1. No category

‫סוד תורה‬
‫צָ ְפנָתָפ ְענֵחָ‬
‫ָ‬
‫הסבר כללים יסודות ודוגמאות לצפנים בתורה‬
‫מאות דוגמאות (עם תמונות) לצפנים וחידושים בשלל נושאים‪:‬‬
‫פרשת שבוע‪ ,‬גדולי ישראל‪ ,‬היסטוריה כללית‪ ,‬אקטואליה‪ ,‬מדע וטכנולוגיה‪ ,‬מדרשי חז"ל‪ ,‬משנה‬
‫ותלמוד‪ ,‬חגים ומועדים‪ ,‬זוהר הקדוש ועוד‪.‬‬
‫ונוסף עליו גם חידושי גימטריה וראשי תיבות‪.‬‬
‫ונספח עליו חישובי הסתברות לצפנים כולל דוגמאות והסברים‪.‬‬
‫ונספח עליו הסבר כיצד למצוא דילוגים בתורה בס"ד‪.‬‬
‫את כל הדוגמאות ניתן למצוא עם תמונות צבעוניות בצפייה ישירה עם אפשרות לחיפוש דילוגים‬
‫באתר‪:‬‬
‫‪SODTORAH.CO.IL‬‬
‫תשע"ה עיה"ק חיפה‬
‫© כל הזכויות שמורות‪ .‬מותר להפיץ לזיכוי הרבים‪.‬‬
‫‪SODTORAH.CO.IL‬‬
‫צפנת פענח‬
‫‪1‬‬
‫תוכן עניינים‬
‫תוכן עניינים ‪1 .........................................................................................................‬‬
‫הסכמות ‪4 ...............................................................................................................‬‬
‫הקדמת המחבר ‪5 ...................................................................................................‬‬
‫יסודות וכללים ‪6 ......................................................................................................‬‬
‫מה כל כך מיוחד בזה ‪6 ............................................................................................................‬‬
‫הגדרות והסברים ‪7 ..................................................................................................................‬‬
‫א‪.‬‬
‫דילוג ‪7 ...............................................................................................................‬‬
‫ב‪.‬‬
‫דילוג מינימלי (מוחלט) ‪7 ..................................................................................‬‬
‫ג‪.‬‬
‫דילוג מינימלי מקומי ‪8 ......................................................................................‬‬
‫ד‪.‬‬
‫אות כפולה בדילוג ‪8 .........................................................................................‬‬
‫ה‪.‬‬
‫דילוגים מקבילים ‪9 ...........................................................................................‬‬
‫ו‪.‬‬
‫דילוג באלכסון ‪9 ...............................................................................................‬‬
‫ז‪.‬‬
‫דילוג בתוך דילוג ‪10 ..........................................................................................‬‬
‫ז‪.‬‬
‫חיתוך הכי קרוב של דילוגים ‪10 .......................................................................‬‬
‫ח‪.‬‬
‫טבלאות דילוגים שונות באותו אזור ‪11 ..........................................................‬‬
‫ט‪.‬‬
‫מספר הדילוג‪11 ................................................................................................‬‬
‫דוגמאות לצפנים ‪12 ................................................................................................‬‬
‫אובמה משענת קנה ‪12 ............................................................................................................‬‬
‫אלף שנים ‪13 .............................................................................................................................‬‬
‫אקמצא ובר קמצא‪15 ...............................................................................................................‬‬
‫י"א יום שבין נדה לנדה‪17 ..............................................................................................‬‬
‫ימי אלול ‪18 ...............................................................................................................................‬‬
‫ביעור חמץ ‪19 ...........................................................................................................................‬‬
‫דאעש כבשו תדמור ‪20 ............................................................................................................‬‬
‫תדמור כנגד תמר ‪21 .......................................................................................................‬‬
‫אברהם אבינו נולד סמוך לאזור תדמור‪22 ....................................................................‬‬
‫דוואבשה ‪22 ..............................................................................................................................‬‬
‫בין המצרים ‪23 ..........................................................................................................................‬‬
‫דאעש‪ ,‬סוריה – סדום ‪25 ..........................................................................................................‬‬
‫החובל בחבירו ‪28 .....................................................................................................................‬‬
‫היקף העולם‪31 .........................................................................................................................‬‬
‫המפולת בהרי ההימלאיה בנפאל ‪33 ......................................................................................‬‬
‫הרה"ג שמואל הלוי וואזנר זצ"ל ‪35 ........................................................................................‬‬
‫צפנת פענח‬
‫‪2‬‬
‫טבילה לכלים ‪37 .......................................................................................................................‬‬
‫טיטוס הרשע ‪39 ........................................................................................................................‬‬
‫י"ז בתמוז ‪41 .............................................................................................................................‬‬
‫יונתן בני ‪43 ...............................................................................................................................‬‬
‫יהונתן פולארד ‪47 ....................................................................................................................‬‬
‫כף הקלע ‪50 ..............................................................................................................................‬‬
‫ל"ג בעומר ‪53 ............................................................................................................................‬‬
‫מים שלנו ‪56 ..............................................................................................................................‬‬
‫למן ‪58 ............................................................................................‬‬
‫הקשר בין מים שלנו ָּ‬
‫חישוב הסתברות ‪58 .......................................................................................................‬‬
‫מ' יום ליצירת הולד ‪59 .............................................................................................................‬‬
‫משנכנס אב ממעטין בשמחה ‪62 ............................................................................................‬‬
‫נהרות בבל ‪63 ...........................................................................................................................‬‬
‫נ' שערי בינה ‪64 ........................................................................................................................‬‬
‫עבור השנה ‪68 ..........................................................................................................................‬‬
‫קרא עלי מועד ‪69 ......................................................................................................................‬‬
‫קרח שמאל ואהרן ימין ‪73 ........................................................................................................‬‬
‫שבי החמאס ‪75 ........................................................................................................................‬‬
‫גימטריות ‪77 ............................................................................................................‬‬
‫איך גימטריה מוכיחה שהתנ"ך מסור ברוח הקודש? ‪77 ........................................................‬‬
‫גוג הוא פרעה? ‪78 .....................................................................................................................‬‬
‫חישוב הסתברות ‪79 .......................................................................................................‬‬
‫אחד עשר יום מחורב ‪79 ..........................................................................................................‬‬
‫חישוב הסתברות ‪81 .......................................................................................................‬‬
‫איכה צוארי הלבנון ‪81 ....................................................................................................‬‬
‫חישוב הסתברות ‪82 .......................................................................................................‬‬
‫קץ הזוהר ‪83 ..............................................................................................................................‬‬
‫חישוב הסתברות ‪84 .......................................................................................................‬‬
‫חישוב הקץ ‪84 .................................................................................................................‬‬
‫קץ הזוהר ‪84 .....................................................................................................................‬‬
‫קץ דניאל ‪85 .....................................................................................................................‬‬
‫שבעים שנה עד הגאולה ‪85 ............................................................................................‬‬
‫קץ ה'תשע"ו ‪87 ...............................................................................................................‬‬
‫עקו"ב כמנין לנצ"ח ‪87 ....................................................................................................‬‬
‫ריב שם פסל מיכה ‪88 ...............................................................................................................‬‬
‫ראשי תיבות ‪90 .......................................................................................................‬‬
‫צפנת פענח‬
‫‪3‬‬
‫בוכים כל העם ‪91 .....................................................................................................................‬‬
‫חישוב הסתברות ‪92 .......................................................................................................‬‬
‫נקמת שמשון ‪92 .......................................................................................................................‬‬
‫חישוב הסתברות ‪93 .......................................................................................................‬‬
‫שחוק שמשון ‪93 .......................................................................................................................‬‬
‫חישוב הסתברות ‪95 .......................................................................................................‬‬
‫עניינים שונים ‪97 .....................................................................................................‬‬
‫כי רגע באפו ‪97 .........................................................................................................................‬‬
‫אמת ושקר ‪98 ...........................................................................................................................‬‬
‫נספחים ‪100 ............................................................................................................‬‬
‫א‪.‬‬
‫היקף כדור הארץ ‪100 ...............................................................................................‬‬
‫ב‪.‬‬
‫חישוב הסתברות ‪100 ..............................................................................................‬‬
‫גימטריה ‪100 ....................................................................................................................‬‬
‫ראשי תיבות ‪100 .............................................................................................................‬‬
‫חישוב הסתברות ‪101 .....................................................................................................‬‬
‫ג‪.‬‬
‫השפעת המסורת ושינויי גרסא על צופן התורה ‪102 .............................................‬‬
‫צפנת פענח‬
‫הסכמות‬
‫הספר הנו בשלבי טיוטה ומוצג כעת לרבנים לקבלת הסכמות‪.‬‬
‫דברים המסומנים בצהוב כזה צריכים עיון‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫צפנת פענח‬
‫הקדמת המחבר‬
‫ישמחו השמים ותגל הארץ‪ ,‬כי הנה השמים הקב"ה והארץ ישראל‪ ,‬ואנו נשירה ונהלל לאל‪ ,‬אשר‬
‫פתח לנו בדורנו שאין בו כוח ואל‪ ,‬לטעום מהוד הדרו וזיו תורתו נשבח ונמלל‪ ,‬לסתום פי הוללים‬
‫אשר דברו קלשונים‪ ,‬ולפתח דברים שאמרו הקדמונים והדעת תשוטט בפי כל נאמרים‪ ,‬אשר כל אות‬
‫במקומה תעמוד מי יכיל וישכיל כל זאת‪ ,‬הפוך בה והפוך בה דכולה בה כל דבר נאות‪ ,‬וליכא מידי‬
‫דלא רמ יזי באורייתא אנן סהדי‪ ,‬ואע"ג דלא ידענא מאי קאמינא‪ ,‬ואנא דדמי כאילו לא הוינא ולואי‬
‫דלא אתינא‪ ,‬והשתא דהוינא‪ ,‬ברחמיו יכבוש וירחם עלן וישבוק לן על דלא אזלינא‪ .‬יתי ואחמיניה‬
‫צווחינן ולא חזינן‪ .‬ועתה יגדל נא כוח ה'‪ ,‬וכל מאן דבעי יתי ויחזי‪ ,‬דברי אלהי' חיים בצפנים ובדילוגים‪,‬‬
‫אשר המה מוכיחים דברי חז"ל וראשונים‪ ,‬ולא דצריכי ראיה רק אנו בדורנו נזקקים‪ ,‬עת לעשות לה'‪.‬‬
‫לולי ה' אלקינו השאיר לנו שריד‪ ,‬אור דק וחיבור למרומים‪ ,‬הרי נבואה לשוטים ורוח קדושה לפרושים‪,‬‬
‫והמון העם אנה ואנה משוטטים‪ ,‬ועתה תחזה צפנים ודילוגים ובדעת ישרה נכוחים למבין‪ .‬הואיל ויש‬
‫כאן הרבה מקום לטעויות בשיטה כזאת חדשה‪ ,‬אנחנו נשתמש בכמה דרכים להראות אמיתותה‪,‬‬
‫ואנא אם מצאת דבר עקום ומפותל דרוש וחקור ושלח לנו ואנו נתקן עולה בלי מעל‪.‬‬
‫והנה דע שבכתיבת ספר זה השתתפו הרבה יהודים יקרים והתקבצו‬
‫חידושים שנשלחו לנו למייל ולאתר ואנו ערכנו אותם בטוב טעם‪ ,‬וקצרה‬
‫היד מלהביא כל דבר בשם‪.‬‬
‫צפנת פענח‬
‫‪6‬‬
‫פרק א‬
‫יסודות וכללים‬
‫מבוא‬
‫הספר בנוי משלושה פרקים‪ .‬פרק א' – מסביר את היסודות והכללים לכל הבנת הצפנים‬
‫וחיפושם‪ ,‬פרק ב' – מציג שלל דוגמאות וטבלאות של צפנים עם הסברים ונופך‪ .‬פרק ג' –‬
‫מציג את שיטת ההסתברות ומפתח אותה‪ ,‬וכן מציג דוגמאות כאלה‪.‬‬
‫בפרק ב' ישנם עשרות דוגמאות מאלפות שממחישות את אמיתות הצפנים‪ .‬הדרך בה‬
‫נאספו דוגמאות וטבלאות אלו היא במשך כמה שנים‪ ,‬בתקופה של אחת לשבוע שבועיים‬
‫בס"ד גלויה‪ .‬הנושאים של הטבלאות נבחרו לפעמים לפי ארועיים אקטואליים וחגים‬
‫ומועדים ולפעמים בזמן שנפטרו גדולי עולם וכדומה וכמעט בכל נושא אפשרי כולל מדע‪,‬‬
‫טכנולוגיה‪ ,‬היסטוריה ועוד עיי"ש‪.‬‬
‫אפשר לקרוא מעט מהפתיחה של פרק א' ובמיוחד מומלץ למי שאין רקע כלל בצפנים‪,‬‬
‫הכולל יסודות וכללים והגדרות שונות שבהם נשתמש בחקר הצפנים‪ ,‬מושגים אלו לעתים‬
‫יעזרו לנו להבין את המיוחדות של הצפנים או את ההקשרים השונים‪ .‬אבל דע שאפשר‬
‫לעבור ישר לפרק ב' ולקרוא את הדוגמאות ותוך כדי אנחנו נפנה אותך לפרק א' בסוגריים‬
‫מרובעות כאלה [יסודות וכללים פרק א‪ ,‬אות א] כאשר נכניס מושג חדש שצריך להבין בו ותוכל‬
‫לעיין בפרק א' ולחזור על הסדר לדוגמאות השונות‪.‬‬
‫צפנים בתורה‬
‫בצורה הכי פשוטה‪ ,‬לקחנו את התורה‪ ,‬הורדנו ממנה רווחים וניקוד (כפי שנמסרה למשה)‪,‬‬
‫והצגנו אותה בטבלה ברוחב מסוים של אותיות לשורה‪ ,‬הרוחב הזה הוא הדילוג שלפיו מוצגת‬
‫הטבלה כרגע ואפשר לשנותו בלחיצת כפתור‪.‬‬
‫מה כל כך מיוחד בזה‬
‫ישנם הרבה מחקרים ודרכים סטטיסטיות להראות את המיוחדות של הטבלאות שנמצאות‬
‫בתורה ואת הדרכים האלה נשתדל להדגים בס"ד בהמשך הספר‪ .‬לעתים הקשר לשוני‪,‬‬
‫שאותה מילה שחיפשנו בדילוג תופיע ממש באותו פסוק שחותך ואפילו באותה מילה‪.‬‬
‫ולעתים יותר קשה לפענח את הקוד ודרושה הבנה בסיסית במקרא‪ ,‬בתלמוד ובאגדות כדי‬
‫להבין לעומק‪ .‬לעתים מוצאים המשכים של הקודים מלמעלה למטה‪ ,‬מילה נוספת שכתובה‬
‫שם וכדומה‪ .‬ולעתים מוצאים דילוגים נוספים שקשורים באותו מקום בצורה יוצאת דופן‪.‬‬
‫ישנה הרגשה אישית של כל אדם שמחפש והופך בצפני התורה‪ ,‬שבאמת מעבר‬
‫לסטטיסטיקה שאין צריך לתאר במתמטיקה את הנכונות של הצפנים‪ ,‬משום שתמיד ניתן‬
‫לקבל משוב‪ ,‬אתה מזין דילוג לחיפוש וכמעט תמיד מקבל משוב ברמזים שמעבר למצופה‪.‬‬
‫וזה מעיד על מתכנן לכל המערכת‪.‬‬
‫צפנת פענח‬
‫‪7‬‬
‫אבל אנחנו נתאר גם שיטה מתמטית ונשתדל להסביר את הנכונות שלה בפשיטות‪ ,‬כך שכל‬
‫אחד יוכל להיווכח ולהבין ולקיים "וידעת היום כי ה' הוא האלהים"‪ .‬באמצעות שיטה זאת‬
‫ניתן לחשב את ההסתברות לקבל טבלה דומה באופן מקרי‪.‬‬
‫הגדרות והסברים‬
‫א‪ .‬דילוג‬
‫הערה‪ :‬אנחנו קוראים לדילוגים גם בשמות‪" :‬ביטוי" או "מילה" או "דילוג" או כל דבר‬
‫שהכנסנו לחיפוש בתורה והוא מורכב מכמה מילים‪ .‬לפעמים נאמר דילוג והכוונה למספר‬
‫של הדילוג אותיות ולפעמים הכוונה לשם שחיפשנו בדילוג‪.‬‬
‫דילוג הוא מילה בדילוג שווה‪ ,‬כלומר המרחק בין אות לאות בביטוי (מילה שמחפשים) הוא‬
‫שווה וקבוע‪ .‬לדוגמא הביטוי "דילוג" מופיע כאן בדילוג שווה של ‪ 9‬אותיות‪:‬‬
‫יהיהלעםוגם‬
‫הואיגדלואו‬
‫לםאחיוהקטן‬
‫יגדלממנווז‬
‫רעויהיהמלא‬
‫הגויםויברכ‬
‫םביוםההואל‬
‫בין האות ד לאות י תוכלו לספור ‪ 9‬אותיות‪ ,‬בין האות י לאות ל תוכלו לספור ‪ 9‬אותיות‬
‫וכו'‪.‬‬
‫ב‪ .‬דילוג מינימלי (מוחלט)‬
‫דילוג מינימלי הוא הדילוג הקטן ביותר מבין הרשימה שקיבלנו בתוצאות החיפוש‪ .‬דילוג‬
‫מינימלי מוחלט או סתם דילוג מינימלי הכוונה שחיפשנו בכל טווח הדילוגים האפשרי‬
‫בתורה ומכל סך הדילוגים הקיימים לקחנו את המינימלי‪ .‬לדוגמא ברשימת תוצאות להלן‪:‬‬
‫תוצאות חיפוש למילה "דילוג"‪:‬‬
‫דילוג‬
‫‪[ ‬דילוג ‪( ]9‬זה המינימלי)‬
‫‪[ ‬דילוג ‪( ]13‬זה שני המינימלי)‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫[דילוג ‪]43‬‬
‫‪...‬‬
‫זאת רשימה של תוצאות שחיפשנו עבור הביטוי "דילוג"‪ .‬ורואים שהדילוג המינימלי שנמצא‬
‫הוא ‪ .9‬אחרי זה ‪ 13‬ואחרי זה ‪ 43‬וכן הלאה‪.‬‬
‫יש חשיבות ככל שהדילוג הוא יותר מינימלי‪ .‬ככל שהדילוג יותר מינימלי‪ ,‬התוצאות‬
‫העובדתיות מראות שיש יותר משמעות לדילוג‪.‬‬
‫צפנת פענח‬
‫‪8‬‬
‫וזה אולי הדבר שמאפיין את הקוד תורה בשונה מטקסטים אחרים‪ ,‬הוא שהרבה ביטויים‬
‫שמצאנו הם המינימליים‪ ,‬זאת אמרת אם נחפש ביטוי ונמצא שהוא חוזר ‪ 3‬פעמים בדילוגים‬
‫שונים‪ ,‬נניח בדילוג ‪ 200 ,100‬ו‪ .300-‬אז הדילוג המינימלי יהיה ‪ .100‬ונראה שבו בדרך כלל‬
‫מוצפן קוד‪ .‬אבל לא תמיד‪ .‬העובדה שהביטוי חוזר רק ‪ 3‬פעמים בכל התורה מצמצמת את‬
‫האפשרויות לתמרון ומשחקים‪ ,‬והעובדה שבהרבה טבלאות אנחנו מוצאים את הקודים‬
‫דווקא בביטויים המינימליים מעידה שהקודים מוצפנים בכוונה בצורה כזאת‪.‬‬
‫ג‪ .‬דילוג מינימלי מקומי‬
‫דילוג מינימלי מקומי הוא הדילוג הקטן ביותר מבין הרשימה שקיבלנו בתוצאות החיפוש‬
‫בטבלה הנוכחית‪.‬‬
‫נדגים באמצעות דוגמא‪ ,‬ניתן לצפות בדוגמא באתר‪.1‬‬
‫תמונה א'‪" :‬צוק" ו"איתן" דילוג מינימלי מקומי‬
‫הדילוגים האלה "צוק" ו"איתן" שרומזים למלחמת צוק איתן כפי שניתן לראות‬
‫דוגמאות לצפנים‪ ,‬אות מז]‪ ,‬אע"פ שהם קצרים‪ ,‬הם המינימליים בכל הפרשיות באזור כולל חקת‬
‫בלק ופנחס‪ ,‬כלומר שאם נחפש "צוק" או "איתן" בתחום של פרשיות אלו שמתפרס על‬
‫פני אלפי אותיות אז אלו הדילוגים המינימליים ביותר‪ .‬אבל אם נחפש בכל התורה נמצא‬
‫אחרים מינימליים יותר‪.‬‬
‫[פרק ב‪,‬‬
‫ד‪ .‬אות כפולה בדילוג‬
‫דילוג עם אות כפולה פירושו שאות אחת כתובה פעמיים בדילוג ועולה ונמשכת לשני מילים‬
‫במשמעות‪ ,‬כמו בדגש חזק‪ .‬למשל חיפשנו בתמונה למטה דילוג "מפלת תדמור"‪ ,‬והאות ת'‬
‫הוכפלה לשמש את שני המילים‪" :‬מפל ‪-‬ת‪ -‬דמור"‪ " ,‬מפל ת דמר"‪.‬‬
‫יש מספר לא מבוטל של דילוגים כאלה‪ ,‬וניראה שזה יסוד אמיתי‪ .‬ויש לזה גם רמז לשוני‬
‫שה‪ .‬ואפשר לומר‬
‫כאמור‪ ,‬משום שדגש חזק מוכפל במבטא כגון ְל ִא ָּׁשה קוראים לְ ִא ְש‪ָּׁ -‬‬
‫שהאות המוכפלת היא בדגש חזק‪.‬‬
‫הטעם מדוע אנחנו זורקים אות אחת ומחפשים בקיצור‪ ,‬הוא משום שהאות מיותרת בהקשר‬
‫של הדילוגים‪ ,‬כאשר אין רווחים אז המשמעות של אות אחת יכולה לעלות לשני מילים‪ .‬וכמו‬
‫כן ההסתברות למצוא מילה עם קצת פחות אותיות היא נמוכה יותר‪.‬‬
‫‪http://sodtorah.co.il/?load=597 1‬‬
‫צפנת פענח‬
‫‪9‬‬
‫תמונה ‪ :12‬דילוג " מפלת‪-‬תדמר" חותך פסוקים‪ .‬שורה ראשונה למעלה באות ר ושורה רביעית באות ת‪.‬‬
‫ה‪ .‬דילוגים מקבילים‬
‫דוגמא לדילוגים מקבילים‪" :‬שלמה" מקביל ל‪"-‬המלך"‪ ,‬מלמעלה למטה‪.‬‬
‫היאבותי‬
‫כםשלחני‬
‫אליכםוא‬
‫מרולימה‬
‫שמומהאמ‬
‫ראלהםוי‬
‫אמראלקי‬
‫םאלמשהא‬
‫טבלה ‪ – 2‬דילוגים מקבילים‪ ,‬רוחב טבלה ‪ 7‬אותיות‬
‫שני הדילוגים האלה בהם בדילוג של ‪ 7‬אותיות כלומר רוחב הטבלה הזאת הוא ‪ 7‬אותיות‪.‬‬
‫מכיוון ששני הדילוגים מופיעים באותו דילוג וגם הצגנו את הטבלה באותו רוחב אז אנחנו‬
‫רואים אותם כמקבילים‪.‬‬
‫אם נציג את הטבלה ברוחב של ‪ 8‬אותיות‪ ,‬הדילוגים עדיין בדילוג של ‪ 7‬אותיות (הדילוג לא‬
‫משתנה רק הרוחב של הטבלה זה מה שמשתנה בתצוגה וראה טבלה ‪ 3‬למטה)‪.‬‬
‫ו‪ .‬דילוג באלכסון‬
‫ואמרתילה‬
‫םאלהיאבו‬
‫תיכםשלחנ‬
‫יאליכםוא‬
‫מרולימהש‬
‫מומהאמרא‬
‫להםויאמר‬
‫אלקיםאלמ‬
‫שהאהיהאש‬
‫טבלה ‪ – 3‬דילוג באלכסון‪ ,‬רוחב טבלה ‪ 8‬אותיות‬
‫כעת אנחנו רואים את הדילוגים באלכסון כתוצאה מכך שרוחב הטבלה לא פרופורציונאלי‬
‫לדילוגים‪ 7 ,‬זה הדילוג של שניהם ו‪ 8‬זה הרוחב‪ 7 ,‬חלקי ‪ 8‬זה לא מספר שלם‪.‬‬
‫צפנת פענח‬
‫‪10‬‬
‫הערה‪ :‬אבל בכל זאת אפשר לקרוא לזה "מקביל"‪ .‬כי הם עדיין מקבילים כמו שני קווים‬
‫מקבילים‪.‬‬
‫יתכן ויהיו דילוגים מקבילים בצורה כזאת‪ ,‬כאשר דילוג אחד פרופורציונאלי לדילוג השני וגם‬
‫נציג את רוחב הטבלה שיהיה פרופורציונאלי לשניהם ואז נקבל משהו כזה‪:‬‬
‫לאשרע‬
‫שהלכם‬
‫יקוקא‬
‫להיכם‬
‫במצרי‬
‫םלעינ‬
‫יךאתה‬
‫הראתל‬
‫דעתכי‬
‫טבלה ‪ – 4‬דילוג באלכסון‪ ,‬רוחב טבלה ‪ 5‬אותיות‬
‫כעת הדילוג "שלמה" נמצא בדילוג ‪ 10‬אותיות‪ ,‬ו"המלך" בדילוג ‪ 5‬אותיות‪ ,‬ואנחנו מציגים‬
‫את רוחב הטבלה כ‪ 5-‬אותיות‪ .‬כלומר כל המספרים כאן יש גורם משותף של ‪2=10/5 :5‬‬
‫וכו' לכן הם מופיעים מקבילים‪.‬‬
‫יש חשיבות מיוחדת לדילוגים מקבילים‪ .‬המשמעות בפשטות היא ששניהם קשורים בצורה‬
‫מובהקת יותר מאשר שאר הדילוגים שיצאו במספרי דילוג אחרים‪.‬‬
‫ז‪ .‬דילוג בתוך דילוג‬
‫דילוג בתוך דילוג יכול להיות בכמה צורות‪ .‬כאשר שני הדילוגים מקבילים‪ ,‬כפי שמוגדר לעיל‬
‫אות ה'‪ ,‬ונמצאים באותה עמודה בטבלה בנוסף כך שניראה כביכול שהם אחד בתוך השני‪.‬‬
‫וכמו כן כאשר המספר דילוג קטן ובתוכו מוצפן דילוג נוסף כגון זה‪:‬‬
‫טבלה ‪" – 5‬שוק הימין"‬
‫צורה כזאת משלימה אחת את השנייה ואם גם שני הדילוגים מינימליים כפי שמוצג בטבלה‬
‫‪ ,5‬ניתן לומר בודאות שיש קשר ביניהם‪.‬‬
‫ז‪ .‬חיתוך הכי קרוב של דילוגים‬
‫כאשר אנחנו מחפשים זוג דילוגים עם קשר ביניהם‪ ,‬יש אפשרות לחפש את החיתוך הכי‬
‫קרוב של שני הדילוגים הנפרדים בתורה‪ .‬תחילה המחשב מחפש את כל התוצאות עבור‬
‫צפנת פענח‬
‫‪11‬‬
‫דילוג א'‪ ,‬ולאחר מכן מחפש את כל התוצאות עבור דילוג ב'‪ ,‬ואז עבור כל דילוג א' שנמצא‬
‫בסדרה‪ ,‬המחשב מכין תוצאה שמעידה על מידת הקירבה מול כל דילוג בסדרה ב'‪.‬‬
‫לאחר מכן נחפש את התוצאות הגדולות ביותר שמעידות שזוג הדילוג מסדרה א' וב' הם הכי‬
‫קרובים בתורה אחד לשני – הלכך כניראה שיש להם משמעות הכי גדולה מבחינת הצופן‪.‬‬
‫ח‪ .‬טבלאות דילוגים שונות באותו אזור‬
‫ט‪ .‬מספר הדילוג‬
‫כאשר נחפש דילוגים‪ ,‬לכל דילוג יש תכונה שנקראת מספר הדילוג‪ ,‬והיא מגדירה כמה‬
‫אותיות מגדלים בין אות לאות (כולל האותיות בהתחלה ובסוף)‪ ,‬למשל‪:‬‬
‫דילוג‬
‫‪[ ‬דילוג ‪( ]9‬זה המינימלי)‬
‫‪[ ‬דילוג ‪( ]13‬זה שני המינימלי)‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫[דילוג ‪]43‬‬
‫‪...‬‬
‫המספר ‪ 9‬זה מספר הדילוג של הדילוג הראשון‪ 13 ,‬של השני‪ 43 ,‬של השלישי וכן הלאה‪.‬‬
‫צפנת פענח‬
‫‪12‬‬
‫פרק ב‬
‫דוגמאות לצפנים‬
‫אובמה משענת קנה‬
‫מובא לאחרונה שאובמה שר"י רוצה לעשות הסכם גרעיני עם איראן‪ ,‬ועוד מנסה לשכנע את ישראל‬
‫שיכולים לסמוך על ארה"ב שתעזור לנו בעת מלחמה וכו' וכביכול שזה הפתרון הכי טוב לישראל‬
‫ומלחמה עם איראן רק תידחה את תוכנית הגרעין וכו' וכהנה וכהנה‪ .‬וכן בחג הפסח הזה (תשע"ה)‬
‫ריאיין עיתונאי יהודי מהניו‪-‬יורק טיימס את אובמה בצורה מגמתית לתת ליהודים הרגשה שיכולים‬
‫לסמוך עליו ואפילו בעצמם תירגמו את הראיון לעברית להבנה קלה של הקוראים הישראליים‪ .‬והנה‬
‫רואים שאובמה משנה מדיניות העלמת עין לתמוך באיראן ובד בבד רוצה להרדים את ישראל לסמוך‬
‫עליו‪.‬‬
‫והנה חיפשנו חיתוך של הדילוגים "אובמה" (מינימלי בכל התורה [עיין פרק א‪ ,‬הגדרות‪ ,‬אות ב]) עם‬
‫"משענת" (מינימלי מקומי [עיין פרק א‪ ,‬הגדרות‪ ,‬אות ג])‪ .‬לרמוז לכך שהוא משענת קנה רצוץ כמו שנאמר‬
‫ה ָּרצּוץ ַהזֶּה ַעל ִמ ְצַר ִים"‪ ,‬ויתכן כמו שאמרנו‬
‫ה ָּקנֶה ָּ‬
‫ש ֶענֶת ַ‬
‫על מצרים (ישעיה לו‪ ,‬ו) " ִהנֵּה ָב ַט ְח ָת ַעל ִמ ְׁ‬
‫כמה פעמים (בשם עו"ד ערן בן עזרא) שאובמה הוא גלגול של פרעה וכן כל הראיון הזה התפרסם בחול‬
‫המועד פסח וכן ברק אובמה בגימטריה פרעה עם הכולל‪ ,‬והכתוב בטבלה שחותך את‬
‫ח ִמ ָשה ָע ָשר יֹום ַלחֶֹּדׁש ָה ִראׁשֹון‬
‫ִסעּו ֵּמַר ְע ְמ ֵּסס ַבחֶֹּדׁש ָה ִראׁשֹון ַב ֲ‬
‫הפס' ויסעומרעמססבחדש‪ַ" :‬וי ְ‬
‫ִשָר ֵּאל ְביָד ָר ָמה ְל ֵּעינֵּי ָכל ִמ ְצָריִם"‪ ,‬לרמוז לכך שהגאולה העתידה תהיה‬
‫ָצאּו ְבנֵּי י ְ‬
‫חַרת ַה ֶּפ ַסח י ְ‬
‫ִמ ָמ ֳ‬
‫כימי צאתנו מארץ מצרים‪ .‬וכמו כן הדילוג "פרעה" מופיעה באותו פס' במקום שמדבר על יציאת‬
‫מצרים‪.‬‬
‫תמונה ‪ :1‬אובמה משענת הקנה תרוץ‪ ,‬פרעה‬
‫נשים לב שאת הדילוג "משענת" חותך הפסוק שאומר ערימבצר ‪,‬לרמוז לכך שהמשענת הזאת‬
‫אמורה לתת הרגשה של בטחון כמו ערי מבצר‪ ,‬וזה בעצם אימות למשמעות הדילוג [עיין פרק א‪,‬‬
‫כללים ויסודות‪ ,‬אות ג]‪ .‬ונזכור מה הנביא אומר על ערי מבצר בזמן שבוטחים בהם ולא בקב"ה‪) :‬ירמיה‬
‫בֹוט ַח ָב ֵּהנָה ֶּב ָחֶּרב"‪.‬‬
‫ֹׁשׁש ָעֵּרי ִמ ְב ָצֶּריָך ֲא ֶּׁשר ַא ָתה ֵּ‬
‫ה‪ ,‬יז( " ְיר ֵּ‬
‫וכן מצאנו בנוסף את הדילוגים "הקנה"‪" ,‬תרוץ" כלומר "אובמה ‪ -‬משענת הקנה תרוץ (תישבר)"‪ .‬וזה‬
‫ִשָר ֵּאל ‪:‬ז ְב ָת ְפ ָשם‬
‫ש ֶענֶת ָּקנֶה ְל ֵּבית י ְ‬
‫יֹותם ִמ ְׁ‬
‫ַען ֱה ָ‬
‫לשון הפסוק לעיל וגם לשון הפסוק (יחזקאל כט) "י ַ‬
‫תרֹוץ"‪ ,‬הקב"ה מודיע לפרעה משום שבנ"י סומכים עליך להיות להם למשענת (לעזרה‬
‫ְבָך ַב ַכף ֵּ‬
‫במלחמת סנחריב) אז שיתפסו בך בכפך אז אתה תישבר ותתרוצץ‪ ,‬וכתב המצודות‪" :‬ורוצה לומר‪,‬‬
‫הנה הבטחת להם עזרה מול האויב ולא עזרת להם והיה אם כן הבטחתך להם לרעה כי עי''ז הוסיף‬
‫האויב לחרות בהם"‪.‬‬
‫צפנת פענח‬
‫‪13‬‬
‫אלף שנים‬
‫הנה מובא בחז"ל (מדר"ר פ"ח) יֹומֹו ֶּׁשל ַה ָקדֹוׁש ָברּוְך הּוא ֶּא ֶּלף ָׁשנִים‪ִ ,‬ד ְכ ִתיב (תהלים צ‪ ,‬ד)‪ִ :‬כי ֶּא ֶּלף ָׁשנִים‬
‫ְב ֵּעינֶּיָך ְכיֹום ֶּא ְתמֹול‪ ,‬ולכן כל יום במעשה בראשית הוא אלף שנים‪ .‬ולכן אמר כיום אתמול‪ ,‬שרומז‬
‫ׁשנִים ֲא ֶּׁשר ָהיּו‬
‫ָמים ִרא ֹ‬
‫לימים הראשונים של בריאת העולם‪ ,‬כמו שכתוב‪( :‬דברים ד‪ ,‬לב) ִכי ְׁשַאל נָא ְלי ִ‬
‫ָארץ כו'‪.‬‬
‫ָאדם ַעל ָה ֶּ‬
‫ֹלהים ָ‬
‫ְל ָפנֶּיָך ְל ִמן ַהיֹום ֲא ֶּׁשר ָבָרא ֱא ִ‬
‫חיֶיָך"‪ ,‬מכלל שיש לו‬
‫ְׁמי ַ‬
‫ֲלנָה כֹּל י ֵּ‬
‫והנה מצאנו דילוג "אלף שנים"‪ ,‬חותך את הפסוק‪ְ " :‬ב ִע ָצבֹון תֹאכ ֶּ‬
‫קץ לחייו‪ ,‬ורומז שכל ימי חייו הם אלף שנים‪ .‬וזה הזמן הקצוב לו אחרי שחטא אלף שנים‪ ,‬אולם‬
‫באמת חי רק ‪ 930‬שנה כי נתן ‪ 70‬שנה לדויד המלך‪ .2‬ויש קושיה איך הקב"ה אומר לאדם כי ביום‬
‫אכלך ממנו מות תמות ואחרי החטא הוא חי ‪ 930‬שנה‪ ,‬וכי אפשר לומר כן ח"ו‪ .‬ותירצו המפרשים‬
‫שהכוונה שתוכל למות ביום שתאכל‪ ,‬משא"כ לפני זה היית חי לעולם‪ .‬וניראה עוד לתרץ ע"פ האמור‬
‫במדרש‪ ,‬שמה שאמר הקב"ה ביום אכלך ממנו הכוונה לפי ימיו של הקב"ה‪ ,‬ואם כן מכיון שאכל ביום‬
‫השישי לבריאה כמו שאמרו חז"ל שאכל בשעה עשירית‪ 3‬ביום שישי‪ ,‬לכן היה לו לחיות ‪ 1000‬שנים‬
‫כי יום אחד הוא אלף שנים‪.‬‬
‫תמונה ‪ :1‬דילוג מינימלי "אלף שנים" חותך את הפס' שרומז לאורך חיי אדם הראשון‬
‫אולם צריך להבין מדוע נתן ‪ 70‬שנה לדויד‪ ,‬וניראה ע"פ מה שאמרו חז"ל כי בשעה עשירית חטא‪,‬‬
‫ובשעה אחת עשרה עמד לדין וגורש מגן עדן‪ ,‬הנה אם תיקח באופן יחסי שעה אחת עשרה ביום‬
‫שהיא השעה ה‪ 22-‬עד ‪ 23‬מסה"כ השעות ביום (‪ 24‬שעות)‪ ,‬תקבל אותו יחס של ‪ 930‬מאלף‪ 4‬והוא‪:‬‬
‫‪22‬‬
‫‪930‬‬
‫≅‬
‫‪24 1000‬‬
‫=‪α‬‬
‫והנה ליתר דיוק המשפט של אדם הראשון היה בשעה עשירית ו‪ 345.6-‬חלקי שעה ואז נענש‪ ,‬ולכן‬
‫חי רק ‪ 930‬שנה בדיוק לפי החישוב הזה‪:‬‬
‫‪345.6‬‬
‫‪10 + 1080 + 12‬‬
‫‪930‬‬
‫=‪α‬‬
‫≅‬
‫‪24‬‬
‫‪1000‬‬
‫יֹומין ַד ֲהוָה ַחי ֲהוָה ְת ַׁשע ֵּמאֹות‬
‫ֹלׁשים ָׁשנָה ַויָמֹות‪ַ ,‬מאי ַויָמֹות‪ֶּ ,‬א ָלא ָכל ִ‬
‫ּוׁש ִ‬
‫ָאדם ֲא ֶּׁשר ַחי ְת ַׁשע ֵּמאֹות ָׁשנָה ְ‬
‫ְמי ָ‬
‫ִהיּו ָכל י ֵּ‬
‫‪ַ 2‬וי ְ‬
‫ְהב ְלָדִוד ִמ ְשנֹוי‪ְ ,‬ב ִגין ַד ֲהוָה ָע ִתיד ְל ַא ְׁש ָל ָמא לֹון ֵּביּה‪ְ ,‬ו ָה ָכא‬
‫תֹוס ֶּפת ֲהוָה ִמית‪ְ .‬ו ַׁש ְב ִעין ְד ָח ְסרּו ֵּמ ֶּא ֶּלף‪ ,‬י ַ‬
‫ּוׁשָאר ְׁשנִין ְב ֶּ‬
‫ּות ָל ִתין ְׁשנִין‪ְ ,‬‬
‫ְ‬
‫פּור ָקנָא‪.‬‬
‫ָרזָא ְד ְ‬
‫‪( 3‬בראשית ג כד) ויגרש את האדם גו'‪ ,‬אמר ר' יהודה שעה ראשונה עלה במחשבה‪ ,‬שניה נמלך במלאכי השרת‪ ,‬בשלישית‬
‫כינס עפרו‪ ,‬ברביעית גבלו‪ ,‬בחמישית רקמו‪ ,‬בששית עשאו גולם‪ ,‬בשביעית נפח בו נשמת חיים ‪,‬בשמינית הכניסו לגן עדן‪,‬‬
‫בתשיעית צוהו‪ ,‬בעשירית חטא‪ ,‬באחד עשר נידון‪ ,‬בשתים עשר גרשו‪ ,‬שנאמר ויגרש את האדם‪ ,‬מהו ויגרש‪ ,‬שגירשו ביסורים‬
‫(תנחומא בראשית כה) ע"כ‪ .‬וניראה פשוט שכל זה היה ביום ולא בשעות הלילה והטעם משום שנאמר אחרי כל יום ויהי‬
‫ערב ויהי בוקר יום אחד‪ ,‬וא"כ שהקב"ה מתחיל לברוא תמיד קאי ביום ולא בלילה‪ ,‬אבל היום הולך אחרי הלילה ולכן צריך‬
‫להחשיב י"ב שעות של הלילה ואע"ג שאדם לא היה חי הרי כבר אמר לו ביום אכלך ביום שלי לא ביום שלך והקב"ה היה‬
‫ופשוט ועוד שאין דנין דיני נפשות אלא ביום‪.‬‬
‫‪ 4‬וצ"ע שהרי שעה עשירית לכאורה הכוונה תשע שעות ועוד קצת‪ ,‬ולכן צריך לומר שאין עונש ללא משפט והכוונה באמת‬
‫לשעה אחד עשר שבה נידון כנ"ל‪ ,‬וזה מה שאמר לו ביום אכלך ממנו מות תמות‪ ,‬אחרי משפט‪ .‬וכן שור המועד שהרג וחייב‬
‫סקילה אינו מת עד שנידון למיתה כגון שהזיק והרג והבעלים ברחו‪ ,‬אז מחזיקים את השור לחרישה לתשלומי הנזק ואחר‬
‫כך עושים לו דין על ההריגה ונסקל ומת (עי' ב"ק צא ע"א)‪.‬‬
‫צפנת פענח‬
‫‪14‬‬
‫ולכן ממילא אם ניקח את המניין שנים שהיה צריך לחיות והוא ‪ 1000‬שנה כיומו של הקב"ה‪ ,‬ונוריד‬
‫מכאן את השעה שבה חטא ודנו אותו‪ ,‬שנגזר עליו למות‪ ,‬כאמור‪ִ " :‬כי ְביֹום ֲא ָכ ְלָך ִמ ֶּמנּו מֹות ָתמּות"‪:‬‬
‫‪22.32‬‬
‫‪24‬‬
‫∗ ‪70 = 1000 − 930 = 1000 − 1000‬‬
‫רּוח‬
‫ֹלהים ִמ ְת ַה ֵּלְך ַבגָן ְל ַ‬
‫ִׁש ְמעּו ֶּאת קֹול ה' ֱא ִ‬
‫ֵּיהם גו'‪ַ :‬וי ְ‬
‫ַת ָפ ַק ְחנָה ֵּעינֵּי ְׁשנ ֶּ‬
‫ואמרו במדרש על פסוק (בראשית ג‪ ,‬ז)‪" :‬ו ִ‬
‫ׁש ַבגָן [משמע שדורש "מתהלך"‪ ,‬מת הילך‪ ,‬אותו שבגן כלומר אמרו‬
‫ָאמר ֵּמת אֹותֹו ֶּ‬
‫ִצ ָחק‪ַ ,‬ר ִבי ֵּלִוי ַ‬
‫ַהיֹום וגו"‪ַ ,‬ר ִבי ֵּלִוי ְוַר ִבי י ְ‬
‫ה ַלְך לֹו [דורש מתהלך‪ ,‬מת הלך כלומר אמרו האדם ואשתו‬
‫ָאמר ֵּמת ָ‬
‫ִצ ָחק ַ‬
‫המלאכים האדם ואשתו עומדים למות כי חטאו]‪ַ ,‬ר ִבי י ְ‬
‫הֵּרינִי ְמ ַחיֶּה‬
‫רּוח ַהיֹום‪ְ ,‬לֶּרוַח ַהיֹום‪ֲ ,‬‬
‫ָאמר ָל ֶּהם ַה ָקד ֹוׁש ָברּוְך הּוא ְל ַ‬
‫הרי אכלנו ולא מתנו והלך המות מאיתנו]‪ֶּ ,‬א ְת ְמ ָהא‪ַ ,‬‬
‫ָאמְר ִתי לֹו (שם ב‪ ,‬יז)‪ִ :‬כי‬
‫לֹו ֶּאת ַהיֹום [ולכן אתם לא מתים כי היום התרווח לא כמו שחשבתם יום אחד אלא אלף שנים]‪ָ ,‬כְך ַ‬
‫נֹותן לֹו יֹום‬
‫יֹוד ִעים ִאם יֹום ִמ ֶּש ִלי ִאם יֹום ֶּא ָחד ִמ ֶּש ָל ֶּכם‪ֶּ ,‬א ָלא ֲהֵּרי ֲאנִי ֵּ‬
‫ְביֹום ֲא ָכ ְלָך ִמ ֶּמנּו מֹות ָתמּות‪ֵּ ,‬אין ַא ֶּתם ְ‬
‫הָדא הּוא ִד ְכ ִתיב (תהלים‬
‫ִיח ְל ָבנָיו ִׁש ְב ִעים‪ֲ ,‬‬
‫ּומנ ַ‬
‫לׁשים ָׁשנָה ַ‬
‫ּוׁש ִ‬
‫ֶּא ָחד ִמ ֶּש ִלי ֶּׁשהּוא ֶּא ֶּלף ָׁשנִים ‪ְ ,‬והּוא ַחי ְת ַׁשע ֵּמאֹות ְ‬
‫ְמי ְׁשנֹו ֵּתנּו ָב ֶּהם ִׁש ְב ִעים ָׁשנָה‪ .‬ולכן הדילוג אלף שנים חותך את הפס' מתהלךבגןלרוחהיום הנ"ל‪.‬‬
‫צ‪ ,‬י)‪ :‬י ֵּ‬
‫נֹותינּו ָב ֶּהם ִׁש ְב ִעים ָׁשנָה ְו ִאם ִב ְגבּורֹת ְׁשמֹונִים ָׁשנָה‪,‬‬
‫ְמי ְׁש ֵּ‬
‫ומה שאומר דויד המלך ע"ה (תהלים צ) י ֵּ‬
‫הטווח של שבעים עד שמונים‪ ,‬יתכן שרומז לתחילת דין עד סוף דין‪ ,‬כי תחילת הדין היתה בשעה‬
‫אחת עשרה וקצת ‪ 22.08‬יתכן שמדובר ששפט את הנחש‪ ,‬וסוף הדין ששפט הקב"ה את האדם היתה‬
‫בשעה ‪ 22.32‬וכולו התארך כרגע אחד (‪ 273‬חלקי שעה‪ .)5‬ויש ספק האם הדין מתחיל מתחילת דין‬
‫או מסוף דין‪ ,‬ולכן דויד ע"ה לא ידע מתי הוא ימות ממש כמובא במס' שבת ששאל את הקב"ה הודיעני‬
‫קיצי ומידת ימי מה היא ולא השיב לו אלא שימות בשבת‪ .‬ולכן אומר במזמור על דרך האפשר משבעים‬
‫עד שמונים שזה השעה שדנו את אדה"ר‪.‬‬
‫נֹותינּו ָב ֶּהם ִׁש ְב ִעים ָׁשנָה‪ ,‬שהם ו"ק‬
‫ְמי ְׁש ֵּ‬
‫ומכיון שדויד המלך מושרש במלכות הוא אומר (תהלים צ) י ֵּ‬
‫ומלכות כל אחד כלול מעשרה עולים שבעים וכ"כ בזוהר (הקה"ז יא ע"א) ואדם הראשון שהוא אדם‬
‫קדמון בחינת אלף נתן לדויד שבעים שיתקן את אותם בחינות והוצרכו האבות לשוב לתת לדויד עוד‬
‫שבעים‪ ,‬כי כל אחד היה צריך לחיות כמניין אביו ואם תסכם את החוסרים תמצא עולים שבעים‪.‬‬
‫‪ 5‬ויתכן שאדם הראשון היה בן יותר מ‪ 930-‬שנה כגון ‪( 930.5‬וא"כ דויד חי פחות משבעים מעט) ואז אם תחשב תמצא‬
‫ההפרש בין תחילת דין לסוף דין כ‪ 273-‬חלקי שעה בלבד שהם רומזים לרג"ע באפו‪ ,‬חיים ברצונו‪ .‬ואם תחשב את זמן סוף‬
‫הדין הוא‪:‬‬
‫וזמן תחילת הדין הוא‪:‬‬
‫וההפרש ביניהם‪:‬‬
‫‪1000 − 70‬‬
‫]שעות[ ‪∗ 24 = 22.32‬‬
‫‪1000‬‬
‫= ‪Dinend‬‬
‫‪1000 − 80‬‬
‫= ‪Dinst‬‬
‫]שעות[ ‪∗ 24 = 22.08‬‬
‫‪1000‬‬
‫]שעה חלקי[ ‪] = 0.24 ∗ 1080 ≅ 260‬שעות[ ‪∆Din = 22.32 − 22.08 = 0.24‬‬
‫‪15‬‬
‫צפנת פענח‬
‫אקמצא ובר קמצא‬
‫מוכר הסיפור במס' גיטין (נו‪ ).‬על חורבן ירושלים בגלל קמצא ובר קמצא שהם שני אנשים אולי אב‬
‫ובן‪ ,‬שהיה אדם שהיה לו אוהב שניקרא בר קמצא והיה שונא את קמצא‪ ,‬ועשה אותו אדם סעודה‬
‫גדולה והזמין את אוהביו ועמיתיו‪ ,‬וגם את בר קמצא‪ .‬והנה הגיע בטעות קמצא במקום בר קמצא‪.‬‬
‫בסעודה ראה אותו והבין שזה השונא שלו‪ ,‬אמר לו לקום ולצאת מהסעודה‪ ,‬וקמצא ביקש להישאר‬
‫הואיל וכבר הגיע ויתן את התשלום על האוכל שיאכל‪ .‬אותו אדם פלוני סרב‪ ,‬וקמצא הפציר בו עד‬
‫שהיה מוכן לשלם חצי מהסעודה ואפילו את כל הסעודה וסרב וסילק אותו ובייש אותו ברבים‪ ,‬אמר‬
‫אותו קמצא הרי חכמים היו שם מסובים ולא אמרו דבר‪ ,‬משמע שנוח להם עם זה‪ .‬החליט קמצא‬
‫ללכת להלשין לקיסר הרומי שמרדו בו היהודים‪ .‬מה עשה‪ ,‬אמר לו תישלח להם עז משולשת‬
‫ומפוטמת וניראה אם הם יקריבו אותה למזבח‪ ,‬עמד קמצא מיד והטיל בקרבן מום שלא יוכלו לשים‬
‫לב הרומאים לזה אבל היהודים לא מקריבים קרבן כזה‪ ,‬מום של סריטה בעין שמפריעה לראייה ויש‬
‫אומרים בשפתיים העליונות‪ .‬ראו את זה חז"ל של אותו דור אמרו איך נוכל להקריב את הקרבן הרי‬
‫ֶּרת אֹו‬
‫ִהיֶּה בֹו‪ַ :‬עּוֶּ‬
‫ִהיֶּה ְלָרצֹון ָכל מּום ֹלא י ְ‬
‫יש בו מום והתורה אסרה להקריב מום שנאמר‪ָ ..." :‬ת ִמים י ְ‬
‫ַל ֶּפת ֹלא ַת ְק ִריבּו ֵּא ֶּלה לה' כו'"‪ ,‬אפילו מגוים אסור להקריב בעלי‬
‫ָרב אֹו י ֶּ‬
‫ַב ֶּלת אֹו גָ‬
‫ָׁשבּור אֹו ָחרּוץ אֹו י ֶּ‬
‫יכם ִמ ָכל ֵּא ֶּלה ִכי ָמ ְׁש ָח ָתם ָב ֶּהם מּום ָבם ֹלא‬
‫ֹלה ֶּ‬
‫ֵּכר ֹלא ַת ְק ִריבּו ֶּאת ֶּל ֶּחם ֱא ֵּ‬
‫ּומיַד ֶּבן נ ָ‬
‫מומין שנאמר‪ִ " :‬‬
‫יֵָּרצּו ָל ֶּכם "‪ ,‬חשבו אולי משום שלום מלכות להקריב ואמרו שאי אפשר שאז יאמרו שבעלי מומין‬
‫קרבים לדורות‪ ,‬חשבו להרוג את קמצא ואמרו אי אפשר לעשות כן שאז יחשבו שמי שמטיל מום‬
‫בקדשים כגון קמצא דינו עונש מות‪ .‬בין כך ובין כך לא הקריבו והלך קמצא להלשין לקיסר ובא‬
‫אספסיינוס והחריב את בית המקדש השני עיי"ש‪.‬‬
‫והנה חיפשנו דילוג מינימלי בתורה של " אקמצא"‪ ,‬וכן מצאנו דילוגים מקבילים‪ " :‬בדוק"‪ ,‬וכן "‬
‫שבעין"‪ ,‬שהוא לשון הגמ'‪" :‬בדוקין שבעין"‪ ,‬וכן אקמצא הוא מלשון חז"ל ממש שם במס' גיטין‪,‬‬
‫ופירושו‪ :‬על קמצא‪ ,‬כלומר בגלל קמצא ובר קמצא חרבה ירושלים‪ .‬וראינו מהסיפור שבגלל שקמצא‬
‫אמר לקיסר לשלוח קורבן והטיל בו מום בעין או בשפתיים‪ ,‬גרם את כל החורבן‪.‬‬
‫צפנת פענח‬
‫‪16‬‬
‫תמונה ‪ :1‬דילוג מינימלי בתורה "אקמצא"‪ ,‬חותך דילוגים‪" :‬בדוקשבעין"‪.‬‬
‫ובאופן מדהים כל זה רמוז בדילוגים‪ ,‬עיין היטב בפסוקים החותכים את הדילוג והם‪:‬‬
‫אישאישמביתישראל‪ ,‬פסוק זה אוסר אפילו על גוים להקריב קרבנות בעלי מומים ולכן אמר איש‬
‫ֶּרת אֹו ָׁשבּור אֹו ָחרּוץ אֹו‬
‫איש לרבות גוים‪ ,‬והפסוק מפרט את המומים שאסור שיהיה בקרבן והם‪ַ " :‬עּוֶּ‬
‫ַל ֶּפת ֹלא ַת ְק ִריבּו ֵּא ֶּלה לה'‪ְ ,‬ו ִא ֶּשה ֹלא ִת ְתנּו ֵּמ ֶּהם ַעל ַה ִמְז ֵּב ַח לה'"‪ ,‬וכתב רש"י‬
‫ָרב אֹו י ֶּ‬
‫ַב ֶּלת אֹו גָ‬
‫י ֶּ‬
‫ֶּרת‪ ,‬שם דבר של מום עורון כו' שלא יהא בו מום של עורת ע"כ‪ .‬וניראה שזה לפי מי שאמר שקמצא‬
‫ַעּוֶּ‬
‫הטיל מום בדוקין שבעין כלומר מקום דק בעין וגרם לעיורון לקרבן‪ .6‬ו ָחרּוץ‪ ,‬ריס של עין שנסדק או‬
‫שנפגם וכן שפתו שנסדקה או נפגמה ע"כ‪ ,‬וזה לפי מי שאמר שהטיל קמצא מום בניב שפתיים וי"ל‬
‫שגם זה הולך למ"ד שהטיל מום בדוק שבעין שכן מפורש במס' בכורות (לח‪ ):‬שריסי העין הם בתוך‬
‫ַר ָמא‬
‫העין ממש ולא ריסים שאנו מכירים‪ .‬וכן ניראה מהתרגום יונתן שתרגם כאן‪ְ " :‬ד ָס ֵּמי אֹו ִד ְת ִביר ג ְ‬
‫אּוכ ָמא"‪ ,‬וזה לפי דעת ר' יוסי במשנה שמתערב הלבן‬
‫אֹו ְד ִריסֹוי ַל ְקיַין אֹו ְד ֵּעינֹוי ַל ְקיַין ִד ְמ ָעַרב ִח ְיוָרא ְב ְ‬
‫של העין בשחור וזה תבלול‪.‬‬
‫ֵּכר ֹלא ַת ְק ִריבּו ֶּאת ֶּל ֶּחם‬
‫ּומיַד ֶּבן נ ָ‬
‫וכן מה שכתוב בהמשך הטבלה ומידבןנכרלאתקריבו‪ִ " :‬‬
‫יכם ִמ ָכל ֵּא ֶּלה ִכי ָמ ְׁש ָח ָתם ָב ֶּהם מּום ָבם ֹלא יֵָּרצּו ָל ֶּכם"‪ ,‬רומז לרומאים ששלחו את העגלה‬
‫ֹלה ֶּ‬
‫ֱא ֵּ‬
‫המשולשת והמפוטמת עם המום שהטיל בה קמצא להקרבה‪ ,‬וכתב רש"י הייתה חושב לומר משום‬
‫שמותר לגוים להקריב קרבן עם מום רק שלא יהיה מחוסר אבר‪ ,‬זה נכון רק במזבח בבמות אבל כאן‬
‫בבית המקדש גם הם חייבים קרבן תמים ללא מומים כלל‪.‬‬
‫וניראה לבאר‪ ,‬מה עניין קמצא ובר קמצא לחורבן ירושלים לבד מפשט הדברים שהיתה שנאת חינם‬
