‫שיעור ליל שבת קודש פרשת מטות מסעי תשע"ב‬
‫כל המתאבל עליו מתאבלי עמו‬
‫מורנו הרב יצחק מרדכי הכהן רובין‬
‫בנידו זה של מנהגי האבלות‪ ,‬כאשר קרובי משפחה יושבי
שבעה‪ ,‬מצינו מנהגי
שוני
בדברי הפוסקי
‪ ,‬וכ מצינו‬
‫הוראות שונות בי גדולי ההוראה בזמננו‪ ,‬ויש בזה הבדלי
בי דינא דגמרא שכתבו הפוסקי
שלא נהגו אותו האידנא‪ ,‬לבי‬
‫המנהג המובא ברמ"א‪ ,‬ובי המנהג שנהגו למעשה בקהילות שונות‪ ,‬וראינו לנכו לנסות לברר את הדברי
‪.‬‬
‫אבלות הקרובי מדינא דגמרא‬
‫א‪ .‬מדינא דגמ' מבואר במועד קט ד כ' ע"ב שכל המתאבל‬
‫עליו מתאבלי עמו‪ ,‬והיינו שכל אד
שיושב שבעה הרי שקרובו‬
‫שאמור לשבת עליו שבעה‪ ,‬נוהג מנהגי אבלות שכוללי
ישיבת‬
‫שבעה ומנהגי אבלות דשלשי
בגיהו ותספורת‪.‬‬
‫טע האבלות מפני כבוד האבל‬
‫ב‪ .‬טע
אבלות זו מבואר בראשוני
שהוא מפני כבוד האבל‪,‬‬
‫ולא מפני כבוד המת‪ ,‬שהרי אמרו בגמ' שאבלות זו נוהגת רק בפני‬
‫האבל אבל שלא בפניו וכגו בעיר אחרת אינו נוהג‪ ,‬ולכ כתבו‬
‫הראשוני
שא
האבל מחל אי צריכי
לנהוג באבלות זו‪] .‬וראה‬
‫להל שלמנהג המובא בתרה"ד הטע
הוא לכאורה משו
כבוד‬
‫המת[‪.‬‬
‫דעת הראשוני שאבלות זו אינה נוהגת האידנא‬
‫ג‪ .‬וכבר כתבו הראשוני
שהאידנא כל האבלי
נוהגי
‬
‫למחול‪ ,‬ולכ אי נוהגי
מנהג זה‪ ,‬והוסיפו שכל מי שמחמיר אינו‬
‫אלא מ המתמיהי‪.‬‬
‫אלא שהשו"ע בסי' שע"ד ס"ו העתיק להלכה את דינא דגמ'‪,‬‬
‫ואפשר שכתב כ מאחר שהרמב"
בפ"ב מאבל ה"ד הביאו‬
‫להלכה‪ .‬אמנ
הכס משנה ש
הביא שהרמב" והרא"ש והגמ"י‬
‫כתבו שהאידנא נהגו כל האבלי
למחול‪.‬‬
‫והרמ"א כתב שי"א שהאידנא נוהגי להקל באבלות זו של‬
‫כל המתאבלי
עמו‪ ,‬וכ נוהגי
שלא מתאבלי
כלל ע
האבלי
‪,‬‬
‫וכל המחמיר אינו אלא מ המתמיהי‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫אלא שהוסי‪ ,‬ומקורו בתרה"ד סי' רצ"א ‪ ,‬ומ"מ נהגו שכל‬
‫קרובי המת הפסולי
לו לעדות מראי
קצת אבלות בעצמ
כל‬
‫שבוע הראשו עד אחר השבת הראשונה שאי רוחצי ואי משני‬
‫קצת בגדיה
כמו בשאר שבת‪ ,‬ויש מקומות שנהגו עוד להחמיר‬
‫בענייני
אחרי
ומסיי
והעיקר כמו שכתבתי‪.‬‬
‫וכתב הדרישה שמנהג זה המוזכר בתרומת הדש חמיר טפי‬
‫מאשר דינא גמ'‪ ,‬לעניי איזה קרובי
נוהגי
מנהג אבלות זה‪,‬‬
‫דבגמ' מבואר שהיו נוהגי
מנהגי אבלות רק המתאבלי
עליו ולפי‬
‫מנהג התרה"ד כל מי שהוא בכלל פסולי עדות נוהג‪.‬‬
‫ויש להוסי עוד שמנהג הגמ' הוא לגבי קרובי האבל ומנהג‬
‫התרה"ד הוא לגבי קרובי המת‪ ,‬ומשמע מכל זה שמנהג התרה"ד‬
‫אינו שיי‪ #‬כלל למנהג הגמ' אלא הוא עניי אחר להראות קצת‬
‫ענייני אבלות משו
כבוד הנפטר‪ ,‬ולכ נהגו זאת הקרובי
‬
‫השייכי
לנפטר והרחיקו עד כדי כ‪ #‬שפסולי עדות של המת‬
‫נוהגי
מנהג זה‪.‬‬
‫מנהגי האבלות שנהגו הקרובי‬
‫ד‪ .‬נמצא שלפי מש"כ בתרה"ד הנ"ל המנהג היה שלא לרחו‬
‫ולא להחלי מקצת בגדי
ולשנות את המקו
‪ ,‬והרמ"א העתיק רק‬
‫שני דברי
והיינו רחיצה ושינוי בגדי
‪ ,‬והש"‪ #‬ס"ק ז' הביא את‬
‫הב"ח שג
אסורי
