כֶּׁ תֶׁ ר מְ לוּכָ ה
1
חג הפסח הינו חג שאנו חוגגים בעקבות אירוע היסטורי מכונן שקרה לעמנו –
יציאת מצרים .אנו מצווים לשחוט את הפסח ולאכלו בט"ו בניסן עד הבוקר ".על
מצות ומרורים יאכלוהו" אך למעשה את חג הפסח חגגו הרבה לפני יציאת מצרים.
כשהמלאכים מגיעים סדומה להציל את לוט הוא מפציר בהם שיסורו אליו "ויבואו
אל ביתו ויעש להם משתה ומצות אפה ויאכלו" ומעיר רש"י "פסח היה" .אותו דבר
כותב רש"י כשהמלאכים מגיעים לאברהם אבינו כמה ימים קודם ומבשרים לו
"כעת חיה ולשרה בן" ומסביר רש"י ":כעת הזאת ולשנה הבאה ופסח היה ולפסח
הבא נולד יצחק" .
מדוע כ"כ חשוב לרש"י לציין שחג פסח היה? וכי בגלל שלוט מציע למלאכים
לאכול מצות? וכי לא היו אוכלים מצות לפני יציאת מצרים? האם בגלל שאברהם
שוחט למלאכים גדי? (המזכיר את קורבן פסח) וכי לא היו אוכלים גדי לפני פסח?
ובכלל לשיטה הטוענת שהאבות קיימו את מצוות התורה עוד לפני מתן תורה בגלל
הבנתם העמוקה ש ל המצוות והגעתם למסקנה שיש צורך לקיימם גם ללא ציווי.
מדוע צריך לומר שהן קיימו חג שכל רעיונו הינו חג שהתחיל הרבה שנים אח"כ
והוא מציין ארוע היסטורי?
האמת היא שכשאנו מעמיקים במקראות סביב פרשת סדום אנו מוצאים הרבה
מקבילות(חוץ מהמצות המופיעים בשתי הפרשות ,הפתח משמעותי עם אנשי
סדום"-ויצא אלהם לוט הפתחה" ובפסח "לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר",
בשניהם יש יציאה חפוזה ,בסדום המלאכים מוציאים את לוט ואשתו ובנותיו
ובמצרים הקב"ה מוציא את עם ישראל בחופזה ,גם בסדום וגם בפסח מצרים
האירועים מתרחשים בתוך הבית מול ה"משחית הנמצא מחוץ לבית ועוד ועוד)
מה פשר רמזי פסח כבר בספור סדום?
נראה לי שהיסוד של חג פסח הוא סוד הכנסת אורחים .וקבלת האחר .כשאדם
מרגיש בטוח במרחב האישי והמשפחתי שלו הוא יכול להזמין אורחים ,אין לו מה
להסתיר .היכולת של האדם להכניס איש זר לביתו בלי שהוא יחשוש שהשני ,הזר
2
יפגע בו או מפריע לו .היא היכולת להיות בן חורין שהרי השני אינו כובל אותי.
ההפך ,אני שמח ומרגיש בן חורין כשהוא נמצא איתי.
"החירות של חג הפסח שורשה בחברות ,ובכך היא הפוכה מהחירות המערבית
שעיצבו ההוגים האקזיסטנציאליסטיים ששורשה בבדידות .החירות המערבית
מוצאת את המפגש עם האחר ככלא המגביל את האני ולפיכך יש להשתחרר
ממנו....חירות הפסח היהודית רואה במפגש עם האחר את סמל החירות בפסח.
הזר הופך להיות בן בית .בעל הבית לא מרגיש שהאורח מצר את צעדיו בביתו אלא
מרחיב אותם .מי שנועל דלתות חצרו בפני האחר איננו יכול לשמוח ולהיפדות"
(הרב שג"ר/זמן של חירות עמ' .)081
גם בסדום וגם אצל אברהם הסיפור הוא סיפור הכנסת אורחים אברהם בזכות
הכנסת אורחים זוכה לבן .ולוט זוכה להינצל מהפכת סדום.
רש"י שהבין את יסוד וסוד חג הפסח הבין שהיסוד הזה היה קיים הרבה שנים קודם
לפני האירוע המכונן של יציאת מצרים .הוא הבין שבלילה הזה יש את היכולת
לצאת לחירות להכניס אורחים ולקבל את האחר ולכן יצאנו דווקא אז ממצרים...
ולכן אנו פותחים את ההגדה של ליל הסדר וסיפורו של הערב בהזמנת אורחים:
"הא לחמא עניא....כל דכיפין ייתי ויאכל כל דצריך ייתי ויפסח".
גם היום היכולת שלנו להיות בני חורין במדרשה ובבית ובכל מקום היא היכולת
להכניס אורחים ולקבל את השני כבן בית ולא כזר.
ברכות ותודות לכל העוסקות בהוצאת האגדה.
הרב אהד טהרלב ,ראש המדרשה
3
במקום הקדמה..
חג הפסח המתקרב ובא מביא עימו עומס ולחץ לנקות את הבית מהחמץ ומכל
מיני שאריות שנערמו בו במהלך השנה האחרונה .הרבה פעמים אנחנו מגיעים
מותשים ועייפים לליל הסדר ומקווים שהלילה עצמו יפתח בנו תובנות ועולמות.
לפעמים הקסם הזה אכן מתרחש ,אבל לרוב הכלל של "יגעת ומצאת – תאמין"
מוכיח את עצמו יותר ,והאפשרות של הלילה הזה להפוך למשמעותית קשורה
להכנה וחשיבה שאנחנו עושים קודם לכן :עם עצמנו ועם מי שעומד להיות שותף
לליל הסדר אצלנו .ליל הסדר יכול להיות לילה סתמי ,הוא יכול להיות לילה של
אוסף של "וורטים" ודברי תורה אבל הוא גם יכול להיות לילה של דיבור ומחשבה
עמוקה על הברית והקשר שיש לקב"ה איתנו ,על שאלת החירות והעבדות בחיים
שלנו ועוד .במובן זה אני מתמלאת שמחה מהאוסף שהצלחתן ליצור כאן :אוסף
שמעיד על הכנה והתכוונות לקראת הלילה המיוחד הזה ואוסף שמכיל בתוכו מגוון
של מחשבות שהן יצירה שלכן ומספרות את סיפור המפגש שלכן עם נוסח ההגדה
ועם השאלות העמוקות בעבודת ה' שהלילה הזה מעלה.
כפתיח להגדה ולאוסף הרעיונות שלכן (וזו הזדמנות להודות בשם כולנו לבר
שלקחה על עצמה את האיסוף והארגון של דברי ומחשבות כולכן) ,אני מצרפת
אוסף של התחלת מחשבות ורעיונות לנושאי עומק העולים מתוך האופן בו בחרו
חז"ל לבנות את ליל הסדר ואת ההגדה ומציעה לבחור משהו מהם ולחשוב לפני
ואולי גם בתוך הסדר עליהם:
.0השאלה היא מוטיב שמלווה את הסדר כולו :הילדים שואלים ,המבוגרים עושים
שינויים בסדר על מנת לעורר לשאלה ,חז"ל אומרים שאפילו אדם יושב עם עצמו
בסדר הוא צריך לשאול ולא רק לענות ולספר .מה הכוח שיש בשאלה? מה ההבדל
בין סיפור שמגיע כתשובה לשאלה ובין סיפור שמגיע מעצמו? מה המקום שאנחנו
נותנים לשאלות בתוך העולם הדתי שלנו?
.2מתחיל בגנות ומסיים בשבח :חז"ל הגדירו במשנה שמבנה סיפור ההגדה צריך
להיות מסיפור הגנות אל סיפור השבח .האמוראים נחלקו בגמרא מהי הגנות:
מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו או עבדים היינו לפרעה במצרים .מה תורם
סיפור הגנות להבנת השבח? מה ההבדל בין שתי השיטות בגמרא לשאלה מהי
הגנות שאותה יש לספר? למה לכל שבח תמיד קודמת גנות בסדר העולם?
4
.3הורים וילדים :ההגדה היא פיתוח של מצוות "והגדת לבנך" ,כלומר הפסוקים
מגדירים שבלילה זה יש חיבור ומעשה של העברת המוסרת מאבא ואמא לבן ובת.
מה המשמעות העמוקה לכך שמסורת עוברת בתא המשפחתי דווקא? מה המקום
של מסורת והעברת תורה מהורים לילדים בעולם שלנו בו לילד יש מקורות מידע
רבים שאינם דווקא ההורים? מה המקום של חידוש ושינוי של ילד מהעולם
והמסורת שהוא מקבל מהוריו? כיצד אנחנו מתייחסים לארבעת הדמויות שאנחנו
יכולים למצוא בילדים שלנו (רשע ,חכם ,תם ושינו יודע לשאול)
.4כורך מצה ומרור :בהגדה מסופר שהלל היה נוהג לכרוך את המצה והמרור יחד
ולאוכלם עם הפסח .בגמרא מובא שחכמים היו חלוקים על הלל וסברו שאסור
(ולפירוש התוס' שם לא הכרחי) לכרוך את המצה והמרור יחד .מה מבטאת
המצה? מה מבטא המרור ומה מבטא הפסח בחיים שלנו? האם אנחנו רוצים לכרוך
את המרור עם המצה בחיים שלנו או דווקא להשאיר אותם נפרדים? באיזה
סיטואציות אפשרי ונכון לכרוך אותם?
.5פרספקטיבה :מעניין לראות שאת מצוות סיפור יציאת מצרים בוחרים חז"ל
להסדיר דווקא דרך הסיפור המתואר בספר דברים ולא דרך ספר שמות שמתאר
את ההתרחשות "און ליין" .מה יש בפרספקטיבה שהיא נאמנת או מוסיפה יותר
לסיפור? מה לוקחת הפרספקטיבה מהסיפור והאם נכון להשלים אותה באופנים
אחרים? כיצד היינו אנחנו בוחרים לספר את סיפור יציאת מצרים?
.6חייב אדם לראות את עצמו :המשנה מורה לאדם שמצוות ההגדה צריכה לקבל
מוחשיות וליצור באדם את החוויה כאילו הוא כרגע יוצא ממצרים ,מעבדות
לחירות .הגמרא מספרת על אמורא שהיה עושה תחפושת והצגה בליל הסדר
בשביל לחוות ולהרגיש את עניין יציאת מצרים .מה היחס בין הבנה שכלית
מופשטת להבנת הלב החוויתית? מה המקום שאנחנו נותנים בחיים להבנת הלב?
האם היא שייכת רק לילדים או גם למבוגרים? מה היציאה לחירות שלנו וכיצד נוכל
להרגיש אותה יותר בחיינו?
בתפילה שיתחדש חג שמח מלא משמעות ושמחה
חנה גודינגר-דרייפוס ,ראש בית המדרש
5
ציור הכריכה :שירה סולו
קדש
ילין:
ְּב ַׁש ָּבת ַׁמ ְּת ִח ִ
וַׁ יְּ ִהי ֶע ֶרב וַׁ יְּ ִהי ב ֶֹקר י ֹום ַׁה ִש ִשי .וַׁ יְּ ֻכלו ַׁה ָּש ַׁמיִ ם וְּ ָּה ָּא ֶרץ וְּ ָּכל ְּצ ָּב ָּאם .וַׁ יְּ ַׁכל ֱאל ִֹהים ַׁביוֹ ם
אכתוֹ ֲא ֶשר ָּע ָּשה .וַׁ יְּ ָּב ֶרךְּ
אכתוֹ ֲא ֶשר ָּע ָּשה וַׁ ִי ְּשבֹת ַׁבי ֹום ַׁה ְּש ִב ִיעי ִמ ָּכל ְּמ ַׁל ְּ
ַׁה ְּש ִב ִיעי ְּמ ַׁל ְּ
אכתוֹ ֲא ֶשר ָּב ָּרא ֱאל ִֹהים
ֱאל ִֹהים ֶאת י ֹום ַׁה ְּש ִב ִיעי וַׁ יְּ ַׁק ֵּדש אוֹ תוֹ ִכי בוֹ ָּש ַׁבת ִמ ָּכל ְּמ ַׁל ְּ
ַׁל ֲעשוֹת.
ילין:
ַׁבחוֹ ל ַׁמ ְּת ִח ִ
וֹתי
ַׁס ְּב ִרי ָּמ ָּר ָּנן וְּ ַׁר ָּב ָּנן וְּ ַׁרב ַׁ
ְּ
ָּברו ְּך ַׁא ָּתה יְּ יָּ ֱאל ֵֹּהינו ֶמ ֶלך ָּהע ֹו ָּלם בו ֵֹּרא ְּפ ִרי ַׁה ָּג ֶפן.
ָּברו ְּך ַׁא ָּתה יְּ יָּ ֱאל ֵֹּהינו ֶמ ֶל ְּך ָּהע ֹו ָּלםֲ ,א ֶשר ָּב ַׁחר ָּבנו ִמ ָּכל ָּעם וְּ רוֹ ְּמ ָּמנו ִמ ָּכל ָּלשוֹ ן וְּ ִק ְּד ָּשנו
)מוֹע ִדים ְּל ִש ְּמ ָּחה,
ְּב ִמ ְּצו ָֹּתיו .וַׁ ִת ֶתן ָּלנו יְּ יָּ ֱאל ֵֹּהינו ְּב ַׁא ֲה ָּבה ְּ
(ב ַׁש ָּבתַׁ :ש ָּבתוֹ ת ִל ְּמנו ָּחה ו ֲ
(ה ַׁש ָּבת ַׁהזֶ ה וְּ ֶאת יוֹ ם) ַׁחג ַׁה ַׁמצוֹ ת ַׁה ֶזה ,זְּ ַׁמן ֵּחרו ֵּתנו
ַׁח ִגים וזְּ ַׁמ ִנים ְּל ָּששוֹ ןֶ ,את י ֹום ַׁ
יאת ִמ ְּצ ָּריִ םִ .כי ָּבנו ָּב ַׁח ְּר ָּת וְּ אוֹ ָּתנו ִק ַׁד ְּש ָּת ִמ ָּכל
יצ ַׁ
(ב ַׁא ֲה ָּבה)ִ ,מ ְּק ָּרא ק ֶֹדש ,זֵּ ֶכר ִל ִ
ְּ
(ב ַׁא ֲה ָּבה ו ְּב ָּרצוֹ ןְּ ),ב ִש ְּמ ָּחה ו ְּב ָּששוֹ ן ִהנ ַׁח ְּל ָּתנוָּ .ברוךְּ
ָּ
ָּה ַׁע ִמים( ,וְּ ַׁש ָּבת) ומוֹ ֲע ֵּדי ָּק ְּד ֶשך ְּ
ְּ
(ה ַׁש ָּבת וְּ )יִ ְּש ָּר ֵּאל וְּ ַׁה ְּז ַׁמ ִנים.
ַׁא ָּתה יְּ יָּ ְּ ,מ ַׁק ֵּדש ַׁ
ְּבמוֹ ָּצ ֵּאי ַׁש ָּבת מוֹ ִס ִיפין:
ְּ
ָּברו ְּך ַׁא ָּתה יְּ יָּ ֱאל ֵֹּהינו ֶמ ֶלך ָּהע ֹו ָּלם ,בו ֵֹּרא ְּמאוֹ ֵּרי ָּה ֵּאש.
חש ְּךֵּ ,בין יִ ְּש ָּר ֵּאל
ָּברו ְּך ַׁא ָּתה יְּ יָּ ֱאל ֵֹּהינו ֶמ ֶל ְּך ָּהע ֹו ָּלם ַׁה ַׁמ ְּב ִדיל ֵּבין ק ֶֹדש ְּלחֹלֵּ ,בין אוֹ ר ְּל ֶ
ָּל ַׁע ִמיםֵּ ,בין יוֹ ם ַׁה ְּש ִב ִיעי ְּל ֵּש ֶשת יְּ ֵּמי ַׁה ַׁמ ֲע ֶשהֵּ .בין ְּק ֻד ַׁשת ַׁש ָּבת ִל ְּק ֻד ַׁשת י ֹום טוֹ ב
ִה ְּב ַׁד ְּל ָּת ,וְּ ֶאת יוֹ ם ַׁה ְּש ִב ִיעי ִמ ֵּש ֶשת יְּ ֵּמי ַׁה ַׁמ ֲע ֶשה ִק ַׁד ְּש ָּתִ .ה ְּב ַׁד ְּל ָּת וְּ ִק ַׁד ְּש ָּת ֶאת ַׁע ְּמךָּ
יִ ְּש ָּר ֵּאל ִב ְּק ֻד ָּש ֶת ָּךָּ .ברו ְּך ַׁא ָּתה יְּ יָּ ַׁה ַׁמ ְּב ִדיל ֵּבין ק ֶֹדש ְּלק ֶֹדש.
יענו ַׁל ְּז ַׁמן ַׁהזֶ ה.
ָּברו ְּך ַׁא ָּתה יְּ יָּ ֱאל ֵֹּהינו ֶמ ֶל ְּך ָּהע ֹו ָּלםֶ ,ש ֶה ֱחיָּ נו וְּ ִק ְּי ָּמנו וְּ ִה ִג ָּ
שוֹ ֶתה רֹב כוֹ ס ַׁהיַׁ יִ ן ְּב ַׁה ָּס ָּבה.
6
קדש " -אין קדושה בלי הכנה" (הרב סולובייצ'יק)
ליל הסדר מתחיל בציווי -קדש!
נראה כי ההבדל בין המילים "קדש" ו"קידוש" הוא לשוני בלבד ,אך כשקושרים את השוני הזה להגדת פסח ,נגלה
בתוכו רובד נוסף:
הקידוש הוא הצעד הפותח את הלילה ,ומעביר אותנו ממימד של חול אל מימד של קודש.
סיפור יציאת מצריים מתאפיין בפאסיביות של בני ישראל למול האקטיביות של הקב"ה :הקב"ה היכה במצרים את
עשרת המכות וקרע את ים סוף ,בעוד בני ישראל המשיכו בדפוס ההתנהגות ה"עבדותי" שהוטמע בהם ,ולא נקטו
יוזמה .הם אפשרו לסיפור להיכתב עבורם ,מבלי שיקחו חלק בכתיבתו.
כשאנו ניגשים לקיים את מצוות "והגדת לבנך" ,אנחנו נוכחים לגלות כי המקום שלנו כיום הוא אחר .הקידוש על היין
בליל הסדר שונה ,כיוון שכאן אנו מצווים להיות אקטיביים ,פעילים ,אנשי מעשה אשר לוקחים אחריות על עולמם
הרוחני .הקב"ה מצווה אותנו" -קדש!"
מעתה ,אנחנו האחראיים על הקדושה שתשרור בשולחן החג שלנו .אנחנו כבר לא עבדים הכפופים לאדון ,אנחנו בני
חורין.
ההתעלות הרוחנית שתחושה של קדושה יוצרת בתוכנו ,לא מגיעה מעצמה .כפי שהרב סולובייצ'יק כתב" :אין
קדושה בלי הכנה" -לא ניתן לגשת אל מעמד גבוה ,כמו ליל הסדר ,ולצפות שיתחולל בנו משהו כל עוד לא התכוננו
כראוי.
כך גם בעולם עבודת ה' שלנו .השנה ,ב בית המדרש ,אנו חוות את חוויית ה"הכנה" :אנו לומדות ומתכוננות לקראת כל
חג ,ומגיעות אליו מלאות מטען רוחני אשר מלווה אותנו גם במהלך היום יום.
הרצון שלנו להכניס משמעות וקדושה לתוך חיינו ,יתממש רק במידה ונבין שיציאה מעבדות לחירות כוללת בתוכה
עבודה קשה ולעיתים אף מייגעת -אך בסוף תמיד מתגמלת.
כשנגיע אל ליל הסדר ,ואל מעמד הקידוש ,כאשר אנו נמצאות בתודעת ה"קדש!" ,החוויה בהכרח תהפוך מרוממת
יותר ,עמוקה יותר" ,שלנו" יותר -ובוודאי תותיר חותם משמעותי בנפשנו.
יהי רצון שנזכה לחוות קדושה אמיתית מתוך הכנה ,התכוננות ,וכוונה.
חג שמח ,מוריה תשובה ומוריה יעקובס.
7
ורחץ
ילת יָּ ַׁדיִ ם".
"על ְּנ ִט ַׁ
נוֹ ְּט ִלין ֶאת ַׁהיָּ ַׁדיִ ם וְּ ֵּאין ְּמ ָּב ְּר ִכין ַׁ
בשלב זה של הסדר אנו נוטלים ידיים לפני אכילת הכרפס ללא ברכה.
הגמרא דנה בעניין נטילת הידיים לפני אכילת הכרפס
אמר רב ברונא אמר רב :הנוטל ידיו לא יקדש
נטילת הידיים לכאורה אינה קשורה לליל הסדר ולכן נשאלת השאלה מהי משמעות הנטילה בלא ברכה ולמה עלינו ליטול
ידיים שלא על לחם?
אמר רבי אלעזר אמר רב אושעיה :כל שטיבולו במשקה צריך נטילת ידיים
רש"י -ד"ה טיבולו במשקה :כגון ירק בכותת או בחומץ צריך נטילת ידיים משום משקה ,שהידיים שניות
לטומאה(.ידיו של האדם הם שניות לטומאה כלומר הנוגע בתרומה בלא נטילת ידיים מטמא אותה ופוסל אותה
בעלי
לאכילה ,שני לטומאה מטמא מאכלי תרומה בלבד)
התוספות -דוחים את הצעתו של רש"י וסוברים שחכמים קבעו שאף שני לטומאה אינו מטמא מאכלי חולין (אך היא
כן מטמא משקים של חולין והופך אותם לראשון של טומאה ,ובכך מטמא את האוכל)
הנטילה בשלב זה באה מדין דבר שטיבולו במשקה המחייב נטילה -מכיוון שנחלקו הראשונים האם יש ליטול בימינו על
דבר הטבול במשקה ,ולכן אנו נוטלים ללא ברכה.
מעיקר הדין חייב אדם ליטול את ידיו בלא ברכה לפני אכילת דבר שטיבולו במשקה ,אך בדרך כלל אנשים אינם
מקפידים בכל השנה על נטילה זו.
מדוע כולם מקפידים על נטילת ידיים לפני דבר שטיבולו במשקה דווקא בליל הסדר?
הט"ז סובר שאכן אין זה נכון שבפסח אנשים מקפידים בנטילה זו ואילו בשאר ימות השנה רבים מזלזלים.
לעומתו יש הטוענים שכנראה אין הקפדה במהלך השנה לא מתוך זלזול אלא מחוסר ידיעה ואילו בליל הסדר מכיוון
שזה מודפס בהגדה ליטול ללא ברכה ,כולם נוהגים כך.
ישנם אחרונים שסברו שאפילו מי שלא נוהג ליטול ידיו בימות השנה יקפיד בפסח כדי שהתינוקות ישאלו.
כדי שתינוקות ישאלו מופיע לכל אורך ההגדה ולכן נשאלת השאלה מהו מקומם של התינוקות בסדר? התורה
המתייחס לעניין זה" .וְהִ ּ ַּגדְ ָּּת לְבִ נ ְ ָּך ַּ ּבי ֹּום הַּ הו ּא לֵאמֹר ַּ ּבעֲ בו ּר זֶ ה עָּ ָּשה ה' לִי ְ ּב ֵצאתִ י מִ ּ ִמ ְצ ָּריִם" בשעה שיש מצה
8
ואף על פי שאין לו בן ,אפילו חכמים גדולים חייבים לספר ביציאת מצרים .וכל המאריך .ומרור מונחים לפניך
(משנה תורה לרמב"ם ,ספר זמנים ,הלכות חמץ ומצה ,ז' ,א-ב)"בדברים שאירעו והיו ,הרי זה משובח
ולעורר אותם ,אין זה פלא שלאורך הדורות התפתחו מנהגים רבים שנועדו לשבות את תשומת ליבם של הילדים
לשאול שאלות ,שכן עיקרו של ליל הסדר על פי דברי החכמים הוא להעביר את זכרון יציאת מצרים מדור לדור .על
חינוך הילדים .כן ישנה חשיבות רבה שהילדים הצעירים יהיו קשובים ויהיו ערים לתכני ההגדה הנאמרים בליל הסדר
והנחלת הערכים ,המורשת והתרבות הינם חלק מרכזי בליל הסדר ,וביהדות בכללה -אשר מבוססת על עניין המסירה
מדור לדור ,וחינוך הדור הצעיר .חג הפסח קיבל את צביונו כחג חינוך הילדים עוד לפני יציאת מצרים ,שמטרתם
חינוך הדור הצעיר לכן מרימה התורה על נס את לימוד יציאת מצרים כלקח לדור הצעיר .הדבר בא לידי ביטוי
".בהגדה של פסח ,שבאה לקיים את הציווי "והגדת לבנך" -להגיד ולשנן את הדברים לדור הצעיר ולדורי דורות
יעל נוביק
כרפס
טוֹ ְּב ִלין ַׁכ ְּר ַׁפס ָּפחוֹ ת ִמ ְּכזַׁ יִ ת ְּב ֵּמי ֶמ ַׁלח ,ו ְּמ ָּב ְּר ִכין:
ָּברו ְּך ַׁא ָּתה יְּ יָּ ֱאל ֵֹּהינו ֶמ ֶל ְּך ָּהע ֹו ָּלם ,בו ֵֹּרא ְּפ ִרי ָּה ֲא ָּד ָּמה.
חכמים דרשו את אכילת הכרפס בדרך רמז ואמרו כי המצווה במין ירק הבא מן האדמה מרמזת על מצבם של
בני ישראל כשהיו במצרים ,דרוסים על ידי הכל כאדמה זו .וכרפס דרשו כאותיות "ס פרך" כלומר ס (שישים
ריבוא) שעבדו במצרים בפרך.
אכילת הכרפס שהוא ירק האדמה ,מרמזת לירידה שירד הקב"ה אל הדרגה הנמוכה ביותר הקרויה "ארץ" כדי
להעלות ממנה את ישראל ..ועל כן דברי האר"י :מצווה יתרה היא בכרפס דווקא משום שהמילה כרפס מרמזת
במספרה ( )063לדרגה ראשונה של הבינה בתהליך התעלותה .וכיוון שהכרפס רומז לצד הגבורה טובלים אותו במי
המלח ,שהם צירוף של החסד והשפע (שסמלו מים) עם רוח הבירור והדין של החכמה (שמסמל המלח).
שיר בר-סלע
9
יחץ
ַׁב ַׁעל ַׁה ַׁביִ ת יִ ְּב ַׁצע ֶאת ַׁה ַׁמ ָּצה ָּה ֶא ְּמ ָּצ ִעית ִל ְּש ַׁתיִ ם ו ַׁמ ְּצ ִפין ֶאת ַׁה ֵּח ִצי ַׁה ָּגדוֹ ל ַׁל ֲא ִפיקוֹ ָּמן.
בליל הסדר כל אחת מאתנו צריכה לעבור תהליך של יציאה מעבדות לגאולה ,חירות אישית .ליל הסדר רצוף
במעשים ,לכאורה חיצוניים לגמרי ,שאמורים להוביל אותנו את התהליך הזה.
בהתחלה תאכלו מצה ,מרור וחרוסת .תזכרו את שיעבוד מצרים ,את הקושי והייסורים שעברו אבותינו .לאחר מכן
תצאו לחירות ,תערכו שולחן ,תגידו הלל ,תאכלו ממקום של רווח ,של חופש -אנחנו כבר לא עבדים.
אחד המעשים הראשונים בסדר הוא "יחץ" -מוציאים את המצה האמצעית ושוברים אותה לשניים.
ליל הסדר מלא בפרדוקסים ,בסתירות .אנחנו צריכים להרגיש בו גם את השעבוד וגם את הגאולה ,להצליח להגיע
למקום שלם המאחד את שני הדברים.
שבירת המצה פותחת את התהליך שאנחנו רוצים לעבור .המצה מסמלת מצד אחד את השעבוד ,שהרי היא זכר
ללחם העוני שאכלו אבותינו במצרים .ומהצד השני מסמלת גם את הגאולה ,זה המזון שאכלו אבותינו כשיצאו
בחיפזון ממצרים.
ספר הזוהר מכנה את המצה "לחמא דמהימנותא"= לחם האמונה .היא מייצגת את אמונתם של בני ישראל
בקב"ה שיצילם מהמצרים ,שהרי קיבלו את הצו לאפיית המצות כשהיו עדיין עבדים.
הרבי מקוצק אמר פעם "אין שלם מלב שבור" .השלימות מתחילה בלב נשבר -במצה שבורה .אין אדם שלם בפני
עצמו .כאשר אדם יודע זאת ,הוא מכיר בכך שליבו שבור -הרי הוא כלי היכול לקבל שפע .החושב כי הוא שלם
ואיננו שואף לשלימות ,אינו יכול לקבל ונשאר חסר כשהיה .הלב הנשבר ,ההבנה כי האדם חסר במהותו היא הנותנת
לנו את היכולת להתעלות מעלה אל עבר השלימות.
שבירת המצה פותחת לנו מקום בלב לקראת התהליך שאנו רוצים לעבור בסדר .לצאת מהמֶ ָּיצ ִרים שלנו ולהגיע אל
המקום השלם בו אנו רוצים להיות.
ניצן סגל ורותם הראל
11
מגיד
מַּ עֲ ֶשה ְ ּב ַּר ִ ּבי ֱאלִיעֶ זֶ ר ו ְַּר ִ ּבי יְהו ֹֻשעַּ ו ְַּר ִ ּבי ֶאלְעָּ זָּ ר ֶ ּבן עֲ זַּ ְריָּה ,ו ְַּר ְ ּבי עֲ ִקיבָּ א ו ְַּר ִ ּבי ַּט ְרפוֹןֶ ,שהָּ יוּ מְ ֻס ִ ּבין ִ ּבבְ ניֵ בְ ַּרק ,וְהָּ יוּ
מְ ַּס ּ ְפ ִרים ִ ּב ִיצ ַּיאת מִ ְצ ַּריִם ָּּכל א ֹות ֹו הַּ ַּ ּל ְילָּה ,עַּ ד ֶש ָּ ּבאו ּ תַּ לְמִ ֵידיהֶ ם ו ְָּאמְ רו ּ לָּהֶ ם"ַּ :ר ּבוֹתֵ ינוּ ,הִ ִּגיעַּ זְ מַּ ן ְק ִר ַּיאת ְשמַּ ע ֶשל
ַּש ֲח ִרית" (מתוך ההגדה)
ממעשה זה לומדים על החיוב בליל הסדר לספר ביציאת מצרים ,אך מעשה זה תמוה במיוחד מכמה סיבות:
ראשית ,בני ברק היא עירו של רבי עקיבא ,ואין זה נהוג שהחכמים (רבי אלעזר ורבי יהושע ) באים לביתו של
התלמיד ,ואין היה זה יותר ראוי שרבי עקיבא ילך להסב אצלם ?שנית ,מדוע התלמידים נשארים בחוץ ולא
מצטרפים לסדר של החכמים על מנת לשמוע מהם את סיפר יציאת מצרים? ובנוסף ,למה התלמידים צריכים לבוא
ולהגיד לרבותיהם שהגיע זמן קריאת שמע של שחרית? האם רבותיהם לא רואים שכבר יום?
אלא יש להבין שבאותה התכנסות בבני ברק דנו מנהיגי הדור בעניין נוסף -הם תכננו את המרד ברומאים .ועל כן
הם באו למקום מושבו של רבי עקיבא ,שאפשר לכנותו המנהיג הרוחני של המרד .ועל כן התלמידים נשארו בחוץ כל
הלילה על מנת לשמור מפני רומאים או מלשינים.
החכמים ישבו עד שבאו תלמידיהם ,חיילי בר כוכבא ,ואמרו להם שהגיע זמן קריאת שמע של שחרית ,עלתה איילת
השחר-סימן לגאולתם של ישראל.
החכמים שהסבו בבני ברק ,בכך שעסקו בדיני מלחמה ,אכן קיימו את הפסח ,את פסח מצרים .הם ראו את
עצמם כאילו הם יצאו ממצרים .הם עסקו ביציאת מצרים של דורם.
החכמים זכרו את ליל הפסח במצרים ,כאשר בני ישראל אכלו את קרבן הפסח תוך התכוננות ליציאת ממצרים,
הם אכלו אותו בחיפזון כאשר מותניהם חגורים(.שמות,יב)
החכמים זכרו את ליל הפסח בגלגל ,כאשר זהו הפסח הראשון שהם עושים כנימולים ,והם מתארגנים לכיבוש
ונחלת הארץ(.יהושע ,ה).
בבחירה של חמשת החכמים ,להתכנס בליל חג הפסח ,בבחירה לקחת חלק אקטיבי בגאולת ישראל ,הם התוו את
הדרך לדורות שבאו אחריהם:
את אותו ליל הסדר שיסדו חמשת החכמים בבני ברק ,קיימו לוחמי מרד גטו ורשה ,שהחלו את הלחימה בנאצים
בליל הסדר של שנת תש"ג (.)3490
11
את אותו ליל הסדר קיימו לוחמי המחתרות בשנת תש"ח(,)3491כאשר הם התכוננו למבצע "חמץ" לכיבוש יפו
וסביבתה.
את אותו ליל סדר אנו מצווים לערוך בכל שנה ושנה ,לצאת ממצרים בכל שנה ושנה ,
עד שתעלה איילת השחר.
תהילה לייטנר
יה ֶאת ַׁה ְּק ָּע ָּרה וְּ אוֹ ֵּמר ְּבקוֹ ל ָּרם:
ְּמ ַׁג ֶלה ֶאת ַׁה ַׁמצוֹ תַׁ ,מ ְּג ִב ַׁ
יתי
ָהא ַל ְח ָמא ַענְ יָ א ִדי ֲא ָכל ּו ַא ְב ָה ָתנָ א ְ ּב ַא ְר ָעא ְד ִמ ְצ ָריִ םָּ .כל ִד ְכ ִפין יֵ ֵ
וְ יֵ יכ ֹלָּ ,כל ִד ְצ ִר ְ
יתי וְ יִ ְפ ַסחָ .ה ַש ּ ָתא ָה ָכאְ ,ל ָשנָ ה ַה ָ ּב ָאה ְ ּב ַא ְר ָעא
יך יֵ ֵ
ְדיִ ְש ָר ֵאלָ .ה ַש ּ ָתא ַע ְב ֵדיְ ,ל ָשנָ ה ַה ָ ּב ָאה ְ ּבנֵ י חוֹ ִרין.
הקטע הנ"ל איננו מזוהה עם שום קטע תלמודי או מדרשי אחר ,אלא הוא מיוחס לתקופת הגאונים וכך אנו פותחים
את החלק של "מגיד" בליל הסדר .קטע זה הוא הקטע היחיד הנכתב ונקרא בארמית ובו מדובר על יציאה
מעבדות לחירות ועל התקווה לשוב להיות בני חורין אמתיים.
בקריאה הראשונית של הקטע ניתן להבין את משמעותו באופן גלותי ,זהו הלחם שאכלנו במצרים כעבדים ומתוך
אכילתו כיום אנו מתפללים עדיין לגאולה ולחירות.
הגרי"ד (הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק )3430-3440כותב על קטע זה שבהגדה פירוש מעניין שמציג את אופייה
הפרדוכסלי של המצה:
.3מצה שהיא לחם עוני ,לחם שמעורר זיכרון כואב של עוני ומחסור ,עבדות ושיעבוד.
.2מצה שאכלנו ב יציאה ממצרים ,לחם שאיתו נגאלנו ויצאנו לחירות ,לחם עם טעם של עצמאות וחופש
אמיתי.
על בסיס פירוש זה הגענו לקריאה חדשה של הקטע ואת קריאה זו נסביר להלן:
' .3כל דצריך יבוא ויפסח' -לשורש פס"ח יש מס' הגדרות מילוניות:
דילג ,עבר ,קפץ .לדוג'" :ופסח ה' על הפתח" (שמות י"ב ,כ"ג) .אם נפרש כך את "ויפסח" ניתן להבין
את המשפט הנ"ל כך שאין צורך להיכנס לבתים הפתוחים המצפים לאורחים מכיוון שגם אנחנו רוצים
להיות מארחים ולפתוח את ביתנו לנזקקים לכך (עמדת המארח).
פיסח – צלע על רגלו .לדוג'" :ויהי בחופזה לנוס ויפול ויפסח" (שמואל ב' ד' ,ד') אם נבחר לפרש כך
את "ויפסח" נראה את עצמנו כנזקקים לדלתות הפתוחות ושלנו אין את האפשרות לפתוח את הדלת
לנזקקים (עמדת העני הנזקק).
12
.2את המשפט "השתא הכא ,לשנה הבאה בארעא דישראל" ניתן לפרש בשתי קריאות נפרדות:
יכול להתפרש ככל מקום בעולם ,ולכן אמירה זאת ממשית ורלוונטית לגלות ,בעיקר באופן פיזי,
ההשתוקקות לעלות לארץ.
יכול להתפרש כאמירה ארץ ישראלית ,אמירה מהותית יותר ,אנו מתפללים לגאולה שלמה ולרצון אמיתי
לא רק לגור בארץ אלא גם להיגאל בה רוחנית.
מהגדרות מילוניות אלה וההווה אמינות הנ"ל ניתן לראות את קריאת הגלות מול קריאת החרות של הפועל "ויפסח",
של המילה "הכא" העמומה ,בדומה לאופייה הפרדוכסלי של המצה .אך המשפט האחרון פוסל את התאוריה של
דו המשמעות של הקטע" .השתא עבדי ,לשנה הבאה בני חורין" את משפט זה בלתי ניתן לקרוא בצורה אחרת חוץ
מעבדות מוחלטת עכשווית ותפילה ליציאה לחירות.
אמירתו החותכת של משפט זה מראה לנו את אופייה של הגאולה העתידית ,הגאולה העתידית תתבטא כך שגם
שניגאל נמשיך להיות 'עבדי דקודשא בריך הוא' .גם בימי הגאולה נמשיך להיות תחת רשות הקב"ה .אחרי שחושבים
על רעיון זה ועל השורה הראשונה – 'הא לחמא עניא' ניתן להבין שבלי הפירוש של הגרי"ד גם משפט זה אינו
משתמע לשני פנים .גם משפט זה רומז על גאולה מסויימת שבה לא נהיה בני חורין מוחלטים ,אלא שנמשיך להיות
עבדי ה' ונמשיך לקיים את עול המצוות שהוטל עלינו ,לגאולה כזו אפשר לקרוא גאולה מתוך עבדות .וזה המכנה
המשותף שיש למצה שאנו אוכלים ,מצד אחד לחם עבדות וגלות אך מצד שני לחם של גאולה מתוך התמסרות לעול
המצוות ,אך יש לזכור שמצה זו היא אחת שמגלמת את שני הצדדים הניגודיים כאחד.
הלל וינטר וכרמי בלייכר
ֵּמ ִסיר ַׁה ְּק ָּע ָּרה ֵּמ ַׁעל ַׁה ֻש ְּל ָּחן ,מוֹ זְּ ִגין כוֹ ס ֵּש ִני וְּ ַׁכאן ַׁה ֵּבן אוֹ ֶא ָּחד ִמן ַׁה ְּמ ֻס ִבים שוֹ ֵּאל:
ַמה ִ ּנ ּ ְש ּ ַתנָ ה ַה ַּליְ ָלה ַה ֶּ ּזה ִמ ָּכל ַה ֵּלילוֹ ת?
ֶּש ְ ּב ָכל ַה ֵּלילוֹ ת ָאנ ּו אוֹ ְכ ִלין ָח ֵמץ ּו ַמ ָ ּצהַ ,ה ַּליְ ָלה ַה ֶּ ּזה ֻּּ -כלּ וֹ ַמ ָ ּצה!
ֶּש ְ ּב ָכל ַה ֵּלילוֹ ת ָאנ ּו אוֹ ְכ ִלין ְש ָאר יְ ָרקוֹ תַ - ,ה ַּליְ ָלה ַה ֶּ ּזה ָמרוֹ ר!
ילין ֲא ִפיל ּו ּ ַפ ַעם ֶּא ָחתַ - ,ה ַּליְ ָלה ַה ֶּ ּזה
ֶּש ְ ּב ָכל ַה ֵּלילוֹ ת ֵאין ָאנ ּו ַמ ְט ִ ּב ִ
ְש ּ ֵתי ְפ ָע ִמים!
ֶּש ְ ּב ָכל ַה ֵּלילוֹ ת ָאנ ּו אוֹ ְכ ִלין ֵ ּבין יוֹ ְש ִבין ּו ֵבין ְמ ֻּס ִ ּביןַ - ,ה ַּליְ ָלה ַה ֶּ ּזה
ֻּּכ ָּלנ ּו ְמ ֻּס ִ ּבין!
13
בחרתי לעסוק בעניין בשאלות וחוסר הוודאות שבליל הסדר ובמה נשתנה.
נתחיל מהקושיות עצמן ,שמתי לב שבאיזשהו מקום השאלות אינן טבעיות ,הן לא שואלות מה שהייתי מנסה לשאול
באופן טבעי ,אולי היינו מנסים לשאול מדוע אומרים הלל דווקא בסוף הסדר ולא ב''מגיד'' ולמה שותים 9כוסות
וכד' ,לא היינו חושבים באופן טבעי לשאול דבר שולי כמו מסובין או לא מסובין ,כמה מטבילין ,או על ירקות .לדעתי
הסיבה לשאילת השאלות הלכאורה תמוהות ולא מהותיות הללו טמונה בעצם הרעיון של ליל הסדר ומתקשר גם למה
נשתנה.
אם נשים לב טוב לשיר מה נשתנה ,שמים לב שהמילים ''לילה'' או ''לילות'' הן מילות המפתח בשיר .מילים אלו חוזרות
יותר מ )!!( 39פעמים בכל השיר .מדוע אנו מזכירים כל כך הרבה פעמים את הלילה? מה זה רוצה להגיד לנו?
בסדר ,ליל הסדר חל בלילה ,וכל הלילה ,אבל האם יש סיבה עמוקה יותר?
כשחשבתי על הסיבה האפשרית ,הגעתי למהות הלילה ולייחודיות שלו .לילה הוא זמן של מחשבות ,הראש נפתח
והאדם עושה חשבון נפש עם עצמו .דווקא בלילה צפות כל השאלות ,הלבטים ,הפחדים ,והתהיות .מה יש בלילה
שגורם לכך?
לדעתי התשובה לכך היא שבלילה אנו שרויים במצב של חוסר וודאות נפשית ופיזית ,נפשית בגלל הזמן ,ופיזית
בגלל החושך היחסי בסביבה שלנו .בלילה הכל נראה פחות מובן ,ולא תמיד הכל ברור ונראה לעין.
בלילה לא תמיד רואים את התשובות לכל השאלות והתהיות שלנו ,אבל דווקא בגלל זה מוטל עלינו לשאול ולברר .לא
סתם נאמר בתהילים ''ואמונתך בלילות'' – דווקא בלילה צריך אמונה! דווקא בלילה ,במצב המיוחד הזה עלינו
לסמוך על הקב''ה עוד יותר ,לתת לו להוביל אותנו ,לדעת שלא משנה כמה חשוך ,בסוף מחכה לנו אור .זאת לא
חוכמה להגיע לאמונה שלמה ,תמימה ואמיתית ביום ,כשיש אור והכל מובן ,הקושי הוא דווקא בלילה ,בחושך,
ברגעים הקשים .ודווקא פה מתגלה האמונה ,למרות שלא הכל מובן ומאיר ,אנחנו מאמינים.
