אחריות והפרטה אריאלי
אחריות והפרטה ניבי גל-אריאלי לאחר מתן פסק הדין הפלילי בו הורשע רומן זדורוב ברצח הילדה תאיר ראדה ז"ל, הגישה משפחתה תביעה נזיקית לבית המשפט המחוזי בנצרת .המשפחה תבעה שורה של גורמים ,אשר לטענתה נשאו באחריות לשלומה של תאיר ז"ל ועל כן צריכים לפצותה על האסון .בין היתר נתבע גם המורה לדרמה ,אשר במהלך השיעור שלו יצאה תאיר לשירותים ומצאה את מותה הנורא .התביעה לא התבררה מעולם והצדדים הגיעו להסכם פשרה ,לפיו תפוצה המשפחה בסך כולל של כמיליון וחצי שקלים. אילו הייתה התביעה מתבררת ,היה פסק הדין מצטרף לשורה ארוכה של פסקי דין בתחום אחריות מורים לשלום תלמידיהם – ילדי גן ותלמידים בוגרים ,בשעת שיעור ובזמן טיול ,בפעילות בית הספר ובשעות שלאחר הלימודים .אילו היה מתקיים דיון ,היו בוודאי נדונים במפורט הנהלים ביחס ליציאת תלמידים מהכיתה במהלך שיעור ,כך שבסופו של דבר ,היו בידינו הלכות לאורן ניתן היה להנחות מורים מה עליהם לעשות בנסיבות אלה ,כיצד ימלאו בדרך מיטבית את חלקם בהשגחה על תלמידיהם ,או בנגזרת מאותה שאלה :כיצד יהיו בטוחים שהם עצמם מוגנים בפני תביעה משפטית. מכיוון שלא התקיים דיון ,וכל שיש בידינו הוא אישור השופט להסכם הפשרה הכללי ,אין לדעת מה היה קובע בית המשפט אודות היקף האחריות של המורה במקרה זה ,מה גדריה של אחריותו – האם יכול היה לעשות דבר שימנע את ההתרחשות? האם התרשל בתפקידו? כל שאנו יודעים הוא ,שהמורה שילם .באתר אינטרנט אחד נאמר כי המורה שילם ₪ 02,222ובאתר אחר צוין סכום של .₪ 02,222 לפרשה המזעזעת וגם לספיח המדובר כאן נלווה צליל צורם ומכביד שכן המורה נדרש לשלם את הפיצוי מכיסו הפרטי .הסיבה לכך היא שהוא אולי היה "מורה" ,במובן זה שלימד קבוצה קבועה של תלמידים במועדים קבועים מדי שבוע לאורך שנת הלימודים ,אך לא הוגדר "עובד הוראה" .הוא היה עובד של קרן "קרב", שפעלה בבית הספר בו למדה תאיר ז"ל .הביטוי "עובד הוראה" הוא המושג הרלוונטי לזכויותיהם של מורים בכל המסמכים הרשמיים בהם מתוארת עבודת המורה בישראל: חוזרי מנכ"ל ,תקשי"ר ,הסכמים קיבוציים ,תקנוני ארגוני המורים .כולם מתייחסים ל"עובד הוראה" ולא ל"מורה" .בין היתר ,עובדי הוראה הם הזכאים לכיסוי ביטוחי במקרה של תביעה משפטית – נזיקית ,פלילית או משמעתית -הקשורה בעבודתם כמורים .אלה שמועסקים על-ידי המדינה ,בדרך כלל בבתי הספר היסודיים ובחלק מחטיבות הביניים – מבוטחים באמצעות חברת הביטוח "ענבל" ,המבטחת של כל עובדי המדינה; אלה המלמדים בבתי-ספר על יסודיים והם חברים בארגון המורים העל יסודיים – מבוטחים על-ידי הארגון בביטוח אחריות מקצועית מיוחד להם. ד"ר ניבי גל-אריאלי ,עו"ד ,אורנים ,המכללה האקדמית לחינוך הסתדרות המורים ,אגב ,לא דואגת לחבריה באותה המידה :הכיסוי הביטוחי של מורים חברי הסתדרות המורים מותנה באישור הלשכה המשפטית של משרד החינוך .אם לא יינתן אישור ,יישא המורה הנתבע לבדו בעלויות התביעה ובתוצאותיה. הבעיה החמורה באמת היא חשיפתם של מורים שאינם מוגדרים כלל "עובדי הוראה" ,מי שמבצעים עבודה של מורים אך מועסקים על-ידי מעסיק שאינו המדינה ,רשות מקומית או רשת חינוכית. אם תוגש נגדם תביעה ,הם יתמודדו עמה לבדם .זהו היבט נוסף ובעייתי של הפרטת ההוראה .חשוב לזכור, כי בעניין זה נפגעים מורים אלה מכל הצדדים :המדינה והמעסיקים האחרים אינם מגדירים אותם "עובדי הוראה" ,ורק לאחרונה ,טיפין-טיפין ,בעקבות מאבקים שונים ,מּוחלות עליהם חלק מסוים מן הזכויות של עובדי ההוראה .