‫ממצרים‬ ‫לצאת‬ ‫משמעות אישית בסדר הפסח‬ ‫רקע‪ :‬החג הוא מעיין “זמן מרוכז” שמגלם באופן סמלי‬ ‫ערכים ואמונות שלאורם אנו חיים כל ימות השנה‪.‬‬ ‫אילו היינו משתתפים בחג של בני תרבות שונה משלנו‬ ‫היינו יכולים לחוות חוויה אנתרופולוגית‪ ,‬אבל החג לא‬‫יכול היה להעניק משמעות לחיים שלנו‪.‬‬ ‫החגים והסמלים של התרבות הם קבועים‪“ ,‬נצחיים”‪.‬‬ ‫(ארבעת המינים; שופר; צלחת הסדר) הפרשנות‪,‬‬ ‫התכן הקישור שלנו אל הסמלים והמשמעות שאנחנו‬ ‫מעניקים להם היא מה שמשתנה כל הזמן‪ .‬בכדי‬ ‫שהחגים שלנו יהיו משמעותיים עבורנו‪ ,‬בכדי שהם‬ ‫יתמכו בפרויקט “פשר החיים” שלנו אנחנו כל הזמן‬ ‫צריכים לפרש אותם לעצמנו‪.‬‬ ‫אחת הדרכים “להתחבר מחדש” אל חג הפסח ואל ליל‬ ‫הסדר היא לחזור מחדש אל העיקרון המנחה הראשון‬ ‫של חג הפסח ושל ההגדה‪:‬‬ ‫“בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא‬ ‫יצא ממצרים" (משנה‪ ,‬מסכת פסחים‪ ,‬פרק י’‪ ,‬ה’)‬ ‫במהלך המפגש נקרא מגוון פרשנויות של הציווי‬ ‫הזה‪ :‬פרשנויות מסורתיות וחדשות‪ ,‬דתיות וחילוניות‪,‬‬ ‫יהודיות ולא יהודיות‪ ,‬גבריות ונשיות‪ .‬לסיכום ננסה‬ ‫להבין ולנסח לעצמנו איך כל אחד מאתנו יכול לראות‬ ‫עצמו כאילו הוא או היא יצא‪/‬ה ממצרים באופן שיהיה‬ ‫בעל משמעות עבור כל אחד ואחת‪.‬‬ ‫מהלך המפגש‬ ‫פתיחה‪:‬‬ ‫קריאה בקול של השיר‪:‬‬ ‫ָּכל ָא ָדם ָצ ִריך ִמ ְצ ַריִם ‪ -‬אמנון ריבק‬ ‫ׁש ִּת ְהיֶה לוֹ‬ ‫ָּכל ָא ָדם ָצ ִריך ֶ‬ ‫ֵאיזוֹ ִמ ְצ ַריִם‪,‬‬ ‫ֹשה ַע ְצמוֹ ִמ ּתו ָֹכ ּה‬ ‫ׁ‬ ‫ִל ְהיוֹת מ ֶ‬ ‫ָקה‪,‬‬ ‫ְּביָד ֲחז ָ‬ ‫יקת ִׁש ַּניִם‪.‬‬ ‫ֲר ַ‬ ‫אוֹ ַּבח ִ‬ ‫ֲש ָכה ְּגדו ָֹלה‪,‬‬ ‫ׁ‬ ‫ימה ַוח ֵ‬ ‫ָּכל ָא ָדם ָצ ִריך ֵא ָ‬ ‫ֶח ָמה‪ ,‬וְ ַה ְב ָט ָחה‪ ,‬וְ ַה ָּצ ָלה‪,‬‬ ‫וְ נ ָ‬ ‫ׁש ַמיִם‪.‬‬ ‫ׂאת ֵעינָיו ֶאל ַה ָּ‬ ‫ּדע ָל ֵש‬ ‫ׁש ֵי ַ‬ ‫ֶ‬ ‫ה‪ ‬א ַחת‪,‬‬ ‫ָּכל ָא ָדם ָצ ִריך ְּת ִפ ָּל ַ‬ ‫ׂפ ַתיִם‪.‬‬ ‫ְׁש ֵּת ֵהא ְׁשגוּ ָרה ֶא ְצלוֹ ַעל ַה ְּש ָ‬ ‫ָא ָדם ָצ ִריך ַּפ ַעם ַא ַחת ְל ִה ְת ּכו ֵֹפף‪- ‬‬ ‫ָּכל ָא ָדם ָצ ִריך ָּכ ֵתף‪.‬‬ ‫ֹ‪ ‬איזוֹ ִמ ְצ ַריִם‪,‬‬ ‫ׁש ִּת ְהיֶה לו ֵ‬ ‫ָּכל ָא ָדם ָצ ִריך ֶ‬ ‫ֲב ִדים‪,‬‬ ‫ִל ְגאֹל ַע ְּצמוֹ ִמ ֶּמנָה ִמ ֵּבית ע ָ‬ ‫ֲצי ַה ַּליִל ֶאל ִמ ְד ַּבר ַה ְּפ ָח ִדים‪,‬‬ ‫ָל ֵצאת ַּבח ִ‬ ‫ְשר ֶאל ּתוֹך ַה ַּמיִם‪,‬‬ ‫ׁ‬ ‫ִל ְצעֹד ַהי ֵ‬ ‫ִל ְראו ָֹתם נִ ְפ ָּת ִחים ִמ ָּפנָיו ַל ְּצ ָד ִדים‪.‬‬ ‫ָּכל ָא ָדם ָצ ִריך ָּכ ֵתף‪,‬‬ ‫יה ֶאת ַע ְצמוֹת יו ֵֹסף‪,‬‬ ‫ׂאת ָע ֶל ָ‬ ‫ָל ֵש‬ ‫ָּכל ָא ָדם ָצ ִריך ְל ִהזְ ַּד ֵּק ְף‪.‬‬ ‫ׁש ִּת ְהיֶה לוֹ‬ ‫ָּכל ָא ָדם ָצ ִריך ֶ‬ ‫ֵאיזוֹ ִמ ְצ ַריִם‪.‬‬ ‫ׁש ַליִם‪,‬‬ ‫וִ ירוּ ָ‬ ‫ֱחד‪,‬‬ ‫וּ ַמ ָּסע ָארוֹך א ָ‬ ‫ִלזְ ּכֹר אוֹתוֹ ָל ַעד‬ ‫ְּב ַכ ּפוֹת ָה ַר ְג ַליִם‪.‬‬ ‫חידוש מנהג‪ .‬הוספת “כוס מרים” לשולחן הסדר‬ ‫לסיום המפגש נציג מנהג חדש שהתווסף אל שולחן‬ ‫הסדר בשנים האחרונות והוא הוספת “כוס מרים” לצד‬ ‫הכוס המסורתית לאליהו הנביא‪ .‬ההגדה לא מזכירה‬ ‫דמויות נשיות ‪ -‬לא את אלו הקשורות לסיפור יציאת‬ ‫מצרים (המיילדות‪ :‬שפרה ופועה‪ ,‬אמו ואחותו של‬ ‫משה‪ ,‬בת פרעה) ולא כמשתתפות בדיון הלמדני‬ ‫שההגדה מבוססת עליו‪ .‬בנוסף לכך באופן מסורתי‬ ‫ניהול הסדר הופקד בידי גברים והנשים האחראיות על‬ ‫הכנת התשתית הפיזית של הסדר‪ ,‬מנקיון הבית ועד‬ ‫להכנת הארוחה‪ ,‬לא זכו לספר ביציאת מצריים אלא‬ ‫להקשיב ולהגיש בלבד‪.‬‬ ‫כבר כ‪ 40-‬שנה שנשים יהודיות עוסקות בצרוף‬ ‫והכנסת הנשים להגדה ולליל הסדר‪ .‬הוספת “כוס‬ ‫מרים” לצידה של הכוס לאליהו הנביא מהווה גם היא‬ ‫מימוש של הציווי “בכל דור ודור חייב אדם לראות את‬ ‫עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" בכך שהיא מסמלת‬ ‫ומבטאת את יציאתן של הנשים בדורנו מעבדות‬ ‫לחרות‪ ,‬מנפקדות לנוכחות‪ ,‬מהשתקה להשמעת קול‪.