‫כזאת‪ ,‬קמצא הוא תרגום נמלה‪ ,‬וזה דבר מועט ובר קמצא בא למעט עוד יותר‪ ,‬קטן שבקטנים‪ .‬על‬
‫דבר קטן שבקטנים חרבה ירושלים והוא רמז לדוקין שבעין‪ ,‬שהוא דק עד שלא הבחינו בו הרומאים‬
‫אבל היהודים הבחינו בו והקפידו עליו‪ ,‬וזה כלל בחציצה ובזוגות כל דקפיד קפדין בהדיה‪ ,‬והיינו על‬
‫מה שהיו צריכים להקפיד כגון מה שסולק קמצא לא הקפידו שזה דבר גדול אבל על דבר קטן כגון‬
‫שמא יאמרו מטיל מום בקדשים חייב מיתה או בעלי מומין קרבין שאלו חששות רחוקות שהרי הוראת‬
‫שעה היתה ובכל זאת הקפידו‪ .‬ומה שאמר ר' יוחנן "ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס החריבה‬
‫‪ 6‬ואע"ג שרש"י תירגם דוק טיל"א בלע"ז שפירושו תבלול‪ ,‬וכן הביא בפסחים (עג‪ ).‬בדוקין שבעין‪ .‬טליי"א כגון הנוטה כדוק‬
‫שמים וגבי קרבן מום הוא כדכתיב או דק או תבלול בעינו‪ ,‬ניראה שכוונתו רק להסביר את הלשון דק‪ ,‬אבל איסור דוקין‬
‫ֶּרת אֹו ָׁשבּור אֹו ָחרּוץ" המובא בטבלה‪.‬‬
‫שבעין יצא מהפסוק " ַעּוֶּ‬
‫‪17‬‬
‫צפנת פענח‬
‫את ביתנו ושרפה את היכלנו והגליתנו מארצנו"‪ ,‬לכאורה תמוה מאוד מה אשמים רבנן שחששו‬
‫לדברי תורה‪ ,‬וניראה שאותה ענווה פסולה היא שהובילה את החכמים בבית פלוני שלא למחות על‬
‫קמצא ולכן אומר ר"י ענוותנותו של זכריה כו' ר"ל אותה ענווה של חכמי הדור‪.‬‬
‫י"א יום שבין נדה לנדה‬
‫והנה קרוב לומר שאלו הי"א יום רומזים לי"א יום שבין נדה לנדה‪ ,‬כי הנה נדה היא בחינת אורח‬
‫בזמנו בא אבל נדה בי"א יום שהיא הנקראת זבה היא אורח שלא בזמנו‪ ,‬וכתוב‪ְ" :‬ו ִא ָשה ִכי יָזּוב זֹוב‬
‫ימי נִָד ָתּה ִת ְהֶּיה ְט ֵּמָאה‬
‫ָאתּה ִכ ֵּ‬
‫ְמי זֹוב ֻט ְמ ָ‬
‫ָמים ַר ִבים ְבֹלא ֶּעת נִָד ָתּה אֹו ִכי ָתזּוב ַעל נִָד ָתּה ָכל י ֵּ‬
‫ָד ָמּה י ִ‬
‫ִהוא"‪ ,‬וכתוב כאן ימים רבים כעין שפירש רש"י שהי"א יום הנ"ל הם ימים רבים האמורים בקדש‪.‬‬
‫ַאחד‬
‫יֹוחאי‪ַ ,‬‬
‫ָאמר ַר ִבי ִׁש ְמעֹון ֶּבן ָ‬
‫וניראה שזאת המחלוקת של התנאים במדרש (שמו"ר מב‪ ,‬ח) וז"ל‪ַ " :‬‬
‫יאְך ַל ֲעשֹות ֶּאת ָה ֵּע ֶּגל‪ְ ,‬כמֹו‬
‫ָע ָשר יֹום ָהיּו ִעם ַה ָקדֹוׁש ָברּוְך הּוא‪ְ ,‬ו ֶּע ְש ִרים ְו ִת ְׁש ָעה יֹום ָהיּו ִמ ְת ַח ְש ִבים ֵּה ַ‬
‫ַאחר ָבאּו ְלַד ְר ֵּכי ֵּע ָשו (דברים א‪ ,‬ב)‪ֶּ :‬דֶּרְך ַהר ֵּש ִעיר‪ְ .‬וַר ִבי‬
‫ַאחד ָע ָשר יֹום ֵּמחֵֹּרב‪ְ ,‬ו ַ‬
‫ֶּׁש ָכתּוב (דברים א‪ ,‬ב)‪ַ :‬‬
‫ַאחד ָע ָשר יֹום ָהיּו ִמ ְת ַח ְש ִבין‬
‫אֹומר‪ֶּ ,‬ע ְש ִרים ְו ִת ְׁש ָעה יֹום ָהיּו ִעם ַה ָקדֹוׁש ָברּוְך הּוא‪ְ ,‬ו ַ‬
‫ַעקֹב ֵּ‬
‫יעזֶּר ֶּבן י ֲ‬
‫ֱא ִל ֶּ‬
‫ַאחד ָע ָשר יֹום ֵּמחֵֹּרב ֶּדֶּרְך ַהר ֵּש ִעיר‪ֶּׁ ,‬ש ָעשּו ַמ ֲע ֵּשה ֵּש ִעיר"‪ ,‬והנה הם‬
‫יאְך ַל ֲעשֹות ָה ֵּעגֶּל‪ְ ,‬כמֹו ֶּׁש ָכתּוב‪ַ :‬‬
‫ֵּה ַ‬
‫חולקים מתי הוא הזמן הטמא יותר הנדה או הזבה‪ ,‬כי אורח בזמנו בא ודאי טמא אבל שרואה בלא‬
‫עת נדתה צריכה לשמור שבעה נקיים אמנם לא בזמנו ודאי‪ ,‬ולדעת רשב"י כ"ט יום שהם סתם נדה‬
‫היו מתחשבים היאך לעשות העגל כי הם עיקר הטומאה ואלו הכ"ט והי"א פירש מהרז"ו שהם‬
‫ארבעים יום שמשה היה בהר ועוד אחד עשר קודם לכן כנ"ל‪ ,‬ובכלל האחד עשר א"כ היו שלושת ימי‬
‫ההגבלה שהם כעין שלושת ימי שמירה של זבה‪ ,‬ולדעת ראב"י כ"ט יום של נדה טהורים יותר משום‬
‫שראייתם ידועה ודרך העולם‪ ,‬אבל י"א יום שם חישבו היאך יעשו את העגל‪.‬‬
‫צפנת פענח‬
‫‪18‬‬
‫ימי אלול‬
‫חיפשנו דילוג מינימלי בתורה "ימי אלול"‪ ,‬ומצינו שחותך את פרשת שופטים‪:‬‬
‫שפטיםושטריםתתןלךבכלשעריך שבשבוע של פרשה זו תמיד מתחיל ראש חודש אלול לפעמים‬
‫בתחי לתו לפעמים באמצעו וראה בלוח שנה‪ ,‬וידועים דברי הבן איש חי זצ"ל שזה רמז לאדם לשים‬
‫לכל שעריו שהם העיניים חוטם אזניים פה‪ ,‬שופטים ושוטרים ולראות האם דרכיו מתוקנות במשפט‬
‫צדק‪.‬‬
‫ִׁש ַתחּו ָּל ֶּהם ְׁו ַל ֶּש ֶּמׁש אֹו ַליֵָּר ַח אֹו ְל ָכל‬
‫ֹלהים ֲא ֵּח ִרים ַוי ְ‬
‫ַעבֹד ֱא ִ‬
‫ַי ֶּלְך ַוי ֲ‬
‫והנה הדילוג חותך את הפסוק‪" :‬וֵּ‬
‫יתי"‪ ,‬ראשי תיבות "אלול"‪ .‬וזה רמוז גם בדברי הפסוק‪ִׁ " :‬ש ֵּחת לֹו ֹלא ָבנָיו‬
‫ְצ ָבא ַה ָש ַמיִם ֲא ֶּׁשר ֹלא ִצִּו ִ‬
‫ּופ ַת ְלתֹל"‪ ,‬לֹו ֹלא זהו אלול בהיפוך‪ ,‬ולכן אומר וישתחו רמז להשחתה שעבדו עבודה‬
‫מּומם דֹור ִע ֵּקׁש ְ‬
‫ָ‬
‫זרה ושחתו לו לקב"ה אלא לעצמם ויקראו מעתה לא בניו‪ ,‬כידוע שבאלול עלה משה לקבל לוחות‬
‫שניים מהקב"ה עד שאמר לו סלחתי כדברך על עון העגל עד וזה היה ביום הכפורים‪ .7‬ולכן עבודה‬
‫חשובה זאת במיוחד באלול לתקן את מידת האמונה ולהתחזק בעניין יחוד הקב"ה בעולמו‪.‬‬
‫לּולא ִה ְת ַמ ְה ָמ ְהנּו ִכִּֽי‪ַ -‬ע ָתה ַׁש ְבנּו זֶּה ַפ ֲע ִָּֽמיִם"‪ ,‬רמוזים‬
‫והנה רמוז ג"כ במה שאמר יהודה ליעקב‪ִ " :‬כי ֵּ‬
‫גם‪ 8‬בשם "אלול" שהוא אלו ל' ימים של אלול בהם יש לאדם זמן לחזור בתשובה‪ ,‬עד ראש השנה‬
‫לּולא ִה ְת ַמ ְה ָמ ְהנּו"‪ ,‬אם לא היינו מתמהמהים באלול היינו יכולים‬
‫שגזר הדין נכתב‪ .‬ורוצה לומר‪ִ " :‬כי ֵּ‬
‫להגיע לראש השנה מוכנים פעמיים‪ .‬כי באלול התשובה היא קלה יותר ואפשר לחזור בתשובה‬
‫כפליים יותר מהר מבשאר השנה‪.‬‬
‫‪ 7‬ושב אל המחנה‪ .‬לאחר שנדבר עמו‪ ,‬היה שב משה אל המחנה‪ ,‬ומלמד לזקנים מה שלמד‪ ,‬והדבר הזה נהג משה מיום‬
‫הכפורים עד שהוקם המשכן ולא יותר‪ ,‬שהרי בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות (תענית כח‪ ,):‬ובי"ח שרף את העגל ודן‬
‫את החוטאים‪ ,‬ובי"ט עלה‪ ,‬שנאמר ויהי ממחרת ויאמר משה אל העם וגו' (שמות לב‪ ,‬ל‪ ,).‬ועשה שם ארבעים יום ובקש‬
‫רחמים‪ ,‬שנאמר ואתנפל לפני ה' וגו' (דברים ט‪ ,‬יח‪ ,).‬ובראש חדש אלול נאמר לו ועלית בבקר אל הר סיני‪ ,‬לקבל לוחות‬
‫האחרונות‪ ,‬ועשה שם מ' יום‪ ,‬שנאמר בהם ואנכי עמדתי בהר כימים הראשונים וגו' (שם י‪ ,‬ו‪ ,).‬מה הראשונים ברצון אף‬
‫האחרונים ברצון‪ ,‬אמור מעתה‪ ,‬אמצעיים היו בכעס‪ .‬בי' בתשרי נתרצה הקב"ה לישראל בשמחה ובלב שלם‪ ,‬ואמר לו למשה‬
‫סלחתי כדברך‪ ,‬ומסר לו לוחות אחרונות‪ ,‬וירד והתחיל לצוותן על מלאכת המשכן‪ ,‬ועשאוהו עד אחד בניסן‪ ,‬ומשהוקם לא‬
‫נדבר עמו עוד‪ ,‬אלא מאהל מועד‪.‬‬
‫לּולא"‪ ,‬מספיק לומר "לולא " ותירץ הספורנו שבא יהודה לתת טעם מדוע קיבל על‬
‫‪ 8‬וקשה למה כתוב " ִכי ֵּ‬
‫עצמו חטא עולם‪ .‬ועל דרך הרמז יש לומר כ"י גימטריה ‪.30‬‬
‫‪19‬‬
‫צפנת פענח‬
‫ביעור חמץ‬
‫הדילוג "ביעור חמץ" מופיע פעמיים בלבד בדילוגים בתורה‪ ,‬כאן לפנינו בדילוג המינימלי שלו‪.‬‬
‫ַכ ֵּבד ַפ ְרעֹה ֶּאת ִלבֹו"‬
‫תמונה ‪ :1‬דילוג "ביעור חמץ" חותך את הפסוק "ַוי ְ‬
‫ַכ ֵּבד ַפ ְרעֹה ֶּאת ִלבֹו גַם‬
‫נציין את הפסוק שמדבר על פרעה שחותך את הדילוג בשורה ראשונה‪ַ" :‬וי ְ‬
‫ַב ַפ ַעם ַהזֹאת ְוֹלא ִׁש ַלח ֶּאת ָה ָעם"‪.‬‬
‫ביעור החמץ בפסח‪ ,‬מסמל את ביעור היצר הרע מהלב‪ ,‬שכן היצר הרע דומה לשאור שמחמיץ את‬
‫כל העיסה‪ .‬ההבדל בין לחם למצה הוא‪ ,‬שלחם שיש בו שאור מתקלקל לאחר מספר ימים ומתעפש‪,‬‬
‫ואילו מצה שאין בה שאור יכולה להחזיק שבועות וחודשים ואפילו שנה תמימה ועדיין היא ראויה‬
‫לאכילה‪ .‬הגאווה היא השאור שבעיסה שהחמץ נוטה להתנפח כמו לבו המתגאה של האדם‪ ,‬ואם‬
‫אדם מתנהג בשפלות ואין בו גאווה הוא יחיה הרבה זמן‪ ,‬אבל מי שמתגאה‪ ,‬הגאווה מוציאה אותו‬
‫מן העולם‪.‬‬
‫נראה אם כן שהקב"ה רומז לנו על מה התעלל כך בפרעה שנתן לו עשר מכות והם בעצם ביעור‬
‫החמץ שבליבו‪ ,‬הגאווה של פרעה שראה עצמו בתור אל כמו שכתוב ביחזקאל‪" ,‬לי יאורי ואני‬
‫עשיתיני"‪ ,‬שהיה מתגאה בליבו לא להכיר בקב"ה בתור האל ששולט בכל הבריאה‪.‬‬
‫ועל כן הדילוג "ביעור חמץ" חותך את הפסוק לעיל כי הקב"ה עשה לפרעה "ביעור חמץ"‪ ,‬והם עשר‬
‫המכות שקיבל וניראה שהם כנגד עשרה חתיכות חמץ שאנחנו נוהגים לפזר בבדיקת חמץ ולאחר‬
‫מכן לשרוף בבוקר י"ד‪ ,‬והמנהג על פי הרמ"א (או"ח סי' תלב) וכ"כ האר"י ז"ל‪.‬‬
‫ֹלתם ַעל‬
‫ֹתם ְצֻררֹת ְב ִש ְמ ָ‬
‫ֶּח ָמץ ִמ ְׁש ֲאר ָ‬
‫ִשא ָה ָעם ֶּאת ְב ֵּצקֹו ֶּטֶּרם י ְ‬
‫וכתוב בשורה השנייה של הדילוג‪ַ" :‬וי ָ‬
‫ּוש ָמֹלת"‪.‬‬
‫ָהב ְ‬
‫ּוכ ֵּלי ז ָ‬
‫ִׁש ֲאלּו ִמ ִמ ְצַריִם ְכ ֵּלי ֶּכ ֶּסף ְ‬
‫ֹׁשה ַוי ְ‬
‫ִשָר ֵּאל ָעשּו ִכ ְד ַבר מ ֶּ‬
‫ּובנֵּי י ְ‬
‫ִׁש ְכ ָמם ‪:‬לה ְ‬
‫ורואים את לשון הדילוג ממש "טרם יחמץ"‪ ,‬וגם אומר ששאלו כלים ממצרים וכו' רמז להגעלת כלים‬
‫וביעור חמץ כי הקב"ה אמר שיעשו בלשון השאלה בכך שיהיו פטורים מלהטביל את הכלי גוים‬
‫ובנוסף סתם כלים של גוים חז"ל אמרו שהם מוחזקים שעבר עליהם מעת לעת ועל כן היו כשרים‬
‫להשתמש [משום שהחמץ הבלוע בכלים טעמו נפגם במעת לעת] בכלי כסף ובכלי זהב האלו‪ ,‬ופירט לך שמלות‬
‫לומר שכלי כסף וכלי זהב לאו היינו בגדים אלא כלי אכילה ממש‪9.‬‬
‫‪ 9‬וכן מובא במס' (ע"ז עה‪" ) :‬וכולן שנשתמש בהן עד שלא יטביל ושלא יגעיל ושלא ילבן תני חדא אסור ותניא אידך מותר‬
‫ל''ק הא כמאן דאמר נותן טעם לפגם אסור הא כמאן דאמר נותן טעם לפגם מותר ולמאן דאמר נותן טעם לפגם מותר‬
‫גיעולי עובדי כוכבים דאסר רחמנא היכי משכחת לה אמר רב חייא בריה דרב הונא לא אסרה תורה אלא קדירה בת יומא‬
‫דלאו נותן טעם לפגם הוא מכאן ואילך לישתרי גזירה קדירה שאינה בת יומא משום קדירה בת יומא"‪ ,‬ומשמע שהיא גזירה‬
‫דרבנן אבל מהתורה שפיר דמי להשתמש בכלי עובדי כוכבים לאחר מעל"ע משום נט"ל דמותר‪ ,‬וכאן היו לפני גזירה זו‬
‫וכ"ש שלפני מתן תורה ובהכי סגי‪.‬‬
‫צפנת פענח‬
‫‪20‬‬
‫דאעש כבשו תדמור‬
‫מובא בקונטרס סוד החשמל (גליון ע"ח שבועות) שהעיר תדמור שניכבשה בסמוך ממש לחג השבועות‬
‫השנה (תשע"ה) היא העיר תרמוד המוזכרת בלשון חז"ל והכיבוש שלה רומז לביאת המשיח‪ .‬ובאמת‬
‫שהעיר תדמור והעתיקות שבה נמצאים בסכנה ממשית להרס וחורבן משום שדאעש בשיטתיות‬
‫עוברים בין ההערים השונות וכובשים מחריבים כל סממנים של ערים קדומות שעבדו עבודה זרה‬
‫וכבר פורסם שהיו שם מאות הרוגים‪.‬‬
‫ואמרו חז"ל (יבמות יז‪" ).‬עתידין ישראל לעשות יום טוב כאשר תיחרב תרמוד"‪ ,‬והכוונה לחג השבועות‬
‫כאמור משום שהוא בעיקר נקרא יום טוב שהוא החג היחידי שאין עמו חול המועד והוא רק יום אחד‬
‫טוב‪ ,‬וראיה לכך שהרי הלכות יו"ט נכתבו מיד אחר חג השבועות בטוש"ע (אור"ח תצט והילך)‪ .‬וכן אמרו‬
‫חז"ל (ירושלמי תענית כה‪ ):‬והוא בקונטרס הנ"ל‪ :‬אמר ר"י אשרי מי שהוא רואה במפלתה של תרמוד‬
‫שהיא היתה שותפת בחורבן בית ראשון ובחורבן הבית שני וכו'‪.‬‬
‫תמונה ‪ :101‬העיר "תדמור" הנקראת ‪ Palmyra‬שוכנת בסוריה היום ונכבשה בידי דאעש‬
‫ולכן חיפשנו דילוג " מפלת‪-‬תדמר" הרומז למפלת תדמור כאמור‪ ,‬כאשר הת' היא אחת ונמשכת‬
‫לשתי המילים [עיין פרק א‪ ,‬הגדרות‪ ,‬אות ד]‪ .‬כמו כן חיפשנו חיתוך הקרוב ביותר של המילים "סוריה"‬
‫ו"תדמור"‪ ,‬והגענו לאותו אזור בטבלה וממש לאותם פסוקים‪ ,‬והפס' העיקרי שחותך הדילוג הוא מ"ב‬
‫מסעות של בני ישראל במדבר‪ ,‬וכתוב בטבלה בשורה ראשונה של הדילוג ויחנולפנימגדל‪:‬‬
‫ַחנּו ָׁשם"‪ ,‬והתעמקנו‬
‫מ ִרים ַוי ֲ‬
‫ת ָּ‬
‫ילם ְׁש ֵּתים ֶּע ְשֵּרה ֵּעינֹת ַמיִם ְו ִׁש ְב ִעים ְׁ‬
‫ּוב ֵּא ִ‬
‫יל ָמה ְ‬
‫ִסעּו ִמ ָמָרה ַוָיבֹאּו ֵּא ִ‬
‫"ַוי ְ‬
‫בזה משום שתדמור רומזת לתמר‪ ,‬כאמור בפס' במלכים (ט‪ ,‬יח)‪ְ" :‬ו ִֶּּֽאת‪ַ -‬ב ֲע ָלת ְו ֶּאת‪(-‬תמר) ַת ְדמֹר‬
‫ת ְׁדמֹּר‪.‬‬
‫ַב ִמ ְד ָבר ָב ִָּֽאֶּרץ"‪ ,‬והכתיב של הפס' הזה תמר והקרי הוא ַ‬
‫תמונה ‪ :2‬דילוג " מפלת‪-‬תדמר" חותך פסוקים‪ .‬שורה ראשונה למעלה באות ר ושורה רביעית באות ת‪.‬‬
‫‪ 10‬נלקח מאתר דעת ‪http://www.daat.ac.il/daat/history/kahana2-2.htm‬‬
‫צפנת פענח‬
‫‪21‬‬
‫תדמור כנגד תמר‬
‫ובשורה הרביעית בדילוג‪ ,‬חותך את הפס' לנסשמההרצחועליהםתתנוארבעיםושתיםעיר‪:‬‬
‫תנּו‬
‫ת ְׁ‬
‫יהם ִ‬
‫ַע ֵּל ֶ‬
‫ח וֲ‬
‫ֹּצ ַ‬
‫הר ֵּ‬
‫"את ֶּה ָע ִרים ֲא ֶּׁשר ִת ְתנּו ַל ְלִויִם ֵּאת ֵּׁשׁש ָעֵּרי ַה ִמ ְק ָלט ֲא ֶּׁשר ִת ְתנּו ָלנֻס ָׁש ָמה ָּ‬
‫ֵּ‬
‫תיִם ִעיר"‪ ,‬הרוצח רומז לדאעש‪ ,‬רק שהם הרוצח במזיד ולא בשוגג וכן בגימטריה "הרצח‬
‫ּוש ַ‬
‫ַאר ָּב ִעים ְׁ‬
‫ְׁ‬
‫במזיד " עולה עם האותיות בדיוק "דאעש"‪ .‬והם כביכול עושים מ"ב מסעות ויחנו ויסעו וכו' מעיר‬
‫לעיר לכבוש ארבעים ושתים עיר‪ ,‬וכ"כ הכלי יקר במקום מ"ב מסעות כנגד מ"ב ערי הלויים שהם ערי‬
‫גרים והם בחינת ערים אשר ינוס שמה הרוצח במזיד לעומת שש אחרים אשר ינוס שמה רוצח בשוגג‪.‬‬
‫ַחנּו ָׁשם"‪ ,‬רומז לכיבוש תדמור‪.‬‬
‫מ ִרים ַוי ֲ‬
‫ת ָּ‬
‫יל ָמה וכו' ְו ִׁש ְב ִעים ְׁ‬
‫ִסעּו ִמ ָמָרה ַוָיבֹאּו ֵּא ִ‬
‫ולכן מ"ש "ַוי ְ‬
‫תמונה ‪ : 3‬דילוג "תדמור" חותך את הפסוק בטבלה לעיל‪ ,‬תמרים רומזים לתמר שכתיב בפסוק כנגד‬
‫ירושלים‪ ,‬ותדמור זה הקרי של הפסוק‪.‬‬
‫יתם ָל ֶּ ֶ֖כם‬
‫ובשורה השלישית בדילוג‪ ,‬חותך הפס' והתאויתםלכםלגבולקדמה‪( :‬במדבר לד‪ ,‬י) "ְו ִה ְת ַאִּו ֶּ ֶ֥‬
‫תף‬
‫חה ַעל ֶכ ֶ‬
‫ּומ ָּ‬
‫ָרד ַה ְג ֻבל ִמ ְש ָפם ָה ִר ְב ָלה ִמ ֶּקֶּדם ָל ָעיִן ְויַָרד ַה ְגבּול ָּ‬
‫ח ַ ֶ֥צר ֵּע ָינֶ֖ן ְׁש ִָּֽפ ָמה‪ְ :‬ויַ‬
‫ִל ְג ֣בּול ֵּ ֵ֑ק ְד ָמה ֵּמ ֲ‬
‫מה"‪ ,‬כלומר הגבול המזרחי של ארץ ישראל שניגמר מזרחית לים הכנרת והוא ממש‬
‫ֶרת ֵּק ְׁד ָּ‬
‫יָּם ִכנ ֶ‬
‫בגבול סוריה ורומז לחיכוך אפשרי עם דאעש שחותרים לכבוש את כל סוריה עד לגבול המזרחי ההוא‪.‬‬
‫ִסעּו‬
‫השורה השנייה בדילוג‪ ,‬ויחנובעייהעבריםבגבולמואבויסעומעיים‪( :‬במדבר לג) "ַוי ְ‬
‫ַחנּו ְב ִדיבֹן גָד"‪ ,‬ועיים לשון עיי חורבות וכ"כ‬
‫ִסעּו ֵּמ ִעיִים ַוי ֲ‬
‫ַחנּו ְב ִעיֵּי ָה ֲע ָב ִרים ִב ְגבּול מֹוָאב‪ַ :‬וי ְ‬
‫אבֹת ַוי ֲ‬
‫ֵּמ ֹ‬
‫רש"י במקום "לשון חרבות וגלים‪ ,‬כמו‪ :‬לעי השדה‪ ,‬שמו את ירושלים לעיים"‪ .‬והוא כעין מתנבא‬
‫שכאמור לעיל תרמודיים היו שותפים בחורבן ביה"מ הראשון והשני [ועיין יבמות טז‪ :‬וכן ירושלמי תענית‬
‫כה‪ ]:‬ועל כן רומז הדילוג על דאעש שחנו להחריב את תרמוד לעשות ממנה עיים כעין ששמו את‬
‫ירושלים לעיים בתחילה התרמודיים‪.‬‬
‫והתרמודיים האלו‪ ,‬יש מ"ד שהם מעבדי שלמה המלך‪ ,‬משום ששלמה המלך בנה את העיר תדמור‬
‫והניח בה עבדים כאמור במלכים‪ .‬ומשום שנבנתה העיר תדמור לשום בה עבדים למס להקים את‬
‫ירושלים‪ ,‬אז גם ממנה ממש יצא חורבן ירושלים‪ ,‬וכל עוד ירושלים חרבה תדמור קיימת ולהיפך‪ ,‬ולכן‬
‫רמוז בפס' תדמור ותמר שהם שני הפכים בחינת רוח ונפש וכך מבאר בקונטרס סוה"ח בשם הגרמ"מ‬
‫משקלוב ז"ל תלמיד הגר"א ועוד כתב שם רמז לשנת תשע"ה תשע"ו וכעין התנבא‪ .‬ולכן דאע"ש‬
‫גימטריה שלמ"ה לרמוז שבאו להחריב בחינת המקום הזה של עבדי שלמה‪ ,‬וכעין שלמה המלך‬
‫שהכניע אותם בבניין ירושלים ובס"ד נזכה לראות בניין ביה"מ בקרוב‪.‬‬
‫צפנת פענח‬
‫‪22‬‬
‫אברהם אבינו נולד סמוך לאזור תדמור‬
‫הנה חיפשנו אגב גררא דילוג מינימלי בתורה של תדמור‪ ,‬ובמקרה נימצא חותך את הפס'‬
‫ִצ ָחק"‪ ,‬רואים‬
‫מֹול ְד ִתי ֵּת ֵּלְך ְו ָל ַק ְח ָת ִא ָשה ִל ְבנִי ְלי ְ‬
‫ַאר ִצי ְו ֶּאל ַ‬
‫כיאלארציואלמולדתיתלך‪ִ " :‬כי ֶּאל ְ‬
‫דילוג ‪ 3‬אותיות לאחורה "תדמור"‪ ,‬שאומר אברהם לאליעזר עבדו‪ ,‬ללכת לקחת אישה מארצו‬
‫וממולדתו ומתברר בפסוקים שם‪ :‬ויקםוילךאלארםנהריםאלעירנחור רואים שמקום מולדתו‬
‫של אברהם בניגוד למקובל הוא דווקא בארם נהרים אזור סוריה כיום ולא באור כשדים אזור בבל‪.‬‬
‫וכן כותב הרמב"ן בפירושו (בראשית יא‪ ,‬כח) וז"ל‪" :‬אברהם אבינו לא נולד בארץ כשדים וכו' והנה תרח‬
‫הוליד בניו הגדולים אברהם ונחור בעבר הנהר ארץ אבותיו והלך לו עם אברהם בנו אל ארץ כשדים‬
‫ושם נולד לו בנו הקטן הרן ונשאר נחור בנו בעבר הנהר בעיר חרן או שנולד בעיר ההיא או שנתישב‬
‫בה מכותא וזה טעם בארץ מולדתו באור כשדים כי שם מולדתו של הרן לבדו"‪ ,‬כלומר הרן אח של‬
‫אברהם נולד באור כשדים לתרח‪ ,‬אבל אברהם נולד עוד קודם בעיר כותא או חרן השוכנות בארם‬
‫נהריים‪ , 11‬עכת"ד‪ .‬וכאמור העיר תדמור נמצאת בארם נהריים‪ ,‬ויתכן שאברהם נולד באזור הזה או‬
‫שכותא עצמה היא תדמור ושלמה המלך בנה את תדמור על חרבות כותא‪ .‬ותדע שבגימטריה קטנה‬
‫מולדת עולה בדיוק "תדמור" [סה"כ ‪ ,]21‬וזה בדיוק מקום חיתוך של החיתוך‪.‬‬
‫דוואבשה‬
‫הנה ידוע הפיגוע של משפחת דוואבשה‪ ,‬שבו מת התינוק עלי‪ ,‬ואביו סעד מת לאחר מכן בבית חולים‪.‬‬
‫ואע"פ שהתקשורת כבר הכתיבה שמדובר בפיגוע "יהודי"‪ ,‬אנו לא ראינו לנכון לקבל לשון הרע טרם‬
‫נמצאו האשמים והמשטרה מגששת באפילה‪ .‬ומה גם שיש את הכתובות בעברית זה לא מוכיח דבר‬
‫לכאן ולכאן‪ .‬ואי אפשר להוכיח דבר ע"י הדילוגים אם הפיגוע היה ע"י יהודי או ערבי‪.‬‬
‫ולכן ירדנו רק למצוא רמז לאותו פיגוע בדילוגים עקב ההתעניינות התקשורתית הגדולה בזה‪,‬‬
‫דּומא‪ ,‬בתאריך ט"ו אב‪ ,‬בו הושלך בקבוק תבערה‬
‫ָּ‬
‫והפרטים המפורשים הם‪ :‬הפיגוע נעשה בכפר‬
‫לביתם של המשפחה וככל הנראה מתו מכויות ומשריפה‪.‬‬
‫‪ 11‬ארם נהריים ע"ש שני הנהרות פרת וחידקל החותכים את הארץ‪.‬‬
‫‪23‬‬
‫צפנת פענח‬
‫תמונה ‪ :1‬משפחת דוואבשה‪ ,‬הפיגוע בכפר דומא‪.‬‬
‫ִקחּו‬
‫והדילוג "דוואבשה" הוא המינימלי בתורה‪ ,‬רומז למשפחה הנ"ל‪ ,‬וחותך את הפס' שאומר "ְוי ְ‬
‫מה"‪,‬‬
‫ִקחּו ֵּא ֶּליָך ָּפָּרה ֲא ֻד ָּ‬
‫ימה"‪ ,‬והנה במילים ויקחואליךפרהאדמה‪ְ" :‬וי ְ‬
‫ֵּא ֶּליָך ָפָרה ֲאֻד ָמה ְת ִמ ָ‬
‫מסתתר הדילוג המינימלי בתורה של "כפר דומה"‪ ,‬ומכיון שזאת מילה בערבית אפשר לכותבה עם‬
‫א' או עם ה'‪ ,‬והקובוץ הוא במקום ו' מלאה‪ .‬ורמוז במה שכתוב "ְו ִה ְׁש ִליְך ֶּאל תֹוְך ְשֵּר ַפת ַה ָפָרה"‪ ,‬הדרך‬
‫שבה מתו‪.‬‬
‫וניראה שזה רומז למקרה הנ"ל שלא פוענח והוא כעין חוקת פרה אדומה שהטעם סתום‪ ,‬ועוד כידוע‬
‫שדומה הוא מלאך המות כמ"ש חז"ל (ברכות יח‪ ):‬דלמא דומה קדים ומכריז להו‪ ,‬שהוא מכריז על‬
‫העתידין למות‪ ,‬והוא רמוז בשם של הכפר ובפרה אדומה עצמה‪ ,‬שכביכול הפרה אדומה באה על‬
‫דומה שהוא מלאך המות שכל פעם שהוא נוטל נשמת אדם‪ ,‬טומאת המת שרויה באותו מקום ולזה‬
‫רומז פרה שבאה על דומה‪.‬‬
‫בין המצרים‬
‫ָׁש ָבה ַבגֹויִם‪ֹ ,‬לא ָמ ְצָאה‬
‫ּומרֹב ֲעבָֹדה‪ִ ,‬היא י ְ‬
‫ענִי ֵּ‬
‫ְהּודה ֵּמ ֹ‬
‫ָל ָתה י ָ‬
‫מצינו את הפס' הבא באיכה (פרק א)‪" :‬ג ְ‬
‫יגּוה ֵּבין ַה ְמ ָצ ִרים"‪ ,‬ודרשו חז"ל בין המצרים הכוונה בין שני הפורעניות של‬
‫יה ִה ִש ָ‬
‫נֹוח‪ָ ,‬כל ר ְֹד ֶּפ ָ‬
‫ָמ ַ‬
‫צפנת פענח‬
‫‪24‬‬
‫הבקעת העיר בי"ז בתמוז לחורבן הבית בט' באב ואז הגלו את תושבי ירושלים‪ .‬וחיפשנו דילוג מינימלי‬
‫ִמ ַכר‬
‫ָאחיָך ִעמֹו ְונ ְ‬
‫ּומְך ִ‬
‫תֹוׁשב ִע ָמְך ָ‬
‫שיג יַד גֵּר ְו ָ‬
‫תִ‬
‫בתורה "רודפיה"‪ ,‬וחותך את הפס' שכתוב בו‪ְ" :‬ו ִכי ַ‬
‫יגּוה" רמוז ממש בפס' "ְו ִכי‬
‫ש ָּ‬
‫יה ִה ִ‬
‫תֹוׁשב ִע ָמְך אֹו ְל ֵּע ֶּקר ִמ ְׁש ַפ ַחת גֵּר"‪ ,‬ורואים את הלשון " ָכל ר ְֹּׁד ֶפ ָּ‬
‫ְלגֵּר ָ‬
‫תֹוׁשב"‪ ,‬כלומר איזה גוי שהוא גר תושב יצליח להשיג ולהכניס תחתיו ישראל עני לעבד‪.‬‬
‫שיג יַד גֵּר ְו ָ‬
‫תִ‬
‫ַ‬
‫וחיפשנו דילוג מינימלי "בין"‪ ,‬וחותך את "וחשבלוכפישניוישיבאתגאלתו"‪ ,‬ורומז שהמצרים‬
‫של אותו יהודי שנימכר לעבד לגוי שרומז לעם ישראל שנמכרו לגלות לגוים‪ ,‬מתי השיג אותו גוי‬
‫להכניס היהודי לעבד‪ ,‬בין המצרים‪ ,‬כפישניו‪ ,‬כל הזמן שעבד אצל אותו גוי נחשב לו בין המצרים עד‬
‫שיגאלו אותו‪.‬‬
‫תמונה ‪ :1‬דילוג מינימלי בתורה "רודפיה"‬
‫וחיפשנו דילוג מינימלי "מצר"‪ ,‬כלומר אחד מן המצרים‪ ,‬ונימצא באופן מדהים דילוג כפול בפס'‬
‫מארץמצרים‪( ,‬מצר מימין ומצר משמאל)‪ ,‬כי מצרים היא ראש לכל הגלויות והיא המצר מכאן‬
‫ומכאן‪ ,‬כלומר אותו יהודי שנימכר יצא ביובל וישתחרר והיובל בחינת הגאולה השלמה לבנ"י‪ ,‬ואומר‬
‫"אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים"‪ ,‬כלומר מבין המצרים‪ ,‬היא ארץ מצרים שם היו ישראל ביניהם‬
‫וניטמעו כמו אותו עבד עברי אצל הגוי‪.‬‬
‫ולאחר חיפוש בתורה של‪" ,‬מארץ מצרים"‪ ,‬מצינו שחוזר ‪ 50‬פעמים בתורה בדיוק (לא בדילוגים רק‬
‫בפסוקים בפירוש‪ ,‬כדי לראות את כולם כנס לטבלה‪" :‬נ' שערי בינה")‪ ,‬ורומז שהקב"ה הוציא את בנ"י‬
‫שהם אותו העבד מסכן שנימכר למצרים לעבודה זרה‪ ,‬ואילולא הקב"ה שהוציאנו מבין המצרים היינו‬
‫נטמעים שם ב‪ 50-‬שערי טומאה‪ ,‬כמובא בהגדה וכך ראינו בפי' אור החיים הק' וכ"כ בזוה"ק וז"ל‬
‫אור החיים‪" :‬עוד ירצה לומר ראה הצער שישנם בו ועוד ראיתי עוני עמי שהם חלק ה' עמו והעוני‬
‫הוא אשר הם במצרים כי אם ישראל מתעכבים עוד הם נאבדים ב''מ על דרך אומרם ז''ל (הגדה)‬
‫ואלו לא הוציא הקב''ה את אבותינו ממצרים עדיין וגו' כי אם היו מתעכבים שם עוד היו נכנסים ב‪-‬‬
‫‪ 50‬שערי טומאה ולא היתה תקומה לזה גאלם מיד ולא שהו אפי' שיעור שיספיק בצקם להחמיץ‬
‫כו'"‪ .‬ואלו ה‪ 50-‬שערי טומאה כנגד ‪ 50‬אזכרות של "מארץ מצרים" בתורה‪ ,‬שרומז שאפשר לצאת‬
‫מארץ מצרים עד שער החמישים ולא עד בכלל‪ .‬וכן ניראה מהזוה"ק עיין בטבלה נ' שערי בינה‪.‬‬
‫ַאחֵּרי‬
‫והדבר המדהים שכנגד זה אומר כאן הקב"ה על העבד העברי‪ ,‬אחרינמכרגאלהתהיהלו‪ֲ " :‬‬
‫ָאלנּו‬
‫ָאלנּו אֹו ִמ ְש ֵּאר ְב ָשרֹו ִמ ִמ ְׁש ַפ ְחתֹו י ְִג ֶּ‬
‫ָאלנּו‪ :‬אֹו דֹדֹו אֹו ֶּבן דֹדֹו י ְִג ֶּ‬
‫ִמ ַכר ְג ֻא ָלה ִת ְהיֶּה לֹו ֶּא ָחד ֵּמ ֶּא ָחיו ִי ְג ֶּ‬
‫נְ‬
‫אֹו ִה ִשיגָה יָדֹו ְונ ְִגָאל"‪ ,‬כלומר בכל מצב אותו עבד חייב להשתחרר אסור לו להיטמע תחת אותו גוי‬
‫עד היובל‪ ,‬כי היובל הוא שנת החמישים שנה‪ ,‬וכן ביוב"ל בגימטריה‪ .50 ,‬ואם הוא יגיע עד שנת‬
‫החמישים שנה כאמור הוא יטמע שם לעולם וכבר יתמכר לעבודת כוכבים ואפי' ביובל כבר לא ירצה‬
‫להשתחרר אותו עבד משום שהתמכר להם מבחינה רוחנית‪ .‬והיובל משחרר את כל העבדים‪ 12‬כידוע‬
‫‪ 12‬כמובא במס' ר"ה (ח‪ ):‬דתניא (ויקרא כה) וקדשתם את שנת החמשים שנה מה ת''ל לפי שנאמר ביוה''כ יכול לא תהא מתקדשת אלא‬
‫מיוה''כ ואילך ת''ל וקדשתם את שנת החמשים מלמד שמתקדשת והולכת מתחילתה מכאן אמר ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא‬
‫צפנת פענח‬
‫‪25‬‬
‫ּובנָיו ִעמֹו‪ִ :‬כי ִלי‬
‫ֹבל הּוא ָ‬
‫ָצא ִב ְׁשנַת ַהי ֵּ‬
‫ָאל ְב ֵּא ֶּלה ְוי ָ‬
‫וזה זכר ליציאת מצרים כמ"ש בטבלה‪ְ " :‬ו ִאם ֹלא ִיג ֵּ‬
‫יכם"‪ .‬אם לא נותר שום‬
‫ֹלה ֶּ‬
‫אֹותם ֵּמ ֶּאֶּרץ ִמ ְצָריִם ֲאנִי ה' ֱא ֵּ‬
‫אתי ָ‬
‫הֹוצ ִ‬
‫ִשָר ֵּאל ֲע ָב ִדים ֲע ָבַדי ֵּהם ֲא ֶּׁשר ֵּ‬
‫ְבנֵּי י ְ‬
‫מוצא לאותו עבד אז היובל שהוא בחינת יציאת מצרים ישחרר אותו וזה זכר ליציאת מצרים שבנ"י‬
‫יצאו מהשער החמשים לטומאה‪.‬‬
‫ועוד אם ניקח אותיות "מארץ מצרים"‪ ,‬יהיה לנו‪" ,‬מצר א‪-‬ים מצר"‪ ,‬כלומר בין המצרים יש לנו‬
‫י"ם ימים‪ ,‬בגימטריה זה ‪ ,50‬והאל"ף של א‪-‬ים באה לומר שחנו על הים כדלקמן‪ ,‬ואם ניקח את‬
‫הימים בין ט' בתמוז (הבקעת העיר בביה"מ הראשון) עד ט' באב (חורבן ביה"מ הראשון) יש לנו ‪ 29‬יום (חודש‬
‫חסר)‪ ,‬ועוד ניקח הימים מי"ז בתמוז (הבקעת העיר בביה"מ השני) עד ט' באב (חורבן ביה"מ השני) יש לנו ‪21‬‬
‫ימים‪ .‬ביחד ‪ .50=21+29‬ואלו החמישים המוזכרים לעיל‪.‬‬
‫ואם נאמר שבין המצרים‪ ,‬רומזים לישראל שהיו על הים‪ ,‬כי מצינו כאשר בא פרעה וכל חילו וחסמו‬
‫ּובין ַהיָם ִל ְפנֵּי ַב ַעל‬
‫ַחנּו ִל ְפנֵּי ִפי ַה ִחירֹת ֵּבין ִמ ְגדֹל ֵּ‬
‫ָׁשבּו ְוי ֲ‬
‫ִשָר ֵּאל ְוי ֻ‬
‫ישראל על הים‪ ,‬שנאמר‪ַ" :‬ד ֵּבר ֶּאל ְבנֵּי י ְ‬
‫יהם ַה ִמ ְד ָבִּֽר"‪ ,‬ועיין כל זה‬
‫ִשָר ֵֵּ֔אל נ ֻ‬
‫ָאמר ַפ ְרעֹה ִל ְבֵּנ֣י י ְ‬
‫ִכחֹו ַת ֲ‬
‫ְצפֹן נ ְ‬
‫ְב ִ ֶ֥כים ֵּ ֶ֖הם ָב ָ ֵ֑אֶּרץ ָסַגֶ֥ר ֲע ֵּל ֶּ ֶ֖‬
‫חנּו ַעל ַהיָם‪ְ :‬ו ַ ַ֤‬
‫בטבלה על י"ז בתמוז‪ .‬אם כן ברור עכשיו מאי קאמר "מצר ימא מצר"‪ ,‬או גם "מצר אים מצר"‪,‬‬
‫שהמצרים באו לצור על ישראל מכאן ומכאן וישראל חנו על הים (א‪-‬ים בארמית על הים)‪:‬‬
‫תמונה ‪ :2‬דילוג מינימלי בתורה "ט' בתמוז"‬
‫יגּוה‬
‫יה ִה ִש ָ‬
‫רּוחָך ִכ ָסמֹו יָם"‪ ,‬והיינו מה שאמר " ָכל ר ְֹד ֶּפ ָ‬
‫ָׁש ְפ ָת ְב ֲ‬
‫ָאמר אֹויֵּב ֶּא ְרדֹף ַא ִשיג וכו' נ ַ‬
‫וכן הפס' " ַ‬
‫ֵּבין ַה ְמ ָצ ִרים"‪ ,‬כי יציאת מצרים הייתה בגבורות הבינה‪ ,‬בחי' חמישים שערים בגימ' מ"י‪ .‬וכאן באמת‬
‫השיג פרעה את ישראל וסגר עליהם המדבר רק משום שצעקו לקב"ה ניצלו משא"כ במצור שעשה‬
‫נבוכדנצר‪ .‬וכן "נבכים בארץ" בגימטריה "נבוכדנצר"‪ ,‬כי הם מיותר‪ .‬והסוד בזה‪ ,‬כי היובל הוא‬
‫הבינה‪ ,‬שיש בה חמישים שערים‪ ,‬ויציאת מצרים היתה בגבורות של הבינה והיא קרויה מ"י בגימטריה‬
‫‪ .50‬וביה"מ הוא המלכות‪ ,‬והיא קרויה י"ם‪.‬‬
‫והראנו כבר פעם שיש באותה טבלה ממש‪ ,‬טבלה נוספת שרומזת למשיח‪ ,‬עיין "מבוקשך מי משיח"‪.‬‬
‫וזה שוב מראה פסיק מהמורכבות האינסופית של התורה‪ ,‬שמוצאים כמה וכמה טבלאות עם רמזים‬
‫ודילוגים שונים באותם פסוקים באותו מקום‪.‬‬
‫דאעש‪ ,‬סוריה – סדום‬
‫חיפשנו חיתוך הכי קרוב של דילוג "דאעש" עם " סוריה"‪ ,‬כי לאחרונה המלחמה שם כבר מתחילה‬
‫לזלוג לתוך סוריה ולרמת הגולן כידוע שדאעש כבשו כמה הרים מרכזיות בסוריה‪ .‬לאחר מכן חיפשנו‬
‫דילוגים‪ " :‬בשאר" וסמוך אליו "אסד"‪ .‬והדילוגים חותכים את הפסוק זעקתסדםועמרהכירבה‪:‬‬
‫מר''ה עד יוה''כ לא היו עבדים נפטרין לבתיהן ולא משתעבדין לאדוניהם אלא אוכלין ושותין ושמחין ועטרותיהן בראשיהן כיון שהגיע‬
‫יוה''כ תקעו ב''ד בשופר נפטרו עבדים לבתיהן ושדות חוזרות לבעליהן‪.‬‬
‫צפנת פענח‬
‫‪26‬‬
‫אתם ִכי ָכ ְבָדה ְמאֹד"‪ ,‬וכביכול דאעש הם המחריבים את סוריה‪,‬‬
‫מ ָּרה ִכי ָר ָבה ְו ַח ָט ָ‬
‫ַע ַקת ְׁסדֹם ַו ֲע ֹ‬
‫"ז ֲ‬
‫וסוריה רומזת לסדום ועמורה משום שחותך הדילוג סוריה את הפס' הנ"ל‪.‬‬
‫תמונה ‪ :1‬דילוג מינימלי בתורה "סוריה"‬
‫יש בטבלה רמזים ברורים לכיבוש של סוריה ע"י דאעש‪ ,‬כידוע דאעש ראשית ממלכתם היא בבל ‪-‬‬
‫עיראק‪ ,‬וסוריה היא ארם נהריים כי גרו שם ארמים‪ .‬וניראה לנו‪ ,‬שדאעש רומזים לבבל הנקראת ארץ‬
‫שנער‪ ,‬וידועה בשם עיראק היום‪ ,‬והמלך של בבל הראשון היה נמרוד‪ ,‬והוא רומז למורדים הסורים‬
‫שהצטרפו אליהם דאעש במלחמה בבשאר אסד בסוריה ובאיראן וכו'‪.‬‬
‫אׁשית‬
‫ַת ִהי ֵּר ִ‬
‫ָארץ‪ :‬כו'‪ :‬ו ְ‬
‫ִמרֹּד הּוא ֵּה ֵּחל ִל ְהיֹות ִגבֹר ָב ֶּ‬
‫ָלד ֶּאת נ ְׁ‬
‫וכאמור נמרוד מוזכר בפרק י‪ ,‬ח‪-‬י‪ְ" :‬וכּוׁש י ַ‬
‫ְער"‪ ,‬רואים שנמרוד כתיב חסר כמו הדילוג "נמרד" בטבלה‪,‬‬
‫ַמ ְמ ַל ְכתֹו ָב ֶּבל ְו ֶּאֶּרְך ְו ַא ַכד ְו ַכ ְלנֵּה ְב ֶּאֶּרץ ִׁשנ ָ‬
‫שמספר הדילוג הוא ‪[ 300‬פ"א הגדרות אות ט]‪ .‬ואם כותבים מלא‪" ,‬נמרוד"‪ ,‬נקבל שהגימטריה שווה‬
‫‪ .300‬וראשית ממלכתו שאמורה בפסוקים ניראה כביכול שהתחיל למלוך שם ָב ֶּבל ואחרי זה כבש‬
‫ְער – אולי הכוונה שסיים וכילה כיבושו‬
‫את ֶּאֶּרְך ואחרי זה את ַא ַכד‪ ,‬כל אלה ערים‪ .‬ו ַכ ְלנֵּה ְב ֶּאֶּרץ ִׁשנ ָ‬
‫בארץ שנער שהיא עיראק‪ ,‬ואולי כלנה היא שם עיר בשנער‪ .‬עכ"פ רואים מכאן שהתפשט וכבש‬
‫חלקים בעיראק ממש כמו דאעש שכובשים מעט מעט את כל עיראק ועתה פלשו לסוריה‪ ,‬והשם שלו‬
‫נמרוד רומז למורדים הסורים שהם יד אחת עם דאעש‪.‬‬
‫‪27‬‬
‫צפנת פענח‬
‫תמונה ‪ :2‬שטח ההתפשטות של דאעש – עיראק (בבל)‪ ,‬סוריה (ארם נהרים)‪.‬‬
‫תמונה ‪ :3‬שטח ההתפשטות של נמרוד – אור‪ ,‬בבל‪ ,‬ארך‪ ,‬אכד‪ ,‬שנער‪ .‬החץ זה המסלול שאברהם הלך מאור כשדים‬
‫למצרים וחזרה לא"י‪.‬‬
‫ויש גם דילוג ‪ – 1‬מרוד שדרכו חותכים הדילוגים " דאעש" וכן " מורד"‪ ,‬רומזים לנמרוד והמורדים‬
‫שהם בחינת דאעש‪.‬‬
‫ַאמָר ֶּפל‬
‫ימי ְ‬
‫ְהי ִב ֵּ‬
‫וכדי להבין יותר טוב את הטבלה נקרא את בראשית פרק יד‪ַ" :‬וי ִ‬
‫מ ֶּלְך גֹויִם [כל אלה‬
‫ילם ְו ִת ְד ָעל ֶּ‬
‫ֹמר ֶּמ ֶּלְך ֵּע ָ‬
‫ַאריֹוְך ֶּמ ֶּלְך ֶּא ָל ָסר ְכָד ְר ָלע ֶּ‬
‫ְער ְ‬
‫לכבשן האש לאברהם‪ ,‬רש"י] ֶּמ ֶּלְך ִׁשנ ָ‬
‫ֹרה [כל אלה רומזים לסוריה‬
‫רומזים למורדים ולדאעש]‪ָ :‬עשּו ִמ ְל ָח ָמה ֶּאת ֶּבַרע ֶּמ ֶּלְך ְסדֹם ְו ֶּאת ִב ְר ַׁשע ֶּמ ֶּלְך ֲעמָ‬
‫ֹער‪ָ :‬כל ֵּא ֶּלה ָח ְברּו ֶּאל ֵּע ֶּמק‬
‫ּומ ֶּלְך ֶּב ַלע ִהיא צ ַ‬
‫ַאד ָמה ְו ֶּׁש ְמ ֵּא ֶּבר ֶּמ ֶּלְך ְצבֹויִים ֶּ‬
‫ואיראן ולבנון] ִׁשנְָאב ֶּמ ֶּלְך ְ‬
‫מָרדּו [רמז למורדים‬
‫ּוׁשֹלׁש ֶּע ְשֵּרה ָׁשנָה ָ‬
‫ֹמר ְ‬
‫ַה ִש ִדים הּוא יָם ַה ֶּמ ַלח‪ְׁ :‬ש ֵּתים ֶּע ְשֵּרה ָׁשנָה ָע ְבדּו ֶּאת ְכָד ְר ָלע ֶּ‬
‫ֹמר ְו ַה ְמ ָל ִכים ֲא ֶּׁשר ִאתֹו ַויַכּו ֶּאת ְר ָפ ִאים ְב ַע ְׁש ְתרֹת‬
‫ַאר ַבע ֶּע ְשֵּרה ָׁשנָה ָבא ְכָד ְר ָלע ֶּ‬
‫ּוב ְ‬
‫בבשאר אסד בסוריה]‪ְ :‬‬
‫ַאד ָמה‬
‫ּומ ֶּלְך ְ‬
‫ּומ ֶּלְך ֲעמָֹרה ֶּ‬
‫ֵּצא ֶּמ ֶּלְך ְסדֹם ֶּ‬
‫ָתיִם‪ :‬וכו'‪ :‬וַי ֵּ‬
‫ימים ְב ָׁשוֵּה ִק ְרי ָ‬
‫זּוזים ְב ָהם ְו ֵּאת ָה ֵּא ִ‬
‫ַק ְר ַניִם ְו ֶּאת ַה ִ‬
‫ילם ְו ִת ְד ָעל‬
‫ֹמר ֶּמ ֶּלְך ֵּע ָ‬
‫ַע ְרכּו ִא ָתם ִמ ְל ָח ָמה ְב ֵּע ֶּמק ַה ִש ִדים‪ֵּ :‬את ְכָד ְר ָלע ֶּ‬
‫ֹער ַוי ַ‬
‫ּומ ֶּלְך ֶּב ַלע ִהוא צ ַ‬
‫ּומ ֶּלְך ְצבֹויִם ֶּ‬
‫ֶּ‬
‫ח ִמ ָשה‪ְ :‬ו ֵּע ֶּמק ַה ִש ִדים ֶּב ֱארֹת‬
‫ַאר ָב ָעה ְמ ָל ִכים ֶּאת ַה ֲ‬
‫ַאריֹוְך ֶּמ ֶּלְך ֶּא ָל ָסר ְ‬
‫ְער ְו ְ‬
‫ַאמָר ֶּפל ֶּמ ֶּלְך ִׁשנ ָ‬
‫ֶּמ ֶּלְך גֹויִם ְו ְ‬
‫ַעמָֹרה‬
‫ִקחּו ֶּאת ָכל ְרכֻׁש ְסדֹם ו ֲ‬
‫ָארים ֶּהָרה נָסּו‪ַ :‬וי ְ‬
‫ִׁש ִ‬
‫ִפלּו ָׁש ָמה ְו ַהנ ְ‬
‫ַע מָֹרה ַוי ְ‬
‫ֶּב ֱארֹת ֵּח ָמר ַוָינֻסּו ֶּמ ֶּלְך ְסדֹם ו ֲ‬
‫ֹׁשב ִב ְסדֹם‪ַ :‬וָיבֹא ַה ָפ ִליט ַויַגֵּד‬
‫ֵּלכּו ְוהּוא י ֵּ‬
‫ַאבָרם וַי ֵּ‬
‫ִקחּו ֶּאת לֹוט ְו ֶּאת ְרכֻׁשֹו ֶּבן ֲא ִחי ְ‬
‫ֵּלכּו‪ַ :‬וי ְ‬
‫ָאכ ָלם וַי ֵּ‬
‫ְו ֶּאת ָכל ְ‬
‫ָאחיו ַויֶָּרק ֶּאת‬
‫ִׁש ָבה ִ‬
‫ַאבָרם [רומז לישראל שילחמו בדאעש או אולי בכולם] ִכי נ ְ‬
‫ִׁש ַמע ְ‬
‫ַאבָרם ָה ִע ְב ִרי גו'‪ַ :‬וי ְ‬
‫ְל ְ‬
‫ַכם ַוי ְִר ְד ֵּפם‬
‫ַע ָבָדיו ַוי ֵּ‬
‫ְלה הּוא ו ֲ‬
‫יהם ַלי ָ‬
‫ֵּח ֵּלק ֲע ֵּל ֶּ‬
‫ּוׁשֹלׁש ֵּמאֹות ַוי ְִרדֹף ַעד ָדן‪ :‬וַי ָ‬
‫מנָה ָע ָשר ְ‬
‫ידי ֵּביתֹו ְׁש ֹ‬
‫ְל ֵּ‬
‫ִיכיו י ִ‬
‫חנ ָ‬
‫ֲ‬
‫ָׁשב ֵּאת‬
‫שק [הניס אותם עד לדמשק שנמצאת בסוריה רמז למקום של המלחמה]‪ַ :‬וי ֶּ‬
‫מֶ‬
‫חֹובה ֲא ֶּׁשר ִמ ְשמֹאל ְׁל ַד ָּ‬
‫ַעד ָ‬
‫[הוא נמרוד‪ 13‬שאמר פול‬
‫‪13‬‬
‫נּורא‬
‫ַאבָרם ְל ָ‬
‫ִמרֹוד ְד ֲא ַמר ְל ִמ ְיר ֵּמי ְ‬
‫ַאמָר ֶּפל הּוא נ ְ‬
‫יֹומי ְ‬
‫ַהוָה ְב ֵּ‬
‫וכ"כ התרגום יונתן‪ :‬ו ֲ‬
‫צפנת פענח‬
‫‪28‬‬
‫ַאחֵּרי‬
‫ֵּצא ֶּמ ֶּלְך ְסדֹם ִל ְקָראתֹו ֲ‬
‫ָׁשים ְו ֶּאת ָה ָעם‪ :‬וַי ֵּ‬
‫ָאחיו ְּורכֻׁשֹו ֵּה ִׁשיב ְוגַם ֶּאת ַהנ ִ‬
‫ָכל ָה ְרכֻׁש ְוגַם ֶּאת לֹוט ִ‬
‫ֹמר ְו ֶּאת ַה ְמ ָל ִכים ֲא ֶּׁשר ִאתֹו ֶּאל ֵּע ֶּמק ָׁשוֵּה הּוא ֵּע ֶּמק ַה ֶּמ ֶּלְך"‪ .‬וכן מצינו ברמב"ן‬
‫רלע ֶּ‬
‫ׁשּובֹו ֵּמ ַהכֹות ֶּאת ְכָד ָ‬
‫(יד‪ ,‬א) שממשיל אלו ארבעת המלכים לארבעת הגלויות על דרך הרמז‪.‬‬
‫ּוׁשֹלׁש ֶּע ְשֵּרה ָׁשנָה ָמָרדּו‬
‫ֹמר ְ‬
‫ומה שאמרנו " ְׁש ֵּתים ֶּע ְשֵּרה ָׁשנָה ָע ְבדּו ֶּאת ְכָד ְר ָלע ֶּ‬
‫בסוריה]"‪ ,‬הכוונה כי " ְכָד ְר ָלעו ֶּמר"‪ ,‬בגימטריה שווה ל‪"-‬בשאר אסד"‪ ,‬עם המילים (גי' ‪.)270‬‬
‫[רמז למורדים בבשאר אסד‬
‫וכאן רואים שהקב"ה רוצה להחריב את סדום ועמורה‪ ,‬וכך נפסק הדין בסוף אע"פ שאברהם כביכול‬
‫הציל את מלכי סדום ועמורה שרומזים לסוריה בתחילה מיד כדרלעומר וארבעת המלכים שרומזים‬
‫לדאעש‪ ,‬וכן בסופו של דבר במשפט הזה ביקש עליהם הצלה אם יש ‪ 20 ,30 ,40 ,45 ,50‬עד ‪10‬‬
‫צדיקים במקום‪ .‬ואולי רומז לכך שישראל תנסה להלחם בדאעש להצלת הדרוזים וכו' בסוריה וצ"ע‪.‬‬
‫החובל בחבירו‬
‫ידועה המשנה במסכת בבא קמא (פרק החובל פג‪ ):‬וזה לשונה‪" :‬החובל בחבירו חייב עליו משום‬
‫חמשה דברים‪ :‬בנזק בצער בריפוי בשבת ובושת"‪ ,‬אדם שמכה את חבירו לא מספיק שישלם לו את‬
‫הנזק שהפחית את שוויו כגון שכרת את ידו או רגלו‪ ,‬אלא צריך לשלם לו גם את הצער שהרגיש‬
‫באותה מכה‪ ,‬הריפוי כלומר שמין כמה הוא צריך לשלם דבר יום ביומו כגון תרופות ועלות הרופא‪,‬‬
‫השבת שהשבית וביטל אותו ממלאכתו כמה ימים שלא הרוויח ישלם לו‪ ,‬והבושת שהתבייש באותה‬
‫מכה כגון ששרף את בגדיו והשאירו ערום‪.‬‬
‫‪29‬‬
‫צפנת פענח‬
‫וחיפשנו את הדילוג המינימלי " החובל"‪ ,‬ובסמוך אליו מצאנו דילוג " חבירו"‪ ,‬והם חותכים את‬
‫עניין אבימלך שלקח את שרי אשת אברם‪ ,‬וחשב שהיא אחותו ורצה לשכב עימה והקב"ה לא נתנו‬
‫והענישו בחולאים קשים כמו שאמרו חז"ל (ב"ק צב‪ ).‬שלא יכל ללדת וקטנים וגדולים כו' ובא אליו‬
‫הקב"ה בחלום לאבימלך והזהיר אותו לא לגעת בה ולהשיב אותה לאברהם וכך עשה והתפלל‬
‫אברהם בעדו והצילו כידוע ע"כ‪.‬‬
‫תמונה ‪ :1‬החובל חבירו‬
‫והנה באופן מדהים הדילוג המינימלי חותך דוקא את הפסוקים הנ"ל בעניין אבימלך ואברהם שאותם‬
‫בחרו להביא במשנה האחרונה בפרק החובל (ב"ק צב‪ ).‬וזה לשון המשנה‪" :‬אע''פ שהוא נותן לו אין‬
‫נמחל לו עד שיבקש ממנו שנאמר (בראשית כ‪ ,‬ז) ועתה השב אשת וגו' ומנין שאם לא מחל לו שהוא‬
‫אכזרי שנאמר (שם כ‪ ,‬יז) ויתפלל אברהם אל האלהים וירפא אלהים את אבימלך וגו"‪ ,‬ובגמרא אמרו‪:‬‬
‫"ת"ר כל אלו שאמרו דמי בושתו אבל צערו אפי' הביא כל אילי נביות שבעולם אין נמחל לו עד שיבקש‬
‫ממנו שנאמר (שם) השב אשת האיש כי נביא הוא"‪ ,‬ופי' רש"י כל אלו שאמרו במשנה לעיל (שם צ‪).‬‬
‫שמשלם דמי בושתו כגון סלע אם סטרו בלחי‪ ,‬זה רק תשלומי הבושת אבל על הצער של הבושת‬
‫שדואג על בושתו צריך לבקש מחילה‪.14‬‬
‫ולכאורה המשנה מביאה ראיה שצריך לבקש מחילה אחרי שאבימלך ציער את אברהם ושרי‪ ,‬דוקא‬
‫מעניין הזה‪ ,‬וכביכול הדילוג רומז שאבימלך הוא בחינת חובל בחיברו‪ ,‬כי רצה לנגוע בשרי אשת אברם‬
‫וידוע שאונס אישה הוא גם כן סוג של חבלה ונזק‪ ,‬שממנו למדו חיוב ממון לחבלת נזקין בכלל‪15‬‬
‫בתחילת הפרק (שם פד‪ ).‬כמבואר שם‪ .‬ואע"ג שלא הצליח להזיקה שהרי לא נתנו הקב"ה‪ ,16‬עכ"פ‬
‫יש כאן ארבעה דברים לחייבו והם‪:‬‬
‫א) צער – שגרם צער לאברהם שלקחה לאשתו‪ ,‬והפריד ביניהם ועוד שגרם צער לשרה‬
‫שהשאירה אצלו‪ .‬וכן משמע מהמשנה לעיל שם שיש בעניין צער שהיה צריך אבימלך לבקש‬
‫מחילתו של אברהם‪.‬‬
‫ב) בושת – שגרם לה בושה ששהתה איתו לילה אחד ויבואו לחשוד בה שמא נגע בה‪ .‬וכן‬
‫משמע מהבריית א לעיל שאמר כל אלו שאמרו דמי בושתו כו' ומסיים בעניין אבימלך ע"כ‪.‬‬
‫ָאחיְך ִהנֵּה הּוא ָלְך ְכסּות ֵּעי ַניִם ְלכֹל‬
‫ָת ִתי ֶּא ֶּלף ֶּכ ֶּסף ְל ִ‬
‫ָאמר ִהנֵּה נ ַ‬
‫ּול ָשָרה ַ‬
‫ומפורש בפסוק‪ְ " :‬‬
‫ֹכ ַחת"‪ ,‬וכתב רש"י‪ 17‬כסות עיניים מלשון שיכסו עיניהם כל הרוצים‬
‫ֲא ֶּׁשר ִא ָתְך ְו ֵּאת כֹל ְונ ָ‬
‫לביישך לומר שנגעתי בך‪ ,‬עכשיו שהבאתי לך הכסף הזה לא יוכלו לומר כן‪.‬‬
‫ג) שבת – ששהתה אצלו לילה אחד‪ 18‬וביטל מלאכתה ומעשה ידיה‪.‬‬
‫‪ 14‬וזה לשון רש"י שם כל אלו שאמרו‪ .‬סלע מנה ומאתים וד' מאות דמי בושת הן‪ :‬אבל צער‪ .‬שדואג על בושתו אינו נמחל לו ‪ ,:‬וכ"כ הב"ח‬
‫שמצטער על הבושת שלו‪ .‬אבל להרמב"ם שפירש שבכלל הסלע והמנה ומאתים יש דמי בושת ריפוי ושבת‪ ,‬צריך לדעתו לומר שפירש כל‬
‫אלו שאמרו כו' שעיקרם הוא תשלומי צער ומקצתם הוא ריפוי ושבת ולא חשש להזכיר‪.‬‬
‫חת‬
‫תַ‬
‫ח ִמ ִשים ָכ ֶּסף ְולֹו ִת ְהיֶּה ְל ִא ָשה ַ‬
‫ַעָרה ֲ‬
‫ֹכב ִע ָמּה ַל ֲא ִבי ַהנ ֲ‬
‫ָתן ָה ִאיׁש ַהש ֵּ‬
‫‪ 15‬ומשום שנאמר 'עין תחת עין' למדו שזה תשלומי ממון כמו "ְונ ַ‬
‫ֲא ֶּׁשר ִענָּה"‪ ,‬ושם חייב לשלם האונס פגמה וקנס של חמשים שקלים‪ .‬והקשו מאיפה חז''ל יודעים שזה מדבר בממון ותירצו כמו ששם מדבר‬
‫בממון כאן גם כך וזאת גזירה שווה‪ .‬ויש להקשות א''כ למה טרח הכתוב לומר בלשון זה של עין תחת עין כו' ונתרץ‪ :‬משום שכמו ששם‬
‫נאמר כאשר יקום איש על רעהו כו' ואין זה ממש‪ ,‬כאן גם אין זה ממש‪.‬‬
‫יה"‪ ,‬ופרש"י לא קרב אליה‪ .‬המלאך מנעו‪ ,‬כמו שנאמר לא נתתיך לנגוע אליה‪.‬‬
‫ימ ֶּלְך ֹלא ָקַרב ֵּא ֶּל ָ‬
‫ַא ִב ֶּ‬
‫‪ 16‬כמו שכתוב (שם כ‪ ,‬ד) "ו ֲ‬
‫‪ 17‬וז"ל‪ " :‬יכסו עיניהם שלא יקילוך‪ ,‬שאילו השיבותיך ריקנית‪ ,‬יש להם לומר‪ ,‬לאחר שנתעלל בה החזירה‪ ,‬עכשיו שהוצרכתי לבזבז ממון‬
‫ולפייסך‪ ,‬יודעים יהיו שעל כרחי השיבותיך‪ ,‬ועל ידי נס"‪.‬‬
‫ִקָרא ְל ָכל ֲע ָבָדיו"‪ ,‬והחזירה‬
‫ֹקר ַוי ְ‬
‫ימ ֶּלְך ַבב ֶּ‬
‫ַׁש ֵּכם ֲא ִב ֶּ‬
‫‪ 18‬כן מוכח בפסוקים שבא אליו אלהי' בחלום הלילה וכבר לקח את שרה ובבוקר כתוב "ַוי ְ‬
‫באותו יום‪.‬‬
‫צפנת פענח‬
‫‪30‬‬
‫ד) ריפוי – אע"ג שלא הזיקה ממש כדי שישלם לה ריפוי הנה עכ"פ מצינו שנתרפאה שרה מיד‬
‫לאחר מעשה אבימלך והולידה את יצחק והיא היתה עקרה‪ ,‬וזה כעין אישה סוטה ששותה‬
‫מים וחיה ומתרפאת מאותה בושה‪.19‬‬
‫ימ ֶּלְך צֹאן‬
‫ִקח ֲא ִב ֶּ‬
‫ורואים ששילם אבימלך לאברהם ופייס אותו ובכך ביטל צערו שגרם לו‪ ,‬וכ"כ "ַוי ַ‬
‫ָׁשב לֹו ֵּאת ָשָרה ִא ְׁשתֹו"‪ ,‬ולא די בזה אלא שילם גם לשרה משום‬
‫ַאבָר ָהם ַוי ֶּ‬
‫ִתן ְל ְ‬
‫ּוׁש ָפחֹת ַוי ֵּ‬
‫ַע ָב ִדים ְ‬
‫ּוב ָקר ו ֲ‬
‫ָ‬
‫ָאחיְך ִהנֵּה הּוא ָלְך ְכסּות ֵּעי ַניִם‬
‫ָת ִתי ֶּא ֶּלף ֶּכ ֶּסף ְל ִ‬
‫ָאמר ִהנֵּה נ ַ‬
‫ּול ָשָרה ַ‬
‫שהפוגע באישה פגיעתן רעה‪ְ " :‬‬
‫ֹכ ַחת"‪.‬‬
‫ְלכֹל ֲא ֶּׁשר ִא ָתְך ְו ֵּאת כֹל ְונ ָ‬
‫ואמרו שם (צב‪ ).‬חז"ל‪( :‬בראשית כ‪ ,‬יח) " ִכי ָעצֹּר ָּע ַצר ה'‪ ,‬אמר ר' אלעזר שתי עצירות הללו למה אחת‬
‫באיש שכבת זרע שתים באשה שכבת זרע ולידה במתניתא תנא שתים באיש שכבת זרע וקטנים‬
‫שלשה באשה שכבת זרע וקטנים ולידה רבינא אמר שלש באיש שכבת זרע וקטנים ופי טבעת ארבעה‬
‫באשה שכבת זרע ולידה וקטנים ופי טבעת"‪ ,‬ועצור עצר שניהם כתובים אותיות צער רומזים לצער‬
‫וגם מובלע בהם הדילוג המינימלי צער‪ ,‬של אברהם ושרה ומידה כנגד מידה היא שקיבל אבימלך‪,‬‬
‫ולמדו חז"ל לתת צער שלא במקום נזק כגון כאן (ב"ק פד‪ ):‬ובגמרא לעיל ניראה שחולקים באיזה דברים‬
‫התחייב אבימלך לשלם לאברהם‪ ,‬כי אפשר שישלם לו על צער בלבד‪ ,‬ואפשר ב' דברים צער ובושת‪,‬‬
‫ואפשר ג' דברים צער בושת וריפוי‪ ,‬וכמו שכתב הרמב"ם (פ"ב ה"א הל' חובל ומזיק) ומובא כבר בירושלמי‪:‬‬
‫אם חבלה שהיא ראויה לשלם חמישה דברים משלם את כולם‪ ,‬ארבעה משלם ארבעה כו'‪ .‬ולכן‬
‫בברייתא לעיל לדעת רבינא האנשים לקו בשלושה דברים‪ :‬שכבת זרע‪ ,‬מי קטנים ופי טבעת‪ .‬והנשים‬
‫בארבעה‪ :‬שכבת זרע‪ ,‬לידה‪ ,‬מי קטנים ופי טבעת‪ .‬ועדיין לא ריבה חמישה דברים משום שנזק ודאי‬
‫אין כאן שהרי לא פגמה אבימלך ח"ו כאשר מנעו הקב"ה‪ ,‬ולכן ניראה שאלו הארבעה כנגד הארבעה‬
‫שעשה לשרה והם‪:‬‬
‫א)‬
‫ב)‬
‫ג)‬
‫ד)‬
‫צער כנגד מי קטנים – כי זהו צער גדול שלא יכול להתרוקן‪.‬‬
‫בושת כנגד פי הטבעת – כנגד שביישו שרה ששהתה לילה אחד בבית אבימלך‪.‬‬
‫שבת כנגד שכבת זרע – כי מנעו משרה לשבת עם אברהם וביטלו עונתם‪.‬‬
‫ריפוי כנגד לידה – כמפורש בפסוקים אחרי שהתרפא אבימלך יכלו ללדת ומיד אחר כן‬
‫התרפאה שרה וילדה‪.‬‬
‫חיָה ְׁו ִהנֵּה ֵּבן ְׁל ָשָרה ִא ְׁש ֶּתָך"‪,‬‬
‫ֹאמר ׁשֹוב ָאׁשּוב ֵּא ֶּליָך ָּכ ֵּעת ַ‬
‫ועוד רמז במה שאמר המלאך לאברהם‪ַ" :‬וי ֶּ‬
‫וראשי תיבות "אך חובל"‪ ,‬ורמז לו בזה שישוב אליו לאחר שנה והנה בן לשרה‪ .‬וקשה שהרי לא שב‬
‫אליו המלאך כלל‪ ,‬וכ"כ הרמב"ן‪ 20‬והזכיר שמיד אחרי מעשה אבימלך כעבור שנה התעברה‪ ,‬וא"כ‬
‫ניראה לומר שהמלאך אכן שב והיה זה בבית אבימלך‪ ,‬ושם נעשו לשרה נסים כידוע שלא יגע בה‪,‬‬
‫יה"‪ ,‬וזה לשונו‪ :‬המלאך מנעו‪ ,‬כמו שנאמר לא‬
‫ימ ֶּלְך ֹלא ָקַרב ֵּא ֶּל ָ‬
‫ַא ִב ֶּ‬
‫ולכן פירש רש"י על הפסוק‪" :‬ו ֲ‬
‫נתתיך לנגוע אליה ע"כ‪ ,‬ולא ידעתי מנ"ל אבל ניראה לומר שזה אותו מלאך ממש ששב אל שרה‬
‫והיכה את החובל שהוא אבימלך‪ ,‬ולכן רמוז מתי ישוב בראשי תיבות ומה יעשה‪" ,‬אך חובל"‪ ,‬שיבוא‬
‫להכות את החובל בחולאים‪.‬‬
‫‪ 19‬עוד י"ל כמ"ש חז"ל שכל המבקש רחמים על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה‪ ,‬שם דף צ"ב‪.‬‬
‫‪ 20‬וז"ל הרמב"ן שם (בראשית יח‪ ,‬י) שוב אשוב אליך כעת חיה‪ .‬לשון רש"י לא בשרו המלאך שישוב אליו אלא בשליחותו של מקום אמר‬
‫לו כמו ויאמר לה מלאך ה' הרבה ארבה את זרעך (לעיל טז י) והוא אין בידו להרבות אלא בשליחותו של מקום אמר לו אף כאן בשליחותו‬
‫של מקום אמר לו והוצרך הרב לאמר כן מפני שהקב"ה אמר לו בכאן למועד אשוב אליך ובין במלאך או בהקב"ה לא מצינו ששב אליו‬
‫למועדו אולי נכלל בלשון וה' פקד את שרה כאשר אמר ויעש ה' לשרה כאשר דבר (להלן כא א) ורבי אברהם אמר (להלן כא ב) כי "ויאמר‬
‫ה' אל אברהם" הוא דבר המלאך בשם שולחו ושב אליו למועד אשר דבר אתו ואם לא נכתב והנכון בעיני שהוא מן "לתשובת השנה" ( יא‬
‫א) יאמר כי שוב אשוב אליך עת כעת הזאת שתהיו בו חיים ויהיה בן לשרה אשתך וזהו כאשר נאמר לאברהם (לעיל יז כא) למועד הזה‬
