הלכות ראש השנה ויום הכיפורים תשע"ו

‫הופק לזיכוי הרבים ע"י‬
‫ב "ה‬
‫עידן המועדים‬
‫‪ó−þîõ−× í -óî− , íò¾í ¾êþ , ñ e a ïÐ îÒ þ tÐ : ³î×ñí‬‬
‫) ‪( î " ¼¾³‬‬
‫¼‪ðî¼î ñ"®ï ¹½î− í−ðëî¼ îò−ëþ ñ"¾êþí öþô ,íþîþë íò¾ô ,ê"ôþ ,µîþ¼ öìñî¾í :−š½õ −õ ñ‬‬
‫‪ê"¬−ñ¾ ó−þõê-öë öð−¼ ëþí −ð− ñ¼ µþ¼òî ë³×ò‬‬
‫ שמיטת כספים ופרוזבול ‬
‫‪ .ê‬מצות שמיטת כספים ‪ -‬מלבד ציווי התורה לשמיטת‬
‫ר ַ ָת‬
‫קרקעות בשנה השביעית‪ ,‬שנאמר )ויקרא כה‪ ,‬א(‪" :‬וְ ָ ְב ָתה ָה ֶ‬
‫צ ָה התורה ציווי נוס‪ #‬על שמיטת כספי‪ ,‬שנאמר )דברי טו‪,‬‬
‫ַלה' "‪ְ ,‬מ ָ‬
‫אב(‪ִ " :‬מ ֵ‪] %‬בסו‪ַ ֶ [#‬בע ָנִ י ]למני) השמיטות[‪ֲ -ַ ,‬ע ֶ‪+‬ה ְ ִמ ָ*ה‪ .‬וְ זֶה‬
‫ַ‪1‬ה ְ ֵר ֵעה‪,‬‬
‫ְ‪ַ 0‬בר ַה ְ‪ִ 1‬מ ָ*ה‪ָ ,‬מ‪2‬ט ָ‪3‬ל ַ ַעל ַמ ֵ‪1‬ה יָד‪ַ =] 2‬מלוה[ ֲא ֶר י ֶ‬
‫חיו‪3ִ ,‬י ָק ָרא ]הגיע זמ)[ ְ ִמ ָ*ה ַלה' "‪.‬‬
‫לֹא ִי‪] +ֹ6‬יתבע[ ֶאת ֵר ֵעה וְ ֶאת ִ‬
‫מפסוקי אלה אנו למדי‪ ,‬שבחלו‪ #‬שנת השמיטה חלות שתי‬
‫מצוות‪) :‬א( מצות עשה )" ָמ‪2‬ט"( שישמט המלוה כל הלואה שהלוה‬
‫ולא יתבענה )רמב" שמיטה ויובל ט‪ ,‬א ודר אמונה וצה"ל א( ]אלא א כ) עשה‬
‫מאת אדו) הכל‪ ,‬שהוא מקור הברכה והרחמי‪ .‬כמו כ)‪ ,‬על ידי כ<‬
‫נמצא גדר חזקה ומחיצה של ברזל להתרחק מאוד מ) הגזל ומ)‬
‫ַה ֶח ְמ ָדה בכל אשר ְל ֵר ֶענ‪ ,‬שהרי אפילו את הממו) שאד הלוה‬
‫לחבירו והגיעה שנת השמיטה ציותה התורה שלא לגבותו ממנו‪,‬‬
‫כל שכ) שלא לגזול ושלא לחמוס משלו‪ ,‬שבזה ראוי להתרחק עד‬
‫הקצה האחרו)‪.‬‬
‫‪ .ð‬נשים ‪ -‬נשי חייבות במצות שמיטת כספי )ספר החינו תעז; לט‬
‫ומב*((‪ ,‬ולכ) אשה שנתנה הלואה מכספה הפרטי או שעובדת ויש‬
‫לה חשבו) בנק פרטי‪ ,‬ואי) לבעלה זכות בכס‪ ,#‬צריכה לעשות‬
‫פרוזבול בעצמה )עיי ‪ :‬חזו"ע אבלות ב‪ ,‬קל; הגרש"ז אוירב בדיני שביעית לא‪ ,‬כא;‬
‫"פרוזבול" )כמבואר בסעי ט'(‪ ,‬ובכפו‪ #‬לתנאי דלהל)‪ .‬וא‪ #‬א לא יאמר המלוה‬
‫שכ"כ כא‪ ,‬ט ומהגריש"א בעמ' קצט‪ ,‬ט; ד"א‪ ,‬קיא( ]ותמנה את בעלה או שליח אחר‬
‫שמשמט‪ ,‬התורה הפקיעה את חובו‪ .‬ולכ) מוציאי השטר מהמלוה להחזירו ללווה‬
‫שיעשה לה פרוזבול )ראה סעי יב(‪ ,‬ויכול להזכירה יחד בפרוזבול שלו‬
‫)שו"ע חו"מ סז‪ ,‬לז(‪ .‬ואפילו תפס הממו)‪ ,‬מוציאי מידו )ד"א ט‪ ,‬לג([‪) .‬ב( מצות‬
‫לא תעשה )"לֹא ִי‪ ("+ֹ6‬לתבוע חוב שעברה עליו שמיטה‬
‫בסעי ה' מהרמב" ( ]ובעצ התביעה עובר בלאו‪ ,‬א‪ #‬א הלווה לא ישל לו )ד"א‪ ,‬ד([‪.‬‬
‫)רמב" ש‪ .‬ועי'‬
‫כמו כ)‪ ,‬מזהירה התורה שלא להמנע מלהלוות מחשש שלא יפרע‬
‫הלווה את חובו אחר השמיטה‪ ,‬שנאמר )ש‪ ,‬ט(‪ִ " :‬ה ָ‪ֶ 1‬מר ְל ָ< ֶ;) י ְִה ֶיה‬
‫ָד ָבר ִע ְל ָב ְב ָ< ְב ִל= ַ‬
‫ַעל ]שמא יהיה בלבב< ְ‪ַ 0‬בר ֶר ַע[‪ֵ ,‬לאמֹר ]וכ< תאמר‪ ,‬הנה[‬
‫ָק ְר ָבה ְנַת ַה ֶ‪ַ 1‬בע ְנַת ַה ְ‪ִ 1‬מ ָ*ה ]שאז נשמטי החובות[‪ ,‬וְ ָר ָעה ֵעינְ ָ<‬
‫י< ָה ֶא ְבי‪ )2‬וְ לֹא ִת ֵ‪ )-‬ל‪ "2‬וגו'‪ .‬וחטא גדול הוא‪ ,‬שהרי הזהירה‬
‫ח ָ‬
‫ְ ִ‬
‫עליו התורה בשני לאוי) )"השמר" ו"פ)"(‪ .‬והוסי‪ #‬הכתוב לצוות )ש‪ ,‬י(‪:‬‬
‫ֵרע ְל ָב ְב ָ< ְ ִת ְ‪ <ָ -‬ל‪ ,"2‬והבטיח הקב"ה שכר‬
‫"נָת‪ )-ֵ -ִ )2‬ל‪ ,2‬וְ לֹא י ַ‬
‫י< ְ ָכל‬
‫יְב ֶר ְכ ָ< ה' ֱא@ל ֶֹה ָ‬
‫מצוה זו בעול הזה‪3ִ " ,‬י ִגְ ַלל ַה ָ‪ָ 0‬בר ַה>ֶה ָ‬
‫בכֹל ִמ ְ ַלח י ֶ‬
‫ַמ ֲע ֶ‪ְ <ָ +‬‬
‫ָד ָ<" )רמב" ט‪ ,‬ל(‪] .‬לאו זה שיי< ג ביחס ללווה עשיר‬
‫)שכ"כ ב‪ ,‬ב; ד"א‪ ,‬קסח(‪ .‬ויש אומרי שאינו עובר בלאו באופ) שהלווה אינו זקוק‬
‫)שכ"כ כא‪ ,‬ג‬
‫ועמ' קצט‪ ,‬י מהגריש"א; ד"א‪ ,‬קטז(‪ ,‬ודי להזכיר "ולאשתי" ואי) צרי< לפרש שמה‬
‫)הגריש"א בשבות יצחק‪ ,‬מג(‪ ,‬וְ י ְַ‪ֶA‬ה את הנוסח בהתא[‪ .‬וא הלותה מנכסי‬
‫בעלה‪ ,‬מועיל הפרוזבול של הבעל )מב‪ .‬ועי' שו"ע חו"מ ס‪ ,‬ח(‪ .‬וכ) בחשבו)‬
‫בנק משות‪ ,#‬א‪ #‬א האשה עובדת‪ ,‬די בפרוזבול הבעל )עי' מד(‪.‬‬
‫‪ .í‬בחור‪/‬ה רווק‪/‬ה‪ ,‬גוי ‪ -‬בחור רווק שדר בבית הוריו‪ ,‬ונת)‬
‫הלואה מכס‪ #‬שאי) לאביו רשות בו‬
‫]כגו) דמי כיס‪ ,‬מתנות ומילגות‬
‫שניתנו לעידוד‪ ,‬כס‪ #‬מלימוד בישיבת "בי)@הזמני"‬
‫)שבות יצחק‪ ,‬מו; בית ההוראה‬
‫חו"מ‪ ,(370 ,‬וכ) כל כס‪ #‬שדעת האב היתה שלא לזכות בו כשקיבלו הב)‬
‫)הגריש"א‬
‫בשבות יצחק ש([‪ ,‬שביעית משמטתו וצרי< לכתוב פרוזבול‪ .‬והוא הדי)‬
‫לעני) בחורה רווקה‪ .‬ורק הלואה שניתנה ליהודי נשמטת‪ ,‬אבל‬
‫הלואה לגוי אינה נשמטת )וכ) יהודי שלוה מגוי(‪ ,‬שנאמר )דברי טו‪ ,‬ג(‪:‬‬
‫ָד ָ<" )לרש"י ש‬
‫י< ַ‪ֵ ְ -‬מט י ֶ‬
‫ח ָ‬
‫ַא ֶר י ְִהיֶה ְל ָ< ֶאת ִ‬
‫ָכ ִרי ִ‪ ,+ֹ6-‬ו ֲ‬
‫" ֶאת ַה‪ְ A‬‬
‫להלואה ורק רוצה לזכות בממו) על ידי השמיטה‪ ,‬או באופ) שברור שאי)‬
‫והרמב" מלוה ולוה א‪ ,‬ב ובלח"מ‪ ,‬מצות עשה לתובעו‪ .‬א להרמב" סה"מ שורש ו' אי זו‬
‫באפשרות הלווה לפרוע )שכ"כ ב‪ ,‬ו; ד"א‪ ,‬קעא(‪ ,‬או שג מבלעדי השמיטה לא היה‬
‫מצוה אלא רשות‪ ,‬ולאו הבא מכלל עשה עשה‪ ,‬שא תובע לישראל עובר ג בעשה זה‪ .‬ועי'‬
‫מלוה לו מכל סיבה שהיא[‪.‬‬
‫רמ"א חו"מ סז‪ ,‬יז(‪.‬‬
‫‪ .ë‬בזמן‪-‬הזה‪/‬חו"ל‪/‬ברכה ‪ -‬בזמ)@הזה‪ ,‬מכיו) שרוב היהודי‬
‫אינ יושבי באר@ישראל‪ ,‬חיוב המצוה הינו מדברי חכמי )שו"ע‪,‬‬
‫א(‪ .‬ונוהגת מצוה זו בי) באר@ישראל ובי) בחו@לאר )רמב" ט‪ ,‬אד;‬
‫שו"ע‪ ,‬א( )הואיל ומוטלת על גו‪ #‬האד‪ ,‬ואינה מצוה התלויה בקדושת אר@‬
‫ישראל(‪ .‬ואי) מברכי על מצוה זו‪ ,‬לפי שהיא מצוה שאי) בה מעשה‬
‫)שו"ת הרשב"א א‪ ,‬יח(‪.‬‬
‫‪ .è‬שורש המצוה ‪ -‬כתב בספר החינו< )מצוה תעז( ששורש מצוה זו‬
‫ללמד נפשנו במידות המעולות של הנדיבות ועי) טובה‪ ,‬ונקבע‬
‫בלבבנו הבטחו) הגדול בקב"ה‪ ,‬ועל ידי כ< תוכשר נפשנו לקבל טוב‬
‫______________‬
‫‪ .î‬מועד פרעון החוב ‪ -‬המלוה לחבירו‪ ,‬אפילו בשנת השמיטה‪,‬‬
‫והיה באפשרותו לגבות את החוב לפני ראש השנה )שו"ע‪ ,‬לא(‪ ,‬ולא‬
‫עשה כ)‪ ,‬מיד בסיו שנת השמיטה )כניסת ראש השנה תשע"ו( )שו"ע‪ ,‬ל(‪,‬‬
‫נשמט החוב‪ ,‬ואסור למלוה לגבותו )אלא א כ) כתב פרוזבול לפני ראש‬
‫השנה‪ ,‬כדלהל) בסעי‪ #‬ט'(‪.‬‬
‫אבל חוב שזמ) פרעונו נקבע לאחר שנת השמיטה‪ ,‬ואינו יכול‬
‫לגבותו בשמיטה‪ ,‬אינו נשמט )שו"ע‪ ,‬י(‪] .‬וא עשה פרוזבול בחודש אלול‪,‬‬