‬‬ ‫ •כל משתתף בוחר שורה שמדברת אליו ומסביר‬ ‫מדוע‪.‬‬ ‫ •האם אתם מרגישים שהיה לכם בחיים מסע ארוך‬ ‫אחד מיוחד? ואם כן באיזה אופן הוא עיצב את מי‬ ‫שאתם?‬ ‫ •האם אתם מסכימים עם הקביעה שכל אחד‬ ‫צריך שתהיה לו מצרים? (האם הקושי הוא תנאי‬ ‫להתפתחות בחיים?)‬ ‫‪1‬‬ ‫כיצד לומדת המשנה מתוך הפסוק מספר‬ ‫•‬ ‫שמות שעל כל אחד מאתנו לראות עצמו כאילו הוא‬ ‫יצא ממצרים?‬ ‫מה המהלך שעושה המשנה?‬ ‫•‬ ‫מדוע? מדוע על כל אחד מאתנו לראות עצמו‬ ‫•‬ ‫כאילו הוא עצמו יצא ממצרים? לשם מה?‬ ‫ושוב ההגדה עושה מהלך דומה עם הציטוט מספר‬ ‫דברים פרק ו'‪:‬‬ ‫ֻקים וְ ַה ִּמ ְׁש ָּפ ִטים‪,‬‬ ‫ִש ָא ְל ָך ִבנְ ָך ָמ ָחר‪ֵ ,‬לאמֹר‪ָ :‬מה ָה ֵעדֹת‪ ,‬וְ ַהח ִּ‬ ‫“כי י ְׁ‬ ‫ִּ‬ ‫ֲב ִדים ָהיִינ ּו‬ ‫ְא ַמ ְר ָּת ְל ִבנְ ָך‪ ,‬ע ָ‬ ‫ֲשר ִצ ּוָה יְהוָה ֱאל ֵֹהינוּ ‪ֶ ,‬א ְת ֶכם; ו ָ‬ ‫ׁ‬ ‫אֶ‬ ‫ִתן יְהוָה‬ ‫ָקה; ַו ּי ֵּ‬ ‫יאנ ּו יְהוָה ִמ ִּמ ְצ ַריִם‪ְּ ,‬ביָד ֲחז ָ‬ ‫ְל ַפ ְרעֹה ְּב ִמ ְצ ָריִם; ַוי ִֹּצ ֵ‬ ‫אוֹתֹת וּ מ ְֹפ ִתים ְּגד ִֹלים וְ ָר ִעים ְּב ִמ ְצ ַריִם‪ְּ ,‬ב ַפ ְרעֹה וּ ְב ָכל ֵּביתוֹ‬ ‫ׁשם ְל ַמ ַען‪ָ ,‬ה ִביא א ָֹתנוּ‪ָ ,‬ל ֶתת ָלנ ּו ֶאת‬ ‫ְל ֵעינֵינוּ ; וְאו ָֹתנוּ‪ ,‬הו ִֹציא ִמ ָּ‬ ‫ֻקים‬ ‫ׂוֹת ֶאת ָּכל ַהח ִּ‬ ‫ְצ ּוֵנוּ יְהוָה‪ַ ,‬ל ֲעש‬ ‫ֲשר נִ ְׁש ַּבע ַל ֲאב ֵֹתינוּ; ַוי ַ‬ ‫ׁ‬ ‫ָה ָא ֶרץ‪ ,‬א ֶ‬ ‫ֹּתנוּ‬ ‫ָמים‪ְ ,‬ל ַחי ֵ‬ ‫ָה ֵא ֶּלה‪ְ ,‬לי ְִר ָאה‪ֶ ,‬את יְהוָה ֱאל ֵֹהינוּ ְלטוֹב ָלנוּ ָּכל ַה ּי ִ‬ ‫ׂוֹת ֶאת ָּכל ַה ִּמ ְצוָה‬ ‫ְּכ ַה ּיוֹם ַה ּזֶה; וּ ְצ ָד ָקה ִּת ְהיֶה ָּלנוּ ִּכי נִ ְׁשמֹר ַל ֲעש‬ ‫ֲשר ִצ ּוָנוּ ;” {ס}‬ ‫ׁ‬ ‫;כא ֶ‬ ‫ַהזֹּאת‪ִ ,‬ל ְפנֵי יְהוָה ֱאל ֵֹהינוּ ַּ‬ ‫‬ ‫ֹש ָּברוּ ְך הוּ א‪ֶ ,‬א ָּלא ַאף או ָֹתנוּ‬ ‫ָאל ַה ָּקדוׁ‬ ‫"לֹא ֶאת אֲבו ֵֹתינוּ ִּב ְל ָבד ּג ַ‬ ‫ׁשם ְל ַמ ַען ָה ִביא או ָֹתנוּ‬ ‫ֱמר‪" :‬וְ או ָֹתנוּ הו ִֹציא ִמ ָּ‬ ‫ׁש ֶּנא ַ‬ ‫ָאל ִע ָּמ ֶהם‪ֶ ,‬‬ ‫ּג ַ‬ ‫ֲשר נִ ְׁש ַּבע ַלאֲבו ֵֹתינוּ " (דברים ו’‪ ,‬כ”ג)‪.‬‬ ‫ׁ‬ ‫ָל ֶתת ָלנוּ ֶאת ָה ָא ֶרץ א ֶ‬ ‫(מתוך ההגדה)‬ ‫לימוד בחברותות‪:‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫שמות י”ג‪ ,‬ג’‪-‬י’‪:‬‬ ‫אתם ִמ ִּמ ְצ ַריִם‬ ‫ְצ ֶ‬ ‫ֲשר י ָ‬ ‫ׁ‬ ‫ֹשה ֶאל ָה ָעם זָכוֹר ֶאת ַה ּיוֹם ַה ֶּזה א ֶ‬ ‫ׁ‬ ‫ּאמר מ ֶ‬ ‫“ ַויֹ ֶ‬ ‫ֵא ֵכל‬ ‫ֲב ִדים ִּכי ְּבחֹזֶק יָד הו ִֹציא ה’ ֶא ְת ֶכם ִמ ֶּזה וְ לֹא י ָ‬ ‫ִמ ֵּבית ע ָ‬ ‫ֲך יְהוָה ֶאל‬ ‫ץ;‪ ‬ה ּיוֹם ַא ֶּתם י ְֹצ ִאים ְּבח ֶֹדׁש ָה ָא ִביב;‪ ‬וְ ָהיָה ִכי י ְִביא ָ‬ ‫ָח ֵמ ַ‬ ‫יך‬ ‫ֲשר נְִׁש ַּבע ַל ֲאב ֶֹת ָ‬ ‫ׁ‬ ‫ֶא ֶרץ ַה ְּכ ַנעֲנִ י וְ ַה ִח ִּתי וְ ָה ֱאמ ִֹרי וְ ַה ִח ִּוי וְ ַהיְבוּ ִסי א ֶ‬ ‫ָבת ָח ָלב וּ ְד ָבׁש וְ ָע ַב ְד ָּת ֶאת ָה ֲעב ָֹדה ַה ּזֹאת ַּבח ֶֹדׁש‬ ‫ָל ֶתת ָל ְך ֶא ֶרץ ז ַ‬ ‫ָה;‪ ‬מ ּצוֹת‬ ‫יעי ַחג ַליהו ַ‬ ‫אכל ַמ ּצֹת וּ ַב ּיוֹם ַהְּׁש ִב ִ‬ ‫ָמים ּתֹ ַ‬ ‫ה;‪ ‬ש ְב ַעת י ִ‬ ‫ַה ֶּז ִׁ‬ ‫ׂאֹר‬ ‫ֵר ֶאה ְל ָך ְש‬ ‫ֵר ֶאה ְל ָך ָח ֵמץ וְ לֹא י ָ‬ ‫ֵא ֵכל ֵאת ִׁש ְב ַעת ַה ָי ִּמים וְ לֹא י ָ‬ ‫יָ‬ ‫ׂה‬ ‫ֻל ָך; וְ ִה ַּג ְד ָּת ְל ִבנְ ָך ַּב ּיוֹם ַההוּ א ֵלאמֹר ַּבעֲבוּ ר זֶה ָע ָש‬ ‫ְּב ָכל ְּגב ֶ‬ ‫ָד ָך וּ ְלזִ ָּכרוֹן ֵּבין‬ ‫אתי ִמ ִּמ ְצ ָריִם;‪ ‬וְ ָהיָה ְל ָך ְלאוֹת ַעל י ְ‬ ‫יְהוָה ִלי ְּב ֵצ ִ‬ ‫ֲך ְיהֹוָה‬ ‫ָקה הו ִֹצא ָ‬ ‫יך ִּכי ְּביָד ֲחז ָ‬ ‫ֶיך ְל ַמ ַען ִּת ְהיֶה ּתו ַֹרת יְהוָה ְּב ִפ ָ‬ ‫ֵעינ ָ‬ ‫ימה;“‬ ‫ָמ ָ‬ ‫ֲד ּה ִמ ָי ִּמים י ִ‬ ‫ֻקה ַה ּזֹאת ְלמוֹע ָ‬ ‫ׁש ַמ ְר ָּת ֶאת ַהח ָּ‬ ‫ִמ ִּמ ְצ ָריִם;‪ ‬וְ ָ‬ ‫ •אל מי מדבר משה? מה משמעות הביטוי “בעבור‬ ‫זה עשה ה’ לי בצאתי ממצרים” שמופיע בפסקה?