1. No category

‫בס"ד‬
‫ק ּונְ ְט ֶרס‬
‫עלון ישיבת שיח‪-‬יצחק‬
‫‪ -‬קובץ פנימי ‪-‬‬
‫‪1‬‬
‫ישיבת שיח‪-‬יצחק‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫קונטרס‬
‫סיוון תשע"א‬
‫הגיליון ה‪-‬כ"ז‬
‫ישיבת "שיח‪-‬יצחק"‬
‫ע"ש הרב ד"ר יצחק ברויאר זצ"ל‬
‫גבעת הדגן ‪ ,1‬אפרת‬
‫בשיתוף מוסדות 'אור תורה סטון'‬
‫עריכה‪ :‬אהרון חבר‬
‫עיצוב‪ :‬אברהם גרשוני‬
‫להזמנת הקונטרס ולתגובות ניתן לפנות אל‪[email protected] :‬‬
‫‪2‬‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫ישיבת שיח‪-‬יצחק‬
‫תוכן ענינים‬
‫מאמר מערכת ‪4 .........................................................................................................................‬‬
‫תפילה בבלי דעת ‪ /‬הרב יאיר דרייפוס ‪5 ...................................................................................‬‬
‫פאנל על התפילה ‪13 .................................................................................................................‬‬
‫תפילה בידיעה כהה ‪ /‬הרב אורי ליפשיץ ‪39 ..............................................................................‬‬
‫עַ ל פָ נָי ‪ /‬הרב נעם סמט ‪45 .......................................................................................................‬‬
‫מה יהודים עושים עם הקיץ? ‪ /‬הרב אלחנן ניר ‪80 ...................................................................‬‬
‫יתי ‪ /‬חיים יחזקאל ברונשטיין ‪90 .......................................................................‬‬
‫אתי אֶ ת בֵּ ִ‬
‫וּבְ צֵ ִ‬
‫הדר מרגליתא למרא ‪ /‬צבי ויינגרטן ‪91 .....................................................................................‬‬
‫לַחַ שׁ ‪ /‬אהרון שלום חבר ‪97 ......................................................................................................‬‬
‫על תפילה וניכור ‪ /‬דרור בר יוסף ‪98 .........................................................................................‬‬
‫ללכת‪ ,‬להתפלל ‪ /‬איתן אברמוביץ ‪111 ......................................................................................‬‬
‫כְּ ֶשׁקוֹלְ ַרבִּ י עוֹמֵ ד בִּ ְתפִ לָּה ‪ /‬אשר שאז ‪119 .................................................................................‬‬
‫נפתולי אלוקים נפתלתי ‪ /‬ישראל אורי מייטליס ‪120 ...............................................................‬‬
‫משיח עבדקן – או צל גללי החמור? ‪ /‬יעקב אשבל ‪131 ...........................................................‬‬
‫ואני אברכם ‪ /‬יונתן גרינבוים‪138 .............................................................................................‬‬
‫שקר הגד נא לנו ‪ /‬צבי שטראוס ‪152 ........................................................................................‬‬
‫המחוג הגדול ‪ /‬אהרון שלום חבר ‪158 ......................................................................................‬‬
‫‪3‬‬
‫ישיבת שיח‪-‬יצחק‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫מאמר מערכת‬
‫ארבע שנים עברו מאז הסתלקותו של הרב שג"ר‪ ,‬בכ"ה סיוון תשס"ז‪ .‬אני לא הכרתי‬
‫אותו‪ .‬בתשס"ז הייתי עדיין שמיניסט‪ ,‬אפילו להלוויה לא הגעתי כי הייתה לי בגרות‬
‫באזרחות‪ .‬שמעתי אותו מדבר רק פעם אחת‪ ,‬בשיעור הכללי במחשבה בחמישי בבוקר‬
‫בשיח‪ ,‬כשהייתי בשבו"ש‪.‬‬
‫בשיחה הוא דיבר על העולם כסיפורו של הקב"ה ועל העלאת מ"ן ביצירת האדם את‬
‫סיפורו הוא‪ .‬אני לא הבנתי הרבה מן המושגים‪ ,‬וכשדיבר על העלאת מ"ן דמיינתי זרע גד‬
‫צפיחית בדבש המרחף מבין האנשים אל השמיים‪ ,‬היפוך דור המדבר‪ .‬רק בשיעור א' גיליתי‬
‫שמ"ן זה ראשי תיבות מים נוקבין‪ .‬נהניתי מאוד מהשיעור‪ ,‬רציתי ללמוד ממנו‪ .‬אבל הוא‬
‫חלה‪ ,‬ונפטר‪ ,‬ואני לא הכרתי אותו‪.‬‬
‫קונטרס זה מוקדש לזכרו של הרב שג"ר‪ ,‬ויוצא ביום השנה הרביעי לפטירתו‪ .‬אבל הוא‬
‫איננו קונטרס על הרב שג"ר‪ .‬הרוב המוחלט של הלומדים כיום בשיח לא הכיר אותו כלל‪.‬‬
‫בכל מקרה‪ ,‬מהסיפורים והמימרות ששמעתי בשמו‪ ,‬נראה לי שהוא לא היה מעוניין שיכתבו‬
‫עליו יותר מדי‪ .‬אבל אני מקווה שאם לא כותבים עליו )למרות שגם את זה עושים מעט(‪,‬‬
‫כותבים אותו‪ .‬שהתורה שאנחנו החדשים לומדים וכותבים‪ ,‬יש בה התגלגלויות של תורתו‬
‫של האיש הזה‪ ,‬למרות שחלקנו אפילו לא הכיר את הכסא הריק משמאל לארון הקודש –‬
‫הכסא שלו‪ .‬אנחנו יוצרים את סיפורינו בלעדיו‪ ,‬אך שמו עדיין חוזר ונקרא עלינו‪.‬‬
‫הקונטרס הזה למעשה עוסק בתפילה‪ .‬רוב המאמרים סובבים סביב הנושא‪ ,‬בצורות‬
‫שונות‪ .‬בי"ז אדר נערך יום עיון על התפילה בישיבה‪ ,‬ובעקבות זאת הייתה התעוררות‬
‫לעסוק גם בקונטרס בנושא זה‪ .‬תפיסתנו את התפילה תלויה בתפיסתנו את האל ואת‬
‫העולם‪ ,‬את הדת ואת הדיבור‪ .‬מאמרים שונים נוגעים בנושא זה מכיוונים שונים‪ ,‬ולוואי‬
‫ונזכה לעשות מהתורות תפילות‪.‬‬
‫ברצוני להתייחס גם להתרחבות מעגל הקוראים של הקונטרס‪ .‬מאז הקונטרס הקודם‪,‬‬
‫קונטרס פורים‪ ,‬הישיבה החלה לשלוח עותקים לבוגרים ולהרחיב את התפוצה‪ .‬בעקבות‬
‫זאת ברצוני להזמין קוראים אלו‪ ,‬אשר אינם פוגשים את הכותבים ביום יום‪ ,‬להגיב‬
‫ולהצטרף לשיח הישיבתי בכתובת המייל‪[email protected] :‬‬
‫‪4‬‬
‫תפילה בבלי דעת‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫תפילה בבלי דעת‬
‫הרב יאיר דרייפוס‬
‫‪1‬‬
‫לזכרו המבורך של הרב שג"ר‬
‫א‪ .‬תפילה ודעת‬
‫"דע לפני מי אתה עומד"‪ .‬לעמוד‪ ,‬לדעת‪ ,‬ומתוך כך להתפלל‪ .‬זוהי כניסה מקובלת‬
‫לתפילה‪ ,‬ההופכת לפעמים להגדרה שלה – אם לא נשהה לרגע ונחשוב על כך שאנו‬
‫מתפללים‪ ,‬האם תהיה זו בכלל תפילה?‬
‫ועם זאת‪ ,‬נראה לי שהרבה מהבעיות והקשיים שלנו סביב התפילה נובעים מעודף דעת‬
‫ולא מחסרונה‪ .‬התפילה שלנו יותר מדי תלויה בכוונות המודעות‪ ,‬במחשבות והכרות על מה‬
‫שאנחנו עושים ועל מה שצריך להתרחש‪ .‬לכן אני רוצה לדבר כאן על תפילה בבלי דעת‪,‬‬
‫לנסות להנביע את התפילה מהרבדים החבויים שלנו‪ ,‬מהעולם שמעבר למודע ולמכוון‪.‬‬
‫יותר מכך‪ :‬אני רוצה לטעון שהקיום הממשי הוא בבלי דעת‪ ,‬במקומות הנסתרים והלא‪-‬‬
‫פתורים של הדמות‪ .‬כל עוד איננו מכירים במקומות האלו‪ ,‬אנחנו עדיין מגרדים את פני‬
‫השטח‪ ,‬בלי לגעת במקומות העמוקים באמת‪.‬‬
‫הנטייה להתמקד במישור של הדעת אינה מקרית‪ .‬בדרך כלל זוהי גם דרכה של תורה‪:‬‬
‫לפנות אל האדם האוטונומי‪ ,‬המודע לעצמו והשולט במעשיו‪ ,‬ולשרטט עבורו מערכת חיים‬
‫סדורה ומאוזנת‪ .‬עם זאת‪ ,‬גם בשיח ההלכתי אפשר למצוא הבלחות של חשיבה מסוג אחר‪,‬‬
‫המתייחסת להתרחשויות ורבדים באדם ובעולם שאינם משתלבים במערכת המאורגנת‪.‬‬
‫בדיונים על הרוצח בשגגה אפשר לראות כיצד השיח ההלכתי מכיל בתוכו רובד מיתי קדם‪-‬‬
‫תורני‪ ,‬המטפל בשאלות של אשמה מטפיזית‪ ,‬של כשלים המוטבעים בעצם המציאות‪ .‬זוהי‬
‫דוגמא לגישה אל הקיום בבלי דעת; בהמשך הדברים ננסה להוביל לשם גם את התפילה‪.‬‬
‫ב‪ .‬הכאוס שמחוץ לישוב‬
‫וזה דבר הרוצח אשר ינוס שמה וחי‪:‬‬
‫אשר יכה את רעהו בבלי דעת‪ ,‬והוא לא שונא לו מתמול שלשום‪.‬‬
‫ואשר יבא את רעהו ביער לחטוב עצים‪ ,‬ונדחה ידו בגרזן לכרות העץ‪ ,‬ונשל הברזל מן‬
‫העץ ומצא את רעהו ומת‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫הוא ינוס אל אחת הערים האלה‪ ,‬וחי‪.‬‬
‫‪.åì äðåúð ä÷åîòä éúãåú .õéáåîøáà ïúéà é"ò êøòð 1‬‬
‫‪5‬‬
‫הרב יאיר דרייפוס‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫כיצד מתרחש רצח בבלי דעת? הסצנה שמתאורת בפסוקים אלה מורכבת משלושה‬
‫גורמים‪ ,‬אותם מפתח לאחר מכן הדיון ההלכתי‪ :‬הרוצח‪ ,‬המוגדר בעיקר על דרך השלילה –‬
‫אדם העוסק בשלו‪ ,‬ללא כוונות זדון; הנרצח‪ ,‬קרבן אקראי‪ ,‬אדם שהברזל הנושל מן הגרזן‬
‫'מצא אותו'; והיער‪ ,‬המרחב בו נוצר המפגש המקרי והטרגי ביניהם‪ .‬בניגוד לתמימות‬
‫המיוחסת למשתתפים האנושיים בסצנה‪ ,‬היער אינו מתפקד כאן כמקום סתמי‪ .‬נראה שיש‬
‫לראות ביער דימוי של מקום כאוטי‪ ,‬מרחב שמחוץ לישוב שבו מתפרצים כוחות אחרים‪.‬‬
‫שני אנשים נכנסים ליער‪ ,‬ללא שנאה וללא עבר משותף; רק אחד מהם יוצא ממנו בחיים‪,‬‬
‫וגם חייו תלויים במנוסה והסתתרות‪.‬‬
‫לתמונה הקמאית הזו מצטרף גואל הדם‪” :‬פן ירדוף גואל הדם אחרי הרוצח כי יחם‬
‫לבבו‪ ...‬והכהו נפש‪ ,‬ולו אין משפט מוות כי לא שונא הוא לו מתמול שלשום"‪ 3.‬לב חם‪,‬‬
‫מרדף‪ ,‬רצח ללא‪-‬משפט של אדם חסר‪-‬שנאה; התאונה המקרית הופכת לזירה של אנרגיות‬
‫הרסניות‪ ,‬זעם שמגיע משום‪-‬מקום יוצר מעגל של שפיכות דמים‪ .‬הפסוקים תופסים כאן‬
‫עמדה מתארת‪ ,‬לא שופטת – זוהי המציאות‪ ,‬דברים כאלה קורים כל הזמן‪ .‬היער‪ ,‬המרחב‬
‫הלא‪-‬מודע המועד להתפרצויות קטלניות‪ ,‬הוא חלק בלתי‪-‬נמנע מהחיים‪ .‬אף אחד לא רצה‬
‫בכך‪ ,‬ובכל זאת נפתח רצף אירועים טרגי ובלתי‪-‬נמנע המערבב יחד זעם ותמימות‪ ,‬דם‬
‫וגאולה‪.‬‬
‫התיאור של היער כמרחב כאוטי מפחית אמנם מאחריותו של הרוצח‪ ,‬אך גם קובע את‬
‫השדה בו מתרחשת הפרשה כולה‪ .‬זוהי הבחנה אופיינית לתורה בין המחנה‪ ,‬התחום‬
‫האנושי בו שוררים הסדר והקדושה‪ ,‬לבין המרחב שמעבר לגדר‪ ,‬מקום הטומאה והמזיקים‪.‬‬
‫הרצח בשגגה הוא תוצאת ההימצאות במקום שאינו מן הישוב‪ ,‬מקום של פראות ומקריות‬
‫המנוגד למתחם הביתי המגונן‪ .‬מתוך כך מובנת גם משמעותה של הגלות לעיר המקלט‪:‬‬
‫זוהי העיר האחרת‪ ,‬מקום שמערב את ההגנה של הישוב עם הזרות של הגלות‪ .‬זוהי העיר‬
‫אותה בונה קין לאחר שנגזר עליו להיות נע ונד‪ ,‬מקום המבטא את התלישות והניכור של‬
‫מי שגורש מעל פני האדמה‪ .‬הגלות והניתוק משמשים כהריגה מנטאלית‪ ,‬תחליף להריגה‬
‫הממשית‪.‬‬
‫ג‪ .‬היער האנושי‬
‫באופן מפתיע‪ ,‬בדברי חז"ל הופכת העיר הזו‪ ,‬שהגיעה לשיאה בעידן המודרני‪ ,‬לתפאורה‬
‫של סיפור חדש על רצח בשגגה‪ .‬את היער הקמאי מחליפה רשות הרבים הסואנת‪ ,‬המרחב‬
‫הציבורי שבו כל אחד רשאי לעשות כרצונו‪:‬‬
‫‪.ä-ã ,èé íéøáã 2‬‬
‫‪.å ,íù 3‬‬
‫‪6‬‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫תפילה בבלי דעת‬
‫"ואשר יבוא את רעהו ביער"‪ ,‬מה יער רשות לניזק ולמזיק ליכנס שם‪ ,‬אף כל שהוא‬
‫‪4‬‬
‫רשות לניזק ולמזיק ליכנס לשם‪.‬‬
‫הרצח בשגגה כבר אינו מתרחש במקום האחר‪ ,‬במרחבי הכאוס שמחוץ למחנה; הוא‬
‫השלכה ישירה של הקיום החברתי בשיאו‪ ,‬של המרחב המשותף בו מתנגשים אינטרסים‬
‫שונים ולגיטימיים – "לזה רשות להלך‪ ,‬ולזה רשות להלך"‪ 5.‬זהו עולם של חופש‪ ,‬בו יש‬
‫סיכונים מובנים שמקורם בכך שכולם חיים ובועטים‪ .‬דווקא בעולם המאורגן והרציונאלי‪,‬‬
‫בו כל אחד עוסק בענייניו‪ ,‬תמיד 'קורים דברים'; אך כיוון שזהו מקום בו לכולם יש רשות‬
‫להלך‪ ,‬כל אדם מחויב להגן על עצמו‪ .‬הדוגמא המתבקשת עבורנו היא הכביש‪ :‬יש בו מקום‬
‫לכולם‪ ,‬ויש שלל חוקים וכללים שאמורים לשמור על הסדר‪ ,‬ועם זאת זהו מקום בו אנשים‬
‫שוב ושוב פוגעים ונפגעים בבלי דעת‪ .‬הנטייה שלנו היא לחפש אשמים‪ ,‬להניח שלכל נזק‬
‫יש מקור ואחראים‪ ,‬שהוא נובע מחוסר זהירות וציות לחוק‪ .‬פרשת הרוצח בשגגה מזמינה‬
‫אותנו למבט מורכב יותר‪.‬‬
‫ההעתקה של חז"ל את זירת הרצח מהיער אל רשות הרבים מבטאת את הקריאה שלהם‬
‫בפרשה‪ .‬כבר בימי חז"ל הדיונים בהלכות אלו לא היו מעשיים; הם מהווים הזדמנות‬
‫להתבונן על התרחשויות קמאיות‪ ,‬על רבדים מיתולוגיים של מושגי האשמה והכפרה‪ .‬יש‬
‫כאן מפגש בין תודעות שונות‪ :‬התורה מתארת רצח שהוא התפרצות בלתי נשלטת‪ ,‬אירוע‬
‫בעל מימדים מיסטיים המשלבים גורל ומקריות; החברה שבונים חז"ל‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬היא‬
‫חברה מסודרת שלוקחת את עצמה בידיים‪ ,‬חברה שחוקיה מניחים אחריות‪ ,‬כוונה ואשמה‪.‬‬
‫הדיון בסוגיית הרוצח בשגגה מביא את חז"ל להציג עמדה מורכבת יותר‪ ,‬להתייחס לכאוס‬
‫ולחוסר‪-‬הדעת הרוחשים גם ברחובות העיר המסודרים‪ ,‬בין האזרחים שומרי‪-‬החוק‪.‬‬
‫במישור המשפטי הרגיל‪ ,‬לא ניתן לגלגל את האשמה על הרוצח בשגגה‪ ,‬שכן הוא לא‬
‫חרג מאופן ההתנהלות המותר‪ .‬ועם זאת‪ ,‬קרה כאן משהו שלא ניתן להתעלם ממנו‪.‬‬
‫אירועים כאלה חושפים אותנו לאשמה מסוג אחר‪ ,‬לכוחות שפועלים דרכנו ובתוכנו בבלי‬
‫דעת‪ .‬יש כאן מעין חטא מטפיזי‪ ,‬ניגוד והתנגשות שמונחים בעצם המציאות‪ .‬המבט‬
‫המשפטי המבקש להבחין בין אשם לזכאי‪ ,‬בין זדון למקרה‪ ,‬מתגלה כאן כבלתי‪-‬מספיק‪.‬‬
‫הפגיעה בשגגה הופכת לתביעה כלפי האדם להכיר באחריותו לכאוס המתפרץ דרכו‪,‬‬
‫להשתתפות הלא‪-‬מודעת שלו במתרחש סביבו‪ .‬ההצטמצמות לנקודת המבט המשפטית‪,‬‬
‫לתחום המודע והנשלט‪ ,‬מביאה לחוסר הבנה של האדם את עצמו ואת חייו‪ .‬נדרש כאן‬
‫איזון עדין בין סדרי החיים המודעים לבין ההכרה במימדים אחרים של הקיום האנושי‪,‬‬
‫כאלו שאינם נכנסים לקטגוריות משפטיות‪.‬‬
‫‪.èò÷ ,íéøáã éøôñ 4‬‬
‫‪.à"ò áì ,àî÷ àáá éìáá 5‬‬
‫‪7‬‬
‫הרב יאיר דרייפוס‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫כוחות אלו אינם מתפרצים רק במרחב הציבורי; הם רוחשים גם בליבו של המרחב‬
‫המשפחתי‪ .‬תחת מטפורת היער דנים חז"ל באחריותו של בעל שהזיק את אשתו בתשמיש‬
‫המיטה‪ 6.‬הכאוס מתפרץ בלב האינטימיות הזוגית‪ ,‬ומעלה שאלת יסודיות‪ :‬האם גם המרחב‬
‫הזוגי הוא מקום בו כל אחד מהלך כרצונו וההתנגשויות הן בלתי‪-‬נמנעות‪ ,‬או ש"איבעי ליה‬
‫לעיוני"‪ ,‬והחובה מוטלת על כל אחד מבני הזוג להגביל את עצמו כדי למנוע פגיעה?‬
‫במקום אחר מדברים חז"ל על אב שהרג בשגגה את בנו‪ 7.‬זוהי דוגמא נוקבת לפגיעה‬
‫שנובעת מעצם הסיטואציה‪ ,‬ליחסים שיש בהם מתח מובנה‪ .‬ההורה נדרש להכיר באופן‬
‫שבו הוא פוגע בילדיו בבלי דעת‪ ,‬בכוח שהוא מפעיל בעצם נוכחותו‪ .‬אי אפשר לבחון את‬
‫היחסים בין הורים לילדיהם רק במישור המודע והמכוון; זהו מרחב שההתרחשות העיקרית‬
‫בו נובעת מהנתונים הראשוניים שלו‪ ,‬מהמתחים הבלתי‪-‬נמנעים שנוצרים בתוכו‪.‬‬
‫אנו עדים היום לניסיונות מאומצים למסד את כל תחומי הקיום‪ ,‬בין אם זה בהפיכת כל‬
‫מצב יומיומי לשאלה הלכתית‪ ,‬ובין אם בטענה של בית המשפט ש'הכל שפיט'‪ .‬זהו ניסיון‬
‫לרסן את המרחב הכאוטי של החופש‪ ,‬את ההתנגשויות הבלתי‪-‬נמנעות של היער האנושי‪.‬‬
‫יתכן שיש בכך יתרון מבחינת שמירת הסדר החברתי‪ ,‬אבל התנועה הזו חוסמת את האדם‬
‫מלהכיר במצבים שאינם נכנסים למסגרות של החוק‪ .‬דווקא מי שאינו אשם הוא זה שנתון‬
‫בבעיה עמוקה‪ .‬הפגיעה בשגגה יוצרת תביעה טוטלית יותר‪ ,‬הפוגע נחשף לרבדים שאינם‬
‫בשליטתו‪ ,‬לחותם שהוא מטביע על סביבתו בעצם קיומו‪ .‬כעת הוא נדרש לא רק לצאת‬
‫זכאי בדין‪ ,‬אלא גם לעמוד באופן בלתי‪-‬אמצעי באזורי הדמדומים של הקיום‪.‬‬
‫כיצד מכפרים על פגיעה בשגגה? לאן מוליכים את הרוע שאין לו כתובת? כאמור‪,‬‬
‫הגלות היא מעין מוות‪ ,‬ניתוק מאמא‪-‬אדמה‪ ,‬ממקום הישוב בו נטועים החיים‪ .‬הפוגע נוטל‬
‫את האשמה על עצמו‪ ,‬משעה את חייו ומתכנס לעיר המקלט‪ .‬עיר המקלט אינה עונש או‬
‫כפרה אלא מצב קיומי‪ ,‬כמו בעל תשובה המשנה את שמו ומקומו‪ .‬האדם מתייצב במקום‬
‫הלא‪-‬פתור שבו‪ ,‬במקום שמעבר לדעת‪ .‬עיר המקלט מעידה על הפגם המוטבע בסדרי‬
‫המציאות‪ ,‬על המלכוד הבלתי‪-‬נמנע שבה‪ .‬היציאה ממנה אפשרית רק כאשר חל שינוי‬
‫בתשתית המציאות עצמה‪ ,‬עם מותו של הכהן הגדול‪ .‬הסתלקותו של המנהיג‪ ,‬העומד‬
‫במרכז המערכת החברתית‪ ,‬פותחת אפשרות לצירופים חדשים‪ ,‬לשינויים עמוקים בתודעה‬
‫וביחסי הכוחות‪ .‬ממקום כזה תיתכן כפרה על רצח בבלי‪-‬דעת‪ ,‬וסדרי החיים יוכלו להתכונן‬
‫מחדש‪.‬‬
‫‪.íù 6‬‬
‫‪.á"ò ç ,úåëî éìáá 7‬‬
‫‪8‬‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫תפילה בבלי דעת‬
‫ד‪ .‬להתפלל מלב היער הפנימי‬
‫האם ניתן להוליך תובנות אלו לשדה התפילה? כיצד תראה תפילה בבלי דעת‪ ,‬תפילה‬
‫שנובעת מהרבדים האטומים של הקיום‪ ,‬ממעמקי היער שבנפש?‬
‫גדולי החסידות הרבו לדבר על תפילה נפעלת‪ ,‬על דיבור הזורם מעצמו‪ ,‬לא דרך הרצון‬
‫והתודעה‪ .‬זוהי תפילה ללא מאמץ‪ ,‬ולעתים היא מתוארת כעמידה שלווה‪:‬‬
‫ואמר הכתוב "האזרח"‪ ,‬דהנה יש צדיק אשר כבר תיקן את מעשיו‪ ,‬והוא זך וצלול‪...‬‬
‫והצדיק כזה אין צריך שום סיגוף‪ ,‬ואפילו שום תנועה בתפילה‪ ,‬שהוא מתפלל כבר‬
‫תפילתו בנחת ובשתיקה‪ ,‬ונשמע קולו בשמי מרום‪" .‬ולגר הגר" ‪ -‬זה רמז לצדיק‪,‬‬
‫שצריך עדיין חיזוק ואימוץ רב‪ ,‬שמתחזק ומתאמץ בכל כוחו ותנועותיו‪ ,‬ומפקפק כל‬
‫חוליות שבשדרתו‪ ,‬בתפילתו ובלימודו‪ .‬וזה נקרא בשם גר‪ ,‬הבא לטהר עצמו בעבודת‬
‫‪8‬‬
‫השם יתברך בשלמות‪.‬‬
‫יש מי שמתחזק ומתאמץ‪ ,‬שמתפלל ממקום מודע ורצוני‪ ,‬ויש מי שתפילתו זורמת‬
‫בנחת ובשקט‪ ,‬ללא אימוץ של כוח ורצון‪ .‬זהו לא מתפלל ש'יודע מה הוא רוצה'; התפילה‬
‫פשוט עוברת דרכו‪.‬‬
‫בתיאור זה הגוף מתפקד ככלי בידי התודעה המכוונת‪ .‬בהקשרים אחרים הגוף עשוי‬
‫להיות המדיום לשחרור מהמסגרת‪ ,‬הפתח שבו מתגלות תנועות אחרות‪ .‬אפשר לראות זאת‬
‫בדיון על כיווני התפילה‪ :‬במסכת ברכות מובאת ברייתא הקובעת שיש להתפלל תמיד‬
‫לכיוון ירושלים ובית המקדש‪ 9.‬לעומת זאת‪ ,‬במסכת בבא בתרא‪ 10‬מובאות דעות אחרות –‬
‫ר' ישמעאל סובר שאפשר להתפלל לכל כיוון‪ ,‬ור' עקיבא סובר שיש להתפלל תמיד למערב‪.‬‬
‫יש כאן מצד אחד תפילה ממוסדת‪ ,‬בעלת אוריינטציה לאומית‪ ,‬שבה כולם מתכוונים‬
‫לירושלים ו'כל ישראל מכוונין את לבם למקום אחד'; ולעומתה תפילתו של ר' עקיבא‬
‫המציבה כיוון אחר‪ ,‬מנותק מהקשר לאומי וקולקטיבי‪ ,‬ור' ישמעאל המציע תפילה אישית‪,‬‬
‫משוחררת מהקיבעון של העמידה לכיוון ידוע‪ .‬אפשר לראות בכך מטפורה לתפיסה רחבה‬
‫יותר‪ :‬זוהי מחלוקת על הלגיטימציה של הכאוס הגופני המשתעשע‪ ,‬על מקומן של תנועות‬
‫כאלה בתפילה בפרט ובעבודת ה' בכלל‪ .‬לכן אין זה מפתיע שלאחר שנפסק שיש להתכוונן‬
‫לירושלים‪ ,‬מקובלי צפת היו אלו שהחזירו עטרה ליושנה‪ ,‬ושחררו את הגוף לפנות לכל רוח‬
‫שירצה‪.‬‬
‫כדי לפתוח שערים חדשים לתפילה‪ ,‬צריך לפתח את היכולת לנוע בין המסגרתי‬
‫למתפרץ‪ ,‬בין הנשלט ללא‪-‬מודע‪ .‬כמו בסוגיית הרוצח בשגגה‪ ,‬גם התפילה דורשת היפתחות‬
‫‪.çìù úùøô ,êìîéìà íòð 8‬‬
‫‪.à"ò ì ,úåëøá éìáá 9‬‬
‫‪.à ãåîò äë óã 10‬‬
‫‪9‬‬
‫הרב יאיר דרייפוס‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫להתרחשויות שמעבר למה שניתן לכוון ולעשות‪ .‬התשתית היא תמיד המחויבות‪ ,‬הכורח‬
‫הגורם לכך שפעמים רבות 'הולכים לתפילה'‪ ,‬ורק לעתים רחוקות יותר 'מתפללים'‪ .‬זהו הצד‬
‫של תורת הנגלה‪ ,‬הצד הגברי הפונה אל הרצינות‪ ,‬המודעות והאחריות‪ ,‬הצד שהנמען שלו‬
‫הוא היהודי מקבל העול‪ ,‬הקם בבוקר והולך להתפלל‪ .‬אבל התפילה בשלמותה דורשת גם‬
‫את הצד הנסתר‪ ,‬את התורה הנשית הנפתחת לשעשוע‪ ,‬לכיסופים‪ ,‬לאובדן השליטה‪,‬‬
‫להתענגות‪ ,‬לכאוס של השחוק והריקוד‪ ,‬הזיווג והפוריות‪ .‬כמו בשאלת האשמה‪ ,‬גם כאן יש‬
‫צורך בעמדה מורכבת יותר‪ ,‬המכירה במקומם המרכזי של הכוחות הבלתי‪-‬צפויים‪ ,‬של‬
‫החלומות והדמיונות‪ ,‬תחומי הביניים שתורת הנגלה אינה נוגעת בהם‪ .‬עלינו לפתח את‬
‫היכולת לנוע בין הרבדים האלה‪ ,‬לאחוז בשמרני ובמושרש ובמוגדר‪ ,‬אבל גם להכיר בקיומם‬
‫של מימדים אחרים בנפש ובתורה; להיות מסוגלים לנוע אל החופש הספיריטואלי המתפרץ‬
‫ואחר כך לשוב אל החיבוק החם של המודעות והצייתנות‪ ,‬וחוזר חלילה‪.‬‬
‫הסיפור המוכר על רשב"י וסעודת הגירושין‪ 11‬ממחיש יפה את המתח שבין הלכה‬
‫להתענגות‪ ,‬וקושר אותו גם לאפשרות להתפלל‪ .‬בתחילת הסיפור רשב"י אינו יכול להתפלל‬
‫על בני הזוג‪ .‬התפילה חייבת לחול על משהו‪ ,‬צריך איזו אתערותא דלתתא‪ ,‬והם אינם‬
‫מאפשרים זאת‪ .‬הם יותר מדי בסדר‪ ,‬הולכים לפי הקו‪ :‬עברו עשר שנים ללא לידה – חייבים‬
‫להתגרש‪ .‬רשב"י פותח להם פתח למקומות אחרים‪ ,‬הממחישים את מה שקורה לאדם‬
‫שמשתחרר מהבינאריות של האסור והמותר‪ .‬השפה שלהם עוברת טרנספורמציה‪ ,‬משפה‬
‫של מחויבות לשפה של חפץ ורצון‪ ,‬של כיסופים פורצי גבולות – 'אין חפץ טוב לי בעולם‬
‫יותר ממך'‪ .‬מהמקום הזה יכול רשב"י להתפלל; כאן הצדיק יכול לעמוד מהצד ולקטוף את‬
‫הפירות‪ .‬לרשב"י נותר רק לארוז את כל המעשה‪ ,‬לנתב את השמחה שלהם אל התפילה‬
‫שמשיבה את הדברים למקומם‪.‬‬
‫ה‪ .‬מעבר לתפילה‬
‫בניגוד לרשב"י‪ ,‬בני הזוג בסוף הסיפור אינם מסוגלים להתפלל‪ .‬הם חוו התפרצות כזו‬
‫ביניהם‪ ,‬שכבר אין בה מקום לתפילה במובן הפשוט‪ .‬גם זה מצב שצריך להכיר בו; לדעת‬
‫‪àìå íéðù øùò äîò ääùå äùà íãà àùð ïðéðú ïîú ,êá äçîùðå äìéâð à"ã :á à äùøô (àðìéå) äáø íéøéùä øéù 11‬‬
‫‪'ø éáâ ïåúà .äãìé àìå äìòá íò íéðù øùò äúäùù ïãéöá úçà äùàá äùòî :éãéà éáø øîà .ìèáéì éàùø åðéà äãìé‬‬
‫‪íúà ïéà êë ,äúùîáå ìëàîá äæì äæ íúâååãæðù íùë ,ïåëééç ïåäì øîà .ïéãî ïéã à÷áúùîì ïééòá ,éàçåé ïá ïåòîù‬‬
‫‪ïåéë .éàãî øúåé åúøëùå äìåãâ äãåòñ åùòå ,è"é ïîöòì åùòå åéëøãá åëìä .äúùîå ìëàî êåúî àìà íéùøôúî‬‬
‫‪øçàì ,àéä äúùò äî .êéáà úéáì éëìå åúåà éìèå úéáá éì ùéù áåè õôç ìë éàø ,éúá :äì øîà åéìò åúòã äáùééúðù‬‬
‫‪.äéúðùî øòðð äìéìä éöçá .àáà úéáì åäåëéìåäå åúåà åç÷å äèîá åäåàù :íäì äøîàå äéúåçôùìå äéãáòì äæîø ïùéù‬‬
‫‪êë àìå :äéì äøîà ?êéáà úéáì éì äî :äì øîà .àáà úéáá :äéì äøîà ?ïåúð éðà ïëéä éúá :äì øîà äéøîç âôã ïåéë‬‬
‫‪ìöà íäì åëìä .êîî øúåé íìåòá éì áåè õôç ïéà ?êéáà úéáì éëìå åúåà éìè éúéáá ùéù áåè õôç ìë ,áøòá éì úøîà‬‬
‫‪íéã÷åô íé÷éãö óà úåø÷ò ã÷åô àåä êåøá ùåã÷ä äî ,êãîìì .åã÷ôðå íäéìò ììôúäå ãîòå ,éàçåé ïá ïåòîù éáø‬‬
‫‪,åã÷ôð êîî áåè íìåòá õôç éì ïéà åúåîëù íãå øùáì øîàù ìò íãå øùá íà äîå :øîåçå ì÷ íéøáã éøäå .úåø÷ò‬‬
‫‪.êá äçîùðå äìéâð éåä ,å"ëàò äúà àìà íìåòá áåè õôç åðì ïéà íéøîåàå íåé ìëá ä"á÷ä úòåùéì íéëçîä ìàøùé‬‬
‫‪10‬‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫תפילה בבלי דעת‬
‫לזהות את המקומות שמעבר לתפילה‪ ,‬שבהם צריך להרפות גם מהתנועה שתיארנו כאן‪,‬‬
‫מהתפילה שמעבר לדעת‪.‬‬
‫לפעמים המאמץ שלנו להתפלל‪ ,‬בקשת התפילה המפעמת בחיים שלנו‪ ,‬ממלכדת אותנו‬
‫במקום שיש בו יותר מדי אגו‪ ,‬יותר מדי ריכוזיות והתכנסות‪ ,‬דחיקה פנימית שכזו‪ .‬אפשר‬
‫גם להיות במקום אחר‪ ,‬במקום של הרפיה‪ ,‬של וויתור על התפילה‪ .‬יש התרחשויות שכל‬
‫האור כבר מונח בהן עצמן‪ ,‬באווירה שאתה שרוי בה‪ ,‬ואז הניסיון להתפלל מכניס לשם‬
‫תנועה שיש בה החמצה‪ .‬חשתי כך בצורה מאד חזקה כשהייתי בראש השנה באומן‪ .‬גם שם‬
‫הלכתי להתפלל; אבל תפילות מרשימות לא היו לי שם‪ .‬יותר מכל הרגשתי את הקריאה‬
‫פשוט להיות שם‪ ,‬כמו שאמר ר' נחמן – "העיקר להיות אצלי"‪ .‬בעיני זוהי תפילה בלי‬
‫להתפלל‪ ,‬תפילה שכולה יניקה מהמקיפים‪ ,‬מההשראה של המקום‪ ,‬בלי לעשות ולהצליח‬
‫במשהו‪.‬‬
‫היכולת להתפלל גם תלויה בתודעה מסוימת‪ .‬הרב קוק תיאר ביומניו את הקושי שלו‬
‫להתפלל‪ .‬בשתי פסקאות רצופות הוא מתאר את הצדיקים ש"שאינם צריכים לא ללמוד‬
‫ולא להתפלל לפי מדרגתם כי אם לפרקים"‪ 12.‬הוא מדבר על אדם ש"כל חייו קודש קדשים‪,‬‬
‫חיי חיים הם"‪ ,‬ולכן "אם יפיל עצמו‪ ...‬לעבודה מצומצמת‪ ,‬לתפילה‪ ,‬לתורה‪ ,‬לצמצום‬
‫מוסריות ודייקנות פרטיות‪ ,‬יסבול וידוכא"‪ 13.‬כדי להתפלל צריך להיות במקום צעיר‪ ,‬מקום‬
‫חסר מנוחה‪ ,‬מקום שמרגיש שחסר לו וצועק למישהו מבחוץ שימלא את חסרונו‪ .‬אבל יש‬
‫זמנים של מלאות‪ ,‬זמנים בהם האדם לא נמצא במקום הזה‪ .‬יש זמנים של שפע ושל טוב‪,‬‬
‫זמנים של נינוחות שאי אפשר להתפלל מתוכם‪ .‬אדרבא‪ ,‬בתפילה במקום כזה יש צד של‬
‫התכחשות‪ ,‬של ניתוק מהמציאות‪.‬‬
‫זהו מצב של הבשלה‪ ,‬שלפעמים מגיע עם הזקנה‪ .‬חוויתי סיטואציה כזו עם הרב‬
‫עמיטל‪ ,‬שבועות ספורים לפני מותו‪ .‬הגעתי לביתו כדי ללמוד איתו משהו‪ ,‬אבל ראיתי שזה‬
‫לא זמן ללימוד אלא זמן לומר דברים‪ ,‬שאם לא עכשיו אימתי‪ .‬דיברתי איתו על התענגות‬
‫שבתית‪ .‬אמרתי לו שעכשיו‪ ,‬בערוב ימיו‪ ,‬הוא הגיע לימים שבתיים‪ ,‬שבהם אין צורך ואפילו‬
‫אסור לעשות מלאכה‪ ,‬רק להתענג על כל המעשה שעשה במהלך חייו על האדמה‪ .‬הזמנתי‬
‫אותו להניח את הביקורתיות העצמית ששייכת לעשיית החולין‪ ,‬ועכשיו‪ ,‬במקום שנמצא‪,‬‬
‫להתענג על כול המעשה‪ ,‬לזכור את כל המפעל שפעל‪ .‬סקרתי בפניו את מה שעשה בעולם‬
‫עד רגעים אלה‪ :‬דיברתי איתו על המשפחה שזכה להקים‪ ,‬על השפעתו על הציבור הציוני‪-‬‬
‫דתי‪ ,‬על הישיבה שלו שהפכה להיות מקום תורה גדול ועוצמתי‪ ,‬ועוד‪ .‬בסוף הוא אמר לי‬
‫בלחישה‪":‬חיזקת אותי"‪.‬‬
‫‪.ãì ,á õáå÷ ,íéöá÷ äðåîù 12‬‬
‫‪.äì ,íù 13‬‬
‫‪11‬‬
‫הרב יאיר דרייפוס‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫זמנים של התענגות‪ ,‬של שבת‪ ,‬אינם זמנים של תפילה‪ .‬יש סוג של מלאות שאני חושב‬
‫שכולנו מכירים אותה‪ ,‬וצריך לתת בה אמון‪ .‬יש זמן של צעירות ומאבקים‪ ,‬ויש זמן של‬
‫הבשלה‪ ,‬של מנוחה‪ .‬זה לא רק עניין של גיל‪ ,‬למרות שגם לו יש תפקיד‪ .‬יש מצב בו הילדים‬
‫כבר עזבו את הבית‪ ,‬והאדם כבר פחות רודף אחרי הפרנסה שלו‪ .‬אז הוא יכול להיות‬
‫בעמדה שבתית יותר‪ ,‬להכיר בזכותו על המקום הזה‪ ,‬ולהכיר גם בכך שזה לא מקום של‬
‫תפילה‪.‬‬
‫צריך לא להיבהל מחוסר היכולת להתפלל‪ ,‬לתת אמון בכך שלפעמים אלוהים נמצא‬
‫ואין מה להתפלל‪ .‬אני חושב שבלימוד כל אחד חווה את זה לפעמים – אתה נכנס לדיבורים‬
‫מאד מטלטלים‪ ,‬שקוע בהארות עמוקות ונוגעות‪ ,‬ואז להתפלל זה פשוט בלתי אפשרי‪ .‬אי‬
‫אפשר לעשות את המעבר הזה‪ ,‬להתנתק מהעולם של הלימוד כדי להיכנס לעמדה של‬
‫התפילה‪ .‬ועם זאת‪ ,‬המקום הזה עצמו מלא כבר בכל מה שהתפילה מתאמצת לבקש‪.‬‬
‫ו‪ .‬תפילה כהתנגנות משותפת‬
‫התפילה שלנו לכודה במתח שבין הנגלה והנסתר‪ ,‬המיסוד וההתענגות‪ .‬ההתמודדות‬
‫שלנו עם בעיית התפילה נוגעת ליכולת הקריטית לנוע בין זהויות שונות בתוכנו‪ ,‬לאזן בין‬
‫שמרנות לחופש‪ ,‬בין ללכת לתפילה לבין להתפלל‪ .‬אי אפשר לוותר על הצד המערכתי ואף‬
‫הכפייתי של התפילה‪ .‬אני לא מחפש אדם שמתפלל רק כשבא לו‪ ,‬אבל אני גם לא יכול‬
‫לשכון רק בזהות הדתית הזו‪ .‬אי אפשר לחנך לתפילה שעומדת רק על המחויבות‪ .‬צריך‬
‫לדעת להיפתח גם למקומות אחרים‪ ,‬ללכת בעקבות הרב קוק שטען שבדורות שלנו‬
‫נפתחים אזורים חדשים בנפש‪ ,‬שאפשר להתקשר למקומות שמעבר לתחום המודע‪ .‬כדי‬
‫לגשת אל התפילה‪ ,‬כל אחד מאיתנו צריך למצוא את הנקודה המתנגנת שלו‪ ,‬מקום שנוגע‬
‫בתשתיות העמוקות של הנפש‪ ,‬ולעורר את התפילה משם‪.‬‬
‫אנחנו מאד תלויים אחד בשני בעניין הזה‪ .‬צריך להתפלל אחד על התפילה של השני;‬
‫יש בזה גם הצלה מהמלכוד של האגו‪ ,‬מהמאמץ להצליח להתפלל‪ .‬אתה תתפלל‪ ,‬לא אני‪.‬‬
‫אני נותן את התפילה שלי לך‪ .‬החלום שלי הוא של הישיבה כסביבה שבה אנשים מתנגנים‪.‬‬
‫הרבה פעמים המימד האינטלקטואלי מחדיר נימות ציניות‪ ,‬חוסם אפשרויות של מפגש‪ .‬אני‬
‫לא רוצה לוותר על המוחין והדעת‪ ,‬אבל צריך לדעת לאזן אותם‪ ,‬להעלות אותם למקום‬
‫גבוה יותר‪ ,‬מקום של אורות שלמעלה מהשתלשלות‪.‬‬
‫חייבים להתגבר על הזרות‪ .‬ההבחנה הבסיסית של מתן תורה היא בין האל הזר‪ ,‬אלוהי‬
‫המסכה‪ ,‬לבין האינטימיות של אנוכי‪ .‬אני לא יכול להתפלל לבדי‪ ,‬בלי לתת אמון בתפילה‬
‫שלך‪ ,‬בלי ההדדיות שבה כל אחד מפנה את פניו אל חברו‪ .‬תפילה בציבור היא לא סתם‬
‫אנשים שמתפללים ביחד‪ ,‬היא יכולה להיות ניגון שקושר את כל הצלילים להרמוניה אחת‪.‬‬
‫התפילה שלי היא שלא נהיה זרים זה לזה‪ ,‬שלא נהיה זרים גם לשכינה השרויה בצער‪.‬‬
‫שנדע להתנגן ביחד‪ ,‬להתפלל ממש‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫פאנל על התפילה‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫פאנל על התפילה‬
‫השנה ב‪-‬י"ז אדר נערך בישיבה יום עיון בנושא התפילה‪ ,‬שהיה אחד הדוחפים לעיסוק‬
‫בתפילה בקונטרס זה‪ .‬במהלך יום העיון נערך פאנל בנושא‪ ,‬ורצינו לשתף את הקוראים‬
‫בדברים שעלו בו‪ .‬המשתתפים בפאנל היו שי זרחי‪ ,‬הרב עופר גיסין והרב אמנון בזק )הם‬
‫מוצגים ביתר פירוט בגוף הפאנל(‪ .‬מנחה הפאנל היה הרב אלחנן ניר‪ .‬תודה לחי ברונשטיין‬
‫שהעלה את ההקלטה על הכתב וליונתן גרינבוים ואלי שערכו את הדברים‪ .‬במהלך העריכה‬
‫והניסיון לקצר את הדברים ייתכן שבשגגה נעשו טעויות ושינויים בדברים‪ ,‬ועל כך אנו‬
‫מתנצלים מראש‪ .‬ההקלטה המקורית נמצאת באתר הישיבה‪.‬‬
‫מנחה‪:‬‬
‫שנה שעברה ערכנו יום דומה‪ .‬אנחנו מעדיפים לא לקרוא לזה יום העיון השנתי שכבר הופך‬
‫לאיזה מוסד‪.‬‬
‫פעם שעברה ערכנו יום בנושא הלכה‪...‬‬
‫רבים חשים וחשו מצוקה ביחס לעולם ההלכה‪ .‬לא מספיק מביא את ההוויה שלהם‪,‬‬
‫את האנושיות שלהם‪ ,‬את העולם הקיומי‪ ,‬את הבדידות ועסקנו בזה יום שלם‪ .‬אני חושב‬
‫שהיה יום משמעותי‪ .‬ויעידו האנשים ששבו והגיעו השנה‪.‬‬
‫גם השנה יש טריגר להגעת יום העיון על תפילה‪ .‬מצוקה שלא מדוברת כל כך‪.‬‬
‫יהודים עושים את זה שלש פעמים ביום‪ ,‬ולפעמים אדם עומד ושואל‪" :‬רגע‪ ,‬מה אני‬
‫עושה? למי אני מדבר? הוא מחזיר לי? מול מי אני מדבר? מה יכול להיות פה?" זאת הייתה‬
‫המצוקה‪.‬‬
‫הטריגר היה מכתב שפרסם ראש ישיבה סמוך – ר' משה ליכטנשטיין‪ ,‬ביחס לרצון‬
‫ולהצעה לעשות תעניות סביב חסרון ירידת הגשמים‪ .‬הוא כתב‪" :‬וכי אנו חיים ברמת‬
‫השגחת כזאת בימינו‪ ...‬לתרגמן להנחיות רוחניות‪ ."?...‬לדעתו לא יכול להיות שנגרור‬
‫ונדביק מה שנאמר בתנ"ך‪ .‬ולכן לא נערוך תעניות ותפילות ציבוריות‪ ,‬כי רב הנזק על‬
‫התועלת‪ .‬כתוצאה מכך התפתח דיון על משמעות ההשגחה והתפילה בזמן הזה‪ .‬מה אנחנו‬
‫מבקשים מהתפילה? האם זה רלוונטי לחוש את חסרון הגשמים כידו של הקב"ה?‬
‫רק הבוקר דיבר איתי אדם חשוב‪ ,‬ואמר לי שכל המכה הנוראית על יפן – שמדברי הרב‬
‫קוק באגרת תרסט אפשר להבין כמעט שזה העם השני בחשיבותו אחרי העם היהודי‪ ,‬היא‬
‫מלאה בסופרלטיבים על העם היפני‪ .‬אומר אותו אדם‪ :‬כי הם מייצגים את המודרנה –‬
‫המכוניות והבניינים‪ ,‬מגדל בבל של דורנו‪ .‬ולכן‪ ,‬סוף סוף‪ ,‬הכה בהם שבט עוזו של הקב"ה‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫פאנל על התפילה‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫אדם שלא ציפיתי לשמוע את זה ממנו בהקשרים סוציולוגיים‪ .‬דמות מובילה בתחום‬
‫הקולנוע‪.‬‬
‫נבקש היום לגעת בשאלה של תפילה‪ ,‬של הפנייה שלנו אל הקב"ה וההיענות שלו‬
‫לבקשות שלנו‪.‬‬
‫הזדמנות להודות לחברי הפאנל‪ .‬נתחיל משי שהגיע מקיבוץ גניגר הרב עופר גיסין מי‪-‬‬
‫ם‪ ,‬והרב אמנון בזק מאלון שבות‪ .‬להודות לחבורה הנפלאה של לומדי בית המדרש‪.‬‬
‫שנרתמה להרים הכל מהרגע להרגע‪ ,‬כשהמנהל שלנו במילואים‪ .‬שהדברים יהיו לעילוי‬
‫נשמת הקדושים מאיתמר‪.‬‬
‫נפתח‪ ,‬בזקן לבן וממרחק‪ ,‬בשי‪ ...‬הגיע ממרחקים – גר בקיבוץ גניגר‪ ,‬מלמד בסמינר‬
‫אורנים ומוביל ומנהיג את קהילת "ניגון הלב" בנהלל‪ .‬לפני שאני אשאל את השאלות‪.‬‬
‫אתאר את המסגרת‪ .‬כל אחד מהמשתתפים מקבל כ‪ 20-‬דקות כדי לתאר את מקום התפילה‬
‫שלו‪ .‬כאשר נסיים את הסבב אני אשאל את השאלות‪ .‬ואנסה לשלב גם שאלות שאתמול‬
‫החבר'ה ביקשו לשאול‪ .‬לאחר מכן חברי הפאנל ישאלו אחד את השני‪ ,‬ואח"כ נאפשר לכל‬
‫היושבים פה לשאול בעצמם‪.‬‬
‫ממעט המידע שהתגלגל לפה על הקהילה שלכם – תפילות מסורתיות‪ ,‬כן עם תוספת‬
‫אישית‪ ,‬לא עם תוספת‪ .‬רצינו שתתייחס לזה‪ .‬אולי לפני הכל‪ :‬למי אתם מתפללים? מה‬
‫המקום שלו כמצווה? מה אתם כן רואים בנוסח התפילה המסורתי? אני מניח שיש כמה‬
‫דברים שקשה לכם לבלוע אותם‪ .‬מה אתם עושים מול אותו קושי – "אתה בחרתנו מכל‬
‫העמים" וכדומה?‬
‫שי זרחי‪:‬‬
‫אני לא כל כך בטוח שאני יודע איך להתפלל‪ .‬אז לדבר על תפילה בטח ובטח שלא‪.‬‬
‫נראה לי אתגר מסובך‪ ,‬אבל בכל זאת אספר לכם קצת‪ .‬אני לא בטוח שאני יכול לייצג את‬
‫כל האנשים שלוקחים חלק יחד‪ ,‬בקהילה החדשה יחסית הזאת שקיימת עשר שנים‪.‬‬
‫"הקהילה הקדושה בעמק יזרעאל"‪ .‬כולם אנשים שהביוגרפיה הרוחנית שלהם היא של‬
‫חילוניים שחיים בעמק‪ .‬אני יכול לספר לכם איך אני הגעתי לתפילה‪.‬‬
‫מתישהו כשסיימתי את הצבא חשתי שאני רוצה להתפלל‪ ,‬שזה דבר לא טריוויאלי‬
‫במקום שבו גדלתי‪ .‬אפילו להתבטא ככה‪ .‬אדם יכול לרצות לשיר‪ ,‬לשפוך נפשו‪ ,‬אבל‬
‫להתפלל? זה משהו קצת יותר‪...‬‬
‫‪14‬‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫פאנל על התפילה‬
‫התחושה שלי במשך השנים קצת מתהפכת‪ .‬אני מרגיש שבעצם הנפש מתפללת תמיד‪,‬‬
‫מאז ומעולם‪ .‬כאילו שהשאלה היא לא "כמה קשה להתפלל אל הקב"ה ולהיות איתו בקשר‬
‫דרך התפילה"‪ ,‬אלא לשים לב שאישיותי נמצאת בעצם תמיד במצב תודעה שהוא מין מצב‬
‫של תפילה‪ .‬אם תרצו – מצב 'פלילי'‪ ,‬במובן של 'תפילה'‪.‬‬
‫אני רוצה להגיד על זה כמה מילים‪ :‬מה זו העמידה הזאת של הנפש שמתפללת מאליה‪,‬‬
‫עוד לפני שנכנסים לסידור התפילה? הרב קוק מדבר על זה הרבה‪ .‬אני חושב שאני מוצא‬
‫את זה אצלי‪ .‬אבל‪ ,‬אני מתאר לעצמי‪ ,‬שלכל אחד יש כיסויים‪ ,‬געגוע‪ ,‬ערגה‪...‬‬
‫אני קורא לזה‪ :‬למצוא את המיתר האבוד‪ .‬את תיבת התהודה שמתאימה לו בעולם‪.‬‬
‫זוהי משפחה‪ ,‬אבהות‪ ,‬מקום שבו אישיותו ועצמיותו של האדם באמת מהדהדת כפי שנכון‬
‫לה בעולם‪ .‬אני חושב שזו אולי שאלת החיים – מהי תיבת התהודה שבתוכה הניגון הפנימי‬
‫שלי מנגן נכון‪ .‬נראה לי‪ ,‬שאפשר להגיד שאדם הוא כמו מיתר שהיתה לו בראשיתו איזו‬
‫תיבה )כמו של כינור או צ'לו( שהוא היה מתוח עליה‪ ,‬והוא שוחרר ונאבד בעולם והוא‬
‫מחפש את תיבת התהודה שלו‪.‬‬
‫מהי? איפה יש בה יסוד אנושי? איפה היסוד האנושי שבה? ואיפה הטבע‪ ,‬והעולם‪,‬‬
‫ועמים אחרים‪ ,‬והיצירתיות הפנימית – החופש של האדם‪ ,‬הכמיהה שלו להיות הוא?‬
‫למצוא את לשונו את ביטויו בעולם?‬
‫אני חושב‪ ,‬שהכל זה מין בליל שאולי אפשר לרכז את כולו במילה 'ייעוד'‪ :‬בשביל מה‬
‫באתי לעולם? לאילו הקשרים אני נמצא פה? מהי באמת עצמיותי? איפה היא באה לידי‬
‫ביטוי? לא במובן האגואיסטי‪ ,‬אלא שיש כאן איזו כוליות‪ ,‬מין סיפור שהוא מכלול‪ .‬האדם‬
‫שנמצא בתוכו צריך להצדיק את העובדה שהוא נולד בצלם אלוהים‪ .‬זה משהו רציני של‬
‫מבוגרים‪ .‬לא משהו של מה בכך‪.‬‬
‫איפה מתחילות הבעיות? מה הקשר בין התחושה שהנפש מתפללת תמיד‪ ,‬מתפללת‬
‫לתת מבע‪ ,‬להיות באיזה דיבור בעולם‪ ,‬לתת תו וניגון מיוחד בעולם ולהתקשר לכל מימדי‬
‫הקיום? איפה זה יכול להיעזר בתפילה המנוסחת של היהודים‪ ,‬שנוצקה בנוסח התפילה של‬
‫הסידורים‪ ,‬שנוצקה על רקע מסוים והתעבתה‪ .‬איפה היחס בין המשהו המפולש שבנפש‬
‫האדם‪ ,‬התפילה המפולשת הפנימית‪ ,‬ומה היחס של סידור התפילה שיש בו משהו ממוסד‪.‬‬
‫הרבה פעמים התחושה היא גם קשה וגם של שחרור‪ .‬שכשאני מנסה לצקת את‬
‫הבעבוע המאוד פנימי הזה אל מילים מנוסחות בתוך הסידור‪ ,‬יכולים לקרות שני דברים‪ :‬זה‬
‫יכול לסייע לזה לבוא לידי ביטוי‪ ,‬וזה יוכל גם לחנוק ולתת תחושה של משהו שנחנק בעודו‬
‫באיבו‪ .‬כלומר‪ ,‬דווקא כשאני חש את זה מפולש אני מרגיש את זה יותר‪ ,‬וכשזה הופך‬
‫למלמול זה לא מקבל חיות חדשה אלא לפעמים קצת שוקע‪ .‬והשיחה הזאת בין הנשמה‬
‫‪15‬‬
‫פאנל על התפילה‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫המתפללת תמיד לתפילה מעניינת אותי‪ ,‬אדם כמוני שלא גדל על תפילה ממוסדת‪ ,‬ואולי‬
‫דווקא כי לא גדלתי על תפילה ממוסדת‪.‬‬
‫אני יכול להגיד עוד דבר‪ .‬אני מהרהר מאיפה בא הרצון שלי להתפלל‪ ,‬ואני מוצא‪...‬‬
‫לסבתי וסבי שהיו בעלייה השלישית הקימו בעמק יזרעאל את הקיבוץ הזה‪ .‬סבתא שלי‬
‫עזבה בית חסידי‪ ,‬ומגיל ‪ 17‬היתה חילונית‪-‬ציונית‪ .‬אני הכרתי אותה רק בזקנתה‪.‬‬
‫התחלתי להיות מודע לחייה כשהייתה כבר אישה זקנה‪ .‬היא הייתה יושבת בבית הוריי‬
‫אחרי הצהרים‪ .‬נורא עניינה אותי דווקא כי כמעט ולא דיברה‪ .‬ישבה עם מקל ושתתה תה‪.‬‬
‫הייתה מקישה עם המקל בקצב כזה‪ ,‬והייתה שותקת הרבה‪ ,‬ופתאום מתחילה לנגן ניגונים‪.‬‬
‫היו מתערבבים לה השירים של החלוצים כשהייתה צעירה וניגונים מבית אבא‪ .‬קצת‬
‫ביידיש וקצת בעברית היה מתערבב לה‪ .‬והיא הייתה בעצם בוכה כשהייתה שרה‪.‬‬
‫אלו היו הרגעים היחידים שבכלל ראיתי שיש לה רגשות‪ .‬זו הייתה אישה שהשבועה‬
‫שלה הייתה לעצור את כל הרגשות – כי אחרת אי אפשר לחיות במפעל הציוני הזה שדרש‬
‫כל כך הרבה כוחות‪ .‬היה צריך לשכוח הרבה דברים‪ ,‬האחים והדודים שנשארו שם‪ .‬הם‬
‫בכלל לא ידעו מה קרה איתם‪ .‬זאת הייתה התנזרות מרגשות כל כך גדולה‪ .‬בזמנים האלו‬
‫היא הייתה מצליחה להתקשר עם אותם מקומות באופן לא פורמלי‪.‬‬
‫אחרי כמה זמן היא הייתה משתתקת‪ .‬ונאנחת המון‪ .‬אנחות שדרכן היה אפשר לשמוע‬
‫איזה ייסורים האישה הזאת עברה‪ .‬זה נורא הירואי‪ ,‬הציונות‪ .‬אבל אילו מחירים אנושים‬
‫סבתא שילמה‪ .‬בתור ילד‪ ,‬הייתי אוהב לתת סימנים באנחות של סבתא שלי‪ .‬התחלתי‬
‫להבין את זה כשפה‪ .‬כשאדם נאנח‪ ,‬זה תמיד בסיומה של מחשבה שיש בה איזה קרעכץ‪.‬‬
‫את המחשבה הוא לא מספר לי – רק נותן לי את הקרעכץ‪ ,‬ואומר לי "תנחש על מה‬
‫חשבתי"‪ .‬אנחות הן סימנים של סיפור נפש עם הרבה מאוד בכי והרבה מאוד רגשות‪.‬‬
‫לפעמים גם רגשות גדולים‪.‬‬
‫אני מרגיש שההתקשרות שלי לעולם התפילה הייתה דרך הניגונים האלו שחשתי שהיא‬
‫בוכה‪ .‬היא הייתה מתקשרת אל כל מימדי החיים שהיא סגרה כל כך חזק‪ .‬פתאום הייתה‬
‫מתקשרת אליהם‪ ,‬וכל האישיות שלה הייתה קורנת‪ .‬היא הייתה מרגישה את אמא שלה‪.‬‬
‫הייתה מספרת לי‪" :‬אמא שלי שרה את הניגון הזה"‪ .‬ובמקומות שהיא הייתה נאנחת‪,‬‬
‫הרגשתי שהיא מעבירה לי בצורה לא מתוחכמת‪ ,‬כמו נשמה חסידית תועה‪ ,‬את התווים של‬
‫מה זה להיות יהודי הרבה דורות‪ .‬מה זה ככל ישראל‪ .‬בעומק של הדברים‪.‬‬
‫ואני‪ ,‬לשם דוגמא‪ ,‬כשאני מתפלל מזמור תהילים בקבלת שבת‪ ,‬אני שר‪ .‬אני מגיע‬
‫למקומות שאולי בגלל ילדותי קשים לי‪ .‬אני לא בפשטות מתקשר אל השפה הזאת‪,‬‬
‫שאלוהים יושב כל כך עמוק בתוך מרכזה ומדבר אליי‪ ...‬אני שר את שירת דוד המלך‪.‬‬
‫‪16‬‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫פאנל על התפילה‬
‫מה שסבתא שלי אפשרה לי לעשות זה דבר משחרר מאין כמוהו‪ .‬כי אני מסוגל פתאום‬
‫להרגיש שאני לא שר רק את מה שמובן לי באותו רגע‪ .‬זו לא השאלה‪ .‬השאלה היא לא‬
‫שאלת השתלטות הטקסט על התפילה‪ .‬אם אני מסכים‪ ,‬אם זה מדבר אלי‪ .‬זו שאלה‬
‫מסוימת‪.‬‬
‫תפילה מבחינתי היא קודם כל התקשרות – כמו צינור שמתקשר למעבה הדורות‪.‬‬
‫דווקא התפילה המסורתית‪ .‬הייתי יכול לשיר שיר של אלתרמן‪ ,‬ודרכו להרגיש‪ .‬אנחנו גם‬
‫מוסיפים את זה‪ .‬אבל עיקר התפילה היא התפילה המסורתית‪ .‬כי סבתא שלי אפשרה לי‬
‫לחוש שכשאני מתפלל דווקא את התפילה הזאת‪ ,‬אז אני מחובר לא רק אליה אלא גם אל‬
‫סבא שלה‪ .‬שכל היהודים בכל הדורות אמרו את המילים האלו – וזה מרחיב לי משהו בתוך‬
‫הנפש‪.‬‬
‫תאמרו‪ :‬איפה הקב"ה נעלם פה? כל תכליתה של התפילה היא להרחיב לך משהו‬
‫בנפש? לך לפסיכולוג! זאת אחת השאלות‪ .‬אני חושב שהרבה מאוד אנחנו עוסקים בשיחה‬
‫עם הקב"ה כאילו הוא איזה חבר קרוב ופשוט‪ .‬אבל להרגשתי תחושת ההתרחבות הזאת –‬
‫פתאום אתה חש שהפרחים בעמק יזרעאל מדברים איתך‪ ,‬ושסבא וסבתא יושבים לידך‬
‫בזמן שאתה שר – זאת נוכחות של הקב"ה‪ .‬במובנים מסוימים‪ ,‬אני חש שאני מחפש‬
‫במקום הנכון‪.‬‬
‫מהי נוכחותו של הקב"ה בעולמנו? זה באמת אומר אמירות שאפשר לתרגם לשפה של‬
‫בני אדם? אני מרגיש שיש רגעים שבהם אני יוכל לחוש התקשרות עם איזו נוכחות קיימת‬
‫בעולם‪ .‬והתפילה‪ ,‬והניגון של התפילה‪ ,‬הם מאפשרים סוג של עילוי – שמשהו יותר פתוח‬
‫בי אל הנוכחות כשאני שר ומתפלל‪ .‬אין לי תשובות טובות בשבילכם‪ .‬זה מה שאני חווה‬
‫בתפילה‪.‬‬
‫עוד דבר אחרון‪ .‬אחת המשימות שלי במסע הזה‪ ,‬בעשרים או שלושים השנים האלה‬
‫היא ללמוד להתמסר‪ ,‬איך מתמסרים‪.‬‬
‫כציוני – שגדלתי על חינוך כזה‪ ,‬להתמסר זה אומר לתת את נפשך לכל דבר חשוב‬
‫שאתה עושה‪ .‬השאלה שלי היא יותר איך להתמסר במובן של לא להשתלט על העולם אלא‬
‫לתת לעולם לעבוד‪ .‬לא באת הנה כדי לשים כל דבר במקום שלו‪ .‬יש לנו תפקיד חשוב‪ ,‬אבל‬
‫התחושה שלי היא שכל הקשר עם בארות המים החיים של התרבות היהודית היה דרך‬
‫השתלטות‪.‬‬
‫כשהתחלתי ללמוד טקסט הייתי צריך להתנפל עליו כדי שלא יחרוט את רישומיו‬
‫בתוכי‪ .‬תשחרר משהו! בתפילה אי אפשר להיות דרוך בכל רגע‪ .‬אני לא יכול להיות דרוך‬
‫בכל רגע למצוא במלים משמעות‪ :‬מאיפה זה בא ומדרשים וכדומה‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫פאנל על התפילה‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫מצב של תפילה הוא מצב משוחרר הרבה יותר‪ ,‬שבו אחרי שאתה כבר חכם‪ ,‬אתה‬
‫משחרר את התובנות האלה ומאפשר למילים האלו לעבוד בעצמן על בשרך‪ .‬לרשום את‬
‫רישומיהן בעצמם‪ .‬מתוך מה שיש ואין בעולמך‪ .‬מהלך של השתחררות‪ ,‬של לשחרר את‬
‫הקונטרול‪ .‬התמסרות במובן הזה‪ .‬ללכת אחורה‪ .‬לפנות חלל פנוי שמשהו באמת יקרה שם‪.‬‬
‫אולי זה מופשט מדי‪ .‬אני פתאום מקשיב לעצמי‪ .‬מה אפשר להבין מזה? אבל‪...‬‬
‫הרב דרייפוס‪:‬‬
‫חסר משהו מאוד חשוב במה שאמרת‪ ,‬שתשיר לנו משהו‪.‬‬
‫שי‪:‬‬
‫זה נכון מה שאתה אומר‪ .‬בעצם השירה‪.‬‬
‫מנחה‪:‬‬
‫הרב אמנון בזק‪ ,‬שכננו מישיבת הר עציון ומכללת הרצוג‪ .‬ידיו רב לו גם בעולם הלימוד‬
‫– נושאים חשובים בתנ"ך‪.‬‬
‫אתה צריך להגן על המכתב של הרב משה‪ .‬הבאנו אותך – גושניק‪ ,‬ברסלבר‪ ,‬ומנגן‬
‫מעמק יזרעאל‪...‬‬
‫)הרב אמנון‪ :‬נשמע כמו התחלה של בדיחה‪.‬‬
‫הרב גיסין‪ :‬לא הזכרת את המנחה‪ ,‬גם הוא חלק מהבדיחה‪(...‬‬
‫שי התחיל עם "מה זה תפילה"‪ .‬נזכרתי בשיעורים במרכז הרב‪ ,‬ככה זה נשמע‪.‬‬
‫אתה עומד שלוש פעמים ביום‪ ,‬אתה פונה למישהו‪ ,‬אתה מדבר להוייה‪ .‬מה המקום של‬
‫הנוסח הקבוע בשבילך? מה המקום של ההשגחה? לפעמים מצוקות שלך סביב התפילה‪.‬‬
‫איפה אתה מרגיש שאתה מביא את עצמך? התפילה כציווי או כחירות?‬
‫הרב אמנון‪:‬‬
‫לפני שנתיים היה יום עיון באלון שבות בנושא יהדות חילונית ויצא לי פעם ראשונה‬
‫לשמוע את שי‪ .‬חוויתי את ההתרגשות לשמוע אותו פעם קודמת‪ ,‬ובכל זאת התרגשתי‬
‫שוב‪ .‬דווקא כי זה בא ממקום טבעי לחלוטין זה מאוד מיוחד לשמוע‪ .‬מבחינתי היה מאוד‬
‫מעניין לשמוע שתספר לנו עוד‪ .‬מבחינת העולם שבו אני חי ולמעשה רוב הנוכחים כאן‬
‫רובם ככולם‪...‬‬
‫‪18‬‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫פאנל על התפילה‬
‫עדיין נשארות השאלות שנשאלו כאן‪ :‬על איך מתרגמים את זה לשלוש פעמים ביום‬
‫לתפילה קבועה‪ ,‬לא באיזו שהן שעות מיוחדות‪ ,‬אלא משהו שעושים בכל יום ויום‪.‬‬
‫כהגדרה‪ :‬תפילה מבחינתי במילה אחת זו חובה‪ .‬חובה‪ .‬וקודם כל‪ ,‬בראש ובראשונה –‬
‫מצוות עשה מן התורה לפי שיטת הרמב"ם להתפלל‪ .‬ואע"פ שמהתורה אין כמות ונוסח‪,‬‬
‫חכמים קבעו שלוש פעמים ביום את נוסח התפילה‪ .‬ולכן חווית התפילה שלי היא בראש‬
‫ובראשונה הביטוי החזק ביותר להיותי עבדא דקודשא בריך הוא‪.‬‬
‫במשך היום אנחנו חיים את החיים שלנו מחוץ או בתוך בית המדרש‪ .‬כל אחד בשלבים‬
‫אחרים‪ ,‬חי את חייו ולא כל הזמן חושב על קיומו של הקב"ה‪ .‬הקב"ה הוא לא משהו‬
‫טריוויאלי‪ ,‬שלא משנה אם הוא קיים או לא‪ .‬אם אתה מאמין בקיומו‪ ,‬זה אמור להשפיע על‬
‫כל החיים שלך‪.‬‬
‫אנחנו לא יכולים לחיות כך‪ ,‬רובנו ככולנו‪ .‬אולי יחידי סגולה כן‪ .‬אני לא יכול בצורה‬
‫שכל רגע אני חושב על הקב"ה‪ ,‬ועל שאלת השגחתו עלי )נגיע לזה אולי בהמשך(‪ .‬אבל‪,‬‬
‫שלוש פעמים ביום‪ ,‬אני נקרא להתייצב לפני הקב"ה‪ .‬ועצם ההתייצבות הזאת – שאני לא‬
‫רק חושב‪ ,‬אלא מדבר עם הקב"ה באופן ישיר‪ ,‬מחייבת אותי לחשוב על זה‪ .‬יש דבר כזה‬
‫'הקב"ה' ויש פניה שאני מדבר איתו‪ .‬עצם המציאות הזאת של העמידה לפניו‪ ,‬היא המסגרת‬
‫של היום‪ .‬אני שלוש פעמים ביום מתייצב לפני הקב"ה‪ ,‬זוכר את קיומו‪ ,‬ומקדיש את הזמן‬
‫המועט יחסית ביום לעמידה מול ה'‪.‬‬
‫זוהי בראש ובראשונה עצם חוויית התפילה‪ .‬המחויבות הזאת היא‪ ,‬אולי‪ ,‬חלק מן‬
‫הקושי שהוזכר כאן בהתחלה‪ .‬כי אצלנו‪ ,‬בחברה הישראלית בכלל והדתית בפרט‪ ,‬המילה‬
‫הזאת 'מחויבות' הפכה להיות מילה גסה כמעט‪ .‬ואני חושב שזה המוקד לתחושת חוסר‬
‫הנחת שיש‪ .‬כי כשהמחויבות לכל מיני דברים קצת מתמוססת‪ ,‬גם התפילה מתמוססת‪ .‬אבל‬
‫ככל שיתחזק מושג המחויבות בכלל‪ :‬למשפחה‪ ,‬לנישואין‪ ,‬לחברה‪ ,‬למה שאתה עושה‪,‬‬
‫למקום העבודה שלך‪ ...‬אז גם המחויבות לעמידה הזאת היא החוויה לכשעצמה‪ .‬הידיעה‪,‬‬
‫שלא משנה מה שיקרה‪ ,‬אני שלוש פעמים ביום עומד לפני הקב"ה – זו מבחינתי החוויה‬
‫החזקה ביותר‪.‬‬
‫הרב עמיטל הוציא חוברת‪' :‬בין מחוברות למחויבות'‪ .‬ובעיני‪ ,‬ההתחברות הגדולה ביותר‬
‫היא ההתחברות למחויבות‪ .‬זו ההתחברות לעובדה שאני נמצא שם שלוש פעמים ביום‪.‬‬
‫והתפילה מחנכת אותי הרבה מעבר לשאלה האם זה מה שאני רוצה להגיד‪ .‬יכול להיות‬
‫שיש לי ביום מסוים רצון להצליח במבחן‪ ,‬או לקבל מקום עבודה‪ ,‬או לזכות בפיס‪ ,‬או‬
‫להתחתן‪ ,‬כל אחד ורצונותיו‪ .‬רובם מאוד רוצים משהו‪ ...‬ואז הוא מגיע לתפילה‪ ,‬והתפילה‬
‫לא נותנת לו מיד את הכלי להגיד מה שהוא רוצה עכשיו‪ .‬במובן מסוים‪ ,‬התפילה דוחה את‬
‫‪19‬‬
‫פאנל על התפילה‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫הפן האישי לסוף 'שמע קולנו'‪ .‬התפילה מחנכת ומעצבת את התודעה של האדם‪ :‬אילו‬
‫שאיפות צריכות להיות לו ומה הדברים החשובים בחיים‪.‬‬
‫ננתח את תפילת שמונה עשרה בקצרה‪' .‬אתה חוננתו' – 'אם אין דעת‪ ,‬הבדלה מניין'‪.‬‬
‫'השיבנו אליך' ו'סלח לנו' – על תיקון המידות‪ .‬אחר כך דברים של ברכת הפרנסה‪ ,‬ו'השיבה‬
‫שופטינו' ו'למלשינים' – הכל תפילות של כלל ישראל‪ ,‬שהחלק האישי מאוד מובלע בהן‪.‬‬
‫ולעתיד לבוא ו'לירושלים'‪ .‬רק הברכה האחרונה‪ ,‬לפני שאנחנו מגיעים לחיתום – "שמע‬
‫קולנו"‪ .‬ברכה שמנוסחת באופן כללי‪ ,‬ושאם אני רוצה‪ ,‬אני יכול להכניס לה בקשות‬
‫פרטיות‪.‬‬
‫כל התפילה אומרת מחויבות‪ .‬אתה מחויב להתפלל על דברים‪ ,‬שבעצם זה שאני‬
‫מחייבת אותך‪ ,‬זה כבר אומר שאני מעצבת לך את התודעה – מה הפרופורציות בין הצרכים‬
‫שלך לבין השאיפות של עם ישראל‪ .‬השאיפות הרוחניות והלאומיות מול האישיות‪ .‬במילה‬
‫אחת‪ ,‬התפילה אומרת מחויבות‪ .‬ולאו דווקא לאני הפרטי שלך – שיש לו מקום‪ ,‬אבל‬
‫הפרופורציה היא מאוד חזקה‪.‬‬
‫בעיניי המחויבות לתפילה היא לא רק בעצם העמידה‪ ,‬אלא בהגעה למצב הזה‪ .‬יש‬
‫חוויה לתפילות בכלל‪ ,‬ובאופן מיוחד חביבה עלי תפילה מנחה‪ .‬ביום‪-‬יום הרגיל אנחנו‬
‫מתפללים שחרית כשקמים בבוקר פחות או יותר‪ .‬אנשים קמים באותו זמן‪ ,‬פלוס מינוס‪.‬‬
‫אני יותר יקה‪ .‬אני קם בשש עשרים וחמש בארבעים השנים האחרונות‪ .‬יש לי מניין קבוע‬
‫באלון שבות‪ .‬גם ערבית לא קל לפספס‪ .‬באלון שבות יש כל שעה מניין‪ ,‬לא יקרה שלא‬
‫תמצא תפילה במניין‪.‬‬
‫מנחה זו נקודת המבחן‪ .‬ביום רגיל הכל בסדר‪ ,‬יש לי כל יום בישיבה‪ .‬יש תמיד‪ .‬אבל‬
‫כשאתה לא בשגרה הרגילה‪ ,‬מנחה זה השעון הפנימי שלי‪ .‬כשמגיע שתים או שלוש‬
‫בצהרים‪ ,‬משהו מתחיל לתקתק במוח‪ :‬מנחה‪ ,‬מנחה‪ ,‬מנחה‪ .‬אתה בטיול‪ ,‬בקניות – מנחה‪...‬‬
‫התחושה הזאת‪ :‬מנחה‪ ,‬מנחה‪ .‬אין חוויה דתית יותר גדולה ממנחה‪ .‬הטורדנות של מנחה‪,‬‬
‫מנחה‪ ,‬מנחה – זה הולך ונעשה זועק עם השמש שיורדת ושוקעת‪ .‬בידיעה שזה יהיה בסוף‪.‬‬
‫מאוד יפה בטיולים‪ ,‬כל מי שיוצא לטיול בחול המועד – אתה יודע שבסוף כל ואדי יש‬
‫שטיבעל‪ .‬זה דבר מאוד‪ ...‬אני לא מחדש פה לאף אחד‪ .‬בחנוכה היה לנו יום חופש אחד‪.‬‬
‫הלכתי עם הילדים לנחל צין‪ .‬תוך כדי ההליכה אני פוגש את כל מיני העולם הקטן שלנו‪...‬‬
‫שקיעה בחנוכה היא די מוקדמת‪ .‬בשלוש‪ ,‬ארבע מנחה‪ ,‬מנחה‪ ,‬מנחה‪ .‬ליד הקבר של בן‬
‫גוריון אתה עולה‪ .‬בבני ברק אין שטיבעלים כאלו‪ .‬כל שתי דקות 'אשרי'‪ ...‬זו חוויה‪.‬‬
‫הידיעה שעוד עשרות אנשים שלכולם ניגן במוח מנחה‪ ,‬מנחה‪ .‬כולם מתייצבים‬
‫ואומרים "אנא עבדא דקודשא בריך הוא"‪ .‬יהיה לי מניין‪ ,‬ולא משנה מה‪ .‬אתה יכול למצוא‬
‫את האנשים האלו שגם בשבילם מנחה היא עבודת ה' שלהם‪.‬‬
‫‪20‬‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫פאנל על התפילה‬
‫לפני כמה שבועות ביליתי כמה ימים בארצות הברית‪ .‬אתה נוסע‪ ,‬והידיעה הזאת שזה‬
‫לא המניינים הרגילים שלך‪ ...‬הוזמנתי לשיעור לבוגרי הישבה שלנו במשרד עורכי דין בניו‬
‫יורק‪ .‬אמרו לי‪" :‬בשתיים יש פה מנחה"‪ .‬משרד ענק‪ ,‬ויש שם כמה עשרות עובדים דתיים‪.‬‬
‫כל יום מתכנסים אנשים ומתפללים מנחה‪ ,‬ואפילו לא 'קצר'‪ .‬כל כך התרגשתי להתפלל‬
‫בקומה ‪ 80‬ומשהו מנחה‪ .‬עם אנשים שסדר היום שלהם אומר שהם הפסיקו את כל‬
‫העבודה‪ ,‬וביקשו להתפלל מנחה‪ .‬כאילו אומרים‪" :‬אנחנו חיים בתוך הקומות האלו‪ ,‬אבל‬
‫לרבע שעה אנחנו עוצרים‪ ,‬ואומרים בוא נדבר תכל'ס‪ ,‬על דברים יותר חשובים מהכסף‬
‫שאנחנו עושים פה"‪.‬‬
‫יש את העמידה לפני הקב"ה שהיא העיקר‪ .‬אולי לא העיקר הכמותי‪ ,‬אבל העיקר‬
‫האיכותי של היום‪ .‬ולכן החוויה הזאת של להתפלל ולהתייצב‪ ,‬לא משנה באיזה תנאים ומזג‬
‫אוויר‪.‬‬
‫היום‪ ,‬זה הרבה יותר קל למצוא מניין בכל מקום‪ .‬דווקא העובדה שאתה לא מתפלל‬
‫לבד‪ ,‬רק אם אין ברירה‪ .‬ברוב המוחלט של המקרים‪ ,‬לעוד עשרה אנשים אכפת כמוך‪.‬‬
‫ההתחברות הזאת‪ ,‬זה עושה לי את זה‪ .‬ההתחברות לציבור של אנשים שמרגישים ככה‪.‬‬
‫ואתה יודע שבכל העולם יש אנשים שמרגישים אותו דבר‪.‬‬
‫לגבי שאלת ההשגחה‪:‬‬
‫בישיבת הר עציון לא מגיבים על דעות אחד של השני‪ ,‬כי בדרך כלל לא מסכימים‪ .‬אני‬
‫לא חשבתי שלא צריך לקבוע צום על גשמים‪ ,‬אבל אני כן מזדהה עם חלק מהטיעונים של‬
‫הרב משה שם‪ .‬באמת‪ ,‬בעיני‪ ,‬אין ממש קשר בין שאלת המחויבות שלי לתפילה‪ ,‬לבין‬
‫השאלה באיזו מידה התפילה שלי משפיעה משהו בעולם‪ .‬אנחנו לא יודעים אם התפילה‬
‫משפיעה או לא‪ .‬אנחנו לא חיים בתקופת התנ"ך‪ ,‬שבה היה קשר ישיר בין מה שעם ישראל‬
‫עושה לבין מה שקורה לו )שזה פחות או יותר המסר של ספר התנ"ך(‪ .‬אנחנו לא חיים‬
‫בהשגחה כזאת ולית מאן דפליג‪.‬‬
‫הרב גיסין‪ :‬אית מאן דפליג‪.‬‬
‫אחזור על המשפט‪.‬‬
‫לית מאן דפליג שההשגחה בעולם לא נראית כמו שנראתה בתקופת התנ"ך‪ .‬אני חושב‪,‬‬
