדם‬
‫אם יבואו עליו אנשים המפתים אותו לדבר‬
‫עבירה‪ ,‬ירבה נגדם טענות להשתיקם‪.‬‬
‫יצר‪ ,‬ענינו שמצייר בלבו של אדם ציור‬
‫מסויים‬
‫א‪ ,‬ב‪ ,‬טי‬
‫יצרו של אדם‪ .‬״מדות בני אדם נבדלות‬
‫זו מזו בטבע‪ .‬יש אדם שבטבעו להתאכזר‪,‬‬
‫ויש אדם שבטבעו לרחם‪ .‬וכן הוא נוהג‬
‫ככל המדית‪ .‬ומסיבה זו אדם זה נוטה‬
‫מצד טבעו יותר לעשות טוב ויקל עליו‬
‫לעמוד נגד יצרי תאוותיו המפתים אותו‬
‫לרע‪ .‬ואדם אתר נוטה מצד טבעו יותר‬
‫להיות פועל רע‪ ,‬ולזה צריך שמירה גדולה‬
‫וגדרים הרבה לבלי הלכדיברשת תאוותיו‪,‬‬
‫וצריך התגברות והתקוממות יתרות להלחם‬
‫וכר וכר‪ .‬בכל זאת אין להם להתרעם על‬
‫אופן בריאת טבעיהם אלה‪ .‬כמו שיודה‬
‫רשמת זה שנטיית טבעו נוטה לטוב על‬
‫שהוקל עליו עבודת ה׳ )באין( ]בלי[ צורך‬
‫להתגברות נגד יצרי תאוותיו‪ ,‬ככה יודה‬
‫וישמח זה אשר נטיית יצרו נוטה לרע‪ .‬כי‬
‫אף שבחירתו לטוב קשה עליו ביותר‪ ,‬הנה‬
‫נגד זה שכרו הרכה יותר‪ ,‬כי ׳לפום צערא‬
‫אגרא׳)אבות‪ ,‬ה(‪ .‬ועל דרך זה מכוון מאמר‬
‫רבותינו ׳ככל מדה ומדה שהוא מודד לך‪,‬‬
‫הוי מודה לוי )כרכות נד ע״א(״‪.‬‬
‫ה‪ ,‬ו‪ ,‬סוף ה‬
‫יראה‪ .‬״אם יירא האדם את זולתו‪ ,‬זולת‬
‫ה׳‪] ,‬סימן הוא כי[ אין פחד אלהים לנגד‬
‫תככ‬
‫מפתחות עני ;ים )אות י"(‬
‫עיניו‪ .‬כי אין יראה בלתי מה׳ לבדו״!ע״ע‬
‫״חובות הלבבות״‪ ,‬שער אהבת ה ‪ /‬פ׳׳ו‪:‬‬
‫״העמק דבר״ לגצי״ב‪ ,‬על שמות ד‪ ,‬ד ד״ה‬
‫ויחזק[‬
‫ה‪ ,‬ז‪ ,‬כא‬
‫יראת אלהים‪ ,‬במקום שיש חסרון כים‬
‫ה‪ ,‬י‪ ,‬יב‬
‫יראת ה׳ היא דרגא גבוהה מאהבת ה׳‬
‫א‪ ,‬כב‪ ,‬יכ‬
‫יראת ה׳ ואהבתו הם יתד דבר א׳ ולא ב׳‬
‫א‪ ,‬ככ‪ ,‬יב‬
‫יראת העונש ויראת הרוממות‪ ,‬לכל אדם‬
‫תצוה התורה לפי מדרגת מזגו‬
‫ה‪ ,‬י‪ ,‬יב‬
‫יראת העונש‪ :‬״צריך האדם שיהא עליו‬
‫מורא שמים ]מהעונש[‪ ,‬כי אין כל הזמנים‬
‫שווים‪ .‬וגם לחכם העוסק בתורה יקרה עת‬
‫שתחשך אור נפשו בעבודת ה ‪ /‬ע״י צרה‬
