‫עלון שבועי מבית "בני אמונים"‬ ‫פרשת וירא‬ ‫בנﬨיבות אמוניﬦ‬ ‫אמן ותפילה בפרשה‬ ‫עניית אמן מבטאת אמונה‬ ‫בדומה לכך מסופר בנביא )ירמיהו פרק כח( כי לאחר שהתנבא ירמיהו מפי ה' על‬ ‫הפורענות שעתידה לבוא על ירושלים‪ ,‬קם נביא שקר בשם חנניה בן עזור והחל‬ ‫לומר "נבואות" טובות ומרגיעות על ירושלים ויושביה‪ .‬כששמע זאת ירמיהו‬ ‫לא דחה מיד את דבריו‪ ,‬אלא תחילה פתח ואמר‪" :‬אמן‪ ,‬כן יעשה ד'‪ ,‬יקם ד'‬ ‫את דבריך אשר נבאת"‪ ,‬ורק לאחר מכן חזר והביא לפני הנוכחים את דברי ד'‬ ‫האמיתיים אשר היוו כמובן סתירה מוחלטת לדברי חנניה בן עזור‪.‬‬ ‫מדבריו של ירמיהו למדה הגמרא במסכת שבועות )לו א( שאחת ממשמעויותיה‬ ‫של המילה אמן היא "קבלת דברים"‪ ,‬ובאר שם רש"י שלכן ראוי לענות אמן‬ ‫על כל דבר תפילה ותחינה‪ ,‬כיון שאמן הוא גם לשון בקשה ותפילה שיהי רצון‬ ‫שבאמת כך יהיה‪ .‬וב'מאירי' )שם( הוסיף ובאר‪ ,‬שכל המטה אזנו ומפנה את לבו‬ ‫לשמוע את המברך ועונה אחריו אמן‪ ,‬הרי זה כאילו התפלל בעצמו על כך‪.‬‬ ‫לכן כאשר שמע ירמיהו הנביא את דברי חנניה‪ ,‬למרות שידע שזו נבואת שקר‬ ‫ענה מיד אמן‪ ,‬ובכך התכוון לבקש מלפני ד' שאכן יקיים את הדברים ויבטל את‬ ‫הגזירה מישראל‪ ,‬ורק לאחר מכן הביא בפני הנוכחים את הנבואה ששמע מפי ה'‬ ‫על ירושלים ויושביה‪.‬‬ ‫בפרשתנו אנו קוראים על דין ודברים שכביכול התנהל בין הקב"ה לאברהם‬ ‫ושרה אחר שהתבשרו על לידת יצחק‪ .‬בין הדברים שואל הקב"ה את אברהם‬ ‫)יח יג(‪" :‬למה זה צחקה שרה לאמור האף אמנם אלד ואני זקנתי"‪ ,‬ושרה כחשה‬ ‫ואמרה "לא צחקתי"‪.‬‬ ‫ה'רמב"ן' בפירושו על התורה )שם פס' טו( מתקשה בהבנת הדברים‪ ,‬הכיצד ייתכן‬ ‫ששרה לא האמינה לדברי המלאך‪ ,‬וגם מדוע כחשה שרה את הדבר שיצא מפיה‬ ‫קודם‪.‬‬ ‫על ברכת גוי‬ ‫בביאור הדברים כותב ה'רמב"ן' ששרה לא הכירה‬ ‫בקדושתם של המלאכים‪ ,‬וכיון שחשבה אותם‬ ‫אף על ברכה הנשמעת גוי אמרו חז"ל במדרש )ב"ר‬ ‫אמן לכל ברכה‬ ‫לאנשים פשוטים צחקה על דבריהם‪ .