‫בשנה האחרת ויהיה "אשוב" כמו ושב ה' אלהיך ושב וקבצך (דברים ל ג)‬
‫‪31‬‬
‫צפנת פענח‬
‫היקף העולם‬
‫אנא קרא את המאמר המובא בנספחים [נספח א] בו הראנו שהיקף חצי מן כדור הארץ הוא ששת‬
‫אלפים פרסה בקירוב ע"פ דברי חז"ל‪ .‬אמנם דייקנו שם שמה שאמרו בגמרא (פסחים צד‪ ).‬שהיקף‬
‫העולם ‪ 6,000‬פרסה הוא כנגד מהלך השמש על פני הקרקע מעלות השחר ועד צאת הכוכבים של‬
‫רבנו תם שהוא ארבע מיל לאחר השקיעה‪ ,‬והמרחק הזה שהשמש עוברת הוא בקירוב ‪ 6,000‬פרסה‬
‫וזה המרחק שנקרא מקצה השמים ועד קצה השמים וזה נקרא אוהל לשבת בלשון המקרא או יריעת‬
‫ָבים‪ַ ,‬הנֹו ֶּטה ַכדֹק ָׁש ַמיִם‬
‫חג ִ‬
‫יה ַכ ֲ‬
‫ֹׁש ֶּב ָ‬
‫ָארץ ְוי ְ‬
‫ה ֶ‬
‫ֹׁשב ַעל חּוג ָּ‬
‫שמים מלשון הפסוק‪( :‬ישעיה מ‪ ,‬כב) " ַהי ֵּ‬
‫צפנת פענח‬
‫‪32‬‬
‫ש ֶבת"‪ .‬וניראה שהמרחק הזה הוא קצת יותר מן חצי היקף כדור הארץ‪ .‬וחצי היקף‬
‫ֹּהל ָּל ָּ‬
‫ִמ ָת ֵּחם ָּכא ֶ‬
‫ַוי ְ‬
‫כדור הארץ הוא ‪ 5512.5‬פרסה [שגיאה של ‪ 0.35%‬בלבד ע"פ חז"ל]‪.‬‬
‫עיין בטבלה למטה בה מצאנו את הפרטים הנ"ל בדילוגים‪ :‬ששת‬
‫אלפים חוג ארץ‪.‬‬
‫תמונה ‪" :1‬ששת אלפים" פרסה במקביל לדילוג "חוג" ובמקביל ל‪"-‬ארץ"‪.‬‬
‫ורואים שאת הדילוג חוג חותך את הפסוק שכתוב‪ :‬כםעגל חיבור המילים בפסוק יוצר את המילה‬
‫"כמעגל"‪ ,‬לומר שהחוג הוא בצורת עיגול וזה אימות הדילוג [עיין פרק א‪ ,‬כללים ויסודות‪ ,‬אות ג]‪ .‬וכן גם‬
‫חותך את הדילוג הפסוק‪ :‬אתכלהחקים ואולי כל זה לרמוז למה שכתוב באיוב (כ‪ ,‬י)‪" :‬חֹק ָחג ַעל ְפנֵּי‬
‫ֹׁשְך"‪ ,‬רוצה לומר שחוק הוא הזמן שחג וסיבב הקב"ה על פני השמים והימים‬
‫ָמיִם ַעד ַת ְכ ִלית אֹור ִעם ח ֶּ‬
‫בעולם הוא ששת אלפים פרסאות כאמור לעיל‪ ,‬בכל רגע ששת אלפים פרסאות מהעולם מוארים‬
‫ֹׁשְך" כלומר עד‬
‫מהשמש וזה יוצר את חוק הזמן שנקרא יום‪ ,‬וזה מה שאמר " ַעד ַת ְכ ִלית אֹור ִעם ח ֶּ‬
‫המקום שהאור והחושך מפסיקים להתערבב שזהו זמן בין השמשות ונהיה רק יום או רק חושך‬
‫מוחלט‪ .‬ולכן המשלים של הדילוג הוא "חוגים" כי ישנם הרבה חוגים כל הזמן שהכדור מסתובב‪.‬‬
‫וכן הפסוק שחותך את הדילוג ששת אלפים הוא באחריתהימים כלומר‪ ,‬במקום שבו נגמר היום‬
‫ומצד שני מתחיל היום על פני כדור הארץ כאמור לעיל‪ ,‬וכן מה שאמר שם יאריכןימיך רמז‬
‫מובהק לכך שאומר "ששת אלפים יאריכןימיך" לרמוז לכך שהיום (אור השמש על פני כדור הארץ)‬
‫באורך ששת אלפים פרסה כאמור לעיל‪.‬‬
‫תמונה ‪ :2‬אורך היום בפרסות על פני כדור הארץ הוא ‪ 6,000‬פרסה ואורך הלילה הוא ‪ 5,000‬פרסה‬
‫‪33‬‬
‫צפנת פענח‬
‫המפולת בהרי ההימלאיה בנפאל‬
‫לצערנו הרבה מקרים של נפילה קרו בחודשים האחרונים בנפאל בהרי ההימלאיה‪ ,‬והלב דואב‬
‫וכואב כי באמת שאין לנו מה לחפש שם שהרי אסור לצאת מישראל אלא רק לצורך אישה‪ ,‬פרנסה‬
‫ורפואה (הרמב"ם הל"מ ה‪ ,‬ט)‪ .‬והנה חיפשנו חיתוך של הדילוגים‪" :‬הימלאיה" ו‪"-‬נפילה"‪ ,‬כי שמענו‬
‫כבר על שני מקרים של נפילה בנפאל בזמן האחרון (והם מפולת שלגים‪ ,‬והאוטובוס שנפל מההר‬
‫בדרך להימלאיה)‪ .‬והזוהר (ס' ע"א) אומר שהשם של האדם או המקום (בעברית ואפילו תעתיק‬
‫מאנגלית) משפיע על המהות שלו וגורם להכול‪ ,‬כגון קין שהיה מקנא ונוקם בהבל‪ .‬ונח שנאמר בו‬
‫זה ינח מנו‪ .‬ולכן הדילוגים חותכים והם החיתוך היחיד והכי קרוב בתורה‪ .‬וכן במקביל להם הדילוג‬
‫"נפאל"‪.‬‬
‫צפנת פענח‬
‫‪34‬‬
‫תמונה ‪" :1‬נפאל" מקביל לדילוג "הימלאיה" ובאלכסון דילוג "נפילה"‬
‫ִקח ָב ָלק ֶּאת ִב ְׁל ָעם ֹראׁש ַה ְׁפעֹור ַה ִנ ְׁש ָקף ַעל‬
‫ורומזים הראשי תיבות "נפאל" בפסוק (במדבר כג‪ ,‬כח) "ַוי ַ‬
‫ְׁשימֹן" (כל אות שנייה סדר הפוך)‪ ,‬שבלק לקח את בלעם לקלל כידוע מראש הפעור שזה הר‬
‫ְפנֵּי ַהי ִ‬
‫ה ִפ ְׁסגָּה"‪ .‬כלומר הם ניסו כמה‬
‫ֹפים ֶּאל רֹּאש ַ‬
‫ִק ֵּחהּו ְשֵּדה צ ִ‬
‫גבוה‪ ,‬וכן כתוב למעלה מן העניין "ַוי ָ‬
‫פעמים לקלל ודוקא ממקום גבוה‪ ,‬כמו שרש"י כותב שבלק הרגיש שדוקא משם תבוא הפירצה‬
‫"לברך" את ישראל‪ .‬וגם כאן ניראה שנפאל והרי ההימלאיה והפסגות שם מסוכנות לגוים וכל שכן‬
‫לישראלים ואין להתקרב לשם כלל ח"ו שכבר קיפחו שם את חייהם רבים‪.‬‬
‫וידוע שראש הפסגה של ההימלאיה זה הר האוורסט שגובהו ‪ 8,850‬מטרים הגבוה בעולם‪ .‬ורואים‬
‫יהם‬
‫"פ ֻקֵּד ֶּ‬
‫שהדילוגים חותכים את הפס' שכתוב למטהבנימןחמשהושלשיםאלףוארבעמאות‪ְ :‬‬
‫ַאר ַבע ֵּמאֹות"‪ ,‬ואולי רומז לגובה של הר אוורסט שהוא הפסגה‬
‫ֹלׁשים ֶּא ֶּלף ְו ְ‬
‫ּוׁש ִ‬
‫ח ִמ ָשה ְ‬
‫ָמן ֲ‬
‫ְל ַמ ֵּטה ִב ְני ִ‬
‫הכי גבוהה בהימלאיה‪ ,‬שאומר "פקודיהם"‪ ,‬כלומר מניין האמות שיש בו‪" ,‬למטה בנימין"‪ ,‬כלומר‬
‫בנימין שהוא הקטן מבין האחים‪ 21‬והיינו שצריך למדוד ביחידת מידה הקטנה של זרת שהיא חצי‬
‫אמה והיא האצבע הכי קטנה‪ .‬ואמנם יש מחלוקת באורך האמה בסנטימטרים‪ 22‬אבל ניקח ממוצע‬
‫בין כל הדעות וגם קירוב למספר עגול שזה יסוד בתורה ולכן אמה אחת = ‪ 50‬ס"מ‪ .‬זרת אחת =‬
‫‪ 25‬ס"מ‪ .‬ולכן אפשר לחשב כמה זרתות יש ב‪ 8,850-‬מטרים‪:‬‬
‫זרת‬
‫זרת‬
‫[‪] ∗ 2‬‬
‫‪] = 8,850 ∗ 2 ∗ 2‬‬
‫מטר‬
‫אמה‬
‫[ ‪] ∗ 2‬מטר[ ‪) = 8,850‬הפסגה גובה( 𝐻‬
‫]זרתות[ 𝟎𝟎𝟒 ‪= 𝟑𝟓,‬‬
‫ָמן‬
‫יהם ְל ַמ ֵּטה ִב ְני ִ‬
‫"פ ֻקֵּד ֶּ‬
‫וזה הגובה של ההר הכי גבוה בהימלאיה (ההאוורסט) כמו שכתוב בפסוק‪ְ :‬‬
‫מאֹות"‪.‬‬
‫ַאר ַבע ֵּ‬
‫ֹלשים ֶא ֶלף ְׁו ְׁ‬
‫ּוש ִ‬
‫שה ְׁ‬
‫ח ִמ ָּ‬
‫[לפי זרתות] ֲ‬
‫וזה בא להמחיש את הסיכון הגדול הכרוך בעלייה לאזור הזה שכן הדילוג "נפילה" ניראה כאילו‬
‫מטפס או נופל על ההר "הימלאיה"‪ ,‬ולכן הגובה רמוז בתחתית הדילוגים‪ .‬וכן מתו בטיפוס על ההר‬
‫הזה מאות אנשים במהלך השנים‪ .‬ויש רמז בשם "הימלאיה"‪.‬‬
‫ִמ ֵּצא‬
‫ּוב ָקטֹן ִכ ָלה ַוי ָ‬
‫ְח ֵּפש ַבגָדֹול ֵּה ֵּחל ַ‬
‫"ַאמ ַת ַחת ַה ָקטֹן"‪ַ" ,‬וי ַ‬
‫ְ‬
‫יכם ַה ָקטֹן"‪,‬‬
‫"א ִח ֶּ‬
‫‪ 21‬וזה על דרך הרמז‪ ,‬כי בנימין קרוי האח הקטן בכל מקו ם‪ ,‬וכן ֲ‬
‫ָמן"‪ ,‬ועוד רבות‪ .‬ולכן רומז שצריך למדוד במידת זרת שגם היא נקראת האצבע הקטנה שכך כתב רש"י (מנחות יא‪).‬‬
‫ַאמ ַת ַחת ִב ְני ִ‬
‫יע ְב ְ‬
‫ָב ַ‬
‫ַהג ִ‬
‫ָאבי"‪ ,‬ופירש רש"י‬
‫"ק ָטנִי ָע ָבה ִמ ָמ ְתנֵּי ִ‬
‫זרת‪ .‬אצבע קט נה ממנה מתחיל הזרת ונ''מ למדת חשן זרת ארכה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן רומז הפס' שכתוב‪ָ :‬‬
‫קטני עבה‪ .‬אצבע קטנה שלי‪ ,‬עכ"ל‪ .‬היינו זרת‪.‬‬
‫‪ 22‬המחלוקת שלדעת הגר"ח נאה האמה היא ‪ 48‬ס"מ‪ ,‬ולדעת החזון איש ‪ 57.6‬ס"מ‪ ,‬ולדעת הרמב"ם ‪ 45.6‬ס"מ ואם ניקח ממוצע של כל‬
‫הדעות נקבל ‪ 50.4‬ס"מ ומכיוון שהתורה לא נוהגת להקפיד מעבר לנקודה נעגל ל‪ 50-‬ס"מ‪ ,‬וגם ע"פ הארכיאולוגים אורך האמה נע בין‬
‫‪ 43-57.6‬ס"מ והממוצע שוב ‪ 50‬ס"מ בקירוב (ויקיפדיה)‪.‬‬
‫‪35‬‬
‫צפנת פענח‬
‫הרה"ג שמואל הלוי וואזנר זצ"ל‬
‫הנה שמענו על פטירת הגאון גדול הדור הרב שמואל הלוי וואזנר זצ"ל‪ ,‬בעל שו"ת שבט הלוי (ספר‬
‫הכולל ‪ 11‬כרכים)‪ .‬נפטר בט"ו בניסן התשע"ה‪ ,‬לאחר כניסת החג‪ .‬והנה חיפשנו דילוג "שבט הלוי"‪,‬‬
‫והטבלה מופיעה להלן‪:‬‬
‫תמונה ‪" :1‬שבט הלוי" חותך את "והלוי אשר בשעריך"‪.‬‬
‫רואים במרכז הטבלה את הפסוק שכתוב‪" :‬והלוי אשר בשעריך וכו' השמר לך פן תשכח את הלוי"‪,‬‬
‫כאשר המילה "הלוי" מוזכרת שלוש פעמים בפרק זה (דברים יב) ואחת חותכת את הדילוג‪ .‬וכן הפס'‬
‫צפנת פענח‬
‫‪36‬‬
‫יבה"‬
‫יבהּו ַעל ֵּמי ְמ ִר ָ‬
‫ִסיתֹו ְב ַמ ָסה ְת ִר ֵּ‬
‫ידָך ֲא ֶּׁשר נ ִ‬
‫ח ִס ֶּ‬
‫אּוריָך ְל ִאיׁש ֲ‬
‫ת ֶּמיָך ְו ֶּ‬
‫ָאמר ֻ‬
‫ּול ֵּל ִוי ַ‬
‫התחתון בטבלה‪ְׁ " :‬‬
‫יבט ֵּלִוי אמר"‪ ,‬לרמוז להרב וואזנר זצ"ל‬
‫ּול ֵּׁש ַ‬
‫(דברים לג‪ ,‬ח)‪ ,‬ברכת משה לשבט הלוי וכן תרגם יונתן‪ְ " :‬‬
‫שהיה ודאי איש חסידך (מקובל גם בקרב החסידים)‪.‬‬
‫ואם נתבונן בטבלה השנייה שחיפשנו דילוג "הרב ואזנר" ובמקביל לו "שמואל"‪:‬‬
‫תמונה ‪" :2‬הרב ואזנר" מקביל לדילוג "שמואל" ובאמצע ביניהם מינימלי "הלוי"‬
‫יבה"‪,‬‬
‫יבהּו ַעל ֵּמי ְמ ִר ָ‬
‫ָאמר וכו' ְת ִר ֵּ‬
‫"ּול ֵּלִוי ַ‬
‫וראיה שאהרון הכהן בכלל שבט הלוי‪ ,‬שפירש"י על הפס' לעיל ְ‬
‫וזה לשונו‪" :‬דבר אחר 'תריבהו על מי מריבה'‪ ,‬נסתקפת לו לבוא בעלילה‪ ,‬אם משה אמר 'שמעו נא‬
‫המורים' (במדבר כ‪ ,‬י)‪ ,‬אהרן ומרים מה עשו [שנענשו במיתה ולא נכנסו לארץ]"‪ .‬ורואים שאהרון ומרים‬
‫כביכול נענשו מתוך שנענש משה כי כולם בכלל שבט הלוי [ובאמת שיש לזה סיבה כמו שכתב הרמב"ן משום‬
‫שהסכימה דעת אהרן עם משה להכות בסלע פעמיים עיי"ש אבל זה ממידת חסידות לכן אומר כאן רש"י נסתקפת לו לבוא‬
‫לו בעלילה ודו"ק]‪.‬‬
‫ה ֵּל ִוי‬
‫ש ֶבט ַ‬
‫והנה אם נתור אחר השם "שבט הלוי" בתורה כתוב בפס'‪ָ " :‬ב ֵּעת ַה ִהוא ִה ְב ִדיל ה' ֶּאת ֵּ‬
‫ּול ָבֵּרְך ִב ְׁשמֹו ַעד ַהיֹום ַהזֶּה"‪ ,‬באיזה עת? כתוב לעיל‪:‬‬
‫ָל ֵּשאת ֶּאת ֲארֹון ְב ִרית ה' ַל ֲעמֹד ִל ְפנֵּי ה' ְל ָׁש ְרתֹו ְ‬
‫ְכ ֵּהן ֶּא ְל ָעזָר ְבנֹו ַת ְח ָתיו‪ :‬ז‬
‫ִק ֵּבר ָׁשם ַוי ַ‬
‫ַאהרֹן ַוי ָ‬
‫מֹוסָרה ָׁשם ֵּמת ֲ‬
‫ַע ָקן ֵּ‬
‫ָסעּו ִמ ְב ֵּארֹת ְבנֵּי י ֲ‬
‫ִשָר ֵּאל נ ְ‬
‫ּובנֵּי י ְ‬
‫"ו ְ‬
‫ַח ֵּלי ָמיִם‪ :‬ח ָב ֵּעת ַה ִהוא ִה ְב ִדיל ה' וגו'" (דברים י)‪ .‬כלומר‬
‫ָט ָב ָתה ֶּאֶּרץ נ ֲ‬
‫ֻדגָֹדה י ְ‬
‫ּומן ַהג ְ‬
‫ֻדגָֹדה ִ‬
‫ָסעּו ַהג ְ‬
‫ִמ ָשם נ ְ‬
‫בעת שמת אהרן הכהן הבדיל ה' את שבט הלוי‪ ,‬וכן פירש"י‪ .‬וכתב עוד משום שלאחר מיתת אהרון‬
‫בנ"י חזרו לאחור ‪ 8‬מסעות מהר ההר למוסרות כי פחדו מהכנעני מלך ערד והם רצו לחזור למצרים‪,‬‬
‫לאחר מכן שבט הלוי הרגו בהם והחזירו אותם למסלול ולכן הבדיל ה' את שבט הלוי‪ .‬ורואים שהשם‬
‫שבט הלוי קשור למיתת אהרון הכהן כנ"ל‪.‬‬
‫ומובן מכל זה‪ ,‬שמיתת אהרן רומזת למיתת הרב זצ"ל‪ .‬כי שבט הלוי ע"ש הרב וגם אהרן רמוז בו‬
‫להיות שהובדלו בעת מיתתו וכן על שמו נקרא כל השבט כאמור איש חסידך וכו' כי הוא היה המנהיג‬
‫של שבט הלוי‪ .‬וכמו כן הרב ז"ל היה מנהיג של קהילות "שבט הלוי" כידוע וע"ש הספרים ע"כ‪.‬‬
‫להלן הורדת ‪ PDF‬של כל ספרי שו"ת שבט הלוי‪ 23‬שכתב הרב וואזנר זצ"ל‪.‬‬
‫‪ 23‬אפשר לחפש "שבט הלוי" באתר ‪http://www.hebrewbooks.org/home.aspx‬‬
‫צפנת פענח‬
‫‪37‬‬
‫טבילה לכלים‬
‫חיפשנו דילוגים‪" :‬טבילה" וגם "לכלים"‪ ,‬חיתוך הכי קרוב בין השנים בתורה‪ .‬וכן הדילוג "עת לעת"‪.‬‬
‫תמונה ‪" :1‬טבילה" בקרוב לדילוג "לכלים"‪ ,‬כלומר טבילה לכלים‪.‬‬
‫ָהב ְו ֶּאת‪-‬‬
‫כידוע טבילת כלים היא דבר תורה לדעת רוב הפוסקים‪ ,‬שנאמר‪( :‬במדבר לא) " ַאְך ֶּאת‪ַ -‬הז ָ‬
‫ֹפֶּרת‪ָ :‬כל‪ָ-‬ד ָבר ֲא ֶּׁשר‪ָ-‬יבֹא ָב ֵּאׁש ַת ֲע ִבירּו ָב ֵּאׁש ְו ָט ֵּהר‬
‫ֹׁשת ֶּאת‪ַ -‬ה ַב ְרזֶּל ִֶּּֽאת‪ַ -‬ה ְב ִדיל ְו ֶּאת‪ָ -‬הע ִָּֽ‬
‫ַה ָכ ֶּסף ִֶּּֽאת‪ַ -‬ה ְנח ֶּ‬
‫מיִם"‪ ,‬שם מסופר על מלחמת מדין שחזרו אנשי‬
‫ִת ַח ָטא ְוכֹל ֲא ֶּׁשר ִֹּֽלא‪ָ-‬יבֹא ָב ֵּאׁש ַת ֲע ִבירּו ַב ִָּֽ‬
‫ַאְך ְב ֵּמי נִָדה י ְ‬
‫המלחמה והביאו עמם כלי כסף וכלי זהב וברזל ומתכות שונות‪ ,‬וציוה אותם הקב"ה על הגעלת כלים‪,‬‬
‫כל כלי לפי השימוש שעשו בו הגוים כך צריך להגעילו כמ"ש כבולעו כך פולטו (ליבון‪ ,‬הגעלה והדחה)‪,‬‬
‫ודרשו חז"ל (ע"ז עה‪ ).‬בנוסף שצריך עוד טבילה אחרי ההגעלה הזאת‪ ,‬ממה שכתוב‪ַ " :‬ת ֲע ִ ַ֤בירּו ָב ֵּאׁש‬
‫צפנת פענח‬
‫‪38‬‬
‫ִת ַח ָ ֵ֑טא"‪ ,‬משמע שצריך לטבול את הכלים במים שהנידה טובלת בהם והם‬
‫ְׁו ָּט ֵֵּ֔הר"‪ ,‬וכן " ַַ֕אְך ְב ֵּ ֶ֥מי נָ ִֶ֖דה י ְ‬
‫ארבעים סאה של מים‪ .‬וזוהי טבילת כלים הידועה והטעם מפורש בירושלמי להוציא הכלי מטומאת‬
‫גוי לקדושת ישראל‪.‬‬
‫ּובנֵּי‬
‫ֹלתם ַעל ִׁש ְכ ָמם‪ְ :‬‬
‫ֹתם ְצֻררֹת ְב ִש ְמ ָ‬
‫ֶּח ָמץ ִמ ְׁש ֲאר ָ‬
‫ִשא ָה ָעם ֶּאת ְב ֵּצקֹו ֶּטֶּרם י ְ‬
‫וכתוב בסמוך לדילוגים‪ַ" :‬וי ָ‬
‫מֹלת"‪ .‬וכמו שהזכרנו בטבלה קודמת‬
‫ּוש ָּ‬
‫ָּהב ְׁ‬
‫ּוכ ֵּלי ז ָּ‬
‫ִׁש ֲאלּו ִמ ִמ ְצַריִם ְׁכ ֵּלי ֶכ ֶסף ְׁ‬
‫ֹׁשה ַוי ְ‬
‫ִשָר ֵּאל ָעשּו ִכ ְד ַבר מ ֶּ‬
‫יְ‬
‫(ביעור חמץ) מה ששאלו בנ"י כלי כסף וכלי זהב ממצרים היה כדי לפטור אותם מטבילת כלים‪ ,‬כי‬
‫הקב"ה אמר שיעשו בלשון השאלה בכך שיהיו פטורים מלהטביל את הכלי גוים ובנוסף סתם כלים‬
‫של גוים חז"ל אמרו שהם מוחזקים שעבר עליהם מעת לעת‪ 24‬ועל כן היו כשרים להשתמש [משום‬
‫שהחמץ הבלוע בכלים טעמו נפגם במעת לעת] לגמרי בין משום טבילת כלים ובין משום הגעלה בכלי כסף‬
‫ובכלי זהב האלו‪ ,‬ופירט לך שמלות לומר שכלי כסף וכלי זהב לאו היינו בגדים אלא כלי אכילה‬
‫‪25‬‬
‫ממש‪.‬‬
‫ועכשיו אולי אפשר להוסיף על זה‪ ,‬שהדילוג "לכלים"‪ ,‬חותך את הפס'‪:‬‬
‫כיגרשוממצריםולאיכלולהתמהמה‪ ,‬ולפי מרוצת הפסוקים ניראה לענ"ד שבנ"י אפו את הבצק‬
‫ִשא ָה ָ ָ֛עם ֶּאת‪ְ -‬ב ֵּצ ֶ֖קֹו ֶּ ֣טֶּרם‬
‫של המצות על ידי הכלים שהשאילו מהמצרים‪ ,‬שהרי כתוב (פס' לד)‪ַ" :‬וי ָ ֶ֥‬
‫ּוכֵּ ֶ֥לי‬
‫ִׁש ֲאלּו ִמ ִמ ְצַ ֵ֔ריִם ְכ ֵּלי‪ָ֛ ֶּ -‬כ ֶּסף ְ‬
‫ֹלתם ַעל‪ִׁ -‬ש ְכ ִָּֽמם"‪ ,‬ואחר כך (פס' לה)‪ִַּֽ" :‬וי ְ‬
‫יְ‬
‫ֹתם ְצֻר ֶ֥ ֹרת ְב ִש ְמ ָ ֶ֖‬
‫ֶּח ָ ֵ֑מץ ִמ ְׁש ֲאר ָ ָ֛‬
‫ָהב"‪ ,‬ואחרי זה (פס' לט)‪ַ" :‬וי ֨‬
‫הֹוציאּו ִמ ִמ ְצַ ָ֛ריִם ֻע ֶֹ֥גת ַמ ֶ֖צֹות ִ ֣כי ֹ֣לא ָח ֵּ ֵ֑מץ ִכִּֽי‪-‬ג ְֹר ׁ֣שּו‬
‫ִִ֧‬
‫ֹאפּו ֶּאת‪ַ -‬ה ָב ֵֵּ֜צק ֲא ֶּׁ֨שר‬
‫ז ָ ֶ֖‬
‫‪26‬‬
‫הם" ‪ ,‬לכן ניראה שאת הבצק שעשו‪ ,‬שלא החמיץ‪,‬‬
‫ִּֽכלּו ְל ִה ְת ַמ ְה ֵֵּ֔מ ַּה ְוגַם‪ֵּ -‬צָ ֶ֖דה ֹלא‪ָ -‬ע ֶ֥שּו ָל ִֶּּֽ‬
‫ִמ ִמ ְצַ ַ֗ריִם ְו ַֹ֤לא ָי ְ‬
‫הם אפו באותם כלים שקיבלו מהמצרים‪ ,‬ולא היו זקוקים לטבילה והגעלה משום שהיו מושאלים‬
‫וסתם כלים אלו‪ ,‬שאינם בני יומן שנותן טעם לפגם מותר‪ .‬ורואים גם שלא הכינו צידה לדרך‪ ,‬ולא‬
‫יכלו להשתמש בכלים שלהם מהבית משום שהיו ודאי בתוך מעת לעת לשימוש בחמץ אבל הכלי‬
‫גוים היו סתמם בחזקת שלא בשימוש‪ .‬ועוד י"ל שכתב האלשיך שלקחו אותם מבעוד יום וזה קרוב‬
‫שיעבור מעת לעת‪ .‬ובפסח מצרים היו אסורים להשתמש בחמץ בט"ו בניסן בלבד דהיינו ליל ט"ו ויום‬
‫ִּֽכלּו ְל ִה ְת ַמ ְה ֵֵּ֔מ ַּה"‪,‬‬
‫י"ד‪ ,27‬ולכן הדילוג "לכלים" שהוא מינימלי בתורה‪ ,‬שחותך את הכתוב‪ְ" :‬ו ַֹ֤לא ָי ְ‬
‫רומז שלא יכלו לקחת כלים שלא עברו הכשרה והגעלה מהבית וגם לא יכלו לטבול ולהגעיל כמו‬
‫ֹתם‬
‫שצריך את הכלים שקיבלו מהמצרים‪ ,28‬ולכן עשו הכול דרך השאלה‪ .‬וראיה שהרי כתוב " ִמ ְׁש ֲאר ָ ָ֛‬
‫רֹותיָך"‪ ,‬ואע"פ שדרשו כאן שירי מצה‬
‫ּוב ִמ ְׁש ֲא ִֶּּֽ‬
‫נּוריָך ְ‬
‫ּוב ַת ֶּ‬
‫ֹלתם"‪ ,‬משארותם לשון בצק כמ"ש " ְ‬
‫ְצֻר ֶ֥ ֹרת ְב ִש ְמ ָ ֶ֖‬
‫ומרור‪ ,‬הפשט ניראה שהיה הבצק עליהם בלי כלים עד שהשאילו ושמו בכלים שלקחו מן המצרים‪.‬‬
‫ואם תאמר‪ ,‬היאך לא היה להם זמן להחמיץ הבצק אבל לשאול כלי כסף וכלי זהב היה להם זמן‪.‬‬
‫ומתרץ באלשיך הק' (שמות בא) שהם הקדימו והשאילו מבעוד יום ולכן משבח אותם הכתוב‪ .‬וכן משמע‬
‫‪ 24‬ועוד דמשמע שהם השאילו את הכלים לפחות כ"ד שעות קודם ליציאת מצרים‪ ,‬ואחר כך השתמשו בכלים שלהם עד‬
‫שיצאו‪ ,‬וכשיצאו השתמשו בכלים של המצרים‪ .‬ועוד י"ל אפי' תימא השאילום פחות מכ"ד שעות בתוך מעת לעת דהכי‬
‫משמע מהאלשיך בפירושו לפרשת בא‪ ,‬הא קיימא לן סתם כלים של עכו"ם אינם בני יומן‪ ,‬והכי איתא במס' ע"ז (לח‪ ):‬וכתבו‬
‫שם התוס' ד"ה אי משום גיעולי עכו"ם כו' וז"ל‪" :‬וקי''ל נמי דסתם כלי עובדי כוכבים אינן בני יומן מדשרינן מישחא שליקא‬
‫ושמן וחילתית נמי שרי אי לאו דחורפיה מחליא ליה וכן פוסקים רש''י ור''ת והר''י דסתם כליהם אינן בני יומן והיינו טעמא‬
‫לפי שהוא ספק ספיקא ספק נשתמשו בו היום או אתמול ואפי' נשתמשו בו היום שמא נשתמשו בו דבר שהוא פוגם בעין‬
‫או דבר שאין נותן טעם"‪.‬‬
‫‪ 25‬וכן מובא במס' (ע"ז עה‪" ):‬ו כולן שנשתמש בהן עד שלא יטביל ושלא יגעיל ושלא ילבן תני חדא אסור ותניא אידך מותר‬
‫ל''ק הא כמאן דאמר נותן טעם לפגם אסור הא כמאן דאמר נותן טעם לפגם מותר ולמאן דאמר נותן טעם לפגם מותר‬
‫גיעולי עובדי כוכבים דאסר רחמנא היכי משכחת לה אמר רב חייא בריה דרב הונא לא אסרה תורה אלא קדירה בת יומא‬
‫דלאו נותן טעם לפגם הוא מכאן ואילך לישתרי גזירה קדירה שאינה בת יומא משום קדירה בת יומא"‪ ,‬ומשמע שהיא גזירה‬
‫דרבנן אבל מהתורה שפיר דמי להשתמש בכלי עובדי כוכבים לאחר מעל"ע משום נט"ל דמותר‪ ,‬וכאן היו לפני גזירה זו‬
‫וכ"ש שלפני מתן תורה ובהכי סגי‪.‬‬
‫‪ 26‬פי' העניין שבנ"י לא יכלו להתעכב ולאפות את הבצק למצות עוד במצרים כי שמה לא היה להם זמן והיו בחפזון לצאת‬
‫לכן התעכבו כל הדרך עד שהגיעו לחניה הראשונה ושם אפו את הבצק ועד אז לא חמץ הבצק ולכן עשו אותו מצות כהלכה‪.‬‬
‫‪ 27‬כן מובא במס' פסחים (צו‪ ).‬מה בין פסח מצרים לפסח דורות פסח מצרים מקחו מבעשור וטעון הזאה באגודת אזוב ועל‬
‫המשקוף ועל שתי המזוזות ונאכל בחפזון בלילה אחד ופסח דורות נוהג כל שבעה ואמרו בגמ' מכלל דפסח מצרים לילה‬
‫אחד ותו לא והתניא רבי יוסי הגלילי אומר מנין לפסח מצרים שאין חימוצו נוהג אלא יום אחד ת''ל (שמות יג‪ ,‬ג) לא יאכל‬
‫חמץ וסמיך ליה היום אתם יוצאים אלא ה''ק לילה אחד והוא הדין לפסח דורות וחימוצו כל היום ופסח דורות נוהג כל‬
‫שבע ה‪ .‬ע"כ‪ .‬רואים שאיסור אכילת חמץ בפסח מצרים הוא יום אחד וכתב המלבי"ם יום אחד לפני מתן תורה היה יום‬
‫והלילה שאחריו‪ ,‬משום שכך הלך ה לילה אחרי היום שלפניו והיינו יום י"ד וליל ט"ו היה אסור לאכול חמץ‪.‬‬
‫‪ 28‬מובא בחומש רש"י כפשוטו שאע"פ שאמרו חז"ל פסח מצרים לא היה אלא יום אחד (פסחים צו‪ ).‬והלילה הולך אחר‬
‫היום קודם מתן תורה (מלבי"ם)‪ ,‬א"כ היו מותרים בבוקר ט"ו לאכול חמץ‪ .‬ועוד שאפי' בדיעבד אם נשתמשו בהם עד שלא‬
‫הטבילו או שלא הגעילו מותר וכ"פ בטוש"ע (סי' קכב)‪.‬‬
‫‪39‬‬
‫צפנת פענח‬
‫מהרמב"ן ז"ל ומהאור החיים הק' בפרשת בא‪ 29‬שהיה אסור להם לאכול חמץ בפסח מצרים ונשאו‬
‫עליהם את הבצק ללא כלים עד ששמו בכלי המצרים‪.‬‬
‫ומכאן אולי רמז למה שאחז"ל (מס' ע"ז עה‪ ).‬שרק כלי סעודה צריך לטבול‪ ,‬וכל פרשת כלי מדין מדברת‬
‫על כלי סעודה‪ .‬ולהמעיין שם בפסוקים יתברר שלא כתוב מפורש שמדובר בכלי סעודה‪ ,‬להיפך משמע‬
‫שמדובר על כל סוגי הכלים‪ ,‬ולכן מקשה רב ששת שם שאפי' מספריים לגזיזת צמר (כ"כ הב"ח בשם‬
‫רש"י) צריך לטבול לפני שמשתמשים בהם‪ ,‬הגמ' מתרצת שמדובר רק בכלי סעודה וכתב הב"י‬
‫בא ָב ֵַּ֗אׁש"‪ ,‬דמשמע כלים שנהוג לשים על האש סירים‬
‫שהכוונה משום שנאמר‪ָ " :‬כל‪ָ-‬ד ָָ֞בר ֲא ֶּׁשר‪ָ-‬י ֣ ֹ‬
‫ואסכלאות‪ ,‬ע"כ‪ .‬אבל הרשות נתונה לתת רמז מהתורה‪ ,‬שנאמר שם בפרשת כלי מדין‪ֶ֥ ַ " :‬אְך ֶּאת‪-‬‬
‫ָהב"‪ ,‬ומה כאן נאמר כלים ומפורש‬
‫ִׁש ֲאלּו ִמ ִמ ְצַ ֵ֔ריִם ְכ ֵּלי‪ָ֛ ֶּ -‬כ ֶּסף ְ‬
‫ָהב ְו ֶּאת‪ַ -‬ה ָ ֵ֑כ ֶּסף"‪ ,‬וכאן נאמר "ִַּֽוי ְ‬
‫ּוכֵּ ֶ֥לי ז ָ ֶ֖‬
‫ַהז ָ ֶ֖‬
‫שהם כלי סעודה אף שם מדובר על כלי סעודה‪ .‬וצ"ע‪.‬‬
‫טיטוס הרשע‬
‫חיפשנו דילוג "טיטוס" ומצאנו בהמשך הדילוג "טיטוסארמי"‪ ,‬ארמי אותיות רמאי‪ ,‬והיינו רומאי‬
‫כי הוא היה הקיסר הרומאי שהחריב את בית המקדש השני‪ .‬שהם ההמשך של לבן הארמי כידוע‬
‫שהיה מתנהג ברמאות עם יעקב‪ ,‬והוא היה הראשון שרצה להשמיד את יעקב כליל שנאמר " ֲאַר ִמי‬
‫ָאבי" (דברים כו‪ ,‬ה)‪ ,‬וכאן בא לרמוז שטיטוס הרשע בחינת ארמי‪ .‬וניראה מתלמוד ירושלמי שסתם‬
‫אֹובד ִ‬
‫ֵּ‬
‫‪30‬‬
‫ארמי הוא רומאי ‪.‬‬
‫תמונה ‪" :1‬טיטוס ארמי"‪ ,‬מלמטה למעלה‪.‬‬
‫‪ 29‬כתב אור החיים (שמות ט) " מצות כי לא חמץ‪ .‬פירוש הטעם שאפוהו מצות כי לא הותר להם לאכול חמץ לזה מהרו‬
‫לאפותו מצה‪ .‬והגם ששהה מעת לישה עד עת אפיה זמן מה‪ .‬אולי כי היו מתעמלים בו‪ ,‬ולזה אמר הכתוב משארותם צרורות‬
‫בשמלותם על שכמם‪ ,‬וכי לא היה להם מקום לשאת אותם שהוצרכו לתתם על שכמם‪ ,‬אלא כדי שיתעמלו בהם וכל זמן‬
‫שמתעמלים בעיסה אינה מחמצת נוסף על שלא נתנו בו שאור לחמץ"‪ .‬וכה"ג כתב הרמב"ן וז"ל‪" :‬וטעם ויאפו את הבצק‪.‬‬
‫שאפו אותו מצות מפני המצוה שנצטוו שאור לא ימצא בבתיכם כי כל אוכל מחמצת ונכרתה‪ .‬ואמר כי גורשו ממצרים‪,‬‬
‫לומר שאפו אותו בדרך בעבור כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה לאפות אותו בעיר ולשאת אותו אפוי מצות‪ ,‬ועל כן‬
‫נשאו אותו בצק ומשארותם צרורות בשמלותם על שכמם‪ ,‬ומהרו ואפו אותו טרם יחמץ בדרך או בסכות‪ ,‬כשבאו שם לשעה‬
‫קלה כדברי רבותינו"‪.‬‬
‫‪ 30‬מובא שם (שביעית פ"ד ה"ב) רבי אבא בר זמינא הוה מחייט קמי חד ארמאי ברומי כו'‪ ,‬פי' ראב"ז היה עובד אצל ארמי‬
‫אחד ברומי והיה אותו ארמי מכריח אותו לאכול בשר נבילה והיה מסרב לאכול‪ ,‬והפציר בו וסירב‪ ,‬עד שאמר לו אותו ארמי‬
‫תדע לך שאם לא היית מסרב הייתי הורג אותך כי אם יהודי אתה תתנהג כך‪ ,‬ואם ארמי אתה תתנהג כמו ארמי‪ ,‬ע"כ‪ .‬ואם‬
‫אם היו ברומי של איטליה היה צריך לומר ואם רומאי אתה תתנהג כמו רומאי‪ ,‬לכן משמע שהרומאים הגיעו מהארמים או‬
‫שנסתפחו אליהם‪ .‬או שמא י"ל שכל הגוים נקראים ארמים בסתם‪.‬‬
‫צפנת פענח‬
‫‪40‬‬
‫לבן ‪-‬‬
‫ארמי אובד‬
‫אבי‬
‫עשו ‪-‬‬
‫מתנחם לך‬
‫להרגך‪,‬‬
‫"רומא"‬
‫בלעם ‪ -‬יעץ‬
‫להרוג את‬
‫בנ"י‪ ,‬ארם‬
‫נהריים‬
‫כושן‬
‫רשעתיים ‪-‬‬
‫הוא לבן‪ ,‬מלך‬
‫ארם נהריים‬
‫טיטוס ‪-‬‬
‫החריב ביה"מ‬
‫השני‪ ,‬קיסר‬
‫רומאי‬
‫תמונה ‪ :2‬גלגול לבן עד לטיטוס וההקשר ביניהם‬
‫וכידוע שטיטוס הוא מצאצאיו של עשיו הרשע ולכן הדילוג כאן של טיטוס חותך את הפס' שכתוב‪:‬‬
‫ליעקבבנההקטן‪..‬עשואחיךמתנחםלךלהרגך כידוע טיטוס היה בן בנו של עשיו הרשע כמובא‬
‫במס' גיטין (נו‪" ):‬עמד עליו [על טיטוס] נחשול שבים לטובעו אמר כמדומה אני שאלהיהם של אלו אין‬
‫גבורתו אלא במים‪ ,‬בא פרעה טבעו במים‪ ,‬בא סיסרא טבעו במים‪ ,‬אף הוא עומד עלי לטובעני במים‬
‫אם גבור הוא יעלה ליבשה ויעשה עמי מלחמה‪ .‬יצתה בת קול ואמרה לו‪ :‬רשע בן רשע בן בנו של‬
‫עשו הרשע בריה קלה יש לי בעולמי ויתוש שמה וכו'"‪ .‬ולכן רומז כאן הדילוג שחותך את הפס' "‬
‫ַחם ְלָך ְל ָה ְרגֶָּך"‪ ,‬על טיטוס שהיה מזרע עשו אדום‪.‬‬
‫ָאחיָך ִמ ְתנ ֵּ‬
‫שו ִ‬
‫ִהנֵּה ֵּע ָּ‬
‫וכן בשורה הראשונה בדילוג כתוב ויאמראחיהואמהתשבהנעראתנוימיםאועשוראחרתלך‬
‫רואים שלבן מנסה לרמא את אליעזר עבד אברהם‪ ,‬להשאיר את רבקה ימים או עשור‪ ,‬וכמו כן רימא‬
‫את יעקב עם בנותיו‪ ,‬ורצה לגזול את כל הרכוש שלו וכהנה‪ .‬ומובא במס' גיטין (נו‪ ):‬שאונקלוס העלה‬
‫את נשמת טיטוס באוב ושאל אותו אם כדאי להתגייר‪ ,‬וכן העלה אחרי זה את בלעם הרשע ולאחר‬
‫מכן את רשעי ישראל‪ ,‬וניראה שהכוונה שם ליש"ו‪ ,‬רק מפני הצנזורה שינו לפושעי ישראל ואם כן כל‬
‫אלה קשורים שטיטוס היה רומאי ובלעם היה ארמי שאמרו חז"ל (סנהדרין קה‪ ):‬תנא הוא בעור הוא‬
‫כושן רשעתים הוא לבן הארמי‪ ,‬כלומר בלעם היה בנו של לבן הארמי‪ ,‬וגם כן היה מארם נהריים‪.‬‬
‫וכולם קשורים לאומה הרומאית‪.‬‬
‫וכל זה מוביל למה שחותך הדילוג ויסתמוםפלשתים עניין הבארות שסתמו פלשתים לאברהם‬
‫ויצחק‪ ,‬הרמב"ן (בראשית כו‪ ,‬כ) כתב ששני הבארות הראשונים שסתמו רומזים לביה"מ הראשון והשני‪,‬‬
‫והבאר השלישי שלא נסתם הוא ביה"מ השלישי וז"ל‪" :‬ויקרא שם הבאר עשק‪ .‬יספר הכתוב ויאריך‬
‫בענין הבארות ואין בפשוטי הספור תועלת ולא כבוד גדול ליצחק והוא ואביו עשו אותם בשוה אבל‬
‫יש בדבר ענין נסתר בתוכו כי בא להודיע דבר עתיד כי "באר מים חיים" ירמוז לבית אלהים אשר‬
‫יעשו בניו של יצחק ולכן הזכיר באר מים חיים כמו שאמר (ירמיהו יז יג) מקור מים חיים את ה' וקרא‬
‫הראשון עשק ירמוז לבית הראשון אשר התעשקו עמנו ועשו אותנו כמה מחלוקות וכמה מלחמות עד‬
‫שהחריבוהו והשני קרא שמה שטנה שם קשה מן הראשון והוא הבית השני שקרא אותו כשמו שכתוב‬
‫בו (עזרא ד‪ ,‬ו) ובמלכות אחשורוש בתחילת מלכותו כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלם וכל ימיו היו‬
‫לנו לשטנה עד שהחריבוהו וגלו ממנו גלות רעה והשלישי קרא רחובות הוא הבית העתיד שיבנה‬
‫‪41‬‬
‫צפנת פענח‬
‫במהרה בימינו והוא יעשה בלא ריב ומצה והאל ירחיב את גבולנו כמו שנאמר (דברים יט‪ ,‬ח) ואם ירחיב‬
‫ה' אלהיך את גבולך כאשר דבר וגו' שהוא לעתיד וכתיב בבית השלישי (יחזקאל מא‪ ,‬ז) ורחבה ונסבה‬
‫למעלה למעלה ופרינו בארץ שכל העמים יעבדוהו שכם אחד"‪ .‬ולכן הדילוג טיטוס חותך כאן משום‬
‫שהוא החריב ביה"מ השני כידוע‪.‬‬
‫י"ז בתמוז‬
‫ְהי ַב ָשנָה ַה ְת ִׁש ִעית ְל ָמ ְלכֹו ַבחֶֹּדׁש ָה ֲע ִש ִירי ֶּב ָעשֹור ַלחֶֹּדׁש [עשרה בטבת] ָבא‬
‫כתוב בירמיה (פרק נב)‪ַ" :‬וי ִ‬
‫ַתבֹא ָה ִעיר ַב ָמצֹור‬
‫יה ָדיֵּק ָס ִביב‪ :‬ו ָ‬
‫ִבנּו ָע ֶּל ָ‬
‫יה ַוי ְ‬
‫ַחנּו ָע ֶּל ָ‬
‫ְרּוׁשִַלם ַוי ֲ‬
‫אצר ֶּמ ֶּלְך ָב ֶּבל הּוא ְו ָכל ֵּחילֹו ַעל י ָ‬
‫ְבּוכ ְדֶּר ַ‬
‫נ ַ‬
‫ֶּחזַק ָהָר ָעב ָב ִעיר ְוֹלא‬
‫יעי ְב ִת ְׁש ָעה ַלחֶֹּדׁש [ט' בתמוז] וַי ֱ‬
‫ַעד ַע ְׁש ֵּתי ֶּע ְשֵּרה ָׁשנָה ַל ֶּמ ֶּלְך ִצ ְד ִקיָהּו‪ַ :‬בחֶֹּדׁש ָה ְר ִב ִ‬
‫ַת ָב ַקע ָה ִעיר וגו'"‪ .‬רואים שבעשרה בטבת החל המצור על העיר במשך‬
‫ָארץ‪ :‬ז ו ִ‬
‫ָהיָה ֶּל ֶּחם ְל ַעם ָה ֶּ‬
‫כמעט שלוש שנים עד ט' בתמוז בו נבקעה העיר‪ .‬וזה היה בזמן חורבן בית ראשון‪ .‬ומה שהיום אנחנו‬
‫צמים בי"ז בתמוז זה על הבקעת חומות העיר בזמן בית שני (רמב"ם פ"ה מהלכות תענית ועיין תענית כח‪.):‬‬
‫ַחנּו ִל ְפנֵּי ִפי‬
‫ָׁשבּו ְוי ֲ‬
‫ִשָר ֵּאל ְוי ֻ‬
‫חיפשנו אם כן " ט בתמוז"‪ ,‬ונימצא חותך את הפסוק‪ַ" :‬ד ֵּבר ֶּאל ְבנֵּי י ְ‬
‫ֵֵּ֔‬
‫ְׁב ִ ִ֥כים ֵּ ֵ֖הם‬
‫ִשָראל נ ֻ‬
‫ָאמר ַפ ְרעֹה ִל ְבֵּנ֣י י ְ‬
‫ִכחֹו ַת ֲ‬
‫ּובין ַהיָם ִל ְפנֵּי ַב ַעל ְצפֹן נ ְ‬
‫ַה ִחירֹת ֵּבין ִמ ְגדֹל ֵּ‬
‫חנּו ַעל ַהיָם‪ְ :‬ו ַ ַ֤‬
‫יהם ַה ִמ ְד ִָּֽבר"‪ ,‬רואים שפרעה בחינת נבוכדנצר הרשע‪ ,‬אומר נבוכים הם בארץ ופי'‬
‫ָּב ָּ ָ֑א ֶרץ ָסַגֶ֥ר ֲע ֵּל ֶּ ֶ֖‬
‫רש"י‪" ,‬כלואים ומשוקעים כלואים הם במדבר‪ ,‬שאינן יודעין לצאת ממנו ולהיכן ילכו"‪ ,‬וזה אולי‬
‫המקום היחידי בתורה שרמוז על בחינת מצור ודיק סביב על בנ"י כעין מה שהיה מי' בטבת עד ט'‬
‫ַתבֹא ָה ִעיר ַב ָמצֹור"‪ ,‬וחיפשנו את הדילוגים‪:‬‬
‫יה ָדיֵּק ָס ִביב‪ :‬ה ו ָ‬
‫ִבנּו ָע ֶּל ָ‬
‫יה ַוי ְ‬
‫ַחנּו ָע ֶּל ָ‬
‫בתמוז ככתוב לעיל‪ַ" :‬וי ֲ‬
‫ויחנו‪ ,‬עליה‪ ,‬ויבנו‪ ,‬דיק‪ ,‬ותבא‪ ,‬העיר‪ ,‬מצור‪ .‬כולם בטבלה לעיל‪ ,‬ונימצאו יחסית בהסתברות נמוכה‪.‬‬
‫"ָדיֵּק"‪,‬פי' המצודות‪" ,‬הוא מגדל הנבנה מול העיר ללכדה"‪ ,‬רומז למגדול‪ .‬ואע"פ שההמשך שם הוא‬
‫גאולה גדולה לישראל בקריעת ים סוף‪ ,‬זה משום שהם צעקו לה' ובטחו בו‪ ,‬מה שאין כן בגלות בבל‬
‫מסתמא לא התעוררו בתשובה כל השלש שנים‪ .‬וכן "נבוכים בארץ"‪ ,‬עם המילים בגימטריה‪,‬‬
‫ֶאצר"‪.‬‬
‫ְׁבּוכ ְׁדנ ַ‬
‫"נ ַ‬
‫צפנת פענח‬
‫‪42‬‬
‫תמונה ‪ :1‬הדילוג המיני' של "ט' בתמוז" חותך את "נבוכים הם בארץ"‪ ,‬והטבלה לעיל עם כל הדילוגים‬
‫מהנביא ירמיה היא בפסוק הזה‪.‬‬
‫ועוד חיפשנו דילוג "הרביעי"‪ ,‬ובמקביל לו‪" :‬צום"‪,‬שרומז לצום הרביעי הוא י"ז בתמוז לקוח מהפסוק‬
‫כה‪ַָ֞ -‬‬
‫טֹובים‬
‫ּול ִש ְמ ֵָ֔חה ִּּֽו ְלמ ֲ‬
‫ְהּודה ְל ָש ֣שֹון ְ‬
‫ִהֶּיַ֤ה ְל ֵּבית‪-‬י ָ‬
‫יעי וכו' י ְ‬
‫ה ְׁר ִב ִִ֡‬
‫ָאמר ה' ְצ ָב ַ֗אֹות ֣צֹום ָּ‬
‫(זכריה ח)‪ִֹּֽ " :‬‬
‫ֹע ִ ֶ֖דים ִ ֵ֑‬
‫וגו'"‪ ,‬ואמרו חז"ל (תענית כו‪" ):‬חמשה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז וכו' נשתברו‬
‫הלוחות ובטל התמיד והובקעה העיר ושרף אפוסטמוס את התורה והעמיד צלם בהיכל"‪ ,‬ורואים את‬
‫זה בדילוג טבלה שחותכת את הדילוג‪:‬‬
‫תמונה ‪ :2‬דילוגים מקבילים "צום" מקביל לדילוג "הרביעי"‬
‫ח ֵֶּ֔נה ַוַי ְֶ֥רא ֶּאת‪ָ -‬ה ֵּ ֶ֖עגֶּל‬
‫ִּֽמ ֲ‬
‫ְהי ַכ ֲא ֶּ ַׁ֤שר ָקַרב ֶּאל‪ַ -‬ה ַ‬
‫רואים שעניין שבירת הלוחות חותך ממש את הדילוגים‪ִַּֽ" :‬וי ִַ֗‬
‫ִּֽחר‪֣ ַ -‬אף מ ֶַּ֗‬
‫ֹתם ַ ֶ֥ת ַחת ָה ָהִּֽר"‪ .‬וכן מובא במס' תענית (כח‪):‬‬
‫חת ַוי ַ‬
‫ָדיו ֶּאת‪ַ -‬ה ֻל ֵ֔ ֹ‬
‫ַׁשֵּ ַ֤לְך ִמיָ‬
‫ֹׁשה ַוי ְ‬
‫ּומח ֵֹֹ֑לת וִַי ַ‬
‫ְ‬
‫ְׁש ֵּ ֶ֥בר א ָ ֶ֖‬
‫"נשתברו הלוחות‪ :‬מנלן דתניא בששה לחדש ניתנו עשרת הדברות לישראל רבי יוסי אומר בשבעה‬
‫בו וכו' דכתיב‪( :‬שמות כד‪ ,‬טז) ויקרא אל משה ביום השביעי וכתיב (שמות כד‪ ,‬יח) ויבא משה בתוך הענן‬
‫ויעל אל ההר ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה‪ ,‬עשרים וארבעה דסיון ושיתסר דתמוז מלו‬
‫להו ארבעין [‪ ]40=24+16‬בשיבסר בתמוז נחית אתא ותברינהו ללוחות וכתיב (שמות לב‪ ,‬יט) ויהי‬
‫כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל וישלך מידיו את הלוחות וישבר אותם תחת ההר"‪ .‬רואים‬
‫שחז"ל דורשים ממש מאותו פס' הסמוך לדילוג‪.‬‬
‫‪43‬‬
‫צפנת פענח‬
‫יונתן בני‬
‫ֹאל ָׁשאּול ֶּאת ָה ָעם ֵּלאמֹר ָארּור‬
‫הנה חיפשנו דילוג " יונתן בני"‪ ,‬לקוח מהפסוקים (שמואל א יד)‪ַ" :‬וי ֶּ‬
‫ָאביו כו' ַו ִי ְׁש ַלח ֶּאת ְק ֵּצה‬
‫יע ִ‬
‫ָתן ֹלא ָׁש ַמע ְב ַה ְׁש ִב ַ‬
‫ְבי כו' ְויֹונ ָ‬
‫אי ַ‬
‫ִק ְמ ִתי ֵּמ ֹ‬
‫ֹאכל ֶּל ֶּחם ַעד ָה ֶּעֶּרב ְונ ַ‬
‫ָה ִאיׁש ֲא ֶּׁשר י ַ‬
‫ָתן ְבנִי ִכי מֹות‬
‫ֶּׁשנֹו ְביֹונ ָ‬
‫ִשָר ֵּאל ִכי ִאם י ְ‬
‫יע ֶּאת י ְ‬
‫מֹוׁש ַ‬
‫ַעַרת ַה ְד ָבׁש כו' ִכי ַחי ה' ַה ִ‬
‫אֹותּה ְבי ְ‬
‫ִטבֹל ָ‬
‫ַה ַמ ֶּטה כו' ַוי ְ‬
‫יָמּות "‪ ,‬שם מסופר על שאול שיצא למלחמה עם בנו יונתן בפלשתים וגזר על העם בשבועה שלא‬
‫יאכלו כלום עד שתסתיים המלחמה ויונתן אכל מיערת הדבש‪ ,‬אחרי זה הפיל שאול גורל לדעת במה‬
‫חטא העם ואמר כי מי שיתפס (ע"י הארון) אז מות ימות ואפילו בנו‪ .‬וניתפס יונתן והתירו העם לשאול‬
‫את השבועה והצילו אותו‪ .‬אבל ניראה שהשבועה הזאת השאירה רושם‪.‬‬
‫צפנת פענח‬
‫‪44‬‬
‫תמונה ‪ :1‬הדילוג המינימלי בתורה (מספר דילוג‪ " ,)291 :‬יונתן בני"‪ .‬והמשלים לו "יונתן בנים"‪.‬‬
‫ולפני שנאמר כמה דברים קצת קשים אולי‪ ,‬נזכיר ששאול היה מלך ישר לפני ה'‪ ,‬והוא נקרא בחיר ה'‬
‫עד שיצתה בת קול לתקן דברי הגבעונים גבעת שאול בחיר ה'‪ ,‬ואמרו חז"ל יומא (כב‪ ):‬שאין בו בשאול‬
‫שום דופי פי' שהיה יפה ומוצלח ולכן לא היה לו דבר סרחון לתלות בו ענוה‪ ,‬ועוד יותר סבר רב נחמן‬
‫בר יעקב לומר שהיה מלוכלך בתחילת מלכותו עד שהראו לו לרב נחמן סיוט בחלומו (אולי עצמות‬
‫שאול) וחזר בו מהדברים ואמר נעניתי לכם עצמות שאול בן קיש ושוב הראו לו וחזר ואמר נעניתי‬
‫לכם עצמות שאול בן קיש‪ ,‬מלך ישראל‪ .‬ורואים כמה הקפידה ששאול היה מלך ישר רק שנכשל‬
‫בדברים מסוימים ומאס בו ה' ממלך כי המלך צריך להיות ללא רבב‪.‬‬
‫והנה כתוב באמצע הדילוג כיבחטאומתובניםלאהיולו‪ :‬שרומז למיתת כל הבנים‪ 31‬של שאול‪,‬‬
‫כי מתו שלשה במלחמה יונתן אבינדב ומלכי שוע ועוד מתו שבעה אחרי זה במעשה של הגבעונים‬
‫שביקשו לנקום בשאול על שהרג בהם ונתן להם דויד שבעת בניו ובני בניו של שאול והוקיעו אותם‬
‫בגבעת שאול‪ .‬ואע"פ שנשאר מפיבושת הנה לא היה חשוב והיה כמת משום שהיה נכה רגלים כמ"ש‬
‫על עצמו שהוא כמת‪ ,‬והנה היה לו אמנם בן קטן מיכא אבל הוא צאצא שלישי לשאול ואינו קרוי בן‪.‬‬
‫וכיצד נתפסו בניו של שאול‪ ,‬דויד השתמש בארון לתפוס בגורל את הבנים והנה אמרו חז"ל (יבמות‬
‫עט א) שבקש רחמים שלא יקלטנו הארון את מפיבושת בן יונתן בן שאול‪ ,‬וכל זה משום שעבר שאול‬
‫ַאחֵּרי‬
‫ימי ָדִוד ָׁשֹלׁש ָׁשנִים ָׁשנָה ֲ‬
‫ְהי ָר ָעב ִב ֵּ‬
‫על שבועת ישראל לגבעונים שלא יפגעו בהם‪ .‬ולכן כתוב‪ַ" :‬וי ִ‬
‫ענִים"‪ ,‬כלומר‬
‫ִב ֹ‬
‫ֹאמר ה' ֶּאל ָׁשאּול ְו ֶּאל ֵּבית ַהָד ִמים ַעל ֲא ֶּׁשר ֵּה ִמית ֶּאת ַהג ְ‬
‫ְב ֵּקׁש ָדִוד ֶּאת ְפנֵּי ה' ַוי ֶּ‬
‫ָׁשנָה ַוי ַ‬
‫בגלל שאול ובית הדמים שהרג את נוב עיר הכהנים והגבעונים היו עבדים שקיבל יהושע לבית‬
‫המקדש‪ ,‬והמית בהם שבעה אנשים‪ .‬ואנו נלך כפשוטו שמ"ש "אל שאול" הוא ששאול גרם ממש‬
‫כדלקמן‪ .32‬וכדי לסדר העניינים נציג את זה בסכמה הזאת‪:‬‬
‫ׁשּוע ְו ֵּׁשם‬
‫ּומ ְל ִכי ַ‬
‫ִׁשִוי ַ‬
‫ָתן ְוי ְ‬
‫ִהיּו ְבנֵּי ָׁשאּול יֹונ ָ‬
‫‪ 31‬כי הנה כל בניו שמסופר עליהם הם אלו השלושה והשבעה‪ ,‬שהרי כתוב בשמואל (א‪ ,‬יד) "ַוי ְ‬
‫ׁשּוע ְבנֵּי ָׁשאּול‪ ,‬וכתב המצודות‬
‫ָדב ְו ֶּאת ַמ ְל ִכי ַ‬
‫ָתן ְו ֶּאת ֲא ִבינָ‬
‫יכל"‪ ,‬הרגו פלשתים במלחמה ֶּאת יְהֹונ ָ‬
‫ֹתיו ֵּׁשם ַה ְב ִכ ָירה ֵּמַרב ְו ֵּׁשם ַה ְק ַטנָה ִמ ַ‬
‫ְׁש ֵּתי ְבנ ָ‬
‫ֹׁשת ֶּאל‪ָ-‬דִוד ֶּח ְברֹון‬
‫ָבאּו ֶּאת‪-‬רֹאׁש ִִּֽאיׁש‪-‬ב ֶּ‬
‫ש ִי ְׁשִוי הוא איש בושת‪ ,‬והוא היחידי שנפלט וגם הוא מת אחרי זה כמסופר בשמואל (ב‪ ,‬ד)‪ַ" :‬וי ִ‬
‫ִבָך"‪ ,‬והנה לא נותרו לו אלא בנות כמו צלפחד‪ ,‬וכ"כ המלבי"ם (ב‪ ,‬ד) "וכן לא נשאר‬
‫אי ְ‬
‫ֹׁשת ֶּבן‪ָׁ -‬שאּול ִֹּֽ‬
‫ִּֽאמרּו ֶּאל‪ַ -‬ה ֶּמ ֶּלְך ִהֵּנִּֽה‪-‬רֹאׁש ִִּֽאיׁש‪-‬ב ֶּ‬
‫ַו ֹי ְ‬
‫הֹוליד ֶּאת ָׁשאּול ְו ָׁשאּול‬
‫הֹוליד ֶּאת ִקיׁש ְו ִקיׁש ִ‬
‫איש מבני שאול ויוצאי חלציו יתמוך שבט ויחזיק את המלכות"‪ .‬ומ"ש בדברי הימים (א‪ ,‬ח) "ְונֵּר ִ‬
‫ָדב ְו ֶּאת ֶּא ְׁש ָב ַעל"‪ ,‬פירש המצודות אשבעל הוא איש בושת כי בעל זה בושת‪ .‬ועיין תוס' (יבמות‬
‫ׁשּוע ְו ֶּאת ֲא ִבינָ‬
‫ָתן ְו ֶּאת ַמ ְל ִכי ַ‬
‫הֹוליד ֶּאת יְהֹונ ָ‬
‫ִ‬
‫עט‪ ).‬שכתבו כל זה וזה לשונם‪ :‬אותו מפיבושת [שנתנו דויד לגבעונים] היה בן שאול ואמר ר''ת דהוא היה רבו של דוד דאמר בפרק קמא‬
‫דברכות (דף ד‪ .‬ושם) שהיה מבייש פני דוד בהלכה וגרס התם דלא מפיבושת שמו אלא איש בעל שמו כי מפיבושת בן שאול נקרא איש‬
‫בעל בדברי הימים ולא כמה שכתוב בספרים איש בושת שמו דלא מצינו בשום מקום איש בושת שנקרא מפיבושת ואיש בושת נהרג‬
‫בתחלת מלכות בית דוד קודם מעשה הגבעונים דליכא למימר דמפיבושת בנו של יהונתן היה רבו של דוד דאותו לא מצינו בשום מקום‬
‫שנקרא לא איש בושת ולא איש בעל וא''ת ולמה לא חלק לו כבוד לרבו לבקש עליו רחמים שלא יקלטנו הארון וי''ל דשמא בקש ולא נענה‪.‬‬
‫עכ"ל‪ ,‬וע"פ דבריהם אלה האחרונים מובן למה נענה למפיבושת בן יונתן ולא למפיבושת בן שאול‪ ,‬משום ששאול כביכול נתן את בנו‬
‫בשבועה אולם ישראל פדו את יונתן ודויד קיים את השבועה שלו ליונתן‪ ,‬ובשביל שלא תצא תקלה כזאת שוב שדויד נותן את מפיבושת בן‬
‫יונתן לגבעונים אז שמעו הקב"ה אבל למפיבושת בן שאול היה זה מן הדין‪.‬‬
‫‪ 32‬וחז"ל פירשו (יבמות עט‪" ).‬אל שאול"‪ ,‬בגלל שלא נספד כהלכה ואל בית הדמים כו' בגלל שהרג שאול את נוב עיר‬
‫הכהנים מעלה עליו הכתוב כאילו הרג גם את הגבעונים שהיו זקוקים לכהנים למחיתם‪ ,‬הנה תמצא שהקשו שם קא תבע‬
‫אל שאול שלא נספד כהלכה וקא תבע על אשר המית הגבעונים אין דאמר ריש לקיש כו' ותירצו שמשפטיו הם פעלו ונכון‬
‫הוא‪ .‬אבל אנו נפרש כדרכנו "אל שאול" פי' בגלל שאול שגרם לישראל את הרעב הנ"ל ולזה אין להקשות קא תבע אל‬
‫שאול וכו' שהרי שניהם באותו עניין ואה"נ שחוזר גם על שלא הספידו כהלכה‪.‬‬
‫‪45‬‬
‫צפנת פענח‬
‫חלול שבועת ישראל לגבעונים‬
‫(שאול הורג שבעה מהם)‬
‫שבועת שאול שלא יאכלו‬
‫ישראל במלחמה‬
‫חלול שבועת שאול ע"י‬
‫יונתן (אכל דבש)‬
‫פדיון ישראל ליונתן‬
‫ויהי רעב לישראל שלוש‬
‫שנים‬
‫פדיון מפיבושת בן יונתן‬
‫נקמת הגבעונים בשאול‬
‫(שבעת בניו תלו)‬
‫הֹוק ֲענּום לה'‬
‫ָׁשים ִמ ָבנָיו ְו ַ‬
‫ֻתן ָלנּו ִׁש ְב ָעה ֲאנ ִ‬
‫וראיה לכל זה שהנה מובא שם (שמואל א כה) "(ינתן) י ַ‬
‫ָּתן ֶּבן ָׁשאּול ַעל ְׁש ֻב ַעת‬
‫ֹׁשת ֶּבן יְׁהֹונ ָּ‬
‫ַחמֹל ַה ֶּמ ֶּלְך ַעל ְמ ִפי ב ֶּ‬
‫תן‪ַ :‬וי ְ‬
‫ֹאמר (ס) ַה ֶּמ ֶּלְך ֲאנִי ֶא ֵּ‬
‫ְב ִג ְב ַעת ָׁשאּול כו' ַוי ֶּ‬
‫ָחד כו'"‪ ,‬ולשון זה‬
‫ִפלּו ְׁש ַב ְע ָתם י ַ‬
‫יעם ָב ָהר ִל ְפנֵּי ה' ַוי ְ‬
‫ֹק ֻ‬
‫ענִים ַוי ִ‬
‫ִתנֵּם ְביַד ַה ִג ְב ֹ‬
‫ֹתם כו' ַוי ְׁ‬
‫יְהוָה ֲא ֶּׁשר ֵּבינ ָ‬
‫שמודגש הוא נתינה ועמדו המפרשים על זה וכתבו שזה מדין תורה שהמלך יכול וכ"כ המלבי"ם וז"ל‬
‫ולא יכלו לעשות כל זה רק מדין מלך כמ''ש הרמב''ם (פ''ג מהל' מלכים הלכה י')‪ ,‬שהמלך הורג רבים‬
‫ביום א' ותולה ע"כ‪ .‬והנה רמז גדול לזה שזה פירוש הדילוג "יונתן בני"‪ ,‬נתינת הבנים ולכן מתו‬
‫כל בניו וניראה קרוב הדבר שע"י השבועה שנשבע שאפילו בן המלך ינתן להיות נתפס בארון אם‬
‫ימצא בו חטא ויונתן נתפס ופדו אותו ישראל‪ ,‬ומשום שפדו ישראל את הרעב של יונתן שהרי אכל‬
‫מיערת הדבש אז קיבלו שלוש שנים רעבון הא למדת שלוש שנים רעב בשביל רגע אחד של הנאה‪,‬‬
‫ָתן ְו ָׁשאּול ְו ָה ָעם‬
‫ִל ֵּכד יֹונ ָ‬
‫ולכן כמ"ש שתפס שאול את יונתן ע"י האורים והתומים שאמר " ָה ָבה ָת ִמים ַוי ָ‬
‫ָצאּו"‪ ,‬לשון תומים‪ .‬כך נתפסו בני שאול בארון ע"י דויד‪ ,‬וביקש עליו רחמים על מפיבושת בן שאול‬
‫יָ‬
‫להצילו מהארון ואם תאמר מה זה שונה ממה שעשו ישראל שפדו יונתן‪ ,‬וי"ל שכאן אין התירו את‬
‫השבועה אלא דין מלכות והתפלל והצילו שלא יקלוטו הארון כמ"ש חז"ל‪ .‬ועוד שכך משלים הדילוג‬
‫את העניין‪" :‬יונתן בנים"‪ ,‬פי' שנתן את הבנים ע"י השבועה שהתירו אצל יונתן‪ .‬ואע"ג שהשבועה‬
‫הותרה שם הנה היו ב' שבועות אחת שלא לאכול כלל ובזה שגג יונתן והשניה שנשבע שאול " ִכי ַחי‬
‫ָתן ְבנִי ִכי מֹות יָמּות"‪ ,‬ואת זאת לא התירו לו‪ ,‬וקרוב לומר שמה‬
‫ֶּׁשנֹו ְביֹונ ָ‬
‫ִשָר ֵּאל ִכי ִאם י ְ‬
‫יע ֶּאת י ְ‬
‫מֹוׁש ַ‬
‫ה' ַה ִ‬
‫שהתירו לו את השבועה שאסר עליהם האכילה או שקיבלו על עצמם פדיונו ללא התרה אבל שבועת‬
‫שאול נותרה מחוללת שאמר להרוג בנו‪ .‬ואם תאמר היאך הגיע כזה עונש לישראל שלוש שנים ברעב‬
‫משום שפדו את יונתן ונ"ל שלא רק בעניין זה אלא גם משום ששחטו על הדם ואכלו מיד בחופזה‬
‫ֻתן‬
‫ובזה כולם חטאו ושאול הוא שגרם כמ"ש שם‪ .‬והנה תימצא בפס' לעיל שהכתיב אומר "(ינתן) י ַ‬
‫ָלנּו ִׁש ְב ָעה "‪ ,‬והנה יונתן רמוז בכתיב ובכל התיבות שם תמצא לשון נתינה ושיבעה אנשים רומזים‬
‫לשבועה של שאול והכול אחד‪ .‬וכן מה שחותך את הדילוג נתתילבני שוב רומז לשון נתינה‪ ,‬נתן‬
‫בנים‪.‬‬
‫אּורים‬
‫שַאל לֹו ְב ִמ ְׁש ַפט ָה ִ‬
‫והנה בחלק התחתון של הדילוג חותך הפס' ושאללובמשפטהאורים‪ְׁ " :‬ו ָּ‬
‫ִשָר ֵּאל ִאתֹו ְו ָכל ָה ֵּעָדה"‪ ,‬וידוע ששאול המלך לא היה‬
‫ֵּצאּו ְו ַעל ִפיו ָיבֹאּו הּוא ְו ָכל ְבנֵּי י ְ‬
‫ִל ְפנֵּי ה' ַעל ִפיו י ְ‬
‫שַאל‪ .‬ובפסוק לעיל מובא‬
‫עושה דבר מבלי לשאול באורים ובתומים ולכן נקרא שאו"ל‪ ,‬וזה אותיות ְׁו ָּ‬
‫צפנת פענח‬
‫‪46‬‬
‫אישעלהעדהאשריצאלפניהם‪ :‬כלומר משה מבקש מהקב"ה לפקוד על העדה איש אשר יצא‬
‫לפניהם במלחמה‪ 33‬ורמז לשאול וכל בניו ויונתן שמתו במלחמה כדלקמן‪.‬‬
‫והנה כתוב באמצע הדילוג כיבחטאומתובניםלאהיולו‪ :‬ורומז לשאול ויונתן‪ ,‬והנה כאן מדבר‬
‫על צלופחד בן חפר שלא היו לו בנים ובחטאו מת ויש מחלוקת באיזה חטא הוא מת‪( 34‬שבת צז‪ ).‬לדעת‬
‫ר' עקיבא היה מקושש עצים וחילל שבת ורגמו אותו באבנים‪ ,‬ולדעת ר' יהודה שם היה מהמעפילים‬
‫ֹב ִרים ֶּאת ִפי‬
‫ֹׁשה ָל ָמה זֶּה ַא ֶּתם ע ְ‬
‫ֹאמר מ ֶּ‬
‫להלחם בעמלקי ומתו במלחמה שכתוב עליהם (במדבר יד) "ַוי ֶּ‬
‫ְפ ְל ֶּתם‬
‫ֵּיכם ּונ ַ‬
‫ַענִי ָׁשם ִל ְפנ ֶּ‬
‫יכם‪ִ :‬כי ָה ֲע ָמ ֵּל ִקי ְו ַה ְכנ ֲ‬
‫ְב ֶּ‬
‫אי ֵּ‬
‫ָגפּו ִל ְפנֵּי ֹ‬
‫ה' כו' ַאל ַת ֲעלּו ִכי ֵּאין ה' ְב ִק ְר ְב ֶּכם ְוֹלא ִתנ ְ‬
‫ֵּרד ָה ֲע ָמ ֵּל ִקי‬
‫חנֶּה‪ :‬וַיֶּ‬
‫ֹׁשה ֹלא ָמׁשּו ִמ ֶּקֶּרב ַה ַמ ֲ‬
‫ַארֹון ְב ִרית ה' ּומ ֶּ‬
‫ַע ִפלּו ַל ֲעלֹות ֶּאל רֹאׁש ָה ָהר ו ֲ‬
‫ֶּב ָחֶּרב כו' ַוי ְ‬
‫ַכתּום ַעד ַה ָח ְר ָמה"‪ ,‬והם חטאו להאמין למרגלים בתחילה כלומר‬
‫ֹׁשב ָב ָהר ַההּוא ַויַכּום ַוי ְ‬
‫ַענִי ַהי ֵּ‬
‫ְו ַה ְכנ ֲ‬
‫ָארץ ְו ֶּה ָע ִרים ְבצֻרֹות‬
‫ֹׁשב ָב ֶּ‬
‫לא רצו להכנס להלחם בארץ כי המרגלים אמרו להם " ֶּא ֶּפס ִכי ַעז ָה ָעם ַהי ֵּ‬
‫יֹוׁשב ְב ֶּאֶּרץ ַהנֶּגֶּב"‪ ,‬ואחרי זה ראו שחטאו וחזרו בהם והלכו להלחם שוב פעם‬
‫ְגדֹֹלת ְמאֹד כו' ֲע ָמ ֵּלק ֵּ‬
‫שלא על פי ה' נגד העמלקי בהר ולכן נפלו בקרב‪.‬‬
‫ואותו העניין מצינו בשאול שתחילה לא מילא אחר ה' כראוי להשמיד את עמלק והשאיר את מלכם‬
‫אגג‪ ,‬ואחר כך בסוף ימיו הלך ושאל באורים ותומים בחלומות ובנביאים ולא ענו לו וזה בחינת שעבר‬
‫את פי ה' עד שהעלה באוב את שמואל ואמר לו שהוא ובניו ימותו במלחמה בגלל מלחמת עמלק‬
‫ִתן ה' גַם ֶּאת‪-‬‬
‫חרֹון‪ַ -‬אפֹו ַב ֲע ָמ ֵּלק כו' ְוי ֵּ‬
‫ית ֲ‬
‫כמ"ש (שמואל א כח) " ַכ ֲא ֶּׁשר ִֹּֽלא‪ָׁ -‬ש ַמ ְע ָת ְבקֹול ה' ְו ִֹּֽלא‪ָ -‬ע ִש ָ‬
‫ּובנֶּיָך ִע ִמי [מתים]"‪ ,‬ושאול כמו המעפילים הלכו אחר העם‬
‫ּומ ָחר ַא ָתה ָ‬
‫ִשָר ֵּאל ִע ְמָך ְביַד‪ְ -‬פ ִל ְׁש ִתים ָ‬
‫יְ‬
‫יטב ַהצֹאן ְו ַה ָב ָקר כו' ָע ַב ְר ִתי ֶּאת‬
‫ַחמֹל ָׁשאּול ְו ָה ָעם ַעל ֲא ָגג ְו ַעל ֵּמ ַ‬
‫והאמינו להם כמ"ש (שמואל א טז) "ַוי ְ‬
‫קֹולם"‪ .‬ולכן מת במלחמת פלשתים בחי' המיתה של‬