‫ויגון‪ .‬ואו יעלו על לבבו מחשבות עצב‪,‬‬
‫ובעצבת לבו יוכלו לעלות בו מחשבות‬
‫הבל ורע‪ ,‬והוא קרוב להכשל״~"~׳]ביצרו[‬
‫ב‪ ,‬כד‪ ,‬ח‬
‫ישראל‪ ,‬ההנהגה מעל לטבע‪ ,‬לא מת א׳‬
‫משך ז׳ חדש‬
‫ד‪ ,‬ג‪ ,‬א‬
‫ישראל‪ ,‬ישמן‪ .‬״נקראו ישראל בשם ישורון‬
‫שהוא לשון ראייה והבטה על שם שראו‬
‫בסיני כבוד השכינה עין בעין)רבנו בחיי(‪.‬‬
‫והגר״א אמר קראם ״ישורון״ על השירה‬
‫הראשונה ששרו לו ביציאת מצרים כמ״ש‬
‫השיר יהיה לכם כליל התקדש תג‪ ,‬ויתכן‬
‫]מוסיף המחבר[ לפי שהתורה נקראת‬
‫״ישר״‪ ,‬ככתוב )יהושע י‪ ,‬יג! ׳הלא היא‬
‫כתובה על ספר הישר׳‪ ,‬ותרגומו‪ :‬ספרא‬
‫דאורייתא‪ .‬והמצות בכללן נקראו ׳ישרים׳‬
‫כמ׳׳ש ׳פקודי ה׳ ישרים׳‪ ,‬לכן נופל לשון‬
‫ישרון על מקבלי תורה ושומרי פקודיה״‪.‬‬
‫ה‪ ,‬לג‪ .‬כח‬
‫ישראל‪ ,‬להם אותות ומופתים כי הם נוהגים‬
‫ע׳׳פ תורה שהיא למעלה מהטבע‪ ,‬ולא רק‬
‫ז׳ מצוות בני נח י‬
‫ה‪ ,‬טז‪ ,‬י‬
‫עיון תפלה‪ ,‬ע׳ ל‪ 4‬ד״ה לעולם יהא אדם ירא‬
‫שמים‬
‫יראת הרוממות ויראת העונש‬
‫ה‪ ,‬ו‪ ,‬כח = ה‪ ,‬י‪ ,‬יכ‬
‫יראת הרוממות‪ ,‬כי רואה לפניו תמיד כבוד‬
‫ה׳‬
‫ה‪ ,‬לד‪ ,‬יכ‬
‫יש אם למקרא‪ ,‬יש אם למסורת; עיין‬
‫ערך‪ :‬אם למקרא‪ ,‬אם למסורת‬
‫ישורון‪ ,‬טעם שנקראו ישראל בשם זה‬
‫ה‪ ,‬לג‪ ,‬כח‬
‫ישראל‪ ,‬דם הכרית הוא להם בגד כבוד‬
‫ישראל‪ ,‬מעלתם‪ :‬״כל מלאכת המשכן‬
‫והמקדש וכו׳ זריקת דמים ואפר פרה וכו׳‬
‫מן החוקים הם ורק על ידיהם זכינו כי‬
‫יצאה אש מלפני ה׳ ותאכל על המזבח‪,‬‬
‫ולעיני כל נראו נסים ונפלאות‪ ,‬הצלחת‬
‫האומה בישיבתם על אדמתם בטח‪ ,‬נוצחים‬
‫במלחמות וכו׳ וכן שפע הנבואה ורוח‬
‫הקודש‪ .‬ומאז כאשר נחסמו כל אלה‪ ,‬חסרו‬
‫כל טוב‪ ,‬נתרחקו מעל אדמתם‪ ,‬אין להם‬
‫יכולת הניצוח במלחמה וכר‪ .‬אבל עת‬
‫שקיימו החוקים ]וראו האומות הצלחת‬
‫ישראל במעשיהם[ אז באמת התפלאו כל‬
‫האומות לאמר על החוקים ׳רק עם חכם‬
‫םפתחות ענינימ )אות יי(‬
‫הזה׳‬
‫ונבון הגוי הגדול‬