‬ואכן הקב"ה לא‬ ‫תולדות סו(‪ :‬אמר רבי תנחומא‪ ,‬אם ברכך עובד כוכבים‪,‬‬ ‫בא אליה בטענה על כך שצחקה‪ ,‬אלא על שלא ענתה "ויאמר אדנ‪-‬י אם נא מצאתי חן‬ ‫ענה אחריו אמן‪ ,‬שהרי כבר נאמר )דברים ז יד(‪" :‬ברוך‬ ‫אמן אחר דבריהם‪ .‬שאפילו היו אלו באמת אנשים‬ ‫תהיה מכל העמים"‪ .‬ומספרים חז"ל שפעם פגש‬ ‫בעיניך" )יח ג(‬ ‫פשוטים‪ ,‬מכל מקום ראוי היה שתענה אחר ברכתם‬ ‫עובד כוכבים אחד ברבי ישמעאל וברכו‪ ,‬אמר לו רבי‬ ‫ראשי התיבות 'אם נא מצאתי' הם‬ ‫ותאמר‪ :‬אמן כן יעשה ה'‪.‬‬ ‫ישמעאל‪ :‬כבר מילתך אמורה בתורה "ברוך תהיה‬ ‫כך‪:‬‬ ‫כלומר‪ ,‬לדברי הרמב"ן התביעה כנגד שרה הייתה על 'אמן'‪ ,‬ואם כן‪ ,‬יש לפרש כתוב זה‬ ‫מכל העמים"‪.‬‬ ‫כך שכאשר נתברכה מפי המלאך )שם י( "שוב אשוב 'ויאמר אדנ‪-‬י' ‪ -‬היינו כאשר תשמע‬ ‫וב'ספר חסידים' )תכז( למד מדברי חז"ל הללו הנהגה‬ ‫אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך"‪ ,‬היה לה לכל אדם המברך בשם ה'‪ ,‬אזי 'אם נא‬ ‫למעשה‪" :‬אם יאמר הנכרי אלוקיך או אדוניך יצילך‪,‬‬ ‫הפחות לענות אמן על ברכתו‪ ,‬ואפילו אם היה הוא מצאתי' ‪ -‬ענה אחריו אמן‬ ‫אז יענה אחריו אמן"‪.‬‬ ‫באמת איש פשוט‪.‬‬ ‫)'ויתילדו על משפחותם' עמוד רצה(‬ ‫אמן אחר 'מי שברך'‬ ‫]יש שלמדו רמז לדברי הרמב"ן מלשון הכתוב "ותצחק‬ ‫דין זה שיש לענות אמן אחר כל ברכה הובא להלכה‬ ‫שרה בקרבה לאמור האף אמנם אלד ואני זקנתי"‪,‬‬ ‫בספרי הפוסקים‪ .‬וב'משנה ברורה' )רטו ט( הביא על כך‬ ‫המילה 'אמנם' רומזת ל'אמן' )גליון 'פנינים' פר' וירא תשע"ד([‪.‬‬ ‫יסוד גדול בתורת הביטחון למד המשגיח רבי ירוחם הלוי ממיר זצ"ל מדברי את דברי המדרש‪ ,‬שהשומע אדם המתפלל או מברך לישראל‪ ,‬אפילו בלא הזכרת‬ ‫הרמב"ן‪ :‬נחשוב נא לעצמנו‪ ,‬אמר המשגיח‪ ,‬אילו היה מתדפק הלך עני על דלת השם‪ ,‬חייב לענות אמן אחריו‪ .‬ומוסיף המשנה ברורה שלפיכך התפשט המנהג‬ ‫ביתה של אישה זקנה באה בימים וחשוכת בנים ומבקש ממנה נדבה‪ ,‬ובתתה לו שעונים אמן אחר הרחמן שבברכת המזון‪.‬‬ ‫את מבוקשו ביד רחבה‪ ,‬מתוך עומק רגשי תודתו היה מברך אותה ‪ -‬בין שאר ב'ערוך השולחן' )רטו א( הוסיף שהעונה אמן אחר 'מי שברך' או כל ברכה שאחד‬ ‫הברכות ‪ -‬שבשנה הבאה תזכה לבנים‪ ,‬האם בכך שהאשה הזו אינה עונה אמן מברך לחברו מקיים בכך מצות 'ואהבת לרעך כמוך'‪ .