ליל‪ #‬לסעודת מצוה כגו ברית מילה עד מוצאי‬
‫שבת‪.‬‬
‫היוצא מהנ"ל ‪ $‬שלפי מה שכתוב בדברי הרמ"א והש"‪#‬‬
‫מנהג זה נוהג בכל פסולי עדות של המת‪ ,‬ונוהגי
אותו עד מוצאי‬
‫שבת‪ ,‬ושיי‪ #‬בג' דברי
‪] :‬א[‪ .‬רחיצה‪] .‬ב[‪ .‬החלפת מקצת בגדי
‪.‬‬
‫]ג[‪ .‬השתתפות בסעודת מצוה‪ .‬ועיי להל בנוגע לרחיצה בצונ‬
‫ובפושרי
ובעניי תספורת‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫התרה"ד בסי' רצ"א כתב וז"ל יראה דמנהג זה חלוק במדינות וג
בעלי הוראות‬
‫היו חולקי בו‪ ,‬ומעט נמצא בה על ספר‪ .‬בשמחות דמהר"
כתב דנהגו דג
שאר קרובי
‬
‫משני
את מקומ
משו
כבוד המת עכ"ל‪] .‬בסו סי' ס' כתב וז"ל ונהגו משו
כבוד‬
‫המת שג
שאר קרובי משני את מקומ
‪ .‬ועיי בסו סי' מ' שכתב שהאידנא לא נהגו‬
‫בדי כל המתאבל עליו‪ ,‬כיו שמוחלי
[‪.‬‬
‫והנה היו גדולי דאושטריי‪ #‬שהורו שכל אות שהיו פסולי לעדות למת צריכי‬
‫לשנות את מקומ
‪ ,‬וג
לא יחליפו בגדיה
וא לא לחו ראש
ולרחו פניה
כי א
‬
‫בפושרי גמורי
מיו
הקבורה עד מוצאי שבת ראשונה ה סמו‪ #‬ה מופלג‪ ,‬והיו נוהגי‬
‫כמו בשלשי
של אבל אבל לא לגמרי‪ .‬וכל די זה נוהג ביו
שמועה תו‪ #‬שלשי
אבל‬
‫לא לאחר שלשי
‪ .‬והיו גדולי
אחרי
ש
שהורו בכל דיני
הללו אפילו לאות שה‬
‫שלישי ע
המת ועוד יותר מעט‪ .‬ונראי דברי
הראשוני
דכיו דכתב מהר"
בסת
דג
‬
‫בשאר קרובי
משני את מקומ
משו
כבוד המת‪ ,‬ולא פי' איזה קרובי
סמוכי
או‬
‫מופלגי
‪ ,‬מסתמא סמ‪ #‬אהא דלא אשכח בתלמודא דרגיל למיקרי קרוב סת
אלא‬
‫הפסול לעדות‪ ,‬כי הא דאמרינ נמצא אחד מה קרוב או פסול‪ .‬וכ הא דקאמר שחת
‬
‫עליו קרוב או פסול וכה"ג טובא‪ ,‬דכולהו לא איירי אלא בפסולי לעדות‪ .‬שא
אתה‬
‫אומר דמהר"
רוצה לומר אפילו שלישיי
חשיבי קרובי
‪ ,‬א"כ נימא אפי' שבעיי
ואפי'‬
‫עשיריי
ואי שיעור לדבר‪ .‬ובמדינות אחרות נוהגי עניני אבילות זה בסיגנו אחר לא‬
‫ידענא לגמרי בטוב אות מנהגי
ומאי רגליה
‪.‬‬
‫הא מנהג זה נוהג כאשר האבלי יושבי בעיר‬
‫אחרת‬
‫ד‪ .‬מצינו שנחלקו הדעות הא
מנהגי אבלות של הקרובי
‬
‫נוהגי
א
האבלי
יושבי
בעיר אחת והקרובי
בעיר אחרת‪,‬‬
‫והנה אבלות זו של הקרובי
שנהגו בה בזמ הגמרא היתה נוהגת‬
‫רק בפני האבלי
כמבואר להדיא בסוגיית הגמ' מו"ק ד כ' ע"ב‪.‬‬
‫ויש לברר הא
מנהג הרמ"א בש
התרה"ד נוהג בעיר אחרת‪.‬‬
‫עיי פת"ש ס"ק ד' בש
שו"ת אדני פז סי' י"א שד אודות‬
‫מי שמת לו מת קרוב מפסולי עדות במקו
אחר‪ ,‬ויש עמו בעירו‬
‫אבלי
שאינ
יודעי
מזה‪ ,‬שאי לו לשנות בגדיו בשבת הראשונה‬
‫כנהוג‪ ,‬שמנהג זה הוא מפני כבוד המתאבלי
ולכ בגוונא‬
‫שאבלי
אינ
יודעי
על האבלות לא צריכי
לנהוג אבלות זו‬
‫בעיר שהאבלי
נמצאי
בה‪ .‬ובגו התשובה מבואר ג
שהיו‬
‫שנהגו מנהגי אבלות של קרובי
א כאשר האבלי
היו בעיר‬
‫אחרת‪ ,‬ובעל אדני פז כתב ע"ז וטעות היא ביד
‪.2‬‬
‫ותמה עליו הפת"ש שלפי מנהג הרמ"א אי זה משו
כבוד‬
‫האבלי
אלא משו
כבוד המת‪ ,‬וא"כ מה לי א
האבלי
יודעי
‬
‫או שאינ
יודעי
‪ ,‬ומשמעות הרמ"א שאפילו אי כא אבלי
כלל‬