ובליל הסדר כנראה לא כל כך משנה מה יהיו השאלות ,מהותיות או לא ,חשובות או לא ,העיקר שנשאל .עצם
העובדה ששרים את מה נשתנה ושואלים שאלות מראה על העניין שלנו ,הרצון לברר ולהבין .מראה על העניין שלנו בליל
הסדר ובהגדה ,שאכפת לנו ,מראה שאנחנו לא אדישים! ועוד יותר ,דווקא כששואלים שאלות מוזרות ולא טבעיות,
זה לא משנה מה שואלים ,שאילת השאלות בסדר בכלל ובמה נשתנה בפרט מעידה על כך ,וזאת כדי שנוכל לקיים
את מצוות הסדר ,ולספר בסיפור יציאת מצרים .ולכך נדרשת אמונה .שאילת שאלות מביאה ספק ,אבל גם
התחזקות והתעוררות גדולה .כי לא תמיד יש תשובות ,אבל על זה עומדת האמונה שלנו .על אמונה תמימה בקב''ה,
כנה וזכה .הליכה אחריו בעיניים עצומות ,ללא גבולות .כן לשאול ,כן לברר ולהעמיק ,אך יחד עם זה להבין שלא
תמיד מבינים למה ולא תמיד יש תשובה ,אבל אנחנו מחזקים דווקא בלילה הזה את האמונה שלנו ,וזוכרים את ידו
החזקה וזרועו הנטויה של הקב''ה ,שהוציא אותנו ממצרים.
ניצן גולן
14
יח ֶאת ַׁה ְּק ָּע ָּרה ַׁעל ַׁה ֻש ְּל ָּחןַׁ .ה ַׁמצוֹת ִת ְּהיֶ ָּינה ְּמ ֻגלוֹ ת ִב ְּש ַׁעת ֲא ִמ ַׁירת ַׁה ַׁה ָּג ָּדה.
ֵּמ ִנ ַׁ
יאנ ּו יְ יָ ֱאל ֵֹהינ ּו ִמ ּ ָשם ְ ּביָ ד ֲח ָז ָקה
ֲע ָב ִדים ָהיִ ינ ּו ְל ַפ ְרע ֹה ְ ּב ִמ ְצ ָריִ ם ,וַ ּיוֹ ִצ ֵ
ּו ִב ְזרוֹ ַע נְ ט ּויָ ה .וְ ִאלּ ּו ל ֹא הוֹ ִציא ַה ָ ּקדוֹ ש ָ ּבר ּו ְך ה ּוא ֶּאת ֲאבוֹ ֵתינ ּו
ִמ ּ ִמ ְצ ָריִ םֲ ,ה ֵרי ָאנ ּו ּו ָבנֵ ינ ּו ּו ְבנֵ י ָבנֵ ינ ּו ְמ ֻּש ְע ָ ּב ִדים ָהיִ ינ ּו ְל ַפ ְרע ֹה
ְ ּב ִמ ְצ ָריִ ם .וַ ֲא ִפיל ּו ֻּּכ ָּלנ ּו ֲח ָכ ִמיםֻּּ ,כ ָּלנ ּו נְ בוֹ נִ יםֻּּ ,כ ָלנ ּו ְז ֵקנִ יםֻּּ ,כ ָלנ ּו
יאת ִמ ְצ ַריִ ם .וְ ָכל
יצ ַ
יוֹ ְד ִעים ֶּאת ַה ּתוֹ ָרהִ ,מ ְצוָ ה ָע ֵלינ ּו ְל ַס ּ ֵפר ִ ּב ִ
יאת ִמ ְצ ַריִ ם ֲה ֵרי ֶּזה ְמ ֻּש ָ ּבח.
יצ ַ
ַה ּ ַמ ְר ֶּ ּבה ְל ַס ּ ֵפר ִ ּב ִ
קטע זה מבטא כמה דרגות בחווית ההזדהות של האדם עם סיפור יציאת מצרים .בהתחלה אנחנו מצווים
להרגיש שאנחנו עצמנו יצאנו ממצרים – "עבדים היינו בפרעה למצרים" .כמובן שקשה באמת לחוות ככה את
הסיפור ,אז הדרגה הבאה היא שנבין שאלמלא יצאו אבותינו ממצרים אנו עצמנו היינו משועבדים שם .רעיון זה
אמור לעזור לנו להזדהות עם הסיפור בעצמנו ,להפוך אותו רלוונטי לחיינו עכשיו .אך אם גם ככה אנחנו עדיין לא
מצליחים להתחבר ,יש את הדרגה השלישית ,ואולי הקלה ביותר למי שלא באמת חווה את יציאת מצרים ,והיא
"ואפילו כלנו חכמים ,כלנו נבונים ,כלנו זקנים ,כלנו יודעים את התורה ,מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים" .כלומר
האדם מחויב לספר את הסיפור בלי קשר למידת החיבור האישי שהוא מרגיש כלפיו .ואפילו מי שיודע את כל
התורה ,לאו דווקא יוכל להרגיש כאילו הוא באמת יצא ממצרים ,שהרי הסיפור אינו אינטלקטואלי במהותו אלא
חווייתי ,ומי שלא חווה אותו באמת יתקשה להבין אותה לעומק.
אפשר לרא ות רעיון זה של החוויה האישית כשמשווים בין קטע זה לקטע "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו".
"עבדים היינו" מנוסח בגוף ראשון ,ואילו בקטע שעוסק בעבודה זרה היחס הוא אל אבותינו בגוף שלישי .ניגוד זה
מדגיש את החשיבות של החוויה האישית ברובד של היציאה מעבדות לחירות במובן הפיזי כאשר אנו מספרים על
הרובד הרוחני כיותר מנותק מאיתנו .יש דגש על החוויה האישית בנושא העבדות ,אולי כי בימינו יותר קשה לנו להבין
את השיעבוד הפיזי מאשר את השיעבוד הרוחני.
יהי רצון שנזכה כולנו להרגיש כאילו יצאנו מעבדות לחירות .וגם אם לא נזכה לכך ,שלפחות נבין שאנחנו אמורות
לשאוף לכך.
שרה ווליצקי ואביבה שטראהל
15
יבא וְ ַר ִ ּבי ַט ְרפוֹ ן
יע ֶּזר וְ ַר ִ ּבי יְ הוֹ ֻּש ַע וְ ַר ִ ּבי ֶּא ְל ָע ָזר ֶּ ּבן ֲע ַז ְריָ ה וְ ַר ְ ּבי ֲע ִק ָ
ַמ ֲע ֶּשה ְ ּב ַר ִ ּבי ֱא ִל ֶּ
יאת ִמ ְצ ַריִ ם ָּכל אוֹ תוֹ ַה ַּליְ ָלה ַעד ֶּש ָ ּבא ּו
יצ ַ
ֶּש ָהי ּו ְמ ֻּס ִ ּבין ִ ּב ְבנֵ י ְב ַרק ,וְ ָהי ּו ְמ ַס ּ ְפ ִרים ִ ּב ִ
יאת ְש ַמע ֶּשל ַש ֲח ִרית.
יע ְז ַמן ְק ִר ַ
יהם וְ ָא ְמר ּו ָל ֶּהםַ :רבּ וֹ ֵתינ ּוִ ,ה ִ ּג ַ
ַת ְל ִמ ֵיד ֶּ
יאת
יתי ֶּש ּ ֵת ָא ֵמר יְ ִצ ַ
ָא ַמר ַר ִ ּבי ֶּא ְל ָע ָזר ֶּ ּבן ֲע ַז ְריָ הֲ :ה ֵרי ֲאנִ י ְכ ֶּבן ִש ְב ִעים ָשנָ ה ,וְ ל ֹא ָז ִכ ִ
ָ
אתך ֵמ ֶּא ֶּרץ
ִמ ְצ ַריִ ם ַ ּב ֵּלילוֹ ת ַעד ֶּש ְדּ ָר ָש ּה ֶּ ּבן זוֹ ָמאֶּ :ש ֶּ ּנ ֱא ַמרְ ,ל ַמ ַען ּ ִת ְזכּ ֹר ֶּאת יוֹ ם ֵצ ְ
יך ַ -היָ ִמיםָּ ,כל יְ ֵמי ַח ֶּּי ָ
יך ,יְ ֵמי ַח ֶּּי ָ
ִמ ְצ ַריִ ם כּ ֹל יְ ֵמי ַח ֶּּי ָ
יך ַ -ה ֵּלילוֹ ת .וַ ֲח ָכ ִמים אוֹ ְמ ִרים :יְ ֵמי
יך ָ -העוֹ ָלם ַה ֶּ ּזה ,כּ ֹל יְ ֵמי ַח ֶּּי ָ
ַח ֶּּי ָ
יח.
יך ְ -ל ָה ִביא ִלימוֹ ת ַה ָמ ִש ַ
"להביא לימות המשיח"..
בגמרא מסכת ברכות דף יב :נמצא ההמשך למחלוקת .בן זומא תמה על חכמים :מזכירים יציאת מצרים בימות
המשיח? הוא מבסס את דבריו על הפסוק בירמיה" :הנה ימים באים נאום ה' ולא יאמרו עוד' :חי ה'
אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים' ,כי אם' :חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית
ישראל מארץ צפונה מכל ארצות אשר הדחתים שם'".
מהפסוק משתמע באופן ברור :כשתבוא הגאולה שאנו מצפים לה ,גאולת ימות המשיח ,גאולת יציאת מצרים לא
תוזכר יותר.
מה מביא את בן זומא לחשוב כך?
יציאת מצרים היא נקודת מפנה משמעותית בחייו של העם היהודי .במהלכה קיבלנו את התורה ,יצאנו מעבדות
(פיזית ורוחנית) לחירות והפכנו לעם בפעם הראשונה .אי אפשר להתעלם מהחשיבות של האירוע הזה עבורנו .זה
הדבר הכי בסיסי לעם היהודי! הטענה של בן זומא לא נתפסת .אנחנו מזכירים את יציאת מצרים בתפילות שלנו,
בברכות ,כל יום כמה פעמים..
להבנתנו ,בן זומא חושב שמכוח האנרציה ,דבר מפנה מקום למה שיבוא אחריו .החיים מתקדמים ,מגיע משהו
חדש שיותר נוכח ורלוונטי ,ובו צריך להתמקד .לעבר (הכל-כך משמעותי) של העם שלנו ,אין מקום בעולם החדש
שנברא.
זו אמירה חריפה ומרתיעה .אבל אם נסתכל על החיים שלנו ,נראה שדברים כאלה בהחלט קורים..
גירוש ספרד -העולם היהודי שהיה בשיא תפארתו נעלם -ומישהי יודעת אם יש יום ציון לכך? זה לא משהו שאנחנו
כואבים אותו ,הוא לא בתודעה שלנו.
חכמים אומרים שלעתיד לבוא כל הצומות למעט יום כיפור יתבטלו ויהפכו לימי שמחה .במגילת תענית מוזכרים
הרבה ימים טובים של עמ"י ,היחיד ששרד בהם זה חנוכה ,מהסיבה הפשוטה -הוא החג היחיד שנשאר רלוונטי
לאורך השנים .רב יוסף בהמשך הגמרא אומר" :צרות אחרונות משכחות את הראשונות".
אולי יציאת מצרים לא תהיה רלוונטית במציאות החדשה?
16
מנגד ,חכמים אומרים שיציאת מצרים כן תיזכר בימות המשיח ,הגאולה תהיה העיקר ויציאת מצרים תהיה
התפל .איך שאנו מבינות את עמדת חכמים ,לדעתם יש מקום לעבר במציאות החדשה .יש עניין לזכור את העבר
שממנו באנו ,את המסורת שאבותינו העבירו מדור לדור במשך שנים.
אנחנו רוצות לתת לעניין נקודת מבט נוספת .ביציאת מצרים יש גם פן תודעתי .ישראל היו במצב של שעבוד לפרעה,
והקב"ה הוציאם לחרות של עבודת ה' .זה מבנה שנוכח בחיינו גם כיום וימשיך להיות נוכח גם בגאולה ,התודעה
שהקב"ה הוא שמושיע אותנו ומוציא אותנו לחרות .זה לא מפסיק להיות רלוונטי .הגאולה לעתיד לבוא לא תחליף את
הרעיון הזה .ההיסטוריה איננה רק היסטוריה ,אלא דגם של התרחשות שב'כל דור ודור'.
הסוגיה הזו מעלה את המתח שבין העבר להווה .ברגע שהמציאות משתנה ,עד כמה צריך לזכור את מה שהיה?
כשקרו דברים יותר גדולים עבורנו ,האם יש מקום לאירועים הגדולים הקודמים שהיו? האם יש בנו יכולת לזכור
ולהנכיח?
הסוגיה הזו פותחת פתח לעוד הרבה שאלות קיומיות כמו שמרנות למול חידוש ,יחסי הורים וילדים ,והיחס למסורת
של עמ"י.
לדעתנו ,מהבחינה ההיסטורית לא יהיה מקום ליציאת מצרים בימות המשיח" .צרות אחרונות משכחות את
הראשונות" .אך מהבחינה התודעתית ,אין לנו ספק שמודל יציאת מצרים הוא רלוונטי ,קיים ,וימשיך להיות כזה.
חג שמח
מור צרויה ובר הורוביץ
כְּנֶּ ֶּגד ַא ְר ָ ּב ָעה ָבנִ ים ִדּ ְ ּב ָרה ּתוֹ ָרהֶּ .א ָחד ָח ָכם ,וְ ֶּא ָחד ָר ָשע ,וְ ֶּא ָחד ּ ָתם ,וְ ֶּא ָחד ֶּש ֵאינוֹ יוֹ ֵד ַע
ִל ְשאוֹ ל.
ָח ָכם ָמה ה ּוא אוֹ ֵמר? ַמה ָה ֵעדוֹ ת וְ ַה ֻּח ִ ּקים וְ ַה ִמ ְש ּ ָפ ִטים ֲא ֶּשר ִצ ָּוה יְ יָ ֱאל ֵֹהינ ּו ֶּא ְת ֶּכם?
וְ ַאף ַא ּ ָתה ֱא ָמר לוֹ ְּכ ִה ְלכוֹ ת ַה ּ ֶּפ ַסחֵ :אין ַמ ְפ ִט ִירין ַא ַחר ַה ּ ֶּפ ַסח ֲא ִפיקוֹ ָמן.
ָר ָשע ָמה ה ּוא אוֹ ֵמר? ָמה ָה ֲעב ָֹדה ַה ּזֹאת ָל ֶּכם? ָל ֶּכם -וְ ל ֹא לוֹ .ו ְּל ִפי ֶּשהוֹ ִציא ֶּאת ַע ְצמוֹ
ִמן ַה ְּכ ָלל ָּכ ַפר ְ ּב ִע ָ ּקר .וְ ַאף ַא ּ ָתה ַה ְק ֵהה ֶּאת ִש ָ ּניו וֶּ ֱאמ ֹר לוֹ ּ ַ :ב ֲעבוּר ֶּזה ָע ָשה יְ יָ ִלי
אתי ִמ ּ ִמ ְצ ָריִ םִ .לי -וְ ל ֹא לוֹ ִ .אילּ ּו ָהיָ ה ָשם ,ל ֹא ָהיָ ה נִ ְג ָאל.
ְ ּב ֵצ ִ
יאנ ּו יְ יָ ִמ ּ ִמ ְצ ָריִ םִ ,מ ֵ ּבית
ּ ָתם ָמה ה ּוא אוֹ ֵמר? ַמה ּז ֹאת? וְ ָא ַמ ְר ּ ָת ֵא ָליוּ ְ :בח ֶֹּזק יָ ד הוֹ ִצ ָ
ֲע ָב ִדים.
ָ
וְ ֶׁש ֵאינוֹ יוֹ ֵד ַע ִל ְשאוֹ ל ַ -א ּ ְת ּ ְפ ַתח לוֹ ֶּ ,ש ֶּ ּנ ֱא ַמר :וְ ִה ַ ּג ְד ּ ָת ְל ִבנְ ך ַ ּביוֹ ם ַההוּא ֵלאמ ֹרּ ַ ,ב ֲעבוּר
אתי ִמ ּ ִמ ְצ ָריִ ם.
ֶּזה ָע ָשה יְ יָ ִלי ְ ּב ֵצ ִ
יָ כוֹ ל ֵמר ֹאש ח ֶֹּדשַ ּ ,ת ְלמוּד לוֹ ַמר ַ ּביוֹ ם ַההוּאִ ,אי ַ ּביוֹ ם ַההוּא יָ כוֹ ל ִמ ְ ּבעוֹ ד יוֹ םַ ּ ,ת ְלמוּד
לוֹ ַמר ַ ּב ֲעבוּר ֶּזה ּ ַ -ב ֲעבוּר ֶּזה ל ֹא ָא ַמ ְר ּ ִתי ֶּא ָלא ְ ּב ָש ָעה ֶּש ֵּיש ַמ ָ ּצה ו ָּמרוֹ ר ֻּמ ָ ּנ ִחים ְל ָפנֶּ ָ
יך.
17
כאילו זה חידוש..
אֶ חָ ד תָ ם /נתן אלתרמן
התמהוני! שכניו ראו אותו רוגש
אפילו כאשר
נגלה עמוד האש...
כאילו לא ידע ולא שמע בערך
שעמוד אש מגיע לכל איש בדרך!
"תָּ ם מַ ה הּוא אֹומֵ ר :מַ ה ז ֹּאת?"
הַ מִּ ין הַ זֶּה ָאפֵסֻּ .כלָּנּו חֲ כָּמִּ ים.
אַ ְך ַכנ ְִּראֶּה הָּ י ָּה זֶּה ֹלא מָּ שָּ ל שֶּ ל סְ תָּ ם.
כַּיֹום אּולַי קָּ שֶּ ה ְבכְָּך לְהַ אֲ מִּ ין
אֲ בָּל הָּ י ָּה אֵ י פַעַ ם אֶּ חָּ ד תָּ ם…
הּוא ְכנִּדְ הָּ ם הִּ בִּיט ּובְעֹוד גּופֹו סֹומֵ ר
ַרק "מַ ה ז ֹּאת?" הּוא ָאמַ ר –
כִּי תָּ ם מַ הּו אֹומֵ ר?..
מּוזָּר הָּ י ָּה הָּ אִּ יש .כָּל עַ ם יֹוצְאֵ י מִּ ג ֹּשֶּ ן
ָּראּו אֶּ ת הָּ אֹותֹות ו ְהַ מֹופְ תִּ ים בְעַ י ִּן,
ָּראּו אֶּ ת הַ מַ כֹות ו ְאֶּ ת נְחַ ש הַ נְח ֹּשֶּ ת,
ָּראּו אֶּ ת הֶּ הָּ ִּרים שֶּ נָּזְלּו מַ י ִּם –
גם אחר כך ,בהיות הצור לאגם מים,
(עוד לא הרגל האיש!)
פער הוא שוב עיניים.
ובלי חקור אם נס גדול הוא או קטן
הוא מים כל היום שאב כבכור שטן.
ב ִָּּראשֹונָּה הָּ יּו עֹומְ דִּ ים ְכנִּפְעָּ מִּ ים
ּומִּ ּיָּדָּ ם צֹונְחִּ ים הַ סִּ יר ו ְהַ י ָּעֶּ ה…
אֲ בָּל חִּ יש קַ ל תָּ פְסּו :זֶּה טֶּ בַע הַ ּיָּמִּ ים
זֶּה סִּ דְ ָּרם וְכְָּך נָּאֶּ ה וְכְָּך י ָּאֶּה.
ַאף עֵ ת הָּ ִּרים ָּרקְ דּו מִּ נֶּגֶּד כְאֵ ילִּים
אֹומְ ִּרים שֶּ הּוא כִּמְ עַ ט יָּצָּא מִּ ן הַ ֵכלִּים.
ּושְ נֵי שָּ ֵרי מֵ אֹות אֲ שֶּ ר חִּ לְקּו צִּיּוד
סִּ פְ רּו שֶּ הּוא דִּ בֵר אֲ פִּ לּו צִּּיֹונּות…
ָאכֵן מֵ עֵ ת צֵאתָּ ם אֶּ ת אֶּ ֶּרץ ַרעַ מְ סֵ ס
הִּ תְ חִּ ילּו הֵ ם תֹוהִּ ים
עַ ל יֹום שֶּ אֵ ין בֹו נֵס.
ָאכֵן ,מַ ה נַאֲ ִּריְך מִּ לִּים מִּ זַן אֶּ ל זָּן?
תָּ לּוש הָּ י ָּה הָּ אִּיש ּוכְמֹו מִּ חּוץ ַלזְמָּ ן…
אֲ בָּל ֹלא כֵן הָּ אִּ יש הַ לָּז הָּ אַ גָּדִּ י
אֲ שֶּ ר נִּמְ נָּה עִּ ם ְבנֵי מִּ שְ פַ חַ ת הַ קְ הָּ תִּ י.
צ ִָּּריְך הָּ י ָּה ל ְִּראֹות אֶּ ת זֶּה הַ גּוץ הַ תָּ ם
ו ְאֶּ ת פִּ תְ חֹון עֵ ינָּיו
בְהִּ קָּ ַרע הַ י ָּם…
ַ -אך אִּ לּולֵא ָּראּו עֵ ינָּיו מַ ה שֶּ ָּראּוו ְאִּ לּולֵא י ָּדַ ע לִּבֹו מַ ה שֶּ ּיָּדַ ע,
קָּ שֶּ ה לְהַ עֲ לֹות אֲ פִּלּו בְהִּ ְרהּור
מַ ה שֶּ הָּ י ָּה נִּשְ ָאר מִּ כָּל הַ הַ גָּדָּ ה.
צריך היה לראות כיצד ,מבלי למוש,
הביט בים הנס,
בדרך כלל כשמדברים על ארבעת הבנים מההגדה נראה שהבן 'הטוב' יותר הוא הבן החכם ..באמת קשה לנו
להזדהות עם הבן התם ,שנתפס כאדם טיפש שלא מבין את המציאות הברורה מאליה .מקובל לחשוב שהתמימות
היא ההפך מחשיבה ביקורתית ותחכום.
בשיר הזה של אלתרמן דווקא התמימות מתוארת כדבר חיובי (והכרחי לקיומה של ההגדה) .כלומר מי ששואל את
השאלה המוצלחת ביותר בכל סיפור יציאת מצרים הוא דווקא הבן התם.
התם בשיר הוא זה שמתפעל מעצם האירועים והניסים ,מתפעל ושואל" :מה זאת" .והוא אינו מפסיק להתפעל,
למרות שהניסים הופכים לדבר שבשגרה לכל השאר .הוא אף פעם לא 'התרגל' אליהם כפי שעשו כל האחרים-
וזוהי בעצם הסיבה שנשתמרה ההגדה כולה...
בהשוואה לבן החכם -ששואל "מה העדות והחוקים" וישר מקבל תשובה הקשורה לתחום השאלות ההלכתיות "ואף
אתה אמור לו כהלכות הפסח :אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן" .הבן התם מקבל תשובה סיפורית שמתארת
את יציאת מצרים.
18
הבדל זה ,בין התשובות השונות שמקבלים הבנים ,מלמד על בעיה שיש בעולם הלכתי -שיכול להפוך להיות 'אדיש' לתוכן
הדברים ולרגשות האמיתיים ,ולהפוך להיות רק עולם טכני-מכני של חוקים ודקדוקים .שאר האנשים בשיר בעצם 'נפלו'
בזה .הם הפכו את החיבור לאלוהים (הניסים) לדבר שבשגרה ,דבר רגיל ,ובכך בעצם פספסו את המשמעות.
לעומת זאת ,הבן התם ,עם אותה התפעלות ילדית ,אף פעם לא הופך את המפגש הזה עם אלוהים לדבר טכני
ומובן מאליו .הוא ממשיך תמיד להיות מודע לעוצמה שבדברים .לא מכניס את אלוהים למסגרת ספציפית שרק
מקטינה ומצמצמת אותו.
מאחלת לכולנו שנצליח לשמר בעצמנו את אותה תמימות ,ושנדע לשלב בין שני התחומים.
מעיין עופר
ִמ ּ ְת ִח ָּלה עוֹ ְב ֵדי ֲעבוֹ ָדה ָז ָרה ָהי ּו ֲאבוֹ ֵתינ ּו ,וְ ַע ְכ ָשיו ֵק ְר ָבנ ּו
ֹאמר יְ הוֹ ֻּש ַע ֶּאל ָּכל ָה ָעם ,כּ ֹה
ַה ּ ָמקוֹ ם ַל ֲעב ָֹדתוֹ ֶּ ,ש ֶּ ּנ ֱא ַמר :וַ י ֶּ
יכם ֵמעוֹ ָלם,
ָא ַמר יְ יָ ֱאל ֵֹהי יִ ְש ָר ֵאלּ ְ :ב ֵע ֶּבר ַה ָ ּנ ָהר יָ ְשב ּו ֲאבוֹ ֵת ֶּ
ּ ֶּת ַרח ֲא ִבי ַא ְב ָר ָהם ַו ֲא ִבי נָ חוֹ ר ,וַ ַ ּי ַע ְבד ּו ֱאל ִֹהים ֲא ֵח ִרים.
וָ ֶּא ַ ּקח ֶּאת ֲא ִב ֶּ
יכם ֶּאת ַא ְב ָר ָהם ֵמ ֵע ֶּבר ַה ָ ּנ ָהר ָואוֹ ֵל ְך אוֹ תוֹ
ְ ּב ָכל ֶּא ֶּרץ ְּכנָ ַעןָ ,ו ַא ְר ֶּ ּבה ֶּאת ַז ְרעוֹ וָ ֶּא ּ ֵתן לוֹ ֶּאת יִ ְצ ָחקָ ,ו ֶּא ּ ֵתן
ְליִ ְצ ָחק ֶּאת יַ ֲעקֹב ְו ֶּאת ֵע ָשוָ .ו ֶּא ּ ֵתן ְל ֵע ָשו ֶּאת ַהר ּ ֵש ִעיר
ָל ֶּר ֶּשת אֹתוֹ ,וְ יַ ֲעקֹב ּו ָבנָ יו יָ ְרד ּו ִמ ְצ ָריִ ם.
ָ ּבר ּו ְך שוֹ ֵמר ַה ְב ָט ָחתוֹ ְליִ ְש ָר ֵאלּ ָ ,בר ּו ְך ה ּואֶּ .ש ַה ָ ּקדוֹ ש ָ ּבר ּו ְך
ה ּוא ִח ּ ַשב ֶּאת ַה ֵ ּקץַ ,ל ֲעשוֹ ת ְּכ ַמה ּ ֶּש ָא ַמר ְל ַא ְב ָר ָהם ָא ִבינ ּו
ֹאמר ְל ַא ְב ָרם ,יָ ד ֹע ּ ֵת ַדע ִּכי
ִ ּב ְב ִרית ֵ ּבין ַה ְ ּב ָת ִריםֶּ ,ש ֶּ ּנ ֱא ַמר :וַ ּי ֶּ
ֵגר יִ ְהיֶּ ה ַז ְר ֲע ָך ְ ּב ֶּא ֶּרץ ל ֹא ָל ֶּהם ,וַ ֲע ָבד ּום וְ ִענּ ּו א ָֹתם ַא ְר ַ ּבע
ֵמאוֹ ת ָשנָ ה .וְ ַגם ֶּאת ַהגּ וֹ י ֲא ֶּשר יַ ֲעבֹד ּו ָדּ ן ָאנ ִֹכי ְו ַא ֲח ֵרי ֵכן
יֵ ְצא ּו ִ ּב ְר ֻּכש ָ ּגדוֹ ל.
19
"מִ ְּת ִח ּלָּה עוֹבְ דֵ י עֲ בוֹדָּ ה זָּ ָּרה הָּ יו ּ ֲאבוֹתֵ ינו ּ ,וְעַּ כְ ָּשיו ֵק ְרבָּ נו ּ הַּ ּ ָּמקוֹם לַּעֲ בֹדָּ ת ֹו",
משנה פסחים פרק י ,ד :מתחיל בגנות וגומר בשבח .מהי הגנות? עבודה זרה שעשו אבותינו במצרים.
למה לא האריכה התורה ופירטה על עבודה זרה זו? למה ראתה לנכון לקצר בגנותו של עם ישראל?
יתכן שהתורה לא רוצה לגנות את עם ישראל ולהציג אותם באור שלילי ,ולכן מצנזרת ולא מפרטת את אורחותיהם
ומנהגיהם במצרים .רעיון דומה יש בסיפורו של אברהם אבינו .נוכל להעזר בפרשנים על פרשת "לך לך" .בפרק י"ב
אנו פוגשים את אברהם אבינו לראשונה כשה' מצווה אותו על הנסיון הראשון .כלומר אחרי שנבחר לרשת את
הארץ ולהוות את תחילת עם ישראל .התורה לא טורחת לערוך הכרות עם דמותו של אברהם מעבר לכמה עובדות
טכניות .ועל כך מקשה הרמב"ן :
"כי מה טעם שיאמר לו הקב"ה עזוב ארצך ואיטיבה עמך טובה שלא היתה כמוהו בעולם ,מבלי שיקדים שהיה
אברהם עובד אלהים או צדיק תמים ...,אבל התורה לא תרצה להאריך בדעות עובדי עבודה זרה ולפרש הענין
שהיה בינו ובין הכשדים באמונה.
שואל בעצם הרמבן :למה ישר כתוב רק את הציווי בלי הסיבה לציווי? בלי הסיבה לבחירה? ומשיב :בשביל לספר
את צדקותו ומעליליו של אברהם בעל כורחה תצטרך התורה לספר גם על כל העבודה הזרה המתקשרת בסיפורים
אלו .כגון מעשיהם של אור כשדים שהיו מבזין ומקללים אותו ,ושמו אותו בבור או בכבשן האש וצחקו לאמונתו.
אפשר ללמוד מכאן על דרכה של התורה .מאופן הצגתו של אברהם בפסוקים נראה שהתורה לא רוצה לדבר
בגנות באופן כללי .אם בהתחלה סברנו שבכל מקום בו היא ממעטת בגנאי היא עושה זאת לשם לימוד זכות על
זה או אחר,כמו אצל עמ"י במצרים ,הרי שבסיפורו של אברהם מוכח שזהו לא המניע של התורה -כלל וכלל לא.
מניעיה הם אחרים.
באופן בוטה התורה לא רוצה לעסוק ברוחות עבודה זרה .לא רוצה לאפשר שיח סביב הטומאה ולתת לו בכלל
במה .אפילו שזה בא על חשבון שבח של אברהם ,אבי האומה הצדיק בוודאי ,היא מעדיפה לוותר על תיעוד
מעשיותיו כאשר זה כרוך בדיבור על עבודה זרה של אחרים.
מגמתיות זו של התורה שבאה לידי ביטוי בפרשיית אברהם אבינו ובפרשיית עם ישראל כמו שביארנו ,באה לידי ביטוי
בציווי שמופיע בתורה לגבי היחס לגר.
הגר
בפרשת משפטים מופיע הציווי הבא" :וכי יגור אתך גר בארצכם ,לא תונו אתו .כאזרח מכם יהיה לכם ֵּ
הגר אתכם ואהבת לו כמוך כי גרים הייתם בארץ מצרים ,אני ה' אלהיכם"
ָּּ
21
פירוש האיסור של "לא תונו" הוא להזכיר את עברו של הגר בשום צורה שהיא .דרכו של הגר הייתה בעבודה זרה
ובמקומות טמאים .גם לצורך שבח אותו הגר ,גם לומר לו שאשריו שהיה במקום כזה ובמהפך קיצוני שינה דרכו
מתוך בחירה – זה אסור .שהרי למדנו מפרשיית אברהם על דרכה של התורה שאיננה רוצה לעסוק ברוחות
עבודה זרה .לא רוצה לאפשר שיח סביב הטומאה ולתת לו בכלל במה .ולכן ,אפילו שזה בא על חשבון שבח הגר
,הצדיק בוודאי ,אנו נוותר על הרצון לשבחו ולעודדו .כיוון שזה כרוך בדיבור על עבודה זרה ועל גנאי.
עניין הגר קשור לעניין הפסח בעוד הקשרים רבים .בפסקה הבאה בחרתי לחדד נקודת דמיון אחת .עמ"י בשעת
יציאתו ממצרים עבר תהליך דומה לתהליך הגיור .הסיבה כאן שהתורה לא מרבה הגנאי על עברו של עם ישראל,
היא מאותה הסיבה שלא עושים זאת לגר -אנושיות ומוסריות.
כאשר התורה באה ללמד אותנו על האיסור בהזכרת העבר לגר היא אומרת ''כי גרים הייתם בארץ מצרים" כמו
ששם ה' לא פרט את מעשיכם הרעים כך מן הראוי שכאשר מישהו מחליט להצטרף לעמכם ,עליכם לנהוג בו
במידת ה' .ולאפשר לו לפתוח דף חדש.
ומדוע כתבה התורה כי "גרים הייתם בארץ מצרים " אתם ולא אבותיכם? כיוון שחייב אדם לראות את עצמו כאילו
יצא ממצרים .כאילו גר היה כשיצא ממצרים .לכל אחד יש יציאת מצרים משלו .בתור בני אדם שרוצים ושואפים
להתקדם ולהשתפר אנו משתנים לפעמים אפילו מהקצה אל הקצה .עוברים תהליך להגיע לאמת שלנו .הדבר הכי
כואב שיכולים לעשות לאדם שמצא את האמת הפנימית שלו אחרי תהפוכות ומשברים ,זה להזכיר לו את מעשיו
הקודמים .לפעמים אנשים חושבים שזה מחזק "תראה איפה היית אז ותראה היכן אתה היום" .אך ההזכרה
הזאת לפעמים גורמת לאדם לצאת מהמקום הטוב שבו הוא נמצא ,ולהיזכר בפגמים שעוד נמצאים בו .אפשר
לראות נקודה זאת הכי חזק אצל עמ"י כשיצאו ממצרים ובכל הגרים לאורכי הדורות .שהרי הם עברו שינוי
דרסטי וקריטי .שינו כל דבר בחייהם ,אמונה ותפיסת עולם חדשה ואחרת ממה שהם נולדו בה .התרחקו מכל מה
שהכירו ,מה שכרוך לפעמים בעזיבת מולדת ופתיחה בחיים מנותקים מחיים קודמים .הזכרת עברם גורמת להציף
שוב את כל החששות והפחדים .
שנזכה ליציאת מצרים פנימית ויותר מכל שניתן לאנשים סביבנו לצאת ולהשתנות.
נעמי לאופרסווילר
21
יה ֶאת ַׁהכוֹ ס.
ְּמ ַׁכ ֶסה ֶאת ַׁה ַׁמצוֹ ת ו ַׁמ ְּג ִב ַׁ
וְ ְִהיא ֶּש ָע ְמ ָדה ַל ֲאבוֹ ֵתינ ּו וְ ָלנ ּו! ֶּש ּל ֹא ֶּא ָחד ִ ּב ְל ָבד ָע ַמד ָע ֵלינ ּו
ְל ַכלּ וֹ ֵתנ ּוֶּ ,א ָּלא ֶּש ְ ּב ָכל דּ וֹ ר ָודוֹ ר עוֹ ְמ ִדים ָע ֵלינ ּו ְל ַכלּ וֹ ֵתנ ּו,
ילנ ּו ִמ ָ ּי ָדם.
וְ ַה ָ ּקדוֹ ש ָ ּבר ּו ְך ה ּוא ַמ ִ ּצ ֵ
נראה שעל זה רמז לנו משה רבנו ,באחרית דברו לישראל" :אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה".
והוא כמו שר המלחמה ,בשעה שרואה שהמלחמה כבדה ,ומאורך המלחמה נחלשו אנשי הצבא לעמוד במערכה,
שהחצים ואבני בליסטראות זורמים כמטר ,בא אליהם בעת שנחים קצת לחזק לבבם ,לומר " :ראו ,הלוא אתם
לוחמים בעד כתר המלך ,שכאשר תגברו על אויביכם ומלככם יצא בנזר הנצחון -כמה ישאר אתכם כל אחד ואחד
באושר ובכבוד ,כי אתם נלחמתם בנפשכם בעד כתרו".
אכן ,במלחמה שני מלכים ,על כל פנים לא נדע מי ינצח לבסוף ,כי גם הצד השני מתחזק גם כן בדברים כאלה
משריהם ,אבל במלחמת השם יתברך ,שאנו לוחמים בעד תורתו לחזקה ,שהוא כתר של מלכי המלכים -אם כי
המלחמה חזקה מאוד ,אבל הלא לבסוף על כרמך נצא בנזר הנצחון ,שיר ה' נאדרי בכוח.
וזהו דברו של השר הגדול משה רבנו ,הקורא בקול ה ꞌהמדבר מתוך גרונו ,הצופה מראש את כל אשר עובד עלינו
מזמנו עד הקץ ,ואומר :אשריכם עם ישראל ,אתם לוחמים מלחמת ה -ꞌנגד הפריצים -ובודאי תנצחו.
וזהו שאמר " :מי כמוך עם נושע בה ," ꞌהיינו שישעותכם הוא ישועת הקץ וכפירוש רש"י שם .והלוא בודאי תוושעו,
ואז אשריכם ואשרי חלקכם .וכל דור שהמלחמה היתה בימיהם כבדה ביותר ,אושרם גדול ביותר ,שהוא נלחם בעד
כתרו של הקדוש ברוך הוא בעת צרה ומצוקה ,שלא יחללוהו זרים ,חס ושלום.
ומסיים עוד" :מגן עזרך" ,היינו שבעת המלחמה גופא ,בזמן שלא בא עוד ברצונו יתברך עת הקץ ,אף על פי כן
מגן הוא בכל עת וזמן ,שאלמלא עזרתו והצלתו לא יכולנו לעמוד כל עת הארוך הזה.
וכמאמר בעל ההגדה" :שהקדוש ברוך הוא מצילנו" .וכעין זה אמר גם כן רבי יהושע בן חנניה לאדרינוס ,כששאלו:
" גדולה היא הכבשה שעומדת בין שבעים אריות" ,השיב לו" :גדול הוא הרועה שמצילה".
ולבסוף יהיה "חרב גאותנו" ,היינו שאז נצא מנצחים לגמרי בחרב הגואה ,והוא בעת ביאת
המשיח .ואז יהפכו כל שונאינו לאוהבים ויכחשו לנו שנאתם מלפנים.
(מפירושים של החפץ חיים)
דינה כהן
פסח כשר ושמח
22
יח ַׁהכוֹ ס ִמיָּ דוֹ וִ ַׁיג ֶלה ֶאת ַׁה ַׁמצוֹ ת.
יַׁ ִנ ַׁ
ֵצא ּו ְל ַמד ַמה ִ ּב ֵ ּקש ָל ָבן ָה ֲא ַר ִמי ַל ֲעשוֹ ת ְליַ ֲעקֹב ָא ִבינ ּוֶּ .ש ּ ַפ ְרע ֹה ל ֹא ָג ַזר ֶּא ָּלא ַעל
ַה ְ ּז ָכ ִרים וְ ָל ָבן ִ ּב ֵ ּקש ַל ֲעקוֹ ר ֶּאת ַה ּכֹלֶּ ,ש ֶּ ּנ ֱא ַמרֲ :א ַר ּ ִמי א ֵֹבד ָא ִביַ ,ו ֵּי ֶּרד ִמ ְצ ַריְ ָמה
ַו ָּי ָגר ָשם ִ ּב ְמ ֵתי ְמ ָעטַ ,ויְ ִהי ָשם ְלגוֹ י ָ ּגדוֹ לָ ,עצ ּום וָ ָרב.
וַ יֵ ֶּרד ִמ ְצ ַריְ ָמה ָ -אנ ּוס ַעל ּ ִפי ַה ִדּ בּ ּור.
וַ ָּי ָגר ָשם ְ -מ ַל ּ ֵמד ֶּשל ֹא יָ ַרד יַ ֲעקֹב ָא ִבינ ּו ְל ִה ְש ּ ַת ֵ ּק ַע ְ ּב ִמ ְצ ַריִ ם ֶּא ָּלא ָלג ּור ָשם,
ֹאמר ּו ֶּאל ּ ַפ ְרע ֹהָ ,לג ּור ָ ּב ָא ֶּרץ ָ ּבאנ ּוִּ ,כי ֵאין ִמ ְר ֶּעה ַלצּ ֹאן ֲא ֶּשר
ֶּש ֶּ ּנ ֱא ַמרַ :ו ּי ְ
ָ
ַל ֲע ָב ֶּד ָ
יךִּ ,כי ָכ ֵבד ָה ָר ָעב ְ ּב ֶּא ֶּרץ ְּכנָ ַעןְ .ו ַע ּ ָתה יֵ ְשב ּו נָ א ֲע ָב ֶּדיך ְ ּב ֶּא ֶּרץ גּ ֶֹּשן.
ִ ּב ְמ ֵתי ְמ ָעט ְּ -כ ַמה ּ ֶּש ֶּ ּנ ֱא ַמרּ ְ :ב ִש ְב ִעים נֶּ ֶּפש יָ ְרד ּו ֲאבוֹ ֶּת ָ
יך ִמ ְצ ָריְ ָמהְ ,ו ַע ּ ָתה ָש ְמ ָך
יְ יָ ֱאל ֶֹּה ָ
יך ְּככוֹ ְכ ֵבי ַה ּ ָש ַמיִ ם ָלר ֹב.
וַ יְ ִהי ָשם ְלגוֹ י ְ -מ ַל ּ ֵמד ֶּש ָהי ּו יִ ְש ָר ֵאל ְמ ֻּצ ָּינִ ים ָשם.
ָ ּגדוֹ לָ ,עצ ּום ְּ -כמה ּ ֶּש ֶּ ּנ ֱא ַמרּ :ו ְבנֵ י יִ ְש ָר ֵאל ּ ָפר ּו ַו ִּי ְש ְרצ ּו וַ ִּי ְרבּ ּו ַו ַּי ַע ְצמ ּו ִ ּב ְמאֹד
ְמאֹדַ ,ו ּ ִת ּ ָמ ֵלא ָה ָא ֶּרץ א ָֹתם.
וָ ָרב ְּ -כ ַמה ּ ֶּש ֶּ ּנ ֱא ַמרְ :ר ָב ָבה ְּכ ֶּצ ַמח ַה ּ ָש ֶּדה נְ ַת ּ ִת ְ
יךַ ,ו ּ ִת ְר ִ ּבי ַו ּ ִת ְג ְדּ ִלי וַ ּ ָתב ִֹאי ַ ּב ֲע ִדי
ֲע ָדיִ יםָ ,ש ַדיִ ם נָ כֹנ ּו ּו ְש ָע ֵר ְך ִצ ּ ֵמ ַחְ ,ו ַא ּ ְת ֵער ֹם ְו ֶּע ְריָ הָ .ו ֶּא ֱעבֹר ָע ַליִ ְך ָו ֶּא ְר ֵא ְך
ִמ ְתבּ וֹ ֶּס ֶּסת ְ ּב ָד ָמיִ ְך ,וָ א ַֹמר ָל ְך ְ ּב ָד ַמיִ ְך ֲחיִ יָ ,וא ַֹמר ָל ְך ְ ּב ָד ַמיִ ְך ֲחיִ י.