‬ומקורביו של מרן הגרש"ז‬ ‫אויערבאך זצ"ל מספרים שתמיד היה הוא מזהירם להקפיד על הנהגה מיוחדת‬ ‫אחר ברכתו הנראית כמגוחכת תיחשב היא לכופרת חלילה?!‬ ‫והנה אף לגבי שרה הלא העידה התורה)שם יא(‪" :‬חדל להיות לשרה אורח כנשים"‪ ,‬זו )'הליכות שלמה' תפילה פי"ב הערה ‪ .(86‬עוד מובא בשם הגרש"ז אויערבאך שהיה‬ ‫כלומר ‪ -‬בדרך הטבע לא ייתכן מצב שאשה במצבה תלד‪ ,‬מדוע אפוא היה עליה מעורר תדיר שאחר אמירת תהלים על החולה‪ ,‬יאמרו את ה'מי שברך' בקול רם‬ ‫לענות אמן אחר ברכה מופרכת כל כך הנשמעת מפי הלך הנדמה כישמעאלי וימתינו הציבור עד לסיום ה'מי שברך' כדי לענות 'אמן' )שם פ"ח הערה ‪.(16‬‬ ‫ומסופר על רבינו חיים הלוי מבריסק זצ"ל‪ ,‬שכאשר בא אליו אדם אשר היה‬ ‫נבער?‬ ‫זקוק לישועה גדולה אחר שאשתו חלתה והגיעה עד שערי מוות‪ ,‬ברכו הגר"ח‬ ‫אלא שיסוד גדול טמון כאן‪ :‬אצל המאמין האמיתי אסור שתהיה התחשבות מעומק לבו‪ ,‬והוסיף ואמר לו‪ :‬אוכל לייעץ לך עצה טובה‪ ,‬שבערב שבת הקרוב‪,‬‬ ‫במצב הקיים לפי ראות עיניו‪ ,‬אלא עליו להתהלך תמיד במחשבת "הייפלא מה' שעה שרבים הולכים להיטהר בבית המרחץ‪ ,‬עמוד בפתח המקום ובקש מכל‬ ‫דבר?!" ולהאמין כי הטבע כולו נתון ביד ה' לעשות בו כרצונו‪ .‬לפיכך נתבעה העוברים שיברכו את אשתך ברפואה שלימה‪ ,‬ואל תשכח לענות אחריהם אמן‪,‬‬ ‫שרה על שלא ענתה אמן על ברכת המלאך‪ ,‬משום ש לרום מעלתה לא היה ופשוט שבכוחה של עצה זו להושיע אותך ואת ביתך מכל צרה )נוטרי אמן ח"ב‬ ‫עליה להתחשב כלל במצבה הנוכחי‪ ,‬אלא להאמין ולענות אמן בתמימות פ"ב הערה יז(‪.‬‬ ‫)'דעת תורה' וירא(‪.‬‬ ‫מעשה נפלא מובא בספר 'גשמי ברכה' )עמ' תצד( בשם הגאון רבי‬ ‫"בני אמונים" ת‪.‬ד‪ 102 .‬בני ברק | פקס‪ | 08-9746102 .‬מייל‪gmail.com .‬כ@‪ | 9139191‬ניתן לקבל עלון זה במייל מידי שבוע‬ ‫וכאשﬧ תקום מן ﬣספר תחפש באשר ﬥמדת אם יש בו דבר שתוﬤל לקיימו‬ ‫עניית אמן היא קיום הברכה! קביעה זו מוצאת אצלנו ביטוי בכל יום ויום‪ ,‬כאשר‬ ‫אנו משתדלים להקפיד שברכותינו תושלמנה בעניית אמן אחריהן‪ .