‫מ"מ יש לנהוג מנהגי אבלות אלו‪ .3‬ולעניי הלכה יש כמה צדדי
‬
‫להקל‪ 4‬ושמעתי מדו"ז הגרש"ז אויערבא‪ #‬זצ"ל שבעיר אחרת‬
‫אפשר להקל‪.5‬‬
‫‪2‬‬
‫והנה המעיי בדברי שו"ת אדני פז סי' י"א יראה שהוא ד בציור מסויי
שבו‬
‫האבלי
והקרובי
היו בעיר אחרת‪ ,‬ואבלי
לא שמעו כלל על הפטירה כיו שלא רצו‬
‫להודיע לה
‪ ,‬ורק לקרובי
נודע הדבר‪ ,‬ובזה היתה השאלה הא
ינהגו הקרובי
מנהגי‬
‫אבלות כאשר האבלי
עצמ
הנמצאי
את
בעיר אינ
נוהגי
מנהגי אבלות תו אי‬
‫מקו
לקרובי
לנהוג מנהגי
אלו‪ .‬עוד מבואר ש
בתשובה שהיו מורי
שדנו לנהוג‬
‫מנהגי אבלות דקרובי
א כאשר האבלי
נמצאי
בעיר אחרת וכתב ע"ז האדני פז‬
‫שטעות היא ביד
‪] .‬וצ"ב אמאי ד רק על שינוי הבגדי
בשבת ולא ד על הרחיצה וכו'‪.‬‬
‫והמעיי בהמש‪ #‬דבריו יראה שד לגבי הרחיצה והתספורת וכתב שיש לנהוג זאת במש‪#‬‬
‫ימי השבוע ולא בשבת‪ ,‬והטע
לזה משו
אחד מבני המשפחה שמת ידאגו כל בני‬
‫המשפחה‪ ,‬שאי זה סימ טוב‪ ,‬אבל לא לשנות את בגדי השבת דהוא חומרא דאתי לידי‬
‫קולא לזלזל בכבוד השבת‪ ,‬עיי"ש‪ .‬ולכאורה צ"ע שלא מצינו בדברי הקדמוני
‪ ,‬טע
זה‬
‫של ניהוגי אבלות בקרובי
‪ ,‬משו
אחד מבני המשפחה שמת ידאגו כל בני המשפחה[‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫והנה בפת"ש כתב דכ מבואר בדרכי משה‪ ,‬ובהגהת יפה עיניי
כתובות ד ד'‬
‫הביא את דבריו וכתב שהיה לו תימה אי‪ #‬אפשר לומר שמנהג הרמ"א יהיה חמיר מדינא‬
‫דגמ'‪ ,‬וכתב שלא מצא את דברי הפת"ש בד"מ‪ .‬ואולי יש ליישב שכוונת הפת"ש היא‬
‫לדברי התרה"ד המובאי
בדרכי משה שכתב ש
שהמנהג הוא שקרובי המת נוהגי
‬
‫אבלות‪ ,‬ולא קרובי האבל‪ ,‬שממנו מבואר שהטע
הוא מפני כבוד המת‪ .‬ולעצ
הקושיא‬
‫שמנהג התרה"ד חמיר טפי מדינא דגמ' כבר מבואר כ בדרישה שעמד על כ‪ ,#‬ולא נחית‬
‫לה‪ #‬חלוקה לומר שלא להחמיר טפי מדינא דגמ' ובספר דברי סופרי
הביא מכתבי‬
‫הגרשז"א זצ"ל שתמה ג"כ על מנהג זה ונקט שלא החמיר התרה"ד טפי ממנהג המובא‬
‫בגמ'‪ ,‬וציי שכ משמעות הגר"א בבאורו על השו"ע‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫דיתכ שלכו"ע המנהג אינו חמור טפי ממה שנהגו מדינא דגמ' שבעיר אחרת‬
‫לא צרי‪ #‬לנהוג ניהוגי אבלות‪ ,‬ועוד יתכ שמנהג זה של קרובי המת טעמו משו
כבוד‬
‫האבלי
‪ ,‬ועוד דהלכה כדברי המיקל באבל ובפרט אבלות זו של קרובי
שאינו אלא‬
‫ממנהגא‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫וכ מורה הגר"ש ואזנר שליט"א עיי מכתבו בקוב מבית לוי‪ ,‬הלכות שמחות‪.‬‬
‫ובספר ישא יוס יור"ד סי' ס"ט הביא שהגרי"ש אלישיב זצ"ל החמיר ג
בעיר אחרת‪,‬‬
‫והיקל רק בחו לאר‪.‬‬
‫הא אבלות הקרובי היא משו כבוד האבלי או‬
‫כבוד המת‬
‫ה‪ .‬ובפשטות נראה שיש כא מחלוקת בי האחרוני
בטע
‬
‫מנהג האבלות‪ ,‬דלפי האדני פז שטע
מנהגי אבלות הקרובי
הוא‬
‫משו
כבוד האבלי
‪ ,6‬אי צרי‪ #‬לנהוג כ אלא באותה העיר‪ ,7‬ולפי‬
‫הפת"ש שהטע
הוא משו
כבוד המת‪ ,‬א"כ א כאשר האבלי
‬
‫יושבי
בעיר אחרת יש לקרובי המת הנמצאי
במקו