‫ואחר כ< נת) הלואה בסת‪ ,‬אינה נשמטת‪ ,‬הואיל וסת הלואה היא למש<‬
‫שלושי יו )מכות ג‪ ;:‬שו"ע עג‪ ,‬א(‪ ,‬והרי זה כאילו קבע שיפרע לאחר ראש השנה‬
‫*( הבהרה‪ :‬סת ציו שבדברינו‪ ,‬הכוונה לעמוד שבספר חזו עובדיה פרוזבול או‬
‫)והרוצה לחוש לדעת הב"ח שסת הלואה נשמטת כל שלא קבע זמ) פרעו) לפני ראש השנה‪,‬‬
‫ערו‪ .‬מ"ב=משנה ברורה‪ .‬כה"ח=כ החיי‪.‬‬
‫יעשה פרוזבול בערב ראש השנה‪ ,‬או שיקבע ע הלווה שזמ) הפרעו) יהיה לאחר השמיטה(‬
‫ימי נוראי‪ .‬שו"ע=שולח‬
‫שכ"כ=שמיטת כספי כהלכתה‪ .‬ד"א=דר אמונה‪.‬‬
‫)כז‪ ,‬עז(‪ .‬ועיי) בסעי‪ #‬יא לגבי פעולות בחשבו) הבנק לאחר הפרוזבול[‪.‬‬
‫שטר פרוזבול ‪ -‬בית‪-‬הדין הגדול בירושלים ת"ו‬
‫‬
‫בפנינו העדי החתומי מטה‪ ,‬בא ____________________‪ ,‬ואמר לנו‪ֱ :‬הי עלי עדי שהנני מוסר כל חוב שיש לי לכבוד הרבני‬
‫הגאוני‪ ,‬חברי בית@הדי) הגדול בעיר הקודש ירושלי‪ :‬מר) הראשו) לציו) הרב הראשי לישראל הרב יצחק יוס שליט"א – נשיא בית@הדי)‪,‬‬
‫הרב ציו בוארו שליט"א‪ ,‬הרב יעקב זמיר שליט"א‪ ,‬שאגבנו כל זמ) שארצה‪ .‬וקיבלתי עלי בקני) גמור ושל‪ ,‬בכלי הכשר לקנות בו‪.‬‬
‫היו________ לחודש אלול תשע"ה‪.‬‬
‫נאו עד ב'‪___________________ :‬‬
‫נאו עד א'‪___________________ :‬‬
‫‪ .ï‬חובות הנשמטים ‪ -‬השמיטה משמטת כל חוב הבא דר<‬
‫הלואה‪ ,‬בי) חוב בעל@פה או בשטר שיש בו אחריות נכסי על‬
‫החוב )שו"ע‪ ,‬ב(‪ .‬אפילו נת) הלווה צ'ק למלוה לפרעו) חובו‪ ,‬והגיע‬
‫זמנו‪ ,‬כל שלא פדאו לפני ראש השנה‪ ,‬הרי הוא נשמט )יא( ]ולמעשה‪,‬‬
‫כל מי שיש לו יתרת זכות בחשבו) הבנק‪ ,‬נחשב הדבר ֶש ִה ְל ָוה כס‪ #‬לבנק וה‬
‫סוחרי בו‪ ,‬וחובו נשמט א לא יעשה פרוזבול‪ .‬וא הוא ביתרת חובה‪ ,‬נחשב‬
‫הדבר שהבנק מלוה לו‪ ,‬ולכ) חברי הדירקטוריו) של הבנק יעשו פרוזבול עבור כל‬
‫סניפי הבנק וחברות@הבת )משפטי התורה ב‪ ,‬רטו‪ .‬וכיו שכל הזמ יש פעולות בבנק‪ ,‬יעשה‬
‫תנאי כדלהל בסעי יא(‪ ,‬אול א לא עשו‪ ,‬יכול וצרי< כל מנהל סני‪ #‬לעשות‬
‫פרוזבול עבור החובות שחייבי לסני‪ #‬שבאחריותו )ש; מד([‪.‬‬
‫כמו כ) השמיטה משמטת ג הלוואות שאינ) כספיות‪ ,‬וכגו) אשה‬
‫שהלותה לשכנתה מצרכי מזו) למיניה )סוכר‪ ,‬ביצי‪ ,‬שמ) וכדומה(‪,‬‬
‫מכיו) שהשכנה אינה מחזירה את אות מצרכי שלותה‬
‫והשתמשה בה‪ ,‬אלא מחזירה אחרי כמות‪ ,‬נחשב הדבר‬
‫כהלוואה‪ ,‬וא עברה שנת השמיטה ולא החזירה אות‪ ,‬נשמט‬
‫חובה )ב איש חי ש"א ס"פ כי תבא; לח(‪ .‬אבל חפ שמשאילי ומחזירי‬
‫אותו בחזרה )כגו) כלי בישול‪/‬עבודה וכדומה(‪ ,‬אינו נשמט בשמיטה כיו)‬
‫שאי) זו הלואה אלא השאלה‪.‬‬
‫‪ .ì‬חובות שאינם נשמטים ‪ -‬חובות צדקה לבית@כנסת‪,‬‬
‫ישיבות‪ ,‬גמ"ח‬
‫אבל גמ"ח פרטי חייב פרוזבול( )שו"ע סז‪ ,‬כח; מד(‪ ,‬שכירות דירה או כלי )לו‪,‬‬
‫‪ַ +‬כר שכיר )שלא זקפ בהלואה‪ ,‬דהיינו שלא קבע לו‬
‫לז(‪ ,‬הקפת החנות ְ‬
‫מועד לפרעו)( )שו"ע‪ ,‬יד וטו; לה(‪ ,‬חיוב בית@די) שכתבו פסק@די) )שו"ע‪ ,‬ח‬
‫וסמ"ע יז(‪ ,‬גניבה וגזילה )אפילו אינ) בעי)( )ד"א‪ ,‬עב(‪ ,‬נזיקי) ‪ -‬אינ‬
‫נשמטי‪ ,‬שאי) השמיטה משמטת אלא הלואות )שו"ע‪ ,‬ד( ]וכ) מה‬
‫)מכספי ציבור‪ ,‬ונכו) שהממונה יכלול הקופה בפרוזבולו האישי‪.‬‬
‫שחטא אד לחבירו‪ ,‬ג בשנה זו אינו נמחל לו עד שירצהו )אורל"צ ח"ד‪ ,‬פח([‪.‬‬
‫החובות‪ ,‬יהיה בית@די) חשוב הבקיאי בדי) ובפרט בעני) שמיטת כספי‬
‫ופרוזבול‪ ,‬ומקובלי על אנשי רבי באותה העיר‪ .‬ובני אשכנז מקילי בכל בית@‬
‫די) א‪ #‬שאינו חשוב )שו"ע ורמ"א ש‪ ,‬יח([‪ .‬יש לשמור את הפרוזבול יחד ע‬
‫מסמכיו החשובי ]כראיה לזכותו לגבות החובות‪ ,‬עד שיפרע לו אחרו)‬
‫הלווי שבשנה השביעית )שיח השמיטה פכ"ב הערה יד(‪ .‬א< אי) זה מעכב‪ ,‬וא‪ #‬א‬
‫אבד הפרוזבול‪ ,‬נאמ) אד לומר "פרוזבול היה לי ואבד" )שו"ע‪ ,‬לג(‪ ,‬ואפילו אבד‬
‫קוד ראש השנה )עט(‪.‬‬
‫–‬
‫והמלוה לבחור‪/‬ה הדרי בבית הוריה‪ ,‬א‪ #‬שאי)‬
‫כותבי פרוזבול אלא א כ) יש ללווה קרקע )שו"ע‪ ,‬כב(‪ ,‬הואיל ומקומ בבית‬
‫הוריה מושאל לה עד שינשאו‪ ,‬נחשב שיש לה קרקע )סד([‪.‬‬
‫‪ .ê−‬חובות חדשים – הפרוזבול מועיל רק לחוב שהיה קוד‬
‫חתימתו ולא לאחר מכ)‪ ,‬מכיו) שאינו יכול למסור לבית@די) חוב‬
‫שעדיי) אי) חייבי לו )רמב" ש‪ ,‬כבכג; שו"ע ש‪ ,‬לב וסמ"ע נד(‪] .‬ואי אפשר‬
‫להתנות על כ<‪ .‬ולכ) א לאחר כתיבת הפרוזבול עתיד להפקיד או שיכנס לו כס‪#‬‬
‫לחשבו) )והוא ביתרת זכות(‪ ,‬צרי< פרוזבול חדש )ובזה אי) שיי< לומר שסת הלואה ‪30‬‬
‫יו‬
‫)ראה לעיל סעי‬
‫ו'(‪ ,‬מפני שהדר< היא שיכול לגבותו מיד‬
‫)ועי' משנ"ב שז‪,‬‬
‫מב((‪ ,‬ומעיקר‬
‫הדי) יכול בשעת כתיבת הפרוזבול לומר לעדי ש"כל הלואה מכא) ואיל<‪ ,‬מועד‬
‫פרעונה יהיה לאחר ראש השנה"‪ .‬וא לא אמר כ) בפני עדי‪ ,‬יכול לומר כ) ג‬
‫בינו לבי) עצמו‪ ,‬שמוותר על תביעת חובות אלו עד אחרי ראש השנה‪ ,‬וטוב‬
‫שיאמר כ) עוד לפני פעולת ההפקדה‬
‫)עיי ‪ :‬כו; הגרי"ש אלישיב בשבות יצחק ג‪ ,‬ייב‬
‫ועמ' לב ובד"א צה"ל‪ ,‬צז; דרכי הוראה‪ ,‬לה מהגר"א וייס; שמיטת כספי ופרוזבול ז‪ ,‬לא([‪.‬‬
‫‪ .ë−‬שליח לפרוזבול – יכול אד למנות שליח שיכתוב פרוזבול‬
‫על שמו בפני עדי )סה( )המינוי יכול להיות ג בטלפו)‬
‫)הגריש"א בשבו"י‪ ,‬יח‬
‫ְ‪ֶA‬ה את הנוסח‬
‫ומג(‪ .‬אבל טוב שהמלוה ימנה את השליח בקבלת קני) )עה(‪ .‬וְ י ַ‬
‫בהתא‪" :‬בפנינו עדי החתומי מטה‪ ,‬בא פלוני ]=השליח[‪ ,‬ואמר לנו‪ :‬פלוני ]=המלוה[ שלחני‬
‫¬‪ .‬תקנת " ְּפרוֹ זְ בּ ו ּל" ‪ -‬בתקופת בית שני‪ ,‬כשראה הנשיא ִה ֵ‪E‬ל‬
‫הזק) שהעשירי נמנעי מלהלוות כס‪ #‬לעניי משו שחוששי‬
‫פ) תשמט השמיטה את חוב‪ ,‬ועוברי על מה שכתוב בתורה‬
‫"השמר ל<" וגו' )ראה לעיל סעי א'(‪ ,‬התקי) שיכתבו "פרוזבול" על מנת‬
‫שלא ישמט החוב ויוכל המלוה לגבותו‪ ,‬וממילא ילוו אנשי זה‬
‫לזה‪ .‬תקנת פרוזבול מועילה רק בזמ)@הזה ששמיטת כספי נוהגת‬
‫מדברי חכמי )שביעית י‪ ,‬ג; גיטי לו‪ ;.‬רמב" ש‪ ,‬טז; שו"ע‪ ,‬יחיט( ]ומבוססת על‬
‫ההלכה ששמיטת כספי אינה חלה על חובות שנמסרו לגביית בית@די) )שו"ע‪ ,‬יא(‪,‬‬
‫ודי במסירת הודעה על חובותיו א‪ #‬מבלי מסירת שטרי החוב עצמ‪ - .‬פירוש‬