וַ ָּי ֵרע ּו א ָֹתנ ּו ַה ּ ִמ ְצ ִרים ַויְ ַענּ ּונ ּוַ ,ויִ ּ ְתנ ּו ָע ֵלינ ּו ֲעב ָֹדה ָק ָשה.
וַ ָּי ֵרע ּו א ָֹתנ ּו ַה ּ ִמ ְצ ִרים ְּ -כ ָמה ֶּש ֶּ ּנ ֱא ַמרָ :ה ָבה נִ ְת ַח ְכ ָמה לוֹ ּ ֶּפן יִ ְר ֶּ ּבהְ ,ו ָהיָ ה ִּכי
ִת ְק ֶּראנָ ה ִמ ְל ָח ָמה ְונוֹ ַסף ַגם ה ּוא ַעל שנְ ֵאינ ּו ְונִ ְל ַחם ָ ּבנ ּוְ ,ו ָע ָלה ִמן ָה ָא ֶּרץ.
ַויְ ַענּ ּונ ּו ְּ -כ ָמה ֶּש ֶּ ּנ ֱא ַמרַ :ו ָּי ִשימ ּו ָע ָליו ָש ֵרי ִמ ִּסים ְל ַמ ַען ַענּ ֹתוֹ ְ ּב ִס ְבל ָֹתם .וַ ִּי ֶּבן
ָע ֵרי ִמ ְס ְּכנוֹ ת ְל ַפ ְרע ֹהֶּ .את ּ ִפתֹם וְ ֶּאת ַר ַע ְמ ֵסס.
ַויִ ּ ְתנ ּו ָע ֵלינ ּו ֲעב ָֹדה ָק ָשה ְּ -כ ָמה ֶּש ֶּ ּנ ֱא ַמרַ :ויַ ֲע ִבד ּו ִמ ְצ ַריִ ם ֶּאת ְ ּבנֵ י יִ ְש ָר ֵאל ְ ּב ָפ ֶּר ְך.
וַ ִ ּנ ְצ ַעק ֶּאל יְ יָ ֱאל ֵֹהי ֲאב ֵֹתינ ּוַ ,ו ִּי ְש ַמע יְ יָ ֶּאת ק ֵֹלנ ּוַ ,ו ַּי ְרא ֶּאת ָענְ יֵ נ ּו ְו ֶּאת ֲע ָמ ֵלנ ּו
ְו ֶּאת ַל ֲח ֵצנ ּו.
ַו ִ ּנ ְצ ַעק ֶּאל יְ יָ ֱאל ֵֹהי ֲאב ֵֹתינ ּו ְּ -כ ָמה ֶּש ֶּ ּנ ֱא ַמרַ :ויְ ִהי ַב ָּי ִמים ָה ַר ִ ּבים ָה ֵהם וַ ָּי ָמת ֶּמ ֶּל ְך
ִמ ְצ ַריִ ם ,וַ ֵּי ָאנְ ח ּו ְבנֵ י יִ ְש ָר ֵאל ִמן ָה ֲעבוֹ ָדה ַו ִּי ְז ָעק ּוַ ,ו ּ ַת ַעל ַש ְו ָע ָתם ֶּאל ָה ֱאל ִֹהים
ִמן ָה ֲעב ָֹדה.
23
ַו ִּי ְש ַמע יְ יָ ֶּאת ק ֵֹלנ ּו ְּ -כ ָמה ֶּש ֶּ ּנ ֱא ַמרַ :ו ִּי ְש ַמע ֱאל ִֹהים ֶּאת נַ ֲא ָק ָתם ,וַ ִּי ְז ּכוֹ ר ֱאל ִֹהים
ֶּאת ְ ּב ִריתוֹ ֶּאת ַא ְב ָר ָהםֶּ ,את יִ ְצ ָחק ְו ֶּאת יַ ֲעקֹב.
וַ ַּי ְרא ֶּאת ָענְ יֵ נ ּו -זוֹ ּ ְפ ִריש ּות ֶּדּ ֶּר ְך ֶּא ֶּרץְּ ,כ ָמה ֶּש ֶּ ּנ ֱא ַמרַ :ו ַּי ְרא ֱאל ִֹהים ֶּאת ְ ּבני
יִ ְש ָר ֵאל ַו ֵּי ַדע ֱאל ִֹהים.
יכה ּו ְו ָכל
ְו ֶּאת ֲע ָמ ֵלנ ּו ֵ -א ּל ּו ַה ָ ּבנִ יםְּ .כ ָמה ֶּש ֶּ ּנ ֱא ַמרָּ :כל ַה ֵ ּבן ַה ִּי ּלוֹ ד ַהיְ א ָֹרה ּ ַת ְש ִל ֻּ
ַה ַ ּבת ּ ְת ַח ּי ּון.
יתי ֶּאת ַה ַּל ַחץ ֲא ֶּשר ִמ ְצ ַריִ ם
וְ ֶּאת ַל ֲח ֵצנ ּו ֶּ -זה ַהדְּ ַחקְּ ,כ ָמה ֶּש ֶּ ּנ ֱא ַמרְ :ו ַגם ָר ִא ִ
ל ֲֹח ִצים א ָֹתם.
ַו ּיוֹ ִצ ֵאנ ּו יְ יָ ִמ ִמ ְצ ַריִ ם ְ ּביָ ד ֲח ָז ָקה ּו ִב ְזר ַֹע נְ ט ּויָ הּ ,ו ְבמ ָֹרא ָ ּגד ֹלּ ,ו ְבאֹתוֹ ת ּו ְבמ ְֹפ ִתים.
יח,
ַו ּיוֹ ִצ ֵאנ ּו יְ יָ ִמ ִמ ְצ ַריִ ם -ל ֹא ַעל יְ ֵדי ַמ ְל ָא ְךְ ,ול ֹא ַעל יְ ֵדי ָש ָרףְ ,ול ֹא ַעל יְ ֵדי ָש ִל ַ
ֶּא ָּלא ַה ָ ּקדוֹ ש ָ ּבר ּו ְך ה ּוא ִ ּב ְכבוֹ דוֹ ּו ְב ַע ְצמוֹ ֶּ ,ש ֶּ ּנ ֱא ַמר :וְ ָע ַב ְר ּ ִתי ְב ֶּא ֶּרץ ִמ ְצ ַריִ ם
יתי ָּכל ְ ּבכוֹ ר ְ ּב ֶּא ֶּרץ ִמ ְצ ַריִ ם ֵמ ָא ָדם ְו ַעד ְ ּב ֵה ָמהּ ,ו ְב ָכל ֱאל ֵֹהי
ַ ּב ַּליְ ָלה ַה ֶּ ּזה ,וְ ִה ֵּכ ִ
ִמ ְצ ַריִ ם ֶּא ֱע ֶּשה ְש ָפ ִטיםֲ .אנִ י יְ יָ .
ְו ָע ַב ְר ּ ִתי ְב ֶּא ֶּרץ ִמ ְצ ַריִ ם ַ ּב ַּליְ ָלה ַה ֶּ ּזה ֲ -אנִ י ְול ֹא ַמ ְל ָא ְך
יתי ָּכל ְבכוֹ ר ְ ּב ֶּא ֶּרץ ִמ ְצ ַריִ ם ֲ -אנִ י וְ ל ֹא ָש ָרף
וְ ִה ֵּכ ִ
יח.
ּו ְב ָכל ֱאל ֵֹהי ִמ ְצ ַריִ ם ֶּא ֱע ֶּשה ְש ָפ ִטים ֲ -אנִ י ול ֹא ַה ּ ָש ִל ַ
ֲאנִ י יְ יָ ֲ -אנִ י ה ּוא ול ֹא ַא ֵחר.
ְ ּביָ ד ֲח ָז ָקה -זוֹ ַהדֶּּ ֶּברְּ ,כ ָמה ֶּש ֶּ ּנ ֱא ַמרִ :ה ֵ ּנה יַ ד יְ יָ הוֹ יָ ה ְ ּב ִמ ְקנְ ָך ֲא ֶּשר ַ ּב ּ ָש ֶּדה,
ַ ּב ּס ּו ִסיםּ ַ ,ב ֲחמ ִֹריםּ ַ ,ב ְ ּג ַמ ִּליםּ ַ ,ב ָ ּב ָקר ּו ַבצּ ֹאןֶּ ,ד ֶּבר ָּכ ֵבד ְמאֹד.
ּו ִב ְזר ַֹע נְ ט ּויָ ה -זוֹ ַה ֶּח ֶּרבְּ ,כ ָמה ֶּש ֶּ ּנ ֱא ַמרְ :ו ַח ְרבּ וֹ ְשל ּו ָפה ְ ּביָ דוֹ ,נְ ט ּויָ ה ַעל
יְ ר ּו ָש ַליִ ם.
ּו ְבמ ָֹרא ָ ּגד ֹל -זוֹ ִגלּ ּוי ְש ִכינָ הְּ ,כ ָמה ֶּש ֶּ ּנ ֱא ַמר :אוֹ ֲהנִ ָּסה ֱאל ִֹהים ָלבֹא ָל ַק ַחת לוֹ גוֹ י
ִמ ֶּק ֶּרב גּ וֹ י ְ ּב ַמ ּס ֹת ְ ּבאֹתֹת ּו ְבמוֹ ְפ ִתיםּ ,ו ְב ִמ ְל ָח ָמה ּו ְביָ ד ֲח ָז ָקה ּו ִב ְזרוֹ ַע נְ ט ּויָ ה,
יכם ְ ּב ִמ ְצ ַריִ ם ְל ֵעינֶּ ָ
יך.
ּו ְבמוֹ ָר ִאים ְ ּגד ִֹליםְּ ,ככֹל ֲא ֶּשר ָע ָשה ָל ֶּכם יְ יָ ֱאל ֵֹה ֶּ
ָ
ּו ְבאֹתוֹ ת ֶּ -זה ַה ּ ַמ ּ ֶּטהְּ ,כ ָמה ֶּש ֶּ ּנ ֱא ַמר :וְ ֶּאת ַה ּ ַמ ּ ֶּטה ַה ֶּ ּזה ּ ִת ַ ּקח ְ ּביָ ְדךֲ ,א ֶּשר ּ ַת ֲע ֶּשה
בּ וֹ ֶּאת ָהאֹתֹת.
24
פרשית "ארמי אובד אבי" בעצם מהווה את מרכזה של ההגדה -סיפור יציאת מצרים.
את הפסוק הפותח שלה ניתן לפרש בכמה דרכים .הרב סולוביצ'יק בספרו "זמן חרותנו" מסביר שתי דרכים
להבנת הפסוק:
האחת" -ארמי אובד אבי" –"לבן הארמי ביקש להשמיד את אבי"
והשנייה " -ארמי אובד היה אבי" -כלומר "אבי היה ארמי נודד ,אובד דרך"
האב המתואר לנו בפירוש השני (שיכול להיות יעקב או אברהם) ,הוא סוג של אב-טיפוס לדמות היהודי לאורך
הדורות ,היהודי הנודד.
העם היהודי הוא עם שהתחיל מרועי צאן ,לעומת התרבות החקלאית שהייתה מקובלת אז בעולם .רעיית צאן ,היא
עבודה שלא מאפשרת תלות בקרקע ,היאחזות במקום .ואכן במשך תקופות ארוכות בהיסטוריה שלנו ,היינו גרים
בארצות לא לנו ,חיים ללא קשר לאדמה ,שונים תמיד .בהגדרה ,העם היהודי הוא שונה .אברהם אבינו ,נקרא
"אברהם העברי" ודורשים חז"ל (בראשית רבה מב,ח) " :ואקח את אביכם מעבר הנהר (יהושע כד ,ג) כל העולם
גם במצרים ,כמו שנאמר בהגדה ,העם היהודי היה בולט " :ויהי
כולו מעבר אחד והוא מעבר אחד"
שם לגוי" -מלמד שהיו מצוינים שם" לעם ישראל יש ציון מסוים ,התבדלות ,מצוינות לעומת שאר העולם.
הסיפור הזה מוכר לנו מהרבה מאוד תקופות בהיסטוריה .גלות ,ניתוק מאדמתנו ,ייחוד ובידול לעומת שאר העולם-
מצוינות יהודית .מה משמעותו של הדפוס הזה ,דפוס ארמי אובד אבי (לצערנו לא תמיד עם הישועה שבסופו)
שחוזר לאורך ההיסטוריה? למה חלק כל כך גדול ממהותו של העם היהודי עוצב בצורה כזו?
אחת מהתשובות האפשריות מובאת בגמרא במסכת סנהדרין ,צ"א ע"ב ,באמרה לכאורה פשוטה מאוד של ריש
לקיש" :ריש לקיש רמי :כתיב (ירמיהו ל"א) בם עור ופסח הרה וילדת יחדיו ,וכתיב (ישעיהו ל"ה) אז ידלג כאיל פסח
ותרן לשון אלם כי נבקעו במדבר מים ונחלים בערבה .הא כיצד? עומדין במומן ומתרפאין ".דרשה זו בעצם מקשה
בין שני פסוקים ושואלת איך יתכן שבפסוק אחד מתוארים עיוורים ופיסחים בגאולה ,ובפסוק השני כתוב שירפאו?
ר"ל עונה על קושיה זו בתשובה מדהימה" -עומדין במומן ומתרפאין"
יתכן שיש בכך תשובה גם לשאלה שלנו .ר"ל מתאר לנו כאן את שלבי הגאולה -קודם "עומדין במומן" ורק אחר כך
"מתרפאין" .כלומר עמידה במום ,גלות ,קושי -הכרחיים לפני הרפואה .הגלויות השונות והקשיים שעבר עמ"י הם
התהליך עצמו ,הם השלב הראשון של הגאולה .האופי והמהות שלנו ,התעצבו בהתאם למה שעברנו במהלך
ההיסטוריה .זה הכרחי ,כדי שהעם היהודי יהפוך למה שהוא עתיד להיות.
אלישבע גולדנברג
25
נוֹ ֲה ִגין ְּל ַׁה ִטיף ִט ָּפה ִמן ַׁהכוֹ ס ַׁב ֲא ִמ ַׁירת ָּ'דם'' ,וָּ ֵּאש'' ,ותימרות עשן'ֶ ,ע ֶשר ַׁה ַׁמכוֹ ת'ְּ ,ד ַׁצ ְּ
"ך''ַׁ ,ע ַׁד"ש',
'ב ַׁא ַׁח"ב'ְּ ,ביַׁ ַׁחד ט"ו ַׁפ ַׁעם.
ְּ
ּו ְבמ ְֹפ ִתים ֶּ -זה ַהדָּ םְּ ,כ ָמה ֶּש ֶּ ּנ ֱא ַמר :וְ נָ ַת ּ ִתי מוֹ ְפ ִתים ַ ּב ּ ָש ַמיִ ם
ימרוֹ ת ָע ָשן.
ּו ָב ָא ֶּרץ ,דָּ ם וָ ֵאש וְ ִת ְ
ָד ָבר ַא ֵחרּ ְ :ביָ ד ֲח ָז ָקה ְ -ש ּ ַתיִ םּ ,ו ִב ְזר ַֹע נְ ט ּויָ ה ְ -ש ּ ַתיִ םּ ,ו ְבמ ָֹרא ָ ּגד ֹל -
ְש ּ ַתיִ םּ ,ו ְבאֹתוֹ ת ְ -ש ּ ַתיִ םּ ,ו ְבמ ְֹפ ִתים ְ -ש ּ ַתיִ םֵ .אלּ ּו ֶּע ֶּשר ַמכּ וֹ ת
ֶּש ֵה ִביא ַה ָ ּקדוֹ ש ָ ּבר ּו ְך ה ּוא ַעל ַה ּ ִמ ְצ ִרים ְ ּב ִמ ְצ ַריִ ם ,וְ ֵאלּ ּו ֵהן:
דָּ םְ ,צ ַפ ְרדֵּ ַעִּ ,כ ִ ּניםָ ,ערוֹ ב ,דֶּּ ֶּברְ ,ש ִחיןּ ָ ,ב ָרדַ ,א ְר ֶּ ּבה ,ח ֶֹּש ְךַ ,מ ַּכת
ְ ּבכוֹ רוֹ ת.
ַר ִ ּבי יְ ה ּו ָדה ָהיָ ה נוֹ ֵתן ָ ּב ֶּהם ִס ּ ָמנִ ים:
ְדּ ַצ ְ
"ך ַע ַד"ש ְ ּב ַא ַח"ב.
אם נעצום עיניים ונדמיין את עשר המכות ,נראה מצרי יורק דם שזה עתה שתה מספלו ,בזמן שצפרדע קופצת
עליו ,כינים מתחפרות בקרקפתו והשדה שלו בחוץ נאכל על ידי ארבה ונשרף בגופרית וברד מהשמיים .דמיונות אלו
מייצגים את ההבנה הפשוטה של הסיפור ,ואם נתבונן היטב ,נגלה שהמכנה המשותף של דמיונותינו הוא שהמכות
מייצגות אי נוחות פיזית.
זהו אופן התבוננות אחד על המכות ,אולם ניתן לראות את המכות גם במבט תאולוגי .כלומר ,מעבר לאי-הנוחות
הפיזית שיצרו המכות ,הם גם פגעו בנקודה עמוקה יותר אצל המצרים :אמונתם.
לפי גישה זו ,כל מכה ממכות מצרים פגעה באל אחר של המצרים .מכת דם פגעה ביאור ,אותו עבדו המצרים,
ובאלת הנילוסָּ ,אנו ֶּקט ,שבמיתולוגיה המצרית .ניתן לומר כי מכת צפרדעים מייצגת את הפגיעה באלה חֶ ֶקת,
המסמלת לידה ,חיים ופוריות ומופיעה בדמות צפרדע או בעלת ראש צפרדע.
נקודה עיקרית שבה המיתולוגיה המצרית שונה ממיתולוגיות אחרות היא שמרבית האלים המצריים הם בדמות חיות
ולא בדמות אדם .בין האלם המרכזיים ניתן לראות אלה פרה ,אלה עקרבית ,אלה נחשית ועוד אלים שניתן לשייך
למכות מצריים הקשורות בבעלי חיים .את אלת השמיים נוּת אפשר לקשר למכת ברד ,ומכת חושך יכולה לייצג את
הפגיעה באל השמשָּ ,רע.
26
מאפיין ייחודי נוסף של מצרים העתיקה הוא שהתרבות המצרית התרכזה סביב המוות והמתים .למצרים היו
מנהגי לוויה ,חניטה וקבורה מפוארים וייחודיים ,ובמיתולוגיה קיימים מספר אלים הקשורים במוות ובעולם המתים.
בפירושו לתורה מסביר אברבנאל שהמכות היו תולדה זו של זו ,ובעצם כל מכה הוסיפה ריקבון ומוות לארץ
מצרים .לדוגמה ,מכת הדם הביאה לתמותת דגים שהביאה את הצפרדעים .אלו מתו ונהפכו לעפר ממנו הגיעו
הכינים ,וכן הלאה .הוא מתאר בפירושו מצב מחריד של זיהום ,גופות ומוות בכל ארץ מצרים ,שמפיץ סרחון,
אדים ועשן .מצרים כולה הופכת לקבר ולארץ של מוות ,אבל כזה שמנוגד לחלוטין למוות המפואר ולטקסי הקבורה
והחניטה של המצרים .זהו מוות בצורתו המזוהמת ביותר ,ובכך המכות נאבקות באמונת המצרים בקידוש המוות.
הסתכלות זו ,לעניות דעתי ,מכניסה רובד נוסף למכות מצרים שהוא מעבר לפן הפיזי והנמוך – יש כאן מאבק
אידיאולוגי ודתי .קצת חומר למחשבה :האם יש כאן אקט חינוכי כלפי העם המצרי? האם יש כאן שלב מקדים
למעמד הר סיני ,שבו הקב"ה גורם לבני ישראל לעזוב את אמונותיהם המצריות לפני קבלת המצוות? מדוע יש צורך
בהחרבת הטבע על מנת להעביר את המסרים?
פסח שמח וכשר! ☺
שיראל ליברסאט
ילי אוֹ ֵמרִ :מ ַ ּניִ ן ַא ּ ָתה אוֹ ֵמר ֶּש ָּלק ּו ַה ּ ִמ ְצ ִרים
ַר ִ ּבי יוֹ ֵסי ַה ְ ּג ִל ִ
ְ ּב ִמ ְצ ַריִ ם ֶּע ֶּשר ַמ ּכוֹ ת וְ ַעל ַה ָ ּים ָלק ּו ֲח ִמ ּ ִשים ַמ ּכוֹ ת?
ֹאמר ּו ַה ַח ְר ֻּט ּ ִמים ֶּאל ּ ַפ ְרע ֹה:
ְ ּב ִמ ְצ ַריִ ם ָמה ה ּוא אוֹ ֵמר? וַ ּי ְ
ֶּא ְצ ַ ּבע ֱאל ִֹהים ִהוא ,וְ ַעל ַה ָ ּים ָמה ה ּוא אוֹ ֵמר? וַ ַ ּי ְרא יִ ְש ָר ֵאל
ֶּאת ַהיָ ד ַה ְ ּגד ָֹלה ֲא ֶּשר ָע ָשה יְ יָ ְ ּב ִמ ְצ ַריִ ם ,וַ ִ ּי ְירא ּו ָה ָעם ֶּאת יְ יָ ,
משה ַע ְבדוֹ ַּ .כ ּ ָמה ָלק ּו ְב ֶּא ְצ ַ ּבע? ֶּע ֶּשר ַמכּ וֹ ת.
וַ ַ ּי ֲא ִמינ ּו ַ ּביְ יָ ּו ְב ֶּ
ֱאמוֹ ר ֵמ ַע ּ ָתהּ ְ :ב ִמ ְצ ַריִ ם ָלק ּו ֶּע ֶּשר ַמ ּכוֹ ת ְו ַעל ַה ָ ּים ָלק ּו
ֲח ִמ ּ ִשים ַמכּ וֹ ת.
27
יע ֶּזר אוֹ ֵמרִ :מ ַ ּניִ ן ֶּש ָּכל ַמ ָּכה ּו ַמ ָּכה ֶּש ֵה ִביא ַה ָ ּקדוֹ ש
ַר ִ ּבי ֱא ִל ֶּ
ָ ּבר ּו ְך ה ּוא ַעל ַה ּ ִמ ְצ ִרים ְ ּב ִמ ְצ ַריִ ם ָהיְ ָתה ֶּשל ַא ְר ַ ּבע ַמכּ וֹ ת?
ֶּש ֶּ ּנ ֱא ַמר :יְ ַש ַּלח ָ ּבם ֲחרוֹ ן ַא ּפוֹ ֶּ ,ע ְב ָרה וָ ַז ַעם וְ ָצ ָרהִ ,מ ְש ַל ַחת
ַמ ְל ֲא ֵכי ָר ִעיםֶּ .ע ְב ָרה ַ -א ַחת ,וָ ַז ַעם ְ -ש ּ ַתיִ ם ,וְ ָצ ָרה ָ -שלש,
ִמ ְש ַל ַחת ַמ ְל ֲא ֵכי ָר ִעים ַ -א ְר ַ ּבעֱ .אמוֹ ר ֵמ ַע ּ ָתהּ ְ :ב ִמ ְצ ַריִ ם
אתיִ ם ַמכּ וֹ ת.
ָלק ּו ַא ְר ָ ּב ִעים ַמכּ וֹ ת ְו ַעל ַה ָ ּים ָלק ּו ָמ ַ
יבא אוֹ ֵמרִ :מ ַ ּניִ ן ֶּש ָּכל ַמ ָּכה ּו ַמ ָּכה ֶּש ֵה ִביא ַה ָ ּקדוֹ ש
ַר ִ ּבי ֲע ִק ֶּ
ָ ּבר ּו ְך ה ּוא ַעל ַה ּ ִמ ְצ ִרים ְ ּב ִמ ְצ ַריִ ם ָהיְ ָתה ֶּשל ָח ֵמש ַמ ּכוֹ ת?
ֶּש ֶּ ּנ ֱא ַמר :יְ ַש ַּלח ָ ּבם ֲחרוֹ ן ַא ּפוֹ ֶּ ,ע ְב ָרה וָ ַז ַעם וְ ָצ ָרהִ ,מ ְש ַל ַחת
ַמ ְל ֲא ֵכי ָר ִעיםֲ .חרוֹ ן ַא ּפוֹ ַ -א ַחתֶּ ,ע ְב ָרה ְ -ש ּ ַתיִ םָ ,ו ַז ַעם -
ָשל ֹש ,וְ ָצ ָרה ַ -א ְר ַ ּבעִ ,מ ְש ַל ַחת ַמ ְל ֲא ֵכי ָר ִעים ָ -ח ֵמשֱ .אמוֹ ר
ֵמ ַע ּ ָתהּ ְ :ב ִמ ְצ ַריִ ם ָלק ּו ֲח ִמ ּ ִשים ַמכּ וֹ ת וְ ַעל ַה ָ ּים ָלק ּו ֲח ִמ ּ ִשים
אתיִ ם ַמ ּכוֹ ת.
ּו ָמ ַ
רבי יוסי הגלילי ,רבי אליעזר ורבי עקיבא חולקים בשאלה כמה מכות המצרים לקו על הים .שלושתם מבססים את
פירושם על ההבדל בין הביטויים המופיעים בפסוקים כדלקמן" :ויאמרו החרטמים לפרעה אצבע א-לקים היא "
ו"וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים" .בדברי קאסוטו אפשר לעמוד על הבדל מהותי בין השניים.
החרטומים ופרעה הכירו בכוחו של הקב"ה כבר במכות ,אך חשבו שזה רמז למעשיו שאין בו ממשות .ואילו
בקריעת ים סוף ראו את הקב"ה בממשותו ויראו ממנו בשלמותו.
נשאת השאלה -על מה הדיון? האם ההבדל בין מאתיים למאתיים חמישים הוא כל כך משמעותי שיש צורך לפתח
בעקבותיו מחלוקת!? ככל הנראה יש פה ענין יותר עמוק ומשמעותי .הפרשנים מסבירים שכמות המכות מהווה מידה
כנגד מידה לסבל של עם ישראל ולכן ישנה חשיבות רבה למכות.
28
הנס של קריאת ים סוף כל כך גדול שמיוחס לו פי חמש מעשרת המכות .עוצמת נס זה מוגדלת על ידי כך שבני
ישראל נמצאים במצב של פחד עצום מול המצרים המתקרבים במהירות .כתוב בשמות פרק יד' פסוק י'" :וישאו
בני ישראל את עיניהם והנה מצרים נוסע אחריהם" .רש"י תמהה לגבי הפניה לעם המצרי כגוף אחד ,ומציע שני
פירושים לדבר זה .תירוץ אחד הוא שבני ישראל "ראו שר של מצרים נוסע מן השמיים לעזור למצרים" .ובתירוץ
נוסף של רש"י הוא מציע שבני ישראל ראו את המצרים "בלב אחד כאיש אחד" .ניסוח דומה נמצא במעמד הר
סיני ביחס לבני ישראל ,עם שינוי קל אך משמעותי" :כאיש אחד בלב אחד" האם השוני הוא מקרי? הגר"א מציע
פירוש מעניין לשוני .המצרים כשאר העמים התאחדו בעקבות רצון זהה לפגוע ולתקוף את היהודים ,ואילו היהודים
מתאחדים בתחילה כעם ורק אחר כך מתוך ערבות הדדית פתוחים לקבל כעם את האידאה (התורה).
פסח זה חג הגאולה ,החג שבו אנו נזכרים בקושי של העם היהודי לדורותיו והצלתו על ידי הקב"ה ,על הנסים שהיו
לנו לא רק במצרים אלא בכל מקום וכל תקופה שבו קמו עמים של "בלב אחד כאיש אחד" ,עמים שהתאחדו ברצון
לפגוע בנו ואנחנו זוכרים את אבותינו "כאיש אחד בלב אחד" את השאיפה להיות עם ,את ההתלכדות סביב התורה
והאמונה השלמה שמתוכה צומחת קבלת החלטות כעם וקביעת אידאות לאומיים.
גם בתקופה שלנו חווינו גאולה גדולה של יציאה מגלות לקיבוץ גלויות וחיבור מחדש של העם היהודי לאחר שנים רבות
של פירוד הדיפה וקושי רב .העם היהודי סוף סוף חוזר לביתו .שנזכה שהחזרה הפיזית תהיה רק ההתחלה
לחזרה ללב אחד ומאוחד.
נועה ברודר ,שחר אהרון ועדן כהן
29
ַּכ ּ ָמה ַמ ֲעלוֹ ת טוֹ בוֹ ת ַל ּ ָמקוֹ ם ָע ֵלינ ּו!
יאנ ּו ִמ ּ ִמ ְצ ַריִ ם וְ ל ֹא ָע ָשה ָב ֶּהם ְש ָפ ִטים ,דַּ ֵ ּיינ ּו.
ִאלּ ּו הוֹ ִצ ָ
יהם ,דַּ ֵ ּיינ ּו.
ִאלּ ּו ָע ָשה ָב ֶּהם ְש ָפ ִטים ,וְ ל ֹא ָע ָשה ֵבאל ֵֹה ֶּ
יהם ,דַּ ֵ ּיינ ּו.
יהם ,וְ ל ֹא ָה ַרג ֶּאת ְ ּבכוֹ ֵר ֶּ
ִאלּ ּו ָע ָשה ֵבאל ֵֹה ֶּ
יהם וְ ל ֹא נָ ַתן ָלנ ּו ֶּאת ָממוֹ נָ ם ,דַּ ֵ ּיינ ּו.
ִאלּ ּו ָה ַרג ֶּאת ְ ּבכוֹ ֵר ֶּ
ִאלּ ּו נָ ַתן ָלנ ּו ֶּאת ָממוֹ נָ ם וְ ל ֹא ָק ַרע ָלנ ּו ֶּאת ַה ָ ּים ,דַּ ֵ ּיינ ּו.
ִאלּ ּו ָק ַרע ָלנ ּו ֶּאת ַה ָ ּים וְ ל ֹא ֶּה ֱע ִב ָירנ ּו ְבתוֹ כוֹ ֶּ ּב ָח ָר ָבה ,דַּ ֵ ּיינ ּו.
ִאלּ ּו ֶּה ֱע ִב ָירנ ּו ְבתוֹ כוֹ ֶּ ּב ָח ָר ָבה וְ ל ֹא ִש ַ ּקע ָצ ֵרנ ּו ְ ּבתוֹ כוֹ ,דַּ ֵ ּיינ ּו.
ִאלּ ּו ִש ַ ּקע ָצ ֵרנ ּו ְ ּבתוֹ כוֹ וְ ל ֹא ִס ּ ֵפק ָצ ְר ֵּכנ ּו ַ ּב ּ ִמ ְד ָ ּבר ַא ְר ָ ּב ִעים ָשנָ ה,
דַּ ֵ ּיינ ּו.
ילנ ּו ֶּאת ַה ּ ָמן,
ִאלּ ּו ִס ּ ֵפק ָצ ְר ֵּכנ ּו ַ ּב ּ ִמ ְד ָ ּבר ַא ְר ָ ּב ִעים ָשנָ ה ול ֹא ֶּה ֱא ִכ ָ
דַּ ֵ ּיינ ּו.
ילנ ּו ֶּאת ַה ּ ָמן וְ ל ֹא נָ ַתן ָלנ ּו ֶּאת ַה ַש ָ ּבת ,דַּ ֵ ּיינ ּו.
ִאלּ ּו ֶּה ֱא ִכ ָ
ִאלּ ּו נָ ַתן ָלנ ּו ֶּאת ַה ַש ָ ּבת ,וְ ל ֹא ֵק ְר ָבנ ּו ִל ְפנֵ י ַהר ִסינַ י ,דַּ ֵ ּיינ ּו.
ִאלּ ּו ֵק ְר ָבנ ּו ִל ְפנֵ י ַהר ִסינַ י ,וְ ל ֹא נָ ַתן ָלנ ּו ֶּאת ַה ּתוֹ ָרה ,דַּ ֵ ּיינ ּו.
יסנ ּו ְל ֶּא ֶּרץ יִ ְש ָר ֵאל ,דַּ יֵ ינ ּו.
ִאלּ ּו נָ ַתן ָלנ ּו ֶּאת ַה ּתוֹ ָרה וְ ל ֹא ִה ְכנִ ָ
יסנ ּו ְל ֶּא ֶּרץ יִ ְש ָר ֵאל וְ ל ֹא ָבנָ ה ָלנ ּו ֶּאת ֵ ּבית ַה ְ ּב ִח ָירה ,דַּ ֵ ּיינ ּו.
ִאלּ ּו ִה ְכנִ ָ
ַעל ַא ַחתַּ ,כ ּ ָמה וְ ַכ ּ ָמה ,טוֹ ָבה ְכפ ּו ָלה ּו ְמ ֻּכ ּ ֶּפ ֶּלת ַל ּ ָמקוֹ ם ָע ֵלינ ּו:
יהם ,וְ ָה ַרג
יאנ ּו ִמ ּ ִמ ְצ ַריִ ם ,וְ ָע ָשה ָב ֶּהם ְש ָפ ִטים ,וְ ָע ָשה ֵבאל ֵֹה ֶּ
ֶּשהוֹ ִצ ָ
יהם ,וְ נָ ַתן ָלנ ּו ֶּאת ָממוֹ נָ ם ,וְ ָק ַרע ָלנ ּו ֶּאת ַה ָ ּים ,וְ ֶּה ֱע ִב ָירנ ּו
ֶּאת ְ ּבכוֹ ֵר ֶּ
ְבתוֹ כוֹ ֶּ ּב ָח ָר ָבה ,וְ ִש ַ ּקע ָצ ֵרנ ּו ְ ּבתוֹ כוֹ ,וְ ִס ּ ֵפק ָצ ְר ֵּכנ ּו ַ ּב ּ ִמ ְד ָ ּבר ַא ְר ָ ּב ִעים
ילנ ּו ֶּאת ַה ּ ָמן ,וְ נָ ַתן ָלנ ּו ֶּאת ַה ַש ָ ּבת ,וְ ֵק ְר ָבנ ּו ִל ְפנֵ י ַהר
ָשנָ ה ,וְ ֶּה ֱא ִכ ָ
יסנ ּו ְל ֶּא ֶּרץ יִ ְש ָר ֵאלּ ,ו ָבנָ ה ָלנ ּו ֶּאת
ִסינַ י ,וְ נָ ַתן ָלנ ּו ֶּאת ַה ּתוֹ ָרה ,וְ ִה ְכנִ ָ
ֵ ּבית ַה ְ ּב ִח ָירה ְל ַכ ּ ֵפר ַעל ָּכל ֲעוֹנוֹ ֵתינ ּו.
31
הדבר הבולט ביותר שאנו רואים בקטע הזה הוא הכרת הטוב .היכולת של בני ישראל ושל האדם היחיד לומר תודה
על מה שקיבל ,לדעת להכיר במציאות שהייתה יכולה להיות ללא הדבר הזה ולהבין ששום דבר אינו מובן מאליו.
את החשיבות שיש ביכולת להכיר טוב כולנו מכירים .האפשרות שיש אצל האדם להכיר טובה חשובה לא רק בשם
הנימוס ודרך הארץ שבה מצופה ממנו לנהוג ,אלא גם למען עצמו .כאשר אדם מכיר טובה ,הוא גם זוכה להיות
קצת יותר שלם במקומו .זו האפשרות והיכולת הפשוטה של האדם לעצור לרגע את מרוץ חייו ,להסתכל לצדדים
ולהבין שיש הרבה דברים טובים סביבו .פעולה זו מביאה אותו להתבוננות חיובית יותר על הנעשה ועל אורח חייו.
אך נדמה לי כי הקטע עוסק בלימוד גדול נוסף כלפינו .הוא אינו עוצר באף אירוע .על אף האמירה החוזרת
"דיינו" ,רצף ה"טובות" ממשיך.
נראה כי ישנו רובד עמוק יותר שרוצה ללמד כי ההסתפקות במועט אינה המציאות שבה האדם אומר מספיק,
שבה האדם מבקש לבטל כל טובה נוספת שצריכה לבוא עליו ,אין זה פרישות .הסתפקות במועט והכרת טובה
סופם להימשך ולהיות .היכולת שלנו להסתכל על העולם ולומר כמה טוב לנו לא מבטלת את הטוב הנוסף שעתיד להיות.
הבקשה של האדם אל יעד נוסף נצרכת לשם קידום האדם הפרטי וגם לשם קידום העולם כולו .תפקידנו הוא לבקש
עוד ,ל הוסיף נדבך נוסף אל אותו בניין ההולך ונבנה ,וכל זאת ,יחד עם התודה על מה שנבנה כבר .הבקשה להמשך
ולהוספת הרבדים הנוספים לא באה מתוך מקום שמכריז "מגיע לי" ,אלא מתוך מקום המבקש לומר אמת אחת
פשוטה.
טוב לי כעת ,אני שואף אל טוב גדול יותר.
הילה מיה
לשה דְּ ָב ִרים ֵאלּ ּו ַ ּב ּ ֶּפ ַסח,
יאל ָהיָ ה אוֹ ֵמרָּ :כל ֶּשלּ ֹא ָא ַמר ְש ָ
ַר ָ ּבן ַ ּג ְמ ִל ֵ
ל ֹא יָ ָצא יְ ֵדי חוֹ ָבתוֹ ,וְ ֵאלּ ּו ֵהןֶּ ּ :פ ַסחַ ,מ ָצהּ ,ו ָמרוֹ ר.
רוֹע.
יִ ָּז ֵּהר ֶשל ֹא ְּל ַׁה ְּג ִב ַׁ
יה ֶאת ַׁה ְּז ַׁ
ּ ֶּפ ַסח ֶּש ָהי ּו ֲאבוֹ ֵתינ ּו אוֹ ְכ ִלים ִ ּב ְז ַמן ֶּש ֵ ּבית ַה ּ ִמ ְקדָּ ש ָהיָ ה ַק ָ ּיםַ ,על
ש ּום ָמה? ַעל ש ּום ֶּש ּ ָפ ַסח ַה ָ ּקדוֹ ש ָ ּבר ּו ְך ה ּוא ַעל ָ ּב ּ ֵתי ֲאבוֹ ֵתינ ּו
ְ ּב ִמ ְצ ַריִ םֶּ ,ש ֶּ ּנ ֱא ַמר :וַ ֲא ַמ ְר ּ ֶּתם ֶּז ַבח ּ ֶּפ ַסח ה ּוא ַלייֲ ,א ֶּשר ּ ָפ ַסח ַעל ָ ּב ּ ֵתי
ְבנֵ י יִ ְש ָר ֵאל ְ ּב ִמ ְצ ַריִ ם ְ ּבנָ ְג ּפוֹ ֶּאת ִמ ְצ ַריִ ם ,וְ ֶּאת ָ ּב ּ ֵתינ ּו ִה ִ ּציל ,וַ ִ ּי ּקֹד
ָה ָעם וַ ִ ּי ּ ְש ּ ַת ֲחו ּו.
31
ַׁמ ְּר ֶאה ֶאת ַׁה ַׁמצוֹ ת ַׁל ְּמ ֻס ִבים וְּ אוֹ ֵּמר:
ַמ ָ ּצה זוֹ ֶּש ָאנ ּו אוֹ ְכ ִליםַ ,על ש ּום ָמה? ַעל ש ּום ֶּשל ֹא ִה ְס ּ ִפיק ְ ּב ֵצ ָקם
יהם ֶּמ ֶּל ְך ַמ ְל ֵכי ַה ּ ְמ ָל ִכים,
ֶּשל ֲאבוֹ ֵתינ ּו ְל ַה ֲח ִמיץ ַעד ֶּש ִ ּנגְ ָלה ֲע ֵל ֶּ
ַה ָ ּקדוֹ ש ָ ּבר ּו ְך ה ּואּ ,ו ְג ָא ָלםֶּ ,ש ֶּ ּנ ֱא ַמר :וַ ּי ֹאפ ּו ֶּאת ַה ָ ּב ֵצק ֲא ֶּשר הוֹ ִציא ּו
ִמ ּ ִמ ְצ ַריִ ם ֻּעגֹת ַמצּ וֹ תִּ ,כי ל ֹא ָח ֵמץִּ ,כי ג ְֹרש ּו ִמ ּ ִמ ְצ ַריִ ם וְ ל ֹא יָ ְכל ּו
ְל ִה ְת ַמ ְה ֵמ ַּה ,וְ ַ ּגם ֵצ ָדה ל ֹא ָעשו ָל ֶּהם.
ַׁמ ְּר ֶאה ֶאת ַׁה ָּמרוֹ ר ַׁל ְּמ ֻס ִבים וְּ אוֹ ֵּמר:
ָמרוֹ ר ֶּזה ֶּש ָאנ ּו אוֹ ְכ ִליםַ ,על ש ּום ָמה? ַעל ש ּום ֶּש ּ ֵמ ְרר ּו ַה ּ ִמ ְצ ִרים
יהם ַ ּב ֲעב ָֹדה
ֶּאת ַח ֵ ּיי ֲאבוֹ ֵתינ ּו ְ ּב ִמ ְצ ַריִ םֶּ ,ש ֶּ ּנ ֱא ַמר :וַ יְ ָמ ֲרר ּו ֶּאת ַח ֵ ּי ֶּ
ָק ָשהּ ְ ,בח ֶֹּמר ּו ִב ְל ֵבנִ ים ּו ְב ָכל ֲעב ָֹדה ַ ּב ּ ָש ֶּדה ֶּאת ָּכל ֲעב ָֹד ָתם ֲא ֶּשר
ָע ְבד ּו ָב ֶּהם ְ ּב ָפ ֶּר ְך.
"רבן גמליאל היה אומר :כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח ,לא יצא ידי חובתו ,ואלו הן :פסח ,מצה ומרור".
בליל הסדר אנו אוכלים מצה ,מרור וזרוע .אכילה זו מייצגת אחת מיני מעשים רבים המסמלים ומזכירים את
יציאת מצרי ם והפיכתנו לעם .אמירתו של רבן גמליאל נראית מוזרה .אם לאורך כל הערב אנחנו מדברים על
הרעיונות הללו בהרחבה לשם מה אנחנו צריכים דווקא את האמירה של 'מילות הקוד'? רבן גמליאל אף מקצין
ואומר כי כל שלא אמר שלשה דברים אלו לא יצא ידי חובה .אז מה עניין האמירה?
על מנת להבין את חשיבות אמירת המילים בעת קיום מצווה נביא דוגמא נוספת לחיוב אמירה בקיום המצווה:
הלכות תשובה לרמב"ם" :ומה היא התשובה--הוא שיעזוב החוטא חטאו ,ויסירנו ממחשבתו ויגמור
בליבו שלא יעשהו עוד ...וצריך להתוודות בשפתיו ,ולומר עניינות אלו שגמר בליבו".
