כל המתאבל עליו מתאבלין עמו
שיעור ליל שבת קודש פרשת מטות מסעי תשע"ב כל המתאבל עליו מתאבלי עמו מורנו הרב יצחק מרדכי הכהן רובין בנידו זה של מנהגי האבלות ,כאשר קרובי משפחה יושבי שבעה ,מצינו מנהגי שוני בדברי הפוסקי ,וכ מצינו הוראות שונות בי גדולי ההוראה בזמננו ,ויש בזה הבדלי בי דינא דגמרא שכתבו הפוסקי שלא נהגו אותו האידנא ,לבי המנהג המובא ברמ"א ,ובי המנהג שנהגו למעשה בקהילות שונות ,וראינו לנכו לנסות לברר את הדברי . אבלות הקרובי מדינא דגמרא א .מדינא דגמ' מבואר במועד קט ד כ' ע"ב שכל המתאבל עליו מתאבלי עמו ,והיינו שכל אד שיושב שבעה הרי שקרובו שאמור לשבת עליו שבעה ,נוהג מנהגי אבלות שכוללי ישיבת שבעה ומנהגי אבלות דשלשי בגיהו ותספורת. טע האבלות מפני כבוד האבל ב .טע אבלות זו מבואר בראשוני שהוא מפני כבוד האבל, ולא מפני כבוד המת ,שהרי אמרו בגמ' שאבלות זו נוהגת רק בפני האבל אבל שלא בפניו וכגו בעיר אחרת אינו נוהג ,ולכ כתבו הראשוני שא האבל מחל אי צריכי לנהוג באבלות זו] .וראה להל שלמנהג המובא בתרה"ד הטע הוא לכאורה משו כבוד המת[. דעת הראשוני שאבלות זו אינה נוהגת האידנא ג .וכבר כתבו הראשוני שהאידנא כל האבלי נוהגי למחול ,ולכ אי נוהגי מנהג זה ,והוסיפו שכל מי שמחמיר אינו אלא מ המתמיהי. אלא שהשו"ע בסי' שע"ד ס"ו העתיק להלכה את דינא דגמ', ואפשר שכתב כ מאחר שהרמב" בפ"ב מאבל ה"ד הביאו להלכה .אמנ הכס משנה ש הביא שהרמב" והרא"ש והגמ"י כתבו שהאידנא נהגו כל האבלי למחול. והרמ"א כתב שי"א שהאידנא נוהגי להקל באבלות זו של כל המתאבלי עמו ,וכ נוהגי שלא מתאבלי כלל ע האבלי , וכל המחמיר אינו אלא מ המתמיהי. 1 אלא שהוסי ,ומקורו בתרה"ד סי' רצ"א ,ומ"מ נהגו שכל קרובי המת הפסולי לו לעדות מראי קצת אבלות בעצמ כל שבוע הראשו עד אחר השבת הראשונה שאי רוחצי ואי משני קצת בגדיה כמו בשאר שבת ,ויש מקומות שנהגו עוד להחמיר בענייני אחרי ומסיי והעיקר כמו שכתבתי. וכתב הדרישה שמנהג זה המוזכר בתרומת הדש חמיר טפי מאשר דינא גמ' ,לעניי איזה קרובי נוהגי מנהג אבלות זה, דבגמ' מבואר שהיו נוהגי מנהגי אבלות רק המתאבלי עליו ולפי מנהג התרה"ד כל מי שהוא בכלל פסולי עדות נוהג. ויש להוסי עוד שמנהג הגמ' הוא לגבי קרובי האבל ומנהג התרה"ד הוא לגבי קרובי המת ,ומשמע מכל זה שמנהג התרה"ד אינו שיי #כלל למנהג הגמ' אלא הוא עניי אחר להראות קצת ענייני אבלות משו כבוד הנפטר ,ולכ נהגו זאת הקרובי השייכי לנפטר והרחיקו עד כדי כ #שפסולי עדות של המת נוהגי מנהג זה. מנהגי האבלות שנהגו הקרובי ד .