‫המילה "פרוזבול"‪" :‬פרוז" @ ַ‪ָ %ָ -‬נה‪" ,‬בול" @ )ל(עשירי‪ .‬דהיינו‪ ,‬תקנה לעשירי‬
‫)גיטי‬
‫ובחתימת העדי הוא מקבל תוק‪ #‬ואי) צרי< לשולחו לבית@הדי)‬
‫)שו"ע‪ ,‬כא; רמ"א‪ ,‬כ; מט(‪] .‬לבני ספרד יש להקפיד שבית@הדי) שמוסרי לו את‬
‫לו סע"ב([‪.‬‬
‫אליכ שתהיו עדי עליו שמוסר כל חוב שיש לו לבית@הדי) וכו' שיגבהו כל זמ) שירצה"(‪.‬‬
‫ואפשר ג למנות אשה שליחה )שו"ע קפח‪ ,‬ב(‪] .‬ובדיעבד יכול לעשות פרוזבול‬
‫עבור אד שאינו שומר מצוות א‪ #‬שלא בידיעתו )מדי) שזכי לאד שלא בפניו‪ ,‬כל‬
‫שאילו היה מסביר לו העני) היה מתרצה לכתוב פרוזבול‪ ,‬ואינו רשע להכעיס )עהעו(([‪.‬‬
‫‪ .è−‬החזרת חוב לאחר השמיטה – לווה הבא לפרוע חוב שהגיע‬
‫זמ) פרעונו ועברה עליו שנת השמיטה‪ ,‬והמלוה לא כתב פרוזבול‪,‬‬
‫אסור לו לקבל את החוב‪ ,‬וחייב לומר ללווה‪" :‬משמט אני"‪ ,‬דהיינו‬
‫שהוא מוותר על החוב‪ .‬וא אמר הלווה שא‪ #‬על פי כ) הוא רוצה‬
‫ליתנו לו במתנה‪ ,‬יכול המלוה לקבלו ממנו )וא אמר שנותנו לו בפרעו)‬
‫חובו‪ ,‬אי) המלוה רשאי ליטלו ממנו עד שיאמר שהוא במתנה‪ ,‬ויכול לסבב עמו‬
‫בדברי ולרמוז לו כ)( )שו"ע ש‪ ,‬לו; קד(‪] .‬וא המלוה אינו שומר מצוות ויתבע‬
‫ולכ) כל אד שחייבי לו כספי‪ ,‬עושה פרוזבול קוד ראש השנה‬
‫כדי שיוכל לגבות את חובותיו לאחר השמיטה‪ ,‬ודי בעשיית‬
‫פרוזבול אחד עבור כל ההלוואות )ש‪ ,‬כו(‪ .‬ומצוה להסביר ולהזכיר‬
‫להמו) הע את עני) הפרוזבול )נח( שלא יבואו לגבות החובות שלא‬
‫כדי)‪] .‬ומי ששכח לכתוב פרוזבול‪ ,‬ונזכר בבי)@השמשות של ערב ראש השנה‪,‬‬
‫יאמר מיד בעל@פה בפני שני עדי‪" :‬הריני מוסר כל חובות שיש לי לידי בית@די)‬
‫פלוני‪ ,‬שאוכל לגבות בכל זמ) שארצה" )פא([‪.‬‬
‫‪ .−‬כתיבת הפרוזבול – נוסח הפרוזבול שהבאנו‪ ,‬נהגו בו‬
‫בירושלי עיר הקודש מלפני מאות שני )ס(‪ ,‬וצרי< שהעדי‬
‫החתומי יהיו כשרי שומרי מצוות‪ ,‬ולכתחילה לא יהיו קרובי‬
‫למלוה )ובדיעבד כשר( )סב(‪ ,‬כמו כ) לכתחילה יש לכתוב תארי< )ס( )וא‬
‫כתבו בו תארי< מאוחר‪ ,‬הרי הוא פסול )שו"ע‪ ,‬לב((‪ ,‬אבל אי) צרי< לפרט את‬
‫שמות הלווי )נט(‪] .‬ויכול לצל או לכתוב בעצמו את נוסח הפרוזבול‪,‬‬
‫ולכותבו בכל שפה )שכ"כ יג‪ ,‬יב(‪ .‬וצרי< להבי) מהות הפרוזבול[‪ .‬ורשאי‬
‫לעשות הפרוזבול א‪ #‬שאי) הדייני יודעי כלל ממסירת החובות‪,‬‬
‫החוב לאחר השביעית‪ ,‬ישתדל לפרוע לו החוב לפני ראש השנה‪ ,‬כדי שלא‬
‫להכשילו באיסור‪ .‬וא לא עשה כ)‪ ,‬ימהר ליתנו לו במתנה כדי שלא להכשילו בכל‬
‫פע שיתבענו )וידרוש שית) לו את שטר החוב )משפטי התורה ב‪ ,‬רכא((‪ .‬וראוי‬
‫שבאופ) זה יעשה עבורו פרוזבול כדלעיל בסעי‪ #‬יב )שכ"כ ד‪ ,‬יבטז([‪.‬‬
‫והמחזיר חובו לאחר השמיטה‪ ,‬רוח חכמי נוחה ממעשיו‬
‫ט; רמב" ט‪ ,‬כח(‪ ,‬דהיינו שאוהבי אותו על כ<‪ ,‬וישר בעיניה מה‬
‫שעשה )רמב" בפיה"ש ש(‪ .‬וא אינו עושה כ)‪ ,‬אי) רוח חכמה‬
‫וחסידות בקרבו )רש"י ב"ק צד‪ ,(:‬ואי) רוח חכמי נוחה ממעשיו אלא‬
‫חרו) א‪ #‬גור לה שכועסי עליו )רשב" ב"ב קלג‪ ,(:‬וְ ָע ֶול מצידו‬
‫שעובר על דעת חכמי )שו"ת אגרות משה חו"מ ב ר"ס טו(‪ .‬ולכ) לא רק‬
‫שרשאי המלוה לקבלו ממנו‪ ,‬אלא ראוי ונכו) הוא‪ ,‬ואי) מידת‬
‫חסידות שלא לקבל )ספר משנת יוס ד‪ ,‬קסח ובשו"ת חי"ב‪ ,‬לו(‪] .‬ובעלי תשובה‬
‫)שביעית י‪,‬‬
‫שבהיות חילוני גבו חובות שעברה עליה שמיטה‪ ,‬יש צדדי להקל שאינ‬
‫צריכי להחזיר החובות שגבו‪ .‬א< טוב שיגשו אל הלווי ויבקשו את מחילת על‬
‫כ< שגבו חובותיה )קה([‪.‬‬
‫‬
‫שטר פרוזבול‬
‫‬
‫מעבר לד‪ ,#‬מובא שטר פרוזבול מבית@הדי) הגדול בירושלי ת"ו‪ ,‬גזור שמור‬
‫‬
‫‪ .ð−‬קיום שמיטת כספים בסך מסויים – בכדי שיזכה אד‬
‫לקיי מצות שמיטת כספי אחת לשבע שני‪ ,‬מידת חסידות‬
‫שלאחר שכתב פרוזבול‪ ,‬ילוה לחבירו סכו מועט )עשר אגורות‬
‫ומעלה(‪ ,‬שעליו לא חל הפרוזבול הואיל וההלואה נעשתה אחר‬
‫כתיבתו )כדלעיל סעי יא(‪ ,‬ויקבע עימו שיפרע לו את החוב לפני ערב‬
‫ראש השנה )יחו"ד ח"ד ס"ס סב(‪ ,‬ולאחר ראש השנה כשיבוא הלווה‬
‫לפרוע החוב‪ ,‬יאמר לו המלוה "משמט אני" ולא יקבל החוב מידו‪.‬‬
‫וכ) הנהיג הרב ב) איש חי זצ"ל )ש"א ס"פ כי תבא(‪.‬‬
‫ מנהגי ערב ראש השנה ‬
‫‪ .ê‬תפילה‪ ,‬שופר‪ ,‬התרת נדרים ‪ -‬בתפילת שחרית בערב‬
‫ראש השנה אי) אומרי וידוי ונפילת אפיי‬
‫¬‪ .‬שליח ציבור ‪ -‬ידקדקו לחזר אחרי שליח ציבור היותר הגו)‬
‫והיותר גדול בתורה ומעשי שאפשר למצוא )ועי' שו"ע נג‪ ,‬דה(‪ ,‬ושיהיה‬
‫נשוי וב) שלושי ומעלה‪ .‬מיהו כל ישראל כשרי ה‪ ,‬רק שיהיה‬
‫מרוצה לקהל‪ ,‬אבל א מתפלל בחוזקה‪ ,‬אי) עוני אחריו אמ) )רמ"א‬
‫תקפא‪ ,‬א(‪ .‬והעוזרי ומסייעי לשליח ציבור שאינו הגו)‪ ,‬כאילו‬
‫גוזלי טוב מ) הקהל ועתידי לית) את הדי) )מ"ב‪ ,‬י(‪.‬‬
‫‪ .−‬י"ג מידות‪/‬עליה לתורה ‪ -‬בשעת פתיחת ההיכל בראש השנה‪,‬‬
‫יש להימנע מלומר י"ג מידות‪ ,‬מכיו) שהוא יו@טוב )קט‪ .‬ומר הגר"ע‬
‫יוס זצ"ל נמנע מלאומר א ביוהכיפורי‪ .‬א אי לעשות מחלוקת עבור כ )מעיי אומר‬
‫ח"ג ה‪ ,‬מא((‪ .‬וראוי להשתדל לעלות לתורה בימי נוראי )מ"ב תקפד‪ ,‬ח(‪.‬‬
‫ מנהגי ראש השנה ‬
‫)שו"ע תקפא‪ ,‬ג( ]ובסליחות‪,‬‬
‫א התחילו באמירת) קוד עלות השחר‪ ,‬וארע שהגיעו לוידוי ונפילת אפיי‬
‫קוד הנ החמה‪ ,‬יש לאומר‬
‫בערב ראש השנה‬
‫)עי' מ"ב ש‪ ,‬כג;‬
‫מו([‪ .‬ואי) תוקעי בשופר‬
‫)רמ"א ש( ]ג לא בלילה )בא"ח‪ ,‬ש"א נצבי‪ ,‬ב; כה"ח‪ ,‬ש‪ ,‬עו(‪,‬‬
‫ואפילו בבית‪ .‬וא צרי< להתלמד‪ ,‬יתקע בחדר סגור‬
‫)בא"ח ש; מ"ב ש‪ ,‬כד; כה"ח‬
‫ש([‪ ,‬ונוהגי לעשות התרת נדרי )כה"ח ש‪ ,‬צט(‪.‬‬
‫‪ .ë‬תשובה ‪ -‬בערב ראש השנה ישי כל אד על ליבו לשוב‬
‫בתשובה‪ ,‬ובפרט מעבירות שבי) אד לחבירו‪ ,‬ולא ימתי) עד ערב‬
‫יו@הכיפורי לבקש מחילה מחבירו‪ ,‬אלא יקדי עצמו למצוה‪,‬‬
‫וכל היו יעסוק בתורה ובמצוות )חיי אד קלח‪ ,‬ה(‪.‬‬
‫‪ .è‬טבילה‪ ,‬תענית‪ ,‬צדקה ‪ -‬יש נוהגי לטבול במקוה טהרה‬
‫)רמ"א תקפא‪ ,‬ד; בא"ח ש ג(‪ ,‬ויש נוהגי להתענות )שו"ע ש‪ ,‬ב ועי' תקצז‪ ,‬ב(‪,‬‬
‫ויש נוהגי ללכת לבית הקברות ולהרבות ש בתחינות )רמ"א תקפא‪,‬‬
‫ד; בא"ח ש"א עקב‪ ,‬טו ונצבי‪ ,‬ב(‪ ,‬משו שבית@הקברות הוא מקו מנוחת‬
‫הצדיקי והתפילה מתקבלת ש יותר )מ"ב ש‪ ,‬כז( ]וא לא היה בבית‬
‫הקברות ל' יו‪ ,‬צרי< לבר< "ברכת אשר יצר אתכ בדי)"‪ ,‬בש ומלכות‬