‬אולם האם‬ ‫חשבנו פעם עד כמה חשוב שנענה אמן גם אחר 'סתם' ברכה או איחול שמברך‬ ‫זולתנו‪ ,‬בין אם מברך אותנו‪ ,‬ובין אם מברך לאדם אחר‪.‬‬ ‫כאשר קבעו לנו חז"ל )ברכות ז א( "אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך"‪ ,‬התכוונו‬ ‫הם ללמדנו גם עד כמה חשוב שנענה אמן אחר ברכת כל אדם‪ ,‬ואפילו על ברכה‬ ‫של חולין‪ ,‬וכפי שפירש שם רש"י שהמלאך נענע בראשו על ברכת רבי ישמעאל‬ ‫כעונה אמן אחר ברכתו‪.‬‬ ‫אמן אחר נביא השקר‬ ‫)אגרת הרמב"ן(‬ ‫ﬥא המדרש עיקﬧ אלא ﬣמעשה‬ ‫)אבות א יז(‬ ‫נאה ﬢורש ונאﬣ מקייﬦ‬ ‫)חגיגה יד ב(‬ ‫עניית אמן על ברכות ואיחולים‬ ‫ונאמר אמן‬ ‫בדרך צחות אמר האדמו"ר רבי שמעון מיערוסלב זצ"ל )מובא ב'אוצר אפרים' פרשת‬ ‫בא(‪ :‬ב'ברכת החודש' הנאמרת בשבת שלפני ראש חודש‪ ,‬מתפללים אנו‪" :‬יחדשהו‬ ‫הקדוש ברוך הוא עלינו ועל כל עמו בית ישראל לחיים ולשלום‪ ,‬לששון ולשמחה‬ ‫‪...‬ונאמר אמן"‪ .‬בפשטות הסיום 'ונאמר אמן' הוא הוראה לציבור שיאמרו אמן‬ ‫אחר הברכות הגדולות שברכנו‪ .‬אך אפשר גם לפרש שיש בכך ברכה בפני עצמה‬ ‫שבחודש זה נזכה לומר פעמים רבות את המילה 'אמן'‪.‬‬ ‫כלומר‪ ,‬מבקשים אנו מהקב"ה שהחודש הבא עלינו לטובה יהיה מבורך ביותר‪,‬‬ ‫כך שירבו בו השמחות בהן יברך כל אחד את בעל השמחה כנהוג‪ ,‬והלה יענה‬ ‫מעשה אמוניﬦ‬ ‫קסד(‬ ‫רבקה ענתה אמן על ברכת יצחק‬ ‫אף להלן בפרשת חיי שרה מוצאים אנו רמז להלכה זו‪ :‬שהנה בלשון הפסוק )כז‬ ‫ל(‪" :‬ויהי כאשר כלה יצחק לברך את יעקב‪ ,‬ויהי אך יצא יצא יעקב מאת פני יצחק‬ ‫אביו" וגו'‪ ,‬תמהו רבים מהמפרשים על כפל הלשון 'יצא יצא'‪ .‬ובדרך רמז אמר על‬ ‫כך רבי חיים יצחק יוסטמן זצ"ל‪ ,‬תלמידו המובהק של ה'חידושי הרי"ם'‪ ,‬בספרו‬ ‫'חיי יצחק'‪ :‬שבעת שברך יצחק את יעקב עמדה רבקה אמו מאחורי הפתח‬ ‫וענתה אמן אחר כל ברכה וברכה כדי שהברכה תהיה מושלמת‪ ,‬וכיון שברכת‬ ‫יצחק נאמרה בשני פסוקים ענתה רבקה פעמיים אמן‪ .‬לכך רמזה התורה במילים‬ ‫'יצא יצא' ‪ -‬צ"א בגמטריא 'אמן'‪ ,‬רמז לב' האמנים שענתה רבקה‪.