‬ ‫בעבור זה‪ , ‬אמר רבי מרינוס (ר’ יונה אבן ג’אנח המדקדק)‪,‬‬ ‫פי’ ‘בעבור זה’‪ ,‬היה ראוי להיותו הפוך‪( ,‬דהיינו) ‘זה בעבור’‬ ‫שעשה ה’ לי‪ .‬והביא רבים כמוהו לדעתו‪ .‬ולפי דעתי‪ ,‬אין אחד‬ ‫מהם נכון‪ ,‬כי איך נהפוך דברי אלוהים חיים‪ .‬וטעם הפסוק הפך‬ ‫מחשבתו‪ ,‬כי אין אנו אוכלים מצות ‘בעבור זה’‪ ,‬רק (=אלא) פי’‬ ‫בעבור זה‪ ,‬בעבור זאת העבודה שהיא אכילת המצה ולא יאכל‬ ‫חמץ שהוא תחלת המצוות שצוה לנו השם‪ ,‬עשה לנו השם‬ ‫אותות עד שהוציאנו ממצרים‪ .‬והטעם לא הוציאנו ממצרים‬ ‫רק (=אלא כדי) לעבדו‪ ,‬ככתוב ‘בהוציאך את העם ממצרים‬ ‫תעבדון את האלהים על ההר הזה’ (שמ’ ג‪:‬יב)‪ ,‬וכתוב ‘אשר‬ ‫הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים’ (במ’ טו‪:‬מא)‬ ‫ •כיצד לומדת ההגדה שאף אותנו גאל הקב"ה‬ ‫ממצרים עם אבותינו?‬ ‫ •מה המטרה של המשנה ושל ההגדה? מה המטרה‬ ‫בכך שכל אדם בישראל ירגיש בכל זמן כאילו יציאת‬ ‫מצרים היא חלק מהביוגרפיה האישית שלו?‬ ‫משה דיבר אל בני ישראל שהם עצמם אכן יצאו‬ ‫ממצרים והמילים שלו מדגישות את המימד האישי‪.‬‬ ‫המשנה וההגדה פונות אל קוראים שכמובן לא‬ ‫השתתפו ביציאת מצרים באופן אישי מתוך שאיפה‬ ‫להפוך את יציאת מצרים שעליה מבוססת הדרישה‬ ‫להאמין באלוהים ולקיים את מצוותיו לחוויה אישית‬ ‫כמעט ביוגרפית של כל יהודי‪ .‬עוד בתורה סיפור יציאת‬ ‫מצרים מנוסח באופן כזה שהוא אמור להיות סיפור‬ ‫לדורות שמטרתו היא הלקח ההיסטורי העתידי‪ .‬מאוחר‬ ‫יותר המשנה וההגדה של פסח מעצימים את המגמה‬ ‫הזאת‪ .‬לא רק שצריך להמשיך ולספר את הסיפור הזה‪,‬‬ ‫כל אחד צריך להרגיש את הקשר של הסיפור אליו‬ ‫באופן אישי בכל זמן ובכל מקום זה "הסיפור שלנו" של‬ ‫כל אחד ואחת מאתנו ושל כולנו יחד‪.‬‬ ‫אברהם ִא ּבן עזרא‬ ‫רבי אברהם בן מאיר ִא ּבן עזרא (מכונה ראב"ע‪)1089-1164 ,‬‬ ‫משורר‪ ,‬בלשן‪ ,‬פרשן המקרא‪ ,‬ופילוסוף‪ ,‬מהבולטים בהוגים‬ ‫היהודים בימי הביניים‪ .‬עסק גם באסטרולוגיה‪ ,‬שהביאה אותו גם‬ ‫לעיסוק במתמטיקה ובאסטרונומיה (על שמו קרוי מכתש בירח)‪.‬‬ ‫נולד בתור הזהב של יהדות ספרד בטודלה שבספרד‪ .‬רבים מספריו‬ ‫נכתבו בעברית‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫בכל דור ודור חיב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא‬ ‫ממצרים‪ ,‬שנאמר (שמות י”ג)‪" :‬והגדת לבנך ביום ההוא‬ ‫לאמר‪ ,‬בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים"‪.‬‬ ‫(משנה‪ ,‬מסכת פסחים‪ ,‬פרק י'‪ ,‬ה')‬ ‫‪2‬‬ ‫'וזכרת כי עבד היית'‬ ‫על פי הקטעים המקראיים‪ ,‬הקטע מ"משנה תורה"‬ ‫והקטע של חיים גורי מהו הדבר אותו אנחנו מצווים‬ ‫לזכור בליל הסדר? מי הוא האדון ומי העבד בכל אחד‬ ‫מהטקסטים האלו?באיזה אופן הזכרון הזה אמור‬ ‫להשפיע עלינו? ועל המציאות?‬ ‫ָמים‬ ‫ׁשת י ִ‬ ‫ׁש ֶ‬ ‫יך‪ֵ .‬‬ ‫ֲשר ִצ ְּו ָך ה' ֱאל ֶֹה ָ‬ ‫ׁ‬ ‫ׁש ָּבת ְל ַק ְּדׁשוֹ ַּכא ֶ‬ ‫“שמוֹר ֶאת יוֹם ַה ַּ‬ ‫ׁ‬ ‫ָ‬ ‫יך‪ ,‬לֹא‬ ‫ׁש ָּבת לה' ֱאל ֶֹה ָ‬ ‫יעי ַ‬ ‫אכ ֶּת ָך‪ ,‬וְ יוֹם ַה ְּׁש ִב ִ‬ ‫ית ָּכל ְמ ַל ְ‬ ‫ָׂ‬ ‫ַּת ֲעבֹד וְ ָע ִש‬ ‫ֲמ ֶת ָך וְׁשו ְֹר ָך ַו ֲחמ ְֹר ָך‬ ‫אכה ַא ָּתה וּ ִבנְ ָך וּ ִב ֶּת ָך וְ ַע ְב ְּד ָך ַוא ָ‬ ‫ׂה ָכל ְמ ָל ָ‬ ‫ַת ֲע ֶש‬ ‫ֲמ ְת ָך‬ ‫יך‪ְ ,‬ל ַמ ַען יָנוּ ַח ַע ְב ְּד ָך ַוא ָ‬ ‫ֲשר ִּב ְׁש ָע ֶר ָ‬ ‫ׁ‬ ‫ֵר ָך א ֶ‬ ‫וְ ָכל ְּב ֶה ְמ ֶּת ָך וְ ג ְ‬ ‫ׁשם‬ ‫יך ִמ ָּ‬ ‫ֲך ה' ֱאל ֶֹה ָ‬ ‫ִית ְּב ֶא ֶרץ ִמ ְצ ַריִם ַוי ִֹּצא ָ‬ ‫ָכ ְר ָּת ִּכי ֶע ֶבד ָהי ָ‬ ‫ָּכמו ָֹך‪ְ .