‫)שו"ע רכד‪,‬‬
‫יב([‪ ,‬ונותני צדקה לעניי )רמ"א ש(‪.‬‬
‫‪ .ð‬תספורת וביגוד ‪ -‬מנהג ישראל להסתפר בערב ראש השנה‪,‬‬
‫ולובשי בגדי נאי לכבוד יו@טוב‪ ,‬להראות שאנו שמחי‬
‫ובטוחי בחסדי ה' שיוציא לאור משפטינו לחיי טובי ולשלו‬
‫)עי' שו"ע תקפא‪ ,‬ד(‪.‬‬
‫‪ .í‬לימוד התפילה ‪ -‬ראוי לכל אד לתת את ליבו קוד ראש‬
‫השנה‪ ,‬לעבור על סדר התפילה והפיוטי וללמוד פירוש כדי‬
‫שיהיו שגורי בפיו‪ ,‬וילמד זאת ג לבניו )מטה אפרי תקפא‪ ,‬נח(‪.‬‬
‫‪ .î‬תפילת מנחה ‪ -‬יזהר האד בתפילת מנחה של ערב ראש‬
‫השנה להתפללה במתינות ובכוונה‪ ,‬מפני שהיא התפילה האחרונה‬
‫של השנה )ב איש חי נצבי‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫‪ .ï‬הדלקת נרות ‪ -‬מדליקי נרות לכבוד ראש השנה )שעה ‪,(6:31‬‬
‫ומברכי‪" :‬ברו<‪ ...‬אשר קידשנו במצוותיו‪ ,‬וציונו להדליק נר של‬
‫יו@טוב" )שו"ע רסג‪ ,‬ה; תקיד‪ ,‬יא( ]והמדליקי בלילה קוד הקידוש‪ ,‬יש לה על‬
‫מה שיסמוכו )יחו"ד א‪ ,‬כח; חזו"ע יו"ט‪ ,‬שו([‪ .‬ונכו) שהנשי לא תברכנה‬
‫ברכת "שהחיינו" בעת הדלקת הנרות‪ ,‬ותצאנה ידי חובה בברכת‬
‫"שהחיינו" שמברכי בקידוש )סב(‪ – .‬ויש להכי) נר נשמה‪ ,‬כדי‬
‫שיוכלו להדליק באמצעותו את הנרות ביו השני ]וכ) המשתמשי‬
‫ב"פתיל צ‪ ,"#‬יכינו אותו‪ ,‬א< מעיקר הדי) יש אומרי שמותר להשחילו ג ביו@‬
‫טוב )שו"ת שבט הלוי ט‪ ,‬קכח ועוד(‪ ,‬אבל א החור סתו‪ ,‬אי) להשחיל בו הפתיל‪ ,‬וכ)‬
‫א מושבי הפתיל מחוברי אסור להפריד[‪.‬‬
‫ תפילות ראש השנה ‬
‫‪ .ì‬שמחה ‪ -‬התפילות בראש השנה תהיינה בשמחה ובטב לבב‬
‫ומתו< כוונה גדולה‪ ,‬כי בטוחי אנחנו בישועת ה' שיכתבנו‬
‫ויחתמנו לחיי טובי‪ .‬ולא כאות שמביאי את עצמ לידי בכי‪,‬‬
‫ֶ<"‪,‬‬
‫שהרי ראש השנה הוא יו שמחה‪ ,‬וכמו שנאמר‪" :‬וְ ָ‪ַ +‬מ ְח ָ‪ַ ְ -‬ח‪ָ 6‬‬
‫‪2‬פר ַ ֵ‪ֶ 3‬סה ְלי‪ַ ' 2‬ח‪ֵ6‬נ' ")פז(‪ .‬אבל א מתעורר‬
‫ונאמר‪ְ -ִ " :‬קע ַבח ֶֹד ָ‬
‫לבכיה מחמת התרגשותו ודביקותו בתפילה‪ ,‬אי) בזה מניעה )פט(‪.‬‬
‫‪ .ê−‬זהירות מכעס ‪ -‬יזהר האד מאוד שלא יבוא לידי כעס‬
‫בראש השנה‪ ,‬כי מלבד חומרת איסור כעס בכל זמ)‪ ,‬הרי כשכועס‬
‫בראש השנה הוא סימ) לא טוב‪ .‬ולכ)‪ ,‬א בא מבית@כנסת וראה‬
‫שהשולח) אינו ערו<‪ ,‬לא יכעס ולא יקפיד אפילו בליבו‪ .‬והאשה‬
‫תהיה זריזה לסדר את כל העניני קוד שיבוא בעלה‪ ,‬וג זה‬
‫יהיה לסימ) טוב )בא"ח נצבי‪ ,‬ו; מ"ב תקפג‪ ,‬ה(‪.‬‬
‫‪ .ë−‬קידוש ובציעת הפת ‪ -‬עושי קידוש כפי שמופיע במחזור‪.‬‬
‫ונוהגי לאחר הבציעה לטבול את הפת במלח ג' פעמי ואחר כ<‬
‫בסוכר )או בדבש( )כה"ח תקפג‪ ,‬ד‪ .‬ועי' בא"ח ויל‪ ,‬ד וחזו"ע רנב(‪.‬‬
‫‪ .è−‬סימנים ‪ -‬מנהג ישראל להביא על השולח) בשני הלילות של‬
‫ראש השנה מיני פירות וירקות שיש בה רמז לסימ) טוב לכל‬
‫ימות השנה‪ ,‬ומביאי‪ :‬תמרי‪ ,‬רימוני‪ ,‬תפוח בסוכר או דבש‪,‬‬
‫רוביא )לוביא(‪ ,‬כרתי‪ ,‬סילקא )עלי תרד‪ ,‬ולא לפת אדו הנקרא סלק )צז((‬
‫ודלעת )עי' שו"ע תקפג‪ ,‬א(‪] .‬ויש נוהגי לאכול מראש כבש )עי' שו"ע ש‪ ,‬ב( או‬
‫איל )ויזהרו לקנות ע הכשר מהודר בלבד‪ .‬ובמוח מצויות לעתי תולעי‪ ,‬ויש לבודקו‬
‫)בדיקת המזו‬
‫כהלכה ב‪ ,((624 ,‬וא אי) לו ראש כבש‪ ,‬יקח ראש של בהמה או של עו‪#‬‬
‫)מ"ב ש‪ ,‬ז; צח(‪ @ .‬ויש שנמנעי מלאכול דג בראש השנה )כי הוא מלשו) דאגה(‪ ,‬ויש‬
‫נוהגי להקפיד להביא דגי בראש השנה ואומרי שנפרה ונרבה כדגי‬
‫)ק‪ .‬ועי'‬
‫מ"ב ש‪ ,‬ה( )וג בה צרי< זהירות מתולעי([‪.‬‬
‫והמנהג הנכו) הוא להביא לאחר שנטל ידיו וביר< "המוציא"‬
‫ואכל כזית מ) הפת‪ .‬ומברכי תחילה על התמרי "בורא פרי הע"‬
‫ומכווני לפטור את שאר פירות הע‪ ,‬טועמי מ) התמר‪ ,‬ואחר@כ<‬
‫אומרי את נוסח ה"יהי רצו)" כפי שמופיע במחזורי‪ ,‬ואוכלי‬
‫את התמר‪ ,‬וכ) ינהג ביתר הסימני )בא"ח נצבי‪ ,‬ד; צג( )ויזהר שלא יבר<‬
‫ברכת "בורא פרי האדמה" על מיני ירקות מבושלי כמו רוביא‪ ,‬דלעת או ברכת‬
‫"שהכל" על ראש כבש‪ ,‬אפילו א אינו אוכל ע הפת(‪ @ .‬ורשאי בני הבית‬
‫לבר< בעצמ ברכת "בורא פרי הע"‪ ,‬ואינ חייבי לצאת ידי‬
‫חובה דוקא בברכתו של בעל הבית )אפילו א ענו אחריו "אמ)"( )צח(‪.‬‬
‫‪ .ð−‬הסעודה ‪ -‬אוכלי ושותי ושמחי בראש השנה‬
‫א(‪ ,‬שא‪ #‬על פי שהוא יו די)‪ ,‬מכל מקו שייכת בו מצות "וְ ָ‪ַ +‬מ ְח ָ‪-‬‬
‫יקל‬
‫ֶ<" )מ"ב‪ ,‬א(‪ ,‬ומכל מקו לא יאכל כל שובעו‪ ,‬למע) לא ֵ‬
‫ְ ַח‪ָ 6‬‬
‫ראשו‪ ,‬ותהיה יראת ה' על פניו )שו"ע ש(‪ .‬ואי) ראוי לעשות "על‬
‫האש" בראש השנה‪ ,‬ג א מעביר מאש דלוקה וכו'‪.‬‬
‫)שו"ע תקצז‪,‬‬
‫¬‪ .î‬מאכלים חמוצים ‪ -‬יש נוהגי שלא לאכול מאכלי‬
‫חמוצי‪ ,‬וכ) יש נמנעי מאכילת דברי חריפי )צט(‪ .‬ויש אומרי‬
‫שא מערב דברי חמוצי בתבשיל או במשקה באופ) שאינו‬
‫הופכ לחמוצי‪ ,‬אלא רק נות) בה טע טוב‪ ,‬אי) חשש כלל )פסקי‬
‫תשובות ו‪ ,‬רה הערה ‪ .30‬וכ שמעתי מש הגרב"צ אבא שאול זצ"ל(‪.‬‬
‫¬‪ .ï‬ניצול הזמן‪/‬תהילים ‪ -‬יזהר בראש השנה שלא ידבר דברי‬
‫בטלי‪ ,‬וינצל את הזמ) ללימוד תורה להרבות בזכויות ומליצי‬
‫יושר‪ ,‬ועל ידי כ< מעורר ג את המלא< שלו למעלה להתפלל עליו‪,‬‬
‫מה שאי) כ) כשהוא יושב בטל )כ החיי תקפג‪ ,‬לז(‪ ,‬וכל שכ) שאי)‬
‫לעסוק בשיחה בטלה וקריאת עיתוני‪ .‬ויש נוהגי לקרוא את כל‬
‫ספר התהילי בשני ימי ראש השנה‪ ,‬שמני) המזמורי ביחד הוא‬
‫מני) כפ"ר )כה"ח ש‪ ,‬לח; קפה(‪.‬‬
‫‪ .ï−‬שינה ‪ -‬מנהג טוב שלא ליש) ביו ראש השנה )רמ"א תקפג‪ ,‬ב(‪,‬‬
‫וא ראשו כבד עליו‪ ,‬ייש) מעט אחרי חצות היו )בא"ח נצבי‪ ,‬יא(‪.‬‬
‫ומכל מקו‪ ,‬ההקפדה היא במי שאינו מתחשב בקדושת היו‪,‬‬
‫והול< לישו) ללא כל סיבה מוצדקת‪ ,‬אבל כשהל< לישו) בלילה‬
‫ואינו מתעורר משינתו בעמוד השחר אלא לאחר מכ)‪ ,‬אי) בכ<‬
‫זלזול בראש השנה )הליכות שלמה‪ ,‬כ; חזו"ע קפד(‪ .‬ורבי נוהגי להתפלל‬
‫בראש השנה ע הנ החמה‪ ,‬ותבוא עליה ברכה‪.‬‬
‫ הכנה מיום א' של ראש השנה ליום ב' ‪ -‬אסור לעשות‬
‫הכנות מיו הראשו) של ראש השנה ליו השני )שו"ע תקג‪ ,‬א ומ"ב ד(‪,‬‬
‫עד לאחר צאת@הכוכבי ]ואז אי) צרי< לומר "ברו< המבדיל בי) קודש‬
‫לקודש"[‪ .‬ולכ)‪ ,‬אסור לבשל‪ ,‬להדיח כלי ולערו< השולח) ביו‬
‫הראשו) לכבוד היו השני‪ .‬ומכל מקו א מדיח הכלי או מסדר‬