הרב סולובייצ'יק כותב בספרו 'על התשובה' על אמירת ווידוי ביום כיפור:
" כל אמוציא ,כל תחושה ,רעיון והרהור ,מתבהרים לאדם ונתפסים על ידו לאחר שהצליח לבטאם
במשפטים בעלי מבנה הגיוני ודקדוקי .ככל כמה שאדם מתהלך ברעיונות סתומים ....כל זמן שלא
הוציאם מן הנסתר אל הנגלה -הם שונים ונעלמים ...האדם עצמו אינו יודע מה מתרחש אף בלבו
שלו עד שהוא מגבש הרגשיו ורעיונותיו ויוצקם לדפוסי ביטוי".
32
הרב סולובייצ'יק מסביר שרעיון מגיע לידי חידוד ,הבנה מירבית ובהירות על ידי הבעתו במילים .כדי להביע רעיון
במילים האדם צריך קודם כל לחשוב לעומק על הנקודה החשובה ולאחר מכן להוציא אותו מן הנסתר לנגלה,
מראשו אל העולם .לפני תהליך זה של הוצאת המחשבה כלפי חוץ הרעיון עוד לא מגובש מספיק.
אני חושבת שאפשר להבין את דבריו של הרב סולובייצ'יק ולהחיל אותם גם על אמירת "פסח ,מצה ומרור" בליל
הסדר .רבן גמליאל אומר שיש ערך רב באמירת המילים ,בנוסף למחשבות הרחבות שיש לכל אחד בפסח .למילה יש
כוח לעגן את המחשבות הרחבות ולהוציא אותן לעולם .כך גם מתבטא ב"מה נשתנה" ובמצווה לשאול בליל הסדר,
אפילו ת"ח שבקיאין בהלכות פסח ואפילו אדם את עצמו .רבן גמליאל בדבריו ,מנחה אותנו להגיד את הדברים
החשובים בקול ,לחדד את הרעיונות העיקריים לידי מיצוי מוחלט וכך לקיים את מצוות ליל הסדר בסיפור יציאת
מצרים.
הרעיונות הבסיסיים של הלילה מובעים בשלוש מילים.
שקד מלצר
ְ ּב ָכל דּ וֹ ר ָודוֹ ר ַח ָ ּיב ָא ָדם ִל ְראוֹ ת ֶּאת ַע ְצמוֹ ְּכ ִאלּ ּו ה ּוא יָ ָצא
ִמ ּ ִמ ְצ ַריִ םֶּ ,ש ֶּ ּנ ֱא ַמרְ :ו ִה ַ ּג ְד ּ ָת ְל ִבנְ ָך ַ ּביוֹ ם ַהה ּוא ֵלאמ ֹרּ ַ ,ב ֲעב ּור
אתי ִמ ּ ִמ ְצ ָריִ ם .ל ֹא ֶּאת ֲאבוֹ ֵתינ ּו ִ ּב ְל ָבד ָ ּג ַאל
ֶּזה ָע ָשה יְ יָ ִלי ְ ּב ֵצ ִ
ַה ָ ּקדוֹ ש ָ ּבר ּו ְך ה ּואֶּ ,א ָּלא ַאף אוֹ ָתנ ּו ָ ּג ַאל ִע ּ ָמ ֶּהםֶּ ,ש ֶּ ּנ ֱא ַמר:
וְ אוֹ ָתנ ּו הוֹ ִציא ִמ ָשםְ ,ל ַמ ַען ָה ִביא א ָֹתנ ּוָ ,ל ֶּתת ָלנ ּו ֶּאת
ָה ָא ֶּרץ ֲא ֶּשר נִ ְש ַ ּבע ַל ֲאב ֵֹתנ ּו.
"הנתיבות שלום" אומר במאמר השמיני שלו לפסח שעניין יציאת מצריים הוא נצחי ,בכל דור ודור.
הקב"ה מדגיש שהוא זה שעשה את הניסים ביציאת מצריים ,ולא מלאך או שליח ,כי נס שנעשה ע"י
מלאך או שליח ,נעשה רק לשעתו ,אך רק הקב"ה הוא נצחי וכל מעשיו הם נצחיים.
אך מה זאת אומרת ש"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים"?
איך אדם יראה את עצמו כך? התשובה היא שכל נשמות בני ישראל היו בעת יציאת מצרים.
33
בנוסף ,הרמב"ם מוסיף כי "בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו יצא עתה ממצרים",
מכיוון שבכל שנה ושנה מתחדשת "יציאת מצרים" בליל ט"ו בניסן ובכל שנה ושנה הקב"ה מוציא את
בני ישראל מעבדות לחירות ,זהו זמן של גאולה פרטית לכל אדם ואדם.
וכמו שביציאת מצרים בני ישראל נגאלו בזכות האמונה ,והכוונה היא לא רק לעצם האמונה בקב"ה,
אלא שהאמינו בגאולתם ושהקב"ה חפץ בגאולתם ,כך גם בכל דור ודור האדם צריך להאמין שבכל
שנה בליל ט"ו בניסן ישנה "יציאת מצרים" נוספת ,ושבזמן זה יכול להיגאל באמת ,וע"י כך מביא
האדם את גאולתו ואת פדות נפשו.
רעיון זה של "הנתיבות שלום" נותן לליל הסדר פן שמזכיר קצת את יום הכיפורים.
מכיוון שביום הכיפורים נקבע דינו של האדם וכמו כן ,אדם שמאמין כי ה' סולח לו ביום זה,
ושהקב"ה רוצה בתשובתו ,מביא על עצמו את סליחתו של הקב"ה" .הבא להיטהר מסייעין לו".
לכן ליל הסדר הוא אולי זמן גם של חשבון נפש .האם אני באמת מאמינה שאני יכולה להיגאל?
האם אני מאמינה בחפץ ה' לגאול אותי? האם אני ראויה לגאולה?
וע"י זה תבוא הגאולה הפרטית שלי ,בליל ט"ו בניסן.
מוריה אביישר
"חייב אדם לראות עצמו בכל דור ודור כאילו יצא ממצרים"
עלינו לראות עצמנו בכל דור ודור כאילו יצאנו ממצרים .להרגיש שאותנו ממש גאל הקב"ה ממצרים .כיצד נצליח
להתחבר לאירוע זה -למרות שלא היינו שם באופן פיזי?
אנסה להמחיש כיצד אירוע יציאת מצרים אינו רק אירוע היסטורי שעבר ,אלא חוויה הקשורה אלינו באופן ישיר.
בירושלמי :פסחים פרק ה' הלכה ה' אומר רבי לוי שבזמן יציאת מצרים ,נשמע בכל מצרים קולו של פרעה,
שאמר" :קומו צאו מתוך עמי ,לשעבר הייתם עבדי פרעה ,מכאן ואילך אתם עבדי ה" .מההשוואה בין שיעבוד
מצרים לעבדות לפרעה ,ושחרור מצרים לעבדות ה' -ניתן ללמוד שהיציאה ,הגאולה ממצרים; הפכה אותנו לעבדי
ה'.
הפרי צדיק ,ויקרא לחג הפסח ,כותב שיש לזכור את יציאת מצרים בכל יום ויום ושמדובר בזכירה כזו ,שתהיה
חקוקה בליבינו (ואי אפשר להסתפק בזכירה של הזכרה בלבד) .מדוע כל כך חשוב שזכירת מצרים תהיה
"בעומק לב כל ישראל"? בשיר השירים רבה ב',ה' מוזכר שבזמן שיעבוד ישראל במצרים -בני ישראל והמצרים היו
כל כך דומים -עד שאי אפשר היה להבדיל בניהם כלל (בני ישראל היו ב-מ"ט שערי טומאה) .אך -למרות זאת,
34
החליט הקדוש ברוך הוא לגאול אותם ממצרים .גאולה זו נעשתה כאתעררותא דלעילא בלבד (השפעה אלוהית
הבאה מלמעלה כלפי מטה ,ללא התעוררות אנושית) .זה מלמדנו ,שה' רצה בקשר עם עם ישראל -גם כשהיו
רחוקים ממנו וחוטאים עד מאוד.
אדם שיציאת מצרים תהיה חקוקה בליבו ,שיזכור את גאולת ישראל בעת שהיו במקום הנמוך והחוטא ביותר -לא
יתייאש מעבודה על הקשר שלו עם ה' גם בתקופות בהן חש ממנו ריחוק -כי יזכור שה' חפץ בקשר איתו .שהרי,
אינו חטא יותר מבני ישראל במצרים (שהיו אז במ"ט שערי טומאה-ואין נמוך מכך) ,והוא מודע לצורך שלו
להתקדם בעבודת ה' (בניגוד לבני ישראל שלא עשו כל התעוררות מצידם)
אם כן ,יציאת מצרים:
.3מסמלת את הפיכתנו לעובדי ה'.
.2מוכיחה לנו שה' רוצה בקשר איתנו ,עם ישראל -למרות חטאינו.
בעייני ,הציווי "לראות עצמו בכל דור ודור כאילו יצא ממצרים" מזכיר לנו שה' חפץ מאוד בקשר שלנו איתו,
וקורא לנו לא להתייאש ,ולהמשיך לעבוד על הקשר בניינו.
יהיה רצון שנזכה לקשר קרוב עם הקב"ה!
שובל לב
יהים ֶאת ַׁהכוֹ ס ַׁעד ַׁה ְּללויָּ ה (ויש המגביהים עד גאל ישראל)
ַׁמ ְּג ִב ִ
יכ ְך ֲאנַ ְחנ ּו ַח ָ ּי ִבים ְלהוֹ דוֹ תְ ,ל ַה ֵּללְ ,ל ַש ֵ ּב ַחְ ,ל ָפ ֵאר,
ְל ִפ ָ
ְלרוֹ ֵמםְ ,ל ַה ֵדּ רְ ,ל ָב ֵר ְךְ ,ל ַע ֵּלה ּו ְל ַק ֵּלס ְל ִמי ֶּש ָע ָשה ַל ֲאבוֹ ֵתינ ּו
יאנ ּו ֵמ ַע ְבד ּות ְל ֵחר ּות ִמ ָ ּיגוֹ ן
וְ ָלנ ּו ֶּאת ָּכל ַהנִ ִּסים ָה ֵאל ּו :הוֹ ִצ ָ
ְל ִש ְמ ָחהּ ,ו ֵמ ֵא ֶּבל ְליוֹ ם טוֹ בּ ,ו ֵמ ֲא ֵפ ָלה ְלאוֹ ר ָ ּגדוֹ ל,
ֹאמר ְל ָפנָ יו ִש ָירה ֲח ָד ָשהַ :ה ְלל ּויָ ּה.
ּו ִמ ּ ִש ְעבּ ּוד ִל ְג ֻּא ָּלהְ .ונ ַ
א ַה ְלל ּו יָ ּה ַה ְלל ּו ַע ְב ֵדי יְ הוָ ה ַה ְלל ּו ֶּאת ֵשם יְ הוָ ה .ב יְ ִהי ֵשם יְ הוָ ה
ְמב ָֹר ְך ֵמ ַע ּ ָתה וְ ַעד עוֹ ָלם .ג ִמ ּ ִמ ְז ַרח ֶּש ֶּמש ַעד ְמבוֹ אוֹ ְמ ֻּה ָּלל ֵשם
יְ הוָ ה .ד ָרם ַעל ָּכל גּ וֹ יִ ם יְ הוָ ה ַעל ַה ּ ָש ַמיִ ם ְּכבוֹ דוֹ .ה ִמי ַּכיהוָ ה
35
ילי ִל ְראוֹ ת ַ ּב ּ ָש ַמיִ ם
יהי ָל ָש ֶּבת .ו ַה ּ ַמ ְש ּ ִפ ִ
ֱאל ֵֹהינ ּו ַה ּ ַמ ְג ִ ּב ִ
יבי ִעם
ימי ֵמ ָע ָפר דָּ ל ֵמ ַא ְש ּפֹת יָ ִרים ֶּא ְביוֹ ן .ח ְלהוֹ ִש ִ
ּו ָב ָא ֶּרץ .ז ְמ ִק ִ
יבי ֲע ֶּק ֶּרת ַה ַ ּביִ ת ֵאם ַה ָ ּבנִ ים ְש ֵמ ָחה
יבי ַע ּמוֹ .ט מוֹ ִש ִ
יבים ִעם נְ ִד ֵ
נְ ִד ִ
ַה ְלל ּו יָ ּה (.תהלים קיג),
א ְ ּב ֵצאת יִ ְש ָר ֵאל ִמ ּ ִמ ְצ ָריִ ם ֵ ּבית יַ ֲעקֹב ֵמ ַעם ל ֵֹעז .ב ָהיְ ָתה יְ ה ּו ָדה
ְל ָק ְדשוֹ יִ ְש ָר ֵאל ַמ ְמ ְשלוֹ ָתיו .ג ַה ָ ּים ָר ָאה וַ ָ ּינֹס ַה ַ ּי ְרדֵּ ן יִ ּס ֹב
ילים ְ ּג ָבעוֹ ת ִּכ ְבנֵ י צ ֹאן .ה ַמה ְּל ָך ַה ָ ּים ִּכי
ְל ָאחוֹ ר .ד ֶּה ָה ִרים ָר ְקד ּו ְכ ֵא ִ
ילים ְ ּג ָבעוֹ ת ִּכ ְבנֵ י
ָתנ ּוס ַה ַ ּי ְרדֵּ ן ּ ִת ּס ֹב ְל ָאחוֹ ר .ו ֶּה ָה ִרים ּ ִת ְר ְקד ּו ְכ ֵא ִ
צ ֹאן .ז ִמ ִּל ְפנֵ י ָאדוֹ ן ח ּו ִלי ָא ֶּרץ ִמ ִּל ְפנֵ י ֱאלוֹ ַּה יַ ֲעקֹב .ח ַהה ְֹפ ִכי ַהצּ ּור
ֲא ַגם ָמיִ ם ַח ָּל ִמיש ְל ַמ ְעיְ נוֹ ָמיִ ם
( .תהלים קיד),
יהים ֶאת ַׁהכוֹ ס ַׁעד ָּג ַׁאל יִ ְּש ָּר ֵּאל.
ַׁמ ְּג ִב ִ
ָּברו ְּך ַׁא ָּתה יְּ יָּ ֱאל ֵֹּהינו ֶמ ֶל ְּך ָּהעוֹ ָּלםֲ ,א ֶשר ְּג ָּא ָּלנו וְּ ָּג ַׁאל ֶאת ֲאבוֹ ֵּתינו
יענו ַׁל ַׁליְּ ָּלה ַׁה ֶזה ֶל ֱא ָּכל בוֹ ַׁמ ָּצה ו ָּמרוֹ רֵּ .כן יְּ יָּ ֱאל ֵֹּהינו
ִמ ִמ ְּצ ַׁריִ ם ,וְּ ִה ִג ָּ
אתנו
יענו ְּלמוֹ ֲע ִדים וְּ ִל ְּר ָּג ִלים ֲא ֵּח ִרים ַׁה ָּב ִאים ִל ְּק ָּר ֵּ
וֵּ אל ֵֹּהי ֲאבוֹ ֵּתינו יַׁ ִג ֵּ
ֹאכל ָּשם ִמן
ְּל ָּשלוֹ םְּ ,ש ֵּמ ִחים ְּב ִב ְּניַׁ ן ִע ֶיר ָּך וְּ ָּש ִשים ַׁב ֲעבוֹ ָּד ֶת ָּך .וְּ נ ַׁ
יע ָּד ָּמם ַׁעל ִקיר ִמזְּ ַׁב ֲח ָּך ְּל ָּרצוֹ ן ,וְּ נוֹ ֶדה
ַׁה ְּז ָּב ִחים ו ִמן ַׁה ְּפ ָּס ִחים ֲא ֶשר יַׁ ִג ַׁ
ְּל ָּך ִשיר ָּח ָּדש ַׁעל ְּג ֻא ָּל ֵּתנו וְּ ַׁעל ְּפדות ַׁנ ְּפ ֵּשנוָּ .ברו ְּך ַׁא ָּתה יְּ יָּ ָּג ַׁאל
יִ ְּש ָּר ֵּאל.
ָּברו ְּך ַׁא ָּתה יְּ יָּ ֱאל ֵֹּהינו ֶמ ֶל ְּך ָּהעוֹ ָּלם בוֹ ֵּרא ְּפ ִרי ַׁה ָּג ֶפן.
שוֹ ִתין ֶאת ַׁהכוֹ ס ְּב ַׁה ָּס ַׁבת ְּשמֹאל.
36
רחצה
נוֹ ְּט ִלים ֶאת ַׁהיָּ ַׁדיִ ם ו ְּמ ָּב ְּר ִכים
ָּברו ְּך ַׁא ָּתה יְּ יָּ ֱאל ֵֹּהינו ֶמ ֶל ְּך ָּהעוֹ ָּלםֲ ,א ֶשר ִק ְּד ָּשנו ְּב ִמ ְּצו ָֹּתיו וְּ ִצ ָּונו ַׁעל
ילת יָּ ָּדיִ ם.
ְּנ ִט ַׁ
מבט ראשוני על סימן "רחצה" אינו מעלה שאלות רבות אך בהסתכלות מעמיקה אנו רואים כי יש הבדל מהותי בין
נטילת הידיים הראשונה והשניה שבסדר הפסח .מה שהביא אותי לשים דגש על ענין הברכה נובע מכך שבסימן
"רחץ" הדיבור אינו בא לידי ביטוי ,החל בחוסר החיוב בברכה וכלה באפשרות הדיבור בין הנטילה לאכילת הכרפס.
בניגוד לכך בסימן "רחצה" אנו רואים דגש רב על השימוש במילים ,שמתבטא הן באמירת הברכה והן בהפסק
שלאחר הנטילה .הברכה דורשת מאתנו כוונה ומחשבה על המילים לקראת אכילת המצה מכיוון שיש בה אלמנט של
קידוש והעצמה.
מצוות הפסח היא לספר ביציאת מצרים "והגדת לבנך ביום ההוא לאמר" גם כאן הדיבור תופס חלק משמעותי
בליל הסדר .על ידי הדיבור אנו מעבירים לדור הבא את המורשת שלנו ועלינו מוטלת האחריות להשתמש במילים
הנכונות והמדויקות בכדי לאפשר לכל אדם את התחושה והחוויה כאילו הוא יצא ממצרים.
דברים אלו ממחישים את הכוח שהיהדות בפרט והעולם בכלל מיחס למילים .פנימיות האדם ומחשבותיו באה לידי
ביטוי בין השאר על ידי דיבור .ולכן בעיני האדם צריך להיות מודע לדבריו ולהאמין בדיבור שלו ובכוחו ומתוך כך
להקדיש יותר מחשבה.
ליאת גרופר
37
מוציא מצה
יב ֵּר ְּך
ֹאחז ְּש ָּל ְּש ָּתן ְּביָּ דוֹ וִ ָּ
יחןַׁ ,ה ְּפרו ָּסה ֵּבין ְּש ֵּתי ַׁה ְּש ֵּלמוֹ ת ,וְּ י ַׁ
יִ ַׁקח ַׁה ַׁמצוֹת ְּב ֵּס ֶדר ֶש ִה ִנ ָּ
וה ְּפרו ָּסה.
ילת ַׁמ ָּצה" ַׁעל השלמה ַׁ
"על ֲא ִכ ַׁ
ַׁ
"המוֹ ִציא" ,יניח מידיו את התחתונה ויברך ַׁ
ְּ
ַׁא ַׁחר ָּכך יִ ְּב ַׁצע ְּכזַׁ יִ ת ִמן ָּה ֶע ְּלי ֹו ָּנה ַׁה ְּש ֵּל ָּמה וְּ ַׁכ ַׁזיִ ת ֵּש ִני ִמן ַׁה ְּפרו ָּסה וְּ יִ ְּט ְּב ֵּלם ְּב ֶמ ַׁלח,
יתים
ֹאכל ְּב ַׁה ָּס ָּבה ְּש ֵּני ַׁה ֵּז ִ
וְּ י ַׁ
ָּברו ְּך ַׁא ָּתה יְּ יָּ ֱאל ֵֹּהינו ֶמ ֶל ְּך ָּהעוֹ ָּלם ַׁהמוֹ ִציא ֶל ֶחם ִמן ָּה ָּא ֶרץ.
ָּברו ְּך ַׁא ָּתה יְּ יָּ ֱאל ֵֹּהינו ֶמ ֶל ְּך ָּהעוֹ ָּלםֲ ,א ֶשר ִק ְּד ָּשנו ְּב ִמ ְּצו ָֹּתיו
ילת ַׁמ ָּצה.
וְּ ִצ ָּונו ַׁעל ֲא ִכ ַׁ
לפי דעתי ,כולם מתייחסים לחלק הזה בליל הסדר כמעצבן ומיותר .סך הכל אוכלים כמות גדולה של מצה יבשה
ומנסים כמה שיותר מהר לעבור את השלב הזה כדי שנוכל כבר להגיע לארוחה
אבל באופן מאוד מפתיע מצוות אכילת המצה היא מצוות אכילה היחידה שבכל ליל הסדר שהיא מצווה
מדאורייתא! לפני חורבן הבית ,ליל הסדר היה בנוי מקרבן הפסח ,מצות ומרורים .אבל כיום ,אחרי חורבן הבית ,אין
יותר קרבן פסח ומרורים נהיו מצווה מדרבנן .במשנה אנחנו לא רואים חיוב אחד לאכילת מצה -המשנה ניסתה
ליצור לנו עולם אחר לגבי ליל הסדר והיא סביב ארבעת הכוסות .מתוך זה אנחנו מבינים שהמקום היחיד שאפשר
ללמוד ממנו על אכילת מצה בפסח הוא ביחס לכוס השלישית שלפני ברכת המזון.
החלק הזה בהגדה מחולק לשני חלקים :מוציא ומצה .קודם מוציאים את שלושת המצות ועורך המסובים מברך
בקול רם "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם המוציא לחם מן הארץ" ,שהוא אחד מברכות הנהנין ושמים את
הדגש על כל שלושת המצות .ואחר כך הוא מחלק את הפרוסה הקטנה שבאמצע ואת המצה שמלמעלה למסובים
וכל אחד צריך לאכול כזית מצה .אז כולם מברכים ביחד "ברוך אתה...אשר קידשנו ...על אכילת מצה",
שהוא אחד מברכות המצווה .פה אנחנו שמים דגש על פרוסת המצה האמצעית והמצה העליונה.
38
אני רוצה לפתח את הרעיון של מוציא :יש כאן פרוסה קטנה של מצה ,לחם עוני ,בין שתי מצות שלמות והרבה
יותר גדולות ממנו .אני רואה את החלק הזה כמשל לעם ישראל כשיצאו ממצרים (מוציא=יציאה) .המצה השלמה
שמלמטה היא משולה למצרים (הגדולים ,השולטים ,והמאיימים) והמצה השלמה מלמעלה היא משולה לקב"ה
(הגדול ,הגיבור ,והנורא) ועם ישראל היא הפרוסה הקטנה והמסכנה שבאמצע .היא נמצאת כבר מעל מצרים,
מעל העבדות והקוש י ,אך היא נמצאת גם לפני ההתגלות של הקב"ה כולו כאלוקים ,לפני מתן תורה וקבלת עול
מצוות .זה המצב שעם ישראל היו בו ביציאת מצרים.
ועכשיו ארחיב קצת על המצה .כמו שאמרנו לעיל ,יש לנו שלושה דברים מרכזיים בליל הסדר :מרור ,קרבן פסח
ומצות .כל אחד מסמל שלב אחר במסע של יציאת מצרים .המרור מסמל את השלב הראשון של העבדות .הקרבן
מסמל את הלילה שבני ישראל היו חייבים במובן מסויים להקריב את עצמם כששחטו את השה לעיני המצרים ומרחו
דם על המשקוף ,ובזכות זה הקב"ה פסח עליהם .ואז מגיעים למצות :האם המצות מסמל את השלב שבני ישראל
יצאו פיזי ת ממצרים והצטרכו לאכול לחיפזון? או שמא זה מסמל את השלב שבני ישראל היו מסכנים ועניים
בארץ מצרים .אני חושבת שזה דבר מקסים איך שדבר לכאורה כל כך יבש ולא מפואר כמו לחם רגיל ,יש בו
סמל כל כך גדול ומשמעותי .עוד דבר מקסים במצה הוא שיש בה שילוב ואיזון מושלם שבין שלב העוני והמסכנות
של בני ישראל ובין השלב של היציאה ממש של בני ישראל ממצרים!
שירה לויד
39
מרור
ָּכל ֶא ָּחד ֵּמ ַׁה ְּמ ֻס ִבים ל ֹו ֵּק ַׁח ְּכזַׁ יִ ת ָּמרוֹ ר ו ַׁמ ְּט ִבלוֹ ַׁב ֲחרו ֶֹסת ,חוֹזֵּ ר ו ְּמ ַׁנ ֵּער ַׁה ֲחרוֹ ֶסתְּ ,מ ָּב ֵּר ְּך
וְּ אוֹ ֵּכל ְּב ִלי ַׁה ָּס ָּבה.
ָּברו ְּך ַׁא ָּתה יְּ יָּ ֱאל ֵֹּהינו ֶמ ֶל ְּך ָּהעוֹ ָּלםֲ ,א ֶשר ִק ְּד ָּשנו ְּב ִמ ְּצו ָֹּתיו
ילת ָּמרוֹ ר.
וְּ ִצ ָּונו ַׁעל ֲא ִכ ַׁ
מצוות צריכות כוונה?
המשנה בפסחים בדף קיד .מתעסקת במקרה שבו אדם מוצא את עצמו בליל הסדר ללא שום ירקות מלבד מרור.
כידוע ,ישנם שני טבולים ,האחד לכרפס ,שבדר"כ עושים עם 'שאר ירקות' והשני -שהוא מצוות מרור .המשנה
אומרת שבמקרה כזה ,ראוי לאדם שיטבול פעמיים באותו מרור.
מכאן הגמרא עוברת לדיון האם מצוות צריכות כוונה
1
אמר ריש לקיש :זאת אומרת מצות צריכות כוונה .ר"ל לומד מעצם זה שאדם מחויב בטיבול שני שצריך כוונה
במצוות .לולי מצוות לא היו צריכות כוונה היה יוצא ידי חובה במצוות מרור בטיבול הראשון ,על אף שלא בכוונתו
לקיים מצוות מרור – .לפי שיטה זו הטיבול השני הוא בשביל מצוות מרור והטיבול הראשון בשביל היכר התינוקות.2
אלא ,שעל פי המשנה אפשרי לטעון הפוך! ( שכך תנא קמא טוען בהמשך הגמרא) שמצוות אינן צריכות כוונה
והסיבה היחידה שהיה צריך לטבול פעם שנייה היא בשביל היכר התינוקות .על כן ,הטיבול השני לא בשביל קיום
1הכוונה ב'כוונה' היא כוונת האדם לצאת ידי חובה במצווה
2נהוג לעורר את סקרנותם של הילדים במעשים משונים ובלתי שגרתיים.
41
מצוות מרור ויצא ידי חובתו בטיבול הראשון על אף שלא כיוון לכך( .לשיטה זו הטיבול הראשון הוא כדי לצאת ידי
חובת מרור ואכילת ירק).
האמוראים חלוקים לעניין ההלכה במקרה כזה:
רב הונא – יברך בפ"א לפני טיבול ראשון ויאכל ,ויברך "על אכילת מרור" לפני טיבול שני ויאכל.
רב חסדא -יברך את שתי הברכות לפני הטיבול הראשון ויאכל כל טיבול בעתו .טוען רב חסדא כנגד רב הונא "
לאחר שמילא כריסו הימנו -יחזור ויברך עליה?!"
הראשונים חולקים איך לפרש את שיטתו של רב חסדא .האם בכך שמברך את שתי הברכות לפני הטיבול הראשון
מוכיח שמצוות אינן צריכות כוונה? או שאפילו הכי מצוות צריכות כוונה?
המאירי כותב :ונראין הדברים שבמצוה צריכות כונה או אין צריכות כונה נחלקו שלדעת רב הונא מצות צריכות
כונה...והשיבו רב חסדא וכי לאחר שמלא כרסו ממנה יחזור ויברך עליה?? שהוא סובר מצות אין צריכות כונה
וכבר יצא בראשונה שאלמלא טעם זה אין מלוי הכרס מפקיע שלא לברך עליה בזמן חובתה שהרי משנתנו בשאין
שם שאר ירקי היא ואכל מרור בראשונה.3
המאירי לומד משיטתו של רב חסדא שלאחר שאדם בירך שתי הברכות ואוכל מרור פעם ראשונה יצא ידי חובת
מרור באכילה זו!! שאם לא היה יוצא ידי חובתו באכילה זו הטענה ש"מילא כריסו הימנו" לא הייתה מספיק
חזקה כדי לבטל את חוסר יציאת חובתו במצווה!
המאירי ממשיך לבאר את שיטתו ביחס לצריכת כוונה במצוות ,ומלמד מהמשנה השביעית במסכת ר"ה :מי שהיה
עובר אחורי בית הכנסת או שהיה ביתו סמוך לבית הכנסת ושמע קול שופר או קול מגילה אם כיון לבו יצא ואם
לאו לא יצא אף על פי שזה שמע וזה שמע זה כיון לבו וזה לא כיון לבו .לפי המאירי ניתן ללמוד משנה זו גם
לשיטה שמצוות אינן צריכות כוונה .4כלומר ,הכוונה שעליה מדוברת במשנה היא הכוונה שאדם צריך שיהיה כלפי
המעשה ולא כלפי הקיום .כך היא שיטתו במצוות אכילת מרור (ומצה) שאדם צריך להתכוון בעצם מעשה
האכילה ,ולא בעצם הכוונה שבאכילה .על כן רב חסדא סובר שניתן לאכול את המרור לא בזמן חיובו -ולצאת ידי
חובה בכך!!
3מאירי על אתר ,ד"ה "כבר"
4ראה מאירי על מסכת ר"ה דף כ"ח
41
שיטת תוספות -5רב חסדא נמי נראה דסבר כר"ל דבעי כוונה אעפ"כ סבר דאין נכון לברך בטיבול שני כיון שכבר
מילא כריסו דאי סבר אין צריכות כוונה ה"ל למימר בהדיא דנפיק בטיבול ראשון ואם יברך בטיבול שני הויא ברכה
לבטלה.
ז"א שרב חסדא כן סובר כר"ל שמצוות צריכות כוונה ,והסיבה היחידה לכך שלא מברך ברכת מרור לפני הטיבול
השני הוא כיוון שלא יכול לחזור ולברך על אותו מאכל שכבר הכניס לפיו ו'התמלא' ממנו -פעם שנייה!!!
התוספות ממשיכים לבאר ואומרים עיקר זמן החיוב של מרור הוא לאחר אכילת מצה ("על מצות ומרורים
יאכלוהו") ולכן רק כאשר אוכל את המרור בזמן חיובו הברכה תופסת במשמעות של המעשה.
ניתן להמחיש שיטה זו כך :כאשר אדם הוא נשא של איידס (החומר התורשתי נמצא בגופו אך עדיין לא התפרץ),
ברגע שיהיה גורם חיצוני שיגרום למחלה להתפרץ הוא יהיה מוגדר חולה במחלת איידס .האדם מברך על אכילת
מרור לפני הטיבול הראשון אבל עדיין אין לברכה משמעות מעשית -רק נשא של האיידס .אבל ,ברגע שהוא אוכל את
המרור בזמן הנכון (אחר אכילת מצה) הברכה מקבלת משמעות -האדם נהיה חולה במחלת האיידס.
נעמוד על הבדל שבין שיטת המאירי לשיטת התוספות.
קיום מצווה
אליבא דמאירי
אליבא דתוספות
קיום המצווה תלוי
במציאות הכוונה של האדם לעשיית המצווה.
6
קיום המצווה תלוי במציאות
הכוונה לצאת ידי חובה
בעשיית המצווה.
5תוד"ה " ז"א מצוות צריכות כוונה" על אתר.
6המאירי יודה שאין אדם יוצא ידי חובתו אם אדם עשה את מעשה המצווה כ'מתעסק'.
42
הרמב"ם גם כן מתעסק בצריכת כוונה במצוות .בהלכות שופר פ"ב ה"ד כותב :המתעסק בתקיעת שופר להתלמד
לא יצא ידי חובתו...לא יצא ידי חובתו ,עד שיתכוין שומע ומשמיע.
ולעומת זאת ,בהלכות חמץ ומצה פ"ו ה"ב כותב :אכל מצה בלא כונה כגון שאנסוהו גוים או לסטים לאכול יצא
ידי חובתו.
נשאל את השאלה העולה מן הסתירה ביחס למצוות מצה ,וכן לחג המצות .מדוע כאשר אדם אוכל את המצה,
ללא כוונה לצאת ידי חובה -הוא יוצא ידי חובה? מה מיוחד באכילת המצה?
כדי לענות על שאלה זו נצטט את דברי רבי צדוק בפסקתו הראשונה ב'צדקת הצדיק':
ראשית כניסת האדם לעבודת ה' צריך להיות בחפזון כמו שמצינו בפסח מצרים שהיה נאכל בחפזון ולא פסח
דורות .מפני שההתחלה לנתק עצמו מכל תאוות עולם הזה שהוא מקושר בהם צריך לשמור הרגע שמתעורר בו
רצון ה' ולחפוז על אותו רגע למהר לצאת מהם אולי יוכל .ואחר כך שוב ילך במתינות ולאט כדין פסח דורות.
בעבודת ה' ,על האדם לצלול אל תוך העולם המעשי של המצוות ,בלי כל התפלספות ראשונית .על האדם לעשות לפני
שהוא חושב .קיבלנו את ציוויינו הראשון בתור עם לצאת בחיפזון ,לא לחשוב ,לפעול ,לעשות .הרמב"ם אומר שהכוונה
תבוא בהכרח 7עם העשייה שבחג מכונן זה .בחג שבו נהפכנו לעם ראוי היה לחדד לנו את מה שקשה לנו לקבל
בדורנו אנו .קשה לנו לקיים ללא חשיבה ,בלי לשאול "למה?" אנו חושבים שלא תהיה שום משמעות למצוות שלנו ללא
כוונה" .למה שאתפלל אם לא אוכל להתכוון?" "מה המשמעות בנטילת לולב? הרי לי זה מרגיש כאילו אני סתם מנענע
איזה ענף "..וכדומה.
חג המצות בא ללמדנו שאכן יש משמעות וחשיבות בחיפזון לקראת עשיית המצוות ,לקראת עבודת ה' .לא משום
ש"אחרי המעשים נמשכים הלבבות" אלא שבמעשה עצמו באה הכוונה בהכרח.
אביטל קסוביץ' וניצן שוורץ
7שהרמב"ם סובר שצריך כוונה במצוות .ראה הל' תפילה פ"ד ה"א,וכן הל' מגילה פ"ב ה"ה.
43
כורך
ישית ִעם ְּכזַׁ יִ ת ָּמרוֹ ר וְּ כוֹ ְּר ִכים יַׁ ַׁחד ,אוֹ ְּכ ִלים
ָּכל ֶא ָּחד ֵּמ ַׁה ְּמ ֻס ִבים לוֹ ֵּק ַׁח ְּכזַׁ יִ ת ִמן ַׁה ַׁמ ָּצה ַׁה ְּש ִל ִ
ְּב ַׁה ָּס ָּבה ו ְּב ִלי ְּב ָּר ָּכהִ .ל ְּפ ֵּני ָּא ְּכלוֹ אוֹ ֵּמר:
.זֵּ ֶכר ְּל ִמ ְּק ָּדש ְּכ ִה ֵּללֵּ .כן ָּע ָּשה ִה ֵּלל ִבזְּ ַׁמן ֶש ֵּבית ַׁה ִמ ְּק ָּדש ָּהיָּ ה ַׁק ָּים:
ָּהיָּ ה כוֹ ֵּר ְּך פסח ַׁמ ָּצה ו ָּמרוֹ ר וְּ אוֹ ֵּכל ְּביַׁ ַׁחדְּ ,ל ַׁק ֵּים ַׁמה ֶש ֶנ ֱא ַׁמרַׁ :על
ֹאכ ֻלהו.
ַׁמצוֹ ת ו ְּמר ִֹרים י ְּ
מצוות כורך באה ברצף ליל הסדר לאחר "מוציא מצה" ו"מרור" בהם אוכלים מצה ומרור כל אחד בפני עצמו.
במצוות כורך יוצרים שילוב בין המצה והמרור ואוכלים אותם יחד.
העמקה בסדר מבהירה שהאלמנטים המרכיבים אותו נבחרים בקפידה ומהווים סמלים המסמלים נקודות עליהן אנו
צריכים לעבור כדי להצליח לחוות את יציאת מצרים .ליל הסדר לא אמור להישאר כרצף יבש של נקודות אלא
להחוות כמכלול של "חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" .המצה מסמלת את החירות ותהליך
הגאולה לעומת המרור המסמל את העבדות והקושי.
את סיפור יציאת מצרים קל לספר כסיפור אסטטי של שיעבוד וגאולה ,גרסה של סיפור המותירה אותנו ,אלפי
שנים אחר כך ,כמתבוננים מבחוץ על חוויה מושלמת וקוסמטית .בגרסה זו הקושי נשאר רק בעבדות ולא פולש
חלילה לגאולה הקלה וההרואית .כאן לא מתעוררות שאלות והדברים כמעט ולא מתקשרים לחוויות וההתמודדויות
האישיות שלנו.
אך מצוות הכורך מזמינה אותנו לגרסה אחרת של הסיפור ,דווקא הרמה הסמלית פותחת לנו פתח להיות נוכחים
בסיפור ,לחוות אותו שוב מנקודת המבט שלנו .מצוות כורך מעמידה אותנו בהזדמנות לספר את הסיפור כסיפור
החושף את הפגיעות שלנו כאנושיים ,לא רק כגיבורים אלא כמסע .מסע מטבעו אינו פשוט ,הוא לא רק קושי ואז
גאולה ,אין בו טוב ורע דיכוטומיים הוא המכלול.
ב"מגיד" קל לספר את הגרסה האסטטית אך הכורך מזמן רובד אחר של הסיפור -רובד עמוק וכנה יותר.
במצוות כורך אנו כורכים יחד לסיפור אחד גם את הקשיים והשעבוד ,איננו מתיימרים לספר רק את סיפורו של
המצה לחוד או המרור לחוד -המסע מורכב מגבולות מטושטשים בין טוב לרע ושיעבוד וגאולה.
בערב הזה ובחיים באופן כללי אנו ניצבים בפני הזדמנות לספר סיפור כחושף פגיעות ומזמן מפגש .אנו יכולים
44
לבחור לספר את הדברים ברמה אסטטית ,בה איננו באמת מביאים את עצמינו להזדמנות ליצור משהו משמעותי.
אך אנו יכולים לספר את הסיפור מנקודה אחרת -בה אנו נוכחים בסיפור ,בו הסיפור אינו טוב או רע באופן
מוחלט אלא מסע הכולל בתוכו טוב ורע כאחד ,סיפור של כורך.
לילך בן דוד ושירה סולו
שולחן עורך
ֹאכל
יצים ְּמ ֻב ָּשלוֹת .ול ֹא י ַׁ
אוֹ ְּכ ִלים וְּ שוֹ ִתים ַׁה ְּסעו ָּדה ָּה ֲערו ָּכה וְּ נ ֹו ֲה ִגים ֶל ֱאכ ֹול ְּת ִח ָּלה ֵּב ִ
ילה ַׁג ָּסה.
ילת ֲא ִפיקוֹ ָּמן ֲא ִכ ָּ
יוֹ ֵּתר ִמ ֵּדי ,של ֹא ִת ְּהיֶ ה ָּע ָּליו ֲא ִכ ַׁ
שולחן עורך הוא חלק בהגדה שכולם נושאים עיניהם אליו ,ורבו המנהגים והמחלוקות למעשה ,לגבי הזמן שלוקח
להגיע לחלק חשוב זה -קוטע את אמירת ההלל ,והדבר תמוה -הרי יש כאן הפסק? מדוע לא לסיים את ההלל ואז
לגשת לאכילה?
המהר"ל בספרו גבורות ה' ובפירושו להגדה מבאר את עניין מרכזיות האכילה והשתיה בליל הסדר:
בגמרא בפסחים נאמר" :תנו רבנן רביעי(כוס רביעית) גומר עליו את ההלל(לאחר שברך ברכת המזון על כוס
שלישית)ואומר הלל הגדול(' 26כי לעולם חסדו' שאנחנו אומרים לאחר ההלל)דברי רבי טרפון" ובהמשך מובאים דברי
רבי יוחנן" :ולמה נקרא שמו הלל הגדול? אמר רבי יוחנן מפני שהקב"ה יושב ברומו של עולם ומחלק מזונות לכל
בריה".
המהר"ל מסביר שישנם שני עניינים מרכזיים בליל הסדר -גאולה ופרנסה.
האכילה ,אכילת המצווה איננה רק אמצעי לקיום האדם ,אלא היא עצמה הגילוי היותר גדול ועמוק של ההשגחה
האלוקית על האדם ,על 'כל בשר'' -נותן לחם לכל בשר -כי לעולם חסדו'.
הקב"ה לא רק ברא את העולם ,אלא הוא דואג לכל בריותיו בכל רגע ורגע ממש באופן הפשוט ביותר ,הקיומי-
פרנסה ,ולכן נקרא הלל זה בשם הלל גדול .הדאגה האלוקית לפרנסתו של האדם ולפרנסת כל בריותיו היא
המלמדת על הזיקה ,על הקשר ,על התלות בין הבריה לבורא .עפ"י הספר זה מובן מדוע סידר בעל ההגדה את
השולחן עורך באמצע ההלל.
45
בעל ההגדה בא ללמדנו שהאכילה אינה מנותקת מהגאולה ,אלא היא נדבך נוסף בגאולה עצמה המלמד על הקשר
הקבוע בין הקב"ה ,אשר הוציא אותנו ממצרים וממשיך לקיימנו בכל יום ,לביננו .מצוות האכילה והשתיה אינם רק
עניין קיומי ,אלא מראים על הקשר הנצחי בין עמ"י לקב"ה ,המלמד על הדאגה התמידית של הקב"ה לעמו ,אשר
בדורנו ,דור שזוכה לקיים את ליל הסדר בארץ ישראל -זוכים לראות ולחוש עניין זה ממש.
לחמניות כשרות לפסח
ללחמניות:
2/3 1כוסות מים רותחים ( 933מ"ל)
2/3כוס שמן
2כוסות קמח מצה ,טחון גס
1כפית מלח
קורט פלפל
4ביצים
לתוספות 3 ,מהאפשרויות הבאות-
2כפות עשבי תיבול טריים וקצוצים (עירית,
בזיליקום ,אורגנו ,תימין וכו)
בצל מטוגן קצוץ
עגבניות מיובשות
עוגיות חמאת בוטנים
חומרים
3כוס חמאת בוטנים (חלקה או עם שבבי בוטנים) ( 213גרם)
3כוס סוכר ( 233גרם)
3ביצה
עוגיות חמאת בוטנים
אופן ההכנה
מחממים תנור ל 313-מעלות.
מערבבים יחד את כל החומרים בקערה לקבלת תערובת אחידה .מגלגלים
את התערובת בידיים רטובות לכדורים בקוטר 0-9ס"מ ומניחים באופן
מרווח על תבנית מרופדת בנייר אפייה (אם הבצק רך מדי לעיצוב ,מכסים
ומעבירים למקרר לחצי שעה).