אחר‪ ,‬לנהוג‬
‫מנהגי אבלות הנ"ל‪ .‬ובאמת המעיי בדברי תרה"ד יראה שכתב‬
‫להדיא שאבלות זו היא מפני כבוד המת‪ ,‬וכמובא לעיל אות ג'‪.‬‬
‫אלא שיש לדו שמא ג
טע
זה של כבוד המת הוא אי זה‬
‫טע
חדש אלא הוא בכלל כבוד האבלי
‪ ,‬שהרי יש לשאול דאחרי‬
‫שבגמ' הטע
הוא משו
כבוד האבלי
‪ ,‬שהרי שלא בפניה
אינו‬
‫נוהג‪ ,‬מ"ט חידשו מנהג שלא היה קיי
כלל בזמ הגמ'‬
‫והראשוני
‪.‬‬
‫ו‪ .‬והיה מקו
לומר שג
לפי הבנת תרה"ד שורש המנהג‬
‫מיוסד על כבוד האבלי
‪ ,‬שכיו ששאר קרובי
נוהגי
מקצת דיני‬
‫אבלות א"כ מתכבד בזה האבל‪ ,‬אלא שכבוד האבלי
מיוסד על כ‪#‬‬
‫שמכבדי
את המת‪ ,‬וכפי שמצינו כע זה בגמ' שדי זה נוהג ג
‬
‫באשתו היושבת שבעה על הוריה‪ ,‬וכתב השו"ע שזהו משו
כבוד‬
‫חמיו וחמותו‪ ,‬ולשו הגמ' ]וכ ברמב"
[ "לא אמרו לכבוד אשתו‬
‫אלא חמיו וחמותו"‪ ,‬והיינו שביטוי כבוד המת אינו בהכרח שזוהי‬
‫הכוונה אלא ששורש העניי הוא משו
המת‪ ,‬אבל המכוו הוא‬
‫כבוד האבלי
‪] .‬אלא שאכתי צ"ע א"כ למה קבעו את דרגת‬
‫הקורבה לפסולי עדות של המת ולא של האבלי
‪ ,‬שיוצא שיש‬
‫קרובי
שחלי
עליה
דיני
שלא היו נוהגי
בזמ הגמ' שהרי‬
‫שני בשני למת בזמ הגמ' לא היה נוהג אבלות דאי לו על מי‬
‫להתאבל‪ ,‬משא"כ למנהג התרה"ד שצרי‪ #‬לנהוג אבלות מחמת‬
‫קורבתו למת‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫ועיי בשו"ת פני
מאירות ח"ב סי' מ' שד אודות מנהגי
‬
‫אלו וכתב ש
שטע
המנהג הוא משו
כבוד האבלי
והוסי‬
‫שא שמדינא דהש"ס לא היו צריכי
להתאבל פסולי עדות אלא‬
‫רק מי שמתאבל עליו‪ ,‬מ"מ כיו שלא נוהגי
את מנהג הגמ' קבעו‬
‫לכבד את האבלי
ולנהוג כל פסולי עדות למת כמה ניהוגי אבלות‪.‬‬
‫והיינו שהפני
מאירות מבאר שמנהג זה שנהגו הוא מנהג חדש‬
‫‪6‬‬
‫וכטע
זה מבואר ג
בשו"ת פני
מאירות ח"ב סי' מ' ובשו"ת שיבת ציו סי'‬
‫נ"ט ]הובא בפת"ש סי' שצ"ט ס"ק ד'[‬
‫‪7‬‬
‫ועיי בשו"ת פני
מאירות ח"ב סי' מ' שנקט שטע
אבלות הקרובי
מפני‬
‫כבוד האבלי
‪ ,‬וכתב בסו התשובה שפשיטא שאי לנהוג אבלות זו של קרובי
שלא‬
‫בפני המתאבלי
‪ .‬ונראה שאי להוכיח לגמרי מדבריו שנקט כדברי האדני פז‪ ,‬שהמעיי‬
‫בתשובתו ש
יראה שד במקרה מסויי
אודות אבלות שהתבטלה בעקבות רגל שמבטל‬
‫גזירת שבעה‪ ,‬והנידו היה הא
הקרובי
צריכי
להראות סימני אבלות שוב בזמ‬
‫השלשי
‪ ,‬וע"ז השיב הפני
מאירות שאות
שה
האבלי
מדינא דגמ' ינהגו מנהגי‬
‫האבלות והקרובי
שנהגו על פי מנהג התרה"ד לא צריכי
לנהוג‪ ,‬וסיי
ופשיטא‬
‫שבאבלות שלא בפני המתאבלי
שאינו צרי‪ #‬לנהוג‪ .‬וא"כ אפשר שרק בכה"ג אמר דבריו‬
‫ולא בכל גווני‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫ששורשו מפני כבוד האבלי
‪ ,‬א‪ #‬הוא נוהג ג
במי שלא היה צרי‪#‬‬
‫לנהוג כ מדינא דגמ'‪.‬‬
‫וכ‪ #‬נקט ג
בשו"ת תשורת שי ח"א סי' רנ"ח אות ב' שג
‬
‫לדיד שהמנהג הוא מחמת דברי הגמ' שהוא מפני כבוד האבלי
‪.‬‬
‫מקומות שלא נהגו בזה כלל‪ ,11‬ועיי בדברי הגר"ש ואזנר שליט"א‬
‫במכתב שנדפס בקוב מבית לוי‪] .12‬וכבר מוזכר בספרי האחרוני