‬‬ ‫כעין זה אמר בעל ה'דברי ישראל' ממודז'יץ על הפסוק שנאמר בתחילת אותה‬ ‫הפרשה )כה כא(‪" :‬ויעתר יצחק לד' לנוכח אשתו"‪ ,‬עליו פירש רש"י‪" :‬זה עומד‬ ‫בזוית זו ומתפלל וזו עומדת בזוית זו ומתפללת"‪ ,‬שיש לפרש בדרך רמז שראשי‬ ‫התיבות של המילים "אשתו כי עקרה" הם בגימטריה צ"א כמנין אמן‪ ,‬ללמדך‬ ‫שרבקה שהאמינה ובטחה בתפילתו של יצחק‪ ,‬עמדה לצדו בעת תפילתו וענתה‬ ‫אחריו אמן‪ ,‬ובזכות עניית אמן זו היתה הברכה מושלמת ותפילתם נתקבלה‪.‬‬ ‫סיפור שבועי על אמן ותפילה‬ ‫אמן גורלית‬ ‫בעת אמירת הקדיש היה החזון איש עומד ‪ -‬נשען על‬ ‫הסטנדר‪ ,‬כשידיו מכסות את עיניו וכולו מרוכז בעניית אמן‪...‬‬ ‫פעם כאשר הסתיימה התפילה ולא היה מי שיאמר קדיש‪,‬‬ ‫פנה החזון איש לצאת מן החדר‪ ,‬אלא שתוך כדי הליכתו‬ ‫פתח אחד המתפללים באמירת קדיש‪ ,‬החזון איש לא עמד‬ ‫במקומו‪ ,‬אלא שב למקומו הקבוע‪ ,‬ליד הסטנדר‪ ,‬כיסה את‬ ‫עיניו והקשיב לקדיש בריכוז מלא ‪ -‬בכל כוונתו"‪.‬‬ ‫)נוטרי אמן ח"ב עמ' שיג(‬ ‫)'נוטרי אמן' ח"א עמ' פו(‬ ‫בס"ד‬ ‫בן תורה יקר!‬ ‫לקראת שבת‬ ‫היארצייט דמרן החזון‬ ‫איש זי"ע‪ ,‬תן דעתך‬ ‫לזהירותו המופלגת‬ ‫של מרן זי"ע במצות‬ ‫עניית אמן‪ ,‬לענותה‬ ‫בכל כוונתו‪ ,‬כדברי‬ ‫חז"ל )שבת קיט ב וברש"י שם(‪:‬‬ ‫"העונה אמן בכל כוחו‬ ‫ בכל כוונתו‪ ,‬פותחים‬‫לו שערי גן עדן"‪.‬‬ ‫וכך העידו תלמידיו‪:‬‬ ‫‪ shay‬עיצובים‬ ‫כמו בכל שנה‪ ,‬גם ביום כיפור זה בטוח‬ ‫היה פלוני‪ ,‬ממתפללי בית הכנסת‬ ‫המפורסם 'זכרון משה'‪ ,‬שה'מפטיר יונה'‬ ‫מונח בכיסו ‪ -‬תרתי משמע‪ ...‬לפיכך‬ ‫לא ייפלא אם נאמר שכאשר אי מי מן‬ ‫המתפללים ניסה להוציא זאת מחזקתו‪,‬‬ ‫הוא הופתע‪ ,‬הופתע מאוד‪.‬‬ ‫'חזקה' רבת שנים הייתה לו למיודענו‬ ‫על עלייה חשובה ועתירת סגולות זו‪,‬‬ ‫עד עתה לא ההין איש ליטול ממנו‬ ‫את הכתר‪ ,‬אולם השנה נפל דבר‪ .‬אחד‬ ‫מהקהל‪ ,‬מתפלל חדש יחסית החליט‬ ‫להתמקח עמו‪ ,‬הסכומים העפילו‬ ‫לגבהים‪ ,‬שמיודענו לא יכול היה לדמיין‬ ‫עצמו עומד בהם‪.‬‬ ‫הגבאי עמד להכריז על הזוכה המאושר‪,‬‬ ‫אולם המוחזק שהכיר היטב את גודל‬ ‫ערכה של עליית 'מפטיר יונה' החליט‬ ‫שלא לוותר‪ .