‫הבית כדי שיהיה נאה ומסודר לכבוד היו הראשו) עצמו‪ ,‬מותר‬
‫)מ"ב שב‪ ,‬יט(‪ .‬ומותר להוציא ביו הראשו) אוכל מהמקרר על מנת‬
‫שיפשיר ויהיה מוכ) לכבוד היו השני‪ ,‬ואי) זה בכלל הכנה )חזו"ע‬
‫שבת ב‪ ,‬תמז(‪.‬‬
‫ רחיצה ‪ -‬מותר ביו@טוב לרחו כל גופו במי שהוחמו‬
‫באמצעות דוד שמש )לא בוילר( באמבטיה שבביתו )חזו"ע יו"ט מב(‪,‬‬
‫ויזהר מסחיטה‪] .‬והאשכנזי אוסרי זאת )עי' מ"ב שכו‪ ,‬כא ושש"כ יד‪ ,‬ז( א לא‬
‫במקו צער מהחו או זיעת הגו‪.[#‬‬
‫ מצות שופר ‬
‫‪ .ì−‬המצוה וזמנה ‪ -‬מצות עשה מ) התורה על כל אחד מישראל‬
‫רעה‬
‫לשמוע קול שופר בראש השנה‪ ,‬שנאמר )במדבר כט‪ ,‬א(‪" :‬י‪ָ -ְ 2‬‬
‫י ְִהיֶה ָל ֶכ"‪ .‬וכתב רבינו הרמב" )תשובה ג‪ ,‬ד(‪ :‬א‪ #‬על פי שתקיעת‬
‫ְנִ י‬
‫שופר בראש השנה היא גזירת הכתוב‪ ,‬רמז יש בה‪ :‬עורו י ֵ‬
‫משנתכ ונִ רדמי הקיצו מתרדמתכ‪ ,‬חפשו במעשיכ וחיזרו‬
‫בתשובה‪ ,‬ויעזוב כל אחד מכ דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא‬
‫טובה‪ .‬עכ"ל‪ - .‬קוד התקיעה בשופר‪ ,‬מברכי‪" :‬ברו< וכו' לשמוע‬
‫קול שופר")שו"ע תקפה‪ ,‬ב(‪ .‬וכל היו כשר לתקיעת שופר‪ ,‬החל מהנ‬
‫החמה ועד השקיעה‪ ,‬שנאמר "יו" תרועה )שו"ע תקפח‪ ,‬א ומ"ב(‪.‬‬
‫‪ .¬−‬הֶ ְפ ֵסק ‪ -‬אסור להפסיק כלל בדיבור בי) הברכה לתקיעת‬
‫השופר‪ .‬וא סח שלא מעני) השופר והתקיעות @ צרי< לחזור‬
‫ולבר<‪ .‬וכ) אסור להפסיק בדיבור בי) סדר תשר"ת לתש"ת‪ ,‬ובי)‬
‫תש"ת לתר"ת‪ .‬ואיסור זה חל ג על התוקע וג על קהל‬
‫השומעי‪ .‬וכמו כ) אי) להתוודות בפיו בי) סדר לסדר )כפי שמופיע‬
‫בכמה מחזורי(‪ ,‬אלא די בכ< שבאותה שעה יהרהר בתשובה בליבו‬
‫)קלה(‪ @ .‬ואפילו בי) תקיעות דמיושב לתקיעות דמעומד אי) לדבר‬
‫אלא מעני) התפילות והתקיעות )וא הוצר< להתפנות‪ ,‬יכול לבר< ברכת‬
‫"אשר יצר"( )קלח(‪.‬‬
‫×‪ .‬נשים ‪ -‬נשי פטורות ממצות שופר‪ ,‬מפני שהיא מצות עשה‬
‫שהזמ) גרמה )שו"ע תקפט‪ ,‬ג ו(‪ .‬ומכל מקו‪ ,‬הנוהגת לשמוע קול שופר‪,‬‬
‫יפה עושה‪ ,‬ויש לה שכר מצוה )מ"ב ש‪ ,‬ח( ]ותאמר שעושה כ) "בלי נדר"‪@ .‬‬
‫ואשה שכבר נהגה כ)‪ ,‬צריכה להמשי< במנהגה‪ ,‬או שתעשה התרת נדרי‬
‫)בא"ח‬
‫נצבי‪ ,‬יז; חזו"ע קל([‪.‬‬
‫×‪ .ê‬קטנים ‪ -‬קטני שלא הגיעו לגיל מצוות‪ ,‬פטורי ממצות‬
‫שופר‪ ,‬וא הגיעו לגיל חינו<‪ ,‬מצוה לחנכ במצוה זו‪ .‬ומכל מקו‬
‫אי) להביא לבית@הכנסת ילדי קטני ביותר הגורמי להפרעות‬
‫ומסיחי את דעת הציבור מהתפילה ומשמיעת קול השופר כראוי‬
‫)קיצור של"ה‪ ,‬הובא בקמח סולת עמ' תא סנ"ג; מ"ב תקפז‪ ,‬טז(‪.‬‬
‫×‪ .ë‬התוקע ‪ -‬התוקע צרי< להיות בקי בהלכות בסדר תקיעות‬
‫השופר‪ ,‬כמה אורכ) )שו"ע תקצ‪ ,‬ג ומ"ב טו( והנשימות שביניה)‬
‫ה ומ"ב טז וכא(‪ ,‬ג לפעמי נופלת טעות בתקיעה‪ ,‬וצרי< לדעת כיצד‬
‫לנהוג א להמשי< בתקיעות או לחזור לראש הסדר )עי' שו"ע ש‪ ,‬ו‬
‫ואיל; מ"ב תקפה‪ ,‬יח(‪ .‬וראוי שרב בית@הכנסת או תלמיד חכ אחר‬
‫יבדוק את התוקע לפני ראש השנה כיצד הוא תוקע‪ ,‬כי לא כל‬
‫היודע לתקוע בשופר יכול להוציא את הרבי ידי חובת‪ .‬וצרי<‬
‫)שו"ע ש‪ ,‬ד‬
‫ֵדע לכוי) להוציא את הציבור ידי חובת‪ ,‬שא לא כ)‪ ,‬לא יצאו‬
‫ְ= ַ‬
‫ידי חובה )שו"ע תקפט‪ ,‬ח; מ"ב תקפה‪ ,‬ג(‪.‬‬
‫וראוי שהתוקע יהיה צדיק והגו)‪ ,‬ובלבד שלא תהא מחלוקת בדבר‬
‫)מ"ב ש(‪ .‬ומי שיודעי בו שאינו מתפלל כל השנה‪ ,‬ורק בראש‬
‫השנה ויו@הכיפורי בא לבית@הכנסת‪ ,‬חלילה להניחו לתקוע‬
‫ולהעלות זכרוננו על ידו )נהר מצרי ר"ה‪ ,‬ג מהברכ"י תקפא‪ ,‬יב(‪ .‬כל שכ) א‬
‫מגלח זקנו בתער וכדומה )נהר מצרי ש‪ ,‬ד(‪ .‬ויש אומרי שמעלת‬
‫התוקע חשובה יותר מ) השליח ציבור )שופר בציו ה‪ ,‬ז(‪.‬‬
‫ תשליך ‬
‫×‪ .è‬תשליך ‪ -‬נוהגי ביו הראשו) של ראש השנה‪ ,‬אחרי תפילת‬
‫מנחה‪ ,‬ללכת אל הי‪ ,‬נהר‪ ,‬מעיי) או באר מי חיי ולומר ש‬
‫"תשלי<" באמירת פסוקי "מי אל כמו<" וגו' )שער הכוונות צ‪ ;:‬רמ"א תקפג‪,‬‬
‫ב(‪ ,‬ובעת האמירה מנערי את שולי הבגד העליו) )כה"ח ש‪ ,‬ל(‪.‬‬
‫י< ִ ְמ ‪J‬צל‪2‬ת‬
‫ונקרא בש "תשלי<" על פי הפסוק )מיכה ז‪ ,‬יט(‪" :‬וְ ַת ְ ִל ְ‬
‫ֹאות"‪ .‬וא אי) אפשרות להגיע למקור מי‪ ,‬אפשר‬
‫יָ ָ‪3‬ל ַח* ָ‬
‫למלא קערה ע מי ולאומרו בבית@הכנסת או בבית‪ - .‬ומי שלא‬
‫אמר תשלי< בראש השנה‪ ,‬יכול לאומרו במש< כל עשרת ימי‬
‫תשובה )נטעי גבריאל סט‪ ,‬טז(‪.‬‬
‫×‪ .ð‬נשים וקטנים ‪ -‬נשי וקטני אינ חייבי בסדר אמירת‬
‫תשלי< )נט"ג ש‪ ,‬ח(‪ ,‬א< רשאי לאומרו‪ ,‬ובלבד שהנשי תקפדנה על‬
‫גדרי הצניעות בלבוש) ובהתנהגות)‪ ,‬ושלא תתערבנה בי) האנשי‪.‬‬
‫לפי שביו זה צרי< להקפיד על הצניעות יותר מכל הימי )מועד לכל‬
‫חי יב‪ ,‬ח(‪.‬‬
‫ יום שני של ראש השנה ‬
‫×‪ .í‬הדלקת נרות ‪ -‬מדליקי נרות לכבוד היו השני‪ ,‬ויש‬
‫להעביר אש מנר שהודלק מערב החג‪ ,‬ומברכי‪" :‬ברו<‪ ...‬אשר‬
‫קידשנו במצוותיו‪ ,‬וציונו להדליק נר של יו@טוב"‪ .‬ומ) הדי) מותר‬
‫להדליק הנרות לעת ערב סמו< לחשיכה )קפב( ועדי‪ #‬יותר להכי)‬
‫ולהדליק הנרות רק בצאת@הכוכבי )שעה ‪] (7:07‬אלא א כ) מקדש‬
‫מבעוד יו[ )עי' בא"ח ש"א במדבר‪ ,‬ב ושש"כ מד‪ ,‬ג(‪.‬‬
‫×‪ .î‬תיקון הנרות ‪ -‬המדליקי נרות שעוה יזהרו שלא לחמ‬
‫ביו@טוב את תחתית הנר באש על מנת להדביקו בפמוט‪ ,‬מחשש‬
‫מירוח )מ"ב תקיד‪ ,‬יח; כה"ח ש‪ ,‬מא(‪ .‬וא הפמוט סתו משעוה מותר‬
‫לנקותו על ידי סכי) )כה"ח ש(‪ ,‬אבל לאחר שהסיר השעוה אסור‬
‫לטלטלה )שש"כ יג‪ ,‬מג מד‪ ,‬י(‪ ,‬והעצה הטובה ביותר עבור היא‬
‫להשתמש ב"נרוניות"‪.‬‬
‫×‪ .ï‬פרי חדש ‪ -‬בקידוש ליל שני של ראש השנה‪ ,‬טוב להניח‬
‫לפניו פרי חדש‪ ,‬כדי לבר< ג "שהחיינו" בקידוש‪ .‬וא אי) לו פרי‬
‫חדש‪ ,‬א‪ #‬על פי כ) יבר< "שהחיינו" )שו"ע תר‪ ,‬ב; בא"ח נצבי‪ ,‬ח; קסג(‪.‬‬
‫ ערב יום‪ -‬הכיפורים ‬
‫‪ .ê‬כפרות ‪ -‬נוהגי לעשות כפרות בערב יו@הכיפורי‪ ,‬ויש‬
‫העושי זאת בכס‪) #‬עי' חיי אד קמד‪ ,‬ד(‪ ,‬ויש העושי בשחיטת עו‪) #‬עי'‬
‫שו"ע ורמ"א‪ ,‬תרה(‪ .‬ובגלל ריבוי שחיטת העופות בערב יו@הכיפורי‪,‬‬
‫רבו התקלות והמכשולות‪ ,‬לפיכ< הורו רבותינו האחרוני‪ ,‬שיש‬
‫להקדי הכפרות כמה ימי לפני יו@הכיפורי‪ ,‬בכדי למעט את‬
‫הדוחק הרב ה‪+‬ורר אצל שוחטי העופות )מ"ב ש‪ ,‬ב; יחו"ד ב‪ ,‬עא; רכג(‪.‬‬