‬
‫מסגרת השולח ]ליוורנו[ שבמקומו לא נהגו בכלל את מנהג‬
‫הרמ"א ורק בליוורנו נהגו כ‪ ,‬וסיי
נהרא נהרא ופשטיה[‪.‬‬
‫דעת גדולי ההוראה במנהגי אבלות של קרובי‬
‫ז‪ .‬א שנתבאר לעיל שכל פי מנהג הרמ"א נוהגי
במנהגי‬
‫אבלות זו כל קרובי המת שה
פסולי
לו לעדות‪] ,8‬וחמור יותר‬
‫מדינא דגמ' שנהגו באבלות זו רק המתאבלי
עמו‪ ,‬היינו קרובי‬
‫האבלי
שה
בדרגת קירבה שא
היו האבלי
נפטרי
היו ה
‬
‫צריכי
לשבת עליה
שבעה[ והיינו א שני בשני ע
המת‪ ,‬מ"מ‬
‫עיי בספר דברי סופרי
מהדורה חדשה שהביא מה ששמע בזה‬
‫מהגרי"ש אלישיב זצ"ל בש
הגרצ"פ פרנק זצ"ל שמנהג זה‬
‫שנוהגי
האידנא אינו המנהג המובא ברמ"א אלא מנהג חדש‪,‬‬
‫וביאר דבריו‪ ,‬שבאמת בדורות אחרוני
לא נהגו למעשה את‬
‫המנהג המובא ברמ"א כלל‪ ,‬ונהגו מנהג חדש ובזה נהגו רק כאשר‬
‫אביו או אמו יושבי
שבעה אז ביניה
ובנותיה
נוהגי
מקצת‬
‫אבלות‪ ,‬אבל כאשר שאר קרובי
יושבי
שבעה אי שאר קרובי
‬
‫נוהגי
מנהגי אבלות כלל‪ .‬ואמר לו הגריש"א שזוהי השמועה ולא‬
‫כפי שנדפס בספר פני ברו‪ #‬בש
גדולי ירושלי
שאמרו שאינו‬
‫נוהג כלל ]א‪ #‬הוסי ש
‪ ,‬שהגריש"א זצ"ל אמר לו הוראה זו‬
‫כאשר היה צירו נוס שהאבלי
ישבו בחו לאר‪ ,‬ואולי סמ‪#‬‬
‫הגריש"א על ב' הצירופי
‪ ,‬היינו המנהג החדש שרק על אביו ואמו‬
‫היושבי
שבעה וכ הא דישיבת האבלי
היתה בחו לאר‪ .[9‬וכ‬
‫כתוב בספר ארחות רבנו עדות מהוראת החזו איש כנ"ל‪] .10‬והנה‬
‫לפי מנהג חדש זה שנוהג רק באביו ואמו שיושבי
שבעה ולא‬
‫בשאר פסולי עדות של המת‪ ,‬מתבאר לכאורה שטעמו משו
כבוד‬
‫האבלי
ולא משו
כבוד המת[‪.‬‬
‫אבלות כאשר הבעל או האשה יושבת שבעה‬
‫ח‪ .‬מובא ברמ"א שא בקורבה של ידי קידושי לא נוהגי
‬
‫ניהוגי
אלו מ"מ כאשר הבעל יושב שבעה נוהגת האשה מנהגי‬
‫אבלות משו
כבוד חמיה ומותה וכ האיש נוהג כ כאשר אשתו‬
‫יושבת שבעה על הוריה‪] .‬והנה צ"ע מש"כ בשו"ת אב ישראל‬
‫ח"ח סי' אודות מקרה שבו אשה ישבה שבעה על אמה האלמנה‪,‬‬
‫וד הגרי"י פישר זצ"ל שבכה"ג אי הבעל צרי‪ #‬לנהוג מנהגי‬
‫אבלות‪ ,‬כיו שעיקר הטע
בכה"ג הוא משו
כבוד חמיו או‬
‫חמותו‪ ,‬וכיו שחמיו אינו בי החיי
א"כ אי טע
לכבדו‪.‬‬
‫והדברי
צ"ע דבגמ' מועד קט ד כ' ע"ב מבואר שהבעל נוהג‬
‫אבלות משו
כבוד אשתו כאשר חמיו וחמותו נפטרו‪ ,‬נמצא שבכל‬
‫גוונא צרי‪ #‬לנהוג מנהגי אבלות‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫ובאמת שבכמה מקומות העידו גדולי תורה והוראה שלא‬
‫נהגו מנהג זה כלל‪ ,‬והיינו לא פסולי עדות ולא שאר קרובי
‪ ,‬עיי‬
‫בספר ערו‪ #‬השולח סי' שע"ד סט"ז שכתב בתו‪ #‬הדברי
שיש‬
‫‪8‬‬
‫ומנהג זה מוזכר בשעה"צ סי' קכ"ח ס"ק קכ"ו‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫עיי ג
בספר ישא יוס יור"ד סי' ס"ט שהביא את השמועה בש
הגריש"א‬
‫זצ"ל משמיה דהגרצ"פ פרנק זצ"ל א‪ #‬הביאה באופ שונה‪] ,‬כפי שכתוב בספר פני ברו‪[#‬‬
‫שאפשר להקל ולא לנהוג כלל ניהוגי אבלות דקרובי
האידנא‪ ,‬והביא שדעת הגריש"א‬