‫ה‪ ,‬ד‪ ,‬סוף ו‬
‫י ת ך ך י‬
‫ב‬
‫מ ע ל ת ך‬
‫מ‬
‫ה‬
‫א‬
‫י‬
‫ב פ ל א ן ת‬
‫ש ה כ י ך‬
‫ך‬
‫ת‬
‫ה ב ך ר א‬
‫י‬
‫_‬
‫ל א‬
‫ל ב‬
‫כ‬
‫כהן גדול‪ ,‬טעם שיש פעמונים בבגדיו‬
‫כ‪ ,‬כח‪ ,‬לה‬
‫״ ״‬
‫״‬
‫כ ה נ י ‪1 0‬‬
‫ל‬
‫ך ב ק ו ת ם‬
‫מ‬
‫נ ק ר א ך‬
‫ה‬
‫ך ח י כ י ר ם‬
‫נ ג ש י ם‬
‫ה כ ה ב י מ‬
‫ל ו י י ט‬
‫ת מ י ך‬
‫ן נ ל ד ם‬
‫‪:‬‬
‫ע ל‬
‫ב ע ב ו ך ת‬
‫ה‬
‫א ל‬
‫ך ה ם‬
‫‪/‬‬
‫ש‬
‫‪/‬‬
‫ה‬
‫מ‬
‫כ י‬
‫ה א מ צ ע י ם‬
‫׳ י‬
‫כובש יצרו או חסיד שאין יצה״ר מתעורר‪,‬‬
‫מי עדיף?‬
‫א‬
‫כ ז‬
‫י‬
‫י‬
‫־‬
‫ה‪ ,‬א‪ ,‬ה‬
‫ט‬
‫י‬
‫י ז‬
‫ג‬
‫כח‪ ,‬ענינו בכל כוונתו‬
‫דבקות״‬
‫ה‬
‫שהמכר‬
‫דשביט‬
‫ככוכבא‬
‫משבתאי‪,‬‬
‫ברבותינו‪ ,‬וכוכב הנקרא אוראנום הנראה‬
‫קרוב לזמנינו )הוסיף המחבר דיל‪ :‬וכמוהו‬
‫בלי ספק הרבה מאד שלא שדפתמ ערן‬
‫עין אדם‪ ,‬ורק בהתגלות כלי מחזה יותר‬
‫טובים מאשר אתנו יתגלה לנו הרבה מאד‬
‫מכוכבים כאלה( העומדים ברומו של עולם‬
‫גבוהים למעלה הרבה מאד מו׳ כוכבי לכת‪,‬‬
‫לגבהותם הבלתי משוער ולריחוקם מן‬
‫הארץ כמעט אין מספר‪ ,‬לא ירצנו מהם‬
‫תועלת מאומה אל הארץ‪.‬‬
‫ה‬
‫בין ישראל לאביהם שבשמים לקרבם אל‬
‫ה׳ בהבאת קרבנותיהם‪ .‬ויהיה ׳לויים׳ מענין‬
‫׳ילוה אישי אלי׳ )בראשית כט‪ .‬לד( לשון‬
‫כ ו‬
‫תכג‬
‫כ ז‬
‫כינוי הגוף‪ ,‬ההבדל בפירושו בין מצורף‬
‫למלה )״נתנך״( לעומד בפני עצמו )״נתן‬
‫אותך״(‬
‫ד‪ ,‬טו‪ ,‬יח‬
‫כל‪ ,‬כינוי למצוה כוללנית‬
‫ד‪ ,‬טו‪ ,‬ככ‬
‫כובש יצרו‪ ,‬ע״ע יצר‬
‫כלאים‪ ,‬אינו מוליד עוד‬
‫כוונה שניה‬
‫כראשית‪ ,‬כד‪ ,‬סז = כח‪ ,‬יג‪ .‬וכן שמות יכ‪ ,‬מ =‬
‫א‪ ,‬א‪ ,‬כט‬
‫י‬
‫כלל‪ .‬בכל דבר שבטבע‪ ,‬יש יוצא מהכלל‬
‫כח‬
‫־‬
‫ל ח‬
‫כט‬
‫=‬
‫־‬
‫לז‬
‫־‬
‫י י ל‬
‫י‬
‫טז‬
‫י א‬
‫כ א‬
‫־‬
‫יט‬
‫=‬
‫ס י‬
‫•‬
‫פסוק כ׳ = יט‪ ,‬כה = פרק כה‪ ,‬פסוקים ו‪ ,‬וסוף‬
‫י א‬
‫ג‬
‫ט‬
‫טו‪ :‬במדבר ג‪ ,‬א = ו‪ ,‬יח = ז‪ ,‬ט‪ :‬דברים ד‪,‬‬
‫י ט‬
‫=‬
‫ט‬