נמצא שלפי מש"כ בתרה"ד הנ"ל המנהג היה שלא לרחו ולא להחלי מקצת בגדי ולשנות את המקו ,והרמ"א העתיק רק שני דברי והיינו רחיצה ושינוי בגדי ,והש" #ס"ק ז' הביא את הב"ח שג אסורי ליל #לסעודת מצוה כגו ברית מילה עד מוצאי שבת. היוצא מהנ"ל $שלפי מה שכתוב בדברי הרמ"א והש"# מנהג זה נוהג בכל פסולי עדות של המת ,ונוהגי אותו עד מוצאי שבת ,ושיי #בג' דברי ] :א[ .רחיצה] .ב[ .החלפת מקצת בגדי . ]ג[ .השתתפות בסעודת מצוה .ועיי להל בנוגע לרחיצה בצונ ובפושרי ובעניי תספורת. 1 התרה"ד בסי' רצ"א כתב וז"ל יראה דמנהג זה חלוק במדינות וג בעלי הוראות היו חולקי בו ,ומעט נמצא בה על ספר .בשמחות דמהר" כתב דנהגו דג שאר קרובי משני את מקומ משו כבוד המת עכ"ל] .בסו סי' ס' כתב וז"ל ונהגו משו כבוד המת שג שאר קרובי משני את מקומ .ועיי בסו סי' מ' שכתב שהאידנא לא נהגו בדי כל המתאבל עליו ,כיו שמוחלי [. והנה היו גדולי דאושטריי #שהורו שכל אות שהיו פסולי לעדות למת צריכי לשנות את מקומ ,וג לא יחליפו בגדיה וא לא לחו ראש ולרחו פניה כי א בפושרי גמורי מיו הקבורה עד מוצאי שבת ראשונה ה סמו #ה מופלג ,והיו נוהגי כמו בשלשי של אבל אבל לא לגמרי .וכל די זה נוהג ביו שמועה תו #שלשי אבל לא לאחר שלשי .והיו גדולי אחרי ש שהורו בכל דיני הללו אפילו לאות שה שלישי ע המת ועוד יותר מעט .ונראי דברי הראשוני דכיו דכתב מהר" בסת דג בשאר קרובי משני את מקומ משו כבוד המת ,ולא פי' איזה קרובי סמוכי או מופלגי ,מסתמא סמ #אהא דלא אשכח בתלמודא דרגיל למיקרי קרוב סת אלא הפסול לעדות ,כי הא דאמרינ נמצא אחד מה קרוב או פסול .וכ הא דקאמר שחת עליו קרוב או פסול וכה"ג טובא ,דכולהו לא איירי אלא בפסולי לעדות .שא אתה אומר דמהר" רוצה לומר אפילו שלישיי חשיבי קרובי ,א"כ נימא אפי' שבעיי ואפי' עשיריי ואי שיעור לדבר .ובמדינות אחרות נוהגי עניני אבילות זה בסיגנו אחר לא ידענא לגמרי בטוב אות מנהגי ומאי רגליה . הא מנהג זה נוהג כאשר האבלי יושבי בעיר אחרת ד .מצינו שנחלקו הדעות הא מנהגי אבלות של הקרובי נוהגי א האבלי יושבי בעיר אחת והקרובי בעיר אחרת, והנה אבלות זו של הקרובי שנהגו בה בזמ הגמרא היתה נוהגת רק בפני האבלי כמבואר להדיא בסוגיית הגמ' מו"ק ד כ' ע"ב. ויש לברר הא מנהג הרמ"א בש התרה"ד נוהג בעיר אחרת. עיי פת"ש ס"ק ד' בש שו"ת אדני פז סי' י"א שד אודות מי שמת לו מת קרוב מפסולי עדות במקו אחר ,ויש עמו בעירו אבלי שאינ יודעי מזה ,שאי לו לשנות בגדיו בשבת הראשונה כנהוג ,שמנהג זה הוא מפני כבוד המתאבלי ולכ בגוונא שאבלי אינ יודעי על האבלות לא צריכי לנהוג אבלות זו בעיר שהאבלי נמצאי בה .