‫ולוקחי תרנגול זכר לכל אחד מהזכרי‪ ,‬ותרנגולת נקבה לכל‬
‫אחת מהנקבות‪ ,‬ומהדרי לבחור בתרנגולי לבני )רמ"א ש(‪ .‬ובעת‬
‫שמסבב התרנגול סביב לראש המתכפר‪ ,‬אומר‪" :‬זה חליפת<‪ ,‬זה‬
‫תמורת<‪ ,‬זה כפרת<" וכו'‪ ,‬וא מסבב לעצמו‪ ,‬אומר‪" :‬זה חליפתי‪,‬‬
‫זה תמורתי‪ ,‬זה כפרתי" )מ"ב‪ ,‬ג(‪] .‬ולמעוברת לוקחי שתי תרנגולות ותרנגול‬
‫אחד )מ"ב ש(‪ ,‬כי שמא העובר זכר או נקבה )וא אי) ידו משגת כל כ<‪ ,‬יקח תרנגול‬
‫אחד ותרנגולת אחת )עי' רמ"א ש ומ"ב ג(‪ ,‬וא ג זה קשה לו‪ ,‬די בתרנגולת אחת‬
‫)רכה‬
‫רכו(([‪ .‬ואחר השחיטה נותני דמי פדיו) התרנגולי לעניי‪ ,‬וזה‬
‫עדי‪ #‬יותר ממה שית) את התרנגולי עצמ לעניי )מ"ב‪ ,‬ה(‪ .‬וא‬
‫עושה הכפרות ע כס‪ ,#‬כשמסובבו סביב לראשו‪ ,‬יאמר‪" :‬אלו‬
‫המעות חליפתי" וכו'‪ .‬ויהרהר באותה שעה בתשובה )בא"ח ויל‪ ,‬ב;‬
‫מ"ב‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫‪ .ë‬סליחות‪/‬תפילה ‪ -‬משכימי בערב יו@הכיפורי לומר סליחות‪,‬‬
‫ואומרי וידוי ונפילת אפיי‪ ,‬ועושי התרת נדרי )רכט(‪ .‬ובתפילת‬
‫שחרית אומרי "אבינו מלכנו" )ש( אבל אי) אומרי וידוי ונפילת‬
‫אפיי )שו"ע תרד‪ ,‬ב( לפי שנוהגי לעשותו קצת כמו יו@טוב )מ"ב‪ ,‬ג(‬
‫]והאשכנזי אינ אומרי "אבינו מלכנו" )רמ"א ש; קיצוש"ע קלא‪ ,‬ב([‪.‬‬
‫‪ .è‬טבילה במקוה‪/‬מלקות ‪ -‬מנהג יפה לטבול בערב יו@הכיפורי‬
‫במקוה טהרה )עי' שו"ע ורמ"א תרו‪ ,‬ד ובא"ח ויל‪ ,‬ח( )וטוב שיסיר מגופו כל דבר‬
‫חוצ )רמז(‪ .‬ועל פי הקבלה זמנה ָה ֵחל משעה קוד חצות )קדוש בציו ‪ ,‬קלח((‪ .‬וא‬
‫אי) לו אפשרות לטבול מאיזו סיבה שהיא‪ ,‬ישפו< עליו תשעה‬
‫קבי מי )כ@‪ 12‬וחצי ליטר מי( )רמ"א ש(‪ ,‬ואפשר לעשות כ) ג על ידי‬
‫מקלחת )רמו(‪ .‬ויש נוהגי לקבל מלקות‪ ,‬שמתו< כ< ית) אל ליבו‬
‫לשוב מעבירות שבידו )עי' שו"ע תרז‪ ,‬ו(‪.‬‬
‫‪ .ð‬אכילה ‪ -‬מצוה להרבות באכילה ושתיה בערב יו@הכיפורי‬
‫)ברכות ח‪ :‬וש"נ; שו"ע תרד‪ ,‬א(‪ ,‬והיא מצוה מ) התורה‪ ,‬ויש לאד למעט‬
‫בלימודו כדי לאכול ולשתות )מ"ב‪ ,‬א(‪ .‬ועיקר מצות האכילה ושתיה‬
‫היא ביו של ערב יו@הכיפורי‪ ,‬ולא בלילה‪ .‬וא‪ #‬הנשי חייבות‬
‫במצוה זו )רלא(‪ .‬ולכתחילה צרי< לקבוע לפחות סעודה אחת על פת‬
‫)רלה(‪ .‬ויעשה כל מעשיו לש שמי‪ ,‬וה' לא ימנע טוב להולכי‬
‫בתמי )בא"ח ויל‪ ,‬א(‪ - .‬והעושה מלאכה בערב יו@הכיפורי‪ ,‬אינו‬
‫רואה סימ) ברכה מאותה מלאכה לעול )מל"ח טז‪ ,‬כ; רלז(‪.‬‬
‫‪ .í‬מנחה מוקדמת‪/‬וידוי ‪ -‬מתפללי מנחה גדולה בעוד היו‬
‫גדול‪ ,‬לפני סעודה מפסקת‪ ,‬ואומרי וידוי )שו"ע תרז‪ ,‬א( בסיו‬
‫התפילה לאחר הפסוק "יהיו לרצו)" וכו' כמו ביו@הכיפורי )עי' רמ"א‬
‫ש ומ"ב ב; רמט(‪ ,‬ותיקנו כ) שמא יארע לו דבר קלקלה בסעודה שיחנק‬
‫או שתטר‪ #‬דעתו ולא יוכל להתוודות אחר כ< )מ"ב ש‪ ,‬א(‪ .‬ואומרי‬
‫"אבינו מלכנו" )רמט( ]והאשכנזי אינ אומרי )רמ"א תרז‪ ,‬ה([‪.‬‬
‫‪ .î‬בגדים נאים‪/‬מפה לבנה ‪ -‬נוהגי ביו@הכיפורי ללבוש בגדי‬
‫חג‪ ,‬ויש שלובשי בגדי לב) )רמ"א ס"ס תרי(‪ .‬ומציעי השולח)‬
‫ופורסי עליו מפה יפה כמו בשבת )ש; בא"ח ויל‪ ,‬יז( ונותני עליה‬
‫ספרי קודש )רס(‪ .‬ומתעטפי בטלית מבעוד יו בברכה )מ"ב תריט‪ ,‬ד(‪,‬‬
‫כדי להתפלל עימה בכוונה‪ ,‬ולעמוד באימה וביראה )רסא(‪.‬‬
‫‪ .ï‬הדלקת נרות‪/‬שהחיינו ‪ -‬מצוה להדליק נרות לכבוד יו@‬
‫הכיפורי )שעה ‪ ,(6:19‬ומברכי‪" :‬ברו< וכו' וציונו להדליק נר של‬
‫יו@הכיפורי" )עי' שו"ע ורמ"א תרי‪ ,‬אב; רנו(‪ .‬ולאחר ההדלקה תחלו‬
‫האשה מנעלי העור‪ ,‬ותבר< ברכת "שהחיינו"‪ ,‬כיו) שבברכה זו‬
‫מקבלת עליה קדושת היו‪ ,‬ונאסרת בכל חמשה עינויי )רנז( ]והנכו)‬
‫שתחלו הנעליי קוד ההדלקה‪ @ .‬וא הולכת לבית@הכנסת תזהר שלא תחזור‬
‫לבר< "שהחיינו" ב"כל נדרי" יחד ע החז) )שעה"צ תריט‪ ,‬ז([‪ - .‬ויש להכי) נר‬
‫נשמה עבור ההבדלה במוצאי הצו )ראה להל) בסעי‪ #‬יט(‪.‬‬
‫ יום‪ -‬הכיפורים ‬
‫‪ .ì‬חמשה עינויים ‪ -‬יו@הכיפורי אסור בעשיית מלאכה‪,‬‬
‫ובחמשה עינויי‪ :‬אכילה ושתיה‪ ,‬רחיצה‪ ,‬סיכה‪ ,‬נעילת הסנדל‬
‫ותשמיש המטה‪ .‬וכל האיסורי חלי כבר מהלילה )שו"ע תריא‪ ,‬א(‪,‬‬
‫ועל עשיית מלאכה ואכילה ושתיה‪ ,‬חייב כרת‪.‬‬
‫¬‪ .‬צום‪/‬מעוברות ומניקות ‪ -‬הכל חייבי להתענות ביו@‬
‫הכיפורי‪ ,‬וא‪ #‬נשי מעוברות ומניקות מתענות ומשלימות את‬
‫הצו )שו"ע תריז‪ ,‬א(‪ ,‬אפילו בחודש התשיעי להריונ) )רפז(‪ ,‬אלא א כ)‬
‫יש בעיות בהריו) )דימו‪ ,‬כאבי והתכווצויות‪ ,‬הפלות חוזרות ועוד(‪ ,‬שאז‬
‫יש להיווע ע רופא ורב כיצד לנהוג )עי' ש ורצה(‪.‬‬
‫‪ .−‬חולה ‪ -‬חולה שיש בו סכנה‪ ,‬אסור לו לצו‪ ,‬פ) יכבד חוליו‬
‫ויבוא לידי סכנה‪ ,‬אפילו א החולה אומר שאינו צרי< לאכול‪ ,‬אי)‬
‫לו להתענות‪ .‬ובמקו חשש סכנה‪ ,‬אסור לו להחמיר על עצמו‬
‫ָחי ָ ֶה" @ ולא שימות בה‬
‫ולהתענות‪ ,‬שהרי נאמר )ויקרא יח‪ ,‬ה(‪" :‬ו ַ‬
‫)יומא פה‪ ,(:‬ומקיי מצוה באכילתו‪ .‬ולצערנו‪ ,‬ישנ אנשי שצמי‬
‫בניגוד לדעת של הרופאי והרבני‪ ,‬ומסכני את עצמ‪,‬‬
‫ועבירה היא ביד‪ .‬לפיכ< כל חולה צרי< לפנות לרופא המטפל שלו‬
‫)וישנה עדיפות לרופא ירא שמי )עי' באה"ל ר"ס תריח((‪ ,‬שיחוה דעתו א‬
‫הצו עלול לגרו לו סכנה‪ ,‬ולאחר מכ) יתייע ע רב מורה‬
‫הוראה שיחוה דעתו מבחינה הלכתית כיצד עליו לנהוג‪.‬‬
‫להל) פירוט קבוצות מחלות בה) יתכ) שהצו יביא לידי סכנה‪ ,‬ויש להתייע ע‬
‫רופא ורב‪ (1 :‬מחלות זיהומיות ע חו גבוה )אנגינה‪ ,‬דלקת ריאות‪ ,‬שושנה בעור וכו'(‪.‬‬
‫‪ (2‬תשישות אצל קשישי‪ (3 .‬תשישות לאחר מחלה‪ ,‬ניתוח‪ ,‬תאונה‪ (4 .‬מחלות‬
‫גידוליות ממאירות‪ (5 .‬מחלות לב )התק‪ #‬לב תו< שנה‪ ,‬תעוקת לב‪ ,‬אי ספיקה‪ ,‬הפרעות‬
‫משמעותיות בקצב הלב(‪ (6 .‬מחלות במערכת הנשימה )אי ספיקה נשימתית‪ ,‬אסטמה‬
‫פעילה(‪ (7 .‬מחלות במערכת העיכול )הקאות או שלשולי מרובי‪ ,‬אולקוס‪ ,‬צהבת עד‬
‫חצי שנה(‪ (8 .‬מחלות ד )המוגלובי) פחות מתשע(‪ (9 .‬מחלות מערכת העצבי )אי‬
‫ספיקה מוחית‪ ,‬ארוע מוחי‪ ,‬מחלת נפילה(‪ (10 .‬מחלות נפש )פסיכוזה‪ ,‬מצבי חרדה קשי(‪.‬‬
‫‪ (11‬מחלות אנדוקריניות )סכרת ע מנות אינסולי) גדולות‪ ,‬סכרת הזקוקה לתרופות דר<‬
‫הפה א< מלווה בהפרשת אצטו) ו‪/‬או התקיפי היפוגליקמיה‪ ,‬הפרשת אינסולי) מוגברת‪,‬‬