‫ָא ְׁש ַמע ְב ָ‬
‫אתי ֶּאת ָה ָעם ו ֶּ‬
‫ָר ִ‬
‫ִפי ה' ְו ֶּאת ְד ָבֶּריָך ִכי יֵּ‬
‫המעפילים‪.‬‬
‫ועוד אחרי שהראת לדעת כל זאת‪ ,‬עוד לאלוה מילין‪ ,‬שהרי חותך את הדילוג הפסוק‪:‬‬
‫"אישכיימותובןאיןלווהעברתםאתנחלתולבתו"‪ ,‬וידוע שמפיבושת בן יונתן בן שאול היה‬
‫הפליט היחידי מבית שאול כדי לקיים שבועת דויד ליונתן‪ ,‬והנה היה לבית שאול עבד כנעני הנקרא‬
‫ציבא וקרוב לומר שהוא היה גבעוני‪ ,‬ודויד המלך עשה חסד עם מפיבושת אחרי מות שאול ונתן לו‬
‫ֹאמר לֹו ָדִוד [למפיבושת] ַאל ִת ָירא ִכי ָעשֹה‬
‫את כל השדה וכל אשר היה לשאול ירושה כמו שכתוב‪ַ" ,‬וי ֶּ‬
‫יבא‬
‫ִקָרא ַה ֶּמ ֶּלְך ֶּאל ִצ ָ‬
‫ָאביָך וכו' ַוי ְ‬
‫ֹתי ְלָך ֶּאת ָכל ְשֵּדה ָׁשאּול ִ‬
‫ַה ִׁשב ִ‬
‫ָאביָך ו ֲ‬
‫ָתן ִ‬
‫ֶּא ֱע ֶּשה ִע ְמָך ֶּח ֶּסד ַב ֲעבּור יְהֹונ ָ‬
‫ָת ִתי ְל ֶּבן ֲאדֹנֶּיָך‪ְ :‬ו ָע ַב ְד ָת לֹו ֶּאת ָה ֲאָד ָמה ַא ָתה‬
‫ּול ָכל ֵּביתֹו נ ַ‬
‫ֹאמר ֵּא ָליו כֹל ֲא ֶּׁשר ָהיָה ְל ָׁשאּול ְ‬
‫ַער ָׁשאּול ַוי ֶּ‬
‫נַ‬
‫ַא ָכלֹו כו'"‪ .‬ואין זה דין תורה שהרי היו בחיים עדיין שבעת‬
‫את ְו ָהיָה ְל ֶּבן ֲאדֹנֶּיָך ֶּל ֶּחם ו ֲ‬
‫ַע ָבֶּדיָך ְו ֵּה ֵּב ָ‬
‫ּובנֶּיָך ו ֲ‬
‫ָ‬
‫בניו של שאול שהיו קודמים לרשת אחוזת אבותם ולכן כתבו המפרשים שהיה זה מדין מלכות‬
‫שהפקיע נכסיהם‪ ,‬והנה אחרי שמתו שבעת בניו של שאול‪ ,‬היה זה גם דין תורה שמפיבושת יירש‬
‫ּובן ֵּאין לֹו כו'‬
‫ִשָר ֵּאל ְתַד ֵּבר ֵּלאמֹר ִאיׁש ִכי יָמּות ֵּ‬
‫הכול‪ ,‬וקים בזה דויד את הפס' האמור לעיל "ְו ֶּאל ְבנֵּי י ְ‬
‫ַח ָלתֹו ִל ְׁש ֵּארֹו ַה ָקרֹב ֵּא ָליו ִמ ִמ ְׁש ַפ ְחתֹו"‪ ,‬ואם נתבונן במעשה של ציבא הוא בא לדויד‬
‫ּו ְנ ַת ֶּתם ֶּאת נ ֲ‬
‫שברח מאבשלום בנו‪ ,‬וציבא היה חבוש בנבל יין ובלחם וצידה לדרך‪ ,‬ובא לרמאותו‪ ,‬והצטייר בעיניו‬
‫כנאמן ואמר לו לשון הרע על מפיבושת שהוא מחכה בירושלים להשתלט על המלכות‪ ,‬ולכן זה העבד‬
‫ניראה שעשה מעשה אבותיו הם הגבעונים שבאו ליהושע מחופשים ורימו את ישראל וגם הם באו‬
‫עם נאדות יין ולחם נקודים מהדרך כמ"ש (יהושע ט) "זֶּה ַל ְח ֵּמנּו ָחם ִה ְצ ַטי ְַדנּו אֹתֹו ִמ ָב ֵּתינּו ְביֹום‬
‫יכם כו' ְו ֵּא ֶּלה נֹאדֹות ַהַייִן" ולכן נקם במפיבושת שהיה נכה רגלים כי שאול רצה‬
‫אתנּו ָל ֶּל ֶּכת ֲא ֵּל ֶּ‬
‫ֵּצ ֵּ‬
‫‪33‬‬
‫וכ"כ רש"י וז"ל‪ :‬לא כדרך מלכי האומות‪ ,‬שיושבים בבתיהם ומשלחין את חיילותיהם למלחמה‪ ,‬אלא כמו שעשיתי אני‪ ,‬שנלחמתי‬
‫בסיחון ועוג‪ ,‬שנאמר אל תירא אותו (במדבר כא‪ ,‬לד)‪ ,‬וכדרך שעשה יהושע‪ ,‬שנאמר וילך יהושע אליו ויאמר לו הלנו אתה וגו' (יהושע ה‪,‬‬
‫יג)‪ ,‬וכן בדוד הוא אומר כי הוא יוצא ובא לפניהם (שמואל‪-‬א יח‪ ,‬טז)‪ ,‬יוצא בראש ונכנס בראש ע"כ‪ .‬וכן הוא הדין בשאול ויונתן שאע"פ‬
‫שחטא היה גיבור חיל ומת במלחמת ה' עד שאמרו חז"ל יומא (כב‪ ):‬שאין שום דופי מלכותו וסבר רנב"י לומר שהיה מלוכלך בתחילת‬
‫מלכותו עד שהראו לו סיוט בחלומו וחזר בו‪.‬‬
‫‪ 34‬ומובא שם בגמ' ת''ר מקושש זה צלפחד וכן הוא אומר (במדבר טו‪ ,‬לב) ויהיו בני ישראל במדבר וימצאו איש וגו' ולהלן הוא אומר‬
‫(במדבר כז‪ ,‬ג) אבינו מת במדבר מה להלן צלפחד אף כאן צלפחד דברי ר' עקיבא אמר לו ר' יהודה בן בתירא עקיבא בין כך ובין כך אתה‬
‫עתיד ליתן את הדין אם כדבריך התורה כיסתו ואתה מגלה אותו ואם לאו אתה מוציא לעז על אותו צדיק ואלא הא גמר גזירה שוה ג''ש‬
‫לא גמר אלא מהיכא הוה (במדבר יד‪ ,‬מד) מויעפילו הוה כיוצא בדבר אתה אומר (במדבר יב‪ ,‬ט) ויחר אף ה' בם וילך מלמד שאף אהרן‬
‫נצטרע דברי רבי עקיבא אמר לו ריב"ב בין כך ובין כך כו' ע"כ‪ .‬ולפום ריהטא משמע דסובר ריב"ב שהתורה מכסה על אדם אחד שחטא‪,‬‬
‫אבל כאן שכתוב המעפילים לא היתה כוונה לכסות רק שלא בא למנות את שמותם שהם רבים‪ .‬וכן ניראה ממ"ש ויחר אף ה' בם וידועים‬
‫הרבים האלה והם כיחידים הוו לכן כיסה הכתוב‪ .‬ומ"ש אתה מוציא לעז משום דלא סבר מקושש לש"ש נתכוון אבל לדידיה ויעפילו ודאי‬
‫לשם שמים נתכוונו רק שהיו עקשי לב לעשות בזמן שאין הקב"ה איתם וכה"ג שאול שהיה עיקש ללכת אע"ג שאין השם איתו והיא לא‬
‫תצלח ע"כ נפלו לפני אויביהם‪.‬‬
‫‪47‬‬
‫צפנת פענח‬
‫לסלק את הגבעונים מהארץ‪ .‬ודויד קיבל ממנו לשון הרע ונענש שיצא אליו שמעי ולא זאת בלבד אלא‬
‫ֹׁשת"‪ ,‬והנה אחרי זה‬
‫ֹאמר ַה ֶּמ ֶּלְך ְל ִצ ָבא ִהנֵּה ְלָך כֹל ֲא ֶּׁשר ִל ְמ ִפי ב ֶּ‬
‫שנתן לו את כל אשר למפיבושת "ַוי ֶּ‬
‫שבא כבר מפיבושת לדויד אחרי שחזר למלוך ואמר לו שציבא רימה אותו והשאיר אותו בירושלים‬
‫והוא נכה רגלים‪ ,‬וציבא ריגל אחריו‪ ,‬אז שמע את זה דויד הבין שטעה וחזר בו לומר שחצי מהשדה‬
‫תהיה של ציבא וחצי של מפיבושת‪ ,‬ואמרו חז"ל (מס 'יומא כב‪ ):‬ולרב נמי דאמר קבל דוד לה"ר הא‬
‫איפרעו מיניה דאמר רב יהודה אמר רב בשעה שאמר לו דוד למפיבושת‪" :‬אמרתי אתה וציבא תחלקו‬
‫את השדה"‪ ,‬יצאה בת קול ואמרה לו רחבעם וירבעם יחלקו את המלכות‪ ,‬ע"כ‪ .‬הא למדת כמה קשים‬
‫גרים לישראל שבאו הגבעונים וסיבבו חלוקת המלכות‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬רואים שלא כדין תורה עשה דויד וכביכול הפקיע חצי האחוזה מידי מפיבושת לידי העבד אבל‬
‫משום שקיבל לשון הרע נענש‪ .‬ואין להקשות שגם מעיקרא עשה שלא כדין תורה שהפקיע משבעת‬
‫בני שאול לידי מפיבושת בן יונתן‪ ,‬שאין זה הפקעה גמורה שהרי מדין תורה יכול לקבל כל הקרוב‬
‫יותר לבעלים ובני בנים הרי הם כבנים‪ ,‬ועוד שהם פחדו לצאת ולקבל את האחוזה משא"כ מפיבושת‬
‫נֹותר ְל ֵּבית ָׁשאּול ְו ֶּא ֱע ֶּשה ִעמֹו ֶּח ֶּסד"‪ ,‬וכן פירש שם‬
‫שהרי דויד אמר (שמואל ב ט) " ֲה ִכי יֶּׁש עֹוד ֲא ֶּׁשר ַ‬
‫המלבי"ם‪.‬‬
‫והטעם שנענש דויד על זה שנגזר חלוקת הממלכות לפי חז"ל‪ ,‬הוא שאע"פ שלמלך יש רשות להפקיע‬
‫הקרקעות וזה דין תורה‪ ,‬כמ"ש הרמב"ם‪ ,‬הנה לא ראוי למלך צדיק וישר לעשות כן אלא לנהוג דין‬
‫מלכות כדין תורה‪ ,‬שהרי מעיקרא לא היה רצון ה' שיהיה מלך לישראל שלא יפקיע דין תורה‪ ,‬ולכן‬
‫ראוי למלך לנהוג דין מלכות ע"פ דין תורה ובמקרה הזה היה לו להשאיר הקרקעות בידי מפיבושת‬
‫ולא לחלוק עם העבד שהרי בכך הפקיע דין בנות צלפחד ודו"ק‪.‬‬
‫יהונתן פולארד‬
‫הנה חיפשנו דילוג "פלארד" בחיתוך עם המספר "שלשים"‪ ,‬וקיבלנו חיתוך הכי קרוב‪ .‬לאחר מכן‬
‫במקביל לו מצאנו דילוג " יונתן" וכבר מבחינה הסתברותית ברור שמדובר בצופן‪ .‬וידוע שפירסמו‬
‫ארצות הברית שהם משחררים את יונתן פולארד הי"ו וזאת השנה השלושים שהוא מרצה עונש‬
‫מאסר שם והוא מילא שנותיו וצפוי להשתחרר אבל לא יוכל לעלות לארץ והוא ישאר בארצות הברית‬
‫עוד חמש שנים‪.‬‬
‫צפנת פענח‬
‫‪48‬‬
‫תמונה ‪ :1‬דילוגים מקבילים " יונתן" ו‪"-‬פלארד"‪.‬‬
‫‪.1‬‬
‫יונתן = יוסף (גימטריה קטנה)‬
‫‪.2‬‬
‫יונתן פולארד היה עצור ‪ 10‬והוסיפו לו ‪20‬‬
‫שנה וגם יוסף ‪ 10‬והוסיפו לו ‪.2‬‬
‫הוסיפו ליונתן ה' לשם (יהונתן) וגם ליוסף‬
‫הוסיפו ה' לשם (יהוסף)‬
‫‪.3‬‬
‫‪.4‬‬
‫‪.5‬‬
‫‪.6‬‬
‫יונתן היה "מרגל"‪ ,‬וגם יוסף היה מרגל‬
‫(מביא דיבה לאביו)‬
‫יהודים הפלילו את יונתן וגם האחים הפלילו‬
‫את יוסף (עד שנכנס לכלא)‬
‫שניהם עשו קידוש שם שמים בסתר‬
‫ורואים שאת הדילוגים חותכת הפרשייה של יוסף‪ ,‬וכן הכתוב‪ :‬ויצוואליוסף‪ ,‬יוסף חותך ממש‬
‫את הדילוג פלארד‪ ,‬ואל תתמה שפולארד הוא ממש רומז ליוסף בהרבה עניינים כפי שנראה בהמשך‪,‬‬
‫והראיה‪" :‬יוסף" בגימטריה קטנה בדיוק שווה "יונתן"‪ ,‬ויותר מזה כידוע שפולארד חזר בתשובה בכלא‬
‫בארה"ב וגם התחתן שוב‪ ,‬ובהוראת הרב הגדול מרדכי אליהו זצ"ל שינה את שמו ליהונתן‪ ,‬והוסיף‬
‫יהֹוסף ָשמֹו ְב ֵּצאתֹו‬
‫ֵּ‬
‫ה'‪ ,‬וגם יוסף עצמו ידוע שנתוספה לו ה' בשם כמו שכתוב (תהלים פא)‪ֵּ " :‬עדּות ִב‬
‫ירֹותי ִמ ֵּס ֶּבל ִׁש ְכמֹו ַכ ָפיו ִמדּוד ַת ֲעב ְֹרנָה"‪ ,‬ואמרו חז"ל (סוטה‬
‫ָד ְע ִתי ֶּא ְׁש ָמע‪ֲ :‬ה ִס ִ‬
‫ַעל ֶּאֶּרץ ִמ ְצָריִם ְש ַפת ֹלא יַ‬
‫י‪ ):‬אמר רב חנין בר ביזנא א''ר שמעון חסידא יוסף שקדש שם שמים בסתר זכה והוסיפו לו אות אחת‬
‫יהֹוסף ָשמֹו"‪ .‬ויתכן מאוד שיהונתן קידש שם שמים בסתר ולכן‬
‫ֵּ‬
‫משמו של הקב''ה דכתיב‪ֵּ " :‬עדּות ִב‬
‫זכה שיתוסף לו ה' לשם וחזר בתשובה (ואולי מה שמסר את המסמכים לישראל והציל חיי אדם זה קידוש שם‬
‫שמים בסתר ודאי)‪.‬‬
‫וכתב המצודות פירוש הפסוקים‪ :‬עדות‪ .‬ביום הזה שמו עדי הזהב על יוסף כמ''ש "וישם רביד הזהב‬
‫על צוארו"‪ ,‬כי אמרו רז"ל בראש השנה יצא יוסף מבית האסורים‪ :‬בצאתו‪ .‬בעת שיצא למשול על‬
‫ארץ מצרים‪ .‬והנה אמנם יונתן צפוי כרגע לצאת ב‪ 20-‬לנובמבר וזה אחרי ראש השנה חודש וקצת‬
‫אבל אולי זה ישתנה‪ .‬ויש מפרשים עדות מלשון עדים‪.‬‬
‫והנה האמת שכבר הרבה זמן ידענו שפולארד רמוז בדילוגים בעניין של יוסף שהיה בכלא המצרי‬
‫שלא כדין‪ ,‬ואולי ממש כמו יוסף כזכור שמכרו אותו למצרים ושם עבד אצל פוטיפר ואשתו ניסתה‬
‫לפתות אותו ללא הצלחה עד שתפסה בבגדו והוא ברח‪ ,‬והיא הפלילה אותו‪ .‬ופולארד אמנם ניראה‬
‫שריגל באמת לטובת ישראל כשעבד בחיל הים האמריקאי העביר מסמכים לגורמים ישראלים‪ ,‬אבל‬
‫מה בכך אולי הציל מאות חיי אדם וכוונתו היתה לטובה‪ ,‬ובסוף הופלל על ידי מפעיליו הישראלים‬
‫(העידו שריגל במשפט בארה"ב)‪ .‬וכשניסו יונתן ואשתו לברוח מה‪ FBI-‬אמרו להם לברוח לשגרירות‬
‫הישראלית שם לכאורה לא יעצרו אותם אבל לא נתנו להם להיכנס לשגרירות ועצרו אותם בחוץ‪.‬‬
‫וזה כעין יוסף שברח ובגדו בידה והיא צועקת ותפסו את יוסף ושמו אותו בכלא המצרי‪.‬‬
‫והנה פולארד נגזר עליו שלושים שנה לשבת בכלא סה"כ‪ .‬וליתר ביאור שמענו גם ראינו שפולארד‬
‫תחילה הועמד לדין בארה"ב והציעו לו עסקת טיעון בסעיף ריגול עבור מדינה ידידותית‪ ,‬לשבת עשר‬
‫שנים בכלא בלבד‪ .‬ולזה הוא הסכים‪ ,‬וכך טוען רפי איתן שהפליל אותו והעיד נגדו‪ ,‬שהסכים לעשות‬
‫זאת כי חשב שיועמד לעשר שנים ולא יותר‪ .‬והנה לאחר כמה ימים הוציא מזכיר ההגנה האמריקני‬
‫מזכר לבית המשפט ובו מפורט שפולארד היה קשור לסוכנים הסובייטים ופגע בבטחון הלאומי של‬
‫ארה"ב‪ ,‬הלכך בית המשפט שאינו מחויב לעסקת הטיעון החליט להוסיף על ענשו ‪ 20‬שנה נוספות‪.‬‬
‫ָתיִם"‪ ,‬שבסוף השנתיים האלו‬
‫ְהי ִמ ֵּקץ ְׁשנ ַ‬
‫ועתה הט אזניך‪ ,‬כי הנה המפרשים כתבו על פסוק‪ַ" :‬וי ִ‬
‫השתחרר יוסף מבית האסורים‪ ,‬ואלו השנתיים הם רק תוספת ולא ידוע כמה זמן יש ממש‪ .‬ולכאורה‬
‫‪49‬‬
‫צפנת פענח‬
‫אם ירד למצרים בגיל ‪ 17‬ועמד לפני פרעה בגיל ‪ 30‬כמו שכתוב בהמשך‪ ,35‬אז היה בבית סוהר לפחות‬
‫‪ 12‬שנה וכ"כ בעל הטורים‪ .‬ולכן נגזר על יוסף עשר שנים תחילה כמו יונתן ממש‪ ,‬ולאחר מכן כיון‬
‫שבטח ברהבים אלו המצרים שישחררו אותו (שר האופים) אז התארך העונש שלו ונתוספו לו‬
‫שנתיים‪ .‬והנה באותו העניין ממש נתוספו ליונתן פולארד שני עשורים שהם כנגד שנתים ימים‪ ,‬ולא‬
‫ידענו מה סיבת מעשיו שגרמו לו זה‪ .‬ויוסף רק שנתיים משום שהיה אצלו מעשה חוסר בטחון דק‬
‫בדרגתו‪ .‬והנה דע שהמצרים הנקראים רהבים רומזים לארה"ב‪ .‬וכמו כן לכאורה יונתן לא יכול לחזור‬
‫ֹתָך‬
‫לארץ חמש שנים ויוסף ג"כ היה כלוא בארץ מצרים חמש שנים מהרגע שנודע ליעקב‪ְ" :‬ו ִכ ְל ַכ ְל ִתי א ְ‬
‫יתָך ְו ָכל ֲא ֶּׁשר ָלְך"‪ ,‬כלומר חייבים להישאר במצרים עוד‬
‫ּוב ְ‬
‫ָרׁש ַא ָתה ֵּ‬
‫ָׁשם ִכי עֹוד ָח ֵּמׁש ָׁשנִים ָר ָעב ֶּפן ִתּוֵּ‬
‫חמש שנים שרק שם יש את מאגרי התבואה לאכול‪.‬‬
‫וכן מה שכתוב בטבלה פקדיפקדאלהיםאתכם‪ :‬רומז לגאולת מצרים של בנ"י אחרי רד"ו שנים‪,‬‬
‫והנה אם נחשיב את כל ימי יוסף כגלות (אע"ג ש‪ 17-‬שנה היה במחיצת אביו)‪ ,‬נקבל פול ארד‪ ,‬שרומז‬
‫יֹוסף"‪,‬‬
‫ְמה כו' ְו ֵּ‬
‫ֹכי ֵּא ֵּרד ִע ְמָך ִמ ְצַרי ָ‬
‫בחינת נפילה לבור‪ ,‬ובחינת ירידה למצרים‪ ,‬וזמ"ש (בראשית מו)‪ָ" :‬אנ ִ‬
‫והנה גימטריה פ"ל היא ‪ 110‬כמניין שנותיו של יוסף‪ ,‬וגימטריה רד"ו הוא ‪ 210‬כמניין הגלות של‬
‫מצרים ודו"ק‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬כידוע יוסף ירד למצרים ונכנס לבור משום שריגל אחרי אחיו והביא דיבתם רעה אל אביהם‬
‫יהִּֽם"‪ ,‬והיכן מצינו שהמוציא דיבה הוא נקרא מרגל‪ ,‬בפרשת‬
‫יֹוסף ֶּאת‪ִ -‬ד ָב ָתם ָר ָעה ֶּאל‪ֲ -‬א ִב ֶּ‬
‫ָבא ֵּ‬
‫כמ"ש‪ַ" :‬וי ֵּ‬
‫שלח לך שתרו את הארץ והביאו דיבת הארץ רעה ולכן נקראו מרגלים אצל חז"ל‪ .‬ורוגל הוא מלשון‬
‫מהלך כדי לאסוף מידע וכעין זה המלשין והמוציא דיבה שמהלך לאסוף מידע‪ .‬ולכן יוסף ריגל לאביו‬
‫ולכן שמו אותו בבור וירד למצרים ושוב נכנס לכלא‪ ,‬וכמו כן יונתן פולארד ריגל לישראל‪ ,‬ולכן נכנס‬
‫לכלא בארה"ב‪ 36.‬והנה אחי יוסף נענשו משום שמכרו את יוסף ולא היו צריכים לעשות כן‪ ,‬כי היה‬
‫נענש בידי שמים לבד‪ ,‬ולכן אחרי זה היה צריך לתקן את זה ואמר להם‪ְׁ " :‬מ ַר ְׁג ִלים ַא ֶּתם ִל ְראֹות ֶּאת‬
‫אתם" (בראשית מב) וגרם להם להרגיש מרגלים וכך יתוקן עוונם‪ .‬וכן מוכח מהדילוג‬
‫ָארץ ָב ֶּ‬
‫ֶּע ְרוַת ָה ֶּ‬
‫ָׁשיב ָלנּו ֵּאת ָכל‬
‫יֹוסף ְו ָה ֵּׁשב י ִ‬
‫ִש ְט ֵּמנּו ֵּ‬
‫ֹאמרּו לּו י ְ‬
‫יהם ַוי ְ‬
‫יֹוסף ִכי ֵּמת ֲא ִב ֶּ‬
‫ויצוואליוסף‪ַ" :‬וי ְִראּו ֲא ֵּחי ֵּ‬
‫יֹוסף ָאנָא ָשא‬
‫ֹאמרּו ְל ֵּ‬
‫ָאביָך ִצּוָה ִל ְפנֵּי מֹותֹו ֵּלאמֹר‪ :‬כֹה ת ְ‬
‫יֹוסף ֵּלאמֹר ִ‬
‫ְצּוּו ֶּאל ֵּ‬
‫ָמ ְלנּו אֹתֹו‪ַ :‬וי ַ‬
‫ָהָר ָעה ֲא ֶּׁשר ג ַ‬
‫ָאביָך"‪ ,‬ורואים שהרגישו‬
‫ֹלהי ִ‬
‫אתם ִכי ָר ָעה ְג ָמלּוָך ְו ַע ָתה ָשא נָא ְל ֶּפ ַׁשע ַע ְבֵּדי ֱא ֵּ‬
‫ַאחיָך ְו ַח ָט ָ‬
‫נָא ֶּפ ַׁשע ֶּ‬
‫אשמים וביקשו כפרתם‪ .‬ודי בזה שתבין הכול‪.‬‬
‫ֹעה ֶּאת ֶּא ָחיו ַבצֹאן‪ ,‬ואז ירד למצרים ונכנס‬
‫יֹוסף ֶּבן ְׁש ַבע ֶּע ְשֵּרה ָׁשנָה ָהיָה ר ֶּ‬
‫ַעקֹב ֵּ‬
‫ֹלדֹות י ֲ‬
‫‪ 35‬כשהיה בן ‪ 17‬שנה כתוב (בראשית לז) ֵּא ֶּלה ת ְ‬
‫ַעבֹר ְב ָכל ֶּאֶּרץ‬
‫יֹוסף ִמ ִל ְפנֵּי ַפ ְרעֹה ַוי ְ‬
‫ֵּצא ֵּ‬
‫ֹלׁשים ָׁשנָה ְב ָע ְמדֹו ִל ְפנֵּי ַפ ְרעֹה ֶּמ ֶּלְך ִמ ְצָריִם וַי ֵּ‬
‫יֹוסף ֶּבן ְׁש ִ‬
‫לבית הכלא וכשהיה בן ‪ 30‬שנה כתוב‪ְ " :‬ו ֵּ‬
‫ָתיִם"‪ :‬ויהי מקץ‪ .‬נאמר כאן מקץ ונאמר באברהם מקץ עשר שנים מה להלן עשר‬
‫ְהי ִמ ֵּקץ ְׁשנ ַ‬
‫ִמ ְצָר ִים"‪ .‬וזה לשון בעל הטורים על פסוק "ַוי ִ‬
‫אף כאן לסוף עשר שנים ופירוש ויהי מקץ דהיינו לסוף עשר ועוד שנתים‪ :‬ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם‪ .‬בגימטריא עשר שנים ע"כ‪.‬‬
‫ולכאורה שנה אחת היה בבית פוטיפר‪.‬‬
‫‪ 36‬ולכאורה צריך לעיין בעניין יוסף ורש"י פירש שהביא דיבתם רעה‪" :‬כל רעה שהיה רואה באחיו בני לאה‪ ,‬היה מגיד לאביו‪ ,‬שהיו אוכלין‬
‫אבר מן החי‪ ,‬ומזלזלין בבני השפחות לקרותן עבדים‪ ,‬וחשודים על העריות‪ .‬ובשלשתן לקה‪ ,‬על אבר מן החי‪ ,‬וישחטו שעיר עזים במכירתו‪,‬‬
‫ולא אכלוהו חי (כדי שילקה בשחיטה) ועל דבה שספר עליהם שקורין לאחיהם עבדים‪ ,‬לעבד נמכר יוסף‪ ,‬ועל העריות שספר עליהם‪ ,‬ותשא‬
‫אשת אדוניו וגו"‪ ,‬והנה פירשו השפתי חכמים שלא היו רשעים ח"ו בני יעקב והיו צדיקים א"כ איך עשו כל אלה‪ ,‬אלא שהיו עושים דברים‬
‫מותרים אבל חשד בהם ולא שפט לכף זכות‪ ,‬והנה עדיין קצת קשה מדוע נענשו האחים אם עשו כדין להענישו‪ ,‬ולכן ניראה שמן הדין ודאי‬
‫ראוי לעונש אבל לא היו צריכים לעשות זאת בעצמם כי זה איסור הבאת דיבה שעונשו בידי שמים‪ ,‬ולכן הקפידו איתם כמ"ש הנביא על‬
‫מוכרם בכסף צדיק‪ .‬וכן דויד המלך במעשה אוריה החתי ובמעשה שאול‪ ,‬וכן מעשה שמעי בן גרא שנתן לקב"ה לדונם‪.‬‬
‫צפנת פענח‬
‫‪50‬‬
‫כף הקלע‬
‫ְביָך‬
‫אי ֶּ‬
‫ֶּפׁש ֹ‬
‫"ו ֵּאת נ ֶּ‬
‫חיפשנו דילוג "כף הקלע" מהפסוק שאומרת אביגיל לדוד המלך‪( :‬שמו"א כה) ְ‬
‫ָהב‬
‫ַאחת ֲע ָשָרה ז ָ‬
‫"כף ַ‬
‫ְק ְל ֶּענָה ְבתֹוְך ַכף ַה ִָּֽק ַלע"‪ ,‬והדילוג חותך בדיוק מופלא את הפסוק‪( :‬במדבר ז‪ ,‬נ) ַ‬
‫יַ‬
‫ְמ ֵּלָאה ְקטֶֹּרת"‪ .‬כאשר "כף לכף" זאת אמרת המילה "כף" של הדילוג חותכת בהתאמה את "כף אחת‬
‫עשרה זהב" של הפסוק‪ .‬ומה שנאמר כאן זה קצת ממה שהצלחנו להבין בחסדי ה'‪.‬‬
‫תמונה ‪ :1‬דילוג "כף הקלע"‪.‬‬
‫ידוע שהנשמה של הרשעים ואלו האפיקורסים שכופרים בעיקר‪ ,‬נכנסת כמו אבן לכף הקלע‪ .‬ונפש‬
‫הכוונה לנשמה של אותם רשעים והיא כמו אבן ששמים אותה בכלי עץ בצורת כף‪ ,‬שהקלע יורה את‬
‫האבן ממנו‪ ,‬והאבן עפה באוויר ממקום למקום כמו הנפש ממש (רש"י ומפרשים שם)‪ .‬ומובא ביחזקאל‬
‫(פרק כה) שהקב"ה אומר ליחזקאל להתנבא על ירושלים לפני החורבן ואומר לו‪ ,‬תגיד להם שאני‬
‫מביא עליהם שתי חרבות שיהרגו וישמידו את בית המקדש ואת הנותרים כגון גדליה בן אחיקם כו'‬
‫ובסוף אני יביא עליכם עוד חרב שלישית שגם הבורחים ממני לכל המקומות הרחוקים‪ ,‬החרב הזאת‬
‫יתה‬
‫ָאדם ִכי ִהיא ָה ָ‬
‫ילל ֶּבן ָ‬
‫שהיא נקראת "חרב חלל הגדול"‪ ,‬תחדור ללבם ותמצה את עונשם‪ְ " :‬ז ַעק ְו ֵּה ֵּ‬
‫הְך‬
‫ָבא ְׁו ַ‬
‫ָאדם ִהנ ֵּ‬
‫גּורי ֶּאל ֶּחֶּרב ָהיּו ֶּאת ַע ִמי ָל ֵּכן ְספֹק ֶּאל יֵָּרְך‪ְ :‬ו ַא ָתה ֶּבן ָ‬
‫ִש ָּר ֵּאל ְמ ֵּ‬
‫יאי י ְׁ‬
‫ְׁש ֵּ‬
‫ְב ַע ִמי ִהיא ְׁב ָּכל נ ִ‬
‫מ ַען ָּלמּוג‬
‫הגָּדֹול ַהחֶֹּדֶּרת ָל ֶּהם‪ְׁ :‬ל ַ‬
‫ח ָּלל ַ‬
‫ח ֶרב ָּ‬
‫ח ָל ִלים ִהיא ֶ‬
‫יׁש ָתה ֶּחֶּרב ֲ‬
‫ַכף ֶאל ָּכף ְו ִת ָכ ֵּפל ֶּחֶּרב ְׁש ִל ִ‬
‫ָת ִתי ִא ְב ַחת ָחֶּרב ָאח ֲעשּויָה ְל ָבָרק ְׁמ ֻע ָּטה ְׁל ָּט ַבח"‪ ,‬לפי פירש"י‬
‫יהם נ ַ‬
‫ֹלים ַעל ָכל ַׁש ֲעֵּר ֶּ‬
‫ֵּלב ְו ַה ְר ֵּבה ַה ִמ ְכׁש ִ‬
‫שם‪ ,‬החרב השלישית שהקב"ה מביא על הנותרים‪ ,‬היא כפליים מהחרבות הקודמות‪ ,‬והיא נקראת‬
‫"חרב חלל הגדול"‪ ,‬ונאמר שזה החלל מלשון תהום חלול‪ 37‬והיא החודרת להם ללב כדי להמס אותו‪.‬‬
‫ואיזו חרב יכולה להגיע לכל מקום ולתפוס את כל הבורחים‪ ,‬הוי אומר זוהי גיהנום וכף הקלע‬
‫שמטרתם "למען למוג לב"‪.‬‬
‫וזה ממש משל לכף הקלע‪ ,‬כלומר שהבן אדם שולף את החרב מהשמלה שלו‪ ,‬אז היא‬
‫הּוחָדה ֶּחֶּרב ְו ִהיא מָֹר ָטה ָל ֵּתת‬
‫ֹתּה ְל ָמ ְר ָטה ִל ְתפֹש ַב ָּכף ִהיא ַ‬
‫ִתן א ָ‬
‫מוחזקת בכף ידו כפי שכתוב שם‪ַ" :‬וי ֵּ‬
‫הֹורג"‪ ,‬וזה בדיוק כמו כף הקלע‪ ,‬שהאבן מוחזקת בכלי עץ בצורת כף עד שיורים בו‪ .‬ומה‬
‫אֹותּה ְביַד ֵּ‬
‫ָ‬
‫שאמר "חרב חלל הגדול"‪ ,‬כי כך ניקרא עונש הרשעים האלה שאין להם מנוחה והם נמצאים בחלל‬
‫ה ָָּּֽק ַלע" בגימטריה שווה "חרב" ויוצא שכף חרב הוא‬
‫הגדול‪ ,‬תהום רבה ונזרקים מכאן לכאן‪ .‬ועוד " ַ‬
‫ה ֶפ ֶכת ִל ְׁשמֹר ֶּאת‬
‫תַ‬
‫ה ִמ ְׁ‬
‫ח ֶרב ַ‬
‫הֶ‬
‫הט ַ‬
‫"ו ֵּאת ַל ַ‬
‫כף הקלע‪ ,‬עם האותיות והכולל‪ .‬וכן הפסוק מסייעא לן‪ְ :‬‬
‫ָאכ ָּלה‬
‫שנִינָּא ְׁ‬
‫ח ְׁר ָּבא ְׁ‬
‫ילא ְׁל ַ‬
‫ת ָּ‬
‫יעיָּיא ִד ְׁמ ִ‬
‫ש ַ‬
‫ֵּיהנָּם ְׁל ַר ִ‬
‫"ַאת ִקין ג ִ‬
‫ְ‬
‫ֶּדֶּרְך ֵּעץ ַה ַחיִים"‪ ,‬ותירגם יונתן במקום‪:‬‬
‫ת ֵּרין ִס ְׁט ִרין"‪ ,‬ורואים שהגיהנום נימשל לחרב שנונה שאוכלת משני צדדים ולכאורה מובן מה‬
‫ִמ ְׁ‬
‫שאומר הקב"ה ליחזקאל ואתה בן אדם כו' הך כף אל כף ותכפל חרב שלישיתה חרב חללים כו'‪ ,‬כל‬
‫כף יד היא משל לחרב וכשמכה כף אל כף נכפלת לחרב שנונה מתרין סטרין והיא כעין להט החרב‬
‫המתהפכת‪ .‬ולכן אמר לעיל בתרגום חרב חדה שאוכלת משני צדדין ר"ל שהיא כפולה מב' חרבות‬
‫כף ימין וכף שמאל‪ .‬כי הנה יש חרב שאוכלת רק מהימין ולא מהשמאל ולהיפך וזאת כלולה משניהם‪.‬‬
‫ועתה שמע היטב‪ ,‬הדילוג "כף הקלע" שרומז כאמור לאותה חרב שלישית שהיא בחינת כף הקלע‬
‫להעניש את הרשעים בחלל הגדול‪ ,‬חותך כאן את הדילוג "כף אחת עשרה זהב"‪ .‬בדיוק במילה "כף"‪.‬‬
‫ח ָל ִלים ִהיא‬
‫תה ֶּחֶּרב ֲ‬
‫יש ָּ‬
‫ש ִל ִ‬
‫ח ֶרב ְׁ‬
‫הְך ַכף ֶאל כָּף ְו ִת ָכ ֵּפל ֶ‬
‫ָבא ְׁו ַ‬
‫ָאדם ִהנ ֵּ‬
‫"ו ַא ָתה ֶּבן ָ‬
‫והיינו מה שאמר‪ְ :‬‬
‫יתה ְב ַע ִמי‬
‫ָאדם ִכי ִהיא [החרב הזאת] ָה ָ‬
‫ילל ֶּבן ָ‬
‫"ז ַעק ְו ֵּה ֵּ‬
‫הגָּדֹול וגו'"‪ .‬ובפסוק קודם אמר‪ְ :‬‬
‫ח ָּלל ַ‬
‫ח ֶרב ָּ‬
‫ֶ‬
‫גּורי ֶּאל ֶּחֶּרב וכו'"‪ .‬ופירשו "בכל נשיאי ישראל"‪ ,‬היינו בגדולים ובחשובים‬
‫ש ָּר ֵּאל ְמ ֵּ‬
‫יאי ִי ְׁ‬
‫ְׁש ֵּ‬
‫ִהיא ְׁב ָּכל נ ִ‬
‫שבדור של בבל כגון המלכים ואם כן למה אמר נשיאי ישראל דוקא‪ ,‬אלא משום שאותה כף חרב‬
‫‪ 37‬אע"פ שאין זה הפשט שם וכל המפרשים אמרו "חלל" מלשון מת‪ ,‬י"ל אה"נ שהרי גם מת הוא חלול מהנשמה‪.‬‬
‫‪51‬‬
‫צפנת פענח‬
‫ֻכת ַה ִמְז ֵּב ַח‬
‫חנ ַ‬
‫ְש ִאים ֵּאת ֲ‬
‫ַק ִריבּו ַהנ ִ‬
‫שהיא כף הקלע‪ ,‬נמצאת בפרשת הנשיאים וחותכת את הפסוק‪ַ" :‬וי ְ‬
‫ְביֹום ִה ָמ ַׁשח"‪ ,‬ולכן אמר "בכל נשיאי ישראל" דווקא‪ .‬ואין הכוונה ח"ו שנשיאי ישראל של חנוכת‬
‫המשכן נענשו וכו' כי אותם נשיאים היו צדיקים והקריבו הכול לשם שמיים‪ .‬רק הכוונה שהחרב‬
‫הזאת רמוזה שם בדילוגים‪ ,‬מסיבות הידועות לו יתברך‪.‬‬
‫ועתה התבנון בתמונה ‪ 2‬לקמן‪ .‬הדילוג המינימלי בטבלה "הך כף"‪ ,‬חותך ממש את כל הקרבנות של‬
‫נשיאי ישראל‪ ,‬ויותר מזה‪ ,‬שני הכפי"ם של "הך כף"‪ ,‬חותכות בדיוק את שני "כף אחת"‪ ,‬מהפסוקים‬
‫של נשיאי ישראל‪ ,‬והיינו מה שאמר הקב"ה ליחזקאל‪" ,‬והך כף אל כף"‪ ,‬והדילוג לעיל גם חותך את‬
‫הדילוג "כף הקלע" באות כ' בדיוק‪ .‬שים לב‪ ,‬שהחיפוש של הדילוג "הך כף"‪ ,‬גרם לנו להציג את‬
‫הטבלה בדילוג של ‪ ,256‬ובצורה כזאת רואים את כל השורות של קרבנות הנשיאים כמעט שווים‪ ,‬רק‬
‫שונים מעט עקב השמות השונים של הנשיאים‪ ,‬כל רוחב טבלה אחר לא היה נותן תוצאה כזאת‪ .‬וכן‬
‫מובא בזוהר (ג‪ ).‬שהאות כ"ף נדחתה מלפני הקב"ה משום שבה כ'ליה ואמר לה הקב"ה כ"ף כ"ף‪,‬‬
‫ולכאורה תמוה למה חזר פעמיים לומר כ"ף כ"ף ולכן ניראה לומר שהכוונה שבך כתיב‪ :‬והך כף אל‬
‫כף ותכפל חרב וגו'‪ ,‬ואיך יברא בך את העולם‪.‬‬
‫תמונה ‪ :1‬דילוג "הך כף"‪.‬‬
‫ואחרי בדיקה מדוקדקת ישנם ‪ 3069‬אותיות בסה"כ בפרשת הנשיאים החל מהמילים‪" :‬ויהי המקריב‬
‫ביום הראשון נחשון בן עמינדב"‪ ,‬עד ועד בכלל למילים "זה קרבן אחירע בן עינן"‪ .‬ואם תחלק‬
‫‪ 255.75=3069/12‬וזה הדילוג שלנו ‪ ,256‬כי אי אפשר להציג דילוג למחצה לשליש ולרביע‪ ,‬לא‬
‫שמענו‪ .‬ולפי זה‪ ,‬נימצא שכל מה שהקריבו הנשיאים‪ ,‬עם בחינתם עולים ביחד ‪3072=12*256‬‬
‫בקירוב‪ .‬וזה פרוטן‪ :‬קערה אחת ‪ +‬מנחה (סולת בלולה בשמן) לקערה ‪ 130 +‬כסף ‪ +‬מזרק אחד ‪+‬‬
‫מנחה למזרק ‪ 70 +‬כסף ‪ +‬כף אחת ‪ +‬קטורת ‪ 10 +‬זהב ‪ +‬פר אחד ‪ +‬איל אחד ‪ +‬כבש אחד ‪+‬‬
‫שעיר עזים אחד ‪ +‬בקר שנים ‪ +‬אילים חמישה ‪ +‬עתודים חמישה ‪ +‬כבשים חמישה = ‪ .237‬ועוד‬
‫בחינת הנשיא עצמו שהקריב עצמו לפני ה' נקבל ‪ .238‬והכולל אותם לכל סוג וסוג בעצמו ‪ 18‬בחינות‪.‬‬
‫וביחד ‪ .255=237+18‬והכולל לכל הסוגים יחד‪ .256 ,‬וברור כעת למה נתן להם ‪ 256‬אותיות בממוצע‬
‫לכל נשיא‪ .‬ועכשיו ברור למה כתב רחמנא‪" :‬ביום עשתי עשר יום"‪ ,‬וכן "ביום שנים עשר יום"‪ .‬מדוע‬
‫הוסיף את המילה "יום" שלכאורה מיותרת ונתנו בזה תשובות המפרשים וכן מדוע כתב על שבט‬
‫יששכר "הקריב את קרבנו"‪ ,‬ובכל השאר "קרבנו"‪ .‬ועל פי זה‪ ,‬רצה הקב"ה להשלים בממוצע אותיות‬
‫שבט אשר ושבט נפתלי ל‪ 256-‬כנגד מה שהקריבו ‪ 256‬בחינות‪ ,‬ומספר האותיות בקרבן שבט אשר‬
‫הוא ‪ ,255‬ובלי המילה "יום"‪ ,‬היו חסרים ל‪ .252-‬וכן לגבי שבט נפתלי האורך של קרבן שבט נפתלי‬
‫גם כן ‪ 255‬אותיות‪ ,‬וחסר "יום"‪ ,‬היו ‪ ,252‬וזה לא יתכן כי היה צריך להשלים ממוצע כל האותיות‬
‫לשבט ל‪ ,256-‬וזהו פירוטם‪:‬‬
‫שבט‬
‫יהודה‬
‫יששכר‬
‫זבולן‬
‫ראובן‬
‫שמעון‬
‫גד‬
‫אפרים‬
‫מנשה‬
‫בנימין‬
‫דן‬
‫אשר‬
‫נפתלי‬
‫סה"כ‬
‫ממוצע אותיות לשבט‬
‫מס' אותיות בפסוקים‬
‫‪270‬‬
‫‪256‬‬
‫‪249‬‬
‫‪257‬‬
‫‪259‬‬
‫‪248‬‬
‫‪257‬‬
‫‪256‬‬
‫‪253‬‬
‫‪254‬‬
‫‪255‬‬
‫‪255‬‬
‫‪3069‬‬
‫‪255.75‬‬
‫צפנת פענח‬
‫‪52‬‬
‫ונתן ממוצע ‪ 256‬לכל נשיא וחלקם פחות חלקם יותר‪ ,‬משום שכך הוא בכל מקום כדכתיב‪ָ " :‬לַרב‬
‫ַח ָלתֹו"‪ ,‬לפי האוכלוסין של ישראל מתחלקת הארץ‪ ,‬ומסברא‬
‫ַח ָלתֹו ְו ַל ְמ ַעט ַת ְמ ִעיט ֶּאת נ ֲ‬
‫ַת ְרבּו ֶּאת נ ֲ‬
‫כך גם החלוקה בתורה כי האותיות הם נפשות כנגד הארץ‪ ,‬ומשום שכל ישראל ערבים זה לזה‬
‫ומשלימים זה את זה‪ ,‬והמטרה הייתה חנוכת המשכן‪ ,‬והוא מנה את כולם בסוף כאחד ועם בחינתם‬
‫הכוללת עולים ‪ 3072‬בחינות להקרבה‪ .‬וביחד עם המילה "זאת"‪ ,‬של הפסוק המסכם‪" :‬זאת חנוכת‬
‫המשכן ביום המשח אותו"‪ ,‬ישנם באמת ‪ 3072‬אותיות‪ .‬כי המילה "זאת" חוזרת על כל הקודמים וגם‬
‫על הבאים‪ .‬וזאת רומזת לשכינה שהצטרפה עמהם שבלי "זאת" אין חנוכה למשכן‪ ,‬כפי שכתוב "ועשו‬
‫לי משכן ושכנתי בתוכם"‪.‬‬
‫‪53‬‬
‫צפנת פענח‬
‫ל"ג בעומר‬
‫טבלה המפגישה בין הביטוי "לג בעומר" בדילוג המינימלי שלו בתורה (מתוך שלושה דילוגים‬
‫סה"כ) עם המספר "שלשים ושלש" שבפסוק ליד שחוזר פעם אחת בלבד בתורה‪.‬‬
‫תמונה ‪ :1‬דילוג "לג בעומר"‬
‫שמרמז כמובן על היום ה‪-‬ל"ג בספירה הוא ‪ 33‬בגימטריה‪ .‬וראוי לציין שהשלשים ושלש המוזכרים‬
‫בפסוק אלו הם בני יעקב מ‪-‬לאה אשתו‪ ,‬וכוללים את שמעון ולוי ודינה‪ .‬וכן הדילוג חותך את הברכה‬
‫תבֹּא‬
‫סֹּדם ַאל ָּ‬
‫יהם‪ :‬ו ְׁב ָּ‬
‫ֹת ֶּ‬
‫ַאחים ְכ ֵּלי ָח ָמס ְמ ֵּכר ֵּ‬
‫ש ְׁמעֹון ְׁו ֵּל ִוי ִ‬
‫של יעקב לשמעון ולוי‪( :‬בראשית מט) "ה ִ‬
‫צנָם ִע ְקרּו ׁשֹור"‪ .‬שרומז לרבי שמעון בן יוחאי‬
‫ּוב ְר ֹ‬
‫שי ִב ְק ָה ָלם ַאל ֵּת ַחד ְכב ִֹדי ִכי ְב ַא ָפם ָה ְרגּו ִאיׁש ִ‬
‫ַפ ִ‬
‫נ ְׁ‬
‫ז"ל‪ ,‬אמנם צ"ע מה הקשר‪ .‬ואולי כי "ולוי" עולה "בן" בגימטריה (‪ .)52‬והמילה "אחים" רומזת ליוחאי‪.‬‬
‫והיינו שמעון בן יוחאי‪ .‬וכן הברכה עצמה לשמעון רומזת לתורת הסוד‪ ,‬בסודם אל תבוא נפשי וכו'‪.‬‬
‫ויותר מזה רומז לכך שתורת הסוד ניתנה בעיקר לאנשים יחידים עד לאחרית הימים‪ ,‬כי כך כתוב‬
‫בזוהר שהדברים יהיו חתומים וסתומים עד לאחרית הימים שבזכותם יצאו מהגלות‪ .38‬ואם תאמר‬
‫הרי לכאורה מעניש יעקב את שמעון ולוי‪ ,‬ויש לומר שלאו דווקא‪ ,‬כי סוף סוף לוי אמנם לא קיבל‬
‫נחלה בארץ אבל היה השבט הכי קרוב להקב"ה וזה נאה להידמות לרשב"י הקדוש שהיה בגלות עם‬
‫השכינה‪ ,‬כך היו שמעון ולוי נודדים עם השכינה‪ ,‬כי לא קיבלו נחלה בארץ עקב הברכה של יעקב‪ .‬וכן‬
‫לקמן ניראה שהקב"ה כביכול העניש את רשב"י לחזור למערה‪.‬‬
‫ונזכר בסיפור של רשב"י במערה במסכת שבת (לג‪( ,):‬אפשר לדלג למי שמכיר)‪:‬‬
‫רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון ישבו וגם יהודה בן גרים הצטרף אליהם פתח ר' יהודה ואמר כמה‬
‫נאים מעשיהן של אומה זו תקנו שווקים תקנו גשרים תקנו מרחצאות‪ ,‬ר' יוסי שתק‪ ,‬נענה רשב''י‬
‫ואמר כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמן תקנו שווקין להושיב בהן זונות מרחצאות לעדן בהן‬
‫עצמן גשרים ליטול מהן מכס הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם ונשמעו למלכות אמרו יהודה שעילה‬
‫יתעלה יוסי ששתק יגלה לציפורי‪ ,‬שמעון שגינה [את הרומאים] גזרו עליו מיתה‪ .‬הלכו רשב"י ובנו ונסתרו‬
‫בבית מדרש‪ ,‬כל יום הייתה מביאה להם אשתו לחם ומים ואכלו‪ ,‬כאשר התחזקה הגזירה‪ ,‬חששו‬
‫שמא אשתו תגלה לרומאים‪ ,‬לכן ברחו למערה להתחבאות שם כדי שאשתו לא תדע‪ ,‬נעשה להם נס‬
‫ונברא עץ חרוב ומעין מים והיו מורידים את הבגדים ויושבים מכוסים בחול עד הצוואר‪ ,‬כל היום‬
‫למדו‪ ,‬בזמן תפילה [קריאת שמע‪ ,‬תוספות] לבשו בגדים וקראו‪ ,‬ואחרי זה הורידו שוב כדי שלא יתבלו‬
‫הבגדים‪ ,‬ישבו י"ב חודש במערה‪ ,‬בא אליהו הנביא ועמד בפתח המערה ואמר‪ :‬מי יודיע לבר יוחאי‬
‫שמת הקיסר ונתבטלה הגזרה‪ .‬יצאו מהמערה‪ ,‬ראו אנשים שחורשים וזורעים‪ ,‬אמר רשב"י‪ :‬מניחין‬
‫חיי עולם [תורה] ועוסקין בחיי שעה?‪ ,‬כל מקום שנתנו עיניהן‪ ,‬מיד נשרף‪ .‬יצתה בת קול ואמרה להם‪:‬‬
‫להחריב עולמי יצאתם‪ ,‬חיזרו למערתכם! חזרו למערה וישבו בה שנים עשר חודש‪ ,‬אמרו‪ :‬משפט‬
‫רשעים בגיהנום י"ב חודש‪ .‬יצתה בת קול ואמרה‪ :‬צאו ממערתכם‪ .‬יצאו וכל מקום שהיה שורף רבי‬
‫אלעזר‪ ,‬היה מרפא רבי שמעון‪ ,‬אמר רשב"י לבנו‪ :‬די לעולם בי ובך [כלומר בעוסקי תורה אני ואתה‪ ,‬רש"י]‪.‬‬
‫בערב שבת ראו זקן אחד רץ עם זוג הדסים בידיו בבין השמשות‪ ,‬שאלו אותו למה הם‪ ,‬אמר להם‬
‫לכבוד שבת‪ .‬שאלו למה שנים? אמר להם אחד כנגד (שמות כ‪-‬ח) זכור ואחד כנגד (דברים ה‪-‬יב) שמור‪.‬‬
‫אמר רשב"י לבנו תיראה כמה חביבים מצות על ישראל‪ ,‬התיישבה דעתם‪ .‬שמע ר' פנחס בן יאיר‬
‫‪ 38‬זוהר ח"ג דף קכד ע"ב‪" :‬ובגין דעתידים ישראל למטעם מאילנא דחיי דאיהו ספר הזוהר‪ ,‬יפקון ביה מן גלותא ברחמים"‪ .‬וכן ת"ז (א‪ְ :).‬ו ִע ַלת‬
‫ַלָאה‬
‫ְהיב ַל ֲע ַשר ְס ִפ ָירן ְלג ָ‬
‫ׁשּותא י ִ‬
‫יליּה‪ְּ ,‬ור ָ‬
‫ַלָאה לֹון ָרזִין ְט ִמ ִירין ָכ ל ֵּׁשם ְבַד ְרגָא ִד ֵּ‬
‫ּול ָכל ִכנּויִין ְלג ָ‬
‫ּול ָכל ֲהַויָין ְ‬
‫יׁשין ְ‬
‫ְהיב ְרׁשּו ְל ָכל ְׁש ָמ ָהן ַק ִד ִ‬
‫ֹלא י ִ‬
‫ַעל כ ָ‬
‫יחא‪.‬‬
‫ש ָּ‬
‫ֵּיתי ָּדָּרא ְׁד ַמ ְׁל ָּכא ְׁמ ִ‬
‫ַלָאה לֹון ַעד ְׁדי ֵּ‬
‫ְׁהיב ְׁרשּו ְׁלג ָּ‬
‫תי ִ‬
‫לֹון ָר ִזין ְט ִמ ִירין ְׁד ָּלא ִא ְׁ‬
‫צפנת פענח‬
‫‪54‬‬
‫חתנו ויצא לקראתו‪ ,‬הכניס אותו לבית המרחץ‪ ,‬והתחיל לתקן את בשרו‪ ,‬ראה שהיה לו בעור חתכים‬
‫מחמת החול‪ ,‬ותוך כדי בכה ונפלו הדמעות על הפצעים וצווח רשב"י‪ ,‬אמר ר' פנחס‪ :‬אוי לי שראיתיך‬
‫בכך‪ .‬אמר לו רשב"י‪ :‬אשריך שראיתיני בכך‪ ,‬כי אם לא היית רואה אותי כך‪ ,‬לא היית מוצא בי כך‪ .‬כי‬
‫בהתחלה שהיה מקשה ר' שמעון לר' פנחס תריסר קושיות‪ ,‬היה מתרץ לו תריסר תירוצים‪ .‬ועכשיו ר'‬
‫פנחס הקשה לר' שמעון עשרים וארבע קושיות ותירץ לו את כולם‪[ .‬יותר קשה לתרץ מאשר להקשות]‪ .‬אמר‬
‫רשב"י‪ :‬הואיל והתרחש נס‪ ,‬אלך לתקן דבר בעיר‪ .‬משום שכתוב (בראשית לג‪-‬יח) ויבא יעקב שלם‪ ,‬אמר‬
‫רב‪ :‬שלם בגופו בממונו ובתורתו‪( ,‬בראשית לג‪-‬יח) ויחן את פני העיר‪ .‬שחנן את העיר בדבר טוב‪ ,‬כלומר‬
‫תיקן משהו‪ .‬אמר רב‪ :‬מטבע תיקן להם‪ ,‬ושמואל אמר‪ :‬שווקים תיקן להם‪ ,‬ור' יוחנן אמר‪ :‬מרחצאות‬
‫תיקן להם‪.‬‬
‫וזה רומז קצת לדין ויסוד האש של רשב"י ורבי אלעזר‪ ,‬בדומה לשמעון ולוי‪ ,39‬כי מה שאמר רשב"י‬
‫הואיל והתרחש נס אלך לתקן דבר בעיר כמו יעקב אבינו שכתוב "ויחן את פני העיר"‪ ,‬סמוך מיד‬
‫לסיפור שבו שמעון ולוי הרגו את כל אנשי שכם בגלל דינה שנאנסה‪ ,‬ויעקב גער בשמעון ולוי והוא‬
‫ֹׁשב‬
‫יׁשנִי ְבי ֵּ‬
‫ֹתי ְל ַה ְב ִא ֵּ‬
‫ַעקֹב ֶּאל ִׁש ְמעֹון ְו ֶּאל ֵּלִוי ֲע ַכ ְר ֶּתם א ִ‬
‫ֹאמר י ֲ‬
‫התנגד להרוג את כל העיר‪( :‬ברא' לד) "ַוי ֶּ‬
‫חֹותנּו"‪ ,‬ונחלקו בזה‬
‫ַע ֶּשה ֶּאת ֲא ֵּ‬
‫ֹאמרּו ַה ְכזֹונָה י ֲ‬
‫יתי‪ַ :‬וי ְ‬
‫ּוב ִ‬
‫ִׁש ַמ ְד ִתי ֲאנִי ֵּ‬
‫ֶּא ְספּו ָע ַלי ְו ִהכּונִי ְונ ְ‬
‫ָארץ וכו' ְונ ֶּ‬
‫ָה ֶּ‬
‫מאיזה דין באו לנקום שמעון ולוי בעיר שכם ובכל יושביה‪ ,‬אבל ניראה שמוסכם שמבחינת דין האמת‬
‫היה ראוי להרוג את כל יושבי העיר שנתנו יד לשכם בן חמור‪ 40‬וזה מה שעשו שמעון ולוי שפעלו‬
‫בגבורה‪ ,‬רק שיעקב שהוא האמצעי התנגד לפעולת נקם אלימה אע"פ שראויה מצד הדין‪ ,‬ולכן העניש‬
‫אותם בברכות ואמר‪" :‬שמעון ולוי אחים וכו' בסודם אל תבוא נפשי ובקהלם אל תחד כבודי כי באפם‬
‫הרגו איש"‪ .‬וזה דומה לסיפור של רשב"י‪ ,‬כאשר רשב"י יצא מהמערה לאחר הי"ב שנים הראשונות‪,‬‬
‫מהקדושה יצאת אש מעיניהם מחמת שראו את האנשים שחרשו וזרעו והתעסקו בענייני העולם‬
‫הזה‪ ,‬כי מבחינת הדין‪ ,‬ראוי לאדם ללמוד תורה בלבד לשיטת רשב"י (ברכות לה‪ .41):‬אבל מבחינת‬
‫הקב"ה שמנהיג את העולם באמצע בדין ורחמים‪ ,‬יכול אדם גם להתעסק בענייני העולם הזה‪ ,‬ולכן‬
‫יצתה בת קול ואמרה להם חיזרו למערתכם‪ ,‬ואמרו משפט רשעים בגיהנם י"ב חודש (ר"ה יז‪.).‬‬
‫ובאמת לפי המסורת רשב"י ורבי אלעזר בנו יצאו ביום ל"ג בעומר מהמערה‪ ,‬וכן יום ל"ג הוא יום‬
‫הפטירה של רשב"י‪ ,42‬ורואים את העניין רמוז בפסוקים שחותכים את הדילוג בצורה נפלאה‪:‬‬
‫חצּו‬
‫ִתן ַמיִם ַוי ְִר ֲ‬
‫יֹוסף ַוי ֶּ‬
‫יתה ֵּ‬
‫ָׁשים ֵּב ָ‬
‫ָבא ָה ִאיׁש ֶּאת ָה ֲאנ ִ‬
‫ַיֹוצא ֲא ֵּל ֶּהם ֶּאת ִׁש ְמעֹון‪ :‬כד ַוי ֵּ‬
‫(בראשית מג) כג ‪ ...‬ו ֵּ‬
‫ֹאכלּו‬
‫יֹוסף ַב ָצ ֳהָריִם ִכי ָׁש ְמעּו ִכי ָׁשם י ְ‬
‫ְחה ַעד בֹוא ֵּ‬
‫ָכינּו ֶּאת ַה ִמנ ָ‬
‫יהם‪ :‬כה ַוי ִ‬
‫חמֵֹּר ֶּ‬
‫ִתן ִמ ְספֹוא ַל ֲ‬
‫יהם ַוי ֵּ‬
‫ַר ְג ֵּל ֶּ‬
‫ִׁשַאל‬
‫ָאר ָצה‪ :‬כז ַוי ְ‬
‫חוּו לֹו ְ‬
‫ִׁש ַת ֲ‬
‫ְתה ַוי ְ‬
‫ָדם ַה ָבי ָ‬
‫ְחה ֲא ֶּׁשר ְביָ‬
‫ָביּאּו לֹו ֶּאת ַה ִמנ ָ‬
‫ְתה ַוי ִ‬
‫יֹוסף ַה ַבי ָ‬
‫ָל ֶּחם‪ :‬כו ַוָיבֹא ֵּ‬
‫ָאבינּו‬
‫ֹאמרּו ָׁשלֹום ְל ַע ְב ְדָך ְל ִ‬
‫עֹודנּו ָחי‪ :‬כח ַוי ְ‬
‫ָקן ֲא ֶּׁשר ֲא ַמ ְר ֶּתם ַה ֶּ‬
‫יכם ַהז ֵּ‬
‫ֹאמר ֲה ָׁשלֹום ֲא ִב ֶּ‬
‫ָל ֶּהם ְל ָׁשלֹום ַוי ֶּ‬
‫יכם ַה ָקטֹן ֲא ֶּׁשר‬
‫ֹאמר ֲהזֶּה ֲא ִח ֶּ‬
‫ָאחיו ֶּבן ִאמֹו ַוי ֶּ‬
‫ָמין ִ‬
‫ִשא ֵּעינָיו ַוי ְַרא ֶּאת ִב ְני ִ‬
‫חּוּו‪ :‬כט ַוי ָ‬
‫ִׁש ַת ֲ‬
‫ִקדּו ַוי ְ‬
‫עֹודנּו ָחי ַוי ְ‬
‫ֶּ‬
‫ְב ֵּקׁש ִל ְבכֹות‬
‫ָאחיו ַוי ַ‬
‫ח ָמיו ֶּאל ִ‬
‫ִכ ְמרּו ַר ֲ‬
‫יֹוסף ִכי נ ְ‬
‫ְמ ֵּהר ֵּ‬
‫ָחנְָך ְבנִי‪ :‬ל שביעי ַוי ַ‬
‫ֹלהים י ְ‬
‫ֹאמר ֱא ִ‬
‫ֲא ַמ ְר ֶּתם ֵּא ָלי ַוי ַ‬
‫ֵּב ְך ָׁש ָמה‪:‬‬
‫ַוָיבֹא ַה ַח ְדָרה וַי ְ‬
‫ֶּאסֹר‬
‫ִקח ֵּמ ִא ָתם ֶּאת ִׁש ְמעֹון וַי ֱ‬
‫רואים שיוסף הוציא לאחים את שמעון שהיה כלוא‪( :‬ברא' מב‪ ,‬כד) "ַוי ַ‬
‫ֵּיהם"‪ ,‬וזה רומז לרשב"י שברח למערה והיה אסור שם בגזרת הרומאים‪ ,‬ולכן הדילוג "לג‬
‫אֹתֹו ְל ֵּעינ ֶּ‬
‫בעומר" שהוא כאמור היום שבו יצא רבי שמעון מהמערה‪ ,‬חותך את הפסוקים האלה שכתוב בהם‬
‫‪ 39‬כך פירש אור החיים שמעון ולוי וגו ‪'.‬אומרו אחים כי ישנם באחוה בטבעם ודעת אחת שוה כדעת אחים ודבר זה לא ישוה בכל אחים‪,‬‬
‫או ירצה לתת טעם למעשיהם אשר עשו במעשה שכם ובמעשה יוסף ואמרשטבעם בתגבורת יסוד האש‪ .‬עכ"ל‪.‬‬
‫‪ 40‬אם לפירוש הרמב"ם בספר שופטים (רמב"ם הלכות מלכים פי"ד ה"ט) ואמר שבני נח מצווים על הדינים והוא להושיב דיינין בכל פלך‬
‫ופלך לדון בשש מצות שלהן ובן נח שעבר על אחת מהן הוא נהרג בסייף ראה אחד שעבר על אחת מהן ולא דנוהו להרגו הרי זה הרואה‬
‫יהרג בסייף ומפני זה נתחייבו כל בעלי שכם הריגה שהרי שכם גזל והם ראו וידעו ולא דנוהו‪ .‬ואם תרצה כדברי הרמב"ן שחולק‪... :‬וכי‬
‫אנשי שכם וכל שבעה עממין לא עובדי עבודה זרה ומגלה עריות ועושים כל תועבות השם היו והכתוב צווח עליהן בכמה מקומות( דברים‬
‫יב‪ ,‬ב )על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן וגו' לא תלמד לעשות וכו( 'דברים יח‪ ,‬ט )ובגלוי עריות כי את כל התועבות האל‬
‫עשו וכו( 'ויקרא יח‪ ,‬כז )אלא שאין הדבר מסור ליעקב ובניו לעשות בהם הדין אבל ענין שכם כי בני יעקב בעבור שהיו אנשי שכם רשעים‬
‫ודמם חשוב להם כמים רצו להנקם מהם בחרב נוקמת והרגו המלך וכל אנשי עירו כי עבדיו הם וסרים אל משמעתו ואין הברית אשר‬
‫נמולו נחשב בעיניהם למאומה כי היה להחניף לאדוניהם ויעקב אמר להם בכאן כי הביאוהו בסכנה שנאמר עכרתם אותי להבאישני‪...‬‬
‫‪ 41‬ברכות (לה‪ ):‬אמר רשב"י אפשר אדם זורע בשעת זריעה וכו'‪.‬‬
‫‪ 42‬וזה לשון ערוך השולחן (סימן תצג‪ ,‬ז)‪ :‬ובמדינות אלו אין נוהגין כדבריו‪ ,‬אלא מסתפרין ביום ל''ג ומרבים בו קצת שמחה‪ .‬ואין אומרים‬
‫בו תחנון‪ .‬עד כאן לשונו‪ ,‬וכוונתו דלעניין ל''ג בעומר בעצמו – בכל מקום נוהגין להתיר‪ ,‬בין לפי מנהגו של רבינו הבית יוסף ובין לפי מנהגינו‪,‬‬
‫מפני שמחזיקין היום הזה לקצת יום טוב‪ ,‬וגם במנחה שלפניו‪ .‬ורגילין לקרותו ''הלולא דרבי שמעון בר יוחאי''‪ ,‬ובארץ ישראל מרבין בתפילה‬
‫ובהדלקת נרות על קברו הקדוש‪ .‬ואומרים שנסתלק ביום זה‪ ,‬וגם יצא מהמערה ביום זה‪.‬‬
‫‪55‬‬
‫צפנת פענח‬
‫"ויוצא אלהם את שמעון"‪ ,‬ורומז ליציאת רשב"י מהמערה‪ .‬והנה גם בסיפור לעיל כאשר רשב"י יצא‬
‫מהמערה שכך ונרגע הדין שהיה להם כאשר ראו את הזקן עם ההדסים והתיישבה דעתם‪ ,‬ואז בא‬
‫אליו רבי פנחס בן יאיר בחי' יוסף‪ ,‬שאלו לשלום‪ ,‬והכניס אותו לבית המרחץ וריפא את בשרו ובכה‬
‫עליו‪ .‬וזה מקביל למה שקורה בפסוקים כאן‪ ,‬כי שמעון יצא מהבית כלא לאחר שתיקן את הכעס‬
‫והחמה שהיתה בו‪ ,‬כי זה היה תיקון למכירת יוסף‪ ,‬ויוסף נתן לו ולאחים מים וירחצו רגליהם‪ ,‬והם‬
‫הביאו לו מנחה בחינת מה שעשה רשב"י שרצה לתקן דבר טוב בעיר וסילק טומאת המתים וכן גם‬
‫מה שבכה ר' פנחס על רשב"י היינו יוסף שבכה על אחיו‪.‬‬
‫וכן יש להוסיף שהסיפור על ר' יהודה ור' יוסי ור"ש שישבו רומז לדברי חז"ל על יתרו איוב ובלעם‬
‫שישבו עם פרעה באשר מה לעשות ליהודים‪ ,‬בלעם שיעץ ואיוב ששתק ויתרו שברח‪ .‬לכאורה בלעם‬
‫יתעלה ויתרו ברח מפחד שיהרגוהו ואין בריחה כשתיקה דשתיקה נידונת כהודאה לפעמים (ב"מ ו‪).‬‬
‫אבל בריחה כמו התרסה‪ ,‬אבל סוף סוף בלעם נהרג בחרב‪ ,‬איוב קיבל יסורים היינו גלות‪ ,‬ויתרו אמרו‬
‫חז"ל זכה לקבל את התורה ופרשת קבלת התורה נקראת על שמו כידוע‪ .‬וא"כ גם כן רשב"י שתפס‬
‫את מידת הדין שלכאורה היה יכול לשתוק ואין בזה כלל איסור‪ ,‬לכן זכה לקבל את תורת האמת‬
‫ושנקראת על שמו‪.‬‬
‫וכן רמוז במה שהקב"ה החזיר את רשב"י למערה לשנה נוספת סה"כ ‪ 13‬שנים‪ ,‬לרמוז לשלוש עשרה‬
‫מדות של רחמים שבהם נברא העולם ולכן כשיצאו נמתקו הדינים ולא שרפו יותר בעיניהם‪.‬‬
‫צפנת פענח‬
‫‪56‬‬
‫מים שלנו‬
‫דילוג מדהים שחיפשנו "מים שלנו"‪ ,43‬כלומר מים שישנו ולנו‪ 44‬כל הלילה בתוך כלי והתקררו‪,‬‬
‫וזאת הלכה בשו"ע (סי' תנה) וז"ל‪ :‬אין לשין [את הבצק של המצה] אלא במים שלנו‪ ,‬בין שהם מי בורות‬
‫ומעינות ובין שהם מי נהרות כו'‪ ,‬ואנו צפינו מראש היכן הדילוג יחתוך בתורה – ובהמשך נחשב‬
‫הסתברות לכך‪ .‬כלומר צריך לחשוב כיצד התורה יכולה לרמוז למושג "מים שלנו"‪ ,‬וצפינו שהוא‬
‫יחתוך את הפסוקים שמדברים על תלונות בני ישראל שלא היה להם מים במדבר‪ ,‬והיינו מים שלנו‬
‫והתלוננו‪.‬‬
‫תמונה ‪ – 16‬דילוג "מים שלנו"‪ ,‬חותך פסוק‪" :‬ונחנו מה כי תלינו עלינו"‬
‫ורואים שאת תחילת הדילוג מלמעלה למטה חותך הפסוק‪" :‬והמיםלהםחומה"‪ ,‬רואים שאת‬
‫המילה מים בדילוג חותך הפסוק והמים וזה בעצם אימות למשמעות הדילוג [עיין פרק א‪ ,‬כללים‬
‫ויסודות‪ ,‬אות ג]‪.‬‬
‫וכתוב בשורה החמישית ויבאומרתהולאיכלולשתתמיםממרה‪ ,‬וזה הסיפור שם‪( :‬שמות טו) "‬
‫ִלנּו‬
‫ִּֽכ ַ֗לּו ִל ְׁש ֶ֥ ֹ‬
‫באּו ָמָ ֵ֔ר ָתה ְו ֹ֣לא ָי ְ‬
‫ָמים ַב ִמ ְד ָ ֶ֖בר ְוֹלא‪ֶ֥ ָ -‬מ ְצאּו ִָּֽמיִם ‪ַ :‬וָי ֣ ֹ‬
‫כו' וַי ְ‬
‫תת ַמיִם ִמ ָמָ ֵ֔רה כו' ‪ַ :‬וי ֹּ֧‬
‫ֵּל ִ֧כּו ְׁש ִֹּֽל ֶּׁשת‪-‬י ִ ָ֛‬
‫ִמ ְת ֶ֖קּו ַה ָ ֵ֑מיִם ָ ׁ֣שם ָ ֶ֥שם‬
‫ַׁש ֵּלְך ֶּאל‪ַ -‬ה ֵַ֔מיִם ִַּֽוי ְ‬
‫ַיֹורהּו ה' ֵֵּ֔עץ ַוי ְ‬
‫תה ‪ַ :‬וי ְ‬
‫ִׁש ִֶּּֽ‬
‫מר ַמה‪-‬נ ְ‬
‫ֹׁשה ֵּלא ֶ֖ ֹ‬
‫ִצ ַ ֣עק ֶּאל‪-‬ה' ו ֵּ ַ֤‬
‫ָה ָ ָ֛עם ַעל‪-‬מ ֶּ ֶ֥‬
‫ִסהּו"‪ ,‬ע"כ‪ .‬ורואים שהיה חסר לבני ישראל מים ועל כן באו והתלוננו אל משה‪,‬‬
‫ּומ ְׁש ָ ֶ֖פט ְו ָ ֶׁ֥שם נ ִָּֽ‬
‫חק ִ‬
‫ָ֛לֹו ֶ֥ ֹ‬
‫וזה בדיוק "מים שלנו"‪ ,‬כלומר‪ :‬מים שהתלוננו עליהם‪ .‬ומובן שכל זה היה ניסיון לבני ישראל לראות‬
‫אם יתלוננו‪ ,‬וכן מובא בגמ' (פסחים מב‪ 45):‬שדרש להם רב מתנה בפפוניאה‪ ,‬שאסור ללוש מצות רק‬
‫במים שלנו והם חשבו שהתכוון שצריך ללוש במים שלהם בלבד‪ ,‬והם באו אליו עם כלים למחרת‬
‫ואמרו לו תן לנו מים‪ ,‬ואמר להם לא התכוונתי שלנו של המשפחה שלי אלא שישנו‪.‬‬
‫וכן בשורה השישית כתוב בחמשהעשריוםלחדשהשנילצאתםמארץמצריםוילינו‪:‬‬
‫ַאה ֶ֖רֹן‬
‫ֹׁשה ְוִַּֽעל‪ֲ -‬‬
‫אתם ֵּמ ֶּ ֶ֥אֶּרץ ִמ ְצִָּֽריִם‪ַ :‬וי ִֵ֜לֹונּו ָכל‪ֲ -‬עַ ִ֧דת ְבנֵּי‪-‬י ְ‬
‫ח ִמ ָ֨שה ָע ָ ֶ֥שר יֹום ַל ֣ ֹ‬
‫" ַב ֲ‬
‫ִשָר ֵּ ָ֛אל ַעל‪-‬מ ֶּ ֶ֥‬
‫חֶּדׁש ַה ֵּש ִֵ֔ני ְל ֵּצ ָ ֶ֖‬
‫ַב ִמ ְד ִָּֽבר כו'"‪ ,‬רואים שבחמישה עשר יום לחודש השני הוא חודש אייר‪ ,‬וכידוע בחודש אייר נוהג פסח‬
‫שני‪ ,46‬התלוננו בנ"י על משה ואהרון וכאן התלוננו משום שלא היה בשר ולחם לאכול‪ ,‬כמ"ש‪ִִּֽ " :‬מי‪-‬‬
‫י ֵּ֨‬
‫חם ָּל ָ֑שֹּ ַבע"‪ ,‬וכן פירש רש"י שבנ"י‬
‫ָאכֵּ ֶ֥לנּו ֶ ֵ֖ל ֶ‬
‫מּותנּו ְביַד‪-‬ה' ְב ֶּ ֣אֶּרץ ִמ ְצַ ֵ֔ריִם ְב ִׁש ְב ֵּתנּו ַעל‪֣ ִ -‬סיר ַה ָב ֵָ֔שר ְב ְ‬
‫ִתן ֵּ ַ֤‬
‫התלוננו משום שנגמר הלחם‪ .47‬ולאחר מכן הקב"ה נותן לבנ"י את ַה ָמן ואת ה ְש ֵָ֔לו כמובא שם‪ִ " :‬ה ְנ ִ֨ני‬
‫(שמות טז)‬
‫‪ 43‬יסוד לאיסור זה הוא מדברי חכמים במשנה (פסחים מ‪" ):‬מי תשמישו של נחתום ישפכו מפני שהן מחמיצין"‪ ,‬ואמרו‬
‫בגמ' (שם מב‪ ):‬אמר רב יהודה אשה לא תלוש אלא במים שלנו עכ"ל‪ ,‬ומובא בבית יוסף על הטור (סי' תנה) כמה דעות‬
‫בעניין זה‪ :‬לדעת רש"י השמש מהלכת בשיפולי רקיע ולכן מעינות חמים וצריך לנתקם ולמלאות בערב ומצטנן עד למחר‬