ובגו התשובה מבואר ג שהיו שנהגו מנהגי אבלות של קרובי א כאשר האבלי היו בעיר אחרת ,ובעל אדני פז כתב ע"ז וטעות היא ביד .2 ותמה עליו הפת"ש שלפי מנהג הרמ"א אי זה משו כבוד האבלי אלא משו כבוד המת ,וא"כ מה לי א האבלי יודעי או שאינ יודעי ,ומשמעות הרמ"א שאפילו אי כא אבלי כלל מ"מ יש לנהוג מנהגי אבלות אלו .3ולעניי הלכה יש כמה צדדי להקל 4ושמעתי מדו"ז הגרש"ז אויערבא #זצ"ל שבעיר אחרת אפשר להקל.5 2 והנה המעיי בדברי שו"ת אדני פז סי' י"א יראה שהוא ד בציור מסויי שבו האבלי והקרובי היו בעיר אחרת ,ואבלי לא שמעו כלל על הפטירה כיו שלא רצו להודיע לה ,ורק לקרובי נודע הדבר ,ובזה היתה השאלה הא ינהגו הקרובי מנהגי אבלות כאשר האבלי עצמ הנמצאי את בעיר אינ נוהגי מנהגי אבלות תו אי מקו לקרובי לנהוג מנהגי אלו .עוד מבואר ש בתשובה שהיו מורי שדנו לנהוג מנהגי אבלות דקרובי א כאשר האבלי נמצאי בעיר אחרת וכתב ע"ז האדני פז שטעות היא ביד ] .וצ"ב אמאי ד רק על שינוי הבגדי בשבת ולא ד על הרחיצה וכו'. והמעיי בהמש #דבריו יראה שד לגבי הרחיצה והתספורת וכתב שיש לנהוג זאת במש# ימי השבוע ולא בשבת ,והטע לזה משו אחד מבני המשפחה שמת ידאגו כל בני המשפחה ,שאי זה סימ טוב ,אבל לא לשנות את בגדי השבת דהוא חומרא דאתי לידי קולא לזלזל בכבוד השבת ,עיי"ש .ולכאורה צ"ע שלא מצינו בדברי הקדמוני ,טע זה של ניהוגי אבלות בקרובי ,משו אחד מבני המשפחה שמת ידאגו כל בני המשפחה[. 3 והנה בפת"ש כתב דכ מבואר בדרכי משה ,ובהגהת יפה עיניי כתובות ד ד' הביא את דבריו וכתב שהיה לו תימה אי #אפשר לומר שמנהג הרמ"א יהיה חמיר מדינא דגמ' ,וכתב שלא מצא את דברי הפת"ש בד"מ .ואולי יש ליישב שכוונת הפת"ש היא לדברי התרה"ד המובאי בדרכי משה שכתב ש שהמנהג הוא שקרובי המת נוהגי אבלות ,ולא קרובי האבל ,שממנו מבואר שהטע הוא מפני כבוד המת .ולעצ הקושיא שמנהג התרה"ד חמיר טפי מדינא דגמ' כבר מבואר כ בדרישה שעמד על כ ,#ולא נחית לה #חלוקה לומר שלא להחמיר טפי מדינא דגמ' ובספר דברי סופרי הביא מכתבי הגרשז"א זצ"ל שתמה ג"כ על מנהג זה ונקט שלא החמיר התרה"ד טפי ממנהג המובא בגמ' ,וציי שכ משמעות הגר"א בבאורו על השו"ע. 4 דיתכ שלכו"ע המנהג אינו חמור טפי ממה שנהגו מדינא דגמ' שבעיר אחרת לא צרי #לנהוג ניהוגי אבלות ,ועוד יתכ שמנהג זה של קרובי המת טעמו משו כבוד האבלי ,ועוד דהלכה כדברי המיקל באבל ובפרט אבלות זו של קרובי שאינו אלא ממנהגא. 5 וכ מורה הגר"ש ואזנר שליט"א עיי מכתבו בקוב מבית לוי ,הלכות שמחות. ובספר ישא יוס יור"ד סי' ס"ט הביא שהגרי"ש אלישיב זצ"ל החמיר ג בעיר אחרת, והיקל רק בחו לאר. הא אבלות הקרובי היא משו כבוד האבלי או כבוד המת ה .ובפשטות נראה שיש כא מחלוקת בי האחרוני בטע מנהג האבלות ,דלפי האדני פז שטע מנהגי אבלות הקרובי הוא משו כבוד האבלי ,6אי צרי #לנהוג כ אלא באותה העיר ,7ולפי הפת"ש שהטע הוא משו כבוד המת ,א"כ א כאשר האבלי יושבי בעיר אחרת יש לקרובי המת הנמצאי במקו אחר ,לנהוג מנהגי אבלות הנ"ל .