‫פעילות יתר חריפה של בלוטת התריס‪ ,‬אי ספיקת בלוטת יותרת הכליה(‪ (12 .‬מחלות כליות‬
‫ודרכי השת) )אי ספיקת כליות‪ ,‬זיהומי בדרכי השת)‪ ,‬אבני בדרכי השת)‪ ,‬ניתוח בדרכי‬
‫השת) עד חודשיי( )ד"ר אלי שוסהיי הי"ו בספר הלכה ורפואה ח"ג(‪ @ .‬כשפוני לרופא‬
‫יש להציג בפניו את הנתוני הרפואיי‪ ,‬ולפרט את מכלול בעיות החולה‪ @ .‬וחולה‬
‫במחלות הנ"ל שאי) בנמצא רופא לשאול א מותר לו לצו או שהורה לו לצו‪,‬‬
‫וְ ָח ָלה בצו הרעה במצבו‪ ,‬הרי זה ספק פקוח נפש ולא יצו )פס"ת תריח‪ ,‬א(‪.‬‬
‫ חולה שצרי< לבלוע כדור שטעמו פגו @ א יכול לבולעו ללא‬
‫מי‪ ,‬יעשה כ)‪ .‬וא אינו יכול לבלוע בלא מי‪ ,‬ית) במי דבר מר‪,‬‬
‫כגו) תמצית תה מרוכזת או אבקת סודה וכדומה‪ ,‬וישתה המי‬
‫להעביר הכדור )עי' אור לציו ג‪ ,‬רסה(‪.‬‬
‫‪ .ê−‬יולדת ‪) -‬א( יולדת תו< ‪ 3‬ימי משעת לידתה‪ ,‬לא תתענה‬
‫כלל )שו"ע תריז‪ ,‬ד(‪ ,‬ותאכל לשיעורי )יחו"ד ו‪ ,‬ריא(‪ ,‬ואפילו אומרת‬
‫שיכולה לצו והרופא מאשר זאת‪ ,‬אסור לה להתענות )רצא(‪) .‬ב(‬
‫מ@‪ 3‬ימי ועד ‪ ,7‬א אמרה בפירוש שאינה צריכה לאכול‪ ,‬מותר‬
‫לה להתענות‪ ,‬וא לא אמרה כלו או שאומרת שאינה יודעת א‬
‫צריכה‪ ,‬מאכילי אותה לשיעורי )שו"ע ש ומ"ב יא ושעה"צ טז(‪.‬‬
‫)ג( מכא) ואיל< הרי היא כשאר חולה שאי) בו סכנה‪ ,‬שא‪ #‬א‬
‫אמרה צריכה אני לאכול מחמת צער לידה‪ ,‬אי) מאכילי אותה‬
‫]אבל א אמרה צריכה אני לאכול מחמת שמכביד עליה החולי‪ ,‬מאכילי אותה‬
‫כדר< שמאכילי) כל חולה שאומר "צרי< אני" )שו"ע תריח‪ ,‬א([ )שו"ע תריז‪ ,‬ד ומ"ב יב(‪.‬‬
‫ואשה שהפילה לאחר ‪ 40‬יו להריונה דינה כדי) יולדת הנ"ל )רצה(‪.‬‬
‫וכל הימי הנזכרי ה מעת לעת )ואי) אומרי מקצת היו ככולו(‪,‬‬
‫כגו)‪ ,‬שא ילדה בז' בתשרי בשעה ‪ 4‬אחר הצהרי‪ ,‬שלושת הימי‬
‫מסתיימי ביו@הכיפורי בשעה ‪ 4‬אחר הצהרי‪ ,‬וקוד שעה זו‬
‫הרי היא כדי) יולדת תו< ‪ 3‬ימי שאינה מתענה כלל‪ ,‬וצריכה‬
‫לאכול ]ומשעה זו ואיל< דינה כיולדת מ@‪ 3‬ימי ועד ‪ 7‬כנ"ל[ )מ"ב תריז‪ ,‬יג;רצא ורצד(‪.‬‬
‫‪ .ë−‬אכילה ושתיה לשיעורים ‪ -‬החולה או היולדת שמותר לה‬
‫לאכול ולשתות ביו@הכיפורי‪ ,‬אוכלי ושותי "לשיעורי" )שו"ע‬
‫אכילה לשיעורים‪ ,‬פירושה‪ ,‬אכילת מנות קטנות של ‪30‬‬
‫תריח‪ ,‬ז(‪.‬‬
‫סמ"ק )עי' ש‪ ,‬וכ נהוג להורות(‪ ,‬בתנאי שבי) סו‪ #‬אכילת מנה אחת‬
‫לתחילת אכילת מנה אחרת‪ ,‬ימתי) ‪ 9‬דקות )שו"ע ש ותריב‪ ,‬גד( ]ורשאי‬
‫לאכול מאכלי מזיני עשירי בקלוריות‪ ,‬כגו)‪ :‬בשר‪ ,‬ביצה‪ ,‬דבש‪ ,‬ביסקויטי‬
‫וכדו'‪ - .‬הדבר פשוט שמדידת שיעורי תורה באכילה היא לפי נפח )סמ"ק( ולא לפי‬
‫משקל )גר(‪ ,‬וברוב המוצרי ממיני מזונות יש הפרש גדול בי) הנפח למשקל‪.‬‬
‫לדוגמה‪ :‬קרקרי‪ ,‬לחמית‪ ,‬ביסקויט פתיבר‪ ,‬בייגלה‪ ,‬עוגיות מחיטה מלאה וכדומה‪ ,‬יש‬
‫לאכול מה ‪ 10‬גר‪ ,‬שבמשקל זה יש נפח כ@‪ 30‬סמ"ק )וכ) הוא בדר< כלל ביתר מוצרי‬
‫המזונות(‪ ,‬וא יאכל מה ‪ 30‬גר‪ ,‬הרי הוא אוכל למעלה מ@‪ 60‬סמ"ק‪ ,‬ועובר באיסור‬
‫כרת )באה"ל תריח‪ ,‬ח(! וכ) בפרוסת לח אחיד יש כ@ ‪ 100@120‬סמ"ק‪ ,‬וצרי< לאכול‬
‫פחות מרבע פרוסה )קונ' ואת הנחלי ארנו ; ספר כזית השל‪ .‬ועי' או"ת תש"ע סי' פז([‪.‬‬
‫שתיה לשיעורים‪ ,‬פירושה‪ ,‬שתיית מנות קטנות פחות מ@‪ 40‬סמ"ק‬
‫]וימדוד ע"י מזרק גדול‪ ,‬מדיד תרופות‪ ,‬בקבוק תינוק מדוייק )כחברת ‪(AVENT‬‬
‫ויסמ) בכוס[‪ ,‬בתנאי שבי) סו‪ #‬שתיית מנה אחת לתחילת שתיית‬
‫מנה אחרת‪ ,‬ימתי) ‪ 9‬דקות )שו"ע תריח‪ ,‬ח( ]אי) חיוב לשתות דוקא מי או‬
‫לפוגמ‪ ,‬אלא ישתה חלב‪ ,‬מיצי פירות‪ ,‬תה ע סוכר‪ ,‬קולה[‪ .‬אבל בי) אכילה‬
‫לשתיה )ולהיפ<(‪ ,‬אי) צרי< להמתי) כלל‪ ,‬ומיד כשסיי לאכול יכול‬
‫לשתות )שו"ע תריב‪ ,‬ב(‪ .‬א< אי) לאכול ולשתות ביחד‬
‫)הליכו"ש‪ ,‬סג(‪] .‬א‬
‫מחמת שהחולה יל< לבית@כנסת יזדקק למנה נוספת‪ ,‬אי) לו ללכת לביהכ"נ‪ .‬כל‬
‫שכ) שלא יאכל סת בי) ארוחה לארוחה‪ - .‬רוב החולי יכולי להמנע לגמרי‬
‫מאכילה ולהסתפק בשתיה‪ .‬את הקלוריות הדרושות‪ ,‬נית) לקבל ג במשקאות‬
‫הנ"ל‪ .‬לרוב‪ ,‬הכמות ההכרחית לשתיה היא ליטר עד ליטר וחצי ליו‪ .‬במקרי‬
‫מסויימי יש צור< בכמות כפולה‪ .‬רצוי לקבוע עד איזו שעה יכול החולה לצו‬
‫באופ) מוחלט‪ .‬על פי רוב‪ ,‬אפשר לצו עד הבוקר ללא סיכו)‪ .‬ובכל הנ"ל יש‬
‫להתייע ע רופא )ד"ר שוסהיי ש([‪.‬‬
‫וא הרופא אומר שהחולה צרי< לאכול ולשתות כהרגלו‪ ,‬ולא די‬
‫בשיעורי‪ ,‬או שהחולה אומר כ)‪ ,‬או שאנו מסופקי בדבר‪,‬‬
‫מאכילי ומשקי אותו כל צרכו מיד )שו"ע תריח‪ ,‬ח(‪] .‬והחולה שאוכל‬
‫ושותה ביו@הכיפורי‪ ,‬אינו צרי< לעשות קידוש קוד האכילה‪ ,‬הואיל והוא יו‬
‫תענית לכלל ישראל )מ"ב ש‪ ,‬כט; שז(‪ .‬ונוטל ידיו עד הזרוע‪ ,‬ומבר< פע אחת על‬
‫האכילה הראשונה‪ ,‬ובסו‪ #‬כל מה שהוצר< לאכול יטול מי אחרוני ויבר< ברכת‬
‫המזו) )שח; נט"ג מב‪ ,‬ג(‪ ,‬ואומר "יעלה ויבוא‪ ...‬ביו@הכיפורי הזה‪ ,‬ביו סליחת‬
‫העוו) הזה"‪ .‬וא שכח‪ ,‬אינו חוזר )שו"ע ש‪ ,‬י; מ"ב ש; שח([‪.‬‬
‫‪ .è−‬קטנים ‪) -‬א( קט) פחות מגיל ‪ 9‬שני אינו מתענה כלל ביו@‬
‫הכיפורי‪ ,‬ואפילו תענית שעות‪ .‬וא‪ #‬א הוא רוצה להתענות‪,‬‬
‫מוחי בידו ומאכילי אותו )של(‪) .‬ב( קט) ב) ‪ 9‬שני שלימות‪,‬‬
‫מתענה לשעות )שו"ע תרטז‪ ,‬ב(‪ ,‬שא היה רגיל לאכול בשעה ‪ 8‬בבוקר‪,‬‬
‫מאכילי אותו בשעה ‪ 9‬או ‪ .10‬היה רגיל לאכול בשעה ‪ 9‬בבוקר‪,‬‬
‫מאכילי אותו בשעה ‪ 10‬או ‪ .11‬הכל לפי כח הב)‪] .‬ולכ) על ההורי‬
‫לשי עיניה עליו בערב יו@הכיפורי שיאכל וישתה כהוג)‪ ,‬וירבה לו בשתיה‪,‬‬
‫כדי שלא יהיה זקוק לכ< עד למחרת בבוקר‪ .‬וא התעורר בלילה ומבקש לשתות‪,‬‬
‫יש להקל להשקותו )של([‪) .‬ג( נער שהשלי ‪ 12‬שנה‪ ,‬ונערה שהשלימה‬
‫‪ 11‬שנה‪ ,‬בזמנינו שאי) הקטני בריאי כל כ<‪ ,‬ולא מסוגלי‬
‫להתענות יו של כראוי‪ ,‬יתענו עד חצות היו ולא יותר )שמ(‪.‬‬
‫)ד( נער שהגיע לגיל בר@מצוה‪ ,‬דהיינו שהשלי ‪ 13‬שנה ויו אחד‪,‬‬
‫ונערה בת@מצוה שהשלימה ‪ 12‬שנה ויו אחד‪ ,‬צריכי להתענות‬
‫ביו@הכיפורי‪ .‬וא ה חלשי ביותר‪ ,‬יש להתייע ע רופא )שמ(‪.‬‬
‫‪ .ð−‬רחיצה‪/‬נטילת ידים ‪ -‬אסור לרחו ביו@הכיפורי‪ ,‬בי)‬
‫במי חמי או צונני‪ ,‬ואפילו להושיט אצבעו למי‪ ,‬אסור‬