‫ולדעת רא"ם השמש מהלכת מתחת לקרקע ולכן אין תקנה אלא לנתקם לפני שהעריב ואם לקחם קודם שקיעה ש"ד‬
‫להשתמש בהם מיד‪ ,‬אבל לרש"י צריך י"ב שעות ואה"נ שאפשר לתולשם בבוקר‪ .‬ולדעת רש"י אם לשו במים שלא לנו מותר‬
‫בדיעבד‪ ,‬משא"כ למי שמפרש שם עברו ולשו ואמר רב אשי אסור בכל מים משמע בין חמים בין שלא לנו וצוננין אסורים‪.‬‬
‫וכן פסק בשו"ע ואסור לכתחלה ללוש במים אפילו שהיו במקרר כמה שעות אלא צריך שיהיו י"ב שעות בלינה במנותק‬
‫מהקרקע‪ .‬ויש מי שמתיר בשוגג וי"א‪ .‬ואם לשו במים של"ל ובשוגג יש להתיר וכ"כ הרמ"א‪.‬‬
‫‪ 44‬כאן המשמעות של "לנו" היא ישנו‪ ,‬ו בהמשך נפרש "לנו" מלשון תלונה‪ ,‬וכמו כן ניתן לפרש מים שלנו של אנחנו מלשון‬
‫שייכות כמובא בגמ' (פסחים מב‪ ).‬על רב מתנה בפפוניא‪.‬‬
‫‪( 45‬שם מב‪ ).‬דרשה רב מתנה בפפוניא למחר אייתו כולי עלמא חצבייהו ואתו לגביה ואמרו ליה הב לן מיא אמר להו אנא‬
‫במיא דביתו אמרי‪ ,‬ע"כ‪.‬‬
‫‪ 46‬וזה היה אחרי שהתחדשה ההלכה של פסח שני‪ ,‬כי בחודש הראשון לשנה השנייה עשו את הפסח‪ ,‬ואז באו האנשים‬
‫אשר היו טמאים כו'‪ ,‬ואז ציוה ה' לעשות פסח שני (במדבר ט) וא"כ היה פסח שני כבר בשנה השניה לצאתם‪.‬‬
‫‪( 47‬שמות טז‪ ,‬ב) וילונו‪ .‬לפי שכלה הלחם‪:‬‬
‫‪57‬‬
‫צפנת פענח‬
‫ָצא ָה ָ ַ֤עם ְוִָּֽל ְקטּו ְׁד ַבר‪-‬י֣ ֹום ְׁב ֵ֔‬
‫יֹומֹו"‪ ,‬ובדגש על דבר יום ביומו‪ ,‬כלומר‬
‫ש ָּ ָ֑מיִם ְוי ָ֨‬
‫ה ָּ‬
‫חם ִמן‪ַ -‬‬
‫ַמ ְמ ִ ֶ֥טיר ָל ֶּ ָ֛כם ֶ ֵ֖ל ֶ‬
‫פעם ביום יהיה לחם‪ ,‬לא יותר‪ ,‬ואם אדם ירצה לאכול לחם בערב צריך להמתין ולצפות עד מחר‬
‫ב ֶּקר‬
‫הֹוציא ֶּא ְת ֶּ ֶ֖כם ֵּמ ֶּ ֶ֥אֶּרץ ִמ ְצִָּֽריִם‪ּ :‬ו ַ֗ ֹ‬
‫בבוקר ללקוט אותו‪ ,‬וכן אמר משה מפורש‪ֶַּ֕ " :‬עֶּרב ִו ַ‬
‫ִּֽיד ְע ֶַּ֕תם ִ ִ֧כי ה' ִ ֶ֥‬
‫יכם ַעל‪-‬ה' ְוַנ ְ֣חנּו ֵָ֔מה ִ ֶ֥כי ַת ִ ֶ֖לינּו ָעִֵּּֽלינּו"‪ ,‬והנה מפורש כאן שהמן‬
‫יתם ֶּאת‪ְ -‬כ ֣בֹוד ה' ְב ָׁש ְמ ֶ֥עֹו ֶּאת‪ְ -‬ת ֻלנ ֵּ‬
‫ְּור ִא ֶּ‬
‫ֹת ֶּ ֶ֖‬
‫הוא הלחם רומז למצות‪ 48‬שצריך ללוש אותם במים שלנו‪ ,‬ע"פ הטוש"ע (סי' תנה) והרמב"ם (פ"ה מהל'‬
‫חמו"מ הי"א) צריך לשאוב אותם בעוד יום סמוך לבין השמשות או ממש ביה"ש ולשים אותם בכלי כל‬
‫הלילה ובבוקר אחרי ההשכמה אפשר ללוש בהם‪ .‬הסיבה לכך כדי שיתקררו המים‪ ,‬כי אם הם חמים‬
‫אז הם יכולים להחמיץ את העיסה‪ ,‬ואם לנו כל הלילה אז הם קרים ודאי‪ .‬וזה רומז ללחם של המן‪,‬‬
‫כי הוא היה מגיע בבוקר כמובא בפס' ובנ"י חיכו עד הבוקר ללקוט אותו‪ ,‬וכך גם המצה אי אפשר‬
‫ללוש אותה עד שיעבור הלילה‪ .‬ויותר מזה‪ ,‬כתוב מפורש שהמן ירד כמו מטר מים‪ ,‬שכבת טל מן‬
‫השמים שירדה בבוקר ועליה ירד המן ועוד שכבת טל עליהם‪ ,‬ושכבת הטל היה קריר וצונן ככפור על‬
‫ִשָר ֵּא ֒ל ַד ֵּ֨בר ֲא ֵּל ֵֶּ֜הם‬
‫ת ְבֵּנ֣י י ְ‬
‫הארץ וגם המן היה צריך קרירות לשמור עליו כמ"ש‪ָׁ " :‬ש ַַ֗מ ְע ִתי ֶּאת‪ְ -‬תלּונֹ ֮‬
‫ַת ַעל‬
‫ֹלה ֶּ‬
‫ִּֽיד ְע ֶַּ֕תם ִ ָ֛כי ֲא ִנֶ֥י ה' ֱא ֵּ‬
‫חם ִו ַ‬
‫ש ְׁבעּו‪ָ֑ ָּ-‬ל ֶ‬
‫ת ְׁ‬
‫ב ֶקר ִ‬
‫ּוב ֵ֖ ֹּ‬
‫ֹאכ ֣לּו ָב ֵָ֔שר ַ‬
‫ה ַע ְר ַביִם ת ְ‬
‫מר ֵּ ַ֤בין ִָּֽ‬
‫ֵּלא ַ֗ ֹ‬
‫ְהי ָב ֵֶּ֔עֶּרב ו ַ ֣‬
‫יכִּֽם‪ַ :‬וי ִ ֣‬
‫ַת ַעל ִׁש ְכ ַ ֣בת ַה ָ ֵ֑טל ְו ִה ֵָּ֞נה ַעל‪ְ -‬פֵּנַ֤י‬
‫חֶּנִּֽה‪ :‬ו ֶַ֖‬
‫ה ֵַ֔טל ָס ִ ֶ֖ביב ִַּֽל ַמ ֲ‬
‫ש ְׁכ ַ ֣בת ַ‬
‫ְׁתה֙ ִ‬
‫ב ֶקר ָּהָּֽי ָּ‬
‫ּוב ֹּ֗ ֹּ‬
‫חֶּנֵ֑ה ַ‬
‫ִּֽמ ֲ‬
‫ַת ַ ֶ֖כס ֶּאת‪ַ -‬ה ַ‬
‫ַה ְש ֵָ֔לו ו ְ‬
‫ח ֶנֵ֖ה‬
‫ָּֽמ ֲ‬
‫ה ַ ַּ֛טל ַעל‪ַ -‬ה ַ‬
‫ּובֶ ֹּ֧ר ֶדת ַ‬
‫א ֶרץ"‪ ,‬וכן מובא בספר במדבר (פי"א) " ְׁ‬
‫ה ָָּּֽ‬
‫פר ַעל‪ָּ -‬‬
‫ח ְס ֵָ֔פס ַ ֶ֥דק ַכ ְׁכ ֵ֖ ֹּ‬
‫ַה ִמ ְד ָבר ַ ֣דק ְמ ֻ‬
‫ֵּרד ַה ָ ֶ֖מן ָעִָּֽליו"‪ ,‬ולכן המן שיורד בבוקר על הטל זקוק למים שלנו בלילה והתקררו‪ ,‬כמו שהמצות‬
‫ָּ ָ֑לי ָּ‬
‫ְׁלה יֵּ ֶ֥‬
‫זקוקות למים שלנו בלילה‪ ,‬והם קרים וצוננים בבוקר ללוש בהם לחם מצות‪ .‬ועוד שכתוב בהמשך‪:‬‬
‫ָמס"‪ ,‬וכתבו המפרשים שלאחר ארבע שעות‪49‬‬
‫ָאכ ֵ֑לֹו ְו ַ ֶ֥חם ַה ֶּ ֶ֖ש ֶּמׁש ְונ ִָּֽ‬
‫ב ֶקר ִ ֶ֖איׁש ְכ ִ ֣פי ְ‬
‫ב ֶקר ַב ֵ֔ ֹּ‬
‫ִל ְק ַ֤טּו אֹתֹו ַב ֣ ֹּ‬
‫"ַוי ְ‬
‫מהיום היה נמס המן ואי אפשר היה לקחת אותו יותר‪ ,‬וכן משמע מהפוסקים שקצת אחרי הבוקר‬
‫עד הנץ החמה אפשר עוד להשאיר את המים שלנו בחוץ אבל לא יותר שלא יתחממו שוב פעם‬
‫מהשמש‪ 50‬אבל בדיעבד מותר‪ .‬ועד ארבע שעות השמש אינה חמה כל כך‪ .‬וההלכה שצריך ערב‬
‫הפסח לשאוב מים לשם מצות מצה כך שיהיו מוכנים בבוקר י"ד ניסן‪ ,‬כלומר לפני ערב י"ד שואבים‪.‬‬
‫ונהגו להכין מצות קודם שעה רביעית ואם ישאירו את המים עד שעה רביעית ביום חשופים לשמש‪,‬‬
‫ניראה שיפסלו להכין מצות כי כבר יתחממו‪ ,‬וזה כמו המן שנמס בשעה רביעית‪ .‬ובשעה רביעית אסור‬
‫כבר לאכול לחם חמץ‪ ,‬עד שעה ה'‪ ,‬ומשעה ה' עד ו' אסור בהנאה ומשעה ו' אסור מהתורה לאכול‬
‫חמץ‪ .‬אבל חכמים גזרו איסור אכילת חמץ משעה ד'‪ ,‬כי כבר היו צריכים להכין עד אז את המצות‬
‫ואע"פ שכתב בשו"ע (סי' תנח) שנהגו לאפות אחר שעה ו' כתב הטור והמג"א שיש מדקדקים לאפות‬
‫גם לפני הפסח שיבטל חמץ בשישים כנגדו‪ .‬וגם השיעור של המצות ללישה הוא כמלוא העומר כמו‬
‫המן‪ .51‬וכתב רבנו בחיי (פ' בשלח) על מ"ש " ִה ְננִי ַמ ְמ ִטיר ָל ֶּכם ֶּל ֶּחם ִמן ַה ָש ָמיִם"‪ַ ,‬מ ְמ ִטיר מלשון מישמרת‬
‫כמו לנטור לשמור‪ ,‬ונ"ל שגם המן היה שמור בתוך טל מעליו ומתחתיו כמו שצריך לשמור את המצות‬
‫ֹע כו'‪ ,‬הול"ל ובבוקר לחם לשבוע‪,‬‬
‫ֹקר ִל ְשב ַ‬
‫‪ 48‬וכ"כ המשך חכמה (פר' בשלח) ע"פ ְב ֵּתת ה' ָל ֶּכם ָב ֶּעֶּרב ָב ָשר ֶּל ֱאכֹל ְו ֶּל ֶּחם ַבב ֶּ‬
‫אלא רומז שהיה להם לחם כזה כבר והוא העוגות מצות שאכלו מיציאת מצרים וכן אמרו בקדושין (לח‪" ).‬ובני ישראל אכלו‬
‫את המן ארבעים שנה וכי ארבעים שנה אכלו והלא ארבעים שנה חסר שלשים יום אכלו אלא לומר לך עוגות שהוציאו‬
‫ממצרים טעמו בהם טעם מן"‪.‬‬
‫ִׁש ָמ ֵּעאל ְכחֹם‬
‫יֹומא‪ ,‬ע"כ‪ .‬וכן מובא (בר"ר מח) ָתנֵּי ַר ִבי י ְ‬
‫ַאר ַבע ָׁש ִעין ְד ָ‬
‫ָתיּה ִמן ִעַדן ַצ ְפָרא ַעד ְ‬
‫ַהוֹו ְמ ַל ְק ִטין י ֵּ‬
‫‪ 49‬כן תירגם יונתן‪ :‬ו ֲ‬
‫ַאר ַבע ָׁשעֹות‬
‫אֹומר ְ‬
‫ַאר ַבע ָׁשעֹות‪ַ .‬א ָתה ֵּ‬
‫ָמס‪ְ ,‬ב ְ‬
‫ַהיֹום ֲהֵּרי ֵּׁשׁש ָׁשעֹות ֲאמּורֹות‪ָ ,‬הא ָמה ֲאנִי ְמ ַקיֵּם (שמות טז‪ ,‬כא)‪ְ :‬ו ַחם ַה ֶּש ֶּמׁש ְונ ֵּ‬
‫ַאר ַבע ָׁשעֹות‪ְ ,‬ו ַחם ַה ֶּש ֶּמׁש‬
‫אֹומר ְכחֹם ַהיֹום ֲהֵּרי ֵּׁשׁש ָׁשעֹות ֲאמּורֹות‪ .‬אֹו ִחילּוף‪ְ ,‬כחֹם ַהיֹום ְב ְ‬
‫אֹו ֵּאינֹו ֶּא ָלא ְב ֵּׁשׁש ָׁשעֹות‪ְ ,‬כ ֶּׁשהּוא ֵּ‬
‫ַאר ַבע ָׁשעֹות ֵּאין חֹם ֶּא ָלא ְב ָמקֹום ֶּׁש ַה ַח ָמה‬
‫ַהלֹוא ְב ְ‬
‫ַאר ַבע ָׁשעֹות ו ֲ‬
‫ָמס ְב ִׁש ָשה ָׁשעֹות‪ֲ .‬א ַמְר ְת ֵּהיְך ַא ָתה יָכֹול ְל ַקֵּים ְכחֹם ַהיֹום ְב ְ‬
‫ְונ ֵּ‬
‫ַאחרֹון‬
‫לֹומר ְכ ָלׁשֹון ֲ‬
‫חָדא‪ָ ,‬הא ֵּאין ָע ֶּליָך ַ‬
‫יבין ַכ ֲ‬
‫ַאר ַב ע ָׁשעֹות ֻט ָלא ָקִריר ְו ִׁש ְמ ָׁשא ָׁשִריב‪ְ ,‬ב ֵּׁשׁש ָׁשעֹות ֻט ָלא ְו ִׁש ְמ ָׁשא ְׁשִר ִ‬
‫זֹור ַחת ָׁשם‪ְ ,‬ב ְ‬
‫ַ‬
‫ָמס‪.‬‬
‫זֹור ַחת ִב ְל ָבד ָׁשם נ ָ‬
‫ַאר ַבע ָׁשעֹות‪ֶּׁ ,‬ש ִב ְמקֹום ֶּׁש ַה ַח ָמה ַ‬
‫ָמס ְב ְ‬
‫ֶּא ָלא ְכ ָלׁשֹון ִראׁשֹון‪ְ ,‬כחֹם ַהיֹום ְב ִׁש ָשה ָׁשעֹות‪ְ ,‬ו ַחם ַה ֶּש ֶּמׁש ְונ ֵּ‬
‫וכתב רבנו בחיי משום שכתוב בבוקר בבוקר היינו שעתיים כל אחד הו"ל ארבע שעות‪.‬‬
‫‪ 50‬כך משמע מהרמ"א (סי' תנה) וז"ל‪ :‬ואם לא הכניסם בהשכמה אם לא עמדו כל כך עד שהוחמו אינו מזיק‪ ,‬ע"כ‪ .‬וכתב‬
‫מג"א בשם ב"י ואפי' עמדו בשמש‪ ,‬והסיבה נ"ל משום שהשמש עד שעה רביעית חלשה ואינה מחממת כל כך‪ ,‬כדתני ר"י‬
‫(בר"ר מח) בארבע שעות הצל קר והשמש חמה‪ ,‬אבל עד ארבע שעות שפיר דמי‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫‪ 51‬וכן פסק בשו"ע (סי' תנו) וז"ל‪ :‬אין לשין לפסח עיסה גדולה משיעור חלה שהיא מ"ג ביצים וחומש ביצה בינונים כו' ע"כ‪.‬‬
‫והיינו מניין חל"ה‪ ,‬והסיבה משום שעיסה גדולה יכולה להחמיץ ואי אפשר להתעסק בכל הבצק כל רגע‪ ,‬וידוע ששיעור זה‬
‫של ‪ 43.2‬ביצים הוא עומר הנקרא עשרון‪ ,‬שיעורו מקמח חיטה מצרית הוא ‪ 520‬דרהם‪ ,‬או ‪ 1560‬גרם‪ ,‬והוא גם כן השיעור‬
‫להפרשת חלה‪ ,‬משיעור זה והילך חייבת העיסה בהפרשת חלה וכן מביא רש"י בפרשת שלח [כתב רש"י ע"פ (במדבר טו‪ ,‬כ) וז"ל‪:‬‬
‫"ראשית ערסתכם‪ .‬כשתלושו כדי עריסותיכם שאתם רגילין ללוש במדבר‪ ,‬וכמה היא‪ ,‬וימודו בעומר‪ ,‬עומר לגולגולת כו' (ושיעורו מ"ג ביצים וחומש ביצה) תרימו‬
‫מראשיתה‪ ,‬כלומר קודם שתאכלו ממנה ראשית‪ ,‬תלקח חלה אחת תרומה לשם ה'"‪ ,‬וכן כתב שם (פסוק לו) וז"ל‪" :‬עשירית האיפה‪ .‬האיפה שלש סאין‪ ,‬והסאה‬
‫ו' קבין‪ ,‬והקב ד' לוגין‪ ,‬והלוג ששה ביצים‪ ,‬נמצא עשירית האיפה מ"ג ביצים וחומש ביצה והוא שיעור לחלה ולמנחות"‪ ].‬את השיעור להפרשת חלה‬
‫ע ֶּמר כו'‪ .‬ורמז מכאן שכמו שהמצות אפשר לעשותם עד שיעור‬
‫מדּו ָב ֵ֔ ֹ‬
‫והוא כמלוא העומר‪ ,‬שמוזכר בפרשת המן על פסוק‪ַ :‬וָי ֣ ֹ‬
‫חל"ה‪ ,‬כך גם המן היה באותו שיעור‪.‬‬
‫צפנת פענח‬
‫‪58‬‬
‫ּוׁש ַמ ְר ֶּתם ֶּאת ַה ַמצֹות"‪ ,‬שלא יחמיצו כלומר שלא‬
‫מצוה משעת קצירה ולפחות משעת לישה כמ"ש‪ְ " :‬‬
‫יתחממו וכן הטל היתה מטרתו שלא יתחמם המן‪.‬‬
‫ובשורה השביעית של הדילוג מלמעלה‪ ,‬ונחנומהכיתלונועלינו מובא אותו עניין הנ"ל‪,‬‬
‫שהמים שלנו להכנת המצה רומזים ללחם המן שהגיע בגלל תלונות בנ"י שאין להם לחם‪ .‬ושים לב‬
‫לכמה חזרות של המילה תלונות בטבלה‪ ,‬וכאמור כל זה רומז ללינה שינה שהם אותו שורש ל‪.‬נ‪ ,‬ומיד‬
‫מתחת לדילוג כתוב ותעלשכבתהטל כאמור זה המן‪.‬‬
‫מן‬
‫הקשר בין מים שלנו ל ָּ‬
‫וניראה לי בס"ד‪ ,‬שיש קשר עמוק יותר בין מים שלנו למן‪ ,‬כמו שאמרנו האיסור ללוש מצות במים‬
‫שלא לנו הוא מדברי סופרים ומובא בגמ' ובטוש"ע‪ ,‬ויש לו רמז במשנה‪ .‬אבל לכאורה היה לחכמים‬
‫לאסור ללוש במים חמים או שמותר ללוש רק במים צוננים וקרים ומדוע נקטו דוקא שצריכים ללון‬
‫כל הלילה כדי להתקרר‪ ,‬כלומר צריך להמתין כל הלילה‪ .‬ועוד מדוע נקטו לשון של "לינה"‪ ,‬היו יכולים‬
‫לומר‪" :‬מים שישנו" בפשטות‪ ,‬ולא היו מגיעים לטעות כמו המעשה ברב מתנה בפפוניא שהבאנו‬
‫לעיל‪.‬‬
‫ונ"ל שאיסור מים שלנו‪ ,‬אמנם ניראה לנו איסור פשטני‪ ,‬אבל בכל דברי חז"ל יש רמזים ותיקונים‬
‫ברומו של עולם‪ ,‬ואולי גם איסור זה בא לתקן את תלונות בני ישראל במדבר שהיו חשים לאכול לחם‬
‫מהר‪ ,‬והתלוננו ברגע שנגמר להם הלחם‪ ,‬ושהיה חסר להם מים התלוננו‪ ,‬ולכן תיקנו חכמים דוקא‬
‫בלשון זה‪ ,‬ודוקא המתנה של י"ב שעות‪ ,‬ואפי' מים מהמקרר אי אפשר להשתמש בהם‪ ,‬משום שיש‬
‫כאן המתנה שמראה שאנחנו מתאפקים עד שהמצות יהיו מוכנות‪ ,‬וכמו שאמרנו לעיל בוקר ט"ו‬
‫ְב ָ ֶׁ֖שה ֵּ ֣אין‬
‫ַפ ֵּ ֶׁ֥שנּו י ֵּ‬
‫באייר פסח שני התחילו לאכול לחם מן‪ .‬ובקברות התאוה כתוב‪( :‬במדבר יא) "ְו ַע ָ ָ֛תה נ ְ‬
‫כל ִב ְל ִ ֶ֖תי ֶּאל‪ַ -‬ה ָ ֶ֥מן ֵּע ֵּינִּֽינּו"‪ ,‬שהם היו ממתינים ומצפים אל המן כל בוקר וקצו בזה‪ .‬ורואים מהמעשה‬
‫ֵ֑ ֹ‬
‫של רב מתנה בפפוניא‪ ,‬את גודל התיקון שעבר עם ישראל‪ ,‬וכן מובא בחזו"ע בהגדת פסח שכוונת‬
‫חז''ל לספר לנו בזה גודל תמימותם וצדקתם של אנשי פפוניא‪ ,‬שעל אף שהבינו בכוונת רב מתנה‪,‬‬
‫שאסור ללוש אלא במים שלו‪ ,‬לא היה פוצה פה ומצפצף כנגדו‪ ,‬וכי המים שלך קדושים וכשרים יותר‬
‫מכל מים אחרים שבעיר? והם קבלו דבריו באהבה‪ ,‬ובתמימות של אמונה טהורה‪ ,‬ובקשו ממנו שיתן‬
‫להם מן המים שלו‪ ,‬עד כדי כך הגיעה האמונה בדורות שעברו אצל פשוטי ישראל‪ ,‬והם ישמשו לדוגמא‬
‫ולמופת לאמונת חכמים אמתית‪ ,‬ע''כ (פרי חנן)‪ .‬ועיין בספר חמדת ימים (חלק ב‪ ,‬הלכה טו) שהביא עוד‬
‫טעם על פי הסוד מדוע אסור ללוש במים שלא לנו‪.‬‬
‫חישוב הסתברות‬
‫כדי לחשב הסתברות צריך לצרף כל האפשרויות של הדילוג הנ"ל לחתוך את הפסוקים הרלוונטיים‬
‫שצפינו אותם מראש והם כולם שמות פרק טו‪ .‬ואם נניח שאנחנו מחלקים את התורה לאורך של‬
‫‪ 383‬אותיות לכל שורה נקבל ~‪ 304805/383=796‬שורות שבהם הדילוג "מים שלנו"‪ ,‬שהוא בדילוג‬
‫‪ , 383‬יכול להופיע בכל אחת מהשורות האלה בתורה‪ .‬והשאלה אם כן מה הסיכוי שיופיע דווקא‬
‫בשמות פט"ו‪ ,‬ואותו אזור הוא בגודל ‪ 7‬שורות אבל צריך להוסיף את הקצוות שאם היה מופיע למטה‬
‫ולמעלה חותך רק שורה אחת מאותו אזור גם היינו אומרים שזה רומז למים שלנו‪ ,‬לכן נוסיף‬
‫‪ 19=6+6+7‬שורות פוטנציאליות שיכול הדילוג לחתוך בתוך הטבלה של ‪ 796‬שורות‪ ,‬נקבל‬
‫שההסתברות לכך היא ‪ 19/796=2.3%‬שיקרה ואם ניקח רק ‪ 7‬שורות פוטנציאליות ההסתברות‬
‫תהיה ‪ .0.88%‬מספיק כדי להגיד שזה מתוכנן כך שהדילוג המינימלי בתורה יחתוך כאן ולא במקרה‪.‬‬
‫וכל זה בהנחה שאנו מסתכלים על הדילוג המינימלי בלבד וכן הדבר‪.‬‬
‫צפנת פענח‬
‫‪59‬‬
‫מ' יום ליצירת הולד‬
‫מובא במס' נדה (ל‪ ):‬במשנה וכן מוזכר במס' ברכות (ס‪ ).‬שהעובר הזכר נגמר לאחר ‪ 40‬ימים‬
‫מיום טבילתה של האישה בהריון‪ ,‬ולדעת חכמים גם הנקבה כך‪ .‬והלכה כחכמים‪ .‬ומצינו‬
‫למדים שבין זכר בין נקבה לוקח לעובר להתפתח ‪ 40‬ימים‪ .‬הכוונה להתפתח – לצייר את‬
‫צורתו ושכל איבריו יהיו במקומם אע"פ שאינם בגודלם ובמלוא קומתם ואז בין ‪ 40‬ימים ועד‬
‫סוף ההריון אותה צורה גודלת ומתפתחת לתינוק בגודל ובמשקל הראוי‪.‬‬
‫ָמים‬
‫ָכר ְו ָט ְמָאה ִׁש ְב ַעת י ִ‬
‫ָלָדה ז ָ‬
‫יע ְוי ְ‬
‫ויש לזה רמז מהתורה מה שכתוב‪( :‬ויקרא יב) " ִא ָשה ִכי ַתְזִר ַ‬
‫הָרה"‪ .‬שבעת ימים טמאה‬
‫ָמים ֵּת ֵּׁשב ִב ְד ֵּמי ָט ֳ‬
‫ֹלׁשת י ִ‬
‫ּוׁש ֶּ‬
‫ֹלׁשים יֹום ְ‬
‫ּוׁש ִ‬
‫ֹותּה ִת ְט ָמא‪ְ :‬‬
‫ימי נִַדת ְד ָ‬
‫ִכ ֵּ‬
‫ועוד שלושים ושלשת ימים בדמי טהורה סה"כ ‪ 40‬ימים אלו רומזים ליצירת הולד‪.‬‬
‫וחיפשנו דילוג "ל‪-‬מ"א יום"‪ ,‬כלומר ל‪-‬מ"א יום‪ ,‬שרומז ליום הארבעים ואחד שבו הולד‬
‫נחשב כבר עובר לעניין שאם הפילתו חייבת לשבת שבועים נידה ספק זכר ספק נקבה‪ .‬וכל‬
‫זה אומרת המשנה שם ולשון הדילוג למ"א יום הוזכר במשנה בניסוח דומה ושם כתוב (נדה‬
‫ל‪" ).‬המפלת ליום מ' אינה חוששת לולד ליום מ''א תשב לזכר ולנקבה ולנדה כו' אחד בריית‬
‫הזכר ואחד בריית הנקבה זה וזה מ''א"‪.‬‬
‫תמונה ‪" :1‬למ"א יום"‪ ,‬וכן "לע' יום"‪ .‬ודילוג הפוך "לוולד"‪.‬‬
‫הדילוג חותך את הפסוקים שמדברים בעניין יהודה ותמר‪ ,‬וההריון של תמר מוזכר ממש‬
‫בדילוג‪ ,‬והיא ידעה שהיא נכנסת להריון משום שעשתה בכוונה על מנת שתתעבר כמו שדרשו‬
‫חז"ל (יבמות לד‪ ):‬שמעכה באצבע כדי שתתעבר‪ .‬ולכן כמ"ש חז"ל‪ 52‬שמיום הארבעים ללידה‬
‫שבו נכנסת הנשמה לגוף והמוח מתחיל לפעול ואז כבר נגמרה צורתו של העובר ומתחיל‬
‫לגדול עד לשלושה חודשים שכבר הכפיל פי כמה את הגודל שלו‪ .‬אבל עד יום הארבעים‬
‫ללידה אינו נחשב עובר עדיין לעניין טומאה‪ ,‬ואין בו נשמה‪ ,‬ועוד לא גדל כלל אלא רק רוקם‬
‫איברים וצורה ואיבריו קטנים וזעירים וכל האורך שלו פחות מאצבע אחת (‪ 2‬ס"מ)‪.‬‬
‫ולכן ניראה שחששה תמר לזה שמא יראו אותה לפני שלושה חודשים כבר מהיום הארבעים‬
‫ואחד‪ ,‬והסירה את עצמה כמה שיכלה עד שלא יכלה עוד שכבר ניכר העובר או אדרבה‬
‫שרצתה שיגלו אותה ומהיום המ"א כבר ניסתה אבל לא היה ניכר העובר והיתה בושה לומר‬
‫שהיא מעוברת‪ .53‬ולכן הדילוג רומז שרעהו העדולמי של יהודה לא מצא את תמר‪ ,‬ואנשי‬
‫המקום אמרו לא היתה בזה קדשה כלומר אין כאן אישה המקודשת לזנות‪ ,‬משום שההריון‬
‫ֹאמר‬
‫ְהּודה ַוי ֶּ‬
‫ָׁשב ֶּאל י ָ‬
‫היה מוקדם עדיין רק ביום הארבעים ואחד‪ :‬ויאמרלאמצאתיהוגם‪ַ" :‬וי ָ‬
‫ְתה ָבזֶּה ְקֵּד ָׁשה"‪.‬‬
‫ָאמרּו ֹלא ָהי ָ‬
‫ְׁשי ַה ָמקֹום ְ‬
‫יה ְוגַם ַאנ ֵּ‬
‫את ָ‬
‫ֹלא ְמ ָצ ִ‬
‫‪ 52‬הוכחנו את זה במאמר ע"פ הזוהר (ויקרא מ"ג ע"ב) וע"פ דברי חז"ל (ברכות ס‪ ).‬וכן (סוטה ב‪ ).‬ועיין בינה לעתים ענף זמן יצירת הולד‪.‬‬
‫‪ 53‬וקשה מדוע פירשו חז"ל שאין זה ראיה גמורה שלאחר שלוש חודשים ניכר העובר משום דאיכא דילדה לז' ואיכא דילדה לט'‪ ,‬לכאורה‬
‫תיפוק לה משום שאפשר שלא יצאה לפני שלוש חודשים מהבית‪ ,‬כבר מהיום הארבעים והתחילה להישמר בבית שלא יזהו אותה כי‬
‫חששה למה שאמרנו שהעובר מתחיל לגדול מהיום המ"א‪ .‬וניראה לי שאין זה נכון שחששה שהעובר לא יהיה ניכר‪ ,‬אדרבה רצתה שיתגלה‬
‫ואם כן‪ ,‬שפיר יש לתלות שגילו אותה ברגע הראשון שיכלו לזהות והוא בשלוש חודשים‪.‬‬
‫צפנת פענח‬
‫‪60‬‬
‫אבל חיפשנו דילוג "ל‪-‬ע' יום"‪ ,‬כלומר ליום השבעים ללידה‪ .‬ל‪-‬ע' יום‪ .‬והדילוג באופן‬
‫ְתה ָת ָמר‬
‫יהּודה ֵּלאמֹר ָזנ ָ‬
‫שים ַויֻגַד ִל ָ‬
‫ח ָּד ִ‬
‫שֹלש ֳ‬
‫ְהי ְׁכ ִמ ְׁ‬
‫מדהים חותך את הפס' שכתוב בו‪ַ" :‬וי ִ‬
‫יאּוה ְו ִת ָשֵּרף"‪ ,‬כלומר אחרי כמשלוש חודשים‬
‫הֹוצ ָ‬
‫ְהּודה ִ‬
‫ֹאמר י ָ‬
‫ַכ ָל ֶּתָך ְוגַם ִהנֵּה ָהָרה ִלְזנּונִים ַוי ֶּ‬
‫ללידה כבר הכירו אנשי המקום שתמר בהריון והודיעו ליהודה שידע שהיא זנתה כביכול‬
‫משום שהיא שומרת יבם וצריכה לחכות לשילה עד שיגדל‪ .‬ופירשו חז"ל‪( 54‬נדה ח‪ ):‬שמכאן‬
‫למדנו ששלשה חודשים לוקח עד שהעובר ניכר בבטן‪ .‬אבל אמרו שאין זאת הוכחה גמורה‬
‫משום שיש נשים שיולדות לז' חודשים ויש שיולדות לט'‪ ,‬ואם כן אז שליש מ‪-‬ט' שזה שלושה‬
‫חודשים לא שווה לשליש מ‪-‬ז' (‪ 2.33‬חודשים)‪ .‬וידוע שתמר ילדה ל‪-‬ז' חודשים‪ 55‬ושליש מ‪-‬ז'‬
‫חָד ִׁשים‪ ,‬ולכן‬
‫ְהי ְכ ִמ ְׁשֹלׁש ֳ‬
‫חודשים הם ‪ 70‬יום‪ .56‬ולכן חותך דילוג ל‪-‬ע' יום את הפסוק הנ"ל ַוי ִ‬
‫חָד ִׁשים‪ ,‬ולא בדיוק ויהי בשלוש חודשים‪ ,‬משום שזה היה כמו שבשלוש‬
‫נאמר ְכ‪ִ -‬מ ְׁשֹלׁש ֳ‬
‫חודשים אצל מי שיולדת ל‪-‬ט' ככה אצלה שליש שילדה ל‪-‬ז'‪ .57‬ומספר הדילוג לע' יום הוא‬
‫‪ 70‬כלומר כנגד ‪ 70‬יום עד שניכר העובר‪.‬‬
‫ועתה יש להקשות‪ ,‬שאם יולדת לז' ניכר עוברה משליש הריונה והוא ‪ 70‬יום כפי שפירשנו‬
‫לעיל‪ ,‬ויולדת לט' ניכר עוברה משליש הריונה והוא שלושה חודשים‪ 90 ,‬יום‪ .‬אם כן‪ ,‬גם ‪40‬‬
‫יום של יצירת הולד צריכה להיות באותו יחס ביולדת לז'‪ .‬ולפי החשבון בהריון של ז' חודשים‬
‫העובר צריך להיווצר ביום ה‪ 31-‬בערך‪ .‬ואין לומר שאין הכי נמי שהיולדת לז' תיטמא ליום‬
‫הל"ב אחר הלידה‪ ,‬שהרי משמע מהמשנה בנדה (ל‪ ):‬שרק המפלת ליום המ"א תטמא‪,‬‬
‫וחוששים שמא הפילה נקבה ומטמאים אותה לשבועים ולא שבוע וחוששים שמא נידה היא‬
‫ואינה מקבלת ימי טהרה אפי' של זכר‪ ,‬ועוד יותר חוששים אפי' ראתה ביום הל"ד אמרינן‬
‫נידה היא‪ ,‬ושוב ראתה במ"א ויכלה לשמור יום כנגד יום שהרי ראתה בשמיני שלה והוא ימי‬
‫זיבה‪ ,‬אבל אמרינן אולי מה שראתה קודם היה דם טוהר של זכר והשתא איגלאי מילתא‬
‫שנידה היא וטמאה עד מ"ח‪ .‬וכל שכן שהיו צריכים להחמיר כאן לטמא לכל הנשים מיום‬
‫הל"ב והילך מספק אולי היו יולדות לז' חודשים‪ .‬שמא יש לומר שמיעוט נשים יולדות לז'‬
‫חודשים ולא חיישינן להאי ספקא אבל קשה שהרי מ"מ הו"ל ספק ד"ת לחומרא ואפי'‬
‫במיעוט‪ .58‬ויותר נראה דפסיקא להו מילתא לרבנן שאחרי מ' יום העובר נוצר בין ביולדת לז'‬
‫בין ביולדת לט' חודשים‪ ,‬כי אי אפשר לצורתו שתתרקם מהר יותר וזה פלא לומר כן‪ ,‬אבל‬
‫הגדלת איבריו אפשר שתהיה בזריזות והכי קאמר כמשלוש היינו שליש להיכר העובר והו"ל‬
‫שליש מהלידה בין בט' בין בז' אבל תקופת הארבעים יום קבועה היא וכך למדוה חז"ל מימי‬
‫הטומאה והטהרה של יולדת זכר‪ .‬ואם תאמר הא דפירש"י בפסוק ויהי כמשלוש חודשים כו'‬
‫וז"ל‪" :‬רובו של ראשון‪ ,‬ורובו של אחרון‪ ,‬ואמצעי שלם"‪ ,‬משמע בהדיא שרובו של ראשון היינו‬
‫הם ‪ 20‬יום‪ ,‬וא"כ חסרים עשרה ימים ל‪ 40-‬יום ראשונים‪ ,‬והולד התפתח ביום ה‪ ,30-‬כמ"ש‬
‫לעיל בקירוב‪ ,‬אבל קשיא המתני' דלעיל מה יאמר הרב וצ"ע‪ .‬ואחרי העיון כתב המהרש"א‬
‫‪( 54‬נדה ח‪ ):‬וכמה הכרת העובר סומכוס אומר משום רבי מאיר שלשה חדשים ואע''פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר "ויהי כמשלש‬
‫חדשים" וגומר זכר לדבר קרא כתיב וראיה גדולה היא משום דאיכא דילדה לט' ואיכא דילדה לשבעה‪.‬‬
‫ח ֵּס ִרים ְו ָכאן ְמ ֵּל ִאים"‪ ,‬וכתב‬
‫יה ָל ֶּלֶּדת ְל ַה ָלן ֲ‬
‫ָמ ָ‬
‫ִמ ְלאּו י ֶּ‬
‫‪ 55‬כן כתב רש"י על פסוק ויהי בעת לדתה כו'‪ ,‬והובא במדרש רבה (סג‪ ,‬ח) וז"ל‪ַ" :‬וי ְ‬
‫רש"י בפירוש (בראשית כה‪ ,‬כד) וימלאו ימיה‪ .‬אבל בתמר כתיב ויהי בעת לדתה‪ ,‬שלא מלאו ימיה‪ ,‬כי לז' חדשים ילדתם‪.‬‬
‫‪ 56‬ז' חודשים הם ‪ 210‬ימים‪ 210=30*7 ,‬תחלק ב‪ ,3-‬ותקבל שליש מהריון הוא ‪ 70‬ימים‪.‬‬
‫‪ 57‬וכן מובא במס' ברכות מדוע אמר משה כחצות הלילה (ד‪" ).‬וכיון דמשה הוה ידע למה ליה למימר כחצות משה קסבר שמא יטעו‬
‫אצטגניני פרעה ויאמרו משה בדאי הוא"‪ ,‬ולתירוץ אחד שם של רב אשי ניחא כמו שאמרנו כאן‪ ,‬רב אשי אמר בפלגא אורתא דתליסר נגהי‬
‫ארבסר הוה קאי והכי קאמר משה לישראל אמר הקב''ה למחר כחצות הלילה כי האידנא אני יוצא בתוך מצרים ע"כ‪ .‬רואים שפי' כחצות‬
‫הלילה הוא כחצות הלילה של עכשיו בי"ג אני אצא למחר‪ ,‬ה"נ כמשלוש חודשים‪ ,‬כשלוש חודשים של יולדת לט' שהם שליש ככה שליש‬
‫מהחודשים של יולדת לז'‪.‬‬
‫‪ 58‬וצ"ע לדעת ר' מאיר שם אי קרינן ליה מיעוטא דשכיח אם לאו‪ ,‬דהכי איתא גבי בנות כותים נדות מעריסתן (נדה לא‪ ):‬דאמר רב ששת‬
‫הכא במאי עסקינן בסתמא דכיון דאיכא מיעוטא דחזיין חיישינן‪ ,‬ואוקימנן למתני' כר' מאיר‪ ,‬וכ' התוס' תימה דמשמע דלא אתיא כרבנן‬
‫ותירצו דאה"נ אתיא אבל לרבנן פשיטא דלית להו טעמא דחיישינן למיעוטא אלא מטמו לבנות כותים משום חשש טימוע אע"ג דסב"ל גרי‬
‫אריות הן‪ .‬ואמרו בגמ' דאפי' ר"מ לא אמר אלא במיעוטא דשכיח אבל במיעוטא דלא שכיח לא אמר‪ ,‬והאי בנות כותים מיעוטא דשכיח‬
‫הוא‪ .‬בין כך האי מתני' דהמפלת אי אתיא כרבנן דלא מטמו אפי' במיעוטא דשכיח וא"כ הכא דודאי מיעוטא הוא יולדת לז'‪ ,‬יאמרו רבנן‬
‫דלא לטמאות ביום הל"א דלא חיישינן להו אפי' מיעוטא דשכיח הוא‪ .‬ולכאורה אתיא שפיר כרבנן ואפי' כר' מאיר אי אמרינן דהאי מיעוטא‬
‫דלא שכיח הוא אתיא כר' מאיר דמטמא כה"ג בנות כותים ה"נ לא שנא‪ .‬והא דחיישי בהמפלת לזכר או נקבה או נדה אין זה מיעוט אלא‬
‫רוב השכיח‪.‬‬
‫‪61‬‬
‫צפנת פענח‬
‫בנדה (ח‪ ).‬על הא דאמר סומכוס מנין שהולד ניכר לג' חודשים‪ ,‬שסובר סומכוס שג' חודשים‬
‫ממש קאמר בין בט' בין בז'‪ ,‬אבל יש מ"ד במדרש שסובר שליש בין בט' בין בז'‪ ,‬ורש"י בחומש‬
‫קאי כהאי מ"ד במדרש והשתא יש להעמיד את סומכוס כסתם מתני' של המפלת ליום מ"א‬
‫בנדה (ל‪ ).‬וניראה דהכי הלכתא אבל קשיא לרש"י בחומש ודילמא נקט מה שמתאים ביותר‬
‫לפשט הפסוקים‪ .‬ואחרי עוד עיון ניראה דאפי' למ"ד שליש בין בט' בין בז' לא תטמא אלא‬
‫ליום מ"א שיולדות לז' חודשים הו"ל מיעוט אע"ג דשכיח ולא גזרו ביה רבנן משום דילמא‬
‫ילדה לז' ותטמא ביום הל"א ועיין יותר הערה ‪ 42‬למטה‪ .‬והשתא הדרינן להכי דמ"ד שליש‬
‫בין בט' בין בז' אה"נ יאמר אותו יחס גם בארבעים יום ותטמא לל"א‪ .‬ומ"ד ג' חודשים שלמים‬
‫בין בט' בין בז'‪ ,‬אה"נ שתטמא לארבעים בין בט' בין בז' ודו"ק‪ .‬ועוד י"ל למאי דאמרינן לעיל‬
‫דפסיקא להו מילתא לרבנן דארבעים יום קבועים הם ליצירת הולד בין בט' בין בז' וקשיא‬
‫מהא דפירש"י בחומש רובו של ראשון‪ ,‬ורובו של אחרון‪ ,‬ואמצעי שלם דמשמע שלושים יום‬
‫ליצירת הולד ותו לא‪ ,‬י"ל בפשטות כמ"ש השפתי חכמים שם שמנ"ל לרש"י הא משום שאין‬
‫מקצת החודש קרוי חודש עד שיהא רובו ולכן לא פירש ב' שלמים ומיעוט שלישי‪ ,‬אבל אה"נ‬
‫שיכול לפרש חודש שלם וב' רובות ואז אתי שפיר שהולד נוצר לארבעים יום אפי' למ"ד‬
‫בשליש לז' הולד ניכר‪.‬‬
‫ַת ְל ַבׁש‬
‫יה ו ִ‬
‫יפּה ֵּמ ָע ֶּל ָ‬
‫ַת ַסר ְצ ִע ָ‬
‫ַת ֶּלְך ו ָ‬
‫ַת ָקם ו ֵּ‬
‫ורמוז במה שכתוב ותלבשבגדיאלמנותהוישלח‪ " :‬ו ָ‬
‫נּותּה"‪ ,‬שהתחילה למנות לימי הוולד וכן אמרו אלמנה על שם מנה (כתובות י‪,):‬‬
‫ַאל ְמ ָ‬
‫ִב ְגֵּדי ְ‬
‫משום שידעה שהיא תיכנס להריון כמ"ש חז"ל (יבמות לד‪ ):‬והתחילה לספור לראות מה תעשה‬
‫לוולד ואיך תתנהג אם יהיה ניכר‪ .‬וכן גימטריה "אלמנה" עם הכולל עולה "למ"א יום"‪ .‬ועוד‬
‫י"ל שמנתה לימי הולד למ"א יום לדעת מתי תיכנס הנשמה ואז ניקרא הולד קיים כי כל‬
‫רצונה היה להביא נשמה קדושה לעולם להקים שם למת ולכאורה הביאה תאומים על שם‬
‫ער ואונן‪.‬‬
‫צפנת פענח‬
‫‪62‬‬
‫משנכנס אב ממעטין בשמחה‬
‫ידוע מה שאמרו חז"ל (תענית כו‪ ):‬משנכנס אב ממעטין בשמחה שבת שחל תשעה באב להיות‬
‫בתוכה אסור מלספר ומלכבס ע"כ ופסק מרן בשלחן ערוך (סי' תקנד ס"א)‪ִ " :‬ת ְׁש ָעה ְבָאב ָאסּור‬
‫תּובים‪,‬‬
‫ּוכ ִ‬
‫יאים ְ‬
‫ְב ִ‬
‫תֹורה נ ִ‬
‫ילת ַה ַסנְָדל ְו ַת ְׁש ִמיׁש ַה ִמ ָטה‪ְ ,‬וָאסּור ִל ְקרֹות ְב ָ‬
‫ְע ַ‬
‫יכה‪ּ ,‬ונ ִ‬
‫יצה ְו ִס ָ‬
‫ִבְר ִח ָ‬
‫ְׁשִרים ְמ ַׁש ְמ ֵּחי‬
‫קּודי ה' י ָ‬
‫ֶּא ַמר ִפ ֵּ‬
‫ּוב ַאגָדֹות‪ִ ,‬משּום ֶּׁשנ ֱ‬
‫ּוב ְג ָמָרא ַב ֲה ָלכֹות ְ‬
‫ּוב ִמ ְדָרׁש ַ‬
‫ְו ִל ְׁשנֹות ַב ִמ ְׁשנָה ַ‬
‫ּוב ְד ָבִרים ָהָר ִעים‬
‫קֹורא הּוא ְב ִאיֹוב ַ‬
‫(ת ִה ִלים יט‪ ,‬ט) ְו ִתינֹוקֹות ֶּׁשל ֵּבית ַר ָבן ְב ֵּט ִלים בֹו ֲא ָבל ֵּ‬
‫ֵּלב ְ‬
‫ֶּח ָמה‪ָ ,‬צִריְך ְלַד ְלגָם"‪ .‬ותשמיש המיטה אסור משום שהוא‬
‫סּוקי נ ָ‬
‫ֵּיהם ְפ ֵּ‬
‫ֶּׁש ְביְִר ִמיָה; ְו ִאם יֵּׁש ֵּבינ ֶּ‬
‫משמח את הלב והוא גם כן מצות ה' שהוא עונתה‪ ,‬ואפילו חל ליל טבילה בתשעה באב‬
‫אסור ליטבול וכ"ש לשמש‪.‬‬
‫ָדיו‬
‫ֹעי יָ‬
‫יתן ַק ְׁשתֹו ַוָיפֹזּו ְזר ֵּ‬
‫ַת ֶּׁשב ְב ֵּא ָ‬
‫תמונה ‪" :1‬נכנס אב"‪ ,‬מקביל לדילוג "רינונה"‪ ,‬חותך את הפס'‪" :‬ו ֵּ‬
‫וגו"‪.‬‬
‫יֹוסף כו'‬
‫וחיפשנו דילוג "נכנס אב"‪ ,‬והוא חותך את הפסוק שמברך יעקב את יוסף‪ֵּ " :‬בן פָֹרת ֵּ‬
‫ִשָר ֵּאל"‪ ,‬ובפרט את‬
‫ֹעה ֶּא ֶּבן י ְ‬
‫ַעקֹב ִמ ָשם ר ֶּ‬
‫ידי ֲא ִביר י ֲ‬
‫ָדיו ִמ ֵּ‬
‫ֹעי יָ‬
‫יתן ַק ְׁשתֹו ַוָיפֹזּו ְזר ֵּ‬
‫ַת ֶּׁשב ְב ֵּא ָ‬
‫ו ֵּ‬
‫המילים‪ :‬מידיאביריעקב‪ ,‬וידוע מה שאמרו חז"ל על יוסף הצדיק שעמד בניסיון עם אשת‬
‫פוטיפר‪ ,‬ונביא את לשון הזהב של חז"ל (סוטה לו‪(" ):‬בראשית לט‪ ,‬יא) 'ויהי כהיום הזה ויבא‬
‫הביתה לעשות מלאכתו'‪ ,‬א''ר יוחנן מלמד ששניהם לדבר עבירה נתכוונו‪' ,‬ויבא הביתה‬
‫לעשות מלאכתו'‪ ,‬רב ושמואל חד אמר לעשות מלאכתו ממש‪ ,‬וחד אמר לעשות צרכיו נכנס‬
‫[לשמש איתה]‪' .‬ואין איש מאנשי הבית וגו'‪ ,‬אפשר בית גדול כביתו של אותו רשע לא היה בו‬
‫איש? תנא דבי ר' ישמעאל אותו היום יום חגם היה והלכו כולן לבית עבודת כוכבים שלהם‬
‫והיא אמרה להן חולה היא‪ ,‬אמרה‪ :‬אין לי יום שניזקק לי יוסף כיום הזה‪( .‬בראשית לט‪ ,‬יב)‬
‫'ותתפשהו בבגדו לאמר וגו'‪ ,‬באותה שעה באתה דיוקנו של אביו‪ 59‬ונראתה לו בחלון אמר‬
‫לו‪ :‬יוסף‪ ,‬עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה ביניהם רצונך שימחה שמך מביניהם‬
‫ותיקרא רועה זונות דכתיב (משלי כט‪ ,‬ג) 'ורועה זונות יאבד הון'‪ ,‬מיד (בראשית מט‪ ,‬כד) 'ותשב‬
‫באיתן קשתו'‪ ,‬א''ר יוחנן משום ר' מאיר ששבה קשתו לאיתנו‪' ,‬ויפוזו זרועי ידיו'‪ ,‬נעץ ידיו‬
‫בקרקע ויצאה שכבת זרעו מבין ציפורני ידיו [ונסמך עליהן כדי שיתייסר ויטרד בצערו ויעבור תוקף‬
‫יצרו]‪' ,‬מידי אביר יעקב'‪ ,‬מי גרם לו שיחקק על אבני אפוד אלא אביר יעקב‪ ,‬משם רועה אבן‬
‫ישראל משם זכה ונעשה רועה שנאמר (תהילים פ‪ ,‬ב) רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף"‪.‬‬
‫ורואים את לשונם המדויקת של חז"ל‪ :‬באותה שעה באתה דיוקנו של אביו‪ ,‬כלומר לכאורה‬
‫ניראה שיוסף היה חוטא אילולא היה מגיע אביו‪ ,‬והיתה סוחפת אותו התרגשות היצר הרע‪,‬‬
‫כי ניראה שהוא היה בשמחה והתרגשות וזה כוונתם של חז"ל שהוקשה ובא לעשות מלאכתו‬
‫תשמיש ממש‪ ,‬וכמו שאמרנו לעיל שזאת היא השמחה של התשמיש‪ ,‬ובגלל שנכנס אביו של‬
‫‪ 59‬וכתבו שם התוספות ד"ה באותה שעה באתה‪ ,‬בשם ר' משה הדרשן שממה שכתוב ואין איש מאנשי הבית‪,‬‬
‫משמע אבל מאנשים שלא שייכים לבית יש והוא הדיוקן של יעקב‪ ,‬וכן כתבו בזוהר (רכב ע"א) ואין איש מאנשי‬
‫הבית‪ ,‬ואין איש בבית מבעי ליה כו'‪.‬‬
‫‪63‬‬
‫צפנת פענח‬
‫יוסף והופיע דיוקנו אל מול פניו אז ניתמעטה אותה שמחה ודעכה עד שיכל להתגבר על יצרו‬
‫ומת איברו והצליח לברוח‪.‬‬
‫וזה פירוש הדילוג‪" :‬נכנס אב"‪ ,‬כי משנכנס אב‪ ,‬אבא של יוסף שהוא אביר יעקב נכנס דיוקנו‬
‫אל מול פניו‪ ,‬אז ממעטין בשמחה‪ ,‬הוא הצליח למעט את השמחה של היצר הרע ולברוח‪.‬‬
‫ולכן המשך הדילוג הוא "נכנס אבא"‪ ,‬שרומז ליעקב בפירוש שחותך את הפס'‬
‫מידיאביריעקב ‪ .‬וזה מזכיר את הסיפור הידוע על ר' יהונתן אייבשיץ'‪ ,‬שנכנס אביו לביתו‬
‫והיה עושה רעש וכאשר נכנס הפסיק לעשות רעש‪ ,‬שאל אותו אביו מדוע הפסקת כשנכנסתי‬
‫ואמר לו שאמרו חז"ל‪ :‬משנכנס אב ממעטין בשמחה ע"כ‪ .‬ואב זה אבא שלו‪.‬‬
‫ועוד יש לדייק‪ ,‬מדוע החמירו חז"ל שדוקא בט' באב צריך למעט בשמחה‪ ,‬הרי על כל הצומות‬
‫יעי ְוצֹום ָה ֲע ִש ִירי‬
‫יׁשי ְוצֹום ַה ְש ִב ִ‬
‫ח ִמ ִ‬
‫יעי ְוצֹום ַה ֲ‬
‫ָאמר ה' ְצ ָבאֹות צֹום ָהְר ִב ִ‬
‫כתוב (זכריה ח) "כֹה ַ‬
‫ּול ִש ְמ ָחה"‪ ,‬מכלל שעכשיו אינם ימי שמחה ומשמע באותה מידה‪.‬‬
‫ְהּודה ְל ָששֹון ְ‬
‫ִהיֶּה ְל ֵּבית י ָ‬
‫יְ‬
‫וניראה שלבד מזה שהוכפלו בט"ב צרות‪ ,‬והוקבע ליום בכיה לדורות‪ ,‬דרשו חז"ל (תענית כט‪):‬‬
‫ותניא אידך ונוהג אבלות מראש חדש ועד התענית דברי ר' מאיר רבי יהודה אומר כל החדש‬
‫כולו אסור רשב''ג אומר אינו אסור אלא אותה שבת בלבד אמר ר' יוחנן ושלשתן מקרא אחד‬
‫מֹועָדּה‪ ,‬ור' מאיר דורש‬
‫שֹושּה ַחגָּה ָח ְד ָׁשּה ְו ַׁש ַב ָתּה ְוכֹל ֲ‬
‫דרשו דכתיב (הושע ב‪ ,‬יג) ְו ִה ְׁש ַב ִתי ָכל ְׁמ ָּ‬
‫מ ַחגָּה‪ ,60‬ור' יהודה דורש מ ָח ְד ָׁשּה ורשב"ג דורש מ ַׁש ַב ָתּה‪.‬‬
‫ורואים שהדילוג " שיר רינונה"‪ ,‬וניראה שהיא רומזת לאשת זנונים (עי"י זוהר בראשית קסה‪):‬‬
‫ְׁשי‬
‫ַת ְקָרא ְלַאנ ֵּ‬
‫אולי רומז לקריאה בקול גדול של אשת פוטיפר אחרי שברח יוסף (בראשית לט) "ו ִ‬
‫ָא ְקָרא ְבקֹול‬
‫ֹאמר ָל ֶּהם ֵּלאמֹר ְראּו ֵּה ִביא ָלנּו ִאיׁש ִע ְבִרי ְל ַצ ֶּחק ָבנּו ָבא ֵּא ַלי ִל ְׁש ַכב ִע ִמי ו ֶּ‬
‫יתּה ַות ֶּ‬
‫ֵּב ָ‬
‫גָדֹול"‪ ,‬וקול באישה ערוה‪.‬‬
‫נהרות בבל‬
‫ָׁש ְבנּו גַם ָב ִכינּו‬
‫ַהרֹות ָּב ֶבל ָׁשם י ַ‬
‫הנה חיפשנו דילוג "נהרת בבל"‪ ,‬הלקוח מהפסוק‪ַ " :‬על נ ֲ‬
‫ַאנִי‬
‫ָכֵּרנּו ֶּאת ִציֹון"‪ ,‬ומצאנו שחותך את הפסוק הננימביאאתהמבולמיםעלהארץ‪" :‬ו ֲ‬
‫ְבז ְ‬
‫רּוח ַחיִים ִמ ַת ַחת ַה ָש ָמיִם כֹל‬
‫ָארץ ְל ַׁש ֵּחת ָכל ָב ָשר ֲא ֶּׁשר בֹו ַ‬
‫ִה ְננִי ֵּמ ִביא ֶּאת ַה ַמבּול ַמיִם ַעל ָה ֶּ‬
‫ָארץ י ְִגוָע"‪ ,‬וכתב שם רש"י וזה לשונו‪" :‬מבול‪ .‬שבלה את הכל‪ ,‬שבלבל את הכל‪ ,‬שהוביל‬
‫ֲא ֶּׁשר ָב ֶּ‬
‫את הכל מן הגבוה לנמוך‪ ,‬וזהו לשון אונקלוס שתרגם טופנא‪ ,‬שהציף את הכל והביאם לבבל‬
‫שהיא עמוקה‪ ,‬לכך נקראת שנער‪ ,‬שננערו שם כל מתי מבול"‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ובלשון אחרון הביא‬
‫שרומז ללשון של נהר מבול‪ ,‬מה שאמר שהוביל את הכל מן הגבוה לנמוך וזה כמו יובל‬
‫ִב ֵּלי ָמיִם"‪ ,‬ורומז לאובל אולי שעליו ישב‬
‫ִשָאה ְפ ָל ִגים י ְ‬
‫שנאמר (ישעיה ל)‪ְ" :‬ו ַעל ָכל ִג ְב ָעה נ ָ‬
‫דניאל בבבל וגם בכה על החורבן כמובא שם (דניאל ח) והנה גם ראה שם על אובל 'אולי'‬
‫ׁשּוׁשן‬
‫ַאנִי ְב ַ‬
‫ֹתי ו ֲ‬
‫ְהי ִבְרא ִ‬
‫ָאְר ֶּאה ֶּב ָחזֹון ַוי ִ‬
‫את המחזה על הצפיר על חורבן הבית השני כמ"ש‪" :‬ו ֶּ‬
‫אּולי"‪ ,‬ולכן אמר דויד כל‬
‫אּובל ָ‬
‫ִיתי ַעל ַ‬
‫ַאנִי ָהי ִ‬
‫ָאְר ֶּאה ֶּב ָחזֹון ו ֲ‬
‫ילם ַה ְמ ִדינָה ו ֶּ‬
‫ַה ִב ָירה ֲא ֶּׁשר ְב ֵּע ָ‬
‫המזמור גם על בני אדום‪.‬‬
‫‪ 60‬כתב רש"י טעמא דר"מ וז"ל מחגה‪ .‬כלומר יליף טעמא מן חגה דהיינו ר''ח שנקרא חג כדאמרי' לעיל ע"כ‪,‬‬
‫ויש להקשות מנ"ל לפ"ז שמסתיים בתשעה באב דבשלמא לרשב"ג דאמר משבתה כל השבת של ט"ב אסורה‪,‬‬
‫ולר' יהודה דיליף מחודשה כל החודש אסור ומילתא פסיקתא אבל לר"מ ליתסר כל החודש דהא מר"ח קאמר‪,‬‬
‫יׁשי ְוצֹום‬
‫ח ִמ ִ‬
‫יעי ְוצֹום ַה ֲ‬
‫ָאמר ה' ְצ ָבאֹות צֹום ָהְר ִב ִ‬
‫וי"ל שט' באב נמי אקרי חג ומועד ממאי דכתיב (זכריה ז) כֹה ַ‬
‫טֹובים‪ ,‬ע"כ‪ .‬והראיה דלא דריש מחודשה‬
‫ֹע ִדים ִ‬
‫ּולמ ֲ‬
‫ּול ִש ְמ ָחה ְ‬
‫ְהּודה ְל ָששֹון ְ‬
‫ִהיֶּה ְל ֵּבית י ָ‬
‫יעי ְוצֹום ָה ֲע ִש ִירי י ְ‬
‫ַה ְש ִב ִ‬
‫דמה נפשך חודשה הו"ל ר"ח וחגה למאי אצטריך אלא ודאי כדקאמרן‪.‬‬
‫צפנת פענח‬
‫‪64‬‬
‫נ' שערי בינה‬
‫צאנֹו ַאיֵּה ַה ָשם‬
‫ֹׁשה ַעמֹו ַאיֵּה ַה ַמ ֲע ֵּלם ִמיָם ֵּאת רֹּ ֵּעי ֹּ‬
‫עֹולם מ ֶּ‬
‫ְמי ָ‬
‫כתוב בנביא (ישעיה סג)‪ַ" :‬ו ִיְזכֹר י ֵּ‬
‫רּוח ָק ְדׁשֹו"‪ ,‬ראשי תיבות‪ :‬מארץ‪ ,‬שרומז לכך שהקב"ה העלה את בני ישראל מארץ‬
‫ְב ִק ְרבֹו ֶּאת ַ‬
‫מצרים‪ ,‬וכתוב ַה ַמ ֲע ֵּלם ִמָי"ם לרמוז כי י"ם בגימטריה הם חמשים שערי בינה‪ .‬ולכן אמר המעלם‬
‫מי"ם שהם חמשים שערי טומאה‪ ,‬ע"י חמשים שערי בינה יצאו ממצרים כידוע‪ .‬וחיפשנו דילוג‬
‫"המעלם מים"‪ ,‬ובאופן מדהים חותך את הפסוק של אחת מהאזכרות שכתוב בתורה "מארץ‬
‫מצרים"‪ :‬המוציאאתכםמארץמצרים‪ .‬וכן מובא בתקו"ז (ב‪ ):‬שהבינה נקראת ים‪.61‬‬
‫ימא ִע ָלָאה‬
‫‪ 61‬מובא שתקו"ז (ב‪ ):‬שהבינה שהיא נקראת אמא עלאה היא נקראת גם י"ם‪ ,‬גימטריה ‪ 50‬כנגד חמשים שערי בינה וז"ל‪ְ " :‬ד ִא ָ‬
‫עֹופא"‪ .‬וכ"כ הרש"ב בפירושו כסא מלך שזאת הבינה‪.‬‬
‫ַמא ְד ִא ְת ַפ ְׁש ַטת ְל ַח ְמ ִׁשין ַת ְר ִעין‪ַ ,‬עד ַק ְרסּולֹוי ְד ַההּוא ָ‬
‫יהי י ָ‬
‫ִא ִ‬
‫צפנת פענח‬
‫‪65‬‬
‫צאנֹו‬
‫ר ֵּעי ֹּ‬
‫את ֹּ‬
‫תמונה ‪ַ – 14‬ה ַמ ֲע ֵּלם ִמיָם ֵּ‬
‫ומובא בזוהר (שמות עט‪ :‬פג‪ ):‬וכ"כ הרמ"ק (שער השערים) שהחמשים שערי בינה האלו הם כנגד‬
‫חמשים פעמים שכתוב בתורה על ארץ מצרים וכל אחד מהם כנגד ספירה אשר כנגדה מידת טומאה‬
‫מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור זה כלעומת זה‪ ,‬אבל הסתפק שם הרמ"ק היאך מוזכרים בתורה ‪50‬‬
‫פעמים יציאת מצרים ואם נחפש אחרי כולם מוצאים אפילו ‪ 60‬ויותר‪ ,‬ותירצו מה שתירצו עיי"ש‪.‬‬
‫אבל בס"ד באנו להפך אחריהם בעידן המחשבים‪ ,‬להראות שדברי הזוהר בזה קדש קדשים‪.‬‬
‫מובא בזוהר שם‪ 62‬שר' אלעזר שואל את אביו איך יתכן שהקב"ה משתבח כל כך ביציאת מצרים‬
‫שהרי היא מוזכרת ‪ 50‬פעמים בתורה‪ ,‬והקב"ה הכניס את בנ"י לשעבוד ומבטיח להם שיוציא אותם‪,‬‬
‫ומה יש להשתבח בזה כל כך הרי הוא הכניסם והוציאם‪ .‬ועונה רשב"י לבנו ר' אלעזר‪ ,‬שאין הכוונה‬
‫בזה להשתבח ח"ו‪ ,‬רק לגלות לבנ"י מאיזה מקום הוציא אותם משעבוד כלומר כל מידה ומידה של‬
‫טומאה כנגד חמשים אזכרות של יציאת מצרים בתורה‪ .‬ולכן חיפשנו את כל הפסוקים שכתוב בהם‬
‫"מארץ מצרים" בתורה‪ ,‬ובאופן מדהים יש בסה"כ ‪ 50‬פסוקים כאלה כמו שאומר ר' שמעון‪ .63‬ואע"פ‬
‫ָאמר ַר ִבי ֶּא ְל ָעזָר ַא ָבא ְו ִכי ָמאן ְד ִאיהּו ְתחֹות‬
‫אתיָך ֵּמ ֶּאֶּרץ ִמ ְצַריִם (שמות כ‪ ,‬ב)‪ַ ,‬‬
‫הֹוצ ִ‬
‫ֹכי יהו''ה אלהי''ך ֲא ֶּׁשר ֵּ‬
‫‪ 62‬מובא שם (תקו"ז עט‪ְ ):‬ועֹוד ָאנ ִ‬
‫קּוד ָׁשא ְב ִריְך‬
‫בּודא‪ְ ,‬ו ָהא ְ‬
‫ַר ֵּמיּה ְד ַא ֵּפיק ֵּליּה ִמגֹו ִׁש ִע ָ‬
‫ַאב ַטח ֵּליּה ְל ַא ָפ ָקא ֵּליּה ְל ֵּחירּו ְו ַא ִפיק ֵּליּה‪ִ ,‬אית ֵּליּה ְל ַׁש ְב ָחא ג ְ‬
‫בּודא ְד ִרבֹונֵּיּה‪ְ ,‬ו ִרבֹונֵּיּה ְ‬
‫ִׁש ִע ָ‬
‫הָדא הּוא ִד ְכ ִתיב (שם יד)‬
‫לּותא‪ֲ ,‬‬
‫ַאב ַטח ְל ַא ָפ ָקא ִל ְבנֹוי ִמ ָג ָ‬
‫ַר ֲעָך ְב ֶּאֶּרץ ֹלא ָל ֶּהם‪ְ ,‬ו ָהא ִאיהּו ְ‬
‫ִהיֶּה ז ְ‬
‫ַאבָר ָהם (בראשית טו יג) ִכי גֵּר י ְ‬
‫ָאמר ְל ְ‬
‫הּוא ַ‬
‫ָאמר ֵּליּה ְב ִרי ַׁש ִפיר ָק ֲא ַמ ְר ְת ֲא ָבל ַלאו ִאיהּו ָדא‬
‫אתיָך ֵּמ ֶּאֶּרץ ִמ ְצַריִם ‪ַ .‬‬
‫הֹוצ ִ‬
‫ַר ֵּמיּה ַכ ָמה ִז ְמנִין ֲא ֶּׁשר ֵּ‬
‫ֵּצאּו ִב ְרכּוׁש גָדֹול‪ְ ,‬ו ִאיהּו ְמ ַׁש ַבח ג ְ‬
‫ַאחֵּרי ֵּכן י ְ‬
‫ְו ֲ‬
‫ֹכי‪,‬‬
‫בּודא‪ָ ,‬פ ַתח ְבָאנ ִ‬
‫מֹוד ָעא לֹון ֵּמָאן ֲא ַתר ַא ִפיק לֹון ִמגֹו ִׁש ִע ָ‬
‫ּוב ִגין ְל ִא ְׁש ְת ְ‬
‫ח ֶּב ְר ָתּה‪ְ ,‬‬
‫ּוס ִפ ָירה ִא ְת ְק ִריַאת רֹאׁש ַל ֲ‬
‫ְל ַׁש ְב ָחא ג ְַר ֵּמיּה‪ֶּ ,‬א ָלא ָכל ְס ִפ ָירה ְ‬
‫גֹומר‪ַ ,‬ח ְמ ִׁשין ִז ְמנִין ָל ֳק ֵּבל ַח ְמ ִׁשין ַת ְר ִעין ְד ִבינָה‪.‬‬
‫אתיָך ֵּמ ֶּאֶּרץ ִמ ְצַריִם ְו ֵּ‬
‫הֹוצ ִ‬
‫ַאד ִכיר ֵּביּה ֲא ֶּׁשר ֵּ‬
‫ְו ְ‬
‫‪ 63‬סה"כ ‪ 50‬אזכרות של הכתוב‪" :‬מארץ מצרים"‪:‬‬
‫‪.1‬‬
‫‪.2‬‬
‫‪.3‬‬
‫‪.4‬‬
‫‪.5‬‬
‫‪.6‬‬
‫‪.7‬‬
‫‪.8‬‬
‫‪.9‬‬
‫‪.10‬‬
‫‪.11‬‬
‫‪.12‬‬
‫‪.13‬‬
‫‪.14‬‬
‫‪.15‬‬
‫‪( :26358‬בראשית כא‪ ,‬כא) וישב במדבר פארן ותקח לו אמו אשה מארץ מצרים ‪:‬‬
‫‪( :69763‬בראשית מה‪ ,‬יט) ואתה צויתה זאת עשו קחו לכם מארץ מצרים עגלות לטפכם ולנשיכם ונשאתם את אביכם ובאתם‬
‫‪:‬‬
‫‪( :72717‬בראשית מז‪ ,‬טו) ויתם הכסף מארץ מצרים ומארץ כנען ויבאו כל מצרים אל יוסף לאמר הבה לנו לחם ולמה נמות‬
‫נגדך כי אפס כסף ‪:‬‬
‫‪( :85493‬שמות ו‪ ,‬יג) וידבר יהוה אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים להוציא את בני ישראל מארץ‬
‫מצרים ‪:‬‬
‫‪( :86131‬שמות ו‪ ,‬כו) הוא אהרן ומשה אשר אמר יהוה להם הוציאו את בני ישראל מארץ מצרים על צבאתם ‪:‬‬
‫‪( :86545‬שמות ז‪ ,‬ד) ולא ישמע אלכם פרעה ונתתי את ידי במצרים והוצאתי את צבאתי את עמי בני ישראל מארץ מצרים‬
‫בשפטים גדלים ‪:‬‬
‫‪( :94966‬שמות יב‪ ,‬יז) ושמרתם את המצות כי בעצם היום הזה הוצאתי את צבאותיכם מארץ מצרים ושמרתם את היום הזה‬
‫לדרתיכם חקת עולם ‪:‬‬
‫‪( :96364‬שמות יב‪ ,‬מא) ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות יהוה מארץ מצרים ‪:‬‬
‫‪( :96396‬שמות יב‪ ,‬מב) ליל שמרים הוא ליהוה להוציאם מארץ מצרים הוא הלילה הזה ליהוה שמרים לכל בני ישראל לדרתם‬
‫‪:‬‬
‫‪( :96779‬שמות יב‪ ,‬נא) ויהי בעצם היום הזה הוציא יהוה את בני ישראל מארץ מצרים על צבאתם ‪:‬‬
‫‪( :97808‬שמות יג‪ ,‬יח) ויסב אלהים את העם דרך המדבר ים סוף וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים ‪:‬‬
‫‪( :101197‬שמות טז‪ ,‬א) ויסעו מאילם ויבאו כל עדת בני ישראל אל מדבר סין אשר בין אילם ובין סיני בחמשה עשר יום לחדש‬
‫השני לצאתם מארץמצרים ‪:‬‬
‫‪( :101539‬שמות טז‪ ,‬ו) ויאמר משה ואהרן אל כל בני ישראל ערב וידעתם כי יהוה הוציא אתכם מארץ מצרים ‪:‬‬
‫‪( :102982‬שמות טז‪ ,‬לב) ויאמר משה זה הדבר אשר צוה יהוה מלא העמר ממנו למשמרת לדרתיכם למען יראו את הלחם‬
‫אשר האכלתי אתכם במדבר בהוציאי אתכם מארץ מצרים ‪:‬‬
‫‪( :105631‬שמות יט‪ ,‬א) בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני ‪:‬‬
‫צפנת פענח‬
‫‪66‬‬
‫שחלקם אינם קשורים ישירות ליציאת מצרים כמו (בראשית כא‪ ,‬כא) "וישב במדבר פארן ותקח לו אמו‬
‫אשה מארץ מצרים"‪ ,‬כמו שמסביר ר"ש וכ"כ הרמ"ק‪ ,‬האזכרות הם כנגד מ"ט פנים טמאות של‬
‫יציאת מצרים ואם היו מגיעים לשער החמשים לא היו יוצאים‪ ,‬לכן אפילו אזכרה כזאת שקשורה‬
‫לאשתו של ישמעאל מארץ מצרים רומזת למידה טומאה אחת מסוימת‪.‬‬
‫ואדרבה‪ ,‬יש לומר שבהכרח צריכים להיות פסוקים שאינם קשורים לשבח יציאת מצרים‪ ,‬שהרי זה‬
‫גוף התירוץ של ר"ש לשאלתו של ר' אלעזר‪ ,‬הוא שאל מדוע צריך להזכיר כל השבח‪ ,‬וענה לו שאין‬
‫זה עניין השבח‪ ,‬ואמת הוא שהרי בחלקם כתוב‪" :‬מארץ מצרים"‪ ,‬והם אינם שייכים כלל לעניין יציאת‬
‫בנ"י ממצרים רק באות לרמוז למידת הטומאה המסוימת מהחמשים‪.‬‬
‫‪.16‬‬
‫‪.17‬‬
‫‪.18‬‬
‫‪.19‬‬
‫‪.20‬‬
‫‪.21‬‬
‫‪.22‬‬
‫‪.23‬‬
‫‪.24‬‬
‫‪.25‬‬
‫‪.26‬‬
‫‪.27‬‬
‫‪.28‬‬
‫‪.29‬‬
‫‪.30‬‬
‫‪.31‬‬
‫‪.32‬‬
‫‪.33‬‬
‫‪.34‬‬
‫‪.35‬‬
‫‪.36‬‬
‫‪.37‬‬
‫‪.38‬‬
‫‪.39‬‬
‫‪.40‬‬
‫‪.41‬‬
‫‪.42‬‬
‫‪.43‬‬
‫‪.44‬‬
‫‪.45‬‬
‫‪.46‬‬
‫‪.47‬‬
‫‪.48‬‬
‫‪.49‬‬
‫‪.50‬‬
‫‪( :107029‬שמות כ‪ ,‬ב) אנכי יהוה אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים ‪:‬‬
‫‪( :123010‬שמות כט‪ ,‬מו) וידעו כי אני יהוה אלהיהם אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים לשכני בתוכם אני יהוה אלהיהם ‪:‬‬
‫‪( :125782‬שמות לב‪ ,‬א) וירא העם כי בשש משה לרדת מן ההר ויקהל העם על אהרן ויאמרו אליו קום עשה לנו אלהים אשר‬
‫ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו ‪:‬‬
‫‪( :125967‬שמות לב‪ ,‬ד) ויקח מידם ויצר אתו בחרט ויעשהו עגל מסכה ויאמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים‬
‫‪:‬‬
‫‪( :126109‬שמות לב‪ ,‬ז) וידבר יהוה אל משה לך רד כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים ‪:‬‬
‫‪( :126195‬שמות לב‪ ,‬ח) סרו מהר מן הדרך אשר צויתם עשו להם עגל מסכה וישתחוו לו ויזבחו לו ויאמרו אלה אלהיך ישראל‬
‫אשר העלוך מארץמצרים ‪:‬‬