ובאמת המעיי בדברי תרה"ד יראה שכתב להדיא שאבלות זו היא מפני כבוד המת ,וכמובא לעיל אות ג'. אלא שיש לדו שמא ג טע זה של כבוד המת הוא אי זה טע חדש אלא הוא בכלל כבוד האבלי ,שהרי יש לשאול דאחרי שבגמ' הטע הוא משו כבוד האבלי ,שהרי שלא בפניה אינו נוהג ,מ"ט חידשו מנהג שלא היה קיי כלל בזמ הגמ' והראשוני . ו .והיה מקו לומר שג לפי הבנת תרה"ד שורש המנהג מיוסד על כבוד האבלי ,שכיו ששאר קרובי נוהגי מקצת דיני אבלות א"כ מתכבד בזה האבל ,אלא שכבוד האבלי מיוסד על כ# שמכבדי את המת ,וכפי שמצינו כע זה בגמ' שדי זה נוהג ג באשתו היושבת שבעה על הוריה ,וכתב השו"ע שזהו משו כבוד חמיו וחמותו ,ולשו הגמ' ]וכ ברמב" [ "לא אמרו לכבוד אשתו אלא חמיו וחמותו" ,והיינו שביטוי כבוד המת אינו בהכרח שזוהי הכוונה אלא ששורש העניי הוא משו המת ,אבל המכוו הוא כבוד האבלי ] .אלא שאכתי צ"ע א"כ למה קבעו את דרגת הקורבה לפסולי עדות של המת ולא של האבלי ,שיוצא שיש קרובי שחלי עליה דיני שלא היו נוהגי בזמ הגמ' שהרי שני בשני למת בזמ הגמ' לא היה נוהג אבלות דאי לו על מי להתאבל ,משא"כ למנהג התרה"ד שצרי #לנהוג אבלות מחמת קורבתו למת ,וצ"ע[. ועיי בשו"ת פני מאירות ח"ב סי' מ' שד אודות מנהגי אלו וכתב ש שטע המנהג הוא משו כבוד האבלי והוסי שא שמדינא דהש"ס לא היו צריכי להתאבל פסולי עדות אלא רק מי שמתאבל עליו ,מ"מ כיו שלא נוהגי את מנהג הגמ' קבעו לכבד את האבלי ולנהוג כל פסולי עדות למת כמה ניהוגי אבלות. והיינו שהפני מאירות מבאר שמנהג זה שנהגו הוא מנהג חדש 6 וכטע זה מבואר ג בשו"ת פני מאירות ח"ב סי' מ' ובשו"ת שיבת ציו סי' נ"ט ]הובא בפת"ש סי' שצ"ט ס"ק ד'[ 7 ועיי בשו"ת פני מאירות ח"ב סי' מ' שנקט שטע אבלות הקרובי מפני כבוד האבלי ,וכתב בסו התשובה שפשיטא שאי לנהוג אבלות זו של קרובי שלא בפני המתאבלי .ונראה שאי להוכיח לגמרי מדבריו שנקט כדברי האדני פז ,שהמעיי בתשובתו ש יראה שד במקרה מסויי אודות אבלות שהתבטלה בעקבות רגל שמבטל גזירת שבעה ,והנידו היה הא הקרובי צריכי להראות סימני אבלות שוב בזמ השלשי ,וע"ז השיב הפני מאירות שאות שה האבלי מדינא דגמ' ינהגו מנהגי האבלות והקרובי שנהגו על פי מנהג התרה"ד לא צריכי לנהוג ,וסיי ופשיטא שבאבלות שלא בפני המתאבלי שאינו צרי #לנהוג .וא"כ אפשר שרק בכה"ג אמר דבריו ולא בכל גווני ,וצ"ע. ששורשו מפני כבוד האבלי ,א #הוא נוהג ג במי שלא היה צרי# לנהוג כ מדינא דגמ'. וכ #נקט ג בשו"ת תשורת שי ח"א סי' רנ"ח אות ב' שג לדיד שהמנהג הוא מחמת דברי הגמ' שהוא מפני כבוד האבלי . מקומות שלא נהגו בזה כלל ,11ועיי בדברי הגר"ש ואזנר שליט"א במכתב שנדפס בקוב מבית לוי] .12וכבר מוזכר בספרי האחרוני מסגרת השולח ]ליוורנו[ שבמקומו לא נהגו בכלל את מנהג הרמ"א ורק בליוורנו נהגו כ ,וסיי נהרא נהרא ופשטיה[. דעת גדולי ההוראה במנהגי אבלות של קרובי ז .