‬האוירה הרצינית והמפוייסת‬ ‫האופפת את בית הכנסת בימי‪-‬כיפורים‬ ‫כתיקונם התחלפה עד מהרה בקולות‬ ‫צורמים של ויכוח מר‪ ,‬אליו הצטרפו עד‬ ‫מהרה עוד כמה מן המתפללים‪.‬‬ ‫'אינך רשאי להפקיע את המחיר' ‪ -‬טען‬ ‫המוחזק‪' ,‬טובת קופת בית הכנסת‬ ‫חשובה מכל' ‪ -‬הגיב המרבה במחיר‪' ,‬יש‬ ‫לי חזקה של עשרות שנים' ‪ -‬שב וטען‬ ‫המוחזק‪' ,‬ומעתה החזקה עוברת אליי' ‪-‬‬ ‫החרה אחריו בן שיחו‪.‬‬ ‫יכול היה הויכוח להתמשך עד אין‬ ‫קץ‪ ,‬אלא שבמקום נוכח הגאון‬ ‫רבי ישראל יעקב פישר‬ ‫זצ"ל‪ ,‬ראב"ד ירושלים‬ ‫ורבה של שכונת 'זכרון משה'‪ ,‬וכפוסק‬ ‫בעל שיעור קומה הוא הכריע את‬ ‫הויכוח באחת‪ :‬צודק המרבה במחיר!‬ ‫אך למען השלום עליו לפנות למוחזק‬ ‫ולבקש הימנו שיוותר על חזקתו‪.‬‬ ‫'כיצד אוכל לוותר על סגולה כה נודעת‬ ‫לאריכות ימים' – התמרמר האיש‪' .‬הריני‬ ‫לברכך מכל לבי שתזכה לחיים טובים‬ ‫וארוכים גם בלי הסגולה הזו' – ענה‬ ‫לו הרב פישר‪ ,‬ואף חזר על כך מספר‬ ‫פעמים לתדהמת הקהל‪.‬‬ ‫יכול היה הסיפור להסתיים כאן‪ ,‬אלא‬ ‫שלמרבה הצער באותה שנה נפטר בעל‬ ‫החזקה בקיצור ימים רח"ל‪.‬‬ ‫בעת שבא הרב פישר לנחם לא יכלו בני‬ ‫המשפחה להסתיר ממנו את כאבם ואת‬ ‫תחושתם‪ ,‬כי שמא‪ ,‬אילו לא היה נחפז‬ ‫המנוח לוותר‪...‬‬ ‫הרב פישר שהרגיש בכך בתבונתו‪,‬‬ ‫פנה אליהם ואמר‪ :‬דעו לכם כי ברכתי‬ ‫היתה אמורה להתקיים במלואה‪ ,‬אך‬ ‫מה אעשה ואיש לא טרח לענות אמן‬ ‫אחריה‪ ,‬כולל המתברך עצמו‪.‬‬ ‫באותו מעמד הרגשתי בכך – הוסיף‬ ‫הגרי"י‪ ,‬לכן חזרתי מספר פעמים על‬ ‫הברכה בתקווה שאי מי יענה אמן‬ ‫אחריה‪ ,‬אך לצערי לא שמעתי שמישהו‬ ‫עשה זאת‪ .‬וברכה שלא ענו אחריה אמן‬ ‫בודאי אינה ברכה מושלמת‪ ,‬ואם כן גם‬ ‫כוחה להשפיע מוגבל‪ ,‬סיים הרב פישר‬ ‫את דבריו הנוקבים‪.‬‬ ‫יהודי יקר! כשאﬨה מברך ברכות השחﬧ דאג שמישהו יענה ﬡמן אחר ברכותיך‪.‬‬ ‫דוד מאשקאוויטש אב"ד באניהאד‪ ,‬ששמע מפי הגאון רבי‬ ‫שמואל ענגיל מראדומישלא כי בעת ששבת פעם בעיירה צאנז‬ ‫אצל רבו בעל ה'דברי חיים'‪ ,‬ראה רבו כיצד הוא מעיין בספר בשעת‬ ‫קריאת התורה בין גברא לגברא‪.