‫‪( :126341‬שמות לב‪ ,‬יא) ויחל משה את פני יהוה אלהיו ויאמר למה יהוה יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים בכח‬
‫גדול וביד חזקה ‪:‬‬
‫‪( :127057‬שמות לב‪ ,‬כג) ויאמרו לי עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו‬
‫מה היה לו ‪:‬‬
‫‪( :127756‬שמות לג‪ ,‬א) וידבר יהוה אל משה לך עלה מזה אתה והעם אשר העלית מארץ מצרים אל הארץ אשר נשבעתי‬
‫לאברהם ליצחק וליעקב לאמר לזרעך אתננה ‪:‬‬
‫‪( :157433‬ויקרא יא‪ ,‬מה) כי אני יהוה המעלה אתכם מארץ מצרים להית לכם לאלהים והייתם קדשים כי קדוש אני ‪:‬‬
‫‪( :171836‬ויקרא יט‪ ,‬לו) מאזני צדק אבני צדק איפת צדק והין צדק יהיה לכם אני יהוה אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ‬
‫מצרים ‪:‬‬
‫‪( :176116‬ויקרא כב‪ ,‬לג) המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים אני יהוה ‪:‬‬
‫‪( :178487‬ויקרא כג‪ ,‬מג) למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים אני יהוה אלהיכם‬
‫‪:‬‬
‫‪( :181433‬ויקרא כה‪ ,‬לח) אני יהוה אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים‬
‫‪:‬‬
‫‪( :181606‬ויקרא כה‪ ,‬מב) כי עבדי הם אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים לא ימכרו ממכרת עבד ‪:‬‬
‫‪( :182259‬ויקרא כה‪ ,‬נה) כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים אני יהוה אלהיכם ‪:‬‬
‫‪( :182852‬ויקרא כו‪ ,‬יג) אני יהוה אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים מהית להם עבדים ואשבר מטת עלכם ואולך‬
‫אתכם קוממיות ‪:‬‬
‫‪( :184589‬ויקרא כו‪ ,‬מה) וזכרתי להם ברית ראשנים אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים לעיני הגוים להיות להם לאלהים אני‬
‫יהוה ‪:‬‬
‫‪( :186440‬במדבר א‪ ,‬א) וידבר יהוה אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים‬
‫לאמר ‪:‬‬
‫‪( :203813‬במדבר ט‪ ,‬א) וידבר יהוה אל משה במדבר סיני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים בחדש הראשון לאמר ‪:‬‬
‫‪( :215247‬במדבר טו‪ ,‬מא) אני יהוה אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים אני יהוה אלהיכם ‪:‬‬
‫‪( :231249‬במדבר כו‪ ,‬ד) מבן עשרים שנה ומעלה כאשר צוה יהוה את משה ובני ישראל היצאים מארץ מצרים ‪:‬‬
‫‪( :244162‬במדבר לג‪ ,‬א) אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים לצבאתם ביד משה ואהרן ‪:‬‬
‫‪( :245317‬במדבר לג‪ ,‬לח) ויעל אהרן הכהן אל הר ההר על פי יהוה וימת שם בשנת הארבעים לצאת בני ישראל מארץ מצרים‬
‫בחדש החמישי באחד לחדש ‪:‬‬
‫‪( :251456‬דברים א‪ ,‬כז) ותרגנו באהליכם ותאמרו בשנאת יהוה אתנו הוציאנו מארץ מצרים לתת אתנו ביד האמרי להשמידנו‬
‫‪:‬‬
‫‪( :259730‬דברים ה‪ ,‬ו) אנכי יהוה אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים ‪:‬‬
‫‪( :261847‬דברים ו‪ ,‬יב) השמר לך פן תשכח את יהוה אשר הוציאך מארץ מצרים מבית עבדים ‪:‬‬
‫‪( :264915‬דברים ח‪ ,‬יד) ורם לבבך ושכחת את יהוה אלהיך המוציאך מארץ מצרים מבית עבדים ‪:‬‬
‫‪( :265842‬דברים ט‪ ,‬ז) זכר אל תשכח את אשר הקצפת את יהוה אלהיך במדבר למן היום אשר יצאת מארץ מצרים עד באכם‬
‫עד המקום הזה ממרים הייתם עם יהוה ‪:‬‬
‫‪( :272960‬דברים יג‪ ,‬ו) והנביא ההוא או חלם החלום ההוא יומת כי דבר סרה על יהוה אלהיכם המוציא אתכם מארץ מצרים‬
‫והפדך מבית עבדים להדיחך מן הדרך אשר צוך יהוה אלהיך ללכת בה ובערת הרע מקרבך ‪:‬‬
‫‪( :273327‬דברים יג‪ ,‬יא) וסקלתו באבנים ומת כי בקש להדיחך מעל יהוה אלהיך המוציאך מארץ מצרים מבית עבדים ‪:‬‬
‫‪( :276650‬דברים טז‪ ,‬ג) לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עני כי בחפזון יצאת מארץ מצרים למען תזכר‬
‫את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך ‪:‬‬
‫‪( :276676‬דברים טז‪ ,‬ג) לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עני כי בחפזון יצאת מארץ מצרים למען תזכר‬
‫את יום צאתך מארץמצרים כל ימי חייך ‪:‬‬
‫‪( :281518‬דברים כ‪ ,‬א) כי תצא למלחמה על איבך וראית סוס ורכב עם רב ממך לא תירא מהם כי יהוה אלהיך עמך המעלך‬
‫מארץ מצרים ‪:‬‬
‫‪( :296835‬דברים כט‪ ,‬כד) ואמרו על אשר עזבו את ברית יהוה אלהי אבתם אשר כרת עמם בהוציאו אתם מארץ מצרים ‪:‬‬
‫‪67‬‬
‫צפנת פענח‬
‫אבל לא נכחד שיש להקשות על זה מדברי הרמ"ק וגופא מהזוהר עצמו‪ ,64‬משמע שישנם עוד פסוקים‬
‫שלא בהכרח כתוב בהם "מארץ מצרים" שהינם בכלל המניין של החמישים‪ ,‬והרמ"ק כתב שאין‬
‫ראוי למנות כאלה שאין בהם שבח וקשה שאנחנו הרי מונים כאלה‪ .‬אבל אחרי שחיפשנו עוד מצאנו‬
‫שגם הצירוף "ממצרים" מוזכר בדיוק ‪ 50‬פעמים בתורה‪ ,‬ואולי שבאמת ישנם כמה מניינים של ‪50‬‬
‫בתורה‪ ,‬שרומזים לחמשים שערי בינה וכנגדם שערי טומאה במצרים‪ .‬וכולם רומזים לאותם מידות‪,‬‬
‫לכן אמר ר"ש שאין יותר מחמשים‪ .‬וכך אפשר לומר שיש מניין שבו מוזכרים רק "מארץ מצרים"‪ ,‬ויש‬
‫מניין נוסף שבו "ממצרים"‪ ,‬ויש מניינים נוספים בדרך רמז אחרת שבהם רק דברי שבח שמהם שאר‬
‫דברי הזוהר והרמ"ק‪.65‬‬
‫‪64‬‬
‫ְהּודה‪ִ ,‬משּום ִאינּון‬
‫ָאמר ר' י ָ‬
‫יֹומין ֲהוֹו‪ַ .‬מאי ַט ְע ָמא ַ‬
‫ְיתא‪ַ ,‬ח ְמ ִׁשין ִ‬
‫אֹורי ָ‬
‫יבת ַ‬
‫ְה ַ‬
‫יֹומא ְד ִא ְתי ִ‬
‫ִשָר ֵּאל ִמ ִמ ְצַריִם ַעד ָ‬
‫ָפקּו י ְ‬
‫יֹומא ְדנ ְ‬
‫ְהּודה‪ִ ,‬מ ָ‬
‫ָאמר ר' י ָ‬
‫ַ‬
‫ִשָר ֵּאל ִמ ִמ ְצַריִם‪ְ .‬ו ִאי‬
‫יֹוב ָלא ַא ִפיק לֹון ְלי ְ‬
‫ָאמר ַר ִבי ִׁש ְמעֹון‪ַ ,‬ההּוא ְ‬
‫ח ִמ ִשים ָׁשנָה‪ָ .‬תאנָא‪ַ ,‬‬
‫יֹוב ָלא‪ִ ,‬ד ְכ ִתיב‪( ,‬ויקרא כה) ְו ִקַד ְׁש ֶּתם ֵּאת ְׁשנַת ַה ֲ‬
‫ָׁשנֵּי ְד ְ‬
‫יֹוב ָלא‬
‫ּוב ִגינֵּי ַכְך ַח ְמ ִׁשין ִא ֵּלין ְד ְ‬
‫יֹוב ָלא ִא ְת ַער ִדינָא ַעל ִמ ְצָר ֵּאי‪ְ ,‬‬
‫ּומ ִס ְטָרא ְד ְ‬
‫יֹוב ָלא ֲהוָה‪ִ ,‬‬
‫יֹוב ָלא ַמ ָמׁש‪ֶּ .‬א ָלא (מ''ו ע''ב‪ ,‬פ''ה ע''ב) ִמ ִס ְטָרא ְד ְ‬
‫ימא ְד ְ‬
‫ֵּת ָ‬
‫אתיָך‪( .‬דברים ד)‬
‫הֹוצ ִ‬
‫ִמּוסין ְד ִמ ְצַריִם‪ְ ,‬ו ְׁש ָב ֵּחי ִאינּון ֻכ ְלהּו‪ֲ ,‬א ֶּׁשר (דף פ''ד ע''א) ֵּ‬
‫ְיתא‪ ,‬נ ִ‬
‫אֹורי ָ‬
‫ַאד ַכר ְב ַ‬
‫ֲהוֹו‪ָ .‬תאנָא‪ָ ,‬ל ֳק ֵּבל ָדא‪ַ ,‬ח ְמ ִׁשין ִז ְמנִין ִא ְת ַמר ְו ְ‬
‫ֹלא‪.‬‬
‫ָאתא כ ָ‬
‫יֹוב ָלא ָ‬
‫ּומ ִס ְטָרא ְד ְ‬
‫יֹוב ָלא ִא ְת ַע ָטר‪ִ ,‬‬
‫ֹלא ְב ְ‬
‫ַתיר‪ִ ,‬משּום ְדכ ָ‬
‫ֻלהּו ִז ְמנֵּי‪ַ ,‬ח ְמ ִׁשין ִאינּון‪ְ ,‬ו ָלא י ִ‬
‫יאָך‪ְ .‬וכ ְ‬
‫הֹוצ ֲ‬
‫ָקה ִ‬
‫חז ָ‬
‫יאָך‪( .‬שמות יג) ִכי ְביַד ֲ‬
‫ַיֹוצ ֲ‬
‫ו ִ‬
‫ח ִזיאּו ְבהּו‪,‬‬
‫ֻלהּו ִא ְת ֲ‬
‫ח ִמ ָשא ָק ִלין ֲהוֹו‪ְ .‬וכ ְ‬
‫ימינֹו ֵּאׁש ָדת ָלמֹו‪ְ .‬ו ַת ְניָא ֲ‬
‫ימינָא‪ִ .‬ד ְכ ִתיב‪( ,‬דברים לג) ִמ ִ‬
‫בּורה‪ִ ,‬א ְת ַע ְטָרת ִב ִ‬
‫ָאתי ִמ ְג ָ‬
‫ְיתא ְד ֵּ‬
‫אֹורי ָ‬
‫ּוב ִגינֵּי ַכְך‪ַ ,‬‬
‫ְ‬
‫ְו ִא ְת ְכ ִלילּו ְבהּו‪ְ ,‬ו ִא ְת ַע ְטרּו ְבָדא‪.‬‬
‫‪ 65‬סה"כ ‪ 50‬אזכרות של הכתוב‪" :‬ממצרים"‪:‬‬
‫‪( :14649 .1‬בראשית יב‪ ,‬י) ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה לגור שם כי כבד הרעב בארץ ‪:‬‬
‫‪( :14836 .2‬בראשית יב‪ ,‬יד) ויהי כבוא אברם מצרימה ויראו המצרים את האשה כי יפה הוא מאד ‪:‬‬
‫‪( :15165 .3‬בראשית יג‪ ,‬א) ויעל אברם ממצרים הוא ואשתו וכל אשר לו ולוט עמו הנגבה ‪:‬‬
‫‪( :63114 .4‬בראשית מב‪ ,‬ג) וירדו אחי יוסף עשרה לשבר בר ממצרים ‪:‬‬
‫‪( :65081 .5‬בראשית מג‪ ,‬ב) ויהי כאשר כלו לאכל את השבר אשר הביאו ממצרים ויאמר אליהם אביהם שבו שברו לנו מעט אכל ‪:‬‬
‫‪( :70060 .6‬בראשית מה‪ ,‬כה) ויעלו ממצרים ויבאו ארץ כנען אל יעקב אביהם ‪:‬‬
‫‪( :70674 .7‬בראשית מו‪ ,‬ח) ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה יעקב ובניו בכר יעקב ראובן ‪:‬‬
‫‪( :73804 .8‬בראשית מז‪ ,‬ל) ושכבתי עם אבתי ונשאתני ממצרים וקברתני בקברתם ויאמר אנכי אעשה כדברך ‪:‬‬
‫‪( :78084 .9‬שמות א‪ ,‬א) ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו ‪:‬‬
‫‪( :80950 .10‬שמות ג‪ ,‬י) ועתה לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי בני ישראל ממצרים ‪:‬‬
‫‪( :81007 .11‬שמות ג‪ ,‬יא) ויאמר משה אל האלהים מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים ‪:‬‬
‫‪( :81060 .12‬שמות ג‪ ,‬יב) ויאמר כי אהיה עמך וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על‬
‫ההר הזה ‪:‬‬
‫‪( :86186 .13‬שמות ו‪ ,‬כז) הם המדברים אל פרעה מלך מצרים להוציא את בני ישראל ממצרים הוא משה ואהרן ‪:‬‬
‫‪( :96031 .14‬שמות יב‪ ,‬לה) ובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלת ‪:‬‬
‫‪( :96201 .15‬שמות יב‪ ,‬לט) ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עגת מצות כי לא חמץ כי גרשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וגם‬
‫צדה לא עשו להם ‪:‬‬
‫‪( :96227 .16‬שמות יב‪ ,‬לט) ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עגת מצות כי לא חמץ כי גרשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וגם‬
‫צדה לא עשו להם ‪:‬‬
‫‪( :96890 .17‬שמות יג‪ ,‬ג) ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים כי בחזק יד הוציא יהוה אתכם‬
‫מזה ולא יאכל חמץ ‪:‬‬
‫‪( :97188 .18‬שמות יג‪ ,‬ח) והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה יהוה לי בצאתי ממצרים ‪:‬‬
‫‪( :97262 .19‬שמות יג‪ ,‬ט) והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת יהוה בפיך כי ביד חזקה הוצאך יהוה ממצרים ‪:‬‬
‫‪( :97502 .20‬שמות יג‪ ,‬יד) והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת ואמרת אליו בחזק יד הוציאנו יהוה ממצרים מבית עבדים ‪:‬‬
‫‪( :97670 .21‬שמות יג‪ ,‬טז) והיה לאות על ידכה ולטוטפת בין עיניך כי בחזק יד הוציאנו יהוה ממצרים ‪:‬‬
‫‪( :98655 .22‬שמות יד‪ ,‬יא) ויאמרו אל משה המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים ‪:‬‬
‫‪( :103363 .23‬שמות יז‪ ,‬ג) ויצמא שם העם למים וילן העם על משה ויאמר למה זה העליתנו ממצרים להמית אתי ואת בני ואת מקני‬
‫בצמא ‪:‬‬
‫‪( :104168 .24‬שמות יח‪ ,‬א) וישמע יתרו כהן מדין חתן משה את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל עמו כי הוציא יהוה את ישראל‬
‫ממצרים ‪:‬‬
‫‪( :111566 .25‬שמות כג‪ ,‬טו) את חג המצות תשמר שבעת ימים תאכל מצות כאשר צויתך למועד חדש האביב כי בו יצאת ממצרים‬
‫ולא יראו פני ריקם ‪:‬‬
‫‪( :130058 .26‬שמות לד‪ ,‬יח) את חג המצות תשמר שבעת ימים תאכל מצות אשר צויתך למועד חדש האביב כי בחדש האביב יצאת‬
‫ממצרים ‪:‬‬
‫‪( :207849 .27‬במדבר יא‪ ,‬כ) עד חדש ימים עד אשר יצא מאפכם והיה לכם לזרא יען כי מאסתם את יהוה אשר בקרבכם ותבכו לפניו‬
‫לאמר למה זה יצאנו ממצרים ‪:‬‬
‫‪( :211979 .28‬במדבר יד‪ ,‬יט) סלח נא לעון העם הזה כגדל חסדך וכאשר נשאתה לעם הזה ממצרים ועד הנה ‪:‬‬
‫‪( :222073 .29‬במדבר כ‪ ,‬ה) ולמה העליתנו ממצרים להביא אתנו אל המקום הרע הזה לא מקום זרע ותאנה וגפן ורמון ומים אין‬
‫לשתות ‪:‬‬
‫‪( :222752 .30‬במדבר כ‪ ,‬טז) ונצעק אל יהוה וישמע קלנו וישלח מלאך ויצאנו ממצרים והנה אנחנו בקדש עיר קצה גבולך ‪:‬‬
‫‪( :223693 .31‬במדבר כא‪ ,‬ה) וידבר העם באלהים ובמשה למה העליתנו ממצרים למות במדבר כי אין לחם ואין מים ונפשנו קצה‬
‫בלחם הקלקל ‪:‬‬
‫‪( :225505 .32‬במדבר כב‪ ,‬ה) וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור פתורה אשר על הנהר ארץ בני עמו לקרא לו לאמר הנה עם יצא‬
‫ממצרים הנה כסה את עין הארץ והוא ישב ממלי ‪:‬‬
‫‪( :225839 .33‬במדבר כב‪ ,‬יא) הנה העם היצא ממצרים ויכס את עין הארץ עתה לכה קבה לי אתו אולי אוכל להלחם בו וגרשתיו ‪:‬‬
‫‪( :228610 .34‬במדבר כג‪ ,‬כב) אל מוציאם ממצרים כתועפת ראם לו ‪:‬‬
‫‪( :229335 .35‬במדבר כד‪ ,‬ח) אל מוציאו ממצרים כתועפת ראם לו יאכל גוים צריו ועצמתיהם יגרם וחציו ימחץ ‪:‬‬
‫‪( :242514 .36‬במדבר לב‪ ,‬יא) אם יראו האנשים העלים ממצרים מבן עשרים שנה ומעלה את האדמה אשר נשבעתי לאברהם ליצחק‬
‫וליעקב כי לא מלאו אחרי ‪:‬‬
‫צפנת פענח‬
‫‪68‬‬
‫עבור השנה‬
‫כידוע שכל ‪ 19‬שנים‪ ,‬עושים ‪ 7‬שנים מעוברות כלומר שנוסף להם חודש אדר ב' נוסף‪ ,‬כדי להתאים‬
‫את ימות השמש העודפים על ימות הלבנה‪ ,‬והסיבה לזה משום שהשמש קובעת את עונות השנה‬
‫ואת זמנם‪ ,‬כל רבע שנה מתחלפת עונה‪ ,‬וצריך שחג הפסח יצא תמיד בעונת האביב כמ"ש בתורה‬
‫ית ֶּפ ַסח"‪ ,‬וחג הפסח נקבע לפי חודשי הירח שאנחנו סופרים לפיהם‪,‬‬
‫ָאביב ְו ָע ִש ָ‬
‫חֶּדׁש ָה ִ‬
‫" ָׁשמֹור ֶּאת ֹ‬
‫וכל זה מובא ברמב"ם (פ"ו מהלכות קידוש החודש)‪ .‬וכל ‪ 19‬שנים נקראים מחזור אחד של עבורים‪.‬‬
‫חיפשנו דילוג "עבור שנה"‪ ,‬ומצאנו בטבלה למטה דילוג שמספרו ‪ .304‬לאחר מכן חיפשנו דילוג‬
‫"תשע עשרה"‪" ,‬תשע שרה"‪ ,‬וכותבים בצורת הנקבה תשע עשרה ולא תשעה עשרה משום שמדובר‬
‫בשנים‪ ,‬שנה אחת‪ .‬ודילוג זה הוא בשיטת אות כפולה בדילוג [עיין פרק א‪ ,‬הגדרות‪ ,‬אות ד]‪ ,‬כלומר שהאות‬
‫ע' היא כפולה ונמשכת למילה תשע ולמילה עשרה‪ .‬ואנחנו משתמשים בזה הרבה‪ .‬ושני הדילוגים‬
‫הם המינימליים בתורה [פרק א‪ ,‬הגדרות‪ ,‬אות ב]‪.‬‬
‫ומכאן רמז גדול לתאריך השנה ה'תשע"ו‪ 5776 ,‬שנים לבריאת העולם‪ ,‬אם נבדוק כמה מחזורי‬
‫עבורים היו מבריאת העולם נקבל‪:‬‬
‫‪5776‬‬
‫‪= 304‬‬
‫‪19‬‬
‫= עבורים𝑁‬
‫כלומר היו ‪ 304‬מחזורים של ‪ 19‬שנים בדיוק מבריאת העולם‪ ,‬ושוב רמז גדול לגאולה בע"ה בשנת‬
‫תשע"ו שהיא תהיה מוצאי שביעית‪ ,‬וגם משלימה למחזור ‪ 19‬שנים‪.‬‬
‫ְׁש ְל ֶּמנָה‬
‫ֶּפׁש ְב ֵּה ָמה י ַ‬
‫ּומ ֵּכה נ ֶּ‬
‫והדילוג כמו כן חותך את הפסוק ומכהנפשבהמהישלמנה‪( :‬ויקרא כד) " ַ‬
‫ָפש"‪ ,‬ודרשו חז"ל (בבא קמא י‪" ):‬דתנו רבנן תשלומי נזק מלמד שהבעלים מטפלין בנבילה‬
‫ֶּפׁש ַת ַחת נ ֶּ‬
‫נ ֶּ‬
‫מנא הני מילי אמר ר' אמי דאמר קרא (ויקרא כד‪ ,‬יח) מכה נפש בהמה ישלמנה‪ ,‬אל תקרי ישלמנה אלא‬
‫ישלימנה"‪ ,‬לעניין שאם הזיק שור של ראובן את שורו של שמעון‪ ,‬והנבילה של השור של שמעון שווה‬
‫‪ 50‬דולר כעת‪ ,‬ולפני שהוזקה היתה שווה ‪ 120‬דולר‪ ,‬אז ראובן צריך להשלים לשמעון את ההפרש על‬
‫הנבילה כלומר תשלומי נזק של ‪ ,$70‬ושמעון יקח את הנבילה של השור לעצמו וימכור אותה‪.‬‬
‫ורואים מכאן רמז נפלא לעבור השנה‪ ,‬שכל עניין העבורים כאמור‪ ,‬הוא להשלים לימות החמה‪ ,‬משום‬
‫שימות החמה הם ‪ 365.25‬ימים בשנה בקירוב‪ ,‬וימות הלבנה הם ‪ 354.36‬ימים בקירוב‪ ,‬ורואים שיש‬
‫ביניהם הפרש של ‪ 10.88‬ימים ויותר‪ ,‬ואת הימים האלה שמצטברים כל שנה לכדי הפרש גדול וכל‬
‫שלוש שנים בערך חודש אחד‪ ,‬וחודש כזה מוסיפים לשנה הבאה להשלים את ימות הלבנה‪ .‬ולכן‬
‫הדילוג חותך את המילה‪" :‬ישלמנה"‪ ,‬ואל תקרא לשלם כספית‪ ,‬אלא ישלימנה‪ ,‬ישלים את השנה‬
‫הקיימת בכך שמוסיף עוד חודש‪ .‬ועוד רמז‪ ,‬ישלמנה – אותיות "שנה מלי"‪ ,‬כלומר מלא את השנה‬
‫בחודש העיבור‪ ,‬כידוע שנה מעוברת נקראת גם מלאה‪ ,‬וכן חודש מעובר שיש בו ‪ 30‬יום נקרא חודש‬
‫מלא‪.‬‬
‫‪.37‬‬
‫‪.38‬‬
‫‪.39‬‬
‫‪.40‬‬
‫‪.41‬‬
‫‪.42‬‬
‫‪.43‬‬
‫‪.44‬‬
‫‪.45‬‬
‫‪.46‬‬
‫‪.47‬‬
‫‪.48‬‬
‫‪.49‬‬
‫‪.50‬‬
‫‪( :257590‬דברים ד‪ ,‬כ) ואתכם לקח יהוה ויוצא אתכם מכור הברזל ממצרים להיות לו לעם נחלה כיום הזה ‪:‬‬
‫‪( :258744‬דברים ד‪ ,‬לז) ותחת כי אהב את אבתיך ויבחר בזרעו אחריו ויוצאך בפניו בכחו הגדל ממצרים ‪:‬‬
‫‪( :259204‬דברים ד‪ ,‬מה) אלה העדת והחקים והמשפטים אשר דבר משה אל בני ישראל בצאתם ממצרים ‪:‬‬
‫‪( :259285‬דברים ד‪ ,‬מו) בעבר הירדן בגיא מול בית פעור בארץ סיחן מלך האמרי אשר יושב בחשבון אשר הכה משה ובני ישראל‬
‫בצאתם ממצרים ‪:‬‬
‫‪( :262268‬דברים ו‪ ,‬כא) ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה במצרים ויציאנו יהוה ממצרים ביד חזקה ‪:‬‬
‫‪( :266204‬דברים ט‪ ,‬יב) ויאמר יהוה אלי קום רד מהר מזה כי שחת עמך אשר הוצאת ממצרים סרו מהר מן הדרך אשר צויתם‬
‫עשו להם מסכה ‪:‬‬
‫‪( :267085‬דברים ט‪ ,‬כו) ואתפלל אל יהוה ואמר אדני יהוה אל תשחת עמך ונחלתך אשר פדית בגדלך אשר הוצאת ממצרים ביד‬
‫חזקה ‪:‬‬
‫‪( :276539‬דברים טז‪ ,‬א) שמור את חדש האביב ועשית פסח ליהוה אלהיך כי בחדש האביב הוציאך יהוה אלהיך ממצרים לילה ‪:‬‬
‫‪( :276867‬דברים טז‪ ,‬ו) כי אם אל המקום אשר יבחר יהוה אלהיך לשכן שמו שם תזבח את הפסח בערב כבוא השמש מועד‬
‫צאתך ממצרים ‪:‬‬
‫‪( :278800‬דברים יז‪ ,‬טז) רק לא ירבה לו סוסים ולא ישיב את העם מצרימה למען הרבות סוס ויהוה אמר לכם לא תספון לשוב‬
‫בדרך הזה עוד ‪:‬‬
‫‪( :285743‬דברים כג‪ ,‬ה) על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים בדרך בצאתכם ממצרים ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור‬
‫מפתור ארם נהרים לקללך ‪:‬‬
‫‪( :287339‬דברים כד‪ ,‬ט) זכור את אשר עשה יהוה אלהיך למרים בדרך בצאתכם ממצרים ‪:‬‬
‫‪( :288831‬דברים כה‪ ,‬יז) זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים ‪:‬‬
‫‪( :289444‬דברים כו‪ ,‬ח) ויוצאנו יהוה ממצרים ביד חזקה ובזרע נטויה ובמרא גדל ובאתות ובמפתים ‪:‬‬
‫‪69‬‬
‫צפנת פענח‬
‫וכן מה שכתוב בשורה ‪ 5‬של הדילוג ואפיתאתהשתיםעשרהחלותשניעשרנים‪( :‬ויקרא כד)‬
‫ִהיֶּה ַה ַח ָלה ָה ֶּא ָחת"‪ ,‬שתים עשרה חלות‬
‫ֹתּה ְׁש ֵּתים ֶּע ְשֵּרה ַחלֹות ְׁשנֵּי ֶּע ְש ֹרנִים י ְ‬
‫ית א ָ‬
‫ָאפ ָ‬
‫ֹלת ְו ִ‬
‫"ְו ָל ַק ְח ָת ס ֶּ‬
‫רומזות לשתים עשרה השבטים שרומזים לשתים עשרה חודשים‪ ,‬שישה חודשים מלאים ושישה‬
‫פשוטים‪ ,66‬ולכן מחולקים החלות שש המערכת בכל פינה בשולחן‪ ,‬חודש העיבור רמוז בשבט יוסף‬
‫שמתחלק לשנים – אפרים ומנשה‪ ,‬כמו חודש אדר שמתחלק לאדר א' ואדר ב'‪.‬‬
‫ומובא במס' חולין (ס‪ ,67):‬שהלבנה באה לפני הקב"ה ואמרה לו שאי אפשר לשני מלכים בכתר אחד‪,‬‬
‫כי היו בהתחלה השמש והירח שווים בגודלם ובאורם‪ ,‬ולכן אמר לה הקב"ה לכי ומעטי את עצמך‬
‫ואז ניסה הקב"ה לפייס את הירח על כך אבל לא נתרצתה עד שאמר לכו והביאו עלי כפרה וכו'‪.‬‬
‫והירח כידוע משול לכנסת ישראל‪ ,‬שהיא רומזת לנפש‪ ,‬והנפש היא א"כ רומזת לירח‪ ,‬וכן מובא בפירוש‬
‫יה‬
‫ׁשֹולט ָע ֶּל ָ‬
‫ֶּפׁש ַהזֹו ְו ֵּ‬
‫רֹוכב ַעל ַהנ ֶּ‬
‫רּוח‪ ,‬זֶּהּו ֶּׁש ֵּ‬
‫ֶּפׁש ֵּאין ָלּה אֹור ֵּמ ַע ְצ ָמּה ְכלּום כו' ָה ַ‬
‫בזוהר (שמות קמב‪ַ " ).‬לנ ֶּ‬
‫ּומ ִאיר ָלּה ְב ָכל ַמה ֶּש ָצ ִריְך"‪ ,‬כלומר הנפש אין לה הארה מעצמה ולא כלום אלא כל ההארה שלה מן‬
‫ֵּ‬
‫הרוח‪ ,‬וזה כמו השמש והירח‪ ,‬שהירח אין לו הארה מעצמו אלא הכול מהשמש כמובא בזוהר בכמה‬
‫ָפש"‪,‬‬
‫ֶּפׁש ַת ַחת נ ֶּ‬
‫ְׁש ְל ֶּמנָה נ ֶּ‬
‫ֶּפׁש ְב ֵּה ָמה י ַ‬
‫ּומ ֵּכה נ ֶּ‬
‫מקומות (עי"י קדושים פב‪ .):‬ולכן ניראה לרמוז מהפס' לעיל‪ַ " :‬‬
‫שהקב"ה בחינת מכה נפש בהמה‪ ,‬שהנפש רומזת לירח והקב"ה מיעט את הירח והחשיך אותו שלא‬
‫ֶּפׁש" מלשון מכהה ומשחיר‪ ,‬שהקב"ה עשה את הירח כהה‪.68‬‬
‫"ּומ ֵּכה נ ֶּ‬
‫יהיה לו אורה מעצמו‪ ,‬ולכן רומז ַ‬
‫וגם ְב ֵּה ָמה רומזת למידת הירח‪ְ ,‬ב ֵּה ָמה‪ ,‬כידוע שם מ"ה רומז לשמש‪ .‬ולכן הקב"ה לא מצא לה נחמה‬
‫ְׁש ְל ֶּמנָה – לעשות לה עבורים שתהיה מתואמת לשמש‪.69‬‬
‫אלא י ַ‬
‫שים‬
‫ח ָּד ִ‬
‫ועוד רמז נפלא‪ ,‬באמצעי תיבות של "מעובר" והם‪( :‬יהושע ט) "ְו ֵּא ֶּלה נֹאדֹות ַהַייִן ֲא ֶּׁשר ִמ ֵּלאנּו ֲ‬
‫שים רומז לשנה מלאה‬
‫ח ָּד ִ‬
‫ֹותינּו ּו ְנ ָּע ֵּלינּו ָבלּו ֵּמ ֹרב ַהֶּד ֶרְך ְמאֹד"‪ִ .‬מ ֵּלאנּו ֲ‬
‫ש ְׁלמ ֵּ‬
‫ְו ִהנֵּה ִה ְת ַב ָקעּו ְו ֵּא ֶּלה ַ‬
‫ֹותינּו רומז למה‬
‫ש ְׁלמ ֵּ‬
‫שחודשיה מלאים והיא שנה מעוברת שהתוסף לה חודש העיבור‪ .‬והמילה ַ‬
‫שאמרנו לעיל מלשון השלמה שהשנה שלימה ומלאה והיא מעוברת‪.‬‬
‫קרא עלי מועד‬
‫חּורי"‪ ,‬ובפשטות הכוונה שהקב"ה זימן‬
‫מֹועד ִל ְׁשבֹר ַב ָ‬
‫מובא במגילת איכה (פרק א) הפסוק‪ָ " :‬קָרא ָע ַלי ֵּ‬
‫מועד מסוים לחורבן בית המקדש הראשון והשני שבו נשברו בחורי ישראל כו'‪ ,‬ופירשו חז"ל בדרש‬
‫‪ 66‬ואע"ג שחשון וכסלו הם לפעמים מלאים לפעמים חסרים‪ ,‬ולפעמים אחד מלא אחד חסר‪ ,‬עיקר השנה ‪ 354‬ימים שהם‬
‫‪ 348‬ימים חודשים חסרים ועוד ‪ 6‬ימים לשישה חודשים מעוברים‪.‬‬
‫‪( 67‬חולין ס‪ ):‬רבי שמעון בן פזי רמי כתיב (בראשית א‪-‬טז) ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים וכתיב את המאור הגדול‬
‫ואת המאור הקטן אמרה ירח לפני הקב''ה רבש''ע אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד אמר לה לכי ומעטי את עצמך‬
‫אמרה לפניו רבש''ע הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון אמעיט את עצמי אמר לה לכי ומשול ביום ובלילה אמרה ליה מאי‬
‫רבותיה דשרגא בטיהרא מאי אהני אמר לה זיל לימנו בך ישראל ימים ושנים אמרה ליה יומא נמי אי אפשר דלא מנו ביה‬
‫תקופותא דכתיב (בראשית א‪-‬יד) והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים זיל ליקרו צדיקי בשמיך (עמוס ז‪-‬ב) יעקב הקטן‬
‫שמואל הקטן (שמואל א יז‪-‬יד) דוד הקטן חזייה דלא קא מיתבא דעתה אמר הקב''ה הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח‬
‫והיינו דאמר ר''ש בן לקיש מה נשתנה שעיר של ראש חדש שנאמר בו (במדבר כח‪-‬יא) לה' אמר הקב''ה שעיר זה יהא‬
‫כפרה על שמיעטתי את הירח‪.‬‬
‫‪ 68‬לשון "ותכהינה עיניו מראות"‪ ,‬וכן אמרו במדרש כך אמרו בבראשית רבה (ג ו) תני אורה שנבראת בששת ימי בראשית‬
‫להאיר ביום אינה יכולה מפני שהיא מכהה גלגל חמה בלילה אינה יכולה שלא נבראת להאיר אלא ביום‪.‬‬
‫‪ 69‬ואע"ג דמשמע בגמ' שגם לזה לא נתרצתה שהרי אמר לה לכי וימנו בך ישראל ימים ושנים ולא נתפייסה‪ ,‬אבל אולי לא‬
‫היה בכלל זה עבור השנים‪.‬‬
‫צפנת פענח‬
‫‪70‬‬
‫(תענית כט‪ ).‬את המשמעות שהקב"ה עיבר את חודש תמוז כדי שתשעה באב יצא ביום הפקידה‬
‫משום שמגלגלין חובה ליום חייב‪ ,‬שיבואו חילות וגיסות של נבוכדנצר לכבוש את ירושלים ואילו לא‬
‫עיבר היה יוצא י' באב‪ ,‬ולכן קרא עלי מועד כלומר קידש את החודש מאוחר ביום ה‪ 31-‬שלא כדרכו‬
‫ובכך היו ב' ימים ראש חודש‪ ,‬ומכאן שגם ראש חודש קרוי מועד כמו שאמרו חז"ל (שבועות י‪ ).‬וניראה‬
‫ַע ֶּלה ַב ָצ ֳהָריִם אֹוי ָלנּו ִכי‬
‫יה ִמ ְל ָח ָמה קּומּו ְונ ֲ‬
‫שגם משמעות הפסוק בירמיה (ו‪ ,‬ז) היא דומה‪ַ " :‬ק ְדׁשּו ָע ֶּל ָ‬
‫יה ִמ ְל ָח ָמה‪ ,‬מלשון קידוש החודש שעיברו את החודש ונעשה‬
‫ָפנָה ַהיֹום ִכי ִינָטּו ִצ ְל ֵּלי ָעֶּרב"‪ַ .‬ק ְדׁשּו ָע ֶּל ָ‬
‫מועד כמו שאמרנו‪ ,‬מאותו פסוק דרשו חז"ל שזה היה ליל תשעה באב בו הציתו ושרפו את ביה"מ‪.‬‬
‫תמונה ‪" – 1‬עלי מועד"‬
‫ֹתם‬
‫ֹאמרּו ָכל ָה ֵּעָדה ִל ְרגֹום א ָ‬
‫וחיפשנו דילוג " עלי מועד"‪ ,‬ונימצא חותך באופן מדהים את הפס'‪ַ" :‬וי ְ‬
‫ִשָר ֵּאל"‪ ,‬ובפרט המילה עלי חותכת את הפס'‬
‫מֹועד ֶּאל ָכל ְבנֵּי י ְ‬
‫ֵּ‬
‫ֹהל‬
‫ּוכבֹוד ה' נ ְִרָאה ְבא ֶּ‬
‫ָב ֲא ָבנִים ְ‬
‫שכתוב באהלמועד‪ .‬וחז"ל דרשו שם שבתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ וההוכחה‬
‫לזה מפורטת במס' תענית‪ 70‬וכתבנו אותה להלן‪:‬‬
‫‪.1‬‬
‫‪.2‬‬
‫‪.3‬‬
‫‪.4‬‬
‫‪.5‬‬
‫‪.6‬‬
‫‪.7‬‬
‫‪.8‬‬
‫‪.9‬‬
‫‪.10‬‬
‫(שמות מ‪ ,‬יז( ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן‬
‫אמר מר‪ :‬שנה ראשונה עשה משה את המשכן‪ ,‬שניה הקים משה את המשכן שניה הקים‬
‫משה את המשכן ושלח מרגלים‬
‫‪ 20‬באייר – (במדבר י‪ ,‬יא) ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחדש נעלה הענן מעל‬
‫משכן העדות‬
‫‪ 20‬באייר ‪ 3 +‬ימים = ‪ 23‬באייר – (במדבר י‪ ,‬לג) ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים‬
‫אמר רבי חמא בר חנינא אותו היום סרו מאחרי ה'‬
‫‪ 23‬באייר ‪ 29 +‬ימים = ‪ 22‬בסיון – (במדבר יא‪ ,‬ד) והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה‬
‫וישובו ויבכו גם בני ישראל וגו' וכתיב (במדבר יא‪ ,‬כ) עד חדש ימים וגו'‬
‫‪ 22‬בסיון ‪ 7 +‬ימים = ‪ 29‬בסיון – (במדבר יב‪ ,‬טו( ותסגר מרים שבעת ימים‬
‫ותניא בעשרים ותשעה בסיון שלח משה מרגלים‬
‫‪ 29‬בסיון ‪ 40 +‬ימים = ‪ 10‬באב – (במדבר יג‪ ,‬כה( וישובו מתור הארץ מקץ ארבעים יום‬
‫‪ 10‬באב – רואים שחסר יום אחד כדי שיצא בתשעה באב‬
‫‪( 70‬תענית כט‪ ).‬בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ מנלן דכתיב (שמות מ‪ ,‬יז) ויהי בחדש הראשון בשנה השנית‬
‫באחד לחדש הוקם המשכן ואמר מר שנה ראשונה עשה משה את המשכן שניה הקים משה את המשכן ושלח מרגלים‬
‫וכתיב (במדבר י‪ ,‬יא) ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחדש נעלה הענן מעל משכן העדות וכתיב (במדבר י‪ ,‬לג)‬
‫ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים אמר רבי חמא בר חנינא אותו היום סרו מאחרי ה' וכתיב (במדבר יא‪ ,‬ד) והאספסוף אשר‬
‫בקרבו התאוו תאוה וישובו ויבכו גם בני ישראל וגו' וכתיב (במדבר יא‪ ,‬כ) עד חדש ימים וגו' דהוו להו עשרין ותרתין בסיון‬
‫וכתיב (במדבר יב‪ ,‬טו) ותסגר מרים שבעת ימים דהוו להו עשרין ותשעה בסיון וכתיב (במדבר יג‪ ,‬ב) שלח לך אנשים ותניא‬
‫בעשרים ותשעה בסיון שלח משה מרגלים וכתיב (במדבר יג‪ ,‬כה) וישובו מתור הארץ מקץ ארבעים יום הני ארבעים יום נכי‬
‫חד הוו אמר אביי תמוז דההיא שתא מלויי מליוה דכתיב (איכה א‪ ,‬טו) קרא עלי מועד לשבור בחורי וכתיב (במדבר יד‪ ,‬א)‬
‫ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא אמר רבה אמר ר' יוחנן תשעה באב היה אמר להם הקב''ה אתם‬
‫בכיתם בכיה של חנם ואני קובע לכם בכיה לדורות‪.‬‬
‫צפנת פענח‬
‫‪71‬‬
‫‪ 9 .11‬באב – ואביי מתרץ שעיברו את חודש תמוז של אותה שנה אע"ג שתמוז לעולם חודש‬
‫חסר עשו אותו ‪ 30‬יום ורמז לזה שכתוב (איכה א‪ ,‬טו) "קרא עלי מועד לשבור בחורי"‪,‬‬
‫וכתוב כשחזרו המרגלים (במדבר יד‪ ,‬א) "ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה‬
‫ההוא"‪ ,‬ואמר רבה אמר ר' יוחנן תשעה באב היה אמר להם הקב''ה אתם בכיתם בכיה‬
‫של חנם ואני קובע לכם בכיה לדורות‪.‬‬
‫ובאופן מדהים כל אחד מהפסוקים שחותכים את הדילוג בטבלה כנגד כל אחד מהשלבים לעיל‪,‬‬
‫ְלי‬
‫ֹׁשה ֵּׁשׁש ֵּמאֹות ֶּא ֶּלף ַרג ִ‬
‫ֹאמר מ ֶּ‬
‫בשורה השלישית בעניין קברות התאוה כתוב ואכלוחדשימים‪ַ" :‬וי ֶּ‬
‫ָּמים"‪ ,‬כל זה רומז לסעיף ‪ 6‬למעלה‬
‫ֹּדש י ִ‬
‫ָאכלּו ח ֶ‬
‫ָאמ ְר ָת ָב ָשר ֶּא ֵּתן ָל ֶּהם ְׁו ְׁ‬
‫ֹכי ְב ִק ְרבֹו ְו ַא ָתה ַ‬
‫ָה ָעם ֲא ֶּׁשר ָאנ ִ‬
‫שבאותו יום שנסעו מהר ה' דרך שלושה ימים בכ"ג באייר סרו מאחרי ה'‪.‬‬
‫וכן הפס' הרקאךבמשהדבריהוההלאגםבנודבר שמדבר בעניין מרים שנסגרה שבעת ימים מחוץ‬
‫ָאסף ִמ ְריָם"‪,‬‬
‫ָסע ַעד ֵּה ֵּ‬
‫ָמים ְו ָה ָעם ֹלא נ ַ‬
‫חנֶּה ִׁש ְב ַעת י ִ‬
‫ַת ָסגֵּר ִמ ְריָם ִמחּוץ ַל ַמ ֲ‬
‫למחנה ככתוב בהמשך‪ " :‬ו ִ‬
‫וכמוזכר בסעיף ‪ 7‬לעיל‪.‬‬
‫ולסיכום פרשת המרגלים חותכת את ב' השורות התחתונות של הדילוג‬
‫ּוכבֹוד‬
‫ֹתם ָב ֲא ָבנִים ְ‬
‫ֹאמרּו ָכל ָה ֵּעָדה ִל ְרגֹום א ָ‬
‫וכבודיהוהנראהבאהלמועדאלכלבניישראל‪ַ" :‬וי ְ‬
‫ִשָר ֵּאל"‪ ,‬כל העדה נשאו את קולם בבכי ולכן העניש אותם הקב"ה‬
‫מֹועד ֶּאל ָכל ְבנֵּי י ְ‬
‫ֹהל ֵּ‬
‫ה' נ ְִרָאה ְבא ֶּ‬
‫בבכיה לדורות שלא יכנסו לארץ וקבע את אותו יום שהיה ט' באב ליום תענית כמוזכר בסעיף ‪.9‬‬
‫ואמרו חז"ל שם‪ 71‬מאיפה לנו שהחורבן היה בתשעה באב ולמדו מב' פסוקים‪ ,‬בספר מלכים כתוב‬
‫שביום ז' באב נכנסו הכשדים לביה"מ ובירמיה כתוב בי' באב‪ ,‬ותירצו שתחילה נכנסו ביום ז' וח'‬
‫נשתהו שם ועשו מה שעשו וביום ט' באב לקראת הערב הציתו את הבית ודלק כל י' באב‪ .‬ולכן אמר‬
‫ר' יוחנן שאם היה באותו דור היה קובע את יום י' באב לתענית כי בו היתה רוב שרפת הבית‪ ,‬אבל‬
‫חכמים קבעו בט' משום שהולכים אחר תחילת השריפה שהיתה בט' באב‪ .‬ועכ"פ צריך להבין מדוע‬
‫קבעו חז"ל את יום ט' לתענית שלכאורה כמ"ש ר' יוחנן עיקר השריפה בי' ועוד שכתוב בפסוק י'‪,‬‬
‫ואין לומר משום שהוכפלו בט' צרות שעדיין לא חרב ביה"מ השני‪ ,‬ומשמע מדברי ר"י שהוקבע כבר‬
‫באותו דור‪ .‬ולכאורה אפשר לתרץ משום שמגלגלין חובה ליום חייב והיינו שט' באב חייב הוא משום‬
‫שבו חזרו המרגלים ונגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ ובכו כל ישראל לחינם והוקבע ליום בכייה‬
‫לדורות‪ .‬אבל עוד י"ל כמ"ש שתמוז של אותה שנה מעובר היה והיו בו ל' יום וקבעו באותה שנה‬
‫כמ"ש ר"י את ט' באב לתענית שהוא י' של שאר כל השנים שבהם תמוז לעולם חסר וכך בעצם‬
‫אנחנו צמים היום בט' באב שהוא כנגד י' באב של אותה שנה‪ ,‬והזכרון עולה לכאן ולכאן גם להתחלת‬
‫השריפה וגם לעיקר השריפה‪ ,‬כלומר רבנן אמרו שהתחלת הפורענות עדיפה משום שבתאריך ט'‬
‫כולל גם את הזכרון לי' של אותה שנה‪ ,‬אבל בתאריך י' כוללים את הזכרון של י"א לפי דעת ר' יוחנן‪,‬‬
‫ור"י אומר ש אם הוא היה שם היה קובע את י' שלהם שהוא י"א שלנו כי העיקר הוא מה שהיה אז‬
‫תמוז מלא‪ ,‬אבל רבנן מסתכלים על שנה רגילה תמוז חסר לעיקר‪.‬‬
‫תמוז‬
‫חודש‬
‫זמן השריפה‪:‬‬
‫זמן‬
‫שנקבע‬
‫הצום‬
‫אב‬
‫כניסה‬
‫לבית‬
‫‪( X‬רוב‬
‫‪X‬‬
‫(התחלה) השריפה)‬
‫‪X‬‬
‫‪( 71‬שם) רבה אמר ר' יוחנן אותו היום תשעה באב היה אמר להם הקב''ה אתם בכיתם בכיה של חנם ואני קובע לכם בכיה‬
‫לדורות חרב הבית בראשונה דכתיב (מלכים ב‪ ,‬כה) ובחדש החמישי בשבעה לחדש היא שנת תשע עשרה למלך נבוכדנצר‬
‫מלך בבל בא נבוזראדן רב טבחים עבד מלך בבל ירושלם וישרוף את בית ה' וגו' וכתיב (ירמיה נב) ובחדש החמישי בעשור‬
‫לחדש היא שנת תשע עשרה למלך נבוכדנצר מלך בבל בא נבוזראדן רב טבחים עמד לפני מלך בבל בירושלם וגו' ותניא אי‬
‫אפשר לומר בשבעה שהרי כבר נאמר בעשור ואי אפשר לומר בעשור שהרי כבר נאמר בשבעה הא כיצד בשבעה נכנסו‬
‫נכרים להיכל ואכלו וקלקלו בו שביעי שמיני ותשיעי סמוך לחשכה הציתו בו את האור והיה דולק והולך כל היום כולו‬
‫שנאמר (ירמיה ד) אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב והיינו דאמר רבי יוחנן אלמלי הייתי באותו הדור לא קבעתיו אלא‬
‫בעשירי מפני שרובו של היכל בו נשרף ורבנן אתחלתא דפורענותא עדיפא‪.‬‬
‫צפנת פענח‬
‫בשנת‬
‫החורבן‪:‬‬
‫שנת העיבור‬
‫של החורבן‬
‫(תמוז מלא)‪:‬‬
‫כל‬
‫שאר‬
‫השנים‬
‫(תמוז חסר)‪:‬‬
‫ימים בשבוע‪:‬‬
‫‪72‬‬
‫כט‬
‫ל‬
‫א‬
‫‪...‬‬
‫ו‬
‫ז‬
‫ח‬
‫ט‬
‫י‬
‫יא‬
‫כט‬
‫א‬
‫ב‬
‫‪...‬‬
‫ז‬
‫ח‬
‫ט‬
‫י‬
‫יא‬
‫יב‬
‫שבת‬
‫א'‬
‫ב'‬
‫ג'‬
‫‪...‬‬
‫ועוד אמרו חז"ל תענית (כט‪" ).‬אמרו כשחרב בית המקדש בראשונה אותו היום תשעה באב היה‬
‫ומוצאי שבת היה ומוצאי שביעית היתה ומשמרתה של יהויריב היתה והלוים היו אומרי' שירה ועומדין‬
‫על דוכנם ומה שירה היו אומרים (תהילים צד‪ ,‬כג) וישב עליהם את אונם וברעתם יצמיתם ולא הספיקו‬
‫לומר יצמיתם ה' אלהינו עד שבאו נכרים וכבשום וכן בשניה"‪ .‬ומכאן ניראה שהצתת האש היינו ט'‬
‫באב היתה ביום א' לעת ערב‪ ,‬ועיקר השריפה י' באב היה ביום ב' כולו וכטבלה‪ ,‬ומ"ש ומוצאי שבת‬
‫היה חוזר על תשעה באב עצמו שהיה ביום א'‪ .‬וכ"כ רש"י‪ .‬ונקט מוצאי שבת אע"ג שהשריפה עצמה‬
‫היתה ביום א' לעת ערב כמ"ש לעיל אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב‪ ,‬כדי לומר שכל החורבן‬
‫הוא בחינת מוצאי וסוף והתחלה חדשה‪ ,‬כמ"ש מוצאי שביעית‪ .‬כי גם אז המשיח בע"ה יגיע‪.‬‬
‫‪73‬‬
‫צפנת פענח‬
‫קרח שמאל ואהרן ימין‬
‫בע"ה צריך להביא כמה הקדמות כדי להבין את הטבלה‪ ,‬ותחילה מובא בזוהר (קרח קעו‪" :72):‬בֹא ְּור ֵּאה‪,‬‬
‫ֶּענַׁש"‪ ,‬כלומר אהרון הכהן‬
‫ּומשּום זֶּה נ ֱ‬
‫ָמין ַל ְשמֹאל‪ִ ,‬‬
‫ָמין‪ְ ,‬לִויִם ְשמֹאל‪ .‬קַֹרח ָר ָצה ַל ֲעשֹות ִחלּוף ַהי ִ‬
‫ַאהרֹן י ִ‬
‫ֲ‬
‫הוא מצד הימין ששם החסד‪ ,‬וקרח שהיה לוי הוא מצד השמאל ששם הגבורה‪ ,‬וקורח רצה לשים את‬
‫עצמו במקום של הימין כלומר בתור כהן‪ ,‬וזה לא אפשרי ללוי שהוא בגבורה‪.‬‬
‫וכן ידוע מהזוהר (במדבר קכז‪ ).‬שהלויים מעבירים תער על כל בשרם כשהם מתחילים לעבוד באוהל‬
‫ה ָּרם כו' ְו ֶּה ֱע ִבירּו ַת ַער ַעל ָכל ְב ָשָרם"‪ ,‬משום שהשערות מסמלות‬
‫מועד שנאמר‪ְ" :‬וכֹה ַת ֲע ֶּשה ָל ֶּהם ְׁל ַט ֲ‬
‫העברת שפע של חסדים‪ ,‬ולא ראוי שיהיה להם שער בעוד שהם שייכים לצד הגבורה שעניינו לשים‬
‫גבול ולצמצם ההשפעה של החסדים‪ .‬והלויים נקראים טהורים ולא קדושים כאמור בפסוק‪.‬‬
‫לעומת זאת הנזיר שנקרא קדוש‪ ,‬מרגע שקיבל נזירותו אסור לו להתגלח כלל‪ ,‬שנאמר‪( :‬במדבר ו)‬
‫ֹאׁשֹו"‪ ,‬והזוהר מחלק שהלוים‬
‫ַדל ֶּפַרע ְש ַער ר ִּֽ‬
‫ִהיֶּה גֵּ‬
‫ַעבֹר ַעל‪-‬רֹאׁשֹו בו' ָּקדֹּש י ְ‬
‫ֶּדר נְִזרֹו ַת ַער ֹלא‪-‬י ֲ‬
‫ְמי נֶּ‬
‫" ָכל‪-‬י ֵּ‬
‫שהם מצד הגבורה נקראים טהורים ולא קדושים משום שהם מגלחים כל בשרם‪ ,‬אבל הנזיר נקרא‬
‫קדוש כמו שכתוב‪ .‬וכמו כן החילוק הזה מפורש בזוהר (קרח קעז‪ ).‬לגבי הכהנים שהם נקראים‬
‫ּופַאת‬
‫ֹאׁשם ְ‬
‫ִק ְרחּו ָק ְר ָחה ְבר ָ‬
‫קדושים ולכן אסורים לגלח פאת זקנם וראשם‪ ,‬שנאמר‪( :‬ויקרא כא) "ֹלא י ְ‬
‫ִהיּו"‪.‬‬
‫ֹּשים י ְ‬
‫ַלחּו כו' ְׁקד ִ‬
‫ְז ָקנָם ֹלא ְיג ֵּ‬
‫ולכן חיפשנו דילוג "הימין" בטבלה ונמצא הדילוג המינימלי בתורה‪ ,‬לאחר מכן חיפשנו דילוג‬
‫"שוק"‪ ,‬שחותך ממש בתוכו וזה דילוג בתוך דילוג [עיין פרק א‪ ,‬הגדרות‪ ,‬אות ז]‪ ,‬ובאופן מדהים שניהם‬
‫המינימליים ביותר בתורה ובטבלה‪ ,‬ויוצר את המילים‪" :‬שוק הימין"‪ .‬כידוע שזה החלק שמקבלים‬
‫יכם"‪ ,‬וניראה‬
‫ֹהן ִמִז ְב ֵּחי ַׁש ְל ֵּמ ֶּ‬
‫רּומה ַלכ ֵּ‬
‫ָּמין ִת ְתנּו ְת ָ‬
‫הי ִ‬
‫הכהנים מהקרבן שוק הימין‪ ,‬ככתוב‪ְ" :‬ו ֵּאת שֹוק ַ‬
‫שזה רומז לחסדים שהם מצד הימין‪.‬‬
‫תמונה ‪" – 15‬שוק הימין"‬
‫ח ִמ ִשים‬
‫ִשָר ֵּאל ֲ‬
‫ָׁשים ִמ ְבנֵּי י ְ‬
‫ַאנ ִ‬
‫ֹׁשה ו ֲ‬
‫ָקמּו ִל ְפנֵּי מ ֶּ‬
‫הדילוגים חותכים את הפסוקים בפרשת קרח‪ַ" :‬וי ֻ‬
‫ֹאמרּו ֲא ֵּל ֶּהם ַרב ָל ֶּכם ִכי ָכל‬
‫ַאהרֹן ַוי ְ‬
‫ֹׁשה ְו ַעל ֲ‬
‫ה לּו ַעל מ ֶּ‬
‫מֹועד ַא ְׁנ ֵּׁשי ֵּׁשם‪ַ :‬ו ִי ָק ֲ‬
‫יאי ֵּעָדה ְק ִר ֵּאי ֵּ‬
‫ְש ֵּ‬
‫אתיִם נ ִ‬
‫ּומ ָ‬
‫ָ‬
‫ַשאּו ַעל ְק ַהל ה'‪ ,":‬ומובא בזוהר מה הכוונה ַא ְׁנ ֵּׁשי ֵּׁשם‬
‫דּוע ִת ְתנ ְ‬
‫ּומ ַ‬
‫תֹוכם ה' ַ‬
‫ּוב ָ‬
‫ֹׁשים ְ‬
‫ֻלם ְקד ִ‬
‫ָה ֵּעָדה כ ָ‬
‫ַדאי‪ֵּ ,‬כיוָן‬
‫ְׁשי ֵּׁשם וַ‬
‫ְׁשי ה'‪ .‬כו'‪ְ .‬ו ַעל ָדא ִא ְקֵּרי ָה ָכא‪ַ ,‬אנ ֵּ‬
‫ַדאי‪ְ ,‬ו ָלא ַאנ ֵּ‬
‫ְׁשי ֵּׁשם וַ‬
‫שכתוב בפסוק (קעו‪ַ" ):‬אנ ֵּ‬
‫ַר ַמיְיהּו‪.‬‬
‫ַטלּו ְלג ְ‬
‫ַתיר‪ֲ ,‬א ָבל ִאינּון נ ְ‬
‫ְׁשי ֵּׁשם ִאינּון‪ָ ,‬הא ְׁש ָב ָחא ִד ְלהֹון י ִ‬
‫ַאתיָין‪ַ ,‬אנ ֵּ‬
‫בּורה ָקא ְ‬
‫ְד ִמ ִס ְטָרא ִד ְג ָ‬
‫לֹוקת"‪ ,‬קשה לזוהר למה כתוב אנשי שם ולא אנשי ה'‪ ,‬ומתרץ משום שהם שייכים‬
‫ַאחדּו ְב ַמ ְח ֶּ‬
‫ְו ִא ְת ֲ‬
‫לגבורה שהיא בצד שמאל ואינם שייכים לשם ה' עצמו שהוא מהימין‪ .‬ומפרש 'הסולם' שהכוונה אנשי‬
‫שם‪ ,‬אנשי המלכות שהיא נקראת גבורה התחתונה‪ .‬והם באים ואומרים למשה ואהרון‪ַ" :‬רב ָל ֶּכם ִכי‬
‫ֹׁשים" – כלומר כמו שפירשנו שהנזיר והכהן נקראים קדושים‪ ,‬אבל הלוי נקרא רק‬
‫ֻלם ְקד ִ‬
‫ָכל ָה ֵּעָדה כ ָ‬
‫אלא‪ְ ,‬ב ִגין ָכְך ִא ְת ַענָׁש‪ְ .‬ו ָלא עֹוד ֶּא ָלא‬
‫ימינָא ִל ְש ָמ ָ‬
‫לּופא ִד ִ‬
‫אלא‪ ,‬קַֹרח ָב ֵּעי ְל ֶּמ ְע ַבד ִח ָ‬
‫ָאי ְש ָמ ָ‬
‫ְמינָא‪ֵּ .‬ליו ֵּ‬
‫ַאהרֹן י ִ‬
‫חזֵּי‪ֲ ,‬‬
‫‪ 72‬וז"ל שם‪ָ :‬תא ֲ‬
‫ַאח ְל ָפא ִתקּונָא‬
‫ימינָא‪ ,‬קַֹרח ָב ָעא ְל ְ‬
‫אלא ִא ְת ְכ ִליל ָת ִדיר ִב ִ‬
‫ָאמר‪ְ ,‬ש ָמ ָ‬
‫ְהּודה ַ‬
‫ֹלא‪ִ .‬ר ִבי י ָ‬
‫יׁשא‪ְ ,‬ו ִא ְת ֲענָׁש ְבכ ָ‬
‫יׁשנָא ִב ָ‬
‫ְד ִא ְׁש ְת ַכח ֵּביּה ִל ָ‬
‫ילא ְו ַת ָתא‪.‬‬
‫ילא ְו ַת ָתא‪ְ ,‬ב ִגין ָכְך ִא ְת ֲא ִביד ֵּמ ֵּע ָ‬
‫ִד ְל ֵּע ָ‬
‫צפנת פענח‬
‫‪74‬‬
‫טהור‪ ,‬הם באים ואומרים אנחנו אע"פ שאנחנו בני לוי‪ ,‬אנחנו קדושים‪ .‬ולכן אנחנו ראויים לתפקיד‬
‫הכהנים‪ ,‬ובכך הם עשו מחלוקת ופירוד‪ ,‬והדילוגים באים להראות מה הם רצו להשיג את "שוק‬
‫הימין"‪ ,‬כלומר משום שאנחנו מהימין גם כן וקדושים ראוי לנו לקבל את שוק הימין מתנות כהונה‪.‬‬
‫ֹקר ְויַֹדע ה' ֶּאת ֲא ֶּׁשר לֹו ְו ֶּאת ַה ָקדֹוׁש"‪ ,‬כלומר‬
‫וממשיך שם הזוהר‪ 73‬ומפרש‪ ,‬משה עונה לקורח ועדתו‪" ,‬ב ֶּ‬
‫ֹקר ַח ְסֶּדָך"‪ ,‬הוא יודיע את אשר לו‪ ,‬ואת הקדוש‪ ,‬הוא יברר‬
‫הבוקר שהוא זמן החסד שנאמר " ְל ַה ִגיד ַבב ֶּ‬
‫מי הוא ראוי ללויה ומי הוא ראוי לכהונה‪.‬‬
‫ֹאׁשם‬
‫חה ְבר ָ‬
‫ִק ְרחּו ָּק ְׁר ָּ‬
‫וניראה שלכן קורח רומז לקורחה‪ ,‬כמו שכתוב על הכהנים‪( :‬ויקרא כא) "ֹלא י ְ‬
‫ִהיּו"‪ ,‬כלומר שיתנהגו כראוי לצד החסד‪ ,‬ואיסור זה להקריח את‬
‫ֹּשים י ְ‬
‫ַלחּו כו' ְׁקד ִ‬
‫ּופַאת ְז ָקנָם ֹלא ְיג ֵּ‬
‫ְ‬
‫ראשם כאמור הפוך אצל הלוים שצריכים לגלח כל בשרם לפני שנכנסים לעבוד אוהל מועד‪.‬‬
‫ואמרו במדרש (תנחומא קרח‪ ,‬ו) "ְוקַֹרח ֶּׁש ִפ ֵּק ַח ָהיָה‪ָ ,‬מה ָרָאה ַל ְשטּות ַהזֹו [לקחת מחתות ולמסור נפשו]‪ֶּ .‬א ָלא‬
‫ֹׁשה‬
‫ֶּא ַמר‪ :‬מ ֶּ‬
‫ַאהרֹן‪ֶּׁ ,‬שנ ֱ‬
‫ֹׁשה ְו ֲ‬
‫מּואל ֶּׁש ָשקּול ְכנֶּגֶּד מ ֶּ‬
‫ימנּו‪ְׁ ,‬ש ֵּ‬
‫עֹומֶּדת ֵּה ֶּ‬
‫דֹולה ֶּ‬
‫ֵּעינֹו ִה ְט ַעתּו‪ָ .‬רָאה ַׁש ְל ֶּׁש ֶּלת ְג ָ‬
‫ֻלן‬
‫עֹומדֹות ִמ ְבנֵּי ָבנָיו ֶּׁשכ ָ‬
‫ַאר ָב ָעה ִמ ְׁש ָמרֹות ְ‬
‫קֹור ֵּאי ְׁשמֹו (תהלים צט‪ ,‬ו) ‪ְ ,‬ו ֶּע ְש ִרים ְו ְ‬
‫מּואל ְב ְ‬
‫ּוׁש ֵּ‬
‫ֹהנָיו ְ‬
‫ְוַא ֲהרֹן ְבכ ֲ‬
‫ה ִרים ָקֶּרן (דה"א‬
‫ֹלהים ְל ָ‬
‫ימן חֹוזֵּה ַה ֶּמ ֶּלְך ְב ִד ְבֵּרי ָה ֱא ִ‬
‫ֶּא ַמר‪ָ :‬כל ֵּא ֶּלה ָבנִים ְל ֵּה ָ‬
‫רּוח ַהקֶֹּדׁש‪ֶּׁ ,‬שנ ֱ‬
‫ַב ִאין ְב ַ‬
‫ִמ ְתנ ְ‬
‫ָפה‪ְ ,‬ל ִפי ֶּׁש ָבנָיו ָהיּו‬
‫אֹותּה‪ְ .‬וֹלא ָרָאה י ֶּ‬
‫אֹובד ָ‬
‫ַאנִי ֵּ‬
‫ידה ַל ֲעמֹד ִמ ֶּמנִי ו ֲ‬
‫ָאמר‪ֶּ ,‬א ְפ ָׁשר ַה ְגֻד ָלה ַהזֹו ֲע ִת ָ‬
‫כה‪ ,‬ה) ‪ַ .‬‬
‫ָפה"‪.‬‬
‫רֹואה י ֶּ‬
‫ֹׁשה ָהיָה ֶּ‬
‫עֹומ ִדין ֵּמ ֶּהן‪ּ ,‬ומ ֶּ‬
‫ׁשּובה ְו ְ‬
‫עֹושין ְת ָ‬
‫ִ‬
‫רואים מה קורח ראה בנבואה וטעה‪ ,‬לכאורה ראה את הגדולה שעומדת לו‪ .‬אבל צריך ביאור ע"פ‬
‫האמור עד כה כי מה בכך שעמדו ממנו גדולים מה יעזור לו כעת לתלות בהם הרי זכות אבות לבנים‬
‫תזכור ולא להיפך‪ ,‬ונ"ל בס"ד‪ ,‬אולי שהוא ראה את שמואל הנביא‪ ,‬שלכאורה היה מצד השמאל שהיה‬
‫גם נביא שהנבואה היא בגבורה‪ ,‬וגם היה לוי‪ ,‬וגם השם שלו רומז לשמאל‪ ,‬וכן שמו אל הוא מידת‬
‫המלכות שנוטלת מן הגבורה‪ .‬ואע"פ כן‪ ,‬שכל זה היה בו עדיין היה קדוש וניראה כביכול ראוי לכהונה‬
‫ְמי ַחיָיו‬
‫ְת ִתיו לה' ָכל י ֵּ‬
‫משום שאמו חנה נדרה אותו בנזירות לדעת ר' נהוראי‪ 74‬שנאמר‪( :‬שמואל א) "ּונ ַ‬
‫‪75‬‬
‫ַע ֶלה ַעל רֹּאשֹו"‪ ,‬בחינת הכהן והנזיר שמגדלים את השער לאות החסדים ‪ .‬ויתכן שראה‬
‫ּומֹורה ֹלא י ֲ‬
‫ָּ‬
‫בו את זה וסבר שגם הוא יכול להיות בחינת הימין או לבקש את שוק הימין‪ ,‬וזה מה שאמרו במדרש‬
‫ידה ַל ֲעמֹד ִמ ֶּמנִי"‪ ,‬כידוע שמידת החסד נקראת היד ַה ְגֻד ָלה‪ ,‬וכן אומר דוד ע"ה‬
‫" ֶּא ְפ ָׁשר ַה ְגֻד ָלה ַהזֹו ֲע ִת ָ‬
‫ְבּורה"‪ ,‬וראה את שיוצאת ממנה מידת חסד אע"פ שהוא מושרש בגבורה‬
‫(דברי א‪ ,‬כט) " ְלָך ה' ַה ְגֻד ָלה ְו ַהג ָ‬
‫ימן הנביא מבני בניו‪ ,‬שהיא משורר ולוי‪ ,‬והיה מושרש בגבורה אעפ"כ רומז‬
‫ובא לו השטות הזו‪ .‬וכן ֵּה ָ‬
‫שמו למידת החסד הימין‪ .‬ויתכן לומר כך משום שמראה הנבואה לכל שאר הנביאים כידוע היה‬
‫בחידות‪ 76‬ולא היה ברור כמו למשה שהיה רואה באספקלריה המאירה‪ ,‬וזה מ"ש במדרש‪ְ" :‬וֹלא ָרָאה‬
‫ָפה"‪.‬‬
‫רֹואה י ֶּ‬
‫ֹׁשה ָהיָה ֶּ‬
‫עֹומ ִדין ֵּמ ֶּהן‪ּ ,‬ומ ֶּ‬
‫ׁשּובה ְו ְ‬
‫עֹושין ְת ָ‬
‫ָפה‪ְ ,‬ל ִפי ֶּׁש ָבנָיו ָהיּו ִ‬
‫י ֶּ‬
‫ַאתיָין‪,‬‬
‫ַא ַמאי ָקדֹוׁש ְו ָלא ָטהֹור‪ֶּ .‬א ָלא ִאינּון ִמ ִס ְטָרא ְד ָטהֹור ָקא ְ‬
‫ֹקר‪ ,‬ו ֲ‬
‫יֹודע ְיָי ֶּאת ֲא ֶּׁשר לֹו‪ֲ .‬א ַמאי ב ֶּ‬
‫ֹקר ְו ַ‬
‫‪ 73‬בזוהר (קרח קעז ע"א)‪ :‬ב ֶּ‬
‫יֹודע‬
‫ּוכֵּדין ְו ַ‬
‫ֹקר‪ְ ,‬‬
‫בֹודה ְדב ֶּ‬
‫ֹקר‪ַ ,‬פ ְלחּו ֲע ָ‬
‫ֹקר‪ִ ,‬ד ְכֵּדין ִכ ְתָרא ְד ַכ ֲהנָא ִא ְת ַער ְב ָע ְל ָמא‪ִ ,‬אי ַאתּון ַכ ֲהנֵּי‪ָ ,‬הא ב ֶּ‬
‫ֹׁשה‪ ,‬ב ֶּ‬
‫ָאמר מ ֶּ‬
‫ְו ָקדֹוׁש ַכ ֲהנָא‪ַ .‬‬
‫ַאב ִחין ִמ ָלה‪,‬‬
‫ָאי‪ְ .‬ו ֶּאת ַה ָקדֹוׁש‪ָ ,‬דא ַכ ֲהנָא‪ְ ,‬כֵּדין ְו ִה ְקִריב ֵּא ָליו‪ְ .‬ו ֵּלית ַמאן ְד ְ‬
‫ְיָי ֶּאת ֲא ֶּׁשר לֹו ְו ֶּאת ַה ָקדֹוׁש‪ֶּ .‬את ֲא ֶּׁשר לֹו ְס ָתם‪ָ ,‬דא ֵּליו ֵּ‬
‫חזּון ְל ִא ְׁש ַת ֲאָרא ְב ֶּח ֶּסד‪ָ ,‬הא‬
‫ֹקר ָלא ָס ִביל ְלכּו‪ְ ,‬ד ָהא ָלאו ִז ְמנֵּיּה הּוא‪ְ .‬ו ִאי ִת ְת ֲ‬
‫חזּון ְל ִא ְׁש ַת ֲאָרא ִב ְס ַטר ִדינָא‪ ,‬ב ֶּ‬
‫ֹקר‪ִ ,‬אי ִת ְת ֲ‬
‫ֶּא ָלא ב ֶּ‬
‫יק ֵּבל ְלכּו‪.‬‬
‫ַביּה‪ִ ,‬ו ַ‬
‫ִז ְמנֵּיּה הּוא‪ְ ,‬ו ִת ְׁש ַת ֲארּון ג ֵּ‬
‫‪ 74‬מובא בגמ' (נזיר סו‪" ).‬נזיר היה שמואל כדברי ר' נהוראי שנא' שמואל א א‪ ,‬יא ומורה לא יעלה על ראשו נאמר בשמשון‬