א שנתבאר לעיל שכל פי מנהג הרמ"א נוהגי במנהגי אבלות זו כל קרובי המת שה פסולי לו לעדות] ,8וחמור יותר מדינא דגמ' שנהגו באבלות זו רק המתאבלי עמו ,היינו קרובי האבלי שה בדרגת קירבה שא היו האבלי נפטרי היו ה צריכי לשבת עליה שבעה[ והיינו א שני בשני ע המת ,מ"מ עיי בספר דברי סופרי מהדורה חדשה שהביא מה ששמע בזה מהגרי"ש אלישיב זצ"ל בש הגרצ"פ פרנק זצ"ל שמנהג זה שנוהגי האידנא אינו המנהג המובא ברמ"א אלא מנהג חדש, וביאר דבריו ,שבאמת בדורות אחרוני לא נהגו למעשה את המנהג המובא ברמ"א כלל ,ונהגו מנהג חדש ובזה נהגו רק כאשר אביו או אמו יושבי שבעה אז ביניה ובנותיה נוהגי מקצת אבלות ,אבל כאשר שאר קרובי יושבי שבעה אי שאר קרובי נוהגי מנהגי אבלות כלל .ואמר לו הגריש"א שזוהי השמועה ולא כפי שנדפס בספר פני ברו #בש גדולי ירושלי שאמרו שאינו נוהג כלל ]א #הוסי ש ,שהגריש"א זצ"ל אמר לו הוראה זו כאשר היה צירו נוס שהאבלי ישבו בחו לאר ,ואולי סמ# הגריש"א על ב' הצירופי ,היינו המנהג החדש שרק על אביו ואמו היושבי שבעה וכ הא דישיבת האבלי היתה בחו לאר .[9וכ כתוב בספר ארחות רבנו עדות מהוראת החזו איש כנ"ל] .10והנה לפי מנהג חדש זה שנוהג רק באביו ואמו שיושבי שבעה ולא בשאר פסולי עדות של המת ,מתבאר לכאורה שטעמו משו כבוד האבלי ולא משו כבוד המת[. אבלות כאשר הבעל או האשה יושבת שבעה ח .מובא ברמ"א שא בקורבה של ידי קידושי לא נוהגי ניהוגי אלו מ"מ כאשר הבעל יושב שבעה נוהגת האשה מנהגי אבלות משו כבוד חמיה ומותה וכ האיש נוהג כ כאשר אשתו יושבת שבעה על הוריה] .והנה צ"ע מש"כ בשו"ת אב ישראל ח"ח סי' אודות מקרה שבו אשה ישבה שבעה על אמה האלמנה, וד הגרי"י פישר זצ"ל שבכה"ג אי הבעל צרי #לנהוג מנהגי אבלות ,כיו שעיקר הטע בכה"ג הוא משו כבוד חמיו או חמותו ,וכיו שחמיו אינו בי החיי א"כ אי טע לכבדו. והדברי צ"ע דבגמ' מועד קט ד כ' ע"ב מבואר שהבעל נוהג אבלות משו כבוד אשתו כאשר חמיו וחמותו נפטרו ,נמצא שבכל גוונא צרי #לנהוג מנהגי אבלות ,וצ"ע[. ובאמת שבכמה מקומות העידו גדולי תורה והוראה שלא נהגו מנהג זה כלל ,והיינו לא פסולי עדות ולא שאר קרובי ,עיי בספר ערו #השולח סי' שע"ד סט"ז שכתב בתו #הדברי שיש 8 ומנהג זה מוזכר בשעה"צ סי' קכ"ח ס"ק קכ"ו. 9 עיי ג בספר ישא יוס יור"ד סי' ס"ט שהביא את השמועה בש הגריש"א זצ"ל משמיה דהגרצ"פ פרנק זצ"ל א #הביאה באופ שונה] ,כפי שכתוב בספר פני ברו[# שאפשר להקל ולא לנהוג כלל ניהוגי אבלות דקרובי האידנא ,והביא שדעת הגריש"א זצ"ל להלכה היתה שיש לנהוג כפי שכתוב ברמ"א ,ואמר שמותר לרחו אבר אבר במי פושרי ]וראה מה שכתבנו לדו בדבריו להל[ ,והחמיר שצרי #לנהוג ג בעיר אחרת ורק בחו"ל היקל. 10 והנה הגר"נ קרלי שליט"א ,בחתונת נכדתו ,שנערכה לפני שנתיי ימי ,נוכח רק בחופה ולא בסעודה .