‬וז ַ‬ ‫ׂוֹת ֶאת יוֹם‬ ‫יך ַל ֲעש‬ ‫ָקה וּ ִבזְ ר ַֹע נְ טוּ יָה ַעל ֵּכן ִצ ְּו ָך ה' ֱאל ֶֹה ָ‬ ‫ְּביָד ֲחז ָ‬ ‫ׁש ָּבת;”‬ ‫ַה ַּ‬ ‫עוד תפיסות על עבדות‬ ‫(דברים ה’‪ ,‬י”ב‪-‬ט”ו)‬ ‫סנקה ‪ -‬מי איננו עבד?‬ ‫ֲשר ְּב ַא ְר ְצ ָך‬ ‫ׁ‬ ‫ֵר ָך א ֶ‬ ‫יך אוֹ ִמ ּג ְ‬ ‫ׂ ִכיר ָענִ י וְ ֶא ְביוֹן ֵמ ַא ֶח ָ‬ ‫ֹׁק ָש‬ ‫לֹא ַתעֲש‬ ‫ׁש ֶמׁש ִּכי ָענִ י הוּ א‬ ‫ׂ ָכרוֹ וְ לֹא ָתבוֹא ָע ָליו ַה ֶּ‬ ‫יך‪ְּ .‬ביוֹמוֹ ִת ֵּתן ְש‬ ‫ִּב ְׁש ָע ֶר ָ‬ ‫יך ֶאל ה' וְ ָהיָה ְב ָך ֵח ְטא‪...‬‬ ‫ַפׁשוֹ וְ לֹא י ְִק ָרא ָע ֶל ָ‬ ‫ׂא ֶאת נ ְ‬ ‫וְ ֵא ָליו הוּ א נֹ ֵש‬ ‫ָכ ְר ָּת ִּכי ֶע ֶבד‬ ‫לֹא ַת ֶּטה ִמ ְׁש ַּפט ּגֵר יָתוֹם וְ לֹא ַת ֲחבֹל ֶּבגֶד ַא ְל ָמנָה‪ְ .‬וז ַ‬ ‫ׂוֹת‬ ‫ׁשם ַעל ֵּכן ָאנ ִֹכי ְמ ַצ ְּו ָך ַל ֲעש‬ ‫יך ִמ ָּ‬ ‫ִית ְּב ִמ ְצ ַריִם ַו ּי ְִפ ְּד ָך ה' ֱאל ֶֹה ָ‬ ‫ָהי ָ‬ ‫ֶאת ַה ָּד ָבר ַה ּזֶה;‬ ‫ׂ ֶדה לֹא ָתׁשוּ ב ְל ַק ְח ּתוֹ‬ ‫ׁש ַכ ְח ָּת ע ֶֹמר ַּב ָּש‬ ‫ׂ ֶד ָך וְ ָ‬ ‫יר ָך ְב ָש‬ ‫ִּכי ִת ְקצֹר ְק ִצ ְ‬ ‫ׂה‬ ‫יך ְּבכֹל ַמ ֲע ֵש‬ ‫ַל ּגֵר ַל ּיָתוֹם וְ ָל ַא ְל ָמנָה י ְִהיֶה ְל ַמ ַען י ְָב ֶר ְכ ָך ה' ֱאל ֶֹה ָ‬ ‫יך ַל ּגֵר ַל ּיָתוֹם וְ ָל ַא ְל ָמנָה‬ ‫ֲר ָ‬ ‫ֵית ָך לֹא ְת ַפ ֵאר ַאח ֶ‬ ‫יך‪ִּ .‬כי ַת ְח ּבֹט ז ְ‬ ‫ָד ָ‬ ‫יֶ‬ ‫יך ַל ּגֵר ַל ּיָתוֹם וְ ָל ַא ְל ָמנָה‬ ‫ֲר ָ‬ ‫י ְִהיֶה‪ִּ .‬כי ִת ְבצֹר ַּכ ְר ְמ ָך לֹא ְתעו ֵֹלל ַאח ֶ‬ ‫ִית ְּב ֶא ֶרץ ִמ ְצ ָריִם ַעל ֵּכן ָאנ ִֹכי ְמ ַצ ְּו ָך‬ ‫ָכ ְר ָּת ִּכי ֶע ֶבד ָהי ָ‬ ‫י ְִהיֶה‪ְ .‬וז ַ‬ ‫ׂוֹת ֶאת ַה ָּד ָבר ַה ּזֶה;‬ ‫ַל ֲעש‬ ‫הראה לי אדם אחד שאיננו עבד!‬ ‫האחד מכור לתאוות‪,‬‬ ‫השני – לבצע‪,‬‬ ‫השלישי – לכבוד‪.‬‬ ‫וכולם ‪ -‬למורא ופחד‪.‬‬ ‫(סנקה‪ ,‬פילוסוף‪ ,‬מדינאי ומחזאי רומי‪ .‬סטואיקן בן המאה‬ ‫הראשונה לספירה)‬ ‫החופש הוא בבחינת גזירה שאין בכח האדם לבטלה‪ ,‬אין ברירה‬ ‫לאדם אלא להיות חופשי‪.‬‬ ‫(דברים כ”ד‪ ,‬י’‪-‬כ”ב)‬ ‫סאר ְטר‬ ‫ְ‬ ‫ז'אן‪-‬פול‬ ‫‪ 21‬ביוני ‪ 15 - 1905‬באפריל ‪1980‬‬ ‫היה פילוסוף‪ ,‬סופר‪ ,‬מחזאי‪ ,‬מבקר ומשורר צרפתי נחשב לדמות‬ ‫מפתח בפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית‪.‬‬ ‫בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא בעצמו‬ ‫יצא עתה משעבוד מצרים שנאמר 'ואותנו הוציא משם'‪ ,‬ועל‬ ‫דבר זה צווה הקב"ה בתורה 'וזכרת כי עבד היית' כלומר כאילו‬ ‫אתה בעצמך היית עבד ויצאת לחירות ונפדית‪.‬‬ ‫מעבדות לחרות‬ ‫(רמב"ם‪ ,‬משנה תורה‪ ,‬הלכות חמץ ומצה ‪,‬פרק ז‪ ,‬הלכה א')‬ ‫עבדי העבריים‬ ‫זמן רב לא ביקרתי בתחנה המרכזית הישנה בתל אביב‪ .‬זה לא‬ ‫כבר עשיתי בה כמה שעות‪ .‬אם יש את נפשך לדעת את ישראל‬ ‫האחרת‪ ,‬לך לך שמה‪ .‬לעיניי חלפו ללא הרף תועפות רומנים‬ ‫וטורקים ופורטוגלים וניגרים וגנאים וסינים ותאילנדים‪ ,‬בוני‬ ‫פיתום ורעמסס שלנו וכן שרתיה וגורפי ביביה של העיר‬ ‫העברית הראשונה‪ .‬רבבות גברים עריריים‪ .‬עדה גדולה של‬ ‫מבקשי לחם ועבודה‪ .‬הם באו לשבור שבר בישראל‪ ,‬אנשי‬ ‫העבודה השחורה‪ ,‬עובדי הכפיים‪ ,‬הלא ראיה בעיני הישראלים‪.‬‬ ‫גדוד העבודה שלנו‪ .‬רבים מהם בונים את ארצנו ומשרתים‬ ‫אותה בתנאי ניצול מחפירים‪ ,‬מתגוררים בחבורות בצפיפות‬ ‫סרדינית‪...‬‬ ‫ערב פסח‪ .‬כמה מקרב המעבידים יזמינו‪ ,‬לשם שינוי‪ ,‬בחג‬ ‫החירות‪ ,‬בשם אהבת הגר‪ ,‬את אחד האלמונים האלה להסב עם‬ ‫בני ביתו אל השולחן? יש לשער כי כולם יישארו הלילה הזה‬ ‫בחדריהם הדחוסים‪ ,‬אומרים את הגדת פסח שלהם‪.‬‬ ‫ַע ְב ֵדי זְ ָמן ‪ /‬יהודה הלוי‬ ‫ֲב ִדים ֵהם‬ ‫ַע ְב ֵדי זְ ָמן ‪ַ -‬ע ְב ֵדי ע ָ‬ ‫ֶע ֶבד ֲאדֹנָי ‪ -‬הוּ א ְל ַבד ָח ְפ ִׁשי‪:‬‬ ‫ֹש ֶח ְלקוֹ‬ ‫ַעל ֵּכן ְב ַב ֵּקׁש ָּכל‪-‬אֱנוׁ‬ ‫ַפ ִׁשי‪.