‫ט ז‬
‫כעם‪ ,‬אין אצל הקב״ה‬
‫ה‪ ,‬לכ‪ ,‬כא‬
‫כוכב‪ .‬״כל כוכב ]משצ״ם חנכ״ל[ משפיע‬
‫על כל העולם״‬
‫״‬
‫‪,‬‬
‫_ ^‬
‫א‬
‫א‬
‫עוך‬
‫א‬
‫ת פ ל ה <‬
‫‪g7‬‬
‫ע‬
‫ה‬
‫ך‬
‫מ ן נ ה‬
‫מ ס פ ר‬
‫כעם‪ ,‬הגשמה‪ ,‬לא נמצא אצל הקב״ה ]ע״ע‬
‫ע ר ך ‪ :‬הגשמה[‬
‫ה‬
‫לכי־כים‬
‫״‬
‫כ ו כ ב י ם‬
‫א‬
‫ח ד‬
‫מ‬
‫ה‬
‫ם‬
‫ן ב ס פ ו‬
‫כ א ד ם‬
‫י צ י ו ה‬
‫מ י‬
‫ב‬
‫מ כ ו א ר‬
‫ח‬
‫כ‬
‫מ‬
‫ה‬
‫פ ע י ל ת‬
‫מ י‬
‫ב ח‬
‫ן‬
‫נ ט‬
‫׳‬
‫•‬
‫כ י‬
‫כ ל‬
‫כעס‪ ,‬ענץ ״חרון אף״ הוא השבת פני‬
‫מ י‬
‫האדם לכיוון אחר‬
‫בעושר ומי בממשלה‪ .‬אמנם כל אלה ידענו‬
‫מתועליות השבעה כוכבי לכת כי הם‬
‫קרובים לארץ‪ .‬אמנם הכוכבים שהם למעלה‬
‫ה‬
‫ט‬
‫י ז‬
‫׳ ׳‬
‫כעם‪ ,‬פועל שינויים פיזיולגיים בדם האדם‬
‫ה‪ ,‬כט‪ ,‬כו‬
‫‪,‬‬
‫מפתחות ענינים )אות כ (‬
‫תכד‬
‫כפורים‪ ,‬טעם לשם ״ירם הבפררים״‬
‫עיון‪ ,‬ע׳ ‪ ,436‬תפלת יוה״כ‬
‫^ ‪,‬‬
‫״‬
‫‪,‬‬
‫‪y‬‬
‫כ ס ך ן ת‬
‫ע‬
‫<‬
‫ע‬
‫ם‬
‫בביר בשם זה רק בשם ׳מצריים׳‪ ,‬אחר‬
‫שנולדו שם‪ ,‬לכן ברכם ]יעקב[ שייקראו‬
‫בשם ׳עבריים׳ כשאר השבטים׳עומכאן‬
‫לימור שגם בימינו אין לאותם יהודים‬
‫השוכנים בארצות נכר לכנות את עצמם‬
‫בשם אמריקאים או צרפתים‪ ,‬כי אם‬
‫״יהודים״[‬
‫א‪ ,‬מח‪ ,‬טז‬
‫ה מ ב ה ג‬
‫ע י ו ן‬
‫כפורים‪ ,‬למה בלשו! י‬
‫‪4 3 0‬‬
‫ע‬
‫כ‬
‫י ן ה‬
‫ב י ם‬
‫ג‬
‫כ ז‬
‫כ ג‬
‫י י‬
‫כפורים‪ ,‬תוכן היום‬
‫כ ג‬
‫ג‬
‫י ם‬
‫פ ם י ל‬
‫כ ז‬
‫כ י‬
‫י‬
‫י‬
‫׳‬
‫כרת‪ ,‬״בעונש הזה אין כליון ואבדון בנפש‬
‫עצמה מכל וכל‪ ,‬ואין זה דומה אלא כאבירה‬
‫שיש אפשרות שתחזור לבעליה״ ]וברוח‬
‫זו כתב רבנו בחיי‪ ,‬ויקרא יח‪ ,‬כט‪ :‬וכן‬
‫‪,‬‬
‫כתב המלבי״ם‪ ,‬פ׳ אמור‪ ,‬פרק כג‪ ,‬פםקא‬
‫ק״פ‪ :‬וכן משמעות ״נפש התיים״‪ ,‬שער‬
‫‪1‬‬
‫א׳ פרק י״ח[‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫א‪ ,‬ט‪ ,‬ה = כ‪ ,‬לא‪ ,‬יד‬
‫כרת‪ ,‬אף על ביטול מצות עשה‬
‫ט‬
‫יי יי ל‬
‫א‬