‫זצ"ל להלכה היתה שיש לנהוג כפי שכתוב ברמ"א‪ ,‬ואמר שמותר לרחו אבר אבר במי
‬
‫פושרי ]וראה מה שכתבנו לדו בדבריו להל[‪ ,‬והחמיר שצרי‪ #‬לנהוג ג
בעיר אחרת ורק‬
‫בחו"ל היקל‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫והנה הגר"נ קרלי שליט"א‪ ,‬בחתונת נכדתו‪ ,‬שנערכה לפני שנתיי
ימי
‪ ,‬נוכח‬
‫רק בחופה ולא בסעודה‪ .‬וזאת כיו שבאותה העת ישבו שבעה על הרבנית ברמ ע"ה‪,‬‬
‫והוא נהג את דעת הרמ"א שכל פסולי עדות נוהגי
את ניהוגי האבלות‪ .‬וביקשתי‬
‫שישאלו קמיה אודות השמועה בש
החזו איש‪ ,‬וכתב לי נכדו "דיברתי ע
מו"ז‬
‫שליט"א‪ ,‬ולמעשה עלה מדבריו שלא ברירא ליה המנהג בזה‪ ,‬ולכ מחמיר כדברי‬
‫הרמ"א‪ .‬אבל לא שלל את השמועה בש
החזו"א‪ ,‬אלא שהוא לא ברור לו המנהג בזה‪,‬‬
‫כ‪ #‬הבנתי מתו‪ #‬דבריו‪ ,‬א
הבנתי נכו"‪] .‬כמו כ‪ ,‬שמעתי מטי שהגר"ח גריינמ‬
‫שליט"א ג
מורה לשואליו כדברי הרמ"א‪ ,‬א‪ #‬לא הצלחתי לברר את השמועה ביתר‬
‫דיוק[‪.‬‬
‫השתתפות קרובי בשמחות‬
‫ט‪ .‬בשו"ת שער אפרי
סי' ק'‪ 13‬כתב אודות עובדא שהיתה‬
‫חתונה וקרובי הכלה נהגו מקצת דיני אבלות מדי כל המתאבל‬
‫עימו ומחמת כ התעוררה השאלה הא
ה
יכולי
להשתת‬
‫בשמחה‪ ,‬והשיב השער אפרי
ששמחת החת והכלה דוחה את‬
‫מנהגי האבלות האלו שאינו מ הדי רק ממנהג‪ .‬וכ"כ בשו"ת‬
‫תשובה מאהבה ח"ג סי' תי"ב מסברא דיליה וציי ג
לשערי‬
‫אפרי
הנ"ל‪ .14‬ועיי הערה באיזה קרובי
נאמר די זה‪.15‬‬
‫‪11‬‬
‫ושמעתי על משפחות של גדולי תורה מליטא שלא נהגו כלל מנהג זה‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫עיי"ש שכתב מ"מ מנהג הקהילות שרינו במדינות שונות שהיו ש
גדולי תורה‬
‫וצדיקי
שהקלו עוד יותר במנהג זה שהמתאבלי
עמו כאשר העידו ע"ז בכמה שו"ת‪,‬‬
‫וכמדומני שלא היו נוהגי
רק בקרובי
ממש‪ ,‬וציי לתרה"ד סי' רצ"א שמדינות אחרות‬
‫נוהגי
מנהג זה באופ אחר‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫שו"ת שער אפרי
סימ ק' – שאלה באחד שהתחיל לעשות נישואי ובתו‪ #‬כ‪#‬‬
‫נפטר בת דודה של הכלה והמנהג הוא שהקרובי
מחויבי
להתאבל ונשאלתי א
‬
‫רשאי
קרובי הכלה ללבוש בגדי שבת וליכנס לחופה או שמחויבי
לינהג אבילות‪.‬‬
‫תשובה ‪ $‬השבתי שהכלה דוחה אבילות וכמו שמצינו בפ"ק דכתובות גבי מי‬
‫שמת אביו של חת נוהג שבעת ימי משתה כו' א
כ דוחה המשתה את האבילות א‬
‫שיש לדחות דאדרבא מש
מוכח איפכא דדוקא שמת אביו של חת כו' דליכא אינש‬
‫דטריח ליה משמע הא לאו הכי דוחה האבילות את המשתה מכל מקו
יש ללמוד מש
‬
‫דש
מחויב לנהוג האבילות מצד הדי ואפילו הכי דוחה לפעמי
ומכל שכ באבילות‬
‫הקרובי
שאינו אלא מצד המנהג פשיטא שאינ
מחויבי
להתאבל ולשנות הבגדי
‬
‫ואמרינ ג
כ בגמרא מעבירי' המת מלפני הכלה ועיי בפוסקי
ודו"ק‪.‬‬
‫‪14‬‬
‫ג
מהגר"ש ואזנר שליט"א שמעתי להקל בזה בהשתתפות קרובי
בשמחה‬
‫א
לפי העניי חסרונ
יבטל מהשמחה‪ ,‬ומצוי הוא כאשר ל"ע יושבת משפחה שלימה‬
‫שבעה ואז כל בני הדודי
שה
בני ובנות האבלי
מנועי
להגיע לשמחה‪ ,‬א‪ #‬אמר שלא‬