‬‬ ‫"ח ְל ִקי ֲאדֹנָי!" ָא ְמ ָרה נ ְ‬ ‫ֶ‬ ‫רבי יהודה בן שמואל הלוי (‪)1075-1140‬‬ ‫ •מה הפרשו שלכם למושג "עבדי זמן"? האם את‪/‬ה‬ ‫מרגיש עצמך כ"עבד זמן"?‬ ‫ •מה יכול לשחרר את האדם מלהיות "עבד זמן" על‬ ‫פי יהודה הלוי? ולדעתך?‬ ‫ •על פי הטקסטים האלו מיהו עבד? באיזה אופן‬ ‫העבדות הזאת דומה או שונה מהעבדות במצרים?‬ ‫(חיים גורי מתוך "הלילה הזה‪ -‬הגדה ישראלית")‬ ‫‪3‬‬ ‫מהי יציאה מעבדות לחרות?‬ ‫איך יוצאים מעבדות לחרות?‬ ‫חידוש מנהג‬ ‫הוספת כוס מרים אל שולחן הסדר‬ ‫"ב‪ 1776-‬הציע בנג'מין פראנקלין שעל החותם הראשי של‬ ‫ארוצות הברית ייראה משה עם מטהו המונף‪ ,‬בעוד הצבא מרים במקורות‬ ‫המצרי טובע בים; ואילו ג'פרסון תמך ברעיון מתון יותר‪ :‬בני‬ ‫ַת ֶצא ָן ָכל‬ ‫ָד ּה ו ֵּ‬ ‫יאה אֲחוֹת ַא ֲהרֹן ֶאת ַה ּתֹף ְּבי ָ‬ ‫ַת ַּקח ִמ ְריָם ַה ְּנ ִב ָ‬ ‫ישראל צועדים בטור במדבר כשעמודי העשן והאש של האל ו ִּ‬ ‫מובילים אותם"‬ ‫יה ְּב ֻת ִּפים וּ ִב ְמחֹלֹת‬ ‫ֲר ָ‬ ‫ָשים ַאח ֶ‬ ‫ַה ּנ ִׁ‬ ‫(מיכאל וולצר "יציאת מצרים כמהפכה")‬ ‫שמות‪ ,‬טו‬ ‫ָסע ַעד ֵה ָא ֵסף‬ ‫ָמים וְ ָה ָעם לֹא נ ַ‬ ‫ַת ָּסגֵר ִמ ְריָם ִמחוּ ץ ַל ַּמ ֲחנֶה ִׁש ְב ַעת י ִ‬ ‫"אם אנחנו בוחרים לנו לנושא את יציאת מצרים‪ ,‬אנו עושים ו ִּ‬ ‫זאת משום שהתיאולוגיה של אמריקה הלאטינית מוצאת בה ִמ ְריָם‪:‬‬ ‫במדבר‪ ,‬יב‬ ‫נקודת‪-‬מוקד‪...‬ושפע של אור שלא ניתן לכבותו‪".‬‬ ‫(התיאולוג הארגנטיני סברינו קרואטו)‬ ‫ולא היה מים לעדה ‪ -‬מכאן שכל ארבעים שנה היה להם הבאר‬ ‫בזכות מרים‪.‬‬ ‫חרות על הלוחות‬ ‫ׂה ֱאל ִֹהים ֵה ָּמה וְ ַה ִּמ ְכ ָּתב ִמ ְכ ַּתב ֱאל ִֹהים הוּ א ָחרוּ ת‬ ‫"וְ ַה ֻּלחֹת ַמ ֲע ֵש‬ ‫ַעל ַה ֻּלחֹת" (שמות לב טז)‪.‬‬ ‫אל תקרי ָחרות ‪ -‬אלא ֵחרות‪.‬‬ ‫שכל מי שעוסק בתורה ‪ -‬הרי הוא בן חורין!‬ ‫רש"י במדבר פרק כ פסוק ב‬ ‫אמר רבי חייא‪ :‬הרוצה לראות בארה של מרים‪ ,‬יעלה לראש‬ ‫הכרמל ויצפה ויראה כמין כברה בים‪ ,‬וזו היא בארה של מרים‪.‬‬ ‫(אבות דרבי נתן פרק שני ג) אמר רב‪ :‬מעין המיטלטל ‪ -‬טהור‪ ,‬וזהו בארה של מרים‪.‬‬ ‫תלמוד בבלי מסכת שבת דף לה עמוד א‬ ‫רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן‪.‬‬ ‫רבי יוסי ברבי יהודה אומר‪ :‬שלשה פרנסים טובים עמדו‬ ‫רבי יהודה אומר‪ :‬חירות ממלאך המות‪.‬‬ ‫לישראל‪ ,‬אלו הן‪ :‬משה‪ ,‬ואהרן‪ ,‬ומרים‪ .‬ושלש מתנות טובות‬ ‫רבי נחמיה אמר‪ :‬חירות מן המלכויות‪.‬‬ ‫ניתנו על ידם‪ ,‬ואלו הן‪ :‬באר‪ ,‬וענן‪ ,‬ומן‪ .‬באר ‪ -‬בזכות מרים‪,‬‬ ‫ורבנן אמרי‪ :‬חירות מן היסורין‪.‬‬ ‫(מדרש שיר השירים רבה פרשה ח פסקה ד) עמוד ענן ‪ -‬בזכות אהרן‪ ,‬מן ‪ -‬בזכות משה‪ .‬מתה מרים ‪ -‬נסתלק‬ ‫הבאר‪ .‬שנאמר ותמת שם מרים‪ ,‬וכתיב בתריה ולא היה מים‬ ‫באיזה אופן לומד התורה הוא בן חורין? איך הלימוד‬ ‫לעדה‪.‬‬ ‫האם‬ ‫משחרר ממלאך המוות? מהמלכויות ומהיסורים?‬ ‫תלמוד בבלי מסכת תענית דף ט עמוד א‬ ‫אתם מזדהים עם הקביעה הזאת? מה הדרך הרחבה‬ ‫ביותר בה ניתן להבין את המושג "עוסק בתורה"? איזה‬ ‫מרים ‪ -‬דכתיב ותקח מרים הנביאה אחות אהרן ולא אחות‬ ‫עיסוק ואיזו תורה גורמת לכם לחוויה של שחרור‬ ‫משה? ‪ -‬אמר רב נחמן אמר רב‪ :‬שהיתה מתנבאה כשהיא אחות‬ ‫מהיסורים?‬ ‫אהרן‪ ,‬ואומרת‪ :‬עתידה אמי שתלד בן שיושיע את ישראל‪.‬‬ ‫לסיכום‪:‬‬ ‫ובשעה שנולד נתמלא כל הבית כולו אורה‪ ,‬עמד אביה ונשקה‬ ‫שלכם‬ ‫הביוגרפיה‬ ‫שלכם‪,‬‬ ‫האישי‬ ‫המסע‬ ‫אופן‬ ‫באיזה‬ ‫ •‬ ‫על ראשה‪ ,‬אמר לה‪ :‬בתי נתקיימה נבואתיך‪ .‬וכיון שהשליכוהו‬ ‫סיפור‬ ‫את‬ ‫מבינים‬ ‫אתם‬ ‫בו‬ ‫האופן‬ ‫על‬ ‫משפיעה‬ ‫ליאור ‪ -‬עמד אביה וטפחה על ראשה‪ ,‬ואמר לה‪ :‬בתי‪ ,‬היכן‬ ‫יציאת מצרים המקראי? את המושגים עבדות‬ ‫נבואתיך? היינו דכתיב ותתצב אחתו מרחק לדעה ‪ -‬לדעת מה‬ ‫וחרות‪ ,‬שעבוד וגאולה?