‫שאנחנו לא יודעים כיצד הקב"ה מנהיג את העולם‪ .‬היינו בפורים – "אנכי הסתר אסתיר"‪.‬‬
‫מסוף התנ"ך והלאה‪ ,‬אין לנו קשר ברור בין מה שאדם עושה לבין מה שקורה לו‪ .‬אין ספק‬
‫שהתחושות האלו התעצמו מאוד אחרי השואה‪ .‬מי שירצה להסביר את העולם‪ ,‬שיסביר את‬
‫השואה קודם‪ ,‬ואחרי זה יסביר הלאה מה קורה‪ .‬אנחנו לא מבינים ולא יכולים להבין‪ .‬אם‬
‫יש קשר איך יש קשר ובאיזו מידה‪.‬‬
‫‪21‬‬
‫פאנל על התפילה‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫אולי השאלה הזאת לא רלוונטית‪ .‬אני יודע שגם בתנ"ך יש תפילות שעזרו ויש כאלו‬
‫שלא‪ .‬אני יודע שכשאני מתפלל‪ ,‬יכול להיות שהתפילה לא תתקבל‪ .‬זה לא משנה כלום לגבי‬
‫חובתי להתפלל‪ .‬חז"ל הדריכו לא לעיין בתפילה – לא לצפות שהתפילות יתגשמו‪ .‬אנחנו‬
‫מתפללים גם על דבר שלא מתגשם‪ ,‬ולא מפסיקים אם התפילה לא מתקבלת‪.‬‬
‫אני חושב שזוהי סכנה מאוד גדולה‪ .‬כל התיאורים שאנחנו שומעים על מישהו שיודע‬
‫לענות למה קרה דבר כזה‪ ...‬ההשגחה בזמן הזה היא נושא רחב בפני עצמו‪ .‬אבל המציאות‬
‫היא‪ ,‬שהיא גורמת ללא מעט חילול ה'‪ .‬אדמו"ר מסוים אמר‪ ,‬שמה שקרה ביפן זה כי עצרו‬
‫שני תלמידי ישיבה שנתפסו עם סמים‪ ...‬כל אחד יודע להגיד למה לאחר קורים אסונות‪ .‬אני‬
‫חושב שזה רע מאוד‪ .‬שהנטייה תמיד להכות על חזות אחרים היא דבר שלילי ביותר‪ .‬ואף‬
‫אחד‪ ,‬כשזה קורה אצלו בבית‪ ,‬לא אומר בגלל אילו דברים קרו צרות‪ .‬היה טבח באיתמר‪ .‬פה‬
‫אף אחד לא אמר שזה קרה בגלל משהו‪ .‬רק לאחרים‪ ...‬אצלנו‪ ,‬מישהו אחר אשם‪.‬‬
‫זה נורא ואיום הגישה הזאת‪.‬‬
‫לכן על ענייני השגחה‪ ,‬אנחנו נחכה שתחזור רוח נבואה לישראל‪ ,‬ואז נדע‪ .‬כל עוד אין‬
‫לנו נביאים‪ ,‬אסור לנו לומר למה קרה דבר מסוים‪ .‬אנחנו כן צריכים לדעת‪ ,‬שיש מצוות‬
‫עשה להתפלל‪ ,‬ולהתחזק בתשובה‪ .‬זה ודאי נכון‪ .‬אנחנו בשאיפה מתמדת לתקן את מה‬
‫שאנחנו עושים‪ .‬אבל אנחנו לא מצביעים דבר מסוים מול דבר מסוים‪ .‬בדרך הטבע‪ ,‬אדם‬
‫אמור להתחזק בתשובה‪ .‬אנחנו לא יכולים לדעת שהבצורת היא בגלל משהו מסוים‪ .‬זה לא‬
‫עובד ככה‪.‬‬
‫אני גם מסכים עם התפיסה שגשמים אינם הבעיה היחידה‪ .‬יש לנו בעיות אחרות‪ :‬של‬
‫טרור‪ ,‬תאונות דרכים וכל מיני אסונות חס ושלום אקולוגיים‪ .‬ואין לנו דרך לדעת שדבר‬
‫מסוים קורה בגלל משהו מסוים‪ .‬צריך תמיד להיות בדרכי התשובה‪ ,‬אבל מאוד בזהירות‪,‬‬
‫כשקובעים שהשנה אין גשמים בדיוק בגלל זה‪ .‬אנחנו לא יכולים להגדיר היום את הדברים‬
‫כפי שהם‪ .‬וזה לא סותר את הצורך שלנו לנסות לתקן ולחזור בתשובה‪.‬‬
‫מנחה‪:‬‬
‫נעבור לדובר השלישי‪ ,‬הרב עופר גיסין‪.‬‬
‫הרב עופר הוא מראשי מכון 'אבן שתיה' בביתר עילית‪ ,‬יחד עם הרב ניצני‪ .‬הוא קשור‬
‫בעצמו לנערים שנמצאים בתהליכי תשובה‪ ,‬תהליכים שעבר בעצמו‪ .‬הרב עופר הוא‬
‫מהמתווכים החשובים שקמו לנו בין התורות העמוקות של ברסלב לבין המציאות‬
‫הישראלית של היום‪ .‬הרב בזק אמר מקודם 'לית מאן דפליג' וענית לו – 'אית מאן דפליג' –‬
‫תצטרך לפרוע את השטר‪ .‬ספר לנו מהי תפילה עבורך ואולי גם על המחירים שאתה מזהה‬
‫‪22‬‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫פאנל על התפילה‬
‫בינך ובין ילדיך‪ ,‬ילדים שגדלו בעולם דתי‪ .‬איך אתה מגדל אותם לתוך תפילה של חובה‬
‫שאתה בחרת בה?‬
‫שאלות נוספות אולי‪ :‬קצת על הפן של ברסלב‪ .‬האם אתה לא חש בזילות שהמרחב‬
‫הברסלבי מייצר ביחס לתפילה – ''נופל כפתור? תתפלל‪ ,‬אל תחשוב שזה מטריח‪ ,‬תופס את‬
‫התור של מישהו"‪ .‬יש אנשים שחיים בתודעה מנוגדת לזו ואומרים – ''מה הם חושבים‬
‫שהם היו עם הקב"ה בטירונות?''‪ .‬אם תוכל להתייחס לסחבקיות עם ה' וכן גם להתבודדות‬
‫– הפיכת התפילה לנדבה‪ ,‬לכזו הבאה מרצון‪.‬‬
‫הרב גיסין‪:‬‬
‫אני אתחיל מהסוף‪ .‬בשיח הברסלבי התעמולתי במרחב הישראלי‪ ,‬נוצרה זילות חמורה‬
‫באמונה בקב"ה ובתפילה‪ .‬זה כשל ניסוח תעמולתי‪ ,‬לא כשל של תורת ברסלב‪ .‬אנשים שלא‬
‫הורגלו לעסוק בעניינים עמוקים ומתעסקים בתעמולה עממית עוסקים בזה ויוצרים יחס‬
‫של תגובות נגד חריפות מהמגזר הדתי‪ .‬לא מהחילוני‪ ,‬המגזר החילוני מאמץ את זה בשתי‬
‫ידיים‪ .‬אבל יש ניסוחים שונים‪ .‬הרב נתן גרינברג‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬הוא לא כזה‪ .‬אני מכיר אותו ‪30‬‬
‫שנה‪ .‬אני מניח שהוא ציטט את מה שר' נחמן אמר – להתפלל אפילו כשהשרוך בנעל נקרע‪.‬‬
‫כמו שאתה מכיר אותי‪ ,‬אני לא נבהל ממשפטים כאלו‪ ,‬מהציניות הזאת‪ .‬תעיינו בספרים‪,‬‬
‫בדיוק כמו שיש לענות למקשי הקושיות‪ ,‬וכמו שענינו בטירונות למקשי הקושיות ששם‪.‬‬
‫תורת ברסלב היא עמוקה מאוד‪ .‬אני מבין את המקום של השאלה‪ ,‬ויש לה תשובה‪ .‬זה‬
‫העיקר‪.‬‬
‫אני רוצה לחזור ל'אית מאן דפליג'‪ .‬יש מי שחולק שלמעשים שלנו אין קשר למה‬
‫שקורה‪ .‬לית מאן דפליג שאנחנו לא מבינים את ההשגחה‪ .‬ר' נחמן סיפר סיפור שמציג את‬
‫השקפתו של האדם מול התנהלות ה'‪ .‬סיפור חסידי במרכאות כפולות‪ .‬הסיפור הוא על‬
‫יהודי שחכר טחנת קמח בנהר‪ .‬המשפחה החזיקה את הזיכיון הזה וזאת היתה פרנסתה‬
‫היחידה‪ .‬יום אחד ירד יהודי אחר לאומנות חברו‪ ,‬ונכנס במקומו‪ .‬רץ היהודי הראשון לפריץ‬
‫והתחנן על נפשו – ''זאת הפרנסה שלנו – תרחם עלינו!'' – לא רצה לשמוע אותו בכלל‪.‬‬
‫באו הקוזקים וזרקו את החוכר‪ ,‬הלכה לה המשפחה בדרכים ומסתמא מתו ברעב‪.‬‬
‫כל הסיפורים החסידיים נגמרים‪ ,‬עיינו בספרי הרב זווין‪ ,‬שהחוכר המסכן הלך לאיזה‬
‫אדמו"ר‪ ,‬ובסוף נגמר טוב‪ .‬הסיפור שלנו נגמר – "והיהודי הרשע לא היו לו ‪ 18‬שנה ילדים‪.‬‬
‫מיד בשנה אחרי שירד לאומנות חבירו‪ ,‬נולד לו בן זכר והיתה עליו שמחה גדולה"‪ .‬כאן‬
‫נגמר הסיפור‪ .‬בלי פאנץ' ליין‪ .‬ואז אמר ר' נחמן‪ ,‬ביידיש זה נשמע יותר טוב – 'כך הקב"ה‬
‫מנהל את העולם'‪ .‬וזהו‪.‬‬
‫‪23‬‬
‫פאנל על התפילה‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫אני מסכים עם הרב בזק‪ ,‬אנחנו לא מבינים כלום‪ .‬ר' נחמן‪ ,‬אם אפשר להגדיר את כל‬
‫המשנה שלו במשפט אחד‪ ,‬מלמד את האדם המודרני לחיות עם שאלות ועם קשיים‪ .‬קשיים‬
‫זה‪ ,‬כידוע‪ ,‬ההתחזקויות‪ .‬החלק השני בהתמודדות‪ ,‬הבא אחריו‪ ,‬היא לחיות עם הקושיות‪.‬‬
‫החזון איש כותב ב'אמונה וביטחון'‪ ,‬זה הכיוונים הכי ליטאיים אפילו – ''האדם עומד מול‬
‫הבריאה ועומד ומתעלף מול החידה‪ .‬וגם אחרי שהוא מתעלף ואם שעתו שעת השקט‬
‫חופשי מרעבון תאווני‪ ,‬אל החידה כל מגמותיו"‪.‬‬
‫'איה מקום כבודו'‪ ,‬זוהי שיטת ר' נחמן‪ .‬אחת משתי התורות הכי חשובות‪ ,‬כאשר‬
‫השנייה זו 'אזמרה'‪ .‬אדם צריך לצעוק ''איה מקום כבודו – איפה אתה הקב"ה?!''‪ .‬זה עיקר‬
‫תיקונו ועלייתו‪ .‬השאלה היא התשובה‪ .‬אין תשובה‪ ,‬ושי תיאר במלים נפלאות‪ ,‬כולנו פה‬
‫התרגשנו מאוד ממה שאמרת‪ ,‬שזה בדיוק העניין‪ .‬התגובה הטבעית ביותר להסתר הפנים‪,‬‬
‫הכללי והפרטי‪ ,‬זה לגלות את הצורך לצעוק‪ ,‬לבקש‪ ,‬לחפש‪.‬‬
‫ר' אהרן הגדול מקרלין אמר וורט יפה‪ .‬המן ירד על בני ישראל‪ ,‬והם אמרו אחד לשני –‬
‫''מן הוא כי לא ידעו מה הוא''‪ .‬ואח"כ ‪'' -‬ויקראו שמו מן''‪ .‬הרשב"ם פירש על פי הפשט‬
‫ש'מאן הוא'‪ ,‬זה פירוש של 'מה הוא'‪ .‬ויקראו שמו‪ :‬מה זה? מאן הוא‪ ,‬כי לא ידעו מה הוא‪.‬‬
‫אומר ר' אהרן הגדול – 'מן הוא'‪ ,‬אותיות אמונה‪ .‬הצעקה של האדם מול הבריאה‪ ,‬מול‬
‫הבורא‪ ,‬שאין עליה שום תשובה‪ .‬השאלה בעצמה היא התשובה‪ .‬זהו יסוד בתורת ר' נחמן –‬
‫לחיות עם הקושיה‪ .‬עם קשיים! לא עם פטנטים וסגולות שלא יהיו קשיים‪ ,‬כמו שמוכרים‬
‫בנסיעות לאומן‪ .‬הכי הפוך מתורת ר' נחמן שאפשר לעלות על הדעת‪.‬‬
‫נגיד במשפט‪ :‬הוא הבטיח רק הבטחה אחת שאפשר לפעול בציונו – שאם אישה‬
‫מתקשה במשבר בלידתה‪ ,‬ויבואו לציונו – זה יפעל‪ .‬לא בריאות‪ ,‬לא פרנסה‪ ,‬לא שידוכים‪.‬‬
‫במודעות אומרים כל מיני וזה ודאי קורה להרבה אנשים‪ ,‬אבל זו לא הבטחה‪ .‬לפעול‬
‫בתפילה על ציונו‪ ,‬תפילה על קברי צדיקים‪ .‬מקום מנוחת הצדיקים הוא מקום קדוש‬
‫והתפילה מתקבלת שם ביותר‪ .‬לכן הולכים על קברי צדיקים בערב ראש השנה‪ .‬זה ערך‬
‫יסוד מוסד בעם ישראל‪ .‬לכן הרבה אנשים אומרים ‪'' -‬כזה צדיק גדול‪ ,‬ר' נחמן‪ ,‬כנראה‬
‫שהתפילה עוד יותר עוזרת''‪ .‬אין הבטחות לכלום‪ .‬ר' נחמן אמר על צדקה‪ ,‬ותהילים‪ ,‬והוא‬
‫נשבע שיוציא מהגיהנום אחרי החיים‪ .‬אתה מאמין – תיסע‪ ,‬אתה לא מאמין – אל תיסע‪,‬‬
‫לא קרה כלום‪ .‬אני מדבר על הבטחה‪ ,‬על תפילה‪ .‬אני נמצא בישיבה ואתם מבינים‬
‫חילוקים‪ .‬ר' נחמן לא מזכיר תפילה בעניין של לבוא לאומן‪ .‬אפשר לבוא לאומן‪ ,‬לתת צדקה‪,‬‬
‫לומר עשרה פרקי תהילים ולחזור הביתה‪ .‬לא התבודדויות לא שום דבר‪ .‬אני מדבר על‬
‫הבטחות‪ ,‬על תפילה‪ .‬עשרת מזמורי התהילים הם לא תפילה‪ .‬אפשר לומר אותם בלשון‬
‫תפילה‪ ,‬אבל תיקון כללי פשוט תגיד‪.‬‬
‫‪24‬‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫פאנל על התפילה‬
‫אמר לי חסיד גור משפט יהודי עסיסי‪ ,‬משפט בן ‪ 2000‬שנה‪ .‬הייתי בעל תשובה צעיר‪,‬‬
‫והייתי במירון‪ ,‬והוא אמר לי‪'' :‬אם אתה רוצה לקבל מה שאתה רוצה‪ ,‬תיסע למירון‪ .‬אם‬
‫אתה רוצה לקבל מה שאתה צריך‪ ,‬תיסע לר' נחמן''‪ .‬החילוק בין מה שאתה רוצה לבין מה‬
‫שאתה צריך‪ .‬זה שני דברים שונים לגמרי‪ .‬ככל שהשנים עוברות אני מבין כמה המשפט הזה‬
‫נכון‪ .‬לכן אני לא אוהב את השיווק של אומן‪ .‬מירון ואומן זה עניינים שונים‪.‬‬
‫אני רוצה לומר דברים אחרים‪ .‬שי הדליק אותי על סיפורים אישיים‪ .‬ארבע דמויות‬
‫השפיעו עליי בתפילה‪ .‬מרטין בובר‪ ,‬סבתא שלי‪ ,‬הסמג"ד ב‪ ,932‬ור' נחמן מברסלב‪.‬‬
‫נתחיל מסבתא‪ .‬סבתי נולדה בצפת לחסיד צאנז‪ .‬כשהייתה בת ‪ 9‬התייתמה מאביה‪,‬‬
‫ואמה נסעה להונגריה כי שם היה אוכל‪ .‬סבתי נשארה עם סבתא שלה ואח"כ עם דוד שלה‪,‬‬
‫ר' דוד סטרון מחבר 'ארץ חיים'‪ .‬הוא נולד לאמא אשכנזייה‪ ,‬ידע יידיש והיה חכם ספרדי‬
‫גדול‪ .‬הוא גם היה רב ראשי של צפת לכל העדות‪ .‬סבתא שלי הייתה בת ‪ 9‬וידעה רעב‪.‬‬
‫לאחר שדודה נפטר‪ ,‬היא נשארה יתומה לבד‪ ,‬הסתובבה עם ילדי צפת בהרים ואספה‬
‫חוביזות‪ .‬בגיל ‪ 10‬ידעה יידיש וערבית‪ .‬אמא שלה שמעה על מצבה ושלחה כסף ליהודי‬
‫מצפת שייקח אותה לרכבת פליטים לאודסה‪ .‬כבר ברכבת הוא זרק את סבתא שלי והיא‬
‫הגיעה לאודסה לבד‪ .‬הגיעה לאיזה יהודים שלקחו אותה למשרתת אליהם הביתה‪ .‬בגיל ‪10‬‬
‫עבדה אצלם שנה וסבלה מהתעללות‪ .‬בן דודה פגש אותה וקנה לה כרטיס לאוניית‬
‫מעפילים‪ ,‬אנייה שנסעה לא"י עם גדולי הסופרים והמשוררים הציוניים‪ .‬בגיל ‪ 11‬היא נחתה‬
‫ביפו כשאין לה לאן ללכת‪ ,‬ילדה לבד ביפו‪ .‬פקיד המכס ביפו ריחם עליה ולקח אותה אליו‬
‫הביתה‪ .‬מאז הם כמו משפחה שלנו‪ .‬יש לו נכד מפורסם‪ ,‬חיים צינוביץ – 'השרוף'‪ .‬אמא‬
‫שלה הגיעה אחר‪-‬כך לחפש את הבת שלה‪ .‬אמא של סבתא שלי הגיעה בגיל ‪ – 32‬יש נפקא‬
‫מינה לסיפור הזה! היא מצאה את הבת בניסי ניסים בסצנה מרגשת והתחתנה עם יהודי‬
‫מטבריה‪ .‬סוף סוף יש לסבתי בית‪ .‬לאחר ‪ 10‬חודשים אמה נפטרה בלידתה‪ .‬שוב סבתי לבד‪,‬‬
‫גדלה בבתי יתומים‪.‬‬
‫סבתא הייתה מפקדת ההגנה באזור חיפה והקימה את מגן דוד אדום בישראל‪ .‬היא‬
‫זכתה באות הנשיא מפני שעד גיל ‪ 93‬התנדבה בבסיסי צה"ל‪ .‬בבתי החולים ייסדה את כל‬
‫לימודי העזרה ראשונה בארץ‪ .‬ילדה עם היסטוריה כזאת גומרת בדרך כלל אתם יודעים‬
‫איפה‪.‬‬
‫אני הכרתי את סבתא שלי בתור אישה חזקה‪ ,‬שליטה על כל המשפחה‪ .‬היא הייתה‬
‫מאוד אנטי דתית וגידלה את הילדים שלה בחיפה האדומה‪ ,‬בקריית חיים‪ .‬אחרי שבנה‬
‫שלמה נהרג במלחמת השחרור‪ ,‬היא בוודאי נהייתה יותר סגורה‪ .‬במלחמת יום כיפור הייתי‬
‫‪25‬‬
‫פאנל על התפילה‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫בן ‪ ,15‬מצד אבא שלי דור רביעי לא דתיים‪ .‬הפעם היחידה שהייתי בבית כנסת הייתה בבר‪-‬‬
‫מצווה‪ .‬שלחו אותי להגיד לסבתא שלי ביום כיפור שהתחילה המלחמה כדי שתוכל לעזור‬
‫במערך ההתנדבות‪ .‬היא התפללה‪ .‬זה הפליא אותי שהיא בבית כנסת‪ .‬ראיתי את סבתי‪,‬‬
‫בתפילת נעילה‪ ,‬בוכה לתוך המחזור! זו הייתה הפעם הראשונה שבית כנסת התחבר לי עם‬
‫משהו שמוכר לי‪ .‬פתאום סבתא שלי‪ ,‬עם כל מה שעברה‪ ,‬והיא חילונית ומדברת נגד דתיים‬
‫מאוד חזק‪ ,‬ופתאום ‪ -‬בוכה בתוך מחזור‪ .‬לא ידעתי מה זה ‪ ,‬אבל זה השפיע עליי!‬
‫בצבא הייתי בנח"ל‪ .‬הקמתי את 'חוג הנוער השמאלי הפתוח' שממנו פותחה אחר כך‬
‫מפלגת מר"צ‪ .‬התגייסתי בתור גרעין תנועת של"י‪ .‬הלכתנו לשל"ת‪ ,‬לפני הצבא‪ ,‬לקיבוץ יד‪-‬‬
‫חנה שהיה אז קומוניסטי‪ .‬כמו בכל קיבוץ אדם היה יכול לקחת 'שבת' מתי שהוא רוצה‪,‬‬
‫באיזה יום בשבוע‪ .‬שם היה אסור לקחת שבת ביום כיפור‪ ,‬שחס וחלילה לא יהיה משהו‬
‫שמריח 'יידישקייט'‪ .‬מצאתי שם ספרים של מרטין בובר וקראתי את המאמר שלו 'אני‬
‫ואתה'‪ .‬זה דיבר אליי‪ .‬הרגשתי שיש פה משהו אמיתי וצריך למצוא אותו‪.‬‬
‫חזרתי בתשובה בתור חייל בצבא‪ .‬התחלנו לשמור מצוות בתור גדוד בט"ש‪ .‬אלו לא היו‬
‫התנאים האידיאליים‪ ,‬במיוחד שאנחנו בגרעין שמאלני‪ ,‬שהיה יותר מדי שמאלני בשביל‬
‫השומר הצעיר‪ .‬זה היה בעייתי להתפלל במקום כזה‪.‬‬
‫הסמג"ד‪ .‬התחלתי להתפלל אז‪ .‬חזרנו יום אחד מסיור והלכנו לזוודיה לפרוק את הציוד‪.‬‬
‫גמרתי את החלק שלי והלכתי להתפלל מנחה‪ ,‬אולי פעם עשירית בימי חיי‪ .‬פתאום‬
‫הסמג''ד‪ ,‬אדם ידוע מאוד שהתפרסם אחר כך‪ ,‬בא מאחורה וצועק‪'' :‬מה הוא עושה שם‬
‫בפינה?!''‪ .‬מישהו אומר מתפלל‪'' .‬מה לו ולתפילה?! בואנ'ה‪ ,‬תפסיק להתפלל!''‪ .‬אני‪ ,‬מידע‬
‫קצר מהקיצור שולחן ערוך‪ ,‬יודע שאסור להפסיק בתפילה‪ .‬פתאום אני בניסיון כבד‪ .‬הוא‬
‫הגיע ונתן לי בעיטה מאחורה‪ .‬עכשיו זה הוא או הקב"ה‪ .‬לימים‪ ,‬פגשתי אותו‪ .‬הוא היה בעל‬
‫חברת אבטחה ידועה ביהודה ושומרון‪ .‬אמרתי לו – ''אני חייב לך טובה – עשית לי רגע‬
‫התגלות''‪ .‬פתאום זה היה או הוא‪ ,‬הסמג''ד‪ ,‬ריתוק‪ ,‬או הקב"ה‪ .‬ואני בחרתי בקב"ה‪ .‬פתאום‬
‫הרגשתי מה שנקרא הנוכחות האלוקית‪ .‬זה לא אני והסידור‪ ,‬כי אם זה רק מחויבות‬
‫מסוימת‪ ,‬הייתי מסתובב ואומר 'כן המפקד'‪ .‬אבל פתאום הרגשתי את ההארה הגדולה של‬
‫הנוכחות האלוקית‪ ,‬האמונה‪ .‬זהו‪ ,‬הוא פה‪ .‬והוא יותר חשוב מהסמג''ד‪ ,‬עם כל הכבוד‪.‬‬
‫ר' נחמן‪ .‬בתום הצבא‪ ,‬במקום של"ת בקיבוץ‪ ,‬למדתי בישיבת שעלבים‪ .‬החברותא שלי‬
‫היה הרב אריה הנדלר‪ ,‬היום משגיח שם‪ ,‬בישיבה‪ .‬השני – הרב יהושע פרידמן מישיבת‬
‫תקוע‪ .‬שם גיליתי את תורת ברסלב ויצאתי להתבודדות הראשונה‪ .‬הרב בזק הזכיר חיבור‬
‫של הרב עמיטל 'מחויבות או התחברות'‪ ,‬ואני רוצה לקרוא לזה 'ציווי או צורך'‪ .‬ניגש‬
‫לציווי‪ .‬אני אאוטסיידר אפילו שחזרתי בתשובה בגיל ‪ 19‬וחצי‪ .‬מישהו אמר לי‪'' :‬תבין‪ ,‬אצל‬
‫הדתיים‪ ,‬אנחנו לא נתקבל לעולם''‪ .‬זה מתחלק‪ ,‬יש שתי מציאויות‪ :‬אדם שהולך להתפלל‬
‫‪26‬‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫פאנל על התפילה‬
‫מנחה או אדם שהולך לתפילה‪ .‬בן אדם צריך להחליט אם הוא הולך לתפילה או הולך‬
‫להתפלל‪ .‬הרב בזק הסביר מאוד יפה לדעתי את המהלך של ללכת לתפילה‪ .‬ההתייצבות היא‬
‫בגלל הציווי‪ .‬לפי הרמב"ם יש מצווה בכל יום – ''שבח‪ ,‬בקשה והודאה‪ .‬ולאחר חזרת עם‬
‫ישראל מהגולה ולא הייתה שגורה לשון התפילה בידם‪ ...‬תיקנו סידור שלוש פעמים ביום''‪.‬‬
‫אם ציווי – אז ציווי‪.‬‬
‫כשאנחנו לוקחים את הציווי ורוצים לעמוד ולהתפלל‪ ,‬בזכות הרמב"ם הזה המדבר על‬
‫מצוות עשה מן התורה‪ ,‬במצב כזה אנחנו צריכים למלא אותו בתוכן‪ .‬כמו כל דקדוק ופלפול‬
‫ברמב"ם בו יש לצקת תוכן עמוק‪ .‬פה מתגלה הטעות של הכנסת עניין ההשגחה‪ .‬השאלה‬
‫של התקבלות הבקשה‪ ,‬מה יקרה לי‪ ,‬וכדומה‪ ,‬זוהי התייחסות יפה למי שלא למד רמב"ם ומי‬
‫שלא מבין שהתפילה מורכבת משבח‪ ,‬בקשה והודאה‪.‬‬
‫כל אחד מהם דורש לפחות יום עיון בפני עצמו‪ ,‬אם לא עשרים שנה מהחיים‪ .‬מה זה‬
‫שבח‪ ,‬איך אני מוציא אותו החוצה‪ ,‬איך אני מגלה אותו בפנים וכו'‪ .‬הרי המצווה היא‬
‫במילים שלי‪ ,‬לא בהקראה מן הסידור! הודאה כנ"ל‪ .‬למצוא בעצמי נקודה שאני אומר לו‬
‫תודה‪ .‬אם אני אומר לו אחד בפה ואחד בלב לא יצאתי ידי חובה לפי שיטת הרמב"ם‪.‬‬
‫הבקשה זה עוד עניין‪ ,‬וזו הקושיה על הרב בזק‪ .‬בסופו של דבר כשאני מתייצב מפני‬
‫שזו מחויבות‪ ,‬המחויבות היא להתפלל בכוונה‪ .‬בשולחן ערוך כתוב – ''לפני התפילה יסיר‬
‫את כל תענוגי העולם מליבו‪ ,‬ויתבונן ברוממות באל ובשפלות האדם‪ ,‬ויתפלל כעני בפתח‬
‫דרך רחמים ותחנונים‪ – ''...‬לפי המשנה ברורה‪ ,‬לפי הרבה פוסקים‪ ,‬לא יצא ידי חובה אם‬
‫לא עשה כך‪ .‬המחויבות ההלכתית היבשה מצריכה למצוא נקודת תחנונים בתוך ליבנו‪ ,‬איך‬
‫אני מדבר אליו ככה‪ .‬לצורך זה אני צריך למצוא את נקודת האדם המתחנן שבי‪ .‬ומיום‬
‫שגידלו אותי‪ ,‬ובזכות ההקשחה של החיים‪ ,‬אני לא אדם מתחנן‪ .‬ממילא‪ ,‬אני לא רואה איזו‬
‫סתירה של מחויבות או התחברות‪ .‬המחויבות היא לתפילה בצורה של התחברות‪ ,‬וממילא‬
‫אני צריך לעבוד על זה כדי לצאת ידי חובה הלכתית‪ .‬הצורך והציווי הולכים ביחד‪ .‬הבעש"ט‬
‫הגיע לעולם במצב בו בבתי מדרש נשאר רק הציווי‪ ,‬הצורך לבוא לתפילה‪ .‬דברים איבדו כך‬
‫את טעמם‪ .‬הוא הגיע במקומו ובתקופתו‪ ,‬ר' ישראל סלנטר ור' שלמה קרליבך הגיעו‬
‫בתקופתם וכן הלאה‪ .‬אנשי מעלה בכל דור מנסים לעורר את היובש בליבנו‪ .‬ר' נחמן קורה‬
‫לזה – 'ללחלח הנגיבה'‪ ,‬כך כותב רש''י על ארץ הנגב‪ .‬אין סתירה בין השניים‪.‬‬
‫יתרה מזאת‪ ,‬חלקנו הוא לא עם אלו שהכל זה רק מחויבות בשבילם‪ ,‬אך גם לא הכל זה‬
‫רק התחברות‪ .‬יש מושג של אהבה ויראה‪ .‬דוגמא לאיזון לא נכון תהיה אצל ילד שאומר‬
‫לאביו – ''אני מאוד אוהב אותך אבל לא אכפת לי מה אתה אומר''‪ .‬אהבה צריכה לבוא עם‬
‫כבוד‪ ,‬עם יראת כבוד‪ .‬ברגע שסף יראת הכבוד יורד נמוך‪ ,‬הוא גורם זילות של האהבה‪ ,‬עד‬
‫למצב הקיצוני שגם בין בני אדם‪ ,‬למשל גברים ונשים‪ ,‬אין כלל מחויבות‪ ,‬כמו שנהוג היום‪,‬‬
‫וזה נקרא זנות‪ .‬אהבה ללא יראת כבוד‪ .‬ההתחברות מופרית ומקבלת עוצמה מהמחויבות‪,‬‬
‫‪27‬‬
‫פאנל על התפילה‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫והמחויבות מההתחברות‪ .‬אבל צריך להפנים – בלימוד שולחן ערוך וגמרא אנחנו מחויבים‬
‫לגלות בנו את הצורך להיות אדם מתחנן‪ ,‬מבלי לעיין בתפילה‪ ,‬דבר שלא ראוי‪ ,‬גורם נזקים‪,‬‬
‫ולא קשור‪ .‬התפקיד שלי זה להיות אדם מתחנן‪ ,‬התפקיד שלו זה להיות השומע תפילה‪,‬‬
‫ואני לא מתערב לו בתפקידים‪ .‬אני עם התפקיד שלי והוא עם התפקיד שלו‪.‬‬
‫אני רוצה לסיים‪ .‬היום עיון הזה בא מתוך מצוקה‪ .‬לכולנו יש את המצוקה הזאת‪ .‬אני‬
‫‪ 33‬שנה מתפלל בבית כנסת‪ .‬בשם הרב אורי זוהר אומרים שמתי יודעים שאדם חוזר‬
‫בתשובה‪ ,‬הופך לדתי‪ ,‬כשהוא מתחיל לדבר בתפילה‪ .‬גם אני לא קם בכל בוקר עם מצב רוח‬
‫לשחרית ולמנחה ולערבית‪ .‬גידלתי עשרה ילדים‪ ,‬מהם חמישה בנים‪ ,‬וכן‪ ,‬חלק מהם כבר לא‬
‫מתפללים‪ .‬זה לא מפריע לי‪ ,‬העיקר שיהיו בני אדם‪ .‬את היחסים בינם לבין הקב"ה שיפתרו‬
‫בעצמם‪ .‬אני מרחם עליהם‪ ,‬על כך שהתפילה שלהם הפכה לחלק משיגרה חינוכית מעיקה‪,‬‬
‫באופן שכאשר אחד מהעשרה הגיע לגיל ‪ ,20‬החליט שלא מתאים לו להתפלל‪ .‬אני מבין‬
‫אותו לגמרי‪ .‬אחרי שאמר לי את התכניות שלו‪ ,‬אמרתי לו – ''במקומך הייתי עושה אותו‬
‫דבר‪ .‬בגילך מרדתי בכל המסגרות‪ ,‬את היחסים עם הקב"ה תפתור בעצמך‪ .‬רק שני דברים‪:‬‬
‫א‪ .‬תבוא אליי‪ ,‬אני אלמד אותך איך להיות חילוני‪ ,‬שלא תעשה שטויות‪ .‬כמו שבעלי תשובה‬
‫רק מגיעים עושים כל מיני שטויות‪ .‬ב‪ .‬תהיה בנאדם‪ .‬על זה אין פשרות‪ .‬כי אז אין יצר‬
‫הרע''‪.‬‬
‫זו בעיה מאוד רצינית – 'ללכת לתפילה או ללכת להתפלל'‪ .‬כולנו במצוקה הזאת‪ .‬לכן‬
‫אני רוצה להגיד – אדם חייב לגלות את הצורך‪ .‬אני אגיד מה שאני אומר בשיחות עם‬
‫חילונים‪ .‬הצורך לתפילה הוא צורך פשוט לאדם‪ .‬עשר פעמים הייתי בחדר לידה‪ ,‬מגיע איזה‬
‫אחד חילוני אחרי שגמר עם כל העיתון והשיחות בטלפון‪ ,‬רואה את האמא של אשתו‪,‬‬
‫פתאום נכנס ללחץ‪ ,‬פונה אליי ומבקש תהילים‪ .‬הוא רוצה לעשות מה שעושים כל האוהדי‬
‫כדורגל שצועקים מול המסך במונדיאל "נו!"‪ .‬אין יצור אנושי בעולם שתעשה לו את‬
‫ההדגמה הזאת והוא לא ידע על מה אתה מדבר‪ ,‬לא משנה אם זה הכדור או משהו אחר‪ .‬זו‬
‫תפילה‪ ,‬אנרגיה של תפילה‪ .‬המצב הוא שאצל רוב בני האדם‪ ,‬כולל אנשים דתיים‪ ,‬לצערנו‬
‫הרב‪ ,‬הכוח הזה בגיל ‪ 30‬מנוון כמו שהיה בגיל ‪ .3‬אדם צועק – ''נו‪ ,‬הלוואי!'' ואתה אומר‬
‫לו – ''אתה יכול להרחיב קצת?'' אם הוא דתי‪ ,‬הוא מסודר‪ ,‬הוא אומר 'יהי רצון מלפניך'‪.‬‬
‫אל תחשוב שהקב"ה דתי‪ .‬אל תדבר עם הקב"ה כאילו הוא רב‪ .‬רוב הרבנים – לא נעים‬
‫לך לדבר איתם‪ .‬אתה מנסח מחדש את כל הבעיות בצורה תורנית‪ .‬הקב"ה לא דתי‪ .‬הוא‬
‫נמצא בכל מקום‪ ,‬בכל מקום הוא מכיר אותך‪ .‬את הצעקה האחרונה במשחק 'אנגרי בירדס'‪,‬‬
‫את כל המדורים החדשים בפייסבוק‪ ,‬את השירים האחרונים של כל הזמרים‪ .‬דבר איתו!‬
‫זהו!‬
‫משפט אחד‪ ,‬לסיכום‪.‬‬
‫‪28‬‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫פאנל על התפילה‬
‫הצורך הזה להתפלל קיים‪ .‬הרעיון קיים בין בתפילה הציבורית הליטורגית ובין ברמה‬
‫האישית‪ .‬ברמה הציבורית‪ ,‬ר' שלמה קרליבך הציל אותנו וחידש מספר חסידים לר' יהודה‬
‫החסיד – ''חקור לך אחר ניגונים ותשיר את התפילה בכל בוקר בניגון אחר''‪ .‬אתה הולך‬
‫להתפלל שחרית בבוקר? סידור זה מציק‪ ,‬זה שגרה‪ .‬קח את השיר שאתה הכי אוהב ותשיר‬
‫את התפילה עם הניגון הזה‪ .‬קרליבך גאל הרבה אנשים בעזרת זה‪ ,‬פתאום נעים ללכת לבית‬
‫כנסת‪.‬‬
‫ברמה האישית‪ ,‬שולי רנד לימד אותנו הרבה‪ ,‬כשהביא התבודדות ברסלבית לציבוריות‬
‫הישראלית‪ .‬חבר שלי אמר לי שכשהוא ראה את שולי רנד באושפיזין צועק על הקב"ה –‬
‫''מה זה? ככה מדברים לאלוקים?'' אמרתי לו‪'' :‬כן''‪'' .‬יש רבנים שעושים את זה?'' ''כן''‪.‬‬
‫משה רבינו‪ ,‬כשמקבל את השליחות מהקב"ה‪ ,‬יוצא החוצה‪ ,‬ובתפילה הראשונה שמובאת‪,‬‬
‫משה רבינו התפלל לאלוקים – ''למה הרעותה לעם הזה?'' מה זאת אומרת למה? זה חלק‬
‫מהתיקון‪ ,‬וזה סודות ולא פשוט‪ .‬שום דבר‪ .‬הוא הולך וצועק לקב"ה‪ .‬זו נקודת התפילה‬
‫שלימד משה רבינו – מותר להתפלל ככה‪ .‬אכן אתה א‪-‬ל מסתתר‪ .‬אנחנו חיים בהסתר‬
‫פנים‪ ,‬הסתר לב‪ .‬התשובה לזה היא לגלות בעצמך את נקודת הרחמים והתחנונים‪ ,‬את‬
‫החלק שרוצה את הגילוי‪ .‬לא לחפש מתי יגיע הגילוי‪ .‬זה הקב"ה‪ ,‬תגלה בעצמך את הכוח‬
‫הזה‪ .‬כשאתה רוצה להשיג את הנקודות ואתה אומר ''לא לא‪ – ''...‬תביא את האנרגיה‬
‫הזאת לבית הכנסת‪ ,‬ותן לה מילים‪ .‬צריך לבטא את הצורך הזה החוצה‪ ,‬וזה הביטוי הכי נכון‬
‫של החובה ההלכתית‪.‬‬
‫מודיעים על הפיגוע בירושלים‪ .‬הפסקה ליצירת קשר עם קרובים ואמירת תהילים‬
‫משותפת‪.‬‬
‫שאלות ותשובות )לפי סדר הדוברים(‪:‬‬
‫)ש‪ ,:‬שאלה מהקהל(‬
‫שאלות לשי על הדברים שאמר‪ ,‬נקודות הבהרה‪ ,‬אח"כ הרב אמנון ואח"כ הרב עופר‪.‬‬
‫ש‪ :‬הבנתי שהתפילה שאתה מציג היא לא שלוש פעמים ביום? מה אתה עושה אם‬
‫הגעת בערב שבת וזה "לא מתפלל" לך?‬
‫ש‪ :‬בכמה אנשים מדובר חוץ ממך? האם יש חיבור בדברים נוספים נוסף על התפילה‪,‬‬
‫כגון מצוות יהודיות? באיזו צורה היית מגיב לפיגוע בירושלים?‬
‫ש‪ :‬הרבה פעמים דתיים מתעניינים בתפילת החילונים שמגיעה מנגיעה פנימית‪ .‬יש‬
‫הבדל גדול בין התפילה שלך לתפילה האורתודוקסית‪ .‬אצלך – אם השכן שגר דלת מולך לא‬
‫מצטרף‪ ,‬זה לא מפריע לך‪ .‬לך יש נפש מפללת‪ ,‬אם השכן ממול הולך לסרט בערב שבת‪ ,‬זה‬
‫‪29‬‬
‫פאנל על התפילה‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫בסדר גמור‪ .‬בעולם הדתי‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬אם השכן שמולי לא הולך לתפילה הוא עובר על‬
‫הלכה‪ .‬זו תחושה מאוד מפרידה בין התפילה שאתה מבצע לתפילה האורתודוקסית‪ .‬אני לא‬
‫נותן ציונים‪ ,‬אבל האשליה כאילו אנחנו מדברים על אותה תפילה – היא הרבה פעמים‬
‫אשליה‪.‬‬
‫ש‪ :‬האם אתה לא מרגיש קצת דון קישוט – בעולם שמלא בטחנות רוח מודרניות‪,‬‬
‫שמאוד מנוכר‪ ,‬שמייצר חוויה רוחנית מאוד אחרת מזו שאתה מתאר? האם אתה רואה את‬
‫מה שאתה מציע כאופציה ממשית בעולם לא רומנטי? האם זה נותן מענה אמיתי לחיפוש‬
‫תפילה ממשי בתוך העולם הזה ולא רק לצידו?‬
‫שי זרחי‪:‬‬
‫כמה דברים שמתאימים לכל השאלות‪.‬‬
‫אני מרגיש שיש לנו בעיה‪ .‬אתם יודעים שלקראת פסח‪ ,‬אני תמיד חוזר על הפיוט של‬
‫יניי הפייטן הארצישראלי שאמר "ויהי בחצי הלילה"‪ .‬בילדותי כבר היינו שרים "קרב יום‬
‫שהוא יום ולא לילה"‪ .‬אתם זוכרים את זה‪ .‬חוויה יהודית שאני זוכר ממש מילדות‪ .‬אלף‬
‫איש בקיבוץ יושבים בליל סדר‪ ,‬אחר לגמרי מזה שגדלתם עליו‪ ,‬ושרים רק את הבתים‬
‫האחרונים מק' והלאה‪.‬‬
‫למה "קרב יום"?‬
‫אחת התפילות הכי חוזרות אצלי בחיים היא שיהיה יום שהוא לא יום ולא לילה‪ .‬שכבר‬
‫לא מודדים את החיים היהודיים בקטגוריות כל כך מוכרות‪ .‬האם זו תפילה אורתודוקסית?‬
‫זה לא יום ולא לילה‪ .‬זוהי הזמנה לצאת לזמן אחר‪ ,‬לאיכות אחרת של חיים‪.‬‬
‫עוד דבר‪ .‬כשאני מדבר היום‪ ,‬אני מחליף את השפה הדתית–חילונית בביוגרפיה רוחנית‪.‬‬
‫אני גדלתי בהקשר מסוים‪ ,‬והגעתי לזה ולזה‪ .‬יש איזה אלמנט ציבורי וצריך לראות את‬
‫המסע שלי ביחס לביוגרפיה הרוחנית שאני נושא‪ ,‬וגם ביחס לביוגרפיה של העם היהודי‬
‫בכלל‪ .‬אני אתחיל מעניין הכמות של התפילה‪ .‬כמה דברים בעניין הזה‪ :‬אני מרגיש שמה‬
‫שקורה בקהילה שלנו הוא שאנחנו מגבירים את האינטנסיביות עם הזמן‪ .‬לפי צורך מתגבר‪.‬‬
‫משהו מתגבר בצורך‪.‬‬
‫אני מרגיש שיש קצת אי הבנה‪ .‬מהו יום שהוא לא יום ולא לילה? יש מחשבה שההלכה‬
‫היא מחויבות ואחריות‪ ,‬ויש כאלו שעושים מה שבא להם‪ .‬זה לא ככה‪ .‬יש הלכה עמוקה‬
‫בעולם שלי‪ .‬גדלתי בחברה היפר‪-‬הלכתית‪ .‬אותה סבתא שסיפרתי לכם עליה‪ .‬אם אתה‬
‫רוצה לראות מחויבות של צדק‪ ,‬של חיים‪ ,‬לחלק את כל מה שיש לאדם עם זולתו‪ .‬מחויבות‬
‫‪30‬‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫פאנל על התפילה‬
‫טוטלית שאין בלתה‪ .‬גדלתי באינטואיציה הלכתית אדירה‪ .‬אני מרגיש לגבי התפילה שלי‬
‫שהולכת ונוצרת מחויבות אליה‪ .‬אני לא בא רק כשבא לי‪.‬‬
‫אם יש ליל שבת שלא בא לי? אני בא בכל זאת‪ .‬לפעמים קורה לי שאני בא בלי שום‬
‫חשק‪ ,‬ומשהו מבריא אותי בעצם המהלך‪ .‬אני מתחיל פה‪ ,‬וגומר שם‪ .‬זו חוויה שאני מאוד‬
‫אוהב‪ .‬התפילה לוקחת אותך באמת לאיזשהו מקום‪.‬‬
‫התחלנו לפני עשר שנים‪ .‬היינו עושים קבלת שבת פעם בארבעה שבועות‪ .‬אחר כך‬
‫במשך שמונה שנים‪ ,‬פעם בשבועיים‪ .‬אחר כך – פעם בשבוע‪ .‬אחר כך‪ ,‬תפילת שחרית מידי‬
‫פעם‪ .‬ואז נכנסו החגים ויום כיפור‪ .‬אני מרגיש שאנחנו בונים אורח חיים יהודי מלא יותר‪.‬‬
‫שהוא לא רק דרך האינטלקט המשתלט על העולם‪ ,‬דרך לימוד התורה הטקסטואלי‪ ,‬אלא‬
‫דרך של חיים מלאים‪ .‬יחסים עם בני אדם אחרים‪ ,‬של צדק‪ ,‬וחסד‪ ,‬ויחס לחולים‪ ,‬וליווי‬
‫רוחני של אנשים‪.‬‬
‫אני היום מתפקד כרב קהילה ללא שמישהו נתן לי את התואר הזה‪ .‬אני רואה שאני‬
‫משקיע המון אנרגיה בלשבת ולהיות עם אנשים‪ .‬יש מישהו שעבר ניתוח קשה בקהילה שלי‬
‫– אני מרגיש שהקשר יוצר ליווי רוחני‪ .‬זה לא פסיכולוגי‪ .‬זה משהו שהטעם היהודי והרוח‬
‫והתורה‪ ,‬מפעפעים לתוך התמיכה הקטנה הזאת שאני מסוגל לעשות כשאני בא לשם‪ .‬כל‬
‫הקהילה נבנית סביב הדבר הזה‪ .‬לאט לאט נוצר אורח חיים יהודי שהיה כל כך חסר הרבה‬
‫שנים‪ .‬למדוד אותו על הסקאלה של הכמויות והמחויבות האורתודוקסית זה לא‬
‫פרודוקטיבי‪.‬‬
‫הקשר שלי עם המהלכים של ההתחדשות בעולם האורתודוקסי הוא אינטנסיבי‪ ,‬וזה‬
‫משפיע‪ .‬אני שמח שמה שקורה לי מעניין אנשים אורתודוקסיים‪ .‬כאחים‪ ,‬אנחנו מתייחסים‬
‫בכבוד לכל אחד‪ ,‬למקום שכל אחד הגיע בביוגרפיה הרוחנית שלו‪ ,‬מתחילים למצוא שנכון‬
‫לא ליישר אחד את השני‪ .‬הוא במהלך‪ ,‬שניים‪ ,‬בעשרה מהלכים‪ ,‬יגיע להיות כמוני‪ .‬עזוב את‬
‫זה‪ .‬העניין הוא יהודים שחיים חיים יהודיים משלהם‪ ,‬ופתאום אפשר לא רק להתבדל –‬
‫במה אני לא אתה‪ ,‬אלא אני גם קצת אתה‪ .‬הקצת הזה נורא יקר לי‪ .‬ואני לומד ממך דברים‬
‫חשובים‪.‬‬
‫למשל‪ ,‬את כוחות ההתמד שתמיד נראו לי כאילו יש משוואה‪ :‬תתמיד – תתייבש‪.‬‬
‫והיום אני מבין שלפעמים רק כשזה מתמיד זה מנגן נכון בתוכי‪ .‬ואולי‪ ,‬משהו בשיחה שלנו‬
‫יחיה גם משהו בך‪ .‬זה הסוד של האחים שנמצאים במקומות שונים‪ .‬כמה טוב שאנחנו‬
‫במקומות שונים‪ .‬אני לא מייחל שכל היהודים יתלכדו ויהיו כאחד‪ ,‬מתפללים אותו דבר‪.‬‬
‫אני לא מאמין שככה יהיה‪ ,‬ואני לא בטוח שמן הראוי שכך יהיה‪.‬‬
‫‪31‬‬
‫פאנל על התפילה‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫אני כן מקווה שכולנו נהיה אחים‪ .‬במובן שכל אחד בדרכו יחווה את הנוכחות הזאת‪,‬‬
‫וגם ההתייחסות אל הבארות האלו שמהם נוצקנו‪ .‬עולם החיים היהודיים‪ .‬אני לא מתייחס‬
‫בשוויון נפש אל מי שההשראה שלו מהנצרות או מבודהה‪ .‬אני לא שווה נפש לדבר הזה‪.‬‬
‫אני מרגיש שהיהודים זה שם משפחה של אנשים‪ ,‬שהצורה של החיים היהודיים שלהם‬
‫הולכת עם הסיפור הזה‪ ,‬עם העצמות זאת‪.‬‬
‫איך בדיוק נתפלל? אני לא הייתי יוצר סקאלה חילונית–דתית‪ .‬כמה ההוא מעמק‬
‫יזרעאל יתקדם בסקאלה הזאת? זה לא מקשיב באמת לאיפה שאתה ואני נמצאים‪.‬‬
‫עוד משהו‪ :‬לפעמים התפילה לא הולכת‪ .‬אין חברת ביטוח‪ .‬אני גם לא ממש יודע מה זה‬
‫תפילה שהולכת‪.‬‬
‫מישהו שאל‪" :‬האם היית מתפלל אותו דבר על הפיגוע?"‪ .‬בכל שבת יש לנו תפילה‬
‫לשלום יקירים‪ .‬בתפילה שלנו יש ערך לא רק למילים אלא גם לדומיה‪ .‬יש לנו רגעי דומיה‪,‬‬
‫'לך דומיה תהילה'‪ ,‬שאדם מוצא את נפשו בהם‪ .‬מה שקרה לסידור התפילה הוא שהצטופפו‬
‫שם מילים שעומדות כמו מחסום בפני נוכחות הקב"ה‪ .‬לא מוציאים שום דבר‪ ,‬הכל רק‬
‫נכנס‪ .‬משהו עמוס‪.‬‬
‫יש לנו התמודדות עם זה‪ .‬כל ספר התהילים נמצא בסידור‪ ,‬אבל אפשר לבחור לנגן רק‬
‫שורה אחת‪ .‬המלמול הזה שבו אני חייב‪ ,‬ברבע שעה שיש לי‪ ,‬לתת את כל העושר שבתפילת‬
‫שחרית או במנחה זה קצת מוגזם‪.‬‬
‫אני רוצה לומר עוד דבר על הזיכרון הזה‪ .‬אנחנו עושים את זה ככה‪ ,‬אנשים אומרים‬
‫שמות של אנשים שאנחנו רוצים להתפלל לשלומם‪ ,‬ואחר כך שרים איזה פרק תהילים‬
‫בניגון שאנחנו רגילים‪ .‬זה רגע מרגש ביותר‪ .‬אנחנו מתרגלים לניגונים נוספים‪ .‬הניגון בא‬
‫אחרי שאנשים באמת הרגישו את הדמויות ואמרו אותם בקול‪ .‬פתאום אתה מרגיש שאתה‬
‫מתפלל על האנשים האלו‪ .‬גם קרליבך‪ .‬אין ניגונים ספיציפיים‪ .‬הנפש מתפללת‪ .‬לפעמים אני‬
‫לוקח ניגונים ששרתי כילד בקיבוץ‪ .‬לפעמים טוב לשיר יחד‪.‬‬
‫אתם מוזמנים לעשות אצלנו שבת בכל אופן‪ .‬היו אצלנו אנשים מהעדה‬
‫האורתודוקסית ביום הכיפורים האחרון‪ ,‬כל היממה‪ .‬נתתי פסק שגם בשבת ואפילו ביום‬
‫הכיפורים הגיטרה שאני מנגן בה‪ ,‬היא חלק מהעניין‪ .‬ואם היה שם יהודי ועוד יהודי שרגיל‬
‫ליום כיפור אחר – הרגשתי שכשהוא שם בצד את הסקאלות הדוסיות‪-‬חילוניות בצד‪,‬‬
‫הצלחנו להיות ביחד בחוויה עמוקה מאוד בתוך יום הכיפורים‪.‬‬
‫מישהו שאל האם אני כמו דון קישוט בעולם מנוכר‪.‬‬
‫‪32‬‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫פאנל על התפילה‬
‫אני מרגיש שבחברה שאני בא ממנה‪' ,‬החילונית'‪ ,‬יש צרכים‪ .‬הזכרתם שמרגישים צורך‬
‫רוחני אדיר‪ .‬צורך שרוצה להתלבש בלבושים יהודיים‪ ,‬שלא יבלעו את העצמי אלא יבטאו‬
‫את העצמיות‪ .‬יש רצון כזה‪ .‬ואני שמח שהקהילה שלנו זו לא קהילה חוזרת בתשובה‪ .‬חזרה‬
‫בתשובה זה תנועות נפש דרסטיות נורא‪ .‬היום אנשים מחפשים יסוד אבולוציוני‪ ,‬הדרגתי‪.‬‬
‫הם לא רוצים המרה‪ ,‬אלא את התנועה‪ .‬ככה אני חווה את זה‪ .‬יש שם תשובה שלא מחסלת‬
‫משהו אחד ומיד מאמצת משהו אחר‪ .‬אלא מתלבשים ומורידים באופן הדרגתי‪ .‬זה צורך‬
‫נורא גדול‪.‬‬
‫ההיענות למשהו השורשי הזה‪ ,‬נותנת היאחזות בעולם שמשאיר אנשים נורא בודדים‬
‫ומתייבשים‪ .‬משהו מתייבש בנפש‪ .‬כולם אנשים מצליחים‪ ,‬אבל בעצם הם מרגישים‪...‬‬
‫הרצון הוא לא רק לקהילתיות‪ ,‬אלא גם לאיזה גובה ומימוש של צלם אלוקים באדם‪ .‬אני‬
‫לא יודע אם אני סוכן טוב של החיים היהודיים‪ .‬אבל אני נמצא בתוך עולמי‪ ,‬ועושה את מה‬
‫שאני מסוגל‪ .‬במובן הזה‪ ,‬אני מרגיש ששיחות כאלו מאוד מחזקות אותי – אני מרגיש‬
‫שהמסע שאני עושה קשור מאוד במה שאתם יכולים לתת לי‪ .‬במה שאתם גדלתם עליו‪,‬‬
‫שורשיים בתוכו‪ .‬עם הלבטים שלכם‪ ...‬אבל באופן סודי משהו קורה בין הקבוצות האלו גם‬
‫כשלא יודעים‪ .‬קורה ועוד יקרה‪.‬‬
‫תודה לשי‪.‬‬
‫שאלות לרב אמנון בזק‪:‬‬
‫ש‪ :‬כשאתה מדבר על תפילה כמחויבות – כשאתה אומר‪" :‬תפילה זה לא רק מעשה‪ .‬זה‬
‫מעשה שמלא בתוכן‪ .‬להפוך תפילה למחויבות – אתה חייב להתפלל"‪ .‬אז מה הוא יעשה?‬
‫באמת עשית משהו כשאמרת שמונה עשרה?‬
‫ש‪ :‬הצגת תמונה של תפילה כמחויבות‪ .‬אבל אם היא רק עצם הבעת מחויבות – למה‬
‫דווקא תפילה‪ ,‬יכול להיות כל דבר אחר? מה עם התייחסות לתוכן? כל מצווה היא ביטוי‬
‫של מחויבות‪ .‬גם תפילין‪ .‬מה מיוחד בתפילה שהיא מחויבות?‬
‫ש‪ :‬האם תוך כדי התפילה אתה מצליח לחוות עוד דברים?‬
‫הרב בזק‪:‬‬
‫כולם שואלים על החצי השני של מה שאמרתי‪ ,‬אבל אני אנסה בכל אופן להסביר‪.‬‬
‫הקדשתי )מתוך עשרים דקות( עשר דקות כדי להסביר מהי חווית התפילה בתוכן שלה‪.‬‬
‫בעשר הדקות שאחר כך‪ ,‬דיברתי גם על עצם המעמד בלי קשר לתוכן‪ .‬אבל‪ ,‬כל שלוש‬
‫השאלות היו התייחסויות כאילו לא דיברתי על הפן של הקשר עם הקב"ה – עמידה לפני‬
‫‪33‬‬
‫פאנל על התפילה‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫הקב"ה‪ ,‬שאתה מדבר עשר דקות עם הקב"ה‪ ,‬אתה מחויב לחשוב עליו‪ .‬שהוא חלק מהחיים‬
‫של‪...‬‬
‫ש‪ :‬רגשות – לא מחשבות!‬
‫אני מרגיש מה זה לעמוד מול הקב"ה‪.‬‬
‫אחר כך דיברנו על הערכים שהתפילה מחנכת אותנו אליהם‪ :‬שאנחנו לא מגיעים עם‬
‫הצורך הפנימי‪ ,‬אלא המבנה של תפילת שמונה‪-‬עשרה שאמור לתת תחושה של להיות חלק‬
‫מעם ישראל‪ ,‬שיש בו אנשים הזקוקים לרפואה‪ ,‬וכן ירושלים – מציאות של חזרת שכינה‬
‫לירושלים‪.‬‬
‫כל הדברים האלה‪ ,‬הקו שבין להתפלל על משהו שבו אני רוצה לבין לחוות קצת‬
‫דיכוטומי מדי‪ .‬כשאני מתפלל על משהו שאני רוצה זו חוויה‪ .‬חלק מההגדרה‪.‬‬
‫עוד שאלות‪.‬‬
‫ש‪ :‬בכל זאת – האם יש לפעמים עת רצון? חוץ מהחינוך של המחויבות‪ ,‬של הקשר‬
‫האישי‪ .‬או שאין כזה?‬
‫ש‪ :‬אני גם הרגשתי שהכיוון הוא שגם כשיש לי אהבה‪ ,‬יש חשש נורא גדול שפתאום‬
‫אני אבכה או אצחק‪ .‬הדינים כל כך חזקים‪ ,‬שזה סוג של "יהי רצון מלפניך" של הרב עופר‪.‬‬
‫אולי כחבר בקהילה אנחנו חוששים מהפריצה – שמילים שכתובות בסידור הן לא הסיפור‪.‬‬
‫יש מקום שהאהבה שוברת את השורה‪ .‬וחס ושלום שאני לא אכבוש עם האגו שלי את הכל‬
‫ואתפלל מה שאני רוצה‪.‬‬
‫ש‪ :‬התפילה – הדבר הראשון שהזכרת הוא "מה תפילה?" אתה עונה "הלכה‪ .‬התפילה‬
‫היא קודם כל חובה במובן ההלכתי"‪ .‬נראה לי שיש באמת שני דברים ביהדות‪ :‬לא רק "מה‬
‫ה' רוצה ממני?" אלא גם "מה אני רוצה מה'?"‪ .‬להגיד‪" :‬תפילה היא קודם כל מה ה' רוצה‬
‫ממני"‪ ...‬זה הפוך‪ .‬ר' נחמן אומר להפוך את התורות לתפילות – אתה הופך את התפילות‬
‫לתורות‪.‬‬
‫הרב בזק‪:‬‬
‫אני אשתף אתכם בחוויה‪.‬‬
‫אני לא רגיל להציג בפאנלים את הצד השמרני‪ .‬זה באמת‪ ...‬מעניין מבחינתי‪ .‬לשמוע‬
‫את השאלות‪ .‬כי אני מרגיש שנגענו כאן בעצב מאוד רגיש במידה מסוימת לחלק מבית‬
‫המדרש הזה‪.‬‬
‫‪34‬‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫פאנל על התפילה‬
‫והסיפור שיש פה‪ ,‬במידה מסוימת‪ ,‬הוא קצת סיפורה של הציונות הדתית – סביב‬
‫מעברה של ישיבת הר עציון מהסמן השמאלי )לא פוליטית‪ ,‬אלא בפן הפתיחות והמחשבה‬
‫והלגיטימציה לתפיסות( אל עבר הצד הימני‪ .‬אנחנו מוצאים את עצמנו נדרשים בעל‬
‫כורחנו‪" .‬שמרנים בעל כרחם"‪.‬‬
‫זו לא פוזה שאני אוהב‪.‬‬
‫כל השאלות כולן‪ .‬ביקשו לתאר את חווית התפילה שלי‪ .‬כמו שביקשו משי‪ ,‬והוא אומר‬
‫אותה יפה מאוד‪.‬‬
‫אני אמרתי מה אני מרגיש בתפילה‪ .‬ואני מרגיש שאתם לא נותנים לגיטימציה למי‬
‫שלא חי בצורה דומה לכם‪ .‬אני מרגיש מותקף‪ ,‬וזה לא הוגן‪ .‬כי אנשים בנויים אחרת‪ ,‬לכל‬
‫אחד יש את האופי שלו‪.‬‬
‫אנחנו לא שואפים לאחידות אחת‪.‬‬
‫אני מרגיש שאני מייצג אנשים שבשבילם לא באתי לתקוף או להציג "כזה ראה וקדש"‪.‬‬
‫באתי לתאר אדם שהוא יותר יקה באישיות שלו‪ ,‬יותר מחובר לסדר‪ ,‬לעמידה בזמנים‪,‬‬
‫למחויבות‪ .‬וזה מה שעושה לי את זה‪.‬‬
‫אני מעריך את מה שאתם אומרים‪ ,‬אבל אני לא חושב שצריך לשלול חוויות של מישהו‬
‫אחר‪.‬‬
‫אני‪ ,‬ברמה האישית‪ ,‬מרגיש שגנבו לי את קרליבך‪ .‬הייתי הולך להופעות שלו בחדרים‬
‫שגודלם רבע מהחדר הזה‪ .‬שנים עשר אנשים‪ .‬ואני אהבתי אותו אהבה עצומה‪ .‬בגלל הקול‬
‫והמנגינות שלו‪ .‬כי בגן חובה שרתי "אשא עיני" כל בוקר‪ .‬ברמה האישית‪.‬‬
‫פתאום הפכו אותו למשהו שבעיני הוא בדיוק הפוך‪ .‬אם היה רואה שכל שבת צריך‬
‫להתפלל "קרליבך"‪ ,‬היה בורח מבית הכנסת הזה‪ .‬שחקו לי אותו ככה עד הסוף‪ ...‬אהבתי את‬
‫"למען אחי ורעי" מגיל צעיר‪ .‬אני לא יכול לשמוע את זה יותר‪ .‬את ה"ה' מלך" הזה‪ .‬כל‬
‫שבת! הרעיון שלו היה לחדש משהו‪ .‬הפכו אותו ל"קדושת קרליבך" שאסור לשנות‪ .‬סיפר לי‬
‫חבר שלי שגר בגבעת שמואל במניין קרליבך הראשון‪ .‬הוא בא עם הבן שלו לסבא וסבתא‬
‫שלו לשבת‪ ,‬ופתאום יש מנגינה )הקלאסית(‪ :‬אה! משהו חדש!‬
‫אני אהבתי את קרליבך‪ ,‬ואני נשחקתי על מזבח הרצון וההתחדשות‪ .‬השחיקה של‬
‫ההתחדשות‪ .‬אז ימצאו מישהו אחר שיחזיק עוד שנתיים‪...‬‬
‫אני לא חושב שצריך לפחד‪ .‬חווית התפילה יכולה להיות שונה אצל אנשים שונים‪,‬‬
‫וטוב שכך‪.‬‬
‫‪35‬‬
‫פאנל על התפילה‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫דבר אחד אני כן אומר‪ :‬פן המחויבות‪ ,‬כאדם המחויב להלכה‪ ,‬הוא נושא שבעיני צריך‬
‫להיות יסודי‪ .‬אני מניח שמוסכם פה על כולם שגם כשאין לי צורך‪ ,‬יש לי ציווי‪.‬‬
‫עכשיו אני עובר לאמירות כלליות‪ :‬כאדם דתי – יש מחויבות במובן הבסיסי ביותר‪.‬‬
‫המחויבות היא גם להגיד וגם להתכוון‪ .‬אני לא זוכה להתכוון לכל מילה‪ .‬אבל‪ ,‬בכל אופן‪,‬‬
‫כאדם דתי‪ ,‬המחויבות היא מוחלטת ולא תלויה בשום צורך‪ .‬אני אבוא להתפלל בלי קשר‬
‫לצורך שלי‪ ,‬אבל אנשים לא צריכים לחנוק את עצמם מלבכות לה'‪.‬‬
‫שאלות לרב גיסין‪:‬‬
‫ש‪ :‬הדברים שאמרת בסוף – להעביר את חווית הצפייה בכדורגל לתפילה‪ .‬זו אמירה‬
‫שלדעתי יש בה אשליה‪ .‬כיוון שגם בעולם התפילה‪ ,‬אנשים ליד חדר ניתוח בשערי צדק‬
‫מתפללים באותה דבקות‪ .‬היא קיימת גם בתפילה‪ .‬הבעיה היא השלוש פעמים ביום‪ .‬גם‬
‫אדם שזוכה שלוש פעמים ביום בפיס לא היה מתרגש‪ .‬אם כל רגע היה נכנס גול‪ ,‬הוא גם‬
‫לא היה מתלהב‪ .‬האנרגיה החד‪-‬פעמית של תפילה נמצאת אצל רובנו רק כשקורה אסון‪.‬‬
‫לזה – לא יעזרו הדברים האלו‪.‬‬
‫הרב גיסין‪:‬‬
‫העניין הוא לזהות את הצורך בתפילה‪.‬‬
‫זה נכון שכולנו עוברים חוויות שהן לא באופן שגרתי עם אנרגיה של תפילה‪ ,‬וחשוב‬
‫שנזכור אותן ולא נצלם אותן כמו תיירים‪ .‬אדם מגיע למפלי הניאגרה ומצלם‪ .‬מיד שולח‬
‫לכל החברים‪ ,‬ואחרי חמש דקות הוא כבר מחפש את ארוחת הצהריים‪ .‬אדם בעל נפש‬
‫רגישה אומר‪ :‬איך אפשר לעבור מיד מהרגשה כזאת? ר' נחמן אומר שלכל אדם יש הארת‬
‫אין‪-‬סוף בתפילה‪ .‬תרדוף אחרי החוויה הזאת‪ .‬אל תצלם אותה‪ .‬תתעמק בחוויות האלו‪,‬‬
‫תבין את היסוד שלהן‪ ,‬אפילו ההלכתי‪.‬‬
‫החיוב ההלכתי הוא שבח‪ ,‬הודיה ובקשה‪ .‬התוכן הזה‪ ,‬של רחמים ותחנונים‪ ,‬הוא לא‬
‫ברסלבי או חסידי‪ .‬זה יסוד הלכתי ברור גם לשיטת הרב סולבייצ'יק – כי צריך לתת תוכן‬
‫לבקשה‪ .‬הצגת את הבעיה נהדר‪ .‬אני רק אומר‪ ,‬שזה כל כך חשוב‪ ,‬וככל שהוא ילמד על זה‬
‫ויעשה מהתורות תפילות‪ ,‬הוא יבין שזה יסודי‪.‬‬
‫אם לא הייתי מתבייש הייתי מחבק את שי לידי‪ .‬הוא תיאר את ההתרחשות את‬
‫הצימאון בקיבוצים‪ .‬זה קורה גם בהודו‪ .‬עשרות אלפי צעירים ישראלים נוסעים להודו‪ ,‬כל‬
‫אחד מהסיבות שלו‪ .‬כולם נתקעים בבתים היהודיים שם‪ .‬עשרות אלפים אנשים‪ ,‬הכי‬
‫חילוניים בעולם‪ ,‬מגלים שם את החוויה הדתית‪ .‬קילוף תפוחי האדמה לארוחת שבת‪ ,‬את‬
‫חווית העבודה‪.‬‬
‫‪36‬‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫פאנל על התפילה‬
‫הבעל שם טוב הקדוש גילה דבר חדש שנקרא "עבודת התפילה"‪ .‬זה הקסם של‬
‫האדמו"רים‪ .‬הבעיה היום היא‪ ,‬שרק הרבע'ס עושים את העבודה ולא החסידים‪.‬‬
‫כל אחד פה עבר את החוויה הזו‪ .‬יש תקופה לכל בחור צעיר שבה הוא יותר מכוון‬
‫בשמונה‪-‬עשרה ואומר בקשות פרטיות‪ .‬הסגנון הישיבתי ששם את הדגש על תפילת שמונה‪-‬‬
‫עשרה הוא חשוב‪ .‬אבל הבעש"ט גילה שעבודת התפילה היא לא בשמונה‪-‬עשרה‪ .‬להאריך‬
‫בפסוקי דזמרא ובברכות ק"ש‪ .‬המניין בברסלב הוא לכל המאוחר שנעמדים לשמונה‪-‬עשרה‬
‫בסוף זמן ק"ש של המג"א‪ .‬שומרים על הזמנים באדיקות ייקית מוחלטת‪.‬‬
‫אבל העצה הפשוטה למי שרוצה להרגיש את חוויית התפילה היא‪ ,‬שיכריח את עצמו‬
‫כמו חייל – בקבלת עול‪ ,‬שמכשהוא מתחיל "הודו" ועד שמונה‪-‬עשרה תעבור שעה‪ .‬יכריח‬
‫את עצמו‪ .‬יגיד מילה מילה בקול רם‪ .‬כמונה מעות‪ .‬גם לספור כסף לוקח הרבה זמן‪ .‬מי‬
‫שיכריח את עצמו "חקור לך אחר ניגונים" – קח שיר‪ ,‬לא משנה של מי‪ ,‬של שלמה ארצי או‬
‫אביתר בנאי‪ ,‬באופן שלא תגיד פסוקי דזמרא פחות מארבעים דקות ואחר כך ברכות ק"ש –‬
‫זה יפתח‪.‬‬
‫ש)דוד(‪ :‬אמרו‪ ,‬ואתה הסכמת וזה ממש הגעיל אותי‪ ,‬שהחוויה חד‪-‬פעמית‪ ...‬אתה קודם‬
‫אמרת שיש לכל אחד מהיושבים פה צורך תמיד בנפש לעמוד בתחנון!‬
‫הרב גיסין‪ :‬לכל אחד יש צורך שיחבקו אותו שלוש פעמים ביום‪ .‬איך גורמים שנוכל‬
‫לספק את הצורך זה שלוש פעמים ביום זו בעיה אמיתית‪ .‬כל הצדיקים צועקים את זה כבר‬
‫אלף שנה‪ ,‬אבל אנחנו לא שומעים את זה‪.‬‬
‫ש)דוד(‪ :‬כי קרוב אליך הדבר מאוד‪ ...‬כל אחד שיושב פה יכול להתחבר‪ ...‬לנקודה שלו‬
‫בכל רגע שהוא‪ .‬מה אני עושה בעולם? אני רוצה משמעות לא רוצה לחיות סתם‪.‬‬
‫הרב גיסין‪ :‬אתה צריך לקבל נשיקה לא חיבוק‪.‬‬
‫ש‪ :‬הוא התכוון שלא באותה עוצמה!‬
‫ש)דוד(‪ :‬באותה עוצמה! כל רגע! לכל אדם יש משמעות לחיים שלו! תמיד אותו דבר!‬
‫מה שלא קשה‪ ,‬משעמם‪ .‬אני לא רוצה הבל תפל‪ .‬אני רוצה משמעות לחיים שלי בכל רגע‬
‫ורגע‪ .‬קשה זה מעניין‪ .‬תן עצה‪.‬‬
‫כל אחד יזכור בכל רגע שהוא רוצה משמעות לחיים שלו‪ .‬הוא רוצה חיים טובים‪ .‬מה‬
‫זה רק ביום כיפור בנעילה ה' הוא האלוקים‪ .‬הייתי בתולדות אהרון והרגשתי שם בקבלת‬
‫שבת כמו שמרגישים אצלנו ביום כיפור בנעילה‪.‬‬
‫ש‪ :‬כי הייתה שם פעם אחת‪.‬‬
‫‪37‬‬
‫פאנל על התפילה‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫ש)דוד(‪ :‬לא! לא! כופרים! יש פה כופרים באולם הזה!‬
‫הרב גיסין‪ :‬מדהים‪ .‬שושן פורים של גלויות‪.‬‬
‫מנחה‪:‬‬
‫ישר כח‪ .‬תפילת מנחה עכשיו‪ .‬מי שרוצה יכול לקחת את הפאנליסטים על חשבונו‬
‫החוצה‪.‬‬
‫תודה רבה!‬
‫‪38‬‬
‫תפילה בידיעה כהה‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫תפילה בידיעה כהה‬
‫‪'ùéà ïåæç'ä úåá÷òá äìéôúä ìò úåøö÷ úåáùçî‬‬
‫הרב אורי ליפשיץ‬
‫לפני כמה שנים‪ ,‬עת שימשתי כרב פנימייה בישיבה תיכונית‪ ,‬נכחתי ב'שיחת מוסר'‬
‫ספונטנית שהעביר אחד הר"מים לתלמידיו‪ ,‬אחרי שאלו הפריעו ודיברו בזמן התפילה‪.‬‬
‫'תפילה ללא כוונה לא שווה שום דבר' אמר הר"מ תוך כדי הילוכו‪ ,‬ואני שישבתי באחת‬
‫השורות האחרונות בינות לתלמידים שמעתי את אחד החריפים שבהם לוחש‪ ,‬ספק לעצמו‬
‫ספק לעולם‪' ,‬אפשר לחשוב שאתה תמיד מתפלל בכוונה'‪ .‬והאמת צריכה להיאמר – הקושי‬
‫של הכוונה בתפילה מלווה את יהדותנו מאז הוגדרה התפילה כחובה‪.‬‬
‫דבריו של רבי שמעון בן נתנאל )'וכשאתה מתפלל אל תעש תפילתך קבע אלא רחמים‬
‫ותחנונים'‪ ,‬אבות פ"ב( מלמדים שהיו שנהגו להתפלל תפילתם קבע‪ .‬אף האמוראים‬
‫הארצישראלים חושפים בפנינו טפח ויותר מכך‪ ,‬מעולם התפילה שלהם ומהקושי לכוון‬
‫ולהתרכז בתפילה‪:‬‬
‫א"ר חייא רובא אנא מן יומיי לא כיונית אלא חד זמן בעי מכוונה והרהרית בלבי‬
‫ואמרית מאן עליל קומי מלכא קדמי ארקבסה אי ריש גלותא‪.‬‬
‫שמואל אמר אנא מנית אפרוחיא‪.‬‬
‫רבי בון בר חייא אמר אנא מנית דימוסיא‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫א"ר מתניה אנא מחזק טיבו לראשי דכד הוה מטי מודים הוא כרע מגרמיה‪.‬‬
‫ר' חיים מבריסק‪ ,‬כדרכו‪ ,‬בחדות ובלא רוך‪ ,‬עומד על סתירה לכאורה ברמב"ם‪ .‬הוא‬
‫מציב קוטב קיצוני ובו דרישה לידיעה בהירה‪ ,‬ברורה וחדה של האדם העומד בתפילה‪.‬‬
‫לדעתו‪ ,‬הכוונה בתפילה איננה ערך מוסף על גבי מעשה התפילה‪ ,‬אלא היא 'מעצם מעשה‬
‫התפילה'‪ .‬לכן –‬
‫אם אין לבו פנוי ואינו רואה את עצמו שעומד לפני ד' ומתפלל אין זה מעשה תפלה‪,‬‬
‫והרי הוא בכלל מתעסק דאין בו דין מעשה‪ .‬וע"כ מעכבת כוונה זו בכל התפלה‪,‬‬
‫דבמקום שהיה מתעסק דינו כלא התפלל כלל‪ ,‬וכאלו דלג מלות אלה‪ ,‬והלא ודאי‬
‫דלענין עצם התפלה כל הי"ט ברכות מעכבין‪ ...‬יוצא מזה ממילא‪ ,‬דאם הוא מתעסק‬
‫‪.à øåè ä óã ,úåëøá ,éîìùåøé 1‬‬
‫‪39‬‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫או חסר לו דין כוונה של כל המצות א"כ הרי בטל עיקר המצוה‪ ,‬וממילא דהרי הוא‬
‫‪2‬‬
‫כלא התפלל‪ ,‬ואם אינו יכול לכוון אל יתפלל כיון דאין זה תפלה כלל‪.‬‬
‫ר' חיים רואה את הרכיב של ה'עמידה לפני ה'' כרכיב המגדיר את מעשה התפילה‪ .‬ללא‬
‫ידיעה זו לא יאמר על מה שעשית 'תפילה'‪ ,‬אלא 'מלמול' או 'דיבור חסר פשר'‪ .‬דבריו הם‬
‫ברוח דברי הרשב"א בתשובה )ח"א‪ ,‬שמ"ד( – "אלא שהתפלה וקריאת שמע יש בהן כונה‬
‫אחרת‪ .‬והיא כונת הלב שלא להרהר בהן בדברים אחרים כדי שיהיו פיו ולבו שוים בבקשת‬
‫הרחמים וביחוד ובקבלת עול מלכות שמים ובסדור השבחים"‪ .‬אך לר' חיים המשמעות‬
‫קיצונית יותר‪ .‬ללא הכוונה בכל רגע ורגע של עמידה לפני ה' אין חוסר בכוונה אלא‬
‫במעשה‪ ,‬כאמור‪.‬‬
‫התביעה הזו לראיה עצמית של האדם כעומד לפני ה' ומתפלל בכל אחת ממילות‬
‫התפילה מציבה רף שספק אם יש מי שיכול לעמוד בו‪ .‬תגובתו של רשז"א לרף זה מעצימה‬
‫‪3‬‬
‫את הייאוש – 'ומי יאמר זיכיתי'‪.‬‬
‫אך בעומקה‪ ,‬זוהי הנגזרת המתבקשת מהתפיסה של התפילה כמפגש עם הקב"ה‪ .‬אם‬
‫מדובר בעמידה לפני ה'‪ ,‬אם מדובר בדיבור עם רבש"ע‪ ,‬הרי שזליגת התודעה למחשבות‬
‫אחרות )אודות אפרוחים או דברים אחרים( היא חריגה מהמעמד‪ ,‬ולמעשה פירוק התפילה‬
‫כמעשה בעל כנות )ולדברי ר' חיים‪ ,‬ללא מודעות כנה זו לעמידה בפני ה' הרי אין כאן‬
‫מעשה תפילה בכלל(‪.‬‬
‫אל מול הדרישה הזו ישנן כמה אופציות תגובה‪ .‬הראשונה היא לוותר על התביעה‬
‫לכוונה‪ .‬חידוש זה המיוחס לבעלי התוספות רואה ב'ימינו' זמן שבו התפילה כבר מוגדרת‬
‫אחרת‪ .‬יש בה את היבטי החובה שלה ותו לא‪ ,‬והכוונה נעלמה‪.‬‬
‫כתבו התוס' דבכל הני שמעתתא אין אנו נזהרין בזמן הזה דבלאו הכי אין אנו‬
‫‪4‬‬
‫מכוונים כל כך בתפלה‪ .‬מיהו בשכור שתפלתו תועבה צריך ליזהר כדלקמן‪...‬‬
‫האפשרות השנייה היא להתאמץ ולהסתייע בעצות ומחשבות להביא את הכוונה לידי‬
‫מימוש‪ .‬חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת‪ ,‬והנה הרב עובדיה יוסף אוסף כמה עצות‬
‫בתשובה שלו‪:‬‬
‫תיקון לכל אדם לומר כל ברכה בנשימה אחת‪ ,‬ולא ינשום בתוך הברכה כלל‪ ,‬ובזה‬
‫יוכל לכוין‪...‬‬
‫‪.à ,ã ,äìéôú ,í"áîøä ìò éåìä íééç åðáø éùåãéç 2‬‬
‫‪.à ,à ,äîìù úçðî 3‬‬
‫‪.å"è ,ã ,äìéôú 'ìä ,úåéðåîéî úåäâä 4‬‬
‫‪40‬‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫תפילה בידיעה כהה‬
‫או יחשוב כל ברכה וברכה באצבעותיו‪ ,‬או כפי שיראה עצמו שהוא טוב לו לכוין‪...‬‬
‫והאחרונים יעצו להתפלל מתוך הסידור ‪...‬‬
‫עצה לכל אדם כדי שיוכל לכוין יפה בתפלתו‪ ,‬שיצייר בדעתו צורת האותיות שמוציא‬
‫‪5‬‬
‫מפיו ועי"ז מוכרח שתהיה כוונתו שלמה וקילסו ‪...‬‬
‫וברוח חתימתו – 'והמחפש באחרונים ימצא עצות רבות כהנה וכהנה'‪.‬‬
‫אך החזו"א בדבריו פותח אופציה אחרת‪ ,‬שייתכן והיא אופציה לא רק לתפילה ולכוונה‬
‫בה‪ ,‬אלא לאמונה ולקיום יהודי במציאות מחולנת‪ .‬בגיליונותיו על דברי ר' חיים שהובאו‬
‫לעיל הוא מציע את הכוונה הכהה והידיעה הקלושה‪ ,‬שקיימות עדיין‪.‬‬
‫‪ ...‬זהו דבר שאי אפשר שבשעה שמתעשת ולבו מהרהר בדבר מן הדברים ודאי יש‬
‫כאן היסח הדעת מכוונה שכתב הר״מ‪ ,‬וכבר אמרו ב״ב קס"ד‪ :‬דעיון תפלה אין אדם‬
‫ניצול מהן בכל יום‪ ,‬ואמרו נחזיק טיבוחא לרישא כמש״כ תו׳ שם מהירו׳‪ ...‬וכל אדם‬
‫העומד להתפלל לא שייך בו מתעסק דלעולם יש בו ידיעה כהה שהוא תפלה לפניו‬
‫ית' אלא שאין לבו ער כל כך ובידיעה קלושה סגי דיעבד‪ ,‬אלא שאינה רצוי׳ ומקובלת‬
‫כל כך‪.‬‬
‫אין לזהות את דבריו של החזו"א עם הויתור על הכוונה בתפילה‪ .‬החזו"א בעצמו‬
‫כמענה לשאלה שנשאל אודות תפילה בלי כוונה הגיב – "אוצר של מילים‪ ,‬צפצוף הפה! הזו‬
‫מצוות תפלה‪ ,‬לכבד בפה והלב רחוק?!" )קובץ אגרות‪ ,‬ג‪ ,‬קנ"א(‪ .‬כך עולה גם מפסיקתו‬
‫אודות שאלת הנוסח – "יש להתפלל בכל נוסח ובלבד שיצא מן הלב" )קוב"א‪ ,‬א‪ ,‬כ(‪.‬‬
‫מדוע אם כן חולק החזו"א על ר' חיים? כמובן שנוכחת כאן מחלוקתו העקרונית עם‬
‫דרך לימודו של ר' חיים ואופן קריאתו ברמב"ם‪ 6.‬מעבר לכך‪ ,‬ניתן לזהות בויתורו של‬
‫החזו"א הד ליחסו הכללי לעמי הארצות‪ ,‬שאינם ברי הכי לעמוד בדרישותיו הקפדניות‬
‫והאריסטוקרטיות של ר' חיים‪ .‬בעניין אחר כותב החזו"א כך‪:‬‬
‫ונראה דהא דהקילו חכמים בספק‪ ...‬משום דאם באנו להחמיר‪ ...‬נמי נעשה מכשול‬
‫שנמנע חסד ודרכי חיים ושלום מעצמנו ומהם‪ ,‬והן רק עמי הארצות‪ ,‬וחייבין אנחנו‬
‫להחיותם ולהיטיב עימם‪ ,‬וכש"כ שלא להרבות שנאה ותחרות‪ ...‬וזו דרך הממוצעת‬
‫‪7‬‬
‫והישרה‪.‬‬
‫נוסיף לכך את דבריו המופלאים ב'אמונה וביטחון'‪:‬‬
‫‪.é ,â ,ç"åà ,øîåà òéáé 5‬‬
‫‪.100-107 'îò ,à"åæçä ìò åúãåáòá ïåàøá éðá åðúééâåñ øù÷äá äôé äúåà øàú 6‬‬
‫‪.è ,á"é ,úéòéáù ,à"åæç 7‬‬
‫‪41‬‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫יש איש מתאוה להיטיב לזולתו‪ ...‬מקבלו בסבר פנים יפות‪ ...‬מעולם לא נפגע הוא‬
‫מרעהו‪ ,‬כי לבו המלא אהבה תכסה על כל פשעים‪ ,‬והוא מוכן מראש לקבל באהבה‬
‫נאמנה פצעים ונזיפות שיחלוק לו רעהו‪ ,‬בידעו שאין רוב בני אדם אצילי המדות‪ ,‬ומה‬