‬‬ ‫לאחר התפילה קרא לו ה'דברי חיים' ואמר לו‪ :‬הגם שהנני יודע שאתה בקי‬ ‫בהלכה והנך יודע שמותר ללמוד בשעת קריאת התורה בין גברא לגברא‪ ,‬מכל‬ ‫מקום על דבר אחד יש לי להוכיח אותך‪ ,‬שהרי יתכן שבאותה שעה יאמרו 'מי‬ ‫שברך' על החולה‪ ,‬ועניית ה'אמן' שלך יכולה הייתה להוסיף ולהועיל לזכות‬ ‫רפואתו‪ .‬לכן הנני מבקשך שאל תוסיף לנהוג כן‪ ,‬אלא הרגל עצמך תמיד להטות‬ ‫אוזן לברכות ה'מי שברך' ולענות עליהם אמן כראוי‪.‬‬ ‫ובגמרא )כתובות סז ב וראה בתוספות שם( מובא מעשה בבתו של נקדימון בן גוריון‬ ‫שבעת שנישאה פסקו לה חכמים על פי הוראת בעלה ארבע מאות זהובים‬ ‫להוצאות על בשמים בלבד‪ ,‬וכששמעה זאת ֵּברכה את החכמים‪" :‬יהי רצון שכך‬ ‫תפסקו לבנותיכם"‪ .‬ומוסיפה הגמרא ומדגישה שחכמים הקפידו לענות אחרי‬ ‫ברכתה 'אמן' כדי שתהיה לה קיום‪.‬‬ ‫כמו כן בספר שו"ת רע"א החדש )ירושלים תש"ז סי' טו( מובאת איגרת ששלח גאון‬ ‫ישראל רבינו עקיבא איגר לנכדו ביום חתונתו‪ ,‬ובה מבקש הוא ממנו‪" :‬תזכירו‬ ‫אותנו במסיבת העדה בשמחתכם לברכנו‪ ,‬כי יקר אצלי להתברך מפי הציבור‬ ‫העונה אמן"‪.‬‬ ‫אמן אחריו‪ ,‬ואף חברו יברכו על שמחתו וגם הוא יענה אחריו‪ ,‬כך‬ ‫שהמילה 'אמן' כל הזמן ִּת ָׁש ַמע בחודש זה שוב ושוב‪.‬‬ ‫סיפר כ"ק האדמו"ר מויז'ניץ שליט"א‪ :‬אל הרה"ק ה'דברי יואל'‬ ‫מסאטמר הגיע יהודי יקר כדי לקבל את ברכת קדשו של הרבי לרגל נישואי‬ ‫בנו יחידו שנולד לו אחר י"ח שנות נישואין‪ .‬בהזדמנות זו שאל אבי החתן את‬ ‫הרבי‪ :‬מהו הדבר הנכון ביותר עבורו לעשות ביום החופה‪ ,‬כדי לנצל יום קדוש‬ ‫זה כיאות?‬ ‫האיש היה בטוח שהרבי יורה לו לצום‪ ,‬להשתטח על קברי צדיקים או לסיים את‬ ‫כל ספר התהלים‪ ...‬אך מה רבה הייתה הפתעתו כאשר הרבי הורה לו‪ :‬עליך לישון‬ ‫לכל הפחות שלוש שעות‪ ,‬והסביר הרבי‪ :‬בחתונה בודאי יבוא קהל רב להשתתף‬ ‫ולברכך לרגל השמחה‪ ,‬כדי שברכות אלו יתקיימו יהיה עליך לענות אמן אחריהן‬ ‫בכוונה‪ ,‬עבודה זו גדולה היא מכל העבודות‪ ,‬וכדי לעשותה כיאות עליך להיות‬ ‫עירני ומרוכז‪ ,‬על כן ראוי שתישן כראוי קודם לכן‪') ...‬דער ויז'ניצר הויף' גיליון קסג ‪-‬‬