‬ ‫יהא בסוף נבואתה‪.‬‬ ‫ •ובאיזה אופן הדגם של סיפור יציאת מצרים‬ ‫תלמוד בבלי מסכת מגילה דף יד עמוד א‬ ‫(מעבדות לחרות‪ ,‬משעבוד לגאולה‪ 04 ,‬שנות נדודים‬ ‫במדבר) משפיע ותורם לאופן בו אתם מבינים‬ ‫מרים המתינה למשה שעה אחת‪ ,‬שנאמר‪ :‬ותתצב אחותו מרחוק‪,‬‬ ‫ומפרשים את המסע האישי שלכם?‬ ‫ •באיזה אופן תראו עצמכם השנה כאילו אתם‬ ‫לפיכך נתעכבו לה ישראל ז' ימים במדבר‪ ,‬שנאמר‪ :‬והעם לא‬ ‫יצאתם ממצרים?‬ ‫נסע עד האסף מרים‬ ‫תלמוד בבלי מסכת סוטה דף ט עמוד ב‬ ‫מרים מפצירה בהוריה להרות את משה‪ ,‬מרים מנבאה גדולתו‬ ‫ומשגיחה על גידולו‪.‬‬ ‫מרים מובילה את הנשים‪ ,‬את העם כולו‪.‬‬ ‫העם מכיר לה טובה‪ ,‬העם זקוק לה‪.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫מרים מביאת חסד המים לעם‪ ,‬מרים שיש לה באר‪.‬‬ ‫"מרים הנביאה היא אחת הדמויות‬ ‫טקסטים נוספים לעיון‪:‬‬ ‫חרותנו – הרב קוק‬ ‫כוס מרים‪ .‬מרים הנביאה היא אחת הדמויות המרגשות בסיפור‬ ‫יציאת מצרים‪ .‬מרים נותרת מאחורי הקלעים במשך רוב הזמן‪,‬‬ ‫חבויה מאחורי קני הסוף‪ .‬אולם‪ ,‬כדרכה‪ ,‬היא משכילה להופיע‬ ‫ברגע הנכון‪ ,‬ותמיד בהקשר של מים‪ :‬בצעירותה משגיחה מרים‬ ‫על תיבת משה ביאור ומשכנעת את בת פרעה לקחת את אמה‬ ‫יוכבד כמינקת‪ .‬בשעת קריעת ים סוף סוחפת מרים את נשות‬ ‫ישראל לשיר ומחול והודיה לה'‪ .‬אך רק עם פטירתה של מרים‪,‬‬ ‫באמצע המסע במדבר‪ ,‬מתגלה לנו תרומתה העמוקה‪ " :‬כ ל‬ ‫ארבעים שנות הנדודים במדבר עמד לבני ישראל באר המים‬ ‫בזכות מרים‪ .‬מתה מרים ‪ -‬בטלה הבאר‪ ,‬כמו שכתוב (במדבר כ‬ ‫א‪-‬ב)‪' :‬ותמת שם מרים‪ ...‬ולא היה מים לעדה'" (על פי תלמוד‬ ‫בבלי‪ ,‬תענית ט‪ .).‬בארה של מרים סיפק מים לבני ישראל‬ ‫שמי‬ ‫לאורך מסעם הארוך במדבר הצחיח‪ .‬המדרש מספר גם ֵ‬ ‫בארה של מרים היו בעלי סגולות רפואיות‪ .‬בליל הסדר אני‬ ‫נזכרת במנהיגותה של מרים ומתפללים שבארה יוסיף ללוות‬ ‫אותנו במסענו גם השנה‪.‬‬ ‫ההבדל שבין העבד ובן החורין‪ ,‬איננו רק הבדל מעמדי‪ ,‬מה‬ ‫שבמקרה זה משועבד לאחר‪ ,‬וזה בלתי משועבד‪ .‬אנו יכולים‬ ‫למצוא עבד משכיל‪ ,‬שרוחו הוא מלא חירות‪ .‬ולהיפוך‪ ,‬בן חורין‬ ‫שרוחו הוא רוח של עבד‪ .‬החירות הצביונית‪ ,‬היא אותה הרוח‬ ‫הנישאה‪ ,‬שהאדם‪ ,‬וכן העם בכללו‪ ,‬מתרומם על ידה‪ ,‬להיות‬ ‫נאמן לעצמיות הפנימית שלו‪ ,‬לתכונה הנפשית של צלם אלהים‬ ‫אשר בקרבו‪ .‬ובתכונה כזאת אפשר לו להרגיש את חייו בתור‬ ‫חיים מגמתיים‪ ,‬שהם שוים את ערכם‪ .‬מה שאין כן בבעל הרוח‬ ‫של העבדות‪ ,‬שלעולם אין תוכן חייו והרגשתו מעורים בתכונתו‬ ‫הנפשית העצמית‪ ,‬כי אם במה שהוא יפה וטוב אצל האחר‪,‬‬ ‫השולט עליו איזה שליטה שהיא‪ ,‬בין שהיא גשמית בין שהיא‬ ‫מוסרית‪ ,‬במה שאותו האחר מוצא שהוא יפה וטוב‪.‬‬ ‫ואנחנו‪ ,‬כבושי הגלות‪ ,‬שכל כך הרבה מאות בשנים היינו‬ ‫משועבדים בידי אדונים קשים‪ ,‬לולא פנימיות נשמתנו העליונה‬ ‫הספוגה רוח של חירות‪ ,‬רוח של הכרה עצמית פנימית‪" ,‬חרות‬ ‫על הלוחות" (שמות ל”ב‪ ,‬ט”ז) ‪" -‬אל תקרי חרות אלא חירות"‬ ‫(אבות ו’‪ ,‬ב’)‪ .‬לולא זאת המתנה הנפלאה שלנו‪ ,‬שנתנה לנו‬ ‫מאז‪ ,‬בעת צאתנו לחירות עולם מיד פרעה מלך מצרים‪ .‬לולא‬ ‫זאת‪ ,‬היתה הגלות יכולה להפך רוחנו בקרבנו לרוח של עבדים‪.‬‬ ‫אבל הננו מפגינים בזה‪ ,‬ברוחב לב‪ ,‬בחג זמן חירותנו‪ ,‬כי באמת‬ ‫הננו חשים את עצמנו בני חורין בעצם מהותנו‪ ,‬והשאיפה‬ ‫הנאצלת שלנו אל הטוב ואל הנשגב היא אצלנו השאיפה‬ ‫העצמית שלנו‪ ,‬שאנו חשים ברוחנו פנימה מה הוא הטוב ומה‬ ‫הוא הנעלה‪.