לו חצים את החותמת על כל כדור ליצירת הדוגמא .החותמת פוחסת את
הכדורים וזה בסדר.
אופים 33-1דקות בלבד ,עד שהעוגיות יציבות למגע בשוליים ועדיין בהירות
ורכות במרכז .מצננים לחלוטין לפני שמגישים (כשהעוגיות חמות הן
מתפרקות בקלות) .לשדרוג -לטבול בשוקולד.
אופן ההכנה
מחממים תנור ל 233-מעלות.
שמים בקערת מיקסר עם וו גיטרה את קמח המצה,
המלח והפלפל .מוסיפים לקערה מים רותחים ושמן
ומעבדים מיד ,עד קבלת בצק אחיד ,חלק וחמים (כ0-
דקות ).
ממשיכים לעבד ומוסיפים את הביצים אחת אחרי
השנייה (ממתינים שהבצק יתאחד שוב לפני שמוסיפים
את הביצה הבאה).
מוסיפים אחת או יותר מהתוספות ולשים עד איחוד
בבצק.
בידיים רטובות מעצבים לחמניות עגולות או מאורכות
מהבצק .אם רוצים ,מגלגלים אותן באחד הקישוטים .
מניחים את הלחמניות המעוצבות באופן מרווח על גבי
תבנית מרופדת בנייר אפייה .לחילופין ,ממקמים כדור
בצק בכל שקע של תבנית הסיליקון.
מעבירים לתנור ואופים 23דקות בלי לפתוח את דלת
התנור בכלל .
מנמיכים את חום התנור ל 363-מעלות ואופים כ03-
דקות נוספות ,עד שהלחמניות שחומות ,יבשות מבפנים
וקלות.
מצננים ומגישים ,או שומרים בקופסה סגורה
בטמפרטורת החדר.
ראוי לכל אדם בליל פסח
שירחיק מעליו דאגה וצער,
ויאכל הסעודה מתוך שמחה,
ויכווין לקיים מצוות שמחת יום
טוב כמו שכתוב "ושמחת
בחגך".
46
מאחלות חג כשר ושמח לכולן ,חן אופיר ושקד נוס
צפון
ַׁא ַׁחר ְּג ַׁמר ַׁה ְּס ֻע ָּדה ל ֹו ֵּק ַׁח ָּכל ֶא ָּחד ֵּמ ַׁה ְּמ ֻס ִבים ְּכזַׁ יִ ת ֵּמ ַׁה ַׁמ ָּצה ֶש ָּהיְּ ָּתה ְּצפו ָּנה ַׁל ֲא ִפיקוֹ ָּמן
וְּ אוֹ ֵּכל ִמ ֶמנה ַׁכ ַׁזיִ ת ְּב ַׁה ִס ָּבה .וְּ ָּצ ִר ְּ
יך ְּל ָּא ְּכ ָּלה ק ֶֹדם ֲחצוֹת ַׁה ַׁליְּ ָּלה.
ָּ
בליל סדר אחד הוצאתי את האפיקומן מהשקית שלו והחבאתי אותו בין המצות בארגז שבמטבח .אני חשבתי
שזה מאוד חכם ,אבל התגובה של אמא שלי נראתה יותר כך" -את לא נורמלית!!! מה היה קורה אם היינו אוכלים
את זה בטעות?!"
ומה באמת היה קורה?
לאפיקומן יש ערך מרכזי בליל הסדר .הוא חשוב עד כדי כך ,שהסבא מוכן לתת לנכד כל מתנה שירצה -רק
שיחזיר לו את האפיקומן.
מדוע אנו מפקידים דבר חשוב כ"כ בידיהם של הילדים? תשובה אחת היא כדי יהיה להם עניין להישאר ערים עד
לסוף הסדר .ובכל זאת -למה לא לתת להם להחביא סתם מצה אחרת?
חג הפסח הוא חג הגאולה .הוא היום שבו עמ"י יצאו ממצרים והפכו לעם חופשי -עם של ממש .היציאה
ממצרים היא סוג של ברית בין הקב"ה לעמ"י -והוא מצווה אותם לזכור אותה לדורותיהם בעזרת אות שיחזור
על עצמו מידי שנה ושנה -חג הפסח .עד שחרב ביהמ"ק קרבן הפסח היה המוטיב המרכזי של החג ,והוא זה
שסימל באופן הברור ביותר את האות בין עמ"י לקב"ה" .והיה הדם לכם לאות על הבתים" (שמות ,יב ,יג) .הדם של
קרבן הפסח מסמל את ההצלה הגדולה של עמ"י וכך את בריתם עם הקב"ה.
עם החורבן ,המשקולת של חג הפסח עברה מקרבן הפסח ,שבהלכותיו היו עוסקים כל אותו הלילה ,אל ה'מגיד' של
ימינו -הסיפור החליף את ההלכות ,ומצוות "והגדת לבנך" ,שאמנם הייתה גם אז ,הפכה למרכזית יותר מאי פעם.
החג שהיה שייך עד החורבן למבוגרים ,והייתה בו עוד מצווה שולית יחסית לספר לילדים על הנס ,הפך להיות 'החג
של הילדים' -שבו הבמה היא שלהם ,הילד עומד על הכיסא וכולם מחכים לשמוע את שאלותיו .אנו מצווים להעביר
לדורות הבאים את המסורת ולספר ביציאת מצרים -לספר על הברית .ולכן אין ראוי מכך שהילדים יהיו 'אחראים'
על האפיקומן -שמסמל יותר מכל דבר אחר בשולחן הסדר את הברית שלנו עם הקב"ה.
הילה כהן
47
שָה
ש ְֹל ּ
ַת ְִצ ּפ ְֵנה ּו ּ
ֵרא ֹאתוֹ ּכִי-טוֹ ב הוּ א ,ו ּ
ַת ֶ
ֵלד ּבֵן; ו ּ
ַת ֶ
שָּה ,ו ּ
ַהר ָה ִא ּ
ַת ַ
ב "ו ּ
ָפת;
ּב ּז ֶ
מר ו ַ
חָ
ַח ְמ ָרה ַב ֵ
ַת ְ
ֹמא ,ו ּ
ֵבת ּג ֶ
ַת ִּקַח-ל ֹו ּת ַ
ְפינוֹ ,ו ּ
ָכ ָלה עוֹ דַ ,ה ּצ ִ
וְלא-י ְ
יְר ִחים .ג ֹ
ָ
יְאר" (שמות ב)
ה ֹ
ְפת ַ
שַ
ַסוּף ַעלׂ -
ָשֶם ּב ּ
ַת ׂ
יֶּלד ,ו ּ
ָה ֶאתַ -ה ֶ
ָשֶם ּב ּ
ַת ׂ
ו ּ
ֵבה
ה ּת ָ
אתַ -
ֵרא ֶ
ַת ֶ
ְאר; ו ּ
יה ֹה ְל ֹכת ַעל-יַד ַהי ֹ
ת ָ
ע ֹר ֶ
ְנ ֲ
יְאר ,ו ַ
ַר ֹעה ִל ְר ֹחץ ַעלַ -ה ֹ
ֵרד ּבַתּ -פ ְ
ַת ֶ
ה "ו ּ
יֶּלד( "...שמות ב)
אהוּ ֶאתַ -ה ֶ
ַת ְִר ֵ
ִפ ּתַח ו ּ
ַת ְ
ה .ו ו ּ
ָח ָ
ַת ִּק ֶ
ת ּה ו ּ
מָ
אָ
ְלח ֶאתֲ -
ִש ַ
ַת ּ
ְתוֹך ַה ּסוּ ף ,ו ּ
ְ
ּב
משה הוא אדם של סתר וגילוי .הוא מתחיל את חייו בסתר כאשר יוכבד מצפינה
אותו שלושה חדשים .ההיחשפות הראשונה שלו היא כאשר בת פרעה רואה את
התיבה ולוקחת אותה אליה .מכאן גדל משה בבית פרעה.
יש ִמ ְצ ִרי,
ַיַּרא ִא ּ
תם; ו ְ
ְס ְב ֹל ָ
ַיַּראּ ,ב ִ
חיו ,ו ְ
אָ
אלֶ -
ֵצא ֶ
שֶה וַיּ ֵ
ִּג ּדַל ֹמ ּ
הםַ ,וי ְ
ָמים ָה ֵ
ְהי ּבַיּ ִ
יא " ַוי ִ
חיו( ".שמות ב)
מ ֶא ָ
ישִ -ע ְב ִרי ֵ
מ ּכֶה ִא ּ
ַ
משה נחשף לפני בני ישראל בפעם הראשונה כאשר הוא הורג את המצרי .פרוש ר' אברהם אבן עזרא שמות ב,
ג (סוף המאה ה:)33 -
"אולי סבב ה' זה שיגדל משה בבית המלכות להיות נפשו על מדרגה העליונה בדרך הלימוד והרגילות ,ולא תהיה
שפלה ורגילה להיות בבית עבדים...ועוד דבר אחר ,כי אלו היה גדל בין אחיו ויכירוהו מנעוריו לא היו יראים ממנו כי
יחשבוהו כאחד מהם" .
הוא מנהי ג שבא מבחוץ ,מבית פרעה ,בניגוד לאחיו אהרון שמנהיגותו צמחה מתוך העם ומתוך שותפות בגורלם
וסבלם .המבט מבחוץ מאפשר לראות דברים שלא רואים מבפנים ,הוא שמאפשר למשה לעשות את השינוי .בשמות
ד (כט-לא) משה מגלה לבני ישראל לראשונה ,לאחר מאתיים ועשר שנות עבדות ,שיגאלו (בעזרת אהרן שמשמש לו
לפה)'' -פקוד יפקוד''.
הגילוי הגדול בחיי משה הוא במתן תורה כאשר הקב"ה מגלה את דברו בעולם .משה עולה להר העשן ,ונסתר
מהעם ארבעים יום .העלמותו של משה גורמת לבהלה בעם ,והם חוטאים בעגל .אהרן שהיה יחד עם העם לרגלי ההר
אינו יכול למנוע את העגל .לעומתו ,משה שמגיע מחוץ לסיטואציה ,מבית פרעה ,מן ההר -יכול לשבור לוחות ,יכול
לעשות מעשה.
עוד מאפיין של משה הוא היותו אדם לא שלם ,אדם של חצי .מגמגם .גדל בתוך תרבות מצרית ,ומנגד -שייך
לעבריים .הוא חוצה את הים לשניים .הוא לא משלים את משימת חייו -לא הוא מכניס את ישראל לארץ.
"אין שלם מלב שבור" (הרבי מקוצק) .החוסר הוא שמוליד את הצורך ,שמביא לעשייה .החסר והריק נותן מקום
להתקדם ולהתפתח.
ביחץ חוצים מצה ומחביאים את חציה .בצפון מגלים את האפיקומן ואוכלים אותו ,אי אפשר לגמור את הסדר
בלעדיו.
החצי המוסתר ,הוא הכרחי לסיום הסדר .להזכיר לנו שדוקא החסר שבנו ,הלא שלם ,הוא שמאפשר לנו לשנות
ולגדול.
שירה דוידי ורננה דרומר
48
ברך
ישי ו ְּמ ָּב ְּר ִכין ִב ְּר ַׁכת ַׁה ָּמזוֹ ן.
של ִ
מוֹ זְּ ִגין כוֹ ס ִ
יבת ִציוֹן ָּהיִ ינו ְּכח ְֹּל ִמיםָּ .אז יִ ָּמ ֵּלא ְּשח ֹוק ִפינו ו ְּלש ֹו ֵּננו
ִשיר ַׁה ַׁמ ֲעלוֹ ת ְּבשוב יְּ יָּ ֶאת ִש ַׁ
ֹאמרו ַׁבגוֹ יִ ם ִה ְּג ִדיל יְּ יָּ ַׁל ֲעשוֹת ִעם ֵּא ֶלהִ .ה ְּג ִדיל יְּ יָּ ַׁל ֲעשוֹ ת ִע ָּמנו ָּהיִ ינו ְּש ֵּמ ִחים.
ִר ָּנה ָּאז י ְּ
יתנו ַׁכ ֲא ִפ ִיקים ַׁב ֶנ ֶגבַׁ .הז ְֹּר ִעים ְּב ִד ְּמ ָּעה ְּב ִר ָּנה יִ ְּקצֹרוָּ .הלוֹ ְּך יֵּ ֵּל ְּך ו ָּבכֹה
שו ָּבה יְּ יָּ ֶאת ְּש ִב ֵּ
נ ֵֹּשא ֶמ ֶש ְּך ַׁה ָּז ַׁרע בֹא יָּ בוֹ א ְּב ִר ָּנה נ ֵֹּשא ֲא ֻלמ ָֹּתיו( .
לשה ֶש ָּא ְּכלו ְּכ ֶא ָּחד ֲחיָּ ִבין ְּלזֵּ ֵּמן וְּ ַׁה ְּמזַׁ ֵּמן פוֹ ֵּת ַׁח ַׁ :רבוֹ ַׁתיְּ ,נ ָּב ֵּר ְּך!
ְּש ָּ
ְּ
ַׁה ְּמ ֻס ִבים ע ֹו ִנים :יְּ ִהי ֵּשם יְּ יָּ ְּמב ָֹּרך ֵּמ ַׁע ָּתה וְּ ַׁעד ע ֹו ָּלם.
ַׁה ְּמזַׁ ֵּמן אוֹ ֵּמר ִ :ב ְּרשות ְּמ ָּר ָּנן וְּ ַׁר ָּב ָּנן וְּ ַׁרבוֹ ַׁתיְּ ,נ ָּב ֵּר ְּך( בעשרה ֱאל ֵֹּהינו) ֶש ָּא ַׁכ ְּלנו ִמ ֶשל ֹו.
(אל ֵֹּהינו) ֶש ָּא ַׁכ ְּלנו ִמ ֶשל ֹו ו ְּבטובוֹ ָּחיִ ינו.
ַׁה ְּמ ֻס ִבים ע ֹו ִניםָּ :ברו ְּך ֱ
(אל ֵֹּהינו) ֶש ָּא ַׁכ ְּלנו ִמ ֶשלוֹ ו ְּבטובוֹ ָּחיִ ינו.
ַׁה ְּמזַׁ ֵּמן חוֹ זֵּ ר וְּ אוֹ ֵּמר ָּ :ברו ְּך ֱ
ָּברו ְּך ַׁא ָּתה יְּ יָּ ֱאל ֵֹּהינו ֶמ ֶל ְּך ָּהע ֹו ָּלםַׁ ,ה ָּזן ֶאת ָּהעוֹ ָּלם ֻכלוֹ ְּבטובוֹ ְּב ֵּחן ְּב ֶח ֶסד ו ְּב ַׁר ֲח ִמים,
הוא נ ֵֹּתן ֶל ֶחם ְּל ָּכלָּ -ב ָּשר ִכי ְּלעוֹ ָּלם ַׁח ְּסדוֹ ,ו ְּבטובוֹ ַׁה ָּגדוֹ ל ָּת ִמיד ל ֹא ָּח ַׁסר ָּלנו וְּ ַׁאל
יֶ ְּח ַׁסר ָּלנו ָּמזוֹ ן ְּלע ֹו ָּלם וָּ ֶעדַׁ ,ב ֲעבור ְּשמוֹ ַׁה ָּגד ֹולִ ,כי הוא ֵּאל זָּ ן ו ְּמ ַׁפ ְּר ֵּנס ַׁלכֹל ,ו ֵּמ ִטיב
ַׁלכֹל ו ֵּמ ִכין ָּמזוֹ ן ְּל ָּכלְּ -ב ִריוֹ ָּתיו ֲא ֶשר ָּב ָּרא( בנוסח ספרד מוסיפים ָּ :כ ָּאמור :פוֹ ֵּת ַׁח ֶאת
יע ְּל ָּכלַׁ -חי ָּרצוֹ ן)ָּ .ברו ְּך ַׁא ָּתה יְּ יָּ ַׁה ָּזן ֶאת ַׁהכֹל.
יָּ ֶד ָּך ו ַׁמ ְּש ִב ַׁ
אתנו
נוֹ ֶדה ְּל ָּך יְּ יָּ ֱאל ֵֹּהינו ַׁעל ֶש ִה ְּנ ַׁח ְּל ָּת ַׁל ֲאבוֹ ֵּתינו ֶא ֶרץ ֶח ְּמ ָּדה טוֹ ָּבה ו ְּר ָּח ָּבה ,וְּ ַׁעל ֶשה ֹו ֵּצ ָּ
ית ָּך ֶש ָּח ַׁת ְּמ ָּת ִב ְּב ָּש ֵּרנו וְּ ַׁעל
יתנו ִמ ֵּבית ֲע ָּב ִדים ,וְּ ַׁעל ְּב ִר ְּ
יְּ יָּ ֱאל ֵֹּהינו ֵּמ ֶא ֶרץ ִמ ְּצ ַׁריִ ם ו ְּפ ִד ָּ
תוֹ ָּר ְּת ָּך ֶש ִל ַׁמ ְּד ָּתנו וְּ ַׁעל ֻח ֶק ָּ
ילת
יך ֶשה ֹו ַׁד ְּע ָּתנו ,וְּ ַׁעל ַׁח ִיים ֵּחן וָּ ֶח ֶסד ֶשחוֹ ַׁנ ְּנ ָּתנו ,וְּ ַׁעל ֲא ִכ ַׁ
ָּמזוֹ ן ָּש ַׁא ָּתה זָּ ן ו ְּמ ַׁפ ְּר ֵּנס אוֹ ָּתנו ָּת ִמידְּ ,ב ָּכל י ֹום ו ְּב ָּכל ֵּעת ו ְּב ָּכל ָּש ָּעה.
וְּ ַׁעל ַׁהכֹל יְּ יָּ ֱאל ֵֹּהינו ֲא ַׁנ ְּחנו מ ֹו ִדים ָּל ְּך ו ְּמ ָּב ְּר ִכים אוֹ ָּת ְּך ,יִ ְּת ָּב ַׁר ְּך ִש ְּמ ָּך ְּב ִפי ָּכל ַׁחי ָּת ִמיד
ְּלעוֹ ָּלם וָּ ֶעדַׁ ,כ ָּכתוב" :וְּ ָּא ַׁכ ְּל ָּת וְּ ָּש ַׁב ְּע ָּת ,ו ֵּב ַׁר ְּכ ָּת ֶאת יְּ יָּ ֱאל ֶֹה ָּ
יך ַׁעל ָּה ָּא ֶרץ ַׁהטוֹ ָּבה ֲא ֶשר
ָּנ ַׁתן ָּל ְּך"ָּ .ברו ְּך ַׁא ָּתה יְּ יָּ ַׁ ,על ָּה ָּא ֶרץ וְּ ַׁעל ַׁה ָּמזוֹ ן.
ַׁר ֶחם ָּנא יְּ יָּ ֱאל ֵֹּהינו ַׁעל יִ ְּש ָּר ֵּאל ַׁע ֶמ ָּך ,וְּ ַׁעל יְּ רו ָּש ַׁליִ ם ִע ֶיר ָּך ,וְּ ַׁעל ִציוֹן ִמ ְּש ַׁכן ְּכב ֹו ֶד ָּך ,וְּ ַׁעל
יח ָּך ,וְּ ַׁעל ַׁה ַׁביִ ת ַׁה ָּגדוֹ ל וְּ ַׁה ָּקדוֹש ֶש ִנ ְּק ָּרא ִש ְּמ ָּך ָּע ָּליוֱ .אל ֵֹּהינוָּ ,א ִבינו,
ַׁמ ְּלכות ֵּבית ָּדוִ ד ְּמ ִש ֶ
רוֹתינו .וְּ ָּנא
יחנו ,וְּ ַׁה ְּרוַׁ ח ָּלנו יְּ יָּ ֱאל ֵֹּהינו ְּמ ֵּה ָּרה ִמ ָּכל ָּצ ֵּ
ְּר ֵּענו ,זו ֵּננוַׁ ,פ ְּר ְּנ ֵּסנו וְּ ַׁכ ְּל ְּכ ֵּלנו וְּ ַׁה ְּרוִ ֵּ
49
יכנו יְּ יָּ ֱאל ֵֹּהינו ,ל ֹא ִל ֵּידי ַׁמ ְּת ַׁנת ָּב ָּשר וָּ ָּדם וְּ ל ֹא ִל ֵּידי ַׁה ְּלוָּ ָּא ָּתםִ ,כי ִאם ְּליָּ ְּד ָּך
ַׁאל ַׁת ְּצ ִר ֵּ
דוֹשה וְּ ָּה ְּר ָּח ָּבהֶ ,של ֹא ֵּנבוֹ ש וְּ ל ֹא ִנ ָּכ ֵּלם ְּלעוֹ ָּלם וָּ ֶעד.
ַׁה ְּמ ֵּל ָּאה ַׁה ְּפתו ָּחה ַׁה ְּק ָּ
יפין:
ְּב ַׁש ָּבת מוֹ ִס ִ
יצנו יְּ יָּ ֱאל ֵֹּהינו ְּב ִמ ְּצו ֶֹת ָּ
יך ו ְּב ִמ ְּצוַׁ ת י ֹום ַׁה ְּש ִב ִיעי ַׁה ַׁש ָּבת ַׁה ָּגדוֹ ל וְּ ַׁה ָּקדוֹש ַׁה ֶזה.
ְּר ֵּצה וְּ ַׁה ֲח ִל ֵּ
יך ִל ְּש ָּבת בוֹ וְּ ָּלנו ַׁח בוֹ ְּב ַׁא ֲה ָּבה ְּכ ִמ ְּצוַׁ ת ְּרצ ֹונ ָּך .ו ִב ְּרצוֹ נךָּ
ִכי יוֹ ם זֶ ה ָּגד ֹול וְּ ָּקדוֹש הוא ְּל ָּפנ ָּ
ְּ
ֶ
ֶ
יח ָּלנו יְּ יָּ ֱאל ֵֹּהינו ֶשל ֹא ְּת ֵּהא ָּצ ָּרה וְּ יָּ גוֹ ן וַׁ ֲא ָּנ ָּחה ְּביוֹ ם ְּמנו ָּח ֵּתנו .וְּ ַׁה ְּר ֵּאנו יְּ יָּ ֱאל ֵֹּהינו
ָּה ִנ ַׁ
ָּ
ָּ
ְּב ֶנ ָּח ַׁמת ִציוֹ ן ִע ֶירך ו ְּב ִב ְּניַׁ ן יְּ רו ָּש ַׁליִ ם ִעיר ָּק ְּד ֶשך ִכי ַׁא ָּתה הוא ַׁב ַׁעל ַׁהיְּ שועוֹ ת ו ַׁב ַׁעל
ַׁה ֶנ ָּחמוֹת.
יע ,וְּ יֵּ ָּר ֶאה וְּ יֵּ ָּר ֶצה וְּ יִ ָּש ַׁמע ,וְּ יִ ָּפ ֵּקד וְּ יִ ָּז ֵּכר זִ ְּכרוֹ ֵּננו
ֱאל ֵֹּהינו וֵּ אל ֵֹּהי ֲא ֵּ
בוֹתינו ,יַׁ ֲע ֶלה וְּ יָּ בֹא וְּ יַׁ ִג ַׁ
יח ֶבן ָּדוִ ד ַׁע ְּב ֶד ָּך ,וְּ זִ ְּכרוֹ ן יְּ רו ָּש ַׁליִ ם ִעיר ָּק ְּד ֶש ָּך,
בוֹתינו ,וְּ זִ ְּכרוֹ ן ָּמ ִש ַׁ
ו ִפ ְּקד ֹו ֵּננו וְּ זִ ְּכרוֹ ן ֲא ֵּ
ָּ
וְּ זִ ְּכרוֹ ן ָּכל ַׁע ְּמ ָּך ֵּבית יִ ְּש ָּר ֵּאל ְּל ָּפ ֶניך ִל ְּפ ֵּל ָּטהְּ ,לטוֹ ָּבהְּ ,ל ֵּחן ו ְּל ֶח ֶסד ו ְּל ַׁר ֲח ִמים,
ְּל ַׁח ִיים נוסח ספרד :טוֹ ִבים ו ְּל ָּשלוֹ םְּ ,בי ֹום ַׁחג ַׁה ַׁמצוֹת ַׁהזֶ ה.
יענו בוֹ ְּל ַׁח ִיים נוסח
זָּ ְּכ ֵּרנו יְּ יָּ ֱאל ֵֹּהינו ב ֹו ְּלטוֹ ָּבה ,ו ָּפ ְּק ֵּדנו בוֹ ִל ְּב ָּר ָּכה ,וְּ הו ִֹש ֵּ
יענוִ ,כי ֵּא ֶליךָּ
ספרד :טוֹ ִבים ; וב ְּד ַׁבר יְּ שו ָּעה וְּ ַׁר ֲח ִמים חוס וְּ ָּח ֵּננו ,וְּ ַׁר ֵּחם ָּע ֵּלינו וְּ ִ
הוֹש ֵּ
ֵּעי ֵּנינוִ ,כי ֵּאל ֶמ ֶל ְּך ַׁחנון וְּ ַׁרחום ָּא ָּתה.
ו ְּב ֵּנה יְּ רו ָּש ַׁליִ ם ִעיר ַׁהק ֶֹדש ִב ְּמ ֵּה ָּרה ְּביָּ ֵּמינוָּ .ברו ְּך ַׁא ָּתה יְּ יָּ ,ב ֹו ֵּנה ְּב ַׁר ֲח ָּמיו יְּ רו ָּש ָּליִ ם .
(בלחש ָּא ֵּמן).
אם שכח בשבת לומר רצה( ָּ :ברו ְּך ַׁא ָּתה יְּ הֹוָּ הֱ ,אל ֵֹּהינו ֶמ ֶל ְּך ָּהעוֹ ָּלםֶ ,ש ָּנ ַׁתן ַׁש ָּבתוֹ ת
ִל ְּמנו ָּחה ְּל ַׁעמוֹ יִ ְּש ָּר ֵּאל ְּב ַׁא ֲה ָּבה ְּלאוֹ ת וְּ ִל ְּב ִריתָּ .ברו ְּך ַׁא ָּתה יְּ הֹוָּ הְּ ,מ ַׁק ֵּדש ַׁה ַׁש ָּבת)
אם שכח יעלה ויבוא( ָּ :ברו ְּך ַׁא ָּתה יְּ הֹוָּ הֱ ,אל ֵֹּהינו ֶמ ֶל ְּך ָּהעוֹ ָּלםֶ ,ש ָּנ ַׁתן יָּ ִמים טוֹ ִבים
(ה ַׁש ָּבת ַׁה ֶזה וְּ ֶאת יוֹ ם)
ְּל ַׁעמוֹ יִ ְּש ָּר ֵּאל ְּל ָּששוֹ ן ו ְּל ִש ְּמ ָּחהֶ ,את י ֹום (אם שכח גם רצהַׁ :
ַׁחג ַׁה ַׁמצוֹת ַׁה ֶזהֶ ,את י ֹום טוֹ ב ִמ ְּק ָּרא ק ֶֹדש ַׁה ֶזהָּ .ברו ְּך ַׁא ָּתה יְּ הֹוָּ הְּ ,מ ַׁק ֵּדש יִ ְּש ָּר ֵּאל
וְּ ַׁה ְּז ַׁמ ִנים).
ָּברו ְּך ַׁא ָּתה יְּ יָּ ֱ ,אל ֵֹּהינו ֶמ ֶל ְּך ָּהעוֹ ָּלםָּ ,ה ֵּאל ָּא ִבינוַׁ ,מ ְּל ֵּכנוַׁ ,א ִד ֵּירנו ,בוֹ ְּר ֵּאנו ,ג ֲֹא ֵּלנו ,י ֹו ְּצ ֵּרנו,
רוֹענו רו ֵֹּעה יִ ְּש ָּר ַׁאלַׁ ,ה ֶמ ֶל ְּך ַׁהטוֹ ב וְּ ַׁה ֵּמ ִטיב ַׁלכֹלֶ ,ש ְּב ָּכל י ֹום וָּ יוֹ ם
ְּקדו ֵֹּשנו ְּקדוֹ ש יַׁ ֲעקֹבֵּ ,
גוֹמ ֵּלנו הוא יִ ְּג ְּמ ֵּלנו ָּל ַׁעדְּ ,ל ֵּחן
יטיב ָּלנו .הוא ְּג ָּמ ָּלנו הוא ְּ
הוא ֵּה ִטיב ,הוא ֵּמ ִטיב ,הוא יֵּ ִ
ו ְּל ֶח ֶסד ו ְּל ַׁר ֲח ִמים ו ְּל ֶרוַׁ ח ַׁה ָּצ ָּלה וְּ ַׁה ְּצ ָּל ָּחהְּ ,ב ָּר ָּכה וִ ישו ָּעה ֶנ ָּח ָּמה ַׁפ ְּר ָּנ ָּסה וְּ ַׁכ ְּל ָּכ ָּלה,
וְּ ַׁר ֲח ִמים וְּ ַׁח ִיים וְּ ָּשלוֹ ם וְּ ָּכל טוֹב; ו ִמ ָּכל טוב ְּלעוֹ ָּלם ַׁעל יְּ ַׁח ְּס ֵּרנו.
ָּה ַׁר ֲח ָּמן הוא יִ ְּמלוֹ ְּך ָּע ֵּלינו ְּלעו ָֹּלם וָּ ֶעד.
ָּה ַׁר ֲח ָּמן הוא יִ ְּת ָּב ַׁר ְּך ַׁב ָּש ַׁמיִ ם ו ָּב ָּא ֶרץ.
וֹרים ,וְּ יִ ְּת ָּפ ַׁאר ָּבנו ָּל ַׁעד ו ְּל ֵּנ ַׁצח ְּנ ָּצ ִחים ,וְּ יִ ְּת ַׁה ַׁדר ָּבנו ָּל ַׁעד
ָּה ַׁר ֲח ָּמן הוא יִ ְּש ַׁת ַׁבח ְּלדוֹר ד ִ
ו ְּלעוֹ ְּל ֵּמי ע ֹו ָּל ִמים.
51
ָּה ַׁר ֲח ָּמן הוא יְּ ַׁפ ְּר ְּנ ֵּסנו ְּב ָּכבוֹד.
יכנו קוֹ ְּמ ִמיות ְּל ַׁא ְּר ֵּצנו.
ארנו ,וְּ הוא י ֹו ִל ֵּ
ָּה ַׁר ֲח ָּמן הוא יִ ְּשבוֹ ר ֻע ֵּלנו ֵּמ ַׁעל ַׁצ ָּו ֵּ
ָּה ַׁר ֲח ָּמן הוא יִ ְּש ַׁלח ָּלנו ְּב ָּר ָּכה ְּמ ֻר ָּבה ַׁב ַׁביִ ת ַׁה ֶזה ,וְּ ַׁעל ֻש ְּל ָּחן זֶ ה ֶש ָּא ַׁכ ְּלנו ָּע ָּליו.
יב ֵּשר ָּלנו ְּבשוֹ רוֹ ת טוֹ בוֹ ת
ָּה ַׁר ֲח ָּמן הוא יִ ְּש ַׁלח ָּלנו ֶאת ֵּא ִל ָּיהו ַׁה ָּנ ִביא זָּ כור ַׁלטוֹ ב ,וִ ַׁ
יְּ שועוֹ ת וְּ ֶנ ָּחמוֹת.
ְּ
בבית אביו אומר ָּ :ה ַׁר ֲח ָּמן הוא יְּ ָּב ֵּרך ֶאת ָּא ִבי מוֹ ִרי ַׁב ַׁעל ַׁה ַׁביִ ת ַׁה ֶזה ,וְּ ֶאת ִא ִמי מוֹ ָּר ִתי
ַׁב ֲע ַׁלת ַׁה ַׁביִ ת ַׁה ֶזה.
ְּ
נשוי אומר ָּ :ה ַׁר ֲח ָּמן הוא יְּ ָּב ֵּרך או ִֹתי( ,אם אביו ואמו בחיים :וְּ ֶאת ָּא ִבי מוֹ ִרי ,וְּ ֶאת ִא ִמי מוֹ ָּר ִתי),
וְּ ֶאת ִא ְּש ִתי ,וְּ ֶאת זַׁ ְּר ִעי ,וְּ ֶאת ָּכל ֲא ֶשר ִלי.
אשה נשואה אומרת ָּ :ה ַׁר ֲח ָּמן הוא יְּ ָּב ֵּר ְּך אוֹ ִתי( ,אם אביה ואמה בחיים :וְּ ֶאת ָּא ִבי מוֹ ִרי ,וְּ ֶאת ִא ִמי
מוֹ ָּר ִתי ),וְּ ֶאת ַׁב ֲע ִלי ,וְּ ֶאת זַׁ ְּר ִעי ,וְּ ֶאת ָּכל ֲא ֶשר ִלי.
אוֹתם וְּ ֶאת
אורח אומר ָּ :ה ַׁר ֲח ָּמן הוא יְּ ָּב ֵּר ְּך ֶאת ַׁב ַׁעל ַׁה ַׁביִ ת ַׁה ֶזה וְּ ֶאת ַׁב ֲע ַׁלת ַׁה ַׁביִ ת ַׁה ֶזהָּ ,
יתם וְּ ֶאת זַׁ ְּר ָּעם וְּ ֶאת ָּכל ֲא ֶשר ָּל ֶהם.
ֵּב ָּ
יְּ ִהי ָּרצוֹ ןֶ ,של ֹא יֵּ בוֹ ש ַׁב ַׁעל ַׁה ַׁביִ ת ָּבעוֹ ָּלם ַׁה ֶזה ,וְּ ל ֹא יִ ָּכ ֵּלם ָּלע ֹו ָּלם ַׁה ָּבא ,וְּ יִ ְּצ ַׁלח ְּמאֹד
רוֹבים ָּל ִעיר ,וְּ ַׁאל יִ ְּשל ֹט ָּש ָּטן ל ֹא ְּב ַׁמ ֲע ֵּשי
ְּב ָּכל ְּנ ָּכ ָּסיו ,וְּ יִ ְּהיו ְּנ ָּכ ָּסיו ו ְּנ ָּכ ֵּסינו ֻמ ְּצ ָּל ִחים ו ְּק ִ
יָּ ָּדיו וְּ ל ֹא ְּב ַׁמ ֲע ֵּשי יָּ ֵּדינו ,וְּ ַׁאל יִ זְּ ַׁד ֵּקק( נוסח הגמרא :יִ זְּ ַׁד ֵּקר) ל ֹא ְּל ָּפ ָּניו וְּ ל ֹא ְּל ָּפ ֵּנינו שום
ְּד ַׁבר ַׁה ְּרהוֹ ר ֵּח ְּטא וַׁ ֲע ֵּב ָּרה וְּ ָּעוֹן ֵּמ ַׁע ָּתה וְּ ַׁעד ע ֹו ָּלם.
בסעודה משותפת אומר ָּ :ה ַׁר ֲח ָּמן הוא יְּ ָּב ֵּר ְּך ֶאת ָּכל ַׁה ְּמ ֻס ִבין ַׁכאן.
יתם וְּ ֶאת זַׁ ְּר ָּעם וְּ ֶאת ָּכל ֲא ֶשר ָּל ֶהם ,אוֹ ָּתנו וְּ ֶאת ָּכל ֲא ֶשר ָּלנוְּ ,כמוֹ
אוֹ ָּתם וְּ ֶאת ֵּב ָּ
ְּ
אוֹתנו ֻכ ָּלנו
"מכֹל""-כֹל" – ֵּכן יְּ ָּב ֵּרך ָּ
ֶש ִנ ְּת ָּב ְּרכו ֲאבוֹ ֵּתינו ַׁא ְּב ָּר ָּהם יִ ְּצ ָּחק וְּ יַׁ ֲעקֹב " ַׁבכֹל"ִ -
"א ֵּמן".
ֹאמרָּ :
יַׁ ַׁחד ִב ְּב ָּר ָּכה ְּש ֵּל ָּמה .וְּ נ ַׁ
יהם וְּ ָּע ֵּלינו זְּ כות ֶש ְּת ֵּהא ְּל ִמ ְּש ֶמ ֶרת ָּשל ֹום .וְּ ִנ ָּשא ְּב ָּר ָּכה ֵּמ ֵּאת יְּ יָּ ,
ַׁב ָּמרוֹ ם יְּ ַׁל ְּמדו ֲע ֵּל ֶ
ו ְּצ ָּד ָּקה ֵּמאל ֵֹּהי יִ ְּש ֵּענו ,וְּ ִנ ְּמ ָּצא ֵּחן וְּ ֵּש ֶכל טוֹ ב ְּב ֵּע ֵּיני ֱאל ִֹהים וְּ ָּא ָּדם.
ילנו י ֹום ֶש ֻכל ֹו ַׁש ָּבת ו ְּמנו ָּחה ְּל ַׁח ֵּיי ָּהעוֹ ָּל ִמים.
בשבת ַׁ :ה ָּר ֲח ָּמן הוא יַׁ ְּנ ִח ֵּ
ְּ
ילנו י ֹום ֶש ֻכל ֹו טוֹ ב ,יוֹ ם ֶש ֻכלוֹ ָּארוֹך ,י ֹום ֶש ַׁצ ִד ִיקים יו ְֹּש ִבים
ַׁה ָּר ֲח ָּמן הוא יַׁ ְּנ ִח ֵּ
יהי ֶח ְּל ֵּקנו ִע ָּמ ֶהם.
יהם וְּ ֶנ ֱה ִנין ִמ ִזיו ַׁה ְּש ִכי ָּנה ,וִ ִ
אש ֶ
יהם ְּב ָּר ֵּ
וְּ ַׁע ְּטרוֹ ֵּת ֶ
יח ו ְּל ַׁח ֵּיי ָּהע ֹו ָּלם ַׁה ָּבא.
ָּה ַׁר ֲח ָּמן הוא יְּ זַׁ ֵּכנו ִלימוֹ ת ַׁה ָּמ ִש ַׁ
ִמ ְּגדוֹ ל יְּ שועוֹת ַׁמ ְּלכוֹ ,וְּ ע ֶֹשה ֶח ֶסד ִל ְּמ ִשיחוְֹּ ,ל ָּדוִ ד ו ְּלזַׁ ְּרעוֹ ַׁעד עוֹ ָּלם .ע ֶֹשה ָּשל ֹום
"א ֵּמן".
ִב ְּמרוֹ ָּמיו ,הוא יַׁ ֲע ֶשה ָּשל ֹום ָּע ֵּלינו וְּ ַׁעל ָּכל יִ ְּש ָּר ַׁאל .וְּ ִא ְּמרוָּ :
יְּ ראו ֶאת יְּ יָּ ְּקד ָֹּשיוִ ,כי ֵּאין ַׁמ ְּחסוֹ ר ִל ֵּיר ָּאיוְּ .כ ִפ ִירים ָּרשו וְּ ָּר ֵּעבו ,וְּ ד ְֹּר ֵּשי יְּ יָּ ל ֹא יַׁ ְּח ְּסרו ָּכל
יע ְּל ָּכל ַׁחי ָּרצוֹ ןָּ .ברו ְּך
טוֹ ב .הוֹ דו ַׁליְּ יָּ ִכי טוֹ בִ ,כי ְּלעוֹ ָּלם ַׁח ְּסדוֹ .פוֹ ֵּת ַׁח ֶאת יָּ ֶד ָּך ,ו ַׁמ ְּש ִב ַׁ
יתי ַׁצ ִדיק ֶנ ֱעזָּ ב,
יתי ַׁגם זָּ ַׁק ְּנ ִתי ,וְּ ל ֹא ָּר ִא ִ
ַׁה ֶג ֶבר ֲא ֶשר יִ ְּב ַׁטח ַׁביְּ יָּ ,וְּ ָּהיָּ ה יְּ יָּ ִמ ְּב ַׁטחוֹ ַׁ .נ ַׁער ָּהיִ ִ
וְּ זַׁ ְּרעוֹ ְּמ ַׁב ֶקש ָּל ֶחם .יְּ יָּ עֹז ְּל ַׁעמוֹ יִ ֵּתן ,יְּ יָּ יְּ ָּב ֵּר ְּך ֶאת ַׁעמוֹ ַׁב ָּשלוֹם.
51
"נער הייתי וגם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם" (תהילים לז) הפסוק הזה בסוף ברכת המזון
תמיד מעלה שאלות ,איך אפשר להגיד שלאורך היסטוריה לא היו זמנים שלא ראינו צדיקים עניים וסובלים?
יש פירוש יפה שמסביר את הקושי הזה -הפועל "ראיתי" בפשוטו פירושו שהוא ראה ,אך ,במגילת אסתר המילה
ראיתי חוזר פעמיים אם פירוש שונה" -כי איככה אוכל וראיתי ברעה אשר ימצא את עמי ואיככה אוכל וראיתי
באובדן מולדתי( ".אסתר ח ו) לפי הפסוק הזה המילה "ראיתי" פירושו לראות ולעמוד מבלי לעשות כלום ,לא לעזור.
כמו שבמגיל ת אסתר אסתר לא יכלה לעמוד בצד ולצפות בהשמדת עמה ,גם בפסוק הזה בסוף ברכת המזון
המשורר לא היה מסוגל לעמוד בצד ולראות צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם מבלי לעזור.
הפסוק הזה מאוד קשור ליציאת מצרים ובעצם לכל היהדות כולה .לפני היהדות החזקים משלו בחלשים והשלטון
תמיד היה בידי אנשי הכוח .עם היהדות הגיע רעיון השוויון והערך בכל אדם ואדם .במצרים העתיקה היה גם שלטון
כוחני שבה השלטון היה בידי החזקים ,והעשירים היו אחוז מאוד קטן באוכלוסייה המצרית ,שלא נדבר על היהודים
שהיו עבדים למצרים ועבדו בעבודת פרך וסבלו סבל נוראי תחת השלטון המצרי .אנחנו כעם במצרים היינו החלשים
והעניים בחברה ,והעובדה הזאת בסיס להרבה ממצוותינו .לדוגמא ,אחרי התיאורים של המצוות הקשורות לעניים
בעניין כסף כתוב "וזכרת כי עבד היית במצרים ויפדך ה' אלוקיך משם על כן אנכי מצוך לעשות את הדבר הזה"
ואחר כך בעניין המצוות כמו לקט ושכחה לעניים כתוב אחרי "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים על כן אנכי
מצווך לעשות את הדבר הזה" (דברים כד י-כב) .הזיכרון של עבדותנו מעניק לנו תחושת חמלה ורחמים לחלשים
בחברה בגלל שפעם אנחנו היינו במצב הזה ואי אפשר להתעלם מזה ,ויציאת מצרים תמיד יזכיר לנו כמה ה'
עזר לנו וכמה הוא נתן ונותן לנו .הרבה ממצוות ה' משקפים את נקודת המבט הזאת -תמיד לעזור לחלשים
בחברה .העובדה הזאת שהיינו עבדים וה' הציל אותנו גם מובא הרבה בתורה כדי שלא נתגאה בעצמנו ושנזכור
שה' הוא זה שפדה אותנו ,וגם כדי שנזכור למה אנחנו נאמנים לה' כמו בשמות "אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך
מארץ מצרים מבית עבדים" (שמות כ ב)
גם בפתיחת ליל הסדר בהא לחמא עניא מובא את הדאגה הזאת לזולת" -כל דרפין ייתי ויכל ,כל דצריך ייתי
ויפסח" .פירושו שכל מי שרעב יכנס ויאכל עמנו וכל מי שצריך יצטרף אלינו לפסח.