וזאת כיו שבאותה העת ישבו שבעה על הרבנית ברמ ע"ה, והוא נהג את דעת הרמ"א שכל פסולי עדות נוהגי את ניהוגי האבלות .וביקשתי שישאלו קמיה אודות השמועה בש החזו איש ,וכתב לי נכדו "דיברתי ע מו"ז שליט"א ,ולמעשה עלה מדבריו שלא ברירא ליה המנהג בזה ,ולכ מחמיר כדברי הרמ"א .אבל לא שלל את השמועה בש החזו"א ,אלא שהוא לא ברור לו המנהג בזה, כ #הבנתי מתו #דבריו ,א הבנתי נכו"] .כמו כ ,שמעתי מטי שהגר"ח גריינמ שליט"א ג מורה לשואליו כדברי הרמ"א ,א #לא הצלחתי לברר את השמועה ביתר דיוק[. השתתפות קרובי בשמחות ט .בשו"ת שער אפרי סי' ק' 13כתב אודות עובדא שהיתה חתונה וקרובי הכלה נהגו מקצת דיני אבלות מדי כל המתאבל עימו ומחמת כ התעוררה השאלה הא ה יכולי להשתת בשמחה ,והשיב השער אפרי ששמחת החת והכלה דוחה את מנהגי האבלות האלו שאינו מ הדי רק ממנהג .וכ"כ בשו"ת תשובה מאהבה ח"ג סי' תי"ב מסברא דיליה וציי ג לשערי אפרי הנ"ל .14ועיי הערה באיזה קרובי נאמר די זה.15 11 ושמעתי על משפחות של גדולי תורה מליטא שלא נהגו כלל מנהג זה. 12 עיי"ש שכתב מ"מ מנהג הקהילות שרינו במדינות שונות שהיו ש גדולי תורה וצדיקי שהקלו עוד יותר במנהג זה שהמתאבלי עמו כאשר העידו ע"ז בכמה שו"ת, וכמדומני שלא היו נוהגי רק בקרובי ממש ,וציי לתרה"ד סי' רצ"א שמדינות אחרות נוהגי מנהג זה באופ אחר. 13 שו"ת שער אפרי סימ ק' – שאלה באחד שהתחיל לעשות נישואי ובתו #כ# נפטר בת דודה של הכלה והמנהג הוא שהקרובי מחויבי להתאבל ונשאלתי א רשאי קרובי הכלה ללבוש בגדי שבת וליכנס לחופה או שמחויבי לינהג אבילות. תשובה $השבתי שהכלה דוחה אבילות וכמו שמצינו בפ"ק דכתובות גבי מי שמת אביו של חת נוהג שבעת ימי משתה כו' א כ דוחה המשתה את האבילות א שיש לדחות דאדרבא מש מוכח איפכא דדוקא שמת אביו של חת כו' דליכא אינש דטריח ליה משמע הא לאו הכי דוחה האבילות את המשתה מכל מקו יש ללמוד מש דש מחויב לנהוג האבילות מצד הדי ואפילו הכי דוחה לפעמי ומכל שכ באבילות הקרובי שאינו אלא מצד המנהג פשיטא שאינ מחויבי להתאבל ולשנות הבגדי ואמרינ ג כ בגמרא מעבירי' המת מלפני הכלה ועיי בפוסקי ודו"ק. 14 ג מהגר"ש ואזנר שליט"א שמעתי להקל בזה בהשתתפות קרובי בשמחה א לפי העניי חסרונ יבטל מהשמחה ,ומצוי הוא כאשר ל"ע יושבת משפחה שלימה שבעה ואז כל בני הדודי שה בני ובנות האבלי מנועי להגיע לשמחה ,א #אמר שלא ירבו לשהות ש אלא יכנסו ויצאו. 