‫אפשר לתבוע מהם‪ ,‬ובכל זאת רוחש לבו להם יקר וכבוד‪ ,‬ואין בלבו הרהורים רעים‬
‫‪8‬‬
‫מעין זלזול בכבוד הבריות‪...‬‬
‫כמדומני ששני אלו נכונים‪ ,‬אך לענ"ד‪ ,‬ניתן להבין את דברי החזו"א על רקע עמדתו‬
‫הבסיסית בדבר נוכחותו של הקב"ה בעולמנו‪.‬‬
‫בדבריו המפורסמים בהלכות שחיטה‪ ,‬ביחס לדין 'מורידין ואין מעלין' שנאמר על מומר‬
‫)יו"ד‪ ,‬ב ‪,‬ט"ז(‪ ,‬מניח החזון איש תשתית משמעותית מאוד לסוגייתנו ולאמונה בדורנו בכלל‪:‬‬
‫ונראה דאין דין מורידין אלא בזמן שהשגחתו ית' גלויה כמו בזמן שהיו נסים מצוין‬
‫ומשמש בת קול וצדיקי הדור תחת השגחה פרטית הנראית לעין כל‪ .‬והכופרין אז הוא‬
‫בנליזות מיוחדת בהטיית היצר לתאוות והפקרות‪ ,‬ואז היה ביעור רשעים גדרו של‬
‫עולם שהכל ידעו הדחת הדור מביא פורעניות לעולם ומביא דבר וחרב ורעב בעולם‪,‬‬
‫אבל בזמן ההעלם שנכרתה האמונה מן דלת העם‪ ,‬אין במעשה הורדה גדר הפרצה‬
‫אלא הוספת הפרצה‪ ,‬שיהיה בעיניהם כמעשה השחתה ואלמות ח"ו‪ ,‬וכיון שכל‬
‫עצמנו לתקן‪ ,‬אין הדין נוהג בשעה שאין בו תיקון ועלינו להחזירם בעבותות אהבה‬
‫ולהעמידם בקרן אורה במה שידינו מגעת‪.‬‬
‫מסתבר‪ ,‬שעולמנו מובחן מהעולם של חכמים‪ ,‬עולם הניסים וההשגחה הפרטית‪.‬‬
‫החזו"א לא כופר‪ ,‬חלילה‪ ,‬בהשגחה זו‪ ,‬אלא מעורר אודות נסתרותה‪ .‬ביטוייה הגלויים של‬
‫הנוכחות אלוקית )נסים‪ ,‬בת קול‪ ,‬השגחה פרטית על הצדיקים( אינם עוד בנמצא‪ ,‬וממילא‬
‫נכרתה האמונה מדלת העם )בני התורה עדיין מאמינים‪ .‬הסיבה לכך קשורה לתפיסת‬
‫החזו"א את לימוד התורה ומקומם של תלמידי החכמים בראש הפירמידה החברתית‪,‬‬
‫השכלית והאמונית(‪.‬‬
‫בעולם בו האמונה נכרתה וההשגחה אינה בנגלה‪ ,‬לא ניתן להתייחס למומר כמו בעולם‬
‫בו מעשיו הרעים הם ביטוי ל'נליזות מיוחדת'‪.‬‬
‫הצעד מפסקה זו אל דברי החזו"א אודות הכוונה הוא קצר ובעל משמעות‪ .‬החזו"א‬
‫מודע לכך שהתפילה היא עמידה לפני ה'‪ .‬הרמב"ם )עליו נסובים שניהם( מבהיר את דבריו‬
‫היטב – "כיצד היא הכוונה שיפנה את לבו מכל המחשבות ויראה עצמו כאלו הוא עומד‬
‫לפני השכינה" )הל' תפילה‪ ,‬ד‪ ,‬ט"ז(‪ .‬אלא שהחזו"א מכיר בכך שגם כשהאדם יעמוד לפני‬
‫‪8‬‬
‫‪.à"é ,à ,ïåçèáå äðåîà‬‬
‫‪42‬‬
‫תפילה בידיעה כהה‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫השכינה‪ ,‬זו לא תתגלה לפניו אלא מבעד לערפל ולהסתרה‪ .‬המפגש המיוחל בתפילה‪ ,‬אם כן‪,‬‬
‫הוא מפגש קלוש וכהה‪ .‬רחוק מהמפגש האידילי המתואר אצל ר' חיים‪ ,‬המתאים אולי לימי‬
‫קדם‪ ,‬ימי הניסים הגלויים‪.‬‬
‫***‬
‫ביום העיון שנערך בישיבה )'לבקש תפילה'‪ ,‬אדר התשע"א( התקיים פאנל ובו שוחחו‬
‫שי זרחי‪ ,‬הרב אמנון בזק והרב עופר גיסין אודות השאלה הפרובוקטיבית 'איך אפשר‬
‫להתפלל היום'‪.‬‬
‫באופן מוזר‪ ,‬שלושת הדוברים הצביעו )כל אחד בדרכו( על הכהות שבעמידה שלו לפני‬
‫ה' בזמן התפילה‪ ,‬והציעו פרשנות )שלא בידיעתם‪ (...‬לכהות זו‪:‬‬
‫שי זרחי דיבר על כך שהקב"ה לא נוכח בתפילתו‪ ,‬אלא מסורת אבותינו‪ .‬מסורת זו‬
‫תוארה אצלו כדבר המרחיב את הנפש‪ ,‬אך ביחס לבורא – אין ממש מפגש איתו‪ .‬זרחי‬
‫אפילו ייחס חשיבות להעדר המפגש הזה‪ .‬הוא קרא למתפלל להתמסר‪ ,‬לשחרר את הצורך‬
‫במפגש ולא להבין הכל‪.‬‬
‫הרב אמנון בזק הפליא בתיאור הנוכחות של התפילה כחלק ממסגרת היומיום שלו‪,‬‬
‫ואיך החל משעת חצות היום מתנגנת הדרישה של 'מנחה‪ ,‬מנחה‪ ,‬מנחה' ולא מרפה‪ .‬בדבריו‬
‫אודות התפילה עצמה עלו הדברים החשובים שהוא לומד מהתפילה והחינוך של התפילה‬
‫ל'מה לומר'‪ .‬כל אלו מכהים ממש את הנוכחות האלוקית‪ ,‬עוטפים אותה בלבושים‬
‫המקלישים את המפגש עימה‪ ,‬והופכים את התפילה לזמן )חשוב‪ ,‬הכרחי‪ ,‬משמעותי( של דין‬
‫וחשבון ערכי ולא של 'כאילו הוא עומד לפני השכינה'‪.‬‬
‫אפילו הרב עופר גיסין‪ ,‬שהאריך לספר את סיפור התשובה שלו ואת חוויות התפילה‬
‫לאורך דרכו אל היהדות‪ ,‬הודה ברגע מפתיע של כנות שכשאחד מבניו בחר שלא להמשיך‬
‫להתפלל‪ ,‬הוא חש כי לולי היה חוזר בתשובה‪ ,‬היה נוהג כמוהו‪ .‬כשניסה לשכנע את‬
‫הנוכחים להתפלל בכוונה כעומד לפני ה'‪ ,‬תלה את יהבו בכך שזו ההלכה‪ .‬לתחושתי‪,‬‬
‫הקלישאה היהודית שהחסיד עובד את ה' והליטאי את השו"ע‪ ,‬התפוגגה באחת‪.‬‬
‫כמדומני שללא ה'חזון איש'‪ ,‬תמונת הסיום של הפאנל הייתה מביכה ועצובה‪ .‬איך‬
‫אפשר להתפלל? כנראה שאי אפשר‪ .‬לפחות לא לאור דרישתו של ר' חיים‪ ,‬ובמובן של‬
‫לעמוד לפני ה'‪ .‬אלא שהחזון איש שב ומרכך‪ ,‬מנמיך ציפיות‪ ,‬מחדד‪ ,‬מעדן – שלושת אלו‬
‫הם אנשים מתפללים‪ .‬הם אנשים הנפגשים איש איש בדרכו עם השכינה‪ .‬וזו – נגלית להם‬
‫מבעד למסכים ולעשן‪ ,‬לא ממש נחשפת‪ .‬זו המציאות שלנו היום‪ ,‬בדור בו נכרתה האמונה‬
‫מדלת העם‪.‬‬
‫‪43‬‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫התפילה היא הזדמנות והזמנה למפגש כהה עם השכינה‪ ,‬או מוטב – למפגש עם‬
‫השכינה הקלושה‪ .‬כיצד תתגלה ועד כמה? האם תתלבש במסורת אבותינו? בהלכה?‬
‫בערכים? בעצם העמידה בתפילה? יציב כל אחד לעצמו את המסכים של השכינה שלו‪,‬‬
‫יכהה ויקליש‪ ,‬ויפגש‪.‬‬
‫ואולי דווקא הצהרה על קלישות זו של התפילה הקבועה וכהות כוונתה יהוו פתח‬
‫לשיבה אל תפילת המקרא‪ ,‬תפילה אישית הצומחת על רקע התרחשות הווית‪ ,‬שבה עשוי‬
‫לצמוח מפגש כן עם השכינה‪ .‬מי יודע‪.‬‬
‫‪44‬‬
‫עַ ל פָ נָי‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫ַעל ָפנָי‬
‫‪ìàòîùé ìù åéðôå íéøçà íéäìà‬‬
‫‪úéèéìåô-åàéú äùøã‬‬
‫הרב נעם סמט‬
‫א‪ .‬פתיחה‬
‫האיסור 'לא יהיה לך אלהים אחרים על פני' ניצב בלבה של האמונה היהודית‪ ,‬בהיותו‬
‫אחד הביטויים המרכזיים של אמונת הייחוד האנטי‪-‬פגאנית היהודית‪ .‬במאמר זה‪ ,‬ברצוני‬
‫לנתח את דרשת הזוהר סביב הפסוק הזה‪ .‬דווקא על רקע תמונת העולם המיתית הייחודית‬
‫של הזוהר – לדרשה זו משמעות רבה‪.‬‬
‫כפי שנראה להלן הדרשה סבוכה וכוללת מוטיבים רבים‪ ,‬כאשר אחד המרכזיים בהם‬
‫הוא דמותו של ישמעאל‪ ,‬העולה בחלקים שונים של הדרשה‪ .‬בכך קושרת הדרשה בין הממד‬
‫הפוליטי הממשי‪ ,‬בו מייצג ישמעאל את האיסלאם הערבי‪ ,‬לבין הממד התיאולוגי‪-‬מיתי‬
‫והאיסור על אלהים אחרים‪ .‬בניתוח הדרשה אנסה לעמוד על משמעותו של הקישור הזה‪.‬‬
‫שתי טענות מתודולוגיות מרכזיות עומדות בבסיס המאמר‪ .‬הראשונה היא שיש‬
‫להתייחס לדרשה זו )ולעניות דעתי הדברים נכונים גם במקומות נוספים( כמכלול‪ ,‬ולנתח‬
‫את חלקיה השונים לאור זיקתם זה לזה‪ .‬בדרשה הכוללת מוטיבים שונים יש לנתח את‬
‫משמעותו של כל מוטיב בפני עצמו‪ ,‬על רקע הופעתו המקומית בדרשה זו ועל רקע מקורות‬
‫מקבילים‪ ,‬ולאחר מכן לחזור ולנתח את משמעויות הזיקה בין המוטיבים המוצגים יחד‬
‫בדרשה‪.‬‬
‫הטענה השניה היא שניתוח מן הסוג הזה מאפשר חשיפה של שני סוגי מסרים‪ ,‬שאותם‬
‫הזוהר מעביר באופן מורכב‪ :‬סוג אחד הוא המסרים העקיפים – מסרים העולים באופן גלוי‬
‫בדרשה‪ ,‬אך אינם מוצגים בפירוש כאמירה אלא עולים רק מתוך ראיית תמונת הדרשה‬
‫כמכלול‪ .‬סוג שני הוא המסרים הסמויים – מסרים שאינם ניצבים בדרשה כאמירה גלויה‪,‬‬
‫אך עיון מדוקדק בה 'מצמיח' אותם מתוכה‪ .‬כמובן‪ ,‬בחשיפת מסרים מן הסוג הזה יש ממד‬
‫ספקולטיבי יותר‪ ,‬אך נראה לי שמבחנם הוא ביכולת לעגן אותם היטב במסכת ההקשרים‬
‫בתוך הדרשה עצמה ובהקשר הרחב של הרעיונות והמוטיבים השזורים בה‪.‬‬
‫בחלקו הראשון של המאמר אביא את הדרשה כולה‪ ,‬מחולקת לפסקאות ומתורגמת‬
‫)בתרגום חופשי שלי(‪ ,‬בתוספת סקירה ראשונית על תוכן הפסקאות‪ .‬בחלק השני אנתח כל‬
‫‪45‬‬
‫הרב נעם סמט‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫אחד מן המוטיבים המרכזיים בדרשה בנפרד‪ ,‬ואנסה לעמוד על משמעות הזיקות בין‬
‫המוטיבים השונים‪.‬‬
‫ב‪ .‬סקירת היחידה‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫זוהר שמות כרך ב דף פו עמוד ב‪-‬דף פז עמוד ב‬
‫א‪ .‬לא יהיה לך אלהים אחרים על פני‪,‬‬
‫רבי יצחק אמר אלהים אחרים לאפקא שכינתא‪,‬‬
‫על פני לאפקא אפי מלכא‪ ,‬דבהו אתחזי מלכא קדישא ואינון שמיה והוא אינון‪,‬‬
‫הוא שמיה דכתיב )ישעיה מב( אני יי' הוא שמי‪,‬‬
‫הוא ושמיה חד הוא בריך שמיה לעלם ולעלמי עלמיא‪.‬‬
‫תרגום‪:‬‬
‫‪2‬‬
‫לא יהיה לך אלהים אחרים על פני‬
‫ר' יצחק אמר‪ :‬אלהים אחרים‪ ,‬להוציא השכינה‬
‫על פני להוציא פני המלך‪ ,‬שבהם נראה המלך הקדוש והם שמו והוא הם‪,‬‬
‫הוא שמו שכתוב )ישעיה מב( אני יי' הוא שמי‪,‬‬
‫הוא ושמו אחד הוא ברוך שמו לעולם ולעולמי עולמים‪.‬‬
‫קטע א' פותח את היחידה בדרשתו של ר' יצחק על הפסוק השני בעשרת הדברות –‬
‫"לא יהיה לך אלהים אחרים על פני"‪.‬‬
‫ר' יצחק דורש את שני חלקי הפסוק בנפרד‪ ,‬כאשר מכל אחד מהם הוא לומד 'להוציא'‬
‫משהו‪ .‬נראה‪ ,‬שההוצאה כאן דומה ללשון 'לאפוקי' התלמודית‪ ,‬שנועדה לצמצם את תחולת‬
‫הכלל שהובא קודם לכן‪ .‬כך גם כאן‪ ,‬האיסור 'לא יהיה לך אלהים אחרים על פני' מוגבל‬
‫בשתי הגבלות – ניתן לפנות אל השכינה ואל פני המלך‪' .‬אלהים אחרים' 'מוציא' את‬
‫השכינה ו'על פני' מוציא את פני המלך‪ ,‬שבהם נראה המלך הקדוש והם שמו‪.‬‬
‫זוהי דרשה מרתקת‪ :‬מחד – הזוהר מודע היטב למקומו של האיסור 'לא יהיה לך אלהים‬
‫אחרים' בלב לבה של אמונת היחוד היהודית‪ .‬מאידך‪ ,‬מהפסוק הזה עצמו לומד הזוהר את‬
‫האפשרות לפנות לאל אימננטי מרובה פנים‪ .‬יחד עם זה הזוהר שומר על עמימות מסויימת‬
‫‪éì äàøð äéäù íå÷îá äáåèðîå äðåîéø÷ éñåôãì éúøòäå ,ñåôãá ìáå÷îä çñåðä úà éúòá÷ ïàë øäåæä çñåð ñéñáá 1‬‬
‫‪.íééúåòîùî íééåðéù éúàöî àì – éììë èáîá .ïééðòì óéñåäì éãëá êëá ùéù‬‬
‫‪íéòè÷ä øàùå ,øîàîä ÷ñåò äá äùøãä ÷ø äîâøåú .éìù íééùôåç íéîåâøú íä êùîäá íéîåâøúä øàùå äæ íåâøú 2‬‬
‫‪.øå÷îä úôùá åàáåä‬‬
‫‪46‬‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫עַ ל פָ נָי‬
‫בשאלת רמת הזיהוי בין האל לבין פניו – בשלב ראשון הם מוצגים כאלו שהמלך רק נראה‬
‫בהם‪ ,‬ובהמשך הם מזוהים איתו ממש‪' :‬והוא אינון'‪.‬‬
‫המושג הנוסף שעולה ומזוהה עם פני האל הוא מושג ה'שם'‪ ,‬שדומה שאותה מורכבות‬
‫עצמה קיימת גם לגביו‪ .‬השם נתפס כייצוג חיצוני‪ ,‬מסמן המנותק מן הדבר עצמו‪ .‬עם זאת‪,‬‬
‫יש מובן שבו השם הוא הוא מהות הדבר‪ ,‬כשם שבמאגיות קדומות הוא משמש לשליטה‬
‫ולעיצוב‪ 3.‬במקומות רבים מוצג הייחוד לעתיד לבוא כיחוד בין האל לבין שמו‪ .‬הפסוק‬
‫בזכריה )יד‪,‬ט( 'ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד'‪ ,‬נתפס במקומות רבים בזוהר כמתאר‬
‫מצב שבו ה' ושמו הם אחד זה עם זה‪ .‬אם כך‪ ,‬זיהוי הפנים עם השם הוא העמדתם‬
‫כנפרדים מהאל כעת‪ ,‬תוך אפשור הפניה אליו דרכם‪ ,‬ותוך ציפיה לייחוד‪.‬‬
‫ב‪ .‬תאני רבי שמעון זכאין אינון ישראל דקודשא בריך הוא קרא לון אדם‬
‫דכתיב )יחזקאל לד( ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם‪) ,‬ויקרא א( אדם כי יקריב מכם‪,‬‬
‫מאי טעמא קרא לון אדם משום דכתיב )דברים ד( ואתם הדבקים ביי' אלהיכם‪ ,‬אתם‬
‫ולא שאר עמין‬
‫ובגין כך אדם אתם אתם קרויין אדם‪,‬‬
‫דתניא אמר ר' שמעון כיון דבר נש ישראל אתגזר עאל בברית דגזר קודשא בריך הוא‬
‫באברהם‬
‫דכתיב )בראשית כד( ויי' ברך את אברהם בכל‪ ,‬וכתיב )מיכה ז( חסד לאברהם ושארי‬
‫למיעאל בהאי אתר‪,‬‬
‫כיון דזכה לקיימא פקודי אורייתא עאל ביה בהאי אדם ואתדבק בגופ' דמלכא וכדין‬
‫אקרי אדם‪,‬‬
‫וזרעא דישרא' אקרון אדם‪,‬‬
‫ת"ח כתיב ביה בישמעאל )בראשית טז( והוא יהיה פרא אדם‪,‬‬
‫פרא אדם ולא אדם‪,‬‬
‫פרא אדם משום דאתגזר ושירותא דאדם הוה ביה דכתיב )שם יז( וישמעאל בנו בן‬
‫שלש עשרה שנה בהמולו את בשר ערלתו‬
‫כיון דאתגזר עאל בהאי שירותא דקארי )ואולי צ"ל‪ :‬דאקרי( כל‪,‬‬
‫הדא הוא דכתיב )שם טז( והוא יהיה פרא אדם ולא אדם‪,‬‬
‫ידו בכל‪ ,‬ידו בכל ודאי ולא יתיר משום דלא קביל פקודי אורייתא‪,‬‬
‫שירותא הוה ביה בגין דאתגזר ולא אשתלים בפקודי אורייתא‪,‬‬
‫אבל זרעא דישראל דאשתלימו בכלא אקרון אדם ממש וכתיב )דברים לב( כי חלק יי'‬
‫עמו יעקב חבל נחלתו‪,‬‬
‫א"ר יוסי בג"ד כל פרצופין שארי בר מפרצופא דאדם‪,‬‬
‫ר' יצחק אמר כד אתעבד אתחזי דגליפא גו גליפין דאשלמותא‪,‬‬
‫‪äáéáç ìù äøôñá ùé åá é÷ìç ÷åñéò .÷éîòî ø÷çî ïéîæîù ãåàî éæëøî âùåî àåä 'íù'ä âùåîù éì äàøð ,úéììë 3‬‬
‫‪.à"ñùú íéìùåøé ,ñðâàî ,øåäð-éâñ ÷çöé 'ø úðùîá ùã÷îäå íùä ,äéãô‬‬
‫‪47‬‬
‫הרב נעם סמט‬
‫א"ר יהודה היינו דאמרי אינשי קיטרוי בזיקא בטפסא‪ 4‬שכיחי‪:‬‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫‪5‬‬
‫תרגום‪:‬‬
‫שנה רבי שמעון זכאים הם ישראל שהקדוש ברוך הוא קרא להם אדם‬
‫שכתוב )יחזקאל לד( ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם‪) ,‬ויקרא א( אדם כי יקריב‬
‫מכם‪,‬‬
‫מה טעם קרא להם אדם משום שכתוב )דברים ד( ואתם הדבקים ביי' אלהיכם‪ ,‬אתם‬
‫ולא שאר עמין עכו"ם‬
‫ולכן ‪ -‬אדם אתם אתם קרויין אדם ואין עכו"ם קרויין אדם‪,‬‬
‫דתניא אמר ר' שמעון כיון דאדם מישראל נימול נכנס ]עולה[ בברית שכרת הקדוש‬
‫ברוך הוא באברהם‬
‫שכתוב )בראשית כד( ויי' ברך את אברהם בכל‪ ,‬וכתוב )מיכה ז( חסד לאברהם‬
‫ומתחיל להיכנס באותו מקום )נ"א אדם(‪,‬‬
‫כיון שזכה לקיים מצוות התורה נכנס בו באותו אדם )נ"א אתר( ונדבק )ויחי ריו א(‬
‫בגוף המלך וכעת נקרא אדם‪,‬‬
‫וזרע ישראל נקראו אדם‪.‬‬
‫בא וראה כתוב בו בישמעאל )בראשית טז( והוא יהיה פרא אדם‪,‬‬
‫פרא אדם ולא אדם‪,‬‬
‫פרא אדם משום שנימול‪ ,‬והתחלת אדם היה בו שכתוב )שם יז( וישמעאל בנו בן‬
‫שלש עשרה שנה בהמולו את בשר ערלתו‬
‫כיון שנימול נכנס בהתחלה הזו שנקראת כל‪.‬‬
‫זה הוא שכתוב )שם טז( והוא יהיה פרא אדם ולא אדם‪,‬‬
‫ידו בכל‪ ,‬ידו בכל ודאי ולא יותר‪ ,‬משום שלא קיבל את מצוות התורה‪,‬‬
‫התחלה היתה בו כיוון שנימול ולא קיים את מצוות התורה‪,‬‬
‫אבל זרע ישראל שהושלמו בכל נקראו אדם ממש וכתוב )דברים לב( כי חלק יי' עמו‬
‫יעקב חבל נחלתו‪,‬‬
‫א"ר יוסי כיוון שכך כל הפרצופין מותרין חוץ מפרצוף אדם‪,‬‬
‫ר' יצחק אמר כאשר נעשה נראה שחקוק תוך חקיקות השלמות‪,‬‬
‫א"ר יהודה זהו שאומרים האנשים הקשור ברוח בצורה מצוי‪:‬‬
‫‪.éçéëù àøñôèá :äðåîéø÷ ñåôãá 4‬‬
‫‪àåä (úåøåà éöåöðá úåéìâøî à"ø ,úîà êøãá à"ãéçä) íéùåøéôä áåøá .ïéèåìçì øåøá åðéà äæä èôùîä ìù åùåøéô 5‬‬
‫‪øééöîù çôåðä ââæîë àåäå øåéöá éåöî çåøá øåù÷ù äî" :à"ãéçä ïåùìë ,äìù ïëåúä ïéáì äøåöä ïéáù øù÷ì ïååëî‬‬
‫‪íéøåù÷ä) íéãùì ñçéá äæä èôùîä ùøôúð íù ,÷"îøì 'ø÷é øåà'á ÷ø éúàöî âéøç ùåøéô ."åðåöøë åçåø úçéôðá ïéâæä‬‬
‫‪.íãà óåöøô úééùò øåñéàì äàøðë äðååëä øùàë ,óåâä úøåöá íé÷áãä (çåøá‬‬
‫‪48‬‬
‫עַ ל פָ נָי‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫היחידה השניה נפתחת בדרשתו של ר' שמעון‪ ,‬המבחינה בין ישראל הקרויים 'אדם'‪,‬‬
‫לבין אומות העולם שאינם קרויים 'אדם'‪ .‬מעניין‪ ,‬שגם בתלמוד הבבלי מובאת דרשה זו‬
‫עצמה בשם רשב"י‪:‬‬
‫תניא רבי שמעון בן יוחי אומר קבריהן של נכרים אין מטמאין שנאמר )יחזקאל לד(‬
‫‪6‬‬
‫ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם אתם קרויין אדם ואין נכרים קרויין אדם‪.‬‬
‫בשלב ראשון הדרשה הזו מובאת כדרשה עצמאית‪ ,‬אך בשלב השני היא נכרכת בדרשתו‬
‫של ר' שמעון עצמו לגבי הפער בין ישמעאל לישראל‪ ,‬ובהמשך – ממשיכה אל דרשתו של ר'‬
‫יוסי המשיבה אותנו אל הדיון ב"לא יהיה לך אלהים אחרים על פני"‪ .‬התהליך שבו זוכה‬
‫אדם בשם 'אדם' מוצג כאן כתהליך רב שלבי‪ :‬בשלב הראשון‪ ,‬זוכה היהודי בברית המילה‬
‫להיכנס בפתח‪ ,‬ב'כל' המיוחס לאברהם‪ ,‬ומזוהה בד"כ עם השכינה או עם היסוד‪ .‬השלב‬
‫השני הוא השלב שבו מקבל היהודי את מצוות‪ ,‬ובכך הוא דבק ב'גופא דמלכא' וזוכה לשם‬
‫‪7‬‬
‫'אדם'‪ ,‬הנראה כמתייחס לספירת התפארת‪.‬‬
‫בשלב הבא של יחידה זו מוצגת דמותו של ישמעאל‪ ,‬שאמנם 'ידו בכל' – כיוון שנימול‬
‫זכה להיכנס בפתח; אך יחד עם זה – כיוון שלא קיבל תורה‪ ,‬לא זכה בתואר אדם‪ ,‬אלא רק‬
‫בכינוי 'פרא אדם' ]אדם מוחמץ?[‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫בשלב זה‪ ,‬אם כן‪ ,‬מציג הזוהר גם את הקרבה בין ישמעאל לבין היהודי‪ ,‬הנימולים‬
‫שניהם; אך גם את הפער הגדול המונח בכך שישמעאל לא זכה לקיים את מצוות התורה‪,‬‬
‫לא זכה לקבלת תורה ולכן לא הושלם בשם אדם‪ ,‬אלא נשאר פרא‪ .‬הדרשה הזו על ישמעאל‬
‫מזמנת כמובן את המשך הדיון בו ביחידות הבאות‪.‬‬
‫חתימתה של היחידה היא בקישור המעניין המובא בשמו של ר' יוסי‪ ,‬השב ומקשר את‬
‫הדרשה לפסוק שסביבו סובבת הדרשה כולה – "לא תעשה לך אלהים אחרים על פני"‪ .‬ר'‬
‫יוסי מסביר ש'כיוון שכך' ]?[ כל הפרצופין מותרים בעשיה חוץ מפרצוף אדם‪ ,‬שבו מתקיים‬
‫האיסור של עשיית אלהים אחרים‪ .‬נראה‪ ,‬שפני אדם הם פניו הגבוהים ביותר של האל‪,‬‬
‫ולכן על אף שהזוהר התיר לעיל לפנות אל פניו של האל‪ ,‬פנים אלו אסורים בעשיה‪.‬‬
‫האיסור הזה מוזכר כבר בברייתא המובאת בתלמוד הבבלי בכמה מקומות‪ ,‬ולדוגמא –‬
‫‪9‬‬
‫במסכת עבודה זרה דף מג עמוד ב‪:‬‬
‫‪.á ãåîò ãé÷ óã àòéöî àáá éìáá ãåîìú 6‬‬
‫‪.à ãåîò å óã æ"å÷éú úîã÷ä àîâåãì äàø 7‬‬
‫‪ïåéîãì øáòî .òøô àìå ìî ìàòîùéù êëì 'íãà àøô' éåèéáä ïéá øåù÷ì úåøùôàä úà äìòäù ñáéì ìù åéøáã äàø 8‬‬
‫‪ú"åùáù óà ìò ,òøô àìù êëá àéä ìàòîùé ìù åúééòáù êëì ùøåôî øåëæà øäåæá éúàöî àì ,íééåèéáä ïéá ùåì÷ä‬‬
‫‪øåè÷åã øàåú úìá÷ íùì äãåáò ,øäåæä øôñ ïåìéîá íé÷øô ,äãåäé ñáéì :äàø .ùøåôîá øëæåî äæ (çì) ì"ãîø‬‬
‫‪.59 'îò ,æ"ìùú íéìùåøé ,äéôåñåìéôá‬‬
‫‪49‬‬
‫הרב נעם סמט‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫תניא‪ :‬כל הפרצופות מותרין חוץ מפרצוף אדם‪.‬‬
‫אמר רב יהודה בריה דרב יהושע‪ :‬מפרקיה דרבי יהושע שמיע לי לא תעשון אתי לא‬
‫תעשון אותי אבל שאר שמשין שרי‪.‬‬
‫יש כאן תופעה מעניינת מאוד‪ :‬דווקא האנתרופומורפיות של האל‪ ,‬היותו מזוהה עם‬
‫דמות האדם‪ ,‬היא הגורמת לכך שפרצוף אדם אסור בעשיה‪ .‬המוכנות לקבל את נוכחותו של‬
‫האל בדמות אדם היא היוצרת מיניה וביה את הצורך להרחיק את הפולחן לדמות מוחצנת‬
‫‪10‬‬
‫כזו ולהותיר אותה כדימוי בלבד‪.‬‬
‫נשים לב‪ :‬כבר כאן נכרכים זה בזה מוטיבים שונים ומרכזיים – הלאומיות היהודית‬
‫מוגדרת בקבלת תורה‪ ,‬ומייצגת את פניו העליונים ביותר של האל‪ ,‬שהם גם הפנים‬
‫המופשטים שלו‪ ,‬האסורים בעשיה‪.‬‬
‫ג‪ .‬רבי יהודה הוה אזיל מקפוטקיא ללוד למחמי לרבי שמעון דהוה תמן והוה רבי‬
‫חזקיה אזיל עמיה‪,‬‬
‫אמר רבי יהודה לר' חזקיה הא דתנינן קמי ר' שמעון והוא יהיה ]דף פו עמוד ב[ פרא‬
‫אדם ודאי כך הוא‪ ,‬ודא הוא ברירא דמלה‪,‬‬
‫סופיה דקרא דכתיב ועל פני כל אחיו ישכון‪ ,‬מהו ועל פני כל אחיו ישכון‪,‬‬
‫אמר ליה לא שמענא ולא אימא‪ ,‬דהא אוליפנא כתיב )דברים ד( וזאת התורה אשר שם‬
‫משה‪,‬‬
‫אשר שם משה אתה יכול לומר‪ ,‬דלא שם משה אי אתה יכול לומר‪.‬‬
‫פתח ר' יהודה ואמר )שם ל( כי הוא חייך וארך ימיך‪,‬‬
‫מאן דזכי באורייתא ולא אתפרש מינה זכי לתרין חיין חד בעלמא דין וחד בעלמא‬
‫דאתי‪ ,‬דכתיב חייך תרי‪,‬‬
‫וכל מאן דיתפרש מינה כמאן דמתפרש מן חיי‬
‫ומאן דמתפרש מר' שמעון כאילו מתפרש מכלא‪,‬‬
‫‪:á äëìä ä ÷øô (ìãðàîø÷åö) äøæ äãåáò úëñî àúôñåúä àåä ïééðòá áåùç øå÷îù äàøð 9‬‬
‫‪äá íåúçì øúåî óåöøô äéìò ùéù úòáè‬‬
‫‪úåôåöøô ìù íúåçá ïéîúåç åéä àáà úéá ìù 'îåà ìàéìîâ ïá äéððç 'ø‬‬
‫‪.ãáìá íãà óåöøôî õåç íìùåøéá åéä úåôåöøôä ìë 'îåà ÷åãö øá øæòìà 'ø‬‬
‫‪.à 'îò ãë óã äðùä ùàø úëñî éìáá ãåîìú ãåò äàøå‬‬
‫‪:ø÷éòá äàø .åéøîàîî äîëá äæ àùåðá ÷ñò ñáéì äãåäé 10‬‬
‫‪,ä"ñùú íéìùåøé ,øéì-ïå ïåëîá ñðëá äðúéðù äàöøä ,åéðô úà ìàì øéæçäì ,äãåäé ñáéì‬‬
‫‪http://pluto.mscc.huji.ac.il/~liebes/zohar/tselem.doc‬‬
‫‪,ã"ñùú íéìùåøé ,éáö-ïá ãéá äðúéðù äàöøä ,äìá÷á íéðô úøëä ,ì"ðä :ïëå‬‬
‫‪.14-16 'îò ø÷éòá ,http://pluto.huji.ac.il/~liebes/zohar/hakkaratpan.doc‬‬
‫‪50‬‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫עַ ל פָ נָי‬
‫ומה בהאי קרא דאיהו פתח פתחא לא יכילנא למיעאל בה‪ ,‬פתגמי אורייתא דסתימין‬
‫על אחת כמה וכמה‪,‬‬
‫ווי לדרא דר' שמעון בן יוחאי יסתליק מניה‪,‬‬
‫דכד אנן קיימין קמי דר' שמעון מבועין דלבא פתיחין לכל עיבר וכלא מתגליא‪ ,‬וכד‬
‫אתפרשנא מניה לא ידענא מידי וכל מבועין סתימין‪,‬‬
‫אמר ר' חזקיה היינו דכתיב )במדבר יא( ויאצל מן הרוח אשר עליו ויתן על שבעים‬
‫איש הזקנים‬
‫כבוצינא דא דנהרין מניה כמה בוצינין והוא בקיומיה שכיח‪,‬‬
‫כך ר' שמעון בן יוחאי מארי דבוצינין הוא נהיר לכלא ונהורא לא אעדי מניה ואשתכח‬
‫בקיומיה‪.‬‬
‫תרגום‪:‬‬
‫ר' יהודה היה מהלך מקפוטקיא ללוד לראות את רבי שמעון שהיה שם‪ ,‬והיה ר'‬
‫חזקיה מהלך עמו‬
‫אמר ר' יהודה לר' חזקיה‪ :‬זה ששנינו לפני ר' שמעון‪' ,‬והוא יהיה פרא אדם'‪ ,‬ודאי כך‬
‫הוא‪ ,‬וזה הוא בירור הדבר‬
‫סוף הפסוק שכתוב ועל פני כל אחיו ישכון – מהו ועל פני כל אחיו ישכון?‬
‫אמר לו‪ :‬לא שמעתי ולא אומר‪ ,‬שהרי למדני כתוב )דברים ד( וזאת התורה אשר שם‬
‫משה‬
‫אשר שם משה אתה יכול לומר‪ ,‬שלא שם משה אין אתה יכול לומר‪.‬‬
‫פתח ר' יהודה ואמר )שם ל( כי הוא חייך וארך ימיך‪,‬‬
‫מי שזכה בתורה ולא פרש ממנה זוכה לשני חיים – אחד בעולם הזה ואחד בעולם‬
‫הבא‪ ,‬שכתוב חייך – שניים‪.‬‬
‫וכל מי שיפרוש ממנה כמי שפורש מן החיים‬
‫ומי שפורש מר' שמעון כאילו פורש מהכל‬
‫ומה בפסוק הזה שהוא פתח פתח לא יכולנו להיכנס בו‪ ,‬פתגמי התורה הסתומים על‬
‫אחת כמה וכמה‬
‫וי לדור שר' שמעון בן יוחאי יסתלק ממנו‬
‫שכאשר אנחנו עומדים לפני ר' שמעון‪ ,‬מבועי הלב פתוחים לכל עבר והכל מתגלה‪,‬‬
‫וכאשר אנחנו פורשים ממנו איננו יודעים דבר וכל המבועים סתומים‬
‫אמר ר' חזקיה‪ :‬היינו שכתוב )במדבר יא( ויאצל מן הרוח אשר עליו ויתן על שבעים‬
‫איש הזקנים‬
‫כנר זה שדולקים ממנו כמה נרות והוא בקיומו ]או‪:‬עמידתו[ מצוי‪,‬‬
‫‪51‬‬
‫הרב נעם סמט‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫כך ר' שמעון בן יוחאי אדון הנרות‪ ,‬הוא מאיר לכל והאור לא סר ממנו ונמצא בקיומו‬
‫]או‪ :‬עמידתו[‪.‬‬
‫היחידה השלישית פותחת קטע אפי‪ ,‬המתאר את ר' יהודה ור' חזקיה ההולכים לראות‬
‫‪11‬‬
‫את פניו של ר' שמעון בלוד‪.‬‬
‫בדרך מבקש ר' יהודה מר' חזקיה פירוש להמשך הפסוק שאותו דרש לעיל ר' שמעון –‬
‫"ועל פני כל אחיו ישכון"‪ .‬ר' חזקיה מסרב לענות לו‪ ,‬כיוון שלא שמע דברים בעניין מר'‬
‫שמעון‪ .‬את הסתייגותו מנמק ר' חזקיה בדרשה על הפסוק "אשר שם משה"‪ ,‬שעל בסיסה‬
‫הוא מגביל את האפשרות לומר דברים שלא נשמעו‪.‬‬
‫הדו שיח נמשך בדרשתו של ר' יהודה בשבחה של התורה הנותנת חיים בעולם הזה‬
‫ובבא‪ ,‬ובמקומו של ר' שמעון‪ ,‬שהפורש ממנו כפורש מן החיים‪ .‬הראיה למרכזיותו של ר'‬
‫שמעון היא מכך שר' יהודה ור' חזקיה אינם מצליחים לדרוש בעצמם פסוקים‪ ,‬אפילו כאלו‬
‫שר' שמעון כבר החל בדרשתם‪ .‬ר' חזקיה ממשיך את דבריו של ר' יהודה בהשוואת רשב"י‬
‫למשה רבינו‪ 12,‬הסומך את הזקנים ומאציל עליהם מרוחו‪ .‬ההאצלה הזו איננה פוגעת‬
‫במשה‪ ,‬כשם שהדלקת נר מנר אינה פוגעת בנר שממנו הדליקו‪.‬‬
‫האם בדבריו של ר' חזקיה ביקורת מרומזת על עמדתו של ר' יהודה? – ייתכן שהוא‬
‫מדמה את עצמו לזקן הנסמך על ידי משה‪ ,‬ולמעשה מעיד בכך שהואר באורו של ר' שמעון‪.‬‬
‫גם לעיל – ר' חזקיה מסרב לומר דבר שלא שמע‪ ,‬אך אינו אומר שאינו יודע מה לדרוש על‬
‫הפסוק‪.‬‬
‫הקטע כולו הוא מן הבולטים ב'שבחי רשב"י'‪ ,‬המצויים בזוהר במקומות רבים‪ .‬דבריו‬
‫הנרגשים של ר' חזקיה מציבים את רשב"י כדמות מורה כריזמטית ודומיננטית שההשראה‬
‫שלה על תלמידיה חזקה ביותר‪ .‬להלן אטען שפתיחה זו ומיקומה כאן אינם מקריים‪ ,‬ושהם‬
‫קשורים בקשר הדוק למסגרת הדיון ביחידה זו‪.‬‬
‫ד‪ .‬אזלו עד דמטו לגביה‪,‬‬
‫כד מטו גביה אשכחוהו דהוה יתיב ולעי באורייתא והוה אמר )תהלים קב( תפלה לעני‬
‫כי יעטף ולפני יי' ישפוך שיחו‪,‬‬
‫כל צלותא דישראל צלותא וצלותא דעני עלאה מכלהו‪,‬‬
‫מאי טעמא משום דהאי סלקא עד כורסי יקרא דמלכא ואתעטר ברישיה‪,‬‬
‫וקודשא בריך הוא משתבח )נ"א מתעטף( בההיא צלותא ודאי‪,‬‬
‫‪áéáà ìú ,ãáåò íò ,ïãòî àöåé øäðå ,ãùà-øðìä äìéìî ìù äéøáãá àåöîì ïúéð äæä òè÷ä é÷ìç áåø ìù çåúéð 11‬‬
‫‪.'à ÷øô ,ä"ñùú‬‬
‫‪.38 'îò íù ,ãùà-øðìä ìù äúøé÷ñ äàø äùîì é"áùø ïéá ñçéä ìò 12‬‬
‫‪52‬‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫עַ ל פָ נָי‬
‫תפלה דעני תפלה אקרי‪ ,‬כי יעטף עטופא דא לאו עטופא דכסו הוא דהא לית ליה‪,‬‬
‫אלא כתיב הכא כי יעטף‪ ,‬וכתיב התם )איכה ב( העטופים ברעב‪,‬‬
‫ולפני יי' ישפך שיחו דיקבל קמי מאריה‬
‫ודא ניחא ליה קמי קודשא בריך הוא משום דעלמא מתקיימא ביה כד לא אשתכחו‬
‫שאר קיימי עלמא בעלמא‪,‬‬
‫ווי למאן דההוא מסכנא יקבל עלוהי למאריה משום דמסכנא קריב למלכא יתיר‬
‫מכלהו‬
‫דכתיב )שמות כב( והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני‪,‬‬
‫ולשאר בני עלמא זמנין דשמע זמנין דלא שמע‪,‬‬
‫מ"ט משום דדיוריה דמלכא בהני מאני תבירי דכתיב )ישעיה נז( ואת דכא ושפל רוח‪,‬‬
‫וכתיב )תהלים לד( קרוב יי' לנשברי לב‪) ,‬שם נא( לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה‪,‬‬
‫מכאן תנינן מאן דנזיף במסכנא נזיף בשכינתא דכתיב ואת דכא ושפל רוח‪,‬‬
‫וכתיב )משלי כב( כי יי' יריב ריבם וגו'‪,‬‬
‫בגין דאפטרופא דלהון תקיפא ושליטא על כלא דלא אצטריך סהדי ולא אצטריך‬
‫לדיינא אחרא ולא נטיל משכונא כשאר דיינא‪,‬‬
‫ומה משכונא נטיל נשמתין דבר נש דכתיב וקבע את קובעיהם נפש‪,‬‬
‫תו אמר תפלה לעני כל אתר דאקרי תפלה מלה עלאה היא דהיא סלקא לאתר‬
‫)דקודשא בריך הוא אחיד( עלאה‪,‬‬
‫תפלה דרישא אינון תפלי דמלכא דאנח להו‪.‬‬
‫תרגום‪:‬‬
‫הלכו עד שבאו אליו‪,‬‬
‫כשהגיעו אליו מצאוהו שהיה יושב ועוסק בתורה‪ ,‬והיה אומר )תהלים קב( תפלה‬
‫לעני כי יעטף ולפני יי' ישפוך שיחו‪,‬‬
‫כל תפילת ישראל תפילה‪ ,‬ותפילת העני עליונה מכולם‬
‫מה הטעם? משום שהיא עולה עד כסא הכבוד של המלך ומתעטר)ת?( בראשו‪,‬‬
‫והקדוש ברוך הוא משתבח )נ"א‪ :‬מתעטף( בתפילה ההיא בודאי‪,‬‬
‫תפלה של עני תפלה נקראת‪ ,‬כי יעטף – עטוף זה לא עיטוף של כיסוי הוא שהרי אין‬
‫לו‬
‫אלא כתוב כאן כי יעטוף‪ ,‬וכתוב שם )איכה ב( העטופים ברעב‬
‫ולפני יי' ישפך שיחו – שיתלונן לפני אדונו‬
‫וזה נח לו לפני הקדוש ברוך הוא משום שהעולם מתקיים בו כשלא נמצאו שאר קיומי‬
‫העולם בעולם‬
‫וי למי שאותו מסכן יתלונן עליו לאדונו משום שהמסכן קרוב למלך יותר מכולם‬
‫שכתוב )שמות כב( והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני‪,‬‬
‫ולשאר בני העולם לפעמים שומע ולפעמים אינו שומע‬
‫‪53‬‬
‫הרב נעם סמט‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫מה הטעם? משום שדירתו של המלך באותם כלים שבורים שכתוב )ישעיה נז( ואת‬
‫דכא ושפל רוח‬
‫וכתוב )תהלים לד( קרוב יי' לנשברי לב‪) ,‬שם נא( לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה‬
‫מכאן שנינו מי שנוזף במסכן נוזף בשכינה שכתוב ואת דכא ושפל רוח‬
‫וכתוב )משלי כב( כי יי' יריב ריבם וגו'‬
‫כיוון שהאפוטרופוס שלהם תקיף ושליט על הכל שלא צריך עדים ולא צריך לדיין‬
‫אחר ולא נוטל משכון כשאר הדיינים‪,‬‬
‫ומה המשכון שנוטל? נשמתו של אדם‪ ,‬שכתוב וקבע את קובעיהם נפש‬
‫עוד אמר תפלה לעני‪ ,‬כל מקום שנקרא תפלה דבר עליון הוא‪ ,‬שהיא עולה למקום‬
‫)שהקדוש ברוך הוא אחד‪/‬אוחז( עליון‬
‫תפלה של הראש‪ ,‬אלה התפלין של המלך שמניח אותם‪.‬‬
‫ביחידה הרביעית ר' יהודה ור' חזקיה מגיעים אל ר' שמעון‪ ,‬ומוצאים אותו עוסק‬
‫בדרשת הפסוק "תפלה לעני כי יעטף ולפני יי' ישפך שיחו"‪ .‬בדרשתו מעלה ר' שמעון על נס‬
‫את דמותו של העני‪ ,‬שהשכינה שוכנת אתו‪ .‬העניים מזוהים עם השכינה‪ ,‬והם הקרובים‬
‫לקב"ה יותר מכולם‪ .‬הדרשה גם יוצאת נגד מי שנוזף במסכן‪ ,‬או זה שהמסכן מתלונן עליו‪,‬‬
‫העתיד להענש על ידי הקב"ה – אפוטרופסם של העניים‪ .‬ההזדהות עם העני היא רעיון‬
‫רווח בזוהר‪ 13‬ובמקורות קבליים מאוחרים יותר‪ 14.‬בחלקה השני של הדרשה מזוהה התפלה‬
‫‪15‬‬
‫לעני עם התפילין של הקב"ה‪ ,‬ובמקרה הזה – עם תפילין של ראש‪.‬‬
‫מה מקומה של הדרשה הזו כאן?‬
‫לכאורה‪ ,‬היא מוצגת רק כחלק מן הרצף הסיפורי של דרשת הזוהר‪ :‬ר' יהודה ור' חזקיה‬
‫מגיעים אל ר' שמעון‪ ,‬ומוצאים אותו עוסק בעניין זה‪ .‬גם כאן‪ ,‬נראה לי שמיקומה של‬
‫הדרשה הזו בלב העיסוק באיסור 'לא יהיה לך אלהים אחרים על פני'‪ ,‬יוצר בהחלט מקום‬
‫לפרשנות באשר לתמונת ההקשרים הרחבה הנוצרת ביחידה זו‪.‬‬
‫ה‪ .‬ר' שמעון אסחר רישיה וחמא לר' יהודה ולר' חזקיה דמטו גביה‪,‬‬
‫בתר דסיים אסתכל בהו‪ ,‬אמר להו סימא הוה לכו ואתאביד מנייכו‪,‬‬
‫אמרו ליה ודאי דפתחא עלאה פתח מר ולא יכילנא למיעאל בה‪,‬‬
‫‪ãåîò áéø óã à êøë :àîâåãì äàø .íéøçà íùáå ïåòîù 'ø ìù åîùá øäåæá úåîå÷î øôñîá úåòéôåî äæ âåñî úåùøã 13‬‬
‫‪.à ãåîò çð óã àë ïå÷éú æ"å÷éúá ãåò äàøå .á ãåîò ç óã â êøë ,à ãåîò àô÷ óã ,á ãåîò çñ÷ óã ,à‬‬
‫‪.éùéîç ÷øô ,äøåáã øîú ,åøéáåãøå÷ äùî 'ø :àîâåãì äàø 14‬‬
‫‪:ãé ìù ïéìéôú íò à÷ååã éðòì äìôúä úà øäåæä ääæî (á ãåîò çñ÷ óã à êøë) øçà íå÷îá 15‬‬
‫‪äìôú àã àìà éàäì éàä ïéá äî íéäìàä ùéà äùîì äìôú ('ö íù) íúä áéúëå éðòì äìôú àëä áéúë‬‬
‫‪åäééååøúå íéäìàä ùéà äùîì äìôú ïéáå éðòì äìôú éàä ïéá àùøôàì úéìå ùø ìù äìôú àãå ãé ìù‬‬
‫‪.ãçë ïéìé÷ù‬‬
‫‪.äàìäå æìú 'îò 'á êøë ,à"ëùú íéìùåøé ,÷éìàéá ãñåî ,øäåæä úðùî ,éáùú 'é ìù åéøáã äàø øäåæá ïéìéôúì ñçéä ìò‬‬
‫‪54‬‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫עַ ל פָ נָי‬
‫אמר מאי היא‪ ,‬אמרו ליה )בראשית טז( והוא יהיה פרא אדם וסופיה דקרא בעינא‬
‫למנדע דכתיב ועל פני כל אחיו ישכון‪,‬‬
‫מהו על פני כל אחיו דהא ברירא דכוליה קרא ידענא והאי לא ידענא דסיפיה דקרא לא‬
‫אתחזי כרישיה‬
‫אמר לון חייכון כלא חד מלה היא ובחד דרגא סלקא‪.‬‬
‫תאנא כמה פנים לפנים אית ליה לקודשא בריך הוא‪,‬‬
‫פנים דנהרין‪ ,‬פנים דלא נהרין‪ ,‬פנים תתאין‪ ,‬פנים ]דף פז עמוד א[ רחיקין‪ ,‬פנים‬
‫קריבין‪ ,‬פנים דלגו‪ ,‬פנים דלבר‪ ,‬פנים דימינא‪ ,‬פנים דשמאלא‪,‬‬
‫תא חזי זכאין אינון ישראל קמיה דקודשא בריך הוא דאחידן באנפין עלאין דמלכא‪,‬‬
‫באינון פנים דהוא ושמיה אחידן בהו ואינון ושמיה חד הוא‪,‬‬
‫ועובדי עבודה זרה‪ 16‬אחידן באינון פנים רחיקין באינון פנים תתאין‪,‬‬
‫ובגיני כך אינון רחיקין מגופא דמלכא‬
‫דהא חמינא כל אינון דמצרים קריבוי דישמעאל כמה אחין וקריבין הוו ליה‬
‫וכלהו הוו באנפין תתאין באינון פנים רחיקין‬
‫ובגיניה דאברהם כד אתגזר ישמעאל זכה דשוי מדוריה וחולקיה באתר דשליטא על‬
‫כל אינון פנים רחיקין ותתאין‬
‫על כל אינון פנים דשאר עמין‪,‬‬
‫הדא הוא דכתיב ידו בכל ובגיני כך על פני כל אחיו ישכון כלומר ישוי מדוריה‬
‫וחולקיה לעילא מכלהו‬
‫דכתיב ידו בכל‪ ,‬דשלטא על כל שאר פנים דלתתא‪,‬‬
‫ובגין כך על פני כל אחיו ודאי דלא זכו כוותיה‪.‬‬
‫תרגום‪:‬‬
‫ר' שמעון סובב ראשו וראה לר' יהודה ור' חזקיה שבאו אליו‬
‫לאחר שסיים הסתכל בהם‪ ,‬אמר להם מרגלית היתה לכם ואבדה מכם‬
‫אמרו לו ודאי‪ ,‬שפתח עליון פתח מר‪ ,‬ולא יכולנו להכנס בו‬
‫אמר מה היא?‪ ,‬אמרו לו‪ :‬והוא יהיה פרא אדם‪ ,‬וסוף הפסוק רצינו לדעת שכתוב 'ועל‬
‫פני כל אחיו ישכון'‬
‫מהו על פני כל אחיו‪ ,‬שהרי בירור כל הפסוק ידענו וזה לא ידענו‪ ,‬שסוף הפסוק לא‬
‫נראה כראשו‬
‫אמר להם‪ :‬חייכם הכל דבר אחד הוא ומדרגה אחת עולה‪.‬‬
‫‪äàøð .'ïéîò øàùå' ïàë áúëð ñôãðá .(äøæ äãåáò éãáåòå åòîùîù äàøð – æ"òòå) äáåèðî ñåôãá çñåðä êë 16‬‬
‫‪ãáåò åðéàù éîë ñôúð ìàòîùéù ïëúééù ïååéë ,úéúåòîùî àéä äøæ äãåáò éãáåò ïéáì ìàòîùé ïéá ïàë äðçáçääù‬‬
‫‪.ïìäì äàøå !äøæ äãåáò‬‬
‫‪55‬‬
‫הרב נעם סמט‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫שנינו‪ :‬כמה פנים לפנים יש לו לקדוש ברוך הוא‬
‫פנים שמאירים‪ ,‬פנים שלא מאירים‪ ,‬פנים תחתונים‪ ,‬פנים רחוקים‪ ,‬פנים קרובים‪ ,‬פנים‬
‫שבפנים‪ ,‬פנים שבחוץ‪ ,‬פנים שלימין פנים שלשמאל‬
‫בא וראה‪ :‬זכאים הם ישראל לפני הקדוש ברוך שאוחזים בפנים העליונים של המלך‬
‫בפנים הללו שהוא ושמו אחוזים בו ]ואולי‪ :‬מאוחדין בו[ והוא ושמו אחד הוא‬
‫ושאר העמים אחוזים באותן פנים רחוקים‪ ,‬באותן פנים תתאין‬
‫ולכן הם רחוקים מגוף המלך‬
‫שהרי ראינו כל אלו של מצרים קרוביו דישמעאל‪ ,‬כמה אחים וקרובים היו לו‪,‬‬
‫וכולם היו בפנים תחתונים‪ ,‬באותן הפנים הרחוקים‬
‫ובזכות אברהם‪ ,‬כשנימול ישמעאל זכה שיהיה מקומו וחלקו במקום ששולט על כל‬
‫אלו הפנים הרחוקים והתחתונים‬
‫על כל אלו הפנים של שאר העמים‬
‫זה הוא שכתוב ידו בכל‪ ,‬וכיוון שכך על פני כל אחיו ישכון‪ ,‬כלומר ישים מקומו‬
‫וחלקו מעל כולם‬
‫דכתיב ידו בכל‪ ,‬ששולט על כל שאר הפנים שלמטה‬
‫ולכן על פני כל אחיו‪ ,‬ודאי שלא זכו כמוהו‪.‬‬
‫בפסקה החמישית‪ ,‬פונה ר' שמעון לר' יהודה ור' חזקיה ונענה לבקשתם להמשיך את‬
‫מדרשו של הפסוק גם לחלק השני‪ .‬שאלתם מתייחסת לכך שסופו של הפסוק אינו נראה‬
‫כהמשך לתחילתו – בעוד הרישא של הפסוק נראית כתיאור לגנאי‪' ,‬פרא אדם'‪ ,‬הסיפא של‬
‫הפסוק דווקא מציבה את ישמעאל כעליון על אחיו‪.‬‬
‫תשובתו של ר' שמעון מחזירה אותנו ישירות לנושא הפותח של היחידה כולה – פניו‬
‫של האל‪ .‬דרשתו של ר' שמעון כאן נראית מקבילה באופן די מדוייק לפסקת הפתיחה של‬
‫היחידה‪:‬‬
‫על פני לאפקא אפי מלכא‪,‬‬
‫דבהו אתחזי מלכא קדישא‬
‫ואינון שמיה והוא אינון‪,‬‬
‫‪...‬‬
‫תאני רבי שמעון זכאין אינון‬
‫ישראל דקודשא בריך הוא קרא‬
‫לון אדם‬
‫‪56‬‬
‫תאנא כמה פנים לפנים אית ליה‬
‫לקודשא בריך הוא‪ ,‬פנים‬
‫דנהרין‪ ,‬פנים דלא נהרין‪ ,‬פנים‬
‫תתאין‪ ,‬פנים ]דף פז עמוד א[‬
‫רחיקין‪ ,‬פנים קריבין‪ ,‬פנים‬
‫דלגו‪ ,‬פנים דלבר‪ ,‬פנים דימינא‪,‬‬
‫פנים דשמאלא‪,‬‬
‫תא חזי זכאין אינון ישראל‬
‫קמיה דקודשא בריך הוא‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫דכתיב )יחזקאל לד( ואתן צאני‬
‫צאן מרעיתי אדם אתם‪) ,‬ויקרא‬
‫א( אדם כי יקריב מכם‪,‬‬
‫מאי טעמא קרא לון אדם משום‬
‫דכתיב )דברים ד( ואתם‬
‫הדבקים ביי' אלהיכם‪ ,‬אתם‬
‫ולא שאר עמין עכו"ם‬
‫ובגין כך אדם אתם אתם קרויין‬
‫אדם ואין עכו"ם קרויין אדם‪.‬‬
‫עַ ל פָ נָי‬
‫דאחידן באנפין עלאין דמלכא‪,‬‬
‫באינון פנים דהוא ושמיה‬
‫אחידן בהו ואינון ושמיה חד‬
‫הוא‪,‬‬
‫ושאר עמין אחידן באינון פנים‬
‫רחיקין באינון פנים תתאין‪,‬‬
‫ובגיני כך אינון רחיקין מגופא‬
‫דמלכא‪.‬‬
‫האל מוצג בפירוש כמרובה פנים‪ ,‬וישראל הם האחוזים בפניו העליונים של האל‪ ,‬שהם‬
‫הפנים שבהם הוא ושמו אחד‪.‬‬
‫מעבר לכך‪ ,‬מתברר כאן שדמותו של ישמעאל היא מעין דמות ביניים‪ .‬ישמעאל אמנם‬
‫אינו אחוז בפניו העליונים של המלך‪ ,‬אך יחד עם זה אינו נמצא בשפל המדרגה‪ .‬זכותו של‬
‫אברהם עומדת לישמעאל‪ ,‬וכך גם המילה שלו‪ ,‬ולכן זכה ישמעאל לשלוט בכל שאר העמים!‬
‫היכולת שלו לשלוט בכל שאר הפנים שתחתיו נובעת מכך ש'ידו בכל' – כלומר‪ :‬מהיות‬
‫ישמעאל כרוך במידת היסוד‪ .‬אם כך‪ ,‬ישמעאל אינו אדם אך גם אינו בהמה‪ ,‬וכיוון שכך הוא‬
‫שולט בכל אחיו‪ .‬נשים לב‪ :‬ה'פנים' של האחים בפסוק אינם אלא פניו התחתונים של האל‪.‬‬
‫גם פנים אלו שייכים במובן מסויים לאל‪ ,‬אלא שהם פנים רחוקים ונמוכים‪ ,‬ולכן הם‬
‫נשלטים על ידי ישמעאל‪.‬‬
‫ו‪ .‬אתו רבי יהודה ור' חזקיה ונשקו ידוי‪,‬‬
‫א"ר יהודה היינו דאמרי אינשי חמרא בדרדיא ונביעא דבירא בקטירא דקיזרא‬
‫‪17‬‬
‫אתעטר‪,‬‬
‫ווי לעלמא כד יסתלק מר מניה‪ ,‬ווי לדרא דיתערע בההוא זמנא‪,‬‬
‫זכאה דרא דאשתמודעון ליה למר‪ ,‬זכאה דרא דאיהו שרי בגויה‪,‬‬
‫אמר רבי חזקיה הא תנינן גיורא כד אתגזר אקרי )ויקרא קסח א( גר צדק ולא יתיר‪,‬‬
‫והכא אמר מר ידו בכל‪,‬‬
‫אמר ר"ש כלא אתקשר בחד‪ ,‬אבל גיורא תנינן‪ ,‬שאני ישמעאל דלאו גיורא הוא‪,‬‬
‫בריה דאברהם הוה בריה דקדישא הוה וכתיב ביה בישמעאל )בראשית יז( הנה ברכתי‬
‫אותו‪,‬‬
‫כתיב הכא ברכתי אותו‪ ,‬וכתיב התם )שם כד( ויי' ברך את אברהם בכל‪,‬‬
‫ועל כך כתיב ידו בכל‪ ,‬ובגיני כך כתיב על פני כל אחיו ישכון‪,‬‬
‫‪óéñåî êë êåúîå åéøîù ìò è÷åùä ,é"áùøì ñçéá åúåà åùøéôù ùé .ïéèåìçì øåøá åðéà äæä èôùîä ìù åøù÷ä íâ 17‬‬
‫‪.(íìåñä ,ø÷é øåà) åéçà ìò èìåùå çëá õøåôä ,ìàòîùéì ñçéá åúåà åùøôù ùéå ,(úîà êøã) òáåðå‬‬
‫‪57‬‬
‫הרב נעם סמט‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫דאי שאר קריבוי אתגזרו )ס"א אתגיירו( אקרון גירי צדק ולא יתיר והוא יתיר ועלאה‬
‫מכלהו‪,‬‬
‫כ"ש אינון דלא אתגזרו דקיימין באינון אפין רחיקין באינון אפין תתאין‪,‬‬
‫ואיהו מדוריה לעילא מכל פנים דידהו ומכל פנים דעמין עע"ז הדא הוא דכתיב על‬
‫פני כל אחיו ישכון‪,‬‬
‫א"ר יהודה קודשא בריך הוא בגין כך אכריז ואמר לא יהיה לך אלהים אחרים על פני‬
‫דדא הוא מהימנותא דיליה‪:‬‬
‫תרגום‪:‬‬
‫באו ר' יהודה ור' חזקיה ונשקו ידו‬
‫אמר ר' יהודה זהו שאומרים האנשים יין בשמרים ונביעת הבור בקשר של קיום ]?[‬
‫מתעטר‬
‫וי לעולם כשיסתלק מר ממנו‪ ,‬וי לדור שיהיה באותו הזמן‬
‫אמר ר' חזקיה‪ :‬הרי שנינו שגר כשנימול נקרא גר צדק ולא יותר וכאן אמר מר ידו‬
‫בכל?‬
‫אמר ר' שמעון‪ :‬הכל מתקשר באחד‪ ,‬אבל גר שנינו – שונה ישמעאל שלא גר הוא‬
‫בנו של אברהם הוא‪ ,‬בנו של קדוש היה‪ ,‬וכתוב בו בישמעאל )בראשית יז( הנה ברכתי‬
‫אותו‪.‬‬
‫כתוב כאן ברכתי אותו‪ ,‬וכתוב שם )שם כד( ויי' ברך את אברהם בכל‬
‫ולכן כתוב ידו בכל‪ ,‬ובגלל זה כתוב על פני כל אחיו ישכון‪,‬‬
‫שאם שאר הקרובים נימולו )ס"א התגיירו( נקראו גירי צדק ולא יותר‪ ,‬והוא יותר‬
‫ועליון מכולם‪,‬‬
‫כל שכן הם שלא נימולו שעומדים באותם פנים רחוקים באותם פנים תחתונים‪,‬‬
‫והוא מקומו מעל כל הפנים שלהם ומכל הפנים של העמים עובדי עכו"ם‪ ,‬זה הוא‬
‫שכתוב על פני כל אחיו ישכון‪,‬‬
‫אמר ר' יהודה‪ :‬הקדוש ברוך הוא כיוון שכך הכריז ואמר לא יהיה לך אלהים אחרים‬
‫על פני‪ ,‬שזו היא האמונה שלו‪:‬‬
‫הפסקה השישית מבהירה יותר את מעמדו של ישמעאל‪ .‬ר' יהודה מגיב לדבריו של ר'‬
‫שמעון בהתפעלות גדולה‪ ,‬ור' חזקיה מגיב בקושיה‪ ,‬אולי בהתאם לגישתם כפי שהצגנו‬
‫אותה לעיל‪.‬‬
‫ר' חזקיה מקשה כיצד אומר ר' שמעון על ישמעאל ש'ידו בכל'‪ ,‬בעוד אפילו גר שנימול‬
‫נחשב למי שמעלתו פחותה‪ ,‬ואינו אלא 'גר צדק'‪ .‬השאלה מתבססת על דרשת הזוהר‬
‫‪58‬‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫עַ ל פָ נָי‬
‫בפרשת שלח‪ 18,‬שם מזוהה הגר עם ה'צדק' – כלומר עם מידת המלכות‪ .‬השאלה למעשה‬
‫היא כיצד יכול ישמעאל להגיע ל'כל' – מידת היסוד‪ ,‬בעוד אפילו גרים מגיעים רק למידת‬
‫המלכות ל – 'צדק'‪.‬‬
‫תשובתו של ר' שמעון מרתקת‪ :‬ישמעאל אינו גר‪ ,‬אלא בנו של קדוש – בנו של אברהם‪.‬‬
‫העובדה שישמעאל הוא בנו של אברהם יחד עם העובדה שישמעאל – בניגוד לשאר הגויים‬
‫– הוא נימול‪ ,‬הן אלו שנותנת לו את מעלתו המיוחדת ואת השלטון על הפנים שתחתיו‪.‬‬
‫בסיום הדיון בישמעאל‪ ,‬חוזרת המימרא של ר' יהודה ומדגישה את תמונת הרקע‪:‬‬
‫האיסור "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני"‪.‬‬
‫ז‪ .‬לא תעשה לך פסל וכל תמונה‪ ,‬הא אתמר‪,‬‬
‫ואמר רבי יוסי כל פרצופין שרי בר מפרצופא דאדם דהא האי פרצופא שליט בכלא‪.‬‬
‫דבר אחר לא תעשה לך פסל וכל תמונה‪,‬‬
‫רבי יצחק פתח )קהלת ה( אל תתן את פיך לחטיא את בשרך‪,‬‬
‫כמה אית ליה לבר נש לאזדהרא על פתגמי אורייתא‬
‫כמה אית ליה לאזדהרא דלא יטעי בהו ולא יפיק מאורייתא מה דלא ידע ולא קביל‬
‫מרביה‬
‫דכל מאן דאמר במלי דאורייתא מה דלא ידע ולא קביל מרביה‬
‫עליה כתיב לא תעשה לך פסל וכל תמונה‬
‫וקודשא בריך הוא זמין לאתפרעא מניה בעלמא דאתי‬
‫בזמנא דנשמתיה בעיא למיעאל לדוכתא דחיין לה לבר ותשתצי מההוא אתר דצרירא‬
‫בצרורא דחיי דשאר נשמתין‬
‫)רבי יהודה אומר מהכא( כמה דתנינן )שם( למה יקצף האלהים על קולך‪,‬‬
‫קולך דא היא נשמתיה דבר נש ‪.‬‬
‫‪:à 'îò çñ÷ óã â êøë øäåæ 18‬‬
‫‪àåääã àâååæá ïåäìã àâååæá àîìò éàäá ãéáòúàã àáéàî øéúé àáéà ãéáòúà àîìò àåääã àâååæ‬‬
‫‪åäééðî ïéøåäð é÷ôðå ïéáéà éãáò àã íò àã ïéúîùð ï÷áãúî ãë àãçë ïåäìã àúáåàéúá àîìò‬‬
‫‪àøåéâ àøééâúî ãëå ,àãç àìëéäì ïéìééò éðä ìëå ïéøééâúîã ïéøåéâì ïéúîùð ïåðéàå ,ïéâøù éãáòúàå‬‬
‫‪àáéà åäéàã ïéâá äì ú÷ùðå àúðéëùã àäôãâ úåçú úìàòå àúîùð àìëéä àåääî àçøô àãç‬‬
‫‪áéúëã àæø åðééäå ,÷ãö øâ éø÷à àðîæ àåääîå ,äéá úàøùå àøåéâ àåää åâì äì úøãùîå àéé÷éãöã‬‬
‫)‪,ïéúîùð ãéáò äéìéã àáéà ÷éãö éëä óåà ,ïéúîùð ÷éôà ééçã àðìéà äî íééç õò ÷éãö éøô (àé éìùî‬‬
‫‪:ïøç éùðà úà íéøééâîù ,äøùå íäøáàì øäåæä ñçééúî íù äùøãä êùîäáù ,ïééðòî‬‬
‫‪úéì äø÷ò éøù éäúå øîàã éàîî ,ãìå äì ïéà äø÷ò éøù éäúå (àé úéùàøá) áéúë øîà àúáéúî áø‬‬
‫‪ïéúîùð ìáà ,àãìåî úåä àì ãìå àúáéúî áø øîà éëä àìà ,ãìå äì ïéà éàî ãìå äì úéìã òãåé àðà‬‬
‫‪ååäã àðîæ àåää ìë éøåéâì ïéúîùð éãéìåî ååä ïéàëæ ïéøú ïåðéàã àúáåàéúã àúå÷áãúàá àãìåî úåä‬‬
‫‪...éàãå åùò ùôð ,ïøçá åùò øùà ùôðä úàå (áé íù) áéúëã äîë ,ïãò ïâá àéé÷éãö ïéãáòã äîë ïøçá‬‬
‫‪59‬‬
‫הרב נעם סמט‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫אמר רבי חייא ע"ד כתיב כי יי' אלהיך אל קנא‪,‬‬
‫מ"ט משום דקני לשמיה בכלא‪,‬‬
‫אי בגין פרצופין מקני לשמיה משום דמשקר בשמיה‪ ,‬אי משום אורייתא‬
‫תנינן אורייתא כלא שמא קדישא היא‪,‬‬
‫דלית לך מלה באורייתא דלא כליל בשמא קדישא‪,‬‬
‫ובגיני כך בעי לאזדהרא בגין דלא יטעי בשמיה קדישא ולא ישקר ביה‬
‫ומאן דמשקר במלכא עלאה לא עאלין ליה לפלטרוי דמלכא וישתצי מעלמא דאתי‪,‬‬
‫אמר רבי אבא כתיב הכא לא תעשה לך פסל וכל תמונה‪,‬‬
‫וכתיב התם ]דף פז עמוד ב[ )שמות לד( פסל לך שני לחת אבנים‪,‬‬
‫כלומר לא תעשה לך פסל לא תעבד לך אורייתא אחרא דלא ידעת ולא אמר לך רבך‪,‬‬
‫מאי טעמא כי אנכי יי' אלהיך אל קנא‬
‫אנא הוא דזמין לאתפרעא מינך בעלמא דאתי בשעתא דנשמתא בעיא למיעאל קמאי‪,‬‬
‫כמה זמינין לשקרא בה ולעיילא לה גו גיהנם‪.‬‬
‫תרגום‪:‬‬
‫לא תעשה לך פסל וכל תמונה‪ ,‬הרי נאמר‪,‬‬
‫ואמר ר' יוסי כל הפרצופים מותרים חוץ מפרצוף אדם שהרי הפרצוף הזה שולט בכל‪,‬‬
‫דבר אחר לא תעשה לך פסל וכל תמונה‬
‫ר' יצחק פתח )קהלת ה( אל תתן את פיך לחטיא את בשרך‪,‬‬
‫כמה יש לו לאדם להזהר על פתגמי התורה‬
‫כמה יש לו להיזהר שלא יטעה בהם ולא יוציא מהתורה מה שלא ידע ולא קיבל מרבו‬
‫שכל מי שאמר בדברי התורה מה שלא ידע ולא קבל מרבו‬
‫עליו כתוב לא תעשה לך פסל וכל תמונה‬
‫והקדוש ברוך הוא מזומן להיפרע ממנו בעולם הבא‬
‫בזמן שנשמתו תרצה להיכנס למקומה דוחים לה החוצה ותגורש מאותא מקום‬
‫שצרור בצרור החים של שאר הנשמות‬
‫)ר' יהודה אומר מכאן( כמה ששנינו )שם( למה יקצף האלהים על קולך‪,‬‬
‫קולך זה נשמתו של אדם‪.‬‬
‫אמר ר' חייא על כן כתוב כי יי' אלהיך אל קנא‬
‫מה הטעם? משום שמקנא לשמו בכל‬
‫או בגלל פרצופים מקנא לשמו משום שמשקר בשמו או משום התורה‬
‫שנינו‪ :‬התורה כולה שמו הקדוש היא‪,‬‬
‫שאן לך מלה בתורה שלא כלולה בשמו הקדוש‬
‫ולכן צריך להזהר שלא יטעה בשמו הקדוש ולא ישקר בו‬
‫ומי שמשקר במלך העליון לא מכניסים לו לארמון המלך‪ ,‬ויגורש מהעולם הבא‬
‫‪60‬‬
‫עַ ל פָ נָי‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫אמר ר' אבא כתוב כאן לא תעשה לך פסל וכל תמונה‬
,‫וכתוב שם )שמות לד( פסל לך שני לחת אבנים‬
,‫ לא תעשה לך פסל לא תעשה לך תורה אחרת שלא ידעת ולא אמר לך רבך‬:‫כלומר‬
‫מה הטעם? כי אני יי' אלהיך אל קנא‬
‫אני הוא שמזומן להיפרע ממך בעולם הבא בשעה שהנשמה רוצה להיכנס לפני‬
.‫כמה מזומנים לשקר בה ולהכניסה לתוך גיהנם‬
‫בהמשך העיסוק של הזוהר בלאו 'לא יהיה לך אלהים אחרים' הוא פונה לעסוק בהמשך‬
‫ ואף חוזרת‬,‫ גם כאן מוזכרים פרצופיו של האל‬."‫הפסוק – "לא תעשה לך פסל וכל תמונה‬
‫ אלא שמוקד הדרשה‬,‫דרשתו של ר' יוסי בדבר ההבדל בין פני אדם לבין שאר הפרצופים‬
‫ שאסור לשקר או‬,‫ התורה מוצגת כשמו הקדוש של האל‬.‫כאן מעביר את הדיון אל התורה‬
19
.‫ שקר וטעות הם מצב שבו אדם אומר תורה שלא ידע ולא אמר לו רבו‬.‫לטעות בו‬
,‫ על פי מסורת ההוראה מדור לדור‬,‫ שמירת התורה כנתינתה‬:‫יש כאן אמירה מרתקת‬
‫ דרשתו של ר' אבא בסיום הפסקה‬.‫הופכת להיות מעיקרי האמונה הבסיסיים ביותר‬
‫משחקת בקרבה שבין האיסור 'לא תעשה לך פסל' לבין הציווי שמצוה ה' את משה רבינו‬
‫ מחד יש כאן רמז ברור להיות התורה עצמה מעין פסל – שני לוחות‬."‫"פסל לך שני לחת‬
‫ וממילא האיסור‬,‫ הלחות הללו הופכים להיות פניו של האל‬,‫ מצד שני‬.‫שעליהם דבר האל‬
‫ יש‬:‫ יש כאן חזרה ברורה על המודל שפגשנו לעיל בתחילת הדרשה‬.‫יחול רק מחוץ להם‬
.‫ אך אסור לעשות אותם או כדוגמתם‬,‫ וניתן לפנות אליהם ולהתייחס אליהם‬,‫לאל פנים‬
‫ כך גם ביחס‬.‫דווקא הנוכחות של האל המתגלה היא המגבילה את אפשרויות הפולחן‬
:à ãåîò ä óã à êøë úéùàøá øäåæ íâ äàøå 19
úåàé à÷ãë ïåäééøåá ìò òãé àìã ïéìî ùãçå àúééøåàã ïéæøá (à æ"ô åøúé) äéçøåà åàìã àåää ç"ú
àáø àîåäúã àá÷åð åâî ø÷ù ïåùì úåëåôäú ùéà (æ"è éìùî) äìî àéää éáâì ÷éôðå à÷ìñ äìî àéää
àòé÷ø äá ãéáòå äéá÷åð åâì äìî àéääá ìéæàå äì ìéèðå äìî àéääì àìá÷ì éñøô äàî ùîç âìãå
éàäã ïåéë àãç àðîæá éñøô éôìà àúéù úåëåôäú ùéà àåää àòé÷ø àåääá ñèå åäú éø÷àã àåùã
à"ð) (àéä à"ð) àåùã àòé÷ø àåääá óé÷úàå íéðåðæ úùà (ä"øò éãå÷ô) ãéî ú÷ôð íéà÷ àåùã àòé÷ø
àòé÷ø àåääá úîéé÷ ãëã ïéâá ïååáøå ïéôìà äîë úìè÷å ú÷ôð ïîúîå äéá úôúúùàå (úåëåôäú ùéàå
éìáçá ïåòä éëùåî éåä ('ä äéòùé) áéúë àã ìòå ,àãç àòâøá àîìò ìë ñè éåäîì àúìëéå åùø äì úéà
àåää êéùî åäéà äàèç éø÷àã àá÷åð àã äàèç ïàî äàèç äìâòä úåáòëå ,àøåëã àã ïåòä àåùä
úô÷úúà ïîúã äàèç éø÷àã àá÷åð àéääì äàèç äìâòä úåáòë øúáìå ,àåùä éìáç ïåðéàá ïåò éø÷àã
äàèç àéää àã äìéôä ïàî äìéôä íéììç íéáø éë ('æ éìùî) àã ìòå àùð éðá àìè÷ì ñè éåäîì
ïåòîù ø"à ,ïáæùì àðîçø äøåîå äàøåäì éèî àìã íëç ãéîìú ,àã íéøâ ïàî ,àùð éðá úéìè÷ã
ïåúòîù àìå ïåúòãé (à æ"ô åøúé) àìã àúééøåàã äìî åëééîåôî ïå÷ôú àìã åëééðî àúåèîá àééøáçì
åçúô ,àðâîì ð"áã ïéñåìëà àìè÷ì äàèç àåääì ïéîøâ ïååäú àìã ïéâá úåàé à÷ãë àáøáø àðìéàî
.ïáæùì àðîçø ïáæùì àðîçø åøîàå ïåäìë
äìåìòä äìåãâä äðëñá íâ àìà ,äøåúá ø÷ùì øåñàù êëá ÷ø úðâåòî äððéà òîùð àìù øáã øîåì àìù äù÷áä ïàë
úøöééî àååù ìù äøåú êë ,õøàäå íéîùä úà úîéé÷îå úàøåá äøåúäù íùë .íéð÷åúî íðéàù äøåú éøáãî çåîöì
ïàë ùé .'øëð ìà úá' íò ìàá äãéâáì øåñéàä úà êåùîú äàáä äùøãä – åðìöà íâù ïééðòî .'íéðåðæ úùà' – íé÷éæî
ïéáì ,'íéðåðæ úùà' úåøøåòúäë åáø éôî òîù àìù øáã úøéîàå ãéçéä éäìàä âåöééë äøåúä úñéôú ïéá úðééðòî äáø÷
.úéøáá ø÷ùì íéáåè íðéàù äøåúä éøáã úà úøáçîä ïàë úåéùøôä úáø÷
61
‫הרב נעם סמט‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫לתורה‪ :‬דווקא העובדה שהתורה היא גילויו של האל ושמו היא הגורמת לזהירות הגדולה‬
‫הנדרשת ביחס אליה‪.‬‬
‫ח‪ .‬תניא אמר ר' יצחק לא תעשה לך וגו' דבעי בר נש דלא לשקרא בשמא דקודשא‬
‫בריך הוא‬
‫)ס"א דבר אחר לא תעשה לך פסל וגו' דבעי בר נש דלא לשקרא בשמא דקודשא בריך‬
‫הוא‬
‫ומאי איהו דא ברית את קיימא קדישא‬
‫דמאן דמשקר בהאי ברית משקר בשמא דקודשא בריך הוא(‬
‫דקשרא קדמאה דאתקשרו ישראל בקודשא בריך הוא כד אתגזרו‬
‫ודא הוא קיומא קדמאה דכלא למיעאל בברית דאברהם דהוא קשרא דשכינתא‬
‫ובעי בר נש דלא לשקרא בהאי ברית דמאן דמשקר בהאי ברית משקר בקודשא בריך‬
‫הוא‪,‬‬
‫מאי שקרא הוא דלא ייעול האי ברית ברשותא אחרא‪,‬‬
‫כמה דאת אמר )מלאכי ב( ובעל בת אל נכר‪,‬‬
‫ר' יהודה אמר מהכא )הושע ה( ביי' בגדו כי בנים זרים ילדו‪,‬‬
‫מאן דמשקר בהאי ברית משקר בקודשא בריך הוא‪,‬‬
‫משום דהאי ברית בקודשא בריך הוא אחידא וכתיב לא תעשה לך פסל וכל תמונה‬
‫אשר בשמים ממעל וגו'‪:‬‬
‫תרגום‪:‬‬
‫תניא אמר ר' יצחק לא תעשה לך וגו' שצריך אדם שלא לשקר בשמו של הקדוש ברוך‬
‫הוא‬
‫)ס"א דבר אחר לא תעשה לך פסל וגו' שצריך אדם שלא לשקר בשמו של הקדוש‬
‫ברוך הוא(‬
‫ומה הוא זה ברית אות קיים קדוש‬
‫שמי שמשקר בזו הברית משקר בשמו של הקדוש ברוך הוא‬
‫שהקשר הראשון שנקשרו ישראל בקדוש ברוך הוא כשנימולו‬
‫וזה הוא הקיום הראשון לכל ]של הכל?[ להיכנס בברית של אברהם שהוא קשר‬
‫השכינה‬
‫וצריך אדם שלא לשקר בברית שמי שמשקר בזו הברית משקר בקדוש ברוך הוא‬
‫מה השקר שלא יכניס ברית זו ברשות אחרת‬
‫כמה שאתה אומר )מלאכי ב( ובעל בת אל נכר‪,‬‬
‫ר' יהודה אמר מכאן )הושע ה( ביי' בגדו כי בנים זרים ילדו‬
‫מי שמשקר בברית הזו משקר בקדוש ברוך הוא‪,‬‬
‫‪62‬‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫עַ ל פָ נָי‬
‫משום שהברית הזו בקדוש ברוך הוא אחוזה ]מאוחדת?[ וכתוב לא תעשה לך פסל‬
‫וכל תמונה אשר בשמים ממעל וגו'‪:‬‬
‫פסקת הסיכום חוזרת למוטיב הברית שכבר פגשנו לעיל‪ .‬כאן שמו של הקב"ה אינו‬
‫מזוהה עם התורה‪ ,‬אלא עם הברית‪ .‬השקר בברית הוא הכנסת הברית ברשות אחרת‪ ,‬והוא‬
‫מדומה כאן לבגידה ובעילת בת אל נכר‪ .‬בריתו של אברהם‪ ,‬ברית המילה‪ ,‬מכונה כאן גם‬
‫'קשר השכינה'‪ ,‬והיא אחוזה בקב"ה‪ .‬נראה שהדברים קשורים גם לכך שהברית היא המקום‬
‫שבו ניכר האל כלפי חוץ – ספירת היסוד‪ ,‬המשפיעה אל המלכות‪ .‬ספירת היסוד‪ ,‬המזוהה‬
‫עם הברית במקומות רבים‪ ,‬היא נקודת התפר שבין המלכות‪ ,‬המזוהה עם העולם הנגלה‪,‬‬
‫לבין הספירות האלהיות‪.‬‬
‫ג‪ .‬ניתוח היחידה‬
‫כפי שהצעתי בפתיחה‪ ,‬נראה לי שניתוח הדרשה צריך להתבסס על ראייתה כמכלול‪,‬‬
‫ועל ניתוח מגוון המוטיבים השונים הכלולים בה ובחינת יחסם זה לזה‪ .‬בחלק זה אנסה‬
‫להצביע על הקשרים הפנימיים בתוך היחידה‪ ,‬המלמדים על הלכידות שלה‪ ,‬וממילא – על‬
‫הצורך לראות אותה ולפרש אותה כיחידה דרשנית אחת‪ .‬בהמשך‪ ,‬אנסה לעמוד על‬
‫משמעותו של כל אחד מן המוטיבים ובעיקר – על משמעות הזיקות הנוצרות ביניהם‬
‫במהלך הדרשה‪.‬‬
‫‪ .1‬מבנה הדרשה ולכידותה‬
‫כהרגלו של הזוהר‪ ,‬הדרשה סובבת והולכת סביב נושאים שונים‪ ,‬אך נראה שהרעיונות‬
‫והנושאים השונים נכרכים זה בזה באופן מופלא ממש‪ .‬להלן אסקור בהרחבה כל אחד מן‬
‫הנושאים בפני עצמו‪ .‬כאן אנסה רק להצביע על מערכות הקשרים שנוצרות בין הפסקאות‬
‫השונות ובין הנושאים השונים‪.‬‬
‫הפסקה הראשונה פותחת בתיאור פניו השונים של האל על רקע האיסור 'לא יהיה לך‬
‫אלהים אחרים על פני'‪ .‬כפי שראינו לעיל‪ ,‬התיאור הזה שב וחוזר בדרשתו של ר' שמעון‬