ככה סוף הארוחה ,סוף ברכת המזון ,מתחבר עם פתיחת הסדר וכל הדת כולה ,עם יציאת מצרים והדאגה
לזולת.
דבורה קורן
52
ישי ֶשהוא ְּכ ֶנ ֶגד ְּבש ַׁורת
ִה ְּנ ִני מו ָּכן ו ְּמזֻ ָּמן ְּל ַׁקיֵּ ם ִמ ְּצוַׁ ת כוֹ ס ְּש ִל ִ
ַׁהיְּ שו ָּעהֶ ,ש ָּא ַׁמר ַׁה ָּקדוֹ ש ָּברו ְּך הוא ְּליִ ְּש ָּר ֵּאל וְּ ָּג ַׁא ְּל ִתי ֶא ְּת ֶכם ִבזְּ רוֹ ַׁע
ְּנטויָּ ה ו ִב ְּש ָּפ ִטים ְּגדוֹ ִלים.
ָּברו ְּך ַׁא ָּתה יְּ יָּ ֱאל ֵֹּהינו ֶמ ֶל ְּך ָּהעוֹ ָּלם בוֹ ֵּרא ְּפ ִרי ַׁה ָּג ֶפן.
שוֹ ִתין ַׁב ֲה ָּס ַׁבת ְּשמֹאל.
נוהגים לפתוח הדלת ,למזוג כוס (לכבודו של אליהו הנביא) ולהכריז:
ְּשפ ְֹּך ֲח ָּמ ְּת ָּך ֶאל ַׁהגוֹ יִ ם ֲא ֶשר ל ֹא יְּ ָּדעו ָּך וְּ ַׁעל ַׁמ ְּמ ָּלכוֹ ת ֲא ֶשר ְּב ִש ְּמ ָּך
יהם זַׁ ְּע ֶמ ָּך
ל ֹא ָּק ָּראוִ .כי ָּא ַׁכל ֶאת יַׁ ֲעקֹב וְּ ֶאת ָּנוֵּ הו ֵּה ַׁשמוְּ .שפ ְֹּך ֲע ֵּל ֶ
יגםִ .ת ְּרדֹף ְּב ַׁאף וְּ ַׁת ְּש ִמ ֵּידם ִמ ַׁת ַׁחת ְּש ֵּמי יְּ יָּ .
וַׁ ֲחרוֹ ן ַׁא ְּפ ָּך יַׁ ִש ֵּ
אמונה ,ליל הסדר וכוס של אליהו הנביא.
ליל הסדר מבטא את הידיעה הבלתי מעורערת במציאות הקב"ה בעולם .בליל הסדר אנו מחַּ יִים בעצמנו את זיכרון
הגאולה והניסים הגדולים שנעשו לנו ולאבותינו במצריים ,את התחושה הממשית והוודאית ש"ה' א-לקינו ה' אחד"
ושהוא ממש אתנו עכשיו ,גואל אותנו מעבדות לחירות.
הידיעה הוודאית הזאת ,מתבטאת בתולדות עמנו בעברה מאב לבן ,אשר בכל דור ודור ממשיכים לראות את עצמם
כאילו יצאו ממצרים .הידיעה הגלויה של ה' ,העובר בארץ מצריים ,ביד חזקה ובזרוע נטויה ,במורא גדול ,באותות
ובמופתים ומוציא את עם ישראל ממצריים ,מומרת במהלך הדורות לאמונה .אמונתו של עם ישראל .אמונה ,שהיא
אמונתו של דוד המלך ,האומר" ,גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי" ,היא אמונתו של מרדכי,
האומר" ,אם החרש תחרישי בעת הזאת רוח והצלה יעמד ליהודים ממקום אחר "...כי הוא יודע שלא יתכן כי לא
תהיה הצלה ליהודים ,אמונתו של ר' עקיבא הרואה את השועלים היוצאים מקדש הקדשים וצוחק ,ואמונתו העיקשת
של סבא רבא שלי ,הממשיך להתפלל ולהניח תפילין גם בגיהינום עלי אדמות שיצרו הנאצים ,כי גם הוא רואה
עצמו כאילו יצא ממצרים ,והוא מאמין ,ובעצם יודע ,שהגאולה בא תבוא.
בכל הדורות ובכל הצרות שבאו על עם ישראל המשיכו יהודים להאמין בקב"ה שיקיים את הבטחתו כי "עוד ישבו
זקנים וזקנות ברחובות ירושלים ,ואיש משענתו בידו מרוב ימים ,ורחובות העיר ימלאו ילדים וילדות משחקים
ברחובותיה"...
53
ודווקא אנו ,הזוכים ורואים את הנבואה מתגשמת לנגד עיננו ,דווקא לנו ,קשה יותר להאמין .אנו חושבים שזהו
תהליך של גאולה ,אך עוד יש לאן ללכת ,יש על מה לזעוק ,אך קשה לנו כל כך האמונה .דווקא אנו ,היהודים
החופשיים ביותר מזה אלפיים שנה ,דווקא אנחנו כל כך עבדים! עבדים של התרבות ,של האשליה ,של הכבוד ,עבדים
של היצר ,של הזמניות ,ושל השפע החיצוני והשקרי שזורם ברחובות ,וכל העבדות הזאת לוקחת לנו את האמון
בעצמנו ,שאנחנו יודעים ,אנחנו מאמינים ,כבר יצאנו פעם ממצרים ואיפשהו עמוק בפנים אנחנו עוד זוכרים את
זה .אז אנחנו ממלאים כוס לאליהו הנביא ,אבל אנחנו כבר לא ממש בטוחים שמישהו יבוא לשתות ממנה ,ולא ממש
בט וחים שמשהו טוב באמת עוד יקרה לנו ,וששנה הבאה בירושלים הבנויה .אז אנחנו מספרים לעצמנו סיפור על זה
שטוב לנו ,ושאין יותר למה לקוות ולהתפלל ולהאמין ,קשה עלינו האמונה שמשהו ישתנה ,ואנחנו כבר לא כל כך
מרגישים כמה רחוקים אנחנו.
אך הר הבית עוד קירח ,ושועלים יוצאים מבית קדשי הקדשים ,ואנו זקוקים לאמונה החזקה ,והבטוחה ,והיודעת,
שהלילה הזה יכנס אליהו הנביא בפתח הדלת וישיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם.
"השתא עבדי ,לשנה הבאה (הקרבה עלינו לטובה) בני חורין"!
הלל גרנות.
"שפוך אהבתך על הגויים אשר ידעוך ועל ממלכות אשר בשמך קוראים בגלל חסדים שהם עושים
עם זרע יעקב ומגינים על עמך ישראל מפני אוכליהם .יזכו לראות בסוכת בחיריך ולשמוח בשמחת
גוייך ".
שפוך אהבתך ,הוספה שנמצאה בכתב יד של הגדה לפסח מ 3223-המיוחסת לנכדו של רש"י
54
הלל
מוזגים כוס רביעי ואומרים עליו את ההלל:
ל ֹא ָּלנו יְּ יָּ ל ֹא ָּלנוִ ,כי ְּל ִש ְּמ ָּך ֵּתן ָּכבוֹ דַׁ ,על ַׁח ְּס ְּד ָּךַׁ ,על ֲא ִמ ֶת ָּךָּ .ל ָּמה
יהם ,וֵּ אל ֵֹּהינו ַׁב ָּש ָּמיִ ם ,כֹל ֲא ֶשר ָּח ֵּפץ
ֹאמרו ַׁהגוֹ יִ ם ַׁא ֵּיה ָּנא ֱאל ֵֹּה ֶ
י ְּ
יהם ֶכ ֶסף וְּ זָּ ָּהב ַׁמ ֲע ֵּשה יְּ ֵּדי ָּא ָּדםֶ .פה ָּל ֶהם וְּ ל ֹא יְּ ַׁד ֵּברו,
ָּע ָּשהֲ .ע ַׁצ ֵּב ֶ
ֵּע ַׁיניִ ם ָּל ֶהם וְּ ל ֹא יִ ְּראוָּ .אזְּ ַׁניִ ם ָּל ֶהם וְּ ל ֹא יִ ְּש ָּמעוַׁ ,אף ָּל ֶהם וְּ ל ֹא
יהם וְּ ל ֹא יְּ ַׁה ֵּלכו ,ל ֹא יֶ ְּהגו ִב ְּגרוֹ ָּנם.
יהם וְּ ל ֹא יְּ ִמישוןַׁ ,ר ְּג ֵּל ֶ
יְּ ִריחון .יְּ ֵּד ֶ
יהם ,כֹל ֲא ֶשר ב ֵֹּט ַׁח ָּב ֶהם .יִ ְּש ָּר ֵּאל ְּב ַׁטח ַׁביְּ יָּ ֶ ,עזְּ ָּרם
ְּכמוֹ ֶהם יִ ְּהיו ע ֵֹּש ֶ
ו ָּמ ִג ָּנם הואֵּ .בית ַׁא ֲהרֹן ִב ְּטחו ַׁביְּ יָּ ֶ ,עזְּ ָּרם ו ָּמ ִג ָּנם הוא .יִ ְּר ֵּאי יְּ יָּ ִב ְּטחו
ַׁביְּ יָּ ֶ ,עזְּ ָּרם ו ָּמ ִג ָּנם הוא.
יְּ יָּ זְּ ָּכ ָּרנו יְּ ָּב ֵּר ְּך ,יְּ ָּב ֵּר ְּך ֶאת ֵּבית יִ ְּש ָּר ֵּאל ,יְּ ָּב ֵּר ְּך ֶאת ֵּבית ַׁא ֲהרֹן .יְּ ָּב ֵּר ְּך
יכם.
יכם וְּ ַׁעל ְּב ֵּנ ֶ
יכםֲ ,ע ֵּל ֶ
יִ ְּר ֵּאי יְּ יָּ ַׁ ,ה ְּק ַׁט ִנים ִעם ַׁה ְּגד ִֹלים .י ֵֹּסף יְּ יָּ ֲע ֵּל ֶ
ְּברו ִכים ַׁא ֶתם ַׁליְּ יָּ ,ע ֵֹּשה ָּש ַׁמיִ ם וָּ ָּא ֶרץַׁ .ה ָּש ַׁמיִ ם ָּש ַׁמיִ ם ַׁליְּ יָּ וְּ ָּה ָּא ֶרץ ָּנ ַׁתן
ִל ְּב ֵּני ָּא ָּדם .ל ֹא ַׁה ֵּמ ִתים יְּ ַׁה ְּללו יָּ ה וְּ ל ֹא ָּכל י ְֹּר ֵּדי דו ָּמה .וַׁ ֲא ַׁנ ְּחנו ְּנ ָּב ֵּר ְּך
יָּ ה ֵּמ ַׁע ָּתה וְּ ַׁעד עוֹ ָּלםַׁ .ה ְּללויָּ ה:
ָּא ַׁה ְּב ִתי ִכי יִ ְּש ַׁמע יְּ יָּ ֶאת קוֹ ִליַׁ ,ת ֲחנו ָּניִ .כי ִה ָּטה ָּאזְּ נוֹ ִלי ו ְּביָּ ַׁמי
ֶא ְּק ָּראֲ .א ָּפפו ִני ֶח ְּב ֵּלי ָּמוֶ ת ו ְּמ ָּצ ֵּרי ְּשאוֹ ל ְּמ ָּצאו ִניָּ ,צ ָּרה וְּ יָּ גוֹ ן ֶא ְּמ ָּצא.
ו ְּב ֵּשם יְּ יָּ ֶא ְּק ָּראָּ ,א ָּנא יְּ יָּ ַׁמ ְּל ָּטה ַׁנ ְּפ ִשיַׁ .חנון יְּ יָּ וְּ ַׁצ ִדיק ,וֵּ אל ֵֹּהינו
55
יע .שו ִבי ַׁנ ְּפ ִשי ִל ְּמנו ָּחיְּ ִכי,
ְּמ ַׁר ֵּחם .ש ֵֹּמר ְּפ ָּתאיִ ם יְּ יָּ ַׁ ,דלוֹ ִתי וְּ ִלי יְּ הוֹ ִש ַׁ
ִכי יְּ יָּ ָּג ַׁמל ָּע ָּליְּ ִכיִ .כי ִח ַׁל ְּצ ָּת ַׁנ ְּפ ִשי ִמ ָּמוֶ תֶ ,את ֵּע ִיני ִמן ִד ְּמ ָּעהֶ ,את
ַׁר ְּג ִלי ִמ ֶד ִחיֶ .א ְּת ַׁה ֵּל ְּך ִל ְּפ ֵּני יְּ יָּ ְּב ַׁא ְּרצוֹ ת ַׁה ַׁח ִייםֶ .ה ֱא ַׁמ ְּנ ִתי ִכי ֲא ַׁד ֵּבר,
יתי ְּמאֹדֲ .א ִני ָּא ַׁמ ְּר ִתי ְּב ָּח ְּפזִ יָּ ,כל ָּה ָּא ָּדם כֹזֵּ ב.
ֲא ִני ָּע ִנ ִ
ָּמה ָּא ִשיב ַׁליְּ יָּ ָּכל ַׁת ְּגמולוֹ ִהי ָּע ָּלי .כוֹ ס יְּ שועוֹ ת ֶא ָּשא ו ְּב ֵּשם יְּ יָּ
ֶא ְּק ָּראְּ .נ ָּד ַׁרי ַׁליְּ יָּ ֲא ַׁש ֵּלם ֶנ ְּג ָּדה ָּנא ְּל ָּכל ַׁעמוֹ .יָּ ָּקר ְּב ֵּע ֵּיני יְּ יָּ ַׁה ָּמוְּ ָּתה
ַׁל ֲח ִס ָּידיוָּ .א ָּנא יְּ יָּ ִכי ֲא ִני ַׁע ְּב ֶד ָּךֲ ,א ִני ַׁע ְּב ְּד ָּך ֶבן ֲא ָּמ ֶת ָּךִ ,פ ַׁת ְּח ָּת
ְּלמוֹ ֵּס ָּריְּ .ל ָּך ֶאזְּ ַׁבח זֶ ַׁבח תוֹ ָּדה ו ְּב ֵּשם יְּ יָּ ֶא ְּק ָּראְּ .נ ָּד ַׁרי ַׁליְּ יָּ ֲא ַׁש ֵּלם
ֶנ ְּג ָּדה ָּנא ְּל ָּכל ַׁעמוֹ ְּ .ב ַׁח ְּצרוֹ ת ֵּבית יְּ יָּ ְּ ,בתוֹ ֵּכ ִכי יְּ רו ָּש ָּליִ םַׁ ,ה ְּללויָּ ה:
ַׁה ְּללו ֶאת יְּ יָּ ָּכל גוֹ יִ םַׁ ,ש ְּבחוהו ָּכל ָּה ֻא ִמיםִ .כי ָּג ַׁבר ָּע ֵּלינו ַׁח ְּסדוֹ ,
וֶ ֱא ֶמת יְּ יָּ ְּלעוֹ ָּלםַׁ ,ה ְּללויָּ ה:
ִאם יֵּ ש ְּשל ָֹּשה ֲא ָּנ ִשים או יותר ,עורך הסדר אומר את הפסוק ("הודו" ,"...יאמר נא" ,"...יאמרו
נא ,)"...והשאר עונים אחריו "הודו ליי כי טוב כי לעולם חסדו" (ולא את הפסוק עצמו)
הוֹ דו ַׁליְּ יָּ ִכי טוֹ ב ִכי ְּלעוֹ ָּלם ַׁח ְּסדוֹ .
ֹאמר ָּנא יִ ְּש ָּר ֵּאל ִכי ְּלעוֹ ָּלם ַׁח ְּסדוֹ .
י ַׁ
ֹאמרו ָּנא ֵּבית ַׁא ֲהרֹן ִכי ְּלעוֹ ָּלם ַׁח ְּסדוֹ .
י ְּ
ֹאמרו ָּנא יִ ְּר ֵּאי יְּ יָּ ִכי ְּלעוֹ ָּלם ַׁח ְּסדוֹ .
י ְּ
אתי יָּ הָּ ,ע ָּנ ִני ַׁב ֶמ ְּר ָּחב יָּ ה .יְּ יָּ ִלי ל ֹא ִא ָּיראַׁ ,מה ַׁי ֲע ֶשה ִלי
ִמן ַׁה ֵּמ ַׁצר ָּק ָּר ִ
ָּא ָּדם .יְּ יָּ ִלי ְּבעֹזְּ ָּרי וַׁ ֲא ִני ֶא ְּר ֶאה ְּבש ְּנ ָּאי .טוֹ ב ַׁל ֲחסוֹ ת ַׁביְּ יָּ ִמ ְּבט ַֹׁח
יביםָּ .כל גוֹ יִ ם ְּס ָּבבו ִניְּ ,ב ֵּשם יְּ יָּ
ָּב ָּא ָּדם .טוֹ ב ַׁל ֲחסוֹ ת ַׁביְּ יָּ ִמ ְּבט ַֹׁח ִב ְּנ ִד ִ
56
ילםַׁ .סבו ִני ִכ ְּדב ִֹרים,
ילםַׁ .סבו ִני ַׁגם ְּס ָּבבו ִניְּ ,ב ֵּשם יְּ יָּ ִכי ֲא ִמ ַׁ
ִכי ֲא ִמ ַׁ
ית ִני ִל ְּנפֹל ,וַׁ יְּ יָּ
ילםָּ .דחֹה ְּד ִח ַׁ
ד ֲֹעכו ְּכ ֵּאש קוֹ ִציםְּ ,ב ֵּשם יְּ יָּ ִכי ֲא ִמ ַׁ
ֲעזָּ ָּר ִניָּ .ע ִזי וְּ זִ ְּמ ָּרת יָּ ה וַׁ יְּ ִהי ִלי ִלישו ָּעה .קוֹ ל ִר ָּנה וִ ישו ָּעה ְּב ָּא ֳה ֵּלי
ַׁצ ִד ִיקים ,יְּ ִמין יְּ יָּ ע ֵָֹּּשה ָּחיִ ל .יְּ ִמין יְּ יָּ רוֹ ֵּמ ָּמה ,יְּ ִמין יְּ יָּ ע ֵָֹּּשה ָּחיִ ל .ל ֹא
ָּאמות ִכי ֶא ְּחיֶ ה ,וַׁ ֲא ַׁס ֵּפר ַׁמ ֲע ֵּשי יָּ ה .יַׁ סֹר יִ ְּס ַׁר ִני ָּיה ,וְּ ַׁל ָּמוֶ ת ל ֹא ְּנ ָּת ָּנ ִני.
ִפ ְּתחו ִלי ַׁש ֲע ֵּרי ֶצ ֶדקָּ ,אבֹא ָּבם ,אוֹ ֶדה יָּ ה .זֶ ה ַׁה ַׁש ַׁער ַׁליְּ יָּ ַׁ ,צ ִד ִיקים
ית ִני וַׁ ְּת ִהי ִלי
ית ִני וַׁ ְּת ִהי ִלי ִלישו ָּעה .אוֹ ְּד ָּך ִכי ֲע ִנ ָּ
יָּ בֹאו בוֹ .אוֹ ְּד ָּך ִכי ֲע ִנ ָּ
ִלישו ָּעהֶ .א ֶבן ָּמ ֲאסו ַׁהבוֹ ִנים ָּהיְּ ָּתה ְּלרֹאש ִפ ָּנהֶ .א ֶבן ָּמ ֲאסו ַׁהבוֹ ִנים
ָּהיְּ ָּתה ְּלרֹאש ִפ ָּנהֵּ .מ ֵּאת יְּ יָּ ָּהיְּ ָּתה זֹאת ִהיא ִנ ְּפ ָּלאת ְּב ֵּע ֵּינינוֵּ .מ ֵּאת יְּ יָּ
ילה וְּ ִנ ְּש ְּמ ָּחה
ָּהיְּ ָּתה זֹאת ִהיא ִנ ְּפ ָּלאת ְּב ֵּע ֵּינינו .זֶ ה ַׁהיוֹ ם ָּע ָּשה יְּ יָּ ָּנ ִג ָּ
ילה וְּ ִנ ְּש ְּמ ָּחה בוֹ .
בוֹ .זֶ ה ַׁהיוֹ ם ָּע ָּשה יְּ יָּ ָּנ ִג ָּ
ִאם יֵּ ש ְּשל ָֹּשה ֲא ָּנ ִשים ,אוֹ ְּמ ִרים ָּפסוק ְּב ָּפסוק
יעה ָּנא
ָּא ָּנא יְּ יָּ ,הוֹ ִש ָּ
יחה ָּנא
ָּא ָּנא יְּ יָּ ַׁ ,ה ְּצ ִל ָּ
יעה ָּנא.
ָּ .א ָּנא יְּ יָּ ,הוֹ ִש ָּ
יחה ָּנא.
ָּ .א ָּנא יְּ יָּ ַׁ ,ה ְּצ ִל ָּ
ָּברו ְּך ַׁה ָּבא ְּב ֵּשם יְּ יָּ ֵּ ,ב ַׁר ְּכנו ֶכם ִמ ֵּבית יְּ יָּ ָּ .ברו ְּך ַׁה ָּבא ְּב ֵּשם יְּ יָּ ,
ֵּב ַׁר ְּכנו ֶכם ִמ ֵּבית יְּ יָּ ֵּ .אל יְּ יָּ וַׁ ָּי ֶאר ָּלנוִ .א ְּסרו ַׁחג ַׁב ֲעב ִֹתים ַׁעד ַׁק ְּרנוֹ ת
ַׁה ִמזְּ ֵּב ַׁחֵּ .אל יְּ יָּ וַׁ ָּי ֶאר ָּלנוִ .א ְּסרו ַׁחג ַׁב ֲעב ִֹתים ַׁעד ַׁק ְּרנוֹ ת ַׁה ִמזְּ ֵּב ַׁח.
ֵּא ִלי ַׁא ָּתה וְּ אוֹ ֶד ָּךֱ ,אל ַֹׁהי ֲארוֹ ְּמ ֶמ ָּךֵּ .א ִלי ַׁא ָּתה וְּ אוֹ ֶד ָּךֱ ,אל ַֹׁהי ֲארוֹ ְּמ ֶמ ָּך.
הוֹ דו ַׁליְּ יָּ ִכי טוֹ בִ ,כי ְּלעוֹ ָּלם ַׁח ְּסדוֹ .הוֹ דו ַׁליְּ יָּ ִכי טוֹ בִ ,כי ְּלעוֹ ָּלם ַׁח ְּסדוֹ .
יך ,וַׁ ֲח ִס ֶיד ָּ
נוסח אשכנז :יְּ ַׁה ְּללו ָּך יי ֱאל ֵֹּהינו ָּכל ַׁמ ֲע ֶש ָּ
יך ַׁצ ִד ִיקים עוֹ ֵּשי
57
יפ ֲארו,
יש ְּבחו וִ ָּ
יב ְּרכו ,וִ ַׁ
ְּרצוֹ ֶנ ָּך ,וְּ ָּכל ַׁע ְּמ ָּך ֵּבית יִ ְּש ָּר ֵּאל ְּב ִר ָּנה יוֹ דו וִ ָּ
וִ ירוֹ ְּממו וְּ יַׁ ֲע ִריצו ,וְּ יַׁ ְּק ִדישו וְּ יַׁ ְּמ ִליכו ֶאת ִש ְּמ ָּךַׁ ,מ ְּל ֵּכנוִ .כי ְּל ָּך טוֹ ב
ְּלהוֹ דוֹ ת ו ְּל ִש ְּמ ָּך ָּנ ֱאה ְּלזַׁ ֵּמרִ ,כי ֵּמעוֹ ָּלם וְּ ַׁעד עוֹ ָּלם ַׁא ָּתה ֵּאל.
א ַׁה ְּללו יָּ ה ַׁה ְּללו ֶאת ֵּשם יְּ הוָּ ה ַׁה ְּללו ַׁע ְּב ֵּדי יְּ הוָּ ה .ב ֶשע ְֹּמ ִדים ְּב ֵּבית
יְּ הוָּ ה ְּב ַׁח ְּצרוֹ ת ֵּבית ֱאל ֵֹּהינו .ג ַׁה ְּללו יָּ ה ִכי טוֹ ב יְּ הוָּ ה זַׁ ְּמרו ִל ְּשמוֹ ִכי
ָּנ ִעים .ד ִכי יַׁ ֲעקֹב ָּב ַׁחר לוֹ יָּ ה יִ ְּש ָּר ֵּאל ִל ְּס ֻג ָּלתוֹ .ה ִכי ֲא ִני יָּ ַׁד ְּע ִתי ִכי
ָּגדוֹ ל יְּ הוָּ ה וַׁ ֲאד ֵֹּנינו ִמ ָּכל ֱאל ִֹהים .ו כֹל ֲא ֶשר ָּח ֵּפץ יְּ הוָּ ה ָּע ָּשה ַׁב ָּש ַׁמיִ ם
ו ָּב ָּא ֶרץ ַׁב ַׁי ִמים וְּ ָּכל ְּתהוֹ מוֹ ת .ז ַׁמ ֲע ֶלה ְּנ ִש ִאים ִמ ְּק ֵּצה ָּה ָּא ֶרץ ְּב ָּר ִקים
ַׁל ָּמ ָּטר ָּע ָּשה מוֹ ֵּצא רו ַׁח ֵּמאוֹ ְּצרוֹ ָּתיו .ח ֶש ִה ָּכה ְּבכוֹ ֵּרי ִמ ְּצ ָּריִ ם ֵּמ ָּא ָּדם
ַׁעד ְּב ֵּה ָּמה .ט ָּש ַׁלח אֹתוֹ ת ומ ְֹּפ ִתים ְּבתוֹ ֵּכ ִכי ִמ ְּצ ָּריִ ם ְּב ַׁפ ְּרעֹה ו ְּב ָּכל
ֲע ָּב ָּדיו .י ֶש ִה ָּכה גוֹ יִ ם ַׁר ִבים וְּ ָּה ַׁרג ְּמ ָּל ִכים ֲעצו ִמים .יא ְּל ִסיחוֹ ן ֶמ ֶל ְּך
ָּה ֱאמ ִֹרי ו ְּלעוֹ ג ֶמ ֶל ְּך ַׁה ָּב ָּשן ו ְּלכֹל ַׁמ ְּמ ְּלכוֹ ת ְּכ ָּנ ַׁען .יב וְּ ָּנ ַׁתן ַׁא ְּר ָּצם ַׁנ ֲח ָּלה
ַׁנ ֲח ָּלה ְּליִ ְּש ָּר ֵּאל ַׁעמוֹ .יג יְּ הוָּ ה ִש ְּמ ָּך ְּלעוֹ ָּלם יְּ הוָּ ה זִ ְּכ ְּר ָּך ְּלדֹר וָּ דֹר .יד ִכי
יָּ ִדין יְּ הוָּ ה ַׁעמוֹ וְּ ַׁעל ֲע ָּב ָּדיו יִ ְּת ֶנ ָּחם .טו ֲע ַׁצ ֵּבי ַׁהגוֹ יִ ם ֶכ ֶסף וְּ זָּ ָּהב ַׁמ ֲע ֵּשה
יְּ ֵּדי ָּא ָּדם .טז ֶפה ָּל ֶהם וְּ ל ֹא יְּ ַׁד ֵּברו ֵּע ַׁיניִ ם ָּל ֶהם וְּ ל ֹא יִ ְּראו .יז ָּאזְּ ַׁניִ ם ָּל ֶהם
יהם כֹל ֲא ֶשר
יהם .יח ְּכמוֹ ֶהם יִ ְּהיו ע ֵֹּש ֶ
וְּ ל ֹא יַׁ ֲאזִ ינו ַׁאף ֵּאין יֶ ש רו ַׁח ְּב ִפ ֶ
ב ֵֹּט ַׁח ָּב ֶהם .יט ֵּבית יִ ְּש ָּר ֵּאל ָּב ֲרכו ֶאת יְּ הוָּ ה ֵּבית ַׁא ֲהרֹן ָּב ֲרכו ֶאת
יְּ הוָּ ה .כ ֵּבית ַׁה ֵּלוִ י ָּב ֲרכו ֶאת יְּ הוָּ ה יִ ְּר ֵּאי יְּ הוָּ ה ָּב ֲרכו ֶאת יְּ הוָּ ה .כא ָּברו ְּך
יְּ הוָּ ה ִמ ִציוֹ ן ש ֵֹּכן יְּ רו ָּש ָּלִִם ַׁה ְּללו יָּ ה(
.תהלים קלה),
הוֹ דו ַׁל ֲאד ֵֹּני ָּה ֲאד ִֹנים ִ -כי ְּלעוֹ ָּלם ַׁח ְּסדוֹ
ְּלע ֵֹּשה ִנ ְּפ ָּלאוֹ ת ְּגדֹלוֹ ת ְּל ַׁבדוֹ ִ -כי ְּלעוֹ ָּלם ַׁח ְּסדוֹ
58
ְּלע ֵֹּשה ַׁה ָּש ַׁמיִ ם ִב ְּתבו ָּנה ִ -כי ְּלעוֹ ָּלם ַׁח ְּסדוֹ
ְּלרוֹ ַׁקע ָּה ָּא ֶרץ ַׁעל ַׁה ָּמיְּ ם ִ -כי ְּלעוֹ ָּלם ַׁח ְּסדוֹ
ְּלע ֵֹּשה אוֹ ִרים ְּגד ִֹלים ִ -כי ְּלעוֹ ָּלם ַׁח ְּסדוֹ
ֶאת ַׁה ֶש ֶמש ְּל ֶמ ְּמ ֶש ֶלת ַׁביוֹ ם ִ -כי ְּלעוֹ ָּלם ַׁח ְּסדוֹ
ֶאת ַׁה ָּי ֵּר ַׁח וְּ כוֹ ָּכ ִבים ְּל ֶמ ְּמ ְּשלוֹ ת ַׁב ַׁליְּ ָּלה ִ -כי ְּלעוֹ ָּלם ַׁח ְּסדוֹ
יהם ִ -כי ְּלעוֹ ָּלם ַׁח ְּסדוֹ
ְּל ַׁמ ֵּכה ִמ ְּצ ַׁריִ ם ִב ְּבכוֹ ֵּר ֶ
וַׁ יוֹ ֵּצא יִ ְּש ָּר ֵּאל ִמתוֹ ָּכם ִ -כי ְּלעוֹ ָּלם ַׁח ְּסדוֹ
ְּביָּ ד ֲחזָּ ָּקה ו ִבזְּ רוֹ ַׁע ְּנטויָּ ה ִ -כי ְּלעוֹ ָּלם ַׁח ְּסדוֹ
ְּלגֹזֵּ ר יַׁ ם סוף ִל ְּגזָּ ִרים ִ -כי ְּלעוֹ ָּלם ַׁח ְּסדוֹ
וְּ ֶה ֱע ִביר יִ ְּש ָּר ֵּאל ְּבתוֹ כוֹ ִ -כי ְּלעוֹ ָּלם ַׁח ְּסדוֹ
וְּ ִנ ֵּער ַׁפ ְּרעֹה וְּ ֵּחילוֹ ְּביַׁ ם סוף ִ -כי ְּלעוֹ ָּלם ַׁח ְּסדוֹ
ְּלמוֹ ִל ְּ
יך ַׁעמוֹ ַׁב ִמ ְּד ָּבר ִ -כי ְּלעוֹ ָּלם ַׁח ְּסדוֹ
ְּל ַׁמ ֵּכה ְּמ ָּל ִכים ְּגד ִֹלים ִ -כי ְּלעוֹ ָּלם ַׁח ְּסדוֹ
וַׁ ַׁי ֲהרֹג ְּמ ָּל ִכים ַׁא ִד ִירים ִ -כי ְּלעוֹ ָּלם ַׁח ְּסדוֹ
ְּל ִסיחוֹ ן ֶמ ֶל ְּך ָּה ֱאמ ִֹרי ִ -כי ְּלעוֹ ָּלם ַׁח ְּסדוֹ
ו ְּלעוֹ ג ֶמ ֶל ְּך ַׁה ָּב ָּשן ִ -כי ְּלעוֹ ָּלם ַׁח ְּסדוֹ
59
וְּ ָּנ ַׁתן ַׁא ְּר ָּצם ְּל ַׁנ ֲח ָּלה ִ -כי ְּלעוֹ ָּלם ַׁח ְּסדוֹ
ַׁנ ֲח ָּלה ְּליִ ְּש ָּר ֵּאל ַׁע ְּבדוֹ ִ -כי ְּלעוֹ ָּלם ַׁח ְּסדוֹ
ֶש ְּב ִש ְּפ ֵּלנו זָּ ַׁכר ָּלנו ִ -כי ְּלעוֹ ָּלם ַׁח ְּסדוֹ
וַׁ יִ ְּפ ְּר ֵּקנו ִמ ָּצ ֵּרינו ִ -כי ְּלעוֹ ָּלם ַׁח ְּסדוֹ
נ ֵֹּתן ֶל ֶחם ְּל ָּכל ָּב ָּשר ִ -כי ְּלעוֹ ָּלם ַׁח ְּסדוֹ
הוֹ דו ְּל ֵּאל ַׁה ָּש ָּמיִ ם ִ -כי ְּלעוֹ ָּלם ַׁח ְּסדוֹ :
ִנ ְּש ַׁמת ָּכל ַׁחי ְּת ָּב ֵּר ְּך ֶאת ִש ְּמ ָּך יְּ יָּ ֱאל ֵֹּהינו ,וְּ רו ַׁח ָּכל ָּב ָּשר ְּת ָּפ ֵּאר
ו ְּתרוֹ ֵּמם זִ ְּכ ְּר ָּך ַׁמ ְּל ֵּכנו ָּת ִמידִ .מן ָּהעוֹ ָּלם וְּ ַׁעד ָּהעוֹ ָּלם ַׁא ָּתה ֵּאל,
ו ִמ ַׁב ְּל ָּע ֶד ָּ
יע ,פוֹ ֶדה ו ַׁמ ִציל ו ְּמ ַׁפ ְּר ֵּנס ו ְּמ ַׁר ֵּחם
יך ֵּאין ָּלנו ֶמ ֶל ְּך גוֹ ֵּאל ומוֹ ִש ַׁ
ְּב ָּכל ֵּעת ָּצ ָּרה וְּ צו ָּקהֵּ .אין ָּלנו ֶמ ֶל ְּך ֶא ָּלא ָּא ָּתהֱ .אל ֵֹּהי ָּה ִראשוֹ ִנים
וְּ ָּה ַׁא ֲחרוֹ ִניםֱ ,אל ַֹׁה ָּכל ְּב ִריוֹ תֲ ,אדוֹ ן ָּכל תוֹ ָּלדוֹ תַׁ ,ה ְּמ ֻה ָּלל ְּברֹב
עוֹלמוֹ ְּב ֶח ֶסד ו ְּב ִריוֹ ָּתיו ְּב ַׁר ֲח ִמים .וַׁ יְּ יָּ ל ֹא יָּ נום
ַׁה ִת ְּש ָּבחוֹ תַׁ ,ה ְּמ ַׁנ ֵּהג ָּ
יח ִא ְּל ִמים
ישןַׁ ,ה ְּמעוֹ ֵּרר יְּ ֵּש ִנים וְּ ַׁה ֵּמ ִקיץ ִנ ְּר ָּד ִמים ,וְּ ַׁה ֵּמ ִש ַׁ
וְּ ל ֹא יִ ָּ
וְּ ַׁה ַׁמ ִתיר ֲאסו ִרים ,וְּ ַׁהסוֹ ֵּמ ְּך נוֹ ְּפ ִלים וְּ ַׁהזוֹ ֵּקף ְּכפו ִפיםְּ ,ל ָּך ְּל ַׁב ְּד ָּך ֲא ַׁנ ְּחנו
מוֹ ִדים.
ִאלו ִפינו ָּמ ֵּלא ִש ָּירה ַׁכ ָּים ,ו ְּלשוֹ ֵּננו ִר ָּנה ַׁכ ֲהמוֹ ן ַׁג ָּליו ,וְּ ִש ְּפתוֹ ֵּתינו ֶש ַׁבח
יע ,וְּ ֵּע ֵּינינו ְּמ ִאירוֹ ת ַׁכ ֶש ֶמש וְּ ַׁכ ָּי ֵּר ַׁח ,וְּ יָּ ֵּדינו ְּפרושוֹ ת ְּכ ִנ ְּש ֵּרי
ְּכ ֶמ ְּר ֲח ֵּבי ָּר ִק ַׁ
ָּש ַׁמיִ ם ,וְּ ַׁר ְּג ֵּלינו ַׁקלוֹ ת ָּכ ַׁא ָּילוֹ תֵּ ,אין ֲא ַׁנ ְּחנו ַׁמ ְּס ִפ ִיקים ְּלהוֹ דוֹ ת ְּל ָּך ,יְּ יָּ
ֱאל ֵֹּהינו וֵּ אל ֵֹּהי ֲאבוֹ ֵּתינו ,ו ְּל ָּב ֵּר ְּך ֶאת ְּש ֶמ ָּךַׁ ,על ַׁא ַׁחת ֵּמ ֶא ֶלף ַׁא ְּל ֵּפי
ית ִעם ֲאבוֹ ֵּתינו וְּ ִע ָּמנו.
ֲא ָּל ִפים וְּ ִר ֵּבי ְּר ָּבבוֹ ת ְּפ ָּע ִמים ַׁהטוֹ בוֹ ת ֶש ָּע ִש ָּ
61
יתנוְּ ,ב ָּר ָּעב זַׁ ְּנ ָּתנו
ִמ ִמ ְּצ ַׁריִ ם ְּג ַׁא ְּל ָּתנו ,יְּ יָּ ֱאל ֵֹּהינו ,ו ִמ ֵּבית ֲע ָּב ִדים ְּפ ִד ָּ
ו ְּב ָּש ָּבע ִכ ְּל ַׁכ ְּל ָּתנוֵּ ,מ ֶח ֶרב ִה ַׁצ ְּל ָּתנו ו ִמ ֶד ֶבר ִמ ַׁל ְּט ָּתנו ,ו ֵּמ ָּח ָּליִ ם ָּר ִעים
יך וְּ ל ֹא ֲעזָּ בונו ֲח ָּס ֶד ָּ
יתנוַׁ .עד ֵּהנה ֲעזָּ רונו ַׁר ֲח ֶמ ָּ
יך,
וְּ ַׁר ִבים וְּ ֶנ ֱא ָּמ ִנים ִד ִל ָּ
ָּ
וְּ ַׁאל ִת ְּט ֵּשנו יְּ יָּ ֱאל ֵֹּהינו ָּל ֶנ ַׁצחַׁ .על ֵּכן ֵּא ָּב ִרים ֶש ִפ ַׁל ְּג ָּת ָּבנו וְּ רו ַׁח
יב ְּרכו
ו ְּנ ָּש ָּמה ֶש ָּנ ַׁפ ְּח ָּת ְּב ַׁא ֵּפינו וְּ ָּלשוֹ ן ֲא ֶשר ַׁש ְּמ ָּת ְּב ִפינוֵּ ,הן ֵּהם יוֹ דו וִ ָּ
יפ ֲארו וִ ירוֹ ְּממו וְּ יַׁ ֲע ִריצו וְּ יַׁ ְּק ִדישו וְּ יַׁ ְּמ ִליכו ֶאת ִש ְּמ ָּך ַׁמ ְּל ֵּכנו.
יש ְּבחו וִ ָּ
וִ ַׁ
ִכי ָּכל ֶפה ְּל ָּך יוֹ ֶדה ,וְּ ָּכל ָּלשוֹ ן ְּל ָּך ִת ָּש ַׁבע ,וְּ ָּכל ֶב ֶר ְּך ְּל ָּך ִת ְּכ ַׁרע ,וְּ ָּכל
קוֹ ָּמה ְּל ָּפנ ָּ
יך ִת ְּש ַׁת ֲחוֶ ה ,וְּ ָּכל ְּל ָּבבוֹ ת יִ ָּיראו ָּך ,וְּ ָּכל ֶק ֶרב ו ְּכ ָּליוֹ ת יְּ זַׁ ְּמרו
ֶ
ֹאמ ְּר ָּנה :יְּ יָּ ִ ,מי ָּכמוֹ ָּך!ַׁ ,מ ִציל
ִל ְּש ֶמ ָּךַׁ ,כ ָּד ָּבר ֶש ָּכתובָּ ,כל ַׁע ְּצמ ַֹׁתי ת ַׁ
ָּע ִני ֵּמ ָּחזָּ ק ִמ ֶמנו וְּ ָּע ִני וְּ ֶא ְּביוֹ ן ִמגֹזְּ לוֹ ִ .מי יִ ְּד ֶמה ָּל ְּך ו ִמי יִ ְּשוֶ ה ָּל ְּך ו ִמי
יַׁ ֲע ָּר ְּך ָּל ְּךָּ ,ה ֵּאל ַׁה ָּגדוֹ לַׁ ,ה ִגבוֹ ר וְּ ַׁהנוֹ ָּראֵּ ,אל ֶע ְּליוֹ ן ,ק ֵֹּנה ָּש ַׁמיִ ם וָּ ָּא ֶרץ.
ְּנ ַׁה ֶל ְּל ָּך ו ְּנ ַׁש ֵּב ֲח ָּך ו ְּנ ָּפ ֶא ְּר ָּך ו ְּנ ָּב ֵּר ְּך ֶאת ֵּשם ָּק ְּד ֶש ָּךָּ ,כ ָּאמורְּ :ל ָּדוִ ד,
ָּב ְּר ִכי ַׁנ ְּפ ִשי ֶאת יְּ יָּ וְּ ָּכל ְּק ָּר ַׁבי ֶאת ֵּשם ָּק ְּדשוֹ .
ָּה ֵּאל ְּב ַׁת ֲע ֻצמוֹ ת ֻע ֶז ָּךַׁ ,ה ָּגדוֹ ל ִב ְּכבוֹ ד ְּש ֶמ ָּךַׁ ,ה ִגבוֹ ר ָּל ֶנ ַׁצח וְּ ַׁהנוֹ ָּרא
ְּבנוֹ ְּראוֹ ֶת ָּ
ושב ַׁעל ִכ ֵּסא ָּרם וְּ ִנ ָּשא.
יךַׁ ,ה ֶמ ֶל ְּך ַׁהי ֵּ
שוֹ ֵּכן ַׁעד ָּמרוֹ ם וְּ ָּקדוֹ ש ְּשמוֹ .וְּ ָּכתובַׁ :ר ְּננו ַׁצ ִד ִיקים ַׁבייַׁ ,ליְּ ָּש ִרים ָּנאוָּ ה
ְּת ִה ָּלה.