‫שופטים יג‪ ,‬ה ומורה ונאמר בשמואל ומורה מה מורה האמורה בשמשון נזיר אף מורה האמורה בשמואל נזיר"‪.‬‬
‫מּואל‪ְ ,‬ו ֲע ֵּליּה ְכ ִתיב‪( ,‬שמואל א‬
‫ַבי ַבר נָׁש ִמ ַת ָמן [מנצח] ַעד ְד ֲא ָתא ְׁש ֵּ‬
‫‪ 75‬וכמו כן מובא בזוהר הק' (בראשית בא‪ְ " ).‬ד ָלא ִא ְתנ ֵּ‬
‫ִשָר ֵּאל ְוגו'"‪ ,‬כידוע שנצח מהימין כמ"ש נעימות בימינך נצח‪ ,‬אבל מפורש שם שההארה שהיתה בנצח היתה‬
‫ֵּצח י ְ‬
‫טו) ְוגַם נ ַ‬
‫גבורה וזה אולי רומז לקדושה והטהרה שהיתה בו ב' בחינות וכ"פ הרש"ב‪ ,‬ומובא שם בהמשך מה הסוד בעניין ששמואל‬
‫מׁשה‬
‫ימ ַתי ְל ָב ַתר ְד ָמ ַׁשח ַמ ְל ִכין‪ְ .‬ו ַעל ָדא ָׁש ִקיל ִאיהּו ְכ ֶּ‬
‫קּוד ָׁשא ְבִריְך הּוא ָכ ִליל ֵּליּה ְל ָב ַתר ְבהֹוד‪ֵּ .‬א ָ‬
‫שקול למשה ואהרן‪ְ " :‬ותּו ְ‬
‫מׁשה‬
‫ֶּצח ְוהֹוד‪ְ .‬כגְַוונָא ְד ֶּ‬
‫ּומאן ִאנּון‪ .‬נ ַ‬
‫ילא‪ַ ,‬אף הּוא ְל ַת ָתא ְכגְַוונָא ְד ִאנּון ְתֵּרין ִס ְטֵּרי‪ָ .‬‬
‫ַאהרֹן ִב ְתֵּרין ִס ְטִרין ִד ְל ֵּע ָ‬
‫ֹׁשה ְו ֲ‬
‫ַאהרֹן‪ַ .‬מה מ ֶּ‬
‫ְו ֲ‬
‫קֹור ֵּאי ְׁשמֹו"‪ ,‬ונמצא אם כן‬
‫מּואל ְב ְ‬
‫ּוׁש ֵּ‬
‫ֹהנָיו ְ‬
‫ַאהרֹן ְבכ ֲ‬
‫מׁשה ְו ֲ‬
‫ידן ָדא ְבָדא ִד ְכ ִתיב‪( ,‬תהלים צט) ֶּ‬
‫ֻלהּו ַדְר ִגין ֲא ִח ָ‬
‫ילא‪ְ .‬וכ ְ‬
‫ַאהרֹן ִד ְל ֵּע ָ‬
‫ְו ֲ‬
‫שהיה כלול מנצח תחילה והוד באחרית ימיו‪ ,‬והיה כלול מהימין ומהשמאל‪.‬‬
‫‪ 76‬ויתכן שראה את שמואל קדוש אבל לא מצד הכהונה אלא מצד הנזירות‪.‬‬
‫‪75‬‬
‫צפנת פענח‬
‫שבי החמאס‬
‫חיפשנו דילוג " בשבי חמס"‪ ,‬בעקבות הדיווחים על שבויים בידי החמאס והדילוג באופן מדהים‬
‫חותך את פרשת השבוע חוקת שבתקופתה ככל הניראה ארעו המקרים‪ ,‬והדילוג חותך את הפסוק‪:‬‬
‫ִשָר ֵּאל ַו ִי ְׁש ְב ִמ ֶּמנּו ֶּׁש ִבי"‪ ,‬עם‬
‫ִל ֶּחם ְבי ְ‬
‫ִשָר ֵּאל ֶּדֶּרְך ָה ֲא ָת ִרים ַוי ָ‬
‫ֹׁשב ַהנֶּגֶּב ִכי ָבא י ְ‬
‫ַענִי ֶּמ ֶּלְך ֲעָרד י ֵּ‬
‫ִׁש ַמע ַה ְכנ ֲ‬
‫"ַוי ְ‬
‫חיתוך מלא במילה וישבממנושבי‪ ,‬ומלך כנען רומז לחמאס שהם הערבים שגרים כביכול בארץ‬
‫כנען בגדה המערבית וחלק מעזה ועוד רומזים לבחינת עמלק שגר באותו אזור‪.‬‬
‫ת ִרים"‪ ,‬כלומר גלישה באתרי אינטרנט‬
‫א ָּ‬
‫הֲ‬
‫ִשָר ֵּאל ֶּדֶּרְך ָּ‬
‫"כי ָבא י ְ‬
‫ורמז מדוע כל הרעש הזה משום‪ִ :‬‬
‫ובאייפון שבהם יש אתרי אינטרנט‪ .‬ופירש רש"י וכ"כ התרגום יונתן לשון אחר‪ֶּ ,‬דֶּרְך ָה ֲא ָת ִרים‪ ,‬הכוונה‬
‫לתור את הארץ‪ ,‬וכך דרכו של הגולש באינטרנט לתור באתרים ולשוטט ללא מטרה כמו תייר‪.‬‬
‫ועוד תראה גדולה מזו‪ ,‬שכזכור שנה שעברה בפרשיות שלח לך‪-‬קרח‪-‬חוקת‪-‬בלק‪ ,‬התחילה מלחמת‬
‫צוק איתן‪ ,‬וכזכור המלחמה התחילה בגלל פרשת הילדים ז"ל שנחטפו והיו בשבי חמאס‪ ,‬ועוד במהלך‬
‫המלחמה נישבה הקצין הדר גולדין ז"ל והיה בשבי חמאס‪ .‬וכל זה התחיל בפרשת שלח לך עם‬
‫חטיפת הילדים וניגמר בפרשיות מטות‪-‬מסעי שצה"ל נכנס לעזה‪ .‬וכל זה הפירוש משום שהוקשה‬
‫לנו לכאורה שלא היתה חטיפה כלל בפרשת חוקת ואם כן למה רומז הדילוג‪ ,‬וזה שפירסמו את‬
‫החטיפה בפרשת בלק מה זה שייך לחוקת‪ ,‬לכן עכשיו מובן הכול בס"ד שזה רומז לאשתקד‪.‬‬
‫והחמאס באופן טבעי גם השנה מכריזים ביום השנה למלחמת צוק איתן שהם חטפו את אותם‬
‫ישראלים‪ ,‬ובין אם הם יהודים אם לאו‪ ,‬הרי זה רומז לנו בפירוש שצריך להתעורר בתשובה גדולה‬
‫ובפרט שאנחנו בתקופת בין המצרים וכל אויביה השיגוה בין המצרים‪.‬‬
‫אבל הביאור כמו שאמרנו מה הטעם לכל השבי והחטיפות האלה‪ ,‬והנה לצערנו אנחנו רואים את‬
‫התפשטות האינטרנט היום והאייפונים והטאבלטים והמחשבים בכל נקודה בחיינו ועוד לא נישארה‬
‫פינה אפילו לבית המדרש חדרו אותם מכשירים למחוזותינו‪ ,‬ואנחנו בענינו אין לנו להוכיח כלל בזה‬
‫כי גם בש ורות אלו אנו משתמשים באינטרנט אבל האמת שצריך סינון גדול מאוד וכל אדם הירא‬
‫לנפשו יכניס לפחות אינטרנט חסום ו\או תוכנת חסימה איכותית כגון ‪ ,K9‬לחסימת כל התמונות‬
‫והאתרים בעלי לשון הרע המרגלים בנו ובעמנו‪ ,‬ועוד תועבות גדולות מזו‪ .‬והכי טוב להרשות מספר‬
‫אתרים מצומצם כגון בנק וכו' שאפשר להיכנס אליהם ותו לא וכמו כן לחסום את האינטרנט למס'‬
‫שעות מצומצם בלבד ביום‪ .‬ומכשירי האייפון למיניהם וסמארטפונים אפילו "כשרים" יש היום‪ ,‬הרי‬
‫זו צרה צרורה כי בכל צעד וכל פניה הרי הוא בידך וכל תשומת לבך נתונה לו‪ ,‬ותורה מה תהא עליה‪.‬‬
‫ולכן צועק לנו הקב"ה‪ :‬אנחנו שובים את ליבנו אחרי ההבל ומרגלים אחרי אתרי האינטרנט‪ ,‬אם‬
‫בלשון הרע וטינופת ותמונות וכל מיני סרטונים‪ .‬ולכן מידה כנגד מידה‪ ,‬באותה דרך שבאתם דרך‬
‫ש ִבי"‪ ,‬רומז לימי בין המצרים איכה ישבה בדד העיר רבתי‪ ,‬מבלי‬
‫ִׁש ְב ִמ ֶּמנּו ֶ‬
‫האתרים תיתפסו והיא‪ַ" :‬וי ְ‬
‫היכולת לילך ולרגל ולשוטט באתרים‪ .‬וכל העם שבוי בזה כי זה גורם צער לכל העם כאשר יהודי‬
‫מוחזק בשבי כזכור בחטיפת הילדים ז"ל ומה גם שזה גרם למלחמה גדולה והרבה אבדות‪.‬‬
‫ולאות ולמופת שפירוש זה קרוב לאמת התבונן נא בדילוג שחיפשנו‪ " :‬אנטרנט"‪,‬‬
‫צפנת פענח‬
‫‪76‬‬
‫רואים שהדילוג המינימלי אינטרנט חותך את כל הפרשיות לעיל שלח לך עד מטות‪ ,‬ובפרט חותך את‬
‫יהם"‪ ,‬רומז שהגלישה באינטרנט‬
‫ְד ֶּ‬
‫ָארץ ָק ְרעּו ִבגֵּ‬
‫ה ֶ‬
‫ת ִרים ֶאת ָּ‬
‫ה ָּ‬
‫ְפנֶּה ִמן ַ‬
‫יהֹוׁש ַע ִבן נּון ְו ָכ ֵּלב ֶּבן י ֻ‬
‫הפסוק‪ִ" :‬ו ֻ‬
‫היא כעין לתור את הארץ ולהביא דיבת הארץ רעה‪ ,‬אבל יש בחינה טובה כגון יהושע וכלב שהתפללו‬
‫וניצלו וכל אחד יעשה בשכל וישמע לגדולי הדור כיצד לנהוג ולהשתמש נכון באינטרנט‪.‬‬
‫ועוד הט אזניך‪ ,‬כי יש בטעם הכתוב הזה ב' פירושים בדברי חז"ל‪ ,‬והמפרשים הביאו במקום וז"ל‬
‫הרמב"ן‪" :‬וטעם [הפסוק] 'כי בא ישראל דרך האתרים'‪ ,‬על דעת אונקלוס כי כאשר באו המרגלים ועלו‬
‫בנגב וחזרו להם הרגישו בהם יושבי הארץ ושמע בהם הכנעני הזה שהיה יושב בנגב ובא בדרך שהלכו‬
‫הם עד הגיעו למחנה ישראל ויפה פירש‪ .‬ורבותינו אמרו (ר"ה ג) מה שמועה שמע‪[ 77‬הכנעני]‪ ,‬כי הוקשה‬
‫להם הכתוב בפרשת המסעים (להלן לג מ) 'וישמע הכנעני מלך ערד והוא יושב בנגב בארץ כנען בבא‬
‫בני ישראל'‪ ,‬שלא הזכיר שם המלחמה ולא שום דבר‪ 78‬על כן אמרו שהשמועה היתה במיתת אהרן‬
‫הנזכרת שם יזכיר כי שמעו אויבי ישראל במיתת הצדיק ונתעוררו בה להלחם עמהם וכן אמרו (במדבר‬
‫רבה יט יא) שהכנעני הזה הוא עמלק ולא כבש ארצם ולא חלק אותה אבל החרים עריהם"‪.‬‬
‫ועכשיו יש לומר כנגד ב' פירושים אלו‪ ,‬ששניהם מסבירים טעם מדוע התעורר עמלק על ישראל‪,‬‬
‫ובבחינתנו כאן החמאס התעורר פעם בצוק איתן ופעם כאן להודיע על השבי שלקח‪ .‬ולכאורה חלק‬
‫מהחמס יושבים במקום בגדה המערבית באזור שהיה עמלק יושב בנגב מעבר לירדן ימה‪ .‬פירוש‬
‫ראשון כמו שאמרנו כנגד המרגלים התרים את הארץ‪ ,‬והוא רמז כנגד האינטרנט וכו'‪ .‬והפירוש השני‬
‫ששמע מלך כנען את מיתת אהרון ונסתלקו ענני הכבוד ובא ישראל דרך האתרים פי' רש"י והרא"ם‬
‫הוא התייר הגדול נוסע לפניהם הוא הארן שעתה יכול היה עמלק לראותו ללא כיסוי ענני הכבוד‪,‬‬
‫וזה כנגד מיתת הצדיקים בתקופת בין המצרים ששמענו עליהם הרה"ג אליעזר הגר מויזניץ' ולכן‬
‫החמס הודיע באותו זמן על השבי שבמקרה היה יום השנה לצוק איתן‪.‬‬
‫‪ 77‬מובא שם בר"ה (ג‪ ).‬וז"ל‪(" :‬במדבר כא‪ ,‬א) וישמע הכנעני מלך ערד מה שמועה שמע שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני‬
‫כבוד וכסבור ניתנה רשות להלחם בישראל והיינו דכתיב (במדבר כ‪ ,‬כט) ויראו כל העדה כי גוע אהרן וא''ר אבהו אל תקרי‬
‫ויראו אלא וייראו"‪.‬‬
‫‪ 78‬ניראה דהרמב"ן מפרש ששמה בפרק לג מדובר במסעות ולא מדובר שם במלחמה כגון מלחמת סיחון ועוג בכאן פרק‬
‫כא‪ ,‬ולכן לא שייך לומר שם לשון וישמע כגון כאן ששייך לומר ששמע על כך שישראל באו‪ ,‬ועוד מביא הפס' לקמן משום‬
‫ששני הפסוקים האלה סמוכים למיתת אהרן ממש ודרשינן סמוכים‪ ,‬וכ"ש כאשר ב' פעמים יש סמיכות‪.‬‬
‫‪77‬‬
‫צפנת פענח‬
‫פרק ג‬
‫גימטריות‬
‫איך גימטריה מוכיחה שהתנ"ך מסור ברוח הקודש?‬
‫חז"ל קוראים למידת חשבון האותיות גימטריה‪ ,‬וזאת אחת מל"ב מידות שהתורה נדרשת בהם‪ ,‬אמנם‬
‫בעיקר בהגדה ובזהר הקדוש ויש מעט רמזים להלכה כגון ארבעים סאה למקוה‪ ,‬שיעור הפרשת חלה‬
‫ועוד‪ . 79‬ונ"ל שמידה זו אינה מוערכת כראוי בימינו אע"פ שהתקוני זוהר משתמש בגימטריה הרבה‬
‫מאוד‪ ,‬כי אפשר להוכיח רק איתה את אמיתות התורה בס"ד‪ .‬הגימטריה היא פונקציה שמעבירה‬
‫הרבה מילים לאותו ערך מספרי‪ ,‬ולכן יכולים להיות הרבה מילים עם אותה גימטריה‪ ,‬ואע"פ שאין‬
‫כמעט משמעות למצוא מילים שיש להם אותה גימטריה מליבנו‪ ,‬כאשר יש אסמכתא מהפסוקים‬
‫לגימטריה ויש חיזוק מפשט הדברים כמו שחז"ל דורשים כגון ‪,‬שטן = נחש = משיח‪ ,‬וללא הבנה‬
‫בעיקרן של דברים אדם יכול להתבלבל ולבדות מליבו ע"י הגימטריה‪.‬‬
‫כדי להגביל את עצמנו בחיפושים‪ ,‬וכדי שנוכל לחשב הסתברות ולהעריך בצורה נכונה את‬
‫הממצאים‪ ,‬נחפש בדרך כלל גימטריה של‪" ,‬פסוקים שלמים"‪ ,‬בגימטריה פשוטה או קטנה‪ .‬וכדי‬
‫להפוך את השיטה הזאת ליותר חישובית ופחות תלויה בבחירה אישית‪ ,‬נחפש תמיד פסוקים שלמים‬
‫ונימצא פסוקים שלמים‪ .‬וכך נוכל לעשות השוואה בין הפסוקים‪ ,‬ולמצוא את הקשר ביניהם‪ .‬אם‬
‫נגדיר את הקשר הרצוי מראש נוכל להעריך את ההסתברות למצוא שני פסוקים בגימטריה שווה‬
‫שיש ביניהם קשר מובהק‪ .‬ואת הרעיון אפשר לראות כבר בזוהר וכן אפשר להתרשם שמרן ר' יעקב‬
‫אבוחצירא זצ"ל מחשב גימטריה של פסוקים שלמים בספרו‪" ,‬מחשף הלבן"‪.‬‬
‫ּובן ֵּאין לֹו ֹלא ִת ְהיֶּה ֵּא ֶּׁשת ַה ֵּמת‬
‫ַאחד ֵּמ ֶּהם ֵּ‬
‫ּומת ַ‬
‫ַחָדו ֵּ‬
‫ַאחים י ְ‬
‫ֵּׁשבּו ִ‬
‫ולדוגמא‪ ,‬נחפש פסוק שלם" ‪,‬ה ִכי י ְ‬
‫ִב ָמּה"‪ ,‬וכמובן שהנושא של הפסוק ברור והוא‬
‫ּול ָק ָחּה לֹו ְל ִא ָשה ְוי ְ‬
‫יה ְ‬
‫ְב ָמּה ָיבֹא ָע ֶּל ָ‬
‫חּוצה ְל ִאיׁש זָר י ָ‬
‫ַה ָ‬
‫מצות יבום‪ ,‬ואת זה אנחנו יודעים מראש‪ .‬כעת נירצה לחפש פסוק נוסף עם אותה גימטריה ‪[=4162],‬‬
‫ומקבלים מספר תוצאות מצומצם‪ ,‬ככל שמס' התוצאות נמוך יותר כך ההסתברות למצוא פסוק‬
‫ָע ִמי ָברּוְך‬
‫ָׁשים ֶּאל נ ֳ‬
‫ֹאמ ְרנָה ַהנ ִ‬
‫קשור לנושא נמוכה יותר‪ .‬ומוצאים מתוך ‪ 6‬תוצאות את הפסוק" ‪:‬יד ַות ַ‬
‫ִשָר ֵּאל"‪ ,‬ואפשר להוכיח בפשטות מתוך מגילת רות‬
‫ִקֵּרא ְׁשמֹו ְבי ְ‬
‫ֹאל ַהיֹום ְוי ָ‬
‫ה' ֲא ֶּׁשר ֹלא ִה ְׁש ִבית ָלְך ג ֵּ‬
‫שהפסוק הזה מדבר על מצות יבום וגאולת קרקעות‪ .‬עיין יותר בטבלה יבום מקביל לרות ‪.‬‬
‫וההסתברות לכך בקירוב ‪ 1‬ל‪.1,380,935-‬‬
‫ימ ְטִריָא‬
‫ֹל ִכים ְלַאט‪ְ ,‬ב ִג ַ‬
‫ֹלח ַהה ְ‬
‫ַאר ָב ִעים ְסָאה‪( ,‬ישעיה ח‪ ,‬ו)‪ֵּ :‬מי ַה ִש ַ‬
‫ּומ ַניִן ְל ִמ ְקוֶּה ֶּׁש ָצִריְך ְ‬
‫‪ 79‬מובא במדר"ר (קרח יח‪ ,‬כא) " ִ‬
‫ַאר ָב ִעים ָח ֵּסר‬
‫תֹורה ְל ִמ ְניַן ַח ָלה‪ֲ .‬אבֹות ְמ ָלאכֹות ְ‬
‫ֹמׁש ִמן ַה ָ‬
‫ַאר ָב ִעים ְו ָׁשלׁש ְוח ֶּ‬
‫ַאחת ֵּמ ְ‬
‫ַפִריׁש ַ‬
‫ּומ ְפִריׁש ַח ָלה ָצִריְך ֶּׁשי ְ‬
‫ַאר ָב ִעים‪ַ .‬‬
‫ְ‬
‫ַאר ָב ִעים ָח ֵּסר ֶּא ָחת"‪ ,‬ואלו‬
‫ָׁשׁש‪ְ ,‬ד ָבִרים ְׁש ַתיִם‪ַ ,‬ה ְד ָבִרים ָׁשלׁש‪ֲ ,‬הֵּרי ְ‬
‫לׁשים ו ֵּ‬
‫ַאחת‪ִ ,‬ד ְכ ִתיב (שמות לה‪ ,‬א)‪ֵּ :‬א ֶּלה ַה ְד ָבִרים‪ֵּ ,‬א ֶּלה‪ְׁ ,‬ש ִ‬
‫ַ‬
‫רק אסמכתות בעלמא‪ ,‬שעיקרן הלכה למשה מסיני‪.‬‬
‫צפנת פענח‬
‫‪78‬‬
‫גוג הוא פרעה?‬
‫כידוע שאובמה דומה לפרעה של יציאת מצרים‪ ,‬ופרעה צריך לחזור בגלגול להיות גוג באחרית הימים‬
‫שנאמר כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות‪ ,‬וגוג הוא פרעה‪ .‬ומובא בשם הרב מרדכי‪ ,‬כמו‬
‫אובמה גם פרעה היה שחור‪ ,‬ושניהם לא היו שייכים לעם שלהם‪ ,‬וכך אובמה הוא מוסלמי שחור וכל‬
‫העם האמריקאי נוצרים לבנים‪.‬‬
‫ַאח ִרית‬
‫ָארץ ְב ֲ‬
‫ִשָר ֵּאל ֶּכ ָענָן ְל ַכסֹות ָה ֶּ‬
‫ית ַעל ַע ִמי י ְ‬
‫וכתוב בנבואת יחזקאל (פרק לח) על גוג ומגוג‪" :‬טז ְו ָע ִל ָ‬
‫אדֹּנָּי‬
‫ָאמר ֲ‬
‫ֵּיהם גֹוג‪ :‬יז כֹּה ַ‬
‫ֹתי ְב ִה ָק ְד ִׁשי ְבָך ְל ֵּעינ ֶּ‬
‫ַאר ִצי ְל ַמ ַען ַד ַעת ַהגֹויִם א ִ‬
‫אֹותיָך ַעל ְ‬
‫ַה ִב ִ‬
‫ָמים ִת ְהיֶּה‪ ,‬ו ֲ‬
‫ַהי ִ‬
‫הם‬
‫ה ֵּ‬
‫ָּמים ָּ‬
‫ִב ִאים ַבי ִ‬
‫הנ ְׁ‬
‫ִש ָּר ֵּאל ַ‬
‫יאי י ְׁ‬
‫ְׁב ֵּ‬
‫ָּמים ַק ְׁדמֹונִים ְׁביַד ֲע ָּב ַדי נ ִ‬
‫תי ְׁבי ִ‬
‫שר ִד ַב ְׁר ִ‬
‫אֶ‬
‫תה הּוא ֲ‬
‫א ָּ‬
‫הַ‬
‫ְׁהוה ַ‬
‫י ִ‬
‫יהם"‪ ,‬ביאור הפסוקים כך‪ ,‬הקב"ה אומר לגוג‪ ,‬אתה הוא ששלחתי אליך את‬
‫ֹּתָך ֲע ֵּל ֶ‬
‫ה ִביא א ְׁ‬
‫שנִים‪ְׁ ,‬ל ָּ‬
‫ָּ‬
‫שני עבדי הנביאים (משה ואהרון) לדבר איתך בימים הקדמונים (ביציאת מצרים) להביא אותך עליהם‬
‫כלומר לחזק את הלב שלך‪ .‬וזה דומה לפירוש חז"ל שאמרו על אלדד ומידד שהם שנים שהתנבאו‬
‫ועיין רש"י‪ .‬אבל זה פשט המתיישב נפלא בכתוב‪ ,‬ומכאן אנחנו באים לרמז הנפלא הזה שצפינו מראש‬
‫ולכן נחשב הסתברות‪ ,‬שהגימטריה של הפסוק המודגש (פס' יז)‪ ,‬היא בדיוק שווה לגימטריה של הפסוק‬
‫הן ְׁבנֵּי‬
‫מֹּשה ִל ְׁפנֵּי יְׁהוָּה ֵּלאמֹּר ֵּ‬
‫ְׁד ֵּבר ֶ‬
‫שבו שולח הקב"ה את משה לדבר עם פרעה (שמות ו)‪" :‬יב וַי ַ‬
‫תיִם"‪ ,‬גימטריה ‪ 4249‬ואלו שני הפסוקים‬
‫ש ָּפ ָּ‬
‫ַאנִי ֲע ַרל ְׁ‬
‫מ ֵּענִי ַפ ְׁרעֹּה ו ֲ‬
‫ִש ָּ‬
‫ש ְׁמעּו ֵּא ַלי ְׁו ֵּאיְך י ְׁ‬
‫ִש ָּר ֵּאל ֹלא ָּ‬
‫י ְׁ‬
‫היחידים בכל התנ"ך (מתוך ‪ 23,207‬פסוקים סה"כ) שיש להם את הגימטריה הזאת!‬
‫ִשָר ֵּאל ְו ֶּאל ַפ ְרעֹה‬
‫ְצּוֵּם ֶּאל ְבנֵּי י ְ‬
‫ַאהרֹּן ַוי ַ‬
‫מֹּשה ְׁו ֶאל ֲ‬
‫ודייק שכתוב מייד אחרי פס' יב‪" ,‬יג ַויְַד ֵּבר ה' ֶאל ֶ‬
‫ִשָר ֵּאל ֵּמ ֶּאֶּרץ ִמ ְצָריִם"‪ ,‬רואים שמיד אחרי פס' (יב) ציווה הקב"ה לשלוח‬
‫הֹוציא ֶּאת ְבנֵּי י ְ‬
‫ֶּמ ֶּלְך ִמ ְצָריִם ְל ִ‬
‫ִשָר ֵּאל‬
‫יאי י ְ‬
‫ְב ֵּ‬
‫את שנים הנביאים משה ואהרון לדבר אל פרעה וזה מה שהפס' (יז) אומר " ְביַד ֲע ָבַדי נ ִ‬
‫שנִים"‪ ,‬ודרשו חז"ל שנים מלשון שני נביאים‪.‬‬
‫ָמים ָה ֵּהם ָּ‬
‫ִב ִאים ַבי ִ‬
‫ַהנ ְ‬
‫‪79‬‬
‫צפנת פענח‬
‫חישוב הסתברות‬
‫נחשב את ההסתברות‪ ,‬יש בסה"כ ‪ 2‬פסוקים בתנ"ך בגימטריה ‪ ,4249‬לכן ההסתברות לקבל פסוק‬
‫בגימטריה כזאת היא‪:‬‬
‫‪2‬‬
‫= ‪𝑃1‬‬
‫‪23,207‬‬
‫בנוסף אנחנו רוצים שהפסוק שנימצא יהיה קשור לפסוק שחיפשנו‪ ,‬ולכן צריך למצוא את כל‬
‫הפסוקים שמדברים על נביא שמדבר עם פרעה ואפשר להניח בצורה מקסימלית כמספר הפעמים‬
‫שיש פרעה למשל ‪ .200‬ולכן סה"כ‪:‬‬
‫‪200‬‬
‫= ‪𝑃2‬‬
‫‪23,207‬‬
‫ואנחנו רוצים ששני התנאים יקרו שהגימטריה תהיה שווה וגם הפסוקים יהיו קשורים‪,‬‬
‫‪1‬‬
‫= ‪𝑃𝑇 = 𝑃ֹ1 ∗ 𝑃2 = 7.42 ∗ 10−7‬‬
‫‪1,346,412‬‬
‫כלומר סיכוי של ‪ 1‬ל‪ 1,346,412-‬פסוקים שזה היה קורה "במקרה" (אבל בתנ"ך יש רק ‪ 23,207‬פסוקים‪,‬‬
‫לכן אי אפשר לומר שזה במקרה)‪.‬‬
‫אחד עשר יום מחורב‬
‫ֵּע"‪,‬‬
‫ַאחד ָע ָשר יֹום ֵּמחֵֹּרב ֶּדֶּרְך ַהר ֵּש ִעיר ַעד ָקֵּדׁש ַב ְרנ ַ‬
‫הנה חיפשנו גימטריה לפסוק שלם (דברים א‪ ,‬א) " ַ‬
‫ַאחת‬
‫ּוב ְׁשנַת ַ‬
‫בהקשר לחורבן בית המקדש (תשעה באב)‪ .‬ומצאנו שהגימטריה שווה בדיוק לפסוק‪ִ " :‬‬
‫ְהּודה"‪ ,‬והנה שני פסוקים אלו רומזים לחורבן הבית‪.‬‬
‫ַאחָאב ָמ ַלְך ֲא ַחְזיָה ַעל י ָ‬
‫יֹורם ֶּבן ְ‬
‫ֶּע ְשֵּרה ָׁשנָה ְל ָ‬
‫הפסוק הראשון (דברים א‪ ,‬א) בפרשת דברים שט' באב מתרחש בפרשה זו לרוב‪ ,‬הנה רמוז הכתוב‬
‫יב ֶּכם"‪ ,‬ואמרו חז"ל במדרש (איכה פרשה‬
‫ּומ ַש ֲא ֶּכם ְו ִר ְ‬
‫ח ֶּכם ַ‬
‫יכה ֶּא ָשא ְל ַב ִדי ָט ְר ֲ‬
‫"איכה"‪ ,‬במ"ש משה‪ֵּ " :‬א ָ‬
‫יכה ֶּא ָשֹא ְל ַב ִדי‬
‫ָאמר (דברים א‪ ,‬יב)‪ֵּ :‬א ָ‬
‫מׁשה ַ‬
‫ְׁש ְעיָה‪ְ ,‬וי ְִר ְמיָה‪ֶּ .‬‬
‫מׁשה‪ ,‬י ַ‬
‫יכה"‪ֶּ :‬‬
‫ַבאּו ְב ָלׁשֹון " ֵּא ָ‬
‫ִתנ ְ‬
‫לׁשה נ ְ‬
‫א) ְׁש ָ‬
‫בָדד‪80.‬‬
‫ָׁש ָבה ָ‬
‫יכה י ְ‬
‫ָאמר (איכה א)‪ֵּ :‬א ָ‬
‫ְתה ְלזֹונָה‪ .‬י ְִר ְמיָה ַ‬
‫יכה ָהי ָ‬
‫ָאמר (ישעיה א‪ ,‬כא)‪ֵּ :‬א ָ‬
‫ְׁש ְעיָה ַ‬
‫וגו'‪ .‬י ַ‬
‫ועוד שמובא במדרש שאחד עשר יום מחורב רומזים לתשעת הימים של חודש אב‪ ,‬וי"ז בתמוז ועשרה‬
‫בטבת‪ .‬וי"א שמונת הימים של ט"ב בלי ר"ח‪ ,‬ושלושת הצומות‪ :‬י"ז תמוז‪ ,‬י' טבת‪ ,‬ג' תשרי‪ .‬ויהיה פירוש‬
‫‪ 80‬ויש להוסיף על המדרש‪ ,‬שהנה אם תעיין בכל הפסוקים שכתוב בהם איכה בתורה תמצאם כתובים בסדר שרומז‬
‫לגורמים ולחורבן הבית‪:‬‬
‫יׁשם‪ ,‬וזה רומז לגורם הראשון לחורבן‬
‫הֹור ָ‬
‫אּוכל ְל ִ‬
‫יכה ַ‬
‫ֹאמר ִב ְל ָב ְבָך ַר ִבים ַהגֹויִם ָה ֵּא ֶּלה ִמ ֶּמנִי ֵּא ָּ‬
‫‪( .1‬דברים ז‪ ,‬יז) ִכי ת ַ‬
‫שלא הורישו לגמרי את כל יושבי הארץ ונתעצלו בזה וזה גרם לעבודה זרה‪,‬‬
‫ַע ְבדּו ַהגֹויִם‬
‫יכה י ַ‬
‫יהם ֵּלאמֹר ֵּא ָּ‬
‫אֹלה ֶּ‬
‫ּופן ִת ְדרֹׁש ֵּל ֵּ‬
‫ַאחֵּרי ִה ָש ְמָדם ִמ ָפנֶּיָך ֶּ‬
‫יהם ֲ‬
‫ַאחֵּר ֶּ‬
‫‪( .2‬דברים יב‪ ,‬ל) ִה ָש ֶּמר ְלָך ֶּפן ִת ָנ ֵּקׁש ֲ‬
‫יהם ְו ֶּא ֱע ֶּשה ֵּכן גַם ָאנִי‪ ,‬וכאן מפורש כבר אחרי שהותירו את יושבי הארץ תוהים איכה הם עובדים‬
‫ָה ֵּא ֶּלה ֶּאת ֱאֹל ֵּה ֶּ‬
‫אלוהיהם ואעשה גם אני וזה הגורם השני לחורבן‪.‬‬
‫ֵּדע ֶּאת ַהָד ָבר ֲא ֶּׁשר ֹלא ִד ְברֹו ה'‪ ,‬וזה רומז לגורם השלישי שהלכו אחרי‬
‫יכה נַ‬
‫ֹאמר ִב ְל ָב ֶּבָך ֵּא ָּ‬
‫‪( .3‬דברים יח‪ ,‬כא) ְו ִכי ת ַ‬
‫נביאי הבעל והאמינו להם שלא תבוא אליהם הרעה‪ ,‬והסיטו אותם לעבודה זרה ואמרו להם שלום שלום ואין‬
‫שלום ועוד שלא התבוננו אם הדבר אשר דברו נביאי הבעל מתקיים אם לאו‪.‬‬
‫ּוׁש ַניִם ָינִיסּו ְר ָב ָבה ִאם ֹלא ִכי‬
‫יכה יְִרדֹף ֶּא ָחד ֶּא ֶּלף ְ‬
‫יתם‪ֵּ :‬א ָּ‬
‫ַאחִר ָ‬
‫ָבינּו ְל ֲ‬
‫ַש ִכילּו זֹאת י ִ‬
‫‪( .4‬דברים לב‪ ,‬כט‪-‬ל) לּו ָח ְכמּו י ְ‬
‫צּורם ְמ ָכָרם וה' ִה ְס ִג ָירם‪ ,‬הנה כאן כבר רומז לאחריתם שהיא חורבן הבית וגלות ישראל וזה הגורם האחרון שלא‬
‫ָ‬
‫השכילו להבין לאחריתם ואיכה היו למשל בגוים‪.‬‬
‫צפנת פענח‬
‫‪80‬‬
‫ַאחד ָע ָשר יֹום – של תענית יצאו לנו ֵּמחֵֹּרב‪ ,‬שרומז לחורבן בית המקדש הראשון‪ֶּ ,‬דֶּרְך‬
‫הפסוק לפי זה‪ַ :‬‬
‫ַהר ֵּש ִעיר – שהצומות האלו רומזים גם לחורבן הבית השני שהיה על ידי אדום שהם מהר שעיר‪,81‬‬
‫ִצַדק קֶֹּדׁש‪ ,‬וכתב שם רש"י‬
‫ֵּע‪ :‬רומז לבניין בית המקדש השלישי שנאמר (דניאל ח‪ ,‬יד)‪ְ :‬ונ ְ‬
‫ַעד ָקֵּדׁש ַב ְרנ ַ‬
‫שנצדק קודש אחרי ביאת המשיח בבית השלישי‪ .‬והנה מדבר קדש יתכן ורומז לבנין בית השלישי‬
‫משום שמשם נשלחו המרגלים‪ 82‬ובו היה החטא שגרם שיסובבו מ' שנה במדבר במקום שיכנסו לארץ‬
‫ויזכו לבנות בית עולמים‪.‬‬
‫ְהּודה"‪,‬‬
‫ַאחָאב ָמ ַלְך ֲא ַחְזיָה ַעל י ָ‬
‫יֹורם ֶּבן ְ‬
‫שנָּה ְל ָ‬
‫ש ֵּרה ָּ‬
‫ַאחת ֶע ְׁ‬
‫שנַת ַ‬
‫ּוב ְׁ‬
‫והנה בפסוק השני (מלכים‪-‬ב‪ ,‬ט) " ִ‬
‫גם כן כתוב אחת עשרה‪ ,‬ואולי בא לרמוז שחטאו במיוחד שבעשרת הדברות כמו שאמרו חז"ל (שמו"ר‬
‫פר' מב‪ ,‬ח)‪ ,‬אבל שם כתבו המפרשים שפסוק זה לכאורה מיותר וסותר את שכתוב לעיל (מלכים‪-‬ב‬
‫ְהּודה"‪,‬‬
‫ְהֹורם ֶּמ ֶּלְך י ָ‬
‫ִשָר ֵּאל ָמ ַלְך ֲא ַחְזיָהּו ֶּבן י ָ‬
‫ַאחָאב ֶּמ ֶּלְך י ְ‬
‫יֹורם ֶּבן ְ‬
‫שנָּה ְל ָ‬
‫ש ֵּרה ָּ‬
‫תים ֶע ְׁ‬
‫ש ֵּ‬
‫שנַת ְׁ‬
‫ח‪ ,‬כה) " ִב ְׁ‬
‫משמע שבשנת שתים עשרה מלך אחזיהו אבל לעיל משמע אחד עשרה‪ ,‬ותירץ בסדר עולם שיהורם‬
‫המליך את אחזיהו בנו בעודו חי ושנת שתים עשרה היתה משותפת להם‪ .‬ובספר דברי הימים מסופר‬
‫ירּוׁשִָלם ְו ֵּׁשם‬
‫ַאחת ָמ ַלְך ִב ָ‬
‫ּוׁש ַתיִם ָׁשנָה ֲא ַחְזיָהּו ְב ָמ ְלכֹו ְו ָׁשנָה ַ‬
‫ַאר ָב ִעים ְ‬
‫שמלך אחזיהו שהיה בן ‪ֶּ " :42‬בן ְ‬
‫ִאמֹו ֲע ַת ְליָהּו ַבת ָע ְמ ִרי"‪ ,‬וכאן בס' מלכים כתוב שמלך בן ‪ ,22‬ותירץ בסדר עולם שתלה הכתוב‬
‫באחזיהו לומר שהוא בן ‪ ,42‬והכוונה שמלפני ‪ 42‬שנה כבר נגזרה הגזרה על גלות יהודה שתגלה עם‬
‫ישראל כאשר התחתן יהושפט בן אסא עם בת עומרי מלך ישראל שהיה רשע‪ .‬והנה מיד אחרי שמת‬
‫אחזיהו (ע"י יהוא בן נמשי) מלכה אמו עתליהו בת עמרי על יהודה והיא הציבה עבודה זרה בבית‬
‫מ ֵּעת‬
‫המקדש וביטלה את התמיד‪ ,‬ומאותו הרגע נחתם גזר הדין שכן בקץ דניאל נאמר (שם יב יא) "ּו ֵּ‬
‫אתיִם ְו ִת ְׁש ִעים"‪ .‬וזה היה העת הראשונה להסרת‬
‫ָמים ֶּא ֶּלף ָמ ַ‬
‫שֹּמם י ִ‬
‫שקּוץ ֵּ‬
‫תת ִ‬
‫ת ִמיד ְׁו ָּל ֵּ‬
‫ה ָּ‬
‫הּוסר ַ‬
‫ַ‬
‫התמיד וזה היה בשנה ה‪ 42-‬אחרי שהתחתן יהושפט עם בת עומרי‪ ,‬ובשנה שמלך אחזיהו ועתליה‬
‫אמו השלימתו וכל זה בשנה האחת עשרה ליורם בן אחאב‪ .‬וכל זה פירש רש"י כאן ברוח קדשו‪.‬‬
‫והנה במסקנה הסופית רואים שב' הפסוקים רומזים זה לזה שבחינת י"א ימים או י"א שנים‪ ,‬רומזים‬
‫לחורבן הבית כל פסוק בדרכו‪.‬‬
‫‪ 81‬כי הנה ט' באב הוא על צום על ב' המקדשים שבו הוכפל הצרות כדאמרי' (ר"ה יח‪ ):‬שאני ט' באב הואיל והוכפלו בו‬
‫צרות דאמר מר בט' באב חרב הבית בראשונה ובשניה ונלכדה ביתר ונחרשה העיר ע"כ‪ ,‬וי"ז בתמוז אע"ג שבמקדש ראשון‬
‫הבקעת החומה היתה בט' בתמוז כדאיתא בפסוקים (ירמיה נב‪ ,‬ו) בתשעה לחדש ויחזק הרעב בעיר כו' ותבקע העיר‪ ,‬עכ"פ‬
‫דחו את הצום לי"ז משום דחמיר לן חורבן הבית השני מהראשון‪ .‬וי' בטבת גם הוא הולך על ב' מקדשים כדאיתא בגיטין‬
‫(נו‪ ):‬שגם בבית שני היתה להם חומה והיו במצור‪ ,‬ובבית ראשון ג"כ כתוב י' בטבת (יחזקאל כד‪ ,‬א)‪.‬‬
‫‪ 82‬והנה הרמב"ן כתב (בראשית מ‪ ,‬ז) וז"ל‪ :‬אל עין משפט‪ .‬על שם העתיד שעתידים משה ואהרן להשפט שם על עסקי אותו‬
‫העין לשון רש"י מדברי אגדה (במד"ר יט יד) ולא הבינותי זה כי "קדש" זה הוא "קדש ברנע" כי הוא ב"איל פארן אשר על‬
‫המדבר" וממנו נשתלחו מרגלים בשנה שניה שנאמר (במדבר יג כו) אל מדבר פארן קדשה וכתוב (דברים א יט כב) ונבא‬
‫עד קדש ברנע ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו ושם ישבו ישראל ימים רבים‪ ,‬ע"כ‪.‬‬
‫‪81‬‬
‫צפנת פענח‬
‫חישוב הסתברות‬
‫נחשב את ההסתברות‪ ,‬יש בסה"כ ‪ 6‬פסוקים בתנ"ך בגימטריה ‪ ,2698‬אנחנו בוחרים באקראי את‬
‫הפסוק הראשון (דברים א‪ ,‬א) ובוחרים את נושא הפסוק‪" :‬חורבן הבית בהקשר לאחד עשר יום"‪,‬‬
‫ומחפשים את הגימטריה בתנ"ך‪ .‬ההסתברות שימצא עוד פסוק בנושא דומה עם גימטריה כזאת‬
‫היא כדלהלן‪:‬‬
‫‪ .1‬ההסתברות לקבל פסוק בגימטריה כזאת היא‪:‬‬
‫‪6‬‬
‫= ‪𝑃1‬‬
‫‪23,207‬‬
‫‪ .2‬בנוסף אנחנו רוצים שהפסוק שנימצא יהיה קשור לפסוק שחיפשנו‪ ,‬ולכן צריך למצוא את‬
‫כל הפסוקים שמדברים חורבן הבית ואפשר להניח בצורה מקסימלית לקחת את כל‬
‫הפסוקים שיש בהם שמות נרדפים לבית המקדש (לבנון‪ ,‬מקדש‪ ,‬גאון עוזכם כו') ולא‬
‫לקחנו בחשבון את צמצום האפשרויות של "אחד עשרה"‪ ,‬כי זה פרטני מדי‪ ,‬ולכן סה"כ‬
‫אפשרויות‪:‬‬
‫‪200‬‬
‫= ‪𝑃2‬‬
‫‪23,207‬‬
‫ואנחנו רוצים ששני התנאים יקרו שהגימטריה תהיה שווה וגם הפסוקים יהיו קשורים‪ ,‬ולכן‬
‫ההסתברות למצוא פסוק נוסף עם התנאים הנ"ל כמו שמצאנו עם הפסוק במלכים‪-‬ב (ט‪ ,‬כט)‬
‫הוא‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫= ‪𝑃𝑇 = 𝑃ֹ1 ∗ 𝑃2 = 7.42 ∗ 10−7‬‬
‫‪718,086‬‬
‫כלומר סיכוי של ‪ 1‬ל‪ 718,086-‬פסוקים שזה היה קורה "במקרה" (אבל בתנ"ך יש רק ‪ 23,207‬פסוקים‪,‬‬
‫לכן אי אפשר לומר שזה במקרה)‪.‬‬
‫איכה צוארי הלבנון‬
‫יב ֶּכם"‪,‬‬
‫ּומ ַש ֲא ֶּכם ְו ִר ְ‬
‫ח ֶּכם ַ‬
‫יכה ֶּא ָשא ְל ַב ִדי ָט ְר ֲ‬
‫והנה לבד מזה‪ ,‬הגימטריה של הפסוק (דברים א‪ ,‬יב)‪ֵּ " :‬א ָ‬
‫ָאריו"‪,‬‬
‫ָמן ָב ָכה ַעל ַצּו ָ‬
‫ּוב ְני ִ‬
‫ֵּב ְך ִ‬
‫ָאחיו וַי ְ‬
‫ָמן ִ‬
‫ארי ִב ְני ִ‬
‫שווה בדיוק לגימטריה של (בראשית מה‪ ,‬יד) "ַו ִיפֹל ַעל ַצְּו ֵּ‬
‫ַער ַב ַב ְרזֶּל ְו ַה ְל ָבנֹון ְב ַא ִדיר יִפֹול"‪ ,‬וכולם צפינו מראש ויש להם קשר‬
‫ִקף ִס ְב ֵּכי ַהי ַ‬
‫וכן לגימטריה של "ְונ ַ‬
‫הדוק לחורבן בית המקדש‪.‬‬
‫הפסוק שבו כתוב "איכה" (דברים א‪ ,‬יב) שאותו אומר משה כבר אמרנו שרומז לחורבן שהסמל שלו‬
‫ָׁש ָבה ָבָדד (מגילת איכה א)‪ .‬והפסוק השני (בראשית מה‪ ,‬יד) רומז במפורש לבכיה לדורות‬
‫יכה י ְ‬
‫הוא‪ֵּ :‬א ָ‬
‫שהיא חורבן הבית וכן אמרו חז"ל והביא רש"י (מגילה טז‪ ):‬וזה לשונם‪" :‬ויפול על צוארי בנימן אחיו‪,‬‬
‫אמר רבי אלעזר בכה על שני מקדשים שעתידין להיות בחלקו של בנימין ועתידין ליחרב‪ .‬ובנימין בכה‬
‫על צואריו‪ ,‬בכה על משכן שילה שעתיד להיות בחלקו של יוסף ועתיד ליחרב"‪ .‬והפסוק השלישי‪,‬‬
‫מובא במס' גיטין (נו‪ ):‬שם אמר ר' יוחנן בן זכאי לאספסיינוס קיסר שהוא יחריב את בית המקדש‬
‫והוא עתיד להיות מלך משום שנאמר‪ְ" :‬ו ַה ְל ָבנֹון ְב ַא ִדיר יִפֹול"‪ ,‬הלבנון הוא בית המקדש ואדיר הוא‬
‫מלך‪.‬‬
‫צפנת פענח‬
‫‪82‬‬
‫חישוב הסתברות‬
‫נחשב את ההסתברות‪ ,‬יש בסה"כ ‪ 8‬פסוקים בתנ"ך בגימטריה ‪ ,1346‬אנחנו בוחרים באקראי את‬
‫הפסוק הראשון (דברים א‪ ,‬יב) ובוחרים את נושא הפסוק‪" :‬חורבן הבית"‪ ,‬ומחפשים את הגימטריה‬
‫בתנ"ך‪ .‬ההסתברות שימצא עוד פסוק בנושא דומה עם גימטריה כזאת היא כדלהלן‪:‬‬
‫‪ .1‬ההסתברות לקבל פסוק בגימטריה כזאת היא‪:‬‬
‫‪8‬‬
‫= ‪𝑃1‬‬
‫‪23,207‬‬
‫‪ .2‬בנוסף אנחנו רוצים שהפסוק שנימצא יהיה קשור לפסוק שחיפשנו‪ ,‬ולכן צריך למצוא את‬
‫כל הפסוקים שמדברים חורבן הבית ואפשר להניח בצורה מקסימלית לקחת את כל‬
‫הפסוקים שיש בהם שמות נרדפים לבית המקדש (לבנון‪ ,‬מקדש‪ ,‬גאון עוזכם כו') ולא‬
‫לקחנו בחשבון את צמצום האפשרויות של "אחד עשרה"‪ ,‬כי זה פרטני מדי‪ ,‬ולכן סה"כ‬
‫אפשרויות‪:‬‬
‫‪200‬‬
‫= ‪𝑃2‬‬
‫‪23,207‬‬
‫ואנחנו רוצים ששני התנאים יקרו שהגימטריה תהיה שווה וגם הפסוקים יהיו קשורים‪ ,‬ולכן‬
‫ההסתברות למצוא פסוק נוסף עם התנאים הנ"ל כמו שמצאנו עם הפסוק (בראשית מה‪ ,‬יד) הוא‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫= ‪𝑃𝑇 = 𝑃ֹ1 ∗ 𝑃2 = 2.97 ∗ 10−6‬‬
‫‪336,603‬‬
‫והנה אחרי שמצאנו פסוק אחד עם ב' התנאים הנ"ל‪ ,‬נירצה לחשב את ההסתברות למצוא פסוק‬
‫נוסף‪ ,‬או ליתר דיוק את ההסתברות למצוא שני פסוקים עם התנאים הנ"ל (כגון את הפסוק‬
‫(בראשית מה‪ ,‬יד) וגם (ישעיה י‪ ,‬לד) והיא‪:‬‬
‫‪8‬‬
‫‪200‬‬
‫‪7‬‬
‫‪199‬‬
‫‪′‬‬
‫‪′‬‬
‫( = ‪𝑃𝑇2‬‬
‫∗‬
‫( ∗ א פסוק )‬
‫∗‬
‫‪ = 7.68 ∗ 10−12‬ב פסוק )‬
‫‪23,207 23,207‬‬
‫‪23,206 23,206‬‬
‫במילים אחרות מספר קטן מאוד שאי אפשר להציג כמעט במחשבון (‪ 1‬למאה מיליארד) ואף ע"ג‬
‫שזה לא מדויק מאוד‪ ,‬זה ממחיש את ההסתברות האמיתית‪.‬‬
‫‪83‬‬
‫צפנת פענח‬
‫קץ הזוהר‬
‫ִפ ְתחּו ַׁש ֲעֵּרי‬
‫ּוב ֵּׁשׁש ֵּמאֹות ָׁשנִים ָל ֶּא ֶּלף ַה ִש ִשי [שנת הת"ר‪ 5600 ,‬לספירה] י ָ‬
‫מובא בזהר הק' (וירא קיז‪ .‬ושם)‪ְ :‬‬
‫ָאדם ֶּׁש ְמ ַת ֵּקן ְביֹום‬
‫יעי‪ְ .‬כמֹו ֶּבן ָ‬
‫עֹולם ְל ִה ָכנֵּס ַל ְש ִב ִ‬
‫ִת ַת ֵּקן ָה ָ‬
‫ּומ ְעיָנֹות ֶּׁשל ָח ְכ ָמה ְל ַמ ָטה‪ְ ,‬וי ְ‬
‫ַה ָח ְכ ָמה ְל ַמ ְע ָלה ַ‬
‫ימן ַלָד ָבר (בראשית ז‪ ,‬יא) ִב ְׁש ַ֨נת ֵּׁשׁש‪ֵּ -‬מ ַ֤אֹות ָׁשנָה‬
‫ִׁש ִשי ִמ ְכ ֶּׁש ַמ ֲע ִריב ַה ֶּש ֶּמׁש ְל ִה ָכנֵּס ְל ַׁש ָבת‪ַ ,‬אף ָכְך גַם‪ְ ,‬ו ִס ָ‬
‫בת ַה ָש ַ ֶ֖מיִם‬
‫ַאֻר ֶ֥ ֹ‬
‫ִב ְקעּו ָכִּֽל‪ַ -‬מ ְע ְינֹת ְת ֣הֹום ַר ֵָ֔בה ו ֲ‬
‫חֶּדׁש ַבי֣ ֹום ַה ֶַּ֗זה נ ְ‬
‫חֶּדׁש ַה ֵּש ִֵ֔ני ְב ִׁש ְב ִָּֽעה‪ָ -‬ע ָ ֶ֥שר יֶ֖ ֹום ַל ֵ֑ ֹ‬
‫ְל ַחיֵּי‪ֵֹ֔ -‬נ ַח ַב ֹ‬
‫תחּו"‪ ,‬כלומר הפסוק הזה סימן לכך שבשנת שש מאות לחיי נח שהוא רומז לשבת יום המנוחה‪,‬‬
‫ִפ ִָּֽ‬
‫נְ‬
‫יבקעו כל המעיינות של החכמה בעולם הגשמי ובעולם הרוחני ארובות השמים יפתחו‪.‬‬
‫ומוכח לנו שאין הכוונה לקץ המשיח שהרי המשיח לא הגיע‪ ,‬אלא שבשנת הת"ר התחילה ההכנה‬
‫לביאת משיח כמו פיתוח הטכנולוגיה וגילוי תורת הקבלה והחסידות בעולם‪ .‬ובהמשך הזוהר שם‬
‫ָאמְר ָת [על הקץ שרמוז בפסוק‪" :‬בשנת שש מאות שנה"]‪ִ ,‬משּום ֶּׁשהּוא‬
‫ָפה ַ‬
‫יֹוסי [לר' אלעזר]‪ ,‬י ֶּ‬
‫ָאמר לֹו ַר ִבי ִ‬
‫מובא‪ַ " :‬‬
‫ָקן ָמ ָצאנּו ֶּח ְׁשבֹון‬
‫ֵּיבא ַהז ֵּ‬
‫עֹורר ֶּח ְׁשבֹון ְו ִק ִצים ֲא ֵּח ִרים‪ֶּׁ ,‬ש ֲהֵּרי ְב ִס ְפרֹו ֶּׁשל ַרב י ָ‬
‫אֹותיֹות ְו ֵּאין ָלנּו ְל ֵּ‬
‫ְבתֹוְך סֹוד ָה ִ‬
‫ַעקֹוב"‪,‬‬
‫יתי י ֲ‬
‫ָכ ְר ִתי ֶּאת ְב ִר ִ‬
‫ָארץ"‪ְ ,‬והּוא ַהסֹוד ֶּׁשל וָא''ו‪ֶּׁ ,‬ש ָכתּוב "ְוז ַ‬
‫זֶּה‪ֶּׁ ,‬ש ָכתּוב (ויקרא כו‪ ,‬לד) "ָאז ִת ְר ֶּצה ָה ֶּ‬
‫ָארץ‬
‫ִשָר ֵּאל‪ִ .‬ת ְר ֶּצה‪ִ ,‬ת ְתַר ֶּצה ָה ֶּ‬
‫ֶּסת י ְ‬
‫ָארץ ֶּאְזכֹר‪ ,‬זֹו ְכנ ֶּ‬
‫ַאחר ָכְך ְו ָה ֶּ‬
‫ְוזֶּהּו וָא''ו‪ַ ,‬הכֹל ְכ ֶּא ָחד‪ְ .‬ו ַעל זֶּה ֶּאְזכֹר‪ְ .‬ו ַ‬
‫ֶּאל ַה ָקדֹוׁש ָברּוְך הּוא"‪.‬‬
‫ובאופן מדהים אע"פ שאין לנו הבנה בזה כלל‪ ,‬אם ניקח את שני הפסוקים שהזוהר מביא (בראשית‬
‫ָארץ"‪ ,‬על תחילת הקץ בשנת‬
‫ז‪ ,‬יא) " ִב ְׁש ַ֨נת ֵּׁשׁש‪ֵּ -‬מ ַ֤אֹות ָׁשנָה ְל ַחיֵּי‪ֵֹ֔ -‬נ ַח" ו‪(-‬ויקרא כו‪ ,‬לד) "ָאז ִת ְר ֶּצה ָה ֶּ‬
‫הת"ר‪ ,‬הגימטריה שלהם שווה‪ ,‬ואלו הם‪:‬‬
‫נושא‬
‫הפסוקים השווים‬
‫גימטריה‬
‫הסתברות‬
‫פירוש‬
‫תחילת המבול על הארץ‬
‫גלות בבל‪ ,‬שבילל ובילבל את‬
‫כל העולם‬
‫(בראשית ז‪ ,‬יא) " ִב ְׁשנַת ֵּׁשׁש‬
‫ֹח ַבחֶֹּדׁש‬
‫ֵּמאֹות ָׁשנָה ְל ַחיֵּי נ ַ‬
‫ַה ֵּשנִי ְב ִׁש ְב ָעה ָע ָשר יֹום ַלחֶֹּדׁש‬
‫ִב ְקעּו ָכל ַמ ְע ְינֹת‬
‫ַביֹום ַהזֶּה נ ְ‬
‫ַאֻרבֹת ַה ָש ַמיִם‬
‫ְתהֹום ַר ָבה ו ֲ‬
‫ִפ ָתחּו"‬
‫נְ‬
‫(ויקרא כו‪ ,‬לד) "ָאז ִת ְר ֶּצה‬
‫ְמי‬
‫יה כֹל י ֵּ‬
‫ֹת ָ‬
‫ָארץ ֶּאת ַׁש ְבת ֶּ‬
‫ָה ֶּ‬
‫יכם ָאז‬
‫ְב ֶּ‬
‫אי ֵּ‬
‫ֳה ַׁש ָמה ְו ַא ֶּתם ְב ֶּאֶּרץ ֹ‬
‫ָארץ ְו ִה ְר ָצת ֶּאת‬
‫ִת ְׁש ַבת ָה ֶּ‬
‫יה"‬
‫ֹת ָ‬
‫ַׁש ְבת ֶּ‬
‫‪7425‬‬
‫‪7425‬‬
‫משמע שהזהר אומר בפירוש שלפסוק (ויקרא כו‪ ,‬לד) יש אותו‬
‫חשבון (גימטריה) של הפסוק (בראשית ז‪ ,‬יא) ולכן שניהם‬
‫רומזים לקץ‪ ,‬וגם קשורים מבחינת המשמעות של שבת והארץ‪.‬‬
‫ומכיוון שבגימטריה של ‪ 7425‬אלו הפסוקים היחידים בכל‬
‫ָּקן‪,‬‬
‫הז ֵּ‬
‫ֵּיבא ַ‬
‫התנ"ך‪ ,‬מדהים לחשוב איך חכמי הזוהר ובפרט ַרב י ָּ‬
‫יֹוסי‪ ,‬ידעו שלאותם פסוקים יש גימטריה שווה‪ .‬הרי על‬
‫וכן ַר ִבי ִ‬
‫ידי ניחוש‪ ,‬צריך לחשב גימטריה של כל ‪ 23,207‬הפסוקים בתנ"ך‬
‫כדי למצוא שני פסוקים שווים‪ ,‬וזה בלתי אפשרי לבני אדם כמובן‪,‬‬
‫כי אפילו לחשב גימטריה של פסוק אחד בסכום ‪ 7425‬אנחנו לא‬
‫מסוגלים בלי להתבלבל‪ .‬על כרחנו לומר שהכול ניכתב ברוח‬
‫הקודש ממש כידוע‪.‬‬
‫רומז לתחילת ההכנה לאלף‬
‫השביעי‪ ,‬וזה כמו ערב שבת‪,‬‬
‫וכך גם המבול תיקן את הארץ‬
‫וכל חטאיה לקראת הארץ‬
‫החדשה שהיא בחי' שבת‪ .‬ולכן‬
‫הארץ‬
‫השחתת‬
‫מוזכרת‬
‫ותיקונה שזה רומז לריצוי‬
‫‪ 70‬שמיטות שריצתה הארץ‬
‫לנוח כל ימי השמה‪ ,‬וכך פירש‬
‫התרגום יונתן‪ָ " :‬הא ְב ֵּכן ַת ְר ֵּעי‬
‫יט ָהא וכו'‬
‫ַאר ָעא יַת ְׁשנֵּי ְׁש ִמ ָ‬
‫ְ‬
‫ַאר ָּעא ְו ִת ְר ֵּעי יַת‬
‫ת ַניַיח ְׁ‬
‫ת ְׁ‬
‫ְב ֵּכן ִ‬
‫יט ָהא"‪ ,‬ובנ"י הוגלו‬
‫ִׁשְז ֵּבי ְׁש ִמ ָ‬
‫לבבל‪ ,‬בחי' המבול‪ ,‬מכיוון‬
‫צפנת פענח‬
‫‪84‬‬
‫הארץ‪ ,‬אז תרצה הארץ את שאת קשתי נתתי בענן ואין‬
‫לכלות שונאי ישראל‪.‬‬
‫שבתותיה‪.‬‬
‫בחינת קץ‬
‫ֹלהים ְל ֹנ ַח ֵּקץ ָּכל‬
‫ֹאמר ֱא ִ‬
‫יג ַוי ֶּ‬
‫ִכי‬
‫ְל ָפנַי‬
‫ָבא‬
‫שר‬
‫ָּב ָּ‬
‫ֵּיהם‬
‫ָארץ ָח ָמס ִמ ְפנ ֶּ‬
‫ה ֶ‬
‫ָמ ְלָאה ָּ‬
‫ָארץ‪:‬‬
‫ה ֶ‬
‫יתם ֶּאת ָּ‬
‫ְו ִה ְננִי ַמ ְׁש ִח ָ‬
‫וזאת המילה "קץ" היחידה‬
‫בתורה‪ .‬רואים שגם במבול וגם‬
‫בגלות בבל (יחזקאל ז)‪,‬‬
‫מוזכרת המילה "קץ" ממש‬
‫בהקשר של כליון בני האדם‬
‫החוטאים‪ .‬וחוץ מהקיצין‬
‫המוזכרים בספר דניאל "לעת‬
‫קץ"‪ ,‬וכן באיוב "קץ שם‬
‫לחושך"‪ ,‬אלו ‪ 2‬הקיצין‬
‫היחידים בהקשר זה‪.‬‬
‫(יחזקאל ז) מתנבא על גלות‬
‫ְהי ְד ַבר ה' ֵּא ַלי ֵּלאמֹר‪:‬‬
‫בבל‪ :‬א ַוי ִ‬
‫ָאמר ֲאדֹנָי‬
‫ָאדם כֹה ַ‬
‫ב ְו ַא ָתה ֶּבן ָ‬
‫ה ֵּקץ‬
‫ִשָר ֵּאל ֵּקץ ָּבא ַ‬
‫ַאד ַמת י ְ‬
‫ה' ְל ְ‬
‫ָארץ‪ :‬ג ַע ָתה‬
‫ַאר ַבע ַכנְפֹות ָה ֶּ‬
‫ַעל ְ‬
‫ַה ֵּקץ ָע ַליְִך ְו ִׁש ַל ְח ִתי ַא ִפי ָבְך‬
‫ָת ִתי ָע ַליְִך‬
‫ּוׁש ַפ ְט ִתיְך ִכ ְדָר ָכיְִך ְונ ַ‬
‫ְ‬
‫ֹתיְִך‪ :‬ד ְוֹלא ָתחֹוס‬
‫תֹועב ָ‬
‫ֵּאת ָכל ֲ‬
‫ֵּעינִי ָע ַליְִך ְוֹלא ֶּא ְחמֹול ִכי ְדָר ַכיְִך‬
‫תֹוכְך‬
‫בֹותיְִך ְב ֵּ‬
‫תֹוע ַ‬
‫ָע ַליְִך ֶּא ֵּתן ְו ֲ‬
‫יד ְע ֶּתם ִכי ֲאנִי ה'‪( :‬פ) ה‬
‫ִת ְהיֶּיןָ ִו ַ‬
‫ַאחת‬
‫ָאמר ֲא ֹדנָי ה' ָר ָעה ַ‬
‫כֹה ַ‬
‫ָר ָעה ִהנֵּה ָבָאה‪ :‬ו ֵּקץ ָּבא ָּבא‬
‫ה ִקיץ ֵּא ָליְִך ִהנֵּה ָבָאה‪:‬‬
‫ה ֵּקץ ֵּ‬
‫ַ‬
‫חישוב הסתברות‬
‫נחשב את ההסתברות‪ ,‬יש בסה"כ ‪ 2‬פסוקים בתנ"ך בגימטריה ‪ ,7425‬לכן ההסתברות לקבל פסוק‬
‫בגימטריה כזאת היא‪:‬‬
‫‪2‬‬
‫= ‪𝑃1‬‬
‫‪23,207‬‬
‫‪1‬‬
‫= ‪𝑃𝑇 = 𝑃ֹ1 = 8.6 ∗ 10−5‬‬
‫‪11,603‬‬
‫חישוב הקץ‬
‫צריך לדעת לפני שאנחנו מציגים ראיות על קץ המשיח‪ ,‬הכול בגדר אפשרות‪ ,‬וכאשר נטעה ח"ו אז‬
‫יבוא אחר ויחשב במקומנו את הקץ האמיתי‪ .‬אבל באמת שאנחנו כבר באחרית הימים ממש על כן‬
‫חובה גמורה לצפות כל רגע למשיח‪ .‬ועוד גילוי נאות שהתאוריה להלן אינה מושלמת ויש בה כמה‬
‫נקודות שצ"ע אבל יש שהקדימו את הגאולה כבר לשנת ה'תשע"ה ‪ -‬ה'תשע"ו וגם זה ניראה נכון‪,‬‬
‫עכ"פ החישובים עצמם מראים שהכול מתכנס לה'תשע"ח‪.‬‬
‫קץ הזוהר‬
‫וכתב הר"ש בוזגלו (מ"מ דף קיז‪ ):‬שכל שישים ושישים שנה מן האלף השישי יש פתח לגאולה כמ"ש‬
‫הזוהר שם‪ ,‬משום שוא"ו עולה לי' חכמה ומתמלאת בכל קצוות לשישים נפש‪ ,‬ואחר כן יורדת לה"א‬
‫וממלאת לה‪ .‬ובשנת הת"ר מתמלאת פעמים עשרה מכל קצה והמועדים הבא הקרוב אלינו הם שנת‬
‫התש"פ ‪ 5780‬לספירה‪ .‬וכתב שם הזוהר " ִא ְׁש ְת ִלים וא''ו גֹו ֶּע ֶּשר ִׁשית ִז ְמנִין"‪ ,‬ואם תחשב וא"ו ‪13‬‬
‫כפול ‪ ,10‬תקבל ‪ ,130‬שש פעמים‪ ,‬תקבל ‪.780‬‬
‫ומבואר שם בזוהר וכ"פ המלבי"ם (השמטות לדניאל ובמ"מ שם)‪ ,‬שכל שישים ושישים שנה מהאלף השישי‬
‫ישנה אפשרות לגאולה‪ ,‬והזמן ‪ 780‬מתחלק ב‪ ,60-‬ונקבל ‪ 13‬פעמים‪ .‬ואם נוסיף ‪ 780‬לאלף השישי‬
‫נקבל ‪.5,780‬‬
‫צפנת פענח‬
‫‪85‬‬
‫וקץ זה מתאים לקץ דניאל שיבואר בהמשך‪ ,‬אם נוסיף על קץ דניאל ב' שנים כפי שמבוא בתקו"ז‬
‫לקמן‪ .‬ונקרא לקץ זה ‪.Geula_Z=5780‬‬
‫קץ דניאל‬
‫וצריך לציין שהרבה חכמים ועליהם רש"י והרס"ג‪ ,‬המלבי"ם והגר"א ועוד מצאו קיצים‪ ,‬וכמו כן‬
‫המלבי"ם (בפס' דניאל ז‪ ,‬כה) כתב על הפסוק שאומר "עדן עדנין ופלג עדן" כלומר "מועד מועדים וחצי‬
‫מועד" מעת הוסר התמיד כלומר מזמן חורבן ביה"מ השני שהיה בשנת ‪ ,3828‬עידן זה ‪ 410‬שנים‬
‫שבהם עמד ביה"מ הראשון‪ ,‬עדן עדנין זה שלושה עדנים ולכן ‪ 1230‬שנים‪ ,‬ופלג עידן זה חצי מהזמן‬
‫האמור ‪ .615‬ולכן הקץ יוצא בשנת ‪ 5673=615+1230+3828‬ה'תרע"ג‪ .‬ובאמת בשנה זו התחילה‬
‫מלחמת העולם הראשונה‪.‬‬
‫אע"פ שלא היה הקץ בזמן הזה אפשר להשתמש בשיטה זאת ולהגיע לשנת ‪ ,5778‬אם ניקח עידן‬
‫(מועד) ראשון ‪ 480‬מיציאת בנ"י ממצרים עד בניין הבית הראשון‪ .‬והמועד השני ניקח ‪ 410‬שנים‬
‫פעמיים (מועדים) וזה ‪ .820‬וחצי מועד‪ ,‬כפי שפירש המלבי"ם יהיה חצי מסך הכול ‪.1300=480+820‬‬
‫‪1‬‬
‫]שנים[ ‪∗ (480 + 410 ∗ 2) = 1,950‬‬
‫‪2‬‬
‫‪ = (480 + 410 ∗ 2) +‬מועד וחצי מועדים מועד‬
‫)התשעח( ‪𝐺𝑒𝑢𝑙𝑎1 = 3828 + 1950 = 5778‬‬
‫וכמו כן יתאים קץ זה לקץ הכתוב בדניאל (פ"ח יג‪-‬יד)‪:‬‬
‫מ ַַ֞תי ֶּה ָחזַ֤ ֹון ַה ָת ִמיד‬
‫ה ְמַד ֵַּ֗בר ַעד‪ָּ -‬‬
‫מֹונ֣י ִַּֽ‬
‫ִּֽל ִ‬
‫ֹאמ ֩ר ֶּא ָ֨חד ָק ֵ֜דֹוׁש ַל ַפ ְ‬
‫ָא ְׁש ְמ ָ ֶ֥עה ִֶּּֽא ָחד‪ָ -‬ק ֶ֖דֹוׁש ְמַד ֵּ ֵ֑בר ַוי ֶּ‬
‫יג ו ֶּ‬
‫ֵ֔‬
‫ֵ֔‬
‫ֵֵּ֔‬
‫מ ָ֑אֹות‬
‫ּוש ֹ֣לש ֵּ‬
‫ַאל ַ ֵ֖פיִם ְׁ‬
‫ב ֶקר ְׁ‬
‫אמר ֵּא ַלי ַַ֚עד ֶ ֣ע ֶרב ֹּ‬
‫קֶּדׁש ְו ָצ ָ ֶ֖בא ִמ ְר ִָּֽמס‪ :‬יד ַו ֹ֣י ֶּ‬
‫ְו ַה ֶּ ֣פ ַׁשע ׁשֹמם ֵּ ָ֛תת ְו ֶ֥ ֹ‬
‫קֶּדׁש ‪:‬‬
‫ִצַ ֶ֖דק ִֹּֽ‬
‫ְונ ְ‬
‫כלומר מזמן מסוים‪ ,83‬צריך להוסיף ‪ 2300‬שנה כדי לקבל את הקץ וכך חישב רש"י והמפרשים‪ .‬ואנו‬
‫ניקח מיום שהתחילו לבנות ביה"מ השני כלומר עליית עזרא ונחמיה בשנת ‪ ,3408‬והוא שלוש שנים‬
‫אחרי נס פורים בשנת ‪ .3405‬ונוסיף עליו ‪ 2300‬ונקבל ‪ 5708‬וזה תאריך הקמת המדינה (‪1948‬‬
‫למניינם)‪.‬‬
‫)התשח( ‪_𝐺𝑒𝑢𝑙𝑎2 = 3408 + 2300 = 5708‬תחילת‬
‫תאריך זה רומז לתחילת הגאולה‪ ,‬כלומר שבעים שנים קודם הגאולה בפועל‪ ,‬כמבואר בתקו"ז לקמן‬
‫שהמשיח יתכסה שבעים שנה ואחרי זה יתגלה בסוד לידת משיח‪.‬‬
‫)התשעח( ‪𝐺𝑒𝑢𝑙𝑎2 = 5708 + 70 = 5778‬‬
‫שים לב שפורים מקביל לשואה בכמה מובנים‪ ,‬המן הוא מזרע עמלק כמו הנאצים ימ"ש‪ ,‬וכמו כן‬
‫המן רצה להשמיד את כל היהודים‪ ,‬אמנם ב"ה לא עלתה בידו‪ .‬וכן כידוע בני המן הכתובים בסוף‬
‫מגילת אסתר רומזים לעשרה פושעי משפטי נירנברג הנאצים‪.‬‬
‫שבעים שנה עד הגאולה‬
‫ראוי לציין שכמו שבעלייה השנייה עליית עזרא ונחמיה‪ 3 ,‬שנים לפני היה ניסיון השמדה של היהודים‬
‫(המן הרשע) כך גם בהקמת המדינה בעלייה השלישית‪ 3 ,‬שנים לפני היתה השואה (‪ 1945‬סוף‬
‫השואה ו‪ 1948-‬הקמת המדינה)‪ ,‬אמנם יש הבדל שאז היו צדיקים וזכו להקים ביה"מ השני אבל לא‬
‫‪ 83‬אמנם אי אפשר לבחור כל זמן אלא אחד מהזמנים הידועים שהם נקודות מפנה בהיסטוריה שהמפרשים כתבו כגון‬
‫יציאת מצרים‪ ,‬גלות בבל‪ ,‬עליית עזרא‪ ,‬חורבן הבית וכו'‪.‬‬
‫צפנת פענח‬
‫‪86‬‬
‫זכו לגמרי שהרי היה חסר מעשרה דברים‪ ,‬וכאן אפי' ביה"מ לא זכו אלא רק להיכנס לארץ‪ .‬ושם‬
‫היתה בחינת גאולה ממש שלאחר ‪ 70‬שנה שהבטיח ירמיה שיגאלו מבבל ויעלו ארצה‪ ,‬אמנם כאן‬
‫מתחילים ‪ 70‬שנה של גאולה מעת שעלו ארצה כבר‪ ,‬ואם כן תגיע הגאולה בשנת ‪2018( 5778‬‬
‫למני')‪ ,‬כלומר ‪ 70‬שנה לאחר קום המדינה בשנת ‪ 1948( 5708‬למני')‪.‬‬
‫קֹור ִעין לֹו ְגזַר ִדינֹו ֶּׁשל‬
‫ְהא ְׁש ֵּמיּה ַר ָבא ְב ָכל כֹחֹו‪ְ ,‬‬
‫ָאמן י ֵּ‬
‫אֹומר ֵּ‬
‫וכך הובא בתקו"ז (ד ע"א) וז"ל‪ָ " :‬כל ָה ֵּ‬
‫חַרב ֵּבי ַמ ְק ְד ָׁשא‪ְ ,‬ו ִאית ְד ָח ִׁשיב לֹון‬
‫אתן ְׁשנִין‪ְ ,‬ד ִא ְת ֲ‬
‫ּומ ָ‬
‫ִׁש ְב ִעים ָׁשנָה‪ְ ,‬ד ִאינּון ַׁש ְב ִעין ְׁשנִין‪ָ ,‬ב ַתר ֶּא ֶּלף ָ‬
‫הָדא הּוא ִד ְכ ִתיב (מיכה ז כ)‬
‫פּור ָקנָא‪ְ ,‬דַד ְרגֵּיּה ֱא ֶּמת‪ֲ ,‬‬
‫ַעקֹב ַת ְליָא ֵּקץ ְד ְ‬
‫בּוטל ַה ָת ִמיד‪ְ ,‬ב ִגין ִד ְבַד ְרגָא ְדי ֲ‬
‫ִמ ֶּש ַ‬
‫קֹורָאיו‬
‫אֹוסיף ֵּביּה ב'‪ָ ,‬קרֹוב יהו''ה ְל ָכל ְ‬
‫אתיִם ִת ְׁש ִעים‪ְ ,‬ו ִאית ְד ִ‬
‫ימן ֶּא ֶּלף ָמ ַ‬
‫ַעקֹב‪ְ ,‬ד ִאיהּו ִס ָ‬
‫ִת ֵּתן ֱא ֶּמ''ת ְלי ֲ‬
‫ָארץ ַד ְר ֶּכָך (שם סז ג)‪ ,‬אּוף ָה ִכי ֶּאֶּרץ‪ֶּ ,‬א ֶּלף ר''ץ‪,‬‬
‫ִקָר ֻאה ּו ֶּב ֱא ֶּמת (תהלים קמה יח)‪ָ ,‬לַד ַעת ָב ֶּ‬
‫ְלכֹל ֲא ֶּׁשר י ְ‬
‫חּוׁש ַבן ֶּאֶּר''ץ‪ֲ ,‬א ָבל‬
‫ְימא ְבהֹון ֱא ֶּמ''ת ֵּמ ֶּאֶּר''ץ ִת ְצ ָמח (שם פד יב)‪ַ ,‬כד יְהֹון ְל ָבר ְכ ְ‬
‫אתיִם ְו ִת ְׁש ִעים‪ְ ,‬ל ַקי ָ‬
‫ָמ ַ‬
‫ְגזַר ִדינָם ִׁש ְב ִעים ָׁשנִים"‪.‬‬
‫וזה כעין שהיה בגלות בבל עד שנגאלו עברו ‪ 70‬שנה וכך כתוב (דניאל ט‪ ,‬ב)‪ֲ " :‬אנִי ִָּֽדנִֵֵּ֔יאל ִבי ֶֹ֖נ ִתי‬
‫ש ָּנ ָּֽה"‪,‬‬
‫ש ְׁב ִ ִ֥עים ָּ‬
‫ְרּוׁשִֶַ֖לם ִ‬
‫ָביא ְל ַמ ָ֛לאות ְל ָח ְר ֶ֥בֹות י ָ‬
‫ַב ְס ָפִ ֵ֑רים ִמ ְס ַ ֣פר ַה ָש ִַ֗נים ֲא ֶּׁ֨שר ָהָיַ֤ה ְד ַבר‪-‬ה' ֶּאל‪-‬י ְִר ִמָי֣ה ַהנ ִֵ֔‬
‫קד‬
‫ש ָּנֵ֖ה ֶּא ְפ ֣ ֹ‬
‫ש ְׁב ִ ִ֥עים ָּ‬
‫ָאמר ה' ִּ֠ ִכי ְל ִָ֞פי ְמ ִֹ֧לאת ְל ָב ֶּ ָ֛בל ִ‬
‫והנביא ירמיה התנבא על זמן הגאולה‪ִ " ,‬כִּֽי‪-‬כֹה ַ ֣‬
‫יכם ֶּאת‪ְ -‬ד ָבִ ֣רי ַה ֵ֔טֹוב ְל ָה ִ ׁ֣שיב ֶּא ְת ֵֶּ֔כם ֶּאל‪ַ -‬ה ָמ ֶ֖קֹום ַהֶּזִּֽה"‪ .‬ודניאל טעה בתאריך של‬
‫ֹתי ֲע ֵּל ֶּ‬
‫ֶּא ְת ֶּ ֵ֑כם ו ֲ‬
‫ַה ִקמ ִ ַ֤‬
‫הגאולה‪ 84‬לכן הוא אומר בינותי בספרים כלומר ניסה להבין במה טעה ומדוע הגאולה מתאחרת וזה‬
‫רומז לגאולה כאן שיתכן איחור ‪ 5775‬עד ‪ ,5778‬תלוי ממתי מתחילים לספור ‪ 70‬שנה‪ .‬וכה"ג טעו‬
‫בני אפרים בגאולת מצרים שיצאו מוקדם מרד"ו שנים‪ ,‬ארבעים שנה קודם‪.‬‬
‫ואלו האלף ר"ץ הם הי"ג שנה שבהם מל ישמעאל‪ ,‬ועל כן קיבל את הארץ ל‪ 1300-‬שנים לאחר גלות‬
‫יק ְניָא‬
‫יהי ֵּר ַ‬
‫יׁשא‪ַ ,‬כד ִא ִ‬
‫ַאר ָעא ַק ִד ָ‬
‫ִׁש ָמ ֵּעאל‪ְ ,‬ל ִמ ְׁש ָלט ְב ְ‬
‫רומי‪ ,‬כמובא בזוה"ק (שמות לא ע"ב)‪ְ " :‬ז ִמינִין ְבנֵּי י ְ‬
‫ָאת ָבא‬
‫ִשָר ֵּאל ְל ָ‬
‫ְע ְכבּון ְלהֹון ִל ְבנִי י ְ‬
‫יק ְניָא ְבלא ְׁש ִלימּו‪ְ .‬ו ִאינּון י ַ‬
‫ֹלא‪ִ ,‬ז ְמנָא ַס ִגי‪ְ ,‬כ ָמה ִד ְגִזירּו ִד ְלהֹון ְבֵּר ַ‬
‫ִמכ ָ‬
‫ִׁש ָמ ֵּעאל ְבנֹו ֶּבן‪ְׁ -‬שֹלׁש ֶּע ְשֵּרה‬
‫ִׁש ָמ ֵּעאל"‪ ,‬משום שכתוב‪ְ" ,‬וי ְ‬
‫כּותא ִד ְבנֵּי י ְ‬
‫דּוכ ַתיְיהּו‪ַ ,‬עד ְד ִא ְׁש ְת ִלים ַההּוא ְז ָ‬
‫ְל ְ‬
‫ָׁשנָה ְב ִהמֹלֹו ֵּאת ְב ַשר ָע ְר ָל ִּֽתֹו"‪ .‬ואלו ה‪ 1300-‬הם רומזים ל‪ 1290-‬שנה כמניין אר"ץ ואמ"ת המוזכרים‬
‫בתקו"ז הנ"ל‪ ,‬משום שהיה כמעט בן שלוש עשרה שנה ע"כ בדיוק הם ‪ .1290‬וראיה לזה ממ"ש‬
‫חּוׁש ַבן ֶּאֶּר''ץ"‪ ,‬ע"כ‪.‬‬
‫התקו"ז לעיל " ַכד יְהֹון ְל ָבר ְכ ְ‬
‫הּוסר ַה ָת ִֵ֔מיד‬