מן הצד השני ,ארגוני המורים אינם עושים דבר כדי לסייע להם .שני הארגונים מסייעים אך ורק לחבריהם ,ובשני הארגונים מותנית החברות בכך שהמורה יקבל את שכרו "לפי דירוג עובדי הוראה" .בשורה התחתונה ,מורים שהמעסיק שלהם לא מגדיר אותם "עובדי הוראה" ,חשופים לתביעה משפטית ,פלילית ונזיקית ,שעה שהאחריות המקצועית וסכנת התביעה – רחבה ביותר. לא מכבר קבע שופט בית המשפט המחוזי בבאר שבע ,שלמה פרידלנדר ,גבולות חדשים ורחבים ביותר לאחריותם של מורים לשלום תלמידיהם .היה זה כאשר נדונה בפניו תביעת נזיקין של תלמיד שלקה במחלת נפש עקב התעללות של חבריו .התלמיד ,מתברר ,לא סיפר למוריו על העובר עליו" .איך יכולנו לדעת?" טענו המורים בבית המשפט ,אבל השופט קבע כי גבולות האחריות של מורים משתרעים אל מעבר למה שמובא אליהם בגלוי .הוא קבע כי על מורות ומורים "לנקוט פעולה יזומה :לדרוש מידע אודות בעיות אפשריות ,לראיין ולדובב את התלמידים במטרה לזכות לשיתוף במה שמציק" .האנשים המבוגרים אשר פגשו את התלמיד ואת חבריו פעם ,פעמיים או שלוש בשבוע ,אך לא יזמו ,לא דובבו ולא ביררו ,נמצאו חייבים בנזקיו הקשים של התלמיד שחלה .שום שופט לא יבקש לבדוק האם אותם אנשים מבוגרים שכשלו מוגדרים "עובדי הוראה" .די בכך שהם מורים – פשוטו כמשמעו. הפתרון לעניין זה טמון בהסדרת העיסוק בהוראה בחוק .זהו עניין ראוי ורצוי כשלעצמו מסיבות רבות .בניגוד לרופאים ,לעובדים סוציאליים ,לפסיכולוגים ,לרואי חשבון ,לעורכי דין ,לאדריכלים ועוד ועוד ,עבודת המורים אינה מוסדרת בחוק .לפי תקנות החינוך (מסמך מנדטורי שעודו בתוקף ,חרף שינויים שעבר עם השנים) ,לאחר קבלת תעודת ההוראה על-ידי המוסד המסמיך ,מוענק רישיון הוראה ,ומאותו רגע מדובר ב"עובד הוראה". אין בישראל חוק הקובע את התוכן והתחולה של עבודת המורה ,את התנאים לקבלת הרישיון, את כללי המשמעת ועוד ועוד – כל התכנים הנקבעים בחוקים פרופסיונליים אחרים .ההוראות וההנחיות של עבודת המורים מפוזרות במסמכים שונים שמעמדם אינו אחיד .חלקן מופיע בחוזרי מנכ"ל ,חלקן נוצרו בהסכמים קיבוציים .ניסיון לחוקק חוק פרופסיונלי להוראה לא צלח עד כה .תזכיר החוק עבר בקריאה ראשונה במרס 0220ומאז לא נדון. הסדרה בחוק תגדיר מהותית את תפקיד המורה ,בלי קשר להיקף ההעסקה ובוודאי בלי קשר לזהות המעסיק .זה עניין חיוני ,במיוחד על רקע ריבוי הגורמים המעסיקים מורים – בין אם אנו מצדדים בריבוי זה ובין אם אנו סבורים שיש להפסיקו .בין היתר תאפשר הסדרה בחוק לדון באופן רציני בביטוח אחריות מקצועית .המקצוע "מורה" יוגדר בחוק ויוכר כראוי להגנה .ייתכן שחברות הביטוח יציעו תכניות למורים ,ואפשר לקוות שארגוני המורים ,אלה הקיימים או אחרים שיקומו עם הזמן ,ידאגו לחבריהם באופן אמתי ,כלומר לא לאלה שהוגדרו על-ידי המעסיק כנושאי זכויות ,אלא לאלה שנושאים בגאון בתנאים הפרופסיונליים המתאימים .עניין זה הולך ונעשה קריטי עם ריבויין של התביעות המשפטיות כלפי מורים ועם ההרחבה של אחריות המורים כפי שרואים אותה בתי המשפט. מי שמבקש לבסס עבודה רצינית של מורים מחויבים ,הפועלים במלוא חושיהם בלי לחשוש מפני תביעות משפטיות ,עליו לקדם חקיקה מסדירה של עבודת המורה .תחושת ההגנה מפני תביעה משפטית היא תנאי יסודי לביטחון האישי והמקצועי של כל עובד ועובדת ,וראוי להעניק אותה גם למורים.
© Copyright 2024