15 והנה בספר דברי סופרי שהביא תשובה זו כתב שכל הקרובי שה פסולי עדות לחת ולכלה מותרי להיות נוכחי בשמחה ,וטעמו דומיא דמנהג המובא ברמ"א של ניהוגי מקצת אבלות שנוהג בפסולי עדות ה"ה שג דרגת הקירבה להשתת בשמחה היא בכהאי גוונא .ולענ"ד יש מקו לדו בדברי $ה אמת שהתשובה עוסקת בעניי השתתפות קרובי הכלה בשמחה ,אבל לגו הדי אי זה עניי הנוגע לקרובי החת והכלה ,אלא כל מי שהוא ידיד ורע וקרוב של החת והכלה או ,בעלי השמחה, והשתתפותו נצרכת לטובת השמחה ,וחסרונו יגרע מהשמחה בצורה משמעותית ,הרי השתתפות בחתונה מבלי לאכול י .יש לעיי הא אסור להיות בבית המשתה או רק השתתפות בסעודה נאסרה ולא יותר ,וכ יש לברר הא מותר להיות נוכח במקו ולשמוע נגינות מבלי להשתת בסעודה. איסור רחיצה יא .לעניי איסור רחיצה לקרובי הנוהגי מנהגי אבלות, עיי לשו הרמ"א שכתב שאינ רוחצי ,ולא חילק בי מי חמי לפושרי ובי צונני ,ובמקור הדי בתרה"ד שכתב וז"ל וא לא לחו ראש ולרחו פניה כי א בפושרי גמורי ,עכ"ד. ובפשטות איירי שלא לרחו את פניו ולחו בחמי אלא בפושרי ,אבל את שאר הגו בפושרי לא התיר .והטע בזה שהתרה"ד דימה את ניהוגי האבלות של הקרובי לדיני הנוהגי גבי אבל בשלשי שנהגו שרוח פיו"ר בצונ ,ולא התירו לו לרחו בפושרי את כל גופו.16 17 אמנ בספרי האחרוני הבאי אחרי הרמ"א סתמו בזה שבפושרי מותר ומשמע א כל גופו. ולעניי רחיצת כל גופו בצונ שרי ,שא באבלות דשלשי מצינו בזה מחלוקת 18וממילא לעניי אבלות דקרובי מסתברא להקל .ומ"מ כתבו האחרוני 19שנהגו הקרובי שלא ליל# למרח ,ויל"ע א כוונת לאסור במרח טפי וא בצונ. והנה יש לעיי בכל זה ,לפי דעות האחרוני לעיל שהקלו שלא לנהוג מנהגי אבלות שלא בפני האבל ,וטעמא כיו שהאבלות היא מפני כבוד האבלי .אמאי אסרו רחיצה ,והרי היא בכלל דברי שבצינעא כמבאר ביור"ד סי' ת' ,והיות ומבואר ברמב" בתורת אד ]המובא בטור[ שמדינא דגמ' לא נוהג מנהג זה מחו לביתו שלא בפני האבל ,וכל דבר שהוא בצינעא שרי לעשותו. וא"כ י"ל שרחיצה בביתו שלא בפני האבל שריא כדי דברי שבצינעא ,ואמאי החמירו בזה כולי האי .ובשלמא להבנת התרה"ד י"ל שהאבלות היא מפני כבוד המת ולכ נוהגת ג ברחיצה ,אבל כל האחרוני שהובאו לעיל שנקטו דטעמא של אבלות זו היא משו כבוד האבלי ובכל זאת נקטו לאסור רחיצה וצ"ע] .וביותר לדעות הסוברות שהמנהג האידנא הוא רק באביו ואמו שמסתבר בזה שהוא מפני כבוד האבלי ,דיש מקו לדו בזה לגבי רחיצה, ובפרט האידנא שמניעת רחיצה בפושרי וחמי היא קושי גדול[. שיש בו את הסברא של השערי אפרי ,שלא נאמרו ניהוגי אבלות אלו שה ממנהגא במקו שמחת חת וכלה. ולכ י"ל דעד כמה שנקטינ כדברי השערי אפרי הנ"ל ,אפשר ג להקל בידידי ורעי שאינ קרובי ,ומאיד #גיסא א הפסולי עדות אי לה קירבה אמיתית לבעלי השמחה ,אלא רק קירבת שאר בעלמא ,וחסרונ בשמחה לא יגרע מאומה ,מי יימר שג בה הקלו. 16 וכ #הורה הגרי"ש אלישיב זצ"ל ]מובא בספר ישא יוס חיור"ד סי' ס"ט שהתיר לרחו בפושרי אבר אבר בלבד ולא כל גופו א לא בשעת הדחק[. 