ְּב ִפי יְּ ָּש ִרים ִת ְּת ַׁה ָּלל
ו ְּב ִד ְּב ֵּרי ַׁצ ִדי ִקים ִת ְּת ָּב ַׁר ְּך
ו ִב ְּלשוֹ ן ֲח ִס ִידים ִת ְּתרוֹ ָּמם
61
ו ְּב ֶק ֶרב ְּקדוֹ ִשים ִת ְּת ַׁק ָּדש
ו ְּב ַׁמ ְּק ֲהלוֹ ת ִר ְּבבוֹ ת ַׁע ְּמ ָּך ֵּבית יִ ְּש ָּר ֵּאל ְּב ִר ָּנה יִ ְּת ָּפ ֵּאר ִש ְּמ ָּךַׁ ,מ ְּל ֵּכנו,
ְּב ָּכל דוֹ ר וָּ דוֹ רֶ .ש ֵּכן חוֹ ַׁבת ָּכל ַׁהיְּ צו ִריםְּ ,ל ָּפנ ָּ
יך יְּ יָּ ֱאל ֵֹּהינו וֵּ אל ֵֹּהי
ֶ
ֲאבוֹ ֵּתינו ְּלהוֹ דוֹ תְּ ,ל ַׁה ֵּללְּ ,ל ַׁש ֵּב ַׁחְּ ,ל ָּפ ֵּארְּ ,לרוֹ ֵּמםְּ ,ל ַׁה ֵּדרְּ ,ל ָּב ֵּר ְּך,
ְּל ַׁע ֵּלה ו ְּל ַׁק ֵּלס ַׁעל ָּכל ִד ְּב ֵּרי ִשירוֹ ת וְּ ִת ְּש ְּבחוֹ ת ָּדוִ ד ֶבן יִ ַׁשי ַׁע ְּב ְּד ָּך,
יח ָּך.
ְּמ ִש ֶ
יִ ְּש ַׁת ַׁבח ִש ְּמ ָּך ָּל ַׁעד ַׁמ ְּל ֵּכנוָּ ,ה ֵּאל ַׁה ֶמ ֶל ְּך ַׁה ָּגדוֹ ל וְּ ַׁה ָּקדוֹ ש ַׁב ָּש ַׁמיִ ם
ו ָּב ָּא ֶרץִ ,כי ְּל ָּך ָּנ ֶאה ,יְּ יָּ ֱאל ֵֹּהינו וֵּ אל ֵֹּהי ֲאבוֹ ֵּתינוִ ,שיר ו ְּש ָּב ָּחהַׁ ,ה ֵּלל
וְּ זִ ְּמ ָּרה ,עֹז ו ֶמ ְּמ ָּש ָּלהֶ ,נ ַׁצחְּ ,ג ֻד ָּלה ו ְּגבו ָּרהְּ ,ת ִה ָּלה וְּ ִת ְּפ ֶא ֶרתְּ ,ק ֻד ָּשה
ו ַׁמ ְּלכותְּ ,ב ָּרכוֹ ת וְּ הוֹ ָּדאוֹ ת ֵּמ ַׁע ָּתה וְּ ַׁעד עוֹ ָּלםָּ .ברו ְּך ַׁא ָּתה יְּ יָּ ֵּ ,אל ֶמ ֶל ְּך
ָּגדוֹ ל ַׁב ִת ְּש ָּבחוֹ תֵּ ,אל ַׁההוֹ ָּדאוֹ תֲ ,אדוֹ ן ַׁה ִנ ְּפ ָּלאוֹ תַׁ ,הבוֹ ֵּחר ְּב ִש ֵּירי
זִ ְּמ ָּרהֶ ,מ ֶל ְּך ֵּאל ֵּחי ָּהעוֹ ָּל ִמים.
ִה ְּנ ִני מו ָּכן ו ְּמזֻ ָּמן ְּל ַׁקיֵּ ם ִמ ְּצוַׁ ת כוֹ ס ְּר ִב ִיעי ֶשהוא ְּכ ֶנ ֶגד ְּבשוֹ ַׁרת
ַׁהיְּ שו ָּעהֶ ,ש ָּא ַׁמר ַׁה ָּקדוֹ ש ָּברו ְּך הוא ְּליִ ְּש ָּר ֵּאל "וְּ ָּל ַׁק ְּח ִתי ֶא ְּת ֶכם ִלי
יתי ָּל ֶכם ֵּל ֱאל ִֹהים".
ְּל ָּעם וְּ ָּהיִ ִ
ָּברו ְּך ַׁא ָּתה יְּ יָּ ֱאל ֵֹּהינו ֶמ ֶל ְּך ָּהעוֹ ָּלם בוֹ ֵּרא ְּפ ִרי ַׁה ָּג ֶפן.
וְּ שוֹ ֶתה ַׁב ֲה ָּס ַׁבת ְּשמֹאל
ָּברו ְּך ַׁא ָּתה יְּ יָּ ֱאל ֵֹּהינו ֶמ ֶל ְּך ָּהעוֹ ָּלםַׁ ,על ַׁה ֶג ֶפן וְּ ַׁעל ְּפ ִרי ַׁה ֶג ֶפןַׁ ,על
ית וְּ ִה ְּנ ַׁח ְּל ָּת
ְּתנו ַׁבת ַׁה ָּש ֶדה וְּ ַׁעל ֶא ֶרץ ֶח ְּמ ָּדה טוֹ ָּבה ו ְּר ָּח ָּבה ֶש ָּר ִצ ָּ
ַׁל ֲאבוֹ ֵּתינו ֶל ֱאכֹל ִמ ִפ ְּריָּ ה וְּ ִל ְּשב ַֹׁע ִמטו ָּבה ַׁר ֶחם ָּנא ד' ֱאל ֵֹּקינו ַׁעל
יִ ְּש ָּר ֵּאל ַׁע ֶמ ָּך וְּ ַׁעל יְּ רו ָּש ַׁליִ ם ִע ֶיר ָּך וְּ ַׁעל ִציוֹ ן ִמ ְּש ַׁכן ְּכבוֹ ֶד ָּך וְּ ַׁעל ִמזְּ ְּב ֶח ָּך
62
יכ ֶל ָּך ו ְּב ֵּנה יְּ רו ָּש ַׁליִ ם ִעיר ַׁהק ֶֹדש ִב ְּמ ֵּה ָּרה ְּביָּ ֵּמינו וְּ ַׁה ֲע ֵּלנו ְּלתוֹ ָּכה
וְּ ַׁעל ֵּה ָּ
יה
ֹאכל ִמ ִפ ְּריָּ ה וְּ ִנ ְּש ַׁבע ִמטו ָּבה ו ְּנ ָּב ֶר ְּכ ָּך ָּע ֶל ָּ
וְּ ַׁש ְּמ ֵּחנו ְּב ִב ְּניָּ ָּנה וְּ נ ַׁ
יצנו ְּביוֹם ַׁה ַׁש ָּבת ַׁה ֶזה) וְּ ַׁש ְּמ ֵּחנו
ִב ְּק ֻד ָּשה ו ְּב ָּט ֳה ָּרה ( ְּב ַׁש ָּבת :ו ְּר ֵּצה וְּ ַׁה ֲח ִל ֵּ
ְּביוֹ ם ַׁחג ַׁה ַׁמצוֹ ת ַׁה ֶזהִ ,כי ַׁא ָּתה ד' טוֹ ב ו ֵּמ ִטיב ַׁלכֹל וְּ נוֹ ֶדה ְּל ָּך ַׁעל
ָּה ָּא ֶרץ וְּ ַׁעל ְּפ ִרי ַׁה ָּג ֶפןָּ .ברו ְּך ַׁא ָּתה ד' ַׁעל ָּה ָּא ֶרץ וְּ ַׁעל ְּפ ִרי ַׁה ָּג ֶפן.
( ַׁעל יַׁ יִ ן
ו ִמיץ ֲע ָּנ ִבים ִמתוֹ ֶצ ֶרת ָּה ָּא ֶרץ ְּמ ַׁס ֵּיםִ :כי ַׁא ָּתה ד' טוֹ ב ו ֵּמ ִטיב ַׁלכֹל וְּ נוֹ ֶדה ְּל ָּך ַׁעל
ָּה ָּא ֶרץ וְּ ַׁעל ְּפ ִרי ַׁג ְּפ ָּנהָּ .ברו ְּך ַׁא ָּתה ד' ַׁעל ָּה ָּא ֶרץ וְּ ַׁעל ְּפ ִרי ַׁג ְּפ ָּנה).
"מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?" ככל הנראה לא מעט דברים שונים ומיוחדים קורים בליל הסדר ,בניגוד לשאר
ימים ולילות.
הלל – תפילה הנאמרת לרוב בימי חג ומועד לאחר תפילת עמידה ,כדי להודות ולשבח את הקב"ה .ההלל מורכב
מהמזמורים קי"ג-קי"ח בספר תהילים .לכל הדעות אמירת ההלל היא על גאולתם של עם ישראל מעבדות לחירות.
ההלל שנאמר בליל הסדר שונה משאר תפילות הלל שכן יש בו הפסק ,הוא מתחיל בסוף המגיד" ,הללויה הללו עבדי
ה' "..וממשיך לאחר ה'שולחן עורך'" ,לא לנו ה' ,לא לנו" .החלק הראשון של ההלל מדבר על גאולת מצרים בעבר,
החלק השני מתייחס לעתיד ,לגאולה עולמית שיזכו לה ישראל והאומות .ארצה להתמקד בחלק השני ,בגאולה לעתיד
לבוא.
"תנו רבנן :רביעי גומר עליו את ההלל ואומר הלל גדול ,דברי רבי טרפון" – קיימת מחלוקת ראשונים ביחס למספר
הכוס עליה גומרים את ההלל ,רביעית או חמישית .ידוע כי שותים ארבע כוסות כנגד ארבע לשונות הגאולה,
"והוצא תי" "והצלתי" "וגאלתי" "ולקחתי" מוכרת גם לשון נוספת" ,והבאתי" ("והבאתי אתכם אל הארץ אשר
נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב "..שמות ו') .אמירת הלל גדול (מזמור קל"ו בתהילים) דווקא על
כוס חמישית נותנת לליל הסדר כולו מהלך מסוים המכוון דווקא אל הגאולה העתידית ,הלל גדול בתוכנו מדבר על
הכרה כללית בריבונות הקב"ה ,הקב"ה כאלוהי העולם ולא רק כאלוהי ישראל בלבד .ניתן לראות רצון זה במספר
מקומות" ,ונברכו בך כל משפחות האדמה" (בראשית יב') ,בתפילת עלינו לשבח "לתקן עולם במלכות שדי" וכן
בישעיהו ב'" ,כי מציון תצא תורה" ,תפקידנו הוא להפיץ את התורה שתתפשט בעולם כולו .במזמור המדובר ,קל"ו,
כתוב "נותן לחם לכל בשר" ,חסדי הקב"ה נתונים לא רק לעם ישראל אלא לעולם כולו.
כחלק מהרצון להפצת התורה בעולם ולגאולה עולמית ,הבאים לידי ביטוי בכוס חמישית המסמלת זאת ,נכללת גם
גאולת עם ישראל כגא ולה פרטית של ישראל בלבד .אם הזכרנו לפני כן שהחלק השני של ההלל מדבר על גאולה
63
לעתיד אפשר לומר שחלק מהגאולה כבר הגיע בצורת מדינת ישראל .עם ישראל יושב בארצו לאחר שנות גלות רבות,
עם שלטון וצבא המסמלים הגנה וחוזק ,איך נתייחס למציאות זו אם לא כמציאות ניסית של גאולה?! כמובן
שאפשר גם לקשר זאת לאמירת הלל ביום העצמאות ונשאיר זאת כנקודה למחשבה.
ההבנה שמדובר בגאולה ובמציאות ניסית יכולה לחבר אותנו יותר אל תחושת הגאולה שחשו אבותינו ביציאתם
ממצרים ,משעבוד לחרות ,מחורבן לעצמאות .כמובן שעוד לא הושלמה הגאולה וכולנו תפילה לבניין המקדש במהרה
בימינו" ,לשנה הבאה בירושלים הבנויה".
חג שמח!
אחינועם בורנשטיין
נרצה
ליל הסדר נחתם בסימן נרצה .זוהי מילה יוצאת דופן הבאה לסמל שמעשינו נרצו לפני ה'.
משמעות המילה 'נרצה' היא דבר מקובל ,העושה נחת רוח וזוהי בקשתנו האחרונה לאחר עשיית הסדר ורגע לפני
סיומו ,בתקווה שאמירת ההגדה וקיום מצוות הסדר יהיו לרצון לפני ה' ויגרמו נחת רוח לבוראנו ובכך נתקרב אל
הגאולה.
אנו מסיימים את סדר הפסח בבקשת תפילה "לשנה הבאה בירושלים הבנויה" מתוך רצוננו לגאולה שלמה ולבניין
ירושלים .פסוק זה מופיע עוד פעם אחת בלבד ביום הכיפורים ,בסיומה של תפילת הנעילה ,בה לאחר תקיעת
השופר כל הקהל מכריז "לשנה הבאה בירושלים הבנויה".
יום הכיפורים הוא יום בו אנו עורכים חשבון נפש פרטי ,ואילו חג הפסח הוא חג השחרור הלאומי.
כשם שאי אפשר לוותר על מקומו של היחיד ,כך אי אפשר למעט מכוחו וערכו של הכלל.
רק צירופם של הפרט והכלל ליחידה אחת יוביל לגאולה השלמה.
"לשנה הבאה בירושלים הבנויה".
שני ינאי ושילת ישעיה
64
כל הילדים כבר במיטה ,המבוגרים כבר מנקרים זמן רב וצריך עוד לפנות את השולחן ולהצליח לקום בבוקר
לתפילה .את חובתנו לספר ביציאת מצריים סיימנו ,עכשיו זה הזמן לשיר פיוטים כמו 'אחד מי יודע' ו'אדיר הוא'
שגם ככה הקשר שלהם לפסח קלוש ביותר?
אני באה לטעון (בשם הר"ן על הרי"ף בפסחים כו :והרב ברוך גיגי כמובן) שהרעיון של נרצה כולו בנוי על האמרה
"בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" .בסוגיה לעניין האם מברכים על הלל בליל
סדר או לא ,אומר הרי"ף כך" :שאין אנו קוראין אותו בתורת קורין אלא בתורת אומר שירה" .הר"ן מצביע כאן על
נקודה עמוקה שמתרחבת גם מעבר לסוגיה המדוברת ,הוא מצביע על כך שבליל הסדר הלל איננו הלל אלא שירה.
ומה ההבדל המשמעותי כל כך בין הלל לשירה אתם שואלים? הלל הוא שבח לה' שאנו אומרים בצורה קבועה
ומסודרת ,בנוסח מסויים ,יש לו חוקים ומגבלות .השירה לעומתו היא דבר ספונטני' ,זורם' .אין לה חוקים ,היא
נאמרת בצורה ספונטנית כשאדם מרגיש צורך להודות לה' ולהללו ,במילים שלו ,וכיוון שכך היא גם הרבה יותר
אישית .בחג הפסח אנו אמורים להכניס את עצמנו לנעליהם (או סנדליהם ,או שהם היו יחפים בכלל?) של אבותינו,
להרגיש ממש כאילו בזה הרגע ה' גאל אותנו והוציא אותנו ממצרים ,וממש לחוות את השמחה ורגש הכרת
התודה לה' על הנס הגדול שעשה .בשאיפה לכך שבאמת נגיע למקום הזה ,לבנו לא יתן לנו להצמד לנוסח המאוד
ברור ומסויים של ההלל ,אלא נרצה לפרוץ בשירה כמו משה רבנו בקריעת ים סוף ,כמו דבורה ודוד וחנה וכל אדם
אחר שלבו קורא לו לומר שירה לה' על נס גדול שקרה לו באותו הרגע .הלל הוא קיבוע של ההודאה לדורות ,שירה
היא ספונטנית .לכן לדעתי אנו נזקקים לנרצה ,לפיוטים שכבר יותר קרובים לזמננו ,מדברים בשפתנו ,התארים
שניתנים בהם לה' הם מעולם המושגים של היום-יום שלנו .לכן גם הם לא חייבים להיות קשורים בעבותות לפסח ,כי
המשמעות שלהם היא להלל את ה' ,ופשוט לשמוח.
שנזכה כולנו לומר את הנרצה מתוך נעליהם (או סנדליהם ,או שהם היו יחפים בכלל?) של אבותינו ,ושנצליח לקום
בבוקר לתפילה (:
מיטל מלכיאור
ֲח ַסל ִסדּ ּור ּ ֶׁפ ַסח ְּכ ִה ְל ָכתוֹ ְּ ,כ ָכל ִמ ְש ּ ָפטוֹ ְו ֻח ָקתוֹ .
ַּכ ֲא ֶׁשר ָז ִכינ ּו ְל ַסדֵּ ר אוֹ תוֹ ֵּכן נִ ְז ֶּׁכה ַל ֲעשׂ וֹ תוֹ .
ָז ְך שוֹ ֵכן ְמעוֹ נָ ה ,קוֹ ֵמם ְק ַהל ֲע ַדת ִמי ָמנָ ה.
ְ ּב ָקרוֹ ב נַ ֵהל נִ ְט ֵעי ַכ ָ ּנה ּ ְפד ּויִ ם ְל ִציוֹ ן ְ ּב ִר ָ ּנה.
ְל ָשנָ ה ַה ָ ּב ָאה ִ ּביר ּו ָש ָליִ ם ַה ְ ּבנ ּויָ ה.
65
"ככל משפטו וחוקתו" -מילים אלו מקורן בפסוק המדבר על קרבן הפסח" :בארבעה עשר יום בחודש הזה בין
הערביים תעשו אותו במועדו ככל חוקותיו וככל משפטיו תעשו אותו" (במדבר ט',ג') .מילים אלו מזכירות את שאלתו
של הבן החכם מארבעת הבנים" :מה העדות והחוקים והמשפטים אשר ציווה ה' אלוקינו אתכם?" ,שאלה שעליה
עונה האב בלימוד הלכות הפסח .בהקשרה המקורי בתורה ,שאלת הבן החכם אינה נשאלת דווקא על הלכות הפסח
אלא על חוקי התורה ומשפטיה בכלל .דבר זה יוצר לנו מעין השוואה בין חוקי הפסח לכל התורה ,ומדגיש לנו שמי
שלומד את חוקי הפסח ,מבין את משמעותם ומפנים אותם -בעצם הבין והפנים את כל התורה כולה .כשאנו
מבקשים "כאשר זכינו לסדר אותו כן נזכה לעשותו" ,אנו בעצם מייחלים שכמו שלמדנו את הלכות הפסח וסידרנו
את שולחן הסדר כראוי ,כך נזכה לקיים את מצוות הפסח בבית המקדש ,ולקיים את הלכות כל התורה כולה
בשלמותן.
עטרה בורשטיין
לשנה הבאה בירושלים הבנויה
כך אנו מכריזים בסוף ליל הסדר ,ולמה אנחנו מתכוונים?
ננסה לדייק את הקריאה הזו ,תוך השוואה של תהליך הגאולה לו אנו מייחלים ,לבין תהליך הגאולה שעברו בני
ישראל בצאתם ממצרים.
"ואילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים ,הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים"
בעל הנתיבות שלום ,מעלה קושיה על אמירה זו מה"מגיד" .כיצד ייתכן מצב בו אנו ובנינו ובני בנינו עבדים נהיה
במצרים? שכן הובטח לאברהם בברית בין הבתרים שבני ישראל עתידים להשתעבד לתקופת זמן מסוימת ,ולאחר
מכן להיגאל ולהיות לעם.
ועוד יש לשאול ,על השימוש במילה משועבדים ,מדוע לא נאמר עבדים היינו לפרעה במצרים ,בדומה לצורה בה
מתוארים אירועי העבר?
בכדי לענות על הקושיות השונות ,נשרטט שני רבדים בגלות מצרים .ישנו הרובד של השעבוד והעבדות הפיזית ,הרובד
הפשוט של עבודת פרך .המילה שעבוד ,באה לתאר רובד עמוק יותר בגלות מצרים ,הרובד בו רוחו ,ועצמיותו של
עם ישראל משועבדות ונמחקות ת חת תרבות מצרים ,תחת רוח ותודעת העבדות השוררת בעם .מצרים מכונה בפי עם
ישראל" -בית עבדים" ,כל מהות המקום ,הייתה העבדות שלהם .התוצאה היא קליפה קשה להסרה של רוח עם
ישראל במצרים ,שמנעה את האפשרות של חירות ישראל.
66
נדרש במכת בכורות על פועלו של הקב"ה :אני ולא מלאך ,אני ולא שרף וכו'.
ויש לשאול ,למה דווקא במכה האחרונה ,שבמקום מסוים מהווה את תו הסיום בתהליך יציאת בני ישראל ממצרים,
יש להדגיש את האופן המיוחד בו הקב"ה פעל?
מלאך או שרף יכולים להוציא את עם ישראל בפועל מארץ מצרים .שליח יכול לגאול את העם מעבדותו הפיזית.
מכבלי השעבוד הרוחני-תודעתי של מצרים ,רק הקב"ה בגילוי החזק ביותר שלו יכול לגאול.
ואילו לא היה גואל אותנו הקב"ה משעבוד זה ,כנראה אנו ובנינו לא היינו זוכים לעולם להיות בני חורין.
הרמב"ם מדייק על דברי המשנה בפסחים ( בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים)
לדברים הבאים" :בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים"
הרמב"ם שולח אותנו למימד זמן מיוחד וייחודי ,הרגע בו בני ישראל היו על קו התפר בין עבדים ,לבין בני חורין,
הרגע בו הקב"ה גאל אותם מתודעת העבדות ,אך הם עדיין לא קנו לעצמם מודעות חדשה כבני אדם חופשיים.
מימד זמן של תלות מוחלטת בקב"ה.
מצב נפשי בו האדם הנגאל מודע לכך שכל חרותו ,ובעצם כל קיומו ,תלוי בקב"ה .ייתכן שהרמב"ם בדבריו שולח
אותנו להביט חזרה על השעה הזו ,של התלות המוחלטת והביטחון הגדול ,ולראות בו גם את עצמנו ,בכל דור ודור.
בהשלכה לתהליך הגאולה לו אנו מייחלים ,ניתן להצביע מתוך הדברים על פן מיוחד השייך לעתיד לבוא .קטונתי,
מלהבין בגבולות הדקים בין אתערותא דלעילא לבין אתערותא דלתתא .קטונתי מלהבין כיצד תצטייר הגאולה
לכשתבוא .אנחנו חוזרים ואומרים "לשנה הבאה בירושלים הבנויה" ולכל אחד מצטיירת תמונה שונה מתמונת חברו
לאותם ימים אליהם אנחנו מתפללים .לא פעם חוששים מחיכוך עמוק בין האופן בו מתנהלים חיינו כיום ,לבין דברי
החזון על אחרית הימים.
ולמה שלא נקווה ונייחל ,למציאות שכרגע לא נוכל להבין .למין מציאות שמעל לחיכוך ,שמעל לדעת שלנו ,שכרגע לא
נוכל להשיג בשכל .מציאות שתקיים הכל ביחד ,וקצת שום דבר ,שתיצור משהו שלא מוכר לנו.
למה שלא נקווה לעשות את מיטב יכולותינו והבנתנו ,ולזכור שלא נבין הכל ,לחזור למקום של "עתה" יצאנו ממצרים,
להרגשת התלות ,ולתת קצת לעתיד להפתיע אותנו ,בניסים ונפלאות שונים ,בניסיונות ובשמחות ,ושלא נפחד ,גם אם
ננדוד ארבעים שנה.
67
"לשנה הבאה בירושלים הבנויה"
כמעט בכל חג ומאורע חשוב אנו נוהגים להזכיר את המשפט" -לשנה הבאה בירושלים הבנויה" ,לפעמים נדמה
שרצון זה רחוק מלהתממש ,אך ,למרות הכל אנו ממשיכים לבקש ולצפות לבניין הבית.
עיקר ההגדה הוא לספר לדורות הבאים את סיפור יציאת מצרים.
אנחנו רוצות לנסות לקרוא את ההגדה בראייה שבית המקדש קיים ולהתמקד בארבעת הנושאים של ה"ארבע"
בהגדה ולהוסיף לכל נושא פן נוסף שמתקיים בזמן בית המקדש.
באורינו "לשנה הבאה בירושלים הבנויה" אין כוונתנו רק לזכות שבעליה לעיר הקודש ירושלים שכן ירושלים אינה רק
מושג גאוגרפי של מקום ומרחק .היהודי יכול לשהות במרחק רב מירושלים או אפילו לגור בלב ירושלים ועדיין הוא
יאמר בליבו " לשנה הבאה בירושלים".
החלום היהודי לאורך הדורות על ירושלים הוא חלום על מקום נשגב ,זה המסע הרוחני הארוך של עמנו מיציאת
מצרים ועד לגאולת ישראל בארצנו .כמסע ארוך ממצרים לירושלים .מסע שהוא
גשר -חיבור בין חומר לרוח,
מסע שכל אחת ואחד עובר בחייו.
בסיומו של הסדר כמו בסופו של יום הכיפורים אנו אומרים ומברכים לשנה הבאה בירושלים ,כי ייתן ה' ונזכה
להמשיך להתקדם במסע לחופש מעבדות לחרות משעבוד פיזי לחרות רוחנית.
חג שמח אילת פריימן ושרה ברלין.
68
ְּב ֵּליל ִראשוֹן אוֹ ְּמ ִרים:
ּו ְב ֵכן וַ יְ ִהי ַב ֲחצִ י ַה ַליְ ָלה
את ַ ּב ַּליְ ָלה
ָאז רוֹ ב נִ ִּסים ִה ְפ ֵל ָ
ְ ּבר ֹאש ַא ְשמוֹ ֶׁרת ֶׁזה ַה ַּליְ ָלה
גֵ ר ֶׁצ ֶׁדק נִ ַ ּצ ְח ּתוֹ ְּכנֶׁ ֱח ַלק לוֹ ַליְ ָלה,
וַ יְ ִהי ַ ּב ֲח ִצי ַה ַּליְ ָלה.
דַּ נְ ּ ָת ֶׁמ ֶׁל ְך ְ ּג ָרר ַ ּב ֲחלוֹ ם ַה ַּליְ ָלה,
ִה ְפ ַח ְד ּ ָת ֲא ַר ִמי ְ ּב ֶׁא ֶׁמש ַליְ ָלה,
וַ ָּי ַשׂ ר יִ ְשׂ ָר ֵאל ְל ַמ ְל ָא ְך וַ י ּו ַכל לוֹ ַליְ ָלה,
וַ יְ ִהי ַ ּב ֲח ִצי ַה ַּליְ ָלה.
ֶׁז ַרע ְ ּבכוֹ ֵרי ַפ ְתרוֹ ס ָמ ַח ְצ ּ ָת ַ ּב ֲח ִצי ַה ַּליְ ָלה,
ילם ל ֹא ָמ ְצא ּו ְ ּבק ּו ָמם ַ ּב ַּליְ ָלה,
ֵח ָ
ית ְ ּבכוֹ ְכ ֵבי ַליְ ָלה,
רשת ִס ִל ָ
יסת נְ גִ יד ֲח ֶׁ
ִט ַ
וַ יְ ִהי ַ ּב ֲח ִצי ַה ַּליְ ָלה.
יָ ַעץ ְמ ָח ֵרף ְלנוֹ ֵפף ִא ּו ּוי הוֹ ַב ְש ּ ָת ְפ ָג ָריו ַ ּב ַּליְ ָלה,
ָּכ ַרע ֵ ּבל ּו ַמ ָצבוֹ ְ ּב ִאישוֹ ן ַליְ ָלה,
ְל ִאיש ֲחמ ּודוֹ ת נִ ְג ָלה ָרז ֲחזוֹ ת ַליְ ָלה,
וַ יְ ִהי ַ ּב ֲח ִצי ַה ַּליְ ָלה.
ִמ ְש ּ ַת ֵּכר ִ ּב ְכ ֵלי ק ֶֹׁדש נֶׁ ֱה ַרג בּ וֹ ַ ּב ַּליְ ָלה,
69
נוֹ ַשע ִמבּ וֹ ר ֲא ָריוֹ ת ּפוֹ ֵתר ִ ּב ֲעת ּו ֵתי ַליְ ָלה,
ִשׂ נְ ָאה נָ ַטר ֲאגָ גִ י ְו ָכ ַתב ְס ָפ ִרים ַ ּב ַּליְ ָלה,
וַ יְ ִהי ַ ּב ֲח ִצי ַה ַּליְ ָלה.
עוֹ ַר ְר ּ ָת נִ ְצ ֲח ָך ָע ָליו ְ ּבנֶׁ ֶׁדד ְשנַ ת ַליְ ָלה,
ּפ ּו ָרה ִת ְדרוֹ ְך ְלשוֹ ֵמר ַמה ּ ִמ ַליְ ָלה,
ָצ ַרח ַּכשוֹ ֵמר ְו ָשׂ ח ָא ָתא בּ ֶֹׁקר וְ ַגם ַליְ ָלה,
וַ יְ ִהי ַ ּב ֲח ִצי ַה ַּליְ ָלה.
ָק ֵרב יוֹ ם ֲא ֶׁשר ה ּוא ל ֹא יוֹ ם וְ ל ֹא ַליְ ָלה,
ָרם הוֹ ַדע ִּכי ְל ָך ַהיוֹ ם ַאף ְל ָך ַה ַּליְ ָלה,
שוֹ ְמ ִרים ַה ְפ ֵקד ְל ִע ְיר ָך ָּכל ַהיוֹ ם וְ ָכל ַה ַּליְ ָלה,
ּ ָת ִאיר ְּכאוֹ ר יוֹ ם ֶׁח ְש ַּכת ַליְ ָלה,
וַ יְ ִהי ַ ּב ֲח ִצי ַה ַּליְ ָלה.
יציאת מצרים -בלילה או ביום?
מתי יצאו עם ישראל ממצרים ? מתי בדיוק הפכו לבני חורין ?
סוגיית הזמן בסיפור יציאת מצרים פשוט מרתקת .בפסוקים עצמם אי אפשר שלא להבחין בטשטוש מובהק של
זמן היציאה .לא ברור אם זה קרה בלילה או קרה בחצות הלילה ,ביום או בחצות היום" .ו ְּשמַּ ְר ֶּתם ֶאת הַּ ּ ַּמ ּצוֹת
ִ ּכי ְ ּבעֶ ֶצם הַּ יּוֹם הַּ ֶ ּזה הו ֵֹצאתִ י ֶאת ִצבְ אוֹתֵ יכֶ ם מֵ ֶא ֶרץ מִ ְצ ָּריִם ,ו ְּשמַּ ְר ֶּתם ֶאת הַּ יּוֹם הַּ ֶ ּזה ְל ֹדר ֹתֵ יכֶ ם חֻ ַּ ּקת ע ֹולָּם" .כשה'
מצווה על הפסח הראשון במצרים הוא אומר בפירוש שיציאת מצרים עתידה לקרות ביום .ולא סתם ביום ,בעצם
היום -בעיצומו של יום ,כלומר ה' מתכנן יציאה גלויה לאור היום ,שכולם יראו ,וחלילה לא כגנבים הנמלטים בלילה.
והנה פסוק נוסף שמוכיח שלא רק בכוח אלא גם בפועל הם יצאו ממצרים ביום.
" ַּויּ ְִסעו ּ מֵ רַּ עְ מְ ֵסס ַּ ּבחֹדֶ ש הָּ ִראשוֹן ַּ ּבחֲ מִ שָּּׁה עָּ ָּשר יוֹם ַּלחֹדֶ ש הָּ ִראשוֹן מִ ּ ָּמחֳ רַּ ת הַּ ּ ֶפ ַּסח י ְָּצאו ּ בְ ני ֵ י ְִש ָּר ֵאל ְ ּביָּד ָּרמָּ ה "
מהפסוק הזה (ומהרבה נוספים) בהיר ומובן שהיציאה עצמה התרחשה ביום .אבל בפסוקים אחרים נראה
אחרת .בתיאור היציאה עצמה כתוב:
" ַּויּ ָָּּקם ּ ַּפ ְרע ֹה ַּל ְילָּה הו ּא וְכָּ ל עֲ בָּ דָּ יו וְכָּ ל מִ ְצ ַּריִםַּ ...ויּ ְִקרָּ א ְלמ ֶֹשה וּל ְַּאהֲ ר ֹן ַּל ְילָּה ַּויֹּאמֶ ר קו ּמו ּ ְ ּצאו ּ מִ ּת ֹו ְך עַּ ּ ִמי...ו ֶַּּתחֱ זַּ ק
71
מִ ְצ ַּריִם עַּ ל הָּ עָּ ם לְמַּ הֵ ר ל ְַּש ּלְחָּ ם מִ ן הָּ ָּא ֶרץ " -המצרים דחקו בהם לצאת כבר בחצות הלילה! אומנם היינו יכולים
לחשוב שבני ישראל לא יצאו ,אלא להפך ,בדווקא יחכו לבוקר כדי להוכיח שאין בלבם עוד פחד וכניעה .זה היה
יכול להסתדר יופי עם התכנון של הקב"ה ,להוציאם ממצרים כראוי לבני חסותו :באור יום ובזקיפות קומה .אבל
מהמשך הפסוקים רואים שבני-ישראל לא התמהמהו בכלל:
" ַּויּ ְִסעו ּ בְ ני ֵ י ְִש ָּר ֵאל מֵ ַּרעְ מְ ֵססַּ ...ויֹּאפו ּ ֶאת הַּ ָּ ּב ֵצק אֲ ֶשר הו ִֹציאו ּ מִ ּ ִמ ְצ ַּריִם עֻ גֹת מַּ ּצוֹת ִ ּכי לֹא חָּ מֵ ץ ִ ּכי ג ְֹרשו ּ מִ ּ ִמ ְצ ַּריִם
ְולֹא יָּכְ לו ּ לְהִ תְ מַּ הְ מֵ ַּּה וְגַּ ם ֵצדָּ ה לֹא עָּ שו ּ לָּהֶ ם" – הם ברחו כל כך מהר ,עד שלא הספיקו אפילו להכין לעצמם אוכל
לדרך! היציאה נמשכה לא יותר מ 31דקות הדרושות להחמצת בצק! ומכאן ,לא רק שיצאו בשעת לילה ,אלא
יצאו בשעת חצות הלילה .ולא רק שלא יצאו באור היום ,מתריסים וגאים ,פניהם אל דרך חדשה וגביהם לנצח של
שיעבוד ,הם יצאו בחושך ,לא סתם בחושך -בשיאו של החושך .צורם .נניח שלמעשה הם אכן יצאו בחצי הלילה:
למה בסוף הוציא אותם אז ולא חיכה לבוקר? מה קרה לרעיון שיצאו כבני חורין ולא כגנבים בלילה? יש המון
תשובות אפשריות .חשבתי על כך שנאמר על עם ישראל שלקראת סוף השעבוד במצרים הגיעו למ"ט שערי טומאה.
המצרים עצמם כבר הגיעו לשער החמישים .הם הגיעו לרוחניות השקרית והטמאה ביותר .ומתוך 23אלו שערי
טומאה בעולם ,הגיעו עם ישראל לשער הארבעים ותשע!! ולכן נלחץ הקב"ה להוציאם .שאם היו נשארים עוד רגע
אחד היו הופכים למצרים בעצמם .והיו מתחייבים בכליון גשמי ורוחני כמוהם .ניתן גם לדבר גם על משמעות השעה
המיוחדת הזו -חצות הלילה .ע"פ הקבלה זהו זמן של תיקון העולם ,מצב רוחני של בניית כלים חדשים .וכמובן עוד
סודי סודות עצומים ועמוקים שאין לי מושג בהם .ואפשר שבגלל זה הוציא אותם אז.
ובכל מקרה ,איך נסתדר עם הפסוקים הסותרים ? ,מה בכל זאת קרה ?? מתי בדיוק עם ישראל עזבו/
ברחו/פסעו בנחת /דילגו החוצה? אעבור עכשיו לדברי הנביאים בהקשר של יציאת מצרים.
ָּ
בדברי הנביאים ,גאולת מצרים נזכרת כמודל לגאולה העתידית .כמו שכתוב בספר מיכה ִּ"כימֵ י ֵצאתְ ך מֵ ֶא ֶרץ
מִ ְצ ָּריִם ַּא ְר ֶאנּו ּ נ ִ ְפלָּאוֹת" .פסוקים רבים בדברי הנביאים מתארים את אותו יום הגאולה העתידית כיום מאוד מאוד
לא רגיל ,שחורג בהגדרתו מכל דבר מוכר .אסביר מנבואתו של זכריה
"והָּ יָּה יוֹם ֶאחָּ ד הו ּא ִיו ָּּדַּ ע לה' לֹא יוֹם ְולֹא ָּל ְילָּה וְהָּ יָּה לְעֵ ת עֶ ֶרב יִהְ יֶה אוֹר".
זכריה מתאר את יום גאולת ה' כיום-לא יום .השמש לא תזרח והכוכבים לא יאירו .הכל יתהפך ,יתערבב או בכלל
לא יהיה קיים .לא תהיה משמעות לבוקר כבוקר ולערב -כערב ,זה לא ישנה באותו יום הנורא והגדול .כל המושג של
זמן פשוט לא יהיה רלוונטי .אלו פסוקים שמדברים על הגאולה העתידית ,אך אם נסיק מהם לגבי גאולת מצרים
נמצא שקרה שם אותו הדבר .הלילה נהפך ליום .היום נעשה לילה .חצות הלילה .בשיא החושך ,באפלה ,בטומאה
נעשה בחינה של אור גדול ועצום .השעה בה החושך גובר על הכל נהייתה לשעה בה האור בשיאו" .חצות הלילה"
ניהיה "בעצם היום" .
ככתוב בדברי הפיוט הנחמד :תאיר יום כחשכת לילה.
רבקה גרינברג
71
ְּב ֵּליל ֵּש ִני אוֹ ְּמ ִרים:
ּו ְב ֵכן וַ ֲא ֶַּמ ְר ֶּתם ֶּז ַבח ֶּפ ַסח
א ֶֹׁמץ ְ ּגב ּורוֹ ֶׁת ָ
את
את ַ ּב ּ ֶׁפ ַסחּ ְ ,בר ֹאש ָּכל מוֹ ֲעדוֹ ת נִ ּ ֵשׂ ָ
יך ִה ְפ ֵל ָ
ית ְל ֶׁא ְז ָר ִחי ֲחצוֹ ת ֵליל ּ ֶׁפ ַסח ,וַ ֲא ַמ ְר ּ ֶׁתם ֶׁז ַבח ּ ֶׁפ ַסח.
ּ ֶׁפ ַסחּ ִ ,ג ִל ָ
דְּ ָל ָתיו דָּ ַפ ְק ּ ָת ְּכחֹם ַהיוֹ ם ַ ּב ּ ֶׁפ ַסחִ ,ה ְס ִעיד נוֹ ְצ ִצים ֻעגוֹ ת
ַמצּ וֹ ת ַ ּב ּ ֶׁפ ַסח ,וְ ֵאל ַה ָ ּב ָקר ָרץ ֵז ֶׁכר ְלשוֹ ר ֵע ֶׁר ְך ּ ֶׁפ ַסח,
וַ ֲא ַמ ְר ּ ֶׁתם ֶׁז ַבח ּ ֶׁפ ַסח.
זוֹ ֲעמ ּו ְסדוֹ ִמים וְ לוֹ ֲהט ּו ָ ּב ֵאש ַ ּב ּ ֶׁפ ַסחֻ ,ח ַּלץ לוֹ ט ֵמ ֶׁהם
את ַא ְד ַמת מ ֹף וְ נֹף ְ ּב ָע ְב ְר ָך
אט ֶׁ
ּו ַמצּ וֹ ת ָא ָפה ְ ּב ֵקץ ּ ֶׁפ ַסחִ ,ט ֵ
ַ ּב ּ ֶׁפ ַסח ,וַ ֲא ַמ ְר ּ ֶׁתם ֶׁז ַבח ּ ֶׁפ ַסח.
יָ ּה ר ֹאש ָּכל אוֹ ן ָמ ַח ְצ ּ ָת ְ ּב ֵליל ִש ּמ ּור ּ ֶׁפ ַסחַּ ,כ ִ ּבירַ ,על ֵ ּבן
ְ ּבכוֹ ר ּ ָפ ַס ְח ּ ָת ְ ּב ַדם ּ ֶׁפ ַסחְ ,ל ִב ְל ּ ִתי ּ ֵתת ַמ ְש ִחית ָלבֹא ִ ּב ְפ ָת ַחי
ַ ּב ּ ֶׁפ ַסח ,וַ ֲא ַמ ְר ּ ֶׁתם ֶׁז ַבח ּ ֶׁפ ַסח.
ְמ ֻס ֶׁ ּג ֶׁרת ֻס ָ ּג ָרה ְ ּב ִע ּתוֹ ֵתי ּ ֶׁפ ַסח ,נִ ְש ְמ ָדה ִמ ְדיָ ן ִ ּב ְצ ִליל ְשׂ עוֹ ֵרי
יקד יְ קוֹ ד ּ ֶׁפ ַסח,
ע ֶֹׁמר ּ ֶׁפ ַסח ,שׂ וֹ רפ ּו ִמ ְש ַמנֵ י ּפ ּול וְ ל ּוד ִ ּב ַ
וַ ֲא ַמ ְר ּ ֶׁתם ֶׁז ַבח ּ ֶׁפ ַסח.
עוֹ ד ַהיוֹ ם ְ ּבנֹב ַל ֲעמוֹ ד ַעד ָ ּג ָעה עוֹ נַ ת ּ ֶׁפ ַסחַ ּ ,פס יַ ד ָּכ ְת ָבה
ְל ַק ֲע ֵק ַע צ ּול ַ ּב ּ ֶׁפ ַסחָ ,צפֹה ַה ָ ּצ ִפית ִָערוֹ ְך ַה ּ ֻש ְל ָחן ַ ּב ּ ֶׁפ ַסח,
וַ ֲא ַמ ְר ּ ֶׁתם ֶׁז ַבח ּ ֶׁפ ַסח.
72
ָק ָהל ִּכ ְ ּנ ָסה ֲה ַד ָּסה ְל ַש ֵּלש צוֹ ם ַ ּב ּ ֶׁפ ַסח ,ר ֹאש ִמ ֵ ּבית ָר ָשע
ָמ ַח ְצ ּ ָת ְ ּב ֵעץ ֲח ִמ ּ ִשים ַ ּב ּ ֶׁפ ַסחְ ,ש ּ ֵתי ֵא ֶּׁלה ֶׁרגַ ע ּ ָת ִביא ְלע ּו ִ ּצית
ַ ּב ּ ֶׁפ ַסחָ ּ ,תע ֹז יָ ְד ָך וְ ָתר ּום יְ ִמינְ ָך ְּכ ֵליל ִה ְת ַקדֵּ ש ַחג ּ ֶׁפ ַסח,
וַ ֲא ַמ ְר ּ ֶׁתם ֶׁז ַבח ּ ֶׁפ ַסח.
בפיוט מופיעים אירועים שהתרחשו בליל פסח .מה החוט המקשר בין כל האירועים שאירעו חג הפסח? מהי המיוחדות שיש
באירועים אלו?
"והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם? ואמרתם זבח פסח הוא לה' אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים
בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל" (שמות י"ב ,כ"ו -כ"ז)
זבח פסח מסמל את הצלת העם מידי מצרים ושאר האויבים הקמים עליו .הניסים המופיעים בפיוט קרו במהלך חג הגאולה.