‬‬ ‫לורי לפקוביץ‪ ,‬חוקרת ספרות ומיגדר‪ ,‬ארה"ב‬ ‫כוס מרים בליל הסדר‬ ‫הקשר של מרים לליל הסדר הוא כפול ‪ -‬ישנו הסיפור‬ ‫ההיסטורי של יציאת מצרים‪ ,‬אשר לה יש בו חלק‬ ‫משמעותי‪ ,‬וישנה היציאה מעבדות לחירות‪ ,‬הרלוונטית‬ ‫לנו כנשים‪ ,‬ואשר כדי להשלימה אנחנו צריכות דמויות‬ ‫של מנהיגות מיתולוגיות וקונקרטיות‪ ,‬כמוה‪.‬‬ ‫(הרב קוק ‪ -‬מאמרי הראיה‪ ,‬חלק א'‪ ,‬השבת ישראל והזמנים)‬ ‫הרב אברהם יצחק הכהן קוק‬ ‫(‪ - )1865-1935‬הרב הראשי האשכנזי הראשון לארץ ישראל‪.‬‬ ‫פוסק‪ ,‬מקובל‪ ,‬והוגה דעות‪ .‬מאבות הציונות הדתית‪.‬‬ ‫בשנים האחרונות נוצר מנהג להזמין את דמותה של‬ ‫מרים לשולחן הסדר‪ .‬פתיחת הדלת למרים כמוה‬ ‫כפתיחת דלת לנשים בהיסטוריה שלנו‪ ,‬ולנשות ההווה‬ ‫לקחת חלק בהובלת הסדר‪.‬‬ ‫"כאשר קראתי‪ ,‬התווכחתי ודיברתי על יציאת מצרים במרוצת‬ ‫השנים האחרונות בארצות הברית ובישראל‪ ,‬גיליתי לשמחתי‬ ‫כי אף בימים מאוחרים אלה הסיפור מהווה חלק מתרבותנו‬ ‫המשותפת‪ .‬ואף על פי שכל אחד יש לו גירסתו שלו לסיפור‪,‬‬ ‫זהו סיפור שכולנו שותפים לו‪.‬‬ ‫על שולחן הסדר מניחות גביע מים למרים‪ ,‬ומברכות‬ ‫עליו‪ ,‬בראשית הסדר או במהלכו‪ .‬ניתן לנסח ברכה‬ ‫מיוחדת או להשתמש בנוסח המוצע‪:‬‬ ‫יאת ִמ ְצ ָריִ ם‬ ‫יצ ַ‬ ‫ֵכר ִל ִ‬ ‫זאֹת ּכוֹס ִמ ְריָם‪ּ ,‬כוֹס ַמיִ ם ַח ִּיים‪ ,‬ז ֶ‬ ‫(מיכאל וולצר‪" ,‬יציאת מצרים כמהפכה")‬ ‫מצרים עכשיו – דניאל שליט‬ ‫באופן פרדוקסלי‪ ,‬לפנינו עולם השואף לחופש וככל שהוא‬ ‫מתקרב כביכול להשגתו‪ ,‬הוא הולך ומתרחק ממנו‪:‬‬ ‫ניקח למשל את החדשות האחרונות‪ :‬יותר ויותר אין האדם‬ ‫מצליח "לתפוס מרחק" ממה שקורה מסביבו ולהבין אותו‪ ,‬קל‬ ‫וחומר לבקר אותו‪ ,‬ובוודאי ‪ -‬להדריך ולעצב אותו‪ .‬הכל מהיר‪,‬‬ ‫הכל עצום‪ ,‬הכל בו‪-‬זמני‪ ,‬הכל מקיף אותך וכולל אותך‪ ,‬אבל אי‬ ‫‪5‬‬ ‫במערכת מדינית (בוחר ונבחר) ובמערכת צבאית (חייל או‬ ‫מפקד)‪ .‬והמערכות משולבות‪ ,‬וגלובליות‪ ,‬וענקיות‪ .‬והאדם‪,‬‬ ‫עם כל החופש שלכאורה מובטח לו‪ ,‬אינו אלא אטום זעיר‬ ‫במערכות ענק נסתרות שאין לו שום השפעה עליהן‪ ,‬ושאין‬ ‫לדעת מי מנהל אותן ובאלו כוונות‪.‬‬ ‫אפשר להקיף ולכלול אותו‪.‬‬ ‫המערכות הכלכליות‪ ,‬למשל‪ ,‬הן עצומות‪ ,‬גלובליות‪ ,‬משולבות‪.‬‬ ‫כאדם יחיד‪ ,‬אינך יכול שלא להישאב לתוכן‪ .‬הגעת לגיל‬ ‫עשרים‪ ,‬ברוך הבא‪ .‬הנך יחידה כלכלית‪ ,‬בשלה וראויה למירוץ‬ ‫ולתחרות הכל בכל‪ .‬אתה יכול להיות שכיר‪ ,‬כלומר להתחרות‬ ‫קצת פחות‪ ,‬ולעומת זאת להשתבץ כשבב במערכת הגלובלית‪.‬‬ ‫אבל המערכת מציעה לך גם אפשרות להיות חופשי‪ ,‬עצמאי‪.‬‬ ‫תירשם כעסק‪ .‬תדווח על כל פריט‪ .‬תשלם מס כחוק לכמה‬ ‫רשויות המדווחות זו לזו‪ .‬ואם הנפש מרגישה תפוסה‪ ,‬כלואה‪,‬‬ ‫כפויה‪ ,‬לחוצה מכל זה ‪ -‬תתרווח ותתרענן בקניות‪ ,‬הלא הן הצד‬ ‫החופשי והמאושר של הקניון‪ .‬אינך משלם‪ ,‬אלא מעביר כרטיס‪.‬‬ ‫אמנם כל שביב רכישה נרשם בחשבונך‪ ,‬הפנקס פתוח והמחשב‬ ‫רושם‪ ,‬אבל דיה לצרה בשעתה‪ ,‬כשיגיע החשבון‪.‬‬ ‫אלא מה‪ ,‬לא נשאר לך די כסף לצרכנות מאושרת? אין דבר‪:‬‬ ‫תתחרה‪ ,‬תתייעל‪ ,‬שני בני הזוג יעבדו (שכן בינתיים נישאת‬ ‫למזל‪-‬טוב)‪ ,‬תעבדו גם בערבים‪ ,‬תעסיקו עוזרת‪ ,‬שמרטפית‬ ‫ומטפלת (שכן בינתיים נולדו ילדים‪ ,‬צרכנים חדשים למזל‪-‬‬ ‫טוב)‪ ,‬תקנו לילדים משחקים ומחשבים כדי שלא יפריעו‪,‬‬ ‫תתאמצו‪ ,‬תפרסמו‪ ,‬תכבשו שוק‪ ,‬תשווקו‪ ,‬ואז‪ ,‬בעזרת צוות‬ ‫רואי חשבון ועורכי דין (שכן בינתיים כבר נרשמתם כחברה‬ ‫בע"מ ושניכם מנכ"לים) ‪ -‬יהיה כסף גם לצריכה מוגברת‪ ,‬וגם‬ ‫לרפואה קונבנציונלית ואלטרנטיבית‪.‬‬ ‫בדרך כלל‪ ,‬בשלב זה אין זמן למחשבה שבעצם זהו בית עבדים‪,‬‬ ‫הן לשכירים והן לעצמאיים; כי הזוג שלנו כבר בפנים‪ ,‬ומרצונו‬ ‫כמובן‪ ,‬הרי איש לא כפה עליו דבר‪ .