‫ואת ה‪ ,1290-‬מתחילים לספור מעת הוסר התמיד כמובא בדניאל (יב‪ ,‬יא‪-‬יב)‪ֵּ " :‬‬
‫ּומ ֵּעת ַ ֣‬
‫ֹלׁשים‬
‫ָמים ֶַּ֕א ֶּלף ְׁש ֶֹ֥לׁש ֵּמ ֶ֖אֹות ְׁש ִֶ֥‬
‫ֵ֑יע ְלי ִַ֕‬
‫ִּֽמ ַח ֶּ ֶ֖כה ְויִַג ַ‬
‫אתיִם ְו ִת ְׁש ִִּֽעים‪ַ :‬א ְׁשֵּ ֶ֥רי ַה ְ‬
‫ֹמם י ִַ֕‬
‫ָמים ֶּ ֶ֖א ֶּלף ָמ ַ ֶ֥‬
‫ְו ָל ֵּ ֶ֖תת ִׁש ֣קּוץ ׁש ֵּ ֵ֑‬
‫שה"‪ ,‬רואים כאן שמעת הוסר התמיד צריך לחכות ‪ 1290‬שנים‪ ,‬ולאחר מכן לחכות עוד ‪1335‬‬
‫ַח ִמ ִָּֽ‬
‫וֲ‬
‫שנים‪ ,‬ההפרש של ‪ 45‬שנה האלה בין הזמנים הוא זמן התכסות של המשיח כלומר גזר דין‪ ,‬וע"פ‬
‫התקו"ז הנ"ל צריך להיות ‪ 70‬שנה ולא ‪ 45‬שנה כפירש"י ע"פ המדרש‪ ,‬אבל עכ"פ ‪ 1290‬שנה כפולים‬
‫הם הזמן שצריך לחכות מעת הוסר התמיד‪ ,‬וכעין שפירש המלבי"ם (סוף ספר דניאל בהשמטות)‪ .‬וראיה‬
‫קצת מהתקו"ז לעיל שאמר ֱא ֶּמ''ת ֵּמ ֶּאֶּר''ץ ִת ְצ ָמח (שם פד יב)‪ ,‬ואמ"ת היינו כנגד הקב"ה ואר"ץ כנגד‬
‫השכינה‪ ,‬וכל אחד כמניין ‪ 1290‬ולכן צריך בעצם לחכות ‪ 2580‬שנים מעת הוסר התמיד‪.‬‬
‫רק נותר להבין מאיזה עת הוסר התמיד יש להוסיף על העת הזאת את הסכום הנ"ל‪ ,‬והמלבי"ם‬
‫הביא שם שישנם שלושה עיתים שבהם הוסר התמיד‪ :‬מלכות מנשה בן חזקיה‪ ,‬אחז בן יותם מלך‬
‫יהודה ועתליה בת אחאב‪ .‬ואנחנו נתפוס כעיקר את הזמן בו אחז בן יותם הסיר את התמיד משום‬
‫שהוא מלך יהודה והוא היה המלך הרשע הראשון במלכות יהודה שעשה כזאת נבלה‪ ,‬וזה כתוב‬
‫מפורש בספר מלכים והתיאור ברור כיצד אחז הכניס עבודה זרה לתוך ביה"מ והחליף את מזבח‬
‫הנחושת במזבח אלהי דמשק‪ .‬ואחז הזה מלך בין השנים ‪ ,3183-3199‬וניראה מהכתובים [עיין דברי‬
‫הימים ב‪ ,‬כח ועיין מלכים ב‪ ,‬טז] בקירוב שהוא עשה את זה בסוף מלכותו‪ ,‬אם נתפוס את שנת ‪3198‬‬
‫לעיקר (בסה"כ הוא מלך ‪ 16‬שנה בירושלים)‪.‬‬
‫]התשעח[ ‪G𝑒𝑢𝑙𝑎3 = 3198 + 1290 + 1290 = 5,778‬‬
‫ושוב קיבלנו שנת ה'תשע"ח כגבול עליון לגאולה שתבוא עלינו במהרה בס"ד‪.‬‬
‫‪84‬‬
‫מבואר במס' מגילה (יא‪ ):‬כיצד טעו מלכי בבל בלשטצר‪ ,‬דריוש המדי ואחשוורוש בחישוב תקופת השבעים שנה עיי"ש‪.‬‬
‫‪87‬‬
‫צפנת פענח‬
‫ואם תאמר‪ ,‬הרי צריך להוסיף על שיטת החישוב ‪ Geula_3‬את ה‪ 70-‬שנה של התכסות המשיח או‬
‫‪ 45‬שנים‪ ,‬ויוצא יותר‪ .‬אמנה נכון הדבר‪ ,‬אבל יתכן שזמן גאולה זאת כלול מ‪ 70-‬שנה אלו‪ ,‬כמו שאמרו‬
‫קֹור ִעין לֹו ְגזַר ִדינֹו ֶּׁשל ִׁש ְב ִעים ָׁשנָה‪ְ ,‬ד ִאינּון‬
‫ְהא ְׁש ֵּמיּה ַר ָבא ְב ָכל כֹחֹו‪ְ ,‬‬
‫ָאמן י ֵּ‬
‫אֹומר ֵּ‬
‫בתקו"ז לעיל " ָכל ָה ֵּ‬
‫אתן ְׁשנִין"‪ ,‬אבל ‪ Geula_2‬אינו כולל את הגזר דין‪ ,‬לכן צריך לחכות עוד ‪70‬‬
‫ּומ ָ‬
‫ַׁש ְב ִעין ְׁשנִין‪ָ ,‬ב ַתר ֶּא ֶּלף ָ‬
‫שנה על ‪ 5,708‬להגיע ל‪ .5,778-‬וזמן ‪ Geula_1‬גם כן ‪ 5,778‬מדבר כבר אחרי תוספת ‪ 70‬שנה של‬
‫גזר דין‪.‬‬
‫אֹוסיף‬
‫וזמן ‪ Geula_Z‬האמור לעיל בקץ הזוהר מתאים לחישוב הנ"ל‪ ,‬למ"ד בתקו"ז לעיל‪ְ " :‬ו ִאית ְד ִ‬
‫ָארץ ַד ְר ֶּכָך (שם‬
‫ִקָר ֻאהּו ֶּב ֱא ֶּמת (תהלים קמה יח)‪ָ ,‬לַד ַעת ָב ֶּ‬
‫קֹורָאיו ְלכֹל ֲא ֶּׁשר י ְ‬
‫ֵּביּה ב'‪ָ ,‬קרֹוב יהו''ה ְל ָכל ְ‬
‫סז ג)"‪ ,‬למי שמוסיף עוד ב' שנים על הקץ הנ"ל יוצא אם כן‪:‬‬
‫‪G𝑒𝑢𝑙𝑎𝑍 = G𝑒𝑢𝑙𝑎1 + 2 = G𝑒𝑢𝑙𝑎2 + 2 = G𝑒𝑢𝑙𝑎3 + 2 = 5,780‬‬
‫קץ ה'תשע"ו‬
‫מעיקר דברנו לעיל עולה ששנת ה'תשע"ח היא מועד אפשרי לקץ המשיח‪ ,‬אבל י"א שהמועד הקרוב‬
‫הוא תשע"ו‪ ,‬ואמת הוא‪ .‬רק נאמר שיתכן והמועד של תשע"ו הוא בעצם תשע"ח לחד מאן דאמר‪,‬‬
‫משום שיש מחלוקת ממתי לספור השנה הראשונה לבריאה ומובא ברמב"ם (פ"ו הלכות קידוש החודש)‬
‫ובפירוש הכ"מ שם‪ ,‬שאדם הראשון נולד ביום ו' בשעה שלישית בבוקר‪ ,‬וגם אז היה מולד הלבנה של‬
‫שנה זאת של חודש תשרי‪ ,‬וכדי למצוא את המולד האמיתי י"א שצריך לקחת שנה אחורה‪ ,‬וצריך‬
‫להפחית ממולד זה ד' ימים ח' שעות ו‪ 876-‬חלקים‪ ,‬סימנם ד"ח תתע"ו‪ ,‬ונקבל בהר"ד יום ב' שעה‬
‫ה' ו‪ 204-‬חלקים וזאת השנה הראשונה ליצירה והשנה שממנה אנו סופרים והטעם לספירה זאת‬
‫כדי לא להתעלם מחמשת ימים ראשונים של הבריאה‪ ,‬אבל יש אומרים שצריך לספור שנה אחרי‬
‫בריאת האדם ולהוסיף על יום ו' שעה ג' שנולד ד"ח תתע"ו ונקבל ג"י תתע"ו‪ ,‬יום ג' שעה עשירית ו‪-‬‬
‫‪ 876‬חלקים‪ ,‬והחילוק בין דעות אלו שלמ"ד שצריך להוסיף ד"ח תתע"ו על היום שנוצר אדה"ר השנה‬
‫כיום היא ‪ ,5774‬ורק עוד שנתיים בשנת ‪ 5778‬שלנו יגיע ל‪ 5776-‬שלו‪.‬‬
‫עקו"ב כמנין לנצ"ח‬
‫ָמים"‪,‬‬
‫ת ַעְז ֵּבנּו ְלאֶֹּרְך י ִִּֽ‬
‫ֶּצח ִת ְׁש ָכ ֵּחנּו ִַּֽ‬
‫דרך אגב ראינו לרמוז עניין זה של הגלות הרמוז בפסוק‪ָ " :‬ל ָמה ָלנ ַ‬
‫שהנה מידת הנצח היא באלף הרביעי וביום הרביעי לבריאה כידוע שכל יום הוא כנגד מידה חג"ת‬
‫נה"י‪ ,‬ולכן החורבן של שני בתי המקדש היה באלף הרביעי‪ ,‬ורומז כאן בעיקר לחורבן השני‪ :‬לנצ"ח‬
‫גימטריה ‪ ,178‬שהוא כמנין עקו"ב‪ ,‬ומשום שהסרת התמיד היתה ו' שנים קודם החורבן בשנת ‪3822‬‬
‫ג'תתכ"ב‪ ,‬וכ"כ רש"י (דניאל ז)‪ .‬ופי' הפסוק כך‪ :‬למה בזמן עמידת הנצח תשכחנו‪ ,‬וכן לנצ"ח שנים‬
‫של אלף רביעי תשכחנו‪ ,‬תעזבנו לאורך ימים שהם הגלות הארוכה אחר מכן‪ ,‬תעזבנו שעשיתנו עזובים‬
‫ממידת החסד שהיא אורך ימים‪.‬‬
‫צפנת פענח‬
‫‪88‬‬
‫ריב שם פסל מיכה‬
‫הנה חיפשנו דילוג "פסל מיכה"‪ ,‬ובהמשך שלו רואים‪" :‬ריב שם פסל מיכה"‪ ,‬והוא פסל שהעמיד‬
‫מיכה בימי השופטים ויש אומרים שאותו מיכה זרק שם קדוש לכבשן האש ויצא פסל העגל ג"כ‪.‬‬
‫ֹׁשה ֲע ֵּלה ֶּאל ַהר ָה ֲע ָב ִרים ַהזֶּה‬
‫ֹאמר יְהוָה ֶּאל מ ֶּ‬
‫ונתבונן תחילה בפסוקים החותכים את הדילוג והם‪ַ" :‬וי ֶּ‬
‫ַאהרֹן‬
‫ֶּא ַסף ֲ‬
‫ֹתּה ְו ֶּנ ֱא ַס ְפ ָת ֶּאל ַע ֶּמיָך גַם ָא ָתה ַכ ֲא ֶּׁשר נ ֱ‬
‫יתה א ָ‬
‫ִשָר ֵּאל‪ְ :‬וָר ִא ָ‬
‫ָת ִתי ִל ְבנֵּי י ְ‬
‫ָארץ ֲא ֶּׁשר נ ַ‬
‫ְּור ֵּאה ֶּאת ָה ֶּ‬
‫יבת ָקֵּדׁש‬
‫ֵּיהם ֵּהם ֵּמי ְמ ִר ַ‬
‫יׁשנִי ַב ַמיִם ְל ֵּעינ ֶּ‬
‫יבת ָה ֵּעָדה ְל ַה ְק ִד ֵּ‬
‫יתם ִפי ְב ִמ ְד ַבר ִצן ִב ְמ ִר ַ‬
‫ָאחיָך‪ַ :‬כ ֲא ֶּׁשר ְמ ִר ֶּ‬
‫ִ‬
‫ִמ ְד ַבר ִצן"‪ ,‬ורואים את הסיבה על פניו שמשה רבנו ע"ה לא נכנס לארץ משום שמרו את פי ה' במי‬
‫מריבת קדש כזכור שציוה אותם הקב"ה לדבר אל הסלע ויוציא מים והם הכוהו והמון פירושים‬
‫וביאורים ניתנו לחטאם (עיין במדבר פ"כ ובפירוש הרמב"ן ואור החיים שם)‪ .‬ומכל הפירושים ניכר‬
‫שהחטא של משה ואהרן היה סתום וכבוש מאוד והיה זה למטרת כבוד אלהי' הסתר דבר‪ ,‬ואותו דבר‬
‫מצינו בחטא נדב ואביהוא דעות רבות לחטאם ועל כעין זה נאמר (תהלים נ) "וסביביו נשערה מאוד"‪.‬‬
‫ורבנו האברבנל פירש שחטאם של מי מריבה לא היה חטא ממש שעבורו לא יכנסו לארץ וימותו‬
‫אלא כיסוי לחטא האמיתי שיצא מתחת יד קודשם והתורה כיסתה עליהם שלא יודע חטאם‬
‫האמיתי‪ .85‬והחטא של אהרן הוא כמו שאמר משה – חטא העגל שיצתה שגגה תחת ידו וזרק את‬
‫הזהב לכבשן האש ויצא עגל מסכה וזה גרם חילול ה' נורא‪ ,‬והיה ראוי למות על קידוש ה' כמו חור‪.‬‬
‫ולמשה – כתב שהחטא היה ששלח את המרגלים ואמר להם וראיתם את הארץ מה היא ואת העם‬
‫היושב עליה החזק הוא הרפה‪ ,‬המעט הוא אם רב‪ ,‬וכל זה גרם שהביאו דיבת הארץ‪ .‬ולא נהירא שהרי‬
‫לא חטא כאן בדבר להמרות פי ה' ישירות‪ ,‬אבל שיטתו ישרה בעינינו וניראה לישרה עם הנ"ל‪.‬‬
‫ולפי פירוש זה לדילוג‪ ,‬ניראה לומר שעל ריב שם פסל מיכה‪ ,‬שזה כביכול החטא שעליו לא נכנס‬
‫ַע ֵּשהּו ֵּעגֶּל ַמ ֵּס ָכה‬
‫ָצר אֹתֹו ַב ֶּחֶּרט ַוי ֲ‬
‫ָדם ַוי ַ‬
‫ִקח ִמיָ‬
‫לארץ משה וזה ניראה פירוש אמיתי‪ .‬כי הנה על פסוק "ַוי ַ‬
‫ִשָר ֵּאל ֲא ֶּׁשר ֶּה ֱעלּוָך ֵּמ ֶּאֶּרץ ִמ ְצָריִם" כתב רש"י‪ ,‬וזה לשונו‪ :‬עגל מסכה‪ .‬כיון‬
‫ֹלהיָך י ְ‬
‫ֹאמרּו ֵּא ֶּלה ֱא ֶּ‬
‫ַוי ְ‬
‫‪ 85‬ולכאורה אם התורה כיסתה אנן ניקום ונגלי‪ ,‬כמו שהקשה ר' יהודה בר אלעאי על ר' עקיבא שגילה חטאו של צלפחד‬
‫שהיה המקושש‪ .‬אבל כאן לא חידשנו דבר ממה שחז"ל לא גילו כבר על מעשיהם של משה ואהרן רק יישרנו את ההדורים‬
‫והפסוקים‪.‬‬
‫‪89‬‬
‫צפנת פענח‬
‫שהשליכו לאור בכור‪ ,‬באו מכשפי ערב רב שעלו עמהם ממצרים ועשאוהו בכשפים‪ ,‬ויש אומרים מיכה‬
‫היה שם‪ ,‬שיצא מתוך דמוסי בנין שנתמעך בו במצרים‪ ,‬והיה בידו שם וטס‪ ,‬שכתב בו משה‪" :‬עלה‬
‫שור עלה שור"‪ ,‬להעלות ארונו של יוסף מתוך נילוס‪ ,‬והשליכו לתוך הכור‪ ,‬ויצא העגל‪ :‬מסכה‪ .‬לשון‬
‫מתכת‪ .‬דבר אחר‪ ,‬קכ"ה קנטרין זהב היו בו‪ ,‬כגימטריא של מסכה‪ .‬אלה אלהיך‪ .‬ולא נאמר אלה‬
‫אלהינו‪ ,‬מכאן שערב רב שעלו ממצרים הם שנקהלו על אהרן והם שעשאוהו‪ ,‬ואחר כך הטעו את‬
‫ישראל אחריו‪ .‬עכ"ל‪ .‬וכתבו השפתי חכמים שם לפרש דברי רש"י‪ :‬פירוש כשהיו ישראל במצרים והיו‬
‫בונים את פיתום ואת רעמסס‪ ,‬וכשלא היו עושין שיעור עבודתן מה שאמרו להם‪ ,‬באו המצריים ונטלו‬
‫הילדים ונתנום בחומה של בנין והניחו אבנים סביבותיהן ועליהן כדי שיהא השיעור של עבודתן מלא‬
‫ואמר משה רבינו ע"ה לפני הקב"ה רבש"ע למה יענשו הקטנים במיתה זו ואמר ליה הקב"ה אין סופן‬
‫של ילדים אלו לטובה שילכו לתרבות רעה כשיגדלו מוטב שימותו זכאים והלך משה והוציא אחד‬
‫מתוך שורת הבנין שנתמעך בו ונקרא מיכה‪.‬‬
‫ומבואר יוצא מכל זה‪ ,‬אע"פ שהיה גרמא בעלמא וכוונתו של משה היתה לטובה הנה היה לו לשמוע‬
‫לקב"ה ולא להציל את מיכה משורת האבנים בחומה‪ .‬ובכך שהציל אותו גרם שמיכה זרק את הפתק‬
‫עם השם הקדוש עליו‪ ,‬ובזמן שאהרון זרק את הזהב לכבשן האש ביחד‪ ,‬יצא ועלה אותו העגל‪ .‬וכך‬
‫גם חטאו של אהרן היתה כוונתו לטובה והכול היה גרמא בעקיפין שהשליך ויצא העגל‪ ,‬אבל עכ"פ‬
‫היה ראוי למות על קידוש השם ולכן יש היקש מיתתם אחת לשניה שהיתה באותו מעשה ממש‪.‬‬
‫וזה פירוש הדילוג‪" :‬ריב"‪ ,‬שהיה במי מריבת קדש ולכן חותך את הפס' הזה‪" ,‬שם"‪ ,‬הוא השם הקדוש‬
‫שזרק מיכה לכבשן ויצא העגל שכתוב עליו "עלה שור"‪ .‬ושאר הדילוג‪" :‬פסל מיכה"‪ ,‬פסל העגל שיצא‬
‫לכאורה על ידי מיכה או הערב רב‪ .‬שבין כך ובין כך את שניהם הוציא משה ממצרים ולא שאל את‬
‫ה' בזה כמ"ש חז"ל‪.86‬‬
‫וזה לכאורה אינו פסל מיכה שהיה בימי השופטים בזמן פילגש בגבעה‪ ,‬ומשמע מהגמ' (פסחים קא‪):‬‬
‫שמדובר על אותו מיכה ממש שחי שנים רבות עד ימי דויד המלך ע"ה והוא שבע בן בכרי שמרד בדויד‬
‫המלך‪.‬‬
‫‪87‬‬
‫ואמרו חז"ל שלא נענשו אנשי פילגש בגבעה אלא משום שלא מחו בכבודו של הקב"ה על פסל‬
‫מיכה‪ ,88‬והשתא ברירא מילתא‪ ,‬שכמו במעמד הר סיני שצעק משה מי לה' אלי ובאו הלוים והשחיתו‬
‫באם שלושת אלפים איש והרגו איש באחיו‪ ,‬כך גם כאן בא האיש הלוי והניא את כל ישראל להלחם‬
‫בבנימין ומתו כל אנשי יבש גלעד שלא התפקדו בצבא ה'‪ .‬וכן ידוע שירבעם בן נבט שהוא הבן של‬
‫עֹולם ִמ ַניִן ֵּהם‬
‫מׁשה ִרבֹון ָה ָ‬
‫ָאמר ֶּ‬
‫‪ 86‬וזה לשונם במדרש רבה (מב‪ ,‬ו)‪ֶּ :‬לְך ֵּרד ִכי ִׁש ֵּחת ַע ְמָך‪ָ ,‬ה ָעם ֵּאין ְכ ִתיב ָכאן ֶּא ָלא ַע ְמָך‪ַ ,‬‬
‫ָאמְר ִתי‬
‫ֹתי ֶּאת ַע ִמי‪ַ ,‬‬
‫אתי ֶּאת ִצ ְבא ַ‬
‫הֹוצ ִ‬
‫ָאמְר ִתי ְלָך (שמות ז‪ ,‬ד)‪ְ :‬ו ֵּ‬
‫ָאמר לֹו ַה ָקדֹוׁש ָברּוְך הּוא ַע ְמָך ֵּהם‪ֶּׁ ,‬ש ַעד ֶּׁש ָהיּו ְב ִמ ְצַריִם ַ‬
‫ַע ִמי‪ַ ,‬‬
‫יֹוד ַע ַמה ֵּהם ֲע ִת ִידין‬
‫ִיתי ֵּ‬
‫ַאנִי ָהי ִ‬
‫עֹולם ְמ ַק ְב ִלים ַה ָש ִבים‪ ,‬ו ֲ‬
‫ָאמְר ָת ִלי ְל ָ‬
‫ִית ָענָו ְו ָכ ֵּׁשר ַ‬
‫ְלָך ֶּׁשֹלא ְל ָעֵּרב ָב ֶּהם ֵּעֶּרב ָרב‪ַ ,‬א ָתה ֶּׁש ָהי ָ‬
‫ָרמּו ְל ַע ִמי‬
‫כֹוכ ִבים ְו ֵּהם ָעשּו אֹותֹו ְוגְ‬
‫בֹודת ָ‬
‫עֹוב ִדים ֲע ַ‬
‫יתי ְרצֹונְָך‪ְ ,‬ו ֵּהם ֵּהם ֶּׁש ָעשּו ֶּאת ָה ֵּעגֶּל‪ֶּׁ ,‬ש ָהיּו ְ‬
‫ָאמְר ִתי ְלָך‪ָ ,‬לאו‪ְ ,‬ו ָע ִש ִ‬
‫ַל ֲעשֹות‪ַ ,‬‬
‫מׁשה ֵּהם ֲע ָשאּוהּו‬
‫ֵּרים ֶּׁש ָעלּו ִעם ֶּ‬
‫ֹלהיָך‪ֶּׁ ,‬ש ַהגִ‬
‫ֹלהינּו ֵּאין ְכ ִתיב ָכאן‪ֶּ ,‬א ָלא (שמות לב‪ ,‬ד)‪ֵּ :‬א ֶּלה ֱא ֶּ‬
‫חטֹא‪ְ .‬ר ֵּאה ַמה ְכ ִתיב ֵּא ֶּלה ֱא ֵּ‬
‫ַל ֲ‬
‫מׁשה‪ֶּ :‬לְך ֵּרד ִכי ִׁש ֵּחת ַע ְמָך‪ .‬עכ"ל‪ .‬וכן פירש רש"י בחומש‪ :‬שחת‬
‫ָאמר ְל ֶּ‬
‫ֹלהיָך‪ְ ,‬ל ָכְך ַה ָקדֹוׁש ָברּוְך הּוא ַ‬
‫ִשָר ֵּאל ֵּא ֶּלה ֱא ֶּ‬
‫ָאמרּו ְלי ְ‬
‫ְו ְ‬
‫עמך‪ .‬שחת העם לא נאמר‪ ,‬אלא עמך‪ ,‬ערב רב שקבלת מעצמך וגיירתם‪ ,‬ולא נמלכת בי‪ ,‬ואמרת טוב שידבקו גרים בשכינה‪,‬‬
‫הם שחתו והשחיתו‪ .‬עכ"ל‪.‬‬
‫‪ 87‬שם מובא על ירבעם בן נבט‪ ,‬תנא הוא נבט הוא מיכה הוא שבע בן בכרי נבט שניבט ולא ראה מיכה שנתמכמך בבנין‬
‫ומה שמו שבע בן בכרי ע"כ‪ ,‬ופירש רש"י‪ :‬שניבט ולא ראה‪ .‬היה סבור להביט יפה ולעמוד על דבר עיקר ולא ראה שטעה‬
‫כדאמרינן לקמן ראה אש יוצאה מאמתו וכו'‪ :‬נתמכמך בבנין‪ .‬של מצרים שנתנוהו בבנין במקום לבנה כדמפרש באגדה‬
‫שאמר לו משה להקב''ה אתה הרעות לעם הזה שעכשיו אם אין להם לבנים משימין בניהם של ישראל בבנין אמר לו‬
‫הקב''ה קוצים הם מכלין שגלוי לפני אילו הם חיים היו רשעים [גמורים] ואם תרצה תנסה והוציא אחד מהן הלך והוציא‬
‫את מיכה‪ .‬ל''א נתמכמך עסק בבנין עד שנעשה מך כדאמרינן (סוטה דף יא‪ ).‬כל העוסק בבנין מתמסכן‪ :‬הוא סבר איהו‬
‫מליך‪ .‬ולכן נתאמץ שבע בן בכרי וקבץ כל ישראל אליו והיה רוצה למלוך כדכתיב במקרא ע"כ‪ ,‬ולכאורה מביא רש"י לישנא‬
‫אחרינא כאן כי גם בחומש הביא ב' לישנות וחד פליג אשני אם הערב רב זרקו את הטס עם השם לכבשן או שמיכה זרק‪,‬‬
‫ואי אמרת הערב רב כאן צריך לפרש שהיה ניקרא מיכה שנתמכמך בבניין‪ ,‬ואין זה אותו מיכה של יציאת מצרים דקשיא‬
‫ליה איך חי עד כאן כמעט ד' מאות שנים‪.‬‬
‫‪ 88‬מובא בסנהדרין (קג‪ ):‬מפני מה לא מנו את מיכה מפני שפתו מצויה לעוברי דרכים שנאמר כל העובר ושב אל הלוים‬
‫(זכריה י) ועבר בים צרה והכה בים גלים א"ר יוחנן זה פסלו של מיכה תניא רבי נתן אומר מגרב לשילה ג' מילין והיה עשן‬
‫המערכה ועשן פסל מיכה מתערבין זה בזה בקשו מלאכי השרת לדוחפו אמר להן הקב''ה הניחו לו שפתו מצויה לעוברי‬
‫דרכים ועל דבר זה נענשו אנשי פלגש בגבעה אמר להן הקב''ה בכבודי לא מחיתם על כבודו של בשר ודם מחיתם‪ .‬עכ"ל‪.‬‬
‫וניראה בדעת חז"ל שהוזקקו לדרוש כך שמיכה הוא אותו מיכה שהיה במצרים ועשה את העגל‪ ,‬משום שנכדו של משה‬
‫ה יה כהן למיכה‪ ,‬והיאך קרה כזה למשה רבנו ע"ה אלא ודאי שהוא גרם הקלקול בזה שהציל את מיכה ודבק בדורותיו‪.‬‬
‫צפנת פענח‬
‫‪90‬‬
‫ֹאמר ֲא ֵּל ֶּהם ַרב ָל ֶּכם ֵּמ ֲעלֹות‬
‫ָהב ַוי ֶּ‬
‫ַעש ְׁשנֵּי ֶּע ְג ֵּלי ז ָ‬
‫ָעץ ַה ֶּמ ֶּלְך ַוי ַ‬
‫מיכה‪ ,‬עשה את עגלי הזהב כמו שכתוב‪ַ" :‬ו ִיּו ַ‬
‫ִשָר ֵּאל ֲא ֶּׁשר ֶּה ֱעלּוָך ֵּמ ֶּאֶּרץ ִמ ְצָריִם"‪ ,‬ואת אלו למד ועשה כעין מיכה אביו‪ ,‬ואמר‬
‫ֹלהיָך י ְ‬
‫ְרּוׁשִַלם ִהנֵּה ֱא ֶּ‬
‫י ָ‬
‫באותו לשון ממש הנה אלהיך ישראל כו'‪.‬‬
‫פרק ד‬
‫ראשי תיבות‬
‫איך "מידת נוטריקון" יכולה להוכיח שהתנ"ך מסור ברוח הקודש?‬
‫חז"ל קוראים לראשי תיבות נוטריקון‪ ,‬וזאת אחת מל"ב מידות שהתורה נדרשת בהם‪ ,‬אמנם בעיקר‬
‫בהגדה ובזהר הקדוש‪ .‬האפשרות להראות שהתנ"ך מסור ברוח הקודש ממש פשוטה ע"י מידה זאת‬
‫בלבד‪ ,‬מכיוון שאילו "אדם רגיל" היה כותב את התנ"ך על הסדר‪ ,‬ודאי שלא היינו אמורים למצוא‬
‫‪91‬‬
‫צפנת פענח‬
‫רמזים בראשי וסופי ואמצעי תיבות (ניקרא להם "דילוגי תיבות")‪ ,‬שנימצאים במקום המתאים להם‪,‬‬
‫ואף אם תאמר שאותו אדם הצפין אותם בכוונה הנה זה לא ייתכן להצפין אלפי רמזים ולכתוב ספר‬
‫עם פשט הגיוני למען ירוץ קורא בו‪ ,‬כי המלאכה ארוכה היא מני ים ובלתי אפשרית לבני אדם באופן‬
‫טבעי‪.‬‬
‫ובאמת שבמדרש מצינו שדורשים מילה לראשי תיבות‪ ,‬כגון "כי ירט הדרך לנגדי"‪ ,‬יר"ט ראשי תיבות‬
‫של ‪:‬יראה ראתה נטתה‪ .‬וכן אברה"ם‪ ,‬אב המון גוים‪ .‬אבל בזהר הקדוש כבר מצינו שלוקחים את‬
‫הראשי תיבות מהמילים בצורה הפוכה‪ ,‬כגון" ישמחו השמים ותגל הארץ ‪",‬יהו"ה ‪.‬וזאת הדרך‬
‫שניבחן באמצעות מחשב‪.‬‬
‫וישנם כבר מספר דוגמאות שניתן להתרשם מהם באתר‪ ,‬של חיתוך דילוג התיבות בפסוק שבו כתובה‬
‫אותה מילה‪ .‬כגון נקמת שמשון ‪.‬ואם מבצעים מבחן כזה מראש על ידי הגדרת הציפיות לתוצאה‪,‬‬
‫ההסתברות יוצאת מאוד נמוכה ומראה שלא יתכן לקבל תוצאות כאלה בצורה אקראית‪.‬‬
‫בוכים כל העם‬
‫כתב המהרח"ו (שעה"כ ב'‪ ,‬דף ד) וז"ס הכתוב ברוך כבוד ה' ממקומו‪ ,‬ראשי תיבות בכי"ם‪ .‬לרמוז‬
‫למים התחתונים שבוכים‪ .‬ואלו הר"ת היחידים בתנ"ך של בכי"ם‪.‬‬
‫שֹוע ִרים ַה ְמׁש ְֹר ִרים‬
‫ֹהנִים ַה ְלִויִם ַה ֲ‬
‫ּוׁשָאר ָה ָעם ַהכ ֲ‬
‫וחיפשנו בצורה דומה ר"ת "בוכים" (נחמיה י‪ ,‬ט(‪ְ " :‬‬
‫מ ִבין"‪.‬‬
‫יהם כֹּל י ֵֹּוד ַע ֵּ‬
‫ֹת ֶּ‬
‫ֵּיהם ּו ְבנ ֵּ‬
‫יהם ְׁבנ ֶּ‬
‫ְׁש ֶּ‬
‫ֹלהים נ ֵּ‬
‫תֹורת ָה ֱא ִ‬
‫ִבָדל ֵּמ ַע ֵּמי ָה ֲאָרצֹות ֶּאל ַ‬
‫ְתינִים ְו ָכל ַהנ ְ‬
‫ַהנ ִ‬
‫ֹפר ְו ַה ְלִויִם ַה ְמ ִבינִים ֶּאת ָה ָעם‬
‫ֹהן ַהס ֵּ‬
‫ְח ְמיָה הּוא ַה ִת ְר ָׁש ָתא ְו ֶּעְזָרא ַהכ ֵּ‬
‫ֹאמר נ ֶּ‬
‫ומובא קודם (שם ח‪ ,‬ט)‪ַ" :‬וי ֶּ‬
‫בֹוכים ָכל ָה ָעם ְכ ָׁש ְמ ָעם ֶּאת‬
‫ִ‬
‫ת ְׁבכּו ִכי‬
‫יכם ַאל ִת ְת ַא ְבלּו ְוַאל ִ‬
‫ֹלה ֶּ‬
‫ְל ָכל ָה ָעם ַהיֹום ָקדֹׁש הּוא לה' ֱא ֵּ‬
‫צפנת פענח‬
‫‪92‬‬
‫תֹורה"‪ ,‬רואים שנחמיה ועזרא אספו את העם וקראו להם בתורה וכל העם בוכים ומכיוון‬
‫ִד ְבֵּרי ַה ָ‬
‫שהיה זה ראש השנה אמרו להם עזרא ונחמיה לחשות ולא להתאבל כעת‪ ,‬ולאחר מכן עשו את חג‬
‫הסוכות כהלכתו מט"ו עד כ"ב וכ"ג היה אסרו חג שאין להתאבל וביום כ"ד לחודש תשרי הם חזרו‬
‫ִשָר ֵּאל ְבצֹום‬
‫ֶּא ְספּו ְבנֵּי י ְ‬
‫ַאר ָב ָעה ַלחֶֹּדׁש ַהזֶּה נ ֶּ‬
‫ּוב יֹום ֶּע ְש ִרים ְו ְ‬
‫לבכות ולהתאבל כמובא (שם ט‪ ,‬א) " ְ‬
‫יהם"‪ .‬וחזרו לבכות אותו בכי שהתחילו בראש השנה ועצרו כל כך שלא קיימו את‬
‫ַאָד ָמה ֲע ֵּל ֶּ‬
‫ּוב ַש ִקים ו ֲ‬
‫ְ‬
‫התורה כהלכה והלכו עם בנות נכר הארץ ועיי"ש‪.‬‬
‫והפסוק של הר"ת (י‪ ,‬ט) המובא לעיל הוא המסיים את הברית שכרתו מחדש בבכי עם הקב"ה וקיבלו‬
‫עליהם את התורה באהבה ועל כן רמוז שם ר"ת "בוכים"‪.‬‬
‫חישוב הסתברות‬
‫ואם נירצה למצוא הסתברות לכך‪ ,‬נגדיר הצלחה‪ :‬למצוא "בוכים" בפסוק עצמו וגם בדילוג תיבות‬
‫החותך אותו פסוק או בפסוקים הסמוכים והקשורים לו‪.‬‬
‫בֹוכים‬
‫ת ְׁבכּו ִכי ִ‬
‫בהתחשב בכך‪ ,‬שהמילה "בוכים"‪ ,‬חוזרת רק פעמיים בכל התנ"ך‪ ,‬הפס' לעיל " ִ‬
‫ָכל ָה ָעם" (נחמיה ח‪ ,‬ט) ו‪"-‬וכל הארץ בוכים קול גדול" (שמואל ב‪ ,‬טו)‪ .‬והראשי תיבות "בוכים"‪,‬‬
‫חוזרים רק פעמיים גם כן בכל התנ"ך (תוכל לחפש כאן‪.)89‬‬
‫אמנם מכיוון של מצאנו את הר"ת בדיוק בפסוק עצמו אלא בסמוך ניקח את כל הטווח פסוקים‬
‫בנחמיה שמדבר על זה‪ ,‬נחמיה פרק ח‪-‬ט‪-‬י בערך ‪ 120‬פסוקים‪.‬‬
‫אם כן ההסתברות לכך שנקבל הצלחה כלומר שנימצא דילוג תיבות כלשהו של "בוכים" וגם‬
‫שהיה באזור שכתוב בו "בוכים"‪ ,‬וידוע שיש ‪ 23207‬פסוקים בתנ"ך סה"כ ולכן ההסתברות בקירוב‪:‬‬
‫‪2‬‬
‫‪120‬‬
‫‪1‬‬
‫∗‬
‫= ‪= 4.45 ∗ 10−7‬‬
‫‪23207 23207‬‬
‫‪2,244,020‬‬
‫= ‪𝑃1‬‬
‫כלומר ‪ 1‬ל‪ 2,244,020-‬ניסיונות ! (זה אומר שצריכים להיות בתנ"ך ‪ 2‬מיליון פסוקים כדי‬
‫"שבמקרה" נקבל את התוצאה הזאת‪ ,‬אבל באמת יש רק ‪ 23207‬פסוקים‪ ,‬ולכן לא קיבלנו‬
‫"במקרה" את התוצאה הזאת)‪ .‬ועיין הסבר לאופן חישוב זה בפירוט בנספחים [נספח ב]‪.‬‬
‫נקמת שמשון‬
‫בספר שופטים מסופר על שמשון ששפט את ישראל‪ ,‬כידוע שפלשתים ניסו לתפוס אותו ולנטרל אותו‬
‫עד שהצליחו וחתכו את שערו‪ ,‬והוא בסופו של דבר הצליח לנקום בהם והרג אלפים בפעם אחת‪ ,‬על‬
‫שעקרו לו את העיניים‪ .‬מובאים בפסוקים שם הסופי תיבות "אנקמה" (לקרוא בטבלה למטה הפוך)‬
‫ָׁשים‬
‫ָׁשים ְו ַהנ ִ‬
‫ויש בסה"כ ‪ 2‬דילוגי תיבות כאלה בתנ"ך וזה אחד משניהם (שופטים טז)‪ְ" :‬ו ַה ַביִת ָמ ֵּלא ָה ֲאנ ִ‬
‫ִקָרא ִׁש ְמׁשֹון‬
‫ֹאים ִב ְשחֹוק ִׁש ְמׁשֹון ‪ַ :‬וי ְ‬
‫ֹלׁשת ֲא ָל ִפים ִאיׁש ְו ִא ָשה ָהר ִ‬
‫ְו ָׁש ָמה כֹל ַס ְרנֵּי ְפ ִל ְׁש ִתים ְו ַעל ַהגָג ִכ ְׁש ֶּ‬
‫ַאחת ִמ ְש ֵּתי‬
‫ְקם ַ‬
‫מה נ ַ‬
‫ָּק ָּ‬
‫ֹלהים ְׁו ִאנ ְׁ‬
‫ָכֵּרנִי נָא ְו ַחְז ֵּקנִי נָא ַאְך ַה ַפ ַעם ַהזֶּה ָה ֱא ִ‬
‫ֹאמר ֲא ֹדנָי אלהים ז ְ‬
‫ֶּאל ה' ַוי ַ‬
‫ֵּעינַי ִמ ְפ ִל ְׁש ִתים"‪.‬‬
‫‪http://sodtorah.co.il/search_not 89‬‬
‫צפנת פענח‬
‫‪93‬‬
‫ונשים לב שגם הר"ת " ֵּה ְבשּו" שרומז משום שביישו פלשתים את אותו צדיק‪ ,‬שמשון‪ ,‬כפי שמשמע‬
‫מפשט הפסוקים‪" ,‬איש ואישה הרואים בשחוק שמשון"‪ ,‬כלומר שהוציאו אותו מהכלא לצחק בו‪:‬‬
‫"והבית מלא האנשים והנשים ושמה כל סרני פלשתים ועל הגג כשלשת אלפים איש‬
‫ואשה הראים בשחוק שמשון‪ :‬ויקרא שמשון אל ה' ויאמר אדני ה' זכרני נא וחזקני נא אך הפעם‬
‫הזה האלהים ואנקמה נקם אחת משתי עיני מפלשתים"‪.‬‬
‫וזה שהראשי תיבות מתפרסים על פני ‪ 2‬פסוקים‪ ,‬כן מצינו בתקוני הזהר (הקדמת ת"ז י‪ ).‬ואין זה‬
‫חידוש‪.‬‬
‫חישוב הסתברות‬
‫ואם נירצה למצוא הסתברות לכך‪ ,90‬נגדיר הצלחה‪ :‬למצוא "אנקמה" בפסוק עצמו וגם בדילוג‬
‫תיבות החותך אותו פסוק ממש‪.‬‬
‫ְקם‬
‫ָק ָמה נ ַ‬
‫בהתחשב בכך‪ ,‬שהמילה "אנקמה"‪ ,‬חוזרת רק פעמיים בכל התנ"ך‪ ,‬הפס' לעיל "ְו ִאנ ְ‬
‫ְבי" (ישעיה א‪ ,‬כד)‪ .‬והראשי תיבות "אנקמה"‪,‬‬
‫ָק ָמה ֵּמאֹוי ָ‬
‫ָחם ִמ ָצַרי ְו ִאנ ְ‬
‫ַאחת" (שופטים טז‪ ,‬כח) ו‪ֶּ "-‬אנ ֵּ‬
‫ַ‬
‫חוזרים רק פעמיים גם כן בכל התנ"ך (תוכל לחפש כאן‪.)91‬‬
‫אם כן ההסתברות לכך שנקבל הצלחה כלומר שנימצא דילוג תיבות כלשהו של "אנקמה" וגם‬
‫שהיה באזור שכתוב בו "אנקמה"‪ ,‬וידוע שיש ‪ 23207‬פסוקים בתנ"ך סה"כ ולכן ההסתברות‬
‫בקירוב‪:‬‬
‫‪2‬‬
‫‪2∗2‬‬
‫‪1‬‬
‫∗‬
‫= ‪= 1.48 ∗ 10−8‬‬
‫‪23207 23207‬‬
‫‪67,320,606‬‬
‫= ‪𝑃1‬‬
‫כלומר ‪ 1‬ל‪ 67,320,606-‬ניסיונות ! (זה אומר שצריכים להיות בתנ"ך ‪ 67‬מיליון פסוקים כדי‬
‫"שבמקרה" נקבל את התוצאה הזאת‪ ,‬אבל באמת יש רק ‪ 23207‬פסוקים‪ ,‬ולכן לא קיבלנו‬
‫"במקרה" את התוצאה הזאת)‪ .‬ועיין הסבר לאופן חישוב זה בפירוט בנספחים [נספח ב]‪.‬‬
‫שחוק שמשון‬
‫בספר שופטים מסופר על שמשון ששפט את ישראל‪ ,‬כידוע שפלשתים ניסו לתפוס אותו ולנטרל אותו‬
‫עד שהצליחו וחתכו את שערו‪ ,‬והוא בסופו של דבר הצליח לנקום בהם והרג אלפים בפעם אחת‪ ,‬על‬
‫שעקרו לו את העיניים‪ .‬מובאים בפסוקים שם הסופי תיבות "אנקמה" (לקרוא בטבלה למטה הפוך)‬
‫ָׁשים‬
‫ָׁשים ְו ַהנ ִ‬
‫ויש בסה"כ ‪ 2‬דילוגי תיבות כאלה בתנ"ך וזה אחד משניהם (שופטים טז)‪ְ" :‬ו ַה ַביִת ָמ ֵּלא ָה ֲאנ ִ‬
‫ִקָרא ִׁש ְמׁשֹון‬
‫ֹאים ִב ְשחֹוק ִׁש ְמׁשֹון ‪ַ :‬וי ְ‬
‫ֹלׁשת ֲא ָל ִפים ִאיׁש ְו ִא ָשה ָהר ִ‬
‫ְו ָׁש ָמה כֹל ַס ְרנֵּי ְפ ִל ְׁש ִתים ְו ַעל ַהגָג ִכ ְׁש ֶּ‬
‫ַאחת ִמ ְש ֵּתי‬
‫ְקם ַ‬
‫מה נ ַ‬
‫ָּק ָּ‬
‫ֹלהים ְׁו ִאנ ְׁ‬
‫ָכֵּרנִי נָא ְו ַחְז ֵּקנִי נָא ַאְך ַה ַפ ַעם ַהזֶּה ָה ֱא ִ‬
‫ֹאמר ֲא ֹדנָי אלהים ז ְ‬
‫ֶּאל ה' ַוי ַ‬
‫ֵּעינַי ִמ ְפ ִל ְׁש ִתים"‪ .‬וכל זה כבר הזכרנו במאמר לעיל על נקמת שמשון‪.‬‬
‫‪ 90‬הסבר מילולי לחישוב ההסתברות‪ :‬אנחנו עוברים כל פסוק ופסוק ורוצים להצליח למצוא "אנקמה" בפסוק וגם "אנקמה" בדילוגי‬
‫תיבות‪ .‬כל פסוק נישאל את עצמנו מה ההסתברות לכל אחד מהמקרים‪ ,‬למצוא "אנקמה" בפסוק ההסתברות היא ‪ 2‬פסוקים מתוך‬
‫‪ 23207‬כלומר ‪ .2/23207‬ולמצוא "אנקמה" בדילוגי תיבות גם כן ‪ 2‬דילוגי תיבות סה"כ והם יכולים להיות בכל פסוק ופסוק מתוך ‪,23207‬‬
‫לכן ההסתברות שהם יהיו בפסוק הנוכחי היא ‪ 2/23207‬אבל הם יכולים לחתוך ‪ 2‬פסוקים לפחות לכן נכפיל ב‪ .2-‬ואנחנו רוצים ששני‬
‫המקרים יקרו ביחד כלומר גם למצוא "אנקמה" בפסוק וגם "אנקמה" בדילוגי תיבות‪ ,‬ולכן כופלים את ההסתברויות (*) ‪P=( 2/23207‬‬
‫‪ .(2*2)/23207 )=7.42E-9‬ומספר הניסיונות‪ ,‬אם נחלק ‪ P/1‬נקבל ‪ .67,320,606‬וכל זה בהנחה שצפינו מראש למצוא את הר"ת "אנקמה"‬
‫בפס' עם המילה "אנקמה"‪.‬‬
‫‪http://sodtorah.co.il/search_not 91‬‬
‫צפנת פענח‬
‫‪94‬‬
‫ועכשיו נוסיף על זה שמצאנו את הדילוג אותיות "ישחק" וגם הוא נדיר ומוזכר רק פעמיים בכל‬
‫התנ"ך‪ " :‬והבית מלא האנשים והנשים ושמה כל סרני פלשתים ועל הגג כשלשת אלפים איש‬
‫ואשה הראים בשחוק שמשון‪ :‬ויקרא שמשון אל ה' ויאמר אדני ה' זכרני נא וחזקני נא אך הפעם‬
‫הזה האלהים ואנקמה נקם אחת משתי עיני מפלשתים"‪.‬‬
‫ֹאמרּו‬
‫ּול ִש ְמ ָחה ַוי ְ‬
‫יהם ְ‬
‫ֹלה ֶּ‬
‫ֶּבח גָדֹול ְלָדגֹון ֱא ֵּ‬
‫ֹח ז ַ‬
‫ֶּא ְספּו ִלְזב ַ‬
‫וכל הפסוקים שם (שופטים טז) " ְו ַס ְרנֵּי ְפ ִל ְׁש ִתים נ ֱ‬
‫ָדנּו‬
‫ֹלהינּו ְביֵּ‬
‫ָתן ֱא ֵּ‬
‫ָאמרּו נ ַ‬
‫יהם ִכי ְ‬
‫ֹלה ֶּ‬
‫ְה ְללּו ֶּאת ֱא ֵּ‬
‫ְבינּו‪ַ :‬וי ְִראּו אֹתֹו ָה ָעם ַוי ַ‬
‫ֹלהינּו ְביֵָּדנּו ֵּאת ִׁש ְמׁשֹון אֹוי ֵּ‬
‫ָתן ֱא ֵּ‬
‫נַ‬
‫חק‬
‫יש ֶ‬
‫ֹאמרּו ִק ְראּו ְל ִׁש ְמׁשֹון ִו ַ‬
‫ְהי ְכטֹוב ִל ָבם ַוי ְ‬
‫ח ָל ֵּלינּו‪ַ :‬וי ִ‬
‫ַא ֶּׁשר ִה ְר ָבה ֶּאת ֲ‬
‫ַאר ֵּצנּו ו ֲ‬
‫ח ִריב ְ‬
‫ְבנּו ְו ֵּאת ַמ ֲ‬
‫ֶּאת אֹוי ֵּ‬
‫ֹאמר ִׁש ְמׁשֹון ֶּאל‬
‫מּודים‪ַ :‬וי ֶּ‬
‫ַע ִמידּו אֹותֹו ֵּבין ָה ַע ִ‬
‫ֵּיהם ַוי ֲ‬
‫חק ִל ְפנ ֶּ‬
‫ְׁצ ֵּ‬
‫סּורים וַי ַ‬
‫ִק ְראּו ְל ִׁש ְמׁשֹון ִמ ֵּבית ָה ֲא ִ‬
‫ָלנּו ַוי ְ‬
‫יהם [משום‬
‫יהם ְו ֶּא ָש ֵּען ֲע ֵּל ֶּ‬
‫מ ִדים ֲא ֶּׁשר ַה ַביִת נָכֹון ֲע ֵּל ֶּ‬
‫ַה ִמ ֵּׁשנִי ֶּאת ָה ַע ֻ‬
‫אֹותי ו ֲ‬
‫ִיחה ִ‬
‫חִזיק ְביָדֹו ַהנ ָ‬
‫ַער ַה ַמ ֲ‬
‫ַהנ ַ‬
‫ָׁשים ְו ָׁש ָמה כֹל‬
‫ָׁשים ְו ַהנ ִ‬
‫שהיה עיור הוא ביקש מהנער שיכוון אותו לעמודי הבית להפיל אותם]‪ְ :‬ו ַה ַביִת ָמ ֵּלא ָה ֲאנ ִ‬
‫ִקָרא ִׁש ְמׁשֹון ֶּאל ה'‬
‫ֹאים ִב ְשחֹוק ִׁש ְמׁשֹון ‪ַ :‬וי ְ‬
‫ֹלׁשת ֲא ָל ִפים ִאיׁש ְו ִא ָשה ָהר ִ‬
‫ַס ְרנֵּי ְפ ִל ְׁש ִתים ְו ַעל ַהגָג ִכ ְׁש ֶּ‬
‫ָק ָמה ְנקם ַאחת ִמש ֵּתי ֵּעינַי‬
‫ֹלהים ְו ִאנ ְ‬
‫ָכֵּרנִי נָא ְו ַחְז ֵּקנִי נָא ַאְך ַה ַפ ַעם ַהזֶּה ָה ֱא ִ‬
‫ֹאמר ֲא ֹדנָי ה' ז ְ‬
‫ַוי ַ‬
‫ימינֹו‬
‫יהם ֶּא ָחד ִב ִ‬
‫ִס ֵּמְך ֲע ֵּל ֶּ‬
‫יהם ַוי ָ‬
‫מּודי ַה ָתוְֶּך ֲא ֶּׁשר ַה ַביִת נָכֹון ֲע ֵּל ֶּ‬
‫ִלפֹת ִׁש ְמׁשֹון ֶּאת ְׁשנֵּי ַע ֵּ‬
‫ִמ ְפ ִל ְׁש ִתים‪ַ :‬וי ְ‬
‫ֹח ַו ִיפֹל ַה ַביִת ַעל ַה ְסָר ִנים ְו ַעל ָכל ָה ָעם‬
‫ַפ ִׁשי ִעם ְפ ִל ְׁש ִתים וַיֵּט ְבכ ַ‬
‫ֹאמר ִׁש ְמׁשֹון ָתמֹות נ ְ‬
‫ְו ֶּא ָחד ִב ְשמֹאלֹו‪ַ :‬וי ֶּ‬
‫ִהיּו ַה ֵּמ ִתים ֲא ֶּׁשר ֵּה ִמית ְבמֹותֹו ַר ִבים ֵּמ ֲא ֶּׁשר ֵּה ִמית ְב ַחיָיו"‪ .‬ושני הדילוגים הם דילוגים חוזרים‬
‫ֲא ֶּׁשר בֹו ַוי ְ‬
‫אחורה לקדימה‪ ,‬והמלה לשחוק פירושה לצחוק כי צ' וש' מתחלפות‪ ,‬וכביכול במקום שצחקו עליו‬
‫שהביאו אותו מהכלא חסר אונים שישחק ויצחק להם מופיע הדילוג "אנקמה"‪ ,‬ובמקום שהוא בא‬
‫לנקום בהם כביכול על כך ששחקו וביישו אותו מופיע הדילוג "ישחק" שרומז לכך שבסופו של דבר‬
‫במקום שישחק להם הוא שחק עליהם ע"י הנקמה‪ .‬וזאת ההקבלה בהסתברות אפסית כפי שנראה‬
‫בהמשך‪ .‬ועוד י"ל משום שהם נאספו באותו מקום לזבוח לאלהיהם לעבודה זרה‪ ,‬כידוע עבודת‬
‫אלילים רמוזה במילה צחוק‪ ,‬ובכך שתפסו את שמשון הם התחילו להשתבח באלהיהם וכביכול‬
‫שמשון היה עדות לשחוק ולמשחק הזה‪ ,‬ולכן זה מה שעורר את שמשון לנקום בהם על החלול השם‬
‫הזה ולזה רומז הדילוג "ישחק" שעשה צחוק מהעבודה זרה והפיל את כל הבמה‪.‬‬
‫‪95‬‬
‫צפנת פענח‬
‫חישוב הסתברות‬
‫ואם נירצה למצוא הסתברות לכך‪ ,92‬נגדיר הצלחה‪ :‬למצוא "ישחק" בפסוק עצמו כמו שמופיע‬
‫בפסוקים לעיל‪ :‬וישחק לנו‪ ,‬ויצחק‪ ,‬בשחוק שמשון‪ ,‬וגם בדילוג תיבות החותך אותו פסוק או בפסוק‬
‫הסמוך ממש‪.‬‬
‫בהתחשב בכך‪ ,‬שהמילה "ישחק" בכל הטיותיה חוזרת כ‪ 150-‬פעמים בתורה‪ 111 ,‬מתוכם הם‬
‫המילה "יצחק"‪ ,‬כלומר יצחק אבינו‪ .‬צריך להתחשב בכל ההטיות כי גם הם חלק מהצלחה‪.‬‬
‫והראשי תיבות "ישחק"‪ ,‬חוזרים רק פעמיים בכל התנ"ך (תוכל לחפש כאן‪.)93‬‬
‫אם כן ההסתברות לכך שנקבל הצלחה כלומר שנימצא דילוג תיבות כלשהו של "ישחק" וגם‬
‫שיהיה באזור שכתוב בו "ישחק"‪ ,‬וידוע שיש ‪ 23207‬פסוקים בתנ"ך סה"כ ולכן ההסתברות‬
‫בקירוב‪:‬‬
‫‪150‬‬
‫‪2‬‬
‫‪1‬‬
‫∗‬
‫= ‪= 5.57 ∗ 10−7‬‬
‫‪23207 23207‬‬
‫‪1,795,216‬‬
‫= ‪𝑃1‬‬
‫כלומר ‪ 1‬ל‪ 1,795,216-‬ניסיונות! (זה אומר שצריכים להיות בתנ"ך לפחות ‪ 1.7‬מיליון פסוקים‬
‫כדי "שבמקרה" נקבל את התוצאה הזאת‪ ,‬אבל באמת יש רק ‪ 23207‬פסוקים‪ ,‬ולכן לא קיבלנו‬
‫"במקרה" את התוצאה הזאת)‪ .‬ועיין הסבר לאופן חישוב זה בפירוט בנספחים [נספח ב]‪.‬‬
‫ואמנם צריך במקרה של הטבלה הזאת לקחת בחשבון גם את ההסתברות למצוא "אנקמה"‪,‬‬
‫בפסוק עצמו שכתוב "אנקמה"‪ ,‬כמו שחשבנו לעיל במאמר "נקמת שמשון"‪ ,‬וההסתברות‬
‫המשוקללת למצוא גם "אנקמה" וגם "ישחק" תהיה‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫= 𝑇𝑃‬
‫∗‬
‫= ‪= 8.27 ∗ 10−15‬‬
‫=‬
‫‪14‬‬
‫‪1,795,216 67,320,606‬‬
‫‪1.2 ∗ 10‬‬
‫‪120855029000000‬‬
‫וזאת כבר תוצאה שאי אפשר להתעלם ממנה – בצורה מובהקת הראשי תיבות מודיעים על תכנון‬
‫מפורט בתנ"ך עד לרמה של אותיות בודדות ומיקומם‪.‬‬
‫‪ 92‬הסבר מילולי לחישוב ההסתברות‪ :‬אנחנו עוברים כל פסוק ופסוק ורוצים להצליח למצוא "אנקמה" בפסוק וגם "אנקמה" בדילוגי‬
‫תיבות‪ .‬כל פסוק נישאל את עצמנו מה ההסתברות לכל אחד מהמקרים‪ ,‬למצוא "אנקמה" בפסוק ההסתברות היא ‪ 2‬פסוקים מתוך‬
‫‪ 23207‬כלומר ‪ .2/23207‬ולמצוא "אנקמה" בדילוגי תיבות גם כן ‪ 2‬דילוגי תיבות סה"כ והם יכולים להיות בכל פסוק ופסוק מתוך ‪,23207‬‬
‫לכן ההסתברות שהם יהיו בפסוק הנוכחי היא ‪ 2/23207‬אבל הם יכולים לחתוך ‪ 2‬פסוקים לפחות לכן נכפיל ב‪ .2-‬ואנחנו רוצים ששני‬
‫המקרים יקרו ביחד כלומר גם למצוא "אנקמה" בפסוק וגם "אנקמה" בדילוגי תיבות‪ ,‬ולכן כופלים את ההסתברויות (*) ‪P=( 2/23207‬‬
‫‪ .(2*2)/23207 )=7.42E-9‬ומספר הניסיונות‪ ,‬אם נחלק ‪ P/1‬נקבל ‪ .67,320,606‬וכל זה בהנחה שצפינו מראש למצוא את הר"ת "אנקמה"‬
‫בפס' עם המילה "אנקמה"‪.‬‬
‫‪http://sodtorah.co.il/search_not 93‬‬
‫צפנת פענח‬
‫‪96‬‬
‫‪97‬‬
‫צפנת פענח‬
‫פרק ה‬
‫עניינים שונים‬
‫כי רגע באפו‬
‫הנה מובא (ברכות ז‪ ).‬כמה כעסו של הקב"ה‪ ,‬רגע אחד והיינו כי רגע באפו‪ .‬והם בגימטריה ‪ 273‬כנגד‬
‫כל האזכרות של שם "אלהים" בתורה‪ ,‬סה"כ ‪ 273‬פעמים בספרים בראשית עד במדבר לא כולל‬
‫דברים‪ .‬וחומש במדבר הוא הפקודים ולכן הוא העיקר לעניין זה שבו כתוב‪ִ " :‬כי ֶרגַע ְב ַאפֹו ַחיִים‬
‫ִב ְרצֹונֹו"‪.‬‬
‫יֹולֶּדת אֹו‬
‫עֹולם ֵּאין ָה ִא ָשה ֶּ‬
‫ָאמר ְל ָ‬
‫מּואל ַ‬
‫וכן מובא במדרש רבה (בראשית כ‪ ,‬ו) "ַר ִבי ֶּבֶּר ְכיָה ְב ֵּׁשם ַר ִבי ְׁש ֵּ‬
‫יהן"‪,‬‬
‫אתיִם ִׁש ְב ִעים ְו ָׁשלׁש‪ְ ,‬ל ִת ְׁש ָעה ֵּהן ְו ִעבּוֵּר ֶּ‬
‫ּוׁש ַניִם‪ ,‬אֹו ְל ָמ ַ‬
‫אתיִם ִׁש ְב ִעים ְ‬
‫אתים ְו ִׁש ְב ִעים ְו ֶּא ָחד‪ ,‬אֹו ְל ָמ ַ‬
‫ְל ָמ ַ‬
‫והם רג"ע ימים בגימטריה‪ ,‬או רע"ב או רע"א‪ .‬והם זמן העיבור‪ ,‬וזהו הריו"ן בגימטריה רע"א ימים‪.‬‬
‫ֹלהים‬
‫והם תשעה חודשים מעוברים וזה זמן שהאישה מעוברת‪ ,‬רמז להתעברות כמ"ש " ָׁש ַמע ֱא ִ‬
‫ִשָר ֵּאל"‪ ,‬כי עב"ר בגימטריה עם הכולל ‪ ,273‬וזאת מידת הדין‪.‬‬
‫ִמַאס ְבי ְ‬
‫ִת ַע ַבר ַוי ְ‬
‫ַוי ְ‬
‫והמספר ‪ 273‬כנגד רג"ע אפו‪ ,‬רג"ע פעמים אלהי"ם עד במדבר‪ ,‬שאלו דינים בגלל מעשה העגל‬
‫ַאל ֵּפי‬
‫ֹתיִם ְ‬
‫ֹלהים ִרב ַ‬
‫שהבכורות הם ‪ 22,273‬סה"כ‪ ,‬והעודפים בהם דינים‪ ,‬והלוים הם ‪ֶּ ,22,000‬ר ֶּכב ֱא ִ‬
‫ִׁשנְָאן‪ ,‬רכב זה בכור ורבותים ואלפי הם ‪ ,22,000‬אבל הבכורות יצאו מגדר זה להיות ‪ 22,273‬יתרים‪,‬‬
‫וא"כ לכן באו הלוים להוציא מהדינים האלו ולהחליפם‪ .‬וכן קצ"ף בגימטריה עם האותיות ‪273‬‬
‫מלשון "יצא הקצף החל הנגף"‪.‬‬
‫והלוים הם בגבורה‪ ,‬והכהנים בחסד‪ ,‬ולקח משה חמשת חמשת שקלים לגולגולת מכל אחד מה‪273-‬‬
‫ע ְד ִפים ַעל ְפדּויֵּי‬
‫ֹׁשה ֵּאת ֶּכ ֶּסף ַה ִפ ְדיֹום ֵּמ ֵּאת ָה ֹ‬
‫ִקח מ ֶּ‬
‫בכורות‪ ,‬ונתן לכהנים‪ .‬ולכן כתוב‪( :‬במדבר ג‪ ,‬מט) "ַוי ַ‬
‫ַה ְלִויִם"‪ְ ,‬פדּויֵּי אותיות דיי פ"ו כלומר מספיק ודי פ"ו גימטריה אלהי"ם‪ ,‬משום שבאו אלה פדויי הלוים‬
‫להפסיק הדינים היתרים מן הבכורות שהם בסוד אלהי"ם פ"ו וכן ִפ ְדיֹום אותיות דים פ"ו‪ .‬וכן ַה ְׁל ִויִם‬
‫שכתוב בפרשה זאת גימטריה אלהי"ם‪ ,‬לומר שהם גם כן בגבורה ובאים להחליף הדינים הקשים‬
‫בכך שניתן לכהנים הכסף חמשת שקלים לגולגולת‪ .‬גם מה שאמר‪ִ " ,‬כי ֶרגַע ְב ַאפֹו"‪ ,‬כלומר על פ"ו‬
‫אותו רגע שהוא פ"ו גי' אלהי"ם‪ .‬גם ‪ 273‬הם ג' פעמים אדנ"י הוי"ה‪ ,‬האלהי"ם‪.‬‬
‫והנה יו"ד כפול אדנ"י הוי"ה‪ ,‬הם ‪ 1820‬והם מספר ההויו"ת בתורה כל אחת בחסד‪ ,‬וג' כפול אדנ"י‬
‫הוי"ה הם ‪ ,273‬כמספר אלהי"ם בתורה כל אחד בדין‪ .‬וכן אהי"ה כפול י"ג יוצא ‪.273‬‬
‫צפנת פענח‬
‫‪98‬‬
‫אמת ושקר‬
‫הנה למילה אמ"ת יש מספר קטן – ‪ ,9‬ושקר מספר קטן (מ"ק) ‪ ,6‬והם הפכים כי השקר מתחזה‬
‫לאמת והוא ס"מ אל אחר‪ ,‬אבל האמת יש לה רגליים והשקר אין לו‪ ,‬והאמת תישאר אמת תמיד‬
‫שאם תכפיל ‪ 9‬בכל מספר תקבל ‪ 9‬והיינו אמ"ת‪ ,‬כגון ‪ 9‬כפול ‪ ,18 = 2‬וזה ח"י מ"ק ‪ ,9‬וידוע שמספר‬
‫קטן הוא במלכות דעשיה שסודה הוא מ"ק ומתקן שם שרשה‪ .‬וכן ‪ 9‬כפול ‪ ,909 = 101‬גי' תתק"ט‪,‬‬
‫מ"ק ‪ ,18‬גי' ח"י‪ ,‬מ"ק ‪ .9‬וכן בצורה רקורסיבית‪.‬‬
‫(מ"ק‪1x 9 = 9)9 :‬‬
‫(מ"ק‪2x 9 = 18)9 :‬‬
‫(מ"ק‪3x 9 = 27)9 :‬‬
‫(מ"ק‪4x 9 = 36)9 :‬‬
‫(מ"ק‪5x 9 = 45)9 :‬‬
‫(מ"ק‪6x 9 = 54)9 :‬‬
‫(מ"ק‪7x 9 = 63)9 :‬‬
‫(מ"ק‪8x 9 = 72)9 :‬‬
‫(מ"ק‪10x 9 = 90)9 :‬‬
‫(מ"ק‪11x 9 = 99)18 :‬‬
‫(מ"ק‪12x 9 = 108)9 :‬‬
‫(מ"ק‪13x 9 = 117)9 :‬‬
‫והסיבה שמ"ק חוזר לתשע בצורה כזאת‪ ,‬היא משום שבסיס המספרים העשרוני הקבוע בתורה‬
‫ואחריו נמשכו בני האדם מאזן כפולות של תשע כך שבסדר עולה החל מתשע כפול אחד ועד תשע‬
‫כפול שתים שלוש וכו'‪ ,‬מתאזנת התוצאה מבחינת יחידות ועשרות שאם יחידות יורדות אז העשרות‬
‫עולות‪ .‬וניתן להתבונן ולהבין זאת מהתוצאות לעיל‪ .‬אם כן יש איזון בין היחידות לעשרות וסכום‬
‫האיזון הזה תמיד נשמר על תשע‪ .‬והדבר נכון גם לגבי מספר תלת ספרתי וכו'‪ ,‬רק שהעשרות שם‬
‫עולות להיות מאות ואלפים וכו'‪.‬‬
‫ִיחא ַק ָמְך ְל ִמ ְבֵּרי ִבי‬
‫ָאמָרה ַק ֵּמיּה‪ִ ,‬רבֹון ָע ְל ִמין‪ ,‬נ ָ‬
‫אלת ָאת ש ַק ֵּמיּה‪ְ ,‬‬
‫"ע ַ‬
‫וכן מובא בזוה"ק (הקדמה)‪ָ :‬‬
‫ְת‬
‫ְת‪ְ ,‬ו ַטב ַאנ ְ‬
‫ָאמר ָלּה‪ ,‬יָאֹות ַאנ ְ‬
‫יׁשא‪ַ .‬‬
‫ָע ְל ָמא‪ְ ,‬ד ִבי ִא ְת ְקֵּרי ְׁש ָמְך ַׁשַד''י‪ְ ,‬ויָאֹות ְל ִמ ְבֵּרי ָע ְל ָמא ִב ְׁש ָמא ַק ִד ָ‬
‫ָט ִלין ָלְך ְל ֶּמ ֱהוֵּי ִע ְמהֹון‪ָ ,‬לא ָב ֵּעינָא ְל ִמ ְבֵּרי ָבְך ָע ְל ָמא‪ִ ,‬ד ְב ִגין ְד ָלא‬
‫יּופא נ ְ‬
‫ָאתוָון ְדִז ָ‬
‫הֹואיל ְו ְ‬
‫ְת‪ֲ ,‬א ָבל ִ‬
‫ּוקׁשֹוט ַאנ ְ‬
‫ְ‬
‫ְסֹודא‬
‫ימר ִׁש ְקָרא (ויקהל רט''ו ב) יִטֹול י ָ‬
‫ִטלּון ָלְך ק''ר ִמ ָכאן ָמאן ְד ָב ֵּעי ְל ֵּמ ַ‬
‫ִת ַקיַים ִׁש ְקָרא‪ֶּ ,‬א ָלא ִאי י ְ‬
‫יְ‬
‫ַיחדּו‬
‫יֹוקים ֵּליּה ִׁש ְקָרא‪ְ ,‬ד ָהא ָאת ָאת ְקׁשֹוט ִאיהּו‪ָ ,‬את ְקׁשֹוט ַד ֲא ָב ָה ָתן ְד ִא ְתי ֲ‬
‫ּול ָב ַתר ִ‬
‫יתא ְ‬
‫ִד ְק ׁשֹוט ְב ַק ְד ִמ ָ‬
‫ַבּה‪ .‬ק''ר‬
‫ַהוֵּי ֶּק ֶּׁשר‪ֵּ .‬כיוָן‬
‫ָט ֵּלי ָאת ש ְב ַגּוַוייהּו ו ֲ‬
‫ָימא נ ְ‬
‫ּוב ִגין ְל ִא ְת ַקי ָ‬
‫יׁשא ִאנּון ְ‬
‫חִזיאּו ַעל ִס ְטָרא ִב ָ‬
‫ָאתוָון ְד ִא ְת ֲ‬
‫ְ‬
‫ָפ ַקת ִמ ַק ֵּמיּה"‪ ,‬ורואים שאותיות ק''ר לוקחים את האות ש ומתחזים לאמ"ת‪ ,‬כי כל‬
‫ְד ָח ַמאת ָה ִכי נ ְ‬
‫שקר צריך יסוד אמיתי כדי שיאמינו לו‪.‬‬
‫ולכן המספר הקטן של השקר‪ ,‬מוציא תוצאות כאלה‪:‬‬
‫(מ"ק‪1x 6 = 6)6 :‬‬
‫‪99‬‬
‫צפנת פענח‬
‫(מ"ק‪3x 6 = 18)9 :‬‬
‫(מ"ק‪4x 6 = 24)6 :‬‬
‫(מ"ק‪7x 6 = 42)6 :‬‬
‫(מ"ק‪9x 6 = 54)9 :‬‬
‫(מ"ק‪10x 6 = 60)6 :‬‬
‫(מ"ק‪12x 6 = 72)9 :‬‬
‫(מ"ק‪15x 6 = 90)9 :‬‬
‫(מ"ק‪18x 6 = 108)9 :‬‬
‫(מ"ק‪19x 6 = 114)6 :‬‬
‫(מ"ק‪21x 6 = 126)9 :‬‬
‫(מ"ק‪22x 6 = 132)6 :‬‬
‫(מ"ק‪24x 6 = 144)9 :‬‬
‫(מ"ק‪25x 6 = 150)6 :‬‬
‫כלומר אחרי כל כפולה של אמת (מ"ק = ‪ )9‬מקבלים כפולה של שקר (מ"ק = ‪ ,)6‬כי היסוד של השקר‬
‫צריך להיות אמיתי בחלקו‪.‬‬
‫ומספר קטן הוא במלכות דעשיה‪ ,‬וכידוע מלכות דעשיה‪ ,‬היא עשירית ואחרונה‪ ,‬ובמלכות סתם‬
‫היחידות‪ ,‬ולכן מחשבים הכול כאילו אין עשרות ומאות וכו'‪ ,‬אלא רק יחידות שהם במלכות‪ .‬ונ"ל רמז‬
‫לזה‪ ,‬פרצופים ע"ב חכמה‪ ,‬ס"ג בינה‪ ,‬מ"ה ת"ת וב"ן‪ .‬כולם מ"ק אמ"ת‪.‬‬
‫צפנת פענח‬
‫‪100‬‬
‫נספחים‬
‫א‪ .‬היקף כדור הארץ‬
‫ב‪ .‬חישוב הסתברות‬
‫בסעיף זה נתאר את שיטת חישוב ההסתברות ונראה את נכונותה‪ .‬אנו מתעניינים בשני יישומים של‬
‫שיטה זאת גימטריה וראשי תיבות‪.‬‬
‫תמיד רוצים למצוא את ההסתברות שקיים בתנ"ך פסוק משני שווה או מקורב לפרמטרים שהוגדרו‬
‫לפסוק הראשוני‪.‬‬
‫גימטריה‬
‫בשיטת גימטריה הפרמטרים הנבחרים של הפס' הראשוני הם‪:‬‬
‫‪ .1‬הגימטריה של הפסוק‬
‫‪ .2‬נושא מסוים בפסוק‬
‫בשיטה זו בוחרים פסוק ראשוני באקראי שבו נגדיר פרמטרים מסוימים לפסוק הנ"ל שאותם נחפש‬
‫לראות אם קיים פסוק משני בתורה עם אותם פרמטרים‪.‬‬
‫ראשי תיבות‬
‫בשיטת ראשי תיבות הפרמטרים הם‪:‬‬
‫‪ .1‬ראשי תיבות או אמצעי תיבות שמופיעים בפסוק‬
‫‪ .2‬נושא מסוים בפסוק‬
‫בשיטה זו מחפשים ראשי תיבות נבחרים‪ ,‬ומראש חושבים מה הסיכוי למצוא ראשי תיבות אלו בפסוק‬
‫ביחד עם נושא שנבחר מראש‪.‬‬
‫אחרי שהגדרנו את הפרמטרים לגבי הפסוק‪ ,‬נגדיר הסתברות למצוא כל פרמטר כזה בפסוק בתנ"ך‬
‫כ‪ P1 -‬ו‪ ,P2 -‬ניתן לחשב את ההסתברות הכוללת לקבל תוצאה כזאת ע"י הכפלת ההסתברויות של‬
‫‪P1‬ו‪.P2 -‬‬
‫דוגמא‬
‫צפנת פענח‬
‫‪101‬‬
‫חישוב הסתברות‬
‫נדגים באמצעות דוגמא "נקמת שמשון" הלקוחה מפרק ראשי תיבות לעיל עם הערות רלוונטיות‪,‬‬
‫עיין שם להבין היטב את הדוגמא‪ .‬בקצרה – בחרנו פסוק וחיפשנו ראשי תיבות "אנקמה"‪ ,‬איפה‬
‫ָׁשים ְו ָׁש ָמה כֹל‬
‫ָׁשים ְו ַהנ ִ‬
‫שכתוב בסמוך אליו "אנקמה"‪ .‬והוא הפסוק‪( :‬שופטים טז)‪ְ" :‬ו ַה ַביִת ָמ ֵּלא ָה ֲאנ ִ‬
‫ִקָרא ִׁש ְמׁשֹון ֶּאל ה'‬
‫ֹאים ִב ְשחֹוק ִׁש ְמׁשֹון ‪ַ :‬וי ְ‬
‫ֹלׁשת ֲא ָל ִפים ִאיׁש ְו ִא ָשה ָהר ִ‬
‫ַס ְרנֵּי ְפ ִל ְׁש ִתים ְו ַעל ַהגָג ִכ ְׁש ֶּ‬
‫ַאחת ִמ ְש ֵּתי ֵּעינַי‬
‫ְקם ַ‬
‫מה נ ַ‬
‫ָּק ָּ‬
‫ֹלהים ְׁו ִאנ ְׁ‬
‫ָכֵּרנִי נָא ְו ַחְז ֵּקנִי נָא ַאְך ַה ַפ ַעם ַהזֶּה ָה ֱא ִ‬
‫ֹאמר ֲא ֹדנָי אלהים ז ְ‬
‫ַוי ַ‬
‫ִמ ְפ ִל ְׁש ִתים"‪.‬‬
‫נגדיר הצלחה‪ :‬למצוא "אנקמה" בפסוק עצמו וגם בדילוג תיבות החותך אותו פסוק ממש‪.‬‬
‫הפרמטרים שלנו הם‪ :‬ראשי תיבות "אנקמה"‪ ,‬ונושא הפסוק הוא המילה "אנקמה"‪.‬‬
‫כעת צריך למצוא הסתברות לכל פרמטר בתנ"ך‪ ,‬אמנם קשה מאוד לחשב מתמטית הסתברות‬
‫להופעת ראשי תיבות אבל אפשר לקחת קירוב על ידי חיפוש מס' הפעמים שמופיע ראשי תיבות‬
‫הנ"ל בתנ"ך חלקי מספר הפסוקים‪.‬‬
‫ְקם‬
‫ָק ָמה נ ַ‬
‫בהתחשב בכך‪ ,‬שהמילה "אנקמה"‪ ,‬חוזרת רק פעמיים בכל התנ"ך‪ ,‬הפס' לעיל "ְו ִאנ ְ‬
‫ְבי" (ישעיה א‪ ,‬כד)‪ .‬והראשי תיבות "אנקמה"‪,‬‬
‫ָק ָמה ֵּמאֹוי ָ‬
‫ָחם ִמ ָצַרי ְו ִאנ ְ‬
‫ַאחת" (שופטים טז‪ ,‬כח) ו‪ֶּ "-‬אנ ֵּ‬
‫ַ‬
‫חוזרים רק פעמיים גם כן בכל התנ"ך‪.‬‬
‫אם כן ההסתברות לכך שנקבל הצלחה כלומר שנימצא דילוג תיבות כלשהו של "אנקמה" וגם‬
‫שהיה באזור שכתוב בו "אנקמה"‪ ,‬וידוע שיש ‪ 23207‬פסוקים בתנ"ך סה"כ ולכן ההסתברות‬
‫בקירוב‪:‬‬
‫‪2‬‬
‫‪2∗2‬‬
‫‪1‬‬
‫∗‬
‫= ‪= 1.48 ∗ 10−8‬‬
‫‪23207 23207‬‬
‫‪67,320,606‬‬
‫= ‪𝑃𝑇 = 𝑃1 ∗ 𝑃2‬‬
‫כלומר ‪ 1‬ל‪ 67,320,606-‬ניסיונות ! (זה אומר שצריכים להיות בתנ"ך ‪ 67‬מיליון פסוקים כדי‬
‫"שבמקרה" נקבל את התוצאה הזאת‪ ,‬אבל באמת יש רק ‪ 23207‬פסוקים‪ ,‬ולכן לא קיבלנו‬
‫"במקרה" את התוצאה הזאת)‪.‬‬
‫הסבר והוכחה‬
‫ניקח משל‪ ,‬ונוכיח ונבין ממנו איך זה עובד ולמה זה נכון‪ .‬אנחנו מחלקים לקוף חבילת מדבקות‪ ,‬נניח‬
‫‪ 52‬מדבקות בצבעים שונים נניח שיש ‪ 5‬צבעים שונים (אדום=‪ ,12‬ירוק=‪ ,10‬שחור=‪ ,8‬כחול=‪,12‬‬
‫לבן=‪ .)10‬ועוד ‪ 52‬מדבקות עם מספרים שונים מ‪ 1-‬עד ‪ 52‬לאו דוקא לפי הסדר למשל (‪ 4‬פעמים‬
‫מס' ‪ 3 ,5‬פעמים ‪ 2 , 6‬פעמים מס' ‪ 7‬וכו' סה"כ ‪ .)52=...4+3+2‬הקוף יודע להדביק מדבקה של‬
‫מספר למדבקה של צבע ולהכין חפיסת קלפים באקראי‪.‬‬
‫כעת אחרי שיש חפיסה‪ ,‬נישאל את עצמנו מה ההסתברות שיש בחפיסה קלף שהוא גם כחול וגם‬
‫עם מספר ‪ 5‬עליו‪ .‬צריך לחשב הסתברות לכל פרמטר בנפרד‪ ,‬ואחרי זה את ההסתברות הכוללת‬
‫שלהם‪:‬‬
‫‪12‬‬
‫‪12‬‬
‫=‬
‫‪12 + 10 + 8 + 12 + 10 52‬‬
‫=‬
‫‪4‬‬
‫‪4‬‬
‫=‬
‫‪4 + 3 + 2 + ⋯ 52‬‬
‫=‬
‫צבע על חזרה‬
‫צבעים מספר‬
‫קלף על חזרה‬
‫קלפים מספר‬
‫‪4 12‬‬
‫‪48‬‬
‫∗‬
‫‪= 2‬‬
‫‪52 52 52‬‬
‫= ‪𝑃1‬‬
‫= ‪𝑃2‬‬
‫= ‪𝑃𝑇 = 𝑃1 ∗ 𝑃2‬‬
‫צפנת פענח‬
‫ג‪ .‬השפעת המסורת ושינויי גרסא על צופן התורה‬
‫‪102‬‬