‫כרת‪ ,‬ביאורה‬
‫ג י‬
‫ך ׳‬
‫י‬
‫ג‬
‫=‬
‫כ ג <‬
‫גי‬
‫ל‬
‫לב האדם ירמוז לו מה שיש בלב חברו‬
‫עליו‬
‫א‪ ,‬לא‪ ,‬כ‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫לבו של אדם‪ :‬״תורת ה׳ בפיך״‪ .‬התכלית‬
‫האמתי המבוקש מתורת ה׳ היא שמירתה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫בלב‪ ,‬כאמור ודברים ל‪ ,‬יד( ׳בפיך ובלבבך‬
‫‪,‬‬
‫לעשותו והערת המעתיק‪ :‬עיי״ש דברי ר״א‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫אבן עזרא[‪ .‬והלימוד בפה לבר גינה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫המשורר‪ :‬׳ותשא בריתי עלי פיך ]בלבד[‬
‫ואתה שנאת מוסר׳‪] .‬ואחרי אריכות רבה‪,‬‬
‫מוסיף המחבר כדלהלן‪ [:‬ולפי שהאדם‬
‫מצד טבע חומריותו יבקש ההנאות הערבות‪,‬‬
‫הוסיפה התורה שמירוז על שמירה וציותה‬
‫על עיון התורה והעסק בה גם בפינו‪ ,‬וזה‬
‫י‬
‫תמנענו מלתור אחר יצר מחשבות לבבנו״‬
‫‪1‬‬
‫‪J‬‬
‫‪1‬‬
‫כרת‪ ,‬ג׳ אופנים‬
‫ג‪ ,‬יז‪ ,‬ד‬
‫ב‪ .‬יג‪ ,‬ט‬
‫כרת‪ ,‬ענץ העונש‬
‫א‪ ,‬ט‪ ,‬ה = ג‪ ,‬ר‪ ,‬יג = ג‪ ,‬ה‪ ,‬ב‬
‫לוחות‪ ,‬הן בי‪ ,‬צד עיוני וצד מעשי‬
‫‪1‬‬
‫ב‪ ,‬לג‪ ,‬ו‬
‫כשרות‪ ,‬על ביטול תולעים ביותר מאלף‬
‫ג‬
‫י א‬
‫מ ב‬
‫‪,‬‬
‫א ו ת ל׳‬
‫יט‪ ,‬טז ד״ה ויהי קולות‬
‫‪, .‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫לאו הניתק לעשה‪ ,‬פלפול ארוך בענין‬
‫‪1‬‬
‫ל א ן מ י ו ת‬
‫י‬
‫י ש ך א ל‬
‫] ע ל‬
‫ה פ ס ן ק ‪:‬‬
‫לותות‪ ,‬י׳ דברות כוללות הכל‬
‫לוחות‪ ,‬כל התורה נכללת בעשרת הדברות‬
‫׳‬
‫ה‪ ,‬כב‪ .‬ו‬
‫״‬
‫ן י ק ו א‬
‫ב ה ם‬
‫שמי״[ ״לפי שכל האבות ובניהם ובני‬
‫בניהם נקראו בשם ׳עברים׳ לפי תולדותם‬
‫בעבר הנהר‪ .‬ונתיירא יוסף פן לא ייקראו‬
‫ב‪ ,‬לב‪ ,‬טז‬
‫לוחות‪ ,‬נקראו משני עבריהם‪ ,‬נגלה ונסתר‬
‫כ‬
‫׳‬
‫ל כ‬
‫׳‬
‫ט י‬
‫לוי‪ ,‬פגם שבמשפחת קהת‬
‫ד‪ ,‬ג‪ ,‬כט‬
‫מפתחות עני! ים )אות בי(‬
‫לויים‪ ,‬ל מ ה הכהנים נקראו לויים‪ :‬״על שם‬