‫תריג‪ ,‬א(‪ .‬ואסור לרחו פיו )רמ"א ש‪ ,‬ד( שמא יבלע קצת בגרונו )מ"ב‪,‬‬
‫יא(‪ ,‬וכ) לא ירח פניו )מ"ב‪ ,‬ג(‪ .‬ונוטל אד ידיו שחרית עד סו‪ #‬קשרי‬
‫אצבעותיו‪ ,‬ומבר< "על נטילת ידי" )ש‪ ,‬ב(‪ .‬וכ) כשעשה צרכיו )שו"ע‬
‫ורמ"א ש‪ ,‬ג( או קוד תפילה‪ ,‬נוטל ידיו כנ"ל )שיא(‪ .‬וא היו ידיו או‬
‫רגליו או שאר גופו מלוכלכי‪ ,‬או שנט‪ #‬ד מחוטמו‪ ,‬מותר‬
‫לרוחצ )במקו הטינו‪) #‬מ"ב א((‪ ,‬שלא אסרו אלא רחיצה של תענוג‬
‫)ש‪ ,‬א ורמ"א‪ ,‬ג(‪ - .‬וכ) החולה רוח כדרכו‪ ,‬א‪ #‬על פי שאינו מסוכ)‬
‫)רמ"א ש‪ ,‬ט(‪ .‬וג הכהני העולי לדוכ) לנשיאת כפיי‪ ,‬מותר לה‬
‫ליטול ידיה עד פרק הזרוע‪ ,‬לפי שאינ מתכווני לש תענוג‬
‫)רמ"א ש‪ ,‬ג ומ"ב‪ ,‬ז(‪.‬‬
‫)שו"ע‬
‫¬‪ .î‬סיכה ‪ -‬אסור לסו< אפילו מקצת גופו‪ ,‬ואפילו שלא לש‬
‫תענוג אלא להעביר הזוהמה‪ .‬אבל א הוא חולה‪ ,‬אפילו אי) בו‬
‫סכנה‪ ,‬או שיש לו חטטי בראשו‪ ,‬מותר )שו"ע תריד‪ ,‬א(‪ ,‬כל שדר<‬
‫הבריאי לסו< כ) א‪ #‬ביו חול )מ"ב‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫¬‪ .ï‬נעילת הסנדל ‪ -‬אסור לנעול סנדל או מנעל של עור‪ ,‬אפילו‬
‫הוא של ע ומחופה עור )שו"ע תריד‪ ,‬ב(‪ ,‬אפילו א נועל על גבי‬
‫גרביי )שיג( ואפילו בבית )מ"ב‪ ,‬ז(‪ .‬אבל נעליי מגומי‪ ,‬בד ושאר‬
‫מיני‪ ,‬מותרות )שו"ע ש(‪ ,‬א‪ #‬שה) נוחות יותר מנעלי עור ורגילי‬
‫ללובש) במש< השנה )כדוגמת נעלי "קרוקס"(‪ ,‬כיו) שגזירת חכמי‬
‫היתה רק על נעלי עור )שטז(‪] .‬ויש לבר< ברכת "שעשה לי כל צרכי" א‪ #‬ביו@‬
‫הכיפורי )מ"ב תקנד‪ ,‬לא; שכ(‪ .‬ויש נוהגי שלא לברכה )בא"ח וישב‪ ,‬ט ויל‪ ,‬יז([‪.‬‬
‫‪ .ï−‬חולה‪/‬יולדת‪/‬קטנים ‪ -‬חולה‪ ,‬א‪ #‬על פי שאי) בו סכנה‪ ,‬וכ)‬
‫יולדת תו< ‪ 30‬יו ללידתה‪ ,‬וכ) מי שיש לו מכה ברגליו @ מותרי‬
‫לנעול מנעל של עור )שו"ע תריד‪ ,‬ג(‪ ,‬כל שאי) ברשות נעלי גומי )שיט(‪.‬‬
‫ וילדי קטני שלא הגיעו לגיל מצוות מותרי בנעילת הסנדל‪,‬‬‫ומכל מקו טוב שינעלו נעליי שאינ) מעור )שמא(‪.‬‬
‫‪ .ì−‬התפילות ‪ -‬יו@הכיפורי הוא זמ) תשובה לכל‪ ,‬ליחיד‬
‫ולרבי‪ ,‬והוא ק מחילה וסליחה לישראל‪ ,‬לפיכ< חייבי הכל‬
‫לעשות תשובה ולהתוודות ביו@הכיפורי )רמב" תשובה ב‪ ,‬ז(‪ .‬ומכפר‬
‫רק למי שמאמי) בכפרתו )רמב" שגגות ג‪ ,‬י; רמ"א תרז‪ ,‬ו(‪ .‬ויתפלל‬
‫התפילות בבכיה‪ ,‬וא אינו יכול להוריד דמעות‪ ,‬יתפלל בקול בכי‬
‫)בא"ח ויל‪ ,‬יח(‪ ,‬וי"ג מידות יאמר במתינות ובכוונה ושיברו) לב כי זה‬
‫העיקר )ש‪ ,‬יט(‪.‬‬
‫‪ .¬−‬הבדלה ‪ -‬בשמים‪ :‬בהבדלה במוצאי יו@הכיפורי אי)‬
‫מברכי על בשמי )שו"ע תרכד‪ ,‬ג(‪ .‬ומכל מקו‪ ,‬טוב שבסיו‬
‫ההבדלה לאחר ששתה מהכוס כראוי‪ ,‬יביאו לפניו בשמי ויבר<‬
‫עליה )שפד(‪ .‬מאורי האש‪ :‬מברכי ברכת "בורא מאורי האש"‬
‫בהבדלה רק על אור ששבת‪ ,‬דהיינו‪ ,‬על נר שהיה דולק והול<‬
‫מערב יו@הכיפורי עד מוצאי יו@הכיפורי ]או על נר שהודלק ממנו‬
‫)שעט([‪ ,‬אבל אי) מברכי על אור שנוצר עתה )שו"ע ש‪ ,‬דה; רחצ‪ ,‬ח( על‬
‫ידי גפרור וכיוצא בזה‪] .‬אשה שבעלה מאחר לבוא מבית@הכנסת‪ ,‬יכולה‬
‫להבדיל בעצמה ולטעו מ) היי)‪ ,‬ולאכול ולשתות מיד )שו"ע רצו‪ ,‬ח ומ"ב להלו([‪.‬‬
‫×‪ .‬זמן רבינו תם‪/‬ברכת הלבנה ‪ -‬המנהג הוא כדעת הגאוני‪,‬‬
‫ש@‪ 20‬דקות אחר השקיעה מסתיי הצו ומוסיפי עוד דקה אחת‬
‫לתוספת יו@הכיפורי להוסי‪ #‬מחול על הקודש )עי' שו"ע תרכד‪ ,‬ב(‬
‫]ונוהגי בבית@הכנסת בשעה זו לתקוע בשופר )עי' שו"ע תרכג‪ ,‬ו([‪ ,‬ויכולי‬
‫לאכול ולשתות לאחר הבדלה על הכוס )וצאת הצו בלוח הוא בשעה‬
‫‪ .(7:11‬ואול לדעת רבינו ת צאת@הכוכבי הוא ‪ 72‬דקות אחר‬
‫שקיעת החמה‪ ,‬ואסור לאכול ולשתות עד זמ) זה )שעה ‪ .(7:55‬וחובה‬
‫קדושה על כל מי שיכול‪ ,‬שינהג כ)‪ .‬אבל מעוברות ומניקות‪ ,‬חולי‬
‫אפילו אי) בה סכנה‪ ,‬או נערי שזהו צומ הראשו) או שה‬
‫חלושי‪ ,‬אי) לה להחמיר בזה‪ - .‬ונוהגי להמתי) ולבר< ברכת‬
‫הלבנה רק במוצאי יו@הכיפורי‪ ,‬כדי לקדש הלבנה בשמחה )רמ"א‬
‫ס"ס תרב(‪) .‬ויש נוהגי להקדי ולבר< ברכת הלבנה קוד יו@הכיפורי‪ ,‬כדי‬
‫שתבוא מצוה זו ותכריע הכ‪ #‬של זכויות )מ"ב ש‪ ,‬י((‪.‬‬
‫תזכו לשנים רבות נעימות וטובות‬
‫‬
‫‬
‫קורא יקר! עקב ריבוי הוצאות העלו‪ ,‬פוני אנו אלי בבקשה להרי‬
‫תרומה‪ ,‬על מנת שנוכל להמשי ולזכות את הרבי‪ .‬טל'‪• 02%5324067 :‬‬
‫נא לשמור על קדושת העלון • ניתן להשיג את העלון באתר‬
‫"מאור לפסגה" ‪www.maorlapisga.org‬‬
‫העלון מוקדש לרפואת זכריה בן שושנה ניזה‪ ,‬אביגיל רבקה בת שרה‪ ,‬דיקלה חנה‬
‫בת אורנה‪ ,‬אלון בן אביגיל רבקה‪ ,‬שמעון בן גרציה‪ ,‬מרינה בת דינה‪ ,‬יהודית בת‬
‫חנה‪ ,‬מאיה בת מרים‪ ,‬שלמה בן סוזן‪ ,‬רונית אסתר ויורם בני רבקה‪ ,‬סול בת חסיבה‪,‬‬
‫ציון בן נזימה‪ ,‬זילפה בת אסתר‪ ,‬אליהו בן מסעודה‪ ,‬מיכאל בן שרה‪ ,‬מש' בן זקן‪.‬‬
‫שושנה בת מלכה‪ ,‬מרים חיה בת מסעודה‪ ,‬נח בן חוה‪ ,‬גרציה בת חנה‪ ,‬אברהם בן‬
‫חנה‪ ,‬דניאל בן הדסה שיפרה‪ ,‬יהושע בן רחל‪ ,‬אילה בת רות‪ ,‬אורי שרגא בן פנינה‪.‬‬
‫להצלחת שלמה עמאר בן סולטנה‪ ,‬מש' אברישמצי‪ .‬זיווג הגון לאורטל בת תמר‪,‬‬
‫יעקב בן מרינה‪ ,‬אפרת בת זלפה‪ .‬ולעילוי נשמת יוסף בן רחל‪ ,‬בכור יונתן בן ברטה‬
‫ואורן‪ ,‬מניה בת מרים‪ ,‬ר' יעקב חי בן בניה‪ ,‬רבקה בת נזדרה‪ ,‬אליהו בן סולטנה‪,‬‬
‫רחל בת נירה‪ ,‬רבקה בת מרים‪ ,‬נפתלי בן שמעה‪ ,‬משה שמואל בן אסתר‪ ,‬גבריאל בן‬
‫חנה‪ .‬אהרן בן דבורה‪ ,‬שלמה בן מרים‪ ,‬שרה בת בלה‪ ,‬יעקב בן סולטנה‪ ,‬דוד בן מזל‪,‬‬
‫יהודה בן בת‪-‬שבע‪ ,‬ציון בן רחל‪ ,‬דינה בת חנה‪ ,‬יהושע בן חנה‪ ,‬שמעון בן שמחה‪.‬‬
‫רבקה חיה בת איז'ה‪ ,‬מרים חיטיבאשווילי‪ ,‬חביבה בת ניזמה‪ ,‬משולם בן צבי‪ ,‬שלום‬
‫בן סוליקה‪ ,‬ר' שמעון בן איז'ה‪ ,‬סעדה בת רחל‪ ,‬דוד בן אסתר‪ ,‬מרסדס בת תמר‪,‬‬
‫מסעוד בן אונישה‪ ,‬ששון בן שרה‪ ,‬אביה יהושע בן רונית‪ ,‬חיים חי מנחם בן בלנש‪,‬‬
‫יהודה בן שרה‪ ,‬דוד בן דורית‪ ,‬אוריה בן כוכב‪ ,‬יצחק בן רחנה‪ ,‬משה חי בן רינת‪,‬‬
‫הרב חיים בן סעדה‪ ,‬שמואל נורברט בן אליס מומה‪ ,‬מרדכי בן סולטנה‪ ,‬ג'ריה בת‬
‫עסילה‪ ,‬משה בן סעדה‪ ,‬יצחק חיים בן מרסדס‪ ,‬מסעוד בן חנה‪.‬‬