17 עיי ש" #ס"ק ז' ושו"ת שבות יעקב ח"ג צ"ח וחכמת אד כלל קס"א די ה' וכ משמעות קצוש"ע סי' ר"ג ס"ב שכתב לאסור בחמי . 18 דגמ"ר ורע"א אסרו והא"ר ופמ"ג ודה"ח התירו. 19 עיי באר הגולה סי' שע"ד ובחכמת אד ש ובקצוש"ע ש . תספורת יב .כאמור לעיל הרמ"א ובמקור הדברי בתרה"ד לא הזכירו כלל איסור תספורת ובהגת לח הפני על השו"ע הזכיר ג תספורת ונטילת צפרניי .ובשו"ת שבות יעקב ח"ג סי' צ"ח תמה על דברי לח הפני ודחה דבריו בתוק ,20ובספר חכמת אד וקיצוש"ע לא כתבו מנהג זה גבי תספורת. ויל"ע בזה שהרי הטע שמחמירי לאבל ברחיצה בשלשי הוא מחשש שמא יבא להסתפר ,ואי #יכול להיות שרחיצה אסורה ותספורת שרי בקרובי ,וצ"ע. ויש ליישב דא שמסגנו דברי התרה"ד משמע שנתנו על הקרובי עד אחר השבת ניהוגי אבלות דשלשי ,מ"מ אי זה בדוקא ממש ,אלא כיו רצו להנהיג קצת מנהגי אבלות בחרו מקצת דברי הנוהגי באבל בשלשי ,אבל אי זה בדומה ממש. העולה מהנ"ל: א .מדינא דגמרא כל המתאבל עליו מתאבלי עמו, אבלות גמורה שבעה ושלשי ,וטעמו משו כבוד האבלי , ונוהג רק בפניה ,וכתבו הראשוני שהאבלי נהגו למחול ולכ אי לנהוג מנהגי אבלות דקרובי כלל. ב .הרמ"א מביא מנהג שמקורו בתרה"ד בש רבני אושטריי #שנוהג בכל פסולי עדות של המת. ג .מנהג זה של הרמ"א הוא על החלפת מקצת בגדי , רחיצה בחמי ]וי"א בפושרי[ ועל הליכה לשמחות .ונוהג עד מוצ"ש של האבלות] .וראה אות י"א מה שכתבנו אודות רחיצה בפושרי בכל גופו ,ורחיצה בצינעא[. ד .נחלקו הדעות הא נוהגי מנהג זה ג כאשר האבלי ה מחו לעיר והמנהג להקל. ה .יש שנקטו שמנהג זה של הרמ"א לא נוהג האידנא כלל ,ויש שאמרו שמנהג זה נוהג לגמרי ג על כל פסולי עדות של המת ,ויש שנקטו שמנהג הרמ"א התבטל והאידנא יש מנהג חדש שחל רק על בני או בנות שאביה או אמ יושבי שבעה] .ויש שהקלו על פי זה כאשר יש צירו נוס כגו שהאבלי מחו לעיר[ .עיי בכל זה באות ז'. ו .יש מהפוסקי שנקטו שא אבלות הקרובי תמנע שמחת חת וכלה אפשר להקל לקרובי להיות בשמחה, וצ"ע א נהגו כ .אמנ אפשר שא יהיו נוכחי בשמחה בלי לאכול קיל טפי ,ובפרט א מדובר על קרובי שאינ בני או בנות האבלי ]ע"פ המנהג החדש האידנא המובא אות ז'[. 20 וצ"ע מה שהביאו בקוב מבית לוי הלכות שמחות ס"ז להחמיר בתספורת וציינו לשבות יעקב הנ"ל ,וזה אינו שהשואל דיבר מזה א #השבו"י דחה מכל מנהג זה.
© Copyright 2024