‫דבקותם וחיבורם תמיד בעבודת הי‪ .‬כי‬
‫הכהנים נגשים ונלוים אל הי‪ ,‬והם האמצעים‬
‫בין ישראל לאביהם שבשמים לקרבם אל‬
‫ה׳ ב ה ב א ת קרכנותיהם‪ .‬ויהיה ׳לויים׳ מענין‬
‫׳ילוה אישי אלי׳ )בראשית כט‪ ,‬לד( לשון‬
‫דבקות״‬
‫תכה‬
‫לשון‪ :‬בנין ״התפעל״‬
‫א‪ ,‬מא‪ ,‬ח‬
‫לשון‪ :‬התפעל‪ ,‬על דמיון שאינו בפועל‬
‫ה‪ ,‬כ ה‬
‫י‬
‫לשון‪ :‬מלה המורכבת מן ה פ ע ל ) ה ׳ קמוצה(‬
‫והתפעל‬
‫ה‪ ,‬כז‪ ,‬ט‬
‫ה‪ ,‬כר‪ ,‬ר‬
‫את‬
‫לשון‪ :‬פעל עומד יכול להיות גם יוצא‬
‫כ‪ ,‬טד‪ ,‬כט‬
‫ה‪ ,‬לג‪ ,‬ג‬
‫לשון‪ :‬פעל שהוא גם נפעל וגם ה ת פ ע ל‬
‫ה‪ ,‬כא‪ ,‬ח‬
‫לומדי תורה‪ :‬״עם ישראל מ ח ב ב‬
‫הקדושים ואנשי מעלה שכיניהם״‬
‫להלן עמה מעניני לשון ש ה מ ח ב ר כ ת ב ‪:‬‬
‫ל ק ח ‪ ,‬הוא לשון קנין‬
‫ה‪ ,‬ככ‪ ,‬יג‬
‫לשון ״או״‪ ,‬ענין רצון‬
‫ד‪ ,‬ה‪ ,‬ל‬
‫לשון‪ :‬מקור ו פ ע ל המשמשים יחד‬
‫ה‪ ,‬טז‪ ,‬טז‬
‫לשון‪:‬‬
‫״מקור״‬
‫שימוש‬
‫המקרא‬
‫כפעל‬
‫בנטיית‬
‫ה‪ ,‬ככ‪ ,‬א‬
‫לשון ״אותו״‪ ,‬ענין התרצות )״ניאות״(‬
‫ד‪ ,‬טר‪ ,‬לג‬
‫לשון‪ :‬הוכיחו כי שרשי הפעלים הם ב׳‬
‫אוחיות או א׳‬
‫לשון ״אם״‪ ,‬במובן של וודאות‬
‫ג‪ ,‬ה‪ ,‬ד =־ ה‪,‬‬
‫טז = ה‪ ,‬לב‪ ,‬יח‬
‫ד‪ ,‬יד‪ ,‬ח‬
‫לשון ״אמור״‪ ,‬ענין הרמה‬
‫ג‪ ,‬כא‪ ,‬א‬
‫לשון ״אשר״ הוא ש ב ח‬
‫לשון‪ :‬אין סימן מובהק אל ההוה‪ ,‬כי אין‬
‫לו מציאות ב א מ ת‬
‫א‪ ,‬יח‪ ,‬כא‬
‫ר‪ ,‬א‪ ,‬נ‬
‫לשון‪ :‬פעל שיש בו אות ראשונה כפולה‬
‫ב‪ ,‬יג‪ ,‬טר‬
‫לשון ״עשה״‪ ,‬היא לפעמים מניעה‬
‫ד‪ ,‬טר‪ ,‬כג‬
‫לשון‪ :‬כינוי הגוף ע׳יי ת ו ס פ ת אות ר‪ ,‬או‬
‫מ ל ת ״אותו״‬
‫ב‪ ,‬כא‪ ,‬לו‬
‫לשון ״שרש״‪ ,‬דבר והיפוכו‬
‫ג‪ ,‬כא‪ ,‬א‬
‫לשון התפעל‪ ,‬גם פ ו ע ל וגם מ ק ב ל‬
‫ד‪ ,‬א‪ ,‬מו‬
‫לשון התפעל‪ ,‬והוא פ ע ל יוצא‬
‫ג‪ ,‬כה‪ ,‬מר = עיון תפלה‪ ,‬פתח דברים‪ ,‬רף ‪6‬‬
‫לשון כפולה במקרא‪ ,‬כמו דלתות מקבילות‬
‫של שיר‬
‫ג‪ ,‬כב‪ ,‬יא = ג‪ ,‬כה‪ ,‬לד‬