‫ירבו לשהות ש
אלא יכנסו ויצאו‪.‬‬
‫‪15‬‬
‫והנה בספר דברי סופרי
שהביא תשובה זו כתב שכל הקרובי
שה
פסולי‬
‫עדות לחת ולכלה מותרי
להיות נוכחי
בשמחה‪ ,‬וטעמו דומיא דמנהג המובא ברמ"א‬
‫של ניהוגי מקצת אבלות שנוהג בפסולי עדות ה"ה שג
דרגת הקירבה להשתת בשמחה‬
‫היא בכהאי גוונא‪ .‬ולענ"ד יש מקו
לדו בדברי
‪ $‬ה אמת שהתשובה עוסקת בעניי‬
‫השתתפות קרובי הכלה בשמחה‪ ,‬אבל לגו הדי אי זה עניי הנוגע לקרובי החת‬
‫והכלה‪ ,‬אלא כל מי שהוא ידיד ורע וקרוב של החת והכלה או‪ ,‬בעלי השמחה‪,‬‬
‫והשתתפותו נצרכת לטובת השמחה‪ ,‬וחסרונו יגרע מהשמחה בצורה משמעותית‪ ,‬הרי‬
‫השתתפות בחתונה מבלי לאכול‬
‫י‪ .‬יש לעיי הא
אסור להיות בבית המשתה או רק השתתפות‬
‫בסעודה נאסרה ולא יותר‪ ,‬וכ יש לברר הא
מותר להיות נוכח‬
‫במקו
ולשמוע נגינות מבלי להשתת בסעודה‪.‬‬
‫איסור רחיצה‬
‫יא‪ .‬לעניי איסור רחיצה לקרובי
הנוהגי
מנהגי אבלות‪,‬‬
‫עיי לשו הרמ"א שכתב שאינ
רוחצי
‪ ,‬ולא חילק בי מי
חמי
‬
‫לפושרי
ובי צונני
‪ ,‬ובמקור הדי בתרה"ד שכתב וז"ל וא לא‬
‫לחו ראש
ולרחו פניה
כי א
בפושרי גמורי
‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬
‫ובפשטות איירי שלא לרחו את פניו ולחו בחמי
אלא‬
‫בפושרי
‪ ,‬אבל את שאר הגו בפושרי לא התיר‪ .‬והטע
בזה‬
‫שהתרה"ד דימה את ניהוגי האבלות של הקרובי
לדיני
הנוהגי
‬
‫גבי אבל בשלשי
שנהגו שרוח פיו"ר בצונ‪ ,‬ולא התירו לו‬
‫לרחו בפושרי את כל גופו‪.16‬‬
‫‪17‬‬
‫אמנ
בספרי האחרוני
הבאי
אחרי הרמ"א סתמו בזה‬
‫שבפושרי מותר ומשמע א כל גופו‪.‬‬
‫ולעניי רחיצת כל גופו בצונ שרי‪ ,‬שא באבלות דשלשי
‬
‫מצינו בזה מחלוקת‪ 18‬וממילא לעניי אבלות דקרובי
מסתברא‬
‫להקל‪ .‬ומ"מ כתבו האחרוני
‪ 19‬שנהגו הקרובי
שלא ליל‪#‬‬
‫למרח‪ ,‬ויל"ע א
כוונת
לאסור במרח טפי וא בצונ‪.‬‬
‫והנה יש לעיי בכל זה‪ ,‬לפי דעות האחרוני
לעיל שהקלו‬
‫שלא לנהוג מנהגי אבלות שלא בפני האבל‪ ,‬וטעמא כיו שהאבלות‬
‫היא מפני כבוד האבלי
‪ .‬אמאי אסרו רחיצה‪ ,‬והרי היא בכלל‬
‫דברי
שבצינעא כמבאר ביור"ד סי' ת'‪ ,‬והיות ומבואר ברמב"‬
‫בתורת אד
]המובא בטור[ שמדינא דגמ' לא נוהג מנהג זה מחו‬
‫לביתו שלא בפני האבל‪ ,‬וכל דבר שהוא בצינעא שרי לעשותו‪.‬‬
‫וא"כ י"ל שרחיצה בביתו שלא בפני האבל שריא כדי דברי
‬
‫שבצינעא‪ ,‬ואמאי החמירו בזה כולי האי‪ .‬ובשלמא להבנת התרה"ד‬
‫י"ל שהאבלות היא מפני כבוד המת ולכ נוהגת ג
ברחיצה‪ ,‬אבל‬
‫כל האחרוני
שהובאו לעיל שנקטו דטעמא של אבלות זו היא‬
‫משו
כבוד האבלי
ובכל זאת נקטו לאסור רחיצה וצ"ע‪] .‬וביותר‬
‫לדעות הסוברות שהמנהג האידנא הוא רק באביו ואמו שמסתבר‬
‫בזה שהוא מפני כבוד האבלי
‪ ,‬דיש מקו
לדו בזה לגבי רחיצה‪,‬‬
‫ובפרט האידנא שמניעת רחיצה בפושרי וחמי היא קושי גדול[‪.‬‬
‫שיש בו את הסברא של השערי אפרי
‪ ,‬שלא נאמרו ניהוגי אבלות אלו שה
ממנהגא‬
‫במקו
שמחת חת וכלה‪.‬‬
‫ולכ י"ל דעד כמה שנקטינ כדברי השערי אפרי
הנ"ל‪ ,‬אפשר ג
להקל בידידי
‬
‫ורעי
שאינ