‫בפסקה ה – הדורשת את הפסוק "על פני כל אחיו" העוסק בישמעאל‪ .‬זה אינו הקשר היחיד‬
‫בין ישמעאל לבין ריבוי פניו של האל‪ :‬יחידה ב נפתחת בהבחנה בין ישראל הקרויים 'אדם'‬
‫לבין ישמעאל הקרוי 'פרא אדם'‪ ,‬על רקע האיסור לעשות פרצוף אדם‪ ,‬שהוא דמותו של‬
‫האל 'החקוק בחקיקת השלמות'‪.‬‬
‫עצם העובדה שישראל נקראים 'אדם' נכרכת בפסקה בשני היבטים שונים של הזהות‬
‫הישראלית )הקשורים כמובן זה לזה(‪ :‬התורה והברית‪ .‬ישראל נימולו ונכנסו בבריתו של‬
‫‪63‬‬
‫הרב נעם סמט‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫אברהם אבינו‪ ,‬ולאחר מכן בקבלת התורה ומצוותיה זכו בשם 'אדם'‪ .‬העיסוק בקבלת תורה‬
‫ומצוות מובן מאוד ומתבקש בדרשה שהרקע שלה הוא מעמד הר סיני ונתינת תורה‪.‬‬
‫שני המוטיבים הללו חוזרים ועולים בהמשך הדרשה‪ ,‬כאשר שניהם חוזרים ונקשרים‬
‫במוטיב הפותח של היחידה – פניו‪/‬שמו של האל‪ .‬גם התורה וגם הברית מוצגים ביחידות‬
‫ההמשך של הדרשה )ז‪ ,‬ח בהתאמה( כשמותיו של הקב"ה‪ ,‬ונכרכות בכך באיסור 'לא יהיה לך‬
‫אלהים אחרים' ובהמשכו – 'לא תעשה לך פסל'‪.‬‬
‫השקר בתורה מוצג בדרשה כאמירת דבר שאינו יודע או שלא שמע מפי רבו‪ ,‬וגם הוא‬
‫חוזר פעמיים בדרשה – ביחידה ג‪ ,‬כחלק מן הסיפור של הליכת ר' יהודה ור' חזקיה לראות‬
‫את ר' שמעון שנמצא שם‪ ,‬ובפעם השניה – ביחידה ז‪ ,‬בהתייחסות מפורשת לאמירת דבר‬
‫שלא שמע מפי רבו כעשיית פסל ומסכה‪.‬‬
‫גם הברית עולה כמה פעמים – גם ביחס לישמעאל שנימול ובכך זכה למדרגת 'כל'‬
‫)פעמיים‪ :‬ביחידה ב וביחידות ה‪-‬ו(‪ ,‬וגם ביחס למשקר בברית הנחשב כעושה פסל ומסכה‬
‫ביחידת החיתום – יחידה ח‪.‬‬
‫הקישורים הללו נפרסים כאן רק מן ההיבט הספרותי שלהם‪ .‬להלן‪ ,‬בהמשך הניתוח‪,‬‬
‫אנסה להציג את מערכות הקשרים המהותיות והפנימיות שבין המוטיבים השונים בדרשה‪,‬‬
‫כפי שהם עולים מניתוח הדרשה הזו ומעיון במקורות מקבילים‪ .‬מכל מקום‪ ,‬נראה שיש‬
‫בהחלט מקום לראות את הדרשה כולה כיחידה לכידה אחת‪ ,‬ולפרש את חלקיה השונים‬
‫לאור זיקתם זה לזה‪ .‬ניתוח המוטיבים השונים והזיקה ביניהם מאפשר לדעתי לחשוף את‬
‫המסרים שנושאת הדרשה – הן המסרים הישירים והגלויים‪ ,‬והן אלו העקיפים והסמויים‪.‬‬
‫החלק היחיד החורג ממסכת ההקשרים ההדוקה הנפרסת בדרשת הזוהר הוא דרשתו‬
‫של רשב"י עצמו‪ ,‬המוצבת בלב הדרשה‪ .‬בדרשה זו עוסק רשב"י בנוכחותו של האל בכלים‬
‫השבורים דווקא – "את דכא ושפל רוח אשכן"‪ .‬לאור התמונה שהיצגתי לעיל‪ ,‬אני חושב‬
‫שמבנה הדרשה מזמין את חיפוש הקשר בין הדיון הזה לבין מרכיביה האחרים של הדרשה‪.‬‬
‫נקודה נוספת‪ ,‬שנראה לי שיש לה משמעות בניתוח הדרשה הזו‪ ,‬הוא היחס בין‬
‫הספירות השונות המוזכרות בה‪ ,‬בין בפירוש ובין ברמיזה‪ .‬נראה לי‪ ,‬שעיקרה של הדרשה‬
‫סובב סביב ספירת היסוד‪ ,‬העולה בה בפנים שונות שוב ושוב‪ .‬הברית כמובן מתייחסת‬
‫למידת היסוד‪ .‬גם מדרגת 'כל' שזכה בה ישמעאל מתייחסת למידת היסוד‪ ,‬ומידה זו נקשרת‬
‫גם בשני מוטיבים נוספים המופיעים בדרשה כאן ‪ -‬הצדיק‪ ,‬העולה כאן בדמותו של רשב"י‪,‬‬
‫והעני‪:‬‬
‫‪64‬‬
‫עַ ל פָ נָי‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫קב"ה כביכול איהו עני כד איהו בר מאתריה‪ ...‬ובאן אתר איהו עני? בצדיק דאיהו‬
‫‪20‬‬
‫ברית‪ ...‬צדיק איהו ברית ואיהו כ"ל‪...‬‬
‫אם כך‪ ,‬מתחוור כאן קישור נוסף בין יחידותיה השונות של הדרשה דלעיל – כולן‬
‫עוסקות למעשה במידת היסוד‪.‬‬
‫התורה‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬וכך גם פרצוף 'אדם'‪ 21,‬נקשרים במקומות רבים בספירת התפארת‬
‫דווקא‪ .‬ישמעאל הגיע ליסוד אך לא זכה לתפארת‪ .‬המתח בין ישמעאל לישראל‪ ,‬אם כן‪ ,‬הוא‬
‫למעשה המתח בין ספירת התפארת לספירת היסוד‪.‬‬
‫‪ .2‬על פני‬
‫הנושא המרכזי‪ ,‬הנמצא ברקע הדרשה כולה‪ ,‬הוא איסור 'לא יהיה לך אלהים אחרים על‬
‫פני'‪ ,‬שממנו לומד הזוהר דווקא את האמירה ההפוכה לכאורה – לאל יש פנים מרובים‪.‬‬
‫נראה שהמתח הזה עומד בליבה של המחשבה הזוהרית‪ .‬המתח בין האל כדמות מרובת‬
‫פנים לבין האיסור לראות או לעשות את פניו הוא מתח מכונן במיתוס המעמיד במרכזו את‬
‫ייחודו של האל המופשט‪.‬‬
‫ליבס עמד על הדיאלקטיקה המובנית שבפניו של האל‪:‬‬
‫‪22‬‬
‫פנים אלה‪ ,‬אומנם בדרך כלל אי אפשר לראותן‪ .‬אפילו המלאכים אינם יודעים איה‬
‫מקום כבודו‪ ,‬לפי הנוסח המפורסם בקדושת מוסף‪ .‬אף ברגעים הנדירים של התגלות‬
‫הפנים יש להישמר מהסתכלות בהן‪ ,‬שהבטה בפני האל גוררת מוות‪ ...‬אך ודאי שאין‬
‫להסיק מכאן שפני האל אינן במציאות ושהאל משולל מצלם ומדמות‪ .‬איפכא‬
‫מסתברא‪ :‬אילו לאלוה לא היו פנים‪ ,‬לא היה צורך להזהיר מפני הסתכלות בפניו )אז‬
‫גם לא היתה משמעות אמיתית לעצם ביטוי זה‪" :‬הסתכלות בפני האל"( ולא היתה‬
‫בכך כל סכנה‪ .‬הראייה אסורה דווקא מפני שהיא אפשרית‪ ,‬כי כך יש בה פגיעה בכבוד‬
‫האל‪...‬‬
‫ניסיון החיקוי של פני האלהים בעשיית פסל או תמונה חמור אף מן ההבטה בפניו‪ .‬זה‬
‫כידוע החטא הכבד שבכל החטאים‪ ,‬חטא עבודה זרה‪ .‬אך גם עוקצו של חטא זה ניטל היה‬
‫לו ניטלה דמותה של האלהות‪ ,‬כי מה רע בסמל מוחשי להמחשת רעיון מופשט‪ .‬הרציונאל‬
‫שמאחורי איסור הפסלים הוא דווקא היות האל 'כמראה דמות אדם'‪ ,‬אם לנקוט את לשון‬
‫הנביא יחזקאל )א‪ ,‬כו(‪ .‬כך אפשר ללמוד גם מדברי חז"ל )ע"ז מג ע"ב(‪:‬‬
‫‪.á ãåîò-à ãåîò çð óã àë ïå÷ú æ"å÷éú 20‬‬
‫‪.7 äøòä ìéòì 21‬‬
‫‪.(10 äøòä ìéòì) ,åéðô úà ìàì øéæçäì ,äãåäé ñáéì 22‬‬
‫‪65‬‬
‫הרב נעם סמט‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫תניא כל הפרצופות מותרין חוץ מפרצוף אדם אמר רב יהודה בריה דרב יהושע‬
‫מפרקיה דרבי יהושע שמיע לי )תרגום‪ :‬למדתי בשיעורו של ר' יהושע( "לא תעשון‬
‫אתי" )שמות כ‪ ,‬כ‪ .‬וההמשך "אלהי כסף ואלהי זהב"( = לא תעשון אותי‪.‬‬
‫עשיית פרצוף אדם היא אפוא בעיני חז"ל עשיית פרצוף האל‪ .‬הדבר מובע כאן בדרך‬
‫אגב‪ ,‬כמובן מאיליו‪ ,‬בלי צורך בהדגשה ולא בהתנצלות‪ ,‬ובלי מי שיחלוק על כך‪ .‬זהות זו‬
‫שבין הפרצופים דווקא היא העומדת לדעת חכמים ביסוד איסור עשיית הפרצוף‪.‬‬
‫אלא שנושא זה אינו עומד כאן בדרשה בפני עצמו‪ ,‬אלא נכרך במספר קשרים במגוון‬
‫נושאים נוספים – ישמעאל‪ ,‬התורה והברית‪ .‬פניו המרובים של האל נכרכים כאן הן במבנה‬
‫הפוליטי‪-‬חברתי )הבחנה בין אומות שונות( והן בתודעות הפנים יהודיות הבסיסיות ביותר‬
‫– שמירת התורה והברית‪ .‬אותה הדיאלקטיקה משתמרת ביחס לכל אחד מאלו‪ ,‬כאשר‬
‫מוצג המתח בין התגלות מרובת פנים לבין המופשטות שאיננה ניתנת לתפיסה‪ ,‬כאשר כל‬
‫נסיון להתפיס אותה בסיטואציה מסויימת הוא הגשמה פסולה‪.‬‬
‫‪ .3‬הברית‬
‫כפי שהזכרתי‪ ,‬הברית היא אחד הצירים המרכזיים החורזים את הדרשה כולה‪ .‬לכאורה‪,‬‬
‫בתחילת הדרשה עולה הברית רק על רקע העיסוק בדמותו של ישמעאל – הנימול דווקא‪.‬‬
‫ההבחנה בין ישמעאל לישראל נראית כהבחנה שאינה קשורה כלל לברית‪ ,‬אלא דווקא‬
‫לקבלת התורה‪ .‬עם זאת‪ ,‬בהמשך היחידה מתברר שהאיסור של "לא יהיה לך אלהים‬
‫אחרים" קשור באופן מהותי בברית‪ :‬הברית היא שמו של הקב"ה‪ ,‬והמשקר בברית הרי הוא‬
‫כמשקר בשמו של הקב"ה‪.‬‬
‫היחס בין השקר בברית לבין איסור אלהים אחרים רווח במקומות רבים בזוהר‪ .‬כך‬
‫בזוהר פרשת שמות‪:‬‬
‫מאן דאעיל קדושה דא ברשותא אחרא עליה כתיב )שמות כ'( לא יהיה לך אלהים‬
‫אחרים על פני‪,‬‬
‫לא תשתחוה להם ולא תעבדם כי אנכי ה' אלהיך אל קנא וכלא קנאה חדא‪,‬‬
‫ועל דא אתדחייא שכינתא מקמיה‪,‬‬
‫מאן דמשקר בברית קדישא דחתים בבשריה דב"נ כאילו משקר בשמא דקודשא בריך‬
‫הוא‬
‫‪66‬‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫עַ ל פָ נָי‬
‫מאן דמשקר חותמא דמלכא משקר ביה במלכא לית ליה חולקא באלהא דישראל אי‬
‫‪23‬‬
‫לא בחילא דתיובתא תדיר )ס"א יתיר(‪.‬‬
‫המשקר בברית החתומה בגופו של אדם הוא כמשקר בחותמו של המלך‪ .‬השקר בברית‬
‫מתואר בתחילתה של דרשה זו בשלושה אופנים‪ :‬השוכב עם הנידה הטמאה‪ ,‬השוכב עם בת‬
‫אל נכר וההורג זרעו )מוציא זרע לבטלה(‪ .‬מעניין‪ ,‬שבדרשה שאנו עסוקים בה בחר הזוהר‬
‫להזכיר רק את השוכב עם בת אל נכר – 'דלא ייעול האי ברית ברשותא אחרא‪ ,‬כמה דאת‬
‫אמר ובעל בת אל נכר'‪ .‬דומה‪ ,‬שההקשר של היחס לנוכרי בדרשה כולה משפיע גם על‬
‫עיצובה של הדרשה ביחס לברית כפי שהיא מוזכרת כאן‪.‬‬
‫במקור נוסף‪ ,‬שעל חשיבותו אעמוד לקמן‪ ,‬נקשרים ה'אלהים האחרים' בקליפין היורדים‬
‫במילה ופריעה דווקא‪:‬‬
‫בראשית איהו ברי"ת‬
‫ודאי כד איהו בלבושין דאלין קליפין דאינון ערלה ופריעה צריך תמן דחילו‬
‫ועלייהו אתמר לא יהיה לך אלקים אחרים על פני‬
‫והאי אות לא ירתין ליה אלא ישראל דלית אות ברית עד דעברין מנייהו אלין קליפין‬
‫‪24‬‬
‫דאינון ערלה ופריעה באטיפו דדמא‪.‬‬
‫‪ .4‬התורה‬
‫הזיהוי שהוא אולי הטבעי ביותר הוא זיהויה של התורה כשמו של האל‪ ,‬או כפניו‬
‫הנגלים‪ .‬בהמשך העיסוק של הזוהר בעשרת הדברות‪ ,‬מושוות הדברות לספירות‪:‬‬
‫דהא אורייתא שמא דקודשא בריך הוא הוי‪,‬‬
‫מה שמא דקודשא בריך הוא אתגליף בעשר אמירן‪ ,‬אוף אורייתא אתגליפא בעשר‬
‫אמירן‪,‬‬
‫אלין עשר אמירן אינון שמא דקודשא בריך הוא ואורייתא כלא שמא חד הוי‪ ,‬שמא‬
‫קדישא דקודשא בריך הוא ממש‪ ,‬זכאה חולקיה דמאן דזכי בה‪ ,‬מאן דזכי באורייתא‬
‫זכי בשמא קדישא )דקודשא בריך הוא ממש(‪,‬‬
‫ר' יוסי אמר בקודשא בריך הוא ממש זכי )ס"א וכ"י( דהא הוא ושמיה חד הוא בריך‬
‫‪25‬‬
‫שמיה לעלם ולעלמי עלמין אמן‪:‬‬
‫‪äàøå .á ãåîò àì óã úåø úìéâî á êøë ùãç øäåæ ;á ãåîò æù óã â êøë úôñåú :íâ äàøå .à ãåîò â óã á êøë øäåæ 23‬‬
‫‪.19 äøòä ìéòì íâ‬‬
‫‪. à ãåîò çò óã æì ïå÷ú æ"å÷éú 24‬‬
‫‪.à ãåîò ö óã á êøë øäåæ 25‬‬
‫‪67‬‬
‫הרב נעם סמט‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫גם כאן עולה באופן ברור המתח בין 'קודשא בריך הוא ממש' לבין שמו‪ ,‬והתורה מוצגת‬
‫כשמו של הקב"ה‪ .‬שמו של הקב"ה מזוהה כאן בפירוש עם עשר הספירות – הנראות זהות‬
‫לפניו של הקב"ה בדרשה שלנו‪.‬‬
‫כפי שהזכרנו‪ ,‬התורה עולה בדרשת הזוהר כאן פעמיים‪ :‬בפעם הראשונה בדיון בין ר'‬
‫יהודה לבין ר' חזקיה‪ ,‬ובפעם השניה בסוף הדרשה‪ ,‬כאשר התורה מוצגת בפירוש כפניו של‬
‫האל‪ .‬בדרשה מפורסמת אחרת קושר הזוהר בין פניו של רשב"י‪ ,‬שאליו הולכים ר' יהודה ור'‬
‫חזקיה‪ ,‬לבין פני האל‪:‬‬
‫דא רשב"י דאיהו פתח תרעין דרזי דחכמתא ואיהו אתקין דרגין עלאין וכתוב )שמות‬
‫‪26‬‬
‫לד( יראה כל זכורך את פני האדון יי'‪ ,‬מאן פני האדון יי' דא רשב"י‪.‬‬
‫זיהויו של רשב"י עם פני האל הוא ודאי חלק מהעצמת דמותו המיתולוגית של רשב"י‬
‫בספר הזוהר‪ ,‬אך דומה שעל רקע הדברים שלעיל הוא מקבל משמעות נוספת‪ .‬רשב"י מקביל‬
‫למשה כמקור מוחלט לתורה‪ ,‬והזיהוי בין פניו לבין פני האל נותן לדבריו את התוקף‬
‫המוחלט שלהם‪ .‬הזיהוי יוצר ממילא שני 'תוצרים' – התקפות של המסורת הזוהרית כתורה‬
‫אלהית מחד‪ ,‬והאיסור לומר משהו מחוץ למסורת הזו מאידך‪.‬‬
‫נראה‪ ,‬שהמוטיב הזה משמעותי מאוד לחכמת הקבלה בכלל‪ ,‬ומכאן אולי גם כינויה –‬
‫קבלה‪ .‬הקבלה נתפסה כמערכת סודית שנמסרה מדור לדור‪ ,‬כאשר גם בעלי התודעה‬
‫היצירתית ביותר הציגו את יצירותיהם תמיד כנמסרות מדור לדור‪ .‬הדוגמא הבולטת ביותר‬
‫היא כמובן ספר הזוהר עצמו המוצג על ידי מחבריו כאלו נמסר למפרסמיו היישר מפי‬
‫התנאים הקדומים‪ .‬אמנם‪ ,‬גם במסורת הזו מוצגות דמויות חריגות‪ ,‬כמו רשב"י במסורת‬
‫הזוהר או האר"י במקורות מאוחרים יותר‪ ,‬אך מקומן של הדמויות הללו עצמן מועצם מאוד‬
‫על מנת לאפשר את הקאנוניזציה של דבריהן‪.‬‬
‫בהקשרה של הדרשה שלנו משמעותי דיון נוסף של הזוהר בתורה‪ ,‬בו הוא מזהה בין‬
‫שמירת התורה לבין שמירת הברית‪:‬‬
‫נפש כי תחטא‪,‬‬
‫ר' אבא פתח )תהלים מד( כל זאת באתנו ולא שכחנוך ולא שקרנו בבריתך‪ ,‬כל זאת‬
‫באתנו כל אלו באו עלינו מבעי ליה‪ ,‬אלא כל דינין דלעילא אתו עלנא ולא שכחנוך‬
‫ולא אנשינא מילולי אורייתך‪,‬‬
‫מכאן אוליפנא כל מאן דאנשי מילולי אורייתא ולא בעי למלעי בה כאלו אנשי‬
‫לקודשא בריך הוא דהא אורייתא כלה שמא דקודשא בריך הוא הוי‪,‬‬
‫‪.à ãåîò çì óã á êøë øäåæ 26‬‬
‫‪68‬‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫עַ ל פָ נָי‬
‫ולא שקרנו בבריתך דכל מאן דמשקר ביה בהאי את קיימא קדישא דרשים ביה כאלו‬
‫משקר בשמא דמלכא בגין דשמא דמלכא אתרשים ביה בבר נש‪,‬‬
‫וקרא אחרא אודי ביה בהאי קרא דכתיב )שם( אם שכחנו שם אלהינו ונפרוש כפינו‬
‫לאל זר‪ ,‬אם שכחנו שם אלהינו כמה דאת אמר ולא שכחנוך )ודא היא אורייתא דאיהי‬
‫שם אלהינו(‪ ,‬ונפרוש כפינו לאל זר כמה דאת אמר ולא שקרנו בבריתך וכלא חד מלה‪,‬‬
‫מאי שקרא הכא דפריש כפיו לרשותא אחרא ומשקר בהאי ברית‪,‬‬
‫ועל דא אורייתא אחידת בהאי דכל מאן דנטיר האי ברית כאלו נטיר אורייתא כלה‪,‬‬
‫ומאן דמשקר בהאי כאלו משקר באורייתא כלה‪,‬‬
‫תא חזי אברהם עד לא אתגזר הא לא אתמר דאיהו נטיר אורייתא כיון דאתגזר מה‬
‫כתיב )בראשית כו( עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חקותי‬
‫ותורתי וכלא בגין דאתגזר אתרשים ביה רשימא קדישא ונטיר ליה כדקא יאות סליק‬
‫ליה כאלו נטר אורייתא כלה‪ ,‬יצחק ]דף יד עמוד א[ אוף הכי כתיב )בראשית יז( ואת‬
‫‪27‬‬
‫בריתי אקים את יצחק ועל דא אורייתא אקרי ברית‪.‬‬
‫נקל לעמוד על הקרבה בין הפתיחה של דרשה זו לבין הדרשה שלנו‪ :‬חוזרים כאן‬
‫המוטיבים של התורה והברית המזוהים כשמו של הקב"ה ש'אתרשים ביה בבר נש'‪ .‬שמירת‬
‫התורה ושמירת הברית מזוהות כאן זו עם זו‪ .‬כפי שנעלה להלן‪ ,‬נראה שהקישור בין שני‬
‫המוטיבים הללו – תורה וברית – הוא משמעותי ביותר‪ .‬נשים לב‪ :‬בדרשה שאנחנו עוסקים‬
‫בה הובאו שני המוטיבים הללו בנפרד ובמקביל‪ .‬יתרה מזו‪ :‬ההבחנה בין הברית לבין התורה‬
‫היא הבחנה מאוד משמעותית בדרשה‪ ,‬כיוון שהיא זו שמבחינה בין ישמעאל‪ ,‬שנימול‪ ,‬לבין‬
‫ישראל‪ ,‬שגם קבלו את התורה! מהי אם כן משמעות הזיהוי בין שני המוטיבים הללו?‬
‫‪ .5‬ישמעאל‬
‫דמותו של ישמעאל עומדת במוקד הדרשה הזו‪ ,‬והיא עולה בכמה מחלקיה‪ .‬הזוהר‬
‫מתייחס לדמותו של ישמעאל במספר מקומות‪ ,‬וישמעאל הופך לדמות טיפולוגית‪ ,‬המזוהה‬
‫עם האיסלאם הערבי‪ 28.‬היחס לישמעאל אינו חד‪-‬ממדי‪ ,‬ונראה שהוא משקף את התודעות‬
‫הפוליטות המורכבות בספרד של המאה ה‪ ,13-‬במהלך הרקונקיסטה – ההשתלטות הנוצרית‬
‫האיטית על ספרד‪.‬‬
‫כבר במקרא‪ ,‬היחס להגר ולישמעאל הוא מורכב מאוד‪ .‬המורכבות הזו באה לידי ביטוי‬
‫בפעם הראשונה בפרק טז בספר בראשית‪ ,‬בתגובת ה' לעניה של הגר‪ ,‬לאחר שהיא בורחת‬
‫מפני עינויה של שרה‪:‬‬
‫‪.á ãåîò âé óã â êøë øäåæ 27‬‬
‫‪íéìùåøé éø÷çî , 'The Image of Islam in the Zohar' , Ronald c. Kiener :äàø íàìñéàì øäåæä ñçé àùåðá 28‬‬
‫‪äøòäá íù åéøáã ø÷éòá äàø éáøòä íàìñéàä ïéáì ìàòîùé ïéá éåäéæì øù÷á . 43 'îò ,(è"îùú) ç ìàøùé úáùçîá‬‬
‫‪.48 'îò ,17‬‬
‫‪69‬‬
‫הרב נעם סמט‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫)ט( ַויֹּאמֶ ר לָהּ מַ לְ אַ ‪ ‬ה' שׁוּבִ י אֶ ל גְּ בִ ְרתֵּ ‪ ‬וְ הִ תְ עַ נִּי תַּ חַ ת י ֶָדיהָ ‪:‬‬
‫אַרבֶּ ה אֶ ת ז ְַרעֵ ‪ ‬וְ ‪‬א יִסָּ פֵ ר מֵ רֹב‪:‬‬
‫)י( ַויֹּאמֶ ר לָהּ מַ לְ אַ ‪ ‬ה' הַ ְרבָּ ה ְ‬
‫)יא( ַויֹּאמֶ ר לָהּ מַ לְ אַ ‪ ‬ה' הִ נָּ‪ ‬הָ רָ ה וְ ֹיל ְַדתְּ בֵּ ן וְ קָ רָ את ְשׁמ ֹו י ְִשׁמָ עֵ אל כִּ י שָׁ מַ ע ה' אֶ ל‬
‫עָ ְניֵ‪:‬‬
‫אָדם יָד ֹו בַ ֹכּל וְ יַד ֹכּל בּ ֹו וְ עַ ל פְּ נֵי כָל אֶ חָ יו יִשְׁ כֹּ ן‪:‬‬
‫)יב( וְ הוּא יִהְ יֶה פֶּ רֶ א ָ‬
‫ה' שומע אל עניה של הגר! המלאך אמנם מצווה על הגר לשוב ולהתענות תחת יד‬
‫שרה‪ ,‬אך מבטיח לה הבטחה מעין זו שהובטחה לאברהם)!( – זרעה ירבה ולא יספר מרב‪.‬‬
‫גם בפרק כא אנחנו מוצאים מורכבות דומה‪ ,‬כאשר לאחר גירוש הגר וישמעאל מביתו‬
‫של אברהם )לפי בקשתה של שרה‪ ,‬וכנגד רצונו של אברהם( ה' שומע בקולו של ישמעאל‪:‬‬
‫)יז( ַויִּ ְשׁמַ ע אֱ‪‬הִ ים אֶ ת קוֹל הַ נַּעַ ר ַויִּ ְקרָ א מַ לְ אַ ‪ ‬אֱ‪‬הִ ים אֶ ל הָ גָר מִ ן הַ שָּׁ מַ יִם ַויֹּאמֶ ר לָהּ‬
‫מַ ה לָּ‪ ‬הָ גָר אַל תִּ ְיראִ י כִּ י שָׁ מַ ע אֱ‪‬הִ ים אֶ ל קוֹל הַ נַּעַ ר בַּ אֲשֶׁ ר הוּא שָׁ ם‪:‬‬
‫)יח( קוּמִ י ְשׂאִ י אֶ ת הַ נַּעַ ר וְ הַ חֲזִ ִיקי אֶ ת יָדֵ ‪ ‬בּ ֹו כִּ י לְ גוֹי גָּדוֹל א ֲִשׂימֶ נּוּ‪:‬‬
‫בפרק יז בבראשית ישמעאל מוצג‪ ,‬וכפי הנראה – לשבח‪ ,‬כמי שנימול עם אברהם בגיל‬
‫שלוש עשרה שנה‪:‬‬
‫)כד( וְ אַבְ רָ הָ ם בֶּ ן תִּ ְשׁעִ ים וָתֵ שַׁ ע שָׁ נָה בְּ הִ מֹּ ל ֹו בְּ שַׂ ר עָ ְרלָת ֹו‪:‬‬
‫)כה( וְ י ְִשׁמָ עֵ אל בְּ נ ֹו בֶּ ן שְׁ ‪‬שׁ עֶ ְשׂרֵ ה שָׁ נָה בְּ הִ מֹּ ל ֹו אֵ ת בְּ שַׂ ר עָ ְרלָת ֹו‪:‬‬
‫)כו( בְּ עֶ צֶ ם הַ יּוֹם הַ זֶּה נִמּוֹל אַבְ רָ הָ ם וְ י ְִשׁמָ עֵ אל בְּ נ ֹו‪:‬‬
‫לסיכום‪ ,‬אם כן‪ ,‬כבר במקרא דמותו של ישמעאל היא דמות מורכבת‪ ,‬המגורשת מנחלת‬
‫אברהם אך זוכה לברכת ה' – היות גוי גדול 'אשר לא יספר מרב'‪.‬‬
‫בזוהר‪ ,‬כאמור‪ ,‬דמותו של ישמעאל מזוהה עם האיסלאם הערבי‪ .‬היחס המורכב‬
‫לישמעאל משמש פלטפורמה ליחס המורכב של הזוהר עצמו לאיסלאם‪ .‬כידוע‪ ,‬הרמב"ם‬
‫התייחס לאיסלאם כדת שאיננה עבודה זרה‪ ,‬בניגוד לנצרות‪:‬‬
‫אלו הישמעאלים אינם עובדי עבודה זרה כלל‪ ,‬וכבר נכרתה מפיהן ומלבן‪ ,‬ומיחדין‬
‫‪29‬‬
‫לאל יחוד כראוי‪ ,‬יחוד שאין בו דופי‪.‬‬
‫הזוהר‪ 30,‬לעומת זאת‪ ,‬מציג את ישמעאל דווקא כעובד עבודה זרה‪:‬‬
‫‪.çìø 'îò ,ä"ðùú íéìùåøé ,úìéù .é úøåãäî ,í"áîøä úåøâà ,øâä äéãáåò 'øì úøâà 29‬‬
‫‪.à ãåîò èé÷ óã à êøë øäåæ 30‬‬
‫‪70‬‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫עַ ל פָ נָי‬
‫רבי שמעון אמר האי קרא תושבחתא דשרה איהו בגין דחמאת ליה דקא מצחק לכו"ם‬
‫אמרה ודאי לאו ברא דא ברא דאברהם למעבד עובדוי דאברהם‬
‫אלא ברא דהגר המצרית איהו אהדר לחולקא דאמיה‬
‫בג"כ ותאמר לאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני‬
‫עם יצחק‬
‫וכי ס"ד דקני לה שרה או לברה‬
‫אי הכי לא אודי קודשא בריך הוא עמה דכתיב כל אשר תאמר אליך שרה שמע‬
‫בקולה‪,‬‬
‫אלא בגין דחמאת ליה בכו"ם ואמיה אולפא ליה נמוסי דכו"ם‬
‫בגין כך אמרת שרה כי לא יירש בן האמה הזאת‬
‫אנא ידענא דלא ירית לעלמין חולקא דמהימנותא ולא יהא ליה עם ברי חולקא לא‬
‫בעלמא דין ולא בעלמא דאתי‬
‫ובגין כך אודי עמה קודשא בריך הוא‪,‬‬
‫וקודשא בריך הוא בעא לאפרשא בלחודוי זרעא קדישא כדקא יאות דבגין כך ברא‬
‫עלמא‬
‫דהא ישראל סליק ברעותא דקודשא בריך הוא עד לא יברי עלמא‬
‫ובגין כך נפק אברהם לעלמא ועלמא מתקיים בגיניה‬
‫ואברהם ויצחק )לא( קיימו ולא אתיישבו בדוכתייהו עד דנפק יעקב לעלמא‬
‫כיון דנפק יעקב לעלמא אתקיימו אברהם ויצחק ואתקיים כל עלמא ומתמן נפק עמא‬
‫קדישא לעלמא ואתקיים כלא כגוונא כדקא יאות‬
‫ובגין כך א"ל קודשא בריך הוא כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה כי ביצחק‬
‫יקרא לך זרע ולא בישמעאל‬
‫מה כתיב לבתר ותלך ותתע במדבר באר שבע‪,‬‬
‫כתיב הכא ותתע וכתיב התם )ירמיה י'( הבל המה מעשה תעתועים וקודשא בריך הוא‬
‫בגיניה דאברהם לא שביק לה ולברה‪,‬‬
‫ת"ח בקדמיתא כד אזלת מקמה דשרה מה כתיב כי שמע יי' אל ענייך‪,‬‬
‫והשתא דטעאת בתר כו"ם אף על גב דכתיב ותשא את קולה ותבך מה כתיב כי שמע‬
‫אלהים אל קול הנער ולא כתיב כי שמע אלהים את קולך‪.‬‬
‫הזוהר מצדיק את גירושה של הגר על ידי שרה בכך שהגר טעתה אחרי עבודת כוכבים‪.‬‬
‫ההסכמה של האל לגירושה של הגר מוכיח‪ ,‬לטענת הזוהר‪ ,‬שהגירוש אינו נובע מקנאה‬
‫בלבד אלא מכך שהגר עבדה עבודת כוכבים‪ .‬בנוסף‪ ,‬מציע הזוהר את ההבחנה בין הגירוש‬
‫הראשון של הגר‪ ,‬שבו שמע ה' אל עניה של הגר‪ ,‬לבין הגירוש השני‪ ,‬שבו ה' אינו שומע אל‬
‫הגר אלא דווקא בקולו של ישמעאל‪ .‬העובדה שה' אינו שומע אל הגר מתפרשת בזוהר‬
‫כהתסייגות מהגר‪ ,‬ומוסברת על רקע עבודת הכוכבים של הגר‪.‬‬
‫‪71‬‬
‫הרב נעם סמט‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫הזוהר מתייחס למילתו של ישמעאל במספר מקומות‪ .‬בזוהר בבראשית מועלית‬
‫ההבחנה החדה בין ישמעאל‪ ,‬שנולד קודם מילתו של אברהם‪ ,‬לבין יצחק‪ ,‬שנולד לאחר‬
‫מילתו של אברהם‪:‬‬
‫תא חזי קודשא בריך הוא גרם סבובין ועובדין בעלמא בגין למעבד כלא כדקא יאות‬
‫וכלא נפקא מעקרא ושרשא דלעילא‪,‬‬
‫אקריב אברהם לגביה נפק מניה ישמעאל דלא הוה אברהם גזיר כד נפק מניה‬
‫בגין דאיהו לתתא ולא אשתלים באת קיימא קדישא‬
‫לבתר קודשא בריך הוא סבב סבובין בתחבולותיו ואתגזר אברהם ועאל בברית‬
‫ואשתלים בשמיה ואקרי אברהם וה' )צ"ו א( עלאה אעטרת ליה ברזא דמים )ל"א א(‬
‫מרוח‪,‬‬
‫כיון דרזא אשתלים ואתגזר נפק מניה יצחק והוה זרעא קדישא ואתקשר לעילא ברזא‬
‫דאש ממים‬
‫ועל דא כתיב )ירמיה ב'( ואנכי נטעתיך שורק כלה זרע אמת ולא אתקשר בההוא‬
‫‪31‬‬
‫סטרא אחרא‪.‬‬
‫ישמעאל מוצג כאן כמי שאינו זרע קדוש‪ ,‬וכמי שנמצא 'לתתא'‪ ,‬כיוון ש'לא אשתלים‬
‫באת קיימא קדישא'‪ .‬כאן האמירה איננה ברורה לחלוטין‪ ,‬והעובדה שישמעאל לא הושלם‬
‫מוצגת כתוצאה מכך שנולד לפני מילתו של אברהם‪.‬‬
‫בפסקה מפורסמת נוספת‪ 32,‬עולה באופן ברור יותר המתח הפוליטי הברור שבין ישראל‬
‫לישמעאל‪:‬‬
‫רבי יוסי ורבי חייא הוו אזלי באורחא‪,‬‬
‫א"ר יוסי לרבי חייא אמאי את שתיק הא אורחא לא אתתקן אלא במלי דאורייתא‪,‬‬
‫אתנגיד רבי חייא ובכה פתח ואמר )בראשית יא( ותהי שרי עקרה אין לה ולד‪,‬‬
‫ווי על דא ווי על ההוא זמנא דאולידת הגר לישמעאל‬
‫א"ל רבי יוסי אמאי והא אולידת לבתר והוה לה ברא גזעא קדישא‪,‬‬
‫א"ל את חמי ואנא חמינא והכי שמענא מפומוי דר"ש מלה ובכינא )ס"א א"ל מה היא‬
‫א"ל ווי וכו'(‬
‫ווי על ההוא זמנא‪ ,‬דבגין דשרה אתעכבת כתיב )שם טז( ותאמר שרי אל אברם וגו'‬
‫בא נא אל שפחתי וגו'‪ ,‬ועל דא קיימא שעתא להגר למירת לשרה גבירתה והוה לה‬
‫ברא מאברהם‪,‬‬
‫ואברהם אמר לו ישמעאל יחיה לפניך‪,‬‬
‫ואף על גב דקודשא בריך הוא הוה מבשר ליה על יצחק‬
‫‪.à ãåîò é÷ óã à êøë øäåæ 31‬‬
‫‪.à ãåîò áì óã á êøë øäåæ 32‬‬
‫‪72‬‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫עַ ל פָ נָי‬
‫אתדבק אברהם בישמעאל עד דקודשא בריך הוא אתיב ליה ולישמעאל שמעתיך וגו'‪,‬‬
‫לבתר אתגזר ועאל בקיימא קדישא עד לא יפוק יצחק לעלמא‪,‬‬
‫ות"ח ארבע מאה שנין קיימא ההוא ממנא דבני ישמעאל ובעא קמי קודשא בריך הוא‬
‫א"ל מאן דאתגזר אית ליה חולקא בשמך‪ ,‬א"ל אין‪,‬‬
‫א"ל והא ישמעאל דאתגזר )ולא עוד אלא דאתגזר בר תליסר שנין( אמאי לית ליה‬
‫חולקא בך כמו יצחק‪,‬‬
‫א"ל דא אתגזר כדקא יאות וכתיקונוי ודא לאו הכי‪,‬‬
‫ולא עוד אלא דאלין מתדבקין בי כדקא יאות לתמניא יומין ואלין רחיקין מני עד כמה‬
‫ימים‪,‬‬
‫א"ל ועם כל דא כיון דאתגזר לא יהא ליה אגר טב בגיניה‪,‬‬
‫ווי על ההוא זמנא דאתיליד ישמעאל בעלמא ואתגזר‪,‬‬
‫מה עבד קודשא בריך הוא ארחיק להו לבני ישמעאל מדבקותא דלעילא ויהב להו‬
‫חולקא לתתא בארעא קדישא בגין ההוא גזירו דבהון‪,‬‬
‫וזמינין בני ישמעאל למשלט בארעא קדישא כד איהי ריקניא מכלא זמנא סגי‬
‫כמה דגזירו דלהון בריקניא בלא שלימו‪,‬‬
‫ואינון יעכבון להון לבנ"י לאתבא לדוכתייהו עד דישתלים ההוא זכותא דבני‬
‫ישמעאל‪.‬‬
‫בדרשה זו מתלונן ר' חייא על לידתו של ישמעאל שהוקדמה ללידת יצחק‪ ,‬וגרמה‬
‫לבקשת אברהם "לו ישמעאל יחיה לפניך"‪ .‬העובדה שישמעאל נימול בגיל שלוש‪-‬עשרה‪,‬‬
‫נותנת לו באמת עדיפות מסויימת על יצחק‪ .‬יחד עם זה‪ ,‬מילתו של ישמעאל איננה‬
‫מספיקה‪ ,‬משתי סיבות‪ :‬ראשית‪ ,‬ישמעאל לא נימול 'כדקא יאות וכתיקונוי'‪ .‬אמירה לקונית‬
‫זו איננה מתפרשת כאן במלואה‪ .‬שנית‪ ,‬מילתו של ישמעאל איננה נעשית ביום השמיני‬
‫ללידת התינוק אלא מתרחקת מן הלידה 'עד כמה ימים'‪.‬‬
‫זכות הברית של ישמעאל עמדה לו מכל מקום לקבל חלק מסויים‪ :‬הקב"ה הרחיק אותו‬
‫מן הדבקות למעלה‪ ,‬ונתן לו חלק למטה בארץ הקדושה‪ .‬בכך מסביר הזוהר את שליטתו של‬
‫האיסלאם הערבי בארץ ישראל‪ :‬כשם שמילתם היא ריקנית‪ ,‬כך מזומנים בני ישמעאל‬
‫לשלוט בארץ בזמן שהיא ריקה!‬
‫ברור‪ ,‬שהרקע הריאלי לדרשה זו הוא המצב הריאלי בסביבתו של הזוהר‪ ,‬שבה‬
‫המוסלמים הם נימולים‪ ,‬אך אינם נימולים בגיל שמונה ימים‪.‬‬
‫בספר שקל הקודש לר' משה די ליאון )לח‪ ,‬עמ' ‪ (67‬מציע רמד"ל הבחנה מדוייקת בין‬
‫המילה המוסלמית לבין זו היהודית‪:‬‬
‫‪73‬‬
‫הרב נעם סמט‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫כי יש לדעת וכבר אמרו ז"ל כל גוי שמל ולא פרע ולא טבל גוי הוא‪ ,‬גוי גמור לכל‪.‬‬
‫ועוד על שאין להם הדברים המצווים על מי שנימול‪ ,‬שצריך טבילה ופריעה ולקבל‬
‫עול מלכות שמים וכל המצוות האמורות בתורה‪ ,‬ואם לאו גוי גמור הוא‪.‬‬
‫והישמעאלים אין להם פריעה ולא טבילה ולא שום מצוה מכל מצוות האמורות‬
‫בתורה‪ ,‬ולא עוד אלא שפוגמים האמונה לעשות פירוד ומכערים אותנו באותו העניין‬
‫יותר הם מגוים גמורים‪.‬‬
‫המילה הישמעאלית נעשית בלא פריעה‪ ,‬ולכן אינה מילה מושלמת‪ .‬לא מצאנו הבחנה‬
‫דומה בין שני סוגי המילה במקורות מוקדמים יותר‪ ,‬אך ייתכן שזו משמעות דברי הזוהר‬
‫‪33‬‬
‫שהוצגו לעיל בדבר המילה שאיננה נעשית 'כדקא יאות'‪.‬‬
‫‪ .6‬ישמעאל – פנים‪ ,‬תורה וברית של שקר‬
‫דומה‪ ,‬שניתוח השילוב בין המוטיבים שהוצגו לעיל מאפשר ניתוח של המסרים של‬
‫הדרשה שלנו ביחס לישמעאל – הישירים והעקיפים‪.‬‬
‫באופן גלוי‪ ,‬כפי שהוצג לעיל‪ ,‬ישמעאל מוצג כאן כדמות ביניים שהיחס אליה הוא‬
‫אמביוולנטי‪ :‬הוא אחוז בפני האל‪ ,‬זוכה למידת 'כל' בזכות ברית המילה‪ ,‬אך אינו מקבל את‬
‫התורה ונשאר בשל כך ברמת 'פרא אדם'‪ .‬האמביוולנטיות הזו מסבירה גם את מעמדו‬
‫הפוליטי המיוחד כשליט על שאר אחיו‪ ,‬בכך שאחיזתו בפני האל העליונים‪ ,‬גם אם במדרגה‬
‫נמוכה‪ ,‬מעניקה לו את העדיפות על כל שאר אחיו‪.‬‬
‫נשים לב‪ :‬הדרשה מתגלגלת מההבחנה בין פני האל הלגיטימיים לבין האלהים האחרים‪,‬‬
‫להבחנה בין ישראל שנקראו אדם‪ ,‬כפניו העליונים של האל‪ ,‬לבין ישמעאל – 'פרא אדם'‪.‬‬
‫מתבקש לטעון‪ ,‬שישמעאל הוא למעשה ה'אלהים האחרים'‪ .‬דווקא המורכבות של דמותו‬
‫והעובדה שיש דמיון בינו לבין ישראל‪ ,‬הן הגורמות לכך שהוא המייצג הטוב ביותר של‬
‫ה'אלהים האחרים' – נוכחות שהיא אלהית‪ ,‬אך איננה פני האל העליונים‪ .‬ההחמצה‬
‫שבדמותו של ישמעאל‪ ,‬לצד האחיזה החלקית שלו בספירות העליונות‪ ,‬הופכות אותו להיות‬
‫במובן מסויים דמות דמונית יותר משאר אחיו‪.‬‬
‫כאשר אנחנו בוחנים את המקורות המקבילים‪ ,‬נראה שטענה זו רק מתחזקת‪ .‬ראשית –‬
‫המקור שהוצג לעיל‪ ,‬בו מתעקש הזוהר על כך שהגר וישמעאל עובדים עבודה זרה‪ ,‬על אף‬
‫שדמותם המקראית ואולי גם הימי‪-‬ביניימית אינה כזו‪ .‬מקור זה מחזק את היחס שבין‬
‫דמותו של ישמעאל לבין איסור 'לא יהיה לך אלהים אחרים'‪.‬‬
‫‪.8 äøòä ìéòì äàø 33‬‬
‫‪74‬‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫עַ ל פָ נָי‬
‫הקשר נוסף שהוא משמעותי ביותר כאן הוא הקישור המופיע גם בדרשה זו וגם‬
‫בדרשות נוספות‪ ,‬בין הלאו 'לא יהיה לך אלהים אחרים' לבין השקר בברית‪ ,‬המזוהה כזכור‬
‫עם בעילת בת אל נכר‪ .‬ישמעאל מוצג אמנם כמי שנימול‪ ,‬אך דומה שעל רקע ההבחנה‬
‫החדה בין ישראל הנאמנים לברית‪ ,‬לבין הנוכרים הנחשבים לשקר הברית‪ ,‬נראה שהוא‬
‫מוצג כמי שמשקר בברית‪ .‬כאן שוב – דווקא דמותו של ישמעאל הנימול היא ההופכת‬
‫אותו להיות הדוגמא הטובה ביותר לשקר הברית‪ .‬הדברים אמנם אינם גלויים בדברי הזוהר‪,‬‬
‫אך כאמור – לעניות דעתי המוטיבים השונים והיחס ביניהם בדרשה מרובת‪-‬פנים זו יכולים‬
‫בהחלט להעלות את המסקנות שהוצגו לעיל‪.‬‬
‫נראה לי‪ ,‬שהקישור הזה מתחזק מניתוח דברי הזוהר כאן בנושא שמירת התורה‪ .‬כזכור‪,‬‬
‫נושא שמירת התורה והאיסור לומר דבר שלא נשמע מפי הרב תופסים מקום מרכזי בדרשת‬
‫הזוהר כאן‪ .‬מי שאומר דבר שלא שמע מפי רבו הוא העושה פסל ומסכה‪ .‬סביר ביותר לטעון‬
‫שדברי הזוהר מתייחסים למעשה לאיסלאם‪ ,‬שאינו מקבל את תקפותה של ההלכה היהודית‬
‫כמקור סמכות אחרון‪ .‬השוואה זו היא מתבקשת ממערך המוטיבים שהוצג לעיל‪ :‬ישמעאל‪,‬‬
‫שלא קיבל את התורה ולכן לא זכה ל'פרצוף אדם' – פני האל העליונים – עושה בתורתו‬
‫‪34‬‬
‫החדשה פסל ומסכה‪ .‬על אף מילתו – הוא למעשה משקר בברית‪.‬‬
‫כפי שראינו‪ ,‬במספר מקומות מתקיף הזוהר את מילתו של ישמעאל כמילה חלקית ולא‬
‫מושלמת‪ .‬כאן אמנם לא מוצגת המילה כמילה חלקית‪ ,‬אך נראה שדווקא על רקע המילה‬
‫ה'תקנית' של ישמעאל‪ ,‬העובדה שהוא לא קיבל את התורה הופכת את בריתו לדוגמא‬
‫לברית שקרית‪ .‬כפי שראינו לעיל גם ההקשר הזה הוא הקשר זוהרי מובהק – שמירת‬
‫הברית היא שמירת התורה‪ ,‬ואי קבלת התורה היא היא השקר בברית‪.‬‬
‫‪ .7‬שוועת עניים אתה תשמע‬
‫‪äøåú íéîìñåîä úà ãîìì øåñéà éãë ãò ,äøåúì åñçéá àéä íàìñéàä ìò úéæëøîä úøå÷éáä í"áîøä éøáãá íâ 34‬‬
‫‪í"áîøä úåøâàì åéúåøòäá úìéù áøä øéäáî êë .äùî úøåú ìù äô÷åú úà ÷äáåîá úøúåñ íúãù ïååéë úååöîå‬‬
‫)‪:(åèø 'îò ,ä"ðùú íéìùåøé úìéù .é úøåãäî‬‬
‫‪íé÷åìéç íðùé – íéîùä ïî äøåúå 'ä úåàéöî – ìàøùé úðåîà ìù íééø÷òä úåãåñéä éðùì ñçéá‬‬
‫‪...áúëáù äøåúä úùåã÷ ìà íñçéá íéîìñåîä ìò íéôéãò íéøöåðä :íàìñéàì úåøöðä ïéá íééëôä‬‬
‫‪,äúøåöë åðúøåú úà íéìá÷î íðéà – äùîì 'ä úàî äðúéðù äøåú ìò íéòãåé íúåéä íò ,íéîìñåîä‬‬
‫‪íéôéãò 'ä ãåçéé ø÷éòì ñçéá ,úàæ úîåòì ...íäéáúëá íéòåè÷ íéøåôéñ äðîî íéøñåî àìà‬‬
‫‪åìéàå "éôåã åá ïéàù ãåçéé ,éåàøë ãåçé" ìàì íéãçééî íéîìñåîä ïëù ,íéøöåðä ìò íéîìñåîä‬‬
‫‪...äøæ äãåáò éãáåòì íéáùçðå éåàøë íéãçééî íðéà íéøöåðä‬‬
‫‪úøâàá í"áîøä éøáãá àåöîì ïúéð ïàë øäåæä úùøã ñéñáù íéè÷éìôðå÷ì íéðáåî äáøäá äìéá÷îå úôñåð úåñçééúä‬‬
‫‪úàåáð úåéçöðì ø÷éòáå ,ìàòîùéì ñçéá ìàøùé ìù íúåìãì äáçøäá äá ñçééúî í"áîøä .(çñ÷-âé÷ 'îò íù) ïîéú‬‬
‫‪úåñçééúä äìéëî äððéà íà íâå ,ú÷ééåãî äðéà íà íâ ,äàååùää .åæ úåéçöðá úøôåëä úéîìñåîä äðåîàä ø÷ùå äùî‬‬
‫‪úåãéøèî ïëà åìà úåéòáù äãáåòì ñçéáå éèéìåô-ìàéøä ò÷øì ñçéá íééðéòä úà øéàäì ïééãò äá ùé ,úéøáä áéèåîì‬‬
‫‪.íééðéáä éîéá úåéîìñåîä úåöøàáå ãøôñá úéãåäéä äéñåìëåàä úà ãåàî‬‬
‫‪75‬‬
‫הרב נעם סמט‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫המוטיב האחרון בדרשה‪ ,‬שעמדנו לעיל על חריגותו‪ ,‬הוא יחס השכינה אל העני‪ .‬דרשתו‬
‫של רשב"י‪ ,‬הניצבת בלב הדרשה כולה‪ ,‬עוסקת ביחס המיוחד של הקב"ה אל תפילתו של‬
‫העני‪ .‬העני נתפס כמי שקרוב ביותר לקב"ה‪ ,‬והשכינה מוצגת כשוכנת דווקא בכלים‬
‫השבורים‪ ,‬עם הדכא ושפל הרוח‪ .‬גם המוטיב הזה הוא מוטיב יחסית רווח בזוהר‪ 35.‬מה‬
‫מקומה של הדרשה הזו כאן? כפי שטענתי כבר לעיל‪ ,‬נראה לי שהמבנה המהודק יחסית של‬
‫שאר הדרשה‪ ,‬ומיקומה של דרשת רשב"י בלב הדרשה כולה ללא כל הקשר ענייני נראה‬
‫לעין אך תוך זיקה סיפורית חזקה‪ ,‬מלמדים שמיקומה כאן איננו אקראי‪.‬‬
‫נראה‪ ,‬שגם כאן יש לנתח את המסר על רקע הדיונים הנוספים בדרשה ועל רקע דברינו‬
‫לעיל ביחס למוטיבים השונים הנכרכים בה‪ .‬ברצוני להעלות שתי הצעות‪ ,‬אחת סבירה יותר‬
‫והשניה מעט חתרנית‪ ,‬לקריאת דרשה זו‪.‬‬
‫אפתח דווקא בהצעה החתרנית יותר‪ .‬הדגש הניתן בדברי רשב"י על כך שה' שומע אל‬
‫תפילת העני‪ ,‬וביחוד אזכור הפסוק "והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני"‪ ,‬מהדהדים חזק‬
‫מאוד הן בשמו והן בביוגרפיה של הנער ישמעאל‪ .‬כפי שכבר הזכרנו לעיל‪ ,‬בשני מקומות‬
‫בסיפורם של הגר וישמעאל הם מוצגים כאלו שה' שומע בקולם בעת צרה‪" :‬כי שמע ה' אל‬
‫עניך" )בראשית טז‪ ,‬יא( ו‪" -‬כי שמע אלהים אל קול הנער" )בראשית כא‪ ,‬יז(‪.‬‬
‫אם אכן כך הוא‪ ,‬לדברי רשב"י כאן משמעות מרחיקת לכת‪ :‬עוניים של הגר וישמעאל‬
‫והשמיעה של ה' בקולם בעת צרה‪ ,‬מלמדים על נוכחות השכינה לצדם‪ ,‬ולמעשה על זיהויים‬
‫אתה‪ .‬בהקשר התרבותי הספציפי זו אמירה רבת משמעות‪ ,‬כיוון שהיא מייחסת לאיסלאם‬
‫הערבי מדה רבה מאוד של חשיבות‪ ,‬הרבה מעבר לאמירה הבסיסית בדרשה‪ ,‬שייחסה לו‬
‫אחיזה ב'כל'‪.‬‬
‫דווקא על רקע עצמתה של הקריאה הזו‪ ,‬נראה שקשה לקבל אותה‪ .‬התייחסותו של‬
‫הזוהר לאיסלאם בכלל נראית מסוייגת מאוד‪ ,‬ולא נראה סביר שהדרשה כאן מכוונת‬
‫לנתינת חשיבות גדולה כל כך לישמעאל‪ .‬כמו כן‪ ,‬לא מצאתי בדברי הזוהר התייחסות‬
‫לישמעאל או להגר דווקא כעניים ומסכנים‪ ,‬על אף העובדה שזה אולי מתבקש בפשטם של‬
‫פסוקים‪.‬‬
‫ההצעה השניה‪ ,‬שנראית לי הצעה מסתברת‪ ,‬היא לראות את דבריו של רשב"י‬
‫כהתייחסות לסיטואציה בה עם ישראל נמצא בגלות ונשלט על ידי ישמעאל‪ .‬התמונה‬
‫שנפרסה בפתיחת הדרשה‪ ,‬בדבר עליונותם של ישראל הנקשרים דווקא בפרצוף 'אדם'‪,‬‬
‫מעלה בלב הקורא השוכן בגלות תמיהה קשה ותחושת חוסר התאמה‪ .‬אם אכן ישראל‬
‫דבקים בפניו העליונים של האל – האם לא אמור להיות לכך ביטוי פוליטי? השאלה‬
‫‪.á ãåîò ç óã â êøë ,à ãåîò áéø óã ;à ãåîò àô÷ óã ;á ãåîò çñ÷ óã à êøë øäåæ :äàø 35‬‬
‫‪76‬‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫עַ ל פָ נָי‬
‫מתחזקת על רקע הסברת שלטונו של ישמעאל בכך שפניו עליונים יותר מפני אחיו‪ .‬מדוע‬
‫שולט ישמעאל על ישראל?‬
‫דבריו של רשב"י מעניקים כאן נחמה מסויימת‪ ,‬גם אם באופן סמוי‪ .‬השכינה שוכנת‬
‫דווקא בכלים השבורים‪ ,‬עם המדוכאים והשפלים‪ .‬יש כאן תנועה דיאלקטית‪ :‬הפנים‬
‫העליונים ביותר של האל נוכחים דווקא במקום השפל ביותר והנמוך ביותר‪ .‬דברים דומים‬
‫מאוד נמצא בדרשתו של ר' יוחנן בתלמוד הבבלי‪:‬‬
‫אמר רבי יוחנן כל מקום שאתה מוצא גבורתו של הקדוש ברוך הוא אתה מוצא‬
‫ענוותנותו‪ .‬דבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים‪ .‬כתוב בתורה‬
‫)דברים י'( כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים ואדני האדנים וכתיב בתריה עשה‬
‫משפט יתום ואלמנה‪ ,‬שנוי בנביאים )ישעיהו נ"ז( כה אמר רם ונשא שכן עד וקדוש‬
‫וגו' וכתיב בתריה ואת דכא ושפל רוח‪ ,‬משולש בכתובים דכתיב )תהלים ס"ח( סלו‬
‫‪36‬‬
‫לרכב בערבות ביה שמו וכתיב בתריה אבי יתומים ודין אלמנות‪.‬‬
‫גם כאן‪ ,‬גדולתו של הקב"ה ניכרת דווקא בשכינתו עם המדוכאים‪ ,‬היתומים והאלמנות‪.‬‬
‫זיהוי נוסף בין העניות לבין הגלות נמצא בתיקוני הזוהר‪:‬‬
‫ועוד שכינתא אתקריאת צדקה וקודשא בריך הוא בעל צדקה ובגלותא איהי עניה‬
‫ובנהא עניים וקודשא בריך הוא כביכול איהו עני כד איהו בר מאתריה ובגינה אתמר‬
‫‪37‬‬
‫הן אראלם צעקו חוצה וכו'‪.‬‬
‫ייתכן שיש בכך כדי לחזק את ההצעה לקרוא את דרשתו של רשב"י כאן על רקע‬
‫הסיטואציה ההיסטורית של גלות‪ .‬חיזוק נוסף לקריאה 'פוליטית' של הדרשה הזו‪ ,‬ניתן‬
‫למצוא בסוף הדרשה‪ ,‬הקושרת בין תפילת העני לבין התפילין של הקב"ה‪ .‬בתלמוד הבבלי‬
‫מוצגים תפיליו של הקב"ה כמייחדים את עם ישראל‪:‬‬
‫אמר ליה רב נחמן בר יצחק לרב חייא בר אבין הני תפילין דמרי עלמא מה כתיב‬
‫בהו? אמר ליה )דברי הימים א' י"ז( ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ‪ .‬ומי משתבח‬
‫קודשא בריך הוא בשבחייהו דישראל? אין‪ ,‬דכתיב )דברים כ"ו( את ה' האמרת היום‬
‫)וכתיב( וה' האמירך היום‪ .‬אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל‪ :‬אתם עשיתוני‬
‫חטיבה אחת בעולם ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם‪ ,‬אתם עשיתוני חטיבה‬
‫‪.à ãåîò àì óã äìéâî éìáá ãåîìú 36‬‬
‫‪.à ãåîò çð óã àë ïå÷éú æ"å÷éú 37‬‬
‫‪77‬‬
‫הרב נעם סמט‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫אחת בעולם‪ ,‬שנאמר )דברים ו'( שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד‪ ,‬ואני אעשה אתכם‬
‫‪38‬‬
‫חטיבה אחת בעולם שנאמר ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ‪.‬‬
‫תפילת העני של ישראל נכרכת‪ ,‬אם כן‪ ,‬בקשר המיוחד שבינם לבין הקב"ה‪ ,‬המשתבח‬
‫בשבחם‪.‬‬
‫מכל מקום‪ ,‬המסר שמעביר הזוהר כאן ביחס למעמדו הפוליטי והרוחני של עם ישראל‬
‫אינו גלוי‪ .‬אם נכונים דברינו‪ ,‬הרי שזו דוגמא מעניינת למסר סמוי‪ ,‬שאותו מעביר הזוהר רק‬
‫באופן מתוחכם ביותר – במיקום דרשתו התלושה לכאורה של רשב"י על העניים בלב‬
‫העיסוק בישמעאל ובאיסור 'אלהים אחרים'‪.‬‬
‫סיכום‬
‫במהלך המאמר‪ ,‬סקרתי את חלקיה השונים של דרשת הזוהר‪ ,‬וניסיתי לעמוד על‬
‫מערכות הקשרים ביניהם‪ ,‬תוך חשיפת המסרים העקיפים והסמויים שבדרשה‪ .‬הדרשה‬
‫כוללת מרכיבים רבים ומגוונים‪ :‬איסור 'אלהים אחרים' ומעמדם של ישראל כקרויין 'אדם';‬
‫ישמעאל הנימול שלא קיבל תורה כ'פרא אדם'; מעמדה הטוטאלי של המסורת בהעברת‬
‫התורה ומקומו של רשב"י כמקור התורה; הברית כדבקות באל והשקר בה כעבודה זרה;‬
‫ובתווך בין אלו – מעמדו המיוחד של העני‪.‬‬
‫מתוך ניתוח המוטיבים הללו כשלעצמם ובהקשרם טענתי שהן יוצרים יחד למעשה‬
‫תמונה מקיפה ושלמה‪ ,‬שאותה פירשתי על רקע יחסו של הזוהר לאיסלאם הערבי‪ .‬יש כאן‬
‫דוגמה יפה ומעניינת לסיטואציה פוליטית המתערבת בתפיסה הדתית‪ .‬הזוהר המודע היטב‬
‫לסביבתו אינו יכול להתעלם מן המצב הריאל‪-‬פוליטי שבזמנו‪ ,‬והדברים ניכרים בדרשה זו‪.‬‬
‫ייתכן‪ ,‬שהחיבור המעניין בדרשה זו בין הפוליטי לתיאולוגי מזמין העמקה נוספת‪ .‬אעלה‬
‫כאן טענה שאינה מבוססת דיה‪ ,‬אלא שהיא עולה בי מתוך הדברים‪ .‬מחברי הזוהר עגנו‬
‫אותו כידוע בכתיבה הארץ ישראלית של סוף ימי התנאים‪ .‬בכך נוצרת התחושה שהז'אנר‬
‫הזוהרי מנסה ליצור מעין תמונה ארץ ישראלית קדומה‪ .‬התמונה הזו נכרכת לעיתים בטענה‬
‫כי דווקא תורה ארץ ישראלית היא תורה של חזרה אל המיתוס ואל הסוד‪ ,‬שדומה שהיא‬
‫טענה שנשמעת באופנים שונים‪ ,‬מכתבי הגר"א והרב קוק ועד למאמריו של יהודה ליבס‪.‬‬
‫ידועה גם הדרשה הכורכת את הזוהר ביציאה מן הגלות – "האי ספר הזהר יפקון ביה‬
‫מן גלותא ברחמי ויתקיים בהון )דברים לב( יי' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר"‪ 39.‬אך באופן‬
‫‪.à ãåîò å óã úåëøá éìáá ãåîìú 38‬‬
‫‪78‬‬
‫עַ ל פָ נָי‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫ יש בהחלט מקום‬40.‫ נראה שדווקא מקומה של הגלות בזוהר הוא דומיננטי מאוד‬,‫כללי‬
‫למחשבה שדווקא הגלות היא הכר הנח והמשמעותי ביותר ליצירתה של תודעה מעין זו של‬
‫ התמונה הפוליטית המורכבת שבתוכה נמצא העם היהודי בתקופה זו מעודדת‬.‫הזוהר‬
‫ שיאפשרו את הצגת הקשר בין העם לאלוקיו גם‬,‫ומקדמת את בנייתם של מודלים מורכבים‬
‫ רק בגלות יש אפשרות לכונן תודעה כזו‬,‫ מעבר לזה‬41.‫על רקע תקופות גלות ומשבר‬
.‫ שאיננה פורצת אל מישור החיים החיצוניים ואיננה הופכת לעבודה זרה‬,‫כתודעה של סוד‬
‫ הרי שהקישור העומד בבסיס הדרשה בין פניו המרובות של האל לבין‬,‫אם אכן כך הוא‬
‫ דווקא‬.‫פני העמים ]'אלהים אחרים על פני' – 'על פני כל אחיו'[ מקבל כאן משמעות נוספת‬
‫ היא המאפשרת והמצריכה את‬,‫הסיטואציה הפוליטית שבה ישראל מפוזרים בין העמים‬
.‫המפגש עם פניו המרובים של האל‬
.á ãåîò ãë÷ óã â êøë ,àðîéäî àéòø ,øäåæ 39
äðéëùä íò øäåæä íéîëç ìù úåäãæää ìò 274-276 -å 200-203 'îò ,(11 äøòä ìéòì) ,ãùà-øðìä ìù äøôñá äàø 40
.äöîî ïôåàá ïåéòøä úà úçúôî äðéà êà ,úåìâáù äðéëùä íò íéîëçä ìù íúåäãæä úà íðîà äìòî àéä .äìåâä
ìàøùéå ä"á÷ä éñçé ìù íééåîéãä úëøòîù ãîìî ì÷ ïåéò .àø÷îá ìàä ééåîéãì úåéäì äìåëé úðééðòî äéâåìðà 41
úåøå÷îá äùàå ìòá ìù úëøòîì ,øúåé íéîåã÷ä úåøå÷îá úçååøä ïáå áà ééåîéã ìù úëøòîî àø÷îá úçúôúî
ì÷ðù ,øúåéá úéúåòîùî úéâåìåàéú úåçúôúä åæù äîåã ïàë íâ .(!ãáìá) éðùä åäéòùé ,ìà÷æçé ,äéîøé]øúåé íéøçåàîä
éâåæä ìãåîä :øúåé íéììëåùî íééåîéã úåòöîàá ïáøåçå ÷úð ìù íéáöî úìëä øùôàì êøåöä ò÷ø ìò äúåà ïéáäì
àåä ,éåîéãä øöåðù òâøá ,äæ íò ãçé .úøçåàîä äàåáðá ãåàî íéçååø åìà íéøåàéúå ,äøæçå ïéùåøéâ ìù úåòãåî øùôàî
àìå äùà) øúåé äáøä éúåòîùî àåä ìàøùé ìù íîå÷î ,úåéâåæá äãéâáì áùçð àèç – øúåéá áçø ïôåàá ïáåîë òéôùî
.äàìä ïëå (ïá ÷ø
79
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫הרב אלחנן ניר‬
‫מה יהודים עושים עם הקיץ?‬
‫הרב אלחנן ניר‬
‫נתחיל מאסוציאציות על חורף וקיץ‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫חורף – קור‪ ,‬התכנסות‪ ,‬עיבור‪ ,‬חיי עולם‪ ,‬בִּ פנים‪ ,‬בגדים‪ ,‬אישה לבנים‪ ,‬סטטיות‪.‬‬
‫קיץ – חם‪ ,‬התפשטות‪ ,‬גדלות‪ ,‬חיי שעה‪ ,‬בחוץ‪ ,‬גוף‪ ,‬אישה ליופי‪ ,‬דינאמיות‪.‬‬
‫חורף – הכול מקופל אל שלו‪ ,‬שוקד על איזו נקודה פנימית עלומה שיש להתמלא‬
‫במלוא הריכוז וההתכנסות ביחס אליה‪.‬‬
‫קיץ – הכל פורץ החוצה‪ .‬מזכיר את הניסיונות של רש"ר הירש להסביר את המילה‬
‫'ברא'‪ ,‬הפועל הראשון במקרא‪" :‬ברא קרוב אל 'ברח'‪' ,‬ברה'‪' ,‬פרח'‪' ,‬פרא'‪' ,‬פרע' – כל‬
‫‪2‬‬
‫השורשים האלה מורים איפה על לצאת או שחרור מכבלי כפיה"‪.‬‬
‫יש להודות‪ :‬יהודים יראים מסתדרים טוב יותר עם החורף‪ ,‬עם החושך ועם תודעת‬
‫החדר לפנים חדר‪ ,‬וילון תוך וילון‪ .‬לכן‪ ,‬והדבר אינו סתמי בעיני אלא דווקאי ומדויק למדי‪:‬‬
‫יהודים חרדים הולכים כל השנה – כולל בקיץ החם‪ ,‬הלח והארץ‪-‬ישראלי – בבגדי חורף‬
‫שחורים ואטומים; אדם הולך ועליו אין‪-‬סוף מסכים וחוצצים בפני העולם השוטף והפרוץ‪,‬‬
‫חומות‪-‬ניידות‪-‬בצורות בנויות עליו לתלפיות להגן מפני הנחש הקדמוני‪.‬‬
‫כּוּרהּ בְּ טֶ ֶרם ַקיִץ אֲ ֶשׁר ִי ְראֶ ה הָ רֹאֶ ה או ָֹתהּ בְּ עו ָֹדהּ בְּ כַפּ ֹו‬
‫יהודים מפחדים מהקיץ‪" .‬כְּ בִ ָ‬
‫יִבְ לָעֶ נָּה"‪ 3,‬אמר הנביא ישעיהו‪ .‬קיץ – זמן ההבשלה‪ ,‬זמן שהדברים קורים 'על אמת'‪.‬‬
‫ובעולם הזה כשיש אמת – יש סכנה‪ .‬זהו זמן של 'בעודה בכפו יבלענה'‪ ,‬זמן המשתקף‬
‫בגסותו של אדם הרואה תאנה ולוקח אותה בלי לשאול את הזולת )ומה עם הברכה‪,‬‬
‫יהודי?!(‪.‬‬
‫בדרך של דרשנות אף ניתן לומר כי האירוע המסיים את ימי הקיץ הם ימי אלול‪ ,‬הבאים‬
‫לסמן גבול‪ .‬עד כאן קיץ‪ ,‬ומכאן תשובה על כל מציאות הקיץ ו'התאפסות' כבדה לקראת‬
‫‪.à"òùú õé÷ ïîæ çúôá äáéùéá åøîàðù íéøáã 1‬‬
‫‪.á 'îò ,à ,à úéùàøá ìò ùøéä ø"ùø 2‬‬
‫‪.ã ,çë äéòùé 3‬‬
‫‪80‬‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫מה יהודים עושים עם הקיץ?‬
‫החורף‪ .‬וכנגדו – האירוע המסיים את החורף‪ ,‬אלו ימי הפורים הבאים לסמן גבול‪ .‬עד כאן‬
‫חורף‪ ,‬ומכאן עד דלא ידע של שכרון חגיגת קיץ נמשכת‪.‬‬
‫א‪ .‬לא ללכת לתפילה בבני‪-‬ברק‬
‫הגלות דומה לחורף‪ .‬אינך אדון לעצמך אלא נתון לחסדי הרוח‪ ,‬לטובותיו של מזג‬
‫האוויר ולרוחו של הפריץ התורן‪ .‬הכניסה לארץ היא כניסה אל הקיץ – זהו המעבר מ'פנים‬
‫בפנים' שבמדבר‪ ,‬אל ה'אחור' מלא החספוס והוויטאליות שבארץ ישראל‪ .‬אנשים שראו את‬
‫הקב"ה פנים בפנים תחת ההר לא נכנסו אל הארץ המובטחת‪ .‬אלה חפרו לעצמם בור‬
‫וטמנו עצמם בחולות המדבר‪ .‬מנגד הם ראו – עם מנהיגם‪ ,‬משה – ושמה לא באו‪ .‬רק מי‬
‫שיודע לעבוד עם האחור יכול להיכנס לארץ‪ ,‬ורק כלב ויהושע שמלאו 'אחרי ה'' – נכנסו‬
‫אל הארץ‪ .‬אשר על כן‪ ,‬אותה אינטואיציה חרדית בסיסית‪ ,‬שחשה שהעלייה לארץ שייכת‬
‫לחילונים – ולא משנה עם נחבוש עליה כיפה סרוגה ונאכל בפאלחה כשר בהשגחת הבד"ץ‬
‫– ומעדיפה להישאר מנגד ולא לבוא‪ ,‬חשה גם שהקיץ שייך לחילונים‪.‬‬
‫ישראל סבא הכפוף והפיקח בפיקחות הדורות העתיקה מעדיף את החורף; את לילות‬
‫החורף – 'גולדען נעכט' קרא להם בערגה ר' פנחס מקוריץ‪ .‬הוא מבכר את הגלות ובעיקר‬
‫את הכבֵ דות והרצינות‪ ,‬שכן הוא מזהה כי הקיץ שייך לגויים נטולי הדאגות הממלאים פיהם‬
‫שחוק בעולם הזה‪ .‬העולם אולי שייך לצעירים‪ ,‬אומר הסבא‪ ,‬אבל אלו לא חשים בו בגלות‬
‫השכינה‪ ,‬בשבירת הכלים‪ ,‬בעובדה שהגילוי האלוהי חסר ונעדר‪ .‬המלך והמלכה אינם דרים‬
‫עוד יחד וסבא דואג‪ .‬אליק‪ ,‬פרי קולמוסו הנודע של משה שמיר‪ ,‬מייצג את החילוניות של‬
‫דור המדינה והוא נולד מן הים; ים – מרחב חוץ‪-‬תרבותי‪ ,‬חוץ‪-‬היסטורי‪ ,‬חוץ‪-‬לאומי‪ .‬סבא‬
‫לעומת זאת נולד מההיסטוריה‪ ,‬מהספרים‪ ,‬מאבני הכותל שאין להכניס אליהם אצבעות –‬
‫רק לא מן הים‪.‬‬
‫'אין שכל אין דאגות'‪ ,‬כבר נאמר‪ ,‬ובפראפרזה‪' :‬אין שכל של תורה – אין דאגות'‪ .‬אם‬
‫אין דאגות אז משחקים מטקות על החוף בתל‪-‬אביב לאור התכלת העזה‪ ,‬מחוסרי לבושים‬
‫ודאגות‪ .‬וסבא שלנו בורח למזגן המטרטר שבתוך המערה שלו בבני ברק‪ .‬הוא בורח אל‬
‫דברי המהרש"ל הרועמים‪:‬‬
‫ומעתה לבי בוער כתנור על עם ה'‪ ,‬שנקראו בשמם בחורי ה' עם הקודש‪ ,‬שהם שותים‬
‫במיני זמר‪ ,‬וכמה עוונות בידם‪ ...‬הבחורים האידנא‪ ,‬שכל הבטתם אינה אלא להנאתם‪,‬‬
‫‪4‬‬
‫ולשחוק אמרתי מהולל‪.‬‬
‫‪.çé ïîéñ ,à ,ïéèéâ ,äîìù ìù íé 4‬‬
‫‪81‬‬
‫הרב אלחנן ניר‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫כל ה'שיר השירים' הזה של הצעירים פשוט לא מסתדר לו‪ ,‬והוא מעדיף להוציא אותו‬
‫מכתבי הקודש שלו ולשוב לבִּ צרון‪.‬‬
‫ומה נותר לעשות עם הקיץ?! ר' יעקב קנייבסקי‪ ,‬הסטייפלר‪ ,‬נשאל באחת מאיגרותיו‬
‫ביחס להליכה לתפילה במניין במחיר הליכה ברחוב עם מראות שאינם ראויים‪ .‬הסטייפלר‬
‫השיב בתשובה חינוכית חדה שעדיף בעיניו להתפלל בתפילת יחיד בבית ולא במניין‪ ,‬ובלבד‬
‫שלא להלך ברחוב בדרך לבית הכנסת‪ .‬וכדאי לזכור‪ :‬הוא מדבר על הרחוב הבני‪-‬ברקי‬
‫‪5‬‬
‫והפוריטאני של שנות החמישים‪ ,‬לא על החוף בתל אביב של אז‪ ,‬וודאי לא של היום‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬יש לציין‪ ,‬כי ר' משה פיינשטיין לא ראה להחמרה זו וכתב כי "מסתבר שברחובות‬
‫הוא דבר נקל להסיח דעתו משום שטרוד בהליכתו שלא יוזק ולא יזיק‪ .‬אבל בכל אי אופן‪,‬‬
‫‪6‬‬
‫אי אפשר לאסור דבר שאין הציבור יכול לעמוד בו"‪.‬‬
‫ואכן‪ ,‬איך הולכים בקיץ‪ ,‬ברחוב‪ ,‬עם כוחות החיים הבוערים והנעורים? איך חיים את‬
‫התקופה שמט"ו בשבט לט"ו באב‪ ,‬ולא משאירים את תקופת הצמיחה הפיזית והרגשית‬
‫הזאת רק ל'נפש הבהמית'?‬
‫ב‪ .‬חיים ואחר כך תפילה‬
‫ר' נחמן מברסלב באחת משיחותיו המרגשות ביותר‪ ,‬שנאמרה ביום השלישי ללידת בנו‬
‫שלמה אפרים‪ ,‬עוסק בעניינו של הקיץ‪:‬‬
‫אמירת תהלים מעלה גדולה כאלו אמרם דוד המלך בעצמו‪ .‬כי הוא אמרם ברוח‬
‫הקדש‪ ,‬והרוח הקדש מונח בתוך התיבות וכשאומרם הוא מעורר ברוח פיו את הרוח‬
‫הקדש עד שנחשב כאלו אמרם דוד המלך עליו השלום בעצמו‪ .‬והוא מסוגל מאד‬
‫לרפאות החולה להיות לו בטחון רק על השם יתברך‪ ,‬שעל ידי אמירת תהלים יושיעו‬
‫ה'‪ .‬והבטחון הוא בחינת משענת כמו שהאדם נשען על המטה כן הוא נשען על‬
‫הבטחון שבוטח שיושיעו ה' כמו שאמר דוד‪" :‬ויהי ה' למשען לי"‪ .‬ועל כן על ידי זה‬
‫נתרפא החולה כמו שכתוב‪" :‬אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו ונקה"‪...‬‬
‫חורף הוא בחינת עיבור‪ ,‬וקיץ הוא בחינת לידה‪ :‬ואז דבר עמנו שיחה נפלאה ונשכח‬
‫הרב ומה שאני זוכר עדין הוא מה שדבר אז מענין הקיץ שהיה אז ממשמש ובא‪ .‬כי‬
‫שיחה זו היתה אז בימי ניסן קדם פסח בעת שהיה הברית מילה של בנו שלמה אפרים‬
‫ז"ל ביום שלישי למילה‪ .‬ודבר אז שבחרף כל העשבים וכל הצמחים כולם מתים‪ .‬כי‬
‫‪úñðëä úéáì êìåä íàù ì÷ð ïåáðì úòã íâ" :íéîåã íéøáã ,åìù äðåúîä áäæä ïåùìá ,áúë óñåé äéãáåò áøä íâ 5‬‬
‫‪äæå áåø÷ä úñðëä úéáì úëìì åëøã ÷éãö æçàé ,úåöéøô éãâáá úåëìåää íéùð íù úåéåöîù äéø÷ úåáåçø êøã ,÷åçøä‬‬
‫‪äåçé) "åéëøã íùä éøùàå .òøá úåàøî åéðéò íöåò úåéäìå åéðéò ùåáëì ìëåé àì ïô ,úåòéñô øëùî øúåé äáøä óéãò‬‬
‫‪.(è ïîéñ ,á êøë ,úòã‬‬
‫‪.åð ,à ,øæòä ïáà ,äùî úåøâà 6‬‬
‫‪82‬‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫מה יהודים עושים עם הקיץ?‬
‫בטל כחם בחורף והם אז בבחינת מיתה‪ .‬וכשבא הקיץ כולם נתעוררים וחיים ואז טוב‬
‫ויפה מאד כשיוצאים לשוח בשדה 'שיחה – זו תפלה'‪ ,‬ותחינה ותשוקה וגעגועים‬
‫להשם יתברך‪ .‬ואז כל שיח ושיח השדה המתחילים לחיות ולצמח אז‪ ,‬כולם נכספים‬
‫ונכללים בתוך שיחתו ותפלתו‪ .‬והאריך אז בשיחה נפלאה בענין זה‪ .‬ועוד בשאר‬
‫‪7‬‬
‫עניינים‪.‬‬
‫השיחה בנויה משני חלקים‪ :‬תהילים וקיץ‪.‬‬
‫החלק הראשון עוסק בעניין הגדול של אמירת תהילים‪ ,‬בצורך של כל אחד למצוא את‬
‫עצמו בדיבור הישראלי הכללי הנקרא תהילים‪" :‬צָ ִרי‪ ‬לִ ְראוֹת‪ֶ ,‬שׁיּ ְִמצָ א אֶ ת עַ ְצמ ֹו בְּ תוֹ‪ ‬כָּל‬
‫וּסלִ יחוֹת וְ כַיּ ֹוצֵ א‪ .‬וּבְ ַקל בִּ פְ ִשׁיטוּת בְּ לִ י חָ כְ מוֹת‬
‫ִמזְ מו ֵֹרי ְתּ ִהלִּ ים וּבְ תוֹ‪ ‬כָּל הַ ְתּ ִחנּוֹת וּבַ ָקּשׁוֹת ְ‬
‫יְכוֹלִ ין לִ ְמצֹא אֶ ת עַ ְצמ ֹו בְּ תוֹ‪ ‬כָּל הַ ְתּ ִחנּוֹת וּבַ ָקּשׁוֹת‪ ,‬וּבִ פְ ָרט בִּ ְת ִהלִּ ים‪ֶ ,‬שׁנֶּאֱ ַמר בִּ ְשׁבִ יל כְּ ַלל‬
‫י ְִשׂ ָראֵ ל‪ ,‬בִּ ְשׁבִ יל כָּל אֶ חָ ד וְ אֶ ָחד בִּ פְ ָרט"‪ .8‬התפיסה שלנו‪ ,‬בדרך כלל‪ ,‬היא זרות עמוקה ביחס‬
‫לכך; שתהילים הוא תרפיה עבור זקנות בתור לקופת חולים‪ .‬זה הרי לא בשבילנו‪ .‬אבל ר'‬
‫נחמן חווה את תהילים כיחסים החשופים ביותר שיש לנו עם ה'‪ .‬הוא חי את התודעה‬
‫שפרוסט מדבר עליה – ש'האינטימי הוא הכי אובייקטיבי'‪ ,‬שבתוך כל מזמור גנוזים החיים‪,‬‬
‫החיים עצמם‪ .‬לכן לא בכדי ר' נתן מחליט לחתום עם הדברים הללו את הספר 'ליקוטי‬
‫מוהר"ן'‪.‬‬
‫איך הולכים בעולם‪ ,‬ועוד בקיץ? עבור כך יש צורך בבטחון‪ .‬בטחון שאפשר להיות בקיץ‬
‫– להסכים לוותר על החורף – ולמסור גם אותו לקב"ה‪ .‬בלשונו של ר' צדוק‪" :‬ויצחק יצא‬
‫לשוח בשדה – שהוא מסר גם עניני השדה – הכול לה' יתברך‪ ,‬ולחיות גם בענייני השדה‬
‫‪9‬‬
‫ועסקי עולם הזה מקום השראת שכינה"‪.‬‬
‫מהו הביטחון? ר' אייזיק מהומל בחדות דבריו מציין כי 'ביטחון' הוא מלשון 'טיח'‪.‬‬
‫החומר ההופך קבוצת אבנים המסודרת זו על גבי זו – ואף דבוקה האחת לחברתה – לבית‬
‫למגורים הוא הטיח‪ .‬הביטחון הוא היכולת לספר את החיים כסיפור‪ ,‬כפרטים מפוזרים‬
‫היוצרים דיאלוג סוער ופנימי האחד עם זולתו‪ .‬הביטחון הוא המשענת‪ .‬בזכותו ניתן‬
‫להתהלך בחוץ‪ ,‬שהרי לולא משענת כיצד ניתן ללכת בחוץ מרוב מזיקים‪ .‬הלוא הבריות‬
‫"רואות ואינן יודעות מה רואות‪ ,‬עומדות ואין יודעות על מה הן עומדות"‪ 10.‬אולם כאשר‬
‫ישנו בטחון – נעלם הגמגום ונוצרות המילים‪ ,‬נוצרת האפשרות לדבֵּ ר‪ .‬לפני כן יש רק‬
‫שברים‪ ,‬קרעי שיחות‪ ,‬בדלים מגומגמים ושברי אותיות‪ .‬רק כאשר אדם מתחיל לחיות הוא‬
‫יכול להתחיל לדבֵּ ר‪ ,‬לייצר מן ההֵ יות שלו קומה שלמה‪:‬‬
‫‪.çö ,ï"øä úåçéù 7‬‬
‫‪.äë÷ ,àðéðú ï"øäåî éèå÷éì 8‬‬
‫‪.ã øîàî ,úáùä úùåã÷ øîàî ,÷éãö éøô 9‬‬
‫‪.á ,áé äâéâç 10‬‬
‫‪83‬‬