‫לשון קודש‪ ,‬שורשה באלהות‬
‫א‪ ,‬ב‪ ,‬כג‬
‫מפתחות עניינים )אות לי(‬
‫תכו‬
‫אנשים‬
‫נגד‬
‫תוכחה‬
‫קודש‪:‬‬
‫לשון‬
‫המשתמשים בלשון זו לכתוב שטרי‬
‫הדיוטות‪ ,‬מכתב פלסתר ושירים שקולים‬
‫אשר תכן עניניהם פחיתות ודברים מגונים‬
‫לשון‪ :‬״יקריב״‪ ,‬ע״פ מעשה המתיילד ממנו‬
‫ג‪ ,‬כב‪ ,‬ג‬
‫לשון‪ :‬״לאמר״‪ ,‬ג׳ אופנים בפירושו‬
‫ג‪ ,‬א‪ ,‬א‬
‫א‪ ,‬ב‪ ,‬כג‬
‫לשון הקודש‪ ,‬חטא שמשתמשים בה לצרכ‬
‫חול‬
‫א‪ ,‬ב‪ ,‬כג‬
‫לשון‪ :‬״לאמרי‪ /‬לפעמים פירושו לצטט‬
‫ג‪ ,‬א‪ ,‬א‬
‫לשון‪ :‬אדם‪ ,‬איש‪ .‬ההבדל ביניהם‬
‫ד‪ ,‬כג‪ ,‬יט‬
‫לשון הקודש‪ ,‬מה מעלותיה‬
‫לשון‪ :‬אהל מועד‪ ,‬ביאור הכינוי‬
‫הקדמה ‪!4‬‬
‫לשון הרע‪ ,‬המדבר לה״ר מגנה גם את‬
‫הקב״ה שיש לו בנים כאלו‬
‫ה‪ ,‬כז‪ ,‬כד‬
‫לשון הרע‪ ,‬מותר לספר לשון הרע על‬
‫בעלי מחלוקת‬
‫כז‬
‫ה‬
‫לשון‪ :‬אות ומופת‪ ,‬ההבדל ביניהם‬
‫ה‪ ,‬יג‪ .‬כ = ה‪ ,‬לד‪ ,‬יא‬
‫לשון‪ :‬אפיקורוס‪ ,‬פירוש המלה‬
‫ג‪ ,‬יט‪ ,‬כ‬
‫׳‬
‫כ ד‬
‫לשון‪ :‬ארץ‪ ,‬אדמה‪ ,‬ההבדל ביניהן‬
‫ה‪ ,‬יב‪ ,‬א‬
‫׳ י‬
‫ט ז‬
‫לשון‪ :‬אשה נקראת ״שאר״‪ .‬טעם לזה‬
‫ג‪ ,‬כא‪ ,‬ב‬
‫*‬
‫ח‬
‫לשון‪ :‬אשר‪ ,‬שימושו לפעמים כנםמך‬
‫ג‪ ,‬כב‪ ,‬ב‬
‫׳‬
‫לשון‪ :‬לרגל ולתור‪ ,‬ההבדל ביניהן‬
‫ד‬
‫ב‪ ,‬לג‪ ,‬ן‬
‫י ג‬
‫לשון עזאזל‪ ,‬שרש המלה‬
‫ג‪,‬‬
‫טז‬
‫׳‬
‫לשון‪ :‬שורש מלת ״סוכות״‬
‫ד‪ ,‬יד‪ ,‬יד‬
‫לשון‪ :‬בגדי שרד )טעם השם(‬
‫ב‪ ,‬לא‪,‬‬
‫לשון‪ :‬שיכול אותיות‪ ,‬בצר‪ ,‬צ ב ר‬
‫ג‪ ,‬כה‪ ,‬ד‬
‫לשון‪ :‬ביאה‪ ,‬שכיבה‪ ,‬ההבדל ביניהן‬
‫ג‪ ,‬כ‪ ,‬יא‬
‫ד‪ ,‬יד‪ ,‬יד‬
‫לשון‪ :‬ברוך‪ .‬פירוש המלה‬
‫לשון‪ :‬שרש מלת ״מעונן״‬
‫לשון‪ :‬״אתד״ בשש נקודות‪ ,‬״אחד״ בב׳‬
‫פ‬
‫ע‬
‫ם‬
‫פ ת ח‬
‫'‬
‫מ‬
‫ה‬
‫ה‬
‫ה‬
‫ב‬
‫ד‬
‫ל‬
‫ף‬
‫י‬
‫טז‬
‫ט י‬
‫' ׳‬
‫לשון‪ :‬״את״ הוא סימן הפעול‪ .‬היא חסרה‬
‫כשאין מקום לטעות ]ע״ע ערך‪ :‬את[‬
‫ה‪ .‬כא‪ ,‬יא‬
‫ב‪ ,‬יח‪ ,‬י‬
‫לשון‪ :‬גר המתגייר‪ .‬״ענינו חרחור ריב‬