קרובי
‪ ,‬ומאיד‪ #‬גיסא א
הפסולי עדות אי לה
קירבה אמיתית לבעלי‬
‫השמחה‪ ,‬אלא רק קירבת שאר בעלמא‪ ,‬וחסרונ
בשמחה לא יגרע מאומה‪ ,‬מי יימר שג
‬
‫בה
הקלו‪.‬‬
‫‪16‬‬
‫וכ‪ #‬הורה הגרי"ש אלישיב זצ"ל ]מובא בספר ישא יוס חיור"ד סי' ס"ט‬
‫שהתיר לרחו בפושרי אבר אבר בלבד ולא כל גופו א
לא בשעת הדחק[‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫עיי ש"‪ #‬ס"ק ז' ושו"ת שבות יעקב ח"ג צ"ח וחכמת אד
כלל קס"א די ה'‬
‫וכ משמעות קצוש"ע סי' ר"ג ס"ב שכתב לאסור בחמי
‪.‬‬
‫‪18‬‬
‫דגמ"ר ורע"א אסרו והא"ר ופמ"ג ודה"ח התירו‪.‬‬
‫‪19‬‬
‫עיי באר הגולה סי' שע"ד ובחכמת אד
ש
ובקצוש"ע ש
‪.‬‬
‫תספורת‬
‫יב‪ .‬כאמור לעיל הרמ"א ובמקור הדברי
בתרה"ד לא הזכירו‬
‫כלל איסור תספורת ובהגת לח
הפני
על השו"ע הזכיר ג
‬
‫תספורת ונטילת צפרניי
‪ .‬ובשו"ת שבות יעקב ח"ג סי' צ"ח תמה‬
‫על דברי לח
הפני
ודחה דבריו בתוק‪ ,20‬ובספר חכמת אד
‬
‫וקיצוש"ע לא כתבו מנהג זה גבי תספורת‪.‬‬
‫ויל"ע בזה שהרי הטע
שמחמירי
לאבל ברחיצה בשלשי
‬
‫הוא מחשש שמא יבא להסתפר‪ ,‬ואי‪ #‬יכול להיות שרחיצה אסורה‬
‫ותספורת שרי בקרובי
‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫ויש ליישב דא שמסגנו דברי התרה"ד משמע שנתנו על‬
‫הקרובי
עד אחר השבת ניהוגי אבלות דשלשי
‪ ,‬מ"מ אי זה‬
‫בדוקא ממש‪ ,‬אלא כיו רצו להנהיג קצת מנהגי אבלות בחרו מקצת‬
‫דברי
הנוהגי
באבל בשלשי
‪ ,‬אבל אי זה בדומה ממש‪.‬‬
‫העולה מהנ"ל‪:‬‬
‫א‪ .‬מדינא דגמרא כל המתאבל עליו מתאבלי
עמו‪,‬‬
‫אבלות גמורה שבעה ושלשי
‪ ,‬וטעמו משו
כבוד האבלי
‪,‬‬
‫ונוהג רק בפניה
‪ ,‬וכתבו הראשוני
שהאבלי
נהגו למחול‬
‫ולכ אי לנהוג מנהגי אבלות דקרובי
כלל‪.‬‬
‫ב‪ .‬הרמ"א מביא מנהג שמקורו בתרה"ד בש
רבני‬
‫אושטריי‪ #‬שנוהג בכל פסולי עדות של המת‪.‬‬
‫ג‪ .‬מנהג זה של הרמ"א הוא על החלפת מקצת בגדי
‪,‬‬
‫רחיצה בחמי
]וי"א בפושרי[ ועל הליכה לשמחות‪ .‬ונוהג‬
‫עד מוצ"ש של האבלות‪] .‬וראה אות י"א מה שכתבנו אודות‬
‫רחיצה בפושרי בכל גופו‪ ,‬ורחיצה בצינעא[‪.‬‬
‫ד‪ .‬נחלקו הדעות הא
נוהגי
מנהג זה ג
כאשר‬
‫האבלי
ה
מחו לעיר והמנהג להקל‪.‬‬
‫ה‪ .‬יש שנקטו שמנהג זה של הרמ"א לא נוהג האידנא‬
‫כלל‪ ,‬ויש שאמרו שמנהג זה נוהג לגמרי ג
על כל פסולי‬
‫עדות של המת‪ ,‬ויש שנקטו שמנהג הרמ"א התבטל והאידנא‬
‫יש מנהג חדש שחל רק על בני
או בנות שאביה
או אמ
‬
‫יושבי
שבעה‪] .‬ויש שהקלו על פי זה כאשר יש צירו נוס‬
‫כגו שהאבלי
מחו לעיר[‪ .‬עיי בכל זה באות ז'‪.‬‬
‫ו‪ .‬יש מהפוסקי
שנקטו שא
אבלות הקרובי
תמנע‬
‫שמחת חת וכלה אפשר להקל לקרובי
להיות בשמחה‪,‬‬
‫וצ"ע א
נהגו כ‪ .‬אמנ
אפשר שא
יהיו נוכחי
בשמחה‬
‫בלי לאכול קיל טפי‪ ,‬ובפרט א
מדובר על קרובי
שאינ
בני‬
‫או בנות האבלי
]ע"פ המנהג החדש האידנא המובא אות ז'[‪.‬‬
‫‪20‬‬
‫וצ"ע מה שהביאו בקוב מבית לוי הלכות שמחות ס"ז להחמיר בתספורת‬
‫וציינו לשבות יעקב הנ"ל‪ ,‬וזה אינו שהשואל דיבר מזה א‪ #‬השבו"י דחה מכל מנהג זה‪.‬‬