‬כמובן‪ ,‬הרבה ברירה לא‬ ‫הייתה למי שרצה לאכול‪ ,‬ובוודאי למי שחשקה נפשו לגור‬ ‫בדירה‪ ,‬שלא לדבר על צריכה כפייתית ‪ -‬אבל להלכה זהו חופש‬ ‫גמור‪ .‬ומדרך הטבע‪ ,‬מי שכבר כל כך בפנים אינו נוטה לבקר‬ ‫את השיטה אלא להצדיק אותה‪.‬‬ ‫(אלא מה‪ ,‬אתם רוצים בכל זאת לבקר? לשיר שירי מחאה?‬ ‫ללמד דרך חיים אמיתית יותר? טבעונות? מדיטציה? רוחניות?‬ ‫שחרור? ‪ -‬בבקשה‪ .‬כל קלטת‪ ,‬הרצאה‪ ,‬מאמר‪ ,‬ספר שירה או‬ ‫פרוזה‪ ,‬הם תקבול החייב ברישום‪ ,‬בספרים ובמס‪ .‬רוצים לקבל‬ ‫תרומות לפועלכם הרוחני? תרשמו כעמותה‪ .‬צריך רק לכנס‬ ‫אספת מייסדים‪ ,‬למנות ועד מנהל‪ ,‬רואה חשבון ומבקר‪ ,‬ולדווח‬ ‫לרשם העמותות באופן שוטף)‪.‬‬ ‫כמובן‪ ,‬אין כל רע במיסים‪ ,‬אין כל רע בפעילות כלכלית‪ .‬לכל‬ ‫תנועות החיים הרי יש‪ ,‬וצריך להיות‪ ,‬צד כלכלי‪ .‬הרוח שואפת‬ ‫תמיד להתבטא בחומר‪ .‬הבעיה היא רק איך לא תטבע בחומר‪,‬‬ ‫איך לא תיטמע בו‪ .‬הבעיה היא רק דרך המחשבה הנוכחית‪,‬‬ ‫החכמה החדשה (הפרטה וכו') הרואה‪ ,‬יותר ויותר‪ ,‬בכל שטחי‬ ‫החיים רק עסק‪ ,‬השקעה‪ ,‬רווח‪ ,‬צרכנות‪ .‬לימודים הם השקעה‪,‬‬ ‫נישואים הם הסדר‪ ,‬ספר הוא מצרך‪ ,‬בית ספר ‪ -‬מפעל; ישיבה‪,‬‬ ‫בית כנסת‪ ,‬בית מקדש ‪ -‬כולם בע"מ‪ .‬הכל שואב אותך לתוך‬ ‫פעילות מסודרת‪ ,‬מדווחת‪ ,‬רציונלית‪ ,‬יעילה ‪ -‬ומטורפת יותר‬ ‫ויותר‪.‬‬ ‫עד כאן ‪ -‬רק בתחום הכלכלי‪ .‬אבל כל אחד מאתנו גם מתפקד‬ ‫ד"ר דניאל שליט‪" ,‬מצרים עכשיו"‪ ,‬נקודה מס' ‪ ,213‬ניסן תשנ"ח‬ ‫ד”ר דניאל שליט (נולד ב‪ .)1940-‬מוזיקולוג‪ ,‬מלחין ומרצה‬ ‫לפילוסופיה‪ .‬לשעבר מנצח בתזמורת הקאמרית הישראלית‪.‬‬ ‫עבדים ‪ /‬ברי סחרוף‬ ‫על נהר אספירין ישבנו‬ ‫במקומות המוכרים‬ ‫לא שומעים לא רואים‬ ‫כאילו אנחנו אוויר‬ ‫עוד מעט יגמר הסרט‬ ‫בקרוב המציאות‬ ‫התמונה מטושטשת‬ ‫והצליל לא ברור‬ ‫כי כולנו עבדים אפילו‬ ‫שיש לנו כזה כאילו‬ ‫פותחים פה גדול‬ ‫ומחכים לעונג הבא‬ ‫כולנו מכורים של מישהו‬ ‫שמבקש עכשיו תרגישו‬ ‫פותחים פה גדול‬ ‫ומחכים למנה הבאה‬ ‫חלונות ראווה יפים פה‬ ‫זה הכל למכירה‬ ‫גם אנחנו תלויים‬ ‫עם פתקי החלפה‬ ‫אז מה נעשה עם הכעס הזה‬ ‫מה יהיה עם הקנאה‬ ‫כולם רוצים להיות חופשיים‬ ‫אבל ממה אלוהים ממה‬ ‫כולנו עבדים אפילו‪...‬‬ ‫‪6‬‬ ‫יוצאת ממצרים‬ ‫לא ביד חזקה‬ ‫ולא ובזרוע נטויה‬ ‫ולא ובמורא גדול‬ ‫ולא ובאותות‬ ‫ולא ובמופתים‬ ‫אלא בהיסוס‪ ,‬בצעדים קטנים‪ ,‬בהולת חושך‬ ‫ברוך‬ ‫ובדבקות‬ ‫ובכוונה‬ ‫ובדיוק‬ ‫ובאהבה‬ ‫נושאת סימנים קטנים כמו קמטי הזמן העובר‪ ,‬וחילופי עונות‪,‬‬ ‫גופי המשתנה‪ ,‬פניני געגועי‪.‬‬ ‫יוצאת ממצרים‪.‬‬ ‫(חגית אקרמן מתוך "והיא שעמדה‪ -‬הגדה של פסח עם מדרש נשי‬ ‫חדש")‬ ‫"ב ָכל ּדוֹר וָדוֹר ַחיָב ָא ָדם ִל ְראוֹת ֶאת ַע ְצמוֹ ְּכ ִאל ּו‬ ‫ְּ‬ ‫ָצא ִמ ִּמ ְצ ַרים"‬ ‫הוּא י ָ‬ ‫"האמרה של חז"ל מעניינת מכמה בחינות‪ .‬לכאורה הייתה‬ ‫יציאת מצרים ארוע לאומי‪ ,‬והנה אמרה זו פונה אל הפרט‪,‬‬ ‫ה"אדם"‪ .‬כמו כן הציעו חז"ל לראות באירוע ההיסטורי תהליך‬ ‫שמתרחש היום בנפשו של האדם‪ -‬האדם "רואה את עצמו"‪.‬‬ ‫ובכן‪ ,‬בולטות המילים "בכל דור ודור"‪ .‬מוגדש כאן ההיבט‬ ‫הסובייקטיבי של יצאת מצרים‪ .‬כל דור אמור למצוא משמעות‬ ‫מיוחדת משלו לאירוע שמכונה "יציאת מצרים"‪ ,‬לפי ההקשר‬ ‫ההיסטורי והתרבותי של תקופתו‪.‬‬ ‫באמרם "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא‬ ‫יצא ממצרים"‪ ,‬הזמינו חז"ל את הפרט לצאת לחירות על פי‬ ‫המשמעות האישית שיש לה בעבורו‪ .‬יצאה זו היא תהליך‬ ‫המתרחש ברבדים האישיים והסוביקטיביים של הנפש‪ .‬סיפור‬ ‫יציאת מצרים אינו רק סיפור היסטורי של עם ישראל אלא גם‬ ‫משל למסעו הפרטי של האדם מעבדות לחירות‪".‬‬ ‫גבריאל שטרנגר‬ ‫‪7‬‬