הפיוט מתחיל בברית בין הבתרים שחז"ל (מכילתא ,בא ,פי"ד( מייחסים את האירוע לט"ו ניסן .בברית בין הבתרים מהווה
התחלה לברית שבין הקב"ה לאברהם ומופיע בה ההבטחה להציל את זרעו מיד מצרים.
ההבטחה של ברית בין הבתרים מתחילה להתגשם כאשר שלושת המלאכים באים בפסח לבקר את אברהם .המלאכים מבשרים
לאברהם על הולדת יצחק ,כעת ההבטחה לאברהם על זרע מתחילה והברית היא לא רק עם אברהם עצמו אלא תתקיים גם
עם המשכו.
הקב"ה מציל את לוט מהפיכת סדום ,שקרתה גם היא בפסח (לוט הגיש למלאכים מצות) .זוהי ההצלה הראשונה
המפורשת בפסוקים שנעשית בהקשר למשפחתו של אברהם.
כמובן שהפיוט מציג גם את יציאת מצריים שהיא הקיום של ברית בין הבתרים -הגאולה של עמ"י מעבדות מצרים .הפיוט
מתייחס לניצחון הגדול על מצרים בליל הפסח .על מכת בכורות והפסיחה על בתי היהודים .היציאה ממצרים מעמידה את
הברית וההצלה זה כנגד זה .הברית של עמי כלפי הקבה זה לעבדו ולאהבו והקב"ה מציל אותנו.
ניצחון יריחו קורה גם הוא בפסח .זה הניצחון הראשון של עמ"י בא"י.
ניצחון גדעון את מדין התרחש גם הוא בפסח .מלאך ה' נגלה לגדעון ובתגובה לאמירה שה' איתו גדעון מגיב "ואיה כל
נפלאותיו אשר סיפרו לנו אבותינו לאמר הלא ממצרים העלנו ועתה נטשנו ויתננו בכף מדין" .עם ישראל ניתנים ביד מדין במשך 7
שנים .לגדעון יש צפייה שה' יצילם כשם שהציל את העם ממצרים .ללא תשועה גדעון מרגישים נטוש .הניצחון מיד מדין
מחזירים את הקרבה לה' "ה' ימשול בכם".
בליל הסדר לפי חז"ל השמיד ה' כליל את צבאותיו האדירים של סנחריב .הכתובת שראה בלשצר על הקיר וכן מותו התרחשו
בליל פסח .כך גם סיפור מגילת אסתר ותליית המן.
הפיוט מציג אירועים שונים של הצלה שאירעו בחג הפסח .הבנים שאלים מה העבודה הזאת לכם? ועונים להם "ואת בתינו
הציל" .חג הפסח הוא חג הגאולה וביטוי לברית בין עמ"י לקב"ה( .כמו שכתוב "אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתך מארץ
מצרים" ולא אשר ברא את השמים והארץ .הברית לא מתבססת על זמן ומקום שלא היינו שותפים לו ,בריאת העולם ).הברית
73
בין הקב"ה לעמ"י מתחילה בברית בין הבתרים שבה הבטיח לאברהם שהוא יהיה לגוי גדול .הבטחה זה מקנה עמידות נצחית
של עמ"י בעולם .הברית מקבלת תוקף כעם ביציאת מצרים ,הברית מתחזקת דרך רצף של ניסים ואירועים שמופיעים בפיוט.
הניסים וההצלה שהקב"ה עשה לנו מחייבים אותנו לעובדו ולאהבתו.
חג שמח
גלית גרינשטיין ויעל נוביק
ִכי לו נָ ֶּאה
ִּ ,כי לוֹ יָ ֶׁאה [ ֶּׁכ ֶׁתר ְמל ּו ָכה].
ֹאמר ּו לוֹ ְ :ל ָך ּו ְל ָךְ ,ל ָך
ַא ִדיר ִ ּב ְמל ּו ָכהּ ָ ,בח ּור ַּכ ֲה ָל ָכהּ ְ ,גד ּו ָדיו י ְ
ִּכי ְל ָךְ ,ל ָך ַאף ְל ָךְ ,ל ָך יְ יָ ַה ּ ַמ ְמ ָל ָכהִּ ,כי לוֹ
נָ ֶׁאהִּ ,כי לוֹ יָ ֶׁאה [ ֶּׁכ ֶׁתר ְמל ּו ָכה].
ֹאמר ּו לוֹ ְ :ל ָך ּו ְל ָךְ ,ל ָך
יקיו י ְ
דָּ ג ּול ִ ּב ְמל ּו ָכהָ ,הד ּור ַּכ ֲה ָל ָכה ,וָ ִת ָ
ִּכי ְל ָךְ ,ל ָך ַאף ְל ָךְ ,ל ָך יְ יָ ַה ּ ַמ ְמ ָל ָכהִּ ,כי לוֹ
נָ ֶׁאהִּ ,כי לוֹ יָ ֶׁאה [ ֶּׁכ ֶׁתר ְמל ּו ָכה].
ֹאמר ּו לוֹ ְ :ל ָך ּו ְל ָךְ ,ל ָך
ַז ַּכאי ִ ּב ְמל ּו ָכהָ ,ח ִסין ַּכ ֲה ָל ָכה ַט ְפ ְס ָריו י ְ
ִּכי ְל ָךְ ,ל ָך ַאף ְל ָךְ ,ל ָך יְ יָ ַה ּ ַמ ְמ ָל ָכהִּ ,כי לוֹ
נָ ֶׁאהִּ ,כי לוֹ יָ ֶׁאה [ ֶּׁכ ֶׁתר ְמל ּו ָכה]
ֹאמר ּו לוֹ ְ :ל ָך ּו ְל ָךְ ,ל ָך
יָ ִחיד ִ ּב ְמל ּו ָכהַּ ,כ ִ ּביר ַּכ ֲה ָל ָכה ִלמ ּו ָדיו י ְ
ִּכי ְל ָךְ ,ל ָך ַאף ְל ָךְ ,ל ָך יְ יָ ַה ּ ַמ ְמ ָל ָכהִּ ,כי לוֹ
נָ ֶׁאהִּ ,כי לוֹ יָ ֶׁאה [ ֶּׁכ ֶׁתר ְמל ּו ָכה].
ֹאמר ּו לוֹ ְ :ל ָך ּו ְל ָךְ ,ל ָך
יביו י ְ
מוֹ ֵשל ִ ּב ְמל ּו ָכה ,נוֹ ָרא ַּכ ֲה ָל ָכה ְס ִב ָ
ִּכי ְל ָךְ ,ל ָך ַאף ְל ָךְ ,ל ָך יְ יָ ַה ּ ַמ ְמ ָל ָכהִּ ,כי לוֹ
74
נָ ֶׁאהִּ ,כי לוֹ יָ ֶׁאה [ ֶּׁכ ֶׁתר ְמל ּו ָכה].
ֹאמר ּו לוֹ ְ :ל ָך ּו ְל ָךְ ,ל ָך
יקיו י ְ
ָענָ יו ִ ּב ְמל ּו ָכהּ ,פוֹ ֶׁדה ַּכ ֲה ָל ָכהַ ,צדִּ ָ
ִּכי ְל ָךְ ,ל ָך ַאף ְל ָךְ ,ל ָך יְ יָ ַה ּ ַמ ְמ ָל ָכהִּ ,כי לוֹ
נָ ֶׁאהִּ ,כי לוֹ יָ ֶׁאה [ ֶּׁכ ֶׁתר ְמל ּו ָכה].
ֹאמר ּו לוֹ ְ :ל ָך ּו ְל ָך,
ָ ּקדוֹ ש ִ ּב ְמל ּו ָכהַ ,רח ּום ַּכ ֲה ָל ָכה ִשנְ ַאנָ יו י ְ
ְל ָך ִּכי ְל ָךְ ,ל ָך ַאף ְל ָךְ ,ל ָך יְ יָ ַה ּ ַמ ְמ ָל ָכהִּ ,כי לוֹ
נָ ֶׁאהִּ ,כי לוֹ יָ ֶׁאה [ ֶּׁכ ֶׁתר ְמל ּו ָכה].
ֹאמר ּו לוֹ ְ :ל ָך ּו ְל ָך,
ימיו י ְ
ּ ַת ִקיף ִ ּב ְמל ּו ָכהּ ,תוֹ ֵמ ְך ַּכ ֲה ָל ָכה ּ ְת ִמ ָ
ְל ָך ִּכי ְל ָךְ ,ל ָך ַאף ְל ָךְ ,ל ָך יְ יָ ַה ּ ַמ ְמ ָל ָכהִּ ,כי לוֹ
נָ ֶׁאהִּ ,כי לוֹ יָ ֶׁאה [ ֶּׁכ ֶׁתר ְמל ּו ָכה].
פיוט זה בנוי על פי סדר הא"ב ובצורה מעגלית .הוא פותח בתואר של צורת מלוכתו של הקב"ה ("אדיר
במלוכה") ,לאחר מכן מופיע תיאורו של הקב"ה עצמו ("בחור כהלכה") ולבסוף ,מונה הפייטן את משרתיו השונים
של הקב"ה המשבחים אותו ("גדודיו יאמרו לו").
ָּ
בין בית לבית אנו אומרים את הפזמון החוזר" :ל ְָּך וּל ְָּך .ל ְָּך ִּכי ל ְָּך .ל ְָּך ַּאף ל ְָּך .לְך ה' הַּ ּ ַּממְ לָּכָּ הִּ .כי לוֹ נ ָּ ֶאהִּ .כי לוֹ
י ֶָּאה" .בפזמון חוזרת המילה "לך" שבע פעמים וחוזר חלילה.
למספר שבע ישנו תפקיד מרכזי ביהדות .ניתן לראות כי המספר המיוחד והדומיננטי הזה שזור פעמים רבות ברוח
היהדות :שנת שמיטה ,שבת ,ספירת העומר שנמשכת שבעה שבועות וכן פסח וסוכות נמשכים שבעה ימים ועוד.
ריבוי המילה "לך" והדגשתו על ידי חזרה עליו שבע פעמים בכל פזמון חוזר ,מסמל את שיבחינו לבורא ובכך
משרת את מטרת הפיוט -לשבח את אבינו שבשמיים על הניסים שעשה לנו ,שהוציאנו ממצרים ,הוליכנו במדבר
והביאנו לארץ ישראל.
טהר יפעה קרנר
75
ַא ִדיר הוא
יִ ְבנֶׁ ה ֵ ּביתוֹ ְ ּב ָקרוֹ ב.
ִ ּב ְמ ֵה ָרהּ ִ ,ב ְמ ֵה ָרהּ ְ ,ביָ ֵמינ ּו ְ ּב ָקרוֹ בֵ .אל ְ ּבנֵ הֵ ,אל ְ ּבנֵ הּ ְ ,בנֵ ה
ית ָך ְ ּב ָקרוֹ ב.
ֵ ּב ְ
ָ ּבח ּור ה ּואּ ָ ,גדוֹ ל ה ּוא ,דָּ ג ּול ה ּוא יִ ְבנֶׁ ה ֵ ּביתוֹ ְ ּב ָקרוֹ ב.
ִ ּב ְמ ֵה ָרהּ ִ ,ב ְמ ֵה ָרהּ ְ ,ביָ ֵמינ ּו ְ ּב ָקרוֹ בֵ .אל ְ ּבנֵ הֵ ,אל
ית ָך ְ ּב ָקרוֹ ב.
ְ ּבנֵ הּ ְ ,בנֵ ה ֵ ּב ְ
ָהד ּור ה ּוא ,וָ ִתיק ה ּואַ ,ז ַּכאי ה ּואָ ,ח ִסיד ה ּוא יִ ְבנֶׁ ה ֵ ּביתוֹ
ְ ּב ָקרוֹ בּ ִ .ב ְמ ֵה ָרהּ ִ ,ב ְמ ֵה ָרהּ ְ ,ביָ ֵמינ ּו ְ ּב ָקרוֹ בֵ .אל
ית ָך ְ ּב ָקרוֹ ב.
ְ ּבנֵ הֵ ,אל ְ ּבנֵ הּ ְ ,בנֵ ה ֵ ּב ְ
ָטהוֹ ר ה ּוא ,יָ ִחיד ה ּואַּ ,כ ִ ּביר ה ּואָ ,למ ּוד ה ּואֶׁ ,מ ֶׁל ְך ה ּוא
יִ ְבנֶׁ ה ֵ ּביתוֹ ְ ּב ָקרוֹ בּ ִ .ב ְמ ֵה ָרהּ ִ ,ב ְמ ֵה ָרהּ ְ ,ביָ ֵמינ ּו
ית ָך ְ ּב ָקרוֹ ב.
ְ ָּקרוֹ בֵ .אל ְ ּבנֵ הֵ ,אל ְ ּבנֵ הּ ְ ,בנֵ ה ֵ ּב ְ
נוֹ ָרא ה ּואַ ,ס ִ ּגיב ה ּואִ ,ע ּז ּוז ה ּואּ ,פוֹ ֶׁדה ה ּואַ ,צ ִדיק ה ּוא
יִ ְבנֶׁ ה ֵ ּביתוֹ ְ ּב ָקרוֹ בּ ִ .ב ְמ ֵה ָרהּ ִ ,ב ְמ ֵה ָרהּ ְ ,ביָ ֵמינ ּו
ית ָך ְ ּב ָקרוֹ ב
ְ ּב ָקרוֹ בֵ .אל ְ ּבנֵ הֵ ,אל ְ ּבנֵ הּ ְ ,בנֵ ה ֵ ּב ְ
ָ ּקדוֹ ש ה ּואַ ,רח ּום ה ּואַ ,שדַּ י ה ּואַ ּ ,ת ִ ּקיף ה ּוא יִ ְבנֶׁ ה ֵ ּביתוֹ
ְ ּב ָקרוֹ בּ ִ .ב ְמ ֵה ָרהּ ִ ,ב ְמ ֵה ָרהּ ְ ,ביָ ֵמינ ּו ְ ּב ָקרוֹ בֵ .אל
ית ָך ְ ּב ָקרוֹ ב.
ְ ּבנֵ הֵ ,אל ְ ּבנֵ הּ ְ ,בנֵ ה ֵ ּב ְ
76
תוכן הפיוט אינו קשור לחג הפסח בצורה ישירה ,ולמרות זאת הוא הוכנס להגדה כבר במאה ה .39יש הטוענים
שהוא צורף לפיוטים שבסוף ההגדה משום המוטיב החוזר בו" ,יבנה ביתו בקרוב" ,שנקשר בסימן העומד בסוף
ההגדה של גאולה ו"לשנה הבאה בירושלים הבנויה".
אך בכל זאת קישור זה לא יישב את דעתי .בחיפושי הגעתי לשתי סיבות להכנסת הפיוט שצירופן היווה סיבה מעט
יותר מספקת לעובדה שהפיוט בכל זאת מופיע בהגדה.
הסבר אחד מצאנו בספרו של הרב שג"ר "זמן של חירות" .הרב מסביר שמסדרי ההגדה התקשו לתאר באופן
מוחשי חירות בתוך מציאות של עבדות בתקופתם .בית המקדש נחרב ,יש שלטון זר על א"י ,איפה בכל זה הם יכלו
להתחבר לחירות הזאת המדוברת? לכן במהלך כל ההגדה בולט מאוד חוסר בעיסוק בגאולה ובבניין המקדש
וירושלים .פיוט זה שמדגיש את בניין המקדש ,את הגאולה ואת גדולתו של הקב"ה ,נותן מענה לחוסר העיסוק
בגאולה עד לעת הזאת.
הסבר נוסף שמצאתי קשור לאופי התארים המופיעים בפיוט .כפי שניתן לשים לב ,התארים המופיעים בפיוט הם
תארים שמתאימים לדיבור היום-יומי שלנו ,הם אינם תארים המתאימים רק לה' אלא תארים שאנו משתמשים בהם
בכדי לתאר האחד את השני כל הזמן .מצאתי מספר גמרות (בבלי ברכות לג ע"ב ,בבלי שבועות ל"ה ,ירושלמי
מגילה ה"א) המוכיחות שסוג הכינויים המופיע בפיוט הם כינויי חול בניגוד לתארים קדושים אחרים .אולי מכיוון שכך
אלו הביטויים שיוצאים מאתנו בצורה הכי טבעית ,לאחר לילה שלם שבו אמרנו את הברכות המסורתיות
והמגבילות .מכיוון שאנו בנ"א שחיים בדור עבדותי ,גלותי וחומרי קשה לנו להתחבר לשמותיו הגבוהים
והקדושים של הקב"ה .לכן במצב שבו אנו רוצים להתחבר לבורא ולהללו מתוך שמחה ותקווה פנימית בוערת ,הכי
נג יש ופשוט לנו להתבטא באמצעות שמות התואר המוכרים לנו של החול והיום יום .אדם בדורנו הנתון במצב רוחני
גלותי נצרך להנמיך את הקב"ה ע"י המשגה בביטויים של חול על מנת להתחבר ממקום פנימי ,אמיתי ,פשוט ואישי.
פיוט זה מצליח לשלב בצורה מדהימה בעיניי בין הגאולה ,המושג הגבוה הזה ,שהרגשנו בחסרונו על כאן ,ובין
אמירת הלל פשוטה ואישית לה'.
מיטל מלכיאור
77
ֶּא ָחד ִמי יו ֵד ַע
ֶׁ ,א ָחד ֲאנִ י יוֹ ֵד ַע..
ֶׁא ָחד ֱאל ֵֹהינ ּו ֶׁש ַ ּב ּ ָש ַמיִ ם ּו ָב ָא ֶׁרץ:
ְשנַ יִ ם ִמי יוֹ ֵד ַעְ ,שנַ יִ ם ֲאנִ י יוֹ ֵד ַע.
ְשנֵ י ֻלחוֹ ת ַה ְ ּב ִריתֶׁ .א ָחד ֱאל ֵֹהינ ּו ֶׁש ַ ּב ּ ָש ַמיִ ם ּו ָב ָא ֶׁרץ:
לשה ֲאנִ י יוֹ ֵד ַע.
לשה ִמי יוֹ ֵד ַעְ ,ש ָ
ְש ָ
לשה ָאבוֹ תְ ,שנֵ י ֻלחוֹ ת ַה ְ ּב ִריתֶׁ ,א ָחד ֱאל ֵֹהינ ּו ֶׁש ַ ּב ּ ָש ַמיִ ם ּו ָב ָא ֶׁרץ:
ְש ָ
ַא ְר ַ ּבע ִמי יוֹ ֵד ַעַ ,א ְר ַ ּבע ֲאנִ י יוֹ ֵד ַע.
לשה ָאבוֹ תְ ,שנֵ י ֻלחוֹ ת ַה ְ ּב ִריתֶׁ ,א ָחד ֱאל ֵֹהינ ּו ֶׁש ַ ּב ּ ָש ַמיִ ם
ַא ְר ַ ּבע ִא ָמהוֹ תְ ,ש ָ
ּו ָב ָא ֶׁרץ:
ֲח ִמ ּ ָשה ִמי יוֹ ֵד ַעֲ ,ח ִמ ּ ָשה ֲאנִ י יוֹ ֵד ַע.
לשה ָאבוֹ תְ ,שנֵ י ֻלחוֹ ת ַה ְ ּב ִריתֶׁ ,א ָחד
ֲח ִמ ּ ָשה ח ּו ְמ ֵשי תוֹ ָרהַ ,א ְר ַ ּבע ִא ָמהוֹ תְ ,ש ָ
ֱאל ֵֹהינ ּו ֶׁש ַ ּב ּ ָש ַמיִ ם
ּו ָב ָא ֶׁרץ:
ִש ּ ָשה ִמי יוֹ ֵד ַעִ ,ש ּ ָשה ֲאנִ י יוֹ ֵד ַע.
לשה ָאבוֹ תְ ,שנֵ י
ִש ּ ָשה ִס ְד ֵרי ִמ ְשנָ הֲ ,ח ִמ ָשה ח ּו ְמ ֵשי תוֹ ָרהַ ,א ְר ַ ּבע ִא ָמהוֹ תְ ,ש ָ
ֻלחוֹ ת ַה ְ ּב ִריתֶׁ ,א ָחד
ֱאל ֵֹהינ ּו ֶׁש ַ ּב ּ ָש ַמיִ ם ּו ָב ָא ֶׁרץ:
ִש ְב ָעה ִמי יוֹ ֵד ַעִ ,ש ְב ָעה ֲאנִ י יוֹ ֵד ַע.
ִש ְב ָעה יְ ֵמי ַש ַ ּב ּ ָתאִ ,ש ּ ָשה ִס ְד ֵרי ִמ ְשנָ הֲ ,ח ִמ ָשה ח ּו ְמ ֵשי תוֹ ָרהַ ,א ְר ַ ּבע ִא ָמהוֹ ת,
לשה ָאבוֹ תְ ,שנֵ י ֻלחוֹ ת
ְש ָ
78
ַה ְ ּב ִריתֶׁ ,א ָחד ֱאל ֵֹהינ ּו ֶׁש ַ ּב ּ ָש ַמיִ ם ּו ָב ָא ֶׁרץ:
ְשמוֹ נָ ה ִמי יוֹ ֵד ַעְ ,שמוֹ נָ ה ֲאנִ י יוֹ ֵד ַע.
ילהִ ,ש ְב ָעה יְ ֵמי ַש ַ ּב ּ ָתאִ ,ש ּ ָשה ִס ְד ֵרי ִמ ְשנָ הֲ ,ח ִמ ָשה ח ּו ְמ ֵשי
ְשמוֹ נָ ה יְ ֵמי ִמ ָ
לשה
תוֹ ָרהַ ,א ְר ַ ּבע ִא ָמהוֹ תְ ,ש ָ
ָאבוֹ תְ ,שנֵ י ֻלחוֹ ת ַה ְ ּב ִריתֶׁ ,א ָחד ֱאל ֵֹהינ ּו ֶׁש ַ ּב ּ ָש ַמיִ ם ּו ָב ָא ֶׁרץ:
ּ ִת ְש ָעה ִמי יוֹ ֵד ַעִּ ,ת ְש ָעה ֲאנִ י יוֹ ֵד ַע.
ילהִ ,ש ְב ָעה יְ ֵמי ַש ַ ּב ָּתאִ ,ש ּ ָשה ִס ְד ֵרי ִמ ְשנָ ה,
ִּת ְש ָעה יַ ְר ֵחי ֵל ָדהְ ,שמוֹ נָ ה יְ ֵמי ִמ ָ
ֲח ִמ ָשה ח ּו ְמ ֵשי תוֹ ָרה,
לשה ָאבוֹ תְ ,שנֵ י ֻלחוֹ ת ַה ְ ּב ִריתֶׁ ,א ָחד ֱאל ֵֹהינ ּו ֶׁש ַ ּב ּ ָש ַמיִ ם
ַא ְר ַ ּבע ִא ָמהוֹ תְ ,ש ָ
ּו ָב ָא ֶׁרץ:
ֲע ָשׂ ָרה ִמי יוֹ ֵד ַעֲ ,ע ָשׂ ָרה ֲאנִ י יוֹ ֵד ַע.
ילהִ ,ש ְב ָעה יְ ֵמי ַש ַ ּב ָּתאִ ,ש ּ ָשה
ֲע ָשׂ ָרה ִד ְ ּב ַריָ אִ ּ ,ת ְש ָעה יַ ְר ֵחי ֵל ָדהְ ,שמוֹ נָ ה יְ ֵמי ִמ ָ
ִס ְד ֵרי ִמ ְשנָ הֲ ,ח ִמ ָשה
לשה ָאבוֹ תְ ,שנֵ י ֻלחוֹ ת ַה ְ ּב ִריתֶׁ ,א ָחד ֱאל ֵֹהינ ּו
ח ּו ְמ ֵשי תוֹ ָרהַ ,א ְר ַ ּבע ִא ָמהוֹ תְ ,ש ָ
ֶׁש ַ ּב ּ ָש ַמיִ ם ּו ָב ָא ֶׁרץ:
ַא ַחד ָע ָשׂ ר ִמי יוֹ ֵד ַעַ ,א ַחד ָע ָשׂ ר ֲאנִ י יוֹ ֵד ַע.
ילה,
ַא ַחד ָע ָשׂ ר כּ וֹ כְ ַב ָּיאֲ ,ע ָשׂ ָרה ִד ְ ּב ַריָ אִ ּ ,ת ְש ָעה יַ ְר ֵחי ֵל ָדהְ ,שמוֹ נָ ה יְ ֵמי ִמ ָ
ִש ְב ָעה יְ ֵמי ַש ַ ּב ָּתאִ ,ש ּ ָשה
ִס ְד ֵרי ִמ ְשנָ הֲ ,ח ִמ ָשה ח ּו ְמ ֵשי תוֹ ָרהַ ,א ְר ַ ּבע ִא ָמהוֹ תְ ,של ָשה ָאבוֹ תְ ,שנֵ י ֻלחוֹ ת
ַה ְ ּב ִריתֶׁ ,א ָחד ֱאל ֵֹהינ ּו ֶׁש ַ ּב ּ ָש ַמיִ ם ּו ָב ָא ֶׁרץ:
ְשנֵ ים ָע ָשׂ ר ִמי יוֹ ֵד ַעְ ,שנֵ ים ָע ָשׂ ר ֲאנִ י יוֹ ֵד ַע.
ְשנֵ ים ָע ָשׂ ר ִש ְב ַטיָ אַ ,א ַחד ָע ָשׂ ר כּ וֹ ְכ ַב ָּיאֲ ,ע ָשׂ ָרה ִד ְ ּב ַריָ אִּ ,ת ְש ָעה יַ ְר ֵחי ֵל ָדה,
ילהִ ,ש ְב ָעה יְ ֵמי ַש ַ ּב ּ ָתאִ ,ש ּ ָשה ִס ְד ֵרי ִמ ְשנָ הֲ ,ח ִמ ָשה ח ּו ְמ ֵשי
ְשמוֹ נָ ה יְ ֵמי ִמ ָ
79
לשה ָאבוֹ תְ ,שנֵ י ֻלחוֹ ת ַה ְ ּב ִריתֶׁ ,א ָחד ֱאל ֵֹהינ ּו
תוֹ ָרהַ ,א ְר ַ ּבע ִא ָמהוֹ תְ ,ש ָ
ֶׁש ַ ּב ּ ָש ַמיִ ם ּו ָב ָא ֶׁרץ:
לשה ָע ָשׂ ר ֲאנִ י יוֹ ֵד ַע.
לשה ָע ָשׂ ר ִמי יוֹ ֵד ַעְ ,ש ָ
ְש ָ
לשה ָע ָשׂ ר ִמדַּ יָ אְ .שנֵ ים ָע ָשׂ ר ִש ְב ַטיָ אַ ,א ַחד ָע ָשׂ ר כּ וֹ ְכ ַב ָּיאֲ ,ע ָשׂ ָרה ִד ְ ּב ַריָ א,
ְש ָ
ילהִ ,ש ְב ָעה יְ ֵמי ַש ַ ּב ָּתאִ ,ש ּ ָשה ִס ְד ֵרי ִמ ְשנָ ה,
ּ ִת ְש ָעה יַ ְר ֵחי ֵל ָדהְ ,שמוֹ נָ ה יְ ֵמי ִמ ָ
לשה ָאבוֹ תְ ,שנֵ י ֻלחוֹ ת ַה ְ ּב ִריתֶׁ ,א ָחד
ֲח ִמ ָשה ח ּו ְמ ֵשי תוֹ ָרהַ ,א ְר ַ ּבע ִא ָמהוֹ תְ ,ש ָ
ֱאל ֵֹהינ ּו ֶׁש ַ ּב ּ ָש ַמיִ ם ּו ָב ָא ֶׁרץ:
אחד אלוהינו שבשמיים ובארץ
אבל הרי הארץ היא ממך והשמיים הם שלך.
אתה יחיד ומיוחד ,בלתי נראה
אתה זה הכל ,אני רואה אותך בכל ,הכל זה אתה.
יצרת אותנו ,את השמיים והארץ ,שונים ונפרדים
אבל אתה כאן שורה ביבשה ובימים
מגלה את פנייך בטבע ומציץ מבין החרכים.
אתה יחיד ומיוחד" ,אין אלוה מבלעדיך"
וכולנו אתה ,אתה הכל" ,אפס בלתך".
את החבל הדק שבין לית אתר פנוי מיניה לחלל הפנוי אנו מחזיקים
חיים אל טרנסצנדנטי ואימננטי ולפעמים את החבל קורעים.
להיות יהודי מאמין משמע לזכור את הברית
בין הסמוי מן העין לנגלה לכל
ביננו לבין הכל יכול.
בנגלה או בנסתר
מעלינו או איתנו
הדבר החשוב הוא לאהוב
את עצם זה שהוא שלנו.
אריאל בשן
81
ַחד ַג ְדיָ א
ַ ,חד ַ ּג ְדיָ א
דְּ ַז ִ ּבין ַא ָ ּבא ִ ּב ְת ֵרי ז ּו ֵזיַ ,חד ַ ּג ְדיָ אַ ,חד ַ ּג ְדיָ א.
וְ ָא ָתא ש ּונְ ָרא וְ ָא ְכ ָלה ְלגַ ְדיָ א ,דְּ ַז ִ ּבין ַא ָ ּבא ִ ּב ְת ֵרי ז ּו ֵזיַ ,חד ַ ּג ְדיָ אַ ,חד
ַ ּג ְדיָ א.
וְ ָא ָתא ַכ ְל ָ ּבא וְ נָ ַש ְך ְלש ּונְ ָרא ,דְּ ָא ְכ ָלה ְלגַ ְדיָ א ,דְּ זַ ִ ּבין ַא ָ ּבא ִ ּב ְת ֵרי ז ּו ֵזי,
ַחד ַ ּג ְדיָ אַ ,חד ַ ּג ְדיָ א.
וְ ָא ָתא ח ּו ְט ָרא וְ ִה ָּכה ְלכַ ְל ָ ּבא ,דְּ נָ ַש ְך ְלש ּונְ ָרא ,דְּ ָאכְ ָלה ְלגַ ְדיָ א ,דְּ ַז ִ ּבין
ַא ָ ּבא ִ ּב ְת ֵרי ז ּו ֵזיַ ,חד ַ ּג ְדיָ אַ ,חד
ַ ּג ְדיָ א..
וְ ָא ָתא נ ּו ָרא וְ ָשׂ ַרף ְלח ּו ְט ָרא ,דְּ ִה ָּכה ְל ַכ ְל ָ ּבא ,דְּ נָ ַש ְך ְלש ּונְ ָרא ,דְּ ָאכְ ָלה
ְלגַ ְדיָ א ,דְּ ַז ִ ּבין ַא ָ ּבא ִ ּב ְת ֵרי ז ּו ֵזיַ ,חד ַ ּג ְדיָ אַ ,חד ַ ּג ְדיָ א.
וְ ָא ָתא ַמיָ א וְ ָכ ָבה ְלנ ּו ָרא ,דְּ ָשׂ ַרף ְלח ּו ְט ָרא ,דְּ ִה ָּכה ְל ַכ ְל ָ ּבא ,דְּ נָ ַש ְך
ְלש ּונְ ָרא ,דְּ ָא ְכ ָלה ְלגַ ְדיָ א ,דְּ זַ ִ ּבין ַא ָ ּבא ִ ּב ְת ֵרי ז ּוזֵ יַ ,חד ַ ּג ְדיָ אַ ,חד ַ ּג ְדיָ א.
וְ ָא ָתא תוֹ ָרא וְ ָש ָתה ְל ַמיָ א ,דְּ ָכ ָבה ְלנ ּו ָרא ,דְּ ָשׂ ַרף ְלח ּו ְט ָרא ,דְּ ִה ָּכה
ְל ַכ ְל ָ ּבא ,דְּ נָ ַש ְך ְלש ּונְ ָרא ,דְּ ָא ְכ ָלה ְלגַ ְדיָ א ,דְּ ַז ִ ּבין ַא ָ ּבא ִ ּב ְת ֵרי ז ּו ֵזיַ ,חד
ַ ּג ְדיָ אַ ,חד ַ ּג ְדיָ א.
81
וְ ָא ָתא ַהשוֹ ֵחט וְ ָש ַחט ְלתוֹ ָרא ,דְּ ּ ָש ָתה ְל ַמיָ א ,דְּ ָכ ָבה ְלנ ּו ָרא ,דְּ ָשׂ ַרף
ְלח ּו ְט ָרא ,דְּ ִה ָּכה ְלכַ ְל ָ ּבא ,דְּ נָ ַש ְך ְלש ּונְ ָרא ,דְּ ָאכְ ָלה ְלגַ ְדיָ א ,דְּ ַז ִ ּבין
ַא ָ ּבא ִ ּב ְת ֵרי ז ּו ֵזיַ ,חד ַ ּג ְדיָ אַ ,חד ַ ּג ְדיָ א.
וְ ָא ָתא ַמ ְל ָא ְך ַה ּ ָמוֶׁ ת וְ ָש ַחט ְלשוֹ ֵחט ,דְּ ָש ַחט ְלתוֹ ָרא ,דְּ ּ ָש ָתה ְל ַמיָ א,
דְּ ָכ ָבה ְלנ ּו ָרא ,דְּ ָשׂ ַרף ְלח ּו ְט ָרא ,דְּ ִה ָּכה ְל ַכ ְל ָ ּבא ,דְּ נָ ַש ְך ְלש ּונְ ָרא,
דְּ ָא ְכ ָלה ְלגַ ְדיָ א ,דְּ ַז ִ ּבין ַא ָ ּבא ִ ּב ְת ֵרי ז ּו ֵזיַ ,חד ַ ּג ְדיָ אַ ,חד ַ ּג ְדיָ א.
וְ ָא ָתא ַה ָ ּקדוֹ ש ָ ּבר ּו ְך ה ּוא וְ ָש ַחט ְל ַמ ְל ַא ְך ַה ּ ָמוֶׁ ת ,דְּ ָש ַחט ְלשוֹ ֵחט,
דְּ ָש ַחט ְלתוֹ ָרא ,דְּ ּ ָש ָתה ְל ַמיָ א ,דְּ כָ ָבה ְלנ ּו ָרא ,דְּ ָשׂ ַרף ְלח ּו ְט ָרא ,דְּ ִה ָּכה
ְל ַכ ְל ָ ּבא ,דְּ נָ ַש ְך ְלש ּונְ ָרא ,דְּ ָא ְכ ָלה ְלגַ ְדיָ א ,דְּ ַז ִ ּבין ַא ָ ּבא ִ ּב ְת ֵרי ז ּו ֵזיַ ,חד
ַ ּג ְדיָ אַ ,חד ַ ּג ְדיָ א.
השיר חד גדיא נכתב בימי הביניים באשכנז ונכנס לראשונה לנוסח ההגדה בפראג במאה השש עשרה .במבט
ראשון השיר קליל ומשעשע ונועד לעורר את הילדים לקראת סוף הסדר ,אך במבט שני ניתן לראות כי הוא טומן
בחובו רבדים נוספים.
לאורך כל הסדר יש חשיבות להכנסת הילדים לעניינים ,לדוג' -ארבעת הבנים מלמדים אותנו לספר לכל ילד בדרך שלו,
השיר מה נשתנה שמעורר את הילדים לשאול שאלות וכו'.
בשיר חד גדיא צורת השיר תורמת לאווירה ולהכנסת הילדים לחוויית הסדר ,אך במה תוכן הדברים קשור לעניין
הסדר -יציאה מעבדות לגאולה?
בשיר אבא קונה גדי בשני זוזים ,אך מגיע חתול וטורף את הגדי וכך ממשיכה שרשרת הטורף והנטרף עד
שמגיעים לקב"ה ששוחט את מלאך המוות.
הפירוש המסורתי הוא הוא שהשיר בא ללמד אותנו שיש דין ודיין בעולם ,ושהקב"ה משיב לכל אחד ואחד כגמולו
בצדק .עם זאת ,שמנו לב שלמרות שניתן לראות כיצד ה'פוגעים' מקבלים את גמולם ,עדין נותר לנו אב אחד שכל
מה שהוא יודע זה שנטרף לו הגדי שזה עתה הוא קנה ושני זוזים פחות בארנק.
82
כל סיפור יציאת מצרים מתואר בניסים גלויים שנעשו לעם ישראל .זוהי החוויה שאליה אני מנסים להתחבר בליל
הסדר" -חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" -אנו צריכים לחוות יציאה דרמטית שכזו מעבדות
לגאולה "בכל דור ודור".
ומכאן שתמוה העניין שדווקא השיר החותם את ההגדה משאיר אותנו באווירה אחרת .בניגוד לאווירת השכינה
האופפת אותנו בכל חלקי האגדה -כאן בוחר השיר להתמקד בחוויית ההסתר ,שהרי למרות שהמוסר אכן נעשה
בידי הקב"ה האדם הפשוט אינו מרגיש בו כלל!
לדעתנו ,ניתן ללמוד מנקודה זו שיש לחלק בין פעמים בהם הנס הוא גלוי "ביד חזקה ובזרוע נטויה" ופעמים בהם
חיים אנו בהסתר פנים .השיר חד גדיא בא להראות לנו ולילדים את האתגר הגדול שליל הסדר מציב בפנינו כל שנה
ואף כל יום מחדש -לחו ות את יציאת מצרים בלב שלם ,לראות את עצמנו כיוצאים מעבדות לחירות ,גם בזמנים
בהם קשה לראות את הגאולה קרבה ובאה.
סמדר לאופר ויעל אינגבר
הקשר בין הלל לשיר השירים
אחת מהשאלות הגדולות על ההגדה היא אמירת ההלל בלילה ,שהרי ההלכה אומרת כי מצוות הלל היא מצוות
היום בלבד ( הגמרא בתלמוד בבלי מסכת מגילה דף כ עמוד ב" :כל היום כשר לאמירת המגילה ולאמירת ההלל ...מנלן? דאמר קרא
והימים האלה נזכרים ונעשים .לקריאת הלל ממזרח שמש עד מבואו,רב יוסף אומר :זה היום עשה ה' .) "...בשיעורו ,הרב גיגי
העביר מהלך שהסביר את הבעייתיות והציע פתרון .אני אתחיל בסיכום דבריו ואז אנסה להכניס נופך אישי לעניין.
במהלך השנה ,אמירת הלל נעשית ביום טוב ,ועל נס.
( אמירת הלל בראשי חודשים נעשית מתוך מנהג ולכן ההלל הוא לא הלל שלם.
בראש השנה וביום כיפור ההלל נאמר מתוך דין ולא מתוך שמחה).
הגמרא בתלמוד בבלי מסכת פסחים דף סד עמוד א מלמדת אותנו שאמרו הלל בעת שחיטת קרבן הפסח ביום,
מכאן שיש עוד קטגוריה הלכתית לאמירת ההלל -בעת ביצוע מצוות חשובות .בדף צה הגמרא אומרת שאחד
ההבדלים בין פסח ראשון לפסח שני הוא שאכילת קרבן הפסח בפסח ראשון טעון באמירת הלל ,לעומת זאת
בפסח שני לא טעון .והרי אכילת הקרבן נעשית בלילה -מכאן שניתן להגיד את ההלל בלילה.
אבל הבעייתיות בהלל לא נגמרת פה ,הרי שאם אמרנו שצריך להגיד את ההלל בזמן עשיית המצווה ,מדוע אנו
מפצלים אותו לשניים? חלק לפני וחלק אחרי הארוחה .הפתרון :בעת שחיטת הקרבן ,הידיים מבצעות את השחיטה,
והפה אומר את הלל .לעומת זאת בעת האכילה של הקרבן אין זו אפשרות .ולכן יש שתי אפשרויות :או לומר הלל
83
לפני האכילה או לומר הלל אחרי האכילה .אף אחת מהאפשרויות הללו לא מאפשרות אמירת הלל תוך כדי עשיית
המצווה ולכן עושים סנדוויץ' של הלל.
ועדיין יש עוד בעיה ,מדוע אין אנו מברכים על ההלל? רבינו האי אומר שאין אנו מברכים מפני "שאין אנו קוראין
אותו בתורת קורין אלא בתורת אומר שירה" כלומר אמירת הלל בהגדה נעשית מתוך צורך פנימי חזק .שהרי אם
אדם באמת רואה את עצמו כאילו כרגע יצא ממצרים מה יותר טבעי לנו מאשר לומר הלל? ולכן זה לא בגלל
שחייבו אותנו לומר את זה ,אלא בגלל שיש דחק פנימי עמוק שפורץ החוצה על ידי אמירת ההלל.
וזה בעצם מה שאני רוצה לדבר עליו .איך אנו מגיעים לרמה כזאת של הרגשה? איך מצופה מאיתנו שמקריאה
של טקסט בעברית שהיא לא לגמרי שלנו ביום יום ,להגיע לעוצמה כזו של הרגשה ,שתכריח את ליבנו לומר הלל? אני
אישית לא חוויתי הרגשה כזו מימי ,ואני בטוחה שאני לא היחידה.
אולי הסוד טמון במנהג שמגיע אחרי הסדר .יש מנהג לקרוא את שיר השירים לאחר הסדר ,ומעולם לא הבנתי למה.
השנה לאחר השיעור של הרב גיגי עלה לי הרעיון ,שאולי קוראים את שיר השירים כדי להזכיר לנו שהקשר עם ה' הוא
תמידי.
אחד הקשיים שלי עם פסח בעניין המהותי שלו ,הוא שהוא מאוד חיצוני באיזשהו מובן .לפי איך שמתארים את
היציאה ,משה בשליחות ה' ירד למצרים ,הודיע לישראל שה' מוציא אותם ממצרים ,עשה להם כמה מופתים ,הכה
את המצרים ואמר להם לברוח מהר .אין התחייבות מאוד גדולה מצד ישראל .מבחינתי מאוד מובן שאדם שנמצא
במקום כל כך נמוך יתפוס בכל דבר שמציע אפילו קצת תקווה .אז איפה היה המקום של ישראל בתוך הנס?
בשיר השירים הקשר הוא דו כיווני ,ואולי זה הפואנטה .אמנם ביציאה עצמה אין לנו חלק מעשי ,אבל לאחר מכן
התחייבנו בהתחייבות האולטימטיבית -ללכת בדרך ה' ולקיים את מצוותיו .אמנם פישלנו בלא מעט מקרים ,אבל
איכשהו תמיד מצאנו את עצמנו ואת ה' .אולי הקריאה של שיר השירים היא בעצם השלמה להלל .בהלל אנו מודים
לה' על כך שהוציא אותנו ממצרים ובשיר השירים אנו מזכירים לעצמנו שההוצאה הזו כוללות התחייבות עצומה.
ה' ב חר בנו כעם ,ואנו בחרנו בו כאל .ההתחייבות היא דו כיוונית ,הקשר הוא דו צדדי .ההתחייבות היא דו כיוונית.
ה' הבטיח לדאוג לנו תמיד ,וכן אנו הבטחנו לאהוב ולאהוב אותו תמיד.
עלינו לזכור שבכל מצב הקשר דו כיווני .אם אנו נמצאים במצב קשה ומבקשים ומתפללים לה' שיוציא אותנו משם,
גם לנו יש צד בעניין .יש לנו התחייבות שחייבים למלא אותה .יש להו הלל לומר על מה שהיה בעבר ,ואז ,בתקווה
ובאמונה ,ה' בא ועוזר.
נעמה כהן
84
© Copyright 2024