‫הרב אלחנן ניר‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫אָדם זֶה‪ ,‬שֶׁ הוּא מִ שֹּׁרֶ שׁ אֶ חָ ד עִ ם אוֹתָ ן‬
‫וְ כָל ָדּבָ ר יֵשׁ ל ֹו שָׁ עָ ה‪ .‬וְ צָ ִרי‪ ‬לָבוֹא בְּ שָׁ עָ ה ז ֹו לְ ָ‬
‫אָדם זֶה‪ ,‬וְ הוּא ְמקַ בֵּ ל ִחיּוּת ִמזֶּה הַ ָדּבָ ר‪,‬‬
‫הַ נִּיצוֹצוֹת שֶׁ יֵּשׁ בְּ זֶה הַ ָדּבָ ר‪ .‬וּכְ שֶׁ מַּ גִּ יעַ זֶה הַ ָדּבָ ר לְ ָ‬
‫אָדם‪,‬‬
‫הַ יְנוּ מֵ הָ אוֹתִ יּוֹת הַ נּ ְִשׁבָּ ִרים שֶׁ יֵּשׁ שָׁ ם‪ .‬עַ ל‪-‬י ְֵדי‪-‬זֶה נִכְ לָלִ ין הָ אוֹתִ יּוֹת הַ נּ ְִשׁבָּ ִרים בְּ זֶה הָ ָ‬
‫וּמתְ פַּ שֵּׁ ט בַּ ִחיּוּת שֶׁ ל כָּל הַ גּוּף‪ .‬וְ עַ ל‪-‬י ְֵדי‪-‬זֶה‬
‫בַּ ִחיּוּת שֶׁ לּ ֹו‪ ,‬וְ ַנעֲשֶׂ ה מֵ הֶ ם קוֹמָ ה ְשׁלֵמָ ה‪ִ ,‬‬
‫‪11‬‬
‫נ ְִשׁל ִָמין הָ אוֹתִ יּוֹת‪ ,‬וְ יֵשׁ לָהֶ ם ְשׁלֵמוּת‪.‬‬
‫הבעיה הרבה פעמים בקושי המו ָכּר ביחס לתפילה היא מפני שאדם מתפלל לפני שהוא‬
‫חי‪ ,‬ולא להפך‪ .‬על מה יש לאדם שטרם פגש את החיים‪' ,‬הארד‪-‬קור' חיים‪ ,‬להתפלל?! על‬
‫מה יש לבחור הישיבה הנורמטיבי לדון ולהתפלפל כל כך הרבה?! – הוא הרי מעולם לא‬
‫פגש את מושא ההתיידנות שלו פנים אל פנים‪ .‬כך לא פעם נוצרת מוטציה – פרודיה לפני‬
‫המציאות‪ ,‬לימוד על המציאות רק מניסיונות ספיגה וממענה כלפיה‪ .‬לכן פורמאלית‬
‫מתחילים ללמוד קבלה בגיל ארבעים‪ ,‬בתחנה שלאחר מפגש משמעותי ואינטנסיבי עם‬
‫החיים‪ ,‬ולישיבת המקובלים 'בית אל' מתקבלים אנשים עובדים‪ ,‬דווקא עובדים‪ .‬כי כדי‬
‫להתפלל יש צורך לבקש על משהו‪ ,‬והמשהו הזה אלו החיים‪ .‬הקיץ מביא חיים‪ ,‬את חיי‬
‫השעה‪ ,‬ובשל כך בקיץ אפשר לדבֵּ ר‪ ,‬אפשר להתפלל‪ .‬לכן התפילה עוסקת בחיי השעה‬
‫המתפשטים במלואם דווקא בקיץ‪ .‬לא כפי שאנו מבקשים לשכנע את עצמנו‪ ,‬שהאינטימיות‬
‫שמורה לחורף – אלא דווקא בקיץ‪ .‬וט"ו באב – 'חג האדם'‪ ,‬כפי שקרא לו הרב מאיר יהודא‬
‫גץ – חל דווקא בטבור חומם של ימי הקיץ‪.‬‬
‫ג‪ .‬האיטלקי כותב בבוקר‬
‫בכל העניינים ומעשה חלוקת הזמנים שמוטבעים בעולם והנהגתו הם גם כן אצל‬
‫השם יתברך‪ ...‬וראוי לדבקה בו ולהתבונן במעשה השם יתברך – לעשות גם כן כך‪...‬‬
‫‪12‬‬
‫וההתבוננות הוא כפי עניין הזמן‪.‬‬
‫בשלב ראשון דומה שרק הכאב והחורבן מצמיחים דבקות וקרבה‪ ,‬אבל זהו רק בשלב‬
‫הראשון‪ .‬בשלב השני אדם מבין יותר מכך – הוא מבין שדבקות יכולה לבוא מתוך שלמות‬
‫ושמחה‪ .‬דווקא המלֵאות יכולה להביא דיבור‪ .‬דווקא ארץ ישראל מביאה לקשר אמין ולא‬
‫אסקפיסטי‪ ,‬חופשי ומלא בחירה ועזות; זהו קשר של האידיאל הרמח"לי‪ ,‬של נוכחות כה‬
‫עזה בין שניים עד שהם מגיעים לטריוויאליות ביחסים‪ .‬זהו האידיאל בו 'לב האשה גס‬
‫‪13‬‬
‫בבעלה'‪.‬‬
‫‪.â ,ãð ,àî÷ ï"øäåî éèå÷éì 11‬‬
‫‪.èé ,÷éãöä ú÷ãö 12‬‬
‫‪.çë ììë ,íéðåùàø íéììë 13‬‬
‫‪84‬‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫מה יהודים עושים עם הקיץ?‬
‫לאחרונה קראתי ראיון מעניין עם הסופר האיטלקי‪ ,‬סאנדרו ורונזי‪ ,‬ובו הוא נשאל מתי‬
‫הוא כותב‪ .‬ככותב‪ ,‬השאלה הזו מעסיקה אותי ללא הרף – מתי לכתוב‪ .‬לכאורה בלילה‪" :‬כל‬
‫העוסק בתורה בלילה הקדוש ברוך הוא מושך עליו חוט של חסד ביום שנאמר 'יומם יצוה‬
‫ה' חסדו ובלילה שירו עמי'"‪ 14.‬הלילה הוא זמן של שירה וכתיבה‪ ,‬של חסד ושל התבודדות‪,‬‬
‫של הפסקת ההרעשה הבלתי פוסקת ומלאת הקנאה וצרות העין של היום – "בלילה שירו‬
‫עמי"‪ .‬אבל ורונזי הפתיע אותי ולטובה – הוא ציין כי הוא מעדיף לכתוב בבוקר ובצהריים‬
‫ולא בלילה‪" .‬אני מרגיש"‪ ,‬ציין בריאיון‪" ,‬שהלילה הוא שעה דרמטית מדי‪ .‬הדברים נראים לי‬
‫תמיד מוגזמים בלילה‪ ,‬תיאטרליים‪ ,‬וכשאני קורא אותם בבוקר אני מוחק‪ .‬אז חבל על‬
‫העבודה הכפולה‪ .‬שעות הבוקר הן מבחינתי שעות של פרספקטיבה יותר מדויקת‪ .‬יותר‬
‫מאוזנת"‪.‬‬
‫הלילה והיום מתרגמים אצלי לחורף וקיץ‪ .‬כי בקיץ אי אפשר לספר סיפורים דיס‪-‬‬
‫דוגריוּת עד כדי סינוור בעיניים‪.‬‬
‫ִ‬
‫פרופורציונאליים ואובר‪-‬דרמטיים‪ .‬בקיץ יש איזה ישירות‪,‬‬
‫ולכן – כתיבה בקיץ‪.‬‬
‫והקיץ‪ ,‬דווקא הקיץ‪ ,‬הוא הזמן לצאת לשדה ולהתבודד‪ ,‬להתחיל לדבר‪ .‬לדבר עם נותן‬
‫החיים על הדבר הזה הנקרא 'חיים'‪ ,‬על הרצון שלי לבוא איתו בקשר חיים ולא רק בקשר‬
‫מוות; להתהלך לפניו בארצות החיים אחר ההיחלצות ממ ֹות החורף‪ ,‬בְּ קשר של התפרצות‬
‫החיים ולא רק בכליאה וכבישה שלהם‪ .‬כי אין דרך אחרת מלבד הרצון האדיר שקיים בכל‬
‫המציאות ללכת ולנשום אוויר‪ .‬דרך היופי‪ ,‬ולא בהרתעות ממנו‪ ,‬מתכונן הדיבור‪.‬‬
‫לא מספיקה התפילה בבית הכנסת‪ ,‬בתוך קירות חוצצים; זו תפילת החורף – שכיהודי‬
‫קיץ‪ ,‬המלאים בכבוד אל יהודי החורף‪ ,‬אנו גם משמרים אותה מפני כבודה גם בקיץ‪ .‬אבל‬
‫תפילת הקיץ היא ההתבודדות‪ .‬בקיץ ניתן לדבר על "תחינה ותשוקה וגעגועים"‪ ,‬כפי שר'‬
‫נחמן מדבר בשיחה הנזכרת‪ .‬הכול מלא בתשוקה ופשוטים הדברים וחיים ומותר בם לנגוע‪,‬‬
‫ומותר‪ ,‬ומותר לאהוב‪.‬‬
‫הזכרתי כעת את המילה 'לאהוב'‪ .‬גם באהבה הרי ניתן לדבר על חורף וקיץ‪ .‬חורף מבטא‬
‫את הרחליות‪ ,‬ביתיות‪ ,‬הפמיליאריות‪ ,‬ההתכנסות פנימה‪ ,‬את החום שבכוח האשה להביא‬
‫אל האיש‪ ,‬ואילו הקיץ מבטא את הזוגיות הלאתית – את האיש והאשה כשלעצמם‪.‬‬
‫הרומנטיקה שלא פעם קבורה‪ ,‬מה לעשות‪ ,‬תחת הררי כביסות וכלים וסידורי‪-‬בירוקרטיה‬
‫‪15‬‬
‫עשויה להיחלץ בקיץ‪ .‬הקיץ משיב לזוג את האהבה‪ ,‬את ההליכה יחד בארץ לא זרועה‪.‬‬
‫‪.á ,â äøæ äãåáò 14‬‬
‫‪àøåðä ùáåéäå ,åìéôà äîéìàä ,úçôå÷ä ùîùä áàë úà íâ ùé õé÷á .éãî áø éôåé õé÷ì ñçééî éðà ,äãåî éðà ,ïëà 15‬‬
‫‪åîöò ìà ñøå÷ ÷ø àìå óøåçä ìåî ìà áöéðä äæë ,øéòöå íéîú ,éôéöôñ õé÷ òãåîá âéöî éðà ïàëù àìà .úåãéãáäå‬‬
‫‪.øîåçä úåôééòå ïééðò øñåçî‬‬
‫‪85‬‬
‫הרב אלחנן ניר‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫ד‪ .‬קיץ בטוח עם מצה בכיס‬
‫בהקשר של כל הדברים שדברנו עד כה‪ ,‬אביא דרשה נפלאה של ר' גרשון חנוך ליינר‪,‬‬
‫האדמו"ר השלישי לשלשלת איז'ביצ'א‪ ,‬בספרו 'סוד ישרים'‪ .‬דרשה שבכוחה להחזיק ולחזק‬
‫בתקופות מעָ בר‪.‬‬
‫ֹאשׁי בְּ יוֹם‬
‫בעל ה'סוד ישרים' מדבר על הפסוק מתהילים "ה' אֲ ֹדנָי עֹז יְשׁוּעָ ִתי סַ כּ ָֹתה לְ ר ִ‬
‫נ ֶָשׁק"‪ 16.‬מהו יום ה'נ ֶָשׁק' הזה? בתלמוד הירושלמי‪ 17‬נאמרו כמה אפשרויות להבנה מה הוא‬
‫יום הנשיקה הזה )ואיזה ביטוי עברי נאה זה(‪" .‬סכותה לראשי ביום נשק – ביום שהקיץ‬
‫נושק את החורף"‪ ,‬מציע הירושלמי‪.‬‬
‫יום הנ ֶָשׁק הוא יום ה'‪ .'jet lag‬יום החילוף‪ .‬היום שבו אנחנו מגיעים למקום חדש‪ .‬אלו‬
‫ימי המבוכה של הימים הראשונים‪ .‬התחושה שאנחנו לא אנחנו‪ .‬שאנחנו לא מכירים את‬
‫עצמנו וגם מסביב עוד לא מכירים אותנו; עדיין לא יודעים 'מי אנחנו באמת'‪ .‬נדרשת‬
‫השגחה ושימת לב מיוחדת ביחס לתקופה הזו‪ ,‬תקופה שבה אדם נבחן לא פעם יותר‬
‫מבתקופות אחרות בהן הוא כבר יודע איך להתהלך‪.‬‬
‫והנה בזמן החורף אז מחזק ה' יתברך השורשים והיסודות גבי האדם‪ .‬לזה בסוף‬
‫החורף‪ ,‬כאשר מתחלף מחורף לקיץ – צריך האדם לאכול מצה שנקרא מיכלא‬
‫דמהימנוא‪ ,‬מיכלא דאסוותא‪ .‬היינו שמרגיל את האדם לבלתי יקבל רק מה שמבורר‬
‫מאד‪ ,‬וממילא יהיה אחר‪-‬כך בקיץ‪ ,‬שהוא זמן הצמיחה‪ ,‬כל הצמחים שיצמחו נמי‬
‫מבוררים היטב‪ ...‬וכן בכל עת שנתחלף משער לשער ומצורה לצורה שיהיה אז מצווה‬
‫מיוחדת כגון בשעת זריעה יש מצוה לא תזרע וכו‪ ...‬וזה הכל הם עצות כי המצוה‬
‫משמר את האדם ונותן לו כח להתמשך אחר רצונו ית' בכל מיני התחלפות‪ ,‬וכמו‬
‫שאנו מתפללין בכל שבת הפורס סוכת שלום עלינו וגו'‪ ,‬ועל זה נאמר 'סכותה לראשי‬
‫‪18‬‬
‫ביום נשק'‪.‬‬
‫חורף‪ ,‬כאמור‪ ,‬הוא זמן של חיזוק‪ .‬אולם בין החורף לקיץ מגיע הפסח ואכילת המצה –‬
‫החפץ היהודי שמלמד אותנו להתרגל לעבודת הבירורים שהקיץ מביא יחד איתו‪" :‬שמרגיל‬
‫את האדם לבלתי יקבל רק מה שמבורר מאד"‪ .‬בקיץ לא הכול אפשרי‪ ,‬ואישית אני מלא‬
‫בפחד החרדי הבסיסי‪ .‬אכן יש סיבה אמיתית לפחד‪ .‬הרחוב היום משוגע לגמרי ונותני הטון‬
‫היחידים בו אלו המפרסמים והקופירייטרים המבקשים בכל דרך למכור‪ .‬אבל‪ ,‬אומר ה'סוד‬
‫ישרים'‪ ,‬יחד עם תודעה ופחד זה ניתן‪ ,‬לאחר עבודה נכונה בפסח‪ ,‬להלך בבטחה בקיץ‪.‬‬
‫‪.ç ,î÷ íéìäú 16‬‬
‫‪.ä ,åè úåîáé 17‬‬
‫‪.113 'îò ,ë ,úåëåñ ,á"ñøú äùøåå ,íéøùé ãåñ 18‬‬
‫‪86‬‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫מה יהודים עושים עם הקיץ?‬
‫בארץ ישראל ניתן ללכת בבטחה בקיץ אבל עם מצה בכיס )ודוק‪ :‬עם מצה שמורה ושמורת‬
‫בכיס(‪ ,‬עם נקודת השיגעון הזאת שלא עוזבת את המצח‪.‬‬
‫ה‪ .‬הגאולה בסתמי‬
‫הקיץ הוא האפשרות להיות גם באחור‪ ,‬בסתמי‪ ,‬בחסר המשמעות‪ .‬הכניסה לארץ‬
‫מותנית ביכולת לחיות גם באחור‪ .‬כך כותב תלמידו הגדול של האדמו"ר הזקן‪ ,‬ר' אהרן הלוי‬
‫מסטרשילא‪:‬‬
‫העיקר הוא לתקן בחינת אחוריים ואז יהיו בחינת האחוריים גדולים מהפנים‪...‬‬
‫וכמאמר הכתוב בכלב ויהושע כי "מלאו אחרי הוי"ה"‪ ,‬וזה נחשב להם למעלה גדולה‬
‫יותר מכל ישראל שהיו במדבר‪ ,‬שנאמר עליהם "פנים בפנים דיבר הוי"ה עמכם"‪,‬‬
‫ואף‪-‬על‪-‬פי‪-‬כן לא זכו להיכנס לארץ ישראל מצד שלא מלאו את האחוריים‪ ,‬אבל כלב‬
‫‪19‬‬
‫ויהושע מצד שמלאו אחרי הוי"ה – זכו למעלה גדולה להיכנס לארץ ישראל‪.‬‬
‫הקרוב ביותר הוא אמנם הקרוב ביותר‪ ,‬אבל הוא איננו החיים עצמם; הוא לעולם‬
‫יוותר בגדר של תחליף וגלות לדבר עצמו‪ .‬האחור – מלמד אותנו בדברים שכאן ר' אהרן –‬
‫הוא הסתמי‪ ,‬הטריוויאלי‪ ,‬החשוף‪ ,‬נטול המשמעות ומלא התסיסה‪ .‬זהו המקום שאפשר‬
‫אפילו להתעצבן בו‪ .‬זהו הקיץ הממלא את האחור‪ .‬שכן הקיום הקייצי קיים ללא הצדקה‪.‬‬
‫קיים ללא המוכרחות הנוירוטית תמיד ללכת לשלב הבא ולשאול "רגע‪ ,‬מה יוצא מזה ולאן‬
‫כל זה הולך"‪ .‬במובנים רבים‪ ,‬חיים ללא הצדקה צוררים בחובם דווקא את המבוקש‪ ,‬את‬
‫הגאולה עצמה‪ .‬על כן‪ ,‬רק בתודעה זו ניתן להיכנס לארץ‪ .‬כשאתה סופח אליך את הגעגועים‬
‫בני אלפי השנים אינך יכול לזוז‪ ,‬הכובד נפלא ונורא כאחד ולכל דבר יש לך מקור אך לא‬
‫מקום‪ .‬אתה נשאר נשוך במקומך‪ .‬דווקא העיסוק בלא‪-‬משמעותי‪ ,‬באחורי‪ ,‬בנטול תודעה‬
‫היסטורית יום‪-‬יומית‪ ,‬הוא שמאפשר לבוא אל הארץ ולגאול אותה‪ .‬הוא שמאפשר לראות‬
‫אלוהים ואחר כך לפתוח רדיו ולצפור ברמזור כאחד האדם‪.‬‬
‫את הקיץ פתחנו בשני דברים‪ .‬הדבר הראשון היה במצת הפסח האמורה‪ ,‬אבל ישנו דבר‬
‫נוסף‪ :‬ברכת האילנות הנפלאה – הברכה על האילנות הטובים ועל הבריות הטובות‪ .‬בחורף‬
‫אין לא אילנות ולא בריות טובות‪ .‬אך בפתח הקיץ‪ ,‬שיר השירים פורץ במלוא נוכחותו‬
‫וארץ‪-‬ישראליותו‪ .‬בפתח הקיץ נאחל שנצליח לומר לקרובים לנו‪ ,‬וגם לנו עצמנו‪ ,‬כמה‬
‫ברכה מגיעה להם ולנו‪ ,‬כמה הם טובים‪ .‬וכמה ברכה מגיעה לתורה המתנערת מאלפים‬
‫‪.âé ÷øô ,ïåùàø øòù ,äãåáò éøòù 19‬‬
‫‪87‬‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫הרב אלחנן ניר‬
‫‪20‬‬
‫שנות חורפה – מ'העבודה הבלתי מסוכנת'‪ ,‬כפי שהראי"ה קורא לה‪,‬‬
‫הגלותיים‪ ,‬ובאה אל החיים עצמם‪ .‬אל הקיץ שבשבילו ועבורו נברא העולם‪.‬‬
‫של ימי החורף‬
‫ו‪ .‬נספח‪ :‬עולם הבא‬
‫לא מזמן שאל אותי מישהו אם אני מאמין בעולם הבא‪ .‬אמרתי לו שהדבר אינו מעסיק‬
‫אותי ודברי נפוצו‪ .‬בעקבות זאת בא אלי בתלונה אחד מהתלמידים בישיבה ואמר שהרסתי‬
‫לו את המוטיבציה לקיום המצוות‪ ,‬בכך שלקחתי לו את האמון בעולם הבא‪ .‬אני רוצה‬
‫להסביר בקצרה את דברי‪.‬‬
‫לא בכדי לא נכתבה במקרא ולו מילה אחת מפורשת על העולם הבא‪ .‬אמנם ישנם‬
‫רמזים שונים על כך‪ ,‬וחז"ל וכמובן המקובלים והזוהר עסקו בכך רבות‪ ,‬אך דבר מפורש –‬
‫אין‪ ,‬ולא בכדי‪ .‬אני מודה שתשובתי מזכירה את דברי האדמו"ר הזקן הידועים כי אינו רוצה‬
‫דבר‪ ,‬לא את העולם הזה ולא את העולם הבא‪ ,‬רק את ה' לבדו‪ ,21‬והנה יש לי אילנא רברבא‬
‫להיתלות בו‪ .‬אבל כוונתי אף מעבר לכך‪ .‬בכוונתי הוא שעיקר החיים איננו בהישארות‬
‫מוכרחת בתודעות חורפיות )ובחורף הרי אין עולם הזה שהרי הכל מת‪ ,‬אלא רק עולם‬
‫הבא(‪ ,‬משום שאני השתכנעתי מהרב קוק‪.‬‬
‫הרב קוק שכנע אותי כי עם ישראל‪ ,‬כמו האדם עצמו‪ ,‬נועד לחיות חיים רוחניים‬
‫וממשיים בעולם הזה‪ .‬כאן‪ .‬לעמול על תיקון עולם ובנייתו בצורה המוסרית והקונקרטית‬
‫ביותר על פני האדמה‪ ,‬ולא לדון על מרחב שאיננו כאן‪ .‬הרבי שלי בעניין הזה הוא ר' יהודה‬
‫הלוי‪ ,‬שכתב בספר הכוזרי )שבעיני יש בספר זה הרבה יותר אוצרות מבספר התחלתי של‬
‫שיעור א'(‪ ,‬כך‪:‬‬
‫ולכן לא נאמר בתורה אם תעשו ככל המצווה הזאת אביאכם אחרי מותכם אל גנות‬
‫ואל מקום תענוגות כי אם והייתם לי סגלה ואני אהיה לכם לאלוהים ואנהיגכם‬
‫ואנשים מכם יהיו עומדים לפני ועולים השמימה כאותם שהיו מתהלכים בחייהם בין‬
‫המלאכים‪ ...‬ותאריכו ימים על הארץ שבסיועה הגעתם למדרגה הזאת היא אדמת‬
‫‪åàìôåä ãåçéá .íéðùá úåáø åãÀ‬‬
‫‪aåò àì éë äéúåîãù ìë ìò åìò íéðåùî÷ ,êùåçå åäåáå åäåú àìî äðåîàä ãîòî" 20‬‬
‫‪éîéðô àøåîå áìä õååëúð ,ìàøùé úñðë ìù úå÷òääå úåøöä ,úåéåìâäå íéãeøéèä éðôî øùà ,íéðåøçàä úåøåãá äéúÉåkî‬‬
‫‪äìéòåî éúìá ïë íâ ìáà ,úðëåñî éúìáä äãåáòä ìà íìåë úåðçîä åçøá ïë ìò .äáùçîä ìù äùôåç éðôî åáø÷á äìò‬‬
‫‪íåù àöî àì äîåàä éòåø ìëî åìåë ìëùäå ,éùòîä ÷åéãä ìà ÷ø åðô ìàøùé éîëç ìë .äúîùðî ú÷ìåñî äúåéäá äáøä‬‬
‫‪ãé áúëî íéöá÷) "äîîåùå àéä úáùåé ïåéìòä ääáâá äîùðäå ,íéìåôìôå úåùøã ìù òåùòù åà íé÷ñô íà éë øçà ïééðò‬‬
‫÷‪.(ð÷ 'îò ,21 ,'ä ñ÷ðô ,á ,åùã‬‬
‫‪.çì÷ 'îò ,î ÷øô ,äìéôú úååöî ùøù ,êéúååöî êøã 21‬‬
‫‪88‬‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫מה יהודים עושים עם הקיץ?‬
‫הקדש ויהיו השבע בארץ הזאת ורעבה טובתה ורעתה תלויים בענין האלוהי לפי‬
‫‪22‬‬
‫מעשיכם‪.‬‬
‫רק עם היציאה לקור הגלות‪ ,‬וההתחפרות בתוך לבושי החורף הנדרשים‪ ,‬החלה ההגות‬
‫היהודית לדבר על עולם הבא פרטי‪ .‬אבל עם השיבה המופלאה לארץ‪ ,‬ניתן וראוי כבר‬
‫'לוותר' על עיסוק מרכזי ברעיונות אלו‪ ,‬שנדרשו אמנם לזמן הגלות‪ .‬כעת ניתן לשוב לרעיון‬
‫הישראלי שחי בזמן המקדש ונעלם בגלות‪ :‬חיי עולם הזה שבתוכם מקופלים חיי העולם‬
‫הבא‪ .‬כעת‪ :‬לשוב אל הקיץ‪.‬‬
‫‪.è÷ ,ïåùàø øîàî ,éøæåë 22‬‬
‫‪89‬‬
‫הרב אלחנן ניר‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫יתי‬
‫אתי ֶאת ֵּב ִ‬
‫ּו ְבצֵ ִ‬
‫‪ïééèùðåøá ìà÷æçé íééç‬‬
‫יתי‬
‫נ ַָט ְש ִּתי אֶ ת ֵּב ִ‬
‫לֹא ְק ַש ְר ִּתיה ּו ְלאוֹ ת‬
‫ַעל י ַָדיי‬
‫טוֹ ַטפוֹ ת‬
‫ֵּבין ֵעינַיי‬
‫נִכ ְּתב ּו‬
‫ַּכך ְ‬
‫ַשעֲ ֵרי ִד ְמ ָע ִתי‬
‫יתי‬
‫ִקירוֹ ת ֵּב ִ‬
‫ְמכַ ְ ּב ִדים ַּכ ְר ִטיס‬
‫ַא ְש ַריי‬
‫ָּכ ְתלֵ י ַא ִבי‬
‫ְמפַ ְר ְ ּגנִ ים ִלי‬
‫ַמ ְפ ּ ֵתחַ סו ַּּברוֹ‬
‫ַא ְש ַריי‬
‫ָמה לַ דּ ו ִ ּּבי שֶ ִלי‬
‫וְ לַ הֶ ם‬
‫יתי‬
‫יְחוֹ נַן ֵּב ִ‬
‫יתי ָעפָ רוֹ‬
‫ִ ּכי ַר ִצ ִ‬
‫אֶ ְבנְ ה ּו ְשנֵינ ּו‬
‫ְ ּב ַע ְצמֵ נ ּו‬
‫אוּלַ י ַא ִפיל ּו ּפֹה‬
‫ִמ ְס ּ ַת ֵּבר ְשלֹא‬
‫לֹא‬
‫טוֹ ב הֶ יוֹ ת ה‬
‫ָּב ָד ד‬
‫ְלבַ דוֹ‬
‫‪90‬‬
‫הדר מרגליתא למרא‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫הדר מרגליתא למרא‬
‫צבי וינגרטן‬
‫נר לנשמת מורי ורבי‬
‫הרב שמעון גרשון בן שלום זצ"ל‬
‫אחת מההיכרויות שנעשו לנו כשיעור א' בישיבת שיח הייתה הכרות עם סיפורי‬
‫המעשיות של ר' נחמן‪ .‬ההכרות הזו נעשתה בקידוש של שבת בבוקר‪ ,‬לקבוצה של מאזינים‬
‫שאוזניהם עדיין לא הושגרו בשמיעת סגנון הסיפור הברסלבי העמוס מילים שחוזרות על‬
‫עצמן‪ .‬ישבנו‪ ,‬הרב שג"ר‪ ,‬הרב דרייפוס ומספר תלמידים ואחרי קידוש ועוגת הבית )בעיקרון‬
‫היו שתיים אך אחת מהן‪ ,‬כמנהגם של ישיבות‪ ,‬הייתה 'עוגה אנגלית'‪ (...‬חולקו הדפים מתוך‬
‫הניילונית המגוהצת והתחלנו לקרוא‪.‬‬
‫סִ פֵּ ר רַ בֵּ נוּ ַז"ל מַ עֲשֶ ה בְּ עָ נִי אֶ חָ ד שֶׁ הָ יָה ִמתְ פַּ ְרנֵס ִמ ִטּיט‪ ,‬שֶׁ הָ יָה חוֹפֵ ר ִטיט וּמוֹכְ רָ ם‪ ,‬פַּ עַ ם‬
‫אַחַ ת כְּ שֶׁ חָ פַ ר מָ צָ א אֶ בֶ ן טוֹב שֶׁ הָ יָה שָׁ וְ י ֹו הוֹן רַ ב ְמאד וְ לא י ַָדע כַּמָּ ה שָׁ וְ י ֹו וְ הָ לַ‪ ‬לְ סוֹחֵ ר‬
‫אָדם שֶׁ יּוּכַל לְ שַׁ לֵּם שָׁ וְ וי ֹו‪ ,‬כִּ י‬
‫שֶׁ ֶיּאֱמוֹד אוֹתָ הּ בְּ שָׁ וְ יָהּ‪ ,‬וְ עָ נָה ל ֹו הַ סּוֹחֵ ר שֶׁ אֵ ין בְּ זֶה הַ מְּ ִדינָה ָ‬
‫הוּא שָׁ וֶה ה ֹון רַ ב‪ ,‬וְ צָ ִרי‪ ‬לִ יסַ ע עֲבוּר מְ כִ ירָ תָ הּ לְ ל ֹונְדוֹן לְ עִ יר הַ מְּ לוּכָה‪.‬‬
‫אוּלָם הוּא הָ יָה עָ נִי וְ לא הָ יָה ל ֹו כֶּסֶ ף לִ יסַ ע‪ ,‬וְ הָ לַ‪ ‬וּמָ כַר אֶ ת ְרכוּשׁ ֹו הַ ַדּל וְ הָ לַ‪ִ ‬מבַּ יִת‬
‫לְ בַ יִת ֶלאֱסוֹף נ ְָדבוֹת עַ ד שֶׁ הִ סְ פִּ יק ל ֹו לִ יסַ ע עַ ד הַ יָּם‪ ,‬וְ רָ צָ ה ַלעֲלוֹת עַ ל הַ סְּ פִ ינָה‪ ,‬אוּלָם לא‬
‫הָ יוּ ל ֹו מַ סְ פִּ יק מָ עוֹת‪ ,‬וְ הָ לַ‪ ‬לְ הַ קַ אפִּ יטַ אן וְ הֶ ְראָה ל ֹו הַ מַּ ְרגָלִ ית‪ ,‬כְּ שֶׁ רָ אָה הַ קַּ אפִּ יטַ אן אֶ ת‬
‫אָדם עָ ִשׁיר הוּא וְ ל ְָקח ֹו עַ ל הַ סְּ פִ ינָה בְּ כָבוֹד גָּדוֹל‪ ,‬וְ נָתַ ן ל ֹו חֶ ֶדר ְמיוּחָ ד‬
‫הָ אֶ בֶ ן הֵ בִ ין שֶׁ ָ‬
‫ִממַּ ְדרֵ יגָה הָ ִראשׁ ֹונָה וְ סִ ֵדּר ל ֹו כָּל הַ תַּ עֲנוּגִ ים כְּ אֶ חָ ד מֵ הַ נְגִ ִידים הַ גְּ דוֹלִ ים‪ ,‬מֵ הַ חֶ ֶדר שֶׁ לּ ֹו‬
‫וּמשַ מֵּ חַ נַפְ שׁ ֹו עִ ם הַ מַּ ְרגָלִ ית וּבִ פְ רַ ט‬
‫הָ יָה ל ֹו חֲלוֹן שֶׁ פָּ נָה ַליָּם‪ ,‬וְ הוּא הָ יָה תָּ ִמיד ִמתְ עַ לֵּס ְ‬
‫בְּ עֵ ת הָ אֲכִ ילָה הָ יָה ִמ ְשׁתַּ עֲשֵׁ עַ עִ מָּ הּ כִּ י הַ ִשּׂ ְמחָ ה וְ הַ ְרחָ בַ ת הַ לֵּב טוֹבָ ה ְוּרפוּאָה שֶׁ יִּ תְ עַ כֵּל‬
‫הַ מַּ ֲאכָל בְּ נָקֵ ל‪.‬‬
‫פַּ עַ ם אַחַ ת כְּ שֶׁ יָּשַׁ ב ֶלאֱכוֹל כְּ הֶ ְרגֵּל ֹו וְ הַ מַּ ְרגָלִ ית הָ יְתָ ה מוּנַחַ ת עַ ל הַ שֻּׁלְ חָ ן בִּ ְשׁבִ יל לְ הִ תְ עַ לֵּס‬
‫ירוּרים שֶׁ עָ לֶיהָ עִ ם‬
‫בָּ הּ וּמֵ רוֹב ֲעיֵפוּת ֹו נ ְִר ַדּם‪ ,‬בֵּ ינָתַ יִם בָּ א הַ מְּ שָׁ רֵ ת וְ לָקַ ח אֶ ת הַ מַּ פָּ ה וְ הַ פֵּ ִ‬
‫הַ מַּ ְרגָלִ ית‪ ,‬כִּ י לא י ַָדע שֶׁ יֵּשׁ עָ לֶיהָ מַ ְרגָלִ ית‪ ,‬וְ הִ ְשׁלִ י‪ ‬הַ כּל ַליָּם‪ ,‬כְּ שֶׁ הֵ ִקיץ ִמ ְשׁנָת ֹו וְ הֵ בִ ין כָּל‬
‫זֶה הָ יָה ל ֹו צַ עַ ר גָּדוֹל וְ כִ ְמעַ ט שֶׁ יָּצָ א ִמ ַדּעְ תּ ֹו כִּ י מַ ה ַיּעֲשֶ ה עַ תָּ ה‪ ,‬הֲרֵ י הַ קַּ פִּ יטַ אן הוּא גַּזְ לָן‬
‫שֶׁ ַיּהֲרוֹג אוֹת ֹו בְּ עַ ד ְמ ִחיר הַ נְּסִ יעָ ה‪ ,‬עַ ל כֵּן עָ שָ ה אֶ ת עַ צְ מ ֹו שָ מֵ חַ כְּ אִ לּוּ לא אֵ רַ ע ָדּבָ ר‪.‬‬
‫וְ הִ נֵּה הַ קַּ פִּ יטַ אן הָ יָה בְּ כָל יוֹם בָּ א לְ חַ ְדר ֹו לְ ַדבֵּ ר עִ מּ ֹו‪ ,‬וּכְ שֶׁ בָּ א אֵ לָיו הַ קַּ פִּ יטַ אן לא הִ בְ ִחין‬
‫עַ ל פָּ נָיו ְמאוּמָ ה‪ ,‬כִּ י הוּא עָ שָ ה אֶ ת עַ צְ מ ֹו שָ מֵ חַ עַ ד שֶׁ לּא הִ כִּ יר בּ ֹו שׁוּם ִשׁינוּי‪ ,‬אָמַ ר ל ֹו‬
‫‪91‬‬
‫צבי וינגרטן‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫אָדם חָ כָם וִ ישַׁ ר לֵב‪ ,‬וּבְ כֵן בִּ ְרצ ֹונִי לִ ְקנוֹת הַ ְרבֵּ ה תְּ בוּאָה‬
‫הַ קַּ פִּ יטַ אן הֲלא ֲאנִי רוֹאֶ ה שֶׁ הִ נְּ‪ָ ‬‬
‫יאמרוּ שֶׁ ֲאנִי ָגּנַבְ תִּ י‬
‫וּלְ מוֹכְ רָ ה בְּ ל ֹונְדוֹן וּבָ זֶה אוּכַל לְ הַ ְרוִ יחַ הַ ְרבֵּ ה‪ ,‬אוּלָם ֲאנִי יָרֵ א שֶׁ מָּ א ְ‬
‫אֶ ת הַ כֶּסֶ ף לִ ְק ִניַּת הַ תְּ בוּאָה‪ ,‬עַ ל כֵּן יִהְ יֶה נָא הַ ִקּ ְניַן עַ ל ִשׁ ְמ‪ַ ‬ו ֲאנִי אֲשַׁ לֵּם לְ ‪ ‬עֲבוּר זֶה‬
‫סְ כוּם רַ ב‪ ,‬וְ הוּטַ ב הַ ָדּבָ ר בְּ עֵ ינֵי הֶ עָ נִי וְ עָ שֹוּ כֵן‪ ,‬וְ הִ נֵּה כְּ שֶׁ בָּ אוּ לְ ל ֹונְדוֹן מֵ ת הַ קַּ פִּ יטַ אן‬
‫וְ נ ְִשׁאַר הַ כּל אֵ צֶ ל זֶה הֶ עָ נִי‪ ,‬וְ הָ יָה עֵ רֶ ‪ ‬הַ תְּ בוּאָה כֵּפֶ ל כִּ פְ ַליִם מֵ עֶ ְרכּ ֹו שֶׁ ל הַ מַּ ְרגָלִ ית‪.‬‬
‫כְּ שֶׁ סִּ יֵּם רַ בֵּ נוּ ַז"ל אֶ ת הַ סִּ פּוּר אָמַ ר הַ מַּ ְרגָלִ ית לא הָ יְתָ ה שֶׁ לּ ֹו‪ ,‬וְ הָ א ְראָיָה שֶׁ ֶנּאֱבַ ד ִממֶּ נּוּ‪.‬‬
‫הַ תְּ בוּאָה כֵּן הָ יְתָ ה שֶׁ לּ ֹו וְ הָ א ְראָיָה שֶׁ נ ְִשׁאַר אֶ צְ ל ֹו‪ .‬אוּן וָואס עֶ ר אִ יז גֶעקוּמֶ ען צוּ זַיין זַא‪‬‬
‫אִ יז נָאר וַוייל עֶ ר הָ אט זִ י‪ֶ ‬דער הַ אלְ ְטן )וכל מה שהגיע לעניינו‪ ,‬הוא רק כי החזיק‬
‫‪1‬‬
‫מעמד(‪.‬‬
‫שמו של הסיפור הוא 'מעשה ממרגלית' או 'מעשה מעני ומרגלית'‪ .‬הוא מספר על הקשר‬
‫בין העני והמרגלית המחופצנת – קשר של אחיזה שאיננה אחיזה‪ .‬המרגלית אמנם נמצאת‬
‫בידו של העני‪ ,‬וזה מנסה למצוא דרך להגדיר אותה )על ידי הליכה לסוחר‪ ,‬או נסיעה‬
‫ללונדון בכדי שמישהו יוכל להעריך את שוויה(‪ ,‬אך מתברר שהיא מעבר להישג ידו‪ ,‬וכפי‬
‫שמסיים ר' נחמן‪" ,‬הַ מַּ ְרגָלִ ית לא הָ י ְָתה ֶשׁלּ ֹו‪ ,‬וְ הָ א ְראָיָה ֶשׁנֶּאֱ בַ ד ִממֶּ נּוּ" – כלומר‪ ,‬מתברר‬
‫שאחיזתו במרגלית לא הייתה יותר מאשליה‪.‬‬
‫מהי אותה מרגלית? מו"ר הרב שג"ר משך את הסיפור באותו קידוש לנושא המורכב של‬
‫פיתוח זהות עצמית‪ ,‬וכך גם במאמרו שנושא את השם "עצמיות )?(‪ :‬עיון באחד מסיפורי ר'‬
‫נחמן מברסלב"‪ 2.‬ברצוני להציע כיוון משיכה נוסף‪.‬‬
‫המרגלית לאורך הסיפור משמשת בעירבוביא הן כאובייקט פסיבי והן כסובייקט‬
‫אקטיבי‪ .‬מחד היא כאמור חפץ‪ ,‬אבן‪ ,‬שנמצאת בכיסו של העני והולכת לכל מקום שרגליו‬
‫מוליכות אותו‪ ,‬עד הפרידה ברגע של היסח הדעת‪ .‬מאידך‪ ,‬המרגלית מאוד פעילה בסיפור –‬
‫היא משנה את העני עד בלי היכר ועושה בשבילו מעשים שלא היה באל ידו כוח לעשותם‪.‬‬
‫העני הוא האדם הפשוט‪ ,‬החסיד‪ .‬מהי המרגלית? בכוונתי לטעון שהמרגלית היא היא‬
‫הצדיק‪ ,‬וכאסמכתא לטענה זו עומדים דברי ר' אלעזר בשם ר' חנינא‪:‬‬
‫ואמר ר' אלעזר אמר ר' חנינא‪ :‬צדיק אבד – לדורו אבד‪ .‬משל לאדם שאבדה לו‬
‫‪3‬‬
‫מרגלית‪ :‬כל מקום שהיא‪ ,‬מרגלית שמה – לא אבדה אלא לבעלה‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪.øåôéñä úà íúåçä èôùîä úðáäá äáøä äøæòä ìò øåö éçéáàì äãåú .èéø-æéø ,ã"ðùú íéìùåøé ,øåà éáëåë‬‬
‫‪2‬‬
‫‪ïúéð – íéòåøéà øôñîá ÷éãöä úå÷ìúñä àùåðá íâ ÷ñò ø"âù áøä .139-146 'îò ,ç"ñùú äúøôà ,ù"âøá êìäð‬‬
‫‪øáééøù éùéáà áøä ïéáì åðéá íéé÷úäù ïåéãä úà òåîùì ãçåéîá õìîåî .úåèì÷ää øâàîá åà äáéùéä øúàá íàöåîì‬‬
‫‪.ì"ðä íéøåòéùäî ãçà óåñá à"ìãáé‬‬
‫‪.à"ò ,åè äìéâî éìáá 3‬‬
‫‪92‬‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫הדר מרגליתא למרא‬
‫העני הוא‪ ,‬כאמור‪ ,‬החסיד‪ .‬עסוק בהבלי העולם הזה – בטיט‪ .‬רגע המפגש‪ ,‬כפי‬
‫שחסידים נוטים לתארו‪ ,‬הוא רגע של היסח הדעת‪ ,‬בחינת "שלשה באין בהיסח הדעת‪:‬‬
‫משיח‪ ,‬מציאה‪ ,‬עקרב"‪ 4.‬בשלב שני החסיד מבקש לאחוז בצדיק‪ .‬כאמור‪' ,‬אחיזה' בהקשר זה‬
‫משמעותה קודם כל תיחום והגדרה‪ .‬אולם עצם הקשר בין הצדיק לחסיד אינו מאפשר זאת‬
‫– ברגע שהצדיק יהיה מוגדר הוא כבר יפסיק להיות צדיק‪ 5.‬הוא הולך אל הסוחר וזה מרים‬
‫את ידיו בהכנעה – ומשאיר את המרגלית בלתי מוגדרת‪ .‬כך גם לאורך המסע המשותף‪,‬‬
‫ממשיכים כל דמויות הסיפור לזהות את איכויות המרגלית‪ ,‬אך ההגדרה נשארת בתחום‬
‫'תארי השלילה'‪ .‬לאט לאט משתנה העני עצמו – בתחילה הוא נאלץ לעזוב את עבודתו‬
‫ולמכור את רכושו המועט‪ .‬כך הוא‪ ,‬למעשה‪ ,‬מתנתק מכל קשריו הקודמים ומתדבק‬
‫במרגלית‪ .‬בשלב זה‪ ,‬כאשר הוא מנותק לחלוטין‪ ,‬המרגלית נעשית אקטיבית‪ .‬היא זו שמעלה‬
‫אותו לספינה וגורמת לשינוי כל כך קיצוני שהופך את מי שהוגדר בתחילת הסיפור כעני‬
‫מסכן‪ ,‬למי שמוכרח להשתעשע עם המרגלית "כִּ י הַ ִשּׂ ְמחָ ה וְ הַ ְרחָ בַ ת הַ לֵּב טוֹבָ ה ְוּרפוּאָה‬
‫ֶשׁיּ ְִתעַ כֵּל הַ מַּ אֲ כָל ְבּנ ֵָקל" – האוכל שהוא אוכל "כְּ הֶ ְרגֵּל ֹו"‪ 6‬כבד כל כך והוא מתמכר למרגלית‬
‫כמרפא לקיבתו‪ .‬אלא שבשנייה אחת של חוסר תשומת לב‪ ,‬של הירדמות‪ ,‬נלקחת ממנו‬
‫המרגלית ואובדת לנצח‪.‬‬
‫מכאן ואילך עובר הסיפור לדון בלבטיו הפנימיים של העני‪-‬החסיד‪ .‬אפשרויותיו הן‬
‫שתיים‪ :‬לבכות על אובדן הצדיק‪ ,‬להפוך לאבל ובכך לגזור את מותו‪ ,‬או‪ ,‬להילחם בנטייה‬
‫הראשונה‪ ,‬הטבעית‪ ,‬לשמוח‪ ,‬ובכך לזכות לחיים‪ .‬החסיד בוחר באפשרות השנייה‪ ,‬ובכך הוא‬
‫זוכה לתבואה – כפי שרבי נחמן מדגיש פעם אחר פעם‪ .‬סיומת הסיפור מנגישה בין‬
‫המרגלית והתבואה‪ ,‬אך מתעלמת מהתהליך‪) 7‬אשליית השמחה( שהביא לזכייה בתבואה זו‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫כלומר‪ ,‬בסיפור זה בשונה ממקרים אחרים הדגש איננו על התהליך והבחירה שעושה העני‪,‬‬
‫אלא דווקא על התוצאה הסופית – שהעני זכה בתבואה על פני המרגלית שהייתה מחוץ‬
‫להישג ידו‪ .‬מהו‪ ,‬אם כן‪ ,‬הפער שבין התבואה למרגלית?‬
‫נראה שהפער ביניהם עולה באופן החד ביותר באמצע הסיפור‪" :‬וְ הוּא הָ יָה ָתּ ִמיד‬
‫וּמ ַשמֵּ חַ נַפְ שׁ ֹו ִעם הַ מַּ ְרגָלִ ית וּבִ פְ ַרט בְּ עֵ ת הָ אֲ כִ ילָה הָ יָה ִמ ְשׁ ַתּעֲ ֵשׁעַ ִעמָּ הּ כִּ י הַ ִשּׂ ְמחָ ה‬
‫ִמ ְתעַ לֵּס ְ‬
‫‪4‬‬
‫‪.åúåîë íéøçà íéáøå è"ùòáì óñåé á÷òé 'ø ïéá ùâôîä øåôéñì äååùäå .à"ò ,æö ïéøãäðñ éìáá‬‬
‫‪5‬‬
‫‪íãàä íàå ,íãàä ìù åúñéôú âùéäì õåçî àåä íé÷åìà .íé÷åìà-íãà éñçéì ,ìåëéáëå ìéãáäì ,úàæ úååùäì ïúéð‬‬
‫‪.íé÷åìà åððéà øãâåîäù çëåî éøä åøéãâäì çéìöî‬‬
‫‪6‬‬
‫‪.9 äøòäá ïìäì åàøå‬‬
‫‪7‬‬
‫‪:úåîåéñ ùìù øåôéñì ,éúðòèì‬‬
‫‪."úéìâøîä ìù åëøòî íééìôë ìôë äàåáúä êøò äéäå" – ('ãðà-éôä'ä) øåôéñä óåñ .1‬‬
‫‪äéàø àäå åìù äúééä ïë äàåáúä .åðîî ãáàðù äéàø àäå ,åìù äúééä àì úéìâøîä – ïîçð 'ø ìù óåñä .2‬‬
‫‪.åìöà øàùðù‬‬
‫‪.ãîòî ÷éæçä éë ÷ø àåä ,åðééðòì òéâäù äî ìëå – úéãééä úîåéñä .3‬‬
‫‪'ø éøáã úà íâøúì úðî ìò óñåðù íåéñá øáåãîù ïëúééå ,ïîçð 'ø éøáãì øáåçî úîàá éùéìùä óåñäù òðëåùî éððéà‬‬
‫‪øåôéñä éôìù íåùî – (úéùéìùä úîåéñì ãåâéðá) êéìäúäî íìòúî ,÷ãöá ,åîöò øåôéñä íìåà .äééùò ìù äôùì ïîçð‬‬
‫‪.úåîãøéä ìù òâø åúåàá ìôåð äéä àì íà úéìâøîá íâå äàåáúá íâ úåëæì ìåëé äéä éðòäå ïëúéé ,åîöò‬‬
‫‪8‬‬
‫‪.úåéåøùôàä éúù êåúî éðòä øçá àìù äî úà à÷ååã ùéâãäì :êåôä àåä ïîçð éáø ìù åðåöø éìåàå‬‬
‫‪93‬‬
‫צבי וינגרטן‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫וְ הַ ְרחָ בַ ת הַ לֵּב טוֹבָ ה ְוּרפוּאָה ֶשׁיּ ְִתעַ כֵּל הַ מַּ אֲ כָל בְּ נ ֵָקל"‪ .‬התבואה‪ ,‬המטרימה את הלחם‪ ,‬היא‬
‫סמל האוכל‪ .‬המרגלית היא הנוכחת בעת האכילה‪ ,‬אך אינה שותפה למעשה האכילה עצמו‪.‬‬
‫כך אנו מגיעים לשורש האבחנה בין המרגלית לתבואה – המרגלית היא הצדיק עצמו‪ ,‬על‬
‫מידותיו ועל מעשיו‪ .‬התבואה‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬היא התורה‪ 9.‬החסיד שמנסה לאחוז בצדיק‪,‬‬
‫מנסה לאחוז בדמותו הספציפית‪ .‬אך בסופו של דבר זו תאבד‪ ,‬ומה שיישאר בידיו לבסוף‬
‫)אם ידע לפעול נכון( תהיה התבואה‪ ,‬התורה שהצדיק הוביל אותו עד אליה‪.‬‬
‫רבי נחמן מסיים את הסיפור בכך ש"הָ יָה עֵ ֶר‪ ‬הַ ְתּבוּאָה כֵּפֶ ל כִּ פְ ַליִם מֵ עֶ ְרכּ ֹו ֶשׁל‬
‫הַ מַּ ְרגָלִ ית"‪ .‬לכאורה סוף טוב‪ .‬אך האם הוא באמת כזה? החסיד כאמור זוכה בתורה לבסוף‪,‬‬
‫אך במחיר איבוד הצדיק‪ .‬כהמשכו של המבט המחפצן‪ ,‬שעסוק לאורך כל הסיפור בשווי‬
‫ובמחיר – המסקנה ברורה‪ ,‬ניתן לומר שהעני יצא "מורווח" מהמסע‪ .‬אולי אפילו טוב לו‬
‫שאיבד את המרגלית‪ ,‬הרי בכוחו עכשיו לקנות מספר מרגליות ולהשאיר לעצמו עודף! אכן‪,‬‬
‫עקבנו אחרי הסיפור עד כה מזווית מחפצנת‪ ,‬שמחפשת את הגדרת הצדיק‪ ,‬אבל מתברר‬
‫שהניסיון להגדיר היה בעצם ניסיון נואל לאחוז בדמותו הספציפית‪ .‬מתברר שההפך הוא‬
‫הנכון – לא חיפצון יש פה אלא דווקא רצון למפגש עם הצדיק‪ .‬החסיד רוצה במפגש עם‬
‫מורו הרוחני‪ ,‬מפגש שבו החסיד והצדיק יוכלו להישיר מבט זה לתוך עיני זה ללא תחפושות‬
‫וללא דיסטנס‪ .‬החברות הזו תשבור את המרחק‪ ,‬והחסיד אמנם יזכה לחבר )ויותר מכך –‬
‫הצדיק עצמו יזכה לחבר‪ ,‬דבר שהוא נדיר פי כמה(‪ ,‬אך ישברו מוסרות הקשר המיוחד של‬
‫צדיק‪-‬חסיד‪ .‬הפרדוקס מוביל בדרך בלתי נמנעת לפירוד המוחלט בין החסיד לצדיק‪,‬‬
‫והמרגלית‪ ,‬כבמאמרו של ר' חנינא‪ ,‬אובדת‪ .‬החלטתו של החסיד להמשיך לשמוח‪ ,‬בניגוד‬
‫לנטייתו להתאבל על אובדן המרגלית‪ ,‬היא החלטה אנוסה – החלטה שאינה החלטה משום‬
‫שהמציאות הכתיבה לו אותה‪ .‬זכייתו בעקבות זאת בתבואה )=תורה( ששוויה פי שנים‬
‫מערכו של הצדיק היא הצדקה של החלטתו לשמוח במציאות של כִּ ימוּת – מי שהסתופף‬
‫בצלו של הצדיק כדי לזכות בתורתו‪ ,‬יגלה שלימוד בכתביו של אותו רב'ה יביא לידיו כמות‬
‫גדולה יותר של תורה במשך זמן קצר בהרבה‪ .‬אולם החסיד שלנו חי בעולם של רגש‪ ,‬בו‬
‫הוא מחפש את קרבתו של הצדיק ואת עצם ההסתופפות בצילו – כצדיק או כחבר‪ .‬בעולם‬
‫כזה‪ ,‬הזכייה בתורה כלל אינה פותרת את אובדן הצדיק‪.‬‬
‫מסיבה זו דומני שר' נחמן נאלץ להוסיף סוף אחר‪ ,‬אולי כתחליף ל'סוף הטוב' שהציע‬
‫בתחילה‪:‬‬
‫כְּ שֶׁ סִּ יֵּם רַ בֵּ נוּ ַז"ל אֶ ת הַ סִּ פּוּר אָמַ ר הַ מַּ ְרגָלִ ית לא הָ יְתָ ה שֶׁ לּ ֹו‪ ,‬וְ הָ א ְראָיָה שֶׁ ֶנּאֱבַ ד ִממֶּ נּוּ‪.‬‬
‫הַ תְּ בוּאָה כֵּן הָ יְתָ ה שֶׁ לּ ֹו וְ הָ א ְראָיָה שֶׁ נ ְִשׁאַר אֶ צְ ל ֹו‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫‪ãéñçä ééçá àöîð ÷éãöä .÷éãöä úåçëåðá òùòúùî ãéñçä äéä äøåúä ãåîéì úòáù àåä ìéòì èôùîä úåòîùîå‬‬
‫‪.äøåúä ãåîéìì äìèöàë‬‬
‫‪94‬‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫הדר מרגליתא למרא‬
‫כיצד ננחם חסיד שאינו מחפש את תורת הצדיק אלא את הצדיק עצמו? את הסוף הזה‬
‫אני קורא בתוגה‪ .‬אין כאן שמחה או תקווה אלא השלמה – המציאות מוכיחה את היותה‬
‫היא‪ .‬מה שקיים קיים משום שהוא צריך להיות קיים‪ ,‬הראיה‪ :‬שהוא קיים‪ .‬מול הגורל לא‬
‫ניתן לומר דבר – והדיבור כולו מתמוגג או הופך לטאוטולוגיה‪.‬‬
‫*‬
‫נחזור לרגע לדברי ר' אלעזר בשם ר' חנינא‪ .‬מה משמעותם? בסופו של חשבון‪ ,‬צוין‬
‫בספרה זו או אחרת‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬משהו כן נשבר באובדן המרגלית –‬
‫שהצדיק קיים לעולם ְ‬
‫הקשר עם בעליה‪ .‬עצם זיהויו של הבעלים )כלומר‪ ,‬קהל החסידים‪ ,‬או הדור כולו( בתור בעל‬
‫המרגלית מציג קשר ביניהם‪ .‬הקשר הזה הוא אנושי מטבעו ונחווה במישור זה בלבד‪.‬‬
‫מאידך‪ ,‬נחרצותו של ר' חנינא מציגה את הקשר ואובדנו באופן חד‪-‬סטרי לחלוטין –‬
‫למרגלית לא משנה כך או אחרת‪ ,‬היא מרגלית כאן והיא תהיה מרגלית גם שם‪ ,‬היא לא‬
‫הרוויחה דבר ולא הפסידה דבר‪ .‬הצדיק מתואר כאן כמנותק לחלוטין מחסידיו – הצגתו‬
‫כצדיק או כמרגלית מגדירה את קיומו כאובייקט נצרך‪ ,‬שאינו צריך את סביבתו‪ .‬כפרפראזה‬
‫אירונית על דברי פסקל ש"כולנו נמות לבד ]לעצמנו["‪ ,‬ניתן לומר ש"הצדיק ימות )רק(‬
‫לדורו" – לבדיותו לא תפגע ממותו‪ .‬ואין באמירה זו שמץ של חיוך‪.‬‬
‫שני תיאורים מלווים אותי מאז שנפטר הרב שג"ר‪ .‬התיאור הראשון הוא סיפור שנהג‬
‫הרב שג"ר לספר על הרב קוק‪ .‬לפיו‪ ,‬בהלוויית אם הראי"ה‪ ,‬הוא בכה וסרב להתנחם‪.‬‬
‫לשאלת תלמידיו שתמהו על בכיו של רבם‪ ,‬ענה שמתה עליו "האישה היחידה שקראה לי‬
‫אברהמ'לה" – רוצה לומר‪ ,‬שמדובר באישה היחידה שראתה אותו בתור מי שהוא באמת‪,‬‬
‫ללא עיטוי הפראק‪ ,‬הזקן והתפקיד‪ .‬התיאור השני שמלווה אותי הוא סיפור פטירת משה על‬
‫פי המדרשים‪ .‬אלו מציגים את משה כסמל האנושיות‪ ,‬ומתברר דרכם שגם הצדיק הכי גדול‬
‫ואולי הצדיק הגדול בפרט – באמת מקיים את דברי פסקל )בקיצוניות שפסקל לא תיאר‬
‫לעצמו(‪ ,‬ונפטר לבד‪ .‬בניגוד לאהרון שבכו אותו כל ישראל בטבעיות כשמת‪ ,‬את משה בכו‬
‫רק בני ישראל ובאופן רשמי במשך שלושים יום‪ – 10‬באבות דרבי נתן‪ 11‬הוסבר הדבר בהיות‬
‫משה הדיין והמנהיג‪ ,‬בעוד שאת אהרון הכירו האנשים באנושיותו‪ .‬מנהיגותו של משה‬
‫מגדירה אותו כמנהיג‪ ,‬כמי שנצרך על ידי העם‪ .‬אך בד בבד הוא מאבד את אנושיותו‪ .‬אולי‬
‫זהו חוקם של כלל המנהיגים שתפקידם דוחק את אנושיותם החוצה‪ .‬אלא שמנהיגיו של‬
‫עם ישראל‪ ,‬פעמים רבות‪ ,‬נבחרו ללא הגשת מועמדות – משום שהיו מתאימים ולאו דווקא‬
‫בגלל שרצו בכך‪ .‬וכך מעמיד הדרשן את משה בסיטואציה מרה‪:‬‬
‫א"ל הקב"ה‪ ...‬עד עכשו היה חלקך לשרת לפני‪ ,‬ועכשו נטלת אתה חלקך והגיע שעה‬
‫של יהושע תלמידך לשרת‪ ,‬א"ל‪ ,‬רבש"ע‪ ,‬אם מפני יהושע תלמידי אני מת‪ ,‬אלך‬
‫ואהיה לו תלמיד‪ ,‬א"ל הקדוש ברוך הוא אם אתה רוצה לעשות כך לך עשה‪...‬‬
‫‪10‬‬
‫‪.åàìîéå ä"ã ,à÷ ,å"éë ,äáø úéùàøáì äååùäå‬‬
‫‪11‬‬
‫‪.äë ,á àçñåð‬‬
‫‪95‬‬
‫צבי וינגרטן‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫ארשב"ן א"ר יונתן בשעה שאמ' יהושע ברוך שבחר בצדיקי'‪ ,‬נטלו מסורות החכמה‬
‫ממשה ונתנו ליהושע‪ ,‬ולא היה יודע משה מה היה יהושע דורש‪ .‬אחר שעמדו ישראל‬
‫מהישיבה א"ל‪ ,‬משה‪ ,‬סתום לנו את התורה‪ ,‬א"ל איני יודע מה להשיב לכם‪ ,‬והיה‬
‫מרע"ה נכשל ונופל‪ ,‬באותה שעה אמ' משה‪ ,‬רבש"ע‪ ,‬עד עכשיו בקשתי חיים‪ ,‬עכשיו‬
‫‪12‬‬
‫הרי נפשי מסורה בידיך‪.‬‬
‫מה מביא את משה לכניעה? המנהיגות ניטלת ממנו‪ ,‬אך לפתע מגלה משה שעם‬
‫מנהיגותו שניטלה לא נשאר ממשה האותנטי דבר – המנהיגות דחקה הכל החוצה‪ ,‬וללא‬
‫המנהיגות הוא נשאר כלי ריק וכושל שמבקש את נפשו למות‪.‬‬
‫*‬
‫כפי שאמרתי‪ ,‬שני התיאורים הללו מלווים את ימי מאז שהרב שג"ר נלקח מאתנו‪,‬‬
‫ונוספו עליהם שניים כאן – דברי ר' חנינא וסיפורו של ר' נחמן‪.‬‬
‫אני תוהה האם הרב קוק ינהיג את דורו בתחיית המתים‪ ,‬או שמא יעדיף להיענות‬
‫לקריאת אמו; אני תוהה כיצד ישכנע הקב"ה את משה להישאר בתפקיד המנהיג שמביא את‬
‫דור המדבר לעולם הבא; לבסוף‪ ,‬אני תוהה האם המרגלית האבודה מצטערת על זריקתה‬
‫למים‪ .‬אולי יש בה שמץ קטן של געגוע לעני ההוא שמתגעגע אליה‪ ,‬והיה מוותר על כל‬
‫התבואה שבעולם כדי להסתופף בצילה‪ .‬אלא שהתבואה שלו‪ ,‬והצדיק איננו‪ ,‬ועל החסיד‬
‫נגזר להתאבל או לשמוח והוא יושב ותוהה‪.‬‬
‫‪.ïðçúàå ,(ïîøáéì 'ãäî) äáø íéøáã 12‬‬
‫‪96‬‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫אהרון שלום חבר‬
‫לַ חַ ׁש‬
‫‪øáç íåìù ïåøäà‬‬
‫ִל ְפ ָע ִמים לֹא רוֹ צֶ ה ְל ִה ְת ּ ַפ ּ ֵלל י ְִח ִידי‪.‬‬
‫יקים‪.‬‬
‫לַ עֲ מֹד ְלבַ דִּ י מוּל ָׁש ַמיִם ֵר ִ‬
‫ישה ּו יָבוֹ א‪ִ ,‬א ִּתי‪.‬‬
‫ש ּ ִמ ׁ ֶ‬
‫רוֹ צֶ ה ׁ ֶ‬
‫נְ ַד ֵּבר ִ ּב ְ ׁשנֵי קוֹ לוֹ ת‪.‬‬
‫שנִ י נַעֲ זֹר ְלהַ ְס ִ ּביר‬
‫אֶ חָ ד לַ ּׁ ֵ‬
‫ָמה ְ ּב ֶעצֶ ם רוֹ ִצים‪.‬‬
‫לָ ּ ָמה ָּבאנ ּו ִ ּב ְכלָ ל‬
‫לַ עֲ מֹד ִ ּב ְת ִפ ָּלה‪.‬‬
‫שהַ ּ ִמ ִּלים ִי ָ ּג ְמר ּו‬
‫ְ ּכ ׁ ֶ‬
‫וְ הַ ּ ֵלב י ִָּס ֵתם‬
‫ישה ּו ַאחֵ ר י ְַמ ִ ׁש ְ‬
‫יך ִ ּב ְמקוֹ ִמי‬
‫ִמ ׁ ֶ‬
‫שרו ִּחי ּ ָת ׁשוּב‪.‬‬
‫ַעד ׁ ֶ‬
‫ָשוּט ּו‬
‫ש ַמ ְח ְ ׁשבוֹ ַתי י ׁ‬
‫ְ ּכ ׁ ֶ‬
‫ִמ ָּלה ַמ ּ ָמ ׁש אֲ ֻר ָּכה‬
‫ש ַמ ְח ְ ׁשבוֹ ַתי‬
‫ְ ּכ ׁ ֶ‬
‫ש ְ ּב ִה ְת ַ ּג ְל ְ ּגלוּיוֹ ֵתיהֶ ן‪...‬‬
‫ִ ּכ ְמ ַעט ְ ּכמוֹ וְ ִל ְכ ׁ ֶ‬
‫ישה ּו‬
‫ש ּ ִמ ׁ ֶ‬
‫אֲ נִ י רוֹ צֶ ה ׁ ֶ‬
‫יָדוּג אוֹ ִתי ֲחז ָָרה‪.‬‬
‫אֵ לֶ ָ‬
‫יך‪.‬‬
‫יש לֹא ָיכֹל ְל ַנ ֵּצחַ אוֹ ִתי‬
‫אֲ בָ ל ִא ׁ‬
‫ִמ ְלבַ דִּ י‬
‫ְלבַ דִּ י‪.‬‬
‫יש לֹא ָיכֹל ְלפַ ְּללֵ נִ י‪.‬‬
‫ִא ׁ‬
‫‪97‬‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫דרור בר יוסף‬
‫על תפילה וניכור‬
‫‪úøåù÷úìå øåáéãì íãàä ìù åéúåðåéñéð‬‬
‫דרור בר יוסף‬
‫במאמר זה ננסה לבחון שני סיפורים‪ .‬הראשון 'מעשה ממלך עניו' של הרב נחמן‪ ,‬והשני‬
‫'מסר קיסרי' מאת פרנץ קפקא‪ .‬זאת בניסיון להתמודד עם נושא התפילה ועצם האפשרות‬
‫לתקשורת עם האל‪ .‬אנו נפרש את שני הסיפורים כמתמודדים עם הבעייתיות שבמפגש בין‬
‫האדם הסופי למלך האין סופי‪ ,‬כאשר ברקע מרחף המתח בין תכונותיו של המלך ועוצמתו‬
‫למידת מורגשותו בחיי היומיום של הממלכה )או בניסוח אחר‪ ,‬בחיי היומיום שלנו(‪.‬‬
‫מהסיפורים אנו רוצים לנסות ולהבין כיצד שתי הדמויות )ר' נחמן וקפקא( השונות כל כך‬
‫אחת מהשנייה )לפחות בזמן‪ ,‬במקום ובהקשר(‪ ,‬מתייחסות לאפשרות של תפילה בעולם‬
‫המודרני העסוק ומלא בדברים שונים וחדשים‪ ,‬אבל פחות באלוהים‪.‬‬
‫הסיבה שבחרנו דווקא בתפילה היא שמילה זו מייצגת לא רק את הקשר שבין האדם‬
‫לאלוהיו )יחסים שהותקפו שוב ושוב(‪ ,‬אלא כל שיחה כנה ועמוקה‪ 1,‬המחייבת את היכולת‬
‫לתת אמון בין אדם לחברו‪ .‬שאלת ההקשבה של האל הינה חלק מהשאלה "האם הזולת‬
‫באמת מקשיב לנו ‪ /‬מבין אותנו?"‪.‬‬
‫בהקשר זה אנו מבקשים להבהיר‪ ,‬שלמרות שפרוש זה מתמקד בעיקר ביחסו של האדם‬
‫לאלוהיו‪ ,‬אין אנו רוצים להישאר במימד זה‪ .‬ברור ששני הסיפורים אינם מכוונים )ואף‬
‫מכוננים( לאמירה תיאולוגית בלבד‪ ,‬אלא כוללים הקשרים רבים אחרים‪ .‬אולם‪ ,‬אנו‬
‫מבקשים להשתמש בתפילה כפתח או משל לשאר הרבדים בסיפור‪.‬‬
‫מעשה ממלך עניו‬
‫את הפרוש נתחיל בסקירה קצרה של מבנה הסיפור והדמויות המרכזיות המופיעות בו‪:‬‬
‫א‪ .‬הסיפור מתחיל במשימה אותה מקבל החכם מן המלך‪ ,‬להביא דיוקן )פורטרט( של מלך שידוע‬
‫כגיבור‪ ,‬איש אמת ועניו‪ .‬לאחר פרטים רבים אודות עוצמת הממלכה‪ ,‬ביצוריה וחוסר הנגישות אליה‬
‫)הרי המלך הוא גיבור(‪ ,‬אנו רואים שהחכם פשוט נכנס לממלכה‪.‬‬
‫‪íò íãàä ìù çéù äðéä äìéôúä ."åçéù êåôùé 'ã éðôìå ,óåèòé éë éðòì äìéôú" ,íéìéäúá êìîä ãåã øîåàù éôë 1‬‬
‫‪.áåè øáç íò íéøáãîù åîë êøáúé 'ä íò øáãì åéãéîìú úà äçðäå óéñåä óà ïîçð 'ø .åéäåìà‬‬
‫‪98‬‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫על תפילה וניכור‬
‫ב‪.‬‬
‫כעת נפתחת המערכה השניה )'המערכה של הריגול'(‪ ,‬במהלכה מנסה החכם לגלות את המהות של‬
‫המדינה‪ ,‬באמצעות הצחוק שלה‪ .‬לשם כך הוא פונה לאדם ש'כלול' מכל הבית ומכל הרחובות ומכל‬
‫הערים של הממלכה‪ ,‬והוא מרכז הצחוק ו'המיני ליצנות'‪ .‬מאדם זה מבין החכם שהממלכה היא‬
‫'ממלכה דשיקרא'‪ ,‬והכל בה רמאויות‪ ,‬שחדים ושקרים‪ .‬מצוידים בהבנה זו‪ ,‬ממשיכים החכם‬
‫והעלילה לשלב הבא‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫כעת משתלב החכם בשקר‪ ,‬משחק את המשחק‪ ,‬נכנס למשא ומתן ופונה למערכת המשפט‪ .‬החכם‬
‫משחד כמו כולם ומרמה כמותם‪ ,‬ובכך מערער על התוצאה ועולה בערכאות עד שמגיע אל המלך‬
‫ואל המערכה האחרונה‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫בשלב זה חלה תפנית מפתיעה בסיפור‪ .‬החכם מתעמת עם המלך ישירות‪" .‬על מי אתה מלך‪,‬‬
‫שהמדינה מלאה שקרים מתחילה ועד סוף ואין בה שום אמת”‪ .‬בתוך כך מתרגזים עליו שרי‬
‫המלוכה מסביב; אך החכם ממשיך‪ ,‬וטוען כי הוא רואה שהמלך אינו כמותם אלא איש אמת ולכן‬
‫הוא מסתיר פניו מאחורי הוילון ומתרחק מהשרים‪ .‬המלך מופתע מהחכם שמכיר בשקרי המדינה‬
‫ומרכין אוזניו אל הוילון‪ .‬בתוך כך‪ ,‬החכם מתחיל לשבח את המלך מאד מאד‪" ,‬והמלך מחמת שהיה‬
‫ענו מאד‪ ,‬ובמקום גדלתו שם ענוונותו‪ ...‬נעשה קטן וענו יותר‪ .‬ומחמת גודל השבח של החכם‬
‫ששבח וגדל את המלך בא המלך בעניוות וקטנות מאד עד שנעשה אין ממש"‪ .‬לבסוף המלך אינו‬
‫מתאפק ומשליך את הוילון כדי לראות את פני החכם‪ .‬כך החכם רושם את דיוקנו‪.‬‬
‫הסיפור עצמו הוא אינסופי וכל משפט טומן בחובו פרשנויות רבות‪ .‬אולם בשל קוצר‬
‫היריעה והעובדה שאנו באנו לנסות ולברר נושא מסוים מהסיפור )התפילה אצל האדם‬
‫המודרני(‪ ,‬נציע רק פרוש למבנה הכללי‪ ,‬כפי שפירטנו לעיל‪ ,‬ולדמויות הסיפור‪.‬‬
‫פירוט המשימה‬
‫והנה גבור‪ ,‬אני יודע שהוא גבור‪ ...‬אך מה שחותם עצמו איש אמת וענו‪ ,‬זה איני יודע‪,‬‬
‫ואני רוצה שתביא אלי הפאטרעט של אותו המלך‪ ...‬והפאטרעט שלו לא נמצא אצל‬
‫שום מלך כי הוא נסתר מבני‪-‬אדם‪ ,‬כי הוא יושב תחת כלה‪ ,‬והוא רחוק מבני מדינתו‪.‬‬
‫כך בוחר ר' נחמן לתאר לנו ע"י המלך הראשון את המלך השני‪ .‬ברצוננו להציע כי שני‬
‫המלכים הינם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא‪ .‬השימוש בשני מלכים מעיד שני אופני‬
‫הנהגה והתייחסות שונים של המלך לממלכה )או במילים אחרות‪ ,‬של האל לעולם(‪ 2.‬על פי‬
‫המשל‪ ,‬הקדוש ברוך הוא מבקש לראות‪ ,‬באמצעות החכם‪ ,‬כיצד מציירים בני האדם את‬
‫הנהגתו בעולם‪ .‬הקדוש ברוך הוא יודע שדרך הנהגתו היא במידות הגבורה והאמת‪ ,‬אך הוא‬
‫‪ïîçð 'ø ùøéô ãöéë úåàøìå úåñðì êë êøãå ,é"øàä ìöà øåàéúì ïîçð 'ø ìöà 'íéôåöøôä' ïéá äàååùä ïåçáì ïééðòî 2‬‬
‫‪íò / ïîèøä íåìù) 'áìñøáî ïîçð 'ø úøöéá ïåòâùå ä÷éèñéî' åøôñá ÷øàî éáö ø"ã ìù åéøáã åàø êë ìò .åæ äøåú‬‬
‫‪úåëøòîù àìà ,úøãåñî äìá÷ úéôåñåìéô äðùî åðéðôá ùåøôì ïîçð 'ø äñðî 'åéðò êìîî äùòî'áù øåáñ éððéà" ,(ãáåò‬‬
‫‪åìà .åéúåéåñðúäå åééç íéìäðúî äëåúáù úåàéöîä úùåçúå úåàéöîä úùéôú úåéäì úåëôåä åîìåòá úåîðôåîä åìà‬‬
‫‪.(367 'îò) "úåéçå ïç ,÷îåò ìòá éúåøôñ ùåîéî åá úåìá÷îå øåôéñá úåô÷úùî‬‬
‫‪99‬‬
‫דרור בר יוסף‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫מבקש לדעת כיצד הדברים מצטיירים מנקודת מבטם של אנשי הממלכה‪ ,‬ולכן החכם נשלח‬
‫‪3‬‬
‫כמרגל לממלכה‪.‬‬
‫את החכם אנו רוצים להציע כ'איש הישראלי' ואת הממלכה כמציאות בה היהודי חי‪.‬‬
‫לפיכך‪ ,‬החכם הינו האדם שמנסה בחייו להיפגש עם האל )אם בדרך התפילה‪ ,‬הלימוד‪ ,‬חיי‬
‫המשפחה‪ ,‬וכפי שנראה מהמשך הסיפור מחיי ועסקי היומיום(‪ .‬החכם מנסה למצוא 'בעלמא‬
‫דשיקרא' של ימינו את חותמו של הקב"ה שחותמו אמת‪ ,‬ושהוא אכן נסתר ברובד מסוים‬
‫של חיינו‪ .‬לפי הצעה זו‪ ,‬גם הקב"ה מחכה לתפילתן של ישראל ומבקש לדעת את מחשבות‬
‫עמו‪.‬‬
‫במובן מסוים‪ ,‬ניתן להבין את הבקשה של האל לתפילה שלנו בסיפור כפידבק‪ .‬תנועה‬
‫זו מוכרת לכולנו‪ .‬סך הכל היא הניסיון לקבל תגובה חיובית ממעשנו בחיים‪' .‬למצוא' )או‬
‫'להמציא'( את המשמעות‪ ,‬את האהבה החוזרת מבני משפחתנו‪ ,‬מחברנו ומעבודתנו‪ .‬פעמים‬
‫רבות האדם מבקש את הארת הפנים החוזרת – מהחיים אלינו; הכרה מהעומד מנגד‬
‫)המקבילה לבקשתו של המלך מהחכם‪ ,‬שיביא לו את הדיוקן(‪ .‬בקצרה ניתן לומר כי האדם‬
‫והאל כאחד מבקשים את התקשורת‪ ,‬את הדיבור‪.‬‬
‫תחילת הריגול‪ ,‬החכם כחפרפרת‬
‫הלך החכם אל המדינה אמר החכם בדעתו שצריך לו לידע מהות המדינה‪ .‬ועל ידי מה‬
‫ידע המהות של המדינה‪ ,‬על ידי הקאטאוויש של המדינה‪ ...‬ויש בכל המדינות מדינה‬
‫שכוללת כל המדינות ובאותה המדינה יש עיר אחת שכוללת כל העירות של כל‬
‫המדינה שכוללת כל המדינות‪ ...‬ושם יש אדם שכלול מכל הבית וכו'‪ .‬ושם יש אחד‬
‫שעושה כל הליצנות והקאטאוויש של המדינה‪ .‬ולקח החכם עמו ממון רב והלך לשם‬
‫וראה שעושים כמה מיני ליצנות וצחוק‪ ,‬והבין בהקאטאוויש‪ ,‬שהמדינה כלה מלאה‬
‫שקרים מתחילה ועד סוף‪.‬‬
‫המעשה הראשון של החכם בכניסתו לממלכה היא הניסיון להבין‪ :‬מהי מהות המדינה?‬
‫אם כן‪ ,‬ניתן לומר כי השלב הראשון בניסיון ליצור שיחה עם הזולת הוא הלמידה‪ ,‬ההקשבה‬
‫למה שקורה בסיטואציה‪ .‬את הלימוד יש לעשות מהאדם המתאים מכל‪ ,‬זה שכלול מהכל‪.‬‬
‫האדם שרק עתה נפגש לראשונה עם המתרחש בממלכה צריך לעמוד על מהותה‪ ,‬קרי‪,‬‬
‫הבנת המציאות הנוכחית אליה הוא נקלע‪ .‬ר' נחמן ממליץ גם על הדרך להכרת נבכי‬
‫הסיטואציה‪ ,‬וזה על ידי פנייה למורה והאזנה לדבריו‪ .‬אולם לכך ר' נחמן מוסיף תאור נוסף‪,‬‬
‫הצחוק‪ .‬היכולת להבין את המציאות הכרחית‪ ,‬אך לא לבדה‪ .‬ישנה גם תביעה להבין את‬
‫‪ìò ìéèîä àåä êìî ìàä ïëù .íìåò ìù åëìî – ãçà êìî íä äæ øåôéñá íéëìîä éðù" :úàæ çñðî ÷øî éáöù éôë 3‬‬
‫‪.(359 'îò) "'ù÷áà 'ä êéðô úà – éðô åù÷á - éáì øîà (êúåçéìùá)' ÷åñôä øîàîë ,åéðô úà ùôçì äîéùîä úà íãàä‬‬
‫‪100‬‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫על תפילה וניכור‬
‫הצחוק שבדברים‪ .‬לנסות ולמצוא את העין הטובה‪ ,‬הצוחקת‪ .‬ר' נחמן מתאר מורה שכלול‬
‫וכולל את הכל‪ ,‬הוא 'הבית' של המציאות‪ ,‬אבל הוא גם קצת יותר; הוא גם הצחוק‬
‫שבהוויה‪.4‬‬
‫הקומיקאי הופך את החיים לסיפור לפני הקב"ה‪ .‬על מעשי היומיום שלנו ניתן להסתכל‬
‫ככאוס‪ ,‬אירועים ספורדים חסרי משמעות והקשר )החל מהפרט השולי ביותר – האיש עמו‬
‫דברתי בשוק‪ ,‬וכלה בעיקר חיינו – בני עשוי היה להיות זה או אחר(‪ .‬אולם ביכולתנו‪ ,‬כך‬
‫הצדיק מגלה‪ ,‬להוסיף מילות הקשר בין האירועים וליצור מכך אוירה של צחוק‪ .‬כל חוויה‬
‫זקוקה לסביבה ולעיכול‪ ,‬ולכך אנו נקראים‪.‬‬
‫אך גדולתו של הצדיק היא שאין זה עוד מחזה‪ ,‬כי אם סיפור מצחיק – אין סוף לא טוב‪,‬‬
‫"החיים יפים" )בדומה לבניני גם ר' נחמן צוחק מ'הלא טוב'(‪ .‬כפי שראינו בפרק הראשון‪,‬‬
‫יתרון נוסף בחוש ההומור והאירוניה הוא בכך שהם מאפשרים לנו‪ ,‬מחד‪ ,‬להתייחס לחוויות‬
‫בצורה ממשית‪ ,‬ומאידך לא לכבול אותנו בכובד הרצינות שלהם )למשל כאשר אדם פוגע‬
‫בי‪ ,‬ההסתכלות האירונית שלי כלפי האירוע ועצמי משחררת את הסיטואציה מכובד‬
‫משקלה ומהתגובה שלי ה'חייבת' לבוא(‪ .‬ניתן אף לכנות זאת כטיפול פסיכולוגי )בו‪ ,‬בדומה‬
‫ליחסנו עם הקב"ה‪ ,‬המטופל היושב על הספה נמנע מלראות את פני המטפל(‪ ,‬מומלץ‬
‫בצחוק‪ .‬בקצרה‪ ,‬נסכם את המערכה הראשונה בשאלה האם הסובייקט יכול ליצור קשר עם‬
‫הזולת‪ ,‬כניסיון להקשיב בלב טוב למציאות‪.‬‬
‫ההשתלבות בשקר ובשוחד‬
‫והניח עצמו להונות אותו בהמשא ומתן‪ .‬והלך לדון לפני הערכאות‪ ,‬והם כלם מלאים‬
‫שקר ושחדים‪ .‬וביום זה נתן למחר לא הכירוהו‪ .‬והלך לערכאות גבוה יותר‪ ,‬וגם שם‬
‫כלו שקר‪ ...‬עד שבא אל המלך בעצמו‪.‬‬
‫החכם מגלה שהממלכה כולה שקרים )'עלמא דשיקרא'(‪ ,‬שהישר הוא עקום‪ ,‬שהמשפט‬
‫הוא שוחד‪ .‬ככל שהוא מערער בערכאות הוא מתרגל לשחיתות ומשתלב בה )נדמה שזוהי‬
‫תחושה מוכרת מקריאה בכותרות העיתונים(‪ .‬אולם אצלו אין זה מעשה סתמי‪ ,‬הוא אינו‬
‫מעוניין בכסף‪ ,‬הוא רוצה להיפגש עם האמת‪ .‬נראה כי החכם מודע לעובדה שלומר אמת‬
‫בעולם של שקר הוא שקר בעצמו‪ .‬לכן אין איך לברוח‪ ,‬אלא לשקר בעצמך )בתנאי שאתה‬
‫עודך מחויב ומאמין בחיפוש אחר 'האמת'(‪.‬‬
‫‪ùéà' ìù éñàì÷ä øåôéñá úâöåî àéäù éôë øàåîä ïæä ùéà ìù åúåîã ,'øàåîä äèåùä' ìù úåîãì úàæ úååùäì ïééðòî 4‬‬
‫‪.120 'îòá "åéðô ÷åçöî úåðøå÷ ,ïàä éðá úôùá åà íéàøô ïåùìá" ,èøôáå ,114-123 'îò äàø .'øô ùôçî‬‬
‫‪101‬‬
‫דרור בר יוסף‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫ההכרח לשקר נובע ממספר סיבות‪ .‬הראשונה קשורה לעולם שלנו‪ ,‬שהוא אכן קשה‪.‬‬
‫כולו שקר ושוחד‪ ,‬ועצם הניסיון לצדקנות בו הוא שקרי‪ .‬העולם המערבי‪' ,‬הדמוקרטי'‬
‫והמוסרי‪ ,‬הראה את פרצופו לא פעם אחת‪ .‬המשכת העמדת הפנים‪ ,‬שמתבטאת ב'חיים‬
‫כרגיל' של מדינות המערב במקביל לפשעים הרבים שמתרחשים על אדמת אירופה )ויותר‬
‫מכך‪ ,‬החוצפה של המשך הדיונים הפילוסופיים‪ ,‬הפוליטיים והאתיים( מעצימה את השקר‪.‬‬
‫כביכול‪ ,‬מצד 'האמת' לא ניתן להמשיך ולחיות בעולם שמלא בעוולות‪ .‬הקיום היומיומי‪,‬‬
‫ש'הכל בסדר' ומה שהיה קרה בפלנטה אחרת‪ ,‬שהדברים החדשים כלל לא מתרחשים‪ ,‬הוא‬
‫שקר איום כמעט כמו הרצח עצמו‪.‬‬
‫נקודה שנייה היא שיכול היה להיות אחרת‪ .‬החכם בעצמו עשוי היה להיות שקרן‪.‬‬
‫התמזל מזלו והוא נולד כחכם וכשליחו של המלך‪ ,‬אך אין ולא היה זה מחויב המציאות‪ .‬על‬
‫כן מה שנותר לו הוא להשתלב בחברה )הרי להתבדל ממנה בצדיקות והתנשאות כבר לא‬
‫ניתן(‪ .‬אולם ההכרה בכך כבר משנה את הגישה לעולם‪ ,‬את ההתייחסות לשחיתות‬
‫ולשקרנים‪.‬‬
‫למרות כל זאת‪ ,‬החכם אינו מעוניין להפוך לחלק מהשקר והשיגעון‪ .‬על כן‪ ,‬נותר לו רק‬
‫לזכור שאנו משקרים‪ ,‬לשמור על החיפוש המתמיד אחר האמת )חיפוש שהופך בעצמו‬
‫לשקר פעמים רבות(‪ .‬אך איזו דרך טובה יותר להציל אותנו מהשקר של האמת מאשר חוש‬
‫‪5‬‬
‫הומור‪ ,‬האירוניה והסאטירה?‬
‫החכם מתחיל את הסיפור בפחד מעצם האפשרות להיכנס לממלכה של המלך הגיבור‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬פיסית לא ניתן‪ ,‬משום שעל השביל היחיד המוביל לממלכה הוצבו תותחים‪ .‬שומרים‬
‫ניצבים כנגד כל המאיים על הממלכה‪ .‬אולם החכם נכנס ללא בעיה‪ .‬יתר על כן‪ ,‬כל מה‬
‫שנדרש ממנו הוא ללכת‪ .‬אם אכן אנו מנסים להשוות זאת לחוויית התפילה )ואנו‬
‫מעוניינים להתייחס לתפילה כדיבור לא רק בין האלוקים לאדם אלא גם כשיחה בין איש‬
‫לאשתו‪ ,‬בין שני חברים( אנו עשויים למצוא כאן אמירה מעניינת‪.‬‬
‫כיצד האיש הבודד )אנחנו( יכול בכלל מתוך העולם שלנו )'עלמא דשיקרא'‪' ,‬עלמא‬
‫דפרודא' – עולם של הפרד ושניות( לנסות ולזכות במפגש כן של פנים בפנים – עם 'האחר'‪,‬‬
‫האל או אפילו האדם בכלל )הבן או בת הזוג‪ ,‬הילדים(?‪ 6‬עם אל שהוא אין סופי וגיבור?‬
‫‪.'÷éãðéàî äùòî'å 'ïåòâùî äùòî' ïîçð 'ø ìù åéøåôéñ äàø äæ áéèåî ìò ãåò 5‬‬
‫‪íìåòá ìëúñî àåäù äòùá íãàä ìù çåøä ééçá íéìâúî äøéôëå äðåîà íùá íéðîñî åðàù íééùôðä úåðåéæçä" 6‬‬
‫‪...õåçá åúåà óé÷îù äî-ìë ïéáå äøáçä ïéáå åðéá ,åøáç ïéáå åðéá ñçé ,òâî-éñåçé ìù øãñ òåá÷ì äöåøå åì äöåçîù‬‬
‫‪åðéáù íéøáã ,úãáù íéøáã ìà åñçé ÷ø àì ,íãàä ìù úéòáè-úéùôðä äùâøää íåçá ñðëðù äî ìë íéôé÷î íä‬‬
‫‪ùâøá ùùåâúî – éîéðôä åîìåòá ïéáå éðåöéçä íìåòá ïéá ùçøúîù äî-ìë ìà íà éë ,òáèä ïî äìòîìù äîì ,íéîùì‬‬
‫‪'îò ,'ùà éãéøùä' ìòá âøáðééå á÷òé ìàéçé ,íéçøôå úåøéô ,íé÷øôì ."äøéôëå äðåîà íùá åúåðëì íéìéâø åðàù äî äæ‬‬
‫÷‪.â"ñùú íéìùåøé .åò‬‬
‫‪åúåà àìà ,åéäåìàì íãàä ïéá ÷ø ñçé åðéà äøéôëå äðåîà ìù ïåðâðîä ãöéë úòìå÷å äôé äøåöá øàúî âøáðééå áøä‬‬
‫‪.äáåø÷ä åúáéáñì íãàä ìù åéñçé ñéñáá ãîåò äðáî‬‬
‫‪102‬‬
‫על תפילה וניכור‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫כיצד מדלגים על המרחק? איך נפגשים בין כל חוויות וקשיי היומיום? הרי רק גיבורים‬
.‫ שרפי עליון מסוגלים‬,‫קדושים‬
.(‫ שפשוט נכנסים ומקשיבים )לומדים‬,‫מסתבר‬
‫ ניתן לנסות להתקדם לחיים עצמם ואולי‬,‫לאחר הלימוד באומנות הסיפור והפרשנות‬
‫ ומנסה לפגוש‬,‫ החכם משתלב במארג החיים 'הנורמלי' של מדינת השקרים‬.‫אף לתפילה‬
‫ היהודי נוטל חלק‬.‫ הוא לא מוכיח בשער או מסתגף‬.‫ לשם כך הוא משקר ומשחד‬.‫במלך‬
‫ על אופניו ורבדיו השונים )החל בחתונה ויחסי אישות וכלה בעבודה בשדה או‬,‫מלא בעולם‬
‫ המציאות‬.‫ זאת הוא עושה על אף הידיעה שבבסיס קיומו של העולם ישנו שקר‬.(‫טבחות‬
‫ מחדדים את התחושה‬,‫ השקרים והשוחד‬,‫ ההיעדרות של המלך‬,‫הקשה המתוארת בסיפור‬
‫ האימה אל מול השקר וחוסר התוחלת שבמעשי היומיום מתוארים‬.‫שבעצם אין כאן דבר‬
:‫בצורה יפה ע"י היידיגר‬
Does such an attunement, in which man is brought before the
nothing itself, occur in human existence?