‫ומדון שמתחדש בנפשו כל רגע‪ ,‬מלשון‬
‫׳כל היום יגורו מלחמות׳‪ ,‬׳והתגר בו‬
‫מלחמה׳‬
‫ג‪ ,‬טז‪ .‬כט ]ע״ע ערך‪ :‬עבודת הי[‬
‫מפתחות עני ‪:‬ים )אות לי(‬
‫לשון‪ :‬דיבור‪ ,‬אם הוא לשון ״קשה״‬
‫תכז‬
‫לשון‪ :‬יראה וראיה‪ ,‬מה קשר יש ביניהן‬
‫ב‪ ,‬ו‪ ,‬ב‬
‫ה‪ ,‬לד‪ ,‬יב‬
‫לשון‪ :‬הבדל בין מלת ״אל״ להוספת ל׳‬
‫א‪ ,‬מח‪ ,‬יג = ה‪ ,‬ו‪ ,‬כא‬
‫לשון‪ :‬יש להקדים במקרא העיקר‪ ,‬ואח׳׳כ‬
‫הטפל‬
‫לשון‪ :‬הבדלה‪ ,‬מפני מה מוסיפים ״בין‪,‬‬
‫ובין״‬
‫ג‪ ,‬יא‪ ,‬מז‬
‫לשון‪ :‬ההבדל בין לשון ״בבואך׳ ללשון‬
‫״בבואך״‬
‫ג‪ ,‬כד‪ ,‬יט‬
‫לשון‪ :‬כל הפעלים המורים על תנועה‪,‬‬
‫הוראתם דבר והיפוכו‬
‫א‪ ,‬מח‪ ,‬טז‬
‫לשון‪ :‬פעל המשמש דבר והיפוכו‬
‫ד‪ ,‬טו‪ ,‬יח‬
‫ה‪ ,‬כא‪ ,‬יא = ה‪ ,‬כג‪ ,‬יט‪ :‬וכן כר‪ ,‬כ‪ :‬וכן כה‪ ,‬ה‬
‫לשון‪ :‬ההבדל בין לשון ״בבואכם״ ללשון‬
‫״כי תבואו״‬
‫)ד׳׳ה ויבמה(‬
‫לשון‪ :‬כפוי טובה‪ ,‬ביאור המלים‬
‫ד‪ ,‬טו‪ ,‬יח‬
‫לשון‪ :‬תולץ ליבמתו‪ .‬מדוע לא ״נחלץ״‬
‫מיבמתו‬
‫ג‪ ,‬כר‪ ,‬לא‬
‫ב‪ ,‬לג‪ ,‬ככ )הראשון(‬
‫לשון‪ :‬מנתה )קרבן(‪ ,‬שרש המלה‬
‫ג‪ ,‬ב‪ .‬א‬
‫לשון‪ :‬מספר שיש בסופו אות ת׳ ]׳׳שבעת׳׳[‬
‫לשון‪ :‬חלק )ח׳ קמוצה( ושעשוע‪ ,‬קשר‬
‫בין המושגים‬
‫ה‪ ,‬לב‪ ,‬ט‬
‫ב‪ ,‬טו‪ ,‬יג = ב‪ ,‬כט‪ ,‬ל = ג‪ ,‬כג‪ ,‬יח‬
‫לשון‪ :‬מקץ‪ ,‬מקצה‪ .‬ההבדל ביניהם‬
‫ה‪ ,‬טו‪ ,‬א‬
‫לשון‪ :‬חמישית‪ ,‬ב׳ ביאורים למלה‬
‫ג‪ ,‬כב‪ ,‬יד‬
‫לשון‪ :‬משרת ועבד‪ ,‬ההבדל ביניהם‬
‫ה‪ ,‬י‪ ,‬ח‬
‫לשון‪ :‬חסד‪ ,‬מלת שבח ומלת חרפה‬
‫ג‪ ,‬כ‪ ,‬יז‬
‫לשון‪ :‬נטילת ידיים‪ ,‬טעם שם ״נטילה״‬
‫ג‪ ,‬יא‪ ,‬מד‬
‫לשון‪ :‬חק וחקיקה‪ ,‬הקשר ביניהם‬
‫ג‪ ,‬ג‪ ,‬יז‬
‫לשון‪ :‬ניאוף‪ ,‬מנאפת‬
‫ג‪ ,‬כ‪ ,‬סוף י‬
‫לשון‪ :‬טהור‪ ,‬ענין הפסק והסרה‬
‫ג‪ .‬כב‪ ,‬ז‬
‫לשון‪ :‬טעם שיש שמות עצם בלשון זכר‪,‬‬
‫ויש בלשון נקבה‬
‫לשון‪ :‬נשמה‪ ,‬שרש המלה‬
‫ב‪ ,‬לד‪ ,‬כח‬
‫לשון‪ :‬עד הי‪ ,‬אל ה׳; ההבדל ב