This can and does occur… By this anxiety we do not mean the
quite common anxiousness, ultimately reducible to fearfulness…
a peculiar calm pervades it. Anxiety is indeed anxiety in the face
of… but not in the face of this or that thing… We can get no hold
on things. In the slipping away of beings only this “no hold on
things” comes over us and remains. Anxiety reveals the
nothing… Anxiety robs us of speech. Because being as a whole
slip away, so that just the nothing crowds around, in the face of
anxiety all utterance of the “is” falls silent".7
‫ אל מול אימה זו שבחוסר‬,‫הרב שג"ר טען שדווקא עמידה נוקבת מול מציאות זו‬
‫ עשויה להיות פתח לתודעה‬,(‫המשמעות והארעיות האנושית )בלי הבריחה או ההדחקה‬
‫ להודיה‬,‫ התבוננות מסוג זה של האדם על חייו עשויה דווקא להוביל לאהבה‬.‫אחרת‬
‫ שנובעות מההכרה 'במופרחות' ושבריריות הקיום האנושי‬,'‫ולהתלהבות עצומה 'כרשפי אש‬
‫ כי אם‬,‫ תחושות חזקות אלו עשויות ללוות אותנו לא רק כלפי הקב"ה‬.‫אל מול האין סוף‬
úèéñøáéðåàá øéáòäù äàöøä .Heidegger, What is Metaphysics? ?ä÷éñéôàèî éäî ,øâéãééä ïéèøî 7
.1929-á âøåáééøô
?éùåðàä íåé÷á ùçøúî ,åîöò ïéàä ìåî ìà àáåî íãàä åëìäîáù ,äæëù ïåðååéë íàä" :éìù éùôåç íåâøúá
.êë ìò äøåù úéãåçéé äååìù ...ãçôì úìâìâúî øáã ìù åôåñáù ,äçéëùä äãøçä äððéà åæ äàøé ...ùçøúî óàå ïëúé äæ
íéøúåð åðà úåéåùéä ÷åîçá .íéøáãá äæéçà åðì ïéà ...àåää åà äæä øáãäî äãøç àì êà ...éðôî äàøé èìçäá àéä äàøé
íìùë úåéääù ììâá .íéìéîî åðúåà úããåù äàøé ...'ïéà'ä úà úôùåç äàøéä .øàùðå åðéìò èìúùîù 'äæéçà ïéà'ä íò
."äîîãì ìôåð 'ùé'ä ìù éåèéá ìë äàøéä éðôá ,áéáñ ááåñ 'ïéà'ä ÷øù êë ,÷îåç
103
‫דרור בר יוסף‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫בחזרה לחיי היומיום הפשוטים‪ ,‬ובכך להוציא אותנו מ'החשש' הניהליסטי )נראה כי במובן‬
‫מסוים זה אינו מרחיק אותנו מפן מסוים של החיים הניהליסטים כי אם משמח אותנו‬
‫באותו הקשר(‪.‬‬
‫מבחינות מסוימות‪ ,‬ה'יכול להיות אחרת' עשוי להעמיק את הקשר שלנו עם מה שיש‪.‬‬
‫מלבד רגשי תודה‪ ,‬גם כמסירת הכדור אלינו‪ .‬זה כן תלוי בנו‪ ,‬באשליות שלנו‪ .‬אפשר אף‬
‫להקצין ולומר כי אנו בכך 'מחייבים' – בכל המובנים – את השרירותיות המאיימת‪.‬‬
‫העמידה מול המלך‬
‫וכשהמלך שמע דבריו‪ ,‬הרכין אזנין אצל הוילון לשמוע דבריו‪ ,‬כי היה תמוה להמלך‬
‫שימצא איש שיודע מכל השקרים של המדינה והשרי‪-‬מלוכה ששמעו דבריו היו‬
‫כועסים עליו מאד‪ ,‬והוא היה מספר והולך השקרים של המדינה‪ .‬ענה ואמר‪ ,‬החכם‬
‫הנ"ל‪ :‬והיה ראוי לומר שגם המלך כמותם‪ ,‬שהוא אוהב שקר כמו המדינה‪ .‬אך מזה‬
‫אני רואה איך שאתה איש אמת‪ ,‬ובשביל זה אתה רחוק מהם מחמת שאין אתה יכול‬
‫לסבל השקר של המדינה‪ .‬והתחיל לשבח המלך מאד מאד‪ ,‬והמלך מחמת שהיה ענו‬
‫מאד‪ ,‬ובמקום גדולתו שם ענונותו‪ ...‬ומחמת גדל השבח של החכם‪ ...‬בא המלך‬
‫בעניוות וקטנות מאד עד שנעשה אין ממש‪.‬‬
‫לבסוף‪ ,‬לאחר המסע המפרך בעולם‪ ,‬החכם ניגש אל המלך ופותח ב'פסוקי דזמרה'‪ .‬מחד‬
‫הוא מגלה את שחיתויות הממלכה ומאידך הוא מרומם את המלך‪ 8.‬חשיפת השקרים‬
‫שבממלכה איננה 'השחרת' מעשי השרים )למרות דאגתם המודגשת(‪ .‬עבורם זה מה שהם‬
‫יודעים לעשות‪ ,‬ולכן כך הם מבינים את דברי החכם‪ .‬אך הוא עוסק באמירת האמת על‬
‫העולם‪ .‬באמצעות דבריו אלה החכם חושף את ההקשר בו פועל המלך‪.‬‬
‫בעולם כמו שאנו חיים אותו‪ ,‬האחד אכן בא על חשבון השני‪ ,‬ונדרשת סוג של הבנה‬
‫והתחשבות מעבר למידת הדין‪ 9.‬הבנה זו למעשיו של המלך מגלה החכם‪ .‬אין אתה רשע כמו‬
‫‪åéøáã úà ãåîìì úåøùôàä úà òéöäì åððåöøá êà ,íëçä ìù åîåàð ìù ÷éåãîä ïëåúä úà èøôî åðéà ïîçð 'ø íðîà 8‬‬
‫‪íò äùéâôä ,êìîä ìåî ìà éãåäéä ,éììëä ïåéîãì øáòî .äòøô ìù äðùîì äæçúî åãåòá ,åéçà óñåéì äãåäé ìù åîåàðî‬‬
‫‪ãçà ãöî ,äîåã íåàð ïééîãì éìåà íâ øùôà ,(åúåäæ úà óùåçå äëåá ÷ôàúî åðéà óåñá óñåé) íéðôä úôéùçå êìîä‬‬
‫‪,äãåäé éøáã úà ïéáäì äéä ïúéð .("åéðôåà ìò øåáã øáã" ,äãåäé éøáã ìò øîåà ùøãîäù éôë) ïðåìúî êãéàîå àéîçî‬‬
‫"‪éìåà íâ êë .(äàîçî äúééä àì åæ ìãâ óñåé åá á÷òé ìù åúéááù øåøá) ãçàë íéáéìòîå íéàéîçîë ,"äòøôë êåîë‬‬
‫‪ìùá àì åáìòð íéøùäù óà ïëúé .íéèôùî íúåà íöòá åéä íãâðëù çáùä úåìéîå ø÷ùäå ãçåùä ìù íìåòä ìò íéøáãä‬‬
‫‪.êìîä íùá íà éë ,ïáåîë ,íãåáë‬‬
‫‪íåçð" :åæîâ ùéà íåçð ìò 'íùâ' úøáåçáå 'ìåòðîä úåôë ìò'á ø"âù áøä ìù åøîàî äàø úéñéôàèîä äîùàä ìò ãåò9‬‬
‫‪ìò ïàë øáåãî ...ìååòä äðéä äéöàåèéñä íöò .òåðîì åúìåëéá äéä úîàáù äæë ,éøñåî ìååòá åîöò úà íéùàî àì‬‬
‫‪ìù åôåñáù íåùî ,÷áàîá úåòîùî øñåç äàø íåçðù äîåã ...åìù äéöàåèéñä íöòî àéäù úìåæá äãéâá ,úéîåé÷ äãéâá‬‬
‫‪äîùà äùòîì äðéä åæ äîùà .äãéâáä íöòá úçðåî àéäå øúôéú àì úéúéîàä ä÷åöîä ,ìååòä íöîåöé íà íâ ïåáùç‬‬
‫‪"úåéçìå êéùîäì íéëñî àì íåçð úàæ äîùàä íò .äàåùä éøçà íééçá øàùðù éî ìù äîùàä ïéòî ,úéùéà àìå úéæéôèî‬‬
‫‪104‬‬
‫על תפילה וניכור‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫ אולם עבור‬10.‫ הסיבה שאתה לא נפגש היא הרתיעה מהתנהלות הממלכה‬,‫הממלכה שלך‬
‫ בהם‬,‫ זאת בניגוד לחיינו אנו‬.‫המלך ההתנתקות מהעולם איננה שוללת את קיומו העצמאי‬
11
.‫מבחינות רבות משמעותה היחידה של התנתקות זו היא מוות‬
‫ המלך העניו‬.‫העין הטובה ושינוי ההקשר של החכם למעשיו של המלך מביאים לשינוי‬
‫ העובדה שדברי השבח מקטינים‬12.‫ כל דברי השבח לאל מקטינים אותו‬,‫הופך לאין ממש‬
‫ כאשר‬.‫ קורה בשל האמון המלא שמעניק החכם במלך‬,‫אותו ולא מגדילים ומגביהים אותו‬
‫ במובן מסוים‬.‫ אין צורך להכביר במילים‬,‫ חבר ילדות למשל‬,‫לאדם אמונה מלאה בחבר‬
‫ אולם רק‬13.‫ מעניקות לו מסגרת – החיוב גם מסתיר‬,‫התשבחות על הקשר מצמצמות אותו‬
‫ היא‬,‫ כאשר הילד הוא קטן הוא מביט על אמו כאין סוף ממש‬.‫בדיבור אנו מסוגלים לפגוש‬
,‫ אולם הגדילה וההתפתחות בקשר מצריכות מגבלות וצמצומים מסוימים‬14;‫המציאות כולה‬
15
.‫שבאים לביטוי גם בשפה‬
‫צמצומים אלו מאפשרים את הורדת הוילון )ועוד מצדו של המלך!( וכך את ההכרה‬
,‫ כך הגענו‬.‫ שלב זה בהקשר של התפילה הוא קבלת עול מלכות שמים‬.‫ באלוהים‬,‫במלך‬
‫ משלב זה של הכרה‬.'‫ אל 'שמע ישראל' ו'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד‬,‫כמידי בוקר‬
.‫ או בעצם לציור הדיוקן‬,‫ למפגש האישי עם המלך‬,‫בעומד מנגד ניתן לגשת לתפילת היחיד‬
‫ היא חוויה יוצאת‬,‫ להתייחס לתפילה כציור של המלך‬,‫אין ספק כי ההצעה של ר' נחמן‬
‫ בתפילה אנו נקראים לעמוד מול הקדוש ברוך הוא ולצייר אותו מהחיים והחוויות‬16.‫דופן‬
17
.‫שלנו‬
äòôåúë 'äàåùä éøçà íééçá øàùðù éî ìù äîùàä' úùåçúì ñçééúäì ïúéð .(44-5 î"ò ìåòðîä úåôë ìò)
.æàî åðúéàî ãçàå ãçà ìë ìù äîùà úùåçúë ïëå ,íéìåöéð áø÷á úøëåîä úéâåìåëéñôä
.äðåò àì ,ìåëéáëå ,äìòî àì ïîçð 'ø äëìîîä úåìäðúä úà äðùî êìîä ïéà òåãî äìàùä úà éë úåàøì ïééðòî 10
éà ,äéìëë àì äðåùàøáå ùàøá ñðéåì ìöà úååîä úà äãéøã øàúî ,ñðéåì ìàåðîòì äãéøã ÷à'æ ìù äãéøôä éøáãá 11
.éìúôð ïá ìëéî .ñðéåì ìàåðîòì :íåìù äéä .÷à'æ ,äãéøã .'äáåùú-éà'á ãøåùä ìù úîéåñî úåñðúä àìà ïéà åà äéååä
.2009 ãçåàîä õåáé÷ä .32 'îò
.'ä äëìä è ÷øô úåëøá éîìùåøéá ïëå .æé óã äìéâî úëñîá ïðçåé 'ø ìù åéøáãì ùåøôì úåøùôà êëá úåàøì ïéðòî 12
.ïåùìá éåñéëå éåìéâ ÷éìàéá ìù åøîàî äàø 13
.áåù øåáòì íéîùá óìçù ñåèîì íåøâì çéìöä àì åéáà øùàë ÷åîò øòö òéáä åðìù ïëù ìù åðá íéîéä ãçàá 14
øúåé íã÷úîä áìùì åîéà íò ãçà àåä ïáä åá áìùäî øáòîä úà úøù÷î úéðàéðà÷ìä äæéìðàåëéñôä ïëàå 15
.äôùä úùéëøá
úåá÷òá 'ùîî ïéàì' êìîä ìù åúëéôä úà ÷øî éáö ø"ã ùéâãî ,'áìñøáî ïîçð 'ø úøéöéá ïåòâéùå ä÷éèñéî' åøôñá 16
ìéá÷îáå ,úéãåäéä äéâåìåàéúá äìéìùä éøàåú ìù úéôåñåìéôä úåáéùçä úâöä ò÷ø ìò úàæ .íëçä ìù åéúåçáùú
ïéá äàååùä) úéçøæîäå (åèåà óìåãåøì ø÷éòá) úéáøòîä ä÷éèñéîáå èøôá úéãåäéä ä÷éèñéîáå äìá÷á ïéàä úñéôú
íëçä âéùî úàæ ìëáù äãáåòä úà ùéâãäì åððåöøá åìà íéøáãì êùîäë .(364-470 î"ò) ììëá ('÷éø'ì 'ïéà'ä âùåî
àìù ,úåøîì úàæ .ä"á÷ä ìù - êìîä ìù éáåéç øåéö úàæ ìëá íùøð '÷éø'ä åà 'ïéà'ä ,'äìéìù'ä øçàì .êìîä ìù èøèåøô
äîåã ìåìñî .åúåà äàåø àåäù éôë êìîä úà øééö íëçäù äçðää úà ÷æçîä øáã ,åéìà äìâð 'úéáéè÷ééáåà' äî øåøá
.(113 – 94 î"ò) øåàã ïãå æø á÷òé ,ïà-åàåâ ,øô ùôçî ùéà -á úåàøì ïúéð ,'ùé'ì äøæçå '÷éø'á åà 'ïéà'á øáòîä ìù
úà êåôäì êéøö øáë åðøåãáå ,'ïéà'ì 'ùé'ä úà åëôä øáë íéîãå÷ä úåøåãáù êë ìò ø"âù áøä úà èèöì ïééðòî óñåðá
äîãð ,íìåà .'éèñéîä òåøéàá' áìùë úåàéöîä úìéìùì úéìéìùä äéâåìåàéúä ïéá äàååùää úà âééñì áåùç .'ùé'ì 'ïéà'ä
.øúåé ä÷éîòî äøåöá äæ ñçé ìò ãåîòì ùéå ïåëð ïëà äæ øåùé÷ éë åðì
.íéøáçäå äçôùîá íéñçéì íâ äðåëð åæ äãîòä éë ùéâãð áåù 17
105
‫דרור בר יוסף‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫לסיכום‪ ,‬המעשה מתאר את המסע הארוך שכל אדם נקרא לעשותו עם ברצונו לזכות‬
‫בדיבור משמעותי עם האל או עם חבר‪ .‬ר' נחמן מתאר את הקשיים שבלגשת‪ ,‬את השקרים‬
‫האופפים כל סיטואציה חברתית‪ ,‬ואת האמון העמוק שאדם צריך להעניק לבן שיחו אם‬
‫ברצונו באמת לשמוע ולדבר עימו‪ .‬רק לאחר שלבים אלו ניתן להגיע אל האדם ולנסות‬
‫לגבש איתו שיחה בעל ערך‪ ,‬שתוכל לצייר אצל המאזין משהו מדיבוריו של הזולת‪.‬‬
‫מסר קיסרי‬
‫את סיפורו של קפקא נחלק לשלושה חלקים‪ :‬הראשון – תאור שליחת המסר מהקיסר‬
‫אליך הנתין העלוב; השני – השליחות הכושלת‪ ,‬והאחרון‪ ,‬אתה יושב וממתין‪ .‬בעלילה‬
‫שלוש דמויות מרכזיות‪ :‬הקיסר‪ ,‬השליח )המזוהה לחלוטין עם המסר( והנתין‪ .‬את הקיסר‬
‫אנו רוצים לזהות עם האל‪ ,‬את הנתין כאדם הפשוט )בהמשך לקריאה הקודמת‪ ,‬כ'איש‬
‫הישראלי'( ואת השליח עם המסר‪ ,‬התפילה עצמה‪.‬‬
‫בחלקו הראשון של הסיפור מדגיש קפקא מספר נקודות‪ .‬הקיסר על ערש דווי‪ ,‬בוחר‬
‫לשלוח לך הנתין העלוב שנמלט מאורו של הקיסר‪ ,‬מסר‪ .‬נראה שיש כאן משחק של קפקא‬
‫עם האמירה המפורסמת של ניטשה על מותו של האלוהים‪ ,‬וכן על האדם העומד כנגד‬
‫השמש בצהרי היום‪ 18.‬מעניין לזהות כי האלוהים מבקש את האדם ומנסה לשלוח לו מסר‪.‬‬
‫זאת בניגוד לנתין‪ ,‬שמשווה לצל קטן הנמלט מאור השמש‪ .‬לפי זה‪ ,‬ניתן לפרש את גסיסתו‬
‫של הקיסר כחוסר הקשר שלו עם הנתין )או כמה שהביא למותו‪ ,‬או לחלופין שללא הקשר‬
‫‪19‬‬
‫עם הנתין הוא כבר לא קיסר – לפי המאמר המפורסם 'אין מלך בלא עם'(‪.‬‬
‫מנקודת מוצא זו‪ ,‬ניתן להתמודד טוב יותר עם המשחק של קפקא עם האור‪ .‬הנתין‬
‫נמלט מאורו של הקיסר‪ ,‬ומחששו מכובד המשמעות שהאחרון עשוי להטיל עליו‪ .‬הנתין‬
‫מעדיף להמתין בתוך ביתו בערבו של יום לדבריו של הקיסר‪ ,‬מאשר להתמודד חזיתית עם‬
‫האור‪ .‬בנקודה זו ראוי להיעזר בעבודת הדוקטורט של זהר מאור על חוג פראג )שאולי‬
‫הבולט בחבריו הוא קפקא(‪ ,‬בה בין השאר הוא מתייחס למיסטיקה חיובית ושלילית‪ ,‬כפי‬
‫שהיא באה לידי ביטוי בקבוצת חברים זו‪ .‬ד"ר מאור מציע לפרש את סיפורו של קפקא‬
‫'תיאור של מאבק' וסיפורים נוספים כחוויה מיסטית שלילית‪ ,‬במהלכה האגו 'נמחק'‪:‬‬
‫‪.'îò ìøåâä àåä øåô äàø áøò úòì ãîåòä éãåäéì íééøäöä ùîù úà ù÷áîä äùèéð ïéá ìãáäì úðééðòî úåðùøô 18‬‬
‫‪úëôåä àéä úåçôä ìëì) úìáå÷îä äñéôúä ìë úçú úøúåç íðîà ,ïéúðì ìàäî ,äìéôúä úéååæ úà úåðùì úåøùôàä 19‬‬
‫‪ïåöø éäé" ,íéäåìà ìù åúìôú úà àøîâä úøàúî úåëøá úëñîá .äæ øåôéñì úéãåçéé äððéà àéä êà ,(úåãîòîä úà‬‬
‫‪."ïéãä úøåùî íéðôì íäì ñðëàå ,íéîçø úãîá éðá íò âäðúàå éúåãî ìò éîçø åìåâéå ,éñòë úà éîçø åùáëéù éðôìî‬‬
‫‪åðîî ù÷éá ä"á÷äå ,íéðôìå éðôì ñðëð àåä .ìåãâ ïäë òùéìà ïá ìàòîùé éáø ìù åøåôéñ úà àøîâä äàéáî êùîäá‬‬
‫‪êéúåãî ìò êéîçø åìåâéå ,êñòë úà êéîçø åùáëéù êéðôìî ïåöø éäé" , ?ä"á÷ä úà ìàîùé éáø êøá ãöéë .åúåà êøáì‬‬
‫‪ïáåîá ,åðéìà ììôúî ìàäù ÷ø àì .('à 'îò 'æ óã) "ïéãä úøåùî íéðôì íäì ñðëúå ,íéîçø úãîá êéðá íò âäðúúå‬‬
‫‪.åðìù úåëøáä úà ììôúî íâ àåä íéåñî‬‬
‫‪106‬‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫על תפילה וניכור‬
‫"תיאור של מאבק" מבטא היטב את פירוקו של ה"אני"‪ .‬אמנם האינטראקציה‬
‫החברתית )ואולי גם העולם הדתי( מהווים מפלט מסוים ממצב זה‪ ,‬אך כמו אצל‬
‫ברוד‪ ,‬שואף קפקא להפוך את האימה של ההתפוררות למנוף ליצירה האומנותית‪...‬‬
‫הספרות משמשת לכלי לשלילת ה"אני"‪ ,‬וצומחת מתוך שלילה זו‪ ...‬שלילה זו של‬
‫ה"אני" משתקפת בתפיסת חווית הכתיבה אצל קפקא‪ ...‬גם קפקא מזהה את עצמו‬
‫בשמחה עם הריק והאין‪ ,‬כל עוד מהווה ריקנות זו פוטנציאל לחוויית הכתיבה‬
‫הספרותית הטוטאלית‪ ...‬הכתיבה הזו היא הגאולה‪ ...‬גאולה נגטיבית מכוח ההמתה‬
‫העצמית‪ .‬בניגוד לאקספרסיוניזם )תנועה שיחסו של קפקא אליה היה מסויג(‪ ,‬לא‬
‫מעצבת החוויה המיסטית של הכתיבה גם תוכן מיסטי; אולם‪ ,‬גיבוריו של קפקא‬
‫מגיעים כמוהו‪ ,‬אל המוות והאיון העצמי – כך גאורג בנדמן ב"גזר הדין"‪ ,‬וגרגור‬
‫סמסה ב"גלגול"‪.‬‬
‫יתכן שבסיפור זה‪ ,‬בבריחה מן השמש‪ ,‬מביע קפקא דווקא את חששו ממצב מיסטי‪.‬‬
‫אולם מנגד‪ ,‬ניכר כי הוא אף מערער על החוויה המיסטית הזכרית‪ ,‬המחייבת את 'האני'‪ ,‬את‬
‫'המציאות'‪ ,‬ומאשרת אותם‪ .‬קפקא מותיר את הגיבור והקורא )אם אכן הם שניים( תלוי בין‬
‫שתי האפשרויות‪ ,‬אינו יודע מה האמת )כפי שניתן ללמוד ממשפט הסיום‪" ,‬אך אתה יושב‬
‫על יד החלון‪ ,‬חולם שהכל אמת בערבו של יום"(‪ .‬הדבר היחיד הנכון בסיפור הוא הרצון‬
‫‪20‬‬
‫למכתב‪ ,‬לתגובה‪ ,‬בין אם מצד האל והאדם או האדם לבדו‪.‬‬
‫בהמשך להבנתנו את התפילה כניסיון לכונן שיח עם האל והאדם כאחד‪ ,‬דבריו של‬
‫קפקא מחזקים מימד קיים ביחסים בין בני אדם‪ .‬פעמים רבות עצם קיומו של הזולת נתפס‬
‫כאיום על 'האני'‪ .‬האדם הנשען על החלון חושש לקיומו אם ישוחח ויכיר בזולת‪ .‬אלמנט זה‬
‫מתחדד לאור העובדה שהאדם היחיד עם אישיות בסיפור הינו הגיבור הנשען על אדן‬
‫החלון; הקיסר מתואר כגוסס על ערש דווי‪ ,‬השליח מזוהה לחלוטין עם המסר והקהל הרב‬
‫הוא המון חסר פנים‪.‬‬
‫נקודה נוספת שמודגשת‪ ,‬ואיתה אנו עוברים לחלק הבא של הסיפור‪ ,‬היא החשיבות‬
‫שהקיסר נותן לכך שהמסר המדויק יגיע לנתין‪ .‬הקיסר משלח את הרץ‪ ,‬הקירות נופלים‬
‫והוא מתחיל את דרכו‪ .‬אולם הדרך ארוכה מנשוא‪ ,‬מדרגות וחדרים פנימיים בתוך הארמון‪.‬‬
‫התיאור מזכיר‪ ,‬אולי עם מעט דמיון‪ ,‬את בית המקדש‪ .‬ואכן‪ ,‬הדרך ארוכה‪ .‬כל העומדים‬
‫בדרך מתפנים כאשר השליח מצביע על השמש בחזהו‪ ,‬אך זהו מאבק אבוד מראש‪ .‬הדרך‬
‫‪äæ øåôéñì ñçééúäì íéòéöî åðà ïéà .úéøáòä äèéñøáéðåàä .èøåè÷åã úãåáò øåàî øäæ ø"ã .éðù ÷øô 11-12 î"ò 20‬‬
‫‪ìò à÷ô÷ ìù úéîöò úøå÷éáë øúåé àìà ,à÷ô÷ ìù åéøåôéñá àöåî øåàî ø"ãù úéìéìùä úéèñéîä äáéúëäî äðåùë‬‬
‫‪.ä.ù ãöéë øéáñäì éåùò äæ øåôéñ .úåéåøùôàä éúù ïéá øúåé äðéãò äãå÷ð àåöîì ïåéñéðî ÷ìçë ,íéìéâøä åéøåôéñ‬‬
‫‪úîöòäë äáéúëä ìò øáãî à÷ååã à÷ô÷ íäá úåîå÷îå 'éðàä' úà íéáééçîë à÷ååã à÷ô÷ ìù åéáúë úà ïéáä ïîâøá‬‬
‫‪.íù èøôî øåàî ø"ãù éôë ,'éðà'ä‬‬
‫‪107‬‬
‫דרור בר יוסף‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫מהקיסר אלינו ארוכה מדי‪ ,‬מלאה ברחובות צפופים והמון האנשים‪ .‬אילו חלק מהדרך לא‬
‫הייתה מיושבת‪ ,‬אז השליח כבר היה מגיע במהירות‪.‬‬
‫העולם שלנו מתורבת‪ ,‬מלא ברחובות ואנשים‪ .‬החיים שלנו עמוסים בחובות היומיום‬
‫ובאינפורמציה בלתי נדלית‪ ,‬כבר קשה לאלוהים לחדור‪ 21.‬ניכר כי תפילתו של האל לאדם‬
‫בעולם שלנו‪ ,‬במשך 'אלפי שנים' כבר לא תוכל להגיע‪ .‬על אחת כמה וכמה בעת הזו‪ ,‬בה‬
‫‪22‬‬
‫נותרה גוויה‪ .‬אל שכביכול הרגנו‪.‬‬
‫מהו אותו מסר חשוב? לא ברור‪ .‬גם נראה שהוא לא חשוב‪ .‬עיקר הסיפור הוא שליחת‬
‫המסר עצמו‪ .‬אבל אפילו יותר מכך המשפט המסיים של הסיפור‪" ,‬אך אתה יושב על יד‬
‫החלון‪ ,‬חולם שהכל אמת בערבו של יום"‪.‬‬
‫כאן קפקא משחק שוב עם העלילה‪ .‬מהי האמת? האם המסר נשלח? או שמא הכל הינו‬
‫אשליה שלנו? אין כאן שלילה של חלקו הראשון של הסיפור‪ ,‬כי אם עמידה על כך שהאדם‬
‫עודנו מחכה למסר שהוא לא יודע שיצא‪ ,‬מקיסר שספק אם הוא חי‪ .‬כביכול‪ ,‬ההעמדה‬
‫האירונית של הסוף מכוונת כנגד האדם המאמין הממתין לשווא‪ .‬אולם‪ ,‬בו בזמן היא לא‬
‫שוללת את תפילתו של האל‪ .‬כמו כן‪ ,‬היא איננה מבקרת את הבריחה של האדם מאור‬
‫הצהריים‪ ,‬מהדרישה לעמידה מוחלטת כנגד הנצח‪ ,‬של 'מלא כל העולם כבודו'‪.‬‬
‫בסופו של הסיפור נותרנו רק בביטחון עם דבר אחד‪ ,‬הרצון של שני הצדדים לקשר‪.‬‬
‫בין המלך העניו לקיסר שמחפש את הנתין‬
‫בדומה לרב נחמן‪ ,‬קפקא צוחק מהסיטואציה של מפגש בכלל‪ ,‬ועם הקב"ה בפרט‬
‫)במאמר זה‪ ,‬כאמור לעיל‪ ,‬בחרנו להתמקד באמצעי של התפילה(‪ 23,‬בעולם קשה כמו שלנו‪.‬‬
‫את אופיו של הנתין בסיפורו של קפקא אפשר להבין כחסר חוש הומור )בניגוד מוחלט‬
‫לאופי הסיפור(‪ ,‬אפילו מעט בוק‪ ,‬שמתבונן מעבר לחלון‪ .‬לא יוצא אל העולם‪ ,‬אלא נשאר‬
‫מוגן בביתו לתהות מהחלון על מסרו של הקיסר‪ .‬זו אמנם אפשרות‪ ,‬אולם ניתן לצייר את‬
‫‪äôùì òéöî ñåðéèñåâåàù ìùîä) äôùì ìùîë ,äæ øåôéñá áåùéä úà àåø÷ì òéöäì íéöåø åðà ,ùøãä êøã ìò 21‬‬
‫‪.íéäåìà ìò åà íò åðøáãá åðúåà äìéáâîë äôùì ñçééúäì íâ ìëåð êë .('íééåãéå'á ä÷éúò øéò ìù úåáåçøë‬‬
‫‪åæ" úî ìàä éë äòéá÷ä úåòîùîá 'èñéøëéèðà ,âåìåëéñô ,óåñåìéô – äùèéð' åøôñá ÷ééãî ïîôåà÷ øèìàå óåñåìéôä 22‬‬
‫‪,øåøá ïééãò àììëîå ,ïùéä éåîéãì äùãç úåòîùî øéãçî äùèéð .íéäåìàä úåî ìò øáéã ìâä íâ ...äðåîà ìù äðåùì‬‬
‫‪;"úî íéäåìà" äðä êà .úåîì äéä ìåëé ,íòô-éà íéäåìà éç íàù - éìñëåãøô òîùð øáãä .íéäåìàä äéä éç íòô-éàù‬‬
‫‪äéöæéáéìöä ïåçáà ìù ïåéñéð åäæ – "íãàä éðæåàì òéâä íøè óà ...äæ ãéøçî äùòî" :ïë íâå ;"åúåà åðâøä åðçðà‬‬
‫‪ìöà ìàä ìù åúâéøä úà ääæî ïîôåà÷ íà .(95 'îò) ".úèìçåîä úåùéä àùåðá éñéôèéî ìå÷éù íåù àìì úéðøãåîä‬‬
‫‪éë äàøð æà ,"úèìçåîä úåùéä àùåðá éñéôèéî ìå÷éù íåù àìì" éðøãåîä íãàä ìù íééçä úà ïåçáì ïåéñéðë äùèéð‬‬
‫‪ïîçð 'ø ìù åéúåøåúî úåáøî éë ,ïééöì áåùç .øåáéãì ,øù÷ì ïåéñéð åäùæéàì äëçîë ñôúð éðøãåîä íãàä à÷ô÷ ìöà‬‬
‫‪.íãàä ìù åîìåòî øãòð ìàä åáù áöîì úåéè÷øô úåöò úééð÷ä ìò ùâã íù àåä íâ éë äàøð åéúåöòîå‬‬
‫‪.'äìéôúä ìò' ÷é'öééáåìåñ áøä ìù åøôñ äàø ìàä íò ùâôî ìù úåôñåð úåéåøùôà ìò 23‬‬
‫‪108‬‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫על תפילה וניכור‬
‫הסיום גם אחרת‪ .‬לא כסיום מתאונן‪ ,‬אלא כסוף שהוא כך לכתחילה‪ .‬האדם לא צריך לבקש‬
‫לעמוד בשמש של הצהריים; ליהודי ערבו של יום מתאים וטוב יותר‪ .‬העמידה המוחלטת‬
‫והנוקשה לא מתאימה לו‪ ,‬היא מעמעמת את הראות ופחות נעימה לראש‪ .‬אולי העמידה‬
‫המוצלת לקראת הערב עדיפה )כידוע יעקב אבינו תיקן תפילת ערבית‪ 24.(...‬אמירה זו‬
‫מסתפקת לכאורה במצב ה'גלותי' הקיים של הסתר פנים ביחסנו עם הקב"ה‪ ,‬אולם היא לא‬
‫מוותרת על הקשר‪ .‬השניים מצפים זה לזה‪ ,‬וזהו שיאו של המפגש )לפחות בעולם כפי‬
‫שהוא היום(‪.‬‬
‫כמו כן‪ ,‬אחת מנקודות הדמיון בין הסיפורים היא הקושי העצום העומד בפני הגיבורים‬
‫להתחיל את הדרך למפגש‪ .‬במסר קיסרי‪ ,‬ברור כי עבור השליח יהיה זה בלתי אפשרי להגיע‬
‫ליעדו‪ .‬לו רק היה זה שדה פתוח היה כבר עף ומגיע‪ ,‬אולם הדרך ארוכה מאד ורצופת‬
‫מכשולים‪ .‬כאמור לעיל‪ ,‬אנו יכולים פעמים רבות להרגיש זאת בחיינו האישיים‪ ,‬אם‬
‫בנקודות ההתחלה )דייטים או סתם המבוכה במפגש הכרות ראשוני( או לחלופין באירועים‬
‫טעוני משמעות )חתונה‪ ,‬מחלה סופנית וכו'(‪ ,‬בהם יש לנו מה להגיד אך המילים לא יוצאות‪.‬‬
‫אך נראה כי למרות זאת‪ ,‬בכל עת שמשהו מפריע השליח מציג את השמש על חזהו‬
‫והדרך מתפנה‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬ניתן לעבור וההפרעות חסרות משמעות‪ .‬במקביל‪ ,‬גם‬
‫במעשה ממלך עניו ר' נחמן מתאר את הכניסה לממלכה כבלתי אפשרית‪ .‬אך ברוח‬
‫הפורימית של הסיפור )לאחר פרוט הקשיים הרבים( נכנס החכם לממלכה ללא שום בעיה‪.‬‬
‫נראה‪ ,‬כי הסיבה שר' נחמן לא מפרט את דרך הכניסה היא משום שעצם השאלה היא עיקר‬
‫המכשול‪ .‬כל הרחבה על השאלה או הפתרון היא עוד תותח הניצב בכניסה לממלכה‪ .‬בנוסף‪,‬‬
‫יתכן )וזאת אפשר לראות יותר אצל השליח שמצביע על חזהו – על לבו – בניסיון לעבור(‬
‫שלכל אדם דרך מיוחדת לו )מעין 'קבלה אישית'(‪ ,‬שבה הוא צריך ללכת‪.‬‬
‫ושוב‪ ,‬עיקר העניין הוא פשוט להיכנס‪.‬‬
‫נקודה שלישית היא בקשת המלך לתפילתו של האדם‪ ,‬או 'הארת פנים חוזרת' מהאדם‬
‫לאלוהיו )וכן בין האדם למשפחתו וחבריו(‪ .‬החכם נשלח להביא את דיוקנו של המלך ע"י‬
‫המלך הראשון‪ .‬מסעו של החכם‪ ,‬תפילתו של החכם‪ ,‬היא גם תפילת המלך‪ .‬המלך והקיסר‬
‫מעוניינים בקשר עם האדם‪ ,‬הנתין‪ .‬החכם משיג את דיוקנו של המלך‪ ,‬משום שהמלך‬
‫מסוקרן מפרצופו של החכם‪ .‬תשוקתו ותפילתו של האדם הן תפילותיו של הקב"ה‪ ,‬זאת‬
‫בניגוד לעמדה המקובלת לפיה העולם המודרני מנוכר לאדם ולאלוהיו‪ 25.‬הסתכלות זו‬
‫שמתייחסת לרצון המשותף למפגש – הן של החכם והן של המלך – מחזירה אותנו שוב‬
‫‪.äçðîìå úéøçùì ,äîç éîåãîãá äæ ïåöø úò – úåëøá úëñî äàø 24‬‬
‫‪.åðúçôùî ïéáì åðéðéá øù÷á íâ àìà ä"á÷ä íò åðìù ñçéä úìàùá ÷ø àì íéðåëð íéøáãä ,äìçúäá øîàðù éôë 25‬‬
‫‪íò åðìù øù÷á åðìù äáùçîä úìéçúá úàöîðå ,øúåéá äáåùç àéä åðéùòù íéøáãä ìò éðùì ãçàäî úøæåçä äøàää‬‬
‫‪úøëä) äãåúä úøéîà ,íéèåùôä íéñåîéðä úåáéùçá úåàøì øùôà åìà íéøáãì 'ùáé' úéñçéå íòîåòî ìåâìâ .úìåæä‬‬
‫‪.äæá àöåéëå äçéìñä ,(áåèä‬‬
‫‪109‬‬
‫דרור בר יוסף‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫לסיום של מסר קיסרי‪ ,‬שמדגיש את החשיבות של הרצון למפגש‪ ,‬ומתייחסת לגעגוע כסוג‬
‫‪26‬‬
‫של מגע‪.‬‬
‫אנו מעוניינים להציע את הנקודה הזו כשיא הסיפורים‪' .‬הארת הפנים החוזרת' אותה‬
‫מבקשים הקב"ה והאדם היא המעניקה את 'המשמעות' למעשים בסיפורים‪ .‬כביכול כל‬
‫פעולות האדם בסיפורים הינם חסרי פשר ואף מיותרים‪ .‬הנתין והחכם מוקפים בעולם‬
‫שאינו אמת‪ ,‬מחכים על סף החלון או הוילון להתגלות‪ .‬בשני הסיפורים נמנעת מאתנו‬
‫הפגישה של 'פנים בפנים' אליה כה השתוקקנו‪ .‬מסיפורו של ר' נחמן ניכר‪ ,‬כי הסיפור‬
‫מתחיל מהבקשה להארת פנים חוזרת‪ ,‬לתגובה של החכם למלך‪ :‬כיצד החכם יצייר אותו?‬
‫קפקא אף נמנע מהמפגש הישיר של פנים בפנים ומשאיר אותנו בהשתוקקות‪ ,‬בציפייה‬
‫ובחלום על המלך‪ .‬המפגש של קפקא עם ר' נחמן יכול להביא אותנו לניסוח‪ ,‬כי בעצם אצל‬
‫קפקא הנתין הוא שמצייר את הקיסר כמי ששלח לו מסר על ערש דווי‪ .‬גם כאן העיקר הוא‬
‫כיצד האדם מבין את האל‪.‬‬
‫הסיבה שאנו כה מתמקדים 'בהארת הפנים החוזרת'‪ ,‬היא שהיא משנה את הקשר שלנו‬
‫לסביבה‪ .‬הפעולות שלנו לא נעצרות במה שעשינו; הדיון האתי המוכר‪ ,‬שמתמקד בשאלה‬
‫של 'הכוונה או המעשה?'‪ ,‬מורחב בצורה ניכרת‪ .‬נראה‪ ,‬כי לפי זה המשמעות למעשנו‬
‫נקבעת מחברינו וממשפחתנו‪ ,‬ולא ממה שעשינו או רצינו‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬נראה שהן ר' נחמן והן קפקא זיהו היטב את הקשיים הרבים מולם מתייצב‬
‫האדם המודרני בניסיונו להציל מעט מהיכולת למפגש בלתי אמצעי עם הקב"ה‪ ,‬או עם‬
‫הזולת‪ .‬בחוש הומור עדין ומיוחד מאירים שניהם מעט ביקורת על האפשרויות העומדות‬
‫לפתחנו בקשר שלנו עם אלוהים והאדם‪ ,‬ועל החברה בכלל‪.‬‬
‫‪úåùåçúå úåáùçî åðá úøøåòî íäéìò äáùçîä åà øá÷ì äééìòäù ,åøèôðù íéáåø÷ì ñçéá úàæ ùåçì ïúéð íéúéòì 26‬‬
‫‪.úøçà íéìåò åéä àìù øéáñù‬‬
‫‪110‬‬
‫ללכת‪ ,‬להתפלל‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫ללכת‪ ,‬להתפלל‬
‫איתן אברמוביץ‬
‫א‪.‬‬
‫'ללכת להתפלל'‪ .‬צירוף יומיומי‪ ,‬שחוק‪ ,‬שגור על הלשון והרגליים‪ .‬אולי אם נפרק אותו‪,‬‬
‫אם ננסה לחבר את מרכיביו בצירופים חדשים )ללכת=להתפלל? להתפלל=ללכת?(‪ ,‬נוכל‬
‫לחלץ אותם משחיקתם‪ ,‬להניע כל אחד בתנועתו של השני‪ .‬להוליך את התפילה‪ ,‬לתפלל‬
‫את ההליכה‪ .‬נראה לאן נגיע‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫את הצעידה המתפללת אפשר להתחיל עם מישל דה‪-‬סרטו‪ 1,‬אדם שידע לראות תנועה‬
‫של חיפוש רוחני גם בסתם הליכה ברחובות העיר‪:‬‬
‫ללכת פירושו שהנך חסר מקום‪ .‬פירושו תהליך בלתי מוגדר שבו הנך נעדר ותר אחר‬
‫‪2‬‬
‫איזו מהות‪.‬‬
‫כל הליכה היא מצב ביניים בין שני מקומות; אבל ככל שמכירים יותר באופן שבו‬
‫המרחב מכונן את הקיום של הנמצאים בו‪ ,‬בתלות של האדם במקום על מימדיו השונים‪,‬‬
‫הופך התווך הזה לבין‪-‬השמשות אמיתי‪ .‬כל 'מקום' הוא כמעט יקום בפני עצמו‪ ,‬והמצב של‬
‫כבר‪-‬לא‪-‬פה ועדיין‪-‬לא‪-‬שם הוא מצב קיומי ייחודי‪ ,‬בו נפתחות אפשרויות אחרות‪.‬‬
‫אבל אצל סרטו‪ ,‬המיסטיפיקציה של ההליכה היא השלב המאוחר יותר; קדמה לה‬
‫תפיסת המיסטיקה עצמה כסוג של הליכה‪:‬‬
‫‪He or she is mystic who cannot stop walking and, with the‬‬
‫‪certainty of what is lacking, knows of every place and object that‬‬
‫‪it is not that; one cannot stay there nor be content with that.‬‬
‫‪.äøáçä ø÷çå äæéìðàåëéñô ,äéôåñåìéô ,ä÷éèñéîä ìù äéøåèñéä ïéá áìéùù éúôøö ø÷åç ,1925-1986 1‬‬
‫‪.70 'îò ,2005 à"ú ,óåâ ,âåöéé ,íå÷î :úéìëéøãà úåáøú :êåúá ,áäì øðáà :íåâøú ,øéòá úåãòö ,åèøñ-äã ìùéî 2‬‬
‫‪111‬‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫איתן אברמוביץ‬
Desire creates an excess. Places are exceeded, passed, lost
behind it. It makes one go further, elsewhere. It lives nowhere.3
.‫ לכן בכל הליכה יש פוטנציאל לתנועה מיסטית‬,‫להיות מיסטיקן זה לא להפסיק ללכת‬
‫ אבל השלילה כאן אינה מביאה לביטול ונסיגה מהעולם אלא‬,‫זו מיסטיקה שלילית ביסודה‬
‫ היעד של‬.‫ למצע לתנועה אל האינסוף‬,‫ ההופכת כל מקום לתווך‬,‫לתנועה נמרצת בתוכו‬
‫ היוצרות קיום שמשהו תמיד חסר‬,‫התנועה המיסטית הוא עקבותיו החמקמקות של הנעדר‬
.‫ קיום שכולו תנועה שכולה תשוקה‬,‫בו‬
‫מה מקומה של התפילה במרחב כזה? אם חושבים על התפילה במבנה של פעולת‬
‫ אך התנועה‬,‫ המילים אמנם נעות‬.‫ נראה שהסטטיות שבה גוברת על התנועה‬,‫תקשורת‬
‫ חלק ניכר מהלכות התפילה‬.‫מקבלת את משמעותה מהיחסים בין קטבי המתפלל ואלוהיו‬
‫ העיקר לדעת לפני מי‬,‫ כעבד לפני מלך או כבן לפני אביו‬,‫מיועד לכונן את ההעמדה הזו‬
‫ הברייתא הידועה ממסכת ברכות חוזרת שוב ושוב על הנקודות הבונות את‬.‫אתה עומד‬
‫ היה‬...‫”היה עומד בחו"ל יכוין את לבו כנגד ארץ ישראל‬:‫הסצנה בה מתרחשת התפילה‬
‫ היה עומד בירושלים יכוין את לבו כנגד‬...‫עומד בארץ ישראל יכוין את לבו כנגד ירושלים‬
4
.”...‫בית המקדש‬
‫ המילים נוטלות‬,‫ בהעמדה כזו‬.‫ ואז להתפלל; לתת למילים ללכת במקומך‬,‫לעמוד מול‬
‫ כנגד כך אפשר להציב את‬.‫ מזוודות של משמעות‬,‫על עצמן את תפקיד העברת המסר‬
:‫התיאור שנותן סרטו לכתיבה מיסטית‬
By their combination, the words are cut loose from their
meanings and transformed into operators of detachment...
[they] are not signs but machines for setting adrift – machines
for voyages and ecstasies outside of received meaning. They do
not give the intellect a mental object; they fool the mind into
moving forward while taking away its objects.5
íåâøú .Michel de Certeau, The Mystic Fable, trans. Michael B. Smith, Chicago 1992, p. 299 3
êåúîå ,øñç äî áèéä òãåéù éî ,úëìì ÷éñôäì ìåëé åðéàù éî àåä ï÷éèñéî":íåçä úà øîùî åðéàù éùéìù éìëî ,éùôåç
,íéôìåç úåîå÷î .óãåò úøöåé ä÷åùúä .äæá ÷ôúñäì åà íù øàùéäì øùôà éà ;äæ àì äæù øáãå íå÷î ìë ìò òãåé êë
.”íå÷îåùá äøâ àéä .øçà íå÷îì ,äîéã÷ òåðì åì úîøåâ àéä .äéøåçàî íéøúåð
.à"ò ì óã ,úåëøá éìáá 4
ãåò ïðéà ïä ...úåùéìúì éòöîà úåëôåäå ïúåòîùîî úåùìúð íéìéîä ,ïäìù óåøéöä éãé ìò” :íåâøú .148 'îò ,íù 5
è÷ìèðéàì úåðúåð ïðéà ïä .úøñîðä úåòîùîì øáòî úåæèñ÷àå úåòñîì úåðåëî – úåôçñéä úåðåëî àìà íéðîéñ
."äìù íéàùåîä úà äðîî úåìèåð ïäù ïîæá äîéã÷ òåðì äáùçîä úà úåúôî ïä ,éìàèðî è÷ééáåà
112
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫ללכת‪ ,‬להתפלל‬
‫כאן התנועה גוברת על המשמעות‪ ,‬והדובר יוצא למסע עם המילים במקום לשלח אותן‬
‫מלפניו‪ .‬במהלך טיפוסי מוצא סרטו בכתבים המיסטיים תקדימים לתפיסות פוסט‪-‬‬
‫סטרוקטורליסטיות של השפה‪ ,‬וקושר יחד תנועות שונות של חתירה תחת מוסדות העולם‬
‫הזה‪ .‬האם אפשר להניע תנועה דומה במקומותינו‪/‬מקורותינו? לאן אפשר ללכת מכאן?‬
‫ג‪.‬‬
‫אם הברייתא בברכות שרטטה את התפילה כקו הנמתח בין שתי נקודות‪ ,‬בסוגיא‬
‫במסכת בבא בתרא‪ 6‬אפשר למצוא שני תיאורים אלטרנטיביים‪ 7.‬ר' אושעיא סובר שהשכינה‬
‫נמצאת בכל מקום‪ ,‬ורב ששת מסיק מכך שאין חשיבות לכיוון התפילה; לעומתו ר' אבהו‬
‫ור' יהושע בן לוי סוברים שהשכינה נמצאת במערב‪ ,‬כפי שמודגם בתנועתם של השמש‬
‫והירח הנעים לקראתה‪.‬‬
‫שכינה בכל מקום יוצרת תפילה שאין בה תנועה כלל‪ ,‬אולי גם התייחדות של האדם עם‬
‫עצמו ועם השכינה שבתוכו‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬פנייה אל השכינה‪-‬במערב יוצרת תנועה ייחודית‪.‬‬
‫כפי שניתן לראות מדיונים שונים בסוגיות הסמוכות‪ ,‬המערב בו נמצאת השכינה הוא קוטב‬
‫העומד ביחס לעולם‪ ,‬אך נמצא מחוצה לו‪ .‬למרחב יש קצה‪ ,‬והשכינה נמצאת מערבה ממנו‪.‬‬
‫היעד של התפילה כאן אינו מקום נראה לעין המצוי על המרחב שלנו‪ ,‬אלא מקום אחר‪ .‬כמו‬
‫חור שחור‪ ,‬הוא מתגלה רק בתנועה שהוא יוצר כלפיו‪ .‬להציב את השכינה במקום כזה‬
‫פירושו להישאר על הגבול שבין הממשות של מקום המקדש לבין השלילה הגמורה שמתאר‬
‫סרטו‪ ,‬היוצרת תנועה חסרת‪-‬כיוון‪ .‬השכינה היא לא כאן אבל גם לא לגמרי שם‪ ,‬יש לה כיוון‬
‫אבל אין לה כתובת‪.‬‬
‫זהו גם מצב ביניים בין תפיסות מרחב שונות‪ .‬סרטו מתאר את הנדידה חסרת‪-‬המנוחה‪,‬‬
‫שנוצרת כתוצאה של מעבר מתמונת עולם היררכית ומאורגנת‪ ,‬שבה כל אחד יודע מה‬
‫למעלה ממנו ופונה אליו בפשטות‪ ,‬לבין מרחב מחולן שבו למעלה ולמטה הם יחסיים‬
‫וחסרי משמעות באותה מידה‪ .‬במרחב כזה הופך המיסטיקן לסומא שאינו יודע לכוון את‬
‫הרוחות‪ ,‬אך הוא מסרב להסתפק בתביעה המודרנית להפנמת הדתיות ויוצא לנדודים‬
‫בעקבות מה שאבד‪ .‬מה יהיה גורלה של השכינה‪-‬במערב בעולם כזה? האם אפשר עדיין‬
‫לנוע מערבה‪ ,‬במרחב שבו תנועה כזו תחזיר אותנו שוב לאותו המקום?‬
‫‪.á"ò äë óã ,àøúá àáá éìáá 6‬‬
‫‪úà ïååëì êéøö àì íúòãìå ,úåëøáá àúééøáä ìò íé÷ìåç äéâåñá íéøáåãäù íéùøôî íå÷îá úåôñåúä éìòá 7‬‬
‫‪.íéìùåøéì äìéôúä‬‬
‫‪113‬‬
‫איתן אברמוביץ‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫ד‪.‬‬
‫התפילה אל השכינה במערב היא דוגמא לאופן שבו מיקום יכול לשמש כיוצר של‬
‫תנועה‪ ,‬ולא כמגביל אותה‪ .‬ר' יצחק הוטנר זיהה את האפשרות הזו‪ ,‬והשתמש בה כדי‬
‫להטעין במשמעות את ההליכה השגורה לבית הכנסת‪ .‬באחת מדרשותיו הוא מסביר מדוע‬
‫הליכה לבית הכנסת היא עניין בפני עצמו‪ ,‬ולא רק הכשר מצווה כמו הליכה לסוכה‪:‬‬
‫אין סוף ענינו של בית הכנסת מקום מיוחד לקיום מצוות תפילה‪ ,‬אלא סוף ענינו הוא‬
‫בזה שהוא מקום מיוחד לעמידה לפני המלך ומציאות מקום של קרבת אלוקים‪...‬‬
‫משום דהילוך בכדי להתקרב הוא הוא גופא עובדא של התקרבות‪ .‬דהילוך פירושו‬
‫מיעוט המרחק‪ ,‬וקורבה פירושה בלי מרחק‪ .‬והיכא דענין המצוה הוא מציאות‬
‫הקורבה‪ ,‬ההליכה היא התעסקות בגוף המצוה ולא במכשיריה‪.‬‬
‫הפחד‪-‬יצחק מזהה את בית הכנסת כמקום מסוג מיוחד‪ :‬הוא אינו רק מרחב מקרי שבו‬
‫עושים מצווה‪ ,‬הוא מרחב שמכונן מצב שהוא הבסיס לאותה עשייה‪ .‬בבית הכנסת קרבת‬
‫אלוהים אינה תוצאה של המצווה אלא מאפיין של המרחב‪ ,‬מאפיין המקרין על התנועה‬
‫כלפיו‪ .‬להיות בבית הכנסת זה להיות בקרבת אלוהים‪ ,‬לכן ההליכה לבית הכנסת היא חלק‬
‫מתהליך מתמשך שהוא המצע לתפילה‪ .‬במרחב המחולן בית הכנסת הוא המקום היחיד‬
‫שיכול להעניק משמעות לתנועה כלפיו‪ ,‬לקשור בין הדרך לבין תכליתה‪ .‬גם אם התפילה‬
‫עדיין ממוקמת‪ ,‬יש בכוחה לצבוע בגוון תפילתי את ההליכה עצמה‪.‬‬
‫ה‪.‬‬
‫וגם כאשר מתייצבים במקום התפילה‪ ,‬התנועה של המילים עדיין יכולה לייצר מהלכים‬
‫מפתיעים‪ .‬מתח בין יציבות לתנועה קיים בכל שימוש בשפה‪ :‬בין תפיסת המשמעות‬
‫כתמונה המתקבלת מהמכלול של המשפט‪ ,‬לבין הליניאריות וההתמשכות בזמן של פעולת‬
‫הדיבור עצמה‪ .‬המשמעות מונחת במכלול‪ ,‬אך כדי לתפוס אותה צריך לבטל את התנועה‬
‫דרכה היא מופיעה‪ ,‬לאסוף אותה בתודעה ולהקפיא אותה בהווה מתמשך‪ .‬מכיוון אחר‪ ,‬זו‬
‫גם משמעותה של הדרישה לכוונה בתפילה‪ :‬לחשוב על מה שאתה אומר‪ ,‬להחזיק בראש‬
‫את המשמעות בלי להתבלבל מהתנועה השוחקת של הבעתה‪ .‬המילים המדוברות תמיד‬
‫חומקות הלאה; הכוונה מנסה להכיל אותן‪ ,‬למקם אותן במבנה הנכון‪ ,‬המכוון‪.‬‬
‫ובכל זאת‪ ,‬בדרשות חסידיות רבות אפשר למצוא תפיסת כוונה אחרת‪ ,‬בנייה של‬
‫התפילה מתוך התנועה דווקא‪ .‬הבעל‪-‬שם‪-‬טוב תיאר את התפילה לא כעמידה לפני מלך‪,‬‬
‫אלא דווקא כטיול‪:‬‬
‫‪114‬‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫ללכת‪ ,‬להתפלל‬
‫הבעש"ט אמר‪ ...‬כי הדיבורים נקרא היכלות שהשכל שורה בהם‪ ,‬והאדם המתפלל‬
‫הוא הולך מאות לאות ומתיבה לתיבה‪ .‬וכשהוא אינו כדאי מגרשין אותו‪ ,‬דהיינו‬
‫‪8‬‬
‫שזורקין לו מחשבה זרה וממילא הוא בחוץ‪.‬‬
‫המתפלל של הבעש"ט יוצא למסע בין ההיכלות‪ ,‬המקבילים למילות התפילה‪ .‬המילה‬
‫אינה מנשא למשמעות‪ ,‬ואין כאן כלל יומרה לתקשורת; המילה היא מקום‪ ,‬אתר שהשכל‬
‫מבקר בו‪ .‬כיוון שכך‪ ,‬הכוונה היא לא המאמץ להחזיק את משמעות המילה בתודעה‪ ,‬אלא‬
‫ניסיון להשתקע במילה כמקום‪ ,‬לחוות אותה בשלמותה‪ .‬בתפילה כזו הדיבור הוא תנועה‬
‫בתוך המילים‪ ,‬לא שליחה שלהן ממך והלאה‪ .‬התפילה נעה בין ההשתהות בהיכל לבין‬
‫המעבר להיכל הבא; כמו תייר שרוצה להתענג על כל דבר‪ ,‬ועם זאת להספיק הכל‪.‬‬
‫התיאור של התפילה הנודדת בין העולמות הוא תיאור שגור בקבלה‪ 9.‬אולי אפשר‬
‫לטעון שהחידוש החסידי הוא ברצון להתלוות אל התפילה בדרכה‪ ,‬לא להסתפק בעמדת‬
‫‪10‬‬
‫המשלח והמכוון‪ .‬התביעה הזו בולטת בדרשה בספר רב ייב"י‪:‬‬
‫"והדרך צלח רכב על דבר אמת‪ ,‬וענוה צדק ותורך נוראות ימינך"‪ .‬נראה לפרש‬
‫בעזה״י שמפרש מה שאמר בפסוק הקודם‪" .‬והדרך" – שתהיה דר באותו עולם‬
‫שהתפלה מגעה בשעת התפלה‪ ...‬מפרש כאן האיך הוא מעלה את עצמו לעולם ההוא‪,‬‬
‫היינו כשדיבור של תפלה הוא באמת להעלות השכינה‪ ,‬לא לשום פניה אחרת‪ ,‬אז‬
‫התפלה בוקעת רקיעים ועולה לפני השם יתברך‪ ...‬וכשאדם אינו חושב שום מחשבה‬
‫זרה בשעת התפלה‪ ,‬רק חושב באותן אותיות שמדבר באמת‪ ,‬בשעת התפלה הוי כמו‬
‫רוכב על אותן אותיות של דבר אמת‪ .‬כמו רוכב על הסוס‪ ,‬מוליך אותו הסוס לאיזה‬
‫מקום שירצה‪ ,‬כן האותיות מוליכין את האדם מעולם העשיה ליצירה‪ ,‬ומיצירה‬
‫לבריאה‪ ,‬ומבריאה לאצילות‪ ,‬כסדר התפלה‪ ...‬כן תפלה של אדם כשמדבר באמת‬
‫בוקע רקיעים ועולה לפני הש"י‪.‬‬
‫אם התפילה מגיעה לעולמות העליונים‪ ,‬אפילו עולה לפני ה' יתברך‪ ,‬למה שהמתפלל‬
‫יישאר מאחור? לפי רב ייבי‪ ,‬השאיפה היא לגור בעולמות שאליהן מגיעה התפילה‪ .‬מטרת‬
‫התפילה דומה לזו של הבעש"ט‪ ,‬אבל תפקידן של המילים שונה‪ :‬מילות התפילה אינן היעד‪,‬‬
‫אלא האמצעי להגיע אליו‪ .‬המתפלל אינו שולח את המילים אל השמיים‪ ,‬אבל גם לא‬
‫מתכנס לתוכן; הוא רוכב עליהן ומצטרף למסע המופלא בין העולמות‪ .‬הכוונה אינה‬
‫השתהות‪ ,‬ודאי שלא מחשבה‪ .‬היא הצמדות לגבו של הסוס הדוהר‪ ,‬הצטרפות לתנועה של‬
‫המילים השועטות קדימה‪ .‬הכוונה אינה הגדר המנסה להכיל את התנועה‪ ,‬אלא האוכף‬
‫‪.æè 'îò ,ãô à÷ñô ,úä÷ úøåãäî ,á÷òéì åéøáã ãéâî 8‬‬
‫‪.'äøåà éøòù' øôñá à øòùá ìùîì åîë 9‬‬
‫‪.íéìäúá äî øåîæîì åìù ùåøéôäî çå÷ì ïàë òè÷ä .ùèéøæîî ãéâîä ãéîìú ,äàøèñåàî äãåäé ïá óñåé á÷òé 'ø 10‬‬
‫‪115‬‬
‫איתן אברמוביץ‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫שמאפשר להתלוות אליה‪ .‬אצל הבעש"ט נדרש עדיין איזון בין התנועה לבין ההשתהות;‬
‫עבור רב ייבי נראה שהתנועה של התפילה כובשת מקום בפני עצמה – ההתרגשות אינה‬
‫רק זו של ההתבוננות בהיכלות‪ ,‬אלא גם של התנועה הסוערת בדרך אליהם‪ ,‬השעטה על‬
‫הסוס המוליך אותך לאן שתרצה‪ ,‬המרוצה של המילים שאינן כבולות לדבר‪.‬‬
‫כל המתחים הפנימיים האלו של פעולת התפילה מקבלים תיאור מופלא בתורה של ר'‬
‫נחמן‪:‬‬
‫כי כל דיבור ודיבור הוא עולם מלא‪ ,‬וכשאדם עומד להתפלל‪ ,‬ומדבר דיבורי התפלה‪,‬‬
‫אזי הוא מלקט ציצים ופרחים ושושנים נאים‪.‬‬
‫כאדם ההולך בשדה‪ ,‬ומלקט שושנים ופרחים נאים אחת לאחת‪ ,‬עד שעושה אגודה‬
‫אחת‪ .‬ואחר כך מלקט עוד אחת לאחת ועושה אגודה אחרת ומחברם יחד‪ ,‬וכן הולך‬
‫ומלקט ומקבץ כמה וכמה אגודות יפים ונאים‪ .‬כמו כן הוא הולך בתפילה מאות‬
‫לאות‪ ,‬עד שמתחברים כמה אותיות‪ ,‬ונעשה מהם דיבור‪ .‬וכן עושה בתיבות שלמות‪,‬‬
‫ואחר כך נתחברין שתי התבות‪ .‬ואחר כך הולך ומלקט יותר‪ ,‬עד שגומר ברכה אחת‪.‬‬
‫ואחר כך מלקט יותר ויותר‪ ,‬והולך מאבות לגבורות‪ ,‬ומגבורות לקדושות‪ ,‬וכן הולך‬
‫להלן יותר‪ .‬מי יפאר גודל פאר הליקוטים והקיבוצים‪ ,‬שאדם מלקט ומקבץ בדיבורי‬
‫התפילה‪.‬‬
‫וכשהדיבור יוצא‪) ,‬והדיבור הוא יוצא מהנפש‪ ,‬כמו שכתוב )בראשית ב(‪" :‬ויהי האדם‬
‫לנפש חיה"‪ ,‬ותרגומו‪' :‬לרוח ממללא'(‪ .‬והדיבור בא ונשמע לאזניו‪) ,‬כמו שאמרו‬
‫רבותינו‪ ,‬זכרונם לברכה 'השמע לאזניך מה שאתה מוציא בפיך'(‪ .‬אזי הדבור מבקש‬
‫ומתחנן מהנפש‪ ,‬לבל תיפרד ממנו‪ .‬ותכף כשיוצא אות ראשונה‪ ,‬כגון אות בי"ת מתבת‬
‫"ברוך"‪ ,‬אזי מבקש ומתחנן מהנפש לבל תפרד ממנו‪ .‬כי איך תוכל להתפרד ממני‪,‬‬
‫לגודל ההתקשרות והאהבה שיש בינינו‪ ,‬כי אתה רואה את יקר יופיי וזיוי והדרי‬
‫ותפארתי‪ ,‬ואיך תוכל לנתק עצמך ממני וליפרד מאתי‪ .‬הן אמת‪ ,‬שאתה צריך לילך‬
‫יותר‪ ,‬כדי ללקט עוד סגולות יקרות וחמודות גדולות‪ ,‬אבל איך תוכל ליפרד ממני‬
‫ולשכוח אותי‪ ,‬על כל פנים תראה שבכל מקום שתלך ותבוא לשם לא תשכח אותי‪,‬‬
‫ולא תיפרד ממני‪ .‬מכל שכן כשגומר תיבה אחת‪ ,‬אזי כל התיבה מבקשת כל הנ"ל‪.‬‬
‫ומלפפת ומחבקת אותו‪ ,‬ואינה מנחת אותו לילך מאיתה‪ ,‬כנ"ל‪.‬‬
‫ובאמת‪ ,‬הוא צריך ומוכרח לדבר עוד הרבה דיבורים‪ ,‬וכמה ברכות ועניינים עד גמר‬
‫התפילה‪ .‬על כן הכלל‪ ,‬שצריך לעשות אחד מכל התפילה כולה‪ .‬ובכל דיבור שמדבר‪,‬‬
‫יהיה נמצא שם כל הדיבורים של התפלה ומהתחלת התפלה עד הסוף יהיה הכל אחד‪.‬‬
‫וכשעומד בהדיבור האחרון של התפילה‪ ,‬יהיה עדיין עומד בתיבה ראשונה של‬
‫‪116‬‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫ללכת‪ ,‬להתפלל‬
‫התפילה‪ .‬כדי שעל ידי זה יוכל להתפלל כל התפילה כלה‪ ,‬ואף על פי כן לא יתפרד‬
‫‪11‬‬
‫אפילו מאות ראשונה של התפילה‪.‬‬
‫גם כאן כל דיבור הוא עולם‪ ,‬אבל האדם אינו מבקר בו אלא אוסף אותו‪ ,‬כמו המטייל‬
‫שאינו מסתפק בהתבוננות בפרח אלא לוקח אותו איתו לדרכו‪ .‬בניגוד לבעש"ט‪ ,‬ר' נחמן לא‬
‫מוכן לפרק את השפה לרצף של היכלות נפרדים‪ ,‬גם אם הוא מכיר באפשרות להתענג מכל‬
‫פרח בפני עצמו‪ .‬הביקורת שיש כאן על התפילה של הבעש"ט מכוונת כנגד תנועת הנטישה‬
‫שהיא מחייבת‪ ,‬הנתק שבין מילה למילה‪ .‬אמנם יש עוד דברים נפלאים לראות בהמשך‪ ,‬אבל‬
‫איך אפשר לעזוב את האות‪ ,‬את המילה שנאמרה‪ ,‬איך אפשר להתנתק מהחיבוק שלה?‬
‫חייבים למצוא דרך להכיל את הכל יחד‪ ,‬למצוא מקום לכל מילה בזר המצטבר‪ ,‬המגיע‬
‫לשלמותו עם סיום התפילה‪.‬‬
‫למעשה‪ ,‬התיאור של ר' נחמן מקביל לתפיסה הפשוטה של המשמעות כמכלול הנוצר‬
‫מהצטרפות הרכיבים הנפרשים בדיבור‪ .‬אבל ההנמקה שהוא נותן לתיאור הזה‪ ,‬והדימויים‬
‫שהוא קושר אליו‪ ,‬מכילים בתוכו את חווית התפילה של הבעש"ט ואף מעצימים אותה‪ .‬ר'‬
‫נחמן יוצר תיאור הממוקם בין התפילה המתבוננת של הבעש"ט‪ ,‬המפרקת את המשמעות‬
‫המצטברת כדי לשהות בכל היכל בפני עצמו‪ ,‬לבין פעולת הדיבור הרגילה‪ ,‬שבה כל אות‬
‫ומילה מקבלים את מקומם רק מתוך המכלול‪ .‬הדרישה להצטברות ולמשמעות אינה מסגרת‬
‫חיצונית המגבילה את ההתענגות חסרת‪-‬הפשר על המילה העומדת בפני עצמה; היא הדרך‬
‫היחידה להתענג בלי לנטוש‪ ,‬לגשר בין התנועה המשתוקקת‪ ,‬הרודפת אחר "חמודות‬
‫גדולות" נוספות‪ ,‬לבין ההתקשרות ליחידות של כל אות ומילה‪.‬‬
‫ו‪.‬‬
‫אפשר אם כן לנוע בין המילים‪ ,‬ואפשר לרכב עליהן בסערה‪ .‬ועדיין‪ ,‬התנועה תמיד‬
‫כרוכה בנקודות שהיא עוברת דרכן‪ ,‬בעולמות שהיא מבקרת או אוספת בדרכה‪ .‬בתיאור של‬
‫רב ייבי אפשר היה לחוש קצת בחדוות הדהירה‪ ,‬אבל גם הוא נדרש לביקור בעולמות‬
‫העליונים כדי להצדיק את היציאה לדרך‪ .‬אבל יש גם הליכה אחרת‪ :‬שוטטות שאינה תלויה‬
‫ביעד‪ ,‬אלא תכליתה בתנועה עצמה‪ .‬ללכת בלי להביט לאחור‪ ,‬בלי להיאחז בתמונות‬
‫החולפות‪ ,‬בלי להגיע למסקנה‪ .‬בהקשר הלשוני זוהי התפילה שר' נחמן התנגד אליה‪,‬‬
‫התפילה היומיומית שבה המילים באות מלפנים ונעלמות מאחור‪ ,‬בלי להיאסף ולהתכלל‬
‫במחשבה מקיפה כלשהי‪ .‬תנועה כזו דורשת וויתור על המשמעות הכוללת‪ ,‬מבלי להציע‬
‫כתחליף את ההשתהות בייחודיות של המילה‪/‬המקום‪ .‬אולי זהו המקום בו התפילה נכללת‬
‫בהליכה‪ ,‬שהתפילתיות מונחת באיכות הזרימה שלה ולא ביעדיה‪.‬‬
‫‪.äñ äøåú àî÷ ï"øäåî éèå÷éì 11‬‬
‫‪117‬‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫איתן אברמוביץ‬
‫את הזיווג הזה אפשר למשוך לכיוונים שונים – להתפלל תוך כדי הליכה‪ ,‬ללכת בתוך‬
‫התפילה‪ .‬האפקט של התפילה המתהלכת דומה לזה של האזנה למוזיקה בזמן צעידה‪:‬‬
‫הזרימה של הצלילים מאפשרת לשקוע בתנועה בפני עצמה‪ ,‬להרפות מהנטייה לאחוז‬
‫בתמונות ובמילים מסוימות‪ .‬צעידה ברחוב עם המוזיקה המתאימה באוזניים יכולה להפוך‬
‫התרחשות יומיומית לחוויה מיסטית‪ ,‬או לפחות לקליפ אלטרנטיבי‪ .‬אולי גם התפילה יכולה‬
‫לייצר אפקט דומה‪ ,‬דווקא בגלל השגירות הקיצונית שלה‪ .‬המילים שלה שחוקות כל כך‪,‬‬
‫שברגע שמרפים את מוסרות הכוונה הן מתמוססות אל תוך תנועת הדיבור‪ ,‬בלי להשאיר‬
‫גושים הנתקעים על הלשון‪ .‬זו אינה מדיטציה שתכליתה דממה וביטול‪ ,‬אלא דווקא תנועה‬
‫שיכולה להחיות ולהכיל את כל המתרחש סביבה‪.‬‬
‫חנה סנש ידעה לתאר במדויק את טשטוש הגבול שבין הליכה לתפילה‪:‬‬
‫הליכה לקיסריה‬
‫אֵ ִלי‪ ,‬אֵ ִלי‬
‫ש ּלֹא ִי ָ ּגמֵ ר ְלעוֹ לָ ם‬
‫ֶׁ‬
‫הַ חוֹ ל וְ הַ יָּם‪,‬‬
‫של הַ ּ ַמיִם‪,‬‬
‫ּש ׁ ֶ‬
‫ִר ְ ׁשרו ׁ‬
‫ְ ּב ַרק הַ ּׁ ָש ַמיִם‪,‬‬
‫ְּת ִפ ַּלת הָ ָא ָדם‪.‬‬
‫הפתיחה מזהה את השיר כתפילה על פי ההגדרה המקובלת – דיבור המופנה אל‬
‫אלוהים‪ .‬אבל שורת הסיום סודקת את ההבחנה בין הנמען )אלי( לבין מושא התפילה‬
‫)המראות שלא יגמרו(‪ .‬האם זו תפילה על התפילה‪ ,‬אותה השתבללות מוכרת של התפילה‬
‫בתוך עצמה? אפשר להבין אחרת‪ :‬השיר אינו תפילה על המראות שבדרך‪ ,‬הוא אינו דיבור‬
‫המנסה לומר משהו מסוים; גם לא הליכה שמטרתה להגיע לקיסריה‪ .‬התנועה של ההליכה‬
‫אורגת יחד את הנוף ואת התפילה לתנועה שאינה כפופה ליעדה‪ ,‬תנועה שרוצה להמשיך‬
‫לעולם‪ ,‬תנועה שהופכת תפילה מכוח התנועתיות שלה‪ ,‬מתוך החיות שהיא יונקת‬
‫מסביבתה ומשפיעה עליה‪ .‬כמו בדבריו של סרטו מהם יצאנו‪ ,‬ההליכה הופכת בעצמה‬
‫לתפילה‪ .‬אבל הכוונה כאן אינה לסגור את המעגל; ואידך זיל‪.‬‬
‫‪118‬‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫אשר שאז‬
‫ְ ּכ ׁ ֶשקוֹ ְל ַר ִ ּבי עוֹ ֵמד ִ ּב ְת ִפ ָּלה‬
‫‪æàù øùà‬‬
‫שקוֹ ְל ַר ִ ּבי עוֹ מֵ ד ִ ּב ְת ִפ ָּלה‬
‫ְ ּכ ׁ ֶ‬
‫שא ְמחוֹ ָׁשיו לַ ּׁ ָש ַמיִם‬
‫הוּא נוֹ ֵׂ‬
‫ְ ּכמוֹ ְּתמָ נוּן ְממֻ גְ נָט הַ ִ ּנ ְ ׁש ָאב ִמ ּ ֶמ ְרחָ ק‬
‫ְ ּב ִה ּלו ְּך ִא ִּטי‬
‫שא‬
‫ְשיבָ ה ְמכֻ ּנָס‪ ,‬הַ נּוֹ ֵׂ‬
‫ְ ּכמוֹ ָּבחוּר י ִ ׁ‬
‫ֵעינָיו ְל ַרבּ וֹ‬
‫שקוֹ ְל ַר ִ ּבי עוֹ מֵ ד ִ ּב ְת ִפ ָּלה‬
‫ְ ּכ ׁ ֶ‬
‫הוּא ַמ ִ ּביט ְ ּב ַע ְצבוּת ְ ּכלַ ּ ֵפי ַמעֲ לָ ה‬
‫י ָָדיו נִ ְפ ָרסוֹ ת ְ ּב ִר ְפיוֹ ן ִ ּכ ְביָכוֹ ל‬
‫הוּא חַ ְיזָר ְמפֹהָ ק‪ְ ,‬מכַ ּוֵן‬
‫ַעל הַ בּ ֶֹקר ַאנְ טֶ נּוֹ ת‬
‫שפַ ע‬
‫ְל ַק ֵּבל אֶ ת הַ ּׁ ֶ‬
‫שאוּלַ י לֹא יָבוֹ א‬
‫ֶׁ‬
‫ִמ ֵּבין ְ ׁשנֵי ַע ְל ָע ִלים‬
‫ֹאשוֹ‬
‫ְ ּקמו ִּטים ְלר ׁ‬
‫נִ ְ ׁש ַמע‬
‫ישה‬
‫קוֹ ל ְל ִח ָׁ‬
‫‪119‬‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫ישראל אורי מייטליס‬
‫נפתולי אלוקים נפתלתי‬
‫‪ìéîåäî ÷éæééà éáø ô"ò úåìéôú ùåìù‬‬
‫‪1‬‬
‫ישראל אורי מייטליס‬
‫אֵ ינ ֹו יָכוֹל לְ סַ ֵפּר לְ עַ צְ מ ֹו לְ יוֹם‬
‫שֵׁ נִי הַ זְּ ִריחָ ה וְ הַ הִ תְ נוֹצְ צוּת שֶׁ ל‬
‫גְּ דֻ לָּת ֹו יִתְ בָּ ַר‪ ‬שֶׁ הָ יָה ל ֹו‬
‫‪2‬‬
‫אֶ תְ מוֹל‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫"האם אנחנו באמת יכולים להתפלל?" – שמעתי שאלה זו מרחפת בחלל אזורינו‪ .‬כדי‬
‫לענות על שאלה זו צריך בראש ובראשונה להבין איזה סוג של תפילה‪ ,‬או במילים אחרות‪:‬‬
‫'חיבור'‪ 3,‬אנו מנסים ליצור עם הקב”ה‪.‬‬
‫על מנת להסביר לעצמנו את סוג החיבור ה'קיומי' בו אנו רואים את עצמנו דבקים‬
‫ביוצרנו‪ ,‬זקוקים אנו בתחילה להבין את ה'מטפיזיקה' העומדת בתשתית כל אחת‬
‫מהאופציות הפרוסות לפנינו לאותו החיבור והתפילה‪ .‬כך נוכל להתפלל מתוך הבנה מהו‬
‫בעצם האור המקיף שלנו ובאיזה מרחב למעשה אנו פועלים‪.‬‬
‫לכן‪ ,‬נפתח בבריאת העולם‪ .‬רבי יצחק אייזיק הלוי אפשטיין מהומיל‪ ,‬ה'משכיל' הגדול‬
‫של הדורות הראשונים של חסידות חב"ד‪ ,‬מאיר את עיננו לשלוש צורות‪ ,‬או שלוש‬
‫פרספקטיבות‪ ,‬בהן ניתן לחוות את בריאת העולם ע"י הקב"ה‪:‬‬
‫א‪ .‬דרך הדיבור האלוקי‪“ :‬בדבר ה' שמים נעשו"‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫ב‪ .‬מתוך רוח פיו של הקב"ה‪" :‬וברוח פיו כל צבאם"‪.‬‬
‫ג‪ .‬מהחכמה האלוקית‪“ :‬כולם בחכמה עשית"‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪.áð óã êåúî ,'ìàéøà äðç' åøôñáù çìùéå úùøôì åøîàîî íä ,úåøå÷îì åðôåé àìù íéèåèéöä ìë .1‬‬
‫‪.à ,ï"øä úåçéù ,áìñøáî ïîçð éáø .2‬‬
‫‪.(ä"î â"ô íéìë äðùî) "ñøç éìë ìôåúä"á åîë ,'øåáéç' ïåùìî àéä 'äìéôú'ù úåãéñçá úåáø òéôåî .3‬‬
‫‪.å ,âì ,íéìéäú .4‬‬
‫‪.ì"ðä ÷åñôä ìù åëùîä .5‬‬
‫‪.ãë ,ã÷ ,íéìéäú .6‬‬
‫‪120‬‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫נפתולי אלוקים נפתלתי‬
‫ב‪.‬‬
‫כבר קיימא לן שהעולם כולו נברא ע"י הדיבור האלוקי‪ ,‬ע”י ה'עשרה מאמרות'‪ .‬אלא‬
‫שאם מתבוננים בכל דיבור ואמירה שאנו פוגשים‪ ,‬מסביר רבי אייזיק‪ ,‬נמצא שלוש בחינות‬
‫שונות שמרכיבות את הדיבור‪:‬‬
‫א‪ .‬דבר החכמה שמועבר דרך הדיבור‪.‬‬
‫ב‪“ .‬הבל הדבור שנעשה אור מקיף להדבור‪ ...‬ועל כן לא קאים אדעתיה דרביה במה‬
‫שקיבל ממנו אלא אם כן מכיר וזוכר את השכל באותן האותיות עצמן שקבל מרבו‪.‬‬
‫מטעם שהבל הדיבור של הרב מקיף את אותיות דבריו ושומר אותם מכל טעות‬
‫ושבוש”‪.‬‬
‫הווה אומר‪ :‬האינטונציה של הדברים‪ .‬כדי להבין באמת את הדובר שלפניך עליך להבין‬
‫את הצליל שבקולו‪ .‬רק אז תוכל באמת לעמוד על דעתו של הדובר‪ .‬רבי אייזיק מוסיף לתוך‬
‫סוגריים‪“ :‬והטעם לזה כי הבל הדבור שורשו למעלה מאור השכל עצמו שמשפיע לו"‪ .‬רוצה‬
‫לומר‪ :‬צורת הדיבור מביעה יותר מעצם הדברים שנאמרו‪ .‬ניתן לתרגם זאת לשפת חב"ד‪:‬‬
‫"שורש הכלים גבוה משורש האורות"‪ .‬בשורש‪ ,‬הכלי – ההבל‪ ,‬האינטונציה‪ ,‬הרוח – מכיל‬
‫יותר מהאור עצמו‪ .‬הוא דבר החכמה‪.‬‬
‫ג‪" .‬בחינת אותיות הדיבור עצמו שהם לבושי השכל )כידוע שבכל אות ואות מלובש‬
‫בו חלק קטן מן השכל ובהצטרפם יחד יתלבש בהם אור השכל כולו( והאותיות עצמם‬
‫אינם ממהות השכל כלל כידוע"‪.‬‬
‫"ועל פי משל זה יובן גם למעלה בדבר ה' שבעשרה מאמרות שיש בהם הג' בחינות‬
‫הנ"ל"‪ .‬לכן‪ ,‬לאחר שהתבוננו בשלוש הבחינות האלו בדיבור הגשמי‪ ,‬נפנה ונתבונן בהם‬
‫בדיבור האלוקי‪ .‬ראשית חכמה‪:‬‬
‫א‪ .‬דהנה הדבר חכמה שבדבר ה'‪ ...‬הוא מה שהאדם מתבונן ומתפעל מגדולת ה' ע"י‬
‫בריאת שמים וארץ וכל צבאם שמש וירח וכוכבי מרום‪ .‬שכל זה הוא בחינת חכמה‬
‫נפלאה עד מאוד‪ ...‬וגם בעניין רבויים וגדלם כמו שכתוב‪" :‬מה רבו מעשיך מאוד‬
‫עמקו מחשבותיך וכו'" ולכונה זו נתקן פסוקי דזמרה באריכות סיפור שבחי גדולת‬
‫הבורא ית' עד שגם השכל אנושי שבאיש הישראלי ע"י התבוננות זו דריבוי שבחי‬
‫המקום ב"ה יתפעל באהבה או ביראה כו'‪ ...‬וזהו בחינת החכמה שבדבר ה' שהוא‬
‫החכמה שבמעשה בראשית – כמו שכתוב‪" :‬כולם בחכמה עשית"‪.‬‬
‫‪121‬‬
‫ישראל אורי מייטליס‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫התיאור של רבי אייזיק של חווית האדם את ה'חכמה' שבדיבור האלוקי‪ ,‬הוא למעשה‬
‫דומה לתיאור הידוע של הרמב"ם‪ ,‬איש החכמה‪ ,‬את חווית אהבתו ויראתו של האדם את‬
‫קונו‪:‬‬
‫והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו? בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים‬
‫הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר‬
‫ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול כמו שאמר דוד‪" :‬צמאה נפשי לאלהים לאל‬
‫חי" וכשמחשב בדברים האלו עצמן מיד הוא נרתע לאחוריו ויפחד ויודע שהוא בריה‬
‫קטנה שפלה אפלה עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות כמו שאמר דוד‪" :‬כי‬
‫‪7‬‬
‫אראה שמיך מעשה אצבעותיך מה אנוש כי תזכרנו"‪.‬‬
‫ההתבוננות בכך שחומר העולם הינו החכמה האלוקית הנשגבה והמפליאה – אין האדם‬
‫‪8‬‬
‫יכול להישאר לה אדיש‪.‬‬
‫ב‪ .‬ובחינה הב' הוא מה שכתוב "וברוח פיו כל צבאם" שהוא על דרך משל הבל‬
‫הדיבור הנ"ל‪ ,‬והוא כענין מה שכתוב‪" :‬שאו מרום עיניכם וראו כו'" שע"י‬
‫ההסתכלות בצבא השמים יתפעל ויתלהב ליבו לה' בלי שום אריכות התבוננות‬
‫מגדולת התפשטות הנבראים וסדור חכמתו יתברך שבהן כלל‪ ,‬רק ע"י נשיאות עינו‬
‫למרום יתפעל מיד‪ ,‬וזה מצד כח ועוז נשמת האיש הישראלי להתפעל משם הויה‬
‫המהווה ומחיה את אותם מאין ליש בכל רגע )כי אין הדבר עושה את עצמו(‪ ...‬וזהו‬
‫מבחינת רוח פיו יתברך שמקיף לדיבור דעשרה מאמרות ואינו נגלה כי אם לנשמות‬
‫ישראל ששרשם בשם הויה ובתוכיות פנימיות רוח פיו‪ ...‬מה שאין כן המדרגה הא'‬
‫הנ"ל גלוי לכל גם לאומות העולם דקרו ליה אלקא וכו' ]= דאלוקיא[‪.‬‬
‫בתיאור זה‪ ,‬האדם אינו חווה את החכמה האלוקית המסודרת המרשימה והעוצמתית‪.‬‬
‫ליבו אינו שת כלל ועיקר לעולם‪ ,‬אלא מופנה הוא ליוצרו של העולם‪ .‬כפי שראינו במשל על‬
‫הדיבור הגשמי לעיל‪ ,‬ה'רוח' שמקיף את התוכן הינו האינטונציה בה התוכן מדובר‪ .‬הצליל‬
‫יכול להביע את כוונת הדברים יותר מאשר הדברים עצמם‪ .‬ככל שהקרבה לדובר גדולה‬
‫יותר‪ ,‬כך הרמיזות המופיעות בצליל דבריו מגלות את עצמם יותר וגדלה ההבנה מה עומד‬
‫מאחורי הדברים‪ ,‬בעוד תוכן הדברים נטול הצליל וההקשר עשוי להיות מובן לכלל הנוכחים‬
‫בשווה‪ .‬כך בדיבור האלוקי‪ ,‬היתרון של ישראל על העמים אינו מתבטא בהבנה טובה יותר‬
‫של החכמה האלוקית של העולם‪' .‬חכמה בגויים תאמין'‪ .‬יתרונו של עם ישראל הוא ב'רוח'‬
‫הדברים‪ .‬מה עומד מאחורי העולם? מהו מהותו? ‪ -‬שאלה שכדי לענות עליה צריך לצאת‬
‫‪.á ,á ,äøåúä éãåñé úåëìä ,äøåú äðùî .7‬‬
‫‪íìåëá ùéå úéùò äîëçá íìåë éë íéðáàá åìéôàå ïîù ùé íéøáãä ìëá ïëìå" :ï÷æä ø"åîãàä ìù åéøáã úà äàøå 8‬‬
‫‪.(ã,î ,õ÷î ,øåà äøåú)”ïîù úðéçáá úåéçä úéîéðô‬‬
‫‪122‬‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫נפתולי אלוקים נפתלתי‬
‫במידת מה מחוצה לו‪' .‬תורה בגוים אל תאמין'‪ .‬ההבנה של מה שעומד מאחורי העולם‪,‬‬
‫מאחורי הדברים‪ ,‬קשור להיותם של ישראל דבוקים ב'מעבר'‪ ,‬בשם 'הויה' שמהווה את‬
‫העולמות‪ .‬קיומם של ישראל המושרש במקום שמעבר לכל הגדרה )כשההגדרות מופיעות‬
‫עם החכמה האלוקית(‪ ,‬וקירבתם הגדולה לקב"ה מאפשר להם להתפעל מ'הרוח' שמעבר‬
‫לעולם‪ ,‬ומעבר לכל הגדרה – התפעלות מהראשוניות של ההויה ומעבר לה‪.‬‬
‫ג‪ .‬והג' הוא הדיבור והאותיות עצמן שבשמים וארץ וכל צבאם )כי המאמרות הם‬
‫עצמן מציאת הנמצאים כולם כמו אותיות רקיע בתמונתן וציורן הם עצמם שנתהוו‬
‫ונתפשטו להיות מהות הרקיע הגשמי( והמאמרות הן לבושי החכמה דמעשה‬
‫בראשית שמתלבש ונגלה בלבוש דצירופי אותיות 'רקיע' וכנ"ל בדיבור הגשמי וכו'‪.‬‬
‫כאן‪ ,‬כשרבי אייזיק מתאר את הדיבור והאותיות האלוקיות עצמן‪ ,‬נראה שהוא מסביר‬
‫שאלו עצם קיומם והימצאותם של הדברים‪ .‬קיום המציאות שאינה זקוקה לפרשנות פרט‬
‫להיותה קיימת‪ .‬אך את החוויה של המתבונן כנגד זה הוא אינו מביא‪ .‬יתכן שהדברים ללא‬
‫פרשנות ותוכן של 'חוכמה' או של 'רוח'‪ ,‬אינם מביאים לחוויה ולקרבה אלוקית‪ .‬יתכן‪,‬‬
‫שחוויה כזו היא הרגשה של 'הקיום שקודם למהות' במובנו הפסימי‪ .‬מאידך גיסא נטען‬
‫שאם בכל זאת נמצאת חוויה גבוהה רק בעצם קיומם של הדברים‪ ,‬תהיה זאת חוויה‬
‫עוצמתית מאוד‪ .‬וזאת ע"פ דברי הפילוסוף לודוויג ויטגנשטיין‪" :‬לא איך הוא העולם‪ ,‬הוא‬
‫‪9‬‬
‫המיסטי‪ ,‬אלא זה‪ ,‬שהוא ישנו”‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫לאחר שנגענו ברבדים השונים שבדיבור האלוקי‪ ,‬ומכאן‪ ,‬ברבדים השונים של הקיום‬
‫שלנו מול אלוקים – ובהיותי חלק מהבריאה והאלוקות נאמר‪ :‬אף ברבדים השונים של‬
‫הקיום שלי בכלל – נוכל כעת להבין את האופציות השונות שלנו לתפילה‪ .‬הבנת הדיבור‬
‫האלוקי מאפשר לנו להבין כיצד להתחבר לדובר‪ ,‬כפי שכדי ליצור חיבור עם בן אדם מסוים‬
‫אנו זקוקים להקשיב לו בתחילה‪.‬‬
‫ראוי וכל אדם בעמדו לפני ה' בניסיון להתפלל ‪ -‬קרי‪ :‬לעמוד באמת לפני ה' – ישאל‬
‫את עצמו מאיזה מקום הוא מנסה לפנות אל ה'‪ .‬כשיתברר לו היכן הוא עומד מול הבריאה‬
‫והבורא‪ ,‬וממקום זה ינסה לעמוד אל מול ה'‪ ,‬ראוי ויפנה אליו וינסה להידבק בו מתוך‬
‫העבודה השייכת למקום זה‪ .‬לדוגמא‪ :‬אדם שחווה את הבריאה מתוך 'כולם בחכמה עשית'‬
‫ראוי וגם יתפלל מתוך החומר הזה‪ .‬ניסיון לתפילה השייכת לחומר של 'בדבר ה' שמים‬
‫נעשו' עלולה להיכשל ולגרם לתסכול אל מול התפילה בכלל‪ .‬כעת‪ ,‬נסייג חלוקה נוקשה זו‬
‫‪.6.44 ,éôåñåìéô-éâåì øîàî .9‬‬
‫‪123‬‬
‫ישראל אורי מייטליס‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫אך למרות זאת נזכיר שראוי לאדם שיהיה מודע לצורת ומקום עמידתו מול הבורא‬
‫ובריאתו כדי להבין איזו תפילה נדרשת לו‪.‬‬
‫שלוש סוגי תפילות מציג לנו רבי אייזיק ע"פ הזוהר‪ ,‬והן‪ :‬א‪ .‬תפילה למשה ב‪ .‬צלותהון‬
‫דצדיקיא ]= תפילות הצדיקים[ ג‪ .‬צלותא דמסכנא ]= תפילת המסכן[‪.‬‬
‫לעיל‪ ,‬ראינו שלוש רבדים של המאמרות האלוקיות ואת חווית האדם העומד נוכח‬
‫להם‪ .‬התפילה מטבע היותה 'עבודה' אמורה להגיע למקומות עליונים יותר‪ ,‬אך עם שימוש‬
‫באותם החומרים שבעולם – מתוך אותם הפרספקטיבות השונות לחוות את האלוקות‬
‫בעולם הזה‪:‬‬
‫א‪' .‬תפילה למשה'‪ :‬התפילה השייכת לאדם החווה את העולם כ'כולם בחכמה עשית'‬
‫היא 'תפילה למשה' – תפילת ה'דעת'‪ 10.‬ניתן לומר שזאת התפילה הקרובה ביותר לתפילה‬
‫המוכוונת בחסידות חב"ד )ראשי תיבות‪ :‬חכמה‪ ,‬בינה‪ ,‬דעת(‪:‬‬
‫הנה תפילה למשה הוא בבחינת דעת )שהוא עניין הרגשת המושכל עצמו והתקשרות‬
‫בו בתוקף ]…[( שהוא קיום המידות וחיותן כמ"ש בליקוטי אמרים ]תניא[‪ .‬והעניין‬
‫הוא שע"י בחינת הדעת וההתבוננות בגדולת ה' איך שהוא ממלא כל עלמין וסובב כל‬
‫עלמין ולית אפ"מ יתפעל ויתלהב ברשפי אש בלבו החומרי ויוליד אהבתו ויראתו‬
‫ופחדו וכו'‪ .‬ועניין בחינת תפילה זו הוא בחינת עבודה ותיקון לברר ולזכך גופו‬
‫החומרי דוקא וכנאמר לעיל בענין אריכות דפסוקי דזמרה )כי הנשמה אינה צריכה‬
‫תיקון וכו'( ונקרא המתקת הגבורות והדינין שלמטה כי אינה באה רק להמתיק את‬
‫הגוף‪ .‬אבל ההשגה והדעת מצד עצמם הרי לית מחשבה תפיסא ביה כלל‪.‬‬
‫בתפילה זו‪ ,‬ה'חכמה' מוכלת‪ ,‬הבינה מעכלת‪ ,‬והדעת מורידה את שראתה החכמה אל‬
‫המידות והגוף – שמתעוררים לדביקות התלהבות ויראה לקב"ה‪ .‬כשאפיינו את רובד‬
‫ה'חכמה' שבדיבור האלוקי‪ ,‬אפיינו אדם החווה רובד זה כשהוא מתבונן בסדר ובגודל של‬
‫הבריאה‪ .‬בתפילה לעומת זאת‪ ,‬האדם מפנה כבר את תשומת ליבו אל האור האלוקי‬
‫שמהווה את הבריאה 'איך הוא ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין וכולא כמי כלא חשיב'‪.‬‬
‫המתבונן בזה נשאב בהתבוננותו אל אור האין סוף – הדבר היחיד שכן 'חשיב' – ומתבטל‬
‫נוכח האין סוף‪ .‬האדם מתעלה אל מעבר ל'טוב ולרע' הקטנוניים הפשוטים והיומיומיים אל‬
‫מקום בו 'חשכה כאורה'‪ ,‬והוא תוקע שם את מחשבתו באור ובנשגבות האלוקית‪ .‬כשחוויה‬
‫כזאת קורה‪ ,‬אין האדם החוזר ממנו יכול לפנות בקלות רבה לעיסוקיו במילי דעלמא‪ ,‬משום‬
‫זיכוך מידותיו שהשתתפו בחוויה ההוליסטית הזו‪ .‬רבי אייזיק מוסיף שאין לנו באמת‬
‫תפיסה בזה – כיוון דלית מחשבה תפיסה ביה כלל – אך האור המגיע מהתבוננות זו משפיע‬
‫‪.áî ÷øô ,íéøîà éèå÷ì ,àéðú :äàø .'úòã'ä úà ìîñî åðéáø äùî .10‬‬
‫‪124‬‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫נפתולי אלוקים נפתלתי‬
‫על האדם ועל גסותו‪ .‬דיבור עם הקב"ה וחיבור עמו מתוך חוויה מאומצת ומדויקת שכזו –‬
‫כפי שמכוונים בחסידות חב"ד – מביא את נטיותיו ה'בהמיות' של האדם להזדככות ממילא‪.‬‬
‫ב'קונטרס העבודה' שכתב הרבי הרש"ב – האדמו"ר החמישי של חב"ד‪ ,‬המכונה‬
‫'הרמב"ם של החסידות' – מוסבר בצורה מבוארת ומדויקת מהי עבודת ההתבוננות הנכונה‪,‬‬
‫המסיבית והמענגת ע"פ חב"ד‪ .‬שם מוסבר שההתבוננות בבריאה – התבוננות שמקורה‬
‫ברמב"ם‪ ,‬כפי שראינו לעיל‪ ,‬ושרבי אייזיק מתאר אותה בתיאוריו את החכמה שבדיבור‬
‫האלוקי – דרושה לתחילת העבודה וההתפעלות‪ .‬אך מובא בהמשך‪ ,‬כפי שגם עולה מדברי‬
‫רבי אייזיק‪ ,‬שרק ההתבוננות באור האלוקי שבבריאה – התבוננות גבוהה יותר שפותחה‬
‫בחסידות חב”ד – תהפוך גם את ה'נפש הבהמית' ממש לאהבה את ה'‪:‬‬
‫עיקר העבודה בתפלה היא בהתבוננות בדרך פרט דוקא באיזה ענין אלקי שמתבונן‬
‫אם בענין הבריאה יש מאין בפרטיות הענינים בזה‪ ...‬או בגדולת ה' בענין ההתהוות‬
‫בריבוי הנבראים וגדולי הנבראים ולכל אחד ואחד נמשך חיות מיוחד לפי מזגו‬
‫ותכונתו‪ ...‬והוא ענין הכח האלקי בעצם ענין הבריאה וההתהוות‪ ...‬וגם יתבונן איך‬
‫שכולם מהללים ומשבחים להקב"ה‪ ...‬ויש בזה כמה חילוקי מדריגות באופן ההילול‬
‫והשבח שלהם בנבראים עליונים לפי אופן ההשגה שלהם‪ ,‬ע"י האור והחיות האלוקי‬
‫המתלבש בתוכם להחיותם‪ ,‬וכמ"ש הללו את ה' מן השמים הללוהו במרומים וכו'‬
‫שהן ד' עולמות אבי"ע ]= אצילות‪ ,‬בריאה‪ ,‬יצירה‪ ,‬עשיה[ כו' שמחולקים בהאור‬
‫והגילוי ובהילול והשבח שלהם כו' וכל זה הוא עניין סיפור שבחיו של מקום שע"י‬
‫התבוננות והתפעלות נפשו בענינים אלו נעשה החקיקה מבחוץ‪ ,‬שיוצא ממעמדו‬
‫ומצבו ומתעלה נפשו בדרגה עליונה יותר יותר ומתקרב לאלוקות כו'‪.‬‬
‫אמנם בחינת החקיקה מבפנים להיות בבחינת קירוב ממש לאלוקות וגם הנפש‬
‫הבהמית יהיה לו אהבה לאלוקות‪ ,‬הוא ע"י ההתבוננות‪ ...‬בבחינת האור והחיות אלקי‬
‫שמאיר בעולמות‪ ...‬והיינו איך דאיהו ממלא כולהו עלמין דכשם שהנשמה ממלא את‬
‫הגוף כך הקב"ה ממלא את העולם‪ ,‬הן בעולם התחתון בכל נברא ונברא בפרט שיש‬
‫בו אור אלקי המחיה אותו והן בעולמות עליונים באופני האורות והגילוים בכל עולם‬
‫עולם בהעשר ספירות שבעולמות ובהנבראים שבהם‪ ...‬וכללות האור והחיות הוא‬
‫מבחינת מלכות דאצילות המהווה ומחיה כללות עולמות בי"ע‪ ,‬ועל זה נאמר‪' :‬ואתה‬
‫מחיה את כולם' שהן אותיות דבור העליון דבחינת מלכות דאצילות ובחינת האור‬
‫‪11‬‬
‫המתלבש בהאותיות וכו'‪.‬‬
‫ב‪ .‬צלותהון דצדיקיא‪ :‬תפילת הצדיקים – שלא כמו התפילה בה נגענו לעיל המיועדת‬
‫ל'בינונים'‪ ,‬בלשונו של בעל התניא – אינה מיועדת לזיכוכם של הצדדים הבהמיים של‬
‫‪.38-39 'îò ,äãåáòä ñøèðå÷ .11‬‬
‫‪125‬‬
‫ישראל אורי מייטליס‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫האדם‪ .‬צדדים אלו כבר משמשים כ'מרכבה' לנפשו האלוקית של הצדיק‪ 12.‬תפילה זו כולה‬
‫התענגות על ה' – שעה של התענגות על 'מקורא דכולא'‪ .‬התענגות זו נובעת מתוך‬
‫פרספקטיבה הקולטת מהעולם את 'רוח פיו' של הקב"ה‪:‬‬
‫בחינת צלותא דצדיקייא אינה בבחינת עבודה ותיקון גופו ונפשו השכלית והבהמית‬
‫כלל )כי אינו צריך לזה שכבר נעשה חלל בקרבו ואין לו אלא לב אחד כו'( רק שטועם‬
‫טעם אלקי ממש ומתענג על הויה במתיקות עריבות ידידות כו' )וכענין תפילת שבת‬
‫שאינו בבחינת עבודת הבירורים כבימות החול‪.( ...‬‬
‫יתכן והסוגריים החותמות את הפיסקה יהוו לנו מפתח להבנת תפילת הצדיקים‪ .‬תפילה‬
‫זו היא 'כתפילת שבת שאינו בבחינת עבודת הבירורים כבימות החול'‪ .‬קרי‪ :‬העלאת‬
‫העולמות‪ .‬תפילה זו לא באה לברר את הצדדים הנמוכים שבאדם כבתפילה שלעיל‪ ,‬אלא‬
‫עובדת עם הצדדים האלוקיים שלו‪ ,‬שבשבילם – זוהי פשוט חוויה מענגת‪ .‬תפילה זו מעלה‬
‫את המציאות כולה‪ ,‬שמי שיאזין למציאות זו בקשב רב וברגישות ימצא את כולה מחפשת‬
‫להתענג על ה' – כפי שיסביר הראי"ה קוק‪:‬‬
‫התפילה היא האידאל של כל העולמים‪ .‬כל ההויה כולה למקור חייה היא עורגת‪ ,‬כל‬
‫צמח וכל שיח‪ ,‬כל גרגר חול רגב אדמה‪ ,‬כל אשר בו חיים נגלים וכל אשר בו חיים‬
‫כמוסים‪ ,‬כל קטני היצירה וכל גדוליה‪ ,‬שחקי מעל ושרפי קודש‪ ,‬כל הפרטיות שבכל‬
‫יש‪ ,‬וכל כללותו‪ ,‬הכל הומה‪ ,‬שואף‪ ,‬עורג ושוקק לחמדת שלמות מקורו העליון‪ ,‬החי‬
‫הקדוש‪ ,‬הטהור והכביר‪ .‬והאדם סופג את כל השקיקות הללו בכל עת ובכל שעה‪,‬‬
‫והוא מתרומם ומתעלה בתשוקות קדשו‪ ....‬מרומם הוא האדם את כל היצור‪ ,‬מאחד‬
‫‪13‬‬
‫הוא עמו את כל היש‪ ,‬מעלה את הכל‪ ,‬מרומם את הכל למקור הברכה ומקור החיים‪.‬‬
‫התשוקה המוכרחת של המציאות האפשרית – להתעלות למקורה‪ ,‬ליחיד שמחויב‬
‫המציאות – התממשותה מתאפשרת בזכות האדם המתפלל את תפילת הצדיקים‪.‬‬
‫כשהאדם‪ ,‬שהכל נברא בשבילו‪ ,‬מתענג בשיחו עם הקב"ה – אזי כל משרתיו‪ ,‬המציאות‬
‫כולה‪ ,‬מתענגת ומתעלה אתו‪.‬‬
‫כדי לנסות להבין יותר את העונג שבתפילה ואת העלתה את כל המציאות שסביבה‪,‬‬
‫ננסה להביט בראשונה אל מה שאנו – או לפחות החלקים הנשגבים והטהורים שבנו –‬
‫שואפים ומשתוקקים‪ ,‬ואז נשוב להביט במציאות הקטנונית והשפלה הסובבת אותנו‪ .‬ירידה‬
‫זו עלולה למלא את ליבנו באכזבה או לעתים אף ביאוש‪ .‬אך ההתרוממות הבאה מיד‬
‫‪úìéôú úà ïéáäì äñðð ,úàæ úåøîì .åúåà ììçì íéâàåã åðà íéîòôì óàå ,ììç åðéà åðáø÷á åðáéìå íé÷éãö åððéà .12‬‬
‫‪àåäù úåéèððéîåãä úîøá ãçà ìëå - úé÷åìà äîùð åðëåúá íéàùåð åðìåë ïëù ,åðáù 'é÷éãö'ä ïôä êåúî íé÷éãöä‬‬
‫‪.äì ÷éðòî‬‬
‫‪.âé 'îò ,àåáî ,äéàø úìåò .13‬‬
‫‪126‬‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫נפתולי אלוקים נפתלתי‬
‫לאחריה‪ ,‬שתוציא אותנו מן המצוי ותחזיר אותנו לרצוי – ואף עשויה להפוך אותו גופא‬
‫לרצוי – זוהי התפילה‪ ,‬כפי שמביע הרב קוק‪:‬‬
‫התפילה היא לנו‪ ,‬ולעולם כולו‪ ,‬הכרח גמור‪ ,‬וגם תענוג יותר כשר שבתענוגים‪ .‬גלי‬
‫הנשמה שלנו הולכים ושוטפים‪ ,‬הננו חפצים מעצמנו ומהעולם שלמות כזאת שאין‬
‫המציאות המוגבלת יכולה לתן לנו‪ ,‬ומתוך כך הננו מוצאים את עצמנו שרויים בצרה‬
‫גדולה‪ ,‬שדאבונה יכול להעביר אותנו על דעתנו ועל דעת קוננו‪ .‬אבל קודם שיעבור‬
‫זמן גדול‪ ,‬שיכול שרטון זה להתגלם בקרבנו הננו באים ומתפללים‪ .‬שופכים אנו‬
‫שיחנו ומתנשאים אנחנו לעולם של מציאות שלם בתכלית השלמות‪ ,‬ואז נעשה‬
‫עולמנו הפנימי באמת שלם בתכלית השלמות‪ ,‬ודעתנו מתמלאת נחת‪ ,‬ואותו המשקל‬
‫שהכרעתנו הפנימית פועלת על המציאות‪ ,‬שגם פנימיותנו היא אחת מחלקיה‪ ,‬מכריע‬
‫‪14‬‬
‫גם את כל העולם כולו לכף זכות‪.‬‬
‫התענוג בחוויית האלוקות‪ ,‬נעם הטוהר ונחת השלמות – כל אלו הופכים להיות ה'אני'‬
‫איתו אני ניגש כעת לעולם‪ .‬עוד ועוד 'אני' שכאלו‪ ,‬והעולם כולו הופך להיות מקום טהור‬
‫ושלם יותר‪ .‬וכך‪ ,‬על ידי העונג שב'טעם האלוקי' העולמות מתעלים ומזדככים ומכריעים‬
‫את העולם כולו לכף זכות‪.‬‬
‫ג‪ .‬צלותא דמסכנא‪ :‬תפילת המסכן שייכת לזה שאינו מצליח להתפעל מהתבוננות‬
‫בבריאה ובבורא‪ ,‬וכל שכן שאינו דבק בבורא כמו הצדיק‪ ,‬שדביקות בקב"ה היא לו מצב‬
‫טבעי ולכן גם תפילתו‪ .‬הוא רואה את הדברים שבעולם – את הדיבור האלוקי – אך מרגיש‬
‫בנפשו רחוק מהכוונה והאלוקות שמאחוריהם‪ .‬אותו אדם ששרוי במצוקה של שהייה‬
‫באותו עולם שנראה חסר משמעות משום שנראה הוא לו כנפרד מן הבורא – כמו‬
‫שאותיות הדיבור כשלעצמן שללא המשמעות שהן מכילות עשויות להראות כנפרדות מן‬
‫המדבר אותם – יכול כעת רק לצעוק לה' שיעזור לו להתקרב אליו‪ ,‬להתחבר אליו‪ .‬גם‬
‫עבודה זו נעשית בזכות החיבור התמידי שיש לכל ברייה עם הדיבור האלוקי – גם אם כרגע‬
‫הוא מזהה בו רק אותיות דוממות‪:‬‬
‫ובחינת צלותא דמסכנא‪ ,‬היינו מה שלפני ה' ישפוך שיחו בלי שום דעת והתבוננות‬
‫בגדולתו יתברך )כי עני הוא בדעת( רק צעוק יצעק במר נפשו על ריחוקו מה' אחד‬
‫כפום דמשער בליביה‪ .‬וכעני ממש הצועק לעשיר הושיעה נא ממצור ומצוק שלי‪.‬‬
‫ואינו רק שפיכת שיח ותחנונים לפני ה' לרחם עליו ולהושיעו‪ .‬כי יתמרמר מאד‬
‫בהרגשתו עוצם פחיתותו וריחוקו וכו'‪.‬‬
‫‪.íù .14‬‬
‫‪127‬‬
‫ישראל אורי מייטליס‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫אם את 'תפילה למשה' הסברנו עם התורה החב"דית ואת 'צלותהון דצדיקיא' בעזרת‬
‫הרב קוק‪ ,‬את 'צלותא דמסכנא' נרחיב‪ ,‬כפי שמתבקש‪ ,‬ע"פ רבי נחמן מברסלב – הרבי 'שכל‬
‫עסקו תפילה'‪ – 15‬ובכך נשלים את הביטוי הרווח כיום‪' :‬חבקו"ק' )חב"ד‪ ,‬ברסלב‪ ,‬קוק(‪.‬‬
‫רבי נחמן מנסה לייעץ בתורותיו גם ליהודים ששקועים בבוץ‪ ,‬מצויים במצריי ה'עולם‬
‫הזה' או חווים את ה'חלל הפנוי' – "ששם‪ ,‬בחלל הפנוי"‪ ,‬מסביר רבי נחמן‪" 16,‬כלל לא תמצא‬
‫את החכמה האלוקית"‪ .‬לא בגלל שקשה למצוא אותה שם‪ ,‬אלא מחמת זה שבהגדרה ה'חלל‬
‫הפנוי' פנוי הוא מאותיות – ולכן מהסברים או כל דבר אחר אופטימי שנוכל להצביע עליו‪.‬‬
‫רבי נחמן פונה לאלו המרגישים רחוקים מאלוקים‪ ,‬ולעיתים כל שנותר להציע להם‬
‫הוא להרבות בתפילה‪:‬‬
‫כי אף על פי שנמצאים כמה עצות טובות בספרי רבנו זכרונו לברכה‪ ,‬שהם מלאים‬
‫עצות להתקרב להשם יתברך‪ ,‬אף על פי כן על פי רב קשה להאדם לקיים העצה‬
‫בעצמה‪ .‬על כן העקר הוא תפלות ותחנונים ובקשות‪ ,‬יהיה איך שיהיה‪ ...‬ויבקש‬
‫מהשם יתברך תמיד שיוציא אותו מחושך לאור ויחזירהו בתשובה שלמה באמת‪ ,‬ואל‬
‫יתן דמי לו עד שיענהו‪ .‬ואף על פי שהוא קורא וצועק להשם יתברך זה זמן רב מאוד‪,‬‬
‫ועדין הוא רחוק מאוד מאוד‪ ,‬אף על פי כן אם יהיה חזק ואמיץ בתפילות ובקשות‪,‬‬
‫בודאי סוף כל סוף יענהו השם יתברך ויקרבהו לעבודתו באמת‪ ,‬בודאי בלי ספק‪ ,‬רק‬
‫‪17‬‬
‫חזק ואמץ‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫שלוש התבוננויות מעניק לנו רבי אייזיק ועימהם שלוש סוגי תפילות‪ .‬כל מצב נפשי‬
‫והתפילה השייכת לו‪ .‬התבוננות נכונה של האדם במצבו הנפשי ומקומו מול המקום ברוך‬
‫הוא‪ ,‬תביא את האדם לפנות אל הקב"ה מהתפילה השייכת לו‪ .‬תפילה ממקום שאינו שייך‬
‫לאדם המסוים הזה במצבו הקונקרטי הנוכחי‪ ,‬עלולה להרחיק את המתפלל מן התפילה‪,‬‬
‫כיוון שהוא עשוי לא למצוא בה את המדיום הנכון לחיבור ודביקות עם הקב"ה‪.‬‬
‫מתבקש להקביל את שלושת מיני ההתבוננויות והתפילות הנ"ל לשלושת ספרי‬
‫החסידות הידועים מהדור השלישי של החסידות – ה'נעם אלימלך'‪ ,‬ה'תניא' ו'לקוטי‬
‫מוהר"ן'‪ .‬כינויים על פי המסורת הם )לפי הסדר(‪ :‬ספרן של צדיקים‪ ,‬ספרן של בינונים וספרן‬
‫של רשעים )בשלישיה זו‪ ,‬הנעם אלימלך מחליף את הרב קוק מהשלישיה של 'חבקו"ק'(‪.‬‬
‫‪.âö ,àðéðú ,ï"øäåî éèå÷ì .15‬‬
‫‪.ãñ ,àî÷ ,ï"øäåî éèå÷ì .16‬‬
‫‪.à÷ ,àðéðú ,ï"øäåî éèå÷ì .17‬‬
‫‪128‬‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫נפתולי אלוקים נפתלתי‬
‫התניא‪ ,‬המלמד התבוננות נכונה באלוקות ע"י החב"ד )חכמה בינה ודעת(‪ ,‬שייך‬
‫ל'תפילה למשה' הבאה מתוך ההתבוננות של 'כולם בחכמה עשית'‪ .‬הנעם אלימלך השם‬
‫דגש על עבודת הצדיקים מתאים ל'צלותהון דצדיקיא' – תפילת הצדיק הבאה מתוך המקום‬
‫של 'רוח פיו' של הקב"ה‪ .‬ולקוטי מוהר"ן – הספר שמלמד גם את הרחוקים מהקב"ה האיך‬
‫להידבק בו – מקביל בראיה זו לזעקת היהודי מן המיצר השייכת ל'צלותא דמסכנא' – אלו‬
‫המרגישים עצמם רחוקים מה'‪.‬‬
‫ניתן גם לראות בשלושת תפילות אלו‪ ,‬שלוש דרגות בדרך לתפילה המתוקה של הצדיק‬
‫– זאת על פי הדגם המשולש המפורסם של הבעל שם טוב‪:‬‬
‫הכנעה – 'צלותא דמסכנא'‪ :‬נכנס האדם לעולם התפילה מתוך הכנעה ושפלות‪ .‬אין הוא‬
‫מרגיש במהלך תפילה זו עבודה על מידותיו‪ ,‬וכל שכן שאינו חש התענגות קדושה; הוא חש‬
‫ריחוק מן הבורא‪ .‬הרגשה קיומית זו הולמת בו‪ ,‬והוא עומד מולה שפל וכנוע‪ .‬לאחר‬
‫שהכנעה זו בוראת בו באדם כיסופים רבים לעבוד את ה' ולטעום משהו מן האין סוף‪ ,‬הוא‬
‫מתחיל להיות בשל לעבודה על עצמו על מנת להכשיר עצמו ככלי לאור אין סוף‪.‬‬
‫הבדלה – 'תפילה למשה'‪ :‬כעת‪ ,‬בעת שהאדם חדור מוטיבציה לעבודה מידותית‬
‫ותודעתית‪ ,‬תפילתו – וההכנה לתפילתו – מלווה בהתבוננות מדויקת ומדיטטיבית‪ ,‬שנועדה‬
‫להבדיל בין הטוב לרע‪ ,‬ובדיוק נוסף – בין הנכון ללא נכון‪ .‬התבוננות זו חוזרת אל תוך‬
‫האדם הנפתח אליה‪ ,‬ופועלת בו שינוי והבדלה במידותיו‪ .‬הבדלה בין הקדוש‪ ,‬הזך והטהור –‬
‫לכל השאר‪.‬‬
‫המתקה – 'צלותהון דצדיקיא'‪ :‬לאחר עבודה מאומצת והכשרת האדם לכלי נכון‬
‫להשראת השכינה‪ ,‬כשיר הוא כעת אותו האדם – בעל המידות המתוקנות והדעות הנכונות‬
‫– לחוש את הקדושה שבקרבו‪ .‬כל כולו‪ ,‬מידותיו ועצמותיו‪ ,‬הומתקו לחוש את הבורא‪ ,‬את‬
‫המוחלט‪ ,‬את האחד‪ .‬תפילה זו ממתיקה את כל סביבתו שעדיין כלואה לה בעצמה‪.‬‬
‫בנוכחותו‪ ,‬המתפלל תפילה אחדותית זו פותח את סביבתו לעצמותה שלה – לאלוקי שבה‪.‬‬
‫ה‪.‬‬
‫אבל‪ ,‬יש והאדם לא יצליח למצוא את עצמו באף אחד משלוש האופציות המוצעות‪.‬‬
‫למרות שזוהי עדות על ריחוקו מה'‪ ,‬אעפ"כ‪ ,‬גם עדות זו אינה נוגעת לו מספיק כדי לעוררו‬
‫לצעוק לקב"ה כמו ב'צלותא דמסכניא'‪ .‬ואז‪ ,‬מילות התפילה יאמרו אצלו ביובש וללא חיות‪.‬‬
‫האם אדם זה יוכל להתפלל באמת? האם יוכל להתחבר לקב"ה?‬
‫‪129‬‬
‫ישראל אורי מייטליס‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫ננסה בשבילו להציע התבוננות נוספת‪ ,‬התבוננות ב‪' :‬ואתה מחיה את כולם'‪ 18.‬זאת‬
‫אומרת‪ :‬מאחורי האותיות‪ ,‬רוח פיו וחכמתו עומד הקב"ה בעצמו – 'אתה'‪ .‬ומולו‪' ,‬חשכה‬
‫כאורה' – ממש‪ .‬לעומתו‪ ,‬האותיות הדוממות והחכמה – שווים‪ .‬בו עצמו אין לנו כלל‬
‫השגה‪ .‬כל כך אין לנו בו השגה‪ ,‬שלמעשה טעות היא תהיה לנו לומר שאין לנו בו השגה‪ ,‬כי‬
‫בו יתברך אפילו תארי השלילה כבר אינם תופסים‪ 19.‬מפרספקטיבה של 'ואתה מחיה את‬
‫כולם'‪' ,‬אתה'‪ ,‬שאיננו יכולים לומר עליו דבר – כל הכוונות וההתבוננויות נבלעות באין‬
‫סופיות הזו‪ .‬אז כשנושאים את עינינו ל'אתה מחיה את כולם'‪ ,‬במה גרעה תפילה של‬
‫אמירת האותיות ללא חיות גדולה‪ ,‬תפילה רק על מנת לצאת ידי חובה‪ ,‬מתפילה מלאת רגש‬
‫וסערה? אותו אדם יוכל להתנחם בנחמה שניחם רבי נחמן את אנשיו שהיו במצוקה דומה‪:‬‬
‫היה ]‪ -‬רבי נחמן[ מחזק את אנשיו‪ ,‬שקבלו לפניו בקובלנא גדולה על שהם רחוקים‬
‫מתפלה מאוד וקשה עליהם מאוד להתפלל‪ ,‬והיה מחזק אותם ומנחם אותם בכמה‬
‫לשונות‪ ,‬שלא יפלו בדעתם בשביל זה‪ ,‬ואמר‪ :‬הלא הגר שנתגיר‪ ,‬כמה זכיה הוא אצלו‬
‫כשזוכה לידע אמירת התבות לבד עד "ברוך שאמר" על כן ראוי לאדם לנחם את‬
‫‪20‬‬
‫עצמו ולשמח את עצמו על אשר על כל פנים הוא זוכה לומר התבות של התפילה‪.‬‬
‫או בלשונו של רבי אייזיק‪:‬‬
‫'כי אתה שומע תפילת כל פה'‪ ,‬פירוש‪ :‬אפילו תפלה כזו שהיא עוברת דרך הפה‬
‫‪21‬‬
‫בלבד‪.‬‬
‫‪.å ,è ,äéîçð .18‬‬
‫‪øòù ,àéðú :ï÷æä ø"åîãàä ,÷éæééà éáø ìù åáø ìöà íâ ïééò .218 'îò ,úåøåàîä éðù øîàî :÷éæééà éáø ìöà äàø .19‬‬
‫‪.è ÷øô ,äðåîàäå ãåçéä‬‬
‫‪.àë÷ ,àðéðú ,ï"øäåî éèå÷ì .20‬‬
‫‪.(121 'îò ,÷éæééà ÷çöé úåãìåú :êåúá àáåî) 188 'îò ,ïæà òîùì .21‬‬
‫‪130‬‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫משיח עבדקן – או צל גללי החמור?‬
‫משיח עבדקן – או צל גללי החמור?‬
‫יעקב אשבל‬
‫בעבודתי עם בני נוער אני נתקל בשלושה סוגי נערים ונערות‪ :‬לראשון‪ ,‬הנדיר ביותר‪,‬‬
‫משתייכים הצדיקים‪ .‬יחידי הסגולה צדיקי ה'שכבה'‪ ,‬שליבם חפץ רק בתורה‪ .‬הסוג השני‪,‬‬
‫נדיר מעט פחות‪ ,‬הם הנערים שהולכים כל היום בשרירות ליבם‪ ,‬למען ספות הרווה את‬
‫הצמאה‪ ,‬עד כדי שעלולים אנו לחשוב ש'לא יאבה ה' סלוח לו' עד אשר יבואו לציון קברו‬
‫של ר' נחמן ויחבשו כיפת פונפון לראשם‪ .‬הסוג השלישי‪ ,‬שהוא הרווח ביותר‪ ,‬הוא הסוג‬
‫שעסוק כל היום בלדבר על היצרים שלו )"אני שומר נגיעה" ‪" /‬אני לא שומרת נגיעה"(‪ ,‬אבל‬
‫חושש מלממש אותם‪ ,‬וגם אם הוא מממש אותם הוא עושה זאת בסתר‪ ,‬וחושש שמא‬
‫יבולע לו‪.‬‬
‫במאמר זה‪ ,‬אנסה לרקוד בין שלושת הטיפוסים הנ"ל‪ ,‬ולברר את היחס שלי כלפי אותם‬
‫כוחות תוהו שנערים מסוימים מוכנים לגלות מתוכם לבין הבחירה היותר יהודית לכאורה‬
‫של האנשים מהסוג הראשון‪ :‬הבחירה בברית‪ ,‬בספרים‪ ,‬באורות הגלותיים‪-‬מעט של דף‬
‫הגמרא ותפילה במניין בשעות בוקר מוקדמות‪.‬‬
‫נידה‪ ,‬חלה והדלקת הנר‬
‫פתגם שתמיד היה נראה לי מסתורי ומחריד כאחד‪ ,‬הוא‪" :‬על שלוש עבירות נשים‬
‫מתות בשעת לידתן‪ :‬על שאינן זהירות בנידה‪ ,‬בחלה ובהדלקת הנר"‪ .‬המשנה במסכת שבת‬
‫למעשה מבטאת‪ ,‬או מעגנת‪ ,‬את מעמדן של שלוש המצוות שנחשבות‪ ,‬כך מסתבר‪ ,‬למצוות‬
‫העיקריות בין אדם למקום‪ ,‬ומגדירות את האדם ברחוב הישראלי כ'דתי' או 'חילוני' עד‬
‫ימינו אנו‪ :‬שמירת השבת‪ ,‬טהרת המשפחה וכשרות המזון‪ .‬דווקא שלושת אלו ולא אחרות‪:‬‬
‫לא תפילה וברכות‪ ,‬לא לימוד תורה )"כנגד כולם"?(‪ ,‬לא ציצית ולא נטילת ידיים‪ .‬שמא נגיד‬
‫שהסיבה לכך שמצוות תלמוד תורה או תפילה לא מופיעות במשנה זו כמצוות קריטיות‪,‬‬
‫היא מפני שהמשנה עוסקת בנשים‪ ,‬שעל פי רוב לא נחשבות כחייבות בתורה ותפילה )או‬
‫הקטלוג החברתי ל'דתי' ו'חילוני' נעשה בדרך כלל‬
‫כמעט שלא(? איני סבור כן‪ .‬הרי עד היום ִ‬
‫על פי שלוש המצוות שהמשנה מונה‪ .‬אני מכיר אנשים רבים שנחשבים חברתית כ'דתיים'‪,‬‬
‫למרות שאינם מקפידים להתפלל את כל התפילות‪ ,‬מכיוון שהם שומרים את שלושת‬
‫המצוות הנ"ל‪.‬‬
‫‪131‬‬
‫יעקב אשבל‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫המשנה מצביעה בדרכה המיוחדת על חוט משותף שחורז את שלושת המצוות הנ"ל‪:‬‬
‫האישה‪ .‬בקבלה‪ ,‬האישה משמשת רבות כסמל לייצוג כוחות התוהו בעולם‪ :‬יצרים‪,‬‬
‫תשוקות‪ ,‬גופניוּת ופיתוי‪ .‬כרובד ראשון‪ ,‬ניתן להגיד שמטרתן העיקרית של מצוות שבין‬
‫אדם למקום‪ ,‬ושל היהדות בכלל‪ ,‬היא סובלימציה )עידון( של שלושת התאוות הגדולות של‬
‫האנושות‪ :‬תאוות המין )נידה(‪ ,‬תאוות המאכל )חלה( ותאוות הממון כייצוג של הרצון‬
‫לשליטה בלתי‪-‬מוגבלת )הדלקת הנר – מצוות השבת(‪ .‬היהודי נבחן כיהודי כאשר הוא‬
‫מסוגל להגביל ולרסן את שלושת הדחפים הללו‪ ,‬שאם‪-‬לא‪-‬כן עלול הוא להיות בהמי‬
‫לחלוטין‪ :‬את תאוות המין ירסן באמצעות הכנסתה להקשר רחב יותר של משפחה‪ ,‬נאמנות‬
‫וזוגיות ארוכת‪-‬טווח הכוללת איפוק‪ ,‬ריסון ומתן מקום לאחר‪ .‬את תאוות האכילה ירסן‬
‫באמצעות כללים המגדירים היטב מה מותר לאכול ומתי‪ ,‬כולל הצורך להתחלק עם הזולת‬
‫במאכלים )כהנים‪ ,‬לויים ועניים(‪ .‬את תאוות הממון‪ ,‬כמייצגת את רצון האדם לשלוט ולנכס‬
‫את הכל לעצמו‪ ,‬ירסן באמצעות איסור המלאכה‪ ,‬והבנה שהוא פרט אחד בלבד במארג‬
‫השלם שמתקיים בתוך עולמו של הקב"ה‪.‬‬
‫המין הנשי נקרא לעתים מזומנות בחברה המערבית 'המין החלש'‪ .‬אך על פי הקבלה‪,‬‬
‫האישה דווקא מזוהה כשייכת למידת הגבורה‪ ,‬לכוח‪ ,‬לעוצמות‪ .‬אולי מפני שבני האדם‬
‫מתקשים להתמודד עם הכוחות החזקים שבתוכם‪ ,‬הם מתייחסים אליהם כ'חולשות אנוש'‪,‬‬
‫אך למעשה הרצון לגבורה‪ ,‬שמתבטא במיניות‪ ,‬אכילה )ושפיכות דמים של בעלי החיים‬
‫לצורך כך( וכסף‪ ,‬הוא דווקא סממן לעוצמה האנושית‪ .‬לעתים מזומנות אנו נוטים לראות‬
‫בחוקים שונים )גם דתיים( כלים שנועדו לרסן את הבהמי שבאדם‪ ,‬את הדחפים והיצרים‪,‬‬
‫אך ניתן לקרוא את המשנה גם בקריאה שלא מבקשת להגביל ולרסן את הצד העוצמתי‬
‫שבאדם‪ ,‬אלא דווקא להכיל אותו בתוך מסגרות שיאפשרו לבטא את העוצמות הללו ללא‬
‫חשש‪ .‬כמו ילד פעלתן במיוחד‪ ,‬שכאשר הגבולות ברורים לו – הוא יכול לשחק ולהשתולל‬
‫בתוכם בלי סוף ממש‪ .‬פעמים מספר בכתבי האר"י‪ ,‬מתוך העיסוק בשאלת היצרים לעומת‬
‫העידון והכפיפות לא‪-‬ל‪ ,‬מוזכרת ההתייחסות לתשוקות ולדחפים ה'בהמיים' כאל מי‬
‫שלעתיד לבוא יהיו גבוהים יותר מהאמונה‪ ,‬הענווה והעידון‪ ,‬בסוד 'אשת חיל עטרת בעלה'‬
‫)כלומר‪ :‬גבוהה מהגבר‪ ,‬המייצג את המוסר והסדר החברתי(‪ .‬ומכאן מובן למה דווקא‬
‫שלושת המצוות שהוזכרו לעיל‪ ,‬כמצוות ששייכות לתאוות האדם – הן הקובעות האם אדם‬
‫הוא דתי‪ .‬דווקא הן‪ ,‬ולא התפילה או תלמוד התורה‪ .‬לעומת פרויד שראה את הדת‪ ,‬החוק‬
‫והמוסר כנועדים לעדן את הדחפים הבהמיים שבאדם‪ ,‬אני חש שהתורה לא מבקשת 'לעדן'‬
‫ולהחליש את היצרים של האדם‪ ,‬אלא להיפך‪ ,‬להגביל אותם כדי לאפשר את הגילוי המלא‬
‫של כל האנרגיות הללו בשלב מאוחר יותר‪.‬‬
‫‪132‬‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫משיח עבדקן – או צל גללי החמור?‬
‫שחורה אני – ונאווה‬
‫האדמו"ר הזקן‪ ,‬בפירושו על שיר השירים‪ ,‬עוסק בפירוש הפסוק "שחורה אני ונאווה‬
‫בנות י‪-‬ם‪ ,‬כאהלי קדר‪ ,‬כיריעות שלמה"‪ .‬הרעייה פונה אל בנות ירושלים – אלו הן הנשמות‬
‫הטהורות‪ ,‬שעדיין לא ירדו לעולם הזה ולא התלכלכו בכל הקליפות והטומאות שנמצאות‬
‫בו – ואומרת להן‪ :‬שחורה אני! אבל נאווה! אני יותר יפה מכן! אתן בנות ירושלים –‬
‫ה'בנות הטובות'‪ ,‬הסטריליות‪ ,‬שלכאורה לא שייכות ללבאנט הדביק הזה‪ ,‬מלא היצרים‬
‫הססגוניים – ואילו אני שחרחורת‪ ,‬כהת עור‪ .‬וכפי שהיא אומרת בפסוק הבא‪" :‬אל תראוני‬
‫שאני שחרחורת‪ ,‬ששזפתני השמש!"‪ .‬אני שחורה מפני שהשמש שזפה אותי! אני שחורה‪,‬‬
‫ומגעילה‪ ,‬ומלוכלכת‪ ,‬בגלל שאני מוכנה להיחשף לאור האדיר של השמש‪ ,‬ולא רק לתאורת‬
‫הנאונים החיוורת של בית המדרש‪" .‬בני אמי ניחרו בי‪ ,‬שמוני נוטרה את הכרמים! כרמי‬
‫שלי לא נטרתי!" כן! אני נוגעת בחומרים החזקים של החיים‪ ,‬באורות המסנוורים! אני לא‬
‫אישה קטנה‪ ,‬עקרת בית! אני מוכנה לצאת החוצה‪ .‬אך אבויה! בני אמי‪ ,‬החברה המגבילה‪,‬‬
‫הפטריארכלית‪ ,‬ההיררכית‪ ,‬חסרת המעוף‪ ,‬נטולת ההשראה‪ ,‬ששוללת את עצמאותי וגילוי‬
‫האנרגיות שבי‪ ,‬כועסת עליי )"ניחרו בי"(‪ ,‬שמה אותי לשמור על כרמי אחרים‪ ,‬אך את כרמי‬
‫שלי‪ ,‬את גופי שלי – לא נטרתי ולא טיפחתי‪ .‬אני סתם שחורה ומפויחת‪ ,‬ולא ים‪-‬תיכונית‬
‫יפהפיה‪ ,‬רק בגלל שלא נתתם לי לטפח את עצמי! בני אמי‪ ,‬ה'יהודים הטובים'‪ ,‬אתם‬
‫האשמים בכך שאני רק שחורה ומכוערת‪ ,‬ולא זכיתי לגלות את יופיי באופן שגם בני אדם‪,‬‬
‫בני מעלה‪ ,‬יוכלו להכיר בו ולשבח אותו‪.‬‬
‫בשפה הקבלית‪' ,‬בני אמי' הם הביטוי הקשוח של האמא החונקת‪ .‬אין כאן אבא‪,‬‬
‫שמסמל את הפוטנציאל וההשראה‪ .‬אין את הברקת מידת ה'חכמה'‪ ,‬את היכולת להכיל‬
‫מורכבויות וניגודים‪ .‬השכינה הקדושה )המלכות דאצילות(‪ ,‬שירדה מרום האצילות והפכה‬
‫לעתיק יומין של עולמות בי"ע‪ ,‬ירדה למעשה אל הקליפות )במידה מסויימת(‪ ,‬בסוד 'רגליה‬
‫יורדות מוות'‪ .‬היא פונה אל בנות ירושלים‪ ,‬אל הנשמות שהן בחינת מלכות שנמצאות‬
‫בעיבור באצילות‪ ,‬שהן בחינת לאה‪ ,‬בחינת ירושלים‪ ,‬ואומרת להן‪ :‬אל תראוני שאני‬
‫שחרחורת! אני שחורה מפני ששזפתני השמש‪ ,‬שנחשפתי לאור המקיף הגדול‪ .‬כל כך גדול‬
‫עד כדי שהוא מסנוור‪ ,‬מעוור ומחשיך‪ .‬אני שחורה כאהלי קדר‪ ,‬כמו יריעות בית המקדש‪,‬‬
‫כמו המקיפים של המקום שהופך בהמיות לקרבן עולה כליל לה'‪ ,‬המקום שהופך חיבור זכר‬
‫ונקבה לעיני כל העם לא לפריצות‪ ,‬אלא לקדושה‪ .‬אני שחורה כיריעות שלמה – המלך‬
‫שהשלום שלו‪ ,‬שעושה שלום בין עליונים ותחתונים‪ .‬זהו מקיף כל כך עליון‪ ,‬שהוא למעלה‬
‫מסדר והשתלשלות‪ .‬כלומר‪ ,‬למעלה מהפילוגים של העולם הזה בין טומאה וקדושה‪ ,‬למעלה‬
‫מההיררכיה של בנות ירושלים‪' .‬בנות ירושלים' הן כוחות שנמצאים בתחתית ההיררכיה‪,‬‬
‫הרבה מתחת ל'בני אמי' המהוגנים וההיררכיים‪.‬‬
‫‪133‬‬
‫יעקב אשבל‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫מהו הפתרון? האם על יהודי להיכנע ליצריו הנמוכים ביותר? האדמו"ר הזקן מציג‬
‫פתרון בדמות 'מצוות הלא תעשה'‪ :‬החידוש שהאדמו"ר הזקן מציג‪ ,‬הוא שמצוות לא תעשה‬
‫אינן השתחררות מהתאוות האנושיות‪ .‬להיפך – הן שימור של יחסים חמים איתן‪ .‬על גבי‬
‫רוב ארונות הקודש בבתי כנסת מדובר על רצח‪ ,‬חמדנות‪ ,‬ניאוף וגניבה‪ .‬עלוני השבת‬
‫והשו"תים האינטרנטיים כוללים תיאורים מאוד צבעוניים של התמכרות לאתרי תועבה‪,‬‬
‫סחרור אדיר של יצרים וכדומה‪ .‬למעשה‪ ,‬מצוות הלא‪-‬תעשה לא משחררות אותנו‬
‫מהיצרים‪ .‬להיפך‪ ,‬הן עוסקות בהם כל הזמן‪ .‬אביא להלן דברים מהאדמו"ר הזקן‪ ,‬ואנסה‬
‫לבאר אותם על פי דעתי‪:‬‬
‫"כי רמ"ח פיקודין )מצוות( ‪ -‬רמ"ח פיקודין דמלכא‪ ,‬שהן כלים ומשכן להחיות‬
‫הנמשך ומתפשט בהם מעצם הנפש‪ ,‬אבל ה'לא תעשה'‪ ,‬אין החיות ואור אין סוף‬
‫מבחינה זו מתלבש בגילוי הנפש‪ ,‬אלא בבחינת העלם‪ .‬לפי שאין בנפש כלי ומשכן‬
‫להשראת אור אין סוף בבחינה זו להיות בחינת גילוי ממש‪ ,‬אלא בבחינת שלילה‪,‬‬
‫בחינת "לא"‪ ,‬כמו שנאמר "בארץ לא זרועה"‪ ,‬שהיא זרועה בבחינת "לא"‪.‬‬
‫וכמו שמבואר במקום אחר‪ ,‬שזהו עניין דביקת הנפש באלוקות למעלה בשרשה‪,‬‬
‫בבחינת 'סובב'‪' ,‬ישת חושך סתרו'‪ ,‬בחינת חושך ולא אור נגלה‪ ,‬שאי אפשר להגיע‬
‫לבחינה זו בבחינת מעשה המצוות אשר יעשה אותם האדם‪ ,‬אלא בבחינת לא תעשה‪,‬‬
‫שהוא בחינת שלילה ולא"‪.1‬‬
‫ביאור הדברים‪ :‬רמ"ח מצוות עשה הן דרכים להכיל בתוכנו אור אלוקי‪ ,‬אבל מצוות‬
‫הלא‪-‬תעשה אינן מזרימות חיות אל הנפש‪ ,‬שהרי כל מהותן היא שלילה‪ ,‬אי‪-‬קבלה‪ ,‬של‬
‫אנרגיות מסוימות‪ .‬מדוע יהודים דוחים את האנרגיות הללו? מכיוון שאין ביכולת הנפש‬
‫האנושית להכיל את העוצמות האדירות של גילויי האלוקות הללו באופן חיובי‪ ,‬יהודים‬
‫מכילים את אנרגיות התוהו האלה באופן של שלילה‪ .‬יחסים של שלילה אינם יחסים של‬
‫התעלמות! אלה יחסים של התנגדות עזה מאוד‪ ,‬שיוצרת קשר אמיץ שקשה לנתק‪ .‬בין שני‬
‫קצוות המנוגדים זה לזה‪ ,‬יש למעשה פער די קטן‪ .‬בניטו מוסוליני‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬היה‬
‫סוציאליסט ומרקסיסט נלהב לפני שנעשה פאשיסט קיצוני‪.‬‬
‫כאשר ילד רוצה קשר עם ילדה שלא מחבבת אותו‪ ,‬הוא מושך לה בצמות‪ .‬אלה יחסים‬
‫עכורים של אחור באחור‪ .‬הילד מבין שאין לו יכולת ליצור יחסי אהבה עם אותה הילדה‪,‬‬
‫שלא מתעניינת בו‪ ,‬ולכן הוא בוחר להילחם איתה )גם זה סוג של קשר קרוב מאוד(‪ .‬היהודי‬
‫מבין שאין לו יכולת להכיל את כל אנרגיות התוהו שהגוף מתאווה להן‪ ,‬ולכן הוא בוחר‬
‫להכיל את האנרגיות הללו באופן של 'לא'‪ ,‬של התרסה‪ ,‬של שלילה שלהם‪ .‬הוא נלחם‬
‫‪1‬‬
‫‪.÷øåé åéð ,ú"ä÷ úàöåä ,à ãåîò 'æ óã ,íéøéùä øéù ìò 'äøåú éèå÷ì' ,éãàìî æ"ùø‬‬
‫‪134‬‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫משיח עבדקן – או צל גללי החמור?‬
‫איתם‪ ,‬ובכך מלחים את עצמו אליהן‪ .‬כך הוא זוכה לזיקה חזקה מאוד לאורות יותר גבוהים‬
‫מהאור לו הוא זוכה בלימוד הגמרא והנחת קוביות שחורות על הראש‪.‬‬
‫ברית המילה – הסרת ההצנעה‬
‫במקום אחר‪ ,‬בדרשותיו על פרשת תזריע‪ 2,‬דן האדמו"ר הזקן בפעולת ברית המילה‪.‬‬
‫לכאורה‪ ,‬זוהי הדוגמה הקלאסית לתיקון ועידון של כל התוהי שבאדם‪ .‬מה שאנו מכנים‬
‫'ברית'‪ .‬אך הברית של האדמו"ר הזקן אינה הסובלימציה שמפעיל האגו הפרוידיאני‪ ,‬החושש‬
‫שהיצרים הבהמיים שבו יגררו אותו מטה‪ ,‬ולכן מגביל אותם‪ .‬המושג סובלימציה לדעתי‬
‫אינו מושג יהודי‪ ,‬אלא גויי‪ .‬הנוצרי תופס את היצר כשטן אדיר‪ ,‬שצריך להילחם בו עד כדי‬
‫מסירות נפש או להיכנע אליו – אלו הן שתי האפשרויות היחידות בעולם המערבי‪ :‬הינזרות‬
‫לא‪-‬מוצלחת מהנאות העולם או כניעה ליצרים עד כדי התבהמות ושבירת המבנה החברתי‪-‬‬
‫מוסרי‪ 3.‬האדמו"ר הזקן מגדיר את מושג הברית דווקא כמושג של חשיפה‪ ,‬של הסרת‬
‫ההצנעה מעל מקור התוהו והמיניות‪ .‬לכאורה זוהי פעולה המנוגדת לחלוטין לאינטרס‬
‫היהודי‪ ,‬ששואף לתיקון‪ ,‬ברית‪ ,‬ביתיות‪ .‬אלא שהברית היהודית לא מתרחשת ביום הראשון‬
‫לחיי האדם‪ .‬קודמת לכך השבת‪ ,‬שתמיד תחצוץ בין יום הלידה לברית המילה‪ .‬המדרש‬
‫משווה את היחסים בין השבת לברית המילה כאל שתי נשים ההולכות יחדיו‪ ,‬שאיננו‬
‫יודעים איזו מהן השפחה ואיזו הגברת‪ .‬ברגע שנראה את האחת מפנה מקום לשנייה‪ ,‬נדע‬
‫שהיא השפחה והשנייה היא הגברת‪ .‬כך גם מצוות המילה ויום השבת‪ :‬אמנם‪ ,‬לפני‬
‫שהיהודי זוכה להסרת הכיסוי מעל כוחות התוהו שבו הוא נאלץ לשישה ימים של עבודה‪,‬‬
‫ולאחריהם ליום מנוחה מאוד מסוים ומוגבל )ובלשון המהר"ל‪' :‬קדושה בתוך הטבע'(‪ .‬אך‬
‫לאחר יום השבת הוא זוכה להסרת ההגבלות ולאור ש'למעלה מסדר והשתלשלות' בלשון‬
‫האדמו"ר הזקן‪.‬‬
‫מה משמעות ההתעקשות של האדמו"ר הזקן שהפניית העורף שלנו‪ ,‬כאנשים מאמינים‪,‬‬
‫כלפי היצר המפרק את המוסר והסדר החברתי‪ ,‬אינה בריחה מן היצר אלא קיום מערכת‬
‫יחסים איתו?‬
‫ראשית כל‪ ,‬כנראה שיש כאן איתות חיובי כלפי אותם אורות דתוהו‪ :‬איננו שוללים‬
‫אתכם לנצח‪ .‬להיפך – בגלל שאנו רוצים בכם כל כך‪ ,‬אנחנו מסרבים לאכול את הפרי בוסר‪,‬‬
‫טרם הבשלתו‪ .‬אנו ממתינים לשעת כושר בה לאחר כל אותן הגבלות שהנחנו‪ ,‬כל אותן‬
‫שבתות‪ ,‬אותות ובריתות ששמרנו‪ ,‬נוכל להכיל את אותם אורות תוהו‪ ,‬תוהו באמת‪ ,‬בתוך‬
‫חיינו‪ ,‬בתוך התיקון‪ .‬תוהו בתוך גבולות הוא דווקא מרגש ומעניין יותר‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫‪.à"ë óã ,òéøæú úùøô ìò ,íù‬‬
‫‪3‬‬
‫‪úøéâñå éîåéîåéä íåé÷ä éøçà äöéø ,äñðøôäå äãåáòä ïòîì íééç ,éîöò ñåøéñ ìù úåøùôà àéä úéùéìù úåøùôà‬‬
‫‪.íéòåùòùå íçì èòî àì ùé íäéìåùáù úåøîì ,äøåàëì ñåøà àìì íééç åìà .ùãåçä‬‬
‫‪135‬‬
‫יעקב אשבל‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫שנית‪ ,‬אדמוה"ז אינו אומר 'כן' לעצם החטא שנגרם כתוצאה מגילוי אורות דתוהו‪ ,‬אלא‬
‫לאנרגיה התוהית עצמה שלפני סדר והשתלשלות‪ .‬לפני שאלת דרך המימוש והחלוקה‬
‫ל'טוב' ו'רע'‪ ,‬ובשפה פסיכולוגית‪-‬הלכתית‪ :‬לפני קביעת כיוון המימוש של הדחפים‪ ,‬כלפי‬
‫חטא או מצווה‪ .‬אנו אומרים 'כן' מפני שאנרגיה אדירה כזו‪ ,‬שלמעלה מסדר והשתלשלות‪,‬‬
‫קרובה יותר לקב"ה מאשר מצוות תלמוד תורה‪ ,‬למשל‪ .‬מה שהופך אדם ליהודי זה האם‬
‫לאחר שהוא שם הגבלות וצמצומים הוא יודע גם לפתוח‪ ,‬להסיר את העורלה המפרידה‬
‫בינו לבין אורות שלמעלה מהצמצומים‪ .‬אחרת הוא סתם אקדמאי שקורא ספרים‪ 4.‬ואולי זו‬
‫גם הסיבה לסילוק 'קוסטא דחיותא'‪ ,‬לחלוחית החיות‪ ,‬שאבדה מעולם הישיבות וניתנה‬
‫לעוברי עבירה‪ .‬צריך לשאוף למקום של יריעות שלמה‪ ,‬לבית המקדש‪ ,‬שתחת יריעותיו יש‬
‫שלום‪ ,‬אין חלוקה לטוב ורע‪ ,‬אלא רק אור שלמעלה מההשתלשלות המפלגת הזאת‪.‬‬
‫המשיח‪ ,‬החמור והגללים‬
‫בפרק חלק‪ 5‬במסכת סנהדרין‪ ,‬העוסק בגאולה‪ ,‬מופיע שיח מרתק בין עולא לרב יוסף‬
‫לגבי ימי המשיח‪ ,‬המתוארים כימים קשים‪ .‬עולא אומר על המשיח – "יתיה ולא אחמיניה"‬
‫)תרגום‪" :‬יבוא‪ ,‬ולא אראנו"‪ .‬כלומר‪ ,‬אינו רוצה לראות את המשיח(‪ ,‬ואילו רב יוסף אומר –‬
‫"ייתיה‪ ,‬ואזכיה דאיתיב בטולא דכופיתא דחמריה" )"יבוא‪ ,‬ואזכה לשבת בצל גללי חמורו"(‪.‬‬
‫רב יוסף מבקש לשבת בצל גללי החמור‪ .‬בדרך כלל קוראים את הפתגם הזה כביטוי לאמונה‬
‫האדירה של רב יוסף על מעלתה של הגאולה על אף החושך שיש בה‪ ,‬אך אני טוען‬
‫שהאמונה של רב יוסף בגאולה היא דווקא בגלל החושך הגדול שיהיה בה‪ .‬רב יוסף מבקש‬
‫לשבת בצל‪ ,‬במקום שהוא כל כך שחור‪ ,‬עד כדי כך שהוא זה שבעצם מבטא את גילוי‬
‫האלוקות הכי גדול )"ישת חושך סתרו"(‪.‬‬
‫המשיח של רב יוסף בעצם שונה מהמשיח המוכר מהשיח האורתודוקסי‪ ,‬הלא הוא‬
‫משיח בן דוד‪ ,‬המתוקן‪ ,‬זה שאנחנו כדתיים מתורבתים רוצים אותו – המשיח שרוכב על‬
‫החמור‪ .‬המשיח של רב יוסף הוא משיח אחר – צל גללי החמור הם המשיח בעצמו‪ .‬הם‬
‫הדבר‪ ,‬הם הסיפור! לא הרב החשוב שרוכב על החמור ואומר דברי תורה‪ .‬רב יוסף הולך‬
‫לגמרי עם משיח בן יוסף‪ ,‬עד המקום של 'אשת חיל עטרת בעלה'‪ .‬כמו ר' אבהו‪ 6,‬גם הוא‬
‫מכיר בכך ש"מקום שבעלי תשובה עומדין שם – צדיקים גמורים אינם עומדין שם"‪ ,‬בכך‬
‫שהקב"ה אומר "שלום שלום לרחוק ולקרוב" – קודם אומר שלום למי שהיה 'רחוק'‪ ,‬ורק‬
‫אחר כך למי שהיה 'קרוב' – כי בעצם זה שהכי רחוק הוא הכי קרוב )'סופן נעוץ בתחילתן'(‪,‬‬
‫כלומר‪ :‬הנערים ה'עבריינים' הם הסיכוי של החברה שלנו‪ .‬רק מהם יכול לצאת משיח‪ .‬מהם‬
‫‪4‬‬
‫‪.úåéúåà àåø÷ìá íé÷åñò úåîå÷îä éðùá :äèéñøáéðåàì äáéùé ïéá ïéçáäì úåáø íéîòô äù÷úî éîöòìùë éðà‬‬
‫‪5‬‬
‫‪.ç"ö ïéøãäðñ‬‬
‫‪.à"ò è"ö ,íù 6‬‬
‫‪136‬‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫משיח עבדקן – או צל גללי החמור?‬
‫או מכל אחד אחר שמכיר בכוחות התוהו שבו ומוכן להאיר להם פנים‪ ,‬לחכות למשיחיות‬
‫שבהם‪ .‬ואולי בעצם לא לחכות לה‪ ,‬אלא פשוט לשכון בה‪.‬‬
‫ברצוני להודות לכל הראויים לכך‪ ,‬ובפרט לבית הישיבה שנתן לי מקום במשך קרוב‬
‫לשנתיים‪.‬‬
‫‪137‬‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫יונתן גרינבוים‬
‫ואני אברכם‬
‫‪øäåæä øôñá úçà äùøã úçéúô‬‬
‫‪1‬‬
‫יונתן גרינבוים‬
‫הזוהר‪ ,‬באופן מעט מפתיע‪ ,‬עוסק פעמים רבות דוקא בחלק ה'נגלה' של ההויה‪ ,‬בחלקים‬
‫הנראים לעין‪ ,‬לרוב מתוך אמון שדוקא בהם צפון סוד גדול והשפעתם הפנימית רבה‪.‬‬
‫בדרשה זו‪ ,‬עוסק הזוהר בתנועת גוף אחת ומעמיק במשמעותה הפנימית דרך ניתוח אופן‬
‫התנועה עצמה‪ ,‬ההקשר של הדברים בו היא נאמרת וקישורים שונים לנושא‪ .‬כמו כן‪,‬‬
‫מציגה הדרשה את תפיסתו של הזוהר לגבי התפילה באופן כללי‪ ,‬וכן את הבנתו את הפניה‬
‫כלפי ריבונו של עולם‪ .‬לדרשה שני חלקים‪ ,‬כאשר חלקה השני עוזב את העיסוק בתנועת‬
‫הגוף ועובר לדון בשפה אחרת‪ .‬אמנם‪ ,‬כל אחד מן החלקים בעל סגנון ואופי משלו‪ ,‬אך‬
‫אעפ'כ נראה שהם קשורים ומשלימים זה את זה‪.‬‬
‫חלק ראשון ‪ -‬הרמת הידיים‪.‬‬
‫וישמע יתרו כהן מדין חתן משה את כל אשר עשה וגו'‪,‬‬
‫רבי חזקיה פתח ואמר‪) ,‬ויקרא ט כב( וישא אהרן את ידו‪ ,‬כתיב ידו‪ ,‬חד‪ ,‬בגין דבעי‬
‫לארמא ימינא על שמאלא‪ ,‬והא אוקימנא רזא‪.‬‬
‫אשכחנא בספרא דשלמה מלכא‪ ,‬דכל מאן דארים ידוי לעילא‪ ,‬ולאו אינון בצלותין‬
‫ובעותין‪ ,‬האי איהו בר נש דאתלטייא מעשרה שולטנין ממנן‪,‬‬
‫ואינון )קהלת ז יט( עשרה שליטים אשר היו בעיר‪ ,‬אלין אינון עשרה די ממנן על‬
‫פרישו דידין לעילא‪ ,‬לנטלא ההוא צלותא או ההיא ברכתא‪ ,‬ויהבי ביה חילא לאתיקרא‬
‫שמא קדישא ואתברך מתתא‪ ,‬כיון דמתתא אתברך מההוא פרישו דידין לעילא‪ ,‬כדין‬
‫אתברכא מעילא ואתיקר מכל סטרין‪ .‬ואלין עשרה ממנן זמינין לנטלא מאינון ברכאן‬
‫דלעילא ולארקא לתתא‪ ,‬ולברכא לההוא דמברך ליה‪ ,‬דכתיב )במדבר ו כז( ואני‬
‫אברכם‪.‬‬
‫בגין כך יסתמר בר נש בשעתא דירים ידוי לעילא‪ ,‬למהוי בצלו או בברכאן או‬
‫בבעותא‪ ,‬ולא ירים ידוי למגנא‪ ,‬בגין דאלין עשרה אינון זמינין ומתערין לגבי ההוא‬
‫פרישו דידין‪ ,‬ואי הוא למגנא אינון עשרה לטיין ליה במאתן וארבעין ותמניא לווטין‪,‬‬
‫והאי איהו דכתיב ביה )תהלים קט יז( ויאהב קללה ותבואהו‪ ,‬וכדין רוח מסאבא שריא‬
‫‪.øîàîì íäéúåäâäå íäéúåøòä ìò íòåðìå éìàì äãåú .åøúé úùøô ùéø øäåæá úàöîð äùøãä 1‬‬
‫‪138‬‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫ואני אברכם‬
‫על אינון ידין‪ ,‬דאיהו ארחיה למשרי על אתר ריקניא‪ ,‬וברכתא לא שריא באתר ריקניא‪,‬‬
‫ועל דא כתיב )בראשית יד כב( הרימותי ידי אל יהו"ה אל עליון‪ ,‬דמתרגמינן בצלו‪.‬‬
‫ובהאי פרישו דידין אית רזין עלאין‪ ,‬בשעתא דאתפרישו ואזדקפו לעילא‪ ,‬אוקיר בר‬
‫נש לקודשא בריך הוא בכמה רזין עלאין‪ ,‬אחזי ליחדא רזא דעשר אמירן‪ ,‬בגין ליחדא‬
‫כלא‪ ,‬ולאתברכא שמא קדישא כדקא חזי‪,‬‬
‫ואחזי ליחדא רזא דרתיכין פנימאין‪ ,‬ורתיכין דלבר‪ ,‬בגין דיתברך שמא קדישא בכל‬
‫סטרין‪ ,‬ויתיחד כלא כחדא עילא ותתא‪.‬‬
‫פתח ואמר‪) ,‬שמות כג טו( ולא יראו פני ריקם‪ ,‬דא איהו רזא דזקיפו דאצבען כד זקיף‬
‫לון בר נש לעילא‪ ,‬דבעי דלא לאזדקפא בריקניא‪ ,‬אלא בצלו ובבעותין ובברכאן‪ ,‬ועל‬
‫דא ולא יראו פני ריקם‪ ,‬ולא יראו לפני לא כתיב‪ ,‬אלא פני‪ ,‬רזא דזקיפו דאצבען‪ ,‬דלא‬
‫אצטריכו לזקפא למגנא כמה דאתמר‪.‬‬
‫עשרה שליטין דקאמרן‪ ,‬אינון עשר אמירן לתתא‪ ,‬ברזא דאתוון רשימין‪ ,‬כגוונא‬
‫דלעילא‪ ,‬ואלין קיימין בקדמיתא על ההוא זקיפו דאצבעאן‪ ,‬ובהא כל סטרא דקדושה‬
‫‪2‬‬
‫אתאחד לעילא לארמא‪ ,‬כדין כל סטרין אחרנין אתכפיין כלהו‪ ,‬ואודן למלכא קדישא‪.‬‬
‫תרגום‪:‬‬
‫‪3‬‬
‫וישמע יתרו כהן מדין חתן משה את כל אשר עשה וגו'‬
‫ר' חזקיה פתח ואמר 'וישא אהרון את ידו' כתוב ידו‪ ,‬אחד‪ ,‬כיוון שצריך להרים את‬
‫ימין על שמאל‪ ,‬והרי העמדנו את הסוד‪.‬‬
‫מצינו בספרו של שלמה המלך שכל מי שמרים את ידיו למעלה והוא אינו בתפילה‬
‫ובבקשה‪ ,‬הוא האדם המתקלל מאותם עשרה שליטים ממונים‪.‬‬
‫והם 'עשרה שליטים אשר היו בעיר' הם אלו עשרה הממונים על פרישת הידיים‬
‫למעלה‪ ,‬ליטול את התפילה או את הברכה ולתת בה כח לכבד את שמו הקדוש‬
‫ולהתברך מלמטה‪ ,‬כיוון שמתברך למטה מאותה פרישת הידיים כלפי מעלה‪ ,‬כך‬
‫מתברך למעלה ומתכבד מכל הצדדים‪ .‬ואותם עשרה ממונים מזומנים ליטול מאותם‬
‫ברכות שלמעלה ולהמשיך אותם למטה‪ ,‬ולברך את מי שמברך לו‪ ,‬ככתוב 'ואני‬
‫אברכם'‪.‬‬
‫בגלל זה יזהר בן אדם בשעה שמרים ידיו למעלה‪ ,‬שיהיה בתפילה או בברכה או‬
‫בבקשה‪ ,‬ולא ירים את ידיו לחינם‪ ,‬כיוון שאותם עשרה הם מוכנים ומתעוררים אל‬
‫מול אותם פרישת ידיים‪ ,‬ואם היא לחינם‪ ,‬אותם עשרה מקללים אותו במאתיים‬
‫‪.åøúé øäåæ 2‬‬
‫‪ìò éúãøåä ,íééøâåñá ñåôãá úåòéôåîä ,úåðåùä úåàçñåðä úà .äùøãä ìù éðùä ÷ìçáå äæ ÷ìçá ,éìù éùôåç íåâøú 3‬‬
‫‪.íúåðîàð áéè éáâì äòéá÷ åæ ïéà - äùøãä ìù øúåé úîøåæ äàéø÷ øùôàì úðî‬‬
‫‪139‬‬
‫יונתן גרינבוים‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫וארבעים ושמונה קללות‪ ,‬והוא אותו שכתוב בו 'ויאהב קללה ותבואהו'‪ ,‬וכך‪ ,‬רוח‬
‫טומאה שורה על אותם ידיים‪ ,‬כי כך דרכה לשרות במקומות ריקים‪ ,‬וברכות לא‬
‫שורות במקום ריק‪ ,‬ועל זה נכתב 'הרימותי ידי אל ה' אל עליון' שמתרגמים ‪-‬‬
‫בתפילה‪.‬‬
‫ובאותה פרישת הידיים יש סודות עליונים‪ ,‬בשעה שנפרשים ונזקפים למעלה‪ ,‬מכבד‬
‫בן האדם לקב''ה בכמה סודות עליונים‪ ,‬ורואה לייחד סוד של עשר האמירות‪ ,‬כדי‬
‫לייחד הכל ולברך את שמו הקדוש כראוי‪.‬‬
‫ורואה לייחד סוד המרכבות הפנימיות והמרכבות שבחוץ‪ ,‬כדי שיתברך השם הקדוש‬
‫בכל הצדדים‪ ,‬ויתאחד הכל כאחד למעלה ולמטה‪.‬‬
‫פתח ואמר 'ולא יראו פני ריקם'‪ ,‬זהו סוד זקיפת האצבעות‪ ,‬כאשר זוקף אותם אדם‬
‫למעלה‪ ,‬שצריך שלא לזקוף אותם בריקנות‪ ,‬אלא בתפילה ובבקשה ובברכה‪ ,‬ועל זה‬
‫נאמר 'ולא יראו פני ריקם'‪ ,‬ולא יראו לפני לא כתיב אלא פני‪ ,‬סוד זקיפת האצבעות‪,‬‬
‫שלא צריכים להרימם לחינם‪ ,‬כמו שאמרנו‪.‬‬
‫עשרה שליטים שאמרנו‪ ,‬הם עשרת האמירות שלמטה‪ ,‬בסוד האותיות הרשומות‪ ,‬כפי‬
‫שרשומות למעלה‪ ,‬והם קיימות כלפנים על אותה זקיפת אצבעות‪ .‬ובזה כל צד‬
‫הקדושה מתאחד למעלה להתעלות וכן כל הצדדים האחרים נכפפים כולם‪ ,‬ומודים‬
‫למלך הקדוש‪.‬‬
‫א‪ .‬שינוי המרחב התפילתי‪.‬‬
‫עוד קודם פתיחת הדרשה עצמה‪ ,‬מתחיל הזוהר במעין משפט פתיחה – 'וישא אהרון‬
‫את ידו‪ ...‬בגין דבעי לארמא ימינא על שמאלא'‪ .‬משפט זה‪ ,‬מטרים כמה מן העיסוקים‬
‫הבאים שלה‪ .‬ראשית‪ ,‬הוא מזכיר את אהרון הכהן‪ ,‬שלו מוקדשת בפרשית חנוכת המשכן‬
‫ברכה משלו‪ 4,‬בהקשר של פסוק הפתיחה של פרשת יתרו‪ .‬בפרשה זו‪ ,‬יתרו כהן מדין הוא זה‬
‫שבסופו של דבר מברך את ה'‪ .‬קישור זה יחזור בסוף הדרשה במבנה של 'כהן דסטרא‬
‫דקדושה' ו'כהן דסטרא אחרא'‪.‬‬
‫רמז נוסף לחלקה השני של הדרשה הוא הדרישה להתגברות צד ימין על צד שמאל‪.‬‬
‫כדרכה של ספרות הסוד‪ ,‬גם בזוהר‪ ,‬ישנו עיסוק רב בנושא הצדדים במציאות‪ ,‬ימין ושמאל‪,‬‬
‫חסד ודין‪ .‬צדדים אלו מייצגים את הצד השופע של המציאות אל מול הצד המצומצם שלה‪,‬‬
‫המוגבל‪ .‬יש לשים לב כי התנועה המוצגת כאן היא איננה רק התגברות של צד ימין‪ ,‬אלא‬
‫בצורה משמעותית‪ ,‬העלאה של צד שמאל יחד עם צד ימין‪ .‬גם נושא זה יחזור בהמשך‬
‫‪åàöéå ãòåî ìäà ìà ïøäàå äùî àáéå :íéîìùäå äìòäå úàèçä úùòî ãøéå íëøáéå íòä ìà åãé úà ïøäà àùéå" 4‬‬
‫‪ìë àøéå íéáìçä úàå äìòä úà çáæîä ìò ìëàúå äåäé éðôìî ùà àöúå :íòä ìë ìà äåäé ãåáë àøéå íòä úà åëøáéå‬‬
‫‪.":íäéðô ìò åìôéå åðøéå íòä‬‬
‫‪140‬‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫ואני אברכם‬
‫הדרשה‪ ,‬בצורת הצורך של הצד השמאלי לא רק להישבר‪ ,‬אלא להיות בעמדה שבה הוא‬
‫מודה ביחודו של הקב''ה‪.‬‬
‫הדבר השלישי המשמעותי שיש במשפט זה הוא הצורך בביטוי הפיזי‪ ,‬בתנועה עצמה‬
‫של הגוף שמביאה לידי ביטוי את האחדות שבברכה‪ .‬הפיצול הגופני של שתי הידיים‪ ,‬שהוא‬
‫כעין הפיצול הקוסמי של צד ימין וצד שמאל‪ ,‬מתאחד לתנועה פיזית שבה מצטיירות‬
‫הידיים כיד אחת‪.‬‬
‫הזוהר פותח בדרשה עצמה בציטוט מ'ספרא דשלמה'‪ ,‬שהוא ככל הנראה ספר סודות‬
‫עתיק המיוחס לשלמה המלך‪ .‬בספר זה כתוב מין משפט קוד‪ ,‬משפט מפתח‪ ,‬שהופך להיות‬
‫הסיסמה של כל הדרשה הזו‪ .‬משפט זה אומר שכל מי שמרים ידיו למעלה שלא בתפילה או‬
‫בקשה‪ ,‬מקולל מעשרת השליטים‪ .‬הרמת הידיים כלפי מעלה מוכרחת לגרור‪ ,‬בצורה‬
‫אינסטינקטיבית משהו‪ ,‬איזו תגובה מלמעלה‪ ,‬כאשר אותה תגובה מעוצבת בצורה מקבילה‬
‫לתנועה עצמה‪ .‬אם כך מתבקש לומר‪ ,‬שעשרת שליטים אלו מקבילים לעשרת האצבעות‬
‫שבידיים‪ ,‬המונפים כלפי מעלה‪ .‬תנועת הרמת עשר האצבעות כלפי מעלה‪ ,‬כאשר היא‬
‫עובדת 'על ריק'‪ ,‬כאשר אין לה את התוכן של הבקשה והתפילה‪ ,‬היא יוצרת תגובה מה'צד‬
‫האחר'‪ ,‬ואותם עשרה שליטים הופכים להיות במקום המברכים – המקללים‪.‬‬
‫לעשרה שליטים אלו‪ ,‬אותם דמויות ממשיות המברכות את המרים ידיו‪ ,‬ישנו תפקיד‬
‫מרכזי בעולם העליון בקישור הקשרים שבין התפילות הנאמרות לבין השם הקדוש‪ .‬אך‬
‫הזוהר קובע‪ ,‬בצורה מפליאה‪ ,‬כי כל אחריות פעולתם של עשרה אלו חלה רק על פעולה זו‬
‫של הרמת הידייים למעלה – קביעה שנותנת משמעות רבה מאוד לתנועה זו‪ .‬אם כך‪ ,‬הרי‬
‫שצורתה המתוקנת של התפילה‪ ,‬הצורה היחידה שבה ישנה תגובה מלמעלה כלפיה‪ ,‬היא‬
‫בצורה של הרמת ידיים כלפי מעלה‪ .‬אמנם‪ ,‬לא נאמר פה במשפט מפורש שמי שאינו מרים‬
‫ידיו למעלה תפילתו אינה מתקבלת‪ ,‬אך משמע מהדברים שהתנועה הפיזית היא זו אשר‬
‫יוצרת את תגובת הממונים‪.‬‬
‫יש לשים לב לפעולת התפילה המתוארת כאן‪ .‬עשרת השליטים )המזוהים עם עשרת‬
‫האצבעות‪ ,‬כאמור(‪" ,‬נוטלים את התפילה ונותנים בה כח לכבד את שמו הקדוש‪ ,‬לברך אותו‬
‫מלמטה" – כלומר‪ ,‬התיאור הוא איננו תיאור של הקשבה לתוכן התפילה‪ .‬ע"י הבקשה‪,‬‬
‫התפילה או הברכה‪ ,‬ניתן כח מלמטה לשמו של הקב"ה‪ .‬הפניה אל ריבונו של עולם בבקשה‬
‫למילוי חסרון‪ ,‬יותר משהיא קשר ושיח‪ ,‬מנכיחה את העובדה שהוא זה שאחראי למלא את‬
‫הבקשה ושמו מתגדל בעולמות כולם‪ .‬למעשה‪ ,‬הדרשה הופכת את התפילה למעין אובייקט‬
‫לנתינת כבוד לאלוקות‪ .‬כך‪ ,‬ניתן להבין כי משקלה של פעולת הרמת הידיים למעלה הוא‬
‫משמעותי ורב מאוד‪ ,‬אע"פ שהיא תנועה פיזית‪ ,‬גשמית‪ ,‬ואיננה פעולה בעולמות הרוח‬
‫וכדומה‪ .‬למעשה‪ ,‬על ידי שינוי מטרת התפילה והכוונתה לנתינת כבוד לאל‪ ,‬משתנה גם‬
‫המרחב בו הדברים משפיעים‪ .‬מעתה‪ ,‬אין זו עוד פעולה במרחב רוחני כזה או אחר‪ ,‬אלא‬
‫‪141‬‬
‫יונתן גרינבוים‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫פעולה במרחב הפיזי‪ ,‬המציאותי‪ .‬תנועות הגוף נכנסות גם הן‪ ,‬או בעיקר הן‪ ,‬לתוך פעולת‬
‫התפילה ומקבלות מקום משמעותי‪.‬‬
‫כך ניתן להבין את מקומם של עשרת השליטים‪ ,‬האחראים לתת כבוד לאלוקי‪ ,‬בתגובה‬
‫לתנועת עשרת האצבעות‪ .‬התנועה היא למעשה תנועה אחת‪ ,‬הרמת האצבעות למעלה היא‬
‫זו שנותנת כבוד לקב''ה‪ ,‬ועשרת הממונים הם הם עשרת האצבעות‪.‬‬
‫נסכם את חלק זה‪ .‬זיהוי הממונים עם האצבעות עצמם מוביל לתובנה‪ ,‬שלא שתי‬
‫תנועות מוצגות כאן )הרמת ידיים בתפילה‪ ,‬נתינת כבוד ע''י הממונים למרכבת השכינה(‬
‫אלא תנועה אחת‪ .‬הרמת האצבעות היא זו שנותנת כבוד כלפי מעלה‪ ,‬וזוהי למעשה פעולת‬
‫התפילה‪.‬‬
‫ב‪ .‬פניה והמשכה‪.‬‬
‫הדרשה איננה מסתפקת בתפילה כביטוי לכבוד האלוקי‪ ,‬אלא עוסקת גם בהיענות‬
‫התפילה‪ .‬עשרת הממונים הם לא רק אלו שהעלו את התפילה ויצרו איתה כבוד בכל‬
‫העולמות‪ ,‬אלא הם גם אלו שמורידים אותה בחזרה למטה‪ ,‬ומברכים את זה שבירך‪ .‬בהנחה‬
‫שאכן‪ ,‬תנועת הידיים מסמלת את ההשלכה של האחריות האישית למעשים כלפי מעלה‪,‬‬
‫‪5‬‬
‫הרי שהיא זו שמושכת את הברכה אליה‪.‬‬
‫המצב המתואר פה הוא שהברכה עובדת כאשר ישנו מדיום דרכה היא יכולה לעבור‪.‬‬
‫נתינת הכבוד והברכה כלפי מעלה יוצרות מצב בו נותן הברכה מתנער מאחריות מלאה‬
‫למעשיו‪ ,‬ממעט עצמו‪ ,‬ומעתה הוא רק כלי לביצוע הפעולות על ידי עליון‪ 6.‬ההשלכה‪ ,‬הרמת‬
‫האצבעות כלפי מעלה‪ ,‬מברכת את שמו הקדוש‪ ,‬אך גם מושכת איתה – 'לארקא ליה' –‬
‫יונקת ממקום גבוה‪ ,‬את הברכה אליה בחזרה‪.‬‬
‫הזוהר מקשר זאת‪ ,‬שוב‪ ,‬לברכת הכהנים – 'ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם'‬
‫– הכהנים אשר מברכים את עם ישראל מתברכים בעצמם כיוון שהברכה יכולה לעבור‬
‫דרכם‪ .‬הם הצינור דרכו עוברת הזרימה החוצה‪ ,‬ולשם כך עליו ליצור תנועה עדינה בה הוא‬
‫‪7‬‬
‫מרוקן עצמו אך נותן לשפע לעבור דרכו‪.‬‬
‫לכן‪ ,‬חוזר הזוהר לניסוח הנגטיבי של המשפט המקורי בספרו של שלמה‪ ,‬אל לו לאדם‬
‫להרים את ידיו שלא בשעת תפילה ובקשה‪ .‬הרמה זו‪ ,‬הרי היא כמתגרה‪ ,‬כאומרת 'כחי‬
‫‪.'åéøçà óãåø ãåáëä ãåáëä ïî çøåáù éî' úðéçáá 5‬‬
‫‪úà åá ìá÷ì úðî ìò éùéà éìë úøéöé ,ìá÷ì úìåëéä úçéúôë íééãéä úùéøô úòåðú øåàéúì æîø äô åðùéù ,äàøð 6‬‬
‫‪íééãé úîøäá úìîåñîù äòéðëä úòåðú úà íâ äô øéëæäì ïúéð .ìá÷ì äéöôåàä ìéáùá ,äìá÷ úìåëéá êøåö åðùé .øåàä‬‬
‫‪.ìåòôìå àåáì é÷åìàì äù÷áë éùåðàä úìåòô ìù äìòî éôìë äòðëäë ùøôúú åæ .äìòî éôìë‬‬
‫‪.(åæ åúøòä ìò éìàì äãåú) .êãéàî ,÷éø éìë éåìéîå ,ãçî úåð÷éø ,'à÷øàì' úéîøàä äìéîä ìù äìåôëä úåòîùîä éäåæ 7‬‬
‫‪142‬‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫ואני אברכם‬
‫ועצם ידי'‪ ,‬בעשר אצבעות אלו עשיתי את אשר לי‪ .‬הרמת הידיים ללא תפילה ובקשה‪ ,‬היא‬
‫תנועה פיזית לא מדויקת‪ ,‬תנועה ריקה‪ ,‬והזוהר מלמד שאין ריק‪ ,‬אין נייטרלי‪ ,‬מה שאינו‬
‫בתחום הקדושה נותן לרוח הטומאה לשלוט בו‪ .‬הפסוק מתהילים המשמש תיאור של‬
‫מבצע פעולה זו הוא 'ויאהב קללה ותבואהו'‪ .‬האדם הביא על עצמו את הקללה הזו‪ ,‬כיוון‬
‫שהתנועה הפיזית מוכרחת לגרור בעקבותיה איזו תנועה עליונה‪ .‬בעשותו תנועה ריקנית‪,‬‬
‫תנועה רבת משמעות וכוח שלא מוצא את מיצויו‪ ,‬מושך האדם על עצמו את הקללה‪ ,‬את‬
‫הריק‪ ,‬את הטומאה‪.‬‬
‫המקום בו התנועה התבצעה בצורה נכונה היה אצל אברהם – 'הרימותי ידי לה' אל‬
‫עליון'‪ ,‬כפי שמפרשה התרגום – בתפילה‪ .‬גם סיטואציה זו התרחשה בעת שאברהם משוחח‬
‫עם כהן מקרב האומות – מלכיצדק‪ ,‬אשר מתואר כ'כהן לאל עליון'‪ .‬יוצא שחוץ מיתרו‬
‫ואהרון נשתל בדרשה כהן נוסף! יתכן שתפקידו פה הוא ללמד על דרך השלילה על הברכה‪,‬‬
‫שהרי מלכיצדק אומר לאברהם לקחת את הרכוש ואילו אברהם מסרב לגעת בו‪ .‬דהיינו‪,‬‬
‫תפקיד הכהנים אינה ברכה פיזית כזו או אחרת‪ ,‬אלא להפך‪ .‬הרמת היד של אברהם היא‬
‫הגורמת לו לא לגעת ברכוש‪ ,‬כאומרת 'אין רכוש זה בא לי מעצמי אלא מגבוה'‪ 8.‬כך‪,‬‬
‫בעדינות‪ ,‬משרטטת הדרשה את הכיוון אליה היא חותרת – המשכת ברכה‪ ,‬תוך שימוש‬
‫בכהונה‪ 9,‬אך לא ברכת עושר ושפע גשמי אלא ברכת התפילה עצמה‪ .‬הרמת היד בתפילה‬
‫תוך התרחקות מההיענות הפיזית של הברכה‪.‬‬
‫ג‪' .‬פני ריקם' ‪ -‬עליה ואחדות‪.‬‬
‫הדרשה בהמשכה הולכת ומעצימה את גדולתה הפוזיטיבית של הרמת הידיים כלפי‬
‫מעלה בתפילה‪ 10.‬הוא קורא לתנועה 'פרישו דידין'‪ ,‬היינו פרישת הידיים בתחינה‪ ,‬ומייחד‬
‫את כוחה בסודות עליונים‪ .‬היא נקשרת לחשיפת סוד עשר האמירות שבהם התהווה‬
‫העולם‪ 11‬ומסמלת‪ ,‬בהרמת עשר האצבעות אשר בידיים‪ ,‬את עולם העשייה‪ 12.‬נראה שהזוהר‬
‫מוצא איזה יופי‪ ,‬או איזה סוד‪ ,‬באחדותיות של פעולה זו‪ .‬עשר האצבעות‪ ,‬המתיחדות זו‬
‫מזו‪ ,‬מסמנות בכך את עולם העשיה המפורד‪ ,‬בו נדרש דיוק מיוחד לכל ארוע מסוים ודיבור‬
‫ספציפי לכל אדם‪ ,‬כאצבעות הללו‪ ,‬שיכולות לפעול בדיוק מירבי דוקא בשל פירודם‪ .‬אך‬
‫בסופו של דבר עשר האצבעות מתחברות בסופם אל היד‪ ,‬והיד היא אחת )כפול שתיים(‪,‬‬
‫‪ïúåð ÷ãöéëìî éøäù ,ïäëä ãé÷ôúì íäøáà úñéðëå ,÷ãöéëìîì íäøáà ïéá íéãé÷ôúä óåìéçì íé÷åñôá ãåñé ùé 8‬‬
‫‪.'ìëî øùòî åì ïúéå' - øùòî íäøáàì‬‬
‫‪.àùð ,øåîà úùøô úìéçú ,êìîéìà íòð àîâåãì ïééòå ,÷éãöì åîâøåúé íéðäëäå ïëúé úéãéñçä úåðùøôá 9‬‬
‫‪.æëøî '÷ð ìòá ,éøèðöðå÷ äðáî íâ äì òéöäì ïúéð êà ,úîöòúîå úëìåäë äë ãò äùøãä äðáî úà øàúì ïúéð 10‬‬
‫‪úå÷ñåòä úåà÷ñôä éúù ,úåìéá÷î íéèéìùä úøùòá úå÷ñåòä úåà÷ñôä éúù éë äàøé ,äçéúôä èôùî àìì ,äæë äðáî‬‬
‫‪,åéàìéò ïéæø úéà ïéãéã åùéøô éàäáå' - éø÷éòä èôùîä àåä æëøîá øàùðäå ,úåìéá÷î ÷éøì íééãé íéøäì àì äøäæàá‬‬
‫‪.'åéàìéò ïéæø äîëá ä''á÷ì ùð øá øé÷åà ...åùéøôúàã àúòùá‬‬
‫‪.'êéúåòáöà éùòî êéîù äàøà éë' - úåòáöàì íé÷åñôá úøù÷ð íìåòä úàéøá 11‬‬
‫‪.'ïä úåòãåé øáã ìë ùé éì úåòáöà øùò' - òãåðä íéãìéä øéùá ïééòå 12‬‬
‫‪143‬‬
‫יונתן גרינבוים‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫ונשאר בסוף הכל מאוחד‪ ,‬מלבד הפירוד הבסיסי של ימין ושמאל‪ ,‬וכבר דרש הזוהר‬
‫ששניהם נדרשים לעלות יחד! פעולת האיחוד הזו‪ ,‬היא זו שכ"כ קוסמת לזוהר‪ ,‬וגורמת לו‬
‫להעניק להרמת הידיים תכונות נוראות של ייחוד המשרתים מבפנים ומבחוץ‪ ,‬בכל הצדדים‪,‬‬
‫למעלה ולמטה‪.‬‬
‫חלק זה של הדרשה מסתיים בעיסוק בפסוק 'ולא יראו פני ריקם'‪ ,‬והוא מקבל תפנית‬
‫מפתיעה‪ ,‬דרכה מגיע הזוהר לשיא האדרת תנועת זקיפת האצבעות‪ 13.‬אדם עולה לרגל‬
‫ומצווה לקחת איתו קורבן‪ .‬בהשוואה לפעולת התפילה ניתן היה להקביל ולומר‪ ,‬שהאדם‬
‫המתפלל הוא הנפגש עם אלוקיו‪ .‬ואמנם‪ ,‬עליו לצרף פעולה‪ ,‬כקורבן‪ ,‬לשם כך‪ .‬אך הזוהר‬
‫דורש זאת הפוך – הרמת הידיים כלפי מעלה היא היא פעולת המפגש עם ריבון העולמים‪,‬‬
‫וכדי שלא תהיה בריקנות‪ ,‬יש לצרף לה תפילה! מכאן ניתן להמשיך ולהקביל את העליה‬
‫לרגל להרמת הידיים‪ .‬פעולת העלייה לרגל היא פעולה שמימד התנועה שבה משמעותי‬
‫למדי‪ .‬אדם היוצא ממקומו והולך לקראת הקדושה צועד בוקטור של עליה להר‪ ,‬על מנת‬
‫להגיע לשיאה של הקדושה הנמצאת במקום הגבוה בהר‪ .‬כך‪ ,‬בתנועה פיזית שעברה‬
‫רדוקציה קלה‪ ,‬מרים אדם את ידיו כלפי מעלה‪ ,‬מעל ראשו – כאומר שמשם‪ ,‬מהמקום‬
‫הגבוה והסתום‪ ,‬הכתר שמשקה את מעיין החכמה‪ ,‬אליו הוא שואף‪ .‬פעולת התפילה‬
‫המצורפת היא הביטוי לכך שאין תנועה זו ריקה‪ ,‬אלא מלאת יראה ואהבה‪.‬‬
‫שיאה של פעולת הרמת האצבעות איננה באותה אחדות מופלאה של עולמות הקדושה‪.‬‬
‫לזוהר חשוב שגם כל אותם 'סטרין אחרנין'‪ ,‬גם הם יוכפפו תחת שלטון הקדושה ויודו‬
‫למלך‪ ,‬מה שמשרשר את הדרשה להמשכה – העיסוק באותם צדדים אחרים‪ .‬הכל מתאחד‬
‫עכשיו‪ .‬עשרת הממונים‪ ,‬המגיבים לפעולת האצבעות‪ ,‬הם הם גם עשר האמירות שיצרו את‬
‫העולם‪ .‬מעתה סוד בריאת המציאות‪ ,‬ההבדלה והפירוד‪ ,‬נעוץ בסוד עשר האצבעות‪.‬‬
‫הרמתם למעלה מעידה כעשר עדים על כך שיש מלך שיושב באחדות על הבריאה המפורדת‪.‬‬
‫בזקיפתם‪ ,‬נכפפים גם הצדדים האחרים‪ ,‬צדדי הרוע‪ ,‬ומודים גם הם למלך הקדוש‪.‬‬
‫ד‪ .‬הערה תיאולוגית אחת‪ ,‬לאור הדרשה‪.‬‬
‫בכמה מקומות דורש הזוהר אובייקט פיזי )כדוגמת הלחם( על מנת שהברכה תוכל‬
‫להתממש בו‪ 14.‬ניתן לקרוא זאת כחיפוש אחר ממשות לברכה והפיכתה לאירוע המתרחש‬
‫‪,ìä÷éå ìòå úéùàøá ìò øäåæá äòéôåîä ,øäåæä ìù úøçà äùøãì äøáçì çøëää ïî .äéã úðáåî äðéà åæ äùøã 13‬‬
‫‪äâäðää ,øúåé äù÷ä ãöä àåä éøåçàä ãöä .éøåçà ãö ùéå éîéðô ãö ùé úåòáöàìù ,øäåæä øîåà íù .äéô ìò äøéáñäìå‬‬
‫‪- äùøãä äô øáñåú êë .úáù ìù äâäðää ,êøä ãöä àåä éîéðôä ãöä åìéàå ,íééðøåôéöä úåìãâ åáå òåáùä úåîé ìù‬‬
‫'‪.ä÷éø äøåöá úàæ äùòú ìà - êìù íééãéä íéðô úà äàøî äúà øùàë ,'í÷éø éðô åàøé àìå‬‬
‫‪ïçìåù' - 'àéð÷éø àøåúô ìò çëúùî àúëøá úéì àäã àéð÷éøá àäé àìã êéøèöà äéøåúô' - åøúé øäåæá àîâåãì êë 14‬‬
‫‪ïîæá ïçìåùä ìò íçìä úà øéàùäì âäðîä ïàëî .'÷éø ïçìåù ìò úàöîð äëøá ïéà éøäù úåð÷éøá úåéäì àìù êéøö‬‬
‫‪.äëøáä‬‬
‫‪144‬‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫ואני אברכם‬
‫במציאות ולא רק בעולם וירטואלי‪ .‬ניתן להציב תנועה דומה גם ביחס לעשרת הממונים‪.‬‬
‫עשרה אלו‪ ,‬יכולים להתפרש כעשרת הספירות המנהיגות את העולם‪ 15.‬הזוהר מציג פה‬
‫פרשנות תיאולוגית למציאות – עשרת הספירות הקיימות לשני הצדדים‪ ,‬לזו של הקדושה‬
‫ולזו של הטומאה‪ ,‬קיימות בעולם בכל מקרה‪ ,‬כפעולת הנהגה אלוקית נייטרלית‪ .‬התנהגותו‬
‫של האדם תיצור את תנועתם לכיוון הנכון‪ ,‬בו הספירות יהיו מחוברות ובזיווגם ישפיעו‬
‫שפע לעולם‪ ,‬או לכיוון הלא נכון בו הן לא תהיינה מחוברות וממילא כוחות הפירוד‬
‫‪16‬‬
‫והטומאה ישלטו בעולם‪.‬‬
‫חלק שני ‪ -‬שבירת המלך והכהן‪.‬‬
‫תא חזי ברזא דקדושה איהו מלך וכהן דמשמש תחותיה‪ ,‬בין לעילא בין לתתא‪ ,‬אית‬
‫מלך לעילא דאיהו רזא דקדש הקדשים‪ ,‬ואיהו מלך עלאה‪ ,‬ותחותיה אית כהן רזא‬
‫דאור קדמאה דקא משמש קמיה‪ ,‬ודא איהו כהן דאקרי גדול‪ ,‬סטרא דימינא‪.‬‬
‫אית מלך לתתא דאיהו כגוונא דההוא מלך עלאה‪ ,‬ואיהו מלך על כל מה דלתתא‪,‬‬
‫ותחותיה אית כהן דמשמש ליה רזא דמיכאל כהנא רבא דאיהו לימינא‪ ,‬ודא איהו רזא‬
‫דמהימנותא שלימתא סטרא דקדושה‪.‬‬
‫בסטרא אחרא דלאו איהו סטרא דקדושה אית רזא דאיהו מלך‪ ,‬והא אוקימנא דאקרי‬
‫)קהלת ד יג( מלך זקן וכסיל‪ ,‬ותחותיה אית כהן און‪ ,‬ודא הוא רזא דכתיב )הושע יב‬
‫ט( ויאמר אפרים אך עשרתי מצאתי און לי‪ ,‬בגין דחילא דא שלטא על ההוא עובדא‬
‫דעבד ירבעם‪ ,‬ואלמלא דאשכח חילא דא לא יכיל לאצלחא בההוא עובדא‪.‬‬
‫רזא דמלה‪ ,‬בשעתא דהאי מלך והאי כהן אתכפיין ואתברו‪ ,‬כדין כל סטרין אחרנין‬
‫אתכפיין ואודן ליה לקודשא בריך הוא‪ ,‬כדין קודשא בריך הוא שליט בלחודוי עילא‬
‫ותתא‪ ,‬כמה דאת אמר )ישעיה ב יא( ונשגב יהו"ה לבדו ביום ההוא‪.‬‬
‫כגוונא דא ורזא דא ממש‪ ,‬עבד קודשא בריך הוא בארעא‪ ,‬דתבר מלך זקן וכסיל ודא‬
‫הוא פרעה‪ ,‬בשעתא דאתא משה לפרעה ואמר )שמות ה ג( אלה"י העברים נקרא‬
‫עלינו‪ ,‬פתח ואמר לא ידעתי את יהו"ה‪ ,‬ובעא קודשא בריך הוא דיתיקר שמיה בארעא‬
‫כמה דאיהו יקירא לעילא‪ ,‬כיון דאלקי ליה ולעמיה‪ ,‬אתא ואודי ליה לקודשא בריך‬
‫הוא‪.‬‬
‫‪,'à ÷øô äøéöé øôñ àîâåãì åîë ,úåøå÷î äîë íéãîåò úåøéôñä úøùòì ïàëù íéðåîîä úøùò ïéá äàååùää ãåñéá 15‬‬
‫‪.'úåòáöà øùò øôñîá äîéìá úåøéôñ øùò' - 'â äðùî‬‬
‫‪úé÷åìà úåðùøô ìù úåìàùì ,àîâåãì .úåëìùä åì àåöîì ïúéðå ,úåàéöî-úå÷åìà éñçé ìò ïðòøîå òéúôî èáî åäæ 16‬‬
‫‪.èåùô èáîá äúåà ñåôúì ïúéð äéäé àì ,áåøì êà .úåàéöîá éåèéá éãéì äàá úå÷åìàäù àéä àöåîä '÷ð .úåàéöîì‬‬
‫‪åéèøô ìëù ìåãâ øåôéñáë ,úçà úéðåîøä úåðùøô ììëì íéèøô øôñî åôñàð ãöéë òúôì äìâîù åæ äéäú úåìâúää‬‬
‫‪.(î úåà ,÷éãöä ú÷ãö '...åéðéò 'ä øéàéù äáåùúä ø÷éò' – ÷åãö 'øá ïééòå) óåñä úàø÷ì ÷ø íéôùçð‬‬
‫‪145‬‬
‫יונתן גרינבוים‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫לבתר אתבר ואתכפייא ההוא כהן און‪ ,‬יתרו דמשמש תחותיה‪ ,‬עד דאתא ואודי ליה‬
‫לקודשא בריך הוא‪ ,‬ואמר‬
‫ברוך יהו"ה אשר הציל אתכם וגו'‪ ,‬עתה ידעתי כי גדול יהו"ה וגו'‪ ,‬ודא הוא כהן און‬
‫סטרא אחרא דאיהו סטר שמאלא‪.‬‬
‫ודא איהו רזא דאמרה רחל כד חמאת דמיתת‪ ,‬כמה דכתיב )בראשית לה יח( בן אוני‪,‬‬
‫ובגין דא אודי יעקב ואמר בן ימין ולא בן אוני‪ ,‬סטר ימינא ולא שמאלא‪.‬‬
‫וכיון דההוא מלך וכהן אודו לקודשא בריך הוא ואתברו קמיה‪ ,‬כדין אסתלק קודשא‬
‫בריך הוא ביקריה על כלא עילא ותתא‪ ,‬ועד דאסתלק קודשא בריך הוא ביקריה כד‬
‫אודו אלין קמיה‪ ,‬לא אתייהיבת אורייתא‪ ,‬עד לבתר דאתא יתרו ואודי ואמר עתה‬
‫ידעתי כי גדול יהו"ה מכל האלהי"ם‪ ,‬ברוך יהו"ה אשר הציל אתכם וגו'‪ ,‬כדין אסתלק‬
‫קודשא בריך הוא ביקריה עילא ותתא‪ ,‬ולבתר יהב אורייתא בשלימו דשלטנו על כלא‪.‬‬
‫תרגום‪:‬‬
‫בא וראה‪ ,‬בסוד הקדושה‪ ,‬הם מלך וכהן המשמש תחתיו‪ ,‬בין למעלה בין למטה‪ ,‬יש‬
‫את המלך שלמעלה שהוא סוד קודש הקודשים‪ ,‬והוא מלך עליון‪ ,‬ומתחתיו יש כהן‪,‬‬
‫סוד האור הקדמון שמשמש לפניו וזהו הכהן הקרוי 'גדול'‪ ,‬צד ימין‪.‬‬
‫יש מלך למטה שהוא בסוד של אותו מלך עליון והוא מלך על כל מה שלמטה‪,‬‬
‫ומתחתיו יש כהן שמשמש אותו‪ ,‬סודו של מיכאל הכהן הגדול‪ ,‬שהוא בצד ימין‪ ,‬וזהו‬
‫סוד האמונה השלמה‪ ,‬צד הקדושה‪.‬‬
‫בצד האחר‪ ,‬שהוא אינו צד הקדושה‪ ,‬יש סוד שיש מלך‪ ,‬והרי העמדנו שכתוב 'מלך‬
‫זקן וכסיל'‪ ,‬ומתחתיו יש כהן און וזהו שכתוב 'ויאמר אפרים אך עשרתי מצאתי און‬
‫לי'‪ ,‬כדי שכח הזה ישלוט על אותו מעשה שעשה ירבעם‪ ,‬ואלמלא שהיה אותו הכח‪,‬‬
‫לא היה יכול להצליח באותו מעשה‪.‬‬
‫סוד המילה‪ ,‬בשעה שאותו מלך ואותו כהן נכפפים ונשברים‪ ,‬או אז כל הצדדים‬
‫האחרים נכפפים ומודים לו לקדוש ברוך הוא‪ ,‬כך שהקדוש ברוך הוא שולט לבדו‬
‫למעלה ולמטה‪ ,‬כמו שנאמר 'ונשגב ה' לבדו ביום ההוא'‪.‬‬
‫כגון זה וסוד זה ממש‪ ,‬עשה הקדוש ברוך הוא בארץ‪ ,‬ששבר מלך זקן וכסיל‪ ,‬הוא‬
‫פרעה‪ .‬בשעה שבא משה לפרעה ואמר 'אלהי העברים נקרא עלינו'‪ ,‬פתח ואמר 'לא‬
‫ידעתי את ה'' והיה צריך הקדוש ברוך הוא שיתכבד שמו בארץ כמו שהוא מכובד‬
‫למעלה‪ .‬כיוון שהלקה אותו ואת עמו‪ ,‬בא והודה לו‪ ,‬לקב''ה‪.‬‬
‫לאחר מכן‪ ,‬נשבר ונכפף אותו כהן און‪ ,‬יתרו שמשמש מתחתיו עד שבא והודה לו‬
‫לקדוש ברוך הוא ואמר 'ברוך ה' אשר הציל אתכם וגו'‪ ,‬עתה ידעתי כי גדול ה' וגו''‬
‫וזהו כהן און של הצד האחר‪ ,‬שהוא צד שמאל‪.‬‬
‫‪146‬‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫ואני אברכם‬
‫וזהו הסוד שאמרה רחל כאשר ראתה שמתה‪ ,‬כמו שכתוב 'בן אוני' ובגלל זה הודה‬
‫יעקב ואמר 'בן ימין' ולא בן אוני‪ ,‬צד ימין ולא צד שמאל‪.‬‬
‫וכיוון שאותם מלך וכהן הודו לקב''ה‪ ,‬ונשברו לפניו‪ ,‬אז התעלה הקב''ה בכבודו על‬
‫כל העליונים והתחתונים‪ ,‬ועד שלא שהתעלה הקב''ה בכבודו כאשר הם הודו לפניו‪,‬‬
‫לא ניתנה התורה‪ ,‬עד לאחר שבא יתרו והודה ואמר 'עתה ידעתי כי גדול ה' מכל‬
‫האלהים'‪' ,‬ברוך ה' אשר הציל אתכם וגו''‪ ,‬אז התעלה הקב''ה בכבודו למעלה‬
‫ולמטה‪ ,‬ולאחר מכן נתן את התורה בשלמות – ששלט על הכל‪.‬‬
‫א‪ .‬טיפולוגיה של מלך וכהן‬
‫הזוהר משרטט פה מבנה של מלך וכהן עליונים הבאים לידי ביטוי במבנה של בית‬
‫המקדש‪ .‬כדי לתאר את הדין‪ ,‬משתמש הזוהר בדימוי של קודש הקודשים‪ .‬קודש הקודשים‬
‫הוא המקום המסוכן ביותר במקדש‪ ,‬בעל הנוכחות האלוקית העזה ביותר‪ ,‬המקום אליו לא‬
‫נכנסים‪ ,‬וככזה הוא מסמל את המלכות ואת היראה מפני אותו מלך עליון‪ .‬תחתיו נמצא‬
‫הכהן הגדול‪ ,‬שהוא האדם היחיד שנכנס לקודש הקודשים‪ .‬אך גם הוא ברובו של הזמן‬
‫בחוץ‪ ,‬משמש ביראה תחת קודש הקודשים‪ .‬לאחר מכן הזוהר מציב את הכהן הגדול‪ ,‬לא‬
‫ממש מתחת המלך‪ ,‬אלא ממול – בצד ימין‪ .‬כך‪ ,‬המלך הוא בצד שמאל‪ ,‬ושוב נוצר החילוק‬
‫הבסיסי בין הצדדים במציאות – הימין והשמאל‪ ,‬האהבה והיראה‪.‬‬
‫ממשיך הזוהר ואומר‪ :‬כל פעולה בעולם‪ ,‬הן ברמת ההשגחה האלוקית והן ברמת‬
‫פעילות האדם‪ ,‬נעשית בצורה דומה‪ .‬מחד נמצא השלטון‪ ,‬השליטה במציאות‪ ,‬ניהול הדברים‬
‫על פי הסדר המדויק )ואולי מדויק מדי(‪ ,‬על פי הדין‪ .‬מאידך נמצא כוחו של הכהן‪ .‬הכהן‪,‬‬
‫בדימוי הזוהר‪ ,‬משמש את צד זה ומסוגל לעדן ולרכך אותו‪ .‬שילוב ההכרה בשני צדדים אלו‬
‫של השגחה ופעולה יוצר את סוד האמונה השלמה – בצד של הקדושה‪ .‬סוד זה יבוא לידי‬
‫ביטוי באמונה‪ 17,‬בעבודה ביראה‪ ,‬וביכולת עידון העבודה הזו על ידי האהבה‪ .‬בפעילות‬
‫האדם היא תבוא לידי ביטוי בדיוק והתמסרות לדבר מה או לאחר‪ ,‬אל מול חסד ההרפיה‬
‫ונתינת המקום‪.‬‬
‫אך סוד הצלחה זו איננה רק בקדושה‪ .‬כל הצלחה‪ ,‬אומר הזוהר‪ ,‬תלויה בשילוב שני‬
‫הצדדים הללו‪ .‬אם כך‪ ,‬גם בפעילות הסטרא אחרא ישנם החסד והדין‪ ,‬המלך והכהן‬
‫השולטים בה‪ .‬גם בעשיית הרע בעולם נדרשים מימדי כוח ומימדי אהבה‪ .‬סוד ההודאה של‬
‫כל הצדדים‪ ,‬הארת כל המציאות שהקב''ה הוא השולט‪ ,‬תלוי בשבירת השלטון של צדדי‬
‫הרוע של המציאות‪.‬‬
‫‪úøéöéá äéáå äéðéî äëåøë ,úåé÷åìà úåãéîë ãñçáå ïéãá øîåìë ,'íéãáåò íéøáãä êéà'á äô äøëää ,éúðáä éôì 17‬‬
‫‪.äàøéå äáäà – íúãåáò âåñ‬‬
‫‪147‬‬
‫יונתן גרינבוים‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫על בסיס מבנה זה‪ ,‬הזוהר יוצר פה קישור מעניין מאוד בין יציאת ישראל ממצרים‪,‬‬
‫מתחת יד פרעה‪ ,‬הגעת יתרו למשה וקבלת התורה‪ .‬קבלת התורה איננה נחווית פה כלל‬
‫כברית בין הקב''ה לישראל‪ ,‬או כקבלת ישראל כעם ספציפי את התורה‪ .‬היא מתוארת כאן‬
‫כאירוע בקנה מידה אוניברסלי‪ ,‬אירוע שנדרשת הכנה של העולם כדי שיהיה מסוגל לעמוד‬
‫בו‪ .‬על כן‪ ,‬הזוהר לא עוסק בדרשה זו בהכנה של ישראל לקבלת התורה‪ ,‬אלא באותם מלך‬
‫וכהן שכיבדו את שמו של הקב''ה וכך הפכו אותו לשליט על העולם כולו‪.‬‬
‫ניתן לנתח יותר לעומק את הסמלים האדירים האלה‪ ,‬את אבות הטיפוס של המלך‬
‫והכהן‪ .‬המלך הוא השליטה הארצית‪ ,‬הגשמית‪ ,‬במציאות‪ .‬פרעה אומר 'לא ידעתי את ה''‪,‬‬
‫הוא איננו מכיר במציאותו של מלך עליון‪ .‬בייצוגיות‪ ,‬המלך או בשפת הדימוי‪ ,‬פרעה‪ ,‬הם‬
‫העמדה הנפשית החשה שאם היא שולטת במצב‪ ,‬אם העסקים תחת פיקודה‪ ,‬ממילא אין‬
‫מישהו אחר ששולט בעולם‪ ,‬וממילא 'וגם את ישראל לא אשלח'‪ .‬במצב בו אין שחרור‪,‬‬
‫הרפיה או דינמיות‪ ,‬נוצר נסיון אחיזה ושליטה במציאות המוביל לקיבעון ולכפירה‪.‬‬
‫בצד השני‪ ,‬ישנו את יתרו‪ .‬לא הרבה ידוע על העבודה זרה של יתרו מפסוקי התורה‪,‬‬
‫והיא אף אינה מגנה אותם במפורש בשום שלב‪ .‬הזוהר מפנה לפסוק שאומר יתרו למשה‬
‫'עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלוהים'‪ .‬אל מול פרעה שאומר 'לא ידעתי את ה''‪ ,‬יתרו מכיר‬
‫הרבה אלוהויות‪ .‬שבירתו והודאתו במלכות ה' מציגה את העמדה המתמסרת‪ ,‬זו המכירה‬
‫בכך שעל אף כל המורכבות של העולמות הדתיים כולם‪ ,‬ישנה איזו אחדות אחת שהיא מעל‬
‫פירוד בסיסי זה‪.‬‬
‫אם כן‪ ,‬יוצא שהעולם מכיר בגדולתו של הקב''ה משני צדדיו‪ .‬מצד הדין‪ ,‬המצמצם עיניו‬
‫לראות רק את המציאות העומדת לנגדו‪ ,‬ללא הכרה בגדולה חיצונית; ומצד החסד‪ ,‬הצד‬
‫שבו ריבוי הפרטים הדתיים מטשטשים איזו הרמוניה גדולה‪ .‬שליט אחד שנמצא באחדותו‬
‫מעל כל עניני השפיעה הזו‪ .‬כאשר שני מבטים אלו מביטים אל הגבוה מהם‪ ,‬נוצר שיא‬
‫המעמד – קבלת התורה‪.‬‬
‫ב‪ .‬נקודות ההשקה בין החלקים‪.‬‬
‫מה היחס בין שני חלקי הדרשה? ההבדלים בינהם ברורים לעין‪ ,‬הן בתוכן הן בסגנון‪.‬‬
‫בחלקה הראשון‪ ,‬הדרשה פותחת באישי‪ ,‬בקטן ביותר‪ ,‬בתנועת הגוף‪ ,‬ומתקדמת איתה צעד‬
‫בצעד עד להשפעתה על העולמות כולם‪ .‬חלקה השני של הדרשה אינו עוסק כלל באדם‪,‬‬
‫ביהודי‪ ,‬אלא פותח בהתרחשות מופשטת‪ ,‬אדירה ונעלמת‪ ,‬ומתארת את מאבקו של הקב''ה‬
‫בצדדי הרוע של המציאות‪.‬‬
‫‪148‬‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫ואני אברכם‬
‫עם זאת‪ ,‬ישנם כמה קווי דמיון בין החלקים‪ .‬המרכזי בינהם הוא נוכחותם של הכהנים‬
‫בכל אחד מהם‪ .‬גם מוטיב הצדדים – הימין והשמאל – חורז את שניהם‪ ,‬וגם ההרמוניה‪,‬‬
‫האחדותיות‪ ,‬שהיא השאיפה העליונה‪ ,‬המטרה של שני החלקים‪.‬‬
‫הזוהר מזהה במעברים‪ ,‬במבוכים ובצינורות שבין הדברים את הפוטנציאל הגדול להגיע‬
‫למקום משמעותי מול הקב''ה‪ .‬זהו מקומם של הכהנים המברכים את העם בחלק הראשון‬
‫של הדרשה‪ ,‬כמו גם של תנועת הידיים הפורצת את הסדר הקיים כלפי מעלה‪ .‬בחלקה השני‬
‫אלו הכהן והמלך של הצד האחר‪ ,‬שדווקא הם אלו שהודאתם‪ ,‬שבירתם וכניסתם אל‬
‫המסגרת הנכונה‪ ,‬יוצרת את האחדות הנדרשת להתגלות‪.‬‬
‫ג‪ .‬מוטיב הכבוד בחלק השני‪.‬‬
‫אבקש להתמקד בנקודה נוספת הדומיננטית בחלקה הראשון של הדרשה ונוכחת גם‬
‫בשני‪ .‬בניתוח החלק הראשון עלה‪ ,‬כי הזוהר תופס באופן שונה את מרחב התפילה‪ ,‬ואומר‬
‫כי החלק המרכזי שלה הוא נתינת הכבוד לקב''ה‪ .‬כך‪ ,‬גם בחלקה השני של הדרשה בולט‬
‫הצורך בנתינת הכבוד לאל‪ ,‬הנעשית בעיקרה על ידי שבירתם של המלך והכהן‪ .‬ננסה לפתח‬
‫את הנקודה הזו דרך שימוש בהצגתו של ר' נחמן את הרעיון‪ .‬ר' נחמן שואב רעיונות רבים‬
‫מספר הזוהר‪ ,‬והוא מבסס עליו רבות מתורותיו‪ .‬אף נקודה זו‪ ,‬מתן הכבוד לאל‪ ,‬מוזכרת‬
‫בתורותיו לא פעם‪ .‬כך לדוגמא בתורה יד‪:‬‬
‫להמשיך שלום בעולם‪ ,‬צריך להעלות כבוד הקדוש ברוך הוא לשרשו‪ ,‬היינו ליראה‪,‬‬
‫כמו שכתוב )דברים כח(‪" :‬ליראה את השם הנכבד"‪ .‬ואי אפשר להעלות את הכבוד‬
‫אלא על ידי תורת חסד; )משלי לא כו(‪" :‬ותורת חסד"‪ ,‬אמרו חכמינו‪ ,‬זכרונם לברכה‪,‬‬
‫)סוכה מט‪ ,‬ב(‪" :‬זהו הלומד תורה על מנת ללמדה"‪ ,‬כי זה עיקר כבודו‪ ,‬כמובא בזוהר‬
‫)זוהר יתרו סט א(‪" :‬בשעתא דשאר עכו"ם אתין ואודן לקדשא בריך הוא‪ ,‬כדין‬
‫אסתלק ואתיקר שמא דקדשא בריך הוא עלא ותתא‪ ,‬כמו גבי יתרו בשעתא דאמר‬
‫יתרו‪" :‬עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים"‪ ,‬כדין אסתלק ואתיקר שמא דקדשא‬
‫בריך הוא"‪ .‬נמצא‪ ,‬זהו כבודו‪ ,‬כשבני אדם שהם מחוץ לקדושה מקרבין את עצמן‬
‫לפנים מהקדושה‪ ,‬הן גרים שמגירין‪ ,‬הן בעלי תשובה‪ ,‬שגם הם היו מבחוץ‪,‬‬
‫וכשמקרבין ומכניסים אותם לפנים‪ ,‬זהו כבודו‪.‬‬
‫בדבריו של ר' נחמן‪ ,‬הכבוד הופך להיות המשכת שפע של שלום בעולם‪ .‬נעקוב אחר‬
‫השלבים הראשונים של פסקה זו‪ .‬תחילה‪ ,‬קובע ר"נ שכדי להמשיך שלום בעולם יש‬
‫להעלות את הכבוד לשורשו‪ .‬כלומר‪ ,‬ישנו כבוד מזויף‪ ,‬פסול‪ ,‬לא אמיתי כלפי הקב''ה והוא‬
‫גורם לצמצום ולמלחמות‪ .‬הכבוד בשורשו אמור להמשיך שלום לעולם‪ .‬שורש הכבוד‪,‬‬
‫ממשיך ר' נחמן‪ ,‬הינו היראה‪ .‬כבוד אמיתי נובע מיראה מפני הקב''ה ולא משיקולים זרים‪,‬‬
‫‪149‬‬
‫יונתן גרינבוים‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫כגון נתינת כבוד כדי להתחנף למלך וכדומה‪ .‬פחד אמיתי יוצר את המרחק הנדרש לנתינת‬
‫כבוד אמיתי‪ ,‬לכבד את העומד מולך תוך הבנה משמעותית של כוחו‪ .‬אלא‪ ,‬שהתהליך שבו‬
‫הכבוד הזה עולה הוא ע''י התורה‪ ,‬ולא כל תורה אלא תורת חסד‪ ,‬תורה שנלמדת על מנת‬
‫ללמד‪ .‬דהיינו‪ ,‬לפי הבנתו של ר' נחמן מהזוהר פה‪ ,‬הכנסת הרחוקים מהקדושה לתוך‬
‫הקדושה‪ .‬וודאי שהגויים‪ ,‬הנמצאים בצורה קיצונית ביותר מחוץ לסיפור‪ ,‬ממלאים את‬
‫מטרה זו במובן המוצלח ביותר בהתגיירם והפכיתם לחלק מן העם – לגרים‪.‬‬
‫מה סודו של תהליך זה? כיצד גרות‪ ,‬המתפרשת פה כנתינת כבוד וככזו המגיעה ע"י‬
‫תורת חסד‪ ,‬מביאה לידי יראה ומרחק‪ ,‬שהוא זה שבסופו של דבר חוזר ומוביל לשלום?‬
‫נראה כי המושג 'כבוד' משמש גם בקטע זה לאיחוד של שתי המידות – חסד ויראה‪.‬‬
‫מחד‪ ,‬היראה מדבר כלשהוא מובילה לנתינת כבוד לו‪ .‬מאידך‪ ,‬הוא קשור במהותו לחסד‪,‬‬
‫לשיתוף ולאינטרקציה בינאישית‪ ,‬כיוון שכבוד אמיתי כלפי דבר‪-‬מה גורם לרצון שעוד‬
‫אנשים יהיו שותפים לו‪ .‬הוא חורג מגבולות האינטרסים האישיים והקטנוניים‪ ,‬ומחפש‬
‫להאדיר את כבוד הדבר‪ .‬כך נוצר מצב של 'לומד על מנת ללמד'‪ .‬הלומד לא לומד כדי לדעת‬
‫אלא כדי להעביר ממנו והלאה את הלימוד‪ ,‬להאירו בכל העולמות‪ .‬נוצרת פה תנועה עדינה‪,‬‬
‫בה התורה הופכת להיות תורת חסד‪ .‬תורה המשותפת לכולם )גם לגוים!(‪ ,‬כיוון שעיקרה‬
‫הוא נתינת הכבוד‪ ,‬דבר שמתרחש בדווקא ע"י הרחוקים מהקדושה‪ .‬תורת חסד זו מובילה‬
‫את כל המכבדים לעמוד ביראה כלפי שמיא‪ ,‬מזווית הנוצרת מהתרחקות‪ ,‬מיראה‪ .‬שתי‬
‫תנועות אלו בסופו של דבר הן תנועות מאחדות – כיוון שהן ביראה‪ ,‬בפחד הקמאי‬
‫שבעמידה מול מה שגדול מכל ההויה‪ ,‬והן בחסד‪ ,‬בשיתוף‪ ,‬בהעברה‪ ,‬בתקשורת‪ ,‬תנועות‬
‫שנובעות שתיהן מהכבוד – יש מן השיתוף והאיחוד של האנושי כולו‪ .‬כך‪ ,‬ע"פ ר' נחמן‪,‬‬
‫ממשיכים שלום לעולם‪.‬‬
‫ד‪ .‬כל הכבוד‪.‬‬
‫חלקה הראשון של הדרשה‪ ,‬שניתן לקרוא לו החלק הגופני‪ ,‬הוסבר על ידי שינוי מרחב‬
‫התפילה למרחב של נתינת כבוד‪ .‬כך‪ ,‬ממילא‪ ,‬הופכות תנועות הידיים לחלק אימננטי‬
‫מפעולת התפילה‪ .‬בחלקה השני‪ ,‬נעשית אותה פעולה כלפי העומדת מול התפילה – התורה‪.‬‬
‫הזוהר משנה את עיקר התורה לנתינת כבוד כלפי האל‪ ,‬ובכך גורם לשינוי מהותי בתפיסת‬
‫קבלת התורה‪ .‬כפי שיוצא מדיבוריו של ר' נחמן בנושא‪ ,‬פעולת נתינת הכבוד יש בה מן‬
‫האחדותיות וההרמוניה‪ ,‬תנועה שהזוהר בודאי מחבב למדי‪ .‬אחדות אחת שיש בה היא בין‬
‫החסד ליראה‪ .‬הכבוד הוא סוג של תנועה נפשית שמאזנת את שניהם‪ ,‬כיוון שהוא ניזון‬
‫מהיראה‪ ,‬ואילו הכוונתו כלפי מטה היא של חסד‪ .‬כך נוצרת גם אחדות בין כלל העולם‬
‫האנושי למרחביו – על הגוים‪ ,‬הגרים ובעלי התשובה שבו‪ .‬אמנם‪ ,‬ההבחנה לא מתבטלת‬
‫‪150‬‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫ואני אברכם‬
‫לגמרי‪ ,‬כיוון שעצם זה שהרחוקים מביאים כבוד נתפסת כחשובה יותר מנתינת הכבוד של‬
‫מי שבפנים‪.‬‬
‫פעמים רבות‪ ,‬חוויות של יראה מובילות לנסיון הפנמה שלהם בכח לתוך החיים‪,‬‬
‫ומביאות לידי דיבור נוקשה והתנהגות מסתגרת‪ .‬המהלך המוצג פה הוא הפנמה של היראה‬
‫ככבוד‪ ,‬והבנה שמול האינסופי‪ ,‬האלוהי‪ ,‬הכל שווים‪ .‬למלך לא משנים מעמדות כאלה או‬
‫אחרים של בני עמו – בעיניו‪ ,‬כולם נתיניו‪ .‬ראיה כזו של חווית היראה‪ ,‬ככבוד‪ ,‬מובילה‬
‫ל'תורת חסד' ‪ -‬לדיבור הרך כלפי האחר והשונה‪ .‬ואולי זו מהות התורה‪ ,‬הדוברת במושגים‬
‫אנושיים ולא עוסקת בהתגלות ובבחירה בעם אחד לכשעצמם‪.‬‬
‫‪151‬‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫צבי שטראוס‬
‫שקר הגד נא לנו‬
‫‪úååîå ø÷ù ìò‬‬
‫צבי שטראוס‬
‫בתלמוד הבבלי מובאות אגדתות רבות‪ .‬באגדתות אלו טמונות אמונות ודעות אותם‬
‫בחרו חז"ל לבטא בסיפור‪ .‬אומנם ניתן לקרוא את הסיפורים רק בשביל להפיק הנאה‬
‫אסטטית או לחוות ריגושים‪ ,‬אך רצוי לנסות גם להבין אילו תובנות בחרו חז"ל לשזור אל‬
‫תוך הסיפורים‪.‬‬
‫החטא ממית‬
‫כמבוא לעיסוק בסיפורו של רבא במסכת סנהדרין אודות רב טבות‪ ,‬נפתח בסיפור‬
‫הערוד ורבי חנניא בן דוסא‪:‬‬
‫תנו רבנן‪ :‬מעשה במקום אחד שהיה ערוד והיה מזיק את הבריות‪ ,‬באו והודיעו לו‬
‫לרבי חנינא בן דוסא‪ .‬אמר להם‪ :‬הראו לי את חורו! הראוהו את חורו‪ ,‬נתן עקבו על‬
‫פי החור‪ ,‬יצא ונשכו ומת אותו ערוד‪ .‬נטלו על כתפו והביאו לבית המדרש‪ .‬אמר להם‪:‬‬
‫ראו בני‪ ,‬אין ערוד ממית אלא החטא ממית‪ .‬באותה שעה אמרו‪ :‬אוי לו לאדם שפגע‬
‫‪1‬‬
‫בו ערוד ואוי לו לערוד שפגע בו רבי חנינא בן דוסא‪.‬‬
‫סיפור זה הינו מן הסיפורים המפורסמים שבגמרא‪ ,‬ואפילו עובד לגרסה לילדים בספר‬
‫'כה עשו חכמינו'‪ .‬הסיפור מציג דעה שהמוות מגיע כתוצאה וכעונש על חטא‪ .‬בניסוח יותר‬
‫כללי מדובר על עיקרון 'השכר והעונש'‪ ,‬שהינו אחד מ'עיקרי האמונה' שמנה הרמב"ם‪.‬‬
‫ההיגיון העומד בבסיסו נובע מהעמדה שהקב"ה מנהיג את העולם בהשגחה פרטית‪ ,‬לכן‬
‫סיבת המוות הינה עונש לאדם העובר עבירה‪ .‬ע"פ הסיפור‪ ,‬באמת‪ ,‬אדם צדיק אשר לעולם‬
‫אינו חוטא – כדוגמת רבי חנינא בן דוסא – גם לא ימות‪ .‬זאת למרות שבדרך הטבע יש‬
‫בארס הערוד בכדי לקטול אותו‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪.à ãåîò âì óã úåëøá úëñî éìáá ãåîìú‬‬
‫‪152‬‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫שקר הגד נא לנו‬
‫השקר ממית‬
‫את סיפור הערוד ניתן להקביל לסיפורו של רבא אודות רב טבות‪ .‬שני הסיפורים‬
‫עוסקים בסיבת המוות בעולם‪ .‬ננסה לבחון את הסיפור ולראות את המסרים העולים‬
‫מתוכו‪ ,‬ביחס לתובנות שהעלנו בסיפור ה'ערוד'‪:‬‬
‫אמר רבא‪ :‬מריש הוה אמינא ליכא קושטא בעלמא‪ ,‬אמר לי ההוא מרבנן ורב טבות‬
‫שמיה‪ ,‬ואמרי לה רב טביומי שמיה‪ ,‬דאי הוו יהבי ליה כל חללי דעלמא לא הוה משני‬
‫בדיבוריה‪ :‬זימנא חדא איקלעי לההוא אתרא‪ ,‬וקושטא שמיה‪ ,‬ולא הוו משני‬
‫בדיבורייהו‪ ,‬ולא הוה מיית איניש מהתם בלא זימניה‪ .‬נסיבי איתתא מינהון‪ ,‬והוו לי‬
‫תרתין בנין מינה‪ .‬יומא חד הוה יתבא דביתהו וקא חייפא רישה‪ ,‬אתאי שיבבתה טרפא‬
‫אדשא‪ .‬סבר‪ :‬לאו אורח ארעא‪ ,‬אמר לה‪ :‬ליתא הכא‪ .‬שכיבו ליה תרתין בנין‪ .‬אתו‬
‫אינשי דאתרא לקמיה‪ ,‬אמרו ליה‪ :‬מאי האי? אמר להו‪ :‬הכי הוה מעשה‪ .‬אמרו ליה‪:‬‬
‫‪2‬‬
‫במטותא מינך‪ ,‬פוק מאתרין‪ ,‬ולא תגרי בהו מותנא בהנך אינשי‪.‬‬
‫בדומה לסיפור הערוד‪ ,‬גם בסיפור 'רב טבות' נוצרת אנלוגיה בין מעשה רע למוות‪ .‬ע"פ‬
‫הסיפור הגורם למוות הינו השקר‪ ,‬ובמקום 'מתוקן' שאין בו שקר‪ ,‬ממילא לא יהיה מוות‪.‬‬
‫במבט ראשוני נראה שהסיפור ממשיך את רעיון 'השכר והעונש'‪ .‬ניתן אפילו לראות בו‬
‫הדגמה מפורטת‪ ,‬המקשרת בין עברה ספציפית לעונש ספציפי‪ :‬העברה הינה שקר והעונש‬
‫עליה הינו מוות‪ .‬אך לדעתי אין זה כך‪ .‬במאמר אנסה להראות שרבא מלמד אותנו מסר‬
‫שונה לחלוטין‪.‬‬
‫ניתן למצוא רמז בסיפור לצורך בהתעמקות כדי להבין אותו לאשרו‪ ,‬ושלולא זאת‬
‫ההבנה תהיה מוטעית‪ .‬הסיפור נפתח במימרא של רבא "מריש הוה אמינא ליכא קושטא‬
‫בעלמא"‪ ,‬כלומר‪" ,‬פעם נהגתי לומר אין אמת בעולם כלל"‪ .‬אך כאשר יש 'הווא אמינה'‬
‫דקלרטיבית כל כך ישנה צפייה גם למסקנה בעלת אמירה חד משמעית‪ .‬למרת זאת רבא‬
‫ממשיך עם סיפור שמתאפיין בחוסר בהירות ביחסו להימצאות השקר בעולם‪.‬‬
‫‪ùéå ,åîù úåáè áøå íéîëçä ãçà éì øîà .íìåòá úîà ïéà:øîåà éúééä äìéçú" :íåâøú .à ãåîò æö óã ïéøãäðñ úëñî 2‬‬
‫‪ãçà íå÷îì éúðîãæä úçà íòô .åøåáéãá äðùî äéä àì íìåòä ììç ìë úà åì íéðúåð åéä íà :åîù éîåéáè áø íéøîåà‬‬
‫‪íåé .äðîî íéðá éðù éì åéäå íäéðéáî äùà éúàùð .åðîæ àìá íù íãà úî äéä àìå ,íäéøáãá íéðùî åéä àìå ,åîù úîàå‬‬
‫‪éðù åì åúî .ïàë äððéà :äì øîà .õøà êøã äæ ïéà :áùç .úìãá ä÷ôãå äúðëù äàá .äùàø úà äôôçå åúùà äáùé ãçà‬‬
‫‪úà äøâú ìàå åðîå÷îî àö ,êîî äù÷áá :åì åøîà .äùòî äéä êë ,íäì øîà ?äæ äî ,åì åøîàå íå÷îä éùðà åàá .íéðá‬‬
‫‪.íéùðà íúåàá úååîä‬‬
‫‪153‬‬
‫צבי שטראוס‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫הפתיחה לסיפור‬
‫הסיפור נפתח בדברי רבא "מריש הוה אמינא ליכא קושטא בעלמא"‪ .‬אולם דברים אלו‬
‫של רבא מכילים בתוכם את 'פרדוקס השקרן'‪ .‬המשפט 'אין אמת בעולם' מכיל בתוכו את‬
‫המשמעות של המשפט המצומצם 'אין אמת בדברי'‪ .‬אך איזה משמעות תינתן למשפט זה?‬
‫מצד אחד הרי הוא מצהיר שהוא משקר‪ ,‬אך מכיוון שכך דבריו אמת‪ .‬מצד שני‪ ,‬במידה‬
‫והמשפט אמת הרי הוא סותר את ההצהרה שגלומה במשפט )= שהוא משקר(‪.‬‬
‫עוד קושי שנמצא בסיפור‪ ,‬הינו‪ ,‬שבשלב שלאחר ההצהרה הראשונית אנו מצפים‬
‫לאמירה סותרת‪ .‬כלומר שתהיה דוגמא‪ ,‬קטנה אפילו‪ ,‬לדבר בעולם 'שיש בו אמת'‪ .‬יש‬
‫ציפייה שרבא יאמר אולי שהתורה אמיתית‪ ,‬הקב"ה או אולי אפילו המתמטיקה‪ .‬מספיקה‬
‫דוגמא ספציפית שכזו כדי לסתור את הצהרה הגרנדיוזית ש'אין אמת בעולם'‪ .‬אך רבה‬
‫מעדיף להביא את סיפורו של רב טבות‪ .‬האמת ניתנת להיאמר‪ ,‬עדותו של רבא על רב טבות‬
‫'דאי הוו יהבי ליה כל חללי דעלמא לא הוה משני בדיבוריה' מספיקה כדי לסתור את‬
‫ההצהרה הראשונית 'ליכא קושטא בעלמא'‪ .‬לכן לכאורה אין צורך בהמשך הסיפור‪.‬‬
‫אך מנגד‪ ,‬כאשר הסיפור מופיע בגמרא‪ ,‬ישנם דעות שונות אודות שמו של הרב אשר‬
‫ידוע במידת האמת‪ :‬האם שמו טבות‪ ,‬או לחילופין טביומי! כאשר אפילו בסיפור שעוסק‬
‫במידת האמת נופל השקר‪ ,‬הרי שאנו מבינים שהשקר הוא באמת אימננטי במציאות‪ ,‬ושלא‬
‫ניתן להתחמק מימנו‪ .‬כלומר‪ ,‬הצהרתו של רבא 'ליכא קושטא בעלמא' מקבלת חיזוק‪ ,‬ובכל‬
‫מקום אנו עלולים ליפול לשקר‪.‬‬
‫הסיפור‬
‫בסיפור מסופר על העיר 'קושטא'‪ ,‬כלומר עיר ה'אמת'‪ .‬אך בהמשך הסיפור אנו מגלים‬
‫שאין כיסוי להצהרה הזאת – דווקא רב טבות‪ ,‬הידוע במידת האמת‪ ,‬שיקר‪ .‬אך מכיוון‬
‫שהוא שיקר‪ ,‬לא רק שרב טבות שיקר אלא גם השם של העיר 'אמת' איננו נכון‪ .‬לכן ניתן‬
‫לומר שבאופן פרדוכסלי השם 'אמת' דווקא מדגיש את השקריות החודרת לכל מקום‪.‬‬
‫עוד נקודה אשר מעוררת תשומת לב הינו שמו של גיבור העלילה‪ :‬טבות או טביומי‪.‬‬
‫שמות אלו נובעים מהשורש טוב )טבות הוא שם הפועל‪ ,‬וטביומי הינו הלחם של המילים‬
‫טוב יחד עם יום(‪ .‬פעמים רבות שמות המובאים בסיפורים אינם אקראיים‪ ,‬אלא מורים על‬
‫תכונה בולטת באדם‪ .‬נראה שכך גם בסיפורנו – כאשר רבא בחר בשם זה‪ ,‬הוא כבר מציג‬
‫לקורא את הידיעה על צדיקותו של הגיבור‪.‬‬
‫‪154‬‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫שקר הגד נא לנו‬
‫רבא מספר לנו שתי עובדות על העיר 'קושטא'‪ (1 :‬אנשי העיר לא שיקרו כלל‪(2 .‬‬
‫אנשים לא מתו כלל בעיר זאת‪ .‬עובדות אלו אינן שתי עובדות מקריות אלא תלויות אחת‬
‫בשנייה‪ .‬באמת‪ ,‬כאשר רב טביומי הפר את התנאי גם ברכת היעדר המוות תמה‪ .‬אך האם‬
‫יתכן שרבא רצה שנאמין שיש מקום בעולם הזה שאין בו מוות כלל? לדעתי ברור לרבא‬
‫שהקורא מבין שעובדה זו הינה בדיונית‪ ,‬אך עקב ההצמדה לעובדת חוסר השקרים אנו‬
‫למדים שגם האופציה לאמת מוחלטת בדיונית באותה המידה‪ .‬כלומר‪ ,‬ע"פ הסיפור באותה‬
‫מידה שברור לכל שהמוות הוא נתון ודאי שלא ניתן להיאבק בו‪ ,‬אלא רק לדחות אותו‬
‫במעט‪ ,‬כך גם השקר הוא מוכרח ולא ניתן לבטלו כליל מן העולם‪.‬‬
‫השקר‬
‫הסיפור מגיע לנקודת שיא ב'שקר' שאותו מספר רב טבות‪ .‬הינו מצפים לשקר של רוע‬
‫שמזיק לאחרים‪ ,‬או אולי לפחות לשקר סתמי של אדם אשר משקר מתוך גחמה‪ .‬במקרה‬
‫שכזה אולי היינו יכולים להצדיק את הדין הנורא של המוות המגיע לעיר‪ .‬אך רבא בחר‬
‫דווקא במקרה יחודי‪ ,‬מקרה בו השקר נעשה למטרות טובות‪ .‬הגמרא בבא מציעא אומרת‬
‫)דף כג‪" :(:‬דאמר רב יהודה אמר שמואל‪ :‬בהני תלת מילי עבידי רבנן דמשנו במלייהו‪:‬‬
‫במסכת‪ ,‬ובפוריא ובאושפיז"‪ .‬כלומר‪ ,‬שיש שקרים שמותר לת"ח לשקר בהם‪ .‬הלכה זו אף‬
‫נפסקה בשו"ע )חו"מ הלכות אבידה ומציאה סימן רסב(‪ .‬לכאורה ניתן היה להתייחס לשקרו‬
‫של רב טבות‪ ,‬שהינו שקר מפני הצניעות‪ ,‬כדוגמה מובהקת לשקר חיובי שמותר ואפילו‬
‫רצוי לשקר בו‪ ,‬כמו ב'פוריא' שת"ח נוהגים לשקר בהם‪.‬‬
‫בנקודה זו כדאי להיזכר בשמו של הגיבור‪' ,‬רב טבות'‪ ,‬ובתכונה אשר רבא הגדיר אותו –‬
‫'אפילו מביאים לו את כל כסף העולם אינו משנה בדיבורו'‪ .‬בסיפור אנו רואים שנעשה‬
‫מעין 'חילוק' בריסקאי של 'צווי דינים' בין שתי התכונות‪ .‬מצד אחד ישנו דין 'אמת' ומצד‬
‫שני יש דין 'עושה טוב'‪ .‬אומנם לרוב שני 'הדינים' חופפים‪ ,‬אך בסיפורנו מצליח רבא ליצור‬
‫מקרה יחודי שבו הטוב נוגד את האמת‪ .‬בנקודת מבחן זו אנו מגלים שהגיבור מעדיף את‬
‫עשיית הטוב על פני אמירת האמת‪ .‬אך מנגד אנו מגלים שהמוות הוא תוצאה הכרחית של‬
‫השקר‪ ,‬גם כאשר אינו רע‪.‬‬
‫רבא לוקח שלושה מושגים‪ (1 :‬טוב ‪ (2‬שקר ‪ (3‬מוות‪ .‬אך ע"פ הפרדיגמה שהצענו‬
‫בתחילת המאמר )במעשה הערוד( השקר הוא מעשה רע‪ ,‬ולכן הקב"ה עושה רע לאדם‪,‬‬
‫מידה כנגד מידה – כלומר‪ ,‬מעניש את החוטא במוות‪ .‬רבא בחר לא להציג את הדברים‬
‫בצורה פשטנית זו‪ .‬רבא בחר בכוונה שקר יחודי‪ ,‬אשר כפי שראינו הינו שקר חיובי‪ .‬אך אם‬
‫נכונים דברינו‪ ,‬מה ההיגיון באנלוגית שקר מוות אשר מוצגת בסיפור? איזה קשר ניתן‬
‫לראות ביניהם מלבד הכלל 'חטא ועונש'?‬
‫‪155‬‬
‫צבי שטראוס‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫מוות ושקר‬
‫לדעתי הרב אברהם יצחק הכהן קוק‪ ,‬מתייחס לשאלה זו בפסקה מפורסמת אודות‬
‫המוות‪:‬‬
‫המות הוא חזיון שוא‪ ,‬טומאתו היא שקרו‪ ,‬מה שבני אדם קוראים מות הרי הוא רק‬
‫תגבורת החיים ותעצומתם‪ .‬ומתוך השקיעה התהומית בקטנות‪ ,‬אשר יצר לב האדם‬
‫השקיע אותו בה‪ ,‬הרי הוא מצייר את תגבורת החיים הזאת בצורה מדאיבה ותשוכה‪,‬‬
‫שהוא קוראה מות‪ .‬מתעלים הם הכהנים בקדושתם מהקשבה שקרית זו‪ ,‬שאי אפשר‬
‫להמלט ממנה כל זמן שהממשל הכזבי כל כך שולט בעולם‪ ,‬כי אם בהעברת העינים‬
‫מהמחזה המביא את רשמי ההטעאה הללו אל הנפש‪ ,‬על כל נפשות מת לא יבא‪,‬‬
‫‪3‬‬
‫לנפש לא יטמא בעמיו‪.‬‬
‫בפסקה זו הראי"ה קוק בונה אנלוגיה בין השקר והמוות‪ .‬נראה לומר שאת האנלוגיה‬
‫הזאת הוא לוקח מסיפורו של רבא בגמרא שלנו‪ .‬בסיפור ראינו שפורק הקשר בין השקר‬
‫לרוע; כלומר‪ ,‬ישנם שקרים שאינם חטאים‪ .‬למרות זאת ראינו בגמרא שהשקרים 'הטובים'‬
‫עדיין גורמים למוות‪ .‬הראי"ה מפרק את הקשר שבין מוות לרוע; כלומר‪ ,‬הוא אינו מקבל‬
‫את ההנחה הרווחת בעולם שכאשר אדם נפטר מן העולם אזי קרה מקרה שלילי‪ .‬הראי"ה‬
‫מבין שאם המוות הינו תוצאה של השקר‪ ,‬וזאת למרות שהשקר אינו רע‪ ,‬אזי כנראה‬
‫שהמוות גם אינו רע‪.‬‬
‫הבנה זו נובעת מהאנלוגיה 'שקר‪-‬מוות' בסיפור‪ .‬מכיוון שבוטל הקשר 'רוע‪-‬שקר'‬
‫במפורש ע"י רבא‪ ,‬אז הוא התכוון שאנו נבין לבד שגם בחצי השני של האנלוגיה הקשר‬
‫פורק‪ .‬כלומר‪ ,‬גם 'רוע‪-‬מוות' אינו קשר מחייב‪ .‬לכן הראי"ה אומר שהמוות הוא בעצם‪,‬‬
‫בצידו הניסתר‪ ,‬דבר חיובי‪ .‬אם כן‪ ,‬מדוע לפי הראי"ה המוות מטמא? הרי אם המוות אינו‬
‫דבר שלילי‪ ,‬אין סיבה שיטמא‪ .‬הראי"ה עונה על שאלה זו ע"י שימוש באנלוגית 'שקר‪-‬מוות'‬
‫שבנינו‪.‬‬
‫לפי הסברו של הראי"ה‪ ,‬רק השקר הוא הגורם לטומאה‪ ,‬ולא המוות עצמו‪ .‬נפרט‪,‬‬
‫בהבנה הראשונה מובן הקשר 'מוות‪-‬שקר' – כיוון שהמוות רע הוא משמש בתור עונש‬
‫לעוון השקר‪ .‬אך כאשר פירקנו את החוליה המקשרת בין השקר למוות שהיא הרוע‪,‬‬
‫ואמרנו‪ :‬אדרבה‪" ,‬מה שבני אדם קוראים מות הרי הוא רק תגבורת החיים ותעצומתם"‪,‬‬
‫לכאורה לא מובן מה מקשר‪ .‬הרב קוק מציע שהחיבור הוא ישיר וללא תיווכים‪ :‬מוות שווה‬
‫שקר‪ ,‬ושקר שווה מוות‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫‪.âë ç ÷ìç íéöá÷ äðåîù‬‬
‫‪156‬‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫שקר הגד נא לנו‬
‫אומנם את המוות אנו מכירים כתופעה בעולם הזה שנראית בעיננו כהרס החיים‪ ,‬אך‬
‫הסתכלות זו הינה שקרית‪ ,‬שהרי באמת אין זה כך‪ .‬להפך‪ ,‬המוות הינו התעצמות של החיים‪.‬‬
‫ע"פ הראי"ה בעולם ללא שקרים לא ייתכן מוות‪ ,‬כי הוא תופעה שאינה קיימת באמת‬
‫אובייקטיבית‪ ,‬אלא רק תופעה אשר נחזה בעיננו עקב היותנו 'בעלמא דשיקרא'‪.‬‬
‫התמודדות הכוהנים‬
‫הראי"ה כותב על דרך ההתמודדות עם המוות‪ .‬המצופה הוא שכיוון שתופעה זו היא‬
‫תופעה שקרית‪ ,‬שקיימת רק בעינינו הארציות‪ ,‬אזי הכוהנים אשר "מתעלים‪ ...‬מהקשבה‬
‫שקרית זו" לא ימנעו ממגע עם המוות‪ ,‬אולי אפילו יבצעו את תפקיד החברה קדישא‪ .‬אך‬
‫אין זה כך – דווקא הכוהנים מצווים )ויקרא פרק כא( "לְ נֶפֶ שׁ ‪‬א יִטַּ ָמּא"‪ ,‬כלומר‪ ,‬הם מצווים‬
‫להימנע ממגע עם המתים‪ .‬הראי"ה מסביר שמצב זה הוא עקב "שהממשל הכזבי כל כך‬
‫שולט בעולם"‪ .‬לכן‪ ,‬דרך ההתמודדות היחידה שנשארת היא להימנע מכל מגע‪ ,‬או בשפה‬
‫פרוידיאנית – 'הדחקה'‪.‬‬
‫אומנם הדחקה זו היא בעצמה סוג של שקר‪ ,‬כי נמנעים מהתמודדות עם המציאות‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬בפסיכואנליזה נטען ששקר זה גורם לבעיות נפשיות‪ .‬למרות זאת הרב קוק טוען שכך‬
‫התורה מנחה את הכוהנים לנהוג‪ .‬הכוהנים מצווים להשתמש בשקר ה'הדחקה' כדי לא‬
‫להיות מושפעים מהמוות‪ ,‬שהוא בעצם חוויה של שקריות‪.‬‬
‫נחזור לפתיחה שבה רבא הצהיר "מריש הוה אמינא ליכא קושטא בעלמא"‪ .‬רבא‬
‫התאמץ להצביע על השקר ולדבוק באמת‪ ,‬זאת למרות הפרדוקס הטמון במשפט עצמו‪.‬‬
‫בסוף רבא מבין שלא זאת דרך ההתמודדות הנכונה‪ .‬הוא מקבל אל עצמו את השקר כחלק‬
‫מהדרכים להתמודדות בעולם‪ .‬עד כדי כך רבא מפנים רעיון זה שהוא מספר משל‪ ,‬כלומר‬
‫סיפור שיקרי‪ .‬לכל השומעים ברור שבמשל עצמו אין אמת‪ ,‬אבל בדומה לכוהנים משתמש‬
‫רבא בשקר כדי להצביע ולהורות את דרך הישר‪.‬‬
‫‪157‬‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫אהרון שלום חבר‬
‫המחוג הגדול‬
‫אהרון שלום חבר‬
‫הייתי בן שש כשקיבלתי את השעון הראשון שלי‪.‬‬
‫בעצם‪ ,‬לא בדיוק‪ .‬היום הולדת שלי היה בשבת‪ ,‬אבל עשינו את המסיבה והמתנות‬
‫והעוגה והכל רק ביום שני‪.‬‬
‫השעון היה בצבע צהוב‪ ,‬עם חיוך גדול כזה שרואים את השיניים‪ .‬היו לו גם עיניים‬
‫כחולות עגולות כאלה‪ .‬אבל הכי חשוב היה האף שלו‪ .‬מהאף שלו יצאו ארוכים כאלה‬
‫שקוראים להם מחוגים‪ ,‬והם אומרים לך מה השעה‪.‬‬
‫הייתה לו גם רצועה אדומה עם אבזם‪ .‬אבזם זה סגירה כזו כמו שיש לאבא בחגורה‬
‫שלו‪.‬‬
‫כשאמא נתנה לי את השעון ביום הולדת‪ ,‬היא אמרה לי שחשוב שאני אשמור עליו‪.‬‬
‫אסור להוריד אותו‪ ,‬רק לפני המקלחת או הפיג'מה‪ ,‬וכשמורידים צריך ישר לתת לאמא‬
‫שתשים במקום שהוא לא ילך לאיבוד‪.‬‬
‫אהבתי את השעון שלי‪ .‬אני חושב שהוא גם אהב אותי בחזרה‪ ,‬בגלל שהוא תמיד חייך‬
‫אלי‪ .‬היה לו רק חיוך של ציור כזה‪ ,‬שאי אפשר לשנות‪ ,‬אבל נראה לי שגם אם היה לו חיוך‬
‫משוכלל שאפשר – הוא היה גם מחייך‪ .‬בגלל שככה‪ ,‬הוא היה שעון שמח כזה‪ ,‬והוא גם‬
‫אהב אותי‪.‬‬
‫ככה היינו ביחד כמה זמן‪ ,‬והיו לנו כל מיני סיפורים‪ .‬אבל עכשיו אני רוצה לספר על‬
‫ניסים‪ .‬ניסים היה חתול‪ .‬בכוונה לא אמרתי "החתול שלי" כי אמא לא הרשתה‪ .‬אבל אחרי‬
‫שביקשתי הרבה הרבה היא הרשתה לי לתת לו אוכל ולפגוש אותו במדרגות‪" .‬אבל הוא לא‬
‫נכנס הביתה‪ ,‬בשום פנים!" אמא אמרה לי‪ ,‬והיא עשתה כזה נו‪-‬נו‪-‬נו עם האצבע שעושה‬
‫את זה יותר חזק‪.‬‬
‫הפרווה של ניסים הייתה אפורה‪ ,‬עם פסים שחורים ונקודות‪ .‬שאלתי פעם את אמא‬
‫אם זה כמו חולצות שכתוב עליהם‪ .‬אמא אמרה שלא‪ ,‬שהפסים והנקודות זה אקריי‬
‫ובחולצות כתוב דברים בעברית או אנגלית‪ ,‬שאחרי שאני אלמד כשאני יהיה גדול אני אבין‪.‬‬
‫אקריי זה כמו במקרה‪ .‬אני לא אמרתי‪ ,‬אבל אני חושב שזה בכלל לא אקריי ופשוט אמא לא‬
‫יודעת לקרוא מה שחתולים כותבים אז היא אומרת ככה‪.‬‬
‫‪158‬‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫המחוג הגדול‬
‫ניסים היה בא לבקר כל ערב‪ ,‬מתישהו בין שש ושבע‪ .‬הייתי שם לו צלחת קטנה עם‬
‫חלב והוא היה אוכל‪ ,‬ואני הייתי מלטף אותו ומשחק איתו עד שהוא היה הולך‪ .‬לפעמים‬
‫אמא הייתה קוראת לי לארוחת ערב באמצע‪ ,‬ואז ניסים היה מנסה להיכנס איתי והיה‬
‫אסור לי לתת לו‪ .‬אמא אמרה שבית זה בשביל בני אדם ולא בשביל חתולים‪" .‬אבל יש‬
‫ילדים שיש להם חתולים‪ ,‬והם ישנים בבית ואוכלים בבית והכל‪ .‬ויש להם דלת קטנה כזו‬
‫בלמטה של הדלת" אני אמרתי לאמא‪ ,‬כי ככה ראיתי בטלוויזיה‪ .‬אבל אמא אמרה שיש‬
‫בתים שמכניסים אליהם חתולים ויש בתים שלא‪ ,‬ולבית שלנו לא‪ .‬חבל שאין לנו בית כזה‬
‫שמכניסים בו חתולים‪.‬‬
‫ניסים היה בא‪ ,‬כמו שאמרתי כבר‪ ,‬מתישהו בין שש ושבע‪ .‬אז כשהייתי רואה שכבר שש‬
‫הייתי שם את החלב בחוץ ומחכה לו וחושב‪ .‬לפעמים הייתי מחכה לו קצת‪ ,‬ולפעמים הייתי‬
‫מחכה לו הרבה וזה היה מעצבן‪ .‬היו גם כמה פעמים שהוא הגיע לפני הזמן‪ ,‬והוא היה צריך‬
‫לחכות בחוץ ולהשמיע קולות עצובים כאלה בזמן שאני מהר מהר מכין לו ארוחת ערב‪,‬‬
‫שזה החלב שלו‪ .‬אז שאלתי פעם את אמא למה ניסים לא מגיע בזמן‪ ,‬כמו שאני מגיע בדיוק‬
‫בשש‪.‬‬
‫אמא אמרה לי שחתולים‪ ,‬גם כשהם כבר גדולים‪ ,‬אין להם שעונים כמו לאנשים‪ .‬הם‬
‫בכלל לא יודעים אף פעם מה השעה‪ ,‬אז ניסים בכלל לא יודע שהוא לא מגיע בזמן‪" .‬אז‬
‫למה אף אחד לא מלמד אותם?"‪ .‬אמא אמרה שחתולים לא חכמים כמו בני אדם‪ ,‬למרות‬
‫שהם כן קצת חכמים‪ ,‬ואי אפשר ללמד אותם דברים כאלה‪ .‬אבל אני חושב שהיא אף פעם‬
‫לא ניסתה בכלל‪.‬‬
‫אז כשניסים בא לשחק איתי אחרי זה‪ ,‬אני הסברתי לו על השעות ואיך קוראים שעון‪.‬‬
‫אני הראיתי לו על השעון שלי‪ ,‬ואיך כשהמחוג העבה מגיע בדיוק לאמצע של החיוך והמחוג‬
‫הגדול עובר בדיוק באמצע בין העיניים‪ ,‬זה שעה שש‪ .‬ואני ראיתי שהוא הבין‪ ,‬והוא עשה כן‬
‫כזה עם הראש‪ .‬אז שמתי לו את השעון על יד שמאל‪ ,‬ואמרתי לו שאסור להוריד ואם הוא‬
‫מתקלח או הולך למיטה שיבוא וייתן לי את השעון‪ ,‬שלא ילך לאיבוד‪" .‬ומחר‪ ,‬כשתראה‬
‫שבדיוק שש‪ ,‬אז תבוא‪ .‬ואני אסתכל בשעון במטבח‪ ,‬ואני גם אבוא‪ ,‬ואף אחד לא יצטרך‬
‫לחכות"‪ .‬ואז הוא עשה לי שלום כזה עם הזנב‪ ,‬והלך‪ .‬חבל שגם לי אין זנב‪.‬‬
‫בלילה‪ ,‬כשהלכתי למקלחת‪ ,‬פתאום אמא שמה לב שהשעון נעלם‪" .‬איפה השעון‪,‬‬
‫חמודי?" אמא אמרה‪ ,‬בקול כזה של "מה עשית עכשיו?"‪ .‬לרוב כשהיא קוראת לי חמודי זה‬
‫אומר שאם לא ישר מקשיבים אז היא כועסת‪ .‬אז ישר הסברתי לה שהשעון אצל ניסים‬
‫ושהוא שומר אליו והוא לא נאבד‪ ,‬אבל למרות זאת היא כעסה‪.‬‬
‫אחרי שהתקלחתי והייתי כבר בפיג'מה אבא קרא לי לסלון והסביר לי ששעונים זה‬
‫לבני אדם ולא לחתולים ושממש חבל שאיבדתי את השעון‪ .‬ניסיתי להסביר לו אבל הוא לא‬
‫‪159‬‬
‫אהרון שלום חבר‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫הבין‪ .‬אבא אמר שאם אני רוצה שיתחילו להתייחס אלי כמו למבוגר‪ ,‬אני חייב להתחיל‬
‫להבין "איפה נגמר הדמיון ומתחילה המציאות"‪ ,‬שזה מה שבאמת ומה שבכאלו‪ .‬אבא אמר‬
‫לי לילה טוב וגם אני אמרתי‪ ,‬וגם לאמא שישבה בצד עם כוס קפה ונראתה עייפה קצת‪.‬‬
‫ביום שאחרי הסתכלתי על השעון במטבח‪ ,‬כמו שהבטחתי לניסים‪ ,‬ויצאתי למדרגות‬
‫עם החלב בדיוק בשש‪ .‬אז חיכיתי ממש קצת‪ ,‬וכבר ניסים הגיע! אני אפילו הסתכלתי‬
‫בשעון‪ ,‬שניסים בכלל לא איבד‪ ,‬והיה ממש שש‪ .‬אולי רק המחוג הגדול היה קצת לא‬
‫באמצע‪ .‬אז אמרתי לניסים שהוא ממש אחראי וגדול כבר‪ ,‬ולא משנה מה אבא ואמא‬
‫אומרים הוא כן באמת‪ .‬אז הזכרתי לו לשמור על השעון טוב טוב‪ ,‬ושמחר יבוא אפילו עוד‬
‫יותר בדיוק‪ ,‬ואמרנו שלום והוא הלך‪.‬‬
‫כשנכנסתי סיפרתי לאמא שניסים שמר על השעון והוא לא הלך לאיבוד והוא אפילו‬
‫הגיע ככה בזמן‪ .‬בהתחלה היא שמחה‪ ,‬אבל אז פתאום היא כעסה שלא לקחתי את השעון‬
‫חזרה‪ .‬היא אמרה שהשעון יכול ליפול מניסים כל רגע ושחייבים בפעם הבאה שרואים אותו‬
‫לקחת את השעון‪ .‬אני חשבתי שאפשר לסמוך על ניסים שאם השעון יחליק לו הוא יבוא‬
‫שאני ישים לו מחדש‪ ,‬אבל אמא לא חשבה ככה‪.‬‬
‫אז למחרת‪ ,‬שזה יומיים אחרי שנתתי לניסים את השעון‪ ,‬אמא חיכתה איתי לניסים‪ .‬זה‬
‫היה דווקא נחמד לשבת עם אמא ככה על המדרגות וגם דיברנו קצת‪ .‬אבל אני ידעתי‬
‫שאמא יושבת איתי רק בגלל שהיא לא סומכת על ניסים שלא יאבד את השעון‪ ,‬וזה קצת‬
‫הרגיז אותי‪.‬‬
‫באמצע שישבנו על המדרגות‪ ,‬אבא הגיע הביתה‪ .‬הוא נעצר כשהוא הגיע אלינו ושאל‬
‫מה אנחנו עושים בחוץ‪ .‬הוא היה נראה קצת מפוחד כזה‪ ,‬אני לא יודע למה‪ ,‬וכשאמרתי‬
‫שאנחנו מחכים לניסים הפנים שלו כבר נהיו לבנים כזה‪ .‬הוא אמר לאמא שהוא צריך לדבר‬
‫איתה בפנים על משהו‪ ,‬והיא הסתכלה עליו ישר בעיניים קצת‪ ,‬ואז היא אמרה "בסדר" והם‬
‫השאירו אותי לבד בחוץ לחכות‪.‬‬
‫אחרי קצת זמן אבא יצא‪ .‬הוא לקח איתו שקית אשפה ודלי של מים‪ ,‬והוא שם שקיות‬
‫על הידיים כמו שהוא עשה בפסח כשהוא ניקה את התנור‪ .‬אמא נשארה בדלת והסתכלה‬
‫עליו כשהוא יצא‪ ,‬ואז היא אמרה לי להיכנס הביתה‪ .‬הזכרתי לאמא שאני מחכה לניסים‪.‬‬
‫אמא אמרה שניסים לא יבוא יותר‪ ,‬אבל כששאלתי למה היא לא ענתה‪ .‬בסוף היא אמרה‬
‫שאפשר להשאיר את הדלת פתוחה ושאני אשב בסלון‪.‬‬
‫אני חשבתי שזה טוב‪ ,‬שניסים יוכל סוף סוף להיכנס הביתה‪ ,‬אבל פחדתי שהוא באמת‬
‫יפסיק לבוא כמו שאמא אמרה‪ .‬בזמן שחיכיתי לו אבא חזר‪ ,‬בלי השקיות‪ .‬אבא שתף ידיים‪,‬‬
‫והוא ואמא דיברו קצת בלחישות במטבח אני חושב‪ .‬אחרי כמה זמן אבא התיישב לידי‬
‫בסלון‪ .‬הוא ישב בשקט‪ .‬אני הייתי כבר קצת משועמם מלחכות‪ ,‬וגם קצת פחדתי מכל‬
‫‪160‬‬
‫קונטרס סיוון תשע"א‬
‫המחוג הגדול‬
‫השקט והמבטים‪ .‬שאלתי את אבא אם הוא ירד לנקות את האוטו‪ ,‬כי בפסח כשאבא ירד‬
‫אם דלי הוא ניקה את האוטו אבל בלי שקיות‪.‬‬
‫"בעיקר את הכביש" אבא אמר‪ ,‬והיה לו קול צרוד כזה כאילו קשה לו לדבר‪.‬‬
‫"למה?" אני אמרתי "אתה לא תמיד מנקה את הכביש‪ ,‬נכון?"‪.‬‬
‫"בגלל שהלכלוך שם היה באשמתי"‪.‬‬
‫"ואם לא הייתה מנקה היו מענישים אותך?"‪.‬‬
‫"לא"‪.‬‬
‫אבא הסתכל קצת על הנעליים שלו‪ ,‬ואני הייתי בשקט והסתכלתי על הדלת‪.‬‬
‫"ניסים לא הולך להגיע היום" אבא אמר "ניסים מת"‪.‬‬
‫בגלל שהייתי כבר גדול‪ ,‬אני ידעתי מה זה מת‪ .‬פעם הלכנו לבית קברות‪ ,‬איפה שכל מי‬
‫שמת ישן בתוך האבנים‪ .‬אבל אני ידעתי ששם זה רק בני אדם‪ .‬אז שאלתי את אבא איך זה‬
‫יכול להיות שניסים מת אם הוא רק חתול‪ .‬אז אבא הסביר שכשמתים הולכים לגן עדן‬
‫בשמיים‪ ,‬וניסים הלך לגן עדן של חתולים‪ .‬ויש לו שם הרבה חלב והרבה חתולים אחרים‬
‫לשחק איתם‪.‬‬
‫אז אני הבאתי את הצלחת עם החלב ושפכתי את החלב בכיור וגם שמתי את הצלחת‪.‬‬
‫תמיד אחרי שניסים הלך הייתי צריך לשים את הצלחת בכיור‪ .‬גם היום הוא הלך‪ ,‬אבל הוא‬
‫השאיר את החלב ולא בא לשחק איתי‪ .‬אבל זה בסדר בגלל שיש חלב בשמיים‪ .‬אחרי זה‬
‫שכבתי קצת במיטה וחשבתי ואולי בכיתי קצת‪ .‬אבל בשקט‪.‬‬
‫אחרי זה בארוחת ערב שאלתי את אבא אם יכול להיות שמישהו שמת כן יבוא‪ ,‬לבקר‬
‫או משהו‪ .‬אמא אמרה שלא‪ .‬אבא אמר שרק בתחיית המתים‪ .‬הוא הסביר שיום אחד תהיה‬
‫תחיית המתים‪ ,‬וכל מי שמת‪ ,‬אפילו מי שמת לפני המון המון שנים‪ ,‬יחזור‪ .‬אבל תחיית‬
‫המתים תהיה עוד הרבה שנים‪ ,‬אולי אפילו אחרי שאני כבר אהיה זקן כמו סבא‪.‬‬
‫אחרי זה אבא ואמא אמרו לי לילה טוב‪ ,‬ואני הלכתי שוב למיטה‪ ,‬אבל הפעם לא בגלל‬
‫שהייתי עצוב אלא פשוט כי הגיע הזמן לישון‪ .‬כשאמא באה לכבות את האור הגדול שאלתי‬
‫אותה אם בשמיים זה איפה שבין באמת ובכאילו שאבא אמר לי אתמול‪ .‬היא אמרה שהיא‬
‫לא יודעת‪ ,‬למרות שזה מוזר כי היא מבוגרת‪.‬‬
‫לפני שנרדמתי חשבתי כל מיני מחשבות‪ .‬פתאום הבנתי שלניסים יהיו הרבה חברים‬
‫בשמיים‪ ,‬כי אבא אמר שהוא יהיה אם הרבה חתולים אחרים‪ ,‬אבל השעון שלי יהיה לבד כי‬
‫‪161‬‬
‫אהרון שלום חבר‬
‫ישיבת שיח יצחק‬
‫לשאר החתולים בטח אין שעונים‪ ,‬וניסים שכח להחזיר לי אותו והלך איתו לשמיים של‬
‫החתולים‪ .‬דאגתי לו קצת‪ .‬גם ניסיתי להבין אם כל מי שמת בשמיים אז בשביל מה יש בית‬
‫קברות‪ .‬ומתי כבר יגיע היום אחד של תחיית המתים‪ .‬בסוף נרדמתי‪.‬‬
‫בלילה היה לי חלום‪ ,‬אבל כשהתעוררתי כבר שכחתי חלק אז אני לא יכול לספר את‬
‫כולו‪ .‬אני רק זוכר שאבא לקח אותי באוטו לבית ספר‪ ,‬והיו לו שקיות ניילון על הידיים‪,‬‬
‫ובסוף הוא לקח אותי לשמיים לשחק עם ניסים‪ .‬אבא אמר שבגלל שאני כבר מבוגר אני‬
‫יכול ללכת לאיפה שבין המציאות והדמיון שהוא הסביר לי קודם‪ ,‬איפה שניסים‪ .‬בשמיים‬
‫היה שעון‪ ,‬ואני ראיתי שה‪ 1-‬בשעון עושה אור כזה מרגיע כמו המנורת לילה שלי‪ .‬אני‬
‫פתאום הבנתי שזה שעון של ימים וכשהמחוג הגדול יגיע ליום אחד תהיה תחיית המתים‪.‬‬
‫אבל השעון היה ענקי‪-‬ענקי והמחוגים זזו ממש לאט אז הבנתי שזה ייקח הרבה זמן‪ .‬אבל‬
‫בינתיים השעון של הימים היה יכול לשחק עם השעון שלי‪ .‬בסוף אני הלכתי והשעון שלי‬
‫חייך אלי כמו תמיד אבל השעון של הימים היה עצוב אז אמרתי לו לא לדאוג אני אחזור‬
‫יום אחד‪.‬‬
‫‪162‬‬